ראשית סופו של אבשלום

"וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל־הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר־תַּחְתָּיו עָבָר" (שמ"ב יח 9).

בתיאור מראהו המיוחד של אבשלום מוקדם יותר בסיפור, מחבר ספר שמואל לא הרעיף שבחים על בנו של דוד; הוא למעשה הכין את הבמה לנפילתו הטרגית (ראו שמ"ב יד 26-25). האיש שהיה כה מאוהב בשערו, חי את רגעיו האחרונים כמו "אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" (ראה בראשית כב 13).

אנו חיים בתרבות שהתמכרה ליופי חיצוני. כתוצאה מכך, בריונות ברשת, שיימינג והפרעות אכילה, הפכו להיות לחם חוקנו. זה הוא תג המחיר הטרגי שאנו משלמים בשל הסגידה למראנו החיצוני שלנו, משל היינו אלים. אך ככל שנתמקד יותר במראה שלנו, כך נהפוך יותר מדוכאים ובודדים. עלינו להפנים את הסיפור הטרגי של אבשלום, שנלכד בסבך מעשה ידיו. אני די בטוח שחייו של אבשלום היו מסתיימים טוב יותר לולא היה מבלה כל כך הרבה זמן בהתבוננות במראה.

האם אנו כמהים לשמחה ולשביעות רצון פנימית? אם-כן, עלינו להסיר את עינינו מחוסר השלמות הפיזית שלנו ולהביט בפניו היפות של המלך שאוהב אותנו בצורה מושלמת.

"לַמְנַצֵּחַ עַל־שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי־קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת׃ רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר׃ יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם… וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי־הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי־לוֹ" (תהלים מה 3-1, 12).