פרשת השבוע וַיִּגַּשׁ – בראשית מ"ד:18-מ"ז:27
בראשית מ"ד:18-מ"ז:27
מה משותף בין יוסף וישוע? בהמשך לסיפור המרגש של יוסף במצרים, אנו שואלים את עצמנו, "מה הקשר בין יוסף וישוע? ומה הקשר בין דחייתו של יוסף לבין דחייתו של המשיח?". ראינו בפרשת השבוע האחרונה כי בני יעקב ירדו מצרימה כדי להשיג אוכל, מבלי לדעת שהפחד הגדול ביותר שלהם עומד להתגשם: יוסף, אחיהם, חי והוא זוכר את הכל.
יוסף בחן את האחים שלו פעמיים, כדי לבדוק אם הם התחרטו ולמדו ממעשיהם אחרי כל השנים הללו. שני המבחנים קשורים לבנימין, בנו השני של רחל; והשניים מיועדים לבחון את אופי האחים – האם הם ייקחו גם את בנימין מאת אביהם באכזריות, כפי שלקחו את יוסף לפני כעשרים שנה? או האם הם ינסו להציל אותו מגורל כזה?
באופן מפתיע, בשני המקרים, יהודה, זה שלפני שנים רבות אמר: "..מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ׃ לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים…" (בראשית ל"ז:26-27) הוא זה שנענה לאתגר. תחילה הוא מציע את עצמו כערבות לביטחונו של בנימין בפני יעקב; הוא מציע את עצמו כעבד לשליט המצרי, רק כדי שבנימין יוכל להשתחרר. הוא מתחנן: "וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו׃ כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי" (בראשית 44:33-34).
בשלב הזה יוסף נשבר. הוא רואה כי יהודה, שבמובנים רבים היה הגרוע מבין האחים, אכן השתנה. יוסף לא יכול היה להסתיר את רגשותיו, וציווה על כולם מלבד האחים לצאת מהחדר. עכשיו – בפעם הראשונה שיוסף נמצא לבד איתם – הוא מגלה להם את זהותו האמיתית!
"..אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה" (בראשית 45:4).
בברית החדשה (מעשי השליחים ו') נמצא מדרש נפלא, או דרשה, על הסיפור הזה. לפני מותו, סטפנוס העביר מסר לעם, והראה מתוך ההיסטוריה של ישראל שלמרות שישוע דחוי, הוא בכל זאת המשיח המובטח. דוגמה אחת היא משה, אשר נדחה על ידי עמו בפעם הראשונה כאשר ניסה לשחרר אותם, אך התקבל בפעם השנייה כאשר שב למצרים לאחר ארבעים שנה. דוגמה נוספת היא מחיי יוסף.
סטפנוס אומר במעשי השליחים ז', 9-14:
"וַיְקַנְאוּ הָאָבוֹת בְּיוֹסֵף וַיִּמְכְּרוּ אוֹתוֹ מִצְרָיְמָה וֵאלֹהִים הָיָה עִמּוֹ׃ וַיַּצִּילֵהוּ מִכָּל־צָרוֹתָיו וַיִּתֶּן־לוֹ חֵן וְחָכְמָה לִפְנֵי פַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיְשִֹימֵהוּ שַׁלִּיט עַל־מִצְרַיִם וְעַל כָּל־בֵּיתוֹ׃ וַיְהִי רָעָב עַל־כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וּכְנַעַן וְצָרָה גְדוֹלָה וַאֲבוֹתֵינוּ לֹא־מָצְאוּ אֹכֶל׃ וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ־שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיִּשְׁלַח־שָׁמָּה אֶת־אֲבוֹתֵינוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה׃ וּבַפַּעַם הַשֵּׁנִית הִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו וּמוֹלֶדֶת יוֹסֵף נִגְלְתָה לְפַרְעֹה׃ וַיִּשְׁלַח יוֹסֵף וַיִּקְרָא לְיַעֲקֹב אָבִיו וּלְכָל־מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נָפֶשׁ"
גם אצל משה וגם אצל יוסף, סטפנוס מוצא את אותו העיקרון: שני אנשים נבחרו על ידי אלוהים כדי לשחרר ולגאול את ישראל, אך שניהם נדחו בהתחלה על ידי עַמם, ורק מאוחר יותר התקבלו. רק כאשר משה חזר בפעם השנייה הוא התקבל כגואל, ורק בביקור השני, יוסף גילה את זהותו לאחיו. טיעונו של סטפנוס ברור – דחיית ישוע אינה שונה מדחיית משה ויוסף, שנבחרו להיות גואלים עבור ישראל. הקבלה המאוחרת שלהם רק מנבאת את זו של ישוע. ישראל כיום דוחה אותו, אך מאוחר יותר תקבל אותו.
יחד עם סטפנוס, אנו פונים אל עמנו, גם היום, להכיר בדפוס זה של הדחייה ראשונית והקבלה המאוחרת, ולזכור כי למרות שדחינו את ישוע, הוא בכל זאת המשיח היחיד שאלוהים שלח לשחרר אותנו מחטא. הוא הנביא המובטח כמו משה (דברים י"ח: 18, 23; מעשי השליחים ג':22) והוא גם כמו אחינו יוסף, שאלוהים שלח לפנינו לשמור על החיים (בראשית מ"ה:7)!