המשיח במזמור כב שבספר תהלים

"לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד׃ אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי׃ אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא־דוּמִיָּה לִי" (תהלים כב 3-1).

חבל שבגלל המחקר הביקורתי של המקרא, בתרגומי התנ"ך לשפות זרות הפסוק הראשון של מן המזמורים (הכותרת) לא נחשב בספירת שאר הפסוקים. כיוון שהכותרות אינן ממוספרות (למרות שבנוסח המסורה הן נחשבות לפסוק הראשון), רבים מקוראי התנ"ך מתעלמים מהן לחלוטין או מתייחסים אותן כפחות חשובים בפרשנותם לספר תהילים.

אך אל תטעו: ה"כותרות" הללו נכתבו בהשראת רוח הקודש. הן מופיעות כפסוק הראשון בכל כתבי היד המוקדמים ביותר של התנ"ך (במגילות ים המלח) ובתרגומים העתיקים של התנ"ך (תרגום השבעים, הוולגטה הלטינית, התרגום הסורי והתרגום הארמי). הברית החדשה לא רק מניחה כי "הכותרות" חוברו בהשראת הרוח, ישוע ושמעון מתייחסים למידע המסופק בהן כהוכחה לכך שדוד ניבא על המשיח (ראו מתי כב 45; מה"ש ב 25).

מה אנו יכולים ללמוד מ"הכותרת" (דהיינו מהפסוק הראשון) של תהילים כב? ראשית, אלוהים מסוגל להפוך את האבל העמוק ביותר שלנו לשמחה (ראו מזמור ל 13-12). פרק כב, אולי הקינה העגומה ביותר בתהילים, הולחנה. ה"כותרת" של תהילים כב מזכירה את "מנצח המקהלה" ומכנה קינה זו "מזמור" – מילה בעברית הקשורה לשירה ולניגון (ראו תהלים עא 22; צב 2). בתקופות של סבל, מוחנו מתמלא בדרך כלל בקולות שליליים. אך בדיעבד, תקופות של צער הופכות לעתים קרובות לרגעי מפתח של גילוי חסדו ואהבתו של אלוהים במסע הרוחני שלנו.

שנית, ה"כותרת" של תהילים כב מוכיחה כי קינותיו של דוד שימשו כחלק מהליטורגיה הקדושה של ישראל בבית המקדש הראשון והשני (ראו נחמיה יב 46-45). תהילים כב, יחד עם תהילים נוספים של דוד, נאספו, הושמעו וזומרו על ידי אנשי אלוהים במקדשים. במילים אחרות, הפסוק הראשון מבהיר כי התייחסו למזמור כב כאל חלק מכתבי קודש: המזמור הזה הוא בו-זמנית דבריו של דוד לאלוהים ודבר אלוהים אלינו.

שלישית, ואולי הדבר המעודד מכל. מוסיקה וכלי נגינה בתנ"ך מקושרים לעתים קרובות לנביאים ולנבואה (ראו שמות טו 20; שמ"א י 5). הנביא אלישע, למשל, דרש ליווי מוזיקלי כדי להתנבא עבור המלך (מל"ב ג 15). בכינוי תהלים כב בשם "מזמור", הפסוק הראשון מעודד אותנו לקרוא את הפרק כנבואה. נקודה זו מתבהרת בדה"א כה 2-1: "וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הַנְּבִּיאִים בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם׃ לִבְנֵי אָסָף זַכּוּר וְיוֹסֵף וּנְתַנְיָה וַאֲשַׂרְאֵלָה בְּנֵי אָסָף עַל יַד־אָסָף הַנִּבָּא עַל־יְדֵי הַמֶּלֶךְ".

אין זה מפתיע שישוע ציטט את המזמור הזה מהצלב. בהתייחסו למילים הראשונות של המזמור, הוא הבהיר כי אלוהים יהפוך את הטרגדיה של צליבתו לניצחון תחייתו. נוסף על כך, על ידי ציטוט המזמור הזה, ישוע טען כי דברי דוד בתהילים כב, כמו גם במזמורים אחרים, אינם אלא דברי נבואה המדברים עליו!

"אֲנָשִׁים אַחִים, אֶפְשָׁר לוֹמַר לָכֶם בְּבִטָּחוֹן עַל דָּוִד אָבִינוּ, שֶׁהוּא מֵת וְגַם נִקְבַּר וְקִבְרוֹ נִמְצָא עִמָּנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה נָבִיא וְיָדַע כִּי אֱלֹהִים נִשְׁבַּע לוֹ שְׁבוּעָה לְהוֹשִׁיב מִפְּרִי חֲלָצָיו עַל כִּסְאוֹ, בַּחֲזוֹתוֹ מֵרֹאשׁ דִּבֵּר עַל תְּחִיַּת הַמָּשִׁיחַ – שֶׁלֹּא נֶעֶזְבָה לִשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וּבְשָׂרוֹ לֹא רָאָה שַׁחַת" (מה"ש ב 31-29).