אהבת האב לבנו

"וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל־עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי־יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי" (שמ"ב יט 1).

צערו של דוד על אבשלום מספק תמונה יפהפיה, אם כי לא מושלמת, של אהבת אלוהים האינסופית לאנשים בעולם הזה. דוד כה אהב את אבשלום, עד כי היה מוכן למות במקום בנו המורד. אלוהי ישראל כה אהב את העולם עד כי שלח את בנו יחידו למות, במטרה להפוך מורדים לבניו ובנותיו (יוחנן א 12, ג 16). הגות בסיפור זה, על אהבתו של האב הלא מושלם לבנו אבשלום, מדגישה את אהבתו הגדולה לאין שיעור של אלוהי ישראל אלינו; לא זו בלבד שהוא רצה למות במקומנו, הוא אף לבש דמות של עבד, הלך עד הסוף ועשה זאת בצורה מושלמת (ראו יוחנן א 1, 14).

"אֲבָל אֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים אָהַב אוֹתָנוּ, וּבְאַהֲבָתוֹ הָרַבָּה, אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ — הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם! — וְהֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ וְהוֹשִׁיבָנוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת בָּעוֹלָמִים הַבָּאִים אֶת שֶׁפַע עֹשֶׁר חַסְדּוֹ בַּטּוֹבָה שֶׁגָּמַל עָלֵינוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (אפסים ב 4–7).