האם הברית החדשה שאלה את עקרונותיה מדתות פאגאניות אליליות?

אחת הדעות הנפוצות והמקובלות ביותר בימינו במיוחד באינטרנט היא הרעיון שהסיפורים על הניסים שישוע חולל שאולים מאגדות אליליות עתיקות.

טימותי פארק ופטר גאנדי כותבים בספרם The Laughing Jesus ("ישוע הצוחק") ש"לכל דת אפופת מסתורין הייתה גרסה משלה לאגדה על האדם האלוהי שמת וקם לתחייה, שהיה ידוע בשמות שונים במקומות שונים. במצרים, ששם החלו סודות דת ומסתורין, הוא היה אוסיריס. ביוון הוא הפך לדיוניסוס, באסיה הקטנה הוא היה אטיס, בסוריה הוא היה אדוניס, בפרס הוא היה מיתרס ובאלכסנדריה הוא היה סרפיס, והרשימה חלקית בלבד". אלה שמחזיקים בדעה הזו מציינים שיש קווים מקבילים שונים בין המיתוסים האליליים האלה לבין הסיפור של ישוע המשיח. הקווים המקבילים מתייחסים ללידת הבתולין, לבן האלוהים האלוהי, לאלוהים שמת בעבור המין האנושי, לתחייה מן המתים ועוד. הספקנים טוענים שהנצרות לא הציגה שום תורה ייחודית, אלא שאלה את עיקר טענותיה מדתות אפופות מסתורין.

ואמנם, חלק מהמקבילות לכאורה נראות מדהימות. אחת הדוגמאות היא של האל מיתרס. אגדה זו מלמדת שמיתרס נולד לבתולה במערה, שהוא היה מורה שהלך ממקום למקום עם שנים עשר תלמידים, שהוא הבטיח לתלמידיו חיי נצח ושהוא הקריב את עצמו למען העולם. האל דיוניסוס הפך באורח פלאי מים ליין. האל המצרי אוסיריס נהרג ואחר כך קם מן המתים.

עמדה זו הייתה נפוצה במאה ה-19, אבל עד אמצע המאה ה-20 היא התבררה כמופרכת ואפילו אלה שהאמינו שהנצרות איננה אלא דת טבעית זנחו אותה. רון נאש כתב: "במהלך התקופה שבין 1890 ועד 1940 בערך, הרבה חוקרים טענו שאמונת המשיחיים הקדומה הושפעה רבות מהפלטוניזם, סטואיזם, הדתות האליליות או תנועות אחרות בעולם ההלניסטי. האשמות שהאמונה נשענה על סביבתה ההלניסטית הלכו והתמעטו בפרסומים של חוקרי התנ"ך והחוקרים הקלאסיים, בעיקר בזכות סדרת ספרים מעמיקים ומאמרים שנכתבו במאמץ להפריכן. רוב חוקרי התנ"ך מסכימים היום שסוגיה זו בטלה". למרות שהחוקרים דחו את טענותיה של עמדה זו, היא חזרה ועלתה באמצעות חיבוריהם הנפוצים של הספקנים.

 

הליקויים בתיאוריה

התיאוריה שלפיה המשיחיות אינה ייחודית, טועה במספר היבטים. חוקרי הברית החדשה אד קומוסזבסקי, ג'יימס סויר ודן ואלאס מצביעים על טענות מופרכות. הראשונה היא המורכבות. התיאוריה מחברת דתות אליליות שונות לדת אחת כביכול, ומציגה אותן בהשוואה למשיחיות. דוגליה מנסים להוכיח מקבילות בולטות תוך שילוב המאפיינים מדתות שונות. אבל כשחוקרים כל אגדה לעצמה, מתגלה עד מהרה שההבדלים גדולים והמשותף מעט אם בכלל.

הטעות השנייה היא הטרמינולוגיה. בעלי התיאוריה הזו משתמשים במונחים משיחיים כדי לתאר אמונות אליליות, ואחר כך הם מסיקים שיש מקורות ומשמעויות משותפים. המונחים שהם משתמשים בהם אמנם זהים, אבל יש הבדלים משמעותיים בין המנהגים וההגדרות המשיחיים והאליליים.

הטעות השלישית היא הכרונולוגיה. תומכי התיאוריה מניחים בטעות שהמשיחיות שאלה מושגים רבים מדתות אפופות מסתורין, אבל הראיות מראות שלמעשה ההפך הוא הנכון. אין כל ראיות ארכיאולוגיות שדתות אפופות מסתורין היו קיימות בפלשתינה במאה הראשונה לספירה. היהודים והמשיחיים תיעבו כל שילוב או שיתוף עם דתות אחרות. הן היו מונותיאיסטיות ללא פשרות בעוד שהיוונים היו פוליתיאיסטים. המשיחיים גם הגנו בלהט על ייחודיותו של המשיח (מעשי השליחים ד' 12). המשיחיים אמנם נתקלו בדתות אליליות, אבל הם התנגדו לכל הטמעה או קבלה של אמונות זרות. רון נאש אמר ש"המונותיאיזם הבלתי מתפשר והבלעדיות שהקהילה המשיחית הקדומה הטיפה להן הופכת לבלתי סבירה, אם לא בלתי אפשרית את חדירתה של האלילות.

הטעות הרביעית היא הכיוון. המשיחיות משקיפה על ההיסטוריה באופן לינארי. ההיסטוריה נעה לקראת תכלית מכוונת. לקיומו של האדם יש מטרה; ההיסטוריה נעה בכיוון הגשמת תכנית אלוהים לעידנים. לדתות אפופות מסתורין יש השקפה מעגלית על ההיסטוריה. ההיסטוריה ממשיכה במעגל או חזרה אינסופיים הדומים תכופות למעגל הצמחייה .

המשיחיות נובעת מהיהדות, לא מהמיתולוגיה היוונית. ישוע, שאול השליח והשליחים מדברים על בסיס התנ"ך ושואבים ממנו. הברית החדשה כוללת את עקרונות התנ"ך ומהווה התגשמות ישירה של הכתוב בו. עקרונות כגון אלוהים אחד, כפרת דם על חטא, ישועה באמצעות חסד, חטאו של האדם, תחייה גופנית מן המתים נובעים מהיהדות והם זרים למיתולוגיה היוונית. מושג התחייה לא הופיע בשום חיבור מיתולוגי יווני לפני סוף המאה השנייה לספירה. אז מי העתיק ממי?

 

אגדות מדתות אפופות מסתורין

כפי שציינו לעיל, מבקרי המשיחיות מצביעים על מספר מקבילות בין המשיחיות והנצרות לבין המיתוסים של דתות אפופות מסתורין, אבל מחקר קצר מגלה מקבילות מעטות בלבד אם בכלל לחייו של ישוע המשיח. ההיסטוריונים מכירים בעובדה שלאגדות רבות יש גרסאות שונות ושהן התפתחו והשתנו בהשפעת התרבות הרומית ומאוחר יותר בהשפעת הנצרות. מחקר היסטורי מראה שרק במאה השלישית לספירה נוצר מגע אמיתי בין הנצרות והמשיחיות לבין דתות אפופות מסתורין.

סקירה קצרה של חלק מהאגדות מראה את חוסר הדמיון בינן לבין המתואר בברית החדשה. בנושא המוות והתחייה מן המתים קיימים הבדלים גדולים בין הנצרות לבין האגדות האליליות. ראשית, אף אחת מהתחיות באגדות האלה איננה מתייחסת לאלוהי היקום שנתן את חייו מרצון בעבור בריאתו. רק ישוע מת בעבור חטאים; מותם של אלים אחרים נגרם על ידי תאונות צייד, סירוס ופגעים אחרים. אלילי הסיפורים האלה מתים שלא מרצונם, לפעמים בנסיבות מרות וייאוש, ולעולם לא מתוך אהבה המקריבה את עצמה.

שנית, ישוע מת פעם אחת וקם לתחייה פעם אחת (עברים ז' 27; ט' 28-25), בעוד שהאלילים הפגאנים חוזרים על מעגל המוות והלידה בכל שנה בהתאם לעונות. שלישית, מותו של ישוע לא היה תבוסה אלא ניצחון. נימת הניצחון והשמחה של הברית החדשה (הראשונה לקורינתים ט"ו 57-50 וקולוסים ב' 15-13) עומדת בסתירה לנימה האפלה ורווית הצער של האגדות הפגאניות על גורלם של אליליהן, גם התנ"ך מנבא על המשיח כי הוא ימות כקורבן בעד האנושות כי כך הוא רצון אלוהים (ישעיהו נ"ג).

לבסוף, מותו של ישוע היה אירוע היסטורי. המשיחיות עומדת על אמינותן ההיסטורית של הבשורות ומגנות עליהן בעוד הכתות הפגאניות אינן עושות כל מאמץ להגן על אגדותיהן. אחת האגדות הנפוצות שאומרים עליה שהיא מקבילה לתחייתו של המשיח היא סיפורו של אוסיריס. מקור הכת של אוסיריס ואשתו איסיס במצרים. האגדה מספרת שסט, אחיו המרושע של אוסיריס, רצח אותו והשליך את ארונו לנילוס. איסיס מצאה את הארון על קרקעית הנהר והשיבה אותו למצרים. סט גילה את הגופה, חתך אותה ל-14 חתיכות והשליך אותן לנילוס. איסיס אספה 13 חלקים מגופו וחבשה את הגופה, וכך נוצרה המומיה הראשונה. אוסיריס השתנה והפך למושל העולם שמתחת והוא קיים במצב של מודעות חלקית.

קשה למצוא מקבילות בין סיפור זה לבין תחיית המשיח. אוסיריס לא קם מהמוות לחיים, אלא שצורתו התחלפה והוא חי למחצה בעולם שמתחת. המשיח קם בגופו מן הקבר וניצח את החטא ואת המוות. הגוף שהיה על הצלב קם בכבוד.

 

גם האגדות על מיתרס ואטיס הן אגדות נפוצות שמשווים אותן לנצרות ולמשיחיות

יש אנשים שמאמינים שסיפורו של מיתרס מכיל מוות ותחייה, אבל בתורת המיתרס אין שום התייחסות לא למותו ולא לתחייתו. רון נאש אמר ש"לתורת המיתרס לא הייתה שום התייחסות למותו ולתחייתו של האל שלה ולא היה בה מקום למושג הלידה מחדש – לפחות לא בשלביה הראשונים… זאת ועוד: תורת המיתרס הייתה ביסודה כת צבאית. לכן, יש להתייחס בספקנות לדעות שהיא הייתה נפוצה בקרב אנשים שלא היו קשורים לצבא, כמו הנוצרים והמשיחיים בקהילה הקדומה".

מעבר לזה, תורת המיתרס שגשגה אחרי הנצרות והמשיחיות ולא לפניהן, כך שלא ייתכן שהן העתיקו ממנה. התזמון של האפשרות שהיא השפיעה על הנצרות והמשיחיות של המאה הראשונה איננו מתאים. ההפך סביר יותר: המשיחיות השפיעה על תורת המיתרס. אדווין יאמוקי, אחד החוקרים הראשונים על פרס הקדומה ודת המיתרס קובע ש"את המיתרס האמתי המוקדם ביותר אפשר למצוא בראשית המאה השנייה לספירה. ישנו קומץ של כתובות מראשית המאה השנייה לספירה, אבל רוב רובם של הטקסטים הוא משנת 140 לספירה. רוב חומר הראיות המצוי בידנו על המיתרס מקורו במאה השנייה, השלישית והרביעית לספירה. זהו הליקוי הבסיסי בתיאוריות על כך שתורת המיתרס השפיעה על ראשית המשיחיות והנצרות".

האגדה על אטיס הייתה נפוצה בעולם ההלניסטי. האגדה מספרת שסיביל, שגם ידועה בתור האלה האם, התאהבה ברועה פריגי צעיר בשם אטיס, אבל הוא לא היה נאמן לה והיא גרמה לו להשתגע. מרוב טירוף הוא סירס את עצמו ומת. סיביל התאבלה קשות (דבר שגרם למוות להיכנס אל העולם). היא שמרה את גופתו של אטיס, אפשרה לשערו לצמוח ולאצבעו הקטנה לזוז. יש גרסאות שבהן אטיס חוזר לחיים בצורת עץ ירוק עד, אבל אין כל תחייה גופנית לחיים. כל הגרסאות מלמדות שאטיס נשאר מת. ב-150 השנים שחלפו מהמשיח לא היה אף סיפור על תחייתו של אטיס.

לסיכום, הטענה שהנצרות והמשיחיות אימצו את סיפור התחייה מדתות אפופות מסתורין האליליות היא טענה מופרכת. המקבילות לתחייתו של המשיח מעטות בלבד. הרעיון של תחייה גופנית בכבוד, זר לדתות האלה, והסיפורים על אלים שמתים וקמים לתחייה הופיעו זמן רב אחרי הנצרות והמשיחיות.

 

אגדות על לידה מבתולה

כעת נבחן את המקבילות, לכאורה, בין לידות בתולין בדתות אפופות מסתורין לבין לידתו של המשיח מהבתולה. המקבילות מתפוגגות מיד עם ניתוח העובדות. האגדות האליליות מספרות על אלים המתאווים לנשים, לובשים דמות אדם ויוצרים מערכות יחסים גופניות. כמו כן, הצאצאים שנולדים להם הם ישויות שהן חצי אדם וחצי אל, בניגוד למשיח שהוא כולו אדם וכולו אלוהי, בורא היקום שהיה קיים מנצח נצחים.

המקבילות לכאורה ללידת הבתולין נמצאות באגדות על דיוניסוס ומיתרס. דיוניסוס הוא אל היין. זאוס התחפש לאדם וקיים יחסי מין עם סיביל וזו הרתה לו. הרא, אשתו של זאוס ניסתה בקנאתה ובזעמה לשרוף את סיביל. זאוס הציל את העובר ותפר אותו אל תוך הירך שלו עד שהצאצא שלו, דיוניסוס, נולד. לידתו של דיוניסוס נבעה מהקשר המיני בין זאוס בהתגלמותו כאדם לבין סיביל. סיפור זה נחשב ללידה מבתולה. אחת הכתות הנפוצות באימפריה הרומית הייתה כת המיתרס, שמקורה בפרס. לידתו של מיתרס הייתה יציאה מסלע כשבידו סכין ולפיד וכובע פריגי לראשו. הוא נאבק קודם עם השמש ואחר כך עם שור קדמוני, שנחשב למעשה הבריאה הראשון. מיתרס הרג את השור ומכאן נוצר הבסיס לחיי המין האנושי.  לידתו של מיתרס מסלע, כשגופו בוגר לחלוטין, איננו מייצג שום מקבילה ללידתו של המשיח מהבתולה.

חוקר הברית החדשה ריימונד בראון אומר שהמקבילות לכאורה ללידה מבתולה "תמיד כוללים סוג של hieros gamos (פולחן מיני) שבו זכר אלוהי, בהתגלמות אדם או התגלמות אחרת, מעבר אישה, בין שבאמצעות יחסי מין או באמצעות חדירה מסוג אחר. הן אפילו אינן דומות למושג הבתולי הלא מיני שעומדים ביסוד הסיפורים על לידתו של ישוע, הפריה שאין בה שום זכר אלוהי או אחר שמעבר את מרים". בשורת לוקס מספרת שרוח הקודש שרתה על מרים והיא נכנסה להריון בכוח גבורת עליון. מרים לא קיימה שום קשר גופני עם גבר או אלוהות שהפכה לגבר.

המחקר שלנו על דתות אפופות מסתורין מגלה מקבילות מעטות בלבד בינן לבין המשיחיות והנצרות. מסיבה זו, יש לדחות את התיאוריה שלפיה המשיחיות העתיקה את עקרונותיה מדתות אפופות מסתורין אלה.