התבוללות או היטמעות? על אברהם, גויים והתבוללות

יד לאחים כותבים:

"אברהם אבינו, היהודי הראשון, לא היה מחויב לקיים את המצוות הכתובות בתורה (כי התורה עוד לא ניתנה בזמנו), ולמרות זאת הוא לא היה יכול להעלות על דעתו שבנו יצחק יתחתן אם אישה מעם אחר, כלומר גויה. (גוי מלשון עם)…אם אברהם – אבי היהדות, כבר הבין שאסור ולא יתכן מצב של נישואין עם שאר העמים, מדוע ישנם עדיין "יהודיים משיחיים" שעומדים בתוקף על אפשרות הנישואין עם עמים שונים. ועוד מצדיקים זאת בשם התורה?"

 

להלן אפוא ארבעה סייגים לטענה הכוזבת לעיל:

1. יד לאחים סותרים את חז"ל

הם כותבים כי אברהם לא היה מחויב בקיום המצוות משום שהתורה טרם ניתנה בזמנו. שימו לב, על-מנת להתנגח עם המאמינים במשיח ישוע, יד לאחים אינם בוחלים מלסתור את כור מחצבתם – את חז"ל. אמנם לפי התורה שבכתב אברהם אכן לא היה מחויב במצוות כי התורה ניתנה דורות אחריו, ביד משה; ברם לפי התושב"ע, תורת משה היתה קיימת כבר מבריאת העולם[1] ויתרה מכך, אברהם אבינו קיים הן את התורה שבכתב והן את זו שבעל-פה.[2] כמובן שאין לכך כל ביסוס מקראי, אך כך מלמדים חז"ל.

 

2. אברהם ובני יעקב נישאו לגויות

יד לאחים מביאים את אברהם אבינו כדוגמא למלחמה בנישואי תערובת. נכון, לפי התורה היה חשוב לאברהם וליצחק כי בניהם לא יינשאו לנשים כנעניות (בראשית כ"ד 3-4, כ"ח 1). אולם טיעונם של יד לאחים הופך לאבסורד של ממש כאשר בוחנים את התמונה הכללית כפי שהיא מצטיירת מספר בראשית כולו; אברהם אמנם סירב להשיא את יצחק לאישה נוכרייה, אך לאחר מות שרה הוא בעצמו נשא גויה (בראשית כ"ד 1). יתרה מכך, בניו של יעקב נישאו לנשים נוכריות: יהודה נשא בת איש כנעני (בראשית ל"ח 2); יוסף נשא אישה מצרייה (מ"א 45); שמעון נשא אישה כנענית (מ"ו 10); ולפי מדרשי חז"ל, כל יתר האחים נישאו גם הם לכנעניות.[3] בכל המקרים דנן, אין בתורה רמז לכך שהדבר היה מגונה או נעשה בחטא.

נוסף על כך, חשוב לציין כי אברהם ובני יעקב אינם היחידים שנישאו לגויות; התנ"ך מתאר גיבורים אחרים אשר התחתנו עם נוכריות, כמו למשל: משה נישא לאישה מדיינית (שמות ב' 21); לפי חז"ל, התחתן יהושע בן נון עם רחב;^[4] יעל נישאה לגבר נוכרי (שופטים ד' 17); נשותיו של שמשון היו פלישתיות (שופטים י"ד 1, ט"ז 1, 4); בועז נישא לאישה מואבייה (רות א' 4; ד' 10); דוד נשא נשים נוכריות (דהי"א ג' 1-5);[5] שלמה התחתן עם בת פרעה ועם נוכריות נוספות (מל"א ג' 1, י"א 1-2); אסתר נישאה למלך פרסי (אסתר ב' 17).

 

3. מנותקים מהמציאות המקראית

היחס של יד לאחים לנישואי התערובת חושף עד כמה עמוקה התהום שנפערה בין מחשבת הרבנים לבין הלך הרוח המקראי. מכל הדוגמאות שהובאו לעיל, מעניין כי האדם היחיד שזכה לביקורת עקב בחירת בת זוגו, הוא דווקא משה.^[6] ברם מעניין עוד יותר לגלות מי התקיפו, מי יצא להגנתו ומה היתה התגובה לאותה ביקורת. תנו דעתכם לרצף האירועים, כפי שהם מתוארים בספר במדבר י"ב:

• מרים ואהרן מטיחים במשה ביקורת על האישה הכושית אשר נשא (פס' 2-1).
• ה' שומע, משה שותק (פס' 3-2).
• ה' קורא לשלושתם לצאת אל אוהל מועד, אחר כך נעמד בעמוד ענן מחוץ לאוהל וקורא רק לאהרן ולמרים לצאת אליו (פס' 5-4).
• ה' גוער בהם ויוצא להגנתו של משה ואז מעניש את מרים בצרעת (פס' 10-6).
• אהרן מתחנן לרחמים ואז מתפלל משה לרפואת אחותם (פס' 13-11).

כמו מרים ואהרן אז, כך יד לאחים כיום; יוצאים בטרוניה נגד נישואין אשר בירך אלהים בלי לחשוב פעמיים ובלי להתייחס לתקדימים בתנ"ך. הם ממאנים להפנים את ההבדל המהותי בין התבוללות המביאה לעבודה זרה לבין היטמעות הנובעת מאהבת אלהים במשיח ישוע – אהבה אשר מבטלת את מחיצת האיבה בין ישראל לגויים הלכה למעשה.

 

4. "גויה" אינה מילה גסה

לאמיתו של דבר, אנו מבינים היטב מהיכן נובעת הסלידה הברורה שמפגינים יד לאחים כלפי גויים. הם אינם נשענים אלא על מדרשי חז"ל ועל ההלכה הרבנית, המהווים כר פורה לשנאת הגוי ולהפיכתו למוקצה. להלן כמה ציטוטים אשר ממחישים יחס זה ביתר-שאת:

1. הרמב"ם (בפרשנותו למסכת בבא קמא ד'): "הגוי אינו אדם באמת ואין תכליתו אלא לאדם, קרי ליהודי"; הרמב"ם ("משנה תורה", הלכות עבודה זרה י'): "אין כופלין להם (לגויים) שלום לעולם".
2. ההלכה הרבנית קובעת כי "הגויים שאין בינינו וביניהם מלחמה… אסור להצילן; אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים, אינו מעלהו, שנאמר: "לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא י"ט), ו[הגוי]אין זה ריעך" (הרמב"ם, משנה תורה, הלכות רוצח, ד'). כלומר, כאשר פוגשים גוי טובע, אפילו בעִתות שלום, אסור לנסות להצילו ואין לסייע לו. מדוע? מפני שהוא גוי!
3. הרב קוק (אורות ישראל ה'): "בין האדם והבהמה יש הבדל כמותי, אך בין היהודי לגוי שורר הבדל עצמי ואיכותי".
4. המהר"ל (בפירושו למסכת אבות קמ"ו ובחיבורו "נצח ישראל, י"ד): "אין אומות העולם קרויים אדם. אתם קרויים אדם ואין האומות קרויים אדם".
5. הראב"ד (להלכות שחיטה ד'): "כי גויים הם כבהמות. עם הדומה לחמור".
6. ר' צדיק הכהן מלובלין (פוקד עקרים דף י"ט טור ג'): "רק ישראל קרויים אדם. כלפי ישראל, כל הגויים בכלל הם כבהמה בדמות אדם".
7. האר"י (עץ החיים, היכל אבי"ע שער הקליפות ב'): אין בגויים רוח או נשמה ואינם שווים אפילו לבהמה הכשרה למאכל, אלא מטה ממנה.
8. מכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דויהי בשלח, פ"א) "טוב שבגויים הרוג";^[7] רש"י (על שמות י"ד 7):^[8] "כשר שבמצרִים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ מוחו".

 

יהודים משיחיים מצדיקים היטמעות, לא התבוללות

לסיכום, לאור הנוהג בתקופת המקרא, היהודים המשיחיים כיום אינם פוסלים נישואין עם גויים, בתנאי ששני בני הזוג יאמינו באלוהי ישראל ובמשיח ישראל. את מה שעומד מאחורי גישה זו, היטיב לבטא זאת הרב אלחנן סמט, שאמר:

בניו של יעקב לא היו צריכים עוד להקפיד במה שהקפידו אבותיהם יצחק ויעקב – לשאת אישה מבנות המשפחה בחרן דווקא, ולא מבנות כנען. השוני הזה בין יצחק ויעקב לבין צאצאיהם נעוץ בשוני בנסיבות נישואיהם: יצחק ויעקב היו יחידים, ולו נשאו נשים מבנות הארץ, עלולים היו להיטמע במשפחותיהן; משפחתו של יעקב, לעומת זאת, כבר הייתה משפחה גדולה – עַם בראשית התהוותו – וכל אישה שישאו להם בני יעקב תיטמע במשפחה.[9]

הרב סמט עמד על הנקודה באופן מדויק ונכון; גם הוא הבין כי לפי המקרא נישואין המהווים התבוללות (סטייה לעבודת אלילים) אינם כשרים; אולם נישואין המהווים היטמעות (קרי, כאשר בן הזוג הנוכרי מצטרף לקהל ישראל, כמו במקרה של אסנת, ציפורה ורות,), אזי מדובר בקשר חיובי הזוכה לברכה מאת ה'. אם-כן, נישואי היטמעות כאלו לא רק שאינם מביאים להתבוללות אלא אדרבא, הם מעצימים את עם ישראל ומעבים אותו באופן דמוגרפי. אלהים מצדיק זאת, התנ"ך מצדיק זאת ובוודאי שגם היהודים המשיחיים מצדיקים זאת!

---

_{[1] מדרש תנחומא, פרשת בראשית; ילקוט שמעוני, בראשית רמז ב'.}

_{[2] בבלי, יומא כ"ח ע"ב; ירושלמי, עירובין ל"ב; תנא דבי אליהו, פרק ו'; בראשית רבה, תולדות, פרק י'; ויקרא רבה, פרשה ב'.}

_{[3] ילקוט שמעוני, פרשת וישב סימן קמ"ג.}

_{[4] תלמוד בבלי, מגילה י"ד ע"ב. מבשורת מתי פרק א ניתן ללמוד כי רחב התחתנה דווקא עם שלמון ולא עם יהושע (פס' 5).} 

_{[5] על נישואי דוד המלך לנוכריות, ראו: ספרם של זקוביץ ושנאן, "לא כך כתוב בתנ"ך", 2004: 209. ומאמרה של עתליה ברנר, "נשים זרות במקרא", בתוך: כתב העת 'בית מקרא', ספטמבר-נובמבר 1984, גיליון א', נגיש בלינק: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11301}

_{[6] ראוי לציין כי שמשון זכה אף הוא לביקורת מצד משפחתו על כך שביקש לשאת אישה נוכרייה, אך מיד לאחר מכן נאמר: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא…" (שופטים י"ד 4). שלמה לא זכה לגינוי בשל נישואיו לבת פרעה אלא עקב נישואיו לנשים  "מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת. מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר־ה' אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה" (מל"א י"א 1-2). המלך רחבעם, בנו של שלמה, נולד מאם נוכרייה (מל"א י"ד 21, דהי"ב י"ב 13).}

_{[7] ראו גם: פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות, פרשה בשלח.}

_{[8] בלינק: http://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=229}

_{[9] בתוך מאמרו של ד"ר אלכסנדר קליין, "בנות יעקב", 2008, אונ' בר-אילן, בלינק: http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayeshev/akl.html#_ftnref8}