אהבתו של ישוע לתורה

"וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ מְאֹד׃ וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל־סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם׃ וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם" (דברים יז 19-17).

על פי "תורת המלך" (דברים יז 20-14), אהבת המלך לתורה אמורה להיות גדולה יותר מאהבתו לכל דבר אחר שיש לעולם להציע לאיש עם מעמד וכוח. לפי תהילים יט 11, דוד המלך אהב את דבר אלוהים יותר מזהב, אך בסופו של דבר הוא שבר את האידיאל של דברים יז בכך שאסף לעצמו נשים (שמ"ב ה 13; יא 1 ואילך). שלמה החל כמו שצריך כאשר דרש חוכמה במקום עושר (מל"א ג 9, 11), אך גם הוא הפר את הכתוב בדברים 17 באהבתו לסוסים (מל"א ד 26; י 29-26), לזהב (י 25-2) ולנשים (יא 4-3).

למרות שהיו לישראל כמה מלכים טובים מאוד, תורת המלך נותרה אידיאל שלא התממש. דברים יז משמש אפוא כצל למלך הגדול ביותר של ישראל.

רק המלך המהולל של ישראל, מלך המשיח, יכול לומר באמת על דבר אלוהים: "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (תהלים יט 11); "טוֹב־לִי תוֹרַת־פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף… עַל־כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז׃ עַל־כֵּן כָּל־פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל־אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי" (תהלים קיט 72, 128-129). המשיח הוא גם המלך היחיד בישראל שעליו ניתן לומר: "אשְׁרֵי־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃ כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהלים א 2-1).

אהבתו של ישוע לתורה (לוקס ב 47-46) וסירובו ליפול-טרף לעושר של העולם הזה (מתי ד 10-9), אינם רק פרט טריוויאלי או מקרי; זהו הדבר אשר מכשירו להיות המלך המושלם של ישראל והמשיח המבורך שלנו.

"הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: כָּתוּב, לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יהוה" (מתי ד 4).