על העיוורון

"אֲבָל הֵם לֹא הֵבִינוּ דָּבָר מִן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הַמִּלִּים הָאֵלֶּה נִסְתְּרוּ מֵהֶם וְהֵם לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה מְדֻבָּר. הוּא הִתְקָרֵב אֶל יְרִיחוֹ, וּבְאוֹתָהּ עֵת הָיָה אִישׁ עִוֵּר יוֹשֵׁב עַל—יַד הַדֶּרֶךְ וּמְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת… יֵשׁוּעַ נֶעֱצַר וְצִוָּה לַהֲבִיאוֹ אֵלָיו. כַּאֲשֶׁר הִתְקָרֵב שָׁאַל אוֹתוֹ: מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ? הֵשִׁיב: אֲדוֹנִי, שֶׁאֶרְאֶה. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: רְאֵה! אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה אוֹתְךָ. מִיָּד רָאָה וְהָלַךְ אַחֲרָיו כְּשֶׁהוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת אֱלֹהִים, וְכָל הָעָם כִּרְאוֹתָם זֹאת הוֹדוּ לֵאלֹהִים" (לוקס יח 34—35, 40–43).

עיקרון חשוב בפרשנות המקרא, שלעתים קרובות זוכה להתעלמות, מכונה עקרון הסמיכות (juxtaposition). העיקרון מתייחס למיקום מכוון של שני סיפורים זה לצד זה לצורך השוואה וניגוד. אין זה מקרה שהסיפור על העיוורון הרוחני של התלמידים ביחס לנבואות הסבל והמוות של המשיח (לוקס יח 31–34) מלווה בסיפור ריפוי של עיוורון פיזי (לוקס יח 35–43).

מה הטעם בהשוואה הזו? בדומה לעיוורון פיזי, גם עיוורון רוחני מהווה בעיה הדורשת ריפוי על–טבעי. לשאלת ישוע מה הוא רוצה, השיב העיוור: "שאראה" (פס' 41). והאדם הראשון שראה העיוור כשעיניו נפקחו היה ישוע, ואין ספק כי היתה זו "אהבה ממבט ראשון". האיש שנרפא מעיוורון מיד החליט לעזוב את חייו הישנים מאחור וללכת בעקבות ישוע (לוקס יח 43).

ריפוי האיש העיוור משמש הקדמה למה שצפוי לקרות בעתיד לתלמידי ישוע, כאשר תפקחנה עיניהם לראות נכונה את משמעות התנ"ך לאחר מפגשם עם המשיח בדרך לעמאוס: "וְהִנֵּה בְּשָׁעָה שֶׁשּׂוֹחֲחוּ וְהִתְוַכְּחוּ הִתְקָרֵב יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ וְהָלַךְ עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁעֵינֵיהֶם הָיוּ אֲחוּזוֹת וְלֹא הִכִּירוּהוּ… הוּא הֵחֵל מִמֹּשֶׁה וּמִכָּל הַנְּבִיאִים וּבֵאֵר לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים הַמְכֻוָּנִים אֵלָיו בְּכָל הַכְּתוּבִים… אָז נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וְהִכִּירוּהוּ, וְהוּא נֶעְלַם מֵהֶם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: הֲרֵי לִבֵּנוּ הָיָה בּוֹעֵר בְּקִרְבֵּנוּ כְּשֶׁדִּבֵּר אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ וּפָתַר לָנוּ אֶת הַכְּתוּבִים!" (לוקס כד 15–16, 27, 31–32; ראו לוקס כד 44–45).

כאן מתגלה עיקרון חשוב נוסף לפירוש המקרא; קריאת הכתובים אינה רק עיסוק אינטלקטואלי הנועד למלא את ראשנו בידע. זהו עיסוק רוחני שאמור לשנות את חיינו. אך כדי שהכתובים יחוללו שינוי, עלינו להודות כי אין ביכולתנו לראות את האמת בעצמנו ואנחנו זקוקים נואשות לאלוהים שיפתח את עיני ליבנו.

"גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט 18).