אחד הטיעונים הנפוצים ביותר בקרב המתנגדים לתנ"ך ולאמונה באלוהים המקראי הוא על כך, שלכאורה, אלוהים דורש מאישה שנאנסת להתחתן עם האנס שלה, זאת על פי ספר דברים פרק כב׳ פסוק כח׳.
אז האם אישה שנאנסת אמורה להתחתן עם האנס שלה?
טענה זו תיהיה בעצם הוצאת פסוק מהקשרו; אישה שנאנסת אינה אמורה להתחתן עם האנס שלה, אי אפשר לקרוא פסוק זה מבלי לקחת בחשבון פסוק אחר: שמות פרק כב׳ פסוקים טו׳-טז׳.
לפי התרבות שהיתה נהוגה באותה העת, אך ורק לאביה של האישה יש הסמכות והמילה האחרונה בהחלטה עם מי היא כן תתחתן ועם מי היא לא תתחתן. בחור שמתאהב בבחורה ומעוניין לשאת אותה לאישה, עליו להגיע אל האב ולבקש את יד בתו, בעוד האב אמור לבחון היטב את הבחור ולהחליט, אם לדעתו, הבחור טוב לבת שלו או אם לוא. במקביל, צריך הבחור להתחייב לשלם 50 שקלי-כסף לאב עבור הבחורה שאותה הוא רוצה לשאת.
מן הסתם, שום אב לא יראה במי שאנס את הבת שלו כמספיק טוב עבור בתו ויסרב לתת לו אותה. אבל הצד השני, האנס, בכל מקרה מחויב ל"חוזה", שהרי הוא בעל את הבחורה מבלי שביקש את ידה או המתין לאישור אביה.
במילים אחרות, האנס חייב לשלם 50 שקלי-כסף קנס למשפחת הנאנסת מבלי שהיא חייבת להתחתן איתו (מאחר שהאב מן הסתם, כנראה, יסרב לו).
אגב, 50 שקלי כסף בתקופת המקרא שווה ערך לעבודה קשה מאוד, לעיתים אף של חודשים רבים.
זאת לא האישה שנאנסת המחוייבת להתחתן עם האונס שלה. אלא האיש שמחוייב להתחתן עם זאת שאנס.
במזרח התיכון הקדום, חתונה, שלא כמו היום, לא היתה מבוססת על אהבה, אלא לרוב היתה מבוססת על שידוך בין משפחות.
במילים אחרות, התחייבות והבטחה מצדו של הגבר לכלכל, ולהגן על האישה לשארית חייה.
שלא כמו היום, עידן בה האישה יכולה לפרנס את עצמה, בעת העתיקה, אישה ללא בעל עם ילדים, נידונה לחיי עוני ורעב.
דמיינו איש שאנס אישה, ולאחר תשע חודשים, האישה מוצאת את עצמה עם ילד. אין ביכולתה לפרנס את הילד ולדאוג לו. על כן, החובה היא על האנס שלה.
בכך, אלוהים בעצם אמר "העזת לאנוס? עכשיו תשלם את המחיר לשארית חייך.".
