מי הכניס את ישוע לתנ"ך?

"אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח־לִי אֹזֶן, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי, אָחוֹר לֹא נָסוֹגְתִּי. גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים, וּלְחָיַי לְמֹרְטִים; פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי, מִכְּלִמּוֹת וָרֹק. וַאֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר־לִי, עַל־כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי; עַל־כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ." (ישעיה נ 5–7).

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שקראתי את הפסוקים לעיל: "וואו!", חשבתי לעצמי, "מי הכניס את ישוע לתנ"ך?!" באותה תקופה לא היה לי מושג שאותם פסוקים צוטטו בברית החדשה וגם לא הבנתי עד כמה הרמיזה של לוקס לישעיה נ 7 הייתה חלק ממבנה–העל של בשורתו. אך כאן, בספר ישעיה – מאות שנים טרם נכתבה הברית החדשה – העבד הסובל חושף פניו לבוז, כלימה, יריקות ומכות, בעוד הוא עושה דרכו במורד "ויה דולורוסה".

מדוע שהעבד התמים הזה יוביל עצמו ברצון "כשה לטבח"? ובכן, הנביא חושף את הסיבה בפרק נג 5–7: "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו; כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו".

כפי ששאלתי לפני ארבעים שנה, אני שואל שוב:

"מי הכניס את ישוע לתנ"ך?" אלוהים עשה זאת! והוא חולל זאת מאות שנים לפני שהדבר התגשם, כך שאזהה את משיחי.

"כַּאֲשֶׁר מָלְאוּ יָמָיו לְהִלָּקַח הַשָּׁמַיְמָה שָׂם פָּנָיו לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם" (לוקס ט 51). "הוּא לָקַח אִתּוֹ אֶת הַשְּׁנֵים־עָשָׂר וְאָמַר לָהֶם: 'הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם וְכָל מַה שֶּׁנִּכְתַּב בִּידֵי הַנְּבִיאִים עַל בֶּן־הָאָדָם יִתְקַיֵּם; הוּא יִמָּסֵר לַגּוֹיִם וְהֵם יְהַתְּלוּ בּוֹ, גַּם יִתְעַלְּלוּ בּוֹ וְיִרְקוּ עָלָיו, וּלְאַחַר שֶׁיַּלְקוּ אוֹתוֹ יַהַרְגוּהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָקוּם'" (לוקס יח 31–33).