הקול שאליו נקשיב

"וְשָׁלַח יְהוָה אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדָיו הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְלֹא־הִטִּיתֶם אֶת־אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ" (ירמיהו כה 4).

הבחירה של ישראל לשמוע בקול נביאי שקר (ראו ירמיהו כג 9–37) והסירוב להקשיב לנביאי האמת, הובילו לגלות הראשונה והשנייה. למעשה, אותו פסוק חוזר על עצמו מילה במילה שבע פעמים בכתובים – שש פעמים אצל ירמיהו (ז 25, כה 4, כו 5, כט 19, לה 15, מד 4) ופעם נוספת בדה"ב לו 15. אם היינו יכולים לשאול את ירמיהו מה עלינו לעשות בעולם מלא שקרים והונאה, אני בטוח שהוא היה מפציר בנו להפסיק לבזבז זמן כה רב על דבריהם של "נביאי" החדשות והרשתות החברתיות ובמקום זאת, להקשיב לדברי נביאי האמת של אלוהים.

אם אי–פעם היה זמן נכון לנגב את האבק מעלי התנ"ך שלנו או ללחוץ על סמל אפליקציית הכתובים הסגורה שהורדנו לפני שנים, הרי שזה היום. במילותיו של הושע, "נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת" (הושע ד 6). וכפי שאמר שמעון השליח:

"אָכֵן נִתְאַשֵּׁר לָנוּ בְּיֶתֶר תֹּקֶף דְּבַר הַנְּבוּאָה, וְתֵיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂימְכֶם לֵב אֵלָיו כְּאֶל נֵר מֵאִיר בִּמְקוֹם אֹפֶל, עַד כִּי יִבְקַע אוֹר הַיּוֹם וְיִזְרַח וְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר תִּזְרַח בִּלְבַבְכֶם. וְזֹאת דְּעוּ רִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּל נְבוּאַת הַמִּקְרָא אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל פֵּרוּשׁ אִישִׁי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא יָצְאָה נְבוּאָה עַל–פִּי רְצוֹן הָאָדָם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵנִיעָה בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר מִטַּעַם אֱלֹהִים. אֲבָל גַּם נְבִיאֵי שֶׁקֶר הָיוּ בָּעָם, כְּשֵׁם שֶׁגַּם בֵּינֵיכֶם יִהְיוּ מוֹרֵי שֶׁקֶר. הַלָּלוּ יַכְנִיסוּ בַּחֲשַׁאי תּוֹרוֹת הַרְסָנִיּוֹת וְיִכְפְּרוּ בָּאָדוֹן אֲשֶׁר קָנָה אוֹתָם, וְיָבִיאוּ עַל עַצְמָם אָבְדָן פִּתְאֹם. רַבִּים יֵלְכוּ אַחֲרֵי תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם, וּבִגְלָלָם תְּגֻדַּף דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וּבְתַאֲוָתָם לַבֶּצַע יְדַבְּרוּ כָּזָב וְיִסְחֲרוּ בָּכֶם; וְאָמְנָם לֹא יִתְעַכֵּב מִשְׁפָּטָם שֶׁנֶּחֱרָץ מִקֶּדֶם, וְאָבְדָנָם לֹא יָנוּם" (פט"ב א 19 – ב 3).