האם גוף האדם מעיד על תהליך אבולוציוני או על תכנון תבוני?

אתאיסטים רבים מאשימים את המאמינים ב"אלוהי הפערים" כשזה מגיע לתכנון תבוני. הם נוהגים להצביע על איברים שונים בגוף האדם (כמו התוספתן, שיני הבינה ודי.אנ.אי זבל) כ"ראיה" (לכאורה) לתהליך אבולוציוני אשר סותר תכנון תבוני. אולם ניתן דווקא לפרש את ההאשמה הזו בתור "אבולוציית הפערים"- מאחר שאנו לא מבינים את התכלית או את הפעילות של איבר מסוים, הם מסיקים את נכונותה של האבולוציה. אך דווקא מחשבה כזאת מונעת מהמדע להתקדם.

יש ספקנים שאף מרחיקים לכת וטוענים כי ההוכחה לכך שאלוהים לא קיים, היא פגמים בגוף האדם המעידים על "מכונה הנדסית פגומה". לטענתם, אם 'בורא כל יכול' באמת ברא אותנו, הוא היה יוצר אותנו בצורה טובה הרבה יותר.יש לציין כי מעצם העובדה כי אלוהים הוא כל יכול ובורא מושלם, לא ניתן להסיק בהכרח כי הוא יברא בריאה מושלמת. למעשה, הרעיון של בריאה מושלמת הוא אינו רעיון קוהרנטי. משום שתמיד ניתן להעלות על הדעת בריאה משופרת ועילאית יותר. לכן, בורא טוב יברא בריאה שמתפקדת באופן אופטימלי, לא מושלם.

ברצוננו להמשיך ולסקור מספר איברים אשר מצביעים לכאורה על התפתחות אבולוציונית ולהוכיח כי דווקא מדובר בבריאה תכליתית ותבונית. האם זה שהאנושות עדיין לא השכילה להבין תפקידו של איבר מסויים, אומר כי אכן אין להם חשיבות או פעילות? המאמר הבא יערער על התפיסה האבולוציונית המסורתית.

אשליה אופטית חושפת מציאות של עיצוב תבוני

מחקר חדש אודות האישון מראה, רוב המנגנונים שלכאורה נראים כאילו לא נבראו על ידי אלוהים, משקפים דווקא תבונה. אחרי בדיקה מעמיקה, מנגנונים אלו מתגלים כעיצובים אלגנטיים ואופטימליים אשר משקפים תכנון רציונלי של יוצר תבוני. חוקרים מאוניברסיטת אוסלו רצו להבין את מסלולי העצבים שמעורבים ברפלקס האישון (מצב שבו האישון מגיב לאור על ידי כיווצו לאור). הם ראו שכאשר הם חשפו אישון אנושי לאשליה אופטית של אור בהיר, האישון התכווץ. תוצאה זו הייתה מפתיעה, משום שהאשליות האופטיות היוו למעשה לגירויים שמושכים את העין. לכן, החוקרים ציפו מהם דווקא לגרום להתרחבות האישון, ותגובה זו נחשבה לתגובה הכי "טובה" או הכי "מתאימה". תגלית זו, משומשת לעיתים קרובות כדוגמא לעיצוב לקוי. הם טוענים כי מערכות ומנגנונים כאלו מתאימים יותר להשקפה אבולוציונית. הם טוענים שזה בלתי אפשרי כי אלוהים יברא מנגנונים ירודים כאלו.

לעומת זאת, בדיקה מעמיקה מציעה כי תגובה לא צפויה כזו של האישון היא דבר טוב. הרשתית נפגעת באופן קבוע. לכן, עדיף שהאישונים יתכווצו באופן בלתי הולם כאשר הם נחשפים לאשליות של בהירות, מאשר להסתכן בפגיעה ברשתית. בנוסף, כפי שגילו החוקרים, האישונים מתרחבים במהירות לאחר ההתכווצות הראשונית שמתרחשת כתוצאה מתגובתם לאשליות אופטיות, וכך זה מפצה על תגובת רפלקס האישון כאשר הוא מגיב בצורה לא נכונה. כפי שמתברר לעיתים קרובות, שיקול דעת זהיר וביקורתי מראה כי אותם עיצובים אשר נחשבים לירודים ולקויים, הם למעשה מערכות אלגנטיות ואופטימליות, הפועלות ביעילות מירבית, מסקנה התומכת בקיומו של מתכנן תבוני.

האם מנגנון האבולוציה יכול להסביר את מוצא העיניים? ספק גדול. העיניים של פרוקי הרגליים-עיניים מורכבות, מופיעות בפתאומיות ובשלמות במהלך המפץ הקמבריוני. תבנית זו המאפיינת את תיעוד המאובנים מעלה בעיות קשות שאותן תאוריית האבולוציה אינה מצליחה להסביר. מדוע איברים מורכבים ומערכות ביולוגיות מורכבות מופיעים באופן פתאומי, משום מקום, וללא כל תהליך הדרגתי אבולוציוני. תבנית זו המאפיינת את הממצאים, תומכת בחשיבה כי יוצר תבוני ברא את היצורים החיים.

רשתית הפוכה- מחקרים חדשים שוברים מיתוסים אבולוציוניים

הרשתית היא שכבה דקה של תאים עצביים שמגיבים לאור, המצפים את הדופן האחורי הפנימי של העין. היא מורכבת מתאים קולטי אור-פוטורצפטורים, היוצרים אות חשמלי כאשר אור פוגע בהם. במבט ראשון נראה כי העיצוב של הרשתית מוטל בספק. האזור הרגיש לאור של הרצפטורים מכוון הרחק ממקור האור. יתר על כן, תעלות תא העצב לעצב הראייה ממוקמות בין מקור האור לאזור הרגיש של הפוטורצפטורים.

מכאן, הפכה הרשתית של החולייתנים לדוגמא של עיצוב לקוי. ביולוגים אבולוציוניים כמו דוקינס מחשיבים עיצובים לקויים במערכות ביולוגיות כראיות לכך שהחיים נבעו מתהליכים לא מכוונים ולא מפעולה של בורא.

שבירת המיתוס

אולם מחקר מעמיק אודות המבנה והתפקוד של עין החולייתן, הפריך את המיתוס של "העיצוב הלקוי". צוות פיזיקאים ישראלים הציגו מחקרים על התכונות האופטיות של תאי גליה רדיאליים¹, התוצאות שלהם אישרו מחקר שבוצע קודם, על ידי מדענים גרמניים².

ב2007, צוות חוקרים גרמניים הציגו כי תאי גליה רדיאליים המחוברים עם הרשתית, פועלים כסיבים אופטיים³. כלומר, תאי הגליה הרדיאליים (תאים בצורת כוכב המסייעים לשמור על המבנה של רקמות העצבים והובלת עצבים לנוירונים) מייצרים סיבים המכוונים לכיוון התפשטות האור דרך הרשתית. זה מאפשר להם להעביר ביעילות אור מפני שטח הרשתית אל עבר הפוטורצפטורים.

המחקר של צוות הפיזיקאים הישראלי תומך במסקנה שהסיבים האופטיים הללו מפצים על "העיצוב הרע" לכאורה של הרשתית. לאור התובנות החדשות הללו קל לראות שהרשתית ההפוכה היא מערכת שמעוצבת היטב.

האם התוספתן הוא עדות אבולוציונית או דווקא עדות לבריאה?

האם התוספתן הוא שריד אבולוציוני חסר חשיבות או האם הוא תוצאה של תכנון תבוני? מחקרים אחרונים מצביעים על תפקוד וחשיבות לאותו האיבר ששנים רבות נחשב לשריד אבולוציוני. מחקרים מדעיים חדשים, מביאים הסבר חלופי לטענה המסורתית של חסידי האבולוציה.

מאז זמנו של דרווין, ביולוגים ראו בתוספתן האנושי איבר מיותר. למעשה, דרווין וביולוגים אבולוציוניים מאז זמנו, טענו שמערכות ביולוגיות כמו התוספתן הן ראיות חזקות לטובת תאוריית האבולוציה. התוספתן נחשב כשריד שהיה לו תפקיד בעבר אצל אבותינו האבולוציוניים, כזה שלא נחוץ יותר. כ-7 אחוזים מהאוכלוסייה בארצות מפותחות סובלים מדלקת בתוספתן, וניתן להסיר אותו ללא כל השלכה. למעשה, כריתת התוספתן עוזרת למניעת מחלת הקוליטיס כיבית. העובדות הללו תומכות לכאורה בהשקפה לפיה התוספתן הוא שריד אבולוציוני חסר כל תועלת.

צוות של חוקרים מאוניברסיטת דיוק קראו תיגר על הרעיון במחקר חדש. הם הציעו שהתוספתן יכול לתפקד כתא אחסון לחיידקים היוצרים ביופילם מועיל בחלקו העליון של המעי הגס. החיידקים המאוחסנים ישמשו כמאגר המחדש ביופילם שנאבד כתוצאה ממחלות ומשלשולים. מעניין לציין כי מחקר באנטומיה השוואתית (ענף העוסק בהשוואה ביו אנטומיה של גוף האדם לבין אנטומיה של בעלי חיים, וכן בין האנטומיות של בעלי החיים השונים) שפורסם ב-1980 ונערך מנקודת מבט אבולוציונית, הציג שתפוצת התוספתנים בקרב פרימטים ויונקים אחרים אינו תואם את הציפייה שלנו אם אכן היה מדובר בשריד או מבנה מנוון.⁴במקום זאת, המראה של התוספתן מצביע על כך שהוא ממלא תפקיד חשוב. לסיכום, חוקרים מהמרכז רפואי של אוניברסיטת דיוק גילו את יתרונו של התוספתן: הוא משמש כמחסן לחיידקים מועילים. מדענים אלה מציינים כי המעי הגס האנושי מצופה בביופילם שמורכב מחיידקים מועילים. חיידקים אלו עשויים לסייע לעיכול והשתתפות בפעילויות ביולוגיות אחרות.

מחקר נוסף בתחום מגיע מפרופסור לורן ג'. מרטין מאוניברסיטת אוקלהומה המתמחה בפיזיולוגיה, שהציגה מחקר חדש הטוען כי לתוספתן תפקיד חיוני בקרב עוברים בעודם ברחם אמם, כאשר אנדוקרינים- הפרשות הורמונאליות, מופיעים בתוספתן בסביבות השבוע ה11 להתפתחות העובר ותפקידם לתמוך במנגנונים ההומיאוסטטים.⁵

האם בדנ"א יש קטעים חסרי פעילות המעידים על מוצא אבולוציוני משותף?

נושא זה שומש כקלף הניצחון של תאוריית האבולוציה במשך שנים. ביולוגים אבולוציוניים נהגו להצביע על מקומות מסוימים בדנ”א והחשיבו אותם למקומות חסרי כל פעילות, ולכן עדות לכך שהמידע הגנטי הוא לא תוצאה של אינטליגנציה. אך האם זהו המצב? האם יש דבר כזה דנ”א זבל? או שבכל זאת יש לו תפקיד מסוים בגוף האדם?

ביולוגים אבולוציוניים מחשיבים את הפסאודוגנים למתים. דהיינו, מדובר בשאריות של גנים חסרי תועלת אשר פעם שיחקו תפקיד, אך כיום, אין להם כל שימוש. על פי השקפה זו, מוטציות השמידו את היכולת של התא לקרוא ולעבד את המידע הכלול בגנים אלה. הפסאודוגן הוא מקטע DNA אשר מהווה שכפול של גן אחר, אך אינו פעיל ואינו מתורגם לחלבון. ביולוגים אבולוציוניים באופן מסורתי ראו בגנים אלו כדנ”א ”זבל” וכראיה חזקה למוצא משותף. מקטעים זהים של דנ”א זבל לעיתים קרובות נמצאים במגוון רחב של אורגניזמים קשורים ואף במקומות זהים בגנומים שלהם. עבור אבולוציונים, תופעה זו מצביעה בברור על כך שאורגניזמים אלו חולקים אב קדמון משותף (אחרת למה שמתכנן תבוני יצור דנ"א חסר פעילות באותם המקומות בגנומים של האורגניזמים?). הם מאמינים שמקטעי הדנ”א הללו צמחו לפני שהאורגניזמים התפצלו מהאב הקדמון שהם חולקים.

באופן כללי ביולוגים מולקולריים מזהים את הפסאודוגנים בגנום של אורגניזמים שונים על ידי שימוש בשני קריטריונים עיקריים:

דמיון ברצף של גן ידוע.
ראיות לכך שהפסאודוגן אינו פעיל.

לאחרונה נכתב מאמר על ידי דיו ג'נג ומרק גרשטיין, שני ביולוגים מולקולריים מאוניברסיטת ייל, אשר מטיל ספק בקריטריונים המשמשים לזיהוי הפסאודוגן.⁶

למעשה, תגליות אחרונות שהניעו מאמר זה מעלות שאלות לגבי חוסר תפקודם של הגנים הללו. ג’נג וגרשטיין ציינו כי לרצפי הדנ”א שנקראים "דנ”א זבל" יש תפקיד קריטי בבקרת הגנים (מערכות ביוכימיות שונות המצויות בכל האורגניזמים, ומפקחות על התבטאות הגנים, לפי צורך התא והאורגניזם כולו). מערכות בקרת הגנים קובעות איזה גן יבטא התא, איזה גן יפסיק להתבטא, ומהו התזמון המדויק בו על התא לבטא את הגן. תהליך בקרת הגנים אף מווסת את קצב ייצור התוצרים המבטאים את הגנים, וזאת על פי הצורך. מערכות בקרה אלו חיוניות עבור הקיום הבסיסי של כל תא, פרוקריוטי ואיקריוטי כאחד, ושל האורגניזם כולו. הם גם מדגישים במאמר מחקר שמצביע על כך שמעל 50% מהפסאודוגנים בכמה גנומים משחקים תפקיד בשעתוק (שעתוק או טרנסקריפציה בביולוגיה הוא התהליך הביוכימי שעושה שימוש במידע ברצפי הדנ”א).

החוקרים הללו מסיקים כי חוסר פעילות הוא אינו קריטריון לגיטימי לסיווג רצף דנ”א כפסאודוגן! הפסאודוגנים הם פעילים, וכמו שג’נג וגרשטיין מציינים, קבוצה זו של דנ”א זבל מבצעת מגוון רחב של פעילויות ביוכימיות. לכן, יכול להיות שזה מוקדם מדי להכריז על הפסאודוגנים כתוצרים לקויים של תהליכים אבולוציוניים.

אם הפסאודוגנים הם פעילים, אז הם תומכים בהשקפת הבריאה. בנוסף לכך, המיקום הזהה של רצפים אלו בגנומים של האדם והשימפנזה, יכול להתפרש כתכנון משותף ולא כאב קדמון משותף.

שיני הבינה משקפות את החוכמה של הבורא

אתאיסטים לעיתים קרובות מצביעים על שיני הבינה האנושיות כדוגמא לחלק חסר תועלת בגוף האדם. אך מחקר חדש קורא תיגר על השקפה האבולוציונית הזו.

ספקנים נוטים להצביע על שיני הבינה האנושיות כדוגמא לחלק חסר תועלת בגוף האדם. הם טוענים שגוף האדם מכיל "עיצובים לקויים' (כמו תוספתן, שקדים, עצם הזנב וכו') ולכן לפיהם מדובר בראיות לאבולוציה. הם רואים בתכונות אלו כשרידים של מבנים ביולוגיים שבזמן מסוים היה להם שימוש, אבל איבדו את שימושם ככל שעברו הדורות, מאז האבות האבולוציוניים הקדומים.

כאשר מדובר בשיני בינה, הרבה אנשים מאמינים כי הן אינן משרתות שום מטרה שימושית כיום. שיניים טוחנות אלו הושפעו בגלל גודלה הקטן יחסית של הלסת האנושית. כאשר השיניים צומחות, בדרך כלל בתחילת ההתבגרות, אין להן מקום. לעומת זאת הלסת הניאנדרטלית הייתה גדולה יותר, וכך יכלה להתמודד עם צמיחת שיני הבינה. ביולוגים אבולוציוניים מפרשים את המאפיין הזה כעדות לכך ששיני הבינה הן שארית ושריד מהזמן שבו בני האדם היו מינים הומינידים אחרים.

אבל מחקר חדש קורא תיגר על פרשנות אבולוציונית זו⁷. מדען בריטי חקר את המידות ואת צורת הלסתות של 11 קבוצות אנשים שונות מרחבי כדור הארץ. מתוכם 6 היו חקלאים ו5 עסקו באורח חיים של ציידים-לקטים. המזון של שתי הקטגוריות הללו משתנה באופן משמעותי ועקבי. ציידים-לקטים אוכלים מזון גולמי, הדורש לעיסה אינטנסיבית.

לעומת זאת, חקלאים אוכלים מזון הרבה יותר רך. מחקר מגלה כי צורת הלסת וגודלה משתנה בהתאם לאמצעי הקיום. לאנשים הצורכים מזונות רכים יותר, המאפיינים אורח חיים חקלאי, יש לסתות קצרות ורחבות יותר. לאלה שצורכים תזונה שמאפיינת ציידים-לקטים יש לסתות ארוכות וצרות יותר. לסתות ארוכות וצרות של ציידים-לקטים יכולות להכיל בקלות שיני בינה. לעומת זאת, שיני בינה לא מתאימות בקלות לאנשים עם לסתות קצרות ורחבות.

תוצאה זו מצביעה על כך שביסודו של דבר, הלסת האנושית נועדה להכיל שיני בינה. במשך רוב ההיסטוריה האנושית בני האדם היו ציידים-לקטים באורח חייהם, ולכן הם לא סבלו משיני בינה כלואות ומחלות הקשורות לכך. רק כאשר בני אדם יישמו שיטות חקלאיות התחילו בעיות עם שיני בינה. ובכל זאת, לסתות קצרות יותר ורחבות יותר לא היוו בעיה בהכרח. לאורך ההיסטוריה ועד לאחרונה, ללא רפואה מפותחת, אנשים איבדו שיניים. אובדן שיניים זה סיפק מקום לשיני בינה, ולכן התחלפות השיניים לשיניים טוחנות הייתה יעילה בזמן שאובדן השיניים היה נפוץ.

גילויים מסוג אלו מחלישים השערות אבולוציוניות שונות אודות שיני הבינה, ומחזקים את ההשערה כי שיני הבינה משקפות תכנון תבוני.

דוגמאות נוספות

קמט הלחמית הסהרוני (Plica semilunaris conjunctivae)

לקמט יש פעילות ותפקיד חשוב בבריאות העין. זה מפריש את החומר הדביק שמתקשה והופך לקרום שאנו רואים כאשר אנו מתעוררים. חומר זה מקיף כל חלקיק שמוצא את דרכו אל תוך העין, ובכך מפחית את הסיכוי שלהם להתחכך בעין, מה שמקל על הדמעות ועל העפעפיים להסיר את החלקיקים מן העין. אם לא היה לנו את האיבר הזה, העיניים שלנו היו הרבה יותר פגיעות לפציעות אשר היו משפיעות על הראייה שלנו, וזה גם היה גם הופך אותנו לרגישים לזיהומים.

שיער הגוף

שיער הגוף חיוני לשמירת חום הגוף באמצעות כליאת שכבת אוויר מבודדת הקרובה לעור. הרחקת עצמים זרים וחיידקים מפתחי הגוף (ריסים, שערות תעלת האוזן, איברי המין, שפם, שערות האף ועוד). הגנה מפני קרינת השמש (שיער הראש באדם). להרחקת נוזלים והפרשות (גבות).

עצם הזנב

עצם הזנב תומך בעצמות סביב אגן הירכיים ומהווה נקודת מפגש של כמה שרירים קטנים. ללא עצם הזנב, לא תיתכן ישיבה נוחה או עמידה, ובנוסף לכך זה היה מקשה על נשים בזמן לידה.

שריר זוקף שיער (Erector pili)

שריר זה הוא שגורם לשיער להזדקר כאשר קר או מפחיד. השיער יכול ללכוד יותר אוויר כאשר הוא מזדקף וכך הוא מהווה שכבת בידוד כדי לשמור על חום הגוף. חסידי האבולוציה טוענים כי לבני האדם יש מעט שיער ולכן שריר זה הוא מיותר. אך התכווצות שרירים בפני עצמה עוזרת לשמור על חום הגוף, ויש להם תפקיד חשוב בשמירה על בלוטות השומן של העור שתישארנה סגורות.

פטמות זכרים

לא ברור אם אכן הפטמות הן חסרות תפקיד. לעומת זאת הן מצוידות בכלי דם ועצבים במילים אחרות יש להן את כל מה שיש לאיבר מתפקד. התפקיד האפשרי עבורם הוא גירוי מיני. אפשרות נוספת היא כי קיומן של פטמות אצל הזכרים היא תוצאה של מסלול התפתחותי משותף אצל הזכר והנקבה מרגע ההתעברות עד לגיל שישה שבועות.

בוהן חמישית

הבוהן החמישית מספקת רוחב וגמישות לכף הרגל בזמן הליכה ברגליים יחפות. בעיות שונות עם הבוהן החמישית נגרמות במידה רבה בגלל נעילת נעליים אשר אינן מתאימות לכף הרגל.

בלוטת התימוס

מעוררת את המערכת החיסונית בגוף האדם באמצעות הפעלת תאי הלימפה.

בלוטת התריס

משמשת לוויסות הגדילה של תינוקות וילדים.

http://prl.aps.org/abstract/PRL/v104/i15/e158102 .1

2. (A. M. Labin and E. N. Ribak, “Retinal Glial Cells Enhance Human Vision Acuity,” Physical Review Letters 104 (2010).

3. Kristian Franze et al., “Müller Cells are Living Optical Fibers in the Vertebrate Retina,” Proceedings of the National Academy of Sciences, USA 104 (May 15, 2007): 8287–92.

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1233252/pdf/janat00231-0174.pdf .4.

5. http://www.scientificamerican.com/article.cfm?id=what-is-the-function-of-t

6. Deyou Zheng and Mark B. Gerstein, “The Ambiguous Boundary between Genes and Pseudogenes: The Dead Rise Up, or Do They?” Trends in Genetics 23 (2007): 219-24.

7. Noreen von Cramon-Taubadel, “Global Human Mandibular Variation Reflects Difference in Agricultural and Hunter-Gatherer Subsistence Strategies,” Proceedings of the National Academy of Sciences, USA 108 (2011): 19546–51