במסכת סנהדרין¹ מסופר על וויכוח נוקב בין רבי הילל לבין רבי יוסף, ואלה הדברים: "ר` הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל. חזקיה אימת הוה? בבית ראשון. ואילו זכריה, קא מתנבי בבית שני". במה דברים אמורים? רבי הילל הצר על-כך שאין עוד טעם לחכות למשיח הואיל ומועד הופעתו היה אמור להיות בתקופת חזקיה, והוא לא בא.

תגובתו של רבי יוסף לא איחרה לבוא (בתרגום חופשי): "יסלח השם לרבי הילל על טעותו, כי חזקיה, מתי היה? בית ראשון. ואילו זכריה מתנבא על בית שני"! מהפולמוס הזה עולה בבירור כי אפילו בין חכמי התלמוד – אשר היו הרבנים שעיצבו את תשתיתה של היהדות האורתודוקסית – רווחה הדעה כי על המשיח לבוא בתקופת בית שני. ומעניין לזכור כי ישוע המשיח אמנם בא באותה תקופה ממש.

במקום אחר בתלמוד נאמר: "דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם –  שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח. בעונותינו שרבו, יצאו מהן מה שיצאו"². במילים אחרות, חכמי התלמוד האמינו כי אלפיים שנה לאחר מתן-תורה, תחל תקופה חדשה, גם היא בת אלפיים, של ימות המשיח. חישוב מהיר מראה כי בהנחה שכעת אנו נמצאים בשנת5773 (תשע"ג) לבריאת העולם, אזי זמן ההתחלה של תקופת המשיח (לפי אותו פִתגם תלמודי) היה צריך לבוא בערך בשנת 240 לספה"נ.

על-כן, אם דברי חז"ל נכונים הם, הרי שעברנו מִזמן את המועד בו תמה תקופת התורה ואנו נמצאים כעת (שנת 2005 לספה"נ) כבר עמוק בתוך תקופת אלפיים השנים של ימות המשיח. בשל-כך, הטענה כי המשיח עוד לא הגיע ויש להתכונן לביאתו הממשמשת ובאה, עומדת על כרעי-תרנגולת ואיננה רלוונטית עוד! וזאת הסקנו לפי מקורות הספרות המקובלים על המִמסד הדתי-רבני, המצפה למשיח בכל רגע…

דרך אגב, חכמי התלמוד לא יכלו להתעלם מכך שהמשיח חייב היה לבוא בתקופת בית שני, ועל-כן הודו כי "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים" (בבלי, סנהדרין צ"ז, ב). חז"ל אמנם צדקו בכך שבאותה תקופה כלו כל הקיצין, ברם חבל שלא העיזו להודות כי אולי המשיח כן בא ובעוונותינו הרבים, אנו – עם ישראל – פִספסנו אותו.

_{[1]  תלמוד בבלי, דף צט`.
[2]  בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט`.}