נבואת בלעם – במדבר כ"ג-כ"ד
פרשת בלק ובלעם מתוארת בבמדבר כ"ב-כ"ד. בלעם היה אסטרולוג וחוזה גוי מאזור בבל שעשה לעצמו שם ברחבי העולם הקדום. נהגו לומר עליו: "אֵת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (ראה כ"ב 6-1 , במיוחד פס' 6, וכן פס' 12). בשלב זה, לאחר שיצאו ממצריים, בני ישראל הגיעו לגבול מואב ועמדו להיכנס לארץ שהובטחה להם. מלך מואב, אחד האנטישמים הראשונים בהיסטוריה, התנגד לאפשרות שיהיו לו שכנים חדשים והחליט לנקוט פעולה. הוא קרא לבלעם והטיל עליו לבוא ולקלל את בני ישראל תמורת סכום כסף נכבד. בלעם התאמץ מאוד למלא את השליחות שהוטלה עליו, אבל בכל פעם שפתח את פיו כדי לקלל, אלוהים השתלט על לשונו ובלעם מצא את עצמו מברך את היהודים במקום לקלל אותם. ארבע הנבואות שאלוהים שם בפיו עוסקות ברובן בביאתו השנייה של המשיח ובמלכותו.
במדבר כ"ג: "א וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק בְּנֵה-לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים׃ ב וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׃ ג וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל-עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה יְהוָה לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה-יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי׃ ד וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת-שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׃ ה וַיָּשֶׂם יְהוָה דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל-בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר׃ ו וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל-עֹלָתוֹ הוּא וְכָל-שָׂרֵי מוֹאָב׃ ז וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן-אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ-מוֹאָב מֵהַרְרֵי-קֶדֶם לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל׃ ח מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה׃ ט כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב׃ י מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ׃ יא וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ׃ יב וַיַּעַן וַיֹּאמַר הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהוָה בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר׃ יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ-נָּא אִתִּי אֶל-מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ-לִי מִשָּׁם׃ יד וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל-רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׃ טו וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל-עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה׃ טז וַיִּקָּר יְהוָה אֶל-בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל-בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר׃ יז וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל-עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה-דִּבֶּר יְהוָה׃ יח וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשְׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר׃ יט לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה׃ כ הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה׃ כא לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׃ כב אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ׃ כג כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה-פָּעַל אֵל׃ כד הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה׃ כה וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם גַּם-קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם-בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ׃ כו וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה׃ כז וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם לְכָה-נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל-מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם׃ כח וַיִּקַּח בָּלָק אֶת-בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃ כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק בְּנֵה-לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם׃ ל וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׃"
במדבר כ"ד: "א וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר פָּנָיו׃ ב וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׃ ג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן׃ ד נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם׃ ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃ ו כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם׃ ז יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ׃ ח אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ׃ ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר׃ י וַיִּחַר-אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים׃ יא וְעַתָּה בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהוָה מִכָּבוֹד׃ יב וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל-מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר׃ יג אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃ [שביעי] יד וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃ טו וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן׃ טז נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם׃ יז אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת׃ יח וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל׃ יט וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר׃ כ וַיַּרְא אֶת-עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד׃ כא וַיַּרְא אֶת-הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ׃ כב כִּי אִם-יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד-מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ׃ כג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל כד וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ-עֵבֶר וְגַם-הוּא עֲדֵי אֹבֵד׃ כה וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם-בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ׃"
הנבואה הראשונה – במדבר כ"ג 10-7
בחזון זה ישנן מספר נקודות שראוי לתת עליהן את הדעת. בלעם מציין (פסוק 8) שהוא איננו מסוגל לקלל ("מה אקוב") את מי שאלוהים לא קילל. בלי שום קשר לצייתנות או לחוסר הצייתנות שלו, ישראל תמיד יהיה עם הברית הנבחר של אלוהים. אלוהים לעולם לא ירשה לגויים לקלל את ישראל בקללות בעלות השפעה נצחית, כפי שבלעם התכוון לעשות. לכן, אלוהים התערב במצב וסיכל את תוכניותיהם של בני האדם. הנקודה השנייה שיש לציין מופיעה בפס' 9. עם ישראל לא ייחשב לעם ככל העמים. במשך חלק ניכר משנות קיומו של העם היהודי לא התאפשר לו לחיות בארץ משלו. כנען, או ארץ ישראל, אמנם שייכת ליהודים מתוקף זכות שאלוהים נתן להם, אבל יכולתם להתיישב בארץ הייתה תלויה במידה ניכרת בציות שלהם לאלוהים. בעיני בני האדם, עם ללא ארץ אינו יכול להיחשב לעם, לכן נאמר בפס' 9 "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". עם זאת, מזווית הראייה של אלוהים, בני ישראל תמיד יהיו אומה, עם נבדל. לא משנה אם עם ישראל שוכן בארצו או מפוזר בגלות; אלוהים איננו רואה בישראל עם ששייך למקום מסוים אלא אומה שמוצאה באברהם, יצחק ויעקב. זוהי הסיבה שהזהות היהודית נקבעת על ידי מוצא. יהדותו של אדם אינה נקבעת על ידי מקום הלידה שלו או אמונתו הדתית, אלא מייחוס אבותיו, ממוצאו. אין זה רלוונטי מה יהודי זה או אחר מאמין או לא מאמין; זהותו היהודית נקבעת על ידי מוצאו. (מובן שהיהדות כדת נקבעת על ידי אמונה. אבל יהודים אתאיסטים או אגנוסטיים עדיין קוראים לעצמם יהודים על סמך המוצא שלהם.) במשך הדורות הרבים שבהם עם ישראל היה מפוזר ברחבי העולם,
הוא אכן היה עם אשר "בַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב"; כלומר, הוא לא נחשב כעם בעל מעמד לאומי נפרד. היהודים נקראו יהודים אמריקאים, יהודים פולנים, יהודים רוסים וכך הלאה, ובצדק, שכן יהודי אמריקאי הוא יהודי שחי בארצות הברית. אבל מבחינת כתבי הקודש אין זה נכון לדבר במונחים כאלה. יהודי אף פעם לא יוכל להיות אמריקאי, פולני או רוסי – הוא יכול להיות אך ורק יהודי בעל זהות לאומית מוגדרת וייחודית. גם לאחר ארבעה דורות במצריים, היהודים לא נקראו "מצרים" אלא "בני ישראל".
הגויים לא תמיד מכירים בעובדה זו, אבל בעיני אלוהים עם ישראל תמיד יהיה עם נבדל, מוגדר וייחודי, עם סגולה, בקרב שאר עמי העולם. כאשר בלעם חזה באופן נבואי בעתידו של עם זה, הוא הבין שאלוהים
ייעד לו ברכה עילאית והוא מייחל להתברך גם כן בברכה זו (פס' 10).
הנבואה השנייה – במדבר כ"ג 24-18
בקטע זה יש שתי נקודות חשובות, בעיקר בפס' 21 . ראשית, בלעם צופה זמן בעתיד שבו עם ישראל ייחשב לעם ללא אוון/חטא. שנית, בלעם אומר שבמהלך תקופה זו כשיהיו נקיים מחטא, אלוהים עצמו יהיה עִם
בני ישראל ויהיה מלכם. נבואות אלה מתייחסות לביאתו השנייה של המשיח, בכל אופן ראוי לשים לב לנאמר כאן – שיום אחד אלוהים עצמו ישכון בקרב העם וימלוך עליו.
הנבואה השלישית – במדבר כ"ד 9-3
גם קטע זה מדגיש שני דברים חשובים. הראשון הוא תיאור של הברכה העילאית שתאפיין את מצבו העתידי של עם ישראל. השני מתאר את מעמדו העתידי של 'מלך המשיח' של ישראל (פס' 7). לאחר שהנבואה הראשונה הציגה את ייחודיותו של עם ישראל, מדגישות הנבואות השנייה והשלישית את ייחודיותו של המלך שבבוא היום ימלוך על עם זה.
הנבואה הרביעית – במדבר כ"ד 24-15
הנבואה הרביעית היא החשובה ביותר לגבי ביאתו הראשונה של המשיח. הנבואה החשובה ביותר כלולה בפס' 17 והיא מבוססת על הנבואה שכבר ניתנה בבראשית מ"ט 10. כוכב ידרוך מיעקב, כלומר, מישראל; לצד כוכב זה נזכר שבט המייצג מלכות (כמו בבראשית מ"ט 10) מכיוון שמי שאוחז בשבט הוא בעל זכות השלטון. מכאן שכאשר המשיח יבוא הוא יהיה מלך.
למשיח יש שלושה תפקידים, שאחד מהם הוא למלוך. בלעם פתח את סדרת נבואותיו בהדגשת טבעו היחיד והמיוחד של עם ישראל. אחר כך הוא המשיך ואמר שעם זה אמנם יהיה מפוזר בתחילה, אבל צפוי שמלך יחיד במינו ורב עוצמה ימשול בו. לסיום הוא מתאר כאן את כוחו העצום של מלך זה ומציין (בפס' 17) שכוכב ידרוך ויבשר את בואו. כדאי לשים לב למשמעותם החשובה של דברי הסיום בפרק כ"ב. לאחר שבלעם, האסטרולוג הבבלי, מסיים את תפקידו, הוא שב "אל עמו" ואל "מקומו" (פס' 14 ו25). הוא מביא איתו לשם את הנבואה לפיה כוכב יבשר את בואו של מלך מיוחד במינו ורב עוצמה שימלוך על ישראל. דורות מאוחרים יותר
של אסטרולוגים בבליים העלו את הדברים על הכתב וקיימו תצפיות בהמתנה להופעתו של כוכב זה. בברית החדשה מתואר כי הכוכב דרך בשמים והם הלכו ומצאו את המלך שזה לא מכבר נולד, והשתחוו לפניו:
"1 בְּעֵת שֶׁנּוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ, בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם חֲכָמִים מִן הַמִּזְרָח. 2 שָׁאֲלוּ: "הֵיכָן מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נוֹלַד? כִּי רָאִינוּ אֶת כּוֹכָבוֹ (במדבר כד' יז') בַּמִּזְרָח וּבָאנוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ." 3 כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶך נִדְהַם הוּא וְכָל יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ. 4 הוּא כִּנֵּס אֶת כָּל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְסוֹפְרֵי הָעָם וְשָׁאַל אוֹתָם אֵיפֹה יִוָּלֵד הַמָּשִׁיחַ. 5 אָמְרוּ לוֹ: "בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, כִּי כֵן נִכתַּב עַל-יְדֵי הַנָּבִיא: 6 'וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶרֶץ יְהוּדָה, אֵינְךָ צָעִיר בְּאַלּוּפֵי יְהוּדָה, כִּי מִמְּךָ יֵצֵא מוֹשֵׁל אֲשֶׁר יִרְעֶה אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל'(מיכה ה' א')." 7 אָז קָרָא הוֹרְדוֹס בַּחֲשַׁאי לְחַכְמֵי הַמִּזְרָח וּבֵרֵר אֶצְלָם מָתַי הוֹפִיעַ הַכּוֹכָב. 8 אַחֲרֵי כֵן שָׁלַח אוֹתָם לְבֵית לֶחֶם בְּאָמְרוֹ: "לְכוּ חִקְרוּ הֵיטֵב עַל-אוֹדוֹת הַיֶּלֶד וְכַאֲשֶׁר תִּמְצְאוּ אוֹתוֹ הוֹדִיעוּ לִי כְּדֵי שֶׁאָבוֹא וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לוֹ גַּם אֲנִי." 9 הֵם שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וְהָלְכוּ, וְהִנֵּה הַכּוֹכָב שֶׁרָאוּ בַּמִּזְרָח הִתְקַדֵּם לִפְנֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בָּא וְנֶעֱמַד מֵעַל לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם הַיֶּלֶד. 10 כִּרְאוֹתָם אֶת הַכּוֹכָב שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד. 11 הֵם נִכְנְסוּ לַבַּיִת וְרָאוּ אֶת הַיֶּלֶד עִם מִרְיָם אִמּוֹ. נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וּפָתְחוּ אֶת צְרוֹרוֹתֵיהֶם וְהִגִּישׁוּ לוֹ מַתָּנוֹת: זָהָב וּלְבוֹנָה וָמוֹר.(ישעיהו ס' ו') 12 לְאַחַר שֶׁהֻזְהֲרוּ בַּחֲלוֹם שֶׁלֹּא לַחֲזֹר אֶל הוֹרְדוֹס יָצְאוּ לְאַרְצָם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת." (הבשורה על פי מתי פרק ב:1-12)
סיכום נבואות המשיח בתורה
את הנבואות המשיחיות בתורה על ביאתו הראשונה של המשיח אפשר לסכם בשש נקודות עיקריות. נקודות אלה מתייחסות לדמותו או למעשיו, או לשניהם גם יחד.
הזרע
נושא הזרע עלה שלוש פעמים:
המשיח יהיה זרע האישה
המשיח יהיה בן אנוש – לא מלאך, וגם לא אלוהים במובן המלא
של אלוהים.
זרע אברהם
מוצאו של המשיח יהיה מחלק מוגדר של המין האנושי; הוא יהיה יהודי, לא גוי.
זרע יהודה
אף על פי שהיו בעם ישראל שנים עשר שבטים, המשיח נועד לבוא משבט אחד מסוים, והוא שבט יהודה. מתנאי זה משתמע שהמשיח צריך היה לבוא לפני אובדנם של רישומי אילנות היוחסין היהודיים בשנת 70 לספירה.
גם אלוהים וגם אדם
חווה אמנם טעתה כשחשבה שקין הוא המשיח, אבל היא הבינה בבירור שהמשיח יהיה אלוהים ואדם גם יחד.
מלך
סמל השבט (שרביט המלוכה) מופיע יותר מפעם אחת ומצביע על כך שהמשיח יהיה מלך.
נביא כמשה
המשיח יהיה נביא, וליתר פירוט הוא יהיה נביא כמשה.
הסרת הקללה
למך אמנם חשב בטעות שבנו נוח הוא המשיח, יחד עם זאת הוא הבין בבירור שהמשיח יבטל בבואו את הקללה שהוטלה על העולם בגלל חטאו של אדם.
רמז ללידת הבתולין
בבראשית ג' 15 מרומז שהמשיח ייוולד מבתולה, אם כי אין זה מוצג בבירור כמו חמשת המאפיינים הנמנים לעיל. המשיח ייחשב לזרע האישה, לא לזרע האיש.