איך להוות השראה עבור אחרים

"בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד־יְהוָה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת־הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם־לְבָבִי׃ וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת־לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהָי… וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְהוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר יְהוָה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֶל־מֹשֶׁה אֲשֶׁר־הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן־חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה׃ עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא׃ וְעַתָּה תְּנָה־לִּי אֶת־הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה־שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי־עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי יְהוָה אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה" (יהושע יד 8-7, 12-10).

שני דברים ממש מפתיעים אותי בנוגע לכלב. ראשית, הוא התהלך באמונה ולא לפי מראה עיניים (ראו קור"ב ה 7). הבטחותיו ונוכחותו של אלוהים הספיקו לכלב בדרכו להביס את הענקים השוכנים בעריהם המבוצרת. שנית, הוא חי "מאמונה לאמונה" (ראו רומי א 17). למרות שוטטות של ארבעים שנה במדבר בעוד עם ישראל לא חדל מלהתלונן ומלהביע חוסר אומנה, בטחונו של כלב באלוהים לא התערער. במונחים של הברית החדשה, אנו יכולים לומר כי כלב מעולם לא איבד את "אהבתו הראשונה" (דהיינו, את האהבה החשובה ביותר; התגלות ב 4). כלב לא רק התחיל את מרוץ האמונה בצורה טובה, הוא למעשה סיים אותו עם מדליית זהב.

מורשת האמונה של כלב צריכה להיות שאיפתם של כל ילדי אלוהים! שאיפה שכזו בעולם העסקי מתארת מטרה ארוכת טווח כה נועזת שבכוחה לשכנע את עובדי הארגון לפעול. מטרה לטווח ארוך, כשמה כן היא; היא חזקה דיה כדי לשמור עלינו לאורך כל הדרך עד המטרה כמו בריצת מרתון, מקו הזינוק עד הסוף. התפארת והניצחון שייכים למי שמצליח להסיר מעליו את השריון לאחר סיום הקרב (מל"א כ 11).

הדוגמה של כלב מספקת השראה ושאיפה שבאמת שווה לחיות עבורן: להתחיל ולסיים את המרוץ בצורה טובה, כך שגם הקרובים אלינו יקבלו השראה לבטוח באלוהים ולפעול בהתאם (ראו פיליפים ג 14-12). אין מדליה בעולם שתשווה לדבריו של ישוע, כאשר הוא יאמר: "יָפֶה, עֶבֶד טוֹב וְנֶאֱמָן" (מתי כה 21). ואם נתעייף ונתייאש מהמכשולים במירוץ האמונה, לא אבדה תקוותנו. משום שדבר אלוהים מכיל תפילה רבת-כוח לאצנים שעייפו: "אֲנִי מַאֲמִין, עֲזֹר נָא לִי בְּחֶסְרוֹן אֱמוּנָתִי!" (מרקוס ט 24).