"איך ניתן לחוות את מנוחת השבת של אלוהים?"
איך ניתן לחוות את מנוחת השבת של אלוהים? ומה המשמעות של מצוות השבת עבור המאמינים היום? פרשת השבוע מציגה את המועדים של ה' אשר ציווה ישראל לשמור. כשאנחנו חושבים על "מועדי ה'", אנו בדרך כלל זוכרים את חגי העלייה השנתיים כמו פסח, שבועות, וסוכות; או אולי נזכרים בחגים הגדולים – ראש השנה ויום הכיפורים. אבל רשימת הימים הקדושים של אלוהים, כפי שהיא מתועדת בויקרא פרק כ״ג, מתחילה למעשה עם הזכרה השבועית של השבת, שהיא במובנים רבים הדגם לכל החגים האחרים.
אלוהים מצווה את משה,"דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מֹועֲדֵי יהוה אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מֹועֲדָי׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיֹּום הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתֹון מִקְרָא־קֹדֶשׁ כָּל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוה בְּכֹל מֹושְׁבֹתֵיכֶם" (ויקרא כג 2–3). נוסחת הפתיחה האחידה, "אֵלֶּה מֹועֲדֵי יהוה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמֹועֲדָם" (ויקרא כג 4), לפני שמפרטים את המועדים השנתיים של ה', אמנם עושה הבחנה בין יום השבת השבועי לבין שאר המועדים, אך בו זמנית מראה גם את המאפיינים המשותפים שלהם כ"מועדי ה'".
כמו המועדים השנתיים, ליום השבת יש משמעות חגיגית ונבואית, יחד עם יישום מעשי בהווה. יום השבת חוגג שניים מהמעשים הגדולים ביותר של אלוהים: בריאת השמים והארץ מהכאוס הראשוני (התוֹהוּ וָבוֹהוּ של בראשית א 2) וגאולת ישראל כעם מעבדות מצרים.
עשרת הדיברות, כפי שניתנו בשמות כ׳, נותנים את ההיגיון לשבת במילים הללו: "כִּי שֵׁשֶׁת־יָמִים עָשָׂה יהוה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם וַיָּנַח בַּיֹּום הַשְּׁבִיעִי עַל־כֵּן בֵּרַךְ יהוה אֶת־יֹום הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ 11). הסיפור המקביל בדברים פרק ה, מקשר את אותה מצווה לגאולת ישראל: "וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל־כֵּן צִוְּךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשֹׂות אֶת־יֹום הַשַּׁבָּת" (דברים ה 15).
נבואתית, יום השבת מנבא את המנוחה ואת השלום העולמי אשר אלוהים יביא, יחד עם מלכותו, בעת חזרתו של ישוע המשיח. בראשית ב, מנוחת אלוהים מתוארת לאחר סיום הבריאה מיד לפני תיאור גן עדן בכל שלמותו – ההתגלמות של מלכות אלוהים על פני האדמה. ישעיהו יא מנבא לגאולת העולם ולהשבת "גן העדן" למצבו המושלם על ידי המשיח, בן דוד. באותו זמן, כותב ישעיהו, "וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ישעיה יא 6)
בברית החדשה איגרת אל העברים מצטט את תהילים צה כדי להראות שאף משה ולא יהושע לא הצליחו להכניס את האומה למנוחת מלכות השבת של אלוהים: "אִלּוּ הֱבִיאָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמְּנוּחָה, לֹא הָיָה מְדַבֵּר אַחֲרֵי כֵן עַל יוֹם אַחֵר. לְפִיכָךְ נוֹתְרָה מְנוּחַת שַׁבָּת לְעַם אֱלֹהִים." (אל העברים ד 8–9). מנוחה זו תתממש במלואה כאשר ישוע יחזור להקים את מלכותו על פני האדמה. עם זאת, אנו, אשר שמנו את בטחוננו במשיח ישוע, חווים את מנוחתו בהמתנה ליום העתידי ההוא: "אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים בָּאִים אֶל הַמְּנוּחָה…הֵן הַבָּא אֶל מְנוּחָתוֹ גַּם הוּא שָׁבַת מִמְּלַאכְתּוֹ, כְּמוֹ הָאֱלֹהִים מִשֶּׁלּוֹ." (אל העברים ד 3, 10)
ישוע מזמין אותנו להיכנס אל מנוחתו באמונה היום, להסתמך על מה שעשה והשלים על הצלב ולהפסיק לפעול בכוחות עצמנו: "בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה." (מתי יא 28)
