# ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים > igod.co.il > Generated by All in One SEO Pro v5.0.4, this is an llms-full.txt file, used by LLMs to index the site. ## פוסטים ### [לא לתת לשנאה לנצח](https://igod.co.il/devotionals/hate-wont-win/) **Published:** אוקטובר 21, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "רַבַּת שָׁכְנָה־לָּהּ נַפְשִׁי עִם שֹׂונֵא שָׁלֹום׃ אֲ‍נִי־שָׁלֹום וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה" (תהלים קכ 6–7). בהיותו הנביא כמשה, הכריז ישוע מההר דמוי–סיני: "אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם, כִּי בְּנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵאוּ" (מתי ה 9). מאותה פסגת הר, ישוע מצווה על התגובה החזקה ביותר לאויבינו: אהבה! "וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם" (מתי ה 44). על ידי אהבת אויבינו, אנו אפילו עשויים לראות אותם הופכים לאחינו באמונה. אך בהיותנו רודפי שלום, אין פירושו של דבר שאויבינו יבחרו בשלום. אסור לנו להיות תמימים מדי ולהאמין שאלו המאמצים את דרכי ההרג, הביזה וההשמדה יחפשו תדיר פתרונות של שלום. אכן, אנו נקראים להיות בשלום עם כל בני האדם, "עַד כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר בְּיֶדְכֶם" (רומים יב 18). ישנם זמנים, במיוחד בישראל, בהם נאלץ לקחת את חייו של האויב בשדה הקרב, לא מתוך נקמה או שנאה לאדם שעומד מולנו, אלא מתוך אהבה לאנשים התמימים העומדים מאחורינו. אפילו כאשר אויבינו מסרבים לשלום, קריאתנו לאהוב אותם עומדת בעינה. כפי שכתב דיטריך בונהופר, "היכן האהבה מפוארת יותר, אם לא דווקא בקרב אויביה?" (בספרו "The Cost of Discipleship"). הבשורה מחייבת אותנו לדבר שלום גם כאשר אחרים מדברים מלחמה, ולנצח את הרע בטוב. > "עַד כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר בְּיֶדְכֶם חֲיוּ בְּשָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם. יַקִּירַי, אַל תִּתְנַקְּמוּ אֶלָּא הַנִּיחוּ לַזַּעַם, כִּי כָּתוּב 'לִי נָקָם וְשִׁלֵּם אָמַר יהוה'. אֲבָל 'אִם-רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם, וְאִם-צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם; כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל-רֹאשׁוֹ'. אַל תַּנִּיחַ לָרַע לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ, אֶלָּא הִתְגַּבֵּר עַל הָרַע בַּטּוֹב" (רומים יב 18–21). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [השומר שאינו נרדם](https://igod.co.il/devotionals/guard-who-never-sleeps/) **Published:** אוקטובר 22, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אַל־יִתֵּן לַמֹּוט רַגְלֶךָ אַל־יָנוּם שֹׁמְרֶךָ׃ הִנֵּה לֹא־יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שֹׁומֵר יִשְׂרָאֵל׃ יהוה שֹׁמְרֶךָ יהוה צִלְּךָ עַל־יַד יְמִינֶךָ… יהוה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל־רָע יִשְׁמֹר אֶת־נַפְשֶׁךָ׃ יהוה יִשְׁמָר־צֵאתְךָ וּבֹואֶךָ מֵעַתָּה וְעַד־עֹולָם" (תהלים קכא 3–5, 7–8). מזמור קכא מתפקד כשיחת עידוד רוחנית לאלו החוששים מהמסע לכיוון בית אלוהים ומשוכנעים כי אין ביכולתם להגיע אליו. תשובתו של המזמור לפחדם אינה ביטחון עצמי גדול יותר, אלא ביטחון רב יותר ביהוה. שש פעמים הוא מזכיר לעולי הרגל רוחניים כי יהוה ישמור עליהם לאורך המסע, מתחילתו ועד סופו, מעתה ועד עולם. שלוש פעמים הוא אומר כי יהוה "שומר" (פס' 3–5) ושלוש פעמים כי יהוה "ישמור" עלינו (פס' 7–8). הגנתו של אלוהים מבוססת על מי שהוא: האחד אשר שומר על עולי הרגל, ישמור ויגן עליהם כל הדרך הביתה. "שומרנו" לעולם לא ינום ולא יישן, אלא יגן עלינו מתחילת המסע ועד השיבה הביתה בשלום. כמה משמח לדעת שעזרתנו באה מאת עושה שמים וארץ; שומר הראש האישי שלנו אינו אלא יהוה בכבודו ובעצמו! מזמור קכא אולי לא מלמד "ביטחון נצחי" במובן התיאולוגי-טכני, אך הוא בהחלט מלמד אותנו לבטוח באופן מלא ונצחי במי ששומר על אלו שעולים לביתו מעתה ועד עולם! > "צֹאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָם; וְלֹא תֹּאבַדְנָה לְעוֹלָם, אַף לֹא יַחֲטֹף אוֹתָן אִישׁ מִיָּדִי. אָבִי שֶׁנָּתַן אוֹתָן לִי גָּדוֹל מִכֹּל וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לַחֲטֹף אוֹתָן מִיָּד הָאָב" (יוחנן י 27–29). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מה עושים כשהלשון הופכת לנשק?](https://igod.co.il/devotionals/tongue-as-weapon/) **Published:** אוקטובר 20, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "יהוה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁקֶר מִלָּשֹׁון רְמִיָּה׃ מַה־יִּתֵּן לְךָ וּמַה־יֹּסִיף לָךְ לָשֹׁון רְמִיָּה" (תהלים קכ 2–3). כבר מבראשית, שפת–השקר הייתה אחד מכלי הנשק הקטלניים ביותר נגד עם אלוהים. זכרו למשל, כיצד הנחש השתמש בלשונו החדה כדי להסית את הזוג הראשון למרוד בבורא; או על הפרופוגנדה המתוכנת היטב של המן, שכלל אמיתות, חצאי אמיתות ושקרים (ראו אסתר ג 8): המן הוליך שולל את המלך וגרם לו לחתום על צו להשמדת העם היהודי, לרבות מלכתו האהובה והאיש אשר הציל את חייו (אסתר ב' 12–23). ​​גם אגרת יעקב מזהירה אותנו מפני הלשון אשר בפינו, אשר "נִצֶּתֶת בְּאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם" (יעקב ג 6). בדרך זו, "העלילה" של שירי המעלות מתחילה עם דובר גולה, הרחק ממקום המבטחים של מקדש אלוהים. הדובר זועק לאלוהים שיצילו מלשונות הנחושות להתעמר בו ובעמו, ותוקפות הן את אופיים והן את אמונתם באלוהים. הנביא–משורר מחזק תמונה זו באמצעות סדרה יוצאת דופן של משחקי מילים וצליל: המילה "לשון" והמילה "שלום" יוצרות ניגוד מכוון. כפי שציין אריך זנגר, בפירושו לתהילים, המילה "רמייה" (פס' 2–3) נגזרת מהפועל רימה, המשמש לתיאור "רֹמֵה קֶשֶׁת" (ירמיהו ד 29; תהילים עח 9). באופן דומה, המילה "שְׁנוֹנִים", המשמשת לתיאור החצים (פס' 4), נשמעת דומה למילה "שיניים", בעוד המילה "רְתָמִים", המתארת גחלים בוערות (פס' 4) דומה לביטוי "רמיה". אפילו שמות האויבים מעלים את דימוי הקשת: "משך" (פס' 5) נשמע כמו הפועל המשמש לשליפת הקשת (ישעיה סו 19; דה"ב יח 33, בעוד אוהלי "קדר" (פס' 5) ידועים כאשפים בחץ וקשת (ישעיה כא 16–17). הדימויים אכן מרשימים. לשון הרמייה הפכה לנשק קטלני. אך מזמור קכ שואל מה יעשה אלוהים ללשון כזו, והתשובה מגיעה בשפת הנשק בו משתמש האויב: "חִצֵּי גִבֹּור שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים" (פס' 4). הלשון שאלוהים ברא כדי לדבר אמת וריפוי משמשת את אבי השקר כדי להרוג, לגנוב ולהשמיד. מה אפוא ביכולתנו לעשות כדי להישאר אופטימיים, שמחים ונאמנים כאשר אנו מוצאים עצמנו קורבנות של לשון רמיה? כאשר אבי השקר תוקף אותנו בחצים לוהטים, אלוהים אינו מותיר אותנו חסרי הגנה. הוא מלבישנו בשריון שלו, המתחיל ב"חגורת האמת" (ראו אפסים ו 14). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מה ישוע חשב על כסף ועושר | הדרשה על ההר פרק 8](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-8/) **Published:** אוקטובר 15, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הצטרפו אלינו לפרק השמיני בסדרה על הדרשה המפורסמת ביותר של ישוע – הדרשה על ההר. בסרטון הזה תלמדו: - למה התכוון ישוע במילה "אוצרות" - מדוע ישוע אמר שלא לצבור אוצרות על הארץ - מהם "אוצרות בשמיים" - כיצד ניתן לצבור "אוצרות בשמיים" - מה משמעות האמירה "העין היא נר הגוף" - מהי הסכנה שבהתמקדות בעושר וברכוש - בשיתוף עם Bible Project #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הדרשה על ההר, ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** ווידאו --- ### [המסע הביתה](https://igod.co.il/devotionals/journey-home/) **Published:** אוקטובר 19, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שִׁיר לַמַּעֲלֹות אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא 1). במזמור קכ, הדובר שוכן בארץ זרה, מוקף אויבים רמאים (פס' 5–6). מהגלות הוא מתפלל לאלוהים שיציל את נפשו (תהילים קכב 2). בתהילים קכא, אותו דובר נושא עיניו אל ההרים, אשר בהקשר הספרותי של שירי המעלות ככל הנראה מתייחסים להרי ירושלים (ראו תהילים קכה 1–2; קלג 3). מהגלות, הוא מביט באמונה לכיוון ירושלים! בהקשר זה, האיות הייחודי מקבל משמעות נוספת; מזמור קכא הוא שיר המתאר את המסע הביתה, אל עיר הבירה של מלכות האלוהים. אך המסע ארוך והדרך רוויית סכנות. לכן הוא זועק, "מאין יבוא עזרי?" (תהילים קכא 1). המשך המזמור מבטיח לעולה הרגל החושש כי המסע אל המלכות אמנם בלתי אפשרי לאדם, "אֲבָל הָאֱלֹהִים כָּל יָכוֹל" (מתי יט 26). ישועתנו אינה טמונה בנחישות ובגבורה שלנו, אלא במי שעשה שמים וארץ: > "עֶזְרִי מֵעִם יהוה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (תהלים קכא 2). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מה פספסנו במספרים של מזמור קיט?](https://igod.co.il/devotionals/psalm-119-numbers/) **Published:** אוקטובר 18, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בית ש': "שֶׁבַע בַּיֹּום הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים קיט 164). למרות שלעתים קרובות אני שומע טענות על–כך שהמספר "שבע" במקרא מעיד על שלמות, תמיד עדיף לבדוק תיאולוגיה פופולרית מול נתוני אמת מכתבי הקודש עצמם. במזמור קיט, שבע וכפולותיו מופיעים בקביעות כמילות מפתח, דפוס הנראה שיטתי מכדי לפטור אותו כמקרי בלבד. "דברך" מופיע 14 פעם (פס' 9, 16–17, 25, 28, 42, 49, 65, 74, 81, 89, 105, 107, 114); הביטוי "אמרתך" מופיע 18 פעם (פס' 11, 38, 41, 50, 58, 67, 76, 82, 103, 116, 133, 140, 148, 154, 158, 162, 170, 172); "פקודיך" מופיע 21 פעם (פס' 4, 15, 27, 40, 45, 56, 63, 69, 78, 87, 93, 94, 100, 104, 110, 128, 134, 141, 159, 168, 173); "חוקיך" מופיע 21 פעם (פס' 5, 8, 12, 23, 26, 33, 48, 54, 64, 68, 71, 80, 83, 112, 117, 118, 124, 135, 145, 155, 171); "עבד" מופיע 14 פעם (פס' 17, 23, 38, 49, 65, 76, 84, 91, 122, 124–125, 135, 140, 176); "לשמור" מופיע 21 פעם (פס' 4–5, 8–9, 17, 34, 44, 55, 57, 60, 63, 67, 88, 101, 106, 134, 136, 146, 158, 167–168); "פה" מופיע 7 פעמים (פס' 13, 43, 72, 88, 103, 108, 131); "חסד" מופיע 7 פעמים (פס' 41, 64, 76, 88, 124, 149, 159); "טוב" מופיע 7 פעמים (פס' 39, 65, 66, 68, 71, 72, 122). דפוס זה מרמז על–כך שמטרתו של פס' 164, לשבח את אלוהים "שבע פעמים ביום", אינה בהכרח לקבוע שבעה זמני תפילה ביום, כפי שעשו נזירים בכנסייה הקתולית והאורתודוקסית (תפילת השחר; תפילת 6 בבוקר; תפילת 9 בבוקר; תפילת צהריים; תפילת השעה 15:00; תפילת ערבית; ותפילה לפני השינה). במקום זאת, תורתו המושלמת של אלוהים ראויה לשבח שלם ומתמשך. אך מכל המילים בדפוס השביעיות הזה, השתיים שמדברות אליי הכי הרבה הן "חסד" ו"טוב". בעולם לא מושלם, מלא בכל כך הרבה שנאה ורשע, טוב נעשה לו נקדיש זמן רב יותר להגות בחסדו ובטובו המושלמים של אלוהים, שנגלו לנו בחסד דרך דברו. על–אף שאיני מאמין כי אנו צריכים לאמץ את אורח החיים הנהוג במנזר קתולי, בהחלט נוכל ללמוד משהו משגרת ההשתחווייה שלהם. הלוואי שאלוהים יפקח את עינינו לערכם האמיתי של כתבי הקודש, כך שנשכיל להיות מודעים יותר לצורך שלנו להודות לו יומם וליל, עבור המתנה המדהימה של דברו! > "נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרֶיךָ לִי, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי כִּי־נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת" (ירמיהו טו 16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [איך חז״ל הפכו לסמכות שקובעת את ההלכה? | הרפורמציה הדתית של חז"ל פרק 2](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-2/) **Published:** אוקטובר 13, 2026 **Author:** גולן ברושי **Excerpt:** איך השתנתה היהדות לאורך הדורות, ומה היה תפקידם של חז״ל בעיצוב היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה היום? בסדרה ״הרפורמציה של חז״ל״ נצא למסע מרתק בעקבות השינויים המשמעותיים שעיצבו את העולם היהודי – ממעמד המשנה וסמכות החכמים, דרך שינויים בתפיסות פילוסופיות, חינוכיות ודתיות, ועד לשאלות עמוקות על היחסים שבין מסורת, דת ואמונה באלוהים. האם היהדות שאנחנו מכירים היום היא אותה יהדות המתוארת בתנ״ך? **Content:** איך השתנתה היהדות לאורך הדורות, ומה היה תפקידם של חז״ל בעיצוב היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה היום? בסדרה ״הרפורמציה של חז״ל״ נצא למסע מרתק בעקבות השינויים המשמעותיים שעיצבו את העולם היהודי – ממעמד המשנה וסמכות החכמים, דרך שינויים בתפיסות פילוסופיות, חינוכיות ודתיות, ועד לשאלות עמוקות על היחסים שבין מסורת, דת ואמונה באלוהים. האם היהדות שאנחנו מכירים היום היא אותה יהדות המתוארת בתנ״ך? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** הרפורמציה הדתית של חז״ל **תגיות:** ווידאו --- ### [מי נתן לחז״ל את הסמכות לקבוע מהי יהדות? | הרפורמציה הדתית של חז״ל פרק 1](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-1/) **Published:** אוקטובר 12, 2026 **Author:** גולן ברושי **Excerpt:** כיצד הצליחה קבוצה קטנה של פרושים לחולל מהפכה שעיצבה את היהדות לדורות? בפרק המבוא לסדרה נבחן את עלייתה של היהדות הרבנית, את התפתחות המשנה והתורה שבעל פה, ואת השינויים שחלו בעולם היהודי בעקבות חורבן בית המקדש. זהו הפרק המבוא בסדרה ״הרפורמציה הדתית של חז״ל״, שבה נבחן שבע מהפכות מרכזיות שעיצבו מחדש את פני היהדות. **Content:** כיצד הצליחה קבוצה קטנה של פרושים לחולל מהפכה שעיצבה את היהדות לדורות? בפרק המבוא לסדרה נבחן את עלייתה של היהדות הרבנית, את התפתחות המשנה והתורה שבעל פה, ואת השינויים שחלו בעולם היהודי בעקבות חורבן בית המקדש. זהו הפרק המבוא בסדרה ״הרפורמציה הדתית של חז״ל״, שבה נבחן שבע מהפכות מרכזיות שעיצבו מחדש את פני היהדות. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** הרפורמציה הדתית של חז״ל **תגיות:** ווידאו --- ### [מדוע הסיפור ממשיך גם אחרי שהמזמור נגמר?](https://igod.co.il/devotionals/story-continues-psalm-ends/) **Published:** אוקטובר 9, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בית ת': "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (תהלים קיט 176). הפסוק האחרון של מזמור קיט, יחד עם מקבץ הפסוקים הנפתחים באות ת"ו (פס' 169–176), מתחנן להבהרה. מדוע אפוא מזמור אשר גדוש בביטויי אהבה לתורת האל ולברכות הנלוות לציות לה, יסתיים בתחינה לישועה? בנוסף, כיצד יכול העבד לסיים באומרו "תעיתי" (פס' 176), כאשר קודם לכן הוא מתעקש שלא "תעה" פיקודי אלוהים (פס' 110)? מסתבר שאין כאן סתירה. כפי שחוקרים רבים מודים, הפסוק האחרון אינו וידוי על "נסיגה מוסרית, אלא חשיפה לסכנה, אובדן ובדידות בקרב אויבים… (ראו יחזקאל לד 1–12)" (Leslie C. Allen, Word Biblical Commentary, p. 192). העבד אינו מודה שסטה מתורת אלוהים; הוא מתאבל על כך שהוא אבוד כשה בין אויבים. חשוב לציין כי אותו פועל (תעה) מתאר את יוסף "תועה בשדה", רגע לפני שהוא נתקל בשנאה הקטלנית של אחיו (ראו בראשית ל לז 15, 18–20). יוסף לא תעה מבחינה מוסרית. הוא מצא עצמו אבוד במרחב ולכן חשוף לאויביו. כך גם העבד במזמור קיט. במובן זה, עבד יהוה מתאר עצמו כיוסף שני. וכאן טמונה ההפתעה: מזמור קיט מסתיים מבלי לענות לתפילת העבד. העבד עדיין אבוד, מוקף אויבים וממתין לישועת אלוהים. לכן, המזמור מסתיים בתפילה שטרם התגשמה, אשר שאר ספר תהילים מבקש לענות עליה. כאשר הופכים את הדף, מה שומעים? העבד עדיין זועק לאלוהים שיושיעו משפתי שקר ומחצי המוות של המבקשים להורגו (תהילים קכ). הזעקה הבלתי נענית של מזמור קיט נושאת אותנו אל פסגת התהילים, עד שסמוך לסופם בן-דוד יושב על כס מלכותו בציון (תהילים קלב) ובני ישראל סוף סוף יושבים כאחים יחד (תהילים קלג). דבר זה מחזיר אותנו לתמה הקבועה של סדרת ההגויות על ספר תהילים: קריאת תהילים כפי שהתכוון אליו המחבר, פירושה קריאתו כספר משיחי. תהילים מוביל אותנו בדרכו של המשיח אל כס המלוכה; דרך חתחתים העוברת בשנאה בלתי מוצדקת, דחייה, סבל וזעקות לגאולה, לפני סופה הטוב בציון. > "הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים. אָז פָּתַח אֶת לְבָבָם לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים וְאָמַר לָהֶם: כָּךְ כָּתוּב, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִסְבֹּל וְיָקוּם מִן הַמֵּתִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (לוקס כד 44–46). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם פספסנו את הנקודה של מזמור קיט?](https://igod.co.il/devotionals/point-of-psalm-119/) **Published:** אוקטובר 14, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בית ק': "קָרָאתִי בְכָל־לֵב עֲנֵנִי יהוה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה׃ קְרָאתִיךָ הֹושִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ׃ קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי׃ קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרֹות לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ׃ קֹולִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יהוה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי׃ קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתֹּורָתְךָ רָחָקוּ׃ קָרֹוב אַתָּה יהוה וְכָל־מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת׃ קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעֹולָם יְסַדְתָּם" (תהלים קיט 145–152). לעיתים קרובות איננו מודעים למידה בה הדעות והתפיסות הקדומות שלנו משפיעות על האופן בו אנו קוראים ומבינים את התנ"ך. רוב האנשים מזהים את תהילים קיט כמזמור הארוך ביותר בתנ"ך וכמזמור המתייחס לתורה. וזהו בדיוק האופן בו הורגלנו לקרוא את הפרק הזה; כמזמור המתייחס לדבר אלוהים וְתוּ לֹא! אולם קריאה קפדנית מגלה מימד חשוב במזמור שאנו עלולים לפספס: תהילים קיט מבטא קינה של עבד יהוה (פס' 17, 23, 38, 49, 65, 76, 84, 91, 122, 124–125, 135, 140, 176). מקבץ הפסוקים הנפתח באות קו"ף מבהיר זאת (פס' 145–152). בקינות המקראיות, העבד בדר–כלל פונה ישירות לאלוהים (פס' 145) עם תלונותיו ("קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה"; פס' 150) ותחינותיו ("עֲנֵנִי", "הֹושִׁיעֵנִי", "קֹולִי שִׁמְעָה", "חַיֵּנִי"; פס' 145–146, 149). בהקשר הקינה, הנושא החוזר ונשנה של תורת אלוהים בולט לעין. הקינה המקראית מתאפיינת בביטוי של ביטחון ואמונה למרות הנסיבות הקשות המתוארות בתלונה. אלו המבקשים לפגוע בעבד "קרובים" אליו, אך "רחוקים" מתורת יהוה (פס' 150). אבל אלוהים אינו צריך להתקרב, כי הוא כבר "קרוב" (פס' 151). ככל שהסכנה מתקרבת, העבד נאחז חזק יותר בדבר אלוהים משום שהבטחותיו מבוססות על אופיו של אלוהים "קרוב". "לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי" (פס' 147); "קָרֹוב אַתָּה" (פס' 151); "וְכָל־מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת" (פס' 151); "קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעֹולָם יְסַדְתָּם" (פס' 152). לפיכך, תכלית מזמור קיט אינה רק לספר לנו כמה נפלא דבר אלוהים. אלא, להדגים באמצעות העבד שעלינו להיצמד לדבר אלוהים משום שהוא חושף את אופיו והבטחותיו של אלוהים הקרוב. מזמור קיט מלמד אותנו כי במשברים הקשים ביותר בחיינו וברגעי הסכנה הגדולים ביותר, דבר אלוהים הופך לאוצר היקר לנו ביותר. > "טֹוב־לִי תֹורַת־פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף… עַל־כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז" (תהלים קיט 72, 127). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [איך תפילת "אבינו שבשמיים" יכולה לשנות את חיי היום יום שלנו? | הדרשה על ההר פרק 7](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-7/) **Published:** אוקטובר 8, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הצטרפו אלינו לפרק השביעי בסדרה על הדרשה המפורסמת ביותר של ישוע – הדרשה על ההר. בסרטון הזה תלמדו: - היכן מופיעה תפילת האדון בדרשה על ההר - מדוע ישוע מתייחס לאלוהים כאל "אבינו" - מה המשמעות של ביאת מלכות אלוהים לארץ כפי שהיא בשמיים - למה מתייחס הביטוי "לחם חוקנו" - מדוע אנחנו מבקשים לקבל סליחה וגם לסלוח לאחרים - מאיזה סוג של ניסיון אנחנו מבקשים מאלוהים שיציל אותנו בשיתוף עם Bible Project #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הדרשה על ההר, ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** ווידאו --- ### [זה היה מול העיניים שלנו כל הזמן, אז איך פספסנו?](https://igod.co.il/questions-life/how-did-we-miss-it/) **Published:** אוקטובר 8, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** פעמים אנחנו יכולים לקרוא משהו שוב ושוב, ועדיין לא לראות את מה שנמצא ממש מול העיניים שלנו. לאורך התנ״ך חוזר דפוס מפתיע: אלוהים פועל, שולח ומתגלה ואנחנו לא תמיד מזהים אותו בזמן. זה קרה עם יוסף, עם משה ועם הנביאים. האם יכול להיות שזה קרה גם עם המשיח? ישעיהו דיבר על עבד ה׳ שיישא את עוונותינו, ירמיהו הבטיח על ברית חדשה, ודניאל דיבר על תחיית המתים. על פי האמונה המשיחית, כל אלה מתחברים באדם אחד – ישוע. אז אולי הגיע הזמן לקרוא שוב, הפעם בעיניים חדשות, ולשאול שאלה אחת פשוטה: האם יכול להיות שפספסנו? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, שאלות על החיים **תגיות:** ווידאו --- ### [מה אם פספסנו את הדבר הכי חשוב בחיים?](https://igod.co.il/questions-life/missing-most-important-thing/) **Published:** אוקטובר 1, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** לפעמים אנחנו יכולים לקרוא משהו שוב ושוב, ועדיין לא לראות את מה שנמצא ממש מול העיניים שלנו. לאורך התנ״ך חוזר דפוס מפתיע: אלוהים פועל, שולח ומתגלה ואנחנו לא תמיד מזהים אותו בזמן. זה קרה עם יוסף, עם משה ועם הנביאים. האם יכול להיות שזה קרה גם עם המשיח? ישעיהו דיבר על עבד ה׳ שיישא את עוונותינו, ירמיהו הבטיח על ברית חדשה, ודניאל דיבר על תחיית המתים. על פי האמונה המשיחית, כל אלה מתחברים באדם אחד – ישוע. אז אולי הגיע הזמן לקרוא שוב, הפעם בעיניים חדשות, ולשאול שאלה אחת פשוטה: האם יכול להיות שפספסנו? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** שאלות על החיים **תגיות:** ווידאו --- ### [כשהמלחמה בחוץ והשלום בפנים](https://igod.co.il/devotionals/war-outside-peace-inside/) **Published:** אוקטובר 10, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בית ש': "שָׁלֹום רָב לְאֹהֲבֵי תֹורָתֶךָ וְאֵין־לָמֹו מִכְשֹׁול" (תהלים קיט 165). צער רב פוקד רבים מתלמידיו של ישוע בשל תיאולוגיות הנשענות על פסוקים שהוצאו מהקשרם. בקריאה בנפרד, הפסוק לעיל יכול בקלות לשמש להגנה על צורה מסוימת של בשורת השגשוג. את המילה "שלום" כאן, ניתן להבין כהיעדר סכסוכים. אם אני אוהב את דבר אלוהים, אחיה בשלום עם הסובבים אותי. מצד שני, אם חיי נראים כמאבק אינסופי, ודאי יש בי משהו לא בסדר. אך בואו נחשוב על משמעותו של פסוק זה בהקשרו הספרותי. אכן, העבד המתפלל של מזמור קיט אוהב את אלוהים ואת דברו (ראו פס' 47, 48, 97, 113, 119, 127, 140, 159, 163, 167). בהתבסס על פרשנות שגויה של פסוק 165, היינו מצפים שחייו של העבד יהיו תותים, ללא סכסוכים כלל. אבל מה אנו מוצאים במקום זאת? אדם הנרדף על ידי אויבים רבים, אפילו שרים, ללא סיבה (פס' 84, 86, 150, 157, 161). אהבתו הגדולה של העבד לאלוהים ולתורתו מביאה אותו לעימות עם אלה הדוחים אותם. ההפך מחיים נטולי עימותים, אהבתו "מתוגמלת" בייסורים (פס' 71, 75, 92, 107, 153), חרפות (פס' 69, 78, 86, 118), תוכחה ובוז (פס' 22, 39, 42). השלום הרב המובטח לאוהבי דבר אלוהים בפסוק 165, אינו יכול להיות שלום מסכסוכים. הוא חייב להיות סוג השלום השומר על ליבנו ומחשבותינו בעיצומו של עימות. אלוהים, אנא שפוך עלינו מידה נוספת של שלום כזה, שיוכל לנחם את ליבנו בעיצומה של מלחמה עזה, ולפעמים עקובה מדם, נגד נפשינו. > "אַל תִּדְאֲגוּ לְשׁוּם דָּבָר, כִּי אִם בְּכָל דָּבָר הַצִּיגוּ מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם לֵאלֹהִים בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וּבְהוֹדָיָה. וּשְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים ד 6–7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [כשהדבר מגלה את הדובר](https://igod.co.il/devotionals/creation-reveals-creator/) **Published:** אוקטובר 8, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בית צ': "צַדִּיק אַתָּה יהוה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ׃ צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאֹד… צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעֹולָם וְתֹורָתְךָ אֱמֶת… צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעֹולָם הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה" (תהלים קיט 137–138, 142, 144). מקבץ הפסוקים הנפתחים באות צד"י מתחיל באישור שלמות אופיו של אלוהים: הוא צדיק (פס' 137). בעברית מודרנית, אפשר לומר שאלוהים תמיד צודק ותמיד עושה את הדבר הנכון. כיוון שאלוהים צדיק, כל מה שבא ממנו נושא את חותמת אופיו הצדיק. "משפטיו ישרים" (פס' 137), "עדויותיו צדק ואמונה" (פס' 138), "תורתו אמת" (פס' 142) ו"עדותיו צדק לעולם" (פס' 144). הואיל ודברו הכתוב של אלוהים חושף ומשקף את אופיו המושלם, העבד מתפלל לאלוהים: "הבינני ואחיה" (פס' 144). העבד מבקש יותר מקיום גרידא; הוא משתוקק לחיים השופעים מאלוהים דרך דברו. בראשית דיבר האל המושלם ומאמרו ברא את היקום (בראשית א). אז נפח אלוהים נשמת חיים באדם שנברא מעפר והוא היה לנפש חיה (בראשית ב 7). כיוון שהכתובים חוברו ברוח אלוהים (טימ"ב ג 16), נשימתו המחייה מספקת תמונה יפה של החיים אותם הוא מעניק לנו דרך דברו. אם כן, הכתובים אינם עוד אוסף של אמירות דתיות שנכתבו על ידי אנשים לא מושלמים. הם דבר אלוהים עצמו אשר חובר בשפה אנושית, "חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת" (עברים ד 12). אין פלא שהעבד אומר: "צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ" (תהלים קיט 140). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם אפשר לסמוך על האמת יותר מאשר על ההרגשה?](https://igod.co.il/devotionals/trust-truth-more-than-feelings/) **Published:** אוקטובר 3, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בית ק': "קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתֹּורָתְךָ רָחָקוּ׃ קָרֹוב אַתָּה יהוה וְכָל־מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת" > (תהלים קיט 150–151). במקבץ הפסוקים הנפתחים באות קו"ף, פוגשים את העבד הקורא לאלוהים לישועה (פס' 145–146). העבד חסר השינה מדליק את הנר משני קצותיו, "מוקדם בנשף" (פס' 147) ובמהלך "אשמורת הלילה" (פס' 148) הוא מייחל לכך שאלוהים ימלא את הבטחות דברו (פס' 147). עם זאת, נראה כי אלוהים אינו מקשיב לזעקותיו של העבד להגנה, שכן אלה הבאים לפגוע בו "קרבו" אליו (פס' 150). באופן אירוני, הם מתקרבים לעבד יהוה דווקא משום התרחקותם מתורת יהוה (פס' 150). לרגע, תפילה זו מרגישה כמו סיוט. הסכנה מתקרבת ונראה כי אלוהים אינו עונה לתחינותיו של העבד לעזרה. עם-זאת, פסוק 151 הופך לחלוטין את נקודת המבט שלנו. האויבים קרבים (פועל), אך אלוהים אינו צריך להתקרב, כי הוא כבר "קרוב" (תואר). המילה העברית הזו הופכת את הניגוד לחד משמעי: האויבים קרבו, אך אלוהים קרוב. כל מה שהעבד רואה מאותת לו כי הסכנה קרובה ואלוהים רחוק. אולם דבר אלוהים, בו הוא נאחז בשעות הבוקר המוקדמות ובחשכת הלילה, אומר לו אחרת. והרי כל הכתוב בתורת אלוהים הוא "אמת" (פס' 151). אם-כן, עבור עבד אלוהים, ריחוקו לכאורה מאלוהים הוא רק עניין של תפיסה, לא של מציאות. האלוהים שברא את היקום בדיבור, תמיד קרוב – לא רק לעבד יהוה – אלא לכל עבדיו. עבור אלו מאיתנו החיים בצד השני של הבטחות הברית החדשה, אלוהים קרוב עוד יותר, מפני שרוחו למעשה שוכנת בקרבנו ומפגיעה בעדנו. לכן, כאשר אויבים קרבים גורמים לנו לחוש כי אלוהים רחוק, עלינו לאחוז לא במה שאנו מרגישים, אלא בדבר אלוהים: > "אַתֶּם, יְלָדַי, מֵאֱלֹהִים אַתֶּם, וְנִצַּחְתֶּם אוֹתָם, שֶׁכֵּן הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם" > (יוח"א ד 4). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מה הקשר בין מזמור קיט לנביא כמשה?](https://igod.co.il/devotionals/psalm-119-and-prophet-like-moses/) **Published:** אוקטובר 1, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בית ד': "דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ׃ דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַתַּעֲנֵנִי לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ׃ דֶּרֶךְ־פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאֹותֶיךָ" (תהלים קיט 25–27). הנטייה שלנו להתייחס לתהילים קיט כאל מזמור המדבר על האופן בו כולם צריכים לאהוב את דבר אלוהים, למעשה מרחיקה אותנו ממשמעותו המשיחית העמוקה. שכן המזמור מתאר את קינתו של מלך בודד אשר, למרות רדיפותיו וסבלו הנוראיים, מבקש מעל הכל להתעורר לחיים בדבר אלוהים ולהיות מודרך על ידי תורתו הקדושה. בפס' 25–27, מלך זה אינו מתפשר על כך שרק אביו שבשמיים יהיה מורה התורה שלו. הוא רוצה ללמוד ישירות מהאב, כך שיוכל ללמד אחרים. השקפה זו אינה רק נגזרת של ספר דברים (דניינו, משקפת את הלך הרוח והתיאולוגיה של ספר דברים), אלא גם של בשורת יוחנן. דברים יז 14–20 מתאר את המלך המסור לתורה, בעוד דברים יח 18 מבטיח את בואו של נביא כמשה, שידבר את המילים שאלוהים שם בפיו. באופן מדהים, בשורת יוחנן מאחדת את שני הדיוקנאות הללו בישוע. הוא לא רק מלך ישראל (ראו יוחנן א 49, יב 13–15, יח 33–37, יט 12–15, 19–22), אלא גם הנביא כמשה, המתפלל במזמור קיט, לומד מאביו ומדבר את אשר שמע ממנו. על רקע דברים יז–יח ומזמור קיט, זהותו האמיתית של ישוע מתגלה במלוא תפארתה, וכך גם הסיבה שעלינו לשים בו את בטחוננו! "…וַאֲנִי אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, זֹאת אֲנִי מְדַבֵּר אֶל הָעוֹלָם. הֵם לֹא הֵבִינוּ שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם עַל הָאָב. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: כַּאַשֶׁר תָּרִימוּ אֶת בֶּן–הָאָדָם אָז תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי הוּא וְכִי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה דָּבָר מִתּוֹךְ עַצְמִי, אֶלָּא עַל–פִּי מַה שֶּׁלִּמְּדַנִי אָבִי – אֶת זֹאת אֲנִי מְדַבֵּר" (יוחנן ח 26, 28). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [המלך המושלם](https://igod.co.il/devotionals/perfect-king/) **Published:** ספטמבר 27, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בית נ': "נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי" (תהלים קיט 110). התעקשותו של העבד על-כך שלא "תעה" ממצוות האל, סותרת לכאורה את דבריו בפסוק האחרון של מזמור קיט: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (פס' 176). יתרה מכך, העבד מודה כי "תעה" (תוך שימוש במילה אחרת) בפס' 67: "טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי". אולם למעשה, וידוי זה אינו סותר את פסוק 110, שכן העבד מנגיד את תעותו הקודמת לצייתנותו הנוכחית. המתח הרב יותר, טמון אפוא בין פס' 110 לפס' 176; אם העבד מודה שתעה, כיצד ניתן לומר שמזמור קיט מכוון למשיח, שהרי ישוע מעולם לא חטא?! בתגובה, חשוב לציין כי אחד המזמורים המצוטטים בתדירות הגבוהה ביותר ומיוחסים לישוע בברית החדשה, תהילים סט (רא' יוחנן ב 17, טו 25; יט 28–29; מה"ש א 20; רומים טו 3), מכיל דובר אשר מודה אף הוא באיוולתו ובאשמתו (ראו תהילים סט 6). לכן, הברית החדשה יכולה ליישם את החוויות והמילים של מחבר תהילים חוטא על משיח נטול חטא, מבלי ליישם את כלל המאפיינים של אותו דובר על ישוע. העיקרון לפיו המשיח הוא "כדוד", אינו אומר שהוא כמו דוד בכל עניין. באופן דומה, ההבטחה שהמשיח יהיה "כמשה" אינה אומרת שעליו להידמות למשה בכל דרך, שכן כישלונו של משה מנע ממנו להיכנס לארץ המובטחת. בנוסף, יש לשקול את שני הפסוקים הרומזים על חטא, מול הפסוקים הרבים המתארים את העבד כמי שלעולם לא שכח את מצוות אלוהים ונותר נאמן לדברו (למשל, תהילים קיט 16, 61, 83, 93, 109, 141, 153, 176). ואכן, אפילו כאשר העבד מודה: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד", הוא מייד מוסיף: "כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (פס' 176). לכן, המזמור עצמו משלב את תעותו של העבד יחד עם נאמנותו הבסיסית לדבר יהוה. נוסף על-כך, העבד מכיר בטוב שהושג באמצעות סבלו: "טֹוב־לִי כִי־עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ" (פס' 71). לפיכך, יש להתייחס לפסוקים אלו כחלק מהפרופיל הכללי של עבד מלכותי, אשר אהבתו לתורה מזהה אותו כמלך המושלם של ישראל (ראו דברים יז 20-18). לומר שמזמור קיט נושא אופי משיחי, פירושו שהמזמור מבטא את תפילתו של מלך אוהב תורה, אשר למרות היותו שנוא, מושמץ ודחוי, הוא חף מפשע מההאשמות נגדו. במובן זה, איננו מוצאים "בן דוד" שכזה בתנ"ך, אלא דווקא בברית החדשה; שם מתואר עבד הדומה לנו בכל דרך, אך ללא חטא (עברים ד 15), אשר למד לציית דרך סבל (עברים ה 8). לכן, יש מלך אחד, ורק אחד, שבו דיוקנה של תפילה יוצאת דופן זו מוצא את ביטויו והתגשמותו המושלמים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [התפילה שיכולה לשנות הכול](https://igod.co.il/devotionals/prayer-changes-all/) **Published:** ספטמבר 29, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאֹות מִתֹּורָתֶךָ" (תהלים קיט 18). פסוק זה ללא ספק נמנה על אחת התפילות הכי משנות חיים שתועדו בכתובים. ואכן, זכיתי לראות אינספור מקרים כאלו במו עיניו. זוהי הכרה בכך שדרכנו להבנת התורה, ושאר כתבי הקודש לצורך העניין, מתחילה בפנייה ישירה לאלוהים במקום לאפשר למסורות דתיות לשלוט במה שאנו רואים. זוהי תפילה כנה אשר מודה בעיוורון ובנטייה האנושיים לפרש את הכתובים בהתאם לאמונות והתיאולגיות שלנו. לכן, זוהי תפילה מסוכנת המעיזה לבקש מאלוהים לא רק לאשר את מה שאנו מאמינים בו, אלא לתקן אותנו היכן שאנו טועים. הפועל "גל" מגיע מהפועל "לגלות" ומופיע בסיפור המפורסם על בלעם ואתונו. בלעם, אשר ניסה לקלל את עם ישראל, לא היה מסוגל לתפוס את הסכנה העומדת לפניו עד שאלוהים גַל אֶת־עֵיניו, כך שיבחין במלאך יהוה ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו (במדבר כב 31). הבעיה לא הייתה שלא היה מה לראות, אלא שבלעם לא היה מסוגל לראות את אשר היה קיים במציאות. פועל זה מופיע שוב בהמשך אותו סיפור כאשר בלעם מנסה בפעם השלישית לקלל את ישראל. בנקודה זו הוא "גְלוּי עֵינָיִם" (במדבר כד 4; ראו גם פס' 16) לחזות במלך המשיח האדיר עליו ניבא יעקב (בראשית מט 1, 8–12), ואשר עתיד לבוא באחרית הימים, לברך את המברכים אותו ולקלל את המקללים אותו (במדבר כד 7–9, 14, 17–19). וכך נותרו הדברים עד היום; אלו המתפללים תפילה זו, המבקשים להבין את דבר אלוהים בענווה ובאמת, אכן יראו "נפלאות" מתורת יהוה, כולל את "פלא יועץ" (ראו ישעיהו ט 5), את ישוע משיחנו, שהוא הפלא הגדול מכולם. אשרי אלו אשר עם ספרי תנ"ך פתוחים, מבקשים מאלוהים לפקוח את עיניהם לאמת! אנו זקוקים נואשות לכך שאלוהים יפקח את עינינו. תנ"ך פתוח ללא עזרתו של אלוהים להבינו, אינו מספיק. > "פִילִיפּוֹס רָץ אֶל הַמֶּרְכָּבָה וְשָׁמַע אוֹתוֹ קוֹרֵא בִּישַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא. שָׁאַל אוֹתוֹ: הַאִם אַתָּה מֵבִין מַה שֶּׁאַתָּה קוֹרֵא? הֵשִׁיב וְאָמַר: וְאֵיךְ אוּכַל אִם לֹא יַדְרִיךְ אוֹתִי אִישׁ? הוּא בִּקֵּשׁ מִפִילִיפּוֹס שֶׁיַּעֲלֶה וְיֵשֵׁב אִתּוֹ" (מה"ש ח 30–31). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [האם התורה עצמה מובילה אותנו לישוע?](https://igod.co.il/devotionals/is-torah-leads-to-jesus/) **Published:** ספטמבר 28, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "גְּמֹל עַל־עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ׃ גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאֹות מִתֹּורָתֶךָ׃ גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל־תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ׃ גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל־מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל־עֵת׃ גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ׃ גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי׃ גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ׃ גַּם־עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי אַנְשֵׁי עֲצָתִי" (תהלים קיט 17–24). ידוע שמזמור קיט מדבר על התורה! אך אם נביט מקרוב יותר, נגלה משהו מפתיע: האיש שאוהב את תורת יהוה מתואר גם כעבד סובל. פעמיים במקבץ הפסוקים הנפתחים באות גִּימֶל, המתפלל מכנה עצמו "עבדך" (פס' 17, 23). כפי שראינו לאורך ספר תהילים, המסירות לתורת יהוה נושאת גוונים מלכותיים ומקיימת את הציווי מספר דברים יז 18–20, שמלך ישראל יקרא בתורה ויציית לה (ראו תהילים א–ב, יט–כא, קי, קיח–קיט). ואכן, דוד עצמו מכנה עצמו פעמיים "עבדך" במזמור יט 12, 14. אך העבד המלכותי שאוהב את התורה מתואר כמי שסובל. הוא חש כגר שבור בארץ (קיט 19–20), השרוי בבוז ובחרפה בעוד השרים יושבים ומדברים נגדו (פס' 21–23). אך במקום לתת לדבריהם לכלותו, עבד יהוה "יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ" (פס' 23). דיוקן זה מוביל אותנו שוב אל העבד הסובל בישעיה. גם הוא סובל בוז מאת מושלים ומלכים (ישעיה מט 7). ובדומה לעבד במזמור קיט, הוא תלמיד צייתן אשר אוזנו קשובה לדבר אלוהים ואינו נסוג לאחור, אפילו בעודו מוכה ומושפל (ישעיהו נ 4–7). כיוון שאנו שייכים לעבד יהוה הצייתן והמושלם, תפילתו הופכת לתפילתנו. כאן אנו נתקלים באירוניה יפה; כאשר אנו מתפללים את תפילת העבד, "גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאֹות מִתֹּורָתֶךָ", אלוהים פוקח את עינינו לראות את הדבר הנפלא מכל. או אז אנו רואים כיצד התורה והתהילים מובילים אותנו לעבר עבד יהוה הסובל! > "הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים. אָז פָּתַח אֶת לְבָבָם לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים" (לוקס כד 44–45). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מה הקשר בין ספר התורה לישוע?](https://igod.co.il/devotionals/connection-torah-jesus/) **Published:** ספטמבר 26, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בית א': "אַשְׁרֵי תְמִימֵי־דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתֹורַת יהוה… אַף לֹא־פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ… אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ" (תהלים קיט 1, 3, 5). בבית הפותח עם האות אָלֶף (פס' 1–8), הדובר מתייחס שלוש פעמים לדבר הכתוב של אלוהים כ"דרך", הנתיב הבטוח ללכת בו בעולם הזה. במקומות אחרים במזמור, דבר אלוהים מתואר כאמת: "וְאַל־תַּצֵּל מִפִּי דְבַר־אֱמֶת עַד־מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי" (פס 43; ראו גם פס' 142, 151, 160). לבסוף, דבר אלוהים הוא מקור החיים, תקוותו לנצח את המוות: "דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ" (פס' 25; ראו גם פס' 17, 37, 40, 50, 77, 88, 93, 107, 116, 144, 149, 154, 156, 159, 175). עבור הדובר במזמור קיט, דבר אלוהים הוא הדרך בה יש ללכת, האמת בה יש להאמין ומקור החיים. באופן מפתיע, בית המקדש אינו מוזכר אפילו פעם אחת במזמור. כאילו התורה עצמה הופכת למקדש, ה"מקום" בו הדובר פוגש את אלוהים ומוצא את הדרך, האמת והחיים להם הוא זקוק נואשות. לאור זאת, עדותו של ישוע על עצמו הופכת עוצמתית ויוצאת דופן: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יוחנן יד 6). הדרך, האמת והחיים שמחבר תהילים מוצא בדבר אלוהים הכתוב מגולמים בסופו של דבר בישוע, דבר אלוהים שהתגשם בבשר! "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וְהַדָּבָר הָיָה אלֹהִים" (יוחנן א 1). יש מנהג יהודי אשר הופך את האנלוגיה הזו בין "דבר אלוהים שהתגלם כטקסט" (התורה) לבין "דבר אלוהים שהתגלם בבשר" (ישוע), למוחשית להפליא. בכל שבת, ספר התורה נלקח מתוך ארון הקודש, עוטה גלימה מלכותית ומעוטר בכתר. כשהוא עובר בין הקהל, המתפללים מושיטים ידיהם כדי לגעת בגלימה ולנשקה. הדימוי מרשים: דבר אלוהים מגיע אל עמו לבוש כמלך, מביא חיים, ו"וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג 18). כמה יפה מנהג זה, המצביע על המלך השמימי שלבש בשר ודם ובא לעולם כדי להביא לנו חיים! האישה מושיטה את ידה, אוחזת בבגדו של ישוע ומוצאת חיים וריפוי (ראו מתי ט 22-20). כי ישוע הוא הדרך, האמת והחיים. הוא מלכנו השמימי ומקום המפגש האמיתי בין אלוהים לאנושות. אליו אנו באים למצוא חיים, מנוחה וריפוי: > "בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה" (מתי יא 28). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [המשיח הוא בנו של אלוהים? | תהילים ב](https://igod.co.il/questions-life/messiah-son-of-god-psalm-2/) **Published:** אוגוסט 18, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בפרק זה נצלול אל מזמור ב׳ ונבחן פסוקים מעוררי מחשבה כמו: ״בני אתה״ ו-״נשקו בר״. האם המזמור מדבר על דוד המלך, או על מלך משיח עתידי שימלוך על כל העמים? נבדוק כיצד חז״ל פירשו את המזמור, מה משמעות הביטוי ״בן אלוהים״ בהקשר המשיחי, ומדוע מזמור ב׳ הפך לאחד הקטעים המרכזיים בדיון על זהותו של המשיח. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הגנה על האמונה המשיחית, נבואות משיחיות, שאלות על החיים **תגיות:** ווידאו --- ### [אם ישוע הוא המשיח למה עדיין יש מלחמות?!](https://igod.co.il/questions-life/jesus-messiah-why-wars/) **Published:** ספטמבר 6, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** אם ישוע הוא המשיח, למה העולם עדיין מלא במלחמות? זו אחת השאלות הנפוצות ביותר על האמונה המשיחית. בפרק הזה נבחן מה באמת מבטיח התנ״ך לגבי ביאת המשיח, מדוע השלום המובטח מגיע בשלבים, ואיך נבואות על משיח סובל ומשיח מולך משתלבות לתמונה אחת. האם ייתכן שהמשיח כבר בא כדי לטפל בשורש הבעיה ורק אחר כך יביא שלום עולמי? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הגנה על האמונה המשיחית, נבואות משיחיות, שאלות על החיים **תגיות:** ווידאו --- ### [שלושה אלוהים? זה לא מה שכתוב בברית החדשה!](https://igod.co.il/christian-prophecies/three-gods-not-new-testament/) **Published:** אוגוסט 30, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם האמונה המשיחית מלמדת שיש שלושה אלוהים? בפרק הזה נבחן את השאלה מתוך התנ״ך בלבד. נצלול לפסוקים מספר ישעיהו, תהילים ובראשית, ונראה כיצד התנ״ך מציג את אחדותו של אלוהים לצד מורכבות מפתיעה בזהותו. האם ייתכן שהרמזים לכך היו שם לאורך כל הדרך? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הגנה על האמונה המשיחית, נבואות משיחיות **תגיות:** ווידאו --- ### [האם אנחנו באמת צריכים מתווך בינינו לבין אלוהים?](https://igod.co.il/theology/mediator-god/) **Published:** ספטמבר 14, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** יום כיפור, תיאולוגיה **תגיות:** ווידאו --- ### [איך לזהות צביעות דתית בעצמנו? | הדרשה על ההר פרק 6](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-6/) **Published:** ספטמבר 22, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הצטרפו אלינו לפרק השישי בסדרה על הדרשה המפורסמת ביותר של ישוע – הדרשה על ההר. בסרטון הזה תלמדו: - מה ישוע לימד על המקור לחיים הטובים באמת - מדוע ישוע מזהיר מפני הפגנת המסירות שלנו לאלוהים בפומבי - למה התכוון ישוע כשכינה אנשים "צבועים" - כיצד לבחון את המניעים שלנו כשאנחנו נותנים, מתפללים וצמים בשיתוף עם Bible Project #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הדרשה על ההר, ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** ווידאו --- ### [במי אתה באמת בוטח?](https://igod.co.il/devotionals/who-do-you-trust/) **Published:** ספטמבר 23, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגֹּויִם אַיֵּה־נָא אֱלֹהֵיהֶם׃ וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר־חָפֵץ עָשָׂה׃ עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם… כְּמֹוהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר־בֹּטֵחַ בָּהֶם׃ יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהוה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא׃ בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיהוה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא׃ יִרְאֵי יהוה בִּטְחוּ בַיהוה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא… בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (תהלים קטו 2–4, 8–11, 15). יציאת ישראל לא הייתה רק ביטוי של רחמי האל כלפי עמו ונאמנותו לבריתו, אלא גם של גדולתו על פני אלילי מצרים (ראו שמות יב 12). בשפטו את אלילי המצרים, חשף אלוהים את חוסר יכולתם להגן או להושיע את אלה שבטחו בהם. לאחר חזרה על "יציאת מצרים והכניסה לארץ" (במזמור קיד), מזמור קטו 8–11 קורא לעם אלוהים, כולל יראי השמים מבין בגויים, "לבטוח ביהוה" חרף הלעג "אַיֵּה־נָא אֱלֹהֵיהֶם" (פס' 2). כשם שיציאת מצרים הראשונה הדגימה את משפטו של יהוה על אלילי מצרים, מזמור קטו קורא לעמו של אלוהים לבטוח בו לקראת יציאת מצרים חדשה וכניסה לארץ חדשה, תוך ביטחון שאלילי הגויים יוכיחו עצמם כחסרי אונים באותה מידה, ביחס לאלוהים חיים. בתגובה ללעג הגויים, מחבר תהילים פונה לתאולוגיה העומדת בבסיסה של יציאת מצרים הראשונה; אלילי הגויים אינם אלא "מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם" (פס' 4). אין בכוחם לדבר, לשמוע או להושיע את הבוטחים בהם (פס' 8-5). הם חסרי חיים כמו מי שסוגד להם (פס' 8, 17). לעומת זאת, אלוהינו "עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (פס' 15). הגויים סוגדים לאלילים שבראו; אנו סוגדים לאלוהים שברא הכל. כיוון שאלוהינו "עושה" כל מה שהוא חפץ (פס' 3), בניגוד לאלילים הוא מסוגל לעזור ולהגן על מי שבוטח בו (פס' 9–11), למלא כל הבטחה לברכם (פס' 12–15) ולהעניק להם חיי נצח כך שיברכו ויהללו אותו לעולם (פס' 18). אלילי מצרים לא יכלו להושיע את אלה שבטחו בהם. גם אלילי הגויים לא יצילו את מי ששם את בטחונו בהם. אנו בוטחים באלוהים חיים כי הוא ברא אותנו, לא אנחנו אותו. לכן, אנו מקבלים בשמחה את ברכתו ונותנים את כל התהילה והכבוד לשמו. > "לֹא לָנוּ יהוה לֹא לָנוּ כִּי־לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבֹוד עַל־חַסְדְּךָ עַל־אֲמִתֶּךָ" (תהלים קטו 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [יותר מזהב וכסף](https://igod.co.il/devotionals/more-than-silver-gold/) **Published:** ספטמבר 22, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בית א': "אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ׃ אָז לֹא־אֵבֹושׁ בְּהַבִּיטִי אֶל־כָּל־מִצְוֹתֶיךָ׃ אֹודְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ׃ אֶת־חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל־תַּעַזְבֵנִי עַד־מְאֹד" (תהלים קיט 5–8). כעת הגענו למזמור הארוך ביותר בתהלים, אקרוסטיכון המכיל 176 פסוקים בהם דובר אלמוני בגוף ראשון דבק בתורת יהוה גם מול רדיפות וסבל נורא (ראו פס' 22, 51, 69, 95, 107, 157). הוא מוקיר את דבר אלוהים יותר מזהב וכסף (פס' 72, 127) ומשבח את השלמות של התורה תוך חזרה על מקבץ מילות מפתח המתחלקות בשבע. הביטויים "מצוות", "שמור", "חוק" ו"דבר" מופיעים כל אחד 21 פעמים. אז מי הוא הדובר במזמור קיט? ההקשר הספרותי של תהילים מפנה אותנו אל נואם מלכותי. מלך ישראל מצווה להגות בתורת יהוה כל חייו, במקום לצבור כסף וזהב (דברים יז 17–20), בהתאם לסדר העדיפויות המאפיין את הדובר במזמור קיט. כך עושה דוד המלך בתהילים יט 11 והאיש המאושר במזמור א, שדיוקנו מתאר את משיח יהוה במזמור ב 2. נוסף על כך, הדובר בתהילים קיט מתייחס לעצמו 14 פעמים כ"עבדך" (פס' 17, 23, 38, 49, 65, 76, 84, 91, 122, 124–125, 135, 140, 176) – התואר בו משתמש דוד כדי לתאר עצמו במזמור יט, שם הוא מביע את אהבתו לתורה (פס' 12, 14). לפיכך, מזמור קיט אינו רק חגיגה של התורה; זוהי חגיגת התורה של מלך המשיח המושלם. דבקותו באלוהים ובדברו מבדילה אותו מכשלונות מלכי דוד אשר באו לפניו (ראו שמ"ב ז 14). אפילו כאשר הוא חווה סבל בלתי מוצדק, אותו מלך נותר נאמן לחלוטין. מזמור קיט מזמין אותנו לא רק לחקות את אהבתו של המלך לדבר יהוה, אלא גם להתאהב בדבר אשר לבש בשר – מלך ישראל – המשיח, אשר התגבר על פיתוי, לעג ורדיפה באמצעות אהבתו לאלוהים ולתורתו. במובן זה, אנו קוראים את מזמור קיט באופן נבואי ואת מתי ד כהתגשמותו. שם אנו פוגשים את המשיח המבורך מתמודד עם פיתוי וסבל, אך יוצא עם ידו על העליונה דרך אהבתו לדבר אלוהים. הוא המלך הנאמן, אשר למרות סבלו, ישוב למלוך מכסאו של דוד לנצח נצחים (ראה שמ"ב ז 16). > "נִגַּשׁ אֵלָיו הַמְנַסֶּה וְאָמַר: אִם בֶּן-הָאֱלֹהִים אַתָּה, צַוֵּה שֶׁהָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יִהְיוּ לְלֶחֶם. הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: כָּתוּב, לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יהוה" (מתי ד 3–4). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [איזה סיפור מסתתר במזמור קטז?](https://igod.co.il/devotionals/story-behind-psalm-116/) **Published:** ספטמבר 19, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי־מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאֹול מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגֹון אֶמְצָא׃ וּבְשֵׁם־יהוה אֶקְרָא אָנָּה יהוה מַלְּטָה נַפְשִׁי… כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת־עֵינִי מִן־דִּמְעָה אֶת־רַגְלִי מִדֶּחִי׃ אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יהוה בְּאַרְצֹות הַחַיִּים… כֹּוס־יְשׁוּעֹות אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יהוה אֶקְרָא" (תהלים קטז 3–4, 8–9, 13). מזמור קטז מגולל את סיפורו המדהים של אדם אלמוני אשר נמלט מ"חבלי המוות" (פס' 3) כדי "להתהלך לפני יהוה בארצות החיים" (פס' 8–9). אותו אדם חוגג את ישועתו על-ידי "נשיאת כוס ישועות" (פס' 13). באופן מפתיע, "סיפור התחייה" של המזמור ממוקם בתוך מזמורי ההלל (תהילים קיג–קיח), אשר לא רק צופים "יציאת מצרים חדשה", אלא גם מהווים חלק מההלל ששרים היהודים מימי קדם בפסח (ראו מתי כו 30; מרקוס יד 26). לכן, לאור עדות הברית החדשה, זהותו של האדם המסתורי במזמור קטז מתבהרת מאליה. שמעון-כיפא רומז למזמור קטז 3, בהתייחסו לתחייתו של ישוע בדרשה שהוא נושא במעשי השליחים ב 24: "וֵאלֹהִים הֱקִימוֹ לִתְחִיָּה בְּהַתִּירוֹ אֶת חֶבְלֵי הַמָּוֶת, שֶׁכֵּן הַמָּוֶת לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲצֹר אוֹתוֹ". נוכח עדות הברית החדשה, קשה שלא לראות את ישוע כמי שנושא את כוס הישועות (תהלים קטז 13), במיוחד בהקשר הגאולה שהושגה ביציאת מצרים החדשה: "וכֵּן גַּם אֶת הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה, וְאָמַר: הַכּוֹס הַזֹּאת הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם" (לוקס כב 20). כיוון שהצלתו של אדם זה מהמוות ושיקומו קשורים ליציאת מצרים החדשה, גאולתו של ישוע הופכת לגאולתם של כל אלו ששמים בו את מבטחם. בדיוק מסיבה זו מיישם שאול השליח את מזמור קטז 10 על כל קהילת המאמינים בישוע: "כִּי אֲנַחְנוּ הַחַיִּים נִמְסָרִים תָּמִיד לַמָּוֶת בַּעֲבוּר יֵשׁוּעַ, כְּדֵי שֶׁגַּם חַיֵּי יֵשׁוּעַ יִתְגַּלּוּ בִּבְשָׂרֵנוּ בֶּן-הַתְּמוּתָה. לְפִיכָךְ בָּנוּ פּוֹעֵל הַמָּוֶת , וּבָכֶם – הַחַיִּים. מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁל אֱמוּנָה, כַּכָּתוּב 'הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר', גַּם אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים וְלָכֵן גַּם מְדַבְּרִים; בְּיָדְעֵנוּ כִּי הוּא אֲשֶׁר הֵקִים לִתְחִיָּה אֶת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ, יָקִים גַּם אוֹתָנוּ עִם יֵשׁוּעַ וְיַצִּיגֵנוּ עִמָּכֶם" (קור"ב ד 11–14). חברים יקרים, הבה נרים כוס ישועות ונחגוג את יציאתנו מהמוות, כאשר אנו מייחילם לחיי נצח עם משיחנו! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מה המחיר של השלום? | הדרשה על ההר פרק 5](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-5/) **Published:** ספטמבר 8, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הצטרפו אלינו לפרק החמישי בסדרה על הדרשה המפורסמת ביותר של ישוע – הדרשה על ההר. בסרטון הזה תלמדו: - מדוע ישוע אמר שלא להישבע לאנשים - כיצד ישוע מלמד על התנגדות לא־אלימה לרוע - מה הייתה המשמעות של "להפנות את הלחי השנייה" בעולם העתיק - מדוע ישוע אמר לאהוב את אויבינו - מה המשמעות של "היו שלמים, כשם שאביכם שבשמיים שלם" בשיתוף עם Bible Project #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הדרשה על ההר, ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** ווידאו --- ### [למה ישוע השווה כעס לרצח ותאווה לניאוף? | הדרשה על ההר פרק 4](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-4/) **Published:** אוגוסט 27, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הצטרפו אלינו לפרק הרביעי בסדרה על הדרשה המפורסמת ביותר של ישוע – הדרשה על ההר. בסרטון הזה תלמדו: - כיצד אנחנו יודעים מהי הדרך הנכונה לנהוג באחרים - כיצד ישוע חושף את חוכמתו של אלוהים העומדת בבסיס מצוות התורה - כיצד בדרשה על ההר ישוע נוגע בשורש הרצונות והמניעים שלנו בשיתוף עם Bible Project #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הדרשה על ההר, ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** ווידאו --- ### [איך בראשית ג מסתתר בתהילים קי?](https://igod.co.il/devotionals/gesnsis-3-hides-psalms-100/) **Published:** ספטמבר 13, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לְדָוִד מִזְמֹור נְאֻם יהוה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ… יָדִין בַּגֹּויִם מָלֵא גְוִיֹּות מָחַץ רֹאשׁ עַל־אֶרֶץ רַבָּה" (תהלים קי 1, 6). אני לא בטוח שיש קטע חשוב יותר לאמונה בברית החדשה מאשר תהילים קי, כיוון שהוא מצוטט או נרמז שם יותר מכל טקסט אחר. עם זאת, יש רובד נוסף למשמעותו: מזמור קי לא רק מתפרש על-ידי כתבי קודש מאוחרים לו (כלומר, הברית החדשה), אלא גם מפרש כתובים קודמים לו. דוגמה יוצאת דופן היא פרשנות המזמור לבראשית ג 15. בפסוק 1, אלוהים מבטיח להשית את אויבי המשיח תחת רגליו. בפסוק 6, דוד מתאר את הניצחון כ"מחץ ראש". באופן משמעותי למדי, אויבי המשיח במזמור קי מכונים "שטן" בזמור קט. בצורה מפתיעה אף יותר, רק קטע אחד נוסף בתנ"ך משלב את אותם שורשים עבריים (איבה + שׁית) בהקשר בו ראשו של האויב נמחץ: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג 15). הסבירות לכך שמזמור קט רומז לבראשית ג מתחזקת לאור העובדה שהמזמור שקדם לו שוזר יחד את בראשית מט 10 ואת במדבר כד 18-17 (תהלים קח 10-9, 14) — שני טקסטים משיחיים. מזמור קי אינו רק עדות לזהותו האלוהית של המשיח ולכהונתו הנצחית, אלא גם עדות לכך שדוד עצמו הבין את בראשית ג 15 כנבואה משיחית (ראו גם ישעיהו סה 25; תהילים עב 9). לבסוף, תהילים קי מכיל את ההבטחה שטרם התגשמה לכך שהשטן ומשרתיו יוכנעו ויובסו כאשר אדונו של דוד – ושלנו – ישוב. למרות שאנו מצווים לעמוד מול השטן ומשרתיו (אפסים ו 17-10), אל לנו לשכוח לעולם כי הקרב, יחד עם הניצחון הסופי, שייך לאדוננו. גם כנגד כל הסיכויים, אנו יודעים מי מנצח משום שאלוהים לצידנו והבטחותיו אינן שבות ריקם. > "וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם יַכְרִיעַ בִּמְהֵרָה אֶת הַשָּׂטָן תַּחַת רַגְלֵיכֶם. חֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ עִמָּכֶם" > (רומים טז 20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [הסיפור שמאחורי מזמור קיג](https://igod.co.il/devotionals/psalm-113-story/) **Published:** ספטמבר 16, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מִי כַּיהוה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת׃ הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאֹות בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ׃ מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיֹון׃ לְהֹושִׁיבִי עִם־נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמֹּו" (תהלים קיג 5–8). רמיזות מקראיות נושאות על–עצמן את המטען התיאולוגי של הקטעים אותן הן מזכירות. מזמור קיג 5–8 מצטט, כמעט מילה במילה, את תפילת חנה בשמ"א ב 2, 5, 7–8. תפילת חנה לא רק מכינה את הבמה לעליית דוד בשמואל א–ב, אלא שחזונה משתרע מעבר לדוד, אל מלך המשיח הנעלה אשר יקים את מלכות האלוהים (שמ"א ב 10; שמ"ב כב 51, כג 1). לכן, פשוט בלתי אפשרי שלא לקשר את תפילת חנה לתקווה המשיחית, קשר שלוקס עצמו מדגיש דרך התפילה של מרים (לוקס א 55–46). אין זה מקרי; מילים אלו עצמן, יחד עם ההקשר התיאולוגי שלהן, עומדות באופן מכוון בראש מזמורי ההלל (קיג–קיח). באופן יוצא דופן, אלו הם אותם מזמורים ששר ישוע עם תלמידיו לאחר סעודת הפסח, בלילה בו נבגד (מתי כו 30, מרקוס יד 26). כאשר שר את אותן מילים, ישוע אימץ את תפילתה הנבואית של חנה, תפילה שצפתה לא רק את חייו של דוד אלא גם את חייו של בן–דוד הגדול יותר. אלוהים אכן "יקימו מהעפר" ו"ירימו מאשפות" (תהילים קיג 7), לא רק כדי "להושיבו עם נדיבי עמו" (פס' 8), אלא גם כדי להושיבו לימינו (תהילים קי 1). כמו דוד, הוא יידחה ויסבול רדיפות נוראיות. אך לפני גת שמנים, לפני מעצרו ולפני הצלב, ישוע שר את המילים אשר העלו על נס את שמחת ישועתו ואת שמחתנו: "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבֹּונִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׃ מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ׃ זֶה־הַיֹּום עָשָׂה יהוה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בֹו" (תהלים קיח 22–24). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האיש שמשקף את אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/man-reflects-god/) **Published:** ספטמבר 14, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הֹוד־וְהָדָר פָּעֳלֹו וְצִדְקָתֹו עֹמֶדֶת לָעַד…הֹון־וָעֹשֶׁר בְּבֵיתֹו וְצִדְקָתֹו עֹמֶדֶת לָעַד… פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיֹונִים צִדְקָתֹו עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנֹו תָּרוּם בְּכָבֹוד" (תהלים קיא 3, קיב 3, 9). תהילים קיא–קיב חולקים הקבלות ספרותיות ותיאולוגיות רבות: שניהם אקרוסטיכונים; כל אחד מהם נפתח ב"הללויה"; שניהם מזכירים את ה"ישרים" (קיא 1, קיב 2, 4); שניהם משתמשים בביטוי "עומד לעד" פעמיים (קיא 3, 10, קיב 3, 9; הביטוי מופיע רק פעם אחת נוספת בתנ"ך, במזמור יט 10). במזמור קיא 3 צדקת אלוהים עומדת לעד ובמזמור קי ב 3, 9 צדקתו של האיש המבורך עומדת לעד. במזמור קיא 4 אלוהים "חנון ורחום" ובמזמור קיב 4 האיש המבורך "חנון ורחום". במזמור קיא 7 מעשי ידי אלוהים מתוארים כ"משפט" ובמזמור קיב 5 דבריו של האיש המבורך הם "משפט". במזמור קיא 4 אלוהים "זכר" ובמזמור קיב 6 "זכר" האיש המבורך. במזמור קיא 8 דבריו של אלוהים "סמוכים" ובמזמור קיב 8 לב האיש המבורך "סמוך". מי הוא אפוא האיש המבורך המשקף את אלוהים, הן באומר והן בדברים באופן כה מושלם? בהתבסס על השפה המשותפת והייחודית המקשרת בין תהילים א–ב למזמור קיב, מחבר תהילים מצפה כי נזהה את האיש המבורך במזמור קיב כאותו איש המתואר במזמור א – בן האלוהים ממזמור ב. שכן מזמור קיב ממוסגר באותה שפה ייחודית הממסגרת את תהילים א–ב. הוא נפתח ב"אשרי האיש" כמו מזמור א 1 (ראו מזמור קיב 1) ומסתיים באובדן הרשעים, כמו בתהלים א 6, ב 12 (ראו מזמור קיב 10). תהילים קיא–קיב יוצרים זיווג מושלם עם מזמורי הפתיחה של ספר תהילים. בשתי קבוצות המזמורים, הגבולות בין זהויות האיש המאושר, מלך המשיח ויהוה מטושטשים באופן מכוון. כשם שהאב והבן שוחקים על הרשעים יחד בשמים (מזמור ב 4), כך התכונות האלוהיות של האיש המבורך במזמור קיב משקפות את התכונות האלוהיות של אדני במזמור קיא. לכן, תהילים קיא–קיב מסבירים את האמת המתגלה במזמור קיא 1, שם אדוני דוד יושב עם יהוה על אותו כסא בשמים. כאשר ישוע אומר לפיליפוס, "הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב" (יוחנן יד 9), הוא אינו מציג התגלות חדשה עבור דת חדשה. אדרבא, הוא אומר לתלמידיו שהוא אותו "איש מבורך", "בן האלוהים", אשר עליו נכתב בתהילים לדוד. שהרי כפי שאמר זאת שאול השליח, "הוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה" (קולוסים א 15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [איך יודעים מה נכון? הנה מה שישוע חשב על זה | הדרשה על ההר פרק 3](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-3/) **Published:** אוגוסט 20, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הצטרפו אלינו לפרק השלישי בסדרה על הדרשה המפורסמת ביותר של ישוע – הדרשה על ההר. בפרק זה תלמדו: - מה המשמעות של להיות אדם צדיק - היכן ניתן למצוא את חכמתו של אלוהים - למה התכוון ישוע כשאמר שהוא "קיים את התורה והנביאים" - מה ישוע הציע לעולם באמצעות הדרשה על ההר בשיתוף עם Bible Project #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הדרשה על ההר, ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** ווידאו --- ### [מה פספסתי כשקראתי את תהילים?](https://igod.co.il/devotionals/reading-psalms/) **Published:** ספטמבר 8, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל־יְמִינֹו׃ בְּהִשָּׁפְטֹו יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתֹו תִּהְיֶה לַחֲטָאָה׃ יִהְיוּ־יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתֹו יִקַּח אַחֵר… יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשֹׂות חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ־עָנִי וְאֶבְיֹון וְנִכְאֵה לֵבָב לְמֹותֵת… וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם יִרְאוּנִי יְנִיעוּן רֹאשָׁם" (תהלים קט 6–8, 16, 25). במשך שנים רבות התקשתי להסביר כיצד הברית החדשה פירשה רבים מהמזמורים כמשיחיים. חשבתי לעצמי: "איך הם הצליחו למצוא את ישוע בפסוק הזה?" הקושי שלי התחזק במיוחד משום שמצאתי עצמי מנסה להגן על פרשנות הברית החדשה לתנ"ך בפני בני עמי שלא הכירו בברית החדשה כדבר אלוהים. האופן בו מיישם שמעו–כיפא את מזמור קט 8 על יהודה איש קריות, אשר הסגיר את ישוע, מספק דוגמה אחת מיני רבות: "שֶׁהֲרֵי כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, תְּהִי–טִירָתוֹ נְשַׁמָּה וְאַל–יְהִי בָהּ יוֹשֵׁב, וְגַם פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר. עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁאֶחָד מִן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִלְווּ אֵלֵינוּ בְּכָל הָעֵת אֲשֶׁר הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ בָּא וְיָצָא בְּתוֹכֵנוּ, הָחֵל מִטְּבִילַת יוֹחָנָן עַד יוֹם הִנָּשְׂאוֹ מֵאִתָּנוּ, יִהְיֶה עֵד אִתָּנוּ עַל תְּחִיָּתוֹ'" (מעשי השליחים א':20–22). השחרור מהקושי שלי הגיעה כאשר למדתי עם ד"ר רוברט קול, כי לספר תהילים יש אסטרטגיה קומפוזיציונית מכוונת והמזמורים הבודדים סודרו בקפידה ובאופן מכוון כחלק מהתיאולוגיה המשיחית שלו. בתוך רצף מסודר זה, מזמור קט מתפקד כסבל שקודם לניצחון הנחגג במזמור קי, אשר שמעון כבר הכריז שהתגשם בעלייתו של ישוע לשמים (מה"ש ב 34–36). שמעון יישם את מזמור קט על יהודה הבוגד, משום שקרא את המזמור כחלק מרצף מסודר ומכוון של תהילים קח–קי – רצף אשר מגיע לשיאו עם הצגת המשיח המלכותי במזמור קי. באופן מפתיע יותר, מזמור קט מהדהד מזמור משיחי מובהק אחר; רק במזמור כב 7–8 ובמזמור קט 25 אפשר למצוא אנשים "מנענעים בראשם" נוכח מלך מבית דוד, הסובל "חרפה". כמה אסיר תודה אני לאלוהים על שאפשר לי ללמוד עם ד"ר קול, שלא רק עזר לי לראות בתהילים את מה שראו השליחים, אלא גם נתן לי מסגרת פרשנית לשיתוף המסר המשיחי של התהילים עם אלו שטרם קיבלו את ישוע כמשיחם. "אֲנָשִׁים אַחִים, צָרִיךְ הָיָה שֶׁיִּתְקַיֵּם הַכָּתוּב אֲשֶׁר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ דִבְּרָה מִקֶּדֶם בְּפִי דָּוִד עַל יְהוּדָה, זֶה שֶׁנִּהְיָה הַמּוֹבִיל שֶׁל תּוֹפְסֵי יֵשׁוּעַ" (מה"ש א 16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [יותר מתשובה: אנחנו צריכים לב חדש](https://igod.co.il/devotionals/we-need-new-heart/) **Published:** ספטמבר 7, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל־פִּשְׁעֵיכֶם וְלֹא־יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן׃ הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ" (יחזקאל יח 30–32). ככל שמתקרב יום כיפור, אנשים רבים בארץ חושבים על חטאיהם מהשנה האחרונה ומבקשים להתפייס עם אלו שנפגעו מהם. אם נהיה כנים, בראש רשימת אלו שגרמנו להם עוול ניצב אלוהים. כיוון שאלוהים חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, הוא מתענג כאשר אנו עושים תשובה. אך על–פי יחזקאל פרק יח, אלוהים אינו חפץ רק ביום של תשובה. הוא מצווה עלינו לעשות "לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה", שבלעדיהם נמות (פס' 31). אם–כך עולה השאלה: כיצד מישהו יכול לעשות זאת בעצמו, כך שיימצא רצוי לפני אלוהים? שאלה זו נמצאת בלב התיאולוגיה של יחזקאל. כדי לענות עליה, עלינו לפרש את יחזקאל יח בהקשרו הספרותי. על פי פרקים א–כד, ברית סיני משמשת כעדות נגד עם ישראל, ומראה כי משפט אלוהים צודק וגם כי נפילת ירושלים והגלות שלאחריה היו ראויים. יום אחד של תשובה בכל שנה פשוט אינו יכול לפתור את הבעיה. רק כאשר מבינים את ההקשר הרחב יותר של הספר, מזהים את הפתרון אסכטולוגי. נאמנותו של אלוהים וטובו האינסופי מניעים אותו לעשות עבור עמו (ועבור כל המאמינים בו) את מה שלא היו מסוגלים לעשות בעצמם. הוא נותן לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים כדי להצטדק לפניו: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃ וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר׃ וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם" (יחזקאל לו 25–27). לכן, הפתרון של אלוהים לדילמת יום הכיפורים הוא מתן ברית חדשה וטובה יותר, שבה אנו נולדים מלמעלה באמצעות מים שמימיים ומתנת רוח קודשו של אלוהים. זוהי אינה רק ליבת התיאולוגיה של יחזקאל, אלא גם הנקודה המרכזית בשיחתו של ישוע עם נקדימון. הלוואי וזו תהיה השנה, חברים יקרים, שבה כל אחד מאיתנו יקבל באמונה לב בשר, באמצעות כוחה הנצחי והעל–טבעי של רוח הקודש. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, יום כיפור, מועדי ישראל --- ### ["מִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי" - הוצאת פסוק מהקשרו?](https://igod.co.il/true-judaism/out-of-egypt-i-called-my-son/) **Published:** ינואר 15, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "היהודים המשיחיים טוענים שהפסוק בברית החדשה "…וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי" (מתי ב', 15) מדבר על ישוע…הנביא מדבר על מישהו שהיה במצרים ויצא משם ובהמשך – אותה דמות – גם עסקה בעבודת אלילים…"עם ישראל" הוא בנו של הא-ל, ולא אדם אחד!" \[יד לאחים\] **תגובה:** בניגוד לדעתם של יד לאחים, ובניגוד לדעה הרווחת לא פעם בקרב חז"ל, אנו מאמינים כי אמת אחת בתנ"ך אינה מבטלת אמת אחרת. לדוגמא: ב**זכריה** ט' 9 כתוב כי המשיח[\[1\]](/#_ftn1) יבוא "עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת". ב**דניאל** ז' 13 נאמר כי המשיח[\[2\]](/#_ftn2) יבוא עם ענני השמים. אנו, היהודים המשיחיים, מאמינים כי שתי הנבואות האלה – של זכריה ושל דניאל – מבטאות אמת ולפיכך שתיהן תתגשמנה. למעשה, נבואת זכריה כבר התמלאה כאשר ישוע המשיח נכנס לירושלים טרם צליבתו (מתי כ"א 5) זאת לעומת משיחם של יד-לאחים, הרבי מילובביץ', שכף רגלו אפילו לא דרכה על אדמת ישראל! כתבי הברית החדשה מלמדים כי נבואתו של דניאל תתמלא בביאתו השנייה של המשיח, כאשר הלה ישוב עם ענני השמים בגבורה ובכבוד (מתי כ"ד 30, כ"ו 64). הזכרנו את נבואתם של זכריה ושל דניאל משום שלכאורה הן נראות סותרות, שהרי כיצד יכולה לבוא אותו אדם, הן עני ורכוב על חמור והן בגבורה עם ענני השמים?.. ואמנם, חז"ל טעו ולימדו כי לא ייתכן ששתיהן תתגשמנה; לכן קבעו: עם ביאת המשיח תתקיים בשעה שכל ישראל חוטאים, הוא יבוא עני ורכוב על חמור; אך אם כל ישראל יהיו צדיקים, יבוא המשיח בענני השמים (**בבלי**, **סנהדרין** צ"ח ע"א). מבחינת **חז"ל** לא ייתכן אפוא כי שתי הנבואות לעיל תתמלאנה; לדידם, או שהמשיח יבוא כפי שתואר בזכריה ט', או שהוא יבוא כמנובא בדניאל ז'. כאמור, **הברית החדשה** הראתה כיצד שתי הנבואות עומדות בכפיפה אחת ומשלימות זו את זו. כשם שאנו מאמינים כי לשתי האמיתות האלה יש מקום ושתיהן נכונות, כך הדבר גם לגבי זהותו של בן האלהים. לפי **שמות** ד' 22 ו**הושע** י"א 1, עם ישראל נחשב לבנו של אלהים. לפי **ירמיהו** ל"א 20, **תהלים** ב' 7, **משלי** ל' 4 ו**דניאל** ג' 25 המשיח נחשב לבנו של אלהים.[\[3\]](/#_ftn3) אין צורך לבחור אחת מבין שתי התובנות דנן – שתיהן כתובות בתנ"ך ולכן שתיהן נכונות. אם-כך, כאשר מתי זיהה את המשיח עם בנו של אלהים – עם ישראל שיצאו ממצרים (ב' 15) – הוא למעשה ערך **הקבלה** בין המשיח לעמו, רוצה לומר: המשיח ישוע מייצג את עמו באופן הטוטאלי והעמוק ביותר, הוא בא עבור עמו – לצאן האובדות של בית ישראל, הוא מזדהה עם עמו ובשל כך, הוא לעולם לא יחדל מלאהוב את עמו שלו – את עמו של אלהים. כמובן, ההקבלה למשיח אינה חייבת להיות בכל דבר ועניין (ישראל חטאו, המשיח לא, ישראל מחולקים לשבטים – המשיח לא וכו'..) [\[1\]](/#_ftnref1) גם חז"ל הכירו בנבואה זו כמשיחית (ראו למשל: מדרש קהלת רבה א'). [\[2\]](/#_ftnref2) גם במקרה זה הודו חז"ל כי מדובר בנבואה משיחית (למשל: רבנו בחיי על בראשית ב'). [\[3\]](/#_ftnref3) על-כך שחז"ל זיהו קטעים אלה, המדברים על הבן, עם המשיח, ראו: "אוצר מדרשים", פרקי משיח; בבלי, סוכה נ"ב ע"א; ספר "מנחת אליהו". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [תשובות ל"מחפשים גיליון 6" [יד-לאחים]](https://igod.co.il/answer-rabbi/answer-for-issue-6/) **Published:** ינואר 2, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** **"מחשבה יהודית" / מאת הרב יחזקאל סופר** בגיליון ישנה כתבה על חשיבותם של מעשים על מנת לבסס דרך התקשרות אל הבורא. ישנו ניסיון להוכיח עד כמה אנחנו טועים בחשיבה שלנו, שמתמקדת באמונה, ועד כמה דווקא המעשים הם אלא שקובעים וחשובים לקדוש ברוך הוא. הכתבה ממשיכה להעמיק עד כמה חשוב הדיוק בביצוע המעשים, ורק דרך **דיוק** כזה או אחר נוכל להגיע אליו. כל כך מדוייקים, שמוצגת השוואה למספר טלפון, כי מספיק שספרה אחת תהיה לא במקום- והשיחה לא תתבצע. דוגמא נוספת שמשמשת לתיאור החשיבות של הפרטים הקטנים היא כתובת של אתר אינטרנט. במידה ואחת הנקודות תזוז תו אחד ימינה או שמאלה- האתר לא יעלה. ציטוט*–  "רק אקט של התקשרות שהבורא הכתיב לנו כדי לעמוד איתו בקשר יכול להיות אמצעי התקשרות שדרכו נדבר עם האל. המספר שהבורא הכתיב לנו הוא 613".* אם כך, בואו ונשתמש באותו ההגיון בדיוק בשביל להבין עד כמה אירונית ופראדוקסלית החשיבה הזאת. חלק נכבד מאוד מתרי"ג המצוות- ספרות רבות ממספר הטלפון של הבורא- הן המצוות הסובבות את המזבח, המקדש ולב הליבה – הקרבת הקורבנות. אם ככה, לא משנה כמה מצוות קטנות נקיים פה ושם, כמה פעמים נלחץ על מקשי הטלפון שאנחנו כן מכירים, עדיין לא נצליח להתקשר, כי כמו שכבוד הרב בעצמו הקדים ואמר- "*רק אקט התקשרות שהבורא הכתיב*" והוא אכן הכתיב- קורבנות דם. בטלפון של הרב, חסרות הספרות 1 עד 7. ואם ננסה לשכנע את עצמינו שהעיקר הכוונה, ואם אנחנו "מרגישים" שהמצוות שאנחנו כן ממלאים מספיקות כדי להחליף את עבודת הקורבנות במקדש, אז במילותיו של כותב המאמר עצמו: "*לפי היהדות, **אין להשוות רצון** של אדם לעשות מעשה טוב, למעשה עצמו. כיוון שבאקט המעשי יש עוצמה שלא ניתן למצוא בשום רגש כלשהו".* בחסדו של אלוהים הוא נתן לנו קורבן להסתמך עליו- הקורבן של המשיח בעד החטאים שלנו. אחרי שהוא חייג בשבילנו את מספר הטלפון לאלוהים- יש לנו תקשורת מלאה איתו. > יד לאחים: > > - **א.** בלוקס ב' 22 כתוב: "וַיִּמְלְאוּ יְמֵי טָהֳרָם כְּתוֹרַת משֶׁה", אך ע"פ תורת משה (ויקרא י"ב), מרים לבדה זקוקה לטהרה ולא יוסף. אז מדוע כתב לוקס "ימי טהרם" ברבים? > - **ב.** הבעיה השנייה: כיצד טהרת מרים ופדיון הבן התרחשו באותו יום? טהרתה של אישה מתבצעת 40 יום לאחר לידת בן (ויקרא י"ב) ומנהג פדיון הבן נקבע מיד במלאת 30 יום מהולדת הילד. > - **ג.** גם בהמשך, מדוע משפחתו של ישוע מקיימת את מצוות העלייה לרגל רק פעם בשנה – לחג הפסח (לוקס ב' 41) ולא גם בשאר החגים, כמצווה בתורה (דברים ט"ז)? > - **ד.** מתי טוען שברצח הילדים בבית לחם קוימה נבואתו של ירמיהו ל"T 15: "רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם". אבל זה הזוי: **ראשית**, בית לחם נמצאת בשטח של יהודה – ואמו של יהודה היתה לאה, לא רחל. **שנית**, בנבואת ירמיהו לא מדובר על ילדים שנרצחו אלא על ילדים שיצאו לגלות וישובו בעתיד. **תשובה:** יד לאחים מבולבלים מאחר והם לוקחים את הדיווחים הנאמנים שערכו לוקס ומתי ומערבבים אותם עם מסורות שונות ומנהגים שאין להם בסיס מציאותי. - כאשר לוקס כותב "יְמֵי טָהֳרָם", מניין ליד לאחים כי הוא מכוון למרים וליוסף? הכוונה יכולה להיות לימי טהרתם של האם והתינוק; ישוע עבר טקס "טהרה" כאשר נימול,[\[1\]](/#_ftn1) קודם לכן (לוקס ב' 21) ומרים סיימה את ימי טומאתה לאחר 33 יום שבהם ישבה בדמי טהרה (ויקרא י"ב 4). אגב, אין בכך זה לרמוז כי ישוע לא היה טהור, אלא שמנוקדת מבטם של הוריו הוא היה מחויב במכלול הטקסים היהודיים ע"פ התורה. אדרבא, לפי מסורת קדומה, "הבכור צריך לכפר על חטאה של חוה"ולא על חטאו שלו.[\[2\]](/#_ftn2) אפשרות נוספת לשימוש בלשון רבים ("טהרם") יכולה להיות בכך שהכוונה היא בסך הכל באופן כללי לימים עצמם. דהיינו: "ימי טהרם" – טהרתם של הימים האלה שבהם חיכתה מרים לסיום טומאתה. על כל פנים, כפי שהודו יד לאחים, לוקס מצטט ישירות מהתורה ולכן אין כל סיבה להניח כי לאחר שבדק וציטט את הפסוק הרלוונטי הוא יסתור אותו בלי משים. - יד לאחים תוהים כיצד טהרת מרים ופדיון הבן התרחשו באותו יום, שהרי בתקופת בית שני נהוג היה לקיים את פדיון הבן בדיוק ביום השלושים ללידה. מצד אחד, קובעים יד לאחים כיצד ייתכן ששני הטקסים יתרחשו באותו יום; מצד שני, הם מודים כי פדיון הבן ביום השלושים איננו אלא מנהג. לוקס ציטט את מצוות פדיון הבן ישורות משמות י"ג 2 ושם אין כל רמז למועד הטקס. בספר במדבר י"ח 16 נאמר כי אין לערוך את הטקס אלא לאחר שעברו 30 יום מהוולד התינוק ולא לפני כן. עם-זאת, בניגוד לדברי יד לאחים, ידוע כי בתקופת בית שני קבעו חז"ל כי "הפדיון ייעשה לאחר שלושים יום, ואין להקדימו, כי לפי הגדרתו של רבן שמעון בן גמליאל "כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל".[\[3\]](/#_ftn3) יתרה מכך, התלמוד קבע כי אם "לא פדה האב את בנו בזמן, יכול לפדותו "עד עולם" (בבלי, בכורות י"ב ע"ב)" ואין בכך משום עבירה.[\[4\]](/#_ftn4) אגב, אם יד לאחים מחפשים סתירות, אולי כדאי להם להתחיל עם חז"ל, שהרי חלקם "נהגו בפועל לפדות לפני שלושים יום…[\[5\]](/#_ftn5) "אמוראי בבל היו חלוקים בדעתם אם הבן פדוי כשנפדה לפני שלושים יום: "רב אמר: פדוי. ושמואל אמר: אין בנו פדוי".[\[6\]](/#_ftn6) - יד לאחים מלינים על-כך שמשפחתו של ישוע עלתה לירושלים רק בפסח ולא שלוש פעמים בשנה כמצווה בתורה (דברים ט"ז 16). הם מבססים את קביעתם על לוקס ב' 41, שם כתוב: "וְעָלוּ הוֹרָיו יְרוּשָׁלַיִם מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לָחֹג אֶת־חַג הַפָּסַח". דא עקא, בניגוד גמור למסקנה של יד לאחים, תיאורו של לוקס בסך הכל מדגיש כי הוריו של ישוע עלו לחוג את הפסח בירושלים, כפי שהם עושים מדי שנה. זה הכל! לוקס לא אמר כי הם עלו רק בפסח; לראייה, כמה פסוקים קודם לכן, מתואר כיצד באו הוריו של ישוע לירושלים במועד אחר ולא בחג המצות (לוקס ב' 22). נדמה כי יד לאחים פספסו זאת ותחבו מילים לפיו של לוקס רק מתוך שנאתם העיוורת לברית החדשה. - יד לאחים נטפלים לציטוט מירמיהו הופיע בבשורת מתי ב' 18. אך אם הם רק היו קוראים את הכתוב בעיון, הם היו מגלים על-נקלה כי מתי בסך הכל מדווח את מה ששמע וככל הנראה, כאשר הרג הורדוס את הילדים בבית לחם, נזכרו האבלים בפסוק מירמיהו והתנחמו בו. יד לאחים טענו כי כיוון שרחל לא היתה אמו של יהודה, הציטוט אינו מתאים, כי בבית לחם גרו צאצאיו של יהודה. אך **דבר ראשון**, רחל תמיד נחשבה במסורת ישראל ל"רחל אמנו" ולא לאמם של יוסף ובנימין לבדם.[\[7\]](/#_ftn7) **דבר שני**, השימוש שעורך מתי בנבואת ירמיהו נעשה מתוך רגשות קינה ואבל ולכן, כל ניסיון לתפוס אותו במילה מפספס את הרעיון הכללי. "רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו"… הוא מקבילה ברורה למסופר על יעקב: "וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאֹלה, ויבך אֹתו אביו" (בר' לז, לה). הצירוף "מיאן להינחם" משמש במקרא רק בשני המקומות הללו. יעקב ביכה את יוסף… ורחל מבכה את בניה הגולים… יעקב ביכה את בנו הביולוגי… ובנבואת ירמיהו מתרחבת היריעה ונפרש אופק לאומי: רחל מבכה על בניה – עם ישראל בכללותו".[\[8\]](/#_ftn8) **דבר נוסף**, כאשר מצטט מתי מירמיהו ל"א, הוא למעשה רומז על הברית החדשה שעתידה להיכרת בדמו של המשיח ישוע. באותו הפרק, פס' 31-32 נאמר: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־ה'". בצטטו מירמיהו ל"א, מבקש מתי לא להסתפק במוות, בבכי ובאבל, אלא לתת מקור של תקווה ונחמה; תקווה אשר התגשמותה גלומה בלידתו הפלאית של המנחם (המשיח), במותו המכפר על הצלב ובתקומתו מן המתים. ### פולחן אלילי סביב הילד? > **יד לאחים: "**לפי מתי, החכמים מהמזרח באו בעקבות כוכב לכת לבית המשפחה וערכו שם פולחן אלילי סביב התינוק. אם יוסף היה יהודי צדיק, כיצד נתן למגושים לערוך בביתו פולחן אלילי של עבודה זרה?" **תשובה:** - כפי שהבהרנו קודם לכן, בשורת מתי אינה מציינת כי המגושים באו לביתם של יוסף ומרים בנצרת; אדרבא, מהטקסט היווני המקורי ברור כי הם הגיעו לבית לחם ופגשו את ישוע היכן שנולד (מתי ב' 1-9), ממש כפי שמתואר גם בלוקס ב' 4-7. - יד לאחים מביעים תמיהה וזלזול לנוכח כוכב הלכת אשר סימן את הולדת המשיח. בעושם זאת הם מתעלמים לחלוטין מנבואתו של בלעם על כוכבו של המשיח (במדבר כ"ד 17), אך יתרה מכך, יד לאחים מתעלמים מכור מחצבתם – מחז"ל ומספר הזוהר – שהרי שם מבואר כי מלך המשיח "יתגלה… בארץ הגליל, כאשר \[יראה\] כוכב בצד מזרח" (זוהר, חלק א' דף קיט/א, מתורגם מארמית). - יד לאחים מתקיפים את יוסף בגין פולחן האלילים שהרשה למגושים לערוך מול המשיח שנולד. אך בבשורת מתי כתוב כי החכמים מן המזרח בסך הכל באו להשתחוות לפני המשיח היהודי שזה עתה הגיח לעולם. על אפם וחמתם של יד לאחים, מעשיהם של המגושים הנוכריים דווקא מהווים התגשמות לשלל נבואות מקראיות המדגישות כי בבוא העת השתחוו הגויים לפני משיח ישראל ויכבדוהו במתנות (למשל: בראשית י"ב 3, מ"ט 10; ישעיהו מ"ט 6; תהלים ע"ב 11-17; דניאל ז' 13-14). [\[1\]](/#_ftnref1) ראו הרחבה בספרו של פרופ' ניסן רובין, "ראשית החיים", 2005: 28-31. [\[2\]](/#_ftnref2) פרופ' אליעזר בשן, "הורים וילדים בהגותם של חכמי צפון אפריקה", 2005: 198. [\[3\]](/#_ftnref3) פרופ' ניסן רובין, "ראשית החיים", 2005: 128. [\[4\]](/#_ftnref4) שם, 129. [\[5\]](/#_ftnref5) שם. [\[6\]](/#_ftnref6) שם, עמ' 129. [\[7\]](/#_ftnref7) ראו במאמרו של אלי שילר "קבר רחל", בתוך: ד"ר גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים), אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל – בית לחם אפרתה, 1998: 98. [\[8\]](/#_ftnref8) פרופ' יעל שמש, "אבלות במקרא: דרכי התמודדות עם אבדן בספרות המקראית", 2015: 269. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [האם ברית סיני היא לנצח? הרי כתוב: "עַד-עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה" (דברים כ"ט:כ"ח)](https://igod.co.il/true-judaism/sinai-covenant-forever/) **Published:** מרץ 29, 2015 **Author:** גולן ברושי **Content:** בעברית מקראית, "**עוֹלָם**" משמע גם "עד סוף תקופה". לדוגמא: בירמיה כה 9, שם כתוב שאלוהים יהפוך את ארץ ישראל ל"חורבות **עוֹלָם**". לעומת זאת, בירמיה כט 10 אלוהים מבטיח להשיב את עמו כעבור שבעים שנה. במקרה הזה, המילה "**עולם**" מתייחסת לתקופה של שבעים שנה בלבד. לכן, אי אפשר לטעון שצריך לקיים את מצוות ברית סיני לעולם רק בגלל הביטוי חוק "**עולם**". בהקשר התנ"כי, ברית סיני תקפה עד סיומה של הברית, והצגתה של "[הברית החדשה](https://igod.co.il/m031)" (ירמיהו ל"א) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תיאולוגיה, תשובה לרב --- ### [האם ברית-המילה היא הוכחה לקיומה של תורה שבעל-פה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/circumcision-proof-oral-torah/) **Published:** ינואר 22, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "איך כולם ידעו איפה חותכים?" (הרב יוסי מזרחי) כתשובה לבקשה לתת הוכחה לקיומה של תורה שבעל-פה, בהרצאתו ברמת-גן ב-19 לינואר 2017 מעלה הרב יוסי מזרחי את הטענה לגבי ברית-המילה "איך כולם ידעו איפה חותכים"? ### כשל לוגי ראשית, מדובר בכשל לוגי מסוג אד-איגנורנטיאם (טיעון מן הבורות) או "טיעון מהיעדר דמיון" – בו נטען שבגלל שמשהו לא הוכח ככזב, הרי שהוא נכון. ובמהופך, טיעון כזה עשוי להניח כי מאחר שמשהו לא הוכח כנכון, הרי שהוא כוזב (כאן זהו מקרה מיוחד של דילמה כוזבת מאחר שמונח כי כל הפרופוזיציות ידועות כנכונות או ידועות ככוזבות). טענה זו מתומצתת לעתים במימרה: "היעדר עדויות אינו עדות להיעדר". [![התורה שבעל-פה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/header-4.webp "התורה שבעל-פה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")](https://oral.law/) ### המילה קיימת עוד לפני אברהם שנית, "בעולם העתיק מילת זכרים לא הייתה תופעה ייחודית לישראל… ממצרים מצויה עדות מאמצע האלף השלישי לפני הספירה, על גבי תבליט, המראה תהליך של מילה. ממצרים מצויות עוד עדויות מתמונות ומפסלים של גברים עירומים. מבין החנוטים המצריים חלק נמצאו נימולים וחלק אינם נימולים, ואולי לא הייתה במצרים חובת מילה על הכול, אלא רק על כוהנים. הרודוטוס (היסטוריה וו, 204, וראה גם וו 37-36), מספר על המילה אצל המצרים, אצל הסורים ואצל עמי אסיה הקטנה. כן נהגה המילה אצל הערבים, החבשים והפיניקים… גם המקרא מעיד על קיום המילה בקרב עמי הסביבה, כמו בין המצרים, בין יושבי עבר הירדן המזרחי ובין הצידונים (ירמיהו ט / כד'כה ; יחזקאל ל"א , יח ; שם ל"ב , יט לב)". "המילה הייתה איפוא תופעה די נפוצה בעולם העתיק ומוכרת בתרבויות רבות…" (פרופ' ניסן רובין, "ראשית החיים", 2005: 77-78). "המילה איננה מיוחדת לישראל' אלא מנהג היא המקובל מאז ומתמיד על חלק גדול של האנושות… בשאר חלקי העולם נהוגה המילה, אם באזורים גדולים, אם כמנהג מיוחד לשבטים מסוימים. ויש חילוקים במנהג: במעשה המילה עצמה (יש המסירים את כל הערלה ויש המסירים את מקצתה, ויש שאינם עושים אלא חתך לארכה, ויש העושים גם צלקות בכמה מקומות באבר), ואף גיל הנימול והטכסים הכרוכים במילה משתנים ממקום למקום ומשבט לשבט". "יש להניח שבימי הבית השני פסקו העמים השכנים לישראל לימול, אולי בהשפעתן של תרבויות פרס ויוון. על כל פנים דווקה מימי הבית השני ואילך משמשת המילה סימן ליהדות…" (פרופ' בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ד, 1962: 896-898). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [''ה'הוכחות' שלכם מהתנ''ך חסרות משמעות לחלוטין, זה הפירוש שלכם, לא של הרבנים''](https://igod.co.il/true-judaism/proof-from-tanach-meaningless-reply/) **Published:** יוני 1, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > מי אומר שהיהדות של היום תואמת את התנ"ך? מי אומר ש"הנצרות" המקורית והאמיתית (או היהדות המשיחית) אינה עבור היהודים? מי אומר שהפרשנות שלכם היא הנכונה? אם ישוע הוא אכן ההמשך של משה והנביאים, זאת אומרת המשיח עליו נבאו נביאי התנ"ך, אזי הדרך שמאמתת זאת היא הדרך הנכונה עבור אלה שמאמינים בתנ"ך. כמובן שצריך להבדיל בין המשיחיות האמיתית הנ"ל, לבין מה שמכנים כיום נצרות – אותה דת שהתפתחה במשך השנים ואשר ברובה אינה תואמת את התנ"ך או את המשיחיות האמיתית המקורית. אכן יש משיחיות אמיתית שהיא תואמת את התנ"ך והיהדות התנכית. זו לא דת שנוצרה על ידי בני אדם אלא האמונה הנכונה בעיני אלוהים –  עבורך ועבור כל יהודי ללא יוצא מן הכלל. כבר דברנו על כמה מהנקודות הללו במאמרים אחרים, אך אציין כמה נקודות נוספות שתהיינה לעזר. כיהודים המאמינים בישוע, אנו משוכנעים שמנהיגי האומה שלנו עשו טעות חמורה כאשר דחו את ישוע המשיח. לכן הנקודה החשובה באמת היא לא שנצרות אינה יהדות, אלא מהי הדרך הנכונה על פי התנ"ך? בנוסף לכך, הדעה שנצרות לא יכולה להיות יהדות עלולה להטעות, כי מתקבל הרושם שמדובר בשתי דתות נפרדות לחלוטין, בעוד שלמעשה מדובר בשתי אמונות שיש להן הרבה מהמשותף. למשל, יהודים ונוצרים מאמינים בסמכות של התנ"ך, מאמינים באותו האלוהים, מאמינים בבואו של המשיח, מאמינים בעולם הבא עם משפט אלהים. מלומדים רבים כיום, יהודים ונוצרים, מציינים ששורשיה של הנצרות כפי שהיא מופיעה בכתבי הברית החדשה הייתה מאוד יהודית, או, על פי דעתם של מלומדים אחרים, היא הייתה עוד אחת מתנועות היהדות של המאה הראשונה לספירה. מסיבה זו, כאשר דנים בטענה שנצרות אינה יהדות, מעדיפים היהודים המאמינים בישוע להחליף את המילה נצרות במילה יהדות משיחית, ויהדות מסורתית במקום יהדות – כך שמדובר למעשה בשתי תנועות של האמונה היהודית, וניתן להתמקד בנקודות המפתח של המחלוקת, שהן: האם היהודים המאמינים בישוע המשיח צודקים, או היהודים שמאמינים ביהדות הרבנית המסורתית צודקים. יש לציין שאין זאת אומרת שהכול ביהדות הרבנית שלילי – יש הרבה דברים חיוביים ביהדות המסורתית. באותה מידה לא הכול בנצרות חיובי ונכון, יש דברים רבים שליליים בדת הנצרות שבני אדם המציאו וצרפו לדת. הסיבה לחיובי ביהדות הרבנית היא שהבסיס של הרבה מהמסורות שלה הוא בתנ"ך, או לפחות ברוח התנ"ך. במסורות רבות יש הרבה חוכמה, יופי, וערכים מוסריים; הרי לעם שלנו יש מעלות מיוחדות ומתנות-אל. מצד שני, לאחר שהנצרות התפצלה ונפרדה משורשי היהדות התנכית ומתורתה ורוחה היהודית של הברית החדשה, היא סטתה מהרוחניות הטהורה של האמונה המשיחית. למעשה, כותבי הברית החדשה אישרו בתוקף שהעם היהודי נבחר מבין כל עמי העולם ובכך הוא העם המיוחד של אלוהים ושהמתנות של אלוהים אינן ניתנות לביטול, ולימדו שבסופו של דבר אלוהים יושיע את העם ככלל; אולם מאות שנים לאחר מכן, לימדו אנשי דת "נוצרים", לא יהודים, כי העם היהודי כבר אינו הנבחר מבין כל העמים ועכשיו הוא כבר לא העם המיוחד של אלוהים. לכן לא יהיה נכון או יעיל להשתמש בדיון הנ"ל במילה נצרות, אלא יהיה נכון יותר להשתמש במושג יהדות משיחית, כי (1) לא כל מה שמכונה "נצרות" הוא אכן נוצרי אמיתי; (2) הנצרות האמיתית היא מאוד יהודית; (3) היהדות עצמה היא היום תערובת של, קצת תנ"ך, הרבה שורשים של תורות אחרות ופרושים שאינם מהתורה הכתובה, ושורשים מהעולם הגשמי. השאלה החשובה היא, מה היא האמונה הנכונה והאמיתית מבחינתו של אלוהים? כולנו יודעים שבמשך כאלפיים השנים האחרונות דחתה היהדות הרבנית את ישוע והברית החדשה. אך האם הם עשו את הדבר הנכון? מי אומר שפרשנותם של הרבנים לתנ"ך נכונה? עלינו לבדוק בכנות את הכתוב בתנ"ך בעצמנו ולראות מה בדיוק אומר אלוהים בדברו. אתם בוודאי אומרים: "מי אנו בכלל שנחלוק על דעתם, הידע שלהם, לימודיהם ואמונתם של רבנינו?" נדון ביתר פירוט בשאלה הזאת במאמרים אחרים באתר, בינתיים הרשו לי להדגיש נקודה אחת פשוטה. ידוע שתקופת אמצע ימי הביניים הייתה עידן חשוך בתולדות האנושות; תקופה של התדרדרות ודיכוי הידע, היצירתיות וההשכלה. באותה תקופה הכנסייה הקתולית ששלטה באירופה אסרה על תרגום כתבי הקודש (תנ"ך וכתבי הברית החדשה) לשפות של המדינות השונות, ולהפצתם. מנהיגי הכנסייה טענו שכתבי הקודש אינם עבור ההמונים, ושרק הם, כוהני הדת, מסוגלים להבינם וללמדם. אלה שנלחמו נגד הדעות הללו – אנשים כמו וויליאם תיינדל וג'ון וויתקליף, שתרגמו את כתבי הקודש לשפות השונות של העמים, נרדפו על ידי הכנסייה הקתולית כאילו היו פושעים, כלאו ואף הרגו אותם. אם אתם חושבים כי נעשה להם עוול איום ונורא, ושכתבי הקודש הם דבר ה' השייכים לכל אחד, במיוחד לעם היהודי. אני מסכים איתכם בכל לבי. ולכן יש גם לכם זכות לקרוא את התנ"ך בעצמכם, ללא פירושם של הרבנים. מדוע שתהיו תלויים בדעתם ובפירושם של אחרים? אלוהים מסוגל להדריך אתכם אל האמת שלו אם תדרשוהו בכל לבבכם, בכנות ועם ראש פתוח. למעשה, זו הדרך היחידה שתוכלו לדעת שאתם בכיוון הנכון. לאחר שעשיתם זאת, אם תגיעו למסקנה שהיהדות המסורתית-רבנית תואמת את אמונת התנ"ך, שהיא האמונה האמיתית והיחידה עבור עם ישראל, עליכם כיהודים ללכת בדרך זו. אך אם תגלו כי היהדות המסורתית-רבנית של היום סטתה משורשי התנ"ך, הוסיפה וגרעה ממנו כהנה וכהנה ועשתה טעות חמורה בכך שבמשך ההיסטוריה דחתה את ישוע כמשיח היהודי, אזי עליכם לדחות את טענת הרבנים ולא לקבל את המסורות המוטעות שלהם, שהפכו לחלק מהיהדות המקובלת היום; עליכם לשוב לדבר ה' והאלוהים של דברו ולמשיח שנשלח על ידי אלוהים, אותו משיח אשר עליו נבאו הנביאים מקדם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [''איש איש באמונתו יחיה''? כל אחד והאמונה שלו?](https://igod.co.il/answer-rabbi/each-person-own-belief/) **Published:** יוני 1, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "לך יש את הדת שלך, ולי יש את שלי. ישוע הוא עבור הגויים. אם זה טוב עבורם, שיבורכו. היהדות אכן מלמדת שגם לצדיקי אומות העולם יש חלק בעולם הבא, אך לנו היהודים, יש את התורה – זה חלקנו." זהו ממש עלבון לגויים! אם ישוע בן-דוד אינו המשיח היהודי שמילא את הנבואות של נביאי ישראל בתנ"ך, אם הוא לא נולד מעלמה/בתולה, אם הוא לא הלך כשה לטבח למות עבור חטאי העולם, אם הוא לא קם לתחייה, אם הוא לא יחזור שוב כמלך המלכים למלוך על כל הארץ לעד – אזי הוא לא המשיח של אף אחד – אין הוא אלא נביא שקר, ומחברי כתבי הברית החדשה הוטעו או שהיו מוטעים. אם הוא לא קיים את הנבואות הללו, הוא אינו המשיח כלל – לא של היהודים ולא של הגויים. בקשר לתורה – היא הייתה ותישאר נחלתנו, אבל רק דרך המשיח אנו יכולים לפרש אותה בצורה נכונה ולקיימה בחיינו היומיים. אומר זאת שוב, אם ישוע המשיח אינו המשיח של היהודים, הוא אינו המשיח של אף אחד. לא רק שהטענה שישוע הוא המשיח של הגויים בלבד היא עלבון עבורם, אלא לא נכונה ומגוחכת מבחינה היסטורית. העובדה היא שבחייו, עבודתו ולימודיו כאשר התהלך פה בארץ, רבי ישוע היה לגמרי יהודי; דיבר עברית, תלמידיו היו יהודים, הוא התייחס בלימודיו למנהגיה ומסורותיה של היהדות, עד כדי כך שבמשך עשר השנים לאחר מותו, תקומתו מהמתים ועלייתו לשמים, המשיכו תלמידיו היהודים לבשר רק ליהודים את הבשורה הטובה שישוע בא לעולם למות עבור חטאינו. הם חשבו שהמסר של ישוע המשיח היהודי היה רק עבור היהודים! למעשה רבים מהם היו בהלם כאשר הבינו שעליהם לקבל את האפשרות שישוע הוא גם המשיח של הגויים. זוהי עובדה ואמת היסטורית בסיסית. למה הדבר דומה? נניח שהתנועה החסידית של מנחם שנירסון מלובביץ (ה"רבי") התפשטה לכל מקום ברחבי העולם, למרות שהחלה במזרח אירופה, וממשיכה להתפשט כשהיא מכריזה לכל יהודי בעולם שה"רבי" הוא "מלך המשיח". הכרזה זו מתקבלת על ידי חלק מהיהודים בחיוב ועל ידי אחרים בשלילה. נניח שעברו עשרים שנים וחסידי הרבי מלובביץ מתחילים לחשוב שעליהם לספר גם לגויים על הרבי "מלך המשיח", וכתוצאה מכך מיליוני אנשים לא-יהודים מאמינים בו והופכים להיות גם הם חסידי ה"רבי". למעשה מספרם מרקיע שחקים מעל ומעבר למאות ואלפי המאמינים היהודים שלו. ונניח שהיהודים ככלל מתחילים להחרים ולנדות את המאמינים היהודים חסידי הרבי מלובביץ בטענה שהוא בכלל לא המשיח, ואם הוא עוזר לגויים שיהיה להם לבריאות, אך ה"רבי" הוא לא "מלך המשיח" של היהודים. מה תהיה תגובתו של החסיד הלובביצי היהודי המופתע? בוודאי משהו כמו: "אתה צוחק, אם ה"רבי" אינו עבורנו היהודים, הוא אינו עבור אף אחד אחר." כך גם לגבי ישוע המשיח שלנו. אם תאמר: "אבל הדוגמא שלך לא מתאימה כי היהודים חסידי הרבי מלובליץ ממשיכים לחיות כיהודים מסורתיים, בעוד שמאמינים בישוע אינם עושים זאת". על כך נשיב: יהודים שאומרים זאת סותרים את עצמם, כי כאשר הם נתקלים ביהודים משיחיים שממשיכים לחיות על פי המסורית היהודית (יש רבים כאלה בתנועה המשיחית-יהודית) מתלוננים עליהם שהם מתחזים. העובדות הן ללא עוררין: ישוע ותלמידיו היו יהודים לגמרי, על פי המובן התנכי של המילה, וחסידיו חוו לעיתים קרובות במשך הדורות התעוררות לחזור לשורשים של יהדותם. בנוגע לדעה הרווחת ביהדות המסורתית שאלוהים מקבל גם את צדיקי אומות העולם – ולא משנה מהי דתם – חשוב לזכור שהתנ"ך מצייר תמונה מאוד עגומה על מצבה המוסרי הירוד של האנושות, ותהיה זו טעות להעצים את מספר ה"צדיקים" של העולם כיום. אפילו אם נשתמש במסורת היהודית שלנו כאמת המידה כשמדובר בטבעם החוטא של בני האדם, והמסורת הזאת הרבה יותר ליברלית מאשר התנ"ך עצמו, ניווכח שרוב בני האדם בעולם אינם צדיקים. ומדוע? כי הם מפירים בדרך קבע את שבעת החוקים הידועים כחוקי נח, שהיהדות הרבנית מחשיבה לחוקים החלים על כל אומות העולם. שבעת החוקים הללו, אותם מבססים הרבנים בעיקר על הפסוקים בבראשית ט' 1-6, נחשבים לכלל עולמיים ואוסרים, (1) ניאוץ וחילול השם, (2) ניאוף, (3) חוסר מוסר מיני, (4) רצח, (5) גניבה ושוד, (6) אכילת בשר חיות חי עם הדם, והחוק השביעי שדורש לקיים דין צדק. רק האיסור על ניאוף בלבד מוציא את רוב המין האנושי במהלך ההיסטוריה מרשימת ה"צדיקים", יחד עם למעלה משני מיליארד אנשים החיים כיום (הינדואים, בני שבטים, וכו'). אם מוסיפים לרשימה את האתיאיסטים ותושבי המדינות הקומוניסטיות (הכולל את סין), נוספים עוד מיליארד לרשימת האנשים שאינם צדיקים. אם נתמקד רק על עוד חטא נוסף – חוסר מוסר מיני, נראה שרוב האנושות אינה מגיעה אפילו לסטנדרד הצדיקות של הרבנים. אם ניקח את התנ"ך כאמת המידה, למעשה אין אף לא אחד שמגיע לרף של אלוהים ללא עזרתו. למרות שנחמד להיות יפי נפש עם הצהרות כמו "היהדות מלמדת שגם לצדיקי אומות העולם יש חלק בעולם הבא", העובדה היא שאין אחד בכל האומות שהוא צדיק גמור. האמת היא שכולנו, יהודים וגויים, לא מסוגלים להגיע לרף שקבע אלוהים. כולנו כצאן תעינו, סטינו מהדרך הישרה ואיש לדרכו פנינו; לכן אלוהים בחסדו הרב שלח את ישוע המשיח עבור כולנו. במקום לתת לנו גזר דין מוות בגין חטאינו, הוא שלח את המשיח כדי להושיענו מחטאינו. הוא, בן האלוהים, היחיד שחי חיים ללא חטא, הורה לנו את הדרך לאלוהים בדבריו ובמעשיו, עליו שם אלוהים את עוון כולנו – הצדיק היחיד בעולם מת במקומנו החוטאים, ובכך שילם את החוב שלא היינו יכולים לשלם לעולם (ראה ישעיהו נ"ג). רק דרכו יכולים יהודים ולא יהודים כאחד, להפוך מחוטאים לצדיקים. בלעדיו, כולנו בצרות. איתו – ורק איתו – יש לנו תקווה. ככל שתמשיכו לקרוא תתפלאו ללמוד עד כמה התורה, הנביאים והכתובים מצביעים על המשיח, מגיעים למלוא ההתממשות והיישום ומקבלים את מלוא המשמעות שלהם בו. כך שלא רק התורה היא הנחלה שלנו, אלא התורה והמשיח שלנו. יש לנו הזכות לחלוק את האוצרות המדהימים הללו עם אומות העולם. כיהודים, יש לנו קשר מיוחד עם התורה והמשיח, אך לא קשר בלעדי. דרך ישוע, כולנו – יהודים וגויים כאחד – יכולים להיקרא ילדי אלוהים חיים, כל אחד עם הייעוד המיוחד שלו, כשהדבר המאחד אותנו הוא שכולנו חוטאים שנושענו על ידי אותו המושיע – ישוע המשיח. וכך שבסופו של דבר יהיה לכולנו אלוהים אחד, משיח אחד ונהיה משפחה אחת. האם יש למישהו סיבה להתנגד לכך? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [שושלת היוחסין של המשיח ישוע - תגובה לר' דניאל עשור](https://igod.co.il/answer-rabbi/genealogy-jesus-messiah-reply/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בעמוד 89 בספרו של הרב דניאל עשור, טוען עשור כי שלח מכתב לותיקן בשנת 1995, שם ביקש שיפתרו בפניו "סתירה" באילן היוחסין של ישוע, כפי שהוא מופיע בבשורות של מתי ולוקס בברית החדשה. לטענתו של עשור, האפיפיור בכבודו ובעצמו התפטר מאחר שלא הצליח לענות על השאלה והודה כי אין הוא מסוגל לתת תשובה. האמת, אין לנו שום קשר או סמפטיה לאפיפיור, לותיקן, לכנסייה הקתולית או להיסטוריה של הכנסייה הקתולית עם העם שלנו; אולם נשמח להוכיח לכם כי טיעון זה – עליו ביסס עשור ספר שלם – פשוט אינו נכון. #### טענותיו של הרב עשור 1. "אנו מוצאים כי יחוסו של ישו הכתובות בבשורות שבתורת הברית החדשה מבולבלות. מי באמת הסבא של ישו מצד אביו? (שמנו לב כי "מתי" אומר כי סבו של ישו היה יעקב אולם בספרו של "לוקס" נאמר כי שמו הוא אלי?) כמו כן, שמנו לב, כי "מתי" מכריז כי "ישו" היה רחוק במספר הדורות מדוד המלך ב כ- 28 דורות בלבד כאשר לעומתו "לוקס" ברישומיו מראה 43 דורות הפרש בין "ישו" לדוד המלך מהי משמעותה של סתירה זו?." 2. "נראה כי הייחוס שמחבר את ישו לדוד המלך עובר דרך אביו של "ישו" אולם היות ו- "ישו" היה תוצר של הרעיון "ההריון הבתולי" אם כן "ישו" איננו מיוחס לייחוס של אביו המאמץ לדוד המלך? אם כן, כיצד זה "ישו" נחשב כאחד מצאצאי דוד?" #### תגובות לטענותיו של הרב דניאל עשור 1\. העובדה שהרב עשור אינו מבין את הברית החדשה אינה אומרת שהברית החדשה מבולבלת, אלא שעשור מבולבל. התשובה לטענתו הראשונה היא שמדובר בשני אילנות יוחסין, ולא אחת שחוזרת על עצמה. עלי היה אביה של מרים ואילו יעקב היה אביו של יוסף. שניהם היו הסבים של ישוע. אחד מצד אמו והשני מצד אביו. עשור לא קיבל את תשובתינו ואמר בתגובה ששמה של מרים אינו מוזכר בתיאורו של לוקס,  שהרי כתוב: "בֶּן יוֹסֵף, בֶּן עֵלִי". א.  ראשית, התלמוד עצמו מתייחס אל מרים כאל בתו של עלי (תלמוד ירושלמי, חגיגה פרק ב דף יא,א פרק ב הלכה ב גמרא). ב.  שנית, דניאל עשור איננו חוקר תיאולוגיה של הברית החדשה מהסיבה הפשוטה שהוא איננו יודע יוונית עתיקה, השפה בה נכתבה הברית החדשה. במקום זאת, הוא מתבסס על תרגומים של הברית החדשה לאנגלית ולעברית. וכאן בדיוק טמונה הבעיה; התשובה לחידה זו טמונה בכללי התחביר של היוונית, שבה נכתבה שושלת היוחסין. כללי התחביר ביוונית שונים מהתחביר העברי או האנגלי; באנגלית ובעברית לא נהוג להשתמש בהא הידיעה לפני שמו של אדם. איננו אומרים "ה" לפני שם פרטי- הלוקס, המרים, היוחנן וכדומה. אבל התחביר היווני מאפשר את השימוש הזה לפני שם. כל שם בטקסט היווני של שושלת היוחסין שלוקס מציג מופיע בצורת מיודע, כלומר עם הא הידיעה ביוונית, פרט לשם אחד – שמו של יוסף. משמעות הדבר למי שקורא את המקור היא זו: כשהקורא רואה שהא הידיעה חסרה רק לפני שמו של יוסף, בעוד שהיא מופיעה לפני כל השמות האחרים, הוא מבין שאין זו שושלת היוחסין של יוסף אלא של מרים. אבל בהתאם לכללי היהדות, צוין כאן שמו של הבעל (איך היית מתאר את שושלת היוחסין של אישה, אם היהדות אוסרת עליך לציין את שמה? התשובה: היית מציין את שמו של בעלה). בתנ"ך אפשר למצוא תופעה דומה בעזרא ב' 61 ובנחמיה ז' 63. עדות נוספת לכך היא שכתוב וּלְפִי מַה שֶּׁנֶּחְשַׁב הָיָה בֶּן יוֹסֵף, בֶּן עֵלִי… במילים אחרות, אפשר להבין שישוע אמנם "נחשב" לצאצא של יוסף, אבל למעשה הוא היה צאצא של עלי. שמה של מרים אינו מוזכר מחמת ההקפדה על הנוהג ביהדות וציון שמו של החתן בשושלת היוחסין של אשתו לא היה מנהג חריג. מה בנוגע לטענה כי קיים הפרש רב בין השושלות? את הקושי הזה ניתן ליישב בנקל. מתי מציין עשרים ושישה דורות מדוד ועד ישוע, לעומת לוקס שמציין ארבעים דורות בינם. קודם כל, עלינו לזכור שייתכן מאוד כי שושלת יוחסין אחת תתקדם מהר יותר מהשנייה. שנית, חשובה היא העובדה שביהדות מכונה גם נכד, או כל צאצא אחר לצורך העניין, בתואר "בן". לפיכך נקרא ישוע "בן דוד, בן אברהם" (מתי א' 1). באותו האופן בדיוק משמש התיאור 'אלמוני הוליד את פלוני' גם לתיאור פערי דורות, ולא בהכרח לתיאור אבהות ישירה. מה שחשוב הוא שקיים קשר ביולוגי בין הדורות. מתי מארגן את הדורות לקבוצות של ארבע עשר שמות, תוך החסרת דורות מסוימים, כעדות לנוהג שהיה בתקופתו. השוואה עם שושלות תנ"כיות מראה בבירור כי קיימת השמטת דורות מכוונת (מלכים ב' ח' 24, דברי הימים א' ג' 11, דברי הימים ב' כ"ב 1, 11, כ"ד 27, מלכים ב' כ"ג 34, כ"ד 6). מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא הייתה לציין באופן מדעי כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לירושה, בייחוד כאשר הדבר נוגע לאבות העם החשובים. בנוסף לכך, חוקרים מאמינים שבשורתו של מתי הייתה מיועדת לקהל יהודי (זאת בשל הציטוטים המרובים מהתנ״ך והעובדה שמתי לא מסביר את המנהגים היהודיים לקוראיו). לכן, מתי בכוונה מונה 14 דורות 3 פעמים – שכן המספרים האלה מהווים מספרים טיפולוגיים בעלי משמעות בכתבים יהודיים ובתנ״ך, וגם בעלי ערך גימטרי משמעותי. 2\. פעם נוספת, הרב עשור מכנה "סתירה" דבר שאינו מצליח להבין, כי איננו בקי בתחום מאחר שהוא לא היסטוריון. בעולם העתיק, בן מאומץ היה נחשב ליורש חוקי. כך למשל, אוגוסטוס היה בנו החוקי של אביו המאמץ יוליוס קיסר. בבראשית ג' 15 נאמר שאויב השטן יהיה "זרע האישה", בשונה מהמקובל בימי המקרא. הצורך במאפיין יוצא דופן זה בא לידי ביטוי אף בנאמר בנבואת ישעיה ז' 14. ישעיהו בונה על בראשית ג' 15 ומנבא על כך שהמשיח יוולד מאשה בתולה: "לכן ייתן אדוני הוא לכם אות: הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנו-אל". בכל מצב אחר יורש אדם את אנושיותו דרך אביו ואמו. במקרה של ישוע, הוא ירש את אנושיותו בשלמותה מאמו. כאשר הזהות היהודית והשיוך השבטי הועברו מאב לבן, על הקביעה בעניין זהות המשיח להיות ייחודית ויוצאת דופן. מכיוון שלא היה לישוע אב ארצי ביולוגי, זהותו כיהודי ושיוכו השבטי נבעו לחלוטין מזהות אמו. זוהי בהחלט חריגה מהכלל, וכך גם לידה מבתולה איננה אלא חריגה מהכלל. המשיח חורג מהכלל, וכך גם כל עניין הקשור בו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, ישוע ושושלת דוד, תשובה לרב **תגיות:** ישוע ושושלת דוד --- ### [בעלתי ובחלתי - טענת אמיתי שיף לעיוות נוצרי בירמיהו ל''א](https://igod.co.il/answer-rabbi/christian-distortion-jeremiah-31-reply/) **Published:** יוני 1, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > באתר המופעל על ידי פעילי הארגון החרדי-קיצוני 'יד לאחים', טוען אמיתי שיף כי בילה 10 שנים בהכרות עם יהודים משיחיים אך החליט לשוב ליהדות הרבנית מאחר ולטענתו, מצא טעויות בברית החדשה, כאשר במרכזן הסתירה בירמיהו ל"א, שהיא, לטענתו של אמיתי שיף, מקור האנטישמיות בעולם. אמיתי שיף טוען על ציטוטו של שאול השליח את ירמיהו פרק ל"א: "במקור הנביא אומר "בעלתי בם" – היינו שהוא ימשול על העם היהודי, ולא "בחלתי בם" – היינו שהוא מאס בו. ניתן לראות בברור כיצד מחבר אגרת אל העברים מצטטת, משנה ומסלף מילה אחת קטנה וכך יוצר חיץ בין הברית החדשה לכאורה שהכהן הגדול החדש שלה הוא ישוע, לבין התנ"ך ("הברית הישנה"), ועל הדרך הוא גם תופס טרמפ וממציא יש מאין פרשנות משלה לכל הנבואה הזו של ירמיהו. כיצד לא קופץ מול עיני המשיחיים הסילוף המחריד המוציאה את כוונת הנביא מהקשרה במטרה מכוונת ומבהילה? לא ברור אם כן מהיכן 'הקריצה' הנצרות וכותב האגרת על העברים את הסילוף הנוראי הזה של "בחלתי בם". הפסוק המדובר בתנ"ך: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה'; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה–בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם–נְאֻם-ה'." (ירמיהו ל"א ל-ל"ב) ואכן, באגרת אל העברים פרק ח', המחבר מצטט את פסוק ל"ב בצורה הבאה "וְאָנֹכִי בָּחַלְתִּי בָם" (בָּחַלְתִּי לעומת בָּעַלְתִּי). אמיתי שיף טוען במאמרו כי השינוי הזה הוא סילוף ועיוות נוצרי ולכן גם מקור האנטישמיות בעולם. מאחר שמשמעות המילה "בחלתי" (מלשון בחילה) היא 'מאסתי', זאת לעומת "בעלתי" (מלשון 'לבעול' = לקיים יחסי מין ו\\או מלשון בעלי = הבעלים של..) ### האמנם סילוף של הנוצרים? כנראה שאמיתי שיף לא ממש מכיר את הפירושים של חז"ל על הנושא. אבל כבר ראינו אצל הרב של אמיתי (הרב דניאל עשור) כי התעלמות מוחלטת מדברי חז"ל (אותם הם מחשיבים לתורה שבעל פה) הפכה לעניין של הרגל. #### מה לרש"י יש להגיד: "בעלתי בם, פירוש בעלתי ממש רוצה לומר אף שאני בעלתי בם והייתי להם לאלוהים המה הפרו את בריתי וכן תרגם יונתן אתריעיתי. והריק"ם פירש כי כל לשון בעילה שהוא דבר עם בית הוא לשון גנאי ורוצה לומר רצתי ופירוש בעלתי כמו בחלתי שענינו קצתי כמו וגם נפשם בחלה בי" (ספר מנחה חדשה, ספר ירמיהו, על סמך פירושי רש"י. 1829, ע"מ קלח). #### הרב דוד סבתו מישיבת ההסדר ברכת משה: "כך נאמר בפסוק ל"א: "לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה'". הביטוי 'בעלתי בם' דורש ביאור. הרד"ק מפרש שהכוונה היא שהקב"ה 'בעל בם' בעבר, ואף על פי כן הם 'הפרו את בריתי'. הבעיה הפירושו של הרד"ק היא שסדר הפסוקים לא מובן. הפירוש השני הוא ש'בעלתי' הוא לשון גנאי כמו 'בחלתי', בגלל שהפרו את בריתי, מגיעה הבחילה בעם ישראל." (אתר ישיבת ההסדר). #### קסוטו (ע"י פרופסור הרטום): "בעלתי בם/ אף על פי שהם הפרו את בריתי, אני המשכתי להיות להם לאדון, כלומר לאלהים. לפי פירוש אחר, כאן ב.ע.ל=ב.ח.ל (זכ' יא, ח): מאסתי בהם, מפני שהפרו את בריתי" (פירוש קסוטו על ירמיהו ל"א). #### מסכת פסחים: "פירש הרד״ק ז״ל ע״פ ואני בעלתי בם בירמי׳ סי׳ ל״א שכתב בעלתי כמו בחלתי עגייט קצתי כמו וגם נפשם בתלה בי ע״ש." (פסחים פרק ה' יהוידע כט). אמיתי שיף, האם בכוונתך להאשים גם את רש"י, ישיבת ההסדר ברכת משה ואת הרב קסוטו כ"מיסיונרים אנטישמיים" המעוותים את התנ"ך? חשוב גם לזכור, בתקופת בית שני גרסא הנפוצה ביותר של התנ"ך היתה 'תרגום השבעים'. אמיתי שיף לעומת זאת קורא מתוך תרגום המסורה (אשר לא היה קיים בתקופת הברית החדשה, אלא נכתב כ1000 שנה לאחר כתיבת הברית החדשה). תרגום השבעים נכתב על ידי כשבעים סופרים יהודים משכילים הרבה לפני שהנצרות היתה קיימת והרבה לפני שישוע בכלל נכנס לתמונה. יהודים אלו בחור להשתמש במילה ἠμέλησα (עבור "בָּעַלְתִּי") שפירושה – לדחות \\ לזנוח \\ למאוס. אם כך, לשאלתו המזלזלת של אמיתי שיף -מהיכן "הקריצה" הברית החדשה את המילה, על אמיתי להפנות אותה בראש ובראשונה לשבעים החכמים. "הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָו‍ֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת-יְהוָה נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" "כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם, וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָו‍ֹן; שִׂפְתוֹתֵיכֶם, דִּבְּרוּ-שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם, עַוְלָה תֶהְגֶּה." "מַעֲשֵׂיהֶם, מַעֲשֵׂי-אָוֶן, וּפֹעַל חָמָס, בְּכַפֵּיהֶם. רַגְלֵיהֶם, לָרַע יָרֻצוּ, וִימַהֲרוּ, לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי; מַחְשְׁבֹתֵיהֶם, מַחְשְׁבוֹת אָוֶן–שֹׁוד וָשֶׁבֶר, בִּמְסִלּוֹתָם." "דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ, וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם; נְתִיבוֹתֵיהֶם, עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ, לֹא יָדַע שָׁלוֹם". "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי", "כָל-עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד-אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ", "קָצַף יְהוָה עַל-אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף׃ אַל-תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם", "כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב". מילים קשות אלו בהחלט הולכות להישמע לאמיתי שיף כ"ביטוי נוצרי אנטישמי". אבל רגע! חשבתם שמדובר בפסוקים מתוך הברית החדשה? אז זהו שלא, מדובר בנביאים ישעיהו, ירמיהו, מיכה, אליהו ואחרים בתנ"ך… אתם מבינים, כל מי שלא מסכים עם הרבנים – הם ישר מתייגים אותו בתור "אנטישמי". לסיכום, או שאמיתי שיף לא מכיר את את ההיסטוריה ואת דברי חז"ל כדי לדעת שהם בעצמם פרשו כך את המילה בפסוק, או, שהוא מכיר אך בונה על כך שהישראלי הממוצע לא יבדוק בעצמו ופשוט יקנה את שקריו. כך או כך, נחשף בפנינו עוד ניסיון נואש להסתיר את ישוע, המשיח היהודי – מעמו ישראל. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [אש בשבת](https://igod.co.il/answer-rabbi/fire-shabbat/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בפוסט נוסף מבית היוצר המסואב של יד לאחים, הם כותבים: "בתורה שבכתב, כתוב במפורש, שאסור להבעיר אש בשבת. "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת." (שמות ל"ה, ב-ג'). מדוע אם כן, רוב חברי הקהילות המשיחיות בארץ כן נוסעים ברכב ומבשלים אוכל בשבת?".1 כאן מתגלה באופן נמרץ מידת בורותם ביחס למסר העולה מכתבי הקודש – התנ"ך והברית החדשה. הרי מה למעשה מנסים המקטרגים לומר? 'אתם, היהודים המשיחיים אומרים שאתם שומרים רק את התורה שבכתב ולא את התושב"ע; מדוע אם כן אינכם שומרים שבת כפי שמצווה בתורה'? ניכר עליהם כי הם פספסו לגמרי, הן את הפרדיגמה העוברת כחוט השני דרך כתבי הקודש והן את תמצית המסר של המשיח ושל הברית החדשה. נשתדל לענות על הטענה מארבעת הכיוונים הבאים: #### מה לגביי יתר מצוות התורה ביד לאחים החליטו להיטפל דווקא למצוות השבת, אך מה לגביי יתר מצוות? ידוע כי חלקה הארי של תורת משה עוסק במצוות הנוגעות לכהונה, למשכן ולהקרבת הקורבנות (לפחות 20% מכלל המצוות בחומש!). האם יש יהודים דתיים אשר שומרים מצוות אלו כיום? ומה לגביי מצוות הנידה (ויקרא י"ב 2-8)?; מה בנוגע למצוות המחייבות סקילה (שמות כ"א 29; דברים י"ג, י"ז, כ')?; ומה באשר למצוות החגים אשר כוללות כולן הקרבת זבח לה' (ראו למשל: יום כיפור בויקרא ט"ז וחג הסוכות בבמדבר כ"ט 12-39)?2 לא בכדי, נאלצו אפילו חז"ל להודות כי אם לשפוט לפי התורה שבכתב, הרי שעברנו על כל מצוה ומצוה.3 לכן, לפני שמתעקשים חברי יד לאחים להצביע על הקיסם אשר בעינינו, היינו ממליצים להם להתפנות ולהסיר את הקורה מבין עיניהם. #### שלושת מושאי המצוות בתורת משה נקודה קריטית נוספת שאותה מחמיצים ביד לאחים קשורה לחלוקה מהותית בתוך המצוות עצמן; את תרי"ג המצוות אשר בחומש ניתן לחלק לשלוש: א) מצוות טקסיות הקשורות למשכן ולעבודת הקורבנות בידי הכוהנים; ב) חוקים אזרחיים ופליליים אשר נתנו באופן ספציפי לעם ישראל עבור מגוריו בא"י; ג) חוקי מוסר אוניברסליים המשקפים את מלכות השמים ומחייבים את כל משפחות האדמה. פרקים ט"ז-כ"ה בספר ויקרא מספקים שלל דוגמאות לחלוקה הזו: בפרקים ט"ז, כ"ג למשל, נפרשת דוגמא למצוות הנוגעות לטקס הקרבת העולה ביום הכיפורים ולדיני מועדי ה', קרי חגי ישראל; בפרק כ"ה ניתן למצוא דוגמאות לחוקים המתייחסים באופן ספציפי לא"י, בכל הקשור לשנה השביעית (שמטה) ולשנת היובל; בפרקים י"ח-י"ט ניתן לאתר דוגמאות רבות למצוות מוסריות בין אדם לחברו, המשקפות את רצונו של האל באופן אוניברסלי ונצחי, לדוגמא: גילוי עריות ומשכב זכר (י"ח 6-22), האיסור על גניבה ושקר (י"ט 11) ומצוות ואהבת לרעך כמוך (פס' 18). מצוות "לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות כ"ה 3), שייכת מן הסתם לאחת מבין שתי קבוצות החוקים הראשונות, דהיינו: מצוות טקסיות המיועדות לעם ישראל בלבד.4 בהתאם לנבואות המקרא ולהתגשמותן בברית החדשה, ברור כי בשורת המשיח מכוונת ליהודים ולגויים כאחד (בראשית מ"ט 10; ישעיהו מ"ב 1-7, מ"ט 6; יוחנן י' 16; רומיים א' 16) וזו אחת הסיבות אשר בעטיין תורת המשיח אינה טומנת בחובה את שתי קבוצות החוקים הראשונות שציינו לעיל. במקום זאת, מעלה תורת המשיח לגובה שיא את קבוצת המצוות השלישית. ישוע המשיח ותלמידיו ניסחו זאת בתמציתיות כאשר אמרו כי כל מצוות האלהים גלומות בשתיים בלבד: 1- "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ "; 2- "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׃", ושתיהן – אחת המה!5 #### מצוות לעתיד לבוא הנקודה העיקרית שאותה מפספסים ביד לאחים נעוצה בכך שהברית החדשה אשר כרת ה' עם עמו דרך דמו של ישוע המשיח החליפה את ברית סיני, אשר אותה הפרנו חדשות לבקרים, כפי שניבא ירמיהו הנביא.6 תודה לאל, כעת איננו עומדים עוד תחת עול תורת ברית סיני, כי-אם תחת תורת חסד המשיח ישוע, כפי שנמסרה נאמנה ביד תלמידיו.7 העובדה שהמאמינים בישוע המשיח מתייחסים לתנ"ך ולברית החדשה כאל דבר אלהים חיים אינה אומרת כי אנו כפופים לתורת ברית סיני. אנו יודעים כי "כָל־הַכָּתוּב נִכְתָּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים וּמוֹעִיל לְהוֹרֹת וּלְהוֹכִיחַ וּלְיַשֵּׁר וּלְהַדְרִיךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק. לְמַעַן אֲשֶׁר־יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים תָּמִים וּמוּכָן לְכָל־מַעֲשֶׂה טוֹב";8 ולכן ניגשים למקרא בקדושה ובהערצה. ברם בד בבד, איננו שוכחים כי בכל הקשור למצוות, כתבי הקודש ברורים מאוד באומרם כי אנו מצויים כעת תחת ברית חדשה וכפופים למצוותיו של משיח קודשנו. #### גם חז"ל שותפים לאותה דעה אולי תופתעו לגלות, אך ספרי הברית החדשה אינם היחידים המלמדים כי בבוא המשיח, איננו עוד תחת עול תורת ברית סיני אלא תחת תורת המשיח; גם חז"ל האמינו בכך בכל ליבם והנה מספר אסמכתאות לכך: "אלה ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה";9 או: "מצוות בטלות לעתיד לבוא";10 ועוד: "עתידה תורה שתשתכח מישראל";11 וגם: "תורה שאדם למד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח";12 ושוב: ב"ימות המשיח, יתבטל יצר הרע מעלמא ונמצאו מצוות לא תעשה בטלות וכן מצוות עשה" 13;ושימו לב לאמרה הנחרצת הזו: "הקדוש ברוך הוא יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי המשיח".14 למעשה, אמונתם של חז"ל בכך היתה כה עזה, עד כי לא היססו לומר אפילו את הדברים הבאים: "מתיר אסורים (תהילים קמו', ז), מהו מתיר אסורים? יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה, מטהר אותה הקדוש ברוך-הוא לעתיד לבוא".15 הדבר נשנה ביתר-שאת במקום נוסף והפעם באופן ברור, בהתייחס למצוות אכילת החזיר: "למה נקרא שמו חזיר, שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל" (עמוד ק"ז).16 לסיכום, אנו שוב פונים לחברי יד לאחים ולמקטרגים השונים באשר הם: אם אינכם מקבלים את עדותנו, לכל הפחות קבלו את דבריהם של חכמיכם מהתושב"ע; שהלא גם הם הבינו (אמנם בפיגור רב לאחר מחברי הברית החדשה) כי ברגע בו מתגשמת ביאת המשיח, איננו כפופים עוד לתורת ברית סיני ולמצוותיה, כי-אם לתורה החדשה אשר נתן הקב"ה ע"י המשיח!17כעת, מתוקף אמונתנו במשיחיותו של רבי ישוע בן דוד מנצרת, אין לנו בתור תלמידיו ברירה, אלא לשמור את תורתו ואת מצוותיו, שנאמר: "כָּל־הָעֹבֵר עַל־תּוֹרַת הַמָּשִׁיחַ וְאֵינֶנּוּ עֹמֵד בָּהּ, אֵין לוֹ אֱלֹהִים; וְהָעֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ יֶשׁ־לוֹ גַּם־הָאָב גַּם־הַבֵּן" (יוח"ב א' 9). \[1\]https://www.facebook.com /475751809194307/photos/a.479056748863813.1073741828.475751809194307/562285180540969/?type=1&theater \[2\] מלאכת הקרבת הקורבנות חוזרת על עצמה לאורך החגים כולם (ויקרא כ"ג) ואפילו בשבת ובראשי חודשים (במדבר כ"ח). \[3\] ספר "מנחת אליהו", פרק ב' עמ' 30-31. \[4\] לראייה, הרבנים קבעו כי גוי השומר שבת חייב מיתה (בבלי, סנהדרין נ"ח ע"ב) ובכך איששו כי מצוות השבת אינה ניתנה אלא לישראל. \[5\] מרקוס י"ב 29-31; רומיים י"ג 9. \[6\] פרק ל"א 31-32; אל העברים ח' 8-9, 13; י' 16-17. \[7\] מתי כ"ח 19-20; מעשי השליחים ב' 42. \[8\] טימ"ב ג' 16-17. \[9\] תלמוד בבלי, שבת קנא, ע"ב. \[10\] בבלי, נידה ס"א, ע"ב. אגב, באותו קטע ממש נאמר: "כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות". משפט זה עשוי לשפוך אור חדש על דברי שאול השליח באל הרומיים ז' 1, 4-6. \[11\]בבלי, שבת קל"ח, ע"ב. \[12\] מדרש קהלת רבה ח'. \[13\] "אוצרות אחרית הימים", עמוד קכ"ו. באותו ספר כתוב גם כי עתיד המשיח לשבת "בישיבה, וכל באי עולם באים ויושבים לפניו לשמוע תורה חדשה ומצוות חדשות וחוכמות עמוקות שהוא מלמד לישראל" (שם, פרק ב', עמ' קצח). \[14\]  "ילקוט שמעוני", ישעיהו פרק כ"ו, רמז תכ"ט. דבר דומה נאמר במדרש "אליהו זוטא": "הקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד לתן ע"י משיח" (פרק כ). על נושא "תורה חדשה מאת ה'", ראו גם מדרש ויקרא רבה, פרשת שמיני. \[15\] מדרש תהילים קמו'. \[16\] ספר "אוצרות אחרית הימים", עמוד ק"ז. \[17\] ככתוב ב"ילקוט שמעוני", ישעיהו פרק כ"ו, רמז תכ"ט. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [אבל יהודי דתי ומשכיל מעולם לא האמין בישוע, לא?](https://igod.co.il/messianic-testimonies/smart-religious-jew-never-believed-jesus-question/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > ברור לחלוטין שההכרזה לעיל שגויה לחלוטין; בין היהודים שהגיעו לאמונה בישוע המשיח היו רבנים גדולים וכמו כן יהודים משכילים ומחוננים. אך רק לעיתים רחוקות תשמעו עליהם כי לרוב, הקהילה היהודית מוקיעה אותם ומוציאה עליהם דיבה. כאשר הם היו חלק מהקהילה היהודית המסורתית הם נחשבו לצדיקים גדולים, אך ברגע שנודע שהם הפכו להיות מאמינים בישוע המשיח, בזו להם והחשיבו אותם לחוטאים בורים. האמת היא שיהודים דתיים ומשכילים מאמינים שישוע הוא המשיח היהודי. האם שמעתם אי-פעם על דניאל ציון, רבה הראשי של הקהילה היהודית בבולגריה בזמן השואה? הוא היה שותף בהצלתם של מאות יהודים שעברו את התקופה הנוראה הזאת בהיסטוריה של עמנו, ועזר להם להגיע ולהתיישב בארץ ישראל לאחר המלחמה. עם זאת, כיום שמו כמעט ולא ידוע ליהודים. מדוע? התשובה פשוטה, כי הרב היה יהודי משיחי שהאמין בישוע המשיח! המנהיגים החרדים בישראל חילקו לו כבוד רב ושמואל טולדנו, שנבחר בשנת 1954 לכהן כרב הראשי, אף הציעה לו את התפקיד החשוב של שופט ברבנות הראשית של ירושלים, בתנאי שיסיר את המכשול היחיד שהיה בדרכו לקבל את המשרה הנעלה – אם ישמור את אמונתו בסוד ולא ידבר על כך עם איש. הרב ציון לא יכול היה להסכים לתנאי הזה ובפגישה איתם הציג בפני המנהיגים הרבניים הוכחות על אמונתו, וסיים במילים הללו: "אני מוכן לוותר על כל הכבוד שניתן לי בעולם הזה למען המשיח שלי!" מאותו הרגע הוא חדל להיות רבי בעיני הרבנות הראשית, אך הקהילה הבולגרית ביפו עדיין קיבלה אותו כרבם ובנו בית כנסת בהנהגתו ברחוב יפת ביפו, שהיה קיים עד ה- 6 באוקטובר 1973. בכל שבת אחרי תפילות השחרית, ר' ציון הביא לביתו קבוצת יהודים מבית הכנסת ולימד על ישוע והברית החדשה ואז חזרו לבית הכנסת לתפילות הערבית. ר' דניאל ציון נפטר בשנת 1979 בגיל מופלג של תשעים ושש, בעודו עומד איתן באמונתו ונאמנותו לישוע. וכדי לשבור עוד תבנית שאולי יש לנו בראש, הוא מעולם לא חשב שהוא "נוצרי", אלא יהודי משיחי שחי עד יום מותו על פי היהדות. בזמן הכיבוש הנאצי בבולגריה, הוא הוכה והושפל קבל עם ועדה על-ידי הגרמנים בגלל היותו יהודי, אף על פי שהאמין בישוע המשיח. פעם אחת הופיע אליו ישוע בחזון ואמר לו להזהיר את בוריס, המלך הבולגרי, שלא ייכנע ללחץ של הנאצים למסור לידם את יהודי בולגריה כדי שישלחו אותם למחנות ההשמדה בפולין ובגרמניה. האזהרה הזאת הועברה לידיו של המלך בוריס בכתב יום אחד בלבד לפני שתכנן לנסוע לגרמניה כדי להיפגש עם היטלר. בסופו של דבר סרב המלך להיענות לדרישותיו של שליט גרמניה! אלוהים השתמש ברבי יהודי אהוב שהאמין בישוע והיה לו קשר כה הדוק עם המשיח שהורה לו כיצד להציל חיי יהודים בשואה. דוגמא של משהו קצת שונה היא של אוגוסט נינדר (נולד יהודי בשם דויד מנדל); הוא היה היסטוריון מעולה של הכנסייה המוקדמת ופרופסור באוניברסיטה של ברלין במאה ה-19. ידוע בבקיאותו הגדולה וסגנון חייו הדתי והמסור, הוא האט את הזרם ההולך וגואה של תיאולוגית הרציונליזם הגרמני שהתפשט במהירות רבה ברחבי גרמניה בשנות ה-1800. נינדר קיבל את האמונה בישוע המשיח בזמן לימודיו בתיכון, בהשפעת שניים מחבריו המאמינים בישוע (הוריו הקנו לו השכלה חילונית בתקווה שיהיה עורך דין). בניגוד גמור לרבי החרדי דניאל ציון, נינדר בא מבית פחות דתי והיה משכיל, מורה וסופר. הוא תרם חלק ניכר מהכנסותיו לעזרה לנזקקים. האם אינכם חושבים שהוא היה מספיק חכם לחשוב בעצמו על החלטתו במה להאמין? ייתכן שתטענו כי היה לו קל יותר להגיע לאמונה כי גדל באווירה יותר חופשית מבחינה דתית. בתשובה לכך חשוב להזכיר את דניאל ציון! ואם תטענו לגביו כי הוא בא מבית דתי יהודי ממזרח אירופה ושלא היה לו קשר עם ההשכלה החילונית, אשוב ואזכיר לכם את אוגוסט נינדר. העובדה היא שיש מאמינים יהודים רבים בישוע (בעבר ובהווה) ששוברים כל אחת מהתבניות המקובעות שלנו. לכל טענה שתעלו, ניתן להציג יהודי מאמין בישוע שהעדות שלו תפריח את הטענה המסוימת הזאת. למעשה, אציג בפניכם כעת יהודי נוסף מאמין בישוע, איש שהיה דתי חרדי ובעל השכלה גבוהה: שמו סמואל ג'וסף שרשבסקי. הוא נולד בליטא למשפחה יהודית חרדית, היה תלמיד מצטיין בתלמוד ומגיל צעיר היו לו יכולות יוצאות מהכלל בלימודי שפות. כאשר נפל לידיו ספר הברית החדשה בעברית, הוא בחן ולמד אותו לבד בקפדנות, ונוכח שהנבואות בתנ"ך על המשיח המיוחל נתמלאו בישוע. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה של ברסלב, הוא הכריז על אמונתו בישוע בפומבי, דבר ששמר עד לאותו הזמן בסתר. לאחר שהמשיך ללמוד בכתבי הקודש, הוא החליט לעבור לגור בסין כדי לתרגם שם את התנ"ך וכתבי הברית החדשה, הישג שהקנה לו שם. ייתכן שתאמרו: "לא שמענו עליו מעולם". כמובן שלא שמעתם עליו; אילו היה ממשיך ומצטיין בלימודי התלמוד והיהדות החרדית, היה שמו יוצא כאחד הרבנים המלומדים ביותר ביהדות, גם אם היה נשאר בין כותלי הישיבה, מבלה את רוב זמנו בלימודי התורה שבעל פה והמסורות הרבות והמורכבות של היהדות הרבנית, מלמדם וכותב ספרים עליהם. אולם היות והקדיש את חייו לבשר לגויים רבים אשר מעולם לא שמעו ולא ידעו על אלוהי ישראל ובכך למעשה מילא את היעוד של עם ישראל לאומות העולם, שמו אינו מוכר לכם. כאשר שרשבסקי הגיע לסין, לאחר שיט ארוך באוניה ולתדהמתם של הסינים המקומיים, היה כבר בקיא בכתיבה בשפה הסינית הקלאסית. חייו בסין לא היו קלים; הוא בילה שעות על גבי שעות בתרגום קפדני של התנ"ך בעברית וכתבי הברית החדשה ביוונית לניב המנדרין והוונלי, למרות שהייתה לו מחלה קשה שהשאירה אותו כמעט משותק בכל הגוף למשך עשרים וחמש שנות חייו האחרונות. כמו כן, היה אילם זמן מה ובכאבים תמידיים. אך הוא התמיד והחזיק מעמד – והקיש, תוך כאבים גדולים, באצבע האמצעית של יד ימינו במכונת הכתיבה, אות אחר אות. כאשר לא יכול היה יותר להקיש באצבעו, הוא תפס קיסם עץ קטן באגרופו והשתמש בו כדי להקיש באותיות. ההישגים שהשיג היו כה מרשימים עד שמקס מולר, הבלשן והפילוסוף מאוניברסיטת אוקספורד, החשיב אותו לאחד מששת הבלשנים של שפות המזרח הרחוק הגדולים בעולם; רבי דר' מקס מרגוליס אמר עליו שמבין האנשים והנשים אשר הקדישו את חייהם לעבודת הקודש המבורכת להביא את דבר ה' אפילו להישג ידם של השבטים הנידחים ברחבי העולם בכך שתרגמו אותו לשפתם, יש לציין את היהודי המשיחי שרשבסקי. רבי דניאל ציון, פרופ' אוגוסט נינדר והבישוף ג'וסף שרשבסקי הם רק חלק מהרשימה המרשימה של היהודים הדגולים המאמינים בישוע. כאשר חושבים על העובדות, עליכם להודות שלפחות אחת מהטענות שלכם שגויות; יהודים רבנים חרדים, דתיים ומשכילים אכן היו בין היהודים שהאמינו בישוע המשיח וכן גם כיום יש כאלה. ההשכלה והלמידה אינה עוצרת בעד אנשים מלהאמין בישוע; נהפוך הוא, הבורות וחוסר ידע בנוגע למי הוא באמת ומה התנ"ך אומר עליו באמת, הם שמונעים מאנשים להאמין בישוע המשיח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** מרב למשיחי, עדויות משיחיים, תשובה לרב **תגיות:** ווידאו --- ### [בית המקדש לפי יחזקאל](https://igod.co.il/true-judaism/temple-ezekiel/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > כתוב בספר יחזקאל שלאחר שהמשיח יגיע, הקורבנות יתחדשו והמשיח יקריב פר חטאת על עצמו. האם זה יתכן אם מדובר בישוע? בהנחה שהכוונה היא לפרקים מ'-מ"ג בספר יחזקאל, חשוב מאוד לציין כי המונח "משיח" נעדר משם לחלוטין.1 לכן, כדאי לנקוט במשנה זהירות גם – ובעיקר – כאשר מעלים שאלות חשובות וענייניות בנושא נבואות אסכטולוגיות (של אחרית הימים). לגופו של עניין, כיצד ייתכן אפוא שישוע היווה את הקורבן האחרון, אם נביאי המקרא (למשל: ישעיהו ב' ויחזקאל מ') מציינים כי כאשר ישוב המשיח, ייבנה בית המקדש ותחודש עבודת הקורבנות? הבעיה עם השימוש ביחזקאל כהשוואה לברית הקורבנות של סיני, אינה קשורה דווקא לברית החדשה; חוקרי המקרא ואפילו חז"ל מסכימים כי תיאור המקדש ביחזקאל, לרבות סדר הקרבת הזבחים, שונים ואף סותרים את התיאור בתורת משה. למעשה, הדברים כל-כך קשים להבנה, עד כי לדידם של חז"ל, רק כאשר יבוא אליהו הנביא, הוא יפרש נכונה את כוונתו של יחזקאל. דהיינו, נהיר כי יחזקאל מתכוון למשהו אחר וחדש שלא היה קודם לכן; משהו שייתכן וספר התגלות הצליח לשים עליו את ידו בפרקיו האחרונים. בנוגע להקרבת העולות והשלמים, כמתואר ביחזקאל פרקים מ"א-מ"ה, חשוב להזכיר כי הביטוי "ברית" מופיע שם פעם אחת בלבד (פרק מ"ד 7) ובקונוטציה שלילית ביותר הקורצת לירמיהו ל"א 32. רוצה לומר, בכל תיאור בית המקדש והקרבת העולות, לא מתייחס יחזקאל אף לא פעם אחת, לחידוש ברית סיני אשר אותה הפרנו חדשות לבקרים. לכן, אין שום סיבה להניח מהטקסט כי הוא טומן בחובו ערעור על תוקפה של הברית החדשה אשר נכרתה בדמו של ישוע המשיח. יתרה מכך, ידוע מהמקרא כי הקרבת הקורבנות התקיימה זמן רב לפני ברית סיני (למשל, בספר בראשית, פרקים: ד', ח', י"ב, כ"ב)2 ואין שום סיבה להניח כי אינה יכולה להתחדש בעתיד, מבלי לפגוע או להוריד מערכה של הברית החדשה. אדרבא, מאל הרומיים ג' 25, פטר"א א' 10-12 ומאל העברים י"א, נמצא כי קרבנו של ישוע המשיח היווה תקווה ומזור לא רק לדורות שאחריו, כי אם גם לדורות אשר קדמו לו. העובדה שהנביאים מדברים על הקמת בית המקדש וחידוש עבודת הקורבנות, אינה בהכרח קשורה לברית סיני או לברית החדשה (הרי מצאנו כי יחזקאל אינו מתייחס לאותה ברית בפרקים האלה). במילים אחרות, בחידוש הקורבנות במקדש אין כדי לבטל את הברית החדשה בישוע המשיח, ראש האמונה ומשלימה. כאמור, ספרי הברית החדשה אינם מתעלמים מהקמתו של בית המקדש החדש כאשר ישוב המשיח; אדרבא, ספר התגלות, למשל, (פרקים כ"א-כ"ב) מתייחס לכך באופן ברור! חשוב להזכיר דבר נוסף; עוד לפני תקופת בית שני, טענו הנביאים כי אלהים מאס בזבחים ובעולות אשר הקריבו הכהנים (למשל: ישעיהו א'; מיכה ו'; מזמור מ', נ"א). למעשה, מודים חז"ל כי בדיוק בעת צליבתו של המשיח ישוע, חדל אלהים מלקבל את הקורבנות כמנחה רצויה: "ארבעים שנה קודם חורבן הבית, לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן…" (בבלי, מסכת יומא ל"ט ע"ב). במילים אחרות, קורבנות המקדש פסקו מלהוות מנחה ראויה עוד לפני צליבתו של המשיח. בכך ברור כי בית המקדש לא היה הפתרון האולטימטיבי לבעיית החטא ולריצוי מול אלהים קדוש. לשם כך, היה על בן-האלהים ללבוש בשר ולתת עצמו כפרה בעד עמו ועבור כלל משפחות האדמה, אחת ולתמיד. \[1\] למעשה, הביטוי "משיח" אינו מופיע בספר יחזקאל כלל. \[2\] יש שיוסיפו גם את יונה (א' 16) ואיוב (פרק מ"ב 8). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [אלימות דתית](https://igod.co.il/true-judaism/religion-aggression/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > פעמים רבות טוענים נגדנו, היהודים המאמינים במשיח ישוע, כי בעוד שדתות כגון הנצרות והאסלאם היו רוויות באלימות לאורך ההיסטוריה, היהדות הרבנית מעולם לא נהגה כך ותמיד נקטה בגישה של שלום. הנצרות הטביע חותם אלים על ההיסטוריה בעיקר בגין מסעות הצלב, האינקוויזיציה וצייד המכשפות; והאסלאם, ובכן על האסלאם לא צריך להכביר מילים – התוצאות ניכרות בשטח מאז הופעת "הנביא" על בימת ההיסטוריה (כאשר התיז את ראשיהם של הגברים מהשבט היהודי 'בני קריטה') ועד לזוועות הג'יהאד הנעשות בידי דאע״ש ובוקו-הארם כיום. למעשה, הדבר האחרון שאנו עמודים לעשות כאן יהיה להגן על הנצרות הממוסדת או על האסלאם – בשני המקרים מדובר בדתות מעוותות ובסטייה שטנית מדבר אלהים. בכל זאת, אם באלימות עסקינן, מה נאמר על היהדות הרבנית? כיצד נראית דת ההלכה ביחס לשתי הדתות האחרות? לכאורה, נמצא כי הדת הרבנית אכן אלימה פחות, אך חשוב לסייג זאת ע"י חקירה עמוקה מעט יותר. לשם כך נחלק תשובתנו לשלושה רבדים: #### מיעוט דתי תחת שלטונות עוינים אין תימה אפוא, מדוע לא נמצא בקרב יהדות חז"ל גילויי אלימות דומים לאלו שבנצרות ובאסלאם, שהרי כת זו נוצרה והתפתחה כולה כמיעוט אתני תחת שלטונות זרים, הן בא"י והן בגולה. זוהי אם-כן הסיבה המרכזית לחוסר ביטויים של אלימות ממוסדת אצל יהדות ההלכה. כאשר אתה נמצא במיעוט חלש ונרדף, תחת שלטון עיון וזר, מטבע הדברים תשאף לשמור על פרופיל נמוך ולא להרים את הראש; וכך בדיוק נהגו הרבנים! #### אלימות בפוטנציה השאלה הבלתי נמנעת היא מה אפוא צפוי לקרות כאשר ידם של הרבנים תהיה על העליונה; כאשר יהדות ההלכה תהא ריבונית ותשלוט במיעוט נוכרי. במילים אחרות, מהו חזון מדינת ההלכה ע"פ חז"ל? כדי להשיב על כך נכונה, אין ברירה אלא לתת לכתבי חז"ל לדבר בעד עצמם ולבחון מה יש להם לומר בנושא. ובכן, הנה על קצה המזלג כמה דוגמאות הממחישות כיצד ייראו חיי הגויים כאשר המושכות תהיינה בידי פוסקי ההלכה: א- תחת ריבונות יהדות ההלכה, "גוי שעסק בתורה חייב מיתה"; "גוי ששבת חייב מיתה"; ונוכרי "שהכה את ישראל חייב מיתה" (בבלי, סנהדרין נ"ח ע"ב ונ"ט ע"א).1 ב- יתרה מכך, לפי הרמב"ם חובה: "לכוף את כל באי העולם לקבל כל מצוות שנצטווה נוח וכל מי שלא קיבל, ייהרג". דהיינו, תחת שלטון רבני, גוי שיסרב להיכנע למצוות נוח – דינו מוות! ג- הרמב"ם מוסיף: "אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה, כדי שנעשה עימהם שלום… ואסור לרחם עליהם… לפיכך אם ראה גוי עובד עבודה זרה אובד או טובע בנהר, לא יעלנו; ראהו לקוח למות, לא יצילנו… אבל מוסרי ישראל, והמינים, והאפיקורוסין – מצוה לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת…  ואין כופלין להן שלום, לעולם. ולא ייכנס לביתו של נוכרי ביום אידו, ליתן לו שלום; מצאו בשוק, נותן לו שלום בשפה רפה וכובד ראש". אך שימו לב, עד כמה חמור שזה נשמע, "אין כל הדברים האלו אמורים, אלא בזמן שגלו ישראל לבין האומות, או בזמן שיד הגויים תקיפה" (משנה תורה, הלכות עבודה זרה י'). רוצה לומר, כאשר ידם של הרבנים תהא על העליונה, יהיה מצבם של הנוכרים גרוע בהרבה! ד- תפיסה זו נבעה ככל הנראה מהדעה הרבנית, לפיה: הגויים אינם ראויים להיקרא אדם ובאופן גורף משולים לבהמות.2 לדידו של האר"י אין להשוות את הגויים לבהמות כשרות אלא מטה מהן, לחיות טמאות (עץ החיים, היכל אבי"ע שער הקליפות ב'-ג'). ה- בספר ההלכה "תורת המלך"3 נפרש המניפסט הרבני המפרט כיצד עתידה להיראות ריבונות הלכתית שלמה. בפרק א', המתייחס לאיסור לא תרצח, נאמר: "איסור זה מתייחס רק ליהודי שהורג יהודי… הריגת גוי אינה כלולה באיסור המיוחד של לא תרצח". בפרק ב' נאמר: "כאשר אנו ניגשים לגוי שעובר על שבע מצוות והורגים אותו מתוך אכפתיות מקיום שבע המצוות, אין שום איסור בדבר". ו- במסמך אחר, עליו חתומים עשרות רבני ערים וישובים, נכתב "חל איסור הלכתי חמור על מכירה או השכרה של דירות וקרקעות בארץ ישראל למי שאינו יהודי… בהודעה מצוטטים שלל פסוקים ומקורות הלכתיים העוסקים בסוגיה. בין היתר נטען כי בחלק מהמקרים – המשכיר למי שאינו יהודי עשוי להיות חייב בנידוי".4 ז- חז"ל קבעו כי מי שיעז לא לשמוע בקולם ולסור למרותם, צפוי לכיליון. לכן הם הזהירו: "הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים…"; ואיימו: "…והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה–שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש".5 חכמינו לא הסתפקו בזאת והוסיפו כי "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה"6, ואף "נידון בצואה רותחת".7 ח- מה אפוא יעלה בגורלם של אותם אנשים אשר לא יהיה בכוונתם ללמוד את הלכותיהם של חז"ל או לסור תחת מרות פסיקותיהם? אותם "כופרים" יקבלו מהרבנים את הכינוי "עם-הארץ" – שם גנאי הכולל "כל שיש לו בנים ואינו מגדלן לתורה".8 לדידם של החכמים, רק מי שיקבל עליו את מרותם ויתמוך בהם כספית9 ינצל מהבוז והסטיגמה השלילית הנלוות למונח זה. הנה כמה ציטוטים שיבהירו במה דברים אמורים: "תנו רבנן (אמרו רבנים): ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך. ויש אומרים: אף אין מכריזין על אבידתו"; "אמר רבי אליעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך" ; "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם… …ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ. ועל בנותיהן הוא אומר: ארור שוכב עם כל בהמה" ;"שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם (גרועה) יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל"; "אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג"!10 הבנתם? את "עם הארץ" – זה המשווה לשקץ מפני שאינו מיישר קו עם חז"ל – מותר לקרוע כדג! כך, רחמנא ליצלן, יראה שלטון בחסות ההלכה! ### דוגמאות לביטויי אלימות מזדמנים למרות שהאלימות הפוטנציאלית הזו שאפה לשמור עצמה מאופקת עד שתגיע שעת הכושר הנכונה, עדיין ניתן למצוא תיעוד להתפרצויות אלימות מזדמנות מצד יהדות התושב"ע. א-  שמעון בן שטח11 תלה (ולמעשה צלב12) 80 מכשפות באשקלון ביום אחד (משנה, סנהדרין ו').13 ב-  בר-כוזיבא, אשר זכה לגיבוי מלא מר' עקיבא,14 נודע באכזריותו: הוא דרש ממאות אלפי חייליו לקטוע את אצבעות ידיהם לאות גבורתם; ורצח בדם קר את דודו, ר' אלעזר המודעי, בעת שהלה התפלל בתענית.15 ג-   לבד מן האלימות כלפי הזולת, מתאפיינת יהדות ההלכה גם במחלוקות ובמאבקים פנימיים רוויי דם; במדונים ובגידופים בין הרבנים עצמם ובאלימות נגד נשותיהם, משל הנורמה הרווחת היא כל דאלים גבר (כל החזק – גובר): בית הלל ובית שמאי: "תנא ר' יהושע אונייא: תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים".16 קללות וגידופים: התלמוד הבבלי לבדו מלא כרימון בדוגמאות של רבנים אשר ניאצו אחד את השני ללא מעצורים; גידפו את מעשיהם של רבנים אחרים במרץ; וקיללו את רכושם של הזולת רק מפני שלדידם נעשה מעשה בלתי ראוי.17 לנטור ולנקום כאידיאל: "ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש, אינו תלמיד חכם" (בבלי, יומא כ"ב ע"ב). אלימות כלפי נשותיהם: תנו דעתכם לציטוטים המצמררים האלה (אנו מצטערים ומזהירים מראש על הבוטות של הדברים18): "וכשנכנס בעלה מן החוץ חייבת האשה לעמוד על רגליה, ואין לה רשות לישב עד שישב בעלה. ואין לה רשות להרים קולה עליו, ואפילו מכה אותה – תשתוק כדרך שנשים צנועות עושות";19 ר' שמואל הנגיד כתב בשיר: "הַךְ אִשְׁתְּךָ מַכַּת בְּלִי סָרָה, אִם תִּמְשׁוֹל בְּךָ כָּאִישׁ וְתָרִים רֹאשָׁהּ";20 הרמב"ם קבע: "כל אישה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה ועושה, אפילו בשוט";21 הרמב"ם אף עודד אלימות מינית: "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה: בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה".22 והרמב"ן נתן לכך גושפנקא, באומרו: "אפשר לכופה בשוטים לעשות מלאכה… וגם אפשר לו למנוע תשמישה ומזונותיה עד שתחזור בה"23; בנוסף, התירו הרבנים הכאת האישה לשם חינוכה;24 בשולחן ערוך נאמר: "אם מקללתו בחינם או מזלזלת באביו ואמו והוכיחה בדברים ואינה משגחת עליו, יש אומרים דמותר להכותה";25 והרדב"ז26 הכריז: "אם עושה דברים בלתי הגונים לפי תורתנו, יש לו רשות לייסרה ולהכותה ולהחזירה למוטב כיוון שהיא ברשותו". בוודאי כי על כל רב המעודד אלימות, ניתן למצוא רב אחר אשר יאמר ההפך. אך דווקא בכך טמונה הבעיה; ריבוי הדעות הזה בהלכה ובפרשנות עלול לעודד כל אחד לעשות לו רב ע"פ מאווייו ונטיות ליבו ובכך למצוא צידוק גם לביטויים של אלימות בחסות ובהכשר הדת. לסיכום, נכון כי בהשוואה לאלימות בנצרות הממוסדת ובאסלאם, מחווירה היהדות הרבנית, וגילויי התוקפנות בה פחותים ובעלי גוון שונה. אם-זאת, כפי שראינו, כתבי חז"ל רוויים באלימות בפוטנציה המחכה להתגשם לעתיד לבוא, לא עלינו; לא רק כלפי הגויים אשר יחיו תחת מרות ההלכה, אלא גם לעבר אלו המוכנים "עם הארץ", כנגד נשים ואפילו כלפי רבנים אחרים. הסיבה לכך שאיננו עדים לאלימות זו במלוא ביטוייה אינה נעוצה אלא בעובדה שבמשך אלפיים שנות עיצובה ופעילותה של יהדות ההלכה ועד עתה, היא תפקדה כמיעוט דחוי תחת ריבונות זרה ועוינת. תודה לאל שפוטנציאל האלימות הזה טרם יצא מהכוח אל הפועל; אלמלא כן, השם ישמור, כי אין לשער מה היתה התוצאה בשטח… \[1\] הרמב"ם חוזר על-כך ב משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י'. \[2\] הרב קוק, אורות ישראל ה'; המהר"ל, בפירושו למסכת אבות קמ"ו; הראב"ד, הלכות שחיטה ד'; ר' צדיק הכהן מלובלין, פוקד עקרים דף י"ט). \[3\] לקט הלכות שחובר בידי ר' יצחק שפירא ור' יוסי אליצור, בהמלצותיהם של ר' יעקב יוסף, ר' דב ליאור ור' יצחק גינזבורג. הרבנים החתומים על הספר כמעט הועמדו לדין בגין עבירות של הסתה וגזענות. \[4\] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3995411,00.html אגב, גם במקרה זה, הורה היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום בחשד להסתה וגזענות (http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1572637). \[5\] משנה, אבות ב' י"ג. \[6\] בבלי, מסכת עירובין, דף כ"א, ב. \[7\] "שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת" (בבלי, עירובין כ"א ב). \[8\] בבלי, מסכת סוטה, דף כ"ב, א. \[9\] "כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין" (שם, ברכות, דף י', ב). או: "כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: כי בצל החכמה בצל הכסף"  (שם, פסחים, דף נ"ג, ב). \[10\] בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ט, ב. \[11\] מגדולי התנאים במאה ה- 1 לפנה"ס, בתקופת המלך אלכסנדר ינאי – גיסו. \[12\] ירושלמי, חגיגה דף יא,ב פרק ב הלכה ב גמרא. \[13\] רק לשם השוואה, בצייד המכשפות הידוע לשמצה שהתרחש בעיר סיילאם (Salem, 1692) הוצאו להורג כ- 20 איש. \[14\] ירושלמי, תענית דף כד, א פרק ד הלכה ה גמרא; עקיבא אף היה נושא כליו (רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים י"א). \[15\] ירושלמי, תענית דף כד, א-ב פרק ד הלכה ה גמרא. \[16\] מסכת שבת, דף ט,א פרק א הלכה ד גמרא. \[17\] ראו למשל: במסכת ברכות כ"ט ע"א; במסכת נידה כ' ע"א; במסכת מועד קטן י"ב ע"ב; במסכת שבת קנ"א ע"ב; במסכת סנהדרין ג' ע"ב; נדרים ס"ו ע"ב. \[18\] חשוב לציין כי על אף שהציטוטים האלה חריפים דיים, ישנן בקרב ספרות חז"ל אמירות חמורות וגסות בהרבה בנוגע לתשמיש האישה (ראו למשל, בספר "חמורו של משיח", רכלבסקי, 1998: 182-183). \[19\] אוצר הגאונים לכתובות עמ' 170 – 169. \[20\] ספר בן משלי, עמ' 17. \[21\] משנה תורה, הלכות אישות פרק כ"א. \[22\] הלכות איסורי ביאה כ"א. \[23\] חידושי הרמב"ן, מסכת כתובות ס"ג ע"א. \[24\] שו"ת הרשב"א, סימן קי"ב; ר' יצחק מוינה, ספר אור זרוע, חלק ג', פסקי בבא קמא סימן שמ"ז. \[25\] אה"ע, קטו. \[26\] ר' דוד בן זמרא (נולד בספרד, במאה ה- 15 לספירה). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב --- ### [ישוע קילל את עץ התאנה ולכן אלים, האמנם?](https://igod.co.il/true-judaism/jesus-cursed-fig-tree-aggression/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "הדת הכי מטופשת שהיתה בהיסטוריה, אין דת יותר מטומטמת, מי שהולך אחרי הדת הזאת צריך אישפוז, מי שקרא לא ידע לצחוק או לבכות, לדוגמא הוא (ישוע) היה רעב, ראה עץ תאנים מרחוק, ראה אין בעץ תאנים, אז הוא בעט וקילל בעץ. ראית כזה טמטום בחיים שלך?" (הרב יוסי מזרחי, הרצאה בר"ג, \[19-01-2017\]). לפני שנתפנה לבאר נכונה את מקרה התאנה מן הברית החדשה, הבה נבחן קטע נוסף מדבריהם של הארגון החרדי יד-לאחים: **"כיצד קללה זו יכולה להתאים לאיש הנמשל לשה תמים שלעולם לא חטא?"** נכון, באופן כללי התנ"ך והברית החדשה מעודדים אותנו להימנע מכעס ומרוגז ופסוקים רבים מבטאים זאת;4 מאידך, חשוב לציין כי כתבי הקודש נותנים מקום לרגשות כאלו אם הם באים לידי ביטוי במקום הנכון ובמידה מבוקרת, שהרי אלוהים כועס לא מעט פעמים בתנ"ך – ותמיד באופן מוצדק.5 מעבר לכך, כתבי הברית החדשה ברורים ביותר כאשר הם מתארים את ישוע לא רק כדבר אלהים אשר לבש בשר6 אלא ממש כצלם אלהים וזוהר כבודו.7 לכן, בהנחה כי ישוע ואלהים אחד הם,8 אין להתפלא לנוכח גינונים של כעס אצל ישוע, שהרי בתנ"ך מתוארים חרון אפו וחמתו של הקב"ה פעמים רבות;9 אלהים אינו נרתע מלהביע כעס וקצף נוכח עוולות וחטאים;10 והנביאים תיארוהו כבעל ריב מר ומתמשך עם יהודה וישראל.11 בד בבד, אין זה מונע ממנו להיות אל חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד.12 ניכר על חברי יד לאחים כי הם פועלים מתוך ייאוש ותסכול רב. ולכן בבואנו להשיבם, אנו מתפללים כי תגבר עלינו מידת הרחמים ולא מידת המשפט והדין. הדברים לעיל מביעים ביתר שאת את התעלמותם המוחלטת מספר התנ"ך, שהרי בו ניתן למצוא בנקל דוגמאות רבות למקרים דומים בהם קילל האל את בריאתו והביא להשמדתה, כמו למשל: - כבר בפרקים הראשונים של ספר בראשית מקלל האלהים את אשר ברא: את הנחש, את האדמה (פרק ג' 14, 17); ואת קין (פרק ד' 11). - בפרק ו' מצטער האל על כך שעשה את האדם ואומר: "אֶמְחֶה אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר־בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (פס' 7). ואכן, מייד בפרק הבא מתואר כיצד ה' מוחה את כל היקום אשר ברא, למעט דיירי התיבה, ככתוב: "וַיִּמַח אֶת־כָּל־הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן־הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ־נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (ז' 23). - במלכים ב' פרק ב', מקלל אלישע את הילדים בשמו של האל, שנאמר: "וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן־הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים" (פס' 24). - בספר יונה פרק ד' מתואר כיצד מקים אלהים באורך פלא קיקיון מעל ראשו של יונה, "לִהְיוֹת צֵל עַל־רֹאשׁוֹ" (פס' 6); ואז, ללא שום אזהרה מוקדמת, מביא האל תולעת אשר ממיתה את הקיקיון, שנאמר: "וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת־הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ" (פס' 7). נכון עשו המלחים, מספר יונה פרק א', כאשר התפללו לאלהים והודו: "כִּי־אַתָּה ה', כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ" (פס' 14). ארבע הדוגמאות לעיל מחזקות זאת ומוכיחות כי האל אינו מחויב לתת דין וחשבון על מעשיו לאיש; ה' רשאי לעשות בבריאתו כרצונו; לברך ולקלל, להחיות ולהמית, שנאמר: "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, מַשְׁפִּיל אַף־מְרוֹמֵם. מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם־נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל" (שמואל א' פרק ב' 6-8). כאמור, מחברי המאמר מאגדים את סיפור עץ התאנה לקטעים אחרים מן הברית החדשה שכל מטרתם איננה אלא להוכיח את אופיו האלים והגס של המשיח. ברם כל הקורא בברית החדשה מבין על נקלה כי לומר על ישוע שהוא אלים מהווה אבסורד גדול, בעיקר אם משווים אותו לדמויות מופת מהמקרא. פרק י"א באגרת אל העברים מתייחס אל גיבורי האמונה בתנ"ך ומעודד אותנו ללמוד מהם. הבא, אם כן, נבחן את התנהגותם של כמה מהם ונשווה אותה לזו של ישוע: א) אברהם אבינו – בבראשית י"ד משיב אברהם מלחמה שערה לחמשת המלכים, רודף אותם עד חורמה ומשיב את לוט בחיים (פס' 8-16). בפרק ט"ז מרשה אברהם לאשתו לעשות להגר הטוב בעיניה ומביא לגירושה (פס' 6). הדבר נשנה בפרק כ"א כאשר אברהם נאלץ לגרש את הדבר אל המדבר– דבר המביא אותה ברוב ייאושה להשליך את בנה תחת אחד השיחים ולראותו במותו (פס' 14-16). בפרק כ"ב לא נמנע אברהם מלשחוט את בנו יחידו והאסון נמנע רק בהתערבות מלאך ה' (פס' 10-12). ב) משה –  בשמות פרק ב' הורג משה איש מצרי, טומנן אותו בחול, בורח למדין ומציל את בנות יתרו מן הרועים אשר גרשום (פס' 12-19). מעניין לשים לב לדמיון; ישוע גירש את הרוכלים מבית המקדש (מתי כ"א 12); והנה פה בספר שמות קראנו כיצד גירש משה את הרועים הרעים מן הבאר. ג) דוד המלך – בשמואל א' פרק י"ז מסופר כי היכה דוד את גלית ולאחר מכן ערף את ראשו (פס' 49-51). בהמשך מסופר כיצד הביאו דוד ואנשיו במו-ידיהם מאתיים עורלות פלשתים לשאול המלך (למרות שהלה ביקש רק מאה. פרק י"ח 25-27). בשמואל ב' י"א נואף דוד עם בת-שבע ואז שולח את אוריה בעלה אל מותו בניסיון לכסות על חטאו. ד) ניתן להמשיך ולהזכיר את שמשון (אשר היכה בפלשתים שוק על ירך, שרף את יבולם וחיסל שלושת אלפים איש ואישה מהם במותו),13 את אליהו (אשר שחט מאות נביאי בעל בנחל קישון),14 את אלישע (אשר שיסה שני דובים בילדים שובבים)15 ועוד שופטים, נביאים ומלכים רבים נוספים אשר על-פי חברי יד לאחים נהגו לכאורה באלימות גסה. אך נראה כי התמונה ברורה ודי לחכימא ברמיזא; אם חפצים המקטרגים להאשים את ישוע המשיח באלימות, עליהם להתייחס באותה מידה אל התנהגותן של דמויות המופת המקראיות מבלי לנקוט באיפה ואיפה! לפני שנטפלים יד לאחים לקטעים מכתבי הברית החדשה, כדאי להם לחשוב פעמיים, שכן בלי משים הם מחבלים גם בקטעים מקבילים מן המקרא. יתרה מכך, כאשר הם נוקטים בחוכא ואיטלולא ומעלילים כזבים על ישוע המשיח, אין מנוס מלדחוק בהם לעשות "בדק בית" ולהתייחס למקרים דומים בספרות חז"ל, שהרי התלמוד הבבלי לבדו מלא כרימון בדוגמאות של רבנים אשר קיללו אחד את השני ללא מעצורים; קיללו את מעשיהם של רבנים אחרים במרץ; וקיללו את רכושם של הזולת רק מפני שלדידם נעשה מעשה בלתי ראוי.16 אך שימו לב לאבסורד הגדול מכולם: אנשי יד לאחים, אשר חרטו על דגלם את המוטו "לא מוותרים על אף יהודי", ויתרו בחשבון אחרון על היהודי המפורסם בעולם – על רבי ישוע בן-דוד!.. אף על פי כן, תודה לאל, יש לנו חדשות טובות עבורם: המשיח ישוע טרם ויתר עליכם; אלהים נכון לסלוח לעוונותיכם, ואת חטאותיכם לא לזכור עוד.17 הוא שהבטיח כי אפילו "הָרָשָׁע, כִּי יָשׁוּב מִכָּל-חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה… "חָיֹה יִחְיֶה, לֹא יָמוּת. כָּל-פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ".18 הדרך עודנה פתוחה לפניכם ואנו תפילה כי תנצלו זאת בטרם יהיה מאוחר מדיי… \[1\] http://www.kikar.co.il/162774.html \[2\] מסכת שבת, דף ט,א פרק א הלכה ד גמרא. \[3\] http://www.xmessianic.co.il/?CategoryID=226&ArticleID=361 \[4\] למשל: תהילים קי"ב 10; משלי כ"א 19; קהלת ז' 9; אל-האפסים ד' 31; אל-הקולוסיים ג' 8; אגרת יעקב א' 19-20. \[5\] תהילים ל"א 10; קהלת א' 18; קהלת ז' 3;  אל-האפסים ד' 26. \[6\] יוחנן א' 14, אל-העברים ב' 14. \[7\] השנייה לקורינתיים ד' 4; אל-הקולוסיים א' 5; אל-העברים א' 3. \[8\] יוחנן י' 30; יוחנן י"ז 11. \[9\] למשל: שמות ל"ב 32; במדבר כ"ה 4; במדבר ל"ב 14; דברים י"ג 18; דברים כ"ז 22; יהושע ז' 26; מלכים ב' כ"ג 26; ישעיהו נ"א 17; ירמיהו ל' 27; ירמיהו נ"א 45; יונה ג' 9; נחום א' 6; תהילים ק"ו 23; איכה ב' 4; איכה ד' 11. \[10\] דברים ט' 19; דברים ל"ב 21; יהושע כ"ב 18 ; שופטים ב' 12; ישעיהו ל"ד 2; ישעיהו ס"ד 8; ירמיהו ח' 19; ירמיהו כ"א 5; ירמיהו ל"ב 32, 37; יחזקאל ט"ז 38-42; זכריה א' 2; זכריה א' 15; זכריה ז' 12; תהילים פ"ה 5; דברי הימים ב' כ"ט 8. \[11\] שמות י"ז 7; במדבר כ' 24; ירמיהו ב' 9, 29; הושע ד' 1; הושע י"ב 3; מיכה ו' 2. \[12\] שמות ל"ד 6; יואל ב' 13; יונה ד' 2; תהילים פ"ו 15, ק"ג 8, קמ"ה 8. \[13\] שופטים ט"ו-ט"ז. \[14\] מלכים א' י"ח. \[15\] מלכים ב' ד'. \[16\] ראו למשל: במסכת ברכות כ"ט ע"א; במסכת נידה כ' ע"א; במסכת מועד קטן י"ב ע"ב; במסכת שבת קנ"א ע"ב; במסכת סנהדרין ג' ע"ב. \[17\] ירמיהו ל"א 33. \[18\] יחזקאל י"ח 21-22. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, תשובה לרב --- ### [מצעד הכזבים](https://igod.co.il/answer-rabbi/march-of-folly/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "מחפשים 4" מלא כרימון בדברי כזב ובסילופי האמת. להלן מדגם של ארבעה מהשקרים אשר כיכבו בגיליון האחרון: במאמציהם להוכיח כי הגויים אינם זקוקים לקרבן עבור סליחת חטאים, החליטו מחברי המגזין להיטפל לספר יונה. בעמוד 6 הם כותבים כי על פי הספר "עניין הקרבנות צוּוה ליהודים בלבד ואילו על הגויים לשוב בתשובה רק על ידי צום, תפילה ותשובה אמיתית מקרב לב". לפני שנענה, מן ההכרח לציין כי בטיעון זה מתגלים שני אבסורדים לא קטנים: 1\) חז"ל לימדו כי בתור יהודים, הדרך לזכות בכפרה על עוונות היא עלי ידי גמילות חסדים, קרי: צדקה, תפילה וחזרה בתשובה אמיתית (אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה). כעת מספרים לנו ביד לאחים כי היהודים זקוקים לקרבן כפרות "ואילו על הגויים לשוב בתשובה רק על ידי צום, תפילה ותשובה אמיתית מקרב לב". 2\) יד לאחים כותבים כי בהתבסס על ספר יונה, הגויים אינם זקוקים לעניין הקורבנות. בניגוד לדבריהם, ביונה א' 16 נאמר כי לאחר שהטילו את יונה לים, הגויים שנותרו על הסיפון חזרו בתשובה והקריבו זבחים לאל: "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת־ה' וַיִּזְבְּחוּ־זֶבַח לַה' וַיִּדְּרוּ נְדָרִים". להלן שלוש תגובות נוספות לטיעון העולה מן המאמר: א) אין לקבוע תיאולוגיה שלמה על-פי ספר או קטע בודד בכתבי הקודש ולכן פסיקתם של יד לאחים אינה מבוססת דיה. הרי באותה מידה היינו יכולים להביא את ישעיהו נ"ו 7: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל־מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים". או את איוב מ"ב 7: "וְעַתָּה קְחוּ־לָכֶם שִׁבְעָה־פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל־עַבְדִּי אִיּוֹב וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם…". שני הפסוקים לעיל מתייחסים אל הגויים ככאלה השותפים להקרבת קורבנות כביטוי לחרטה ולחזרה בתשובה. ב) כאשר יד לאחים טוענים כי הגויים אינם זקוקים לקורבנות, הם למעשה יורים לעצמם ברגל! מדוע? בספר במדבר כ"ט, כחלק מהמצוות של חג הסוכות, מצווים הכוהנים להקריב בסה"כ 70 פרים לעולה בשמונת ימי החג (פס' 12-37). חז"ל נדרשו לשאלת המספר 70 וקבעו: "כך ישראל מכפרים על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג, כנגד שבעים אומות" (שיר השירים רבה).1 במילים אחרות, כחלק מהמנדט להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט 6), הצטוו בני ישראל לכפר לא על עצמם בלבד כי אם גם על יתר אומות העולם, אשר מן הסתם, משוללות בית מקדש ומערכת קורבנות. מוזר שעל-מנת להתנגח בתיאולוגיה המשיחית, מוכנים ביד לאחים להתעלם מחז"ל ולסתור את פרשנותם והוראתם! ג)  לא לשווא הפך יונה לספר בו קוראים ביום כיפור; מוטיב הכפרה עובר בו כחוט השני: בפרק א' שואלים המלחים את יונה מה עליהם לעשות כדי להשתיק את הסערה המתגברת. שימו לב לתשובתו: "שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל־הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם" (פס' 12). בפסוק 15 נאמר כי הם שמעו בקולו, "וַיִּשְׂאוּ אֶת־יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל־הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ". זו אפוא תמונה מושלמת של אדם אשר לכאורה מקריב את חייו לטובת הזולת. גם בפרק ג' ניתן להיווכח כיצד מוסר עצמו יונה בידיהם של אנשי נינוה המושחתים ולמעשה מקריב עצמו, באופן סמלי, למען ישועתם. קשה לקרוא את ספר יונה ולהתעלם ממוטיב הקורבן המלווה אותו. 2- מצעד הכזבים ממשיך בעמוד 7, שם נכתב: "…בעיה נוספת, שאינה קשורה לכאן והיא שבקהילות משיחיות לא מציינים ראש חודש". מניין יודע מחבר הגוזמה הזו כי דבריו נכונים? האם ביקר בכלל הקהילות המשיחיות, על כל זרמיהן? ידוע כי קהילות משיחיות אשר חבריהן שומרים את מסורת חז"ל (הולכים עם כיסוי ראש וציצית ומניחים תפילין), ולכן ייתכן בהחלט כי הללו מציינים את ראשי החודשים. אף על פי כן, חשוב להזכיר את ההקשר שבו נכתב השקר הגס הזה: מחבר המאמר כתב זאת מיד לאחר שהביא ציטוט מיחזקאל (מ"ה 17) אשר מדגיש את הקרבת העולות על-ידי נשיא העדה בכל מועדי ה'. בנוסף, שימו לב לאופן בו מצווה תורת משה לציין את ראשי החודשים: "…וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת, עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם… "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַה' פָּרִים בְּנֵי־בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם" (במדבר י' 10, כ"ח 11). לאור זאת ניתן לתהות: האם חברי יד לאחים חוגגים את ראשי החודשים כמצווה בתורה, על ידי הקרבת זבחים, או שהם עושים זאת לפי מאווי ליבם ומסורת חיצונית המבטלת את התורה? נוסף על כך, טוב יעשו חברי יד לאחים אם יפנימו אחת ולתמיד כי בניגוד ליהדות הרבנית, היהדות המשיחית איננה כת הפועלת לפי משנה סדורה המכתיבה כל צעד ושעל בחיים. אנו אמנם כפופים לתורת המשיח ולמצוותיו אולם אין לנו הלכה הקובעת עבורנו כיצד להתלבש, מה לחבוש על הראש; מה לאכול, מתי לאכול, כיצד לאכול; איך להתפלל, מתי להתפלל, מה להתפלל, לאיזה כיוון להתפלל ומאיזה ספר להתפלל. בניגוד לחברי הכת של יד לאחים, איננו תחת משטרת מחשבות הכופה עלינו אין ספור הלכות. לכן, בקרב יהודים משיחיים סביר להניח כי לא תמצאו את אותה אחידות והומוגניות הקיימת אצל אחינו מהיהדות הרבנית. מציאות זו באה לידי ביטוי באופן בו אנו מציינים טקסים יהודיים שונים ובדרך בה אנו חוגגים את מועדי ישראל. את עמודים 20-22 הקדיש המגזין לניסיון נוסף להוכיח את אמיתותה של התורה שבעל-פה. למרות הסתירות הבלתי נגמרות בין המקרא לתושב"ע ולמרות שכבר הוכח מעבר לכל ספק כי אין בתנ"ך זכר ולא גם לקיומה של הלכה אחת מהמסורת הרבנית, מוסיפים חברי יד לאחים להדגיש את הסאה ולנסות ולכפות על כלל הציבור היהודי את המסורת אשר פיתחו חז"ל. בעמוד 22 במגזין שלהם, נטפלים יד לאחים לארבעת המינים מחג הסוכות ושואלים: "מדוע החליטו כולם \[כל זרמי היהדות\] להביא אתרוג כשהשוק מוצף בפירות הדר למיניהם?". במניפולציה שכזו, חושבים ביד לאחים כי יצליחו להערים על תולדות עם ישראל ואף על השכל הישר. כאן המקום להכריז כי התשובה לשאלתם ברורה וחדה: הסיבה שבעטיה נאלצים כולם לקנות במיטב כספם דווקא אתרוג היא מפני שכך החליטו וקבעו חז"ל (משנה, סוכה ג'). ואוי לו למי שיעז להתנגד להם; האומלל שיעמוד מולם צפוי לחרם, לנידוי, להכפשה, למיתה בעולם הזה ולייסורים בלתי נסבלים בעולם הבא (בבלי, עירובין כ"א ע"ב). במשך אלפיים שנה, אזוק העם היהודי כבן ערובה בידי כת הרבנים ומחויב לפעול על-פי "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיהו כ"ט 13) ולא לפי דבר אלהים. לאחר חורבן בית המקדש השני, כאשר מעמדה הדתי של כת הפרושים (הרבנים) הלך והתחזק, הם העזו לקבוע כי "חמורים דברי זקנים \[רבנים\] מדברי נביאים" (ירושלמי, ברכות, פרק א', הלכה ד). במאה ה- 1 לספירה התעמת מולם ישוע המשיח ולא נרתע מלהטיח בהם את דברי התוכחה הבאים: "עֲזַבְתֶּם אֶת־מִצְוַת אֱלֹהִים לְהַחֲזִיק בְּמַסֹּרֶת בְּנֵי־אָדָם… "בִטַּלְתֶּם אֶת־מִצְוַת הָאֱלֹהִים כְּדֵי שֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת־הַמַּסֹּרֶת שֶׁלָּכֶם… "וַתָּפֵרוּ אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים עַל־יְדֵי קַבָּלַתְכֶם אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם" (מרקוס ז' 8-9, 13). בגין ביקורת זו, המשיח ותלמידיו שילמו ומשלמים על כך גם כיום, מחיר כבד; ביטוי לכך ניתן למצוא בפעילותם השוטפת של יד לאחים ובדברי הנאצה שהם מפרסמים בכתב העת "מחפשים". בחג הסוכות מצווה התורה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת וְעַרְבֵי־נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג 40). אלו הדברים שנאמרו למשה מפי הגבורה ואין זכות לאיש להוסיף עליהם או לגרוע מהם מאומה (דברים ד' 4, י"ג 1). אם כת מסוימת מחליטה כי "פרי עץ הדר" מכוון דווקא לאתרוג, שיבושם לה. אך כאשר כופים זאת על כלל האוכלוסייה באמתלה של תושב"ע אשר לכאורה ניתנה למשה בסיני, זו כבר חציית קו אדום! נסיים את מצעד הכזבים בעמוד 19, שם שוב חוזרים יד לאחים על המנטרה הקבועה שלהם באומרם כי המשיחיים העוסקים בבישור "מקבלים משכורות שמנות כדי לשקר… וגורפים הון על אותו ניצול מכוער". מעניין אותנו לדעת, מאיין הבקיאות של יד לאחים בגובה משכורתינו? האם המודיעין המשומן שלהם פרץ למחשבי מס ההכנסה? וחוץ מזה, עד כמה נואשים הם צריכים להיות על מנת לפרסם מידע שקרי ובלתי מבוסס? נדמה כי ברוב ייאושם, שוב בחרו חברי הארגון לתקוף את השליח, בחושבם כי אם יצליחו להכפיש את שמו, ייפגעו במסר אשר בפיו. בראותם כי אינם מסוגלים להתמודד עם האמת בטיעונים ממשיים, החליטו לנעוץ את שיניהם באלו המעבירים את המסר ובכך, לנסות ולהסית את הדיון מהעיקר. אלא מאי, לצד פיברוק משכרותם המופרכת של המשיחיים, שכחו ביד לאחים להוסיף מספר נתונים כספיים אחרים; אם בהכנסות דת עסקינן, הבא נציג אפוא כמה פרטים מהדו"ח הטרי של מבקר המדינה, אשר שופכים אור על מקובלים ובד"צים (גופי כשרות פרטיים) המעלימים מס באופן שיטתי ועקבי. תחזיקו חזק ושימו לב למספרים הבאים: "27 גופי כשרות פרטיים (בד"צים) ועשרות מקובלים מכניסים מיליארדי שקלים מבלי לשלם מס כחוק, בטענה שמקור הכספים הוא מתנות או תרומות. כך עולה מדו"ח מבקר המדינה שפורסם היום. "ישנו חשש שפעילותם משמשת להלבנת הון", נכתב בדו"ח. על פי הדו"ח, ברשות לאיסור הלבנת הון התקבלו מאז 2002 כ-240 דיווחים "בלתי רגילים" לגבי 11 מקובלים ו-6 בד"צים. דיווחים אלה נוגעים לפעולות פיננסיות מחשידות, בהיקף של למעלה ממיליארד שקל, שמתוכם כ-877 מיליון שקל נוגעים למקובל אחד" (YNET, 29/10/14). "פרק אקזוטי במיוחד בדוח זכה לכותרת "מיסוי רבנים, 'מקובלים' ובד"צים". בפרק זה נחשפים הסדרי מס תמוהים ואף מקוממים הניתנים לראשי ארגונים שונים הפועלים בתחום העיסוק המכונה "ענף המקובלים". "מתן ברכות להצלחה, ייעוץ אישי או עסקי ותיווך בין אנשי עסקים" – כל אלה הן פעולות עסקיות החייבות במס, שרבנים מבצעים לפי הדוח. "הביקורת העלתה כי למרות הסכומים העצומים שמשולמים למקובלים, לא כללה רשות המסים את בדיקת פעילותם בתוכניות העבודה של חטיבת השומה" (גלובס, 29/10/14). "מבקר המדינה בביקורת חריפה על רשות המיסים שאינה פועלת נגד "מקובלים" ו"בד"צים" המרוויחים מיליארדי שקלים בשנה מבלי לשלם מס כחוק. "ללא מיסוי על פעילותם – נגרם הפסד כספי למדינה". תוך כך, מהדו"ח עולה כי "מקובלים" ובד"צים מספקים שירותים גם לתושבי חוץ ולתאגידים הרשומים בחו"ל. משרד מבקר המדינה איתר ברשות לאיסור הלבנת הון 240 דיווחים בלתי רגילים שהתקבלו בשנים 2014-2002, לגבי 11 רבנים "מקובלים" ושישה בד"צים, בסכום של כ-1.011 מיליארד ש"ח וכ-1.3 מיליון פרנק שוויצרי: כ-993 מיליון ש"ח נוגעים למקובלים, מהם כ-877 מיליון ש"ח הנוגעים למקובל אחד; וכ-18 מיליון ש"ח וכ-1.3 מיליון פרנק שוויצרי נוגעים לבד"צים" (וואלה, 29/10/2014). כמובן כי את הנתונים האלה לא יפרסמו יד לאחים. במקום להסיר את הקורה הגסה מבין עיניהם ומבין עיניה של הכת אליה הם משתייכים, הם מעדיפים להיטפל לקיסם בעין מתנגדיהם. חבל כי אינם משכילים להישמע לפתגם חכמיהם, אשר המליצו: "קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים" (בבלי, בבא בתרא ס' ע"ב), כלומר: לפני שתבוא בדרישה מאחרים, הנהג עצמך כראוי באותו עניין; נקה עצמך לפני שאתה מבקש לנקות את זולתך! \[1\] בתלמוד הבבלי, סוכה נ"ה ע"ב נאמר: "אמר רבי אליעזר: הני שבעים פרים, כנגד מי? כנגד שבעים אומות". \[2\] ראו למשל, כתבתו של יובל אזולאי ב"הארץ", 03/10/2009; וכתבה מהערוץ הראשון: https://www.youtube.com/watch?v=GvtxhvKs\_WA \[3\] שמו מתנוסס ברשימת רבניה של צהר, בלינק: http://www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/2015/05/13398-6-amoud-israel.pdf \[4\] כתבה מאת יהודה שלזינגר, "ישראל היום", 26.06.15. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [חז"ל פרשו את ישעיהו נ"ג על המשיח, ולא על עם-ישראל](https://igod.co.il/prophecies-messiah/hazal-isaiah-53-messiah-not-israel/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מי שמתחיל לחקור מה מלמד התנ"ך על ביאת המשיח מוצא את עצמו עד מהרה לפני סתירה לכאורה. לפעמים אפילו נראה שקיימת סתירה מוחלטת בין הדברים, מכיוון שהנביאים ציירו תמונה כפולה של המשיח העתיד לבוא. מצד אחד, החוקר ימצא נבואות משיחיות רבות שמתארות את המשיח כמי שיסבול, יושפל, יפגעו בגופו ובסופו של דבר יומת באלימות. הנביאים מתארים מוות זה כמוות חלופי עבור חטאי העם היהודי. > > מצד שני יגלה החוקר שהנביאים גם דיברו על משיח שיבוא כמלך כובש שישמיד את אויבי ישראל ויכונן מלכות של שלום ושגשוג (המלך המשיח וימות משיח). > זו התמונה הכפולה שציירו הנביאים בנבואות אודות המשיח. במאות שבהן התגבש התלמוד התעמקו חכמינו בנבואות המשיחיות והגיעו למסקנה הבאה: > > הנביאים דיברו על שני משיחים שונים. המשיח העתיד לבוא, לסבול ולמות כונה בפיהם משיח בן יוסף. השני, האמור לבוא אחריו, כונה בפיהם משיח בן דוד. המשיח השני יקים את הראשון לתחייה ויכונן מלכות משיחית של שלום עלי אדמות. כל הרבנים הקדומים הכירו בעובדה שהתנ"ך מציג שתי תמונות אלה של נבואות משיחיות. אלא שהתנ"ך אף פעם אינו אומר בבירור שיהיו שני משיחים. > > למעשה, רבים מהתיאורים הסותרים לכאורה נמצאים זה לצד זה, ונראה שהכוונה היא לדמות אחת בלבד. בכל אופן, בעיני חכמי אותה תקופה, תיאוריית שני המשיחים נראתה כתשובה ההולמת ביותר ליישוב הסתירה. במשך מאות בשנים דבקה היהדות בתפיסה זו. אולם מתקופת האמוראים ואילך גדלה דמותו של משיח בן דוד במחשבת עמנו, והדמות המשיחית השנייה, משיח בן יוסף הסובל, נדחקה לקרן זווית. מדי פעם נזכרו בה, כשהיה צורך להשתמש בה בפולמוסים ולהסביר את הנאמר בתנ"ך על המשיח הסובל. היא סיפקה מוצא כשהועלו שאלות מביכות וקשות. פרט לכך נהגו להתעלם מדמות משיחית זו. רק מעטים בימינו שמעו על משיח בן יוסף או יודעים על קיומו במחשבת היהדות הקדומה. המשיח שהיהודים יודעים עליו בימינו הוא דמות המשיח המלכותי, המנצח את האומות שמסביב לישראל: משיח בן דוד. **מקור הסתירה** אחד המקורות העיקריים לפיתוח התפיסה הרבנית אודות המשיח הסובל, משיח בן יוסף, הוא ישעיהו נ"ג. סלע המחלוקת היום בנוגע להשקפת התנ"ך על המשיח מתמקד בפרק זה. הפרק מדבר על עבד ה' שסובל ייסורים קשים שמובילים למותו. ייסוריו מתוארים כייסורי תמורה – כסבלו של קורבן שסובל ומת בגלל חטאיהם של אחרים ובמקומם. עוד נאמר בקטע זה שעבד ה' קם לתחייה. המחלוקת אינה מתמקדת בשאלה מה אומר הקטע אלא בעיקר בשאלה למי פרק זה מתייחס. למי התכוון ישעיהו? האם ניבא כאן אודות המשיח? הרבנים בימינו קובעים שמדובר בפרשנות נוצרית, ולא בפרשנות יהודית. לטענתם, הפרשנות היהודית היא שישעיהו מדבר על עם ישראל הסובל מיידי הגויים. זוהי הפרשנות היהודית – טוענים הרבנים – והפרק אינו עוסק במשיח כלל ועיקר. אבל נראה שכדי לפרש פרק זה כאילו הוא מדבר על עם ישראל באופן קולקטיבי, יש צורך "לכפות" פרשנות זו על הכתוב באופן דחוק ביותר.  הפרק עצמו מדבר על יחיד. **פירושים רבניים לישעיהו נ"ג** האם הקונפליקט הזה קיים אך ורק בין הפרשנות היהודית לנוצרית? מסתבר שהפרשנות שלפיה ישעיהו נ"ג מדבר על העם היהודי היא למעשה פרשנות מאוחרת. הפירוש הרבני המקורי של ישעיהו נ"ג קבע שמדובר ביחיד – המשיח עצמו. למעשה, עצם המושג משיח בן יוסף מקורו בקטע זה. על מנת לקבל מושג ברור יותר לגבי ההשקפה היהודית הקדומה על ישעיהו נ"ג, מוטב לפנות ולסקור את תולדותיה של פרשנות זו. אחד התרגומים הקדומים ביותר של נביאים לארמית הוא תרגום יונתן בן עוזיאל מהמאה הראשונה לספירה. תרגומו לקטע זה בישעיהו פותח במילים: "הא יצלח (ישכיל) עבדי משיחא". תרגומי יונתן בן עוזיאל צוטטו רבות על ידי החכמים הקדמונים והוא בהחלט נחשב לבר סמכא. הוא קבע בבירור שקטע זה מישעיהו עוסק במשיח, וכמובן שאי אפשר להאשים את יונתן בן עוזיאל באימוץ "הפרשנות הנוצרית". יונתן בן עוזיאל לא היה היחיד שפירש כך את ישעיהו נ"ג, כפי שמתברר מציטטה מרבי דון יצחק אברבנאל משנת 1,500 לערך. אברבנאל אמנם לא קיבל את העמדה הגורסת שהפרק מתייחס למשיח, אבל הוא מודה מפורשות: "השאלה הראשונה היא לדעת על מי נאמרה הנבואה הזאת. כי הנה חכמי הנוצרים פירשוה על אותו האיש שתלו בירושלים בסוף בית שני שהיה לדעתם בן האלוה ית' שנתגשם בבטן העלמה כמו שמפורסם בדבריהם. ואמנם יונתן בן עוזיאל תרגמה על משיח העתיד לבוא וזהו גם כן דעת חכמים ז"ל בהרבה ממדרשותיהם" (מפירושו של דון יצחק אברבנאל לנביא ישעיהו). למרות מה שחשב אברבנאל עצמו על משמעות הפרק, הוא מודה בפה מלא שחכמים רבים הבינו שהקטע מדבר על המשיח. ממובאה זו ברור שיונתן בן עוזיאל לא היה יחיד בדעתו. כך חשבו רבנים רבים בתקופת חיבור התרגומים והמדרשים. ספר הזוהר, שלפי הסברה נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי במאה השנייה או על ידי רב ספרדי במאה ה – 13, קובע בפרשת הקהל מספר דברים המתייחסים בבירור לפרק נ"ג בישעיהו: "בגן עדן יש היכל אחד הנקרא היכל של בני חולים. אז משיח נכנס באותו היכל וקורא כל חולים וכל כאבים, וכל ייסוריהם של ישראל 'יבואו'. וכולם באים עליו. ואלמלא שהוא מיקל מעל ישראל ונוטל עליו, לא היה אדם שיכול לסבול ייסורים של ישראל בעבור עונש התורה. ה'ה'ד'. אכן חוליינו הוא נשא וגו'" (הזוהר כרך ב' ריב א). הזוהר מצטט כאן מישעיהו נ"ג 4 ומסב את הקטע על המשיח. הזוהר מבדיל בין עם ישראל ובין הדמות שעליה מדובר בישעיהו. יתרה מכך: הזוהר מכיר ביסוד התמורה – שסבלות המשיח באים במקום סבלם של אחרים, שחטאו. הזוהר קובע שהמשיח עמד במקום שבו היו צריכים חוטאים לעמוד וכי נטל על עצמו את הסבל והעונש שנועדו להיות מנת חלקם של בני ישראל בשל חטאיהם. ראיות נוספות מאותה תקופה נמצאות בתלמוד הבבלי: "למשיח מה שמו… ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי \[אמרי חוליא\] שמו שנאמר: אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו מוכה אלוהים ומעונה" (סנהדרין צח ב). בדומה לזוהר, גם התלמוד הבבלי מייחס את הקטע מישעיהו למשיח. במיוחד פס' 4 נקשר למשיח עצמו. במדרש תנחומא לבמדבר א' 2 אנו קוראים: "…ר' נחמן אומר: אין איש הנאמר כאן אלא משיח בן דוד שנ': הנה איש צמח שמו, תרגום יונתן הא גברא משיחא, וכן נאמר: איש מכאובות וידוע חולי". ספר הגילגלים מייחס את ישעיהו נ"ב 13 ל"מלך המשיח" ואומר עליו: "הנה ישכיל עבדי, ירום ונשא וגו', ואמרו חז"ל: ירום מאברהם מאוד מאד'ה'ר (מאדם הראשון)" פירושי "הנה ישכיל עבדי" ע"פ חכמי ישראל ז"ל״. מדרש כהן, בדיון על ישעיהו נ"ג 5, שם את הדברים הבאים בפי אליהו הנביא, שאומר למשיח: "סבול יסורין ודין מרן שמיסרך על חטאת ישראל, וכן כתיב והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו, עד זמן שיבוא הקץ" (ילינק, בית המדרש ע' 29). מדרש אחר אומר על אותו קטע: "לשלושה חלקים נתחלקו הייסורין, אחד לדורות ולאבות ואחד לדורו של שמד, ואחד למלך המשיח" (מדרש שמואל יט א; מדרש תהלים ב פס' ז). גם מחזור התפילה ליום הכיפורים מייחס קטע זה למשיח. בתפילת מוסף ליום כיפור, שחוברה על ידי רבי אלעזר הקליר בסביבות המאה השביעית לספירה, נאמר כדלהלן: "נִּפה מֶנּוּ משיח צדקנו. פולצנו ואין מי לצדקנו; עוונותינו ועול פשעינו עומס והוא מחולל מפשעינו; סובל על שכם חטאתינו. סליחה מצוא לעוונותינו; נרפא לנו בחבורתו. נצח בריה חדשה עת לברֹאתו. מחוג העלהו. משעיר הדלהו; להשמיענו בהר הלבנון. שנית ביד ינון". כלומר: גלה מאתנו משיח צדקנו. אחזתנו אימה ואין מצדיק אותנו. הוא נשא בעול עוונותינו ופשעינו ומחולל מפשעינו. הוא נושא את חטאינו על כתפו, למען ייסלח לעוונותינו. בחבורתו ירפא לנו בעת יבראו נצח ישראל בריאה חדשה. העלהו מחוג הארץ. הקימו מארץ שעיר לקבצנו על הר הלבנון בשנית בגבורת ינו. ככל שנעמיק לעיין בתפילה זו ליום כיפור יגדל העניין. התפילה מביעה חשש שהמשיח זנח את עמו ("פִּנה מנו משיח צדקנו"), כלומר שהמשיח כבר בא אליהם והסתלק. בנוסף, המשיח שהלך סבל במקום העם, וחטאי העם נעמסו עליו. כעת, לאחר שסבל, המשיח עזב אותם; זוהי הסיבה לדאגתם. אי לכך העם מתפלל לשובו. חלק ניכר מתפילה זו נלקח ישירות מישעיהו נ"ג. מכאן שעד למאה השביעית (כשחוברה תפילה חשובה זו), ההשקפה היהודית עדיין הייתה שקטע זה מישעיהו מתייחס למשיח. פירושו של החכם יפת בן עלי הלוי מראה שדעה זו הייתה הדעה השלטת ביהדות במאה העשירית: "אני נוטה להסכים עם בנימין מנהבנד (בדבריו על ישעיהו נ"ג) ולראותו כמתייחס למשיח… הוא הנביא נותן לנו כך להבין שני דברים: ראשית, שהמשיח ישיג את כבודו הנעלה ביותר רק בעקבות ניסיונות קשים וממושכים, ושנית שיישלחו אליו ייסורים אלה כאות, כדי שאם הוא נמצא בעול הפורענות כשהוא נשאר טהור במעשיו, יידע כי הוא הנחפץ… 'עבדי' מתייחס למשיח כפי שהוא מתייחס לאביו בפסוק 'נשבעתי לדור עבדי'. גם חכם זה הכיר בכך שישעיהו נ"ג מתייחס למשיח. בהתאם לכך הוא קובע שהמשיח יגיע למעמד רם ומכובד באמצעות סבל וייסורים. גם במאה ה 11- חשבו יהודים שהפרק מדבר על המשיח. בבראשית רבה של רבי משה הדרשן נאמר שהקדוש ברוך הוא מתיר למשיח להושיע נפשות, אך יחד עם זאת להתייסר קשות. ואז אנו מוצאים שם את המילים הבאות: "הן מייד קיבל משיח כל יסורין מאהבה שנ' נגש והוא נענה… וכשישראל חוטאים הוא מבקש עליהם רחמים, שנ' ובחבורתנו נרפא לנו, ואומ' והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע וגו'" (בראשית רבה, 2). בעל הדברים בבראשית רבה מצטט את ישעיהו נ"ג 7, 5 ו 12- ומסיק מהם מספר מסקנות: המשיח יושיע רבים, אבל ישועה זו תושג בזכות סבלו. מסקנה נוספת היא שהמשיח סובל סבל חלופי, בעד חטאי ישראל. חכם אחר מהמאה ה 11- , רבי טוביה בן אליעזר אומר במדרש "לקח טוב" (פסיקתא זוטרא) על ישעיהו נ"ב 13 : "ותנשא מלכותו לימות המשיח, שנאמר: הנה ישכיל עבדי, ירום ונשא וגבה מאוד". בין הרבנים המפורסמים ביותר בימי הביניים נמנה רבי משה בן מימון, הרמב"ם. גם הוא מייחס במאמריו (באיגרת תימן) את ישעיהו נ"ג למשיח: איכות (איך) עמידת המשיח…יעמד איש שלא נודע קודם הראותו, והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו… ואמר ישעיהו: כמו כן כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה ויעל כיונק לפניו וכשורש וגו'… אבל חמדה המיוחדת לו היא בשעה שייגלה ייבהלו כל מלכי ארץ משמעו ויפחדו ותיבהל מלכותם… כלומר שלא יוכלו לטעון ולערר עליו ולא יוכלו להכחישו אלא יבהלו מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם שכן אמר ישעיהו בעת ספר שישמעו המלכים לו אמר עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא סופר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו״. במקור יהודי קדום מהמאה ה-11 , שיוחס לשמעון בר יוחאי, נאמר אודות המשיח: "וימות שם משיח בן אפרים וישראל סופדים אותו ואחר כך יגלה להם הקב"ה משיח בן דוד וישראל ירצו לסוקלו ואומר לו שקר דברת שכבר נהרג משיח ואין משיח אחר עתיד לעמוד ויבזוהו שנאמר נבזה וחדל אישים והוא חוזר לו ונכסה מן שנאמר וכמסתר פנים ממנו…" (נסתרות ד'רבי שמעון בר יוחאי, ילניק, בית המדרש ג' ע' פ'). משתקפת כאן התפיסה בדבר קיומם של שני משיחים, שהייתה ההשקפה היהודית שנפוצה בימיו. משיח אחד, בן אפרים או בן יוסף, ימות. אחרי מותו יבוא משיח בן דוד, שעם ישראל יבזוהו והוא יידחה, כנאמר כאן. כאסמכתא לדבריו הוא מצטט מישעיהו נ"ג 3. במהלך תקופה זו בתולדות התיאולוגיה היהודית מופיע לראשונה הרעיון שהקטע אינו מתייחס למשיח אלא לעם ישראל. הראשון שהעלה אותו היה רש"י – רבי שלמה יצחקי. אולם, היות ודעתו עמדה בסתירה להשקפה המסורתית, מפרשים יהודים אחרים בני זמנו הגיבו בחריפות לדבריו. אחד הרבנים שהתנגדו להשקפה החדשה של רש"י היה רבי משה כהן אבן קריספין מקורדובה וטולדו שבספרד (שנת 1350 לערך): "ואני רוצה לפרש הפרשה הזאת על דעת רז"ל שפירשוה על המלך המשיח ואזהר בכל יכולתי לשמר דרך הפשט ולא אדחוק להוציא הפסוק מפשטו ואולי לא יעבור עלי כל כך דחקים וריחוקים מהפכו כמו שעבר עליהם… הנבואה הזאת התנבא בה ישעיה ע"ה על פי יי להודיע לנו עניין המשיח העתיד לבוא ולגאול את ישראל כיצד יהיה ענינו מיום שיעמוד על דעתו עד שיבוא ויגאל אותנו כדי שאם יעמוד שום עומד ויאמר על עצמו שהוא משיח, שנתבונן בדעתנו ונראה בעינינו אם נראה שענינו כמו שאמ' הנביא בנבואה הזאת אז נאמין שהוא משיח צדקנו ואם לאו לא נאמין בו" (מפירוש ר' אבן כריספין). ה"דחקים וריחוקים" שאליהם מתייחס רבי קריספין הם רמז לפירושו של רש"י, שטען שהקטע לא מתייחס למשיח אלא לעם ישראל. רבי משה כהן אבן קריספין קם נגד פירוש זה ועמד על כך שקטע זה מישעיהו מתייחס למשיח; ושהוא נכתב במטרה לעזור בזיהוי המשיח כך שאפשר יהיה להכירו בבואו. מן המאה ה 16- נביא את דבריו של רבי סעדיה אבן דנן מגרנדה (שנת 1500 לערך): "ור' יוסף בן כספי מלאו לבו לומר כי הדורשים זאת הפרשה על המלך המשיח שיב"ב גרמו לתועים לפתור אותה על ישו. והשם יכפר בעדו כי לא דבר נכונה כי רבותי' חכמי התלמוד ז"ל מכוח הנבואה ידברו דבריהם וקבלה יש בידם בעיקרי הפירושים… מדבר ורומז למלך המשיח" (פירוש רבי סעדיה אבן דנן מגרנדה, לפי כתב יד אוקספורד). גם רב זה מתקומם נגד הדעה שישעיהו נ"ג מתייחס לעם ישראל. הוא דורש מפרשני ישראל לשוב לפרשנות התלמודית, שמייחסת את הכתוב למשיח. הוא גם מספק הסבר לכך שרבים החלו לקבל את הדעה החדשה. בתקופה זו התנהלו עימותים פומביים רבים בין רבנים לבין נוצרים, והאחרונים נעזרו בפולמוס זה בישעיהו נ"ג כדי להוכיח שישוע הוא המשיח. מאחר שטענותיהם היו משכנעות, הרבנים התגוננו על ידי כך שהחלו להסב את הקטע לישראל. מאמצע המאה ה 16- יש לנו את כתביו של רבי משה אל שייך, תלמידו של יוסף קארו, מחבר שולחן ערוך. גם הוא תבע מהפרשנים היהודיים לשוב לפירוש המסורתי בכתבו: "הנה ר'ז'ל פה אחד קיימו וקיבלו כי על מלך המשיח ידבר ואחריהם ז"ל נמשוך…"  (מראות הצובאות, פירוש על ספרי הנביאים, דר' משה בן ר' וחיים אלשייך). כתביו של רבי אליה דה וידאס נשתמרו מאותה תקופה בערך. הוא כתב סביבות שנת 1575 על ישעיהו נ"ג 5 כדלהלן: "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו. והכוונה שכמו שהמשיח סובל העונות שלנו עושים לו שיהא מדוכא אם כן מי שירצה שהמשיח לא יהיה מדוכא מעונותיו יסבול וידכה הוא בעצמו" (ראשית חכמה מר' אליהו דה וידאס לפי דפוס ונציה). גם רב זה מייחס את הקטע למשיח ואומר שהמשיח יסבול עקב עוונות העם. הוא מוסיף ואומר שגורל המסרבים לראות בייסורים שסבל המשיח ייסורי תמורה בגלל חטאיהם נחרץ, ויהיה עליהם לסבול בעצמם בעד חטאיהם. גם במאה ה 17- עדיין ניכרה תגובה שלילית לפירושו של רש"י לישעיהו נ"ג, כפי שמתברר מכתבי רבי נפתלי בן אשר אלטשולר (1650 לערך): "ועתה אפרש פסוקים אלו על משיחנו שיבוא במהרה בימינו א'כ'י'ר; ותמיה למה לא פי' רש"י ור'ד'ק על משיח ה' כמו שפירש התרגום" (איילה שלוחה, פירוש נביאים וכתובים לר' נפתלי (הירש) בן ר' אשר אלטשולר). ההשקפה שנוסחה על ידי רש"י, והרב קמחי (הרד"ק) חזר עליה, תפסה עד המאה ה 19- את מקום הפרשנות הקדומה של חז"ל. אולם הניצחון לא היה מוחלט. עדיין היו שקמו נגדה. הרץ הומברג כתב בה"כורם" בשנת 1818: "והעיקר ש\[ישעיהו נ"ג\] על מלך המשיח נאמר שיבוא באחרית הימים לעת רצות ה' לפדות את עמו מקרב גויי הארצות" (הכורם, ביאור על תנ"ך לרבי הרץ הומברג). #### סיכום מכאן שמי שמפרש כי ישעיהו נ"ג עוסק במשיח, אינו נוקט עמדה הזרה ליהדות. הפרשנות היהודית המסורתית מייחסת את הקטע הנ"ל למשיח. הראשון שהסב את ישעיהו נ"ג על ישראל היה רש"י (1105-1040) ואחריו דוד קמחי, הרד"ק (1235-1160). בכך פעלו בניגוד למסורת ישראל בימיהם ובאלף השנים שקדמו להם. כיום הפכה השקפתו של רש"י לשליטה אך היא אינה ההשקפה היהודית המסורתית. אלה שחיו בסמוך יותר לימי ישעיהו, ואשר לא נאלצו להתמודד עם מטיפים נוצריים, ייחסו את הקטע למשיח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** ישעיהו נ"ג, מה הרבנים אומרים על המשיח?, נבואות על המשיח, תשובה לרב --- ### [עשר סיבות לפיהן ישוע חייב להיות המשיח](https://igod.co.il/answer-rabbi/ten-reasons-jesus-messiah/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בתגובה לדברי "יד לאחים" ב"מחפשים 4" עמ' 6-7, החלטנו לתת מענה לטענותיהם ולהעמיד את הדברים על דיוקם. להלן 10 סיבות אשר בגללן ישוע חייב להיות קרבן הכפרה ומשיח צדקנו: #### ישעיהו נ"ג בעמוד 6 נאמר כי בשום מקום בתנ"ך לא מוזכר כי משיח או אדם כל שהוא ישמש כקרבן אשר יכפר על עוונות. למעשה, איפכא מסתברא; פרק נ"ג בספר ישעיהו מהווה אולי את הביטוי המושלם ביותר לכך שעבד ה' (המשיח) ייתן את חייו כקורבן תמים עבור עוונות העם, שנאמר: "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ… "מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל… "וְהוּא חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ" (פס' 4-6, 11-12). מעניין כי לא רק מחברי הברית החדשה האמינו כי פרק זה מנבא על משיח (למשל: מרקוס ט"ו 28; יוחנן י"ב 38; מעשי השליחים ח' 32-33; פטר"א ב' 22-25); גם חז"ל הודו כי הקטע הנפלא מישעיהו נ"ג מדבר על המשיח (למשל: בבלי, סנהדרין צ"ח ע"ב; מדרש רות רבה, פרשה ה'). #### זכריה י"ב באותו עמוד, ממשיכים יד לאחים לטעון כי במקרא אין קשר בין דקירה לבין מותו המכפר של המשיח. אך בזכריה י"ב מתגלה מציאות הפוכה לגמרי לזו שמנסים לצייר ביד לאחים; מפסוקים 9-10 נמצא כי לא זו בלבד שעם ישראל יבין כי המשיח נדקר למענם, אלא שהקטע אף מצביע על כך שהנדקר לא היה אלא אלהים בכבודו ובעצמו! שוב, מעניין לגלות כי לא רק מחברי הברית החדשה תפסו זאת כנבואה משיחית (למשל: יוחנן י"ט 37; התגלות א' 7); גם חז"ל לא נמנעו מלפרש את זכריה י"ב 10 על המשיח (למשל: בבלי, סוכה נ"ב ע"א; ילקוט שמעוני, זכריה י"ב, רמז תקפ"א, המלבי"ם לזכריה י"ב).1 #### קורבן תמים בהמשך, כותבים חברי יד לאחים כי לא ייתכן שישוע יהיה הקרבן לחטאי העם כי הוא לא היה תמים וללא רבב לפני צליבתו. מדוע? כי החיילים הרומיים התעללו בו קודם הצליבה והותירו בו מום (עמ' 6 בכתב העת). זה טיעון מגוחך דווקא בגלל השימוש המסולף והחלקי שעושים יד לאחים בברית החדשה. כתבי הברית החדשה מדגישים כי הפדיון שלנו נקנה "בְּדַם יָקָר שֶׁל־שֶׂה תָמִים שֶׁאֵין־בּוֹ מוּם, בְּדַם הַמָּשִׁיחַ" (פטר"א א' 19). יתרה מכך, בשורת יוחנן י"ט מעלה על נס את העובדה כי החיילים הרומיים לא שברו את עצמותיו של ישוע (פס' 36), בהתייחסות לכתוב בנוגע לשה התמים אשר התבקשו בני ישראל לשחוט ערב יציאת מצרים (שמות י"ב 5-6, 46). כפי שאמרנו, בניגוד לדברי יד לאחים, כתבי הברית החדשה מבקשים להדגיש את היותו של ישוע המשיח תמים וללא חטא: "כִּי אֶת־אֲשֶׁר לֹא־יָדַע חֲטָאָה, אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ, לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים" (קור"ב ה' 21). #### החיתוך של שאול יד לאחים לא מרפים; באותו עמוד (6) הם מוסיפים חטא על פשע כאשר הם מסלפים את הברית החדשה וכותבים: "שאול מתייחס לברית המילה של ישוע (לוקס ב') כ"חיתוך" (אל הפיליפים ג' 2). המונח ביוונית שפאולוס משתמש בה… "פירושה הטלת מום". זו עוד הוכחה, לדבריהם, שישוע לא היה תמים, אלא בעל חטא. הם לא בוחלים מלעשות שימוש נואל במונחים ביוונית למילה "חיתוך" (κατατομήν) ולביטוי "ברית מילה" (περιτομή). הטיעון הזה מתפרק כמו מגדל קלפים ברגע בו פותחים את המקורות ובודקים מה באמת נכתב שם: ראשית, פסוק 2 מהאיגרת אל הפיליפיים אינו מתייחס כלל לישוע המשיח. קראו בעצמכם: "הִזָּהֲרוּ מִן־הַכְּלָבִים הִזָּהֲרוּ מִן־הַפֹּעֲלִים הָרָעִים הִזָּהֲרוּ מִן־הַחִתּוּךְ". יפה מאוד שיד לאחים פונים למקור ביוונית, אך חבל שהם הוציאו את הנאמר מהקשרו ופירשו את המונחים באופן מגמתי ומנוגד לכוונת המחבר. שנית, בניגוד מוחלט למה שכתבו יד לאחים, שאול מעניק קונוטציה חיובית למונח היווני περιτομή כדי לתאר את "בני המילה" (פס' 3) ואפילו משתמש באותה מילה כדי לציין את העובדה שהוא בעצמו נימול (פס' 5); ואם לא די בכך, זה אותו הביטוי שמתאר את ברית המילה של ישוע בבשורת לוקס ב' 21. כלומר, שאול מעניק משמעות שלילית ל"חיתוך" (κατατομήν) ומשמעות חיובית ל"ברית המילה" (περιτομή) – לה שותפים גם ישוע (לוקס ב' 21), גם בני המילה וגם שאול בעצמו (פיליפיים ג' 3, 5). לסיכום, שאול אינו מטיל מום בישוע המשיח, אלא עורך הנגדה בין שני מושגים שונים אשר לאחד קונוטציה שלילית ולשני חיובית (שאול שם עצמו בצד של ישוע כאשר הוא מתאר עצמו באותו ביטוי המתייחס אל מילתו של המשיח). #### מיקום הברית יד לאחים טוענים בסוף עמוד 6 כי ישוע אינו יכול להוות קרבן ראוי מפני שלא הוקרב בשטח בית המקדש – מקום הקרבת הקורבנות. טיעון זה שלול כל היגיון מקראי ואינו מתייחס לכך שהברית שנכרתה בדמו של ישוע מהווה ברית חדשה ולא עוד עולה בבית המקדש, תחת הסדר של ברית סיני. מאז בריאת העולם, כרת ה' מספר בריתות עם בחיריו, כל פעם במקום שונה: אלהים כורת ברית עם נוח ובניו בצאתם מן התיבה (בראשית ט'); ה' כורת ברית עם אברהם לאחר עלייתו מארץ מצרים (בראשית ט"ו); אלהים כורת ברית עם בני ישראל למרגלות הר סיני לאחר קבלת התורה (שמות כ"ד). שימו לב, אף לא אחת מהבריתות האלה נכרתה בבית המקדש! הברית החדשה, כפי שניבא ירמיהו (פרק ל"א), שונה בתכלית מהברית האחרונה שכרת ה' עם ישראל בסיני. ירמיהו מדגיש כי הברית החדשה תהיה: "לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". מדוע שונה? משום ש"הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־ה'" (פס' 32). מחברי הברית החדשה זיהו את הברית החדשה אשר עליה ניבא ירמיהו, כברית שנכרתה בדמו של ישוע המשיח (ראו למשל: מתי כ"ו 28; אל העברים ח' 8-13, י' 16-18). לדאבון ליבנו, חברי יד לאחים טרם מאמינים בכך ולכן אינם משכילים להפנים את ההבדל בין ברית הקורבנות של בית המקדש לבין ברית החסד הנצחית שבישוע המשיח. #### קורבן אחרון את החלק הארי והאחרון במאמרם מקדישים יד לאחים לטענה הבאה (עמ' 7): כיצד ייתכן שישוע היווה את הקורבן האחרון, אם נביאי המקרא מציינים כי כאשר ישוב המשיח, ייבנה בית המקדש ותחודש עבודת הקורבנות? שוב, הטענה לעיל מדגימה נכוחה עד כמה רחוקים חברי יד לאחים מהבנת המסר העולה מכתבי הברית החדשה לאור התנ"ך. הברית החדשה אינה מתעלמת מהקמתו של בית המקדש החדש כאשר ישוב המשיח; אדרבא, ספר התגלות כ"א-כ"ב מתייחס לכך באופן ברור! משום מה, סבורים ביד לאחים כי מי שמאמין בברית החדשה, באופן טבעי דוחה את התנ"ך. אם הם רק היו דורשים בכתבי הברית החדשה מתוך כוונה טהורה וברה, הם היו נוכחים לדעת כי ההפך הוא הנכון; לא זו בלבד שכתבי הברית החדשה מתייחסים לתנ"ך ביראת קודש ומצטטים ממנו מאות פעמים, הם אף מעודדים את המאמינים להגות ולדרוש בו יומם ולילה (למשל: לוקס כ"ד 25-27; יוחנן א' 46, ה' 39, 45-47, ז' 19; רומיים א' 2, ז' 12-16; ט"ז 26; טימ"ב ג' 15-17; אל העברים א' 1; פטר"ב א' 20-21). מרביתו של עמוד 7 במאמר מוקדש לציטוטים מיחזקאל, אשר אליהם נתייחס בעוד רגע. לפני כן, חשוב להעיר כי על-מנת לחזק את עמדתם, הוסיפו יד לאחים רשימה של מראי מקום נוספים אשר לכאורה מדברים על הקרבת עולות וזבחים בבית המקדש לעתיד לבוא. ובכן, בדקנו את מראי המקום האלה (ואנו מזמינים גם אתכם לעשות כן) ומצאנו כי יד לאחים השתמשו בהם כמסך עשן, קרי: חלקם הוצאו לגמרי מהקשרם ומרביתם פשוט אינם מתייחסים לנושא אשר בו עסקינן. הבעיה עם השימוש ביחזקאל כהשוואה לברית הקורבנות של סיני, אינה קשורה דווקא לברית החדשה; חוקרי המקרא מסכימים כי תיאור המקדש ביחזקאל, לרבות סדר הקרבת הזבחים, שונים מהתיאור בתורת משה (ויש שיאמרו, אף סותרים אותם). דהיינו, נהיר כי יחזקאל מתכוון למשהו אחר וחדש שלא היה קודם לכן; משהו שייתכן וספר התגלות הצליח לשים עליו את ידו בפרקיו האחרונים. בנוגע להקרבת העולות והשלמים, כמתואר ביחזקאל פרקים מ"א-מ"ה, חשוב להזכיר כי הביטוי "ברית" מופיע שם פעם אחת בלבד (פרק מ"ד 7) ובקונוטציה שלילית ביותר הקורצת לירמיהו ל"א 32. רוצה לומר, בכל תיאור בית המקדש והקרבת העולות, לא מתייחס יחזקאל אף לא פעם אחת, לחידוש ברית סיני אשר אותה הפרנו חדשות לבקרים. לכן, אין שום סיבה להניח מהטקסט כי הוא טומן בחובו ערעור על תוקפה של הברית החדשה אשר נכרתה בדמו של ישוע המשיח. יתרה מכך, ידוע מהמקרא כי הקרבת הקורבנות התקיימה זמן רב לפני ברית סיני (למשל, בספר בראשית, פרקים: ד', ח', י"ב, כ"ב)2 ואין שום סיבה להניח כי אינה יכולה להתחדש בעתיד, מבלי לפגוע או להוריד מערכה של הברית החדשה. אדרבא, מאל הרומיים ג' 25, פטר"א א' 10-12 ומאל העברים י"א, נמצא כי קרבנו של ישוע המשיח היווה תקווה ומזור לא רק לדורות שאחריו, כי אם גם לדורות אשר קדמו לו. חברי יד לאחים אינם מבינים כי העובדה שהנביאים מדברים על הקמת בית המקדש וחידוש עבודת הקורבנות, אינה בהכרח קשורה לברית סיני או לברית החדשה (הרי מצאנו כי יחזקאל אינו מתייחס לאותה ברית בפרקים האלה). במילים אחרות, בחידוש הקורבנות במקדש אין כדי לבטל את הברית החדשה בישוע המשיח, ראש האמונה ומשלימה. #### מנחה רצויה חשוב להזכיר לחברי יד לאחים דבר נוסף; עוד לפני תקופת בית שני, טענו הנביאים כי אלהים מאס בזבחים ובעולות אשר הקריבו הכהנים (למשל: ישעיהו א'; מיכה ו'; מזמור מ', נ"א). למעשה, מודים חז"ל כי בדיוק בעת צליבתו של המשיח ישוע, חדל אלהים מלקבל את הקורבנות כמנחה רצויה: "ארבעים שנה קודם חורבן הבית, לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן…" (בבלי, מסכת יומא ל"ט ע"ב). מעניין כי קיפא, הכוהן הגדול באותה עת, הבין לאן נושבת הרוח, "וַיִּנָּבֵא אֲשֶׁר יָמוּת יֵשׁוּעַ בְּעַד הָעָם. וְלֹא־בְעַד הָעָם לְבַדּוֹ, כִּי גַם־לְקַבֵּץ אֶת־בְּנֵי הַאֱלֹהִים הַמְפֻזָּרִים וְהָיוּ לַאֲחָדִים" (יוחנן י"א 51-52). חבל כי מה שהיה נהיר לכוהן הגדול בבית המקדש השני ולחז"ל בתלמוד, אינו ברור מספיק לחברי יד לאחים, אשר ממשיכים להיאחז בכל כוחם בקרנות המזבח במקום להרפות ולהיכנע לאלהים ברוח ובאמת – דרך ישוע בן-דוד, משיח צדקנו. #### עיתים וזמנים היבט נוסף אשר ממנו מתעלמים מחברי המגזין, קשור למועד הופעתו של המשיח. הן לפי התנ"ך (למשל, בדניאל ט') והן על-פי כתבי חז"ל (בבלי, עבודה זרה ט' ע"א; סנהדרין צ"ט ע"א), היה על המשיח לבוא לפני חורבן בית המקדש השני. ביד לאחים מסרבים להודות בכך – דבר המותיר בידינו שתי ברירות בלבד: 1) או שהמקרא וחז"ל טעו בחישובם; 2) או שיד לאחים טועים במסקנתם. האם ייתכן כי המשיח אכן בא בדיוק בזמן וחברי יד לאחים פשוט ממאנים להכיר בכך? #### היכן הכפרה? לאורך המגזין כולו, ממשיכים יד לאחים להתגאות בכך שהם שומרים את התורה אשר ניתנה בברית סיני. האמת היא שגם אם היו רוצים בכך, היה הדבר פשוט בלתי אפשרי מפני שהחלק הארי של מצוות התורה עוסק בהקרבת עולות וזבחים ובדיני הכוהנים והמשכן (למעשה, עיון בויקרא כ"ג ובבמדבר כ"ח-כ"ט מגלה כי מצוות כל החגים – לרבות שבת וראש חודש3 – כוללות בתוכן הקרבת זבחים לה'. כלומר: אפילו את החגים איננו מציינים כיום לפי תורת משה). במילים אחרות, אם המשיח ישוע לא בא, אנו בבעיה חמורה בכל הקשור ליחסינו עם אלהים. כפי שאמר ישעיהו (נ"ט 2), עוונותינו וחטאינו מפרידים ביננו לבין ה' וכעת, כאשר אין לנו, לא בית מקדש ולא הקרבת קורבנות, מהי הדרך המקראית אשר בה נוכל להתרצות לפני האל? יד לאחים נמצאים אפוא בצרה גדולה מפני שהם מסרבים להכיר בפתרון שהביא ה' בפי ירמיהו, דהיינו: בברית החדשה. ירמיהו ניבא באופן מפורש: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי" (ל"א 31-32). למרות הדברים הברורים, מעדיפים חברי יד לאחים לנסות ולדבוק באותה ברית אשר הופרה, זאת במקום לקבל את דרכו של אלהים ולהיכנע לבריתו החדשה במשיח ישוע. האם אינם זוכרים כי "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי־אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי־מָוֶת" (משלי י"ד 12)? לאמיתו של דבר, זו אינה הפעם הראשונה שבה בני עמנו מעדיפים לבטל את דרך ה' על פני דרכם שלהם. יחזקאל תיעד זאת באופן ברור: "וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי. שִׁמְעוּ־נָא בֵּית יִשְׂרָאֵל, הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן? הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ" (י"ח 25). נכון, לא קל לבלוע את הגאווה ולהיכנע לאלהים חיים, אך עם-זאת, אין בידינו ברירה אחרת… #### יקהת עמים כאשר דורשים בנבואות מפתח משיחיות במקרא, מגלים על נקלה כי המשיח בא לא רק להשיב את עם ישראל לאלוהיו, כי-אם לקבץ אליו את כלל משפחות האדמה. אמת זו נאמרה כבר לאברהם אבינו בבראשית י"ב 3 והובנה כהלכה על ידי מחברי הברית החדשה (ראו למשל: יוחנן א' 29, ג' 16 י' 16, י"א 52; רומיים י"א; גלטיים ג'; יוח"א ב' 2). כאמור, נקודה זו עוברת כחוט השני לאורך התנ"ך כולו. כעת נבחן זאת לאור שלושה קטעי נבואה מפורסמים: נפתח עם בראשית מ"ט 10, שם מברך יעקב אבינו את יהודה, ואומר לו: "לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". דהיינו, השלטון והחקיקה לא יסורו/יילקחו מידיה של יהודה עד שיבוא שילה (=מלך המשיח, ע"פ חז"ל)  ולו – למלך המשיח – יקהת (כלומר: יישמעו/ייציתו/יכנעו/ידרשו)  עמים. על כך שהשם "שילה" מזוהה עם אחד משמותיו של המשיח, ניתן לקרוא במסכת סנהדרין צ"ח, ע"ב, שם נאמר מפורשות: "ורבי יוחנן אמר: למשיח, מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר: 'עד כי יבא שילה'". לעניינו, שני הדברים החשובים אשר ניתן ללמוד מקטע זה הם: 1) כאשר יבוא "שילה", ידרשוהו דווקא הגויים; 2) שילה מזוהה ע"י חז"ל עם שמו של מלך המשיח. הקטע הבא לקוח מפרק העוסק כמעט כולו בביאת המשיח – ישעיהו י"א 10: "וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד". ברור מהקטע הזה כי הגויים הם אלו אשר ידרשו לשורש ישי. אך הבה נברר מיהו אותו "שרש ישי אשר עמד לנס עמים". שימו לב לפרשנותו הבלתי מתפשרת של רש"י: 1) "לנס עמים – יהיה הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום"; 2) "שורש ישי – משיח היוצא משורש ישי". שורש ישי אם-כן איננו מזוהה, אלא עם המשיח בכבודו ובעצמו. ומעניין ביותר שאותו משיח, לפי הקטע, ימשוך אחריו דווקא את הגויים, אשר מצידם ידרשוהו וילכו אחריו. הקטע השלישי והאחרון לקוח מישעיהו מ"ט 3-6: "וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לא \[לוֹ\] יֵאָסֵף, וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי \[וּנְצוּרֵי\] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". הבה נברר ונבאר 3 דברים חשובים מקטע מדהים זה: 1) מיהו אותו "עבדי" אשר מנהל שיחה כה גלויה עם ה'?; 2) על מה מלין אותו עבד ועל מה הוא כואב?; 3) מהי התשובה אשר נותן לו ה' בפסוק האחרון בקטע? 1\) לדאבוני, בחרו הפרשנים המסורתיים (רש"י, מצודת דוד ומצודת ציון) להתחמק מן המובן מאליו ולכן לא הודו כי העבד אשר עימו משוחח ה' איננו אלא מלך המשיח. אך בירור מעמיק יותר מגלה כי אין מנוס ממסקנה זו. הביטוי "אור גוים" מופיע במקרא פעמיים בלבד, ושתיהן מתוך אותו ספר: א- ישעיהו מ"ב 6; ב- וישעיהו מ"ט 6. באופן מפתיע, ההקשר בשני המקרים האלו הינו משיחי באופן מובהק. והנה, כאשר מחפשים את הפרשנות המסורתית לישעיהו מ"ב 6, מגלים כי אחד מן הפרשנים עזר אומץ והעיז לומר כי "קראתיך בצדק – על המשיח יאמר, מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקיים" (מצודת דוד). אם-כן, לפי מצודת דוד, המשיח בעצמו, הוא מי שאמור להאיר את עיני הגויים. ואם ישעיהו מ"ב 6 עוסק במשיח, אין סיבה לא להניח שגם ישעיהו מ"ט 6 (כאמור, הקטע השני והאחרון עם הביטוי "אור גוים") ידבר על מלך המשיח. 2\) לאחר שמצאנו כי עבד ה' אשר עימו מדבר ה' איננו אלא המשיח, הבה נברר על מה הוא מלין בפנייתו לה'. כאמור, בפסוק 4 מצר עבד ה' ואומר: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי". רש"י אומר: "ואני אמרתי – לריק יגעתי כשראיתי שאני מוכיחם ואינם שומעים". רוצה לומר, העבד חושש כי עבודתו הקשה היתה לשווא משום שישראל אינם שומעים בקולו ואינם נאספים אחריו. כואב לו כי דווקא עמו אינו שומע אליו והוא מן הסתם חש מאוכזב ומתוסכל. 3\) אך התקווה לא מאחרת לבוא כאשר עונה לו ה': "וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי \[וּנְצוּרֵי\] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". רש"י ומצודת דוד מסכימים ואומרים פחות או יותר את אותו הדבר: "נקל מהיותך וגו' – מתנה קטנה היא בעיני שתהא לך זאת לבדה שתהא לי עבד להקים את יעקב ולהשיב אלי נצורי ישראל והנני מוסיף לך עוד ונתתיך לאור גוים" (רש"י). במילים אחרות, ה' מבקש לעודד את המשיח וכביכול לומר לו: אל תתאכז מכך שישראל עדיין אינם הולכים אחריך; הלא קל מדיי עבורי שרק ישראל יפנו אליך; תוכניותיי גדולות יותר: קודם הגויים ידרשוך, אח"כ גם ישראל יצטרפו. חשבו ברצינות, האם יש עוד רב יהודי, זולת המשיח ישוע, אשר אחריו נמשכים המוני הגויים ואשר בזכותו הם מכירים ומוקירים את התנ"ך?.. \[1\] חז"ל אמנם פירשו את הקטע על משיח בן יוסף שיבוא וימות, אך למגינת לבם ייתכן ושכחו כי ישוע נודע בארץ גם כמשיח בן יוסף (מתי א' 16; לוקס ג' 26, ד' 22). \[2\] יש שיוסיפו גם את יונה (א' 16) ואיוב (פרק מ"ב 8). \[3\] במדבר כ"ח 9-11. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, נבואות משיחיות, תשובה לרב --- ### [טבח התמימים (מתי ב 16-18) - תגובה לרב דניאל עשור](https://igod.co.il/answer-rabbi/massacare-innocents-reply-rabbi/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בספרו של דניאל עשור כתוב בעמ' 356: "הפסוק בתנ"ך (ירמיהו לא' טז') 'קול ברמה נשמע' מדבר על גלות השבטים המכונים בשם אפריים, ושבט בנימין, שגלה עם יהודה אח"כ. סופו של הפסוק הוא: 'ושבו בנים לגבולם' ולא מתכוון להריגת תינוקות בבית לחם, כפי שטוען מתי, ואשר מעולם לא התרחשה ואין לה שום תיעוד היסטורי, עדות או ראייה כל שהיא." #### תגובה לטענתו של הרב עשור טענתו הראשונה של דניאל עשור היא כי הברית החדשה טוענת בטעות שהפסוק מירמיהו ל"א 15 התגשם בטבח התמימים בהנהגת הורדוס. טענתו השנייה היא כי טבח התמימים כפי שהוא מתואר בברית החדשה מעולם לא התרחש משום שאין לו תיעוד היסטורי חיצוני לברית החדשה. ראשית הבה נבחן את טענתו הראשונה: כַּאֲשֶׁר רָאָה הוֹרְדוֹס כִּי הֵתֵלּוּ בּוֹ הַחֲכָמִים רָגַז עַד מְאוד וְשָׁלַח לַהֲרוג אֶת כָּל הַיְלָדִים שֶׁבְּבֵית לֶחֶם וּבְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ, מִבְּנֵי שְׁנָתַיִם וָמַטָּה, לְפִי הָעֵת אֲשֶׁר קָבַע מִפִּי הַחֲכָמִים. 17אָז נִתְקַיֵּם הַנֶּאֱמָר בְּפִי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: 18א "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם כִּי אֵינָם." (מתי ב' 16-18). מתי מצטט מירמיהו ל"א 15. בהקשר המקורי ירמיהו מדבר על אירוע שעתיד היה להתרחש תוך זמן קצר, עם היציאה לגלות בבל. הצעירים שנשלחו לגלות עברו ליד העיר רמה. לא רחוק מרמה נמצא קבר רחל, שמסמלת בתנ"ך את האימהות היהודית. בזמן שהבבלים הוליכו את השבויים הצעירים לבבל יצאו האימהות מרמה ובכו על הבנים שלא יראו עוד לעולם. ירמיהו תיאר זאת כ"רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ ד מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י ה אֵינֶֽנּוּ". רחל המקוננת הייתה סמל לאימהות היהודיות שבכו על בניהן. זו הייתה כוונת ירמיהו ל"א 15. פסוק זה מצוטט בברית החדשה בגלל נקודת דמיון אחת. אין מדובר בהתגשמות מילולית וגם לא בסמליות-נבואית מובהקת, אלא שימוש בפסוק בגלל מכנה משותף אחד עם האירוע המתואר. במקרה שעליו מסופר בברית החדשה ,נקודת הדמיון היא האימהות היהודיות שבכו על הבנים שאותם לא יראו עוד, מכיוון שהורדוס ערך טבח בכל הבנים הזכרים בבית לחם מגיל שנתיים ומטה. שוב בכו אימהות יהודיות על בניהן. כל שאר הפרטים שונים. בירמיהו מדובר על מה שהתרחש בבית לחם, דרומית לירושלים. בירמיהו הבנים עדיין חיים אבל הולכים לגלות, במתי הבנים מתים. בגלל נקודת הדמיון היחידה כפי שצוין לעיל, הברית החדשה עושה שימוש במובאה מהתנ"ך. לכן, הטעות היא של הרב עשור בלבד. אין מדובר פה בהתייחסות להתגשמות ישירה-מילולית-פשוטה של הכתוב בירמיהו. אלא בשימוש במובאה תנ"כית עקב נקודת דמיון. #### ![800px-codex_tchacos_p33](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/800px-Codex_Tchacos_p33-195x300.jpg "800px-codex_tchacos_p33 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")עתה, מה בנוגע לטענתו השנייה של הרב עשור? קודם כל ההנחה הבסיסית בטענתו היא שגויה. הרב עשור מניח כי העדות של הברית החדשה לבדה היא פסולה וזקוקה לאישור חיצוני. מדוע הוא מניח זאת? כנראה הרב עשור לא מודע לכך שכאשר היסטוריונים ניגשים לכתבי הברית החדשה הם לא מסתכלים עליהם ככתבים דתיים אלא כמסמכים היסטוריים הכתובים בשפה היוונית. התיעוד של הברית החדשה הוא תיעוד היסטורי לכל דבר. ודרך אגב הברית החדשה היא הספר הכי אמין מבחינה היסטורית מכל הכתבים והמסמכים אשר בידינו מהעת העתיקה. הן מבחינת מספר כתבי היד והן מבחינת קרבתם הזמנית לכתבים המקוריים. באשר לטענה עצמה, ראשית, דווקא כן יש תיעוד בספרות חיצונית (Protoevangelium of James \\ Codex\_Tchacos שנת 145 לספירה). אך גם אם לא היה, אמנם במחשבה ראשונית זה נראה מאוד מוזר שאירוע כזה לא יתועד, אך בבחינה יותר עמוקה של העובדות והנסיבות זה לא מוזר בכלל. ראשית, בית לחם הייתה עיירה יחסית קטנה. לכל היותר חיו שם כמה אלפים בודדים של אנשים בכמה מאות משפחות. מתוך כל אלה ובהתחשבות בשיעור הילודה וגם התמותה של הילדים, להנחת חוקרים היסטוריים כמות התינוקות הזכרים מתחת לגיל שנתיים שהיו בבית לחם היתה לא מאוד גדולה, כנראה לא יותר מכמה עשרות לכל היותר. בתקופת בית שני, ובעיקר ביהודה לאור נוכחות הרומאים ושלטונו האכזר של הורדוס, היו הרבה מקרי רצח ומוות גם בקנה מידה נרחב יותר כמו הוצאתם להורג של אישתו, הכוהן הגדול ושלושה מבניו, ישנם תיעודים של הרבה מהזוועות שהורדוס עשה הכוללים רצח של בעלי מעמד ואף של מאות ולעיתים גם אלפי אנשים בבת אחת. לכן אין זה מוזר בכלל שהרצח של כמה עשרות בודדות של תינוקות בעיירה קטנה מחוץ לירושלים לא תועדה בספרי ההיסטוריה, וזאת על אף הזוועה של המקרה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תשובה לרב --- ### [הרבנים טוענים שאפשר לקבל סליחת חטאים וכפרה ללא דם](https://igod.co.il/answer-rabbi/rabbis-claim-forgiveness-sin-not-sacrifice/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אין כל ספק שקורבן דם הוא צורת הכפרה החשובה והעיקרית בתנ"ך. הדם הוא חיוני, בסיסי ואין לו תחליף. היות שקורבנות דם הם הלב והנשמה של הכפרה בתנ"ך, הברית החדשה מצהירה שללא שפיכת דם אין כפרה. התלמוד מלמד שבמסגרת הקורבנות, הדם הוא זה שבכוחו לכפר. בכתובים, אם תיקח את הדם, כל נושא הכפרה על פי הכתובים יקרוס. לפני שנפנה לבדוק אם אלוהים ציווה בתנ"ך על צורות שונות של כפרה, הבה נבדוק קודם את מידת חשיבותה של כפרת הדם כפי שהיא עולה מהתנ"ך. רק אז נוכל לבחון את מידת הדיוק של הדברים שנאמרים בנושא בברית החדשה, באיגרת לעברים, "על פי התורה כמעט הכל מטוהר בדם, ובלא שפיכת דם אין מחילה" (עבר' ט' 22). משחר ההיסטוריה האנושית התורה מתעדת שבני אדם העלו קורבנות לאלוהים, אם היה זה ביוזמה שלהם או על פי מצוות אלוהים. בספר בראשית מסופר על קורבנות מן החי שאלוהים העלה עבור הבל, נוח, אברהם ויעקב. אבל הסיפורים האלה אינם מוכיחים כל דבר, משום שאין בהם כל אזכור מפורש לכך שהם סיפקו סליחה. יהיה קשה להוכיח בעזרתם ששפיכת דם עומדת במרכז אמונתם של האבות. הדם הוא חשוב, כן; מרכזי, לא. אבל כשמגיעים לספר שמות המצב מתחיל להשתנות. שפיכת הדם – על פי מצוות אלוהים – הופכת לנושא מרכזי. ערב יציאתם של בני ישראל ממצריים היה זה דמו של שה הפסח, שנמרח על משקוף הבית ועל המזוזות, ששימש אות למלאך המוות. "והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם ופסחתי עליכם. ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצריים" (שמות י"ב 13). המצווה של אלוהים היתה מפורשת ומפורטת: ויקרא משה לכל זקני ישראל, ויאמר אליהם, "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם, ושחטו הפסח. ולקחתם אגודת אזוב, וטבלתם בדם אשר בסף, והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר. ועבר ה' לנגף את מצריים, וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגף". #### שמות י"ב 21-23 בחג הפסח הראשון, רק דמו של שה הפסח שנזבח הפריד בין חיים למוות. בשמות כ"ד מתואר ציון דרך נוסף בתולדות העם: כריתת הברית בינם לבין אלוהים. גם האירוע הזה נחתם בדם. בתורה נאמר שמשה הסביר לעם את מצוותו של אלוהים ואת דרישותיו, וכי הם הגיבו במילים, "כל הדברים אשר דיבר ה' – נעשה" (שמות כ"ד 3). וישלח \[משה\] את נערי בני ישראל, ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים. וייקח משה חצי הדם, וישם באגנות, וחצי הדם זרק על המזבח. וייקח ספר הברית, ויקרא באוזני העם ויאמרו, "כל אשר דיבר ה' – נעשה ונשמע". וייקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר, "הנה דם הברית אשר כרת ה' עימכם, על כל הדברים האלה". #### שמות כ"ד 5-8 משה זרק את הדם על העם, ובכך הבהיר מעל לכל ספק שהברית הזאת נחתמה בדם.164 אין ספק שהטקס היה מאוד חשוב, ותהיה זאת טעות להמעיט בערכו של הדם ובמקום שהיה לו באמונתם של אבותינו. תרגום אונקלוס, התרגום החשוב ביותר של התורה לארמית, ששימש בבתי הכנסת במאות הראשונות לספירה, הוסיף לשמות כ"ד 8 את המילה לכפרה, "וייקח משה את הדם, ויזרוק על המזבח לכפרה על העם".64א כמה מעניין! המסורת הרבנית שמשתקפת בתרגום אונקלוס הרחיקה לכת מעבר למה שנאמר מפורשות בכתובים, והצהירה שהדם ניתן ככפרה בעד העם. זוהי הוכחה לכך שהרבנים בתלמוד והבאים אחריהם הבינו היטב שהדם והכפרה קשורים זה בזה.165 הרי זה כאילו יש קשר מנטלי בין המילים "דם" ו"כפרה", כפי שיש קשר מיידי בין מילים כמו "בעל" ו"אשה", או "מייקל ג'ורדן" ו"כדורסל". קורבנות דם וכפרה מתאימים זה לזה כמו יד לכפפה. אם כך, כבר בספר שמות יש שני אירועים מרכזיים שקשורים בשפיכת דם: הראשון, חג הפסח. השני, אישור הברית שאלוהים כרת עם עמו. לכן אין כל פלא שהדם הותז על הכוהנים ועל המזבח במהלך הקדשתם לאלוהים. התהליך היה כזה: הועלו קורבנות כפרה לאלוהים (שמות כ"ט 33), ודמם של בעלי החיים שהוקרבו שימש במהלך הטקס שבו הוקדשו הכוהנים והמזבח. כך מתואר הטקס בשמות כ"ט 20, "ושחטת את האיל, ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אוזן אהרון ועל תנוך אוזן בניו הימנית, ועל בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית, וזרקת את הדם על המזבח סביב". מדוע היה צריך לזרוק או "לתת" דם? יש לכך לפחות שתי סיבות: ראשית, הכוהנים והמזבח לקחו חלק ישיר בכפרה שסופקה לעם ישראל, ולכן שניהם הוקדשו באמצעות דם. שנית, הדם סיפק טיהור גם לכוהנים וגם למזבח.166 הדברים האלה רק מבהירים כמה חיוני היה חלקו של הדם בכל עניין הקורבנות.167 נמשיך עם ספר שמות, הקטע החשוב הבא הוא בפרק ג' פס' 10. זוהי ההתייחסות הראשונה בחומש ליום הכיפורים, "וכיפר אהרון על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם, קודש קודשים הוא לה' ". מדהים! ההתייחסות הראשונה לכפרה שאמורה להתרחש ביום הכיפורים אינה מזכירה דבר בנוגע לתפילה, למעשים טובים, לצום. אפילו מילה אחת לא נאמרת כאן על חזרה בתשובה, ככל שהדברים האלה הם חשובים וחיוניים.168 אבל התורה מדברת רק על דם. מדוע? משום שטקסי הכפרה קשורים קשר הדוק בדם. אם מוותרים על הדם, אין כפרה. בנקודה זו מן הראוי לפנות לוויקרא ט"ז, שם מתועדים בפרוטרוט דיני יום הכיפורים. פרק זה מבהיר שהדם הוא חיוני ומרכזי. הפרק מדבר על הטקסים שהכוהן הגדול צריך לערוך ביום הזה: ולקח מדם הפר, והיזה באצבעו על פני הכפורת קדמה, ולפני הכפורת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו. ושחט את שעיר החטאת אשר לעם, והביא את דמו אל מבית לפרוכת, ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר, והיזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת וכיפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, וכן יעשה לאוהל מועד השוכן איתם בתוך טומאתם… ויצא אל המזבח אשר לפני ה', וכיפר עליו, ולקח מדם הפר ומדם\[ השעיר, ונתן על קרנות המזבח סביב. והיזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים, וטיהרו וקידשו מטומאת בני ישראל. #### ויק' ט"ז 14-16,18-19 אם כך, קודש הקודשים, המקום הקדוש ביותר עלי אדמות, המקום שבו הבטיח אלוהים להתגלות לעמו (ראה ויק' ט"ז 2), טוהר מטומאת בני ישראל באמצעות דם, בדיוק כמו המזבח ואוהל מועד. כל מה שהיה קשור בכפרה ובטיהור – נעשה בדם.169 אחזור ואומר, אלוהים ציווה שיום אחד יוקדש לכפרה על כל העם, ובמוקד הטקסים שנעשו במהלך היום הזה היה הדם. היה מקום אחד שבו אלוהים הבטיח להתגלות לעם (המשכן ומאוחר יותר המקדש), ומקום אחד שאליו נדרש העם להביא את קורבנותיו (המזבח), ושני אלה טוהרו באמצעות דם. אל לנו להמעיט בחשיבותו של הדם. לאורך כל ספר ויקרא, הספר שמתמקד בקורבנות ובכפרה, בכל פעם שמוזכר עניין הכפרה (ארבעים ותשע פעם בסך הכל), הוא תמיד קשור בקורבנות דם (ראה להלן לגבי ויק' ה' 11-13). הפסוק שמסביר את הסיבה לכך נמצא בפרק י"ז 11, "כי נפש הבשר בדם הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר".170 כמובן שאני מודע לכך שמתנגדי המשיחיות מנסים להמעיט בחשיבות מה שנאמר בוויקרא י"ז 11, בטענה שההקשר של הפסוק מבהיר שמדובר באיסור על אכילת דם (ראה פס' 10), ושוויקרא י"ז 11 בסך הכל מסביר מדוע אכילת דם היא אסורה – משום שהוא שימש לצורך כפרה. אבל מתנגדי המשיחיות מדגישים שוויקרא י"ז 11 אינו מלמד שדם הוא הדרך העיקרית או הדרך היחידה לכפר.171 למרבה הצער, בזמן שמאשימים את היהודים המשיחיים בכך שהם מתעלמים מן ההקשר של ויקרא י"ז 11, במציאות יש לנו מתנגדים שבעצם אינם שמים לב לפסוק עצמו. רש"י אמר, "כי נפש הבשר של כל בריה – בדם היא תלויה, ולפיכך נתתיו על המזבח לכפר על נפש האדם. תבוא נפש ותכפר על הנפש". במילים אחרות, לקורבן הדם יש תפקיד כה חשוב ומרכזי בתורה משום שהוא פעל על עיקרון התחליף, כלומר חיים תמורת חיים. במדרש קדום על ויקרא א' 2 נאמר רבי ג' ה' הרץ, בפירושו לוויקרא י"ז 11, מציין, "השימוש בדם, שמייצג חיים, במהלך טקסי הכפרה, מסמל את המסירה המוחלטת של חיי המקריב לאלוהים, ומרמז שהכניעה של האדם לרצון אלוהים מביאה מחילה".173 בנוגע לוויקרא י"ז 11 אמר חוקר התנ"ך המשיחי ג'והן א' הארטלי: שפיכת דמה של חיה הוא גם חשוב. הדם מייצג את נפש החיה, את "חייה". המקריב הזדהה עם החיה כשסמך את ידיו על ראשה; באמצעות מחווה זאת המקריב מכיר בכך שהחיה, במותה, תיקח את העונש שמגיע לו על חטאיו. יש להדגיש ששיטת הקורבנות מכריזה בראש חוצות שהעונש על החטא הוא מוות. לכן יש צדק במסירת נפש על המזבח בעד חייו של המקריב.174 לכן אין כל פלא שהרבנים בתלמוד הרבו להשתמש בטקסט של ויקרא י"ז 11 כדי להוכיח שכוחם המכפר של הקורבנות מצוי בדמם. במספר מקומות בספרות התלמודית – עלי לציין שבכמה מקורות ברי סמכא – נאמר ש"אין כפרה אלא בדם", בדיוק כפי שנאמר באיגרת לעברים ט' 22. כמה מהמלומדים היהודים המובילים (ראה להלן) טוענים שמחבר האיגרת לעברים בעצם חזר על הגישה היהודית שהיתה מקובלת בימיו בקנה מידה עולמי כשכתב ש"בלא שפיכת דם אין מחילה".175 היטיב לתמצת את זה חוקר הברית החדשה, הארולד אטרידג', כשאמר שמילים אלה "מהוות פתגם פולחני שמוכר היטב במסורת היהודית".176 בהקשר של קורבנות מן החי שאלו הרבנים – ובמיוחד כפי שהדבר מנוסח בוויקרא א' 4 ("וסמך ידו על ראש העולה, ונרצה לו לכפר עליו"): וכי סמיכה \[של הידיים על הקורבן\] מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם? שנאמר (ויקרא יז): כי הדם הוא בנפש יכפר! …וכי תנופה \[של הקורבן\] מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם? שנאמר, "כי הדם הוא בנפש יכפר" \[שוב, ויק' י"ז 11\] (בבלי, יומא ה א. ראה גם את הניסוח הזהה בבלי, זבחים ו א; בבלי, מנחות צג ב; סיפרא ד ט).177 "אבל", תשאל, "האם התלמוד אינו מלמד שהכפרה שהקורבנות מספקים נמצא רק בדם? במילים אחרות, התלמוד אינו יוצא בהצהרות כוללניות בנוגע לקורבנות, וגם אינו מלמד שהקורבן גלום בדם. התלמוד פשוט אומר שכוחם המכפר של הקורבנות נמצא בדם. זה ההסבר ששמעתי מפי הרבי שלי". הרבי שלך לא טעה לגמרי, משום שהסביר לך את ההקשר המיידי. אבל רבנים אחרים טענו שהמונח הרווח "אין כפרה אלא בדם" משקף תפיסה רחבה יותר. לכן הצהיר פרופסור גזה ורמס מאוקספורד, אחד החוקרים היהודים החשובים ביותר של מגילות ים המלח, ש"לפי התפיסה היהודית, לא יכולה להיות כפרה בלי שדם ישפך. גם פרופסור ברוך לוין, בפרשנותו לספר ויקרא מטעם ה-Jewish Publication Society, כתב, "כפרה באמצעות פולחן דם מן החי היא הדרישה הבסיסית למי שמעוניין להבטיח את מחילתו של אלוהים. כדברי הרבנים:  'אין כפרה אלא בדם' ".179 שוב, כל זה משום שקורבנות דם פעלו על העיקרון של חיים תמורת חיים, קורבן חיה תמימה שהועלה במקומו של החוטא הנושא באשמה. זו הסיבה שהדם היה צריך להישפך.180 התפיסה הזאת היכתה שורשים כה עמוקים בנפש היהודית, עד כדי כך שעד עצם היום הזה, המוני יהודים אורתודוקסים ברחבי העולם שופכים את דמו של בעל חיים בערב יום כיפור (ובחוגים מסוימים בערב ראש השנה). הם נוהגים לקחת תרנגול חי (עבור הגברים) או תרנגולת (עבור הנשים), להניף אותם שלוש פעמים מעל לראשו של המקריב, ולומר, וכשהם לוקחים את בעל הכנף לשוחט מיד בתום הטקס הזה, הם תופסים את מותו כתחליף אישי וככפרה על עוונותיהם. כמובן שאני מודע לכך שהרבנים בתלמוד טענו שלאחר חורבן הבית החליפו התפילה, התשובה והצדקה את הקורבנות (ראה דיון שלי בנושא להלן). אבל אני משיב כאן בפשטות לטיעון שלך, שהתורה עצמה סיפקה צורות חלופיות של כפרת עוונות. תוך כדי כך אני מבקש להבהיר שאין ושמעולם לא היה תחליף לדם. הרעיון הזה מתומצת בקטע חשוב בדברי הימים א', אחד הספרים האחרונים בתנ"ך שהועלו על הכתב. בפרק ו', פסוקים 33-34 נאמר: ואחיהם הלויים נתונים לכל עבודת משכן בית האלוהים. ואהרון ובניו מקטירים על מזבח העולה ועל מזבח הקטורת לכל מלאכת קודש הקודשים, ולכפר על ישראל ככל אשר ציווה משה עבד האלוהים. שוב, שים לב שכשמזכירים את הכפרה, היא אינה מקושרת בדרך כל שהיא לתפילה, לחזרה בתשובה או למעשי צדקה וחסד. אומנם מדובר בעקרונות חשובים וחיוניים ביותר, שכן יש להם השפעה רבה על המעמד שלנו בעיני אלוהים, אבל כשהתנ"ך מדבר על כפרה ועל ריצוי, הוא מזכיר לצידם את הקורבנות והעולות. אפילו ההשקפה הרבנית המסורתית הכירה בכך שבזמן שבית המקדש היה קיים, הכפרה ניתנה רק דרך קורבנות מן החי (אני לא חולק על הרבנים בנקודה זו, אלא על כך שתפילה וחזרה בתשובה מחליפות לדעתם את הקורבנות, מאז שבית המקדש נחרב). זו הסיבה שהרמב"ם כתב בעיקרי האמונה שלו, שעכשיו, בזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה- אין שם אלא תשובה. התשובה מכפרת על כל העבירות" \[משנה תורה, הלכות תשובה, א ג. ההטיה לא מופיעה במקור\]. בדרך זו הדגיש הרמב"ם את מה שנאמר בתלמוד הבבלי, במסכת ברכות נה א (ובמקומות נוספים. ראה גם בבלי, סוכה נה ב; בבלי, חגיגה כז א): "כל זמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על ישראל. ועכשיו, שולחנו של אדם מכפר עליו".184 בקרב חוקרי הכתובים, גם היהודים וגם הנוצרים והמשיחיים, כמעט שאין מחלוקת בעניין זה: כל עוד המקדש עמד על תילו, קורבנות דם היו הדרך העיקרית והיחידה שבה כיפר עם ישראל על עוונותיו. פרופסור אפריים אורבך, אחד המומחים המובילים בתחום הספרות הרבנית, אומר בדיונו של תפיסת המוות ככפרה (הרעיון שמותו של האדם משלם את מחירם המלא של חטאיו): שיטתם של ר' ישמעאל, ר' יהודה ורבי, על כוח כפרתה של המיתה, ואפילו של מיתה בלי תשובה, נתחדשה רק אחרי החורבן, שכן על ימי הבית נאמר, "ועל שאר גזירות שבתורה, הקלות והחמורות… כריתות ומיתות בית דין – שעיר המשתלח מכפר" (שבועות פא מו) … בזמן שבית המקדש היה קיים, בודאי לא היה צורך ולא היה מקום לראות במיתה כפרה.185 אורבך אומר כאן שכל עוד בית המקדש היה קיים, לא היה כל צורך לחפש צורות כפרה אחרות, היות שהקורבנות (כולל השעיר ששולח לעזאזל ביום הכיפורים) כיפרו בעד עם ישראל. זוהי העמדה העקבית של הכתובים, וגם של התלמוד. אני מביא ציטוט נוסף מאורבך: גם התעניות שנתרבו אחרי החורבן קיבלו אופי של תחליף ותמורה לכפרה של הקורבנות. עובדה זו מצאה את ביטויה המגובש בתפילה המיוחסת לרב ששת, "ריבון העולמים, גלוי לפניך – בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קורבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי. יהי רצון מלפניך, שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי מזבח, ותרצני" (בבלי, ברכות יז א).187 רק אחרי שחרב בית המקדש גיבשו הרבנים בתלמוד את התפיסה שאלוהים סיפק צורות אחרות של כפרה, נוסף על הדם. גם הפעם אתן לאורבך להסביר את העניין: הקורבנות כיפרו רק על עוונות שבין אדם למקום, שלא ניתן בידי בית הדין שלמטה להעניש עליהם. עבירות שהיו נתונות לעונשי בית דין, לא כיפרו עליהן קורבנות, אלא רק מעשה העונש הביא עימו כפרה על החטא…. עם ביטול מיתות בית דין ועם חורבן הבית וביטול הקורבנות השתלטה תחושה של יאוש והרגשה שניטלה מישראל אפשרות הכפרה. "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר ר' יהושע: 'אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל'. א"ל: 'בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה. ואיזה? זה גמילות חסדים, שנאמר, כי חסד חפצתי ולא זבח (הושע ו, ו)' ". (הושע ו' 6. אורבך מצטט כאן את אבות דרבי נתן, גירסה 1, ד יז א).188 כפי שראינו במאמר הקודם, היה זה חידוש טראגי של הרבנים, אם כי הם עשו את זה בכוונה מלאה. הקטע הזה מדגיש דבר אחד: כל עוד בית המקדש היה קיים, כולם הבינו שקורבנות דם מספקים כפרה. כל מי שאהב את התורה לא העלה על דעתו לעקוף את הקורבנות האלה או להקל ראש בחשיבותם. ג' ה' קורץ, מלומד משיחי מוביל של התנ"ך ובן המאה ה-19, הגיע למסקנות דומות בעניין שיטת הקורבנות: כאשר קורבנות מן החי מוזכרים בתורה, כמעט תמיד מופיע הביטוי לכפר עליו, וברוב המקרים זוהי המטרה, התכלית והפרי של הקורבן. בעצם, ברור ש\[לקורבנות\] היו מטרות אחרות – לדוגמה, הכניעה של הקורבן ליהוה במהלך השריפה של קורבן המנחה, וההנאה מהתחברות עם יהוה במהלך סעודת הקורבן; אבל העובדה שהמטרות האלה לא יכלו להיות מושגות בדרך אחרת חוץ מאשר בדרך של כפרה וריצוי ועל בסיס זה, הקנתה \[להנאה מההתחברות עם יהוה\] את החשיבות הנשגבת והבלתי ניתנת להשוואה שלה, ואת מעמדה המרכזי בתוכנית הישועה, את ההתקדמות בשלבים שהוצגה באופן סמלי במהלך טקסי הקורבנות.189 אבל איך אפשר להסביר את מה שנאמר בוויקרא ה' 11-13 – המצווה שמאפשרת לעניים, שידם אינה משגת להקריב שה, גדי, יונה או תור להקריב במקומם קמח סולת? איך יתכן שקורבן סולת סיפק לעניים את הכפרה הדרושה ושימש כתחליף לקורבן חטאת? האמת היא שהתשובה מאוד פשוטה, כפי שעולה מהפסוקים עצמם: ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה, והביא את קורבנו אשר חטא עשירית האיפה סולת לחטאת. לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, כי חטאת הוא. והביאה אל הכוהן, וקמץ הכוהן ממנה מלוא קומצו את אזכרתה, והקטיר המזבחה על אישי ה', חטאת הוא. וכיפר עליו הכוהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה, ונסלח לו והיתה לכוהן כמנחה. לפי פסוק 12, הכוהן צריך לקחת מהסולת "מלוא קומצו, כתזכורת, ולהקטיר אותה על המזבח, "על אישי ה' ", כלומר, מעל לאש שהועלתה לה'. אחר כך הכוהן צריך לכפר בעד העני (פס' 13). במילים אחרות, הכוהן, בתוקף תפקידו כמתווך בין אלוהים לבני עמו, לאחר שערבב את הסולת עם דם הקורבנות שכבר היו על המזבח, צריך לכפר בעד בני עמו שידם אינה משגת לקנות בעל חיים משלהם. בשום מקום לא נאמר שהסולת יכולה לכפר בפני עצמה, או שנפש החי בסולת היא. אדרבה, כל מערכת הקורבנות הושתתה על דמו של הקורבן שהועלה על המזבח. באמצעות קורבן סולת יכלו גם העניים שבקרב ישראל לקחת חלק בכוחו המכפר של המזבח. אבל בכל התנ"ך כולו אין אפילו פסוק אחד שמרמז על כך שלסולת עצמה יש איזה כוח לכפר על חטאים. גם הרבנים אף פעם לא העלו על דעתם את האפשרות להחליף את הקורבנות בסולת או בקמח כלשהו, לאחר שחרב בית המקדש. בלי מזבח שמכפר ובלי הקורבנות שהועלו עליו, לסולת לא היה כל כוח משל עצמה.190 ואיך עלינו להבין את האזכור של כפרה באמצעות כסף בשמות ל'? הבה נקרא את הפסוקים שמדברים על כך. כי תישא את ראש בני ישראל לפיקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. זה יתנו כל העובר על הפקודים – מחצית השקל בשקל הקודש, עשרים גרה השקל. מחצית השקל תרומה לה'. כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה', לכפר על נפשותיכם. ולקחת את כסף הכיפורים מאת בני ישראל, ונתת אותו על עבודת אוהל מועד, והיה לבני ישראל לזיכרון לפני ה', לכפר על נפשותיכם. #### שמות ל' 12-16 ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא, שרי האלפים ושרי המאות. ויאמרו אל משה, "עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו, ולא נפקד ממנו איש. ונקריב את קורבן ה' איש אשר מצא – כלי זהב, אצעדה וצמיד, טבעת, עגיל וכומז – לכפר על נפשותינו לפני ה' ". #### במד' ל"א 48-50 האם הפסוקים האלה מוכיחים שהתורה מצווה על צורות שונות של כפרה, נוסף לקורבנות הדם? האם היא מתירה כפרה באמצעות כסף או רכוש? לא ולא. מלומדים יהודיים בני זמננו הוכיחו מעל לכל ספק שלפסוקים האלה אין כל קשר לכפרה ומחילה, אלא אך ורק להגנה מפני זעמו של אלוהים. #### "הכיצד?" אתה שואל. כדי להסביר את העניין אני מציע שנבדוק לעומק את שני הקטעים הנ"ל, וננסה לענות תוך כדי כך על שאלה אחת בסיסית: מה אומר על כך התנ"ך? ראשית, עלינו לשים לב לכך שאלה הם שני הקטעים היחידים בתנ"ך כולו שמזכירים את המונח "כסף כיפורים". שניהם דנים בנושא יוצא דופן – מפקד של העם – שעלול להתברר כמפעל מסוכן במיוחד.191 כפי שנאמר בשמות ל' 12, "כי תישא את ראש בני ישראל לפיקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם".ואכן, המפקד שיזם דוד המלך על דעת עצמו הסתיים במגיפה קשה (ראה שמ"ב כ"ד). הסיפור הזה צריך לעמוד לנגד עינינו כתזכורת לכך שכסף הכיפורים נועד לספק הגנה ממגיפה, ולא כפרה על חטא. שנית, בשמות ל' 11-16 אלוהים מצווה על כל זכר מבני ישראל שנכלל במפקד לשלם כופר על נפשו. בבמדבר ל"א 50, עם תום המפקד שנערך בקרב החיילים שיצאו לקרב עם מדיין החליטו הקצינים להציג לאלוהים חלק מהשלל שלקחו במלחמה, וכך לשלם את כופר נפשם. מה בדיוק היה טיבו של הכופר? לפי שמות כ"א 29-30, בעליו של שור שנגח אדם אחר צריך לשלם כופר (סכום קבוע כפיצוי), במקום שהוא עצמו יומת. בעליו של השור יכול לתת "פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו" (שמות כ"א 30), כלומר לפדות את חייו על ידי תשלום הכופר, הפיצוי.192 אבל במקרה של רצח אין כל מקום לכופר. במקרה כזה יש להוציא להורג את הרוצח עצמו (ראה במד' ל"ה 31-32; ראה גם תהל' מ"ט 8). ככלל, רעיון הכופר מופיע 14 פעם בתנ"ך במובן של פיצוי (בפסוקים שצוטטו למעלה וכן בפסוקים כמו ישע' מ"ג 3) או שוחד (למשל שמ"א י"ב 3; משלי ו' 35; עמוס ה' 12). המילה אינה מופיעה אפילו פעם אחת בהקשר של כפרה על חטא. "אבל מדוע זה כל כך חשוב? אחרי הכל, הפסוקים שזה עתה קראנו משמות ומבמדבר מדברים על כפרה. מה זה משנה אם המילה 'כופר' משמשת רק במובן של פיצוי? אני לא ממש מבין את הנקודה שאתה חותר אליה". אני בהחלט מבין מדוע. הרי המילים "כופר" ו"כיפר" נגזרות מאותו שורש. בפסוקים הנ"ל, הביטויים "לכפר על נפשותיכם" או "לכפר על נפשותינו" משמעותם לשלם פיצוי על נפשותיכם. קטעים אלה עוסקים כאמור בהגנה מפני מגיפה, ולא במחילה על חטאים או בכפרה אישית. זו הסיבה שמנהיגים יהודיים וברי הסמכא היהודיים הנכבדים ביותר בנושא הכפרה כתבו שהפרשנות שיאה לביטויים האלה היא "לשלם פיצוי על נפשותיכם" או "להתפייס". הרב הראשי המנוח – ג' הרץ – כתב בפירושו לשמות ל' 15 שהביטוי "לכפר על נפשותיכם" הוא "הרחבה" של המשמעות שיש למילה כופר, שהרץ מגדיר כ"כסף שמשלם האדם האשם בכך שלקח את חייו של אדם אחר, בנסיבות שאינן כוללות רצח".193 בפירושו לבמדבר ל"א 50 טען ג'ייקוב מילגרום ש"בעיני אלוהים, הכופר הוא צעד מונע הכרחי נגד מגיפה שעלולה לתקוף את העם בעקבות מפקד".194 מדהים שרבי שמואל בן מאיר (הרשב"ם), נכדו הנכבד של רש"י, אמר את אותם דברים לפני למעלה מ-800 שנה. בפרשנותו לתורה, שמשמשת אנשים רבים, הוא הצהיר שהמילים "כסף כיפורים" מקבלות את משמעותן מהעובדה שהכסף שימש כדי לשלם כופר על חייהם של המשלמים (ראה פירושו המקוצר לשמות ל' 16). אם כך, אפילו פרשנים רבניים מובילים מכירים בכך שהשורש של המילה "כיפר" בשמות ל' 11-16 ובבמדבר ל"א 50 פירושו "כופר", בעוד שבוויקרא י"ז 11 המשמעות היא "לכפר". מדובר בשני הקשרים שונים, ולכן גם המשמעות בכל הקשר היא שונה – כפי שמודים הרבנים.195 בעצם, אנחנו יכולים להתקדם צעד נוסף עם הנושא הזה ולבדוק מה יש לרש"י – הפרשן המסורתי מספר אחת של התורה בכל הדורות – לומר על כך. רש"י דן במשמעותה של המילה הזאת בשמות ל' 15, ומסביר שכוונתה "שלא תינגפו על ידי המינין". במילים אחרות, למילה "לכפר" אין כאן כל קשר לכפרה על חטא. הפרשנות הזאת מקבלת משנה תוקף בפרשנויות העיקריות שנכתבו לפרשנותו של רש"י לתורה. לגבי שמות ל' 15 נאמר ב"שפתי חכמים" שרש"י התכוון לומר, "ולא לכפר על חטאיכם כשאר כפרות שבתורה. דמה עניין כפרה אצל העניין".196 בפירוש גור אריה לרש"י נאמר, " וכך, פרשן יהודי קלאסי אחד אחרי השני מבהיר שבשמות ל' 15 לא נאמר שקורבן כספי מספק כפרה. (האם אתה יכול להעלות על דעתך שהכתובים יאמרו ש"הכסף יכפר על חטאיך"? זה נשמע כשוחד יותר מאשר משהו שיאה לכתובים. ומה לגבי "אין כפרה בלא מתן תכשיטים"?). מעניין שרש"י הציע הסבר חלופי לפסוק זה. הוא טען כי אפשר שבשמות ל' 15 מדובר על שלוש מנחות כספיות שונות, שאחת מהן מממנת את הקורבן מן החי, ובכך מבהירה שהקורבנות הם שמכפרים. אין זו המצאה "נוצרית" או "משיחית". רש"י אומר את מה שהתנ"ך מלמד בבהירות: אם מושג הכפרה (בניגוד לפיצוי) עמד לנגד עיניו של משה כשכתב את שמות ל' 11-15, אפשר להסביר אותו בעזרת העובדה שהכסף זרם למשכן ומימן את עבודת הכוהנים, ובמיוחד את הקורבנות שמכפרים בעד העם.197 היות שאין כאן כל התייחסות לקורבנות דם או לחטא, רש"י מציע שהשורש של הפועל "כיפר" פירושו "תשלום כופר או פיצוי כדי למנוע מגיפה" אחרת יש להסביר את השימוש במילה "כיפר" במובן של כפרה בהקשר של קורבנות דם. מנחת הכסף שהביאו בני ישראל שנכללו במפקד סייעה במימון העבודה במשכן, שבמרכזה עמדו קורבנות הדם. אם פירושו השני של רש"י הוא שגוי – כלומר, אם כוחו המכפר של כופר הכסף היה בקורבנות הדם שהיו על המזבח – אפשר להסיק שאין כל קשר בין הקטעים האלה לבין התפיסה של כפרה אישית או מחילה על חטאים, וגם איש לא יוכל לומר שהסף (או התכשיטים) יכולים לכפר בכוחות עצמם. הקטעים האלה מלמדים שהשורש של המילה "כיפר" יכול לשמש לפעמים במובן של תשלום כופר או שיכוך זעמו וקצפו של אלוהים. זה גם המפתח שבעזרתו עלינו להבין את במדבר י"ז 11-13. יש כאלה שסבורים שהקטורת במקרה זה כיפרה בעד העם. אבל עצירת המגיפה – ולא כפרת חטאים – היא הנושא העיקרי בקטע זה מבמדבר, שכן המגיפה פרצה זמן קצר לפני כן במחנה ישראל. המגיפה פרצה בעקבות חטאיהם של אותם ראשי עדה שהקטירו לאלוהים על דעת עצמם. אש יצאה מלפני אלוהים, וכילתה את האש הזרה ואת מקטיריה, ומיד אחר כך פרצה המגיפה. משה נזעק, ונתן לאהרון – הכוהן הגדול – הוראות מתאימות במטרה לעצור את המגיפה: "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח, ושים קטורת, והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, כי יצא הקצף מלפני ה'. החל הנגף". וייקח אהרון כאשר דיבר משה, וירוץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם, וייתן את הקטורת ויכפר על העם. ויעמוד בין המתים ובין החיים, ותיעצר המגיפה. ג'ייקוב מילגרום טוען ש"בהקשר זה יש לפועל 'כיפר' משמעות של פיוס". והוא מסביר, "בטקסים \[שהתקיימו במקדשים השונים\] במזרח הקרוב הקדום, הקטורת שימשה כדי לפייס את האלים ולשכך את זעמם". הוא מביא דוגמאות ממצריים העתיקה, כדי לתמוך בטענותיו.198 בכל אופן, כפרה על חטאים איננה הנושא שבו דנים פסוקים אלה. גם רש"י התפלא על הקשר יוצא הדופן בין קטורת ו"כיפר", וציטט כמה מדרשים דמיוניים כדי להסביר מדוע עצרה הקטורת את המגיפה. רבי רוזנברג אומר: וכפר עליהם. סוד זה, שהקטורת יכולה לעצור את המגיפה, נמסר לו על ידי מלאך המוות כשעלה לשמים… כפי שעולה ממסכת שבת (פט א). ויעמוד בין המתים ובין החיים. עמד אהרון כנגדו (כנגד מלאך המוות), ולא היה מניחוֹ לחבֵּל (להרוג בעם), אלא ויעמוד בין המתים… אמר לו לאהרון: "הניחני ואעשה שליחותי". אמר לו אהרון: "משה שלחני, והקדוש ברוך הוא שלחך. והרי הקדוש ברוך הוא באוהל מועד, נלך אצלם". לא השגיח המלאך, עד שעצרוֹ אהרון במותניו והוליכוֹ, שנאמר: "וישוב אהרון אל אוהל מועד ומהגיפה נעצרה" (מדרש תנחומא, פרשת תצוה, סימן טו). פירוש אחר: למה עִם קטורת? כי היו בני ישראל לועגים לקטורת ומכפישים אותה, באומרם שהיא רעל ממית; בגללה מתו נדב ואביהוא; בגללה נשרפו 250 איש. הקדוש ברוך הוא, ברוך שמו, אמר כי היא הקטורת תעצור את המגיפה, וכי חטא הוא שהוביל למותם \[מדרש אגדה. ראה מכילתא בשלח (פרשה ז, ויסעו). גם רשב"ם מסביר את השימוש בקטורת לאור ההקשר המיידי שבו היא מוזכרת, כלומר לאור העובדה שאלוהים דחה את הקטורת של קורח ועדתו. לדברי רשב"ם, המטרה היתה "להודיע שהקטורת הממיתה בשאינם כוהנים, היא הנותנת חיים ביד כוהנים… שהן ראויים לעבודה".199 גם התלמוד מוצא לנכון להסביר איך קטורת יכולה לכפר. התלמוד מנתח קטע זה בספר במדבר, ומגיע למסקנה שהקטורת כיפרה רק על לשון הרע, כי "יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי" (ראה בבלי, זבחים פח ב).200 דברים אלה רק מדגישים כמה קשה לקשר בצורה הגיונית בין קטורת וכפרה מזווית הראייה של הכתובים.201 מי יעז לצאת בהכרזה גורפת ש"קטורת יכולה לכפר" או יעלה על דעתו שלאחר חורבן הבית, העם היהודי היה יכול להעלות קטורת כקורבן על חטאים? האם יש לכך התייחסות כלשהי במסורת היהודית או במקומות אחרים בכתובים? עצם המחשבה על כך היא בלתי אפשרית, לא פחות מהרעיון שסולת, כסף או תכשיטים יכולים לכפר על חטאים. בכל הכנות, אנשים שמתנגדים לאמונה בישוע נתפסים כלא ישרים כשהם טוענים שהתורה מציעה צורות חלופיות של כפרה, נוסף לקורבנות הדם, כאילו שקורבנות הדם לא היוו את לב ליבה של מערכת הקורבנות, את נשמתה ואת מהותה, וכאילו שכל הצורות האחרות שהועלו, כמו סולת, יכלו להועיל ללא קורבנות דם. הרי התורה מאוד ברורה בעניין זה. האם הקטורת היתה קשורה לשיטת הקורבנות? אין ספק, כפי שעולה בבירור מוויקרא ט"ז. פרק זה מפרט את התפקידים שעל הכוהן הגדול לבצע ביום הכיפורים. ראוי לשים לב באיזו שכיחות מוזכרת הקטורת בהקשר של קורבנות ומנחות.202 אבל האם קטורת – או מנחת סולת – יכולות לכפר, כשהן ניתנות על המזח בלי קורבנות דם? ודאי שלא. "טוב", תאמר, "נראה שעד כה הצלחת להוכיח את הנקודה שלך, במיוחד בעזרת האסמכתאות שהבנת מהפרשנים היהודיים השונים. אבל מה לגבי כל הפסוקים האחרים בתורה שמדברים על תקופתו של קורבן שאינו כרוך בדם? איך תענה על פסוקים אלה?" אני לא יכול לענות עליהם, משום שהם אינם קיימים! בדקנו עד כה כל התייחסות שאפשר להביא מן התנ"ך כהוכחה לקיומו של קורבן שאין בו דם (סולת, כסף, קטורת), וראינו שאין כל תימוכין לעמדתם של מתנגדי המשיחיות.203 "ומה לגבי התייחסויות לנושא במקומות אחרים בתנ"ך? אני יודע שאף אחת מהן לא תסתור את התורה, אבל הן יכולות להוסיף משהו על מה שהתורה אומרת בעניין כפרה". בעצם, פסוקים בנביאים ובכתובים, שמדברים על כפרה בלי דם, מחייבים עוד פחות מאלה שבתורה. נבדוק עכשיו כל פסוק שאפשר להשתמש בו כהוכחה לכך שהתנ"ך מכיר בקורבן שאין בו דם. כמובן, ידוע לנו שיש הרבה פסוקים בתנ"ך שמדברים על כך שאלוהים הוא אל שסולח ורב חסד, ורובם אינם מזכירים קורבן דם. זה צפוי, שכן מחברי המזמורים והנביאים שכתבו את הפסוקים האלה בעצם הכריזו אמיתות שמעידות על טבעו של אלוהים, ולא התיימרו להסביר את טבעה של הכפרה ואת הדרך שבה יש להשיגה. התורה כבר עשתה את זה בפירוט רב, וברוב המקומות שבהם היא דיברה על כך, היא לא טרחה לדבר על טבעו של אלוהים. אותן מצוות בתורה שמדברות על עבודת הקודש של הכוהנים מניחות את היסודות לפיוס ולריצוי. מזמורי תהילים וכתבי הנביאים מרבים לעסוק באופיו של אלוהים, לצד חזרה בתשובה מחטא. שני הדברים האלה הולכים יד ביד. אלוהים קדוש ורחום יסד מערכת לאומית של כפרה, וקורא לעמו לחזור בתשובה ולקבל את הסליחה והמחילה שהוא מציע להם.204 מזמורי תהילים מרבים להלל את אלוהים על חסדו ולהשתמש בנגזרות של השורש כפ"ר. "\[כאשר\] דברי עוונות גברו מני, פשעינו אתה תכפרם" (תהל' ס"ה 4). "והוא רחום, יכפר עוון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו" (תהל' ע"ח 38). "עזרנו אלוהי ישענו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטאותינו למען שמך" (תהל' ע"ט 9). אבל אין בפסוקים כאלה כל תימוכין לכך שאלוהים סיפק דרכים אחרות לכפרה, נוסף על קורבנות הדם. ראשית, את השורש כפ"ר בפסוקים אלה מן הראוי להחליף בשורש סל"ח, היות שמדובר במשהו שאלוהים עושה, ולא האדם.205 שנית, גם אם יטען מישהו שהמילה "כיפר" משמשת בפסוקים אלה במשמעות של כפרה, עדיין לא משתמע מהם – ולו גם לרגע – שאלוהים סלח על חטאי בנו עמו בלי יום הכיפורים, או בלי טקסי הקורבנות, או בלי דם. אדרבה, פסוקים אלה רק משקפים את טובו של אלוהינו ואת חסדו, שסולח על חטאים ועל עוונות, ושרוצה לעשות את זה שוב.206 אין להם כל קשר עם הדרישות שאלוהים הציב בפני עמו בכל מה שנוגע לכפרה וסליחה. בעצם, חלק מהפסוקים שציטטתי למעלה גם אינם מתייחסים כלל לחזרה בתשובה, אבל אין בכך כדי להוכיח שאלוהים סלח (או סולח) למי שאינו חוזר בתשובה. הפסוקים האלה רק מתארים את מעשיו רבי החסד של אלוהים. (לגבי הרעיון שאלוהים תמיד סלח על חטאים משום שהתבסס על מות הכיפורים של המשיח). ומה לגבי פסוקים אחרים שמשתמשים בשורש כפ"ר ומדברים על אנשים שעשו מעשים מסוימים כדי לכפר על חטאיהם, בלי לערב בכך את דמם של קורבנות מן החי? רוב הפסוקים האלה נמצאים בספר ישעיהו.207 לשורש זה יש גם משמעות של "לטהר" למחות, לזקק", ובמקרה זה, ההקשר מלמד שזוהי המשמעות שיש לשורש כפ"ר בפסוקים אלה. לכן בזאת יכפר עוון יעקב, וזה כל פרי הסר חטאתו: בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים. #### ישע' כ"ז 9 שים לב שהמילה "יכפר" מקבילה ל"הסר", מה שמזכיר לנו שישעיהו אינו מדבר כאן על כפרת עוונות, אלא על "הסרה והרחקה של מהגים פגאניים חוטאים מקרב העם. מעניין שתרגום השבעים, התרגום היהודי העתיק ביותר שקיים ושמתוארך לכלמעלה מ-200 שנה לפני ימיו של ישוע, יחס למילה "יכפר" בפסוק זה משמעות של "יסיר, יסלק" ולא של "יכפר" או "יפצה". אברהם אבן עזרא, הפרשן החריף מימי הביניים, מסביר את השימוש במילה יכפר, "והטעם (המשמעות היא) שתהיה הגזירה בטלה אילו היו מבטלים עבודה זרה".207א מעניינת גם החוויה שישעיהו מתעד בפרק ו', אם כי גם בה אין כדי לבסס את הטיעון שהתנ"ך מכיר בצורות אחרות של כפרה, מלבד כפרה בדם. לפי ישעיהו ו' 5-7 ראה הנביא חזון מדהים ומלא יראה, ובו אלוהים ישב על הכיסא במקדש. החוויה עירערה כליל את שלוותו: ואומר, "אוי לי! כי נדמיתי, כי איש טמא שפתיים אנוכי ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב. כי את המלך ה' צבאות ראו עיני". ויעוף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה (גחלת אש), במלקחיים לקח מעל המזבח. וייגע על פי ויאמר, "הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך, וחטאתך תכופר". גם כאן, המשמעות של המילה "תכופר" היא "תסור, תימחק, תטוהר", בדיוק כמו בפרק כ"ז פסוק 9, שם המכילה "יכפר" מקבילה למילה "סר". כמובן, בהחלט יתכן שהחוויה שעבר ישעיהו היתה קשורה בכפרה על חטא, אבל אפשרות זו אינה קוראת תגר על העמדה שלנו, משתי סיבות לפחות. ראשית, הנביא מטוהר באמצעות "רצפה" (גחלת) בוערת שנלקחה מעל המזבח, בדיוק כמו שאהרון לקח אש מן המזבח כשהקריב את הקטורת בבמדבר י"ז, ובדיוק כמו שהיה צריך לערב את הסולת בדמם של הקורבנות שהועלו על המזבח. שנית, אי אפשר להתייחס לחוויה שעבר ישעיהו כאל תקדים ולבנות עליה תורה שלמה, במיוחד כשזוהי הדוגמה היחידה לשימוש בגחלים (רצפה) בתור כפרה. האם יעז מישהו להסיק מהסיפור הזה שבהיעדר קורבנות דם עלינו לגעת בפינו בגחלים לוחשות כדי לכפר על עוונותינו? או שמא עלינו לקרוא לעזרתם של השרפים, כדי שהם יגעו בגחלים בפינו, שהרי זה מה שקרה לישעיהו? למרבה הצער, מגוחכות ככל שיהיו ההצעות האלה, יש בקרב מתנגדי המשיחיות כאלה שמצטטים לפעמים את ישעיהו ו' 7 בניסיון להוכיח שהתנ"ך מתיר צורות אחרות של כפרה, מלבד דם.208 אין ספק שההקשר שבו מובא הסיפור מבהיר שהחזון שראה ישעיהו ו החוויה שעבר קשורים בהסרה של אשמתו, שהרי הוא העיד על עצמו שהוא "איש טמא שפתיים" היושב בתוך עם "טמא שפתיים". גחלת האש נלקחה מהמזבח ונגעה בשפתיו כדי להסיר מהנביא כל אשמה ולזקק את חטאיו.209 ועכשיו, משהו שוודאי יפתיע אותך: אלה הם כל הפסוקים שכביכול תומכים בטיעון שהתנ"ך מקדש צורות אחרות של כפרה מלבד שפיכת דם. יתכן שחשבת שיש הרבה כאלה, אבל זה הכל. בשלב זה אני יכול לומר בוודאות מלאה שהוכחתי בצורה מקיפה שקורבנות דם היו צורת הכפרה היחידה שאלוהים קבע בתנ"ך. אתן לדבר אלוהים לדבר בעד עצמו. לאורך כל הדורות ובכל העידנים, העדות של דבר אלוהים לא השתנתה. בימיו של חזקיהו – ימי בית ראשון – היו אלה קורבנות הדם שכיפרו בעד העם. וישכם יחזקיהו המלך, ויאסוף את שרי העיר, ויעל בית ה'… וישחטום הכוהנים ויחטאו את דמם המזבחה לכפר על כל ישראל, כי לכל ישראל אמר המלך העולה והחטאת". #### דהי"ב ל' 20,24 בימיו של נחמיה – ימי בית שני – המשיכו קורבנות הדם לכפר בעד העם. הכוהנים והלווים מתחייבים: והעמדנו עלינו מצוות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלוהינו, ללחם המערכת ומנחת התמיד, ולעולת התמיד, השבתות, החודשים למועדים ולקודשים ולחטאת לכפר על ישראל, וכל מלאכת בית אלוהינו. #### נחמ' י' 32-33 גם בקטע שלדעת מאמינים רבים מדבר על בית מקדש שלישי, קורבנות דם מכפרים בעד העם: ונתתה אל הכוהנים הלווים אשר הם מזרע צדוק, הקרבים אלי, נאום אדוני ה', לשרתני, פר בן בקר לחטאת, ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנותיו ואל ארבע פונות העזרה ואל הגבול סביב, וחיטאת אותו  וכיפרתהו. #### יחז' מ"ג 19-20 (ראה גם פס' 26) ושה אחת מן הצאן, מן המאתיים, ממשקה ישראל #למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם, נאום אדוני ה'. כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישראל. ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחודשים ובשבתות – בכל מועדי בית ישראל – הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל. #### יחז' מ"ה 15-17 (ראה גם פס' 20)211 אם כך, התמונה שעולה מן התנ"ך היא עקבית וברורה. מחבר האיגרת לעברים סיכם אותה היטב כשאמר ש"בלא שפיכת דם אין מחילה". כל צורה אחרת של כפרה, שאינה כוללת דם, מנוגדת את הכתובים. כל צורת כפרה שאינה מספקת תחליף (קורבן תמים שמת במקום החוטא האשם) אינה מסוגלת לספק מחילה אמיתית על חטאים. אלוהים הוא זה שטבע את העיקרון של חיים תמורת חיים – לא כסף תמורת חיים, ולא תכשיטים תמורת חיים, סולת תמורת חיים או קטורת תמורת חיים. מבחינתו, חיים הם הדרך היחידה שבעזרתם בני עמו יכולים להתפייס איתו ולהתרצות אליו. אפילו הרבנים בתלמוד הכירו בכך – בזמן שהמקדש היה קיים – ש"אין מחילה אלא בדם". 164א. תרגום חופשי של "ונסיב משה ית דמא, וזרק על מדבחא לכפרא על עמא" (תרגום אונקלוס לשמות כ"ד 8). 165. על המקור של תרגום אונקלוס והתארוך שלו ראה אצל Philip S. Alexander, "Targum, Targumim" ב- The Anchor Bible Dictionary  ed. David Noel Freedman (New York: Doubleday, 1992), 6:320-31 (ובמיוחד עמ' 321-22). 166. אולי אתה תוהה מדוע קודש הקודשים, המזבח ואוהל מועד נזקקו ל"כפרה" (או לטיהור) בשל הטומאה והמרסנות של עם ישראל. איך יכולים חפצים דוממים להזדקק ל"כפרה"? ראשית, עליך לזכור שהשורש כפ"ר משמעו גם לכפר ולְרצות וגם לטהר ולנקות. שנית, אתה יכול לחשוב על המקומות והחפצים הקדושים האלה, שמוקמו במרכז חיי העם כאילו הם אדם שאינו מעשן ושנמצא במרכז של חדר מלא מעשנים. זה שלא מעשן מזדהם מן העשן של האחרים, וריח העשן דבק בו ובבגדיו גם לאחר שהוא יוצא משם, עד כדי כך שבגדיו צריכים לעבור "ניקוי" מריח העשן. חטאם של בני ישראל זיהם את המקום הקדוש של אלוהים ואת המזבח הקדוש. ראה אצל Baruch A. Levine, In the Presence of the Lord: A Study of the Cult and Some Cultic Terms in Ancient Israel (Leiden: Brill, 1974), והשווה עם Averbeck, "kpr", NIDOTTE, 2:699-702. לפי פירוש רש"י (ליחז' מ"ג 20: המצווה לחטא את המזבח ולהכשיר אותו כך שיתאים לכפרה, המצווה שמתבטאת במילה "וכיפרתהו" פירושה "תקנח אותו מדרך חול שבו, להכניסו בקדושי להיותו ראוי לכפר עליו מזה ולהלן (כלומר, מכאן ואילך). ראה Rabbi A. J. Rosenberg, #Ezekiel   vol.2, The Judaica Books of the Prophets (New York: Judaica Press, 1991), 387. 167. מילגרום מסביר, "…חטא הוא מחלה שבכל פעם מביאה את האדם אל הקודש. החטא נדבק שם ומצטבר, עד שאלוהים אינו יכול לשכון עוד במקום. לכן, שומה על עם ישראל לטהר דרך קבע את המזבח מהטומאה שדבקה בו – באמצעות הכוהנים שאין להם תחליף, אחרת ינטוש אלוהים אותו \[את המזבח\] ואת העם לגורלם". Milgrom, "Kipper", EJ (CD Rom), 10:1039-44. הטיהור הזה לא היה יכול להתבצע בלי דם! 168. בעניין התפקיד החיוני שיש לחזרה בתשובה בתנ"ך ובברית החדשה, וגם במסורת הרבנית המאוחרת. 169. בהמשך ארחיב בעניין תפקידו החשוב של השעיר לעזאזל, שלא נשחט ביום הכיפורים אלא נשלח למדבר לאחר שחטאי העם הושמו עליו. בשלב זה אני רק רוצה לציין שהמסורת היהודית העתיקה מבהירה שהשעיר כן נהרג ביום הכיפורים (לפי המסורת הדבר נעשה על ידי השלכתו מראש צוק), ככל הנראה כדי להבטיח שהוא לא ישוב למחנה, ושהוא ימות זמן קצר אחרי שחטאי העם הועברו אליו באופן סמלי. 170. פירושים נוספים לפסוק זה, שאינם משפיעים על הדיון שלנו, ראה בפרשנויותיהם של Jacob Milgrom, Baruch Levine, John E. Hartley, Erhard S. Gerstenberger, Gordon F. Wenham, לצד הערותיהם של Richard Averbeck, שמצוטטים בהערה 173 להלן. 171. על כך אומר רבי טוביה זינגר, "ההקשר המיידי של ויקרא י"ז 11 מלמד שהתורה מדברת על האיסור לאכול דם, ולא על נושאים כמו חטא או כפרה. התורה דנה בפסוק זה בכפרת דם רק כמוצר לוואי של הנושא המרכזי. המסר החיוני הזה הולך לאיבוד כשהמיסיונרים מצטטים את ויקרא י"ז 11 לבדו, בלי הפסוקים הצמודים שמספקים לו את הרקע הראוי… מוויקרא י"ז 10-11 עולים שני עקרונות בעניין הדם: א. אסור לאכול אותו. ב. מתוך כל הטקסים הקשורים בקורבן החטאת – סמיכת ידיים על הקורבן, שחיטה, איסוף, תנופה, התזה, הנחת הקורבן על המזבח – רק התזת הדם על המזבח היא שמכפרת. \[עלי לציין שהנקודה השנייה שמעלה רבי זינגר אינה מבוססת על הכתובים. אדרבה, היא משקפת פרשנות תלמודית על ויקרא א' 4, שאדבר עליה בהמשך. במילים אחרות, ויקרא י"ז 11 אינו מסביר ש"מתוך כל הטקסים הקשורים בקורבן החטאת… רק התזת הדם על המזבח היא שמכפרת".\] אם כך, אסור לך לאכול דם. הפסוק הזה אינו מלמד או מרמז שהאדם אינו יכול לכפר על חטאיו בלי לשפוך דם של קורבן. מסר כזה סותר את כל הכתובים, המלמדים בבהירות שיש עוד שתי צורות של כפרה שרצויות לאלוהים יותר מקורבן – חזרה כנה בתשובה וצדקה" (חומר זה מופיע באתר שלו באינטרנט \[ראה למעלה, הערה 109\].) עלי לציין שכמעט כל פיסקה בעמוד הזה באינטרנט גדושה בטעויות, חלקן בולטות במיוחד. כל הנקודות העיקריות שמעלה רבי זינגר מופרכות בספר .כשנלמד בעיון רב כל פסוק הקשור לנושא, נראה בדיוק כמה מוגזמות ומטעות הן הערותיו של רבי זינגר, על כך שהכתובים "מלמדים בבהירות שיש עוד שתי צורות של כפרה שרצויות לאלוהים יותר מקורבן" (ההדגשה של המחבר). אני מציע שתבדוק בעיון רב את טענותיו של רבי זינגר, ותבחן אותן לאור העדויות שהתנ"ך עצמו מספק. 173. Hertz, Pentateuch and Haftorahs, 487. במחקר הזהיר שלו על המילה "כיפר" מסביר פרופסור ריצ'ארד א' אברבק, חוקר של התנ"ך ומומחה בספרות שומרית, את המשמעות של ויקרא י"ז 11, "כפרת דם מוזכרת בוויקרא י"ז 11 בתור הרציונאל לניקוז הדם מהחיה לפני שאוכלים את בשרה. הנקודה איננה שהדם מכפר בעד החיה שנהרגה \[בניגוד לדעתו של מילגרום בעניין\], אלא שאם מישהו עמד להשתמש בדם לכל מטרה, השימוש הראוי היחיד שלו הוא כפרה על מזבח ה'. אכילת הדם פירושה לא רק אכילה של בשר החיה, אבל גם אכילת הנפש שלה, ששמורה אך ורק לבורא כל הנפשות (ברא' א' 20-21,24,30; ב' 7,19; ראה גם ברא' ט' 3-5), ועכשיו נועדה רק למטרת כפרה (ויק' י"ז 11-14)". ראה מאמרו על "kpr", NIDOTTE, 2:689-709 (כאן, 695). כפי שאמר ארבארד ס' גרסטנברגר, ובצדק, "הטיעון ש'נפש הבשר בדם הוא' (פס' 11) או ש'נפש כל בשר דמו בנפשו הוא' ו'נפש כל בשר דמו הוא' (פס' 14) לא היתה מודגשת שלוש פעמים ללא כל סיבה… אבל איך אמורה להתבצע הכפרה באמצעות דם? …הרקע לטקסי האדם האלה קשור בשיקולים חוקיים. החיים שאבדו בגלל האשמה – של המקריב – נגאלים מהעונש הצפוי בזכות חייו של אחר" (240-42; ראה גם שם, לדיעות אנתרופולוגיות על משמעות הדם בתרבויות שונות). 174. John E. Hartley, Leviticus, Word Biblical Commentary (Dallas: Word, 1992), 65. הארטלי תומך בעמדתו של ד' ג' מקרתי, D. J. McCArthy (Journak of Biblical Literature 88 \[1969\]:166-76), ומדגיש ש"יחוס משמעות כזאת לדם הוא יחודי לעם ישראל בקרב הפולחנים של המזרח התיכון, ומלמד שלטיפול בדם יוחסה משמעות יחודית בגלל התפיסה התיאולוגית הייחודית של ישראל" (שם). 175. מוזר שרבי טוביה זינגר טוען כי מה שנאמר בעברים ט' 22 עלול להיות "באופן מדהים תרגום שגוי" של ויקרא י"ז 11. הוא מבסס את טענתו על העובדה שספרי הבריתות המשיחיים בשפות הלועזיות \[שבדרך כלל כוללים הפניות של פסוקים רבים למקבילות רעיוניות שלהם במקומות אחרים בכתובים. המתרגמת\] בדרך כלל מצליבים את עברים ט' 22 עם ויקרא י"ז 11. אבל כל מי שמשתמש בספר כזה יודע שהצלבה של פסוק מהתנ"ך עם פסוק מקביל בברית החדשה אין פירושה שהמחבר של אותה איגרת בברית החדשה ציטט בהכרח את המחבר בתנ"ך. הצלבה כזאת פירושה שאותו פסוק מספק תמיכה או רקע לפסוק המקביל. במקרה שלפנינו לא מדובר כלל בתרגום (והרי הדבר ברור מאליו), בדיוק כפי שהטקסטים בתלמוד לא הביאו ציטוט ישיר (או "ציטוט שגוי באופן מדהים") של ויקרא י"ז 11 בטקסטים שבהם דנו זה עתה. ויקרא י"ז 11 מספק את התמיכה המקראית להצהרה שנכתבה מאוחר יותר באיגרת לעברים ט' 22, ושנותנת ביטוי להשקפה היהודית הרווחת באותם ימים, ש"אין כפרה אלא בדם". שים גם לב לכך שהשורש כפ"ר משמש לסירוגין לצד פעלים כמו מחילה וסליחה, המסבירים מדוע באיגרת לעברים נאמר ש"בלא שפיכת דם אין מחילה \[כלומר, סליחת חטאים\]"); ראה גם ירמ' י"ח 23, וכן פסוקים מתהילים, שמצוטטים להלן. 176. Harold W. Attridge, The Espitle to the Hebrews, Hermeneia (Philadelphia: Fortress, 1989), 258. 177. ג'ייקוב נויסנר, בתרגומו האמריקני, טוען שמילות המפתח מלמדות ש"הכפרה היא באמצעות הדם". 178. Geza Vermes, "Redemption and Geneses xxii: The Binding of Isaac and the Sacrifice of Jesus" בתום ספרו #Scripture and Tradition in Judaism, Studia Post-Biblica 4 (Leiden: E. J. Brill, 1961), 193-227 (קטע זה מופיע בעמוד 205). ההתייחסות היא לתלמוד הבבלי, מסכת יומא ה א. ורמס מוסיף הערה מעניינת, "גילו המופלג של הכלל התלמודי הזה מקבל אישור אצל מחבר האיגרת לעברים ט' 22: xoris haimatekxusias ou ginetai aphesis – ,בלא שפיכת דם אין מחילה' " (שם, עמ' 205 הערה 4). 179. Hartley, Leviticus, 23, עם התייחסות גם לבבלי, יומא ה א. אומנם ליקטתי את ההתייחסויות האלה בעצמי, אבל למרבה העניין גיליתי שהציטוטים מהתלמוד וכן הציטוט מספרו של ברוך לוין הופיעו גם באתר האינטרנט של הארגון המשיחי "יהודים למען ישוע", במגמה להפריך את העמדה השגויה של רבי טוביה זינגר. www.jews-for-jesus.org/CASE/BIBLICAL/Sin.html. 180. במאמר שמופיע באנציקלופדיה יודאייקה תחת הכותרת "קורבנות" נאמר, "ההקרבה של יצור חי היתה גורם עיקרי כמעט בכל סוג של טקס שבמהלכו הועלו קורבנות. העובדה שחיים הוצעו ככופר קיבלה משמעות מהשפיכה של דם החיה: 'כי נפש הבשר בדם הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם. כי הדם הוא בנפש יכפר' (ויק' י"ז 11). זו הסיבה שנאסר על האנשים לאכול את הדם (ויק' י"ז 10; ראה גם ברא' ט' 4; ויק' ג' 17; ז' 26; דבר' י"ב 16,23 ט"ו 23), כי החיים שייכים אך ורק לאלוהים". EJ, "Sacrifices". 182. ראה שמות כ"ט 33, שמצוטט למעלה. אבל פסוק זה, שציטטתי הרגע, מתייחס רק לקורבנות שהועלו במהלך טקס הקדשת הכוהנים. 184. לדברי רש"י (ראה בבלי, חגיגה כז א), הביטוי "שולחנו של אדם מכפר עליו" מכוון להכנסת אורחים. לגבי רש"י והתלמוד יהיה זה אך הוגן להצביע על כך שהתנ"ך אינו מספק כל תימוכין לתפיסה הזאת. בתורה אין אפילו רמז לכך. 185. אורבך אפרים אלימלך, חז"ל – פרקי אמונות ודעות, מאגנס, ירושלים תשל"ח, עמ' 381-382. דיון על הקטע החשוב הזה מהמשנה ,בהמשך. 187. אורבך, עמ' 383. 188. שם, עמ' 382-383. 189. J.H. Kurtz, Offerings, Sacrifices and Worship in the Old Testament, trans. James Martin (Peabody, Mass.: Hendrickson, 1998), 66 (ההדגשים במקור). 190. ברוח זו נאמר בשמואל א' ג' 13 שהעוונות של צאצאי עלי – הכוהן הגדול – לא "יתכפר… בזבח ובמנחה עד עולם". המילה "מנחה" מעידה על סולת. הרי לא יעלה על הדעת להפוך את הפסוק הזה על פיו, כך שישתמע ממנו שלא "יתכפר עוון בית עלי בזבח ובסולת עד עולם"! הסולת יכלה לכפר רק אם הועלתה על המזבח ועורבבה שם בדמם של קורבנות מן החי. 191. נחום סרנה טוען כי "נראה שהרעיון הוא שמפקד מסכן את חייהם של אלה שנספרים במהלכו". Nahum Sarna, Exodus,  The JPS Torah Commentary (Philadelphia: The Jewish Publication Society, 1991), 196. 192. סרנה, שם, מציין ש"הכופר העברי הוא פיצוי כספי שניתן במקום עונש גופני". 193. Hertz,  Pentateuch and Haftorahs, 352. הרץ מסביר ש"כופר" כאן ובבמדבר ל"א קשורים במלחמה, ומציע שהזכרים בעם נספרו לקראת מלחמה, שבמהלכה הם היו עלולים לקטול את חייהם של אנשים אחרים, ושבכל זאת אין זה רצח לשמו (שכן במקרה כזה, כאמור, אין כל מקום לכופר). הרץ הולך בעקבות המלומד הגרמני בנו ג'ייקוב, המצהיר ש"בעיני השמים, חייל שמוכן לצאת לקרב נחשב לבעל פוטנציאל לקחת את חייו של אדם אחר, אם כי הוא אינו עושה את זה מתוך כוונה לרצוח. זו הסיבה שהוא נדרש לשלם 'כופר בעד נפשות' ". 194. Milgrom,  Numbers, 264, עם התייחסות נוספת לנספח 19, Levitical 'Kipur' ("הכיפור בספר ויקרא") ונספח 2, The Census and Its Totals ("המפקד וסיכומיו"). 195. המכנה המשותף היחיד של שני ההקשרים הוא התפיסה של תחליף. בשמות ל' ובבמדבר ל"א, הפיצוי הכספי נועד להשקיט זעם. בוויקרא י"ז 11, דמו של הקורבן מותז על המזבח כדי לספק כפרה. דיעה אחרת, שמקשרת בין שני ההקשרים, ראה אצל Levine, In the Presence of the Lord, 67. ראה גם את הדיון בספרו של Averbeck, "kpr", 695. 196. ביטוי זה חוזר על עצמו מילה במילה בפרשנות של מזרחי; ראה גם באר בשדה. 197. ניסיון לאזן את שתי הפרשנויות של רש"י ראה במשכיל לדוד – פרשנות נוספת לרש"י. 198. Milgrom, Numbers, 142. 199. רשב"ם במדבר, פרק יז יא. 200. בעניין ההיגיון שהנחה את הרבנים לכתוב את הדברים האלה, ראה פירוש שטיינזלץ לבבלי, יומא מד א (186), "עיונים". ראה גם הערות ב"תורה תמימה" לבמדבר י"ז 11. 201. ולאלה שעדיין מרגישים שצריך לקשר את המילה "כיפר" בהקשר הזה לכפרות – למרות הפרשנות של חוקרים יהודיים מובילים בתחום, הן מן העבר והן מן התקופה המודרנית – אציין כי משה ציווה על אהרון לתת "אש מעל המזבח" (אותו מזבח שהרמב"ם קורא לו "מזבח הכפרה" רמז לכך שאפילו בהקשר זה, השימוש במילה "כיפר" קשור למזבח שעליו הועלו הקורבנות. ברוך לוין מתייחס למילה "כיפר" בהקשר זה במשמעות של טקס שנועד לפייס, ומסביר ש"המשמעות היא תפקודית: הפועל 'כיפר'. אין פירושו 'לטהר', אלא לערוך טקס שתוצאותיו הן צורה מסוימת של טוהרה… מה שעשה אהרון במקרה זה מייצג אימוץ של הליכים שהיו קשורים בטקסי פיוס. עובדה זאת עולה מן הפועל 'כיפר'. טקסים אלה בדרך כלל היו כרוכים בנתינתו של דם הקורבן על הקרנות של מזבח העולה, ומדי פעם גם על חלקים אחרים של המזבח". Baruch Levine, Numbers 1-20, Anchor Bible (New York: Doubleday, 1993), 420-21, עם התייחסות למחקר מוקדם יותר שלו, In the Presence of the Lord, 63-77. ראוי לשים לב להערות שהוא כלל במחקר המאוחר יותר (עמ' 73 הערה 51), "בבמדבר י"ז 11-12, הפועל 'כיפר' מדבר על מלחמה ברוע, במקרה זה במגיפה, באמצעות קטורת. זהו שימוש שאול, היות שהקטורת פוזרה או הותזה על האנשים באותו אופן שבו עשו את זה עם דם. זה פירוש המילה 'נתן' (פס' 12), שבמקומות אחרים מדברת על העלאת קורבנות דם על המזבח (ויק' ד' 25,30,34 וכו'). בבמדבר כ"ה 13, הפועל 'כיפר' מלמד על תוצאות מעשהו של אהרון, שדקר את הנשיא החוטא, מה ששוב מזכיר את השימוש בדם. אם כך, גם במקרים מסוימים שבהם 'כיפר' אינו מתייחס ישירות לשימוש בדם של קורבן חטאת ואשם, הוא קשור להדיפת הרוע דומה". 202. ראה אצל Hertz, Pentateuch and Haftorahs, 643 לוויקרא י"ז 11. הרץ מציין שכאשר משה הורה לאהרון להביא את המחתה שלו, המילה מחתה מיודעת, "כלומר, המחתה ששייכת לכוהן הגדול, ושבה הוא השתמש ביום הכיפורים (ויק' ט"ז 12) בזמן ששירת בקודש". ראה גם הערה 201 למעלה. 203. לדיון בבמדבר כ"ה (פנחס). מעניין שלמרות שסולומון שכטר הפנה את קוראיו לצורות רבות של כפרה על סמך דבריהם של הרבנים בתלמוד, ברור מהדיון שלו שאף אחד מהם לא התחרה או לא לקח את מקומם של קורבנות הדם במסגרת הטקסים שנערכו ביום הכיפורים. הפניות בנדון ראה אצל Solomon Schchter, Some Aspects of Rabbinic Theology (Peabody, Mass.: Hendrickson, 1998), 300-306, שם הוא גם מציין שיש לקחת כמה מההצהרות וההערות של הרבנים בתלמוד בנושא זה "cum grano salis" (ביטוי לטיני שפירושו המילולי הוא "בגרגיר מלח" וכוונתו בהסתייגות מה, מתוך חשד), עמ' 300. 204. עוד בתורה אלוהים מתאר את עצמו כ"אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, ונקה לא ינקה" (שמות ל"ד 6-7). 205. יש שני הסברים לכך שמן הראוי להחליף את כפ"ר בסל"ח. 1) זוהי משמעות שנגזרת מ"כפרה" ו"פיוס", כי ממילא הסליחה והמחילה הן תוצאותיה של הכפרה. 2) משמעות זו משקפת היבט מילולי וקדום יותר של הפועל, שפירושו "למחוק, לזקק". אם כך, אלוהים ימחל על חטא על ידי מחיקתו או סילוקו משדה הראייה שלו. ראה גם הערה 175 למעלה (על ירמ' י"ח 23 והמשמעות של 'כיפר'). 206. בדברי הימים ב' ל' 18-19, במהלך חגיגת הפסח הגדולה שנערכה במקדש, כתוב שלמרות ש"מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא היטהרו, כי אכלו את הפסח בלא ככתוב, כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמור: 'ה' הטוב יכפר בעד כל \[מי ש\]לבבו הכין לדרוש האלוהים – ה' אלוהי אבותיו – ולא כטוהרת הקודש' ". אברבק מתייחס לצירוף "יכפר בעד", ומסביר את תפילתו של חזקיהו. "הרעיון הבסיסי כאן הוא שאלוהים אמור לבצע את תפקידו של הכוהן בעד אנשים מסוימים בקהל, ולטהר אותם אף על פי שהם אכלו מזבח הפסח בניגוד לדיני החג (ראה "בעד" גם בוויק' ט 7 – שני אזכורים; ט"ז 6,11,17,24; יחז' מ"ה 17. וגם שמות ל"ב 30, היכן שמשה התכוון לשמש ככוהן בעד הקהל)". Averbeck, "kpr", 697. 207. לימוד מקיף יותר בנושא זה ראה במאמר שלי, "Kipper and Atonement in the Book of Isaiah" אצל Ki Barukh Hu: Ancient Near Eastern, Biblical, and Judaic Studies for Baruck A. Levine, ed. Robert Chazan, William W. Hallo, & Lawrence K. Schiffman (Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns), 189-202. כמו כן ראה במאמר זה דיון בישעיהו כ"ח 18 ומ"ז 11, שגם מכילים נגזרות של השורש כפ"ר, לצד ישעיהו מ"ג 3, שם מופיעה המילה "כופר". 207א. פירוש אבן עזרא לישעיהו כ"ז 9, מתוך מקראות גדולות, הכתר, ישעיהו, 1992. 208. מדרש טיפוסי על פסוק זה בידי הרבנים בתלמוד ראה בבלי, ברכות נז א. 209. לדיון על ישעיהו כ"ב 14, שמצוטט תכופות בספרות הרבנית כהוכחה לכך שמותו של אדם יכו לכפר על חטאיו ראה מאמר שלי בנושא, שם אני מגיע למסקנה שהטקסט בישעיהו בעצם אומר, "העוון הזה יכופר לכם עד יום מותכם", ולא "רק במותכם יכופר החטא הזה". אבל אם מישהו בכל זאת חושב שאפשר להוכיח שהרבנים צודקים בעמדתם, יהיה לזה קשר הדוק עם הדיון המקיף על הכפרה שמספק מותו של צדיק . 211. בנוגע לשאלה – מדוע יהיה צורך בדמם של קורבנות בבית המקדש שיקום בעתיד, אם ישוע כבר שילם את המחיר עבור כל חטאינו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תיאולוגיה, תשובה לרב --- ### [לשון רבים בישעיהו נ"ג? ("למו", "במותיו")](https://igod.co.il/prophecies-messiah/plural-in-isaiah-53/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > הקטע החשוב ביותר בספר ישעיהו הוא נ"ב 13 – נ"ג 12 . קטע ארוך זה מתאר את המשיח הסובל בבהירות כל כך רבה, עד שהוא עורר קשיים עצומים למורי היהדות. בימינו נפוצה הפרשנות הרבנית לפיה קטע זה אינו עוסק במשיח אלא בעם ישראל שסובל בעולם של גויים. יש מי שמרחיקים לכת וטוענים שדעה זו הייתה השקפת היהדות מאז ומתמיד, אבל כאן הם מנצלים את חוסר הידיעה של הציבור הרחב. כתבים יהודיים עתיקים – המשנה, הגמרא (התלמוד), המדרשים וכתבים רבים אחרים – רואים בקטע זה התייחסות לדמות המשיח. הרב הראשון שהעלה אפשרות אחרת היה רש"י, בסביבות שנת 1050 לספירה. כל החכמים לפניו, ללא יוצא מהכלל, ראו בקטע זה תיאור של המשיח. כשרש"י הציע לראשונה שמדובר כאן על עם ישראל, התעוררה מחלוקת קשה בינו לבין הרבנים בני זמנו. המפורסם שבהם היה הרמב"ם, שקבע חד משמעית שרש"י טועה לחלוטין כשהוא יוצא נגד ההשקפה היהודית המסורתית (ראה דיון על המקורות הרבניים בנספח 2). כשהמבשרים המשיחיים התחילו לעשות שימוש נרחב יותר בקטע זה (במיוחד מראשית המאה ה-19 ואילך) כאסמכתא לטענה כי ישוע הוא המשיח, התרבה מספר הרבנים שקיבלו את השקפתו של רש"י כפתרון נוח לשימוש בפולמוס עם הדעה המשיחית ולהפרכתה. אולם קריאה מעמיקה של הקטע תראה שנאמרים בו דברים שאי אפשר בשום פנים ואופן לייחס לעם ישראל. קטע זה אינו נקרא בין ההפטרות בבתי הכנסת; כשקוראים את ישעיהו בציבור, מדלגים מישעיהו נ"ב לישעיהו נ"ד. הטיעון העיקרי מצד היהדות-הרבנית לכך שנבואת ישעיהו פרק נ"ג מנבאת על עם-ישראל (רבים) ולא על המשיח (יחיד) מבוססת לטענת הרבנים על שתי מילים שנכתבו בלשון רבים, ולכן מצביעות, לכאורה, על עם-ישראל ולא על המשיח, שהרי המשיח הוא אחד, ולא רבים. הרב דניאל עשור, תחת הכותרת "לשון יחיד ורבים בפרק ישעיהו נ"ג וכישלונה הלשוני של הפרשנות הנוצרית". מודה כי בנבואת ישעיהו אכן "ישנן 67 ביטויים בפרק נ"ג המדברים על היחיד."1  אך לטענתו, ישעיהו בסך הכל "בלשונו הפואטית, מדבר על העם כעל היחיד."2 זאת לאור העובדה כי אמנם "ישעיהו פתח בלשון יחיד על עם ישראל ואחר כך המשיך בלשון רבים."3 זאת מבסס הרב עשור על פסוקים ח' וט', שם מופיע תיאור בלשון רבים. הרב עשור מנסה להכיל את היוצא מן הכלל (שני מקרים) על הכלל (67 מקרים). אך האם שני המקרים אליהם התייחס הרב דניאל עשור אכן מדברים על הרבים? ### חז"ל מבינים את ישעיהו נ"ג על המשיח. להלן כמה דוגמאות: - תרגום יונתן, התרגום הירושלמי מימי הביניים, מעניק אופי משיחי לישעיהו נ"ג. - התלמוד אף פעם לא מייחס את ישעיהו נ"ג לעם-ישראל כעם שלם. - מסכת סנהדרין צ"ח' ומסכת סוטה י"ד מייחסות את ישעיהו נ"ג למשיח. - מדרש רבה, פרשה ה, מדרש תנחומא, ומדרש כונן (konen) מייחסים את ישעיהו פרק נ"ג, למשיח. - ילקוט שמעוני, פרשה ד, מייחסת את ישעיהו נ"ג למשיח. - גם מחזור התפילה שביום הכיפורים מייחס את ישעיהו פרק נ"ג למשיח. - ספר הזוהר, המיסטיקה של היהדות, גם הוא, מייחס את פרק נ"ג למשיח. - אפילו רבי סעדיה גאון, שהתנצח בויכוחים מול הנוצרים, לא ייחס בפירושו את ישעיהו נ"ג לעם ישראל כעם, אלא כיחיד. אם כך, נראה בבירור שמחשבת ישראל הקלאסית, שהיא המקור והסמכות של הדת היהודית, כמעט בצורה אבסולוטית, מייחסים את ישעיהו נ"ג למישהו יחיד ולא לכלל עם ישראל, ואותו יחיד הוא כמובן המשיח. ### "לָמוֹ" (ישעיהו נ"ג פסוק ח) הרב דניאל עשור טוען כי על פי פסוק ח', הדמות מתוארת ברבים (לָמוֹ) ולא ביחיד (לו) ולכן לא יכולה הנבואה להתאים לישוע. כך הוא כותב: "המילה 'למו' משמעותה 'להם', ובמקום שהנביא יכתוב מפשע עמי נגע 'לו' שאז ורק אז יהיה מובנו על העבד היחיד, הוא כותב את המילה 'למו' שמשמע שהעבד הוא רבים. הרי זו סתירה מפורשת לפרשנות הנוצרית על הפרק שכן לא ניתן לדבר על אדם יחידי בלשון רבים כלל, לכן האפשרות שישו הוא העבד המדובר בפרק איננה קיימת."4 אולם, התנ״ך עצמו נותן לנו דוגמאות בהן אנו רואים כי נעשה שימוש במילה ׳למו׳ בצורת יחיד: ״‏וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח‎‏ מֵהֶם֙ וַיָּ֔חָם‎‏ אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ‎‏ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגָּד־לָֽמוֹ״ (ישעיהו מ"ד:ט"ו). ### "בְּמֹתָיו" (ישעיהו נ"ג פסוק ט) הרב דניאל עשור טוען כי על פי פסוק ט', הדמות מתה מיתות רבות (בְּמֹתָיו) ולא מוות יחיד, ולכן לא יכול להיות כי מדובר בנבואה על ישוע. כך הוא כותב: "אצל כל דובר עברית תתעורר תמיהה גדולה. מדוע כתובה כאן המילה "במותיו" ולא המילה "במותו"? מדוע המילה מוות-שלו, או בקיצור "מותו" בלשון יחיד, איננה מופיעה כאן ובמקומה כתובה המילה בלשון רבים "במותיו"? משמע מלשון הפסוק כי לעבד המדובר בפרק ישעיהו נ"ג היו כמה וכמה מיתות ולא רק מיתה אחת. האם אין ישו מת רק מיתה אחת אגדית ומפורסמת? אם היו לו הרבה מיתות אגדיות דוגמתן או לא, כי אז יכול היה ישו להגשים את הביטוי הנבואי "במותיו", אולם ברור כי הביטוי "במותיו" בלשון רבים איננו מתייחס בתנ"ך ליחיד."5 המלבי"ם בפירושו על ישעיהו נ"ג פסוק ט מייחס את "במתיו" ליחיד, ולא לרבים. ("גם בעת המיתו את העשיר מישראל כדי לקחת את ממונו מ"מ נתנו את קברו אצל קבר רשעים שידמה שהמיתוהו מתוך חטאו הגם שהוא מת על לא חמס עשה") "ואת עשיר במותיו" – מוסב על מלת ויתן לומר שמסר עצמו להסכים עם דעת העשיר המושל בכל מיני מיתות שגזר עליו למען יעמוד באמונתו. (מצודת דוד) בתרגום יונתן לארמית, יונתן בן עוזיאל (תלמידו של הלל הזקן) בחר לתרגם את "במתיו" ל"בְמוֹתָא" (יחיד) ולא ל"בְמוֹתָיא" (רבים). "וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת-עָשִׁיר בְּמֹתָיו עַל לֹא-חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו" אם אכן כוונת ישעיהו היתה רבים, היינו מצפים לקרוא "ויתנו את רשעים קברם, ואת עשיר בְמוֹתָ֖ם, על לא חמס עשו, ולא מרמה בפיהם". ‏לדוגמא: ”שָׁא֣וּל וִיהוֹנָתָ֗ן הַנֶּאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וּבְמוֹתָ֖ם“‎. (שמואל ב' א:כ"ג) דוגמא נוספת לרבים: "מוֹתֵ֧י עֲרֵלִ֛ים". (יחזקאל כ"ח:י) לסיכום, אנו רואים כי גם הכתובים וגם המפרשים היהודיים מסכימים שהמילים הללו מתייחסות ליחיד ולא לרבים, בניגוד למה שטוען הרב דניאל עשור. \[1\] Moshe Ben David, At The Gate of Rome, Lulu Press (unknown, 2009), 119. \[2\] ibid, 119. \[3\] Ibid, 119. \[4\] Ibid, 120. \[5\] Ibid, 125. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** ישעיהו נ"ג, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תשובה לרב --- ### [האם המשיח הוא אלוהים? (ירמיהו כ''ג 5-6) תגובה לטענתו של הרב דניאל עשור](https://igod.co.il/true-judaism/is-messiah-god/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > אחת הנבואות הידועות בתנ"ך עך כל שהמשיח העתיד לבוא יהיה אלוהים בדמות בשר ודם (ישוע המשיח), נמצאת בירמיהו כ"ג פסוק ה-ו: ה הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח; וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ, יְהוָה צִדְקֵנוּ. האם נבואה זו משכנעת את הרבנים? תלוי איזה. את הרבנים עד תקופת הברית החדשה כן, הרבנים היום לעומת זאת נאלצים להתמודד לא רק מול הנבואה, אלא גם מול משיחיותו של ישוע. הבה נבחן את טענתו של הרב דניאל עשור וכיצד הוא מנסה להתנער ממנה. לאחר מכן נראה כיצד רבנים גדולים חכמים בעבר (חז"ל) ראו נבואה זו (רמז: כמונו!) טענתו של הרב דניאל עשור – "כמה פרקים הלאה בספר כתוב על העיר ירושלים: "וזה שמה אשר יקראוה השם צדקנו" האם זה אומר שעפרה של העיר הוא אלוקות? בוודאי שלא! אלא ששמה הוא אלוקי בלבד בעקבות הבחירה בה והחפץ האלוקי. אגב, גם שמי הוא אלוקי, דניאל! האם גם אני אלוקי? בוודאי שלא.." תשובה לטענתו של הרב עשור- ראשית הבה נבחן את טענתו האחרונה של הרב עשור. הרב עשור טוען כי שמו- דניאל, הוא שם אלוהי. אך אין זה אומר לטענתו שהוא אלוהים. במילים אחרות, הטענה של הרב דניאל עשור היא שיש בתנ"ך דוגמאות רבות לשמות שמכילים את שמו או חלק משמו של אלוהים (שמות בעלי יסודות תיאופוריים). למשל, אליהו, יחזקאל, דניאל, ישעיהו, וכאן "ירמיהו בן חלקיהו": ירמיהו פירושו "יהו\[ה\] ירום, או ירים", ופירוש שם אביו: יהו\[ה\] חלקי", ועוד שמות רבים. הרב דניאל עשור מציג בורות בכל הנוגע לשמות תיאפוריים. משום שבעוד אכן שמות רבים במקרא כוללים בתוכם את שם ה' ("יה", "אל", "יהו"),זה תמיד אך ורק בצורה חלקית. בשום מקום בתנ"ך לא נמצא אדם אשר שמו הוא השם המפורש של אלוהים – יהוה. שם זה שמור לאלוהים בלבד (ולמשיח!). ולמרות זאת, כשירמיהו מנבא על המשיח בפרק כ"ג הוא מדבר בבירור על אדם – צאצא אנושי מבית דוד – ויחד עם זאת, בפסוק ו' הוא מקבל את השם השמור לאלוהים בלבד – יהוה. עכשיו, מה בנוגע לטענה הראשונה של הרב עשור? טענתו היא כי יש להפריד בין שתי המילים "ה' צדקנו", כי הנביא ירמיהו בעצם קורא גם לירושלים בשם "ה' צדקנו", ואי אפשר- כך הוא טוען- לקרוא לעיר או לכל דומם אחר בשם ה'. למי שאין רקע מקראי עשויים לכאורה דברים אלו להישמע הגיוניים, אך אחרי עיון מעמיק יותר, אין מקום לטענה זו, מדוע? כי מדובר במנהג מקראי ידוע, מאז ומעולם נהוג היה שכל עיר בירה נקראת על שם מושלה (גם בעת המקראית והעתיקה וגם כיום). כבר אצל קין, אנו מוצאים שבנה עיר וקרא לה על שם בנו "חנוך" (בראשית ד':יז). כשאנו עוברים על ספר בראשית, אנו רואים שלכל אורך הדורות ערים נקראו על שם בני אדם, אם משום שמשלו בערים ואם מסיבה אחרת. גם בתקופה שלאחר המקרא אפשר לראות אותו דבר- העיר טבריה נקראת על שם טיבריוס, קיסר רומא, וכן דוגמאות נוספות כמו העיר "פטרגרד" נקראה על שם מושלה- פטר קיסר רוסיה, ואחרי החלפת המושלים ברוסיה היא הפכה ל "לנינגרד", על שם המושל החדש, "לנין".  גם בירת ניו זילנד על שם מושלה "ולניגטון", בירת ארצות הברית על שם מושלה "ושינגטון" ועוד. לכן, אין כל תמיהה בדבר שגם לירושלים יינתן שם של מלכה ומושלה, על שם מי שבחר בה להיות מקום משכנו הרוחני הנצחי = אלוהים! נהפוך הוא, זוהי הוכחה ולא סתירה למה שאנו טוענים- שמלך המשיח ייקרא בשם ה', ועל כן בירתו תיקרא גם היא על שמו 'יהוה צדקנו". הרב דניאל עשור מנסה לטעון שמדובר בפירוש נוצרי מעוות ומודרני שהוצא מהקשר על מנת להציע על ישוע, האמנם? בוא נלך אחורה ונראה מה לחז"ל יש לומר: למעשה, הרבנים הקדומים לא ניסו להפריך טענה זו, הם תמיד ייחסו את הקטע הנ"ל בירמיהו כנבואה על המשיח, ועל כך שהמשיח יהיה אלוהים: במדרש משלי (פרשה יט כב, הוצ' בובר) נכתב:  "נמנים מפי רב הונא שבעה שמות למשיח: ינון, יהוה צדקנו, צמח, מנחם, דוד, שילה, ואליהו." במדרש איכה א' 16 נכתב: "מה שמו של מלך המשיח? ר' אבא בר כהנא אמר: 'ה' שמו, וזה שמו אשר יקראו, ה' צדקנו" (ציטוט מירמיהו כ"ג 6). בתלמוד (בבא בתרא עה ב) כתוב: "\[א"ר\] שמואל בר נחמני, א"ר יוחנן: ג' נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הן: צדיקים, ומשיחף וירושלים. צדיקים הא דאמרן. משיח דכתיב (ירמיהו כג) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. ירושלים דכתיב (יחזקאל מח) סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה…" במדרש תהילים כתוב – כי אלהים קורא למשיח בשמו, ומה הוא שמו? התשובה הניתנת היא "יהוה איש מלחמה" (שמות טו 3) ועל המשיח אנו קוראים "וזה שמו אשר יקראו: יהוה צדקנו". מכאן שכתבים רבניים קדומים, ואפילו התלמוד עצמו (!!), מייחסים את ירמיהו כ"ג למשיח, משיח אלוהי המכונה בשם "יהוה" . #### הרב עשור מגיב בחזרה – "משמעות הדברים היא ש"הויה" הוא יקרא לו רק "צדקנו" בלבד! ולא "הויה-צדקינו"!"… שוב, גם כאן לפנינו פרכה, שהרי צדקנו משמעותו "צדיק שלנו"- בלשון רבים- והדבר הורס לחלוטין את אישיות אמונת "האחדות המוחלטת" שהיהדות התלמודית-מסורתית דוגלת בה. דומה הדבר למי שברח מן הדוב ופגש אריה, כי כל הסתבכות שלו בפירושו היא רק מתוך רצונו להימלט מן הריבוי שבפני ה' ומהתגלויותיו. לבסוף, אחרי שהצליח להימלט, הוא נאלץ לחזור על עקביו ללשון רבים במילה "צדקנו". ובכן, מה הועיל הרב דניאל עשור בתקנתו ובבריחתו מן האמת? #### הרב עשור – "יתר על כן, הם גם אינם נאמנים לניקוד בפסוק! ישנו פסק כלומר קו בין המילה "הויה" לבין המילה "צדקינו" ! משמעות הדברים היא ש"הויה" הוא יקרא לו רק "צדקנו" בלבד! ולא "הויה-צדקינו"! אני מציע שתפתחו כל תנ"ך לדוגמה התנ"ך הפשוט של צ.ה.ל או כל תנ"ך אחר שם תראה פסק כלומר קו בין המילים המחלקת את הביטוי לשניים ! אני מצטט: "הנה ימים באים נאם הויה והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והישכיל ועשה משפט וצדקה בארץ: בימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח וזה שמו אשר יקראו הויה\\ צדקינו." מכאן, שהויה הוא שיקרא לו "צדקינו" בלבד!" הקו המפריד הזה לא היה קיים במקור, זאת תוספת. לכן זה לא רלוונטי מה משמעות הקו הניצב בפסוק זה(אם אכן מדובר בהפרדה או לא) משום שכל הטעמים\\ניקוד הם תוספות מאוחרות שנוספו לפני בערך 1000 שנה. אך האבסורד הוא כי יש סוג של סתירה בדבריו של עשור. אם הוא אומר שבפרק כ"ג פסוק ו' כתוב שאלוהים הוא יקרא לו "צדקנו" (בגלל "הקו המפריד") אז ככה גם היינו צריכים לקרוא לירושלים ("צדקנו") בפרק לג 16,שהרי גם שם "קו מפריד" מופיע. אבל האבסורד הוא שהוא טוען שלירושלים קוראים "ה צדקנו" (ציטוט:"כמה פרקים הלאה בספר כתוב על העיר ירושלים: "וזה שמה אשר יקראוה השם צדקנו") אך זה לא אומר שהיא אלוהים לפי טענתו! מדוע דווקא פה הקו המפריד לא תקף? מדוע כאן אנו קוראים ששמה של ירושלים יהיה "ה' צדקנו" ולא קוראים שה' יקרא לה "צדקנו"?מדוע ההפרדה תקפה דווקא בפסוק שמדבר על ישוע? הא, כמובן, הרב מנסה להתחמק מאלוהותו של המשיח. #### הרב עשור – "השם "יהודה" איננו אלוהי בגלל שמופיע בו שם השם המלא!" שוב הרב מפגין בורות בשמות תאופוריים. "יהודה" הוא דוגמה לשם מסוג זה. השם "יהודה" ניתן כהודיה לאלוהים של לאה על הולדתו בנה "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה" (בראשית כ"ט ל"ה) כמובן שאין להשוות שם זה לשם הכי קדוש על פי המסורת היהודית- והוא השם שניתן למשיח בפסוק הנידון. "אין בעיה מדרשים זה לא הפשט מדרש זה מדרש בלבד הוא איננו פשט הכתוב תצטרך להוסיף נופך דרוש לפשט ולא לעקור את הפשט שהוא העיקר "אין פסוק יוצא ידי פשוטו". עכשיו ברצינות, קשה מאוד להבין את מנוסת הבהלה של הרב עשור הבורח הוא עצמו מן הביאור הפשוט, בפרט כשניתן לו להיתלות באילן הגדול, הלא הוא התלמוד שציטטנו למעלה. אך כמי שכאילו נכווה ברותחין הוא נמלט על נפשו והולך לחצוב לו בארות נשברים, ועל ידי זה הוא מסתבך בעצמו ומעוות גם עלינו את הכתובים. עלינו להבין שברגע שאנחנו מתחילים להכניס שינויים משלנו, לפי טעמנו אנו, מפסיקה וחדלה האמונה התנ"כית המונותאיסטית והופכת ממילא לאלילית. "ישו לא הגשים אותה(את הנבואה) הוא לא "מלך" "בימיו לא נושעה יהודה" ! …………כמו כן ,"בימיו לא ישב ישראל לבטח". נכון מאוד, משום שבביאתו הראשונה של המשיח עליו  לסבול עבור חטאי עם ישראל והאנושות כדי שקודם כל לגאול אותם מן החטא. אך בביאתו השנייה עליו למלוך, להשכין שלום ולהקים את מלכותו. כל זה לא יכול להיות אם הוא קודם כל לא גאל את האנושות מהחטא ולא תיקן את היחסים השבורים בין אלוהי אברהם יצחק ויעקוב לבין בני האדם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [הרבנים טוענים שאלוהים מעוניין בצדקה, ולא בזבח ("עשה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מזבח")](https://igod.co.il/true-judaism/rabbis-claim-god-wants-tzadaka-not-sacrifice/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > לטענת הרבנים – הכתובים אומרים מפורשות שאלוהים מעדיף צדקה ומשפט על פני זבח, "עשה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מזבח" (משלי כ"א 3). אמן! מה יעז להתווכח עם הכתובים? במקום אחר בתנ"ך נאמר ששמיעה בקול אלוהים טובה מזבח (שמ"א ט"ו 22). אבל הפסוקים האלה אינם מבטלים את חשיבותם של הקורבנות, כפי שטוענים כמה מתנגדים של המשיחיות. אדרבה, לאורך כל הכתובים אלוהים מבהיר שהוא מתנגד לצביעות רוחני, לשמירה חיצונית ורשמית של מצוות התורה. אלוהים מעדיף שנציית לו משנפצח בתפילות ארוכות, או נעלה לו קורבנות יקרים כשהלב שלנו אינו נכון לפניו. הוא מעדיף שנעשה את מה שהוא אומר לנו משנחטא, נחזור בתשובה ונעלה לו קורבן מתאים. אבל למרבה הצער, כולנו חוטאים וכולנו זקוקים לכפרה על חטאינו. הנושא הזה עולה מפורשות מהכתובים. אני מסכים לגמרי עם הטיעון שלמעלה. הבעיה שלי שמבינים את הפסוק הזה לא נכון ומשתמשים בו לרעה, כאילו משתמע ממנו שאין חשיבות רבה לקורבנות. הפסוק בעצם אומר שהמוסר חשוב לאלוהים יותר משמירה על מצוות וטקסים דתיים. אם כך, איך יתכן שמצטטים את הפסוק הזה כדי להפריך את האמונה של הברית החדשה? האמת היא שהמתנגדים שמתבססים על פסוק זה מבינים לא נכון את התפיסה היהודית משיחית בעניין מותו של ישוע. איך שהוא הם מפרשים את האמונה שלנו כאילו שהדבר היחיד שחשוב בעינינו הוא אמונה במותו של המשיח בעד חטאינו – שהוא נתן את עצמו כקורבן מושלם למעננו – ושהקפדה על מוסר אינה חשובה עוד בעינינו. בעיניהם, המאמין בישוע כביכול אומר לעצמו, "מדוע שאטרח לחיות כראוי ולעשות את מה שראוי לעשות, אם ממילא שולם המחיר המלא של חטאי?" אבל הרי לא בזה מאמינים חסידיו של ישוע. במאמר הקודם  ראינו שהמשיחיות איננה דוגלת רק בעקרונות אמונה (שהיא אינה דוגלת בשורה של דוגמות) אלא גם במעשים. ובכל זאת יתכן שתטען שהדגש הקבוע שאנחנו שמים על קורבנו של ישוע מעיב על כל דגש שאנחנו שמים על מוסר וקדושה. שאל יהודי מסורתי מהו ההיבט החשוב ביותר באמונתו, והוא יאמר לך ששמירת מצוות התורה – מעשי צדקה. שאל יהודי משיחי או גוי משיחי מה הכי חשוב בעיניו, והוא יאמר לך שהאמונה בישוע המשיח – ובמיוחד מותו על הצלב. וכך נמשך הדיון. הבעיה היא שלטיעון הזה אין כל בשר. הדברים שנאמרים במשלי כ"א 3 ובהרבה מקומות אחרים בכתובים מכוונים נגד צביעות דתית, שמבקשת מפלט בשמירת מצוות וניהול טקסים שונים, אבל מתעלמת מחמדנות ומתאווה, מאנוכיות, מעבודת אלילים, מחוסר צדק ומשקרים. הפסוק היה יכול באותה מידה גם לומר, "מעשי צדקה ומשפט טובים בעיני אלוהים מאמירת תפילות, מהליכה לבית הכנסת, ממתן צדקה או משינון קטעי תלמוד". הנביאים הוכיחו את הצבועים הדתיים, הוקיעו את התפילות שלהם, את הדרך שבה הם שמרו את השבת וציינו את החגים והמועדים, וכן את הדרך שבה הם העלו קורבנות וזבחים, שכן במוצא פיהם (בדברם) הם התקרבו לאלוהים, אבל בליבם הם התרחקו ממנו (ישע' כ"ט 13). אלוהים מתעב התנהגות כזו. תמונה דומה עולה מפסוקים אחרים במשלי. ראה לדוגמה את משלי ט"ו 8, "זבח רשעים תועבת יהוה, ותפילת ישרים רצונו". הפסוק הזה משווה בין הרשעים לישרים (הצדיקים), והזבח והתפילה עומדים בפני עצמם. במשלי כ"א 27  נאמר ש"זבח רשעים תועבה, אף כי בזימה יביאנו". הפסוקים האלה מלמדים שאפילו זבח חשוב אינו רצוי בעיני אלוהים, אם הוא מובא מתוך לב רשע ומלא זימה. התפיסה הרבנית של חזרה בתשובה קשורה לעניין זה. בעיניהם, חזרה בתשובה היא בעלת ערך רק אם היא כנה, "האומר: 'אחטא ואשוב, אחטא ואשוב', אין מספיקין בידו לעשות תשובה".103 הבעיה איננה עם המושג חזרה בתשובה. המושג הזה הרי ניצב בלב ליבה של היהדות. הבעיה היא הצביעות הדתית והרדידות המוסרית. שוב, על כך מדבר משלי כ"א 3. אנחנו יכולים באותה מידה לומר, "האומר: 'אחטא ואקריב, אחטא ואקריב', אין מספיקין בידו לעשות תשובה". אלוהים מעדיף שאתה ואני ננהל אורח חיים נכון משנשקר, נרמה, נגנוב, נשנא, נתאווה ואחר כך נצום, נתפלל, נחזור בתשובה ונעלה קורבנות. אלוהים מעדיף שנשמע בקולו, שנציית לו. חשוב גם לזכור שהתנ"ך מפרט תפקידים שונים הקשורים בקורבנות, ביניהם היטהרות, הקדשה, הודיה והפגעה .אם כך, לא צריך לפרק את משלי כ"א כמתקפה על שיטת הקורבנות של התורה. אלוהים מעדיף ציות על פני זבח מכל סוג שהוא, וזה בדיוק מה ששמואל אמר לשאול בשמואל א' ט"ו 22-23, "החפץ ליהוה בעולות וזבחים כשמוע בקול יהוה? הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים". הברית החדשה מלמדת את אותו דבר בדיוק: "אחד הסופרים התקרב ושמע אותם מתווכחים. כראותו שישוע השיב להם היטב, שאל אותו, "איזוהי המצווה הראשונה מכל?" ענה ישוע, "הראשונה היא 'שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד, ואהבת את ה' אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך'. והשנייה היא 'ואהבת לרעך כמוך'. אין מצווה אחרת גדולה מאלה". אמר אליו הסופר, "יפה, רבי; אמת אמרת שאחד הוא ואין עוד מלבדו. ולאהוב אותו 'בכל לבבך ובכל בינתך ובכל מאודך', ולאהוב 'לרעך כמוך', הרי זה גדול מכל עולה וזבח". ראה ישוע כי השיב בחוכמה ואמר לו, "אינך רחוק ממלכות האלוהים". ואיש לא העז עוד לשאול אותו שום דבר" (מרק' י"ב 28-34). "ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת במה שיש לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים" (עבר' י"ג 16). אם כך, בנקודה זו אנחנו לגמרי מסכימים זה עם זה! 103\. משנה, מסכת יומא ח ט. עיין גם בפסיקתא רבתי מד א. הברית החדשה מציינת שחזרה בתשובה וחרטה של האדם צריכות לבוא לידי ביטוי במעשים. ראה לדוגמה מתי ג' 8; מה"ש כ"ו 20; עיין גם בקור"ב ז' 10-11; יעקב ב' 17. השווה עם מתי כ"א 28-32. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [הרב דניאל עשור - שאלות עליהן היהדות המשיחית לא יכולה לענות](https://igod.co.il/answer-rabbi/questions-towards-messianic-jews/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** > כל הטיעון של הרב עשור מבוסס על ההנחה כי אם תימצא טעות בברית החדשה או סתירות בין תיאורים שונים של אותו האירוע, הדבר יערער את האמונה היהודית-משיחית ואף יפריך אותה. אך הבעיה היא כי הרב עשור טועה בגדול. גם אם אכן עשור הצליח "לחשוף" את הסתירות בברית החדשה, ישוע מנצרת עדיין קם לתחייה. מאחר והאמונה היהודית משיחית מושתתת על העובדה ההיסטורית של תקומתו של ישוע מן המתים, "הסתירות" בנרטיבים השונים בכתבי הברית החדשה הינם פרטים שוליים. עכשיו, אם תחייתו של ישוע היא ההוכחה לתקפותה ואמיתותה של האמונה היהודית משיחית, מה אם יימצאו סתירות בין הפרטים אודות אירוע תחייתו של ישוע? עדיין, זה לא ישנה את העובדה ההיסטורית שישוע קם מן המתים. משום שכאשר היסטוריונים וחוקרים ניגשים לכתבי הברית החדשה הם אינם מניחים שהם כתבים קדושים או אלוהיים. אלא, הם מתייחסים אליהם כאל כתבים ומסמכים היסטוריים מהמאה הראשונה שנכתבו בשפה היוונית ולכן מבחינתם הם מצפים למצוא סתירות בין התיאורים של הבשורות ובעזרת קריטריונים היסטוריים הם מזהים אם אכן המאורע התקיים. אם סתירות במסמכים היו מהווים אינדיקציה לכך שמאורע מסוים לא התקיים, אז היסטוריונים היו צריכים להטיל ספק בהתרחשותם של רוב המאורעות ההיסטוריים הידועים לנו כיום.  אם כך מה הם הקריטריונים על פיהם חוקרים שופטים את מהימנותו וסבירותו של מאורע או מידע היסטורי מסוים?: 1.  חופפות היסטורית: השתלבותו והסתדרותו של המאורע עם העובדות הידועות אודות ההקשר בו המאורע התרחש. 2.  עדות בלתי תלויה ומוקדמת: הופעתו של המאורע בעדויות רבות (הקרובות מבחינה זמנית להתרחשותו ואשר אינן תלויות זו בזו ולא במקור משותף כלשהו) מגבירה את סבירות התרחשותו. 3. קריטריון ה"מבוכה": המאורע\\המידע ההיסטורי המסוים נחשב למביך ולכן הסיכוי שהוא הומצא או בודה הינו נמוך ולא מתקבל על הדעת. 4. שוני: המאורע איננו תואם את צורת החשיבה של החברה ולכן לא הגיוני כי הוא המצאה. 5. עקביות: המאורע\\המידע ההיסטורי הנו עקבי עם שאר העובדות הידועות לנו אודות הדמות אותה אנו חוקרים. עכשיו שימו לב כי אף אחד מן הקריטריונים הללו אינם תלויים בהנחה שהבשורות הינן דבר אלוהים או מהימנות. אלא, הם מתמקדים בפרט היסטורי או מאורע מסוים והם מספקים ראיות לכך שהיבט מסוים בחיים של דמות היסטורית מסוימת (במקרה שלנו בחייו של ישוע) הנו מהימן מבחינה היסטורית, ללא תלות במהימנות של המסמך עצמו בו מתואר לנו המאורע או הפרט ההיסטורי אותו אנחנו מבקשים לחקור. #### ובכל זאת- תשובות ל"סתירות" אך נניח לרגע בצד את הטעות הבסיסית של הרב עשור, האם אכן הוא חשף בברית החדשה סתירות? בואו נבדוק. 1. "האם שמת לב לסתירה שבין האוונגליון של יוחנן, הסותר את האוונגליונים של מתי, מרכוס ולוקס בעניין הסעודה האחרונה? לפי עדותו של יוחנן הסעודה הייתה בלילה שלפני ליל הסדר בו אכלו חמץ ולא מצות, וגם לא היה צריך לברך על היין, מפני שהיה זה סתם לילה רגיל, ולפי יתר האוונגליונים הסעודה האחרונה הייתה בערב שאחריו – בחג הפסח עצמו בליל הסדר, שבו אמורים לאכול מצות ואסור לאכול לחם! מה האמת?" דניאל עשור מתכוון ליוחנן י"ג 1-2 שם כתוב: הָיָה זֶה לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח: יֵשׁוּעַ יָדַע כִּי הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם הַזֶּה אֶל הָאָב; וּבְאַהֲבָתוֹ אֶת הַשַּׁיָּכִים לוֹ בָּעוֹלָם, אָהַב אוֹתָם עַד תֹּם. לְעֵת סְעוּדַת עֶרֶב, הַשָּׂטָן כְּבָר שָׂם בְּלֵב יְהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ. אך שימו לב כי הדברים היחידים עליהם נאמר שהם קרו לפני חג הפסח זה הידע של ישוע אודות שעתו להסתלק מהעולם(מותו) ותיאור אהבתו את השיכים לו בעולם. פסוק 1 מהווה בעצם רקע או הקדמה, ואילו פסוק 2 מתחיל כאן מחשבה חדשה. (פירוש כזה מתאים לחשיבה שבשורת יוחנן הנה תוספת לבשורות הסינופטיות). לכן, אין שום סתירה בין בשורת יוחנן לבשורות האחרות. 2\. "האם יש"ו נתן את כיס הכסף ליהודה איש קריות כדי לקנות את מצרכי החג עבור ליל המחרת כמו שכתב יוחנן? או שכבר אכלו את סעודת החג ולכן ישו מסר לו את כיס הכסף כדי שיסגיר אותו לזקנים ולסנהדרין כפי שכתבו האוונגליונים מתי מרכוס ולוקס ?" פה זה ברור כי הרב עשור מוציא את יוחנן מהקשרו. קודם כל היכן כתוב שישוע שילם ליהודה איש קריות שיבגוד בו? הפרושים הם אילו ששילמו לו אחרי שהלך מהסעודה. ״לְאַחר שֶׁנִּתְּנָה לוֹ הַפְּרוּסָה נִכְנַס בּוֹ הַשָּׂטָן. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אֶת אֲשר תַּעֲשֶׂה עֲשֵׂה מַהֵר." 28 וְאִישׁ מִן הַמְסֻבִּים לֹא יָדַע לְשֵׁם מָה אָמַר לוֹ זֹאת. 29 הוֹאִיל וְהַקֻּפָּה הָיְתָה אֵצֶל יְהוּדָה, חָשְׁבוּ אֲחָדִים שֶׁיֵּשׁוּעַ אָמַר לוֹ, "קְנֵה מַה שֶּׁנָּחוּץ לָנוּ לֶחָג", אוֹ שֶׁיִּתֵּן מַשֶּׁהוּ לָעֲנִיִּים״. ישוע נתן ליהודה איש קריות את הפרוסה כסימן לכך שהוא זה שיבגוד בו ואמר לו "את אשר תעשה עשה מהר". התלמידים לא הבינו את אשר אמר. הם חשבו שבגלל שיהודה איש קריות היה אחראי על הקופה, ישוע ביקש ממנו לערוך קניות אחרונות או לתת תרומה לעניים כמו שהיה נהוג בלילה של פסח (הדלתות בבית המקדש היו נפתחות ועניים רבים היו נאספים לקבל צדקה. ראו יוספוס קדמוניות היהודים 18:29). 3\. "אם יש"ו הוצא להורג ביום שלאחר הסעודה האחרונה? האם הוא הוצא להורג ביום חג הפסח כפי שטוענים מתי מרכוס ולוקס ? האם יהודים מוציאים להורג בעיצומו של חג פסח שחל ביום שבת ? האם זה נראה לך אמתי? האם מותר ליהודים לפי אמונתם ודתם לעשות זאת? או שאולי יוחנן בכל זאת צודק ויש"ו הוצא להורג ביום שאחרי הסעודה האחרונה, לפני כניסת החג וביום שישי לפני כניסת שבת? מי דובר אמת? שניהם? כיצד יתכן? הוציאוהו להורג פעמיים?" כל הבשורות מסכימות עם זה שישוע נצלב ביום שישי. מה ששנוי במחלוקת זה האם חג הפסח התקיים ביום חמישי או שישי. שלוש הבשורות מציעות שהסעודה האחרונה של ישוע יחד עם תלמידיו ביום חמישי בלילה הייתה סעודת פסח. יוחנן מסכים עם כך שישוע קיים את הסעודה אחרונה ביום חמישי בלילה לפני בגידתו ומעצרו. אבל יוחנן אומר גם שהמנהיגים היהודיים רצו להרוג את ישוע לפני סעודת הפסח שהחלה ביום שישי בערב. אז האם פסח היה ביום חמישי או שישי? זה כל הוויכוח. אפשרות אחת היא שיוחנן הזיז את חג הפסח ליום שישי כדי לגרום למותו של ישוע לקרות במקביל עם שחיטתן של הכבשים בבית המקדש. אך אולי לא: מאחר והיו מספר לוחות שנה בשימוש בישראל במאה הראשונה, ייתכן כי הקורבנות הוקרבו כמה ימים ולא רק יום אחד. הפרושים ואנשי הגליל החשיבו את תחילת היום בזריחה ואת סיומו בזריחה הבאה. אבל הצדוקים ואנשי יהודה החשיבו את תחילת היום עם השקיעה ואת סיומו בשקיעה הבאה. בימינו המודרניים אנחנו מחשיבים את תחילת היום וסיומו בחצות. ההבדלים הללו גורמים לשוני בתארוך של אירועים מסוימים, כפי שניתן לראות בשרטוט הבא: קורבנות פסח הוקרבו בי"ד בניסן. על פי החישוב הגלילי, י"ד בניסן מתחיל בשעה 6:00 בבוקר. ביום שלו אנו קוראים חמישי. אך בעיני אנשי יהודה, י"ד בניסן לא מתחיל עד 12 שעות מאוחר יותר, ב18:00 בערב. ביום שאצלנו הוא כבר שישי. לכן כאשר הגלילי, שעל פי התקנות היהודיות, שוחט את קורבן הפסח באחר הצהריים של י"ד בניסן, באיזה יום הוא עושה את זה? יום חמישי. אך מתי שהיהודאי מקריב את קורבן הפסח באחר הצהריים של י"ד בניסן באיזה יום הוא עושה את זה? יום שישי!  בלילה הוא אוכל את הקורבן, על פי חישובו, בט"ו בניסן. לכן, כדי לרצות את הגליליים והיהודאים, כהונת בית המקדש הייתה צריכה לקיים הקרבת קורבנות פסח גם בחמישי וגם בשישי. ישוע כגלילי שידע על מעצרו הקרב, בחר לחגוג את חג הפסח בחמישי בלילה,  ואילו ראשי הכוהנים והסופרים אשר היו אחראים למעצרו של ישוע הלכו לפי הלוח היהודאי, כמו שבשורת יוחנן אומרת. למרות שאין לו ראיות לכך שהקרבת הקורבנות התקיימו בשני הימים, פתרון כזה הינו מתקבל על הדעת והגיוני. אוכלוסיית ירושלים הגיעה ל125,000 איש בזמן בחג הפסח. זה היה בלתי אפשרי מבחינה לוגיסטית שכהונת בית המקדש תספק מספיק קורבנות עבור כל האנשים בין השעה שלוש אחר הצהריים עד שש בערב. הם הקריבו יותר מיום אחד, וכך זה מאפשר את זה שישוע ותלמידיו חגגו את חג הפסח בחמישי בלילה טרם מעצרו. אותו העיקרון לגבי צליבתו של ישוע: מרקוס אומר שהצליבה התרחשה בשעה השלישית, כלומר בשעה 9:00 בבוקר, אבל יוחנן אומר שישוע הורשע קרוב לשעה השישית, שזה בסביבות הצהריים. שוב, אולי יוחנן הזיז את הזמן למאוחר יותר. אבל אולי לא: בשאר הבשורות ובספר מעשי השליחים הזמנים היחידים ביום שמיוחסים (חוץ מפעם אחת) הם השעה השלישית, השישית והתשיעית. בוודאי שבעידן ללא שעונים מספרים עגולים או רבעונים משומשים. ולכן השעה השלישית יכלה להתייחס לכל זמן בין 9:00 בבוקר ל12:00 בצהריים. 4\.  "למה להניח שיש רק שלוש ישויות באלוהים שהם אחד, מדוע להגביל את מספר הישויות רק לשלוש?  אולי "אין-סוף ישויות" יותר מתאים ויותר מושלם?………" דבר ראשון אנו לא מאמינים כי יש שלוש ישויות. אלא יש **ישות אחת** שמורכבת **משלוש אישיויות.**  עכשיו, למה דווקא שלוש? כי זה מה שהכתובים מלמדים (התנ"ך+הברית החדשה). התנ"ך מתייחס רק לשלוש דמויות/אישיויות כאל אלוהים, ואנחנו לא רואים בו אף פעם יותר משלוש אישיויות ביחד. ישעיהו מב 1 ". הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא.״ שימו לב לשלוש הדמויות המופיעות בפסוק זה. הראשונה היא הדובר, המופיע כאן בהתנסחות בגוף ראשון יחיד. השנייה   היא עבדו של הדובר, עבד ה'. השלישית היא רוח אלוהים. מופיעות כאן שלוש דמויות, רק שלוש ולא יותר משלוש. ישעיהו סא 1: "רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה, עָלָי–יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח-קוֹחַ". נזכרות כאן רק שלוש דמויות: אדוני יהוה, רוח ה', והדובר, המדבר בגוף ראשון יחיד. שוב, יש כאן שלוש דמויות, לא יותר. דוגמה שלישית מהתנ"ך לקיומן של שלוש הדמויות שבאלוהות נמצאת בהקשר של ישעיהו סג 14-7, קטע שמסכם את יציאת מצרים. נזכרות כאן שלוש דמויות, ולא יותר. למשל, בפסוק 7 נזכרת אחת מהן" : חַסְדֵי יְהוָה אַזְכִּיר, תְּהִלֹּת יְהוָה, כְּעַל, כֹּל אֲשֶׁר-גְּמָלָנוּ יְהוָה; וְרַב-טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָי ". פסוק 7 מתייחס ליהוה. במקרה זה, יהוה הוא אלוהים האב. דמות שנייה נזכרת בפסוק 9: "בְּכָל-צָרָתָם לא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם–בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ, הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם, כָּל-יְמֵי עוֹלָם". כאן נזכר "מלאך פניו". הוא זהה למלאך יהוה ונושא את שם ה' עצמו. שימו לב לנאמר פה, שהמלאך הזה הוא שהיה האחראי להצלתם ולגאולתם. הדמות השלישית היא רוח הקודש, הנזכרת שלוש פעמים: ״וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ, אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ; וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב, הוּא נִלְחַם-בָּם. וַיִּזְכֹּר יְמֵי-עוֹלָם, מֹשֶׁה עַמּוֹ; אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם, אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ–אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ, אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ…  כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד, רוּחַ יְהוָה תְּנִיחֶנּוּ–כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ, לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת״, בקטע זה נזכרות בבירור שלוש דמויות. עדות נוספת מהתנ"ך לקיום הריבוי משולש הפנים באלוהות נמצאת בהקשר של ישעיהו מח 16-12: שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי:  **אֲנִי-הוּא** אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן.  יג אַף-יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם; קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם, יַעַמְדוּ יַחְדָּו.  יד הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשְׁמָעוּ, מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת-אֵלֶּה; יְהוָה אֲהֵבוֹ–יַעֲשֶׂה חֶפְצו (ֹפסוקים 14-12). ברור שאלוהים עצמו הוא הדובר כאן שכן הדובר מתייחס אל עצמו כאל מי שאחראי לבריאת השמים והארץ. ואז נאמר בפסוק 16: "קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ-זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי-מֵעֵת הֱיוֹתָהּ, שָׁם אָנִי; וְעַתָּה, **אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי-וְרוּחוֹ**". שימו לב לשלוש הדמויות המופיעות כאל: הדובר, הרוח ואדוני יהוה. בפסוק 16 הדובר הוא בורא השמים והארץ, והוא מתייחס לעצמו בכינויי הגוף "אני" ו"אליי". הוא מבדיל בינו ובין שתי הדמויות האחרות – אדני יהוה ורוח אלוהים. זהו הקטע התנ"כי שמעיד בצורה הברורה ביותר על קיום האחדות משולשת הפנים שבאלוהות. בתנ"ך רק שלוש דמויות נקראות אלוהים ומוצגות כאלוהיות. ישוע אישר זאת בברית החדשה: עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ (מתי כ"ח 19). כהמשך לטענתו של הרב – "האם אחד משלושת הישויות הללו יכול להסתדר לבד בבריאת העולם והנהגתו? אם התשובה לכך היא לא – אז אולי בכל זאת הוא איננו אלוהים? ואם הוא יכול להסתדר לבד, אז אולי בכל זאת השניים האחרים מיותרים?" זו לא הנקודה. אם הפסוקים שהבאנו כאן מוכיחים כי הכתובים מלמדים כי באלוהים האחד קיימות שלוש אישיויות השאלה הזו מיותרת והמסקנה הינה בלתי נמנעת. טיעון פילוסופי נגד האמונה כי אלוהים הינו יחיד (אישיות אחת בלבד) לא רק שהאמונה כי אלוהים הינו יחיד ולא אחד (אחדות מורכבת) סותרת את הכתובים אלא קיים בה גם היבט פילוסופי פגום. אלוהים על פי ההגדרה הינו הישות הכי מקסימלית או נעלה שעולה על דעתנו. על זה היהודים הנוצרים והמוסלמים מסכימים פה אחד. כישות הכי נעלה אלוהים חייב להיות מושלם. עכשיו, ישות מושלמת חייבת להיות אוהבת בטבעה. משום שאהבה הינה שלמות מוסרית או נעלות מוסרית. זה יותר נעלה לאהוב מאשר לא לאהוב. מעצם טבעה של האהבה, מי שאוהב נותן את עצמו או מקריב מעצמו עבור האחר. אהבה עצמית איננה נעלה כמו אהבת האחר. אז אם אלוהים הינו מושלם מעצם טבעו, הוא חייב לשתף את אהבתו עם האחר. אך מי הוא האחר? האחר לא יכול להיות אישיות ברואה, שכן הבריאה הינה תוצאה של הבחירה החופשית של אלוהים, לא תוצאה של טבעו. זה חלק ממהותו וטבעו של אלוהים לאהוב, אך זה לא חלק ממהותו או טבעו של אלוהים לברוא. לכן, אנחנו יכולים לדמיין עולם אפשרי שבו אלוהים קיים לבד כישות מושלמת ואוהבת ללא בריאה. לכן, ברואיו של אלוהים לא יכולים להסביר בצורה מספקת את מי אלוהים אוהב כחלק מטבעו. יותר מכך, הקוסמולוגיה אומרת לנו שהבריאה איננה נצחית ולכן לא התקיימה תמיד. אבל אלוהים הנצחי תמיד אוהב. לכן המסקנה היא שאהבתו של אלוהים מכוונת כלפי מישהו חיצוני לאישיותו. במילים אחרות, אלוהים איננו יחיד. אלא, אלוהים הינו ריבוי אישיויות בתוך אחדות אחת מושלמת כמו שהאמונה המשיחית טוענת. באמונה הרבנית אלוהים הינו יחיד ולכן אהבתו מכוונת כלפי עצמו וממוקדת בעצמו. אהבתו איננה מכוונת חיצונית ממנו. ולכן, האלוהים כפי שהרבנות תופסת אותו איננו נעלה או מושלם. ואילו באמונה המשיחית קיימות שלוש אישיויות בתוך האחדות האלוהית והם משתפים את אהבתם בינהם בתוך אחדות אלוהית מושלמת. לכן, אם אלוהים הינו מושלם ואוהב באופן הכרחי כתוצאה מטבעו המושלם, הוא לא יכול להיות יחיד, וכך התפיסה היהודית משיחית אודות אחדותו של אלוהים מתקבלת יותר על הדעת. 5\. "האם יש"ו, לאחר שקם מן המתים, התגלה לתלמידיו ספונטאנית בירושלים? (מרכוס לוקס ויוחנן) או בפגישה מתוכננת בגליל? (מתי) איזו מהבשורות אמת ? וכיצד מיישבים את הסתירה?". פשוט מאוד. קודם בירושלים ואז בגליל. התיאורים הינם תיאורים של זמנים שונים ולא בהכרח קיימת כאן סתירה. הם לא בהכרח מדברים על אותו הזמן. ביום תחייתו מן המתים הוא נפגש עם כל התלמידים (חוץ מתומא) בירושלים כמו שכתוב בבשורות לוקס ויוחנן (לוקס כ"ד:33-43,, יוחנן כ:19-25) מאחר וישוע התהלך בארץ רק 40 יום לאחר תחייתו (מעשי השליחים א':3) , מתישהו בין הפגישה עם השליחים בירושלים ועלייתו לשמיים ישוע נפגש עם שבעה מתלמידיו בכינרת (יוחנן כ"א: 1-4). ואז מאוחר יותר ישוע נפגש עם 11 תלמידיו בהר בגליל וזו הייתה פגישה מתוכנתת (מתי כ"ח:16). 6\. "העדות לתקומה של ישו נשענת רובה ככולה על מרים המגדלית. (מריה מגדלנה) הברית החדשה בעצמה מספרת כי ישו הוציא ממנה שבעה שדים. האם עדותה של המטורפת ממגדל ראויה לאמון? איזו אישה שפויה מסתובבת לפנות בוקר בבית קברות לפני עלות השחר? לפי אוונגליון של מרקוס התלמידים של יש"ו קיבלו הוראה ממרים המגדלית לאחר ההתגלות (שראתה את יש"ו) ללכת לגליל לפגוש את ישו, אולם הם לא האמינו לה ולכן הם לא הלכו לגליל! האם יש"ו לא ידע זאת מראש? מדוע להאמין להקים דת של מיליארדים על עדותה של אחוזת שדים? אפילו תלמידיו של יש"ו התייחסו אליה כך! ומדוע לפי לוקס לא הייתה הוראה כזו של יש"ו למרים בגלותו לה? מה האמת?" המשפט הראשון של דניאל עשור כלל אינו נכון. נעשה סדר קטן: יש למעשה 6 עובדות מוצקות, אשר מקובלות על ידי הרוב של ההיסטוריונים של הברית החדשה, שאנו מאמינים מוסברות הכי טוב על ידי תקומתו של ישוע מן המתים: 1\. ישוע מת בצליבה. 2\. ישוע נקבר על ידי יוסף הרמתי. 3\. קברו נמצא ריק. 4\. התלמידים המקוריים טענו והיו משוכנעים שישוע קם מן המתים. 5\. שאול השליח שרדף את הקהילה והתנגד לאמונה, פתאום האמין שישוע קם מן המתים. 6\. יעקב אחיו של ישוע, הפך מלא מאמין, למאמין בתקומה של ישוע מן המתים. מרים המגדלית תומכת בעובדה ההיסטורית הרביעית אודות ישוע והיא: שהוא נגלה או הופיע בפני תלמידיו. העדות לתקומה של ישוע אם כך כלל איננה נשענת על מרים המגדלית. נניח שאכן עשור צודק וכי מרים המגדלית הייתה משוגעת. מדוע אם כך מחברי הברית החדשה כתבו שהיא הייתה הראשונה שראתה את ישוע? מדוע לא כתבו שיוחנן או שמעון כיפא היו הראשונים שראו אותו? מדוע הם לא חשבו על סיפור שיראה יותר אמין בעיני הקורא? ובכן על פי קריטריון ה"מבוכה" שדיברנו עליו קודם (פרט מביך ככל הנראה לא הומצא כי אין סיבה שיומצא) מרים אכן ראתה את ישוע. אך אנו לא מסתמכים רק עליה, ישוע נגלה לקבוצות של אנשים בתנאים שונים וזמנים שונים, למאמינים ואף ללא מאמינים וספקנים. הסיכוי שכולם משוגעים וראו הזיות בדיוק כמו מרים, הינו אפסי. מה מרים עשתה בבית קברות לפני עלות השחר? ובכן הברית החדשה נותנת לכך תשובה, היא הגיעה לחלוק לישוע כבוד אחרון ולמשוח את גופתו עם שמנים ריחניים כפי המנהג שהיה נהוג (מרקוס ט"ז 1-8, לוקס כ"ד 1-10). ישוע אמר להם ללכת לגליל למרות שהוא נראה אליהם לפני כן בירושלים. אחרי שהם שהו בגליל הם חזרו שוב לירושלים וישוע ציווה עליהם להישאר שם עד שיקבלו את רוח הקודש (מעשי השליחים א). ונכון, הציווי לא מופיע בלוקס, אז מה? לוקס פשוט החסיר מידע. אם ישוע היה נותן ציווי שונה או אומר לא ללכת לגליל זו אכן הייתה סתירה. אבל זו לא סתירה כשיש החסרת מידע. סתירה מוגדרת על ידי ניגודיות בין שני משפטים. אך אם יש משפט במסמך אחד,  והוא לא מופיע במסמך אחר, לא קיימת כאן סתירה. אלא יש פה תוספת מידע. 7\. "האם ספר תהילים אמת? בפרק פט' נשבע השם לדוד "אמת לא ישוב ממנה" אחת נשבעתי בקודשי אם לדוד אכזב" הוא מבטיח לדוד שמזרעו ומפרי בטנו יצא המשיח. האם אביו של יש"ו החורג ילד את יש"ו מזרעו או מפרי בטנו? האם לרוח הקודש שלשלת יוחסין ביולוגית לזרעו או לפרי בטנו של דוד ? מי האבא של רוח הקודש? האם היא מיוחסת ביולוגית לדוד המלך ? כיצד אם כן למרות שהשם נשבע – הוא לא קיים את שבועתו?" אין כלל בעיה. ישוע היה זרעו ופרי בטנו של דוד דרך אמו מרים אשר היא הייתה מזרע דוד. אביו של ישוע הינו אביו החוקי משום שהוא אימץ אותו. בעולם העתיק בן מאומץ היה נחשב ליורש חוקי. כך למשל אוגוסטוס היה בנו החוקי של אביו המאמץ יוליוס קיסר. 8\. "האם מרים אמו של יש"ו מיוחסת בכלל לדוד המלך? מדוע בברית החדשה גם באוונגליון של מתי וגם בלוקס כתוב שיוסף אביו החורג הוא ממשפחת בית דוד ומרים מוצגת סתם כנערה בתולה לא מיוחסת?!" - ראשית, התלמוד עצמו מתייחס אל מרים כאל בתו של עלי (תלמוד ירושלמי, חגיגה פרק ב דף יא,א פרק ב הלכה ב גמרא). - הרב דניאל עשור איננו חוקר תיאולוגיה של הברית החדשה, מהסיבה הפשוטה שהוא איננו יודע יוונית עתיקה, השפה בה נכתבה הברית החדשה. אלא, מתבסס על תרגומים של הברית החדשה לאנגלית ועברית. ופה בדיוק הבעיה, מאחר והתשובה לחידה זו טמונה בכללי התחביר של היוונית, שבה נכתבה שושלת היוחסין בבשורה על פי לוקס, השונים מהתחביר העברי או האנגלי. באנגלית ובעברית לא נהוג להשתמש בהא הידיעה לפני שמו של אדם. איננו אומרים "ה" לפני שם פרטי- הלוקס, המרים, היוחנן וכדומה. אבל התחביר היווני מאפשר את השימוש הזה לפני שם. כל שם בטקסט היווני של שושלת היוחסין שלוקס מציג מופיע מיודע (הא הידיעה), עם הא הידיעה ביוונית, פרט לשם אחד- שמו של יוסף. משמעות הדבר למי שקורא את המקור היא זו: כשהקורא רואה שהא הידיעה חסרה רק לפני שמו של יוסף, בעוד שהיא מופיעה לפני כל השמות האחרים, הוא מבין שאין זו שושלת היוחסין של יוסף אלא של מרים. אבל בהתאם לכללי היהדות, צוין כאן שמו של הבעל. (איך היית מתאר את שושלת היוחסין של אישה אם היהדות הייתה אוסרת עליך לציין את שמה? התשובה היא שהיית מציין את שמו של בעלה). בתנ"ך אפשר למצוא תופעה דומה: עזרא ב' 61 ונחמיה ז' 63. עדות נוספת לכך היא שכתוב: ״וּלְפִי מַה שֶּׁנֶּחְשַׁב הָיָה בֶּן יוֹסֵף, בֶּן עֵלִי…״ במילים אחרות, אפשר להבין שישוע אמנם "נחשב" לצאצא של יוסף, אבל למעשה הוא היה צאצא של עלי. שמה של מרים אינו מוזכר מחמת הקפדה על הנוהג ביהדות, וציון שמו של החתן בשושלת היוחסין של אשתו לא היה מנהג חריג. 9\. "האם ידעת ששושלות היוחסין של מתי ושל לוקס לא רק סותרות זו את זו, אלא ששתיהן סותרות את התנ"ך בדברי הימים ובספרי המלכים בשמות רבים וידועים? לדוגמה : האם ידעת שלוקס כתב אביו של שאלתיאל הוא 'נרי' ואין שם כזה בתנ"ך ? האם ידעת שהתנ"ך כתב במפורש מיהו אביו של שאלתיאל ? שמו הוא 'יכניהו', ואילו 'נרי' זו המצאה לא כתובה בתנ"ך!? (דברי הימים א ג, יז). האם ידעת שהאוונגליון של מתי שתל את השם 'אביהוד' וטען כי הוא בנו של 'זרובבל בן שאלתיאל'? האם ידעת שכל בניו של זרובבל כבר ידועים לנו בתנ"ך ואין ל'זרובבל בן שאלתיאל' בן בשם 'אביהוד"'. האם נרי היה אביו של שאלתיאל או יכניהו? קיימות שתי דרכים להשיב על השאלה הזו: 1. לפי האופציה הראשונה מדובר בשני שאלתיאלים שונים ואכן שם זה היה נפוץ באותה תקופה. מלבד זאת, אפילו באותה רשימה (של לוקס) יש חזרה על השמות יוסף ויהודה (או יודה. ג׳ 30,2). 2. לפי האופציה השנייה יש פה מקרה של ייבום. לפי דברי הימים א' ג':17-19 יכניה היה אביו של שאלתיאל ופדיה. אבל אחר כך הכתוב אומר שבנו של פדיה נקרא גם כן זרובבל. אך במקומות אחרים בתנ"ך כתוב ששאלתיאל היה אביו של זרובבל (עזרא ג:2, נחמיה י"ב:1, חגי א':1). דבר זה מראה שככל הנראה מדובר בייבום (ראו בראשית ל"ח:8-9, דברים כ"ה:5-10). אלמנתו של אדם ללא ילדים יכלה להינשא לאחיו. כאשר האישה הולידה, היא הייתה קוראת לו על שם בעלה שמת. כך הדבר היה, לכן, שמו של אדם מת יכול היה להימשך. במקרה של זרובבל, זה נראה שאביו הביולוגי היה פדיה, אחיו הצעיר של שאלתיאל אשר מת בהיותו חסר ילדים. פדיה לאחר מכן נישא לאלמנתו של שאלתיאל, בהתאם לחוקי הייבום, ובנו הבכור, זרובבל, היה נחשב לבנו של אחיו, שאלתיאל. מה בנוגע לעניין עם אביהוד?  מתי כותב בפרק א' פסוק 1: "סֵפֶר תּוֹלְדֹת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם"; ובסוף הגנאלוגיה בפסוק 17: "וְהִנֵּה, כָּל־הַדֹּרוֹת מִן־אַבְרָהָם עַד־דָּוִד אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִן־דָּוִד עַד־גָּלוּת בָּבֶל אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִגָּלוּת בָּבֶל עַד־הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת". כבר בפתיחה, רומז מתי על האופי היהודי-מקראי של כתיבתו, לאמור: מותר לדלג בין השמות כאשר מדווחים על שושלות (ראו בעזרא פרק ז', במלכים ב' פרק כ"ג, ובדברי הימים א' פרקים ו', כ"ב, כ"ד). גם כשחותם מתי את כתיבת השושלת הוא רומז על דילוג כאשר הוא חוזר על המספר 14 כמספר טיפולוגי (אתם מוזמנים לבדוק ולמצוא כי אצל לוקס מופיעים למעלה מ- 40 שמות בין דוד למרים, בעוד שאצל מתי מופיעים רק 14. האם זה יצא כך במקרה או בכוונה?) חוקרים משערים כי מתי כיוון לקהל יהודי יותר מאשר קהלו של לוקס, ולכן ההבדלים המכוונים בין השניים. 10\. "האם שמת לב שמהבן שהמציא ושתל מתי בשושלת היוחסין והלאה, שבעה דורות אחריו, ועד יוסף האבא החורג של יש"ו הכול הונאה אחת גדולה, מפני ששבעת הדורות מזרובבל הלאה כבר כתובים בספר דברי הימים וכל השמות שכתב מתי הם בדויים וסותרים את התנ"ך? (דברי הימים א פרק ג פסוקים יט-כד), האם ראית שלוקס עשה את הדבר הזה בדיוק וסתר בכך גם את מתי וגם את דברי הימים?" שוב, אותו עיקרון. מתי דילג על שמות רבים. ביהדות מכונה גם נכד או כל צאצא לצורך העניין "בן". לפיכך נקרא ישוע "בן דוד, בן אברהם" (מתי א' 1). באותו האופן בדיוק משמש התיאור 'אלמוני הוליד את פלוני' גם לתיאור פערי דורות, ולא בהכרח לתיאור אבהות ישירה. מה שחשוב הוא שקיים קשר ביולוגי בין הדורות. מתי מארגן את הדורות לקבוצות של ארבע עשר שמות, תוך החסרת דורות מסוימים, כעדות לנוהג שהיה בתקופתו. השוואה עם שושלות תנ"כיות מראה בבירור כי השמיט דורות (מלכים ב' ח' 24, דברי הימים א' ג' 11, דברי הימים ב' כ"ב 1, 11, כ"ד 27, מלכים ב' כ"ג 34, כ"ד 6). מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא הייתה לציין מדעית את כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לירושה, בייחוד כאשר הדבר נוגע לאבות העם החשובים. 11\.  "האם התירוצים של הכנסייה שמדובר בשתי שושלות יוחסין שונות עולה בקנה אחד עם הברית החדשה שכותבת ההפך? מה גם שמופיע בשני השושלות השם "זרובבל בן שאלתיאל"? האם ידוע על עוד אחד כזה? בוודאי שלא ! האם האדם המיוחס בשתי השושלות הסותרות גם למתי וגם של לוקס הוא לא יוסף, בעלה של מרים, האב החורג של יש"ו? הכנסייה הנוצרית על כל פלגיה מאשרת  שמתי כתב את השושלת של יוסף, האבא החורג של יש"ו, אך הכנסייה  הקתולית אינה מודה שגם לוקס כתב את השושלת שלו, מכוון שאז היא תמצא בבעיה גדולה, בלתי פתירה, עקב הסתירות הרבות והקשות ביניהם! חשוב! האם אפשר בכלל לקבל את הפירוש הזה של מסורת הכנסייה, המתרצת תירוץ עלוב לפיו גם לאבא של מרים קראו לו יוסף, והוא היוסף מיוחס באוונגליון של לוקס, ולא יוסף בעלה של מרים? קרא בבקשה היטב את  מה כתב לוקס במפורש: "ויהי בחדש השישי וישלח המלאך גבריאל מאת האלוהים גלילה אל עיר אשר שמה  נצרת אל בתולה מאורשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים (לוקס א פסוק 26,27)  ושוב כותב לוקס: "ויעל גם יוסף מן גליל מעיר נצרת אל יהודה לעיר דוד הנקראת בית – לחם כי היה מבית דוד וממשפחתו להתפקד עם המאורסה לו והיא הרה" (לוקס ב פסוק 4,5) אז מי היה מבית דוד? "בעלה יוסף" כפי שאמרתי שכתוב? או אביה יוסף כמו שאומרת מסורת הכנסייה בניגוד לכתוב?" באמת ייתכן  כי שאלתיאל וזרובבל המוזכרים על ידי לוקס הם אנשים שונים. נקודת יישוב זו אינה צורכת הנחות בסיס וניחושים אינספור, כי זוהי גישה שיש לה תימוכין מתוך הכתובים עצמם. גישה זו תואמת את נקודות מבטם ואופי כתיבתם של מחברי הבשורות. אך הסברנו כבר מדוע השושלת בלוקס היא השושלת היוחסין מצד מרים אמו של ישוע. (בטיעון 8). 12\.  "האם הסיפור של יש"ו  הוא מקורי? האם ישנו סיפור זהה לחלוטין וקדום יותר מהנצרות ? התשובה היא בוודאי שכן! האל ההודי קרישנה נצלב תשע מאות שנה קודם בהודו והצלב היה לסמל קדוש בהודו. גם על קרישנה וגם קריסטוס טענו שהם נרדפו על ידי בני עמם, ולשניהם היו שנים עשר תלמידים, שניהם 'כאילו' קמו מהמתים לאחר שלושה ימים, שניהם היו ארבעים יום עם התלמידים שלהם, ושניהם 'כאילו' עלו לשמים אחרי ארבעים יום! בקיצור המקור של הסיפור הנוצרי איננו לקוח באמת מהתנ"ך! כדאי לך לבחור את אלוקי התנ"ך ולנטוש את האמונה ביש"ו. הוא אינו מועמד מתאים למשיח התנ"ך. הוא שייך למיתולוגיה של הדתות הפאגאניות. האם  ידעת שהסיפור של לידת הבתולה איננו מקורי? גם קרישנה נולד לבתולה, גם האל מיתרה, גם בודהה וגם חורוס אל השמש המצרי! האם ידעת שהאל "תמוז" נולד לבתולה ושאמו התעברה באמצעות קרני השמש? אלו בדיות ואגדות אליליות ובכללם גם יש"ו! יש"ו אמר 'אני האור של העולם', גם קרישנה אמר 'אני האור של העולם!' שניהם אמרו את אותם הדברים!" אנחנו מזמינים את הרב עשור לספק מקורות לכל מה שהוא אמר בטיעון מספר 12. רמז: כל הפרטים הללו הדומים לחייו של ישוע הינם המצאה. 13\.  "האם יתכן שהשטן ינסה את אלוהים ארבעים יום במדבר ויציע לו את כל אוצרות תבל פיתוי, כפי שמספרת הברית החדשה? האם אלוהים יכול להתפתות ולהשתחוות לשטן? האם זוהי מעלה גדולה שישו לא השתחווה לשטן? האם הסיפור הזה איננו גנוב מהבודהיזם? בכתבי הבודהיסטים כתוב שהשטן ניסה את בודהה ארבעים יום וניסה לפתות אותו בכל אוצרות תבל והוא לא התפתה! האם הנצרות קדמה לדת הבודהיסטית? אז מי לדעתך גנב גנבה ספרותית את הסיפור ממי? הבודהיזם החל 600 שנה לפני הספירה הנוצרית! באי ציילון ישנו פסל גדול מזהב של בודהה ותחתיו כתוב פסוק מהסוטרות האומר : "האב שבמרומים באהבתו את העולם שלח את בנו יחידו  לכפר על העולם מחטאיו"… האם הבודהיזם לקח זאת מן הנצרות? מה לעשות שהעולם סבור ההפך ובצדק? גם הסיפור של מרים שלקחה שמן נרד יקר ומרחה על רגליו של יש"ו ואחר כך נגבה שערות ראשה, סיפור זה נלקח מהסוטרות. בכתבי הדת הבודהיסטים הייתה אישה שעשתה זאת לבודהה – מרחה שמן נרד יקר על רגליו ונגבה בשערות ראשה! זוהי גנבה ספרותית! אך חשוב מעבר לכך האם זו היא דרכם של אנשים קדושים באמת?" השטן לא ניסה את טבעו האלוהי של ישוע אלא את טבעו האנושי. טבעו האנושי היה נתון לניסיון ככל בר אנוש. ההשוואה לבודהה איננה מדויקת כלל. בודהה לא נוסה על ידי השטן אלא על ידי שד שנקרא מרה. הוא אינו נוסה במדבר כלל אלא במקום די מקסים- בחורשה נעימה. וזה לא היה 40 יום אלא מאז שהוא עוזב את ביתו ועד מותו. מרה ניסה לגרום לבודהה לעשות מעשים טובים. וזה הפוך מהמקרה שישוע בבשורות בו השטן ניסה לפתות את ישוע לחטוא. בקשר לפסל של בודהה- המצאה של הרב, בודהיסטים כלל אינם מאמינים בחטא או באלוהים. בקשר לאישה שמרחה שמן על רגליו של בודהה- דניאל עשור, אנא, הבא מקור! 14\. "ישו נחשב לקורבן פסח באוונגליון של יוחנן. כאשר ישו היה על הצלב וחייל רומאי דקר אותו בצדו מספרת הברית החדשה שדם ומים יצאו מבטנו אך לא נשברו עצמותיו לקיים מה שנאמר :"עצם לא תשברו בו". דין זה נאמר בתורה על קורבן פסח בלבד! גם בסעודה האחרונה אמר ישו לתלמידיו שישתו מן היין כי זהו דמו ויאכלו מן הלחם כי זהו בשרו. מעבר לאמונה הקניבאלית בה מאמינה הכנסייה, שכאשר שותים את היין המחולק בכנסיה אז נעשה נס והיין הופך לדם עם שתייתו והלחם הופך לבשרו של ישו עם אכילתו בטקס היוקרס, האם ידעת שקורבן פסח הוא האליל של מצרים הפרעונית, הפאגאנית והחשוכה? האם ידעתם שאלוקי ישראל ביקש מהעברים שנראה לו אמונה וביטחון ונקדש את שמו בכך שנבדל מאלוהי מצרים, ה' ביקש מאתנו לשחוט את הטלה כדי להראות לו שאנחנו לא פוחדים מהמצרים! ה' ביקש שנמרח את דמו ולא נשבור בו עצם כדי שהמצרים יראו שאנחנו שוחטים את האלוהים שלהם. אנחנו לא פחדנו מההשפעה של מזל טלה שהייתה בשיאה ולא מהאלוהים של המצרים ושחטנו את העבודה הזרה של המצרים כדי לצאת ממצרים! שאל את עצמך, כיצד יכולה הברית החדשה להיות כל כך מטופשת ולבחור לזהות את יש"ו עם אלוהי מצרים תרבות החושך, ממנה יצאנו ביד חזקה ובזרוע נטויה באותות במופתים בידי אלוקי התנ"ך. כיצד בכלל אפשר לזהות את יש"ו בצדו של אלוקי התנ"ך? בנוסף – לפי המיתולוגיה המצרית גם אוזיריס "הטלה" נרצח וקם בדרך נס מן המתים, גם אחותו הרתה וילדה בלידת הבתולה את אל השמש המצרי – את "חורוס"!" מאחר והשבת עמדה להיכנס, ביקשו מפילטוס לזרז את מותם של הקרבנות על ידי כך שיורה לשבור את רגליהם. כך ניתן יהיה להורידם מהצלב לפני שקיעת החמה (יוחנן י"ט 31-37). החיילים שברו את רגלי שני המורדים, אבל כאשר הגיעו לישוע, מצאוהו מת. לא היה טעם בשבירת רגליו לכן דקרוהו בצידו כדי לוודא את מותו ובכך הסתפקו. גם במותו היה ישוע שה פסח מושלם, עצם מעצמותיו לא נשברה (שמות י"ב 46). האם באמת ישוע התכוון שנאכלת את בשרו ונשתה את דמו? כמובן שלא! בקשה זו כה אבסורדית מבחינה פיזית ואף מנוגדת לחוקת משה עד כי היא צועקת לאלגוריה. כאשר ישוע דיברת על אכילת בשרו ושתיית דמו בבשורת יוחנן (יוחנן ו' 63) ישוע הוכיח כי לא הידיעה אודותיו ולא הליכה לידו – תושיע. ישועה הינה אכילת בשרו של ישוע ושתית דמו, והכוונה – להתייחס לדברי ישוע כאוכל חיים. לתת לדברי ישוע לחיות בתוכנו. ההשוואה של הרב עשור בין המיתולוגיה מצרית לבין ישוע היא שקרית שוב. אוזיריס אכן נרצח, גופתו בותרה ולאחר מכן פוזרה. מאוחר יותר, חלקי גופו נמצאו וחוברו וכתוצאה מכך נעוריו חודשו. לאחר מכן אוזיריס נסע לעולם התחתון שם הוא נהיה אדון המתים. הוא לא קם לתחייה עם גוף חדש, מהודר ומפואר ונצחי כמו ישוע. הוא לא התהלך בכדור הארץ עם בני אדם, כמו ישוע. הוא לא היה בין החיים שוב, אלא הוא נהיה אלוהים "מת" שלא חזר בין החיים יותר לעולם. אין שום הקבלה בינו לבין חייו ומותו של ישוע. מה לגבי הורוס ולידת הבתולין? – אין סיפור אחד אשר מציע כי הורוס נולד מבתולה. זו המצאה. 15\.  "האם הברית החדשה היא ההמשך הטבעי של התנ"ך כפי שלמדו אותך? אולי היא האנטיתזה לתנ"ך ? אפילו אלוקי הברית הישנה אינו האלוהים של הברית החדשה ! בברית הישנה כתוב בעשרת דברות " הישמר לך ושמור נפשך מאוד כי לא ראיתם כל תמונה" …." או "ונשמרתם מאוד לנפשותכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה' אליכם בחורב התוך האש : פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה" (דברים ד פסוקים טו-יז) גם "אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים מעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתת לארץ: לא תשתחווה להם ולא תעבדם" (שמות כ פסוקים ב-ד)  השם גם אומר למשה רבנו "ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האם וחי….וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות לג כ-כג). זה הוא אלוקים של הברית הישנה." ובכל זאת באותו פרק בשמות נאמר: וְדִבֶּר יהוה אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה( שמות לג 11 ((ראו גם במדבר יב 8) מתואר כאן מפגש פנים אל פנים של אלוהים עם משה. על מנת להדגיש את הקרבה הפיזית ביניהם, הפסוק מציין שהמפגש נערך "פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ." לא מדובר בחזון, בחלום או בבת קול שנשמעה מהשמים, אלא בשיחה שנערכה ב"ארבע עיניים". נכון אלוהים הוא לא חומרי. גם ישוע טען זאת: "האלוהים הוא רוח" (יוחנן ד' 24). אך אלוהים כן יכול בנוסף לטבעו האלוהי להוסיף טבע אנושי. האם הרב עשור מגביל את אלוהים? האם אלוהים לא יכול לעשות דבר כזה? לפי יהדותו- לא. למה? כי אלוהים לא יכול (זו המסקנה). לפי האמונה היהודית משיחית- אלוהים יכול. למה? כי הוא כל יכול. 16\. "והנה פתאום בברית החדשה אומר יש"ו שלוש פעמים (שמאמינים בו שהוא אלוה שמתגלם בבשר) "מי שראה אותי ראה את אלוהים"! האם האלוהים של הברית החדשה הוא סכיזופרן הסובל מפיצול אישיות ? הנוצרים מאמינים שהוא התגלה במעמד הר סיני – האם לאחר שגמר להזהיר "פן השחת תשחיתון כי הישמד תשמדון כי לא ראיתם כל תמונה" פתאום החליט להתלבש בבשר ולעשות את ההפך הגמור מכל אזהרותיו? אז אם האלוהים של הברית החדשה איננו האלוקים של הברית הישנה, ברור שהברית החדשה אינה ההמשך של הברית הישנה! היא פשוט דת חדשה לגמרי! כל כך חדשה עד שאין לה שום קשר לאלוהי התנ"ך !!! המקור שלה הוא פגאני!" לא, לאלוהים אין פיצול אישיות. הוא לא אישיות אחת מפוצלת. אלא, יש בו שלוש אישיויות. הרב עשור לא מבין את התיאולוגיה היהודית משיחית. אנו לא מאמינים שאלוהים הפך לאדם. דבר כזה לא ייתכן. אלא אנחנו מאמינים שבנוסף לטבעו האלוהי, אלוהים לקח על עצמו טבע אנושי. הוא לא חדל להיות אלוהים כאשר היה לו טבע נוסף. לכן הוא לא עשה את ההפך הגמור מאזהרותיו.המקור של היהדות המשיחית הוא בתנ"ך בלבד. 17\.  "האם יש"ו סתר את התורה? בהחלט כן, הברית החדשה היא המסמך הכי טוב עבור היהודים  שיש"ו סתר את התורה כולה! יש"ו סתר את תורה למרות שהוא מצוטט אומר שהוא 'לא בא לסתור את התורה' זו רק עוד סתירה בדבריו! הברית החדשה מעידה שיש"ו התיר לתלמידיו לחלל את השבת בנוכחותו! התיר לאכול מאכלות אסורות בחייו מפני שהם אינם מטמאים, 'רק היוצא מן הפה מטמא ולא הנכנס אל הפה מטמא'. הוא התחייב מיתה מפני שהסיט את העם נגד הסנהדרין וכל הסוטה מדבריהם חייב מיתה מדין תורה!" איפה הוא חילל את השבת? להרים משהו בשבת זו עבודה? כשהרב עשור אוכל בשבת, תוקע את המזלג בקציצה ומרים אותה לפיו, הוא חילל את השבת? שטויות. בעניין אכילת מאכלים טמאים (מתי ט"ו 1-12), ההקשר של הפסוקים מראים שהפרושים באו בטענות שישוע ותלמידיו אוכלים ללא נטילת ידיים, דבר שלא מופיע כלל בתורה. אך הפרושים החשיבו את המסורות שלהם כאילו היו מצוות מאת ה' בעצמו. הנה חלקים מהקטע.. מתי טו: 16:״.. הֵגִיב כֵּיפָא וְאָמַר לוֹ: "בָּאֵר נָא לָנוּ אֶת הַמָּשָׁל." הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "גַּם אַתֶּם עוֹד חַסְרֵי בִּינָה? הַאֵינְכֶם מְבִינִים שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּכְנָס לַפֶּה יוֹרֵד אֶל הַבֶּטֶן וּמוּטָל לַמּוֹצָאוֹת? אֲבָל הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַפֶּה נוֹבְעִים מִן הַלֵּב וְאֵלֶּה מְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם, כִּי מִן הַלֵּב נוֹבְעוֹת מַחְשְׁבוֹת רֶשַׁע, רְצִיחוֹת, נִאוּפִים, זְנוּנִים, גְּנֵבוֹת, עֵדֻיּוֹת שֶׁקֶר וְגִדּוּפִים. אֵלֶּה הֵם הַמְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם, אֲבָל אֲכִילָה בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם אֵינָהּ מְטַמֵּאת אֶת הָאָדָם." כל ההתייחסות של הקטע היא לנטילת ידיים ולא לסוג הבשר שאוכלים – אין קשר בין השניים. לכן ישוע לא התיר כאן אכילה של מאכלים שנאסרו בתורה ולכן הוא גם לא משנה שום דבר בתורה. בעניין נטילת הידיים, הוא מוכיח את הפרושים שאין זו מצווה אלוהית אלא מוסרת של בני אדם שהפרושים נותנים לו יותר תוקף מאשר למצוות אלוהים. הוא מסביר שמי שאוכל בלא נטילת ידיים, הבטן מטהרת את האוכל (ועובדתית זה נכון). הוא מסביר שלא מה שנכנס לאדם חייב להיות נקי אלא מה שיוצא מן האדם צריך להיות נקי, כלומר ליבו. הרב עשור מוציא את הקטע מהקשרו ומעוות אותו בשביל מטרותיו. 18\. "יש"ו איננו רשאי לסתור את תורת משה! כדי לשנות מהתורה שניתנה במעמד הר סיני הוא צריך לפחות לעשות מעמד הר סיני מקביל עם כל עם ישראל ולהוריד את 'האב' שבשמים על ההר שנית כדי שהוא יאמר לכל עם ישראל ישירות! האב שבמרומים צריך להעיד בפני עם ישראל במעמד מקביל שיש"ו בנו יחידו, שאליו יש לשמוע! ובכלל – כדי לסתור את מעמד הר סיני צריך מעמד גדול עוד יותר, שאלוקים יסביר מדוע הוא משנה את כל התוכנית שלו, למרות שהוא כבר הבטיח לעם ישראל את התורה בשבועה, בברית ובחסד, שבריתו ותורתו היא נצחית ובלתי משתנה! בלי זה בוודאי שאין ליש"ו אפשרות לסתור את התורה שכבר התאמתה לחלוטין לפני בואו. אין ספק כי לפי כלליה של תורה זו יש לדון כל מטורף שטוען שהוא אלוהים ומנסה לגנוב לאלוקים את ההצגה, או לדוד המלך את תפקיד המשיחות !!!" כל הטיעון מבוסס על ההנחה השקרית כי ישוע ניסה לסתור את התורה. לגבי העדות של ישוע, האב לא צריך להעיד במעמד מקביל שישוע הינו בנו יחידו שאליו צריך לשמוע. בתנ"ך אלוהים לא עשה מעמד בפני עם ישראל בכל פעם ששלח נביא שידבר את דברו. אלא הוא אישר את דבריהם בעזרת ניסים. כאן יש לנו מקרה מקביל. אכן, אם ישוע היה טוען שהוא אלוהים ואז מת, נגמר הסיפור. הוא היה עוד משיח שקר. אבל בגלל תקומתו מן המתים, נס זה מהווה אישור אלוהי לכל מה שהוא אמר ועשה. נס זה מהווה אישור אלוהי לכך שאנו צריכים להאמין לו ובו. כל השאלה היא סביב תקומתו של ישוע מן המתים. 19\. "הידעת שמקום קבורתו של ישו לא ייתכן? הידעת שהארכאולוגים מצאו את החומה השלישית שהקיפה את העיר העתיקה בתקופת בית שני? הידעת שכנסיית הקבר נמצאת בתוך העיר העתיקה? היהודים לא קברו בתוך העיר בזמן שבית המקדש היה קיים בגלל קדושת העיר! האם שמת לך לכך שאפילו אדוננו דוד קבור מחוץ לחומת העיר? יש"ו נחשב לפושע ישראל – היהודים בוודאי לא יחללו את קדושת העיר והמקדש ויקברוהו בגולגלתא. עובדים עליך!" הטיעון לא רלוונטי לשאלת אמיתותה של האמונה המשיחית, לכן לא נתעכב להשיב עליה. 20\. "האם אתה – בן המאה העשרים ואחת אינך מבין כי בעבר הרחוק קבעו מוות על פי הפסקת נשימה בלבד? האם לא ייתכן שיש"ו עבר בסך הכול מוות קליני, כמו שמונה מיליון אנשים בשנה (בארצות הברית בלבד) גם בזמננו? האם מי שקם ממוות קליני הוא האלוהים? ובכלל האם מי שקם ממוות ודאי הוא אלוהים? האם לא היו מקרים דומים בתנ"ך (כמו המת שהחיה אלישע הנביא, או שהחיה אליהו הנביא) האם גם הם אלוהים? את יש"ו הכניסו למערה וחסמו עם סלע את הפתח. ומה אם הוא התעורר, נזכר והבין את המתרחש? זמן קבורתו היה ביום שישי לפני כניסת שבת וחג. אולי הזדרזו להכניסו למערה לפני שקיעת השמש ולפני כניסת השבת ומותו נקבע רק על ידי הפסקת נשימה? ומה עם אליהו הנביא בעצמו שעלה במרכבת אש השמימה וכלל לא הצטרך למות, או להינתן בידי שליטת המוות אפילו לא לשלושה ימים? האם הוא האלוהים של יש"ו? אולי הרומאים שרצו להילחם בתרבות ישראל מצאו ליש"ו מישהו דומה לו שיטען כי הוא יש"ו הקם מן המתים וכך גרמו להקים דת חדשה כדי להילחם בתרבות ישראל שהם ניסו למחוק?  אולי בכל זאת כדאי לשקול האם ההגדרה הזו לאלוהים מקורה בעבודות אלילים כמו מיטרה, אוזיריס, קרישנה ועוד הרבה אלים שכולם "נולדו לבתולה" וגם "קמו מהמתים" והיו לאלים מפורסמים בתרבויות השונות של ההיסטוריה האנושית?" שוב ושוב הרב מוכיח עצמו כי הוא אינו בקיא במחקר ההיסטורי של תחייתו של ישוע מן המתים. הסברה כי ישוע לא באמת מת או חווה מוות קליני נדחתה לפני יותר ממאה שנה. אנו באמת מופתעים שהרבנים האנטי משיחיים ממשיכים להשתמש בטיעון העתיק הזה שמבחינת ההיסטוריונים הוא בדיחה ולא רק זאת אלא גם נזרק לפח. מותו של ישוע הוא  עובדה היסטורית אשר מקובלת על ידי כל החוקרים וההיסטוריונים.1 מדוע? משום שבנוסף למכות הרצח שישוע ספג הוא גם נצלב, בנוסף לצליבתו הוא גם נדקר על ידי חייל רומי ברומח. (יוחנן י"ט 37-38). אין פשוט שום סיכוי אפשרי שישוע היה נשאר חי אחרי כל זה! וחוץ מזה, גם אם ישוע היה מתעלף או מת מוות קליני ואז מתעורר איכשהו בקברו עם כל פצעיו, הסברה שיצור הזוחל מקברו 'חצי מת', חולה וחלש, הזקוק בדחיפות לטיפול רפואי, לחבישה, להתחזקות ולתמיכה, יותיר בתלמידיו רושם של שר החיים המנצח את המוות והקבר, רושם שהיה התשתית לפעילויותיהם בעתיד, הינה בלתי סבירה לחלוטין. תחיה שכזו היה בה רק כדי להחליש את הרושם של התלמידים, להעציבם ולגרום להם מפח נפש – לבטח שלא להפוך את צערם להתלהבות ואת יראתם להשתחוות. לא ולא. אף אחד לא חושב שכל אדם הקם מן המתים הוא אלוהים. אבל זה מה שהרב רוצה שתחשבו. אז מה גורם לנו לחשוב שישוע הוא אלוהים? התשובה של הברית החדשה היא: תחייתו של ישוע, טענותיו של ישוע בנוגע לטבעו וזהותו . "שֶׁכֵּן יָעַד יוֹם לִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק על-ידי אִישׁ אֲשֶׁר מִנָּה, וְהִמְצִיא הוֹכָחָה לַכֹּל בַּהֲקִימוֹ אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים."(מעשי השליחים יז 31). התחייה של ישוע היא האישור של אלוהים לטענותיו הקיצוניות של ישוע על סמכותו האלוהית. אם ישוע טען שהוא אלוהי ואז היה מת ושם נגמר הסיפור, אז אכן היה מדובר בשקרן או מטורף. אך אם הוא טען שהוא אלוהי, ואז אלוהים היה מקים אותו מן המתים וכך מאשר את טענותיו ותפיסתו בנוגע לזהותו ונותן להם תוקף, אז אכן מדובר בנביא אמת. לכן, בגלל שישוע טען שהוא אלוהי ואז קם מן המתים כאישור לדבריו, אנו מאמינים שהוא אכן אלוהי בטבעו. במקרה ויש נביא שקר המכריז על עצמו שהוא ההתגלות של אלוהים, אלוהים לא יקים אותו לתחייה לאחר מותו כאישור לדבריו השקריים. אלא אם כן הרב עשור חושב שאלוהים יכול לשקר ולרמות. הטענה של עשור בנוגע לרומאים מתעלמת מהרקע ההיסטורי של אותה התקופה. ישוע מבחינת הרומאים היווה עבורם איום פוליטי. בעיני השלטונות היו מבשרי ביאת המשיח וה"משיחים" סכנה פוליטית וביטחונית חמורה, שחובה למגרה ללא דיחוי. הואיל ומבשרי ביאת המשיח דיברו על מלכות שמים, באו השלטונות לידי מסקנה שהם מערערים על שלטונו של הקיסר ולכן דינם היה מיתה. לכן לא היה כל אינטרס לרומאים להשתמש בישוע להילחם ביהודים. להפך, הם ראו בישוע אתגר ואיום שיש להסירו. ולא, אין לשקול יותר את האופציה שהאמונה בישוע נלקחה מדתות פגאניות קדומות. משום שאופציה זו כבר נשקלה ברצינות ונדחתה כבר במאה ה-19. החוקרים הבינו כי יש לגשת לבשורות ולהבינן תוך ההקשר והמסגרת של יהדות בית שני ולא של אמונות פגאניות אליליות אותן היהודים דחו ביתר שאת באותה תקופה. ושוב, כל ההשוואות הללו בין האלילים הינן מזויפות, וכבר הראנו כי אין כל הקבלה בחייו ומותו של ישוע הייחודיים לבין המיתוסים של האלילים בדתות הפגאניות. 21\. "למבקרים במתחם הר ציון: נכנסת לחדר הסעודה האחרונה? שאל את עצמך האם באמת המבנה הזה קיים 2000 שנים מאז תקופת יש"ו? תשובה לכך היא בוודאי שלא! הארכאולוגים טוענים כי אפילו החלק העליון של מבנה הקומה הראשונה הוא מהתקופה הביזנטית רק חלקו התחתון מיוחס לתקופות קדומות יותר אך אין בכלל ספק לגבי המבנה של הקומה השנייה הוא בוודאי לא היה קיים בתקופת יש"ו! למד מעט, שאל שאלות אמתיות ותגלה את השקר הנוצרי בעצמך! גם אתה צריך להיגאל ! אל תתקע עם אמונה בבני אדם שסברו שהם אלוהים. היו מיליונים כאלו בהיסטוריה האנושית. אל תיתן להם לבלוע את נשמתך. הם בסך הכול מסכות ומטפורות החוסמות בפניך את האור האלוקי של אלוקי התנ"ך. גאל את עצמך! שמור שבע מצוות בני נוח אם אינך יהודי! האמן בתורת משה – עבד השם, שנתנה לכל העם היהודי, המעיד בפני האנושות על הקשר בין אלוקים ואדם, עדות שיסודה במעמד הר סיני ובנצחיות ההבטחה. הברית הזו אינה משתנה, היא איננה ברת שינוי ואינה נזקקת לחדשה ממנה! כמו כן בכניסתך לציון הקבר הקדוש של דוד המלך התחבר לאדונינו דוד מלך ישראל ולא ליש"ו! דוד המלך איננו אלוהים, הוא רק עבד השם האמתי, ומשיח השם הנבחר המוזכר בספר תהילים ובתנ"ך כולו. התחבר לה׳ דרך דוד המלך ודרך עם ישראל וגאל את נשמתך מכל עבודה זרה ומכל טומאה אלילית פגאנית נוראה שבעולם!" כשאנחנו צריכים לבחור בין נאמנות למשפחות שלנו לבין נאמנות לאלוהים, עלינו לבחור בנאמנות לאלוהים, ולא משנה מהן ההשלכות. אם אנחנו באמת אוהבים את המשפחה והמורשת שלנו, הדבר האצילי ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להיות נאמנים לאלוהים ולמשיחו בכל מחיר. בסופו של דבר נהיה מאורות בהיסטוריה המשפחתית שלנו. וכשמישהו אומר: "לא אנטוש את אמונת אבותיי!”, הרשו לנו להזכיר לו שזה מה שאברהם עשה! לפני כול דבר ובעיקר, על כול אחד מאיתנו לציית לאלוהים, עלינו לתת רק לו דין וחשבון. הנביאים בתנ"ך לא תמיד היו אהובים על העם ועל המנהיגים, לעיתים קרובות לא הבינו אותם כראוי, ואפילו חבריהם ובני משפחותיהם דחו אותם. דוגמא לכך אנו מוצאים בספר ירמיהו כאשר ה' אומר לנביא, "כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קראו אחריך מלא, אל תאמין בם כי ידברו אליך טובות." (ירמיהו י"ב 6). והיום, את מי מהנביאים אנו מעריכים ומחשיבים לנביאי אמת, האם את הנביאים שרצו למצוא חן בעיני ההמונים ולנבא באוזניהם את אשר רצו לשמוע, או את הנביאים שהוכיחו את העם ולא זזו מעמדתם גם נוכח ההתנגדות העזה כלפיהם? בספר שמות פרק ל"ב כתוב שבזמן שמשה היה על הר סיני וקיבל מאלוהים את התורה, העם עשה את פסל עגל הזהב והשתחווה לו כאילו היה האלוהים האמיתי. כאשר משה ירד מההר וראה את מעשי העם, בערה בו אש הקנאה לאלוהים. הוא ידע שאלוהים ישפוט את כול אלה שחטאו, ולכן קרא, "מי לאדוני אלי!" כול בני שבט הלוי נענו לקריאתו ובאו למשה. ומשה אמר להם: "שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו. ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש. ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה."  (שמות ל"ב 26-39) הלויים קבלו מעמד מיוחד של כבוד כי עמדו לצד אלוהים ונגד בני משפחותיהם. נאמנות כזו דורש אלוהים – כמובן שהכוונה אינה להילחם נגד יקירינו בכלי נשק, אלא לציית לאלוהים וללכת אחריו גם אם נצטרך לנקוט עמדה נגד בני משפחותינו וחברינו האהובים. למעשה, לפני כניסתם לארץ המובטחת צווה עם ישראל בתורה: "כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ: לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים." (דברים י"ג 7-11). השורה התחתונה היא שלא אלוהים הוא זה שצריך להיות ראוי לנו, אלא אנו הזקוקים להיות ראויים לו. האם אנו נמצאים ראויים לו? בתנ"ך ישנם מקרים שמלכים הלכו בדרך אביהם ותועדו כמלכים שעשו את הרע בעיני ה', ומקרים של מלכים שהלכו בדרך אביהם ותועדו שעשו את הטוב בעיני ה'. כתוב על אחזיה מלך ישראל, בנם של אחאב ואיזבל: "ויעש הרע בעיני ה' וילך בדרך אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל." (מלכים א' כ"ב 53) יאשיהו מלך יהודה היה שונה. אביו אמון לא נכנע לאלוהים והמשיך בעזות מצח לחטוא נגדו ולעשות את הרע בעיניו אפילו יותר ממנשה אביו. סופו היה שנרצח בביתו על ידי עבדיו. בנו יאשיהו היה רק בן שמונה שנים כאשר נמלך למלך יהודה, אך לא הלך בדרך הרעה של אביו אמון, אלא בהיותו נער בן שש עשרה החל לדרוש את אלוהים כמו דוד אביו, ולכן קיבל ציון לשבח בתנ"ך. כתוב עליו: "ויעש הישר בעיני ה' וילך בדרכי דוד אביו ולא סר ימין ושמאל." (דברי הימים ל"ד 2). לפני בערך 300 שנה, הבעל-שם-טוב ייסד את התנועה החסידית של היהדות, שהייתה חדשנית ונדחתה על ידי הרבנות המסורתית של זמנו. הם החרימו את חסידיו ואף התקיפו אותם פיזית. כיום מונה התנועה החסידית מאות אלפי חסידים ונחשבת לאחת התנועות המסורתיות ביותר של היהדות. הבעל-שם-טוב נחשב היום לאחד מהמנהיגים הדגולים ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. בתחילת דרכו היה מנודה! דברים כאלה קורים בהיסטוריה. השאלה הבאה מופנית אל הקוראים , האם לא הגיע הזמן לעשות עוד פעם תפנית מהזרם המסורתי לכיוון חדש ביהדות – היהדות המשיחית והברית החדשה? לאלה ביניכם שיאזרו אומץ ללכת בדרך החדשה הזאת של ציות לאלוהים ויהי מה, איך אתם חושבים שתיראו בעיני הדורות הבאים? לפני כמאה שנה, כאשר תיאודור הרצל חזה את הקמת מדינת היהודים והתחיל את התנועה הציונית המודרנית, הרעיונות שלו נדחו על ידי הרבנים הגדולים של היהדות של זמנו ברחבי העולם. חמישים שנה לאחר מכן, נולדה מדינת ישראל הציונית. מי צדק ומי לא? כאשר נער יהודי צעיר מפולין בשם אליעזר בן-יהודה הגיע למסקנה שעל השפה העברית להיות שגורה בפי כל יהודי, ואפילו התחיל לקרוא ספרות חילונית בביתו, המשפחה שלו סילקה אותו מהבית. הרבנים של זמנו התנגדו לעברית חילונית מדוברת. כיום יש מיליוני יהודים דוברי עברית מודרנית. מהדוגמאות הללו אנו למדים שדברים שנראים רדיקלים, מוזרים וזרים לדור אחד, מקובלים ונורמאליים בדור הבא. אל תיתנו ללחץ מהמשפחה או מפחד מדעת קהל לעצור בעדך מללכת אחר האמת. יגיע היום והבחירה שלך הנכונה תהייה ברורה לכול. הערות: 1\. צליבתו של ישוע מקובלת אפילו על ידי חוקרים ספקנים ראו: - Johnson, *Real Jesus,* p. 125. - Robert Funk, Jesus Seminar videotape ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [סתירות ועיוותים בברית החדשה?! -תגובה לרב דניאל עשור](https://igod.co.il/answer-rabbi/distortions-contradictions-new-testament/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בספרו "על פתחה של רומי" דניאל עשור בעמ' 353 מציג לכאורה סתירות שמצא בברית החדשה והן: "לאן לקחו את הילד מיד אחרי הלידה למצרים או לירושלים? על פי מתי: (ב' 4) 'ויקם ויקח את הילד ואת אמו בלילה ויברח מצרימה' על פי לוקס: (2\\22) 'וימלאו ימי טהרתה לפי תורת משה ויעלהו לירושלים להעמידו לפני ה". בנוסף לכך הרב עשור טוען כי מתי עיוות את הכתוב כאשר ציטט את הושע י'א פס' א' וכביכול ניסה להלביש זאת על הילקחו של ישוע למצרים: "מתי אשר לכאורה מנסה להגשים נבואה, לא מפרט מהיכן הוא לקח את הפסוק בתנ״ך אותו הוא מגשים: 'ממצרים קראתי לבני' ציטט מתי בשם הנביא. איזה נביא? מתי לא גילה. לאחר עמל ויגיעה- הרי הפסוק 'כי נער ישראל אוהבהו ממצרים קרתי לבני'(הושע י'א פס' א') מתי מחק את הנושא המרכזי בפסוק- 'ישראל הנער' הוא חתך את הפסוק לשניים, העלים את הנושא האמיתי ולקח את חציו האחרון בלבד על מנת להלביש אותו על ישו ולא על עם ישראל. מתי הוציא את הפסוק מהקשרו האמיתי בפרק. ### תגובה לרב דניאל עשור הבה נתייחס ל"סתירה" הראשונה  שמצא הרב עשור ונפתור אותה בקלות. ישוע נלקח קודם לירושלים, בשביל פדיון הבן( הקרבן קורבן טהרה הנדרש מכל אישה אחרי לידה), וזמן מה לאחר שיוסף ומרים התגוררו בבית-לחם, הוזהר יוסף על ידי מלאך אלוהים שהורדוס שמע על לידת ישוע וזומם להרגו. ולכן הזוג ברח לקהילה היהודית במצרים. מדוע הרב חושב שהפסוקים אותם הוא מצטט(מתי ב' 4, ולוקס ב 22) מתייחסים לאותו הזמן בשלב חייו של ישוע? ובכן, אין לו כל סיבה לטעון דבר שכזה. עתה, מה בנוגע לטענה שמתי עיוות את דברי הושע כדי להלביש אותם על ישוע?  הבה נקרא מה מתי כותב ונבדוק אם אכן ההאשמות של דניאל עשור הן נכונות: הוּא קָם וְלָקַח אֶת הַיֶּלֶד וְאֶת אִמּוֹ בַּלַּיְלָה וְיָצָא לְמִצְרַיִם. 15שָׁם נִשְׁאַר עַד מוֹת הוֹרְדוֹס, א לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר דְּבֵּר אֲדֹנָי בְּפִי הַנָּבִיא: ב "מִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי." (מתי ב' 14-15). אם נחזור להקשר של הושע י"א א', שממנו לקוח הציטוט, נגלה שהוא אפילו איננו נבואה, בפסוק זה מדובר על אירוע היסטורי של ממש, והוא יציאת מצריים. הרקע להושע י"א א' הוא שמות ד' כ'ב-כ'ג. עם ישראל הוא בנו של אלוהים: "בני בכורי". הושע י"א א' מתאר את אלוהים מוציא את בני ישראל ממצריים במונחים של הוצאת בנו ממצריים. זוהי המשמעות המילולית של הפסוק. זהו פסוק היסטורי שעוסק באירוע היסטורי, ביציאת בני ישראל ממצריים. יחד עם זאת, האירוע התנכי היה לסמל נבואי לאירוע שעמד להתרחש בחיי ישוע. בברית החדשה מדובר בבן אלוהים מושלם יותר, בבן האידיאלי, היחיד שהוא באמת בן האלוהים- המשיח עצמו. כאשר ישוע התינוק נלקח למצריים והובא לארץ ישראל, אלוהים שוב הוציא את בנו ממצריים. יש כאן מה שמכונה במחקר התיאולוגי "סמל נבואי"  ולצדו "אנטי סמל", כלומר התגשמותו. עם ישראל, בתור בנו של אלוהים שיצא ממצריים, היה הסמל הנבואי. התגשמותו היא בן האלוהים המשיח אשר יצא גם הוא ממצריים. #### מתי ט"ו 7-9: "צְבוּעִים! הֵיטֵב נִבָּא עֲלֵיכֶם יְשַׁעְיָהוּ בְּאָמְרוֹ: 8 'הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי. 9וַתְּהִי יִרְאָתָם אתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה'." מובא כאן ציטוט מישעיהו כ"ט י'ג. ההקשר של ישעיהו כ"ט י'ג עוסק באירוע היסטורי שבו העם דוחה את דברי הנבואה של ישעיהו הנביא. ישעיהו כ"ט י'ג מדבר על היחס שספג הנביא מיידי עם ישראל. אבל דחייה זו לובשת משמעות סמלית-נבואית המכוונת לדחיית דבריו הנבואיים של המשיח מצד עם ישראל, ולכן מובא הציטוט מהתנ"ך. #### יוחנן י"ב 39-40: לָכֵן לֹא יָכְלוּ לְהַאֲמִין, כִּי עוֹד אָמַר יְשַׁעְיָהוּ: 40 "הֵשַׁע עֵינֵיהֶם וְהִשְׁמִין לְבָבָם, פֶּן יִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם וּלְבָבָם יָבִין וְשָׁבוּ וְרָפָא לָהֶם." יוחנן מצטט כאן מישעיהו ו' פסוק י', שבהקשרו קובע שהמסר הנבואי של ישעיהו הנביא יידחה על ידי בני עמו. זוהי המשמעות המילולית של פסוק זה. גם כאן, דחיית עם ישראל את דברי הנבואה של ישעיהו הופכת לבעלת סמליות-נבואית המצביעה על דחיית דבריו הנבואיים של המשיח. לפיכך מצוטט פסוק זה כאן בברית החדשה. #### מתי כ"א 42: אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "הַאִם לֹא קְרָאתֶם בַּכְּתוּבִים, 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה; מֵאֵת יהוה הָיְתָה זּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ'? מובא כאן ציטוט מתהילים קי"ח כ'ב-כ'ג. במזמור מדובר על אבן מסוימת שהבונים לא ידעו מה לעשות בה, מאסו בה והשליכו אותה. מאוחר יותר, כשסיימו את מלאכת הבניין, הם הבינו שהיא הייתה אבן חשובה, אבן הפינה. זוהי המשמעות המילולית של פסוק זה מתהילים. דחיית האבן וקבלתה מחדש הופכים לסמל-נבואי המצביע על האופן שבו עם ישראל דוחה את ישוע כמשיח ואחר כך מקבל אותו כמשיחם. #### יוחנן י"ט 36: הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵרְעוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַכָּתוּב: "וְעֶצֶם לֹא תִּשְׁבְּרוּ־בוֹ." יוחנן מצטט כאן משמות י"ב מ'ו, שם מדובר באירוע היסטורי שקשור בשה הפסח שיציל את בני ישראל ממכת בכורות במצריים. נאסר על בני ישראל לשבור כל עצם בשה במהלך השחיטה, הצלייה והאכילה. זוהי המשמעות המילולית של מצווה זו. שה הפסח הוא גם סמל המנבא אודות המשיח, משיח פסחנו (הראשונה לקורינתים ה' 7). אף אחת מעצמותיו של ישוע לא נשברה כשנצלב, אף על פי שהחיילים שברו את עצמותיהם של שני האנשים שנצלבו לצדו. זוהי התגשמות במובן הסמלי-נבואי, ולא התגשמות מילולית של דברים שהיו בגדר נבואה של ממש. לסיכום, הרב עשור מאשים את מתי לשווא. טענתו נובעת מחוסר היכרות עם הסוג של ציטוטי התנ"ך בברית החדשה, בעלי המשמעות כפשוטו של עניין ובנוסף לכך, גם בעלי משמעות סמלית-נבואית. המשמעות המילולית של המובאה התנכית מתייחסת לאירוע ההיסטורי שהתרחש ולא לאירוע נבואי. אבל האירוע ההיסטורי הופך לסמל נבואי לאירוע בברית החדשה, ולכן הפסוק שמתאר אותו  מצוטט בברית החדשה. האיגרת לעברים עושה שימוש נרחב בצורת ציטוטים זו (החטא בקדש ברנע, המשכן, מערכת הקורבנות, כהונת בני אהרון, כהונת מלכיצדק, ועוד). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, תשובה לרב **תגיות:** סתירות בברית החדשה? --- ### [מדוע יוחנן לא ציטט כהלכה את זכריה הנביא?- תגובה לטענת הרבנים](https://igod.co.il/answer-rabbi/why-john-didnt-quote-zachariah/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > הרבנים האנטי-המשיחיים טוענים כי בזכריה יב:10 כתוב "ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים, רוח חן ותחנונים, והביטו אלי, את אשר דקרו, וספדו עליו כמספד על יחיד, והמר עליו כהמר על הבכור." ולעומת זאת, בבשורת יוחנן יט:37 יוחנן מצטט את זכריה יב:10 ומשנה את הפסוק. במקום "והביטו אלי, את אשר דקרו" הוא כותב "והביטו אליו את אשר דקרו". יוחנן מפרש את נבואת זכריה כנבואה מילולית בעלת התגשמות מילולית. מדובר פה בנבואה העוסקת בביאתו השניה של המשיח. יוחנן משוכנע שישוע הוא ה' בכבודו ובעצמו שהופיע וחי בהתגלמות בשר בקרב ישראל כאדם, כהמשיח. בהתאם לזאת יוחנן תיקשר את הבנתו של המאורעות שהתרחשו לפניו בעת שהוא ראה את ישוע נדקר על ידי חנית הרומאי. הוא ידע שהיה על המשיח להדקר בהתאם לנבואת זכריה יב:י. הוא האמין שישוע הוא המשיח. בעת שהוא ראה את ישוע נדקר בידי החייל הרומאי הוא מבין שרגע זה הוא התגשמות מילולית של מה שזכריה הנביא ציין בנבואתו (זכריה יב:י), ישוע הוא זה "אשר דקרו". יוחנן עושה שינוי קל בטקסט בכדי להקל על ההבנה. הוא מעבד את הטקסט כמנהג ה"תרגומים", הוא מעבד את הטקסט בכדי להדגיש את משמעותו. השינוי הוא שינוי דק אך לגמרי עיקבי עם מנהג היהודים מתקופת המאה הראשונה, יוחנן אינו מצטט את תרגום השבעים במקרה זה. ככל הנראה, יוחנן מתרגם את הפסוק באופן אישי .בטקסט המקורי בעברית כתוב: "והביטו אלי, את אשר דקרו". יוחנן מתרגם את הפסוק ליוונית כך: #### "והביטו את אשר דקרו". אולם זה נכון שמרבית התרגומים מהשפה היוונית לאנגלית וגם לעיברית לא משרתים בצורה נאמנה את הטקסט המקורי מכיוון שהם מוסיפים לדבריו של מתי את המילה "אליו" שאינה נמצאת בטקסט המקורי. כתוצאה מכך עובדה זו שימשה כדלק למדורה לטענת הרבנים האנטי-משיחיים. טענה זו מופרכת בעת בדיקה מדוקדקת של הטקסט היווני המקורי. התרגום העיברי הוא למעשה תרגום כמנהג תרגומים מהמאה הראשונה. המתרגם שיכתב את הפסוק באופן פרשני. זה מצחיק שדווקא רבנים יתנגדו לכזה תרגום. אולם, השכתוב העברי משיג את המטרה ומעביר את הצורה בה יוחנן מבין את המאורעות המתרחשים לפניו. ישוע הוא זה אשר דקרו. ישוע הוא המשיח שישראל יביטו אליו. התרגום החופשי של יוחנן מסביר את הפסוק. יוחנן נוהג באופן המקובל בקרב יהודי המאה הראשונה לספירה ולמעשה מנחה את הקורא לספר זכריה בכדי שהקורא יוכל ללמוד את נבואת זכריה בעצמו ולהחליט אם יוחנן צודק או לא. כעת נותר לנו לשאול את השאלה, האם יוחנן צודק בפרשו נבואה זו כנבואה משיחית? יוחנן אינו היחיד שמחזיק בדיעה שמדובר פה על המשיח. חז"ל החזיקו באותה פרשנות. ראו: - תלמוד בבלי סוכה פרק א דף נב , א גמרא - תלמוד ירושלמי סוכה דף כג, פרק ה הלכה ב גמרא - תלמוד בבלי סוכה פרק א דף נב, א גמרא ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, נבואות משיחיות, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב --- ### [חז''ל על ישעיהו פרק נ''ג](https://igod.co.il/answer-rabbi/hazal-on-isaiah-53/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > כיום, אם נפתח ספר פרשנות מודרני ממוצע על התנ"ך, לדוגמא "תנ"ך קאסוטו" יהיה כתוב על ישעיהו נ"ג: "כל זה בא לתאר את ישראל בגלות ואת רגשות הגויים כלפיו" (א.ש הרטום, תנ"ך זהב, ספר ישעיהו). פירוש זה הגורס כי ישעיהו נ"ג מתייחס לעם ישראל הוא בעצם פירוש חדש. רש"י, שככל הנראה נשען על ישעיהו מ"ט 3, שם ה"עבד" הוא ישראל, ובעקבות הלחץ הנוצרי והמשיחי עליו, החליט לשנות את הדעה שרווחה בקרב חכמי ישראל עד אותה העת לגבי פירוש פרק נ"ג של ישעיהו הנביא, ושינה את משמעותו של העבד הסובל בפרק מ'המשיח' ל'עם-ישראל', ולכן לעומת הפירוש ששרר עד אותה תקופה, כעת לא עוד העבד הסובל הוא המשיח, אלא עם ישראל, לכאורה. בעוד הקודשו מאמרים רבים לישעיהו נ"ג. במאמר זה נעבור על חז"ל שכן התעקש ש ישעיהו נ"ג מנבא על סבלו ומותו של המשיח! #### יונתן בן-עוזיאל הפירוש הרבני המקורי של ישעיהו נ"ג קבע שהקטע מדבר על יחיד, על אדם אחד – המשיח עצמו. עצם המושג משיח בן יוסף מקורו בקטע זה. כדי לקבל מושג ברור של ההשקפה היהודית הקדומה על ישעיהו נ"ג, מוטב לפנות להיסטוריה. התרגומים לארמית של יונתן בן עוזיאל, מהמאה הראשונה לספירה, הם מהתרגומים הקדומים ביותר. תרגומו לקטע זה של ישעיהו פותח במילים:  "הנה ישכיל עבדי המשית…" ("הא יצלח עבדי משיחא…"). תרגומיו של יונתן בן עוזיאל צוטטו לעיתים קרובות על ידי רבנים קדומים והוא בהחלט נחשב על ידם לבר סמכא. תרגומו קובע בבירור שקטע זה מישעיהו מדבר על המשיח. יונתן בן עוזיאל לא היה לבדו בפירוש זה כפי שמתברר מציטטה מרבי דון יצחק אברבנאל משנת 1500 לערך. אברבנאל אמנם לא קיבל את הדעה שישעיהו נ"ג מתייחס למשיח, אך הוא מורה מפורשות: "השאלה הראשונה היא, על מי נאמרה נבואה זאת? כי הנה חכמי הנוצרים פירשוה על אותו  האיש שתלו בירושלים בסוף בית שני, שהיה לדעתם בן האלוה ית' שנתגשם בבטן העלמה כפי שמפורסם בדבריהם. ואמנם יונתן בן עוזיאל תרגמה על משיח העתיד לבוא וזהו גס דעת חכמים ז"ל בהרבה ממדרשותיהם…" (מפירושו של דון יצחק אברבנאל לנביא ישעיהו). למרות מה שחשב אברבנאל עצמו על משמעות הפרק, הוא מודה בפה מלא שרבנים רבים קבעו שהקטע מדבר על המשיח. יונתן בן עוזיאל לא היה יחיד בדעתו. כך חשבו רבנים רבים בתקופה שחוברו התרגומים היהודיים לארמית. #### רבי שמעון בר יוחאי הזוהר חובר בשנת 110 לערך, ונחשב לפרי עטו של רבי שמעון בר יוחאי. יש בו, בפרשת ויקהל, דברים המתייחסים בבירור לקטע מישעיהו: "בגן עדן יש היכל אחד הנקרא היכל של בני חולים. אז משיח נכנס באותו היכל וקורא כל חולים וכל כאבים, כל ייסוריהם של ישראל 'יבואו. וכולם באים עליו. ואלמלא שהוא מיקל מעל ישראל ונוטל עליו, לא היה אדם שיכול לסבול ייסורים של ישראל בעבור עונש בתורה. ה'ה'ד אכן חוליינו נשא וגו' " (תרגום עברי משנת 1602 שבספריית בודליאן שבאוקספורד, אנגליה). "הזוהר" מצטט מובאה זו מישעיהו נ"ג, פס' 4, ומסב את הקטע על המשיח. הזוהר מבדיל מפורשות בין ישראל לבין מי שהקטע מתייחס אליו. בנוסף מדבר הזוהר על כך שסבלות המשיח המתוארים בישעיהו באים במקום סבלם של אחרים, שחטאו. הזוהר קובע שהמשיח עמד במקום שבו היו צריכים חוטאים לעמוד וכי נטל על עצמו את הסבל שנועד להיות מנת חלקם של בני ישראל בגלל חטאיהם. #### מדרשים ומסכת סנהדרין ראיה נוספת מאותה תקופה מופיעה בתלמוד: "למשיח מה שמו?… ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר אכן חוליינו הוא נשא" (סנהדרין צ"ח ב). כמו הזוהר גם התלמוד הבבלי הסב את הקטע בישעיהו על המשיח. במיוחד פסוק 4 מוסבר בלשון זו. במדרש תנחומא לבמדבר א' 2 אנו קוראים: "…רבי נחמן אומר, אין איש הנאמר כאן אלא משיח בן דוד, שנ' הנה איש צמח שמו. תרגום יונתן הוא גברא משיחא. וכן נאמר, איש מכאובות וידוע חולי. המדרש בילקוט שמעוני תקע"א מסב את ישעיהו נ"ב 13 על המשיח ואומר בקשר לקטע זה: "ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם… ונשא מן משה… וגבה ממלאכי השרת." מדרש הכונן, בהתייחסו לישעיהו נ"ג 5, שם את המילים הבאות בפי אליהו הנביא למשיח: "סבול יסורין ודין מרד שמיסדך על חטאת ישראל. וכן כתיב והוא, מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו, עד זמן שיבוא הקץ"  (ילינק, בית המדרש, ע' 29). מדרש אחר אומר על אותו קטע: שלושה חלקים נתחלקו היסורין: "אחד לדור ולאבות ואחד לדורנו, ואחד למלך המשיח" (יילקוט שמעונו תר"ב). #### המוסף מקור יהודי מובהק נוסף שמייחס את הקטע בישעיהו אל המשיח הוא מחזור התפילה ליום כיפור. אחת התפילות במחזור נקראת המוסף, והיא חוברה על ידי רבי אליעזר הקליר. להלן חלק מתפילה זו: "גלה ממנו משיח צדקנו. אחזתנו אימה ואין מצדיק אותנו. הוא נשא בעול עוונותינו ופשעינו ומחולל מפשעינו. הוא נושא את חטאינו על כתפו, למען יסלח לעוונותינו. בחבורתו ירפא לנו בעת יבראו נצח ישראל בריאה חדשה. העלהו מחוג הארץ. הקימונו מארץ שעיר לקבצנו על הר הלבנון בשנית בגבורת ינון." ככל שנעיין בתפילה זו יגדל העניין. התפילה מביעה חשש שהמשיח זנח את העם, וזאת מכוח ההנחה שהמשיח בא ותסתלק. בנוסף, המשיח שהלך סבל עבור העם: חטאי העם חוסכו עליו וכעת, בעקבות סבלו, המשיח עזב את העם. זו סיבת דאגתם. אי לכך, העם מתפלל לשובו של המשיח. חלק ניכר מתפילה זו נלקח ישירות מהקטע בישעיהו. מכאן שעד למאה שביעית, כשחוברה תפילה חשובה זו, ההשקפה היהודית קבעה שהקטע בישעיהו מתייחס למשיח. #### יפת בן-עלי פירושו של יפת בן עלי מראה שדעה זו הייתה מוכרת ביהדות אפילו במאה העשירית: "אני נוטה להסכים עם בנימין מנהבנד (בדבריו על ישעיהו נ"ג) ולראותו כמתייחס למשיח… הוא הנביא נותן לנו כך להבין שני דברים: ראשית, שהמשיח ישיג את כבודו הנעלה ביותר רק בעקבות ניסיונות קשים וממושכים, ושנית שישלחו אליו ייסורים אלא כאות, כדי שאם הוא נמצא בעול הפורענות כשהוא נשאר טהור במעשיו, ידע כי הוא הנחפץ… הביטוי 'עבדי' מתייחס למשיח כפי שהוא מתייחס לאביו בפסוק 'נשבעתי לדור עבדי' ". רב זה הכיר בכך שהקטע מישעיהו מתייחס למשיח. בהתאם לכך הוא קובע שהמשיח יכובד ויתעלה באמצעות הסבל שיסבול. #### רבי משה הדרשן גם במאה האחת עשרה חשבו יהודים שהקטע מישעיהו מדבר על המשיח. בבראשית רבה של רבי משה הדרשן מנרבון נאמר בבירור כי הקדוש ברוך הוא מתיר למשיח להושיע נפשות, אך יחד עם זאת לסבול ייסורים קשים: "מיד קיבל משיח כל יסורין מאהבה, שנ' נגש והוא נענה… וכשישראל חוטאים הוא מבקש עליהם רחמים, שנ' ובחבורתו נרפא לנו, ואומ' והוא חטא רבים נשא ולפשעים יפגיע וגו' " (בראשית רבה, 2). בעל הדברים בבראשית רבה מסיק מסקנות ברורות מישעיהו נ"ג פסוקים 12,7,5. מסקנה אחת היא שהמשיח יושיע רבים, וישועה זו של הרבים תבוא בזכות סבלו, מסקנה שנייה היא שהמשיח סובל בעד חטאי ישראל. רב אחר מהמאה האחת עשרה, רבי וטביה בן אליעזר, אומר ב"לקח טוב" על ישעיהו נ"ב 13: "ותנשא מלכותו לימות המשיח, שנאמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד". #### הרמב"ם בין הרבנים המפורסמים ביותר בתקופה זו נמנה רבי משה בן מימון, הרמב"ם. במאמריו, מסב הרמב"ם גם הוא את הקטע מישעיהו אל המשיח:  "איכות (איך) עמידת המשיח… דע שלא תדע עמידתו קודם היותה עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית. אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו… ואמר ישעיהו… ויעל כיונק לפניו כשורש וגו'… אבל המרה המיותרת לו היא בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ… וישימו ידם לפיהם, שכן אמר ישעיהו בעת שספר שישמעו המלכים לו אמר עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו" (מאגרת תימן של הרמב"ם כפי שהודפס בקובץ). הרמב"ם מצטט מישעיהו נ"ג 2 ונ"ב 15, ומסב קטעים אלה על אישיות המשיח, כפי שהוא עושה לכל הפרק. #### שמעון בר-יוחאי גם מהמאה האחת עשרה יש, ככל הנראה, מאמרים שיוחסו בזמנו לשמעון בר יוחאי. במקום אחד נאמר שם אודות המשיח: "וימות שם משיח בן אפרים וישראל סופדים אותו ואחר כר יגלה להם הקב"ה משיח בן דוד וישראל ירצו לסוקלו ואומר לו שקר דברת שכבר נהרג משיח… ויבזוהו שנאמר גבוה וחדל אישים…"  (ילניק, בית המדרש, ג' ע' 80). דר' שמעון בר יוחאי המציג את שני המשיחים, השקפה יהודית שנפוצה בימיו. משיח אחד, בן אפרים או בן יוסף, ימות, ואחרי מותו יבוא משיח בן דוד. בן דוד יידחה על ידי ישראל, אומר הרב, בצטטו מישעיהו נ"ג 3. ### רבנים שיצאו נגד פירושו של רש"י #### רבי משה אלשייך מאמצע המאה השש עשרה יש לנו את כתביו של רבי משה אלשייך שהיה תלמידו של יוסף קארו, מחבר שולחן ערוך, אלשייך דרש מהפרשנים היהודיים לשוב לפירוש המסורתי יותר בכתבו: "ואומרה כי הנה ר'ז'ל פה אחד קיימו וקיבלו כי על מלך המשיח ידבר ואחריהם ז"ל נמשוך" (מראות הצובאות, פירוש על ספרי הנביאים, דר' משה בן ר' וחיים אלשייך). כתביו של רבי אליהו וידאס נכתבו בערך באותו זמן. הוא כתב כלהלן לגבי ישעיהו נ"ג 5 (1575 לערך): "…והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו. והכוונה שכמו שהמשיח סובל העוונות שלנו עושים לו שיהא מדוכא אם כן מי שירצה שהמשיח לא יהיה מדוכא מעוונותיו יסבל וידכא הוא בעצמו" (ראשית חכמה מר' אליהו דה וידאס לפי דפוס ונציה), גם רב זה מייחס את הקטע למשיח ואומר שהמשיח יסבול עקב חטאי העם. הוא מוסיף ואומר שגורל המסרבים לראות בייסורים שסבל המשיח בגלל חטאיהם נחרץ ויהיה עליהם לסבול בעצמם בעד חטאיהם. #### רבי שתלי בן אשר אלטשולר אפילו במאה השבע עשרה ניכרה עדיין התגובה השלילית לפירושו של רש"י לקטע בישעיהו, כפי שמתברר מכתבי רבי שתלי בן אשר אלטשולר (1650, לערך): "ועתה אפרש פסוקים אלו על משיחנו שיבוא במהרה בימינו א' כ' י' ר': ותמיה למה לא פי' רש"י וריר'ק על משיח ה' כמו שפי' התרגום… (איילה שלוחה, פירוש נביאים וכתובים לר' נפתלי (הירש) בן ר' אשר אלטשולר). במאה התשע עשרה גברה ההשקפה שנוסחה על ידי רש"י. הרד"ק חזר עליה. אולם הניצחון לא היה מוחלט. עדיין היו שקמו נגדה. הרץ הומברג כתב בה"כורם" בשנת 1818: "והעיקר שעל מלך המשיח נאמר שיבוא באחרית הימים לעת רצות ה' לפדות את עמו מקרב גויי הארצות" (הכורם, ביאור על תנ"ך לרבי הרץ הומברג). לסיכום, יכלנו לראות שמי שמפרש את ישעיהו נ"ג כמדבר על המשיח אינו נוקט בעמדה הזרה ליהדות. אם נדבר על הפירוש היהודי המסורתי, הרי שזה קובע שהקטע הנ"ל מדבר אודות המשיח. הראשון שהסב את ישעיהו נ"ג על ישראל היה רש"י (1105-1040 לערך) ואחריו רד"ק (1160-1235). בכך פעלו בניגוד למסורת ישראל בימיהם ובאלף השנים שקדמו להם, כיום הפכה השקפתו של רש"י לשליטה אך היא אינה ההשקפה היהודית המסורתית. אלה שחיו קרוב יותר לימי ישעיהו, ואשר לא נאלצו להתמודד עם מטיפים נוצריים ו\\או משיחיים, ייחסו את הקטע למשיח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מה הרבנים אומרים על המשיח?, נבואות משיחיות, תשובה לרב --- ### [הרב אמנון יצחק טוען שברית משה נכרתה מול מיליון איש ואילו מול ישוע לבדו מאחורי ההר](https://igod.co.il/answer-rabbi/covenant-moses-jesus/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > הרב אמנון יצחק טוען כי ישוע הוא לא המשיח מאחר שלטענתו אלוהים נתן תורה חדשה לישוע, במעמד יחיד, ואילו למשה הוא התגלה ביחד עם מיליון איש נוספים. ראשית, הברית החדשה לא טוענת שעם ישראל הוא כבר לא העם הנבחר, להיפך! באיגרת של שאול השליח אל הקהילה שברומא, הוא כותב "אִם כֵּן אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ? בְּשׁוּם פָּנִים לֹא! הֲרֵי גַּם אֲנִי בֶּן עַם יִשְׂרָאֵל, מִזֶּרַע אַבְרָהָם וּמִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין. אֱלֹהִים לֹא נָטַשׁ אֶת עַמּוֹ, הָעָם שֶׁהוּא יָדַע מִקֶּדֶם.". שנית, גם המאמינים בישוע מקבלים את ההתגלות של אלוהים אל משה בהר סיני, ורואים בספר התורה ספר קדוש בדיוק כמו הברית החדשה. לא רק זה, אלא שגם נטען שלא ניתן להבין את הברית החדשה ללא התנ"ך. שלישית, אמנון יצחק לועג בזלזול לכל מי שאלוהים התגלה אליו במעמד יחיד. אבל, אל אברהם יצחק ויעקב אלוהים התגלה במעמד יחיד, כך גם במקרה של דוד המלך ושל רוב הנביאים בתנ"ך. אז, האם אמנון יצחק לא מקבל את דבריהם של האבות, של הנביאים ושל המלכים בתנ"ך שאלוהים התגלה אליהם במעמד יחיד?? רביעית, הברית החדשה לא טוענת שישוע קיבל תורה חדשה, להיפך! הוא הכריז את הכתוב בתנ"ך אך סירב לקבל, את הפרשנויות והמצוות שהרבנים הוסיפו. הרי ישוע בעצמו אמר: "אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל כִּי אִם לְקַיֵּם". חמישית, הברית שאלוהים כרת היתה לסליחת חטאים עבור כל האנושות, ואין עליה בלעדיות לעם כזה או אחר, הברית הזאת שנכרתה בדמו של ישוע המשיח נכרתה בירושלים והיתה לעיני כל עם ישראל שעלו לירושלים לרגל חג הפסח, ולא במעמד יחיד, כפי שאמנון יצחק טוען. אחרונה, אם נקרא בספר שמות פרק ל"ב נראה שמשה לא קיבל את לוחות הברית מאלוהים מול מיליון איש, אלא לבדו, במעמד יחיד, וזאת בעוד עם ישראל משתחווה לעגל מזהב: "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ–כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [הסיוט הגרוע ביותר של הרבנים](https://igod.co.il/true-judaism/rabbanim-worst-nightmare/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > הרבנים טוענים שכל קבוצה יהודית בהיסטוריה אשר לא שמרה את התורה שבעל פה, נעלמה ולא השאירה כל זכר אחריה. האם טענה זו תקפה? בשנות השבעים והשמונים המאוחרות כמאה אלף יהודים אתיופים סוף סוף הצליחו להגשים את חלומם ולשוב לארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות. חקר המנהגים הדתיים אותם שמרו יהודי אתיופיה יביא אותנו להכרה במספר עובדות אשר עליהם נרחיב בהמשך: - בשל העובדה ההיסטורית שעולי אתיופיה לא ידעו אודות קיומה של התורה שבעל פה, זה ברור כי תורה זו הומצאה הרבה אחרי שהיהודים שחיו באתיופיה הגיעו לשם. - למרות שיהודים אלו שחיו באתיופיה לא שמרו את התורה שבעל פה ואף לא ידעו אודותיה שום דבר, הם כן שמרו בחוזקה על חיי קהילה  תחת תורת משה; הם שרדו יותר מאלפיים שנה כקבוצה אחת ייחודית ומובדלת המופרדת מהגויים שהיו סביבם; ובשום אופן לא נעלמו ולא נמחקו. #### יש שלוש גרסאות היסטוריות עיקריות לגבי הגעתם של יהודי אתיופיה לאתיופיה: 1\. הטענה העיקרית היא שיהודי אתיופיה הם הצאצא של שבט דן. בזמן הפילוג בין ממלכות ישראל ויהודה, שבט דן החליט שלא להשתתף בפילוג והיגר לאתיופיה, ומשם התקדם בדרום הנילוס לארץ כוש, שם הם נשארו עד השנים המאוחרות. יהודי אתיופיה מבססים מסורת זו על דברי ישעיהו הנביא שאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ–אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ..(ישעיהו י"א י"א). 2\. דעה נוספת היא שיהודי אתיופיה הם הצאצאים של מנליק-  בנם של המלך שלמה ומלכת שבא, שחזר כדי לבנות את מלכותו. 3\. על פי הגרסה האחרונה, יהודי אתיופיה הם הישראלים הנותרים שהתפזרו  בארבע רוחות השמיים לאחר חורבנו של בית המקדש הראשון, והקימו מחנה בארץ כוש.בכל מקרה, רוב ההיסטוריונים מאמינים כי יהודים אלו הגיעו לאתיופיה הרבה לפני תקופת בית שני וחיו שם מעל אלפיים שנה.ובנוגע לאמונתם, חוקרים מאמינים כי יהודי אתיופיה הם היהודים שומרי התורה הכי גדולים מכל הקבוצות האתניות היהודיות האחרות! הספר הכי קדוש שלהם שנקרא האורית, מכיל את כל ספרי משה ורוב ספרי התנ"ך. ובנוגע למנהגים הדתיים שלהם, הם עדיין מבצעים טקסי העלאת קורבנות, שומרים על הלכות  טהרה מחמירות (נידה ויולדת, טומאת שרץ ונבלה, טומאת המת והגוי), ומשמרים מספר פעולות כהונה. אך כל זה מצד אחד. מצד שני, בשל העובדה שהם אינם יודעים דבר אודות התורה שבעל פה והמורשת הרבנית, הם רואים במנהג של הדלקת הנרות מסורת מאוד מוזרה, כפי שמודגש בתורה לא להדליק אש בשבת. הם לא מכירים בטלית ובתפילין, יש להם ספר תפילה שונה מהסידור, ולכן שומרים על יהדות מאוד שונה. בסך הכל, יהודי אתיופיה טוענים כי הם שומרים את הדבר הכתוב של התורה כפי שזה נעבר ממשה ליהושוע: לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ (יהושוע א' ח'). אך בצער רב עלינו להודות  כי זה מה שגרם לרוב הבעיות בהכרתם כיהודים ובעלייתם לארץ המובטחת. למרבה הפלא, יהודי אתיופיה הם היהודים היחידים שחוק השבות אינו תקף עליהם באופן אוטומטי ואף השתנה כך שרק יורשה להם לקבל אישורי ויזת מהגרים לכל שנה! וכשהם הם סוף סוף הגיעו לכאן, הם הוכרחו לעבור גיור. אפילו מנהיגי קהילתם, הקרואים קייסים, נאלצים לעבור תוכנית שבע שנתית מייסרת כדי לקבל אישורים לשמור על סמכותם הדתית בקהילות שלהם! מדוע כל זאת? אולי  יש לרבנים משהו להסתיר? או שאולי המוסדות הרבניים בישראל עדיין לא יכולים לסבול את המחשבה שקיימים זרמים או צורות שונות ביהדות. יותר מכך, הרבנים אולי מבוהלים מהאפשרות שכל עם ישראל, שלא לדבר על כל היהודים בעולם, עלול לגלות שללכת בעקבות החוק הרבני, אינו בהכרח משמעו הליכה בצורה האמיתית של היהדות-היהדות המקראית. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [חסד בכל הדרך](https://igod.co.il/devotionals/grace-all-the-way/) **Published:** אוגוסט 27, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הֹדוּ לַיהוה כִּי־טֹוב כִּי לְעֹולָם חַסְדֹּו׃ יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יהוה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד־צָר… יֹודוּ לַיהוה חַסְדֹּו וְנִפְלְאֹותָיו לִבְנֵי אָדָם… וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר׃ וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יהוה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקֹותֵיהֶם יֹושִׁיעֵם… מִי־חָכָם וְיִשְׁמָר־אֵלֶּה וְיִתְבֹּונְנוּ חַסְדֵי יהוה" (תהלים קז 1–2, 8, 12–13, 43). אני מבין שהביטוי "ספרות חכמה" הוא מונח טכני לסוגה מסויימת של ספרים בתנ"ך (למשל, משלי, איוב וקהלת). אך כיוון שהכתובים חוברו בהשראת רוח אלוהים, ניתן להחיל תואר זה גם על המקרא בכללותו. דבר אלוהים הוא ספרות חוכמה שמטרתה להחכימנו לישועה (טימ"ב ג 15). דרך אחת בה הדבר מקנה חוכמה זו, היא כאשר אנו לומדים אודות יחסיו של אלוהים עם עמו. מזמור קז מזמין את החכמים להגות בתכונה מסוימת של אלוהים: חסד (כלומר, נאמנותו לברית). חסדי האל מתגלים לא רק כאשר הוא שומע את צעקות ישראל בצר להם (פס' 6, 13, 19, 28), אלא גם כאשר הוא מוכיח את עמו הנודד על-ידי גרימת ייסורים או ייאוש (פס' 4–5, 12-11, 17–18, 39). כדי להבהיר, חסדו ונאמנותו של אלוהים לברית אינם פחות נוכחים כאשר הוא שובר אותנו ומובילנו אל "שערי מות" (פס' 18), מאשר כאשר הוא גואל אותנו מאויבינו (פס' 6, 13, 19, 28) ומספק את כל צרכינו (פס' 9, 35–35). כאשר אנו מבינים שרק בזכות חסדי האל אנו מוגנים מפני האויב שבחוץ והאויב שבפנים, אנו הופכים לא רק חכמים יותר אלא גם אסירי תודה ומרוצים באמת כל ימי חיינו. אנו לומדים להודות לא רק על ישועתו אלא גם על תוכחתו המייסרת והאוהבת. לכן, הבה יאמרו חכמי אלוהים, "הֹדוּ לַיהוה כִּי־טֹוב כִּי לְעֹולָם חַסְדֹּו" (תהלים קז 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [כל מי שקם מן המתים הוא אלוהים?! תגובה לטענתו של הרב דניאל עשור.](https://igod.co.il/answer-rabbi/everyone-who-rises-from-dead-is-god-question/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** > הרב דניאל עשור טוען כי הוא בעל תפיסה עמוקה בכל הנוגע לתיאולוגיה המשיחית של הברית החדשה,ולכן מנסה להפריך את אלוהותו של ישוע. כעת נעמיד את את טיעוניו של הרב במבחן. טענתו של הרב עשור :"האם אדם שמת וחזר לחיות נחשב לאלוהים בשל כך? נבואתו השקרית של ישו שהתנבא על תאריך קימתו. היות ולפי הגדרתה של הנצרות אדם הקם מן המתים הוא אלוהים, מה יאמרו הם בדורנו כאשר כשמונה מיליון בני אדם בשנה חווים חווית מוות קליני בארה"ב לבדה? האם כולם אלוהים? ומי בכלל אמר שגם ישו לא עבר רק חווית מוות קליני והתעורר במערה או התעורר מאובד הכרה? האם ניתן להוכיח אחרת? אולי בזמנם הם לא קבעו מוות כראוי? ואולי במקרה הזה לא נקבע מוות ראוי? האם בתנ"ך אין עוד אנשים שקמו מן המתים כמו בנה של השונמית שהחיה אלישע? או בנה של הצרפתית  שהחיה אליהו? האם גם הם אלוהים? אם נאמר שכן כיצד יקראו אליהו ואלישע לעצמם שהחיו את המתים? אלוהי האלוהים? ובכלל גם אם נניח את הנחתם האם ישו נצח את המוות כמו אליהו? הלוא הוא נמסר תחת המוות לשלושה ימים ושלושה לילות לפי טענת הברית החדשה ואילו אליהו כלל וכלל לא מת, הוא עלה שלם בגופו השמימה במרכבת אש, לפיכך אם ישו שנמסר בידי המוות הוא אלוהים כי אז אליהו הנביא היא אלוהיו! אלא שברור לי בדיוק מה יענה על כך מאמין נוצרי, הוא יאמר כי ישו הוא אלוהים בגלל שהוא צפה מראש בנבואה את קימתו שלו מן המתים. ובכן, לפי עדות הברית החדשה בעצמה ישו טען כי הוא ייתן אות אחד בלבד וכיונה הנביא שהיה בבטן הדג שלושה ימים ושלושה לילות כך יהיה ישו שלושה ימים ושלושה לילות בבטן האדמה. אילו היה נביא כל שהוא שהתנבא כך והיה קם מן המתים לאחר שני ימים ושני לילות כמו יש"ו הוא היה נחשב לנביא שקר לכל דבר ועניין גם אם הוא קם מן המתים היות ונבואה משמעותה היא דבר אלוקים ולכן היות ואלוקים איננו טועה ביום אחד ובליליה אחד אין זה דבר האלוקים והנביא הזה נחשב לנביא שקר ופסק דינו יהיה מוות במשפט הסנהדרין. לכן, מברית החדשה המעידה כן מהווה עדות והוכחה לשקריות נבואתו וקל וחומר לטענת השטות של "אלוהותו"! עולה מכל הנ"ל כי היום העידן המודרני לאור המחקרים החדשים בעניין תופעת המוות הקליני כבר לא ניתן יותר לסבור שהגדרתו של אלוהים היא כל מי שקם מן במתים." ### תשובה לטענתו של הרב עשור לרב עשור יש טעויות חמורות בהבנתו את התאולוגיה היהודית משיחית. הוא טוען כי היה "מיסיונר נוצרי" בעברו וכי יש לו רקע והבנה עמוקה בתאולוגיה בה המשיחיים מחזיקים. אך אנו לצערנו מטילים ספק גדול מאוד בנוגע לכך. שתי אופציות פתוחות: 1. או שהרב אכן מבין את התאולוגיה המשיחית אך מנסה להציג אותה באור שלילי על ידי תרמית וטיעוני קש. 2. או שהרב עשור לא באמת מבין את התאולוגיה היהודית משיחית. אנו מקווים כי האופציה השנייה היא הנכונה, ולכן במאמר זה נתאמץ לעזור לרב להבין ולהשכיל. "היות ולפי הגדרתה של הנצרות אדם הקם מן המתים הוא אלוהים, מה יאמרו הם בדורנו כאשר כשמונה מיליון בני אדם בשנה חווים חווית מוות קליני בארה"ב לבדה?" הנה ההוכחה הראשונה כי הרב לא מבין את התאולוגיה המשיחית. לא ולא. אף אחד לא חושב שכל אדם הקם מן המתים הוא אלוהים. אבל זה מה שהרב רוצה שתחשבו. "ומי בכלל אמר שגם ישו לא עבר רק חווית מוות קליני והתעורר במערה או התעורר מאובד הכרה? האם ניתן להוכיח אחרת? אולי בזמנם הם לא קבעו מוות כראוי? ואלי במקרה הזה לא נקבע מוות ראוי?". אנו באמת מופתעים שהרבנים האנטי משיחיים ממשיכים להשתמש בטיעון העתיק הזה שמבחינת ההיסטוריונים הוא בדיחה ולא רק זאת אלא גם נזרק לפח עוד במאה הקודמת. מותו של ישוע הוא  עובדה היסטורית אשר מקובלת על ידי כל החוקרים וההיסטוריונים. מדוע? משום שבנוסף למכות הרצח שישוע ספג הוא גם נצלב, בנוסף לצליבתו הוא גם נדקר על ידי חייל רומי ברומח, בליבו. (יוחנן י"ט 37-38). אין פשוט שום סיכוי אפשרי שישוע היה נשאר חי אחרי כל זה! וחוץ מזה, גם אם ישוע היה מתעלף או מת מוות קליני ואז מתעורר איכשהו בקברו עם כל פצעיו, הסברה שיצור הזוחל מקברו 'חצי מת', חולה וחלש, הזקוק בדחיפות לטיפול רפואי, לחבישה, להתחזקות ולתמיכה, יותיר בתלמידיו רושם של שר החיים המנצח את המוות והקבר, רושם שהיה התשתית לפעילויותיהם בעתיד, הינה בלתי סבירה לחלוטין. תחיה שכזו היה בה רק כדי להחליש את הרושם של התלמידים, להעציבם ולגרום להם מפח נפש – לבטח שלא להפוך את צערם להתלהבות ואת יראתם להשתחוות. רואים שהרב לא באמת מבין את משמעות התחייה של ישוע. עכשיו לגוף טענתו של הרב, טעותו הבסיסית היא כי הוא מניח שאנו מאמינים שתחייתו של ישוע לבדה עושה אותו לאלוהים. הבה נעזור לרב להבין מדוע אנו, יהודים משיחיים מאמינים שישוע הוא אלוהים. "אלא שברור לי בדיוק מה יענה על כך מאמין נוצרי, הוא יאמר כי ישו הוא אלוהים בגלל שהוא צפה מראש בנבואה את קימתו שלו מן המתים". לא, תתפלא, גם לא רק בגלל שהוא ניבא את מותו ותחייתו לפני כן. התשובה של הברית החדשה היא: תחייתו של ישוע וגם טענותיו של ישוע בנוגע לטבעו וזהותו . "שֶׁכֵּן יָעַד יוֹם לִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק על-ידי אִישׁ אֲשֶׁר מִנָּה, וְהִמְצִיא הוֹכָחָה לַכֹּל בַּהֲקִימוֹ אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים."(מעשי השליחים יז 31). התחייה של ישוע היא האישור של אלוהים לטענותיו הקיצוניות של ישוע על סמכותו האלוהית. אם ישוע טען שהוא אלוהי ואז היה מת ושם נגמר הסיפור, אז אכן היה מדובר בשקרן או מטורף. אך אם הוא טען שהוא אלוהי, ואז אלוהים היה מקים אותו מן המתים וכך מאשר את טענותיו ותפיסתו בנוגע לזהותו ונותן להם תוקף, אז אכן מדובר בנביא אמת. לכן, בגלל שישוע טען שהוא אלוהי ואז קם מן המתים כאישור לדבריו, אנו מאמינים שהוא אכן אלוהי בטבעו. במקרה ויש נביא שקר המכריז על עצמו שהוא ההתגלות של אלוהים, אלוהים לא יקים אותו לתחייה לאחר מותו כאישור לדבריו השקריים. אלא אם כן הרב עשור חושב שאלוהים יכול לשקר ולרמות. טענתו האחרונה והנדושה של הרב היא כי ישוע טעה במועד תקומתו. אך הבה נסתכל לעומק בדבריו של ישוע. ישוע אמר: "כמו שהיה יונה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות, כך יהיה בן האדם בלב האדמה שלושה ימים ושלושה לילות" (מתי י"ב 40). על פי התיאורים בארבע הבשורות, ישוע נצלב ונקבר ביום שישי, לפני שקיעת החמה, וקם מן המתים ביום הראשון בשבוע, לפני הזריחה. לפיכך, ישוע שהה בקבר חלק מיום שישי, כל השבת, וחלק מיום ראשון. במלים אחרות, ישוע שהה בקבר שני לילות שלמים, יום שלם ועוד שני חצאי ימים. האם העובדה שלא היה בקבר שלוש יממות תמימות סותרת את הדברים שאמר בבשורת מתי? במרקוס נאמר שישוע יהרג, "ולאחר שלושה ימים יקום" (ח' 31). במתי נאמר: "ביום השלישי יקום" (ט"ז 21). שתי ההתבטאויות האלה הן זהות. ברוב ההתייחסות לתקומת ישוע משתמשים המחברים בביטוי "ביום השלישי" ולא "ביום הרביעי" כפי שניתן לצפות אילו היה ישוע אמור לשהות בקבר שלושה ימים תמימים. גם ישוע אמר שיקום ביום השלישי, ולא ביום הרביעי (יוחנן ב' 19-22). מתי מוסיף משקל להסבר זה. לאחר שסיפרו הפרושים לפילטוס על נבואתו של ישוע ("אחרי שלושה ימים קום אקום", מתי כ"ז 63), הם ביקשו להציב שמירה על הקבר "עד היום השלישי" (שם, פס' 64). הביטוי "אחרי שלושה ימים" שווה ערך לביטוי "ביום השלישי", אחרת היו הפרושים מבקשים לשמור על הקבר עד סוף היום הרביעי. הביטוי "יום ולילה" מציין בעצם יום, ואפילו אם מדובר רק בחלק מהיום. לדוגמה, בשמואל א' ל' 13-12 נאמר: וַיִּתְּנוּ-לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים, וַיֹּאכַל, וַתָּשָׁב רוּחוֹ, אֵלָיו:  כִּי לֹא-אָכַל לֶחֶם, וְלֹא-שָׁתָה מַיִם, שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.   יג וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי-אַתָּה, וְאֵי מִזֶּה אָתָּה; וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי, עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי, וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי, הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה". דוגמה נוספת אפשר למצוא בבראשית מ"ב. יוסף כולא את אחיו במשך "שלושת ימים" ואחר כך מדבר אליהם "ביום השלישי" (בראשית מ"ב 17-18). לביטויים "שלושה ימים", "ביום השלישי", ו"שלושה ימים ושלושה לילות" יש אותה משמעות, ואין ביניהם כל סתירה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [האם חָטָא אברהם? "לא תבשל גדי בחלב אמו"](https://igod.co.il/true-judaism/did-abraham-sin/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > הציווי "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" מופיע בתורה שלוש פעמים (שמות כג 19; לד 26; דברים יד 21). חז"ל פירשו זאת באומרם כי שלוש הפעמים, כוונתן: "אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול".1 למרות שהפסוק חוזר על עצמו שלוש פעמים בדיוק באותו האופן וללא כל שינוי בניסוח, קבעו חכמינו כי האיסור לא חל רק על בשר גדי, אלא על כל בהמה טהורה. עד כמה שהדבר יישמע מוזר, הם התירו לבשל עוף בחלב ורש"י מאשר זאת באומרו: "פרט לעוף, שאין לו חלב. שאין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים".2 גם אבן עזרא, שהיה סבור כי כוונתו האמתית של הפסוק אינה אלא לגדי בלבד, כותב: "וחכמים קיבלו שלא יאכלו ישראל בשר וחלב".3 אולם הרמב"ם ככל הנִראה חשש פן יבוא פלוני ויאמר: "בשר העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה; ויבוא אחר לומר: אף בשר בהמה מותר, חוץ מן העז; ויבוא אחר לומר: אף בשר העז מותר בחלב הפרה או הכבשה, שלא נאמר אלא אמו". ו"לפיכך", הוא קובע, "נאסור כל בשר בחלב, ואפילו בשר עוף. אין זה מוסיף, אלא עושה סייג לתורה"4 (ועשיית "סייג לתורה",5 כידוע, היא מהמצוות החשובות ביותר שהטילו על עצמם חכמינו).6 למרבה הפליאה, הבעיה בפרשנות של חז"ל למצוות "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" מתגלה רק כאשר מחליטים להתייחס אליה ברצינות, ומיד אסביר למה כוונתי. אך לפני כן, ברצוני להדגיש שוב כי חכמינו ייחסו את האיסור של בישול בשר בחלב לכל סוגי הבהמות הטהורות וציינו כי חגבים ועוף מותרים מהתורה, אלא שהסופרים אסרו גם אותם, כפי שהראינו לעיל. אמנם כאשר מעיינים בתרגום אונקלוס (תרגום התורה לארמית) מוצאים כי כתוב: "לא תיכלון בשר בחלב"7 (כלומר: לא תאכלו בשר בחלב). אולם חשוב לזכור כי אונקלוס (הנקרא גם עקילס הגר8) – בן המאה השנייה לספירה – התגייר ע"י רבי אליעזר ורבי יהושע וקיבל על עצמו את ההלכה הרבנית.9 לכן אין להתפלא על כך שפירש את הפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" בהתאם לפרשנות חז"ל. ### מה הִגיש אברהם לאורחיו? הבעיה בפרשנות זו (הן של חז"ל והן של אונקלוס) צצה אפוא כאשר חוזרים לספר בראשית וקוראים מה הִגיש אברהם אבינו לשלושת אורחיו לפני שבישרו לו על הולדת יצחק: "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ".10 לפי פסוק זה, אברהם הגיש לאורחיו חלב ובשר גם יחד, ללא הפרדה ובאותה ארוחה (ורש"י מאשר גם זאת). אבל, תאמרו, בימיו של אברהם עדיין לא ניתנה התורה ועל כן אברהם לא היה כפוף לציווי "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". וכאן בדיוק טמונה הבעיה. אם מקבלים את סמכותם של חז"ל לפירושו של אותו ציווי, יש לקבל באותה כניעה גם את מה שאמרו על אברהם אבינו. במה דברים אמורים? הנה, בתלמוד הבבלי מופיע הקטע הבא: "קִיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו): עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'… "אמר רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר: תורותי – אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל-פה".11 מדהים! לא זו בלבד שאברהם קיים את תורתו הכתובה של משה במלואה, הוא אף ידע את התורה שבעל-פה וקיים אותה! מדוע אם כן הגיש אברהם לשלושת אורחיו חלב ובשר בשעה שידע היטב כי הן התורה שבכתב (לפי פירושם של חז"ל) והן התורה שבעל-פה אוסרות זאת? ללא ספק, מתגלה כאן סתירה לא קטנה בדברי חז"ל, שמצד אחד מפרשים את הפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" כאיסור החל על כל סוגי הבהמות הטהורות, אך מצד שני טוענים כי אברהם אבינו קיים את התורה כולה, ומתעלמים לגמרי מכך שאותו אברהם הִגיש לאורחיו חלב ובשר באותה ארוחה ולכאורה הפר את מצוות התורה, כפי שהם פירשוה. ובכן, מתוך ניסיון ליישב את הסתירה מצטטים חז"ל את בראשית יח 8: "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ", ושואלים: "וכי אוכלין היו"? ומיד עונים: "\[לא,\] אלא נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק".12 במילים אחרות, למרות שהכתוב אומר במפורש "וַיֹּאכֵלוּ", באים החכמים ומגלים לנו כי למען האמת אורחיו של אברהם העמידו פנים שאכלו. האמנם? בעיה אחת העולה מפירוש זה היא שגם אם נקבל את הטענה כי אורחיו של אברהם לא אכלו, עדיין נשאלת השאלה מדוע הִגיש להם אברהם בשר וחלב אם מלכתחילה ידע שהתורה עתידה לאסור זאת. אך הבעיה העיקרית בפירוש רדיקלי זה, טמונה בכך שהוא איננו עומד בסתירה רק עם הכתוב במקרא, אלא גם עם מדרש אחר של חז"ל, שבו נאמר במפורש כי שלושת האורחים אכלו גם אכלו: לפי אותו מדרש, כאשר נשברו לוחות הברית "שמחו מלאכי השרת ואמרו: עכשיו תחזור התורה אלינו. וכשעלה משה לקבלה פעם שניה, אמרו מלאכי השרת: רבונו של עולם, והלא \[רק\] אתמול עברו עליה,  שכתב בה 'לא יהיה לך אלהים אחרים' (שמות כ, ג). אמר להם הקב"ה: בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל, \[האם\] לא אתם שירדתם אצל אברהם, אכלתם בשר וחלב? שנאמר: 'ויקח חמאה וחלב ובן הבקר' וגו' ויאכלו" (מדרש "שוחר טוב" על תהילים ח'). לעניות דעתי, סתירה זו הייתה יכולה להיפתר בשני תנאים: (1) לולא קבעו חז"ל כי אברהם קיים גם את התורה שבכתב וגם את זו שבעל פה, לא היה אברהם בגדר חוטא כי בתקופתו, כאמור, עוד לא ניתנה מצווה זו; (2) לולא היו חז"ל מפרשים את המצווה הזו כפי שעשו, אלא היו משאירים את המשמעות המילולית של הפסוק (לפיה, האיסור לבשל בשר בחלב חל אך ורק על גדי), לא היה אברהם נמצא חוטא כי הוא, כאמור, הגיש לאורחיו בן-בקר רך ולא גדי. למעשה, קיימת דרך נוספת לפתור את הכביכול-סתירה שלפנינו, אולם דרך זו מחייבת את שלילת פרשנותם של חז"ל. אם נעשה כן, ניווכח כי הסתירה נעלמת מאליה: אברהם אבינו לא חטא (1) משום שתקופת חייו קדמה כידוע לתקופה שבה קיבלו בני ישראל את התורה (ולכן בהגישו לאורחיו חלב ובשר הוא בשום פנים ואופן לא יכול היה להפר את מצוות משה); (2) משום שגם אם נאמין כי אברהם אכן היה מודע למצוות התורה העתידה לבוא מסיני, הוא עדיין לא עבר על המשמעות המילולית, הטהורה והפשוטה של הפסוק בהכינו לשלושת אורחיו "חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר". מיותר כמעט לציין, כי בשום מקום במִקרא לא מוזכר כי אברהם נענש בגין מעשים אלה ולכן אין סיבה להניח שעבר עבֵרה כלשהי בהתנהגותו. ### ביאור אלטרנטיבי לפסוק ועתה, לאחר שכל זה נאמר, ברצוני להציג ביאור אלטרנטיבי לפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". כדי לעמוד על הכוונה המקורית של מצווה זו, יש לבחון שני גורמים שונים: (1) את מהות המצווה, או התוכן המילולי שלה; (2) את ההקשר שבו מופיעה מצווה זו. כאמור, בנוגע לגורם הראשון, חז"ל פירשו את העובדה שהציווי מופיע שלוש פעמים באומרם כי הכוונה היא לאכילה, לבישול ולהנאה והוסיפו כי האיסור חל על כל סוגי הבהמות הטהורות. ברם אנו צריכים לשאול את עצמנו: אם באמת התכוון אלוהים להורות לנו לא לערבב בשר וחלב מכל סוג שהוא, מדוע אפוא מופיע הפסוק שלוש פעמים באותו נוסח בדיוק? מדוע לא מופיע, למשל: "לא תבשל בשר בחלב", או "לא תאכל בשר בחלב" וכו'? מדוע הדגיש אלוהים דווקא את בישול הגדי ומדוע מופיעות המילים "בחלב אמו" שלוש פעמים ללא שינוי? אם נתייחס למשמעות המילולית של הפסוק,13 אלא נלך בהתאם לציווי: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים יג 1), אזי ניווכח בנקל כי המצווה מתייחסת רק לגדי בחלב אמו, ועלינו לקבל זאת ללא סייג! בנוגע לגורם השני, כאשר בוחנים את ההקשר שבו נאמר פסוק זה, מוצאים כי הפעמיים הראשונות שבהן מופיעה המצווה (שמות כג 19; לד 26) אינן מתייחסות כלל לדיני כשרות, אלא להבאת ביכורים ולשחיטת זבחים. אם לוקחים בחשבון שאלוהים הוריש לעם ישראל את הארץ מפני רִשעת הגויים (דברים ט 5) והזהיר אותם לא לאמץ את מנהגי הפולחן האלילי שלהם (שם, יב 4), ניתן להסיק כי חלק מאותם טקסים של הבאת הביכורים כלל בין היתר בישול גדיים בחלב אִמם. ולכן, כדי שבני ישראל לא יקריבו גם הם זבחים בצורה כזו, ציווה עלינו אלוהים שלא נבשל גדי בחלב אמו. בהקשר זה, מתגלה כי האיסור על בישול הגדי בחלב אמו איננו אלא איסור על עבודה זרה ואמונות טפלות. אם מישהו סבור שמסקנה זו נשמעת קצת מופרכת, כדאי שייתן דעתו לדברים הבאים. חוקרים של תקופת המקרא מסכימים כי האיסור התורני על בישול גדי בחלב אמו רמז על כך שמִנהג מסוג זה רווח בקרב עמים מקומיים בתור טקס או פולחן אלילי. פולחן שכזה היה מקובל למשל בקרב אנשי העיר אוגרית ששכנה בסוריה הצפונית (ליד הנמל הקטן "מינת אל-ביצ'א"). העיר אמנם חרבה לפני יותר משלושת אלפים שנה, במאות ה- 15-12 לפנה"ס לערך, אך לוחות טין הכתובים בשפה האוגריתית שנתגלו בשנת 1929 חושפים בין היתר כמה מן המנהגים הדתיים של תושביה.14 וכך, באחד משירי אוגרית מופיע הפסוק הבא: "על האש שים שפע נוזלים. טבח גדי בחלב, טלה בחמאה".15 על פסוק זה ממש כותב גינזברג כי "זהו אותו מנהג אלילי שהתורה אוסרתו" ומוסיף כי "האיסור מובא בפירוש אצל מועדי ישראל, אצל מועד הביכורים. מכיוון שבארץ ישראל העִזים ממליטות על פי רוב בימי הגשמים, הרי חג שבועות (הוא) זמן מתאים לזבח הגדי המבושל בחלב" (כתבי אוגרית, 1936: 77). גם קאסוטו מאשר זאת ומסביר כי הפסוק "טבח גדי בחלב, טלה בחמאה" מרמז על מנהג כנעני של בישול גדי בחלב בתור "טכס פולחני שהיה מכוון למשוך את ברכת הפריון לאדמה".16 קאסוטו אף מציין כי בעקבות פולחן אלילי זה "מתברר גם הקשר שבכתובים המקראיים בין הבאת הביכורים ובין האיסור הנ"ל (שמות כג 19): 'ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך \[להביע לו את תודתך על תבואת האדמה אשר הוא נותן לך, אבל הישמר לך פן תעשה כמעשה ארץ כנען, ולפיכך\] לא תבשל גדי בחלב אמו'".17 אגב, אפילו הרמב"ם, שהתייחס לנושא בספרו "מורה נבוכים", נאלץ להודות כי באשר "לאיסור בשר בחלב… לא בלתי-סביר בעינַי שהיה לעבודה זרה צד בזאת. אולי היו אוכלים כך בפולחן מפולחניה או בחג מחגיהם. מה שמחזק זאת, לדעתי, הוא שאיסור בשר בחלב הוזכר פעמיים בתחילת הציווי עליו במקום בו הזכיר את מִצְוַת העלייה-לרגל: שלש פעמים בשנה \[יֵרָאֶה כל זכוּרך אל פני האדון ה'\] (שמות כ"ג 17). הרי הוא כאומר: 'בשעה שאתם עולים לרגל ונכנסים אל בית ה' אלהיך (שם, שם, 19; ל"ד 26) אל תבשל שָם את מה שאתה מבשל בצורה זאת כמו שהם היו עושׂים'. זה הטעם הסביר ביותר בעינַי לאיסורו, אולם לא מצאתי זאת כתוב בספרי הצאביה שקראתי" ("מורה נבוכים", חלק ג, פרק מ"ח).18 מעניין להביא מדבריו של רב העדה הקראית, חיים בן יצחק הלוי, שהתייחס גם הוא למצווה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" וגרס כי "כוונת מצווה זו היא להרחיק את בני ישראל מהעבודות הזרות ועבודות האלילים והאמונות הטפלות שעובדי עבודה זרה היו מתנהגים בהם. עבודות אלו גורמות בין היתר צער לבעלי חיים תוך אמונה טפלה שהדבר יביא לבני האדם מזל טוב".19 "לכן", הוא מוסיף, "אכילה או בישול כל בשר וחלב יחד שאינו עיקר ופרח, הורים עם הבנים, היא בהיתר, הואיל ותורתנו הקדושה לא אמרה לא תבשל גדי בחלב עמו, דהיינו כל בשר וחלב, אלא לא תבשל גדי בחלב אמו. אמו באלף ולא בעין".20 ואמנם, רק בפעם השלישית – בספר דברים יד 21 – מופיע ציווי זה בהקשר של דיני כשרות. ואין להתפלא על כך. אדרבא, הלא ברור כשמש שאם הורה לנו הקב"ה שלא נקריב זבחים בצורת בישול גדי בחלב אמו, וַדאי אין בכוונתו שנעשה זאת למטרות אחרות, כמו אכילה. כמובן שלא. לכן הזהיר אותנו ה' פן נקריב גדי בחלב אמו על ידי בישול, וחזר על כך שלוש פעמים בדיוק באותו הנוסח כדי שלא נעז אפילו לחשוב על בישול הגדי בחלב אמו – לא בעבור קרבן ולא בעבור אכילה ולא בעבור כל סיבה אחרת בעולם. Ω \[1\] בבלי, חולין קטו, ע"ב. \[2\] בפרשנותו לשמות לד 26. בקשר לזאת, מעניין שהתלמוד מציין כי "במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב. במקומו של רבי אליעזר – אִין (כלומר: כן). במקומו של רבי עקיבא – לא" (בבלי, יבמות יד, ע"א). \[3\] בפרשנותו לשמות כג 19. \[4\] ספר "משנה תורה", הלכות ממרים פרק ב. \[5\] "היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה" (משנה, מסכת אבות א, א'). ורבי עקיבא היה אומר: "מסורת – סייג לתורה" (שם, ג, י"ג). \[6\] כפי שהדגיש רבי אליעזר פאפו בספרו "פלא יועץ": "סיג לתורה צִוותה עליו התורה, כמאמר הכתוב (ויקרא יח, ל): ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי, וכבר רבותינו הקדושים עשו גדרים וסייגים במסמרות נטועים, חמורים דברי סופרים מדברי תורה"  (סימן סיג, עמוד תל). \[7\] כך כתוב בפירוש לשמות כג 19 ולשמות לד 26. בדברים יד 21, כתב אונקלוס: "לא תיכול בשר בחלב" (דהיינו, לא תאכל בשר בחלב) . \[8\] למשל, בתלמוד הירושלמי, מגילה דף י, ב פרק א הלכה ט גמרא. \[9\] ככתוב, הן במדרש תנחומא, פרשת משפטים, פרק ה; והן בתלמוד הבבלי, מגילה ג, א. \[10\] בראשית יח 8. באותה הזדמנות ניתן להזכיר את הכיבוד שהוגש לדוד המלך, כמתואר בספר שמואל ב, יז 29: "וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל; כִּי אָמְרוּ, הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר". גם כאן כולל התפריט בשר וחלב. \[11\] מסכת יומא דף כח, ב. בתוספתא, מסכת קידושין פרק ה', נאמר כי נוסף על התורה שבכתב, נתגלו לו לאברהם "טעמי תורה ודקדוקיה"; במדרש בראשית רבה, פרשת וירא, נאמר על אברהם שהיה יודע אפילו הלכות של בית-דין של מעלה. \[12\] מדרש בראשית רבה, פרשת וירא. \[13\] שנאמר: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר; לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז 16). \[14\] משה קאסוטו, 1951, "האלה ענת", עמוד 9. \[15\] לוח "אלמ נעממ ויסממ", פסוק 14; או עמוד 79 בספר "כתבי אוגרית" (1936) מאת חיים גינזברג. \[16\] "האלה ענת", 1951: 40. \[17\] שם. \[18\] אם איסור בשר וחלב נקשר לפי הרמב"ם לפולחנים אליליים, הרי שעל ידי הרב קוק נתפס איסור זה כחלק מן המגמה של ההסתייגות מהריגת החי. השילוב של שניהם יוצר מכפלה של רשע ושל תועבה מוסרית, שההלכה לא יכלה לסבול ואסרה אותה: "חיבור הבשר עם החלב יכפול את הרושם המוסרי, שראוי להיות רישומו הולך ונחקק ג"כ מעת המעבר, בעוד לא צמח האור הזרוע לעתיד לבוא". לדידו של הרב, המכפלה הזאת של "הרצחת (=אכילת בשר) וגם ירשת (=בְחלב)", היא כה בלתי נסבלת, שאל לנו להסתפק במחאה אילמת, אלא לפנות מקום לזעקה מוסרית גלויה. כך מסביר הרב את העובדה, שבעוד שבאיסורי הבשר האיסור חל רק על האכילה אבל לא על ההנאה (למשל, ניתן למכור בשר טריפה לגוי ובכך ליהנות ממנו), הרי בתחום של בשר וחלב האיסור מרחיק לכת יותר וחל לא רק על האכילה, כי אם גם על ההנאה: "הבשר והחלב ביחס תיקון המאכל הם כ"כ רחוקים, כ"כ מתועבים, עד כדי איסור הנאה, בישול ואכילה" (הרב קוק, "חזון השלום והצִמחונות"). \[19\] "ספר החינוך – מעיין חיים", 1996, עמוד 315. \[20\] שם, עמוד 316. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [ההלכה הרבנית - מקורה בתורת גויים](https://igod.co.il/answer-rabbi/rabannic-judaism-origin/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > אחת הטענות השכיחות ביותר שמשמיעים הרבנים בכל פעם שהם שומעים על יהודים שמאמינים בישוע כמשיח, היא: "זו אמונת הגויים"; או: "חזרו אל שורשי היהדות, מדוע אימצתם אמונה נוכרית השייכת לגויים", וכו'. ובכן, הגיע הזמן להעמיד את הדברים על דיוקם. אני אתפלא אם יימצא ולו גם היסטוריון אחד מהימן אשר יחלוק על העובדות הבאות: ישוע המשיח נולד יהודי, להורים יהודים; הוא גדל כיהודי; עבר ברית מילה (לוקס ב' 21); חגג בר-מצווה בכותל (לוקס ב' 42); פקד את בית הכנסת בקביעות (לוקס ד' 16); עלה לתורה (לוקס ד' 17); חגג עם תלמידיו את מועדי ישראל (למשל: במתי כ"ו 17, וביוחנן י' 22-23); ואפילו נקבר לפי כללי המסורת היהודית (יוחנן י"ט 40). זה לא הכל: תלמידיו הראשונים של ישוע המשיח היו כולם יהודים ומספרם מקביל למניין שבטי ישראל (מתי י' 2-4); שאול השליח, תלמיד נוסף של המשיח, היה יהודי ירא שמים, תלמיד חכם אשר למד בישיבתו של רבן גמליאל (מעשי השליחים כ"ב 3); ולפני שבעצמו הגיע למסקנה כי ישוע הוא אכן המשיח על פי נבואות התנ"ך, היה חלוץ ומנהיג פעיל בהסגרתם ובהוצאתם להורג של יהודים משיחיים (מעשי השליחים כ"ב 4). ברור אם-כך, כי מדובר באמונה יהודית, במשיח יהודי ובתלמידיו היהודים שהמשיכו את מורשתו. מצד שני, כדאי לבחון היטב על מה נשענת אמונתם של היהדות הרבנית ומי הם המייסדים של אותה דת… אם הוכחנו בצורה מובהקת את יהדותם של מייסדי הברית החדשה, נמצא כי התמונה לגביי יהדותם של עמודי התווך בצד השני, כלומר ביהדות ההלכה של הרבנים, אינה כה ברורה מעליה… קחו לדוגמא את הזוג שמעיה ואבטליון, שעל פי מסורת חז"ל היוו חוליה חשובה בהעברת התורה שבעל-פה במרוצת הדורות: שניהם היו גרים, כלומר: גויים (בבלי, גיטין י"ז, ע"ב); גם רבי מאיר, מגדולי התנאים בתקופתו, היה גוי כשר למהדרין (רמב"ם, הקדמה למשנה תורה, ט'). אך אם לא די בכך, מה דעתכם על רבי עקיבא? על שמו קרויה תנועת בני עקיבא ולא בכדי, שהרי השפעתו על עיצוב מסורת ההלכה היא ללא ספק הגדולה ביותר, עד כי על פי המסורת, אפילו משה טען כי התורה היתה צריכה להיות מוענקת על רבי עקיבא (בבלי, מנחות כ"ט, ע"ב). והנה, אותו עקיבא בעצמו היה גוי בן גוי, כי היה בנו של יוסף שהתגייר (רמב"ם, הקדמה למשנה תורה ט'). חשוב לציין, גם אם מדובר בבן של גרים, עדיין אין לו חלק בקהל ה' לפחות שלושה דורות (דברים כ"ג ט). עקיבא נחשב דור שני של גרים ולכן, ע"פ דין תורה, עקיבא לא נמנה על עדת ישראל ואינו אלא גוי לכל דבר ועניין מבחינה תורנית. מדהים; עמוד התווך של התורה שבעל-פה ואחראי על חלק גדול מעיצובה ומביסוס מעמדה, לא היה אלא גוי בעצמו! לסיכום, נמצא כי דווקא הציבור אשר מלין עלינו כי אימצנו תורה זרה ומטיח בנו כי מקורה בגויים; דווקא ציבור דתי זה כפוף בעצמו לתורה שבעל-פה, אשר כפי שראינו הומצאה, עוצבה וקיבלה משנה תוקף ע"י גויים המהווים עד היום את גיבוריה… ולא יהודי. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [שמירת מצוות?](https://igod.co.il/answer-rabbi/observing-mitzvot/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > האם היהודים האורתודוקסים "שומרי המצוות" מקיימים את תורת משה המקראית ודבקים בה בכל ליבם, בכל נפשם ובכל מאודם? לאמיתו של דבר אפילו הקראים אינם יכולים לשמור את תורת משה כלשונה וככתובה. ברם בניגוד לבני העדה הקראית, חז"ל אף הודו בכך שאינם דבקים בתורת המקרא, ולא רק בזאת אלא גם בכך שעם-ישראל מעולם לא שמר על התורה שבכתב: "מאחר שעברנו על כל התורה מאל`ף ועד תי`ו היה ראוי שיחרב העולם כלו… "והם \[עם ישראל\] עברו התורה מאל`ף ועד תי`ו כדברי חכמינו ז"ל… "ובראות שאף על פי שעברנו כל התורה ולא חזר העולם לתהו ובהו, נראה שכונת פסוק `אם לא בריתי` אינו מדבר על התורה… "ועכשיו לא עברו, כי אם תורה שבכתב שהיא בבחינת זכר… "ואם היו עוברים גם על תורה שבעל פה שהיא בבחינת נקבה, הייתי מחריב גם שאר העולם".1 במילים אחרות, בעוד שמצד אחד טוענים חז"ל כי מעולם לא שמרנו בהצלחה על התורה שבכתב,2 מן הצד השני הם סבורים כי לא עברנו על זו שבעל-פה, שכן אם היינו מפרים גם את האחרונה, היה הקב"ה מחריב את העולם. #### אולם למה הכוונה באמירה כי מעולם לא שמרנו על התורה הכתובה? האם אין היהודים ה"דתיים-שומרי-המצוות-ובעלי-התשובה" כביכול, מתגאים בכך שהם ממלאים בקנאות את תרי"ג המצוות שמסר משה רבנו? ובכן, יתכן אפוא כי רובם המכריע בטוח כי הוא שומר את כל מצוות חומשי התורה, ברם עיון קצר ברשימת אותן מצוות – כפי שערך אותן הרמב"ם3– מגלה כי למעשה, גם לצדיק הגמור ביותר יהיה בלתי אפשרי לקיים כיום את מצוות התורה כלשונן. מדוע? אם בוחנים את רשימת מצוות ה"לא-תעשה" וה"עשה" שערך הרמב"ם, מתגלה מציאות די עגומה: מתוך 613 המצוות שמנה הרמב"ם, לפחות 20% (!) כבר לא ניתנות לקיום בשום פנים ואופן. הכוונה כמובן לאותן מצוות הקשורות במשכן, בכהונה, בהקרבת עולות וזבחים, במלך ועוד. שימו לב: עיון ברשימת 248 מצוות ה"עשה", מגלה כי בלתי אפשרי לקיים לפחות כ- 106 מהן (קרי, 42%); כשבודקים את רשימת 365 מצוות ה"לא-תעשה" המצב יותר טוב: "רק" 21 מצוות אינן ניתנות לקיום (כ- 5.7%). ואני מעודד כל אחד ואחד לעבור על הרשימה ולהיווכח בעצמו כי על כל חמש מצוות הכתובות בתורת משה, יש אחת שאיננה אפשרית לקיום. אז מה הבעיה? הלא מצוות שעבר זמנן הוחלפו במצוות והלכות חדשות, יותר רלוונטיות. יש בעיה! ראשית, כבר בתורה נמצאת הזהרה חד-משמעית, ולפיה: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם".4 שנית, הרמב"ם בעצמו מזהיר במצווה מספר שי"ד ברשימת ה"לא-תעשה": "שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר "ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א)".5 הרמב"ם אף חוזר על כך באופן דומה בתשיעי מתוך י"ג עיקרי האמונה שלו ואומר כי הוא "מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מחלפת ולא תהי תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". אך עדיין יש כאלה שְיַקשו ויאמרו כי הואיל והקב"ה יודע שבלתי אפשרי למלא אחר את כל המצוות כולן, על כל אחד ואחד מוטלת החובה לשמור בהדיקות את אותן מצוות שעדיין ניתן לקיים. אלא שגם גישה זו נתקלת בבעיה: במסכת "דרך ארץ זוטא" נאמר בפשטות ש"כל המבטל דבר אחד מן התורה – חייב כרת".6 חיזוק לכך נמצא בספר תומר דבורה לרבי קורדואירו, בו נאמר כי "אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת, דומה לפניו כאילו שרף את התורה".7 ועל אף כל ההזהרות, אנו זוכרים היטב כי בדומה להיום, גם בתקופת המקרא עם-ישראל מעולם לא שמר בהצלחה על דברי הברית שמסר לו משה בשם ה`. אדרבא, התנ"ך מספר לנו כי בני ישראל לא פסקו מלעשות הרע בעיני ה`.8 ובדיוק בשל כך, ניבא ירמיהו על ברית חדשה, ברית שתחליף את זו שעם ישראל לא חדל מלהפר חדשים לבקרים.9 כפי שראינו, חלק ניכר מתרי"ג המצוות מתרכז בהקרבת קורבנות ובחוקים אחרים הקשורים לעבודת הכוהנים. לכן, עד שנחרב הבית, בשנת 70 לספירה, עוד היה ניתן להמשיך בעבודת הקורבנות ובהעמדת הפנים שהקב"ה קונה את זה.10 ברם בשעה שנחרב הבית ועבודת הכוהנים חדלה מלהתקיים, היה ברור כי יש למצוא שיטה אלטרנטיבית לכפרה על החטאים (שמִן הסתם לא נעלמו להם). מאותה נקודת זמן ניתן לומר כי חדלה להתקיים יהדות מסוג אחד והחלה להתפתח יהדות מסוג אחר. או אז, החלו לצאת הרבנים עם רעיון מסעיר על ברית חדשה מאת הקב"ה, הלא היא ברית התורה שבעל-פה – ברית ההלכה.11 רצתה ההיסטוריה, ובדיוק באותה תקופה החלו מסתובבים ביהודה ובישראל תלמידיו של רב צעיר מנצרת (ישוע הנצרי), וללמד גם הם על התגשמותה של ברית חדשה אחרת, אותה ברית עליה ניבא ירמיהו הנביא.12 \[1\] ספר "מנחת אליהו" לרבי אליהו הכהן (פרק ב, עמ` 30-31). \[2\] ובכך הם צודקים, שהרי לא לחינם הִתוודה דניאל ואמר כי "כל ישראל עברו את תורתך" (דניאל, ט: 11). \[3\] בהקדמה לספרו "משנה תורה". \[4\] ספר דברים, כז: 26. אנא שימו דגש על המילה "הזאת". \[5\] ובספר דברים, ד: 2. חשוב לזכור כי כשם שאסור לגרוע, אסור גם להוסיף (ככתוב שם). \[6\] בפרק ח, פיסקה חמישית. ובמקום אחר נאמר "שכל העובר על מה שכתוב בתורה, עוקר את עצמו מן העולם הזה ומן העולם הבא" (מדרש "תנא דבי אליהו", פרק טו, עמ` קנ"ט). \[7\] פרק ראשון, עמ` לט. ניראה כי דברים אלה נכתבו בהשראת המאמר התלמודי, לפיו: "כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה, מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה" (בבלי, חגיגה ה, ב). באיגרת יעקב אנו קוראים כי "איש אשר יקיים את כל התורה ונכשל באחת ממצוותיה, נידון על כולן" (פרק ב, פס` 10). \[8\] ספר שופטים רווי בדוגמאות לכך (למשל בפרקים: ב, ג, ד, ו, י, יג; ובסוף פרק כא, שם כתוב כי "איש הישר בעיניו יעשה"). \[9\] ככתוב בנחמיה (א: 7): "ולא שמרנו את המִצות ואת החקִים ואת המשפטים אשר צִוית את משה עבדך". רוצים דוגמא פיקנטית לכך? במצווה מספר מ"ו ברשימת מצוות ה"לא-תעשה", מזהיר הרמב"ם כל יהודי "שלא לשכון בארץ מצרים לעולם". ברם למרבה האירוניה, ידוע כי את שנותיו הטובות ביותר בילה הרמב"ם דווקא בארץ מצרים… אולי על כך נאמר: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת, ז: 20). \[10\] למרות שמאות שנים קודם לכן, כבר גילה ה` בפי ישעיהו מה דעתו על דת מזויפת של טקסים מהולים בחטאים (ישעיהו, א: 11-14, 22); מעניין כי חז"ל ידעו לספר שארבעים שנה קודם חורבן הבית, הפסיק הקב"ה לקבל את הקורבנות שהוצעו לו בבית המקדש (בבלי, מסכתות: ראש השנה לא, ב; יומא לט, ב). \[11\] לפי "קיצור שולחן ערוך השלם" לרבי גאנצפריד, המושג `תורה שבעל-פה` אוגד בתוכו את ה"משנה, גמרא, הלכות, אגדות" (עמ` 3, בהקדמה); ואפילו את "מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו" (ירושלמי, פיאה יג, א, פרק ב, הלכה ד). \[12\] ירמיהו פרק ל"א, פס` 30-33. באיגרת אל העברים מצטט שאול השליח את הנבואה הזו כמעט במלואה (פרק ח, פס` 8-12; ופרק י, פס` 16-17). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תשובה לרב --- ### [(ישוע) המשיח במדרשי חז"ל](https://igod.co.il/answer-rabbi/jesus-in-hazal/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > זמן קצר לאחר שהגעתי לאמונה כי ישוע הוא בן האלוהים ומשיח ישראל עליו רמזו נביאנו, שאלתי את עצמי כיצד באה לידי ביטוי הכמיהה למשיח במדרשי חז"ל ובאוקיינוס התלמודי. אם תשאלו כיצד השפיעו התשובות שמצאתי על אמונתי בישוע, יהיה עלי להודות כי לאחר שקראתי מספר קטעים מהתלמוד ומהמדרשים על מהותו ועל מועד הופעתו של המשיח וכמו-כן על גורלה של התורה בימות המשיח, אני יכול לומר בבִטחה כי אמונתי רק התחזקה! לפעמים שומע אני התרסות מצד ישראלים חילוניים ודתיים גם יחד, כי אנו היהודים המשיחיים רואים כל דבר הכתוב בתנ"ך כנבואה או רמיזה לימות המשיח. לכן ראיתי צורך לפתוח במקבילה מאלפת באופייה בין דברי חז"ל לכתוב בברית-החדשה: במאמר מפורסם מהתלמוד הבבלי נכתב מפורשות כי "כל הנביאים לא נתנבאו, אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא" (מסכתות: שבת, דף סג', א; וסנהדרין, דף צט', א). איזו אמירה נחרצת: כל הנבואות שבתנ"ך, כולן, לא התכוונו, אלא לתקופת ביאתו של המשיח! ואמנם, לאור ספרי הברית החדשה – שנכתבו מאות שנים לפני חתימת התלמוד – אנו מוצאים חיזוק לאמירה זו, שהרי בבשורה על-פי יוחנן, מסופר כי באחד מאותם ויכוחים שהיו לישוע עם הפרושים, פנה אליהם המשיח ואמר: "דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם, והמה מעידים עלי" (פרק ה, 39), כי "לו האמנתם למשה, גם לי תאמינו, כי הוא כתב עלי" (שם, פסוק 46). וגם ב"לוקס" אנו מוצאים אסמכתא לכך כי התנ"ך רווי בנבואות על המשיח ולמעשה מהווה את התשתית לתפיסה המשיחית כולה. שימו-לב מה אומר ישוע לתלמידיו לאחר קומו מן המתים: "הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים. הלא על המשיח היה לסבול את כל זאת ולבוא אל כבודו. ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו" (כד, 27-25). ועוד הוסיף ישוע "ויאמֶר אליהם: אלה הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עִמכם, כי ימלא הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהילים" (שם, פס' 44). אגב, תלמידיו של ישוע ידעו היטב כי התנ"ך מצביע על המשיח העתיד לבוא ועל כן כאשר גילו אותו לראשונה, אמרו: "מצאנו אותו אשר כתב משה בספר התורה והנביאים, את ישוע בן יוסף מנצרת" (יוחנן, א: 46). ברם זו כאמור, רק ההתחלה. במסכת סנהדרין1 למשל, מסופר על וויכוח נוקב בין רבי הילל לבין רבי יוסף, ואלה הדברים: "ר' הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל. חזקיה אימת הוה? בבית ראשון. ואילו זכריה, קא מתנבי בבית שני". במה דברים אמורים? רבי הילל הצר על-כך שאין עוד טעם לחכות למשיח הואיל ומועד הופעתו היה אמור להיות בתקופת חזקיה, והוא לא בא. תגובתו של רבי יוסף לא איחרה לבוא (בתרגום חופשי): "יסלח השם לרבי הילל על טעותו, כי חזקיה, מתי היה? בית ראשון. ואילו זכריה מתנבא על בית שני"! מהפולמוס הזה עולה בבירור כי אפילו בין חכמי התלמוד – אשר היו הרבנים שעיצבו את תשתיתה של היהדות האורתודוקסית – רווחה הדעה כי על המשיח לבוא בתקופת בית שני. ואנחנו יודעים כי ישוע המשיח אמנם בא באותה תקופה. במקום אחר בתלמוד קראתי: "דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם –  שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח. בעונותינו שרבו, יצאו מהן מה שיצאו"2. במילים אחרות, חכמי התלמוד האמינו כיאלפיים שנה לאחר מתן-תורה, תחל תקופה חדשה, גם היא בת אלפיים, של ימות המשיח. חישוב מהיר מראה כי בהנחה שכעת אנו נמצאים בשנת 5765 (תשס"ה) לבריאת העולם, אזי זמן ההתחלה של תקופת המשיח (לפי אותו פִתגם תלמודי) היה צריך לבוא בערך בשנת 240 לספה"נ. על-כן, אם דברי חז"ל נכונים הם, הרי שעברנו מִזמן את המועד בו תמה תקופת התורה ואנו נמצאים כעת (שנת 2005 לספה"נ) כבר עמוק בתוך תקופת אלפיים השנים שלימות המשיח. בשל-כך, הטענה כי המשיח עוד לא הגיע ויש להתכונן לביאתו הממשמשת ובאה, עומדת על כרעי-תרנגולת ואיננה רלוונטית עוד! וזאת הסקנו לפי מקורות הספרות המקובלים על המִמסד הדתי, המצפה למשיח בכל רגע… דרך אגב, חכמי התלמוד לא יכלו להתעלם מכך שהמשיח חייב היה לבוא בתקופת בית שני, ועל-כן הודו כי "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים" (בבלי, סנהדרין צ"ז, ב). חז"ל אמנם צדקו בכך שבאותה תקופה כלו כל הקיצין, ברם חבל שהם לא העיזו להודות שהמשיח כן בא – רק שבעוונותינו הרבים, אנו – בני ישראל – פִספסנו אותו. אולם חכמינו לא הסתפקו בנבואה הזאת, והוסיפו כי על הגאולה של עם-ישראל לבוא באותו החודש ממש שבו נגאלו מהעבדות תחת מצרים, ולכן טענו כי "בניסן נגאלו3, בניסן עתידים ליגאל" (בבְלי, ראש-השנה י"א, א). ואם לשפוט לפי המסופר בארבעת האוונגליונים של הברית-החדשה, אז חז"ל צדקו בהחלט גם כאן: ישוע המשיח אכן מסר את נפשו בעד כל העם בחודש ניסן, במועד חג הפסח (מתי כו: 17, "מרקוס" יד: 12, לוקס כב: 7, יוחנן יח: 39)! אגב, בכך שישוע נִצלב בניסן, הודו אפילו חז"ל, שכתבו כי "בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי" (בבלי,סנהדרין מ"ג, א). אך יכולים לבוא אלה שיאמרו: נכון, הגאולה צריכה הייתה לבוא בניסן, המשיח אמור היה לבוא בניסן. אבל ריבונו של עולם, כיצד יעלה על הדעת מנקודת מבט יהודית, כי מותו של ישוע – צדיק עד כמה שיהיה – יוכל לכפר על עם ישראל?! הם מסוגלים להבין כיצד כהן גדול או פרה אדומה יכולים לכפר, אך איזו תועלת תצמח ממשיח מת?!! והנה, גם בשאלה זו, באים חכמי התלמוד (כאילו בהזמנה) וקובעים נחרצות כי "מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. אמר רבי אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן? לבגדי כהונה. מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת" (תלמוד בבלי, מועד קטן כ"ח, א). במילים אחרות, כפי שפרה אדומה מכפרת וכפי שבגדי הכהן הגדול מכפרים, גם מותם של צדיקים מכפרים על חטאינו. לאור זאת, נעלם הקושי בהבנת דבריו של קיפא הכהן הגדול שניבא "כי ישוע ימות בעד העם, ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ את בני ה' המפוזרים והיו לאחדים" ("יוחנן" יא: 51-52). ואם ניבא הכהן הגדול כי המשיח ימות גם בעד בני ה' המפוזרים, דהיינו הגויים, אזי הגדילו לעשות חז"ל כאשר הוסיפו כי "אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח, שנאמר (ישעיה יא, י): 'אליו גויים ידרשו', לא ישראל" (מדרש ויחי רבה, פרשה צו).4 על כל פנים, מתוך כתבי הברית החדשה אנו למדים כי "המשיח עֻנה (ומת) פעם אחת על חטאתינו, הצדיק בעד הרשעים לקרב אותנו אל ה', הומת לפי הבשר ויחי ברוח" ("הראשונה לפטרוס" ג: 18). אכן, מה נפלא, "המשיח מת בעד חטאתינו כפי הכתובים" ("הראשונה לקורינתיים" טו: 3), "והוקם ביום השלישי לפי הכתובים" (שם, פס' 4). ואנו "נִצדקנו בדמו" ("אל הרומיים" ה: 9), "נִצדקנו באמונה" וכעת "שלום לנו עם ה' באדונינו ישוע המשיח" (שם, פס' 1). רבי צדוק הכהן5 האמין כי לפני שהמשיח יקבל את המִשרה על שִכְמו, עליו להביע מידה מסוימת של התנגדות ואפילו לסרב (!) לקחת על עצמו את התפקיד, ממש כפי שמסופר על מעשיו של משה-רבנו בספר "שמות" (ג: 13-11, ד: 10-1). וראו איזה פלא: ב"בשורה על-פי יוחנן" מסופר כי כאשר הפצירה מרים בבְנה שיוכיח את עצמו על-ידי הפיכת המים ליין, השיב לה ישוע: "מה לי ולך אשה? עתי עדין לא באה" (פרק ב', 4). במילים אחרות, המשיח הביע התנגדות לקבל על עצמו את ייעודו, לפחות מלכתחילה. גם מתי (כו: 39), מרקוס (יד: 36) ולוקס (כב: 42) מזכירים כי המשיח ביקש להעביר מעליו את רוע הגזירה כאשר התפלל לה' בגת-שמנים והתחנן: "אבי, אם יוכל להיות, תעבר-נא מעלי הכוס הזאת, אך אל לא כרצוני כי אם כרצונך". ושוב אנו נוכחים לדעת כי בזאת הגשים ישוע גם את ציפיותיהן של חז"ל ממלך המשיח. למרות שהדבר עשוי להישמע קטנוני, חז"ל אף קבעו "שבשעה שמלך המשיח נגלה לישראל, אין פותח אלא בשלום" (מסכת דרך ארץ זוטא, פרק יא). למרבה הפליאה, יוחנן תלמידו של ישוע הנצרי, מדווח כי לאחר שהמשיח קם מן המתים ונגלה לתלמידיו הוא נעמד ביניהם ופתח בצמד המילים: "שלום לכם" (לוקס כ"ד: 36; ויוחנן, כ: 19, 21). וכאילו שאין די בכך, התלמוד אף נותן גושפנקא לכמה מהדברים הכתובים בברית-החדשה הקשורים ישירות למותו של ישוע. בשלוש הבשורות הסינופטיות6 מסופר על-כך שעם מותו של האדון על הצלב, נקרעה פרוכת ההיכל (בבית-המקדש) – תופעה בלתי שגרתית לכל הדעות – ושימו לב מה אומר לנו התלמוד על שהתרחש במקדש באותה העת: "ארבעים שנה קודם חורבן הבית, לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו: היכל היכל, מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב".7 אמנם אין התלמוד מזכיר לנו את גורלה של פרוכת ההיכל (אולי מחשש כי הדבר יהווה הוכחה גלויה מדי לאמינות הבשורות), אך בכל-זאת, האם היה זה רק מקרה כי באותו הזמן בו נצלב ישוע, נזדעזע ההיכל במידה כזו שרבי יחונן בן זכאי נאלץ לגעור בו?! תשפטו אתם. על-כך שחז"ל הכירו בקיומו של ישוע כבר אין ספק,8 ברם הנה ההוכחה המִדרשית שהם גם היו מודעים לסגולות שלו ושל תלמידיו לרפא את הבריות: "מעשה בר' אליעזר בן דמא, בן אחותו של ר' ישמעאל, שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו. ר' ישמעאל א"ל אי אתה רשאי בן דמא.  א"ל אני אביא לך ראיה שירפאני, ולא הספיק להביא ראיה עד שמת.  אמר ר' ישמעאל: אשריך בן דמא שיצאת בשלום העולם ולא פרצת גדירן של חכמים".9 מדהים! אליעזר בן דמא העדיף למות ולא להיעזר בשירותיו של מאמין משיחי. ברם כפי שכותב סיד רות,10 המדרש הזה נותן לנו (המשיחיים) מחמאה מהדלת האחורית הואיל והוא מוכיח כי אותם רבנים הכירו בכך שלתלמידיו של ישוע הייתה היכולת לרפא חולים בשמו. בפתיחת "בשורת יוחנן" אנו קוראים שני דברים חשובים בנוגע למוצאו ומהותו של ישוע המשיח: הראשון – מוצאו של המשיח הוא מִקדם, מימי עולם ("יוחנן" א: 2); השני –  המשיח היה האור האמיתי המאיר לכל אדם (שם, פס' 9 וגם בפרק ח', 12). כמובן שגם לכך יש הצדקה מלאה בספרות חז"ל! על-כך שהמשיח הוא קדמון וכבר עלה במחשבתו של הקדוש ברוך-הוא עוד לפני הבריאה, אנו קוראים בתלמוד הבבלי (מסכת פסחים נד' א): "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלה הם: תורה, תשובה, גן עדן, גיהנום, כסא הכבוד, בית המקדש ושמו של המשיח"; ובמדרש בראשית רבה פרשה א, אומרים בהתייחסות לפסוק: "ורוח ה' מרחפת על פני המים" ("בראשית" א: 2), שזוהי רוח המשיח. לרעיון זה יש גיבוי מלא בנבואה המשיחית שבספר "מיכה", פרק ה, 1: "ואתה בית-לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה, ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם". וכאמור, גם לכך שהמשיח הוא האור הבא לעולם יש אסמכתא במדרשי חז"ל, שהרי על הפסוק: "וירא ה' את האור כי טוב" ("בראשית" א: 4), כתוב ב"ילקוט שמעוני" נו': "האור הוא אור המשיח"! הקבלה דומה ניתן לראות גם בספר "מפתח העניינים" בעריכת הרב קופרמן, בו נִכתב הן על הפסוק: "ויאמר ה' יהי אור" ("בראשית" א: 3), והן על הפסוק: "ויבדל ה' בין האור ובין החושך" ("בראשית" א: 4), כי הם רומזים על ימות המשיח ("מפתח העניינים", עמ' 345). ואם במהותו של המשיח עסקינן, ראוי להביא משהו גם על לידתו הניסית של ישוע. ישראלים רבים שעִמם דיברתי שאלו אותי לא פעם כיצד אנו המשיחיים יכולים להאמין באמת ובתמים כי המשיח נולד מבתולה וללא אב ביולוגי. בד"כ אני מייד משיב להם כי אם אין לי בעיה להאמין בכך שה' יצר את האדם מן העפר (בראשית ב: 7);הפליא במצרים את מכותיו ובקע את ים-סוף לשניים (שמות, פרקים ז-יד); או העמיד את "השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים" (יהושע י: 13); ועוד עשה ניסים רבים וגדולים, אזי אין לי שום בעיה להאמין בכוחו של ה' להכניס את מרים להריון מרוח הקודש ללא עזרת בעלה (מתי א: 18). על-מנת להצדיק את הולדתו של ישוע המשיח מבתולה, מצטט השליח מתי את הנבואה מישעיהו פרק ז.11אך אם קוראים את מה שכתב מתי ביוונית, מגלים בנקל כי במקום לצטט את המילה "עלמה", כתב תלמידו של ישוע את המילה "בתולה" ("Parthena" ביוונית).12 ומפני שרוב התרגומים של ספרי הברית החדשה לאנגלית נעשו ישר מן המקור היווני, מופיעה גם בהם המילה "בתולה" ולא המילה "עלמה" או "נערה". מדוע אם-כן בחר מתי לתרגם את המילה "עלמה" המופיעה בישעיהו ז, במילה יוונית שפירושה בתולה? האם עשה זאת רק מכיוון שרצה להצדיק בכל מחיר (ואפילו על חשבון סילוף כתבי הקודש) את עמדתו בנוגע ללידתו הפלאית של המשיח?? ובכן, בחינה עמוקה של העניין מספקת תשובה אחת ברורה: למתי לא היתה כל כוונה לסלף את דברי הנביא ישעיהו. אדרבא, מסתבר כי דווקא נכונותו להציג את המשמעות האותנטית של הפסוק מישעיהו, היא שהביאה אותו לבחור באותה מילה יוונית שמשמעותה "בתולה". מבולבלים? להלן ההסבר: תלמידיו של ישוע חיברו את ספרי הברית החדשה בשפה היוונית משום שזו למעשה היתה שפת האימפריה הרומית והתלמידים קיוו להגיע לתפוצה מקסימלית.13 נוסף על-כך, הברית החדשה גדושה בציטוטים מן התנ"ך ועל-כן השאלה המתבקשת היא: האם ציטטו שליחיו של ישוע את עותקי התנ"ך מעברית ותירגמו אותם ליוונית בעצמם, או שציטטו פסוקים מתנ"ך שכבר תורגם ליוונית מאות שנים קודם לכן?? למעשה, כאשר בודקים את פסוקי התנ"ך המצוטטים בספרי הברית החדשה מגלים כי רובם ככולם לקוחים מתרגום השבעים – התנ"ך שתורגם ליוונית במאה ה- 3 לפנה"ס ע"י 70 מחכמי ישראל בהזמנתו של המלך תלמי השני. מחברי הברית החדשה לא המציאו אפוא פירוש יווני מקורי לתנ"ך העברי, אלא ציטטו ישירות מתרגום השבעים שהנוסח שלו היה מלכתחילה שונה במקצת מזה של המסורה. כעת, כאשר חוזרים לפסוק מישעיהו ז, מגלים כי כאשר ציטט מתי את המילה "בתולה" (במקום "עלמה" הכתובה במסורה), הוא עשה זאת בהתאמה גמורה לתרגום השבעים, שכאמור נערך כשלוש מאות שנים מוקדם יותר. במילים אחרות, כאשר ציטט מתי את נבואת ישעיהו (פרק ז, פס' 14), הוא עשה כן הישר מתוך תרגום התנ"ך ליוונית שהיה ברשותו (תרגום השבעים). וראה זה פלא, בתרגום השבעים אכן מופיעה המילה היוונית "בתולה" "Parthena" במקום המילה "עלמה"14. דרך אגב, מעניין לבחון גם את פסוק 43 מפרק כ"ד של ספר בראשית, המתאר את רבקה במילה "עלמה" (בנוסח המסורה), לפני נישואיה ליצחק. אולם שוב, כאשר בודקים את תרגום השבעים לאותה מילה ממש, מגלים כי בתרגום השבעים מופיעה גם במקרה זה המילה היוונית "בתולה" ("Parthena") במקום המילה "עלמה".\[15\]  וכך, בדומה למרים אמו של ישוע המשיח, גם רבקה אימנו מתוארת ע"י תרגום השבעים כבתולה לפני נישואיה. נוסף על-כך, חשוב לזכור כי האמונה לפיה אין המשיח צריך להיות בן לאב ביולוגי (כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בברית החדשה) היתה גם נחלתם של חז"ל. וכך כתוב במדרש "בראשית רבה" ל"ה 8: "(אמר) רבי משה הדרשן: למדתיה, הגואל אשר אקים מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו' 12), וכן הוא אומר: ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה (ישעיה נג' 2)". והרעיון חוזר על עצמו בפרק ל"ז 22 של אותו מדרש: "אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם אמרתם לפַני יתומים היינו ואין אב. אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו' 12). וכן אמר ישעיהו: ויעל כיונק לפניו (ישעיהו נג' 2)". נראה אפוא, כי הציפיות שהיו לחז"ל מהמשיח, מתיישבות יפה גם עם סיפור לידתו הניסית של רבי ישוע המשיח. למעשה, גם כתבי הברית החדשה וגם כתבי חז"ל מספרים לנו כי אין המשיח זקוק לאב ביולוגי מפני שהוא לא אחר מאשר בנו של אלהים. השימוש בפסוק 7 ממזמור תהילים השני, כהוכחה לכך שהמשיח הוא בן האלהים, נמצא הן במעשי השליחים, יג: 33; הן באיגרת אל העברים: פרק א, פס' 5 ופרק ה, פס' 5; והן בתלמוד הבבלי, מסכת סוכה נב, ע"א.16 אגב, ישוע בעצמו הודע בפני הכהן הגדול כי הוא המשיח בן האלהים ואף הוסיף כי "מעתה תראו את-בן-האדם ישב לימין הגבורה ובא עם-ענני השמים",17 ממש כפי שאומרת הנבואה בספר דניאל (פרק ז, פס' 13). בנוגע לתובנה כי לאלהים יש בן, ניתן לפנות לפסוקים הראשונים ממשלי פרק ל, ובמיוחד לסוף פסוק 4 המסתיים בשאלה: "מה שמו ומה שם בנו, כי תדע". בספר "מנחת אליהו", המצטט מילקוט משלי, מגיעה התשובה המיוחלת, ולפיה: "'מי עלה שמים וירד', זה הקב"ה – שעלה אלהים בתרועה וירד על הר סיני" (פרק כה, עמ' 223);"ומשיב 'מה שמו ומה שם בנו כי תדע', כלומר כשתעיין ותבין מה שמו, שנקרא משה על שם מטטרו"ן שר הפנים" (פרק כה, עמ' 228).18 כמה מצער אפוא, כי במקום להשלים את התשובה הנכונה ולהודות כי שמו של בן האלהים הוא ישוע, נאלצים חז"ל להידחק במדרש זה לסיפורים על מטטרו"ן 'שר הפנים', אשר אינו מופיע במקרא ומי יודע אם אמנם היה ונברא. והנה, בשני מקומות אחרים דווקא מודים חז"ל כי בנו של אלהים הוא אינו אחר מאשר מלך המשיח: (1) לפי התלמוד הבבלי, "תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהילים ב): אספרה אל חוק וגו', אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך" (סוכה נב, ע"א). לצורך עניין זה, חשוב לקרוא את פסוק 7 ממזמור ב במלואו: "אספרה אל חק ה', אמר אלי: בני אתה, אני היום ילדתיך"; (2)על-פי אחד המדרשים בספר "אוצר מדרשים" (בעריכת איזנשטיין, ניו-יורק, 1915), "היה מלביש הקב"ה למשיח עטרה וישים כובע ישועה בראשו, ויתן עליו זיו והדר ויעטרהו בגדי כבוד ויעמידהו על הר גבוה לבשר לישראל, וישמיע בקולו: קרבה ישועה! וישראל אומרים: מי אתה? והוא אומר: אני הוא אפרים. וישראל אומרים: אתה הוא שקראך הקב"ה: אפרים בכורי הוא, הבן יכיר לי אפרים? והוא אומר להן: הן" (מדרש "פרקי משיח", עמ' 393). בזמן הולדתו של ישוע המשיח, מדווחת בשורת מתי על אירוע בעל אופי אסטרולוגי יוצא דופן: "ויהי כאשר נולד ישוע בבית לחם יהודה בימי הורדוס המלך, ויבואו מגושים מארץ מזרח ירושלימה לאמור: איה מלך היהודים הנולד, כי ראינו את כוכבו במזרח ונבוא להשתחוות לו. ויהי כשמע הורדוס המלך את דבריהם, ויבהל הוא וכל ירושלים עמו".19 שתי שאלות עולות מקטע זה: (1) מה הוא הקשר בין משיח בן דוד לבין הכוכבים בשמים?; (2)ומדוע אפוא נבהל הורדוס לשמע דברי המגושים? מדוע אם-כן מצא מתי לנכון, לספר לנו על מה שארע בשמים בזמן הולדת ישוע? מה לנו היהודים ולכוכב העולה מן המזרח? ובכן, עצם העובדה כי הורדוס המלך (ועימו כל ירושלים) נבהל משמועה זו, מלמדת כי היתה לכך משמעות גדולה ליהודי התקופה. רמז לכך ניתן למצוא במדרש העונה לשם "אגדת משיח"20 מתוך ספר אוצר מדרשים. שם אנו לומדים על שבעה סימנים המקדימים – או מתלווים – לביאתו של המשיח, כאשר ע"פ אחד מהם: "ויצמח כוכב ממזרח, והוא כוכבו של משיח, והוא עושה במזרח ט"ו יום, ואם האריך – הוא לטובתן של ישראל".21 מעניין כי גם ספר הזוהר מתאר קשר דומה בין ביאתו של המשיח לכוכב מן המזרח: "בשישים ושש שנים \[לאלף השישי\], יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, וכאשר \[יראה\] כוכב בצד מזרח".22 דרך אגב, מעניין כי הזוהר מדווח על-כך שעל המשיח להתגלות לראשונה בארץ הגליל; ומדוע דווקא בארץ הגליל? ובכן, קובע הזוהר, "משום שזה המקום הראשון שנחרב בארץ הקודש, ומשום כך יתגלה \[המשיח\] שם בתחילה".23 כמובן שאין קושי לראות את הדמיון הברור בין מסורות אלו לבין הדיווח שקראנו בבשורת מתי השליח על-אודות הולדתו של מלך המשיח, שכוכבו עלה ממזרח. והנה לנו פתרון שתי השאלות: (1) המדרשים מלמדים כי ביאתו של המשיח תלווה בעלייתו של כוכבו מן המזרח (ממש בהתאם לכתוב בברית החדשה); (2) ומכאן גם מובנת בהלתו של הורדוס, שבוודאי חש מאוים כאשר שמע על-אודות עלייתו של אותו כוכב המבשר את ביאתו של המשיח, מלך היהודים. גם האמונה כי הגויים כולם יקבלו על עצמם את תורתו של עם ישראל בימות המשיח, "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים" ("ישעיה" 2: 3), משותפת הן לבשורות והן לתלמוד. בבשורת מתי (28: 19,20) אומר ישוע לשליחים: "לכו ועשו לתלמידים את כל הגויים… "ולמדתם אותם לשמור את כל אשר צוויתי אתכם…", וב"יוחנן" פרק יא: 52, מנבא קיפא הכהן הגדול, כי ישוע ימות "ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני ה' המפוזרים". והִנה, שימו לב לפרטי הפולמוס התלמודי הבא: "רבי הרואה מרקוליס אומר: ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים. ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו ומכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך. ובחוץ לארץ אין צריך לומר: והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שרובה גוים". אך תראו מה עונה לו רבי בן אלעזר: "רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים \[גוים\] להתגייר" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות נז, ב). דהיינו, הגויים יקבלו על עצמם את האמונה היהודית שתוגש להם על-ידי יהודים. ולא סתם ע"י היהודים, אלא ע"י המשיח היהודי בכבודו ובעצמו: "אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא שנא' (ישעיה יא): אליו גוים ידרושו, לא ישראל" (מדרש ויחי רבה, פרשה צו). עוד דבר: נבואתו של ישוע בפני ראשי הכוהנים וזקני העם על-כך ש"תֻקַח מכם מלכות השמים ותִסב לגוי אשר יעשה את פריה" ("מתי", כא: 43), עשויה להישמע פרובוקטיבית ורדיקלית, ברם את האמת יש לומר ללא תנאי כי היא "חותמו של הקדוש ברוך" (בבלי, סנהדרין ס"ד, א). יתרה מכך, יש לזכור שאפילו לנבואה כזו יש מקבילה קיצונית לא פחות אצל חז"ל, שטענו כי לא רק ש"עתידה תורה שתשתכח מישראל" (שם, שבת, קל"ח, ב), אלא ש"מפני גאוותן של ישראל, שניטלה מהם \[התורה\] ונתנה לעובדי כוכבים {לאומות העולם}" (שם, חגיגה ה', ב). לא פעם אני מוצא עצמי מבשר ליהודים לא-מאמינים כי משיח בן-דוד כבר בא לפני קרוב לאלפיים שנה. אחת התגובות השכיחות שאני שומע מהם היא כי אין זה אפשרי הואיל ולפי המסורת היהודית חייב משיח בן-יוסף להקדים את משיח בן-דוד ואף להרג (בבלי, סוכה נ"ב). על-כך אני משיב להם בהלצה כי מכיוון שלאביו ה"ביולוגי" של ישוע הנצרי קראו יוסף, ניתן לומר כי ישוע אמנם נחשב משיח בן-דוד, אולם במובן מסוים ניתן גם לכנותו "משיח בן-יוסף". וכך, במקום שני משיחים שונים – אחד בן-יוסף והשני בן-דוד – שיבואו זה אחר זה, מדובר במשיח אחד – גם בן-יוסף וגם בן-דוד – שיבוא פעמיים. חז"ל גם האמינו כי אין משיח בן-דוד יבוא, "אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב" (בבלי, סנהדרין צ"ח). לדידם, אם זכו ישראל – יבוא המשיח עם ענני השמים, אם לא זכו – הוא יבוא עני ורכוב על חמור (שַם). אך כמובן שהמשיח לא אמור להגשים או את נבואת זכריה או את נבואת דניאל, אלא את שתי הנבואות גם יחד: פעם אחת הוא בא "עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתונות" (זכריה, ט: 9) על-מנת לכפר על חטאינו. פעם שנייה הוא יבוא "עם ענני השמים" לייסד את מלכותו על כל "העמים האומות והלשונות", ואז גם יינתן לו "שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תכלה" (דניאל, ז: 14-13). אמן! \[1\]  תלמוד בבלי, דף צט'. \[2\]  בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט'. \[3 לפי "ויקרא", פרק כג', 5, ו"דברים", פרק טז' 1. \[4\] גם בספר "אוצרות אחרית הימים" נאמר "שידרשו העמים למלך המשיח ויכנעו תחת ידו, וכולם יביטו בו ולמדו ממעשיו וילכו באורחותיו" (זה התנאי השמיני מתוך עשרת התנאים שימצאו במלך המשיח. פרק ב, עמ' ר). ועוד: "עתידים כל אומות העולם לבוא אצל  משיח" (שם,  עמ' קצא). \[5\] בספרו של הרב מיכאל פרץ "המשיח לאור ההלכה", תשס"ב, עמוד 77. \[6\] מתי, פרק כז', 51, מרקוס פרק טו', 38 ולוקס פרק כג', 45. \[7\] בבלי, מסכת יומא, דף לט'. \[8\] שמו מופיע בתלמוד הבלי, במסכתות: סוטה, דף מז', סנהדרין, דף קג' ועבודה זרה, דף יז' ועוד. \[9\] תוספתא, מסכת חולין, פרק ב, ו' (אגב, ההוכחה לכך שיעקב איש כפר סכניא נחשב ע"י חז"ל לאחד מתלמידיו של ישוע, נמצאת בתלמוד הבבלי, מסכת עבודה זרה יז': "ומצאתי אחד מתלמידי יש"ו הנוצרי ויעקב איש כפר סכניא שמו"). \[10\] סיד רות, 1996, עמוד 26. \[11\] "לכן יתן אדני הוא לכם אות: הנה העלמה הרה וילדת בן, וקראת שמו עמנו אל" (פסוק 14). \[12\] מתי, א: 23. \[13\] הדבר דומה למעמדה של השפה האנגלית כיום ובשימוש בשפה זו על-מנת להגיע לקהל היעד המקסימאלי. \[14\] אותה מילה בדיוק המופיעה בבשורת מתי, פרק א, פס' 23. \[15\] בדיוק כמו בישעיהו, ז: 14. \[16\] מופיע באופן דומה גם במדרש "ילקוט שמעוני", תהילים ב, רמז תרכא: "ה' אמר אלי בני אתה. ר' הונא בשם ר' אידי: בשלשה חלקים נחלקו היסורין: אחד למלך המשיח, וכד תיתי לו שעתיה. אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה"א אני היום ילדתיך שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה". \[17\] במתי, כו: 64; ובמרקוס, יד: 62. \[18\] להלן הקטע כפי שהוא מופיע ב"ילקוט שמעוני", משלי ל, רמז תתקסב: "מי עלה שמים וירד? זה הקב"ה. עלה אלקים בתרועה וירד ה' על הר סיני. מי אסף רוח בחפניו? אשר בידו נפש כל חי. מי צרר מים בשמלה? צורר מים בעביו. מי הקים כל אפסי ארץ? ה' ממית ומחיה. מה שמו צור שמו? ה' צבאות שדי שמו. ומה שם בנו? בני בכורי ישראל". \[19\] מתי ב', 1-3. \[20\] תחת הכותרת "משיח", בעריכת י.ד. אייזנשטיין (1915), עמוד 389 \[בית המדרש ח"ג 141\]. \[21\] שם. \[22\] זוהר, חלק א' דף קיט/א, מתורגם מארמית. \[23\] שם, חלק ב', דף ז/ב. מופיע עוד בזוהר פרשת שמות, סימן ק'-ק"א. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תשובה לרב --- ### [אסטרולוגיה, עתידות, סיאנס, מזל, הורוסקופ, טארוט - עבודת אלילים מודרנית?](https://igod.co.il/answer-rabbi/astrology-fortunes-luck-horoscopes-modern-idolatry/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > נדמה כי כיום אין, ולו גם עיתון אחד, אשר ירשה לעצמו לסרב לפרסם מדור אסטרולוגיה או תחזית הורוסקופית על בסיס יומי או במהדורות סוף השבוע המנופחות. על מה מעידה עובדה זו ומהו המקור לכך? האם מדובר בעוד סימפטום להתייוונות המודרנית? כיצד חדרה האמונה באסטרולוגיה כה עמוק לתרבותנו החילונית והדתית? כדי לנסות ולמצוא תשובות לשאלות אלו, חזרתי אל כור מחצבתה של היהדות המסורתית ובחנתי את הנושא מבעד לעיניהם של חז"ל. החכמים נעזרו בכמה שמות תואר כדי לאפיין את העיסוק בחכמת הכוכבים והמזלות, כמו למשל: "אצטגנינות"; "אסטרולוגוס"; "אסטרולוגין"; "אסטרולוגיא"; "כלדיים"; "כלדאי"; "מזל" (ו"מזלות"); ואולי אף "תקופות".1 כאמור, למושגים אלה קיים מכנה משותף אחד והוא העיסוק בחכמת הכוכבים והמזלות. כמו כן, יש לציין כי ביטויים אלה מופיעים בספרות חז"ל עשרות (אם לא מאות) פעמים – דבר היכול להעיד על תפוצתה של תופעה זו בקרב עם ישראל וחכמיו. [![התורה שבעל-פה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/header-4.webp "התורה שבעל-פה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")](https://oral.law/) הקשרים ההדוקים בין היהודים שחיו בארץ ישראל לבין הגויים, כותב שאול ליברמן,2 הביאו את הראשונים להאמין באצטגנינות,3 בכישוף ובאמונות תפלות אחרות הזרות לחלוטין לדת היהודית המקראית. ליברמן מוסיף כי החכמים שנאלצו להתמודד עם מציאות זו, ניסו להכשיר ולייהד את היסודות הזרים שבאמונות האלו ולנצל את התחושות הכוזבות של המוני העם לטובת אפיקי דת ואמת. במילים אחרות, חז"ל לקחו על עצמם את התפקיד לסנן (או לצנזר) מתוך האצטגנינות את הרכיבים שעלולים להעמיד בסכנה את האמונה היהודית.4 ואמנם, לדידו של א"א אורבך,5 מצאה לה האמונה באסטרולוגיה מהלכים בחוגים רחבים בתקופת האמוראים. אמנם בתקופה הרומאית לא הייתה האסטרולוגיה דת, אך מקורה בדת הבבלית המאוחרת ויש להבדיל בינה לבין עכו"ם – עבודת כוכבים ומזלות (או, למשל: פולחן השמש, שהיה למעין דת רשמית של הקיסרות הרומית). אורבך מסביר כי האסטרולוגיה הניחה את קיומו של משחק קבוע של כוחות מופשטים המצייתים לחוקי הטבע הקבועים. דווקא משום שלא נתפסה כדת, היא נקלטה בשיטות מחשבתיות שונות והדתות השונות ראו שאין בררה אלא להתפשר עמה.6 יתר על כן, האצטגנינות הייתה אומנות מכובדת ביותר בימי קדם, כפי שמציין ליברמן. בלתי אפשרי היה לבטל חכמה מזרחית זו, שגם היוונים והרומים אימצו לעצמם. אדם משכיל ובן תרבות פשוט לא היה יכול להתעלם מן האסטרולוגיה, שנחשבה למדע שכל העולם התרבותי העתיק הכיר והודה בו. כפירה ביעילותה של האצטגנינות, נחשבה לכפירה בעובדה מבוססת היטב ופגיעה בכבודו של ה"מדע" שהלנים וברברים כאחד קיבלוהו וכיבדוהו. לכן אין פלא שכמה מחכמי ישראל לא כפרו בתועלת שבאסטרולוגיה.7 לדברי ליברמן, חלק מן החכמים הגיע לפשרה בין האמונה בכוחה של האסטרולוגיה לבין העמדה היהודית הנאותה כלפיה. כדי להוכיח שחז"ל אינם כופרים בכוחה של תורת האצטגנינות אלא מגבילים אותה לגויים בלבד, מצטט ליברמן הן את המכילתא (פרשת בא, פרשה א'), לפיה כל האותות והמזלות ניתנו לגויים; והן את תלמוד בבלי (שבת קל"ו, ע"א), שם נאמר כי אין מזל לישראל.8 יובל הררי (2006)9 מציין כי מעטים מחכמינו הפגינו שליטה מלאה בתורת האצטגנינות, הן בגלל האסוציאציה שהייתה לדבר זה עם האמונות הפגניות (עכו"ם וכדומה) והן משום שכדי לעסוק באסטרולוגיה נדרש ידע אסטרונומי ומתמטי מקיף ביותר. אחד מן החכמים שכן העיד על עצמו כמומחה בתחום היה שמואל, שאמר: "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו" (בבלי, ברכות נ"ח, ע"ב). במקום אחר, מצביע שמואל על היררכיה בין התורה לאסטרולוגיה ולמעשה אומר כי "אין התורה מצויה באיסטרולוגין, שאומנותן בשמים. אמרו לשמואל: הרי אתה איסטרולוגין וגדול בתורה. אמר להן: לא הייתי מביט באיסטרולוגים, אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה".10 על פי הכתוב בבבלי, סוכה כ"ח, ע"א,11 משער הררי כי ייתכן שגם המונח "תקופות" קשור לתורת האסטרולוגיה (ועל כן ניתן להסיק כי גם ר' יוחנן בן זכאי12 הבין בתחום זה). עוד מומחה אפשרי באצטגנינות היה רבי יהושע בן לוי שבמקום אחד קישר בין חולי לתנועת הלבנה,13 ובמקום אחר נאמר כי בפנקסו מצוי מידע אסטרולוגי בנוגע להשפעת הימים בשבוע על אופיו של הנולד.14 נוסף על כך, מביא הררי גם את שמם של רבי אפס, רבי מאיר, רבי יאשיה, רבי שמעון, רב פפא ורב יוסף15 – שהכירו כולם בהשפעת הכוכבים והמזלות על העולם. במקביל לרבנים שהושפעו והתעסקו בתורת האצטגנינות, מציין הררי כמה מדרשי חז"ל המשייכים לאברהם אבינו תכונות של אסטרולוג, כמו למשל: "והלא אני רואה מזלו של יצחק בין הכוכבים, שהיה אברהם אסטרולוגים במזלות"16; או: "אמר \[אברהם\] לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל"17; וגם: "איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו" (בבלי, בבא בתרא ט"ז, ע"ב). אולם את ההוכחה המובהקת ביותר לאמונת כמה מן החכמים בגורל המזלות, מביא הררי מתלמוד בבלי, שבת קנ"ו, ע"א: כתוב על פנקסו של ר' יהושע בן לוי: מי \[שנולד\] באחד בשבת – יהא אדם כלו טוב או כלו רע… בשני בשבת – יהא אדם רגזן… בשלישי בשבת – יהא אדם עשיר ומנאף… ברביעי בשבת – יהא אדם חכם ונבון… בחמישי בשבת – יהא אדם גומל חסדים… בערב שבת – יהא אדם חזרן… בשבת – בשבת ימות, על שחללו עליו את היום הגדול של שבת… אמר להם ר' חנינא: צאו אמרו לו לבן-לוי: לא מזל יום גורם, אלא מזל שעה גורם. מי \[שנולד\] בחמה – יהא אדם זיותן, יהא אוכל משלו ושותה משלו וסתריו גלויים, אם יגנב לא יצליח. בכוכב נגה – יהא אדם עשיר ומנאף… בכוכב – יהא אדם סובל נבון וחכם… בלבנה – יהא אדם סובל חלאים… בשבתאי – יהא אדם שמחשבותיו בטלות… בצדק – יהא אדם צדקן. במאדים – יהא אדם שופך דם. אמר רב אשי: או אמן, או לסטים, או טבח, או מוהל… ר' חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר – ויש מזל לישראל.18 קביעה מסכמת זו, טוען הררי, תואמת את דבריו של רבא, שאמר: "חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא",19 אך סותרת לגמרי את מה שנאמר מיד בסוף מסכת שבת קנ"ו, א', בשמם של רבי יוחנן, של רב ושל רבי יהודה, הסבורים כי "אין מזל לישראל". הררי מסביר כי המתח שנוצר בין התלות בפטאליות של האסטרולוגיה לבין עיקרון הבחירה החופשית,20 הוא שגרם לחלק מהחכמים לקבוע כי"אין מזל לישראל". בצורה כזו לא מבטלים חז"ל את ההשפעה שיש לאצטגנינות על אומות העולם, אם כי דואגים להדגיש שישראל נמצאת תחת השפעתו הבלעדית של האל שברא את הכוכבים והמזלות. במילים אחרות, בעוד הגויים נתונים תחת השפעת המזלות והכוכבים ולכן יש בידם סיבה מספקת להאמין בכך, לישראל יש את אביהם שבשמים ואת תורתו הקדושה ולכן אין להם להסתמך על אמונת האסטרולוגיה, כפי שאמררבי יוחנן: "מניין שאין מזל לישראל? שנאמר: 'כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה' – גויים יחתו ולא ישראל".21 למעשה, אומר הררי, בחירתו של האל באברהם הוציאה אותו ממערכת אחת של אמונות והעבירה אותו לתוך מערכת שונה לחלוטין; מן היראה מהאצטגנינות אל היראה מאלוהים, שנאמר (לאברהם): "צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל"22; "נביא אתה ואין אתה אסטרולוגוס" (מדרש בראשית רבה פרשה מ"ד, סימן י"ב). כך היה עם אברהם וכך היה עם כל ישראל. לכן – כפי שציין כבר ליברמן – התקינו, הכשירו ועקרו החכמים את כל היסודות הזרים מן האסטרולוגיה ולמעשה הגיעו עמה לפשרה ולפיה: כשם שאין כפירה במזלות, באותה מידה אין ישראל תלויים בם.23 ניתן אם כן לסכם ולומר כי גם בנושא האמונה באסטרולוגיה והתלות בה, כמו בנושאים רבים אחרים, ניתן למצוא בקרב חז"ל דעות לכאן ולכאן, ללא הכרעה ברורה, מוחלטת וסופית. מחד גיסא, מצאנו רבנים השוללים את העיסוק בחכמת הכוכבים מכל וכל ומוכנים להתפשר בכך שמדובר בנחלת הגויים בלבד; מאידך, שמענו קולות אחרים המודים אמנם כי תלותם של ישראל בקב"ה מבטלת את התלות בכוכבים, אך באותה נשימה לא נמנעים מלהעניק לאסטרולוגיה לגיטימציה ואף מספקים תחזית הורוסקופית, בדומה לזו שאנו מקבלים כיום בעיתוני החדשות המובילים בישראל.24  Ω \[1\] כפי שנראה בהמשך אצל Harari (2006). \[2\] ליברמן, "יוונית ויוונות בארץ ישראל" 1962: 73. \[3\] אצטגנינות, משמע "חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזות" (רש"י, בפירוש לבבלי, סוטה ל"ו, ב'). \[4\] ליברמן, 1962: 74. \[5\] אפרים אלימלך אורבך, 1976, חז"ל – פרקי אמונות ודעות, מאגנס, ירושלים, עמ' 245. \[6\] אורבך, שם. \[7\] ליברמן, 1962: 74. \[8\] ליברמן, שם עמ' 75. \[9\] Yuval Harari, 2006, The Sages And The Occult, pp. 521-561. \[10\] מדרש דברים רבה פרשה ח', סימן ו'. \[11\] "אמרו עליו, על רבן יוחנן בן זכאי, שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות… תקופות וגימטריאות". \[12\] לפי הכתוב באבות דרבי נתן פרק ה'; ובבבלי, סוכה כ"ח, ע"א. \[13\] "א"ר יהושע בן לוי: אכל בשר שור בלפת, ולן בלבנה בלילי י"ד או ט"ו בתקופת תמוז – אחזתו אחילו" (בבלי, גיטין ע', ע"א). \[14\] כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי: האי מן דבחד בשבא – יהי גבר ולא חדא ביה" (בבלי, שבת קנ"ו, א). \[15\] שהציעו לו לקחת את המנהיגות ו"אף על פי כן לא קבל עליו רב יוסף, דאמרי ליה כלדאי: מלכת תרתין שנין" (בבלי, ברכות ס"ד, א'). \[16\] מדרש זוטא, שיר השירים פרק א', סימן א'. \[17\] בבלי, שבת קנ"ו, א'. \[18\] התרגום לעברית לקוח מתוך: ביאליק ורבניצקי, 1962, ספר האגדה, הוצאת דביר, תל-אביב, עמוד תר"כ. \[19\] בבלי, מועד קטן כ"ח, א'. \[20\] א"א אורבך (1976: 246-247) מסביר כי תורת האצטגנינות לא רק שנגדה את עיקרון הבחירה החופשית, אלא אף חיבלה בהשגחה, היינו, ברצון החופשי וביכולתו הבלתי מוגבלת של אלוקים. \[21\] בבלי, שבת קנ"ו, ע"א. \[22\] שם. \[23\] ליברמן, 1962: 74-75. \[24\] תנו דעתכם לעמדתו הנחרצת של הרמב"ם בנושא: "איזה הוא מעונן? אלו נותני העתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים, הרי זה לוקה, שנאמר: 'ולא תעוננו' (ויקרא יט,כו)…" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה פרק י"א, ח'-ט'). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [האם התורה שבכתב חשובה כמו התלמוד בעיני הרבנים?](https://igod.co.il/true-judaism/written-torah-importance-talmud-rabbanim/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > על-מנת לבחון מהו היחס אשר מקבלת התורה שבכתב בהשוואה לזו שבעל-פה, נבקש להביט בכמה קטעי מפתח מספרות החכמים. ובכן, במסכת ברכות מעלים חז"ל את השאלה המטרידה: "תורה מה תהא עליה?"1 או במילים אחרות, מה יהיה גורלה של התורה שבכתב? והתשובה לא מאחרת לבוא: "מה תהא עליה? הרי \[היא\] כרוכה ומונחת בקרן זווית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד".2 דחיקת החומש הצידה ולמעשה, הצבתו בפינה, הכינו אפוא את הבמה לכוכבה העולה של התורה שבעל-פה.לנוכח מגמה זו, אין להתפלא על-כך שיחסם של הרבנים לתורת משה הלך והחמיר. דוגמא להקצנה זו מתועדת בהִתלבטותו הקשה של רבי חגי בתלמוד הירושלמי: "נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים שבכתב, ואין אנו יודעין איזה מהן חביב".3 ברם לפי הכתוב בשמות לד, 27: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל", מגיע הרב למסקנה חפוזה כי "אותן שבפה חביבין", קרי: "חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה, מן הדברים הנדרשים מן הכתב"!4 שימו לב למניפולציה הלינגוויסטית במילים "על-פי"; הרב הנכבד פסח במהירות על הפירוש הפשוט של שתי המילים הללו ולמעשה אימץ את הדמיון הדחוק שבין "על פי" ו- "על פה". דהיינו, לדידו, התורה שבעל פה חביבה יותר מזו שבכתב משום שהכוונה האמיתית והנכונה של הפסוק מספר שמות היתה לומר: "כי בדברים שבעל פה כרתי אתך ברית ואת ישראל".5 כעת, היה זה רק עניין של זמן עד שהגיעו חז"ל לתובנה מרחיקת הלכת, לפיה: "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה"!6 קודם מסמנים את מעמדה הנחות של התורה שבכתב ואח"כ, בשלב השני, מבטלים את תוקפה לגמרי. כאן למעשה, מוצגת הברית החדשה של חז"ל בכל הדרה, כאשר באופן יוצא דופן היא באה על חשבון תוקפה של הברית אשר ניתנה בכתב. וכן, גם כאן המסקנה הרדיקלית נובעת מפרשנות תמוהה, שלא לומר מעוותת, של שמות ל"ד 27. אין תימה אפוא, כי ההדף שהותיר אחריו יחס זה, לא איחר לבוא ועִמו באו קביעות כמו זו: "העוסקין במקרא – מידה ואינה מידה; במשנה – מידה ונוטלין עליה שכר; בגמרא \[תלמוד\] – אין לך מידה גדולה מזו."7 לקרוא ולא להאמין! שימו לב איזו אמירה נועזת: לפי קטע זה, העיסוק במשנה מזכה את האדם בשכר; העיסוק בגמרא מזכה את האדם בשכר רב יותר; אך העיסוק בתורה – בקודש הקודשים – למרבה הפליאה אינו מזכה את האדם במאומה. דהיינו, התלמוד ממש יוצא מגדרו על-מנת לעודד אותנו לזנוח את לימוד התורה לטובת דברים "חשובים יותר". אין מנוס ממסקנה מצערת זו. אמירות מסוג כזה לא מסתכנות לא רק בסירוסו של המקרא,8 אלא גובלות בהפיכתו לבלתי-רלוונטי, הלכה למעשה.9 \[1\] בבלי, ברכות לה, ע"ב; נזיר נ, ע"א; קידושין נב, ע"ב. \[2\] בבלי, קידושין סו, ע"א. \[3\] ירושלמי, פיאה יג, פרק ב, הלכה ד. \[4\] שם. \[5\] זוהי אפוא פרפרזה שלי, רק לשם אילוסטרציה. \[6\] בבלי, גיטין ס, ע"ב (גם זאת על סמך פסוק 27 בשמות פרק לד). \[7\] בבלי, בבא מציעא לג, ע"א. (במילים אחרות: בניגוד למשנה ולגמרא, לימוד המקרא אינו טומן בחובו כל ערך). \[8\] בהתאם לפתגם התלמודי: "סרס המקרא ודרשהו" (בבלי, בבא בתרא קיט, ע"ב). \[9\] כנראה שהרבנים לא התלוצצו כאשר ניבאו כי "עתידה תורה שתשתכח מישראל…" (בבלי, שבת קלח, ע"ב). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [רוח הקודש בתנך זה אלוהים אחד מתוך שלושה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/holy-spirit-is-one-of-three/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אתם מאמינים ש'רוח הקודש' בתנ"ך זה אלוהים אחד מתוך שלושה? מאחר שענינו בהרחבה כבר על נושא ה"שילוש", הבה נתמקד בשאלה אחת: האם רוח הקודש הוא "משהו", או שיש בו ממדים מסוימים שהופכים אותו ל"מישהו"? אפשר להוכיח בעזרת הכתובים שרוח אלוהים אינו רק כוח מופשט. רוח הקודש הוא חלק ממהותו של אלוהים, ויש לו אישיות ברורה. הברית החדשה מרחיבה בעניין האמיתות המבוססות האלה. מעניין שגם מסורות רבניות מאוחרות יותר מתייחסות בדרך דומה לאמיתות האלה. מה אומר התנ"ך על רוח אלוהים? גם בעברית וגם ביוונית (pneuma) יש למילה הזאת שני מובנים – רוח שנושבת (או נשמת חיים), ורוח בניגוד לבשר.\[73\] התנ"ך גם מדבר על אנשים שהתמלאו ברוח (כלומר, קיבלו מן הרוח כוח שנדרש להם), ועל שפיכת הרוח (יואל ג' 1). הברית החדשה משתמשת באותם מונחים ובאותם דימויים כשהיא מדברת על רוח הקודש (רשימה להלן). אבל יש עוד מקומות חשובים בכתובים, שמדברים על פעולה אישית שאלוהים עושה בקרב בני האדם באמצעות רוחו. רוח הקודש מלמד ומדריך. אפשר למרוד בו ולהעציב אותו. אין ספק שמדובר באישיות, לא בכוח גרידא. ראוי לזכור שהתנ"ך מדבר על 1) "רוחות" שהן חלק מצבא השמים (לדוגמה, מלכים א' כ"ב 19 ואילך), והכוונה למלאכים – טובים או רעים. 2) "רוחות רעות" (לדוגמה, שמואל א' ט"ז 14), שהן ישויות שטניות ולא רק כוחות מופשטים. 3) "רוח" האדם, והכוונה היא לדיעות, תפיסות, רגשות ורצון (לדוגמה, דברי הימים א' ה' 26; תהילים ל"ב 2; נ"א 10; ע"ג 21; משלי ט"ו 13; י"ח 14), או האדם הפנימי באופן כללי (לדוגמה, מלכים ב' ה' 26). כשם שיש רוח אנושית, יש גם רוח אלוהית.\[74\] לפי תהילים ק"ו 33-32, כשבני ישראל חטאו במדבר הם חטאו לרוח אלוהים, "ויקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו". ישעיהו ס"ו 10 מדבר על אותו עניין, "והמה מרו ועיצבו את רוח קודשו, ויהפוך להם לאויב. הוא נלחם בם". הפסוקים האלה מלמדים שהמרד של בני ישראל באלוהים העציב את רוח הקודש. לכן אין כל פלא שבמיכה ב' 7 עולה השאלה אם רוח יהוה יכול לאבד סבלנות (קוצר רוח). הפסוק במיכה ב' מבהיר לנו שרוח הקודש איננו רק כוח חיצוני של אלוהים, אלא המהות וההוויה שלו (זכור: אנחנו אנושיים בזכות רוח האדם שבנו, בזכות ההוויה הפנימית של כל אחד מאיתנו). גם נחמיה הזכיר את פעולת הרוח במהלך הנדודים במדבר, "ורוחך הטובה נתת להשכילם, ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצומאם" (נחמיה ט' 20). הפסוק הזה מלמד שאלוהים נתן את רוחו לבני ישראל במהלך הנדודים (ראה גם תהילים ק"ד 30), כדי שישכיל וידריך אותם בדרך (ראה גם קמ"ג 10 וזכריה ז' 12). אם כך, רוח אלוהים גם מלמד, משכיל, מנחה ומדריך! ואם אפשר לתת את הרוח, הרי שאפשר גם לקחת אותו, "הסתר פניך מחטאי וכל עוונותי מחה. לב טהור ברא לי, אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי. אל תשליכני מלפניך, ורוח קודשך אל תיקח ממני" (תהילים נ"א 13-11). בנקודה זו מן הראוי לשאול אם "רוח אלוהים" זהה ל"אלוהים". כן, ולא. אין ספק שלרוח יש אישיות, שהרי רוח הקודש הנחה את עם ישראל ואפשר להעציב או להכעיס אותו. ובכל זאת, רוח הקודש הוא רוח אלוהים, כלומר הרוח של אלוהים, ולא ישות נפרדת. אם כך, במובן מסוים, כשאלוהים נותן את רוחו, הוא נותן את עצמו ומעצמו. הנה המפתח שצריך תמיד לשמש אותנו בעניין זה: אלוהים נוגע בנו, מלמד אותנו, פועל בקרבנו ומעניק לנו כוח באמצעות רוחו. קרא בעיון את ישעיהו ס"ג 14-11: "ויזכור ימי עולם, משה עמו – איה המעלם מים, את רועי צאנו? איה השם בקרבו את רוח קודשו? מוליך לימין משה זרוע תפארתו? בוקע מים מפניהם, לעשות לו שם עולם? מוליכם בתהומות כסוס, במדבר לא יכשלו; כבהמה בבקעה תרד, רוח יהוה תניחנו. כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת." הפסוקים האלה מספרים על נוכחות רוח הקודש במהלך הנדודים במדבר, ואף שופכים אור חדש על המאורע: היה זה רוח יהוה שנתן מנוחה לעם ישראל. אם מחברים את כל הדברים האלה עם מה שנאמר בנחמיה ט' 20-19, מתברר שרוח אלוהים הוא זה שהתגלה בענן ביום ובעמוד האש בלילה, "ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר. את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחותם בהדרך, ואת עמוד האש בלילה להאיר להם, ואת הדרך אשר ילכו בה. ורוחך הטובה נתת להשכילם". אלוהים שוכן בקרבנו ברוחו (במובן מסוים, כפי שעולה מתהילים קל"ט 7, רוח אלוהים הוא נוכחותו, כלומר – הוא נמצא בכל מקום). מצד אחד אלוהים יושב בשמים, רחוק מהעולם הזה. מצד שני, הוא מעורב בכל ענייני היום יום, ונמצא כאן בינינו. הכיצד? באמצעות רוחו. זו הסיבה שאפשר להעציב את רוחו, וזו הסיבה שרוחו הוא זה שמנחה ומדריך אותנו. זה גם ההסבר לאזכורים של הרוח במהלך היציאה ממצריים והנדודים במדבר. באותה תקופה, יותר מאשר בכל תקופה אחרת בתולדות עם ישראל בימי קדם, אלוהים התגלה לעמו באורח על טבעי. לכן יש שפע של אזכורים לנוכחות הרוח באותה תקופה. רוח הקודש היה שם, בקרב עמו! בשמואל ב' כ"ג 2 מתואר היבט אחר של פעולת רוח הקודש, "רוח יהוה דיבר בי ומילתו על לשוני". אין ספק שמדובר בתיאור אישי. הרוח מדבר, וזוהי הוכחה לכך שמדובר ב"מישהו", לא ב"משהו". תהיה זו טעות לראות ברוח משהו ששווה לכוח מסוים של אלוהים, ותו לא. בדברי הימים א' כ"ח 12-11 יש תיאור דומה: "וייתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגִנזָכָיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת, ותבנית כל אשר היה ברוח עימו לחצרות בית יהוה ולכל הלשכות סביב לאוצרות בית האלוהים ולאוצרות הקודשים״. שים לב שהרוח הוא זה שנתן לדוד את פרטי התוכנית לבניית המקדש. הנביא יחזקאל מספר שרוח יהוה נפלה עליו, ואז הורה לו יהוה מה לומר, "ותיפול עלי רוח יהוה, ויאמר אלי: 'אמור, כה אמר יהוה!' " (יחזקאל י"א 5). הפסוק הזה מלמד שיהוה מזוהה עם רוחו. דברים דומים נאמרים בנחמיה א' 30, "ותמשוך עליהם שנים רבות, ותעד בם ברוחך ביד נביאיך". כשהנביאים הדריכו והוכיחו, היה זה הרוח שדיבר דרכם (ראה גם מיכה ג' 8 וישעיהו ל' 1). מעניין שבספרות הרבנית יש כמה אזכורים לכך שרוח הקודש מדבר, מכריז, זועק, מוכיח ואפילו משמש כיועץ לאלה שזקוקים להגנה.\[75\] הנה כמה דוגמאות: - בתלמוד (משנה, סוטה ט ו; בבלי, סוטה מו א) נאמר שכאשר הזקנים ערכו את טקס העגלה הערופה (דברים כ"א 9-1) הם "לא היו צריכים לומר: 'ונכפר להם הדם' (שם), אלא רוח הקודש מבשרתן: 'אימתי שתעשון ככה, הדם מתכפר לכם' ". - בפירוש לשמות א' 12, "וכאשר יענו \[המצרים\] אותו (את עם ישראל), כן ירבה וכן יפרוץ", נאמר בתלמוד (בבלי, סוטה יא א) שרוח הקודש מכריז להם, "כן ירבה (ישראל) וכן יפרוץ!" רש"י וגם פרשנים יהודים אחרים הסבירו את הפסוק הזה כך שמשתמע ממנו שרוח הקודש אמר למצרים שככל שהם יְענו יותר את עם ישראל, הוא יִרבה ויפרוץ.\[76\] - בפרקי דרבי אליעזר פרק ל, כשישמעאל (בנו של אברהם) ואליעזר (עבדו) התווכחו מי יירש את אברהם – היות ששניהם הבינו שהם נלווים לאברהם בדרכו להקריב את יצחק (בראשית כ"ב) – ענה להם רוח הקודש ואמר, "לא זה יורש ולא זה יורש". - באיכה רבה (בובר), פרשה ג נט-ס נאמר שלאחר שהקיסר הרומי הדריאנוס הוציא להורג שני יהודים ללא משפט, רוח הקודש זעק, "ראית, יהוה, עוותתי (את עיוות הדין שעשו לי). שופטה משפטי! ראית כל נקמתם, כל מחשבותם לי" (איכה ג' 60-59). זוהי דוגמה לתפילת הפגעה של רוח הקודש.\[77\] - לפי ויקרא רבה (וילנא), פרשה ו ד"ה א, רוח הקודש "סניגוריה היא מלמדת, זכות לכאן ולכאן. אומרת לישראל 'אל תהי עד חינם ברעך', ואחר כך אומרת להקב"ה (משלי כד) 'אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו' " (ראה משלי כ"ד 29-28).\[78\] בכל הקטעים האלה, ויש עוד רבים כמותם (ראה למשל בראשית רבה פד יא; מדרש זוטא שיר השירים ח; איכה רבה א), אין ספק שמדובר ב"מי" ולא רק ב"מה", בממד אישי של אלוהים ולא רק בכוח בלתי אישי, באלוהים עצמו ויחד עם זאת בישות "נפרדת" שיכולה לתווך בין אלוהים לאדם.\[79\] הציטוטים האלה מאוד מזכירים התייחסויות שונות לרוח הקודש מהברית החדשה, למרות שכמעט כל הטקסטים הרבניים שציטטתי נכתבו שנים רבות מאוחר יותר.\[80\] הגיע הזמן להשוואות. אסכם את מה שראינו בפסוקי מפתח בברית החדשה. רוח הקודש מאציל מכוחו ומלביש בעוז (לדוגמה לוקס כ"ד 49; מעשי השליחים א' 8), נח, בא וצולח (לדוגמה לוקס ב' 25; מעשי השליחים ח' 16; י' 44; י"ט 6), מושח (לוקס ד' 18, שמצטט את ישעיהו ס"א 1; מעשי השליחים י' 38), ממלא (לדוגמה לוקס א' 15, 41; מעשי השליחים ב' 4; ד' 8, 31), מגלה (לדוגמה לוקס ב' 26; הראשונה לקורינתים ב' 10) ומדריך (למשל מתי ד' 1; מעשי השליחים כ' 22, רומים ח' 14), בדיוק כפי שעשה בתנ"ך. רוח הקודש מדבר דרך התלמידים (מתי י' 20; מעשי השליחים ו' 10), בדיוק כפי שדיבר ביד הנביאים בתנ"ך (ראה מתי כ"ב 43; מעשי השליחים א' 16; י"א 28; הראשונה לפטרוס א' 21). הספרות הרבנית מתארת לפעמים את רוח הקודש כמי שמדבר, אומר ופונה ישירות, וכך גם הברית החדשה (מעשי השליחים י' 19; י"א 12; י"ג 2). פסוקים כמו מעשי השליחים ד' 25 ("בפי עבדך דוד אבינו אמרת ברוח הקודש") או כ"ח 25 ("היטב דיברה רוח הקודש לאבותיכם בפי ישעיהו הנביא") משקפים את התפיסה שרווחה בקרב כותבי הברית החדשה, תפיסה שתואמת כליל את דברי משה והנביאים. בנחמיה ט' 30 נאמר שאלוהים "העיד" בעמו דרך רוח הקודש, ואילו במעשי השליחים ט' 31 נאמר שהרוח "עודד" את המאמינים הראשונים. בפרק כ' 23 שאול אומר שהרוח "מצהיר", וככל הנראה הכוונה היא לאזהרות נבואיות. רוח הקודש ניתן למאמינים (למשל לוקס י"א 13; יוחנן ז' 39; מעשי השליחים ב' 38; השווה עם נחמ' ט' 20), בדיוק כפי שהרוח ניתנה למשה ולזקנים (ראה במד' י"א 16-17,24-30). רוח הקודש נשפך וצולח, בדיוק כפי שהבטיח יואל הנביא (מעשי השליחים ב' 17-18; ראה גם מעשי השליחים ב' 33; י' 45), ובזכות מותו ותחייתו של ישוע, הרוח שוכן עכשיו בקרב עמו הקדוש של אלוהים (למשל יוח' י"ד 17; רומ' ח' 9,11; קור"א ג' 16; ו' 19; קור"ב ה' 5), בדיוק כפי שהכריזו הנביאים (ראה להלן). רוח הקודש מלמד (למשל לוקס י"ב 12; יוח' י"ד 26; ראה גם מעשי השליחים ט"ו 28) ומשמש כיועץ (יוחנן י"ד 17-16; זכור את ויקרא רבה ו א). הרוח מנחם ומעיד על כל האמת הקשורה למשיח (יוחנן ט"ו 26; השווה עם ישעיהו י"א 2), ומדריך את תלמידיו אל כל האמת (יוחנן ט"ז 13). דוד קיבל מרוח הקודש הנחיות בעניין בניית המקדש, וישוע המשיח נתן לאחר תחייתו הוראות לתלמידיו בנוגע לרוח הקודש (מעשי השליחים א' 2). האם הדברים שישוע אמר בבשורת יוחנן צריכים להמשיך ולהטריד אותנו, לאור כל הראיות שהבאתי מהתנ"ך והספרות הרבנית? ישוע הסביר לתלמידיו ש… "המנחם, רוח הקודש שהאב ישלח לכם בשמי, הוא ילמד אתכם הכל ויזכיר לכם כל מה שאני אמרתי לכם… בבוא המנחם אשר אשלח לכם מאת האב – רוח האמת היוצאת מאת האב – הוא יעיד עלי… אבל הוא, אשר הוא רוח האמת, כשיבוא ידריך אתכם אל כל האמת, כי לא ידבר מעצמו, אלא את אשר הוא שומע ידבר ואת הבאות יודיע לכם" (יוחנן י"ד 26; ט"ו 26; ט"ז 13). זכור שהתנ"ך עוזר לנו להבין שכל מה שנעשה ליהוה, נעשה גם לרוחו. הברית החדשה מרחיבה בעניין זה. שאול לוקח את הדברים שאמר ישעיהו (ס"ג 10), ומייעץ לנו לא להעציב את רוח הקודש (אפסים ד' 30). ספר תהילים וגם ישעיהו מדברים על המרית פי הרוח, וגם ישוע מזהיר אותנו שלא לגדף את הרוח (מרקוס ג' 29-28) – כלומר, שלא נייחס את מעשיו המופלאים של הרוח לכוחות שטניים כלשהם. מי שמשקר לרוח הקודש, הריהו כמי שמשקר לאלוהים (מעשי השליחים ה' 4-3), ואנשים חוטאים "בוחנים" את הרוח (מעשי השליחים ה' 9) ו"מתנגדים" לו (שם, ז' 51). מדוע הברית החדשה מזכירה את רוח הקודש יותר מהתנ"ך? משום שבוא המשיח ציין את תחילת העידן המשיחי, העידן שבו רוח הקודש פועל בצורה יחודית בקרב האנושות. בעידן הזה מתגשמת משאלתו של משה (במדבר י"א 29 – "מי יתן כל עם יהוה נביאים, כי יתן יהוה את רוחו עליהם"), עידן שבו הרוח נשפך וצולח, כפי שניבא יואל,\[81\] עידן שבו פסוקים כמו ויקרא כ"ו 12 ויחזקאל ל"ז 27 מתחילים להתגשם (ראה השנייה לקורינתים ו' 18-16).\[82\] הדברים האלה גם מסבירים מדוע ישוע לימד את תלמידיו על אישיותו של הרוח ועל פועלו, והכין אותם לעוז שהם עמדו ללבוש ממרום. עלינו לזכור שלדברי הנביאים, המשיח יתאפיין על ידי משיחה יחודית של הרוח, מה שמקבל אישור מקיף מסיפורי הבשורות (ראה ישעיהו י"א 3-1. ראה גם מ"ב 1; ס"א 3-1; מתי י"ב 28; לוקס ד' 14; מעשי השליחים י' 38; המילה "משיח" כמובן פירושה זה שנמשח, שזכה למשיחה מיוחדת). הברית החדשה מבטיחה שתלמידיו של המשיח יזכו למשיחה דומה, שרוח הקודש יאציל עליהם איכויות יחודיות ויכולות על טבעיות (ראה הראשונה לקורינתים י"ב 11-7; גלטים ה' 23-22).\[83\] פרקים ל"ו ול"ז ביחזקאל גדושים בדימויים משיחיים. אלוהים מבטיח שם לשים את רוחו בקרבנו כך שנוכל להתהלך בדרכיו ולשמור את מצוותיו. הנבואה הזאת התגשמה בזכות בואו של המשיח. רוח הקודש, שאינו רק כוח מופשט ועלום אלא תמצית ההוויה של אלוהים, שוכן עכשיו בקרבנו. זו הסיבה שמאוד "טבעי" לנו לשמור את מצוותיו של אלוהים, שכן באמצעות רוחו הוא – אלוהים – שוכן עכשיו בקרבנו. על רקע זה הברית החדשה מדברת על "ההתחברות ברוח הקודש" (השנייה לקורינתים י"ג 14). התנ"ך, הספרות הרבנית והברית החדשה – כולם מקשרים בין רוח הקודש לחדוות ה' (לדוגמה תהילים נ"א 12-11; פסיקתא רבתי יב א; רומים י"ד 17). ברומים ח' 27-1 שאול מתאר באריכות את החיים החדשים האלה ברוח. הפסוקים האלה מהווים פרשנות מלאת השראה של יחזקאל ל"ו 27-25, הבטחה שעוד תתגשם ושכל עם ישראל יהיה עד לה, וכן רבים אחרים – יהודים וגויים גם יחד – שכבר קיבלו חיים חדשים במשיח. אלוהים אמר ביד יחזקאל: "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקַי תלכו ומשפטַי תשמורו ועשיתם". החוויה המופלאה הזאת של רוח הקודש הפכה לדבר מוחשי עבור מיליוני בני אדם ברחבי העולם – בזכות ישוע המשיח. בעבר היה הטבע שלהם משועבד לחטא, לחורבן ולסיפוק אנוכי. היום הם חיים למען מטרה אחת – כדי לפאר את אלוהים. היכן שהיתה שנאה, יש היום אהבה. היכן שהכעס שפע, היום יש שלום ושלווה. היכן שהיתה תאווה, היום יש ריסון עצמי. היכן ששרר החושך, היום יש אור. זוהי השפעתו של רוח הקודש בחייהם של המאמינים! לסיכום, השאלה האמיתית איננה אם רוח הקודש הוא "הישות השלישית בשילוש" – אגב, זהו צירוף מילים שאינו קיים בשום מקום בברית החדשה. השאלה היא אם מה שהברית החדשה מלמדת אודות רוח הקודש תואם את מה שנאמר בתנ"ך, ואם יש איזה בסיס משותף לה ולחיבורים יהודים מסורתיים מאוחרים יותר. התשובה היא כן, בהחלט. רוח הקודש הוא "מישהו" ולא סתם "משהו". הוא מזוהה ישירות עם אלוהים, אם כי הוא מתואר כמשהו נפרד. על בסיס זה הסיקו התיאולוגים שרוח הקודש הוא "הישות השלישית בשילוש".\[84\] בכל מקרה, בדבר אחד אין ספק. הדברים שהברית החדשה מלמדת על אישיותו של רוח הקודש ועל פועלו אינם סותרים את מה שנאמר בתנ"ך. אפילו יהודי דתי יוכל למצוא הקבלות בין התפיסה הזאת לבין הספרות הרבנית. 73\. לדבריו של א' ספייזר, מלומד יהודי בכיר בתחום השמי, "המילה רוח משמשת קודם כל במשמעות של רוח שנושבת, בּריזָה. המשמעות השנייה שלה היא נשמת חיים, ולבסוף יש לה מובן רוחני. אבל המשמעות האחרונה היא מוחשית יותר משהיא מופשטת". E.A. Speiser, Genesis, Anchor Bible (Garden City, N.Y.: Doubleday, 1962), 5, הערה a לבראשית א' 2. 74\. בראשונה לקורינתים ב' 11 נאמר, "מי מבני אדם יודע את אשר באדם זולתי רוח האדם אשר בקרבו? כן גם את אשר באלוהים אין יודע זולתי רוח האלוהים". 75\. אלן אנטרמן מכיר בקושי שעולה משימוש זה ומציין, "יש בעיה כשמשתמשים במונח 'רוח הקודש' בהקשר של האצלה או כמילה נרדפת לאלוהים". אבל הוא מפחית בחשיבותו של שימוש כזה, "ההאצלה היא בהכרח תוצר של שימוש חופשי בדימויים, ואין פירושה שרוח הקודש הוא ישות נפרדת מאלוהים. גם אין הכוונה לכך שרוח הקודש הוא איך שהוא חלק מהאלוהות, כפי שהדבר רווח בתפיסה הנוצרית של רוח הקודש… לפעמים \[המונח\] משמש כמילה נרדפת לאלוהים, ובמקרים אחרים הוא מתייחס לכוחה של נבואה שניתנת בהשראת אלוהים". Alan Unterman, "Ru'ah Ha-kodesh", Encyclopedia Judaica, CD ROM edition (Israel: Judaica Multimedia, 1997). 14:364-67. אם הצהרות כאלה יכולות להיאמר בנוגע לכתבי הרבנים, אני תוהה אם יש מקום למסקנות דומות גם כשמדובר בברית החדשה. לפי ה' לאו, H. Loewe, Rabbinic Anthology, 7, שמתייחס לפסיקתא רבתי יב א (היכן שאלוהים מדבר אל רוח הקודש), "לא יהיה זה מדויק וגם לא חוקי להשתמש בפסוק רטורי כמו הפסוק הנ"ל, כטיעון לקיומו הנפקד של רוח הקודש" (ראה גם שם, 677, הערה 50). אבל האם באמת מדובר ב"קיום נפרד" או בהבחנה בין אלוהים במובן הכללי לבין רוח הקודש? 76\. המדרש הרבני אף מוצא כאן משחק מילים: מצריים אמרו, "פן ירבה"; רוח הקודש אמר, "כן ירבה". ראה רש"י לשמות א' 12. 77\. וויליאם ג' ברוידה, המתרגם הנכבד של ספרות רבנית קלאסית, משווה את רומים ח' 27-26 לקטע זה, וטוען שככל הנראה ברומים ח' "רוח הקודש הוא האנשה של ישראל, ומפגיע לפני אלוהים בעד ישראל".William G. Braude, The Legends of the Jews, 195, n. 2 (ותודה על ההצעה הזאת לאח קידמון הולמס, מהמנזר על שם סנט גרגורי הגדול בפורטסמות, רוד איילנד. כך במקור, המתרגמת). אף על פי שקשה להניח שרוח הקודש ברומים ח' 27-26 הוא האנשה של ישראל, אין ספק שיש הקבלות מדהימות בין הדרך שבה הברית החדשה מציגה את רוח הקודש לבין הדרך שבה עושה את זה הספרות הרבנית, כפי שאבהיר בהמשך. 78\. המילה הארמית שמשמשת כאן ל"סניגוריה" שאולה מהמילה יוונית synegoros. בברית החדשה, רוח הקודש נקרא פרקליט – תרגום של המילה היוונית parakletos. יש קשר הדוק בין שני המונחים האלה, אף על פי שהדימויים הרבניים שמשמשים כאן מרחיקים לכת מעבר לכל מה שנאמר בברית החדשה ומציגים את רוח הקודש כישות נפרדת, אישית. 79\. כפי שצוין בהערה 75 למעלה, במדרש המפורסם מהמאה השמינית והתשיעית – פסיקתא רבתי יב א – אלוהים מדבר אל רוח הקודש. 80\. אם הסמכויות הרבניות בחמש מאות השנה הראשונות לספירה ראו בהתייחסות לרוח הקודש בברית החדשה משהו מעליב, לא יהודי ולא מקראי, מדוע הם השתמשו בחיבורים שלהם בדימויים דומים? ידוע שכאשר התפתחה הדוקטרינה הנוצרית ואפולוגטים נוצריים השתמשו בטקסטים משיחיים מסוימים, הרבנים הרחיקו את עצמם בכוונה מלאה מהתפיסות והפרשנויות האלה ואפילו כתבו פולמוסים נגדם (שים לב גם לעובדה שמוזכרת למעלה, שהתפיסה החשובה של התרגומים לארמית לגבי "דבר ה' " – שכל כך דומה לתפיסה של הברית החדשה לגבי דבר אלוהים – נעדרת לגמרי מהספרות התלמודית). אם כך, מדוע דיברו הרבנים בחופשיות כה רבה על רוח הקודש, במונחים המקבילים לאלה שבהם משתמשת הברית החדשה? האם יתכן שלא היה אז כל ניגוד בין השתיים? האם יתכן שתגובת הנגד לנצרות התעוררה רק מאוחר יותר, כששני הצדדים התקבעו בגישות שלהם – שאף אחת מהן לא ממש תאמה את הכתובים? האם התגובה של הרבנים נועדה לתמוך בגישה (השגויה), שלפיה הנוצרים מאמינים שרוח הקודש הוא אחד משלושה האלים שהם עובדים? (ראה את דבריו של לאו בהערה 72 למעלה.) 81\. סעדיה גאון, בחיבורו הקלאסי "אמונות ודיעות" פרק ח, הולך בעקבות התלמוד, שרואה בנבואתו של יואל אות לעידן המשיחי: כל עם ישראל יוכל לנבא בעידן זה! סעדיה גאון אומר, "וייבנה כל הארץ עד שלא ישאר בה מקום חרב ולא שומם, כאומרו: 'והיה השרב לאגם וצימאון למבועי מים'. ואז יתגלה אור השכינה זורח על בית המקדש, עד שיהוּ כל המאורות ביחס אליו חשוכים או עמומים… עד שכל מי שאינו מכיר את דרך בית המקדש ילך לאור אותו הנוגה לפי שהוא משוך מן השמים עד הארץ, כאומרו: 'והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך'. אז תרבה הנבואה באומתנו, ואפילו בנינו ועבדינו, כאומרו: 'והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר, וניבאו בניכם ובנותיכם' וגו'… עד שאם הלך אדם לארץ משאר הארצות ויאמר: 'אני מן המאמינים (אני מישראל)', יאמרו לו: 'אמור לנו מה היה אתמול ומה יהיה מחר' בדברים שהם סתומים להם. וכאשר יאמר להם, יתאמת להם שהוא מן האומה (מעם ישראל)". "אמונות ודיעות", מאמר שמיני, 35-31. 82\. בוויקרא כ"ו 12 אלוהים מבטיח לישראל שאם יצייתו לו, "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו לי לעם". איך זה יקרה? באמצעות רוחו! ביחזקאל ל"ז 27 נאמר שבעתיד ישכון אלוהים בקרב עמו. בשלב זה הדבר מתרחש באמצעות רוחו, "בו (בישוע) כל הבניין (הכוונה לכל המאמינים) מחובר יחד וגדל להיות היכל קודש ליהוה, ובו גם אתם (כלומר יהודים וגם גויים) נבנים יחדיו להיות משכן אלוהים על ידי הרוח" (אפסים ב' 22-21). היות שעמו של אלוהים מפוזר בכל העולם ואינו מרוכז במקום אחד, הוא אינו שוכן במבנה אחד. באמצעות רוחו, כל המאמינים מחוברים ביחד ומשמשים כמקום משכנו של אלוהים. 83\. סיגל, ללא כל ראיות תומכות, פשוט מתכחש לעובדה שהנוצרים/משיחיים יכולים לחולל בכוח רוח הקודש ניסים באמונה. בהסתמך על מרקוס ט"ז 18-16 והראשונה לקורינתים י"ב 31-4, סיגל כותב, "אבל האם המשיחיים באמת יכולים לחולל ניסים כאלה? לא, כמובן שלא! …מה הסיבה לחוסר היכולת של המשיחיים להגשים את דבריו של ישוע? אין ספק שהמשיחיים אינם יכולים לחולל את הניסים האלה משום שאין כל תוקף להכרזותיו של ישוע".Sigal, The Jew and the Christian Missionary, 260-61. האם סיגל היה מאשר את תוקפן של ההכרזות של ישוע אילו הוא היה עד לניסים אמיתיים, על טבעיים, שמפארים את אלוהים ונעשים בשמו? תמצית מעודכנת של עדויות שלוקטו על ידי הארגון Assemblies of God ראה אצל Ralph W. Harris, Acts Today: Signs and Wonders of the Holy Spirit (Springfield, Mo.: Gospel Publishing House, 1995). ראה גם אצל David C. Lewis, Healing: Fiction, Fantasy or Fact? (London: Hodder & Stoughton, 1989). 84\. לדיון בתפיסה של השכינה (הנוכחות הגלויה של אלוהים) בספרות הרבנית, שלעיתים קרובות מקשרת בינה לבין רוח הקודש, ראה טיעונים 3.2-3.1. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** שלושה אלוהים --- ### [אלוהים הוא היחיד שמושיע, למה אנחנו צריכים את ישוע?](https://igod.co.il/answer-rabbi/god-is-saviour-why-jesus/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > לפי ישעיהו מ"ג:י"א, רק אלוהים יכול להושיע. אנחנו לא זקוקים למושיע אחר או נוסף, למה שנצטרך את ישוע אם יש את אלוהים? הדברים שכתובים בישעיהו מ"ג י"א (43:11) נאמרו לגבי "אלים" אחרים, והם מבהירים שהעם היהודי לא יוושע על ידי אף אל אחר או גואל כלשהו. זה מאוד ברור. כמו כן ברור שאלוהים גואל ומושיע דרך מי שהוא רוצה להושיע – בין שמדובר בגואלים בשר ודם (כמו מלכים או לוחמים), ובין שמדובר במלאכים או במשיח. התשובה לטיעון הזה ברורה מאליה. צריך רק לפתוח את הקונקורדנציה כדי להבין שהמילה "מושיע" מופיעה בתנ"ך למעלה משלושים פעם, וכמעט תמיד לגבי מישהו שאינו יהוה. לדוגמה, בשופטים ג' 9 נאמר שכאשר בני ישראל זעקו לאלוהים, הוא הקים להם מושיע (השווה עם פס' 15; י"ב 3). בישעיהו י"ט 20 אלוהים מבטיח שבבוא היום הוא ישלח למצריים מושיע שיציל אותם – ושוב, הכוונה היא למישהו אחר, לא לאלוהים. בישעיהו ל"ג 22 נאמר שיהוה הוא השופט, המחוקק והמלך שלנו. אבל אנחנו יודעים שהוא השתמש במשה כדי לתת לנו את המשפט והחוקים, שהוא הקים שופטים רבים בקרב עם ישראל ושהמלך הגדול מכולם הוא מלך המשיח. כלומר, אין כל סתירה בין הדברים. הנקודה היא פשוטה: אלוהים, המושיע היחיד, משתמש במי שהוא רוצה כדי להושיע ולהציל את עמו. גם היהדות המסורתית וגם הברית החדשה מכירות בכך שהמשיח יהיה המושיע שאלוהים יבחר בו. אם כך, האזכור של משיח בן דוד בתפילת עמידה (תפילת שמונה עשרה, המפרטת את שמונה עשרה הבקשות הבסיסיות ביהדות), מתייחס לציפייה לישועה שתבוא לעם דרך המשיח, זה שנקרא "קרן ישועה". בהערת השוליים של אחד הסידורים באנגלית (שמשקף את הגישה המסורתית ביהדות) כתוב, "תפילה זאת מלמדת שהישועה הסופית של העם היהודי תבוא רק דרך משיח בן דוד".\[85\] אכן כך! ###### 85. Scherman, ArtScroll Siddur, 108, "Davidic Reign". כמה אירוני שמתנגדי המשיחיות מתקוממים על הרעיון שהמשיח הוא אלוהי (ראה טיעונים 3.3-3.2), אבל אחר כך שבים על עקבותיהם ומתנגדים לכך שמשיח שאיננו אלוהי יושיע את עמם, שהרי אלוהים לבדו הוא המושיע! על חשיבותה של אלוהות המשיח, שבלעדיה הוא לא יוכל לכפר על חטאי העולם, ראה Wayne Grudem, Systematic Theology (Grand Rapids: Zondervan, 1994), 578. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תיאולוגיה, תשובה לרב --- ### [אלוהים סלח לתושבי נינווה בלי קורבן דם או ישוע](https://igod.co.il/answer-rabbi/god-forgave-ninveh-without-blood-or-jesus/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > ספר יונה מפריך את כל הטיעונים שלך בנוגע לקורבנות וכפרה. כשיונה קרא לתושבי נינווה לחזור בתשובה, הם נענו בחיוב ואלוהים סלח להם בלי קורבן, בלי דם, בלי הישו שלכם…? האם ידעת שהיהדות המסורתית מלמדת – בהתבסס על התורה – שהקורבנות במקדש כיפרו גם על חטאי הגויים? היה זה חלק מהקריאה של עם ישראל בתור ממלכת כוהנים, והקורבנות שהועלו במקדש הם אלה שהפכו את תשובתם של הגויים לרצויה בעיני אלוהים. כשאלוהים הוציא את בני עמנו ממצריים הוא אמר להם, "אתם ראיתם אשר עשיתי למצריים. ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" (שמות י"ט 6-4). עם ישראל נקרא לשמש כממלכת כוהנים, והקריאה הזאת כללה בין השאר הפגעה וכפרה בעד עמי הגויים ברחבי העולם (זכוֹר, היה זה חלק בלתי נפרד מתפקידו של הכוהן. לכן, בתור ממלכת כוהנים נדרש עם ישראל להפגיע ולכפר בעד העולם כולו). לפי תפיסה זאת, כשגויים חזרו בתשובה ופנו לאלוהים, אלוהים קיבל אותם על בסיס הקורבנות והתפילות שהעלו בני ישראל. זו הסיבה שיונה קרא לתושבי נינווה לחזור בתשובה מחטאיהם. העלאת קורבנות היתה התפקיד של עם ישראל בתוקף היותו ממלכת כוהנים. "מי אמר את זה?" אתה שואל. אפילו הרבנים בתלמוד. בתלמוד הבבלי, מסכת סוכה נה ב (ראה גם פסיקתא דרב כהנא, מהדורת בובר, קצג ב – קצד א) נאמר ששבעים הפרים שהועלו כקורבן מדי שנה בחג הסוכות (ראה במדבר כ"ט 34-12) היו "כנגד שבעים אומות". רש"י מפרש שהכוונה היא "לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם".\[271\] בהקשר זה – ולאור העובדה שבית המקדש חרב בידי הרומים בשנת 70 לספירה – התלמוד מתעד את דבריו של רבי יוחנן, "אוי להם לגויים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו. בזמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן?" מן הראוי לחזור על הצהרה כל כך חזקה, "בזמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר עליהן". קורבנות הדם נתפסו כמשהו שאין לו כל תחליף.\[272\] כמובן שאני יודע שאלוהים יכול לחון את אשר הוא רוצה לחון ולרחם על מי שהוא רוצה לרחם (ראה שמות ל"ג 19), אבל הוא קבע שתפילה, טקסי כפרה, חזרה בתשובה ואמונה יהיו האמצעים שדרכם בני האדם ישתפו איתו פעולה במטרה להשיג סליחה וחסד. ואז הוא בחר עם אחד, את עם ישראל, וקרא לו לכונן בית מקדש ולעבוד אותו בו, לציין את החגים והמועדים ולהעלות קורבנות בעד החטאים שלהם ובעד אלה של אומות הגויים. אבל בסופו של דבר הצביעו כל הקורבנות האלה על הקורבן שיוקרב אחת ולתמיד בעד העולם כולו – על ישוע.\[273\] לסיכום, כולנו חטאנו – יהודים וגויים כאחד, וכולנו צריכים ליישר את ההדורים בינינו לבין אלוהים. בטיעון הבא נראה שהמשיח הוא זה שפתח את הדלת ואיפשר לכל העמים להיכנס לנוכחות אלוהים כששפך את דמו למעננו והגשים במלואה את מה ששיטת הקורבנות של התורה יכלה רק להצביע עליו באופן חלקי. ###### 271. לפי מסורת יהודית עתיקה, ועל סמך מה שנקרא "תולדות העמים" בבראשית פרק י', היו בעולם שבעים אומות של גויים. ראה לדוגמה Nahum Sarna, Genesis, The JPS Torah Commentary (Philadelphia: The Jewish Publication Society, 1989), 67-70. שים לב שקורבנות הועלו במשך שבעים יום – שלושה עשר ביום הראשון, אחר כך שנים עשר, אחד עשר וכן הלאה, עד לשבעה שהועלו ביום השביעי. אחר כך, ביום השמיני, היום האחרון של חג הסוכות, הועלה רק קורבן אחד. לדברי ג'ורג' פוט מור, "לפי הסבר שמרבים לחזור עליו, העולות האלה הוקרבו בעד שבעים אומות הגויים; האחד שהוקרב ביום השמיני נועד אך ורק לעם ישראל. כשהגויים הרסו את המקדש, הם הרסו את הכפרה שניתנה להם".George Foote Moore, בחיבורו הקלאסי Judaism: In the First Centuries of the Christian Era: The Age of the Tannaim (Peabody, Mass.: Hendrickson, 1997), 2:43, n. 2. ###### 272. ראה דיון מעמיק בנושא בטיעון 3.10. ###### 273. באמצעות קורבן זה אלוהים יכול בו זמנית להפגין את צדקתו (כשהוא תובע את העונש הראוי על מותו של המשיח בעד אותם חטאים) וכן את היותו זה שמצדיק את מי שמאמין בישוע (כשהוא רואה כצדיק כל מי ששם במשיח את מבטחו); ראה רומים ג' 31-19 (התבססתי כאן על סוף פס' 26). בשל צדקתו אלוהים תובע שישולם מחיר עבור חטאינו, אבל בשל חסדו הוא שלח את המשיח, כדי שישלם את המחיר הזה למעננו – בחייו! לכן משיח אלוהים מתגלה גם כצדיק וגם כרב חסד. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [אדם לא יכול להפוך להיות אלוהים](https://igod.co.il/answer-rabbi/human-cant-become-god/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אתם מאמינים שישוע הוא אלוהים? אדם לא יכול להפוך לאלוהים או אלוהים לאדם. זאת עבודת אלילים! ראשית, אין ספק שהאמונה כי אדם כלשהו הפך פתאום לאלוהים, היא עבודת אלילים. אבל לצערי ישנם לא מעט רבנים שלא מבינים את האמונה המשיחית (לא ממש טרחו לקרוא את הברית החדשה) וממהרים להפיץ שקרים כאלו ואחרים עלינו. אנחנו בהחלט לא מאמינים שאדם כלשהו הפך להיות אלוהים. אנחנו כן מאמינים שבן האלוהים, שהיה קיים מלפני היווסד תבל ושדרכו נברא העולם, יצא מלפני אביו, לבש בשר והתגלה לנו כישוע המשיח. הוא חי עלי אדמות, מת וקם לתחייה מן המתים, ושב אל אביו, ועכשיו הוא יושב בשמים לימין אלוהים. אנחנו מבינים שישוע, בן האלוהים, הוא צלם אלוהים, זה שהמלוֹא של אלוהים שוכן בו, זה שדרכו הוא התגלה לאנושות. היות שהבן יצא מלפני אביו והיות שהוא שותף לטבעו האלוהי, אפשר לומר שישוע הוא אלוהים (או אלוהי או שמיימי), אבל אנחנו זוכרים תמיד את העדות המופלאה של כתבי הברית החדשה, שלפיהם ישוע הוא בן האלוהים. אני יכול להוכיח לך מהכתובים שאין כל עבודת אלילים באמונה שלנו. אלוהים תמיד התגלה לעמו, והוא עשה את זה לצמיתות ובדרך שלמה יותר דרך בנו ישוע. שאלת אלוהותו של ישוע – האם הוא בן אלוהים או לא – היא אחד הנושאים החשובים ביותר שעשויים לעלות לדיון במהלך שיחה של יהודי מסורתי עם תלמיד של ישוע. זו הנקודה שבה הרגשות גואים, ובדרך כלל הדיון נקלע למבוי סתום. ההתנגדות לנקודה הזו היא לפעמים סתם גסת רוח. למשל, "האלוהים שלכם לבש חיתולים. האלוהים שלנו יושב על כס המלכות בשמים". במקרים אחרים נשמעים טיעונים מתוחכמים יותר, כמו, "אתם אומרים שישוע הוא אלוהים, אבל התנ"ך אומר: 'לא איש אֵל' (במדבר כ"ג 19). אלוהים איננו אדם, וכך יוצא שהאמונה שלכם סותרת את הכתובים". יש גם תקדים רבני לוויכוח הזה, ולפיו הכוונה בבמדבר כ"ג 19 היא ש"בלעם חזה שאיש מסוים יַטעה את בני האדם ויטען שהוא אלוהים".\[28\] איך נוכל לענות לטיעונים האלה בדרך הגיונית וכנה? יהיה זה רק הוגן לומר שאני בהחלט מבין איך האמונה שלנו עלולה להיראות למישהו מבחוץ. אנשים מבחוץ עלולים לחשוב שהישוע של המשיחיים אינו שונה מכל גורו אחר, מכל אדם קדוש או מכל קיצוני דתי שטוען שהוא אלוהים. במארס 1996 הייתי אמור להגיע לעיר אַנַנטַפּוּר שבחבל אַנדרה פּרַאדֶש בהודו. העיר התפרסמה בגלל סגידתה לסאטיה סַאי בַּאבָּא, אלוהים-אדם. עוד לפני הנסיעה, בדצמבר 1995, קראתי בעניין רב דו"ח שכתב פול מרפי ל-Religion News Service ("שירות חדשות הדת"): "חסידיו של סאי באבא רואים במנהיג ההינדי, שנולד ב-1926, גלגול של הסאי באבא משירדי, והתגלות אנושית של האלים ההינדיים שיווא ושאקטי. לדברי מייקל גולדשטיין, שעמד בראש המשלחת האמריקנית \[שביקרה במשרדים הראשיים של סאי באבא בפּוּטאפארטי בהודו בנובמבר 1995\], "החסד הטהור, המרשים, העמוק שחוֹוה כל מי שעומד בנוכחותו הוא עדות לאהבתו שיודעת הכל". כשאני קורא דיווח מעין זה אני אומר, "מגוחך. סתם אדם שחי בהודו – הוא לא יכול להיות אלוהים". וכשאני מבין שיהודי (מייקל גולדשטיין) הוא זה שעמד בראש המשלחת שיצאה לסגוד לסאי באבא, אני מתמלא צער עמוק. "איך יכול יהודי להאמין בדברים כאלה?" "בדיוק כך!" ודאי תאמר. "כך גם אני מרגיש כשאני שומע שאתם עובדים את ישוע. הדברים האלה צריכים להישאר מחוץ לתחום עבורנו". בסדר, בוא נבדוק את העניין ונראה מה יש לכתובים לומר על כך. אם יסתבר שהאמונה שלנו בישוע היא בדיוק כמו האמונה בסאי באבא – הרי שאתה צודק ואנחנו לגמרי טועים. אבל האם האמונה שלנו מבוססת על הכתובים, ואם היא עונה על שאלות רבות שעד כה נותרו בלי מענה ומשלימה פערים שקיימים בכתבי הרבנים, יהיה עליך לחשוב על כל העניין מחדש. אם כך, אסביר במה בדיוק אנחנו מאמינים. אפתח בציטוט של פתגם יהודי מוכר, "את האלוהים לא ראה איש מעולם". אתה יודע מי כתב את המילים האלה? לא אחר מאשר יוחנן, הדייג היהודי שהיה לאחד מתלמידיו הנאמנים ביותר של ישוע, ולמען האמת גם אחד המורים היהודים הרוחניים ביותר שהעולם ראה מעודו. בבשורה החשובה שהוא כתב ושנקראת על שמו, הוא כלל כמה הצהרות משמעותיות ביותר. לפני שיוחנן הסביר ש"את האלוהים לא ראה איש מעולם", הוא כתב, "בראשית היה הדָבר, והדָבר היה עם האלוהים והדָבר היה אלוהים. הוא היה בראשית עם האלוהים" (יוחנן א' 2-1). יהיה "הדבר" הזה מי שיהיה, היה לו קשר יחודי עם אלוהים. יוחנן אומר פעמיים שהדבר היה בראשית עם האלוהים, ויחד עם זאת הוא אומר שהדבר היה אלוהים. יוחנן ממשיך ומסביר, "הכל נהיה על ידיו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה" (פס' 3). ה"דבר" שהיה קיים מבראשית לא עשה את הכל לבדו, אבל הכל נהיה באמצעותו, על ידיו. הדברים האלה מזכירים אתה מה שציטטתי בטיעון הקודם מדברי שאול, "הרי לנו יש אלוהים אחד, האב אשר הכל ממנו ואנחנו למענו; ואדון אחד, ישוע המשיח, אשר הכל דרכו ודרכו אנחנו מתקיימים" (הראשונה לקורינתים ח' 6. ראה גם עברים א' 2). אם כך, כל הדברים מקורם באלוהים. ועכשיו חזור לסיפור הבריאה בבראשית א'. מה נאמר שם? איך ברא אלוהים את העולם? הוא ברא הכל בדברו. שוב ושוב נאמר, "ויאמר אלוהים…" לדוגמה, "ויאמר אלוהים: 'יהי אור', ויהי אור" (בראשית א' 3). "ויאמר אלוהים: 'יִקָוו המים שמתחת השמים למקום אחד, ותיראה היבשה', ויהי כן" (פס' 9). בתהילים ל"ג 6 נאמר, "בדבר ה' שמים נבראו וברוח פיו כל צבאם". אם כך, אלוהים ברא הכל על ידי דברו. בבראשית א' הדגש הוא על האלוהים שאומר את דברו. ביוחנן א' הדגש הוא על הדבר עצמו – ישות אלוהית, שנמצאת עם אלוהים והיא גם אלוהים. מה זה אומר? אשאל שאלה שהתשובה עליה מובנת מאליה: מדוע אלוהים דיבר בשעת הבריאה? מדוע הוא לא "עשה את זה" בלי להשמיע קול? למי הוא דיבר? האם הוא השתמש בשפה מסוימת כשעשה את זה? אין ספק שלמילים שהוא אמר היה כוח יצירתי, ושלמצוותו היתה יכולת ביצוע מוחשית. אלוהים דיבר, ויהי. דברו היה המשך ישיר לטבע שלו, צורת הביטוי של הרצון שלו – יעיל, מלא חיים ועוצמה. לא היה זה רק אוסף של אותיות, הברות וצלילים. לדבר אלוהים יש עוצמה מלאת כוח וחיוּת! ועכשיו עיין בפסוקים מהתנ"ך, שמובאים כאן בלי עיוות או ניתוק מההקשר. כל אחד מהם מדבר על דבר אלוהים שנשלח לבצע משימה מסוימת. "ויזעקו \[בני ישראל\] אל ה' בצר להם, ממצוקותיהם יושיעם. ישלח דברו וירפאם, וימַלֵט משחיתוֹתָם״ (תהילים ק"ז 20-19). "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ושָמה לא ישוב כי אם הִרווה את הארץ והולידָהּ והצמיחָהּ, ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, כן יהיה דברִי אשר יצא מפי: לא ישוב אלַי רֵיקם, כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו״ (ישעיהו נ"ה 11-10). "השולח אִמרתו ארץ; עד מהרה ירוץ דְבָרוֹ. הנותן שלג כַּצֶמר כּפוֹר כאפר יפזר. משליך קרחו כְּפִיתים. לפני קַרָתוֹ מי יעמוד? ישלח דברו ויַמסֵם; ישֵב רוחו, יִזלו מים״ (תהילים קמ"ז 18-15). מה המשמעות של כל ההצהרות האלה? הן מסבירות איך אלוהים, שהוא רוח ובלתי נראה, מוציא לפועל את רצונו עלי אדמות – באמצעות דברו. זו הדרך שבה הוא מְתקשר איתנו ומתגלה לנו. מצד אחד הוא עשה את זה דרך כתבי הקודש – דברו הכתוב. דרך דברו אנחנו לומדים להכיר את רצונו, את טבעו ואת אופיו (מזמור קי"ט מכיל שפע של פסוקים בעניין זה). באמצעות הכתובים אנחנו לומדים להכיר את אלוהים. דברו ראוי להלל ושבח, "באלוהים אהלל דברו, באלוהים בטחתי; לא אירא מה יעשה בשר לי" (תהילים נ"ו 5). אבל זה לא הכל. המילה "דבר" לא משמשת רק ביחס לדבר אלוהים. היא משמשת גם כדי לציין דבר מה, משהו, עניין. הדברים שהאדם אומר מעידים על כוונות, על מציאות מסוימת. מן הראוי להביא כאן השוואה מעניינת שערך חוקר התנ"ך ג' א' פ' נייט: "בסיפור קומיקס, הדברים שאומרות הדמויות השונות מופיעים בתוך בועה, שמתחברת בשני קווים חדים לפיו של הדובר. הדברים שכל דמות אומרת יוצרים מראה ענייני ומוצק כשהם ממוסגרים בתוך רצועת הקומיקס. התחושה היא שהדברים אכן יצאו מפיו של הדובר, שהמילים אכן יצאו מפיו כצלילים, התגבשו והפכו לעננים קטנים ומוחשיים; שאת הנעשה אין להשיב. אי אפשר לדחוס את המילים בחזרה לפיו של הדובר – הן התגבשו ולבשו צורה משל עצמן. אפשר רק להתמודד איתן – לטוב או לרע. כך זה גם עם התנ"ך. ברגע שמילה מסוימת יצאה מליבו של אדם או של אלוהים ונאמרה בקול, היא הופכת לדבר בפני עצמו״ (ראה למשל בראשית כ"ז).\[29\] הרבנים לקחו את העניין הזה צעד אחד נוסף. היות שאלוהים נחשב מאז ומתמיד ל"בלתי נגיש", היה צורך לספק חוליה מקשרת כלשהי בינו לבין יצירי כפיו. אחת החוליות החשובות בחשיבה הרבנית היתה "הדָבר", שנקרא "מימרא" בארמית (מהשורש אמ"ר, שמשמש לכל אורך סיפור הבריאה בבראשית א' – אלוהים אמר, ועולם החומר לבש צורה ונברא). עניין המימרא מופיע מאות פעמים בתרגומים לארמית – בתרגומים ובשכתובים של התנ"ך שהוקראו בבתי הכנסת לפני שישוע בא לעולם הזה, בתקופה שבה הוא התהלך עלי אדמות וגם אחרי שנצלב. התרגומים נוצרו משום שבמקומות מסוימים, רוב היהודים לא הבינו עברית. הם חיו וגדלו בסביבה דוברת ארמית, ונזקקו לתרגומים לארמית כדי שיוכלו להבין את קטעי התורה שהוקראו בציבור. ניקח לדוגמה את בראשית ג' 8. רוב האנשים שהקשיבו לקריאה בציבור של התורה לא היו מבינים את הנוסח העברי של הפסוק, האומר, "וישמעו את קול ה' אלוהים מתהלך בגן". כמה משמעותי הוא ההבדל שיוצרת מילה אחת קצרה! במקרה זה המילה היא "קול". אילו הפסוק המתורגם לארמית היה אומר שה' מתהלך בגן, זה היה נשמע מוכר מדי, ברור מדי. לכן התרגום הכניס כאן שינוי קל: לא ה' הוא זה שהתהלך בגן, אלא המימרא שלו! המימרא לא היה משהו דומם; זה משהו שמתהלך, משהו שיש לו אישיות.\[30\] ועכשיו עיין בטבלה שלהלן. לצד המקור העברי מובא תרגום לארמית. זכור שהתרגומים לארמית נחשבו לרשמיים, ושימשו בבתי הכנסת. היתה להם משמעות רבה בחיי הדת של העם. הנה כמה דוגמאות: | מראה מקום | הטקסט בעברית | הטקסט בארמית | תרגום מילולי של הארמית לעברית | |---|---|---|---| | בראשית ו' 7-6 | ויינחם ה' כי עשה את האדם בארץ | וְתָב יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ אֲרֵי עֲבַד יָת אֲנָשָׁא בְּאַרְעָא. | ויינחם אלוהים בדברו כי עשה את האדם בארץ. | | בראשית ט' 12 | ויאמר אלוהים, "זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם". | וַאֲמַר יְיָ, "דָּא אָת קְיָם דַּאֲנָא יָהֵיב בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן". | ויאמר אלוהים, "זאת אות הברית אשר אני נותן בין דברי וביניכם". | | בראשית ט"ו 6 | והאמין \[אברהם\] בה'. | וְהֵימִין \[אברהם\] בְּמֵימְרָא דַּייָ. | והאמין \[אברהם\] בדבר ה'. | | בראשית כ' 3 | ויבוא אלוהים אל אבימלך. | וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְוָת אֲבִימֶלֶךְ. | ויבוא דבר אלוהים אל אבימלך. | | בראשית ל"א 49 | יצף ה' ביני ובינך. | יִיסַךְ מֵימְרָא דַּייָ בֵּינָא וּבֵינָךְ. | יצף דבר ה' ביני ובינך. | | שמות י"ד 31 | ויאמינו בה'. | וְהֵימִינוּ בְּמֵימְרָא דַּייָ. | ויאמינו בדבר ה'. | | שמות כ' 1 | וידבר אלוהים את כל הדברים האלה. | וּמַלֵּיל יְיָ יָת כָּל פִּתְגָמַיָּא הָאִלֵּין לְמֵימַר. | וידבר ה' את כל הדברים האלה לדברו. | | שמות כ"ה 22 | ונועדתי לך שם. | וַאֲזָמֵין מֵימְרִי לָךְ תַּמָּן. | והעדתי לך את דברי שם.\[31\] | | ויקרא כ"ו 9 | ופניתי אליכם. | וְאֶתְפְּנֵי בְּמֵימְרִי. | ופניתי בדברי. | | במדבר י' 35 | קומה ה'! | אֵתגְלֵי כְּדוֹן מֵימְרָא דַּייָ. | קומה דְבר ה'! | | במדבר י' 36 | שובה ה'! | תּוּב כְּדוֹן מֵימְרָא דַּייָ. | שוב דבר ה'! | | במדבר י"א 23 | היד ה' תקצר? | הֲ מֵימְרָא דַּייָ מִתְעַכַּב? | האם דבר ה' יקצר? | | במדבר י"ד 35 | אני ה' דיברתי. | אֲנָא יְיָ גְּזַרִית בְּמֵימְרִי. | אני ה' הכרזתי בדברי. | | דברים א' 26 | ותמרו את פי ה' אלוהיכם | וְסָרֵיבְתּוּן עַל מֵימְרָא דַּייָ אֱלָהֲכוֹן. | ותמרו את דבר ה' אלוהיכם. | | דברים א' 30 | ה' אלוהיכם ההולך לפניכם – הוא ילחם לכם. | יְיָ אֱלָהֲכוֹן דִּמְדַבַּר קֳדָמֵיכוֹן, מֵימְרֵיהּ יְגִיחַ לְכוֹן. | ה' אלוהיכם המדריך לפניכם – דברו ילחם לכם. | | דברים י"ח 19 | אנוכי אדרוש מעימו. | מֵימְרִי יִתְבַּע מִנֵּיהּ. | דברי ידרוש מעימו. | | יהושע א' 5 | כאשר הייתי עם משה אהיה עימך | חייך כמא דהוא מימרי בסעדיה דמשה כן אהוי עמך. | כאשר דברי תמך במשה – דברי יתמוך בך. | | שופטים י"א 10 | ה' יהיה שומע בינותינו | מֵימרָא דַיְיָ יְהֵי סָהִיד בֵּינָנָא. | דבר ה' יהיה שומע בינותינו. | | ישעיהו מ"ה 17 | ישראל נושע בה' | ישראל תיוושע במימרא דה'. | ישראל יוושע בדבר ה'. | ואם לא די בדוגמאות האלה (שכן יש עוד רבות אחרות), עיין בבראשית כ"ח 21-20 – הנדר שנדר יעקב. בעברית נאמר, "אם יהיה אלוהים עימדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוהים". תרגום אונקלוס אומר, "אם יהי מימרא דה' עימדי… ויהי מימרא דה' לי לאלוהא". לפי התרגום לארמית, דבר אלוהים הוא שיהיה אלוהיו של יעקב! ואת הנוסח הזה הקריאו בבתי הכנסת במשך עשרות, אם לא במשך מאות בשנים. שבוע אחר שבוע שמע העם על המימרא הזאת, שמתהלכת, מדברת, בוראת, מושיעה וגואלת – המימרא, דבר אלוהים שהיה אלוהיו של יעקב. ריסטו סנטלה, המלומד המשיחי מפינלנד, שמתמצא היטב בשפה העברית ובכתבי הרבנים, מסכם את הראיות שעולות מן התרגום, "המימרא יהיה 'לאלוהא', אברהם נצדק על ידי המימרא, התורה ניתנה על ידי מימרא, משה התפלל למימרא, ישראל יוושע על ידי המימרא, זרע ישראל יצדקו על ידי מימרא, ואפילו העולם נברא דרכו".\[32\] לפי תרגום נאופיטי, שמייצג מסורות חשובות ומוקדמות, האדם נברא בצלם המימרא של ה'! עיין גם בתרגום יונתן בן עוזיאל – תרגום שהודפס בכל כתבי הקודש הרבניים ("מקראות גדולות"). בדברים ד' 7 נאמר, "כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו כה' אלוהינו בכל קוראנו אליו?" אבל בתרגום יונתן נאמר שהמימרא של ה' יושב על כורסה רמה (כס גבוה), ושומע את תפילותינו בכל פעם שאנחנו מביאים אותן בפניו. זוהי רק סקירה חלקית של המושג "דבר" או "מימרא" כפי שהוא עולה מן התרגומים לארמית. נחזור עכשיו לאמיתות העמוקות שפותחות את בשורת יוחנן בברית החדשה, "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, והדבר היה אלוהים. הוא היה בראשית עם האלוהים. הכל נהיה על ידיו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה. בו היו חיים והחיים היו האור לבני האדם" (יוחנן א' 4-1). זה נשמע כל כך יהודי! (נסה לקרוא את הפסוקים האלה שוב, והפעם החלף את המילה "הדבר" וכל התייחסות אליו, במילה "מימרא". המסר הולך ומתבהר). יוחנן, שהיה יהודי גלילי, הכיר היטב את המושג הארמי מימרא. אבל היות שכתב את הבשורה שלו ביוונית, הוא השתמש במונח היווני לוגוס. מעניין שפילון האלכסנדרוני, הפילוסוף היהודי הדגול ביותר באותה תקופה ובן דורו של ישוע, הִרבה לדבר על הלוגוס. "למרות שבמובן מסוים זהו היבט של האלוהות, הלוגוס מופיע לפעמים כישות נבדלת, כלומר פלג אישי למחצה של אלוהים. פילון השתמש במונח הזה כדי לגשר על הפער בין האלוהים הנשגב של היהדות לבין העיקרון השמיימי שבני אדם חווים. התפיסה הזאת של הלוגוס כגורם מתווך בין אלוהים לבין עולם החומר יכלה ליישר קו עם פסוקים המדברים על "דבר ה' ", שבאמצעותו נבראו השמים (תהילים ל"ג 6) ועם המונח "מימרא" (בארמית "דבר", "מילה") בספרות התרגומים (במיוחד כפי שהוא מופיע בתרגום אונקלוס).\[33\] פילון אומנם הזכיר את הלוגוס למעלה מאלף וארבע מאות פעם בכתביו, אבל רק דוגמאות מעטות הן חשובות. הנה מה שאמר על כך חוקר הברית החדשה לארי הוּרטַאדוֹ: "פילון קורא ללוגוס "האלוהים השני" (ton deuteron theon) ומצהיר שה"אלוהים" שבצלמו נברא אדם בבראשית א' 27 הוא בעצם הלוגוס, שמזכיר את המרכיב ההגיוני של הנפש. בלתי אפשרי (כך טוען פילון) לחשוב שיש משהו ארצי או חומרי שהוא צלם ישיר של אלוהים עצמו… \[ו\]פילון גם מכנה את הלוגוס בשם "מתווך" (mesites).\[34\] פילון מדבר גם על הלוגוס כעל ה"בכור" (protogonon), "שר המלאכים", "שֵם ה' " ו"המושל והמכוון של הכל". הוא מצהיר ש"דבר אלוהים" (theios logos) הוא כוחו ה"עיקרי" של אלוהים.\[35\] ההתגלות יוצאת הדופן של יוחנן היא שהדבר (המימרא בארמית, לוגוס ביוונית) לבש בשר ובא לשכון בינינו.\[36\] "הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו; ואנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת" (יוחנן א' 14). ישוע בא לעולם הזה כדי לקרב אלינו את אלוהים! הלוגוס הפך לבשר ודם. התיאור שפילון נותן ללוגוס הוא פילוסופי. הוא מדבר על תכונות אלוהיות במונחים מאוד אנושיים.\[37\] יוחנן, לעומת זאת, השתמש במונחים אמיתיים. אלוהים התגלה לנו באמצעות ישוע, דבר אלוהים החי. המימרא/לוגוס, המשכו של אלוהים עצמו – במובן מסוים אלוהים ובמובן אחר משהו שנמצא איתו – ירד ובא לעולם הזה לשכון בתוכנו. אילו כתב יוחנן, "אלוהים הפך לאדם", היה נוצר בקורא רושם שגוי, והוא היה עלול לחשוב שה' לא ממלא עוד את היקום או יושב בשמים. שהוא עזב את כיסאו כדי לשכון בקרב בני האדם. אבל יוחנן אינו אומר את זה. הוא אומר שהיה זה דבר אלוהים שהפך לבשר ודם, ושדרכו אנחנו יכולים להכיר את אלוהים באופן אישי. יתכן שתאמר, "מאוד קשה להבין את זה". אולי, אבל באותה מידה לא קל להבין את מה שהרבנים חושבים על מימרא, שכינה וספירות. מה שחשוב זה שאי אפשר להכניס את אלוהים לתוך קופסה. בזה אין כל ספק. טענות כמו "האלוהים שלכם לבש חיתולים" הן חסרות כל טעם, בדיוק כפי שהן נשמעות, וממילא מחטיאות את העיקר. אם כך, נחזור ליוחנן פרק א'. הדברים ילכו ויתבהרו בהמשך. דיברתי על האמירה החשובה של יוחנן בפרק א' פס' 14, "הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו". הפועל היווני שתורגם ל"שכן" פירושו גר באוהל. כדי להבין את הדימוי אפשר לומר שאלוהים נטה אוהל בקִרבנו, התיישב בקרבנו באורח זמני, באמצעות ישוע המשיח. הבה נבדוק את העניין הזה לעומק. כששלמה הקדיש לאלוהים את בית המקדש, הוא אמר, "ה' אמר לשכון בערפל, ואני בניתי בית זבול לך, ומכון לשבתך עולמים" (דברי הימים ב' ו' 2-1). שלמה הקים מבנה מרהיב כדי שאלוהים יוכל לשכון בו. היה זה משכנו הארצי של אלוהים. כמובן ששלמה הבין את המגבלות שיש למבנה כזה, ולכן הוסיף, "כי האומנם ישב אלוהים את האדם על הארץ? הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה אשר בניתי!" (פס' 18). אבל שלמה ידע מה הבטיח אלוהים לעמו ישראל ביד משה, " ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה 8). האלוהים שהשמים לא יכלו להכיל ישכון בקרב בני האדם במשכן או במקדש. הכיצד? הוא יטה את אוהלו בקרבם (זכור שהמשכן בעצם היה אוהל לכל דבר). הרעיון הזה מוצג בבהירות בתרגום השבעים לדברי הימים ב' ו' 2-1. שם מתורגמת המילה "לשכון" בשני המקרים לפועל היווני שפירושו "לנטות אוהל" – בדיוק אותה מילה שבה השתמש יוחנן בפרק א' פס' 14! אם כך, בדיוק כפי שאלוהים "נטה את אוהלו" בקרב עם ישראל בתקופת המשכן והמקדש – ויחד עם זאת המשיך ונשאר אלוהים בשמים ומילא את היקום כולו בנוכחותו – כך הוא גם נוטה את אוהלו בקרבנו באמצעות בנו – ובו זמנית נשאר אלוהים בשמים וממלא את כל הארץ בכבודו. או כפי שתיאר את זה חוקר קתולי מוסים:ישוע הוא התחליף למשכן מימי קדם.\[38\] זוהי התשובה הניצחת לשאלה שעולה מהתלמוד, מכתביהם של פילוסופים יהודים ומהספרות המיסטית של ימי הביניים: איך יתכן שאֵל שדי שוכן בקרבנו? הוא בא אלינו באמצעות דברו, ישוע בן האלוהים. במובן מסוים אלוהים היה במקדש, ובמובן מאוד מציאותי אלוהים היה בבנו. כבוד ה' מילא את שניהם ובא לידי ביטוי דרך שניהם. התורה מספרת שכאשר משה סיים לבנות את המשכן, "ויכס הענן את אוהל מועד, וכבוד ה' מילא את המשכן, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן. וכבוד ה' מילא את המשכן" (שמות מ' 35-34). בתנ"ך מסופר, "וככלות שלמה להתפלל, והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים, וכבוד ה' מילא את הבית. ולא יכלו הכוהנים לבוא אל בית ה' כי מלא כבוד ה' את בית ה' " (דברי הימים ב' ז' 2-1). ויוחנן מספר שכאשר ישוע המשיח התהלך עלי אדמות, "אנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת" (יוחנן א' 14). ישוע ריפא חולים, הקים מתים לתחייה, חמל על החלשים ועל חסרי האונים, שיחרר אסורים לחופשי, ניחם את האומללים, הסיר את עוּלם של המדוכאים, הפגין את אהבתו של אלוהים והכריז את האמת שלו – ותוך כדי כך נתן ביטוי לכבוד ה'. גם שאול השליח כתב על כך, "האלוהים, האומר 'יופע אור מחושך', הוא הֵגִיהַ אור בליבנו להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח" (השנייה לקורינתים ד' 6). כשאנחנו רואים את "פניו" של המשיח, אנחנו בעצם רואים את כבוד ה'. לפני שאתן דוגמאות נוספות מהתנ"ך ומהספרות הרבנית, נשמע מה עוד יש לברית החדשה לומר על ישוע המשיח: "האלוהים, אשר דיבר מקדם פעמים רבות ובדרכים רבות אל האבות ביד הנביאים, ודיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד הבן אשר שם ליורש כל ובידו גם עשה שמים וארץ; הוא זוהר כבודו וצֵלם עַצמוּתוֹ, ונושא כל בדברו רב הגבורה, ולאחר שעשה טיהור חטאים יָשב לימין הגדולה במרומים״ (עברים א' 3-1). "והוא צלם של האלוהים הבלתי נראה, בכור כל בריאה; כי בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ, מה שנראה ומה שבלתי נראה, גם כיסאות ורשויות וגם ממשלות ושלטונות. הכל נברא באמצעותו ולמענו, והוא קודם לכל והכל קיים בו. הוא הראש של הגוף, כלומר, של הקהילה. הוא הראשית, בכור מבין המתים, למען יהיה ראשון בכל, כי כן היה רצון לשכן בו את כל המלוא… הן במשיח, בגופו, שוכן כל מלוא האלוהות״ (קולוסים א' 19-15; ב' 9). אין בקטעים האלה אפילו מילה אחת שמרמזת על עבודת אלילים. אפילו הרעיון שכל מלוא האלוהות שוכן בגופו של המשיח אינו מהווה בעיה, בתנאי שמבינים אותה כהלכה.\[39\] בדיוק כפי שכבוד אלוהים מילא את המשכן ואת המקדש בלי שאלוהים יתרוקן, יִדלדל או יאבד מכבודו, כך מילא כבודו את בנו, בלי שהדבר ירוקן, ידלדל או יפחית מכבודו. בישעיהו ו' 3 נאמר שהארץ מלאה בכבוד ה', ובברית החדשה נאמר שהקהילה – גוף המאמינים הכלל עולמי בישוע – היא "מלואו של הממלא את הכל בכול" (אפסים א' 23). האם הפסוקים האלה מפחיתים מכבודו של אלוהים? מלואו של האב ממלא את הבן ישוע, שהוא "זוהר כבודו וצלם עצמותו" (עברים א' 3), וכשאנחנו רואים את ישוע, אנחנו רואים את אלוהים. הבן משקף את צלם דמותו של האב. וכך הופכים דבריו של ישוע לבהירים וברורים, "את האלוהים לא ראה איש מעולם; הבן היחיד, הנמצא בחיק האב, הוא אשר הודיעוֹ" (יוחנן א' 18). או, כפי ששיכתב את הפסוק חוקר הברית החדשה ג' ר' ביזלי-מורי, "את אלוהים לא ראה איש מעולם; הבן היחיד, שבטבעו הוא אלוהים, שתמיד קרוב ללב האב, מספק לנו ידע אודותיו".\[40\] זמן קצר לפני מותו שוחח ישוע עם תלמידיו ואמר: ""אילו הכרתם אותי, גם את אבי הייתם מכירים. מעתה אתם מכירים אותו אף ראיתם אותו!" אמר לו פיליפוס, "אדוני, הַראה לנו את האב ודי לנו". אמר לו ישוע, "ימים רבים כל כך אני עימכם ואינך מכיר אותי, פיליפוס? הרואה אותי ראה את האב, ומדוע אתה אומר: 'הַראה לנו את האב'? האינך מאמין שאני באב והאב בי? הדברים שאני אומר לכם אינני אומר אותם מעצמי; האב השוכן בי, הוא עושה את מעשיו. הַאמינו לי שאני באב והאב בי. ואם לא, הַאמינו בגלל המעשים עצמם" (יוחנן י"ד 11-7). מי שראה את הבן, ראה את האב. האם אתה מבין את זה? נחזור לרגע למסורת היהודית. אילו תשובות נתנו הרבנים לשאלה: איך יתכן שאדם יראה את אלוהים ויישאר בחיים? בשמות ל"ג 20 מסופר שאלוהים אמר למשה, "לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי". אבל בשמות כ"ד 11-9, כעשרה פרקים מוקדם יותר, מסופר, "ויעל משה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. ויחזו את האלוהים, ויאכלו וישתו". איך אפשר ליישב את שני הסיפורים האלה? בפירוש שנתן אברהם אבן עזרא לקטע משמות כ"ד הוא טען שמשה ואהרון, נדב ואביהוא ראו את אלוהים בחזון. אבל אם זה נכון, מדוע אלוהים אמר להם בפס' 1 לעלות לה' ולהשתחוות לו מרחוק בזמן שמשה יתקרב אליו? ומדוע נאמר שם שאלוהים לא שלח את ידו אליהם, כפי שהיה עליו לעשות? אין ספק שלא היה זה רק חזון. גם תרגום אונקלוס לארמית התקשה לתרגם פסוקים אלה כפשוטם,\[41\] ולכן נכתב שם, "וחזו ית יקר אלוהא דישראל", כלומר – הם ראו את היקר והכבוד של אלוהי ישראל.\[42\] אבל במקור נאמר שהם ראו את אלוהי ישראל, שהם חזו בו. איך פותרים את הקושי הזה? נמשיך לבדוק את הכתוב עצמו. הוא מספק לנו ראיות נוספות שמן הראוי להביא בחשבון. לפי סיפור שמופיע בתלמוד (בבלי, סנהדרין לח ב), אדם שמזוהה כמין – כך מכנה התלמוד את תלמידי ישוע – שוחח עם רב מסוים על שמות כ"ד 1, הפסוק שפותח את הקטע שלפנינו, ובו אלוהים אומר למשה, "עלה אל יהוה", ולא "עלה אלי". האם יש כאן רמז לכך שמדובר ביותר מישות אלוהית אחת? (הרי זה כאילו אמרתי לך בזמן שאנחנו משוחחים, "כדאי שתרים טלפון למייק בראון", במקום "כדאי שתתקשר אלי"). הרב היה יכול לענות בפשטות ששימוש כזה אינו יוצא דופן בתנ"ך. אבל היות שידע שהוא צריך לגעת בנקודה שאינה תיאולוגית גרידא, שכן על הפרק עמד משהו עמוק יותר, ענה הרב שאלוהים לא דיבר בפסוק הזה על עצמו אלא על מטטרון – המלאך החשוב ביותר בספרות הרבנית, "ששמו כשם רבו". במילים אחרות, כשאלוהים אמר למשה, "עלה אל יהוה", הוא לא התכוון שמשה יעלה אליו אלא שיעלה אל מטטרון ששמו הוא יהוה. אם כך, לפי הפירוש שמספק התלמוד במקרה זה, שמו של מטטרון הוא יהוה! עד לאן ירחיק לכת מי שמנסה להתחמק מהברור מאליו?\[43\] כאשר אלוהים אמר, "עלה אל יהוה", הוא התכוון בדיוק לכך. הוא הזמין את משה לבוא אל נוכחותו – ולא אל נוכחותו של מלאך כלשהו. "שיהיה", תאמר, "אבל מה לגבי שמות פרק ג'? האם לא משתמע ממנו שמי שרואה את מלאך ה' רואה את אלוהים?" אתה מאוד קרוב לאמת! אבל בוא נראה קודם מה נאמר שם: "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, כוהן מדיין. וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוהים חורבה. וירא מלאך יהוה אליו בליבת אש מתוך הסנה, וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוּכּל. ויאמר משה, "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה?" וירא יהוה כי סר לראות, ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר, "משה, משה!" ויאמר, "הנני!" ויאמר, "אל תקרב הלום. שַל נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". ויאמר, "אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב". ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט אל האלוהים״ (שמות ג' 6-1). כיצד תירגם אונקלוס את סוף פס' 6? נאמר שם שמשה התחלחל מלהסתכל בכבוד אלוהים. גם הפעם התקשה התרגום לומר את מה שנאמר מפורשות בכתוב. הדברים כתובים בצורה ישירה מדי, ברורה מדי. תרגום אחר, שנקרא תרגום יונתן בן עוזיאל, הרחיק לכת אף יותר, ותירגם שמשה פחד להסתכל בכבוד השכינה (דָחיל מִלְמִסְתכֵי בְּצֵית אִיקַר שׁכִינתָא דַיְיָ). זוהי תזכורת לתרגום של שמות כ"ה 8. בעברית נאמר, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בתרגום נאמר שהשכינה תשרה ביניהם.\[44\] נראה שיש כאן דפוס ברור. ושים לב איך הדברים שנאמרים בשמות ג' משלבים בשלמות בין מלאך יהוה לאלוהים: מלאך יהוה הוא זה שהתגלה למשה בסנה הבוער, אבל יהוה הוא זה שראה שמשה סר לראות את המראה, אלוהים קרא אליו מתוך הסנה ומשה הסתיר את פניו משום שירא להביט אל האלוהים. נראה שאלוהים היה במובן מסוים "בתוך" המלאך הזה (מן הראוי לזכור שהמילה "מלאך" משמשת גם במובן של שליח), ושמי שראה את המלאך בעצם ראה את אלוהים. לדברי החוקר היהודי נחום סרנה, "ממקורות שונים מתברר שהגבולות בין אלוהים ומלאכו מיטשטשים לעיתים קרובות \[הוא מביא דוגמאות מבראשית ט"ז 9-7, 11; כ"ב 12-11, 18-15; שמות ג' 2, 4; שופטים ו' 23-11\]. במהלך יציאת מצריים – יהוה (שמות י"ג 21) ומלאך אלוהים (י"ד 9) הם שהולכים לסירוגין לפני המחנה".\[45\] מה אומר סרנה על האמונה של עם ישראל בתקופת התנ"ך במלאכים? סרנה מפרט שלוש גישות מחקריות שונות. לפי הגישה הראשונה, עם ישראל בנה את אמונתו בעניין זה על המיתולוגיות שרווחו אז במזרח הקרוב, אף על פי שהן סתרו את הכתובים. "גישה אחרת רואה במלאכים האנשה של רצון אלוהים, כהאנשה של ההתגלמות שלו עצמו. התיאוריה השלישית רואה במלאכים כלי שמאפשר להימנע מאנתרופומורפיזם \[כלומר, מלדבר על אלוהים במונחים אנושיים\]. המלאכים משמשים כמתווכים בין האלוהים הנעלה לבין העולם שברא".\[46\] אם נמתח מעט את ההסבר הטכני וההגיוני של סרנה – שמנסה להסביר במונחים אנושיים איך ולמה "יצרו" כותבי התנ"ך את המלאכים – נראה מיד שהוא בעצם אומר את מה שאנחנו אומרים. מלאכים יכולים להתגלות "כהאנשה או התגלמות של אלוהים" – כלומר, כהתגלמות מוצקה ומוחשית של כבוד אלוהים; מלאכים גם יכולים לשמש "כמתווכים בין האלוהים הנעלה לבין העולם שברא". דברים אלה נכונים בעיקר לגבי פסוקי מפתח, המבהירים שלא מדובר במלאך רגיל, אלא באחד שמזוהה עם אלוהים. המחקר הזה מסביר איך האלוהים האין סופי והבלתי נראה יכול לתקשר עם יצורים בשר ודם ובני מוות. נפנה עכשיו לבראשית ל"ב 31-25. ראינו קודם שבעקבות משבר מצא יעקב את עצמו לבדו, בלילה, שם הוא נאבק עם מישהו עד עלות השחר (לפי הושע י"ב 4, "האדם" הזה היה אלוהים). בתום המאבק הקשה, בירכה אותה דמות מסתורית את יעקב ושינתה את שמו לישראל. "ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים, ותינצל נפשי" (בראשית ל"ב 31). אין פלא שהתרגום לארמית תירגם זאת כך, "וקרא יעקב שם המקום פניאל כי חזיתי מלאך ה' פנים אל פנים" ("וקרא יעקב שמא דאתרא פניאל ארי חזיתי מלאכא דיי אפין באפין". סיפור זה מזכיר את שופטים ו'. גדעון ראה את מלאך יהוה (או מלאך האלוהים) – שלפעמים נקרא בסיפור "אדוני" – וחשש לחייו: "וגדעון בא, ויעש גדי עיזים ואֵיפַת קמח מצות. הבשר שם בסל והמרק שם בפָרוּר. ויוצא אליו אל תחת האלה ויגש. ויאמר אליו מלאך האלוהים, "קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז, ואת המרק שפוֹך", ויעש כן. וישלח מלאך יהוה את קצה המשענת אשר בידו, וייגע בבשר ובמצות. ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות, ומלאך יהוה הלך מעיניו. וירא גדעון כי מלאך יהוה הוא, ויאמר גדעון, "אהה אדוני יהוה, כי על כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל פנים". ויאמר לו יהוה, "שלום לך, אל תירא, לא תמות!" (שופטים ו' 23-19). בשופטים י"ג יש סיפור ברור עוד יותר. מנוח, אביו של שמשון, ראה את מלאך יהוה. לא היה לו כל ספק שמלאך יהוה ואלוהים – אחד הם: "וייקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה, ויעל על הצור ליהוה, ומפליא לעשות. ומנוח ואשתו רואים. ויהי, בעלות הלהב מעל המזבח השמיימה, ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח, ומנוח ואשתו רואים וייפלו על פניהם ארצה. ולא יוסף עוד מלאך יהוה להיראה אל מנוח ואל אשתו. אז ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא. ויאמר מנוח אל אשתו, "מות נמות, כי אלוהים ראינו". ותאמר לו אשתו, "לוּ חפץ יהוה להמיתנו, לא לקח מידנו עולה ומנחה ולא הראנו את כל אלה, וכעת לא השמיענו כזאת" (שם, י"ג 23-19). נעצור לרגע ונחזור על משהו שכבר נאמר קודם. לפי שמות ל"ג 20, איש אינו יכול לראות את פניו של אלוהים ולהישאר בחיים. ולמרות זאת התנ"ך מתעד שפע של אירועים שבהם אנשים "ראו את אלוהים". נסקור שוב את ההסברים שמספקים לכך הרבנים: - בשמות כ"ה 8 אלוהים אומר שהוא ישכון בתוך עמו. מהתרגום לארמית משתמע שהשכינה תשכון בקרב עמו. - בשמות כ"ד 11-9 נאמר שמשה וכמה ממלוויו ראו את אלוהים, ובכל זאת הוא לא שלח את ידו אליהם. התרגום אומר שהם ראו את "יקר" – כבוד ה'. - בשמות כ"ד 1 אלוהים אומר למשה, "עלה אל יהוה". לפי התלמוד, "יהוה" כאן הוא המלאך מטטרון, ששמו כשם אדוניו. - יעקב נאבק עם מלאך יהוה ואחר כך אמר שראה את אלוהים פנים אל פנים (שמות ל"ב 31). התרגום שינה את המשמעות למלאך ה'. שינוי זהה הוכנס בסיפור משופטים י"ג 22. - בשמות ג' 6-1 מזוהה מלאך יהוה כאלוהים עצמו, שהתגלה למשה בסנה הבוער. משה הסתיר את פניו כי חשש להביט אל האלוהים. אבל לפי התרגום, משה חשש מלהסתכל ביקר השכינה, כלומר בכבודה. אין ספק שהפסוקים האלה הקשו על הרבנים (אני אפילו לא טורח להזכיר בשלב זה פרקים כמו ישעיהו ו' ויחזקאל א', שם אומרים הנביאים שהם ראו את "אדוני" ו"מראות אלוהים", שכן תמיד ימצא מי שיטען שהיו אלה חזונות בלבד). איך יתכן שאלוהים ישכון בתוך עמו? הייתכן שמישהו יראה את פניו ולא ימות? ומדוע מי שראה את פניו כאילו ראה את אלוהים עצמו? אם אתה מצדד בעמדתם של הרבנים ודאי תאמר, "אלוהים שוכן בקרבנו בשכינתו, כבודו והדרו, ומתגלה לנו באמצעות המלאך הנושא את שמו. מי שרואה אותו הרי זה כאילו ראה את אלוהים, אבל לא באופן ישיר". תשובה לא רעה. אתה בהחלט בכיוון הנכון. הבעיה היחידה היא שמי שרואה את המלאך אינו יכול לראות את אלוהים, אלא אם כן לא מדובר במלאך רגיל. אף מלאך אינו נקרא יהוה – לא מטטרון, לא מיכאל, לא גבריאל – אלא אם כן הוא יהוה במובן מסוים. חוץ מזה, אלוהים אמר שהוא עצמו – ולא השכינה שלו – ישכון בתוך עמו.\[47\] בכל אופן, מה התשובה? הם תמיד ראו את הבן. כפי שאמר שאול השליח, ישוע "הוא זוהר כבודו וצלם עצמותו" של אלוהים. נצטט שוב את יוחנן א' 18, "את האלוהים לא ראה איש מעולם; הבן היחיד, הנמצא בחיק האב, הוא אשר הודיעוֹ". כן, הבן הוא "זוהר כבודו וצלם עצמותו \[של אלוהים\]" (עברים א' 3). הוא זה שמודיע לנו מי הוא האב. ומי שראה אותו, ראה את האב (יוחנן י"ד 9). אין ספק שהתנ"ך מספר על כמה אנשים שראו "את כבוד ה' " ולא את אלוהים עצמו. בברית החדשה מסופר שזה מה שקרה לסטפנוס בזמן שסקלו אותו למוות, "מלא רוח הקודש ומביט השמיימה \[הוא\] ראה את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד לימין האלוהים" (מעשי השליחים ז' 55). ביטויים דומים אפשר למצוא גם בתנ"ך. הנה דוגמה מספר שמות: "ויאמר משה ואהרון אל כל בני ישראל, "ערב – וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצריים, ובוקר – וראיתם את כבוד יהוה בשומעו את תלונותיכם על יהוה ונַחְנוּ. מה כי תלונו עלינו?" …ויהי כדבר אהרון אל כל עדת בני ישראל, ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן״ (שמות ט"ז 7-6, 10). והנה עוד דוגמה משמות. פסוקים האלה חשובים במיוחד, שכן פסוקים ספורים קודם לכן מסופר שמשה והזקנים "חזו" את אלוהים: "ויעל משה אל ההר, ויכס הענן את ההר. וישכון כבוד יהוה על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים. ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן. ומראה כבוד יהוה כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל״ (שם, כ"ד 17-15). כשהכתובים אומרים שהעם "ראה את אלוהים", זה דבר אחד. אבל כשהם אומרים שהעם "ראה את כבוד ה' ", זה דבר אחר. התנ"ך עושה הבחנה ברורה בין השניים. הקושי נוצר כשהתנ"ך אומר מפורשות שאנשים ראו את אלוהים, בשעה שהמתרגמים והפרשנים המסורתיים אומרים משהו אחר. אני מדגיש שוב שישוע המשיח – בן האלוהים, צלם עצמותו של אלוהים, הדבר שלבש בשר, זוהר כבודו של אלוהים – הוא שפותר את החידה הזאת ומבהיר איך יכול מישהו לראות את אלוהים, אף על פי שאיש אינו יכול לראותו. המשיח הוא הצלם הנראה של הבלתי נראה, הביטוי החי של כבוד יהוה. אתן דוגמה נוספת, אולי הברורה ביותר שקיימת בתנ"ך. בסוף פרק י"ז בבראשית מסופר שאברהם וכל בני ביתו נימולו מתוך ציות לאלוהים. בבראשית י"ח 2-1 מסופר, "וירא אליו יהוה באלוני ממרא, והוא ישב פתח האוהל כחום היום. ויישא עיניו, וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו". לפי התלמוד (בבלי, בבא מציעא עו ב), אלוהים עצמו בא לבקר את אברהם בחוליוֹ, כדי לבדוק אם ברית המילה עברה בשלום. הנה הפירוש של הרב עדין שטיינזלץ לקטע זה: "יצא הוא וראה את הקב"ה עומד על הפתח. הוא שנאמר, "אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך" (שם יח, ג), שפנה לשכינה בבקשה זו. \[בפסוק זה אברהם מדבר אל אלוהים עצמו ולכן פונה אליו כאל "אדוני" ועל עצמו מדבר כעל "עבד"). כיוון שראה הקב"ה שהוא קושר ומתיר התחבושת על פצעו, אמר \[לעצמו\], "אין זה דרך ארץ לעמוד כאן \[בשעה שאברהם מטפל בפצעיו". \[וכמעט שסילק את נוכחותו כשאברהם ביקש ממנו להישאר. הוא שנאמר, "ויישא עיניו, וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו. וירא, וירוץ לקראתם" (שם, ד).\[48\] פירוש זה אומר בצורה מפורשת שהקב"ה, יהוה, התגלה לאברהם. התלמוד אפילו מספר שכאשר אברהם ראה את הקדוש ברוך הוא, הוא קרא לו "אדוני". אבל כמה מילים אחר כך, באותו קטע בתנ"ך, נאמר שאברהם נשא את עיניו וראה שלושה אנשים. התלמוד יוצר את הרושם שאלוהים עצמו התגלה לאברהם, ואחר כך החליפו אותו אותם שלושה אנשים. מי היו השלושה? יש מורים נוצרים המלמדים שהשלושה מייצגים את האב, הבן ורוח הקודש. אבל יש כמה סיבות לכך שהפירוש הזה לא תופס. ראשית, אם זה נכון, יוצא שאברהם ראה את אלוהים האב עצמו, ורעיון זה סותר את הכתובים. שנית, התנ"ך וגם הברית החדשה אף פעם לא תיארו את אלוהים כשלושה אנשים נפרדים. שלישית, כפי שנראה עוד מעט, ההקשר מבהיר שלא מדובר בשלוש ישויות אלוהיות, שכן אברהם פונה רק לאחד מהשלושה כאל "אדוני". לפי התלמוד, שלושת האנשים היו המלאכים מיכאל, גבריאל ורפאל. כל אחד מהם נשלח לבצע משימה יחודית. מיכאל בא כדי לבשר לשרה על הולדת בנה. רפאל בא כדי לרפא את אברהם, וגבריאל בא כדי להשמיד את סדום ועמורה (אם כי התלמוד מציין שמיכאל הצטרף לגבריאל, כדי להציל את לוט). אבל גם הפתרון הזה יוצר כמה בעיות. ראשית, בשום מקום בכתובים לא נאמר שהמלאכים האלה החליפו את יהוה או יצגו אותו. הכתובים מבהירים שיהוה התגלה לאברהם, שאברהם ראה שלושה אנשים, ושהוא קרא לאחד מהם "אדוני, ו"יהוה". שנית, ההקשר מבהיר ששניים מהאנשים יצאו משם לסדום וזוהו שם כמלאכים בשעה שאברהם נשאר לעמוד לפני יהוה ופתח איתו במשא ומתן ממושך. אם ברצוננו להישאר נאמנים לכתובים עלינו להודות בכך שיהוה, ושני המלאכים, התגלו כיצורים אנושיים שדיברו, אכלו ושתו עם אברהם ושרה. ניגש לסיפור העלילה. בפס' 3 מסופר שאברהם אמר, "אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך". הניקוד המסורתי, התלמוד ורוב הפרשנים מפרשים את "אדוני" כאדון, ורומזים שאברהם כבר הבין מי הוא אחד האורחים. פרשנים מסורתיים אחרים טוענים שאין זה אפשרי, והם משנים את הניקוד של "אדונָי" ל"אדונִי" ומסבירים שאברהם פנה אל המנהיג של השלושה בלי לדעת מי הוא. מי מהם צודק? האמת היא שזה לא ממש משנה. נמשיך לקרוא. אחד מהשלושה מתגלה כיהוה בעצמו ובכבודו! התנ"ך מספר שאברהם רץ אל שרה, הורה לה להכין ארוחה, ואחר כך רץ אל עדריו כדי למצוא בן בקר ראוי לשחיטה (ההתרוצצות של אברהם והטרחה שטרח סביב אורחיו מפריכה במידת מה את הפרשנות התלמודית. קשה להניח שאדם שעבר ברית מילה זמן קצר קודם לכן, יוכל להתרוצץ ולטרוח). לאחר שהכין את הארוחה עמד והשגיח שאורחיו יאכלו לשובע: "ויאמרו אליו, "איה שרה אשתך?" ויאמר, "הנה, באוהל". ויאמר, "שוֹב אשוב אליך כעת חיה, והנה בן לשרה אשתך". ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו. ואברהם ושרה זקנים, באים בימים, חדל להיות לשרה אורח כנשים. ותצחק שרה בקרבה לאמור, "אחרי בּלוֹתִי היתה לי עדנה ואדוני זקן". ויאמר יהוה אל אברהם, "למה זה צחקה שרה לאמור: 'האף אומנם אלד ואני זקנתי?' הייפלא מיהוה דבר? למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן!" ותכחש שרה לאמור, "לא צחקתי", כי יָראה. ויאמר, "לא! כי צחקת!״ (בראשית י"ח 15-9). את הפסוקים האלה אפשר להבין רק בדרך אחת. אחד מן השלושה היה יהוה. שים לב: אחד מהם מבטיח לשוב כעבור שנה, כך שלשרה יוולד בן. שרה צוחקת לשמע ההבטחה הבלתי אפשרית הזאת. יהוה פונה לאברהם ושואל אותו מדוע שרה צחקה והטילה ספק בהבטחתו לפקוד אותה במהלך השנה הקרובה. שרה שמעה את דבריו, והכחישה שצחקה, ואז יהוה ענה לה. אין עוד כל דרך אחרת להבין את הקטע. אברהם, שרה ויהוה לקחו חלק באירוע הזה. ואם דרושה לנו הוכחה נוספת, הנה היא. בפס' 16 נאמר, "ויקומו משם האנשים, וישקיפו על פני סדום. ואברהם הולך עימם לשלחם". אבל בפסוק שלאחר מכן נאמר שיהוה עמד לספר לאברהם על כוונותיו. וכך אנחנו מגיעים לפס' 22, "ויפנו משם האנשים וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני יהוה". אברהם עומד לפני יהוה ומפגיע בעד סדום (עד פס' 32). אם כך, האנשים הלכו לסדום בזמן שיהוה נשאר עם אברהם. ועכשיו, קרא את הפסוק האחרון בפרק ואת הפסוק הראשון בפרק הבא, "וילך יהוה כאשר כילה לדבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו. ויבואו שני המלאכים סדומה בערב, ולוט יושב בשער סדום". אם כך, יהוה התגלה לאברהם, אברהם ראה שלושה אנשים כשעמד בפתח האוהל, אחד מהשלושה היה יהוה – זה ששוחח עם אברהם ושרה, אברהם ליווה את האנשים בצאתם לסדום, יהוה סיפר לו על כוונתו להשמיד את סדום ועמורה והאנשים (כלומר, השניים האחרים)\[49\] המשיכו בדרכם לסדום בזמן שאברהם נשאר ושוחח עם יהוה. כאשר הסתיימה השיחה נפרד יהוה מאברהם ואברהם שב למקומו, ושני המלאכים הגיעו לסדום. אומר שוב: אחד מן השלושה היה יהוה, אדוני. הפסוקים האלה מדהימים כי הם אומרים מפורשות שאברהם ושרה שוחחו עם יהוה, שהוא התגלה להם בדמות אדם – עם רגליים מאובקות וכל השאר (ראה בראשית י"ח 4), ושהוא אפילו ישב לאכול איתם.\[50\] וכל אותו זמן הוא נשאר אלוהים בשמים! מעניין מה היו מתנגדינו מעוללים לפסוקים האלה אילו הופיעו בברית החדשה ולא בתנ"ך. אין ספק שהם היו רואים בהם איוולת גמורה, ואפילו שואלים אם אלוהים עלה במשקל אחרי אותה ארוחה, או אם היה עליו לגשת אחר כך לשירותים. הרי אלה הטענות שמעלים נגדנו כשאנחנו מדברים על כך שישוע המשיח הוא בן האלוהים שלבש בשר. הסיפור בבראשית י"ח מלמד מעל לכל ספק שכאשר אלוהים רוצה, הוא יכול לרדת לעולם בדמות בשר ודם. ואם למשך מספר שעות הוא יכול ללבוש דמות זמנית של אדם, מדוע שלא יוכל להפוך לאדם למשך מספר שנים? לכך מתכוונים התיאולוגים כשהם אומרים שאלוהים "לבש בשר" – שהוא בא לעולם כאדם, בדמות בנו.\[51\] רק לאחר שנכיר את הבן – את הנציג המושלם של אלוהים שהוא אלוהים עצמו – נוכל להסביר איך אלוהים נשאר אדון השמים ובו זמנית התגלה בבראשית י"ח כיהוה עלי אדמות. גם אם תלמד את כל הפרשנות הרבנית שקיימת בנושא, לא תמצא הסבר מלא לכך. באחד הימים ישבתי במעדנייה הכשרה של פיל בלונג איילנד, ושוחחתי עם רב אחד על ישוע. לפתע היתה לרב הארה והוא אמר, "אה, ישוע היה כמו שכינה מהלכת!" בדיוק כך! יהוה, שנשאר בשמים כפי שהיה מאז ומתמיד, התהלך בקרבנו בדמות בנו, המשיח, השליח האמיתי של אלוהים וזה שנושא את זוהר כבודו ואת צלם עצמותו. האם יתכן שכאשר משה והזקנים ראו את האל הבלתי נראה הם בעצם ראו את הבן? האם יתכן שכאשר גדעון ומנוח ראו את מלאך יהוה – שאיך שהוא הם זיהו אותו כיהוה עצמו – הם בעצם ראו את הבן? ואולי מטטרון – המלאך ששמו לא מוזכר בשום מקום בכתובים – הוא לא זה שנושא את שם יהוה, אלא בן האלוהים? התשובה שלי היא כן, כן, וכן גם על השאלה האחרונה! הקשב לדברים שאמר ישוע המשיח, בן האלוהים, "אם אינני עושה את מעשי אבי, אל תאמינו לי. אבל אם אני עושה – אף אם אינכם מאמינים לי, הַאמינו למעשים, למען תכירו ותדעו שהאב בי ואני באב… אני והאב אחד אנחנו" (יוחנן י' 30, 38-37). אין כל עבודת אלילים בפסוקים האלה. בעצם, הדברים האלה שאמר המשיח עוזרים לחבר חלקים רבים של הפאזל. לאחר שישוע קם לתחייה הוא אמר לנשים שעלו לקברו, "אני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהַי ואלוהיכם" (יוחנן כ' 17). שים לב, ישוע קרא לו "אבי" ו"אביכם". אבל זמן קצר אחר כך הוא התגלה לעיני תֹאמא, ותאמא קרא, "אדוני ואלוהי!" (פס' 28). זה מאוד הגיוני. מי שראה את ישוע, ראה את אלוהים, ובכל זאת ישוע לא קרא לעצמו "אלוהים". הוא קרא לעצמו "בן האלוהים" – זה שבגופו שכן מלוא האלוהות. אין כל סתירה בין הדברים האלה לבין הקטעים שציטטתי קודם מהתנ"ך. אדרבה, הדברים שאמר ישוע שופכים אור רב על אותם קטעים ומספקים תשובות שהתרגומים לארמית, התלמוד והפירושים השונים לא הצליחו לספק. אבל יתכן שיש משהו שעדיין לא ברור לך דיו. אולי אתה אומר, "בסדר, אני מבין שבמובן מסוים ישוע היה התגלות של אלוהים ושבמובן אחר הוא עצמו אלוהי. אבל האם אין זה אומר שאיך שהוא אלוהים התפצל? חוץ מזה, לא הסברת מאיפה בא 'בן האלוהים' הזה". טוב ששאלת. בעצם, הטיעון הבא מתייחס לנושא הזה של בן האלוהים. אבל יש כמה נקודות חשובות שאבהיר כבר עכשיו. יוחנן המטביל אמר על המשיח, "אחרַי בא איש אשר הוא כבר לפנַי, כי קודם לי היה" (יוחנן א' 30). ישוע עצמו הגדיר את מערכת היחסים ששררה בינו לבין אלוהים האב עוד לפני היווסד תבל, "ואלה הם חיי עולם: שיכירו אותך, אלוהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת – את ישוע המשיח. אני פיארתיך עלי אדמות, השלמתי את המעשה שנתת לי לעשות. כעת אתה, אבי, פארני לידך בכבוד שהיה לי לידך בטרם היות העולם" (שם, י"ז 5-3). נאמר שישוע "ידע כי האב נתן את הכל בידיו וכי מאת אלוהים יצא ואל אלוהים הוא הולך" (שם, י"ג 3), ולכן אמר לתלמידיו, "האב עצמו אוהב אתכם מפני שאהבתם אותי והאמנתם כי אני מאת האלוהים יצאתי. יצאתי מאת האב ובאתי אל העולם; שוב, עוזב אני את העולם והולך אל האב" (שם, ט"ז 28-27). זו הסיבה שהוא גם יכול לומר, "אתם מלמטה, אני מלמעלה. אתם מן העולם הזה, אני אינני מן העולם הזה" (שם, ח' 23), וגם, "בטרם היות אברהם, אני הוא" (פס' 58). אפילו המקורות היהודים המסורתיים מכירים בקיומו של משיח שירד מן השמים, משיח שהיה קיים מלפני היווסד תבל (ראה מראי מקום בטיעון 3.22); הברית החדשה פשוט מתעדת את המשך הסיפור. ההצהרה המפורטת ביותר בנושא זה ניתנת לנו מפרי עטו של שאול, המורה והמלומד היהודי המבריק. שאול הסביר איך אלוהים לבש בשר: "יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע. הוא, אשר היה קיים בדמות אלוהים, לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים, אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם. וכאשר היה בצורתו כאדם, השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות בצלב. על כן הגביהוֹ אלוהים מאוד ונתן לו את השם העלה על כל שֵם. למען תכרע בשם ישוע כל ברך, בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תודֶה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב״ (פיליפים ב' 11-5). אם כך, מאין בא המשיח? מאלוהים. האם הוא אלוהי? כן, משום שהוא בן אלוהים (ארחיב בעניין זה בטיעון הבא). האם הוא גם אדם? כן, כיוון שלבש דמות אדם, וכאדם הוא תיווך בין אלוהים לבין האנושות ונתן ביטוי לעומק ולרוחב המדהימים של האהבה שאלוהים רוחש לעולם החוטא. הוא הצטרף אלינו כדי להושיע ולגאול אותנו. אתה ודאי זוכר את הדיון שלנו בנושא השכינה (טיעון 3.1), שהחוקר הישראלי אפרים אורבך קורא לה "נוכחות אלוהים בעולם". השכינה היתה אחת הדרכים החשובות שבהן הסבירו הרבנים איך האלוהים האין סופי יכול לשכון בתוך עמו בעולם הזה.\[52\] הסברתי קודם שהרבנים מאמינים שבשעת חורבן המשכן יצאה השכינה לגלות, וליוותה את העם היהודי בנדודיו – לקחה חלק בסבלותיו ובכמיהתו לשוב לארץ הקודש.\[53\] אם זה נכון, הרי שהאחדות של אלוהים בינו לבין עצמו לא תתקיים עד שעמו ישוקם במלואו. רק השיבה לארץ והתחייה הרוחנית ישקמו את אחדותו של אלוהים. התיאור הזה לא רחוק מהתפיסה של הברית החדשה, שלפיה, בן האלוהים, שיצא מלפני אביו, הצטרף אלינו בטבענו האנושי, מת וקם לתחייה, ורק אז שב אל אביו כדי ש"יהיה האלוהים הכל בכל", "שכן האלוהים שת הכל תחת רגליו" של ישוע (תהילים ח' 7). "ובאומרו ש'הכל' הושת תחתיו, ברור כי השת את הכל תחתיו (תחת המשיח) איננו בכלל הזה. וכאשר הכל יושת תחתיו, אז גם הבן עצמו יהיה כפוף למי ששת תחתיו את הכל, למען יהיה האלוהים הכל בכל" (הראשונה לקורינתים ט"ו 28-27). הכל התחיל עם אלוהים אחד, והכל יסתיים עם אלוהים אחד. ישוע המשיח, בן האלוהים, מגלה את אלוהים לבני האדם. אם כך, בפעם הבאה שמישהו יאמר לך, "אלוהים איננו אדם, ולכן לא יתכן שישוע הוא אלוהים", תהיה לך תשובה מבוססת היטב. תוכל לומר, "כמובן שאלוהים איננו אדם. אבל האם הוא יכול להתגלות כאדם ודרך בני אדם? האם הוא יכול באופן זמני להקים את משכנו בתוכנו? האם המלוא שלו יכול לשכון בגוף אנושי שנולד מבתולה? הכתובים נותנים לכך תשובה אחת ברורה – כן". ואם מישהו ינסה לערער אותך עם השאלה, "האלוהים שלך לבש חיתולים. האלוהים שלנו יושב על כס המלכות בשמים", אמור לו, "אלוהַי, שהוא אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, תמיד יָשב ותמיד יֵשב בשמים. דברו לבש בשר ודם. האמת היא שמדובר במושג רוחני נשגב!" עכשיו תוכל ללמד את מתנגדיך. בעצם, תוכל להתחיל עם ציטוט של יוחנן א' 18. 28\. ראה Bilalik and Ravnitzky, Book of Legends, 519, 120. 29\. G.A.F. Knight, A Biblical Approach to the Doctrine of the Trinity, Scottish Journal of Theology, Occasional Papers, no.1 (Edinburgh and London: Oliver and Boyd, 1953), 14-15. ראה גם ספר אחר של המחבר, Christ the Center (Grand Rapids: Eerdmans, 1999). 30\. רוברט הייווארד, בספרו, Robert Hayward, Divine Nae and Presence: The Memra (Totowa, N.J.: Allanheld, Osmun, 1981), 147,149, כותב ש"מימרא הוא ה'אהיה' של אלוהים (מבוסס על שמות ג' 14, 'אהיה אשר אהיה'), השם שבו הוא הגדיר את עצמו ואת נוכחותו בעבר ובעתיד, בבריאה ובגאולה". הייווארד מסביר שמימרא "הוא אחת התפיסות העמוקות והנפלאות ביותר שבה השתמשו הסופרים כדי לקרוא בשמו של אלוהי ישראל". ביקורת על עבודתו של הייווארד, ראה למשל בספריו של ברוס צ'ילטון, שמפורטים בהערה 34. 31\. השווה עם Yeyn HaTob 1:351, המסביר בפשטות (כפי שהוא עושה במקום אחר בהקשרים דומים), "להסיר הגשמה", הכוונה להגשמה של האלוהות. השווה גם לדיון של Ezra Zion Melammed, Bible Commentators (Jerusalem: Magnes, 1978), מצוטט בהערה 42. 32\. סנטלה, ריסטו, המשיח בתנ"ך לאור סיפרי חז"ל", עמ' 55. הבאתי את הדוגמאות שהוא פירט בעמ' 54. ראה גם אצל Hayward, Divine name and Presence וכן את הדיון המפורט להלן. 33\. "Logos", The Oxford Dictionary of Jewish Religion (New York: Oxford, 1997), בעריכת R. J. Werblowsky ו-G. Wigoder, עמ' 423. מכאן ואילך יוזכר מקור זה בקיצור ODJR. 34\. Larry W. Hurtado, One God, One Lord (Philadelphia: Fortress, 1988), 45. השווה את הדיון שם עם הניתוח של סיגל לגבי הלוגוס של פילון. Sigal, THe Jew and the Christian Missionary, 145-50. לדברי סיגל, "התורה המשיחית בעניין הלוגוס – 'דבר אלוהים', ראשיתה בכתביו של פילון". סיגל טוען ש"פילון ייהד את הרעיון שלו כשיצר זהות מוחלטת בין ההיגיון שבו דגלו הפילוסופים היווניים (לוגוס ביוונית פירושו גם 'דבר' וגם 'היגיון') לבין המונח הארמי מימרא דה' ('דבר אלוהים)" (עמ' 146-145). הוא מגיע למסקנה ש"הלוגוס של פילון אינו זר ליהדות" (עמ' 149). די לומר שכמה מהדיונים של סיגל יפתיעו גם יהודים וגם נוצרים שחוקרים את פילון. הערה מאוזנת יותר אפשר למצוא אצל George R. Beasley-Murray, John, Word Biblical Commentary (Waco: Word, 1987), 4-10; David H. Johnson, "Logos", ב-Dictionary of Jesus and the Gospel, ed. Joel B. Green & Scott McKnight (Downers Grove, Ill.:InterVarsity Press, 1992), 481-82 (המאמר השלם נמשך עד עמ' 84). ראה גם אצל David Winston, Logos and Mystical Theology (Cincinnati: Hebrew Union College, 1985); James D.G. Dunn, Christology in the Making, 2d ed. (Grand Rapids: Eerdmans, 1989), ובמיוחד עמ' 250-213. במיוחד ראוי לציון בהקשר זה מחקרו של ברוס צ'ילטון, מומחה לספרות התרגומים ולברית החדשה. ראה Bruce Chilton, "Typologies of Memra and the Fourth Gospel בספרוJudaic Approaches to the Gospels (Atlanta: Scholars, 1994), 177-201  (עם ביביליוגרפיה של מחקרים אחרונים בעמ' 177). צ'ילטון כותב, "בשנים האחרונות התעלמו הפרשנים שחוקרים את הבשורה הרביעית \[של יוחנן\] מההנחה שמימרא עשוי להיות תקדים לשימוש שאנחנו עושים היום במונח לוגוס. ההתעלמות הזאת נובעת מהבנה לקויה של שני המונחים… הטיעון הנוכחי גורס שהתפיסה של מימרא בתרגום כפעולה שבה אלוהים מצווה השפיעה על המובן של לוגוס בבשורה הרביעית, ושלוגוס בבשורה הזאת איננו מונח נוצרי/משיחי ביסודו, כפי שמניחים החוקרים והמלומדים בימינו" (עמ' 186-185). ראה גם Bruce Chilton, "Recent and Prospective Discussion of memra", ב-Judaic Approaches to the Gospels, 271-304. Barker, The Great Angelמצטט את מחקריהם של מלומדים קודמים (ביניהם J.W. Etheridge, B.F. Westcott, Alfred Edersheim) כדי להוכיח את הקשר בין המימרא של התרגומים ללוגוס של יוחנן (ראה עמ' 137). כמו כן הוא מפרט עשר מקבילות חשובות בין הלוגוס של פילון למימרא של התרגומים לארמית. שניהם מזוהים כשם ה'. נאמר שהאדם נברא בצלם של הלוגוס וגם של המימרא. שניהם מתוארים כמשנה למלך המלכים. שניהם מזוהים עם מלאך יהוה, שהנחה את ישראל במדבר. שניהם מתוארים כשופט עליון. שניהם שימשו כמתווכים בין האדם לאלוהיו. שניהם מילאו את תפקיד הכוהן הגדול. שניהם לקחו חלק בבריאה. שניהם לקחו חלק בברית שאלוהים כרת עם ישראל. שניהם מדברים מבין הכרובים (ראה עמ' 147-146). בארקר מציינת, "יתכן שהמונותאיזם של היהדות הרבנית, כפי שהוא משתקף בתרגומים לארמית, אינו זהה ליהדות של העם שלו היא נועדה מלכתחילה. עצם העובדה שהמושג מימרא, שנוצר לצורך תרגום וככלי להבהרה, הפך למושג עלום \[ומסתורי\] בעינינו, צריכה לשמש לנו כאזהרה" (עמ' 147). רשימה מקיפה – על פי קטגוריות – של המקומות שבהם מופיע המושג מימרא בכל התרגומים לתורה (חוץ מתרגום אונקלוס), ראה אצל Chilton, "Recent and Prospective Discussion of memre", 296-304. ראה גם כמה עקרונות חשובים לגבי השימוש והשימוש לרעה של התרגומים במחקר של הברית החדשה, אצל Chilton, "Eight Theses on the Use of Targums in Interpreting the New Testament", ב-Judaic Approaches to the Gospels, 305-15. השערות לגבי השימושים השונים של מימרא בקרב התרגומים שנכתבו בארץ ישראל ואלה שנחשבים לתרגומים בבליים, ראה Behar, The Great Angel, 141-59, שמתייחס גם לדברים שאמר יעקב נויסנר, שהוא אולי החוקר בעל ההשפעה הגדולה ביותר בימינו בתחום היודאיקה הקדומה, על מה שיש ליהדות הבבלית לומר על האמונה שאלוהים לבש בשר, "\[אמונה\] זו מציגה את אלוהים כהוויה אנושית שהולכת ומדברת, מטפלת ופועלת, אלוהים שלא רק מחוקק חוקים כלליים, אלא שברצונו הוא מתעלה עליהם, וכך חושף אישיות מסוימת" (לקוח ממחקרו The Incarnation of God: The Character of Divinity in Formative Judaism \[Philadelphia: Fortress, 1988\], 21. מצוטט אצל בארקר, שם, עמ' 159-158). בארקר מוצאת שההסבר שנויסנר נותן להתפתחות הזאת הוא מעניין, "נויסנר הכיר בכך שהמפגש הישיר הזה היה חלק מהביטוי המקורי של הכתובים, וטוען – על סמך שפע של ראיות – שכאשר המחברים באותה תקופה 'התחילו להציג את אלוהים כבעל אישיות… הם נכנסו שוב לתחום של השיח אודות אלוהים, שהיה קיים במקור בכתובים' (עמ' 28. ההטיה במקור). הוא רומז מהי הסיבה שבגללה נטשו את הדרכים הישנות. כשהתלמוד הראשון, הירושלמי, נכתב בקהילה שחיה בארץ ישראל, הוא ניסה להתמודד עם האיום שהציבה הנצרות/משיחיוּת במאה הרביעית לספירה, ומאז היתה לנצרות דרך משלה לקרוא את התנ"ך: 'התגובה היהודית לבשה צורה של פרשנות מקבילה' (עמ' 107. ההטיה במקור). החכמים היהודים התאימו את הכתובים לצרכים החדשים שלהם… אבל החוקרים \[היהודים\] בבבל לא פעלו תחת לחץ כזה: 'זו הסיבה שבתלמוד הבבלי במיוחד אלוהים הפך לאדם' " (עמ' 159). שים לב שלא צריך לנתח את ההערות האלה כך שישתמע מהן שנויסנר מקבל את הגישה הנוצרית/משיחית אודות האלוהים שלבש בשר. להיפך, הן פשוט מבהירות איך העברית שבה נכתבו הכתובים, שבה אלוהים מתואר לעיתים קרובות במונחים אנושיים, משמשת בזרמים שונים של היהדות הרבנית, וגם בברית החדשה. 35\. Hurtado, One God, One Lord, 45. 36\. "הנצרות/משיחיוּת הקדומה אימצה את נושא הלוגוס, ובבשורת יוחנן (א' 1) נאמר שהלוגוס, כעיקרון נצחי, אלוהי, הפך לבשר בדמותו של ישוע" ("Logos", ODJR, 423). היות שהמושג הפך לכל כך חשוב בתיאולוגיה ה"נוצרית/משיחית", משערים שהוא "תרם לכך שמהמסורת היהודית נעלמו כל ההנחות הקשורות בלוגוס, לצד המסורת שטבע פילון \[בהקשר זה שים לב שהמונח מימרא דה', שרווח בתרגומים לארמית, לא מופיע אפילו פעם אחת בתלמוד\]. בספרות הקבלית מופיעים מושגים דומים ללוגוס, בתורת הספירות" (שם). מרגרט בארקר מציינת שהתיאולוג היהודי קאופמן קוהלר "מעלה את הסברה שבגלל הנצרות נטשו הרבנים את רעיון המימרא בעל האישיות הנפרדת". ראהKaufman Kohler, Jewish Theology Systematically and Historically Considered (New York: n.p., 1918), 199, n.3. מצוטט אצל בארקר, The Great Angel, עמ' 160, הערה 10. 37\. ערעור על כך שההאנשה האלוהית הזאת הפכה למשהו עצמאי, לישות חצי שמיימית, ראה אצל Hurtado, One God, One Lord, עמ' 48-46. 38\. R.E. Brown, מצוטט אצל Fritz Rienecker $ Cleon Rogers, A Linguistuc Key to the Greek New Testamnet (grand Rapids: Zondervan, 1982), 219. 39\. בהתייחס לקולוסים ב' 9,N/T/ Wright, Colossians and Philemon, Tyndale New Testament Commentary (Downers Grove, Ill.:InterVarsity Press, 1986), 103 מציין ש"המשיח אינו ישות שמיימית שנייה, נפרדת. הוא ההתגלמות והביטוי המלא של אלוהי אברהם, יצחק ויעקב". 40\. G.R. Beasley-Murray, John, 2. השווה עם תרגומו של Eugene H. Peterson ב-The Message, "איש לא ראה את האב מעולם, ואפילו לא זכה להציץ בו. הביטוי היחיד במינו הזה של אלוהים, שקיים בחיקו של האב, הופך אותו לברור כשמש". 41\. ראה את הפרשנות התלמודית שלפיה, "המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי (שקרן), והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף \[שם שמים\]" (בבלי, קידושין מט א), בהשוואה להצהרה שלפיה "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", כלומר – אי אפשר להפריד בין פסוק מן המקרא לבין משמעותו הפשוטה והמיידית (בבלי, שבת סג א). שים לב לדרך שבה ישמו את העיקרון הראשון במדרש הגדול כשמדובר שם על טבעו של אלוהים (מצוטט אצל Barker, The Great Angel, 143, בעקבות ג' ה' בוקס ורפאל פתאי). לפי מדרש זה אמר ר׳ אליעזר, "כל המתרגם פסוק בצורתו הרי זה בדאי, וכל המוסיף בו הרי זה מחרף ומגדף. כגון שתירגם: 'ויראו את אלוהי ישראל וחזו ית אלוהי ד'ישראל' – הרי זה בדאי, ש\[הרי\] הקב"ה רואה ואינו נראה… \[אבל אם הוא מתרגם: 'ויחזו את יקר (כבוד)\] שכינת אלוהא ד'ישראל' – הרי זה מחרף ומגדף, ש\[כן\] הוא עושה כאן שלושה (שילוש): יקר (כבוד) ושכינה ואל" (כשר, מנחם מנדל, חומש תורה שלמה, חלק יט, רסח פד). 42\. יש עוד הרבה דוגמאות שבהן התרגום לארמית החליף את "אלוהים" או את "ה' " ב"כבוד ה' ". ראה לדוגמה בראשית כ"ח 16. במקור נאמר, "אכן יש ה' במקום הזה". בתרגום נאמר שכבוד (יקר) ה' שורה במקום הזה, "בקושטא יְקָרָא דַייָ שְרִי בְּאַתרָא הָדֵי"; בבראשית י"ז 22 נאמר, "ויעל אלוהים מעל אברהם" ובתרגום מדובר על כבוד (יקר) ה', "וְאִסתַלַק יְקָרָא דַייָ, מֵעילָווֹהִי דאַבְרָהָם"; ויקרא ט' 4, "היום ה' נראה אליכם", ובתרגום, "אֲרֵי יוֹמָא דֵין יְקָרָא דַייָ מִתְגְלֵי לְכוֹן". דוגמאות נוספות ראה אצל Melammed, Bible Commentators, 162. 43\. ראה מידע נוסף על כך אצל Barjer, The Great Angel,. מידע ברמה פופולרית יותר ראה גם אצל Robert Leo Odom, Israel's Angel Extraordinary (Bronx, N.Y.:Israekite Heritage Institute, 1985). 44\. ראה גם את התרגום לארמית למלכים א' ח' 27, בהקשר של תפילת שלמה במהלך חנוכת המקדש. במקור נאמר, "האומנם ישב אלוהים על הארץ?" והתרגום שואל האם באמת יתיר ה' לשכינתו לשרות על הארץ, בקרב בני האדם? כמו כן שים לב לתשובתו של אלוהים בפרק ט' פס' 3, "הקדשתי את הבית הזה אשר בנית לשום שמי שם עד עולם, והיו עיני וליבי שם כל הימים". בתרגום הפכה תשובה זו ל"הקדשתי את הבית שבנית כדי ששכינתי תשכון שם עד עולם, ותהא שכינתי שורה בו ורצוני יעשה שם כל היום" (תרגום חופשי מארמית של "אקדישית ית ביתא הדין דבניתא לאשראה שכינתי תמן עד עלמא ותהי שכינתי שריא ביה ואם רעותי מתעבדא תמן כל יומי". מקראות גדולות, הוצאת הכתר, אוניברסיטת בר-אילן, 1995). 45\. Nahum Sarna, Genesis, The JPS Torah Commentary (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1989), 383 (Excursus 10, Angelology). 46\. שם, עמ' 384-383. 47\. הנה עוד דוגמה מהתרגומים לארמית, המעידה על ההיקף שבו השכינה לקחה את מקומו של אלוהים. במלכים ב' א' 3 נכתב במקור, "המִבּלי אין אלוהים בישראל אתם הולכים לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון?" (ראה גם פס' 6). אבל בתרגום נאמר, "האם אין אלוהים שהשכינה שלו שורה בישראל, שאתם הולכים לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון?" (הֲלָא אֶלָהּ קיים דִשכינתֵיה שָׂריָא בישראל אַתוּן אזלתוֹן למתבע בבעל זבוב טעות עקרון?) 48\. תלמוד בבלי מבואר, מתורגם ומנוקד על ידי הרב עדין שטיינזלץ, מכון ישראלי לפרסומים תלמודיים, ירושלים, 1967. 49\. בפרשנותו לבראשית י"ח 22 – "ויפנו משם האנשים וילכו סדומה. ואברהם עודנו עומד לפני יהוה" – מציין ו' גינטר פלו, הרב הרפורמי וחוקר התנ"ך, "בפסוק זה יש הבחנה ברורה בין 'האנשים' לבין יהוה".W. Gunther Plaut, The Torah: A Modern Commentary (New York: Union of American Hebrew Congregations, 1985), 128. 50\. על המילה "ויאכלו" מבראשית י"ח 8 אומר פלו, "הפרשנים המסורתיים מתקשים בנקודה זו. אם השלושה הם שליחים משמים, מדוע הם אוכלים? לפי המדרש, הם רק העמידו פנים שהם אוכלים. לדברי רש"י, הם העמידו פנים מטעמי נימוס. הטקסט מתעלם כמובן מדיני הכשרות היהודים, האוסרים להגיש בשר וחלב באותה ארוחה". שם, עמ' 122. 51\. זאת גם הסיבה שמרים הבתולה ילדה את ישוע, שהרי בן האלוהים לא היה יכול להיוולד בדרך רגילה. אילו נולד ככל האדם, הוא היה אדם רגיל. ראה מידע נוסף בנושא בכרך 3, טיעונים 5.11-5.9 (כרך זה עדיין לא תורגם לעברית). 52\. ראה הפניה בהערה 24. 53\. Rabinowicz, Encyclopedia of Hasidism, 454. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב **תגיות:** בן האלוהים --- ### [איך לאלוהים יכול להיות בן?](https://igod.co.il/true-judaism/how-does-god-have-son/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > "בן אלוהים"? לאלוהים אין בן – זה קונספט פאגאני הזר ליהדות לחשוב שאלוהים מוליד בנים! אנחנו לא באמת חושבים שאלוהים נכנס לחדר לידה והוליד בן… הכל תלוי בהגדרה שנותנים למילה בן. התנ"ך מכנה לפעמים את עם ישראל "בן". המלכים נקראו בניו של אלוהים, וגם המלאכים. מה פלא ששם המשיח, הנציג האידאלי של ישראל, מלך המלכים וזה שנישא על כל המלאכים, נקרא בן אלוהים? ישוע המשיח ראוי לתואר הזה יותר מכל אחד שהתהלך אי פעם עלי אדמות. כמובן שאיש מאיתנו אינו מאמין שלאלוהים יש בן כמו שיש לכל אב אנושי. ברור לנו שבורא העולם לא נשא אשה מעולם. אם כך, לְמה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שישוע הוא "בן אלוהים"? חלק מהתיאולוגים מסבירים שישוע נולד אצל האב לפני היווסד תבל, אבל קשה מאוד לעכל את המושג הזה. מושגים לועזיים וטכניים כמו circumincession, coinherence, subordinationism ו-prolation לא עוזרים לנו במיוחד (האמת היא שאני לא בטוח שאפילו אני מסוגל להסביר את הפירוש המדויק של כל אחד מהמונחים האלה).\[54\] לכן, במקום להישאב לתוך דיון תיאולוגי מדי, בוא נחשוב על כמה מההיבטים של המונח "בן אלוהים" בתנ"ך. ובעודנו לומדים את הנושא, זכור עובדה חשובה אחת: אנחנו מאמינים שבן האלוהים הוא אלוהי, נצחי ושהוא לא נברא. כשהוא בא לשכון בקרב בני האדם הוא לבש דמות אדם, ומאותו רגע ואילך אנחנו מכירים אותו כישוע המשיח. בנו הנצחי של אלוהים התגלה לנו כישוע, כנגר היהודי, כרבי, כמשיח וכמושיע העולם. בשפות השמיות יש למילה בן ("בר" בארמית, "אִבּן" בערבית) כמה משמעויות. היא משמשת במובן של צאצא מוחשי (בן להוריו, בן משפחה) וגם כדימוי (תלמידיהם של הנביאים נקראו "בני הנביאים"). לגבי מלכי ישראל, המילה בן ציינה אימוץ מיד שמים (ראה לדוגמה שמואל ב' ז' 14, "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"). היא משמשת גם כשם קיבוצי לעם ישראל, שכן אלוהים בחר בנו כעם סגולה (ראה שמות ד' 23-22, "ואמרת אל פרעה: 'כה אמר יהוה, בני בכורי ישראל. ואמר אליך: שלח את בני ויעבדוני' "). השם בן משמש גם עבור אלה מבני ישראל שמצייתים לאלוהים (הושע ב' 1, "יאמר להם 'בּנֵי אל חי' "). את המונח "בן" אפשר לייחס גם לאנשים שנמנים עם אותה קבוצה. המלאכים נקראים "בני אלוהים", והכוונה היא לאלה שניחנו בתכונות של אלוהים, שלוקחים חלק בטבע השמיימי והרוחני, בניגוד לטבע הארצי והבשרי של בני האדם. אם כך, גם המלאכים, גם המלכים וגם עם ישראל יכולים להיקרא "בני אלוהים". נראה שבתנ"ך היו לאלוהים הרבה בנים! עם ישראל אפילו נקרא "בני בכורי". אבל לא המלאכים וגם לא אף אחד מהמלכים, ובוודאי שלא עם ישראל, היו בניו של אלוהים במובן המילולי. בניגוד למיתולוגיות הפגניות למיניהן, אלוהים לא התחבר במובן כלשהו לאלילה, שהולידה לו בן. למרבה הצער, כמה מורים יהודים מסורתיים התייחסו לכך שישוע הוא "בן אלוהים" במובן המילולי, וקרוב לוודאי שזרמים שונים בגוף המשיח תרמו את חלקם לחוסר ההבנה הזה. לכן חשוב שנבין באיזה מובן בדיוק המשיח הוא בן אלוהים. אלוהים בחר בעם ישראל, ב"בנו בכורו", כדי להוציא לפועל שליחות יחודית. במובן מסוים אלוהים הוא אבי האומה. אלוהים בחר גם בישוע כדי לבצע שליחות יחודית, ובמובן מסוים אלוהים הוא אביו. אבל אין ספק שמעמד הבן של ישוע עולה על זה שיש לעם ישראל. ומה לגבי מעמדם של מלכי ישראל בתור בני אלוהים? יש כמה פסוקים שחשוב לבדוק בהקשר זה. מוקדם יותר ציטטתי את שמואל ב' ז' 14, היכן שאלוהים מבטיח לדוד להקים ממנו שושלת ולנהוג בצאצאיו כאילו היו בניו. אלוהים אומר לו שם בנוגע לשלמה, "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן". בתהילים ב' 7 אומר המלך (האם זה דוד? שלמה? ואולי צאצא מאוחר יותר של דוד?), "אֲספּרה אל חוק. יהוה אמר אלי: 'בני אתה, אני היום ילידתיך' ".\[55\] מתי אמר אלוהים את הדברים האלה? כנראה שהן יצאו מפיו של נביא כלשהו בטקס ההכתרה של אחד מצאצאי דוד, שבתוקף עלייתו על כס המלכות הוכר כ"בן" אלוהים. יתכן שמילים אלה הפכו לחלק קבוע מטקסי ההכתרה, ונאמרו בכל פעם שהוכתר מלך חדש.\[56\] ואין זה הכל. שים לב למילים שמסיימות את הפסוק, "אני היום ילידתיך". אלוהים משתמש פה בשורש יל"ד, שבדרך כלל משמש ללידה פיזית. יתכן שזוהי נבואה על הולדתו של ישוע (משיחיים רבים חושבים שאכן זה כך!) או שהכוונה היא שאלוהים אימץ את דוד (או אחד מבניו) במובן שמיימי כלשהו בשעה שהם עלו על כס המלכות.\[57\] בכל אופן, המילים שנבחרו לפסוק זה הן מלאות משמעות! "אני היום ילידתיך". העלילה הולכת ומסתבכת. פעמים רבות אלוהים ומלך המשיח מתוארים בתהילים במונחים זהים, ושניהם זוכים לאותה יראת כבוד. הנה כמה דוגמאות. בתהילים פ"ג 18 אלוהים הוא "עליון על כל הארץ", בזמן שבתהילים פ"ט 28 מכונה המלך משושלת דוד, שבמקום אחר נקרא "בני בכורי", "עליון למלכי ארץ". בתהילים פ"ו 9 נאמר שכל הגויים "יבואו וישתחוו" לפני אדוני, ואילו בתהילים ע"ב 11 נאמר שכל המלכים וכל הגויים "ישתחוו" למלך מבית דוד ו"יעבדו" אותו. בדברי הימים א' כ"ט 20 הדברים נאמרים בצורה ברורה עוד יותר, "ויקודו וישתחוו \[כל הקהל\] ליהוה ולמלך \[דוד\]". בתהילים ב' 11 וק' 2 העם והמלכים נקראים לעבוד את יהוה, אבל בתהילים י"ח 44 וע"ב 11 המלך מבית דוד הוא זה שעליהם לעבוד. גם אלוהים וגם המלך ראויים לשבח ולהודיה של העם (ראה תהילים ס"ז 4 – "יודוך עמים כולם", ומ"ה 18, שם נאמר שהעמים יודו למלך לעולם ועד). שניהם לבושים "הוד והדר" (ראה למשל שם, צ"ו 6 וכ"א 6). על המלך נאמר, "וישתחוו לו כל מלכים, כל גויים יעבדוהו" (שם, ע"ב 11), כי "אף אני בכור אתנהו, עליון למלכי ארץ" (פס' 28). "ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו" (פ"ט 26), ו"ושמתי לעד זרעו וכיסאו כימי שמים" (פס' 30). "אזכירה שמך בכל דור ודור. על כן עמים יהודוך לעולם ועד" (שם, מ"ה 19). "בן" אלוהים, המלך מבית דוד, יהיה דמות נעלה! מה הפלא שהכתובים מכריזים שבימות המשיח יעבדו האנשים "את יהוה אלוהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם"? (ירמיהו ל' 9). אחזור שוב על העובדות. התנ"ך מכנה את המלך מבית דוד "בן אלוהים" ו"בנו הבכור", ומתאר אותו כמי שאלוהים מוליד. הוא ראוי להודיה, להוד והדר, לכך שיעבדו וישרתו אותו.\[58\] האם המלך הגדול ביותר מבית דוד, מלך המשיח, הבן הנעלה ביותר של אלוהים, אינו ראוי לכל אלה? כמובן שידוע לנו שבתור יהודים לא צריך להיות לנו אלוהים אחרים מלבד יהוה. כך קובע הדיבר הראשון. כפי שהבהרתי בטיעון הקודם, הברית החדשה לגמרי מסכימה עם הדיבר הזה, הן במישור המילולי והן במישור הרוחני. אבל מן הראוי שנשקול נקודה מעניינת. גם אם עד כה לא הבנת שהמשיח הוא גם אלוהִי וגם אדם (כך שכשאנחנו מהללים ועובדים אותו, אנחנו בעצם מהללים ועובדים את אלוהים), עליך להבין שכל אוצר המילים העברי שמשמש בכתובים כדי לתאר את ההלל, ההודיה, השבח והסגידה שאלוהים ראוי להם, משמש גם בהקשר למשיח, למלך מבית דוד. אין כל עוררין על העובדות האלה.\[59\] הדברים האלה תואמים את מה שישוע לימד בבשורת יוחנן ה' 23-22, "האב איננו שופט איש, אלא נתן את כל המשפט ביד הבן כדי שהכל יכבדו את הבן כמו שמכבדים את האב. מי שאינו מכבד את הבן, אינו מכבד את האב אשר שלח אותו". דבריו של ישוע תואמים כליל את מה שציטטתי מהתנ"ך: אלוהים ובנו, המשיח מבית דוד, ראויים לכל הכבוד וההלל. תמונה דומה עולה מהחזון שראה יוחנן, ושמתועד בהתגלות ה' 13, "וכל ברייה אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ ועל הים וכל אשר בם, שמעתי אומרים: 'ליושב על הכיסא ולשה הברכה והיקר והכבוד והעוז לעולמי עולמים' ". המילים האלה מגשימות את מה שהובטח במזמורי תהילים: כל האנשים ישתחוו לאלוהים ולמשיחו, ויעבדו אותם. אני מצטט את הפסוקים האלה מהברית החדשה כדי שתוכל לראות מה נאמר בהם, וכדי לעזור לך להיפטר מכל דיעה קדומה ומכל תפיסה שגויה. אם באמת תבין את מה שנאמר בתנ"ך, לא תתקשה לקבל את הדברים שאמרו ישוע ותלמידיו, ושמתועדים בברית החדשה. נחזור לתהילים ב' ונבדוק מה נאמר עליו במדרש תהילים. המדרש מתייחס לפסוק, "אספרה אל חוק. יהוה אמר אלי: 'בני אתה, אני היום ילידתיך' ". הרבנים שאלו, "באיזה חוק מדובר כאן?" ראשית, הם עונים, הפסוק מתייחס לחוקת התורה – שמות ד' 22 – שם אלוהים קורא לעם ישראל "בני בכורי". כשם שישראל הם בנו של אלוהים, כך גם המלך. אחר כך המדרש מתייחס ל"חוקת הנביאים" ומצטט את ישעיהו נ"ב 13 ("הנה ישכיל עבדי") ואת ישעיהו מ"ב 1 ("הן עבדי אתמוך בו, בחירי רצתה נפשי"). מעניין ששני הפסוקים האלה אינם מזכירים כלל את המילה "בן", ובכל זאת הם נחשבים לנבואות המשיחיות המפורסמות ביותר בתנ"ך. משיחיים רבים רואים בהם התייחסות לישוע. המדרש קושר את הפסוקים האלה למלך שאלוהים קורא לו "בני" בתהילים ב' 7! אחר כך מתייחסים הרבנים ל"חוקת הכתובים", ומצטטים מתהילים ק"י 1, "נאום יהוה לאדוני: 'שב לימיני, עד אשית אויביך הדום לרגליך' ". ישוע עצמו ציטט את הפסוק הזה כדי להבהיר שבתור המשיח הוא לא היה רק בן דוד, שהרי בפסוק זה דוד קורא למשיח "אדוני" (ראה מתי כ"ב 45-42). כל הפרשנות הסבוכה הזאת ניתנת למילה "חוק", שמכריזה על המלך מבית דוד כעל בן אלוהים. ועוד לא סיימנו. הדברים רק הולכים ומשתבחים. הפסוק האחרון שמצטטים הרבנים הוא דניאל ז' 13, "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם". אם כך, לאור אסופת הפסוקים הזאת של הרבנים, הדמות הנעלה שתבוא בענני שמים אינה אחרת מאשר המלך מבית דוד, בן האלוהים! (זכור שמדובר במדרש רבני, לא בפרשנות של הברית החדשה). מזווית הראייה המשיחית יש לפסוק הזה בדניאל חשיבות עליונה. בהמשך הפסוק נאמר: "ועד עתיק יומין הגיע (זה שדומה לבן אדם) והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור, וממלכתו לא תִכלה" (דניאל ז' 14-13). איזו דמות נעלה ונכבדת! עכשיו נחבר את כל הקצוות. לפי המדרש, המלך ראוי לתואר "בן אלוהים" כי… 1) אלוהים קורא לעם ישראל "בנו בכורו"; 2) הנבואות בישעיהו מדברו על עבדו הנאמן של אלוהים. אלה הן נבואות שעוסקות במפורש במשיח; 3) אלוהים אומר למלך, "שב לימיני" (תהילים ק"י) וישנה גם הנבואה על "בן האדם" מדניאל. אילולא קראתי את הדברים בעצמי במדרש תהילים הייתי חושב שיהודי משיחי חיבר את הפסוקים האלה כדי שישתמע מהם מה שמשתמע. הרי מדובר בפסוקים שהיהודים המשיחיים מרבים לצטט ביחס לישוע המשיח. והנה הרבנים משלבים אותם עם מה שנאמר על המלך מבית דוד ומייחסים את מה שנאמר בהם לבן האלוהים. רבי יוּדָן מצהיר מפורשות שהמילים "בני אתה" מתייחסות למשיח. בתולדות עמנו קמו כמה וכמה מלכים משושלת דוד. חלקם היו דגולים, כמו דוד, שלמה, חזקיהו ויאשיהו, וכל אחד מהם היה יכול להיחשב כ"בן אלוהים". אבל איש מהם לא ישב לימין אלוהים (תהילים ק"י), לאף אחד מהם לא השתחוו כל העמים, האומות והלשונות (דניאל ז'), ורק ישוע, שקרא לעצמו "בן האדם" ו"בן אלוהים" ישוב בענני שמים (שוב דניאל ז'). הוא הגשים את הנבואות שמתועדות בנביאים ובתהילים אודות המלך מבית דוד, משיח ה'. לפי תהילים מ"ה וישעיהו ט' מלך המשיח נקרא גם "אלוהים". נראה קודם מה נאמר במזמור מ"ה: "יפיפיתָ מבני אדם הוּצק חן בשפתותיך, על כן בֵּירַכך אלוהים לעולם… והדַרךָ צְלַח רְכַב על דְבַר אמת וענווה; צדק ותוֹרךָ נוראות ימינך… כיסאך, אלוהים, עולם ועד, שבט מֵישָר שבט מלכותך. אהבת צדק ותשנא רֶשע; על כן משחך אלוהים, אלוהיך, שמן ששון מחבריך״ (תהילים מ"ה 3, 5, 7, 8). הצאצא המלכותי הזה של דוד נקרא "אלוהים" – "כיסאך, אלוהים, עולם ועד"! יש כאלה שמציעים פירוש מאולץ שלפיו, הפסוק בעצם אומר שהכיסא הוא אלוהִי או שהכיסא הוא אלוהים. המשמעות הטבעית והברורה ביותר היא, כמובן, "כיסאך, אלוהים", כשהפנייה היא למלך מבית דוד! כשהתחלתי ללמוד עברית באוניברסיטה ביקשתי מהפרופסור שלי, רב ישראלי מאוד ידידותי, לתרגם עבורי את מילות הפסוק. הוא השיב ללא כל היסוס, "כיסאך, אלוהים, לעולם ועד", והסביר, "הפסוק מהלל את אלוהים". ביקשתי שיקרא את המזמור כולו, שללא כל ספק פונה למלך, ולפתע נפלו פניו. איך יתכן שמלך בשר ודם יקָרא "אלוהים"? אומר שוב: זוהי המשמעות הטבעית והברורה ביותר של הפסוק, ואיש לא היה מפקפק בכך אילו פנה המזמור כולו לאלוהים.\[60\] אם כך, איך יתכן שמלך בשר ודם יקָרא "אלוהים"? כמובן שכאשר משליכים את הפסוק על ישוע המשיח, אין כל קושי. אדרבה, הוא התשובה לשאלה והפתרון לקושי. אבל המזמור הזה נכתב במקור עבור "בן אלוהים" בשר ודם, ורק מאוחר יותר יִיחסו את המובן המלא שלו לישוע, המלך האחרון משושלת דוד והדגול שבהם. הכיצד? חוקרים יהודים כפו פירוש משלהם לפסוק, בניסיון להתחמק מהמשמעות הברורה שלו.\[61\] יחד עם זאת, חוקרים נוצרים ומשיחיים, שייחסו את הפסוק הזה לישוע לבדו, לא תמיד הצליחו להסביר את ההקשר המקורי של המזמור, שכאמור פונה למלך בשר ודם. איך אפשר להישאר נאמנים לטקסט המקורי ולהקשר הראשוני שלו? התשובה מאוד חשובה. היא תספק לנו מפתח שבעזרתו נוכל להבין את הנבואות המשיחיות. המילה "אלוהים" יכולה להופיע במשמעות של אלוהים, אל כלשהו, אלילים או מלאכים. בכל המקרים האלה הכוונה היא לישות שיש בה משהו מהאלוהי, מהשמיימי. כמו כן חשוב להבין שבמזרח הקרוב הקדום, המלכים של מסופוטמיה ושל מצריים נחשבו לאלוהים.\[62\] אבל זה לא היה המצב בישראל. אדרבה, המלכים מבית דוד נחשבו לבני אדם נישאים מעם, לבניו של אלוהים. כאן, במזמור מ"ה, העברית משתמשת במילים הברורות ביותר כדי לתאר את מעמדו של המלך כ"אלוהים".\[63\] אבל התפיסה הנועזת הזאת משמשת כמבוא מושלם למעמדו של המשיח כבן אלוהים. הוא אכן אלוהים! אם כך, המשמעות המוגבלת של הפסוק הזה מתייחסת למלך בשר ודם מבית דוד. והמשמעות המלאה שלו מתייחסת לישוע, המשיח מבית דוד.\[64\] זה נשמע אולי מורכב מעט, אבל בעצם זה מאוד פשוט. בכל פעם שנמשח מלך חדש מבית דוד, נערך טקס. כנראה שבמהלכו הקריאו פרקי תהילים כמו מזמור ב', שמכריז שהמלך הוא בן אלוהים, משיח יהוה (ראה לדוגמה תהילים ב' 2), ומבטיח לו שליטה בעולם כולו (ראה פס' 9-8). בשלב מסוים הפכו המזמורים האלה לחלק מהתנ"ך, ובכל פעם שהמלך לא עמד בדרישות תפסה האכזבה את מקומן של הציפיות הנבואיות הגבוהות שתלו בו. אבל אלוהים הבטיח שכך יקרה. אם כך, איך יתכן שהמלכים ההם עמדו בדרכו? מתח מסוג זה הוא שגרם לעם ישראל להתחיל ולחפש בן דגול יותר לבית דוד, משיח בכל המובנים. כשישוע המשיח נכנס לבסוף לתמונה התגשמו המזמורים המלכותיים האלה. הנה אחד שהוא באמת בן אלוהים, שבדרך יחודית היה האלוהים שבא לשכון בתוכנו, שהיה אדון על דוד, שהיה ראוי לכל ההודיה והכבוד מצד כל העמים, האומות והלשונות. וכך התגשמו בחלקם המזמורים המלכותיים בחייהם של המלכים מבית דוד, אבל את התגשמותם המלאה הם מצאו בישוע, הבן הדגול ביותר לבית דוד. רק כך אפשר להבין את פני הדברים, משום שרק כך נוציא לאור את צדקת התנ"ך ובד בבד נעשה צדק עם ההיסטוריה. עיקרון זה תקף גם לגבי ישעיהו ט' 6-5. זוהי הכרזה נבואית אודות לידתו של מלך חדש מבית דוד, שמלכותו תיכון מעתה ועד עולם. המילים האלה התפרסמו בעולם כולו בזכות "המשיח" של הנדל. "כי ילד יוּלד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המִשׂרה על שכמו. ויקרא שמו פלא, יועץ, אל גיבור אבי עד, שר שלום. למרבה המִשׂרה ולשלום אין קץ. על כיסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה וּלסַעֲדָה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם. קנאת ה' צבאות תעשה זאת״. מי הוא הילד הזה, ומה המשמעות של שמו? הפסוקים שקודמים לנבואה המדהימה הזאת מדברים על נפילת אשור, האויבת הגדולה של העם היהודי באותם ימים (700 שנה לפני בואו של ישוע). אם כך, ההודעה על הלידה יכלה להתייחס למלך מבית דוד, שנולד במשך אותה תקופה. אבל איש מבין המלכים שנולד באותה תקופה לא הגשים את מה שמבטיחים אותם פסוקים. קרא שוב את הפסוקים, והתעלם לרגע מהשמות שניתנו לילד. חזקיהו, המלך היחיד שהיה ירא שמים באותה תקופה, כמעט שלא הגשים אף אחת מהנבואות האלה, ועל ערש מותו הודיע לו ישעיהו הנביא שצאצאיו יצאו לגלות בבבל (ראה ישעיהו ל"ט). פרשנים אחרים, הן יהודים והן משיחיים/נוצרים, טענו שמדובר בנבואה משיחית, שכן הנביאים תמיד ראו את המשיח באופק של הנבואות שלהם. ברוח דברים אלה קורא התרגום לארמית לילד הזה "משיח". אני מאמין שיש אמת בשתי התפיסות: המילים הנבואיות האלה, שנאמרו על מלך מבית דוד שייוולד בימיו של ישעיהו, לא התגשמו אז. הן התגשמו רק מאוחר יותר, כשהמשיח בא לעולם. זה באמת פשוט. לא שהנביאים שיקרו או שמחבר המזמור טעה. לפעמים רוח הקודש נתן להם את ההשראה לדבר על כל אחד מהמלכים לבית דוד כאילו הוא היה מלך המשיח. ההבנה הזאת תעזור לנו לפתור אי הבנות רבות שמעוררים פסוקים אלה, ושאופייניות גם לחוקרים יהודים וגם לחוקרים משיחיים ונוצרים. הפסוקים האלה התגשמו בחלקם בימים שבהם הם נאמרו, אבל הם מתגשמים במלואם בעידן המשיחי, עידן שהחל עם בואו של ישוע לעולם. בוא נבדוק עכשיו את השמות שניתנו לילד, לפי ישעיהו ט' 5. איך אפשר לקרוא לו "פלא, יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום"? אין כל בעיה עם השמות "פלא" ו"יועץ", וגם לא עם "שר שלום", שכן את השמות האלה אפשר לייחס גם לבן אדם. גם את "אבי עד" אפשר לייחס לאדם, שכן המלך, שהוא הרועה, המגן והמנהיג של עמו, יכול להיות גם אביהם. אבל מה לגבי "אל גיבור"? התרגום לארמית עושה ניסיון שווא (אם כי אמיץ) לעקוף את הקושי הזה, וכך הגיע לנוסח הבא, "ויקרא שמו לפני היועץ הפלאי, האל הגיבור הקיים לעד, 'משיח', ושלום ישכון עלינו בימיו".\[65\] וכך, במקום לייחס לילד רשימת שמות ארוכה – אגב, מנהג רווח במזרח הקרוב הקדום בשעת הכתרה של מלך חדש – התרגום מייחס את השמות לאלוהים! הפתרון הזה אינו מציאותי. הוא יוצר מפלצת דקדוקית, ובכך יודה כל מתרגם וכל פרשן מכל רקע שהוא. גירסאות יהודיות מודרניות ניסו למצוא פתרונות אחרים לבעיה, אבל המשמעות הברורה ביותר של הטקסט – בדיוק כמו במקרה של מזמור מ"ה – היא שהשמות השונים מיוחסים למלך עצמו, וביניהם גם השם "אל גיבור". ההשקפה הזאת עולה דווקא מן התלמוד (בבלי, סנהדרין, צד א) ומספרות רבנית מאוחרת יותר,\[66\] שמוצאת תמיכה בכתביו של הפרשן המבריק מימי הביניים, אברהם אבן עזרא. בחלק ט של חוּפּת אליהו באוצר המדרשים, כל השמות האלה מיוחסים למשיח.\[67\] אבן עזרא מתייחס להשקפות שמוזכרות במקומות אחרים בספרות הרבנית, ומביא את הסברו: "הנכון בעיני כי כל אלה שמות הילד.\[68\] פלא שהשם עשה פלא בימיו. יועץ כן היה חזקיה ויועץ המלך. אל גיבור שהיה תקיף, שנמשכה מלכות בית דוד בעבורו. ועד כמו שוכן עד. שר שלום שהיה שלום בימיו״. יש רק בעיה אחת עם הפרשנות של אבן עזרא: הוא מסביר איך אפשר לייחס את המילה "גיבור" לחזקיהו, אבל אינו מסביר איך אפשר לייחס לו את המילה "אֵל"! שוב אנחנו עומדים מול בעיה שרק ישוע המשיח יכול לפתור: איך יכול המלך מבית דוד להיות גם אדם ובכל זאת יותר מאדם, בן דוד אבל גם אדונו של דוד, בן אלוהים וגם הבן שלו בה"א הידיעה? ישעיהו כמעט פורץ כאן את גבולות השפה כשהוא קורא למלך מבית דוד "אל גיבור", תואר ששמור ליהוה לבדו (ראה ישעיהו י' 21). זוהי האמת שעולה מהבשורה. הפסוק אומר את מה שהוא אומר, ואין כל דרך להתחמק מהעובדה הזאת: אף אחד ממלכי בית דוד לא יכול להגשים במלואן את המשמעות של המילים האלה. אף אחד, מלבד ישוע המשיח. אם כך, התנ"ך עצמו מבהיר שהמשיח מבית דוד יהיה "בן אלוהים" בדרך מאוד יחודית, ושיהיו לו תכונות אלוהיות, שבמובן מאוד אמיתי הוא יהיה אלוהי. שוב אנחנו רואים שרק בישוע המשיח מתחברים כל חלקי הפאזל ומוצאים את מקומם הראוי. הברית החדשה אינה מקדמת עבודת אלילים כשהיא מדברת על בן אלוהים. אדרבה, זהו השיא של תקוות ישראל, של מה שהנביאים ומחברי תהילים דיברו עליו, ההתגשמות של התנ"ך, התקווה של כל המין האנושי. ועניין הלידה מבתולה אינו איזו מיתולוגיה שאולה מהעמים הפגניים.\[69\] אדרבה, יש בו כדי להסביר איך בנו הנצחי של אלוהים יכול להיכנס לעולם שלנו בתור "אדם אלוהי". המקורות שלו היו גם ארציים וגם שמיימיים, כפי שהכריז המלאך גבריאל באוזני מרים, אימו של המשיח, "רוח הקודש תבוא עלייך וגבורת עליון תצל עלייך. לכן קדוש יקרא היילוד, בן אלוהים" (לוקס א' 35).\[70\] כשתקרא את הברית החדשה תראה שישוע נקרא בן אלוהים משום שהוא בא מאלוהים האב, משום שהוא נולד לעלמה בתולה, משום שהיתה לו מערכת יחסים יחודית וקרובה עם אביו שבשמים ומשום שהוא המלך מבית דוד. לכך התכוון שאול כשדיבר על ישוע, "המשיח אדוננו, שלפי הבשר מוצאו מזרע דוד ולפי רוח הקודש הופגן שהוא בן אלוהים בגבורה בתחייתו מן המתים" (רומים א' 4-2). תיאולוגים נוצרים מאוחרים יותר ניסו להסביר את המסתורין – איך יכול להיות שבן אלוהים יכול להיות גם אלוהים הבן – והכריזו שהוא קיים מקדם, שהוא לא נוצר. אבל הכרזה כזאת אינה מפחיתה מהתעלומה הקשורה באלוהים ובבנו. להיפך, היא מאירה אותה באור נוסף ומוסיפה על הפלא שבדבר. אחד עם אלוהים, ויחד עם זאת אלוהים. נקרא "הבן" ויחד עם זאת נצחי. ועכשיו, באישיותו של ישוע המשיח האלוהים מתאחד לעד עם האדם. אמת עמוקה במיוחד, האין זאת? אני משאיר אותך עם חידה שנכתבה לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנה, ושמתועדת בתנ"ך, במשלי ל' 4. הנה החידה, "מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחופניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו כי תדע?" התדע מה שם בנו? אני יודע!\[71\] 54\. דיון בכמה מהמונחים האלה ובפולמוסים התיאולוגיים שנערכו אודותיהם ראה אצלR .P. C. Hanson, The Search for the Christian Doctrine of God (Edinburgh: T & T Clrak, 1988). 55\. האריס לינוביץ', פרופסור לעברית באוניברסיטה האמריקנית של יוטה, מציין שבפסוק זה "נוצר למשיח טבע אלוהי כביכול – בתקופה שלפני הגלות – \[טבע\] שיהיה שלו לנצח, או כל עוד יש תוקף לטקסטים התנ"כיים האלה".Harris Lenowitz, The Jewish Messiahs: From the Galilee to Crown Heights 9new York: Oxford, 1998), 11. 56\. ראה למשל פרשנותו של רש"י לתהילים ב' 7; מידע נוסף על הרקע ההיסטורי של מזמור ב' ראה בפרשנויותיהם של H. J. Krauss; Peter C. Craigie; A.A. Anderson; Franz Delitzsch. 57\. ג' ביוקאנן גריי סבור שהמילה "ילידתיך" וגם המילה "יולד" בתהילים פ"ז 6-4 "הן מטאפורה שפירושה 'הביא לידי קיום' ", ובכך מפחית בצורה משמעותית מעוצמתה של המילה "ילידתיך" ממזמור ב'.G. Buchanan Gray, " 'King: The References to the 'king' in the Psalter, in their Bearing on Questions of Date and Messianic Belief", Jewish Quarterly Review 7 (1895):658-86. שאול לוין רואה בתהילים ב' 7 את "הפסוק היחיד בתנ"ך שבו אלוהים משתמש באוצר מילים שקשור ברבייה בדרך הטבע", אבל טוען ש"ההקשר של הפסוק מבהיר שמדובר באימוץ, שכן הפסוק פונה ישירות אל אדם שכבר נולד". Saul Levin, The Father of Joshua-Jesus (Bringhamton, N.Y. State University of new York, 1978), 178. גריי טוען שאילו דיבר מזמור ב' על לידה אמיתית, היה צורך להשתמש בבניין אחר (כלומר, אלוהים היה צריך לומר "הולדתיך", בעיקר כשמדובר בתפקידו של הזכר בתהליך ההולדה. ראה חיבורו של לוין, עמ' 178 הערה 4), אבל האמת היא שגם המילה "ילד" יכולה לשמש לצורך זה (לפי מספר לקסיקונים, הפועל מופיע בצורה זו בתנ"ך לא פחות מעשרים ושתיים פעם. ראה למשל שושלת היוחסין בבראשית ה' וגם בפרק י'). רש"י מפרש את תהילים ב' 7 כך שבמהלך טקס ההכתרה המלך נקרא בן אלוהים (ונמשח כמלכם של בני ישראל, שבשמות ד' 22 נקראים גם הם בן אלוהים). פרשנות זו מזכירה את זו של לוין. אבל השורש יל"ד פירושו "להביא מישהו לעולם, להביא לשלב לידה", ולא לייחס למישהו את התואר "בן". 58\. ב-1988 הרציתי על הנושא במהלך הכנס השנתי של Society of Biblical Literature ("האגודה לספרות משיחית"), מתוך מסמך שעדיין לא ראה אור ונקרא "גילו ברעדה ונשקו בר (מבוסס על תהילים ב' 12-11): לקראת פתרון מספק". ראה גם כרך 3, טיעון 4.22 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית). 59\. אם אתה מעוניין ללמוד את הנושא בהרחבה, בדוק בקונקורדנציה את המילים הבאות, על כל הטיותיהן ונגזרותיהן: עבד, השתחווה, ידה, הודה. 60.  בספרות הרבנית יש לפחות שני מקרים שבהם הפסוק הזה הוצא מהקשרו, כך שישתמע ממנו, "כיסאך, אלוהים, לעולם ועד". הפסוק משמש במקרים אלה כדי להוכיח שכיסאו של אלוהים עומד לעולם ועד. ראה אוצר המדרשים, היכלות ג'; שני לוחות הברית, ספר במדבר-דברים, פרשת שופטים, תורה אור, ב'. שני המקרים האלה מהווים עדות חותכת למה שאמרתי בגוף הפרק, שאיש לא היה מפקפק במשמעות הברורה והטבעית של הפסוק אילו הובא בהקשר אחר. 61\. דיון מעמיק בהיבטים השונים שעולים מן התרגומים של תהילים מ"ה 7 – הפסוק שמצוטט באיגרת לעברים א' 8 – ראה אצלMurray J. Harris, "The Translation of Elohim in Psalm 45:7-8", Tyndale Bulletin 35 (1984):65-89; "The Translation and Significance of ho theos in Hebrews 1:8-9", Tyndale Bulletin 36 (1985):129-62. התרגום של Mitchell Dahood, Psalms 1-50, Anchor Bible (Garden City, N.Y.:Doubleday, 1966), 269, שכתב, "האלוהים לעולם ועד הושיב אותך על כס המלכות!" מצא מעט מאוד תמיכה בקרב החוקרים, אם בכלל (ובצדק). תרגום אחר של הכתובים לאנגלית, ה-NJPSV, מספק את התרגום הבא, "כיסאך האלוהי הוא לעולם ועד", על סמך דברי הימים א' כ"ט 23, הפסוק שציטט אבן עזרא בפירושו למזמור מ"ה 7. אבן עזרא פירש את הפסוק כאילו הוא אומר, "כיסאך הוא כיסא אלוהים". רש"י (לצד פרשן אלמוני שמצוטט על ידי אבן עזרא ובהסתמך על שמות כ"ב 27) מצא משמעות פחותה למילה "אלוהים", וקבע שמדובר בשר או שופט, על סמך שמות ז' 1. שים לב שבשמות ז' 1, המילה "אלוהים" אין פירושה "שופט", בניגוד לדעתו של רש"י, כפי שעולה גם מהשימוש במילה "נביא" באותו פסוק. כל זה בא להוכיח את הקושי שהפסוק במזמור מ"ה מציב בפני מתרגמים ומפרשים, במיוחד בפני אלה שבאים מרקע יהודי מסורתי. 62\. ה' ג' קראוס, חוקר גרמני – מהבולטים בתחום חקר התנ"ך, מציין ש"להאלהה של המלך במזרח הקרוב הקדום יש שפע של תיעוד" H. J. Kraus, (Psalms 1-59, trans. H.C. Oswald \[Minneapoliss: Augsburg, 1988\], 455). הוא מתרגם את מזמור מ"ה 7 כ"כיסאך, האלוהי, (עומד) לעולם ועד". לדברי ג'והן ג' קולינס, אחד המומחים המובילים בחקר מגילות ים המלח, "כבר בתנ"ך יש רמזים לאלוהות בחלק מהמזמורים, וללא ספק במזמור מ"ה 7, שם המלך נקרא 'אלוהים' ". ראה מחקרו החשוב, John J. Collins, The Scepter and the Star: The Messiahs of the Dead Sea Scrolls and Other Ancient Literature (New York: Doubleday, 1995), 208. 63\. שים לב לשימוש במילה "אלוהים" בשמואל א' כ"ח 13. השווה גם עם תרגום השבעים. 64\. היהודים מאמינים שבכל דור יש משיח שיתגלה אם עם ישראל יהיה ראוי לכך (ראה בבלי, סנהדרין צד א, הגורס שאלוהים רצה להכתיר את חזקיהו כמשיח, אבל חזקיהו לקה בחסר). אם כך, במובן התיאורטי, חלק מהנבואות המשיחיות יכלו להתגשם כבר בדורו של הנביא שניבא אותן, אבל הן בעצם לא יתגשמו עד שיתגלה המשיח. ראה טיעון 3.24. 65\. לפי מדרש בראשית רבה פרשה צ מה ומדרש רות רבה, פרשה ז ב טו (וילנא), ז ג (לרנר), הפסוקים האלה מדברים על שש המידות של חזקיהו; ראה גם פסיקתא רבתי מו ד, המייחסת את השמות האלה לחזקיהו; ראה גם אוצר המדרשים (אייזנשטיין), עמוד תקה, פרק השמונה. 66\. תרגום חופשי מארמית של "ואתקרי שמיה מן קדם מפלי עיצא, אלהא גיבָּרא, קיים עלמיא, משיחא, דשלמא יסגי עלנא ביומוהי". ישעיהו ט' 5. מקראות גדולות, כתר, 1992. 67\. ראה גם אוצר המדרשים (אייזנשטיין), עמוד קסב ד"ה. 68\. הפרשנות של אבן עזרא סותרת את הטיעון שלפיו בתנ"ך, שמות כמו ירמיהו (יהוה ירומם) או ישעיהו (יהוה יושיע) או יהושפט (יהוה שופט) מספרים לנו על אלוהים ולא על האדם שנקרא באותו שם. ולכן שמות כמו "אל גיבור" מעידים על יהוה, לא על הילד. הטיעון הזה אינו תופס בשל כמה סיבות: 1) בתנ"ך, שמות רבים משקפים את אישיותו של האדם עצמו; לשלמה ניתן השם ידידיה (ידידו של יהוה) משום שאלוהים אהב אותו, ויעקב קיבל את שמו משום שאחז בעקב אחיו. 2) אפשר לקרוא למישהו רפאל (שפירושו אלוהים ריפא או ירפא), אבל אל גיבור זה כבר עניין אחר לגמרי! 3) אפילו התרגום לארמית מכיר בכך שהמלך בפסוק נקרא שר שלום משום שיהיה שלום בימיו. אין ספק שהשמות מתארים את הילד, לא את אלוהים. 69\. ראה כרך 3, טיעון 5.9. ראה גם Oskar Skarsaune, The Incarnation: Myth or Fact?, trans. Trygve R. Skarsten (St. Louis: Concordia, 1991). 70\. יש הקבלה מדהימה לפסוק הזה במגילות ים המלח (זכור, המגילות הן מסמך יהודי, לא נוצרי), שנכתבו כמה עשרות שנים אחרי ישוע. במגילה שנקראת "בן האל" (4Q246) מסופר על דמות משיחית שתיקרא בן האלוהים, בן לאל עליון. נאמר שם שהחרב תחדל מן הארץ ושהכל יכבדו אותו. דיון על כך ראה אצל Collins, The Scepter and the Star, 155. טקסטים אפשריים נוספים המדברים על בן אלוהים ראה שם, עמ' 165-164. לדיון כללי עם הפניות ראה שם, עמ' 172-154. 71\. ללא כל קשר לפירוש שאפשר לתת לפסוק הזה אני מביא אותו כאן כנקודת מוצא לדיון. בעניין הקשיים שהוא מציב בפני הפרשן היהודי המסורתי ראה מלבי"ם על משלי. חמשת חלקי הפסוק מציגים סדרת שאלות בנוגע לבריאת העולם, ובאחרונה שבהן "השואל היה מתפלסף כדעת הפילוסופים, שמן העילה הראשונה נאצל עלול ראשון, שהוא השכל הנאצל, שקראו אותו בשם 'בן' להמאציל העליון". כלומר, השואל מנסה להבין את הגורם הראשוני מאחורי בריאת העולם – את השכל הנאצל שברא את היקום. ויש כאלה שקראו לשכל הזה "בן המאציל העליון". לדברי החוקר הנוצרי של התנ"ך אלן פ' רוס, "לפי המדרש, ה'בן' הוא ישראל. מקורות אחרים \[גורסים\] שזהו דֶמיוּרג (הגנוסטים כינו בשם זה את יוצר העולם, הכפוף לאל העליון), הלוגוס, או הקבלה פואטית למילה 'שְמוֹ' \[שמופיעה בתחילת הפסוק\]. פרשנים נוצרים/משיחיים מוצאים כאן הקבלה לבן האלוהים (ציפייה מרומזת להתגלות המלאה שמתועדת בברית החדשה)" Akken P. Ross, "Proverbs", Exopsitor's Bible Commentary (Grand Rapids: Zondervan, 1979). לדברי רש"י, המילים "מה שמו ומה שם בנו" פירושן, "אם תאמר \[ש\]כבר היה דוגמתו, אמור מה שם בנו, איזו משפחה יצאה ממנו, ונדע מי הוא". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, היהדות האמיתית, תשובה לרב **תגיות:** בן האלוהים --- ### [ניפוץ מיתוסים מן הברית החדשה](https://igod.co.il/answer-rabbi/debunking-myths-new-testament/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מטרת מאמר זה תהיה לעבור בקצרה על כמה מיתוסים גדולים בנוגע לברית החדשה ולבחון את אמיתותם בקונטקסט של כתבי הברית החדשה (נתעכב ביתר פירוט על הרביעי שבהם):תאריך לידתו של המשיח, נזירות ופרישה מן הציבור, יחסו של שאול השליח לבשורת השליחים, ויחסם של כתבי הברית החדשה לנשים. ### תאריך לידתו של ישוע למרות שידוע כי העולם הנוצרי חוגג את לידתו ב- 25 לדצמבר, אין לתאריך זה ולו רמז דק בכתבי הברית החדשה. משערים כי כאשר הפכה הנצרות לדת האימפריה הרומית, הדביקו כוהני הדת (שעל-אף "התנצרותם", נותרו פגאניים במהותם) את תאריך זה להולדתו של ישוע. התאריך היה מוכר וקדוש להם מכיוון שבו בדיוק נחגגו גם ימי הולדתם של ATTIS – אל רומי-פגאני; DIONYSUS – אל יווני; OSIRIS – אל מצרי עתיק; RA – אל השמש המצרי; וְגם MITHRA– אל פרסי עתיק אשר פולחנו אומץ ע"י הרומאים.1 בנוסף לתאריך הפגאני, לקחו כוהני הדת של האימפריה אין ספור מנהגים פגאניים אחרים והדביקו אותם לדת הנוצרית (כמו למשל: פולחן הבתולה2 ופולחן אישתר3, אשר אין להם דבר עם כתבי הברית החדשה). כאמור, אין בכתבי הבשורות אפילו רמז לכך שתאריך לידתו של ישוע היה ה- 25 בדצמבר. נהפוך הוא, בבשורת לוקס, בפרק המתאר את לידת ישוע, מופיעים הפסוקים הבאים: "ויעל גם יוסף מן הגליל, מעיר נצרת, אל יהודה לעיר דוד הנקראה בית לחם, כי היה מבית דוד וממשפחתו, להתפקד עם מרים המאורסת לו והיא הרה. ויהי בהיותם שם, וימלאו ימיה ללדת. ותלד את בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס, כי לא היה להם מקום במלון. ורועים היו בארץ ההיא, לנים בשדה ושומרים את משמרת הלילה בעדרם" (לוקס ב, 4-8). ע"פ הפסוק האחרון, המגלה לנו כי הרועים לנו בשדה ושמרו על עדרם, סביר להניח כי הלידה לא התרחשה בתקופה קרה וחורפית כסוף דצמבר. ואמנם, לפי מדרש יהודי עתיק, נולד ישוע דווקא בחג הסוכות. לפי אותו מדרש, בעידודם של הרבנים – מנהיגי הדת היהודים, פונה שמעון-כיפא אל הגויים ומוסר להם כמה מצוות בשמו של ישוע. וכך אומר כיפא לגויים: "והנה הוא מצווה עליכם שלא תחוגו את חג המצות, אך תחוגו את יום מיתתו. ובמקום חג שבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אח"כ. ובמקום חג הסוכות, תחוגו יום לידתו וביום השמיני ללידתו תחוגו היום אשר נמול בו".4 ### נזירות ופרישה מן הציבור ידועה מאוד היא תופעת המנזרים והנזירים בדת הנוצרית. אך מעניין כיצד מתייחסים כתבי הברית החדשה לתופעה זו. נזירות מופיעה במקרא בספר במדבר פרק ו', תחת השם "תורת הנזיר". שם נמנים 3 איסורים (או מצוות) לנזיר: 1. לא לבוא במגע עם ענבים, על כל מוצריהם כאשר הדגש הוא על יין; 2. לגדל שער פרוע ולא להתגלח כלל; 3. לא לבוא במגע עם המת. חשוב לציין כי ע"פ המקרא, לנדר הנזירות יש התחלה וסוף ברורים ביותר ועל-כן הנזירות מוקצבת בזמן. כדי לצאת מתקופת הנזירות, על הנזיר לעבור טקס שגם הוא מפורט בפרק ו' של ספר במדבר. זו תורת הנזיר לפי התורה, והמקרא מזכיר כמה נזירים, כגון: שמשון (שופטים י"ג, 5, 7) ושמואל הנביא (שמואל א, פרק א', 11). כמובן שבשני המקרים האלה אין זכר לצורת הנזירות שאנו מכירים מן הדת הנוצרית כיוון שגם שמשון וגם שמואל נשאו נשים והולידו ילדים.5 הבה נראה כיצד אם-כן מתארים כתבי הברית החדשה את הנזירות וכיצד הם מתייחסים אל הסגפנות ואל הפרישה מן הציבור. ובכן, בספר מעשי השליחים, פרק י"ח, מסופר על יהודי בשם עקילס אשר גילח "את ראשו בקנכראה, כי נדר עליו" (פס' 18). ובפרק כ"א אנו קוראים על ארבעה יהודים אשר היה עליהם נדר הנזירות וכאשר באה העת לסיום תקופת נזירותם, הם מגלחים את ראשיהם.6 אח"כ ליווה אותם שאול, "ויטהר איתם. וממחרת בא אל המקדש ויגד כי מלאו ימי טהרתם עד כי הקריב קורבן כל אחד מהם" (פס' 26).7 שני המקרים אפוא, מספקים דוגמא לכך שטקסי הנזירות אשר עליהם מדווחת הברית החדשה נערכו ע"י תלמידיו של ישוע ממש לפי צו התורה. דבריו הנצחיים של משיחם לבטח לא חדלו מלהדהד בראשם: "אל תחשבו כי באתי להפר את התורה או את דברי הנביאים. לא באתי להפר כי-אם למלא. כי אמן אומר אני לכם: עד כי יעברו השמים והארץ, לא תעבור יוד אחת או קוץ אחד מן התורה עד אשר יעשה הכל. לכן, מי אשר יפר אחת מן המצוות הקטנות האלה וכן ילמד את בני האדם, קטוֹן יקרא במלכות השמים. ואשר יעשה וילמד אותן, הוא גדול יקרא במלכות השמים" (מתי ה', 17-19). כאשר הוא מודע היטב להנחיותיו של ישוע, מרכיב עבורנו שאול השליח את תעודת הזהות שלו: "איש יהודי אנוכי, נולד בטרסוס אשר בקיליקיא ומגודל בעיר הזאת לרגלי גמליאל ומלומד לפי דקדוקי תורת אבותינו ואהיה מקנא לאלהים כמוכם כולכם היום, וארדוף את הדרך הזאת עד מוות";8 "ואהיה הולך וחזק בדת היהודית על רבים מבני גילי בעמי, בקנאתי הגדולה לקבלות אבותיי".9 ואמנם, היהודים ששהו במחיצתו של שאול והכירו אותו העידו עליו כי הוא "מתהלך בחוקות התורה".10 בהמשך לכך, חשוב לציין כי ההתייחסויות הרבות של מחברי הברית החדשה לכתבי הקודש כוונו תמיד לתנ"ך,11 והיחס שקיבל המקרא היה כתוצאה מכך כזה של קדושה מרבית. בשניה אל-טימותיוס, פרק ג', פונה שאול אל תלמידו הצעיר ואומר לו: "ומנעוריך ידעת את כתבי הקודש היכולים להחכימך אל הישועה על-ידי האמונה במשיח ישוע. כי כל הכתוב נכתב ברוח אלהים, גם מועיל להורות ולהוכיח וליישר ולייסר בצדק" (פס' 15-16). מזווית אחרת, מזכיר לנו גם שמעון-כיפא כי "כל נבואת המקרא איננה תלויה בפתרון אדם מלבו. כי מעולם לא יצאה נבואה ברצון האדם, כי-אם ברוח הקודש אשר נשאם דברו אנשי אלהים הקדושים" (השניה לפטרוס, א', 20-21). ומה באשר למנזרים ולסגפנות הנפוצים כל-כך בעולם הנוצרי? ובכן, לא רק שאין להתנהגות זו כל זכר בספרי הברית החדשה, אלא שדווקא הפרישות מן הקהילה וההינזרות מנישואין (ומדברים אחרים שאין בהם חטא, כגון: שתיית ייו ואכילת בשר) הן המקבלות גינוי תקיף מאת תלמידיו של ישוע. במילים אחרות, מחברי הברית החדשה מזהירים אותנו פן נפרש לא נכונה את דבריהם ונפרוש מן הציבור לטובת הסגפנות. הנה כמה דוגמאות לכך: מחבר האיגרת אל-העברים כותב: "אל נעזוב את קהילותינו כמנהג קצת אנשים, כי אם נוכיח איש את רעהו" (פרק י', פס' 25). יהודה, אחי המשיח, אף מזהיר אותנו כי "באחרית הימים יבואו לצים ההולכים אחרי תאוות רשעתם. אלה הם הפורשים מן הציבור, אנשים נפשיים ורוח אין בהם" (איגרת יהודה א', 18-19). ישוע בעצמו קרא אל תלמידיו וציווה עליהם שלא להסתתר ולהתבודד במקום מרוחק ומסוגר: "אתם אור העולם. עיר יושבת על ההר לא תוכל להסתתר. גם אין מדליקים נר ושמים אותו תחת האיפה, כי-אם על המנורה ויאר לכל אנשי הבית. כן יאר אורכם לפני בני האדם, למען יראו מעשיכם הטובים ושבחו את אביכם שבשמים" (מתי ה', 14-16). נכון כי כתבי הברית החדשה חוזרים ומזהירים את המאמינים שלא לקחת חלק בחטאי העולם הזה לרבות פיתויו ותאוותיו, אך כפי שראינו, אינם מעודדים אותם בשום אופן לצאת מן העולם או לברוח ממנו.12 מספיקה אפילו קריאה לא-מעמיקה של ספר מעשי השליחים, על-מנת להבין עד כמה חשובים היו חיי הקהילה והמעורבות הציבורית עבור המאמינים בבשורה. ### יחסו של שאול השליח13 לבשורת השליחים בחקר כתבי הברית החדשה רווחת דעה הגורסת כי קיים הבדל גדול בין תורתו של ישוע (כפי שהיא מוצגת בבשורות) לבין תורתו של שאול הטרסי. לכן יש הטוענים כי אם עד הופעתו של שאול לא היתה הנצרות אלא זרם אחד ביהדות בית שני, הרי שהיה זה שאול שלקח את המסר ואת הכוונת הבשורות ושינה אותם לגמרי בכך שהקים דת חדשה המתאימה לגויים כולם.14 לעניות דעתי, שבים כתבי הברית החדשה ומוכיחים כי לדעה זו אין כל בסיס להישען עליו. להלן ארבעה טיעונים המחזקים את דעתי: ראשית, יש לקחת בחשבון כי רוב החוקרים של התקופה מסכימים כי איגרותיו של שאול נכתבו לפני בשורות השליחים. אך כפי שנראה בהמשך, מלאות איגרות אלו בהתייחסויות ישירות ועקיפות למסריו של ישוע, כפי שהם באים לידי ביטוי בארבע הבשורות. דבר זה מעיד אפוא על-כך ששאול כנראה הכיר את הבשורות עוד בשלבים בהם הן עברו בעל-פה והוא אף הושפע מהן רבות. שנית, שאול השליח מדגיש עד כמה חשוב היה לו לשמור על בשורת האדון מפני תורות זרות. באיגרת הראשונה אל-קורינתיים, פרק ט"ו, מגלה שאול פרט מעניין כאשר הוא אומר בפסוק הראשון כי את הבשורה אשר הוא מבשר, הוא בעצמו קיבל. שאול מדגיש פרט זה כאשר הוא חוזר על-כך שנית בפסוק 3 של אותו פרק. גם מן האיגרת אל-הגלטיים, פרק א', ניתן ללמוד עד כמה חשוב היה לו לשאול להיצמד לבשורת המשיח (פס' 6-10). בפסוקים 18-19 מוסיף שאול ומספר על פגישתו עם כיפא ויעקב שלוש שנים לאחר שקבל את האמונה ללבו (יש להניח כי בפגישתם הם לא שוחחו על מזג האוויר, כי-אם על מהות הבשורה). בפרק ב' של אותה איגרת שאול מדווח כי מקץ 14 שנה הוא שב ועלה לירושלים ושם נפגש בשנית עם עמודי האמונה – כיפא ויעקב. הפעם נכח גם יוחנן השליח בפגישה. למען האמת, היתה זו פגישה בעלת חשיבות מכרעת, כדברי שאול: "ואעלה שמה על-פי מחזה ואשים לפניהם את הבשורה אשר קראתי בגויים. ובייחוד שמתי לפני החשובים שבהם, פן תהיה לריק מרוצתי אשר ארוץ או רצתי" (פס' 2). מדהים! לאחר 14 שנות בישור, עדיין היה חשוב לשאול לעלות לירושלים ולבדוק עם 3 עמודי האמונה האם נכונה הבשורה שהפיץ בגויים. מכאן ברור שהאיש היה ממש קנאי לבשורה. ואמנם, מאמציו לא היו לריק ובפסוק 6 אנו קוראים את מסקנתו מן הפגישה: "לי לא הוסיפו החשובים \[כיפא, יעקב ויוחנן\] מאומה". רוצה לומר, הבשורה שהטיף בגויים תאמה בדיוק את בשורת השליחים. ואם לא די בכך, בהמשך פרק ב' לא מהסס שאול להתעמת עם כיפא ולהוכיח אותו על התנהגותו, שעמדה בניגוד לרוח הבשורה (פס' 11-14). האם שמעון-כיפא נטר לו טינה על כך? לא ולא! באיגרת השניה לפטרוס, כותב כיפא: "ואת אורך רוח אדונינו תחשבו לתשועה כאשר גם אחינו האהוב פולוס (שאול) כתב אליכם כפי החכמה הנתונה לו. וכן בכל איגרותיו, בדברו שם על אלה, ובהן יש דברים קשים להבנה והנבערים והפתאים יהפכו אותם כאשר גם יעשו לכתבים האחרים לאובדן נפשם" (פרק ג, 15-16). שוב מקבל שאול אִשרור למסר שהטיף. שלישית, בכמה מאיגרותיו מצטט שאול מדבריו של ישוע, כפי שהם משתקפים בארבע הבשורות – דבר שכאמור, מוסיף ומעיד עד כמה היה השליח מחובר לבשורת האמת שבישרו תלמידיו של ישוע. למעשה, איגרותיו של שאול בשום אופן אינן מהוות אנטיתזה למסר אשר בבשורות ואין היחסים בין השניים מתאפיינים באמביוולנטיות כי-אם ביחסי גומלין וסינתזה. איגרותיו של שאול ספוגות אפוא במסרי הבשורה והנה מספר דוגמאות קצרות לכך: (א) באיגרת אל-הרומיים, פרק א', פותח שאול ואומר כי בשורת המשיח "גבורת אלהים היא לתשועת כל המאמין, ליהודי בראשונה וכן גם ליווני" (פס' 16. וכן בפרק ב', 9).15 (ב) באל-הרומיים, פרק ב', נאמר ע"י שאול: "לכן אין לך התנצלות, אתה בן-אדם, הדן תהיה מי שתהיה, כי במה שתדין את חברך תחייב את נפשך, באשר אתה הדן תעשה כמעשהו" (פס' 1. ראו גם פרק י"ד, 4, 10, 13; וכן בראשונה לקורינתיים ד', 5).16 (ג) באל-הרומיים, פרק ח', אומר שאול השליח "כי מחשבת הבשר היא המוות ומחשבת הרוח היא החיים והשלום" (פס' 6).17 (ד) באל-הרומיים, פרק י"ב, כותב שאול: "ברכו את רודפיכם, ברכו ואל תקללו" (פס' 14), "אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה, \[כי-אם\] דרשו הטוב בעיני כל אדם. אם תוכלו, ככל אשר תמצא ידכם, היו בשלום עם כל אדם. אל תנקמו נקם ידידי, כי-אם תנו מקום לרוגז, כי כתוב: לי נקם ושלם, אמר ה'". לכן, אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חתה על ראשו. אל נא יכבשך הרע, כבוש אתה את הרע בטוב" (פס' 17-21).18 (ה) באל הרומיים, פרק י"ג, אומר שאול "כי האוהב את חברו קיים את התורה" (פס' 8), כי מצוות ה' "כלולות הנה במאמר הזה: ואהבת לרעך כמוך" (פס' 9). ובאיגרת אל-הגלטיים, פרק ה', הוא חוזר על כך ואומר: "כי כל התורה כלולה במצווה אחת והיא: ואהבת לרעך כמוך" (פס' 14).19 (ו) באל הרומיים, פרק ט"ו, כותב שאול "כי ישוע המשיח היה למשרת בני המילה למען אמת האלהים, לקיים את ההבטחות אשר לאבות" (פס' 8. גם באיגרת אל-הפילפיים ב', פס' 7, מסביר שאול כי ישוע המשיח "הפשיט את עצמו וילבש דמות עבד וידמה לבני אדם").20 (ז) בפרק ט"ו פס' 12, של אותה איגרת, אומר שאול הטרסי (בשם ישעיהו הנביא) כי המשיח ישוע ייצא משושלת בית ישי ובשנייה לטימותיוס, פרק ב' פס' 8, מוסיף שאול כי ישוע הוא נצר לזרעו של דוד.21 (ח) בראשונה אל-הקורינתיים, פרק ז', פס' 10, כותב שאול בנוגע לעניין הנישואין את הדברים הבאים: "והנה, את הנשואים אנכי מצווה, ולא אנכי כי-אם האדון, אשר לא תפרוש אישה מבעלה".22 (ט) באל-הקורינתיים י"א, מתאר שאול את סעודת הפסח האחרונה של ישוע, ממש בדומה לדרך בה היא מתוארת בבשורות: "בלילה ההוא, אשר נמסר בו, לקח את הלחם ויברך ויבצע ויאמר: קחו אכלו, זה גופי הנבצע בעדכם, עשו זאת לזיכרוני. וכן גם את הכוס , אחר הסעודה, ויאמר: הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי, עשו זאת לזיכרוני בכל עת שתשתו" (פס' 23-25).23 (י) באותה איגרת, פרק ט"ו, כותב שאול: "ואם יאמר לך איש: איך יקומו המתים ובאי-זה גוף יבואו? אתה הסכל, הן מה שתזרע לא יחיה בלתי אם ימות. ומה שתזרע, אינך זורע את הגוף אשר יהיה, כי-אם גרגר של ערום של חיטה או של אחד הזרעים" (פס' 35-37).24 (י"א) בשנייה לקורינתיים פרק א', אומר שאול: "ועתה, הכי נמהר הייתי בעצתי? אם אשר יעצתי, לפי הבשר יעצתי והיה אצלי פעם הן הן ופעם לא לא. אכן, נאמן האלהים, כי דְברנו אליכם לא היה הן ולא" (פס' 17-18).25 (י"ב) באיגרת אל-הגלטיים פרק א', כותב שאול: "ועתה, המתרצה אנכי אל בני אדם או אל אלהים? או, המבקש אנכי למצוא חן בעיני בני אדם? כי במוצאי חן בעיני בני אדם, לא אהיה עוד עבד המשיח" (פס' 10. וראו גם באל-הקולוסים ג', 22-23).26 (י"ג) באותה איגרת, פרק ה' 1, מכריז שאול ואומר: "ועתה, עמדו נא בחירות אשר שחרר אותנו המשיח, ואל תשובו להכבש בעול העבדות".27 (י"ד) באיגרת אל-האפסיים פרק ד', אומר שאול: "כל דבר ניבול לא יצא מפיכם, כי-אם הטוב והמועיל לבנות לפי הצורך, למען ייתן חן לשומעיו" (פס' 29).28 (ט"ו) באיגרת אל-הקולוסים פרק ג', כותב שאול: "ותישאו איש את רעהו, ותסלחו בהיות לכם ריב איש עם אחיו. כאשר המשיח סלח לכם, כן תסלחו גם אתם" (פס' 13).29 (ט"ז) באותה איגרת, פרק ד' 3-4, אומר שאול: "התפללו גם בעדנו, כדי שאלהים יפתח לנו את שער הדיבור להגיד את רז המשיח שבגללו אף אסיר אנכי. וכדי שאגלה אותו כפי שעלי לדבר".30 (י"ז) באותה איגרת, פרק ד', אומר שאול למאמינים: "התמידו בתפילה ושקדו בה בתודה" (פס' 2. ראו גם באל-הרומייםי"ב, 12; באל-האפסיים ו', 18; ובאיגרת אל-התסלוניקים ה', 17).31 (י"ח) בראשונה לטימותיוס פרק ו', מזהיר שאול וכותב: "אבל המבקשים להתעשר יפלו בניסיון ובמוקשים וברוב תאוות סכלות ומשחיתות המשקיעות את האדם בשחת ובאבדון. כי שורש כל הרעות – אהבת הכסף. ויש אשר ערגו לו ויסורו מן האמונה ויעציבו את נפשם במכאובים רבים" (פס' 9-10). ובאיגרת אל-העברים, שייתכן ונכתבה אף היא ע"י שאול, נאמר: "ריחקו מאהבת הכסף ושמחו בחלקכם, כי הוא אמר: לא ארפך ולא אעזבך" (פרק י"ג, 5 ).32 (י"ט) בראשונה לטימותיוס, פרק ו', כותב שאול: "הנני מצווך כנגד האלהים המחיה את כל וכנגד המשיח ישוע אשר העיד ההודאה היפה לפני פונטיוס פילטוס, כי שמור תשמור את המצווה באין שמץ ודופי, עד הופעת המשיח ישוע אדונינו" (פס' 13-14).33 (כ) בשנייה לטימותיוס, פרק ב', מזהיר שאול השליח ואומר כי "אם נכחש בו \[במשיח\], הוא יכחש בנו" (פס' 12).34 (כ"א) באיגרת אל העברים,35 פרק ב' 14, נאמר כי המשיח "לבש בשר ודם".36 (כ"ב) בפרק י"א של אל-העברים, נאמר כי "העולמות נעשו בדבר האלהים" (פס' 3); ובפרק א' כתוב כי "האלהים אשר דיבר מקדם פעמים רבות ובפנים שונים אל אבותינו ביד הנביאים, דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו, אשר נתנו ליורש כל וגם עשה בידו את העולמות" (פס' 1-2).37 כמובן שניתן למצוא דוגמאות נוספות להקבלות בין דבריו של שאול השליח לבין הכתוב בארבע הבשורות (למשל, במעשי השליחים י"ג 25; או: י"ט, 4), אך לעת עתה די להסתפק באלו על-מנת לקבל את הרושם כי שאול הכיר והוקיר את בשורת המשיח, כפי שהיא משתקפת מתוך ארבעת הספרים הפותחים את כתבי הברית החדשה. רביעית, בנוסף לציטטים מן הבשורות, יש באיגרותיו של שאול הטרסי הרבה מן המשותף עם איגרותיהם של השליחים האחרים (יעקב, שמעון-פטרוס, יהודה ויוחנן) – מה שהמעיד על הסינתזה שהיתה לדבריו לא רק עם ארבע הבשורות, אלא עם כתבי הברית החדשה כולם. הואיל וההקבלות בין איגרותיו של שאול לאיגרותיהם של יתר השליחים כה רבות, הנה י"ג דוגמאות לכך: באגרת יעקב, פרק ב', נאמר כי "בעניי העולם הזה בחר האלהים להיות עשירים באמונה" (פס' 5). בראשונה לקורינתיים, פרק א', כותב שאול כי "בדליי העולם בחר האל" (פס' 28). באיגרת יעקב ב' 8 נאמר כי המצווה המולכת על כולן היא "ואהבת לרעך כמוך". באל הרומיים י"ג 9 כותב שאול כי כל המצוות "כלולות הנה במאמר הזה, ואהבת לרעך כמוך". בראשונה לפטרוס ב' 13-14 נאמר: "והכנעו לכל פקודת אדם בגלל האדון, אם למלך כראוי לראש; אם למושלים כראוי לשלוחים מאתו…". באל הרומיים י"ג 1 נכתב: "כל נפש תכנע לגדולת הרשויות, כי אין רשות כי-אם מאת האלהים…" (ראו גם בטיטוס ב' 1). בראשונה לפטרוס ב' 24 מסביר שמעון כי המשיח נשא את חטאינו על הצלב "כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה". באל הרומיים ו' 1-2 שואל שאול: הנמשיך בחטא למען ירבה החסד? ועונה: חלילה! "אנו שמתנו לחטא, איך נמשיך ונחיה בו?". באותה איגרת, ג' 15 נכתב: "והיו נכונים תמיד להשיב דבר בענווה וביראה לכל השואל אתכם את חשבון התוחלת אשר בקרבכם". באל הקולוסים ד' 6 נאמר: "דבריכם יהיו נעימים בכל עת וממולחים במלח, למען תדעו להשיב דבר לכל אדם". בשנייה לפטרוס א' 20-21 נאמר כי "כל נבואת המקרא איננה תלויה בפתרון אדם מליבו, כי מעולם לא יצאה נבואה ברצון האדם כי-אם ברוח הקודש". ובשנייה לטימותיוס ג' 16 מבהיר שאול לגבי כתבי הקודש "כי כל הכתוב נכתב ברוח הקודש". באותה איגרת ב' 19 נאמר: "…הרי למה שאדם נכנע, לזה הוא משתעבד". באל הרומיים ו' 16 נכתב: "האינכם יודעים שכאשר אתם מוסרים את עצמכם כעבדים למישהו כדי לצית לו, עבדים אתם למי שאתם מציתים". בפרק ג' 9 נאמר כי ה' "לא יפוץ באבוד איש כי-אם בפנות כולם לתשובה". בראשונה לטימותיוס ב' 4 אומר שאול כי חפצו של ה' הוא "שיושעו כל בני האדם ויגיעו להכרת האמת". בראשונה ליוחנן ד' 12 נאמר כי "את האלהים לא ראה איש מעולם". ובראשונה לטימותיוס ו' 16 כותב שאול על אלהים כי "איש לא ראהו ולא יוכל לראותו". באותה איגרת, פרק ה' 21, כתוב: "בני, השמרו לכם מן האלילים. אמן". בראשונה לקורינתיים י' 14, נאמר: "על-כן חביבי, נוסו מעבודת אלילים". באגרת יהודה פסוק 18 נאמר כי "באחרית הימים יבואו לצים ההולכים אחרי תאוות רשעם. אלה הם הפורשים מן הציבור, אנשים נפשיים ורוח אין בהם". בשנייה לטימותיוס ג' 1-4 נאמר "כי באחרית הימים יבאו עתים קשות. כי יהיו האנשים אוהבי עצמם ואהבי בצע ומתהללים וגאים ומגדפים וממרים באבותם וכפויי טובה ולא חסידים. חסרי אהבה ובוגדים ומלשינים וזוללים ואכזרים ושנאי טוב. ומוסרים ופוחזים וגבוהי רוח והולכים אחרי תענוגים יותר מאחרי אלהים". בחזון יוחנן א' 5 נאמר כי המשיח ישוע הוא "העד הנאמן ובכור המתים ועליון למלכי-ארץ, אשר אהב אותנו ובדמו גאלנו מחטאותינו". בראשונה לקורינתיים ט"ו 20 אומר שאול כי המשיח אשר הוקם מן המתים היה "לראשית הישנים"; ובאל הקולוסים א' 18 הוא מוסיף ואומר כי המשיח "הוא ראשית ובכור מעם המתים, למען יהיה הראשון בכל"; בחזון יוחנן מתוארת חתונת המשיח עם קהילת המאמינים: "נשמחה ונגילה ונתנה לו הכבוד, כי באה חתונת השה ואשתו התקדשה. ויינתן לה ללבוש בוץ טהור וצח כי הבוץ הוא צדקות הקדשים. ויאמר אלי: כתוב אשרי הקרואים אל משתה חתונת השה… (י"ט 7-9); "והרוח והכלה אמרים בוא, והשמע יאמר בוא, והצמא יבוא והחפץ ייקח מים חיים חינם" (כ"ב 17). בשנייה לקורינתיים י"א 2 כותב שאול באותו עניין: "כי ארשתי אתכם לאיש אחד להעמיד אתכם בתולה טהורה לפני המשיח". כאמור, ניתן להוסיף לרשימה ייצוגית זו דוגמאות למכביר (למשל, להקבלה בין דבריו של פטרוס במעשי השליחים ב' 21, לדברי שאול באל-הרומיים י' 13), אך לעת עתה נסתפק בהקבלות לעיל. מכל מקום, מטרת הדוגמאות המעטות אשר הבאתי כאן לא היתה אלא כדי להמחיש הן את יחסי הגומלין אשר היו לשאול הטרסי הן עם יתר תלמידיו של המשיח, הן עם הידיעה העמוקה אשר היתה לו את בשורתו של המשיח, כפי שזו משתקפת באספקלריית כל ספרי הברית החדשה. ### יחסה של הברית החדשה לנשים כדי לבחון נושא זה, נתמקד בחמישה תחומים: 1. יחסם של כתבי הברית החדשה לנישואין; 2. היחס לתלמידות בקרב נשים; 3. היחס אל מצוות הנשים; 4. היחס לעדותן של הנשים 5. היחס אל האישה והאשמה. #### יחסה של הברית החדשה לנישואין מחברי הברית החדשה היו ערים לכך כי קריאה לא-מעמיקה של דבריהם עלולה להביא למסקנה כי הם מגנים את מוסד הנישואין ואת יחסי האישות. לכן הם יצאו מגדרם על-מנת לנפץ רושם מוטעה זה ולהעמיד את הדברים על דיוקם. בראשונה אל-הקורינתיים מוכיח שאול את קהילת קורינתוס על הזנות שנמצאה בתוכה (פרק ה, 1) וגוער בהם בצורה חריפה כל-כך, עד כי נראה כי הוא היה מעדיף לבטל את הנישואין לגמרי: "ולעניין מה שכתבתם אלי, הנה טוב לאדם שלא ייגע באישה, אך מפני הזנות תהי לכל איש אשתו ויהי לכל אישה בעלה" (פרק ז', 1-2). כיוון ששאול הבין כי דבריו עלולים להתפרש לא נכון (וייתכן ואפילו התפרשו כבר בצורה שגויה), הוא מבהיר את כוונתו בפרק ט': "וזאת התנצלותי כנגד הדנים אותי: האין לנו רשות בידנו לאכול ולשתות? האין רשות בידנו להוליך עמנו אחות \[באמונה\] לאישה, כמו גם השליחים האחרים וכמו אחֵי האדון וכמו כיפא?" (פס' 3-5). כאן אנו רואים כי לא די בכך ששאול מפריך את האיסור (לכאורה) להינשא, הוא אף מגלה לנו כי שליחים נוספים, אחיו של ישוע עצמו ואפילו שמעון-כיפא, באו בברית הנישואין.38 בראשונה אל-טימותיוס פרק ד', נאמר "כי באחרית הימים יהיו אנשים אשר יסורו מן האמונה בפנותם אל הרוחות המטעות ואל תורת השדים. דוברי שקרים בחנופה אשר מצפונם כהה, אוסרים לשאת אישה ומונעים מיני מאכלים אשר בראם האלהים שיאכלום בתודה המאמינים וידעי האמת" (פס' 1-3). גם מקטע זה ניתן להבין כי היו אנשים אשר הטילו איסור על נשיאת נשים, אך כאמור, הללו מכונים ע"י שאול כדוברי שקרים אשר סרו מן האמונה לעבר הרוחות המטעות ותורת השדים. מחבר האיגרת אל-העברים מדגיש בפרק י"ג כי "חיי האישות יכובדו אצל הכל ויצועכם אל יחולל, \[כי\] את הזונים והנואפים ישפוט אלהים" (פס' 4). ושוב אנו רואים כי המסר שניסו להעביר מחברי הברית החדשה לא יצא כנגד חיי אישות, כי-אם כנגד שימוש לא יאה שלהם (בצורת ניאוף וזנות). אדרבא, כתבי הברית החדשה עודדו נישואין כאשר הם הפכו זאת לאות ולמופת: "ופקיד העדה צריך להיות איש אשר אין בו דופי, בעל אישה אחת, מושל ברוחו, צנוע ונחמד לבריות, מכניס אורחים ומבין ללמד ולא אוהב יין39 ולא נוח להכות" (הראשונה אל-טימותיוס ג', 2). על השמשים בכל קהילה להיות "כל אחד בעל אישה אחת ומנהלים בטוב את בניהם ואת בתיהם" (שם, פס' 12). אלמנה הרוצה להיבחר לתפקיד בקהילה חייבת להיות מעל "ששים שנה ואשר היתה אשת איש אחד" (שם, פרק ה, 9). שאול, מחבר האיגרת, אף מביע את רצונו "כי הצעירות תהיינה \[נשואות\] לאיש, ללדת בנים ולהנהיג את בתיהן ולא לתת לאויב תאנה לחרף" (שם, פס' 14). בסיום פרק ב' של אותה איגרת מציין שאול כי האישה "תיוושע בלדתה בנים, אם תעמדנה באמונה ובאהבה ובקדושה עם הצניעות" (פס' 16). לסיכום, אנו רואים כי לא רק שאין ולו רמז לגינוי הנישואין, אלא שמוסד זה מקבל עידוד ומשנה תוקף. דבר נוסף מעניין העולה מתוך הקטעים האלה שאין להתעלם ממנו, הוא המוטיב החוזר של נשיאת אישה אחת בלבד. כידוע, תקופת בית שני היתה פטריארכאלית ביותר והגברים בדת היהודית הורשו, ע"פ ההלכה, להינשא אפילו למאה נשים, עד כמה שהדבר נשמע מוזר. סימוכין לכך אנו מוצאים עד לזמנו של הרמב"ם, שכתב בהלכות אישות:40 פרק י"ד, הלכה ד: "נושא אדם כמה נשים, אפילו מאה, בין בבת אחת, בין בזו אחר זו; ואין אשתו יכולה לעכב עליו: והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה, כראוי לכל אחת ואחת". פרק י"ד, הלכה ה: "וכמה היא עונתן? לפי מניינן. כיצד: פועל שהיו לו שתי נשים – יש לזו עונה אחת בשבת, ולזו עונה אחת בשבת; היו לו ארבע נשים – נמצאת עונת כל אחת מהן, פעם אחת בשתי שבתות. וכן אם היה מלח ויש לו ארבע נשים, תהיה עונת כל אחת מהן פעם אחת בשתי שנים". פרק י"ד, הלכה ו: "לפיכך ציוו חכמים שלא יישא אדם יותר על ארבע נשים, אף על פי שיש לו ממון הרבה, כדי שתגיע להן עונה פעם אחת בחודש". במילים אחרות, למרות שמבחינה הלכתית יכול הגבר לקחת מאה נשים, באו חז"ל וצמצמו זאת "רק" לארבע על-מנת שיהיה לו פנאי לשמש כל אחת מהן לפחות פעם בחודש.41 מן הבחינה הזו, כתבי הברית החדשה מקדימים את זמנם באופן דרמטי כאשר הם פוסקים כי הקונסטלציה האידיאלית בנישואין היא איש אחד ואישה אחת, ממש כפי שברא אותם ה' מבראשית: "על-כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (פרק ב, 24).42 #### היחס לתלמידות בקרב נשים בכתבי הברית החדשה סיפורה של ברוריה (או ברוריא), אשת רבי מאיר, מהווה דוגמא כל כך יוצאת דופן בספרות חז"ל לאישה-תלמידה, עד כי אל-לנו להתייחס אליו אלא בחזקת "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל. ללמד לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא".43 מדוגמתה של ברוריה, ניתן אפוא ללמוד עד כמה נדיר היה זה למצוא ולו תלמידה חכמה אחת של כתבי הקודש בחברה הדתית-פטריארכאלית של תקופת סוף בית שני. לעומת זאת, כאשר קוראים את ספרי הברית החדשה מגלים כי לא זו בלבד שהיחס אשר מקבלות שם הנשים הוא חיובי ביותר, אלא שבאופן יחסי, מבין כל הכתבים הדתיים של אותה תקופה הנמצאים ברשותנו (לרבות כתבי חז"ל, קלמנס, טרטוליאנוס ואוגוסטינוס), אין מסמך יותר פרו-פמיניסטי מזה של הברית החדשה. להלן כמה דוגמאות לכך: כבר בפרק הפתיחה של בשורת מתי מתגלה פרט יוצא דופן, אם לוקחים בחשבון את האופי השמרני של התרבות היהודית בתקופת בית שני. מתי מזכיר לנו לא פחות מארבע נשים כאשר הוא מתאר את שושלת היוחסין של המשיח – תמר, רחב, רות ובת-שבע (מתי א', 3, 5-6). וכאמור, אין הוא מתבייש בכך שהמשיח הוא צאצא של אישה זונה (רחב), למרות שבנקל היה יכול לוותר על ציון שמה. רחב מוזכרת שוב, גם בפרק י"א של האיגרת אל העברים – פרק המוקדש כולו לדמויות מקראיות המהוות מודל לחיקוי בגלל עוצמת אמונתן. ואמנם, מחבר אותה איגרת אינו שוכח לעשות כבוד לרחב הזונה כאשר הוא מכניסה (פס' 31) לפנתיאון בו מצויים בין היתר שלושת האבות, משה רבנו ודוד המלך. דוגמא נוספת ליחס המפתיע שאליו זוכות נשים בברית החדשה, מתקבל גם מישוע עצמו. בבשורת לוקס פרק י', נאמר: "ויהי בנסעם, ויבוא אל כפר אחד ואישה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל ביתה. ולה היתה אחות ושמה מרים, אשר ישבה לרגלי ישוע לשמוע את דברו. ומרתא יגעה ברוב שירותה ותיגש ותאמר: הלא תשים על לבך אדני, אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי? אמור נא אליה ותעזור לי. ויען ישוע ויאמר לה: מרתא מרתא, את דואגת ומבוהלת על הרבה. אבל אחת היא מן הצורך ומרים בחרה לה החלק הטוב, אשר לא יילקח ממנה" (פס' 36-42). בקטע קצר זה ניתן להבחין במספר דברים יוצאי דופן: (1) בתקופה בה נשים-תלמידות היתה תופעה נדירה ביותר,44 שלא לומר אסורה, אנו קוראים כי ישוע לא נמנע מללמד את מרים לרגליו; (2) יתרה מכך, במקום לשבח את מרתא ולגעור במרים, ישוע בוחר להעמיד את מרתא במקומה ולשבח את מרים על כך שבחרה בחלק הטוב יותר– לימוד דבר האלוהים. ומרים הזו לא היתה תלמידתו היחידה של המשיח. בפרק האחרון של האיגרת אל-הרומיים, מציין שאול השליח את שמותיהן של לפחות עוד שש תלמידות נוספות ברשימה הכוללת גברים ונשים כאחד (פרק ט"ז, פס' 1, 3, 6, 12, 15). פיבי, הראשונה אשר פותחת את הרשימה, אף מתפקדת כשמשית הקהילה בקנכראה (שם, פס' 1). דוגמא נוספת נמצאת במעשי השליחים פרק ט', שם אנו קוראים על "תלמידה ביפו, ושמה טביתא, שתרגומו צביה, והיא מלאה מעשים טובים וצדקות אשר עשתה" (פס' 36).45 נוסף על שנים עשר תלמידיו של ישוע, אנו קוראים בבשורת לוקס כי התלוו אליו באופן קבוע גם :"נשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחוליים: מרים, הנקראה מגדלית, אשר גורשו ממנה שבעה שדים. ויוחנה, אשת כוזא סוכן הורדוס. ושושנה, ואחרות רבות אשר שרתהו מנכסיהן" (פרק ח, 2-3). משמעות הדבר היא כי לא רק שהיו לישוע תלמידות, אלא שדווקא הן (ללא עזרתם של גברים) היו אלה אשר ניאותו לממן את שירותו הציבורי ולסייע לכסות את הוצאות מחייתו. דוגמא אחרת ליחס המפתיע המוענק לנשים בברית החדשה, מתקבלת אף היא מן המשיח עצמו. המפגש של ישוע עם האישה השומרונית, כפי שהוא מתועד בבשורת יוחנן פרק ד', חושף את יחסו המהפכני לנשים באותה תקופה. כאשר ביקש ממנה המשיח מעט מים, הופתעה האישה והשיבה: "הן יהודי אתה וכיצד תשאל ממני לשתות ואנכי שומרונית? כי לא יתערבו היהודים עם השומרונים" (פס' 9).46 וכששבו תלמידיו וראו את שניהם משוחחים, "ויתמהו על דברו עם אישה, אך לא אמר לו איש מה זה תשאל או מה תדבר עימה" (פס` 27). הדמות שעימה שוחח ישוע היתה אפוא בקבוצת סיכון כפולה, אשר היוותה מטרה נוחה ביותר להפליה: (1) הן עקב היותה שומרונית; (2) הן עקב היותה אישה. אך כאמור, ישוע התעלה על החיץ האתני-לאומי ועל החיץ המגדרי גם יחד, והוכיח שוב כי אינו נושא פנים לאיש.47 #### היחס אל מצוות הנשים דבר נוסף שעושה שאול השליח, מהווה אף הוא סטייה קיצונית מן הנורמה המקובלת בדתות האחרות של התקופה. הן באיגרת אל האפסיים (פרק ה', 21) והן באיגרת אל הקולוסים (פרק ג', 18), פונה שאול אל הנשים ללא משוא פנים – כלומר: ממש בגוף שני – ומוסר להן באופן ישיר מצוות מאת האדון.48 ואין דבר זה שמור לשאול בלבד; גם פטרוס(שמעון-כיפא), באיגרתו הראשונה, פונה אל הנשים ישירות בגוף שני (פרק ג', 1) ומוסר להן את מצוות המשיח, ממש כפי שהוא עושה לגבי הגברים (שם, פס' 7). זה שינוי עצום ביחס הדתי לעבר הנשים ואין להקל בכך ראש כאשר לוקחים בחשבון כתבי קודש אחרים של אותה תקופה. 49 #### היחס לעדותן של הנשים דבר זה קשור אולי לפרט החשוב ביותר בארבע הבשורות על-אודות המשיח. הכוונה היא לדיווח הראשוני על תקומתו של ישוע מן המתים.50 בתקופה בה עדותן של נשים לא היתה קבילה, מספרות לנו כל הבשורות כי היו אלה דווקא נשים שפגשו את ישוע לראשונה מאז קם מן המתים והעידו על כך לשליחיו.51 כאמור, למרות שהבשורות כולן נכתבו ע"י גברים, הן חוזרות על עובדה זו ללא סייג. נוסף על-כך, יש לזכור כי בלילה בו נעצר ישוע, נסו תלמידיו על נפשם52 ואף התכחשו לו. כל ארבע הבשורות מדווחות על-כך ששמעון-כיפא, אשר הבטיח לישוע כי ילך אחריו יחדיו עם שאר התלמידים עד המוות,53 אותו שמעון התכחש למשיח בליל מעצרו שלוש פעמים.54 בבשורת מרקוס, פרק י"ד, מסופר כי אחד מן הנערים שליוו את ישוע לפני מעצרו נתקף בפחד כה גדול, עד כי כאשר תפסו אותו בבגדיו "הוא עזב את הסדין בידם וינס ערום מפניהם" (פס' 51). גם למרגלות הצלב, מדווחות לנו הבשורות כי למעט יוחנן השליח, היה אפוא ישוע מוקף רק באותן תלמידות מסורות שליווהו לאורך כל שרותו,55 כאשר כל תלמידיו הגברים הסתתרו מפחד. כאשר נגלה אליהם ישוע לאחר קומו מן המתים, הוא מצא אותם מסוגרים בביתם מרוב בְעתה.56 הסיבה שאני מדגיש פרטים אלו נעוצה בעובדה כי למרות שכל הבשורות נכתבו כידוע ע"י גברים, הן כולן מציינות ללא בושה את מוג-לבם של התלמידים לעומת הביטחון, ההתמדה ואומץ הלב של התלמידות. בהמשך לכך, גם בפרמטר האמונה זוכות התלמידות לקרדיט רב הרבה יותר מזה שמקבלים תלמידיו של ישוע.57 אנו רואים זאת היטב בכמה סיפורים מן הברית החדשה: האישה זבת הדם, אשר בגלל אמונתה הגדולה לא ויתרה ופילסה את דרכה דרך ההמון הרב כדי לגעת בציצית בגדו של ישוע.58 האישה הכנענית, אשר בגלל מחלת בִתה הקטנה לא היססה להתווכח עם ישוע בפומבי עד שקיבלה את מבוקשה.59 האישה אשר נִגבה את רגליו של ישוע בשמן יקר כאשר הלה התארח בבית שמעון הפרוש.60 אשת פונטיוס פילטוס, אשר עליה נאמר: "ויהי כשבתו \[של פילטוס\] על כסא הדין ותשלח אליו אשתו לאמור: אל יהי לך דבר עם הצדיק הזה כי בעבורו עוניתי הרבה היום בחלום".61 כבר הזכרנו את הנשים אשר כלכלו את המשיח מנכסיהם, לרבות יוחנה, אשת כוזא סוכן הורדוס, שושנה וכמובן מרים המגדלית, אשר היתה הראשונה למצוא את הקבר הריק ולספר על- כך לתלמידיו קטני האמונה של ישוע (שלא האמינו למשמע אוזניהם).62 הזכרנו גם את האישה השומרונית, אשר לא היססה לדבר עם ישוע הרבי היהודי, על-אף היותה מן המגזר (שומרון) והמגדר (אישה) ה"לא-נכונים". בעקבות שיחה זו, הפיצה האישה את בשורת המשיח בשומרון, "ויאמינו בו שומרונים רבים מן העיר ההיא על דבר האישה אשר העידה לאמור: הוא הגיד לי את כל אשר עשיתי".63 פריסקלה, אשת עקילס, אשר כתוב עליה כי ביחד עם בעלה לקחה את אפולוס והוסיפה להורות אותו "את דרך האלהים באר היטב".64 שאול אף מכנה אותה ואת בעלה "חבריי בעבודת המשיח ישוע".65 לודיא, מהעיר תיאטירא, המוצגת כאישה יראת אלהים אשר האזינה כששאול השליח שוחח עם נשים אחרות על הבשורה; "ויפתח ה' את ליבה להקשיב אל דברי שאול, ותטבל היא ובני ביתה ותבקש ממנו לאמור: אם חשבתם אותי נאמנה לאדון, בואו נא אל ביתי ושבו בו. ותפצר בנו".66 אח"כ אנו לומדים על-כך שלודיא כבר מנהלת קהילת אחים בביתה.67 צביה מהעיר יפו, אשר היתה מלאה מעשים טובים וצדקות וכפי שאמרנו, מהווה את האישה היחידה בכתבי הברית החדשה אשר מקבלת את שם-התואר "תלמידה".68 וכאמור, פיבי, שעליה כותב שאול: "פיבי אחותנו, שהיא משמשת הקהילה אשר בקנכראה. אשר תקבלוה באדונינו כראוי לקדושים ותעזרו לה בכל אשר תצטרך לכם, כי היתה גם היא עוזרת לרבים וגם לעצמי".69 #### היחס אל האישה והאשמה עניין זה מאפשר לנו להבין עד כמה התרחקו "אבות הכנסייה" מן המסר המקורי של ספרי הברית החדשה. ניתן אפוא להאשים את הכנסייה הקתולית ביחסה אל הנשים ואל הנשיות, אולם טעות גדולה היא להשליך יחס זה ללא הבחנה על האמונה המשיחית העולה מספרי הבשורה. חוה אם-כן, מהווה אבן-בוחן קלאסית לבירור הפער בין עמדותיהם של הכנסייה ואבות הכנסייה לבין עמדות כתבי הברית החדשה. הדבר עשוי להישמע מפתיע, אך מבין כל מחברי ספרי הברית החדשה, שאול השליח הוא היחיד המתייחס לחטא הקדמון של אדם וחוה. ומִניין האִזכורים בהם מופיעה חוה בקונטקסט הזה מסתכם בשניים בלבד: 1. באיגרת הראשונה אל-טימותיוס פרק ב', שם נאמר: "אדם נוצר בראשונה ואחריו חוה. ואדם לא נתפתה כי האישה שמעה לקול המשיא ותבוא לידי עברה" (פס' 13-14); 2. בשניה אל-הקורינתיים י"א, שם אומר שאול: "אך ירא אנכי פן כאשר השיא הנחש בעורמתו את חוה, כן תשטינה גם מחשבותיכם מן התמימות אשר עם המשיח" (פס' 3). זהו זה! זה כל מה שאומר שאול השליח על חוה ביחס לחטא בגן העדן. שאול אמנם מתייחס בהרחבה לחטא הקדמון באיגרתו החשובה אל-הרומיים (פרק ה'), אך בניגוד מוחלט לאבות הכנסייה ולכמה ממדרשי חז"ל, הוא מעמיס את מלוא כובד האשמה דווקא על ראשו של אדם מבלי להזכיר שם את חוה ולו גם ברמז.70 גם באיגרתו הראשונה אל-הקורינתיים (פרק ט"ו) חוזר שאול על אותה מגמה וגם שם מטיל הוא את האשמה כולה על אדם ואינו מזכיר את חוה במאומה.71 כאשר קוראים את מראי המקום האלו בקונטקסט הנכון, חשים מייד כי שאול אינו מתמקד בשאלה מי אשם, אלא בשאלה כיצד הוסרה אשמה זו אחת ולתמיד. ותשובתו לאורך כל הכתובים ברורה למדי: "אין אשמה באלה אשר הם במשיח ישוע",72 "יען אשר אלהים היה במשיח מרצה את העולם לעצמו ולא חשב להם את פשעיהם, וישם בָנו את דבר הריצוי… "כי את אשר לא ידע חטאת, אותו עשה לחטאת בעדנו, למען נהיה בו אנחנו לצדקת אלהים".73 "וימחק את השטר המעיד בנו בחוקותיו אשר היה לנגדנו, וישאהו מתוכנו ויתקעו בצלב".74 "על-כן לאחר שהוצדקנו באמונה, שלום לנו עם האלהים הודות לאדונינו ישוע המשיח".75 אלה החדשות הטובות, זו הבשורה! לסיכום, ראינו כי ישוע של כתבי הברית החדשה לא היסס לדבר עם נשים, לא היסס ללמד נשים ואף לא התבייש לשבח אותן על אמונתן הגדולה בפומבי – כל זאת, יש לזכור, בחברה פטריארכאלית-דתית אשר בה תיפקדו הנשים במקרה הטוב רק כ"כינור שני" לגברים. היחס המהפכני של ישוע כלפי הנשים, נשמר אפוא בברית החדשה גם מעבר לארבעת ספרי הבשורה ואין להתפלא על-כך, שכן תלמידיו ושליחיו של ישוע בסה"כ הלכו באותה הדרך אשר סלל עבורם רבם. Ω \[1\] דרך אגב, גם יום הולדתו של אנטיוכוס אפיפנס, ששלט בתקופת החשמונאים (שנת 175 לספירה), חל בתאריך 25 לדצמבר. \[2\] האלה הפגאנית ISIS ובנה HORUS הוחלפו במרים וישוע. \[3\] "Easter Sunday" – על שמה של האלה הפגאנית EOSTRE (אשתורת). \[4\] מדרש "שמעון כיפא", אוצר מדרשים, בעריכת אייזנשטיין, עמ' 557. \[5\] למרות שהתנ"ך אינו מזכיר כלל כי לשמשון היו בנים, במדרש "אלדד הדני" (אוצר-מדרשים, בעריכת אייזנשטיין, עמ' 20), כתוב: "ויש שם מגבורי בני שמשון מבני דלילה"; ובתלמוד הבללי אף נאמר "שכל אחד ואחד הביא לו \[לשמשון\] את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו" (סוטה י', ע"א). \[6\] כמצוּוה בספר במדבר ו', 18. \[7\] בהתאם לכתוב בבמדבר ו, 13-14. \[8\] מעשי השליחים כ"ב, 3-4. \[9\] אל-הגלטיים א', 14. \[10\] מעשי השליחים כ"א, 24. \[11\] ספרי הברית החדשה עדיין לא היו מושלמים אז. \[12\] ראו יוחנן, פרק ט"ו, 19; ופרק י"ז, 14, 16. והראשונה ליוחנן פרק ב, 15-16; ופרק ד', 4-6. \[13\] נקרא גם: שאול הטרסי בגלל עיר הולדתו – טרסוס (לפי מעשי השליחים, פרקים: כ"א, 39; כ"ב, 3); ופולוס ביוונית (שם, י"ג, 9). \[14\] חוקרת מפורסמת (פאולה פרידריקסן, 1988) חיברה ספר בשם "From Jesus to Christ" ובו היא מראה כיצד למעשה הפך שאול השליח את ישוע לישו המשיח. וחוקר אחר עשה דבר דומה בספרו "Jesus According To Paul" (פרניש, 1989). \[15\] השוו לדברי ישוע בלוקס כ"ד, 46-47; ביוחנן פרק י', 14-16; ופרק י"א, 51-52; ובמעשי השליחים א', 8. \[16\] השוו לדבריו של ישוע במתי ז', 1-3; ולוקס ו', 37-41. \[17\] השוו עם דבריו של ישוע ביוחנן ו', 63. \[18\] השוו עם דברי ישוע במתי ה', 43-45; ולוקס ו' 27-28, 35. \[19\] השוו לדברי ישוע במתי פרק י"ט, 18; ופרק כ"ב, 37-40. \[20\] השוו עם דבריו של ישוע בתי כ', 28; מרקוס י', 45; ולוקס כ"ב, 27. \[21\] השוו עם הנאמר בבשורת מתי פרק א', 1, 6, 17, 20; פרק ט', 27; פרק ט"ו, 22; פרק כ', 30-31; ופרק כ"א, 9; במרקוס פרק י', 47-48; בלוקס פרק א', 27, 32, 69; פרק ב', 4; ופרק ג', 31-32. \[22\] השוו לדבריו של ישוע במתי י"ט, 6. \[23\] השוו לדברי ישוע במתי כ"ו, 26-28; מרקוס י"ד, 22-24; ולוקס כ"ב, 17-20. \[24\] השוו לדבריו של ישוע ביוחנן י"ב, 24-25. \[25\] השוו עם מצוותו של ישוע במתי ה', 37. \[26\] השוו לדבריו של ישוע ביוחנן ה', 44. \[27\] השוו לדבריו של ישוע ביוחנן ח' 32, 36. \[28\] השוו עם דברי ישוע במתי י"ב, 36. \[29\] השוו לדבריו של ישוע במתי ו', 12, 14-15. \[30\] השוו לדבריו של ישוע במתי י' 19-20; במרקוס י"ג 11; בלוקס כ"א 14-15; וביוחנן ט"ז 13. \[31\] השוו עם דברי ישוע בלוקס פרק י"ח, 1; ופרק כ"א, 36. \[32\] השוו למצוות ישוע במתי י"ט, 21-24; מרקוס י', 21-25; ולוקס פרק: י"ד, 33; ופרק י"ח, 22-25. \[33\] השוו עם דבריו של ישוע ביוחנן י"ח, 33-37. \[34\] השוו לדברי ישוע במתי י', 33; ובלוקס י"ב, 8-9. \[35\] אם לוקחים בחשבון שהיא נכתבה ע"י שאול. \[36\] השוו עם בשורת יוחנן א', 14. \[37\] השוו לכתוב בבשורת יוחנן א', 1-3, 14. \[38\] על כך ששמעון היה נשוי, ניתן ללמוד גם מבשורת מתי פרק ח', 14. \[39\] שאול השליח אמנם מזהיר מפני השתכרות ליין (אל-האפסיים ה', 18), ברם הוא איננו מתכוון לאיסור גורף של שתיית יין, שהרי בראשונה אל-הקורינתיים הוא מדגיש את חשיבות שתיית כוס היין לזכר דמו הנשפך של המשיח (פרק י"א, 25-29) ובראשונה אל-טימותיוס הוא אף ממליץ לשתות מעט יין מפעם לפעם (פרק ה', 23). \[40\] משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרקר י"ד, הלכות ד-ו. \[41\] למען הגילוי הנאות, יש להזכיר כי מאז שנת 1000 לספ', נמנעו היהודים אשר חיו בארצות אשכנז לשאת למעלה מאישה אחת. הדבר קרה בעקבות תקנה האוסרת על נשיאת אישה שנייה. את התקנה מייחסת המסורת היהודית לאחד מחשובי הרבנים באירופה – רבנו גרשום. עם-זאת, יש לציין כי קהילות מסוימות סרבו לקבל את התקנה החדשה והמשיכו במנהגי הפוליגיניה הישנים. \[42\] ראו את התייחסותו של ישוע לכך במתי י"ט, 4-6: מרקוס י', 6-9; ואת פרשנותו של שאול השליח באל-האפסיים ה', 31-33. \[43\] תלמוד בבלי, מסכת בכורות ו, ע"א. \[44\] כאמור, הדוגמא של ברוריה היא בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. \[45\] למעשה, למרות שהיו לישוע תלמידות רבות, צביה היא הדמות  היחידה המקבלת בספרי הברית החדשה את התואר "תלמידה". \[46\] על-מנת ללמד על הסיבות לראשיתה של האיבה בין היהודים לשומרונים, ניתן לפנות למלכים ב י"ז, 24-41. \[47\] ככתוב בלוקס כ', 21. \[48\] גישה כזו לנשים כנראה נבעה מן המוטו אשר לפיו נהג שאול: "כי אתם כולכם בני אלהים על-ידי האמונה במשיח ישוע. כי כולכם אשר למשיח נטבלתם, לבשתם את-המשיח. ואין עוד יהודי ולא יווני, אין עבד ולא בן-חורין, אין זכר ולא נקבה, כי כולכם אחד אתם במשיח ישוע" (אל-הגלטיים ג', 26-28). \[49\] גישה מרעננת זו, בה נוקטים שליחיו של ישוע, חשובה ביותר בעיקר לאור העובדה שהן במקרא והן בספרות חז"ל, המצוות המיוחסות לנשים ניתנות להן בגוף שלישי. דהיינו, מדברים עליהן אך לא איתן. אין הכוונה לכך שבכתבי קודש אחרים לא מופיעים אזכורים של מצוות הנוגעות לנשים או דיבור של האל ישירות לעבר נשים, אלא לכך שאין בכתבים אחרים (לרבות המקרא) מצוות הלכתיות אשר מכוונות וניתנות לנשים בגוף שני ובפנייה אישית ישירות אליהן. דפוס זה מאפיין אפוא את ספרי הברית החדשה לבדם. \[50\] כיניתי זאת ה"פרט החשוב ביותר בארבע הבשורות", מפני שגם שאול השליח כתב: "אם המשיח לא הוקם, כי עתה ריק שמועתנו וגם קיר אמונתכם… "ואם המשיח לא קם, הבל אמונתכם ועודכם בחטאותיכם" (הראשונה אל הקורינתיים ט"ו, 14, 17). \[51\] מתי כ"ח, 1, 8; מרקוס ט"ז, 9; לוקס כ"ד, 9-10; יוחנן כ, 18. \[52\] ראו מתי כ"ו, 56; ומרקוס י"ד, 50. \[53\] מתי כ"ו, 35; מרקוס י"ד, 31; לוקס כ"ב, 33; ויוחנן י"א, 16. \[54\] מתי כ"ו, 69-75; מרקוס י"ד, 66-72; לוקס כ"ב, 51-62; ויוחנן י"ח, 16-27. \[55\] מתי כ"ז, 55-56; מרקוס ט"ו, 40-41; לוקס כ"ג, 49; יוחנן י"ט, 25-27 (ניתן לשער כי "התלמיד" שעליו מדברים פסוקים אלה הוא אכן יוחנן, לפי הכתוב בבשורת יוחנן כ"א, 20, 24). \[56\] לוקס כ"ד, 36-38; ויוחנן כ', 19. \[57\] כזכור, גער ישוע בתלמידיו כמה וכמה פעמים על חוסר אמונתם (מתי פרק י"ג, 57-58; פרק י"ד, 25-31; ופרק י"ז, 19-20; מרקוס פרק ד', 40; פרק ו', 4-6; ופרק ט', 19; לוקס פרק ט', 41;פרק י"ז 5-6; ופרק כ"ד, 25; יוחנן פרק ד', 48; פרק ה', 44-47; פרק י"ד, פס' 8-10; ופרק כ', 26-29). \[58\] מתי ט', 20-22; מרקוס ה', 24-34; לוקס ח', 43-48. \[59\] מתי ט"ו, 21-28; ומרקוס ז', 24-30. \[60\] מתי כ"ו, 6-13; מרקוס י"ד, 3-9; ולוקס ז', 35-50. \[61\] מתי כ"ז, 19. \[62\] לוקס כ"ד, 10-11. \[63\] יוחנן ד', 39. \[64\] מעשי השליחים י"ח, 24-26. \[65\] אל-הרומיים ט"ז, 3. \[66\] מעשי השליחים ט"ז, 13-15. \[67\] שם, פס' 40. \[68\] מעשי השליחים ט', 36. \[69\] אל-הרומיים ט"ז, 1-2. \[70\] שימו-לב למספר הפעמים בהן מוזכר חטאו של אדם הראשון בשבעה פסוקים מתוך אל הרומיים פרק ה': "על-ידי אדם אחד בא החטא לעולם… (פס' 12); "המוות מָלך מאדם… "בדמיון עבירת אדם הראשון… (פס' 14); "בפשע האחד מתו הרבים… (פס' 15); "ולא כמו על-ידי חוטא אחד… (פס' 16); "כי אם בפשע האחד מָלך המוות על-ידי האחד… (פס' 17); "לכן כאשר בפשע אחד נאשמו כל בני האדם… (פס' 18); "כי כאשר במרי האדם האחד היו הרבים לחטאים…" (פס' 19). \[71\] הראשונה אל-הקורינתיים ט"ו: "כי אחרי אשר בא המוות אדם אחד, גם תחיית המתים באה על-ידי אדם אחד. כי כאשר באדם אחד מתים כולם, כן גם יחיו כולם במשיח" (פס' 21-22). \[72\] אל-הרומיים ח', 1. \[73\] השניה אל-הקורינתיים ה', 19, 21. \[74\] אל-הקולוסים ב', 14. \[75\] אל-הרומיים ה', 1. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב --- ### [מי צריך קורבנות, על פי משלי ט"ז יש צורך רק באהבה ומעשים טובים](https://igod.co.il/answer-rabbi/who-needs-sacrifices-psalm-25/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > לפי משלי פרק ט"ז פסוק ו', חסד ואמת (כלומר אהבה ומעשים טובים), יכולים לכפר על חטאים. אם כך, מי צריך קורבנות? אם ממשיכים עם קו החשיבה של השאלה הזאת, אפשר לשאול גם: אם לפי משלי ט"ז 6 חסד ואמת מכפרים, מי בכלל זקוק ליום הכיפורים? אם האדם יכול לכפר על חטאיו בפני אלוהים באמצעות מעשי חסד ואמת – אין עוד צורך בסבל ועינויים, אין כל צורך בתפילה ובחזרה בתשובה ואין גם צורך ביום הכיפורים. איך היו יהודים שמאמינים בתנ"ך מגיבים על השקפה כזאת? המשמעות האמיתית של הפסוק היא שחסד ואמת מסלקים עוונות. במילים אחרות, במישור המעשי, בין אדם לאדם – נאמנות, אהבה ואמת יתגברו ויביסו כל השלכה קודמת של החטא. אבל הפסוק אינו מדבר ישירות על נושא הכפרה, על טיהור או על מחילה מהזווית של אלוהים, וגם אין כל מקום למחשבה שאלוהים יסתור אין ספור פסוקים בתורה באמצעות פסוק אחד ממשלי. נכון שגם התנ"ך וגם היהדות הרבנית מדגישים את חשיבותם של מעשי חסד וצדקה לצד הצורך להתרצות, אבל בשום מקום לא נאמר שאהבה או מעשי חסד באים במקום תפילה או חזרה בתשובה מחטאים. הכתובים גם אינם מלמדים שמעשי חסד ואמת לבדם מספקים כפרה.\[212\] מעניין שהחכמים דנו באריכות בנושא של קבלת מחילה על עוונות שונים. מפולמוס שמתועד במשנה, בתלמוד ובמשנה תורה של הרמב"ם,\[213\] אם מישהו מפר מצוות "עשה" ואחר כך חוזר בתשובה, מיד מוחלים לו (על סמך ירמיהו ג' 22), אבל אם הוא מפר מצוות "אל תעשה" וחוזר בתשובה, המחילה עומדת תלויה עד יום הכיפורים (הרבנים מבססים את דעתם בעניין זה על ויקרא ט"ז 30). אם האדם עובר על מצווה שעונשה כרת\[214\] או מיתה שגוזר עליו בית דין ואחר כך חוזר בתשובה, הן המחילה והן התשובה תלויות עד יום הכיפורים, ועד אז הכפרה שלו מושגת בייסורים (על סמך תהילים פ"ט 32). אבל אם האדם נמצא אשם בחילול השם, הן התשובה, הן יום הכיפורים והן הייסורים מספקים כפרה חלקית בלבד, ורק מותו של האדם ימרק אותו ויבטיח לו כפרה שלמה.\[215\] המסורת היהודית ברת הסמכא מבהירה שכל המעשים המעידים על חזרה בתשובה – כולל ביטויים של אהבה וטוב לב כלפי רעינו – אינם מבטיחים כפרת עוונות. מעשים מוסריים אלה גם אינם מרוקנים ממשמעות אמצעים אחרים להשגת מחילה שאלוהים כונן, ובמיוחד לא את יום הכיפורים. אם כך, מה הפירוש של משלי ט"ז 6? כפי שהסברתי קודם,\[216\] לא תמיד הפירוש של השורש כפ"ר (שמופיע בפסוק זה כ"יכפר") הוא כפרה או פיוס וריצוי.\[217\] לפעמים הפירוש הוא "להרחיק, להסיר, לטהר", וברוב המקרים ההקשר או הדקדוק או שניהם מבהירים מהי המשמעות של הפועל. רש"י, בפירושו למילה "אכפרה" בבראשית ל"ב 21, מצהיר ש"כל כפרה שאצל עוון וחטא ואצל פנים – כולן לשון קינוח והעברה הן". כלומר, בכל פעם שהמילה כפרה מופיעה לצד המילים עוון, חטא או פנים – יש לפרשה כביטוי של העברת חטאים והסרתם.\[218\] בפסוק זה, השורש כפ"ר משמש כדי להסביר איך אפשר לשאת, להרחיק, להסיר, את ההשלכות של החטא – איך ההשלכות של הפגיעה שפגע אדם אחד באדם אחר יכולות להימחק. במקרה זה, הדרך היא אהבה ומעשים טובים. יש לזכור שהפסוק שאנחנו דנים בו לקוח ממשלי – הספר המעשי ביותר בתנ"ך. הפסוק אינו מופיע בשמות, בוויקרא או בבמדבר – ספרי התורה שמקדישים זמן ניכר לשיטה ולדרך שבה עם ישראל צריך ליישב את ההדורים בינו לבין אלוהיו. הפסוק לקוח מספר המלא בעצות חכמות לגבי חיי היום יום, המלמדות אותנו איך לנהל אורח חיים שמלא ביראת שמים. קשה להניח שדווקא ספר זה יתווה את תורת הקורבנות, אלא אם כן הדברים נאמרו בהקשר של "כפרה" על חטאים שבין אדם לחברו. פריץ מאס, חוקר של התנ"ך ושל השפה העברית, התייחס לסוגיה זו במאמרו על השורש כפ"ר. מאס כתב: ""כפרה" היא תהליך בין אישי בשלושה מקרים בתנ"ך.יעקב רצה "לכפר" את פני עשיו באמצעות מנחות, כלומר לשכך את זעמו ולפייס אותו (בראשית ל"ב 21); ספר משלי מלמד שאדם יכול לכפר על עוונו באמצעות חסד ואמת (משלי ט"ז 6); ואיש חכם יכול לכפר את חמת המלך (ט"ז 14); \[יתכן ש\]ט"ז 6 קשור למערכת היחסים עם אלוהים.\[219\] בעוד מאס מכיר באפשרות שמשלי ט"ז 6 מדבר אולי על כפרת עוונות שבין אדם לאלוהיו, הוא מעדיף לקרוא את הפסוק בהקשרו ולראות בו "תהליך בין אישי", מה שבהחלט תואם את ההקשר במשלי.\[220\] דברים אלה גם מדגישים את העובדה שטקס הכפרה, שמתמקד בכוהנים ששירתו במשכן ובמקדש והתבצע בעיקר ביום הכיפורים, היה קשור תמיד בדמם של קורבנות.\[221\] אבל בהקשרים אחרים, שאינם קשורים למקדש, לכהונה, לקורבנות או לטקסי הכפרה, השורש כפ"ר שימש בכל מיני מובנים. כזה הוא המקרה במשלי, ותהיה זו טעות לנסות להרחיב או לתקן את מה שהתורה מלמדת בנושא הכפרה והפיצוי רק על סמך שורה בודדת זו ממשלי, במיוחד לאור העובדה שניתנו לה כל מיני פירושים. אני חוזר כאן על אמת חשובה שכבר נגענו בה קודם.\[222\] הנביאים, מחברי המזמורים בתהילים וגם מחבר ספר משלי לא סתרו את משה ולא שללו את דבריו. לא משנה מהו הפירוש הנכון של משלי ט"ז 6, דבר אחד ברור: הפסוק אינו אומר שקורבנות יום הכיפורים או העולות היומיות שהוקרבו במקדש היו מיותרים. כפי שאמרתי קודם, באותה מידה גם אפשר לטעון שיום הכיפורים עצמו – גם בצורה המסורתית שבו מציינים אותו בימינו, כשהדגש הוא על תפילה, צום וחזרה בתשובה ללא קורבנות דם – הוא הופך למיותר, היות שלדעת אלה שתומכים בטיעון זה, די במעשי חסד ואמת כדי לכפר על חטאינו. להיפך, מעשי חסד ואמת לבדם לא שילמו מעולם את מחיר חטאינו, לא בימי התנ"ך ובוודאי שלא היום. את מעשינו הטובים אפשר להשוות לאלה של גנב אומלל שנשפט לעבודות שירות על מנת לרצות את פשעו, אבל אי אפשר להשוות אותם למאסר עולם שנגזר על אנס אלים. במילים אחרות, אהבה ומעשים טובים אינם מספקים את דרישות הצדק, בין שמדובר בצדק אנושי ובין שמדובר בצדקה של אלוהים. אבל הם כן עוזרים לנקות אותנו מהבלגן שיצרו חטאינו במערכות היחסים שלנו עם אחרים. ועל כך בדיוק מדבר הפסוק ממשלי.\[223\] 212\. בעניין השימוש שהתלמוד עושה במשלי ט"ז 6 בהקשר של קבלת מחילה על עוונות באמצעות מעשי חסד ואמת, ראה בבלי, ברכות ה ב. 213\. ראה בבלי, יומא פה ב – פו א; יום הכיפורים ה (ד) ו-ט; משנה, יומא ח ח; משנה תורה, הלכות תשובה א 4; ראה גם טיעון 3.15. 214\. דיון עדכני בנושא ראה אצל B. A. Levine, Leviticus, JPS Torah Commentary (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1989), Excursus 1, "That Person Shall be Cut Off", 241-42; J. Milgrom, Numbers, Jps Torah Commentary (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1990), Excursus 36, "The Penalty of  'Karet' ", 405-8, עם התייחסות ל-D. J. Wold, The Biblical Penalty of Karet (Ann Arbor, Mich.: Univ. Microfilms, 1978). 215\. לדיון בישעיהו כ"ב 14, שמצוטט בידי הרבנים כהוכחה לכך שמותו של האדם מכפר על חטאיו, ראה הערה 209 למעלה. דיון רחב יותר בגישתם של הרבנים וברקע שלה, ראה אצל ר' אברהם די בוטון, לחם משנה להלכות תשובה א ד. 216\. ראה טיעון 3.10. 217\. לפי לוין, "המובן הראשוני של הפועל כפ"ר הוא 'להסיר, למחות, לנקות', ביסודו של דבר \[מדובר ב\]תהליך פיזי". Levine, Leviticus, 110. מילגרום אף מרחיק לכת ואומר ש" 'לכפר' או 'לפצות' הוא המשמעות הרווחת של לכפר, אבל ברוב המקרים זוהי \[משמעות\] שגויה". Milgrom, Leviticus 1-16, 1079. 218\. שים לב גם לפירוש רש"י ליחזקאל מ"ג 20, שמצוטט בהערה 166. 219\. Fritz Maass, "kpr pi. to atone" ב-Theological Lexicon of the Old Testament, בעריכת Claus Westermann ו-Ernst Jenni ובתרגומו של Mark E. Biddle (Peabody, Mass.: Hendrickson, 1997), 2:632 (המאמר מופיע בעמודים 635-624). 220\. דיון בבראשית ל"ב 21 ראה בספרי "Kipper and Atonement", 193-94. 221\. ראה טיעון 3.10. כאמור, חשוב לזכור שרק דם יכול לטהר את המזבח עצמו מהטומאה של חטאי העם. 222\. ראה טיעון 3.9. 223\. אם אתה מעוניין בפרשנות תיאולוגית טכנית על משלי ט"ז 6, ראה את פרשנותו של דליטש בספרם של Keil and Deliztsch, Proverbs, 338-39. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [האם תפילה החליפה את הקורבנות?](https://igod.co.il/answer-rabbi/did-prayer-switch-sacrifices/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > ספר דניאל מלמד שכאשר המקדש חרב לקחה התפילה את מקומו. ספר יחזקאל אומר ליהודים שחיים בגולה, כלומר, לאלה שלא היתה להם כל גישה למקדש (גם כשעדיין היה קיים), שאלוהים מעוניין רק בחזרה בתשובה ובמעשים טובים. לכן לא באמת יש צורך בקורבן דם או בישוע שלכם…? אני מניח שאתה מתייחס ליחזקאל י"ח ול"ג, שם נאמר שאלוהים מעוניין ברשע שחוזר בתשובה – ואין כל אזכור לקורבנות – ולדניאל ו' 11, שם נאמר שדניאל, שחי בגלות בבל, התפלל שלוש פעמים ביום לכיוון המקדש (כשפניו פונות לעבר ירושלים). אבל בקטעים האלה לא נאמר דבר על כך שהתפילה יכולה לקחת את מקומם של הקורבנות. רעיון זה סותר את מה שנאמר במקומות חשובים אחרים בתנ"ך. מעניין שהגולים ייחלו ליום שבו הם יחזרו לירושלים, יבנו מחדש את בית המקדש ויעלו בו קורבנות. הם ידעו היטב כמה זה חשוב. כמו כן יש משמעות לכך שעד עצם היום הזה, יהודים דתיים שוחטים תרנגול או תרנגולת בערב יום הכיפורים, ומתייחסים אליהם ככפרה, כתחליף. בניגוד למה שמלמדים הרבנים על כך שהתפילה לקחה את מקום הקורבנות, אותם יהודים עדיין חשים בצורך להעלות קורבנות דם ביום הכיפורים. נבדוק תחילה מה נאמר בדניאל ו'. מסופר שם על הנביא דניאל, שחי בגלות בבל. באחד הימים פורסם צו מטעם מלך בבל, שאסר על כל הנתינים בממלכה להתפלל לישות כלשהי מלבד למלך עצמו. אבל דניאל המשיך כהרגלו. הוא "נכנס לביתו, אשר בעלייתו חלונות פתוחים לעבר ירושלים, ושלוש פעמים ביום היה כורע ברך ומתפלל ומודה לפני אלוהיו, כאשר היה עושה גם לפני כן" (ו' 11). יהודים שומרי מסורת מסיקים מהפסוק הזה שדניאל הבין כי התפילה מחליפה את הקורבנות, שהרי הוא התפלל לעבר ירושלים (ואם כך, הוא התפלל לעבר האתר שעליו עמד בית המקדש). כמו כן הם מציינים שדניאל עשה את זה שלוש פעמים ביום, במועדים שבהם נהגו להקריב במקדש את העולות היומיות. אבל האם הטקסט תומך במסקנות האלה? לא ולא. בדניאל ו' 11 נאמר דבר אחד ויחיד: דניאל התפלל שלוש פעמים ביום לעבר ירושלים. זה הכל. הפסוק אינו מלמד תורה חדשה כלשהי (שהתפילה מחליפה קורבנות), וגם אינו מתיימר להכניס לתמונה מנהג חדש שישמש את הדורות הבאים (שכל היהודים צריכים להתפלל שלוש פעמים ביום).\[247\] באותה מידה אני יכול לטעון שדניאל התפלל למשיח שיבוא (שהרי הוא ידע שהמשיח יבוא לירושלים), ושהעובדה שהוא התפלל שלוש פעמים ביום מוכיחה שהוא האמין בכך שלאלוהים יש שלוש ישויות! אי אפשר להגיע למסקנה כזאת מהפסוק הזה, בדיוק כפי שאי אפשר להסיק ממנו שהתפילה מחליפה קורבנות בימים שבהם אין מקדש. הדברים שנאמרים בו בסך הכל מלמדים על הרגלי התפילה היומיים של דניאל, לא פחות ולא יותר. וחוץ מזה, היה זה אך טבעי שדניאל יתפלל כשהוא פונה לעבר ירושלים.\[248\] ירושלים סימלה את המרכז של מלכות אלוהים עלי אדמות, את המקום שבו ישבו מלכים מבית דוד, את האתר שעליו עמד בית המקדש. חוץ מזה, כמה מתפילותיו של דניאל מעידות על כך שירושלים היתה בהחלט על ליבו. המלומד וחוקר התנ"ך גליסון ארצ'ר שאל, "לאיזה עוד כיוון היה דניאל אמור לפנות, חוץ מזה של עיר הקודש, המקום שאליו הוא ערג, המוקד של תקוותיו ושל כל התפילות שהוא נשא כדי לקדם את מלכות אלוהים?"\[249\] מדניאל ט' 2-1 עולה שהנביא יִיחל לשיקומה של ירושלים. "בשנת אחת לדריווש בן אחשוורוש מזרע מדַי, אשר הומלך על מלכות כשדים, בשנת אחת למולכו, אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא, למלאות לחורבות ירושלים שבעים שנה". זו הסיבה שהוא ביקש את פני אלוהים בצום ותפילה: "ואתנה את פנַי אל אדוני האלוהים לבקש תפילה ותחנונים בצום ושק ואפר. ואתפללה לה' אלוהַי, ואתוודה ואומרה, "אנא אדוני, האל הגדול והנורא, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו. חטאנו ועווינו והרשענו ומרדנו, וסור ממצוותיך וממשפטיך. ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דיברו בשמך אל מלכינו, שרינו ואבותינו ואל כל עם הארץ" (דניאל ט' 6-3). בכאב רב ובעוצמות רגש אדירות התוודה דניאל באוזני אלוהים שהוא צדק במשפטו, והכיר בכך שהגלות וחורבן ירושלים (ראה פס' 12) היו העונש הראוי לעם על מעשיו. ודניאל המשיך והתחנן שאלוהים ישקם את עמו: "ועתה אדוני אלוהינו, אשר הוצאת את עמך מארץ מצריים ביד חזקה, ותעש לך שֵם כיום הזה – חטאנו, רשענו. אדוני, ככל צדקתך ישוב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים, הר קודשך, כי בחטאינו ובעוונות אבותינו, ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו. ועתה שמע אלוהינו אל תפילת עבדך ואל תחנוניו, והאר פניך על מקדשך השומם למען אדוני הטה אלוהי אוזנך ושמע, פקחה עיניך וראה שממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה, כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים. אדוני, שמעה אדוני, סלחה אדוני, הקשיבה ועשה, אל תאחר. למענך, אלוהַי, כי שמך נקרא על עירך ועל עמך״ (שם, פס' 19-15). שים לב לשני דברים חשובים בתפילתו של דניאל. ראשית, היא מתמקדת בירושלים. שים לב איך הוא מתחנן ומפציר באלוהים למען העיר הזאת. הוא קורא לה "עירך", "הר קודשך", "העיר אשר נקרא שמך עליה", "מקדשך" השומם. שנית, הוא מכיר בכך שהמקדש נחרב בגלל חטאי העם, ולכן "לנו בושת הפנים – למלכינו, לשרינו ולאבותינו אשר חטאנו לך" (פס' 8). "וכל ישראל עברו את תורתך וסור לבלתי שמוע בקולך, ותיתך עלינו האָלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה עבד האלוהים כי חטאנו לו. ויקם את דבריו אשר דיבר עלינו ועל שופטינו אשר שפטונו, להביא עלינו רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלים. כאשר כתוב בתורת משה, את כל הרעה הזאת באה עלינו ולא חילינו את פני ה' אלוהינו לשוב מעווננו ולהשכיל באמיתך. וישקוד ה' על הרעה, ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלוהינו על כל מעשיו אשר עשה, ולא שמענו בקולו״ (שם, פס', 14-11). המסר של פסוקים אלה הוא מאוד ברור: ירושלים חרבה בגלל משפט אלוהים, "כאשר כתוב בתורת משה" ובדיוק כפי שהבטיח אלוהים לשלמה: "ואם תשובון אתם, ועזבתם חוקותַי ומצוותַי אשר נתתי לפניכם, והלכתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם, ונתשתים מעל אדמתי אשר נתתי להם, ואת הבית הזה אשר הקדשתי לשמי אשליך מעל פנַי ואתננו למשל ולשנינה בכל העמים. והבית הזה אשר היה עליון לכל עֵבר עליו יִישוֹם, ואמר, "במה עשה ה' ככה לארץ הזאת ולבית הזה?" ואמרו, "על אשר עזבו את ה' אלוהי אבותיהם אשר הוציאם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים וישתחוו להם ויעבדום. על כן הביא עליהם את כל הרעה הזאת" (דברי הימים ב' ז' 22-19). \[250\] פסוקים אלה מכריזים במילים ברורות ביותר כמה נורא יהיה המשפט שיבוא על העם עם חורבן המקדש, וכמה עמוק הוא התיעוב שיחוש אלוהים כלפי עמו, כשיבחר להעניש אותו בדרך זו. דניאל הבין היטב את משמעות החורבן, והתמלא מבוכה נוכח חטאי עמו ומרדנותם. המקדש עמד בשיממונו ועיר הקודש חרבה! אלוהים זעם על עמו, ולכן עקר אותם מהמקום שבו יש קורבנות וכפרה והגלה אותם מעירם ומאדמתם. כמה מביש היה זה עבור עמו של אלוהים! אבל אלוהים אמר לשלמה שזה בדיוק מה שהוא יעשה אם העם ימשיך בחטאיו וימשיך לדחות את המקדש – את משכנו של אלוהים – את הבית שנבנה כדי לפרסם את שמו ולפאר אותו. לאור הקטע הזה, ולאור העובדה שפרק ט' בדניאל מתעד את אחת מתפילותיו של דניאל, נראה שפרק ו' 11 אינו מלמד שהתפילה יכולה להחליף את מקום הקורבנות לאחר חורבן המקדש. להיפך, דניאל הבין שהחורבן פירושו שהעם נמצא תחת משפט אלוהים, ושאין כל דרך להעלות קורבנות ולעבוד את אלוהים, שכן אין כל דרך לכפר על חטאים. לדניאל רק נותר לקוות שבמישור האישי אלוהים יחוס עליו ויטה לו חסד, ולהאמין שבמישור הלאומי – העם ישוב לארצו וישקם את המקדש – כאות לכך שאלוהים ריחם על עמו וסלח לו.\[251\] רעיון זה חוזר שוב בירמיהו כ"ט. מתועדת שם איגרת שהנביא כתב בהשראת אלוהים. ירמיהו חי אז ביהודה, ושלח את איגרתו לגולים בבבל: "כי כה אמר ה', "כי לפי מלאת ל\[גלות\] בבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והקימותי עליכם את דברי הטוב – להשיב אתכם אל המקום הזה. כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם, נאום ה', מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקווה. ו\[אם\] קראתם אותי, והלכתם והתפללתם אלי – ושמעתי אליכם. וביקשתם אותי – ומצאתם, כי תדרשוני בכל לבבכם. ונמצאתי לכם, נאום ה', ושבתי את שבותכם וקיבצתי אתכם מכל הגויים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם, נאום ה', והשבתי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם" (ירמיהו כ"ט 14-10). אלוהים בעצם אמר כאן לעמו, "לאחר שתשלמו בגלות את מחיר חטאיכם, אני ארחם עליכם ואשיב אתכם בחזרה אל אדמתכם. ואז אפגין את חסדי". דניאל היה מתמלא תדהמה אילו ניגש אליו אחד מיהודי הגולה ואומר, "אל תדאג, דניאל. התפילות שלך מחליפות את הקורבנות. מי בכלל זקוק לבית מקדש? התפילה היא עניין הרבה יותר רוחני". הרעיון הזה עומד בסתירה מוחלטת לכל מה שדניאל אמר בתפילתו. והוא גם סותר כליל את מה שעשו הגולים ששבו לירושלים. הרי בראש מעייניהם עמדו שיקומו של המקדש והשבת עבודת הקורבנות לקדמותה. כמובן ששלמה ביקש מאלוהים שישמע את התפילות שיישאו בני עמו בגלות, אם הן יֵאמרו לכיוון ירושלים. אבל כפי שראינו בדיון המפורט בתפילה שלו (דברי הימים ב' ו'; מלכים א' ח'), שלמה אמר את הדברים במהלך הקדשת המקדש, ואלוהים הבטיח אז שיענה על תפילות עמו בזכות הקורבנות שיועלו לו במקדש (דברי הימים ב' ז' 12).\[252\] אבל אם חטאיהם יהיו קשים ומצערים במיוחד, הוא יחריב את המקדש כאות למשפטו ולזעמו, ויַגלה את עמו (שם, פס' 22-19, כמצוטט למעלה).\[253\] חורבן המקדש שם קץ לכפרה שניתנה לעם, ומחשבה זו היתה מפחידה יותר מכל. לאור דברים אלה אפשר להבין מדוע שאפו עזרא והאנשים שנלוו אליו לשקם את המקדש ולהעלות בו קורבנות עם שובם לירושלים (ראה להלן). הם לא אמרו לעצמם, "יש דרכים אחרות שבהן אנחנו יכולים לכפר על חטאינו ולקבל את סליחתו של אלוהים. בעצם, יש לנו דרכים טובות יותר מזבחים וקורבנות. אין טעם שנחזור למשהו מיושן ומיותר כמו קורבנות הדם. מוטב שנתקדם הלאה". אדרבה, עזרא ואנשיו סיכנו את חייהם כששיקמו את המקדש ואת המזבח. זה היה הדבר החשוב ביותר שעמד לנגד עיניהם. אפילו הצו שפירסם כורש, המלך שאלוהים משח ושאיפשר ליהודים לשוב מהגלות לארצם, הבהיר עד כמה חשובים היו הקורבנות והזבחים בתודעה היהודית באותם ימים: "כה אמר כורש מלך פרס, "כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוהי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו – יהי אלוהיו עימו, ויעל לירושלים אשר ביהודה וייבן את בית ה' אלוהי ישראל, הוא האלוהים אשר בירושלים. וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם – ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה, עם הנדבה לבית האלוהים אשר בירושלים" (עזרא א' 4-2). "בשנת אחת לכורש המלך, כורש המלך נתן צו \[בקשר ל\]בית האלוהים בירושלים, "הבית יבנה במקום שזובחים זבחים ויסודותיו יווסדו. גובהו שישים אמה, רוחבו שישים אמה. שלוש שורות של אבני גלל ושורה אחת עץ. וההוצאה תינתן מבית המלך. ואף כלי הזהב והכסף לבית האלוהים אשר נבוכדנצר הוציא מן ההיכל אשר בירושלים והוביל לבבל, ישיבו וילך אל ההיכל אשר בירושלים למקומו, ומניח בבית האלוהים״ (שם, ו' 5-3). כורש שימש כלי בידי אלוהים, ואיפשר לגולים היהודים לשוב לארצם בגלל סיבה אחת בלבד: כדי לבנות את המקדש בירושלים. כורש גם הבין היטב למה נועד המקדש: היה זה הבית שבו "זובחים זבחים". וכיצד הגיבו עזרא והגולים ששבו איתו (זכור שהיו אלה אנשים שחיו אחרי האירועים שעליהם מסופר בספר דניאל ואחרי נבואותיו של יחזקאל)? בוא נראה מה הם עשו בתגובה: "ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין, והכוהנים והלוויים, לכל \[מי ש\]העיר האלוהים את רוחו לעלות לבנות את בית ה' אשר בירושלים, וכל סביבותיהם חיזקו בידיהם בכלי כסף, בזהב, ברכוש ובבהמה, ובמגדנות לבד על כל התנדב… ומראשי האבות, בבואם לבית ה' אשר בירושלים, התנדבו לבית האלוהים להעמידו על מכונו. ככוחם נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שש ריבואות ואלף וכסף מנים חמשת אלפים, וכותנות כוהנים מאה״ (שם, א' 6-5; ב' 69-68). יותר מכל הם רצו לחדש את העלאת הקורבנות במקדש, ולכן הקימו מזבח והעלו עליו קורבנות עוד לפני שסיימו להניח את היסודות למקדש. הם פשוט לא יכלו לחכות לרגע שבו תחודש עבודת אלוהים בירושלים. "ויגיע החודש השביעי, ובני ישראל בערים. ויאספו העם כאיש אחד אל ירושלים. ויקום ישוע בן יוצדק ואחיו הכוהנים וזרובבל בן שאלתיאל ואחיו, ויבנו את מזבח אלוהי ישראל להעלות עליו עולות, ככתוב בתורת משה איש האלוהים \[לא נאמר שהם החליטו לא לבנות את המזבח לאור העובדה שהנביאים גינו אותו. אדרבה, הם ידעו שהנביאים ניבאו בתיאום מלא עם מה שנאמר בתורה, וגיבו בכל את מצוותיה\]. ויכינו המזבח על מכונותיו כי באימה עליהם מעמי הארצות, ויעל עליו עולות לה' – עולות לבוקר ולערב. ויעשו את חג הסוכות ככתוב, ועולות יום ביום במספר כמשפט, דבר יום ביומו. ואחרי כן עולת תמיד ולחודשים ולכל מועדי ה' המקודשים ולכל מתנדב נדבה לה'. מיום אחד לחודש השביעי החלו להעלות עולות לה', והיכל ה' \[עדיין\] לא יוסד״ (שם, ג' 6-1). האם אתה מבין כמה חשוב היה להם להעלות קורבנות לאלוהים? האם אתה מבין עד כמה הם כמהו לשוב לירושלים ולהשיב על כנן את עבודת האלוהים ואת העלאת הקורבנות המתאימים לכל מועד ולכל חודש? הכמיהה שלהם היתה כה עמוקה, ולכן לפני שנפנו לעשות כל דבר אחר, הם בנו מחדש את המזבח. חלקים ניכרים בספר עזרא מספרים על המאבק האמיץ שניהלו שבי ציון במטרה לבנות את המקדש מחדש. כמובן שכלל לא עלה על דעתם שתפילה יכלה להחליף את הקורבנות. לכן גם אין כל פלא שהמנהיגים הדתיים לא ידעו מה לעשות שש מאות שנה מאוחר יותר, כשגם הבית השני חרב. גם אז לא היה להם כל מושג איך תימצא לעם כפרה על חטאיו. רק מאוחר יותר נכנסו רבנים אחרים לתמונה ופסקו שהתפילה יכולה להחליף קורבנות.\[254\] עד אז, רעיון כזה לא נשמע כלל! בעצם ידוע לנו שכשש מאות שנה אחרי ימיו של דניאל כלל לא עלה על דעת המנהיגים היהודים שהקורבנות אינם חשובים, או שתפילה יכולה להחליף אותם. אדרבה, עדות היסטורית שמוזכרת במאמר על קורבנות באנציקלופדיה יודאייקה מספקת ראיה חותכת לכך ששיטת הקורבנות עמדה במרכז חיי העם: "החשיבות שהיהודים יִיחסו לקורבנות עולה מהעובדה שהם המשיכו להעלות את קורבן התמיד היומי כמעט לכל אורך המצור על ירושלים (בשלהי המאבק ברומים, בין השנים 70-66 לספירה). למרות הקשיים והסבל הרב באותה תקופה, ולמרות הרעב הקשה, העבודה במקדש נמשכה עד שהרומים הרסו את חומות העיר בי"ז בתמוז. כך בוטלו קורבנות התמיד בשל המחסור בצאן ובכוהנים בתחומי המקדש (משנה, תענית ד ו; יוספוס, מלחמות היהודים ו' 94). שלושה שבועות אחר כך, בתשעה באב, הרסו הרומאים את בית המקדש ושמו קץ לעבודת הקורבנות״.\[255\] זוהי הוכחה חותכת לכך שהמנהיגות היהודית – לא רק שלא הפחיתה מערכם של הקורבנות, אלא אף הוקירה אותם והייתה מודעת לחשיבותם הרבה. יש בעיה קשה עם הטענה שדניאל התפלל שלוש פעמים ביום, במקביל לשלוש הפעמים שבהן היו צריכים להעלות קורבנות במקדש, שכן התורה מצווה רק על שתי עולות יומיות (ראה במדבר כ"ח 8-1; עזרא ג' 4. לגבי "עולת הערב" ראה מלכים א' י"ח 29; עזרא ט' 5-3; תהילים קמ"א 2; דניאל ט' 21). אין כאן כל הקבלה. אם כך, מדוע התפלל דניאל שלוש פעמים מדי יום? אענה על השאלה הזאת בעזרת שאלה: למה לא? על הרבה דברים שנעשים בשכיחות תכופה אנחנו אומרים שהם נעשים "ערב, בוקר וצהריים", ודי טבעי לחלק את היום לשלושה חלקים אלה. לעומת זאת, מחבר מזמור קי"ט דיבר על כך שיש להלל את אלוהים שבע פעמים ביום (פס' 164), אבל אף פעם לא עלה על דעתנו להפוך את הפסוק הזה לתורה שלמה שיש לפעול על פיה. הוא גם אמר, "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" (פס' 62). לאיזה קורבן מקביל הפסוק הזה? איזה טקס שנערך במקדש הקביל לפסוק הזה? התשובה היא, כמובן, ברורה מאליה. שום טקס. הטענה ששלוש התפילות היומיות של דניאל החליפו את שתי העולות היומיות שהוקרבו במקדש היא חסרת כל היגיון – שלא לדבר על חוסר ההיגיון התיאולוגי, אם מביאים בחשבון את תפילתו של דניאל בפרק ט'. אני מזכיר לך גם שהתפילה האחרונה בתפילת שמונה עשרה, שיהודים שומרי מסורת מתפללים מדי יום, מדברת על הקמתו מחדש של המקדש. ציטטתי את התפילה הזאת מוקדם יותר,\[256\] אבל כדאי לצטט אותה שוב, "רְצֵה יְיָ אלוהינו בעמך ישראל ולתפילתם שעֵה, והשב העבודה לדביר ביתך, ואישֵי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך". הפירוש שנותן "עץ יוסף" לתפילה לשיקום עבודת המקדש הוא מעניין. "וזה מה  שאנו מבקשים: והשב את העבודה לדביר ביתך. כלומר, יהי רצון מלפניך שנזכה לעבוד אותך בדביר ביתך עבודה בפועל".\[257\] גם בפרשנות מסורתית זו לסידור, אשר מקבלת את התפיסה הרבנית שהתפילה מחליפה קורבנות כל עוד בית המקדש אינו קיים, יש מודעות לכך שהתפילה אינה מהווה תחליף מושלם.\[258\] אם כך, על סמך הדברים שאלוהים אמר לשלמה בדברי הימים ב' ז' 22-19, ובהסתמך על תפילתו של דניאל בפרק ט' וגם על מעשיהם של עזרא ואנשיו עם שובם לירושלים, אפשר לומר בבטחה שאין כל תימוכין להשקפה שהתפילה החליפה קורבנות במהלך הגלות, כשבית המקדש לא היה קיים. אפילו התפילה שציטטתי למעלה, מתפילת שמונה עשרה, מרמזת על כך. ומה לגבי יחזקאל י"ח ול"ג? פרקים אלה מלמדים שאם רשע ישוב מדרכו הרעה, אלוהים יראה בו צדיק. הוא לא ימות בחטאיו, ואלוהים יסלח לו על רשעותו. אבל אם אדם צדיק יהפוך לרשע, אלוהים ישכח את כל מעשיו הטובים והאיש ימות בחטאיו. מתנגדי המשיחיות מעלים שני טיעונים בעניין זה. ראשית, הם טוענים שלפי יחזקאל, כדי שרשע יהפוך לצדיק מספיק שיחזור בתשובה, ושבשני הפרקים אין כל אזכור לקורבנות. שנית, הם טוענים שהנביא אמר את הדברים האלה ליהודי הגולה, לכאלה שלא היתה להם כל גישה למקדש. בעיניהם, זאת הדרך שבה התנ"ך מאפשר ליהודים בכל הדורות ובכל מקום לחזור בתשובה, אם אינם יכולים להעלות קורבנות בעד עצמם. אבל הטיעונים האלה יוצרים מספר קשיים. כדי לשפוך אור על הנושא נחזור רגע לאחור, ונבדוק את הטיעון של מתנגדינו בהקשר ההיסטורי שראוי לו. ממרחק של אלפיים וחמש מאות שנה קל לנו לומר, "הדברים שיחזקאל אמר מתייחסים לעניין הזה או לעניין אחר". אבל מן הראוי שנשאל, "איזו השלכה היתה לדבריו על בני דורו? איזו משמעות היתה להם בעיני הדורות שאחריו, שראו בנבואתו את דבר אלוהים? ואיזו משמעות יש להם בימינו?" אולי תאמר, "דבר אלוהים הוא דבר אלוהים. הוא נצחי ואינו מוגבל לתקופה מסוימת, הוא אמיתי, והוא תקף תמיד. אני לא מבין לאן אתה חותר". אסביר את עצמי. נניח שאני מסכים איתך שיחזקאל ניבא לבני דורו בגלות בבל, בזמן שבית המקדש עמד בשיממונו (האמת היא שאני באמת מסכים עם הדיעה הזאת. ההיסטוריה מוכיחה שאכן כך זה היה). ונניח שאני גם מסכים איתך שהוא לימד את בני עמו איך עליהם ליישר את ההדורים עם אלוהים בתקופה שבה לא היו מקדש, כוהנים וקורבנות (ועם זה אני לא מסכים). אם שתי ההנחות האלה נכונות, מה קרה אחרי שבית המקדש שוקם ונבנה מחדש? האם הדברים שאלוהים אמר ליחזקאל איבדו מתוקפם? וגרוע מכך, האם הדברים שהוא אמר לו גרמו ליהודים לחדול לצום ביום הכיפורים, לעלות למקדש, להביא עולות וזבחים ולציית למצוות התורה? כמובן שהתשובה היא לא. נבואתו של יחזקאל לא איבדה מתוקפה, והיא גם לא עודדה את העם לראות בתורה או בשיטת הקורבנות משהו שעבר זמנו. יש עוד בעיה עקרונית עם הפרשנות שלך, בעיה שמזכירה את הדברים שנאמרו למעלה לגבי דניאל ו' 11. אם בני דורו של יחזקאל הבינו את דבריו כפי שמבינים אותם היום מתנגדי המשיחיות, מדוע הם יִיחלו ליום שבו ישובו לירושלים ויבנו מחדש את המקדש? ובנקודה זו צץ קושי נוסף: אם אלוהים בחר ביחזקאל כדי להבהיר באמצעותו שכל עוד אין בית מקדש, תפילות יכולות לכפר על חטאים, מדוע הוא בחר להראות דווקא לו – בחזון – את בית המקדש שייבנה בעתיד, ובו ישובו לסדרם הקורבנות והכפרה? (לדיון בחזון זה ראה טיעון 3.17. נראה שם שליחזקאל היו את כל הסיבות להאמין שאותו בית מקדש יבנה בחייו). האם אתה מבין עכשיו מדוע יש לקרוא את נבואת יחזקאל על רקע ההקשר שבו היא נאמרה, ולהבין את המשמעות שיש לה עבור בני דורו וגם עבור הדורות הבאים? "טוב", אולי תאמר, "אם כך, איך אתה מתמודד עם דבריו? יחזקאל הרי אמר בצורה מפורשת שאלוהים מעוניין בתשובה ולא בקורבנות". האמת היא שאין לי כל צורך "להתמודד" עם דבריו של יחזקאל. אני מסכים עם מה שאמר. אני רק לא מסכים עם הפירוש שאתה נותן להם. יחזקאל לא אמר דבר על כפרה או סליחה בלי כל קשר לקורבנות. הוא רק התייחס לתפיסה שגויה שרווחה בקרב בני דורו, תפיסה שהשפיעה קשות על האחריות המוסרית שלהם. לפי אותה תפיסה, הורים יכלו לחטוא בלי להיענש על כך, בשעה שילדיהם היו אמורים לשלם את המחיר: "ויהי דבר ה' אלי לאמור, "מה לכם אתם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל, לאמור: 'אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה'? חי אני, נאום אדוני ה', אם יהיה לכם עוד משול המשל הזה בישראל. הן כל הנפשות לי הנה, כנפש האב וכנפש הבן לי הנה – הנפש החוטאת היא תמות… בן לא יישא בעוון האב ואב לא יישא בעוון הבן. צדקת הצדיק עליו תהיה, ורשעת רשע עליו תהיה" (יחזקאל י"ח 4-1, 20). הפרק כולו מוקדש לנושא הזה, ומסביר אותו בהרחבה יתרה (ראה גם ירמיהו ל"א 32-29).\[259\] אין לו כל קשר לעניין הכפרה. "אבל כן יש לו", אתה מוחה. "הפרק מלמד שאלוהים דורש אך ורק חזרה בתשובה". אני שוב מתנגד. הפרק אינו אומר דבר על כפרה. הוא רק מגדיר את התכונות האופייניות לאדם צדיק: "אל (הבמות והמקדשים אשר על) ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל, ואת אשת רעהו לא טימא ואל אשה נידה לא יקרב. ואיש לא יוֹנֶה, חבולתו חוב ישיב, גזלה לא יגזול, לחמו לרעֵב יתן ועירום יכסה בגד. בנשך לא יתן ותרבית לא יקח, מעוול ישיב ידו, משפט אמת יעשה בין איש לאיש. בחוקותַי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת. צדיק הוא, חיֹה יחיה, נאום אדוני ה'״ (יחזקאל י"ח 9-6). מי יעז לחלוק על התיאור הזה? הוא מזכיר תיאורים אחרים שנמצאים בברית החדשה. גם תלמידיו של ישוע נקראים לחזור בתשובה ולהוכיח במעשים שהם אכן שינו את דרכם (ראה לדוגמה מתי ד' 17; לוקס י"ג 3, 5; מעשי השליחים כ"ו 20; השנייה לקורינתים ז' 11-10. ראה גם לוקס ג' 14-7). מצפים מהם להקפיד על יושר וצדק במחשבה, בדיבור ובמעשה (למשל מתי ה' 30-21; רומים י"ג 14-13; אפסים ד' 17 – ה' 18; הראשונה ליוחנן ג' 3). הם מצוּוים להפנות עורף לכל דבר טמא ומתועב, ולהקפיד על קדושה מתוך יראת שמים (למשל השנייה לקורינתים ו' 14 – ז' 1; השנייה לפטרוס ג' 12-10). בנקודות אלה אנחנו מסכימים. הברית החדשה מטיפה לערכי מוסר נעלים ונשגבים, ובמקרים רבים היא מוסיפה עומק לדרישות המוסריות של התנ"ך.\[260\] יחזקאל גם פירט את תכונותיו של הרשע: "אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טימא, עני ואביון הונה, גזלות גזל, חבול לא ישיב ואל הגילולים נשא עיניו – תועבה עשה. בנשך נתן ותרבית לקח״ (י"ח 13-11). גם תיאור זה מזכיר את מה הברית החדשה מלמדת על הרשעים, אלה שמעשיהם מוכיחים שאינם שייכים לאלוהים. שאול השליח אפילו דיבר על אנשים ה"מצהירים שהם יודעים את אלוהים, אך במעשיהם כופרים בו; נתעבים הם וסרבנים, ולא יצלחו לשום מעשה טוב" (טיטוס א' 16). הברית החדשה מדברת על כך מפורשות: "שמא אינכם יודעים כי עושי עוול לא יִירשו את מלכות האלוהים? אל תטעו; לא זונים ולא עובדי אלילים, לא מנאפים ולא עושי זימה ולא יודעי משכב זכר, לא גנבים ולא חמדנים, לא סובאים ולא מגדפים ולא חומסים יִירשו את מלכות האלוהים״ (הראשונה לקורינתים ו' 10-9). "כל העומד בו \[באלוהים, במשיח\] לא יחטא; כל החוטא לא ראהוּ אף לא ידעוֹ. ילדַי, אל יַתעה אתכם איש: העושה צדקה צדיק, כשם שההוא צדיק. העושה חטא מן השטן הוא, כי השטן חוטא מראשית. לזאת נגלה בן האלוהים, להפר את פעולות השטן. כל הנולד מאלוהים איננו חוטא, כי זרעו נשאר בו; ואין הוא יכול לחטוא, כי מאלוהים נולד. בזה יוודעו ילדי האלוהים וילדי השטן: כל מי שאינו עושה צדקה איננו מאלוהים, וכן מי שאינו אוהב את אחיו״ (הראשונה ליוחנן ג' 10-6). "אלוהים… ישלם לכל איש כמעשיו: חיי עולם לאנשים המתמידים לעשות את הטוב ומבקשים את התפארת והכבוד והאלמוות, אך חמה וזעם לסוררים אשר אינם נשמעים לאמת אלא לעוולה; צרה ומצוקה על נפש כל אדם העושה רע, על היהודי בראשונה וגם על הלא יהודי, אך תפארת וכבוד ושלום לכל העושה את הטוב, ליהודי בראשונה וגם למי שאינו יהודי, כי אין משוא פנים עם האלוהים״ (רומים ב' 11-5). מה יקרה אם אקח את הפסוקים האלה, שמדברים בצורה ברורה לא פחות מיחזקאל, ואטען שהם מוכיחים שלא חייבים להאמין בישוע, שאלוהים רק רוצה שבני האדם יעשו את מה שטוב ונכון לעשות? הרי אחטא לאמת ואציג את העובדות בצורה לא מדויקת אם אשתמש בפסוקים מסוימים כדי להוכיח משהו שהם לא התכוונו אליו.\[261\] כאמור, יחזקאל לא אמר שדי בחזרה בתשובה כשבית המקדש אינו קיים (או כשאין אליו גישה), וזאת בגלל כמה סיבות: 1) במקרה כזה דבריו היו מאבדים כל משמעות לאחר שבית המקדש שוקם, ואם משמעותם עומדת בעינה, יוצא שהם סותרים כליל את התורה. 2) בני דורו של יחזקאל, הגברים והנשים ששמעו את דבריו, יִיחלו ליום שבו הם ישובו לירושלים וישקמו את המקדש.  3) יחזקאל הוא הנביא שאלוהים הראה לו בחזון בית מקדש עתידי, עם קורבנות וכפרה. בחזון זה ראה יחזקאל שחטאיו של עם ישראל יוסרו אחת ולתמיד.\[262\] איך אני מצליח ליישב את דבריו של יחזקאל עם התיאולוגיה שלי בעניין קורבנות וכפרה? אני לא מיישב את הדברים האלה, משום שמדובר בשני צדדים של אותו מטבע. הברית החדשה – וגם התנ"ך – דורשים אמונה בכפרה שאלוהים סיפק וחזרה בתשובה ממעשים רעים (ראה למשל מעשי השליחים כ' 21, שם אומר שאול, "בהעידי גם ביהודים וגם ביוונים לחזור בתשובה אל אלוהים ולהאמין באדוננו ישוע"). התורה מדברת על הכפרה. יחזקאל מתמקד בחזרה בתשובה. התורה גם מזכירה את החזרה בתשובה, אבל היא לא טורחת לעשות את זה בכל מצווה ומצווה שעוסקת בזבחים ובקורבנות.\[263\] יחזקאל ניבא מאוחר יותר על מקדש נוסף שיקום ועל חידושה של עבודת הקורבנות (פרקים מ'-מ"ח), אבל נושא זה אינו עולה בפרק י"ח. אם כך, אנחנו לא אמורים "לבחור" בין חזרה בתשובה לבין כפרה באמצעות קורבנות, אלא לשלב את השתיים. אם נמשיך עם קו החשיבה שלך, נוכל לומר שלפי יחזקאל י"ח, שמירת שבת אינה חשובה, משום שהנביא לא מזכיר אותה כלל בפרק י"ח וגם לא את שאר החגים והמועדים – כולל פסח, ראש השנה ויום הכיפורים. נוכל לומר שאין להם כל חשיבות היות שאינם מוזכרים בפרק זה, וכך גם לגבי תפילה. האם היית מסכים עם המסקנות האלה? כמובן שלא. אם כך, מדוע לטעון שהפרק מלמד את היהודים שחיו בגולה איך ליישר את ההדורים עם אלוהים בלי קורבנות ובלי זבחים? ומדוע אלוהים לא טורח להזכיר ליחזקאל בפרק זה שתפילה מחליפה קורבנות כשאין בית מקדש? משום שפרק י"ח אינו מדבר על הדרכים שבהן אדם שחי בגלות יכול לכפר על חטאיו. בעצם, חלק מהמילים שיחזקאל משתמש בהן – כשהוא מדבר על הרשעים שאוכלים "אל ההרים" (י"ח 6, 11, 15. ראה גם ו' 13) מעידות דווקא על כך שיחזקאל דיבר אל היהודים שחיו בארץ ישראל.\[264\] יתרה מכך, הרבנים בתלמוד והפרשנים היהודים מימי הביניים לא הכירו את הפרשנות שנותנים מתנגדי המשיחיות ליחזקאל י"ח. במילים אחרות, מדובר בהמצאה מודרנית, שנועדה להגשים מטרה אחת בלבד: להפריך את אמונתם של יהודים בישוע המשיח. אין כל תיעוד לכך שרב ידוע מהעבר השתמש בטקסט הזה כדי להוכיח שאלוהים סיפק שיטת כפרה חלופית לבני עמו שיצאו לגולה וחיו בלי מקדש. יש לכך משמעות רבה, במיוחד כשמבינים ש… 1) היהדות המסורתית מאמינה שככל שמרחיקים אחורה בזמן, כך מתקרבים יותר להתגלות המקורית שניתנה על הר סיני. לכן, דורות מאוחרים יותר אינם צריכים להתעלם מהאמונות והמנהגים שהיו מקובלים בדורות עברו, בדורם של המורים והחכמים. כמו כן קשה להניח שהרבנים בימינו יכולים לגלות פרשנויות חדשות וחשובות של הכתובים, שיבטלו את אלה של הדורות הקודמים. 2) הוויכוח ה"יהודי-משיחי" נמשך זה למעלה מאלף ותשע מאות שנה, ורוב הטיעונים שהועלו נגד הדוקטרינה המשיחית והפרשנות המשיחית שניתנה לנבואות המשיחיות כבר נמצאות בפירושים השונים שכתבו הרבנים מאז המאות האחת עשרה והשתים עשרה לספירה. לאור זאת מדהים לגלות שהטיעון המסוים הזה שמעלים מתנגדי המשיחיות לא עלה כלל על דעתם של המלומדים היהודים בעבר. אביא עכשיו ראיה נוספת, המלמדת שיהודים רבים ברחבי העולם חשו בצורך בקורבן דם לקראת ראש השנה או יום כיפור. הם רצו שמשהו ימות במקומם ויכפר על חטאיהם, למרות שבית המקדש כבר לא קיים. בטיעון 3.12 הזכרתי את מנהג הכפרות שרווח עד היום, בערבו של אחד מהחגים האלה. אני מביא כאן את מה שנאמר על המנהג באנציקלופדיה יודאייקה: "כפרות: מנהג שבמהלכו חטאיו של האדם מועברים באופן סמלי לתרנגול. המנהג נשמר בחוגים דתיים מסוימים, ביום שלפני יום הכיפורים (ובקהילות מסוימות מקיימים אותו יום לפני ראש השנה או בהושענא רבה). \[במהלך הטקס\] מקריאים את מזמור ק"ז 10, 14, 21-17 ואת איוב ל"ג 24-23; אחר כך מניפים שלוש פעמים סביב הראש תרנגול (לזכר) או תרנגולת (לנקבה), ומכריזים, "זו חליפתי, זו תמורתי, זו כפרתי. תרנגול (או תרנגולת) זה יהא למוות ואני אמצא אורך חיים ושלווה". הרעיון הוא שהתרנגול לוקח כל גזירה רעה שצריכה לבוא על ראש האדם, כעונש על חטאיו. בתום הטקס נהוג לתרום את התרנגול לעניים, חוץ מהקרביים שמושלכות לציפורים. יש רבנים הממליצים לתת במקום התרנגול סכום השווה לערכו״.\[265\] טקס זה מקבל משמעות נוספת כשקוראים את הפסוקים מאיוב שמצוטטים במהלכו. "אם יש עליו מלאך מליץ, אחד מיני אלף, להגיד לאדם יושרו, ויחננו ויאמר: 'פדעהו מרדת שחת. מצאתי כופר \[עבורו\]' " (איוב ל"ג 24-23). מעניין שהרבה יהודים דתיים חשים צורך בכפרה לקראת יום הכיפורים. די בכך כדי להסביר איך שרד מנהג הכפרות במשך מאות בשנים, למרות הרתיעה שהדבר עורר ברבנים מן השורה הראשונה. אבל יש בו גם כדי להסביר איך זה שהרבה רבנים אחרים מאמצים אותו בחום.\[266\] למרבה הצער, היהדות המסורתית, שמתקיימת זה למעלה מאלף ותשע מאות שנה בלי בית מקדש ובלי מערכת קורבנות שמקורה באלוהים, משתמשת במצב הזה כהוכחה לחוסנה ולחיוניותה. רבי הרץ אמר על כך: "אין ספק שמשחדלו הקורבנות, לימוד תורה, תפילה ומעשי חסד לוקחים את מקום הטקסים במקדש. זו הסיבה שחסרונו של המקדש לא שיתק את היהדות. כשחרב הבית עדיין נותרו בתי הכנסת על תילם – שם קוראים את התורה ומלמדים אותה, ושם הקהל עובד את בורא העולם גם בלי כוהנים או טקסי קורבנות״.\[267\] אבל ראינו שכל הדברים האלה – לימוד תורה, תפילה ומעשי חסד – חשובים ונאצלים ככל שיהיו, אינם לוקחים את מקום עבודת המקדש. לכן, כפי שאמרנו שוב ושוב, או שאלוהים הותיר אותנו בלי אמצעים לכפר על חטאינו, או שהוא סיפק כפרה אחת ולתמיד באמצעות ישוע המשיח. אני מציע שתבדוק את הכתובים בעצמך ותבקש מאלוהים שיַטה לך את חסדו ויעזור לך להבין את האמת שעולה מדברו. אלוהים, בחסדו, לא השאיר אותנו לבד. אדרבה, באמצעות מות הכיפורים של המשיח הוא הפגין את רחמיו כך שהעולם כולו יראה. מעניין שחוקרים רבים מאמינים שדווקא במהלך גלות בבל בלטו הדברים שאמר ישעיהו הנביא אודות העבד הסובל. הציפייה לאדם צדיק שסובל ומת בעד חטאי עמו ניטעה בלבבות ובתפיסה של בני עמנו כשאלוהים התחיל לכוון אותם אל האחד שיגשים את השיטה של קורבנות הדם, האחד שעמד לתת את חייו בעדם. כשבית המקדש השני חרב, בשנת 70 לספירה, בא אותו עבד צדיק, המשיח, וביצע את המלאכה. היה זה לא אחר מאשר דניאל שזכה להתגלות מיד שמים לגבי הכפרה הסופית שתינתן לעם היהודי בימי בית שני.\[268\] דניאל וחבריו בגולה יכלו רק לשאת עיניים אל העתיד, מתוך תקווה ובלבבות שכמהים להתגשמות ההתגלות. היום יכול העם היהודי לשאת עיניים אל העבר, אל זה ששילם את מחיר הכפרה על נפשותינו. אם כך, אפשר לומר שאלוהים סלח על כל החטאים שהוא אי פעם סלח עליהם בגלל בנו, המשיח הצדיק, ששילם במלואו את חובנו, מת במקומנו וכך סיפק לנו כפרה. דברים אלה תואמים את התפיסה הרבנית, שלפיה ""מיתתן של צדיקים מכפרת".\[269\] לקורבנות במקדש נועד תפקיד מסוים. הם סיפקו את הטוהרה שנדרשה לטקסים השונים וכן כפרה זמנית לבני עמו של אלוהים, אבל הם לא יכלו לטהר את המצפון או לשנות את פנימיותו של האדם ולספק לו סליחה נצחית על חטאיו. כל אלה היו צריכים לחכות למותו של המשיח. וגם אם היתה ליהודים תקווה כלשהי לזכות בחסד אלוהים במהלך הגלות או בתקופות שבהן הוא הוציא לפועל את משפטו – תקווה זו יכלה להתממש רק בזכות חסדו של המשיח. וכך, לפני שיבוא המשיח, כשבני עמנו יזעקו לרחמי אלוהים ויתלו את תקוותיהם בהבטחת הישועה והגאולה שלו, הוא יסלח להם אם יחזרו בתשובה ויאמינו. לכך התכוון שאול כשאמר שאלוהים הודיע את הבשורה מראש לאברהם: "…כמו שאברהם האמין באלוהים ונחשבה לו צדקה. ובכן דעו כי בני האמונה הם בני אברהם. הכתוב, ביודעו מראש שאלוהים יצדיק את הגויים על ידי אמונה, הקדים לבשר לאברהם, "ונברכו בך כל הגויים". מכאן שהמחזיקים באמונה מבורכים יחד עם אברהם המאמין (גלטים ג' 9-6). ההבטחה של ברכה חובקת עולם שתינתן דרך צאצאי אברהם היא בעצם הבטחת הגאולה, בדמותו של "זֶרע". אברהם האמין להבטחתו של אלוהים, וזו הסיבה שאלוהים הכריז עליו כעל צדיק (בראשית ט"ו 6).\[270\] לכן, בכל דור, בשעה שבני עמו של אלוהים נשענו על הבטחותיו ובטחו בו, היה אפשר להכריז עליהם כעל צדיקים שהאמינו שההבטחה תתגשם בבוא היום במשיח. עכשיו אנחנו מביטים לאחור אל המשיח ומאמינים במה שהוא עשה למעננו, מאמינים שוב בהבטחתו של אלוהים. הקורבנות שהועלו במקדש יומם ולילה, ושהיו חלק מרכזי בחיי הדת של בני ישראל, פיתחו בנו מודעות לחשיבות הכפרה באמצעות דם ולצורך בקורבן תמים שימות במקומנו. אלוהים כונן אך ורק שיטה אחת של כפרה – כפרה חלופית, חיים תחת חיים – באמצעות קורבן דם. קורבנות דם היו מאז ומתמיד הבסיס של עמנו, והם תמיד הצביעו לעבר בואו של התחליף המושלם, שייתן את חייו בעדנו. 247\. בנוגע לטענה שדניאל ו' 11 מוכיח שהנביא פעל ברוח של מסורת שנמסרה בעל פה, ולפיה יש להתפלל לאלוהים שלוש פעמים ביום, ראה טיעון 6.6 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). 248\. אני גם יכול לטעון שהפסוק אינו אומר מפורשות שדניאל פנה לעבר ירושלים בזמן שהתפלל. הפסוק רק אומר שהחלונות בחדר העלייה של דניאל, היכן שנהג להתפלל, פנו לעבר ירושלים. ומה אם דניאל נהג להתפלל כשפניו לעבר הקיר, כפי שעשה חזקיהו בערוב ימיו (ראה מלכים ב' כ' 2)? במקרה כזה היה דניאל מתפלל כשעורפו לעבר ירושלים, לא פניו. כמובן שאין לי כל בעיה עם זה שפניו היו לעבר ירושלים בשעת תפילה, ואני מאמין שהפסוק מרמז על כך, אבל הוא אינו מספק כל הוכחה חותכת בעניין זה. 249\. Gleason L. Archer Jr., "Daniel", EBC, 7:80. 250\. למרות שכבר ציטטתי את הפסוקים האלה למעלה, בטיעון 3.9, הם מאוד חשובים לדיון שלנו כאן ולכן לא יכולתי להשמיטם. אני מבקש מכל יהודי שומר מסורת שקורא את הספר הזה לחשוב בעיון רב על ההשלכות שיש לפסוקים אלה. 251\. אגב, זוהי התשובה לשאלה איך השיגו היהודים כפרה במהלך גלות בבל. התשובה אינה קלה, אבל היא מאוד ברורה. ליהודים, כעם, לא היה כל ביטחון שאלוהים יכפר על מעשיהם. הם חיו שם תחת כובד המשא של חטאיהם וידעו שהם נמצאים שם בעקבות משפטו של אלוהים. נותר להם רק לקוות לחסדו במישור האישי (או לשים את מבטחם בהבטחותיו של אלוהים בגאולה עתידית, כפי שעשה אברהם, שהוכרז כצדיק בזכות אמונתו. ראה סוף טיעון 3.13). התורה אומנם מדברת על כך שהגלות תהיה אחת הדרכים שבה ישלם עם ישראל על חטאיו (ראה ויקרא כ"ו 43-40. ראה גם ישעיהו מ' 2-1), אבל הכוונה היא לעונש שהעם יקבל בשל חטאיו (כפי שעושה פושע שמרצה את עונשו בכלא), ולא לסליחה שתינתן לו. הדברים שנאמרים בוויקרא כ"ו מבהירים שלאחר שהעם ישלם על חטאיו, יחזור בתשובה וישוב לאלוהים, אלוהים יפגין את חסדו וישיב את עמו לארצו. מעניין שנושאים כאלה הובילו לתפיסה הרבנית שלפיה "גלות מכפרת על חטאים". ראה דיון על כך בטיעון 3.15 (אודות הבסיס המקראי שעליו נשענים הרבנים כשהם מלמדים שמותו של אדם צדיק מכפר על חטאים). כהקדמה לדיון שמובא שם אצטט כאן מדרש, המלמד שאלוהים אמר למשה שבהיעדר מקדש או משכן "אני נוטל מהם צדיק אחד ומְמַשכנו בעדם, ומכפר אני עליהם על כל עוונותיהם". ועל מה מסתמך המדרש? על איכה ב' 4, שם נאמר, "ויהרוג כל מחמדֵי עין", כשהכוונה היא למשפט שאלוהים הביא על ירושלים עם חורבן הבית הראשון. אם כך, המדרש אומר שבזמן גלות בבל אלוהים יטול אדם צדיק בתור משכון (כלומר, יקריב את הצדיק), ושדרך מותו של אותו צדיק תושג כפרה עבור העם כולו. כמה קרוב התיאור הזה לתפיסה של הברית החדשה בנוגע לכוחו המכפר של מות המשיח! פירוט נוסף ראה בטיעון 3.15. 252\. ראה גם טיעון 3.9. 253\. ברור ששלמה לא פנה בתפילתו לכל האנשים שיצאו לגולה, אלא רק לחלקם. שלמה האמין שגם במקרה של יציאה לגלות יעמוד המקדש על תילו, ולכן ביקש מאלוהים שיקבל את התפילות שיֵאמרו לעבר המקדש – לא לעבר החורבות שלו. ראה מלכים א' ח' 50-46. 254\. אבות דרבי נתן גירסה 1, ד יא א (מצוטט בטיעון 3.10), וירושלמי, תענית ב א (מצוטט בטיעון 3.9). 255\. "Sacrifices", EJ (CD ROM), 14:599-615. דיון רחב יותר על תקופה זה ראה אצל Mendels, Jewish Nationalism. 256\. ראה טיעון 3.9. 257\. תפילת שחרית, עץ יוסף, קעז. 258\. ההערה אצל Scherman, ArtScroll Siddur, 110 לביטוי "הקורבנות הנקרבים על האש" היא מעניינת. נאמר שם, "מאז שחרב הבית מייחסים לביטוי הזה משמעות אלגורית. הכוונה לנשמות הצדיקים ולמעשיהם, שהם רצויים כמו קורבנות; תפילות יהודיות שמשולות לקורבנות; או קורבנות המזבח בימות המשיח. יש המְפסקים את נוסח הברכה בצורה אחרת, כך שישתמע: 'והשב את העבודה… \[ואת\] הקורבנות הנקרבים על האש תקבל ברצון…' " 259\. לדברי כמה פרשני מקרא, נראה שבאיכה ה' 7 נאמרים דברים הפוכים, "אבותינו חטאו אינם, אנחנו עוונותיהם סבלנו". אני מתייחס לנושא הזה במאמרי "Lamentations: Theology of", NIDOTTE, 4:884-893. נאמר שם, "האם הנביאים לא טענו שהפתגם 'אבות אכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה' לא ישָמע עוד בארץ (ירמיהו ל"א 32-29; יחזקאל י"ח 4-2)? והאם בדברים כ"ד 16 לא נאמר שבנים לא יומתו על חטאי אבותיהם? למעשה, הפסוק האחרון, כפי שהוא מופיע במקומות נוספים בתנ"ך (למשל במלכים ב' י"ד 6; דברי הימים ב' כ"ה 4) מתייחס רק לעונש של בית דין. העיקרון שעולה משמות כ' 4 ואילך לא בוטל אף פעם, כלומר שאלוהים פוקד את עוונותיו של דור אחד על הדורות החוטאים הבאים (רדה לדוגמה איכה ה' 7 בשילוב עם פס' 16). אבל הנבואות שמדברות על "ענבי הבוסר", כפי שהן מתועדות בירמיהו ויחזקאל, מלמדות על תחילתו של סוף המעגל (ראה למשל איכה ד' 22 וכן ישעיהו מ' 2). דורות קודמים (במיוחד בני דורו של מנשה. ראה מלכים ב' כ"ד 4-1) חטאו קשות והותירו אחריהם ירושה של משפט שעמד תלוי באוויר מעל ראשי צאצאיהם. הבטחות השיקום שנתן ירמיהו לענבי הבוסר (לאורך כל פרק ל"א, ולפני הקטע שעוסק בברית החדשה, פס' 34-31), מלמדים שבאותם ימים של שיקום לאומי וברכה עצומה לא תישאר ירושה של משפט לדורות הבאים. אדרבה, העונש על חטא יהיה מיידי, ועל בני אותו דור לראות בכך ברכה! ראה גם יחזקאל י"ח 22, שם מדובר על השקפה מעט שונה, כלומר שילדים צדיקים לא יענשו על חטאיהם של אבות רשעים. ראה מידע נוסף אצל C.F. Keil" (891-890). 260\. ראה טיעונים 5.21 ו-5.28 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). 261\. לגבי הקטע מהאיגרת לרומים, פסוקים אלה מופיעים בעיצומו של פולמוס ארוך שבאמצעותו שאול מבקש להוכיח שאנחנו נצדקים על ידי אמונה (ראה רומים א' 17-16; ג' 31-19). תהיה זו טעות להוכיח באמצעות הפסוקים האלה ששאול האמין שאנחנו נצדקים רק בזכות מעשינו הטובים. 262\. שוב, ראה טיעון 3.17. 263\. דיונים של חוקרים המצביעים על חיוניותה של החזרה בתשובה לצד הקורבנות – עיקרון שאני בהחלט מסכים איתו – ראה בהפניות שמפורטות בהערה 230 למעלה, וכן את ויקרא ה' 5-1; ט"ז 21; במדבר ה' 7-6. 264\. לפירוש יוצא דופן של יחזקאל, שמנסה למקם את כל פעילותו של הנביא בתחומי ממלכת יהודה, ראה ספרו של William H. Brownlee, Ezekiel 1-19, Word Biblical Commentary (Waco: Word, 1986), ובמיוחד xxiii-xxv. 265\. "Kapparot", EJ (CD ROM), 10:756-57. 266\. בעניין המחלוקת ההיסטורית שניטשה סביב הנושא נאמר במאמר באנציקלופדיה יודאייקה, "מנהג זה אינו מוזכר בשום מקום בתלמוד. הוא מופיע לראשונה בכתבי הגאונים, במאה התשיעית לספירה, המסבירים כי יש להשתמש בתרנגול במהלך הטקס משום שהמילה גבר פירושה גם 'זכר' וגם 'תרנגול'; ולכן האחרון יכול להחליף את הראשון. בגלות בבל השתמשו גם בבעלי חיים אחרים, ובמיוחד באיל, היות שאברהם העלה איל במקום בנו יצחק (עיין ערך "עקדה", וכן בראשית כ"ב 13), וגם צמחים, כמו פול מצרי או קיטנית (רש"י, שבת פא ב). לאחר חורבן המקדש לא יכלו עוד בעלי חיים ששימשו כקורבנות לשרת מטרות דומות מחוץ למקדש (מגן אברהם, אורח חיים, סימן תרה), וכך נכנסו לטקס הכפרות תרנגולים ותרנגולות, משום שהם לא שימשו במערכת הקורבנות במקדש. רבי סולומון בן אברהם אדרסט מתנגד בתוקף למנהג הכפרות בגלל הדמיון שלו לטקסי הכפרה בתנ"ך (ראה עזאזל; ראה גם ויקרא ט"ז 22-5); הוא גם רואה בטקס הכפרה אמונה טפלה פגאנית (דרכי אמורי). הרמב"ן ויוסף קארו מביעים דיעה דומה, ורואים בכפרות מנהג אווילי. אבל המקובלים (יצחק לוריא, ישעיהו הורוביץ) הוסיפו למנהג פירושים מיסטיים. פירושים אלה נגעו עמוקות בלב ההמונים, והמנהג הפך למאוד פופולרי כשהרבנים הסכימו איתו. אייזרליש הפך אותו למנהג חובה וצירף לו טקסים רבים הדומים לאלה שהיו חלק ממערכת הקורבנות; לדוגמה, סמיכת ידיים על בעל החיים, שחיטתו מיד בתום הטקס, תפילת וידוי וכן הלאה". 267\. Hertz, Pentateuch and Haftorahs, 562. מעניין שמה שמלמדת הבשורה על כך שהמאמינים באלוהים הם היכל רוחני, עזר ליהודים המשיחיים לא להחסיר פעימה כשחרב הבית השני. אודות הדימויים הרוחניים ראה אצל Mendels, Jewish Nationalism, ובמיוחד 312. 268\. ראה התייחסות לדניאל ט' 27-24 בטיעון 2.1, כרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית), ופירוט נוסף בטיעונים 4.21-4.18 בכרך 3 (גם לא יצא לאור בעברית עדיין). 269\. ראה טיעון 3.15. 270\. ראה טיעון 3.7. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [אלוהים מעדיף צדקה ומשפט על פני זבח למה יש צורך בקורבן?](https://igod.co.il/answer-rabbi/god-prefers-justice-over-sacrifice/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > בתנ"ך כתוב מפורשות שאלוהים מעדיף צדקה ומשפט על פני זבח: "עשֹׂה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מִזֶבח" (משלי כ"א 3). תגובתכם? אמן! מי יעז להתווכח עם הכתובים? במקום אחר בתנ"ך נאמר ששמיעה בקול אלוהים טובה מזבח (שמואל א' ט"ו 22). אבל הפסוקים האלה אינם מבטלים את חשיבותם של הקורבנות, כפי שטוענים כמה מתנגדים של המשיחיות. אדרבה, לאורך כל הכתובים אלוהים מבהיר שהוא מתנגד לצביעות רוחנית, לשמירה חיצונית ורשמית של מצוות התורה. אלוהים מעדיף שנציית לו משנִפצח בתפילות ארוכות, או נעלה לו קורבנות יקרים כשהלב שלנו אינו נכון לפניו. הוא מעדיף שנעשה את מה שהוא אומר לנו משנחטא, נחזור בתשובה ונעלה לו קורבן מתאים. אבל למרבה הצער, כולנו חוטאים וכולנו זקוקים לכפרה על חטאינו. הנושא הזה עולה מפורשות מהכתובים. אני מסכים לגמרי עם הטיעון שלמעלה. הבעיה היא שמבינים את הפסוק הזה שלא כראוי ומשתמשים בו לרעה, כאילו משתמע ממנו שאין חשיבות רבה לקורבנות. הפסוק בעצם אומר שהמוסר חשוב לאלוהים יותר משמירה על מצוות וטקסים דתיים. אם כך, איך יתכן שמצטטים את הפסוק הזה כדי להפריך את האמונה של הברית החדשה? האמת היא שהמתנגדים שמתבססים על פסוק זה אינם מבינים את התפיסה היהודית-משיחית בעניין מותו של ישוע. איך שהוא הם מפרשים את האמונה שלנו כאילו שאנחנו מייחסים חשיבות אך ורק למותו של המשיח בעד חטאינו – לכך שנתן את עצמו כקורבן מושלם למעננו – ושהקפדה על מוסר אינה חשובה לנו. בעיניהם, המאמין בישוע כביכול אומר, "מדוע שאטרח לחיות כראוי ולעשות את מה שראוי לעשות, אם ממילא שולם המחיר המלא על חטאי?" אבל הרי לא בזה מאמינים חסידיו של ישוע. בטיעון הקודם (3.7) ראינו שהמשיחיות איננה דוגלת רק בעקרונות אמונה (שהיא אינה דוגלת בשורה של דוגמות) אלא גם במעשים. ובכל זאת אולי תטען שהדגש הקבוע שאנחנו שמים על קורבנו של ישוע מעיב על כל דגש שאנחנו שמים על מוסר וקדושה. שאל יהודי מסורתי מהו ההיבט החשוב ביותר באמונתו, והוא יאמר לך ששמירת מצוות התורה – מעשי צדקה. שאל יהודי משיחי או גוי משיחי מה הכי חשוב בעיניו, והוא יאמר לך שהאמונה בישוע המשיח – ובמיוחד מותו על הצלב. וכך נמשך הדיון. הבעיה היא שלטיעון הזה אין כל בשר. הדברים שנאמרים במשלי כ"א 3 ובהרבה מקומות אחרים בכתובים מכוונים נגד צביעות דתית, שמבקשת מפלט בשמירת מצוות וניהול טקסים שונים, אבל מתעלמת מחמדנות ומתאווה, מאנוכיות, מעבודת אלילים, מחוסר צדק ומשקרים. הפסוק היה יכול באותה מידה גם לומר, "מעשי צדקה ומשפט טובים בעיני אלוהים מאמירת תפילות, מהליכה לבית הכנסת, ממתן צדקה או משינון קטעי תלמוד". כפי שנראה בהמשך (טיעון 3.9), הנביאים הוכיחו את הצבועים הדתיים, הוקיעו את התפילות שלהם, את הדרך שבה הם שמרו את השבת וציינו את החגים והמועדים, וכן את הדרך שבה הם העלו קורבנות וזבחים, שכן במוצא פיהם (בדברם) הם התקרבו לאלוהים, אבל בליבם הם התרחקו ממנו (ישעיהו כ"ט 13). אלוהים מתעב התנהגות כזו. תמונה דומה עולה מפסוקים אחרים במשלי. ראה לדוגמה ט"ו 8, "זבח רשעים תועבת יהוה, ותפילת ישרים רצונו". הפסוק הזה משווה בין הרשעים לישרים (הצדיקים), והזבח והתפילה עומדים בפני עצמם. בפרק כ"א 27  נאמר ש"זבח רשעים תועבה, אף כי בזימה יביאנו". הפסוקים האלה מלמדים שאפילו זבח חשוב אינו רצוי בעיני אלוהים, אם הוא מובא בכלב רשע ומלא זימה. התפיסה הרבנית של חזרה בתשובה קשורה לעניין זה. בעיני הרבנים, חזרה בתשובה היא בעלת ערך רק אם היא כנה. "האומר: 'אחטא ואשוב, אחטא ואשוב', אין מספיקין בידו לעשות תשובה".\[103\] הבעיה איננה עם המושג חזרה בתשובה. המושג הזה הרי ניצב בלב ליבה של היהדות. הבעיה היא הצביעות הדתית והרדידות המוסרית. שוב, על כך מדבר משלי כ"א 3. אנחנו יכולים באותה מידה לומר, "האומר: 'אחטא ואקריב, אחטא ואקריב', אין מספיקין בידו לעשות תשובה". אלוהים מעדיף שאתה ואני ננהל אורח חיים נכון משנשקר, נרמה, נגנוב, נשנא, נתאווה ואחר כך נצום, נתפלל, נחזור בתשובה ונעלה קורבנות. אלוהים מעדיף שנשמע בקולו, שנציית לו. חשוב גם לזכור שהתנ"ך מפרט תפקידים שונים הקשורים בקורבנות, ביניהם היטהרות, התקדשות, הודיה והפגעה, וגם כפרה (ראה טיעון 3.12). אם כך, לא צריך לפרש את משלי כ"א כמתקפה על שיטת הקורבנות של התורה. אלוהים מעדיף ציות על פני זבח מכל סוג שהוא, וזה בדיוק מה ששמואל אמר לשאול בשמואל א' ט"ו 23-22, "החפץ ליהוה בעולות וזבחים כשמוע בקול יהוה? הנה שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים". הברית החדשה מלמדת את אותו דבר בדיוק: "אחד הסופרים התקרב ושמע אותם מתווכחים. כראותו שישוע השיב להם היטב, שאל אותו, "איזוהי המצווה הראשונה מכל?" ענה ישוע, "הראשונה היא 'שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד, ואהבת את ה' אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך'. והשנייה היא 'ואהבת לרעך כמוך'. אין מצווה אחרת גדולה מאלה". אמר אליו הסופר, "יפה, רבי; אמת אמרת שאחד הוא ואין עוד מלבדו. ולאהוב אותו 'בכל לבבך ובכל בינתך ובכל מאודך', ולאהוב 'לרעך כמוך' הרי זה גדול מכל עולה וזבח". ראה ישוע כי השיב בחוכמה ואמר לו, "אינך רחוק ממלכות האלוהים". ואיש לא העז עוד לשאול אותו שום דבר. מרקוס י"ב 34-28 "ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת במה שיש לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים. עברים י"ג 16 אם כך, בנקודה זו אנחנו לגמרי מסכימים זה עם זה! ###### 103. משנה, מסכת יומא ח ט. עיין גם בפסיקתא רבתי מד א. הברית החדשה מציינת שחזרה בתשובה וחרטה של האדם צריכות לבוא לידי ביטוי במעשים. ראה לדוגמה מתי ג' 8; מעשי השליחים כ"ו 20; עיין גם בשנייה לקורינתים ז' 11-10; יעקב ב' 17. השווה עם מתי כ"א 32-28. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תיאולוגיה, תשובה לרב --- ### [הנביאים אמרו שאלוהים אינו מעוניין בקורבנות דם ושהוא מעוניין בחסד ותפילה, בשביל מה יש צורך בישוע?](https://igod.co.il/answer-rabbi/prophets-god-not-interested-sacrifices-blood/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > הנביאים אמרו מפורשות שאלוהים אינו מעוניין בקורבנות דם. יותר מכך, הם דחו את כל מערכת הקורבנות ולימדו שמספיקה חזרה בתשובה ותפילה. התלמוד רק מאשר את האמת הזאת. אז בשביל מה אתם זקוקים לקורבנו של ישוע? כך אכן לימדו רבנים בתקופות מאוחרות, אבל לא הנביאים. כל מה שהנביאים עשו נעשה מתוך נאמנות לתורה, ובמטרה להדגיש את הנאמר בה. הם בשום פנים ואופן לא דחו את מערכת הקורבנות התורנית שמקורה באלוהים – במיוחד בזמן שבית המקדש עוד עמד על תילו. הנביאים לא אמרו דבר שסתר משהו מתורת משה, אבל הם כן התנגדו לצביעות דתית. הנביאים גינו את כל אותם אנשים שהעלו קורבנות וציינו את החגים והמועדים השונים, אבל לא שמרו על לב טהור. הנבואות שלהם מאוד ברורות בעניין זה. מעניין גם שכל יהודי מסורתי ברחבי העולם מתפלל כל יום לשיקום המקדש ולכינונה מחדש של מערכת הקורבנות. אם אכן אין כל צורך בקורבנות, אם הם אינם חשובים בכלל ואם הנביאים באמת דחו את השיטה כולה, מדוע היהודים מתפללים מדי יום לשיקומה? ספרי הנביאים כוללים כמה הצהרות רבות משמעות, ומהן עולה שאלוהים אינו מעוניין בקורבנות ובזבחים של בני עמו. גם בתהילים ובמשלי יש פסוקים המבהירים שאלוהים מעוניין במצבו של הלב ובקדושה פנימית יותר מאשר בזבחים. אבל באותם ספרים יש גם הצהרות לא פחות משמעותיות, המבהירות שאלוהים דוחה את תפילותיהם של בני עמו ואת הדרך שבה הם שומרים את השבת. האם זה אומר שאלוהים מתנגד לתפילה? כמובן שלא. והאם יהודי מסורתי יעלה לרגע על דעתו שאלוהים מתנגד לשבת? לעולם לא. כוונתם של הנביאים ושל מחברי המזמורים השונים בתהילים היתה שאלוהים אינו מעוניין בשמירה חסרת כל משמעות של מצוותיו – ולא משנה אם מדובר בדיני קורבנות, בשמירת מועדים, שבתות, חגים או תפילה. כל המנהגים החיצוניים הם חסרי כל משמעות, אם הם נעשים מתוך התנכרות לאלוהים. וכל הקורבנות שבעולם לא יוכלו לקחת את מקומה של התנהגות המלווה ביראת שמים. הנביאים אמרו שקורבנות שאינם נעשים מתוך חסד וצדקה, הם קורבנות שווא, ושאלוהים אינו מעוניין בזבחיו של אדם שליבו מלא תועבה ושלא חזר בתשובה. בנקודה זו מסכימים כולנו – הנביאים, יהודים מסורתיים וגם היהודים המשיחיים. ישוע עצמו התייחס לנושא הזה. אחד הפסוקים שהוא ציטט היה מהושע ו' 6, "כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלוהים מעולות". הנביאים ומחברי מזמורי תהילים גם לימדו שאלוהים מעוניין שנתפלל אליו ונעבוד אותו לא פחות משהוא מעוניין בקורבנות ומנחות, אבל לא במקומם. גם על כך מדברת הברית החדשה (ראה עברים י"ג 16-15). אבל זוהי טעות לחשוב שהנביאים או מחברי המזמורים השונים דחו על הסף את שיטת הקורבנות. להיפך, הקורבנות היו חלק רב עוצמה ומלא משמעות מחיי הדת של בני ישראל, וזו הסיבה שהנביאים מצאו לנכון להזכיר לעם שלקורבנות בפני עצמם אין כל יכולת לברך או לכפר, אלא אם כן הם מלווים בהלך רוח נכון, בחזרה בתשובה ובמסירות לאלוהים. זו כוונת הדברים בהושע ה' 6, "בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יהוה, ולא ימצאו, חָלַץ מהם".\[104\] במילים אחרות, כשבני ישראל המרדנים הביאו את קורבנותיהם לאלוהים, הוא לא קיבל אותם (אם מחפשים לכך הקבלה מזווית הראייה של הברית החדשה, הרי שגם הקורבן הגדול מכולם – זה של המשיח, שנתן את חייו בעדנו – אינו יכול לשנות את חייו של האדם אלא אם כן הוא מלווה בחזרה בתשובה ובאמונה).\[105\] נבדוק עכשיו את מקומה של שיטת הקורבנות בחיי העם, לפני שנראה מה נאמר על כך בספרי הנביאים ובתהילים. הנה כמה עובדות חשובות, לפי התנ"ך: - התורה מתארת שוב ושוב את הקורבנות והזבחים כ"ריח ניחוח" לה' (ראה בראשית ח' 21; שמות כ"ט 18, 25, 41; ועוד עשרים ושמונה מקומות שבהם מופיע הביטוי הזה בוויקרא ובבמדבר). בוויקרא א' 9 יש תיאור אופייני של הקורבנות האלה, "עולה, אישה, ריח ניחוח ליהוה".\[106\] אין ספק שאלוהים קיבל בברכה את הקורבנות שהועלו לו, ואף נהנה מהם, בתנאי שהם הובאו מתוך מניעים קדושים, מלב נכון. הכתובים מבהירים שאלוהים התענג על קורבנות כאלה. - הקורבנות היו חלק מאוד חשוב מדת ישראל. לכן, כשאלוהים שלח את משה ואהרון אל פרעה, הוא נתן בפיהם את המסר הבא, "אלוהי העברים נקרא עלינו. נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלוהינו, פן יפגענו בדבר או בחרב" (שמות ה' 3). הסיבה העיקרית שבגללה רצה אלוהים לשחרר את עמו ממצריים היתה כדי שיעלו לו זבחים. - עיון מעמיק בחומש מלמד שיותר פרקים מוקדשים לנושא הזבחים והקורבנות מאשר לשמירת שבת, חגים, עבודת אלילים, רצח וגניבות גם יחד. - יותר מכל דבר אחר בתורה, הקורבנות מתוארים כ"קורבן תמיד" או כמשהו שנועד לדורות הבאים, "לדורותיכם" (מונחים דומים משמשים כדי לתאר טקסים כוהניים אחרים, לצד ברית המילה, שמירת השבת, חגים ומועדים). אם יש משהו שלא היה לו תחליף, היתה זו שיטת הקורבנות. חשוֹב על משמעותם המלאה של פסוקים כמו, "וכיפר אהרון על קרנותיו \[של המזבח\] אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם, קודש קודשים הוא ליהוה" (שמות ל' 10. ראה שימוש במונחים דומים בקשר לברית המילה בבראשית י"ז 14-7, וחג הפסח בשמות י"ב 17-14, 42). זו הסיבה שיהודים משיחיים שמים דגש רב על העובדה שישוע המשיח מילא את כל הדרישות שמציבה שיטת הקורבנות כשנתן את חייו למעננו (ראה טיעונים 3.10, 3.14).\[107\] על סמך הנאמר בתורה, לא יעלה על דעתנו שאלוהים זנח את הצורך בקורבנות והמיר אותם בתפילה. - לאחר הנבואות של הושע, עמוס, ישעיהו וירמיהו – כל אותן נבואות שמתנגדינו משתמשים בהן כדי להוכיח שהנביאים התנגדו לקורבנות – באות נבואותיהם של חגי וזכריה, שעודדו את הגולים ששבו לירושלים לבנות את המקדש. "והתנבאו חגי הנביא וזכריה בן עידו על היהודים שביהודה ובירושלים בשם אלוהי ישראל עליהם. ואז קמו זרובבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק ושריו לבנות את בית אלוהים שבירושלים. ונביאי האלוהים עימהם מסייעים להם" (עזרא ה' 2-1; ראה גם חגי א').\[108\] גם הם רצו לראות את המקדש עומד על תילו, ואת הכוהנים שבים להעלות קורבנות לאלוהים. - מלאכי, אחרון נביאי התנ"ך, שחי בימי בית שני, הדגיש את חשיבות הקורבנות במקדש והוכיח את הכוהנים על שהעלו לאלוהים קורבנות בעלי מום (ראה מלאכי א' 14-6). וזכריה, שניבא בימים שבהם שיקמו היהודים את המקדש אמר שיום יבוא "והיה כל סיר בירושלים וביהודה קודש ליהוה צבאות. ובאו כל הזובחים, ולקחו מהם ובישלו בהם" (י"ד 21. ראה גם טיעון 3.17). דברים אלה מקבילים לדבריו של מלאכי על כך שלאחר שאלוהים יצרוף ויטהר את הלוויים יהיו לו "מגישי מנחה בצדקה, וערבה ליהוה מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות" (ג' 4-3). הנביאים כלל וכלל לא גינו את שיטת הקורבנות. להיפך! אם כך, מה הם כן אמרו? מה בדיוק היתה הבעיה שעוררה את מחאתם בעניין זה? כדי לבסס את התשובה שלי על הכתובים אביא כל פסוק בתנ"ך שעוסק בעניין, ובמקביל אבדוק את מידת הדיוק של הטענה שמשמיעים מתנגדינו, ולפיה "הנביאים מכריזים מפורשות שתפילה כנה שבאה מלב מלא חרטה לוקחת את מקומם של הקורבנות".\[109\] אתחיל את המחקר שלי עם הדברים שאמר הנביא מיכה: "במה אֲקַדֵם יהוה אִיכַּף לאלוהי מרום? האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה? היִרצה יהוה באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן? האתן בכורי \[תמורת\] פִּשעִי, פרי בטני, חטאת נפשי? הִגִיד לך, אדם, מה טוב. ומה יהוה דורש ממך? כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והַצנֵעַ לכת עם אלוהיך. מיכה ו' 8-6 מיכה ניבא ביהודה, במאה השמינית לפני הספירה. כלומר, הוא חי ופעל לא רחוק מבית המקדש בירושלים. בימיו פעל המקדש במתכונת מלאה, והעם היהודי עדיין לא יצא לגולה. איש אינו יכול לטעון שמיכה ביקש להסביר לבני עמו איך הם יכולים לשקם את מערכת היחסים שלהם עם אלוהים לאחר שהמקדש חרב או בתקופה שבה לא היתה אליו גישה. לא זה היה הנושא שעליו הוא דיבר. מיכה פנה לאנשים שהיתה להם גישה מלאה למקדש. בתקופה שבה הוא ניבא והוכיח את העם הועלו במקדש עולות יומיות, וכן קורבנות מיוחדים בחגים ובמועדים. וכאמור, הקורבנות האלה הועלו לפי ההנחיות שנתן אלוהים ושמפורטות בתורה. האם יעלה מישהו על דעתו שמיכה דחה את דיני הקורבנות האלה?\[110\] האם מישהו חושב שמיכה אומר כאן לבני עמו, "כל מערכת הקורבנות שעליה מדובר בתורה היא חסרת כל משמעות בעיני ה'! לחמשת חומשי התורה אין כל משמעות. כל מה שכתוב שם הוא ריק מתוכן. תשכחו מהם, התעלמו מהם, אל תטרחו לעשות את מה שנאמר בהם"? האם אתה יכול לתאר לעצמך שמיכה יאמר משהו כזה? למרבה האירוניה, מתנגדי המשיחיות טוענים שישוע לא היה נביא אמת, משום שלדבריהם הוא התעלם מהתורה או הפר אותה, וגם גרם לאחרים לנהוג כך.\[111\]  אבל אם הקטע הזה ממיכה מלמד את מה שטוענים כמה ממתנגדינו, יוצא שגם מיכה היה נביא שקר. יותר מכך, יש לראות בו נביא שקר מן הסוג החמור ביותר, שהרי אם מפרשים כך את דבריו, מסתבר שהוא גינה את שיטת הקורבנות והזבחים. אבל כמובן שזה לא כך. אם כך, למה התכוון מיכה? מיכה הוכיח את בני עמו החוטאים, ואמר להם (בהפרזה יתרה) שאינם יכולים לרצות את אלוהים רק בכוחם של אלפי קורבנות, שלא יעלה על דעתם שאלוהים רוצה שהם יקריבו את בניהם – את בכוריהם, את פרי בטנם – כדי שאלה ישלמו את מחיר חטאיהם. מיכה ביקש להבהיר שאלוהים מחפש עשיית צדק, חסד וצניעות הליכות – מידות שככל הנראה התעלמו מהן אנשים רבים בקרב העם והעדיפו להעלות זבחים וקורבנות. העם יִיחס חשיבות לדברים הלא נכונים – לטקסים חיצוניים, והתעלם מהשחיתות הפנימית. כזה הוא הטבע האנושי. ישוע הוכיח את מנהיגי הדת הצבועים בימיו על התנהגות דומה. הוא אמר להם, "נותנים אתם מעשרות ממנתה ושבת וכמון, ומזניחים את הדברים החשובים יותר שבתורה – את המשפט, את החסד ואת האמונה. צריך היה לעשות את אלה האחרונים ואין לעזוב את הדברים האחרים" (מתי כ"ג 23). ישוע בעצם אמר, "אתם מקפידים לעשר מכל יבול, אבל מתעלמים כליל מדברים שחשובים לאלוהים הרבה יותר: משפט צדק, חסד ונאמנות. סדרי העדיפויות שלכם משובשים לגמרי". גם שאול נאלץ להוכיח כמה משיחיים קנאים, שמאוד התרגשו מכל נושא המתנות הרוחניות (נבואה למשל), והזניחו את מידת האהבה. שאול הסביר להם, "אם בלשונות בני אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה, הריני כנחושת הומה או כמצלתיים רועשים. אם תהיה לי מתת הנבואה ואדע כל הסודות ואשיג כל הדעת; ואם תהיה בי כל האמונה עד להעתיק הרים ממקומם, ואין בי אהבה, הריני כאין וכאפס" (הראשונה לקורינתים י"ג 2-1). במילים אחרות, אני יכול לחולל ניסים מדהימים, אבל אם אין בי אהבה, הרי שהכל מסתכם בהצגה אחת גדולה וריקנית. שאול אפילו הרחיק לכת ואמר, "אם אחלק את כל רכושי לצדקה וגם אתן את גופי לשריפה ואין בי אהבה – לא יועיל לי דבר" (פס' 3). שלושתם – מיכה, ישוע ושאול – לימדו את אותו עיקרון: מה הטעם במעשרות שלנו, בתרומות ובמתנות הרוחניות, אפילו בקורבנות אישיים, אם אנחנו לא נוהגים בצדק, בחסד, באהבה ובצניעות? אלה הן המידות שאלוהים מחפש. קל להבין איך ממרחק של דורות רבים אפשר לפרש לא נכון את מטבעות הלשון הנבואיים בעלי העוצמה של מיכה. גם השפה שישוע ושאול השתמשו בה לא תמיד מובנת כהלכה. אבל אין כל סיכוי שהיהודים בימיו של מיכה היו מבינים שכוונתו, "תשכחו ממשה! תשכחו מהתורה! אין טעם שתצומו ותענו את נפשכם ביום כיפור! תשכחו משה הפסח ומהעולות היומיות! שימו סוף למעמד הכהונה ולשיטת הקורבנות!" המשמעות של דבריו של מיכה היתה מאוד ברורה, "חוטא, אלוהים רוצה שתיישר את דרכיך. אין טעם שתעלה לו אין סוף קורבנות". וכדי להדגיש את דבריו השתמש מיכה בשפה מוגזמת, עוקצנית, כשדיבר על "אלפי אילים… רבבות נחלי שמן" ועל בכוריהם ופרי בטנם של שומעיו. מיכה הבהיר היטב את עמדתו. חשוב גם לשים לב שהנביאים הרבו להתנסח במשפטים שהציבו שתי ברירות בפני שומעיהם, במטרה לחדד את המסר שבפיהם. זו הסיבה שהושע אמר בשם אלוהים, "כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלוהים מעולות" (הושע ו' 6), כשבעצם אלוהים חפץ בשני הדברים – גם בזבח וגם בעולות – ולא רק באחד מהם. אלוהים רוצה שגם נכיר בו וגם בקורבנו.\[112\] זכור שהתורה מתארת את העולות כ"עולה, אישה, ריח ניחוח ליהוה" (למשל ויקרא א' 9), ושהיא מייצגת את המחויבות של המקריב לאלוהים, את ההתמסרות המלאה שלו לאלוהיו. לקורבן כזה יש ערך רק אם הוא נעשה בלב נכון. זכור גם שאחרי שנוח העלה קורבנות נאמר בתורה, "וירח יהוה את ריח הניחוח, ויאמר יהוה אל ליבו: 'לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי' " (בראשית ח' 21. התנ"ך מכיל עוד שפע של דוגמאות דומות). אין כאן שום דבר שלילי. אלוהים רצה שעמו יעלה לו קורבנות ועולות – כל עוד הם הובאו מתוך ציות ומתוך גישה של חרטה וחזרה בתשובה. אבל כל עוד המשיכו בני עמו לחיות בחטאם, הם בעצם רימו את עצמם כשחשבו שהקורבנות שלהם ישנו משהו לאלוהים. להיפך, קורבנות כאלה מתועבים בעיניו. הם נראים כשוחד יותר מאשר ביטוי של מסירות ועבודת קודש. במונחים של ימינו היינו אומרים, "מה הטעם ללכת לבית הכנסת (או לקהילה), לצום, להתפלל ולתת תרומות נדיבות לבניין הקהילה, כל עוד אני צופה בסרטים פורנוגרפיים או מרמה בעבודה? אלוהים שונא את הביקורים האלה בבית הכנסת (או בקהילה) ואת הקורבנות השונים של מי שנוהג כך. הם אינם רצויים בעיניו! הוא רוצה שנציית לו".\[113\] רעיון זה עולה גם מנבואותיו של ישעיהו, בן זמנו של מיכה, שחי לא רחוק מהמקדש. בהשראת רוח אלוהים ניבא ישעיהו: "שִמעו דבר יהוה, קציני סדום; האזינו תורת אלוהינו, עם עמורה! "למה לי רוב זבחיכם?" יאמר יהוה, "שָׂבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבואו לֵרָאוֹת פנַי, מי ביקש זאת מידכם? רמוֹס חצרָי! לא תוסיפו הביא מנחת שווא – קטורת תועבה היא לי! חודש ושבת, קרוֹא מִקרא לא אוּכל, אוון ועצָרָה. חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח, נלאיתי נשוא. ובפוֹרישׂכֶם כפיכם  אעלים עיני מכם. גם כי תרבו תפילה אינני שומע. ידיכם דמים מלאו. רחצו, היזכו, הסירו רוע מעלליכם מנגד עינָי, חדלו הרֵעָ. לִמדו היטב, דִרשו משפט, אֵשרוּ חָמוֹץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה". ישעיהו א' 17-10 כוונתו של ישעיהו ברורה: אלוהים מאס בצביעות של עמו. הוא אומר, "די! אני לא רוצה שתעלו לי עוד קורבנות. אני לא מעוניין בתפילות שלכם, בשבתות ובמועדים שאתם מקפידים עליהם. אני רוצה שתחזרו בתשובה ותנהלו אורח חיים טהור". האם יעז מישהו להתווכח עם זה – ויהיה זה יהודי משיחי או מסורתי? האם יעז מישהו לקחת את הפסוקים האלה ולטעון כי משתמע מהם שאלוהים אינו מעוניין בקורבנות? שאין עוד טעם בתפילה, בשמירת השבת, המועדים, ראשי החודשים וכן הלאה? ודאי שלא.\[114\] אדם שמעלה קורבן כשליבו מלא חטא מרוקן את הקורבן שלו מכל משמעות ומבאיש את ריחו בעיני ה'. כשידיים טמאות מונפות אל על בתפילה, אלוהים מסתיר את עיניו ואוטם את אוזניו. וכשבני עמו מגיעים למקדש כדי לעבור אותו בעוד ליבם מלא טומאה, אלוהים רואה בנוכחות שלהם מטרד. בעיניו הם רומסים את חצרותיו, וכל ניסיונותיהם להקפיד על טקסים שונים הופכים עליו לטורח. לעומת זאת, כשהלבבות של בני עמו נכונים לפניו, קורבנותיהם הם כריח ניחוח באפו. כשידיהם נקיות, תפילותיהם ערבות לאוזניו (ראה משלי ט"ו 8. השווה עם כ"ח 9, "מסיר אוזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה"). דברים דומים אמר אלוהים לירמיהו, "כי יצומו – אינני שומע אל רינתם, וכי יעלו עולה ומנחה – אינני רוצם. כי בחרב וברעב ובדבר אנוכי מכלה אותם" (י"ד 12). כן, לפעמים אלוהים ידחה את הצום שלנו – וכן את התפילות והמנחות שלנו – אם הלבבות שלנו רחוקים ממנו. מזמור נ"א שופך אור רב על נקודה זו. המזמור, שעוסק כולו בחזרה בתשובה, מיוחס לדוד המלך, שככל הנראה כתב אותו אחרי שנאף עם בת שבע וציווה להרוג את בעלה אוריה. לאחר שדוד הכיר בחטאו והתחנן לרחמיו של אלוהים, הוא קרא, "כי לא תחפוץ זבח, ואתנה; עולה לא תרצה. זבחי אלוהים רוח נשברה. לב נשבר ונדכה, אלוהים, לא תבזה" (נ"א 19-18). אבל האם המזמור מסתיים בפסוקים אלה? לא ולא. הפסוקים הבאים הם בעצם תפילה, שככל הנראה נוספה בשלב מאוחר יותר בידי מחבר אחר. המזמור מסתיים במילים, "היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים. אז תחפוץ זבחי צדק, עולה וכליל. אז יעלו על מזבחך פרים" (פס' 21-20).\[115\] איזו הצהרה מדהימה! קורבנות שמובאים לאלוהים בלב טהור וצדיק נחשבים בעיניו לריח ניחוח. קורבנות שמובאים בלב חוטא – או כתחליף לחזרה בתשובה – נחשבים בעיניו לתועבה. רק כך עלינו להבין את דבריו של מחבר מזמור מ', שאומר, "זֶבח ומנחה לא חפצתָ, אוזניים כָּריתָ (פתחת) לי,\[116\] עולה וחטאה לא שאלתָ. אז אמרתי: 'הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. לעשות רצונך, אלוהַי, חפצתי ותורתך בתוך מֵעַי' " (תהילים מ' 9-7). נראה שמחבר המזמור זכה להתגלות, כנראה בשעה שהגה בחלקים מסוימים של החומש. כשחשב על מה שנאמר שם בנוגע לקורבנות, הבין שאלוהים בעם מעוניין בחייו, במסירות שלו, במחויבות מלאה מצידו – בניגוד לקורבנות גרידא. לכך התכוון כשאמר, "במגילת ספר כתוב עלי".\[117\] במילים אחרות, "כשאתה מצווה עלי להעלות לך עולות, זבחים ומנחות, הקורבנות האלה מסמלים את חיי שהופקדו בידיך, את הנפש שלי שנשפכה על המזבח שלך. זה הדבר שאתה בעצם מעוניין בו!"\[118\] בברית החדשה שאול משתמש במונחים דומים, "אחַי, בגלל רחמי אלוהים אני מבקש שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים; כך תעבדוהו עבודה שבלב" (רומים י"ב 1).\[119\] לכך התכוון מחבר המזמור כשאמר, "הנה אני אלוהים, מקדיש לך את עצמי כליל!" הוא בהחלט לא התכוון לומר, "יום הכיפורים, על כל הקורבנות הייחודיים לו, כפי שציווה אותם אלוהים למשה, אינו רצוי ליהוה. הקורבנות המיוחדים של חג הסוכות – שאלוהים פירט אותם באריכות – מיותרים בעיניו. הוא אינו מעוניין בקורבנות הטוהרה, התודה, ההקדשה והכפרה שהתורה מרבה לדבר עליהם. לא, הוא מעוניין אך ורק במסירות של הלב". כמובן שלא על כך דיבר המחבר. הרעיון הזה מופיע גם בירמיהו ו' 29-19, "שִמעִי הארץ, הנה אנוכי מביא רעה אל העם הזה, פרי מחשבותם. כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה. למה זה לי לְבוֹנָה מִשבָא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק? עולותיכם לא לרצון, וזבחיכם לא ערבו לי". דוד טאלי, החוקר הנוצרי של התנ"ך, כתב: "במלאכי ג' 4, ירמיהו ו' 20 והושע ט' 4 – הקורבנות אינם נחשבים לרצויים או ללא רצויים בזכות עצמם, אלא בזכות אורח החיים ומידת הציות של אלה שמעלים אותם. לא משנה כמה יקר הוא מחירו של הקורבן (לבונה מיובאת משבא וקנה מארץ רחוקה, ולא משנה מה מספרם של הקורבנות), כל עוד החטא שוכן \[בליבו של המקריב\], הוא אינו ערב לאלוהים.\[120\] כל הדברים האלה מזכירים לנו אמת רוחנית חשובה, שמופיעה פעמים רבות בדבר אלוהים: אפילו דברים רבי חשיבות כמו תפילה, קורבנות, עבודת אלוהים, צום ושמירת השבת והמועדים נחשבים למתועבים בעיני אלוהים אם הם נעשים בלב צבוע ומלא חטא. גם התורה מדברת על כך כשהיא מפרטת את דיני הקורבנות. כאמור, אלוהים מבהיר שוב ושוב שהקורבנות הם ריח ניחוח באפו, ולא משנה באילו קורבנות מדובר – הקורבנות של החגים, העולות היומיות, המנחות והזבחים. אביא רק דוגמה אחת. בספר במדבר נאמר שאלוהים נתן לעמו את ההנחיות הבאות, "את הכבש אחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים. ועשירית האֵיפָה סולת למנחה בלולה בשמן כַּתִית רביעית ההִין. עולת תמיד העשויה בהר סיני, לריח ניחוח, אישה ליהוה" (במדבר כ"ח 6-4). מדובר בטקס קדוש. הקורבנות והזבחים היו אמורים להיות חלק חיוני, קדוש ורב הוד בעבודת האלוהים של עם ישראל. כך מלמדת התורה, ואנחנו קוראים כאן שהמצוות האלה ניתנו בהר סיני. אבל אלוהים גם אומר בתורה שאם נחטא לו ונעבוד אלילים, "ונתתי את ערֵיכם חורבה והשִימוֹתִי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם" (ויקרא כ"ו 31). הכל נאמר מראש! הבעיה שהנביאים דיברו עליה הוגדרה היטב בתורה. הבעיה לא היתה הקורבנות והמנחות. החטא הוא הבעיה. הוא טימא את הכל, גם את הקורבנות של עם ישראל, והפך אותם ללא רצויים בעיני אלוהים. כך נאמר בתורת ה'. הדברים שאמרו הנביאים רק הגשימו את מה שכבר נאמר בתורה. אם כך, אין כל מקום לטענה שאלוהים (או נביאיו) דחו את שיטת הקורבנות שבתורה. אלוהים אינו דוחה את הקורבנות יותר משהוא דוחה תפילה או שמירת שבת. אבל הוא אינו מקבל דבר ממי שליבו רחוק ממנו, ואת האמת הזאת גם ישוע הדגיש. "צבועים!" הוא קרא למנהיגים בימיו, "היטב ניבא עליכם ישעיהו באומרו: 'העם הזה בשפתיו כיבדוני וליבו ריחק ממני, ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה' " (מתי ט"ו 9-7. זהו ציטוט של ישעיהו כ"ט 13). גם המשיח שנא צביעות.\[121\] אם כך, למרות שהתורה מצווה על בני ישראל לשמור את החגים, את ראשי החודשים ואת השבתות, ולהעלות סוגים שונים של קורבנות בשם העם כולו, ובמקרים מסוימים קורבנות של יחיד, אלוהים לא מעוניין בכל הטקסים האלה אם הם נעשים על ידי אדם חוטא וצבוע. דברים דומים אמר הנביא עמוס, שפעל בממלכה הצפונית. אלוהים אמר דרכו: "שנאתי, מאסתי חגֵיכֶם ולא אריח בעצרותיכם. כי אם תעלו לי עולות ומנחותיכם לא אֶרצה ושֶלֶם מְרִיאֵיכם לא ביט. הסֵר מעלַי המון שִירֶיך וזִמרת נבליך לא אשמע. ויִגַל כמים משפט,  וצדקה כנחל אֵיתן! עמוס ה' 24-21 אם עד כה לא הצלחת לעקוב אחר קו המחשבה שלי, הדברים שאומר עכשיו אמורים ליישב את העניין, כי אלוהים מבהיר כאן שהוא דוחה את החגים והעצרות של בני עמו (הכוונה היא גם לשבתות, לראשי החודשים, לחג הפסח והסוכות, ולמועדים האחרים), את העולות והמנחות, את השירים והזמירות. מדוע הוא דחה את כל הביטויים האלה של מסירות ומלאכת קודש? משום שבני ישראל התבוססו בחטאיהם – עבודת אלילים, הפקרות וחוסר צדק – ולכן, כל הטקסים שבהם הם עבדו אותו נתפסו בעיניו כמאוסים. הוא רצה שהם יקפידו על צדק ועל משפט, על טוהר כפיים, ולא על שירים, טקסים, שבתות וקורבנות. יש לזכור שעבודת האלוהים בממלכה הצפונית היתה מעורבת בעבודה של אלילים אחרים,\[122\] וזה ההסבר לכך שאלוהים לא רצה כל חלק בפעילות הדתית הקנאית שלהם – אפילו כשהעם הביא לו אתה קורבנות המובחרים ושר לו את השירים המופלאים ביותר. "חוסר גילוי הדעת הכולל של שיטת הקורבנות בא לידי ביטוי אנתרופומורפי (האנשה של אלוהים) כשאלוהים אוטם כביכול כמה מחושיו: \[את חוש\] הריח (פס' 21…), הראייה (פס' 22…) והשמיעה (פס' 23…) המייצגים דחייה מקיפה ושלמה. "טקסיות לשמה, על כל הדרה וכליה, פשוט אינה יכולה להחליף את המעשים המוסריים והאתיים של בני האדם. כשאלה לוקים בחסר, חיים דתיים… הופכים לאחיזת עיניים. יותר מכל דבר אחר \[אלוהים\] דורש משפט וצדקה.\[123\] לכך התכוון עמוס בדבריו, שתואמים כליל את מה שאמרו שאר הנביאים. צ'ארלס לי פיינברג, חוקר יהודי משיחי של הכתובים, מציין: "מאז ומתמיד היתה לקורבנות חשיבות משנית לציות ולקדושה. ירמיהו, וגם שאר הנביאים, לא תיארו את הקורבנות \[כדבר החשוב ביותר\]. הם לימדו שתורת המוסר חשובה יותר מטקסים. יש משמעות רבה לכך שכאשר מקריאים את ויקרא ו'-ח' בבתי הכנסת, מקריאים במקביל את ההפטרה מירמיהו.\[124\] "רק רגע", אולי תאמר, "לא ציטטת את כל הקטע מספר עמוס. אם תמשיך לקרוא, תראה שהוא טען שעם ישראל כלל לא העלה לאלוהים קורבנות במהלך הנדודים במדבר. ובכל זאת אלוהים טיפל בהם לאורך כל הדרך, מה שמוכיח שהקורבנות הם לא דבר כזה גדול. ירמיהו אפילו הרחיק לכת ואמר שמלכתחילה לא היה אלוהים מעוניין בקורבנות שלנו, עוד ביום שבו נתן לנו את התורה". הבה נקרא את הקטעים האלה: ""הזבחים ומִנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה, בית ישראל? ונשאתם את סִיכּוּת מַלככם, ואת כִּיווּן צלמיכם, כוכב אלוהיכם אשר עשיתם לכם. והגלֵיתי אתכם מֵהלאה לדמשק", אמר יהוה, אלוהי צבאות שמו. עמוס ה' 27-25 "כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, "עולותיכם סְפוּ על זבחיכם ואִכלו בשר. כי לא דיברתי את אבותיכם, ולא ציוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצריים על דברי עולה וזבח. כי אם את הדבר הזה ציוויתי אותם לאמור: שִמעו בקולי והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם, והלכתם בכל הדרך אשר אצווה אתכם למען ייטב לכם' ". ירמ' ז' 23-21 מה בעצם נאמר בפסוקים אלה? פרופסור אנסון פ' רייני מאוניברסיטת תל אביב, חוקר בעל שם בתחום המקרא והבלשנות השמית, מספק את התובנות הבאות: "הנביאים בתקופת הבית הראשון גינו את טקסי הקורבנות לעיתים קרובות (עמוס ה' 27-21; הושע ו' 6; מיכה ו' 8-6; ישעיהו א' 17-11; ירמיהו ו' 20; ז' 22-21). הם השוו בין התנהגות צודקת והוגנת, לצד ציות לאלוהים, לבין טקסים דתיים שלא נעשו מתוך הלך רוח מוסרי ואתי ראוי (עמוס ה' 24; מיכה ו' 8; ישעיהו א' 17-16; ירמיהו ז' 23). זו הסיבה שחוקרים רבים הניחו שהנביאים גינו את כל טקסי הקורבנות. \[חוקר הכתובים הקתולי רולנד\] דה ווֹ הוכיח עד כמה מגוחכת מסקנה זו, שכן ישעיהו א' 15 מגנה גם תפילה. והרי איש לא יעלה על דעתו שהנביאים דחו את התפילה \[בצורה גורפת\[; הנביא הוקיע תפילה שנאמרה ללא מחויבות מוסרית נאותה; כך גם לגבי נבואות שהוקיעו טקסים רשמיים. רמיזות דומות במזמורי תהילים, שאפשר לראות בהן דחייה מוחלטת של הקורבנות (לדוגמה מ' 8-7; נ' 15-8) בעצם מייחסות את אותה חשיבות לגישת הלב, כמו שעשו הנביאים. ספרות החוכמה משקפת לפעמים את החשיבות הזאת שיוחסה לערכים מוסריים ואתיים בניגוד לטקסי כהונה ריקים (משלי ט"ו 8; כ"א 3, 27). "הצהרות אחרות של עמוס (ה' 25) וירמיהו (ז' 22) נתפרשו כאילו שמשתמע מהן שהנביאים לא ידעו דבר על טקסים שבני ישראל ביצעו בתקופת המדבר. דה ווֹ ציין שירמיהו הכיר היטב את דברים י"ב 14-6, וראה בקטע זה את תורת משה. דברי הנביאים נגד קורבנות שהועלו בתקופת המדבר בעצם נועדו להבהיר ששיטת הקורבנות המקורית של בני ישראל לא היתה אמורה להפוך לטקסיות הריקה והצבועה שאפיינה את בני דורם \[של אותם נביאים\]. דרישתו של הושע ל"חסד ולא זבח… דעת ה' מעולות וזבחים" (הושע ו' 6; השווה עם מתי ט' 13; י"ב 7) צריכה ללא ספק להתפרש כהצהרה המבטאת סדרי עדיפויות (השווה עם שמואל א' ט"ו 22). גישת הלב היתה תנאי בסיסי לכל ביטוי טקסי בעל תוקף (ישעיהו כ"ט 13). יסודות זרים שחלחלו לשיטת הקורבנות הישראלית זכו כמובן לגינוי נמרץ מצד הנביאים. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד במקרה של ממלכת ישראל (עמוס ד' 5; הושע ב' 15-13; ד' 13-11; י"ג 2), אבל גם במקרה של ממלכת יהודה (ירמיהו ז' 18-17; יחזקאל ח' ועוד).\[125\] רייני דוחה על הסף שתי השקפות אפשריות, ובצדק: הטענה הראשונה היא שהנביאים דחו כליל את שיטת הקורבנות. והשנייה: הנביאים לא ידעו דבר על הקורבנות שבני ישראל העלו במדבר.\[126\] כמו כן מן הראוי לציין שספר ירמיהו אינו שולל העלאת קורבנות. הנה למשל ירמיהו י"ז 26-24: ""והיה אם שמוֹע תשמעון אלַי", נאום יהוה, "לבלתי הביא מַשָׂא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת, לבלתי עשות בה כל מלאכה, ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כיסא דוד. רוכבים ברכב ובסוסים – הֵמָה ושריהם, איש יהודה ויושבי ירושלים, וישבה העיר הזאת לעולם. ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלים ומארץ בנימין ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב – מביאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומביאי תודה בית יהוה". איזו הבטחה נפלאה! ואיזו תזכורת לכך שהנביא לא דחה על הסף את עניין הקורבנות. אדרבה, הנה הבטחה עוד יותר דרמטית שאלוהים נתן לעמו דרך ירמיהו: "כה אמר יהוה, "עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים 'חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה' בערי יהודה ובחוצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה – קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים: 'הודו את יהוה צבאות, כי טוב יהוה, כי לעולם חסדו', מביאים תודה בית יהוה, כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה", אמר יהוה. ירמיהו ל"ג 11-10 בעיני ירמיהו, שיקומה של ירושלים היה כרוך גם בשיקומה של עבודת הקורבנות במקדש. והנה עוד הבטחה לשיקום עבודת הקורבנות, וגם זו יוצאת מתוך הנחה שאלוהים הוא שציווה עליהם, "כי כה אמר יהוה: 'לא יכָּרת לדוד איש יושב על כיסא בית ישראל, ולכוהנים הלוויים לא יכרת איש מלפנַי, מעלה עולה ומקטיר מנחה ועושה זבח כל הימים' " (ירמיהו ל"ג 18-17). לאור כל הפסוקים האלה אין כל ספק שבפרקים מוקדמים יותר של ספרו ירמיהו לא דחה את הקורבנות. "אם כך, מדוע הרבנים אינם מסכימים עם העמדה שלכם?" האמת היא שרבים מהם דווקא כן מסכימים! לדברי ד"ר ג' ה' הרץ, הרב הראשי המנוח של בריטניה והמחבר של הפרשנות האנגלית לתורה ולנביאים שמשמשת בבתי הכנסת הקונסרבטיבים ברחבי העולם, "ירמיהו בשום פנים ואופן לא התנגד לקורבנות, בתנאי שהועלו ברוח נכונה. בתמונת השיקום \[שהוא צייר\] (ירמיהו ל"ג 18) הוא מקדיש את המקום הראוי לעבודת המקדש ולקורבנות שמעלים הכוהנים".\[127\] ולגבי "אי ההבנה הרווחת בעניין גישתם של הנביאים לשיטת הקורבנות" אמר הרץ: "הנביאים לא ביקשו לשנות או לבטל את ההיבטים החיצוניים של הדת. הם לא היו חסרי כל היגיון עד כדי כך שדרשו שבני אדם יעבדו את אלוהים בלי כל סמלים חיצוניים. אבל הם מחו נגד הנטייה הקטלנית להפוך את הסמלים החיצוניים האלה למהותה של הדת: על הדגש הרב והטפל שיוחס לקורבנות בהשוואה לצדק, רחמים וטוהרה, ובמיוחד על הרשעוּת המפלצתית שליוותה את העלאת הקורבנות.\[128\] הנה דבריו של אברהם יהושע השל, אחד ההוגים היהודים הנכבדים ביותר במאה העשרים: "קורבנות ואדיקות – על חוסנה ועל היקפה – נכנסים לפעולה היכן שאלוהים נפגש עם האדם. האם יש בזה משהו מסואב ודוחה? "כמובן שהנביאים לא הוקיעו את הקורבנות עצמם. אילו זה היה המקרה, היה עלינו להסיק שישעיהו התכוון שהעם יחדול מתפילה (א' 15-14). אבל הם כן הכריזו שחוסר צדק מבזה את הקורבן והופך את התפילה למיותרת. בני אדם אינם יכולים להשתיק את זעקותיהם של המדוכאים באמצעות שירה, או לקנות את ליבו של אלוהים באמצעות קורבנות גדולים יותר. הנביאים הוקיעו את השיטה משום שהיא הפכה תחליף לצדקה. ההכרה שלהם בערכה של השיטה היא שגרמה להם להבהיר שיש משהו חשוב יותר מקורבנות… "אני חוזר, הם \[למשל הנביאים\] גינו תחום מאוד נכבד, שהוא ללא כל ספק קדוש; רוחניות שיש בה גם צורה וגם תוכן, שהיא מוצקה וגם נותנת השראה, אווירה שהיממה את האדם המאמין – טקס מרשים, אפוף מיסתורין, מלוּוה בריח ניחוח, בשירה וברוממות אל. נוכח קדושה כה שובת לב, מי יערער על נוכחות אלוהים בתחומי המקדש?\[129\] כתמיכה בטענותיו מצטט השל את מזמור קל"ב: נָבואה למשכנותיו, נשתחווה להדום רגליו. קומה יהוה למנוחתך, אתה וארון עוזך. כוהניך ילבשו צדק  וחסידיך רננו… כי בחר יהוה בציון, איווה למושב לו. זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איוויתיה. תהילים קל"ב 9-7, 14-13 אלוהים עצמו בירך את הבאים אל מקדשו, ומחבר המזמור עלץ על הפלא וההוד של החגיגה הקדושה ומלאת השמחה הזאת. הנביאים לא התכחשו לכך. אדרבה, כפי שראינו, חשיבותם הרבה של הקורבנות באותם ימים היא שגרמה להם להוכיח את העם על הניצול לרעה של השיטה. הבה נקשיב שוב לדבריו של השל: "בקורבן תודה, אלוהים לקח חלק. בקורבן הכפרה אלוהים הוא זה שקיבל את המנחה. טקס ההקרבה איחד את המקריב עם אלוהים. זו היתה הדרך להתחבר לאלוהים, ליצור קשר איתו. האדם שהעלה קורבן מן החי בעצם הציע את עצמו בצורה עקיפה. היה לזה כוח של כפרה… "קשה לנו לדמיין איזו משמעות היתה לכניסה למקדש או להעלאת קורבן בעיני האדם הקדום. המקדש היה הקדושה הנצחית בהתגלמותה, נס שמתחולל ללא הרף; האלוהי השתקף באוויר והשפיע ברכוֹת, כשהוא מצמצם פערים בין הכאן והעכשיו לבין הנשגב והנעלה. האדם שהעלה קורבן התמזג במסתורי, הגיע לפיסגת ההגשמה: החטא אוּכַּל, האדם הפנה עורף לעצמו, ל"אני" שלו, קדושה הואצלה. האם האדם המודרני יכול לתפוס את החדווה העילאית של אלה שקורבנם עלה על המזבח? "ואבואה אל מזבח אלוהים, אל אל שמחת גילי. ואודך בכינור אלוהים, אלוהַי." תהילים מ"ג 4 (השווה עם דברים י"ב 19-18; ל"א 11; שמות ל"ד 24-23; ישעיהו א' 12).\[130\] איזו שמחה – לבוא למקדש ולהעלות קורבן על מזבח אלוהים! איזה תענוג, איזו זכות גדולה, איזה מעשה קדוש. אלה הן אמיתות שעולות מן הכתובים, ואנחנו צריכים לראותן לנגד עינינו בשעה שאנחנו מנתחים ומפרשים את דברי הנביאים לגבי השימוש לרעה שעשו בני דורם בשיטת הקורבנות. נפנה לפרשנויות שניתנו לירמיהו ז' 23-21, שכן פסוקים אלה עוררו שאלות הן בקרב חוקרים יהודים והן בקרב חוקרים נוצרים/משיחיים. יש כמה גישות לגבי הפסוקים האלה: 1) בעשרת הדיברות אין כל אזכור לקורבנות וזבחים, משום שמוסר קודם לטקסי קורבן, וירמיהו מתייחס בדבריו לעשרת הדיברות (או יותר נכון לפרק אחד קודם – שמות י"ט 5).\[131\] 2) כשאלוהים הוציא את עמנו ממצריים, הוא לא דיבר רק על קורבנות וזבחים – בניגוד לרושם שיוצרים בני זמנו של ירמיהו בדגש הרב שהם מייחסים לנושא. הוא דיבר גם על מוסר ועל ציות.\[132\] 3) מדובר בהצהרה נבואית אופיינית מוגזמת, שמשמעותה האמיתית היא ש"שיטת הקורבנות המקורית של עם ישראל לא היתה אמורה להפוך למנהג ריק, צבוע ורשמי של בני דורם" (רייני, כמצוטט למעלה).\[133\] 4) זוהי תוכחה אמיצה לאלה מבני ישראל שהתורה לא חייבה אותם להעלות "עולה וזבח", אלא רק התירה להם לעשות את זה. התוכחה העוקצנית כלולה במילים של אלוהים, "אכלו בשר", שכן העולה והזבח היו אמורים לעלות כליל באש על המזבח. אלוהים אומר כאן שהעולות והזבחים שלהם אינם רצויים בעיניו בגלל חטאיהם, כך שמוטב כבר שיאכלו את הבשר בעצמם.\[134\] איזו מהן נכונה? העניין נתון לוויכוח, אבל אף אחת מהגישות האלה אינה עוזרת לטיעוניהם של מתנגדי המשיחיות, שכן אף אחת מהן אינה טוענת שאלוהים או נביאיו דוחים על הסף את שיטת הקורבנות והזבחים. אם כך, אפשר לאמץ כל אחת מהגישות הנ"ל. אנחנו יכולים שלא להסכים בעניין זה, ויחד עם זאת להסכים שחשיבותם של הקורבנות לא פחתה מעולם. צ'ארלס פיינברג, שכותב מזווית ראייה נוצרית/משיחית, כתב פרשנות לירמיהו ונתן תוקף לגישה הראשונה שפירטתי למעלה, אף על פי שדגלו בה גדולי הרבנים בכל הדורות.\[135\] אבל אני מאמין שחשוב להוסיף הסתייגות לגישה הזאת, כי הקורא הממוצע עלול לחשוב שאלוהים לא נתן לבני ישראל כל הנחיות בנוגע לקורבנות כשהוציא אותם ממצריים. לא כך נאמר בתורה. בשמות י"ב, בזמן שבני ישראל עדיין היו במצריים – כלומר לפני שניתנו עשרת הדיברות – אלוהים ציווה עליהם לזבוח שה לכל בית, וכך נוסד טקס הפסח השנתי. טקס זה נקבע כחוקת עולם, "לדורותיכם" (ראה במיוחד שמות י"ב 14). בשמות כ' 20, מיד אחרי עשרת הדיברות, אלוהים אומר לעמו, "מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, את צאנך ואת בקרך, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך, ובירכתי". מלכתחילה אלוהים דיבר על עולות ושלמים, על זבח ועל קורבנות. בשמות כ'-כ"ד, הפרקים שחוקרים רבים מכנים בשם "ספר הברית" (ראה כ"ד 7), יש עוד שלוש מצוות הקשורות בקורבנות ובזבחים (ראה כ"ב 20, 29; כ"ג 18. ראה גם כ"ד 8-1 וכן טיעון 3.10). אם כך, הקורבנות והזבחים היו בעצם חלק מהתורה שאלוהים נתן לישראל לפני שיצאו ממצריים, וגם אחר כך. ראוי להביא כאן את הערותיו של הרב ד"ר ה' פרידמן, שמסכמות את עיקרי הפרשנות היהודית המסורתית לירמיהו. אני מביא כאן רק את אותם חלקים מפרשנותו לירמיהו ז' 23-21 שתקפים לגבי הדיון שלנו: "21. ספו על זבחיכם וגו'. הזבחים נשרפו כליל על המזבח, לעומת הקורבנות האחרים, שחלקם נאכלו על ידי הכוהנים והמקריבים. המשמעות היא שאין כל קדושה בקורבנות אשם. "העולות שאתם מביאים, שהמה כולם כליל – הוסיפו אותם על זבחי שלמיכם ואכלו הבשר. רוצה לומר: הואיל ואין העולות לרצון לפני, למה תפסידו הבשר?' " (רש"י, מצודת דוד, ירמיהו ז כא). "22. כי לא דיברתי וגו'. הקורבנות היו בעלי חשיבות משנית להתנהגות מוסרית. אבל גם ירמיהו וגם הנביאים האחרים לא התנגדו לקורבנות כמוסד דתי. הדברים האלה עולים בבהירות מהקטע כולו… כמה פרשנים לא יהודים הכירו בכך שהיהדות תמיד יִיחסה חשיבות עליונה למוסר ולא לשמירת מצוות \[וכאן מצוטט שמואל א' ט"ו 22. ראה טיעון 3.8\]. חלק זה של הנביאים נבחר לקריאה \[שבועית בבתי הכנסת\] לצד ויקרא ו'-ח', כהפטרה \[קטע מהנביאים שקשור לפרשת השבוע בתורה\], במטרה להבהיר שאלוהים מעדיף ציות על פני העלאת קורבנות שמכסים על החטא \[וכאן יש התייחסות לפרשנותו של לבוש. שים לב לדברים דומים שאמר פיינברג, ושמצוטטים למעלה\]. "ביום הוציא אותם מארץ מצריים… ההקשר מבהיר שמדובר כאן בהשוואה בין הקורבנות שמעלים על המזבח לבין דיני המוסר שבעשרת הדיברות (פס' 9); ונכון שאין בדיברות כל אזכור לקורבנות. דעת מקרא \[פרשנות רבנית קלאסית\] מציעה משמעות שונה לפסוק 'כי לא דיברתי את אבותיהם… על דברי עולה וזבח', ולפיו, לא הוצאתי אתכם ממצריים כדי שתעלו לי קורבנות, אף על פי שהם חלק בלתי נפרד מעבודת האלוהים.\[136\] הפרשנות הזאת מדברת בעד עצמה, ומדגישה שאפילו לפי הפרשנויות המסורתיות הרגילות הפסוקים האלה אינם תומכים בטיעוניהם של מתנגדי המשיחיות, ואינם מאשרים בהנביאים דחו על הסף את שיטת הקורבנות. ובנוגע לעמוס ה' 25, אין לי כל בעיה עם הפירוש שלפיו בני ישראל לא העלו קורבנות לאלוהים במהלך הנדודים במדבר, ושלמרות זאת הוא הדריך אותם ושמר עליהם בחסדו. ברור שבני זמנו של עמוס שמו דגש מיסטי כלשהו על הקורבנות, הזבחים, עבודת האלוהים ושמירת השבת והמועדים, כי הם הניחו שכך יוכלו למחות את חטאיהם ואת עוונותיהם ולהתרצות לאלוהים. עמוס הבהיר להם במילים ברורות ביותר שאין בזה כל טעם. הדברים שאמר תואמים כליל את כל מה שקראנו עד כה בספרי הנביאים.\[137\] כפי שראינו, הנביאים ביקשו ליישב את התפיסה המשובשת ואת השימוש לרעה של כל נושא הקורבנות, אבל לא הוקיעו את השיטה עצמה. דברים דומים נאמרים במזמור נ', שם אומר אלוהים: "שמעה עמי ואדברה,ישראל ואעידה בך: אלוהים, אלוהיך אנוכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד. לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים. כי לי כל חַיתוֹ יער, בהמות בהררי אלף. ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עימדי. אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלואה. האוכַל בשר אבירים ודם עתודים אֶשתה? זְבח לאלוהים תודה ושלם לעליון נדריך. וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני." תהילים נ' 15-7 אלוהים מציין כאן שעמו מגלה קנאות רבה כשמדובר בהעלאת קורבנות (טענה דומה השמיע ישוע באוזני מנהיגי היהודים בימיו בעניין המעשרות והטקסים שהם כל כך הקפידו עליהם). אבל לא זו היתה הבעיה. הבעיה היתה עם החטאים שלהם (ראה פס' 21-16 באותו מזמור) ועם המחשבה שאיך שהוא, אלוהים זקוק לקורבנות שלהם (כאילו יש בהם להשביע איזה "רעב" שלו). בשום פנים אי אפשר לראות במזמור מתקפה על השיטה כולה. קרא את פס' 14, 15 ו-23. "זבח לאלוהים תודה, ושלם לעליון נדריך. וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני… זבח תודה יכבדני ושם דרך אראנו בישע אלוהים". אלוהים מצווה כאן להעלות לו זבח תודה, ואינו מרשיע את מי שנוהג כך. המשמעות של פסוקים אלה ברורה. ברור גם שעד כה לא מצאנו כל תמיכה לטענתם של מתנגדי המשיחיות, שלפיה הנביאים הכריזו בראש חוצות שתפילותיו של החוטא תופסות את מקומם של הקורבנות. להיפך, כפי שראינו, הנביאים הבהירו שאלוהים דוחה גם את התפילה וגם את הקורבן – וכן את שמירת השבת וכל צורה אחרת של עבודת אלוהים – אם הם נעשים על ידי אדם חוטא, שלא חזר בתשובה ולא ביקש מחילה. או כדבריו של הרב הראשי הרץ, "הנביא לא קורא לעם לוותר על הקורבנות, אלא לוותר על המעשים הרעים".\[138\] "אבל", ודאי תאמר, "יש פסוקים אחרים שאומרים מפורשות שהתפילה כן מחליפה קורבנות". אם כך, לסיום הדיון שלנו נפנה לאותם פסוקים שמבינים אותם כאילו משתמע מהם שתפילה לוקחת את מקומם של הקורבנות. אביא הוכחות מתהילים, מהושע ומתפילתו של שלמה בדברי הימים ב' ז' ובמלכים א' ח'. בתהילים קמ"א 2 דוד מתפלל, "תיכון תפילתי קטורת לפניך, מַשׁאַת כַּפַּי מנחת ערב". הבקשה ברורה, "אלוהים, קבל את תפילותי בדיוק כפי שקיבלת את הקטורת שהעלו הכוהנים. קבל את כפי הנשואות אליך בדיוק כפי שקיבלת את מנחת הערב של הכוהנים". אם כך, איך אפשר להבין שהפסוק הזה מלמד שהתפילות "מחליפות את הקורבנות"? מן הפתיח של המזמור נראה שדוד כתב אותו. הרי זה האדם שרצה לבנות מקדש לה', האיש שהכין את כל התוכניות למקדש וצבר הון רב כדי לאפשר לבנו שלמה להתפנות למלאכה (ראה דברי הימים א' כ"ט). זהו אותו דוד שהביא את ארון הברית בחזרה לירושלים, ושהקדיש זמן רב ומאמצים ניכרים כדי להפוך את הטקסים במשכן לחלק מחיי האומה (ראה שם, ט"ו; כ"ח). זהו אותו דוד שהעלה קורבנות לאלוהים בניסיון לעצור את המגיפה (ראה שמואל ב' כ"ד 25; דברי הימים א' כ"א 28-26). בעצם, היה זה אלוהים עצמו שהורה לדוד להעלות את אותם קורבנות, לפני שעצר את המגיפה: "וישלח ידו המלאך ירושלים לשחֲתָה, ויינחם יהוה אל הרעה. ויאמר למלאך המשחית בעם, "רַב עתה, הֶרף ידך". ומלאך יהוה היה עם גורן האורנה היבוסי. ויאמר דוד אל יהוה, בראותו את המלאך המכה בעם, ויאמר, "הנה אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי, ואלה הצאן מה עשו? תהי נא ידך בי ובבית אבי". ויבוא גד אל דוד ביום ההוא, ויאמר לו, "עלה, הקֵם ליהוה מזבח בגורן ארניה היבוסי". ויעל דוד כדבר גד, כאשר ציווה יהוה… וייבן שם דוד מזבח ליהוה, ויעל עולות ושלמים. ויעתר יהוה לארץ, ותיעצר המגיפה מעל ישראל. שמואל ב' כ"ד 19-16, 25 כמה חשובים היו הקורבנות והעולות! אין ספק שאיש מצאצאיו של דוד – גם במשך מאות בשנים אחרי מותו – לא העלה על דעתו שדוד התכוון שתפילות יכולות להחליף את הקורבנות. היו אלה אותם צאצאים שהשתתפו בנאמנות בעבודת המקדש והעלו שם קורבנות. היה זה על רקע התפאורה של הקורבנות והקטורת שדוד אמר את שאמר במזמור קמ"א. פסוק זה אינו מלמד שהתפילה מחליפה קורבנות (וגם לא רק את מנחת הערב, שהרי רק עליה מדבר הפסוק). כמו כן אי אפשר לראות בו מסר סודי ששולב בתנ"ך ופוענח רק דורות רבים מאוחר יותר, לאחר שחרב בית המקדש. אילו זה היה כך, יהיה זה רק הוגן לשאול מדוע היהודים ששבו לירושלים, דור אחד לאחר שהבבלים הרסו את הבית הראשון, היו כה נחושים לשקם את המקדש ולחדש את עבודת הקורבנות. אם התפילה אכן יכלה לקחת את מקומם של הקורבנות, או אם היא נעלה יותר, מדוע היו אבות אבותינו כה להוטים לחדש את עבודת הקורבנות? יתרה מכך, עלינו לשאול מדוע עזרא ונחמיה, וכל מלוויהם, סיכנו את חייהם כדי לבנות את המקדש ולשקם את המזבח. מדוע היה עליהם לטרוח בעניין זה אם אלוהים ממילא הכין דרך טובה יותר (או לפחות דרך חלופית)?\[139\] שמא מצאו מתנגדינו בסיס מוצק יותר בספר הושע? רבי טוביה זינגר, המייצג את עמדתם של מתנגדי המשיחיות, יענה על כך בהן מוחלט. הוא כותב: "בעצם, בהושע ג' 5-4 הנביא חוזה בדיוק רב שעם ישראל לא יוכל להעלות קורבנות בחלקה האחרון של ההיסטוריה היהודית, עד שיחל העידן המשיחי. "כי ימים רבים ישבו בני ישראל, אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים. אחר ישובו בני ישראל וביקשו את יהוה אלוהיהם ואת דויד מלכם, ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים". "לפי התנ"ך, הזמן הזה ימשך ימים רבים. ובכל זאת, למרות ההכרזות החוזרות ונשנות של הכנסייה שהצלב של משיחם משמש גם היום כקורבן על חטא, דבריו של הושע התגשמו במדויק, והיום אין לנו כל מערכת של קורבנות מן החי. "בהתחשב בעוצמה הרוחנית של הנבואה יוצאת הדופן הזו חש הושע צורך לגלות מה יקח את מקומו של המקדש. אם הנביא אומר שעם ישראל יהיה ללא קורבנות במהלך הגלות הארוכה שלהם, עד שיגיעו אחרית הימים, במה אנחנו אמורים להשתמש? איך יוכלו היהודים לכפר על חטאי השוגג בלי קורבן דם במהלך הגלות שלהם? ומה עם כל קורבנות החי שספר ויקרא מדבר עליהם? האם יכולים היהודים להמשיך בלי קורבנות מן החי? הנוצרים טוענים שהם אינם יכולים. התנ"ך אינו מסכים איתם. "מסיבה זו יש חשיבות רבה למה שנאמר בהושע י"ד 3-2. בשני הפסוקים האלה הושע מגלה לבני עמו האהובים מה אמור להחליף את הקורבנות במהלך הגלות. הנביא מכריז שאלוהים רוצה ש"נשלמה פרים שפתינו". התפילה אמורה להחליף את הקורבנות. בהושע י"ד 3 נאמר, "קחו עימכם דברים ושובו אל יהוה. אמרו אליו: 'כל תישא עוון וקח טוב, ונשלמה פרים שפתינו' ".\[140\] האם יש אמת בטענותיו של רבי זינגר? ודאי שלא. הבה נחזור על הפרשנות שלו ונבדוק את המשמעות של הושע י"ד וג'. ראשית, די טבעי להבין את הושע י"ד 3-2 כדימוי, בדיוק כמו במקרה של מזמור קמ"א 2, שם דוד מבקש, כפי שראינו, שתפילתו תתקבל לפני אלוהים בדומה לקטורת ושמשא כפיו יתקבל כמנחת הערב של הכוהנים. אם כך, גם אם מאמצים את התרגום היהודי המסורתי, עמו של אלוהים היה יכול לומר, "נשלם את הנדרים שיצאו משפתינו כאילו הם היו פרים שעולים על המזבח". האיגרת שכלולה בברית החדשה ונועדה ליהודים משיחיים (שנקראת האיגרת לעברים) מתייחסת לדימויים שבפסוק זה, "לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו" (עברים י"ג 15). שנית, וחשוב יותר, יש קושי עם הפירושים השונים שניתנו להושע י"ד 3. הפירוש המילולי בעברית של ימינו יהיה, "שא את כל עוונותינו (מחל להם) וקח טוב, ואנחנו נשלם פרים עבור שפתינו". יש חוקרים יהודים (כמו רוברט גורדיס),\[141\] המציעים להשתמש כאן בתרגום היהודי הקדום ביותר של הפסוק, כלומר בתרגום השבעים, ולקרוא את המילה "פרים" כ"פירות", וכך להפריך את הטיעון האנטי משיחי.\[142\] יותר מכך, עיון זהיר בטקסט מבהיר – גם אם לא נוגעים במילה "פרים" – שלפסוק אין כל קשר להעלאת קורבנות, היות שהפועל "שילם" אינו משמש בשום מקום בתנ"ך בהקשר של העלאת קורבן מן החי. השימוש הרווח שלו הוא בהקשר של נדרים. המשמעות שלו היא "להגשים, להשלים, לשלם, לפתות, לגמול". הפועל מופיע לדוגמה בקהלת ה' 3, "כאשר תידור נדר לאלוהים, אל תאחר לשלמו, כי אין חפץ בכסילים. את אשר תידור – שלם". אם כך, הכוונה המקורית של הפסוק בהושע היא, "נשלמה את הנדרים שביטאו שפתינו", בניגוד ל"נחליף את מה שביטאו שפתינו בקורבנות מן החי".\[143\] כל הדברים האלה אמורים לספק לנו חומר למחשבה, כי קשה להאמין – אם להתבטא במתינות – שאלוהים יתלה בפסוק אחד בלבד התגלות עיקרית, מהותית, שמפריכה את התורה, במיוחד כשהדקדוק של הפסוק הזה אינו ברור דיו, ובכל מקרה כשהוא אינו אומר את מה שמתנגדי המשיחיות מייחסים לו.\[144\] שלישית, יש טעות מרה בשימוש שעושה רבי זינגר בהושע ג'. הטעות עולה בבירור מכך שהוא לא כלל את פסוק המפתח מהושע. זכור שלדבריו, לפי הושע ג' 5-4, "עם ישראל לא יוכל להעלות קורבנות בחלקה האחרון של ההיסטוריה היהודית, עד שיתחיל העידן המשיחי". לפי הפירוש הזה, הושע ג' 5 מתאר את אחרית הימים האלה, כשעם ישראל ישוב להעלות קורבנות וישוב להמליך על עצמו מלך, "אחר ישובו בני ישראל וביקשו את יהוה אלוהיהם ואת דויד מלכם, ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים". רבי זינגר מסביר כי הנביא מכריז שבמהלך התקופה הזאת "אלוהי צבאות 'יחליף בקורבנות את פרי שפתינו'. התפילה אמורה להחליף את שיטת הקורבנות". הוא אומר את הדברים האלה על סמך הושע י"ד 3-2, אבל בעצם לא מצטט את פסוק 2, שם נאמר, "שובה ישראל עד יהוה אלוהיך, כי כשלת בעוונך!" וזה הפסוק שמוביל למילים "קחו עימכם דברים…" אם כך, הושע י"ד מדבר על סוף התקופה שעליה מדובר בג' 5-4, התקופה שבה עם ישראל ישוב לאלוהים, התקופה שבה העולות והקורבנות ישובו להיות חלק מחיי העם. קרא שוב את פס' 5, "אחר ישובו בני ישראל וביקשו את יהוה אלוהיהם ואת דויד מלכם", והשווה עם י"ד 3-2, "שובה ישראל עד יהוה אלוהיך… קחו עימכם דברים ושובו אל יהוה". המשך לקרוא את מה הנאמר בפסוקים הבאים: "אֶרפָּא משובתם, אוהבֵם נדבה, כי שב אפי ממנו. אהיה כטל לישראל, יפרח כשושנה, ויַךְ שורשיו כלבנון. ילכו יונקותיו ויהי כַּזַית הודו וריח לו כלבנון. ישובו יושבֵי בצילו, יחיו דגן ויפרחו כגפן, זִכרוֹ כיין לבנון. הושע י"ד 8-5 איזה תיאור מופלא! קשה לראות בו תיאור של עם ישראל בגלות, כשהוא רחוק מהמקדש ומשולל כל יכולת להעלות קורבנות. התמונה הזאת מציירת את עם ישראל לאחר שיקומו, לאחר שזכה לברכה מדהימה מאלוהים. הרבה יהודים מסורתיים רואים בפסוקים אלה תיאור של העידן המשיחי, העידן שבו יבנה בית מקדש שלישי, על מנחותיו וקורבנותיו.\[145\] אם כך, מה שנאמר בנושא מנוגד למה שרבי זינגר מייחס לו. בניגוד לטענה, שלפיה "הנביאים מכריזים בראש חוצות באוזני העם שתפילה כנה של חוטא מלא חרטה מחליפה את הקורבנות", ראינו שלא רק שהנביאים לא אמרו זאת "בראש חוצות". הם לא הכריזו זאת כלל.\[146\] אבל יש עוד פסוק נוסף שמשמש בידי רבי זינגר ומתנגדים אחרים של המשיחיות. קטע זה לקוח מתפילתו של שלמה, המתועדת בדברי הימים ב' ו' ומלכים א' ח'. מעניין שתשובתו של ישוע לתפילה הזאת שימשה בידי רבנים בתלמוד כדי להצדיק את עמדתם, שלפיה התפילה מחליפה קורבן. באנציקלופדיה יודאייקה נאמר, "אחרי חורבן המקדש והפסקת הקורבנות הכריזו הרבנים: 'תפילה, צדקה ותשובה… מבטלין את הגזירה' ",\[147\] והם מבססים את עמדתם על פסוק אחד, מדברי הימים ב' ז' 14, שם אלוהים אומר לשלמה, "ו\[אם\] יכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פני, וישובו מדרכיהם הרעים – ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם". רבי זינגר כותב בנוגע לתפיסה התלמודית הזאת: "הנביאים אף פעם לא הורו ליהודים לעבוד משיח צלוב כלשהו או איזה אל למחצה. גם הכתובים בשום מקום אינם אומרים לנו שאדם צדיק יכול למות ככפרה על חטאי הרשעים. מסר כזה אינו תואם כלל את כתבי הקודש היהודים \[האמת היא שהמסר הזה נמצא גם בתנ"ך וגם בתלמוד. ראה טיעון 3.15\]. אדרבה, שפתיו של החוטא הן שאמורות להפוך לפרים שמשלמים את מחיר החטא. "המלך שלמה מעיד על כך. במלכים א' ח' 50-46 \[שהוא המקבילה של דברי הימים ב' ו' 40-36\] שלמה המלך מנבא לעמו נבואה מדהימה במהלך חנוכת המקדש הראשון, שבנייתו אך הושלמה. בדרשת החנוכה שנשא שלמה המלך הוא מזהיר שיום יבוא, והעם היהודי יוגלה מעל אדמת ישראל לארצות אויב, רחוקות או קרובות. במהלך הגלות הם יבקשו לחזור בתשובה מחטאיהם. שלמה המלך מכריז שאז הם יפנו לעבר ירושלים מהגולה, יתוודו על חטאיהם, ואלוהים ישמע את תפילתם "מן השמים" ויסלח לעמו. "בנבואתו של שלמה המלך אין כל אזכור לצלב או למשיח מת.\[148\] רק תפילה כנה וחזרה בתשובה של חוטא שמתחרט על מעשיו יכולה לספק כפרה שלמה. אף על פי שבמונחים נוצריים נחשב המסר של שלמה המלך לבלתי אפשרי מבחינה תיאולוגית, הוא עומד בלב ליבה של התפיסה היהודית בנוגע לכפרה לכל אורך הגלות הממושכת והמרה.\[149\] "טוב", תאמר, "נראה שיש תימוכין לגישה שלי, שכן הפסוקים האלה מבהירים שבזמן שבני ישראל יהיו בגולה – כלומר בלי בית מקדש ובלי קורבנות – די בתפילות שהם יכוונו לעבר המקדש. אלוהים יסלח להם אם יחזרו בתשובה ויבקשו מחילה, גם בלי להעלות לו קורבנות כלשהם". אתה בטוח? האם קראת את הפסוקים האלה בהקשרם? יותר מששלמה מדבר כאן על תקופה שבה לא יהיה בית מקדש ולא יהיו קורבנות, הוא יוצא מתוך הנחה שהמקדש יעמוד ושקורבנות יועלו. זאת הסיבה שהוא מייחס חשיבות כה רבה לתפילה שמכוונת לעבר המקדש. הרבנים ידעו היטב שחורבן המקדש הבהיר שמשהו השתבש, ולכן קראו לעם להתפלל לשיקומו. התפילות האלה נאמרות מדי יום על ידי יהודים שומרי מסורת ברחבי העולם. אחת מהן חשובה במיוחד, והיא מופיעה בסוף תפילת שמונה עשרה, תפילת עמידה, "רְצֵה ה' אלוהינו בעמך ישראל ולתפילתם שְעֵה, והשֵב העבודה לדביר ביתך, ואישֵי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך".\[150\] גם התפילה הבאה נאמרת מדי יום במסגרת תפילת שחרית: "יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו, שתרחם עלינו ותכפר עלינו על כל חטאינו ותסלח לנו על עוונותינו ותמחל לנו על כל פשעינו, ותבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונקריב לפניך קורבן התמיד שיכפר בעדנו כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך, כאמור… \[וכאן מצטט הסידור מבמדבר כ"ח 8-1\]. אם כך, הרבנים לא בדיוק לימדו שהתפילה מחליפה קורבנות. אדרבה, הם ערגו ליום שבו הם יוכלו לשוב ולהעלות אותם. באחת מהערות השוליים של סידור התפילה באנגלית נאמר, "אנחנו עומדים 'להעלות' את הקורבנות שלנו, כבעבר. אבל לפני כן אנחנו אומרים תפילה קצרה, שאלוהים ישים קץ לגלות ויאפשר לנו להעלות קורבנות אמיתיים, ולא רק את התפילות שלוקחות את מקומם".\[151\] אפילו סידור התפילה מכיר בחשיבותם של הקורבנות במקדש. נקרא עכשיו בדברי הימים ב' ז' את תשובתו של אלוהים לתפילת שלמה (התפילה שרבי זינגר רואה בה "נבואה מדהימה" ו"דרשת חנוכה"). הנקודות החשובות בטקסט הודגשו על ידי הטיה: "ויכל שלמה את בית יהוה ואת בית המלך, ואת כל הבא על לב שלמה לעשות בבית יהוה ובביתו הצליח, ויֵרָא יהוה אל שלמה בלילה ויאמר לו, "שמעתי את תפילתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח. הן אעצור השמים ולא יהיה מטר, והן אצווה על חגב לאכול הארץ, ואם אשלח דֶבר בעמי, וייכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים – ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. עתה עינַי יהיו פתוחות ואוזנַי קשובות לתפילת המקום הזה. ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם, והיו עינַי וליבי שם כל הימים. ואתה, אם תלך לפנַי כאשר הלך דויד אביך, ולעשות ככל אשר ציוויתיך וחוקַי ומשפטַי תשמור – והקימותי את כיסא מלכותך כאשר כרתי לדויד אביך לאמור: 'לא יכרת לך איש מושל בישראל'. ואם תשובון אתם, ועזבתם חוקותַי ומצוותַי אשר נתתי לפניכם, והלכתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם – ונתשתים מעל אדמתי אשר נתתי להם. ואת הבית הזה אשר הקדשתי לשמי אשליך מעל פנַי ואתננו למשל ולשנינה בכל העמים. והבית הזה אשר היה עליון לכל עובר – עליו יִשׁוֹם ואמר: 'במה עשה יהוה ככה לארץ הזאת ולבית הזה?' ואמרו: 'על אשר עזבו את יהוה אלוהי אבותיהם אשר הוציאם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים וישתחוו להם ויעבדום. על כן הביא עליהם את כל הרעה הזאת' ". דברי הימים ב' ז' 22-11 נתקדם צעד אחר צעד. ראשית עלינו לזכור שתפילתו של שלמה נאמרה במהלך חנוכת המקדש. בתגובה לתפילה זו התגלה לו אלוהים ואמר, "שמעתי את תפילתך, ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח". העובדה הזאת, שאלוהים בחר בבית המקדש כבית זבח, כמקום שבו יועלו לו קורבנות, היא שמובילה להבטחה המפורסמת בפס' 14, "וייכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פנַי וישובו מדרכיהם הרעים – ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם". אבל זהו הפסוק שהתלמוד מצטט על מנת להוכיח שכאשר בית המקדש לא יעמוד על תילו, יחליפו תפילה, תשובה וצדקה את הזבח, את הקורבנות. מדהים, לא? פסוק שמבוסס על כך שאלוהים מדגיש את מרכזיותם של הקורבנות שמועלים במקדש משמש כדי להוכיח שיש תחליף לקורבנות האלה.\[152\] ואין זה הכל. הפסוקים שזה עתה קראנו מבהירים שתפילתו של שלמה תיענה כל עוד המקדש עומד על תילו. אבל אם בני ישראל ירחיקו לכת בחטאיהם יעקור אותם אלוהים מעל אדמתם ויהרוס את המקדש שהוקדש לשמו.\[153\] אם כך, במקום שהמקדש שחרב יהיה מושא להערצה וכבוד, הוא יהפוך למושא ללעג ולשנינה, אות לעמי הנכר שבני ישראל "עזבו את יהוה אלוהי אבותיהם אשר הוציאם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים וישתחוו להם ויעבדום. על כן הביא עליהם את כל הרעה הזאת". חורבנו של המקדש יהיה אות לכך שאלוהים שפט את עמו. הוא יעיד על כך שאלוהים דחה באופן זמני את ישראל כעם.\[154\] סביר להניח שבתקופות כאלה היו מילותיו של המשורר על שפתי רבים, "עורה! למה תישן אדוני? הקיצה, אל תזנח לנצח. למה פניך תסתיר, תשכח עוניינו ולחצנו?" (תהילים מ"ד 25-24). אכן, הכאב, הצער והבושה היו כמעט בלתי נסבלים. הנה התשובה שהתנ"ך עצמו מספק בספר איכה בעניין חורבן הבית הראשון: "חטא חטאה ירושלים, על כן לנידה היתה. כל מְכַבּדיה הזילוה, כי ראו ערוותה. גם היא נאנחה ותשוב אחור…פרשה ציון בידיה, אין מנחם לה. ציווה ה' ליעקב סביביו צריו, היתה ירושלים לנידה ביניהם… "היה אדוני כאויב, בילע ישראל. בילע כל ארמנותיה, שיחֵת מבצריו. וירב בבת יהודה תאניה ואניה. ויחמוס כגן שוכו, שיחֵת מועדו. שכח ה' בציון מועד ושבת, וינאץ בזעם אפו מלך וכוהן. זנח אדוני מזבחו, ניאר מקדשו, הסגיר ביד אויב חומת ארמנותיה, קול נתנו בבית ה' כיום מועד… עשה ה' אשר זמם בצע, אמרתו אשר ציווה מימי קדם. הרס ולא חמל. וישמח עלייך אויב, הרים קרן צרייך. איכה א' 8, 17; ב' 7-5, 17\[155\] לאור תיאורים כאלה יש לראות בשימוש שהתלמוד עושה בדברי הימים ב' ז' 14 הטעיה במקרה הטוב, וחוצפה במקרה הרע, שכן הרבנים והחכמים טענו שתפילה החליפה את הקורבנות מיד אחרי חורבן המקדש. דבר זה מזכיר את מה שאמרו בני ישראל מאות שנים קודם לכן, כשלא הבינו שמשפט אלוהים ניחת עליהם. הם אמרו אז, "לבֵנים נפלו וגזית נִבנה; שקמים גדעו וארזים נחליף" (ישעיהו ט' 9). כלומר, אם נפלו הלבנים נבנה במקומן באבני גזית. ואם נגדעו השקמים, נחליף אותן בארזים. או במונחים של היום, "המקדש חרב, הבה נמצא לו תחליף!"\[156\] אדרבה, לאחר שבית המקדש חרב לא היתה לעם כל דרך לכפר על חטאיו. אם כך, או שהמשיח כבר בא והגשים את המטרה שלשמה הועלו קורבנות, או שבתור עם אין לנו כל כפרה.\[157\] בהקשר זה יש מסורת מעניינת בפרשנות של רש"י לבראשית ט"ו 6 ("ו\[אברהם\] האמין בה' ויחשבה לו צדקה"). רש"י מסביר: והאמין בה' – לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל לו אות, ואמר \[אברהם\] לו (לאלוהים), "במה אדע?" ויחשבה לו צדקה – הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. דבר (הסבר) אחר: \[בשאלה\] "במה אדע?", לא שאל לו \[אברהם\] אות אלא אמר לפניו, "הודיעני באיזה זכות יתקיימו \[צאצאַי\] בה (בארץ)?". אמר לו הקב"ה, "בזכות הקורבנות".\[158\] מדהים! צאצאיו של אברהם יוכלו להישאר בארץ המובטחת בזכות הקורבנות. הפרשנות הזאת רק מלמדת עד כמה חשובים היו הקורבנות בתפיסה היהודית מסורתית. אין כל פלא שחלק מהרבנים בתלמוד היו מודעים היטב להשלכות המלאות של חורבן המקדש. זו הסיבה שהם הצהירו שמיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה והוקמה חומת ברזל בין ישראל לבין אביהם שבשמים (בבלי, ברכות לב ב, ביחס ליחזקאל ד' 3). הם לימדו שמאז שחרבו ירושלים והמקדש לא חלף יום שלא היתה בו קללה (ראה מדרש תהילים ט ז; מדרש תנחומא \[בובר\] פרשת תצווה י), ושלא תהיה כל שמחה בנוכחות אלוהים עד שירושלים תיבנה ועם ישראל יחזור "לתוכה" (ראה מדרש זוטא – איכה \[בובר\], פרשה א). ולמרות זאת, ההשקפה הרבנית שהפכה לנורמטיבית היא זו שגורסת שעם חורבן הבית החליפה התפילה את הקורבנות. למרבה הצער היו בתולדות עמנו תקופות שבהן סירב אלוהים לסלוח לנו כעם. הנה הדברים שהוא שם בפי ירמיהו זמן קצר לפני חורבן הבית, "ואתה, אל תתפלל בעד העם הזה ואל תישא בעדם רינה ותפילה, ואל תפגע בי. כי אינני שומע אותך" (ירמיהו ז' 16). "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תישא בעדם רינה ותפילה, כי אינני שומע בעת קוראם אלי בעד רעתם" (שם, י"א 14). "ויאמר ה' אלי: 'אל תתפלל בעד העם הזה לטובה. כי יצומו, אינני שומע אל רינתם, וכי יעלו עולה ומנחה, אינני רוצם. כי בחרב וברעב ובדֶבר אנוכי מכלה אותם' " (שם, י"ד 2-1). כמה נואש הוא הטיעון של מתנגדינו, לפיו אלוהים קבע שמאז חורבן הבית התפילה מחליפה את הקורבנות. בית המקדש חרב בגלל חטאי העם, חטאים שציערו את אלוהים עד כדי כך שאמר, "עד כאן! שום תפילה, שום קורבן ושום צום לא יוכלו לעצור אותי. אני אדחה את העיר ואת המקדש, אביא משפט על עמי ואגרש אותם מעל פני". כמה מגוחך לומר, "עכשיו, משהמקדש חרב ואיננו יכולים להעלות עוד קורבנות, אלוהים יקבל במקומם את תפילותינו". להיפך, אפילו בשנים האחרונות לקיומו של הבית הראשון, כשעדיין הועלו קורבנות על פי הדינים המפורטים בתורה סירב אלוהים לשמוע את תפילותינו ולחון אותנו בזכותן. על אחת כמה וכמה הוא ינהג כך לאחר שהמקדש חרב ברוב זעמו. בתור יהודים עלינו להבין שהיו בתולדות עמנו תקופות שבהן לא הובטחה לנו כל כפרה כעם, וזאת בשל חטאינו. אפילו התלמוד מציין שלפני שחרב הבית השני, במשך ארבעים שנה אלוהים לא קיבל את הקורבנות שהועלו לו ביום הכיפורים (ראה בבלי, יומא לט ב).\[159\] איך אמור יהודי דתי להרגיש לאור הדברים האלה? ואיך היה יהודי ירא שמים אמור להרגיש לאחר שחרב המקדש? כל עוד עמד המקדש על תילו לפחות היתה איזו תקווה שחטאי העם יכופרו, ולא משנה כמה נוראים הם היו. אבל לאחר החורבן היה זה כאילו אלוהים טרק את הדלת בפני החסד והרחמים הלאומיים. כמה מפחיד וטראומתי היה חורבן המקדש עבור עמנו,\[160\] וכמה קל להבין מדוע ניסו מנהיגי העם לחבר איך שהוא את החלקים, להיאחז בשברי תקווה רוחנית ולהכריז שהתפילה תחליף את הקורבנות. אבל ההכרזה הזאת לא יכלה לסלק את היאוש ואת העובדה שבני עמנו ידעו שאלוהים דחה אותם. שים לב לתחינה שכלולה בתפילת שחרית בסידור. התחינה מכירה בכך שהמקדש חרב "בשל חטאינו", אבל אחר כך מופיעה בקשה שאלוהים יקבל את התפילה במקום הקורבנות. הסידור מצטט מהושע י"ד 2 – פסוק שאם מפרשים אותו נכונה (ראה למעלה) מבינים שהוא אינו מספק כל אסמכתא לאמונה שהתפילה מחליפה קורבנות. זוהי התחינה שיהודים מסורתיים ברחבי העולם כולו נושאים מדי בוקר לאלוהים זה למעלה מאלף וחמש מאות שנה: ריבון העולמים, אלוהי האלוהים ואדוני האדונים: אתה ציוויתנו להקריב קורבן התמיד במועדו ולהיות כוהנים בעבודתם ולוויים בדוכנם וישראל במעמדם. ועתה, בעוונותינו חרב בית המקדש ובוּטל \[קורבן\] התמיד. ואין לנו לא כוהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו. ואתה אמרת, "וּנשלמה פָּרים שפתינו". לכן יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שיהא שיח שפתותינו זה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך, כאילו הקרבנו קורבן התמיד במועדו ובמקומו וכהלכתו.\[161\] האם אתה מודע להבלותה של התפילה הזאת, במיוחד כשמבינים שאחריה מצוטט פרק ה ממסכת זבחים במשנה, המפרט בדקדקנות את דיני הקורבנות שיש להעלות על המזבח? זוהי עוד הכרה בכך שחורבן המקדש מעיד שמשהו נורא קרה, שמשהו בסיסי השתבש, ושלכן אין כל ביטחון שאלוהים יהיה מוכן לקבל את תפילות עמו כתחליף לקורבנות. האם אתה מבין שאין שום ודאות שאלוהים ישמע תפילה כזו?\[162\] למען האמת, תפילות רבות שכלולות בסידור מעבירות מסר דומה – לפעמים ברור ולפעמים מעורפל – שמשהו חסר במערכת היחסים של ישראל עם אלוהיו, למרות כל ההבטחות שכלולות בברית, שגם הן חלק בלתי נפרד מהסידור. תחינות מעומק הלב לחסד ורחמים מופיעות כמעט בכל עמוד. לדוגמה "ברכת שומע תפילה" – הברכה השש עשרה בתפילת שמונה עשרה, המתחננת שתפילותינו ישָמעו: שמע קולנו, ה' אלוהינו, חוס ורחם עלינו. וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה. ומלפניך, מלכנו, רֵיקָם אל תשיבנו, כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים. ברוך אתה, ה', שומע תפילה.\[163\] אם יצא לך לומר את התפילות האלה ולבקש מאלוהים שלא ישיב את פניך ריקם, גם אתה חשת במחסום, בחומה שחצצה בינך כיהודי לבין אלוהי אבותינו. אולי גם אתה הרגשת שמשהו מנותק במישור הרוחני אבל לא ידעת מהו. האם יתכן שחשת שאין לך כל דרך לכפר על חטאיך, ושכל התפילות שבעולם לא יקחו את מקומם של קורבנות הדם? האם יתכן שהרגשת שאתה מתפלל מדי יום בשל היותך חלק מהעם היהודי, עם שעדיין מפוזר בגולה, עם שיש לו כבר מדינה אבל אין לו מקדש, עם שעדיין ממתין לרמז כלשהו לבוא המשיח – אף על פי שהוא ציפה לו לפני מאות בשנים? אני מציע שתקדיש לנושא הזה של קורבנות וכפרה מחשבה עמוקה. בטיעונים הבאים אדבר על מרכזיותם של הדם והכפרה בכתובים, ואראה איך מותו של ישוע מספק את הדרישות של כפרה זו. אחר כך אתייחס לשאלה: אם מותו של ישוע שילם את המחיר המלא על חטאינו, מדוע בכל זאת ניבאו חלק מהנביאים על הקמת בית שלישי שגם בו יוקרבו קורבנות? כמו כן נעיין בכמה נושאים הקשורים לזה, כולל השאלה איך זה שגויים זכו לסליחה עוד לפני שישוע שילם את המחיר בחייו. בשלב זה דבר אחד ברור: אין אף פסוק אחד בתנ"ך שמכריז שהנביאים התכחשו לשיטת הקורבנות, או שהתפילה משמשת תחליף לקורבנות. 104\. חשיבותם של הקורבנות והזבחים במסגרת עבודת אלוהים מתוארת בעזרא ד' 2-1, "וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל ליהוה אלוהי ישראל. וייגשו אל זרובבל ואל ראשי האבות, ויאמרו להם: 'נבנה עימכם, כי ככם (כמוכם) נדרוש לאלוהיכם ולא (ולו) אנחנו זובחים מימי אסרחדן מלך אשור המעלה אותנו פה' ". כך היה מקובל בעולם הקדום. ראה גם שופטים ו' 24-17; י"ג 21-1. מיכאל א' סטון, פרופסור באוניברסיטה העברית, מאמין שגם אחרי חורבן המקדש בידי נבוכדנאצר "נותרה בירושלים כת כלשהי שהקפידה להעלות קורבנות" (ראה ירמיהו מ"א 6-5). הוא מזכיר גם את העובדה הידועה שכמה מהיהודים בגולה הקימו מקדשים והעלו קורבנות במקומות מגוריהם (העדות הטובה ביותר היא זו של היהודים באלפנטינה שבדרום מצריים). ראה את מאמרו "Reactions to Destruction of the Second Temple: Theology, Perceptiom and Conversion", Journal for the Study of Judaism 12 (1981): 194-204 (כאן ציטטתי מעמודים 195-194). אני רוצה להודות בנקודה זו לידידי ד"ר פיל מילר, הספרן הראשי ב-Hebrew Union College and Jewish Institute of Religion בניו יורק, שצילם ופיקסס אלי את המאמר בתוך יומיים מרגע שביקשתי זאת ממנו. הצוות שלו עזר לי לאתר מקורות מפתח נוספים, שנדרשו לי לצורך כתיבת הכרך הראשון. 105\. ראה כרך 1, טיעון 1.11 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית). 106\. לצורך השוואה, בתורה יש בסך הכל ארבעים ושבע התייחסויות לשבת. לעומת זאת יש בה שלושים ושתיים התייחסויות לקורבנות כאל ריח ניחוח. סך כל מספר האזכורים של קורבנות בחומש מגמד את מספר ההתייחסויות לשבת. 107\. ישוע עשה את זה גם בתוקף תפקידו ככוהן הגדול שלנו. ראה שוב טיעון 3.15, ומידע נוסף בכרך 3, טיעון 4.1 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית). 108\. תרגום חופשי של עזרא ה' 2-1 מארמית, "והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודיא די ביהוד ובירושלים, בשם אלוה ישראל עליהון. באדין קמו זרובבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית אלוהא די בירושלים, ועימהון נביאיא די אלהא, מסעדין להון". 109\. רבי טוביה זינגר. את הדברים מצאתי באתר שלו באינטרנט, www.outreachjudaism.org/sin.html. 110\. ראוי לציין שיש חוקרי מקרא ליברליים (יהודים ונוצרים גם יחד), הטוענים שהנביאים כן התנגדו לשיטת הקורבנות, ושהספרות הנבואית קדמה לתורה (שנתפסת כהנחיות מאוחרות יותר לכוהנים). כזאת היתה ההשקפה הקלאסית ורבת ההשפעה של יוליוס וולהאוזן, Julius Wellhausen, Prolegomena to the History of Ancient Israel (Gloucester, Mass.: Peter Smith, 1973), שאומצה על ידי רבים בשנים שאחר כך, אם כי בשנים האחרונות החלו לזנוח אותה. ראה למשל Robert P. Gordon, ed., The Place Is Too Small for Us: The Israelite Prophets in Recent Scholarship (Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 1995), 9-12. 111\. ראה כרך 3, טיעון 5.28 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית). 112\. בעניין השימוש שהרבנים עושים בהושע ו' 6 כדי להוכיח שמעשי חסד וצדקה יכולים להחליף את מקומם של הקורבנות, ראה טיעון 3.10. כמובן, אם זו היתה כוונתו של הושע, מוזר שהוא אמר את הדברים האלה בשם אלוהים בזמן שהמקדש בירושלים עדיין עמד על תילו ושימש גם את שבטי ישראל שגרו בצפון הארץ. איזו משמעות יכלו לייחס לפסוק זה שומעיו היהודים, שחיו בארץ ישראל בימי בית שני? 113\. ראה פרטים נוספים בטיעון 3.8. 114\. וויליאם האלאדי מספר שהחוקר הקתולי רולנד דה ווֹ (Roland de Vaux) "טען בחוכמה שהקטעים האלה מהכתובים אינם יוצאים נגד קורבנות יותר משישעיהו א' 15 יוצא נגד תפילה; הבעיה היא הפורמליות של הטקסים החיצוניים, כשאין להם כל תמיכה בפנימיות של הלב (השווה עם ישעיהו כ"ט 13)".William L. Halladay, Jeremiah 1, Hermeneia (Philadelphia: Fortress, 1986), 261, בהתייחס לחיבורו של דה וו, Ancient Israel: Its Life and Institutions (New York: McGraw Hill, 1961), 454-55. 115\. מידע אודות המחברים והעורכים של מזמור נ"א ראה אצל Willem Van-Gemeren, "Psalms", EBC, 5:384. 116\. ניתוח של משמעות המילים בפסוק, במיוחד כפי שהוא מצוטט באיגרת לעברים י' 5, ראה בכרך 3, טיעון 5.5 (עדיין לא ראה אור בעברית). 117\. כמובן שיש כמה דרכים שבהן אפשר לפרש את הטקסט המקורי. יש הטוענים שמילת היחס "עלי" פירושה "לחובתי". דיון מיושן יותר, אם כי מלא תובנה, ראה אצל Franz Delitzsch, commentary on the Old Testament, Psalms, C .F.  Keil & Delitzsc, trans. Francis Bolton (Grand Rapids: Eerdmans, 1973), 2:39-40. 118\. בפרשנות הרבנית לקטע זה נדון בהמשך, בהקשר של ירמיהו ז' 23-21 ועמוס ה' 27-21. ראה גם מדרש החפץ לוויקרא א ב, שמצוטט בטיעון 3.10. 119\. המילה "עבודה" היא תרגום של המילה היוונית latreia, ופירושה – כמו בעברית – עבודת אלוהים, טקס מלא אמונה. מילה זו מופיעה גם בשמות י"ב 26-25; י"ג 5. 120\. "'rb III", NIDOTTE, 3:522. 121\. כל מי שמכיר את הברית החדשה יודע שתוכחות דומות שולבו בדבריהם של ישוע, שאול ושאר השליחים. גם הם לימדו שכל התפילות, הווידויים והקורבנות שבעולם הם משוללי כל ערך כל עוד ליבו של מי שמעלה אותם מלא צביעות. 122\. יש לכך אישור מהשמות שמכילים מרכיבים אלוהיים ונתגלו בכתובות בממלכה הצפונית. ג'והן ברייט טוען ש"יש משמעות לכך שמספרם של השמות בחרסי שומרון שמכילים את המילה 'בעל' אינו נמוך ממספר השמות שמכילים את המילה 'יהוה' ". John Bright, History of Israel, 3d ed. (Philadelphia: Westminster, 1981), 260. 123\. Shalom M. Paul, Amos, Hermeneia (Philadelphia: Fortress, 1991), 192. 124\. ראה Charles Lee Feinberg, "Jeremiah", EBC, 6:431, עם התייחסות לד"ר ה' פרידמן (H. Freedman), שהערותיו מצוטטות בהמשך. 125\. Aaron Rothkoff, "Sacrifices," EJ (CD ROM), 14:599-615. 126\. כשקוראים בעיון רב את דבריו של אנסון פ' רייני מבינים שיש חוקרים ליברלים הגורסים שנביאים כמו ירמיהו ועמוס לא הכירו את התורה או את הקשר בין הקורבנות והזבחים ליציאת מצריים ולנדודים במדבר. זאת משום שאותם חוקרים מאמינים שחלקי התורה המתעדים את אותם אירועים נכתבו מאוחר יותר, אחרי מותם של אותם נביאים. כמובן שיהודים דתיים וגם המאמינים בישוע דוחים על הסף את ההשקפה הזאת, שכן הם מאמינים שהתורה ניתנה מיד שמים, ומסתמכים בין השאר על ראיות שהכתובים עצמם מספקים. 127\. Dr. J. H. Hertz, The Pentateuch and Haftorahs, 2d. ed. (London: Soncino, 1975), 439. 128\. שם (הדגשה במקור). 129\. Abraham Joshua Heschel, The Prophets (New York: Harper & Row, 1962), 1: 196-97. השל מוסיף, "עד כמה האמין האדם הקדום שהאלים רצו בקורבן יותר מכל אפשר ללמוד מהעובדה שאבות לא היססו להעלות את בניהם על המזבח. כשמישע מלך מואב חשש מפני מלחמה, הוא העלה את בנו כקורבן על החומה, \[את הבן\] שהיה אמור למלוך תחתיו (מלכים ב' ג' 27)" (שם, עמ' 196). 130\. שם, עמ' 197-196. 131\. זוהי גישתם של רש"י, רד"ק, אבן עזרא ומצודת דוד. עיין גם בפרשנותם לעמוס ה' 25. 132\. הגישה הזאת עולה מהפרשנות של תרגום NIV של התנ"ך לאנגלית. ראה הערה 122 למעלה. 133\. ראה למשל אצל Hertz, Pentateuch and Haftorahs, 439. ראה גם שם, עמ' 561, "הנביאים היו בעצם נואמים, והרבו להשתמש בהגזמות לשוניות כדי לייסר את המצפון של שומעיהם, ולהבהיר להם היבט חיוני של האמת שאותם שומעים התעלמו ממנה. נוכח האמונה המסוכנת שאלוהים אינו מעוניין בדבר מלבד קורבנות, והעובדה שאנשים מעלים קורבנות כדי לתרץ את עוונותיהם, את קשיות ליבם ואת טומאתם – \[הנביאים\] נתנו ביטוי ללהט שלהם בשפה נרגשת שנבעה מרגשות עזים" (הדברים אמורים במיוחד לגבי ירמיהו ז' 22). 134\. זוהי גישתו שעולה ממאמרו של יעקב מילגרום, בר סמכא יהודי מוביל בנושאי קורבן וכפרה.Jacob Milgrom, "Concerning Jeremiah's Repudiation Sacrifice", ZAW 89 (1977): 273-75. פרשנים נוספים של ירמיהו הלכו בעקבותיו, ביניהם William Holladay (Hermeneia) & Peter C. Craigie (with Page H. Kelley & Joel F. Drinkard Jr., Word Biblical Commentary). 135\. פיינברג אומר על ירמיהו ז' 26-23, "בעצם, אלוהים לא דיבר על קורבנות בהר סיני אלא רק על ציות (פס' 23) – וזה עוד לפני שהתורה ניתנה (שמות י"ט 6-3). דבריו של ירמיהו מלמדים שכאשר הוא אמר את פס' 23, עשרת הדיברות עמדו לנגד עיניו. אין בהם (בדיברות) כל הנחיות הקשורות בקורבנות; הם דיברו רק על עניינים רוחניים ומוסריים. הסדר בתנ"ך תמיד היה קודם כל ציות ועבודת אלוהים, ורק אחר כך מוסד הקורבנות (ראה לדוגמה תהילים נ"א 19-16). ב\[ממלכת\] יהודה, כפי שאומר ירמיהו, שיטת הקורבנות איבדה מתוקפה משום שהיא לא גובתה באמונה אמיתית (פס' 24). ציות היה מאז ומתמיד השיקול העיקרי". Feinberg, "Jeremiah", 431-32. 136\. Holladay, Jeremiah, 56. ההדגשות במקור. 137\. ראה את הערותיו של הרץ, "אלוהים לא היה אלוהי הקדושה אילולא 'שנא' את הקורבנות ובז לשירים ולזמירות ההלל שהשמיעו לו אנשים חסרי קדושה ויושר. אבל אין כל הוכחה לכך שהקורבנות, התפילות וההלל יהיו 'שנואים' עליו אם ילדיו יסירו את המסווה ויחדלו ממעשיהם". Hertz, Pentateuch and Haftorahs, עמ' 561. בהקשר זה הרץ מצטט את חוקר הכתובים הסקוטי ו' ל' באקסטר, שאמר כי "נעשה בקורבנות שימוש יעיל, אבל גם שימוש לרעה, שאינו מכבד את אלוהים. הנביאים הכריזו מלחמה על השני, אבל אין זה אומר שהם התנגדו לראשון". כמה תרגומים לאנגלית, ה-NIV למשל, משלבים את עמוס ה' 25 עם הפסוקים הבאים, כך שמשמעותו משתנה לגמרי. למשל, NLV מתרגם את עמוס ה' 27-25 כך, " 'האם אני הוא זה שהגשתם לו זבחים ומנחה במדבר ארבעים שנה, בית ישראל? לא, עיניכם היו נשואות אל סיכות מלככם ואל כיוון צלמיכם, כוכב אלוהיכם אשר עשיתם לכם. לכן אגלה אתכם מהלאה לדמשק', אמר ה' אלוהי צבאות שמו". תרגום זה משנה כליל את המשמעות. הפרשנות הזאת שניתנת לטקסט מיוחסת לג'והן קלווין, בן המאה השש עשרה. במאה השנה האחרונות קידמו אותה אנשים כמו ס' פ' קייל, חוקר לותרני של התנ"ך. 138\. פרשנותו של הרץ לישעיהו א' 4, 17-11. Hertz, Pentateuch and Haftorahs, עמ' 561. שים לב להתאמה בין פרשנותו של הרץ לבין הדברים שאמרנו עד כה בתשובה לטיעון הזה, "אם יש להבין את דבריו של ישעיהו כגינוי הקורבנות, הרי שיש לכלול בהאשמה הזאת גם את שמירת השבת והמועדים, העצרות (האסיפות הציבוריות שנועדו לעבודת אלוהים) והמצווה להיראות לפני ה' במקדש, כי את כל המצוות האלה יש לקיים בלוויית 'דם פרים' ו'חלב מריאים'. אבל כמובן שבעיניו של ישעיהו, תפילות ושמירת שבת, עצרות ועלייה למקדש היו מצוות אצילות וקדושות, חלק בלתי נפרד מחיי הדת של האומה. \[ישעיהו\] רק הוקיע את השימוש הבלתי נסבל לרעה במצוות אלה. עיקרון זה תקף גם לגבי הדברים שאמר על קורבנות". 139\. מידע נוסף על כך ראה בטיעון 3.17. יש בעיה נוספת עם הגישה הזאת, שכן היא אינה נאמנה לטקסט המקראי. במילים אחרות, אם הנביאים ומחברי המזמורים השונים באמת ביקשו לומר שתפילה יכולה או צריכה להחליף את הקורבנות, יוצא שרעיונותיהם האמיתיים מנוגדים לתורה. אבל אם הם לא התכוונו לומר שתפילה יכולה או צריכה להחליף את הקורבנות, איך אפשר לצטט מהם כדי לתמוך ברעיון הזה? איזו זכות יש לנו להשתמש בדימויים של אדם אחר (או בהפרזות הלשוניות שלו) כדי להוכיח את עמדתנו? הצהרה מציאותית של הגישה שפיתחו הרבנים בנושא ראה בהערות קצרות אלה במאמר על "כפרה", "לאחר חורבן המקדש והביטול האוטומטי של שיטת הקורבנות היוו פסוקים אלה ודומיהם \[מספרי הנביאים\] את הבסיס לתורה שאישרה את קיומן של חלופות לשיטת הקורבנות"."Atonement", ODJR, 78. 140\. ראה באתר האינטרנט של רבי טוביה זינגר, Rabbi Tovia Singer: www.outreachjudaism.org/sin.html. 141\. ראה Robert Gordis, "The Text Meaning of Hosea XIV 3", Vetus Testamentum 5 (1955):88-90. נדפס מחדש אצל המחבר, The Word and the Book (New York: Ktav, 1976),347-49; ראה גם אצל Menahem Mansoor, Revue de Qumran  (1961):391-92 (מנסור חיבר דקדוק עברי מקראי שמשמש בקנה מידה רחב; גורדיס היה חוקר כתובים מכובד בסמינר היהודי-תיאולוגי – Jewish Theological Seminary). 142\. הקורא הזהיר ישים לב שכך יש לקרוא את עברים י"ג 15, "פרי שפתיים". האמת היא שהפירוש הזה הוא מאוד טבעי, עד כדי כך שחוקר השפה העברית דגלאס סטיוארט מפרש כך את הפסוק בפרשנותו להושע, "נשלם עד תום את פרי שפתינו", בלי להוסיף כל הערת הבהרה! ראה Douglas Stuart, Hosea-Jonah, Word Biblical Commentary (Dallas: Word, 1987), 210-13. זוהי דוגמה למה שמתכוונים הבלשנים השמיים במונח "המ"ם הדבוקה (או העודפת, המיותרת)". הכוונה היא לתופעה שבה האות מ"ם בסוף המילה היא מיותרת במובן הדקדוקי. בעניין זה עיין במחקרו הראשוני של Horace D. Hummel, "Enclitic Mem in Early Northwest Seitic", Journal of Biblical Literature 76 (1957):85-107. עיין גם במחקרים עדכניים יותר, שמצוטטים אצל Bruce K. & M. O'Connor, An Introduction to Biblical Hebrew Syntax (Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 1990), 159, n. 45. לכן גורדיס, לצד רבים אחרים, יקרא את המילה "פרים" כ"פְּרִי-ם" ("פרי" בצירוף האות מ"ם; מנסור פשוט מעביר את האות מ"ם לתחילת המילה הבאה – גירסה שהיא בהחלט אפשרית – כך שיתקבל הצירוף "פרי משפתינו"). לדברי פרנסיס אנדרסון ודיויד נואל פרידמן, שני חוקרים מפורסמים בתחום העברית והמקרא, המ"ם שמופיעה כאן במקור "היא דוגמה נחרצת של אות היחס הדבוקה, העודפת". Francis Anderson & David Noel Freedman, Hosea, Anchor Bible (New York: Doubleday, 1980), 645. 143\. ראה גורדיס, שם, עמ' 347, "הקושי שעולה מהפרשנות המסורתית של המסורה הוא גלוי לעין". גורדיס גם עושה הבחנה דקדוקית חשובה ומציין שהמושא הישיר של הפועל "שלם" בדרך כלל מתייחס "לחוב שנפרע או להתחייבות שעמדו בה (למשל בשמות כ"א 36; כ' 12; כ"ב 5; מלכים ב' ד' 7; שמואל א' י"ב 6; יואל ב' 25; משלי י"ט 17), ולא למושא התשלום (בהתייחס רק ל'מינוח החוקי של קוד הברית', ולאור מראי מקום כמו שמות כ"א 36; כ"ב 3 ואילך). בדרך כלל המושא הרווח הוא נד"ר (למשל דברים כ"ג 22; שמואל ב' ט"ו 7; ישעיהו י"ט 21; נחום א' 15; תהילים כ"ב 26; נ' 14; ס"א 9; ס"ה 2; קט"ז 14, 18; משלי ז' 14; איוב כ"ב 26; קהלת ה' 3)". זו הסיבה שהוא מפרש את הפסוק שלפנינו כך שישתמע ממנו ש"נשלם את פרי שפתינו", כלומר – "נקיים את הנדרים שנדרנו לאלוהים", שכן הוא רואה במ"ם הסופית של המילה "פרים" מ"ם דבוקה (ראה הערה 142 למעלה בעניין ה"מ"ם הדבוקה"). A.B. Ehrlich, Mikra, 3:393, לאחר שהוא מסביר את השימוש הדקדוקי (ביחס לביטוי יוצא הדופן "גויים צריו" מדברים כ"ד 8), מצהיר ש"נשלמה פרים" מתייחס ל"מילים שיוצאות משפתינו, כלומר – אנחנו ננהג בהתאם למה שאנחנו אומרים לך". וכך, במקום שישתמע מהטקסט שהתפילה מחליפה קורבנות, ארליך בעצם אומר שהדימוי של קורבן מסביר את הניב שהושע משתמש בו. 144\. לפי הערת השוליים של ה-New Jewish Publication Society Version, המשמעות של הפסוק אינה ברורה, למרות שכמעט כל הפרשנים היהודים הבולטים של ימי הביניים (כולל רש"י, אבן עזרא, רד"ק) מפרשים אותו כך שמשמעותו היא, "במקום פרים נשלמה ב\[קורבנות שיעלו\] שפתינו". העובדה שיש להוסיף את המילים שבסוגריים המרובעות – שאינן קיימות בטקסט המקראי המקורי – מדגישה את הקושי של הטקטס המקורי. המהדורה של Stone לתנ"ך (באנגלית) מפרשת את הושע י"ד 2 כ"קח איתך מילים וחזור לַשֵם. אמור לו: 'מחל על עוונות וקבל את \[הכוונות ה\]טובות, והחלף בשפתינו את הפרים' ". אבל באיזה עוד מקום המילה "שילם" פירושה "החלף"? 145\. ראה טיעון 3.17. 146\. מן הראוי לציין שפרשנותו של רבי זינגר להושע ג' 5-4 היא פגומה גם משום שהוא מכריז בהדגשה יתרה שהנבואה מתארת תקופה בתולדות ישראל שבה לא יהיה אפשר להעלות עוד קורבנות מן החי, ולכן לא תהיה אפשרות לכפר על עוונות באמצעות דם. זאת אף על פי שהנבואה המקורית אומרת הרבה יותר מכך – משהו לגמרי שונה. לדברי דגלאס סטיוארט, הושע מדבר על חיסולן של כל צורות פולחן הרצויות לאלוהים (למשל קורבנות), וגם של כאלה שאינן רצויות בעיניו (למשל מצבות, ראה דברים ט"ז 22 – חלק מהמתרגמים רואים ב"מצבה" אבן קדושה; וגם תרפים, שידועים גם כאלילי הבית). סטיוארט אומר, "הקורבנות והאפוד היו חלק מחיי הדת. המצבה והתרפים היו תועבה אלילית. עם ישראל מיזג את הקדוש עם האסור – והפך את דתו לנואפת. וכך \[עמד אלוהים\] להסיר יסודות שמרניים וכופרים גם יחד. בלי מנהיגות, בלי עבודת אלוהים, בלי כשפים והגדת עתידות – כל אלה לא יעמדו עוד לרשות האזרחים בישראל" (Hosea-Jonah, 67). לאור דברים אלה ברור שהושע ג' אינו מלמד את בני ישראל "איך להחליף את שיטת הקורבנות במהלך הגלות הממושכת שלהם" (כפי שטען רבי זינגר). 147\. "כפרה", אנציקלופדיה יודאייקה. מצטט את ירושלמי, תענית ב א; ראה גם פסיקתא דרב כהנא קצא א, שמצוטט אצל מונטיפיורי ולאו, Rabbinic Anthology, 868. 148\. לטובת אלה שאינם מכירים את הקטעים שציטט רבי זינגר ברצוני להדגיש כמה טעויות בולטות. הוא מדבר על "נבואה מדהימה" וקורא לה "דרשת החנוכה", כשבעצם בסך הכל מדובר בתפילה ששלמה נשא באותו מעמד (ההבדל כאן הוא משמעותי)! וגרוע מכך, הוא טוען ש"בנבואתו של שלמה המלך אין כל אזכור לצלב או למשיח מת", כשבעצם אין בתפילה כל אזכור למשיח כלשהו, חי או מת. ובאשר לכך שלא היה כל אזכור של צלב, מדוע שיוזכר הצלב בתפילתו של שלמה? 149\. מעניין שהיתה עוד השקפה רבנית בנוגע לאמצעים שיספקו לעם כפרה בתקופות כמו אלה שמתאר הושע, תקופות שבהן לא יהיו מקדש וקורבנות. לפי השקפה זו, מותו של אדם צדיק יכול לכפר! לפי המדרש, "אמר משה לפני הקב"ה: 'והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש, ומה תהא עליהם?' אמר הקב"ה: 'אני נוטל מהם צדיק אחד ומְמשַשכְּנוֹ בַּעדם, ומכפר אני עליהם על כל עוונותיהם' ". שמות רבה (וילנא) פרשה לה. בחיבור מימי הביניים, "יון מצולה", עמ' 42, נאמר, "ומיום שנחרב בית המקדש, צדיקים נתפסים בעוון הדור". 150\. מתוך תפילת שמונה עשרה בנוסח אשכנז. דיון נרחב יותר בתפילה זו ראה טיעון 3.13. 151\. Scherman, ArtScroll Siddur, 32 (ההדגשות לא קיימות במקור). 152\. שים לב שהתפילה במקדש והקורבנות משולבים זה בזה בישעיהו נ"ו 7-6, "ובני הנכר הנלווים על יהוה לשרתו ולאהבה את שם יהוה להיות לו לעבדים, כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי – והביאותים אל הר קודשי, ושימחתים בבית תפילתי. עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". 153\. אם תקרא בעיון רב את הפסוקים שאליהם מתייחס רבי זינגר – מלכים א' ח' 50-46 (ודברי הימים ב' ג' 40-26), תראה שאין בהם כל רמז לחורבן המקדש. אדרבה, נאמר בהם שאלוהים יסלח לאלה שיהיו בגלות (ואין הכוונה לכל העם) אם הם יחזרו בתשובה ויתפללו לעבר אותו מקדש. הסיבה ברורה: הם ישלבו את תפילותיהם עם חזרה בתשובה ועם קורבנות שיועלו בשמם (תפילות, שלדעת הרבנים המאוחרים בתלמוד, יכלו לכפר חטאים). במקרה כזה אלוהים ישמע אותם ויסלח להם. 154\. רבי דן כהן-שרבוק מתייחס לחורבן הבית השני ואומר, "לאחר שהבית חרב והעם היהודי גורש מעל אדמתו, נקלע העם ליאוש. בני ישראל ערגו לדמות מלכותית שתגאל אותם מן הגלות ותקים מחדש את עיר הקודש". Rabbi Dan Cohn-Sherbok, The Jewish Messiah (Edinburgh: T&T Clark, 1997), 43. אם כך, בעיניו של רבי כהן-שרבוק, חורבן הבית השני עזר לסלול את הדרך לתקווה משיחית עמוקה בקרב העם היהודי. 155\. חסד אלוהים אחרי שדחה את עמו באופן זמני בא לידי ביטוי בפסוקים כדוגמת ישעיהו נ"ד 10-70, " 'ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פנַי רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתיך', אמר גואלך ה'. 'כי מֵי נוח זאת לי, אשר נשבעתי מֵעבוֹר מֵי נוח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצוף עלייך ומגעור בך. כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאיתך לא ימוש וברית שלומי לא תימוט', אמר מרחמך ה' ". לאישור יהודי-משיחי לגבי הברית הנצחית של אלוהים עם עמו ישראל ראה בספרו של המחבר, Our Hands Are Stained with Blood: The Tragic Story of the "Chruch" and The Jewish People (Shippensburg, Pa.: Destiny Image, 1992), 177-53. 156\. הרי זה כאילו אמרו תושבי יהודה לישעיהו, "אלוהים אמר שהוא לא יקבל את תפילותינו משום שידינו מכוסות בדם. אם כך, ניתן מעשר במקום להתפלל ואלוהים יקבל את זה". אלוהים לא יקבל את המעשרות יותר משיקבל את התפילות או את הקורבנות, ההלל או הצומות – אלא אם כן הם נעשים מתוך רוח של חזרה בתשובה. והיות שהמקדש חרב בגלל משפטו של אלוהים על עמו, יהיה זה מגוחך לומר, "אנחנו לא יכולים להעלות קורבנות משום שהמקדש חרב בעקבות משפטו של אלוהים על חטאינו. אם כך, נתפלל במקום להעלות קורבנות!" 157\. כיצד כיפרו היהודים על חטאיהם במהלך גלות בבל? ראה טיעון 3.13, וכן הערה 251. 158\. פירוש גור אריה לרש"י על פסוק זה הוא מאיר עיניים. 159\. ראה גם כרך א, טיעון 2.1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 160\. ג'ייקוב נויסנר אומר על חורבן הבית השני, "אף דור בתולדות היהדות לא הורשע בקנה מידה מקיף שכזה על ידי הדורות הבאים כדורו של יוחנן בן זכאי. הנצרות זוכרת… שישוע קונן על העיר \[ירושלים\] וחרץ את משפטה המר והמצער \[הוא מתייחס למתי כ"ג 39-37\]… וכך, במשך אלפיים שנה נתפסה ירושלים בעיניים נוצריות כעיר חסרת תקווה, ההורגת את נביאיה ולכן עומדת בשיממונה בשל זעמו הצודק של אלוהים. אבל גם היהודים לא עמדו מנגד בשתיקה. מאז החורבן הם התפללו: 'בשל החטאים שחטאנו גלינו מעל אדמתנו…' לא רב הוא המרחק בין 'חטאינו' ל'חטאי הדור שבו חרב המקדש'. המקדש חרב בגלל חטאי היהודים באותה תקופה, ובעיקר בגלל 'שנאת חינם'. אין זה משנה אם היו אלה החטאים שפירטו הנוצרים או הרבנים בתלמוד. היה זה דור חוטא". אבל נויסנר מחווה את דעתו ומציין ש"זה לא היה דור חוטא, אלא דור ששמר אמונים לברית ולכתובים שפירטו את תנאיה, אולי יותר מכל אלה שהאשימו אותם מאז". Jacob Neusner, First-Century Judaism in Crisis, augmented edition (New York: Ktav, 1982), 24-25. ראה גם Stone, "Reactions to Destructions of the Second Temple", 196, "אם בוחנים את המסמכים מתקופת בית שני, שמתעדים את החורבן וההרס, מתברר שהצדק האלוהי היה הנושא המרכזי. הסבל של ישראל נתפס כהשלכה של החטא; כעונש שאלוהים הביא על העם שאיתו הוא כרת ברית. גורלו של עם ישראל נתפס ככרוך בהתנהגות העם ובמשפטו של אלוהים". והוא מוסיף, "את ההשלכות העמוקות של חורבן כזה אפשר להעריך רק לאור התפקיד המרכזי שהיה לירושלים, למקדש ולכהונה הגדולה בחיי היהודים בתקופת הבית השני" (198). ראה גם פרקים מתאימים אצל Doron Mendels, The Rise and Fall of Jewish Nationalism (Grand Rapids: Eerdmans, 1992). 161\. תפילת השחר מתוך סידור "תפילת כל פה" נוסח ספרד, מהדורה מוגהת ומתוקנת, הוצאת אשכול ירושלים, עמ' 24-23. 162\. השווה עם הביטחון שיש לתלמידיו של ישוע בכפרה שמספק קורבנו, "לכן, אחַי, מכיוון שיש לנו ביטחון להיכנס אל הקודש בדם ישוע, בדרך חדשה וחיה אשר הוא חנך לנו דרך הפרוכת – שהיא בשרו, ובהיות לנו כוהן גדול על בית אלוהים, נתקרב נא בלבב שלם ובמלוא ודאות האמונה, כשליבותינו מטוהרים מהרשעת מצפון והגוף רחוץ במים טהורים. נחזיקה נא בתקווה שאנו מצהירים עליה ואל נימוט, שכן נאמן המבטיח" (עברים י' 23-19). 163\. ברכת שומע תפילה מתוך תפילת שמונה עשרה, שחרית ליום חול, נוסח אשכנז. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תיאולוגיה, תשובה לרב --- ### [האם יש עוד דרכים לכפרה וסליחה מלבד דם? ("חסד חפצתי ולא זבח")](https://igod.co.il/answer-rabbi/desire-mercy-not-sacrifice-2/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > נניח ואקבל את ההנחה שהתורה מייחסת חשיבות לקורבנות דם. התנ"ך והתורה מפרטים עוד דרכים נוספות המספקות כפרה וסליחה מלבד דם, לא? אין כל ספק שקורבן דם הוא צורת הכפרה החשובה והעיקרית בתנ"ך. הדם הוא חיוני, בסיסי ואין לו תחליף. היות שקורבנות דם הם ליבה ונשמתה של הכפרה בתנ"ך, הברית החדשה מצהירה שללא שפיכת דם אין כפרה. התלמוד מלמד שבמסגרת הקורבנות, הדם הוא זה שבכוחו לכפר. אם תוציא מן הכתובים את נושא הדם, כל המסר של הכפרה יקרוס כליל. לפני שנבדוק אם אלוהים ציווה בתנ"ך על צורות שונות של כפרה, הבה נבדוק קודם את מידת חשיבותה של כפרת הדם כפי שהיא עולה מהתנ"ך. רק אז נוכל לבחון את מידת הדיוק של הדברים שהברית החדשה מלמדת בנושא באיגרת לעברים, "על פי התורה כמעט הכל מטוהר בדם, ובלא שפיכת דם אין מחילה" (ט' 22). משחר ההיסטוריה האנושית התורה מתעדת קורבנות שבני אדם העלו לאלוהים, בין שזה נעשה ביוזמתם ובין שעל פי מצוות אלוהים. בספר בראשית מסופר על קורבנות מן החי שאלוהים העלה עבור הבל, נוח, אברהם ויעקב. אבל הסיפורים האלה אינם מוכיחים דבר, כי אין בהם כל אזכור מפורש לכך שהם סיפקו סליחה. קשה להוכיח בעזרתם ששפיכת דם עומדת במרכזה של אמונת האבות. הדם הוא חשוב, כן; מרכזי, לא. אבל כשמגיעים לספר שמות המצב מתחיל להשתנות. שפיכת הדם – על פי מצוות אלוהים – הופכת לנושא מרכזי. ערב יציאתם של בני ישראל ממצריים היה זה דמו של שה הפסח, שנמרח על משקוף הבית ועל המזוזות, ששימש אות למלאך המוות. "והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם ופסחתי עליכם. ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצריים" (שמות י"ב 13). המצווה של אלוהים היתה מפורשת ומפורטת: "ויקרא משה לכל זקני ישראל, ויאמר אליהם, "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם, ושחטו הפסח. ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף, והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר. ועבר ה' לנגף את מצריים, וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגף" (שמות י"ב 23-21). בחג הפסח הראשון, היה זה רק דמו של שה הפסח שנזבח שהפריד בין חיים למוות. בשמות כ"ד מתואר ציון דרך נוסף בתולדות העם: כריתת הברית בינם לבין אלוהים. גם האירוע הזה נחתם בדם. בתורה נאמר שמשה הסביר לעם את מצוותו של אלוהים ואת דרישותיו, וכי הם הגיבו במילים, "כל הדברים אשר דיבר ה' – נעשה" (שם, פס' 3). "וישלח \[משה\] את נערי בני ישראל, ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים. וייקח משה חצי הדם, וישם באגנות, וחצי הדם זרק על המזבח. וייקח ספר הברית, ויקרא באוזני העם ויאמרו, "כל אשר דיבר ה' – נעשה ונשמע". וייקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר, "הנה דם הברית אשר כרת ה' עימכם, על כל הדברים האלה" (פס' 8-5). משה זרק את הדם על העם, ובכך הבהיר מעל לכל ספק שהברית הזאת נחתמה בדם.\[164\] אין ספק שהטקס היה מאוד חשוב, ותהיה זאת טעות להמעיט בערכו של הדם ובַמקום שהיה לו באמונת אבותינו. תרגום אונקלוס, התרגום החשוב ביותר של התורה לארמית, ששימש בבתי הכנסת במאות הראשונות לספירה, הוסיף לשמות כ"ד 8 את המילה לכפרה, "וייקח משה את הדם, ויזרוק על המזבח לכפרה על העם". כמה מעניין! המסורת הרבנית שמשתקפת בתרגום אונקלוס הרחיקה לכת מעבר למה שנאמר מפורשות בכתובים, והצהירה שהדם ניתן ככפרה בעד העם. זוהי הוכחה לכך שהרבנים בתלמוד והבאים אחריהם הבינו היטב שהדם והכפרה קשורים זה בזה.\[165\] הרי זה כאילו יש קשר מנטלי בין המילים "דם" ו"כפרה", כפי שיש קשר מיידי בין מילים כמו "בעל" ו"אשה", או "מייקל ג'ורדן" ו"כדורסל". קורבנות דם וכפרה מתאימים זה לזה כמו יד לכפפה. אם כך, כבר בספר שמות יש שני אירועים מרכזיים שקשורים בשפיכת דם: הראשון, חג הפסח. השני, אישור הברית שאלוהים כרת עם עמו. לכן אין כל פלא שהדם הותז על הכוהנים ועל המזבח במהלך הקדשתם לאלוהים. התהליך היה כזה: קורבנות כפרה הועלו לאלוהים (שמות כ"ט 33), ודמם של בעלי החיים שימש במהלך הטקס שבו הוקדשו הכוהנים והמזבח. כך מתואר הטקס בפס' 20, "ושחטת את האיל, ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אוזן אהרון ועל תנוך אוזן בניו הימנית, ועל בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית, וזרקת את הדם על המזבח סביב". מדוע היה צריך לזרוק או "לתת" דם? יש לכך לפחות שתי סיבות: ראשית, הכוהנים והמזבח לקחו חלק ישיר בכפרה שסופקה לעם ישראל, ולכן שניהם הוקדשו באמצעות דם. שנית, הדם סיפק טיהור גם לכוהנים וגם למזבח.\[166\] הדברים האלה רק מבהירים כמה חיוני היה חלקו של הדם בכל עניין הקורבנות.\[167\] נמשיך עם ספר שמות. הקטע החשוב הבא הוא בפרק ג' פס' 10. זוהי ההתייחסות הראשונה בחומש ליום הכיפורים, "וכיפר אהרון על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם, קודש קודשים הוא לה' ". מדהים! ההתייחסות הראשונה לכפרה שאמורה להתרחש ביום הכיפורים אינה אומרת דבר על תפילה, מעשים טובים או צום. אפילו מילה אחת לא נאמרת כאן על חזרה בתשובה, ככל שהדברים האלה הם חשובים וחיוניים.\[168\] אבל התורה מדברת רק על דם. מדוע? משום שטקסי הכפרה קשורים קשר הדוק בדם. אם מוותרים על הדם, אין כפרה. בנקודה זו מן הראוי לפנות לוויקרא ט"ז, שם מתועדים בפרוטרוט דיני יום הכיפורים. פרק זה מבהיר שהדם הוא חיוני ומרכזי הפרק מדבר על הטקסים שהכוהן הגדול צריך לערוך ביום הזה: "ולקח מדם הפר והיזה באצבעו על פני הכפורת קדמה, ולפני הכפורת יַזֶה שבע פעמים מן הדם באצבעו. ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרוכת, ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והיזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת. וכיפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, וכן יעשה לאוהל מועד השוכן איתם בתוך טומאתם… ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכיפר עליו, ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב. והיזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים, וטיהרוֹ וקידשוֹ מטומאת בני ישראל״ (ויקרא ט"ז 16-14, 19-18). אם כך, קודש הקודשים, המקום הקדוש ביותר עלי אדמות, המקום שבו אלוהים הבטיח להתגלות לעמו (ראה פס' 2), טוהר מטומאת בני ישראל באמצעות דם, בדיוק כמו המזבח ואוהל מועד. כל מה שהיה קשור בכפרה ובטיהור – נעשה בדם.\[169\] אחזור ואומר: אלוהים ציווה שיום אחד בשנה יוקדש לכפרה על כל העם, והדם היה במוקד הטקסים שנעשו במהלך אותו יום. היה מקום אחד שבו אלוהים הבטיח להתגלות לעם (המשכן ומאוחר יותר המקדש), ומקום אחד שאליו נדרש העם להביא את קורבנותיו (המזבח), ושני אלה טוהרו באמצעות דם. אל לנו להמעיט בחשיבות הדם. בכל פעם שמוזכר עניין הכפרה (ארבעים ותשע פעם בסך הכל) לאורך כל ספר ויקרא – הספר שמתמקד בקורבנות ובכפרה, הוא תמיד קשור בקורבנות דם (ראה להלן לגבי פרק ה' 13-11). הפסוק שמסביר את הסיבה לכך נמצא בפרק י"ז 11, "כי נפש הבשר בדם הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר".\[170\] כמובן שאני מודע לניסיונם של מתנגדי המשיחיות להמעיט בחשיבות הנאמר בוויקרא י"ז 11. לטענתם, ההקשר של הפסוק מבהיר שמדובר באיסור על אכילת דם (ראה פס' 10), ולכן פס' 11 בסך הכל מסביר מדוע אכילת דם היא אסורה – משום שהוא שימש לצורך כפרה. אבל מתנגדי המשיחיות מדגישים שפס' 11 אינו מלמד שדם הוא הדרך העיקרית או הדרך היחידה לכפר.\[171\] למרבה הצער, בזמן שמאשימים את היהודים המשיחיים בכך שהם מתעלמים מן ההקשר של ויקרא י"ז 11, במציאות יש לנו מתנגדים שבעצם אינם שמים לב לפסוק עצמו. רש"י אמר, "כי נפש הבשר של כל בריה – בדם היא תלויה, ולפיכך נתתיו על המזבח לכפר על נפש האדם. תבוא נפש ותכפר על הנפש". במילים אחרות, לקורבן הדם יש תפקיד חשוב ומרכזי בתורה משום שהוא פעל על עיקרון התחליף, כלומר חיים תמורת חיים. במדרש קדום על ויקרא א' 2 נאמר, "בשעה שמתנדבין קורבן \[עולה\], נשחט \[הקורבן\] ונזרק הדם על גבי המזבח, מעלה אני עליכם כאילו נפשכם הקרבתם".\[172\] כלומר, כאשר אתם מקריבים קורבן מרצון ודמו נשפך על המזבח, אני מתייחס לזה כאילו הקרבתם את עצמכם. רבי ג' ה' הרץ מציין בפירושו לוויקרא י"ז 11, "השימוש בדם, שמייצג חיים, במהלך טקסי הכפרה, מסמל את המסירה המוחלטת של חיי המקריב לאלוהים, ומרמז שהכניעה של האדם לרצון אלוהים מביאה מחילה".\[173\] בנוגע לוויקרא י"ז 11 אמר חוקר התנ"ך המשיחי ג'והן א' הארטלי: "שפיכת דמה של חיה הוא גם חשוב. הדם מייצג את נפש החיה, את ה"חיים" שלה. המקריב הזדהה עם החיה כשסמך את ידיו על ראשה; באמצעות מחווה זאת המקריב מכיר בכך שהחיה, במותה, תיקח את העונש שמגיע לו על חטאיו. יש להדגיש ששיטת הקורבנות מכריזה בראש חוצות שהעונש על החטא הוא מוות. לכן יש צדק במסירת נפש על המזבח בעד חייו של המקריב.\[174\] אין כל פלא שהרבנים בתלמוד הרבו להשתמש בטקסט של ויקרא י"ז 11 כדי להוכיח שכוחם המכפר של הקורבנות מצוי בדמם. במספר מקומות בספרות התלמודית – עלי לציין שבכמה מקורות ברי סמכא – נאמר ש"אין כפרה אלא בדם", בדיוק כפי שנאמר באיגרת לעברים ט' 22. כמה מהמלומדים היהודים המובילים (ראה להלן) טוענים שמחבר האיגרת לעברים בעצם חזר על הגישה היהודית שהיתה מקובלת בימיו בקנה מידה עולמי כשכתב ש"בלא שפיכת דם אין מחילה".\[175\] היטיב לתמצת את זה חוקר הברית החדשה, הארולד אטרידג', כשאמר שמילים אלה "מהוות פתגם פולחני שמוכר היטב במסורת היהודית".\[176\] בהקשר של קורבנות מן החי שאלו הרבנים – ובמיוחד כפי שהדבר מנוסח בוויקרא א' 4 ("וסמך ידו על ראש העולה, ונִרצה לו לכפר עליו"): "וכי סמיכה \[של הידיים על הקורבן\] מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם? שנאמר (ויקרא יז): כי הדם הוא בנפש יכפר! …וכי תנופה \[של הקורבן\] מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם? שנאמר, "כי הדם הוא בנפש יכפר" \[שוב, ויקרא י"ז 11\] (בבלי, יומא ה א. ראה גם את הניסוח הזהה בזבחים ו א; מנחות צג ב; סיפרא ד ט).\[177\] "אבל", תשאל, "האם התלמוד אינו מלמד שהכפרה שהקורבנות מספקים נמצאת רק בדם? במילים אחרות, התלמוד אינו יוצא בהצהרות כוללניות בנוגע לקורבנות, וגם אינו מלמד שהקורבן גלום בדם. התלמוד פשוט אומר שכוחם המכפר של הקורבנות נמצא בדם. זה ההסבר ששמעתי מפי הרבי שלי". הרבי שלך לא טעה לגמרי, משום שהסביר לך את ההקשר המיידי. אבל רבנים אחרים טענו שהמונח הרווח "אין כפרה אלא בדם" משקף תפיסה רחבה יותר. לכן הצהיר פרופסור גֶזָה וֶרמֶס מאוקספורד, אחד החוקרים היהודים החשובים ביותר של מגילות ים המלח, ש"לפי התפיסה היהודית לא יכולה להיות כפרה בלי שדם ישפך".\[178\] גם פרופסור ברוך לוין, בפרשנותו לספר ויקרא מטעם ה-Jewish Publication Society, כתב, "כפרה באמצעות פולחן דם מן החי היא הדרישה הבסיסית למי שמעוניין להבטיח את מחילתו של אלוהים. כדברי הרבנים: 'אין כפרה אלא בדם' ".\[179\] שוב, כל זה משום שקורבנות דם פעלו ברוח העיקרון של חיים תמורת חיים, קורבן חיה תמימה שהועלה במקומו של החוטא הנושא באשמה. זו הסיבה שדם היה צריך להישפך.\[180\] התפיסה הזאת היכתה שורשים עמוקים בנפש היהודית, ולכן עד עצם היום הזה המוני יהודים אורתודוקסים ברחבי העולם שופכים את דמו של בעל חיים בערב יום כיפור (חוגים מסוימים עושים את זה בערב ראש השנה). הם לוקחים תרנגול חי (עבור הגברים) או תרנגולת (עבור הנשים), מניפים אותם שלוש פעמים מעל ראשו של המקריב, ואומרים, "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. זה התרנגול (או התרנגולת) ילך למיתה, ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום".\[181\] הם מבינים שיש להם צורך בדם ומכירים בעיקרון של תמורה: חיים תמורת חיים. מיד עם תום הטקס הם לוקחים את בעל הכנף לשוחט משום שהם רואים במותו תחליף למותם וכפרה על עוונותיהם. כדי להדגיש עוד יותר את הקשר החיוני בין דם לכפרה אצטט כאן משתי הפרשנויות החשובות ביותר של התלמוד – רש"י ותוספות – לקביעה הרבנית שלפיה "אין כפרה אלא בדם". רש"י מבהיר שהעיקרון הבסיסי של הכפרה מבוסס על הצורך בדם – "עיקר הכפרה בדם" (רש"י, יומא ה א). כשבעלי התוספות דנים בקביעה התלמודית שלפיה "אין כפרה אלא בדם", הם מצטטים פסוק אחר מהתלמוד (בבלי, פסחים נט ב), המלמד שהכוהנים היו צריכים לאכול סוגים מסוימים של בשר קורבנות כדי שלאלה תהיה השפעה מכפרת.\[182\] וכך מגיעים בעלי התוספות למסקנה ש"מכל מקום, עיקר כפרה אינה אלא בדם" (תוספות, זבחים ו א). כמובן שאני מודע לכך שהרבנים בתלמוד טענו שלאחר חורבן הבית החליפו התפילה, התשובה והצדקה את הקורבנות (ראה דיון שלי בנושא להלן). אבל אני משיב כאן בפשטות לטיעון שלך, שהתורה עצמה סיפקה צורות חלופיות של כפרת עוונות. תוך כדי כך אני מבקש להבהיר שאין תחליף לדם ושמעולם לא היה. הרעיון הזה מתומצת בקטע חשוב בדברי הימים א', אחד הספרים האחרונים בתנ"ך שהועלו על הכתב. בפרק ו', פסוקים 34-33 נאמר: "ואחיהם הלוויים נתונים לכל עבודת משכן בית האלוהים. ואהרון ובניו מקטירים על מזבח העולה ועל מזבח הקטורת לכל מלאכת קודש הקודשים, ולכפר על ישראל ככל אשר ציווה משה עבד האלוהים.״ שוב, שים לב שכאשר מזכירים את הכפרה, היא אינה מקושרת בדרך כלשהי לתפילה, לחזרה בתשובה או למעשי צדקה וחסד. אומנם מדובר בעקרונות חשובים וחיוניים ביותר, שכן יש להם השפעה רבה על המעמד שלנו בעיני אלוהים, אבל כשהתנ"ך מדבר על כפרה ועל ריצוי הוא מזכיר לצידם את הקורבנות והעולות. אפילו ההשקפה הרבנית המסורתית הכירה בכך שבזמן שבית המקדש היה קיים ניתנה הכפרה רק דרך קורבנות מן החי (אני לא חולק על הרבנים בנקודה זו, אלא על כך שלדעתם, מאז חורבן הבית מחליפות תפילה וחזרה בתשובה את הקורבנות).\[183\] זו הסיבה שהרמב"ם כתב בעיקרי האמונה שלו, ש"\[עכשיו,\] בזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה – אין שָם אלא תשובה. התשובה מכפרת על כל העבירות" \[משנה תורה, הלכות תשובה, א ג. ההטיה לא מופיעה במקור\]. בדרך זו הדגיש הרמב"ם את מה שנאמר בתלמוד הבבלי, במסכת ברכות נה׳ א (ובמקומות נוספים. ראה גם סוכה נה ב; חגיגה כז א), "כל זמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על ישראל. ועכשיו, שולחנו של אדם מכפר עליו".\[184\] בקרב חוקרי הכתובים, הן היהודים והן הנוצרים והמשיחיים, כמעט שאין מחלוקת בעניין זה: כל עוד המקדש עמד על תילו היו קורבנות דם הדרך העיקרית והיחידה שבה כיפר עם ישראל על עוונותיו. פרופסור אפרים אורבך, אחד המומחים המובילים בתחום הספרות הרבנית, אומר בדיונו על תפיסת המוות ככפרה (הרעיון שמותו של אדם משלם את מחירם המלא של חטאיו): "שיטתם של ר' ישמעאל, ר' יהודה ורבי, על כוח כפרתה של המיתה, ואפילו של מיתה בלי תשובה, נתחדשה רק אחרי החורבן, שכן על ימי הבית נאמר, "ועל שאר גזירות שבתורה, הקלות והחמורות… כריתות ומיתות בית דין – שעיר המשתלח מכפר" (שבועות פא מו) … בזמן שבית המקדש היה קיים, בוודאי לא היה צורך ולא היה מקום לראות במיתה כפרה.״\[185\] אורבך אומר כאן שכל עוד בית המקדש היה קיים לא היה כל צורך לחפש צורות כפרה אחרות, היות שהקורבנות (כולל השעיר ששולח לעזאזל ביום הכיפורים)\[186\] כיפרו בעד עם ישראל. זוהי העמדה העקבית של הכתובים וגם של התלמוד. אני מביא ציטוט נוסף מאורבך: "גם התעניות שנתרבו אחרי החורבן קיבלו אופי של תחליף ותמורה לכפרה של הקורבנות. עובדה זו מצאה את ביטויה המגובש בתפילה המיוחסת לרב ששת, "ריבון העולמים, גלוי לפניך – בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קורבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי. יהי רצון מלפניך, שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי מזבח, ותרצני" (בבלי, ברכות יז א).\[187\] רק אחרי שחרב בית המקדש גיבשו הרבנים בתלמוד את התפיסה שאלוהים סיפק צורות אחרות של כפרה, נוסף על הדם. גם הפעם אתן לאורבך להסביר את העניין: "הקורבנות כיפרו רק על עוונות שבין אדם למקום, שלא ניתן בידי בית הדין שלמטה להעניש עליהם. עבירות שהיו נתונות לעונשי בית דין, לא כיפרו עליהן קורבנות, אלא רק מעשה העונש הביא עימו כפרה על החטא… עם ביטול מיתות בית דין ועם חורבן הבית וביטול הקורבנות השתלטה תחושה של ייאוש והרגשה שניטלה מישראל אפשרות הכפרה. "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר ר' יהושע: 'אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל'. א"ל: 'בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה. ואיזה? זה גמילות חסדים, שנאמר, כי חסד חפצתי ולא זבח (הושע ו, ו)' ". (אורבך מצטט כאן את אבות דרבי נתן, גירסה 1, ד יז א).\[188\] כפי שראינו בטיעון הקודם (3.9), היה זה חידוש טראגי של הרבנים, אם כי הם עשו את זה בכוונה מלאה. הקטע הזה מדגיש דבר אחד: כל עוד בית המקדש היה קיים הבינו כולם שקורבנות דם מספקים כפרה. כל מי שאהב את התורה לא העלה על דעתו לעקוף את הקורבנות האלה או להקל ראש בחשיבותם. ג' ה' קורץ, מלומד משיחי מוביל של התנ"ך ובן המאה התשע עשרה, הגיע למסקנות דומות בעניין שיטת הקורבנות: "כאשר קורבנות מן החי מוזכרים בתורה, כמעט תמיד מופיע הביטוי לכפר עליו, וברוב המקרים זוהי המטרה, התכלית והפרי של הקורבן. בעצם, ברור ש\[לקורבנות\] היו מטרות אחרות – לדוגמה, הכניעה של הקורבן ליהוה במהלך השריפה של קורבן המנחה, וההנאה מהתחברות עם יהוה במהלך סעודת הקורבן; אבל העובדה שהמטרות האלה לא יכלו להיות מושגות בדרך אחרת חוץ מאשר בדרך של כפרה וריצוי ועל בסיס זה, הקנתה \[להנאה מההתחברות עם יהוה\] את החשיבות הנשגבת והבלתי ניתנת להשוואה שלה, ואת מעמדה המרכזי בתוכנית הישועה, את ההתקדמות בשלבים שהוצגה באופן סמלי במהלך טקסי הקורבנות.״\[189\] אבל איך אפשר להסביר את מה שנאמר בוויקרא ה' 13-11 – המצווה שמאפשרת לעניים, שידם אינה משגת להקריב שה, גדי, יונה או תור, להקריב במקומם קמח סולת? איך יתכן שקורבן סולת סיפק לעניים את הכפרה הדרושה ושימש תחליף לקורבן חטאת? האמת היא שהתשובה מאוד פשוטה, כפי שעולה מהפסוקים עצמם: "ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה, והביא את קורבנו אשר חטא עשירית האיפה סולת לחטאת. לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, כי חטאת הוא. והביאה אל הכוהן, וקמץ הכוהן ממנה מלוא קומצו את אזכרתה, והקטיר המזבחה על אישֵי ה', חטאת הוא. וכיפר עליו הכוהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה, ונסלח לו והיתה לכוהן כמנחה.״ לפי פסוק 12, הכוהן צריך לקחת מהסולת "מלוא קומצו, כתזכורת, ולהקטיר אותה על המזבח, "על אישי ה' ", כלומר, מעל לאש שהועלתה לה'. אחר כך הכוהן צריך לכפר בעד העני (פס' 13). במילים אחרות, הכוהן, בתוקף תפקידו כמתווך בין אלוהים לבני עמו, ולאחר שערבב את הסולת עם דם הקורבנות שכבר היו על המזבח, צריך לכפר בעד אלה מבני עמו שידם אינה משגת לקנות בעל חיים משלהם. בשום מקום לא נאמר שהסולת יכולה לכפר בפני עצמה, או שנפש החי בסולת היא. אדרבה, כל מערכת הקורבנות הושתתה על דמו של הקורבן שהועלה על המזבח. באמצעות קורבן סולת יכלו גם העניים שבקרב ישראל לקחת חלק בכוחו המכפר של המזבח. אבל בכל התנ"ך כולו אין אפילו פסוק אחד שמרמז על כך שלסולת עצמה יש איזה כוח לכפר על חטאים. גם הרבנים מעולם לא העלו על דעתם את האפשרות להחליף את הקורבנות בסולת או בקמח כלשהו, גם לא לאחר שחרב בית המקדש. בלי מזבח שמכפר ובלי הקורבנות שהועלו עליו לא היה לסולת כל כוח משל עצמה.\[190\] ואיך עלינו להבין את האזכור של כפרה באמצעות כסף בשמות ל'? הבה נקרא את הפסוקים שמדברים על כך. "כי תישא את ראש בני ישראל לפיקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. זה יתנו כל העובר על הפקודים – מחצית השקל בשקל הקודש, עשרים גרה השקל. מחצית השקל תרומה לה'. כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה', לכפר על נפשותיכם. ולקחת את כסף הכיפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אוהל מועד, והיה לבני ישראל לזיכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם״ (שמות ל' 16-12). "ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא, שרי האלפים ושרי המאות. ויאמרו אל משה, "עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו, ולא נפקד ממנו איש. ונקריב את קורבן ה' איש אשר מצא – כלי זהב, אצעדה וצמיד, טבעת, עגיל וכומז – לכפר על נפשותינו לפני ה' " (במדבר ל"א 50-48). האם הפסוקים האלה מוכיחים שהתורה מצווה על צורות שונות של כפרה, נוסף לקורבנות הדם? האם היא מתירה כפרה באמצעות כסף או רכוש? לא ולא. מלומדים יהודים בני זמננו הוכיחו מעל לכל ספק שלפסוקים האלה אין כל קשר לכפרה ומחילה, אלא אך ורק להגנה מפני זעמו של אלוהים. "הכיצד?" אתה שואל. כדי להסביר את העניין אני מציע שנבדוק לעומק את שני הקטעים הנ"ל, וננסה לענות תוך כדי כך על שאלה אחת בסיסית: מה אומר על כך התנ"ך? ראשית, עלינו לשים לב שאלה הם שני הקטעים היחידים בתנ"ך כולו שמזכירים את המונח "כסף כיפורים". שניהם דנים בנושא יוצא דופן – מִפקד של העם – שעלול להתברר כמפעל מסוכן במיוחד.\[191\] כפי שנאמר בשמות ל' 12, "כי תישא את ראש בני ישראל לפיקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם". ואכן, המִפקד שיזם דוד המלך על דעת עצמו הסתיים במגיפה קשה (ראה שמואל ב' כ"ד). הסיפור הזה צריך לעמוד לנגד עינינו כתזכורת לכך שכסף הכיפורים נועד לספק הגנה ממגיפה, ולא כפרה על חטא. שנית, בשמות ל' 16-11 אלוהים מצווה על כל זכר מבני ישראל שנכלל במִפקד לשלם כופר על נפשו. בבמדבר ל"א 50 מסופר שעם תום המפקד שנערך בקרב החיילים שיצאו להילחם במדיין החליטו הקצינים להציג לאלוהים חלק מהשלל שלקחו במלחמה, וכך לשלם את כופר נפשם. מה היה טיבו של הכופר? לפי שמות כ"א 30-29, בעליו של שור שנגח אדם אחר צריך לשלם כופר (סכום קבוע כפיצוי), בִּמקום שהוא עצמו יומת. בעליו של השור יכול לתת "פדיון נפשו ככל אשר יוּשת עליו" (פס' 30), כלומר לפדות את חייו על ידי תשלום הכופר, הפיצוי.\[192\] אבל במקרה של רצח אין כל מקום לכופר. במקרה כזה יש להוציא להורג את הרוצח עצמו (ראה במדבר ל"ה 32-31; ראה גם תהילים מ"ט 8). ככלל, רעיון הכופר מופיע ארבע עשרה פעם בתנ"ך במובן של פיצוי (בפסוקים שצוטטו למעלה וכן בפסוקים כמו ישעיהו מ"ג 3) או שוחד (למשל שמואל א' י"ב 3; משלי ו' 35; עמוס ה' 12). המילה אינה מופיעה אפילו פעם אחת בהקשר של כפרה על חטא. "אבל מדוע זה כל כך חשוב? אחרי הכל, הפסוקים שזה עתה קראנו משמות ובמדבר מדברים על כפרה. מה זה משנה אם המילה 'כופר' משמשת רק במובן של פיצוי? אני לא ממש מבין את הנקודה שאתה חותר אליה". אני בהחלט מבין מדוע. הרי המילים "כופר" ו"כיפר" נגזרות מאותו שורש. בפסוקים הנ"ל, הביטויים "לכפר על נפשותיכם" או "לכפר על נפשותינו" משמעותם לשלם פיצוי על נפשותיכם. קטעים אלה עוסקים, כאמור, בהגנה מפני מגיפה, ולא במחילה על חטאים או בכפרה אישית. זו הסיבה שמנהיגים יהודים וברי הסמכא היהודים הנכבדים ביותר בנושא הכפרה כתבו שהפרשנות הראויה לביטויים האלה היא "לשלם פיצוי על נפשותיכם" או "להתפייס". הרב הראשי המנוח – ג' הרץ – כתב בפירושו לשמות ל' 15 שהביטוי "לכפר על נפשותיכם" הוא "הרחבה" של המשמעות שיש למילה כופר, שהרץ מגדיר כ"כסף שמשלם האדם האשם בכך שלקח את חייו של אדם אחר, בנסיבות שאינן כוללות רצח".\[193\] בפירושו לבמדבר ל"א 50 טען ג'ייקוב מילגרום ש"בעיני אלוהים, הכופר הוא צעד מונע הכרחי נגד מגיפה שעלולה לתקוף את העם בעקבות מִפקד".\[194\] מדהים שרבי שמואל בן מאיר (הרשב"ם), נכדו הנכבד של רש"י, אמר את אותם דברים לפני למעלה משמונה מאות שנה. בפרשנותו לתורה, שמשמשת אנשים רבים, הוא הצהיר שהמילים "כסף כיפורים" מקבלות את משמעותן מהעובדה שהכסף שימש כדי לשלם כופר על חיי המשלמים (ראה פירושו המקוצר לשמות ל' 16). אם כך, אפילו פרשנים רבניים מובילים מכירים בכך שהשורש של המילה "כיפר" בשמות ל' 16-11 ובבמדבר ל"א 50 פירושו "כופר", בעוד שבוויקרא י"ז 11 המשמעות היא "לכפר". מדובר בשני הקשרים שונים, ולכן גם המשמעות בכל הקשר היא שונה – כפי שמודים הרבנים.\[195\] בעצם, אנחנו יכולים להתקדם צעד נוסף עם הנושא ולבדוק מה יש לרש"י – הפרשן המסורתי הדגול ביותר של התורה בכל הדורות – לומר על כך. רש"י דן במשמעות המילה הזאת בשמות ל' 15, ומסביר שכוונתה "שלא תינגפו על ידי המינין". במילים אחרות, למילה "לכפר" אין כאן כל קשר לכפרה על חטא. הפרשנות הזאת מקבלת משנה תוקף בפרשנויות העיקריות שנכתבו על פרשנותו של רש"י לתורה. לגבי שמות ל' 15 נאמר ב"שפתי חכמים" שרש"י התכוון לומר, "ולא לכפר על חטאיכם כשאר \[השימושים המקראיים של המונח\] כפרות שבתורה…"\[196\], אלא שהכוונה היא ל"כפרה" בהקשר של המִפקד. בביאור של גור אריה לרש"י נאמר, "אבל אינו כפרת חטא… \[שהרי כבר כתוב בשמות ל' 12\]: 'ולא יהיה בכם נגף' ". וכך, פרשנים יהודים קלאסים מבהירים בזה אחר זה שבשמות ל' 15 לא נאמר שקורבן כספי מספק כפרה (האם אתה יכול להעלות על דעתך שהכתובים יאמרו ש"הכסף יכפר על חטאיך"? זה נשמע כשוחד יותר מאשר רעיון היאה לכתובים. ומה לגבי "אין כפרה בלא מתן תכשיטים"?). מעניין שרש"י הציע הסבר חלופי לפסוק זה. הוא טען כי אפשר שבשמות ל' 15 מדובר על שלוש מנחות כספיות שונות, שאחת מהן מממנת את הקורבן מן החי ובכך מבהירה שהקורבנות הם שמכפרים. אין זו המצאה "נוצרית" או "משיחית". רש"י אומר את מה שהתנ"ך מלמד בבהירות: אם מושג הכפרה (בניגוד לפיצוי) עמד לנגד עיניו של משה כשכתב את שמות ל' 15-11, אפשר להסביר אותו בעזרת העובדה שהכסף זרם למשכן ומימן את עבודת הכוהנים, ובמיוחד את הקורבנות שמכפרים בעד העם.\[197\] היות שאין כאן כל התייחסות לקורבנות דם או לחטא, רש"י מציע שהשורש של הפועל "כיפר" פירושו "תשלום כופר כדי למנוע נגף, מגיפה", אחרת יש להסביר את השימוש במילה "כיפר" במובן של כפרה בהקשר של קורבנות דם. מנחת הכסף שהביאו בני ישראל שנכללו במִפקד סייעה במימון העבודה במשכן, שבמרכזה עמדו קורבנות הדם. אם פירושו השני של רש"י הוא שגוי – כלומר, אם כוחו המכפר של כופר הכסף היה בקורבנות הדם שהיו על המזבח – אפשר להסיק שאין כל קשר בין הקטעים האלה לבין התפיסה של כפרה אישית או מחילה על חטאים, וגם איש לא יוכל לומר שהכסף (או התכשיטים) יכולים לכפר בכוחות עצמם. הקטעים האלה מלמדים שהשורש של המילה "כיפר" יכול לשמש לפעמים במובן של תשלום כופר או שיכוך זעמו וקצפו של אלוהים. זה גם המפתח שבעזרתו עלינו להבין את במדבר י"ז 13-11. יש הסבורים שהקטורת במקרה זה כיפרה בעד העם. אבל עצירת המגיפה – ולא כפרת חטאים – היא הנושא העיקרי בפסוקים אלה, שכן המגיפה פרצה זמן קצר לפני כן במחנה ישראל. המגיפה פרצה בעקבות חטאיהם של ראשי העדה שהקטירו לאלוהים על דעת עצמם. אש יצאה מלפני אלוהים, וכילתה את האש הזרה ואת מקטיריה, ומיד אחר כך פרצה המגיפה. משה נזעק, ונתן לאהרון – הכוהן הגדול – הוראות מתאימות במטרה לעצור את המגיפה: "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח, ושים קטורת, והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, כי יצא הקצף מלפני ה'. החל הנגף. וייקח אהרון כאשר דיבר משה, וירוץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם, וייתן את הקטורת ויכפר על העם. ויעמוד בין המתים ובין החיים, ותיעצר המגיפה.״ ג'ייקוב מילגרום טוען ש"בהקשר זה יש לפועל 'כיפר' משמעות של פיוס". והוא מסביר, "בטקסים \[שהתקיימו במקדשים השונים\] במזרח הקרוב הקדום שימשה הקטורת כדי לפייס את האלים ולשכך את זעמם". הוא מביא דוגמאות ממצריים העתיקה, כדי לתמוך בטענותיו.\[198\] בכל אופן, כפרה על חטאים איננה הנושא שבו דנים פסוקים אלה. גם רש"י התפלא על הקשר יוצא הדופן בין קטורת ו"כיפר", וציטט כמה מדרשים דמיוניים כדי להסביר מדוע עצרה הקטורת את המגיפה. רבי רוזנברג אומר: "****וכפר עליהם.**** סוד זה, שהקטורת יכולה לעצור את המגיפה, נמסר לו על ידי מלאך המוות כשעלה לשמים… כפי שעולה ממסכת שבת״ (פט א). "****ויעמוד בין המתים ובין החיים.**** עמד אהרון כנגדו (כנגד מלאך המוות), ולא היה מניחוֹ לחבֵּל (להרוג בעם), אלא ויעמוד בין המתים… אמר לו לאהרון, "הניחני ואעשה שליחותי". אמר לו אהרון, "משה שלחני, והקדוש ברוך הוא שלחך. והרי הקדוש ברוך הוא באוהל מועד, נלך אצלם". לא השגיח המלאך, עד שעצרוֹ אהרון במותניו והוליכוֹ, שנאמר, "וישוב אהרון אל אוהל מועד ומהגיפה נעצרה" (מדרש תנחומא, פרשת תצוה, סימן טו). פירוש אחר: למה עִם קטורת? כי היו בני ישראל לועגים לקטורת ומכפישים אותה, באומרם שהיא רעל ממית; בגללה מתו נדב ואביהוא; בגללה נשרפו מאתיים וחמישים איש. הקדוש ברוך הוא ברוך שמו אמר כי היא הקטורת תעצור את המגיפה, וכי חטא הוא שהוביל למותם״ \[מדרש אגדה. ראה מכילתא בשלח (פרשה ז, ויסעו). גם רשב"ם מסביר את השימוש בקטורת לאור ההקשר המיידי שבו היא מוזכרת, כלומר לאור העובדה שאלוהים דחה את הקטורת של קורח ועדתו. לדברי רשב"ם, המטרה היתה "להודיע שהקטורת הממיתה בשאינם כוהנים, היא הנותנת חיים ביד כוהנים… שהן ראויים לעבודה".\[199\] גם התלמוד מוצא לנכון להסביר איך קטורת יכולה לכפר. התלמוד מנתח קטע זה בספר במדבר, ומגיע למסקנה שהקטורת כיפרה רק על לשון הרע, כי "יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי" (ראה בבלי, זבחים פח ב).\[200\] דברים אלה רק מדגישים כמה קשה לקשר בצורה הגיונית בין קטורת וכפרה מזווית הראייה של הכתובים.\[201\] מי יעז לצאת בהכרזה גורפת ש"קטורת יכולה לכפר", או יעלה על דעתו שלאחר חורבן הבית יכול העם היהודי להעלות קטורת כקורבן על חטאים? האם יש לכך התייחסות כלשהי במסורת היהודית או במקומות אחרים בכתובים? עצם המחשבה על כך היא בלתי אפשרית, לא פחות מהרעיון שסולת, כסף או תכשיטים יכולים לכפר על חטאים. בכל הכנות, אנשים שמתנגדים לאמונה בישוע נתפסים כלא ישרים כשהם טוענים שהתורה מציעה צורות חלופיות של כפרה, נוסף לקורבנות הדם, כאילו שקורבנות הדם לא היוו את לב ליבה של מערכת הקורבנות, את נשמתה ואת מהותה, וכאילו שכל הצורות האחרות שהועלו, כמו סולת, יכלו להועיל ללא קורבנות דם. הרי התורה מאוד ברורה בעניין זה. האם הקטורת היתה קשורה לשיטת הקורבנות? אין ספק, כפי שעולה בבירור מוויקרא ט"ז. פרק זה מפרט את התפקידים שעל הכוהן הגדול לבצע ביום הכיפורים. ראוי לשים לב באיזו שכיחות מוזכרת הקטורת בהקשר של קורבנות ומנחות.\[202\] אבל האם קטורת – או מנחת סולת – יכולות לכפר, כשהן ניתנות על המזבח בלי קורבנות דם? ודאי שלא. "טוב", תאמר, "נראה שעד כה הצלחת להוכיח את הנקודה שלך, במיוחד בעזרת האסמכתאות שהבנת מהפרשנים היהודים השונים. אבל מה לגבי כל הפסוקים האחרים בתורה שמדברים על תקופתו של קורבן שאינו כרוך בדם? איך תענה על פסוקים אלה?" אני לא יכול לענות עליהם משום שהם אינם קיימים! בדקנו עד כה כל התייחסות שאפשר להביא מן התנ"ך כהוכחה לקיומו של קורבן שאין בו דם (סולת, כסף, קטורת), וראינו שאין כל תימוכין לעמדתם של מתנגדי המשיחיות.\[203\] "ומה לגבי התייחסויות לנושא במקומות אחרים בתנ"ך? אני יודע שאף אחת מהן לא תסתור את התורה, אבל הן יכולות להוסיף משהו על מה שהתורה אומרת בעניין כפרה". בעצם, פסוקים בנביאים ובכתובים, שמדברים על כפרה בלי דם, מחייבים עוד פחות מאלה שבתורה. נבדוק עכשיו כל פסוק שאפשר להשתמש בו כהוכחה לכך שהתנ"ך מכיר בקורבן שאין בו דם. כמובן, ידוע לנו שיש הרבה פסוקים בתנ"ך שמדברים על כך שאלוהים הוא אל סלחן ורב חסד, ורובם אינם מזכירים קורבן דם. זה צפוי, שכן מחברי המזמורים והנביאים שכתבו את הפסוקים האלה בעצם הכריזו אמיתות שמעידות על טבעו של אלוהים, ולא התיימרו להסביר את טבעה של הכפרה ואת הדרך שבה יש להשיגה. התורה כבר עשתה את זה בפירוט רב, וברוב המקומות שבהם היא דיברה על כך, היא לא טרחה לדבר על טבעו של אלוהים. אותן מצוות בתורה שמדברות על עבודת הקודש של הכוהנים מניחות את היסודות לפיוס ולריצוי. מזמורי תהילים וכתבי הנביאים מרבים לעסוק באופיו של אלוהים, לצד חזרה בתשובה מחטא. שני הדברים האלה הולכים יד ביד. אלוהים קדוש ורחום יסד מערכת לאומית של כפרה, וקורא לעמו לחזור בתשובה ולקבל את הסליחה והמחילה שהוא מציע להם.\[204\] מזמורי התהילים מרבים להלל את אלוהים על חסדו ולהשתמש בנגזרות של השורש כפ"ר. "\[כאשר\] דברֵי עוונות גברו מֶנִי, פשעינו אתה תכפרֵם" (תהילים ס"ה 4). "והוא רחום, יכפר עוון ולא ישחית, והִרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו" (ע"ח 38). "עוזרנו אלוהי ישענו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטאותינו למען שמך" (ע"ט 9). אבל אין בפסוקים כאלה כל תימוכין לכך שאלוהים סיפק דרכים אחרות לכפרה, נוסף על קורבנות הדם. ראשית, את השורש כפ"ר בפסוקים אלה מן הראוי להחליף בשורש סל"ח, היות שמדובר במשהו שאלוהים עושה, ולא האדם.\[205\] שנית, גם אם יטען מישהו שהמילה "כיפר" משמשת בפסוקים אלה במשמעות של כפרה, עדיין לא משתמע מהם – ולו גם לרגע – שאלוהים סלח על חטאי בנו עמו בלי יום הכיפורים, או בלי טקסי הקורבנות או בלי דם. אדרבה, פסוקים אלה רק משקפים את טובו של אלוהים ואת חסדו, ואת העובדה שהוא סולח על חטאים ועל עוונות ורוצה לעשות את זה שוב.\[206\] אין להם כל קשר עם הדרישות שאלוהים הציב בפני עמו בכל מה שנוגע לכפרה וסליחה. בעצם, חלק מהפסוקים שציטטתי למעלה גם אינם מתייחסים כלל לחזרה בתשובה, אבל אין בכך כדי להוכיח שאלוהים סלח (או סולח) למי שאינו חוזר בתשובה. הפסוקים האלה רק מתארים את מעשיו רבי החסד של אלוהים (לגבי הרעיון שאלוהים תמיד סלח על חטאים משום שהתבסס על מות הכיפורים של המשיח, ראה טיעון 3.15). ומה לגבי פסוקים אחרים שמשתמשים בשורש כפ"ר ומדברים על אנשים שעשו מעשים מסוימים כדי לכפר על חטאיהם, בלי לערב את דמם של קורבנות מן החי? רוב הפסוקים האלה נמצאים בספר ישעיהו.\[207\] לשורש זה יש גם משמעות של "לטהר, למחות, לזקק", ובמקרה זה, ההקשר מלמד שזוהי המשמעות שיש לשורש כפ"ר בפסוקים אלה. "לכן בזאת יכפר עוון יעקב, וזה כל פרי הסר חטאתו: בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים" (ישעיהו כ"ז 9). שים לב שהמילה "יכפר" מקבילה כאן ל"הסר", מה שמזכיר לנו שישעיהו אינו מדבר כאן על כפרת עוונות, אלא על "הסרה והרחקה של מנהגים פגאניים חוטאים מקרב העם. מעניין שתרגום השבעים, התרגום היהודי העתיק ביותר שקיים ושנכתב יותר ממאתיים שנה לפני ימיו של ישוע, יִיחס למילה "יכפר" בפסוק זה משמעות של "יסיר, יסלק" ולא של "יכפר" או "יפצה". אברהם אבן עזרא, הפרשן החריף מימי הביניים, מסביר את השימוש במילה יכפר, "והטעם (המשמעות היא) שתהיה הגזירה בטלה אילו היו מבטלים עבודה זרה". מעניינת גם החוויה שישעיהו מתעד בפרק ו', אם כי גם בה אין כדי לבסס את הטיעון שהתנ"ך מכיר בצורות אחרות של כפרה, מלבד כפרה בדם. בפס' 7-5 ראה הנביא חזון מדהים ומלא הוד, ובו אלוהים ישב על הכיסא במקדש. החוויה עירערה כליל את שלוותו: "ואומר, "אוי לי! כי נדמיתי, כי איש טמא שפתיים אנוכי ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב. כי את המלך ה' צבאות ראו עינַי". ויעוף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה (גחלת אש), במלקחיים לקח מעל המזבח. וייגע על פי ויאמר, "הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך, וחטאתך תכופר". גם כאן, המשמעות של המילה "תכופר" היא "תסור, תימחק, תטוהר", בדיוק כמו בפרק כ"ז 9, שם המכילה "יכפר" מקבילה למילה "סר". כמובן, בהחלט יתכן שהחוויה שעבר ישעיהו היתה קשורה בכפרה על חטא, אבל אפשרות זו אינה קוראת תגר על העמדה שלנו, משתי סיבות לפחות. ראשית, הנביא מטוהר באמצעות "רצפה" (גחלת) בוערת שנלקחה מעל המזבח, בדיוק כמו שאהרון לקח אש מן המזבח כשהקריב את הקטורת בבמדבר י"ז, ובדיוק כמו שהיה צריך לערב את הסולת בדמם של הקורבנות שהועלו על המזבח. שנית, אי אפשר להתייחס לחוויה שעבר ישעיהו כאל תקדים ולבנות עליה תורה שלמה, במיוחד כשזוהי הדוגמה היחידה לשימוש בגחלים (רצפה) בתור כפרה. האם יעז מישהו להסיק מהסיפור הזה שבהיעדר קורבנות דם עלינו לגעת בפינו בגחלים לוחשות כדי לכפר על עוונותינו? או שמא עלינו לקרוא לעזרתם של השרפים, כדי שהם יגעו בגחלים בפינו, שהרי זה מה שקרה לישעיהו? למרבה הצער, מגוחכות ככל שיהיו ההצעות האלה, יש בקרב מתנגדי המשיחיות כאלה שמצטטים לפעמים את ישעיהו ו' 7 בניסיון להוכיח שהתנ"ך מתיר צורות אחרות של כפרה, מלבד דם.\[208\] אין ספק שההקשר שבו מובא הסיפור מבהיר שהחזון שראה ישעיהו והחוויה שעבר קשורים בהסרה של אשמתו, שהרי הוא העיד על עצמו שהוא "איש טמא שפתיים" היושב בתוך עם "טמא שפתיים". גחלת האש נלקחה מהמזבח ונגעה בשפתיו כדי להסיר מהנביא כל אשמה ולזקק את חטאיו.\[209\] ועכשיו, משהו שוודאי יפתיע אותך: אלה הם כל הפסוקים שכביכול תומכים בטיעון שהתנ"ך מקדש צורות אחרות של כפרה מלבד שפיכת דם. יתכן שחשבת שיש הרבה כאלה, אבל זה הכל. בשלב זה אני יכול לומר בוודאות מלאה שהוכחתי בצורה מקיפה שקורבנות דם היו צורת הכפרה היחידה שאלוהים קבע בתנ"ך. אתן לדבר אלוהים לדבר בעד עצמו. לאורך כל הדורות ובכל העידנים, העדות של דבר אלוהים לא השתנתה. בימיו של חזקיהו – ימי בית ראשון – היו אלה קורבנות הדם שכיפרו בעד העם. "וישכם יחזקיהו המלך, ויאסוף את שרי העיר, ויעל בית ה'… וישחטום הכוהנים ויחטאו את דמם המזבחה לכפר על כל ישראל, כי לכל ישראל אמר המלך העולה והחטאת״ (דברי הימים ב' ל' 20, 24). בימיו של נחמיה – ימי בית שני – המשיכו קורבנות הדם לכפר בעד העם. הכוהנים והלוויים מתחייבים: "והעמדנו עלינו מצוות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלוהינו, ללחם המערכת ומנחת התמיד, ולעולת התמיד, השבתות, החודשים למועדים ולקודשים ולחטאת לכפר על ישראל, וכל מלאכת בית אלוהינו״ (נחמיה י' 33-32). גם בקטע שלדעת מאמינים רבים מדבר על בית מקדש שלישי,\[210\] קורבנות דם מכפרים בעד העם: "ונתתה אל הכוהנים הלוויים אשר הם מזרע צדוק, הקרבים אלי, נאום אדוני ה', לשרתני, פר בן בקר לחטאת, ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנותיו ואל ארבע פונות העזרה ואל הגבול סביב, וחיטאת אותו וכיפרתהו״ (יחזקאל מ"ג 20-19 \[ראה גם פס' 26\]). "ושה אחת מן הצאן, מן המאתיים, ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם, נאום אדוני ה'. כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישראל. ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחודשים ובשבתות – בכל מועדי בית ישראל – הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל״ (יחזקאל מ"ה 17-15 \[ראה גם פס' 20\]).\[211\] אם כך, התמונה שעולה מן התנ"ך היא עקבית וברורה. מחבר האיגרת לעברים סיכם אותה היטב כשאמר ש"בלא שפיכת דם אין מחילה". כל צורה אחרת של כפרה, שאינה כוללת דם, מנוגדת לכתובים. כל צורת כפרה שאינה מספקת תחליף (קורבן תמים שמת במקום החוטא האשם) אינה מסוגלת לספק מחילה אמיתית על חטאים. אלוהים הוא זה שטבע את העיקרון של חיים תמורת חיים – לא כסף תמורת חיים ולא תכשיטים תמורת חיים, לא סולת תמורת חיים ולא קטורת תמורת חיים. מבחינתו, חיים הם הדרך היחידה שבעזרתם בני עמו יכולים להתפייס איתו ולהתרצות אליו. אפילו הרבנים בתלמוד הכירו בכך – בזמן שהמקדש היה קיים – ש"אין מחילה אלא בדם". 164\. עיין בפרקים כמו בראשית ט"ו בעניין התפקיד החשוב של קורבנות הדם בכריתת בריתות. 165\. על המקור של תרגום אונקלוס והתארוך שלו ראה אצל Philip S. Alexander, "Targum, Targumim" ב-The Anchor Bible Dictionary, ed. David Noel Freedman (New York: Doubleday, 1992), 6:320-31 (ובמיוחד עמ' 322-321). 166\. אולי אתה תוהה מדוע קודש הקודשים, המזבח ואוהל מועד נזקקו ל"כפרה" (או לטיהור) בשל הטומאה והמרדנות של עם ישראל. איך יכולים חפצים דוממים להזדקק ל"כפרה"? ראשית, עליך לזכור שהשורש כפ"ר משמעו גם לכפר ולְרצות וגם לטהר ולנקות. שנית, אתה יכול לחשוב על המקומות והחפצים הקדושים האלה, שמוקמו במרכז חיי העם, כאילו הם אדם שאינו מעשן ושנמצא בחדר מלא מעשנים. זה שלא מעשן מזדהם מן העשן של האחרים, וריח העשן דבק בו ובבגדיו גם לאחר שהוא יוצא משם, עד כדי כך שבגדיו צריכים לעבור "ניקוי" מריח העשן. חטאם של בני ישראל זיהם את המקום הקדוש של אלוהים ואת המזבח הקדוש. ראה אצל Baruch A. Levine, In the Presence of the Lord: A Study of the Cult and Some Cultic Terms in Ancient Israel (Leiden: Brill, 1974), והשווה עם Averbeck, "kpr", NIDOTTE, 2:699-702. לפי פירוש רש"י (ליחזקאל מ"ג 20: המצווה לחטא את המזבח ולהכשיר אותו כך שיתאים לכפרה, המצווה שמתבטאת במילה "וכיפרתהו", פירושה "תקנח אותו מדרך חול שבו, להכניסו בקדושי להיותו ראוי לכפר עליו מזה ולהלן (כלומר, מכאן ואילך). ראה Rabbi A. J. Rosenberg, Ezekiel, vol.2, The Judaica Books of the Prophets (New York: Judaica Press, 1991), 387. 167\. מילגרום מסביר, "…חטא הוא מחלה שבכל פעם מביאה את האדם אל הקודש. החטא נדבק שם ומצטבר, עד שאלוהים אינו יכול לשכון עוד במקום. לכן, שומה על עם ישראל לטהר דרך קבע את המזבח מהטומאה שדבקה בו – באמצעות הכוהנים שאין להם תחליף, אחרת ינטוש אלוהים אותו \[את המזבח\] ואת העם לגורלם". Milgrom, "Kipper", EJ (CD Rom), 10:1039-44. הטיהור הזה לא היה יכול להתבצע בלי דם! 168\. בעניין התפקיד החיוני שיש לחזרה בתשובה בתנ"ך ובברית החדשה וגם במסורת הרבנית המאוחרת, ראה כרך א טיעון 1.11 (עדיין לא ראה אור בעברית), וכן טיעון 3.21. 169\. בטיעון 3.12 ארחיב בעניין תפקידו החשוב של השעיר לעזאזל, שלא נשחט ביום הכיפורים אלא נשלח למדבר לאחר שחטאי העם הושמו עליו. בשלב זה אני רק רוצה לציין שהמסורת היהודית העתיקה מבהירה שהשעיר כן נהרג ביום הכיפורים (לפי המסורת הדבר נעשה על ידי השלכתו מראש צוק), ככל הנראה כדי להבטיח שלא ישוב למחנה וימות זמן קצר אחרי שחטאי העם הועברו אליו באופן סמלי. 170\. פירושים נוספים לפסוק זה, שאינם משפיעים על הדיון שלנו, ראה בפרשנויותיהם של Jacob Milgrom, Baruch Levine, John E. Hartley, Erhard S. Gerstenberger, Gordon F. Wenham, לצד הערותיהם של Richard Averbeck, שמצוטטים בהערה 173 להלן. 171\. על כך אומר רבי טוביה זינגר, "ההקשר המיידי של ויקרא י"ז 11 מלמד שהתורה מדברת על האיסור לאכול דם, ולא על נושאים כמו חטא או כפרה. התורה דנה בפסוק זה בכפרת דם רק כמוצר לוואי של הנושא המרכזי. המסר החיוני הזה הולך לאיבוד כשהמיסיונרים מצטטים את ויקרא י"ז 11 לבדו, בלי הפסוקים הצמודים שמספקים לו את הרקע הראוי… מוויקרא י"ז 11-10 עולים שני עקרונות בעניין הדם: 1) אסור לאכול אותו. 2) מתוך כל הטקסים הקשורים בקורבן החטאת – סמיכת ידיים על הקורבן, שחיטה, איסוף, תנופה, התזה, הנחת הקורבן על המזבח – רק התזת הדם על המזבח היא שמכפרת \[עלי לציין שהנקודה השנייה שמעלה רבי זינגר אינה מבוססת על הכתובים. אדרבה, היא משקפת פרשנות תלמודית על ויקרא א' 4, שאדבר עליה בהמשך. במילים אחרות, ויקרא י"ז 11 אינו מסביר ש"מתוך כל הטקסים הקשורים בקורבן החטאת… רק התזת הדם על המזבח היא שמכפרת"\]. אם כך, אסור לך לאכול דם. הפסוק הזה אינו מלמד או מרמז שהאדם אינו יכול לכפר על חטאיו בלי לשפוך דם של קורבן. מסר כזה סותר את הכתובים, המלמדים בבהירות שיש עוד שתי צורות של כפרה שרצויות לאלוהים יותר מקורבן – חזרה כנה בתשובה וצדקה" (חומר זה מופיע באתר שלו באינטרנט \[ראה למעלה, הערה 109\].) עלי לציין שכמעט כל פיסקה בעמוד הזה באינטרנט גדושה בטעויות, חלקן בולטות במיוחד. כל הנקודות העיקריות שמעלה רבי זינגר מופרכות בספר (ראה טיעונים 3.17-3.9, העוסקות בכפרה). כשנלמד בעיון רב כל פסוק הקשור לנושא, נראה בדיוק כמה מוגזמות ומטעות הן הערותיו של רבי זינגר, על כך שהכתובים "מלמדים בבהירות שיש עוד שתי צורות של כפרה שרצויות לאלוהים יותר מקורבן" (ההדגשה של המחבר). אני מציע שתבדוק בעיון רב את טענותיו של רבי זינגר, ותבחן אותן לאור העדויות שהתנ"ך עצמו מספק. 172\. מדרש החפץ, כתב יד, מתוך אוצר המדרשים על ספר ויקרא א ב, מהדורת פריעדמאן, הוצאת מכון המדרש. 173\. Hertz, Pentateuch and Haftorahs, 487. במחקר הזהיר שלו על המילה "כיפר" מסביר פרופסור ריצ'ארד א' אברבק, חוקר תנ"ך ומומחה בספרות שומרית, את המשמעות של ויקרא י"ז 11, "כפרת דם מוזכרת בוויקרא י"ז 11 בתור הרציונאל לניקוז הדם מהחיה לפני שאוכלים את בשרה. הנקודה איננה שהדם מכפר בעד החיה שנהרגה \[בניגוד לדעתו של מילגרום בעניין\], אלא שאם מישהו עמד להשתמש בדם לכל מטרה, השימוש הראוי היחיד שלו הוא כפרה על מזבח ה'. אכילת הדם פירושה לא רק אכילה של בשר החיה, אבל גם אכילת הנפש שלה, ששמורה אך ורק לבורא כל הנפשות (בראשית א' 21-20, 24, 30; ב' 7, 19; ראה גם ט' 5-3), ועכשיו נועדה רק למטרת כפרה (ויקרא י"ז 14-11)". ראה מאמרו על "kpr", NIDOTTE, 2:689-709 (כאן, 695). כפי שאמר ארבארד ס' גרסטנברגר, ובצדק, "הטיעון ש'נפש הבשר בדם הוא' (פס' 11) או ש'נפש כל בשר דמו בנפשו הוא' ו'נפש כל בשר דמו הוא' (פס' 14) לא היה מודגש שלוש פעמים ללא כל סיבה… אבל איך אמורה להתבצע הכפרה באמצעות דם? …הרקע לטקסי הדם האלה קשור בשיקולים חוקיים. החיים שאבדו בגלל האשמה – של המקריב – נגאלים מהעונש הצפוי בזכות חייו של אחר" (242-240; ראה גם שם, לדיעות אנתרופולוגיות על משמעות הדם בתרבויות שונות). 174\. John E. Hartley, Leviticus, Word Biblical Commentary (Dallas: Word, 1992), 65. הארטלי תומך בעמדתו של ד' ג' מקרתי, D. J. McCarthy (Journal of Biblical Literature 88 \[1969\]:166-76), ומדגיש ש"יחוס משמעות כזאת לדם הוא יחודי לעם ישראל בקרב הפולחנים של המזרח התיכון, ומלמד שלטיפול בדם יוחסה משמעות יחודית בגלל התפיסה התיאולוגית הייחודית של ישראל" (שם). 175\. מוזר שרבי טוביה זינגר טוען כי מה שנאמר בעברים ט' 22 עלול להיות "באופן מדהים תרגום שגוי" של ויקרא י"ז 11. הוא מבסס את טענתו על העובדה שספרי הבריתות המשיחיים בשפות הלועזיות \[שמרביתם כוללים הפניות של פסוקים רבים למקבילות רעיוניות במקומות אחרים בכתובים. המתרגמת\] בדרך כלל מצליבים את עברים ט' 22 עם ויקרא י"ז 11. אבל כל מי שמשתמש בספר כזה יודע שהצלבה של פסוק מהתנ"ך עם פסוק מקביל בברית החדשה אין פירושה שהמחבר של אותה איגרת בברית החדשה ציטט בהכרח מן התנ"ך. הצלבה כזאת פירושה שאותו פסוק מספק תמיכה או רקע לפסוק המקביל. במקרה שלפנינו לא מדובר כלל בתרגום (והרי הדבר ברור מאליו), בדיוק כפי שהטקסטים בתלמוד לא הביאו ציטוט ישיר (או "ציטוט שגוי באופן מדהים") של ויקרא י"ז 11 בטקסטים שבהם דנו זה עתה. ויקרא י"ז 11 מספק את התמיכה המקראית להצהרה שנכתבה מאוחר יותר באיגרת לעברים ט' 22, ושנותנת ביטוי להשקפה היהודית הרווחת באותם ימים, ש"אין כפרה אלא בדם". שים גם לב לכך שהשורש כפ"ר משמש לסירוגין לצד פעלים כמו מחילה וסליחה, המסבירים מדוע באיגרת לעברים נאמר ש"בלא שפיכת דם אין מחילה \[כלומר, סליחת חטאים\]"); ראה גם ירמיהו י"ח 23, וכן פסוקים מתהילים, שמצוטטים להלן. 176\. Harold W. Attridge, The Espitle to the Hebrews, Hermeneia (Philadelphia: Fortress, 1989), 258. 177\. ג'ייקוב נויסנר, בתרגומו האמריקני, טוען שמילות המפתח מלמדות ש"הכפרה היא באמצעות הדם". 178\. Geza Vermes, "Redemption and Genesis xxii: The Binding of Isaac and the Sacrifice of Jesus" בתוך ספרו Scripture and Tradition in Judaism, Studia Post-Biblica 4 (Leiden: E. J. Brill, 1961), 193-227 (קטע זה מופיע בעמוד 205). ההתייחסות היא לתלמוד הבבלי, מסכת יומא ה א. ורמס מוסיף הערה מעניינת, "גילו המופלג של הכלל התלמודי הזה מקבל אישור אצל מחבר האיגרת לעברים ט' 22: xoris haimatekxusias ou ginetai aphesis – 'בלא שפיכת דם אין מחילה' " (שם, עמ' 205, הערה 4). 179\. Hartley, Leviticus, 23, עם התייחסות גם לבבלי, יומא ה א. אומנם ליקטתי את ההתייחסויות האלה בעצמי, אבל למרבה העניין גיליתי שהציטוטים מהתלמוד וכן הציטוט מספרו של ברוך לוין הופיעו גם באתר האינטרנט של הארגון המשיחי "יהודים למען ישוע", במגמה להפריך את העמדה השגויה של רבי טוביה זינגר: www.jews-for-jesus.org/CASE/BIBLICAL/Sin.html. 180\. במאמר שמופיע באנציקלופדיה יודאייקה תחת הכותרת "קורבנות" נאמר, "ההקרבה של יצור חי היתה גורם עיקרי כמעט בכל סוג של טקס שבמהלכו הועלו קורבנות. העובדה שחיים הוצעו ככופר קיבלה משמעות משפיכת דם החיה: 'כי נפש הבשר בדם הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם. כי הדם הוא בנפש יכפר' (ויקרא י"ז 11). זו הסיבה שנאסר על האנשים לאכול את הדם (שם, פס' 10; ראה גם בראשית ט' 4; ויקרא ג' 17; ז' 26; דברים י"ב 16, 23; ט"ו 23), כי החיים שייכים אך ורק לאלוהים". EJ, "Sacrifices". 181\. בטיעון 3.13 בהמשך אדון בטקס זה בהרחבה. 182\. ראה שמות כ"ט 33, שמצוטט למעלה. אבל פסוק זה, שציטטתי הרגע, מתייחס רק לקורבנות שהועלו במהלך טקס הקדשת הכוהנים. 183\. ראה טיעונים 3.9 ו-3.13. 184\. לדברי רש"י (ראה בבלי, חגיגה כז א), הביטוי "שולחנו של אדם מכפר" מכוון להכנסת אורחים. לגבי רש"י והתלמוד יהיה זה אך הוגן להצביע על כך שהתנ"ך אינו מספק כל תימוכין לתפיסה הזאת. בתורה אין אפילו רמז לכך. 185\. אורבך אפרים אלימלך, חז"ל – פרקי אמונות ודעות, מאגנס, ירושלים תשל"ח, עמ' 382-381. דיון על הקטע החשוב הזה מהמשנה ראה בטיעון 3.12. 186\. ראה טיעון 3.12. 187\. אורבך, עמ' 383. 188\. שם, עמ' 383-382. 189\. J.H. Kurtz, Offerings, Sacrifices and Worship in the Old Testament, trans. James Martin (Peabody, Mass.: Hendrickson, 1998), 66 (ההדגשים במקור). 190\. ברוח זו נאמר בשמואל א' ג' 13 שעוונם של צאצאי עלי – הכוהן הגדול – לא "יתכפר… בזבח ובמנחה עד עולם". המילה "מנחה" מעידה על סולת. הרי לא יעלה על הדעת להפוך את הפסוק הזה על פיו, כך שישתמע ממנו שלא "יתכפר עוון בית עלי בזבח ובסולת עד עולם"! הסולת יכלה לכפר רק אם הועלתה על המזבח ועורבבה שם בדמם של קורבנות מן החי. 191\. נחום סרנה טוען כי "נראה שהרעיון הוא שמִפקד מסכן את חייהם של אלה שנספרים במהלכו". Nahum Sarna, Exodus, The JPS Torah Commentary (Philadelphia: The Jewish Publication Society, 1991), 196. 192\. סרנה, שם, מציין ש"הכופר העברי הוא פיצוי כספי שניתן במקום עונש גופני". 193\. Hertz, Pentateuch and Haftorahs, 352. הרץ מסביר ש"כופר" כאן ובבמדבר ל"א קשורים במלחמה, ומציע שהזכרים בעם נספרו לקראת מלחמה שבמהלכה הם היו עלולים לקטול את חייהם של אנשים אחרים, ושבכל זאת אין זה רצח לשמו (שכן במקרה כזה, כאמור, אין כל מקום לכופר). הרץ הולך בעקבות המלומד הגרמני בֶּנוֹ ג'ייקוב, המצהיר ש"בעיני השמים, חייל שמוכן לצאת לקרב נחשב לבעל יכולת לקחת את חייו של אדם אחר, אם כי הוא אינו עושה את זה מתוך כוונה לרצוח. זו הסיבה שהוא נדרש לשלם 'כופר בעד נפשות' ". 194\. Milgrom, Numbers, 264, עם התייחסות נוספת לנספח 19, Levitical 'Kipur' ("הכיפור בספר ויקרא") ונספח 2, The Census and Its Totals ("המִפקד וסיכומיו"). 195\. המכנה המשותף היחיד של שני ההקשרים הוא התפיסה של רעיון התחליף. בשמות ל' ובבמדבר ל"א, הפיצוי הכספי נועד להשקיט זעם. בוויקרא י"ז 11, דמו של הקורבן מותז על המזבח כדי לספק כפרה. דיעה אחרת, שמקשרת בין שני ההקשרים, ראה אצל Levine, In the Presence of the Lord, 67. ראה גם את הדיון בספרו של Averbeck, "kpr", 695. 196\. ביטוי זה חוזר על עצמו מילה במילה בפרשנותו של מזרחי; ראה גם באר בשדה. 197\. ניסיון לאזן את שתי הפרשנויות של רש"י ראה במשכיל לדוד – פרשנות נוספת לרש"י. 198\. Milgrom, Numbers, 142. 199\. רשב"ם במדבר, פרק יז יא. 200\. בעניין ההיגיון שהנחה את הרבנים לכתוב את הדברים האלה, ראה פירוש שטיינזלץ לבבלי, יומא מד א (186), "עיונים". ראה גם הערות ב"תורה תמימה" לבמדבר י"ז 11. 201\. ולאלה שעדיין מרגישים שצריך לקשר את המילה "כיפר" בהקשר הזה לכפרות – למרות הפרשנות של חוקרים יהודים מובילים בתחום, הן מן העבר והן מן התקופה המודרנית – אציין כי משה ציווה על אהרון לתת "אש מעל המזבח" (אותו מזבח שהרמב"ם קורא לו "מזבח כפרה", רמז לכך שאפילו בהקשר זה, השימוש במילה "כיפר" קשור למזבח שעליו הועלו הקורבנות. ברוך לוין מתייחס למילה "כיפר" בהקשר זה במשמעות של טקס שנועד לפייס, ומסביר ש"המשמעות היא תפקודית: הפועל 'כיפר'. אין פירושו 'לטהר', אלא לערוך טקס שתוצאותיו הן צורה מסוימת של טוהרה… מה שעשה אהרון במקרה זה מייצג אימוץ של הליכים שהיו קשורים בטקסי פיוס. עובדה זאת עולה מן הפועל 'כיפר'. טקסים אלה בדרך כלל היו כרוכים בנתינתו של דם הקורבן על הקרנות של מזבח העולה, ומדי פעם גם על חלקים אחרים של המזבח". Baruch Levine, Numbers 1-20, Anchor Bible (New York: Doubleday, 1993), 420-21, עם התייחסות למחקר מוקדם יותר שלו, In the Presence of the Lord, 63-77. ראוי לשים לב להערות שהוא כלל במחקר המאוחר יותר (עמ' 73, הערה 51), "בבמדבר י"ז 12-11, הפועל 'כיפר' מדבר על מלחמה ברוע, במקרה זה במגיפה, באמצעות קטורת. זהו שימוש שאול, היות שהקטורת פוזרה או הותזה על האנשים באותו אופן שבו עשו את זה עם דם. זה פירוש המילה 'נתן' (פס' 12), שבמקומות אחרים מדברת על העלאת קורבנות דם על המזבח (ויקרא ד' 25, 30, 34 וכו'). בבמדבר כ"ה 13, הפועל 'כיפר' מלמד על תוצאות מעשהו של אהרון, שדקר את הנשיא החוטא, מה ששוב מזכיר את השימוש בדם. אם כך, גם במקרים מסוימים שבהם 'כיפר' אינו מתייחס ישירות לשימוש בדם של קורבן חטאת ואשם, הוא קשור להדיפה דומה של הרוע". 202\. ראה אצל Hertz, Pentateuch and Haftorahs, 643 לוויקרא י"ז 11. הרץ מציין שכאשר משה הורה לאהרון להביא את המחתה שלו, המילה מחתה מיודעת, "כלומר, המחתה ששייכת לכוהן הגדול, ושבה הוא השתמש ביום הכיפורים (ויקרא ט"ז 12) בזמן ששירת בקודש". ראה גם הערה 201 למעלה. 203\. לדיון בבמדבר כ"ה (פנחס) ראה טיעון 3.15. מעניין שלמרות שסולומון שכטר הפנה את קוראיו לצורות רבות של כפרה על סמך דברי הרבנים בתלמוד, ברור מהדיון שלו שאף אחד מהם לא התחרה בקורבנות הדם במסגרת הטקסים שנערכו ביום הכיפורים, ולא לקח את מקומם. הפניות בנדון ראה אצל Solomon Schechter, Some Aspects of Rabbinic Theology (Peabody, Mass.: Hendrickson, 1998), 300-306, שם הוא גם מציין שיש לקחת כמה מההצהרות וההערות של הרבנים בתלמוד בנושא זה ב-"cum grano salis" (ביטוי לטיני שפירושו המילולי הוא "בגרגיר מלח" וכוונתו בהסתייגות מה, מתוך חשד), עמ' 300. 204\. עוד בתורה אלוהים מתאר את עצמו כ"אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, ונַקֵה לא ינקה (כלומר, הוא לא יניח למי שאינו נקי מעוון להתחמק מעונש)" (שמות ל"ד 7-6). 205\. יש שני הסברים לכך שמן הראוי להחליף את כפ"ר בסל"ח. 1) זוהי המשמעות שנגזרת מ"כפרה" ו"פיוס", כי ממילא הסליחה והמחילה הן תוצאותיה של הכפרה. 2) משמעות זו משקפת היבט מילולי וקדום יותר של הפועל, שפירושו "למחוק, לזקק". אם כך, אלוהים ימחל על חטא על ידי מחיקתו או סילוקו משדה הראייה שלו. ראה גם הערה 175 למעלה (על ירמיהו י"ח 23 והמשמעות של "כיפר"). 206\. בדברי הימים ב' ל' 19-18, במהלך חגיגת הפסח הגדולה שנערכה במקדש, כתוב ש"מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא היטהרו, כי אכלו את הפסח בלא ככתוב, כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמור: 'ה' הטוב יכפר בעד כל \[מי ש\]לבבו הכין לדרוש האלוהים – ה' אלוהי אבותיו – ולא כטוהרת הקודש' ". אברבק מתייחס לצירוף "יכפר בעד", ומסביר את תפילתו של חזקיהו, "הרעיון הבסיסי כאן הוא שאלוהים אמור לבצע את תפקידו של הכוהן בעד אנשים מסוימים בקהל, ולטהר אותם אף על פי שהם אכלו מזבח הפסח בניגוד לדיני החג (ראה "בעד" גם בוויקרא ט' 7 – שני אזכורים; ט"ז 6, 11, 17, 24; יחזקאל מ"ה 17. וגם שמות ל"ב 30, היכן שמשה התכוון לשמש ככוהן בעד הקהל)". Averbeck, "kpr", 697. 207\. לימוד מקיף יותר בנושא ראה במאמר שלי, "Kipper and Atonement in the Book of Isaiah" אצל Ki Barukh Hu: Ancient Near Eastern, Biblical, and Judaic Studies for Baruck A. Levine, ed. Robert Chazan, William W. Hallo, and Lawrence K. Schiffman (Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns), 189-202. כמו כן ראה במאמר זה דיון בישעיהו כ"ח 18 ומ"ז 11, שגם מכילים נגזרות של השורש כפ"ר, לצד ישעיהו מ"ג 3, שם מופיעה המילה "כופר". 208\. מדרש תלמודי טיפוסי על פסוק זה בידי הרבנים ראה בבלי, ברכות נז א. 209\. לדיון על ישעיהו כ"ב 14, שמצוטט תכופות בספרות הרבנית כהוכחה לכך שמותו של אדם יכול לכפר על חטאיו, ראה מאמר שלי בנושא, שם אני מגיע למסקנה שהטקסט בישעיהו בעצם אומר, "העוון הזה יכופר לכם עד יום מותכם", ולא "רק במותכם יכופר החטא הזה". אבל אם מישהו בכל זאת חושב שאפשר להוכיח שהרבנים צודקים בעמדתם, יהיה לזה קשר הדוק עם הדיון המקיף על הכפרה שמספק מותו של צדיק (ראה טיעון 3.15). 210\. ראה טיעון 3.17. 211\. בנוגע לשאלה: מדוע יהיה צורך בדמם של קורבנות בבית המקדש שיקום בעתיד, אם ישוע כבר שילם את המחיר עבור כל חטאינו, ראה טיעון 3.17. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תשובה לרב --- ### [ישוע - "ליהודי בראשונה?"](https://igod.co.il/answer-rabbi/first-jew/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > אין ספק כי להיסטוריה יש חוש הומור בריא. לפני קרוב לאלפיים שנה עלתה השאלה האם וכיצד יכולים הגויים לקבל את הברית החדשה של האלהים. אנו אפילו קוראים על כך שתלמידיו היהודים של ישוע המשיח השתוממו על-כך שרוח הקודש נשפכה גם על הגויים (מעשי השליחים י' 45; י"א 18; י"ד 27 עד ט"ו 3). כיום דומה כי התהפכו היוצרות והשאלה הפכה להיות: כיצד, רבונו של עולם, יכולים יהודים לקבל את הברית החדשה ולהאמין בה?! כאשר קוראים את ספר מעשי השליחים מקבלים את הרושם המוצדק כי בעבור תלמידיו של המשיח, מדובר היה באמונה פנימית ליהדות. קצת קשה היה להם לקבל את העובדה כי ישועת ה' מיועדת גם לגויים ואמנם, הם נאלצו להיכנע לכך רק כאשר השתכנעו כי מדובר ברצון האל. קחו למשל את חסידי חב"ד, המאמינים כי הרבי מלובביץ' (מנחם שניארוסון) הוא מלך המשיח: כיום מהווה אמונה זו נחלתם של יהודים חרדים בלבד, אך שערו בנפשכם מה היה קורה אילו לפתע היו קמים גויים ברחבי העולם ומכריזים אף הם כי "הרבי, הוא המשיח… מה היה קורה אילו גם גויים היו מאמינים באותה דרך? האם דבר זה היה משפיע על יהדותה של אותה אמונה? האם היה מעז מישהו לקום ולומר כי מנחם שניאורסון ותלמידיו חדלו להיות יהודים רק מפני שגם הגויים מאמינים במשיחיותו של "הרבי"? ברור שלא! הרי זו שטות חסרת היגיון. אולם באופן מפתיע, זה בדיוק מה שקרה עם ישוע המשיח והמאמינים בברית החדשה; אמונה זו התפשטה בקרב הגויים כמו אש בשדה קוצים וכעת, מפני שהגויים מהווים את רוב המאמינים במשיחיותו של ישוע, נדמה כי אמונה זו אינה יהודית. לכן חשוב לחזור למקורות. כאשר דתיים שואלים אותי מדוע איני חוזר לשורשים, חוזר למקורות, אני תמיד עונה כי אני דווקא כן חזרתי; הרי האמונה במשיח ישוע וכתבי הברית החדשה קדמו בשנים רבות  למסורת חז"ל ולכתביהם. הבה, אם כן, "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה" (איכה ג' 41) אל כור מחצבתנו; נשובה אל האמת; לא ניעצר במסורת חז"ל, אלא נמשיך אל מעבר – אלי משיח צדקנו, כי רק שם נוכל לפגוש את בוראנו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תשובה לרב --- ### [התושב"ע של התושב"ע](https://igod.co.il/answer-rabbi/tushba-of-tushba/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > העובדה שהתורה שבעל פה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במשנה ובתלמוד, הומצאה על ידי הרבנים (הפרושים) לקראת סוף תקופת בית שני,1 כבר הוכחה מעל כל צל של ספק. עדיין, כאשר מעמתים אדם דתי עם תובנה זו, התגובה השכיחה נשמעת כמו משהו כזה: "קחו לדוגמא את מצוות הקמת הסוכה וארבעת המינים (ויקרא כ"ג 33-43); לולא התושב"ע לא היינו יכולים לדעת כיצד לבנות את הסוכה ולאילו מינים בדיוק התכוון אלהים". זו הטענה הנפוצה אשר בעזרתה מבקשים אחינו הדתיים להוכיח את נחיצותה המכרעת של התושב"ע. לכאורה, הטיעון נשמע סביר והגיוני, אולם בדיעבד הוא טומן בחובו שתי בעיות רציניות ביותר: פעמיים בספר דברים (ד' 2, י"ג 1) מזהיר אותנו הקב"ה שלא נוסיף ושלא נגרע ממצוותיו. לכן, גם אם מצוות הסוכה אינה ברורה לגמריי ודרך הקמת הסוכה אינה מפורטת עד הפרט האחרון, עדיין אין בידינו הרשות להוסיף למצוות אלו הלכות, חוקים ותקנות אשר מלכתחילה אינן מצויות בתורה. יתר על כן, עלינו לשאול עצמנו מדוע אפוא לא נתן אלהים הנחיות מדוייקות לאופן הקמת הסוכה ולסוג המדוייק של פרי עץ ההדר; תשובה אפשרית, יכולה להיות כי ייתכן ואלהים רצה כי נשמור על יצירתיות בשמירת המצוות הספציפיות האלה ולא נהייה מקובעים לדגם אחד בלבד. בכל מקרה, אין ולא גם פסוק אחד במקרא אשר אפילו רומז לכך שהרבנים (או כל אדם אחר) יפרשו לנו כיצד להקים את הסוכות. קל מאוד להיטפל למצוות הסוכה ולומר כי רק התושב"ע (ההלכה הרבנית) מספקת לנו את ההנחייות הברורות כיצד להקימה ולכן לולא התושב"ע היינו אבודים. נכון שקיים פירוט רב בנוגע להלכות סוכה בתושב"ע,2 אך גם לאחר שקוראים את ההנחיות שם, נשאלת השאלה מדוע לא קבעו הרבנים את צבע דפנות הסוכה, למשל; ומדוע לא קבעו כיצד ובאילו קישוטים יש לעטר את הסוכה?.. מדוע הותירו חז"ל מקום ליצירתיות בנושאים האלה?.. כאמור, אין בעיה להיטפל למצוות סוכה, אך מה נאמר בנוגע למצוות מורכבות יותר, כמו למשל שחיטת עופות ובהמות, או הלכות הכשרות. אני מאתגר אתכם לקרוא למשל את סדר "טהרות" במשנה או את הלכות השחיטה ב"קיצור שולחן ערוך" (סימן ל"ו וסימן קע"ז) ולבחון את עצמכם: האם לאחר קריאה ועיון מדוקדק אתם חשים כשירים להתחיל לעסוק בשחיטה כהילכתה? כמובן שלא! התושב"ע, במקרה הזה, אינה מכשירה אף אחד לשחוט בפועל.3 דבר דומה ניתן לומר גם לגבי משגיחי כשרות; האם מישהו סבור כי עיון בדיני הכשרות אשר בתושב"ע יהפכוהו למשגיח כשרות הלכה למעשה? ברור שלא. לראייה, אני מזמין אתכם לסקור את אתר האינטרנט של המכון הדתי "מורשת אבות".4 האתר מציע תכניות לימוד להסמכה מוכרת במגוון מקצועות תורניים, כגון: קורס שחיטה, קורס משגיחי כשרות, קורס מוהלים ואפילו קורס לשיפוץ בתים. לצד הלימוד העיוני הנעזר בהלכה הרבנית, מתווסף לימוד תיאורטי נוסף ולימוד מעשי אשר משלימים את המידע החסר או הלקוי אשר בתושב"ע. ההכשרות המקצועיות אשר מציע מכון "מורשת אבות", למעשה חושפות את ערוותה ואת אוזלת ידה של התושב"ע; היא אולי מספיקה בתחומים פשוטים, כמו הקמת סוכה וכדומה, אך בעניינים מורכבים יותר, כפי שראינו לעיל, יש להפעיל "תורה שבעל-פה" נוספת על התושב"ע הקיימת. במילים פשוטות, התושב"ע של חז"ל אינה מספקת לנו לא את ההוראות הנחוצות ולא את ההסמכה הנחוצה על-מנת לעסוק בתחומים מורכבים כמו שחיטה, השגחת כשרות ומצוות אחרות (שלא לדבר על בניית בניינים, סלילת דרכים או הקמת גשרים – דברים אשר עבורם מתגלה ההלכה הרבנית כעקרה לגמרי). על-מנת לעסוק בדברים האלה בפועל, יש לקבל הכשרה מקצועית נוספת ותעודה רשמית המוכרת על-ידי המדינה. לסיכום, כדי לקיים את מוסדות ושירותי הדת השונים בכל מדינה, נמצא כי אין מנוס מלהוסיף "תושב"ע" אחרת – מקצועית, מוסמכת, מעשית ומפורטת הרבה יותר – על גבי התושב"ע הרבנית הקיימת! \[1\] גם שיטת תלמוד התורה אשר אימצו הרבנים, דרך פלפול וויכוח, זרה לחלוטין לרוח התלמידות המקראית, אך זה נושא למאמר נפרד. \[2\] ראו למשל במשנה, מסכת סוכה; או ב"קיצור שלוחן ערוך", סימן קל"ד-קל"ז. \[3\] אפילו הפירוט הרב אשר נמצא ב"משנה תורה" לרמב"ם (הלכות שחיטה), איננו מהווה אלא מידע תיאורטי ולוקה בחסר, אשר אין די בו על-מנת להכשיר איש למשרת שוחט מוסמך בפועל. מעניין כי בפרק ד' של הלכות השחיטה, אפילו רומז הרמב"ם בחצי פה כי אין די בהוראותיו לשם שחיטה כשרה… \[4\] http://moreshetavot.org.il ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אפולוגטיקה יהודית, תשובה לרב --- ### [מסורת וחכמת הגויים](https://igod.co.il/answer-rabbi/tradition-and-knowledge-of-gentiles/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מה היה יחסם של חז"ל, הן למסורת האבות והן לחכמת הגויים (או ל"חכמה יוונית")? על-מנת לענות על שאלה זו, הבה נבחן קודם כל את יחסם של חכמינו למסורת. כזכור, פותחת מסכת אבות ומספרת כי "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והן אמרו שלושה דברים:  היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה". 1 בהמשך המסכת, מסביר לנו רבי עקיבא כי "מסורת, \[משמעותה\] סייג לתורה".2 חז"ל האמינו בדעה כי "מסורת בידינו מאבותינו",3 ועל-מנת להדגיש את חשיבות הדבר, הם אף קבעו כי "כל תורה שאין לה בית אב, אינה תורה".4 לכן, כשרצו להחמיא לרב מסוים היו אומרים עליו "שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, מעולם",5 וכידוע, "כל האומר דבר בשם אומרו", הבטיחו החכמים, "מביא גאולה לעולם".6 יש להבין כי הואיל והחכמים סברו שכל דור חדש הוא "דור שמתמעט והולך"7 – דהיינו, רחוק יותר ממעצבי ההלכה ולכן גם פחות מוצלח מהדורות הקודמים לו – הנחתם החינוכית הייתה כי העבר טוב יותר מן העתיד ולכן מותר לברר, להרחיב ולפרש את דברי הראשונים, ברם אסור בשום פנים לערער עליהם או לדחותם.8 לא בכדִי הודו חז"ל כי "אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים".9 לכן הם הדגישו את החשיבות בכך "שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר: מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי". 10יפה סיכם זאת חזון האיש, שאמר: "כל דברי ראשונים נאמנים עלינו כנתינתם מסיני… "ואין מקום לנטות מדבריהם".11 דרך אגב, חשוב לציין כי תקופתם של חכמי התלמוד היא חשובה במיוחד מפני שהיא היוותה את הבסיס ההלכתי שעליו מתחנכים היהודים האורתודוקסים עד היום. כל מצוות התורה וחוקיה מעוגנות בלימוד וכתוצאה מכך, חייו של כל יהודי היו רצופים לימוד תמידי ומְבוּקר, וחינוך עצמי בלתי פוסק שתוכנו, מסריו וגם אופיו הייחודי, היו מועברים מדור לדור.12 בדומה ליחסם למסורת האבות, גם בנוגע ללימוד חכמה חיצונית ("חכמת הגויים" או "חכמה יוונית"), היו חז"ל נחרצים ביותר. כאשר "שאל בן-דמה, בן אחותו של רבי ישמעאל, את רבי ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמה יוונית? קרא עליו \[רבי ישמעאל את\] המקרא הזה: `לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה`. צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמה יוונית".13 רבי יהודה אמר: "אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות מהם למדו תורה, חמש מאות למדו חכמה יוונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא".14 בקיצור, על-מנת "שלא תאמר: למדתי חכמת ישראל, אלמד חכמת אומות העולם",15 קבעו חז"ל באופן חד משמעי כי: "ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמה יוונית" 16; או במילים אחרות: "כל הפורש מדברי תורה אש אוכלתו".17 ואותו הדין גם לגבי לימוד אומנות,18 ככתוב: "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה"19; וגם לגבי ההגיון, שנאמר: "מִנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים"20; או לחלופין: "עשה לך נר שתלך לאורו, ואי זה, זה-הוא אורה של תורה".21 אגב, תפיסה זו אפיינה את כל הדורות ולכן נהירים דבריו של רבי מאיר בן גבאי ששיבח את חכמת התורה ("החכמה האמיתית") והזהיר את התלמידים כי "הפלוספיא תרחיקם מהשלמות".22 והנה, אפילו בימינו, מספר הרב שרנסקי כי בתוכניות הלימודים, המשיכו לקבל עדיפות עליונה לימודי התורה ומדע היהדות על כל שלוחותיו, והודגש בעיקר הלימוד המעמיק בגמרא ובמפרשיה. מטרת חינוך זה היתה לחנך לדבקות ללא סייג באל, לשמירת מצוותיו ולשליטה על כל מידות האדם כדי שישמשו עזר לעבודת הבורא. כל דבר שסתר מטרה זו, הורחק מתכנית הלימודים וכך למעשה, ויתרה היהדות על רבים מלימודי החולין.23 בהמשך לזאת, ניתן להזכיר את ס. יזהר המביא במאמרו מדבריו של הרב קוק, שאמר: "דרוש תלמוד קבוע… ודווקא תלמוד תורה ולא ידיעות אחרות שאין מטרתן כי אם להכשיר את האדם למלחמת החיים".24 \[1\] אבות א, א. \[2\] שם, ג, יז. \[3\] בבלי, מגילה י, ב. \[4\] ירושלמי: שבת פז, א; ופסחים לט, ב. \[5\] בבלי, סוכה כז, ב. \[6\] שם, מגילה טו, א. \[7\] שם, סנהדרין צח, א. \[8\] אשר ריבלין, כנגד כולם – פדאגוגיה של חז"ל, 1985: 35. \[9\] בבלי, שבת קיב, ב. \[10\] תנא דבי אליהו, פרק כה, עמ` רעב. \[11\] חזון האיש, 1997: 201. שהרי נאמר כי "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני" (ירושלמי, פיאה דף יג, א, פרק ב, הלכה ד גמרא). \[12\] הרב בנימין שרנסקי, 1999, החינוך החרדי בימינו – מורשת סיני בדורנו. \[13\] בבלי, מנחות צט, ב. סיפור דומה מופיע גם במדרש תהילים פרק א, סימן יז. \[14\] שם, בבא קמא פג, א. \[15\] ספרא: פרשת אחרי מות, פרק יג; ופרשת ואתחנן, פיסקא ט. \[16\] שם, סוטה מט, ב; ובבא קמא פב, ב. \[17\] בבלי, בבא בתרא עט, א. \[18\] שהרי "אסור ללמד את בנו אומנות" (ירושלמי, פיאה דף ג, א, פרק א, הלכה א גמרא). \[19\] בבלי, קידושין פב, א. \[20\] בבלי, ברכות כח, ב. \[21\] ציטוט מספר הזוהר, בתוך: איה צאלון, 1994, מטטרון שבספר הזוהר, עמוד 44. \[22\] מדרש "עבודת הקודש" לרבי מאיר בן גבאי (חלק ג, פרק טז). \[23\] הרב בנימין שרנסקי, 1999, החינוך החרדי בימינו – מורשת סיני בדורנו. \[24\] הראי"ה קוק, בתוך: ס. יזהר, 1984, קריאה לחינוך, הוצאת ספרית פועלים, עמוד 90. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [בשביל מה יש צורך במתווך? אנחנו יהודים!](https://igod.co.il/answer-rabbi/why-do-jews-need-middleman/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אנחנו יהודים, בשביל מה אנחנו צריכים מתווך לאלוהים? בתור העם הנבחר אנחנו יכולים לפנות אליו ישירות, תמיד. הכל תלוי בהגדרה שנותנים למילה "מתווך". אם הכוונה היא שאף יהודי אינו יכול להתפלל לאלוהים בלי שמישהו יתווך למענו, אני מסכים. בעניין זה איננו זקוקים לתיווך. אבל אם הכוונה היא שכל יהודי (או העם כולו) יכול לבוא לנוכחות אלוהים בכל עת, בלי שמישהו מטעמו של אלוהים יתווך ביניהם, אני לא מסכים. כשאלוהים נתן לנו את התורה, הוא אמר בצורה מפורשת שרק צאצאיו של אהרון (כלומר, הכוהנים) רשאים להיכנס אחת לשנה לקודש הקודשים ולערוך שם את טקס הכפרה. באותם ימים היינו תלויים בהם כליל, וכן בלוויים שסייעו להם בעבודתם. אם כך, באופן כללי, כל יהודי יכול לזעוק לאלוהים בכל עת ולהתחנן לחסדו. אבל בלי הכפרה שהקריב הכוהן הגדול ובלי מפגיע (מתווך), אף יהודי לא יכול לבוא ישירות אל נוכחות אלוהים. אין טעם להרחיב יתר על המידה בטיעון זה, כי כאמור, הכל תלוי בהגדרה שנותנים למילה "מתווך". ובכל זאת אני מודע לתפיסה שרווחת בקרב בני עמי בנוגע לתפקידו של ישוע בתור מתווך בין אלוהים לאדם. הם רואים בו מעין מזכירה שהשולחן שלה ממוקם מחוץ לחדרו של הבוס, ושצריך לעבור דרכה כדי להיכנס אליו. אבל האמת היא שהתמונה שעולה מהברית החדשה אינה כזו. דרכו של הבוס מתוארת שם כנעולה וסגורה. ישוע פותח אותה ומאפשר לנו להיכנס. הוא מתווה את הדרך עבורנו. ואם ארחיק מעט לכת עם הדימוי הזה, הרי שישוע עצמו הוא הדלת. כך עלינו להבין את הפסוקים שבהם ישוע הכריז מפורשות, "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי" (יוחנן י"ד 6). "אמן אמן אני אומר לכם, מי שאינו נכנס אל מכלא הצאן דרך השער, אלא מטפס בדרך אחרת, גנב הוא ושודד… אני הוא שער הצאן" (שם י' 1, 7). מותו של המשיח ותחייתו הם שפתחו את הדלת לשמים עבור כולנו – יהודים וגויים כאחד. בזכותו חטאינו נסלחים, ואנחנו יכולים לבוא אל כס החסד של אלוהים בביטחון ובעוז. יש לנו גישה ישירה אל אלוהים עצמו. במובן הזה ישוע הוא המתווך בין אלוהים לאדם, שכן הוא "נתן את עצמו כופר בעד הכל" (ראה הראשונה לטימותיאוס ב' 6-5). זאת הסיבה שבאיגרת לעברים נאמר: "לכן, אחי, מכיוון שיש לנו ביטחון להיכנס אל הקודש בדם ישוע, בדרך חדשה וחיה אשר הוא חנך לנו דרך הפרוכת, שהיא בשרו, ובהיות לנו כוהן גדול על בית אלוהים, נתקרב נא בלבב לשם ובמלוא ודאות האמונה, כשליבותינו מטוהרים מהרשעת מצפון והגוף רחוץ במים טהורים. עברים י' 22-19 לפני אלפיים שנה היו אלה היהודים שיכלו להבין יותר מכל עם אחר שחי אז את הצורך שלהם במתווך – במישהו שיפגיע בעדם בפני אלוהים, מישהו שיעזור להם להתמודד עם חטאיהם, מישהו שישיג עבורם חן וחסד אצל אלוהים ויגרום לו לברך אותם. יהודים יראי שמים הכירו היטב את המגבלות הרוחניות שלהם: רק הכוהנים והלוויים יכלו לעבוד במקדש, ורק הכוהן הגדול היה רשאי להיכנס לקודש הקודשים – למקום שבו אלוהים התגלה (ראה ויקרא ט"ז 2) – וגם זה רק פעם בשנה. וגם אז הכוהן הגדול הורשה להיכנס רק לאחר שהעלה קורבן דם. כשעוזיהו, המלך ירא השמים, נכנס למקדש והקטיר קטורת, הוא הוכה בצרעת. הוא פלש למקום הקדוש ועשה משהו שרק לכוהנים הותר לעשותו: "וכחזקתו (לאחר שעוזיהו התחזק), גבה ליבו עד להשחית, וימעל בה' אלוהיו, ויבוא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת. ויבא אחריו עזריהו הכוהן ועימו כוהנים לה', שמונים בני חיל. ויעמדו על עוזיהו המלך ויאמרו לו, "לא לך, עוזיהו, להקטיר לה', כי לכוהנים בני אהרון המקודשים להקטיר. צא מן המקדש, כי מעלתָ, ולא לך לכבוד מה' אלוהים!" דברי הימים ב' כ"ו 18-16 אפילו המלכים לא הורשו להיכנס למקדש. שים לב שהתנ"ך מבהיר שגאוותו של עוזיהו היא שהביאה לנפילתו. הוא חשב שהוא רשאי להיכנס למקדש ולבצע את מלאכתם של הכוהנים, אבל אלוהים לא חשב כך. אפילו עוזיהו נזקק למתווך. המצנפת שהכוהן הגדול חשב לראשו היא שאיפשרה לו לשאת "את עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קודשיהם, והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' " (שמות כ"ח 38). אם כך, אפילו המתנות (המנחות) והקורבנות שבני ישראל הביאו לאלוהים לא היו רצויים בעיניו, אלא אם כן הם עברו דרך הכוהן הגדול. היום ישוע הוא הכוהן הגדול שלנו, והוא הופך את המתנות והקורבנות שלנו לרצויים בעיני אלוהים.\[338\] עליך לזכור גם שאלוהים נתן לעמו נביאים כדי שיבהירו לעם את רצונו. כשהוא דיבר ישירות לעם (על הר סיני), הם התמלאו פחד והתחננו שיפסיק. "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ויאמרו אל משה: 'דבר אתה עימנו ונשמעה, ואל ידבר עימנו אלוהים פן נמות' " (שמות כ' 15-14). זו היתה הסיבה העיקרית שבגללה שלח אלוהים נביאים אל עמו: "נביא מקרבך, מאחיך, כמוני, יקים לך ה' אלוהיך. אליו תשמעון. ככל אשר שאלת מעם ה' אלוהיך בחורב, ביום היקהל לאמור, "לא אוסיף לשמוע את קול ה' אלוהי ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד ולא אמות". ויאמר ה אלי, "היטיבו אשר דיברו. נביא אקים להם מקרב אחיהם, כמוך, ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו". דברים י"ח 18-15 העם היהודי נזקק לנביאים כדי שיבהירו לו את רצון אלוהים, ולכוהנים כדי שיכפרו בעדו. לעיתים קרובות נקראו הנביאים והכוהנים להפגיע בעד העם, כלומר לתווך בינו לבין אלוהים. בלי ההפגעה הזאת היה בא משפט אלוהים על ראשם.\[339\] מתווך היה צורך חיוני. מעניין שרוב היהודים הדתיים עדיין נשענים על מתווכים, אבל היום כבר לא קוראים להם כוהנים או נביאים, אלא רבנים. הרבי – ובמיוחד החכם הבולט בכל דור – הוא שאומר לעדה מה אלוהים דורש ומפרש את התורה עבורה. במובנים רבים הוא נתפס כנציגו של אלוהים, והוא מדבר עם כל הסמכות שלימודיו הממושכים מקנים לו. אילו הייתי מטיל ספק בתוקף שיהודי שומר מסורת מייחס לפרשנות של הרבי שלו או להלכה מסוימת שהוא פסק, הוא היה אומר לי, "מי אני שאחלוק על מה שהרבי שלי אומר?" יתרה מכך, כל רב בדרך כלל נשען על הפסיקות והפירושים של הרב שלו – והשרשרת הזאת נמתחת עד לפירושים ולהלכות שנפסקו בימי הביניים, ואפילו לפני כן, עד אלה של חכמי התלמוד. המסורת היהודית מלמדת שהרבנים הם שקיבלו את ההשראה שפעם היתה מנת חלקם של הנביאים.\[340\] הרבי משמש כמתווך בדרך נוספת, והכוונה היא לתפילה. הרבה יהודים דתיים – בעיקר החסידים – מאמינים שלתפילתו של הרבי יש משקל מיוחד בעיני אלוהים. יהודים לא דתיים שחיים בגולה שולחים לפעמים בקשות תפילה ליהודים דתיים שמתגוררים בירושלים, ומבקשים מהם לטמון פתק עם הבקשה שלהם בכותל המערבי ולהתפלל למענם. לסיכום, היהודים, בתור בני אנוש, זקוקים למישהו שיעזור להם ליישר הדורים עם אלוהים ולשמור על מערכת יחסים תקינה איתו. בתקופת התנ"ך אלוהים מינה לצורך זה את הכוהן הגדול, וכאמור רק הוא היה רשאי להיכנס לקודש הקודשים במשכן ובמקדש שהוקמו עלי אדמות. כל בן לעם ישראל היה רשאי להביא קורבנות לאלוהים, אבל תפקידו של הכוהן הגדול היה חיוני, והוא זה שאיפשר לקורבנות של בני עמו להתקבל אצל אלוהים. באמצעות המשיח, הכוהן הגדול שלנו, אנחנו זוכים למערכת יחסים לגמרי שונה עם אלוהים, שכן ישוע פתח למעננו את הדלת לקודש הקודשים שבשמים – אל כס הכבוד – ובאמצעות דמו איפשר לנו לגשת ישירות לנוכחותו הקדושה של אלוהים. זה המתווך שאנחנו זקוקים לו. בלעדיו, הדלת תישאר נעולה בפנינו. בזכותו היא פתוחה לרווחה. ###### 338. מידע נוסף על כך ראה בטיעון 4.1 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). ###### 339. ראה מחקרו רב ההשראה של Yochanan Muffs, "Who Will Stand in the Breach?: A Study of Prophetic Intercession", Love and Joy: Law, Language and Religion in Ancient Israel (New York: Jewish Theological Seminary, 1992), 9-48. שים לב גם להשלכות של פסוקים כמו תהילים צ"ט 6; ירמיהו ט"ו 1. ###### 340. ראה למשל בבלי, בבא בתרא יב א; דיון מעמיק על נושאים אלה ראה גם בטיעונים 6.5-6.1 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [יהודים לא צריכים לחזור בתשובה רק הגויים צריכים](https://igod.co.il/answer-rabbi/jews-dont-need-to-repents-only-genitles/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > בשביל מה יהודים צריכים לחזור בתשובה? אולי הגוים צריכים, אבל אנחנו העם הנבחר! חזרה בתשובה היא אחד היסודות ביהדות. זו הסיבה שארון הספרים שלנו – מהתלמוד ועד מחזור התפילה, דרך כתביהם של הרמב"ם ושל הוגי דיעות בני זמננו – גדוש בספרות שעוסקת בחזרה בתשובה ובתפילות מתאימות. היהודים חוטאים כמו כל אחד אחר, ולכן היהודים – כמו כל בני האדם – צריכים לחזור בתשובה. זו הסיבה שהספרות היהודית מייחסת חשיבות כה רבה לנושא. אילולא העלה מישהו את הטיעון הזה בפנַי כלל לא היה עולה על דעתי שהוא קיים. מאז ומתמיד יחסה היהדות חשיבות רבה לחזרה בתשובה, לפעמים דגש יתר, כמו שעולה מטיעונים קודמים שדנו בהם.\[360\] הנה רק כמה דוגמאות מהעיסוק היהודי הנרחב בחשיבות החזרה בתשובה. - בתלמוד נאמר, "גדולה תשובה שמביאה רִפאוּת לעולם… גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד" (בבלי, יומא פו א); "תשובה… מקרבת את הגאולה… מארכת שנותיו של אדם" (יומא פו ב); "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה כחיי העולם הבא" (משנה, אבות ד יז); "ואף מן הקורבנות חביבה היא התשובה" (פסיקתא רבתי מד); "גדולה תשובה יותר מן התפילה" (תנא דבי אליהו זוטא ז).\[361\] - הרמב"ם הקדיש חלק שלם של המשנה תורה לנושא החזרה בתשובה, והבהיר שבלעדיה אין מחילה. הוא נותן הוראות המלמדות תשובה אמיתית מהי, ומהי לא.\[362\] כוחה של החזרה בתשובה הוא כה רב, עד כדי כך שהרמב"ם כתב כי "אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה ב\[דקה ה\]אחרונה – אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: 'רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו' ".\[363\] - אחת התפילות בתפילת שמונה עשרה, שנקראת גם תפילת עמידה (כי מפאת חשיבותה היא נאמרת בעמידה) ונישאת בפי כל יהודי שומר מסורת, היא בעצם בקשת סיוע לתשובה, "השיבֵנו, אבינו, לתורתך וקַרבנו, מלכנו, לעבודתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. ברוך אתה, ה', הרוצה בתשובה". יהודי דתי אומר את התפילה הזאת אלפי פעמים במהלך חייו. - כמה מגדולי המוחות היהודים במאה העשרים (כמו הרב סולובויצ'יק – מייסדה של הישיבה האוניברסיטאית, ואברהם יצחק קוק – הרב הראשי הראשון לישראל) הקדישו שנים ארוכות ללימוד ודרשה על חזרה בתשובה. חיבורים כמו זה של שלמה שכטר, Aspects of Rabbinic Theology, הקדישו לנושא פרקים נרחבים.\[364\] לכן אין כל פלא שהיה זה רב חסידי שאמר, "אילו היתה הברירה בידי הייתי מעדיף שלא למות, כי בעולם הבא אין ימים נוראים (הכוונה לעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים). ומה תעשה נשמת אדם בלי יום הכיפורים? ומה טעם לחיים בלי תשובה?"\[365\] ושכטר יכול להצביע על מסורת רבנית ידועה בנוגע למנשה, מלך יהודה הרשע, שחזר בתשובה וזכה למחילה,\[366\] "אם בא אדם לומר שאין האלוהים מקבל את השבים (החוזרים בתשובה), הרי מנשה בן חזקיה יבוא ויעיד שלא הרשיע בריה בעולם לפנַי כמותו ו\[בכל זאת\] בשעת תשובה קיבלתיו" (במדבר רבה \[וילנא\] פרשה יד ד"ה א).\[367\] - יהודי חילוני שמתחיל לשמור מצוות נקרא בעל תשובה. ספר שכתב לאחרונה הרב עדין שטיינזלץ במטרה לעזור לחוזרים בתשובה נקרא פשוט כך, "תשובה".\[368\] בעלי התשובה זוכים לכבוד רב, משום שבתלמוד נאמר שב"מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין" (בבלי, ברכות לד ב). - במחקר דתי מקיף שנערך לאחרונה על חזרה בתשובה הודה החוקר ההינדי שהשתתף במחקר, שחזרה בתשובה אינה נתפסת בהינדואיזם כאחד היסודות (וגם לא בדתות אחרות של המזרח). לעומתו כתב החוקר היהודי: \[ציטוט\] ביהדות, החזרה בתשובה – חרטה על חטא, החלטה לא לחזור עליו, בקשת מחילה – מגדירה את המפתח לחיי מוסר. אף רכיב אחר במצבו של האדם אינו זוכה לעדיפות גבוהה יותר בכינון מערכת היחסים הנכונה עם אלוהים, ולאף \[מרכיב\] אין השלכה כה עמוקה על המעשים והמחשבות בעולם הזה. כל מהלך חייו של האדם, המלא בנטייה טבעית לחטא, כלומר מרד באלוהים, אבל מורכב גם מהדרישה להתעמת עם התשובה של אלוהים (עונש על חטא) מוצא את כיוונו – מקבל תפנית קריטית – בצעד של חזרה בתשובה, הצעד הראשון בשינוי מצבו של האדם והשבתו למה שהוא היה אמור להיות מלכתחילה.\[369\] אין ספק שדברים אלה מדגישים את החשיבות הרבה שהיהדות מייחסת לחזרה בתשובה. אם בכל זאת אתה זקוק להוכחות נוספות לכך שגם היהודים צריכים לחזור בתשובה, ואם אתה רוצה להיווכח בעצמך עד כמה היהודים מודעים לצורך הזה, אני מציע שתיגש לחנות ספורים דתית שבועות ספורים לפני ראש השנה ויום הכיפורים, ותראה איך הספרים שעוסקים בנושא זה נמכרים כמו לחמניות חמות. לקראת הימים הנוראים היהודים נעשים מודעים יותר מאי פעם לצורך שלהם בחזרה בתשובה, כשהם בודקים את מעשיהם לאור משפטו של אלוהים.\[370\] הדגש שהם מייחסים לחשיבותה של חזרה בתשובה הוא המשך הגיוני של הדברים שמתועדים בתנ"ך, של הקריאה לחזור בתשובה מחטא וליישר את ההדורים עם אלוהים. את המסר של כל נביאי התנ"ך אפשר לסכם במילה אחת: תשובה!\[371\] למרבה הצער, אנחנו – היהודים – שבחלקנו נפלה הזכות הגדולה לקבל את התורה, נכשלנו כשלא השכלנו לשמור על הייחוד שלנו ולציית לתורת ה'. אדרבה, עוד הרחקנו לכת וייחדנו את עצמנו כעם קשה עורף. לכן החזרה בתשובה נחוצה לנו יותר מאשר לכל עם אחר, ולכן היא גם כל כך יקרה לליבנו. הרב הראשי המנוח של בריטניה, ג' ה' הרץ, הגדיר זאת היטב כשאמר, "הרבנים מכריזים על חשיבותה הרבה של החזרה בתשובה ועל עוצמתה בחיי הרוח של האדם".\[372\] 359\. ניתוח של דברים י' 16 ויחזקאל י"ח 31, הקוראים לבני עמו של אלוהים למול את ליבם ולעשות לעצמם לב חדש, ראה בפרשנותו של C. F. Keil. 360\. ראה טיעונים 3.9 ו-3.12. 361\. את הפסוקים האלה ליקטו העורך והמתרגם ראובן אלקלעי יחד עם מרדכי נורוק, דברי חכמים, אוצר לפתגמים ומימרות מהספרות העברית לכל רבדיה ותקופותיה, מסדה, ירושלים-רמת-גן, 1970. 362\. ספר מדע, הלכות תשובה. 363\. רמב"ם, הלכות תשובה פרק א הלכה ג. 364\. ראה אצל Pinhas H. Peli, Soloveitchik on Repentance (New York: Paulist Press, 1984); הרב יצחק אברהם הכהן קוק, אורות הקודש, בעריכת הרב דוד כהן, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, 1990;  Schechter, Aspects of Rabbinic Theology, chapter 18, "Repentance: Means of Reconciliation" (313-43). שכטר מסכם את דיונו ואומר, "נמשלה תשובה בים. מה הים הזה לעולם פתוח – כך שערי תשובה לעולם פתוחים" (עמ' 343, עם התייחסות לפסיקתא דרב כהנא קמה א ומדרש תהילים סה ד). ראה גם את החיבור שמצוטט בהערה 36 של טיעון 1.11 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית), וכן אצל Urbach, The Sages, 462-71, "The Power of Repentance"; Byron L. Sherwin, "In Partnership with God (Syracuse: Syracuse University, 1990), 119-29. 365\. רבי שמעלקי מניקולשבורג, מצוטט בספרו של רז שמחה, פתגמי חכמים, הוצאת כתר, ירושלים, 1981, עמ' 191. 366\. ראה טיעון 1.11 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 367\. במדבר רבה יד 1, מצוטט אצל שכטר, Aspects of Rabbinic Theology, 319 (ראה עמודים 319-318 בעניין מסורת חשובה אחרת הקשורה לחזרתו בתשובה של מנשה). שכטר מזכיר גם את ירבעם, מלך ישראל הידוע לשמצה, שעליו נאמר, "תפשוֹ הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו ואמר לו: 'חזור בך (בתשובה), ואני ואתה ו(דוד) בן ישי נטייל בגן עדן' ". אבל בשל גאוותו – ירבעם לא רצה להיות משני אחרי דוד! – סירב ירבעם לחזור בתשובה. ראה בבלי, סנהדרין קב א. 368\. שטיינזלץ עדין, תשובה, הוצאת דומינו, ירושלים, 1982. ראה גם Chaim Nussbaum, The Essence of Teshuvah: A Path to Repentance (Northvale, N.K.: Aronson, 1994). 369\. Jacob Neusner, "Repentance in Judaism", 60-76 (עמודים 62-61 במקרה זה), בספר Repentance: A Comparative Perspective, ed. Amitai Etzioni & David E. Carney (Lanham, Md.: Rowman & Littlefield, 1997). לגבי הזווית ההינדית, ראה את מאמרו של Guy Beck, "Fire in the Atman: Repentance in Hinduism", 76-95. לגבי הזווית היהודית ראה את מאמרו של נויסנר. כמו כן ראה טיעון 1.11 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 370\. ראה למשל את האנתולוגיה של עגנון, שמואל יוסף, ספר מנהגות ומדרשות ואגדות לימי הרחמים והסליחות, לראש השנה וליום הכיפורים ולימים שבינתים, הוצאת שוקן, תרצ"ח (ירושלים). 371\. סיכום הוגן של הנושא ניתן למצוא במלכים ב' י"ז 13, "ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאיו, כל חוזה, לאמור: 'שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצוותי, חוקותי, ככל התורה אשר ציוויתי את אבותיכם, ואשר שלחתי אליכם ביד עבדַי הנביאים' ". עיין גם בזכריה א' 6-1. דיון מיושן אך חשוב בשורש של המילה "שוב" בתנ"ך ראה אצל William L. Holladay, The Root Such in the Old Testament (Leiden: E. J. Brill, 1958). 372\. Hertz, Pentateuch and Haftorahs, 562. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תשובה לרב --- ### [מקומה של התפילה ביהדות הרבנית](https://igod.co.il/answer-rabbi/prayer-in-rabbanic-judaism/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > את הקטע על התפילה נחלק לשלושה פרמטרים שונים: ראשית, אעמוד על חשיבותה של התפילה ביהדות הרבנית; שנית, אבחן את תפקיד התפילה בחיי היהודים, מאז חורבן בית המקדש השני ועד היום; ולבסוף, אתעכב על חשיבותה של התפילה בציבור (במניין). על-מנת להבין את מקומה החשוב של התפילה ביהדות, די יהיה אם נלמד מהרב קוק, שאמר כי "התפלה היא האידיאל של כל עולמים", והוסיף כי "מרומם הוא האדם בתפילה את כל היצור; מאחד הוא עמו את כל היש; מעלה את הכל, מרמם את הכל למקור הברכה, מקור החיים".1 ואמנם, מאז נחרב בית המקדש ופסקה עבודת הקורבנות, החל מעמדה של התפילה להשתנות ולקבל צביון חדש, כפי שמתאר הסיפור הבא: "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: 'כי חסד חפצתי ולא זבח'".2 ו"מה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן? היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלוש פעמים בכל יום – ותפִלתו מתקבלת ברצון".3 במילים אחרות, זמן קצר לאחר חורבן הבית הפכו חז"ל את התפילה, שכאמור כלולה במושג גמילות חסדים, לשוות ערך לקורבנות. למעשה, במרוצת השנים הרבנים לא הסתפקו בכך, ובתלמוד הם קבעו כי "גדולה תפילה יותר מן הקורבנות".4 כך הפכה התפילה ביהדות להיות לא עוד אחת מתרי"ג המצוות האחרות, אלא לעבודת המצוות שבלב, כדברי הרמב"ם: "אמרו חכמים: איזו היא עבודה שבלב? זו תפילה".5 בצדק, סיכם הרב קוק ואמר כי "זאת היא מגמתה של עבודת התפילה: יסוד העבודה שבלב".6 חז"ל הניחו כי רק לעיתים נדירות יכול היחיד לכוון את לבו בשעת התפילה באופן מושלם, מבלי שמחשבות זרות או דברים חיצוניים נכנסים לו לראש, בין בשוגג ובין במזיד. על-כן תיקנו החכמים שיתפלל היחיד בציבור, כדי שכל אחד ישלים את הפגמים בתפילתו של האחר, ותצא מבין כולם תפילה זכה ושלמה. מסביר הרמב"ם: "תפילת הציבור, נשמעת תמיד; ואפילו היו בהן חטאים, אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל יחידי, כל זמן שיכול להתפלל בציבור".7 ב"ספר החינוך", המונה את המצוות בסדר התורה ומסביר את שורשיהן, נקבע אפוא "שחייב כל אדם לחזר על כל פנים להיות מתפלל עם הציבור, שתפילת הציבור נשמעת יותר מתפילת יחיד".8 יש לזכור כי באומרם "ציבור", התכוונו חז"ל לעשרה אנשים לפחות, המתפללים ביחד. בשו"ת "אגרות משה אורח חיים", נאמר כי עשרה המתפללים יחדיו – שכינה שורה עימהם, מפני "שזהו מעלת תפילת רבים, ועדה הם עשרה. לכן רבים לגבי תפילה הם עשרה".9 תפיסה זו נבעה ככל הנראה גם מן האמונה כי "בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה, מיד הוא כועס".10 הגאון מוילנה התייחס לכך מאוד ברצינות ועל-כן קבע "כי בלא מניין, אין כלום".11 ניתן לסכם ולומר כי חשיבותה של התפילה בציבור היתה לדידם של חז"ל כה רבה, עד כי הם לא נמנעו מלקבוע כי "אין תפילה של אדם נשמעת, אלא בבית הכנסת".12 \[1\] ספר "אורות התפילה", פרק התגלות התפילה, עמוד 37. \[2\] אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה. \[3\] שם. \[4\] בבלי, ברכות לב, ב; ואמנם, בתלמוד הירושלמי כתוב כי בזבח ומנחה כבר "אין מתכפר, אבל מתכפר בתפילה" (ראש השנה, דף ד,א פרק א הלכה ב גמרא). \[5\] ספר "משנה תורה", הלכות תפילה וברכת כהנים א, א; כבר בתלמוד הירושלמי נאמר: "עבודה בלב, ואיזו זו? תפילה" (ברכות, דף כט, ב פרק ד, הלכה א גמרא); ובתלמוד הבבלי: "איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר: זו תפילה" (תענית ב, ע"א). \[6\] ספר "אורות התפילה", פרק עבודת התפילה, עמוד 41. \[7\] ספר "משנה תורה", הלכות תפילה וברכת כהנים ח, ע"א. \[8\] מצווה תל"ג. \[9\] חלק א, סימן ל. \[10\] בבלי, ברכות ו, ב; מצד שני, "מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים? שנאמר: הן אל כביר ולא ימאס. וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'. אמר הקב"ה: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם" (שם, דף ח, ע"א). \[11\] בפירושו למשלי יד, 28: "ברב עם, הדרת מלך". \[12\] בבלי, ברכות ו, ע"א. בהמשך נכתב שם כי "אמר ר"ל: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל, נקרא שכן רע" (ברכות ח, ע"א). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [חז"ל מעתיקים מישוע ומהברית החדשה](https://igod.co.il/true-judaism/who-copied-who/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > על הדמיון הקיים בין מוצא פיו של ישוע לפתגמי המוסר של חז"ל כבר נכתב בספרים רבים ונמצא כי דמיון זה לא מרמז, אלא על העובדה כי מדובר בשני צדדים של אותו המטבע או במילים אחרות, על-כך שהן ישוע והן הרבנים שאבו את מִשנתם ממקור אחד והוא ה' ישראל. לפני שנעבור ונִראה כמה דוגמאות לכך, עלי להזכיר כי מן ההיבט ההיסטורי, הושלמו כתבי הברית החדשה כולם, לא יאוחר משנת מאה לספירה. מאידך, כתבי המשנה והתלמוד לא נערכו עד סוף המאות השנייה והחמישית לספירה, בהתאמה. הנה על קצה המזלג כמה דוגמאות להקבלות בפתגמיהם של ישוע והרבנים: ### 27 דוגמאות להקבלות **(1)** ישוע אמר: "בעשותך צדקה, אל תדע שמאלך את אשר עשה ימינך, למען תהיה צדקתך בסתר ואביך הרואה במסתרים, הוא יגמלך".1 וחז"ל אמרו כי "גדול העושה צדקה בסתר, יותר ממשה רבינו".2 **(2)** במתי, ז: 2, קבע ישוע "כי במשפט אשר אתם שופטים, בו תשָפֵטו ובמידה אשר אתם מודדים, בה יִמד לכם". ובתלמוד נאמר: "במידה שאדם מודד, מודדין לו".3 **(3)** ישוע בקש: "הסר בראשונה את הקורה בעינך ואחרי כן ראה תראה להסיר את הקסם מעין אחיך".4 ובתלמוד נאמר: "טול קיסם מבין עיניך. אמר לו: טול קורה מבין עיניך".5 **(4)** ישוע הזהיר את תלמידיו כי "כל אשר יביט באישה לחמוד אותה, נאף נאפה  בלבו".6 ובמדרש ויקרא רבא כתוב: "שלא תאמר שכל מי שהוא בגופו נקרא נואף. נואף בעיניו נקרא נואף".7 כמו כן, בעוד בברית החדשה נכתב: "כֵּן חַיָּבִים גַּם הָאֲנָשִׁים לֶאֱהֹב אֶת נְשֵׁיהֶם כְּאַהֲבָתָם אֶת גּוּפָם הֵם. הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ." (אפסים ה:28) מאות שנים לאחר מכן, בתלמוד הבבלי יבמות סב ע"ב נכתב שהבעל צריך לאהוב את אשתו כגופו אבל לכבדה יותר מגופו: "תנו רבנן: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה…עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהלך.." **(5)** בנוסף לימד ישוע, כי "נר הגוף הוא העין ואם עינך היא תמימה כל גופך יאור. ואם עינך רעה, כל גופך יחשך".8 ובספר "קדושת העיניים" נאמר "שכל הייסורים באים אלינו ע"י קלקול העיניים",9 וגם: "אל תיכשל בעיניך, שאין מכשול אלא בעיניים".10 **(6)** ישוע אמר: "כל אשר תחפצו כי יעשו לכם בני האדם, עשו להם גם אתם כי זאת היא התורה והנביאים".11 והלל הזקן אמר: "דעלך סני, לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה".12 **(7)** ישוע לימד כי "השבת נעשה בעבור האדם, ולא האדם בעבור השבת. לכן בן האדם אדון הוא גם לשבת".13 ובתלמוד כתוב: "היא \[השבת\] מסורה בידכם ולא אתם מסורים בידה".14 **(8)** ישוע ציווה: "אשר יחפוץ לריב עמך ולקחת את כותונתך, תן לו גם את המעיל…" 15 והרבנים ציוו: "אם יבקש ממך חברך את החמור, הבא לו גם את האוכף".16 **(9)** בלוקס ו' 48-47, אמר ישוע לתלמידיו כי כל הבא אליו ושומע את דברו ועושה את אשר הוא אומר, דומה "לאיש בונה בית אשר העמיק לחפור וייסדו על הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על הסלע יסודו". אלישע בן אבויה אמר: "אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לאדם שבונה אבנים מלמטה, ואחר כך לבנים. אפילו באים מים הרבה ועומדין בצידן, אין מחין אותן ממקומן".17 **(10)** בבשורה לפי מתי קורא ישוע ואומר: "שובו, כי מלכות השמים קרבה לבוא"18 ורבי יונתן אמר: "גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה".19 **(11)** ישוע אמר: "שמחה תהיה בשמים על-חוטא אחד אשר שב, יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה" 20 וחז"ל הורו כי ב"מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין".21 **(12)** בלוקס י' 2, אומר ישוע: "הן הקציר רב והפועלים   מעטים".22 ובמסכת אבות ב', אומר רבי טרפון: "היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים". **(13)** ישוע אמר לתלמידיו: "הביטו וראו את עוף השמים אשר אינם זורעים ואינם קוצרים… "ואביכם שבשמים מכלכל אותם… "אף אתכם קטני האמונה. לכן אל תדאגו לאמור מה נאכל ומה נשתה… אל תדאגו ליום מחר כי יום מחר הוא ידאג לעצמו".23 ורבי אליעזר הגדול אמר: "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה".24 **(14)**  ישוע המשיח לימד כי "בכל מקום אשר יאספו שניים או שלושה בשמי, שם אני בתוכם".25 רבי חנניה קבע כי "שניים שהיו יושבין ועוסקין בדברי תורה, שכינה עימהם".26 **(15)**ישוע אמר כי כל "המדבר מנפשו כבוד עצמו יבקש, אבל המבקש כבוד שולחו נאמן הוא ואין עולתה בו".27 חז"ל לימדו כי "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (מסכת אבות, ו' 6). **(16)** המורשת שהשאיר ישוע המשיח למאמיניו כללה את הציווי: "לכו ועשו לתלמידים את כל הגויים".28 גם אנשי כנסת גדולה השאירו מורשת דומה כאשר אחד מעמודי התווך בה כלל את האִמרה: "העמידו תלמידים הרבה".29 **(17)** כאשר רצו תלמידיו של ישוע לדעת מתי תשוב מלכותו לישראל, ענה להם בן-דוד ואמר: "לא לכם לדעת העיתים והזמנים אשר יעד האב בשלטונו".30 רבי יונתן, שהתייחס לאותו עניין, היה מעט קיצוני יותר ואיים כי "תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא, שוב אינו בא".31 **(18)**ישוע אמר לתלמידיו: "החפץ להיות בכם לראש, יהי לכם לעבד".32 ר' גמליאל אמר: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם".33 **(19)** ישוע לימד כי "דומה מלכות השמים לאיש בעל-בית אשר השכים בבקר ויצא לשכר פעלים לכרמו. ויפסק עם הפעלים דינר ליום וישלחם אל-כרמו. ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עומדים בטלים בשוק. ויאמר להם לכו גם-אתם אל-כרמי ואני אתן לכם כמשפט וילכו… "ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל-פקידו: קרא את-הפעלים ותן להם את-שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים… "ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר, ויקחו גם-הם איש איש דינר אחד. ויהי בקחתם וילונו על-בעל הבית לאמור: אלה האחרונים לא עשו כי אם-שעה אחת ואתה השווית אותם לנו אשר סבלנו את-טרח היום וחמו. ויען ויאמר אל-אחד מהם: רעי, לא הוניתי אותך הלא דינר פסקת עמי. קח את-שלך ולך ואני רצוני שאתן לזה האחרון כמוך".34 בתלמוד הירושלמי מציגים חז"ל משל דומה להפליא, על "מלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדי. מה עשה המלך? נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות.  לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם.  והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם. אמר להן המלך: יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו" (ברכות דף כ,א, פרק ב הלכה ח). **(20)** ישוע המשיח אמר: "לא תשבעו כל שבועה. לא בשמים, כי כסא אלהים המה. ולא בארץ, כי הדום רגליו היא. ולא בירושלים כי היא קרית מלך רב".35 במדרש תנחומא נאמר: "אינכם רשאין לישבע אפילו באמת… "אמרו רבותינו: אפילו על האמת אינו יפה לאדם להישבע".36 **(21)** המשיח ישוע לימד כי "כל המרומם את עצמו ישפל, והמשפיל את עצמו ירומם".37 וחז"ל לימדו "שכל המשפיל עצמו, הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו, הקב"ה משפילו".38 **(22)** ישוע המשיח אמר: "אשרי עניי הרוח כי להם מלכות השמים… "אשרי הענווים כי המה יירשו ארץ".39 וחז"ל אמרו: "איזהו בן העולם הבא? ענוותן ושפל ברך".40 **(23)** ישוע טען בפני הפרושים כי "מלכות האלהים הנה בקרבכם היא".41 וחז"ל תיקנו את הברכה: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".42 **(24)** המשיח ישוע לימד כי "בתחית המתים לא-ישאו נשים ולא תנשאנה, כי יהיו כמלאכי אלהים בשמים".43 וחז"ל לימדו כי "העולם הבא, אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה…44 "אין בו גוף וגווייה, אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף, כמלאכי השרת".45 **(25)** להלן אחד מן המשלים שלימד ישוע את תלמידיו: "כי הדבר דמה לאיש נסע למרחוק אשר קרא אל-עבדיו ויפקד בידם את-רכושו. ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת, לכל-איש לפי יכלתו וימהר ויסע משם. וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש חמש ככרים אחרות. וכן הלקח שתים, גם-הוא הרויח שתים אחרות. ולקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את-כסף אדניו. ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם. ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות ויאמר: אדני חמש ככרים הפקדת בידי, הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן. ויאמר אליו אדניו: הטיבת לעשות עבד טוב ונאמן כי במעט נאמן היית ועל-הרבה אפקידך. בוא לשמחת אדניך. ויגש גם-לקח הככרים ויאמר: אדני, ככרים הפקדת בידי הנה ככרים הרוחתי בהן. ויאמר אליו: אדניו הטיבת לעשות עבד טוב ונאמן במזער נאמן היית ועל-הרבה אפקידך בוא לשמחת אדניך. ויגש גם-הלקח את-הככר האחת ויאמר: אדני ידעתיך כי-איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת. ואירא ואלך ואטמן את-ככרך באדמה ועתה הא-לך אשר-לך. ויען אדניו ויאמר אליו: העבד הרע והעצל, אתה ידעת כי-קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי. לכן היה עליך לתת את-כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר-לי ותרביתו "(מתי כ"ה 14-27).46 ב"אליהו זוטא" נמצא הסיפור הבא: "משלו משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים, והיה אוהבן אהבה גמורה, ונתן לזה קב חיטין ולזה קב חיטין, לזה אגודה של פשתן ולזה אגודה של פשתן. הפקח שבהן מה עשה? נטל את הפשתן וארגו מפה, ונטל את החיטין ועשאן סולת, ביררה טחנה, ולשה ואפה, וסידרה על גבי השלחן, ופרס עליה מפה, והניחה עד שלא בא המלך. והטפש שבהן לא עשה ולא כלום. לימים בא המלך בתוך ביתו ואמר להן: בניי, הביאו לי מה שנתתי לכם, אחד הוציא את \[פת\] הסולת על גבי השלחן ומפה פרוסה עליו, ואחד הוציא את החיטין בקופה, ואגודה של פשתן עליהן. אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. הוי אומר איזה מהן חביב? זה שהוציא את השולחן ואת \[פת\] הסלת עליו";47 **(26)** בלוקס כ"ג 39-43, מסופר כי בעת שהיה ישוע המשיח תלוי על הצלב, ושני הפושעים צלובים לידו, "אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָרֶשַׁע הַתְּלוּיִם גִּדֵּף אֹתוֹ, לֵאמֹר: הֲלֹא אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, הוֹשַׁע עַצְמְךָ וְאֹתָנוּ. וַיַּעַן הָאַחֵר וַיִּגְעַר בּוֹ, לֵאמֹר: הֲלֹא תִירָא אֶת הָאֱלֹהִים? כִּי עָנְשׁוֹ עָנְשֶׁךָ. וְהִנֵּה, אֲנַחְנוּ כַּמִּשְׁפָּט כִּי לָקַחְנוּ כִּגְמוּל יָדֵינוּ וְהָאִישׁ הַזֶּה לֹא עָשָׂה מְאוּמָה רָע. וַיֹּאמֶר אֶל יֵשׁוּעַ: זָכְרֵנִי נָא אֲדֹנִי בְּבֹאֲךָ בְּמַלְכוּתֶךָ. וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלָיו: אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לְךָ, כִּי הַיּוֹם תִּהְיֶה עִמָּדִי בְּגַן־עֵדֶן". מקרה דומה נמצא במסכת עבודה זרה י"ח ע"א, שם מסופר כי "מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה. אמרה לו בתו: אבא אראך בכך? אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי, מי שמבקש עלבונה של ס"ת, הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה? אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות. אף אתה, פתח פיך ותכנס \[בך\] האש. אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן. השבע לי! נשבע לו! מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו. יצאה נשמתו במהרה, אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא". **(27)** **ודוגמא אחרונה:** ישוע המשיח לימד: "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך… "ואהבת לרעך כמוך. בשתי המצוות האלה כל התורה תלויה…".48 ורבי עקיבא לימד: "ואהבת לרעך כמוך, …זהו כלל גדול בתורה".49 ועוד רבות ומופלאות הן המקבילות בין דבריהם של ישוע וחז"ל, אך לצערי קצרה היריעה מלהכילן. --- ### מי בעצם העתיק? כפי שוודאי ניתן לראות, בחרתי להציב את פתגמיו של ישוע קודם לאלו של חז"ל וזאת עשיתי למרות שיש היסטוריונים שהיו מעדיפים לנסח זאת הפוך ובכך לרמוז על הסדר הכרונולוגי הנכון (לדעתם) שלפיו נאמרו הדברים. לדידם, לא רק שישוע לא חידש דבר באִמרותיו, הוא אף העתיק אותן ממדרשי חז"ל ולעיתים ביצע בהן שינויים קוסמטיים בלבד. פרופ' קלוזנר למשל, כותב בספרו הענק "ישו הנוצרי" כי "הדמיון גדול כל כך, עד שניראה כאילו נתחברו האוונגליונים אך ורק מתוך מה שנמצא בתלמוד ובמדרש".50 אפילו כאשר הוא מתייחס להטפתו של יוחנן המטביל, אומר קלוזנר כי "כל מילה היא כאן ביטוי תלמודי גמור".51 לשמע דברים נחרצים אלו, מובנת זעקתו של הרב בן-אברהם52 שתמה על-כך מאוד הואיל ולדבריו כל הציטטות המקבילות של ישוע, שאותן מביא קלוזנר מהמשנה או התלמוד, "נאמרו ע"י חכמים שחיו ופעלו אחרי ישוע דווקא"53 ולכן אין זה ייתכן כי ישוע העתיק מהם! אדרבא, טוען בן-אברהם, יותר מתקבל על הדעת כי דווקא תורת המוסר של חז"ל, היא הלקוחה מן הברית החדשה. ברם קלוזנר סבור כי מאמרי חז"ל התהלכו בעל-פה עשרות שנים לפני שעלו על הכתב ולכן אין יסוד לחשוב כי האוונגליונים השפיעו על בעלי התלמוד והמדרש.54 כמובן שעל-זאת משיב בן-אברהם כי לצערו קלוזנר "כותב את זה לא כדרכו של היסטוריון, שרגיל תמיד להישען על הוכחות ואסמכתאות, אלא לפי סברת כרס משלו ורוצה הוא שנאמין לו בזה על דברתו בלבד".55 על-מנת להוכיח לנו מי באמת לקח ממי, מביא משה בן מאיר בספרו האוטוביוגרפי "מירושלים לירושלים",56 כמה דוגמאות נוספות לחפיפה הגדולה בין פתגמיו של ישוע לפתגמיהם של חכמי התלמוד. בסוף כל השוואה הוא אינו שוכח לציין באיזו תקופה חי אותו חכם. והנה לקט מתוך שלל ההקבלות שהביא בן-מאיר: - רבי גמליאל ברבי אמר: "כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מהשמים". ישוע אמר: "אשרי הרחמנים, כי הם ירוחמו". לא יתכן כי ישוע העתיק מרבי גמליאל ברבי שהרי הוא חי **כמאתיים שנה לפניו!** - אמר רבי יוסי: "יהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק". ישוע לימד: "יהא הן שלך הן ולאו שלך לאו". רבי יוסי חי **250 שנה אחרי** ישוע! - רבי שמעון בן גמליאל אמר: "לא המדרש עיקר, אלא המעשה". ישוע, שחי **מאה שנה לפניו**, אמר: "לא הצועק 'אדוני, אדוני' יבוא למלכות השמים, אלא העושה את רצון אבי שבשמים". - ישוע לימד את תלמידיו: "חִנם לקחתם, חִנם תתנו". רבי שמואל הקטן, שחי **מאתיים שנה אחריו**, אמר לתלמידיו: "כאשר שיננתי לפניכם בחינם, כן שננו גם אתם בחינם". בן-מאיר מביא שם מספר משלים נוספים אשר משתלבים היטב עם ההקבלות הרבות שמעלה הרב בן-אברהם בספרו "תורת המוסר של היהדות". ברם בניגוד לדוגמאות האלה, ברצוני להתייחס כעת דווקא לשתיים מאִמרותיו של ישוע שלכאורה לא פשוט כל-כך למצוא להן מקבילות מִדִבְרי חז"ל או לחילופין, מהתנ"ך. אחת מהאִמרות האלה היא מהידועות ביותר של ישוע, ולפיה: "המכה אותך על הלחי הימנית הטה לו גם את האחרת".57 וכבר שמעתי תגובות שלפיהן אין לפתגם זה שום גיבוי ממקור יהודי כל שהוא ועל-כן לא רק שאינו ניתן לביצוע או אינו מתקבל על הדעת וההגיון, הוא אפילו שנוי במחלוקת. אך הנה, מִסתבר כי דקדוק מעמיק בתנ"ך ובמדרשי חז"ל מגלה דברים בעלי דמיון מופלא לפסוק זה ממש. ב"מגילת איכה" (ג: 31-29) כתובים הדברים הבאים: "יתן בעפר פיהו, אולי יש תקווה. יתן למכהו לחי, ישבע בחרפה. כי לא יזנח לעולם אדני". "יתן למכהו לחי"! קשה להתעלם מהדמיון בין פסוק זה למאמרו של ישוע. גם בישעיהו נ' פס' 7-6, נאמר: "גוי נתתי למכים ולחיי למרטים. פני לא הסתרתי מכלמות ורק, ואדני ה' יעזר לי. על-כן לא נכלמתי, על-כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש".58 בהמשך לכך, בספר משלי כ' 22 כתוב: "אל תאמר אשלמה רע, קוה לה' וישע לך", ובפרק כ"ד 29 מוסיף שלמה המלך ואומר: "אל תאמר כאשר עשה לי, כן אעשה לו, אשיב לאיש כפעלו". שני הפסוקים האחרונים – המורים במפורש כי אין להשיב רעה תחת רעה או אפילו לחשוב לעשות כך – אמנם אינם עולים עד לגובה רמתו המוסרית של ישוע, אך בהחלט ניכר בהם כי היוו חלק מהבסיס שממנה המריאה תורתו. עוד נאמר במשלי, כי "אם רעב שנאך, האכִלהו לחם ואם צמא, השקהו מים… וה' ישלם לך" (פרק כ"ה, 22-21). מאות שנים אח"כ, כתבו חכמי התלמוד דברים דומים: "הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין. עליהן הכתוב אומר (שופטים ה): ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".59 שימו-לב, נעלב אך אינו פוגע; שומע חרפה ואינו מגיב; שמח בייסוריו. שוב, אלו אִמרות המזכירות את פִתגמיו של ישוע גם אם אינן מתרוממות לאותה רמה מוסרית. בהזדמנות זו ראוי להזכיר את פתגמם המפורסם של חז"ל: "הוי משלם טובה תחת רעה" (מדרש "שמות רבה", פרשה כו, ד"ה ב). ולמרות שמדרש זה נתחבר שנים רבות אחרי תקופת חיבורן של הבשורות, רב מאוד הדמיון בינו לבין מאמרו של ישוע. וכך רואים אנו שכל הטענות בדבר חוסר "יהדותם" של פתגמי ישוע, הן למעשה חסרות כל בסיס ולכן מתגלות כלא נכונות בעליל. אדרבא, אמרותיו של ישוע מבטאות יהדות צרופה מאין כמוה שרק מעטים אחריו יכלו להתעלות לרמתה. אגב, פתגמים נוספים בעלי אופי דומה, ניתן למצוא בספר "צוואות השבטים" לספרים החיצוניים. שם, ב"צוואת יוסף", פרק י"ח 2, נאמר: "וכי יבקש איש להרע לכם, אתם גמלו אותו טוב והתפללו בעדו וה' יצילכם מכל רע". ישוע, כזכור, אמר לתלמידיו: "ברכו את-מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם" (לוקס ו' 28). ב"צוואת בנימין" נכתב: "כי אם עזות יענה \[איש\] לאיש קדוש, והתנחם, כי יחונן צדיק את המגדף ויחריש. ואם יבגוד איש בצדיק, והתפלל \[בעדו\] הצדיק…" (פרק ה' 5-4). בבשורת מתי ה' 44-43, מציג ישוע טענה נוספת שבמבט ראשון קשה למצוא לה מקור כל-שהוא שיבהיר מאין נִלקחה. ואלה הדברים: "שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את אויבך. אבל אני אומר לכם אהבו את אויביכם…". מה זאת אומרת: "שמעתם כי נאמר"? היכן נאמר דבר שכזה? לא בתנ"ך, לא בספרים החיצוניים ולא בספרות חז"ל הענפה. מה המקור של פתגם זה ועל מה מתבסס ישוע? ובכן, להלן פירושו המאלף של הרב צ' ליכטנשטיין בדיוק לפסוק זה, מִסְפרו "סוגיות נבחרות בספר הברית החדשה".60 לפי ליכטנשטיין המפתח להבנת פסוק זה מצוי כמה פסוקים קודם לכן, כאשר אומר ישוע: "אם לא תרבה צדקתכם מצדקת הסופרים והפרושים, לא תבואו אל מלכות השמים".61 רוצה לומר, הסופרים והפרושים לא הגיעו לכוונתה האמיתית של התורה ולימודיהם עוד חסר הרבה כדי להגיע לשלמות. זאת הסיבה שמיד אח"כ, כאשר מבאר ישוע משלים רבים, הוא פותח ואומר: "שמעתם כי נאמר".62 היינו, ששמעו כן העם מפי הפרושים שהיו מורי התורה ומפרשיה. לכן, גם כאשר אומר ישוע: "שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את אויבך" (אשר לא נמצא בתורת משה כלל), כוונתו היא ששמעו זאת מפי הפרושים! ואת המקור לכך מביא הרב ליכטנשטיין מדברי רש"י, בפירושו לפסוק מ"משלי" ג' 30: "אל תריב עם אדם חנם אם לו גמלך רעה". וכותב רש"י: "גמלך רעה, שעבר על המצווה הכתובה בתורה: "ואהבת לרעך כמוך". ומי שהוא רשע, רשאי אתה לשנוא אותו"! יתכן כי את השראתו לכך קיבל רש"י מאבותיו, שכן דומים הם דבריו לנכתב בתלמוד הבבלי, הן מִמסכת פסחים (דף קיג, ב), בה נאמר כי עובר עברה – מצווה לשנאותו; והן ממסכת תענית (דף ז, ב), בה נאמר: "כל אדם שיש לו עזות פנים, מותר לקרותו רשע…ו"מותר לשנאותו". לעומת זאת, כדאי לזכור כי אלף חמש מאות שנה לאחר שציווה אותנו ישוע לאהוב את אויבינו, כתב רבי משה קורדואירו דברים דומים להפליא: "ירגיל עצמו \[כל אדם\] להכניס אהבת בני אדם בלבו ואפילו הרשעים, כאילו היו אחיו ויותר מזה, עד שיקבע בלבו אהבת בני אדם כולם" (בספר "תומר דבורה", פרק שני, עמ' פג). הקבלות מהברית החדשה לדברי חז"ל אפשר כמובן למצוא לא רק מדבריו של ישוע, אלא גם מאיגרותיהם של שאול והשליחים האחרים. בספר המעניין "מקבילות מן המשנה לברית החדשה"63 ניתן למצוא עשרות דוגמאות לכך והנה כמה מהן: הכנסת אורחים (עברים י"ג 1, רומים י"ב 13); שפטו לכף זכות; "יהי כל איש מהיר לשמוע, קשה לדבר וקשה לכעוס" (יעקב א' 19). ואם בפאולוס עסקינן, דוגמא נוספת "התורה ניתנה ע"י מלאכים ומתווך", אמר פאולוס. ("אם-כן-התורה מה-היא מפני הפשעים נוספה עד כי-יבוא הזרע אשר-לו ההבטחה והיא ערוכה על-ידי המלאכים וביד מתוך". גלטים ג' 19). ומעניין כי חז"ל לא שללו זאת, אלא אמרו כי "אפילו אם נתינת התורה הייתה על ידי מלאך גם כן היה נכון לקבלה, ובפרט שהקב"ה בעצמו ירד לעיני כל העם על הר סיני ככתוב בתורה והביאה לנו" (מדרש "עץ חיים", עמ' קצג). הרבה מסורות ואגדות התהלכו באומה היהודית, חלקן נכנסו לספרות הקנונית (התנ"ך) ועל חלקן האחר אנו יכולים ללמוד רק מתוך הספרים החיצוניים הרבים שהשאירה המורשת היהודית. הספר "לא כך כתוב בתנ"ך"64, של פרופ' זקוביץ ופרופ' שנאן מהאוניברסיטה העברית, מוקדש כולו לנושא זה. ניתן למצוא בו שלושים דוגמאות מאלפות למעשיות ומדרשים שהתהלכו בעל-פה בקרב האומה ולמרות שלא מצאו את מקומם בתנ"ך, הם הועלו על הכתב בספרי הברית החדשה, במדרשי חז"ל, במגילות מדבר יהודה ובספרות הנוצרית וההלניסטית שבאה לאחר חורבן בית המקדש השני. \[1\] מתי, ו: 4-3. \[2\] תלמוד בבלי, בבא בתרא ט, ב. \[3\] בבלי, סנהדרין ק, א. \[4\] מתי, ז: 5. \[5\] בבלי, ערכין טז, ב. \[6\] מתי, ה: 28. \[7\] פרשת "אחרי מות" יב. \[8\] מתי, ו: 22-23. \[9\] פרק ו, עמ' תפט. \[10\] שם, עמ' תצה. \[11\] מתי, ז: 12. \[12\] כלומר: את השנוא עליך, אל תעשה לחברך. זו היא כל התורה כולה (בבלי, שבת לא', א). \[13\] מרקוס, ב: 28-27. \[14\] בבלי, יומא פה, ב. \[15\] מתי, ה: 40. \[16\] בבלי, מסכת בבא קמא צב, ב (כתוב בארמית). \[17\] מדרש "אבות דרבי נתן", פרק 24, א. \[18\] פרק ד: 17. פרק אחד לפני זה, קורא יוחנן המטביל: "שובו כי מלכות השמים קרבה לבוא" (פרק ג: 2). \[19\] בבלי, מסכת יומא פו, ב. \[20\] לוקס, טו: 7. \[21\] מסכתות: ברכות לד, ב; סנהדרין צט, א. \[22\] או: "רב הקציר והפועלים מעטים" (מתי ט: 37). \[23\] מתי, פרק ו, פסוקים 26, 30, 31, 34. \[24\]בבלי, מסכת סוטה מח, ב. \[25\] מתי, יח: 20. \[26\] משנה, מסכת אבות, ג: 3. \[27\] יוחנן, ז: 18. \[28\] מתי, כח: 19. \[29\] מסכת אבות, א: א. \[30\] מעשי השליחים, א: 7. \[31\] בבלי, סנהדרין צז, ב. \[32\] מתי, כ: 27. \[33\] בבלי, הוריות י, א-ב. \[34\] מתי, כ: 1-14. \[35\] מתי, ה: 34. \[36\] מדרש תנחומא פרשת ויקרא, סימן ז. \[37\] מתי, כג: 12. ראו גם: במתי, יח: 4; ובלוקס, יד: 11; ופרק יח: 14. \[38\] בבלי, עירובין יג, ע"ב. \[39\] מתי, ה: 3, 5. וכן גם בלוקס, ו: 20. \[40\] בבלי, סנהדרין פח, ע"ב. \[41\] לוקס, י"ז: 21. \[42\] מסכתות קטנות, מסכת סופרים פרק י"ג. \[43\] מתי כ"ב, 30; וגם במרקוס י"ב, 25; ובלוקס כ', 34-36. \[44\] בבלי, מסכת ברכות י"ז, ע"א. \[45\] הרמב"ם, משנה תורה, הלכות תשובה פרק ח', ג'. \[46\] מתי כ"ה 14-27 (מקבילה דומה בלוקס י"ט 12-27). \[47\] סדר אליהו זוטא, פרק ב'. \[48\] מתי, כ"ב, 37, 39, 40. \[49\] ירושלמי, מסכת נדרים ל', ב. \[50\] בהוצאת "מסדה", 1945: 423. \[51\] "הרעיון המשיחי בישראל", הוצאת מסדה, 1950: 253.. \[52\] בסִפרון "תורת המוסר של היהדות", 2001. \[53\] שם, עמ' 6. \[54\] "ישו הנוצרי", עמוד 419. \[55\] "תורת המוסר של היהדות", עמוד 6. \[56\] 2001: 193-189. \[57\] מתי, ה: 39. \[58\] והפרשן "מצודת דוד" מסביר: "פני לא הסתרתי – רוצה לומר: לא מנעתי ללכת מחשש פן יכלימוני וירקו בפני; ולחיי למורטים – מסרתי לחיי \[הלחיים שלי\] למורטים שערותם; גוי נתתי למכים – מסרתי גופי למכים. רצה לומר: לא מנעת ללכת מחשש פן יכוני". \[59\] בבלי, יומא כג, א. \[60\] 2002: 25-24. \[61\] מתי ה: 20. \[62\] מתי פרק ה, פסוקים: 21, 27, 33, 38, 43. \[63\] 2004, בעריכתו של מרדכי חן. \[64\] 2004, בהוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [יהודים לא צריכים ישועה וכפרה](https://igod.co.il/answer-rabbi/jews-dont-need-salvation-or-atonement/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אני יהודי, בשביל מה אני צריך את ישוע? היהודים לא זקוקים לסליחה, לישועה ולכפרה. הרעיון המשיחי הזה מנוגד למסורת היהודית. גם התנ"ך וגם הברית החדשה מדברים על הנושא בצורה מקיפה: על ישועה של הרוח, הנפש והגוף, הן בעולם הזה והן בעולם הבא, על ישועה מחטא ומכל השלכותיו. במובן הזה, כל בני האדם זקוקים לישועה מעצם היותם חוטאים. על חטאם של אדם וחווה ארחיב בטיעון 3.20 בהמשך. בשלב זה ננסה כמיטב יכולתנו לענות על שתי שאלות: 1. איך מתארים הכתובים את נושא הישועה? 2. האם היהודים צריכים להיוושע? ### ישועה רוחנית או פיזית? לכל אורך התנ"ך והברית החדשה אלוהים מתואר כמי שמושיע את עמו ישראל. שוב ושוב הם זועקים אליו לעזרה, אבל ברוב המקרים, הישועה שהם זועקים אליה היא בעולם הזה. לדוגמה, התנ"ך מספר איך הושיע אלוהים את עמו מיד מצריים (ראה שמות י"ד 30, "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצריים, וירא ישראל את מצריים מת על שפת הים"). וכפי שהוא הושיע את ישראל מיד מצריים, כך הוא הושיע אותם שוב ושוב לאורך הדורות (לדוגמה תהילים כ"ח 9; ק"ז 13, 19). לאור הישועה המפוארת הזאת בעבר זעקו מחברי המזמורים השונים לאלוהים והתחננו שיושיע את עמו מיד אויביו גם בימיהם (לדוגמה י"ח 28). אבל בברית החדשה עבר הדגש מישועה בעולם הזה לישועה בעולם הבא, מישועה של הגוף לגאולה רוחנית. ישוע מושיע את חסידיו מחטא ומגיהנום (ראה עברים ז' 25), אבל האם באמת יש הבדל בין תפיסת הישועה בתנ"ך לבין הברית החדשה? האמת היא שלא. קודם כל יש להבין שהעימותים השונים של עם ישראל עם אויביו היו חלק ממאבק חובק עולם, מאבק על עליונותו של יהוה על כל שאר האלים, מאבק על השליטה הרוחנית. זו הסיבה שלאחר שאלוהים הושיע את ישראל מיד מצריים שרו לו בני עמו, "מי כמוך באלים, ה'? מי כמוך נאדר בקודש, נורא תהילות, עושה פלא?" (שמות ט"ו 11). אין מי שידמה לאלוהים. שים לב שהשליטה של אלוהים בארץ קשורה לקדושה שלו. אי אפשר לנתק את הממד הגופני מהרוחני. השליטה של אלוהים על כל הכוחות העוינים היא מוחלטת, בין שמדובר באנדרלמוסיה שיוצרים כוחות הטבע ובין שמדובר בכוחות המרדניים של העמים. מזמור ע"ד מבטא את זה בבהירות רבה: > "ואלוהים, מלכי מקדם, פועל ישועות בקרב הארץ. אתה פוררת בעוזך ים, שיברת ראשי תנינים על המים. אתה רוצצת ראשי לווייתן, תתננוּ מאכל לעם לציים. אתה בָּקעת מעיין ונחל, אתה הובשת נהרות איתן. לך יום אף לך לילה, אתה הכינות מאור ושמש. אתה הצבת כל גבולות ארץ, קיץ וחורף אתה יצרתם" (תהילים ע"ד 17-12) לאור ניצחונו של אלוהים על כל הכוחות העוינים – הטבעיים והעל טבעיים גם יחד, מחבר המזמור מבקש ממנו, "זכור זאת אויב חירף ה', ועם נבל ניאצו שמך" (פס' 18). עיין גם במזמור צ"ג, שם מתוארים כוחות הטבע הבלתי נשלטים כמי שסרים למרותו של אלוהים: > "ה' מלך, גאות לבש לבש ה', עוז התאזר. אף תיכון תבל, בל תימוט. נכון כיסאך מאז,  מעולם אתה. נשאו נהרות, ה', נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דוכיים. מקולות מים רבים אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'. עדותיך נאמנו מאוד, לביתך נאווה קודש, ה' לאורך ימים." (מזמור צ"ג) פרופסור ווילם ואן גֶמרן אומר על כך בפרשנות המצוינת שלו לספר תהילים: > "אלוהים כונן את מלכותו עלי אדמות כשברא את התבל (ראה למשל כ"ד 1). הדוקטרינה של אלוהים בתור בורא העולם מנוגדת לאמונתם של עובדי האלילים בתוהו ובוהו, בכוחות קדמוניים וביד המקרה. יהוה הוא האלוהים הבורא. הוא כונן את התבל, והיא לא תימוט בגלל כוחות הרשע (י' 6; ק"ד 5) משום שיהוה כונן את שליטתו בה. גויים ולאומים עשויים להתנגד לשלטונו, אבל התבל לא תימוט (ב' 4-1; מ"ו 6). כיסאו של אלוהים נכון, כלומר קיים (פס' 6. המילה נגזרת מאותו שורש של המילה "תיכון"). יהוה קיים "מעולם ועד עולם" (צ' 2), אבל לשלטונו בעולם הזה יש ממד היסטורי ("מאז"; למשל ישעיהו מ"ד 8; מ"ה 21; מ"ח 3, 5, 8-7). זו הסיבה שמחברי המזמורים אומרים שכיסאו של אלוהים הוכן במהלך הבריאה.\[326\] נפנה עכשיו למזמור צ"ז. תוך כדי קריאת המזמור שים לב למספר אמיתות חשובות: 1.  שלטונו של אלוהים מבוסס על צדק ומשפט. 2.  הוא שופט את האלילים ואת אלה שעובדים אותם. 3.  הוא מצווה על אוהביו לשנוא את הרע. 4.  את מי שירא אותו הוא מושיע מיד הרשעים. > "ה' מלך, תגל הארץ; ישמחו איים רבים. ענן וערפל סביביו,  צדק ומשפט מכון כיסאו. אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו. האירו ברקיו תבל, ראתה ותחל הארץ. הרים כדונג נמסו מלפני ה', מלפני אדון כל הארץ. הגידו השמים צִדקו, וראו כל העמים כבודו. יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים, השתחוו לו כל אלוהים. שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך ה'. כי אתה ה' עליון על כל הארץ, מאוד נעלית על כל אלוהים. אוהבי ה' שנאו רע, שומר נפשות חסידיו – מיד רשעים יצילם. אור זרוע לצדיק וליושרי לב שמחה. שמחו צדיקים בה', והודו לזכר קודשו." (תהילים צ"ז) הנקודה שאני מנסה להדגיש היא שהישועה של עם ישראל מידי אויביו (שבדרך כלל היו בדמותם של עמים חוטאים ועובדי אלילים) וישועתו של מחבר המזמור מאויבו (שבדרך לבשו דמות של אויבים בשר ודם, מחלות, חטא או מתקפות שטניות) לא הייתה רק ישועה של הגוף. מעשי הישועה של אלוהים היו **חלק מתמונה רוחנית גדולה יותר**, שבה אלוהים שולט בטבע ובכל הכוחות הרוחניים שקמים נגדו. קרא את מזמור י"ח, שם מתוארת הישועה של דוד כניצחון אדיר של אלוהים על הרשעים, וגם על כוחות המוות וההרס: > "למנצח. לעבד ה', לדוד. אשר דיבר לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול. ויאמר: > ארחמך ה' חזקי. ה' סלעי ומצודתי ומפלטי, אלי, צורי, אחסה בו, מגיני וקרן ישעי, משגבי. "מהולל" אקרא ה',  ומן אויבי איוושע. אפפוני חבלי מוות, ונחלי בלייעל יבעתוני. חבלי שאול סבבוני, קידמוני מוקשי מוות. בצר לי אקרא ה', ואל אלוהי אשווע. ישמע מהיכלו קולי, ושוועתי לפניו תבוא באוזניו. ותגעש ותרעש הארץ, ומוסדי הרים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו… ישלח ממרום, יקחני, ימשני ממים רבים. יצילני מאויבי עז ומשונאי כי אמצו ממני. יקדמוני ביום אידי ויהי ה' למשען לי. ויוציאני למרחב, יחלצני כי חפץ בי." (תהילים י"ח 8-1, 20-17) מדוע חילץ אלוהים את דוד והושיע אותו בדרך כה מופלאה ורבת חסד? כי דוד ניהל אורח חיים רווי צדק ושמר על מצוותיו של אלוהים. הוא התהלך לפניו בתום וביושר (ראה פס' 25-21). ### ישועה פיזית, וגם רוחנית > "אבל זאת בדיוק הנקודה שלי", אתה אומר. "אלוהים מושיע את עמו מיד אויביהם בעולם הזה. אין לזה כל קשר לגן עדן או לגיהינום". \[327\] בנקודה זו אני חולק עליך. **דבר ממה שאלוהים עושה למען עמו אינו שייך רק לעולם הזה**. זה המסר שעולה מהמזמורים האלה ומטקסטים דומים בתנ"ך. חייו של עם ישראל עלי אדמות היו חלק מדרמה הרבה יותר גדולה, דרמה שמעורבים בה יצורים נראים (למשל בני אדם) ובלתי נראים (אלוהים, מלאכים, השטן). הדרמה הזאת מתרחשת כאן, בעולם הזה, אבל בדומה לדרמה שמתועדת בספר איוב, היא לא מתחוללת רק כאן. איוב, בדיוק כמו עם ישראל, נלכד במאבק שניטש בין הטוב לרע, בין אלוהים לשטן. למאבק הזה היו עדים בשמים (המלאכים, שבספר איוב נקראים "בני האלוהים") וגם עלי אדמות (רעיו של איוב ואשתו), שצפו במתרחש ומדי פעם גם לקחו חלק בעלילה. השאלה הגדולה היא אם ישראל (כעם) או איוב, או דוד או ירמיהו ודומיהם (בתור אנשים פרטיים), יקפידו על מערכת היחסים שלהם עם אלוהים, ישאו חן בעיניו ויהיו ראויים לגמול המתאים, או שכוחות עוינים, נראים ובלתי נראים כאחד, יתגברו עליהם, ידיחו אותם לידי חטא, יתישו וישעבדו אותם. האם אלוהים יכול להושיע את אלה ששייכים לו ולשמור עליהם, או שכוחות האופל שולטים גם באור היום? האם הצדקה תקנה לה אחיזה בלבבות ובחייהם של ילדי אלוהים, או שהחטא והרשע ינצחו? אכן, "ישועה" איננה רק מושג מוגבל, ארצי. פעמים רבות היא קשורה ישירות לישועה מחטא, בין שמדובר בחטאו של עם ישראל (או חטאו של מחבר המזמור), ובין שמדובר במתקפות החוטאות של אומות הגויים (או של השטן). לכן, התפיסה של נושא הישועה בתנ"ך קשורה ישירות לתפיסה של הברית החדשה: המשיח בא, ואיתו גם מלכות אלוהים. כך התחיל העידן המשיחי, העידן שבו רוח אלוהים הודף את כוחות האויב ומשלח אסורים לחופשי. העידן הזה תואר בתנ"ך, ולכן ישוע ציטט את הפסוקים שמדברים על כך כשרצה להגדיר את שליחותו: \[328\] > "הוא בא אל העיר נצרת, העיר אשר גודל בה, וביום השבת הלך כמנהגו לבית הכנסת וקם לקרוא. כאשר נתנו לו את מגילת ספר ישעיהו הנביא, פתח את המגילה ומצא את המקום שכתוב בו: '*רוח אדוני עלי, יען משח אותי לבשר ענווים. שלחני לקרוא לשבויים דרור, ולעיוורים פקח קוח; לשלח רצוצים חופשים, לקרוא שנת רצון ליהוה'.* לאחר שגלל את המגילה, החזירה לגבאי והתיישב. עיני כל הנוכחים היו נשואות אליו והוא החל לדבר אליהם ואמר: היום נתמלא הכתוב הזה באוזניכם" (לוקס ד' 21-16). כאמור, נושא הישועה בכתובים הוא מקיף. הוא נוגע לרוח, לנפש ולגוף, והישועה הכוללת הזאת מקבלת את הביטוי המלא שלה בברית החדשה. > "האם אתה אומר שהברית החדשה לא מדברת רק על ישועה רוחנית?" בדיוק כך. התמונה תתבהר עוד יותר אם נבדוק את המילה היוונית **σῴζω** (sozo), שבברית החדשה מתורגמת לפועל יש"ע על נגזרותיו השונות. \[329\] המילה sozo פירושה "להציל, להושיע, לשחרר, לשמור מפני סכנה", והגדרה זו כוללת ישועה, שחרור ושמירה מפני מוות, חטא, מחלה, שדים, גיהנום, סכנה וכן הלאה. השימוש במילה זו הוא מקיף. ראוי לציין שבשני פרקים עוקבים של בשורת לוקס מופיעה המילה sozo בארבעה הקשרים שונים. בלוקס ז' 50 היא משמשת ביחס לישועה מחטא (פס' 50-36). בפרק ח' 36 מדובר על רפואה – ישועה מאחיזת שדים (פס' 39-26), בפס' 48 מדובר על ישועה ממחלה (פס' 48-43), ובפס' 50 מדובר על ישועה – רפואה – ממוות (ראה גם פס' 49). \[330\] ישוע הוא מושיע (soter ביוונית) שסולח, גואל, משחרר, מרפא ומקים לתחייה, גם באופן זמני וגם במובן הנצחי. הדברים האלה תואמים כליל את מה שנאמר בתנ"ך: אלוהים היה המושיע, הגואל והרופא של בני עמו. \[331\] > "טוב ויפה", אתה אומר, "אבל עדיין לא התייחסת לעניין הישועה מחיי אבדון נצחיים בגיהנום (דיראון עולם). היכן זה מוזכר בתנ"ך? יש סתירה משמעותית בין מה שנאמר על כך בתנ"ך לבין מה שנאמר בברית החדשה, למרות כל מה שאמרת עד כה". ### לא מדובר בסתירה, כי אם בהתפתחות התנ"ך מדבר על תחילת המסע; הברית החדשה מדברת על המשך הדרך. הדברים שמוזכרים בתנ"ך – היעוד הנצחי של כל גבר וכל אשה – נאמרים מפורשות בברית החדשה. \[332\] הנביא היהודי דניאל, שחי כאלף שנה אחרי משה וכחמש מאות שנה אחרי דוד, הוא זה שמביא את המסר הברור ביותר בתנ"ך אודות גן עדן וגיהינום. דניאל אמר כי "רבים מישֵנֵי אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות, לדיראון עולם" (י"ב 2). מן החיבורים היהודים שנכתבו במאות השנים שלאחר מכן ועד שישוע בא לעולם, עולה התעניינות רבה בעולם הבא. וכשישוע בא לעולם, כבר הייתה לפרושים תפיסה מאוד מגובשת אודות העולם הבא. התלמוד, שנכתב במאות השנים שאחר כך, מלא בדיונים על נושאים אלה. \[333\] הרי אחד ההבדלים בין הצדוקים לשאר הכתות שהיו קיימות אז ביהדות היה ההתכחשות שלהם לתקומת המתים. הנושאים שהתנ"ך רק מרמז עליהם, נושאים שהמסורות היהודיות מרבות לעסוק בהם ולהתפלמס אודותיהם, נידונים בהרחבה ובצורה מפורשת בברית החדשה. שאול השליח אמר שישוע "מבטל את המוות ומוציא לאור את החיים והאל כיליון על ידי הבשורה" (השנייה לטימותיאוס א' 10). ישוע חשף את מה שהיה נסתר בעבר ושפך אור על מה שהיה שרוי בעלטה. לכן, הישועה והגאולה שהברית החדשה מרבה לעסוק בהן הן בעצם פיצוח של הישועה והגאולה כפי שהן עולות מן התנ"ך. מחברי המזמורים השונים דיברו על גאולה ממלתעות המוות, ואילו הברית החדשה מדברת על גאולה ממלתעות המוות וגם מן הגיהינום. \[334\] התנ"ך התמקד בעיקר בהשלכות של מעשינו ושל התפיסה שלנו לגבי העולם הזה (אם כי לא רק על כך). הברית החדשה מתמקדת בעיקר בהשלכות של מעשינו והתפיסה שלנו לגבי העולם הבא (אם כי היא אינה מדברת רק על כך). אבל לא מדובר כאן בשתי ברירות שצריך לבחור מתוכן, אלא בדגש שמן הראוי לייחס לכל אחת מהאפשרויות. \[335\] שתי המסורות, זו של התנ"ך וזו של הברית החדשה, מדגישות את החשיבות של אורח חיים נכון, של אמונה באלוהי האמת האחד והיחיד, של חזרה בתשובה ושל ציות. התנ"ך מדגיש בעיקר את השכר והעונש שנקבל בעולם הזה, אם כי אינו מתעלם מהעולם הבא. הברית החדשה מדגישה בעיקר את השכר והעונש שנקבל בעולם הבא, ואינה מתעלמת מהעולם הזה. אנחנו יכולים לענות על השאלה הראשונה, ולומר שהכתובים קושרים בין ישועה לבין גאולה ממשפט בהווה ובעתיד, מאויבים בהווה ובעתיד, ומחטא בהווה ובעתיד. בחיים האלה, הישועה היא חלקית וזמנית. בעולם הבא, הישועה היא נצחית ומוחלטת. אם תקרא את הכתובים מההתחלה ועד הסוף – גם את התנ"ך וגם את הברית החדשה – עם ראש פתוח ועם לב שמחפש אחר האמת, תגלה שמדובר בספר אחד, בהתגלות אחת, באמת אחת. ### האם יהודים זקוקים לישועה? ומה לגבי השאלה השנייה: האם היהודים צריכים להיוושע? על סמך הראיות שהצגתי עד כה, כמובן שהתשובה היא חיובית. האם כל בני האדם, כולל היהודים, יכולים להתנגד לחלק מהפיתויים ולומר לא לחטאים מסוימים? כן, בהחלט! בכל יום מגיע כל אחד מאיתנו להחלטה מוסרית כזו או אחרת. אפילו אנס בוחר לא להרוג את הקורבן שלו – ולא משנה עד כמה הוא מתפתה לעשות את זה, וגם שקרן כרוני מרגיש לפעמים צורך לומר את האמת. אנחנו רואים את זה כבר בספר בראשית, היכן שאלוהים אמר לקין שהחטא – במקרה זה מדובר בקנאה וברצח – רובץ לפתחנו, וכי על קין לשלוט בו (ד' 7). רש"י אמר על כך, **"אם תרצה – תתגבר עליו"**. ניצחון על חטא מסוים הוא דבר אחד. שחרור מאחיזתו של החטא ככלל היא כבר עניין אחר לגמרי. במשלי נאמר על כך, "מי יאמר: 'זיכיתי ליבי, טיהרתי מחטאתי'?" (משלי כ' 9). ומחבר מזמור קמ"ג התפלל לאלוהים וביקש, "ואל תבוא במשפט את עבדך, כי לא יצדק לפניך כל חי" (קמ"ג 2). אכן, אלוהים מכיר היטב את הטבע שלנו, \[336\] ולכן הוא אמר באמצעות הנביא ירמיהו, "עקוב הלב ואנוש הוא, מי ידענו?" (י"ז 9). אנחנו בכלל לא מכירים את ליבנו! ובגלל חטאינו אנחנו תלויים כליל בחסדו של אלוהים, "אם עוונות תשמור יה, אדוני מי יעמוד? כי עימך הסליחה, למען תִוָרֵא" (תהילים ק"ל 4-3). בלי הסליחה שלו היינו אבודים לגמרי. בהתחשב בעובדה שכל הפסוקים האלה – ממשלי, מתהילים ומירמיהו – לקוחים מהתנ"ך, המסקנה הבלתי נמנעת היא שהיהודים זקוקים לישועה. למרבה הצער, תולדות עמנו מעידים עד כמה אנחנו לוקים בחסר, וכמה רב הוא הסבל שעברנו בגלל משפט הזעם שאלוהים הביא עלינו. עד עצם היום הזה אנחנו לוקים בחסר. \[337\] האם יש משמעות כלשהי לכך שקרוב לאלפיים שנה חיו בני עמנו בגלות, מחוץ לגבולות הארץ שהובטחה לנו? האם אין כל משמעות לכך שבית המקדש עומד בשיממונו קרוב לאלפיים שנה? הרי העובדות האלה מעידות בבירור על חטאינו, הן בעבר והן בהווה. "החדשות הרעות" הן שהיהודים זקוקים לישועה לא פחות מכל עם אחר. החדשות הטובות הן שאלוהים סיפק לנו ישועה מלאה באמצעות ישוע המשיח, מושיעם של היהודים והגויים גם יחד. "והכתוב אומר: 'כל המאמין בו לא יבוש' (ישעיהו כ"ח 16). אין הבדל בזה בין יהודי ללא יהודי, כי אדון אחד לכולם ורב חסד הוא לכל הקוראים אליו, שכן 'כל אשר יקרא בשם ה' ימלט' (יואל ב' 32)" (רומ' י' 11-13). 326\. VanGemeren, "Psalms", 608. אזכורים של מפלצות שונות בתנ"ך (נחש בריח, לווייתן, נחש עקלתון) – שלפעמים מייצגים את כוחות החושך ולפעמים אויבים בשר ודם או כוחות טבע הרסניים – ראה למשל בישעיהו כ"ז 1; תהילים פ"ט 12-5, וכן את מזמור ע"ד שצוטט למעלה. 327\. ראה מאמר על נושא הישועה ב-ODJR, "Salvation", 602. ראה גם S. Daniel Breslauer & Celia Deutsch, "Salvation", Dictionary of the Jewish-Christian Dialogue, 179-85. 328\. בטיעונים 2.2-2.1 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית) אמרתי שהמשיח לא בא לעולם הזה בפעם הראשונה כדי לכונן שלום כלל עולמי או כדי להקים את מלכותו עלי אדמות. כשיקרו הדברים האלה יהיה זה אות לכך שתקופת הביניים הנוכחית באה אל קיצה. 329\. sozo הוא הפועל ביוונית, ופירושו "להושיע". השם – "מושיע" – הוא soter, ו- soteriaפירושה "ישועה". כל המילים האלה נגזרות מאותו שורש ביוונית. 330\. ראה דיון שלי בנושא ב-Israel's Divine Healer, 212-14. ו' ראדל מציין שהמילה sozo פירושה "הדברים שמהם האדם נושע… כולל \[כל\] סכנה מוחשית, מוות, מחלה, אחיזת שדים, חטא וניתוק מאלוהים, וכן חורבן נצחי". W. Radl, "sozo, rescue, save, preserve, help, Exegetical Dictionary of the New Testament, ed. Horst Balz & Gerhard Schneider (Grand Rapids: Eerdmans, 1990), 3:319-20. 331\. כתבתי על נושאים אלה בהרחבה. ראה Brown, Israel's Divine Healer; "rapa' "; Brown, Theologische Woerterbuch zum alten Testament, ed. H.J. Fabry & H. Ringgren (Stuttgart: Kohlhammer, 1991), 7:618-26, שיתפרסם בקרוב ב-Theological Dictionary of the Old Testament; Brown with A. Kam-Yau Chan & Thomas B. Song, rp' ", NIDDOTE, 3:1162-72; Brown, "Was There a West Semitic Asklepois?" Ugarit Forscungen 30 (Muenster: Ugarit-Verlag, 1999), 133-54. 332\. ראה את הערותיו המחכימות של וורפילד, שמצוטטות בהערה 453 להלן. 333\. ראה Abraham Cohen, Everyman's Talmud: The Major Teachings of the Rabbinic Sages (New York: Schocken, 1995), 346-89. 334\. עיין בדיון התלמודי על החוטאים שנכרתים בעולם הזה וגם בעולם הבא. למשל בבלי, סנהדרין סד ב; צ ב. 335\. בהמשך, בטיעון 3.25, נראה שהיהדות המסורתית רואה את העולם הזה כשער לעולם הבא, אבל מדגישה את חשיבות החיים בעולם הזה. ובאשר למשיחיות, היא אומנם מדגישה את החשיבות שיש לעולם הבא, ובכל זאת היא זאת שהקימה יותר בתי חולים, הזינה יותר אנשים רעבים וייסדה יותר מוסדות חינוך מכל שאר הדתות בעולם גם יחד. ההבדל בין השתיים אינו במהות שהן מייחסות לנושא, אלא בדגש שהן שמות על היבטיו השונים. 336\. ראה מידע נוסף על הנושא בטיעון 3.21. 337\. ראה טיעונים 1.10 ו-1.16 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית); ראה גם טיעון 3.21. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב --- ### [גם חז"ל מודים - המשיח יביא תורה חדשה ויבטל את מצוות סיני](https://igod.co.il/answer-rabbi/hazal-admits-messiah-brings-new-torah/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "כן מצוי במדרשים רעיון התורה החדשה שעתידה להינתן על ידי המשיח, ואף האמונה החדשה שלו. בספר הזוהר פותח הרעיון ושולב בתורת הקבלה, ומצינו שם שמלך המשיח יהיה קשור לפרצוף האלהי העליון, הנקרא עתיקא קדישא, ולא לפרצוף 'זעיר אנפץ' התחתון השולט היום. לפיכך גם תורתו תהיה במעלה גבוהה יותר ויהיה לה אופי שונה: בימות המשיח תהיה ההשגה כללית, אינטואיטיבית ומיסטית, ולא אינטלקטואלית דיסקורסיבית כמו היום". (פרופ' יהודה ליבס) לא מזמן התגלגל אלינו עלון קצרצר של תנועת חב"ד, העוסק בימות המשיח. למרות שחסידי תנועה זו נִמנים על הזרם האורתודוקסי-חרדי, נמצא באותו עלון מאמר נועז הטוען כי לפי האמונה החסידית, בימות המשיח ישוב החזיר (הלא הוא סמל הטומאה ביהדות) ויהיה כשר למאכל! אחד הרמזים שניתנו לכך, היה שמו של החזיר – המורכב מהשורש ח.ז.ר. – המסמל את חזרתה של אותה חיה להיות טהורה. גם בספר **"אוצרות אחרית הימים" כתוב: "למה נקרא שמו חזיר, שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל" (עמוד ק"ז).**  ז"א שבעידן המשיחי יחזור החזיר להיות כשר. אמונה זו מתאימה להפליא לכתוב במדרש תהילים קמו: **"מתיר אסורים (תהילים קמו', ז), מהו מתיר אסורים? יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה, מטהר אותה הקדוש ברוך-הוא לעתיד לבוא".** **"הקדוש ברוך הוא יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי המשיח"**. במקום אחר נאמר: **"עתיד הקב״ה שהוא יושב בגן עדן ודורש בה וכל צדיקי עולם יושבין לפניו… והקב״ה דורש לפניהן טעמי תורה חדשה שעתיד הקב״ה ליתן להם על ידי משיח".** “אלה ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה";2 או: "מצוות בטלות לעתיד לבוא";3 ועוד: "עתידה תורה שתשתכח מישראל";4 וגם: "תורה שאדם למד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח";5 ושוב: ב"ימות המשיח, יתבטל יצר הרע מעלמא ונמצאו מצוות לא תעשה בטלות וכן מצוות עשה"; 6 גם ברוך מעוז7 מציין אִמרת חז"ל בעלת אופי דומה ולפיה: "מִשבא המשיח כלו המצוות". זו אגב איננה הפעם היחידה שבה סותר הרמב"ם את דברי חז"ל. בעיקר התשיעי, מתוך י"ג העיקרים שכתב הרמב"ם, כתוב: "אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהיה תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". זאת למרות שבאחד מהחשובים שבמדרשי חז"ל, כתוב במפורש: "הקדוש ברוך הוא יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי המשיח".8 הסתירה הזו, בין חז"ל לרמב"ם, מפתיעה ביותר נוכח העובדה שהם לכאורה אמורים לייצג שני צדדים של אותו המטבע, שהרי גם הרמב"ם וגם חז"ל, נִמְנו על זרם הרבנות האורתודוקסית. אך כאילו אין די בכך, נמצא כי סותר הרמב"ם אף את עצמו כאשר הוא כותב בנושא כלאיים: "הרואה כלאיים של תורה על חברו, אפילו היה מהלך בשוק, קופץ לו וקורעו עליו מיד. ואפילו היה רבו שלימדו חכמה, שאין כבוד הבריות, דוחה איסור לא תעשה המפורש בתורה.  ולמה נדחה בהשב אבידה, כמו שיתבאר, מפני שהוא לאו של ממון; ולמה נדחה בטומאת מת, הואיל ופרט הכתוב, ומפי השמועה למדו, "לאחותו" (ויקרא כא,ג; במדבר ו,ז) אינו מיטמא, אבל מיטמא למת מצוה. אבל דבר שאיסורו מדבריהם, הרי הוא נדחה מפני כבוד הבריות, בכל מקום; ואף על פי שכתוב בתורה "לא תסור, מכל הדבר" (ראה דברים יז,יא), הרי לאו זה נדחה מכלל מפני כבוד הבריות".9 במילים פשוטות ובקיצור, כדי לבסס את הפרת מצוות התורה, נשען הרמב"ם על אמרת חז"ל, לפיה: "גדול כבוד הבריות שדוחה \[את\] לא תעשה שבתורה".10 מסתבר אפוא כי כבוד הבריות דוחה את כבוד התורה… הרמב"ם אם-כן, איננו סותר את דברי חז"ל לבדם, אלא תמוה מכך – את דברי עצמו שוב ושוב! פעם שנייה שהוא עושה זאת כאשר הוא מנסה על דרך ההגיון לומר כי הסיבה שבעטיה אין המשיח שיבוא צריך לעשות אותות ומופתים, נעוצה בכך ש"רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו, שהוא המלך המשיח.  ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים, לא אות ולא מופת".11 כאן מסיק הרמב"ם שאין המשיח צריך לבצע אותות ומופתים משום שהחכמים דימו את בר-כוכבא למשיח למרות שהלה לא ביצע, לא אות ולא מופת. אולם ידוע גם, כי אותו בר-כוכבא לא נִמנה על שושלת בית-דוד (קלוזנר, 1927: 251), ולמרות זאת דימו אותו כל חכמי הדור למשיח. לכן, על דרך אותו הגיון, ניתן היה לצפות מהרמב"ם שיכריז באותה נשימה כי המשיח אינו חייב להיות צאצא של דוד המלך, אך מִשום-מה הוא כותב כי "אם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'–הרי זה בחזקת שהוא משיח"12; ובמקום אחר: "משיח הראשון שהוא דויד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו".13 למען האמת, עצם העובדה שאדם בסדר גודל כמו הרמב"ם הסיק מסקנות לגבי דמותו של המשיח, דווקא בהִסתמך על משיח שקר, היא לבדה תמוהה עד-מאוד. על-כל פנים, הרמב"ם סותר עצמו פעם שלישית, כאשר הוא מצהיר כי "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים",14 אף-על-פי שב"אִגרת תימן" הוא כותב במפתיע כי "האותות והמופתים שיראו על ידו (של המשיח), הן הן הראיות על אמתות יחוסו"! 15 ושוב, הדברים סתומים ביותר. הקושי להתייחס לדבריו של הרמב"ם בנוגע לימות המשיח נובע מִסתירה בולטת נוספת בדבריו והפעם בקשר לחישוב מועד הגאולה. ב"משנה תורה" כותב הרמב"ם באופן שאינו משתמע לשני פנים כי "לעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות… "וכן לא יחשב הקיצין; אמרו חכמים: תפוח דעתן של מחשבי קיצין.  אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו".16 ברם ב"אגרת תימן", לאחר הסבר מפולפל וחישוב מהיר, מגיע הרמב"ם עצמו למסקנה הנחרצת כי הגאולה חייבת לבוא בסביבת "שנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה", כי "אין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח, שנאמר (יואל ג' א):' "ונבאו בניכם ובנותיכם" וגומר". הוא אף מסיים בקביעה כי "זהו יותר אמיתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ"! שמתם לב? מצד אחד, מזהיר הרמב"ם כי לעולם לא יחשב אדם הקיצין; מצד שני, הוא קובע את התאריך המדויק והאמיתי יותר מכל חשבון אחר.17 Ω \[1\] "משנה תורה", הלכות מלכים ומלחמות, פרקים י"א-י"ב. \[2\] תלמוד בבלי, שבת קנא, ע"ב. \[3\] בבלי, נידה ס"א, ע"ב. אגב, באותו קטע ממש נאמר: "כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות". משפט זה עשוי לשפוך אור חדש על דברי שאול השליח באל הרומיים ז' 1, 4-6. \[4\]בבלי, שבת קל"ח, ע"ב. \[5\] מדרש קהלת רבה ח'. \[6\] "אוצרות אחרית הימים", עמוד קכ"ו. באותו ספר כתוב גם כי עתיד המשיח לשבת "בישיבה, וכל באי עולם באים ויושבים לפניו לשמוע תורה חדשה ומצוות חדשות וחוכמות עמוקות שהוא מלמד לישראל" (שם, פרק ב', עמ' קצח). \[7\]  "זהות יהודית במשיח", עמ' 44. \[8\]  "ילקוט שמעוני", ישעיהו פרק כ"ו, רמז תכ"ט. דבר דומה נאמר במדרש "אליהו זוטא": "הקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד לתן ע"י משיח" (פרק כ). על נושא "תורה חדשה מאת ה'", ראו גם מדרש ויקרא רבה, פרשת שמיני. \[9\]משנה תורה, הלכות כלאיים, פרק י', כ"ה-כ"ו. ישראל הראל מציין אף הוא נקודה זו בספרו "מנוחת השבת", עמ' 59. \[10\] בבלי, ברכות י"ט ע"ב. \[11\] "משנה תורה", הלכות מלכים ומלחמות, פרק יא', סימן ו'.                            \[12\] "משנה תורה", הלכות מלכים ומלחמות, פרק יא' סימן ח'. \[13\] שם, סימן ג'. \[14\] שם, סימן ו'. \[15\] בספר "משמיע ישועה מבשר טוב" נאמר כי "התנאי השישי שימצא במלך המשיח הוא פעל הניסים והנפלאות אשר יעשה שלא כמנהג הטבע, כי בסיבת דבקותו באלקיו ובכח נבואתו יעשה אותות ומופתים" (השלישי, נבואה ב); בספר "אוצרות אחרית הימים" נאמר: "שונים יהיו סימניו של משיח בבואו בגאולה דאחישנה, מסימניו בבואו בגאולה דבעתה. סימניו בגאולה דאחישנה המה: האותות והמופתים שיעשה" (חלק א, פרק ז); גם אברבנאל, בפירושו לישעיהו י"א, קבע: כי "מפני דבקותו בה' יתברך, יעשה \[המשיח\] אותות מופתים בשמים ובארץ". \[16\] "משנה תורה", הלכות מלכים ומלחמות פרק י"ב, ה'. \[17\] יש לציין כי השנה אותה קבע הרמב"ם כשנת הגאולה – שנת ארבעת אלפים תתקע"ו – מתייחסת לשנה העברית 4976 לבריאת העולם ולשנה הלועזית 1215. במילים אחרות, "שנת הגאולה" חלפה מזמן… ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [איך אפשר להיות מוסרי ובאותו הזמן גם להאמין שיש אנשים שהולכים לגיהנום](https://igod.co.il/answer-rabbi/moral-and-hell/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אני מוצא יופי רב בדברים שישוע לימד ואני חושב שבהחלט יש למשיחיות כמה טיעונים טובים. אבל אי אפשר לדעתי להאמין בדת שגוזרת על אנשים חיים בגיהנום – וביניהם כמה אנשים מוסריים, טובים, נדיבים ורגישים, שלא לדבר על מיליוני דתיים ביהדות, באיסלאם, בהינדואיזם ובבודהיזם – רק משום שאינם מאמינים בישוע. אני לא יכול להשתייך לדת שהאלוהים שלה מְענה אנשים בלהבות אש נצחיות רק משום שלא האמינו במשהו שהם לא שמעו מעולם. גם אני לא הייתי מסוגל להאמין באלוהים כזה. רק דבר אחד חשוב באמת: האם יש מקום שנקרא גיהנום והאם מצפה לנו משפט אחרי מותנו? ואם כן, כיצד נראה הגיהנום, ומי יגיע לשם? מה זה אומר עליך? האם אתה ראוי לגן עדן או לגיהנום? אנחנו יכולים להתנצח בלי סוף על החיים אחרי המוות, אלא שאיש מאיתנו לא חווה את זה מיד ראשונה. אבל האם הדיעות שלך אודות חטא, משפט ואלוהים מתאימות למצב הנוכחי של העולם – עולם שמלא בסבל ובטרגדיות? האם הן עומדות בקו אחד עם תולדות עמנו? תלמידיו של ישוע מאמינים שכולנו חטאנו והפרנו את מצוותיו של אלוהים וכך הבאנו על המין האנושי טרגדיה נוראה. אלוהים שלח לעולם הזה ברוב חסדו את בנו, המשיח, כדי שייקח את מקומנו וישלם את מחיר חטאינו. הוא התקווה ומקור הישועה שלנו. אם נדחה אותנו, נישאר אבודים בעולם הזה וגם בעולם הבא. ובאשר לגיהנום: הכתובים אינם מדברים עליו בדייקנות מדעית, אבל התנ"ך, הברית החדשה ואפילו הספרות הרבנית מספקים כמה תיאורים אימתניים. ובאשר לאלה שלא שמעו על ישוע מעודם, אלוהים ישפוט אותם, לא אתה וגם לא אני. האם קראת את הכרך הזה בשלמותו? אם כך, אתה כבר יודע שסיפקתי תשובות הגיוניות, סבירות ומבוססות על הכתובים לכמה מהטיעונים הכבדים ביותר שיהודים מעלים נגד האמונה בישוע. כבר ראית שמה שהברית החדשה מלמדת על טבעו של אלוהים ועל אלוהותו של המשיח תואם את מה שנאמר בתנ"ך; שקורבנות הדם, בשילוב עם חזרה בתשובה, היו לב ליבה של שיטת הקורבנות בתורה; ושישוע כיפר במותו בעד העולם וכך רק הגשים מושג יהודי נעלה ונשגב. יתכן שבשלב זה כבר הנמכת חלק מחומות ההגנה שלך ואתה מוכן לבדוק בכנות את הטיעונים בעד משיחיותו של ישוע. אבל עדיין יש דבר אחד שמטריד אותך: הרעיון שמיליוני אנשים טובים יִצָלו לעד באש הגיהנום רק משום שלא ידעו על ישוע. במקרה זה אני מעודד אותך לסכם קודם כל את העובדות הפשוטות: העולם הזה מלא בחטא ולכן גם בסבל. המצב הזה אינו תואם את מה שאלוהים ברא מלכתחילה. כל המחלות שבעולם, כל הכאב, המלחמות, השנאה, האכזריות, הפחד – כל אלה הם תוצר של המוות. אילולא חָטא המין האנושי מלכתחילה, ואילולא המשכנו לחטוא בכל דור שחלף מאז לא היו כל הדברים האלה ממלאים את עולמנו. העולם היה נשאר גן עדן מושלם. אבל הפנינו עורף לאלוהים ועבדנו אלילים זרים וכל מיני דברים אחרים, ואנחנו משלמים מחיר כבד על איוולתנו ועל מרדנותנו. אם זוהי השפעתו של החטא על העולם הזה, כיצד הוא ישפיע על העולם הבא? ובמילים אחרות, אילו השלכות נצחיות יש לדחייה שלנו את אלוהים? חשוב על חוטאים מרושעים במיוחד, שפגעו והשמידו אנשים תמימים ובכל זאת מנהלים חיים מלאים ובריאים. איך שהוא נדמה לנו שבחייהם עלי אדמות הם מצליחים להתחמק מהעונש שהיו גוזרים עליהם בתי המשפט ואפילו אלוהים. מתי הם יענשו על מעשיהם? ומה לגבי אלה שהכירו את אלוהים אבל בשלב מסוים דחו אותו והחלו לבוז לו, בלי שיהיו לכך השלכות כלשהן על חייהם בעולם הזה? מתי הם יעמדו למשפט? האם אתה מסכים איתי שיהיו לפחות כמה אנשים שיהיו ראויים לעונש בעולם הבא, ושאלוהים ישפוט אותם בצדק על פי המגיע להם? אם כך, הדברים שישוע אמר אמורים להישמע הגיוניים גם באוזניך. "כי תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו \[של אלוהים\], ויצאו עושי הטוב לתקומה של חיים ועושי הרע לתקומה של משפט" (יוחנן ה' 29-28). "אבל", אתה מוחה, "לפי האמונה המשיחית יושכלו הרבה אנשים טובים לגיהנום! איך אתה מיישב את זה עם הדברים שישוע אמר?" אני חושש שאתה מבין בצורה מסולפת משיחיות אמיתית מהי (במקרה כזה אני מציע לך לקרוא שוב את טיעון 3.27, וכן את טיעונים 2.9-2.4 בכרך 1, שעדיין לא ראה אור בעברית). אולי מוטב שתחשוב על האמונה היהודית-משיחית בברית החדשה, האמונה שהחלה להתפשט ברחבי העולם לפני כאלפיים שנה במטרה להביא לכל עם ולכל אומה את החדשות הטובות על אלוהי האמת היחיד ועל המשיח. האמונה הזאת מציעה ישועה וסליחה לכל אדם, ולא משנה אילו חטאים הוא חטא, לא משנה איך הוא ניהל את חייו ולא משנה מאיזה רקע הוא בא. ישוע אמר לאחד עשר שליחיו היהודים, "כך כתוב: שהמשיח יסבול ויקום מן המתים ביום השלישי ובשמו תוכרז תשובה וסליחת חטאים לכל הגויים, החל מירושלים. אתם עדים לדברים האלה" (לוקס כ"ד 48-46). "לכו אל כל העולם והכריזו את הבשורה לכל הבריאה. המאמין ונטבל יוושע, ומי שלא יאמין – יאשם" (מרקוס ט"ז 16-15). זהו החסד בהתגלמותו, הביטוי הנשגב ביותר של אהבת אלוהים והדוגמה הנעלה ביותר של רחמים שהעולם ראה מעודו. כך מסבירה את זה הברית החדשה, ככל הנראה כציטוט ישיר מפיו של ישוע:\[489\] "כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יֹאבד כל המאמין בו אלא ינחל חיי עולם. הן האלוהים לא שלח את בנו אל העולם לשפוט את העולם, אלא כדי שייוושע העולם על ידיו. המאמין בו איננו נידון. מי שאיננו מאמין כבר נידון, מפני שלא האמין בשם בן האלוהים היחיד. וזהו הדין: האור בא אל העולם ובני האדם אהבו את החושך יותר מן האור כי רעים היו מעשיהם. כל עושה עוולה שונא את האור ואינו בא אל האור פן יוּכחו מעשיו. אולם עושה האמת בא אל האור למען יגָלו מעשיו כי נעשו באלוהים. יוחנן ג' 21-16 בלי חסד אלוהים, איש מאיתנו לא היה זוכה בחיי נצח ולא היה נכנס אל מלכותו כי איש מאיתנו אינו טוב דיו. אפילו הטובים שבינינו לוקים בחסר.\[490\] ולמען האמת, רובנו בכלל לא ביקשנו את חסדו. ענייני העולם הזה העסיקו אותנו ותבעו את מרבית תשומת ליבנו. דאגות השעה, החומרנות, תאוות הבשר, חמדנות וקמצנות, הרדיפה האין סופית שלנו אחר הנאות ותהילה, הרצון להגיע לביטחון מסוים בחיים האלה, הרעב לידע – הרשימה היא אין סופית – כל הדברים האלה השאירו את אלוהים מחוץ לתמונה בחייהם של רבים מאיתנו. כיהודים (או כגויים) רובנו לא הקפדנו על סדר עדיפויות נכון. לא אהבנו את אלוהים בכל ליבנו, נפשנו ומאודנו – ובכך הפרנו את המצווה הראשונה והחשובה מכולן שקיימת בתנ"ך, בכתבי הרבנים ובברית החדשה. ברחבי העולם כולו אנשים יצרו לעצמם אלילים אחרים במקום אלוהים, אלוהי עץ ואבן, אלילים שמעודדים אלימות והפקרות, אלוהי פחד וטרור, אלוהים שכלל אינם מייצגים את אלוהי האמת האחד והיחיד. ואלה שבכל זאת חיפשו אותו עשו את זה בדרכם, ובכך רק הזיקו יותר משהועילו. אבל אלוהים, באהבתו האין סופית, הושיט לנו יד. הוא שלח את המשיח – האחד והיחיד שאי פעם חי בלי חטא, היחיד שהיה אדם כמונו אבל גם יותר מאדם, שכן הוא גילם את מלוא צלם האלוהות בבשרו, שלא היה בו מתום, השה התמים, המשיח – כדי למות בעד חטאינו. ישוע שילם את המחיר בשלמותו ונשא על כתפיו את האשמה המצטברת של כל המין האנושי. הוא שפך את דמו כדי להפוך אותנו לקדושים. איזו אהבה! איזה חסד בלתי צפוי! איזו התגלות של לב האב שבשמים, שנשבר מעוצמת הכאב למראה העולם החוטא והגוסס הזה. האהבה האדירה הזאת היא שגורמת לתלמידיו של המשיח לעבור ברחבי העולם כולו – ולפעמים לשלם על כך בחייהם – מתוך שאיפה להביא לכולם את החדשות המופלאות על ישוע. הם מביאים איתם מסר של חנינה ומחילה בזכות מות הכיפורים של ישוע. הם מכריזים על פיוס וריצוי. שאול השליח אמר על כך: "והכל מאת האלוהים שריצה אותנו אליו על ידי המשיח ומסר לנו את שירות הריצוי. כלומר: אלוהים היה במשיח מְרַצה את העולם אל עצמו מבלי לחשוב להם את עוונותיהם, והוא שָׂם בָּנוּ את דבר הריצוי. לכן שגרירי המשיח אנו, ואלוהים כמו מפציר באמצעותנו. ובכן, מפצירים אנו בשם המשיח: הִתרצוּ נא לאלוהים! את זה אשר לא ידע חטאת עשה לחטאת בעדנו כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו. השנייה לקורינתים ה' 21-18 המסר של הבשורה הוא פשוט: הִתרַצה לאלוהים, התפייס איתו! יַשֵר איתו קו. ישוע המשיח הוא זה שעושה למעננו את מה שהמסורות היהודיות היפות ביותר אינן מסוגלות לו. ישוע, מושיע העולם, הוא זה שעושה מה שאף דת אחרת אינה יכולה לעשות. הוא שילם למעננו את מחיר המחילה והסליחה והבטיח את הזכות שלנו לעמוד לפני אלוהים. הוא סיפק לנו לב חדש. זו הסיבה שאלה שמכירים אותו כל כך כמהים לחלק את האמיתות הנהדרות האלה עם כל מי שנקרה בדרכם. זו הסיבה שאנחנו מוכנים להקריב כמעט הכל כדי שהעולם יֵדע מה אלוהים עשה למעננו. זו הסיבה שאנחנו מתפללים וצמים למען חברינו ויקירינו – אנחנו רוצים שגם הם יכירו את אדוננו (יתכן שאתה קורא את הספר הזה עכשיו משום שמישהו התפלל למענך. יתכן שאלוהים פועל בחייך ומושך אותך אליו. אם אתה מרגיש שהוא מדבר אליך, טוב תעשה אם תקשיב לקולו. אל תאטום את אוזניך בפני קולה של האהבה. אל תלעג לסליחה שהוא מציע לך. אל תסרב להצעה שלו להתחיל דף חדש ונקי). במקום למלא את ראשך באין ספור תיאוריות מבלבלות, חשוֹב על כמה עובדות פשוטות: התנ"ך, הספרות הרבנית והברית החדשה מזהירים אותנו מפני המשפט הצפוי לנו, ולפעמים מדברים על נצחיותו של משפט זה.\[491\] לא משנה איך בדיוק נראה המקום שבו יתממש המשפט הזה (שנקרא גיהנום או שאול), אני מאמין שלא היית רוצה להגיע לשם. באמצעות ישוע המשיח, החטאים שלך יכולים להיסלח והלב שלך יכול להיטהר. אתה יכול לחיות חיים חדשים לגמרי מתוך ציות לאלוהים. אתה לא חייב לרשת אבדון עולם. אתה לא חייב להימצא אשם ביום הדין. במקום לתהות מה יעלה בגורלם של אלה שמעולם לא שמעו על ישוע,\[492\] חשוֹב שוב על הדברים שהוא אמר לתלמידיו, "לכו אל כל העולם והכריזו את הבשורה לכל הבריאה. המאמין ונטבל יוושע, ומי שלא יאמין – יאשם" (מרקוס ט"ז 16-15). ישוע הטיל על תלמידיו את האחריות להביא את הבשורה לכל אדם. אלה ששומעים – מוטלת עליהם האחריות לחזור בתשובה ולהאמין. אינך אחראי על אלה שלא שמעו את הבשורה מעודם, ואתה וגם אני לא נשפוט אותם. אבל אתה כן אחראי לדרך שבה אתה מגיב על המסר הזה: האם תקבל את אהבתו של אלוהים, שמגיעה אליך באמצעות מותו של המשיח למענך או שתסתכן ותנסה להגיע לגן עדן בכוחות עצמך? ידוע לנו שרוב האנשים בעולם הזה לא מנהלים חיי קדושה מתוך יראת שמים. לכן יש היגיון רב בדברי האזהרה של ישוע, "היכנסו דרך הפתח הצר, כי רחב הפתח ומרוּוחת הדרך המוליכה לאבדון ורבים ההולכים בה. אך צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה" (מתי ז' 14-13). איזה פתח מצפה לך בהמשך הדרך? באיזו דרך אתה הולך? הדרך שמוליכה לאבדון היא מרוּוחת ורחבה; הדרך שמוליכה לחיים היא צרה. באיזו דרך אתה הולך? אילו נקראת ברגע זה לעמוד מול כס המשפט של אלוהים (כשכתבתי את הדברים האלה עמד יום הכיפורים בפתח), מה היה עולה בגורלך? כששופט הצדק יבדוק את מעשיך ואת מניעיך ויקרא לך לתת דין וחשבון על מצוות אל תעשה שהפרת ומצוות עשה שלא צייתת להן, מה יהיה המאזן הסופי? לאלוהים יש זיכרון מושלם, והוא רואה מבעד לתירוצים הקלושים שלנו. אבל יש בפי חדשות טובות (כן, המסר של הברית החדשה הוא אכן חדשות טובות): המשיח לקח על עצמו את גזר הדין שלנו, מה שתואם את התפיסה היהודית-מסורתית שמתועדת בזוהר, "בני העולם הם איברים זה עם זה. בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה לעולם, הוא מכה לצדיק אחד שביניהם במחלות ובנגעים ובשבילו נותן רפואה לכל".\[493\] אתה יכול להירפא. אתה יכול להשתחרר מכל אשמה ומכל שליטה של החטא בחייך. אתה יכול להפוך לבריאה חדשה במשיח. זה יופיה וכוחה של הברית החדשה, כפי שהבטיח אלוהים דרך הנביא ירמיהו, "כי אסלח לחטאתם ואת עוונם לא אזכור עוד" (ירמיהו ל"א 34; עיין גם בעברים ח' 12; י' 17). אתה לא חייב לגרור את חטאיך עד שתעמוד מול כס המשפט של אלוהים, ועוד להסתכן בזעמו ובגזר הדין שהוא יפסוק לך. עוד היום אתה יכול להתייצב מול כס החסד. ישוע, הכוהן הגדול רב החסד והנאמן שלנו, כבר כיפר בעדנו. אנא קרא בלב פתוח ומלא תפילה את המילים שנכתבו לפני כאלפיים שנה עבור המאמינים בישוע: "וכיוון שיש לנו כוהן גדול עליון אשר עבר דרך השמים, הלא הוא ישוע בן האלוהים, נחזיקה בהכרזת אמונתנו. כי אין לנו כוהן גדול שאינו יכול לחוש עימנו את חולשותינו, אלא אחד שהתנסה בכל כמונו מבלי חטא. על כן נקרבה בביטחון אל כס החסד, לקבל רחמים ולמצוא חסד לעזרה בעיתה. עברים ד' 16-14 אם השתכנעת שישוע הוא אכן המשיח המובטח, ואם אתה מבין שהוא קורא לך להפקיד את חייך בידי אבינו שבשמים, אני מעודד אותך לעצור ברגע זה ולקרוא לאלוהים מכל הלב. אם תרצה, תוכל לומר תפילה דומה לזו שאני כולל כאן, "אלוהים, אני יודע שחטאתי לך ושמגיע לי משפט צדק. אין לי כל תירוצים שיסבירו את חטאַי. אני יודע שאני אשם. אבל אני מאמין שישוע המשיח מת במקומי, ושהוא קם מן המתים וקנה עבורי בדמו מחילה שלמה. ולכן, ה' צבאות, אני מבקש שתטהר אותי, תסלח לי, תקבל אותי, תיתן לי לב חדש ותהפוך אותי לילדך. הֱיה אבי ואלוהַי. אני חוזר בתשובה מחטאַי ובוחר להאמין בבנך ולקבל אותו היום כאדונִי. הנחה והדרך אותי בחיים האלה ובבוא היום קבל אותי אל מלכותך הנצחית. אמן". אם אמרת את התפילה הזאת בלב כן, מן הראוי שתדע שאלוהים שמע אותך. והוא זה שהבטיח שכל מי שיקרא בשמו – יוושע (יואל ג' 4; רומים י' 13). עשית את הצעד הראשון לקראת חיים חדשים לגמרי. לך ולשכמותך ישוע אמר, "אם תעמדו בדברִי, תלמידַי אתם באמת; ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם" (יוחנן ח' 32-31). אני מעודד אותך לספר על כך למישהו שאתה מכיר ושמאמין במשיח שלנו (אולי זה אותו אדם שנתן לך את הספר הזה). ספר לו שגם אתה מאמין בישוע ושהחלטת לנהל את חייך בדרך שתְשמח את אלוהים ותואמת את דברו.\[494\] אם עדיין אינך מוכן לבקש סליחה מאלוהים, אם אתה עדיין מתלבט ולא ברור לך מדוע עליך לחזור בתשובה מחטאיך, אני מציע שתמשיך לבקש את הדרכתו של אלוהים. המשך להתפלל וללמוד עד שתבין היטב כמה מכוער הוא החטא. אלוהים הבטיח שאלה שיבקשו את פניו בכל ליבם, ימצאו (דברים ד' 29; ירמיהו כ"ט 13), והוא לא משקר לעולם. כולי תקווה שלא תמצא אפילו סיבה טובה אחת לדחות את ישוע, ושכן תמצא את כל הסיבות הטובות שבעולם לקבל אותו בתור המשיח, האדון והחבר שלך. משה אמר על כך לבני עמנו לפני שנים רבות, "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ: החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה. ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את ה' אלוהיך, לשמוע בקולו ולדובקה בו" (דברים ל' 20-19). אני חוזר על הדברים שאמר משה ואומר: ובחרת בחיים! הספר האחרון בכתבי הקודש מסתיים בתמונה מרהיבה של העיר השמיימית – ירושלים החדשה, מקום המנוחה, השלום, השמחה, המקום שבו נשרת את אלוהים וניהנה ממנו לנצח: "ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה, כי השמים הראשונים והארץ הראשונה עברו והים איננו עוד. ראיתי את עיר הקודש, ירושלים החדשה, יורדת מן השמים מאת האלוהים, מוכנה ככלה מקושטת לבעלה. ושמעתי קול גדול מן הכיסא אומר, "הנה משכן האלוהים עם בני אדם וישכון עימהם; המה יהיו לו לעם והוא האלוהים יהיה עימהם וימחה כל דמעה מעיניהם, והמוות לא יהיה עוד; גם אֵבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו". התגלות כ"א 4-1 העיר הזאת תהיה ביתי בנצח. אני מתפלל שהיא תהיה גם הבית שלך, ולא משנה איזה מחיר יהיה עליך לשלם על כך בעולם הזה או באיזו התנגדות תיתקל לאורך הדרך. הירושה של חיי נצח שווה הכל. איך נכנסים לעיר הקודש של אלוהים? ישוע עצמו הוא הדרך 🙂 ###### 489. מההקשר שבו הדברים מובאים בבשורת יוחנן לא ברור אם ישוע עצמו הוא שאמר אותם או שהיה זה יוחנן. עיין בדיונים שמובאים על כך בספרי הפרשנות השונים. בכל מקרה, פסוקים אלה הם דברו של אלוהים, ולכן הם אמת שלמה ואמינה. ###### 490. ראה טיעון 3.20. ###### 491. ראה טיעון 3.27. ###### 492. דיברתי על נושא זה באריכות בטיעון 1.10 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית). ###### 493. ראה טיעון 3.15. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [אלוהים מעולם לא רצה קורבן אדם אלא רק קורבן של חיה](https://igod.co.il/answer-rabbi/god-did-not-want-human-sacrifice-rather-animal/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > גם אם צריך קורבנות דם לכפרה, עדיין לא אאמין בישוע. אלוהים רצה את דמם של שה או של עז (חיה), לא של בן-אדם. אתם חושבים שהוא רוצה קורבנות אדם? כולנו יודעים שאלוהים אינו מעוניין בקורבנות אדם. אבל האם אתה יודע שהתנ"ך, התלמוד וגם הברית החדשה מלמדים מפורשות שמותו של אדם צדיק יכול לכפר? כשהמשיח, הצדיק המושלם, נתן את חייו, היתה זו הכפרה השלמה והמוחלטת שסופקה אי פעם, לאורך כל ההיסטוריה האנושית. הדברים שאומר עכשיו עשויים לשנות את חייך. אבל לפני כן אני רוצה לתת קצת רקע. בשנת 1962 יצאו דון ריצ'ארדסון בן העשרים ושמונה, אשתו והתינוק שלהם, להפיץ את הבשורה בקרב שבטי הסוואי אוכלי האדם, באיריאן ג'איה באי גיניאה החדשה. הילידים באזור זה חיו אז בתקופת האבן. הם לא ראו מעודם כלי מתכת, ודאי שלא פנס. המשפחה הלבנה הצעירה הזאת, שבאה לחיות בקרבם, עוררה את סקרנותם ובהדרגה הם החלו להתרגל לנוכחותם. בעמל רב למדו דון ורעייתו לדבר את שפת הילידים ולהכיר את התרבות שלהם, ובסבלנות רבה סיפרו להם על אלוהי האמת האחד והיחיד. אבל הילידים היו חסרי כל רגישות בעניין זה. כששמעו על בגידתו של יהודה איש קריות בישוע, הם קפצו משמחה. בתרבות שלהם – תרמית נחשבה למעלה! דון ריצ'ארדסון הבין שהוא נקלע למבוי סתום. רק אחרי חודשים ארוכים של עבודה עקרה זכה דון לפריצת דרך משמעותית. שני שבטים ניצים – מאבקים אלימים היו חלק בלתי נפרד מחייהם של השבטים באזור – ניסו ליישב את הסכסוך בעזרת מנהג קדום. המנהיג של אחד השבטים נתן את בנו הבכור לשבט השני במתנה – לנֶצח. הילד זכה לכינוי "ילד השלום". הצעד הזה הביא לפיוס המיוחל בין שני השבטים, ודון ניצל את המצב. הרי גם אלוהים נתן את בנו בתור ילד של שלום. הוא שלח את ישוע כדי להשכין שלום בינו לבין האנושות החוטאת, כדי לפייס בינו לבינה. רק אז החלו השבטים להבין את המסר שבפיו. בשנים שלאחר מכן השתנו באורח פלא אלפי עובדי אלילים, רוצחים מלידה. דון ריצ'ארדסון הבין שאלוהים כלל בדתות ובתרבויות שונות ברחבי העולם כולו את מה שדון קרא לו "אנלוגיות של ישועה" – דוגמאות לאמיתות רוחניות שמעידות בצורה מפורשת על הבשורה.\[274\] אבל סביר להניח שדון כלל אינו יודע שאלוהים כלל ביהדות יותר "אנלוגיות של ישועה" מאשר בכל דת או תרבות אחרת, ושהחשובה שבהן היא שמיתתן של צדיקים מכפרת, כלומר מותו של אדם צדיק מכפר בעד העולם כולו. הנה מה שאמר בנושא ההיסטוריון היהודי הדתי הנכבד, רבי בראל ווין. איך זה שהעם היהודי שרד את הפוגרומים המזוויעים שפרצו במזרח אירופה במאה השבע עשרה? לדברי רבי ווין: "\[היה\] שיקול נוסף \[ש\]השפיע על התשובה היהודית לטבח העם \[היהודי\]. היתה זו מסורת יהודית עתיקה שראשיתה בתקופת התנ"ך, ולפיה מותו של צדיק ותם מכפר על חטאי העם או העולם כולו. סיפוריהם של יצחק ושל נדב ואביהוא, התיאור הנבואי של ישראל כעבד ה' הסובל, מערכת הקורבנות \[שהיתה נהוגה\] במקדש – כל אלה חיזקו את התפיסה הבסיסית הזאת שמיתתן של צדיקים מכפרת על חטאיהם של אחרים. "יהודים טיפחו את התפיסה הקלאסית הזאת של מות כיפורים, וההשקפה הזאת בנוגע לאסונות שפגעו בעם ליוותה אותם לאורך כל הגלות הסוערת שלהם. היא הֵקלה \[במידה כלשהי\] על התמונה הכל כך עגומה של טבח חסר כל היגיון, מעצם העובדה שהחף מפשע לא מת לשווא, ושאיך שהוא העובדה שהוא נתן את חייו קידמה את טובתו של עם ישראל או של המין האנושי. מדהים שהרעיון התיאולוגי המופשט והמתוחכם הזה הושרש כה עמוק בנפש העם, עד שאפילו חסרי ההשכלה הבינו את הלקח ופעלו על פיו, כשהקדישו חיים יקרים מתוך אמונה וביטחון שהמחר יהיה טוב יותר. הרוח היהודית הזו משתקפת היטב בדיווח ההיסטורי שנכתב באותה תקופה: "וכי הקדוש ברוך הוא עביד דינא בלא דינא (יערוך משפט בלי צדק)? אבל נוכל לומר, "את אשר יאהב ה' יוכיח… ומיום שנחרב בית המקדש צדיקים נתפסים בעוון הדור" (יון מצולה, סוף פרק טו).\[275\] האם אתה קולט את מלוא המשמעות של הדברים שזה עתה קראת? רב אורתודוקסי, שללא ספק אינו מאמין בישוע, אומר לנו שלפי התנ"ך והמסורת היהודית, מותו של צדיק ותם מכפר על חטאי העם או העולם כולו. ושים לב למילים שבהן משתמש החיבור מימי הביניים "יון מצולה", ומיום שנחרב בית המקדש צדיקים נתפסים בעוון הדור" (כלומר, מכפרים בעד בני דורם). הקשר בין השניים ברור: היות שאין עוד דרך להעלות קורבנות שיכפרו על חטאים, מותו של צדיק הוא שמכפר. גם בספר הזוהר, שנחשב לקדוש ביותר בתורת הסוד היהודית, נאמר שכל עוד חיו בני ישראל בארץ הקודש סילקו הפולחן והקורבנות במקדש את המחלות והייסורים מהעולם. עכשיו המשיח מסלק אותם מבני העולם.\[276\] אין זו תורה חדשה, פרי המצאתה של "הכנסייה הנוצרית". מדובר בנושא מאוד יהודי, שמעוגן היטב בכתובים. הוא מסביר את המשמעות והתכלית שיש למותו של ישוע. אבל לפני שנבדוק מה נאמר על כך בתנ"ך, אני רוצה לציין שבמספר מקומות, התלמוד עצמו מלמד ש"מיתתן של צדיקים מכפרת". בדיון מאוד ידוע (בבלי, מועד קטן כח א) שואל התלמוד מדוע ספר במדבר מספר על מותה של מרים בסמיכות לפרשת פרה אדומה (ראה במדבר י"ט 1 – כ' 1). התשובה היא שבדיוק כפי שפרה אדומה מכפרת, כך גם מיתתם של צדיקים (ראה גם רש"י לבמדבר כ' 1).\[277\] ומדוע, שואל התלמוד, סיפור מותו של אהרון סמוך למה שנאמר בתורה על בגדי כהונה (ראה במדבר כ' 28-25)? התשובה היא, "מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת" (ראה שמות כ"ח, ובמיוחד פס' 38. אגב, חלק מהקטעים שפירטתי כאן מדברים על כפרה בעד עם ישראל). הנושא הזה שכיח למדי בספרות הרבנית. ראה, למשל, את הביטוי מויקרא רבה כ, שחוזר במקומות נוספים (למשל בירושלמי, יומא ב א; פסיקתא דרב כהנא כו טז), "אמר ר' חייא בר אבא: 'באחד בניסן מתו שני בני אהרון \[נדב ואביהוא\]. ולמה הוא (התורה) מזכיר מיתתן ביום הכיפורים \[שחל בעשרה בתשרי. ראה ויקרא ט"ז 1\]? אלא מלמד שכשם שיום הכיפורים מכפר, כך מיתתן של צדיקים מכפרת' ".\[278\] האם התנ"ך מספק תימוכין להשקפה הזאת? בספר שמואל ב' כ"א 14 מסופר, "ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין, בצלע בקבר קיש אביו, ויעשו כל אשר ציווה המלך. ויעתר אלוהים לארץ אחרי כן". במשך שלוש שנים שרר רעב בארץ וגרם לדוד לדרוש את פני אלוהים. בשלב מסוים אמר לו אלוהים שהרעב פרץ בגלל "בית הדמים (בגלל ביתו של שאול שמוכתם בדם), על אשר המית את הגבעונים" (שם, פס' 1). כדי לפייס את הגבעונים דוד הסגיר בידיהם שבעה מצאצאיו של שאול. הגבעונים הרגו את כל השבעה, הוקיעו את גופותיהם ולא טרחו לקבור אותן. שניים מהם היו בניה של רצפה פילגש שאול, והיא נשארה ליד הגופות יומם ולילה, גם כשירד גשם סוחף. כשנודע הדבר לדוד… "וילך דוד וייקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יבש גלעד, אשר גנבו אותם מרחוב בית שן, אשר תלום שם הפלשתים ביום הכות פלשתים את שאול בגלבוע. ויעל משם את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו, ויאספו את עצמות המוקעים. ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין, בצלע בקבר קיש אביו, ויעשו כל אשר ציווה המלך. ויעתר אלוהים לארץ אחרי כן״ (שם, פס' 14-12). רק אחרי שמותם של השבעה פייס את הגבעונים נענה אלוהים לתפילות העם ושם קץ לרעב. על כך אומר התלמוד כי "מיתתן של צדיקים מכפרת". מקורות רבניים אחרים מצהירים שבדיוק כפי שהקורבנות והטקסים שנערכו ביום הכיפורים הועילו רק למי שחזר בתשובה, כך גם מותם של צדיקים. הוא יכול לכפר רק בעד אלה שחוזרים בתשובה.\[279\] נראה לי ש"השליחים המשיחיים" כתבו על כך מאות שנים מוקדם יותר, כשדיברו על הצדיק האמיתי היחיד, המשיח, השה שאין בו מתום. בקטע מעניין במדרש מסופר, "אמר משה לפני הקב"ה: 'והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש, ומה תהא עליהם?' אמר הקב"ה: 'אני נוטל מהם צדיק אחד ומְמַשכנו בעדם, ומכפר אני עליהם על כל עוונותיהם' " (שמות רבה \[וילנא\] פרשה לה). הנושא שוב חוזר על עצמו: כשאין מקדש או משכן, חייו ומותו של אדם צדיק מכפרים, בדיוק כפי שראינו קודם לכן ב"יון מצולה". הזוהר תומך בתפיסה הזאת, ומצטט מישעיהו נ"ג, הנבואה המשיחית שהיהודים והגויים המאמינים בישוע מצטטים יותר מכל נבואה אחרת. "אף כך, בני העולם הם איברים זה עם זה. בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה לעולם, הוא מכה לצדיק אחד שביניהם במחלות ובנגעים, ובשבילו נותן רפואה לכל. מאין לנו זה? כי כתוב, "והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו וגו', ובחבורתו נרפא לנו". ובחבורתו, היְינו הקזת דם, כמי שמקיז דם מזרוע, שבחבורה ההיא נרפא לנו, רפואה היא לנו, לכל איברי הגוף. ולעולם אינו מכה את הצדיק, אלא כדי לתת רפואה לדור ולכפר על עוונותיהם״.\[280\] איזו אנלוגיה לישועה! משיחי שרוצה לספר על אמונתו לא יכול לומר את זה בצורה טובה יותר. הרי זהו לב ליבו של מסר הישועה: המשיח – עבדו הצדיק והקדוש של אלוהים – הוכה במחלות ובנגעים למען הכל, ובאמצעות מותו יש רפואה וכפרת עוונות. במדרש עשרה מאמרות של ר' עזריה מפאנו נאמר: "והנה משיח, לכפרת שניהם (כלומר, כדי לכפר על אדם ודוד) ישים אשם נפשו, כדכתיב גביה להדיא בפרשה (כפי שכתוב בפרשה שלהלן): הנה ישכיל עבדי \[ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12\]: \[קורבן\] אשם בגימטריא \[שווה לערך המספרי של\] מנח"ם ב"ן עמיא"ל \[אחד משמותיו של המשיח בתלמוד\].\[281\] המשיח לקח את מקומנו. אנחנו חטאנו, הוא מת. האשמה היתה בנו, הוא נענש. אנחנו ראויים למוות, הוא נתן את חייו. אנחנו דחינו אותו, הוא קיבל אותנו. איזה מסר מדהים. טוב מכדי להיות אמיתי. אבל זוהי האמת, והיא תואמת כליל את מה שנאמר בכתובים. והיא גם מאוד יהודית. המלומד הרבי סולומון שכטר מסכם את מה שהתלמוד מלמד על כך שסבל ומוות מכפרים על חטאים, במיוחד כשמדובר במיתתם של צדיקים: "הכפרה של סבל ומוות אינה מוגבלת רק לאדם הסובל. הכפרה משפיעה על כל אותו דור. כך זה בעיקר כשהסובלים לא יכלו להביא את הסבל הזה על עצמם בכוח הצדקה שלהם או בכוח נעוריהם. מיתתם של צדיקים מכפרת בדיוק כמו סוגים מסוימים של קורבנות \[ראה בבלי, מועד קטן כח א\]. "בזמן שהצדיקים בדור – צדיקים נתפסים (סובלים) על הדור. אין צדיקים בדור – תינוקות של בית רבן (ילדים תמימים) נתפסים (סובלים) על הדור" (בבלי, שבת לג ב). כמו כן מייחסים למשה את המילים "חטא רבים נשא" (ישעיהו נ"ג 12), משום שהציע את עצמו ככפרה על חטאו של עם ישראל עם עגל הזהב, והיה מוכן להקריב את נפשו בעד ישראל כשאמר, "ועתה, אם תישא חטאתם. ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות ל"ב 32 \[בבלי, סוטה יד א; ברכות לב א\]). הנכונות הזאת להקרבה עצמית בעד עם ישראל אופיינית לכל אנשי השם בישראל. האבות והנביאים נהגו כך וגם כמה רבנים במקרים מסוימים הכריזו, "אני כפרתן" \[משנה, נגעים ב א\].\[282\] אני מזכיר שוב: כך נאמר בתלמוד, לא בברית החדשה, מה שמלמד כמה יהודית ומקראית היא התפיסה הזאת. לקראת חנוכה לומד כל יהודי על המקבים, על אותם לוחמים אצילים שנלחמו ביוונים במאה השנייה לפני הספירה. אבל כמה מאיתנו יודעים מה מסופר במקבים ד (שנכתב בידי סופר יהודי בין השנים 100 לפני הספירה עד 100 לספירה), אודות המשמעות שמייחסים למותם של המקבים? מסופר שם שהם התפללו, "חוס על עמך. די לך בעונש שסובלים אנחנו בעבורם. קבל את דמי לטהרתם וכפר חייהם את חיי" (מקבים ד, ו כח-כט, הספרים החיצונים בעריכת אברהם כהנא, כרך שני, הוצאת מסדה תל-אביב, תשט"ז). כמו כן מסופר על המקבים ש"הם נעשו כאילו כיפר חטאי העם בדם החסידים האלה, ובמותם המכפר הצילה ההשגחה האלוהית את ישראל הנתון לפני זה במצוקה" (מקבים ד, יז כב). מניין צמחה לה התפיסה הזאת של קדושים צדיקים? לפי המסורת היהודית, הכל התחיל בעקידת יצחק. בכרך ד של ספר המקבים מסופר שכאשר אברהם עמד להעלות את בנו לעולה, "נתן יצחק להישחט בעד יראת אלהים (כלומר יצחק נתן את עצמו לעולה משום שירא את אלוהים) …וזה לא נבהל כראותו את יד אביו עם המאכלת יורדת עליו" (מקבים ד, יג יב; טז כ). כך חשבו גם הרבנים. הם האמינו שיצחק היה אדם בוגר (לדעתם, הוא היה בן שלושים ותשע!) כשאלוהים העמיד את אביו אברהם בניסיון וציווה עליו להעלות אותו על הר המורייה (בראשית כ"ב). הטקסט המקראי אומנם מדגיש את הציות של אברהם, אבל הרבנים מדברים גם על צייתנותו של יצחק. לפי אחד המדרשים, כשאלוהים עמד לברוא את אדם שאלו המלאכים מהי חשיבותו של האדם. אחת התשובות של הקדוש ברוך הוא היתה, "עתידים אתם לראות את האב ששוחט את הבן והבן נשחט על קידוש שמי" (מדרש תנחומא \[ורשא\], פרשת וירא סימן יח). זה היה שיאו של טקס העלאת הקורבן: אב שמעלה את בנו, והבן נותן את חייו מרצון כדי לפאר את אלוהים. נכון, אני יודע שזה נשמע כמו המסר של הברית החדשה. אפילו המדרש משווה בין יצחק, שנשא על גבו את העצים לעולה (כלומר, לקורבן שהוא עצמו עמד להקריב!) לבין זה שנשא את הצלב על גבו.\[283\] יש כאן משהו מעניין: למרות שיצחק לא הוקרב בסופו של דבר, הרבנים לימדו ש"מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל אל גבי המזבח" (מדרש הגדול לבראשית כב יט, קיימברידג', 1902). בדיוק כך – "\[אלוהים\] רואין את אפרו \[של יצחק\] כאילו הוא צבור על גבי המזבח" (ספרא בחוקותי, פרשה ב ד"ה ח; בבלי, תענית טז א). אבל גם היתה כאן בעיה. גֶזָה וֶרמֶס הוא חוקר בעל שם עולמי של מסורות יהודיות קדומות. למעלה הבאתי כמה ציטוטים מן המחקר שלו על עקידת יצחק. בכל אופן, ורמס מסביר שהרבנים נאלצו לקחת את כל הנושא הזה צעד אחד נוסף קדימה שכן לשיטתם, אין כפרה בלא דם.\[284\] היה עליהם להוכיח שיצחק כן שפך את דמו, והם עשו את זה! באחד המקורות הקדומים, שנכתב כמאתיים שנה אחרי מותו של ישוע, נאמר, "וידבר אלוקים אל משה. אמר לו הקב"ה למשה: 'נאמן אני לשלם שכר יצחק בן אברהם, שיצא ממנו רביעית דם על גבי המזבח' " (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק ו). ורמס גם מציין שהדם שניגר מיצחק בזמן שעקדו אותו מוזכר ארבע פעמים במדרש מכילתא לרבי ישמעאל. בשמות י"ב 13 אלוהים הבטיח לבני ישראל שכאשר הוא יעבור בארץ מצריים וימית את בכוריה, הוא יפסח על בתיהם של אלה שייתנו מדמו של השה על מזוזות הבתים ועל המשקופים. המדרש מפרש את הפסוק הזה ואומר, " 'וראיתי את הדם… ופסחתי עליכם'… וראיתי את הדם, רואה אני דם עקידתו של יצחק".\[285\] אלוהים לא פסח בגלל דם השה שנמרח על הבתים. לא אותו הוא ראה, אלא את דמו של יצחק. ורמס אף מוסיף ואומר ש… "לפי תיאולוגיה יהודית קדומה, מבין כל קורבנות השה שהועלו, ואולי מבין כל הקורבנות המכפרים – ולא משנה איזו חיה הועלתה כקורבן, הכפרה שסיפק קורבן התמיד (הקורבן היומי הקבוע) היתה מבוססת על העקידה \[של יצחק\], על הקורבן העצמי של שה זה, שאלוהים ראה בו את הקורבן המושלם מבין כל קורבנות העולה.\[286\] אחד התרגומים לתורה שומר על הקו הזה ושם בפיו של אברהם את התפילה שאלוהים ירחם על בנו יצחק; ושכאשר תגיע השעה שבה יסבלו צאצאיו של יצחק, אלוהים יזכור למענם את עקידת אביהם, ישחרר אותם, יסלח להם על חטאיהם ויוציא אותם ממצוקתם. המסורת הזאת באה לידי ביטוי בתפילת ראש השנה של רבי ביבי בר אבא בתלמוד, "כשיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים, תהא מזכיר להם עקידת יצחק אביהם… ומתמלא עליהם רחמים, ותרחם עליהם ותהפוך להם מידת הדין למידת רחמים" (ויקרא רבה \[וילנא\] פרשה כט). התפיסה הזאת באה לידי ביטוי גם בתפילה שכלולה עד היום במוסף לראש השנה ומסתיימת במילים, "ועקידת יצחק לזרעו (של יעקב) היום ברחמים תזכור". אנחנו מקבלים סליחה ומחילה בזכות עקידת יצחק! חלק מהרבנים אפילו לימדו שתחיית המתים האחרונה תתרחש בזכות עקידת יצחק, אבל בשיר השירים רבה א סימן ס (כפרשנות לשיר השירים א' 14) מובא ההסבר הבא, " 'אשכול הכופר'. 'אשכול' זה יצחק שנכפת על המזבח כאשכול הכופר שמכפר עוונותיהם של ישראל". הידעת שמסורות כאלה קיימות בקרב בני עמנו? כאמור, סולומון שכטר ציין שכך נהגו גם כמה רבנים מהתלמוד כשהכריזו במקרים מסוימים, "אני כפרתן \[של ישראל\]". עד היום, כשאחד הרבנים הגדולים הולך לעולמו, האבלים נוהגים לספוד לו ולומר, "יהא רצון מלפניך שיהא מותו כפרה עלינו!" על פי סיפור מרגש מתקופת השואה, הרב שֵם קלינגברג – הרבי מז'אלושיץ, כפי שמכנים אותו חסידיו – הובל לטבח בידי הנאצים. לאחר שאמר את תפילתו האחרונה נורה למוות. אבל לפני כן עצר, נשא עיניו לשמים וזעק, "יהי רצון שאזכה להיות כפרתם של כל היהודים!"\[287\] הרעיון שמותם של צדיקים מכפר טבוע עמוק במסורת היהודית. אסביר עכשיו את ההיגיון שמאחורי האמת הבסיסית הזאת, ואגַבה אותה בסימוכין מהכתובים. כשמישהו חוטא, ובעקבות חטאו מוצא את עצמו בנסיבות קשות, אנחנו נוהגים לומר שהוא סובל בגלל חטאיו או משלם את מחיר חטאו. ככל שהחטא חמור יותר, כך רב הסבל. לתפיסה הזאת יש שורשים בוויקרא כ"ו 43 ובישעיהו מ' 2-1: "והארץ תיעזב מהם ותִירץ את שבתותיה בּהשַמָה מהם, והם יִרצו את עוונם יען וביען במשפטַי מאסו ואת חוקותַי גָעלה נפשם. "נחמו, נחמו עמי, יאמר אלוהיכם. דברו על לב ירושלים,  וקִראו אליה כי מָלאה צבאה, כי נִרצה עוונה, כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאותיה״. לאור פסוקים כאלה קל להבין איך גיבשו הרבנים את התפיסה ש"גלות מכפרת" (בבלי, ברכות נו א; סנהדרין לז ב). במילים אחרות, בגלל חטאים משותפים, כבדי משקל ועיקשים, יצא עם ישראל לגלות. ולאחר שהם יְרצו את עוונם, הם ישובו לארצם, בדומה לפושע שנשלח לכלא לשנה, חמש שנים או למאסר עולם בלי תקופת מבחן, תלוי בפשע שביצע. כמובן, יש משמעות רבה לכך שהעברית אינה משתמשת במילה "כפרה" בהקשרים אלה, שכן כפרה פירושה שהאשמה מוסרת והחטא מטוהר, ולא רק שהעונש שולם. ובכל זאת קל להבין את המחשבה שעומדת מאחורי התפיסה הזאת, ויש בה מידה מסוימת של אמת. הרבנים אימצו אותה בכל לב, והוסיפו לה פרטים רבים. כפי שראינו בטיעון לפני-כן, הרבנים לימדו שדי בחזרה בתשובה כדי לקבל מחילה על חטאים מסוימים. במקרים אחרים היה צורך בפיצוי, נוסף על חזרה בתשובה, לפני שהחוטא יזכה למחילה מאלוהים. בחטאים מסוג אחר נותרה המחילה תלויה עד יום הכיפורים, גם אחרי שהאדם חזר בתשובה ופיצה על חטאו. היתה קבוצה שלמה של חטאים שחייבה את האדם לעבור מנה מסוימת של סבל גם אחרי חזרה בתשובה, פיצוי ויום הכיפורים. ולבסוף, קבוצה אחרונה של חטאים שהמחילה עליהם נותרה תלויה עד למותו של החוטא. במילים אחרות, מותו של האשם נתפס כפיצוי הסופי שהיה עליו לשלם על חטאיו (ראה בבלי, יומא פה ב; משנה תורה, הלכות תשובה א ד). לפי החוק היהודי הקדום, לפני שאדם נסקל למוות על פשעיו היה עליו להתוודות בציבור. המשנה מספרת שאם הוא לא ידע איך להתוודות, היה עליו לומר, "תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי" (משנה, סנהדרין ו ב).\[288\] הבה ניקח את הדברים האלה צעד נוסף קדימה ונפנה לתורה. לפי במדבר כ"ה, בני ישראל חטאו כשעבדו את אלילי המואבים וזנו עם בנותיהם. חרון אלוהים ניתך עליהם ומגיפה פרצה בעם. "ויאמר ה' אל משה: 'קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, וישוב חרון אף ה' מישראל' " (במדבר כ"ה 4). חרונו של אלוהים היה בא על סיפוקו עם מותם של ראשי העם. עונשם נועד לכפר על עוון העם כולו. זמן מה אחר כך הביא אחד מבני ישראל אשה מדיינית אל אוהלו, לעיני משה והעם כולו. "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן, ויקום מתוך העדה וייקח רומח בידו. ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה, וידקור את שניהם, את איש ישראל ואת האשה אל קובתה. ותעצור המגיפה מעל בני ישראל" (שם, פס' 8-7). ההוצאה להורג של החוטאים האלה שיככה את זעמו של אלוהים. בנקודה זו הופך הסיפור למאוד מעניין. אלוהים הבטיח לפנחס שבזכות מעשיו יהנו הוא וצאצאיו מברית שלום לעולם, "תחת אשר קינא לאלוהיו ויכפר על בני ישראל" (שם, פס' 13). איך בדיוק הוא כיפר "על בני ישראל"? על ידי כך שהוציא להורג את אנשי הציבור שייצגו את החוטאים. מותם שילם את העונש עבור כל השאר.\[289\] אם מוות יכול לשמש כעונש על חטא מסוים של אדם מסוים, הרי שמותו של מנהיג או של אחד מראשי העם יכול לשמש כעונש על חטאים מסוימים של הקהל. אבל מה זה אומר על מותו של צדיק? מה יקרה אם המנהיג הצדיק ביותר בקהילה יתן את חייו כדי לשלם את מחיר חטאיהם של השאר? מה יקרה אם הוא יאמר, "הרוֹג אותי, אבל הנח להם"? מה ערכו של מוות כזה? כשטרוריסטים לוקחים בשבי בני ערובה, הם משתמשים בחייו של הבולט והמכובד שבהם במהלך המשא ומתן. הדוגמה הזאת עוזרת לנו להבין את הנושא במונחים אנושיים. אם כך, איזה משקל יש לחייו של האפיפיור, למשל, בעיני הכנסייה הקתולית? איזה ערך יש לחייו של רב גדול בעיני חסידיו? מה היה קורה אילו ריחף איום על חייהם של חברי קהילה קתולית או חסידית גדולה, והאפיפיור או הרב שלהם היו מציעים למות במקומם? האם לחייהם – ולמותם – יש ערך רב יותר מחייהם של מיליוני חסידים? ללא ספק. לחייו של מנהיג יש משמעות רבה יותר. בעיני אלוהים, לחיי עבדיו הצדיקים יש ערך רב יותר, והמוות שלהם הוא בעל משקל רב. המסורת היהודית עשירה במידע על "זכות אבות" או "זכות צדיקים",\[290\] ואין חיים שערכם רב יותר מאלה של המשיח, הצדיק המושלם. גם אין מוות חשוב יותר משלו. כשהמשיח מת, מותו שימש כפיצוי על חטאי העולם כולו. זו הסיבה שהוא בא לעולם הזה, לא כדי "שישרתוהו, אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים" (מרקוס י' 45). בנקודה זו אתה עשוי לשאול, "אבל איפה זה נאמר בתנ"ך?" בטיעון הקודם ראינו ששיטת הקורבנות התבססה על העיקרון של חיים תמורת חיים. קורבן תמים לקח את מקומו של החוטא. אם כך, אם נערוך השוואה זהירה בין במדבר ח' 12 לפס' 10 ו-19, נראה שהלוויים עצמם כיפרו בעד העם ושיככו את זעמו של אלוהים. ג'ייקוב מילגרום, אחד המומחים המובילים בתחום שיטת הקורבנות המקראית, מסביר, "מהטקסט שלפנינו, \[במדבר\] ח' 19, משתמע שהלוויים משמשים כפרה על בני ישראל, בדומה לכליא ברק, שמשך את זעמו של אלוהים אליהם עצמם בכל פעם שמישהו מבני ישראל חילל את הקודש".\[291\] איזה ביטוי מלא חיים: הלוויים שימשו כ"כליא ברק שמשך את זעמו של אלוהים אליהם עצמם" בכל פעם שמישהו מבני ישראל חילל את המקדש. אם נפנה לבמדבר ל"ה, נראה שמותו של הכוהן הגדול יכול לכפר. מסופר שם על רצח שנעשה בשגגה ועל רצח שנעשה במזיד. במקרה של רצח בכוונה תחילה הוצא הרוצח להורג, כי "הדם \[שנשפך\] יחניף (יטמא) את הארץ, ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו (כי אם בדמו של זה ששפך, של הרוצח)" (במדבר ל"ה 33). הדרך היחידה להסיר את טומאת הדם שנשפך היתה על ידי שפיכת דמו של הרוצח. שום כפרה אחרת לא באה בחשבון במקרה כזה. אבל במקרה של רצח שנעשה בשגגה יכול הרוצח לברוח לעיר מקלט ולהישאר שם כל חייו (פס' 15-1, 25-22). רק דבר אחד יכול לגרום לכך שהוא ישוחרר מעיר המקלט: מותו של הכוהן הגדול. "כי בעיר מקלטו יֵשב עד מות הכוהן הגדול, ואחרי מות הכוהן הגדול ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו" (פס' 28). מדובר בעיקרון חשוב ביותר. דם נשפך, אבל לא בכוונה תחילה. מישהו נהרג, והארץ נטמאה. הכפרה האפשרית היחידה היתה מותו של ההורג. אבל איש זה לא היה ראוי למוות משום שלא הרג במזיד. הרצח קרה בשגגה. הרוצח נודה ונשלח לעיר מקלט לכל ימי חייו, אלא אם כן בשלב כלשהו מת הכוהן הגדול, המנהיג הרוחני והנציג של העם, זה שמפגיע בעד האומה. מותו של הכוהן הגדול שיחרר את הרוצח מעונשו, שכן מותו שימש כתחליף. התלמוד (מכות ב ו; בבלי, מכות יא ב; ראה גם ויקרא רבה י ו) שואל: האם אין זו הגלות שאליה נשלח הרוצח (עיר המקלט) שמכפרת? והתשובה היא לא. לא הגלות היא שמכפרת, אלא "מיתת כוהן \[גדול\]". מילגרום מעיר ש"כפי שהכוהן הגדול מכפר בעד חטאי העם באמצעות טקסי הקורבנות שהוא עורך במהלך חייו (שמות כ"ח 36; ויקרא ט"ז 16, 21), כך הוא מכפר באמצעות מותו על מי שרצח בשגגה".\[292\] הנושא הזה בתנ"ך מגיע לשיאו בתיאור סבלותיו של עבד ה' בישעיהו נ"ג. המילים שמובאות שם הן רבות עוצמה: "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבָלָם. ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוּכֶּה אלוהים ומעוּנה. והוא מחוֹלָל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו,מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו. כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עוון כולנו״ (פס' 6-4). עכשיו ברור מדוע יהודים רבים במהלך הדורות, שקראו את הפסוקים האלה, קראו בהפתעה, "מדובר פה על ישוע! הוא היה המשיח הצדיק שלנו. הוא מת בעד חטאינו. מותו כיפר על נפשותינו. עכשיו אני מבין". בפסוק שחותם את פרק נ"ג בישעיהו אלוהים מבטיח, "לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שָלָל, תחת אשר הֶערה למוות נפשו ואת פושעים נִמנָה. והוא חֵטא רבים נשא ולפושעים יפגיע" (פס' 12). המשיח נשא את חטאינו! על כך בדיוק כתב שמעון כיפא (המוכר בשם פטרוס) כמאה וחמישים שנה לפני חתימת המשנה: "חירפוהו ולא השיב חירוף, סָבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק; הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ כדי שנמות לגבי החטא ונִחיה לצדקה; אשר בחבורתו נרפא לכם, כי הייתם כצאן אובדות, אך עתה שבתם אל הרועה השומר את נפשותיכם״ (הראשונה לפטרוס ב' 25-23). כמה מוזר שיש פרשנים יהודים המייחסים את הפסוקים האלה מישעיהו נ"ג לסבל שעבר על עם ישראל, וטוענים שהייסורים שידע עמנו שילמו את מחיר חטאיהן של אומות הגויים.\[293\] אבל כשיהודים משיחיים רואים בישעיהו נ"ג את הכפרה שסופקה לאנושות בזכות מותו של המשיח, אותם פרשנים אומרים, "הפסוקים האלה אינם מתארים כלל וכלל כפרה על חטאים כלשהם". היו כאלה שהתנגדו וטענו, "בשום מקום במקורות היהודים לא נאמר שקורבן יכול לשלם על חטאים שייעשו בעתיד". אם כך, למה מתכוונת התפילה המסורתית שאומרת, "יהא מיתתו של רבי… כפרה לדור הזה"?\[294\] כמובן שתפילה כזאת מתייחסת גם לחטאים שחטאו בני דורו לאחר מותו. ומה לגבי המסורת הרבנית בנוגע לכוח הראוי לציון שיש לעקידת יצחק, העומד לזכותם של כל הדורות הבאים ואפילו ליום שבו יקומו המתים לתחייה? ומה לגבי הדברים שאמר שמעון בר יוחאי, ושמתועדים בתלמוד הבבלי, סוכה מה ב: "משום \[הסבל שידעתי\]… יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין (מן העונש), מיום שנבראתי עד עתה. ואלמלא אליעזר בנִי עימי \[הייתי פוטר את כל מי שנענש\] מיום שנברא העולם ועד עכשיו. ואלמלא יותם בן עוזיהו \[שסבל רבות\] עימנו, \[הייתי פוטר את כל מי שנענש\] מיום שנברא העולם עד סופו״.\[295\] אין ספק שהרגשות של הרבי היו אצילים, אבל אין כל מקום להגזמה שלו. אבל יש אחד שחייו המושלמים ומותו החלופי יכולים לשחרר כל אחד מאיתנו מהאשמה שרובצת עלינו בשל חטאינו, לשכך את זעמו של אלוהים ולספק כפרה שלמה עבור כולנו. המשיח, בן האלוהים, אמר לאביו, "תהא מיתתי כפרה בעדם", ואלוהים ענה, "די לי בכך". "הן גם המשיח מת לכפרת חטאים, אחת ולתמיד, הַצַדיק בעד הרשעים, כדי לקרב אותנו אל האלוהים" (הראשונה לפטרוס ג' 18). שאול הטרסי, שמוכר לרבים כפולוס השליח, הסביר: "הנה, בעוד שהיינו חסרי אונים, בהגיע השעה מת המשיח בעד הרשעים. והרי לא במהרה ימות מישהו בעד אדם צדיק, אם כי בעד האיש הטוב אולי יעז מישהו למות. אולם אלוהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים. וכעת, לאחר שכבר הוצדקנו בדמו, בוודאי ובוודאי שניוושע על ידו מן הזעם; שכן אם בזמן שהיינו אויבים נרצינו לאלוהים במות בנו, על אחת כמה וכמה ניוושע בחיי בנו לאחר שכבר נרצינו. ולא זאת בלבד, אנחנו גם מתהללים באלוהים הודות לאדוננו ישוע המשיח, שבאמצעותו קיבלנו עתה את הריצוי״ (רומים ה' 11-6). הבשורה היא יהודית! מותו של הצדיק – הצדיק האמיתי, המשיח, הכוהן הגדול של ישראל ושל אומות הגויים, הגואל שמשלם את מחיר חטאינו – מכפר בעדנו. עצור לרגע וחשוב על חייך. נניח שהיה עליך לכתוב על פתקאות שונות כל חטא שאי פעם חטאת: כל שקר, כל מעשה אנוכי, כל מעשה טמא, כל מחשבה מלאת זימה, כל מילה מלאת כעס, כל גישה חוטאת וכל פעם שבה בחרת לא לציית לאלוהים, כל הזדמנות שהיתה לך לעשות משהו טוב והוחמצה, כל פעם שבה הפרת את אחת ממצוותיו של אלוהים – גדולה כקטנה, בין שמדובר במצוות עשה ובין שמדובר במצוות אל תעשה… האם יש סוף לרשימה הזאת? עד מהרה יצטברו הפתקאות האלה להר עצום! וההר הזה יתעד רק את חטאיך – בעצם, רק את אלה שאתה מודע להם. ומה לגבי הר החטאים שלי? ומה לגבי אלה של כל שאר בני האדם? הכפל את ההרים האלה פי שישה מיליארד, והתוצאה שתקבל תעיד רק על החטאים של בני דורנו! מה לגבי המיליארדים שחיו עלי אדמות אלפי שנים לפנינו? החטאים המצטברים של המין האנושי הם בהיקף שנשגב מבינתנו. מי בכלל יכול לשלם את מחיר ההרים האין סופיים האלה של חטאים? רק בן האלוהים. ובן האלוהים אכן עשה את זה! לחייו של המשיח ולמותו יש ערך נצחי בעיני אביו, ודמו מכפר בעדנו בשלמות. אפילו הזוהר, במונחים המיסטיים האופייניים לו, הבין את תפקידו של המשיח בהקשר זה. נאמר שם בנוגע לישעיהו נ"ג 5: "המשיח בא אל ההיכל וקורא לכל המחלות ולכל הכאבים ולכל הייסורים של ישראל שיבואו עליו, וכולם באים עליו. ואלמלא היה מקל מעל ישראל ונוטל עליו את יסוריהם, אף אדם לא היה יכול לסבול את הייסורים שעוברים ישראל כעונש על שעזבו את התורה. אילולא לקח המשיח את מקומנו וסבל בעדנו, היינו נשמדים מזמן. עלינו לתת לאמת לדבר בעד עצמה. בעצם, אלוהים לא היה מעוניין בדמם של פרים ועתודים, וגם יצחק לא מת כדי לכפר על חטאינו. גם כל הצדיקים שמתו על קידוש השם והכוהנים הגדולים יראי השמים לא יכלו להפוך אותנו לשלמים. רק המשיח עשה את זה, אחת ולתמיד. מיתתן של צדיקים מכפרת. בזכות מותו של הצדיק אתה יכול להתנתק מעברך, לקבל מחילה על חטאיך ולהתחיל דף חדש לגמרי. בזכותו יכולים חייך להשתנות. המשיח לקח את מקומך. היום יכול להיות יום הכפרה שלך, אם רק תשים בו את מבטחך ותאמין בו. 274\. ראה בספריו Don Richardson, Peace Child (Ventura, Calif.: Regal, 1974), ו-Eternity in Their Hearts (Ventura, Calif.: fRegal, 1984). 275\. Berel Wein, The Triumph of Survival: The Story of the Jews in the Modern Era 1650-1990 (Brooklyn, N.Y.: Shaar, 1990), 14. 276\. במקור בארמית, "וכד הוו ישראל בארעא קדישא, באיגון פולחנין וקרבנין דהוו עבדי הוו מסלקין כל איגון מרעין ויסורין מעלמא. השתא משיח מסלק לון מבני עלמא". הזוהר, פרשת ויקהל, ריב א. 277\. לפי "שפתי החכמים", המפרשים את דבריו של רש"י, בדיוק כפי שפרה אדומה – שאינה נחשבת לקורבן אמיתי – מכפרת, כך גם עושה את זה מותו של צדיק. 278\. גינצברג מצטט את סיפרי דברים פיסקה לא, "קשה מיתתם של צדיקים לפני הקב"ה כחורבן בית המקדש". Ginzberg, Legends of the Jews, 3:191. התייחסויות נוספות בעניין הכוח שיש למותם של צדיקים ראה שם, 6:75 הערה 386; 6:107 הערה 602. 279\. ראה לדוגמה "שני לוחות הברית", מסכת תענית, דרש להספד מיתת צדיקים ולחורבן בית המקדש, כג; כז. 280\. הזוהר, מהדורת הסולם, דף רי"ח ע"א, קי-קיא. דברים אלה מסבירים את קהלת ז' 15, "את הכל ראיתי בימי הבלי: יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו". ראה גם בבלי, שבת לג ב, "צדיקים בדור צדיקים נתפסים על \[חטאי\] הדור". 281\. ר' מנחם עזריה מפאנו, עשרה מאמרות, חלק שני, פרק ז, עמ' צג (ערכה של המילה "אשָם", כלומר "קורבן אשם", בגימטריה הוא 341, שווה לזה של השם "מנחם בן עמיאל"); המילים המוטות מצוטטות מהמקורות. המדרש מסכם בציטוט נוסף מישעיהו נ"ג, "מה כתיב בתריה (מה כתוב מיד אחר כך)? יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח". 282\. Schechter, Aspects of Rabbinic Theology, 310-11. הדגש לא קיים במקור. 283\. ראה בראשית רבה נו ג, מצוטט (באנגלית) בהקשרו בספרו של Jon D. Levenson, The Death and Resurrection of the Beloved Son: The Transformation of Child Sacrifice in Judaism and Christianity (new Heaven: Yale, 1993), 105. 284\. מידע נוסף בנושא ראה בטיעון 3.10. 285\. מכילתא דרבי ישמעאל בא – מס' דפסחא בא פרשה ז ד"ה. במקור בארמית, "כדין משיח עאל בההוא היכלא וקארי לכל מרעין וכל כאבין כל יסוריהון דישראל דייתון עליה, וכלהו אתיין עליה. ואלמלא אדיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה, לא הוי בר נש דיכיל למסבל יסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא". הזוהר, פרשת ויקהל, ריב א. 286\. Geza Vermes, "Redemption and Genesis xxii", 211. ביקורות על עבודתו של ורמס – שמתמקדות בתארוך של חלק מהחומרים שהוא דן בהם, לא בתוכנם – ראה למשל אצל Bruce Chilton, "Recent Discussion of the Akedah" בספרוTargumic Approaches to the Gospels: Essays in the Mutual Definition of Judaism and Christianity (Lanham, Md.: University Press of America, 1986), 39-49. 287\. Avraham Yaakov Finkel, Contemporary Sages (Northvale, N.J.: Aronson, 1994), 84. 288\. ראה לדוגמה את המאמר בנושא "מוות" באנציקלופדיה יודאייקה. "עם המוות, הנשמה עוזבת את הגוף בזעקה שמהדהדת מסוף העולם ועד סופו (יומא כ ב), כדי לעבור למצב של קיום – שהרבנים הרבו להתווכח על טבעו המדויק (ראה למשל שבת קנב ב – קנג א; ברכות יח ב – יט א; רמב"ם, יד, תשובה ח ב, וההערה הקריטית של רבי אברהם אבן דאוד (ראב"ד); עיין גם ערכים After-life ("אחרי המוות"), Body and Soul ("גוף ונשמה"), World to Come ("העולם הבא"). לא משנה מה טבעו של העולם הבא, התפיסה הרווחת היתה שאז יקצרו המתים את פרי המעשים שעשו בעודם בחיים; שהם פטורים מן התורה ומשמירת מצוותיה (שבת ל ב); ושהמוות מכפר (סיפרי במדבר קיב). תפילת וידוי אחת שנאמרה לפני המוות, במיוחד מפי פושעים שעמדו לצאת להורג, היתה: 'תהא מיתתי כפרה על כל עוונותַי' (סנהדרין ו ב). הכפרה שמספק המוות זכתה לדגש רב יותר לאחר חורבן הבית, עם ביטול הקורבנות, כשמחילה מלאה על עוונות גדולים יותר היתה תלויה בכפרה שלמה שמספק המוות, לצד חזרה בתשובה, יום הכיפורים וסבל (ראה למשל דיון אצל Urbach, Hazal, 380-3)". EJ, "Death". 289\. סיפור זה מספק הצצה עמוקה יותר לשימוש שהעברית עושה בשורש כפ"ר. במקרה זה המשמעות היא שיכוך זעם. ראה טיעון 3.10. 290\. ראה למשל רש"י לבראשית לב 13-7; ראה גם Urbach, Sages, 580 ואילך, על הפרה האדומה והכפרה בעד המתים; זכות אבות (או זכות צדיקים); וכפרה בעד החיים. כפי שאומר אורבך, בתפיסה הרבנית, לא רק מותם של צדיקים מכפר, אלא גם מעשי החסד שלהם וחייהם, שעומדים להם לזכות. 291\. Milgrom, Numbers, 371. ההדגשות לא קיימות במקור. 292\. שם, עמ' 294. 293\. קל מאוד להפריך את הטיעון הזה. ראה טיעונים 4.17-4.5 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). 294\. ראה גם מ' נגעים ב א (שם מדובר על נגעי עור שונים), "בהרת עזה נראית בגרמני כהה, והכהה בכושי עזה (בהירה). רבי ישמעאל אומר: 'בני ישראל – אני כפרתן! – הרי הן כאשכרוע (מין עץ), לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים' ". ראה גם משנה, סנהדרין ב א, שם אומר העם לכוהן הגדול, "אנו כפרתך". 295\. רש"י מסביר כלהלן את דבריו של שמעון בר יוחאי, "בזכותי (בכוח מעשי החסד שנזקפים לזכותי) אני סובל כל עונותיכם ופוטרן מן הדין" (רש"י, מסכת סוכה דף מה עמוד ב). עיין גם בהערותיו של ר' חננאל, פרשן ידוע של התלמוד. כמו כן ראה בבלי, עירובין סד ב – סה א. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תשובה לרב --- ### [מדוע חזו הנביאים שהקורבנות ישובו לשמש בבית המקדש השלישי?](https://igod.co.il/answer-rabbi/why-prophets-think-sacrifices-third-temple/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אם מותו של ישוע בתור המשיח המכפר ("משיח בן יוסף") באמת הגשים את שיטת הקורבנות, מדוע חזו הנביאים שהקורבנות ישובו לשמש בבית המקדש השלישי? האמת היא שקשה לדעת על מה בדיוק דיבר אלוהים דרך הנביאים בנוגע למקדש עתידי וקורבנות. האם הדברים שהנביאים אמרו היו סמליים בלבד, כשהמקדש מסמל את נוכחות אלוהים בקרב עמו והקורבנות מדברים על הדרך שבה העם יעבוד אותו? ואולי יש להבין את הנבואות באופן מילולי ולא סמלי, ולייחל להתגשמותן? ואם כך, האם הנביאים דיברו על מקדש שיבנה המשיח? אם כן, אפשר לצטט בהקשר זה את המסורת הרבנית, המלמדת שבבוא היום יבוטלו כל הקורבנות והזבחים, פרט לזבח תודה. זבח זה לא נועד לכפר, ולכן אין לו כל קשר עם הכפרה שישוע המשיח סיפק לנו בדמו אחת ולתמיד. בכל אופן עלינו לנהוג כמו הרבנים בתלמוד ולנקוט משנה זהירות עם הנושא הזה, שכן גם הם הבינו כמה קשה לפרש בצורה ברורה את הפרקים החשובים בתנ"ך שעוסקים בנושא. בספרי הנביאים יש כמה פסוקים שמדברים ככל הנראה על קורבנות שיועלו באחרית הימים, בימות המשיח. במילים אחרות, מדובר בפסוקים שהמשיחיים מייחסים אותם לשובו של ישוע. אבל הברית החדשה מלמדת שמותו של ישוע ותחייתו ביטלו כל צורך בקורבנות עתידיים: "\[המשיח\] אינו צריך יום יום, ככוהנים הגדולים, תחילה להקריב קורבנות על חטאיו ואחרי כן על חטאי העם; כי זאת עשה אחת ולתמיד בהקריבו את עצמו״ (עברים ז' 27). "\[כשהמשיח אומר\] ..זבח ומנחה ועולה וחטאה לא חפצתָ, אף לא שאלתָ" (אף על פי שהתורה מצווה עליהם), אשר מקריבים אותם על פי התורה, ובאומרו אחרי כן, "הנה באתי לעשות רצונך", מסיר הוא את הראשונה כדי להקים את השנייה. ובאותו הרצון מקודשים אנחנו על ידי הקרבת גופו של ישוע המשיח פעם אחת ולתמיד״ (שם, י' 10-8). "זאת בדיוק הנקודה", אתה ודאי אומר. "היות שהפסוקים האלה מלמדים שמותו של ישוע על הצלב הפך את הקורבנות העתידיים למיותרים, מדוע שאלוהים יאמר דרך נביאיו שבבית המקדש המשיחי שיקום בעתיד תשוקם מלאכת הקורבנות? האם אין סתירה בין הרעיון הזה לבין הבשורה?" בוא נראה מה בדיוק אמרו על כך הנביאים. ראשית נבדוק מה ראה יחזקאל בחזון שמתועד בשמונת הפרקים האחרונים של ספרו. הנביא מתאר שם את המקדש שייבנה, ובו מזבח, קורבנות וכוהנים. יחזקאל ראה את כבוד ה' ממלא את המקדש. זהו אותו כבוד ששנים רבות לפני כן יחזקאל ראה אותו עוזב את המקדש בירושלים, זמן קצר לפני חורבנו (ראה יחזקאל י'). באותו מעמד נתן לו אלוהים הבטחה נפלאה: "ויאמר אלי, "בן אדם, את (זה) מקום כיסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכון שם בתוך בני ישראל לעולם, ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קודשי, המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם בָּמותם. בתִיתָם סִיפָּם את סִיפִּי ומזוזותם אצל מזוזותי והקיר ביני וביניהם, וטימאו את שם קודשי בתועבותם אשר עשו ואכלה אותם באפי. עתה ירחיקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני, ושכנתי בתוכם לעולם״ (שם, מ"ג 9-7). יחזקאל גם קיבל הוראות מפורטות בנוגע למזבח שיעמוד במקדש ולשיקום מלאכת הקורבנות, כולל הנחיות העוסקות בקורבנות חטאת ואשם, שדמם ישמש לכפרה (ראה למשל מ"ב 13; מ"ג 21-18; יש התייחסויות לכפרה על המזבח, המקדש ועם ישראל; ראה מ"ג 20, 26; מ"ה 15, 17, 20). על סמך הנאמר בפרקים אלה ברור שיחזקאל, שכתב את הדברים בהשראת אלוהים, תיאר בית מקדש שמתפקד במלואו ומספק כפרה על חטאי ישראל באמצעות קורבנות דם. איך אני מיישב את התיאור הזה עם הפסוקים שציטטתי למעלה מהאיגרת לעברים, המצביעים על כך שמותו של ישוע כיפר אחת ולתמיד? מצד אחד אני מאמין שפסוקים אלה יוצרים קושי עבור יהודים שומרי מסורת ויהודים משיחיים גם יחד, כי היהדות המסורתית מלמדת שתפילה, חזרה בתשובה ומעשי חסד לוקחים את מקומם של הקורבנות. בעצם, כפי שראינו בטיעון 3.9,\[300\] מתנגדי המשיחיות טוענים שאלוהים מעדיף תפילה, חזרה בתשובה ומעשי חסד על פני קורבנות, כי הראשונים נעלים יותר בעיניו. ובכל זאת יחזקאל אומר כאן שבמקדש המפואר שייבנה באחרית הימים תשוקם עבודת הקורבנות. וכך יוצא שאם נמשיך עם קו החשיבה של מתנגדי המשיחיות מדובר בנסיגה. מצד שני, העובדה שקורבנות דם יועלו בעתיד ככפרה על עם ישראל מקשה גם על יהודים משיחיים, כי עצם הרעיון מרוקן מכל משמעות את קורבנו המכפר של המשיח. אם כך, מה התשובה? לפני שאענה על השאלה, אצטט כמה הערות בנושא מפיהם של ברי סמכא יהודים מסורתיים. הרבי והד"ר ס' ערך תקציר של הפירושים החשובים ביותר שכתבו הרבנים על ספר יחזקאל, והוסיף לו את ההערות הבאות בנוגע לפרקים מ'-מ"ח בספר: "פרקים אחרונים אלה מציבים קשיים שקשה להתגבר עליהם. הם כוללים אי התאמות וסתירות לנאמר בתורה, ומונחים שאינם מופיעים בשום מקום אחר… חכמי התלמוד (מנחות מה א) אמרו שרק אליהו הנביא, שיבשר את הגאולה השלמה, יוכל לפרש את הפרקים האלה. הם הוסיפו את ההערה שאלמלא פירש רבי חנינה בן חזקיה כמה מהקשיים האלה, היה ספר יחזקאל \[נגנז ולא\] נכלל בקאנון.\[301\] הרב ד"ר יוסף ברויאר, שכותב מהזווית האורתודוקסית, העיר את ההערות הבאות לגבי הפרקים הקשים האלה בספר יחזקאל: "לא נעז לתת פרשנות מפורטת על פסוקים אלה. רק ננסה להעלות על הכתב כמה מחשבות שצצות \[בנו\], וגם זה בזהירות רבה. היכן שהנביא מדבר על התורה נצמדנו לפרשנויות החכמים והמפרשים, ובמיוחד של רש"י, גם כשאלה יוצרות בעיות. במקרים רבים נצטרך להסתפק בהסבר לוקה בחסר. האיפוק שלנו מוצא את צדקתו בדברים שאמר הרמב"ם, "בניין \[המקדש\] העתיד ליבנות – אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר" (הלכות בית הבחירה א ד). לפיכך, נבואות יחזקאל על המקדש העתידי הן מעבר ליכולת שלנו להבין את הפרטים בבירור.\[302\] לאור ההערות האלה אני חושב שתסכים איתי שאין זה חכם לבנות תורה תיאולוגית שלמה על סמך יחזקאל מ'-מ"ח – במיוחד אם תורה זו משמשת כדי לכפור באמונה בישוע המשיח. ומה אם היינו מתחלפים לרגע ואני הייתי משתמש בפרקים האלה דווקא כדי להוכיח לך כמה חיונית היא האמונה בישוע? במקרה זה ודאי היית אומר לי – ובצדק – "אי אפשר להגיע למסקנות משיחיות בעזרת הטקסט הזה. הרי אפילו הרמב"ם אמר שאנחנו לא יכולים להתייחס למקדש שעליו מדבר יחזקאל בחזונו מהזווית המוגבלת שלנו". נוכח סתירות בין דיני המקדש של יחזקאל לדינים מקבילים בתורה, התלמוד (בבלי, מנחות מה א) מתעד תגובות של החכמים לעניין בנוסח "פרשה זו – אליהו עתיד לדורשה", כלומר אליהו יסביר ויפרש אותה בעתיד! וכפי שאמר רבי פיש, חנינה בן חזקיה הוא זה שלזכותו נזקפת השמירה של ספר יחזקאל מפני גניזה, שכן המסורת מספרת שהוא נשאר בבקתתו עד שסיים לפרש את הפרקים האלה, ושהוא נזקק לשלוש מאות חביות של שמן – ממש כך – כדי לשמור על שמן חצות, עד שהצליח ליישב את כל הסתירות בספר.\[303\] אבל, כפי שאמר רש"י, בגלל עוונותינו אבדו כל פירושיו של חנינה.\[304\] לאור קשיים כאלה איך יכול מישהו להשתמש בפרקים האלה של יחזקאל כבסיס לדוקטרינה מרכזית? אם יהודים שומרי מסורת מתקשים ליישב את הדברים שאמר יחזקאל עם הדברים שאמר משה ומשאירים את המלאכה לאליהו כדי שהוא יהפוך בדברים ויפסוק, מדוע מאשימים את היהודים המשיחיים בכך שאינם מציגים פרשנות מגובשת ודוגמטית לפרקים האלה, פרשנות שתתאים במלואה לדברים שנאמרים בברית החדשה? יש עוד בעיה מהותית שעלי להעלות בקשר לפרקים אלה. די ברור שיחזקאל חזה שהמקדש השלישי יבנה בימיו. כזכור, יחזקאל היה שנים רבות בגלות כשחרב הבית הראשון (ראה יחזקאל ל"ג 22-21). אלוהים אמר לו בחזון שהוא עומד לגלות את כבודו, לרחם על בני עמו ולכנס את הגולים אל אדמתם (ראה ל"ט 29-21). זה ההקשר שבו אלוהים הראה ליחזקאל את החזון אודות מקדש שלישי. במילים אחרות, אלוהים אמר שהוא ירחם על עמו, ישיב אותם אל אדמתם ויטיל עליהם לבנות בית שיתמלא בכבודו ובנוכחותו. איך יכול יחזקאל לדעת שאותו חזון לא דיבר על הבית השני (שאכן נבנה בידי הגולים ששבו לארץ כמה עשרות שנים אחר כך), אלא על בית שלישי, שלא נבנה עד היום – כאלפיים וחמש מאות שנה מאוחר יותר? נוסף על כך אלוהים אמר ליחזקאל באותו חזון: "אתה, בן אדם, הגד את (תאר ל)בית ישראל את הבית, וייכלמו מעוונותיהם. ומדדו את \[ה\]תוכנית, ואם נכלמו מכל אשר עשו – צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורתו ואת כל חוקותיו וכל צורתו וכל תורתו – הודע אותם וכתוב לעיניהם, וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו ועשו אותם״ (שם, מ"ג 11-10). אלוהים ציווה על יחזקאל לתאר באוזני בני דורו את המקדש כדי להחזיר אותם בתשובה ולגרום להם לבנות את הבית לפי הצורה והתוכנית שהוא קבע. אבל אין ספק שהדברים לא התרחשו בהתאם לציפיותיו של הנביא.\[305\] רד"ק (רבי דוד קמחי) התייחס לקושי הזה בפרשנותו הידועה. הרד"ק מצא ביחזקאל מ"ג 10 הוכחה לתחיית המתים. הוא מתייחס למילים "ומדדו את תוכנית" ומפרש: "צורת הבית שתַראה להם ימדדו, ויכינו אותו לסימן כי עוד יעשו כן לעתיד בבוא הגואל ו\[כאשר\] יחיו המתים. יכינו (הם יבינו) אותו לסימן שהרואים זאת הצורה יחיו בבניין הבית לעתיד, וזה ראָיה לתחיית המתים.״ איזה פירוש! יחזקאל יַראה לבני דורו את התוכניות של המקדש, והם יבנו אותו בבוא היום, אבל היום הזה לא יגיע לפני שיחל העידן המשיחי – ואם כך מדובר במשהו שיתרחש אחרי תחיית המתים. וכך, במקום המשמעות הפשוטה והברורה של הטקסט – כלומר, שהיהודים שיחזקאל יראה להם את התוכנית יחזרו בתשובה ויקימו את המקדש בימי חייהם – רד"ק אומר שעצם העובדה שאותם אנשים יבנו את המקדש אלפי שנים אחר כך מבהירה שהם יקומו מן המתים. איזו עדות חותכת לכך שהפרקים האלה מקשים על כל הפרשנים, יהודים ומשיחיים גם יחד. רד"ק מתייחס גם לפסוק 19 ביחזקאל מ"ג, שם נאמר לנביא, "ונתת אל הכוהנים הלוויים אשר הם מזרע צדוק, הקרבים אלי, נאום אדוני ה', לשרתני פר בן בקר לחטאת" (עיין גם בפסוקים הבאים, שם נאמר ליחזקאל, "ולקחת מדמו…  ולקחת את הפר החטאת… תקריב שעיר עיזים תמים לחטאת… תקריב פר בן בקר תמים ואיל מן הצאן תמים… והקרבתָם לפני ה'… תעשה שעיר חטאת ליום". ביטויים דומים ניתן למצוא גם בפרקים מ"ד-מ"ח, שם נאמר ליחזקאל איך עליו לבצע פעולות אחרות במקדש, לחלק את הארץ בין השבטים ולחלק את העיר). רד"ק כותב: ""ונתת". ליחזקאל אומר \[ה'\] שהוא כוהן… שהוא יתן הקורבן לכוהנים להקריבו והוא יזרוק הדם ויכפר על המזבח, כי לעתיד יהיה הוא \[יחזקאל\] כוהן גדול, ואף על פי שיהיה אהרון שם או \[שאולי יחזקאל\] יהיה… משנה לו… זה הפסוק יורה על תחיית המתים לעתיד. "ולדברי החכמים שאמרו כי זה המזבח \[שמוזכר בפסוק\] הוא \[לא המזבח הראשון, כי אם זה\] אשר עשו בבית שני. אפשר כי \[ההסבר לכך הוא ש\]יחזקאל היה מעולי הגולה. אלא שאומרים בקבלה שקברוהו \[את יחזקאל\] בארץ בבל. ועוד, כי סדר הקורבנות שעשו עולי הגולה אינו כסדר זה \[שמתואר בפסוק\], והם בנו המזבח קודם \[שבנו את\] ההיכל.״ כמה מרתק! פרשנים יהודים מסורתיים תוהים אם חלק מהפסוקים האלה אכן מתייחסים לבית המקדש השני – על סמך המשמעות המיידית של הטקסט, שהייתה הופכת את יחזקאל לדמות מרכזית בבניית המקדש ובעבודת הקודש שנעשתה בו. אבל מקריאה בטקסט ברור גם שהשיקום המובטח – שאמור להיות מלא הדר וכבוד ולחולל שינוי – לא התממש. וכך נוצרות מספר בעיות, כפי שעולה מפרשנותו של רש"י ליחזקאל מ"ג 11. רוזנברג מסביר: "כמו שיהושע נכנס לארץ בדרך נס וגירש ממנה את עמי כנען, כך גם עזרא היה אמור להיכנס לארץ באורח דומה ולגרש את יושביה. אלא שהעם חטא, ולכן לא זכה לכיבוש שכזה. רש"י מוסיף שאילו כך קרה, היתה הגאולה נמשכת לעולם והעם היה בונה את המקדש שמתאר יחזקאל. רש"י מוסיף שהעם חטא בזה שלא חזר בתשובה אמיתית מחטאי העבר. הם לא התחייבו לחדול מן החטא. הוא מצטט אחרים, המייחסים את כישלון הכיבוש לנישואי התערובת עם נשים זרות בבבל – "ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא \[להיות\] כביאה \[ה\]ראשונה של יהושע – לבוא בזרוע ובנס כדדרשינן עד יעבור ובניין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם. אלא שגר' החטא שלא הית' תשובתם הוגנת".\[306\] רש"י בעצם אומר שהמקדש שיחזקאל ראה בחזונו היה צריך להיבנות בימיו של עזרא – כמה עשרות שנים אחרי שיחזקאל ראה את החזון – אבל בגלל עוונות העם לא כך קרה.\[307\] אם כך, התגשמות החזון התעכבה עד לבניית בית שלישי, אף על פי שלא זאת היתה התוכנית המקורית של אלוהים ולא זה מה שהבין יחזקאל. הציטוט של הפרשנויות האלה לא נועד להקל ראש בעבודתם של רש"י ורד"ק. שניהם היו אינטלקטואלים ענקיים ומלומדים מבריקים מהשורה הראשונה. ציטטתי את דבריהם כדי להבהיר אילו קשיים מציבים פרקים מ'-מ"ח בפני הפרשנים. לאור העובדה שהרבנים בתלמוד נאלצו לחכות לאליהו כדי שיבוא ויפתור את הבעיות שמעלים הפרקים, אני רוצה לשאול שוב, "איך אפשר להשתמש בפרקים האלה כדי לטעון נגד מותו של המשיח, שכיפר על חטאי האנושות אחת ולתמיד?" "אני חושב שאני יודע", אולי תענה. "אולי הפרטים אינם ברורים, אבל העקרונות ברורים ביותר. בעתיד יהיה אפשר להעלות קורבן חטאת וקורבן אשם, ודי בעובדה זו כדי לערער את הדגש שאתה מייחס לכפרה שיש בדמו של ישוע". ממש לא. ראשית, החכמים לא אמרו מעולם שרק הפרטים אינם ברורים. להיפך, הפרטים הרבים הם שמקשים על מציאת פירוש לפרקים האלה בתנ"ך. אם דיני הקורבנות המפורשים אינם ברורים דיים, איך נוכל לומר שתפקידם של הקורבנות עצמם ברור? שנית, מסורות רבניות אחרות מכריזות שבעולם הבא יבוטלו כל הקורבנות מלבד זבח תודה, ולנו רק נותר לתהות איך זה מסתדר עם החזון אודות מקדש שלישי. (האם העידן המשיחי נפרד מהעולם הבא, או שמדובר באותה תקופה?) שלישית, מן הראוי לשאול מדוע בני ישראל יזדקקו לכפרה בעידן המשיחי (לדברי רד"ק הכוונה לעידן התחייה מן המתים), במיוחד לאור החזון המפואר שמתועד ביחזקאל מ"ז-מ"ח, שם הנביא מנבא שהארץ כולה תתמלא בכבוד ה' ובמַרפא. רביעית, כפי שכבר אמרתי, הרי לא תאמין לי אם אשתמש בפרקים האלה כדי להוכיח משהו אודות ישוע. במקרה כזה היית מזכיר לי מה התלמוד אומר על כך שנצטרך לחכות לאליהו כדי שהוא יבוא וידרוש, יבוא ויפרש את הכוונה האמיתית. אם כך, איך צריך לפרש את הפרקים האלה? גם אני לא בטוח שאני מבין את המשמעות שלהם במלואה, ויהיה זה מטופש מצידי לנהוג בדוגמטיות. ובכל זאת אביא כאן מספר אפשרויות שעשויות לעזור. אבל קודם כל אני רוצה לשאול: איזו מטרה עמדה לנגד עיניו של אלוהים כשקרא לעם ישראל להקים את המשכן? הדברים נאמרים מפורשות בשמות כ"ה 8, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (ראה גם כ"ט 45). זו גם המטרה שלשמה הורה אלוהים לשלמה לבנות את המקדש, "הבית הזה אשר אתה בונה – אם תלך בחוקותי ואת משפטי תעשה, ושמרת את כל מצוותי ללכת בהם – והקמתי את דברי איתך אשר דיברתי אל דוד אביך, ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל" (מלכים א' ו' 13-12). ומהי ההבטחה העיקרית שאלוהים נתן ליחזקאל בחזון שעוסק במקדש? "עתה ירחיקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני, ושכנתי בתוכם לעולם" (מ"ג 9). הרצון של אלוהים בכל המקרים האלה הוא מאוד ברור: הוא רוצה לשכון בקרב עמו. אבל ודאי שמת לב בדפוס שחזר על עצמו בכל שלושת המקרים. בכל אחד מהם אלוהים דרש מעמו להקפיד על קדושה. אלוהים לא ישכון היכן שיש טומאה רוחנית או חטא. ומכאן אנחנו מגיעים לעוד פירוש מעניין של רש"י ורד"ק. הם האמינו (על פי מ' 1) שיחזקאל ראה את חזונו ביום הכיפורים, כלומר בעשרה בתשרי, העשרה בחודש שבו חל ראש השנה. וממה שנאמר בתלמוד הבבלי (ערכין יב א) מסתבר שלטענתם, יחזקאל ראה את חזונו בשנת יובל.\[309\] מדוע זה היה כל כך חשוב לרבנים? לפי ויקרא כ"ה, את שנת היובל יש לציין כל חמישים שנה, ביום הכיפורים שחל באותה שנה. במהלך שנה זו נשמטו כל החובות שהיו לבני ישראל וכל העבדים שולחו לחופשי. היתה זו שנה של שחרור, ולפי התלמוד, חזון המקדש של יחזקאל ניתן ביום מסוים זה משום שבו היו בני ישראל אמורים לצאת מגלות בבל. רד"ק אומר על יחזקאל מ' 1, "לפי שהעבדים היו יוצאים מעבדות לחירות בשנת היובל ביום הכיפורים, הראה לו הקדוש ברוך הוא \[לנביא\] צאת מהגלות ובבניין הבית בשנת היובל וביום הכיפורים, כי בו יסלח האל לעוון ישראל וחטאתם לא יזכור עוד". יש לכך משמעות רבה כי כרוכים כאן שלושה נושאים חשובים: 1) נושא המקדש והשכינה של אלוהים בקרב בני עמו שחזרו בתשובה. 2) נושא הכפרה, בגלל הקורבנות במקדש ובגלל המועד שבו ניתן החזון – יום הכיפורים. 3) נושא היציאה של בני ישראל מהגלות. אבל הבעיה היא שהחזון לא התגשם. חלק מהגולים שבו לארצם, אם כי לא כולם, וקשה להגדיר את שיבתם של אלה שכן חזרו לארץ כמשהו מפואר ועטור כבוד. המקדש אומנם נבנה מחדש, אבל לא היו בו שמץ מהתפארת והכבוד שאפיינו את המקדש שבנה שלמה,\[310\] והוא לא נבנה כלל לפי התוכנית והצורה שיחזקאל התווה בחזונו. נוסף על כך, ליחזקאל לא היה בכך כל חלק. לאן כל הדברים האלה מובילים? האם יתכן שיחזקאל, שהיה מזרע כוהנים, דיבר על דברים שיתרחשו בעתיד בשפה היחידה שהכיר? במילים אחרות, האם יתכן שהחזון שהוא ראה הוא לגמרי סמלי? "מדוע אתה שוקל את האפשרות הזאת?" אתה שואל. שאלה הוגנת. אני מביא אותה בחשבון בגלל כל הקשיים שפירטתי למעלה, בגלל כל הסתירות שקיימות בין חזונו של יחזקאל לבין מה שנאמר בתורה. חוץ מזה, ההבטחה שניתנה ליחזקאל לא התגשמה בחייו, למרות שבטקסט נאמר במפורש שהוא יקח חלק בהתגשמותו. לכן לא נותר לי אלא לשאול אם יש כאן יותר ממה שאפשר לראות בקריאה ראשונה. אולי הפרקים האלה לא היו אמורים להתגשם כלל במובן המילולי שלהם? עלינו להביא בחשבון גם את העובדה שהנביאים שדיברו על שיבת העם מהגלות (ירמיהו וישעיהו) או על בנייתו של בית מקדש שני (חגי וזכריה) תיארו אירועים עתירי כבוד ותפארת במידה כזו, שהם יכלו להתייחס אליהם רק כאל בריאה שנייה ויציאה שנייה ממצריים.\[311\] אבל כל הדברים האלה לא התרחשו כפי שתיארו אותם הנביאים, למרות שהם הבהירו שהכבוד של המקדש השני יהיה גדול מזה של הראשון, ושהכפרה הסופית על עם ישראל תסופק בימים שבהם בית המקדש הזה יעמוד על תילו.\[312\] מה קרה? אענה על כך בעוד רגע, אבל לפני כן נבדוק את האפשרות שהחזון שראה יחזקאל מלא במשמעויות סמליות, ושלא צריך להבין אותו במשמעות המילולית שלו. במילים אחרות, אנחנו לא צריכים לחכות שאליהו יבוא ויסביר לנו את הפרטים, כי אין כל ודאות שצריך להגשים את הפרטים. החזון הזה היה הדרך שבה אלוהים אמר לעבדו, "אני אסלח לעמי, אמחה את עוונותיהם ואשכין את כבודי בתוכם. ראה אותו, טעם ממנו, גע בו. יום יבוא וזה יקרה!" יחזקאל הכוהן ראה בחזון כבוד שעמד לשכון בארץ בעתיד, ומבחינתו דבר לא היה עתיר כבוד יותר מהמקדש. ועבור כוהן כמוהו, דבר לא סימל טהרה וכפרה יותר מקורבנות דם. לא היה משהו – מלבד חזון כזה – שנתפס כהבטחה גדולה יותר לכך שאלוהים ישוב וירחם על עמו. (הדבר דומה ליהודים שומרי מסורת המתארים את העולם הבא כישיבה שאין לה גבולות. מה יכול להיות נפלא מזה בעיניו של רב?) אני רוצה גם להזכיר לך את הפירושים הרבניים שציטטתי למעלה, בנוגע לעיתוי שבו ראה יחזקאל את החזון, על כך שהקדוש ברוך הוא הראה לנביא את מועד "צאת מהגלות ובבניין הבית בשנת היובל וביום הכיפורים, כי בו יסלח האל לעוון ישראל וחטאתם לא יזכור עוד". נחזור מכאן לנושא היציאה מהגלות ושיקום המקדש השני. יש שלוש אפשרויות: או שדברי הנביאים לא התגשמו משום שהתנ"ך אינו מדייק ואינו אומר את האמת (אפשרות שלא באה בחשבון מבחינתי ומבחינתו של יהודי שומר מסורת); או שהדברים שלהם לא התגשמו בגלל חטאי העם. יש רבנים שמציעים את האפשרות הזו (אבל במקרה זה נשאר לנו רק להשליך מהחלון את לוח הזמנים המפורט והמפורש של אלוהים, וגם אפשרות זו אינה קיימת מבחינתי ואינה צריכה לעלות על דעתו של יהודי שומר מסורת, למרות המסורות שהרבנים דבקים בהן); או שאלוהים הגשים את הבטחותיו עם בואו של המשיח לעולם (אפשרות שהופכת להגיונית לאור עשרות פסוקים אחרים בתנ"ך). למה אני מתכוון במילים "אלוהים הגשים את הבטחותיו עם בואו של המשיח לעולם"? התשובה פשוטה: אלוהים שלח את המשיח לעולם כדי שיוכל לשכון בקרבנו לעד. וכפי שהפרושים הפחיתו מחשיבותו של המקדש בירושלים וניסו להעביר את מרכז הכובד לבתי הכנסת המקומיים ולבתים הפרטיים, כך הצביעו תלמידיו של ישוע על מקדש מסוג שונה, מקדש רוחני, מקדש שייבנה מיהודים וגויים גם יחד, כרצון אלוהים.\[313\] הנה כמה תיאורים שקיימים בברית החדשה אודות תפקידם של ילדי אלוהים בתור היכל קודש לה'. היום הוא שוכן בקרבנו! "בו כל הבניין מחובר יחד וגדל להיות היכל קודש לה', ובו גם אתם נבנים יחדיו להיות משכן אלוהים על ידי הרוח" (אפסים ב' 22-21). "האם אינכם יודעים כי היכל אלוהים אתם, וכי רוח אלוהים שוכנת בקרבכם? אם ישחית איש את היכל אלוהים, אלוהים ישחית אותו; כי היכל האלוהים קדוש, ואתם היכלו" (הראשונה לקורינתים ג' 17-16). מדובר במקדש שדורש קדושה: "ומה קשר יש להיכל אלוהים עם אלילים? הן אנחנו היכל אלוהים חיים, כפי שאמר אלוהים, "ושכנתי בתוכם"; "והתהלכתי בתוככם"; "והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם". על כן "צאו מתוכם והיברו, נאום ה', וטמא אל תיגעו"; ואני אקבל אתכם. והייתי לכם לאב ואתם תהיו לי לבנים ולבנות, נאום ה' צבאות. לכן, חביבי, בהיות לנו ההבטחות האלה, נטהר את עצמנו מכל טומאת גוף ורוח ונשלים קדושתנו ביראת אלוהים״ (השנייה לקורינתים ו' 16 – ז' 1). מדובר במקדש שבו אנחנו מקריבים היום זבחים רוחניים לאלוהים, החל בקורבן של חיינו, "ובכן, אחי, בגלל רחמי אלוהים אני מבקש שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים – כך תעבדוהו עבודה שבלב" (רומים י"ב 1). "\[מקדש\] אשר אתם ניגשים אליו – אבן חיה שמאסוה בני אדם, אך נבחרה ויקרה לאלוהים. וגם אתם, כאבנים חיות, נבנים לבית רוחני, לכהונת קודש, כדי להעלות זבחי רוח רצויים לאלוהים בזכות ישוע המשיח" (הראשונה לפטרוס ב' 5-4). "לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו. ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת במה שיש לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים" (עברים י"ג 16-15). הנקודה שאני חותר אליה היא שיחזקאל ראה בחזונו מקדש שעמד להיבנות, ושכבוד אלוהים ישכון בו בקרב עם טהור וקדוש. פרטי החזון זורעים ספק ברעיון שההתגשמות תהיה מילולית. כנראה שהיתה זו דרכו של אלוהים להבטיח לנביאו שהשיקום והגאולה קרובים, שהגולים עומדים לשוב לארצם ושהוא יספק כפרה וסליחה על חטאים. דרך מותו של הכוהן הגדול שלנו, ישוע המשיח, החל חזונו של יחזקאל להתגשם במובן הרוחני, ועכשיו המקדש נבנה מאבנים חיות – מיהודים וגויים שטוהרו בדם המשיח. בסוף העידן הנוכחי\[314\] יתגשם במלואו החזון של יחזקאל, לצד שאר הנבואות בתנ"ך. אבל אם נוציא מהן את המשיח נישאר בלי התגשמות חלקית ובלי התגשמות הדרגתית, וכמובן גם בלי תקווה להתגשמות כלשהי בעתיד. אם נוציא את המשיח מהתמונה יהפכו נביאי התנ"ך לשקרנים או לחולמי חלומות, כי הם הבהירו שאירועי מפתח מסוימים, וביניהם התגלות של אלוהים עלי אדמות וכפרה שתינתן אחת ולתמיד, יתרחשו לפני חורבן המקדש בשנת 70 לספירה.\[315\] לאור הנאמר בברית החדשה על כך שאלוהים בונה היום את מקדשו הרוחני ברחבי העולם, מעניין שלאורך כל התקופה הזאת עדיין לא קם מקדש עלי אדמות. האם אתה מבין את משמעות הדבר? ויש עוד משהו שמן הראוי לציינו. אני מתכוון לאוצר המילים שמשמש את יחזקאל והנביאים בנבואות שלהם. אומנם הנבואות ניתנו בהשראת אלוהים, אבל הנביאים דיברו בשפה שהיתה שגורה אז בפיהם. לכן, כשיחזקאל רצה לתאר את הימים שבהם יוכלו בני עמו לחיות בשלווה ובנחת, בלי כל צורך להתגונן, הוא תיאר אותם כשהם "יושבים באין חומה ובריח ודלתיים" (ל"ח 11).\[316\] אילו היה עלינו לתאר אותנו היום, ודאי היינו מדברים על "ערים לא חמושות". וכשזכריה תיאר את הפלישה לישראל באחרית הימים הוא דיבר על צבאות שיבואו על סוסים, פרדים, גמלים וחמורים (י"ב 4; י"ד 15). היום, כמובן, היינו מדברים על גדודים שיבואו בטנקים ובמטוסי סילון, וישתמשו בטילים ובסקאדים. אם כך, איך יתכן שהרוח ידבר דרך יחזקאל על כך שאלוהים יספק כפרה לעמו, ישכון בקרבנו, יספק לנו סליחה וריצוי וישחרר אותנו מעבדות ומלחץ? האם יתכן שהוא יעשה את זה באמצעות חזון של מקדש מפואר שיועלו בו קורבנות, זבחים ואף יהיה בו מעמד של כוהנים? אני חושב שמן הראוי להביא בחשבון את האפשרות הזו ולבדוק אותה.\[317\] אם, לעומת זאת, יבנה בית מקדש עם שובו של המשיח – אפשרות שעלינו להביאה בחשבון היות שמלכתחילה אמרתי שאיננו יכולים להיות דוגמטיים בעניין זה – ואם יועלו קורבנות על המזבח במקדש זה במטרה לכפר על חטאים, עדיין לא יהיה בכך כדי לרוקן מכל תוכן את קורבנו של ישוע. אדרבה, מלומדים רבים שחוקרים את הכתובים – משיחיים גויים ויהודים כאחד – משערים שמקדש זה יבנה בידי ישוע עצמו.\[318\] יתרה מכך, אחד הטיעונים המבוססים שלהם הוא שבית מקדש כזה לא נבנה מעולם, ושיש הבדלים בין הדינים של תורת משה לבין אלה שפירט יחזקאל, מה שמוכיח שמדובר בבית מקדש שייבנה על פי תורה חדשה. אחרי הכל, האם לא יתכן שבעידן המשיחי יוכנסו שינויים בתורה? האם דבר כזה יכול לעלות על הדעת – גם על דעתו של יהודי מסורתי? עידן חדש כרוך מעצם טבעו בשינויים, היות שהתורה ניתנה לעם ישראל עבור העולם הזה, לא העולם הבא.\[319\] "אני לא מבין", אתה מוחה. "איך יתכן שבעתיד יועלו קורבנות מן החי בלי שהם יעמדו כמכשול בפני האמונה המשיחית?" התשובה קשורה בטבעם של קורבנות אלה ובתפקידם. הקורבנות שהועלו על פי התורה, כלומר הקורבנות שסימלו את קורבנו העתידי של המשיח למעננו והועלו מתוך ציפייה לו,\[320\] נועדו לטהר את הטומאה החיצונית ושימשו כהכרזה של סליחה זמנית (אחת לשנה במקרה הטוב). לעומת זאת מותו של ישוע משנה את טבענו. באיגרת לעברים נאמר: "אבל המשיח, בבואו להיות כוהן גדול לטובות העתידות, עבר במשכן גדול ומושלם יותר שאינו מעשה ידיים – כלומר, שאינו שייך לבריאה הזאת, ובדמו הוא, ולא בדם שעירים ועגלים, נכנס אחת ולתמיד אל הקודש (כלומר לשמים) והשיג פדות עולמים; שכן, אם דם פרים ושעירים ואפר הפרה, בהיזרקם על הטמאים, יקדשו עד כידי לטהר את הגוף, על אחת כמה וכמה דמו של המשיח אשר הקריב עצמו לאלוהים ברוח עולמים ובלא מום – יטהר את מצפוננו ממעשי מוות כדי שנעבוד את אלוהים חיים!״ (עברים א' 14-11). כפי שקורבנות הועלו במשך ארבעים ושתיים שנה לאחר מותו ותחייתו של ישוע – ויהודים משיחיים השתתפו בחלק מטקסי הקורבנות האלה (ראה מעשי השליחים כ"א 26-17) – יכול להיות שקורבנות יועלו גם במקדש שייבנה בעתיד בלי שהדבר ירוקן מתוכן את הכפרה שסיפק לנו ישוע. קורבנות אלה גם יכולים לסמל במבט לאחור את מות הכיפורים שלו, בדיוק כפי שהקורבנות שעליהם מצווה התורה סימלו את מה שעמד להתרחש בעתיד. הקורבנות יוכלו לשמש כזיכרון, בדיוק כפי שסעודת האדון משמשת כתזכורת מתמדת לקורבן שלו, "כאשר אכלו, לקח ישוע לחם, בירך ובצע ונתן לתלמידים באומרו: 'קחו ואכלו, זה גופי'. לקח את הכוס, בירך ונתן להם באומרו: 'שתו ממנה כולכם, כי זה דמי, דם הברית \[החדשה\] הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים' " (מתי כ"ו 28-26). ושאול אמר למאמינים בקורינתוס, "הן בכל עת שאתם אוכלים את הלחם הזה ושותים מן הכוס הזאת, אתם מזכירים את מות אדוננו, עד שיבוא" (הראשונה לקורינתים י"א 26). כמו שסעודת האדון משמשת כתזכורת למותו, כך יכולים קורבנות מן החי לשמש כתזכורת ל"שה האלוהים, הנושא את חטאת העולם" (יוחנן א' 29). ראלף אלכסנדר, חוקר משיחי של הכתובים, מסכם את השקפתו בעניין יעודם של הקורבנות לפי חזון יחזקאל: "שיטת הקורבנות תשמש כלקח וכתמונה שיפגינו את הצורך בקדושה בתהליך הטיהור של המקדש והמזבח. \[הקורבנות\] ישמשו כתזכורת חזותית לחטאו של האדם ולצורך שלו בגאולה, ובמקביל ישמשו כתמונה שתזכיר את הקורבן השלם והמלא של המשיח, שסיפק לאנושות כפרה אחת ולתמיד. התמונות של חיי קדושה והצורך בהתחייבות מתמדת לאדנותו של המשיח יבואו לידי ביטוי באמצעות עולת התמיד. ההודיה לאלוהים תקבל ביטוי חזותי בזבח השלמים. נוסף על כך, הקורבנות יספקו את מזונם של הכוהנים, כפי שהם עשו בתורת משה (מ"ד 31-29).\[321\] אני רוצה להעלות שאלה נוספת, שתיתן גוון שונה לכל הנושא. האם באמת עלינו לצפות לשובה של שיטת הקורבנות? אני רוצה להביא בעניין זה את הערותיו של הרב הראשי הרץ, אם כי הזווית שלו שונה מעט: "הרבנים קיוו שבמשך הזמן תתפתח ההתנהגות האנושית לאמות מידה נעלות, כך שלא יהיה עוד צורך בקורבנות ריצוי ויישאר מקום רק להבעת תודה לאלוהים. "לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלין, וקורבן תודה אינו בטל".\[322\] על פי השקפה זו, שובם של הקורבנות מן החי יהיה צעד אחורה, לא קדימה. אירוע כזה גם יתפרש כסותר את העידן המשיחי המפואר. עידן זה אמור להיות עידן של סליחה שלמה ומושלמת ושל צדקה ללא מתום. אם כך, מדוע שיהיה צורך בקורבנות מכפרים? "אם כך", אתה שואל, "איך תסביר את כל שאר הנבואות שמדברות על קורבנות ועל בית שלישי? פירוט הקשיים שמציב בפנינו חזון יחזקאל זה עניין אחד. התעלמות מכל שאר הנבואות היא כבר עניין לגמרי אחר". האמת היא שמבין כל הנביאים שדבריהם מתועדים בכתובים, רק ארבעה מזכירים קורבנות עתידיים – ישעיהו, זכריה, מלאכי וירמיהו. אבל יש שלושה דברים שראויים לציון בעניין זה. 1) רק ירמיהו אומר שהעם היהודי יעלה קורבנות בעתיד. השאר מדברים על כך שהגויים יעבדו את אלוהי ישראל באמצעות קורבנות. 2) איש מהם אינו קושר כפרה או סליחת חטאים עם קורבנות וזבחים. 3) ההתייחסויות של ישעיהו, זכריה ומלאכי לקורבנות שיועלו בעתיד מסתכמות בשלושה פסוקים בלבד. קשה לומר שמדובר בנושאים עיקריים בספריהם של נביאים אלה. ההתייחסות היחידה – והקצרה – של זכריה לנושא מובאת בהקשר של אומות הגויים, שיעלו לעבוד את אלוהים בירושלים לאחר הניצחון הסופי של עם ישראל: "והיה, כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות… ביום ההוא יהיה \[כתוב\] על מצולות הסוס "קודש לה' ". והיה הסירות בבית ה' כמזרקים לפני המזבח. והיה כל סיר בירושלים וביהודה קודש לה' צבאות, ובאו כל הזובחים, ולקחו מהם ובישלו בהם. ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא״ (זכריה י"ד 16, 21-20). במובן המילולי הפסוקים האלה מדברים על קורבנות שיעלו הגויים מדי שנה, במהלך חג הסוכות, אבל יכול להיות שמדובר בזבחי תודה, אם כי יתכן גם שמדובר בקורבנות שנועדו לכפר. ושים לב לסוסים! התייחסות לטקסט זה ברמה המילולית בלבד תיצור קושי מסוים, שכן המסע מניו זילנד או מאלסקה לירושלים על גבי סוסים יכול להימשך חודשים ארוכים. לכן יכול להיות שהמילים "ובאו כל הזובחים" הן על דרך הדימוי, ושפירושן "ובאו כל אלה שעובדים את אלוהים", בדיוק כמו שהמילים "ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' " כוונתן ככל הנראה ל"כל מי שטמא במישור המוסרי או הרוחני – כל מי שאינו נכלל בין ילדיו הנבחרים של אלוהים (ראה למשל ישעיהו ל"ה 8; יחזקאל מ"ג 7; מ"ד 9; התגלות כ"א 27)".\[323\] גישה זו תואמת את הדברים שאמר אלוהים למלאכי בימי בית שני: ""מי גם בכם ויסגור דלתיים, ולא תאירו מזבחי חינם! אין לי חפץ בכם", אמר ה' צבאות, "ומנחה לא ארצה מידכם. כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים, ובכל מקום מקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, כי גדול שמי בגויים", אמר ה' צבאות״ (מלאכי א' 11-10). אם כך, בהחלט יתכן שיום יבוא ואומות הגויים יעלו קטורת ויביאו מנחה טהורה לאלוהים. אבל יתכן גם שיש להבין פסוקים כאלה כמטאפורה – כשהקטורת והמנחה מייצגים תפילה והלל – במיוחד לאור העובדה שדברים אלה יתרחשו בכל מקום, ולא רק בבית מקדש שייבנה בעתיד בירושלים. בכל מקרה, אין כאן כל התייחסות לצורך בכפרה עתידית, אלא רק לסגידה לשם אלוהים. זהו גם הנושא שעליו מדבר ישעיהו, "ונודע ה' למצרים, וידעו מצריים את ה' ביום ההוא, ועבדו זבח ומנחה ונדרו נדר לה' ושלמו" (ישעיהו י"ט 21). שוב, הקורבנות והזבחים האלה מבטאים את התודה וההלל של אומות הגויים. ושוב, אין כאן כל אזכור לכפרה. אף קורא ישר לא ישתמש בפסוקים אלה כדי להטיל ספק בטיבה של הכפרה שהמשיח סיפק במותו אחת ולתמיד.\[324\] נעיין עכשיו בפסוקי המפתח בירמיהו, שם יש שני קטעים עקרוניים שאפשר לייחס לקורבנות שעם ישראל יעלה בעתיד. אבל שים לב שהנבואה הראשונה (בירמיהו י"ז) נאמרה לפני חורבן הבית הראשון, ולכן יתכן שהיא לא התגשמה מעולם: ""והיה אם שמוע תשמעון אלי", נאום ה', "לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת, ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בה כל מלאכה – ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים, יושבים על כיסא דוד, רוכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם, איש יהודה ויושבי ירושלים וישבה העיר הזאת לעולם. ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלים, ומארץ בנימין ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב, מביאים עולה וזבח ומנחה ולבונה, ומביאי תודה בית ה' " (ירמיהו י"ז 26-24). אפשר לטעון בקלות שאלוהים איפשר ליושבי יהודה לחזור בתשובה, ושהם לא נענו לקריאתו והחמיצו את ההזדמנות לקבל את הברכה המובטחת. זוהי מסקנה הוגנת שבהחלט ניתן להגיע אליה על סמך פסוקים אלה. נבואת המפתח השנייה, שנמצאת בפרק ל"ג, נאמרה אחרי חורבן הבית, והיא מבטיחה שיקום של העיר והשבת שיטת הקורבנות על כנה. בהחלט יתכן שנבואה זו התגשמה בימי בית שני: "כה אמר ה', "עוד ישָמע במקום הזה אשר אתם אומרים 'חָרב הוא מאין אדם ומאין בהמה', בערי יהודה ובחוצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. קול אומרים 'הודו את ה' צבאות, כי טוב ה', כי לעולם חסדו', מביאים תודה בית ה', כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה", אמר ה'״ (ירמיהו ל"ג 11-10). אין הכרח לראות גם בפסוקים אלה התייחסות לבית מקדש שלישי ולהשבת שיטת הקורבנות על כנה. יחד עם זאת, אם יטען מישהו שהנבואה בירמיהו י"ז תתגשם ביום מן הימים, ושהנבואה בירמיהו ל"ג עדיין לא התגשמה במלואה, לא תהיה לי כל בעיה עם זה. קרא בעיון רב את שני הקטעים. הם מדברים מפורשות על עולה, זבח תודה ומנחה. יש לכך משמעות רבה. בעצם, הנבואה השנייה מוכיחה את מה שמלמדים הרבנים – הדברים מצוטטים למעלה מספרו של רבי הרץ – על כך שבעתיד יתבטלו כל הקורבנות מלבד זבח התודה. "רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן, בשם ר' מנחם דגליא (הגלילי), \[אמרו\], "לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלין, וקורבן תודה אינו בטל. כל התפילות בטלות, \[אבל תפילת\] ההודאה אינה בטלה… \[ככתוב\]  (ירמיה לג): 'קול ששון וקול שמחה…' " (ויקרא רבה \[וילנא\] פרשה ט דה ז; ראה גם מדרש תהילים (בובר) מזמור נו דה, עם התייחסות לנחמיה י"ב 40).\[325\] כמובן שירמיהו מזכיר גם את היהודים שיבואו לירושלים במרכבות ובסוסים כדי לעבוד את אלוהים – לא באוטובוסים, מכוניות או מטוסים – וגם כאן יכולנו לשאול אם מדובר בתמונה של חגיגה מלאת שמחה, בסמל נבואי של שיקום מלא. אבל גם אם התיאור הזה מדבר על יום שבו שוב יועלו קורבנות וזבחים, אין כל אזכור לקורבנות מכפרים או מטהרים, ולזה יש משמעות רבה. לסיום, יש כמה פסוקים נבואיים המדברים על האפשרות של בית מקדש עתידי שיועלו בו קורבנות. אבל… 1) הפרקים היחידים שמדברים על כפרה (יחזקאל מ"ג ומ"ה) משולבים בתוך חלק קשה להבנה, עד כדי כך שהרבנים בתלמוד קבעו שרק אליהו יוכל לדרוש אודותיו ולפרש אותו, בעוד שרבנים מאוחרים יותר (דוגמת הרמב"ם) קבעו שבשלב זה אי אפשר לפרש את הנבואות כהלכתן, כלומר להשתמש במונחים הנכונים. 2) את הקטעים האחרים (כמו ירמיהו ל"ג), שמסתכמים בכמה פסוקים בודדים, אפשר לייחס לאירועים מהעבר או לאירועים שיתרחשו בעתיד (למשל זכריה י"ד), אבל אף אחד מהם אינו מדבר על קורבנות שמספקים כפרה או מחילה. יש בהם התייחסות מפורשת לקטורת, למנחה ולזבחי תודה, ורובם מדברים על כך שהגויים, ולא היהודים, יביאו את המנחות והזבחים האלה. אם כך, איך נוכל להשיב לטיעון שהועלה כאן, ולפיו הנבואות שמדברות על בית מקדש נוסף שייבנה בעתיד, עם קורבנות, סותרות את הנאמר בברית החדשה אודות מותו של המשיח שסיפק כפרה אחת ולתמיד? התשובה שלנו היא שאין כל ראיה חותכת התומכת בטיעון הזה. הפסוקים האלה אינם מספקים לנו כל סיבה לערער על מות הכיפורים של ישוע בעד חטאי האנושות, על שלמותו, על כוחו או על מידת יעילותו. 300\. ראה גם טיעונים 3.8 ו-3.13. 301\. Rosenberg, Ezekiel, Soncino Books of the Biblical (London: Soncino, 1950), 265. 302\. Rav Dr. Joseph Breuer, The Book of Yechezkel: Translation and Commentary (New York: Feldheim, 1993), 354. הפירוש המילולי של הרמב"ם הוא תוספת שלי. 303\. שים לב שלפי בבלי, חגיגה יג א, היו אלה הרבנים בתלמוד שביקשו לגנוז את ספר יחזקאל משום שדבריו נתפסו כמנוגדים לתורה. לעומת זאת אני לא מכיר מנהיגים משיחיים שביקשו להוציא את ספר יחזקאל מהקאנון, מה שמעיד על כך שהחזון שלו לא איים עליהם כפי שאיים על הרבנים בתלמוד. 304\. לפעמים שמו נכתב כחנניה ולפעמים כחנינה. רש"י כותב בפירושו ליחזקאל מ"ה כב, "רבותינו (חגיגה יג א\] אמרו שביקשו לגנוז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. ברם, זכור לטוב חנניה בן חזקיהו בן גרון, שישב בעלייה ודרשו. ובעוונינו (אבל בגלל עוונותינו) נעלם ממנו (מאיתנו) מה שדרש \[חנניה בן חזקיהו\] בקורבנות האלה – \[כלומר, מדוע יש להביא\] פר בארבעה עשר בניסן". 305\. דברים אלה מובילים לעיקרון חשוב בנוגע לנבואה והתגשמות. אני מרחיב בעניין זה בדיון על נבואות משיחיות. ראה טיעון 4.5 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). 306\. רש"י הלך בעקבות פרשנות תלמודית לשמות ט"ו 16, שלפיה עם ישראל יכנס לארץ המובטחת פעמיים – פעם אחת עם יהושע ופעם שנייה עם עזרא. 307\. פירוש זה מזכיר את המסורת התלמודית הידועה שעליה הרחבתי בטיעון 2.1 כרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית), על כך שהמשיח צריך לבוא אלפיים שנה אחרי מתן תורה (לדעת פרשנים רבים, הכוונה היא לאלפיים שנה אחרי אברהם), אבל בגלל עוונותינו המשיח לא בא והשנים האלה אבדו להן. 308\. המילה "שכנתי" והמילה "שכינה" – נוכחות אלוהים – נגזרות מאותו שורש. ראה טיעונים 3.1-3.2. 309\. יש פרשנים המאמינים שראש השנה של יחזקאל מתבסס על הלוח המקראי הקדום, שבו ניסן היה החודש הראשון בשנה. אבל גם דעתם של הרבנים יכולה להיות נכונה. פרטים בנושא זה ראה אצל Leslie C. Allen, Ezekiel 20-48, Word Biblical Commentary (Dallas: Word, 1990), 229. אם העשרה בניסן הוא המועד הנכון, יוצא שיחזקאל ראה את חזונו ארבעה ימים לפני הפסח. 310\. ראה טיעון 2.1 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 311\. ראה טיעון 4.5 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). 312\. ראה טיעון 2.1 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 313\. על האפשרות שעדת קומראן היתה מקדש רוחני ראה אצל Geza Vermes, The Dead Sea Scrolls, re. ed. (Philadelphia: Fortress, 1981), 180-82; עיין במיוחד בסרך היחד \[1QS\] 8:5-10; 9:4-5; ראה גם ההפניות בספרו של Peter H. Davids, The First Epistle of Peter, New International Commentary on the New Testament (Grand Rapids: Eerdmans, 1990) 85-86. יש ספרות נרחבת על מגילת המקדש, אחת המגילות החשובות שנמצאו בים המלח. 314\. ראה טיעון 2.1 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 315\. פרטים על כך ראה טיעון 2.1 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 316\. הרבנים בימי הביניים הלכו בעקבות חכם המשנה רבי ישמעאל, שחלק על דעתו של בן דורו רבי עקיבא ואמר: "דיברה תורה בלשון בני אדם", אבל הביטוי הזה מתייחס לצורות דקדוקיות ולביטויים שונים. ראה את הדיון אצל Moses Mielziner, Introduction to the Talmud (new York: Bloch, 1968), 124-28. 317\. הקו הזה מתאים גם לחזון של יחזקאל בעניין חלוקת הארץ. לדברי אלן, "ארץ ומקדש משמשים סמלים לתקווה מוצקה לחידושה של זהות חברתית, למערכת יחסים מלאה עם אלוהים ול'מלכות אשר לא תימוט" (עברים י"ב 29-28). 318\. לדוגמה, החוקר היהודי-משיחי ארנולד ג' פרוכטנבאום, מעיר לגבי דניאל ט' 27-24 שייתכן שמדובר "במקדש היהודי שייבנה עם בוא המשיח", ומצהיר שזהו "אותו מקדש שבן דורו של דניאל תיאר בפרוטרוט (יחזקאל מ'-מ"ח)". Arnold G. Fruchtenbaum, Messianic Christology (Tustin, Calif.: Ariel, 1998), 96. דיון מאוד הגיוני בהתגשמות המילולית של פסוקים אלה ראה אצל Ralph H. Alexander, "Ezekiel", EBC, 6:942-52, אם כי למי שקורא את עמדתו של אלכסנדר ברור שהבעיות נותרות בעינן אצל כל הפרשנים. אלן אמר על כך, "הקוראים ימצאו את עצמם נבוכים נוכח פרקים אלה… במידה מסוימת הם הוצגו כנורמטיביים לגבי העתיד. אבל גם כשלקהילה שקמה אחרי הגולה היה הכוח לאמץ את הכללים, היא לא מצאה מודלים אחרים לעבודת אלוהים, בעוד שהנטייה השונה של האמונה המשיחית ראתה בפרקים האלה משהו שפג תוקפו (שים לב למה שאלן בעצם אומר: כשהגולים שבו לירושלים, הם יכלו ליישם חלק ניכר מתוכניתו של יחזקאל, אבל לא עשו את זה). האם עלינו להשליך אותם למגירת התקוות הנכזבות והחלומות האבודים, כמו תמונות ישנות? בעיני המחבר, חזרה לתורת העידנים – dispensationalism (שבה דוגלים שני המחברים הקודמים שציטטתי בהערה זו) ודחייתם של התקוות והחלומות עד להתגשמות מילולית שלהם בעתיד נתפסות כאמצעי נואש, שנועד לשמר את האמונה באמונה שאין בה כל טעות. הקאנון של הכתובים, יהודי ומשיחי, נשען על אי הגשמה \[של הנבואות\], ותמיד מומלץ לקרוא אותן כדברו של אלוהים לכל דור של מאמינים. ביסודו של דבר הם דיברו קודם כל אל בני דורם, ויש לשמוע אותם \[מדברים כך\] לפני שאנחנו שומעים אותם מדברים אלינו" Allen, Ezekiel, 214-15. ראה ניתוח מלומד של החלק כולו אצל John Douglas Levenson, Theology of the Program of Restoration of Ezekiel 40-48 (Missoula, Mont.: Scholars Press, 1976). 319\. על הצהרות משיחיות בנוגע לשינויים שיחולו בתורה בעולם הבא ראה אצל W. D. Davies, Torah in the Messianic Age and/or the Age to Come (Philadelphia: Society of Biblical Literature, 1952) וכן טיעון 5.30 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). עיין גם אצל מונטיפיורי ולאו,Rabbinic Anthology, 669-70. 320\. ראה טיעון 4.1 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). 321\. Alexander, "Ezekiel", 951. 322\. Hertz, Pentateuch and Haftorahs, 562. 323\. דברים אלה מבוססים על הסבריו של Kenneth L. Barker, "Zechariah", EBC, 7:697. 324\. אין כל הצדקה לכך שאפשר לראות בישעיהו נ"ו 7 התייחסות לעתיד. אבל גם אם כן מדובר במשהו שיקרה בעתיד, עדיין אין כאן כל סתירה של הנאמר בפסוקים שציטטתי מישעיהו, זכריה ומלאכי. 325\. הרבנים מצטטים גם את תהילים מ"ו 13 כהוכחה לטענתם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תשובה לרב --- ### [הוכחות שהתורה שבעל-פה איננה קיימת אלא המצאה של הרבנים](https://igod.co.il/true-judaism/proof-oral-torah-not-real/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** ## פתח דבר הדברים הבאים ישתדלו לסכם את מכלול הטענות העיקריות המחזקות את העובדה שלא הייתה קיימת שרשרת רצופה של מסורת או תורה בעל-פה אשר נתגלה למשה במעמד הר סיני, אלא שמדובר בהמצאה והתפתחות מסורתית-רבנית בלבד. ### טענה 1 > התנ"ך מעיד באופן חד-משמעי על כך שבריתו של אלוהים עם ישראל הייתה מבוססת אך ורק על התורה שהוא ציווה למשה לכתוב. בספר שמות כ"ד, פסוקים 4-3, כתוב שמשה כתב את כל דברי ה'. המסורת שבעל פה אינה מוזכרת כאן כלל. בהמשך, בשמות ל"ד 27 אלוהים אומר למשה: **"כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית–וְאֶת-יִשְׂרָאֵל".** כל דור הבא של בני ישראל תמיד היה מופנה לדברים האלה שנכתבו על ידי משה בתורה שבכתב. אלוהים הזהיר את עם ישראל מפני קללות שעלולות לבוא עליהם במידה ולא יקפדו לעשות **"אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים, בַּסֵּפֶר הַזֶּה"** (דברים כ"ח 58), אך הם יהיו מבורכים אם ישמעו ב- **"קול יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה"** (דברים ל' 10). לכן אין מקום להטיל ספק על העובדה הפשוטה וחד-משמעית כפי שהיא מצטיירת בתנ"ך: כל דברי התורה היו כתובים בספר, והספר הזה, ספר התורה כפי שהוא מוכר לנו היום היה אמור להשפיע על חייהם של בני ישראל לאורך הדורות ,ולאו דווקא איזושהי מסורת לא כתובה ולוטה בערפל של מיסטיקה שלכאורה הייתה מועברת מפה לפה. כמובן, אין שום דבר מפתיע בעניין הזה. מסורות שבעל פה יכולות להיטשטש ולהשתכח הרבה יותר בקלות מאשר המסורות שנכתבו, ומקורן וסמכותן של מסורות שבע"פ בדרך כלל שנויים במחלוקת לעומת מקורם וסמכותם של המסמכים הכתובים. רק ברית לאומית שנכתבה יכולה לעמוד ולהיות בתוקף לאורך הזמן, ולכן עד עצם היום הזה בכל העולם כמעט כל בריתות וחוקים לאומיים מסתמכים אך ורק על מסמכים כתובים. בסופו של דבר גם המסורות שבע"פ של הרבנים היו צריכים להעלות על הכתב בכדי לשמר אותם לדורות הבאים. אם הייתה קיימת תורה שבעל-פה, כזאת שאלוהים נתן למשה, הרי משה מעולם לא הזכיר אותה, וגם לא יהושע, עזרא או כל אדם אחר בתנ"ך. לו היא אכן הייתה קיימת, היא לא היוותה חלק בברית של אלוהים עם ישראל. היא אף לא הייתה רלוונטית לברכה או משפט של אלוהים. אף נביא, כוהן, או מלך, מזכיר אותה אי פעם או מביע שום עניין או רצון לדעת או לציית לה. במילים אחרות, על בסיס מה שכתוב בתנ"ך, לא הייתה קיימת תורה שבע"פ והיא לא ניתנה למשה בהר סיני על ידי אלוהים. אם נעשה חיפוש של השם "משה" בתנ"ך, מתחילת הספר יהושע ועד לסוף הכתובים, ונבדוק כל משפט כגון "ויאמר יהוה אל משה", או " כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה", נמצא שבכל אירוע ההתייחסות היא למשהו שהיה כתוב בחמשת חומשי תורה. בכל פסוק ופסוק, ללא יוצאי מן הכלל! הכול היה מבוסס על מה שנכתב! אין תמה אפוא שגם בימיו של נחמיה, כאשר בני ישראל נשבעו שבועה לפני אלוהים, הם העלו את זה על הכתב (נחמיה י' 1). אין זה פלא, אם כן, כי הביטוי "ספר תורה" מופיע עשרים פעמים בתנ"ך, בעוד שאין אזכור כלשהו של התורה שבע"פ לאורך כל התנ"ך. למעשה, אין אזכור של המושג תורה שבע"פ המהווה חוקה מחייבת בשום מקור יהודי עד בערך 1,400 שנה לאחר מות משה. ### טענה 2 > אין אזכור מפורש או מרומז של התורה שבעל-פה בטקסט של התורה שבכתב. אחרי שהנביא משה עלה על הר סיני בעקבות החטא של בני ישראל עם עגל הזהב, אלוהים שוב נתן לו את מצוותיו וציווה עליו באופן ספציפי: "כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כִּי **עַל-פִּי** הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית–וְאֶת-יִשְׂרָאֵל." (שמות ל"ד 27). למרבה הפלא, הרבנים שחיברו ספרי התלמוד מצאו "הוכחה" לתורה שבע"פ בטקסט ספציפי הזה בטענה כי הביטוי "על-פי" נגזר מהמילה "פה", או "בפיו של", אף כי מתרגמים עבריים שהיו צריכים לתרגם צירוף מילים זה ללא משוא פנים היו מסכימים כי במשפט זה משמעות המילים "על-פי" איננה "בפיו של", אלא "על פי" במובן של "לפי", או "אליבא" בארמית. אילו היינו מחפשים פסוק מסוים בכתובים שמצביע על כך שהתורה שבע"פ אינה קיימת, הפסוק הזה, ללא ספק, היה מספק לנו הוכחה טובה ביותר. ובכל זאת, כפי שראינו לעיל, התלמוד מפרש אותו כמתייחס לקיומה של התורה שבע"פ. אלוהים אמר למשה **לכתוב** את כל מה שהוא שמע ממנו. משה ציית ועשה זאת. למרות זאת, התלמוד מציין שמשה לא היה רשאי לכתוב את התורה שבע"פ. אך המסקנה הגיונית יותר היא שככל הנראה התורה שבע"פ כלל לא הייתה קיימת ולכן היא לא נכתבה. באותה מידה מישהו יכול לבוא ולטעון שאלוהים גם אמר למשה: "אל תכתוב את הקוראן" מפני שספר הקוראן אינו מוזכר בכתובים. שמיים הם הגבול לדמיון האנושי כאשר אנחנו מתרחקים ממה שאלוהים אכן אמר בכתובים באופן ברור וחד-משמעי. גם הרבנים בדרך כלל **אינם** טוענים שבכתבי הקודש עצמם ישנן התייחסויות מפורשות שאין עליהן עוררין שמצביעות על התורה שבע"פ. לחלופין, הם טוענים שלא ניתן להבין את התורה שבכתב ללא תורה שבע"פ וכי יש בכתובים רמזים סמויים על התורה שבע"פ. לדוגמא, הפרשנות היהודית המסורתית אומרת שהפסוקים בספר הדברים ל' 14-11 שבהם כתוב שהתורה כבר אינה בשמים, פירושם אומר שעלינו לא לחפש התגלות אלוהית בנוגע לקיום תורה ומצוות כי התורה עכשיו בפינו ובלבנו, כלומר, היא מועברת דרך הפה. האומנם זה באמת מה שמשה אומר בפסוקים האלה? > "כי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל' 14-11) אלוהים כבר נתן לעמו את התורה. הם לא היו צריכים לעלות לשמיים בכדי לגלות את רצונו על מנת שיוכלו לציית לו. הם כבר שמעו את דברו. אין מה להוסיף לזה. הטקסט לא אומר לנו משהו מעבר לזה. אין שום נימוק להערה של רש"י לפסוק 14 – "התורה ניתנה לכם בכתב ומלווה בהסבר שבע"פ." ספר הדברים כולו שולל את האפשרות שהפסוקים האלה מדברים על התורה שבע"פ מכיוון שהפרק הבא מדגיש את העובדה שהמצוות שאלוהים נתן לבני ישראל היו אמורים להעביר מדור לדור **בכתב**, והייתה זו בפירוש התורה שבכתב שבני ישראלי נצטוו לקרוא ולציית לה. אלוהים אמר באופן מפורש וחד-משמעי שעל בני ישראל לציית אך ורק לתורה שנכתבה על ידי משה – וזאת הייתה התורה שהם היו צריכים לשמור בליבם ובפיהם. גם התבוננות בחלק מהפרשנות שנכתבה על ידי הרבנים כגון אבן עזרא וספורנו מלמדת על כך שלא היה קונצנזוס לגבי הפירוש של פסוק 14 כמרמז על התורה שבע"פ. לסיכום, על סמך הכתובים עצמם ניתן לטעון שבכתבי הקודש לא קיים אזכור מפורש או מרומז של התורה שבע"פ. ### טענה 3 > לאורך כל ההיסטוריה של תקופת התנ"ך לא רק שלא הייתה שום עדות לקיום תורה שבעל- פה, אלא לעיתים הסתמנה בורות בוטה של העם בנוגע לידיעת התורה שבכתב. אם אבותינו לעיתים התאפיינו בבורות כה בוטה באשר לידיעת מצוות הייסוד ולא קיימו אותן למרות שהן אכן נכתבו בעבורם על מנת שיקראו וילמדו ויקיימו אותן, על מה נוכל להסתמך ולהניח שהם בכל זאת אכן שמרו בנאמנות את המצוות הבלתי כתובות שהיו הרבה יותר קשות ומסובכות בטבען? כאשר לכל אורך ההיסטוריה של ממלכת ישראל ויהודה כה רבים ממנהיגי העם לא הלכו בעקבות מצוות התורה שבכתב ומועדי ה' החשובים ביותר כגון פסח וסוכות לא קוימו באופן קבוע ברמה הלאומית, כאשר חיללו בני ישראל את השבת בצורה המונית והיו פרקי זמן ארוכים של בורות מוחלטת בנוגע לקיום מצוות התורה שבכתב, כיצד ייתכן לדמיין שלאורך כל התקופות הללו התורה שבע"פ המורכבת מכמות הטקסטים הרבה יותר מאסיבית, אכן השתמרה היטב על ידי העם והועברה ללא דופי ובנאמנות רבה מדור לדור? באותה מידה בדיוק ניתן גם לטעון דברים כגון: - אנשים שכחו כיצד לכתוב את האותיות אלף בית ולא יכלו לאיית אפילו מילים הפשוטות ביותר בשפת האם שלהם, אבל הם ידעו לקרוא טקסטים בכתב יתדות באופן שוטף. - או, אנשים לא היו בכושר גופני טוב ולא היו מסוגלים ללכת אפילו ק"מ אחד בלי להתמוטט, אבל הם היו מסוגלים לרוץ מרתון בפחות משעתיים. - או, הם לא יכלו לספור אפילו מאחד עד עשר, אבל הם ידעו להמציא נוסחאות חדשות ומתקדמות ביותר בפיסיקה. הכתובים אומרים בפירוש שבני ישראל ויהודה הזניחו את התורה שבכתב. דין ומשפט והעונש הנוראי שאלוהים גזר עליהם מבליט את העובדה שרוב הזמן העם היהודי לא קיים את מצוות התורה. למרבה הפלא, כתוב בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין פרק י"א, כי בימיו של חזקיהו "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו… תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה." איך זה ייתכן? היה צריך לצוות על העם להתאסף ולעודד אותם רק כדי שישמרו את חג הפסח, ובכל זאת, על-פי הכתוב בתלמוד, בדיוק באותה תקופה הם היו בקיאים בדיני טהרה. באתר האינטרנט "להיות יהודי" (באנגלית) כתוב כך: "לאחר מות משה בני ישראל המשיכו ללמוד את התורה. בארץ ישראל הם בנו ישיבות ומורים לימדו ספר התורה לאלפי תלמידים באופן קבוע. אנו מוצאים, למשל, שלנביא אלישע היו לפחות מאה תלמידים (מלכים ב' ד' 44-38). התלמידים בדרך כלל חיפשו עד שהיו מוצאים את המורה הטוב ביותר עבורם, שכן כל אנשים היו מסוגלים ללמוד באותה רמה." אם כן, על-פי המוסרת שבע"פ ,מסתבר שגם בימי השופטים המתוארים בכתובים כתקופה שבה "איש הישר בעיניו יעשה" (שופ' י"ז 6, כ"א 25), בני ישראל היו למעשה עוסקים בפועל בלימוד ספרי קודש במסגרת של ישיבות שהיו פזורות בכל רחבי הארץ, ואילו כמה מאות שנים מאוחר יותר הנביא אלישע לא היה מנהיג של קבוצת נביאים קטנה ומצומצמת, אלא תיפקד כראש מוסד ללימוד תורה, דהיינו היה רב המנהיג ישיבה. לסיכום ראוי שוב להדגיש כאן שכפי שראינו לעיל, הטקסט התנ"כי באופן ברור ומפורש, בהחלטיות ובתקיפות, עומד נגד הרעיון הזה של "מדן ועד באר שבע כל בני ישראל היו בקיאים בתורה שבע"פ." התנ"ך מתאר מציאות אחרת לחלוטין ואין שום בסיס לפירושים כה מרחיקי לכת של דבר אלוהים עד שהוא למעשה מאבד את משמעותו המקורית. ### טענה 4 > גם אם התורה שבעל-פה קיימת, בניגוד למסורת הרבנית הרווחת, משה לא קיבל כל פרט ופרט של התורה שבעל-פה בהר סיני. יהודים מסורתיים מודעים למספר מקרים המתוארים בתורה כאשר משה נאלץ להתייעץ עם אלוהים בנוגע להוראות ספציפיות ושיקולי דעת שהיה עליו להפעיל במצב הנתון. אף-על-פי-כן, הדעה הרווחת ביהדות המסורתית טוענת שמשה קיבל את כל התורה שבע"פ, על כל פרטיה והיבטיה שונים ומגוונים, באותה עת שנצטווה על ידי אלוהים לכתוב את התורה שבכתב. השאלה המרתקת היא כיצד מתמודדת יהדות חז"ל עם העובדה שבמקרים מסוימים, משה באופן גלוי פשוט לא ידע מה לעשות והיה צריך לפנות לאלוהים להתייעץ איתו? תופעה זו מתוארת ארבע פעמים בתנ"ך: ויקרא כ"ד 23-10, במדבר ט"ו 36-32, במדבר ט' 8-6, במדבר כ"ז 4-1. מסתבר שכאשר משה ניצב מול מצב חדש הוא חיכה עד שאלוהים יגלה לו את רצונו. דהיינו, היו דברים שלא היו ידועים למשה מראש מפני שבהר סיני הוא לא קיבל הסבר כולל ומקיף בנוגע ליישום של כל חוקי התורה. לכן הוא אומר: "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם" (במדבר ט' 8). מחמת הקטעים האלה בתנ"ך שבהם משה לא יודע דברים מסוימים הנוגעים לקיום מצוות התורה, הרבנים פיתחו מספר של מסורות המסבירות כיצד משה לא הצליח לשמור על כל פרט ופרט שהוא קיבל בהר סיני ופשוט שכח חלק מההוראות, ואילו מסורות אחרות תוקפות עצם הרעיון שמשה היה יכול לשכוח חלק מהפרשנויות. ישנן מסורות חז"ל המדברות על אלפי חוקים שנשכחו לאחר מות משה ובכך הותירו חורים גדולים שהיו צריכים למלא באמצעות לימוד ותחקיר ולנסות ליישר את ההדורים בין פרשנויות סותרות שנתגלו בכתבי החכמים. האמת היא שהסיבה המסתברת ביותר לחילוקי דעות מאוחרים לגבי התורה שבע"פ טמונה בעובדה פשוטה שאומרת שחז"ל לא קיבלו את המסורות הללו בשלמותן וללא פגע, אלא שהן התפתחו בקרב בני אסכולות שונות ובתקופות שונות מכיוון שלא הייתה קיימת פרשנות שבע"פ של חוקי התנ"ך שהועברה בעל פה מימי משה. ספר התורה מבהיר זאת באופן מפורש וחד-משמעי ולא משאיר מקום למחלוקת בנושא זה. ### טענה 5 > הפירושים של חז"ל לעיתים מפרים לחלוטין או מסלפים את המשמעות המקורית והפשוטה של פסוקי התנ"ך, הדבר שמצביע על העובדה שהם אינם נובעים מן המסורת אשר החלה בתקופת משה. בתוך ספרי התנ"ך אנו מוצאים מספר דוגמאות לחוקי התורה שצוטטו ויושמו בחיי היומיום אשר, ללא ספק, מצביעות על כך שהפשר הטבעי והפשוט ביותר של הטקסט היה מובן ומקובל על ידי העם וככל הנראה אליו התכוון אלוהים כשנתן תורה למשה. חוקי התורה מצוטטים ומיושמים בצורה פשוטה ביותר שאינה משתמעת על פני שתי פנים. (לדוגמא, ראו דברים כ"ד 16 ומלכים ב' י"ד 6-1). האם ייתכן שקיימות שכבות נוספות של הפרשנות לטקסטים מסוימים בתורה? אפשרות זו בהחלט קיימת. אבל דבר אחד הוא מעל כל ספק: שום דבר אינו יכול להפר את הפרשנות הפשוטה והברורה של הטקסט, כפי שהיא מתבקשת מתוך הטקסט והקשרו, אחרת, נגיע למצב שהמילה כתובה תהיה חסרת כל משמעות ותוקף. כתוצאה מכך, המסקנה המתבקשת היא שכל פרשנות אשר על-פי המסורת הגיעה אלינו מפיו משה, אך לאמתו של דבר היא סותרת או מפרה את המשמעות המקורית והברורה ביותר של הטקסט הכתוב, פרשנות כזו אינה יכולה להיחשב כחלק מהתורה שמשה קיבל על הר סיני. אך לצערנו הרב, זה בדיוק מה שספרות חז"ל לעיתים קרובות נוטה לעשות עם הטקסט התנ"כי. הבה נבחן אחת הדוגמאות כאשר הפשר של הטקס התנ"כי התפרש שלא כהלכה בספרות חז"ל. סוגיית הגירושין תמיד היוותה אחד התחומים החשובים ביותר של חיי היומיום. מה הכתובים אומרים על גירושין? במלאכי ב' 16-15 אנו קוראים: "וְנִשְׁמַרְתֶּם, בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אַל-יִבְגֹּד. כִּי-שָׂנֵא שַׁלַּח, אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל…" משמעות המשפט האחרון ברורה בעברית – אלוהים שונא גירושין. מהי הפרשנות התלמודית של הפסוק הזה? "אם אתה שונא אותה, תגרש אותה" (אני לא צוחק!) המהדורה היהודית the Orthodox Jewish Stoneמפרשת כי "הגבר ששונא את אשתו עליו להתגרש ממנה" כי כך אומר השם, אלוהי ישראל! ועל-פי רש"י, האיש שמתעקש לשמור על אשתו והוא שונא אותה, מסתיר את סלידתו ובכך מכסה עוול בבגדיו. עליכם לפחות להתגרש מנשים השנואות שתהיינה חופשיות להינשא שוב, מפרש רש"י. זה ההפך הגמור מהמשמעות המקורית של הפסוק במלאכי ב' 16! שחור על גבי לבן כתוב שאלוהים שונא גירושין, אך הפרשנות היהודית המסורתית קובעת שפירושו של הפסוק הזה מסתכם בכך: "אם אתה שונא אותה, תתגרש ממנה, אומר ה' אלוהי ישראל". התרגום, רש"י, רד"ק ומצודת דוד וציון תומכים בדעה זו ואילו אבן עזרא נמצא בין היחידים שמתנגדים לפירוש המעוות הזה. דוגמה זו בלבד די בה כדי להוכיח שהתורה שבע"פ לא נתגלתה למשה בהר סיני בהשראה אלוהית. הפרופסורים סמולר ואברבך חיברו 60 עמודים של דוגמאות מהתרגום שבהן הם מנסים להתאים את הטקסט התנ"כי למנהגים שהמציאו הרבנים. (Ibid, 1-6) הם כותבים כך: "חייבים להקריב דיוק ואמת היסטורית על המזבח של ההלכה האורתודוקסית". מחקר ללא משוא פנים מראה כי הרעיונות של התורה שבעל-פה שרובם נוספו כאלף שנה לאחר תקופת משה, נבעו מהניסיון המרחיק לכת לפרש אותם בהתאם לתורה שבכתב ולמעשה להתאים את התורה עצמה לרעיונות ופרשנויות חדשים, לעתים קרובות על חשבונו של דבר האלוהים עצמו, ותכופות התוצאות הן מאוד לא הגיוניות ובהחלט נשמעות כבלתי אפשריות עד יסודן. הדוגמה הזו הזכירה לי שיחה שפעם הייתה לי עם בעל חנות ספרים יהודיים אורתודוכסיים במרילנד, ארה"ב. דיברנו על פרשנות חז"ל לסוף פסוק בספר שמות כ"ג 2, הפרשנות שקובעת כי "הולכין אחר הרוב", דהיינו רוב הדעות של החכמים יכול לבטל פשר הפסוק שבתורה, גם כאשר מדובר בפסוק המהווה חלק בדברי נבואה. אמרתי לבעל החנות: "אבל זה בהחלט לא מה שהפסוק הזה אומר!" לכך הוא השיב: "בדיוק! לכן סביר להניח שהרב הכיר את המסורת שאומרת שכך צריך לפרש את הפסוק, אחרת הוא מעולם לא היה יכול להמציא דבר כזה על דעת עצמו!" במילים אחרות, מאחר ומדובר בפרשנות שגויה ולא הגיונית של הטקסט חייבים להסיק מסקנה שהיא נגזרה ממסורת בעלת תוקף משום פרשנות כזו מעולם לא הייתה עולה על הדעת של הפרשן. איזה היגיון מעניין! ותחשבו שדווקא היהודים המסורתיים לעתים קרובות מותחים ביקורת חריפה על הנצרות משום שחסידיה מאמינים בדברים בלתי רציונאליים שגובלים באבסורד. אבל במסורת שלהם האבסורד דווקא מהווה הגורם הקובע שנותן תוקף לפרשנויות סותרות וחריגות. איך ניתן לסמוך על צורת החשיבה הבלתי הגיונית הזו של הפרשנים היהודים? הפסוק בספר שמות כ"ג 2 קובע באופן חד-משמעי: "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים—לְהַטֹּת." הרבנים איכשהו הגיעו למסקנה שהפסוק הזה דווקא אומר לנו שהרוב קובע. אם רוב הרבנים מביעים אותה דעה, הדעה שלהם שווה לחוק או מצווה. משה מיימונדס, למשל, מצוטט את סוף הפסוק בשמות כ"ג 2 ומפרש אותו כציווי "ללכת אחרי הרוב" והוא עושה זאת בהקשרים משפטיים (ראו מסכת סנהדרין 5:3, 8:1). ולדברי רמב"ם, דעת הרוב של החכמים מבטלת פשר פסוקי התורה, גם כאשר מדובר בדבר נבואה. למעשה, על-פי משה מיימונדס, 1,001 חכמים מבטלים 1,000 נביאים, גם אם כל הנביאים הם ברמה של הנביא אליהו. שימו לב: הפסוק בספר שמות כ"ג כלל אינו אומר את מה שהמסורת מייחסת לו! מהי המשמעות של פסוק 2 באופן מפורש? במילים הפשוטות הוא אומר: "אל תלך אחרי רבים כדי לעוות משפט". איך ייתכן שבתלמוד הוא מתפרש כאומר "לך אחרי הרוב"? הסיבה לכך נעוצה בפירוש הלא נכון של השורש נ.ט.ה. אשר הוצא מהקשרו. פירושו הוא "למשוך מישהו הצידה, להפנות אותו לרעה, לעיוות הדין". אך בפרשנות יוחסה לשורש זה משמעות שונה ושגויה "ללכת אחרי דעת הרוב". אותו שורש מופיע גם בספר שמואל ח' 3, למשל, ואף אחד אינו מטיל ספק במשמעותו המקורית: "וְלֹא-הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע; וַיִּקְחוּ-שֹׁחַד–וַיַּטּוּ, מִשְׁפָּט." הפרשנות של שמות כ"ג 2 הינה שגויה בהחלט וניתן להסיק שהיא מנצלת את הנאמר בתורה לרעה, והדבר שמוסיף על חומרת העוולה הזו שנעשתה בעניין הפרשנות הוא ההקשר שבו פרשנות זו מצויה בתלמוד. הפסקה הנדונה בתלמוד מצדיקה למעשה את הפרשנות שאומרת שרוב דעות הרבנים מבטל את קול האלוהים. אך למעשה, ניתן לחקור את כל ספר התורה, מהתחלתו ועד סופו ולא יימצא פסוק אחד המאשש את העיקרון המסולף הזה – "ללכת אחרי הרוב". זוהי כמובן הוכחה נוספת לכך שמסורות שבע"פ לא נתגלו למשה ומעולם לא נכתבו בהשראת אלוהים. מעניין הוא שפרשנויות שונות של קטעים מסוימים מהברית החדשה מותקפות נמרצות על ידי קבוצות דתיות קיצוניות, דוגמת הארגון יד לאחים. אך הם עצמם, למעשה, בדרך כלל מסתמכים אך ורק על פרשנות הכתובים ולא על המקור עצמו, דהיינו, ספר התורה כפי שנתגלה למשה בהר סיני. בואו נעיין במספר הערות לגבי שמירת שבת שנכתבו על ידי ר' גוטליב פישר, החסיד האדוק והסנגור המסור של יהדות המסורתית בגרמניה בשלהי המאה ה-19: > "היגיון אנושי גרידא לא היה יכול לגזור עונש "כרת" (ניתוק מעם ישראל, או איבוד החלק בעולם הבא, או השמדת צאצאים), או סקילה, לכל מי שכותב שתי אותיות ביום השבת, או נושא חפץ שמשקלו קל כנוצה למרחק של ארבע אמות ברשות הרבים (במקום הציבורי). ללא מסורת שמקורה בהשראה אלוקית, האינטליגנציה האנושית הייתה נוטה לחשוב כי רק פעילות פיזית קשה ומייגעת כגון נשיאת סלעים וחטיבת עצים או כל מלאכה קשה אחרת יכולה להיחשב כמלאכה האסורה בשבת." לכן, המסורת חייבת להיות נכונה, שכן האינטליגנציה האנושית לעולם לא הייתה מסוגלת להמציא חוקים כל-כך בלתי הגיוניים… ### טענה 6 > בתורה שבע"פ ישנם פערים משמעותיים בפרשנותה של הטקסטים של התורה שבכתב, כי רוב המסורות נתהוו ונכתבו מאות שנים לאחר מתן תורה בהר סיני. היהודים האורתודוקסים פשוטו כמשמעו מאמינים כי לאדם סופר על גדולתו של הרבי עקיבא! וצאצאי נוח לאחר המבול עסקו בלימוד פרשנות חז"ל. "מהו פירוש המילה "בבל" בסיפור מגדל בבל? – ר' יוחנן ענה שפירוש המילה מצוי בכך שלימודי התורה, המשנה והתלמוד התערבבו והתמזגו יחדיו. (b. Sanh 25a) אולם, כידוע לנו, בעת מגדל בבל הכתובים היו יכולים להכיל רק את עשרת הפרקים הראשונים של ספר בראשית. האירועים העתידיים טרם התרחשו. אברהם אבינו טרם נולד. משה ייוולד רק בעוד כ-600 שנה. ורק בעוד 700 שנה יופיע הרב הראשון בהיסטוריה היהודית. על איזו משנה ותלמוד אפשר לדבר בתקופה הקדומה הזו? גם אם נניח שהם התגלו בהר סיני שבע מאות שנים מאוחר יותר, כיצד היה ניתן להעביר את המסורות הללו אחורנית בזמן, ממשה לאנשי מגדל בבל? וגם נשאלת השאלה מי בקרב הדור החוטא הזה אשר מרד באלוהים היה מסוגל ללמוד פרשנות לתורה בטרם ניתנה התורה? המאמץ המאולץ הזה להכניס את הפרשנות המאוחרת לתקופת ספר בראשית אינו הגיוני כמובן, אך הוא, ככל הנראה, משרת היטב את מטרתו – למשוך את תשומת ליבם של בני ישראל לתורת הרבנים, גם אם הדבר מסיח את דעתם מלימוד ספר התורה המקורי אשר משה אכן קיבל אותו מאת אלוהים בהר סיני. כפי שראינו, תיאורי תלמוד מסוימים עומדים בניגוד מוחלט לתמונה המצטיירת בכתובים. המסורות נכתבו מאות שנים לאחר מתן תורה בהר סיני. זוהי הסיבה לכך שישנם פערים כה רבים ובעלי משמעות כבדת משקל וחילוקי דעות אינסופיים בכל אשר נוגע להבנת חוקי התורה. על-פי המסורת, למשל, יהושע פשוט שכח מאות הלכות של התורה שבע"פ והיו לו ספקות בנוגע למאות הלכות אחרות! הר' צבי למפאל מצוטט את הפרשנות הזו מהתלמוד ומוסיף את דעתו שמספר רב של ההלכות אכן אבדו בשל ההלם על מות משה. 3,000 הלכות נשכחו בתקופה שבני ישראל התאבלו על מותו. בהמשך, התלמוד טוען כי מספר כה רב של ההלכות אבדו ונשכחו שגם דרך תחקיר ייסודי ומעמיק וניתוח משפטי חד לא ניתן לשחזרן, ובכך דעת הרוב קובעת. חשוב לציין כאן שהתלמוד גם קובע שבין החוקים שנשכחו בתקופת האבל על משה, אחד מהם היה למעשה הלכה למשה מסיני, החוק שכביכול ניתן למשה בהר סיני. פירוש הדבר שהחוק הזה לא היה מבוסס על טקסט התורה שבכתב וכתוצאה מכך לא ניתן לשחזר אותו על סמך הטקסט הכתוב שנמצא בידינו. והשאלה המתבקשת היא: ברגע שחוק כזה אבד, איך ניתן לשחזר אותו? הרי לא ניתן לעשות זאת בהתבסס על ספר התורה שבכתב ולא על סמך היגיון האנושי כמובן, הרי החוק הזה ניתן בהשראה אלוהית ולא הומצא באמצעות השכל האנושי. זה בדיוק מה שגורם להבדלים וחילוקי דעות כה רבים בפרשנות של הדברים הבסיסיים ביותר בתורה שבע"פ. לדוגמה, קיימות שלוש פרשנויות שונות לגבי איך בדיוק הכהן היה אמור לשחוט עופות לעולה. מדוע? המסקנה המתבקשת שלא הייתה קיימת שרשרת רצופה של מסורת שהסבירה את משמעות המילה "מלק" (לצבוט, לחתוך חלק מהגוף, להתיז ראש של עוף בציפורן וכו') בספר ויקרא א' 15-14. ככל הנראה, לא הייתה דרך מסוימת שבה אלוהים ציווה על בני ישראל לשחוט עוף לקורבן, אולם מסורות התפתחו מאות שנים מאוחר יותר ולכן טבעי הוא שהיו הן שונות בקרב קהילות יהודיות מגוונות. מסתבר שהפוסקים הסכימו לכאורה על פרטים מדוקדקים של ל"ט אבות מלאכה (סוגי המלאכות האסורות בשבת לפי ההלכה) אשר לאמתו של דבר יצירה מאוחרת של הרבנים ומקורם אינו בימי משה. אולם הם לא הסכימו על איך להקריב עוף לקורבן עולה שהייתה מצוות תורה אשר אכן ניתנה למשה (ויקרא א' 15-14). מה זה אומר? עובדה היא שהחכמים שחיברו את התלמוד יכלו להסכים אחד עם השני בנוגע לפרטים קטנטנים ביותר של המסורות כגון צורת הקשר שבתפילין, או איסור של אכילת אוכל בגודל של תמר ביום כיפור, או החוק שפוסל מקווה טהרה אם אפילו שערה אחת מפרידה בין עור הנטבל לבין המים. למרות זאת, יש מחלוקות רבות על הדברים מאוד חשובים כמו, למשל, משמעות של עונש "כרת"/נכרתה הנפש, העונש החמור ביותר שמוזכר בתורה. (ברא' י"ז 14, במדבר י"ב 15, ל"א 14, ויקרא י"ח 29). נשאלת השאלה איך זה שהרבנים מסכימים באופן עקרוני על חוקים של התורה שבע"פ שאין לה יסוד ישיר בתורה שבכתב, ובו-בזמן הייתה ביניהם מחלוקת רצינית על מצוות ומושגים חשובים ביותר של התורה שבכתב? מסתבר שזוהי תופעה שכיחה. למעשה, מן המילה הראשונה בתנ"ך ועד לסוף חמשת חומשי תורה בפירושים המסורתיים מימי הביניים אשר התבססו במידה רבה על התובנות של הדורות הקודמים, ישנם הבדלים וניגודים רבים באשר לפרשנות מילים, ביטויים ומשפטים שלמים, שלא לדבר על משמעות ויישום של מצוות רבות. לעומת זאת, הפרשנים לרוב נוטים להסכים כמעט על כל מסורות שבע"פ אשר לא נכתבו בספרי התנ"ך. אין פלא שככל שהמסורת מאוחרת יותר הם מבינים אותה טוב יותר, הרי הם בעצמם המציאו את המסורות הללו ולכן הם מכירים אותן בעל-פה. אך ככל שהטקסט קדום יותר כך גם הפרשנים צריכים להתאמץ ביתר שאת על מנת לנסות ולנחש את משמעותו המקורית. ומובן מאליו הוא שפרשנים שונים אינם יכולים תמיד להגיע להסכמה הדדית כאשר הם מנסים לקשור את מסורותיהם בחזרה לתנ"ך משום שהמסורות שהם המציאו מקורן לא בתנ"ך אלא בחוכמה והגיון אנושיים. הגיוני לחשוב שהסיבה לכך שלרבני התלמוד וליורשיהם היו פרשנויות שונות של התורה היא העובדה הפשוטה שמשה מעולם לא מסר את הפרשנות לדורות הבאים, אלא סביר להניח, שהמסורות והפרשנויות החלו לקרום עור וגידים בתקופה מאוחרת יותר ואז, ככל הנראה, נוצרה גם המסורת להעביר אותן בעל פה במקום להעלות על הכתב. מה היית אומר אם היית פוגש כמה אנשים מבוגרים שטענו שהם בני חמש מאות שנה? אין ספק שהיית די סקפטי באשר לגילם האמיתי. ומה היית חושב אילו חקרת אותם על אירועים היסטוריים שונים והזיכרון שלהם היה הרבה יותר טוב כשהם סיפרו על האירועים שהתרחשו לפני חמישים שנה והם עדיין זכרו די טוב את האירועים שהתרחשו לפני שבעים וחמש שנה, אבל לא יכלו להסכים אחד עם השני בנוגע לאירועים שהתרחשו לפני שלוש מאות שנה בטענה שהם פשוט שכחו דברים ישנים יותר? בוודאי שהיה ברור לך שהאנשים האלה אינם בני חמש מאות שנה. מעניין הוא שהטענות של הרבנים על התורה שבע"פ נשמעות די דומה. ולסיכום, חשוב לרגע מדוע אלוהים יטריח עצמו לכתוב את מלאכת המשכן ואילו הלכות יסוד כמו קביעת לוח שנה, הלכות שבת, נידה וכשרות יזניח אותם למסלול רעוע של מסירה על-פה? ### טענה 7 > העובדה שבסופו של דבר, בסביבות שנת 200 לספה"נ היה צורך להעלות על הכתב מסורות שבע"פ, מוכיחה שלא הייתה קיימת מסורת לא כתובה אשר נמסרה בעל-פה ממשה לרבנים במשך יותר 1500 שנה. לכל ספרות יש מניעים לכתיבתה, ולספרות דתית – על אחת כמה וכמה. ואכן, חוקרי התורה שבע"פ חיפשו ומצאו נימוקים שונים לכתיבת המשנה והתלמוד. התירוץ השכיח לכתיבת התורה שבע"פ הוא שהיא לא תשתכח, אך ספק רב אם בכוחו של נימוק זה לבאר מדוע בתקופה אחת נחשבה כתיבת תורה זו לאיסור, ומדוע בתקופה מאוחרת יותר התירו החכמים את כתיבת דבריהם. אנו יודעים כי במאות הראשונות של הספירה הנוכחית הכרחי היה לעלות על הכתב כל תורה שבע"פ, מכמה וכמה סיבות. אך הרעיון של התורה שבע"פ שנכתבת הוא, כמובן, מהווה במידה מסוימת סתירה במהותו שלו. הנימוקים שהועלו לכתיבת התורה שבע"פ כללו, למשל, קשיים לנהל אורח חיים יהודיים על-פי ההלכה, נדודים בגולה, כמות הולכת וגדלה של החומר שהולך ומצטבר וכד'. אז נשאלת השאלה מה קרה לכל החומר שהיה קיים לכאורה רק בזיכרונם של החכמים מימי משה ועד ימי עזרא, התקופה שבה עם ישראל הוגלה מארצו פעמיים, התקופה אשר גם התאפיינה בכפירה הדתית-לאומית? מדוע לא הועלתה התורה שבע"פ על הכתב כבר בתקופה הזו? מדוע לא היה בישראל הקדומה ספר התלמוד או שולחן ערוך? אחת ההסברות המוצעות על ידי הרבנים היא הנימוק שלא היה צורך לכתוב את ההלכות בתקופת התנ"ך מכיוון שאנשים היו קרובים יותר להתגלות המקורית בהר סיני, ולכן יותר קרובים לאלוהים. אבל הטקסט של הכתובים מפריך את הטענה הזו לחלוטין ובנוסף אף מתאר תקופות ארוכות של כפירה דתית וחוסר ציות מוחלט אפילו למצוות שהיו כתובות. גם הכוהנים שהיו מופקדים באופן ספציפי על שמירת התורה ונקראו ללמד את העם להקפיד על הכתוב ולציית למצוות, הם בעצמם לעיתים מתוארים בתנ"ך כאינם יודעים תורה שלא עמדו בקיום מצוות בסיסיות ביותר: - וְגַם-אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ, וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ: כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן-הַיַּיִן, תָּעוּ מִן-הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה. (ישע' כ"ח 7). - הַכֹּהֲנִים, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה, וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי; וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא-יוֹעִלוּ הָלָכוּ. (ירמ' ב' 8). - מֵחַטֹּאות נְבִיאֶיהָ, עֲוֺנ֖וֹת כֹּהֲנֶיהָ: הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ, דַּם צַדִּיקִים. (איכה ד' 13). - כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי–בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ; וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, וָאֵחַל בְּתוֹכָם. (יחז' כ"ב 26). והרשימה עוד ארוכה… מסתבר שחז"ל נוטים לתאר את תקופת התנ"ך והמנהיגים הרוחניים של העם באותה עת בצורה שונה באופן בולט ודרמטי מהתמונה המצטיירת בתנ"ך. בתלמוד כתוב שאנשים חיו על-פי התורה באופן מפליא וכולם בעלי הבנה עמוקה של כל החוקים וההלכות – עד לפרטיהם הקטנים ביותר – כך שלא היה להם שום קושי להעביר אותם בעל פה על כל פרטיהם בלי שום צורך לכתוב אותם. העובדה שחלק כה גדול מהאמונה היהודית מתבסס על תורה ש"בעל-פה" הוא מהנקודות החלשות ביותר שלה. מחקרים שנעשו בזמננו מוכיחים כי מסר שמועבר בע"פ סופו להשתבש, וזאת בפרקי זמן קצרים בהרבה ממאות השנים עליהן מדובר במסורת היהודית. למען האמת, חוץ מגרעין נוקשה של מצוות מרכזיות ואירועים היסטוריים משמעותיים, ניתן להניח שבמשך השנים רוב הדברים השתבשו במידה ניכרת. זאת ועוד, אפילו החומר הכתוב כמו ספרי התנ"ך סבלו לפעמיים שיבושים מועטים כתוצאה מהעתקות חוזרות ונשנות. אפשר להניח שבתורה שבעל-פה המצב הרבה יותר גרוע. במציאות התורה שבע"פ לא נכתבה בימי משה משום שהיא פשוט לא הייתה קיימת בימים ההם. ברגע שהיא החלה להתהוות כמה מאות שנים מאוחר יותר, הורגש גם הצורך להעלות אותה על הכתב כי תכניה הלכו והתרחבו והיה ברור שאי אפשר לשמור על כל המידע העצום הזה בלי לכתוב אותו. אם כן, הדבר הזה רק מצביע על כך שלא ייתכן שהייתה קיימת מסורת שבע"פ עם כמויות חומר כה עצומות אשר השתמרה היטב על ידי עם ישראל במשך יותר מאלף שנה בלי שהיה להם צורך להעלות אותה על הכתב. אלוהים כרת את בריתו עם ישראל על בסיס דברו שנכתב בתורה, לא על בסיס התורה שבע"פ, ולכן הוא הקים נביאים לדבר אל בני עמו כאשר סטו מהדרך ונזקקו לתוכחה והתערבות אלוהים בחייהם על מנת לחזור בתשובה. אך המסורת של העם שלנו גם טעתה ומעדה בדרך. על כן, אלוהים שלח את המשיח לעולם הזה על מנת שהוא יראה לנו דרך טובה ונכונה יותר. כשנלך בדרך שהוא הראה לנו נוכל להבין את דברו הכתוב ולחיות על-פיו בכוח של רוח הקודש, על-פי הדוגמה שהמשיח נתן לנו, ללא צורך בקריאה בתלמוד וקיום הלכות רבות שהומצאו על ידי בני אדם, יהיו הן עמוקות וחכמות אשר יהיו. אפילו צורתו הסופית של החלק המרכזי של התורה שבעל-פה, התלמוד הבבלי, לא הושלמה והוא השתמר רק בחלקו, עם אלפי שאלות לא פתורות ונושאים מעוררי תמיהה באשר למהות חוקים רבים ומשמעות ספרות השו"ת בכלל. האם כך אלוהים עזב את עמנו? ודאי שלא. במקום זאת, הוא נתן לנו את דברו הקדוש והבלתי משתנה המהווה נר לרגלינו ואור לדרכינו, והוא נתן לנו את משיחו ורוח הקודש שלו כדי להדריך אותנו אל כל האמת. בהחלט ניתן להעריך רבים מן המסורות שהשתמרו בספרות חז"ל ולמצוא בהן חוכמה רבה, מנהגים מעניינים, פולקלור, תובנות ופנינים רוחניות, פרשנויות חכמות. עם זאת אין שום סיבה להאמין שאלוהים נתן תורה שבע"פ למשה בהר סיני ושרק באמצעותה נוכל לפרש את הטקסים של התורה הכתובה. זה הזמן לפנות את כל תשומת ליבנו אל דברו האמיתי של אלוהים אשר יש בו ערך שלא יסולא בפז ואשר לעומתו כל המילים והמסורות של בני אדם מתגמדים לעין שיעור. דברו של אלוהים מהווה בסיס איתן לכל מי שמשתוקק לדעת את אלוהים ולהשתחוות לו ברוח ובאמת! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [למה אתם מאמינים במשיח שהוא אלוהים?](https://igod.co.il/answer-rabbi/why-do-you-believe-messiah-is-god/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אתם מאמינים ב'משיח אלוהיי'? יהודים מאמינים במשיח שהוא בן אדם, לא התגלמות אלוהים. לפני שנכנס לעובי הקורה, חשוב להבהיר – אנחנו לא מאמינים שאדם כלשהו הפך לאלוהים, וגם לא שאלוהים הוא אדם. אבל אי אפשר להתעלם מכך שאלוהים כן גילה את עצמו לאבותינו לאורך התנ"ך בתור "מלאך יהוה", בדמות בשר ואדם. יש גם לזכור כי אלוהים אמר כי הוא ברא אותנו בצלמו וכדמותו. תראה, ליהדות אף פעם לא הייתה מערכת אחת, רשמית ומקיפה, של עקרונות אמונה בנוגע למשיח, אבל נכון שהיהדות המסורתית **אינה** מלמדת באופן חד משמעי על משיח אלוהי. יחד עם זאת, המסורת היהודית מרבה לתאר משיח נעלה וגם משיח שקיים מאז ומעולם, עד כדי כך שהחוקרים היהודים שמסתמכים על אותן מסורות מדברים לפעמים על טבע "חצי אלוהי" או "אלוהי כביכול" של המשיח. אבל הכי חשוב: התנ"ך עצמו מדבר על טבעו האלוהי של המשיח, וזה השיקול המכריע לגבי מה שאנחנו אמורים להאמין בו. באחד הימים נתבקשתי להצטרף לדיון שנערך בהשתתפותם של שלושה מנהיגים יהודים-משיחיים ושלושה רבנים. אחד הרבנים, שהיה דתי קיצוני, הכריז שבמשך שלושת אלפים וחמש מאות שנה היתה ליהדות רק מערכת אחת של עקרונות אמונה לגבי המשיח. למרבה הצער הוא טעה לא רק בתאריכים (לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה היהדות כלל לא היתה קיימת, וגם לא היה קיים המושג יהודי); גם ההצהרה שלו בנוגע לאמונה היהודית האחידה במשיח היתה שגויה. זה למעלה מאלפיים שנה שיש ליהדות אמונות שונות בנוגע למשיח. חיבורים יהודים כמו מזמורי שלמה, ספר חנוך, חזון עזרא וחזון הסבילות, שנכתבו בין השנים 200 לפני הספירה ו-100 לספירה, מתעדים אמונות משיחיות שונות מאלה שעולות ממגילות ים המלח, שגם נכתבו באותה תקופה. החיבורים הרבניים המוקדמים ביותר שנמצאים בידינו, שנכתבו בין השנים 600-200 לספירה, גם הם מכילים גישות שונות, שלא עלו בכתבים האחרים. ג'והן קולינס, מומחה בעל שם בספרות החיצונית, טוען שבמקום לחשוב על האמונה היהודית במשיח בשר ודם או משיח אלוהי במאה הראשונה לספירה: > "עלינו לחשוב על קשת רחבה של ציפייה משיחית, מהמשיח עלי אדמות שעליו מדובר במזמורי שלמה ובכמה ממגילות ים המלח, דרך המשיח שנשגב מבינת האדם של עזרא ד' ועד לדמות השמיימית של ספר חנוך". \[373\] "אבל אתה מחטיא את העיקר", אתה אומר. "רוב הכתבים האלה אינם משקפים את הזרם המרכזי ביהדות. התלמוד לבדו הוא הסמכות הבלעדית של היהודים, והתלמוד מדבר בצורה מאוד ברורה על אישיותו של המשיח ועל פועלו". בכלל לא. ראשית, כפי שהסברתי במבוא לכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית), הגישות שמתוארות בחיבורים השונים שנכתבו מהמאה השנייה לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה היו "יהודיות" בדיוק כמו זו שעולה מן התלמוד, שנכתב מאוחר יותר. רק היהדות הפרושית (שהתפתחה והפכה ליהדות התלמודית) שרדה אחרי חורבן הבית והפכה לשולטת, כשהיא הופכת את כל שאר הגישות לנחלת העבר. \[374\] שנית, התלמוד אינו מספק תיאור מוגדר או קטיגורי של המשיח. עיין בדיון המשיחי הידוע (והארוך) בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין צו ב – צט א. תמצא שם כמה אמונות רווחות (למשל, המשיח נקרא בן דוד) לצד עשרות אמונות אחרות, מסורות ופרשנויות, שמשולבות בהן השערות רבות. חלק ניכר מהחומר שמתועד שם סותר את עצמו! הוסף לכך את שאר הקטעים המשיחיים בתלמוד ובמדרש (יש כמה וכמה כאלה), ותקבל תמונה שרחוקה מלהיות ברורה או אחידה. \[375\] אתן דוגמה. במאה העשירית לספירה, כארבע מאות שנה אחרי חתימת התלמוד, ביקשה הקהילה היהודית בפומבדיתא שבבבל מאחד הרבנים המובילים באותם ימים, הרב חי גאון, להסביר את הפרטים שנוגעים למשיח. הסיפור הזה מלמד שכאלף שנה אחרי ישוע וכשמונה מאות שנה אחרי כתיבת המשנה, אותם יהודים דתיים לא היו בטוחים לגבי הפרטים הקשורים בבואו של המשיח ובמה בדיוק להאמין. זאת משום שהאמונה שלהם התבססה על התלמוד, שכאמור אינו מציג דיון שיטתי או הלכה פסקנית ברוב הנושאים שבהם הוא מטפל, וגורם לכך שגם הדורות הבאים צריכים להבהיר מה הוא בעצם אומר. כשמדובר בדמותו של המשיח, התלמוד מעורפל יותר מתמיד משום שמדובר באמונה יותר מאשר בהלכה מעשית, והצד המעשי מעניין את התלמוד יותר מאשר האמונה המופשטת. גם הרב סעדיה גאון, שכתב כמה עשרות שנים לפני חי גאון ואף היה מפורסם ממנו, התייחס לשאלת המשיח. הוא הסביר שבעצם צריכים להיות שני משיחים, משיח בן יוסף (שעליו מדובר מפורשות בבבלי, סוכה נב א), שבואו קשור עם ניצחון המשולב בקשיים וחורבן; ומשיח בן דוד, שיכונן את מלכות אלוהים עלי אדמות. אבל אם יקפיד העם היהודי על יראת שמים ויציית לאלוהיו, יתכן שיהיה רק משיח אחד, בן דוד, ושלא יבוא משיח בן יוסף, דבר שפירושו פחות סבל לעם ישראל. \[376\] ג' ע' שוחט מתמצת את הנקודה הזאת: > "ראוי לציון שהרב סעדיה גאון (אחד הבודדים שהרחיב על תפקידו של משיח בן יוסף) מציין שסדר הדברים אינו ודאי, שכן הוא תלוי בנסיבות! משיח בן יוסף לא יצטרך לבוא לפני משיח בן דוד, וגם המעשים שמיוחסים לו ולמותו לא יצטרכו להתרחש. הכל תלוי במצב הרוחני של העם היהודי בשעה שבה אמורה הגאולה להתרחש. \[377\] למעלה ממאתיים שנה מאוחר יותר הציע הרמב"ם תיאור ברור יותר של המשיח. במשנה תורה שלו הוא מזכיר רק את משיח בן דוד, ואינו מתייחס כלל למשיח בן יוסף. והיות שלמשנה תורה יש משקל כה רב ביהדות המסורתית, התיאור הזה של המשיח נתפס בדרך כלל כאמונה היהודית היחידה על הנושא. אבל אין זה כך, שכן המסורת היהודית מלאה בדיעות עשירות ומגוונות על המשיח ועל העידן המשיחי. \[378\] השוואה פשוטה בין הדיון שבמסכת סנהדרין לבין דעתו של סעדיה גאון ועקרונות האמונה של הרמב"ם – שלא להזכיר את המסורות הרבות שנמצאות במדרשים ובספרות הקבלה – מלמדת שאין כל מסורת יהודית אחידה בנוגע למשיח. זו הסיבה שלא תמיד נכון לומר ש"היהודים אינם מאמינים במשיח אלוהי או במשיח סובל, או בכך שהמשיח יבוא פעמיים". איפה זה כתוב? איפה זה נאמר? איזה רב או איזו סמכות רשמית אמרו את זה? "אבל האם לא אמרת הרגע שאין אף דיעה יהודית מסורתית המדברת מפורשות על משיח אלוהי? אני לא מבין לאן אתה חותר". המטרה היא פשוטה: יש כמה תורות יהודיות שמדברות על משיח נעלה שהיה קיים מאז ומתמיד, וכאלה שמדברות על מנהיג בשר ודם שיסבול למען עמו. חלק מהתורות מדברות על משיח שיבוא בענני שמים, ואחרות על משיח שיחבוש את פצעיו מחוץ לשערי רומא ("אפיתחא דקרתא"). באיזו מסורת עלינו לדבוק? יש רבנים שמדברים על משיח אחד, אחרים מדברים על שני משיחים; כאלה שמלמדים על משיח שהוא מלך גיבור וכאלה שמתארים את המשיח כמורה תורה. שוב אני שואל: באיזו מסורת עלינו לדבוק? האמונה היהודית במשיח היא מגוונת יותר משעולה על דעתך, במיוחד כשמדובר בייסוריו של המשיח ובמועד פעולתו עלי אדמות. \[379\] בנוגע לאלוהותו של המשיח, נכון שאין מקור יהודי מסורתי אחד שמדבר על טבעו האלוהי, אבל יש בהחלט מקורות חשובים שמדברים על האיכויות העל-טבעיות שלו, ולכן תיארו החוקרים את ההיבטים האלה באישיותו של משיח יהודי מסורתי כ"אלוהיים למחצה". \[380\] זה חשוב, כי ההיגיון דורש שהמסורת היהודית תתעלם לגמרי מטבעו הנעלה של המשיח, לאור הדברים שנאמרים בברית החדשה על אלוהותו. \[381\] האם יתכן שטקסטים מהתנ"ך שמדברים על אלוהותו של המשיח, שללו מהיהדות הרבנית את האפשרות לדחות את הרעיון הזה על הסף? והאם יתכן שהציפייה הממושכת של בני עמנו למשיח שיגאל אותם מיד אויביהם, גרמה לנו לייחל לבואה של דמות נעלה יותר? שאלות אלה ראויות למחקר נוסף. אין כל ספק שהתנ"ך מניח את היסודות לאמונה שלנו במשיח אלוהי, בעוד שמספר לא מבוטל של מסורות יהודיות מכירות בכך שלמשיח יהיו תכונות על-טבעיות. נבדוק עכשיו כמה טקסטים עיקריים שעוסקים בנושא, החל בספרות היהודית המסורתית וכלה בתנ"ך (והיות שכבר דנתי בהרחבה בנושא אלוהותו של ישוע המשיח בתחילת כרך זה, אתייחס כאן לנושא הזה בצמצום). היות שהספרות המסורתית היא כה נרחבת – לא לשווא היא נקראת ים התלמוד – והיות שתמיד אפשר למצוא טקסט מעורפל ולא מוכר שיתמוך בכל דיעה אפשרית, נתמקד רק במסורת רבנית אחת, במדרש לישעיהו נ"ב 13. בפסוק המקורי נאמר, "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד". המדרש מסביר את הפסוק כך: > "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור? \[זכריה ד' 7\] זה מלך המשיח. ולמה קרא אותו "הר הגדול"? שהואגדול מן האבות שנאמר, "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד". ירום מן אברהם שאמר, "הרימותי ידי אל ה' " \[בראשית י"ד 22\]. ונישא מן משה שנאמר בו "שאהו בחיקך" \[במדבר י"א 12\]. וגבוה ממלאכי השרת שכתוב בהם, "וגַבֵּיהֶן וגובה להם ויִראה להם" \[יחזקאל א' 18\]. ממי הוא יוצא? מדוד (ילקוט שמעוני לתרי עשר, רמז תקעא). מדוע המדרש מייחס תכונות כה נעלות למשיח, על סמך ישעיהו נ"ב 13? אולי משום שבמקומות אחרים בישעיהו יוחסו מונחים כאלה (ירום, נישא, גבה) רק לאלוהים, ובצדק. בעצם, אפשר לטעון שבשום מקום אחר בישעיהו אף אחד – אפילו לא אלוהים – אינו מתואר במונחים כה נשגבים, ולכן רק טבעי שפסוק כזה ימשוך את תשומת ליבם של כותבי המדרשים. \[382\] מעניינת עוד יותר היא הפרשנות שנכתבה למדרש זה בידי מלומדים מסורתיים מובילים. רבי דון יצחק אברבנאל, הפילוסוף והפרשן הספרדי הידוע של התנ"ך, עוזר לנו ליישם את כל המינוחים האלה בהקשרם. \[383\] לדבריו, המדרש מסביר את ישעיהו נ"ב 13 בהקשר של "מלך המשיח". אברבנאל אומר: > "…יקשה הדבר מאוד, שאיך אפשר שבן אדם \[כלשהו\] ינשא ממשה, שהעידה התורה עליו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", כל שכן שתִגבַּה \[מעלת\] ילוד אשה ממעלת מלאכי השרת אשר אין למעלה ממדרגת מציאותם, כי אם מציאות הסיבה הראשונה יתברך? עד שמזה עשו חכמי הנוצרים לפנות דתם (לבסס את אמונתם) באלוהות המשיח. \[384\] ראוי לציין שלמרות שאברבנאל פירש את ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12 והשליך את מה שנאמר שם על עם ישראל, הוא עדיין הרגיש מחויב להסביר את המדרש לישעיהו נ"ב 13 משתי סיבות. ראשית, בגלל המשקל הרב שהמסורת מייחסת לפסוק. שנית, "פן יבואו המִתפַּקרים לחסות בצילו". \[385\] אבל לא רק ה"מתפקרים" דרשו את המדרש הזה על טבעו הנשגב של המשיח. גם חלק מהפרשנים היהודים המסורתיים נהגו כך. \[386\] רבי משה אלשייך הסביר: > "הנה ישכיל ויצליח עבדי, הוא מלך המשיח, כי ישכיל הוא כ'ד'א "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל", שהוא עניין הצלחה. והנה תיכלל ארבעה עולמות, שהוא מעולם השפל ועולם המלאכים ועולם הגלגלים (הכוכבים) ועולם העליון. והנה הצלחתו תהיה בכולם. כי ירום בעולם הזה ונישא בעולם הגלגלים כאשר היה ליהושע באומרו "שמש בגבעון דום" וכיוצא בו. וגבה בעולם המלאכים שגם הם יהיו סרים אל משמעתו, כי לא יגָרע משלמה המלך, כי אמרו רז"ל, "למה לא מנו את שלמה בכלל אשר מלכו בכיפה (כיפת העולם)"? שהוא מפני שהוא מלך אפילו בעליונים שהם מלאכים, שנאמר, "וישב שלמה על כיסא ה' ". מאוד יהיה כי גם תהיה לו הצלחה גם בעולם העליון לפניו יתברך, שהוא מאמרם \[של\] ז"ל על פסוק, "שאל ממני", שיהיה כבן יקיר מתחטא לפני קונו ואומר, "שאל ממני" בו, הרי היות לו הצלחה בארבע עולמות. וזהו "הנה ישכיל" כו', כי בד' תיבות אלו – ירום ונישא וגבה מאוד – נכללו ארבעתם כמדובר. \[387\] כאשר משלבים תיאורים כאלה עם מסורות אחרות שמדברות על קיומו הנצחי של המשיח (או על קיום שמו עוד לפני שנברא העולם; ראה בבלי, פסחים נד א; נדרים לט ב), \[388\] או על בואו בענני שמים (בבלי, סנהדרין צו ב – צז א), קל לראות שיש מסורות יהודיות שמכירות בשיעור קומתו הרם, העל-אנושי ואפילו האלוהי למחצה של המשיח. וכפי שכבר אמרתי בתחילת התשובה שלי לטיעון זה, יש טקסטים דתיים חשובים, שנכתבו במאות האחרונות לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה, שמדברים על משיח אלוהי. אבל היות שטקסטים אלה אינם כלולים בחלק העיקרי של הספרות הרבנית, רוב היהודים המסורתיים אינם מודעים לתוכנם. ג'והן קולינס מציע את הניתוח שלו לכמה מהטקסטים האלה: > "הדגש על האופי האלוהי של מלך המשיח עולה מטקסטים שנכתבו במאה הראשונה לספירה, ובמיוחד בתקופה שאחרי כישלון המרד הראשון ברומי וחורבן המקדש (עזרא ד, חזיונות הסיבליות ה). אפשר להניח שהם משקפים התפכחות מסוימת ממשיחים אנושיים, שמקורם עלי אדמות. ההתפכחות לא היתה מוחלטת, כפי שאפשר לראות מהמרידות המשיחיות שפרצו בראשית המאה השנייה. גם התקווה לגואל משמים, תחת אלוהים, באה לידי ביטוי בספרות החיצונית המוקדמת ובמיוחד בדניאל ז, והמשיח האלוהי של חזון חנוך נכתב כנראה לא יאוחר משנת 70 לספירה. אבל בכתבים מהמאה הראשונה לספירה אנחנו מוצאים את הנטייה לשלב מסורות על משיח בן דוד עם הציפייה למושיע משמים. באותה תקופה היתה מידה מסוימת של גמישות בשימוש במסורות משיחיות. האיש ש\[הנביא\] דניאל תיאר כמראהו "של בן אדם" יכול להיות דמות לגמרי אלוהית (כמו בחזון חנוך) או משיח שפועל עלי אדמות במטרה לשקם את עם ישראל (עזרא ד). את הדימויים של דניאל אפשר להשליך על משיח בן דוד כדי לייחס לו אופי אלוהי ונשגב יותר מזה שעולה ממקורות אחרים. \[389\] דברים אלה מחזירים אותנו לכמה פסוקי מפתח בתנ"ך. בטיעון 3.3 ראינו שהמדרש לתהילים ב' 7 – שם המלך מבית דוד (כלומר מלך המשיח לפי רבי יודן) נקרא בן אלוהים – שילב כמה פסוקי מפתח, ופירש אותם כך שיתייחסו למשיח ה'. מדובר ב: 1) שמות ד' 22, שם אלוהים קורא לישראל "בני בכורי", והכוונה היא שכמו שעם ישראל הוא בנו של אלוהים, כך גם המלך. 2) ישעיהו נ"ב 13, "הנה ישכיל עבדי", וישעיהו מ"ב 1, "הן עבדי אתמוך בו, בחירי, רצתה נפשי"\[390\] מזהים את המלך עם עבד ה'. 3) תהילים ק"י 1, "נאום ה' לאדוני: 'שב לימיני' ", פסוק שישוע עצמו ציטט כדי להוכיח שבתור המשיח הוא לא רק בן דוד, שהרי דוד עצמו קורא לו "אדוני" במזמור זה. 4) דניאל ז' 13, "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם", פסוק נוסף שישוע השתמש בו כשדיבר על תפקידו כמשיח. כשמצרפים את כל הפסוקים האלה, מבינים שהדמות הנעלה שתבוא בענני שמים היא לא אחרת מאשר המלך מבית דוד, בן האלוהים. וכך אנחנו מגיעים שוב לדניאל ז' 14-13, פסוקים שציטטתי בטיעון 3.3 ושמן הראוי להביא אותם שוב, במיוחד לאור העבודה שגם התלמוד וגם פרשנים מובילים בימי הביניים יחסו אותם למשיח.\[391\] דניאל כתב: > "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם. ועד עתיק יומין הגיע \[זה שדומה לבן אדם\] והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור, וממלכתו לא תכלה (דניאל ז' 14-13) האם הפסוקים האלה, כפי שמייחסים אותם למשיח, מוכיחים את אלוהותו? דבר זה מוטל בספק, אבל העובדה שהוא בא בענני שמים ושכל העולם משתחווה לו מבהירה שהוא לא רק אדם! \[392\] בעצם, יש בתלמוד דיווח מרתק שעוסק בפרשנות לדניאל ז' 10-9, הפסוקים שמובילים עד לקטע שמצוטט למעלה. פסוקים אלה מספרים על החזון שראה דניאל (באותיות נטויות מופיע הביטוי שמשך את תשומת ליבם של הרבנים בתלמוד): > "רואה הייתי, והנה הועמדו כיסאות ועתיק יומין ישב. לבושו היה לבן כשלג, ושער ראשו כצמר נקי. כיסאו היה כלשונות אש וגלגיליו כאש דולקת. נהר אש נמשך ויצא מלפניו. אלף אלפים שירתו אותו וריבוא רבבות עומדים  לפניו. בית הדין ישב וספרים נפתחו." (דניאל ז' 10-9) בתלמוד מסופר שהתעורר ויכוח בין כמה חכמים בנוגע למשמעות של המילה "כיסאות" בלשון רבים: > "כתוב אחד אומר, "וכיסאו שביבי אש" \[דניאל ז' 9) וכתוב אחד אומר, "עד אשר הובאו הכיסאות ועתיק ימים ישב" (שם), משמע ששני כיסאות הם! ומשיבים: אינו קשה (אין כל סתירה). כיסא אחד לו (לאלוהים עתיק היומין) וכיסא אחד לדוד (למשיח). כמו ששנויה ברייתא בנושא זה, "אחד לו ואחד לדוד", דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יוסי הגלילי, "עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול (עד מתי תחלל את נוכחות שמים), שאדם יושב לידה? אלא שני כיסאות אלה הם אחד לדין ואחד לצדקה. ושואלים: האם קיבל ר' עקיבא את הדיעה הזו ממנו או לא קיבלה ממנו? ומביאים ראיה: בוא ושמע. ששָנינו בברייתא אחרת, "שני כיסאות אלה אחד לדין ואחד לצדקה", דברי ר' עקיבא (בבלי, חגיגה יד א. שים לב שבשיחה שמתנהלת אחר כך ר' אלעזר בן עזריה דוחה את שני הפירושים, וטוען שכיסא אחד נועד לישיבה והשני נועד לשמש כשרפרף, כהדום לרגליים!). האם יתכן שהפירוש הראשון של רבי עקיבא היה נכון ושיש כיסא המיועד לעתיק היומין וכיסא למשיח? אין ספק שפירוש זה נשמע הגיוני יותר בהקשר שבו הוא מובא, ושהוא מרמז שוב על כך שהמשיח הוא יותר מאשר אדם. בדיון המפורט שלנו על "בן האלוהים" בטיעון 3.3 ראינו שגם ישעיהו (ט' 5) וגם תהילים (מ"ה 8) מדברים מפורשות על טבעו האלוהי של המשיח. וויליאם הורבארי, חוקר מקיימברידג', מציין שתרגום השבעים, שיש לו משמעות רבה בהיותו הפירוש היהודי הכתוב הקדום ביותר של התנ"ך, מתרגם בדרך מעניינת את ישעיהו ט' 5. הוא מציין ש"העברית, שאפשר לתרגם אותה כ'פלא יועץ, אל גיבור' (ט' 5) ושמציגה את הילד המלכותי כמעין \|אלוהים למחצה' (כדברי ג' ביוקאנן גריי)\[393\] נאמרת מפי 'מלאך העצה הגדולה' (ט' 6)".\[394\] אם כך, לדברי פרשן של התנ"ך, תרגום השבעים מתרגם את אחד משמותיו של המלך מבית דוד – שהתרגום רואה בו את המשיח – כ"מלאך העצה הגדולה" בעוד שהמקור קורא לו "אל גיבור", "מעין אלוהות למחצה".\[395\] ובאשר לתהילים ק"י 1, שלפי פרשנות יהודית קדומה דוד קורא שם למשיח "אדוני", קוראי הברית החדשה ודאי יזכרו את הדברים שאמר ישוע למנהיגים הדתיים בימיו. ישוע שאל אותם: > ""מה דעתכם על המשיח? בן מי הוא?" השיבו לו, "בן דוד". אמר להם, "אם כן, כיצד בהשראת הרוח קורא לו דוד 'אדון' באומרו: 'נאום ה' לאדוני, שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך'? ובכן, אם דוד קורא לו 'אדון', כיצד הוא בנו?" (מתי כ"ב 45-42) אם כך, המשיח הוא בן דוד, אבל המשיח גם גדול מדוד. \[396\] לאור כל הדברים האלה אני רוצה לומר לך משהו מופלא ועמוק: דרך המשיח אלוהים עצמו מושיט לנו יד, מקדיש את עצמו כליל לגאולתנו ולישועתנו. וכפי שנראה בטיעון הבא, באמצעות המשיח הוא מזדהה איתנו בסבלותינו ובכאבינו. אם תקדיש מחשבה לראיות שסיפקתי כאן ותתפלל על כך, תבין שרק ישוע מגשים את הציפיות המשיחיות של נביאי ישראל, ושהוא לבדו מגשים את החלום המשיחי. \[397\] למרבה הצער, אלפי יהודים קנאים ומסורים בימינו ממשיכים להכריז שהרב המנוח שלהם, מנחם מנדל שניאורסון, הוא מלך המשיח. \[398\] ואין זה הכל. רבי דן כהן-שרבוק מציין: > "כמה מחסידיו של הרבי אפילו הרחיקו לכת עד כדי כך שהם משתמשים במונחים של לבישת בשר כדי לתאר את שליחותו (כפי שאולי זכור לך מהדיון בטיעון 33.2, המונח מתייחס לכך שאלוהים לובש דמות אדם. עכשיו חסידיו של הרבי מייחסים לו את המינוח הזה). במהלך חייו הם דיברו על הרבי כעל "שלמות הכל", והיום יש חב"דניקים שמדברים עליו כעל "ריבונו של עולם". \[399\] אין פלא שטיעונים כאלה עוררו התנגדות עזה מצידם של יהודים דתיים שאינם חסידי לובאביץ', במיוחד בישראל. בתגובה להכרזותיהם של החב"דניקים פירסמו חסידיו של הרב אליעזר שך שלט חוצות ענק, האומר: "התגלות מזעזעת כדברי חב"ד עצמם: הרבי הוא המשיח וריבון העולם בכבודו ובעצמו" (תרגום חופשי) לדברי שמואל היילמן, מתחת לכותרות האלה הופיע הלוגו של העיתון שהרבי הוציא לאור דרך קבע… ופיסקה מסוימת שנלקחה מתוכו, באותיות גדולות ובתוך עיגול בולט: "…בשעת גאולה יתגלה המשיח לכל בני האדם וייוודע שאינו בשר ודם, ואפילו לא בשר ודם כמו משה רבנו, אלא קדוש ישראל, יתברך שמו, בכבודו ובעצמו! "לצד הטקסט הופיע ציטוט נוסף: 'במהרה יגלה את עצמו הוד קדושתו, אדוננו, מורנו ורבנו, יחיה ויאריך ימים, אמן – המלך, המשיח, בכל כבודו ותפארתו'. "האם החב"דניקים אומרים שהרבי שלהם היה המשיח, אפילו אלוהים עצמו? הקורא הזהיר ודאי ישים לב למילה 'ממש' – ראשי התיבות של שמו של הרבי מלובאביץ'. בעיני מתנגדים כמו הרב שך, אפילו זה מזעזע. 'הדבר מכאיב לנו ביותר!' מסכם השלט באותיות ענק. 'אך לא נוכל לעצום עינינו לעובדות' ". \[400\] כמה אירוני שהיהודים החסידים האלה, שדוחים את ישוע בלהט כה רב ורואים חילול קודש ופגיעה במה שהברית החדשה מלמדת על האלוהים שלבש בשר, יכולים לדבר על המנהיג המנוח שלהם כעל "ריבון עולם" ועל הטבע האלוהי שלו כביכול. הם מכירים במרומז בכמה היבטים של אלוהות המשיח, אבל משליכים את ההיבטים האלה על המועמד הלא נכון. רק ישוע מתאים לתיאור הזה ומגשים אותו. הוא המשיח האלוהי שלנו, המלך הצדיק, זה שמותו ניחן בעוצמה כה רבה עד שהוא יכול לשלם את מחיר חטאי העולם כולו. \[401\] 373\. Collins, Scepter and the Star, 189. 374\. זו הסיבה שהחוקרים בימינו מדברים על היהדות של המאה הראשונה בלשון רבים. ראה למשל אצל Jacob Neusber, William S. Green & Ernest Frerichs, Judaisms and Their Messiahs at the Turn of the Christian Era (Cambridge: Cambridge, 1987). ראה גם טיעון 2.3 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 375\. רשימה חלקית של קטעים אלה ראה בטיעונים 3.24-3.23. 376\. עד עצם היום הזה יש דתיים רבים שדבקים בדיעה הזאת אודות שני משיחים. אפשר להבין אותם, לאור העובדה שהדיעה הזאת קיימת בתלמוד. ראה טיעונים 3.24-3.23. 377\. J. Immanuel Schochet, Mashiach: The Principles of Mashiach and the Messianic Era in Jewish Law and Tradition, expanded edition (New York/Toronto: S.I.E., 1992), 98. 378\. האריס לינוביץ' מציין אודות פסיקותיו של הרמב"ם בנוגע למשיח כפי שהן מופיעות במשנה תורה, ש"אין למסקנותיו כל תוקף חוקי, והן אינן משפיעות על המשיחים או על אלה שמחפשים אותם". הוא מוסיף ש"ה'תורה' שלו איננה תורה. אין לה כל תימוכין במקורות יהודים מסורתיים או באמונות מסורתיות, והרמב"ם עצמו אינו דורש מקוראיו לדבוק במה שהוא רואה כדעתו האישית בלבד". Harris Lenowitz, Jewish Messiahs, 66,217. 379\. על ניסיונותיו של שוחט ליישב את המסורות השונות ראה אצל Lenowitz, Jewish Messiahs, 217. 380\. זה המינוח שמופיע על העטיפה הקדמית בספרו של לינוביץ', "המילה 'משיח' פירושה 'משוח' ומקורה בתנ"ך, שם היא מתייחסת לנביאים ולכוהנים הקדושים, וכן גם למלכים. ביהדות המאוחרת יותר היא קשורה בדמות אלוהית למחצה, ששלטונה העתידי יהיה כרוך במשפט עולם, בביטחון ובשלום". הצהרות מפורטות יותר של לינוביץ' ראה בעמוד 11 בספרו, "התיאורים התנ"כיים של משיחה מבהירים שלמשיחים יש מערכת יחסים יחודית עם האלוהי… העל-טבעיות באה להעשיר את דמותו של מלך המשיח, היות שהאילוצים הפוליטיים של שושלת דוד דורשים תוקף תיאולוגי". לגבי השימוש שלו במונח "אלוהי-כביכול" (שם) ראה הערה 55 למעלה. 381\. ראה טיעונים 3.4-3.1. 382\. אלוהים מבטיח לשפוט כל "גאה ורם" (ראה ישעיהו ב' 14-12), ולעומת זאת הוא נקרא "רם ונישא" (ראה שם, ס' 1; נ"ז 15. ראה גם ל"ג 10; ה' 16). 383\. ראוי לציין שהמשקל שהמסורת מייחסת למדרש הזה הוא שגרם לרמב"ן לקבל את הפרשנות המשיחית של ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12. הרמב"ן כתב, "הנכון בפרשה הזאת שהיא על ישראל כולו, כלשון 'אל תירא עבדי יעקב. ויאמר לי עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר' וכן רבים. אבל על דעת המדרש המייחס אותה על משיח, צריכים אנו לפרש אותה כפי דברי הסופרים". הרמב"ן בעצם אומר שהגישה הנכונה (כדרך הסופרים) בנוגע לפרשה הזאת מניחה שהמונח "עבדי" מתייחס לכלל ישראל. אבל גישה אחרת, שאותה מאמץ המדרש, מייחסת את המונח למשיח ולכן חשוב לו להסביר את המונח כך שיתאים לגישת הסופרים .Driver and Neubauer, Fifty-Third Chapter of Isaiah, כרך 2, עמ' 78. 384\. שם, עמ' 154. 385\. שם, עמ' 165. 386\. עלי לציין בנקודה זו שאני לגמרי מודע לעמדה היהודית המסורתית בנוגע לאנושיותו של המשיח, ושקיבלה ביטוי ברור אצל יוסף קלוזנר בספרו "הרעיון המשיחי בישראל" בהוצאת מסדה. קלוזנר גורס שהמשיח היהודי הוא אנושי במקור, בשר ודם כמו כל בני תמותה. הוא מציין כי בכל מה שנוגע לקדושה, צדקה, אמת, טוּב, גבורה וסמכות, המשיח הוא אדם עליון. אבל יחד עם זאת, למרות מעלותיו הנעלות, המשיח נותר בן אדם, או כדבריו של כהן (שאולי יש בהם הזגמה מסוימת), "התלמוד אינו מרמז בשום מקום על אמונה במושיע על אנושי בדמותו של המשיח". Cohen, Everyman's Talmud, 347. מן הראוי לזכור שתלמידיו של ישוע מאשרים הן את האנושיות שלו והן את אלוהותו. ראה טיעונים 3.2-3.1. דיון נוסף על השקפות יהודיות מסורתיות על המשיח, בנוסף לחיבורים שצוטטו במקומות אחרים בהערות אלה, ראה אצל Leo Landman, The Wolf Shall Lie wiht the Lamb (Northvale, N.J.: Aronson, 1993); Rabbi Yehudah Chayoun, When Moshiach Comes: Halachic and Aggadic Perspectives, בתרגומם של רבי יעקב מ' רפופורט ורבי משה גרוסמן  (Southfield, Mich.: Targum; Spring Valley, N.Y.: Feldheim, 1994);Jacob Neusner, The Messiah in Context (Philadelphia: Fortress, 1984); Joseph Sarachek, The Doctrine of the Messiah in Medieval Jewish Literature (New York: Hermon, n.d.); Julius H. Greenstone, The Messiah Idea in Jewish History (Westport, Conn.: Greenwood, 1972); Gershom Scholem. The Messianic Idea in Judaism and Other Essays on Jewish Spirituality (New York: Schocken, 1971), 1-77;Moshe Idel, Messianic Mystics (New Haven: Yale, 1998). ראה גם James H. Charlesworth, ed., The Messiah (Minneapolis: Forttess, 1992). 387\. אלשיך משה, ספר מראות הצובאות, נד. 388\. כמובן שאני מודע לכך שהמשמעות הכללית שמייחסים לקטעים אלה בתלמוד היא שהמושג של המשיח נוצר לפני שהעולם נברא, אבל לא המשיח עצמו, או שנשמתו של המשיח היתה קיימת מאז ומתמיד לפני כיסא הכבוד עד שבאה שעת הולדתו. ראה למשל בספרו של קלוזנר, הרעיון המשיחי, הוצאת מסדה. כמו כן עיין בפסיקתא רבתי קנב ב, "\[מתחילת\] ברייתו של עולם נולד מלך המשיח. שעלה במחשבות \[של אלוהים\] עד שלא נברא העולם". עיין גם אצל Robert Leo Odom, Israel's Preexistent Messiah (Washington, D.C.: Israelite Heritage Institute, 1985). 389\. Collins, The Scepter and the Star, 189. 390\. לגבי הפסוקים האלה ציינתי למעלה שאף לא אחד מהם מתייחס למושג בן, ובכל זאת המדרש מצטט אותם בהקשר של "בן" אלוהים. הפסוקים האלה נמנים עם הנבואות המשיחיות הידועות ביותר בתנ"ך כולו, ומצוטטים תכופות על ידי יהודים משיחיים כהוכחה למשיחיותו של ישוע. 391\. מראי מקום נוספים ראה בטיעון 3.3. כמו כן ראה הערה 392. 392\. דמות זו זוכה לכבוד כה רב, שרוב הפרשנים תהו שמא מדובר במלאך! הדיעה הלא משיחית הרווחת ביותר בנוגע לקטע זה היא שהמונח "בן אדם" מתאר באופן קיבוצי את עם ישראל (או את הצדיקים בעם). הפרכה של גישה זו ראה אצל Archer, "Daniel", 90-91; עיין גם בדיון המפורט אצל John E. Goldingay, Daniel, Word Biblical Commentary (Dallas: Word, 1989), 167-72; Collins, Daniel, (Hermeneia (Minneapolis: Fortress, 1993), 304-10. לא משנה איזו פרשנות מאמצים החוקרים בימינו, כולם מכירים בכך שהפרשנים היהודים הראשונים הבינו שפסוקים אלה מתייחסים למשיח (ראה אצלCollins, Daniel, 306-7, n. 63, וכן את ההפניה ל-Geza Vermes, Jesus the Jew \[Philadelphia: Fortress, 1973\]; 170-72; Herman L. Strack & Paul Billerbeck, Kommentar zum Neuen Testament aus Talmud und Midrasch \[Muenchen: C. H. Beck, 1924\], 1:486). עיין גם במאמרו של Chilton, "The Son of Man: Human and Heavenly" ב-Judaic Approaches to the Gospels, 75-109. הוא מצהיר בתמציתיות שהביטוי "דומה לבן אדם" בדניאל "אינו התייחסות טכנית או תואר, אלא תיאור של מלאך אנושי יוצא דופן". 393\. אני מביא כאן את המידע שכלל הורבארי בהערת השוליים של ספרו. "Gray, \[בספרו\] Isaiah I-XXVII \[הכוונה לכרך שלו ב-International Critical Commentary\], 173. הוא מדגיש, ובצדק, שהמילה העברית "אל" שמופיעה כאן, בדרך כלל מתייחסת לאל שדי, אבל החשיבות שיש לשימוש בה בתנ"ך במובן של ישות אלוהית או מלאך מהשמים, ושכנראה באה כאן לידי ביטוי, הובלטה בינתיים בגלל מגילות קומראן. (ראה אצל Clines, Dictionary, I, 253-54, 'el). William Horbury, Jeiwush Messianism and the Cult of Christ (London: SCM, 1998), 188-89, n. 94. 394\. שם, 90. ראה גם בעמוד 112. 395\. אני מתכוון לג'ורג' ביוקאנן גריי, שמצוטט על ידי הורבארי. המו"ל היהודי Ktav הוציא לאור מהדורות חדשות של כמה מספריו של גריי. הידוע שבהם הוא ספרו על שירה עברית וקורבנות בתנ"ך. 396\. דיון מפורט יותר על תהילים ק"י, בלוויית ביבליוגרפיה, ראה טיעון 4.29 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). 397\. ראה במיוחד כרך 3 סעיף 4 (שעוסק בנבואה משיחית). 398\. הערה 437. 399\. Cohn-Sherbok, The Jewish Messiah, xvi. 400\. Heilman, Defenders of the Faith, 303. התרגום של השלט לעברית הוא חופשי. 401\. ראה טיעון 3.15. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תשובה לרב **תגיות:** בן האלוהים --- ### [היהדות היא דת מושלמת ולא רואה את העולם כמקום רע, למה אתם מבקשים מאנשים להתכחש לעצמם?](https://igod.co.il/true-judaism/judaism-perfect-religion-doesnt-see-world-as-bad/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > היהדות היא דת מושלמת ובריאה! יהודים אינם רואים את העולם כמקום רע במהותו, אינם מגנים נישואים ואינם קוראים לבני עמם להתכחש לעצמם. למה אתם לעומת זאת, רואים את העולם כרע במהותו, דוגלים בפרישות מינית ואומרים, "התכחש לעצמך, קח את צלבך והמשך לסבול"? הצהרתך מוגזמת ומאוד לא מדויקת. היהדות המסורתית רואה בעולם מסדרון שמוביל לעולם הבא, אבל מייחסת חשיבות רבה לחיים בעולם הזה. המאמינים בישוע מדגישים את חשיבותו של העולם הבא, אבל הם אלה שבנו בתי חולים, האכילו רעבים והקימו מוסדות חינוך יותר מחסידיהן של כל הדתות האחרות בעולם גם יחד. ההבדל בין השתיים אינו במהות אלא בדגש. אם כך, השאלה האמיתית היא: איזה דגש הגיוני יותר? אם החיים האלה הם רק צל חולף (כפי שנאמר במזמור צ'), ואם אנחנו רק עוברי אורח וזרים (כמו שאמרו יעקב ודוד), האם לא ראוי שנחיה את הימים הספורים שנקצבו לנו בעולם הזה לאור הנצח? אם נועדנו לחיות עלי אדמות שבעים או שמונים שנה ואחר כך לעבור לנצח – בין שמדובר בנצח תחת משפטו של אלוהים ובין שמדובר בנצח שהוא יעניק לנו בחסדו – האם אין זה הגיוני שנקדיש מחשבה לעולם הבא, ונוודא שאנחנו מוכנים להיכנס אל משכננו הנצחי? נוסף על כך, גם היהדות וגם המשיחיות מכירות בנטיות החוטאות של המין האנושי. המשיחיות רק מייחסת חשיבות רבה יותר לשליטה בנטיות אלה, וקוראת לחסידיה "לצלוב כל תאווה חוטאת של הבשר". ולבסוף, ישוע הבהיר שלא באנו לעולם הזה כדי לספק את עצמנו, אלא למען אלוהים והזולת. לא כדי שישרתו אותנו אלא כדי לשרת אחרים. מלכות אלוהים גדלה דרך סבל וקורבנות, וזהו חלק מהיעוד שלנו כתלמידי המשיח. כדי להשיב על טענתך בצורה הוגנת, אחלק אותה לשלושה חלקים. ראשית, נבדוק מה נאמר בתנ"ך, בברית החדשה ובספרות הרבנית על העולם הזה והעולם הבא. שנית, נראה איך ההשקפות האלה באות לידי ביטוי במשיחיות וביהדות. שלישית, נבדוק אם לאור מה שנלמד על הנצח, יש היגיון בגישה של הברית החדשה לגבי החיים בעולם הזה. אין כל ספק שהתנ"ך מדגיש בעיקר את החיים בעולם הזה, ולא את החיים בעולם הבא. אבל זה משום שאלוהים גילה בהדרגתיות את האמת בנוגע לתחיית המתים והעולם הבא.\[450\] במילים אחרות, גם אם נגלה שהאבות האמינו בצורה מסוימת של חיים אחרי המוות, עלינו להודות בכך שהתורה לא דיברה בצורה ברורה על הנושא.\[451\] זו הסיבה שכתות כמו הצדוקים, שביססו את אמונתן רק על התורה, טעו כשהתכחשו לאפשרות של תקומה מן המתים (ראה את הדברים שאמר ישוע במתי כ"ב 33-23 כדי להפריך דיעה זו). אבל בימיו של דניאל כבר היתה ההתגלות בעניין זה ברורה. "ורבים מישֵנֵי אדמת עפר יקיצו – אלה לחיי עולם ואלה לחרפות, לדיראון עולם. והמשכילים יזהרו כזוהר הרקיע, ומצדיקֵי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל י"ב 3-2). ובכל זאת, למרות ההתגלות ההדרגתית שהתנ"ך מספק אודות העולם הבא, היה ברור שהחיים האלה הם קצרים וחולפים. יעקב אמר בזקנותו לפרעה, "ימי שני מגורַי שלושים ומאת שנה. מעט ורעים היו ימי שני חיי, ולא השיגו את ימי שני חיֵי אבותי בימי מגוריהם" (בראשית מ"ז 9). דוד, שחי שנים רבות בארמון מפואר, אמר, "כי גֵרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו, כצל ימינו על הארץ ואין מקווה" (דברי הימים א' כ"ט 15). לפי מזמור צ' (שהפתיח שלו מציג אותו כתפילה של משה), "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורובם עמל ואוון, כי גז חיש ונעופה" (פס' 10). במזמור ק"ג נאמר משהו דומה, "אנוש כחציר ימיו, כציץ השדה כן יציץ. כי רוח עברה בו, ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו" (פס' 16-15). בישעיהו מ' 8-6 יש סיכום של הנושא, "קול אומר: 'קרא!' ואומר: 'מה אקרא?' 'כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. יבש חציר, נבל ציץ, כי רוח ה' נשבה בו. אכן חציר העם. יבש חציר, נבל ציץ, ודבר אלוהינו יקום לעולם' ". התיאורים בברית החדשה מאוד דומים. כיפא האיץ במאמינים לנהל את חייהם עלי אדמות כ"נוכרים" (הראשונה לפטרוס א' 17), ושאול – בעיצומם של סבל ורדיפות בשל אמונתו במשיח – כתב ש"אין אנו צופים אל הדברים הנראים, אלא אל אשר אינם נראים; כי הדברים הנראים לשעה הם, אבל הבלתי נראים – לעולמים" (השנייה לקורינתים ד' 18). גם מטבעות הלשון שיעקב השליח השתמש בהן מזכירות את אלה של התנ"ך, "הוי האומרים: 'היום או מחר נלך לעיר פלונית, נעשה שם שנה אחת, נסחר ונעשה הון', ואינכם יודעים מה ילד יום. מה הם חייכם? הלא אד אתם, הנראה לרגע ואחר כך נעלם. ראוי היה שתאמרו: 'אם ירצה ה', נחיה ונעשה כזאת וכזאת' " (יעקב ד' 15-13). היהדות הרבנית מרבה לדבר על הטבע החולף של החיים בעולם הזה ועל חשיבות האמונה בעולם הבא. לדברי רבי שמחה פול רפאל, "תורת החיים שלאחר המוות היתה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מהמורשת היהודית הרוחנית".\[452\] הוא מודה ש"היהדות מייחסת ערך רב לחיים כאן ועכשיו, מעל ומעבר למוות ולחיי הנצח", הוא מציין ש"אין זה אומר כי אין אמונה יהודית בחיים שלאחר המוות" (עמ' 13). אדרבה, "יש מורשת עמוקה ומקיפה, העוסקת בחיים בעולם הבא. במשך ארבעת אלפים שנה פיתחה היהדות והפיצה פילוסופיה מורכבת של החיים לאחר המוות, עם תורות שניתן להשוותן רק לאלה שקיימות בדתות הגדולות בעולם" (עמ' 14). רבי רפאל טוען שיהודים רבים בימינו אינם מאמינים בחיים לאחר המוות בגלל החילוניות והחשיבה ההגיונית המודרנית, וכן בשל הרדיפות של הכנסייה במהלך הדורות (שגרמו ליהודים להתנגד בעוצמה לאמונת הכנסייה בגן עדן ובגיהנום), ובין השאר גם בשל השואה. רבי דן כהן-שרבוק טוען ש"המקורות היהודים כוללים תיאורים מקיפים ורחבים של גן עדן, וגם של השאול".\[453\] "אבל איך התפיסות האלה באות לידי ביטוי?" אתה שואל. "היהדות הרבנית לא הוציאה מקרבה נזירות שלעולם לא נישאו, או נזירים שמצליפים בעצמם בשל חטאיהם. המשיחיות, לעומת זאת, מלאה במנהגים חולניים כאלה, וכולם מקורם במצוותו של ישוע לתלמידיו – להתכחש לעצמם". ראשית אני רוצה להשיב על החלק הראשון של שאלתך. איך התפיסות האלה באות לידי ביטוי במשיחיות וביהדות? אין ספק שלאורך הדורות קמו משיחיים קיצוניים, ואין לי כל כוונה להתכחש לעובדה זו. אנשים כמו סימאון (שמעון) סטיליטס (459-390 לספירה), שבמשך שלושים וחמש שנה ישב בראש עמוד גבוה באנטיוכיה (והשפיע רבות על בני דורו), ואחרים, רבים מכדי לנקוב בשמם, שבמשך שנים חיו במערות.\[454\] עד היום הדת הקתולית אוסרת על הכמרים והנזירות להינשא, ומבססת את עמדתה בעניין זה על הדברים שאמר שאול.\[455\] אבל האם לכך התכוונו ישוע ושאול? האם אתה מודע לכך ששאר השליחים היו נשואים, ושרווקותו של שאול היתה יוצאת דופן (ראה הראשונה לקורינתים ט' 5)? הידעת ששאול ציפה ממנהיגים בקהילות להינשא ולהוליד ילדים? (עיין בראשונה לטימותיאוס ג' 5-1; טיטוס א' 6; הוא אפילו שואל בראשונה לטימותיאוס, "הרי אם לא ידע איש לנהל את ביתו שלו, כיצד יוכל לדאוג לקהילת אלוהים?"). שאול הזהיר את קוראיו מפני תורות שקר שעלולות לחלחל לקהילת המאמינים. הוא דיבר על "מטיפי כזב מתחסדים אשר מצפונם שלהם קהה כחושים שקהו בברזל מלובן", שהדברים שהם ילמדו – מקורם ברוחות מטעות ובתורות של שדים (הראשונה לטימותיאוס ד' 2-1). אלה הן מילים בעלות עוצמה רבה! על אילו תורות הוא דיבר? קרא ישירות מן הדברים שאמר שאול, "הללו יאסרו לשאת אשה, ויטילו איסור על מיני מאכל אשר בראם אלוהים למען יאכלום בתודה המאמינים ויודעי האמת. הן כל מה שברא אלוהים טוב הוא, ואין לפסול דבר אם אוכלים אותו בברכה, שכן הוא מקודש בדבר אלוהים ובתפילה" (שם, פס' 5-3). שאול בעצם מזהיר את המאמינים מפני אלה שיאסרו להינשא ויצוו על אנשים להתרחק ממאכלים מסוימים שאלוהים ברא כדי שנאכל ונתברך מהם.\[456\] היה זה שאול שכתב כמה מהקטעים היפים ביותר בברית החדשה אודות נישואין בעולם הקדום – וגם אודות אהבה אמיתית וטהורה (ראה אפסים ה' 32-22; הראשונה לקורינתים י"ג). אם כך, מדוע הוא עודד את המאמינים בקורינתוס לא להינשא? נראה שהדברים האלה מנוגדים כליל לקביעה הרבנית, שלפיה האדם אינו שלם כל עוד לא נישא (בבלי, יבמות סז א; ראה גם סב ב), ולמצווה הראשונה שניתנה לאדם, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", שאי אפשר למלא בלי להינשא.\[457\] האמת היא ששאול כתב את ההכרזה הזאת נגד נישואין רק פעם אחת – בניגוד לכל הדברים האחרים שכתב על בעלים, נשים וילדים, ושמתועדים במספר מקומות באיגרותיו (למשל אפסים ה' 22 – ו' 4; קולוסים ג' 21-18; טיטוס ב' 6-1). הוא כתב את הדברים כהעדפה אישית שלו. הם גם נאמרו בהקשר מסוים שהוא קרא לו "המצוקה הנוכחית" (הראשונה לקורינתים ז' 26). ככל הנראה הכוונה לבעיות ומצוקות שעברו המאמינים בקורינתוס באותם ימים. בנסיבות כאלה קל יותר להיות רווק מאשר נשוי עם ילדים.\[458\] זו הסיבה שאלוהים ציווה על ירמיהו לא להינשא או להוליד ילדים כל חייו: "ויהי דבר ה' אלי לאמור, "לא תיקח לך אשה ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה. כי כה אמר ה' על הבנים ועל הבנות הילודים במקום הזה ועל אמתם היולדות אותם ועל אבותם המולידים אותם בארץ הזאת: ממותי תחלואים ימותו, לא יספדו ולא יקברו. לדומן על פני האדמה יהיו, ובחרב וברעב יכלו. והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ" (ירמיהו ט"ז 4-1). מי ירצה להינשא ולהקים משפחה אם זה יהיה גורל ילדיו? שאול הוסיף ממד נוסף לדברים שאמר לקורינתים בנוגע לנישואין: "רצוני למנוע דאגה מכם. מי שאינו נשוי, דואג לדברים אשר לאדון, איך ייטב בעיני האדון. אבל מי שנשוי דואג לדברים הארציים, איך ייטב בעיני האשה, ותשומת ליבו מפולגת. והאשה שאינה נשואה, או הבתולה, דואגת לדברים אשר לאדון כדי שתהיה קדושה הן בגוף והן ברוח. אבל הנשואה דואגת לדברים הארציים, כיצד תיטב בעיני בעלה. זאת אני אומר לטובתכם, לא כדי להכביד עליכם, אלא כדי שתתנהגו כיאות ותתמסרו לאדון באין מפריע." הראשונה לקורינתים ז' 35-32 כמה נכון! ובכל זאת, גם בעיצומה של אותה מצוקה "נוכחית" שעברו הקורינתים, ואפילו לאור הדברים המעשיים ששאול לימד על מסירותם של הרווקים לאלוהים, הוא ידע שרבים מאלה שהוא כתב להם לא יוכלו להישאר רווקים וגם לא אמורים להישאר כאלה. לכן הבהיר שאם ינשאו, אין זה חטא (הראשונה לקורינתים ז' 36). למרבה הצער, את הדברים שהוא אמר לקורינתים הוציאו מהקשרם.\[459\] בנקודה זו אני רוצה לספר על הדוגמה יוצאת הדופן של בן עזאי, רב מהתלמוד שלא נישא מעולם משום שהתורה היתה אהבתו היחידה (בבלי, יבמות סג ב). אהבה כזו – לאלוהים, למשיח, לעולם הגוסס שאנחנו חיים בו – היא שגרמה למשיחיים רבים במשך הדורות לבחור בחיי פרישות, בלי שדאגות המשפחה והעולם הזה יטרידו אותם ובמטרה להתמסר כליל לשירות אלוהים והזולת. רובם חיו בנסיבות קשות ותחת איומים על חייהם. מדוע יש לראות בזה משהו שגוי, לא בריא או משהו שאינו מבוסס על הכתובים? אבל לאחר שאמרתי את זה אני מבקש להדגיש בפניך שרוב רובם של תלמידי ישוע ברחבי העולם רואים בנישואין מוסד נפלא, שמקורו באלוהים, ומכירים בחשיבותם של ילדים ומשפחה. כנאמר בברית החדשה, "חיי אישות (נישואין) יכובדו אצל הכל" (עברים י"ג 4). בעצם אפשר לומר שהמשיחיים מאמצים את הדברים שאמר ירמיהו לגויים היהודים שחיו בבבל. לאחר שהודיע להם שהגלות תימשך שבעים שנה, הוא יעץ להם: "בנו בתים ושבו, ונִטעו גנות ואכלו את פריין. קחו נשים והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים, ותלדנה בנים ובנות. ורבו שם ואל תמעטו. ודִרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום." ירמיהו כ"ט 7-5 כך ניהלו תלמידיו של ישוע את חייהם לאורך הדורות. ברור לנו שאנחנו חיים בגלות מהארץ הרוחנית שהובטחה לנו (בשמים), ושנחיה כאן, בעולם הזה, במשך זמן מה. לכן אנחנו מבקשים לחיות כאן שבעים או שמונים שנה בצורה המעשית ביותר שתיתכן. אבל אין זה הכל. תלמידי ישוע מתייחסים בכובד ראש לדברים שאמר כשתיאר אותנו כאור העולם ומלח הארץ (מתי ה' 16-13), ועודד אותנו להאיר את אורנו "לפני בני אדם, למען יראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים" (פס' 16). זו הסיבה שגוף המשיח תמיד עמד בראש כל מפעל הומניטרי שנעשה ברחבי העולם. ג'יימס קנדי וג'רי ניוקומב, בספרם What If Jesus Had Never Been Born ("נניח שישוע לא היה נולד מעולם"), מסבירים שהתרומה החיובית של המשיחיים בכל הדורות כוללת בתי חולים, אוניברסיטאות, חינוך להמונים, קפיטליזם ויוזמה חופשית, ממשלות שמייצגות את בוחריהן, הפרדה בין כוחות פוליטיים, חרות הפרט, ביטול העבדות – הן בעבר והן בתקופה המודרנית יותר, חלוציות בהתפתחות המדע המודרני, שוויון זכויות לנשים, חסד וצדקה, מוסר השומרוני הטוב, אמות מידה נעלות יותר של צדק ומשפט, קידום האדם הפשוט, תִרבּוּת של תרבויות אלימות ופרימיטיביות, העלאת שפות רבות בעולם על הכתב, פיתוח האמנות והמוסיקה, שינוי חייהם של אנשים רבים שבעבר היו עול על החברה והפכו לנכס, והכל בזכות הבשורה.\[460\] הנה מספר עובדות שראוי לחשוב עליהן: - גוף המשיח לקח על עצמו את האספקה של טיפול רפואי וסיוע בשעת חרום לנזקקים. מניין לדעתך קיבלו ארגונים כמו הצלב האדום וצבא הישע את שמם?\[461\] - ארגוני צדקה משיחיים כמו World Vision ו-World Relief נמנים עם הראשונים שמספקים מזון וסיוע מעשי באזורים מוכי רעב, ומשפחות משיחיות מסייעות בטיפול בפליטים.\[462\] - כספם של המשיחיים והמאמצים שלהם הם שמאפשרים לעשרות אלפי יהודים ממדינות עניות לשוב לישראל.\[463\] - אוניברסיטאות אמריקניות כמו הרווארד, ייל ופרינסטון, ואוניברסיטאות בריטיות כמו אוקספורד וקיימברידג', הוקמו בידי משיחיים ונועדו במקור להשכלת משיחיים. אוניברסיטאות כמו וויטון – שהיא משיחית גם היום – הוקמו לאורך נתיבי הבריחה של העבדים. - המשיחיים עשו לעצמם שם בזכות המוסר שלהם בעולם העסקים. - משיחיים שמפיצים את הבשורה ברחבי העולם לימדו וחינכו אנשים לקרוא ולכתוב, ואף הקנו להם הרגלי תזונה והגיינה נאותים. - המנהיג המשיחי וויליאם ווילברפורס היה זה שהצליח להביא לביטול העבדות באנגליה, וכך סלל את הדרך לביטולה גם בארצות הברית.\[464\] - המשיחיים עומדים בראש תנועות שמתנגדות להפלות, ומאמינים שגם החיים ברחם יקרים לאלוהים ולכן אין לשים להם קץ.\[465\] - כמה מהמלחינים הגדולים ביותר בעולם, כמו באך והנדל (חשוֹב על "המשיח" של הנדל) היו משיחיים. נזיר בנדיקטי הוא זה שפיתח את התווים שמוכרים לנו היום כדו, רה, מי, פה, סול, לה וסי. - נושאים משיחיים, הלקוחים מן הכתובים, סיפקו שפע של חומרים ליצירות האמנות הגדולות ביותר, כולל אלה של מיכאל אנג'לו ורפאל. - שבטים קניבליים וציידי קרקפות תורבתו והפכו לשוחרי שלום לאחר ששמעו את הבשורה. היתה זו הבשורה שבייתה את השודדים הוויקינגים האכזריים.\[466\] - בזכות מלאכתם של פרשנים משיחיים של התנ"ך והברית החדשה הספרים האלה קיימים היום במאות שפות, מה שמאפשר לעמים ושבטים שהיו אנאלפאביתיים לרכוש חינוך והשכלה (וכמובן לקרוא את דבר אלוהים בשפת אמם). - במרכז אמריקה, הקהילה היא הגורם העיקרי שמספק מזון לעניים, מקים מקלטים לחסרי בית ומטפל בנוער שוליים. אני מציע שתפשפש בעבר ותבדוק את ההשפעות החיוביות ומרחיקות הלכת של המשיחיות על העולם. באמצעות הטיפול בחולים, הקמת בתי החולים, הטיפול בעניים, המאבק למען זכויותיהם של עוּבּרים שעדיין לא נולדו – המשיחיים מבהירים איזה ערך יש לחיים בעולם הזה. מי הם אלה שנלחמים בעד ערכי המשפחה בעולם המערבי יותר מהמשיחיים? כמובן שגם הדתיים דוגלים בערכי המשפחה ונלחמים נגד הפלות, גם הם עוסקים בצדקה ובמעשים טובים, ואני מסכים איתך בנקודה זו.\[467\] אבל לא זה הנושא שבו אנחנו מתמקדים כעת. הדיון שלנו קשור ביישום המעשי של מה שהברית החדשה מלמדת – ואין ספק שמדובר בשפע של פירות טובים שהמשיחיות מניבה בתוך החברה.\[468\] אדרבה, כדי להדגים עד כמה המשיחיות ידועה בעולם כדת של מעשי טובים, הדלאי למה, המנהיג הבודהיסטי החשוב ביותר בימינו, "עודד לאחרונה את נזיריו לחקות 'את אחי ואחיותיי המשיחיים', ולהפוך את הרחמים הבודהיסטים למעשים מוצקים של עזרה לזולת".\[469\] אפילו הבודהיסטים מכירים במעשיה ההומניטריים ומלאי הרחמים של הקהילה. אולי תופתע לשמוע שהמשיחיים לא תמיד מחבלים בהתקדמות המדע. אדרבה, לאורך כל הדורות היתה זו המשיחיות שטיפחה את ההתפתחות הזאת. קנדי וניוקומב מתארים את עבודתו של ד"ר הנרי מוריס, ומפרטים את שמותיהם של "המדענים המאמינים בישוע כמשיח יוצאי הדופן שיסדו את ענפי המדע הבאים": אוקיאנוגרפיה==מתיו מורי אלקטרודינמיקה==ג'יימס קלרק מקסוול אלקטרומגנטיקה==מייקל פארדיי אלקטרוניקה==ג'והן אמברוז פלמינג אנטומולוגיה (חקר החרקים)==הנרי פאבר אנטומיה השוואתית==ג'ורג' קאלבר אסטרונומיה גלקטית==סר וויליאם הרשל בקטריולוגיה==לואי פסטר גיאולוגיה של קרחונים==לואי אגאסי גיאומטריה (שאחרי אאוקלידס)==ברנרד ריימן גניקולוגיה==ג'יימס סימפסון גנטיקה==גרגור מנדל דינמיקה==אייזק ניוטון דינמיקה של גזים==רוברט בויל הידרוגרפיה==מתיו מורי הידרוסטטיקה==בלייז פסקל היסטוריה טבעית==ג'והן ריי חוקים אסטרונומיים שונים==יוהנס קפלר חקר דגים==לואי אגאסי חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי==אייזק ניוטון כימיה==רוברט בויל כימיה איזוטופית==וויליאם רמזי מדעי המחשב==צ'ארלס באבאג' נוזלים מכניים==ג'ורג' סטוקס ניתוח מודלים==לורד ריילי ניתוח ממדי==לורד ריילי רפואה מרדימה==ג'וזף ליסטר תורת האנרגיה==לורד קלווין תורת המחצבים האופטית==דיויד ברוסטר וזוהי רשימה חלקית בלבד.\[470\] בספר Israel's Divine Healer, נדהמתי מההשפעה שהיתה לדברי ישוע ותלמידיו על תחום הרפואה והבריאות של המדע. כתבתי אז בספרי: "בנוגע להשפעתה של המשיחיות על תחום הרפואה, \[ד"ר\] ג' ו' פרובונשה טוען שצריך לראות בישוע, ולא בהיפוקרטס, את "אבי מדע הרפואה", משום שישוע "עסק בריפוי חולים כמעט יותר מאשר בכל דבר אחר… \[והיה זה\] הגלילי הענו הזה, שיותר מכל דמות אחרת בהיסטוריה הוריש לאמנות הריפוי את המשמעות והרוח החיוניות לה".\[471\] בעוד ש\[חוקרים מתחום הרפואה כמו\] ד' ג' גותרי ופ' רודס יכולים לטעון ש"לפעמים נאמר שהקהילה המשיחית הראשונה השפיעה לרעה על ההתפתחות הרפואית", המסקנה שלהם היא ש"הטיפול האין סופי שמוענק לחולים בחסות משיחית עולה בחשיבותו על כל חוסר סובלנות ש\[גוף המשיח\] הפגין כלפי הרפואה בימיה הראשונים".\[472\] כמו כן, לדעת \[ההיסטוריון הרפואי ה' א'\] זיגריסט, "המשיחיות היא שחוללה את השינוי המהפכני והנחרץ ביותר בהשקפה החברתית כלפי החולים. המשיחיות נכנסה לעולם כדת שמרפאת, כבשורה המשמחת של הגואל ושל הגאולה. היא נועדה לאלה שנושלו מירושתם, לחולים ולמיוסרים, והבטיחה להם מרפא ושיקום רוחני וגופני כאחד". וכך "היה זה מתפקידו של המשיחי לטפל בעניים ובחולים שבקהילה".\[473\] בהקשר זה ציטטתי גם דברים שאמר רופא קוריאני בשם ד' ג' סיל: "בצעירותי אמרתי שלא אוכל להיות רופא אלא אם כן אהיה קודם כל תלמידו של ישוע המשיח… ישוע ריפא. מכאן שבשורתו של ישוע לא יכולה להיות שלמה בלי הפעילות הרחומה הזאת. ישוע לימד שאלוהינו הוא חנון ורחום, ושהסבל האנושי נוגע לליבו. ולכן תלמידיו של המשיח צריכים לשמש ככלים של רפואה, בדרך זו או אחרת מתוך אלה שעומדות לרשות התחום הרפואי. הריפוי המשיחי צריך להיות קודם כל מכשיר שמייצג ומפגין את אופיו של אלוהים.\[474\] אין סוף לציטוטים ולדוגמאות שאפשר להביא בעניין זה, אבל המסקנה שעולה מהם היא ברורה. בשורת המשיח השפיעה בצורה חיובית במיוחד על החיים בעולם הזה. כשבוחנים את העולם שלנו היום, המדינות שנבנו על מורשת משיחית אמיתית הן אלה שנותנות זכויות שוות לכל אזרחיהן – למיעוטים, לחסידיהן של דתות שונות, לנשים. לעומתן, המדינות שנשלטות בידי האיסלאם או הקומוניזם האתאיסטי הן אלה שמדכאות את אזרחיהן יותר מכל.\[475\] אפילו בישראל, הכוח הפוליטי שהדתיים צוברים מאפשר להם לכפות את עצמם על שאר האזרחים ולהגביל את חופש הדת שלהם ואת זה של בני עמם שאינם חושבים כמותם.\[476\] וכך אני מגיע לנקודה נוספת. כאמור, יהודים שומרי מסורת אכן עושים שפע של מעשים טובים וצדקה, ואני יודע שמדינת ישראל עשתה לעצמה שם בזכות מעשיה ההומניטריים ברחבי העולם. אבל נראה לי שככל שהיהודי הדתי מקצין את עמדותיו, כך פוחתת השפעתו המעשית על העולם הזה. במילים אחרות, אותם יהודים שהשאירו את חותמם העמוק על החברה (כמו ד"ר ג'ונס סאלק, שגילה את התרכיב המחסן מפני שיתוק ילדים או המדען אלברט אינשטיין), או עשו להם שם בזכות האמנות או המוסיקה שלהם (כמו הצייר מרק שאגאל או הכנר יצחק פרלמן) לא היו יהודים שומרי מסורת. האם אתה יכול לדמיין לעצמך יהודי דתי שיקדיש לאימונים על כינור עשר שעות ביממה במקום ללמוד תלמוד? אני יודע כמובן שיש מדענים דתיים ורופאים דתיים, וגם פרופסורים דתיים ומוסיקאים דתיים. אבל אני גם יודע שלרוב החרדים בישראל כלל לא אכפת מהחיים בעולם הזה, אלא אם כן הם יוכלו לרתום עוד יהודים לאורח החיים ההלכתי. היכן אתה רואה התעניינות ב"עולם הזה" בקרב החרדים? ומה קורה בדרך כלל ליהדות המסורתית כשהיא יוצאת מהגטאות המגוננות שלה? היא מתבוללת. מן הראוי להקדיש מחשבה גם לנושאים האלה. לא משנה עד כמה אתה מסכים עם הנקודות שהעליתי כאן בנוגע ליהדות המסורתית והעולם הזה, לא תוכל להתכחש ליישום המעשי של מה שהברית החדשה מלמדת ולהשפעתה על העולם כולו. עקרונות אלה העשירו את חיינו בעולם הזה ושיפרו את איכותם. יחד עם זה נכון שהחיים האלה הם רק מַעבר. וכך אנחנו מגיעים לשאלה האחרונה, האם יש היגיון בגישה של הברית החדשה על החיים בעולם הזה, לאור מה שנאמר על הנצח? למי שמאמין בתחיית המתים התשובה היא אחת ויחידה – כן. אני רוצה לבסס את תשובתי על הכתובים, ולכן נבדוק קודם כל כמה הקבלות בין מה שנאמר בתנ"ך לבין מה שנאמר בברית החדשה על התפיסה שלנו את העולם הזה. שניהם מבהירים שכל דבר טוב בא מאלוהים (תהילים פ"ד 11; יעקב א' 17), ושאלוהים נותן לנו את כל הדברים האלה בשפע, כדי שניהנה מהם ונשמח בהם (קהלת ה' 19; הראשונה לטימותיאוס ו' 17). יחד עם זאת שניהם מזהירים אותנו מפני המלכודת שטמונה בשפע הזה – שמא נזנח את אלוהים בגללו (דברים ח' 20-1; לוקס י"ב 21-13; התגלות ג' 17), שמא נשים את מבטחנו בעושר וברכוש, כי לא לעולם חוסן (משלי כ"ג 5; כ"ז 27-23; לוקס ט"ז 31-13; הראשונה לטימותיאוס ו' 10-3, 19-17). שניהם מבהירים שעלינו להיזהר מפני החמדנות (שמות כ' 14; קולוסים ג' 5; עברים י"ג 5). שניהם גם מעודדים אותנו להשתמש בחוכמה בזמן שמוקצב לנו בעולם הזה, שכן ימינו נמנו מראש (תהילים צ' 12; אפסים ה' 16-15) ולזכור שהמוות בוא יבוא (קהלת ג' 2-1; עברים ט' 27). אין כל פלא שגם בתנ"ך נאמר, "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם. והחי יתן אל ליבו" (קהלת ז' 2). הכתובים – גם התנ"ך וגם הברית החדשה – מכירים בחשיבות החיים בעולם הזה. ישוע אפילו אמר, "אני באתי כדי שיהיו להם חיים ובשפע שיהיו להם" (יוחנן י' 10). ובכל זאת, לאור הנצח – כפי שהוא מתואר בברית החדשה – אנחנו יכולים לומר שהעולם הזה חשוב במיוחד משום שהוא מכין אותנו לעולם הבא. אשתמש שוב במונח רבני ואוֹמַר שהעולם הזה הוא רק פרוזדור לעולם הבא (ראה משנה, אבות ד טז).\[477\] אנחנו לא צריכים לנהוג בתאוותנות כמו עשיו, שמכר את זכות הבכורה שלו רק משום שהיה רעב ורצה פת לחם (בראשית כ"ה 34-29; עברים י"ב 17-16). כמה הוא התחרט מאוחר יותר על ההחלטה הזאת! הוא ויתר על ברכה ארוכת טווח תמורת תאווה רגעית לארוחה – כמו שעושים רבים מאיתנו. אנחנו מוותרים על הברכה הנצחית שאלוהים רוצה להשפיע עלינו בעולם הבא כי מתחשק לנו לספק את תאוותינו בעולם הזה. הרי אין בזה כל היגיון (אם אתה מסכים איתי בנקודה זו, דע לך שאתה בעצם מסכים עם התפיסה של הברית החדשה בנושא). אפשר לראות בעולם הזה מעין מכינה. בחורה שעומדת להיפגש עם ארוסה מקדישה זמן רב לבחירת הבגדים הנכונים וסידור השיער. היא עושה הכל כדי לוודא שהיא נראית במיטבה. מדוע? האם זה משום שהחדר שבו היא מתלבשת חשוב לה כל כך? ממש לא! היא עושה את זה כי ארוסה מאוד חשוב בעיניה. כי הבילוי שמצפה להם חשוב לה. גם לנו מצפה בבוא היום "פגישה" עם אלוהים, ואחריה נבלה את שארית ה"נצח" שלנו במחיצתו. החיים שלנו בעולם הזה נועדו להכין אותנו למפגש הזה. לא מזמן יצא לי לעיין ב-Humanist Manifesto II ("מנשר הומניסטי ב', שראה אור ב-1973), הידוע בעמדה הגלויה שהוא נוקט נגד דתות מסורתיות. נאמר שם, "הבטחות לישועה נצחית או הפחד מפני דיראון עולם – שניהם מַשלים ומזיקים. הם מסיחים את דעת האדם מדאגות השעה, ממימוש עצמי ומתיקון עוולות חברתיות".\[478\] האם זאת העמדה שאתה תומך בה? אם כך, הבעיה שלך אינה קשורה רק למשיחיות אלא גם ליהדות, היות שהפילוסופיה ההומניסטית החילונית שבאה לידי ביטוי במנשר מוטחת בפני כל הדתות המרכזיות. אושר נצחי ואומללות נצחית הם אכן נושאים כבדי משקל,\[479\] והעובדה שלכולנו נועד גורל אחד מן השניים – ברכה נצחית בנוכחות אלוהים או אבדון נצחי וניתוק מנוכחותו – צריכה להשפיע על שגרת היום יום שלנו. על כך מדברת הברית החדשה. ואין זה הכל. הברית החדשה מבהירה שהעולם הזה הוא שדה קרב, ושבתור תלמידי המשיח עלינו להקדיש את עצמנו לסיוע לעולם הגוסס הזה. זוהי קריאה למאבק רוחני – גיוס לצבאו הרוחני של אלוהים (אפסים ו' 18-10; השנייה לטימותיאוס ב' 3; ראה גם תהילים קמ"ד) – קריאה להתכחש לעצמנו, להשתחרר מאחיזתו של החטא בחיינו, ולפאר את אלוהים בחיים ובמוות (מתי ט"ז 24; לוקס ט' 23; רומים ו' 23-1; פיליפים א' 21-20). אפשר לראות את זה כך: יהודים חרדים מתו בכל הדורות על קידוש השם, מתוך אמונה שהעמידה שלהם על מה שהם מאמינים בו תפאר את אלוהים ובסופו של דבר תציל את עמם מהתבוללות. הם חיים ומתים למען עיקרון. גם תלמידיו של ישוע מתחייבים להקדיש את עצמם למען אנשים שיגיעו לאבדון בלי אלוהים, גם כשהשליחות הזאת מסכנת את חייהם. לא הגענו לעולם הזה כדי שישרתו אותנו אלא כדי לשרת אחרים, וכך אנחנו הולכים בעקבותיו של ישוע (מתי כ' 28-17; פיליפים ב' 11-5). כמובן שהיהודים מתיימרים להפוך כל דבר בעולם הזה לקדוש ומקודש. המשיחיים לעומת זאת רואים את העולם עצמו כבריאה היפה של אלוהים, ואת השיטה שפועלת בעולם כמושחתת מיסודה (ראה השנייה לקורינתים ד' 4-3; הראשונה ליוחנן ב' 17-15; ה' 19). זו הסיבה שהמשיחיים אינם שותפים לאופטימיות של היהדות בנוגע לאפשרות להפוך את העולם הזה לקדוש ומקודש. המשיחיים נחושים בדעתם לעשות את כל הדרוש כדי להקל על הסבל שקיים בהווה, ובו זמנית מכינים את עצמם לעולם הבא. הדברים האלה נעשים מתוך אמונה בערכם הגבוה של חיי האדם ומותו (אין זה אומר שהיהודים מקלים ראש בערכם של חיי אנוש או במוות. אני רק מבקש לומר שכך נוהגים ללא כל ספק המשיחיים). שאול השליח כתב לפני כאלפיים שנה שהמוות איבד את עוקצו (ראה הראשונה לקורינתים ט"ז 58-51).\[480\] זו הסיבה שאפילו מוות על קידוש האמונה הפך למקודש. בשנת 1956, האינדיאנים משבט האאוקה באקוודור הוציאו להורג את ג'ים אליוט בשל אמונתו במשיח. לפני מותו אמר ג'ים, "מי שנותן את מה שאינו יכול לשמור במטרה להרוויח את מה שאינו יכול לאבד – איננו טיפש". העולם הזה הולך ונמוג; העולם הבא הוא נצחי. זו הסיבה שנֵייט סֵיינט, עמיתו של אליוט, שגם הוצא להורג מאוחר יותר על קידוש אמונתו, היה מסוגל לומר, "מי שלא מכיר את אלוהים שואל מדוע אנחנו מבזבזים את חיינו על הפצת הבשורה במקומות נידחים. הם שוכחים שגם הם מבזבזים את חייהם, ושכאשר תתפוצץ הבועה לא ישאר בידיהם משהו בעל משמעות נצחית שישמש כהוכחה לשנים שהם ביזבזו".\[481\] אני למשל רוצה להשאיר מאחורי משהו שמוכיח שעשיתי משהו במהלך חיי עלי אדמות, משהו שיחזיק מעמד, שיהיה בו היגיון לאור הנצח, משהו שישמח את ליבו של אבי שבשמים. מאז ומתמיד התפשטה מלכות אלוהים עלי אדמות באמצעות סבל וקורבנות. אנחנו מתכחשים לעצמנו כדי להיטיב עם העולם הגוסס סביבנו. כשאנחנו מוותרים על חיינו שלנו, אנחנו מפיחים חיים במיליוני נפשות שבלעדינו היו חיות ומתות בלי אלוהים ובלי תקווה. זה כל כך הגיוני לדעתי, ואני לא מצליח לחשוב על משהו טובה יותר להתמקד בו בשנים הספורות שהוקצבו לנו עלי אדמות (הרי אפילו מאה שנה חולפות כהרף עין)מלבד התמסרות מוחלטת וחסרת אנוכיות במטרה לקדם את תוכניתו של אלוהים ואת מטרותיו. מה דעתך? 450\. המלומדים קוראים לכך "התגלות הדרגתית". דומה הדבר להקניית מיומנות חדשה לילדים. אנחנו מלמדים אותם לספור לפני שאנחנו מלמדים אותם לחבר ולחסר. המלומד והתיאולוג היווני ב' ב' וורפילד הסביר, "אפשר להשוות את התנ"ך לחדר מרוהט בשפע ובטוב טעם, שמואר עמומות; כשמציפים אותו באור, לא מכניסים לחדר משהו שלא היה בו קודם, אבל לראשונה אפשר לראות את מה שכבר היה בו ושקודם לא היה אפשר לראותו בגלל העמימות". B. B. Warfield, מצוטט בספרו של Cotrell, God the Redeemer, 134-35, במסגרת מאמרו "The Biblical Doctrine of the Trinity", שהודפס מחדש בספרו Biblical and Theological Studies (Nutely, N.J.: Presbyterian and Reformed, 1952), 30-31. 451\. דיון על מה שנאמר בתנ"ך אודות התקווה בנוגע לחיים לאחר המוות ראה בספרו של המחבר, Healer, 141-45 (בצירוף רשימה ביבליוגרפית). 452\. Simcha Paull Raphael, Jewish Views of the Afterlife (Northvale, N.J.: Aronson, 1994), xxxiii. 453\. Cohn-Sherbok, The Jewish Messiah, 55. 454\. כמה מהדוגמאות הקיצוניות, שמתוארות בשנינות ערמומית יותר מאשר באהדה ראה אצל Andrew Dickison White, A History of the Warfare of Science with Theology (Gloucester, Mass.: Peter Smith, 1978), ובמיוחד הכרך הראשון. לדיעה חיובית על חייהם של פורשים שחיו בבדידות, כולל האבחנה החדה של תומאס מרטון (Thomas Merton), שלפיה, ככל שהוא נסוג יותר מן העולם כך הוא מצא את עצמו מתמודד יותר מאי פעם עם הכאב של העולם, ראה אצל Henri J. M. Nouwen, Reaching Out: The Three Movementss of the Spiritual Life (New York: Doubleday, 1986), 59-60. 455\. עיין גם בדברים שהוא כתב באיגרת הראשונה לקורינתים פרק ז'. דיון על כך מובא בהמשך הטיעון הנוכחי. 456\. מתנהל ויכוח שלם בנוגע לכוונתו של שאול בעניין מיני מאכל. האם התכוון שמטיפי הכזב (מורי השקר) יאסרו על חסידיהם לאכול מזונות כשרים מסוימים ("מיני מאכל אשר בראם אלוהים למען יאכלום בתודה המאמינים ויודעי האמת"), או שהם יאסרו עליהם לאכול מזונות לא כשרים (שהרי "כל מה שברא אלוהים טוב הוא, ואין לפסול דבר אם אוכלים אותו בברכה, שכן הוא מקודש בדבר אלוהים ובתפילה")? דיון בנושא זה ראה בטיעונים 5.29 ו-5.33 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). 457\. דיון מקיף בכל המקורות הרבניים ראה אצל יוסף חבד, מנחת חינוך (נתניה: מפעל תורת חכמי פולין, 1988), 1: 17-1. 458\. גורדון ד' פי, מלומד בעל שם של יוונית ושל הברית החדשה, מסביר, "לאור כל הבעיות שניצבות בדרכנו כבר עכשיו, מי צריך את העול הנוסף של הנישואין?" Gordon D. Fee, 1 Corinthians, New International Commentary on the New Testament (Grand Rapids: Eerdmans, 1987), 329. לדיון מאוזן בנושא כולו ראה במיוחד עמודים 349-334. 459\. אני מתכוון במיוחד לראשונה לקורינתים ז' 2-1, "טוב לו לאיש להימנע מאשה, אך משום הזנות – כל איש ישא לו אשה וכל אשה יהיה לה בעל". טעה מי שהאשים את שאול בכך שהוא קיבל את הנישואין בלית ברירה, וכי לא ראה בהם מתנה חיונית ובריאה מיד שמים. 460\. D. James Kebbedy and Jerry Newcombe, What If Jesus Had Never Benn Born? (Nashville: Thomas Nelson, 1997), 3-4. 461\. בנוגע לתיאולוגיה של וויליאם בות (מייסדו של צבא הישע) והדגש שהוא יחס לישועה בעלת שתי הפנים (כלומר רוחנית וגופנית גם יחד), ראה בספרו של Roger J. Green, War on Two Fronts: The Redemptive Theology of William Booth (Atlanta: The Salvation Army Supplies, 1989). 462\. אני רוצה להביא כאן דוגמה שהייתי מעורב בה. בין השנים 1982-1977 השתייכתי לקהילה בלונג איילנד, בתקופת המשבר בעניין הפליטים מדרום מזרח אסיה (במיוחד מווייטנאם וקמבודיה). אנשים אלה נמלטו \|ממולדתם ושילמו על כך מחיר כבד – למעלה ממחציתם מתו בים, ורבים אחרים מאלה ששרדו איבדו הכל – ולבסוף הוכנסו למחנות פליטים במדינות כמו הונג קונג. כשהקהילה שלנו שמעה על כך, כמעט כל החברים הכניסו לביתם פליט אחד לפחות – חלקנו לא קיבלו על כך כל פיצוי מהממשלה – וגרנו עם האנשים היקרים האלה במשך שנים, כאילו היו אחינו או אחיותינו, בנינו ובנותינו. בשבילנו זה היה משהו מאוד טבעי! מדוע? כי אנחנו הולכים בעקבותיו של ישוע (הארגון הפעיל ביותר באזור, שפועל בקרב הפליטים, היה, כמה לא מפתיע, ארגון קתולי). הסיפור הזה עורר בנו מודעות לצרכים אחרים בעולם, והתחלנו לתמוך בפליטים אתיופיים ואפילו הקמנו מפעל לדיור ואספקת מזון עבורם. שוב, היתה זו התגובה הטבעית שלנו למה שהברית החדשה מלמדת במתי כ"ה 46-31 למשל. מחקר עדכני בנושא אפשר למצוא אצל Mark & Betsy Neuenschwander, M.D.'s, Crisis Evangelism: Preparing to Be Salt and Light When the World Needs Us Most (Ventura, Calif.: Regal, 1999). בעמוד 106 נאמר, "החיפוש המשמעותי ביותר וצוות החילוץ האדיר ביותר ביקום הוא אלוהים האב, בנו ורוח קודשו, משום שאלוהים כל כך אהב את העולם עד כי נתן את בנו… האיכויות של הגנים הרוחניים האלה עוברות אלינו ברגע שאנחנו 'נולדים מחדש' ". 463\. אין כל פלא שהרב האורתודוקסי יחיאל אקשטיין משדר בתחנת טלוויזיה משיחית תוכנית לילה בת שלושים דקות, ובמהלכה הוא מבקש לגייס כספים שיסייעו להשיב לישראל יהודים עניים או כאלה שחיים במדינות שרודפות אותם. 464\. אומנם בימיה הראשונים של אמריקה היו משיחיים גם בקרב בעלי העבדים, ורבים מהם הצדיקו את התנהגותם באמצעות דיני העבד בתנ"ך לצד העובדה שגם הברית החדשה לא מצווה על אדונים לשחרר את עבדיהם (חומר למחשבה על פסוקים אלה אפשר למצוא אצל John Bright, The Authority of the Old Testament \[Nashville: Abingdon, 1967\], 49-51). אבל מנהיגים משיחיים כמו צ'ארלס גרנדיסון פיני, המבשר האמריקני הבולט ביותר במאה העשרים, עמדו בחזית המאבק בעבדות באמריקה, וסוחרי עבדים כמו ג'והן ניוטון (שהתפרסם בזכות שירו "חסד מופלא") הפנו עורף למשלח ידם לאחר שנולדו מחדש ואפילו החלו להילחם בעבדות. כמו כן יש לזכור שהחרות והחופש שישוע הטיף להם הם הבסיס התיאולוגי לשחרור העבדים (לדיעות תיאולוגיות בנושא ראה אצל Brown, Healer, 217-18, וכן רשימה ביבליוגרפית). 465\. גם אם אתה מאמין שיש להתיר הפלות, הנקודה שאני מדגיש כאן היא שהמשיחיים נלחמים על זכויותיהם של עוּבּרים שלא נולדו בגלל הערך הגבוה שהמשיחיים מייחסים לקדושת החיים. 466\. אחת הדוגמאות המופלאות ביותר לשינוי כזה התרחשה במאה הקודמת, בנגאלאנד שבצפון הודו, שנודעה במלחמות השבטים האכזריות שניטשו בה. ציידי קרקפות היו תופעה שכיחה שם. היום, כתשעים אחוז מתושביה מאמינים בישוע, והם זנחו כליל את המלחמות הבין שבטיות. אני מכיר אנשים שעבדו שם בשליחות הבשורה, ובית הספר שבו לימדתי זכה לקבל את הסטודנט הראשון שלו מנגאלאנד ב-1999. כמה טוב לשמוע את הסיפורים שלהם ממקור ראשון! הערכה עדכנית לגבי ההשפעה שיש לבשורה על הוויקינגים ראה במאמר "The Vikings", Christian History 62, vol. 18. no. 3 (1999). 467\. הנה מבחר של פסוקים מהברית החדשה שמדברים על מעשים טובים: מתי ה' 20-13; מעשי השליחים ט' 36; אפסים ב' 10; הראשונה לטימותיאוס ב' 10-9; ה' 10-9; ו' 19-17; טיטוס ב' 7, 14; ג' 1, 8, 14; עברים י"ג 16; יעקב ג' 13; הראשונה לפטרוס ב' 12, 15; ג' 17-10. זכור, ישוע הוא זה שלימד אותנו ש"טוב לתת מאשר לקבל" (מעשי השליחים כ' 35)! 468\. בנוגע ל"חטאי הכנסייה" ראה ספרם של Kennedy & Newcomb, What if Jesus Had Never Benn Born?, 205-23. המחברים טוענים ש"הכנסייה לא היתה מושלמת מעולם, אבל ראוי לזכור את העקבות שהיא הותירה בהיסטוריה לטוב, לא רק לרע. את חטאיה צריך להבין בהקשרם. הם נופחו מעבר לכל פרופורציה ונחרטו בזיכרון לעד, כאילו שזהו הדבר היחיד שעשתה. נראה שהכנסייה למדה לא מעט מחטאי העבר שלה, והתקדמה משם. אנחנו לא לוקחים עוד חלק במסעות צלב, חוץ מכאלה שנועדו לפרסם את ישוע ואת צלבו בעולם (בנוסח מסעות הבישור של בילי גרהאם)! אנחנו לא מענים כופרים בניסיון להמיר את דתם. אנחנו לא שורפים ולא תולים מכשפות" (עמ' 222). כמובן שאני לא פוטר את הכנסייה מרבים מחטאיה, אבל אני רואה לנכון לציין שרוב החטאים שפורטו כאן, במיוחד אלה של האינקוויזיציה והצלבנים, נעשו בידי אנשים שנקראו נוצרים אבל אמונתם היתה לגמרי מעוותת. דיון נוסף על כך ראה בטיעונים 7-2.4 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 469\. Kenneth L. Woodward, "A Lama to the Globe", Newsweek, 16 August 1999, 34. 470\. Kennedy & Newcomb, What If Jesus Had Never Benn Born?, 101. עיין גם בספרו של Henry Morris, The Biblical Basis for Modern Science (Grand Rapids: Baker, 1984), 463-65. 471\. Brown, Healer, 66, מצטט את Provonsha, "The Healing Christ" מתוך Morton T. Kelsey, Healing and Christianity (New York: Harper & Row, 1973), 361,363. פרובונשה טוען שהפיצול ההלניסטי בין גוף לנפש, שהשפיע עמוקות על קהילת המשיח שאחרי תקופת הברית החדשה, המעיט בחשיבות הטיפול בצרכיו הגופניים של האדם. הוא מציין ש"הקהילה \[שהתגבשה\] אחרי תקופת השליחים, ראתה בניסי הריפוי של ישוע, ובהעברת \[הסמכות בתחום זה\] לקהילה, משהו שמנוגד לגמרי למתודולוגיה של רופאים 'פגאניים' באותה תקופה. מדובר בנס לעומת שיטה מדעית – ישוע ריפא בדרך נס, לא בדרך מדעית! אבל הקהילה הראשונה לא תמיד הבחינה בין 'נס' לבין 'קסם' " (עמ' 363). על הנטייה לזלזל בטיפוח הגוף בזרמים מסוימים בגוף המשיח ראה אצל White, History, 67-96. 472\. "Medicine", Encyclopedia Britannica, 23:890. 473\. H. E. Sigerist, Civilization and Disease (Chicago: Univ. of Chicago, 1943), 69. 474\. ראה The Proceedings of the Consultation on the Study Program of Healing Ministry, October 30 – November 1, 1980 (Seoul: Asian Center for Theological Studies and Mission/Korea Christian Medico-Evangelical Association, n.d.), 3, 5, מצוטט אצל Brown, Israel's Divine Healer, (295, n. 4. 475\. אני לא מתיימר לומר כאן שרק מדינות משיחיות מפגינות סובלנות. גם ההינדואיזם בהודו הפגין סובלנות רבה לאורך הדורות, אם כי בשעת כתיבת הדברים האלה באנגלית, המשיחיים בהודו נרדפים באלימות רבה. לעומת זאת בנפאל – המדינה היחידה בעולם שהדת ה"רשמית" שלה היא דת ההינדו – כל מיעוט אחר נמצא תחת דיכוי. באשר לבודהיזם, אחת המדינות שבה המשיחיים נרדפים בצורה הקשה ביותר בחסות השלטונות היא מיאנמר הבודהיסטית (בורמה לשעבר). באשר לאמריקה ולמורשת המשיחית שלה, הנה מה שאמר התיאולוג צ'ארלס הודג' מפרינסטון על הדרך שבה אמריקה קולטת פליטים (הוא כתב את הדברים לפני למעלה ממאה שנה), "כולם מתקבלים בברכה; כולם מקבלים זכויות שוות. כולם רשאים לצבור רכוש ולהצביע בכל הבחירות שמתקיימות, להיבחר לכל משרה ולהשפיע במידה שווה בכל הנושאים הציבוריים. כולם רשאים לסגוד למי שהם רוצים או לא לסגוד לאיש, אם כך הם רוצים. לא מטרידים איש בגלל דתו או משום שאינו מאמין בדבר. איש אינו נדרש לדבוק באמונה כלשהי או להצטרף לאגודה דתית כלשהי". מצוטט אצל Kennedy & Newcombe, What If Jesus Had Never Benn Born?, 89-90 (מתוך ספרו של Hodge, Systematic Theology, 3:345-46). באשר לחטאי הכנסייה לאורך ההיסטוריה, ראה הערה 471 למעלה. באשר לעליית הנאציזם ב"אירופה המשיחית" – נכון שבעבר עזרה האנטישמיות במסגרת הכנסייה-לכאורה לסלול את הדרך לשואה (ראה טיעון 2.9 בכרך 1, שעדיין לא ראה אור בעברית), חשוב לציין שהנאציזם היה לגמרי אנטי משיחי, ושהפילוסופיה הרצחנית שלו עמדה בניגוד גמור לכל עקרונות היסוד של הבשורה. 476\. דיון בנושא זה ראה באתר igod.co.il/ 477\. "המוות עצמו, אף על פי שהוא אפוף מיסתורין – המגע עם הגופה, למשל, נתפס כטומאה מן הסוג הגרוע ביותר – נחשב כרגע המעבר מהחיים בעולם הזה לעולם שמֵעבר. כלשון הדימוי במשנה: 'העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא' (אבות ד טז), המוות הוא המעבר בשער שמפריד בין שני העולמות, ושנותן לנו גישה ל'עולם שכולו טוב' (קידושין לט ב)". 478\. המנשר הזה, יחד עם קודמו (שראה אור בשנת 1933) מודפסים בספרו של Harry Conn, Four Trojan Horses of Humanism, rev. ed. (Milford, Mich.: Mott Media, 1982). הציטוט שמובא בגוף הספר לקוח מעמוד 125. 479\. ראה טיעון 3.27. 480\. הדברים האלה באים לידי ביטוי מרגש בשיר שהיה מקור של השראה עבור בטי סתאם, בטרם נהרגה בשנת 1934 עם בעלה ג'והן בסין (רק התינוקת שלהם ניצלה), שם עבדו השניים בהפצת בשורת המשיח. הסיפור מובא בספרה של Ruth A. Tucker, From Jerusalem to Irian Jaya: A Bibliographical History of Christian Missions (Grand Rapids: Zobdervan, 1983), 421-25. את השיר (שמובא כאן בתרגום חופשי לעברית) כתב א' ה' המילטון, לאחר ששמע על אומץ הלב הרב שגילה כומר בשם ג'ק וינסון, שגם הוא הוצא להורג בסין על קידוש אמונתו בשנת 1931: \[שיר\] פוחד? ממה? מתחושת השמחה של הרוח המשתחררת? מהמעבר מכאב לשלווה מושלמת? מהחידלון של כל מריבה וכל מתח? פוחד – מזה? פוחד? ממה? פוחד לראות את פני אדוני, להתקבל על ידו בברכה ולעקוב אחר ניצוץ רב הוד של פצעי החסד? פוחד – מזה? פוחד? ממה? הבזק, התמוטטות, לב שבור; חושך, אור, אמנות שמיימית! פצע שהוא רק חיקוי לפצעו! פוחד – מזה? פוחד? ממה? להשלים במוות את שהחיים לא יכלו לו – להטביל בדם מזימה נוראה עד שנפשות יֵרפאו מאותה נקודה? \[סוף שיר\] פוחד – מזה? פרטים נוספים אצל James & Marti Hefley, By Their Blood: Christian Martyrs of the Twentieth Century, 2d. ed (Grand Rapids: Baker, 1996), 55-59. שים לב שהמחברים מדברים על היום שבו הוצא הזוג הצעיר להורג כעל "יום הניצחון של בני הזוג סתאם" (עמ' 56). הם גם מספרים שהיתה למותם השפעה אדירה, עד כדי כך שמישהו שעבד עם אחד הארגונים המשיחיים בסין כתב להוריה של בטי וסיפר, "אדם שלרשותו עמדו שנות חיים ארוכות לא היה מצליח לעשות למען המשיח מאית ממה שהם עשו ביום אחד" (עמ' 59). חיים מלאים ויצרנים לא חייבים להיות ארוכים בהכרח! ראה ספרו של המחבר, Revolution! The Call to Holy War (Ventura, Calif.: Regal, 2000). 481\. הציטוטים מדבריהם של ג'ים אליוט ונייט סיינט מופיעים אצל Vinita Hampton & Carol Plueddemann, eds., World Shapers: A Treasury of Quotes from Great Missionaries (Wheaton: Harold Shaw, 1991), 16,10. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [האם שאול השליח ביטל את התורה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/did-apostle-paul-cancel-torah/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "בכתביו של שאול השליח. למה ביטל התורה ומצוותיה? ישוע לא בישר בשורה שכזאת ואמר שבא לקיים ולא להפר. נגיד לדוגמא שמאמין משיחי לא גונב ולא רוצח כי אסור לרצוח ולגנוב אבל באותה צורה ה' ציווה לשמור את השבת ואת שנת השמיטה… למה לא, נבחר רק את חוקי המוסר כי ככה יותר נח לגויים לקבל את ישוע. האם אתם היהודים המשיחיים באמת יהודים או נוצרים שמשלים את עצמכם ומכנים את עצמכם יהודים? כי בלי תורה מתה יהדותכם. האם ניתן לקבל את פאולוס כדובר אמת?"  בחקר כתבי הברית החדשה רווחת דעה הגורסת כי קיים הבדל גדול בין תורתו של ישוע (כפי שהיא מוצגת בבשורות) לבין תורתו של שאול הטרסי. לכן יש הטוענים כי אם עד הופעתו של שאול לא היתה הנצרות אלא זרם אחד ביהדות בית שני, הרי שהיה זה שאול שלקח את המסר ואת הכוונת הבשורות ושינה אותם לגמרי בכך שהקים דת חדשה המתאימה לגויים כולם.[\[1\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn1) לעניות דעתי, כתבי הברית החדשה מוכיחים מעבר לכל ספק כי לדעה זו אין כל בסיס להישען עליו. להלן **ארבעה טיעונים** המחזקים את דעתי: **ראשית**, יש לקחת בחשבון כי רוב החוקרים של התקופה מסכימים כי איגרותיו של שאול נכתבו לפני בשורות השליחים. אך כפי שנראה בהמשך, מלאות איגרות אלו בהתייחסויות ישירות ועקיפות למסריו של ישוע, כפי שהם באים לידי ביטוי בארבע הבשורות. דבר זה מעיד אפוא על-כך ששאול כנראה הכיר את הבשורות עוד בשלבים בהם הן עברו בעל-פה והוא אף הושפע מהן רבות. **שנית**, שאול השליח מדגיש עד כמה חשוב היה לו לשמור על בשורת האדון מפני תורות זרות. **באיגרת הראשונה אל-קורינתיים**, פרק ט"ו, מגלה שאול פרט מעניין כאשר הוא אומר בפסוק הראשון כי את הבשורה אשר הוא מבשר, הוא בעצמו קיבל. שאול מדגיש פרט זה כאשר הוא חוזר על-כך שנית בפסוק 3 של אותו פרק. גם מן **האיגרת אל-הגלטיים**, פרק א', ניתן ללמוד עד כמה חשוב היה לו לשאול להיצמד לבשורת המשיח (פס' 6-10). בפסוקים 18-19 מוסיף שאול ומספר על פגישתו עם כיפא ויעקב שלוש שנים לאחר שקבל את האמונה ללבו (יש להניח כי בפגישתם הם לא שוחחו על מזג האוויר, כי-אם על מהות הבשורה). בפרק ב' של אותה איגרת שאול מדווח כי מקץ 14 שנה הוא שב ועלה לירושלים ושם נפגש בשנית עם עמודי האמונה – כיפא ויעקב. הפעם נכח גם יוחנן השליח בפגישה. למען האמת, היתה זו פגישה בעלת חשיבות מכרעת, כדברי שאול: "*ואעלה שמה על-פי מחזה ואשים לפניהם את הבשורה אשר קראתי בגויים. ובייחוד שמתי לפני החשובים שבהם, פן תהיה לריק מרוצתי אשר ארוץ או רצתי*" (פס' 2). מדהים! לאחר 14 שנות בישור, עדיין היה חשוב לשאול לעלות לירושלים ולבדוק עם 3 עמודי האמונה האם נכונה הבשורה שהפיץ בגויים. מכאן ברור שהאיש היה ממש קנאי לבשורה. ואמנם, מאמציו לא היו לריק ובפסוק 6 אנו קוראים את מסקנתו מן הפגישה: "*לי לא הוסיפו החשובים \[כיפא, יעקב ויוחנן\] מאומה*". רוצה לומר, הבשורה שהטיף בגויים תאמה בדיוק את בשורת השליחים. ואם לא די בכך, בהמשך פרק ב' לא מהסס שאול להתעמת עם כיפא ולהוכיח אותו על התנהגותו, שעמדה בניגוד לרוח הבשורה (פס' 11-14). האם שמעון-כיפא נטר לו טינה על כך? לא ולא! **באיגרת השניה לפטרוס**, כותב כיפא: "*ואת אורך רוח אדונינו תחשבו לתשועה כאשר גם אחינו האהוב פולוס (שאול) כתב אליכם כפי החכמה הנתונה לו. וכן בכל איגרותיו, בדברו שם על אלה, ובהן יש דברים קשים להבנה והנבערים והפתאים יהפכו אותם כאשר גם יעשו לכתבים האחרים לאובדן נפשם*" (פרק ג, 15-16). שוב מקבל שאול אִשרור למסר שהטיף. **שלישית**, בכמה מאיגרותיו מצטט שאול מדבריו של ישוע, כפי שהם משתקפים בארבע הבשורות – דבר שכאמור, מוסיף ומעיד עד כמה היה השליח מחובר לבשורת האמת שבישרו תלמידיו של ישוע. למעשה, איגרותיו של שאול בשום אופן אינן מהוות אנטיתזה למסר אשר בבשורות ואין היחסים בין השניים מתאפיינים באמביוולנטיות כי-אם ביחסי גומלין וסינתזה. איגרותיו של שאול ספוגות אפוא במסרי הבשורה והנה 22 דוגמאות קצרות לכך (את המקבילות מן הבשורות ציינתי בהערות השוליים): **(א)** **באיגרת אל-הרומיים**, פרק א', פותח שאול ואומר כי בשורת המשיח "*גבורת אלהים היא לתשועת כל המאמין, ליהודי בראשונה וכן גם ליווני*" (פס' 16. וכן בפרק ב', 9).[\[2\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn2) **(ב) באל-הרומיים**, פרק ב', נאמר ע"י שאול: "*לכן אין לך התנצלות, אתה בן-אדם, הדן תהיה מי שתהיה, כי במה שתדין את חברך תחייב את נפשך, באשר אתה הדן תעשה כמעשהו*" (פס' 1. ראו גם פרק י"ד, 4, 10, 13; וכן **בראשונה לקורינתיים** ד', 5).[\[3\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn3) **(ג) באל-הרומיים**, פרק ח', אומר שאול השליח "*כי מחשבת הבשר היא המוות ומחשבת הרוח היא החיים והשלום*" (פס' 6).[\[4\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn4) **(ד) באל-הרומיים**, פרק י"ב, כותב שאול: "*ברכו את רודפיכם, ברכו ואל תקללו*" (פס' 14), "*אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה, \[כי-אם\] דרשו הטוב בעיני כל אדם. אם תוכלו, ככל אשר תמצא ידכם, היו בשלום עם כל אדם. אל תנקמו נקם ידידי, כי-אם תנו מקום לרוגז, כי כתוב: לי נקם ושלם, אמר ה'". לכן, אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חתה על ראשו. אל נא יכבשך הרע, כבוש אתה את הרע בטוב*" (פס' 17-21).[\[5\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn5) **(ה)** ברומיים י"ג, אומר שאול "*כי* *האוהב את חברו קיים את התורה*" (פס' 8), כי מצוות ה' "*כלולות הנה במאמר הזה: ואהבת לרעך כמוך*" (פס' 9). **ובאיגרת אל-הגלטיים**, פרק ה', הוא חוזר על כך ואומר: "*כי כל התורה כלולה במצווה אחת והיא: ואהבת לרעך כמוך*" (פס' 14).[\[6\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn6) **(ו)** ברומיים ט"ו, כותב שאול "*כי ישוע המשיח היה למשרת בני המילה למען אמת האלהים, לקיים את ההבטחות אשר לאבות*" (פס' 8. גם **באיגרת אל-הפילפיים** ב', פס' 7, מסביר שאול כי ישוע המשיח "*הפשיט את עצמו וילבש דמות עבד וידמה לבני אדם*").[\[7\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn7) **(ז)** ברומיים ט"ו פס' 12**,** אומר שאול הטרסי (בשם ישעיהו הנביא) כי המשיח ישוע ייצא משושלת בית ישי ו**בשנייה לטימותיוס**, פרק ב' פס' 8, מוסיף שאול כי ישוע הוא נצר לזרעו של דוד.[\[8\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn8) **(ח)** **בראשונה אל-הקורינתיים**, פרק ז', פס' 10, כותב שאול בנוגע לעניין הנישואין את הדברים הבאים: "*והנה, את הנשואים אנכי מצווה, ולא אנכי כי-אם האדון, אשר לא תפרוש אישה* *מבעלה*".[\[9\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn9) **(ט)** בראשונה לקורינתיים י"א, מתאר שאול את סעודת הפסח האחרונה של ישוע, ממש בדומה לדרך בה היא מתוארת בבשורות: "*בלילה ההוא, אשר נמסר בו, לקח את הלחם ויברך ויבצע ויאמר: קחו אכלו, זה גופי הנבצע בעדכם, עשו זאת לזיכרוני. וכן גם את הכוס , אחר הסעודה, ויאמר: הכוס הזאת היא הברית החדשה  בדמי, עשו זאת לזיכרוני בכל עת שתשתו*" (פס' 23-25).[\[10\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn10) **(י)** בראשונה לקורינתיים ט"ו, כותב שאול: "*ואם יאמר לך איש: איך יקומו המתים ובאי-זה גוף יבואו? אתה הסכל, הן מה שתזרע לא יחיה בלתי אם ימות. ומה שתזרע, אינך זורע את הגוף אשר יהיה, כי-אם גרגר של ערום של חיטה או של אחד הזרעים*" (פס' 35-37).[\[11\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn11) **(י"א)** **בשנייה לקורינתיים** פרק א', אומר שאול: "*ועתה, הכי נמהר הייתי בעצתי? אם אשר יעצתי, לפי הבשר יעצתי והיה אצלי פעם הן הן ופעם לא לא. אכן, נאמן האלהים, כי דְברנו אליכם לא היה הן ולא*" (פס' 17-18).[\[12\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn12) **(י"ב)** **באיגרת אל-הגלטיים** פרק א', כותב שאול: "*ועתה, המתרצה אנכי אל בני אדם או אל אלהים? או, המבקש אנכי למצוא חן בעיני בני אדם? כי במוצאי חן בעיני בני אדם, לא אהיה עוד עבד המשיח*" (פס' 10. וראו גם **באל-הקולוסים** ג', 22-23).[\[13\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn13) **(י"ג) בגלטיים** ה' 1, מכריז שאול ואומר: "*ועתה, עמדו נא בחירות אשר שחרר אותנו המשיח, ואל תשובו להכבש בעול העבדות*".[\[14\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn14) **(י"ד) באיגרת אל-האפסיים** פרק ד', אומר שאול: "*כל דבר ניבול לא יצא מפיכם, כי-אם הטוב והמועיל לבנות לפי הצורך, למען ייתן חן לשומעיו*" (פס' 29).[\[15\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn15) **(ט"ו)** **באיגרת אל-הקולוסים** פרק ג', כותב שאול: "*ותישאו איש את רעהו, ותסלחו בהיות לכם ריב איש עם אחיו. כאשר המשיח סלח לכם, כן תסלחו גם אתם*" (פס' 13).[\[16\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn16) **(ט"ז)** בקולוסים ד' 3-4, אומר שאול: "*התפללו גם בעדנו, כדי שאלהים יפתח לנו את שער הדיבור להגיד את רז המשיח שבגללו אף אסיר אנכי. וכדי שאגלה אותו כפי שעלי לדבר*".[\[17\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn17) **(י"ז)** בקולוסים ד', אומר שאול למאמינים: "*התמידו בתפילה ושקדו בה בתודה*" (פס' 2. ראו גם**באל-הרומיים** י"ב, 12; **באל-האפסיים** ו', 18; **ובאיגרת אל-התסלוניקים** ה', 17).[\[18\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn18) **(י"ח)** **בראשונה לטימותיוס** פרק ו', מזהיר שאול וכותב: "*אבל המבקשים להתעשר יפלו בניסיון ובמוקשים וברוב תאוות סכלות ומשחיתות המשקיעות את האדם בשחת ובאבדון. כי שורש כל הרעות – אהבת הכסף. ויש אשר ערגו לו ויסורו מן האמונה ויעציבו את נפשם במכאובים רבים*" (פס' 9-10). **ובאיגרת אל-העברים**, שייתכן ונכתבה אף היא ע"י שאול, נאמר: "*ריחקו מאהבת הכסף ושמחו בחלקכם, כי הוא אמר: לא ארפך ולא אעזבך*" (פרק י"ג, 5 ).[\[19\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn19) **(י"ט) בראשונה לטימותיוס**, פרק ו', כותב שאול: "*הנני מצווך כנגד האלהים המחיה את כל וכנגד המשיח ישוע אשר העיד ההודאה היפה לפני פונטיוס פילטוס, כי שמור תשמור את המצווה באין שמץ ודופי, עד הופעת המשיח ישוע אדונינו*" (פס' 13-14).[**\[20\]**](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn20) **(כ) בשנייה לטימותיוס**, פרק ב', מזהיר שאול השליח ואומר כי "*אם נכחש בו \[במשיח\], הוא יכחש בנו*" (פס' 12).[\[21\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn21) **(כ"א) באיגרת אל העברים**,[\[22\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn22) פרק ב' 14, נאמר כי המשיח "*לבש בשר ודם*".[\[23\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn23) **(כ"ב)** באל העברים י"א, נאמר כי "*העולמות נעשו בדבר האלהים*" (פס' 3); ובפרק א' כתוב כי "*האלהים אשר דיבר מקדם פעמים רבות ובפנים שונים אל אבותינו ביד הנביאים, דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו, אשר נתנו ליורש כל וגם עשה בידו את העולמות*" (פס' 1-2).[\[24\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftn24) כמובן שניתן למצוא דוגמאות נוספות להקבלות בין דבריו של שאול השליח לבין הכתוב בארבע הבשורות (למשל, במעשי השליחים י"ג 25; או: י"ט, 4), אך לעת עתה די להסתפק באלו על-מנת לקבל את הרושם כי שאול הכיר והוקיר את בשורת המשיח, כפי שהיא משתקפת מתוך ארבעת הספרים הפותחים את כתבי הברית החדשה. **רביעית**, בנוסף לציטטים מן הבשורות, יש באיגרותיו של שאול הטרסי הרבה מן המשותף עם איגרותיהם של השליחים האחרים (יעקב, שמעון-פטרוס, יהודה ויוחנן) – מה שהמעיד על הסינתזה שהיתה לדבריו לא רק עם ארבע הבשורות, אלא עם כתבי הברית החדשה כולם. הואיל וההקבלות בין איגרותיו של שאול לאיגרותיהם של יתר השליחים כה רבות, הנה י"ג דוגמאות לכך: - 1. ב**אגרת יעקב**, פרק ב', נאמר כי "*בעניי העולם הזה בחר האלהים להיות עשירים באמונה*" (פס' 5). ב**ראשונה לקורינתיים**, פרק א', כותב שאול כי "*בדלת העולם בחר האל*" (פס' 28). 2. ב**איגרת יעקב** ב' 8 נאמר כי המצווה המולכת על כולן היא "*ואהבת לרעך כמוך*". ב**אל הרומיים**י"ג 9 כותב שאול כי כל המצוות "*כלולות הנה במאמר הזה, ואהבת לרעך כמוך*". 3. בראשונה לפטרוס ב' 13-14 נאמר: "*והכנעו לכל פקודת אדם בגלל האדון, אם למלך כראוי לראש; אם למושלים כראוי לשלוחים מאתו*…". באל הרומיים י"ג 1 נכתב: "*כל נפש תכנע לגדולת הרשויות, כי אין רשות כי-אם מאת האלהים*…" (ראו גם בטיטוס ב' 1). 4. ב**ראשונה לפטרוס** ב' 24 מסביר שמעון כי המשיח נשא את חטאינו על הצלב "*כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה*". ב**אל** **הרומיים** ו' 1-2 שואל שאול: הנמשיך בחטא למען ירבה החסד? ועונה: חלילה! "*אנו שמתנו לחטא, איך נמשיך ונחיה בו?*"*.* 5. באותה איגרת, ג' 15 נכתב: "*והיו נכונים תמיד להשיב דבר בענווה וביראה לכל השואל אתכם את חשבון התוחלת אשר בקרבכם*". ב**אל הקולוסים** ד' 6 נאמר: "*דבריכם יהיו  נעימים בכל עת וממולחים במלח, למען תדעו להשיב דבר לכל אדם*". 6. ב**שנייה לפטרוס** א' 20-21 נאמר כי "*כל נבואת המקרא איננה תלויה בפתרון אדם מליבו, כי מעולם לא יצאה נבואה ברצון האדם כי-אם ברוח הקודש*". וב**שנייה לטימותיוס** ג' 16 מבהיר שאול לגבי כתבי הקודש "*כי כל הכתוב נכתב ברוח הקודש*". 7. באותה איגרת ב' 19 נאמר: "…*הרי למה שאדם נכנע, לזה הוא משתעבד*". ב**אל** **הרומיים** ו' 16 נכתב: "*האינכם יודעים שכאשר אתם מוסרים את עצמכם כעבדים למישהו כדי לצית לו, עבדים אתם למי שאתם מציתים*". 8. בפרק ג' 9 נאמר כי ה' "*לא יפוץ באבוד איש כי-אם בפנות כולם לתשובה*". ב**ראשונה לטימותיוס**ב' 4 אומר שאול כי חפצו של ה' הוא "*שיושעו כל בני האדם ויגיעו להכרת האמת*". 9. ב**ראשונה ליוחנן** ד' 12 נאמר כי "*את האלהים לא ראה איש מעולם*". וב**ראשונה לטימותיוס** ו' 16 כותב שאול על אלהים כי "*איש לא ראהו ולא יוכל לראותו*". 10. באותה איגרת, פרק ה' 21, כתוב: "*בני, השמרו לכם מן האלילים. אמן*". **בראשונה לקורינתיים**י' 14, נאמר: "*על-כן חביבי, נוסו מעבודת אלילים*". 11. ב**אגרת יהודה** פסוק 18 נאמר כי "*באחרית הימים יבואו לצים ההולכים אחרי תאוות רשעם. אלה הם הפורשים מן הציבור, אנשים נפשיים ורוח אין בהם*". ב**שנייה לטימותיוס** ג' 1-4 נאמר "*כי באחרית הימים יבאו עתים קשות. כי יהיו האנשים אוהבי עצמם ואהבי בצע ומתהללים וגאים ומגדפים וממרים באבותם וכפויי טובה ולא חסידים. חסרי אהבה ובוגדים ומלשינים וזוללים ואכזרים ושנאי טוב. ומוסרים ופוחזים וגבוהי רוח והולכים אחרי תענוגים יותר מאחרי אלהים*". 12. ב**חזון יוחנן** א' 5 נאמר כי המשיח ישוע הוא "*העד הנאמן ובכור המתים ועליון למלכי-ארץ, אשר אהב אותנו ובדמו גאלנו מחטאותינו*". ב**ראשונה לקורינתיים** ט"ו 20 אומר שאול כי המשיח אשר הוקם מן המתים היה "*לראשית הישנים*"; וב**אל הקולוסים** א' 18 הוא מוסיף ואומר כי המשיח "*הוא ראשית ובכור מעם המתים, למען יהיה הראשון בכל*"; 13. ב**חזון יוחנן** מתוארת חתונת המשיח עם קהילת המאמינים: "*נשמחה ונגילה ונתנה לו הכבוד, כי באה חתונת השה ואשתו התקדשה. ויינתן לה ללבוש בוץ טהור וצח כי הבוץ הוא צדקות הקדשים. ויאמר אלי: כתוב אשרי הקרואים אל משתה חתונת השה…* (י"ט 7-9); "*והרוח והכלה אמרים בוא, והשמע יאמר בוא, והצמא יבוא והחפץ ייקח מים חיים חינם*" (כ"ב 17). ב**שנייה לקורינתיים** י"א 2 כותב שאול באותו עניין: "כ*י ארשתי אתכם לאיש אחד להעמיד אתכם בתולה טהורה לפני המשיח*".כאמור, ניתן להוסיף לרשימה ייצוגית זו דוגמאות למכביר (למשל, להקבלה בין דבריו של **פטרוס**במעשי השליחים ב' 21, לדברי **שאול** באל-הרומיים י' 13), אך לעת עתה נסתפק בהקבלות לעיל. מכל מקום, מטרת הדוגמאות המעטות אשר הבאתי כאן לא היתה אלא כדי להמחיש הן את יחסי הגומלין אשר היו לשאול הטרסי עם יתר תלמידיו של המשיח; והן את הידיעה העמוקה אשר היתה לו את בשורתו של המשיח, כפי שזו משתקפת באספקלריית כל ספרי הברית החדשה. --- [\[1\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref1) חוקרת מפורסמת (פאולה פרידריקסן, 1988) חיברה ספר בשם "From Jesus to Christ" ובו היא מראה כיצד למעשה הפך שאול השליח את ישוע לישו המשיח. וחוקר אחר עשה דבר דומה בספרו "Jesus According To Paul" (פרניש, 1989). [\[2\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref2) השוו לדברי ישוע בלוקס כ"ד, 46-47; ביוחנן פרק י', 14-16; ופרק י"א, 51-52; ובמעשי השליחים א', 8. [\[3\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref3) השוו לדבריו של ישוע במתי ז', 1-3; ולוקס ו', 37-41. [\[4\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref4) השוו עם דבריו של ישוע ביוחנן ו', 63. [\[5\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref5) השוו עם דברי ישוע במתי ה', 43-45; ולוקס ו' 27-28, 35. [\[6\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref6) השוו לדברי ישוע במתי פרק י"ט, 18; ופרק כ"ב, 37-40. [\[7\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref7) השוו עם דבריו של ישוע בתי כ', 28; מרקוס י', 45; ולוקס כ"ב, 27. [\[8\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref8) השוו עם הנאמר בבשורת מתי פרק א', 1, 6, 17, 20; פרק ט', 27; פרק ט"ו, 22; פרק כ', 30-31; ופרק כ"א, 9; במרקוס פרק י', 47-48; בלוקס פרק א', 27, 32, 69; פרק ב', 4; ופרק ג', 31-32. [\[9\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref9) השוו לדבריו של ישוע במתי י"ט, 6. [\[10\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref10) השוו לדברי ישוע במתי כ"ו, 26-28; מרקוס י"ד, 22-24; ולוקס כ"ב, 17-20. [\[11\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref11) השוו לדבריו של ישוע ביוחנן י"ב, 24-25. [\[12\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref12) השוו עם מצוותו של ישוע במתי ה', 37. [\[13\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref13) השוו לדבריו של ישוע ביוחנן ה', 44. [\[14\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref14) השוו לדבריו של ישוע ביוחנן ח' 32, 36. [\[15\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref15) השוו עם דברי ישוע במתי י"ב, 36. [\[16\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref16) השוו לדבריו של ישוע במתי ו', 12, 14-15. [\[17\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref17) השוו לדבריו של ישוע במתי י' 19-20; במרקוס י"ג 11; בלוקס כ"א 14-15; וביוחנן ט"ז 13. [\[18\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref18) השוו עם דברי ישוע בלוקס פרק י"ח, 1; ופרק כ"א, 36. [\[19\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref19) השוו למצוות ישוע במתי י"ט, 21-24; מרקוס י', 21-25; ולוקס פרק: י"ד, 33; ופרק י"ח, 22-25. [\[20\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref20) השוו עם דבריו של ישוע ביוחנן י"ח, 33-37. [\[21\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref21) השוו לדברי ישוע במתי י', 33; ובלוקס י"ב, 8-9. [\[22\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref22) אם לוקחים בחשבון שהיא נכתבה ע"י שאול. [\[23\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref23) השוו עם בשורת יוחנן א', 14. [\[24\]](http://ask.igod.co.il/81/%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%95-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%90-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%9D-%D7%A4%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1#_ftnref24) השוו לכתוב בבשורת יוחנן א', 1-3, 14. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תשובה לרב **תגיות:** האם ישוע המציא דת חדשה? --- ### [''ברית ההלכה''](https://igod.co.il/true-judaism/convenant-of-halacha/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > כידוע, חלק ניכר מתרי"ג המצוות מתרכז בהקרבת קורבנות ובחוקים אחרים הקשורים לעבודת הכוהנים. לכן, עד שנחרב הבית, בשנת 70 לספירה, עוד היה ניתן להמשיך בעבודת הקורבנות ובהעמדת הפנים שהקב"ה "קונה" את זה.1 ברם בשעה שנחרב הבית ועבודת הכוהנים חדלה מלהתקיים, היה ברור כי יש למצוא שיטה אלטרנטיבית לכפרה על החטאים (שמִן הסתם לא נעלמו להם). מאותה נקודת זמן ניתן לומר כי חדלה להתקיים יהדות מסוג אחד והחלה להתפתח יהדות מסוג אחר. או אז, החלו לצאת חז"ל עם רעיון מסעיר על ברית חדשה מאת הקב"ה, הלא היא ברית התורה שבעל-פה – ברית ההלכה.2 אגב, רצתה ההיסטוריה, ובדיוק באותה תקופה החלו מסתובבים ביהודה ובישראל תלמידיו של רב צעיר מנצרת, וללמד גם הם על התגשמותה של ברית חדשה אחרת, אותה ברית עליה ניבא ירמיהו הנביא.3 יש להבהיר, הסיבה שבגללה הענקתי לתורה שבעל-פה את הכינוי "ברית חדשה" נעוצה בעובדה שרעיון זה לא רק שאינו נמצא בשום מקום בתנ"ך, הוא אף הופיע לראשונה רק בתלמוד, מִפיהם של התנאים.4 חז"ל הגיעו למסקנה שכעת, כאשר נחרב בית המקדש, חייבת להימצא דרך אלטרנטיבית לכפרה על חטא, ואמנם "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: `כי חסד חפצתי ולא זבח`".5 ו"מה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן? היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלוש פעמים בכל יום – ותפִלתו מתקבלת ברצון".6 בנוסף לגמילות חסדים (שכאמור, כללה גם את נתינת הצדקה וקיום התפילות) הכילה הברית החדשה של הרבנים דרכים נוספות לכפרה על עוונות: "בזמן שאין בית המקדש קיים, תלמידי חכמים הם כפרה להם לישראל"7; או: "כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם"8; וגם: "מי שדעתו שְפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות כולם"9; ועוד: "בזמן שאין בית המקדש קיים, מה תהא עליהם \[על ישראל\]? אמר לו: כבר תיקנתי להם סדר קורבנות \[הפטרות\], בזמן שקוראין בהן לפַני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם"10;ואפילו: "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר (ירמיהו לג): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה… "ואם משמחו מה שכרו?… "רבי אבהו אמר: כאילו הקריב \[קורבן\] תודה".11 אם הברית הראשונה התבססה על דם הקורבנות,12 הרי שהברית החדשה של חז"ל התבססה כפי שראינו, על גמילות חסדים, תלמוד תורה, קריאת ההפטרות ועוד. אך היו כמה רבנים שהמשיכו והעלו את השאלה המטרידה: "תורה מה תהא עליה?"13 או במילים אחרות, מה יהיה גורלה של התורה שבכתב? והתשובה לא איחרה לבוא: "מה תהא עליה? הרי \[היא\] כרוכה ומונחת בקרן זווית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד".14 מכאן הלך והחמיר יחסם של הרבנים לתורת משה, עד כי התלמוד הירושלמי מתעד את הִתלבטותו הקשה של רבי חגי: "נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים שבכתב, ואין אנו יודעין איזה מהן חביב".15 ברם לפי הכתוב בשמות לד, 27: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל", מגיע הרב למסקנה מהירה כי "אותן שבפה חביבין", קרי: "חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה, מן הדברים הנדרשים מן הכתב"!16 כעת, היה זה רק עניין של זמן עד שהגיעו חז"ל לתובנה מרחיקת הלכת, לפיה: "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה"!17 כאן למעשה, מוצגת הברית החדשה של חז"ל במלוא הדרה, כאשר באופן יוצא דופן היא באה על חשבון תוקפה של הברית שניתנה בכתב. אין תימה אפוא, כי ההדף אשר הותיר אחריו יחס זה, לא איחר לבוא ועִמו באו קביעות כמו זו: "העוסקין במקרא – מידה ואינה מידה; במשנה – מידה ונוטלין עליה שכר; בגמרא \[תלמוד\] – אין לך מידה גדולה מזו".18 אמירות מסוג כזה לא רק שהסתכנו בסירוסו של המקרא,19 הן אף גבלו בהפיכתו לבלתי-רלוונטי, הלכה למעשה.20 Ω \[1\] למרות שמאות שנים קודם לכן, כבר גילה ה` בפי ישעיהו מה דעתו על דת מזויפת של טקסים מהולים בחטאים (ישעיהו, א: 11-14, 22); מעניין כי חז"ל ידעו לספר שארבעים שנה קודם חורבן הבית, הפסיק הקב"ה לקבל את הקורבנות שהוצעו לו בבית המקדש (בבלי, מסכתות: ראש השנה לא, ב; יומא לט, ב). \[2\] לפי "קיצור שולחן ערוך השלם" לרבי גאנצפריד, המושג `תורה שבעל-פה` אוגד בתוכו את ה"משנה, גמרא, הלכות, אגדות" (עמ` 3, בהקדמה); ואפילו את "מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו" (ירושלמי, פיאה יג, א, פרק ב, הלכה ד). \[3\] ירמיהו פרק ל"א, פס` 30-33. באיגרת אל העברים מצטט שאול השליח את הנבואה כמעט במלואה (פרק ח, פס` 8-12; ופרק י, פס` 16-17). \[4\] בתלמוד הבבלי מסופר על נכרי שרצה להתגייר ושאל את שמאי כמה תורות יש לכם (היהודים), והלה "אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה" (שבת לא, א).   \[5\] אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה. \[6\] שם. גם בתלמוד נאמר כי "כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו, מוחלין לו על כל עונותיו" (בבלי, ברכות ה, א-ב); וגם: "גדולה תפילה יותר מן הקורבנות" (שם, ברכות לב, ב). \[7\] מדרש "אליהו זוטא", פרק ב. \[8\] בבלי, מנחות קי, א; או כפי שאמר הקב"ה לדוד המלך: " טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח" (בבלי, שבת ל, א), שהרי "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין"(בבלי, מגילה ג, ב). \[9\] בבלי, סנהדרין מג, ב; וסוטה ה, ב. או: "כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן" (בבלי, סוכה מה, א); ובנוסף: "יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם" (בבלי, ברכות ה, א). \[10\] בבלי, תענית כז, ב; חז"ל אף קבעו כי בכוחה של הגלות לכפר על חטאים, שהלא: "גלות מכפרת עון… "גלות מכפרת על הכל" (בבלי, סנהדרין לז, ב); בספר "קדושת העיניים" נאמר כי "אם עוצם עיניו מראות ברע, אזי נתכפרו לו כל עונותיו" (פרק ה, עמ` תלה); ובספר "מנחת אליהו" מבטיחים לנו חכמינו כי "כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה" (מפתחות, תלמוד, עמ` 39). \[11\] בבלי, ברכות ו, ב. כל זאת למרות שחז"ל הודו בעצמם כי "אין כפרה אלא בדם, שנאמר (ויקרא יז): כי הדם הוא בנפש יכפר" (שם, יומא ה, א; מנחות צג, ב; זבחים ו, א). מכאן ניתן ללמוד כי חז"ל בעצמם לא חדלו מלהכיר בצורך של הקרבת הקורבנות. \[12\] בהתאם לכתוב בספר שמות כד, 8: "ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה` עמכם". \[13\] בבלי, ברכות לה, ב; נזיר נ, א; קידושין נב, ב. \[14\] בבלי, קידושין סו, א. \[15\] ירושלמי, פיאה יג, פרק ב, הלכה ד. \[16\] שם. \[17\] בבלי, גיטין ס, ב (גם זאת על סמך פסוק 27 בשמות פרק לד). \[18\] בבלי, בבא מציעא לג, א. (במילים אחרות: בניגוד למשנה ולגמרא, לימוד המקרא אינו טומן בחובו כל ערך). \[19\] בהתאם לפתגם התלמודי: "סרס המקרא ודרשהו" (בבלי, בבא בתרא קיט, ב). \[20\] כנראה שהרבנים לא התלוצצו כאשר ניבאו כי "עתידה תורה שתשתכח מישראל…" (בבלי, שבת קלח, ב). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [המצוות והתורה שבעל פה](https://igod.co.il/answer-rabbi/mitzvot-and-oral-torah/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > הרבה מצוות ניתנו בתורה למשל ציצית שאתה לא יודע אך לעשות אותה וכל ההלכות שלה וכל הפרטים שלה ובתורה מוזכרת רק המצווה אבל כל ההלכות שלה ופרטיה ניתנו בעל פה וכן בשאר המצוות וזאת התורה שבעל פה! אלוהים סיפק בעצמו את התשובה לכך, הוא אמר: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ." (דברים פרק ל') אתה מבין, אלוהים העניק לך שכל כדי שבראש ובראשונה תוכל לחקור אותו ולגלות אותו. בפסוקים הללו אלוהים לא אומר שהמצוה אותה הוא מצווה אותך היא כדי שתלך לרב לשאול אותו, אלא, הוא אומר שהיא קרובה אליך. וכעת לעיקר שאלתך, את העובדה שהתורה שבעל פה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במשנה ובתלמוד, הומצאה על ידי הרבנים (הפרושים) לקראת סוף תקופת בית שני כבר הוכחנו מעל כל צל של ספק (ראה: ). עדיין, כאשר מעמתים אדם דתי עם תובנה זו, התגובה השכיחה נשמעת כמו משהו כזה: "קחו לדוגמא את מצוות הקמת הסוכה וארבעת המינים (ויקרא כ"ג 33-43, ); לולא התושב"ע לא היינו יכולים לדעת כיצד לבנות את הסוכה ולאילו מינים בדיוק התכוון אלהים". זו הטענה הנפוצה אשר בעזרתה מבקשים אחינו הדתיים להוכיח את נחיצותה המכרעת של התושב"ע. לכאורה, הטיעון נשמע סביר והגיוני, אולם בדיעבד הוא טומן בחובו שתי בעיות רציניות ביותר: פעמיים בספר דברים (ד' 2, י"ג 1) מזהיר אותנו הקב"ה שלא נוסיף ושלא נגרע ממצוותיו. לכן, גם אם מצוות הסוכה אינה ברורה לגמריי ודרך הקמת הסוכה אינה מפורטת עד הפרט האחרון, עדיין אין בידינו הרשות להוסיף למצוות אלו הלכות, חוקים ותקנות אשר מלכתחילה אינן מצויות בתורה. יתר על כן, עלינו לשאול עצמנו מדוע אפוא לא נתן אלהים הנחיות מדוייקות לאופן הקמת הסוכה ולסוג המדוייק של פרי עץ ההדר;תשובה אפשרית, יכולה להיות כי ייתכן ואלהים רצה כי נשמור על יצירתיות בשמירת המצוות הספציפיות האלה ולא נהייה מקובעים לדגם אחד בלבד. בכל מקרה, אין ולא גם פסוק אחד במקרא אשר אפילו רומז לכך שהרבנים (או כל אדם אחר) יפרשו לנו כיצד להקים את הסוכות. קל מאוד להיטפל למצוות הסוכה ולומר כי רק התושב"ע (ההלכה הרבנית) מספקת לנו את ההנחייות הברורות כיצד להקימה ולכן לולא התושב"ע היינו אבודים. נכון שקיים פירוט רב בנוגע להלכות סוכה בתושב"ע אך גם לאחר שקוראים את ההנחיות שם, נשאלת השאלה מדוע לא קבעו הרבנים את צבע דפנות הסוכה, למשל; ומדוע לא קבעו כיצד ובאילו קישוטים יש לעטר את הסוכה?.. מדוע הותירו חז"ל מקום ליצירתיות בנושאים האלה?.. כאמור, אין בעיה להיטפל למצוות סוכה, אך מה נאמר בנוגע למצוות מורכבות יותר, כמו למשל שחיטת עופות ובהמות, או הלכות הכשרות. אני מאתגר אתכם לקרוא למשל את סדר "טהרות" במשנה או את הלכות השחיטה ב"קיצור שולחן ערוך" (סימן ל"ו וסימן קע"ז) ולבחון את עצמכם: האם לאחר קריאה ועיון מדוקדק אתם חשים כשירים להתחיל לעסוק בשחיטה כהילכתה? כמובן שלא! התושב"ע, במקרה הזה, אינה מכשירה אף אחד לשחוט בפועל. דבר דומה ניתן לומר גם לגבי משגיחי כשרות; האם מישהו סבור כי עיון בדיני הכשרות אשר בתושב"ע יהפכוהו למשגיח כשרות הלכה למעשה? ברור שלא. לראייה, אני מזמין אתכם לסקור את אתר האינטרנט של המכון הדתי "מורשת אבות" האתר מציע תכניות לימוד להסמכה מוכרת במגוון מקצועות תורניים, כגון: קורס שחיטה, קורס משגיחי כשרות, קורס מוהלים ואפילו קורס לשיפוץ בתים. לצד הלימוד העיוני הנעזר בהלכה הרבנית, מתווסף לימוד תיאורטי נוסף ולימוד מעשי אשר משלימים את המידע החסר או הלקוי אשר בתושב"ע. ההכשרות המקצועיות אשר מציע מכון "מורשת אבות", למעשה חושפות את ערוותה ואת אוזלת ידה של התושב"ע; היא אולי מספיקה בתחומים פשוטים, כמו הקמת סוכה וכדומה, אך בעניינים מורכבים יותר, כפי שראינו לעיל, יש להפעיל "תורה שבעל-פה" נוספת על התושב"ע הקיימת. במילים פשוטות, התושב"ע של חז"ל אינה מספקת לנו לא את ההוראות הנחוצות ולא את ההסמכה הנחוצה על-מנת לעסוק בתחומים מורכבים כמו שחיטה, השגחת כשרות ומצוות אחרות (שלא לדבר על בניית בניינים, סלילת דרכים או הקמת גשרים – דברים אשר מולם מתגלה ההלכה הרבנית כעקרה לגמרי). על-מנת לעסוק בדברים האלה בפועל, יש לקבל הכשרה מקצועית נוספת ותעודה רשמית המוכרת על-ידי המדינה. לסיכום, כדי לקיים את מוסדות ושירותי הדת השונים בכל מדינה, נמצא כי אין מנוס מלהוסיף "תושב"ע" אחרת – מקצועית, מוסמכת, מעשית ומפורטת הרבה יותר – על גבי התושב"ע הרבנית הקיימת! נ.ב. וגם ככה אתה לא רוצה לעבור דרך הפרשנויות של הרבנים, הן מוטעות ולא אחראיות. ראה – [הדרש המעוות של חז"ל](http://www.messiah.co.il/index.php/messiah-deeper/35-drash5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תשובה לרב --- ### [האם אתם כמו עדי יהוה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/are-you-like-jehovah-witnesses/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > האם אתם שייכים לעדי יהוה ואם לא, איך אתם קוראים לעצמכם ומה דעתכם על עדי יהוה? לא, אנחנו לא קשורים או שייכים ל"עדי יהוה". אנחנו יהודים (ברובנו) שמאמינים שישוע, הוא משיח עם ישראל ומשיח העולם. אני מניח שהרבה מכנים אותנו "יהודים משיחיים". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב --- ### [חסידי ישוע רצחו יהודים](https://igod.co.il/answer-rabbi/devotees-of-jesus-killed-jews/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > מדוע חסידיו של ישוע טבחו ביהודים כל עוד הייתה להם אפשרות נכון! רבים הם ה"נוצרים" ששנאו ורדפו את העם היהודי ואחרים אשמים ברוח אנטישמית מכוערת ששמה ללעג את אותה אמונה שהם לכאורה מודים בה (האמונה בישוע), אך לא כל מי שנולד נוצרי הוא בהכרח תלמידו או חסידו של ישוע. זהו מצב טרגי ומגונה, אבל התמונה גדולה בהרבה ממה שאתה יודע! המונים של נוצרים שהם מאמינים אמיתיים בישוע – גם בימינו וגם לאורך ההיסטוריה – אהבו את העם היהודי, עזרו לו, תמכו בו, התפללו עבורו והגנו עליו, ובכך הפגינו את האמת שבאמונה שהם מודים בה. אך חשוב לזכור כמו כן, כי קיימת גם שנאה יהודית היסטורית כלפי ישוע ותלמידיו, כולל רדיפות אלימות. בעיות רבות נוצרו מסיבות פוליטיות יותר מאשר דתיות. מכאן שהעובדות אינן פשוטות כפי שנדמה לנו לעיתים. יתר על כך, הברית החדשה הורתה לנוצרים לתרום כסף ליהודים (האיגרת הראשונה לקורינתיים פרק ט"ז). לזכור שהיהודים כעם הם העם הנבחר של אלוהים אפילו שדחו את המשיח (האיגרת אל הרומים פרק ט׳-יא׳). לשמור להגן ולדאוג ליהודים (הבשורה על פי מתי פרק כ"ה). וכמובן להתפלל עבור העם היהודי. אדם ששפתיו טוענות כי הוא מאמין בישוע כמשיח, אם גם ליבו מאמין כך, לא יכול שלא בו זמנית להאמין במה שישוע לימד על היהודים ומקומם בתוכניתו של אלוהים. ישוע עצמו אמר שתלמידיו האמיתיים הם אלו שלא רק שומעים, אלא גם עושים. חשוב לזכור גם שישוע היה יהודי וכל חסידיו הראשונים היו יהודים למשך עשרת שנים. הנצרות כדת קמה רק מאות שנים אחר כך בעקבות מניעים פוליטיים ושלטוניים שהביאו אח"כ גם לרדיפה הקשה של העם שלנו בפי מי שטען להיות "נוצרי" או מאמין בישוע אבל שכלל לא היה קשר בין מעשיהם לדבריו ישוע. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תשובה לרב --- ### [מהם הקריטריונים של המשיח?](https://igod.co.il/prophecies-messiah/messiah-criteria/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > אני אשאל אתכם את שאלת רי"הל בספר הכוזרי. הנצרות, בנויה על זה שאלוקים עזב את היהודים ועבר לנצרות. זאת אומרת בא הנביא שהוא בעצם גם אלוקים וניבא שצריך לעזוב את היהדות. לפי זה הנבואה הזאת קשורה לנבואה של היהדות וצריכה לעמוד בקריטריונים אותם מציבה היהדות לנבואה. ומשום שישו ותלמידו לא עומדים בקריטריונים והם אומרים לבטל מצוות כל הדעה שלהם מבוטלת, כי היא מנותקת מן הברית הישנה באופן שברור שמדובר בדבר שאיננו אלוקי בעליל. לצערי, כל מה שכתבת מבוסס על דעות קדומות. **ראשית**, זה לא עקרוני מה הם ה"קריטריונים של היהדות למשיח" (עם כל הכבוד לרבנים…), אלא, אך ורק מה הם הקריטריונים של התנ"ך למשיח (נבואות התנ"ך). למשל, שהמשיח יבוא וימות מוות אלים לפני חורבן בית המקדש השני (דניאל פרק ט'), או שהמשיח יידחה על ידי עם ישראל וימות ([ישעיהו נ"ג](http://www.i53.co.il/)). **שנית**, הנצרות לא בנויה על כך שאלוהים עזב את עם ישראל, הרעיון שאלוהים עזב את עם ישראל שייך לזרם הקתולי בנצרות, הוא שקידם את הרעיון הזה. אבל הברית החדשה מלמדת את ההפך. רבנים רבים טוענים כי אסור ליהודי לקרוא או אפילו להתקרב לספר הברית החדשה. אבל זה לא מפריע לרבים מהם, שבחיים שלהם לא קראו או אפילו נגעו בספר הברית החדשה, לטעון טענות שונות בגנות הספר; על כך שמדובר בספר אנטישמי המטיף על כך שאלוהים זרק את עם ישראל לפח. ראו לדוגמא את דבריו של הרב פנחס בדוש, שהשיב לשאלה באתר מאקו "האם ישוע ייסד את הנצרות?", הוא ענה: "הוא נחשב כמייסד, והפיץ את הרעיונות שלו הלאה. שאלוהים מאס בעם הנבחר, ועכשיו החליט לקחת לו עם חדש. הוא קרא לזה 'הברית החדשה'. הנוצרים מודים בברית הישנה, רק אומרים שבשלב מסוים היה איזה סוויץ'. זה מנוגד כמובן לתורה עצמה, שבה נאמר בפירוש שהקב"ה לא יעזוב את עם ישראל." לנושא האם הברית החדשה אנטישמית הקדשנו סרטון אחר. אבל בואו ונראה מה מלמדת הברית החדשה בנוגע לעם ישראל. האם כפי שטוען הרב פנחס, הברית החדשה טוענת שאלוהים מאס בעם ישראל, זרק את עם ישראל לפח ולקח לו עם אחר במקום? או שמדובר בדעה קדומה וחוסר ידיעה? "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה, לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם…" חשבתם שזה מהברית החדשה? לא. הדובר הוא הנביא ירמיהו בתנ"ך, בפרק ל"א. שמנבא שאלוהים יכרות ברית חדשה, במקומה של הברית שנכרתה ביציאת מצריים. ומה יש לברית החדשה לומר? להלן דבריו של שאול השליח בפרק י"א שבאיגרתו אל הרומים שבברית החדשה, שם שאול פונה אל הגויים; "אֲלֵיכֶם הַגּוֹיִים אֲנִי מְדַבֵּר", ואומר להם: "אִם נִכְרְתוּ כַּמָּה עֲנָפִים מֵעֵץ הַזַּיִת, וְאַתָּה, זֵית-בָּר, הֻרְכַּבְתָּ בִּמְקוֹמָם וְשֻׁתַּפְתָּ בְּשֹׁרֶשׁ הָעֵץ וּבִלְשַׁדּוֹ, אֲזַי אַל תִּתְנַשֵּׂא עַל הָעֲנָפִים. אִם תִּתְנַשֵּׂא, דַּע לְךָ שֶׁלֹּא אַתָּה נוֹשֵׂא אֶת הַשֹּׁרֶשׁ, אֶלָּא הַשֹּׁרֶשׁ נוֹשֵׂא אוֹתְךָ." שאול השליח מזהיר את הגויים, הענפים שהורכבו, שלא יתנשאו על עם ישראל, שהוא השורש. זאת לאחר שכמה משפטים קודם לכם, בפרק ט' הוא אומר לאותם גויים "הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ? בְּשׁוּם פָּנִים לֹא…אֱלֹהִים לֹא נָטַשׁ אֶת עַמּוֹ, הָעָם שֶׁהוּא יָדַע מִקֶּדֶם". אפילו גמליאל, שהיה רב גדול בסנהדרין, זיהה שישוע ותלמידיו הם חלק מעם ישראל ועל אף שכנראה לא קיבל את משיחיותו של ישוע בעצמו, הזהיר את המתנגדים לישוע ולתלמידיו: "אֶחָד מִן הַפְּרוּשִׁים בַּסַּנְהֶדְרִין, גַּמְלִיאֵל שְׁמוֹ, מוֹרֵה-תּוֹרָה מְכֻבָּד בְּעֵינֵי כָּל הָעָם, קָם וְצִוָּה לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁלִיחִים הַחוּצָה לִזְמַן-מָה. אָמַר לָהֶם: "אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ לָכֶם בְּמַה שֶּׁאַתֶּם מִתְכַּוְּנִים לַעֲשׂוֹת לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה…חִדְלוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְהַנִּיחוּ לָהֶם, כִּי הָעֵצָה אוֹ הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת תּוּפַר — אִם מֵאֵת בְּנֵי אָדָם הִיא.  אֲבָל אִם מֵאֵת אֱלֹהִים הִיא, לֹא תּוּכְלוּ לְהָפֵר אוֹתָהּ פֶּן תִּמָּצְאוּ נִלְחָמִים בֵּאלֹהִים!" (מעשי השליחים פרק ה') ואכן, כפי שחזה גמליאל, אף אחד לא הצליח להפר את הפעולה של אלוהים שעד היום מופצת בכל העולם. במקום להסית כנגד הברית החדשה, אם הרבנים לא היו מפחדים ממה שמתחבא בתוך ספר זה, והיו מעיזים לקרוא את הברית החדשה. הם היו מבינים שמדובר בספר יהודי לחלוטין וכי המסר של הברית החדשה שונה מהמסר, שלצערנו הרב, זרמים נוצרים מסויימים משדרים ליהודים כיום. מדובר במסר של אהבה, ,חסד וחמלה, ליהודי בראשונה, וגם לגויים. אנחנו רוצים לאתגר אתכם לחשוב בעצמכם ומזמינים אתכם לקרוא את הברית החדשה ולהחליט בעצמכם, אבל הזהרו! זה עלול לשנות את חייכם כפי שקרה לרב ליכטנשטיין, רב ראשי בהונגריה במאה הקודמת, שאמר: "בעבר סברתי שהברית החדשה הינו ספר טמא, מקור לגאווה, אנוכיות, שנאה, אנטישמיות ואלימות, אך כאשר פתחתי את הספר, הרגשתי כיצד הוא שובה את ליבי בצורה משונה ונפלאה. לפתע, תפארת ואור חדרו לנשמתי. חיפשתי קוצים אך מצאתי ורדים, פנינים במקום אבנים, במקום שנאה מצאתי אהבה. במקום נקמה מצאתי סליחה. במקום עבדות מצאתי חירות." ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מה הרבנים אומרים על המשיח?, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תשובה לרב --- ### [המשיח אמור להגיע פעמיים?!](https://igod.co.il/prophecies-messiah/messiah-coming-twice/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > האם המשיח שהגיע "ישוע" אמור להגיע שוב? האמת היא שביהדות יש הרבה מסורות שונות העוסקות בביאת המשיח, וביניהן אמונות שיש שני משיחים, שכל אחד מהם יבוא פעם אחת, לצד אמונות בכך שיש משיח פוטנציאלי בכל דור. הכתובים וגם ההיסטוריה מלמדים שיהיה משיח אחד, שיבוא פעמיים. ישוע עשה את כל מה שהיה על המשיח לעשות לפני שבית המקדש השני חרב, ובהווה הוא עושה את כל מה שהמשיח צריך לעשות. עם שובו, הוא ישלים את שליחותו המשיחית, בדיוק על פי לוח הזמנים שנקבע מראש. הכתובים מדברים על משיח אחד שמגשים נבואות רבות, ראשית באמצעות לידתו כאדם עלי אדמות, ואחר כך בבואו מן השמים בגבורה. בניגוד לתפיסה התנכית, פיתחה היהדות לפחות שלושה רעיונות שונים: א) יקומו שני משיחים (בן יוסף + בן דוד). אחד מהם יסבול וימות, והשני ישלוט וימלוך. ב) תרחישים שונים עוסקים בביאת המשיח, והמימוש של כל אחד מהם תלוי בהתנהגות שלנו. אם נשמור על צדקה, הוא יבוא בענני שמים; אם נחטא, הוא יבוא רכוב על חמור. ג) בכל דור יש משיח פוטנציאלי, ואנחנו אלה שצריכים לזהות אותו ולהיות ראויים לו. בשנים האחרונות, כמה מחסידיו של מנחם שניאורסון, הרבי מילובביץ', גיבשו רעיון רביעי: המשיח (במקרה שלהם הכוונה כמובן לרבי) יקום לתחייה וישוב כדי למלוך. התלמוד עם פירוש שוטנשטיין משקף את התפיסה היהודית-אורתדוקסית, מסביר את האמונה המסורתית בקיומו של משיח פוטנציאלי בכל דור. במקביל הוא מבהיר כמה קשה ליישב את האמונה הזאת עם כמה טקסטים מהתלמוד. התלמוד של שוטנסטיין מביא את פירושו לסיפור הידוע על המפגש של רבי יהושע בן לוי עם המשיח – שהתקיים לפני כאלפיים שנה. אבל כל ההשערות האלה אינן נחוצות. כתבי הקודש מדברים על משיח אחד בלבד, שייוולד מזרע דוד אבל יהיה גדול מדוד, מלך וגם כוהן, שבהתחלה יסבול וימות בעד חטאי עם ישראל והעולם כולו, ואחר כך ישוב בגבורה כדי לשפוט את העולם. בניגוד לדעת הרבנים, אין צורך ליצור משיח שני שמוצאו משבט אחר, משיח שהתנ"ך אינו מכיר בו כלל. גם אין כל צורך ליצור שלל תרחישים אפשריים (כלומר שהמשיח יבוא בענני שמים או רכוב על חמור), משום שהתנ"ך מדבר על שני הדברים האלה גם יחד (בפעם הראשונה הוא ירכב על חמור, ואחר כך יבוא בעננים). כמו כן אין צורך לשאול מי הוא המשיח הפוטנציאלי בכל דור, משום שהנבואות שצריכות להתגשם במשיח הן מאוד מפורטות ומוגדרות (כולל אלה שמדברות על המועד והמקום שבהם הוא יוולד, ואם הוא לא הגיע במועד ובמקום שנקבעו בנבואות, אזי כל האמונה שבעולם לא תהפוך אותו למשיח). כמובן שאנחנו שומעים כל הזמן שהיהודים שמאמינים שהמשיח כבר בא הם תועבה, אבל כאמור, הרבה יהודים שומרי מסורת הרי מאמינים שבכל דור יש משיח פוטנציאלי. אם כך, אם נמשיך עם קו המחשבה הזה של היהדות המסורתית, יוצא שהרבה משיחים כבר באו, אבל לא ידענו על כך דבר משום שאף אחד מהדורות הקודמים לא נמצא ראוי למשיח. היהדות המסורתית מוכנה להכיר בהרבה משיחים אפשריים שכבר באו לעולם, אבל לא במשיח ממשי אחד שכבר בא – והוא המשיח האמיתי! ישוע. האפשרות הזאת לא רק נשמעת הגיונית יותר. יש לה מקבילה מדהימה בתורה. האם אתה זוכר את סיפור יוסף ואחיו? אלוהים ראה ביוסף המנהיג של אחיו, אבל הם שנאו אותו ואף מכרו אותו לעבדות במצריים. במצריים הושלך יוסף לכלא, ושם החל אלוהים להוציא לפועל את תוכניתו, שהובילה לשבע שנות רעב קשות שבאו על מצריים. איך מתאר התנ"ך את מסכת האירועים הזאת? "וַיִּקְרָא רָעָב עַל-הָאָרֶץ כָּל-מַטֵּה-לֶחֶם שָׁבָר׃ שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף" (תהל' ק"ה 17-18). אלוהים הביא רעב על מצרים, ושבר את כל מטה לחמם. אחיו של יוסף מכרו אותו באכזריות לעבדות במצרים, אבל התנ"ך אומר שאלוהים הוא זה ששלח את יוסף לשם. איזו הצהרה מדהימה! זה בדיוק מה שיוסף אמר לאחיו שנים רבות אחר כך, "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה׃ וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם׃" (ברא' מ"ה 7-8). כמובן שאחיו של יוסף היו אחראים לחטאם, אבל אלוהים עצמו כיוון כך את הפני הדברים, משום שלנגד עיניו עמדה מטרה גדולה יותר – פליטה גדולה, כלומר הישועה של נפשות רבות. הסיפור אינו נגמר כאן (וגם לא ההקבלה בינו לבין סיפורו של ישוע). יוסף היה המשנה למלך פרעה כשאחיו הגיעו למצריים לראשונה כדי לקנות תבואה. הם לא זיהו אותו. הוא לא נראה כלל כמו אותו נער בן 17 שהם מכרו לעבדות. יוסף הפך בינתיים לאדם חשוב, שהמצרים העריצו וכיבדו. הוא דיבר מצרית ולבש גלימה מצרית. אפילו זרים כיבדו אותו, הרי בני משפחתו – אחיו – לא ידעו מי הוא. (האם יש צורך לציין את ההקבלה של פרטים אלה לסיפורו של ישוע?) אבל כשהאחים חזרו למצריים, כשהגיעו לשם בפעם השנייה, יוסף חשף את עצמו בפניהם. כל מי שקרא את הסיפור בשלמותו (ברא' ל"ז, ל"ט-מ"ז) יסכים שזהו אחד הסיפורים המרגשים ביותר שנכתב אי פעם. כל התככים, המתח והרגשות האלה! לאחר מות יעקב חששו אחיו של יוסף שהוא יבקש לנקום בהם, על האכזריות שבה נהגו איתו בנערותו. אבל יוסף אמר, "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם-רָב׃" (ברא' נ' 20). התמונה הזאת מתארת היטב את מערכת היחסים שלנו – כיהודים – עם ישוע. בסיבוב הראשון, אחיו של יוסף לא זיהו אותו, אבל בפעם השנייה הוא התגלה לעיניהם. היה זה אותו יוסף, אבל אחיו דחו אותו לפני שקיבלו אותו. (מקרה דומה קרה גם למשה. ראה שמות ב'-ה'.) בהתחלה התעללו בו, אחר כך הוא זכה לכבוד ותפארת. הגויים העריכו אותו קודם, ואחר כך העריכו אותו דמו ובשרו. וכך זה יהיה גם עם ישוע – המשיח היהודי, ועם אחיו – העם היהודי. בסופו של דבר נכיר בו, אבל יהיה עלינו לתת דין וחשבון על כך שדחינו אותו כל השנים האלה. אומנם היהודים המשיחיים מצפים בכליון עיניים ליום שבו עמנו – כגוף אחד – ישוב לאלוהים ויאמין במשיח, אבל בינתיים אנחנו מעודדים כל יהודי נפרד לבחור בדרך הזאת עוד היום. אין שני משיחים, וגם אין משיח פוטנציאלי בכל דור. יש משיח אחד שבא פעם אחת – במועד המדויק שנקבע לכך – וכשיימלאו העיתים הוא ישוב. בכל ליבי אני מתפלל שתכיר בישוע המשיח, המשיח ששינה את חיי, בתור המשיח גם שלך, עוד היום, כך שתוכל לקבל אותו בברכה עם שובו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מה הרבנים אומרים על המשיח?, נבואות על המשיח, תשובה לרב --- ### [ישעיהו מג פסוק י' נמצא בשירת העבד ומדבר על עם ישראל לא על המשיח](https://igod.co.il/true-judaism/isaiah-43-servant-songs-israel-not-messiah/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > איך אתם מסבירים את ישעיה מג פסוק י' וענו לי שה"עבדי" הוא המשיח בעוד שזה ברור ש"העבדי" הוא אותם "אתם עדי" שזה עם ישראל . חוץ מזה , אם ה' (האב) אומר את זה איך זה מסתדר עם האמונה בישוע הרי ה'(האב) אומר "לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה"? **"עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי-אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא-נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה׃ אָנֹכִי אָנֹכִי יְהוָה וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ" (ישעיהו מ"ג י)** פרק מג פותח במילה "וְעַתָּה". לכן המילים הבאות מהוות המשך לכתוב בפרק הקודם: מב 18-25. שם ה' מתאר את עיוורונו הרוחני של עבדו – עבד ה' בפסוקים הללו הוא עם ישראל. את ההקדמה ניתן לסכם במילים אלו: "עם ישראל, אם אינך מבחין בחסד אלוהים לאורך כל ההיסטוריה וחיי היום יום – אתה חייב להיות עיוור!" (ראה גם פרק א 1-4). ומה עושה אלוהים בתגובה? האם שכח את ישראל? זנחה לעולם? פרק מג מתאר את אהבת אלוהים לישראל. התיאור מצביע על יחס אישי ואינטימי, יחס של אב לבנו. ניתן לחלק את הפרק כדלקמן: - ביטוי אהבתו וקרבתו של אלוהים לישראל – פסוקים 1-21. - יחסו המזלזל של ישראל לאלוהים – פסוקים 22-28. פרק מג פסוק 1: > "וְעַתָּה כה-אָמַר יְהוָה, בוֹרַאֲךָ, יַעֲקב וְיוֹצֶרְךָ, יִשְׂרָאֵל: אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ, לִי-אָתָּה." הפסוק פותח בתיאור הדובר. הדובר הוא יהוה, בורא ויוצר עם ישראל. הנביא ממשיך ומציין שיוצר עם ישראל הוא גם גואלו. הבה נכיר במדויק את "הבורא" הדובר לישעיהו: > **א.** יהוה = בורא ויוצר עם ישראל וגואלו: "… בּורַאֲךָ יַעֲקב, וְיוצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל… כִּי גְאַלְתִּיךָ…" (ישעיהו מג 1). > > **ב.** יהוה = בראתי ויצרתי הכל לכבודי: "כּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו; יְצַרְתִּיו אַף־עֲשִׂיתִיו" (ישעיהו מג 7). > > **ג.** יהוה = אני יהוה קדושכם בורא ישראל מלככם (ישעיהו מג 15; תהילים ב 2 ,6). > > **ד.** יהוה = עַם־זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג 21). > > **ה.** יהוה = "אַתֶּם (ישראל) עֵדַי… וַאֲנִי־אֵל" (ישעיהו מג 10, 12). > > **ו.** ישוע = הכל נהיה על ידיו ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה (בשורת יוחנן א 1-5). > > **ז.** ישוע = "…הַכּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ" (קולוסים א 16). > > **ח.** ישוע = "וְתִהְיוּ עֵדַי …" (מעשי השליחים א 8). **מסקנה:** מכיוון שעבד לא עובד שני אדונים, יוצא אם כן… הדובר – יהוה – הוא אלוהים הבן, הוא ישוע המשיח. הבה נעשה את אותו תהליך של הכרה מקרוב, אך הפעם עם השוואת תכונתו של אלוהים כגואל, ראשון ואחרון: > **א.** יהוה = גואל ישראל – "… גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ, לִי־אָתָּה" (ישעיהו מג 1). > > **ב.** יהוה = גואל, ראשון ואחרון – "כּה־אָמַר יהוה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְגואֲלוֹ יהוה צְבָאוֹת, אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלוהִים" (ישעיהו מד 6). > > **ג.** יהוה = ראשון ואחרון – "… אֲנִי־הוּא, אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן" (ישעיהו מח 12). > > **ד.** ישוע = ראשון ואחרון – "… אֲנִי הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן וְהַחַי. הָיִיתִי מֵת וְהִנֵּה חַי אֲנִי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְלִי מַפְתְּחוֹת שְׁאוֹל וָמָוֶת" (התגלות א 17-18). **מסקנה:** הדובר – יהוה – הוא אלוהים הבן – אל שדי – ישוע המשיח. לאחר שהוברר לנו שהדובר הוא אלוהים הבן, המושיע ישוע, הבה נלמד את דבריו לעמו: > "…אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ, לִי-אָתָּה." התגובה הראשונה של אדם למצב מאיים – הגדול מכוחו או יכולתו המיידית – הוא פחד! כשישעיהו הנביא אמר את המילים הללו, עם ישראל עמד מול איומים מבחוץ. אותם איומים יכלו להביא כליה על ישראל. והנה אלוהים אומר: "אַל-תִּירָא!" – מילותיו של אלוהים מצביעות על כך שהוא גדול מהאיום העומד מול ישראל. אלוהים מוכיח זאת במילים: "…כִּי גְאַלְתִּיךָ"; כלומר, "אני כבר הצלתי אותך מהאיום, עוד לפני שהתהליך התרחש." או, "אני מבטיח לך הצלחה, כך שהאיום לא יכחיד אותך" (ראה אותה הבטחה ליהושוע בפרק י 8, וליהושפט בדברי הימים ב פרק כ). אלוהים ממשיך לתאר את יחסו הקרוב והאינטימי לעמו ישראל ואומר: "…קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי-אָתָּה." המילים הללו מציינות קירבה ושייכות בדרגה ראשונה. מכיוון שאלוהים יצר וברא את ישראל, הוא מציל את עמו, קורא בשמו ואומר שהעם שייך לו! אלוהים מציין כאן יחס של אב לבן שקיים בינו לבין עם ישראל. הוכחה: "…הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק…" (מג 6); "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלוהֵיכֶם" (דברים יד 1). למרות שהבטחות אלה במקור מתייחסות לעם ישראל, הרי שהן נכונות לכל אחד שנקרא ילד של אלוהים. כפרתו של ישוע המשיח נועדה ליהודי ולגוי כאחד. כל אדם המאמין בישוע כאדון ומושיע נחשב בעיני אלוהים כילדו: > "אֲבָל כָּעֵת, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אַתֶּם הָרְחוֹקִים בֶּעָבָר, נִהְיֵיתֶם קְרוֹבִים עַל־יְדֵי דַּם הַמָּשִׁיחַ"… "לָכֵן אֵינְכֶם עוֹד זָרִים אוֹ תּוֹשָׁבִים נָכְרִים, אֶלָּא בְּנֵי עִירָם שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלוהִים" (אפסים ב 13, 19). כל מי שמכיר את ישוע כגואל ומעמיד את חייו לרשותו כקורבן חי, רצוי ומושלם, יכול לקרא לאלוהים – "אַבָּא, אָבִינוּ". (רומים ח 15: "… קִבַּלְתֶּם רוּחַ הַמַּקְנָה מַעֲמָד שֶׁל בָּנִים, וּבְרוּחַ זאת אָנוּ קוֹרְאִים – אַבָּא, אָבִינוּ." רומים יב 1-2 "…תִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלוהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלוהִים…") **מה עושה ישוע המשיח למען עמו וילדיו?**  (פסוקים 2-6, 16-17): > 2\. כִּי תַעֲבוֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לא יִשְׁטְפוּךָ. כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לא תִבְעַר בָּךְ. > 3\. כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלוהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעֶךָ. נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם, כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ. > 4\. מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי, נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ; וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ, וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ. > 5\. אַל תִּירָא, כִּי אִתְּךָ אָנִי. מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ. > 6\. אוֹמַר לַצָּפוֹן: תֵּנִי! וּלְתֵימָן: אַל-תִּכְלָאִי! הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ! – > 7\. כל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו, אַף-עֲשִׂיתִיו. > 8\. הוֹצִיא עַם-עִוֵּר, וְעֵינַיִם יֵשׁ; וְחֵרְשִׁים, וְאָזְנַיִם לָמוֹ. > 9\. כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים – מִי בָהֶם יַגִּיד זאת, וְרִאשׁוֹנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ; יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ, וְיִשְׁמְעוּ וְיאמְרוּ אֱמֶת. > 10\. אַתֶּם עֵדַי, נְאֻם-יְהוָה, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי, לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי-אֲנִי הוּא – לְפָנַי לא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לא יִהְיֶה. > 11\. אָנוֹכִי אָנוֹכִי, יְהוָה, וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ. > 12\. אָנוֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי – וְאֵין בָּכֶם זָר; וְאַתֶּם עֵדַי, נְאֻם-יְהוָה, וַאֲנִי-אֵל. > 13\. גַּם-מִיּוֹם אֲנִי הוּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל; אֶפְעַל, וּמִי יְשִׁיבֶנָּה? > 14\. כה-אָמַר יְהוָה גוֹאַלְכֶם, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה, וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם, וְכַשְׂדִּים, בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם. > 15\. אֲנִי יְהוָה קְדוֹשְׁכֶם, בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל, מַלְכְּכֶם. > 16\. כה אָמַר יְהוָה, הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ, וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה, > 17\. הַמּוֹצִיא רֶכֶב-וָסוּס, חַיִל וְעִזּוּז: יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל-יָקוּמוּ, דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ. אלוהים מתאר את האיומים המפחידים ביותר: מים, אש ועמים חזקים ומאיימים! אך הוא מציין שהצלתו מובטחת לישראל. **האם יש ממש בהבטחותיו של אלוהים?** > **א.** אל שדי, ישוע המשיח, הלך לפני עם ישראל במדבר ופתח להם את ים סוף מפני צבא מצרים (שמות יג – יד). > > **ב.** אלוהים עצר את זרימת מי נהר הירדן ואיפשר לעמו את הכניסה לארץ ההבטחה (יהושוע ג). > > **ג.** הגואל בעצמו היה עם שלושת רעיו של דניאל (עזריה, חנניה ומישאל) בכבשן האש, וריח העשן אף לא עלה בהם (דניאל ג). > > **ד.** יהוה מוכן להקריב את חיי העמים האחרים – ובלבד שחייך יובטחו! אלוהים היכה במצרים והשמיד את צבאה בים. גם את צבא אשור השמיד למרגלות חומות ירושלים. (הנביא מציין את מצרים, כוש וסבא; שלושתם – צאצאי חם. והוא, חם, צריך להיות משרתו של שם. ראה בראשית ט, י). סיבה נוספת לציון אש ומים: עמי העולם – עובדי האלילים – האמינו שקיים אל לכל אחד ממרכיבים אלו. בדרך זו אלוהים אומר: אני עליון לכולם. רק אני אל, ואין אחר! (פסוקים 10-12). במילים אלו, אלוהים מציין שכל השאר הם פרי דמיון: > "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלוהִים" (מד 6). בתיאורים של עזרה במים ובאש, אלוהים מלמדנו שהוא אתנו בכל איום או קושי. אלוהים מודע למבחני חיינו ושומע את זעקת הבודד. בכל קושי הוא אומר: 'אני אתך, אני מכיר אותך אישית, אל תירא, כבר ניצחתי בשבילך'. האם אנו מזהים את קולו של אבינו כשהוא מדבר אלינו דרך דברו? האם אנו מאמינים לו? האם אנו מוכנים ללכת בדרך הצדק, הקדושה והטוהר כדי לוודא שהבטחותיו אמת? אם כן, אז מובטח לנו הניצחון. **בפסוק 4** הנביא מציין את אחד מהמניעים לעזרתו הבלתי מוגבלת של אלוהים: "מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי, נִכְבַּדְתָּ, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ…" – מכיוון שאתה יקר לי, אני מכבד אותך, אני אוהב אותך! **בספר דברים ז 6-7** אומר אלוהים את הסיבות לבחירת עם ישראל: > **א.** אתם המעטים מכל העמים, > > **ב.** הבטחתי לאבותיכם, > > **ג.** אני אוהב אתכם. ניתן להתווכח על סעיפים א, ב, אך סעיף ג משתיק כל טענה. לא מדובר על היגיון או נוסחה לוגית, אלא על רגש וקרבה. משפט זה מבטיח ששום טענה הגיונית נגד ישראל או כל אחד הנקרא 'ילדו של אלוהים', יכולה לשנות את הבטחתו ויחסו של אלוהים כלפיו (ראה זכריה ג 1-10): "גם אם יוכיחו לי שילדיי רעים, הדבר לא ישנה את עובדת היותם ילדיי, את אחריותי כאב, ואת אהבתי כלפיהם!"  – איזו הבטחה נפלאה נותן לנו אבא שבשמים, אל שדי, המשיח. **בפסוקים 5-6** אלוהים שוב חוזר ואומר: "אַל תִּירָא, כִּי אִתְּךָ אָנִי…" למרות שעם ישראל עומד להילקח לגלות ולהתפזר בין העמים, אלוהים מבטיח להיות עמו גם שם! (כנגד התפיסה האלילית הטוענת שאליל מוגבל לאזור מסוים). הגלות תהיה זמנית, ואלוהים עתיד לאסוף את ילדיו מכל התפוצות בחזרה לארץ ההבטחה. למרות שאלוהים כבר הוכיח את ריבונותו בהשמדת אימפריות והחזרת בני ישראל לארצם, הרי שהתהליך עוד לא הסתיים. בפסוק 6 הנביא מתאר אירוע שיתגשם במלואו בעת חזרתו של המשיח ארצה – בסיום תקופת צרת יעקב. **בפרק סג 1-6** ניתן לנו תיאור מפורט יותר. ישעיהו מתאר את המשיח המקבץ את נדחי ישראל מאזור דרום הארץ (תימן = דרום). במהלך תקופת הצרה הגדולה, ירדוף צר המשיח את שארית ישראל. השארית תמצא מחסה במדבר, באדום, ולכן המשיח מתואר כ"בא מאדום" (דרום הארץ) עם שארית ישראל המשוחררת (ראה התגלות יב 6: "וְהָאִשָּׁה בָּרְחָה לַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר שָׁם הוּכַן לָהּ מָקוֹם מֵאֵת הָאֱלוהִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַלְכְּלוּהָ שָׁם אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים יוֹם). המשיח אינו זונח את אלו שברא וקרא להם בשם. הוא ילך עד לקצה בריאתו על מנת לאסוף את הבודד והאובד. המשיח עושה זאת לכל אלו הקוראים בשמו. בשם מי אתה קורא? לאיזה שם אתה שייך? **ס י כ ו ם :** **1.** הדובר את מילות הבטחה הנפלאות הללו הוא לא אחר מאשר משיח ישראל, אל שדי, ישוע המשיח. **2.** יחסו של המשיח ישוע לישראל – לאלו הקוראים בשמו – הוא יחס של אב לילדיו. יחס זה שווה ליהודי ולגוי הנכנעים לישוע המשיח כאדון ומושיעם מהחטא. **3.** ישוע המשיח אוהב אותי, נמצא עמי – ולכן, אין לי ממה לפחד! ישוע המשיח נמצא עמי בכל קושי וצרה ומבטיח לי ניצחון, כל עוד אני שומע ומציית לדברו. מה איתך? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [למה אתם מאמינים למי שכתב את התנך אבל לחז"ל אתם לא מאמינים?](https://igod.co.il/answer-rabbi/why-believe-author-tanakh-not-hazal/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > אם את אומרים שחז"ל והרמב״ם וכול הרבנים במשך 2000 שנה מדברים שטויות וממצאים דברים למה אתם מאמנים לתנ"ך? התנ"ך כתבו אנשים שקראו לעצמם נביאים למה לא להאמין לרמב״ם וחז"ל ולנביאים כן? לנביא\\נציג אלוהים אמיתי ונאמן היו שני תפקידים: ראשית, היה עליו למסור לעם את דברו של אלוהים, ולא תמיד זה היה קל ונעים! למשל, נבואותיו הראשונות של ישעיהו תוקפות את אמות המידה המוסריות של מנהיגי העם בתקופתו. לצד המתקפה הנוקבת השמיע הנביא גם מילים מנחמות, אבל בכל נבואותיו (בין שהיו אלה נבואות זעם או נבואות נחמה) הוא הכריז את דבר אלוהים. תפקידו השני של הנביא הוא לחזות את העתיד בצורה מדויקת ("נבואות"). אלוהים הזהיר את עם ישראל בצורה מפורשת מפני נביאי שקר, ואסר עליהם לראות באדם כזה שליח מטעמו. כל נבואה היתה צריכה להיות נכונה במלואה, אחרת נחשבה לנבואת שקר, גם אם חלק ממנה היה נכון. נביא שטעה הסתכן בחייו. לעומת זאת, הרבנים לא ניבאו ולא מנבאים, והם גם לא מבססים את דבריהם על התנ"ך, אלא על הלכות ומצוות שהם בעצמם המציאו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [היום שבו הבריאה תשיר](https://igod.co.il/devotionals/singing-creation/) **Published:** אוגוסט 25, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שִׁירוּ לַיהוה שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַיהוה כָּל־הָאָרֶץ… יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאֹו׃ יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל־אֲשֶׁר־בֹּו אָז יְרַנְּנוּ כָּל־עֲצֵי־יָעַר׃ לִפְנֵי יהוה כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט־תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתֹו" (תהלים צו 1, 11–13). בהיסטוריה של חקר תהילים, הושקע זמן רב בלימוד תפקידו של כל מזמור בנפרד כמפתח להבנת משמעותו. כישלונה של גישה זו טמון בכך שהיא שמה משקל פרשני רב מדי על סיפור הרקע, במקום על הקשר הספרותי שיש לכל מזמור בסידור הסופי של תהילים. במילים פשוטות, אין לפרק את ספר תהילים למזמורים בודדים, אלא לפרשו כספר מאוחד אשר חובר וסודר בהשראת הרוח. עם זאת, אנו אמורים להכיר את סיפור הרקע העומד מאחורי מזמור צו, שכן הוא מופיע כמעט מילה במילה בד"א טז 23–33. מדובר באחד המזמורים שדוד השתמש בהם כדי לחגוג את העלאת ארון הברית לירושלים (ראו דה"א טו–טז). מבט קצר על ההקשר הרחב יותר מגלה עד כמה שירת המזמור – אודות ביאת יהוה לשפוט את הארץ (השוו בין דה"א טז 33 לתהילים צו 13) – קשורה להבטחת האל לכך שבנו ימלוך לנצח מכס דוד. הפרק הבא בספר דברי הימים מגלה בדיוק מהי משמעותה של ביאת יהוה: "וְהָיָה כִּי־מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם־אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹותִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה מִבָּנֶיךָ וַהֲכִינֹותִי אֶת־מַלְכוּתֹו׃ הוּא יִבְנֶה־לִּי בָּיִת וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסְאֹו עַד־עֹולָם׃ אֲנִי אֶהְיֶה־לֹּו לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן וְחַסְדִּי לֹא־אָסִיר מֵעִמֹּו כַּאֲשֶׁר הֲסִירֹותִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ׃ וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד־הָעֹולָם וְכִסְאֹו יִהְיֶה נָכֹון עַד־עֹולָם" (דה"א יז 11–14). לפיכך, מזמור צו מקבל עדות כפולה לכך שאינו רק שיר נחמד שאפשר לזמר בקהילה, אלא נבואה על מלכות המשיח. הן ההקשר הספרותי והן המסגרת ההיסטורית שלו, מעידים על–כך שהמזמור עוסק בשמחה שתעטוף את הארץ, השמיים והים כאשר ישוע ישוב למלוך מירושלים. "וְשָׁמַעְתִּי קוֹל כְּקוֹל הָמוֹן רַב וּכְקוֹל מַיִם רַבִּים וּכְקוֹל רְעָמִים חֲזָקִים, אוֹמֵר: הַלְלוּיָהּ כִּי מָלַךְ יהוה אֱלֹהֵינוּ, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת" (התגלות יט 6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מדוע אלוהים לא ויתר על ישראל?](https://igod.co.il/devotionals/מדוע-אלוהים-לא-ויתר-על-ישראל/) **Published:** אוגוסט 24, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמֹו קֹרִאים אֶל־יהוה וְהוּא יַעֲנֵם׃ בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן־לָמֹו׃ יהוה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל־עֲלִילֹותָם" (תהלים צט 6–8). בהתחשב בהתייחסויות הרבות של תהלים צ–קו למשה והרמיזות לנדודי ישראל במדבר, ראוי לכנות את הספר הרביעי בתהלים "ספר משה". באופן מיוחד, תהילים צ–קו מגיעים לתובנות חשובות אודות אלוהים ואופיו מתקופת חייו של משה והתגלות אלוהים דרכו. בתוך הספר הרביעי, תהילים צג–ק חוזים את זמן יציאת מצרים החדשה, בה אלוהים ישליט את כוחו על כל האלים (תהלים צה 3, צו 4, צז 9) ויבוא לציון כדי למשול על ישראל ועל העמים בצדק וביושר (תהלים צו 13, צז 8, צח 9, צט 2). לאורך מקבץ המזמורים הללו, הקמת מלכותו העולמית של אלוהים מודגשת על–ידי השימוש החוזר במילים "עמים" (תהלים צו 3–13, צז, 6, צח 9, צט 2) ו"גויים" (תהלים צד 10, צו 3, 10, צח 2). בהקשר "יציאת מצרים החדשה", הרמיזה למחילה של אלוהים על ישראל משמות לד 5–7 (ראו תהלים צט 6–8) חוטפת מהלומה קשה. מה יש באלוהי ישראל שיעורר את כל העמים לנטוש את אלוהיהם ולעבוד אותו? זהו חסדו המדהים כלפי עם ישראל, המופגן בסליחתו ("אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם"; מזמור צט 8). אך כפי שמשה הבין היטב, וכשם שכל מי שטוען כי הכנסייה החליפה את ישראל צריך להבין, אלוהים אשר מחליף את העם לו נשבע בברית נצחית, אינו האלוהים שייתן השראה לאומות לנטוש את אלוהיהם ולעבוד אותו! > "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת־הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא׃ וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר־אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל׃ וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה׃ לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃ זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׃ וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (שמות לב 9–14). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם לא היו במשך אלפיים שנה צדיקים בעם ישראל?](https://igod.co.il/answer-rabbi/were-there-not-righteous-people-2000-years/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > שלום לכם ולכל עם ישראל הקדושים! אתם רוצים להגיד, שבמשך אלפיים שנה לא היו צדיקים וקדושי עליון בעם ישראל, בעלי מדרגות עצומות בקדושה, בעלי ניסים ומופתים, רופאי חולים וכו' וכו', שקיבלו את הכוחות שלהם על פי עדותם רק מידיעת בלימוד התורה וקיום המצוות; ואלה האנשים רימו אותנו אלפיים שנה? הכל תלוי בהגדרה שאתה נותן ל"צדיק" – אם צדיק זה מישהו שמנשקים לו את הידיים בכניסה לבית הכנסת, אז וודאי שהיו הרבה כאלה. אבל אנשים שלא טועים ולא חוטאים לפני אלוהים – לא רק באלפיים שנה האחרונות, אלא מאז ומעולם (מלבד המשיח) אף אדם איננו "צדיק" במלוא מובן המילה וישנן דוגמאות רבות לכך בתנ"ך, כגון: יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו  \\ לֹא-יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל-חָי \\ כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא…. אנחנו מופרדים מאלוהים והדרך היחידה לקבל כפרה זה על ידי שפיכת דם, ככתוב בתורה: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם  כִּי-הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא י"ז:י"א). בעוד הקורבנות כיסו את חטאינו שנה בשנה – קורבן המשיח הסיר אותם אחד ולתמיד. המשיח הוא הכפרה שלנו ודרכו יש לנו גישה למלכות אלוהים, כאן עכשיו וגם בנצח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [אלוהים סלח לנביא ישעיהו על ידי גחל ולא על ידי דם](https://igod.co.il/answer-rabbi/god-forgave-isaiah-without-blood/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > בספר ישעיה פרק ו׳ כתוב שחטאיו של ישעיה כופרו על ידי נגיעת גחל בשפתיו ולא על ידי דם. בפסוק 5 הנביא מציין את תגובתו כשעמד מול כיסא כבודו של אלוהים: "וָאומַר אוֹי־לִי כִי־נִדְמֵיתִי, כִּי אִישׁ טְמֵא־שְׂפָתַיִם אָנוכִי, וּבְתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם, אָנוכִי יוֹשֵׁב; כִּי, אֶת־הַמֶּלֶךְ יהוה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי." כשאנו מדברים על אלוהים אנו מבינים שהוא רם ונישא. אנו מתארים אותו במילים גבוהות ואף מתכוונים לכך. אך למרות כל זאת, אנו לא מפנימים את גודלו, הודו וקדושתו. עוצמת קדושתו של אלוהים התבהרה לישעיהו הנביא כאשר הוא עמד מולו, כאשר אפסותו של האדם עמדה מול גדולתו ונצחיותו של אלוהים. במעמד זה ישעיהו הבין עד כמה חוטא האדם, ועד כמה אין לאדם זכות להתקרב ולעמוד מול אלוהים. בגלל הבדלי הקדושה זעק ישעיהו: "אוֹי־לִי כִי־נִדְמֵיתִי", שמשמעו – "אבוי כי נדונתי למוות". תגובתו של ישעיהו צריכה לעמוד לנגד עינינו כל חיינו: אנו חוטאים, ואילו ה' דורש קדושה שאין לנו. מה עושים? מה קרה לישעיהו הנביא כך שיכל לעמוד מול כבוד אלוהים ולשוחח עמו? פסוקים 6-7: "וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן־הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ רִצְפָּה; בְּמֶלְקַחַיִם, לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ; וַיַּגַּע עַל־פִּי, וַיּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל־שְׂפָתֶיךָ; וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר." אחד השרפים ניגש אליו ובידו גחל רותח מהמזבח מול כיסא אלוהים. המלאך נגע בשפתי הנביא עם הגחל ואמר לו: "וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר." בספר ויקרא פרק טז 13 אנו למדים שגחלים חיים מובלים לקודש הקודשים על-ידי הכוהן הגדול ביום הכיפורים. גם אז התוכן מתקשר לסליחת חטאים. ניתן לחשוב שסליחת חטאים הנה מעשה פשוט של נגיעת גחל על השפתיים, אך לא כך הדבר! נגיעת הגחל החי היוותה סמל. נא לא לשכוח שהגחל החי בא מהמזבח. זה היה חלק ממחיר שניתן. המחיר המלא של סליחת החטאים מתואר בפרק נג. שם הנביא מתאר איך אלוהים בכבודו ובעצמו שילם בדמו את מחיר כפרת החטאים של כל אחד מילדיו. סליחת החטאים שאלוהים נותן לנו עלתה בדם – בדמו שלו. לסיכום – לא ניתן לשלוף פסוק מהקשרו כדי לנסות לבנות תיאולוגיה ותיאוריה חדשה (אלוהים הרי לא יסתור את הציווי של עצמו בויקרא י"ז:י"א). יש לקחת כל פסוק במקרא בהקשר של הפרק, וכל פרק בהקשר של הספר, וכל ספר בהקשר של התנ"ך כולו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אפולוגטיקה יהודית, תשובה לרב --- ### [התורה שבעל פה עדיפה מהתנ"ך?](https://igod.co.il/true-judaism/oral-torah-better-than-tanakh/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > כתוב: ויאמר ה' אל משה לאמר. קודם כל היה הדיבור, ורק אחר כך הכתיבה, תורה שבעל פה קדמה לתורה שבכתב. ועובדה שספר התנ"ך הינו הספר ההלכה הגרוע ביותר שנכתב. וחכם עדיף מנביא, ככה שנראה כל התאולוגיה שלכם בנויה על בסיס שגוי, שהתורה שבכתב עיקר. צר לי לאכזבך, אבל אתה לא יכול להוציא פסוק אחד מהקשרו (או יותר נכון מילה אחת מהקשרה, במקרה הזה) ולבנות תוראה שלמה עליה. לאחר חורבן בית המקדש השני, בעוד אין כהונה, מזבח או הקרבת קורבנות, היה על חז"ל למצוא דרך חדשה בה יוכלו להעביר ולשמר את הכוח לידיים שלהם בצורה בלעדית, כך שתוכל היהדות לפעול גם ללא בית המקדש. או במילים אחרות, היה עליהם להמציא תורה חדשה יש מאין, והם אכן עשו זאת, את התורה שהמציאו הם כינו "[התורה שבעל פה](https://www.oral.law)". תורה זו נותנת להם, הרבנים, את הכוח והשליטה על כל חיי הדת והחברה של עם ישראל. ועל מנת לשכנע את עם ישראל בתורה החדשה הזו, טענו וטוענים הרבנים עד היום כי מה שהם מכנים בתור "התורה שבעל פה", בעצם הועברה למשה עוד במעמד הר סיני. הרמב"ם לדוגמא, בתחילת הקדמתו למשנה, טען כי משה ידע את כל התורה שבעל פה, בעל פה, ושהוא הנחיל אותה לחכמים ולהמון העם. זה נשמע נחמד, אבל האמת היא שארבע פעמים בספר התורה משה בעצמו לא ידע לתת תשובה לגבי מצוות. בכל אחת מהפעמים הללו משה פנה בשאלה לאלוהים והמתין לתשובתו. זאת אומרת, שלעומת טענתו של הרמב"ם, משה לא קיבל תורה שבעל פה שבה הסבר כולל ומקיף בנוגע ליישום של כל חוקי התורה כולה. (\*משה לא ידע לתת תשובה וביקש להתייעץ עם אלוהים והמתין לתשובתו ב: ויקרא פרק כד, במדבר פרקים ט', ט"ו, וכ"ז.) אכן, תורה שבעל פה מעולם לא ניתנה למשה במעמד הר סיני. התנ"ך מעיד באופן חד-משמעי על כך שבריתו של אלוהים עם עם-ישראל הייתה מבוססת אך ורק על התורה הכתובה שהוא ציווה על משה לכתוב. בספר שמות פרק כ"ד פסוקים ג-ד מצווה אלוהים על משה: "כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית-וְאֶת-יִשְׂרָאֵל." לא מוזכרת שום תורה אחרת, תורה שבעל פה של מסורת לא כתובה שלכאורה הייתה מועברת מפה לאוזן. אך חז"ל ניסו לאלץ אותנו לחשוב שכן כלולה תורה שבעל פה. הם המציאו דרש על פיו שכשאלוהים אומר "כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", ה"על פי" משמע; על השפתיים. אך כידוע, לא בעברית מקראית ולא בעברית מודרנית "על פי" אומר 'על השפתיים', אלא "לפי", לפי הדברים האלה. ועל כך הרחבנו בסרטון בנושא הדרש שהמציאו חז"ל. אין ספק שהתלמוד הוא יצירה מרשימה, שניים וחצי מיליון מילים ב63 ספרי היסטוריה המלאים בידע אנושי, בויכוחים בין חכמים יהודים ובפוקלור יהודי של תרבות ומסורת. אך אין כל ביסוס היסטורי או מקראי לכך שניתנה למשה במעמד הר סיני, אלא להיפך. אם הייתה קיימת תורה שבעל פה, כזאת שאלוהים נתן למשה, הייתם מצפים לקרוא עליה מאות אם לא אלפי פעמים לאורך התנ"ך. אך לא אלוהים ולא משה מעולם לא הזכירו את המושג "תורה שבעל פה", וגם לא יהושע ממשיכו של משה, אף לא עזרא הסופר או אף נביא אחר בתנ"ך מעולם לא הזכירו את המושג "תורה שבעל פה". בתנ"ך, אף מלך או נביא בישראל מעולם לא כיוון או דיבר על כך שמשה קיבל מאלוהים תורה שבעל פה. לו הייתה קיימת תורה שבעל פה, היא לא היתה חלק בברית של אלוהים עם עם-ישראל. אם היא כן היתה קיימת, היא כנראה לא ממש עיניינה אף אחד, שהרי בתנ"ך, אף נביא, כהן, או מלך מעולם לא מדברים או מזכירים "תורה שבעל פה". אף אחד מהם גם לא הביע שום עניין או רצון לדעת או לציית לתורה שבעל פה שכזאת. במילים אחרות, על בסיס מה שכתוב, בתנ"ך, לא הייתה ולא נבראה "תורה שבעל פה" שניתנה למשה בהר סיני על ידי אלוהים. 'תורה שבעל פה' היא אגדה שהמציאו הרבנים כדי להעניק לעצמם את הכוח והשליטה. הביטוי "ספר תורה" מופיע אין ספור פעמים לאורך התנ"ך. בעוד, וכפי שציינו, על אף שהיית מצפה למצוא את המושג אלפי פעמים, לא קיים בתנ"ך כולו אף לא פעם אחת המושג "תורה שבעל פה". למעשה, אזכור של המושג "תורה שבעל פה" לא מופיע גם בשום מקום מחוץ לתנ"ך. אלא, שלפתע הופיע לראשונה קרוב לאלף וחמש מאות שנה לאחר משה. הרב מרדכי נויגרשל טוען על התורה שבעל פה כי: "התורה מועברת מדור לדור תוך רציפות היסטורית בלתי פוסקת". אבל, בספר יהושוע, אלוהים פונה אל יהושוע בן נון וממנה אותו למנהיג, בפרק א פסוק ח אלוהים אומר ליהושע: "לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל". מעניין נכון? אלוהים אומר ליהושע כי עליו לעשות כל **הכתוב** בספר התורה, אלוהים לא מציין ואף לא רומז דבר על קיומה של תורה שבעל פה המועברת אליו ממשה. כבר בתחילה אם כך, אנחנו רואים ש"רציפות היסטורית בלתי פוסקת" ממש לא היתה קיימת. אבל יש להזכיר כי מסורת של חכמים ומצוות של מלומדים כן מוזכרות לעיתים בתנ"ך, אבל זה תמיד בצורה שלילית, לדוגמא, עמוס פרק ה' שם אומר אלוהים לעם ישראל "שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם". או ישעיהו פרק כ"ט שם אומר אלוהים לעם ישראל: "וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי  יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה  בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי  וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". אלוהים הביע את כעסו על עם ישראל על כך שהוא הולך אחרי מצוותם של האנשים המלומדים, ממש ובדיוק כמו היום, ה"תורה שבעל פה" שהרבנים המציאו כדי שיהיה להם, הכוח והשליטה, עליכם. אבל ההוכחה המוחצת ביותר מגיעה דווקא מאתיופיה, יהודי אתיופיה עלו בחזרה לארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות, יהודים אלו לא הכירו בסמכות ומרות הרבנים, לא הכירו במסורת הרבנית ולא שמעו מעולם על ההמצאה של הרבנים, התורה שבעל פה. מעניין נכון? הם שחיו בישראל לפני למעלה מאלפיים שנה ורק עכשיו חזרו, לא מכירים בקיומה של תורה שבעל פה. מפתיע אתכם? אותנו לא. זו היא הוכחה נוספת לכך שתורה שבעל פה מעולם לא ניתנה למשה בברית סיני, אלא שמדובר בהמצאה של חז"ל על מנת שיוכלו לקיים יהדות ללא בית מקדש, וללא המשיח שדחו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [למה לחזור עכשיו בתשובה, אפשר פשוט לחכות למשיח שיגיע ועד אז להנות מהחיים](https://igod.co.il/answer-rabbi/why-repent-now-it-can-wait-till-messiah-comes/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אתם טוענים על פי פס' מישעיהו וירמיהו שהאדם נולד חוטא וכל המעשים ה"טובים" שעושה הם רק בגד שמכסה את חטאיו. > א. ישעיהו וירמיהו מדברים על עם ישראל שבתקופתם ואפשר לראות את זה בברור מהקשר שבו נאמרו. > ב. בתנ"ך יש המון מקומות שבהם מדובר על השכר לאדם הצדיק שישמור מצוות אלוהים, איך אפשר להגיד שכל האנשים חוטאים? > ג. אם באמת האדם לא יכול להיות טוב וחייב לחכות שישוע יבוא ויחבר אותו לאלוהים, אז למה להיות טובים עד בואו של ישוע? למה לא לחכות פשוט לבואו? ### בלבול מונחים אני חושש שיש כאן בלבול מסוים במונחים. יהודים וגויים משיחיים מאמינים שאיבדנו את המעמד המקורי שהיה לנו כשנבראנו, וששחיתות מוסרית היא חלק בלתי נפרד מהטבע שלנו. אנחנו לא מאמינים שבני האדם הם לגמרי חוטאים, ושאינם מסוגלים לעשות משהו טוב או לבחור באפשרות הטוב. אנחנו כן מאמינים שמעצם טבענו, יש לנו נטייה לעבר כל מה שהוא חוטא ושנטייה זו היא חסרת כל תקווה. אנחנו כן מאמינים שאנחנו מתבוססים עמוק בחטא. זאת משום שאדם הראשון חטא – ועלינו לזכור שעל פי התורה, אדם הוא אבי המין האנושי – שבכל רגע, כל יום, יש מעשי רצח, אונס, גניבות ופשעים. בגלל חטאו של אדם אנחנו הורגים זה את זה במלחמות, משליכים זה את זה לבתי סוהר, מענים איש את רעהו ואפילו רוצחים עמים שלמים רק בגלל האכזריות שטבועה בנו. אנחנו מוציאים מיליוני דולרים מדי שנה כדי לספק כל תאווה מינית חוטאת – כולל פדופיליה – ומבזבזים מיליונים רבים עוד יותר על סמים ועל כימיקלים אחרים שאנחנו מכורים להם. אפילו הטובים שבנו מודעים לחסרונות המוסריים שלנו, לכך שאנחנו עושים דברים שאנחנו לא רוצים לעשות. אנחנו שופטים את מי שנוהג כך ומתביישים במחשבות שלנו, במילים שיוצאות מפינו, במעשים שלנו. למרבה הצער, אנחנו חוטאים מעצם טבענו. לפני שנבדוק מה נאמר על כך בתנ"ך, אני רוצה להסביר למה אני מתכוון במילים "החטא הראשון". אנחנו לא מאמינים שבני האדם אינם מסוגלים לעשות מעשה טוב, שכולנו מרושעים מעצם טבענו ומסוגלים לעשות אך ורק את הרע. להיפך, אנשים רבים ניחנו בתכונות נאצלות וראויות להערצה, ואפילו באדם המרושע ביותר יש כמה תכונות מוסריות חיוביות. אבל אנחנו מאמינים שכשאדם חטא, גם אנחנו חטאנו, וכך הפך המין האנושי למין שחוטא מעצם טבעו. \[341\] ### נגועים בחטא לפי התורה, אלוהים ברא את המין האנושי כשהוא מושלם, ונתן לנו רצון חופשי ויכולת לבחור בציות מוחלט. הטבע שאיתו נבראנו מלכתחילה לא היה טבע חוטא; לא היינו מושחתים מעצם טבענו. אבל כשאדם וחווה – ההורים של המין האנושי – בחרו לחטוא, הם יצרו תגובת שרשרת נוראית, ומאז החטא הוא "בדמנו", בדיוק כפי שווירוס HIV נמצא ברוב המקרים בדמו של תינוק שנולד לאם חולת איידס. אף ילד אינו צריך ללמוד איך מורדים, משקרים או נוהגים באנוכיות. כל הדברים האלה באים לו באופן טבעי. רובנו נוטים למתוח ביקורת על הוריהם של ילדים שאנחנו מכירים – "אני לא הייתי סובל התנהגות כזאת מצד ילדי" – עד שנולדים לנו הילדים שלנו! האם בתור הורה לא שאלת מדי פעם את עצמך, "ממי הבן (או הבת) שלי למד להתנהג כך?" האמת היא שהם לא "למדו" בשום מקום להתנהג כך. זה בא להם באופן טבעי! אין כל טעם להאשים בהתנהגות שלהם את "הילדים הרעים" ש"הילדים הטובים" שלנו מסתובבים איתם, משום שהוריהם של "הילדים הרעים" אומרים אותם דברים על הילד שלך. וחוץ מזה, רוב ההרגלים הרעים שהילדים שלנו בכל זאת סיגלו לעצמם, הם ראו אצלנו – אצל הוריהם, ואנחנו למדנו את ההרגלים האלה מההורים שלנו, שלמדו את זה מההורים שלהם …יש משהו מאוד פגום במין האנושי. ### מה קל יותר? האם לא מוזר שהדברים שאנחנו באופן "טבעי" אוהבים ונהנים מהם הם בדרך כלל כל אותם דברים שלא מועילים לנו? שרק מזיקים לנו? אני לא מכיר מישהו שמסוגל לאכול להנאתו כמויות אדירות של כרוב ניצנים. כל כך קל לנו לאכול יותר מדי, לישון יותר מדי, להתמכר לתאווה כזאת או אחרת של הבשר. לעומת זאת אנחנו זקוקים לנחישות ולהחלטיות כדי להקפיד על משמעת בחיינו. משהו בסיסי ביותר השתבש. בדיוק כמו שלא צריך להשקיע כל כוח כדי לשוט בכיוון הרוח, ומאמץ ניכר כדי להפליג בכיוון הנגדי, כך איננו צריכים להשקיע כל מאמץ כדי לעשות את הרע, ומאמצים רבים כדי לעשות את מה שנכון וראוי לעשותו. האם אתה צריך לאכוף על עצמך משמעת כדי לאכול ממתקים? האם אתה צריך לשלוט בעצמך כדי לחשוב מחשבות מלאות זימה? האם קשה לך להתעצל? האם קשה לך לנהוג באנוכיות? אין כל ספק שהטבע שלנו נוטה לעבר כל מה שהוא רע ושגוי. בוא נבדוק את זה מזווית אחרת. חשוב איך נראים החיים בשמים. האם אתה חושב שיהיו שם מעשי רצח? ומה לגבי שנאה? כעס? חמדנות? מרירות? אנוכיות? טומאה? קללות? שקרים? האם תזדקק שם לכלב שמירה כדי לשמור על הבית, או אקדח כדי לגרש גנבים ופורצים? האם יהיו שם בתי סוהר רחבי ידיים כדי לאכלס את כל הפושעים? האם תחיה שם בפחד מתמיד? כמובן שלא, אחרת השמים לא היו מה שהם. וזאת בדיוק הנקודה. בספר בראשית נאמר שכל מה שאלוהים ברא היה טוב. כשאלוהים סיים את מלאכת הבריאה, הוא אמר "טוב מאוד". (וגם אם אינך מסכים איתי, גם אם אינך מתייחס לפרקים אלה במובנם המילולי, אינך יכול להתחמק מהמסר הכללי שעולה מהם: אלוהים היה שבע רצון ממלאכת כפיו, והכריז שהיא טובה מאוד.) כמה פרקים אחר כך כבר נכנסים לתמונה בושה, פחד, צביעות והכחשה, לצד קנאה, רצח (בנם בכורם של אדם וחווה הרג את אחיו), שחיתות, סטיות וכל צורה אחרת של רשע, עד כדי כך שאלוהים החליט למחות את המין האנושי מעל פני האדמה, חוץ מנוח ובני משפחתו. אדם וחווה היו נזר הבריאה, שיאה של הבריאה. הילד הראשון שנולד להם (זה קרה אחרי המרד. לא נולדו להם כל ילדים לפני כן), הפך לרוצח. ### החטא הקדמון משהו נורא קרה בין פרק א' בבראשית, שם הכריז אלוהים שהכל "טוב מאוד", לבין פרק ד', כשקין הרג את הבל. אנחנו מכנים את ההתרחשות הזאת "החטא הראשון", או "החטא הקדמון". חטא זה מסביר מדוע ילדים הרגו את הוריהם ומדוע הורים מתעללים בילדיהם; מדוע יש נשים שמוכרות את גופן למטרות מבישות, ומדוע יש גברים שאונסים נשים ללא כל בושה; מדוע כל מדינה צריכה להקים צבא מיומן, ואם אפשר גם מאגר תחמושת גרעינית כדי להגן על עצמה משכנותיה; ומדוע במאה ה-21, במדינות נאורות כמו אמריקה ודרום אפריקה עדיין יש גזענות וחוסר צדק; איך זה שבאירופה התרבותית יכלו הנאצים לחולל שואה ואיך היה יכול להתבצע טיהור אתני בקרב הבוסנים. חטאו של אדם הראשון מסביר גם את קיומן של מחלות בעולם, את לידתם של תינוקות נכים, את היבליות שמוציאה האדמה, ואת קיומם של בעלי חיים שטורפים זה את זה. אבל לא כך היה העולם כשאלוהים ברא אותו. בראשית תולדות האנושות נכנס החטא לתמונה, ומאז מצבנו רק הולך ומדרדר. אנחנו לא יכולים לחלץ את עצמנו מהטבע שלנו. על כך אמר אלוהים, דרך ירמיהו הנביא, "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? גם אתם \[לא\] תוכלו להיטיב למודי הרע" (ירמ' י"ג 23). המאה ה-20 היתה המאה הנוראית ביותר בהיסטוריה, מלאה בזוועות בקנה מידה לאומי, במעשי רצח ובמלחמות. \[342\] כל טכנולוגיה חדשה שהאדם ממציא הופכת מהר מאוד לכלי משחית – בין שמדובר בכלי נשק המתבססים על טכנולוגיה מתקדמת, שנועדו להשמיד אנשים רבים, ובין שמדובר בכל אותם דברים שאפשר למצוא באינטרנט, שנועדו לנצל ולשעבד את המשתמשים. משהו **מאוד יסודי** לא בסדר בקרב בני מיננו! כשאנחנו רואים שלט שמזהיר, "לא לגעת!" אנחנו מאוד רוצים לגעת. נכון? ההיגיון אומר שאלוהים לא ברא אותנו רעים במהותנו, אחרת הוא לא היה ניחם בצורה כה עמוקה על חטאינו, וגם לא היה מוצא לנכון למחות (להשחית) אותנו מעל פני האדמה לפני שנשחית את עצמנו (ראה ברא' ו' 1-12).\[343\] זכור שהיו אלה אנשים "נורמליים" כביכול שלקחו חלק בזוועות השואה, בין שעשו את זה בצורה פעילה ובין שבדרך פאסיבית. כך זה גם היה עם רצח העם הקמבודי, עם הטיהורים הקומוניסטיים ועם הטרגדיה של רואנדה. אנשים עשו דברים שמעולם לא חלמו שיעשו. האם גם אתה מצאת את עצמך בנסיבות כאלה – אפילו אם מדובר במעשים מזוויעים פחות? שאל את האדם הדתי או המוסרי ביותר שאתה מכיר אם יש מחשבות כמוסות או מאוויים שיביכו אותם אילו אחרים ידעו על כך. (אתה יכול להפנות את השאלה הזאת גם לעצמך.) כמה פעמים עשית משהו טוב, ומאוחר יותר גילית שבעצם מאחורי המעשה הנאצל היו גאווה וצדקנות עצמית? כזה הוא טיבו של הטבע האנושי – טבע פגום וחוטא. אצטט שוב את ירמיהו, "עקוב הלב מכל ואנוש הוא. מי ידענו?" (ירמ' י"ז 9). > אולי אתה שואל, "אם כך, איך אתה מסביר את האיכויות הנאצלות שלנו? איך זה שאנחנו בכל זאת מצליחים להתגבר על פיתויים ולהשתפר במובן המוסרי?" התשובה פשוטה: נבראנו בצלם אלוהים, ויש לנו מצפון שניתן לנו מידו, וששואף להרחיק אותנו מהרע על כל צורותיו ולקרב אותנו לעבר הטוב. אבל הצלם האלוהי שקיים בנו הוכתם, הושחת, התקלקל. הנה מה שנאמר על כך בבראשית ה' 1,3, "זה ספר תולדות אדם. ביום ברוא אלוהים אדם, בדמות אלוהים עשה אותו… ויחי אדם שלושים ומאת שנה, ויולד בדמותו, כצלמו, ויקרא את שמו שת". אלוהים ברא את אדם בצלמו המושלם, אבל אדם – לאחר שמרד וחטא – הוליד בן בדמותו שלו, בצלמו הפגום והלא מושלם. צלמו של אלוהים אבינו הושחת דרך צלמו של אדם, עד כדי כך שבעצם טבענו, אנחנו ילדיו של אדם יותר משאנחנו ילדי אלוהים. הסיבה שבגללה אנחנו בכל זאת רוצים להיטיב עם אחרים, להעלות קורבנות, לעשות מעשי חסד, הסיבה שבגללה אנחנו מרגישים אשמים כשאנחנו חוטאים – נעוצה באור המוסרי שעדיין שוכן בקרבנו (ראה יוח' א' 4), זה שאנחנו מכנים בשם "מצפון" – ה"קונכייה" שעוטפת את הצלם השמיימי שבו נבראנו. רוח אלוהים פועל בקרבנו, מרשיע את מצפוננו ומשיב אותנו לאלוהים. ואם נחשפנו לכתובים, גם דבר אלוהים קורא לנו לשנות את דרכינו. מאבק שלם מתחולל בנפשותינו, אלא אם כן אנחנו מרימים ידיים ונכנעים. הבעיה היא שלא משנה כמה אנחנו מנסים, לא נצליח לעקור את השחיתות המוסרית מקרבנו. גם אילו עמדו לרשות המין האנושי עשר ביליון שנים כדי לשפר את עצמנו לא היינו משיגים את המטרה. לא משנה כמה ננסה ליישר קו עם אמות המידה של אלוהים בכוחות עצמנו, עדיין נלקה בחסר. ערוך לעצמך מבחן קצר. המצווה הראשונה במעלה היא לאהוב את אלוהים בכל ליבנו, בכל נפשנו ובכל מאודנו. המצווה השנייה היא לאהוב את רעינו כפי שאנחנו אוהבים את עצמנו. ועכשיו נסה לקיים את המצוות האלה עשרים וארבע שעות ביממה. אתה יכול גם לעיין לרגע במצוות המוסריות שישוע לימד במתי ה'-ז', ולבדוק את עצמך. עד כמה אתה עומד באמות המידה האלה? (ישוע מסביר שם שגם אם אתה מעיף מבט חמדן במישהי, נאפת בליבך, ואם טיפחת שנאה בליבך אתה נחשב לרוצח.) אחרי שתקרא את הדברים האלה ודאי תרגיש פגום. תוכל לערוך ניסיון נוסף: נסה לפטור את עצמך מחטאים "קטנים" כמו צרות עין, גאווה וחמדנות. תתפלא לראות כמה החטאים האלה כובלים אותך. אני רוצה להזכיר לך מה נאמר על כך בכתובים. כאמור, בימיו של נוח, רק שמונה אנשים נותרו בחיים מתוך כל האנשים שמילאו את העולם. \[344\] מדהים! אבל יש משהו מדהים עוד יותר: אלוהים לא מנע מבול נוסף משום שהשתפרנו מאז. להיפך, הוא לא הביא מבול נוסף דווקא משום שלא חל בנו כל שיפור. הנה הדברים שאלוהים אמר מיד אחרי המבול, "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי" (ברא' ח' 21). הכתובים מלמדים שאילו התכוון אלוהים להשמיד את העולם בגלל רשעותנו, הוא היה צריך לעשות את זה ללא הרף! לא היה זה איזה מטיף נוצרי פונדמנטליסטי, שהכריז ש"יצר לב האדם רע מנעוריו". זוהי ה"אבחנה" של אלוהים בנוגע למצבנו הרוחני, והיא מתועדת בתורה. כמה עצוב שכזה היה מצבה של האנושות לפני המבול (ראה ברא' ו' 5), ושמצב זה נותר ללא שינוי גם אחר כך. \[345\] יש לכך משמעות רבה. > אפילו משפט אלוהים לא יכול לעקור את השורשים החוטאים שקיימים בנו. נתקדם מעט עם ההיסטוריה, כפי שהיא מתועדת בכתובים. כמה ימים אחרי מתן תורה בהר סיני הפרנו את המצווה הראשונה (את האיסור לעבוד אלילים אחרים). מתוך הדור השלם שיצא ממצריים, רק שניים זכו להיכנס לכנען. (גם עובדה זו ראויה למחשבה.) המלך הראשון בישראל, שאול, היה כופר. יורשו, דוד, המלך הגדול ביותר שקם לעם ישראל, נאף ורצח, ובנו שלמה, החכם שבאדם, עבד אלילים והיה פוליגמיסט בקנה מידה שקשה להעלותו על הדעת (700 נשים ו-300 פילגשים). ובכל זאת, תקופת מלכותם של דוד ושלמה נחשבת לתור הזהב בתולדות עמנו! דור אחד אחר כך התפצלה הממלכה לשתיים – ישראל ויהודה, הממלכה הצפונית והממלכה הדרומית. מאתיים וחמישים שנה אחר כך נפוצה הממלכה הצפונית – שכל מלכיה היו מרושעים – והושמדה. מצב זה נותר בעינו עד היום. ובאשר לממלכה הדרומית, ממלכת יהודה, היא הושמדה ותושביה הוגלו 150 שנה אחר כך. מדוע? בגלל החטא שפלש וחילחל לכל תחום. \[346\] עיין במה שאמרו הנביאים על הנושא. בירמיהו ה' 1 אלוהים אומר לנביאו הנאמן, "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו, ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש, אם יש עשה משפט, מבקש אמונה ואסלח לה". אבל ירמיהו לא הצליח למצוא אפילו אדם אחד כזה! באותה תקופה בערך אמר אלוהים ליחזקאל, "ואבקש מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני בעד הארץ, לבלתי שחתה, ולא מצאתי. ואשפוך עליהם זעמי, באש עברתי כיליתים. דרכם בראשם נתתי, נאום אדוני ה' " (יחז' כ"ב 30-31). אני מבקש שתקבל את עדותם של נביאינו. אלוהים החריב את ירושלים בשנת 586 לפנה"ס משום שעמנו ככלל – ובני עמנו באופן אישי – הפנו לו עורף. לא היה צדיק אחד בקרבנו! ואז, כעבור 500 שנות שיקום בארץ (שבמהלכן הם חיו לצד זרים רבים, שהגיעו לכאן בעקבות חטאינו הרבים), הוחרבו שוב גם המקדש וגם העיר (הפעם זה קרה בשנת 70 לספירה). עד עצם היום, למעלה מ-1,900 שנה לאחר חורבן הבית השני, הוא עדיין לא נבנה מחדש. ### היום אנחנו עדיין בבעיה אפילו היום, אחרי לידתה המופלאה מחדש של מדינת ישראל, הבעיות המוסריות הן חלק בלתי נפרד מחיינו. שום דבר לא השתנה בעצם. רוב הישראלים הם אתאיסטים וחומרניים. הצריכה של סמים, אלכוהול, פורנוגרפיה וזנות חוגגים ב"ארץ הקודש". ובאשר לדתיים, הרי אפילו בקרב החרדים השמרניים התגלו שחיתויות. משהו רקוב מן היסוד אצל בני עמנו, למרות שאלוהים הקדיש לנו יותר תשומת לב ונתן לנו יותר הזדמנויות להיטיב את דרכינו מאשר לכל עם אחר עלי אדמות. לא נוכל להימלט מגזר הדין המר: **גם אנחנו סובלים מאותו דבר שנקרא טבע חוטא.** הטבע החוטא מפליא את מכותיו ביהודים לא פחות מאשר בגויים. כולנו זקוקים לסיוע מידי שמים. אחזור שוב על דברים שכבר אמרתי. אם בני האדם אינם חוטאים, מדוע הפלסטינים והיהודים אינם מצליחים לסלוח, לשכוח ולבטוח זה בזה? ומדוע בארצות הברית הלבנים מתקשים ליצור אחוות אחים עם המוסלמים שחורי העור? ואיך זה שרוב הפושעים שמשתחררים מבתי הסוהר שבים לעולם הפשע? אולי עכשיו אתה מבין טוב יותר את מה שנאמר בתנ"ך. דוד אמר, **"הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אימי"** (תהל' נ"א 7). ובישעיהו נ"ג 6 נאמר, **"כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו…"** במשלי כ' 9 שואל שלמה המלך, **"מי יאמר: 'זיכיתי ליבי, טוהרתי מחטאתי' "** בקהלת ז' 20 הוא אומר, **"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"**.\[348\] מהגדול ועד הקטן, כולנו לוקים בחסר.\[349\] כמובן שאפשר למצוא אנשים מוסריים במידה יוצאת דופן, כמן החפץ חיים היהודי, או מהאטמה גנדי ההינדי. אבל יוצאי הדופן האלה הם רק היוצאים מן הכלל שמוכיחים את הכלל, ומבהירים עד כמה עמוק הוא החטא האנושי. "באמת?" אתה שואל. "מדוע?" הרשה לי לענות על שאלתך בעזרת שלוש שאלות משלי: א. מדוע אנשים כאלה בולטים כיוצאי דופן בקרב בני דורם? מדוע אנשים כאלה הם כל כך נדירים? משום שכולנו חוטאים. אפילו מהאטמה גנדי לקה בחסר, שכן עבד אלילים, וזה דבר שהיהדות אוסרת אפילו על הגויים. ב. מה האנשים האלה אומרים על עצמם? האם הם לא מותחים על עצמם ביקורת קשה יותר מזו שמותחים עליהם חסידיהם? האם הם מרוצים מעצמם? ג. האם קיים רב כלשהו, ויהיה זה הקדוש מכולם, הטוען שאין לו כל צורך בכפרה? האם יעז רב כזה לטעון שהוא יכול לעמוד בנוכחות אלוהים בלי לייחל לחסד? אם כך, על סמך מה יעז "היהודי הממוצע" לבטוח בצדקה העצמית שלו? אומר שוב: **כולנו לוקים בחסר**. ### גם היהדות המסורתית טוענת זאת ואם מדברים על היותנו לוקים בחסר, יש כמה דברים מעניינים שהיהדות המסורתית מלמדת בעניין החטא הראשון. ה"אנציקלופדיה של הדת היהודית" מסכמת בפשטות את הנקודות העיקריות שהיהדות המסורתית מלמדת בנושא: דרך האבות הראשונים חטא כל המין האנושי וכך החטיא ואיבד את האושר והחסד. התיאולוגיה הנוצרית מלמדת שמאז החטא הראשון נולד כל המין האנושי עם טבע חוטא ומושחת, ושרק מעשה מיוחד של אלוהים יכול "להושיע" מטבע זה. הרבנים ככלל גם מלמדים שכל בני האדם מתים בגלל חטאו של אדם (אם כי רבי אמי גורס אחרת במסכת שבת נא א), אבל הם אינם דוגלים בחטא ראשוני. יחד עם זאת קיימת ההשקפה שהנחש זיהם את חווה על ידי הזדווגות ("בא עליה"), ושאת הזוהמה הזאת היא העבירה לכל צאצאיה. בהר סיני פסקה הזוהמה הזאת של עם ישראל והעם שוקם למצבו המושלם של אדם הראשון, אלא ששיקום זה נהרס בעקבות חטא עגל הזהב. \[350\] כמה מסורות מדרשיות מתארות את אדם כישות גדולה ומפוארת, שעד שחטא שיקפו פניו את השמש ואף הייתה לו יכולת לגמוע את הארץ בצעדים ספורים. \[351\] מסורות מיסטיות אחרות מלמדות שכל הנפשות האנושיות היו קיימות בנפשו של אדם. לכן, כשחטא, חטא איתו המין האנושי כולו. משנתו המיסטית של רבי יצחק לוריא קשורה למסורות אלה, שהרי הוא לימד שכל ישראל מהווים גוף מיסטי אחד, המכיל את נשמתו של אדם הראשון. \[352\] לכן, "בעקבות החטא הקדמון נכנס הרשע לעולם, על השלכותיו ההרסניות לא רק על הבריאה כולה, אלא גם על המימד של ישויות אלוהיות, וכל מהלך ההיסטוריה הפך מאז למאבק לשיקום העולם החוטא והשבתו לשלמותו המקורית". \[354\] זהו חלק מהמסורות היהודיות שלנו. בתלמוד (בבלי, עירובין יג ב) מובא דיון מרתק, ובו נאמר: > שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים, "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא", והללו אומרים, "נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא". נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. \[אבל\] עכשיו, \[היות\] שנברא, יפשפש במעשיו \[מן העבר\]. ואמרי לה (גירסה אחרת), ימשמש במעשיו \[בהווה\]. לדברי אברהם כהן, מחברו של הספר הפופולרי  Everyman's Talmud ("התלמוד של כל אדם"), בבסיסו של הדיון עומדת הדיעה שעליה הסכימו שני הצדדים, ולפיה האדם הוא יצור חוטא ביסודו, ומשועבד כל חייו למעשים שונים שמרשיעים אותו בעיני אלוהים. השאלה שכהן מעלה היא אם התלמוד מלמד על קיומו של חטא ראשון, כלומר, האם האדם ירש את האשמה שהביאו על עצמם הוריו הראשונים, ולכן הוא מושחת מעצם טבעו.\[355\] על השאלה אם בני האדם יורשים את החטא – מה שמרמז על כך שאיננו אחראים לחטאים שלנו – כהן עונה בלאו מוחלט. יחד עם זאת הוא מצהיר שלדעת הרבנים בתלמוד, האדם עלול לכרוע תחת ההשלכות של חטאי אבותיו, ומסביר שהם האמינו שהחטא הראשון השפיע על כל הדורות הבאים. לשיטתם, חטאם של אדם וחווה הוא הסיבה הישירה למוות, ומאז אותו חטא הוא הפך למנת חלקם של כל היצורים. הרבנים גם האמינו שחטא עגל הזהב הכתים את המין האנושי ושהוא משפיע עליו מאז ועד היום, עד כדי כך ששום דור לא נקי מחטא עגל הזהב. \[356\] מן הראוי לכלול בדיון זה את הדיעה היהודית-מסורתית, שלפיה לאדם יש יצר טוב ויצר רע. \[357\] אבל הבעיה היא שלעיתים קרובות מיד ידו של היצר הרע על העליונה! \[358\] היה זה הוגה הדיעות והיהודי הדגול שאול, ששפך אור רב על עומקו של החטא ששוכן בנו. שאול כתב, "על כן אתה, בן אדם החורץ משפט, אין לך במה להצטדק, ותהיה מי שתהיה, כי בשופטך את הזולת אתה מרשיע את עצמך, שכן אתה החורץ משפט עושה אותם דברים" (רומ' ב' 1). כשאנחנו מרשיעים אנשים אחרים, אנחנו בעצם מרשיעים את עצמנו! אנחנו חושבים שאנחנו אנשים טובים יחסית, מוסריים וצדיקים, ושופטים אחרים כחוטאים ועבריינים. אבל הבעיה היא שאנחנו אשמים באותם דברים – אלא שאנחנו מצדיקים את קיומם בחיינו ומאשימים אחרים. אומנם היהדות קוראת לחוטאים לשנות את דרכיהם ולהקפיד על מוסר ועל יושר על ידי שמירת מצוות. אין ספק שיהודים רבים אכן משנים את דרכיהם במידה מסוימת בזכות שמירת המצוות. אבל אם נהיה כנים, הרי שרוב השינויים האלה הם קוסמטיים בלבד. אחרי הכל, כמה טרוריסטים, רוצחים, סוטים ואנשים מנוונים ומושחתים השתנו כליל בזכות המסורת היהודית? ### כמובן שהאשמה אינה במסורת היהודית האשמה מונחת כולה על כתפי המין האנושי. **אנחנו זקוקים לאלוהים**, שיושיט את ידו מן השמים ויושיע אותנו מחטאינו. זו הסיבה שישוע המשיח בא לעולם הזה, וזו הסיבה שאחד מתלמידיו אמר לקהילת המאמינים היהודים ש"הוא גם יכול להושיע לנצח את הבאים לאלוהים דרכו, כי חי הוא תמיד כדי להפגיע בעדם" (עבר ז' 25). מיליוני אנשים יכולים להעיד על מידת האמת שגלומה בפסוק זה. אני מאיץ בך לבדוק שוב את עצמך ולברר מי אתה באמת. אולי תוכל להזדהות עם התיאור שנמצא בברית החדשה, של הטבע האנושי החוטא בניגוד לתורה הקדושה של אלוהים: > אנו יודעים שהתורה היא רוחנית, אך אני הנני בשר ודם ומכור לחטא. אכן אינני מבין את מעשי, כי לא את מה שאני חפץ אני עושה, אלא דווקא את מה ששנוא עלי אני עושה. ואם אני עושה את מה שאינני חפץ לעשות, אני מודה שהתורה טובה. מכאן שלא עוד אני עושה את המעשה, אלא החטא השוכן בי, שהרי אני יודע כי בי, כלומר בבשרי, לא שוכן הטוב. אומנם לרצות אני יכול, אך לעשות את הטוב אינני יכול; כי אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו, אלא את הרע שאינני חפץ. בו – אותו אני עושה. ואם אני עושה את מה שבניגוד לרצוני, הרי שלא עוד אני עושה אותו, אלא החטא השוכן בי. לפיכך אני מוצא את החוק הזה: רצוני לעשות את הטוב, אלא שהרע עומד לפני. (רומ' ז' 21-14) יש רק מוצא אחד מן המצב הזה, רק דרך אחת שתיתן לנו לב חדש, דרך אחת בלבד שבזכותה נגיע לחרות אמיתית מאשמה ונקבל את הכוח שדרוש לנו כדי לנהל חיים חדשים. הדרך הזאת עוברת דרך אדם, ושמו ישוע המשיח. \[359\] אם נאמין בו ונבקש מאלוהים לסלוח על חטאינו בזכות מותו למעננו, גם אנחנו נמות לכל אותם דברים ששעבדו אותנו בעבר, ונתגבר בעזרתו על החטא. אומנם לא נגיע לשלמות מלאה בעולם הזה, שכן מידי פעם נמצא את עצמנו נאבקים ב"טבע הישן" שלנו, אבל בהחלט נוכל לטעום את טעמה של החרות המופלאה והקדושה שממנה ניהנה לנצח. לכך התכוון ישוע כשאמר ליהודים שהאמינו בו, "אם תעמדו בדברִי, תלמידַי אתם באמת; ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם" (יוח' ח' 32-31). הברירה בידיך. כל אחד יכול לבחור בין התכחשות לכך שבטבעו הוא משועבד לחטא – אם כי ההכחשה הזאת כשלעצמה רק מוכיחה עד כמה עמוקה היא הגאווה שלנו ועד כמה חזק הוא הרצון שלנו – לבין האמת שתשחרר אותו לחופשי. ## תוכל להרחיב בנושא – החטא הקדמון. (סרטון ומאמר) ##### הערות: 341. . טענתו של אריה קפלן, ש"המשיחיות… ראשיתה ברעיון מסוים אודות האדם, בעוד שהיהדות מתבססת על ההיפך הגמור" (Aryeh Kaplan, The Real Messiah? 9) נופחה מעבר לכל היגיון, והיא מבוססת על הבנה מעוותת של החטא הראשון ("איזה חטא היה כה נורא, שלשמו נדרש קורבנו \[של ישוע\]? המשיחיים הראשונים ענו שהיה בכך צורך כדי לכפר על חטאו של אדם", עמ' 32), כאילו שכל האשמה שרובצת על המין האנושי היתה של אדם ולא שלנו. אבל יותר משחשוב לבדו מה היהדות או המשיחיות מלמדות בנושא, יש לבדוק מה נאמר על כך בתנ"ך. כפי שנראה בהמשך, התנ"ך אינותומך בעמדתו של קפלן. 342. ראה אצל Robert Conquest, Reflections on a Ravaged Century (New York: W. W. Norton, 2000). 343. שים לב לשורש שח"ת בברא' ו' 12-13, "וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלוהים לנוח: 'קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ' ". אלוהים רצה להשמיד את העולם שברא ולהתחיל מההתחלה, לפני שנשמיד את עצמנו כליל! 344. אגב, גם אם מתייחסים לסיפור המבול רק כאל אלגוריה ולא במובן המילולי שלו – אם כי אני לא רואה כל סיבה לכך – עדיין נותר בעינו השיעור שסיפור זה מלמד אודות החטא האנושי. 345. כדי להדגיש את הנקודה הזאת עד תום יש להבין שכאשר אלוהים סיפק את ההערכה הזאת אודות מצבו החוטא של האדם, האנשים היחידים שחיו אז בעולם היו צדיקים – נוח ובני משפחתו! 346. עיין בסיכומים של תולדות עמנו כפי שהם עולים ממקורות כמו תהילים ע"ח, ק"ו או ק"ז. התמונה שעולה ממקורות אלה אינה נעימה במיוחד. 347. למרבה הצער יש בארץ זונות "כשרות" – נשים ש"עובדות" רק עבור החרדים. מידע נוסף על תופעה מבישה זו שגורמים רשמיים כמובן מסתייגים ממנה ודוחים אותה, ראה אצל Samuel Heilman, Defenders of the Faith: Inside Ultra-Orthodox Jewry (New York: Schocken, 1992), 106, 327-28. המחבר מציין כי "ידוע שמספר רב של חרדים עוסקים בכך (כלומר הולכים לזונות) בשעות המאוחרות של הלילה" (327). 348. בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין קא א מצוטט הפסוק הזה במטרה להפריך את הטענה שלפיה אנשים מסוימים שמוזכרים בתנ"ך היו נקיים מחטא. ראה גם בבלי, סנהדרין מו ב. כמו כן ראה מדרש תהילים (בובר) טז ד"ה \[ב\]. המדרש לוקח את פס' 3, "לקדושים אשר בארץ", ומסביר "שאין הקב"ה קורא לצדיק קדוש עד שיינתן בארץ \[למשל במותו!\]. למה? שיצר הרע מיצר לו, ואין \[הקב"ה\] מאמין בו בעולם הזה עד יום מותו. וכן אמר שלמה: 'כי אדם אין צדיק בארץ…' " למרות שמספר פרשנים מייחסים לפסוק הזה משמעות שונה (כלומר, שאפילו הצדיקים אינם אנשים מושלמים, וגם הם חוטאים), הפרשנות הרווחת בספרות הרבנית זהה לזאת שציטטתי למעלה. 349. יש כאן עוד נקודה שמן הראוי להביא בחשבון. היהדות מלמדת שבכל דור יש לפחות ל"ו צדיקים גמורים (יהודים וגויים), ושבזכות צדקתם העולם עומד. אבל הקביעה הזאת מוטלת בספק לאור דברים אחרים שנאמרים בכתובים (ירמ' ה'; ברא' ו'), וגם אין לה כל מקום, שהרי אפילו היהדות המסורתית צריכה להכיר בחטא שמושרש עמוק בקרב המין האנושי, אם היא מאמינה שיש ל"ו צדיקים בלבד! 350. לגבי המסורת התלמודית בעניין ההזדווגות של חווה עם הנחש ראה בבלי, שבת קמו א; יבמות קג ב; עבודה זרה כב ב, "בשעה שבא נחש על חווה הטיל בה זוהמה (חטא)"; עיין גם אצל Louis Jacobs, Theology in the Responsa (Boston: Routledge & Kegan Paul, 1975), 49-50. ג'ייקובס דן במענה של אברהם אבן דוד, שטען שעצם הקִרבה להר סיני הסירה מעל ישראל את הזוהמה שדבקה בו בעקבות החטא הראשון. מעניין שהמסורת הזאת טוענת שהר סיני הסיר מהעם היהודי (אבל לא מהגויים) את הזוהמה שדבקה בחווה, אם כי באורח זמני בלבד (Urbach, The Sages 428; 169). הברית החדשה מלמדת שמותו של המשיח על הצלב הוא שמספק את הטיהור המוחלט (והתמידי) לזוהמה המוּרשת הזאת, של היהודים והגויים גם יחד. 351. עיין אצל Ginzberg, Legends of the Jews, 1:59-83. 352. על בסיס הגישה הזאת לימד לוריא שכל היהודים ביחד יוצרים גוף אחד. לכן, גם אם מישהו לא חטא מעולם בחטא מסוים, עליו להתוודות עליו בכל זאת. שהרי אם יהודי אחר חטא באותו חטא, הרי זה כאילו הוא עצמו חָטא. ואם כך, יהודי שמתפלל לבדו בביתו עדיין צריך להתוודות בלשון רבים ולומר, "חטאנו, עווינו". 353. עיין אצל Goldstein, "Shekhinah", 454. 354. "Fall of Man,"  Encyclopedia of the Jewish Religion, 141. 355. Abraham Cohen, Everyman's Talmud, 95-96.  356. שם, עמ' 96. 357. ראה שם, עמ' 88-93, עם ההפניות העיקריות לכתבי הרבנים. 358. כהן משקף את הגישה המסורתית ומציין שאפשר לשלוט ביצר הרע, שהוא חלק מהטבע האנושי, אבל לעיתים קרובות הוא משתלט ומרפה ידיים. התנגדות לכך שקל לשמור על מצוות התורה. 359. ניתוח של דברים י' 16 ויחזקאל י"ח 31, שקוראים לבני עמו של אלוהים למול את ליבם ולעשות לעצמם לב חדש, ראה בפרשנותו של C. F. Keil.   ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [המזמור שמחבר בין אברהם, דוד והמשיח | המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/messiah-in-tanach/) **Published:** אוגוסט 16, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם מזמור עב הוא אחד מהמורות החשובים בתנ״ך? בפרק הזה ד״ר סת׳ פוסטל וד״ר גולן ברושי מסבירים איך מזמור עב מחבר בין ההבטחות לאברהם, נבואות זכריה, ספר בראשית והברית החדשה, ומראה כיצד כל אלה מצביעים אל המשיח. בואו לצפות בפרק מרתק על מזמור עב ולגלות מדוע הוא אחד המזמורים המשמעותיים ביותר להבנת המשיח בתנ״ך. צפייה מהנה! ```   ``` #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### ["אשרי עניי הרוח": מה המשמעות של ברכות האשרי? | הדרשה על ההר פרק 2](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-2/) **Published:** אוגוסט 12, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הצטרפו אלינו לחלק השני בסדרה העוסקת בדרשה המפורסמת ביותר של ישוע – הדרשה על ההר. בחלק זה נעמיק בחלק הראשון של השיעור, נבחן את משמעותן של הברכות ונכיר את האנשים שישבו בקהל בעת שישוע לימד. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הדרשה על ההר, ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** ווידאו --- ### [למה יהודי משיחי ולא פשוט נוצרי?](https://igod.co.il/answer-rabbi/why-messianic-jew-not-simply-christian/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > למה יהדות משיחית ולא נצרות? הדבר הראשון שיש להבין על אלוהי ישראל זה שהוא אלוהים שכורת בריתות, לא אלוהים שיוצר דתות. בשום מקום בתנ"ך אין איזכור לדת היהדות בדיוק כמו שבברית החדשה אין כל איזכור לדת הנצרות. שני אלה, וכל דת אחרת שיש בעולם כיום, הן פרי המצאתם של בני אדם ועיקרן בחוקים שאינם כתובים בדבר ה' אלא בחוקים ומצוות של בני אדם. יהדות זה עניין של שושלת, כלומר מאיזה משפחה באת. בדיוק כמו שאינך יכול לשנות את המשפחה לתוכה נולדת אינך יכול לשנות את יהדותך. אי אפשר לחדול מלהיות יהודי או להפוך להיות יהודי אם לא נולדת כזה (הדם של גוי לא נהפך פתאום לדם יהודי כי איזה רב החליט להעביר אותו גיור). האמונה המשיחית שישוע הוא המשיח של עם ישראל הוא דבר יהודי ביסודו ובמהותו. ישוע היה יהודי, תלמידיו היו יהודים, מחברי הברית החדשה היו יהודים. לכן, אין דבר כזה "יהודי שהתנצר" אלא יהודי שבא להכרה ואמונה במשיח היהודי של עם ישראל, הוא ישוע, וזה הדבר הכי "יהודי" שיהודי יכול להאמין בו. ישוע נצלב כ"מלך היהודים", וזה בדיוק מי שהוא – המשיח והמלך של עם ישראל. תחילה היו כל מאמינים יהודים, אך לאט לאט החלו גויים רבים לבוא לאמונה באלוהי ישראל ובמשיח ישראל, ישוע. היהודים המשיחיים נרדפו מצד אחד ע"י הרומאים ומצד שני ע"י מנהיגי הדת היהודיים. במרוץ הזמן החלו יותר ויותר גויים לקבל את האמונה בישוע ולאט לאט החלו להיכנס עיוותים ושקרים לאמונה המשיחית מצד ההלניסטים, זאת עד שה"דת" הזו שנוצרה קיבלה הכרזה רשמית תחת הכנסיה **הקתולית** – והיא למעשה עירבוב של האמונה המשיחית עם עבודת אלילים הלניסטית, וישוע נותק מכל קשר עברי-יהודי בו חי, לימד ופעל. מכאן הקרע בין הנוצרים ליהודים החל לגדול עוד ועוד בעיקר עם הרדיפות של הכנסייה הקתולית כנגד היהודים שעד אז כבר היו מפוזרים ברחבי אירופה ומדינות הים התיכון. אנו כיהודים משיחיים חוגגים את מועדי ה' כפי שמופיעים בתנ"ך. זה כולל את פסח, שבועות, יום התרועה (מה שנקרא בימינו ראש השנה), יום כיפור וסוכות וכמובן כמובן את יום השבת. כמו כן אנו חוגגים יחד עם עמנו את החגים המסורתיים יותר שכוללים את פורים וחנוכה, את חגי ישראל כגון יום העצמאות, ט"ו בשבט, וגם זוכרים יחד עם כל עמנו את חללינו ביום הזיכרון לחללי צה"ל, יום השואה וכו'. החגים שמופיעים בברית החדשה הם אותם חגים אשר היו תמיד לעם ישראל ואלה באו מן התורה והם למעשה נקראים מועדי ה'. בברית החדשה גם חג החנוכה מוזכר פעם אחת. מקווה ששאלתך נענתה 🙂 תוכלי להרחיב: [האם ניתן להיות יהודי ולהאמין בישוע? תגובה לרבנים.](https://igod.co.il/messiah/776-howcanajewyeshua) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אודות יהודים משיחיים, מה היא האמונה המשיחית?, מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב --- ### [למה השם בנבואה הוא "עמנואל" אבל בברית החדשה קוראים למשיח "ישוע"?](https://igod.co.il/answer-rabbi/name-messiah-jesus-not-emmanuel/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > כיצד בנבואה התנכית יש שם אחד "עמנואל" ובברית החדשה מצויין השם ישוע זו לא סתירה? מדוע לעצור ב"עמנואל"? למשיח עוד שמות ותארים רבים ברחבי התנ"ך: **להלן שמות, תארים ותיאורים של המשיח בתנ"ך** (רשימה חלקית) – זרע האישה – בראשית ג 15 – מַלְאַךְ יהוה – בראשית טז 13-7 – אֵל רֳאִי – בראשית טז 13 – אֵל שַׁדַּי – בראשית יז 1, לה 11; שמות ו 3 – שִׁילֹה (שִׁילוֹ) – בראשית מט 10 – כּוֹכָב – במדבר כד 17, [ישעיהו סג 6-1] – שַׂר צְבָא יהוה – יהושע ה 14 – שָׁלוֹם – שופטים ו 24 – צוּר יִשְׂרָאֵל – שמואל־ב כג 3; ישעיהו ל 29; תהילים יח 32 – צֶמַח יהוה – ישעיהו ד 2 – עִמָּנוּ אֵל – ישעיהו ז 14 – פֶּלֶא, יוֹעֵץ או פֶּלֶא־יוֹעֵץ – ישעיהו ט 5 – אֵל גִּבּוֹר – ישעיהו ט 5 – אֲבִיעַד – ישעיהו ט 5 – שַׂר שָׁלוֹם – ישעיהו ט 5 – חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי – ישעיהו יא 1 – שֹׁרֶשׁ יִשַׁי – ישעיהו יא 10 – נֵס עַמִּים – ישעיהו יא 10 – צוּר עוֹלָמִים – ישעיהו כו 4 – אֶבֶן בֹּחַן, פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד – ישעיהו כח 16 – רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן – ישעיהו מח 16-12 – גוֹאֵל – ישעיהו מח 17, סג 9 – מְלַמֶד לְהוֹעִיל וּמַדְרִיךְ בַּדֶרֶךְ – ישעיהו מח 17 – עַבְדִּי (עבד יהוה) – ישעיהו נב 13 – אִישׁ מַכְאֹבוֹת – ישעיהו נג 3 – צַדִּיק – ישעיהו נג 11 – עֵד לְאוּמִּים – ישעיהו נה 4 – נָגִיד – ישעיהו נה 4 – מְצַוֵּה לְאֻמִּים – ישעיהו נה 4 – קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל – ישעיהו נד 5 – אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ – ישעיהו נד 5 – יִשְׁעֵךְ (ישע ישראל) – ישעיהו סב 11 – מוֹשִׁיעַ – ישעיהו סג 8 – מַלְאַךְ פָּנָיו של אלוהים – ישעיהו סג 9 – צֶמַח צַדִּיק – ירמיהו כג 5 – יהוה צִדְקֵנוּ – ירמיהו כג 6 – צֶמַח צְדָקָה – ירמיהו לג 15 – צֶמַח – זכריה ו 12 – מַלְאַךְ הַבְּרִית – מלאכי ג 1 – מָשִׁיחַ – תהילים ב 2 – בֶּן־אֱלֹהִים – תהילים ב 7, 12; משלי ל 4 – מֶלֶךְ תֵּבֵל – תהילים ב 8 – יהוה רֹעִי – תהילים כג – צור ישועה – תהילים פט 27, צה 1 – אָדוֹן – תהילים קי 1; מלאכי ג 1 – רֹאשׁ פִּנָּה, אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים – תהילים קיח 22 – קרן ישועה – תהילים קלב 17, יח 3; שמואל־א ב 10; שמואל־ב כב 3 – אֶחָד כְּבֶן־אָדָם – דניאל ז 13 **שמות, תארים ותיאורים של ישוע המשיח בברית החדשה** (רשימה חלקית) – בן אברהם – בשורת מתי א 1 – בן דוד – בשורת מתי א 1 – עמנואל – בשורת מתי א 23 – מושל – בשורת מתי ב 6 – החתן – בשורת מתי ט 15 – אדון הקציר – בשורת מתי ט 38 – בחירי – בשורת מתי יב 18; בשורת לוקס כג 35 – בן האדם – בשורת מתי יב 40 – המשיח – בשורת מתי טז 16 – מלכך (מלכה של ירושלים) – בשורת מתי כא 5 – אבן מאסו הבונים – בשורת מתי כא 42 – מלך היהודים – בשורת מתי כז 11 – בן מרים – בשורת מרקוס ו 3 – רבי, רבי הטוב – בשורת מרקוס י 17; בשורת יוחנן ג 2, כ 16 – קרן ישועה – בשורת לוקס א 69 – כוכב משמים – בשורת לוקס א 78 – המשיח האדון – בשורת לוקס ב 11 – ישועתך – בשורת לוקס ב 30 – רופא – בשורת לוקס ד 23 – קדוש אלוהים – בשורת לוקס ד 34 – הדבר – בשורת יוחנן א 1 – אור לבני אדם – בשורת יוחנן א 4 – האור האמיתי – בשורת יוחנן א 9 – בן יחיד מלפני אביו – בשורת יוחנן א 14 – ישוע המשיח – בשורת יוחנן א 17 – שה האלוהים – בשורת יוחנן א 29 – בן־אלוהים, בן אלוהים חיים – בשורת יוחנן א 49; בשורת מתי טז 16 – מושיע העולם – בשורת יוחנן ד 42 – לחם החיים – בשורת יוחנן ו 35 – בן יוסף – בשורת יוחנן ו 42 – הנביא – בשורת יוחנן ז 40 – אור העולם – בשורת יוחנן ח 12 – שער הצאן – בשורת יוחנן י 7 – הרועה הטוב – בשורת יוחנן י 11 – התקומה והחיים – בשורת יוחנן יא 25 – הדרך, האמת והחיים – בשורת יוחנן יד 6 – הגפן – בשורת יוחנן טו 1, 5 – ישוע המשיח מנצרת – בשורת יוחנן יט 19; מעשי השליחים ד 10 – אדוני אלוהי – בשורת יוחנן כ 28 – שר החיים – מעשי השליחים ג 15 – המשוח – מעשי השליחים ד 27 – שר ומושיע – מעשי השליחים ה 31 – גואל – האיגרת אל הרומים יא 26 – אדון גם למתים וגם לחיים – האיגרת אל הרומים יד 9 – שורש ישי – האיגרת אל הרומים טו 12 – שה הפסח שלנו – הראשונה לקורינתים ה 7 – הצור הרוחני – הראשונה לקורינתים י 4 – צלם האלוהים – השנייה לקורינתים ד 4; האיגרת אל הקולוסים א 15 – מתנת אלוהים – השנייה לקורינתים ט 15 – שלומנו – האיגרת אל האפסים ב 14 – אבן הפינה – האיגרת אל האפסים ב 20 – מנחה וקורבן לאלוהים – האיגרת אל האפסים ה 2 – משיח ישוע אדוני – האיגרת אל הפיליפים ג 8 – הראשית של בריאת אלוהים – האיגרת אל הקולוסים א 15; התגלות ג 14 – בכור מבין המתים – האיגרת אל הקולוסים א 18 – ראש כל רשות ושלטון – האיגרת אל הקולוסים ב 10 – חיינו – האיגרת אל הקולוסים ג 4 – ראש הקהילה – האיגרת אל הקולוסים ה 23 – אדון השלום – השנייה לתסלוניקים ג 16 – תקוותנו – הראשונה לטימותיאוס א 1 – מתווך – הראשונה לטימותיאוס ב 5 – מלך המלכים – (הראשונה לטימותיאוס ו 15 – אדון האדונים – הראשונה לטימותיאוס ו 15 –  השופט הצדיק – השנייה לטימותיאוס ד 8 –  ישוע המשיח מושיענו – איגרת טיטוס ג 6 –  יורש כל – האיגרת אל העברים א 2 –  זוהר כבוד האלוהים – האיגרת אל העברים א 3 – השליח והכוהן הגדול של הכרזת אמונתנו – האיגרת אל העברים ג 1 – כוהן גדול  – האיגרת אל העברים ד 14-15 – מכונן האמונה ומשלימה – האיגרת אל העברים יב 2 – רועה הצאן הגדול – האיגרת אל העברים יג 20 – המחוקק והשופט – איגרת יעקב ד 12 – הרועה השומר את נפשותיכם – איגרת פטרוס הראשונה ב 25 – שר הרועים – איגרת פטרוס הראשונה ה 4 – כוכב הנוגה – איגרת פטרוס השנייה א 19 – אדון ומושיע ישוע המשיח – איגרת פטרוס השנייה ב 20, ג 2 – דבר החיים – איגרת יוחנן הראשונה א 1 – כפרה על חטאינו – איגרת יוחנן הראשונה ב 2 – מליץ (פרקליט) – (איגרת יוחנן הראשונה ב 1 – בנו יחידו – איגרת יוחנן הראשונה ד 9 – חיי העולמים – איגרת יוחנן הראשונה ה 20 – רבונינו ואדוננו היחיד ישוע המשיח – איגרת יהודה 4 – האלף והתו – התגלות א 8, כא 6 – האמן – התגלות ג 14 – העד הנאמן והאמיתי – התגלות ג 14, יט 11 – שורש דוד – התגלות ה 5 – השה שנשחט – התגלות ה 12 –דבר אלוהים – התגלות יט 13 – הראשית והתכלית – התגלות כא 6 – כוכב נוגה השחר – התגלות כב 16 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תשובה לרב --- ### [מה עוזר לנו המשיח?](https://igod.co.il/answer-rabbi/how-messiah-helps/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > מספר דברים שלא כל כך הבנתי עם השתלשלות העניינים מאז ביאת ישוע. 1. מה זה בכלל אומר ומביא לאנושות – המשיח? מה צריך לקרות כשהמשיח מגיע? (מכיוון שגם למה שצריך לקרות אחרי שהמשיח מגיע ישנם המון דעות). 2. למה ישו לא נשאר יהודי כפי שהוא והתנצר? 3. אם המשיח כבר היה, מה העתיד לאנושות? מה מכאן והלאה? ראשית, ישוע נולד, נצלב, קם לתחייה ועלה לשמים – הכל כיהודי. לא היה דבר כזה נצרות באותה תקופה (הנצרות קמה באופן רשמי במאה ה4 לספירה). ראי: [בשורת ישוע והברית החדשה.](https://www.youtube.com/watch?v=yFiK89by6Eo) ### 1. עקרון ראשון – אלוהים אוהב אותך ויש לו תוכנית עבורך: אלוהי אברהם, יצחק ויעקב אוהב אותך. הוא ברא אותך לתכלית מסוימת, על מנת שתוכל להכיר אותו באופן קרוב ואישי וליהנות משלומו לנצח. "כי אתה אדוני טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך:…כי חסדך גדול עלי… ואתה אדוני אל רחום וחנון וארך אפים ורב-חסד ואמת" (תהילים פ"ו: ה,י"ג,ט"ו) "כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיה כ"ט: י"א) ### 2. עקרון שני – האדם הוא חוטא ולכן מופרד מאלוהים: כולנו חוטאים ולכן כולנו מנותקים מאלוהים. משום כך איננו יכולים ליהנות מאהבת האלוהים וממערכת יחסים אישית עמו. "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז': כ') האדם נברא כדי להיות בקשר הדוק וקרוב עם אלוהים, אך בעקשנותו בחר ללכת בדרך משלו. על כן נותקה התחברות זו עם בוראו. עקשנות זו, שביטוייה הם מרד פעיל או אדישות, מעידה על התופעה המכונה במקרא "חטא". "הן לא קצרה יד-ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע: כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע" (ישעיה נ"ט: א-ב) האלוהים קדוש ואילו האדם – חוטא. האדם מנסה "לקנות" את אלוהים בכוחות עצמו על ידי התנהגות מסוימת: בקיום מצוות, במעשים טובים, בחיי אדיקות, בפילוסופיה או בדת כלשהי. אולם אין בכך כדי לגשר על הפער המפריד בינינו לבין אלוהים. "ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו ונבל כעלה כולנו ועווננו כרוח חשאונו" (ישעיה ס"ד: ה) ### 3. עקרון שלישי – עלינו למצוא כפרה עבור חטאינו: כפרה בדם היא הדרך היחידה והאמצעי היחידי שאלוהים סיפק לשם פתרון בעיית החטא, רק בזכות קורבן דם הבא עם חרטה כנה ואמיתית מהלב ניתן לכפר על חטאים על פי התורה. "כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על-המזבח לכפר על-נפשותיכם כי-הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא י"ז: י"א) דם הכפרה עבור חטאינו הותז על המזבח בבית המקדש. מזה 2000 שנה בית המקדש, המזבח והכהונה אינם קיימים. אך אלוהים לא שינה את עקרון הכפרה בדם, ומאז החורבן הוא מספק את דם הכפרה עבור חטאינו ממקור אחר, שנובא וסומל בקורבנות המקדש (זכריה י"ג: א). "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו, כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו" (ישעיה נ"ג: ה-ו) ישעיהו הנביא מנבא על אחד העתיד לקחת עליו את חטאינו בחבורתו (סבלו), מאוחר יותר כונה אותו אחד על ידי חכמי ישראל כ"המשיח". אלוהים גישר על הפער המפריד בינינו ובינו בשלחו את המשיח, שה האלוהים, למות במקומנו ולשלם את חוב חטאנו. המשיח קיבל על עצמו את העונש המגיע לנו. באמצעות מותו עשה לנו המשיח שלום עם אלוהים. הכפרה באמצעות המשיח נובאה מקדם, כמו כן נובאו מאפייניו על מנת שנוכל לזהותו בבואו: - על המשיח להיות מצאצאי דוד (ירמיה כ"ג: ה-ו) · הוא יוולד בבית לחם יהודה (מיכה ה': א') · הוא בעל טבע על-אנושי (ישעיה ט':ה-ו) · הוא ימות על לא עוול בכפו (ישעיה נ"ג: ט-י) · הוא יקום מן המתים (ישעיה נ"ג: י"ב. תהילים ט"ז: י') · הוא יבוא לפני חורבן בית המקדש השני – שהתרחש בשנת 70 לספירה (דניאל ט': כ"ו). · העם שלו, עם ישראל, ידחה אותו (ישעיהו נ"ג ה-ו) ישנו רק איש אחד בהיסטוריה אשר בו נתגשמו כל הנבואות הללו… ישוע בן-דוד (לו הרבנים עיוותו את השם ל:"ישו הנוצרי") הוא המשיח! בחייו של ישוע מנצרת ובאישיותו נתגשמו כל נבואות התנ"ך על המשיח. עובדה זו אינה יכולה להיות מקריות גרידא או תוצאה של ניסיונות אנושיים למלא את הנבואות הללו. ישוע טען להיות המשיח והצהיר: "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים, לא באתי לבטל כי אם לקיים. (מתי ה': י"ז – ציטוט מהברית החדשה) \* תקומתו של ישוע מן המתים מעידה כי הכפרה בדמו תקפה ורצויה לאלוהים. ([****הוכחה לקימתו של ישוע מן המתים****](http://www.messiah.co.il/index.php/messiah-deeper/57-resurrection27)) ### 4. עקרון רביעי – עלינו להזמין ולקבל באופן אישי את המשיח כמושיע מכפר וכאדון על חיינו: כפי שבני ישראל סמכו ידיהם על הקורבן, על שעיר הכפרות (ויקרא ט"ז: כ"א), כך עלינו לסמוך באופן אישי על הכפרה שישוע המשיח סיפק, על מנת שנוכל לחוות בזכותה את אהבתו של אלוהים ולכונן מערכת יחסים אישית עמו. אנו מביעים את ביטחוננו בכפרת המשיח על ידי קבלת ישוע המשיח באופן אישי. "לאלה אשר קיבלו אותו, המאמינים בשמו, נתן תוקף להיות בנים לאלוהים." (יוחנן א': י"ב) אנו מקבלים את ישוע המשיח באמונה – "הן בחסד נושעתם על ידי האמונה, וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש" (אל האפסיים ב': ח-ט) כיצד מקבלים את ישוע כמשיח? הוא קורא לנו לפנות אליו אישית. ישוע המשיח אמר: "הנני עומד ליד הדלת ודופק. איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי" (חזון יוחנן ג': כ') קבלת המשיח, ישוע, כרוכה בפנייה מדרכנו-אנו אל האלוהים, ובביטחון כי ישוע המשיח אכן ייכנס לחיינו, יסלח לחטאינו ויחדש את הקשר המנותק בינינו ובין האלוהים. אזי ישנה אותנו אלוהים ויהפוך אותנו לאנשים כלבבו. אנו מקבלים אפוא את ישוע המשיח באמונה, בצעד רצוני שבחרנו בו. יש אנשים החושבים שיהודי אשר קיבל את המשיח חדל להיות יהודי. דעה זו אינה נכונה. מי שמאמין בישוע אינו פחות יהודי משהיה, להיפך, הוא אדם המתמסר למשיח היהודי! האמונה היא המאפשרת לך לקבל את ישוע המשיח לחייך כאן ועכשיו, באמצעות תפילה. אלוהים יודע את אשר בליבך. יותר משהוא מעונין במילים שאתה מבטא בפיך, הוא מעוניין בכוונת ליבך. להלן מוצעת דוגמה לתפילה: "אלוהי אברהם יצחק ויעקב, חטאתי לפניך ואני זקוק לסליחתך. אני מודה לך על שבאמצעות ישוע סיפקת את דם הכפרה המסיר את כל חטאיי. אני פותח לפניך את ‘דלת ליבי הנעולה‘ ומקבל את ישוע המשיח כאדוני ומושיעי. תודה לך שסלחת לי על חטאיי ועל שנתת לי חיי עולם. היכנס נא לחיי והנהג אותם. עשני נא איש כלבבך****."**** ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### ["ככל אשר יורוך"?](https://igod.co.il/true-judaism/verse-about-rabbis/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך" – האם פסוק זה מדבר על הרבנים? לאורך כל התנ"ך כולו, לא מוזכר אף לא פעם אחת המושג "תורה שבעל פה" וגם לא המושג "רבנים". ולכן, נאלצים הרבנים להוציא מילים אחדות מהקשרן על מנת לנסות ולבסס כי לכאורה נתן אלוהים למשה "תורה שבעל פה" במעמד הר סיני, וכי להם הרבנים הסמכות על תורה זאת ולכן גם בידיהם הסמכות הרוחנית על עם ישראל. הם מבססים זאת בראש ובראשונה על שלוש מילים אותם הם מוציאים מהקשרם. שלוש מילים אלו נמצאים ב"פרשת שופטים" בספר דברים: "כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ". לטענת הרבנים, זו היא מצווה אותה ציווה משה ללכת אחריהם ולעשות ככל אשר הם מורים. (ישנה בעיה פילוסופית עם ההצהרה הזאת, שהרי ישנם אלפי זרמים שונים הסותרים אחד את השני – אבל זה כבר נושא לזמן אחר). כבר נגענו בעניין "[התורה שבעל פה](http://www.messiah.co.il/oral)" ועל כך שקורא התנ"ך היה מצפה להיתקל במושג זה אלפי פעמים לאורך התנ"ך כולו, אבל, המושג לא מופיע אף לא פעם אחת. אף מלך, מנהיג או נביא מעולם לא הזכיר "תורה שבעל פה", לא עזרא הסופר וגם לא יהושוע, ממשיכו של משה. משמע שאם נניח לרגע היתה תורה שבעל פה, היא ממש לא ענייניה אף אחד בתנ"ך. כעת נוכיח את אשר הרבנים הוציאו מהקשרם, בכוונה. כאמור, שלוש מילים שאין להם שום קשר לכך שלרבנים יש, לכאורה, סמכות רוחנית כלשהי על עם ישראל. **אז על מה באמת מדבר משה בפרשת שופטים בספר דברים? (ובייחוד "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך"?)** עם ישראל הולך וגדל, יש לו מנהיגים רוחניים (לווים וכהנים), אבל כמו בכל מדינה, יש גם צורך באנשי חוק (שוטרים, שופטים ואנשי צבא) על מנת להשליט חוק וסדר, להגן על האזרחים, לעצור את הפושעים ולהעמיד למשפט את הנאשמים. מה שעדיין לא היה בקרב עם ישראל. ולכן, בפרשה זו ממנה משה שוטרים, שופטים ואנשי משמר בקרב העם: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק"…"וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל-הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם" משה שזה עתה מינה שופטים, שוטרים ואנשי משמר (שרי צבאות) על העם (בנוסף לכהנים וללווים), מבקש מעם ישראל להכיר בסמכותם: כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר **לַמִּשְׁפָּט** בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי **רִיבֹת** (מריבה) בִּשְׁעָרֶיךָ  וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ׃ וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל-**הַשֹּׁפֵט** אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט׃ וְעָשִׂיתָ עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה **וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ** משה מסביר לעם ישראל שאם יש צורך במשפט ודין על מריבה בין אנשים, עליהם ללכת לשופטים (או לכהנים במידה ומדובר בעניין הקשור לכהונה, לקורבנות ולמזבחות). עלינו להכיר בסמכותם של  השופטים, השוטרים ושרי הצבא. מאחר שהם שומרים על החוק ועל חיינו. אין שום קשר לרבנים. כאמור, המושג "רבנים" בכלל לא מוזכר בקטע. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [איך ישוע נקרא משיח בן יוסף אם על פי הבשורות הוא משושלת דוד?](https://igod.co.il/answer-rabbi/different-ancestry-question/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > איך פתאום ישו נהיה משיח בן יוסף אם עלפי מתי ולוקס הוא משושלת דוד "משיח בן יוסף" זה ****מושג****. מושג בו הכירו חז"ל כמשיח שהוא ****בדמותו**** של יוסף, ללא שום קשר לשושלת שלו. ממדרשו של ראש הגולה זלמן ברוך מלמד: "יוסף הוא פורץ הדרך, אחר כך בעתיד זה מתבטא בכך שיש משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לא מכירים את מעשיו של משיח בן יוסף, הוא מופיע במציאות חיצונית, לא מובנת, כאילו שאין בו קדושה. "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב, ח), בספר קול התור מובא שהאחים לא מבינים ולא מכירים את המדרגה של משיח בן יוסף, הם לא מזהים את הקדושה שיש בתוך המהלכים הללו, הם חושבים שאלו מהלכים שליליים, חיצוניים וחילוניים ללא תוכן פנימי של קדושה, אבל זו דרכו של משיח בן יוסף ושל יוסף – הפנימיות שלו חזקה מאוד מאוד והחיצוניות נראית שונה. מצד שני, הכח של משיח בן יוסף הוא: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (שם לט, ג). עליו להתקדם ולהצליח מתוך הצרות ואי ההבנות. התפקיד שלו הוא תמיד להיות הראשון, הדוחף קדימה – אבל לא המסיים, המסיים זה משיח בן דוד. גם כאן בתחילת הדרך, מעשה אבות סימן לבנים, יוסף הוא הראשון והמוביל, הוא המושל שמוביל את כל האחים…יוסף היה צריך לעבור את כל התהליך הקשה שהוא עבר, כדי להגיע למיצוי וגילוי האישיות המיוחדת הזאת, ה'יוספיות' המיוחדת." ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, ישוע ושושלת דוד, תשובה לרב **תגיות:** ישוע ושושלת דוד --- ### [ומה עם תורת משה? האם היא התבטלה עכשיו כשהמשיח בא?](https://igod.co.il/answer-rabbi/is-torat-moshe-canceled/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > האם תורת משה התבטלה? או שמא צריך עדיין להחזיק בתורת משה זו שאלה טעונה וחשובה עד מאוד. תשובה מקוצרת: תורת משה לא התבטלה; ברית סיני התבטלה! תשובה מורחבת: ישוע המשיח אמר כי אפילו אם השמים והארץ יעברו, דבר אלהים, לרבות תורת משה כמובן, לא יעברו לעולם (מתי כ"ד 35). שאול השליח ויתר תלמידי המשיח התייחסו לתורה ולתנ"ך כולו בקדושה מרבית (למשל, מעשי השליחים י"ז 11, י"ח 24-25, כ"ד 14; רומיים ז' 12, 14, 16; השנייה לטימותיאוס ג' 16; השנייה לפטרוס א' 20-21). ****החטא ועונשו**** הבעיה היא שהתורה הקדושה ניתנה על ידי כריתת ברית (בסיני) ואי-קיום התורה או חלקה, גורר את הפרת הברית. התורה דורשת אפוא ציות מוחלט ואף טומנת בחובה הבטחה הרת גורל למי שיפר את מצוותיה; כל אשר יפר את הברית, נידון לקללה ולמוות (דברים כ"ז 26, ל' 19). כתבי הברית החדשה חוזרים על כך ומדגישים כי "כָּל חֹטֵא פֹּשֵׁעַ בַּתּוֹרָה, וְהַחֵטְא הוּא פְּשִׁיעָה בַתּוֹרָה" (הראשונה ליוחנן ג' 4). ברית סיני כוללת פוטנציאל לאסון, לא מפני שמשהו לא בסדר בה, חלילה; אדרבא היא קדושה, ישרה ומושלמת! הבעיה אינה בתורה אלא בנו – אנחנו הבעיה. התורה מדגישה זאת ולא מותירה מקום לספק – אנו חוטאים גמורים אשר נועדנו לכישלון, ורק לאלהים הפתרונים. למעשה, אם אנו הבעיה, הוא הפִתרון (רומיים ו' 23). ****הדילמה**** עד כמה שזה יישמע מפתיע, הנבואה על כך שבני ישראל יפרו את ברית חורב ויפשעו במצוותיה, נמצאת כבר בתורת משה עצמה (דברים ל"ב 5-18). והנה הדילמה: מצד אחד, הפרת ברית סיני מחייבת מוות וכיליון (ויקרא כ"ו 27-41; דברים כ"ח 15-68); מצד שני, אלהים אוהב את עם ישראל (ישעיהו ס' 21; מלאכי א' 2)! אך אף אל פי שעברנו על התורה והפרנו את הברית, אלהים – באהבתו ובחסדו אלינו – החליט ביוזמתו לכרות עִמנו ברית חדשה, ברית עולם בלתי תלויה במעמד חד צדדי (ירמיהו ל"א 31). בדומה לכל הבריתות במקרא, גם הברית החדשה נדרשה בקורבן, אולם הפעם העלה ה' את עצמו, בדמות בנו (דבר אלהים שלבש בשר), כקורבן כפרה לסליחת חטאים, פעם אחת ולתמיד (אל העברים ט' 28), ללא פערי תיווך וללא תנאים מוקדמים. תודה לאל על כך שברית סיני, אשר בצדק דנה אותנו למוות, איננה בתוקף עוד; וכעת אנו תחת מרותה של ברית חדשה, ברית חסד. ****לא חיסול, ביטול**** השימוש במושג "התבטלה" אינו משקף נכונה את היחס הרצוי לעבר ברית סיני. מדוע? משום שבטעות ניתן להסיק מכך כי עכשיו אפשר למחוק את תורת משה מכתבי הקודש, חלילה! נכון יותר לומר כי כעת, מאז נכרתה הברית החדשה, התוקף המחייב שהיה לברית סיני לפני כן השתנה לחלוטין, ככתוב: "הִנֵּה כְּשֶׁאָמַר בְּרִית חֲדָשָׁה, יִשֵּׁן אֶת־הָרִאשׁוֹנָה וּמַה־שֶּׁהוּא נוֹשָׁן וּמַזְקִין קָרַב קִצּוֹ" (אל העברים ח' 13). ****תורת משה כעדות**** במובן מסוים וחשוב מאין כמוהו, החומש לא התבטל ותודה לאל על כך; הברית החדשה מדגישה כי תורת משה היא זו המכוונת אותנו אלי המשיח, היא ניבאה עליו והיא המצביעה עליו באופן מובהק (לוקס כ"ד 27, 44; יוחנן א' 46). למעשה, ישוע המשיח ביטא זאת ביתר-שאת כאשר הכריז כי בלתי אפשרי להאמין לדבריו, אם מלכתחילה לא מאמינים לכתבי משה (יוחנן ה' 46-47). במילים אחרות, אם נחדל מלהגות ומלדרוש בתורת משה, לא נוכל לתפוס ולהכיל את מלוא זהותו של המשיח ישוע; רק מי ששוקד ולומד את החומש יכול לרדת לסוף דעתו של המשיח. זו מידת חשיבותה של התורה; עד כדי כך היא רלוונטית ומהותית! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [המזימה הנוצרית הגדולה של הרב שלמה אבינר](https://igod.co.il/answer-rabbi/christian-plot-shlomo-avinar/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** הרב שלמה אבינר בשיתוף עם הרב מרדכי ציון פרסמו אתמול במגזין החרדי "כיפה", מאמר תחת הכותרת "המזימה הנוצרית הגדולה" בניסיון ליצור רגשות הפחדה ושנאה כלפי נוצרים, בקרב הציבור הישראלי-יהודי, זאת על ידי תקיפת אמונתם של נוצרים ויהודים משיחיים כאחד. בסיס התקפתם מבוסס על הטענה הבאה: *"על פי האמונה הנוצרית, כל עוד לא יקבלו היהודים את יש"ו כמשיח,הוא לא יוכל לקום לתחיה"* (הרב שלמה אבינר, אתר 'כיפה', 09.06.2015). האמת, קצת מביך לראות עד כמה הידע הכללי של הרב שלמה אבינר מוטעה. היינו מצפים לפחות לידע בסיסי בנושא הנ"ל, בייחוד בתור רב המנסה לתקוף ולהשפיל אמונתם של מיליוני בני-אדם בצורה כלכך בוטה. אז האם הנוצרים מחכים שישוע יקום בעתיד לתחייה מן המתים? הברית החדשה מתארת את הדברים הבאים: "אַחֲרֵי הַשַּׁבָּת, עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן, בָּאוּ מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת לִרְאוֹת אֶת הַקֶּבֶר. לְפֶתַע הָיְתָה רְעִידַת אֲדָמָה חֲזָקָה, כִּי מַלְאַךְ יהוה יָרַד מִן הַשָּׁמַיִם, נִגַּשׁ וְגָלַל אֶת הָאֶבֶן מִן הַפֶּתַח וְיָשַׁב עָלֶיהָ. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּבָרָק וּלְבוּשׁוֹ לָבָן כַּשֶּׁלֶג, וּמִפַּחְדּוֹ נִבְהֲלוּ הַשּׁוֹמְרִים וְהָיוּ כְּמֵתִים. אָמַר הַמַּלְאָךְ אֶל הַנָּשִׁים: "אַל תִּפְחַדְנָה אַתֶּן. אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אֶת יֵשׁוּעַ שֶׁנִּצְלַב אַתֶּן מְחַפְּשׂוֹת. הוּא אֵינֶנּוּ כָּאן, שֶׁהֲרֵי קָם לִתְחִיָּה כְּפִי שֶׁאָמַר" (הבשורה על-פי מתי, פרק כח) אתם מבינים, הנוצרים לא מאמינים שישוע צריך לקום לתחייה, אלא שהוא קם לתחייה לפני אלפיים שנה!! הברית החדשה ממשיכה ומתארת את התגלותו של ישוע למאות ואלפי בני אדם ברחבי ישראל במשך ארבעים יום. למען האמת, התלמוד בכבודו ובעצמו לא מנסה להכחיש את הכוחות העל טבעיים של ישוע ושל התלמידים שלו, אלא שהתלמוד מנסה לייחס אותן לשטן, זאת בעזרת אגדה מאוחרת המלאה בסתירות. או שתחייתו של ישוע היא אחד התעלולים המרושעים, האכזריים והנתעבים ביותר שאוזן אדם שמעה מעודה, או שזוהי העובדה ההיסטורית המדהימה ביותר. שלושה דברים בסיסיים קשורים בישוע: 1\) ההשפעה שלו על מהלך ההיסטוריה, בזכות הניסים שחולל והדברים שלימד. 2\) הנבואות התנ״כיות שהתגשמו בו. 3\) תחייתו מן המתים. תחייתו של ישוע מן המתים והאמונה המשיחית קשורות זו בזו. לאחת אין קיום בלי האחרת. ישוע עצמו אמר שיהיה לו גוף בשר ודם לאחר שיקום לתחייה, כהוכחה לכך שאכן קם מן המתים. פירוש הדבר שלאחר התחייה, גופו יהווה הוכחה ניצחת לכך שהוא אלוהים שלבש בשר. אם כך, מי שטוען שישוע לא קם לתחייה בגוף בשר ודם, בעצם מערער על אלוהותו. הקבר הריק כשלעצמו, לא מוכיח את תחייתו של ישוע מן המתים יותר משגופה שנעלמה מחדר המתים מהווה הוכחה לכך שמישהו קם לתחייה. האמונה המשיחית מבוססת על העובדה שישוע קם לתחייה בגוף אנושי, ולא על כך שהיא 'נעלמה' מהקבר. ניתן להרחיב בנושא תקומתו של ישוע בסרטון והמאמר: **האם ישוע באמת קם לתחייה?** אז במה כן מאמינים הנוצרים (וגם אנחנו היהודים המשיחיים)? כן, ללא ספק היינו שמחים שכל העם שלנו (וכל העולם כולו) יפנה לישוע המשיח ויכיר בו! אנחנו לא מתביישים בזה או מכחישים זאת, אבל אנחנו ממש לא חושבים שמישהו מפסיק להיות יהודי רק בגלל שהוא לא הולך בעיוורון אחר עצת הרבנים. הנה לכם במה אנו מאמינים שיקרה בעתיד בנוגע לעם ישראל ולישוע:"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל-יְרוּשָׁלִָם׃ וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר׃ בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן׃ וְסָפְדָה הָאָרֶץ". הדובר בקטע הוא אלוהים, שמבטיח להשמיד את הגויים שיום אחד יחליטו לצור על ירושלים. לאחר מכן הוא ישפוך על עמנו את רוחו כך שנביט אליו, אותו שדקרנו, נכיר בו ונספוד עליו באבל כלל ארצי. זה בכלל לא בכוחנו, אלא תלוי באלוהים בלבד. רגע, חשבתם שזה פסוק מהברית החדשה? לא ולא, זו היא נבואתו של זכריה הנביא בפרק י"ב, בתנ"ך, כחמש מאות שנה לפני זמנו של ישוע. חשוב לזכור, ישוע עצמו היה יהודי. תלמידיו של ישוע היו יהודים. הקהילה המשיחית הראשונה היתה בירושלים והורכבה מיהודים. הברית החדשה אחריו הולכים הנוצרים – הוא בכלל ספר יהודי, שנכתב על ידי יהודים, אודות היהודי-ישראלי המפורסם ביותר בעולם והמשפיע ביותר בכל הזמנים. ומאז ועד היום, תמיד היו יהודים שכמונו, קיבלו את משיחיותו של ישוע. ספרי ההיסטוריה מתארים יהודים בכל דור ודור שהאמינו בישוע. אפילו התלמוד בעצמו מתעד את תלמידי ישוע היהודים ואת הכוחות העל טבעיים שלהם. לכן, הטענה כי המשיח לא יוכל לבצע משימה כלשהי עד שיהודים יאמינו בו היא שגויה מיסודה, שהרי כן היו וישנם יהודים שמאמינים בישוע. לסיום, תגובה קצרה למר שלמה אבינר: ידידינו המבורך, הנוצרים לא מעוניינים לנצר אותך. נוצרים לא יכולים להפוך יהודי ללא יהודי בדיוק כפי שיהודי אתאיסט לא מפסיק להיות יהודי. גם אם יהודי ילבש כותונת חומה, יגלח את ראשו ויצטרף למנזר קתולי – הדם שלו עדיין ישאר יהודי. נסיים עם ציטוט של אחד היהודים המפורסמים ביותר בהיסטוריה (עליו נקראו רחובות רבים ברחבי ישראל) – בנימין ד'יזראלי, אשר כיהן כראש ממשלת בריטניה. כמונו, הוא היה יהודי שהאמין שישוע הוא המשיח, ואמר: "ישנו דף אחד בין התנ"ך לברית החדשה, אני הדף הזה". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב --- ### [וכתבתם על מזזות ביתך?](https://igod.co.il/answer-rabbi/question-mezzuzah/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מה זה 'וכתבתם על מזזות ביתך'? פעם שאל אחד את הגאון מווילנה: מדוע אמר שלמה המלך "כתבם על לוח לבך" ולא "זכרם בלבך"? ענה הגאון ואמר לו: אתה בוודאי אומר שנים רבות את מזמור "אשרי יושבי ביתך", וזוכר אותו בעל-פה. אמור לי בבקשה, מהי המילה שכתובה לפני המילים "קרוב ה' לכל קוראיו"? משלא ידע לענות במהירות, ענה הגאון ואמר: זהו ההבדל בין זכירה לכתיבה. כשזה כתוב, אפשר לקרוא גם מהסוף להתחלה… כך צריך לזכור את התורה!" (הרב רונן חזיזה, שם). כפי שאתה רואה, אפילו חז"ל יודעים לזהות ולהבדיל בין סוגיה כתיבה. בכל מקרה, שים לב לכתוב: וּכְתַבְתָּם **עַל** מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. אם מילולי, אז אתה ורבניך לא כותב על מזוזת ביתכם (אגב, המילה "מזוזה" בעברית מקראית היא "דופן או עמוד הדלת", לדוגמא משלי ח' ל"ד: "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ-לִי לִשְׁקֹד עַל-דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר **מְזוּזֹת פְּתָחָי**"), ז"א שאתם לא כותבים על משקופי ביתכם, אלא אתם מדביקים חתיכת פלסטיק – זה ממש לא מה שהפסוק אומר. אם אתה מאמין שאת הכל יש לקחת בצורה מילולית בלבד, אם ככה שאל את עצמך: 1. מדוע אתה לא שם ולא כותב **על הלב** (או לפחות על החזה) את דבר-אלוהים ככתוב? 2. מדוע אתה לא קושר על הגרגרת שלך ככתוב? 3. מדוע אתה לא כותב על דופן על הדלת ככתוב, אלא מדביק לדופן הדלת קופסא? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [איפה כתוב שהמשיח יקרא נצרי?](https://igod.co.il/answer-rabbi/where-written-messiah-called-christian/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מתי ב:23, מצטט פסוק מאיזשהו נביא האומר "נצרי יקרא לו", לא מצאתי באף מקום ציטוט כזה בכל התנ"ך?! מתי ב:23: "הוּא בָּא וְיָשַׁב בְּעִיר הַנִקְרֵאת נָצְרַת, לְמַעַן יִתְקַיֵּם הַנֶּאֱמָר עַל-פִּי הַנְּבִיאִים כִּי נָצְרִי יִקָּרֵא לוֹ"…"מדוע לא אמר מתי איזה נביא אמר זאת…האם יש פסוק כזה בנביאים?…התשובה היא שאין פסוק בכל התנ"ך, ואין נביא כזה בעם ישראל לדורותיו." ********התשובה****:**** אין פה סתירה, מתי לא מצטט, מתי גם לא טוען כי הוא מצטט שהרי אין שימוש ב"מרכאות". כשמתי כן בוחר לצטט מתוך ספר ספציפי מסויים בתנ"ך, הוא גם מציין זאת. לדוגמא: זֶה אֵרַע לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁדִּבֵּר אֲדֹנָי בְּפִי הַנָּבִיא…" או, "לְמַעַן יִתְקַיֵּם הַנֶּאֱמָר בְּפִי יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא…" או, "לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפִי הַנָּבִיא…" כפי שבוודאי שמתם לב, מתי אומר "עַל-פִּי הַנְּבִיאִים", ברבים, ולא בפי "הנביא" ביחיד. זאת מאחר שמתי לא מצטט פסוק אלא מדבר על מוטיב מרכזי, שרץ בפי הנביאים. במקרה הזה, כשמתי אומר "למען יתקים הנאמר על פי הנביאים כי נצרי יקרא לו" הוא מסתמך על כמה קטעים שונים בתנ"ך: ישעיהו י"א:א: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי **וְנֵצֶר** מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" ירמיהו ל"ב:ה: "כִּי יֶשׁ-יוֹם קָרְאוּ **נֹצְרִים** בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ" ישעיהו מ"ט:ו: "וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב **וּנְצוּרֵי** יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ" ואם נרצה לרדת לעומק יותר, אז המילה "נצר" פירושה בתנ"ך "שורש" או "צמח", גם התלמוד מכנה את המשיח באותו האופן, הכינויים האלה הם חלק מאותו מוטיב מרכזי שמדבר עליו מתי, לדוגמא; זכריה ג':ח: "שְׁמַע-נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי-אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי-הִנְנִי מֵבִיא אֶת-**עַבְדִּי צֶמַח**" ירמיהו ל"ג:ט"ו: "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד **צֶמַח צְדָקָה** וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ". לסיכומו של עניין, מתי לא ממציא פסוקים בתנ"ך, אלא מדבר על מוטיב מרכזי שהיה שגור בפיהם של הנביאים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [התורה שבעל-פה של התורה שבעל-פה](https://igod.co.il/answer-rabbi/oral-torah-of-oral-torah/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > העובדה ש[התורה שבעל-פה](https://www.oral.law), כפי שהיא באה לידי ביטוי במשנה ובתלמוד, הומצאה על ידי הרבנים (הפרושים) לקראת סוף תקופת בית שני \[1\], כבר הוכחה מעל כל צל של ספק. עדיין, כאשר מעמתים אדם דתי עם תובנה זו, התגובה השכיחה נשמעת כמו משהו כזה: "קחו לדוגמא את מצוות הקמת הסוכה וארבעת המינים (ויקרא כ"ג 33-43,); לולא התושב"ע לא היינו יכולים לדעת כיצד לבנות את הסוכה ולאילו מינים בדיוק התכוון אלוהים". זו הטענה הנפוצה אשר בעזרתה מבקשים אחינו הדתיים להוכיח את נחיצותה המכרעת של ה[תושב"ע](https://oral.law/?s=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%9C+%D7%A4%D7%94). לכאורה, הטיעון נשמע סביר והגיוני, אולם בדיעבד הוא טומן בחובו שתי בעיות רציניות ביותר: פעמיים בספר דברים (ד' 2, י"ג 1) מזהיר אותנו הקב"ה שלא נוסיף ושלא נגרע ממצוותיו. לכן, גם אם מצוות הסוכה אינה ברורה לגמרי ודרך הקמת הסוכה אינה מפורטת עד הפרט האחרון, עדיין אין בידינו הרשות להוסיף למצוות אלו הלכות, חוקים ותקנות אשר מלכתחילה אינן מצויות בתורה. יתר על כן, עלינו לשאול עצמנו מדוע אפוא לא נתן אלוהים הנחיות מדויקות לאופן הקמת הסוכה ולסוג המדויק של פרי עץ ההדר; תשובה אפשרית, יכולה להיות כי ייתכן ואלוהים רצה כי נשמור על יצירתיות בשמירת המצוות הספציפיות האלה ולא נהיה מקובעים לדגם אחד בלבד. בכל מקרה, אין ולא גם פסוק אחד במקרא אשר אפילו רומז לכך שהרבנים (או כל אדם אחר) יפרשו לנו כיצד להקים את הסוכות. קל מאוד להיטפל למצוות הסוכה ולומר כי רק התושב"ע (ההלכה הרבנית) מספקת לנו את ההנחייות הברורות כיצד להקימה ולכן לולא התושב"ע היינו אבודים. נכון שקיים פירוט רב בנוגע להלכות סוכה בתושב"ע \[2\], אך גם לאחר שקוראים את ההנחיות שם, נשאלת השאלה מדוע לא קבעו הרבנים את צבע דפנות הסוכה, למשל; ומדוע לא קבעו כיצד ובאילו קישוטים יש לעטר את הסוכה? מדוע הותירו חז"ל מקום ליצירתיות בנושאים האלה? ### צריך עוד הנחיות כאמור, אין בעיה להיטפל למצוות סוכה, אך מה נאמר בנוגע למצוות מורכבות יותר, כמו למשל שחיטת עופות ובהמות, או הלכות הכשרות? אני מאתגר אתכם לקרוא למשל את סדר "טהרות" במשנה או את הלכות השחיטה ב"קיצור שולחן ערוך" (סימן ל"ו וסימן קע"ז) ולבחון את עצמכם: האם לאחר קריאה ועיון מדוקדק אתם חשים כשירים להתחיל לעסוק בשחיטה כהלכתה? כמובן שלא! התושב"ע, במקרה הזה, אינה מכשירה אף אחד לשחוט בפועל. \[3\] דבר דומה ניתן לומר גם לגבי משגיחי כשרות; האם מישהו סבור כי עיון בדיני הכשרות אשר בתושב"ע יהפכוהו למשגיח כשרות הלכה למעשה? ברור שלא. לראייה, אני מזמין אתכם לסקור את אתר האינטרנט של המכון הדתי "מורשת אבות". \[4\] האתר מציע תוכניות לימוד להסמכה מוכרת במגוון מקצועות תורניים, כגון: קורס שחיטה, קורס משגיחי כשרות, קורס מוהלים ואפילו קורס לשיפוץ בתים. לצד הלימוד העיוני הנעזר בהלכה הרבנית, מתווסף לימוד תיאורטי נוסף ולימוד מעשי אשר משלימים את המידע החסר או הלקוי אשר בתושב"ע. ההכשרות המקצועיות אשר מציע מכון "מורשת אבות", למעשה חושפות את ערוותה ואת אוזלת ידה של התושב"ע; היא אולי מספיקה בתחומים פשוטים, כמו הקמת סוכה וכדומה, אך בעניינים מורכבים יותר, כפי שראינו לעיל, יש להפעיל "תורה שבעל-פה" נוספת על התושב"ע הקיימת. במילים פשוטות, התושב"ע של חז"ל אינה מספקת לנו לא את ההוראות הנחוצות ולא את ההסמכה הנחוצה על-מנת לעסוק בתחומים מורכבים כמו שחיטה, השגחת כשרות ומצוות אחרות (שלא לדבר על בניית בניינים, סלילת דרכים או הקמת גשרים – דברים אשר עבורם מתגלה ההלכה הרבנית כעקרה לגמרי). על-מנת לעסוק בדברים האלה בפועל, יש לקבל הכשרה מקצועית נוספת ותעודה רשמית המוכרת על-ידי המדינה. לסיכום, כדי לקיים את מוסדות ושירותי הדת השונים בכל מדינה, נמצא כי אין מנוס מלהוסיף "תושב"ע" אחרת – מקצועית, מוסמכת, מעשית ומפורטת הרבה יותר – על גבי התושב"ע הרבנית הקיימת! \[1\] גם שיטת תלמוד התורה אשר אימצו הרבנים, דרך פלפול וויכוח, זרה לחלוטין לרוח התלמידות המקראית, אך זה נושא למאמר נפרד. \[2\] ראו למשל במשנה, מסכת סוכה; או ב"קיצור שלוחן ערוך", סימן קל"ד-קל"ז. \[3\]אפילו הפירוט הרב אשר נמצא ב"משנה תורה" לרמב"ם (הלכות שחיטה), איננו מהווה אלא מידע תיאורטי ולוקה בחסר, אשר אין די בו על-מנת להכשיר איש למשרת שוחט מוסמך בפועל. מעניין כי בפרק ד' של הלכות השחיטה, אפילו רומז הרמב"ם בחצי פה כי אין די בהוראותיו לשם שחיטה כשרה… \[4\]http://moreshetavot.org.il ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב **תגיות:** התורה שבעל-פה, תורה בעל פה, תושבע --- ### [הרב דניאל עשור - תשובות ל-'סתירות' בברית-החדשה](https://igod.co.il/answer-rabbi/reply-rabbi-daniel-contradictions-new-testament/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בספרו של הרב דניאל עשור, מפרט דניאל את הסתירות שלטענתו, מצא בספר הברית החדשה. ### סתירה 1 ישוע דרש המון, הן בקרב תלמידיו והן בקרב העם. אולי הדרשה המפורסמת ביותר שלו בברית החדשה היא הדרשה המכונה "הדרשה על ההר". דווקא שם, הרב דניאל עשור בטוח שהוא מצא סתירה מהותית בין הבשורות, מאחר שלטענתו: > *"כל האוונגליונים מתייחסים לאירוע שנחשב כבעל חשיבות, הדרשה על ההר. טענתו של מתי היא שהדרשה של ישו התרחשה בהר. לוקס טוען לעומתו שהדרשה של ישו התרחשה במישור. מרכוס כותב כי הדרשה אירעה על אונייה בים".* מתי אכן טוען כי הדרשה הייתה על ההר. לוקס לא טוען שהדרשה לא הייתה על ההר, אלא, מציין ש- "הוּא יָרַד אִתָּם וְעָמַד בְּמִישׁוֹר". שני הדברים הנ"ל לא חייבים לסתור אחד את השני. למשל, זאת אפשרות קיימת שישוע כינס את ההמון שהיה על ההר, לאזור שהיה מישורי, זאת כדי שכולם יוכלו לשמוע ולראות אותו. הרב עשור טוען שהמישור עליו מדבר לוקס **בהכרח** אומר שהם לא היו על ההר, אך דבר זה לא חייב להיות הכרחי.  המילה "מישור" מגיעה מהמילה "ישר", משמעותה אזור מסוים שהוא משוטח, שהוא ישר. זה יכול להיות גם הר שהוא שטוח, כמו לדוגמה, הר ארנה בדרך לירושלים, שעליו המישור והמצפה. אוקיי, אבל זה עדיין לא מסביר איך זה שמרקוס בפרק ד' כתב שישוע היה על אוניה בים והמון העם היו על שפת הים. התשובה פשוטה, ומגיעה ממרקוס עצמו, שאומר "הוּא לִמֵּד אוֹתָם דְּבָרִים רַבִּים בִּמְשָׁלִים". הדרשה על ההר לא סבבה משלים. זאת אומרת שמרקוס דיבר על מקרה אחר בו ישוע דרש, ולא על הדרשה על ההר, ומי שישווה את הדרשה על ההר ללימוד שלפי מרקוס ישוע דרש מהים, לא יופתע לגלות שישוע בכלל מדבר על נושאים שונים לחלוטין. ממליצים לכם ללכת ולבדוק בעצמכם! ### סתירה 2 הרב דניאל עשור מצטט מתוך סעודת הפסח של ישוע ותלמידיו במתי פרק כ"ו פסוק 26, שם כתוב: "כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ לֶחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע וְנָתַן לַתַּלְמִידִים", הרב תוהה איך יכול להיות שישוע אכל לחם, בפסח? כאן צריך לזכור ששפת המקור בה נכתבה הברית החדשה היא יוונית עתיקה. ביוונית עתיקה, המילה שהברית החדשה משתמשת בה, שאותה תרגמו ללחם, היא "ארטוס" (αρτος), זו היא מילה בעלת משמעות רחבה; קטגוריאלית, כללית, כזאת שיכולה להיות בשימוש כדי לתאר הרבה סוגים שונים של לחם, כאלה שהם חמץ וגם כאלה שהם ללא שאור. במילים אחרות, לטעון שישוע אכל לחם על סמך מילה זו, זה כמו לטעון שיהודי אכל "חזיר" כי כתוב שהוא אכל "בשר". חוץ מזה, בכל בית יהודי מברכים את ברכת המוציא בפסח על הכוללת את המילה "לחם". לסיכום, אנחנו רוצים להראות שבספרו, דניאל עשור מצטט פסוקים שאינם באמת קיימים. הרב דניאל עשור בעמוד 267 שבספרו, מצטט את ישוע מתוך הבשורה על פי מתי פרק ט"ו פסוק 11: *"התורה אומרת שלא תאכלו חזיר ואני אומר לא כל הבא אל הפה מטמא"* והנה הפסוק המקורי בברית החדשה: "לֹא הַנִּכְנָס אֶל הַפֶּה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַפֶּה- זֶה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם" (מתי ט"ו 11) מעניין למה הרב דניאל עשור כותב דבר כזה בספרו… ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [מקור האנטישמיות הנו סילוף נוצרי לפסוק בתנ''ך?](https://igod.co.il/answer-rabbi/antisemitism-bible-verse/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > באתר המופעל על ידי פעילי הארגון החרדי-קיצוני 'יד לאחים', טוען אמיתי שיף כי בילה 10 שנים בחברתם של יהודים משיחיים , בהן הגיע למסקנה כי מצא סתירות מהותיות בברית החדשה, כאשר במרכזן הסתירה בירמיהו ל"א, שהיא, לטענתו של אמיתי שיף, מקור האנטישמיות בעולם כיום. אמיתי שיף טוען על הציטוט בברית החדשה של ירמיהו פרק ל"א: "במקור הנביא אומר "בעלתי בם" – היינו שהוא ימשול על העם היהודי, ולא "בחלתי בם" – היינו שהוא מאס בו. ניתן לראות בברור כיצד מחבר אגרת אל העברים מצטטת, משנה ומסלף מילה אחת קטנה וכך יוצר חיץ בין הברית החדשה לכאורה שהכהן הגדול החדש שלה הוא ישוע, לבין התנ"ך ("הברית הישנה"), ועל הדרך הוא גם תופס טרמפ וממציא יש מאין פרשנות משלה לכל הנבואה הזו של ירמיהו. כיצד לא קופץ מול עיני המשיחיים הסילוף המחריד המוציאה את כוונת הנביא מהקשרה במטרה מכוונת ומבהילה? לא ברור אם כן מהיכן 'הקריצה' הנצרות וכותב האגרת על העברים את הסילוף הנוראי הזה של "בחלתי בם". " הפסוק המדובר בתנ"ך: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה'; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה–בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם–נְאֻם-ה'." (ירמיהו ל"א ל-ל"ב) ואכן, באגרת אל העברים פרק ח', מצוטט פסוק ל"ב בצורה הבאה "וְאָנֹכִי בָּחַלְתִּי בָם" (בָּחַלְתִּי לעומת בָּעַלְתִּי). אמיתי שיף טוען במאמרו כי השינוי הזה הוא סילוף ועיוות נוצרי ולכן גם מקור האנטישמיות בעולם. מאחר שמשמעות המילה "בחלתי" (מלשון בחילה) היא 'מאסתי', זאת לעומת "בעלתי" (מלשון 'לבעול' = לקיים יחסי מין ו\\או מלשון בעלי = הבעלים של..). האמנם סילוף של הנוצרים? כנראה שאמיתי שיף לא ממש מכיר את הפירושים של חז"ל על הנושא. מה לרש"י יש להגיד: "בעלתי בם, פירוש בעלתי ממש רוצה לומר אף שאני בעלתי בם והייתי להם לאלוהים המה הפרו את בריתי וכן תרגם יונתן את ריעיתי. והריק"ם פירש כי כל לשון בעילה שהוא דבר עם בית הוא לשון גנאי ורוצה לומר רצתי ופירוש בעלתי כמו בחלתי שענינו קצתי כמו וגם נפשם בחלה בי" (ספר מנחה חדשה, ספר ירמיהו, על סמך פירושי רש"י. 1829, ע"מ קלח) הרב דוד סבתו מישיבת ההסדר ברכת משה: "כך נאמר בפסוק ל"א: "לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה'". הביטוי 'בעלתי בם' דורש ביאור. הרד"ק מפרש שהכוונה היא שהקב"ה 'בעל בם' בעבר, ואף על פי כן הם 'הפרו את בריתי'. הבעיה הפירושו של הרד"ק היא שסדר הפסוקים לא מובן. הפירוש השני הוא ש'בעלתי' הוא לשון גנאי כמו 'בחלתי', בגלל שהפרו את בריתי, מגיעה הבחילה בעם ישראל. " (אתר ישיבת ההסדר) קסוטו (ע"י פרופסור הרטום): "בעלתי בם/ אף על פי שהם הפרו את בריתי, אני המשכתי להיות להם לאדון, כלומר לאלהים. לפי פירוש אחר, כאן ב.ע.ל=ב.ח.ל (זכ' יא, ח): מאסתי בהם, מפני שהפרו את בריתי" (פירוש קסוטו על ירמיהו ל"א). מסכת פסחים: "פירש הרד״ק ז״ל ע״פ ואני בעלתי בם בירמי׳ סי׳ ל״א שכתב בעלתי כמו בחלתי עגייט קצתי כמו וגם נפשם בתלה בי ע״ש." (פסחים פרק ה' יהוידע כט). חשוב גם לזכור, בתקופת בית שני גרסא הנפוצה ביותר של התנ"ך היתה 'תרגום השבעים'. אמיתי שיף לעומת זאת קורא מתוך תרגום המסורה (אשר לא היה קיים בתקופת הברית החדשה, אלא נכתב כ1000 שנה לאחר כתיבת הברית החדשה). תרגום השבעים נכתב על ידי כשבעים סופרים יהודים משכילים הרבה לפני שהנצרות היתה קיימת והרבה לפני שישוע בכלל נכנס לתמונה. יהודים אלו בחור להשתמש במילה ἠμέλησα (עבור "בָּעַלְתִּי") שפירושה – לדחות \\ לזנוח \\ למאוס. אם כך, לשאלתו המזלזלת של אמיתי שיף -מהיכן "הקריצה" הברית החדשה את המילה, על אמיתי להפנות אותה בראש ובראשונה לשבעים החכמים. "הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָו‍ֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת-יְהוָה נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" "כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם, וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָו‍ֹן; שִׂפְתוֹתֵיכֶם, דִּבְּרוּ-שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם, עַוְלָה תֶהְגֶּה." "מַעֲשֵׂיהֶם, מַעֲשֵׂי-אָוֶן, וּפֹעַל חָמָס, בְּכַפֵּיהֶם. רַגְלֵיהֶם, לָרַע יָרֻצוּ, וִימַהֲרוּ, לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי; מַחְשְׁבֹתֵיהֶם, מַחְשְׁבוֹת אָוֶן–שֹׁוד וָשֶׁבֶר, בִּמְסִלּוֹתָם." "דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ, וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם; נְתִיבוֹתֵיהֶם, עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ, לֹא יָדַע שָׁלוֹם". "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי". "כָל-עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד-אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ". "קָצַף יְהוָה עַל-אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף׃ אַל-תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם". "כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב". מילים קשות אלו בהחלט הולכות להישמע לאמיתי שיף כ"ביטוי נוצרי אנטישמי". אבל רגע! חשבתם שמדובר בפסוקים מתוך הברית החדשה? אז זהו שלא, מדובר בנביאים ישעיהו, ירמיהו, מיכה, אליהו ואחרים בתנ"ך… אתם מבינים, כל מי שלא מסכים עם הרבנים – הם ישר מתייגים אותו בתור "אנטישמי". הגיע הזמן לקבל את העובדה שלא ניתן לבטל את הביקורת של ישוע שביקר נחרצות את הרבנים בזמנו, ע"י התירוץ כי "היה אנטישמי", אחרת עלינו להגדיר גם את נביאי התנ"ך ככאלה. לסיכום, או שאמיתי שיף לא מכיר את את ההיסטוריה ואת דברי חז"ל כדי לדעת שהם בעצמם פרשו כך את המילה בפסוק. או, שהוא מכיר אך בונה על כך שהישראלי הממוצע לא יבדוק בעצמו ופשוט יקנה את שקריו. כך או כך, נחשף בפנינו עוד ניסיון נואש להסתיר את ישוע, המשיח היהודי – מעמו ישראל. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב **תגיות:** אנטישמיות בברית החדשה? --- ### [מעמד אוניברסלי ומעמד של מיליונים - תשובה לטענה הפופולרית של הרב אמנון יצחק](https://igod.co.il/answer-rabbi/reply-rabbi-amnon-itzhak/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > לאור צמיחתה והתעצמותה של תנועת היהודים המשיחיים בישראל ובעולם (כיום בעולם כ300,000 יהודים המקבלים את משיחיותו של ישוע \["ישו"\] מהברית החדשה ושומרים על זהותם היהודית), מנסים רבנים רבים, בעיקר המחזירים בתשובה, לתקוף את משיחיותו של ישוע בדרכים שונות. מאחר שאגדות התלמוד על ישוע מנצרת (על כך שלכאורה היה בן-ישיבה סורר שהסית והדיח) הופרכו לאחרונה שהרי הוכחו היסטורית כבדויות ולא מהימנות (ראו מאמר: אגדות ישוע בתלמוד מופרכות), כעת יוצאים רבנים מודרנים עם טענה חדשה לסיבה לפיה, לכאורה, נדחתה משיחיותו של ישוע מנצרת. טענה בה מחזיקה בגאווה ועליה בונה כל היהדות הרבנית המודרנית, וניתן למצוא 'מחזירים בתשובה' ידועים המשתמשים בה באופן קבוע בהרצאותיהם. רבנים כגון הרב יוסי מזרחי, הרב אמנון יצחק, הרב דניאל עשור, הרב יחזקאל סופר, הרב אהרון מוס ורבים אחרים. הטענה מכונה, טענת "המעמד האוניברסלי". טענת הרבנים בפשטותה היא כי אלוהים העניק למשה את התורה (לוחות הברית) לעיניהם של מיליונים, ואם אלוהים באמת היה מחליט שהוא מחליף את עם ישראל בעם אחר, הוא צריך לעשות את זה גם כן במעמד של מיליונים רבים לעדות. ומאחר שהוא לא הכריז ולא הודיע על ברית חדשה דרך ישוע שתחליף את ברית סיני בצורה פומבית, רעשנית וברורה, יש לדחות את ישוע והברית החדשה. הרב יחזקאל סופר טוען כי: "בשונה מכל סיפורי ההתגלות האישיים שבכל הדתות… שהמשותף לכולן הוא שאירעו בסתר". טוען הרב סופר כי "כמה מיליוני בני אדם" היוו חלק בברית משה. כמו כן הוא כותב: "כל מי שבא לטעון: אלוקים שלחני לשנות את המסר ולהביא 'ברית חדשה', אמור לו: אם אמנם כדבריך, יואיל נא לאלוקים להופיע שנית בפני מיליוני המאמינים ונשמע כולנו באוזנינו את קולו הנשגב המודיע על 'הברית החדשה'." הרב אמנון יצחק טוען כי: "אם הקדוש ברוך הוא החליט 'מאסתי בכם, לא רוצה אתכם (עם ישראל) יותר אני בוחר עכשיו את ישו', למה בפעם הראשונה עשית את זה במעמד אוניברסלי כזה גדול ועכשיו אתה מביא את זה בגנבה אתה לוחש לו בסתר מאחורי ההר? זה צריך להיות בפרהסיה לפחות כמו שהיה פעם כדי להפקיע את הפעם הראשונה". היהודים המשיחיים מוכיחים עד כמה חסרת בסיס היא טענת הרבנים החדשה ("מעמד אוניברסלי") ועד כמה, מבלי לשים לב, הם יורים לעצמם ברגל: 1\. ברית אברהם לפח? הבעיה עם הטיעון הראשון של הרב אמנון יצחק, היא שעל פי הרבנים, מי שאלוהים התגלה אליו במעמד יחיד, ללא מיליוני עדים, ההתגלות שלו פסולה. אם ככה, אז הרבנים גם לא יכולים לקבל את ההתגלות של אלוהים לנוח, לאברהם, ליעקב, לדוד המלך, לנביאים ישעיהו וירמיהו, ובעצם; כמעט לכל גיבורי התנ"ך, אליהם התגלה אלוהים במעמד יחיד, ללא מיליונים כעדות (לדוגמא: הברית שכרת אלוהים עם אברהם היתה בחלומו). 2\. מעמד יחיד? משה קיבל את התורה בעוד שמיליונים מסתכלים עליו. אבל למען האמת, אם נקרא בספר שמות על מעמד הר סיני, נגלה שמשה לא קיבל את לוחות הברית מאלוהים מול מיליונים. שמות פרק יט׳: "וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן־יֶהֶרְסוּ אֶל־יהוה לִרְאֹות וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב׃ וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל־יהוה יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן־יִפְרֹץ בָּהֶם יהוה׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יהוה לֹא־יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל־הַר סִינָי כִּי־אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת־הָהָר וְקִדַּשְׁתֹּו׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יהוה לֶךְ־רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל־י͏ֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל־יהוה פֶּן־יִפְרָץ־בָּם׃ וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל־הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם׃" (שמות יט׳: כא׳-כה׳). אלוהים אומר למשה להזהיר את כל מי שיפרוץ את הגבול שהוא, אלוהים קבע כדי לראותו. עם ישראל פחד מאלוהים ולכן נשאר מאחור, מרחוק, העם שלח את משה, לבד: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל-הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה". כשמשה היה מול אלוהים, הוא היה איתו לבד, במעמד יחיד: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת-יִשְׂרָאֵל׃ וַיְהִי-שָׁם עִם-יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה" (שמות ל"ד:כ"ז-כ"ח) מה בינתיים עשה עם ישראל? עגל מזהב: "וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" (שמות ל"ב:א). 3\. לא עוד ברקים ורעמים. בגלל הפחד והיראה שהיה בקרב העם, ה' הבטיח שהוא לא יבוא ככה שוב, אלא בהתגלות נבואית: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן. כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּחֹרֵב, בְּיוֹם הַקָּהָל, לֵאמֹר: לֹא אֹסֵף, לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי, וְאֶת-הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא-אֶרְאֶה עוֹד, וְלֹא אָמוּת. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי: הֵיטִיבוּ, אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ." (דברים יח, טו-יח) 4\. בסתר? בשושו מאחורי ההר? אבל הבעיה העיקרית עם הטיעון היא שישוע לא הופיע בהפתעה. אלא בהתאם למאות נבואות התנ"ך על המשיח. לדוגמא, הנביא דניאל שניבא כי על המשיח לבוא ולמות לפני חורבן בית המקדש השני (ראו: מתי יבוא המשיח?) או הנביא ישעיהו שניבא שעל המשיח לסבול ולמות בעבור חטאיי האנושות (ראו: נבואת על סבלו ודחייתו של המשיח). זאת אומרת שאלוהים לא הודיע על הברית הזאת "בגניבה בסתר בשקט מאחורי ההר". אלא שהוא הכריז והודיע עליה מראש בפרסיה, מאות שנים לפני ישוע, הנביא ירמיהו בפרק ל"א מנבא על ברית חדשה: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה" אלוהים מבטיח שהוא יכרות ברית חדשה, ושהברית הזאת לא תהיה כמו הקודמת (לאומית), אלא שונה ממנה. הברית החדשה תהיה אישית בין אדם לאלוהים דרך המשיח, לעומת הראשונה שהיתה ברית לאומית. אגב, ישוע נצלב למוות בעבור חטאיי האנושות בחג הפסח, לעיניו של כל עם ישראל שעלה לירושלים לרגל החג. כמו כן, לאחר קימתו מן המתים, נגלה לרבבות רבות של אנשים בכל רחבי הארץ במשך ארבעים יום. 5\. מוסר כפול? הרבנים אמנם טוענים שהם שומרים את "התורה", אבל האמת היא, שהם מעולם לא שמרו את התורה שכתב משה והם גם לא מנסים לשמור אותה, מה שהם מכנים "תורה" זה בעצם המצוות והמסורת שהמציאו חז"ל אלפי שנים אחרי משה. ראו לדוגמא את דברי הפתיחה של הסופר היהודי (ועורך דין חרדי מפורסם), חיים שימל, בספרו "התורה שבעל פה" שכותב: "יהודים מעולם לא הלכו אחרי המילים המילוליות שבתורה, אלא אחרי המסורות של הרבנים, מאמינים, כי אלוהים נתן עוד תורה למשה על הר סיני, תורה שבעל פה". מאחר שהתורה שהמציאו הרבנים, אותם הם מכנים "התורה שבעל פה", היא שינוי מוחלט של התורה אותה נתן משה. לא רק ש"תורה שבעל פה" לא ניתנה מול מיליונים עם ברקים ורעמים ברקע, אלא גם שבשום מקום בתנ"ך היא אף לא מוזכרת. המושג "תורה שבעל פה", בו הייתם מצפים להיתקל אלפי פעמים בתנ"ך, לא מוזכר אף לא פעם בודדת. לכן עלינו לשאול את אותה השאלה – מדוע אלוהים לא זעק מול מיליונים בקול גדול עם ברקים ורעמים והכריז על תורה שבעל פה? אם משה קיבל תורה שבעל פה על הר סיני, מדוע הוא לא מדבר עליה? מדוע יהושוע ממשיכו של משה לא מזכיר אותה? מדוע עזרא הסופר לא מזכיר אותה? מדוע אף מלך, נביא או מנהיג בעם ישראל מעולם לא הזכיר אותה? אם המושג "תורה שבעל פה" קיים באמת בתקופת המקרא, היינו מצפים להתקבל במושג הזה אלפי פעמים לאורך התנ"ך, אבל המושג "תורה שבעל פה" לא מופיע אף לא פעם אחת לאורך התנ"ך כולו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב --- ### [מנהג 'הנחת תפילין' הרבני עתיק היומין איננו באמת מהתורה, אלא נשאב ממנהג אלילי מעמים פאגאנים.](https://igod.co.il/true-judaism/teffilin-not-from-torah/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מומחה למחשבת חז"ל, פרופסור נועם זהר (ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן) מודה – הנהגת הנחת תפילן פותח ע"י חז"ל אך ורק בסוף תקופת בית שני. עד אז אף אחד ביהדות לא ייחס משמעות שהיא יותר מאשר אלגורית לפסוק "וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים י"א 18). רק בשלב מאוחר החליטו הרבנים להמציא ביצוי מעשי לפסוק. > > "כל המצוות הינן תורה שבעל פה. ניקח לדוגמא את מצוות הנחת תפילין. בתורה כתוב: "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך". לא נאמר בשום מקום בתורה שבכתב שצריך לשים שתי קופסאות שחורות מעור בהמה על היד ועל המצח." (הרב אורי שרקי)[\[1\]](/#_ftn1) ### **כיצד הגיעו מ- "טוֹטָפֹת" ל- "תפילין"?** ראשית כל, המילה "תפילין" כלל לא מופיעה בתנ"ך. אלא שמאוחר יותר, חז"ל השתמשו במילה "טוֹטָפֹת" (שמות י"ג 16, דברים ו' 8, י"א 18) ועל ידי הוצאת הפסוק מהקשרו – טענו כי מדובר על התפילין. מקור המילה טוטפת הוא ככל הנראה מהארמית (טוֺטֶפְתָּא) ומשמעותו "תכשיט של נשים"[\[2\]](/#_ftn2) או "קישוט"[\[3\]](/#_ftn3). את משמעות המילה טוֹטָפֹת בהקשרה המקראי אפשר להבין בקלות מהשוואה בין שני הציווים הכמעט זהים שבשמות פרק י"ג: > וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ **וּלְזִכָּרוֹן** בֵּין עֵינֶיךָ… (שמות י"ג 9) > > וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה **וּלְטוֹטָפֹת** בֵּין עֵינֶיךָ… (שמות י"ג 16) פסוק 9 מפרש את פסוק 16 – 'טוטפת בין עיניך' מקביל ל'זכרון בין עיניך'. הרעיון הוא לא לענוד תכשיט בין העיניים, אלא שהתכשיט, משהו יקר ערך, מהווה סמל. כפי שאתה זוכר לענוד את התכשיט היקר שאתה מתפאר בו. ככה עליך לזכור את אלוהיך שהוציא אותך מארץ מצרים. הקב"ה זה עתה הוציא את עם ישראל ממצרים באותות ובמופתים, לאחר ייסורים וסבל בלתי יתואר ורב שנים ובפרק י"ג מושם דגש גדול על זכרון אותו מאורע לדורי דורות. המיקום חשוב לא פחות, בין העיניים מייצג את מרכז החשיבה שלנו, העיניים שלנו הן שמובילות אותנו. הפואנטה היא שהאמונה של עם ישראל באלוהים תבוא לידי ביטוי במעשים שלנו (עַל-יָדְךָ), במחשבות שלנו (בֵּין עֵינֶיךָ) ובלב שלנו (עַל-לְבָבֶךָ). הטקסט אשר אליו יפנו אתכם במאמץ למצוא את האסמכתא למצוות הנחת התפילין, מצוי בספר שמות פרק י"ג, כמו גם בספר דברים פרק ו', בקטע המוכר של "שמע ישראל". בפסוק 8 כתוב: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ". כמה פרקים לאחר מכן, חוזר המשפט באופן דומה: "וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (י"א 18). על סמך שני פסוקים אלו, הפיקו הרבנים תילי תילים של הלכות והנחיות מפורשות בנוגע לצורת התפילין הרצויה ולאופן ליפופם על הזרוע ועל הראש. כל זאת בהנחה שהמילה "טוטפות" משמעותה 'חפץ בעל רצועות עור צבועות בשחור'. #### ברצוננו להפריך את הקשר שבין הפסוקים הללו לבין מנהג הנחת תפילין: 1. **הנחת תפילין לא נראית פרקטית בתנ"ך:** אם מצווה זו אכן מצווה יום יומית כה חשובה ומרכזית, היינו מצפים למצוא אותה, תיאורים שלה ותיאורים של בני עם ישראל מניחים תפילין – מאות אם לא אלפי פעמים לאורך התנ"ך. היינו מצפים לקרוא על מלכים כגון דוד, שאול ושלמה המניחים תפילין או לפחות מצביעים על מנהג שכזה. היינו מצפים מנביאי התנ"ך להניח תפילין ולקדם את המנהג בקרב עם ישראל. היינו מצפים לקרוא על מנהיג או דמות תנכית כלשהי ה"מניחה תפילין" או לכל הפחות מבקש מהעם לעשות זאת. אולם למרבה הפלא, אין ולו גם דמות מקראית אחת אשר מתוארת כמניחה תפילין ולו גם ברמז. 2. **האם הביטוי מילולי?:** היהדות הרבנית לוקחת באופן מילולי את הפסוקים הללו. אך באותו הקטע מצווה לא רק לשים בין העיניים ועל היד, אל גם "עַל-לְבָבֶךָ", אם כך, מדוע הרבנים לא קושרים רצועות עור צבועות גם על החזה? גם במשלי ג' 3 נכתב: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל-יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל-לוּחַ לִבֶּךָ", אם כך, מדוע הרבנים לא קושרים תפילין לא רק על החזה (לב) אלא גם על הגרגורת? 3. **ההיבט הפילולוגי והמגדרי של הטקסט וחוסר עקביות**: ידוע כי כאשר בוחנים את מצוות התורה, ניתן לחלקן לסוגים שונים בכמה אופנים, כמו למשל: חלוקה למצוות עשה, מול מצוות אל תעשה; או חלוקה למצוות אשר הזמן גרמן, מול מצוות אשר אינן תלויות בזמן. חלוקה נוספת למצוות ניתן לעשות לפי סוג הנמען (או המושא) שלהן, כלומר: לפי קבוצות האוכלוסייה אשר אליהן פונות המצוות. לפי חלוקה זו, ניתן למיין את מצוות התורה לארבע קבוצות ברורות: *(1)* מצוות אשר פונות לגברים בלבד; *(2)* מצוות אשר פונות אל נשים בלבד; *(3)* מצוות אשר פונות אל קבוצה מסוימת ומוגדרת בעם; *(4)* מצוות אשר פונות לכלל ישראל. לדוגמא, בויקרא י"ח מפורטות מספר מצוות הפונות לגברים בלבד וכך גם בויקרא י"ט 27. בעוד, בויקרא י"ב ובמדבר ה' 31-12 מתוארות מצוות אשר רלוונטיות לנשים בלבד. בויקרא פרק ו' ופרק ט"ז 28-2 כתובות מצוות אשר פונות לכוהנים לבדם ובפרק י"ד פונות מצוות ספציפיות עבור מצורעים בלבד. למעשה, כל מצווה אשר אינה שייכת לשלוש הקבוצות הקודמות, מיועדת אוטומטית לכל עדת ישראל, נשים וגברים כאחד. חשוב לזכור כי למרות שמצווה מסויימת רשומה בלשון זכר, אין זאת אומרת כי היא פונה אוטומטית לגברים בלבד. כך למשל, ברור כי הציווי "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ' 8) והציווי "לֹא תִרְצַח" (שמות כ' 13) פונים הן לגברים והן לנשים ללא יוצא דופן. הציווי – "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" – פונה אל כלל ישראל, גברים ונשים כאחד, אבל אז ניתקל בבעיה לא פשוטה בנוגע למצוות התפילין הנגזרת מפסוק 8. מדוע? מפני שידוע לכל שעל פי ההלכה הרבנית רק גברים מניחים תפילין.[\[4\]](/#_ftn4) שנאמר: "נשים פטורות מלהניח תפילין. ואם רוצות להחמיר על עצמן ולהניח תפילין, יש למחות בידן". אך אם הטוטפת (התפילין, כביכול) המוזכרות בפסוק 8 לגברים בלבד, מדוע מצופה מנשים לקיים את יתר המצוות באותו קטע (כמו למשל: המצווה לאהוב את אלוהים מכל הלב, כמצווה בפסוק 5)? ברור כי מתגלה כאן חוסר עקביות.[\[5\]](/#_ftn5) 4. **הפרשנות לפסוק סמלית**: פרופ’ יהודה אליצור מזכיר את פרשנותו של רשב”ם שצונזרה ע"י הרבנים[\[6\]](/#_ftn6) לפסוק "לְאוֹת עַל־יָדְךָ" אשר בשמות י”ג 9: “לפי עומק פשוטו: יהיה לך **לזכרון** תמיד, **כאילו** כתוב על ידך”. אליצור מוסיף כי למרות שמרבית הקוראים בתורה סבורים כי פשוטו של מקרא מכוון למצוות תפילין, “רשב”ם חולק על הדעה הרווחת… ומדגיש, כי מצוות תפילין היא אך מדרשו של הכתוב ואילו פשוטו אחר."[\[7\]](/#_ftn7) כלומר, אפילו בין הרבנים היו שראו את הציווי בתור ציווי סמלי בלבד, ולכן הרבנים צינזרו את פרשנותם. כאמור, רק בתקופה מאוחרת החליטו הרבנים לא להסתפק בממד האלגורי, ולשוות למצווה נופך מעשי.[\[8\]](/#_ftn8) 5. **מקור התפילין הוא בעבודת אלילים**: חוקרים מעידים כי מנהג קשירת התפילין רווח בעם ישראל לפני תקופתם של התנאים ולמעשה, מסתבר כי קמיעות הדומים בצורתם לתפילין היו בשימוש נפוץ בקרב תרבויות עתיקות של עובדי אלילים ובעיקר באגן הים התיכון[\[9\]](/#_ftn9). יתרה מכך, פרופ’ מנחם הרן מאיר כי “בִמקורם נתפסו ה’טוטפת’ וה’אות’ כסמלים מאגיים דימוניים, ושימוש בקמיעים מעין אלה, שהיו מוצמדים לראש או לזרוע, היה נוהג בעולם העתיק."[\[10\]](/#_ftn10) כמו הרבה קמעות אחרים, גם במקרה הזה, ראו רבני הפרושים את העמים מסביב לעם ישראל מבצעים טקס אלילי וחיקו אותו. על פי מנהג הנחת התפילין, חפץ דומם (רצועות עור שנצבעו בשחור) הופכות בעת השלמתן לקמע קדוש בעל סגולה על טבעית, מעין חיבור מיסטי עם אלוהים שברגע שמלפפים על הזרוע מעביר ברכות רוחניות מאלוהים לאדם המבצע טקס זה. דבר שני ולא פחות חשוב, כבר הוכח מעבר לכל ספק כי התפילין נחשבו ע"י חז"ל לקמיע מוערץ בעל כוח אפוטרופאי, דהיינו כזה שביכולתו להרחיק רוחות רעות ושדים.[\[11\]](/#_ftn11) בנוסף, המחקר מצא כי השימוש בקמיעות בעלי תוכן מאגי הנקשרים לגוף, היה נפוץ בקרב תרבויות פגאניות רבות באזור מסופוטמיה.[\[12א\]](/#_ftn12) עוד על פי חוקרים, למצרים היה מנהג מיסטי, לפיו המצרים היו כותבים מילים על פפירוס, מקפלים את נייר הפפירוס ותוחבים אותו לאריגי פשתן תפורים לקופסא. האמונה היתה כי לקמעות הללו יש כוח מיסטי לברך את בעל הקמע.\[12ב\] ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/phylactery.png-300x132.webp "phylactery.png - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") פרופ’ טור-סיני חידד את העובדה כי התפילין נחשבו בעיני חז”ל כקמיעות לשמירה על האדם בכוח האלוהות. הוא אף חושף כי ייתכן והתפילין, בצורתם כפי שקבעום חז”ל, שאולים ממצרים הקדומה, שם התייחסו לדמותו של נחש קדוש הנקשר על הראש כקמיע המזכיר את התפילין ברבנות.[\[13\]](/#_ftn13) פרופ’ יהושע בלאו הראה כי אפילו בכתבי הרמב”ם (שלכאורה סלד מהשימוש בקמיעות) מתגלים הקשר והזיקה בין הקמיע לתפילין.[\[14\]](/#_ftn14) 6. **הפרשנות לפסוקים אלה הייתה תחילה מטאפורית**: פרופ’ נעם זהר סבר כי מנהג הנחת התפילין החל ע”י חז”ל רק בשלהי תקופת בית שני; עד אז, הוא טען, הפסוק “וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך” (דברים י”א 18) – התפרש באופן אלגורי בלבד, קרי שיהיו חקוקים וקשורים בלב ובשכל.[\[15\]](/#_ftn15) גם באנציקלופדיה המקראית נאמר כי לפי פשט הכתוב בספר דברים ו’ 8, “אין כוונתם \[של הטוטפות\] לחפצים ממשיים, אלא למטאפורות לזכירה." [\[16\]](/#_ftn16). פרופסור נועם זהר, ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן, מודה כי הנהגת הנחת תפילין פותח ע”י חז”ל אך ורק בסוף תקופת בית שני. עד אז אף אחד ביהדות לא ייחס משמעות שהיא יותר מאשר אלגורית לפסוק “וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך” (דברים י”א 18). רק בשלב מאוחר החליטו הרבנים להמציא ביצוע מעשי לפסוק. > "ראה כיצד לאחר 2000 שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם אותן תפילין" (הרב דניאל בלס)[\[17\]](/#_ftn17) דמיינו לעצמכם יפנים שיצהירו כי העובדה שבכל רחבי העולם, כבר אלפיים שנה, כל יפני מגלגל סושי באותו האופן, משמעה שאלוהים העניק ליפנים הוראות בעל-פה לאופן הכנת הסושי. זאת פחות הלוגיקה בה משתמשים רבנים כמו הרב דניאל בלס. בשפה הפילוסופית, מדובר בכשל לוגי שנקרא "נון סקויטור" (בעברית: "אינו נובע מכך"). זה הוא כשל לוגי בו המסקנה בטיעון (קיומה של תורה שבעל-פה) אינה נובעת מן ההנחות (המנהג עתיק). כפי ההשוואה לסושי היפני, או לכל מסורת עתיקה אחרת שקיימת בעולם, עצם הוותק של המסורת לא מוכיח את "אלוהותה". > "כשמצאו את התפילין של ראש במערות קומראן…2,200 שנה והתפילין לא השתנו. עם ישראל מדייק, כי כמו שקיבלנו בדיוק ככה אנחנו מעבירים לדור הבא.", "אותן פרשיות של היום הן אותן הפרשיות שנמצאו אז. לא יותר ולא פחות. הכל מדוייק. זה לא פלא. מה שמשה קיבל בסיני העביר לדור הבא והם לדור הבא וכך עד עצם היום הזה"(הרב זמיר כהן)[\[18\]](/#_ftn18) ואכן, בשנת 2014 התפרסמה כתבה "התפילין העתיקות והקטנות ביותר",[\[19\]](/#_ftn19) ככל הנראה מלפני 2200 שנה בקירוב. ממצא זה, טוענים רבנים מסויימים, מוכיח כי התפילין קדמו לכתיבת התלמוד ולכן הן מהוות הוכחה לתורה מדוייקת שמועברת בעל-פה באופן רציף ממשה בסיני שנשמרה עד ימינו אנו באדיקות, בדיוק וללא סטיות. הלא ההלכה לגבי התפילין ברורה וכתובה הן במשנה, הן ב"משנה תורה" לרמב"ם, הן ב"שולחן ערוך" (הלכות תפילין). ב"קיצור שולחן ערוך" אף נאמר כי "מי שמניח תפילין פסולין, לא בלבד שאינו מקיים את המצווה, אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה, שהוא עוון גדול" (הלכות תפילין, סימן י'). מיד לאחר האמירה הזו, מציינת ההלכה לפרטי פרטים ובדיוק רב כיצד אמורים להיראות התפילין אשר לכאורה הועברו מדור לדור, החל במשה וכלה ברבנים. אך זו טעות, שכן לדברי ד"ר יונתן אדלר (שחקר את אותן תפילין) ישנם הבדלים מהותיים בינן לבין התפילין כיום: גודלם של התפילין שונה, צורתם שונה, צבעם שונה ופסוקי התורה בתוכם אינו זהה לתפילין כיום.[\[20\]](/#_ftn20) לדוגמא, בניגוד לתפילין המקובלים בהלכה הרבנית כיום, התפילין שנמצאו בקומראן כללו בתוכם את עשרת הדיברות.[\[21\]](/#_ftn21) תפילין אלו, כלל אינם כשרים. חשיפת התפילין העתיקות בסך-הכל מוכיחה כי קמיעות מסוג זה קיימים היו בקרב עם ישראל עוד לפני העלתה של התושב"ע על הכתב. נכון, ייתכן כי המאגיה, הכשפים והקמיעות למיניהם, הגיעו לשיאם בקרב חוגים רבניים רק בשלהי ימי הביניים, כפי שמראה פרופ' גדעון בוהק בהרצאתו[\[22\]](/#_ftn22) אך ידוע כי כבר בתקופת בית שני החלה תעשיית הקמעות לקבל הכרה וגושפנקא מאת חז"ל; ולראיה, המשנה (במסכת שבת) חושפת – בלי כוונה – כי התפילין היוו חלק בלתי מבוטל מתעשיית הקמיעות האלילית הזו שהגיעו מעמי הגויים.[\[23\]](/#_ftn23) אם כך עולה השאלה, כיצד ייתכן כי התפילין אשר התגלו בקומראן מעידות על תוקפה של התושב"ע, אם הן כל-כך שונות מהתפילין הרבניות שההוראות להן כביכול הועברו ברצף מושלם מסיני? במילים אחרות, התפילין העתיקות כה שונות מהתפילין המסורתיות, שעצם ההתייחסות וההפנייה אליהן – מהווה גול עצמי לתיאורית התורה שבעל-פה. ### **מיתוס הילת התפילין** בעקבות מחקר "מדעי" שהתפרסם לפני שנים בנושא השפעת הנחת התפילין על הראש,[\[24\]](/#_ftn24) אוהבים הרבנים לדבר על מה שנקרא "הילת התפילין". קרי, על-כך שרמתו הרוחנית של המניח תפילין עולה כאשר הוא עושה זאת. האם יש ממש בטענה זו ואם כן, מה משמעותה? חסידי אותו מחקר, מדווחים כי הממצאים גילו שכמות האנרגיה הרוחנית לכאורה, עלתה כאשר משתתפי המחקר הניחו תפילין לראשם. ד"ר סטיבן שרם פרסם מחקר אחר אשר תוצאותיו הראו כי נקודת המגע של התפילין בראש וביד חופפות בדייקנות את נקודות הדיקור הסיני, שבאמצעותן ניתן לרומם את האנרגיה הרוחנית לכאורה. יתרה מכך, מחקרו הוכיח כי הדרך בה מניחים את התפילין, הולמת את דרך הטיפול של הרפואה הסינית.[\[25\]](/#_ftn25) אם תוצאות מחקר זה אכן נכונות, המשמעות היא שלא התפילין גורמות להעלאת האנרגיה, אלא מקום הנחתם. במילים אחרות, לתפילין עצמם אין כל השפעה רוחנית; מקום הנחתם הוא המכריע. משתמע מכך שאם נכרוך את התפילין על הרגל או סביב הבטן, לא תהא להם כל השפעה אנרגטית יוצאת דופן. בקיצור, זה לא התפילין אלא המיקום. [\[1\]](/#_ftnref1) https://ravsherki.org/index.php?option=com\_content&view=article&id=1545:15451545-1545&catid=413&Itemid=100513 [\[2\]](/#_ftnref2) לפי מילון העברית המקראית (מ.צ. קדרי, 2007: 377). [\[3\]](/#_ftnref3) ראו בן יהודה ד', ערך 'טוטפת', עמ' 1860. [\[4\]](/#_ftnref4) לראייה, זכרו את הביקורת הדתית אשר סופגות "נשות הכותל" בגין מאבקן להניח תפילין ולהתעטף בטלית. תנו דעתכם לדבריו של ר' מרדכי צבי, אשר מצד אחד מציין תקדים להנחת תפילין בידי נשים ומצד שני פוסל את נשות הכותל על הסף: "ונשאל למה למחות בפניהן/ הרי יש תקדימים למעשיהן/ וכי בנותיו של שאול המלך או רש"י לא הניחו תפילין/ וכי אשתו של יונה הנביא שונה מהן כשעלתה לרגל וחכמינו לא היו מוחין/ אלא יש להבין דבר בסיסי/ ואין כאן לא פיקנטריה ולא לשון הרע עסיסי/ פשוט מאד והמעמיק יראה נכוחה/ שיש וחכמים מצאו לנכון למחות או היתה דעתם נוחה/ אם הכוונה היא מעלין בקודש בנוסף לקיום המצות החיוביות/ יהיה קשה למנוע עשייה בידי הנשים הצדקניות/ אך דא עקא שלא קשה לראות בעליל/ שזאת התרסה וצורה של תרגיל/ לקעקע את הממסד הקיים מתוך ידיעה / ואפשר להביא הוכחות לזה ולהרחיב היריעה / וכבר הזכרנו בראשית המאמר ומעלה אני חשד /שמישהו בכל הסיפור הזה נשמע משוחד/ וכי נוכל להעיד עליהן אמת ובתמים/ שפיהן וליבן שווים וזה מעשה תמים/ הרי מטבע הדברים הדברים יעוררו סערה בקרב הציבור/ והאם צעקות ועתונות ושערוריות עדיפות על דיבור/ כל ההסברים וכל הטענות/ לא יכסו את המגמה והכוונות/ ויש מי שעוד יקרא לזה חוסר הבנות/ ולא יהיה למי למה ואיך לענות/ מדוע ,אני שואל, להרוס במקום לבנות/ וכי על ידי זה נוכל את בית המקדש לבנות". נלקח מאתר: <http://www.kooker.co.il> באתר של "נשות הכותל" נאמר: "המאבק של נשות הכותל התחיל  בדצמבר 1988 לאחר הכנס הבינלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות… "כחלק מהכנס, תכננו הנשים המשתתפות לקיים תפילת הודיה לשלום המדינה ברחבת הכותל עם ספר תורה. כאשר הגיעו  והחלו החלו לקרוא בתורה, התפרצה השתוללות אלימה מצד עזרת הגברים. הם ירקו עליהן, התעללו בהן התעללות מילולית וסחבו להן את ספרי הסידור מהיד… "כתגובה לאירועים אלו, רב הכותל דאז, מאיר גץ, עליו השלום, התבטא בערוץ הרדיו "קול ישראל" ואמר ש- "מה שעשו נשות הכותל זו פרובוקציה זולה וזה כמו להביא חזיר אל רחבת הכותל המערבי. נשים בכותל זה כמו חזיר בכותל".  [http://womenofthewall.org.il/he](http://womenofthewall.org.il/he/) [\[5\]](/#_ftnref5) אגב, אותו דבר נכון גם לגביי הקטעים המקבילים בשמות י"ג ובדברים י"א; גם שם ברור מעל כל ספק, כי ההקשר מכוון לכלל ישראל – גברים ונשים גם יחד. [\[6\]](/#_ftnref6) רבי שמואל בן מאיר – פרשן מקרא בן המאה ה- 11 ונכדו של רש”י. [\[7\]](/#_ftnref7) פרופ’ יהודה אליצור, “ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגרפיים, היסטוריים והגותיים”, 2000: 16. [\[8\]](/#_ftnref8)  שרון שלום, בתוך: מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, 2012: עמוד 363 (בהערת שוליים מס’ 168). [\[9\]](/#_ftnref9) פרופ’ בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ח’, 1982: 886-888. [\[10\]](/#_ftnref10) מנחם הרן, האסופה המקראית: תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים – חלק ב, 2003: 180. [\[11\]](/#_ftnref11) ראו בעניין זה, מאמרו של ד"ר יוסף חיות, רבי משה זכות מגרש הרוחות: קבלה מאגיה ורפואה בראשית העת החדשה, פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, קיץ תשס"ג, עמ' 121-142. [\[12א\]](/#_ftnref12) פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ח: שם – תתני, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1982: 886. \[12ב\] Kaiser, W. C., Jr. (2008). Exodus. In T. Longman III & D. E. Garland (Eds.), The Expositor’s Bible Commentary: Genesis–Leviticus (Revised Edition) (Vol. 1, p. 437). Grand Rapids, MI: Zondervan. [\[13\]](/#_ftnref13) פרופ’ טור-סיני, הלשון והספר: בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים – כרך האמונות והדעות, 1955: עמוד 127. [\[14\]](/#_ftnref14) יהושע בלאו (עורך), תשובות הרמב”ם, כרך ב’, 1989: עמוד 539. ראו גם במשנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק י’, ה’) [\[15\]](/#_ftnref15) אליבא דיהושע השל, שורשיה של מצוות התפילין אינם בתורה שבכתב; אדרבא הוא סבר כי כוונת הביטוי ‘לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם’ אינו נאמר “אלא בדרך משל ומליצה, והמובן העיקרי בהם שלא ימושו מזכרונם תמיד…” (בספר: “יהושוע השיל שור: מאמרים”, 1972: עמוד 193). [\[16\]](/#_ftnref16) פרופ’ בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ח’, 1982: עמוד 893. [\[17\]](/#_ftnref17) https://www.hidabroot.org/question/214938 [\[18\]](/#_ftnref18) https://www.youtube.com/watch?v=l4YPTLpM9pI & https://www.youtube.com/watch?v=DkJ4Qfe-aNs [\[19\]](/#_ftnref19) http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/573/445.html [\[20\]](/#_ftnref20) בראיון לאתר NRG בתאריך 18.04.2014, בלינק:  <https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/573/445.html> [\[21\]](/#_ftnref21) ד"ר דוד נחמן, בתוך: מנחם קיסטר (עורך), "מגילות קומראן מבואות ומחקרים" – כרך ראשון, ירושלים, בהוצאת: יד יצחק בן-צבי, 2009: 143. [\[22\]](/#_ftnref22) <http://vod.walla.co.il/episode/1892359/hamishi-bakempus/episode-4> [\[23\]](/#_ftnref23) בפרק ח' (משנה, מסכת שבת) מקשרים חז"ל בין 'עור', 'קמיע' ו'תפילין': "המוציא חבל, כדי לעשות אוזן לקופה… "נייר, כדי לכתוב עליו קשר מוכסין… "עור, כדי לעשות קמיע. קלף, כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא "שמע ישראל" (דברים ו,ד)". [\[24\]](/#_ftnref24) לפרטי המחקר, בלינק הבא: <https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=178162328989259&id=150497401755752&substory_index=0> [\[25\]](/#_ftnref25) Steven Schram, Tefillin: An Ancient Acupuncture Point Prescription For Mental Clarity, Journal Of Chinese Medicine, No. 70, October 2002 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [שבעים פנים (או שבעים תירוצים) לתורה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/seventy-faces-torah/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מאז שהתחלנו לפרסם סתירות ברורות וגסות בין התנ"ך לדברי חז"ל, אנו נתקלים בתירוץ החוזר על עצמו שוב ושוב: "שבעים פנים לתורה". קיומן של מאות סתירות תיאולוגיות, פילוסופיות ופילולוגיות בין ספרות חז"ל ("התורה שבעל-פה") לבין התנ"ך אינן דבר חדש. אם התורה אומרת 'לבן' והרבנים אומרים 'שחור', אין מדובר בשבעים פנים, אלא בסתירה ובמחלוקת תהומית. קחו למשל את הסתירה הבאה: בבראשית י"ח 8 נאמר במפורש כי שלושת אורחיו של אברהם אכלו מהכיבוד אשר נתן להם. חז"ל מלמדים כי למעשה הם לא אכלו כלל (בראשית רבה, פרשת וירא). כאן מתגלות שתי ברירות בלבד: או שהם אכלו, או שלא אכלו! התורה אומרת "וַיֹּאכֵלוּ". הרבנים אומרים "לא אכלו!". אך זה לא מונע מהרבנים לטעון כי ייתכנו 70 פירושים שונים וסותרים אחד את השני בו זמנית, בניסיון לתרץ סתירות אלו. אך תירוץ זה לא משנה את העובדה כי הרבנים אינם אלא תועים ומטעים. חשוב לציין, הביטוי "70 פנים לתורה" אינו מופיע כלל בתנ"ך; המונח נטבע לראשונה על ידי פרשן התורה אברהם אבן-עזרא (המאה ה- 11-12 לספירה), ובשום אופן אינו נותן צידוק או הכשר לסתור את התורה, אלא מתייחס אל דרכי פרשנות שונות לקטעים במקרא הדורשים עיון או הבהרה. למעשה, אבן-עזרא דווקא מעלה על נס את דרך הפשט, כפי שציין:  "ובעבור הדרש דרך הפשט איננה סרה, כי שבעים פנים לתורה" (אבן עזרא בהקדמתו לפירוש התורה). אגב, יש בחומש מספר דוגמאות לדרך בה התמודד משה כאשר לא ידע כיצד ליישם את תורת ה' במקרים תקדימיים שונים (ויקרא כ"ד 11-14, במדבר ט' 6-11, פרק ט"ו 32-36, פרק ט"ז 1-5, פרק כ"ז 1-5). למקרה שתהיתם, הוא לא ערך שימוש בעיקרון "70 פנים לתורה"; דבר אחד משותף לקטעים אלה: בכולם פנה משה בתפילה ישירה לאלהים וחיכה לשמוע ממנו כיצד ליישם לפעול. אולם יש בעיה חמורה נוספת הנובעת מיישום נואל של "70 פנים לתורה" כהצדקה לריבוי הסתירות בדברי חז"ל. על המחלוקת והסתירות בין תלמידי הלל ושמאי, נאמר בתלמוד: "שלוש שנים נחלקו ב"ש וב"ה; הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים" (בבלי, עירובין י"ג ע"ב). החזון האיש, ניסח זאת מעט אחרת באומרו כי "כל דברי ראשונים נאמנים עלינו כנתינתם מסיני… "ואין מקום לנטות מדבריהם" (אברהם ישעיהו קרליץ, 1997: 201). ההשלכות של קביעות אלו גובלות בחילול השם; אם רב אחד אומר 'לבן' ורב אחר אומר על אותו הדבר 'שחור' – ושניהם קולעים לכוונתו של האל, משמע כי יש סתירה פנימית, מחלוקת או ריבוי פנים (אולי שבעים?..) בתוך האלוהות, רחמנא ליצלן. תודה לאל, אנו יודעים כי אפשרות זו אינה תתכן, שהרי המקרא מדגיש כי אלהים הוא 'אחד'; ה' הוא 'אמת' וכל עולה לא תמצא בו (דברים ו', ירמיהו י' 10, מזמור נ"א 18). בעיה אחרת של יישום ל"70 פנים לתורה" יכולה להוביל למצב משולל היגיון, אשר לפיו: 2 + 2 לאו דווקא = 4, כי-אם כשבעים תשובות שונות, כגון: 5, 6, 7, וכו'. במצב אבסורדי כזה, בו קיימות ריבוי אמיתות סותרות במקביל, בחשבון אחרון לא קיימת אמת כלל. בנוסף, המושג "שבעים פנים לתורה" הוא מושג חסר משמעות ריאלית. הדת-הרבנית היא מערכת משפטית-הלכתית, ולכן אין אפשרות שיהיו שבעים פנים לחוק אחד. לסיכום, הניסיון לתרץ את הסתירות של הרבנים בפירושם את התנ"ך תחת הטענה כי "70 פנים לתורה" היא סתירה לוגית פנימית. לעומת זאת, אנו מאמינים כי דבר אלהים משקף את רצונו של האל ואת האמת המוחלטת והבלתי מתפשרת המאפיינת אותו. הסתירות בין רבנים אחדים לרבנים אחרים וגרוע מכך – הסתירות בין התושב"ע למקרא, אינן ניתנות ליישוב ולפתרון מרושל על-ידי התירוץ האומלל של "70 פנים לתורה". אם כתבי הקודש משקפים אמת אחת מוחלטת אשר אינה משתמעת לשני פנים, חובה על כולנו להיכנע לרגליה במקום להידחק לאצטלה מיותרת ולפלפולי סרק. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [הנה שה האלוהים | שיר הלל](https://igod.co.il/songs/lamb-of-god-worship/) **Published:** אוגוסט 7, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ״הנה שה האלוהים״ נולד מתוך כמיהה עמוקה לעולם שאינו מלא בכאב, עוול ושברון. זהו שיר המשקף את הצורך שלנו לשוב אל אהבתנו הראשונה, ולהיאחז בתקווה ובנחמה שנמצאות בידיעה שהאדון תמיד ממתין לנו בזרועות פתוחות, ומזמין אותנו לחזור אליו כמו בן השב אל אביו. בתקופה שבה עמנו ומדינתנו נושאים כאב רב כל כך, נפשנו ממשיכה לזעוק אליו. שה האלוהים, הנושא את חטאת העולם, נשאר נאמן – הוא כוחנו, תקוותנו ונחמתנו. לנצח. אנחנו מקווים שהשיר הזה יביא עידוד, נחמה ותזכורת לנוכחותו בחיינו. מילים: יואל דייויס וליאל דייויס לחן: יואל דייויס ויוני דייויס הפקת סאונד, הקלטות וטכנאות: יוני דייויס הקלטה: אולפן יובל אמנויות הפקה חזותית, צילום ועריכה: וילה נוראהו מיקס: אבי פרודין מאסטרינג: רוברט זידלו קול מוביל: יואל דייויס קולות: ליאל דייויס ואביגיל זטולסקי פסנתר: ליאב דייוייס ועמנואל רורו חלילית: איתמר דייויס כינור: נתן זבודניק גיטרה בס: מארק דנוול כלי הקשה וכלי מיתר: יוני דייויס וירון צרניאק משתתפים נוספים בקליפ: מיטל בר דוד (כינור), יוחנן נראל (קלידים) #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** שירים **תגיות:** ווידאו --- ### [ישוע אמר 2,000 מילים ששינו את ההיסטוריה האנושית | הדרשה על ההר פרק 1](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-1/) **Published:** אוגוסט 5, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הצטרפו אלינו להכיר את הדרשה המפורסמת ביותר של ישוע – הדרשה על ההר. בפרק הזה נבחן את המבנה המכוון שלה ואת ההקשר שלה בתוך הסיפור הרחב של כתבי הקודש. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הדרשה על ההר, ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** ווידאו --- ### [סוד יום הכיפורים שהרבנים מפחדים שעם ישראל יגלה](https://igod.co.il/answer-rabbi/yom-kippur-secret/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > השנה, ביום הכיפורים, עקבנו בעניין רב אחר הקונפליקט המעניין שהתפתח בין היהדות האורתודוקסית (החסידים והחרדים) לבין היהדות המסורתית ("דתיים לייט" כהגדרתה של רחלי מלק בודה במוסף השבת של ידיעות אחרונות). בעוד היהדות האורתודוקסית טענה כי יש להקריב תרנגול כפרות כקורבן בעבור חטאים, היהדות המסורתית קידמה את הרעיון כי מספיק לתת תרומה כספית ולצום מאוכל ליממה על מנת לכפר על חטאים, בטענה כי טקסייה של היהדות האורתודוקסית מוגזמים ומיושנים. מעניין לראות כי ישנם זרמים ביהדות האורתודוקסית שעדיין מכירים בעובדה כי התורה דורשת קורבן דם בעבור חטאים. בעוד, היהדות המסורתית מבטלת צורך זה ומנפנפת בביטול את דרישתה של התורה. ראשית חשוב להזכיר, בתקופת המקרא, יום הכיפורים היה תלוי בבית המקדש, במזבח ובכהונה, ללא אלו אין שום תוקף ליום הכיפורים. בכל מקרה, יום הכיפורים נועד לכפר על חטאים לאומיים בשגגה, ולא על חטאים אישיים. בתקופת המקרא, שבוע לפני יום הכיפורים היה מסתלק הכהן הגדול מביתו למקום שקט בו יכל היה להכין עצמו רוחנית. בליל יום כיפור הכהן הגדול לא ישן, ובמהלך היום הקריב קורבנות, נכנס לקודש הקודשים בפעם האחת והיחידה בשנה והקריב; תחילה היה עליו להקריב קורבן עבור עצמו. ואז, שעיר שנועד לכפר על חטאי עם-ישראל. במקביל, עם ישראל היה מענה את נפשו (צם ומתפלל) על חטאיו לאלוהים. הצום היה עניין סמלי ושולי, ולא מה שכיסה את חטאיי העם לאותה השנה (צר לנו לאכזב, אך דילוג על ארוחת בוקר לא מניב סליחת חטאים. ע"פ מצוות התורה, על חטאים חייב דם להישפך…). דמו של הקורבן כיסה את החטאים של עם ישראל, בעוד הצום והתפילה היה הדרך של אנשי עם ישראל להביע חרטה עמוקה ואמיתית מליבם, במקביל לקורבן שהוקרב. אחרי כל התהליכים המדויקים, בסופו של החג, המתין העם ל"חותמת הרשמית", האישור הרשמי מאלוהים לכך שקיבל את הקורבן ושחטאיי העם אכן נמחלו, איך? החוט האדום שהיה תלוי בבית המקדש ("לשון של זהורית") הפך לעיני כולם מאדום ללבן. כך ידע הכהן הגדול ועם ישראל כולו כי אלוהים קיבל את קורבן יום הכיפורים. אנשי העם שמחו, שרו ורקדו, וליוו את הכהן הגדול לביתו בחגיגה גדולה – חטאיהם כוסו ונסלחו לשנה נוספת! עד עכשיו נתנו רקע, ועכשיו העניינים באמת עומדים להתחמם! אז הנה הקטע המעניין באמת – בגמרא (מסכת יומא פרק ד דף לט עא-עב) הרבנים מתארים כי כארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש (סביב שנת 30, שהרי המקדש נחרב סביב שנת 70) החוט של לשון הזהורית הפסיק להלבין ללבן מאדום ולכן גרם לדאגה רבה בקרב מנהיגי העם. מאז שנת שלושים לספירה הפסיק אלוהים לתת את האישור ביום הכיפורים, לשון הזהורית כבר לא הולבנה יותר! אלוהים לא מוכן לקבל עוד את קורבן יום הכיפורים. מדוע? ומדוע דווקא בתאריך זה? מאותה העת, היה על הרבנים להמציא את היהדות מחדש, כזאת שתעבוד גם ללא אישורו של אלוהים. הם אמנם שמרו על השמות "יהדות" ו"תורה", אבל היהדות שהתפתחה היתה שונה, וגם התורה השתנתה, לא עוד תורת משה, מעכשיו; "התורה שבעל פה". עם התורה שבעל פה, אין עוד צורך בקורבן עבור חטאים, מספיק לומר תפילות ולדלג על כמה ארוחות כדי "לזכות" בסליחת חטאים. כך נוצרה לה תורה חדשה ויהדות חדשה – "היהדות הרבנית" שמאותה תקופה ועד היום, הלכה והתרחקה מהמקורות עד כדי כך שכיום, כל דימיון בין יהדות התנ"ך ליהדות הרבנית – מקרי בהחלט. אז מדוע אלוהים הפסיק לקבל את קורבנות הכיפורים ודווקא בתאריך הזה? כארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש, שנת שלושים, היתה השנה בה נצלב ישוע! בברית החדשה, יוחנן אמר על ישוע: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם". שאול השליח, בפרק ט' שבאגרתו אל העברים כתב: "הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס אֶל מִקְדָּשׁ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וַאֲשֶׁר הוּא בָּבוּאָה שֶׁל הָאַמִתִּי, כִּי אִם בָּא אֶל עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְהֵרָאוֹת עַתָּה בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים אַף לֹא בָּא לְהַקְרִיב אֶת עַצְמוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, כַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל הַנִּכְנָס שָׁנָה בְּשָׁנָה אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּדָם אֲשֶׁר אֵינוֹ דָּמוֹ; שֶׁאִם כֵּן, הָיָה צָרִיךְ לִסְבֹּל פְּעָמִים רַבּוֹת מֵאָז הִוָּסֵד תֵּבֵל. אֲבָל כָּעֵת נִגְלָה פַּעַם אַחַת, בְּקֵץ הָעוֹלָמִים, לְהָסִיר אֶת הַחֵטְא בְּקָרְבַּן עַצְמוֹ." סליחת חטאים יכולה להתקבל אך ורק דרך מותו המכפר על הצלב של ישוע המשיח – היהודי המפורסם ביותר והמוערץ ביותר בקרב הגויים. ### **הלכות יום הכיפורים – מצאו את ההבדלים** מצוות יום כיפור נותנות אינדיקציה מדויקת לתהום שנפערה בין יהדות התנ"ך לבין ההלכה הרבנית. הרבנים מבטיחים כי התושב"ע ניתנה בסיני ובלעדיה בלתי-אפשרי להבין וליישם את התורה שבכתב. יום כיפור, אז והיום, טופח על פני תובנה זו ומוכיח מעבר לכל ספק כי מדובר בשתי תורות זרות ונבדלות זו מזו. #### **בתורה שבכתב** בויקרא ט"ז מתוארות מצוות יום הכיפורים לפרטי פרטים; מרביתו של הפרק מתמקד בעבודת הכוהן (פסוקים 1-28), אשר נושא את משקל יום זה על כתפיו כמעט באופן בלעדי. בפסוקים 29, 30 מתוארות שתי המצוות החלות על העם כולו ולא על הכוהן לבדו: "וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ… שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם". גם תיאור יום הכיפורים בויקרא כ"ג ובספר במדבר כ"ט מאשש את העובדה כי ביום זה מוטלות על עם ישראל שתי מצוות בלבד והכוהן הגדול נושא על עצמו את החלק הארי העוסק בהקרבת קורבן הכיפורים. לפי התורה אם-כן, אלו שתי המצוות שעל העם לקיים: - לענות את הנפש. - לשבות מכל מלאכה. #### **בתושב"ע** כאמור, על-פי תורת משה, מרבית ממצוות יום הכיפורים נופלות על כתפיו של הכוהן הגדול. כעת, שימו לב כיצד נראות הלכות יום כיפור לפי היהדות הרבנית, כפי שסיכם אותן הרב ברוך אפרתי (בהתבסס על "קיצור שולחן ערוך")[\[1\]](/#_ftn1): - מצוות עשה מן התורה לשוב אל השם, על ידי וידוי מעשינו הרעים וחרטה עליהם… - 'כפרות'… אנו נוהגים לעשות כפרות על תרנגול או על כסף. מותר לעשות כפרות על כרטיס האשראי בתרומה באינטרנט דרכו. מסובבים את הכרטיס על הראש ככסף, ומתכוונים על כמות התרומה באמירת הכפרות. - מצווה לטבול במעיין או במקווה, אין לברך על הטבילה. - מתפללים מנחה מוקדם לפני סעודה מפסקת ובמנחה אומרים וידוי בתפילת הלחש אך לא בחזרת הש"ץ. - מדליקים נרות חג בברכה, וכן שהחיינו, ככתוב במחזור. בנוסף יש להדליק נר נשמה, שכן הבדלה נעשה על נר שדלק כל היום. - מתעטפים בטלית לפני השקיעה בברכה… - יש להימנע מחמשה דברים – אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, יחסי אישות. - אסור לעשות מלאכה ביום כיפור. - בבוקר נוטלים ידיים עד קשרי האצבעות. - מותר לדבר במהלך הצום; על אכילת מאכלים בצאתו. - מעריב של מוצאי הצום אומרים 'אתה חוננתנו'. - מקדשים את הלבנה אף על פי שטרם אכלנו, שכן אנו שמחים בכפרתנו. - עושים הבדלה כבכל מוצאי שבת, לכתחילה על נר ששבת כל היום. אם אין נר כזה, מותר לעשות הבדלה בנר שהודלק במוצאי היום. **מאי נפקא מינה** חלק מהסעיפים ברשימה מתפתחים לכדי הלכות סבוכות ומפורטות אף יותר, אך דבר אחד בולט מייד לעין; מתוך כל ההלכות לעיל, שתיים בלבד מופיעות בתורה שבכתב: (א) עינוי הנפש ע"י הצום; (ב) והאיסור ממלאכה. לכל יתר ההלכות אין יד ורגל עם תורת משה. אדרבא, ניכר כי הן תוקנו בידי הרבנים שנים רבות לאחר חורבן בית המקדש השני. דבר אחר שיש לתת עליו את הדין הוא סעיף 2 ברשימה, לפיו "נוהגים לעשות כפרות על תרנגול או על כסף. מותר לעשות כפרות על כרטיס האשראי בתרומה באינטרנט דרכו. מסובבים את הכרטיס על הראש ככסף, ומתכוונים על כמות התרומה באמירת הכפרות". לפי תורת משה, הקרבת הקורבנות ע"י הכוהן, היא לבדה הביאה לכפרה על חטאי העם (ויקרא ט"ז 16-34). במילים אחרות, על-פי התורה, היתה הכפרה תלויה באופן מוחלט בעבודת הכוהן. אולם לפי ההלכה הרבנית, החליף "סדר הכפרות" (הכולל סיבוב תרנגול או כסף מעל הראש) את עבודת הכוהן ודי בו לפדיון כפרות.[\[2\]](/#_ftn2) הלכות התושב"ע מחדדות אפוא את הדבר הבא: אם מצוות יום כיפור מדאורייתא התבססו על עבודת הכוהן הגדול, הרי שההלכה דרבנן, התעלמה מסמכותו לחלוטין והעבירה את המושכות לידי הרבנים. ללא הרבנים והתושב"ע לא זו בלבד שאין בידינו כל ידיעה על-אודות ההלכות הללו, אלא שאין כל הסבר כיצד לקיימן ולפיכך אנו תלויים ברבנים עצמם, שיורו לנו את הדרך. כך התחלף יום כיפור ממועד התלוי לחלוטין בעבודת הכוהן במשכן/בבית המקדש, ליום המבוסס על מסורת הלכות הרבנים ותלוי בסמכותם הבלעדית. [\[1\]](/#_ftnref1) פורסם ב"ישראל היום", 14.09.18 וניתן לקריאה בלינק: <https://www.israelhayom.co.il/article/586881> [\[2\]](/#_ftnref2) אביגדור שנאן, סידור אבי חי – תפילות וברכות לבית ולמשפחה, בהוצאת: ידיעות אחרונות קרן אבי חי, 1999: 74-76. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יום כיפור, מועדי ישראל, תשובה לרב --- ### [סוד המקראות הגדולות שהרבנים לא רוצים שתדעו](https://igod.co.il/true-judaism/secrets-rabbinic-texts/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > יצירת המופת היהודית הגדולה חובקת בתוכה סוד כמוס, המהדיר שלה גילה אמת שכיום הרבנים ממש לא רוצים שתדעו עליה! היצירה הקרויה 'מִקְרָאוֹת גְּדוֹלוֹת' היא יצירת מופת, מנכסי צאן ברזל של התרבות היהודית, אוניברסיטת בר-אילן הגדירה בתור "מעמודי התווך של ארון הספרים היהודי". הכוללת ארבעה רכיבים: (א) המקרא על ניקודו וטעמיו; (ב) ה'מסורה' על שני חלקיה: הגדולה והקטנה; (ג) התרגומים הארמיים; (ד) פרשני המקרא הקלסיים של ימי הביניים, יוצרי פרשנות הפשט היהודית. יש בתבנית הזו של המקרא ונושאי כליו משום ביטוי של צורה למעמדו המרכזי של המקרא בתולדות עם ישראל, ולפעילות הרוחנית הבלתי פוסקת שהתנהלה סביבו בכל הדורות, להבנת המסר שהוא נושא עמו לדורות ראשונים ואחרונים. המהדורה החשובה ביותר נדפסה בשנים רפ"ד-רפ"ו (1524 – 1526). המהדיר היה יעקב בן חיים אבן אדוניהו, שעיצב את צורת המהדורה עם ארבעת המרכיבים שנזכרו למעלה. בן חיים עשה מאמצים גדולים לתת בידי קוראיו נוסח מתוקן של המקרא, הערות המסורה, התרגומים והפירושים, על פי כתבי היד שהיו בידו. למה אנחנו מספרים לכם את זה? כי הנה סוד שהרבנים ניסו לשמור מכם בסוד ולקבור את עובדת קיומו מתחת לשטיח. מאחר שאותו מהדיר יהודי, יעקב בן חיים אבן אדוניהו, בעקבות מחקרו המעמיק בכתבי הקודש (התנ"ך) ובפרט בנבואות על המשיח, הגיע לידי מסקנה ואמונה כי ישוע מהברית החדשה, הוא משיח ישראל המובטח בנבואות התנ"ך! באותו הרגע שהצהיר על אמונתו בפומבי, הרבנים טענו כי השתגע ובגד במסורת היהודית ולפי כך הפסיקו לראות בו כיהודי וניסו לקבור את זכרונו מתחת לשטיח. חושבים שעכשיו המצאנו זאת? ראו לדוגמא את דבריו של חתן פרס ישראל, הרב מרדכי ברויאר: "כבר הזכרנו לעיל את עבודתו הגדולה של יעקב בן חיים בהתקנת נוסח המקרא ובעריכת המסורה. על עבודה זו הוא זכה להערכת חכמי דורו; ור' אליהו בחור כתב לו שיר הלל, שהודפס בסוף כרך הכתובים של מקראות גדולות דפוס ויניציאה רפ"ד–רפ"ו. אולם סופו של האיש הזה לא היה טוב כתחילתו, וזקנתו ביישה את ילדותו: בערוב ימיו הוא המיר את דתו והתנצר, וכך הוציא את עצמו מכלל ישראל." (הרב מרדכי ברויאר במאמרו "מקראות שיש להם הכרע") ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [תשובה לטענתו של הרב דוד ארצי](https://igod.co.il/answer-rabbi/reply-claim-rabbi-david-arzi/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > הרב דוד ארצי כותב לנו: > > "אני יהודי שמאמין בביאת המשיח כמו כל היהודים בעולם. כרגע אינני יודע מיהו המשיח אבל כל מי שיטען לכתר זה אני חייב לבדוק מה ההוכחות שהוא מביא איתו. אתם טוענים שישו הוא משיח, אז אנו חייבים לראות האם הוא מיוחס לדוד המלך ע"ה שזהו התנאי ההכרחי כפי שאתם בעצמכם שלחתם בקישור כי המשיח חייב להיות ממוצא דוד. ובכן ההוכחה היחידה שלכם להיותו של יש"ו משיח, היא שושלות היוחסין המופיעות בברית החדשה והמתועדות אצל מתיו ולוקס. כשמעיינים בשושלות האלה אז ראשית רואים שמתיו ולוקס מכחישים זה את זה בשמות הקיימים שם, לוקס רושם שמות אחרים ומתי רושם שמות אחרים אבל הבעיה המרכזית בשושלות האלה שאם נבחן את השמות המופיעים שם שלכאורה היו צריכים להראות שיש"ו מיוחס לדוד המלך, בעצם מגלים שכל השמות בשושלות של מתיו ולוקס הם בעצם מומצאים ובדויים. לא רק שהם לא קיימים בתנ"ך אלא שמתיו ולוקס המציאו שמות חדשים וכל זאת כדי לשכנע אותנו שיש"ו הוא צאצא של דוד המלך. > > הבה נבחן את הכתוב בשושלות היוחסין בתנ"ך. בתנ"ך דברי הימים א' פרק ג' פסוקים יט-כד כתוב: זרובבל הוליד את חנניה וחנניה הוליד את ישעיה וישעיה הוליד את רפיה ורפיה הוליד את ארנן וארנן הוליד את עבדיה ועבדיה הוליד את שכניה ושכניה הוליד את שמעיה ושמעיה הוליד את נעריה ונעריה הוליד את אליועיני ואליועיני הוליד שבעה את הודויהו ואת אלישיב ואת פליה ואת עקוב ואת יוחנן ואת דליה ואת ענני. > > שימו לב לזיוף המתוחכם: בתנ"ך זרובבל הוליד את חנניה כתב מתי: זרובבל הוליד את אביהוד ב. וכך במקום חנניה הוליד את ישעיה כתב מתי: אביהוד הוליד את אליקים, ג. ובמקום ישעיה הוליד את רפיה כתב מתי: אליקים הוליד את עזור, ד. במקום רפיה הוליד את ארנן כתב מתי: יעזור הוליד את צדוק, ה. ובמקום ארנן הוליד את עבדיה כתב מתי: צדוק הוליד את יכין, ו. במקום עבדיה הוליד את שכניה כתב מתי: יכין הוליד את אליהוד, ז. ובמקום שכניה הוליד את שמעיה כתב מתי: אליהוד הוליד את אלעזר, ח. במקום שמעיה הוליד את נעריה כתב מתי: אלעזר הוליד את מתן, ט. ובמקום נעריה הוליד את אחיועיני כתב מתי: מתן הוליד את יעקב, י. במקום אליועיני הוליד את הודויוהי ואת אלישיב ואת פליה ואת יעקב ואת יוחנן ואת דליה ואת ענני כתב מתי יעקב הוליד את יוסף. > > מובן כיצד לשיטתו של מתי יש"ו מיוחס לדוד המלך. אם משתילים שם בדוי ולא אחד בשושלת ארוכה כל שהיא, הרי שמשם זה והלאה אפשר יהיה להמשיך את רשימת השמות הלא ידועים והלא מוכרים עם שמות בדויים נוספים רבים ולהטות את שושלת היוחסין לכיוון הרצוי. כך בדיוק ארע במקרה הנ"ל. מתי בחר לשתול את השם "אביהוד" ולייחסו ל"זרובבל" כבנו, בכך בלבד הטה מתי את השושלת מהשם הראשון השתול והבדוי והלאה עד לשם המבוקש שהוא "יוסף" (אביו החורג של יש"ו). > > עכשיו כשהוכחתי לכם כי ישו איננו צאצא של דוד המלך ע"ה, כפי שעולה מהתנ"ך ולהבדיל מתוך הברית החדשה, ללא שום פרשנות של חכמי ישראל, תבינו שיש"ו איננו יכול להיות המשיח המיועד לאנושות. > > קחו תתחילו לעבור שם שם בברית החדשה וככה תבינו שעבדו עליכם כל החיים שוטים ארורים. > > לפחות לנו היהודים יש שושלות יוחסין מסודרות מאב לבן. וכל צדיק בדורנו שהוא מזרע דוד יש לו שושלת יוחסין מסודרת עד דוד המלך. אבל לכם גם כשיש שושלת יוחסין מתברר כי היא מזוייפת, מומצאת בדויה ומסולפת. הרבה צרות היו לעם ישראל מכל מיני בני זונות. אנחנו לא צריכים אותכם שתשווקו לנו עוד בן זונה בתור משיח. חבל שמטיפשות אי אפשר לייצר כסף הייתם מיליונרים היום חחחחחחח" לרב דוד ארצי ולקוראים שלום, האם אתה ער לכך שעד לאחרונה טענה זו לא הופיעה אפילו מצד המתנגדים החריפים ביותר לברית החדשה ולישוע? האם אתה יכול לנחש מדוע טענה זו לא הועלתה בתלמוד, במדרשים או בימי הביניים? היא לא עלתה משום שאין לה כל בסיס. לצערנו, ככל שאנו מתרחקים מתקופת כתיבתם של המקרא ושל הבשורות, הולך ופוחת הדור ואנו מאבדים תובנות רבות שהיו ידועות לראשונים. כנראה שלא בכדי, לא עלתה הטענה הזו על-ידי חז"ל; הם, לא מצאו לנכון להציע את ה"סתירה" שאתה הצעת. מכל מקום, הבא נענה לטענות שלך אחת לאחת ונראה עם יש דברים בגו: האם אינך מודע לכך כי כל מגילות היוחסין שמורות היו בבית המקדש עד שזה נחרב? האם אתה מתכחש לכך? אם כן, יש לך בעיה לא איתנו, אלא עם ההיסטוריה של עם ישראל. התנ"ך וכתבי הברית החדשה אינם בבעלותנו ואינם ניתנו רק לנו פה בשנת 2014 למשמרת. אנחנו פשוט נכנעים להם באמונה ומנסים לחקור אותם כמיטב יכולתנו. לעומתנו, מתי ולוקס חיו וכתבו את בשורותיהם לפני חורבן בית המקדש, עת שהיו השושלות נגישות לכל. האם אתה מתכוון להאשימם גם בכך? לגופו של עניין, השושלת אינן "ההוכחה היחידה" שלנו; השושלת יכולה להיות עוד ראיה אחת מתוך שרשרת ארוכה של ראיות רבות אחרות המצביעות על ישוע כמשיח ישראל (ראו סרטונים ומאמרים פה באתר המוכיחים כי רק ישוע מתאים לנבואות התנ"ך על המשיח!). מתי ולוקס מתעדים את הגנאלוגיה של ישוע מנצרת. בתקופתו, ציפו למשיח נצר לבית דוד ומחברי הבשורות מעידים על ציפייה זו ביתר שאת. או שישוע הוא המשיח של יהודה, ישראל וכל העולם, או שאינו המשיח של אף אחד! אתה מבין זאת? או שהוא המשיח שלך ושלי, או שהוא איננו המשיח של איש מאיתנו! לשאלתך, כן; לפי נבואות המקרא ולפי כתבי הברית החדשה, חייב המשיח לבוא משושלת בית דוד ומיהודה (מעניין כי עובדה זו לא מנעה מחלוץ היהדות הרבנית, רבי עקיבא, לקבוע כי בר-כוכבא הוא המשיח, למרות שבר-כוכבא לא השתייך לבית דוד… או לא מונעת ממך לשים בפייסבוק שלך תמונות של הרבי מלובביץ עם הכיתוב "משיח", על אף שאין דרך להוכיח כי הוא מבית-דוד…). מפני שכותבי הברית החדשה ידעו כי המשיח חייב לבוא מבית דוד, הם לא היססו לאמת זאת עם שושלתו של ישוע ולכתוב זאת בבשורותיהם (אגב, גם שאול השליח, שלפי החוקרים כתב את אגרותיו לפני הבשורות, מציין כי ישוע נמנע על בית דוד). האם שאלת את עצמך פעם את השאלה הבאה: איזו סיבה היתה למתי או ללוקס להמציא שושלת ולשקר? הרי הם לא היו חייבים להאמין בישוע ולהיות לתלמידיו! מה אפוא גרם להם ללכת בעקבותיו, לסבול רדיפות ולמות מוות אכזרי בשל אמונתם בו? יתרה מכך, אם הם היו משקרים חלילה, האם לא היה מישהו מתקופתם שהיה מצביע על הטעויות שעשו? מדוע אין לנו בנמצא ביקורת בעניין זה מתקופת בית שני ומחז"ל? התשובה חוזרת על עצמה – כי להם היתה גישה לבדוק את השושלות המתועדות בבית המקדש ולאמת את העובדות, לכן הן לא העזו לערער על האמת. להבדלים בין מתי ללוקס יכולים להימצא מספר הסברים, אשר השכיח וההגיוני ביותר בהם הוא שאחד מדווח על שושלת מרים והשני על זו של יוסף. כמו כן הקדשנו לכך מאמרים וסרטונים בנושא פה באתר. כתבת: "בתנ"ך דברי הימים א' פרק ג' פסוקים יט-כד כתוב: זרובבל הוליד את חנניה… "שימו לב לזיוף המתוחכם: בתנ"ך זרובבל הוליד את חנניה כתב מתי: זרובבל הוליד את אביהוד". תשובה: ציטטת יפה מדברי הימים, אך חבל שלא עשית זאת באותו האופן גם מבשורת מתי… מתי כותב בפרק א' פסוק 1: "סֵפֶר תּוֹלְדֹת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם"; ובסוף הגנאלוגיה בפסוק 17: "וְהִנֵּה, כָּל־הַדֹּרוֹת מִן־אַבְרָהָם עַד־דָּוִד אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִן־דָּוִד עַד־גָּלוּת בָּבֶל אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִגָּלוּת בָּבֶל עַד־הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת". כבר בפתיחה, רומז מתי על האופי היהודי-מקראי של כתיבתו, לאמור: מותר לדלג בין השמות כאשר מדווחים על שושלות (ראה בעזרא פרק ז', במלכים ב' פרק כ"ג, ובדברי הימים א' פרקים ו', כ"ב, כ"ד). גם כשחותם מתי את כתיבת השושלת הוא רומז על דילוג כאשר הוא חוזר על המספר 14 כמספר טיפולוגי (אתה מוזמן לבדוק ולמצוא כי אצל לוקס מופיעים למעלה מ- 40 שמות בין דוד למרים, בעוד שאצל מתי מופיעים רק 14. האם זה יצא כך במקרה או בכוונה?). חוקרים משערים כי מתי כיוון לקהל יהודי יותר מאשר קהלו של לוקס, ולכן ההבדלים המכוונים בין השניים. כתבת: "בכך בלבד הטה מתי את השושלת מהשם הראשון השתול והבדוי והלאה עד לשם המבוקש". תשובה: מפני שאתה לא מוצא את השמות שמציין מתי בספר דברי הימים, אתה קופץ למסקנה שהוא בדה אותם מליבו, שהוא זייף, שהוא שיקר! האם אינך מוציא דיבתו רעה על-לא עוול בכפו? האם לא חשבת שזה ייתכן כי מתי ובני תקופתו היו מודעים לשמות נוספים בשושלת זרובבל – שמות שאינם מצוינים במקרא בסדר עוקב ורציף וכי כן היו מתועדים בבית המקדש? להזכירך, התנ"ך מתעד אך ורק שמות ספורים בלבד משושלת דוד המלך, שקרוב לוודאי שמנתה אלפי, (אם לא עשרות אלפי) שמות; מזמן חייו ועד לתקופת בית שני, רובם מן הסתם לא מתועדים בתנ"ך, אך כן היו ידועים ומתועדים בבית המקדש, עד שזה נחרב: – לפי יוסף בן מתתיהו: בספרו "נגד אפיון" מדווח יוסף בן מתתיהו כי בבית המקדש השני היה ארכיון מיוחד עבור מגילות היוחסין, בעיקר כדי לשמור על ייחוד הכוהנים לעבודת הקודש (פרקים א', ו'-ז'). – לפי חז"ל: בתלמוד הבבלי, מסכת גיטין נ"ו, ע"ב מתואר כי לפני שביקש אספסיאנוס להחריב את ירושלים ואת המקדש, התחנן אליו רבן יוחנן שייתן לו שלושה דברים, השני מבין השלושה היה את שושלת רבן גמליאל ששכנה בבית המקדש (לרבות מגילות היוחסין של השושלות האחרות) – לפי המשנה (מסכת מידות, פרק ה') ולפי הרמב"ם (משנה תורה, הלכות ביאת המקדש, פרק ו', י"א), בלשכת הגזית שבבית המקדש נשמרו בקפדנות מגילות היוחסין של הכהנים. – ישוע מבית צדוק הכהן ע"פ חז"ל: על כך שישוע נמנע על שושלת בית דוד אנו קוראים גם בתלמוד הבבלי, סנהדרין מ"ג, ע"א: שם נאמר כי ישוע היה "קרוב למלכות" ומפרשים: "שהיה קרוב למלכות החשמונאים". והנה, גם לפי התיעוד בברית החדשה, היה ישוע מקורב לא רק לבית דוד, כי אם גם לכהונה, שהרי היה קרוב משפחה של יוחנן המטביל – צאצא של כוהנים (לוקס א' 5, 36). אתם מבינים, כאן היתה הזדמנות נהדרת לחז"ל לנסות ו"להוכיח אחרת", אך לא רק שהם לא עשו זאת, הם אף ייחסו אותו לשושלת הכהנים. לסיכום, מאחר שהדרכים לתקוף את משיחיותו של ישוע הולכות ואוזלות לרבנים בימנו, הם נאלצים להמציא טיעוני-סרק חדשים שאף היסטוריון ואף לא חז"ל עצמם העזו להציע. מדוע? מאחר שכיום (ומאז חורבן בית המקדש השני!) אין עוד דרך לאמת או לשלול טענתו של אדם כלשהו להיות המשיח (משושלת דוד). עובדה זו חייבת להעלות בראשו של כל יהודי את השאלה – עם ישראל קיבל התנבאות על כך שהמשיח יהיה משושלת דוד המלך כך שיוכל לזהותו, אך לפני קרוב לאלפיים שנה הוחרב בית המקדש ואיתו התיעוד שדרכו יוכל עם ישראל לדעת מי משושלת דוד ומי לא. אם המשיח לא הגיע עד אז, אז אנחנו תקועים! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [מדוע מאות אלפי יהודים נוטשים את ההלכה הרבנית לטובת ישוע?](https://igod.co.il/true-judaism/thousands-leave-rabbinic-judaism-jesus/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בשנים האחרונות, גובר ועולה מספרם של יהודים אשר התאכזבו מהצביעות והכפייה הדתית אליה נחשפו בחייהם האישיים, אך מאחר שלא היו מוכנים לוותר על החיפוש הרוחני אחר אלוהים – מצאו מרגוע לנפשותיהם בלא אחר מאשר היהודי-ישראלי הידוע ביותר בעולם – ישוע (המכונה בלגלוג בפי הרבנים – "ישו", ראשי תיבות של 'ימח שמו וזכרו'). אומדנים שונים מעריכים כי כיום ישנם בין רבע מיליון למיליון יהודים ברחבי העולם המאמינים כי ישוע – הוא המשיח המובטח בנבואות התנ"ך1 רבים מאותם יהודים-משיחיים הינם בעלי עמדות מפתח בקהילות ולעיתים בוחרים לשמור לעצמם את אמונתם בפרטיות יחסית, מתוך חשש לרדיפה ומתגובותיהם של בעלי הדעה הקדומה הסובבים אותם: "אנחנו מבינים את זה, גם לנו שטפו את המוח מילדות, נולדנו לזה – היינו בטוחים שמדובר באמונה אלילית-פגאנית, שאלו ההולכים אחרי 'ישו' מאמינים בשלושה אלוהים. היינו בטוחים כי ישוע הטיף לעבודת אלילים זרה וכי הברית החדשה מלמדת שאלוהים זרק לפח את עם ישראל. תמיד קישרנו בין האינקוויזיציה והפוגרומים לבין ישוע – ככה הרבנים למדנו אותנו לחשוב, ולא העזנו לבדוק ולחקור ברצינות בעצמנו". ### ומה השתנה? "כאשר קראנו את הברית החדשה ראינו שישוע הטיף בעד אהבה, שלום, חסד וחמלה (ואפילו לגויים). הוא אף לימד שעלינו לאהוב את האויבים שלנו ואת מי ששונא אותנו – תארו לעצמכם עולם כזה – זה יפתור את כל הבעיות. אבל ישוע גם סלד מהכת-הפרושית (עליה מבוססת הרבנות של היום) מאחר שראה בהם מנהיגים דתיים צבועים שכל מה שמעניין את רובם היה כוח שליטה וכסף, ממש כמו רבים היום. ומאחר שישוע לא קיבל את סמכותם, הם החרימו אותו, הסיתו והדיחו נגדו את עם ישראל. אבל הדבר המדהים ביותר זה שבתנ"ך, הנביא ישעיהו בפרק נ"ג מאות רבות של שנים לפני כן ניבא שזה בדיוק מה שיקרה: "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ׃ אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה׃ וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ׃ כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ.." (קטע מתוך ישעיהו פרק נ"ג). נדהמנו לגלות כיצד הנבואות הללו על המשיח – על דחייתו, סבלו ומותו המכפר כקורבן חזרו על עצמן שוב ושוב בפי נביאי התנ"ך. היינו בטוחים שמישהו נתן לנו ספר נוצרי – אבל זה היה בתנ"ך שלנו בבית". ### אז לא מדובר באמונה בשלושה אלוהים ועבודת אלילים זרה? "כמובן שלא, מדהים שכמעט כל יהודי שאיננו משיחי בטוח שבכך מדובר. ללא ספק נעשתה עבודה מאוד יסודית באלפיים השנים האחרונות כדי לדאוג שכולנו בתוך היהדות נחשוב בדיוק כך. אבל ישוע ריפא ועשה ניסים בשם אלוהי אברהם יצחק ויעקב! כשהוא עשה ניסים בקרב הגויים – הוא תמיד הפנה אותם לאלוהי ישראל, ולא לאלילים נוכריים. כולנו כבר הספקנו לשכוח שלא מדובר באיזה ישו נוצרי בלונדיני עם עיניים כחולות. אלא בישוע, יהודי שחי בארץ-ישראל ולימד תנ"ך. עליו נבואות התנ"ך גם הצביעו!" ### אם הוא באמת המשיח, למה אין שלום עולמי אלא רק מלחמות? "פעם היה בעיתון דבריו של הרב עובדיה יוסף שטען שכאשר המשיח יבוא; הוא יחסל את כל הערבים בעולם. הציפייה של הרבנים המודרנים בימנו למשיח שיבוא ויחסל את כולם היא למען האמת שונה מאוד מהציפייה שניתן למצוא אפילו בקרב רבני חז"ל, הם שפיתחנו את המושג "משיח בן יוסף" (משיח שכמו יוסף – סובל מידי אחיו, נדחה על ידם ונזרק לגויים כאשר משפחתו חשבה עליו כמת). התפקיד האמיתי של המשיח זה לעשות שלום פנימי בלב (הרי זה המקור של כל המלחמות). אם מחר יבוא משיח שיעלים את כל הנשק והטילים בעולם, בני אדם עדיין ירימו אבנים ויזרקו אחד על השני, הרי הבעיה היא בפנים – בלב שלנו ששונא אחרים. ישוע בא לתקן את הבעיה הזאת – החטא שבלב שלנו, את המערכת יחסים שלנו עם אלוהים. הוא בא לספק לנו כפרה על חטאינו – במותו. הוא בא לתת לנו דוגמא לחיים מושלמים ובכך להעניק לנו ראייה חדשה על העולם, ראיה של הקרבה עצמית בעד הזולת – אהבה צרופה." ### אז מאיפה האנטישמיות אם מקורה לא בישוע? הרי בשמו גויים רבים רדפו יהודים. איזו מין אהבה צרופה זאת? "חלילה! לפני אלף שנה, לדוגמא, לא היה אינטרנט או בתי דפוס. רוב הנוצרים לא ידעו מה כתוב בברית החדשה או מה אמר ישוע. הם נשאו את שמו לשווא כדי לקדם את האג'נדה המעוותת שלהם כלפי העם שלנו, בעודם שוכחים שישוע ושליחיו בעצמם היו יהודים ישראלים!. בקיצור כפי שלא תאשים את משה או את דוד המלך על התנהגותם הבזוייה של רבנים כיום, כך לא ניתן להאשים את ישוע על התנהגותם הבזוייה של קתולים שבאו אלף שנה אחריו. אבל אסור לנו גם לשכוח כי ישנם מיליוני נוצרים בעולם שדווקא בגלל ישוע, רואים בנו העם הנבחר ואוהבים אותנו מאוד! בזכותם, בזכות התמיכה שלהם בישראל ובזכות התרומות של הנוצרים אוהבי ישראל הללו (המוערכות במאות מיליארדי דולרים מאז קום המדינה) הצלחנו להקים מדינה חזקה ויפה לתפארת." ### אם ככה, מדוע הרבנים לא מקבלים את משיחיותו של ישוע? "ישוע הזכיר לעמנו משהו שאנשי הדת גרמו לנו לשכוח, אלוהים רואה את הלב שלנו, הוא לא מתרשם מחתיכת בד על הראש, גם לא מליפוף של רצועות עור של חיות מתות שנצבעו בשחור על הזרוע ועל המצח. התנוחות שבהן אנחנו מתנועעים בזמן שאנחנו קוראים מספר תפילה אולי מצליחות להרשים את הסובבים אותנו, אבל לא את אלוהים. על-פי ההבחנה של ישוע, בעוד מבחוץ הרבנים היו לבושים בבגדים יפים, עמוק בפנים, הלב שלהם היה רקוב ורחוק מאלוהים. (ההיסטוריון יוסף בן-מתיתיהו מתאר בצורה חריפה את מנהיגי הדת היהודית בתקופת בית שני כצבועים, גאוותנים ומושחתים ביותר). לכן, ישוע סרב לקבל את סמכותם. הוא הוכיח אותם על חטאיהם ולא קיבל אותם כנציגי אלוהים, אלא ראה בהם כאלו שנושאים את שם אלוהים לשווא ולמען הקידום העצמי שלהם – ולכן, מאז ועד היום – הם דוחים אותו, שונאים אותו, מעללים עליו אגדות נבזיות ומסרבים לקבל את משיחיותו." נסיים עם כתביו של הרב ליכטנשטיין, שהיה רב מחוזי מפורסם על יהדות הונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה והגיע בבגרותו לאמונה בישוע המשיח, לקראת מותו כתב: "בעבר סברתי שהברית החדשה הינו ספר טמא, מקור לגאווה, אנוכיות, שנאה, אנטישמיות ואלימות, אך כאשר פתחתי את הספר, הרגשתי כיצד הוא שובה את ליבי בצורה משונה ונפלאה. לפתע, תפארת ואור חדרו לנשמתי. חיפשתי קוצים אך מצאתי ורדים, פנינים במקום אבנים, במקום שנאה מצאתי אהבה. במקום נקמה מצאתי סליחה. במקום עבדות מצאתי חירות. היהודי חולה מזה כמעט אלפיים שנה, ביקור רופאים או חיי-פאר לא ירפאו אותו, אלא באמונה בלבד, ובקשר אישי עם המשיח-ישוע, נוכל למצוא רפואה על ידי כוחו המרפא של המשיח. המחפש רפואה, הצעתי כי ירים את פניו בענווה ויביט על ישוע בהדר תפארתו האלוהית, כשהוא נישא ומורם לנצח נצחים כגואלה של האנושות, משיח ישראל ושר השלום. לפני כאלפיים שנה, ישבו בירושלים אנשי הסנהדרין ובין עצמם תהו כיצד להכחיד את ישוע. אז, קם רבן גמליאל הנודע ואמר: "העצה או הפעולה הזאת תופר אם מאת בני אדם היא. אבל אם מאלוהים היא, בכל מקרה לא תוכלו להפר אותה, פן תימצאו נלחמים באלוהים!" (מעשי השליחים ה':כ"ז-ל"ח, הברית החדשה). אין ספק שפעולה זאת הייתה פעולת אלוהים משום שלא הופרה עד עצם היום הזה. אש הקודש לא דעכה ולא כבתה קרוב לאלפיים שנה, היא הרחיקה בהתפשטותה יותר מכל רודן כובש עולם אחר. היא תיעצר רק כשתגיע ללבבות ישראל." 1.נכון ליוני 2015 – לפי ויקיפדיה העברי מדובר על כחצי מיליון עד מיליון. לפי ויקיפדיה הלועזי מדובר על בין רבע מיליון לחצי מיליון (נכון לשנת 2012). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב --- ### [תגובה לטענת הארגון החרדי 'יד לאחים' אודות הלידה הניסית של המשיח](https://igod.co.il/answer-rabbi/reply-miracle-birth-jesus/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > יד לאחים: "האמונה אצל היהודים המשיחיים שישו באמת נולד מבתולה בלי מעורבות של אב אנושי. אם כך איך הוא יכול לטעון כי הוא צאצא של דוד המלך? – תנאי הכרחי אשר בלעדיו אי אפשר להיות משיח ואף לא מועמד לתפקיד זה! בתנ"ך נאמר במפורש כי המשיח חייב להיות צאצא ישיר של דוד המלך – בן אחר בן. > > "וְעַתָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל…" (מלכים א פרק ח', כ"ה) > > "כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל." (ירמיה פרק ל"ג, י"ז) > > "כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם. גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי." (ירמיה פרק ל"ג, כ'-כ"א) > > אם אין לישו אב אנושי, אז אין הוא נצר לשלשלת אשר ממנה יבוא המשיח, כיון שלפי קני מידה תנ"כיים, המשיח חייב להיוולד דווקא מאישה שהיא לא בתולה, כלומר מאבא ואמה טבעיים. לאור זאת משונה מאוד כיצד מתעקשים המיסיונרים להוכיח כי ישו נולד מבתולה, הרי טענה זו פועלת נגדם! אז כיצד ניתן לטעון כי ישוע המשיח נמנה על צאצאיו של דוד, בשעה שהבשורות מדווחות על כך שנולד מבתולה וללא זרע גברי. בחסד האל, נשתדל לענות על השאלה משלושה כיוונים: א- מנקודת מבטו של התנ"ך; ב- מזווית הראיה של כתבי הברית החדשה; ג- מתוך משנתם של חז"ל. **א-** מנוקדת מבטו של המקרא: לגופו של עניין, צודקים חברי יד לאחים בטענתם כי המשיח חייב לבוא משושלתו של דוד בן ישי (הם אף הביאו כמה ציטוטים נכונים לעניין, למרות כי משום מה השמיטו את הבולט שבהם מישעיהו י"א 1-10). חבל שהם שכחו לציין בטיעונם המנומק כי על אף שהמשיח חייב להיות בן דוד, הכתובים מכריזים כי המשיח גדול מדוד המלך, אשר מכנהו אלהים ואדון (תהילים פרק מ"ה 3-8; ופרק ק"י 1). בנוסף, שכחו המקטרגים להזכיר כי המשיח – מוצאותיו מקדם והוא עתיק יומין (מיכה ה' 1; ודניאל ז' 13-14), כלומר: היה קיים לעולם. אם לא די בכך, לידתו הניסית של המשיח מעלמה-בתולה, על-יד אות משמים (ישעיהו ז' 14) מוסיף ומגביר את התובנה כי מדובר במשיח על-טבעי. חיזוק אחר לכך מתקבל מישעיהו נ"ג, שם נאמר כי המשיח "יַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה" (פס' 2), כלומר: לידתו של המשיח תהיה דומה לשורש חי העולה יש מאין, מאדמת טרשים מדברית, ללא השקיה מלאכותית וללא טיפת מים טבעית. כמובן כי המקרא מלא ברמזים נוספים השופכים אור על מוצאו העל-טבעי של המשיח; רמזים ופסוקים אשר אם נמנה אותם אחד לאחד, לא יהיה סוף לתשובתנו. לכן, מפני שאיננו חפצים להקדיש את הסאה, נסתפק בכך לעת עתה ונעודד אתכם לאתר קטעים אלו בעצמכם, ככתוב: "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר" (דברים י"ג 15). דבר נוסף אשר נטען בשאלה היה כי כיוון שלמשיח נולד ללא מעורבות אב ביולוגי, אינו יכול להיחשב כצאצא ראוי ובר סמכא. לא זו בלבד שטענה זו מייצגת בורות מקראית ממדרגה ראשונה, היא אף מניחה כי אין במקרא שושלות אשר נסמכו על מוצא מטריכאלי (מצד האם ולא רק מצד האב). תודה לאל, כתבי הקודש מספקים כמה וכמה דוגמאות למקרים בהם לא היה אב ביולוגי או גבר נוכח ועדיין קיבלה השושלת תוקף וקיבלו הנשים התייחסות (ראו למשל: מקרה בנות צלפחד בספר במדבר, פרקים כ"ו-כ"ז, ל"ו). **ב-**  מנקודת מבטם של כתבי הברית החדשה: מחברי ספרי הברית החדשה היו ספוגים בדעת המקרא לאחר שהמשיח בכבודו ובעצמו פתח את עיניהם ולימד אותם את הכתובים (לוקס כ"ד 27). העובדה כי ישוע נולד מבתולה לא מנעה מאיש לקרוא עליו תיגר ולומר כי אינו זכאי למשיחיותו. הכל הבינו היטב כי אין סתירה בין לידת הביתולין לבין היותו של המשיח צאצא לבית דוד דרך אימו (מתי, פרקים א', ט', ט"ו, כ"א, שם מזוהה ישוע כבן דוד ע"י רבים). המשיח חייב היה לבוא לעולם ללא התערבות זרע אנושי-חוטא, על מנת שיוכל לכפר עבור חטאינו כשה תמים וללא רבב (ישעיהו נ"ג 4-11;יוחנן א' 29; פטרו"א א' 23). מחברי הברית החדשה הבינו אמת זו לאשורה ופשוט תיעדו בכתב את הנס שקרם עור וגידים לנגד עיניהם. נכון, ההבנה של אמת זו וקבלתה, תלויה אך ורק בפועל ובהתגלות רוח הקודש (יוחנן ג' 3-12) ולכן אנו תפילה כי ה' יפתח עיניכם אלי אורו הנפלא של המשיח. **ג-**  מנוקדת מבטם של חז"ל: פתחנו ואמרנו כי למרות מלאי התשובות אשר כבר שלחנו לחברי יד לאחים ושותפיהם בעניין זה ממש, טרם קיבלנו תגובה הולמת ועניינית. קל וחומר כאשר הצבנו אותם מול ציטוטים מחז"ל, אשר משקפים את אותה הדעה לפיה לגואל ישראל אין צורך באב ביולוגי. מכל מקום ועל אף ההתעלמות המוחלטת מצידם, הנה הדברים שוב: האמונה לפיה אין המשיח צריך להיות בן לאב ביולוגי (כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בברית החדשה) היתה גם נחלתם של חז"ל. וכך כתוב במדרש "בראשית רבה" ל"ה 8: "(אמר) רבי משה הדרשן: למדתיה, הגואל אשר אקים מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו' 12), וכן הוא אומר: ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה (ישעיה נג' 2)". והרעיון חוזר על עצמו בפרק ל"ז 22 של אותו מדרש: "אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם אמרתם לפַני יתומים היינו ואין אב. אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו' 12). וכן אמר ישעיהו: ויעל כיונק לפניו (ישעיהו נג' 2)". נראה אפוא, כי הציפיות שהיו לחז"ל מהמשיח, מתיישבות יפה גם עם סיפור לידתו הניסית של רבי ישוע המשיח. למעשה, גם כתבי הברית החדשה וגם כתבי חז"ל מספרים לנו כי אין המשיח זקוק לאב ביולוגי מפני שהוא לא אחר מאשר בנו של אלהים. השימוש בפסוק 7 ממזמור תהילים השני, כהוכחה לכך שהמשיח הוא בן האלהים, נמצא הן במעשי השליחים, יג: 33; הן באיגרת אל העברים: פרק א, פס' 5 ופרק ה, פס' 5; והן בתלמוד הבבלי, מסכת סוכה נב, ע"א.11 אגב, ישוע בעצמו הודה בפני הכהן הגדול כי הוא המשיח בן האלהים ואף הוסיף כי "מעתה תראו את-בן-האדם ישב לימין הגבורה ובא עם-ענני השמים",12 ממש כפי שאומרת הנבואה בספר דניאל (פרק ז, פס' 13). בנוגע לתובנה כי לאלהים יש בן, ניתן לפנות לפסוקים הראשונים ממשלי פרק ל, ובמיוחד לסוף פסוק 4 המסתיים בשאלה: "מה שמו ומה שם בנו, כי תדע". בספר "מנחת אליהו", המצטט מילקוט משלי, מגיעה התשובה המיוחלת, ולפיה: "'מי עלה שמים וירד', זה הקב"ה – שעלה אלהים בתרועה וירד על הר סיני"; "ומשיב 'מה שמו ומה שם בנו כי תדע', כלומר כשתעיין ותבין מה שמו, שנקרא משה על שם מטטרו"ן שר הפנים".13 כמה מצער אפוא, כי במקום להשלים את התשובה הנכונה ולהודות כי שמו של בן האלהים הוא ישוע, נאלצים חז"ל להידחק במדרש זה לסיפורים על מטטרו"ן 'שר הפנים', אשר אינו מופיע במקרא ומי יודע אם אמנם היה ונברא. והנה, בשני מקומות אחרים דווקא מודים חז"ל כי בנו של אלהים הוא אינו אחר מאשר מלך המשיח: (1) לפי התלמוד הבבלי, "תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהילים ב): אספרה אל חוק וגו', אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך" (סוכה נב, ע"א). לצורך עניין זה, חשוב לקרוא את פסוק 7 ממזמור ב במלואו: "אספרה אל חק ה', אמר אלי: בני אתה, אני היום ילדתיך"; (2)על-פי אחד המדרשים בספר "אוצר מדרשים" (בעריכת איזנשטיין, ניו-יורק, 1915), "היה מלביש הקב"ה למשיח עטרה וישים כובע ישועה בראשו, ויתן עליו זיו והדר ויעטרהו בגדי כבוד ויעמידהו על הר גבוה לבשר לישראל, וישמיע בקולו: קרבה ישועה! וישראל אומרים: מי אתה? והוא אומר: אני הוא אפרים. וישראל אומרים: אתה הוא שקראך הקב"ה: אפרים בכורי הוא, הבן יכיר לי אפרים? והוא אומר להן: הן" (מדרש "פרקי משיח", עמ' 393). לסיכום, יד לאחים מעדיפים לשכפל את טיעוניו של הרב דניאל עשור ובכך לירות לעצמם ברגל בעודם דרוכים על חז"ל, מאשר להודות כי ישוע, הוא המשיח. כמו כן, סיפקנו סרטון וידיאו ומאמר המעמיק דברים בנושא לידת הבתולין של המשיח. 11 מופיע באופן דומה גם במדרש "ילקוט שמעוני", תהילים ב, רמז תרכא: "ה' אמר אלי בני אתה. ר' הונא בשם ר' אידי: בשלשה חלקים נחלקו היסורין: אחד למלךהמשיח, וכד תיתי לו שעתיה. אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה"א אני היום ילדתיך שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה". 12 במתי, כו: 64; ובמרקוס, יד: 62. 13 להלן הקטע כפי שהוא מופיע ב"ילקוט שמעוני", משלי ל, רמז תתקסב: "מי עלה שמים וירד? זה הקב"ה. עלה אלקים בתרועה וירד ה' על הר סיני. מי אסף רוח בחפניו? אשר בידו נפש כל חי. מי צרר מים בשמלה? צורר מים בעביו. מי הקים כל אפסי ארץ? ה' ממית ומחיה. מה שמו צור שמו? ה' צבאות שדי שמו. ומה שם בנו? בני בכורי ישראל". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב --- ### ["לההרג וביום השלישי לקום" - כמה ימים ישוע לא היה בין החיים?](https://igod.co.il/answer-rabbi/three-days-jesus/) **Published:** יוני 23, 2016 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > הרב דניאל עשור כותב: "ארבעת האוונגליונים כאחד טוענים כי ביום שישי ישו נצלב והורד בין השמשות, אם כן היה עליו לשהות בקברו: שבת, ראשון, שני. שלושה ימים, ורק לאחר צאת הכוכבים בערב יום שלישי היה עליו לקום מן המתים כדי שיתמלאו דבריו" (עשור, 269-270) - “כְּשֶׁהָיָה יֵשׁוּעַ קָרוֹב לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם לָקַח אֶת הַשְּׁנֵים-עָשָׂר לְבַדָּם וּבַדֶּרֶךְ אָמַר לָהֶם: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם וּבֶן-הָאָדָם יִמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַסּוֹפְרִים. הֵם יֶחֶרְצוּ אֶת דִּינוֹ לְמָוֶת וְיִמְסְרוּ אוֹתוֹ לַגּוֹיִים לְהָתֵל בּוֹ וּלְהַלְקוֹתוֹ וְלִצְלֹב אוֹתוֹ, **וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָקוּם**." (מתי כ' 19-17) - “בֶּן-הָאָדָם צָרִיךְ לְהִמָּסֵר לִידֵי אֲנָשִׁים חוֹטְאִים וּלְהִצָּלֵב, **וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָקוּם**” (לוקס כ"ד 7) - “הֵחֵל יֵשׁוּעַ לְהַבְהִיר לְתַלְמִידָיו כִּי עָלָיו לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם וְלִסְבֹּל הַרְבֵּה מִידֵי הַזְּקֵנִים וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים, וּלְהֵהָרֵג **וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָקוּם**” (מתי ט"ז 21) הרב דניאל עשור טוען כי מדובר בסתירה, שהרי ישוע שנצלב ככל הנראה ביום שישי, קם לתחייה ביום ראשון בבוקר. זאת אומרת יומיים וחצי. מעניין כי לעומת טענתו של הרב דניאל, בתורה ובספרות חז"ל עניין זה אינו מהווה סתירה. ### בתורה בספר שמות מצווה אלוהים על משה: "הָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי" (שמות י"ט 11) ואכן, כמה פסוקים מאוחר יותר…“וַיְהִי **בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר** וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה; וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן-הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות י"ט 16) זאת אומרת, ששלושת הימים שציווה אלוהים על משה הסתיימו לאחר יומיים וחצי. ### חז"ל חז"ל מתחבטים עם השאלה "כיצד יומיים וחצי נחשבים לשלושה?" רבי אברהם אבן עזרא על "שלושת ימים" (שמות י"ט 15) מפרש כי יומיים וחצי אכן נחשבים לשלושה ימים: "**לשלשת ימים** – פירושו: 'ליום השלישי'. והנה אתן לך שני עדים נאמנים, ושניהם במספר הזה. כתוב "ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים" (בר' מב,יז), ושם כתוב "ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי" (שם, יח); וכתוב "בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך" (בר' מ,יט), ושם כתוב "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה" (שם, כ)." (רבא"ע: שמות י"ט טו, הפירוש הארוך) . . ומה לגבי ההקבלה לסיפורו של יונה הנביא כאשר ישוע אומר: "כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת" (מתי י"ב 40)? ובכן, מילת המפתח היא "כמו". מדובר ב[תקבולת ספרותית](https://igod.co.il/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3/). תקבולות ספרותיות מאוד פופולריות בעולם חקר המקרא, הללו נועדו לייצר קווי דמיון בין דמויות מפתח על מנת להציע זיקה בין האחת לשנייה. כמו שיונה הנביא נדחה, הושלך וסבל בבטן הדג שלושה ימים, גם על ישוע היה להיות מושלך ולסבול שלושה ימים של עינויים, צליבה ומוות. --- "אַחַי, אֲנִי מַזְכִּיר לָכֶם אֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁהִשְׁמַעְתִּי לָכֶם, בְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר גַּם קִבַּלְתֶּם אוֹתָהּ וְגַם עוֹמְדִים אַתֶּם בָּהּ; בְּאֶמְצָעוּתָהּ אַתֶּם גַּם נוֹשָׁעִים, אִם מַחֲזִיקִים אַתֶּם בַּדָּבָר שֶׁבִּשַּׂרְתִּי לָכֶם – שֶׁאִם לֹא כֵן, לַשָּׁוְא הָיְתָה אֱמוּנַתְכֶם. מָסַרְתִּי לָכֶם בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה מַה שֶּׁגַּם קִבַּלְתִּי, שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בְּעַד חֲטָאֵינוּ, לְפִי הַכְּתוּבִים; נִקְבַּר וְקָם לִתְחִיָּה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לְפִי הַכְּתוּבִים" (קור"א ט"ו 4-1) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** התקומה של ישוע, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב --- ### [האם יהודים צריכים לחזור בתשובה?](https://igod.co.il/true-judaism/jews-need-repent/) **Published:** יולי 4, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > חזרה בתשובה היא אחד היסודות של היהדות. זו הסיבה שארון הספרים שלנו – מהתלמוד ועד מחזור התפילה, הרמב"ם והוגי הדעות בני זמננו – גדוש בספרות שעוסקת בחזרה בתשובה ובתפילות מתאימות. היהודים חוטאים כמו כל אחד אחר, ולכן היהודים – כמו כל בני האדם – צריכים לחזור בתשובה. זו הסיבה שהספרות היהודית מייחסת חשיבות כה רבה לנושא. אילולא העלה מישהו את הטיעון הזה בפני, לא היה עולה על דעתי שהוא בכלל קיים. מאז ומתמיד יחסה היהדות חשיבות רבה לחזרה בתשובה, לפעמים דגש יתר, כמו שעולה מטיעונים קודמים שדנו בהם. הנה רק כמה דוגמאות מהעיסוק היהודי הנרחב בחשיבותה של החזרה בתשובה. בתלמוד נאמר, "גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם… גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד" (בבלי, יומא פו א); "תשובה …מקרבת את הגאולה… מארכת שנותיו של אדם" (יומא פו ב); "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה כחיי העולם הבא" (משנה, אבות ד יז); "ואף מן הקורבנות חביבה היא התשובה" (פסיקתא רבתי מד); "גדולה תשובה יותר מן התפילה" (תנא דבי אליהו זוטא ז).361 הרמב"ם הקדיש חלק שלם של המשנה תורה לנושא החזרה בתשובה, והבהיר שבלעדיה אין מחילה. הוא נותן הוראות שמלמדות מהי תשובה אמיתית, ומה איננה תשובה אמיתית.362 כוחה של החזרה בתשובה הוא כה רב, עד כדי כך שהרמב"ם כתב "אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה ב\[דקה ה\]אחרונה – אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: 'רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו' ".363 אחת התפילות בתפילת שמונה עשרה, שנקראת גם תפילת עמידה (שמפאת חשיבותה נאמרת בעמידה) ושנאמרת על ידי כל יהודי שומר מסורת, היא בעצם בקשת סיוע לתשובה, יהודי דתי אומר את התפילה הזאת אלפי פעמים במהלך חייו. כמה מגדולי המוחות היהודיים במאה ה-20 (כמו הרב סולובוייצ'יק – מייסדה של הישיבה האוניברסיטאית, ואברהם יצחק קוק – הרב הראשי הראשון לישראל) הקדישו שנים ארוכות ללימוד ודרשה על חזרה בתשובה. חיבורים כמו זה של שלמה שכטר, Aspects of Rabbinic Theology, הקדיש לנושא פרקים נרחבים.364 לכן אין כל פלא שהיה זה רב חסידי שאמר, "אילו היתה הברירה בידי, הייתי מעדיף שלא למות, כי בעולם הבא אין ימים נוראים \[הכוונה לעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים\]. ומה תעשה נשמת אדם בלי יום הכיפורים? ומה טעם לחיים בלי תשובה?"365 ושכטר יכול להצביע על מסורת רבנית ידועה בנוגע למנשה, המלך הרשע של ממלכת יהודה, שחזר בתשובה וזכה למחילה, "אם בא אדם לומר שאין האלוהים מקבל את השבים (החוזרים בתשובה), הרי מנשה בן חזקיה יבוא ויעיד שלא הרשיע בריה בעולם לפניי כמותו ו\[בכל זאת\] בשעת תשובה קיבלתיו" (במדבר רבה \[וילנא\] פרשה יד ד"ה א).367 יהודי חילוני שמתחיל לשמור מצוות נקרא בעל תשובה. ספר שכתב לאחרונה הרב עדין שטיינזלץ במטרה לעזור לחוזרים בתשובה נקרא פשוט כך, "תשובה".368 בעלי התשובה זוכים לכבוד רב, משום שבתלמוד נאמר שב"מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין" (בבלי, ברכות לד ב). במחקר דתי מקיף שנערך לאחרונה על חזרה בתשובה, הודה החוקר ההינדי שהשתתף במחקר, שחזרה בתשובה אינה נתפסת בהינדואיזם כאחד היסודות (וגם לא בדתות אחרות של המזרח). לעומתו, החוקר היהודי כתב: ביהדות, החזרה בתשובה – חרטה על חטא, החלטה לא לחזור עליו, בקשת מחילה – מגדירה את המפתח לחיי מוסר. אף רכיב אחר במצבו של האדם אינו זוכה לעדיפות גבוהה יותר בכינון מערכת היחסים הנכונה עם אלוהים, ולאף \[מרכיב\] אין השלכה כה עמוקה על המעשים והמחשבות בעולם הזה. כל מהלך חייו של האדם, המלא בנטייה טבעית לחטא, כלומר מרד באלוהים, אבל מורכב גם מהדרישה להתעמת עם התשובה של אלוהים (עונש על חטא) מוצא את כיוונו – מקבל תפנית קריטית – בצעד של חזרה בתשובה, הצעד הראשון בשינוי מצבו של האדם והשבתו למה שהוא היה אמור להיות מלכתחילה.369 אין ספק שדברים אלה מדגישים את החשיבות הרבה שהיהדות מייחסת לחזרה בתשובה. אם בכל זאת אתה זקוק להוכחות נוספות לכך שגם היהודים צריכים לחזור בתשובה, ואם אתה רוצה להיווכח בעצמך כמה יהודים מודעים לצורך הזה, אני מציע שתיגש לחנות ספרים דתית שבועות ספורים לפני ראש השנה ויום הכיפורים, ותראה איך הספרים שעוסקים בנושא זה נמכרים כמו לחמניות חמות. לקראת הימים הנוראים היהודים נעשים מודעים יותר מאי פעם לצורך שלהם בחזרה בתשובה, כשהם בודקים את מעשיהם לאור משפטו של אלוהים.370 הדגש שהם מייחסים לחשיבותה של חזרה בתשובה הוא המשך הגיוני של הדברים שמתועדים בתנ"ך, של הקריאה לחזור בתשובה מחטא וליישר את ההדורים עם אלוהים. את המסר של כל נביאי התנ"ך אפשר לסכם במילה אחת: תשובה!371 למרבה הצער, אנחנו – היהודים – שבחלקנו נפלה הזכות הגדולה לקבל את התורה, נכשלנו כשלא השכלנו לשמור על הייחוד שלנו ולציית לתורת ה'. אדרבה, עוד הרחקנו לכת וייחדנו את עצמנו כעם קשה עורף. לכן החזרה בתשובה נחוצה לנו יותר מאשר לכל עם אחר, ולכן היא גם כל כך יקרה ללבינו. הרב הראשי המנוח של בריטניה, ג' ה' הרץ, הגדיר זאת היטב כשאמר, "הרבנים מכריזים על חשיבותה הרבה ועל עוצמתה החזרה בתשובה בחיי הרוח של האדם".372 כיום, המושג "חזרה בתשובה" קיבל קונוטציה מאוד דתית של שינויים חיצוניים כגון קיום מצוות, חבישת כיפה וכד'. אך בתנ"ך המושג "לחזור בתשובה" שונה בתכליתו, מדובר באמונה שבלב, מדובר באדם שמחליט לחפש את אלוהים וללכת אחריו, לא אחרי מצוות ולא אחרי רבנים. איך ללכת אחרי אלוהים באמונה? בדיוק בנושא הזה עוסק האתר. 361\. את הפסוקים האלה ליקטו העורך והמתרגם ראובן אלקלעי יחד עם מרדכי נורוק, #דברי חכמים, אוצר לפתגמים ומימרות מהספרות העברית לכל רבדיה ותקופותיה, מסדה, ירושלים-רמת-גן, 1970. 362\. ספר מדע, הלכות תשובה. 363\. רמב"ם, הלכות תשובה פרק א הלכה ג. 364\. ראה אצל Pinhas H. Peli, Soloveitchik on Repenrance (New York: Paulist Press, 1984); הרב יצחק אברהם הכהן קוק, אורות הקודש, בעריכת הרב דוד כהן, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, 1990;  Schechter, Aspects of Rabbinic Theology, chapter 18, "Repentance: Means of Reconciliation" (313-43). שכטר מסכם את דיונו ואומר, "נמשלה תשובה בים. מה הים הזה לעולם פתוח – כך שערי תשובה לעולם פתוחים" (עמ' 343, עם התייחסות לפסיקתא דרב כהנא קמה א ומדרש תהילים סה ד). ראה גם את החיבור שמצוטט בהערה 36 של טיעון 1.11 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית), וכן אצל Urbach, The Sages, 462-71' "The Power of Repentance"; Byron L. Sherwin, "In Partnership with God## (Syracuse: Syracuse University, 1990), 119-29. 365\. רבי שמעלקי מניקולשבורג, מצוטט בספרו של רז, שמחה, פתגמי חכמים, הוצאת כתר, ירושלים, 1981, עמ' 191. 367\. במדבר רבה יד 1, מצוטט אצל שכטר, Aspects of Rabbinic Theology, 319 (ראה עמודים 318-19 בעניין מסורת חשובה אחרת הקשורה לחזרה בתשובה של מנשה). שכטר מזכיר גם את ירבעם, מלך ישראל הידוע לשמצה, שעליו נאמר, "תפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו ואמר לו: 'חזור בך (בתשובה), ואני ואתה ו(דוד) בן ישי נטייל בגן עדן' ". אבל בשל גאוותו – ירבעם לא רצה להיות משני אחרי דוד! – סירב ירבעם לחזור בתשובה. ראה בבלי, סנהדרין קב א. 368\. שטיינזלץ עדין, תשובה, הוצאת דומינו, ירושלים, .1982 ראה גם Chaim Nussbaum, The Essence of Teshuvah: A Path to Repentance (Northvale, N.K.: Aronson, 1994). 369\. Jacob Neusner, "Repentance in Judaism", 60-76 (עמודים 61-62 במקרה זה), בספר Repentance: A Comparative Perspective, ed. Amitai Etzioni & David E. Carney (Lanham, Md.: Rowman & Littlefield, 1997). לגבי הזווית ההינדית, ראה את מאמרו של Guy Beck, "Fire in the Atman: Repentance in Hinduism", 76-95. לגבי הזווית היהודית ראה את מאמרו של נויסנר. 370\. ראה למשל את האנתולוגיה של עגנון, שמואל יוסף, #ספר מנהגות ומדרשות ואגדות לימי הרחמים והסליחות, לראש השנה וליום הכיפורים ולימים שבינתים,## הוצאת שוקן, תרצ"ח (ירושלים). 371\. סיכום הוגן של הנושא ניתן למצוא במלכים ב' י"ז 13, "ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאיו, כל חוזה, לאמור: 'שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצוותי, חוקותי, ככל התורה אשר ציוויתי את אבותיכם, ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים' ". עיין גם בזכריה א' 1-6. דיון מיושן אך חשוב בשורש של המילה "שוב" בתנ"ך ראה אצל William L. Holladay, The Root Such in the Old Testament (Leiden: E. J. Brill, 1958) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, עקרונות האמונה, תשובה לרב --- ### [הרבנים טוענים שישוע היה אלים ולכן לא ייתכן כי היה המשיח](https://igod.co.il/answer-rabbi/rabbis-claim-yeshua-was-violent/) **Published:** יולי 4, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > הרבנים טוענים: "לא ייתכן שישעיהו נ"ג מתייחס לישוע כי כתוב שעבד ה' לא יעשה כול מעשה אלים, אך ישוע השתמש בשוט כדי לגרש את מוכרי הבקר והצאן ואת מחליפי הכספים מחצר בית המקדש." ישוע, שהיה ידוע כעניו ועדין נפש – לאורך כול הדרך עד למותו – לא פעל "באלימות" באותו האירוע בחצר בית המקדש. אין כול תיעוד על אדם אחד שנפגע או נפצע על ידו. בניגוד למשה, ליהושע, או לשמואל הנביא, ישוע לא גרם למותו של איש בשם האמונה באלוהים. הוא אכן השתמש בשוט – לא בחרב – כי כוונתו הייתה לטהר את אזור בית המקדש, לא כדי לפגוע בבני אדם. מעשהו לא נחשב לאלימות על פי אמות המידה של התנ"ך. למעשה, הוא כנראה אפילו לא השתמש בשוט נגד בני אדם אלא כדי לגרש את בעלי החיים ולהפוך את השולחנות. מעניין לציין שמהטמה גאנדי ודר. מרטין לוטר קינג הבן – שניים מהמנהיגים של המאה העשרים שהיו ידועים בהנהגה לשינוי והפגנות ללא אלימות, למדו את העקרונות הללו מישוע. הוא היה הדוגמה האולטימטיבית של אדם חסר אלימות לחלוטין שהנהיג למעשים רדיקלים ושינויים. העדות של הברית החדשה מבהירה זאת היטב, ואפילו מציינת שישוע מילא את הנבואה של ישעיהו מב 1-4: הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא.  לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ, קוֹלוֹ.  קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט.  לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ. (מתי יב 18-21) בכלל לא דמות של מישהו אלים! הטענה שלך פה אינה מופנית לחייו של ישוע ולאישיותו באופן כללי אלא למעשה אחד מסוים, דהיינו, גירוש מחליפי הכספים מבית המקדש. האם היה זה מעשה של אדם אלים? הבה ונראה קודם כיצד מגדיר התנ"ך אדם אלים (איש חמס), היות וישעיהו נג משתמש במילה המסוימת הזאת בפסוק 9 – על לא חמס עשה. מה בדיוק הכוונה של המילה הזאת? ניתן למצוא את המילה חמס שישים פעמים בתנ"ך, יחד עם מילת הפועל שלה – מעשה חמס. אלו מעשים נחשבים למעשי אלימות? מעשים כמו רצח, שפיכת דמים ושוד הם מעשי אלימות ברורים, ועבד ה' המתואר בישעיהו נג, שלא עשה מעשה חמס, לא יכול היה לעשות מעשים כאלה. ונכון לדמותו של ישוע כאיש שלא עשה מעשה חמס, הוא אכן לא ביצע רצח או שפיכת דמים. הוא גם לא הרביץ, הכאיב פיזית, שדד, או פגע פיזית באף אחד, כמו כן לא הרשה לתלמידיו ולחסידיו לעשות את המעשים הללו. למעשה, כאשר שומרי בית המקדש באו לאסור אותו בכוח באמצע הלילה (על לא עוול בכפו), תלמידו הקנאי, שמעון-כיפא פגע באחד השומרים כאשר חתך את אוזנו עם חרב כדי להגן על ישוע. ישוע גער בשמעון על מעשה האלימות שביצע וציווה עליו להשיב את החרב לנדנה – ולאחר מכן ריפא את אוזנו של השומר הפצוע (קרא על כך ביוחנן יח 10-11, ובמתי כו 52, שם מלמד ישוע ש"כול האוחזים בחרב, בחרב יאבדו.") באשר למעשהו של ישוע השנוי במחלוקת בעת שגרש את החלפנים מבית המקדש, הטקסט ברור: הוא הכין שוט מחבלים וגרש את כולם מבית המקדש יחד עם הצאן והבקר, כן גם הפך את השולחנות, ולמוכרי היונים אמר: "קחו את אלה מכאן. אל תעשו את בית אבי לבית מסחר…הן כתוב, 'ביתי בית תפילה יקרא' אך אתם הופכים אותו למערת פריצים." (יוחנן ב 16, מתי כא 13) מעשים כאלה אינם נחשבים למעשי אלימות כפי שמתוארים למעלה מהתנ"ך. אפשר להבין שיש כאלה שלא קראו בקפדנות על ישוע על פי ארבעת הגרסאות בארבעת הספרים הראשונים של כתבי הברית החדשה, ולכן לא חברו יחד את העובדות מיוחנן פרק ב (שם כתוב שישוע עשה שוט מחבלים כדי לגרש את הבקר והצאן), בעוד שבמתי כו, במרקוס יא, ובלוקס יט, כתוב רק שהוא גרש את המוכרים. לכן השוט היה רק עבור הבהמות, בעוד שהמילים הקשות של התוכחה היו עבור האנשים. מעניין שהמקרה הזה מתועד על ידי ארבעת הכותבים, עובדה המצביעה על חשיבות המעשה הנבואי הזה של המשיח בבית המקדש. ישוע טיהר את בית אביו, והיה זה מעשה ראוי לשבח שהמניע שלו היה קנאתו לאלוהים ולעבודת השם (קרא ביוחנן ב 17). עלינו גם לציין שלא מתועד בארבעת הספרים הללו דבר על ביקורת מצד המנהיגים היהודים על המעשה הזה של ישוע, גם כאשר עדי שקר הובאו כדי להוציא עליו דיבה ולהתקיף אותו (מתי כו 59-61). אף לא מילה אחת נאמרה בגנותו על האירוע הזה מצד מאשימיו – כמובן כי לא היה על מה להאשימו באותו המעשה. (אין תזכור על האירוע הזה גם בכול כתבי הרבנים, למרות העובדה שנכתבו עליו דברי שטנה ומילים קשות שהתקיפו והאשימו את ישוע על דברים אחרים.) הבה ונחזור לדון באופי של מעשי החמס, "האלימות" של התנ"ך. עלינו לזכור שדמויות נערצות כמו משה, יהושע, דוד, שמואל ומנהיגים גדולים אחרים הוציאו להורג אנשים על פי פקודות מאלוהים, ובכול זאת לא נחשבו לאנשים "אלימים" או אנשי חמס עקב מעשיהם אלה. כי חמס נחשב למעשה אלימות בלתי חוקי, בניגוד לעשיית מצווה ופקודה מאת אלוהים נגד אנשים חוטאים, אפילו מבין העם. לכן, כאשר משה ציווה על הלויים להרוג את אחיהם היהודים בגלל מעשי האלילות שלהם, לא היה זה מעשה אלימות או חמס (שמות לב 25-28). וכאשר יהושע הרג חמישה מלכים כנענים, הוא לא ביצע מעשה חמס או אלימות (יהושע י 16-27). כנ"ל לגבי שמואל הנביא כאשר הוא הרג את אגג מלך עמלק (שמואל א טו 32-33). כיצד אם כן ניתן להאשים את ישוע במעשה חמס (אלימות) כאשר הוא גרש בעלי חיים עם שוט והפך את שולחנות החלפנים? מעשה זה בהחלט אינו נחשב לאלימות! אני מוצא אירוניה בדבריהם של מתנגדי המשיח ישוע שטוענים שישעיהו נג לא יכול לדבר על ישוע בגלל מעשה האלימות, לכאורה, כאשר טיהר את בית המקדש מהסוחרים והחלפנים שהפכו אותו למערת פריצים, אך אין להם כול בעיה לייחס את הפרק לעם ישראל (או אפילו למיעוט "הצדיק" מתוך העם.) נכון שיש עובדות ידועות שהיו מעשי גבורה בהיסטוריה של העם שהיו מלאים במעשי אלימות, מלחמות, הרג, התנגדות כוחנית לכובשים ואויבים – כמו מלחמות המכבים במאה השנייה לספירה, ההתנגדות של גבורות גטו וורשה והפרטיזנים בזמן השואה, ומלחמות צה"ל בכיבוש הגולן ב1973, ואנו מצדיעים בכבוד למעשי הגבורה הללו בזמן מלחמות! אך היו גם במהלך ההיסטוריה של העם היהודי מעשי אלימות, רצח, שוד וכו' שלא היו למען מטרה נעלה. לכן, כיצד ניתן לייחס את עבד ה', המתואר בישעיהו נג שלא עשה חמס לעם אלים כאילו לא היה אלים – בעוד שפוסלים את ישוע, שהוא דוגמה עילאית למישהו שמעולם לא עשה מעשה חמס, דגל באי-אלימות ולימד ענווה וכניעה, לאהוב אפילו את האויב ולהתפלל בעדו? כמובן שלא ניתן לעשות זאת. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, למה הרבנים מתנגדים לישוע, תשובה לרב --- ### [האם הברית החדשה ממציאה פסוקים בתנ''ך? תגובה לרב עשור](https://igod.co.il/answer-rabbi/new-testament-invented-verses-tanach/) **Published:** אוגוסט 21, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > הרב דניאל עשור בטוח כי מצא סתירה בברית החדשה בהתבסס על פסוק כ"ג במתי פרק ב': "הוּא בָּא וְיָשַׁב בְּעִיר הַנִקְרֵאת נָצְרַת, לְמַעַן יִתְקַיֵּם הַנֶּאֱמָר עַל-פִּי הַנְּבִיאִים כִּי נָצְרִי יִקָּרֵא לוֹ" > הרב דניאל עשור (על פתחה של רומי, עמוד 356) על הפסוק הנ"ל אומר את הדברים הבאים: 1.  "מדוע לא אמר מתי איזה נביא אמר זאת" 2. "האם יש פסוק כזה בנביאים?" 3. "התשובה היא שאין פסוק בכל התנ"ך, ואין נביא כזה בעם ישראל לדורותיו." ### תשובה שימו לב שמתי לא מצטט, אין שימוש ב"מרכאות". מתי גם לא טוען שהוא מצטט במקרה זה (הרב דניאל עשור דוחף לו מילים לפה). מתי, כשהוא כן מצטט מתוך ספר ספציפי מסויים בתנ"ך, הוא לרוב מתחיל ואומר: "זֶה אֵרַע לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁדִּבֵּר אֲדֹנָי בְּפִי הַנָּבִיא…" או "לְמַעַן יִתְקַיֵּם הַנֶּאֱמָר בְּפִי יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא…" או "לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפִי הַנָּבִיא…" כפי שבוודאי שמתם לב, מתי אומר "עַל-פִּי הַנְּבִיאִים" (ברבים), ולא "הנביא". זאת מאחר שמתי לא מצטט פסוק אלא מדבר על מוטיב מרכזי, תמה, שרץ בפי הנביאים. לדוגמא: ישעיהו י"א:א: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" ירמיהו ל"ב:ה: "כִּי יֶשׁ-יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ" ישעיהו מ"ט:ו: "וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". אם נרצה לרדת לעומק יותר, אז המילה "נצר" במקרא פירושה "שורש" או "צמח" (ראה הציטוט שהבאתי מישעיהו י"א:א – גם התלמוד כינה את המשיח באותו האופן), הכינויים האלה הינם חלק מאותו מוטיב מרכזי שמדבר עליו מתי, לדוגמא: זכריה ג':ח: "שְׁמַע-נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי-אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי-הִנְנִי מֵבִיא אֶת-עַבְדִּי צֶמַח" ירמיהו ל"ג:ט"ו: "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" עכשיו, הבה נבדוק מי באמת ממציא פסוקים שאינם באמת קיימים. ראו את ציטוטו של הרב דניאל עשור בעמוד 267 שבספרו "על פתחה של רומי", מהבשורה על פי מתי פרק ט"ו פסוק י"א: הפסוק המקורי בברית החדשה: "לֹא הַנִּכְנָס אֶל הַפֶּה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַפֶּה — זֶה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם" (מתי ט"ו י"א) הציטוט ה"מדוייק" של הרב עשור בספרו: "התורה אומרת שלא תאכלו חזיר ואני אומר לא כל הבא אל הפה מטמא" (על פתחה של רומי, עמוד 267) הרב עשור, בכוונה ובזדון, הוסיף לציטוט מילים שישוע לא אמר, ובהן את המילה "חזיר". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [כשבתנ''ך מופיע המונח 'תורה' בלשון רבים, כלומר 'תורות'. האם מדובר בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ?](https://igod.co.il/true-judaism/tanach-term-tora-plural/) **Published:** יולי 4, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מבחינה מחקרית, מתוך עיון בתורה שבכתב ניתן להגיע למסקנה חד-משמעית שכל הפסוקים שבהם מוזכר המושג "תורה" מעידים על כך שלא קיימת תורה נוספת, "תורה שבעל פה" שניתן להתייחס אליה כתורה מחייבת ובעלת סמכות. ובאשר למושג "תורה" בצורת רבים, דהיינו, "תורות", הקשרו הברור בה מהתורה עצמה – תּוֹרַת הָעֹלָה, תּוֹרַת הַמִּנְחָה, תּוֹרַת הַחַטָּאת (ויקרא ו) תּוֹרַת הָאָשָׁם, תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים (ויקרא ז), תּוֹרַת הַמְּצֹרָע ועוד… אלו הן ה"תורות". הדבר מתבהר מההקשרים שבהם מדובר על תורות רבות, ולאו דווקא על תורה אחת או שתיים – אחת כתובה והשנייה שבע"פ – אלא ביחד עם המושג "תורות" מוזכרים בהקשרים האלה גם מצוות רבות וחוקים רבים. יתרה מזו, בפרשנות הקדומה ביותר של חז"ל לעיתים רחוקות, אם בכלל, מופיע המושג של "שתי תורות". שם העצם "תורה" שפירושו "הוראה, הנחיה, חוק", מוזכר בתנ"ך 220 פעמים לערך, כולל אחד-עשר פסוקים שבהם הוא מופיע ברבים – "תורות". באופן מפתיע, צורת הרבים שלו התפרשה כראיה לכך שהתנ"ך מדבר על "שתי תורות", אחת בכתב והשנייה – התורה שבע"פ. אבל האם טענה זו נכונה? התשובה היא "לא". המשמעות הראשונה של המילה "תורה" הינה "החוק של אלוהים", "תורת אלוהים", כמו שכתוב בספר יהושע א 8, שבו המושג הזה מתייחס לאוסף חוקים שאלוהים נתן לבני ישראל – "לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ". עם זאת, במקרים רבים אחרים "תורה" פירושה "הוראה, הנחיה, חוק, טקס", בדומה לפסוק בויקרא ו 7 ("וְזֹאת תּוֹרַת, הַמִּנְחָה"), או בספר משלי ג 1 ("בְּנִי, תּוֹרָתִי אַל-תִּשְׁכָּח; וּמִצְו‍ֹתַי, יִצֹּר לִבֶּךָ.") ובכן, בקטעים אלה במקרא המושג "תורה" בלשון רבים פירושו, פשוטו כמשמעו, "תורות" במובן של "הוראות, חוקים" וכד'. הבה נבדוק מספר פסוקים שאצל פרשנים מסוימים עוררו שאלה בנוגע לפירוש המילה "תורות". בפסוקים אלו ניתן להבחין בהקשר דומה: "תורה" בלשון רבים מופיעה כאן במובן של "הוראות, חוקים" בתוך הרשימה שכוללת מונחים משפטיים אחרים כגון "מצוות" ו"חוקים". אם כן, מן המושג "תורות" לא ניתן להסיק שקיימות "שתי תורות" בדיוק באותה מידה שאי אפשר להבין מהקשרם של הפסוקים האלה שקיימים רק שתי מצוות או שני חוקים. - בראשית כו 5 – קֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. - שמות טז 28 – וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  עַד-אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי, וְתוֹרֹתָי. - שמות יח 16 – כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת-תּוֹרֹתָיו. - ויקרא כו 46 – אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, וְהַתּוֹרֹת, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה, בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–בְּהַר סִינַי, בְּיַד-מֹשֶׁה. - ישעיהו כד 5 – וְהָאָרֶץ חָנְפָה, תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ:  כִּי-עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם. - תהילים קה 45 – בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו– וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ. - נחמיה ט יג –  וְעַל הַר-סִינַי יָרַדְתָּ, וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם; וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים, וְתוֹרוֹת אֱמֶת–חֻקִּים וּמִצְו‍ֹת, טוֹבִים. - ראה גם שמות יח 20, יחזקאל מג 11, מד 5, דניאל ט 10. כל פעם שהמונח "תורות" מוזכר בתורה (ברא' כו 5, שמות טז 28, יח 16, 20, יוקרא כו 46), הוא מופיע ברשימה של מונחים משפטיים אחרים, כגון מצוות וחוקים. מובן מההקשר שבמקרים האלה פירוש המונח הינו "הוראות". הוא הדין גם בנוגע לפרשנות הפסוקים ביחזקאל מג 11, מד 5, תהילים קה 45, ונחמיה ט 13. באשר לישעיהו כד 5, הטקסט מתייחס להפרת חוקים ותורות אלוהים על ידי האנושות כולה, הדבר אשר יביא דין ומשפט על כל התבל. הרב טוביה זינגר, למשל, טוען שבכל פעם שהמונח "תורות" מוזכר בתנ"ך הוא מתייחס אך ורק לעם ישראל ואלוהי ישראל. אך כפי שראינו בישע' כד 5 המילה "תורות" במפורש מתייחסת לעולם כולו ופירושה "הוראות" ו"חוקים". ובכן, על-פי ההקשר הרחב יותר של הפסוק בישעיהו (ראה פרק כד במלואו), כל התבל נמצא תחת דין ומשפט מכיוון שבני אדם הפרו את התורות, המושג שאינו יכול התפרש כאן כ"תורה סודית שבע"פ" אשר על-פי היהדות המסורתית הינה רשותה הבלעדית של עם ישראל. אף אבן עזרא מפרש כי הפסוק מתייחס לעולם כולו, לא רק לישראל. כמו כן, רד"ק מייחס אותו פסוק לגויים אשר הפרו "תורות" ה' בהענישם את ישראל לאין שיעור. מעיינן שבתרגום לאנגלית של הפסוק בספר ברא' כו 5, המהדורה Orthodox Jewish Stone translation סוטה ממשמעותו המקורית של הטקסט ומתרגמת אותו בהתאם למסורת הרבנית המאוחרת יותר. הם כותבים torahs בפסוק הספציפי הזה, אף כי בעשרת הפסוקים האחרים בתנ"ך היכן שמופיע המונח "תורות" הם מתרגמים אותו כ"הוראות" (teachings). מדוע דווקא בפסוק היחיד הזה משתמשים במילה תורות בצורת רבים בתרגום? מכיוון שהרבנים המאוחרים פירשו את הטקסט בצורה כזו, בהבנתם שמדובר כאן על "שתי תורות" – התורה שבכתב והתורה שבע"פ. פירוש זה אומנם אינו מסתבר כי הוא מזכה את אברהם בציות ל"שתי התורות", על אף העובדה שכתבי הקודש מלמדים אותנו בפירוש שהתורה ניתנה למשה בהר סיני יותר מחמש מאות שנה אחרי תקופת אברהם. ובכל זאת, על-פי הפירוש המרחיק-לכת הזה, אברהם לכאורה ציית לשתי תורות – הן לתורה שנתגלתה למשה והן לתורה שבע"פ! הערת השוליים לתרגום זה במהדורת סטואן מבהירה שישנו קונצנזוס הרבני המקובל על כך שאברהם הגיע לידיעת התורה כולה דרך ההתגלות האלוהית ולכן ציית לה מתוך רצונו החופשי, ללא מצווה ספציפית מאת אלוהים. זוהי דוגמה קיצונית של קריאת רעיונות חדשים של הרבנים בחזרה לתוך טקסט הכתובים. הדבר המתבקש כאן הוא לשאול באיזו מידה באמת דיברו ראשוני הרבנים בספרות חז"ל הקדומה ביותר על "שתי תורות" אשר נתגלו למשה בהר סיני? האם הפרושים והרבנים הקדומים אף הם הגו את הרעיון הזה שהנביא משה קיבל "שתי תורות" ולא תורה אחת בלבד? התשובה היא "לא". מניין לנו לדעת? מתוך העובדה שאף קבוצה או זרם של יהודים בין האלה שהתנגדו לפרושים התייחסה אי פעם לדוקטרינה של הפרושים על "שתי תורות", אחת בכתב והשנייה בע"פ, המונח שככל הנראה התפתח בהדרגתיות, לאחר חורבן בית שני. יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון היהודי החשוב ביותר של המאה ה-1, בתיאור את מנהגים ואמונות של הפרושים לא הזכיר תורה שבע"פ, או "שתי תורות", וגם חברי קבוצת היהודים אשר חיברו את מגילות ים המלח לא רמזו בשום פנים ואופן על הדוקטרינה של "שתי תורות". חלק ממגילות קומראן אכן מצביעות על אי הסכמות ברורות עם עמדות משפטיות של הפרושים, ובכל זאת נראה שהן כלל אינן מתייחסות לרעיון של התורה שבע"פ אצל הפרושים. לפי יוסף בן מתתיהו, לפרושים אכן היו מסורות רבות משלהם, אך אלו לא כללו תורה שבע"פ שלכאורה נמסרה להם על ידי משה. לורנס שיפמן, הפרופסור היהודי האורתודוקסי, מסביר כך: "לפרושים היו מסורות חוץ מקראיות אשר נבעו ממסורות של אבותיהם או מן "החוקים הבלתי כתובים". עם זאת, אין אנו מוצאים בשום מקום עדות לכך שהפרושים טענו כי המסורות הללו הגיעו אליהם מהר סיני." על פני השטח ההיסטוריה של התורה שבע"פ הנה מורכבת למדי. לפרושים היו מסורות עתיקות ימין שהם ירשו מן הדורות שקדמו להם. מסורות אלה המשיכו להתפתח ולהתרחב בתקופת בית שני. התנאים (חז"ל שפעלו בשתי מאות הראשונות לספירה) טענו כי מסורותיהם החוץ מקראיות אשר רבים מהן הועברו אליהם על ידי הפרושים, היו חלק מהתורה שבע"פ שניתנה למשה יחד עם התורה שבכתב. כפי הנראה בשלב מסוים בין המאה ה-1 לפנה"ס למאה ה-1 לספירה, הרעיון של התורה שבע"פ החל לקרום עור וגידים והמושג של התורה שבע"פ נהיה שגור בפיהם של הרבנים והחכמים, במקביל למושג תורת מושה. פרופסור יהודי אורתודוקסי אחר, יעקוב ניוזנר, קובע כי המושג "תורה שבעל פה" במשנה, תוספתא וביצירות של התנאים פירושו בדרך כלל "מסורות בעל פה" אשר כללו מספר כללים וחוקים ולא הופצו בין העם באופן נרחב. לדברי ניוזנר, ניתן לדבר על מסורות שבע"פ ללא התייחסות ל"תורה שבע"פ במובן של התורה השנייה שניתנה למשה. כמו כן, פרופסר יהודי, אלברט באומגרטן, מציין כי הטענה שמסורותיהם של הפרושים היו מימי קדם הייתה שנויה במחלוקת בקרב הצדוקים, חברי קהילת קומראן והנוצרים במאה ה-1. הוא מניח שהפרושים ככל הנראה המציאו את הרעיון שמסורותיהם היו עתיקות בכדי לעודד יהודים בני זמנם להצטרף ל"מפלגה שלהם". (נשמע מוכר? אין חדש תחת השמש). אם כן, כיצד התהווה המיתוס הזה של התורה שבע"פ? ככל הראה, הפרושים שמקורותיהם ניתן לייחס לשליש השני של המאה ה-2 לפה"ס החלו לפתח מסורות של מנהגים ופרשנויות לתורה ומסורותיהם הועברו במשך כמה דורות. ייתכן שהם הנציחו מסורות מסוימות שתוארכו לתקופה קדומה יותר, אולי כמה מאות שנים לפני זמנם. בכל אופן, מאוחר יותר כל המסורות הללו כונו בשם "מסורות אבותינו". עם חלוף הזמן, כאשר הפרושים החלו לטעון שהם מהווים נציגים אמיתיים של היהדות הם אף החלו לטעון – אולי בתמימות – שמסורותיהם הלכו הרחק אחורה בזמן, עד לתקופת משה, כאשר לאמתו של דבר המסורות הללו נוצרו אך ורק כמה מאות שנים מוקדם יותר. חשוב לציין שיוסף בן מתתיהו כותב שהפרושים מסרו לבני עמם מסורות והוראות מסוימות אשר הועברו אליהם מהדורות שקדמו, אך אינו אומר שהמסורות הללו הגיעו אליהם ממשה עצמו. בספרות חז"ל הקדומה ביותר מוזכרים מספר חוקים אשר מתוארכים לתקופת משה, על-פי הכתוב, ולאחר מכן, ניתן לראות שבהדרגה ספרות חז"ל מתחילה לדבר על תורה שבע"פ מקיפה שלכאורה הועברה מדור לדור במשך למעלה מ-1300 שנה, ומאוחר יותר, עם חלוף הזמן, חז"ל החלו אף לטעון שהדמויות התנ"כיות דבקו בתורה שבע"פ! בפרקי אבות מוזכרת שרשרת של מסורת רצופה אשר הגיעה לרבנים ממשה עצמו והועלתה הטענה שמשה קיבל תורה בסיני והעביר אותה ליהושע אשר העבירה לשופטים והנביאים, כל הדרך לחז"ל (פרקי אבות 1:1). אך גם בטקסט הזה אין אזכור של "שתי תורות". במשנה כולה גם לא נמצא אזכור של "שתי תורות". ישנם שלושה אזכורים בתוספתא שנערכה אחרי משנה, אך הם לחלוטין אינם קשורים לדוקטרינה של התורה שבכתב והתורה שבע"פ. במקום זאת הם מתייחסים לשני ספרי תורה אשר היו אמורים להיכתב על ידי ולמען כל מלך ישראל, ובשני המקומות האחרים המושג "תורות" מתייחס לחילוקי הדעות בין תלמידי הלל ושמאי אשר יצרו שני דוקטרינות (תורות) שונות משום שככל שהטקסט עצמו מרמז, הם לא הצליחו ללמוד היטב את התורה היחידה שכולם קיבלו מהלל ושמאי. ההנחה הרווחת הנה שהתורה שבע"פ הנה אמונת יסוד בתלמוד הבבלי, אך מונח זה מופיע בו רק שלוש פעמים: פעם אחת בהקשרו של הסיפור המפורסם, האנקדוטה שבה הלל ושמאי אמרו לגוי אחד שרצה להתגייר שעליו ללמוד שתי תורות, הכתובה והבלתי כתובה, ועוד פעמיים במסכות יומא וקידושין. אך העובדה היא שהאותנטיות ההיסטורית של האנקדוטה מוטלת בספק על ידי חוקרים רבים והחכמים שהיו מעורבים בשני פרשיות האחרות פעלו בתחילת המאה ה-4 לספירה. מן הדברים האלה ברור שדרוש דמיון רב בכדי להאמין שהמושג של שתי "תורות" הגיע אלינו מהתקופה הקדומה של נביא משה. למעשה, מלבד פירוש הפסוק בבראשית כו 5 שמובא לעיל, ישנו עוד טקסט אחד אשר מדבר על שתי תורות בהתבסס על המונח "תורות" בלשון רבים כפי שהוא מופיע בספר ויקרא כו 46, אלא שיש כאן בעיה אחת: רבי עקיבא, החכם הגדול ביותר של התלמוד, אינו מסכים עם הפירוש הזה! רבי עקיבא שאל: "האם רק שתי תורות ניתנו לישראל? האם לא ניתנו לה תורות רבות?" בהתייחסו לתורת קורבן עולה, תורת קורבן מנחה, תורת קורבן אשם וכדומה. במדרש כתוב כי רבי עקיבא לא קיבל פרשנות שאומרת שיש שתי תורות על סמך ויקרא כו 46, אם כי זה אחד הטיעונים העיקריים של יד לאחים. רבי עקיבא אומנם פירש את הטקסט בדיוק כמו שאנו מפרשים אותו כיום – "אלוהים נתן תורות (במובן של הוראות) רבות לישראל". מלבד הדוגמאות הללו, ההתייחסות היחידה המפורשת לשתי "תורות" מצויה במדרשי התנאים, המתוארכים למאות ה-2 וה-3 לספירה, בתוך ספרא לספר דברים לג 10. הפעם הבעיה היא שבנוסח המסורה – הטקסט המקראי הנכון והמקובל על ידי הרבנים- בדברים לג 10 כתוב: יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל; יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ, וְכָלִיל עַל-מִזְבְּחֶךָ." ואילו המדרש מצטט אותו פסוק עם שינוי קל – במקום לשון יחיד "תורתך" הם כותבים ברבים "תורותיך" . המדרש מצטט את הפסוק הזה בכדי להוכיח ש"שתי תורות" ניתנו לישראל, אחת בכתב והשנייה בעל פה. כאן מתבקשות שתי הערות חשובות: מחד גיסא היו הבדלים בטקסטים עבריים שהרבנים השתמשו בהם, כולל הבדלים בטקסטים של התורה, ומאידך גיסא בפסוק הנ"ל המילה "תורה" אכן מופיעה בצורת היחיד בטקסט שנמצא בכל תנ"ך שהרבנים קוראים בו כיום. למרבה האירוניה, חברי ארגון יד לאחים תוקפים את הדיוק והתוקף של פסוקי התנ"ך המצוטטים בברית החדשה. אף כי ההבדלים בטקסטים הם המעטים אשר אין בהם מהות ניכרת, יד לאחים טוענים כי חסידיו של ישוע המציאו את הפסוקים האלה על דעת עצמם על מנת שיתאימו למטרות שלהם, והנה ראינו כאן שהמדרש בבירור מצטט את טקסט התורה בנוסח אחר ושונה מהמקובל אשר בכלל לא היה ידוע מחוץ למדרש זה, רק בכדי לחזק את טענתם של חז"ל באשר לקיום התורה שבע"פ. ברור כי הרעיון של "שתי תורות" כה מעוגן בספרות המסורתית המאוחרת שישנה אף פרשנות רבנית מעניינת המפרשת האות הראשונה בפסוק הראשון של התנ"ך (האות "ב" במילה בראשית) בצורה מעוררת פליאה. האות הזאת פירושה כידוע גם "שתיים", לכן הטענה אומרת שהתורה החלה מהאות "ב" משום שניתנו שתי תורות – אחת בכתב והשנייה בעל פה. אך כפי שמסתבר מהפסוקים המוזכרים לעיל ועל-פי הקשרם המצומצם והרחב יותר, המילה "תורה" בצורת רבים פירושה בדרך כלל "הוראות", או "חוקים". לסיכום ניתן לומר כי הטענה שהמונח המקראי "תורה" בצורת רבים "תורות" מתייחס ל"שתי תורות", התורה שבכתב והתורה שבע"פ, היא חסרת בסיס לחלוטין ואינה נתמכת על ידי שום שיטת פרשנות הגיונית. הטענה הזו אין לה אחיזה בפרשנויות מהמאה ה-1 לספירה, ואין לה יסוד מוצק הן במשנה והן בתוספתא, אולי רק תמיכה מינימאלית בפרשנויות של התלמוד ויסוד רעוע במדרשי התנאים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב **תגיות:** תורות --- ### [התשובה לשאלת "עד מתי?"](https://igod.co.il/devotionals/answer-question-how-long/) **Published:** אוגוסט 10, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים…" (תהלים צ 1). פסוק הפתיחה של מזמור צ הוא אולי הבולט ביותר בכל ספר תהילים. הספר הרביעי של תהילים (תהלים צ-קו) נפתח ב"תפילה למשה". מדוע? כדי להעריך את תפילתו של משה, עלינו לקרוא את מזמור צ בהקשר הספר הרביעי כולו (צ – קו), כתגובה להתרסקות בית דוד ולגלות ישראל בסוף הספר השלישי (עג – פט). מזמור פט מקונן על האסון הלאומי הזה, שבא כתוצאה מחרון אפו הראוי של אלוהים על עמו (תהלים פט 39–52). אף על פי שמזמור פט אינו מפקפק בנאמנותו של אלוהים לקיים את בריתו הנצחית עם דוד (פס' 29–38), הוא נאבק בשאלת העיתוי: "עַד־מָה יהוה תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמֹו־אֵשׁ חֲמָתֶךָ" (פס' 47; ראו פס' 50). בהקשר הספרותי הזה אפשר לראות את ההיגיון בכך שהספר הרביעי בתהלים נתפח דווקא בתפילת משה. משה היה שותף לתוכחה של ישראל במדבר וניבא את גלות ישראל העתידית (ראו במיוחד דברים לא–לג). אין זה מפתיע אפוא שתהילים צ–צב מהדהדים את הנבואות בשירת האזינו (דברים לב) ואת ברכות משה (דברים לג). רבים מהמזמורים בספר הרביעי מלאים ברמיזות לנדודי ישראל במדבר ולחטא העגל (ראו תהילים צה, צט, קג, קה–קו). יתרה מכך, מתוך שמונה ההתייחסויות למשה בספר תהילים, שבע מופיעות בספר הרביעי (תהלים צ 1, צט 6, קג 7, קה 26, קו 16, 23, 32). הספר הרבעיעי מתחיל ומסתיים עם משה (צ 1, קו 32). על רקע זה, תפילתו של משה מתמקדת בעיקר בעיתוי ובמשך זעמו של אלוהים. בתמצית, תפילתו של משה עונה על השאלה המופיעה במזמור פט, לא על ידי מתן תאריך אלא על ידי מתן זווית ראייה נכונה: "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיֹום אֶתְמֹול כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" (תהלים צ 4; ראו פט"ב ג 8). לאלוהי הנצח יש תזמון מושלם. מדוע אפוא לפתוח את הספר הרביעי בתפילת משה? אולי התשובה מצויה במזמור הסיום של הספר הרביעי. "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירֹו עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתֹו מֵהַשְׁחִית" (תהלים קו 23). בכל פעם שמשה מפגיע בתורה, הוא עושה זאת כדי למנוע אסון נורא, אם-כי ראוי, מעם ישראל (במדבר יא 2, כא 7; דברים ט 20, 26). עלינו להיות אסירי תודה על-כך שגם לנו יש מפגיע שאינו רק מזכיר את משה, הוא גדול ממנו לאין שיעור. משה עמד שוב ושוב בפרץ עבור ישראל. כמו-כן, משה הגדול יותר אינו חדל לעשות זאת עבורנו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [יד-לאחים: "ישוע לא קיים את מצוות פרו ורבו"](https://igod.co.il/answer-rabbi/jesus-mitzvah-fruitful-multiply/) **Published:** אוגוסט 15, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > יד לאחים: "היהודים המשיחיים טוענים שאין הכרח לקיים את המצוות המופיעות בתנ"ך, כי ישוע כבר קיים את כל המצוות בצורה מושלמת. ומכיוון שכך הוא פטר אותנו, ואין כל הכרח לקיים אותם. אבל, האם ישוע קיים את מצוות "פרו ורבו", האם היו לו ילדים? הרי ידוע שלא היו לו ילדים ואם כן הוא לא קיים את כל המצוות. אז חזרנו לתחילה, מדוע המשיחים לא מקיימים את המצוות המופיעות בתנ"ך?" לטענה זו נשיב ב-7 רבדים: 1. שוב פעם חוסר התמצאותם של חברי יד-לאחים בכתבי המסורת שלהם עצמם הוא שמביא לידי כך שהם יורים לעצמם ברגל, זאת מאחר ורבני התלמוד בעצמם מודים שבן אדם המקדיש את עצמו ללימוד התורה, לא מחוייב כלל ל"פרו ורבו" (על אחת כמה וכמה המשיח):"(ישעיהו נ"ז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. תניא, רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: (בראשית ט') שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר: (בראשית ט') כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב בתריה: ואתם פרו וגו'. בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה, שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים. תניא אידך, רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: שופך דם האדם, וסמיך ליה: ואתם פרו וגו'. רבי אלעזר בן עזריה אומר: כאילו ממעט הדמות. בן עזאי אומר וכו', אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש וכו'. ת"ר: (במדבר י') ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל." יבמות סג ע'ב "מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושגה בה כבן עזאי ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו, אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפילו היו לו בנים שמא יבוא לידי הרהור." רמב"ם אישות ט"ו ג "ומי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי תמיד ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון והיא שלא יהא יצרו מתגבר עליו." **שולחן ערוך סימן א סעיף ד** 2.  יד לאחים מצטיינים בטיעוני "איש קש", להכריז כי "היהודים המשיחיים אומרים ש…", אבל האמת היא שההפך הוא הנכון; דבר אלהים במלואו – **התנ"ך והברית החדשה** – מהווים נר לרגלנו ואנו שואפים בכל מאודנו להפנים, ללמוד ולקיים את הנאמר בו. נכון, לאחר שנכרתה הברית החדשה בדמו של המשיח, איננו עוד כפופים למצוות ברית סיני אלא למצוות המשיח ותורתו; אך אין זאת אומרת כי אנו רומסים ברגל גסה ובכוונה תחילה את מצוות ברית סיני רק על מנת "לעשות דווקא". 3. כתבי הברית החדשה מלמדים כי כל הכתוב בתנ"ך, נכתב ברוח הקודש ויש ללמוד ממנו. מצוות התנ"ך אינן מתחילות בברית סיני ואינן מסתיימות שם; קחו למשל את ספרות החכמה (ספרי אמ"ת: איוב, משלי תהילים ואף קהלת), המלאה בעצות ובהדרכות שמימיות לחיים נכונים. ישוע המשיח בעצמו עודד את חסידיו לדרוש בכתובים ולשמור אותם כמיטב יכולתם וזו שאיפתנו גם כיום. 4. לדברי יד לאחים, אנו המשיחיים טוענים "כי ישוע כבר קיים את כל המצוות בצורה מושלמת". גם אמירה זו אינה נכונה בעליל! כתבי הברית החדשה מלמדים כי המשיח ישוע לא חטא, ברם בשום מקום אין נאמר כי הוא מילא את כל תרי"ג המצוות. זה הבדל חשוב ביותר! לדוגמא: בספר **ויקרא ט"ו** מתוארת מצוות הנידה המתייחסת לנשים בלבד. האם מישהו יעז לטעון כי המשיח היה צריך לקיים את מצווה זו?.. דוגמא נוספת: ב**שמות כ"א** מפורטות מצוות הקשורות להחזקת עבד עברי. לפי כתבי הברית החדשה, לא היו בבעלות המשיח עבדים ולכן ברור כי לא היה לו צורך בקיום מצוות אלו. הברית החדשה מלמדת כי המשיח לא עשה חטא, אך אין זאת אומרת כי הוא קיים כל מצווה הכתובה בתורה, שהרי כפי שראינו, מצוות רבות אינן רלוונטיות עבורו. חשוב לציין כי גם חברי יד לאחים אינם יכולים לקיים את מצוות התורה במלואן, שהרי אחוז ניכר מהן עוסק בהקרבת קורבנות, בכהונה ובמשכן. 5. יד-לאחים שואלים: "האם ישוע קיים את מצוות "פרו ורבו", האם היו לו ילדים?". לפי כתבי הברית החדשה, המשיח ישוע לא נישא ולא היו לו ילדים. אבל "פרו ורבו" כלל לא כלולה במצוות ברית סיני; 'פרו ורבו' היא למעשה ברכה, ולא מצווה תחת ברית,שהרי בספר **בראשית**; בפרק א' מברך אלהים את העופות ואת חיות המים, "לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ" (פס' 22); האם החיות מחוייבות למצוות גם ע"פ יד-לאחים? אם ברכת "פרו ורבו" נועדה להיות "מצווה", אז מדוע היא נעדרת לחלוטין ממצוות ברית סיני? 6. **רש"י**, גדול הפרשנים המסורתיים, הודה כי לדידו היה על התורה להתחיל בספר **שמות** **י"ב** ולא בבראשית א'. דהיינו, גם רש"י זיהה כי מצוות משה מתחילות בספר שמות ומה שקדם לכך אינו כלול במצוות ברית סיני. 7. לפי **ההלכה הרבנית** חייב כל אדם להביא לעולם לפחות שני ילדים – זכר ונקבה (בבלי, יבמות ס"א ע"ב). במילים אחרות, **חז"ל** קבעו כי מי שאין לו לכל הפחות בן ובת, לא יצא ידי חובה ולא קִיים מצוות פרו ורבו. אך כפי שראינו, זו ראייה נוספת לכך שהרבנים הוסיפו מצווה שאינה מהתורה, שהרי המקרא מלא בדוגמאות לאישים אשר ילדו בנים בלבד: נוח הוליד שלושה בנים (**בראשית** ה' 32); לתרח נולדו שלושה בנים בלבד (י"א 25); יצחק הוליד שני בנים – יעקב ועשיו (כ"ה 25-26); ליוסף נולדו שני בנים – מנשה ואפרים (פרק מ"א 51-52); משה הוליד שני בנים – גרשם ואליעזר (**שמות** ב' 22, י"ח 4); לאהרון הכהן נולדו רק בנים (פרק ו' 23); עלי הכוהן הוליד שני בנים בלבד וכך גם שמואל הנביא (**שמ"א** ב' 34, ח' 2); לבועז ורות נולד ילד אחד – עובד (**רות** ד' 13-21). אין כל גושפנקא מקראית לכך שאחת מהדמויות לעיל נעשנה וננזפה על כך שלא הולידה בנות. כל זאת לומר כי ההלכה הרבנית במקרה זה מהווה דוגמא נכוחה להוספת מצווה אשר אינה מן התורה.[\[1\]](/#_ftn1) --- [\[1\]](/#_ftnref1) חז"ל גם קבעו כי "אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות", קרי: אוי לאיש שנולדו לו רק בנות (בבלי, סנהדרין ק' ע"ב). [\[2\]](/#_ftnref2) ראו בלינק: <http://judaism.stackexchange.com/questions/28277/why-did-nobody-succeed-the-lubavitcher-rebbe> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [האם אדם יכול לכפר על חטאים באמצעות מעשים טובים? (משלי ט"ז 6)](https://igod.co.il/true-judaism/can-person-atone-sin-alone/) **Published:** יולי 4, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > בספר משלי, פרק טז׳, פסוק ו׳, נאמר: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָו‍ֹן", אז מי זקוק ליום הכיפורים? אם האדם יכול לכפר על חטאיו בפני אלוהים באמצעות מעשים טובים ("חסד ואמת") – אין עוד צורך בהקרבת קורבן, אין כל צורך בתפילה ובחזרה בתשובה, ואין גם צורך ביום הכיפורים. איך היו יהודים שמאמינים בתנ"ך מגיבים על השקפה כזאת? המשמעות האמיתית של הפסוק היא שחסד ואמת מסלקים עוונות. במילים אחרות, במישור המעשי, בין אדם לאדם – נאמנות, אהבה ואמת יתגברו ויביסו כל השלכה קודמת של החטא. אבל הפסוק אינו מדבר על הכפרה שבין אדם לאלוהים, על טיהור או על מחילה מהזווית של אלוהים, וגם אין כל מקום למחשבה שאלוהים יסתור אין ספור פסוקים בתורה באמצעות פסוק אחד מספר משלי. נכון שגם התנ"ך וגם היהדות הרבנית מדגישים את חשיבותם של מעשי חסד וצדקה, לצד הצורך להתרצות, אבל בשום מקום לא נאמר שאהבה או מעשי חסד באים במקום תפילה או חזרה בתשובה מחטאים. הכתובים גם אינם מלמדים שמעשי חסד ואמת לבדם מספקים כפרה.1 מעניין שהחכמים דנו באריכות בנושא של קבלת מחילה על עוונות שונים. מפולמוס שמתועד במשנה, בתלמוד ובמשנה תורה של הרמב"ם2, אם מישהו מפר מצוות "עשה" ואחר כך חוזר בתשובה, מיד מוחלים לו (על סמך ירמ' ג', כב׳), אבל אם הוא מפר מצוות "אל תעשה" וחוזר בתשובה, המחילה עומדת תלויה עד יום הכיפורים (הרבנים מבססים את טענתם זו על-ידי ויק' טז׳, ל׳). אם האדם עובר על מצווה שעונשה כרת3 או מיתה שגוזר עליו בית דין ואחר כך הוא חוזר בתשובה, הן המחילה והן התשובה תלויות עד יום הכיפורים, ועד אז הכפרה שלו מושגת בייסורים (על סמך תהל' פט׳, לב׳). אבל אם האדם נמצא אשם בחילול השם, הן התשובה, הן יום הכיפורים והן הייסורים מספקים כפרה חלקית בלבד, ורק מותו של האדם ימרק אותו ויבטיח לו כפרה שלמה.4 המסורת היהודית ברת הסמכא מבהירה שכל המעשיים המעידים על חזרה בתשובה – כולל ביטויים של אהבה וטוב לב כלפי רעינו – אינם מבטיחים כפרה על עוונות. מעשים מוסריים אלה גם אינם מרוקנים ממשמעות אמצעים אחרים להשגת מחילה שאלוהים כונן, ובמיוחד לא את יום הכיפורים. אם כך, מה הפירוש של משלי טז׳, ו׳? כפי שהסברתי קודם5, לא תמיד הפירוש של השורש כ.פ.ר (שמופיע בפסוק זה כ-"יכפר") הוא כפרה או פיוס וריצוי6. לפעמים הפירוש הוא "להרחיק, להסיר, לטהר", וברוב המקרים ההקשר או הדקדוק או שניהם מבהירים מהי המשמעות של הפועל. רש"י, בפירושו למילה "אכפרה" בבראשית לב׳, כא׳, מצהיר ש-"כל כפרה שאצל עוון וחטא ואצל פנים – כולן לשון קינוח והעברה הן". כלומר, בכל פעם שהמילה כפרה מופיעה לצד המילים עוון, חטא או פנים – יש לפרשה כביטוי של העברת חטאים והסרתם7. בפסוק זה, השורש כ.פ.ר משמש כדי להסביר איך אפשר לשאת, להרחיק, להסיר, את ההשלכות של החטא – איך ההשלכות של הפגיעה שפגע אדם אחד באדם אחר יכולות להימחק. במקרה זה, הדרך היא אהבה ומעשים טובים. יש לזכור שהפסוק שאנו דנים בו לקוח מספר משלי – הספר המעשי ביותר בתנ"ך. הפסוק אינו מופיע בספר שמות, בויקרא או בבמדבר – ספרי התורה שמקדישים זמן ניכר לשיטה ולדרך שבה עם ישראל צריך ליישב את ההדורים בינו לבין אלוהיו. הפסוק לקוח מספר המלא בעצות חכמות לגבי חיי היום יום, המלמדות אותנו איך לנהל אורח חיים שמלא ביראת שמים. קשה להניח שדווקא ספר זה יתווה את תורת הקורבנות, אלא אם כן הדברים נאמרו בהקשר של "כפרה" על חטאים שבין אדם לחברו. פריץ מאס, חוקר של התנ"ך ושל השפה העברית, התייחס לסוגיה זו במאמרו על השורש כ.פ.ר., הוא כתב: " 'כפרה' היא תהליך בין אישי בשלושה מקרים בתנ"ך. יעקב רצה "לכפר" את פני עשיו באמצעות מנחות, כלומר לשכך את זעמו ולפייס אותו (ברא' לב׳, כא׳); ספר משלי מלמד שאדם יכול לכפר על עוונו באמצעות חסד ואמת (משלי טז׳, ו׳); ואיש חכם יכול לכפר את חמת המלך (ט׳ז, יד׳); \[יתכן ש\] טז׳, ו׳ קשור למערכת היחסים עם אלוהים.8" בעוד מאס מכיר באפשרות שמשלי טז׳, ו׳ מדבר אולי על כפרת עוונות שבין אדם לאלוהיו, הוא מעדיף לקרוא את הפסוק בהקשר שלו ולראות בו "תהליך בין אישי", מה שבהחלט תואם את ההקשר שבספר משלי9. דברים אלה גם מדגישים את העובדה שטקס הכפרה, שמתמקד בכוהנים ששירתו במשכן ובמקדש והתבצע בעיקר ביום הכיפורים, היה קשור תמיד בדמם של קורבנות10. אבל בהקשרים אחרים, שאינם קשורים למקדש, לכהונה, לקורבנות או לטקסי הכפרה, השורש כ.פ.ר שימש בכל מיני מובנים. כזה הוא המקרה במשלי, ותהיה זו טעות לנסות להרחיב או לתקן את מה שהתורה מלמדת בנושא הכפרה והפיצוי רק על סמך שורה בודדת זו ממשלי, במיוחד לאור העובדה שניתנו לה כל מיני פירושים. אני חוזר כאן על אמת חשובה שכבר נגענו בה קודם11. הנביאים, מחברי המזמורים בתהילים וגם מחבר ספר משלי לא סתרו את משה ולא שללו את דבריו. לא משנה מהו הפירוש הנכון של משלי טז׳, ו׳, דבר אחד ברור: הפסוק איננו אומר שהקורבנות של יום הכיפורים או העולות היומיות שהוקרבו במקדש היו מיותרים. כפי שאמרתי קודם, באותה מידה גם אפשר לטעון שיום הכיפורים עצמו – גם בצורה המסורתית שבו מציינים אותו בימינו – כשהדגש על תפילה, צום וחזרה בתשובה ללא קורבנות דם – הוא הופך למיותר, היות שלדעתם של אלה שתומכים בטיעון זה, די במעשי חסד ואמת כדי לכפר על חטאינו. להיפך, מעשי חסד ואמת לבדם לא שילמו מעולם את מחיר חטאינו, לא בימי התנ"ך ובוודאי שלא היום. את מעשינו הטובים אפשר להשוות לאלה של גנב אומלל שנשפט לעבודות שירות על מנת לרצות את פשעו, אבל אי אפשר להשוות אותם למאסר עולם שנגזר על אנס אלים. במילים אחרות, אהבה ומעשים טובים אינם מספקים את דרישות הצדק, בין שמדובר בצדק אנושי ובין שמדובר בצדקה של אלוהים. אבל הם כן עוזרים לנקות אותנו מהבלגן שיצרו חטאינו במערכות היחסים שלנו עם אחרים. ועל כך בדיוק מדבר הפסוק ממשלי. אז איך אפשר לחזור בתשובה? 1\. בעניין השימוש שהתלמוד עושה במשלי ט"ז 6 בהקשר של קבלת מחילה על עוונות באמצעות מעשי חסד ואמת, ראה בבלי, ברכות ה ב. 2\. ראה בבלי, יומא פה ב – פו א; יום הכיפורים ה (ד) ו-ט; משנה, יומא ח ח; משנה תורה, הלכות תשובה א 4; ראה גם טיעון 3.15. 3\. דיון עדכני בנושא ראה אצל B. A. Levine, Leviticus, JPS Torah Commentary (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1989), Excursus 1, "That Person Shall be Cut Off", 241-42; J. Milgrom, Numbers, Jps Torah Commentary (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1990), Excursus 36, "The Penalty of  'Karet' ", 405-8, עם התייחסות ל-D. J. Wold, The Biblical Penalty of Karet (Ann Arbor, Mich.: Univ. Microfilms, 1978). 4\. לדיון בישעיהו כ"ב 14, שמצוטט בידי הרבנים כהוכחה לכך שמותו של האדם מכפר על חטאיו, ראה הערה 209 למעלה. לדיון רחב יותר בגישתם של הרבנים וברקע שלה, ראה אצל ר' אברהם די בוטון, לחם משנה להלכות תשובה א ד. 5\. ראה מאמר קודם. 6\. לפי לוין, "המובן הראשוני של הפועל כפ"ר הוא 'להסיר, למחות, לנקות', ביסודו של דבר \[מדובר ב\]תהליך פיזי". Levine, Leviticus, 110. מילגרום אף מרחיק לכת ואומר ש" 'לכפר' או 'לפצות' הוא המשמעות הרווחת של לכפר, אבל ברוב המקרים זוהי \[משמעות\] שגויה" Milgrom, Leviticus 1-16, 1079. 7\. שים לב גם לפירוש רש"י ליחזקאל מ"ג 20, שמצוטט בהערה 166. 8\. Fritz Maass, "kpr pi. to atone" ב- Theological Lexicon of the Old Testament בעריכת Claus Westermann ו-Ernst Jenni ובתרגומו של Mark E. Biddle (Peabody, Mass.: Hendrickson, 1997), 2:632 (המאמר מופיע בעמודים 624-35). 9\. דיון בבראשית ל"ב 21 ראה בספרי "Kipper and Atonement", 193-94. 10\. ראה מאמר קודם. כאמור, מאוד חשוב לזכור שרק דם היה יכול לטהר את המזבח עצמו מהטומאה של חטאי העם. 11\. ראה שני מאמרים אחורה 12\. אם אתה מעוניין בפרשנות תיאולוגית טכנית על משלי ט"ז 6, ראה את פרשנותו של דליטש בספרם של Keil and Deliztsch, Proverbs, 338-39 כל הזכויות שמורות מעוז ישראל (תל-אביב) צור בע"מ". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [האם עדיין יש צורך היום בקורבנות? או ש"אהבה ומעשים טובים" מספיק?](https://igod.co.il/true-judaism/necessary-sacrifices/) **Published:** אוגוסט 21, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > הרבנים טוענים כי לפי משלי ט"ז 6, חסד ואמת – כלומר אהבה ומעשים טובים – יכולים לכפר. אם כך, מי צריך קורבנות? אם ממשיכים עם ההיגיון של השאלה הזאת, אפשר לשאול גם: אם לפי משלי ט"ז 6, חסד ואמת מכפרים, מי זקוק ליום הכיפורים? אם האדם יכול לכפר על חטאיו בפני אלוהים באמצעות מעשי חסד ואמת – אין עוד צורך בסבל ועינויים, אין כל צורך בתפילה ובחזרה בתשובה, ואין גם צורך ביום הכיפורים. איך היו יהודים שמאמינים בתנ"ך מגיבים על השקפה כזאת? המשמעות האמיתית של הפסוק היא שחסד ואמת מסלקים עוונות. במילים אחרות, במישור המעשי, בין אדם לאדם – נאמנות, אהבה ואמת יתגברו ויביסו כל השלכה קודמת של החטא. אבל הפסוק אינו מדבר ישירות על נושא הכפרה, על טיהור או על מחילה מהזווית של אלוהים, וגם אין כל מקום למחשבה שאלוהים יסתור אין ספור פסוקים בתורה באמצעות פסוק אחד ממשלי. נכון שגם התנ"ך וגם היהדות הרבנית מדגישים את חשיבותם של מעשי חסד וצדקה, לצד הצורך להתרצות, אבל בשום מקום לא נאמר שאהבה או מעשי חסד באים במקום תפילה או חזרה בתשובה מחטאים. הכתובים גם אינם מלמדים שמעשי חסד ואמת לבדם מספקים כפרה.212 מעניין שהחכמים דנו באריכות בנושא של קבלת מחילה על עוונות שונים. מפולמוס שמתועד במשנה, בתלמוד ובמשנה תורה של הרמב"ם,213 אם מישהו מפר מצוות "עשה" ואחר כך חוזר בתשובה, מיד מוחלים לו (על סמך ירמ' ג' 22), אבל אם הוא מפר מצוות "אל תעשה" וחוזר בתשובה, המחילה עומדת תלויה עד יום הכיפורים (הרבנים מבססים את דעתם בעניין זה על ויק' ט"ז 30). אם האדם עובר על מצווה שעונשה כרת214 או מיתה שגוזר עליו בית דין ואחר כך הוא חוזר בתשובה, הן המחילה והן התשובה תלויות עד יום הכיפורים, ועד אז הכפרה שלו מושגת בייסורים (על סמך תהל' פ"ט 32). אבל אם האדם נמצא אשם בחילול השם, הן התשובה, הן יום הכיפורים והן הייסורים מספקים כפרה חלקית בלבד, ורק מותו של האדם ימרק אותו ויבטיח לו כפרה שלמה.215 המסורת היהודית ברת הסמכא מבהירה שכל המעשים המעידים על חזרה בתשובה – כולל ביטויים של אהבה וטוב לב כלפי רעינו – אינם מבטיחים כפרה על עוונות. מעשים מוסריים אלה גם אינם מרוקנים ממשמעות אמצעים אחרים להשגת מחילה שאלוהים כונן, ובמיוחד לא את יום הכיפורים. אם כך, מה הפירוש של משלי ט"ז 6? כפי שהסברתי קודם,216 לא תמיד הפירוש של השורש כפ"ר (שמופיע בפסוק זה כ"יכפר") הוא כפרה או פיוס וריצוי.217 לפעמים הפירוש הוא "להרחיק, להסיר, לטהר", וברוב המקרים ההקשר או הדקדוק או שניהם מבהירים מהי המשמעות של הפועל. רש"י, בפירושו למילה "אכפרה" בבראשית ל"ב 21, מצהיר ש"כל כפרה שאצל עוון וחטא ואצל פנים – כולן לשון קינוח והעברה הן". כלומר, בכל פעם שהמילה כפרה מופיעה לצד המילים עוון, חטא או פנים – יש לפרשה כביטוי של העברת חטאים והסרתם.218 בפסוק זה, השורש כפ"ר משמש כדי להסביר איך אפשר לשאת, להרחיק, להסיר, את ההשלכות של החטא – איך ההשלכות של הפגיעה שפגע אדם אחד באדם אחר יכולות להימחק. במקרה זה, הדרך היא אהבה ומעשים טובים. יש לזכור שהפסוק שאנחנו דנים בו לקוח ממשלי – הספר המעשי ביותר בתנ"ך. הפסוק אינו מופיע בשמות, בוויקרא או בבמדבר – ספרי התורה שמקדישים זמן ניכר לשיטה ולדרך שבה עם ישראל צריך ליישב את ההדורים בינו לבין אלוהיו. הפסוק לקוח מספר המלא בעצות חכמות לגבי חיי היום יום, המלמדות אותנו איך לנהל אורח חיים שמלא ביראת שמים. קשה להניח שדווקא ספר זה יתווה את תורת הקורבנות, אלא אם כן הדברים נאמרו בהקשר של "כפרה" על חטאים שבין אדם לחברו. פריץ מאס, חוקר של התנ"ך ושל השפה העברית, התייחס לסוגיה זו במאמרו על השורש כפ"ר. מאס כתב: "כפרה" היא תהליך בין אישי בשלושה מקרים בתנ"ך.יעקב רצה "לכפר" את פני עשיו באמצעות מנחות, כלומר לשכך את זעמו ולפייס אותו (ברא' ל"ב 21); ספר משלי מלמד שאדם יכול לכפר על עוונו באמצעות חסד ואמת (משלי ט"ז 6); ואיש חכם יכול לכפר את חמת המלך (ט"ז 14); \[יתכן ש\] ט"ז 6 קשור למערכת היחסים עם אלוהים.”219 בעוד מאס מכיר באפשרות שמשלי ט"ז 6 מדבר אולי על כפרת עוונות שבין אדם לאלוהיו, הוא מעדיף לקרוא את הפסוק בהקשר שלו ולראות בו "תהליך בין אישי", מה שבהחלט תואם את ההקשר במשלי.220 דברים אלה גם מדגישים את העובדה שטקס הכפרה, שמתמקד בכוהנים ששירתו במשכן ובמקדש והתבצע בעיקר ביום הכיפורים, היה קשור תמיד בדמם של קורבנות.221 אבל בהקשרים אחרים, שאינם קשורים למקדש, לכהונה, לקורבנות או לטקסי הכפרה, השורש כפ"ר שימש בכל מיני מובנים. כזה הוא המקרה במשלי, ותהיה זו טעות לנסות להרחיב או לתקן את מה שהתורה מלמדת בנושא הכפרה והפיצוי רק על סמך שורה בודדת זו ממשלי, במיוחד לאור העובדה שניתנו לה כל מיני פירושים. אני חוזר כאן על אמת חשובה שכבר נגענו בה קודם.222 הנביאים, מחברי המזמורים בתהילים וגם מחבר ספר משלי לא סתרו את משה ולא שללו את דבריו. לא משנה מהו הפירוש הנכון של משלי ט"ז 6, דבר אחד ברור: הפסוק אינו אומר שהקורבנות של יום הכיפורים או העולות היומיות שהוקרבו במקדש היו מיותרים. כפי שאמרתי קודם, באותה מידה גם אפשר לטעון שיום הכיפורים עצמו – גם בצורה המסורתית שבו מציינים אותו בימינו – כשהדגש על תפילה, צום וחזרה בתשובה ללא קורבנות דם – הוא הופך למיותר, היות שלדעתם של אלה שתומכים בטיעון זה, די במעשי חסד ואמת כדי לכפר על חטאינו. להיפך, מעשי חסד ואמת לבדם לא שילמו מעולם את מחיר חטאינו, לא בימי התנ"ך ובוודאי שלא היום. את מעשינו הטובים אפשר להשוות לאלה של גנב אומלל שנשפט לעבודות שירות על מנת לרצות את פשעו, אבל אי אפשר להשוות אותם למאסר עולם שנגזר על אנס אלים. במילים אחרות, אהבה ומעשים טובים אינם מספקים את דרישות הצדק, בין שמדובר בצדק אנושי ובין שמדובר בצדקה של אלוהים. אבל הם כן עוזרים לנקות אותנו מהבלגן שיצרו חטאינו במערכות היחסים שלנו עם אחרים. ועל כך בדיוק מדבר הפסוק ממשלי.223 בעניין השימוש שהתלמוד עושה במשלי ט"ז 6 בהקשר של קבלת מחילה על עוונות באמצעות מעשי חסד ואמת, ראה בבלי, ברכות ה ב. 213\. ראה בבלי, יומא פה ב – פו א; יום הכיפורים ה (ד) ו-ט; משנה, יומא ח ח; משנה תורה, הלכות תשובה א 4; ראה גם טיעון 3.15. 214\. דיון עדכני בנושא ראה אצל B. A. Levine, Leviticus, JPS Torah Commentary (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1989), Excursus 1, "That Person Shall be Cut Off", 241-42; J. Milgrom, Numbers, Jps Torah Commentary (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1990), Excursus 36, "The Penalty of  'Karet' ", 405-8, עם התייחסות ל-D. J. Wold, The Biblical Penalty of Karet (Ann Arbor, Mich.: Univ. Microfilms, 1978). 215\. לדיון בישעיהו כ"ב 14, שמצוטט בידי הרבנים כהוכחה לכך שמותו של האדם מכפר על חטאיו, ראה הערה 209 למעלה. לדיון רחב יותר בגישתם של הרבנים וברקע שלה, ראה אצל ר' אברהם די בוטון, לחם משנה להלכות תשובה א ד. 216\. ראה מאמר קודם. 217\. לפי לוין, "המובן הראשוני של הפועל כפ"ר הוא 'להסיר, למחות, לנקות', ביסודו של דבר \[מדובר ב\]תהליך פיזי". Levine, Leviticus, 110. מילגרום אף מרחיק לכת ואומר ש" 'לכפר' או 'לפצות' הוא המשמעות הרווחת של לכפר, אבל ברוב המקרים זוהי \[משמעות\] שגויה" Milgrom, Leviticus 1-16, 1079. 218\. שים לב גם לפירוש רש"י ליחזקאל מ"ג 20, שמצוטט בהערה 166. 219\. Fritz Maass, "kpr pi. to atone" ב- Theological Lexicon of the Old Testament בעריכת Claus Westermann ו-Ernst Jenni ובתרגומו של Mark E. Biddle (Peabody, Mass.: Hendrickson, 1997), 2:632 (המאמר מופיע בעמודים 624-35). 220\. דיון בבראשית ל"ב 21 ראה בספרי "Kipper and Atonement", 193-94. 221\. ראה מאמר קודם. כאמור, מאוד חשוב לזכור שרק דם היה יכול לטהר את המזבח עצמו מהטומאה של חטאי העם. 222\. ראה שני מאמרים אחורה 223\. אם אתה מעוניין בפרשנות תיאולוגית טכנית על משלי ט"ז 6, ראה את פרשנותו של דליטש בספרם של Keil and Deliztsch, Proverbs, 338-39 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יום כיפור, מועדי ישראל, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [אם ישוע הוא באמת המשיח, מדוע ישנן כל כך הרבה התנגדויות?](https://igod.co.il/answer-rabbi/jesus-messiah-objections/) **Published:** אוגוסט 21, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אין חשיבות למספר ההתנגדויות לישוע כי לכל התנגדות יש תשובה מבוססת היטב. למעשה, ישנם יותר טיעונים המעידים שישוע הוא כן המשיח מאשר טיעונים המתנגדים לכך. כדי לתעד את כל ההוכחות שמעידות שישוע הוא אכן המשיח המיוחל יהיה צורך לכתוב ספרים רבים. וגם לו היו יותר טיעונים מצד היהודים נגד ישוע מאשר בעדו (והמצב אינו כזה) אין לכך משמעות רבה, כי רבים מבני עמנו אינם לוקחים אפילו את עשרת הדברות ברצינות, אינם יודעים אותן או שומרים אותן. הרי בטענותיהם והתנגדותם הם למעשה מתנגדים לכתוב בתנ"ך. קל יהיה להוכיח מנבואות משיחיות, מההיסטוריה, ממעשי הניסים שאירעו, מעדויותיהם של מאמינים משיחיים, שישוע הוא המשיח. אך האמת היא שרבים מהיהודים; רבנים רפורמים וקונסרבטיבים, פרופסורים ואנשי השכלה ומלומדים אינם מאמינים שהכתוב בתנ"ך הוא אכן דבר אדוני, שהתורה ממש נכתבה באצבע אלוהים ושעשרת הדברות הן חוקיו שאין לעבור עליהן. לכן הבעיה של רוב היהודים אינה האמונה בישוע המשיח והיהדות המשיחית, אלא האמונה באלוהים של התנ"ך וציות לדברו. הדבר היחיד שההתנגדויות מוכיחות – דרך התורה, הנביאים וישוע, הוא שיש לעם שלנו (כולל המנהיגים הדתיים) נטייה לסטות מדרך האמת של אלוהים והציות לדברו. התמרדנו (אני מכליל את עצמי עם העם שלנו, עם ישראל) נגד משה ואהרון במדבר, ולגלגנו לדברי הנביאים ותוכחותיהם כשישבנו בארץ. למעשה, רק ימים ספורים לאחר שדיבר אלינו בקולות רעמים וברקים במעמד הר סיני ומתן תורה, כבר התנגדנו לאלוהים ולא שמענו בקולו. מדוע אם כן מפליא שנדחה את המשיח ששלח בבואו לארץ? לאורך ההיסטוריה שלנו כעם, יש לנו דפוס התנהגות עם אלוהים שדוחה את דברו; מאז התורה שנתן לנו על ידי משה, דרך הנביאים ששלח ועד היום. ימים ספורים לאחר שקיבלנו את עשרת הדברות על הר סיני, שאלוהים עצמו כתב על שני לוחות הברית, כבר עברנו על הדברה הראשונה, עשינו פסל ומסיכה של זהב והשתחווינו לו במקום לאלוהים. במשך השנים הבאות במדבר, התמרדנו נגד משה ואהרון שאלוהים בחר להנהיגנו לארץ המובטחת, ובכעס דרשנו להחליפם במנהיגים שאנחנו בחרנו, כדי שיחזירו אותנו למצרים ולסיר הבשר של העבדות. עשינו את הרע בעיני אלוהים וחטאנו בפניו בחטאים שונים, ועשינו כמעשי הגויים עובדי האלילים, באופן מתמיד המרינו את פיו ולא צייתנו לדברו. למעשה כל הדור שיצא ממצרים ועבר את המדבר, חוץ משניים שהגיעו לארץ המובטחת, מת במדבר. זו אמת כאובה ועצובה. לאחר מאות שנים של אי ציות ומרד נגד אלוהים, התנ"ך מסכם: "ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל נביאיו כל חוזה לאמור שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקותי ככול התורה אשר צויתי את אבתיכם ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים. ולא שמעו ויקשו את ערפם כערף אבותם אשר לא האמינו ביהוה אלוהיהם. וימאסו את חקיו ואת בריתו אשר כרת את אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סביבתם אשר צוה יהוה אתם לבלתי עשות כהם. ויעזבו את כל מצות יהוה אלוהיהם ויעשו להם מסכה שנים עגלים ויעשו אשירה וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל. ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחשו ויתמכרו לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו. ויתאנף יהוה מאד בישראל ויסרם מעל פניו לא נשאר רק שבט יהודה לבדו. גם יהודה לא שמר את מצות יהוה אלוהיהם וילכו בחקות ישראל אשר עשו. וימאס יהוה בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד שוסים עד אשר השליכם מפניו." (מלכים ב' י"ז 13-20) לאור היסטוריה כזו שלנו, לא פלא שלא זיהינו את המשיח ולא קיבלנו אותו כאשר בא לארץ, ושעדיין דוחים אותו עד היום. אם היהודים ברחבי העולם כיום אינם עושים את אשר לימד משה (או שאינם מבינים את כוונת התורה), אין פלא שרוב היהודים אינם מקבלים את ישוע (או שאינם יודעים מי הוא)? מה מוזר שדווקא הגויים שלא יודעים את אלוהי ישראל מוכנים ביתר קלות להאמין לדברו ולקבל את האמונה בישוע המשיח, למרות שהדבר כרוך לעיתים קרובות בכך שעוזבים את דת משפחתם כמו; הינדואיזם, בודהיזם, איסלם, וכו' – ולעיתים קרובות סובלים רדיפות מבני דתם ואפילו מוות. קרא בעיון את דבר ה' ליחזקאל הנביא: "ויאמר אלי, בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם. כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל. לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם אם לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך. ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אינם אובים לשמוע אלי כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה." (יחזקאל ג' 4-7) אלוהים אמר בפסוקים הנ"ל דברים מדהימים. אולי העובדה שלאורך ההיסטוריה היו אלה הגויים, אפילו יותר מהיהודים, שהאמינו בישוע היהודי, מעידה על כך שהוא המשיח של ישראל. אולי לו יותר מאיתנו היהודים היינו לוקחים את דבר ה' יותר ברצינות ומתעמקים בכתבי הקודש כדי לדעת מיהו באמת המשיח, היינו לוקחים גם את דברי ישוע יותר ברצינות, כפי שאלוהים אמר לנביאו בפסוק הנ"ל ביחזקאל: "ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אינם אובים לשמוע אלי. כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה." האם זה שורש הבעיה? אני פונה עכשיו לקורא הדתי ומבקש ממך להקדיש מחשבה יתרה למסורות והלימודים של התורה שבעל פה שמלמדים הרבנים, גם שרבים מהם יפים ומלאי חוכמה, בחן אותם מנקודת ראות של התנ"ך – האם תמצא ששינו והוסיפו או גרעו מדבר אלוהים? למי תהיה קשוב יותר, לדבר אלוהים הכתוב בתנ"ך (הספר היחיד בו אלוהים מדבר בגוף ראשון), או לדברי התלמוד והמשנה שהם פרושים של רבנים, ויהיו חכמים ככול שיהיו, הם עדיין בני אדם? התהיה בטוח שאתה מקשיב לאלוהים? בנוגע לשאלה האם ישוע הוא המשיח, הייתכן שהטיעונים הרבים נגדו עליהם שמעת מאז ילדותך מקשים עליך כעת לבחון את העובדות בכנות וללא דעות קדומות? כדאי להעמיק בשאלות הללו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, למה הרבנים מתנגדים לישוע, תשובה לרב --- ### [אני נולדתי יהודי ואמות יהודי!](https://igod.co.il/true-judaism/born-jew-die-as-jew-statement/) **Published:** אוגוסט 21, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אתה צודק לחלוטין! נולדת יהודי, וגם אם אתה מאמין בתורת משה, בישוע, במוחמד, בזיגמונד פרוייד, בחתול של השכנה או בכומר מוּן, תישאר יהודי. אך השאלה הנשאלת היא, האם בעיני אלוהים אתה יהודי נאמן? זה מה שחשוב. לעולם אל תשכח שכיהודי יש לך קריאה ואחריות מיוחדת במינה, האם תמלא את היעוד שלמענו ברא אותך אלוהים? להיות יהודי אינו דבר של מה בכך. האם תחיה ותמות כשהיחסים בינך לבין אלוהים הם במצב תקין? זאת אומרת, האם אתה אוהב אותו בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך? ואם מה שאנו אומרים לך זה נכון, שישוע הוא המשיח היהודי (אנו בטוחים בכך), האם תהיה יהודי נאמן ותאמין בו, או שתהיה יהודי לא נאמן ותדחה אותו? אשאל אותך שאלה פשוטה. מיהו יהודי? אם תשובתך היא התשובה המסורתית שאתה יהודי כי אמך יהודיה, לא ממש ענית לשאלה. מה הדבר שעושה את אמך ליהודיה? האם להיות יהודי זה פשוט עניין של דת? אם כך, האם יהודים אתיאיסטים הם עדיין יהודים? האם יהודים המאמינים בהומניזם עדיין יהודים? ומה בנוגע ליהודים רפורמיים שלא מאמינים שהתורה מסיני היא באמת דבר אלוהים, לא מאמינים במשיח ממשי ובתקומה פיזית מהמתים, האם הם עדיין יהודים? האם להיות יהודי זה עניין של מוסר? אם כך, מה בנוגע לרבי חרדי, בלתי מוסרי ומושחת, האם הוא עדיין נשאר יהודי? האם להיות יהודי זה עניין של אחדות ואהדה לעם ישראל? אם כך, מה בנוגע לישראלים שהם נגד מדינת ישראל? האם הם עדיין יהודים? האם להיות יהודי זה עניין אתני? אם כך, דתו ובמה שהוא מאמין אינם יכולים לשנות את מהותו האתני- יהודי. השאלה נשארת בעינה. מיהו יהודי? חשוב שלא יהיה לך מוסר כפול בנושא. לדוגמא, אם אתה יהודי חילוני ואינך חי על פי התורה והמסורת הרבנית, איך אתה יכול להגיד לי שאיני יהודי יותר כי אני מאמין בישוע? אך אתה אומר לי, "הצטרפת לדת אחרת!" ואני אומר לך, לא, אני מאמין ב"דת" של כתבי הקודש, שכוללת את התנ"ך. ועל פי התורה, לא מדובר ב"דת אחרת" אלא בצורת חיים ואמונה. לאלוהים לא חשוב כל כך מה ה"דת" שלנו, למעשה המילה דת בהקשר הזה אינה מופיעה אפילו פעם אחת בתנ"ך, (המילה דת מופיעה רק בספר אסתר שהיא למעשה החוק שמלך פרס הוציא.) מדובר במה שאנו מאמינים ואיך אנו חיים. למעשה, מנקודת מבט של התנ"ך, להיות אתיאיסט, רודף בצע, או רודף תאוות נחשב לחטא גדול וסטייה מהאמונה, יותר מאשר להיות מעורב במחלוקת על זהותו של המשיח. אני מאמין וחי על פי דבר ה' ואוהב את אלוהים בכל לבי ונפשי. האם כך גם אתה? ואם לא, האם יש לך זכות להגיד לי שאיני יהודי יותר? הקדשתי את חיי ליידע את העולם על אלוהי ישראל. האם גם אתה עשית זאת? ואם לא, האם יש לך זכות להגיד לי שאיני יהודי יותר? אני משתחווה וסוגד לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב מדי יום ביומו, מתפלל אליו, קורא בכתובים ולומד תנ"ך באופן תמידי. האם זה גם סגנון חייך? ואם לא, איך תאמר לי שאיני יהודי יותר? אני הפניתי עורף לחיי הקודמים שהיו מוקדשים לסיפוק עצמי ותענוגות החטא, וכעת אני שואף לחיים טהורים וקדושים, כי האלוהים שלי הוא אל קדוש. ואתה? עליך להיות כן עם עצמך ולשאול את עצמך אם אתה באמת חי את חייך כיהודי נאמן, מנקודת מבטו של אלוהים? אם אתה דתי חרדי, לא תהיה לך בעיה לזהות אותי כיהודי, למעשה יכול להיות שתשים אותי בקטגוריה מיוחדת אך לא מחמיאה של "יהודי כופר". אפילו הארגון יד לאחים (אנטי-משיחי) מזהה את המאמינים היהודים בישוע כיהודים, ולכן רואה בנו מטרה חשובה לפעילותם (להשיב אותנו לחיק ה"יהדות"). הם בוודאי לא היו משקיעים מאמצים כה רבים עם נוצרים. השאלה היותר חשובה היא האם ישוע הוא המשיח עליו מנבאים התורה והנביאים. אם זה אכן הוא, חובה עליך כיהודי לנבור במעמקי לבבך ולענות לכמה שאלות קשות ומאתגרות: איך אתה יכול לקרוא לעצמך יהודי ולדחות או להתעלם מהמשיח היהודי שנשלח מאת אלוהינו? להאמין וללכת בעקבות המשיח טבוע בנפש היהודית, ונוגע לכל הקשור לסיבה העיקרית לקיומנו כעם. עליך להבין שאחת מהסיבות העיקריות שאלוהי ישראל בחר בעם היהודי להתקיים על כדור הארץ הזה היא להיות עם של כוהנים המפיץ את אור האלוהים לשאר אומות העולם. במילים אחרות, במקום לשמור את האמת לעצמנו, אלוהים בחר בנו כדי לספר בעמים על עלילותיו וכבודו, וללמד אותם את האמת הזאת. התנ"ך מדבר על כך בבירור: "אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי–וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: (שמות י"ט 4-6) שִׁירוּ לַיהוָה, שִׁיר חָדָשׁ; שִׁירוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ. שִׁירוּ לַיהוָה, בָּרְכוּ שְׁמוֹ;  בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם-לְיוֹם, יְשׁוּעָתוֹ. סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ; בְּכָל-הָעַמִּים, נִפְלְאוֹתָיו. כִּי גָדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד;  נוֹרָא הוּא, עַל-כָּל-אֱלֹהִים. (תהילים צ"ו 1-4) כן, עם ישראל היה אמור להיות אור לגויים. זח חלק חשוב של הקריאה והייעוד של היהודים, ואת התפקיד הזה שאלוהים ייעד לו, העם היהודי יכול למלא רק דרך המשיח. עליך לשקול ברצינות את הנושא הזה,  דבר שיעזור לך להבין מדוע תהית לעיתים מה זהותך ומטרתך בחיים הללו. מה משמעות העובדה להיוולד כיהודי? מדוע אנחנו כאן עלי אדמות? מדוע עברנו כל כך הרבה תלאות וצרות כעם? מה המשימה שלנו בסופו של דבר? האם אנו מפספסים משהו – או פספסנו מישהו? אני יודע שקשה לעכל כל זאת, אך חשוב מאוד שתתן לנושאים הללו מחשבה רצינית. האם ייתכן שישוע, אותו דחית בתקיפות, הוא זה שמביא ליושבי תבל את הידע מיהו האל האמיתי היחיד, שעל פי התנ"ך הוא אלוהי ישראל? האם ייתכן שהיהדות האמיתית קשורה באופן ישיר לאמונה בישוע? חשוב על כך. כדאי לך, זה יעשה לך, ולרבים אחרים רק טוב. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב --- ### [תגובה לטענה: "היהדות היא הדת המקורית והראשונה"](https://igod.co.il/true-judaism/reply-judaism-is-original-religion/) **Published:** אוגוסט 22, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > האם היהדות היא הדת המקורית והאמיתית ואין בלתה? התשובה היא חד משמעית כן!!! אך לצערי, שאלה זו אינה מספקת תשובה מספיק ברורה. שאלה מעניינת יותר צריכה להיות: מהי היהדות המקורית, הראשונה והאמיתית? האם זו יהדות התנ"ך והברית החדשה או דווקא יהדות ההלכה הרבנית? במילים אחרות, ברור כי היהדות היא הדת והאמונה המקורית;  אך הנה השאלה החשובה יותר: מהי אותה יהדות מקורית ומה המהות שלה? לאחר חורבן בית המקדש השני, נותר עם ישראל עם שתי ברירות עיקריות אשר מהן ניתן היה לבחור רק באחת: יהדות הברית החדשה המעוגנת במשיח ישוע; או יהדות ברית התורה שבעל-פה, המבוססת על כת הסופרים והפרושים – הרבנים. מבחינה כרונולוגית, קדמה יהדות הברית החדשה לזו של התורה שבעל-פה, שהרי כתבי האחת הושלמו כבר במאה הראשונה לספירה; בעוד שכתביה המוקדמים ביותר של היהדות הרבנית עלו על הכתב רק כמאה שנה לאחר מכן. בחינת תוכן כתביהן הראשונים של שתי הקבוצות חושפת את האמת באופן ברור עוד יותר: ספר דברי הימים ב' מהווה את הספר האחרון במקרא, אך מבחינה כרונולוגית ידוע כי ספר מלאכי הוא אשר נכתב אחרון. לאחר חתימת הספר מתחיל "ואקום" רוחני של ספרות קודש המגיע לסיומו רק לאחר כשלוש מאות שנה, במאה הראשונה לספירה, על ידי חיבורם של כתבי הברית החדשה ושל כתבי התנאים (המשנה). כעת עולה השאלה, מי מבין שני הזרמים האלה מהווה המשך טבעי אשר משלים וממלא את התקווה אשר הותיר סיום המקרא בספר מלאכי. ספר מלאכי מורכב אפוא משלושה פרקים כאשר האחרון שבהם, מהווה למעשה את הפרק האחרון בתנ"ך. מעניין למצוא כי פרק ג' במלאכי מתחיל בתקווה משיחית ומסתיים בתקווה משיחית: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים. הִנֵּה־בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת… "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם, פֶּן־אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם" (ג' 1, 23-24). כאמור, לאחר סיום הספר, מתחילה תקופה של ואקום ספרותי-רוחני המסתיימת בספרות הקודש של שני זרמים יהודיים מן המאה ה- 1 לספירה: היהדות המשיחית (כתבי הברית החדשה) והיהדות הרבנית (המשנה). הבה אם כן, נבחן כיצד נפתח כל אחד מכתבי קודש אלו וכך נשכיל לשפוט בעצמנו מה מהווה המשך טבעי יותר לסיום ספר מלאכי והתנ"ך כולו. חשוב להזכיר, שני הזרמים מאמינים כי המשיח מהווה את תכליתו של המקרא; בברית החדשה נאמר: "דרשו בכתובים, אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם, והמה המעידים עלי" (יוחנן ה' 39);1 חז"ל לימדו: "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא".2 לאור זאת, הבה נבחן כיצד מוצאת אמונה זו את ביטוייה בפועל. מתוך כתבי הברית החדשה, ידוע כי בשורת מרקוס נכתבה ראשונה ועל כן נפנה לשם ונראה כיצד היא נפתחת: "תְּחִלַּת בְּשׂוֹרַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, כַּכָּתוּב בַּנְּבִיאִים: הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַּרְכֶּךָ. קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָֹה יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו. יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בַּמִּדְבָּר וְקוֹרֵא טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים. וַתֵּצֵא אֵלָיו כָּל־אֶרֶץ יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלָיִם וַיִּטָּבְלוּ כֻלָּם עַל־יָדוֹ בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן מִתְוַדִּים אֶת־חַטֹּאתָם" (א' 1-5). כך, מבחינה כרונולוגית, נפתחת הברית החדשה. כעת, הבה נראה כיצד נפתחת ספרות הקודש של חז"ל; המשנה נפתחת במסכת ברכות, שם כתוב: "מאימתיי קורין את שמע בערבין? משעה שהכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרין: עד חצות.  רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר. מעשה שבאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, מותרין אתם לקרות" (פרק א', א'-ב'). כך אפוא, נפתחת ספרות הקודש של התנאים. שפטו נא בעצמכם, מי מבין שני הקטעים האלה מהווה לדעתכם המשך הגיוני וטבעי יותר לסיומת המקרא בספר מלאכי? מי מבין שניהם נותן מענה הולם יותר לתקווה המשיחית המסיימת את ספר מלאכי? אגב, אילו היה המקרא מגיע לסיומו בספר דברים ו' פס' 4-5, 3 ייתכן והקטע ממסכת ברכות עשוי היה להוות המשך סביר יותר. ברם התנ"ך אינו מהווה ספר חוקים גרידא; הוא אינו מתחיל ואינו מסתיים בתורה ובמצוות, כי-אם בציפייה ובתקווה למושיע וגואל. ובחלל בו מסתיים המקרא, שם בדיוק מתחילה בשורת מרקוס, כאשר היא מדווחת לנו על בואו של אליהו הנביא בדמות יוחנן המטביל4 ומכינה את הקרקע לבשורת ישוע המשיח – התשובה המלאה לתקווה המשיחית שהותיר מלאכי! לאור זאת, עולות מספר שאלות שהתשובה להן עשוייה לחשוף אחת ולתמיד, קבל-עם-ועדה, מה המקור ומה הזיוף: 1\.   מהי היהדות המקורית, זו המוצגת בברית החדשה והמהווה המשך ישיר ו(על-)טבעי למקום בו מסתיים התנ"ך; או זו של חז"ל, המתמקדת בתילי תילים של הלכות וסייגים לתורה? 2\.   מהי היהדות המקורית, זו של הברית החדשה, הנשענת על רוח הקודש, תלויה בו ופועלת לפי הנחייתו;5 או זו של חז"ל, המבטלת את פועל רוח הקודש ואת ההסתמכות עליו?6 3\.   מהי היהדות המקורית, זו המתוארת בברית החדשה, הנסמכת על עדותה של הבת-קול7; או זו של חז"ל, המבטלת את הבת-קול ומצווה כי אין לשמוע לה יותר?8 4\.   מהי היהדות המקורית, זו הדוגלת בהליכה אחר רב אחד שמיימי – המשיח9; או זו ההומניסטית, המכתיבה הישענות על פסיקותיהם של אין-ספור רבנים?10 5\.    מהי היהדות המקורית, זו של הברית החדשה – בה נאמר לנו לדרוש בתורה כי בה ניבא משה על המשיח;11 או זו של התושב"ע – שאפילו משה לא הצליח להבינה?12 6\.   מהי היהדות המקורית, זו של הברית החדשה, הנסמכת על המקרא ומתייחסת אליו בקדושה;13 או זו של חז"ל, המזלזלת במקרא ומעדיפה את לימוד הגמרא על פניו?14 7\.   מהי היהדות המקורית, זו של הברית החדשה, לפיה התורה והנביאים כיוונו והצביעו על המשיח15 ועל כן הוא המהווה את "ראש האמונה ומשלימה"16; או זו של הרבנים, אשר טוענת כי "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח",17 אך הלכה למעשה מתעלמת לגמרי מקיומו? בפרק י"ז מציג ירמיהו בשם אלהים, שתי צורות של יהדות: (1) זו הנשענת על הבשר – על זרועותיהם של בני אדם (פס' 5); (2) זו הנשענת רק על זרועו של ה' (פס' 7); שתי הצורות האלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת; הן הפוכות ומנוגדות זו לזו; אחת מקורה בארץ, השנייה באה מן השמים,; אחת גשמית ואנושית, השנייה רוחנית לחלוטין; אם בוחרים לאמץ את האחת, דוחים באופן גורף את השנייה. בישעיהו נ"ג נאמר כי זרוע ה' נגלתה על עבד ה' – המשיח – ועל זרוע זו בלבד עלינו לסמוך ולבטוח (פס' 1, 10-12). בישעיהו כ"ט מוכיח ה' את ישראל, "יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (פס' 13). לכן, מבטיח ה', "הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (פס' 14). לסיכום, היהדות המקורית, הראשונה והאמיתית אינה זו הנשענת על מצוות אנשים ועל הלכות חכמים; היהדות היחידה היא זו המשתוקקת להישען על זרועו של האל בלבד; זו הנסמכת על דבר אלהים;18 זו השואפת לעבוד את האלהים בכל מאודה, ברוח ובאמת. \[1\] ראו פסוקים נוספים המגבים עמדה זו: לוקס כ"ד 27; יוחנן א' 45-46, ה' 46-47; מעשי השליחים ג' 22-24, י"ז 2-3, י"ח 24-28, כ"ו 20-27, כ"ח 23, רומיים י' 4; קולוסים ב' 16-17; טימ"ב ג' 15-16. \[2\] סנהדרין צ"ט ע"א. \[3\] "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ". \[4\] ראו מרקוס ט' 11-13; מתי י"ז 11-13; לוקס א' 13-17. \[5\] מרקוס י"ג 11; לוקס י"ב 12; יוחנן ג' 5-6; י"ד 26. \[6\] "משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל" (בבלי, יומא ט' ע"ב). \[7\] מתי, ג: 17; מרקוס, א: 11; לוקס, ג: 22; השנייה לפטרוס א' 17-18. \[8\] בבלי, בבא מציעא נ"ט ע"ב. \[9\] מתי כ"ג 7-8. \[10\] משנה, אבות א' ו', ט"ו. \[11\] יוחנן ה' 46. \[12\] בבלי, מנחות כ"ט ע"ב. \[13\] מעשי השליחים ג' 21-25; ח' 28-35; י"ח 28; כ"ד 14; השנייה טימותיוס ג' 15-16; השנייה לפטרוס א' 20-21. \[14\] בבלי, בבא מציעא ל"ג ע"א. \[15\] לוקס כ"ד 27; יוחנן א' 46; ה' 39. \[16\] אל העברים י"ב 2. \[17\] בבלי, ברכות ל"ד ע"ב. \[18\] כפי שהוא נגלה ונחתם סופית בתנ"ך ובברית החדשה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, תשובה לרב --- ### [תגובה למאמר ''ויכוח בין יהודי ליהודי משיחי" מאת יוסף עצמון](https://igod.co.il/answer-rabbi/reply-blog-debate-jew-messianic-jew/) **Published:** אוגוסט 21, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** > במאמר "ויכוח בין יהודי ליהודי משיחי" מהאתר של יד לאחים שנכתב על ידי יוסף עצמון, מתנהל לכאורה ויכוח בין יהודי משיחי בשם ג'ים, ליהודי מסורתי בשם דור (שמות בדויים). לאורך הוויכוח נוצר רושם כי דור (יהודי מסורתי) מתעלה על ג'ים (יהודי משיחי) שלא מצליח להגיב בהצלחה ולהשיב לטענותיו של דור. ברור כי זהו וויכוח פרופגנדי שמטרתו ליצור אשליה כי ליהודים משיחיים המאמינים בישוע כמשיח ישראל אין באמת תשובות לטענות של יד לאחים. הדבר שמפתיע אותנו זה שכאשר אנו מזמינים נציגים של הארגון "יד לאחים" לוויכוח אמיתי הם מחליטים לסרב לנו ובמקום זאת הם ממציאים בינם לבין עצמם וויכוחים כפי שהם רוצים. בגלל אי יכולתנו לנהל וויכוח אמיתי עם הארגון "יד לאחים" מאחר והם דוחים את הצעותינו שוב ושוב, נשתדל במאמר זה לנהל וויכוח "עקיף" עם הארגון ולשחק את תפקידו של ג'ים. האם אכן דור מצליח לערער את האמונה המשיחית? או שטענותיו הן אותן הטענות הנדושות של "יד לאחים" שהופרכו עשרות אלפי פעמים? #### טענה 1 **"אין הבדל בינך לבין הנוצרים. כולכם מאמינים ב"ברית החדשה" ובישו הנוצרי."** כמובן שיש הבדל. ההבדל הוא שאנחנו יהודים. המשיח, על פי נבואות התנ"ך, אמור להיות ברכה לכל האומות, לכל הגויים, ולכן כצפוי גם רבים מהגויים מאמינים במשיח היהודי ו"הצטרפו למשפוחה". "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיהו מ"ט). #### טענה 2 **"הכינוי "נוצרי" נמצא ב"ברית החדשה" (מתי ב' 23) ואשר לשם "ישו", בנוסח הארמי של "הברית החדשה", בן כ-1600 שנים לפחות, אין ניקוד לאות ע ולא ביטאו אותה בתנועת פתח. יש אסמכתא לכך שכבר בימי הבית השני נחלשה בגליל הגיית האותיות הגרוניות."** הכינוי “נוצרי” מתייחס למקום המגורים של הוריו של ישוע – נצרת. אין הכוונה להשתייכותו הדתית של ישוע (“נצרות”), שהרי הדת הנוצרית לא הייתה קיימת בכלל דאז. (גם אנו כיום משתמשים בכינויים דומים: “ירושלמי”, “תל אביבי”, “באר שבעי” וכו’). לגבי “החלשות האותיות הגרוניות”, נכון, אבל זה לא מסביר את השינוי בכתיבת שמו, ובכל מקרה – זה לא מעלים את האות. אלא בסך הכל אומר שבמקום “ישוע” השם בוטא “ישוה” (צליל ה”ע” הפך ל”ה” מאחר שכבר לא הגיע מהגרון). עובדה שאפילו הרמב”ם כתב את שמו “ישוע”, ולא “ישו”. #### טענה 3 **"השליח פאולוס, באיגרתו הראשונה אל התסלוניקים (ב' 14-15), כותב על "היהודים אשר אף הרגו את האדון ישוע ואת נביאיהם, ואותנו רדפו ואינם טובים בעיני אלוהים ומתקוממים לכל אדם". מה תגובתך בתור "יהודי משיחי" על דברים אלה?"** ראשית, אנו מצטטים את מה שכתוב בברית החדשה בראשונה אל התסלוניקים פרק ב' באופן מדויק, היות ולא רשום "היהודים" כפי שרשמת אלא "תושבי יהודה", שזה הרבה יותר כללי ולא ספציפי לאוכלוסייה מסוימת: "הֲלֹא אַתֶּם, אַחַי, הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹת קְהִלּוֹת אֱלֹהִים שֶׁבִּיהוּדָה הַשַּׁיָּכוֹת לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ; כִּי גַּם אַתֶּם סְבַלְתֶּם מִידֵי בְּנֵי עַמְּכֶם כְּמוֹ שֶׁגַּם הֵם סָבְלוּ מִידֵי תּוֹשְׁבֵי יְהוּדָה, אֵלֶה אֲשֶׁר הֵמִיתוּ גַּם אֶת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים, וְאוֹתָנוּ רָדְפוּ. אֵין הֵם מַשְׂבִּיעִים אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים וּמִתְנַגְּדִים לְכָל בְּנֵי אָדָם, בְּנַסּוֹתָם לִמְנֹעַ אוֹתָנוּ מֵהַגִּיד לַגּוֹיִים אֶת הַדֶּרֶך לִישׁוּעָה." כאשר הפסוק נקרא בהקשר שלו ובניסוח האמיתי שלו ולא המסולף, רואים כי אין זה פסוק אנטי יהודי כלל, אלה קטע באיגרת בו שאול מראה שאותה קהילה בתסלוניקה סבלה מרדיפות מבני עמם כפי שקהילות ביהודה סבלו מתושבי יהודה. ולמה זה – כי לא רצו שיספרו על ישוע. אז בעצם נראה שהדגש הוא אלו שסבלו רדיפות, ולא על מי שעשה אותם, בטח שלא השמצה כנגד אוכלוסייה מסוימת. על פניו אכן נראה כי בברית החדשה ישנם התבטאויות אנטי יהודיות, אך זה רק על פניו. הנה כמה נקודות שכדאי לכם לחשוב עליהן: 1\. ספרי הברית החדשה נכתבו על ידי יהודים בדיוק כמו ספרי התנ"ך (אפילו בתנ"ך ישנם כותבים שהם מלכים נוכרים כגון נבוכדנאצר, כורש ועוד). אם תשובו ותקראו את התנ"ך, ספר הספרים, ספר העם היהודי, אתם תראו שם לא מעט מקרים בהם נביאי ישראל אומרים דברים לא פחות "איומים" ממה שעצמון ציטט הנה דוגמא (וכמוה יש עוד רבים בתנ"ך): ישעיה נ"ז: "וְאַתֶּם קִרְבוּ-הֵנָּה בְּנֵי עֹנְנָה זֶרַע מְנָאֵף וַתִּזְנֶה׃ עַל-מִי תִּתְעַנָּגוּ עַל-מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן הֲלוֹא-אַתֶּם יִלְדֵי-פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר׃" הנביא קורא לעם ישראל בני שקר, בני עוננה (מכשפת) וזונה, ילדי פשע. וזה חריף בהרבה ממה שישוע אמר.. 2\. שאול היה יהודי בן יהודי והיה גאה ביהדותו. שאול היה חפץ שעם ישראל יבואו להכרה במשיח ואת זה הכריז שוב ושוב. הנה כמה ציטוטים של שאול על העם שהוא עצמו חלק ממנו: "אִם כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ? בְּשׁוּם פָּנִים לֹא! הֲרֵי גַּם אֲנִי בֶּן עַם יִשְׂרָאֵל, מִזֶּרַע אַבְרָהָם וּמִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין. אֱלֹהִים לֹא נָטַשׁ אֶת עַמּוֹ, הָעָם שֶׁהוּא יָדַע מִקֶּדֶם. וְכִי אֵינְכֶם יוֹדְעִים מָה אוֹמֵר הַכָּתוּב עַל אֵלִיָּהוּ, כֵּיצַד הִתְלוֹנֵן עַל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֱלֹהִים? אֲדֹנָי, אֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ וְאֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ." שימו לב שאליהו התלונן על ישראל ואמר דברים מאוד זהים למה ששאול אמר. האם זה הופך את אליהו גם לאדם שאומר התבטאויות אנטי-יהודיות? "אִישׁ יְהוּדִי אֲנִי, יְלִיד טַרְסוֹס אֲשֶׁר בְּקִילִיקְיָה, אֲבָל גֻּדַּלְתִּי בָּעִיר הַזֹּאת לְרַגְלֵי גַּמְלִיאֵל. חֻנַּכְתִּי עַל-פִּי דִּקְדּוּקֵי תּוֹרַת אֲבוֹתֵינוּ וְהָיִיתִי קַנַּאי לֵאלֹהִים כְּמוֹ כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". שוב שאול מוכיח את יהדותו, את השכלתו כפרוש שהיה תלמידו של הרב הנחשב ביותר בזמנו, רבן גמלאיל הנודע. אם הוא כזה "אנטי-יהודי" למה שישים כזה דגש על חלק בחייו שהוא כל כך שונא? #### טענה 4 **"הברית החדשה" הוכרזה כספר קודש בסוף המאה הרביעית לספה"נ על-ידי הכמורה הרומית- לא על –ידי "יהודים משיחיים"! כיצד יכול אתה לכפוף את עצמך להחלטה של אבות כנסיה אנטישמיים בקבלך את סמכותם הרוחנית?** טענה זו אינה מדויקת מבחינה היסטורית. ראשית, כתבי הברית החדשה הוקראו בקהילות המשיחיות די מוקדם, כבר בימי השליחים (קולוסים ד:16). אך לא נקראו "כתבי הקודש" עד סוף המאה השנייה (למרות ששומשו בדרך זו מוקדם יותר). כתבים עתיקים תמיד הוקראו ככתבים קדושים בעלי סמכות רוחנית טרם ניתן להם השם "כתבי הקודש". אבות הכנסייה לא היו אלה שקבעו על פי בחירתם האישית אילו ספרים יכללו בקאנון. הכתבים הוכרו כסמכותיים דורות רבים לפני כך. הסיבות לאיסוף הספרים כאוסף רשמי היו: 1. הם היו נבואיים – ״הסיבה הראשונית לאיסופם ושימורם של הספרים בעלי ההשראה היתה האופי הנבואי שלהם. מאחר שהם נכתבו בידי אחד השליחים או בידי נביא אלוהים, ערכם חייב להיות רב, ולכן יש לשומרם. עדות לצורת החשיבה הזו שרווחה בתקופת השליחים ניתן למצוא באיסוף ובתפוצה של איגרות שאול (השווה פטר״ב ג׳ 16-15; קול׳ 1' 16).״ (277 ,Geisier, GIB). 2. צורכי הקהילה הקדומה: הקהילות השונות בימי קדם ביקשו לדעת אילו ספרים יש לקרוא ולכבד, ומה עליהם ליישם בנסיבות השונות, לעיתים גם מסוכנות, שבהן הם חיו בתוך סביבה חברתית ודתית עוינת. הקהילות נדרשו לטפל בבעיות שונות שצצו, וביקשו לדעת בוודאות אילו ספרים יכולים לשמש להן כמקור של סמכות. 3. עלייתם של כופרים ("מינים"): כבר בשנת 140 לס׳ פיתח המתנגד 'מרקיון' קאנון חלקי משלו, והחל להפיץ אותו ברבים. בתגובה נאלצו תלמידיו הנאמנים של ישוע לכנס את ספרי הברית החדשה בקובץ מקודש ומחייב. 4. תפוצתם של כתבים מזויפים: קהילות רבות במזרח השתמשו באספות שלהן בספרים שללא ספק היו מזויפים. הדבר חייב החלטה קאנונית. 5. הפצת הבשורה בשפות נוספות: ״האמונה בישוע כמשיח התפשטה במהירות לארצות אחרות, והתעורר הצורך לתרגם את כתבי הקודש לשפות שמדוברות באותן ארצות… כבר במחצית הראשונה של המאה ה־2 תורגמו הכתובים לסורית וללטינית עתיקה. אבל היות שהמאמינים שנשלחו לאותן ארצות לא יכלו לתרגם ספר בריתות שלא היה בנמצא, התעוררה השאלה אילו ספרים אכן שייכים לקאנון״ .(Geisier, GIB, 278). 6. רדיפות: הגזירות שגזר הקיסר דיוקלטיאנוס (בשנת 303 לס׳) ציוו להשמיד את כל הספרים שהיו מקודשים בעיני תלמידיו של ישוע. מי ייתן את חייו עבור ספר שהוא אולי דתי, אבל לא מקודש? המאמינים בישוע ביקשו לדעת אילו ספרים הם אכן מקודשים באמת ובתמים. אבות הכנסייה אינם הסמכות העליונה. אנו כיהודים משיחיים מייחסים סמכות עליונה לאלוהים בלבד. למעשה, לאבות הכנסייה אין כל חשיבות בעינינו, ורוב דבריהם נוגדים את דבר אלוהים. כל אדם עומד מול אלוהים כיחיד, לא מתחת או דרך אדם אחר כלשהו. יחד עם זאת הם כן חתמו את הקאנון, אך אם אתם בודק מה הייתה אותה חתימה של הקאנון, מדובר על בדיקה של מהימנות הספרים ולא על החלטה של "זה נראה לי וזה לא נראה לי". כבר אז היו הרבה ניסיונות לזייף ולסלף את דבריו של ישוע, אך היו כתבים אותנטיים ומקוריים שלא היו לגביהם ספק. ספרים אלו נחתמו בקאנון, ממש כמו שבתנ"ך למשל לא נכללו ספרים כמו ספר חנוך, מכבים א' וב' ואחרים. מלבד זאת, אלוהים לא מוגבל למי או במה הוא משתמש כדי שרצונו ייעשה. הוא ריבון על הכל ושולט בכל ואין דבר שקורה מחוץ לרצונו. בדיוק כפי שהשתמש בחמור של בלעם כדי לדבר הוא יכול להשתמש באבות כנסייה כדי לחתום את ספר הברית החדשה ובאנשי הכנסת הגדולה לחתום את התנ"ך. #### טענה 5 **יהודים רצו למנוע את אחיהם מהצטרף לדת חדשה. פעילותך המיסיונרית חותרת לקעקע את הזהות היהודית. הבשורה "המשיחית" החדירה למוחם של נוצרים את האמונה שהם עם ישראל האמיתי – לא היהודים חתומי המילה בבשרם (איג' אל הפיליפיים ג' 3: רומיים ט' 6).** זוהי הטעות הבסיסית של הרבנות. ישוע לא בא ליצור דת חדשה (נצרות) במקום הקודמת (יהדות). לא מדובר פה על דת מאורגנת ומסורות של בני אדם. ישוע בא כדי להיות הדרך החדשה לאלוהים, שהוא אותו האלוהים אשר בחר בעם ישראל – אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. הדרך החדשה היא דרך יחסים אישיים. לגבי "תורת ההחלפה", עַם ישראל מוזכר ברבות מן האגרות ובהוראת שאול השליח. האיגרת בה פורש השליח את הוראתו בנוגע לישועה, לחיים המשיחיים, וללימוד הבריא באופן המוסדר והמפורט ביותר הינה ללא ספק האיגרת אל הרומיים. בלב איגרת זו, שאול השליח מקדיש שלושה פרקים שלמים ללימוד המעמיק ביותר בברית החדשה בנוגע למקומו של עם ישראל בתוכנית אלוהים. עובדה זו לכשעצמה מלמדת על החשיבות והמרכזיות של נושא זה באיגרות הברית החדשה. הצהרת הפתיחה בפרקים אלה "אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר, בַּמָּשִׁיחַ, … עַד כִּי הָיִיתִי מוּכָן לִהְיוֹת מְנֻדֶּה מִן הַמָּשִׁיחַ לְמַעַן אַחַי, שֶׁהֵם בְּנֵי עַמִּי, עַצְמִי וּבְשָׂרִי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר לָהֶם מַעֲמַד הַבָּנִים, הַכָּבוֹד, הַבְּרִיתוֹת, מַתַּן הַתּוֹרָה, עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְהַהַבְטָחוֹת; לָהֶם הָאָבוֹת, וּמֵהֶם, מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ …" הינה חשובה, שכן היא מדגימה באופן מדויק למי מתכוון השליח כאשר הוא אומר "יִשְׂרָאֵל" – חד משמעית לצאצאי יעקב – ישראל האתנית, היהודים, ולא באופן אלגורי לקהילה. כפי שנראה, אבחנה זו חשובה מאד כאשר באים לבחון את "תיאולוגיית ההחלפה". בפרקים אלה שאול השליח מתמודד עם שתי שאלות עקרוניות: א) האם אלוהים דחה את העם היהודי וביטל את קריאתו? ב) מה העתיד של עם ישראל בתכנית אלוהים? שאול מקדיש את שלושת הפרקים הללו כדי להבהיר את התשובות לשאלות אלה. ראשית, שאול מונה את הברכות והזכויות של עם ישראל כעם הבחירה בפסוקים ד׳-ה׳, וחשוב להבחין שהשליח מדבר בלשון הווה ("אֲשֶׁר לָהֶם") ולא לשון עבר! לאורך כל הפרקים הללו שאול מלמד בבירור שתפקידו וקריאתו של עם ישראל נמשכים לאורך ההיסטוריה האנושית ולא מבוטלים על ידי יצירת הקהילה. שאול אז פונה להזכיר לקוראיו את ריבונות אלוהים, אופיו הבלתי משתנה, ובחירתו הנצחית – "לֹא כְּאִלּוּ דְּבַר אֱלֹהִים שָׁב רֵיקָם … כְּדֵי שֶׁתִּכּוֹן תָּכְנִית אֱלֹהִים… שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ." (ט׳, ו׳, יב׳, יא׳ כט׳).  למעשה השליח מבסס את טיעונו באופן עיקרי על אופיו של אלוהים – הוא נצחי ובלתי משתנה, כאשר הוא מבטיח, כפי שהבטיח לאברהם ללא תנאי בברית בין הבתרים – הוא מקיים! כדי להסיר כל ספק אצל קוראיו, השליח שאול שואל מפורשות: "אִם כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ?"  והוא עונה מפורשות: "בְּשׁוּם פָּנִים לֹא!". (רומ' יא׳, א׳). הטענה של עצמון מעוותת את דברי הברית החדשה ואינה משקפת אותם כהלכה. אין בברית החדשה כלל עידוד לאנטישמיות. זוהי טענה מגוחכת חסרת כל שחר. הברית החדשה הינה ספר יהודי שנכתב על ידי יהודים. #### טענה 6: **ראה באיגרת אל טיטוס א' 10,11: "כי יש הרבה מורדים דוברי הבל ומתעי נפש ורובם מן המולים (הנימולים), אשר סור ייסכר פיהם, ההפכים בתים כולם בהורותם דברים אשר לא כן – עקב בצע". עדיין לא ברורה לך טענתי? לפי "הברית החדשה" (בשורת יוחנן ח' 31-47) אמר ישוע בהמשך דבריו אל יהודים המאמינים בו:  "אתם מאת אביכם השטן, ולעשות את תאוות אביכם חפצתם: הוא רוצח… ואבי השקר" (פסוק 44). האם אתה מאמין שהוא אמר זאת?** זוהי הוצאה ברורה מההקשר מצדו של עצמון. שאול בפסוקים הללו מדבר על מורי שקר בקרב המאמינים היהודים שלימדו כי הישועה מותנית במילת העורלה. אין הוא מדבר כאן על היהודים ככלל. מה בנוגע לדברי ישוע? חייבים לקרוא את הפסוקים הללו בהקשרם. הרי לא הגיוני שבמקום אחד ישוע אומר משפט כמו "לא באתי אלא לצאן האבוד של בית ישראל" ומנגד הוא כאילו מקלל אותם וקורא להם "בני השטן". זכרו, ישוע היה יהודי ושאול היה יהודי. הקהל של ישוע היו תמיד יהודים. תלמידיו היו יהודים. כאשר אמר את שאמר לאותם פרושים, תלמידיו היהודים ואף כל שאר השומעים לא ראו בזה דבר רע כלל, או אנטי יהודי. הסיבה היא שישוע לא דיבר על "היהודים" ככלל, אלא שבבשורה על פי יוחנן, כאשר רשום "היהודים" הכוונה היא לראשי הדת, הרי שכל מי שישוע דיבר ונפגש עימו, כולל הוא עצמו היו יהודים. האם הוא קורא אף לעצמו "בן השטן"?! ברור שלא. ישוע יוצא כנגד אותם פרושים, כפי שרואים לאורך כל הבשורות, משום שהם היו צבועים, מושחתים, שקרנים, גנבים וכמעט כל מה שעשו היה מנוגד לדבר ה'. לנו כיום יש את הלוקסוס להביט אחורה בהיסטוריה, ואכן כשאר הקוראים את כתביו של יוסף מתתיהו למשל, ההיסטוריון היהודי מתקופת בית שני ובזמן החורבן, אנו למדים על תקופה אפלה, של שחיתות פוליטית ורשע, המינויים של הכהונה היו לא לפי הכתובים אלא ע"פ שיקולי כוח ומניפולציה, המקדש הפך לבית מסחר, היו זרמים ביהדות שהיו במלחמת עולם אחד עם השני (הצדוקים והפרושים לצורך העניין, והמאבק היה על כוח ושליטה בעם) והנעשה בעם לא היה מבייש את העמים הנוכריים ביותר. הארץ הייתה טמאה, ועל זה ישוע הצביע, כנגד זה הוא התבטא כך, משום שאותם מנהיגים פוליטיים אליהם אמר "אתם מאת אביכם השטן.." (הרי הוא דיבר למנהיגים באופן ספציפי במשפט הזה ולא באופן כללי לכל העם) ליבו את הטומאה ואף עשו זאת בעצמם. הקטעים ה-"חמורים" שבברית החדשה, כמו שעצמון טוען שאחד מהם הוא בבשורת יוחנן ח' 31-47, דומים יותר להטפות המוסר של הנביאים מאשר להטפה חסרת הסובלנות והגזענית של ימי הביניים. קחו למשל את הקטע הבא, שמתייחס לעם ישראל: "הוי, גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים. עזבו את ה', נאצו את קדוש ישראל, נזורו אחור". האם נראה לכם שהקטע לקוח מהברית החדשה? ובכן טעיתם, זוהי מובאה מספר הנביא ישעיהו בתנ"ך (פרק א' 4). פניות מסוג זה, שנועדו לקרוא לעמנו לחזור מחטאיו, היו תמיד חלק ממסורת הנבואה. הברית החדשה ממשיכה מסורת זו, לצד פירוט של הצד החיובי של מערכת היחסים בין ישראל לאלוהים. כשנעמיד את הברית החדשה ואת התנ"ך במבחנים זהים של מהימנות היסטורית ותוקף מוסרי, נראה בשניהם אמת באותה מידה. בכל מקרה, אם תראו בעיתון מעריב או ידיעות אחרונות כתבה שיוצאת נגד כפייה ושחיתות דתית, לא תאמר "אנטישמים!". כך גם לגבי ישוע, ישוע היה יהודי שהטיף נגד השחיתות הדתית של יהודים אחרים, ה-"רבנים" דאז. #### טענה 7: **בתיאור הפיכתו של פאולוס לשליח- נאמר במעשי השליחים ט' 7: "והאנשים אשר הלכו איתו עמדו נאלמים, כי שמעו את הקול ואיש לא הביטו". לעומת זאת, במעשי השליחים כ"ב 9 כתוב: "והאנשים אשר איתי ראו את האור וייראו, ואת קול המדבר אלי לא שמעו".  האם אפשר לקבל את סמכות- השליחות של פאולוס על בסיס סתירה כזאת? יש עוד סתירות ב"ברית החדשה".** קושי זה ניתן לפתור בקלות כאשר בודקים את הכתוב ביוונית. שני הפסוקים סותרים לכאורה זה את זה. האחד טוען שקול נשמע והשני שלא נשמע כל קול. כשבודקים לעומק את המשמעות בשפה היוונית, השפה שבה נכתב המקור שנמצא בידינו, מבינים את הכול. ו' פ' ארדֶנט, מומחה ליוונית, מסביר: "משמעות הפועל המתורגם בשני הקטעים אינה זהה, משום שהמבנה הדקדוקי אינו זהה. בפרק ט' הפוֹעָל עומד בסמיכות ('ישמעו את…') ופירושו שמיעה שאין בה הבנה, קולות שנשמעים אבל לא מצטרפים למלים ולמשפטים בעלי משמעות. הם שמעו אך לא הבינו. במעשי השליחים כ"ב 9 נאמר שהנוכחים, מלבד שאול, 'לא שמעו', והפועל מתייחס למצב שהשומע מבין את מה שהוא שומע. מכאן שאין כל סתירה בין שני הקטעים. הראשון קובע שהקול נשמע אך לא הובן, והשני קובע שלא הובן. בשפה מודרנית אין אפשרות לבטא במלה אחת את הדקויות האלה, אך בשפת המקור זה אפשרי". #### טענה 8: **לפעמים זה יצלח, אך תיווכח ש"הברית החדשה" איננה נקייה מסתירות. הנה עוד סתירה אופיינית ב"ברית החדשה". לפי מתי כ"ז 3-8 השליך יהודה "המוסר" את הכסף אל ההיכל והלך וחנק את עצמו, וראשי הכוהנים קנו בכסף את שדה היוצר. אבל לפי מעשי השליחים א' 18 הוא לא מת בחנק אלא נפל, בטנו נבקעה ומעיו נשפכו! ויש עוד סתירות בנוגע ליהודה.** על מנת להבין את המתרחש עלינו לחזור לדיני היהדות שהיו נהוגים באותם ימים. יהודה התאבד בסוף הלילה הראשון של חג הפסח, לפני יומו הראשון של הפסח, שבו הקריבו בבוקר את קורבן הפסח, שרק הכוהנים אכלו ממנו. בהתאם לדיני היהדות, ירושלים כולה הייתה נחשבת לטמאה אם הייתה בה גופת מת, ואי אפשר היה להקריב בה את קורבן הבוקר. אבל נקבע שאם לוקחים את גופת המת ומשליכים אותה לגיא בן הינום, מקום השריפה, העיר מטוהרת ואפשר להקריב את קורבן הפסח, מאוחר יותר אפשר לשוב ולקבור את הגופה. על רקע זה ניתן לשלב את הסיפורים במתי ובמעשי השליחים. כאשר יהודה תלה את עצמו בין חומות העיר הוא הביא טומאה על העיר ולכן אי אפשר היה להקריב את קורבן הבוקר של הפסח. סביר שבהתאם לנהוג אז לקחו את גופתו והשליכו אותה מעבר לחומות אל גיא בן הינום, ובכך טיהרו את העיר מטומאת המת. מעשי השליחים א' 18 מתאר את נפילת הגופה של יהודה. הקברנים חזרו מאוחר יותר, אספו את שייריו וקברו אותו. מה הכוהנים היו אמורים לעשות בשלושים שקלי הכסף? כאן יש דוגמה נוספת להיגיון הרבני. במתי כ"ז 6 המנהיגים מבינים שהכסף היה שכר לא טהור. זהו "מחיר דמים" ולכן אסור היה על פי דיני היהדות לקבל אותו אל אוצר המקדש. מכסף מסוג זה היה עליהם להיפטר באחת משתי דרכים. או שהחזירו אותו לבעליו או שהשתמשו בו לטובת הציבור. במצב זה, האפשרות הראשונה ירדה כמובן מהפרק מכיוון שיהודה מת, ולכן לא נותרה לכוהנים ברירה אלא להקדיש את הכסף לטובת הציבור. הם קנו שדה בגיא בן הינום- אותו מקום שבו יהודה נפל ו"נבקעה בטנו", כדי להפוך אותו לשדה קבורה לנוכרים. הראשון שנקבר בו היה יהודה עצמו. בבשורת מתי מסופר ששדה היוצר נקנה על ידי ראשי הכוהנים, אבל במעשי השליחים כתוב "הוא"- יהודה איש קריות- "קנה לו שדה בשכר הרשע". אין כאן סתירה בדברים. לפי התורה צריך היה לקנות את השדה בשמו של המת- יהודה איש קריות. במובן זה יהודה אכן "קנה שדה". לפי ההלכה דאז הכוהנים נתפסו במצב שכזה כבאי כוח שרכשו את הנחלה בשמו. מתי מספר את הסיפור עצמו בעוד שבמעשי השליחים מפורטות ההשלכות החוקיות, לפיכך שני הסיפורים, גם במתי וגם במעשי השליחים נכונים. #### טענה 9: **איך תסביר שעל-פי מתי כ"ג 35 נרצח זכריה בן ברכיה – הוא זכריה הנביא?! והרי אין אף זכריה בן ברכיה בכל התנ"ך כולו! אז אחרי יותר מ-1600 שנים, יתקנו לזכריה בן יהוידע! מה יעשו כעת? היתקנו את ספרי "הברית החדשה" בכל השפות ויודיעו זאת למאות מיליוני הנוצרים?** זכריה בן ברכיה בן עדו היה הנביא שחזונותיו מתוארים בספר זכריה. זכריה א 1: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר". בדברי הימים ב כד 20-21 מתואר לנו מותו של זכריה בן יהוידע אשר נסקל בחצר בית המקדש: "וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת-זְכַרְיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-מִצְו‍ֹת יְהוָה וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי-עֲזַבְתֶּם אֶת-יְהוָה וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם׃ וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית יְהוָה׃" יש הטוענים כי יהוידע הוא עדו, סבו של זכריה בן ברכיה הנביא. לפי הסבר זה, דברי הימים ב' מתאר את סקילתו של זכריה הנביא. המצדדים בטיעון זה מסתמכים על שמו של זכריה הנביא כפי שמופיע בספר עזרא: עזרא ו 14 (מארמית): "וְזִקְנֵי הַיְּהוּדִים בּוֹנִים וּמַצְלִיחִים, בִּנְבוּאַת חַגַּי הַנָּבִיא וּזְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹא, וּבָנוּ וְתִקְּנוּ, בְּמִצְוַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְמִצְוַת כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרַס." בדיוק כמו שיהושוע וישוע הן הטיות של אותו השם, ניתן לטעון כי עדו, עדוא ויהוידע הם בסופו של דבר הטיות של אותו שם של אותו אדם. לכן, יהוידע היה סבו של זכריה הנביא, אשר נסקל בחצר המקדש. יחד עם זאת, מאחר והתנ"ך לא מספק לנו את תיעוד מותו של זכריה הנביא, לא מן הנמנע כי מדובר בשני אנשים שונים אשר מתו מוות דומה- סקילה באבנים בחצר המקדש. #### טענה 10: **ושים לב: מרשימת שושלת האבות המיוחסת לישוע, במתי פרק א', הושמטו המלכים יואש ובנו אמציה! ברור שהשמות הושמטו בכוונה ואין זו טעות סופר. "הברית החדשה" איננה דבר אלוהים, ואני מכיר את פסוקי התנ"ך אשר עליהם מתבססת אמונתך.** ביהדות מכונה גם נכד או כל צאצא לצורך העניין "בן". לפיכך נקרא ישוע "בן דוד, בן אברהם" (מתי א' 1). באותו האופן בדיוק משמש התיאור 'אלמוני הוליד את פלוני' גם לתיאור פערי דורות, ולא בהכרח לתיאור אבהות ישירה. מה שחשוב הוא שקיים קשר ביולוגי בין הדורות. מתי מארגן את הדורות לקבוצות של ארבע עשר שמות, תוך החסרת דורות מסוימים, כעדות לנוהג שהיה בתקופתו. השוואה עם שושלות תנ"כיות מראה בבירור כי השמיט דורות (מלכים ב' ח' 24, דברי הימים א' ג' 11, דברי הימים ב' כ"ב 1, 11, כ"ד 27, מלכים ב' כ"ג 34, כ"ד 6). מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא הייתה לציין מדעית את כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לירושה, בייחוד כאשר הדבר נוגע לאבות העם החשובים. #### טענה 11: **הוא לא פעל כמשה (כתגובה לנבואה מדברים י"ח 15) :ועל פי "הברית החדשה" כשרצה ההמון להמליכו, הוא התחמק (בשורת יוחנן ו' 14-15). ועוד, על פי מתי א' 20, אמו הרתה מרוח הקודש, אך אמו של משה הרתה מגבר! יתר על כן, ה' אישר את סמכות מנהיגותו של משה לעיני כל ישראל (שמות י"ד 30-31, י"ט 9) – דבר שלא היה כן בישוע הנוצרי. הוא לא הופיע לעיני כל עם ישראל, שכן רבים מבני עשרת השבטים היו בגלות, ורבים משבט יהודה היו מפוזרים באימפריה הרומית.** רבים ניסו לערוך רשימות של תכונות משותפות למשה ולישוע,  ומנגד רבים ניסו למצוא הבדלים בין משה לישוע וכך לכאורה להפריך את מועמדותו של ישוע כ"נביא כמשה". אך הרבה מהמקבילות וההשוואות הללו הן דמיוניות ושגויות. אם כי קיימות ארבע נקודות דמיון ברורות בפועלם של משה ושל ישוע המשיח: **א. נביא (במדבר י"ב 6-8)** בדברים י"ח 18 מופיעה הבטחה שאלוהים נותן למשה. אלוהים הבטיח למשה שהוא יקים נביא "כמוך". למה אלוהים מדבר על נביא כמשה? מה ייחד את משה לעומת נביאים אחרים? מעמדו הייחודי של משה לעומת יתר הנביאים מוסבר בבמדבר י"ב 5-8: ה וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.  ו וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם–יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ.  ז לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.  ח פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. בקטע זה מסופר על פרשת התמרמרותם של אהרון ומרים נגד אחיהם משה, מכיוון שהאישה שהוא לקח לא מצאה חן בעיניהם. אלוהים עצמו מתערב לטובת משה ומכריז כי למשה מעמד מיוחד בעיניו. אפילו לאנשים דגולים כמו אליהו או ישעיהו אלוהים לא התגלה ישירות אלא בחלומות, בחזיונות ובצורות אחרות. משה הוא האדם היחיד שאלוהים התגלה אליו ישירות פנים אל פנים. על סמך עובדה זו פיתחה היהדות את ההשקפה בדבר שלושת הרבדים של השראת כתבי הקודש. מוקדם נאמר לנו בתורה שהמשיח יהיה מלך. כעת נאמר שהוא יהיה גם נביא, ולא נביא רגיל, אלא נביא נעלה שידבר עם אלוהים "פֶּה אֶל-פֶּה" "וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט". **ב. גואל (שמות ג' 10)** בשמות ג' 1-10 אלוהים רואה את סבלו ועוניו של עמו ישראל ומודיע למשה, מהסנה הבוער, על כוונותיו לגאול אותו מארץ מצריים. משה הוא האיש שאלוהים בחר כדי להוציא את עמו מעבדות לחירות. בדומה לכך על המשיח להיות הגואל שיגאל את עם ישראל והעולם מהשעבוד לחטא (ישעיהו נ"ג). **ג. מתווך (שמות כ' 18-21)** בהתחלה אלוהים דיבר ישירות אל עם ישראל (שמות י"ט 16-25). קולו של אלוהים היה כל כך מעורר יראה עד שהם לא יכלו לשאת את גדולת המעמד וביקשו ממשה לתווך ביניהם כדי שלא יצטרכו לשמוע ישירות את קולו של אלוהים אלא רק את דבריו מפי משה . **ד. מתפלל בעד העם (שמות ל"ב 7-35)** לא פעם במהלך היציאה ממצריים והנדודים במדבר קרה שעם ישראל ניצל ממשפט אלוהים ושרד אך ורק בזכות משה, שכילה את פני ה' בעדם והתפלל עבורם. זה עולה בבירור במיוחד משמות ל"ב 30-32. המשיח יהיה דומה למשה בכל אחד מארבעת התחומים האלה: הוא יהיה נביא, גואל, מתווך ומפגיע המשתדל בעד בני האדם לפני ה'. #### טענה 12: **שוב, אתה רוצה שהיהודים יקבלו את "הברית החדשה" בתור דבר אלוהים. אזי, לפי "הברית החדשה", אין אצלכם יווני ויהודים ואין מילה וערלה (הקולסים ג' 11)! כך מתירה "הברית החדשה" ל"יהודים משיחיים" להתחתן בנוצרים ולהתבולל בהם. ו"יהודים משיחיים" עשו כן בעבר וכן בהווה.** לעומת מה שנהוג בקרב הרבנים- האיסור להתחתן עם כל מי שאיננו יהודי, אין כל ביסוס לטענה כזו בתנ"ך, ודווקא בתנ"ך ניתן לראות עשרות דוגמאות לאנשי ישראל שכן לקחו בני זוג שלא היו יהודיות, או יותר נכון, בנות ישראל. אפילו משה רבינו נישא לציפורה שלא הייתה בת ישראל אלא מבנות מדין, כמו גם יוסף שלקח את אסנת אשת פוטיפר ואף בועז שלקח לאישה את רות המואבייה – סבתא רבה של דוד המלך. בתנ"ך ישנם איסורים ברורים מנישואין עם שבעה עמים שחיו אז בארץ כנען (דברים ז' 3-4) אבל תמיד הסיבה למניעת החתונה או להתבוללות איננה עקב החתונה עצמה, אלא משום שנישואים עם בני זוג מעמים אליליים אחרים היו מביאים לעבודת אלילים והתרחקות מאלוהי אברהם יצחק ויעקוב, כפי שגם כתוב מיד אחר כך בפס' 5: "כִּֽי־יָסִ֤יר אֶת־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִידְךָ֖ מַהֵֽר". דווקא במקרים בהם יהודים משיחיים מתחתנים עם לא יהודי/ה שמאמין באלוהי ישראל ובמשיח ישוע, החיים שלהם יחד משקפים בצורה חזקה ביותר את אלוהי ישראל וההליכה שלהם יחד היא לאור דברו ורצונו של אלוהים. משום כך איננו רואים בעיה בנישואין עם בני/בנות זוג לא יהודיים, כי העיקר זה לא יהודי או לא, אלא הליכה אחרי אלוהים בכל ליבנו, בכל נפשנו ובכל מעודנו וחיים על פי דברו. #### טענה 13: **אומנם, על-פי "הברית החדשה", הוא אמר כי לא בא להפר את התורה אלא למלאות (מתי ה17): אבל פאולוס, אשר לפי "הברית החדשה" נקרא לשליחות מן השמים, מציג התגלות חדשה ועל פיה נתבטלה התורה. אפילו האיגרת אל העברים מאשרת זאת (ז' 12, ז' 19). ידוע לך שהצו האחרון קובע. הגויים לא היו כפופים לתורה ואינם צריכה לפטור ממנה. הדבר מתאשר גם באיגרת הגלטיים ג' 23-25: "… ובכן התורה הייתה אומנת אותנו למשיח למען נצדק באמונה, אבל עתה, אחר אשר באה האמונה, איננו עוד תחת יד האומן".** **כלומר: אין אנו עוד תחת התורה! המלה עוד היא מלת מפתח המבהירה מי הם "אנו"- "אנו" מכוונת ליהודים שהצטרפו לקהילה "המשיחית" בגלטיה ול"יהודים המשיחיים" בכלל. אדגיש שוב, אין הכוונה ל"משיחיים"- מן הגויים, שהרי הם לא היו כפופים קודם לכן לתורה, אלא ל"יהודים משיחיים".** גם אם עצמון היה רוצה לנסות ולקיים את כל המצוות בתורה, הוא פשוט לא יכול. עשו רשימה של כל המצוות בתורה (או מצאו בגוגל) ועברו עליהן. שליש מהתורה מתעסק בדינים הקשורים לקורבנות, למזבחות, וכל הקשור לכהונה ובית המקדש, מה שלא קיים היום, וגם אם היו בונים עכשיו בית מקדש, אלוהים לא היה שוכן בו ובכל מקרה אין כל דרך לדעת בוודאות מי משושלת כוהנים ולווים ומי לא, בייחוד שהכל כבר התערבב כל כך מאז (שזו עבירה על מצווה בפני עצמה). אז כבר שליש ממצוות התורה, שהן המצוות החשובות ביותר בתורה – בלתי ניתנות לקיום. מתוך שני השליש הנותרים ממצוות התורה תוכלו לראות שהרבה מצוות פשוט אינן רלוונטיות או הגיוניות לחיי היום יום שלנו. - המתעסק בכישופים, עתידות (ועוד הרבה אחרים) צריך מיד לסקול אותו באבנים. - לגבר אסור אפילו לגעת באשתו במשך שבועיים בחודש (לפני, אחרי ובזמן המחזור שלה היא טמאה. - אסור ללבוש בגדים המערבבים פשתן וצמר. - לא לאכול בשר שיש בו דם. - המצווה לייבום אשת אחיך אם הוא מת. כמו כן אתם תמצאו המון מצוות שקשורות לדברים שפשוט לא קיימים היום, כגון דיני מצורעים, דיני מלכים, דיני שבטים, דיני עבדים,  ועוד… אך עדיין יש כאלה שְיַקשו ויאמרו כי הואיל והקב"ה יודע שבלתי אפשרי למלא אחר כל המצוות כולן, על כל אחד ואחד מוטלת החובה לשמור באדיקות את אותן מצוות שעדיין ניתן לקיים. אלא שגם גישה זו נתקלת בבעיה: במסכת "דרך ארץ זוטא" נאמר בפשטות ש"כל המבטל דבר אחד מן התורה – חייב כרת".1 חיזוק לכך נמצא בספר תומר דבורה לרבי קורדואירו, בו נאמר כי "אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת, דומה לפניו כאילו שרף את התורה".2 ועל אף כל ההזהרות, אנו זוכרים היטב כי בדומה להיום, גם בתקופת המקרא עם-ישראל מעולם לא שמר בהצלחה על דברי הברית שמסר לו משה בשם ה`. אדרבא, התנ"ך מספר לנו כי בני ישראל לא פסקו מלעשות הרע בעיני ה`.3 ובדיוק בשל כך, ניבא ירמיהו על ברית חדשה, ברית שתחליף את זו שעם ישראל לא חדל מלהפר חדשים לבקרים.4 כפי שראינו, חלק ניכר מתרי"ג המצוות מתרכז בהקרבת קורבנות ובחוקים אחרים הקשורים לעבודת הכוהנים. לכן, עד שנחרב הבית, בשנת 70 לספירה, עוד היה ניתן להמשיך בעבודת הקורבנות ובהעמדת הפנים שהקב"ה קונה את זה.5 ברם בשעה שנחרב הבית ועבודת הכוהנים חדלה מלהתקיים, היה ברור כי יש למצוא שיטה אלטרנטיבית לכפרה על החטאים (שמִן הסתם לא נעלמו להם). מאותה נקודת זמן ניתן לומר כי חדלה להתקיים יהדות מסוג אחד והחלה להתפתח יהדות מסוג אחר. או אז, החלו לצאת הרבנים עם רעיון מסעיר על ברית חדשה מאת הקב"ה, הלא היא ברית התורה שבעל-פה – ברית ההלכה.6 רצתה ההיסטוריה, ובדיוק באותה תקופה החלו מסתובבים ביהודה ובישראל תלמידיו של רב צעיר מנצרת (ישוע הנצרי), וללמד גם הם על התגשמותה של ברית חדשה אחרת, אותה ברית עליה ניבא ירמיהו הנביא.7 #### טענה 14: **אתה משחק במלים. העיקרון של שוויון לאלוהים ואלוהים שלבש בשר ודם- סותר לחלוטין את התורה. אין אנו מחכים למשיח אשר, לפי התיאולוגיה "המשיחית", יסגיר לגיהינום נצחי את היהודים שאינם מאמינים בו. אנו בטוחים כי משיחנו יגאל את עם ישראל כולו- "חיל גדול מאד מאד" אשר "כל בית ישראל המה" (יחזקאל ל"ז 10-11). כאשר יבוא המשיח ייתן ה' אותנו "לשם ולתהילה בכל עמי הארץ" (צפניה ג' 20) ולא ישפיל אותנו לעיני הנוצרים והמתקראים "משיחיים"- החושבים שהם בלבד ייגאלו מכלל בני האדם.** ראשית, היכן ההוכחה של עצמון שהעיקרון של אלוהים שלובש בשר או במילים אחרות שלוקח על טבעו האלוהי טבע נוסף – טבע אנושי, הוא עיקרון שסותר את התורה? כמובן, הוכחה כזו לא קיימת. מדוע אין אלוהים יכול לקחת על עצמו טבע נוסף? האם עצמון מגביל את אלוהים? אכן, יהודים משיחיים מאמינים כי המשיח הינו בעל טבע אלוהי ולכן הוא שווה לאלוהים האב. על פי עצמון זה סותר את התורה. אך בוא נראה מה יש לדניאל הנביא להגיד על כך: "רוֹאֶה הָיִיתִי, עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הָעָמְדוּ, וְעַתִּיק הַיָּמִים יָשַׁב. לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן, וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי. כִּסְאוֹ שְׁבִיבֵי אֵשׁ, גַּלְגִּלָּיו אֵשׁ דּוֹלֶקֶת. נְהַר אֵשׁ נוֹהֵר וְיוֹצֵא מִלְּפָנָיו, אֶלֶף אֲלָפִים שֵׁרְתוּהוּ, וְרִבּוֹא רְבָבוֹת עוֹמְדִים לְפָנָיו. בֵּית־הַדִּין יָשַׁב וּסְפָרִים נִפְתָּחוּ. רוֹאֶה הָיִיתִי אָז בִּגְלַל קּוֹל הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר דִּבְּרָה הַקֶּרֶן, רוֹאֶה הָיִיתִי עַד שֶׁנֶּהֶרְגָה הַחַיָּה וְהוּשְׁמַד גּוּפָהּ וְנִתְּנָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ. וּשְׁאָר הַחַיּוֹת הָעֳבַר שִׁלְטוֹנָן, וְאַרְכָּה בַּחַיִּים נִתְּנָה לָהֶן עַד זְמַן וְעִדָּן. רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה, וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בָּא אֶחָד כְּבֶן אָדָם, וְעַד עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ וַיְקָרְבוּהוּ לְפָנָיו. וְלוֹ נִיתַּן שִׁלְטוֹן וְכָבוֹד וּמַלְכוּת; וְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת יַעַבְדוּ לוֹ. שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַעֲבוֹר, וּמַלְכוּתוֹ לֹא תִּשָׁחֵת." (דניאל ז' 14-9 תרגום לעברית) בדניאל ז 9 אנו פוגשים את "עתיק הימים" היושב על כיסא המשפט, והוא אלוהים האב (חבקוק א 12). "…וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם בָּא אֶחָד כְּבֶן אָדָם." (פסוק 13) – עתה מפנה דניאל את תשומת לבם של קוראיו לדמות נוספת שבאה "עם ענני השמים", נראית "כבן אדם" ומובאת אל לפני "עתיק הימים". עתיק הימים נותן לבן האדם הזה שלטון עולם, כבוד ומלכות נצחיים. כמו כן, כל האומות והלשונות משתחוות לו. היות שמותר להשתחוות לאלוהים בלבד, יוצא שאותו אחד הדומה לבן אדם הוא ישות אלוהית בכל המובנים. בעצם, יש בתלמוד דיווח מרתק שעוסק בפרשנות לדניאל ז' 10-9, הפסוקים שמובילים עד לקטע שמצוטט למעלה. פסוקים אלה מספרים על החזון שראה דניאל (באותיות נטויות מופיע הביטוי שמשך את תשומת ליבם של הרבנים בתלמוד): "רואה הייתי, והנה הועמדו כיסאות ועתיק יומין ישב. לבושו היה לבן כשלג, ושער ראשו כצמר נקי. כיסאו היה כלשונות אש וגלגיליו כאש דולקת. נהר אש נמשך ויצא מלפניו. אלף אלפים שירתו אותו וריבוא רבבות עומדים  לפניו. בית הדין ישב וספרים נפתחו." (דניאל ז' 10-9). בתלמוד מסופר שהתעורר ויכוח בין כמה חכמים בנוגע למשמעות של המילה "כיסאות" בלשון רבים: "כתוב אחד אומר, "וכיסאו שביבי אש" \[דניאל ז' 9) וכתוב אחד אומר, "עד אשר הובאו הכיסאות ועתיק ימים ישב" (שם), משמע ששני כיסאות הם! ומשיבים: אינו קשה (אין כל סתירה). כיסא אחד לו (לאלוהים עתיק היומין) וכיסא אחד לדוד (למשיח). כמו ששנויה ברייתא בנושא זה, "אחד לו ואחד לדוד", דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יוסי הגלילי, "עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול (עד מתי תחלל את נוכחות שמים), שאדם יושב לידה? אלא שני כיסאות אלה הם אחד לדין ואחד לצדקה. ושואלים: האם קיבל ר' עקיבא את הדיעה הזו ממנו או לא קיבלה ממנו? ומביאים ראיה: בוא ושמע. ששָנינו בברייתא אחרת, "שני כיסאות אלה אחד לדין ואחד לצדקה", דברי ר' עקיבא (בבלי, חגיגה יד א. שים לב שבשיחה שמתנהלת אחר כך ר' אלעזר בן עזריה דוחה את שני הפירושים, וטוען שכיסא אחד נועד לישיבה והשני נועד לשמש כשרפרף, כהדום לרגליים!). האם יתכן שהפירוש הראשון של רבי עקיבא היה נכון ושיש כיסא המיועד לעתיק היומין וכיסא למשיח? אין ספק שפירוש זה נשמע הגיוני יותר בהקשר שבו הוא מובא, ושהוא מרמז שוב על כך שהמשיח הוא יותר מאשר אדם. בשום מקום כתבי הקודש מלמדים שהדרך בה אנו מוצדקים היא דרך המוצא היהודי שלנו. כולנו זקוקים לקורבן שאלוהים הציע לנו דרך ישוע המשיח: "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ, וַיהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ." (ישעיהו נ"ג 6). על המשיח קודם כל לבוא ולמות בעד חטאי האנושות ולקחת על עצמו "אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ" ואז בביאתו השנייה תתגשמנה הפסוקים אותם עצמון ציטט "חיל גדול מאד מאד" אשר "כל בית ישראל המה" (יחזקאל ל"ז 10-11). #### טענה 15: **שואל אני, היש היום "משיחיים" המקיימים את מצוותיו על פי 'הדרשה על ההר'? האם מטה אתה לחי ימנית למכה אותך על הלחי האחרת? ומי שירצה לריב איתך ולקחת את כותנתך, התיתן לו גם את המעיל (מתי ה-39-40)? קרא את הדרשה בפרק ה' ואילך.** קודם כל על עצמון להבין את ההקשר לדברי ישוע, מה שהוא עשה זה שליפת פסוק מחוץ להקשרו והדבקתו לאג'נדה אחרת. קודם כל, ישוע ציטט מויקרא פרק י"ט, שם אלוהים מדבר על נקמה. עכשיו, צריך להבין את ההקשר התרבותי של מה שהלך שם (מתי פרק ה'), העם היהודי אליו ישוע דיבר היה תחת כיבוש רומי, חיילים רבים היו פוגעים ומשפילים את התושבים. ההשפלה יכלה להיות על בסיס דתי ולאומי. סטירה על הלחי הימנית הייתה ביטוי להשפלה גדולה. בהנחה שרוב בני האדם ימניים, הרי סטירה ביד ימין מן הסתם תפגע בלחי שמאל. על מנת לסטור ביד ימין על לחי ימין הסטירה חייבת להיעשות על ידי גב כף היד! סטירה שכזו היא סטירה משפילה הרבה יותר משהיא כואבת. סטירה משפילה שכזו גוררת רגשות זעם ומעשי נקמה. חיילים רומים יכלו לצוות על תושב הארץ שאינו אזרח רומי, לשאת את כליהם ומשאותיהם למרחק של מיל (קצת יותר מקילומטר). אם התושב סרב, חייו היו בסכנה. ראו את הדוגמא של שמעון מקירניה כשנדרש לשאת את צלבו של ישוע (מתי כ"ז 32). איך לדעתכם הרגיש תושב יהודי לאחר שחייל רומי עובד אלילים ניצל אותו כאילו היה סמרטוט? בעוד הפרושים והסופרים הלהיבו את העם בגאווה לאומית, הלהיטו אותם לשנאת הפוגעים בהם ולימדו אותם שמיצוי הדין עם הפוגעים בהם כמוהו כמצווה, עומד ישוע ומלמד את ההפך! לא לנקום! אל תתקומם על עושי הרע! משמע, אל תחזיר לאנשים הללו באותו מטבע. אל תרדו לרמה שלהם. אל תפעלו בדרך שתגרום לשרשרת אירועים, אל תתנקמו או תחשבו על נקמה! עדיף לספוג מאשר להחזיר באלימות. אתם שגרירים לאלוהים אז ייצגו אותו בכבוד. (שניה לקורינתים ה' 18-21). ישוע לא לימד לא להיעזר ברשויות החוק, או לא להתנגד למעשי הפשע, או לא להגן על עצמך ועל בני ביתך, אלא ביטל את הגישה שהפרושים לימדו – נקמה. #### טענה 16: **אז אתה רוצה להטביל אותנו, היהודים, עם הגויים לתוך דת אחת, בעוד שה' הבדילנו מכל העמים (ויקרא כ' 24,26)? אנחנו עם קדוש לה' ובנו בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים (דברים י"ד 2). עלינו נאמר: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כ"ג 9), "לא יתחשב" פירושו לא ייחשב במניינם. ובכל זאת אתה רוצה לטבול את היהודים והגויים ל"כור היתוך" רב לאומי כדי שנתבולל ונהיה איתם לגוף אחד (קורינתיים הראשונה י"ב 13)! היש לך עוד ספק בעניין זה? אפילו פטרוס לא פעל לפי צו השליחות שציינת, אלא ציווה לטבול לשם ישוע (מעשי השליחים ב' 38), בלי להזכיר את האב והבן ורוח הקודש! אז איך יכול אתה, ג'ים, להסתמך על צווי השליחות של "הברית החדשה"?** מדבריו של עצמון נראה כאילו אלוהים הוא גזעני. הסיבה שאלוהים הפריד את עם ישראל מהגויים היא שהגויים היו עובדי אלילים וביצעו מעשי תועבה ולכן אלוהים רצה למנוע מישראל לחקות אותם. (ראה דברים ט', ויקרא יח׳). אך האם זה אומר שאלוהים לא רוצה שהגויים יבואו ויכירו אותו? את אלוהי האמת? ממש לא! "וייראו ממערב את־ שׁם יהוה וממזרח־שׁמשׁ את־כבודו כי־יבוא כנהר צר רוח יהוה" (ישעיהו נ"ט 19)….."וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיהו מ"ט).. "חָשַׂף יְהוָה אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ". (ישעיהו נ"ב 10) ועוד בזכריה כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת:  עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים, וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת.  כא וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי אַחַת אֶל-אַחַת לֵאמֹר, נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וּלְבַקֵּשׁ, אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת; אֵלְכָה, גַּם-אָנִי.  כב וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים, לְבַקֵּשׁ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם, וּלְחַלּוֹת, אֶת-פְּנֵי יְהוָה (זכריה ח' 20). הסיפור של יונה גם כן מלמד שאלוהים אוהב את הגויים גם כן ומעוניין בכך שיכירו אותו ויחזרו בתשובה. לכן, הגאווה הלאומית אותה עצמון מנסה לבסס מהפסוקים שהוא מצטט כלל איננה תנ"כית ואף נוגדת את דבר אלוהים. לגבי טענתו השנייה, הביטוי "בשם ישוע" משמעו "בסמכותו של ישוע". במילים אחרות, פטרוס הכריז על כך שישוע ציווה על טבילה, לזה הכוונה בביטוי "בשם ישוע". זה ממש לא אומר שהוא לא פעל על פי צו השליחות או שלא הזכיר את האב הבן ורוח הקודש. כל מה שפטרוס אמר זה כי יש להיטבל בסמכותו של ישוע, בסמכות של צוו. #### טענה 17: **אתה מציע לנו שלום. ראה כמה דם נשפך בסכסוכים בין נוצרים- סכסוכים על שאלות תיאולוגיות שגרמו למלחמות כגון מלחמת 30 השנים באירופה, בשנים 1618-1648, ולרדיפת כתות נוצריות – כבר בימים קדומים- על שלא הלכו בתלם הנוצרי בשליט. בתקופת הרנסנס, בשנת 1553, שרפו חיים את הרופא והוגה הדעות הנוצרי, מיכאל סרבטוס, על שהצהיר כי בסוף כל בני האדם ייוושעו (על פי איג' אל הרומיים ה-18).** בהחלט נכון שדם יהודי רב נשפך בשמו של ישוע על ידי אנשים אלימים ורשעים שלא הלכו אחרי אלוהי ישראל, שמעשיהם היו לכלימה ובושה לאמונה המשיחית האמיתית בישוע ואין לכך כול הצדקה. אולם ההצהרה הנ"ל קצת מוגזמת ומחטיאה נקודה חשובה ביותר. ראשית, דם רב יותר של יהודים נשפך על ידי כאלה שלא היו מאמינים בישוע כלל מאשר כאלה שהיו כביכול מאמינים משיחיים בישוע ושרדפו את בני עמנו בשמו. לדוגמא, הסטליניסטים האתיאיסטים שטבחו בבני עמנו עשו זאת בשם הקומוניזם ולא בשמו של ישוע. הטרוריסטים המוסלמים לא הורגים יהודים בשם ישוע או האמונה המשיחית אלא בשמו של מוחמד. שנית, עלינו להכיר בעובדה חשובה מאוד, אף על פי שהנושא כאוב מאוד מכדי לחשוב עליו, מבחינת התנ"ך, הסיבה הנפוצה ביותר לסבל ולהרג של העם היהודי הייתה שהעם סטה מדרך אלוהים, הפר את הברית איתו, לא קיים את מצוותיו אשר הבטיח שיקיים כאשר קיבל את תנאי הברית, ולא שמע בקול הנביאים ששלח כדי להשיבו חזרה אליו. קרא שוב בתורה, בפרק על הברכות והקללות (דברים כ"ח) ותבין שהבחירה שהעם עשה לא לציית לאלוהים הניבה את התוצאות שאלוהים הבטיח שיקרו. לא היינו סובלים כל כך אילו העם שלנו היה חף מהפשעים הללו. בקשר לגויים הללו שהתיימרו להיות מאמינים בישוע ואשר בשמו שפכו דם יהודי רב – גם על כך כתוב בתנ"ך. אך כעת אנו רוצים לשאול אותך שאלה. במלא הכנות, מה הסיבה האמיתית לרדיפות ולהרג הרב של העם היהודי במשך כל השנים? האם אתה מאמין שהגורל המר הזה היה רצונו של אלוהים עבור עמנו? האם כך מביע אלוהים את אהבתו הרבה לעם ישראל? האם כך הוא מביע את רצונו לברך אותנו? או שאתה חושב שמשהו השתבש ושהסבל הרב שהעם שלנו סבל לא היה הדבר שאלוהים ייעד לעמנו. האם אתה באמת ובתמים מאמין שישוע גרם לכל הסבל ולהרג של העם היהודי? ארחיק צעד ואשאל אותך שאלה קשה עוד יותר: נניח שישוע הוא אכן המשיח של העם שלנו, וניתנה בידנו הבחירה לקבל אותו או לדחותו, מה תהיינה התוצאות מסירובנו לקבל את המושיע שאלוהים שלח עבורנו? לפני כאלפיים שנה, כאשר ישוע נכנס לירושלים בפעם האחרונה בחייו עלי אדמות לפני מותו, הוא בכה כשחזה את העתיד שמחכה לעיר ולסבל הרב שעומד לבוא על העם והכריז: "לו ידעת היום גם את מאין יבוא שלומך, אלה שעתה נסתר הוא מעיניך. הנה ימים באים עליך ואויביך יקימו סוללה סביביך, ויקיפוך ויצורו עליך מכל עבר. וימגרו אותך ואת בניך אשר בקרבך, ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב אשר לא ידעת את מועד פקודתך (את יום הביקור שצפוי לבוא לך.)" (לוקס י"ט 41-44) ישוע חפץ בכל לבו רק לעשות טוב לעמו היהודי, אך כעם לא חפצנו בו. ארבעים שנה אחרי הנבואה הנ"ל, ירושלים נחרבה על ידי הרומים. ישוע ידע שכך יקרה. האזן לקינתו: "ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את השלוחים אליה, כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה, ולא אביתם. הנה בתיכם יהיו לשממה. כי אני אומר לכם, מעתה לא תראוני עד אשר תאמרו 'ברוך הבא בשם יהוה."' (מתי כ"ג 37-39) עד לרגע הוצאתו להורג על הצלב, גם לאחר שהולקה קשות, ישוע דאג יותר לסבל שיגרם לעמו מאשר לסבל והיסורים הפיזיים והנפשיים שהוא עמד לעבור, על לא עוול בכפו: "וילכו אחריו המון עם רב והמון נשים והן סופדות ומקוננות עליו. וישוע פנה אליהן ואמר: 'בנות ירושלים, אל תבכינה עלי אלא על נפשותיכן בכינה ועל בניכן. כי הנה ימים באים ותאמרו אשרי העקרות ואשרי הרחם אשר לא ילדו ואשרי השדיים אשר לא היניקו. אז יאמרו אל ההרים שיפלו עלינו ואל הגבעות כסונו (ציטוט מהנביא הושע י' 8), כי אם ככה יעשו בעץ הלח מה ייעשה בעץ היבש?'" (לוקס כ"ג 27-31) למרבה הצער, כך היה הדפוס של העם שלנו: באותה מידה שהפרנו את התורה ולא שמענו בקול הנביאים שנשלחו מאת אלוהים, כך דחינו את המשיח שאלוהים שלח כדי להושיענו. שים לב כיצד מתאר אחד ממחברי ספרי התנ"ך את ההיסטוריה של עמנו בתקופת התנ"ך: "13  וַיָּעַד יהוה בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל־ (נביאו) נְבִיאֵי כָל־חֹזֶה לֵאמֹר שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשִׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקֹּותַי כְּכָל־הַתֹּורָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבֹתֵיכֶם ו͏ַאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים׃ 14  וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם כְּעֹרֶף אֲבֹותָם אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּיהוה אֱלֹהֵיהֶם׃ 15  וַיִּמְאֲסוּ אֶת־חֻקָּיו וְאֶת־בְּרִיתֹו אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־אֲבֹותָם וְאֵת עֵדְוֹתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגֹּויִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשֹׂות כָּהֶם׃ 16  וַיַּעַזְבוּ אֶת־כָּל־מִצְוֹת יהוה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה (שנים) שְׁנֵי עֲגָלִים וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבָּעַל׃ 17  וַיַּעֲבִירוּ אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנֹותֵיהֶם בָּאֵשׁ וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשֹׂות הָרַע בְּעֵינֵי יהוה לְהַכְעִיסֹו׃ 18  וַיִּתְאַנַּף יהוה מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדֹּו׃ 19  גַּם־יְהוּדָה לֹא שָׁמַר אֶת־מִצְוֹת יהוה אֱלֹהֵיהֶם וַיֵּלְכוּ בְּחֻקֹּות יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ׃ 20  וַיִּמְאַס יהוה בְּכָל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד־שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו." (מלכים ב' פרק י"ז 13-20) זכור שהסיכום ההיסטורי הנ"ל כתוב בתנ"ך שלנו. דבר ה' כן וצודק לפעמים עד כדי חוסר רחמים. העובדה היא שאלוהים מזהיר אותנו. ניתן לראות זאת בבירור בכמה פרקים בתורה – או למעשה בתנ"ך כולו. לדוגמא בפרקים כ"ו בספר ויקרא וכ"ח בספר דברים, אלוהים מבטיח ברכות כתוצאה מציות לו, וקללות כתוצאה מאי-ציות. שם, אלוהים שב ומפרט לבני עמו בפרטי פרטים את חיי השפע, ההצלחה והברכה שיהיו מנת חלקם בעולם הזה אם רק ישמעו בקולו ויצייתו למצוותיו, באותה מידה מזהיר אותם על חיים מקוללים ונוראים שיבואו עליהם אם יסרבו לשמוע ולעשות את אשר ציווה עליהם. למרבה הצער, כפי שאלוהים ניבא למשה, ההיסטוריה של עמנו מראה שבאופן שיטתי העם בחר בדרך של אי ציות והקללות שרדפו אותו כתוצאה מכך, ולא בדרך הציות והברכות המובטחות בתורה: "וְחָרָה אַפִּי בֹו בַיֹּום־הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעֹות רַבֹּות וְצָרֹות וְאָמַר בַּיֹּום הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי־אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעֹות הָאֵלֶּה׃" (דברים ל"א 17). #### טענה 18: **אילו רצה ה' שהיהודים יקבלו את בשורתו, מדוע לא הגיעו אלינו דרשותיו באותה שפה שדיבר? מדוע עלינו לקרוא אמירות המיוחסות לו, שתורגמו מיוונית? האם בטוח אתה שלא דשו בדבריו ושלא הפכו אותם על פיהם? ה' נתן לנו את התורה והנביאים בלשון העברית- הם אינם תרגום!** אם כך, מדוע על פי עצמון התלמוד נרשם בארמית, שפה שאף אחד כמעט אינו מכיר? מדוע דברים רבים ביהדות נכתבו ביידיש? הכל שאלה של איזה שפה דיברו באותה העת. בתקופת בית שני רוב העם דיבר ארמית, לא עברית. עברית הייתה שפת הקודש ושמורה לתפילה. ישוע דיבר אל העם בשפתם, מן הסתם, אך אלו שכתבו את הדברים אחר כך כתבו בארמית ויוונית. יוונית הייתה השפה המדוברת ביותר אז, אף רואים את התרגום השבעים של התורה ליוונית בידי 72 סופרים וחכמים. יש מחקרים שמראים שהכתבים העתיקים ביותר של ארבעת הבשורות נכתבו בארמית ולא ביוונית, היות ויש שאריות של מילים ומשפטים בארמית בטקסטים (למשל "טליתא קומי" ו"אלוה אלוה למה שבתקני" – אלו משפטים בארמית). הבשורות תורגמו כמעט מייד ליוונית, כי זו הייתה השפה הכי מדוברת, גם של היהודים, והכתבים הארמיים אבדו, לכן המקוריים ביותר שעדיין קיימים הינם רק ביוונית. הכתבים של שאול לעומת זאת נרשמו לקהילות שהיו פזורות בעולם. השפה המדוברת היותר בעולם אז הייתה יוונית, כמו שכיום השפה ה"עולמית" הינה אנגלית. שאול היה בקיא במספר שפות ולכן רשם לקהילות השונות בשפתם, ולא בשפה העברית שהייתה זרה לא רק לו אלא לרוב היהודים בחייו בארץ וסביב העולם. כיום הברית החדשה, והתנ"ך בכלל, הינו הספר שתורגם להכי הרבה שפות, שהודפס הכי הרבה פעמים והגיע להכי הרבה ארצות, כך שאין סיבה לומר "אני לא ידעתי ולא הייתי יכול לשמוע". #### טענה 19: **ישעיהו (ז' 14) בדברו אל המלך אחז, מדבר על עלמה. עלמה היא אשה צעירה אשר יכולה להיות בתולה או לא בתולה. אין הנביא מדבר על הריון מרוח הקודש – שלא מגבר! מהמשך הפסוקים מתברר שהעלמה חיתה בעת ההיא, שכן הנביא אומר למלך אחד: "כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב, תיעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה" (פס' 16 באותו פרק). הילד שילדה העלמה הוא הנער המדובר בו. ואכן בטרם ידע למאוס ברע ולבחור בטוב – פלש מלך אשור לממלכת ארם ולממלכת ישראל בצפון, ואחז מלך יהודה ניצל מן המלכים אשר קץ מפניהם, כי רצו לפלוש לארצו. בזה אושר האות: בלידת הילד ובמניעת הפלישה לארץ יהודה.** **האות התקיים בימיו של אחז! האם לידת ישוע אחרי כ-700 שנה יכולה להיות אות לאחז ולבית דוד? ואיך תסביר סתירה בולטת בעניין הלידה? באיגרת אל טימותיוס השניה ב' 8 נכתב על ישוע "אשר מזרע דוד כבשורתי", בניגוד לגרסא האחרת הקובעת שאימו הרתה מרוח הקודש. והנה האיגרת הראשונה אל טימותיוס א' 4 – מזהירה מפני הגדות ולימודי תולדות, כנראה בגלל רשימת היוחסין הבלתי מדויקת ברצף הדורות במתי פרק א. קרא גם באיגרת אל טיטוס ג' 9 לעניין זה. ונשאלת השאלה למה, בכלל, ניתנת רשימת היוחסין בלוקס וגם מצד יוסף אם יוסף לא היה אביו של ישוע?** לאחר שהנבואה הקודמת, הצפויה להתגשם תוך 65 שנה, לא השקיטה את לבו, מה כבר יכולה להועיל נבואה שניתנה ללא מועד התגשמות? לנוכח הצבאות המאיימים עליהם מחוץ לחומות, המלך ויושבי ירושלים זקוקים לפתרון מיָּדי! והנה אלוהים הנצחי נותן חיזוק לנבואה קצרת הטווח: "…כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ." (פסוק 16) – עתה ישעיהו מוסיף הבטחה שעומדת להתגשם עוד במהלך חיי הנוכחים: "בְּטֶרֶם" יגיע הנער לגיל שבו פיתח הבחנה מוסרית – כלומר, עוד לפני שתהיה לו היכולת לבחור בין טוב לרע – יסורו מעל האדמה שני המלכים, מלך ארם ומלך ישראל, שאחז ותושבי יהודה מפחדים מהם. על איזה נער מדובר בפסוק 16? האם הנביא מתכוון לעִמָּנוּ אֵל או לאחר? פסוק 15 מתאר את עִמָּנוּ אֵל כאחד הבוחר בטוב ומואס ברע תמיד, מיום לידתו, בעקביות מושלמת. אל נשכח שמדובר בעִמָּנוּ אֵל! בפסוק 16, לעומת זאת, מצביע הנביא על "נער" אשר לומד לבחור בין טוב לרע, להבדיל מעִמָּנוּ אֵל. בשלב זה מפנה ישעיהו את תשומת לבם של שומעיו אל בנו הקטן שְׁאָר יָשׁוּב שעומד לידו. שְׁאָר יָשׁוּב הנו ילד רגיל אשר נולד באופן טבעי. כמו כל ילד הוא טועה, ולעתים הוא דווקא בוחר ברע ומואס בטוב. עליו אומר הנביא: "לפני ששְׁאָר יָשׁוּב יגיע לגיל שבו מצפים ממנו למאוס ברע ולבחור בטוב, יסור האיום מעל מלך יהודה ויושבי ירושלים." אם פסוק 16 אינו מתייחס לשְׁאָר יָשׁוּב, אזי… 1. אלוהים ציווה על ישעיהו להביא את בנו לחינם לפגישה עם המלך; 2. אין כל "אות" בהולדת עִמָּנוּ אֵל. אלוהים השתמש בשְׁאָר יָשׁוּב כדי להגדיר את טווח הזמן בו עתידים מלכי ארם וישראל להסיר את האיום מעל יהודה. האמירה "בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר…" לא מגדירה גיל מדויק, אלא תקופה קצרה יחסית בהתפתחות הילד. יוצא מכך שעל המלך לצפות להתגשמות הבטחתו של אלוהים בכל יום. באשר לטענה כי באיגרת אל טימותיאוס השניה ב' 8 נכתב על ישוע "אשר מזרע דוד כבשורתי" וכי לכאורה זה סותר את העובדה כי נולד מבתולה, היכן הסתירה? ישוע הינו צאצאו של דוד דרך אמו מרים. #### טענה 20 **אשר לשם "עמנואל", מרים לא קראה לילד- עמנואל!** את הטענה הזאת ניתן להפריך בקלות: (1) על פי שמואל ב י"ב 24-25, שלמה נקרא ידידיה, אך לא כינו אותו בשם הזה אפילו פעם אחת בתנ"ך. (2) התלמוד ומספר פירושים של הרבנים טוענים שהלידה של חזקיהו היא התמלאות הנבואה בישעיהו ט 5, ומשייכים את כול השמות המופיעים בפסוק אליו. אך היכן ומתי כינו את חזקיהו באחד מהשמות הללו? עם זאת המשיכו המקורות של היהדות המסורתית לטעון שהפסוק מתייחס אליו. כיצד, אם כן, ניתן לטעון שהנבואה בישעיהו ז 14 אינה יכולה להתייחס לישוע כי לא קראו לו עמנואל בברית החדשה? אך בכל זאת רבים שואלים: אם ישוע הוא אכן המשיח המובטח בתנ"ך, מדוע שמו אינו מוזכר במפורש? שמותיו של אֵל שַׁדַּי מצביעים על תכונותיו, אופיו ומעשיו. לאורך התנ"ך שמותיו של אֵל שַׁדַּי מצוינים בסמוך לפרשיות ולאירועים המתארים את מעשיו. לדוגמה: 1. השם "אֵל רֳאִי" ניתן לאֵל שַׁדַּי על־ידי הגר לאחר שהוכיח לה שהוא יודע ורואה הכול על אודותיה (בראשית טז); 2. השם "יהוה שָׁלוֹם" ניתן על־ידי גדעון לאחר שאֵל שַׁדַּי הבטיח לו ניצחון על המדיינים (שופטים ו). 3. התברר לנו בפרקים ב-ג כי אֵל שַׁדַּי הוא זה שהוביל את בני ישראל במדבר. והנה בהושע יג 4 ניתן לו השם "מוֹשִׁיעַ": "וְאָנֹכִי יהוה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי." 4. ישנה נבואה משיחית בישעיהו סב 11 שמציגה את המשיח כ"ישע ישראל": "הִנֵּה יהוה הִשְׁמִיעַ אֶל קְצֵה הָאָרֶץ: אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן: 'הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא, הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו'." זוהי נבואה שמצביעה קדימה אל ביאתו השנייה של ישוע המשיח, כשיגיע על מנת להושיע את שארית עם ישראל. לפי העיקרון הנראה בדוגמאות אלה, וברבות אחרות בתנ"ך, השם "ישוע" ניתן לאֵל שַׁדַּי בסמוך להופעתו כמושיע מכפר חטאים (מתי א 21). #### טענה 21: **במשך ההיסטוריה יהודים הובלו כשה לטבח. אושוויץ היא דוגמא אחת מני רבות! הם לא התלוננו, אלא התפללו לה'. האם אתה חושב את זעקתו של ישוע, על פי סיפור "הברית החדשה" (מתי כ"ז 46) – "אלי, אלי, למה עזבתני" לתלונה או לתפילה במצוקה? ובהמשך הפרק נאמר: "ויתן את רשעים קברו". לפי המסופר ב"ברית החדשה" הוא לא נקבר בקבר רשעים, אך בשואה הושלכו רבבות גוויות של יהודים לבורות כרשעים, ואין ספור נספים נשרפו ולא נודע מקום אפרם. תחשבו גם על משוספי החרב בפוגרומים. רבים מן ההרוגים נקברו אז בקברי אח יש בפרק עצמו מספר רמזים באשר לכוונתו האמיתית. הפרק עצמו מבהיר אם הכוונה היא למשיח או לישראל.** בדיקה מדוקדקת וזהירה מבהירה שהפסוקים בישעיהו נ"ג  לא יכולים להתייחס לכלל עם ישראל, ולהלן הסיבות לכך: 1\. לאורך כל הפסוקים בישעיהו נב 13-נג 12, דמותו של עבד ה' היא של צדיק תמים, מושפל ומעונה, מבוזה ודחוי (לפני הסוף שבו הוא מפואר ומרומם). דמות כזו אינה יכולה להיות עם ישראל, או היהודים, אלא אם כן התורה אינה האמת. כי בתורה כתוב בפסוקים רבים שאם כעם נהיה קדושים וצדיקים בפני אלוהים, נהיה הראש ולא הזנב, נהיה מרוממים ולא מושפלים, נהיה מבורכים ולא מדוכאים, נהיה מקובלים ולא דחויים. הדברים הללו ברורים מעל לכול ספק, כפי שדבר אלוהים מסביר בויקרא כו׳ ובדברים כח׳ בפרטי פרטים. אין מצב שקורא בלתי משוחד יכול להתנגד למסקנה שמגיעים אליה לאחר קריאת הפסוקים הללו (שאינם עומדים בפני עצמם אלא מסכמים את הנלמד לאורך כול התורה): אם כול בני ישראל היו ועודם אנשים צדיקים וקדושים, על פי תיאור עבד ה' בפרק ישעיהו נג, לא היה מצבם כפי שהוא כיום – עם סובל ודחוי – הנחשב למקולל. אשר רק בגלל חסדו של אלוהים שהבטיח שלעולם לא ייטוש את עמו, ולא בגלל צדקתו, עם ישראל עדיין קיים ומשגשג בארצו. רק כאשר העם שלנו (או ליתר דיוק הרוב המכריע) חטא (ובכך הפך למתנגד לאלוהים ומשרתיו/עבדיו) יכול היה אדם צדיק כמו ירמיהו או אחד הנביאים התנכיים, (או שארית פליטה של צדיקים מעטים כמו במקרה של המאמינים בימי אליהו) לסבול בגלל צדיקותו, כי אנשים כאלה הלכו נגד הזרם של רוב העם שדחה את אלוהים, את חוקיו ומצוותיו. אך המחשבה שהעם ככלל הוא עם צדיק תמים שסבל בגלל צדיקותו לא תעלה על הדעת מבחינת ההיבט של התורה. הסבל, הכלימה והבושה, המוות הייסורים, גירוש ועינויים של עם ישראל קדוש – ההולך כשה לטבח על לא עוול בכפו – יהיו הפרת הברית שאלוהים כרת עם ישראל בצאתם ממצרים, כי כתוב בתורה באופן מפורש שהברכות והקללות שיבוא על עם ישראל כתוצאה מקיום הברית (או אי קיומה) יתרחשו בעולם הזה קודם ולא בעולם הבא. במונחים של האמונה המשיחית, הפרת הברית בצורה כזאת מצד אלוהים תהיה דומה לישוע שייקח מאמין אמיתי (שעל פי האמונה מקבל סליחת חטאים בדמו של ישוע וזוכה לחיי נצח בגן עדן) וידון אותו לגיהינום. אך על פי פירושו של עצמון (שלדעתו ישעיהו נב 14 מתייחס לעם ישראל ולא לאדם יחיד), אלוהים בכבודו ובעצמו (קראו בישעיהו נג פסוק 10,) יגרום לכך שעם ישראל הצדיק והצייתן יובל כשה לטבח על ידי הגויים מידה כזאת שלא יהיה לו תואר ומראה, כפי שהנביא מתאר בפרק הנ"ל. פשוט מאוד, זה דבר בלתי אפשרי. 2\. על פי ישעיהו נב 13-15, עבד ה' אמנם עובר סבל וייסורים נוראים ואין לו תואר או מראה נאה לעין, אך בסופו של דבר הוא ירומם ויתפאר, עד כדי כך שמלכים יעמדו בפניו בהדרת כבוד וישתחוו בפניו. תיאור זה של עבד ה' מתאים להפליא לישוע המשיח, המוערץ ומכובד על ידי מלכים ומנהיגים ברחבי העולם. לא כן עם ישראל, הוא לא קיבל יחס כזה של כבוד והערצה או מעמד כה רם ונישא – עמי העולם אינם משתחווים בפניו. כך שלא רק שהפסוקים הראשונים בהם מתואר עבד ה' סובל ומת עבור חטאי העם אינם מתאימים לכלל עם ישראל, גם הפסוקים הבאים, בהם מתואר שהוא מרומם ומוערץ, אינם מתאים לכלל עם ישראל. אך לא ניתן להבין מהפסוקים הבאים אחריהם שאלה דברים שמלכים אומרים. כיצד יכולים אותם המלכים להכריז על התפעלותם אם דבר כזה בכלל לא קרה? 3\. הנביא ישעיהו מציג את עבד ה' כדמות צדיקה לגמרי וללא חטא. על פי מתנגדי האמונה המשיחית, דמות זו היא של עם ישראל. אך מתי היה כלל עם ישראל כזה? מתי והיכן מתעדים פסוקי התנ"ך ואפילו ספרי ההיסטוריה של עמנו תקופה בה עם ישראל היה צדיק תמים ללא מרמה בפיו וללא מעשי אלימות (כמתואר בישעיהו נג 9), מתי היינו שקטים כמו כבשים שמובלים לטבח (שם פסוק 7)? את איזה דור אפשר לכנות "עבד ה' הצדיק" (שם פסוק 11)? אך אם הפירוש המייחס את הפסוקים הללו לכלל עם ישראל נכון, על כלל עם ישראל להיות עם צדיק. אין נקודה בהיסטוריה שכך היה. ייתכן שזו הסיבה שמוצאים בתלמוד את הפסוק הקרוב ביותר לפירוש זה ב"ברכות" דף ה׳ עמוד א׳: "כל שהקב״ה חפץ בו מדכאו ביסורין…הרי שהפסוקים שבהם מתברך ״עבד ה״ בישעיהו נג׳ מתפרשים על כל יחידי בישראל" … שמתייחס לצדיקים מבין יחידיי ישראל. שים לב שעבד ה' לא נהרג בגלל אשמתו אלא בגלל אשמתם של אחרים (ישעיהו נג 4, 8). העבד לא היה אשם! האנשים האחרים חטאו, פשעו וסטו מדרך הישר (פסוקים 5-6). לא כן עבד ה'! הוא קיבל על עצמו את חטאי הרבים, אך הוא עצמו היה ללא חטא (פסוק 12). התיאור הזה תואם להפליא את ישוע. אך בשום פנים ואופן אינו תואם ומתאר את עם ישראל (או באותה מידה כול עם אחר). 4\. על פי ישעיהו נג 4-6 ו-12, עבד ה' הסובל הביא מרפא לאנשים. אנו חטאנו, והוא סבל, ועל ידי סבלו הוא סיפק את הישועה וסליחת חטאים, חסד ומרפא. אין מצב שניתן לייחס את כול אלה לסבל והייסורים שעברו על עם ישראל, כי הסבל שעבר על עמנו לא הביא מרפא לאותם העמים שגרמו לנו את הסבל והייסורים הללו. נהפוך הוא, העמים הללו שהתקיפו אותנו כעם, הענישו אותנו ועינו אותנו, נענשו אף הם על ידי אלוהים על שהחמירו במעשיהם. בניגוד גמור לנאמר כאן על עם ישראל, כאשר המשיח גסס על העץ, הוא התפלל אל אביו שבשמים עבור אלה שצלבו אותו ואמר, "אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה שהם עושים" (לוקס כג 34), והסביר לתלמידיו לפני שהלך אל מותו שגופו נשבר ודמו נשפך כ"כופר בעד רבים" (מרקוס י 45). הוא מת בעד עולם חוטא. הוא מת כדי שאנו נחייה. כול אלה שבאמת ובתמים שמו את מבטחם בו קיבלו סליחת חטאים ומהפך בחייהם על ידי הכוח שבמותו ותקומתו מהמתים. ושוב נשאלת השאלה, מתי מילא עם ישראל את התנאים הנ"ל? כיצד ניתן באמת לייחס את ישעיהו נג לכלל עם ישראל? התשובה לכך כבר נעשית ברורה: לא ניתן לייחס את ישעיהו נג לכלל עם ישראל אלא ליחיד שהוא צדיק תמים ומייצג את העם – ישוע, המשיח והמלך שלנו. ייתכן שיאמר עצמון בשלב זה שיש לנו עדיין בעיה עם הטענה שלנו, היות ולא הזכרנו את המזמור בתהילים מד, כי בפסוקים של המזמור הזה יש תיאור של עם ישראל הצדיק שלעתים סובל סבל רב מידיהם של אויביו. אתם חושבים שעובדה זו סותרת את הנקודות העיקריות שהעלינו בטיעונינו, ותומכת בעמדה של עצמון שהנבואה בישעיהו נג׳ מתייחסת לעם ישראל הצדיק שסבל השפלות וכאבים מידיהם של האויבים שדיכאו אותו? במבט ראשון, נראה שמזמור מד אכן תומך בתיאוריה שלו, כי הוא מתאר בפרוטרוט את הסבל הנורא שעבר על העם – נדחה על ידי אלוהים, נשדד על ידי אויביו, נהרס על ידי עמים רבים, נדכא, נלעג, ובויש, הושפל עד עפר – ואז כתוב במפורש: "כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ, וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ; וְלֹא-שִׁקַּרְנוּ, בִּבְרִיתֶךָ. לֹא-נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ; וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ, מִנִּי אָרְחֶךָ. כִּי דִכִּיתָנוּ, בִּמְקוֹם תַּנִּים; וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת. אִם-שָׁכַחְנוּ, שֵׁם אֱלֹהֵינוּ; וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ, לְאֵל זָר. הֲלֹא אֱלֹהִים, יַחֲקָר-זֹאת: כִּי-הוּא יֹדֵעַ, תַּעֲלֻמוֹת לֵב. כִּי-עָלֶיךָ, הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם; נֶחְשַׁבְנוּ, כְּצֹאן טִבְחָה." (תהילים מד 18-23). אכן, כמה מהפסוקים מהמזמור הנ"ל מצוטטים  בלימוד מרגש על השואה, במיוחד פסוק 18, " כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ, וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ; וְלֹא-שִׁקַּרְנוּ, בִּבְרִיתֶךָ." האם אפשר להבין מכך שהעם היהודי היה עם צדיק והולך אחרי אלוהים, ובכול זאת נענש על ידי אלוהים בכך שהובס ונהרס על ידי אויביו? בהחלט שלא! כפי שהדגשנו קודם, אם יעשה זאת, יבטל אלוהים את הבטחתו בתורה ויהיה מנוגד לחלוטין לפסוקים הבסיסים של הברית שלו עם עמו ישראל (במיוחד בויקרא כו ובדברים כח) בהם הוא מציג את התנאים לברית: אם עם ישראל כעם יציית לכול התורה וילך בדרך של אלוהים, כול הברכות יבואו עליו. אך אם העם לא יעשה את כול הכתוב בתורה ולא ילך בדרך של אלוהים, כול הקללות יבואו עליו. לכן, אם עצמון חושב שהוא קורא את הפסוקים בתהילים מד בצורה נכונה, ומבין מתוכם שהציות של כלל העם הביא עליו את המשפט והעונש של אלוהים, הדבר אינו אפשרי. הטענה המרכזית של עצמון בוויכוח היא בתמצית “לא אבגוד באבותיי, ולא אנטוש את אמונת אבותיי!” זוהי החלטה אצילית, ואלוהים מעריך את העובדה שהוא מכבד את זכרם של אבותיו, אבל התורה ברורה מאוד: כשאנחנו צריכים לבחור בין נאמנות למשפחות שלנו לבין נאמנות לאלוהים, עלינו לבחור בנאמנות לאלוהים, ולא משנה מהן ההשלכות. אם אנחנו באמת אוהבים את המשפחה והמורשת שלנו, הדבר האצילי ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להיות נאמנים לאלוהים ולמשיחו בכל מחיר. בסופו של דבר נהיה מאורות בהיסטוריה המשפחתית שלנו. וכשמישהו אומר: "לא אנטוש את אמונת אבותיי!”, הרשו לנו להזכיר לו שזה מה שאברהם עשה! לפני כל דבר ובעיקר, על כול אחד מאיתנו לציית לאלוהים, עלינו לתת רק לו דין וחשבון. הנביאים בתנ"ך לא תמיד היו אהובים על העם ועל המנהיגים, לעיתים קרובות לא הבינו אותם כראוי, ואפילו חבריהם ובני משפחותיהם דחו אותם. דוגמא לכך אנו מוצאים בספר ירמיהו כאשר ה' אומר לנביא, "כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קראו אחריך מלא, אל תאמין בם כי ידברו אליך טובות." (ירמיהו י"ב 6). והיום, את מי מהנביאים אנו מעריכים ומחשיבים לנביאי אמת, האם את הנביאים שרצו למצוא חן בעיני ההמונים ולנבא באוזניהם את אשר רצו לשמוע, או את הנביאים שהוכיחו את העם ולא זזו מעמדתם גם נוכח ההתנגדות העזה כלפיהם? בספר שמות פרק ל"ב כתוב שבזמן שמשה היה על הר סיני וקיבל מאלוהים את התורה, העם עשה את פסל עגל הזהב והשתחווה לו כאילו היה האלוהים האמיתי. כאשר משה ירד מההר וראה את מעשי העם, בערה בו אש הקנאה לאלוהים. הוא ידע שאלוהים ישפוט את כול אלה שחטאו, ולכן קרא, "מי לאדוני אלי!" כול בני שבט הלוי נענו לקריאתו ובאו למשה. ומשה אמר להם: "שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו. ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש. ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה."  (שמות ל"ב 26-39) הלויים קבלו מעמד מיוחד של כבוד כי עמדו לצד אלוהים ונגד בני משפחותיהם. נאמנות כזו דורש אלוהים – כמובן שהכוונה אינה להילחם נגד יקירינו בכלי נשק, אלא לציית לאלוהים וללכת אחריו גם אם נצטרך לנקוט עמדה נגד בני משפחותינו וחברינו האהובים. למעשה, לפני כניסתם לארץ המובטחת צווה עם ישראל בתורה: "כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ: לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים." (דברים י"ג 7-11). השורה התחתונה היא שלא אלוהים הוא זה שצריך להיות ראוי לנו, אלא אנו הזקוקים להיות ראויים לו. האם אנו נמצאים ראויים לו? בתנ"ך ישנם מקרים שמלכים הלכו בדרך אביהם ותועדו כמלכים שעשו את הרע בעיני ה', ומקרים של מלכים שהלכו בדרך אביהם ותועדו שעשו את הטוב בעיני ה'. כתוב על אחזיה מלך ישראל, בנם של אחאב ואיזבל: "ויעש הרע בעיני ה' וילך בדרך אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל." (מלכים א' כ"ב 53) יאשיהו מלך יהודה היה שונה. אביו אמון לא נכנע לאלוהים והמשיך בעזות מצח לחטוא נגדו ולעשות את הרע בעיניו אפילו יותר ממנשה אביו. סופו היה שנרצח בביתו על ידי עבדיו. בנו יאשיהו היה רק בן שמונה שנים כאשר נמלך למלך יהודה, אך לא הלך בדרך הרעה של אביו אמון, אלא בהיותו נער בן שש עשרה החל לדרוש את אלוהים כמו דוד אביו, ולכן קיבל ציון לשבח בתנ"ך. כתוב עליו: "ויעש הישר בעיני ה' וילך בדרכי דוד אביו ולא סר ימין ושמאל." (דברי הימים ל"ד 2). לפני בערך 300 שנה, הבעל-שם-טוב ייסד את התנועה החסידית של היהדות, שהייתה חדשנית ונדחתה על ידי הרבנות המסורתית של זמנו. הם החרימו את חסידיו ואף התקיפו אותם פיזית. כיום מונה התנועה החסידית מאות אלפי חסידים ונחשבת לאחת התנועות המסורתיות ביותר של היהדות. הבעל-שם-טוב נחשב היום לאחד מהמנהיגים הדגולים ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. בתחילת דרכו היה מנודה! דברים כאלה קורים בהיסטוריה. השאלה הבאה מופנית אל הקוראים , האם לא הגיע הזמן לעשות עוד פעם תפנית מהזרם המסורתי לכיוון חדש ביהדות – היהדות המשיחית והברית החדשה? לאלה ביניכם שיאזרו אומץ ללכת בדרך החדשה הזאת של ציות לאלוהים ויהי מה, איך אתם חושבים שתיראו בעיני הדורות הבאים? לפני כמאה שנה, כאשר תיאודור הרצל חזה את הקמת מדינת היהודים והתחיל את התנועה הציונית המודרנית, הרעיונות שלו נדחו על ידי הרבנים הגדולים של היהדות של זמנו ברחבי העולם. חמישים שנה לאחר מכן, נולדה מדינת ישראל הציונית. מי צדק ומי לא? כאשר נער יהודי צעיר מפולין בשם אליעזר בן-יהודה הגיע למסקנה שעל השפה העברית להיות שגורה בפי כל יהודי, ואפילו התחיל לקרוא ספרות חילונית בביתו, המשפחה שלו סילקה אותו מהבית. הרבנים של זמנו התנגדו לעברית חילונית מדוברת. כיום יש מיליוני יהודים דוברי עברית מודרנית. מהדוגמאות הללו אנו למדים שדברים שנראים רדיקלים, מוזרים וזרים לדור אחד, מקובלים ונורמליים בדור הבא. אל תיתנו ללחץ מהמשפחה או מפחד מדעת קהל לעצור בעדך מללכת אחר האמת. יגיע היום והבחירה שלך הנכונה תהייה ברורה לכול. \[1\] בפרק ח, פיסקה חמישית. ובמקום אחר נאמר "שכל העובר על מה שכתוב בתורה, עוקר את עצמו מן העולם הזה ומן העולם הבא" (מדרש "תנא דבי אליהו", פרק טו, עמ` קנ"ט). \[2\] פרק ראשון, עמ` לט. ניראה כי דברים אלה נכתבו בהשראת המאמר התלמודי, לפיו: "כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה, מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה" (בבלי, חגיגה ה, ב). באיגרת יעקב אנו קוראים כי "איש אשר יקיים את כל התורה ונכשל באחת ממצוותיה, נידון על כולן" (פרק ב, פס` 10). \[3\] ספר שופטים רווי בדוגמאות לכך (למשל בפרקים: ב, ג, ד, ו, י, יג; ובסוף פרק כא, שם כתוב כי "איש הישר בעיניו יעשה"). \[4\] ככתוב בנחמיה (א: 7): "ולא שמרנו את המִצות ואת החקִים ואת המשפטים אשר צִוית את משה עבדך". רוצים דוגמא פיקנטית לכך? במצווה מספר מ"ו ברשימת מצוות ה"לא-תעשה", מזהיר הרמב"ם כל יהודי "שלא לשכון בארץ מצרים לעולם". ברם למרבה האירוניה, ידוע כי את שנותיו הטובות ביותר בילה הרמב"ם דווקא בארץ מצרים… אולי על כך נאמר: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת, ז: 20). \[5\] למרות שמאות שנים קודם לכן, כבר גילה ה` בפי ישעיהו מה דעתו על דת מזויפת של טקסים מהולים בחטאים (ישעיהו, א: 11-14, 22); מעניין כי חז"ל ידעו לספר שארבעים שנה קודם חורבן הבית, הפסיק הקב"ה לקבל את הקורבנות שהוצעו לו בבית המקדש (בבלי, מסכתות: ראש השנה לא, ב; יומא לט, ב). \[6\] לפי "קיצור שולחן ערוך השלם" לרבי גאנצפריד, המושג `תורה שבעל-פה` אוגד בתוכו את ה"משנה, גמרא, הלכות, אגדות" (עמ` 3, בהקדמה); ואפילו את "מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו" (ירושלמי, פיאה יג, א, פרק ב, הלכה ד). \[7\] ירמיהו פרק ל"א, פס` 30-33. באיגרת אל העברים מצטט שאול השליח את הנבואה הזו כמעט במלואה (פרק ח, פס` 8-12; ופרק י, פס` 16-17). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [מותו של יהודה איש קריות- סתירה בברית החדשה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/judas-iscariot-contradicts-new-testament/) **Published:** אוגוסט 21, 2016 **Author:** ארנולד פרוכטנבאום **Content:** > רבנים טוענים כי יש סתירה בין התיאורים של מותו של איש קריות. האם מדובר בסתירה או בחוסר הבנה מצד הרבנים? מותו של יהודה איש קריות מתואר בשני מקומות בברית החדשה: "יְהוּדָה שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט וְהֶחֱזִיר לְרָאשֵׁי הַכּהֲנִים וְלַזְּקֵנִים אֶת שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: "חָטָאתִי, כִּי דָּם נָקִי הִסְגַּרְתִּי." אַךְ הֵם אָמְרוּ: "מָה אִכְפַּת לָנוּ? זֶה עִנְיָנְךָ שֶׁלְּךָ!" הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ. לָקְחוּ רָאשֵׁי הַכּהֲנִים אֶת הַכֶּסֶף וְאָמְרוּ: "אָסוּר לְהַכְנִיס אֶת הַכֶּסֶף לְאוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מְחִיר דָּמִים הוּא." הִתְיָעֲצוּ וְקָנוּ בּוֹ אֶת שְׂדֵה הַיּוֹצֵר לקְבוּרַת הַזָּרִים. עַל כֵּן נִקְרָא הַשָּׂדֶה הַהוּא "שְׂדֵה הַדָּם" עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אָז נִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: "וַיִּקְחוּ שְׁלוֹשִׁים הַכֶּסֶף, אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַר מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אוֹתָם בְּעַד שְׂדֵה הַיּוֹצֵר כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי יהוה." (מתי כ"ז 3-10:3) "וְהִנֵּה קָנָה לוֹ שָׂדֶה א בִּשְׂכַר הָרֶשַׁע וּבְנָפְלוֹ נִבְקְעָה בִּטְנוֹ וְכָל מֵעָיו נִשְׁפְּכוּ הַחוּצָה  – הַדָּבָר הַזֶּה נוֹדַע לְכָל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וּלְפִיכָךְ נִקְרָא אוֹתוֹ שָׂדֶה בִּלְשׁוֹנָם 'חֲקַל דְּמָא', שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שְׂדֵה הַדָּם". (מעשי השליחים א': 18-19) ### האם קיימת סתירה בין שני התיאורים? על מנת להבין את המתרחש עלינו לחזור לדיני היהדות שהיו נהוגים באותם ימים. יהודה התאבד בסוף הלילה הראשון של חג הפסח, לפני יומו הראשון של הפסח, שבו הקריבו בבוקר את קורבן הפסח, שרק הכוהנים אכלו ממנו. בהתאם לדיני היהדות, ירושלים כולה הייתה נחשבת לטמאה אם הייתה בה גופת מת, ואי אפשר היה להקריב בה את קורבן הבוקר. אבל נקבע שאם לוקחים את גופת המת ומשליכים אותה לגיא בן הינום, מקום השריפה, העיר מטוהרת ואפשר להקריב את קורבן הפסח, מאוחר יותר אפשר לשוב ולקבור את הגופה. על רקע זה ניתן לשלב את הסיפורים במתי ובמעשי השליחים. כאשר יהודה תלה את עצמו בין חומות העיר הוא הביא טומאה על העיר ולכן אי אפשר היה להקריב את קורבן הבוקר של הפסח. סביר שבהתאם לנהוג אז לקחו את גופתו והשליכו אותה מעבר לחומות אל גיא בן הינום, ובכך טיהרו את העיר מטומאת המת. מעשי השליחים א' 18 מתאר את נפילת הגופה של יהודה. הקברנים חזרו מאוחר יותר, אספו את שייריו וקברו אותו.מה הכוהנים היו אמורים לעשות בשלושים שקלי הכסף? כאן יש דוגמה נוספת להיגיון הרבני. במתי כ"ז 6 המנהיגים מבינים שהכסף היה שכר לא טהור. זהו "מחיר דמים" ולכן אסור היה על פי דיני היהדות לקבל אותו אל אוצר המקדש. מכסף מסוג זה היה עליהם להיפטר באחת משתי דרכים. או שהחזירו אותו לבעליו או שהשתמשו בו לטובת הציבור. במצב זה, האפשרות הראשונה ירדה כמובן מהפרק מכיוון שיהודה מת, ולכן לא נותרה לכוהנים ברירה אלא להקדיש את הכסף לטובת הציבור. הם קנו שדה בגיא בן הינום- אותו מקום שבו יהודה נפל ו"נבקעה בטנו", כדי להפוך אותו לשדה קבורה לנוכרים. הראשון שנקבר בו היה יהודה עצמו. בבשורת מתי מסופר ששדה היוצר נקנה על ידי ראשי הכוהנים, אבל במעשי השליחים כתוב "הוא"- יהודה איש קריות- "קנה לו שדה בשכר הרשע". אין כאן סתירה בדברים. לפי התורה צריך היה לקנות את השדה בשמו של המת- יהודה איש קריות. במובן זה יהודה אכן "קנה שדה". לפי ההלכה דאז הכוהנים נתפסו במצב שכזה כבאי כוח שרכשו את הנחלה בשמו. מתי מספר את הסיפור עצמו בעוד שבמעשי השליחים מפורטות ההשלכות החוקיות, לפיכך שני הסיפורים, גם במתי וגם במעשי השליחים נכונים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d0b35527dd1e90ce6493fc2ffb22dc755cadff6fb574629d7013ef071bb6c951?s=300&d=mm&r=g) ארנולד פרוכטנבאום [See Full Bio](https://igod.co.il/author/arnold-fruchtenbaum/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב **תגיות:** סתירות בברית החדשה? --- ### [ראש השנה](https://igod.co.il/true-judaism/tshuva-rabbi-rosh-hashanah/) **Published:** אוגוסט 22, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > ידידינו ביד לאחים מוסיפים להתחכם והפעם הם מבקשים לתקוף את היהודים המשיחיים בנושא מועד ראש השנה ואופן ציון החג. הם כותבים: "לפי התורה שבכתב, חודש ניסן הוא החודש הראשון בלוח השנה העברי… "ומכיוון שהיהודים המשיחיים אינם מקבלים את התורה שבעל פה שמלמדת אותנו שראש חודש ניסן הוא רק ראש חודש לחודשי השנה הם בבעיה… "בכל הקהילות של היהודים המשיחיים חוגגים את ראש-השנה ביום א' ו-ב' בחודש תשרי? הרי זו מסורת שמגיעה מהתורה שבעל פה, בעוד לפי התורה שבכתב ראש חודש ניסן (שיחול בשבת) הוא ראש השנה האמיתי".1 נכון מאוד, לפי התורה הקדושה, חודש ניסן לבדו מהווה את החודש הראשון בשנה העברית (שמות י"ב 1; ויקרא כ"ג 4). זו עובדה! לצערנו, לבד מדבר זה, כל יתר ההתקפה איננה אלא עורבא-פרח! להלן מצעד השקרים: שקר 1: הם כותבים: "חוגגים את ראש-השנה ביום א' ו-ב' בחודש תשרי? הרי זו מסורת שמגיעה מהתורה שבעל פה". התושב"ע מבולבלת ומבלבלת, תועה ומטעה: במשנה (מסכת ראש השנה א') נקבע כי יש לא פחות מארבעה מועדים שונים לראש השנה העברי ורק אחד מהם מתיישר עם דעת התורה; שלושת האחרים סותרים את הכתוב באופן גס. שקר 2: ב"קיצור שולחן ערוך" (הלכות ראש השנה) נקבע כי ראש השנה חל בניסן, על אפה וחמתה של תורת משה. במקום להתנכל אלינו, מדוע שלא יסבירו ביד לאחים מאיפה עזות המצח לסתור את דבר אלהים ומהיכן החוצפה להמציא מועדים המתריסים כנגד הפשט בתורה. שקר 3: הם כותבים, כאילו בידיעה מוחלטת: "בכל הקהילות של היהודים המשיחיים חוגגים את ראש-השנה ביום א' ו-ב' בחודש תשרי". מאין הם יודעים זאת? תודה לאל, יש בישראל מאות רבות של קהילות משיחיות; האם חברי יד לאחים בדקו את מנהגיהן של כל אחת ואחת מהן? בוודאי שלא! ניכר עליהם כי כתבו זאת במטרה ללבות את אש הביקורת כלפי המשיחיים. שקר 4: "בכל הקהילות של היהודים המשיחיים חוגגים את ראש-השנה ביום א' ו-ב' בחודש תשרי? הרי זו מסורת שמגיעה מהתורה שבעל פה". כאן נחשף עיוות כפול: א) ייתכן ורוב היהודים המשיחיים חוגגים את החג המכונה "ראש השנה" בתאריך אחד בתשרי, אך אין זאת אומרת כי הם מתייחסים לתאריך זה כאל ראש השנה העברי; ב) הם כותבים כי החגיגה באחד בתשרי מהווה מסורת מהתורה שבעל-פה. זה פשוט לא נכון! החג באחד בחודש השביעי (תשרי) מוזכר בתורה כמה פעמים,2 כיום תרועה ושבתון ומעין הכנה לקראת יום הכיפורים. לכן, אין זה אלא שקר בוטה לטעון כי החג מהווה מסורת מהתושב"ע; ליתר דיוק, יש לומר כי חז"ל לקחו את החג התורני הזה וסלפו את משמעותו ע"י הפיכת תשרי לחודש הראשון בשנה (על-אף שהתורה מכנהו ה"חודש השביעי"3). שקר 5: הם כותבים: "היהודים המשיחיים אינם מקבלים את התורה שבעל פה…". כאן מסתמנת טעות אלמנטרית רבת משקל; מרבית היהודים המשיחיים אמנם דוחים את הסמכות והתוקף הרוחניים של התושב"ע, לרבות הטענה להשראתה השמימית;4 אך חלקם הארי של המאמינים בישוע עודנו מכבד רכיבים במסורת ושומר את מנהגיה מתוך מניע לאומי-תרבותי. נוסף על כך, בתוך עמנו אנו חיים ואהבתנו לעם ישראל גדולה לאין שיעור מההסתייגות מההלכה הרבנית. נוסף על כך, גם את ליל-הסדר ומועדים אחרים אנו חוגגים בהתאם או בהשראת המסורת הרבנית; כך גם נוהגים מרבית אזרחי ישראל החילוניים אשר כלל אינם מאמינים במקרא! האם ביד לאחים יבואו בטרוניה גם אליהם – בקובלנה על צביעות? חשוב לזכור כי במשך אלפיים שנה הוחזקו היהודים כבני ערובה ביד יהדות ההלכה וההשפעות לכך נותנות את אותותיהן בצביון החגים ובתחומים נוספים, כמו למשל באנטגוניזם לישוע המשיח; אפילו יהודים אתאיסטים אשר הקשר בינם לבין משהו יהודי זעום ביותר, יבטאו שאט-נפש בלתי-רציונלית כלפי הברית החדשה, משל קיבלו את כוס-התרעלה הזו בתורשה או ינקוה מחלב אמם. יתרה מכך, זו טעות מרה לעשות הכללה ולהתייחס ליהודים המשיחיים כאל מיקשה אחת; אנו אמנם מאוחדים באמנותנו במשיחיותו של ישוע בן דוד, אך בה-בעת אנו באים מרקעי מסורת שונים, תרבויות שונות וקהילות בעלות אופי שונה. נכון, הרבה יותר קל לתעב ולגנות כאשר שמים אותנו תחת מטריה אחת, אך מדוע לשנוא? למה לתקוף? מדוע לא להתעניין בטוב טעם ומתוך רצון כנה ללמוד ולגשר? הלא אנו שלום נדבר, מדוע המה למלחמה?..5 \[1\] https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99-%D7%90%D7%95-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99/475751809194307 \[2\] ויקרא כ"ג 24, במדבר כ"ט 1. \[3\] שם. \[4\] בעוד שאחרים דווקא שומרים את מסורת ההלכה למרות אמונתם בישוע כמשיח. \[5\] פראפרזה למזמור ק"כ 7: "אֲנִי־שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר, הֵמָּה לַמִּלְחָמָה". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מועדי ישראל, ראש השנה, תשובה לרב --- ### [הָאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרִי וְהַשֹּׁתֶה אֶת־דָּמִי יֶשׁ־לוֹ חַיֵּי עוֹלָם](https://igod.co.il/answer-rabbi/my-flesh-my-blood-eternal-life/) **Published:** אוגוסט 22, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > רבנים מצטטים מדבריו של ישוע בבשורת יוחנן, שם הוא מלמד את תלמידיו: "הָאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרִי וְהַשֹּׁתֶה אֶת־דָּמִי יֶשׁ־לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אֲקִימֶנּוּ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן" (ו' 54). בהתייחס לכך, הם מבקשים לתמוה בלגלוג , מדוע סתר ישוע את התורה, שהרי: "על פי התנ"ך יש איסור מוחלט לשתות דם".1 [סרטון בנושא: איך ישוע הוא שה הפסח](https://igod.co.il/m037) ### סוג הסוגה כל תלמיד רציני של המקרא יודע לזהות כי התנ"ך מורכב ממספר סוגות (או ז'אנרים ספרותיים), כגון: שירה (לדוגמא, דברים לב"), משל (קהלת ד' 6), חוק ומשפט (שמות כ"א), נבואה (ישעיהו י"א), תוכחה (שמו"ב י"ב 7-12), היסטוריה (יהושע ב'). כמו התנ"ך, גם כתבי הברית החדשה מורכבים מפסיפס של אותן סוגות, כגון: שירה (לוקס א' 42-55), משל (מתי י"ג 18-52), חוק ומשפט (מתי י"ח 15-17), נבואה (לוקס כ"א 10-28), תוכחה (מתי כ"ג 13-35), היסטוריה (מעשי השליחים א' 1-14). חשוב מאוד לאמוד את זהות הסוגה לפני שמתיימרים לפרש קטע מן הכתובים; בקהלת ד' 6, למשל, נאמר: "טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ". ברור כי יש להבין קטע זה על דרך המשל ולא באופן מילולי; שלמה המלך ביקש ללמד כאן כי אפילו מעט (כף) נחת, טובה יותר מהמון (מלא חופנים) עמל ורעות רוח. המילים 'כף' ו'מלא חופנים', אינן אלא ביטוי מטאפורי למידות כמותיות. זאת ועוד, כאשר תיאר ישעיהו הנביא את ישראל כצפעונים (נ"ט 5), האם באמת התכוון לומר שהם נחשים של ממש הזוחלים על גחונם?.. ודאי שלא! כך הדין גם עם דברי רבי ישוע בפרק ו' של בשורת יוחנן. שימו לב, לפני שמלמד המשיח על בשרו ועל דמו (פס' 53-56), הוא מכנה עצמו "הַלֶּחֶם הַחַי הַיֹּרֵד מִן־הַשָּׁמַיִם" (פס' 51). האם בשל כך, האמינו תלמידיו כי ישוע עשוי מקמח ומים?.. למעשה, בשורת יוחנן גדושה בדימויים ומטאפורות ופעמים ניתן לראות כי שומעיו של ישוע אינם קולטים את הפן הרוחני הרם של דבריו, למשל: בפרק ג' 3, מסביר ישוע לנקדימון כי "אִם־לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִלְמַעְלָה לֹא־יוּכַל לִרְאוֹת אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים". נקדימון טועה ומבין את הדברים באופן מילולי ולכן תמה: "אֵיךְ יִוָּלֵד אָדָם וְהוּא זָקֵן הֲיוּכַל לָשׁוּב אֶל־בֶּטֶן אִמּוֹ וְיִוָּלֵד" (פס' 4). לא בכדי, הלין ישוע באוזני תלמידיו: "אִם הִגַּדְתִּי לָכֶם עִנְיְנֵי הָאָרֶץ וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ בְּהַגִּידִי לָכֶם עִנְיְנֵי הַשָּׁמָיִם" (פס' 12). עוד בבשורת יוחנן, מכנה עצמו ישוע כ'שער' (או 'פתח'. פרק י' 7, 9); כ'גפן' (ט"ו 1, 5); ומסביר כי למרות שבא בראש ובראשונה לצאן האובדות של עם ישראל, יש כבשים אחרות "אֲשֶׁר אֵינָן מִן־הַמִּכְלָה הַזֹּאת וְעָלַי לְנַהֵל גַּם־אֹתָן" (פרק י' 16). האם תלמידיו דימו את המשיח לדלת פיזית העשויה עץ עם ידית ומנעול?.. האם הם חשבו כי ניתן לסחוט ממנו מיץ ענבים?.. האם הם שערו בנפשם כי המשיח באמת סבור כי בני ישראל והגויים עטופים בצמר ופועים ככבשים?.. ודאי שלא! הם, בניגוד לחברי יד לאחים, השכילו להבין כי מדובר במטאפורות. ### ההקשר הרחב והנכון נוסף על היותו של הקטע מיוחנן ו' מטאפורי, על-מנת להבין את פשרו יש לעשות כן בהקשר הרחב והכולל של ספרי הבשורות כולם. כאמור, אמר המשיח כי הוא "הַלֶּחֶם הַחַי הַיֹּרֵד מִן־הַשָּׁמַיִם; אִישׁ כִּי־יֹאכַל מִן־הַלֶּחֶם הַזֶּה, יִחְיֶה לְעוֹלָם וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר אֶתְּנֶנּוּ הוּא בְשָׂרִי אֲשֶׁר אֶתֵּן בְּעַד חַיֵּי הָעוֹלָם… "הָאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרִי וְהַשֹּׁתֶה אֶת־דָּמִי יֶשׁ־לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אֲקִימֶנּוּ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן" (פס' 51, 54). אם פונים לשלוש הבשורות האחרות, מגלים כי בעת סעודת הפסח השתמש ישוע המשיח באותם דימויים ממש: "וַיְהִי בְּאָכְלָם וַיִּקַּח יֵשׁוּעַ אֶת־הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס וַיִּתֵּן לַתַּלְמִידִים וַיֹּאמַר קְחוּ וְאִכְלוּ זֶה הוּא גּוּפִי. וַיִּקַּח אֶת־הַכּוֹס וַיְבָרֶךְ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר: שְׁתוּ מִמֶּנָּה כֻּלְּכֶם כִּי זֶה הוּא דָּמִי, דַּם־הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים" (מתי כ"ו 26-27).2 כעת מתבהרת התמונה: המשל של אכילת בשרו/גופו של ישוע ושתיית דמו, אינו מסמל אלא את העובדה כי המשיח נתן עצמו בעדנו ושפך את דמו בעבור סליחה לחטאינו. בסעודת האדון (הנהוגה עד היום בקהילות משיחיות), המאמינים אוכלים חתיכת מצה ושותים מעט יין לזכר מותו המכפר של המשיח על הצלב. תלמידיו הראשונים של המשיח קיימו את המנהג כראיה לכך שהבינו את דבריו הרוחניים של ישוע, האמינו בפועלו וציפו לשיבתו (מעשי השלחים ב' 42; פרק כ' 7; קור"א י"א 23-26). ### רעיון יהודי אותנטי מסתבר כי גם בקרב חוגים ביהדות הרבנית קיים מנהג דומה. שימו לב, למשל, לכותרת מעיתון הארץ: "הרב ברוד מחב"ד עשה שימוש בדימויים נוצריים, לפיהם היין משול לדם והלחם לבשר"!3 הכתבה מביאה ציטוט מדבריו: "נתחזק איפוא באמונה השלמה בבוא הגאולה ובציפייה לקראתה. נאכל בשביעי של פסח את 'סעודת משיח' שמטרתה להחדיר את האמונה בבוא המשיח לתוך דמנו ובשרנו, כסעודה שנהפכת לדם ובשר שלנו ממש. ויהי רצון שנחגוג את החג האחרון של פסח עם משיח צדקנו בבית המקדש השלישי". שמעתם? 'סעודת משיח', דווקא בחג הפסח?.. הרב ברוד מסביר: "הרעיון שערכים רוחניים נכנסים אל תוך גופנו באמצעות המזון הגשמי הוא רעיון יהודי אותנטי, שבא לידי ביטוי באכילת בשר הקרבנות בזמן המקדש, באכילת סעודת שבת וחג ועוד. סעודת משיח תוקנה בידי הבעל שם טוב, ככזו שנועדה לבטא את הכיסופים והציפייה לביאת המשיח… "האדמו"ר החמישי של חב"ד, רבי שלום-דובער, תיקן לשתות בה גם ארבע כוסות יין. הרבי מלובביץ' הסביר פעמים רבות שעל ידי אכילת הסעודה הזאת, האמונה בביאת המשיח נעשית חלק מהווייתנו, כמו שהמצה והיין נעשים חלק מגופנו". מעניין ממי הם שאבו את הרעיון הזה?.. ### חוסר הגיון טוטאלי מכל מקום, קיים חוסר הגיון משווע בטיעון של יד לאחים: אם ישוע התכוון לדבריו (ביוחנן ו' 51-56) באופן מילולי ולא בצורה מטאפורית, יש לשאול מדוע אין ולו גם ציון אחד בספרי הברית החדשה של מישהו שאכן שתה או ביקש לשתות את דמו של המשיח ולאכול מבשרו? יתרה מכך, אם ישוע המשיח אכן התכוון לכך שמאמיניו ישתו את דמו ויאכלו את בשרו באופן ממשי, הלכה למעשה, מה יהיה על אותם אנשים אשר קיבלו על עצמם את האמונה לאחר שישוע נישא למרום?\[4\] כיצד יוכלו הם ליישם את מצוותו, קרי לאכול את בשרו ולשתות מדמו כעת, כאשר הוא ישוב לימין הגבורה?5 כמובן שאין בכך כל היגיון… דא עקא, מסתבר אפוא, כי כה רבה עוצמת האיבה בקרב מתנגדי הברית החדשה, עד כי מוציאה היא אותם מדעתם ומקשה עליהם לפעול לפי השכל הישר והתבונה המתבקשת. \[1\] את תגובתם המלאה אפשר למצוא בדף הפייסבוק "משיחי או יהודי". \[2\] מרקוס י"ד 22-24; לוקס כ"ב 19-20. \[3\] עיתון "הארץ" (20/4/12 , יאיר אטינגר): http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1690152 \[4\] מעשי השליחים א' 9-11. \[5\] מתי כ"ו 64; מרקוס י"ד 62; לוקס כ"ב 69; אל העברים א' 3, ח' 1, י' 12, י"ב 2, פטר"א ג' 22. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מיתוסים על האמונה המשיחית, תיאולוגיה, תשובה לרב --- ### [להיכן נעלמה התורה שבעל-פה?](https://igod.co.il/true-judaism/no-oral-torah/) **Published:** אוגוסט 22, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מעת לעת נשמעת את הטענה כי אין יהדות משיחית ללא המשיח ואמנם, יש הרבה מן האמת באמירה הזו, שכן ישוע המשיח מהווה לא רק את אבן הפינה בתוכנית הגאולה של אלהים, הוא אף נקרא "ראש האמונה ומשלימה" (אל-העברים י"ב 2). אך באותה מידה שאין יהדות משיחית ללא משיח, ניתן לומר כי אין יהדות רבנית ללא התורה שבעל-פה (מסורת ההלכה). חז"ל היו מודעים לכך היטב ולכן בכתביהם ניתן לראות כיצד הדביקו את תלמוד [התושב"ע](https://www.oral.law), על כל נגזרותיה השונות,1 למרבית מגיבורי המקרא. רוצה לומר, מאחר שהבינו הרבנים כי אין זכות קיום ליהדות ההלכה ללא התושב"ע, הם עשו כל שביכולתם להעניק לה סמכות מקראית. אך מפני שרעיון התושב"ע אינו מופיע בתנ"ך ולו גם ברמז דק, שתלו אותו הרבנים במדרשיהם על המקרא. כך אנו למדים, למשל, כי אדם וחוה למדו את התושב"ע; אברהם, יצחק ויעקב למדו אף בישיבה תלמודית; כמובן כי הדבר נכון לגבי משה, דוד המלך ואחרים;2  ואפילו – לא תאמינו – לגבי הקב"ה בכבודו ועצמו!3 כפי שאמרנו, רעיון התושב"ע אינו מופיע בכתבים קדומים אחרים זולת ספרות חז"ל; בשל כך חייבים היו הרבנים לשוב אל כור מחצבתנו (התנ"ך) ולשתול שם את זרעי התורה שבעל-פה וכך לקבע את סמכותה. כעת ניווכח מדוע מתגלה בעיה גדולה מאוד בטענת הרבנים לכך שהתושב"ע עברה מדור לדור החל במשה וכלה באחרוני חז"ל.4 הביטוי "תורה שבעל-פה" מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי, מסכת שבת,5 אשר נתחבר בין המאות ה- 3-5 לספירה. בהנחה כי משה רבנו כתב את התורה כ- 1500 שנה לפני הספירה, ניתן אפוא לחשב את הפער בין כתביו לבין כתבי חז"ל המוקדמים ביותר ולהגיע ל- 1700 שנה בקירוב (המשוואה פשוטה: תורת משה: 1500 לפנה"ס; המשנה של חז"ל: 200 לספירה; בסכ"ה: 1700 שנה). כעת לא נותר לנו אלא לבחון האם בטווח הזה, של כ- 1700 שנה, נמצא אזכור או רמז לתושב"ע בכתבים אשר מצויים בידינו לאחר תורת משה ולפני המשנה והתלמוד. חשוב לומר, היעדרותה של אסמכתא כל שהיא לקיומה או אזכורה של התושב"ע בכתבים יהודים עתיקים, תסייע בידינו לקבוע האם אכן אין מדובר אלא בהמצאה רבנית מן המאה ה- 3 לספירה. #### התנ"ך עיון חוזר ונשנה במקרא חושף כי המושגים האלה (תושב"ע, רבנים, תפילין6) אינם בר-קיימא שם. #### הספרים החיצוניים אסופה זו (הכוללת ספרים כגון: ספר אדם וחוה, מקבים א'-ב', בן סירא, חכמת שלמה, ספר טוביה, צוואת השבטים וכו') נכתבה בשפה היוונית בין השנים 200-100 לפנה"ס. למרות שהחיבורים נכתבו בתקופת בית שני, גם שם אין זכר לתושב"ע, לרבנים ולתפילין. (ניתן למצוא זכרון למסורות – אך לא דבר או חצי דבר על כך כי הן לכאורה "תורה שבעל פה" שניתנה בהר סיני) #### מגילות ים המלח נכתבו ברובן בעברית בין השנים 200-100 לפנה"ס וכוללות כמעט את כל ספרי התנ"ך, לרבות מספר מגילות אחרות (קטעים מן הספרים החיצוניים, תיאורים של חיי הכת ורשימות אסכטולוגיות שונות). גם במגילות קומראן לא נמצאו אזכורים לביטויים כגון: תושב"ע, רבנים או תפילין.7 #### מגילות גולי בבל אוסף מלפני 2500 שנה (500 לפנה"ס), המכיל עשרות לוחות טין כתובים בכתב יתדות ו"מהווים את העדות הכתובה הקדומה ביותר המתארת את חיי היהודים בבבל, ושופכות אור חדש על אורחות חייהם של יהודים בגלות, יחסיהם עם השלטון הבבלי והמבנה החברתי של יהדות בבל".8 מפליא לגלות כי אפילו שם, בקרב התעודות אשר הותירו יהודי בבל, אין בנמצא סממנים או ביטויים המרמזים לקיומם של מושגים כגון: התושב"ע, הרבנים או התפילין. אדרבא, "הזהות היהודית שלהם הייתה מעוצבת בראשם. לא היה להם פסל שהיה אפשר היה לראות או למשש, ואפילו לא מקדש. הזהות היהודית שלהם הייתה בתוכם. הדת הייתה בתוכם ללא שום סממן חיצוני או הוכחה".9 #### כתבי יוסף בן-מתתיהו חיבור היסטורי ביוונית, משנות ה- 70-80 של המאה הראשונה לספירה. כתביו המרכזיים: מלחמות היהודים, קדמוניות היהודים ונגד אפיון. בשל תאריך כתביו, היינו מצפים למצוא כי ספוגים באזכורים לתושב"ע, לרבנים (בשמותיהם) ולתפילין; אך אפילו בנבכי הכתבים המאוחרים האלה, אין התייחסות מפורשת לכך. יוספוס מציין את כת הפרושים ביחס לכת הצדוקים ולכת האיסיים ב"מלחמות היהודים" (ספר ראשון ושני), אולם אינו מספק שם את המידע הרלוונטי לעניינו. שימו לב, המילה "רבנים" מופיעה לאורך כל כתביו של יוספוס כשלוש פעמים בלבד (מלחמות היהודים, ספר ראשון ושני) אך אם קוראים את ההקשר, אין בנמצא כל תיאור של שמותיהם או מנהיגיהם. לסיכום, כפי שראינו, בארבעת הקבצים החשובים אשר סקרנו, מתקופת תורת משה ועד חורבן בית המקדש השני,10 לא נמצא כל רמז לביטויים כגון: התושב"ע, הרבנים או התפילין.11 לאור החשיבות הרבה אשר מעניקים הרבנים לעצמם ולמסורת התורה שבעל-פה, היינו מצפים לאתר ביטויים לכך בספרות היהודית הענפה אשר קדמה לספרות חז"ל; אך היעדרותה של התושב"ע מכל המקורות אשר קדמו לחז"ל, זועקת לשמים ואינה מותירה לנו ברירה, אלא לקבוע כי היא הומצאה על-ידי הרבנים במאות הראשונות לספירה. מעט אירוני להיזכר בכך כי המקור הכתוב, הקדום ביותר והיחיד אשר בו מופיעים התושב"ע, הרבנים והתפילין (למעט כתבי חז"ל) איננו אחר מאשר כתבי הברית החדשה, ושם ההקשר אינו מחמיא!12 במילים אחרות, הכתבים היהודים העתיקים ביותר אשר בהם מוזכרים הרבנים ומנהגיהם, נכתבו דווקא על-ידי יהודים משיחיים בברית החדשה. ברישא דברינו אמרנו כי כשם שאין יהדות משיחית ללא משיח, כך אין יהדות רבנית ללא מסורת התושב"ע. מעניין כי לעומת היעדרותה של התושב"ע מן המקורות העתיקים, נמצא כי דווקא מושג "המשיח" (לרבות נבואות משיחיות וציפייה משיחית) רווח בהם באופן בולט. בכתבי הברית החדשה מגיע הדבר לשיאו ושם, סוף סוף, מתבררת זהותו של משיח ישראל אחת ולתמיד ובאופן שאינו משתמע לשני פנים. \[1\] המושג "תורה שבעל-פה" אוגד בתוכו את המשנה, הגמרא, הלכות, אגדות, פוסקים וספרי מוסר (קיצור שולחן ערוך, סימן כ"ח); ואפילו את "מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו" (ירושלמי, פיאה יג, א, פרק ב, הלכה ד). \[2\] ראו במדרש "תנא דבי אליהו", פרק ו, עמ' סה; במדרש ויקרא רבא נאמר כי יעקב, יהודה ויוסף קיימו "מה שכתוב בתורה" (פרשה ב, סימן י); בנוסף, סיפרו חז"ל, כי יעקב אבינו יושב היה בשני בתי מדרשות (בראשית רבה, תולדות, י'); למשה רבנו היה בית מדרש משלו (ירושלמי, עירובין לב, ב, פרק ה, הלכה א); יהושע בן-נון ננזף ע"י מלאך ה' על כך שהעז לצאת למלחמה ובכך ביטל תלמוד תורה (בבלי, מגילה, ג' ע"א); ודוד המלך, כשלמד בישיבה, "לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע… ו"כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ" (בבלי, מועד קטן טז, ב). כאמור, חכמינו האמינו כי גם "אדם הראשון ידע התורה, והניחה בקבלה לשֵת בנו, ואחר כך באה לידי חנוך, עד שבאה לשֵם והיה מתעסק בה" (ספר "עבודת הקודש" לרבי מאיר בן גבאי, חלק ג, פרק כא). \[3\] בבלי, עבודה זרה ג' ע"ב; מדרש "אליהו זוטא" פרק כ; ומדרש תנא דבי אליהו פרק ג, עמ' כה. \[4\] כפי שנאמר במשנה, מסכת אבות א'. \[5\] שם מסופר על נכרי שרצה להתגייר ושאל את שמאי כמה תורות יש לכם (היהודים), והלה "אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה" (מסכת שבת לא, ע"א). \[6\] מצוות התפילין מהווה את עמוד התווך של היהדות הרבנית (כפי שנאמר בקיצור שולחן ערוך סימן י': "מצוות תפילין היא גם כן מצווה יקרה מאוד, שכל התורה הוקשה לתפילין"), ולכן חשוב למצוא רמז גם לה בכתבים יהודים עתיקים. \[7\] קראו על "התפילין העתיקות בעולם" ועל "בלבולים עם התפילין" במאמרים הבא. \[8\] דברי יהודה קפלן, מנהל מחלקת חינוך והדרכה במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, שם הוצגו הלוחות http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/673/972.html \[9\] דבריו של  ד"ר ארווינג פינקל, אוצר במוזיאון הלאומי הבריטי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4622368,00.html \[10\] כאמור, כתבי יוספוס פלביוס נכתבו רק לאחר החורבן (וגם בהם אין הרחבה בנושא). \[11\] ב"אגרת אריסטיאס", המתוארכת למאה ה- 2 לפנה"ס, אמנם כתוב (בתרגום לאנגלית מיוונית): Moreover, upon our garments he has given us a symbol of remembrance, and in like manner he has ordered us to put the divine oracles upon our gates and doors as a remembrance of God. And upon our hands, too, he expressly orders the symbol to be fastened אך שימו לב כי האגרת אינה עוזרת לנו בעניין התפילין, משום שהביטוי אינו מופיע שם כלל ויתרה מכך, אין זכר למילה "ראש", אלא רק לשערים, לדלתות ולידיים. כמו-כן, אין רמז לרבנים או להלכות הרבות הנוגעות לצורת התפילין ולאופן הנחתם. מקור נוסף המתייחס למנהג, נמצא ב"קדמוניות היהודים" של פלביוס (מהמאה ה- 1), ספר 4, פרק 8 (מיוונית לאנגלית): They are also to inscribe the principal blessings they have received from God upon their doors, and show the same remembrance of them upon their arms; as also they are to bear on their forehead and their arm those wonders which declare the power of God, and his good-will towards them, that God's readiness to bless them may appear every where conspicuous about them גם ציטוט זה אינו עוזר לעניינו מכמה טעמים: מפני שהביטוי "תפילין" אינו מופיע; משום שאין כאן זכר לרבנים ואין פירוט של הלכות כל שהן בנוגע למצווה זו; וגם משום שלפי קטע זה, נשאו היהודים את נפלאות השם על ראשם ועל ידם לכל מקום שהלכו, ולא פעם אחת בודדה בבוקר, כפי שנהוג כיום על פי דת הרבנים. \[12\] למשל: מתי כ"ג 5-29; מרקוס ז' 3-13; לוקס כ' 46; מעשי השליחים ה' 34, כ"ב 3. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב **תגיות:** התורה שבעל-פה, תורה בעל פה, תושבע --- ### ["לֹא תֹסִפוּ וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ"](https://igod.co.il/true-judaism/neither-substract-substract/) **Published:** אוגוסט 28, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** יד לאחים שבים ומוכיחים כי הם פספסו לגמרי את המסר של הברית החדשה; בפוסט שהעלו לאחרונה הם כותבים: > "היהודים המשיחיים טוענים שאין כל צורך לקיים את המצוות מכיוון שקיבלנו ברית חדשה שמשלימה ומחליפה את הברית הישנה, ובמילא כל המצוות בטלות. אם כך מדוע כתוב "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם." (דברים ג', ב'). הרי הכוונה ב"לא תגרעו" – היא שלא תחסירו מהמצוות שהבורא מצווה ואין כל לגיטימציה להפסיק את קיום המצוות! הבורא מצווה לקיים בתנ"ך, והאדם מציע להפסיק בברית החדשה, למי נקשיב?" כעת נפרק את טענתם לגורמים ונטפל בהם אחד לאחד: **1- יד לאחים**: "היהודים המשיחיים טוענים שאין כל צורך לקיים את המצוות מכיוון שקיבלנו ברית חדשה שמשלימה ומחליפה את הברית הישנה, ובמילא כל המצוות בטלות". **תגובה**: למען האמת, כתבי הברית החדשה אינם טוענים כי אין צורך לקיים את המצוות ואינם טוענים כי המצוות בטלות. ירמיהו (פרק ל"א 31-33) ניבא כי הואיל ועברנו על מצוות התורה ובכך הפרנו את ברית סיני, יכרות עמנו ה' ברית החדשה שתהיה שונה בתכלית מברית סיני. כשם שברית סיני טמנה בחובה מצוות, כך גם הברית החדשה ולכן כעת, אנו כפופים למצוות הברית החדשה ולתורת המשיח.[\[1\]](/#_ftn1) **2-** **יד לאחים**:  "אם כך מדוע כתוב "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם." (דברים ג', ב'). הרי הכוונה ב"לא תגרעו" – היא שלא תחסירו מהמצוות שהבורא מצווה ואין כל לגיטימציה להפסיק את קיום המצוות!" **תגובה**: פעמיים בתורת משה מצוי האיסור להוסיף על מצוות ברית סיני או לגרוע מהן (דברים ד' 2; י"ג 1).[\[2\]](/#_ftn2) הכוונה ברורה: בשום פנים ואופן אין להוסיף או לגרוע מהמצוות הכלולות בברית סיני. כאמור, התנ"ך וכתבי הברית החדשה מלמדים כי כיוון שהפרנו את מצוות הברית, הקב"ה כרת עמנו ברית חדשה הכוללת מצוות חדשות. לכן, אין מדובר בגרעון או בתוספת, כי-אם במקבץ מצוות חדש לגמרי. במילים אחרות, מצוות הברית החדשה אינן תוספת למצוות ברית סיני אלא סט חדש ושונה במהותו ובתכליתו. הפרת ברית סיני אמורה היתה להביא עלינו קללה ומוות (ראו: ויקרא כ"ו 27-41; דברים כ"ז 15-26, כ"ח 15-68); תודה לאל, קיבלנו סליחת חטאים – הזדמנות נוספת על ידי הברית החדשה אשר נכרתה בדמו של המשיח ישוע. כשם שברית משה כללה מצוות, כך גם הברית החדשה. **3-** **יד לאחים**: "הבורא מצווה לקיים בתנ"ך, והאדם מציע להפסיק בברית החדשה, למי נקשיב?". **תגובה**: יד לאחים באים אלינו בטענות כי גרענו והוספנו למצוות התורה. מוזר.. הרי חברי יד לאחים טוענים כי הם מצויים תחת מרותה וסמכותה של ברית סיני ומצוותיה ולמרות זאת, דווקא הם אלו אשר החליפו את מצוות התורה באלפי הלכות התושב"ע. פתחו ספר "קיצור שולחן ערוך" ובדקו מי באמת החליף את מצוות תורת משה במצוות אחרות. **לסיכום**, בניגוד לדברי יד לאחים, אין כל בסיס לטענה לפיה היהודים המשיחיים מלמדים כי אין צורך בקיום המצוות; הברית החדשה איננה גורעת או מוסיפה למצוות ברית סיני, אלא מהווה פתיחת דף חדש (ביוזמתו של האל) ביחסים שבין הקב"ה לעמו; במקום לבוא אלינו בטענות על כך שגרענו והוספנו ממצוות התורה, טוב היה לו יד לאחים היו מפנים את הביקורת הזו לעצמם. במובן הזה, טיעונם של יד לאחים לא רק שאיננו עומד בקנה אחד עם המציאות, הוא אף קולע לביטוי החז"לי: כל הפוסל, במומו פוסל.[\[3\]](/#_ftn3) [\[1\]](/#_ftnref1) חז"ל בעצמם קבעו כי "הקדוש ברוך הוא יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי המשיח" (ילקוט שמעוני, פרק כ"ו; ומדרש אליהו זוטא, פרק כ'). [\[2\]](/#_ftnref2) בטעות כתבו חברי יד לאחים פרק ג', אך מדובר בפרק ד' 2. [\[3\]](/#_ftnref3) בבלי, קידושין ע' ע"א. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [אם יוסף לא אביו הביולוגי של ישוע, איך השושלת עברה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/joseph-not-biological-father-jesus/) **Published:** אוגוסט 23, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** #### "אם יוסף לא אביו הביולוגי של ישוע אלא המאמץ, איך השושלת עברה? הרי שושלות לא עוברות דרך האם או אבות מאמצים" > "על פי הברית החדשה ישוע נולד מרוח הקודש ולכן הייחוס שלו מצד יוסף אביו לא רלוונטי… הבעיה היא שבכל התנ"ך לא מצאנו שהייחוסים עוברים דרך האמא אלא רק דרך האבא" **(הרב יואב זאב רובינסון)** > > "מתי ידע, כי המשיח חייב להיות מ"זרעו של דוד המלך" (ישעיהו יא, ירמיהו לג), לכן הוא מתחיל את בשורתו בהכרזה שישוע הוא "בן דוד". אמנם, בשלב מאוחר יותר, סותר את עצמו בקביעה כי לישוע אין אב ביולוגי ואמו התעברה כביכול מ"רוח הקודש". שושלת היוחסין המובאת במתי, מקורה ביוסף, אִם יוסף אינו אביו של ישוע, כפי שטוען מתי, מהו הקשר המשפחתי בין דוד המלך לבין ישוע? ממילא ברור שישוע לא יכול להיות משיח! > > יתירה מזו, הטענה כי "רוח הקודש" הוא בעצם "אביו" של ישוע, סותרת לחלוטין את כל דברי הנביאים, כי המשיח חייב להיות מזרעו של דוד! אם דבריהם של הנביאים (שהמשיח בא מזרעו של דוד) נכונים, אין מקום לטענה שישוע נולד מ"רוח הקודש"! לסתירה זו, אין ל"משיחיים" תשובה הגיונית. חלקם משתמשים לשם כך בתשובה "מקורית": לדבריהם, יוסף היה "האב המאמץ" של ישוע, בזה מביאים כביכול הוכחה שישוע נחשב בו לבן אמיתי. > > תשובה זו מגוחכת, בגלל שהיא סותרת את חוקי התנ"ך, בו לא נמצא כל מקור לאפשרות העברת הייחוס על ידי אימוץ. להיפך, כהן (השייך לשבט לוי) יכול להיות רק מי שאביו כהן. דהיינו; אם כהן אימץ ילד השייך לשבט אחר, ילד זה אינו יכול בשום אופן להיות כהן (ולעבוד בבית המקדש וכו') אלא הוא ממשיך את השתייכותו המקורית לשבט של אביו האמיתי. בנוסף, אין כל מקור לדבר האימוץ מה"ברית החדשה". **(הרב דניאל עשור)** הדרת הנשים בהלכה הרבנית לא חדשה, למען האמת הקדשנו סרטון ומאמר שלם לנושא בסרטון: [מעמד האשה בהלכה הרבנית](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%aa-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%9c%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%96%d7%9e/). אבל שימו לב לצביעות הרבנית, הרי כולם מודעים לכך שההלכה הרבנית מחשיבה כיהודי, זה שאמו יהודיה, ולא זה שאביו יהודי. למען האמת, לפי ההלכה הרבנית – אם אביך יהודי אך אמך לא יהודיה, אתה לא נחשב יהודי. אבל, כשזה מגיע לישוע, ראית מה קורה פתאום? צביעות? סטנדרטים כפולים? תחליטו בעצמכם. ### שושלות עוברות גם דרך האם אנו למדים שהמשיח חייב להיות מזרעו של דוד המלך מהתנ"ך. אם כן, נעיין שם. **ישעיהו פרק יא, פסוק א:** "וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר **מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו** יִפְרֶֽה" **ירמיהו פרק לג, פסוק טו:** "בַּיָּמִ֤ים הָהֵם֙ וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא אַצְמִ֥יחַ לְדָוִ֖ד **צֶ֣מַח** צְדָקָ֑ה וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ:" **ירמיהו פרק כג, פסוק ה:** "הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה **וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק** וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ" **בראשית פרק מט, פסוק י**: "לֹֽא־יָס֥וּר **שֵׁ֙בֶט֙** מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים" היכן הרב עשור רואה בדברי הנביאים הללו רמז כלשהו שמא המשיח חייב להיות "בן לבן" לדוד המלך? מה אומר הכתוב בישעיהו? "גזע ישי", "נצר משרשיו", ומה הוא אומר בירמיהו? "אצמיח לדוד צמח". אם הנביאים דברו ככוונת וכנאום הרבנים, אם הנביאים כתבו לנו כהוראת וכהנחית הרבנים, מדוע הם האריכו בלשונות יתר? הלא ישעיהו היה מעדיף לכתוב בקיצור: "**ויקום בן מגזע ישי**", ובזה יהיה אור לדברי הרבנים, וחותם ינתן על דבריהם… וכבר כתב השל"ה, כללי התלמוד (יט, כלל עיון): אחר שתדע כוונת דבריו ופירושו, **הוי מדקדק בו** וראה מה הפכו ומקבילו. אבל לאחר שישעיהו האריך בלשונו ואף כפלם, ובפסוק י' שוב כתב לנו: "**שֹׁ֣רֶשׁ יִשַׁ֗י**", זה רק מראה לנו שהמשיח שיקום מזרעו של דוד, איננו חייב להיות "בן אחר בן", אלא נצר, שפירושו בעברית מקראית – "צאצא". אפילו חז"ל (רבי משה הדרשן) הודה כי [למשיח לא יהיה אב ביולוגי (לחצו למאמר)](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%92%d7%9d-%d7%97%d7%96%d7%9c-%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%a9%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%90%d7%91/). ### האם בתנ"ך, צאצא יכול להיות מאם? או רק מאב? אמנם היה נהוג בתקופת המקרא לחשב שושלת לפי האב (מאחר שגבר היה נשוי למספר נשים), אך יחד עם זאת, בשום מקום בתנ"ך לא נאמר ששושלת יוחסין לא יכולה לעבור דרך האם, זה הוא רעיון אבסורדי (במיוחד בהתחשב שכיום, ההלכה הרבנית מחשיבה יהודי את מי שאמו יהודיה, ולא אביו). למען האמת, התנ"ך עצמו כן מחשיב נשים בתוך רשימות יוחסין, לדוגמא: "בְּנֵי-**דְלָיָה** בְנֵי-טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם" (עזרא ב:ס)' דוגמאות נוספו בנחמיה ז':ס"ג וכו'. כאשר אנו מדברים על "צאצא", ברור לנו מהתנ"ך שצאצא הוא לא גבר בלבד, אלא מדבר אף על הנקבות: "קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל **וְכָל־צֶאֱצָאֶֽיהָ**:" (ישעיהו פרק ל"ד:א) הלא ברור שמדובר כאן על כל הזרע של אדם הראשון, שהרי כולנו יוצאי ירכו, ואף יונתן תירגם, "אִתְקַרְבוּ עַמְמַיָא לְמִשְׁמַע וּמַלְכְּוָתָא אֲצִיתוּ תִּשְׁמַע אַרְעָא וּמְלָהָא תֵּבֵל **וְכָל דְדָיְרִין בָּהּ**:" שפירושו בארמית כל מי שגר על פני תבל, והרי אנו יודעים מהתנ"ך, שכל האנשות בתבל, הם בני בנים של אדם הראשון, ואף הנשים נקראות צאצאים שלל אדם הראשון! הרי בודאי אתם מכירים את הפסוק בבראשית פרק מו, פסוק כו: "כָּל־הַ֠נֶּפֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ **יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ** מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ" הרי ללא ספק הכתוב מדבר גם על נשים, שהרי בפסוק טו "דינה", נמנת בתוך הנפשות שירדו למצרים, ובפסוק יז, אף "שׂרח אחותם", נמנה בתוך הנפשות שירדו למצרים, והרי הם היו נקבות ולא זכרים! ואפילו הכי, הפסוק קורא להם: "יוצאי ירכו". אפילו רש"י על בראשית מ"ו:ז כתב "ובנות בניו – סרח בת אשר, ויוכבד בת לוי." לסיכומו של עניין, התנ"ך לא נותן יד להפלייה ו[הדרת הנשים שבתלמוד](http://www.messiah.co.il/%d7%95%d7%99%d7%93%d7%99%d7%90%d7%95/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%aa-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%91-%d7%97%d7%96%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%9c/) ובהלכה הרבנית. צאצאי האדם כוללים גם נשים. אמו של ישוע משושלת דוד ולכן גם ישוע. ### האם אב מאמץ אינו נחשב? אמנם מספיק להוכיח כי ישוע הוא בן מרים משולשת דוד על מנת לבסס את ייחוסו לשושלת דוד. אבל האם באמת אין שום חשיבות לאימוץ? #### בתנ"ך בתנ"ך ניתן למצוא "אימוץ ילדים", ואף הכתוב מייחס אותם כאילו הם בניו, וכאילו הם ילדיו מבטן ומלידה… כמו באסתר פרק ב, פסוק ז: "וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ **לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת**:" ובשמואל ב פרק כא, פסוק ח, נאמר: "חֲמֵ֗שֶׁת בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל בֶּן־בַּרְזִלַּ֖י הַמְּחֹלָתִֽי:" הלא למיכל, בוודאי לא היו לה ילדים מפרי בטנה, שהרי כבר כתוב בשמואל ב, פרק ו, פסוק כג: "וּלְמִיכַל֙ בַּת־שָׁא֔וּל **לֹֽא־הָ֥יָה לָ֖הּ יָ֑לֶד** עַ֖ד י֥וֹם מוֹתָֽהּ:" ומירב בת שאול, ילדה חמשה בנים, וכאשר מיכל רק גידלה אותם, הכתוב קורא להם: "בְּנֵי֙ מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל", הינך רואה שוב, שהכתוב מייחס אימוץ ילדים לאביהם או לאמותם המאמצים! ### בתלמוד ![חז"ל, על בראשית רבה ל"ז:כ"ב - מודים כי למשיח (גואל) לא יהיה אב, כמו כן מקשרים זאת לישעיהו פרק נ"ג](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/raba-37-22-1024x328.webp "raba-37-22 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")ציטוט פרופ' חננאל מאק את חז"ל (בראשית רבה), אשר מודים כי למשיח (גואל) לא יהיה אב, כמו כן מקשרים זאת לישעיהו פרק נ"ג. כנראה שהרב עשור לא בקיא בתלמוד שלו עצמו, מאחר וגם בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יג עמוד א, נאמר: "כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב **כאילו ילדו**". ובמסכת סנהדרין דף יט עמוד ב, נאמר: **"**כל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב **כאילו ילדו."** וכתב על זה המהרש"א בחידושי אגדות: "לאו דוקא יתום, דכל הנהו דמייתי, לאו יתומים היו". והגמרא בסנהדרין ממשיכה וכך כותבת: **"**רבי חנינא אומר: מהכא ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי. וכי נעמי ילדה? והלא רות ילדה, אלא: רות ילדה ונעמי גידלה, **לפיכך נקרא על שמה."** "רבי אלעזר אמר מהכא גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. וכי יוסף ילד? והלא יעקב ילד. אלא, יעקב ילד ויוסף כילכל, **לפיכך נקראו על שמו**. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה – מעלה עליו הכתוב **כאילו ילדו**, שנאמר ואלה תולדת אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, **לפיכך נקראו על שמו**." רש"י כותב: "וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה לו! אלא מירב ילדה ומיכל גדלה. **לפיכך, נקרא על שמה**, "והמגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, **כאלו ילדו ונקרא על שמו**". ### לסיכום ישוע נצר לשושלת דוד מצד אמו, וגם מצד אביו המאמץ. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, ישוע ושושלת דוד, תשובה לרב **תגיות:** ישוע ושושלת דוד --- ### [התבוללות או היטמעות? על אברהם, גויים והתבוללות](https://igod.co.il/true-judaism/intermarriage-assimilation/) **Published:** נובמבר 28, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > יד לאחים כותבים: > > "אברהם אבינו, היהודי הראשון, לא היה מחויב לקיים את המצוות הכתובות בתורה (כי התורה עוד לא ניתנה בזמנו), ולמרות זאת הוא לא היה יכול להעלות על דעתו שבנו יצחק יתחתן אם אישה מעם אחר, כלומר גויה. (גוי מלשון עם)…אם אברהם – אבי היהדות, כבר הבין שאסור ולא יתכן מצב של נישואין עם שאר העמים, מדוע ישנם עדיין "יהודיים משיחיים" שעומדים בתוקף על אפשרות הנישואין עם עמים שונים. ועוד מצדיקים זאת בשם התורה?" להלן אפוא ארבעה סייגים לטענה לעיל: ### **1. יד לאחים סותרים את חז"ל** הם כותבים כי אברהם לא היה מחויב בקיום המצוות משום שהתורה טרם ניתנה בזמנו. שימו לב, על-מנת להתנגח עם המאמינים במשיח ישוע, יד לאחים אינם בוחלים מלסתור את כור מחצבתם – את חז"ל. אמנם לפי התורה שבכתב אברהם אכן לא היה מחויב במצוות כי התורה ניתנה דורות אחריו, ביד משה; ברם לפי התושב"ע, תורת משה היתה קיימת כבר מבריאת העולם[\[1\]](/#_ftn1) ויתרה מכך, אברהם אבינו קיים הן את התורה שבכתב והן את זו שבעל-פה.[\[2\]](/#_ftn2) כמובן שאין לכך כל ביסוס מקראי, אך כך מלמדים חז"ל. ### **2. אברהם ובני יעקב נישאו לגויות** יד לאחים מביאים את אברהם אבינו כדוגמא למלחמה בנישואי תערובת. נכון, לפי התורה היה חשוב לאברהם וליצחק כי בניהם לא יינשאו לנשים כנעניות (בראשית כ"ד 3-4, כ"ח 1). אולם טיעונם של יד לאחים הופך לאבסורד של ממש כאשר בוחנים את התמונה הכללית כפי שהיא מצטיירת מספר בראשית כולו; אברהם אמנם סירב להשיא את יצחק לאישה נוכרייה, אך לאחר מות שרה הוא בעצמו נשא גויה (בראשית כ"ד 1). יתרה מכך, בניו של יעקב נישאו לנשים נוכריות: יהודה נשא בת איש כנעני (בראשית ל"ח 2); יוסף נשא אישה מצרייה (מ"א 45); שמעון נשא אישה כנענית (מ"ו 10); ולפי מדרשי חז"ל, כל יתר האחים נישאו גם הם לכנעניות.[\[3\]](/#_ftn3) בכל המקרים דנן, אין בתורה רמז לכך שהדבר היה מגונה או נעשה בחטא. נוסף על כך, חשוב לציין כי אברהם ובני יעקב אינם היחידים שנישאו לגויות; התנ"ך מתאר גיבורים אחרים אשר התחתנו עם נוכריות, כמו למשל: **משה** נישא לאישה מדיינית (שמות ב' 21); לפי חז"ל, התחתן **יהושע בן נון** עם רחב;[\[4\]](/#_ftn4) **יעל** נישאה לגבר נוכרי (שופטים ד' 17); נשותיו של **שמשון** היו פלישתיות (שופטים י"ד 1, ט"ז 1, 4); **בועז** נישא לאישה מואבייה (רות א' 4; ד' 10); **דוד** נשא נשים נוכריות (דהי"א ג' 1-5);[\[5\]](/#_ftn5) **שלמה** התחתן עם בת פרעה ועם נוכריות נוספות (מל"א ג' 1, י"א 1-2); **אסתר** נישאה למלך פרסי (אסתר ב' 17). ### **3. מנותקים מהמציאות המקראית** היחס של יד לאחים לנישואי התערובת חושף עד כמה עמוקה התהום שנפערה בין מחשבת הרבנים לבין הלך הרוח המקראי. מכל הדוגמאות שהובאו לעיל, מעניין כי האדם היחיד שזכה לביקורת עקב בחירת בת זוגו, הוא דווקא **משה**.[\[6\]](/#_ftn6) ברם מעניין עוד יותר לגלות מי התקיפו, מי יצא להגנתו ומה היתה התגובה לאותה ביקורת. תנו דעתכם לרצף האירועים, כפי שהם מתוארים בספר במדבר י"ב: - מרים ואהרן מטיחים במשה ביקורת על האישה הכושית אשר נשא (פס' 2-1). - ה' שומע, משה שותק (פס' 3-2). - ה' קורא לשלושתם לצאת אל אוהל מועד, אחר כך נעמד בעמוד ענן מחוץ לאוהל וקורא רק לאהרן ולמרים לצאת אליו (פס' 5-4). - ה' גוער בהם ויוצא להגנתו של משה ואז מעניש את מרים בצרעת (פס' 10-6). - אהרן מתחנן לרחמים ואז מתפלל משה לרפואת אחותם (פס' 13-11). כמו מרים ואהרן אז, כך יד לאחים כיום; יוצאים בטרוניה נגד נישואין אשר בירך אלהים בלי לחשוב פעמיים ובלי להתייחס לתקדימים בתנ"ך. הם ממאנים להפנים את ההבדל המהותי בין התבוללות המביאה לעבודה זרה לבין היטמעות הנובעת מאהבת אלהים במשיח ישוע – אהבה אשר מבטלת את מחיצת האיבה בין ישראל לגויים הלכה למעשה. ### **4. "גויה" אינה מילה גסה** לאמיתו של דבר, אנו מבינים היטב מהיכן נובעת הסלידה הברורה שמפגינים יד לאחים כלפי גויים. הם אינם נשענים אלא על מדרשי חז"ל ועל ההלכה הרבנית, המהווים כר פורה לשנאת הגוי ולהפיכתו למוקצה. להלן כמה ציטוטים אשר ממחישים יחס זה ביתר-שאת: 1. **הרמב"ם** (בפרשנותו למסכת בבא קמא ד'): "הגוי אינו אדם באמת ואין תכליתו אלא לאדם, קרי ליהודי"; הרמב"ם ("משנה תורה", הלכות עבודה זרה י'): "אין כופלין להם (לגויים) שלום לעולם". 2. **ההלכה הרבנית** קובעת כי "הגויים שאין בינינו וביניהם מלחמה… אסור להצילן; אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים, אינו מעלהו, שנאמר: "לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא י"ט), ו\[הגוי\]אין זה ריעך" (הרמב"ם, משנה תורה, הלכות רוצח, ד'). כלומר, כאשר פוגשים גוי טובע, אפילו בעִתות שלום, אסור לנסות להצילו ואין לסייע לו. מדוע? מפני שהוא גוי! 3. **הרב קוק** (אורות ישראל ה'): "בין האדם והבהמה יש הבדל כמותי, אך בין היהודי לגוי שורר הבדל עצמי ואיכותי". 4. **המהר"ל** (בפירושו למסכת אבות קמ"ו ובחיבורו "נצח ישראל, י"ד): "אין אומות העולם קרויים אדם. אתם קרויים אדם ואין האומות קרויים אדם". 5. **הראב"ד** (להלכות שחיטה ד'): "כי גויים הם כבהמות. עם הדומה לחמור". 6. **ר' צדיק הכהן מלובלין** (פוקד עקרים דף י"ט טור ג'): "רק ישראל קרויים אדם. כלפי ישראל, כל הגויים בכלל הם כבהמה בדמות אדם". 7. **האר"י** (עץ החיים, היכל אבי"ע שער הקליפות ב'): אין בגויים רוח או נשמה ואינם שווים אפילו לבהמה הכשרה למאכל, אלא מטה ממנה. 8. **מכילתא דרבי ישמעאל** (מסכתא דויהי בשלח, פ"א) "טוב שבגויים הרוג";[\[7\]](/#_ftn7) **רש"י** (על שמות י"ד 7):[\[8\]](/#_ftn8) "כשר שבמצרִים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ מוחו". ### **יהודים משיחיים מצדיקים היטמעות, לא התבוללות** לסיכום, לאור הנוהג בתקופת המקרא, היהודים המשיחיים כיום אינם פוסלים נישואין עם גויים, בתנאי ששני בני הזוג יאמינו באלוהי ישראל ובמשיח ישראל. את מה שעומד מאחורי גישה זו, היטיב לבטא זאת הרב אלחנן סמט, שאמר: בניו של יעקב לא היו צריכים עוד להקפיד במה שהקפידו אבותיהם יצחק ויעקב – לשאת אישה מבנות המשפחה בחרן דווקא, ולא מבנות כנען. השוני הזה בין יצחק ויעקב לבין צאצאיהם נעוץ בשוני בנסיבות נישואיהם: יצחק ויעקב היו יחידים, ולו נשאו נשים מבנות הארץ, עלולים היו להיטמע במשפחותיהן; משפחתו של יעקב, לעומת זאת, כבר הייתה משפחה גדולה – עַם בראשית התהוותו – וכל אישה שישאו להם בני יעקב תיטמע במשפחה.[\[9\]](/#_ftn9) הרב סמט עמד על הנקודה באופן מדויק ונכון; גם הוא הבין כי לפי המקרא נישואין המהווים התבוללות (סטייה לעבודת אלילים) אינם כשרים; אולם נישואין המהווים היטמעות (קרי, כאשר בן הזוג הנוכרי מצטרף לקהל ישראל, כמו במקרה של אסנת, ציפורה ורות,), אזי מדובר בקשר חיובי הזוכה לברכה מאת ה'. אם-כן, נישואי היטמעות כאלו לא רק שאינם מביאים להתבוללות אלא אדרבא, הם מעצימים את עם ישראל ומעבים אותו באופן דמוגרפי. אלהים מצדיק זאת, התנ"ך מצדיק זאת ובוודאי שגם היהודים המשיחיים מצדיקים זאת! --- [\[1\]](/#_ftnref1) מדרש תנחומא, פרשת בראשית; ילקוט שמעוני, בראשית רמז ב'. [\[2\]](/#_ftnref2) בבלי, יומא כ"ח ע"ב; ירושלמי, עירובין ל"ב; תנא דבי אליהו, פרק ו'; בראשית רבה, תולדות, פרק י'; ויקרא רבה, פרשה ב'. [\[3\]](/#_ftnref3) ילקוט שמעוני, פרשת וישב סימן קמ"ג. [\[4\]](/#_ftnref4) תלמוד בבלי, מגילה י"ד ע"ב. מבשורת מתי פרק א ניתן ללמוד כי רחב התחתנה דווקא עם שלמון ולא עם יהושע (פס' 5). [\[5\]](/#_ftnref5) על נישואי דוד המלך לנוכריות, ראו: ספרם של זקוביץ ושנאן, "לא כך כתוב בתנ"ך", 2004: 209. ומאמרה של עתליה ברנר, "נשים זרות במקרא", בתוך: כתב העת 'בית מקרא', ספטמבר-נובמבר 1984, גיליון א', נגיש בלינק: <http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11301> [\[6\]](/#_ftnref6) ראוי לציין כי **שמשון** זכה אף הוא לביקורת מצד משפחתו על כך שביקש לשאת אישה נוכרייה, אך מיד לאחר מכן נאמר: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא…" (שופטים י"ד 4). **שלמה** לא זכה לגינוי בשל נישואיו לבת פרעה אלא עקב נישואיו לנשים  "מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת. מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר־ה' אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה" (מל"א י"א 1-2). המלך רחבעם, בנו של שלמה, נולד מאם נוכרייה (מל"א י"ד 21, דהי"ב י"ב 13). [\[7\]](/#_ftnref7) ראו גם: פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות, פרשה בשלח. [\[8\]](/#_ftnref8) בלינק: <http://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=229> [\[9\]](/#_ftnref9) בתוך מאמרו של ד"ר אלכסנדר קליין, "בנות יעקב", 2008, אונ' בר-אילן, בלינק: <http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayeshev/akl.html#_ftnref8> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [האם אלוהים סלח לבני ישראל (על חטא העגל) ללא קורבן?](https://igod.co.il/answer-rabbi/god-forgave-israel-without-sacrifice/) **Published:** נובמבר 8, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > "לאחר 'חטא העגל' – החטא החמור ביותר בהיסטוריה היהודית, משה התפלל לפני הקב"ה שיסלח לעם ישראל – ללא הקרבת קרבן וללא התזת דם. אחרי 80 יום של תפילות – בעשירי לחודש השביעי, הבורא סלח (שמות ל"ד, א'-י'). יום זה נקבע לדורות כיום הכיפורים, יום שמכפר מעצם מהותו, גם ללא קרבן וללא דם. בדיוק כמו שהיה לעם ישראל לאחר חטא העגל." (יד-לאחים) -  לפי יד לאחים, היהודים המשיחיים אומרים שאין כפרה ללא דם; אך לאמיתו של דבר, לא אנו המצאנו זאת, אלא התנ"ך (ויקרא י"ז 11), הברית החדשה (האיגרת אל העברים ט' 22) ואפילו התלמוד הבבלי, בהתייחסותו לויקרא י"ז (ראו: מסכת מנחות צ"ג ע"ב; יומא ה' ע"א; זבחים ו' ע"א). - יד לאחים מבקשים לרמוז כי הצורך בקורבנות בוטל על-ידי התפילה, זאת למרות שאין בתורת משה ולו גם מצווה אחת המתייחסת לתפילה. אגב, משה התפלל עבור בני ישראל בהזדמנויות אחרות,[\[1\]](/#_ftn1) ובשום מקום אין התורה אומרת כי בשל התפילה פסק הצורך בקורבנות. אדרבא, בתנ"ך ישנם מקרים רבים בהם התפילה מלווה את עבודת הקורבנות (למשל, מל"א ח'; איוב מ"ב). - מעניין כי יד לאחים מזכירים את יום כיפור, שהרי גולת הכותרת של יום זה היא דווקא הקורבנות שמכפרים בעד העם. עם-זאת, בביטול גמור לדברי התורה, כותבים יד לאחים כי יום כיפור "מכפר מעצם מהותו, גם ללא קרבן וללא דם". אך שימו לב, בויקרא ט"ז, המתאר את עבודת הכוהן הגדול ביום כיפור, נאמר בפירוש: "וְשָׁחַט אֶת־שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת־דָּמוֹ אֶל־מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת־דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל־הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת. וְכִפֶּר עַל־הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל־חַטֹּאתָם…" (פס' 15-16). למעשה, מתוך 34 הפסוקים שמרכיבים את הפרק, כ- 30 מתמקדים בעניין קורבן החטאת ודם הכפרה. להפריד את דם הקורבנות מיום כיפור, משמעו לסרס ולעקר לחלוטין את מהותו של יום זה. - ברית סיני נכרתה על ידי הקרבת קורבן (שמות כ"ד) ולמעשה אי אפשר להפריד את תורת משה מן התלות בקורבנות. לפיכך, לא רק שהקורבנות מהווים את חלקה הארי של התורה, אלא שאין תורה ואין ברית ללא הקורבנות. הברית נחתמה על ידי שפיכת דם של קורבן תמים ולכן, אם בטלים הקורבנות – בטלה הברית. בנושא חשיבותם של הקורבנות בתורה, ניתן להביא מדבריו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק;[\[2\]](/#_ftn2) בספרו "אורות התפילה", התייחס הרב קוק לעבודת הקורבנות וכתב כי "סוד החיים האלוקיים הינו ספון בה".[\[3\]](/#_ftn3) מעניין עם חברי יד לאחים יעזו להאשים גם אותו בסילוף כוונת התורה… - אגב, הצורך בקורבנות עובר כחוט השני לאורך הכתובים כולם, החל מקין והבל, דרך נוח ואברהם וכלה בברית סיני – שם מככבים הקורבנות ונוכחותם מגיעה לשיא חדש. בתורת משה תופס מוטיב הקורבן את מרכז הבמה עם הופעת המשכן, המזבח והכהונה – שכל תפקידם איננו אלא להוות תשתית לעבודת הקורבנות. - ולסיום, סתירה גסה בדבריהם: חג שבועות מתקיים לפי חז"ל בתאריך ו' בסיון ובמועד זה קבעו הרבנים כי ניתנה התורה במעמד הר סיני.[\[4\]](/#_ftn4) יד לאחים טוענים כי 80 יום לאחר חטא העגל נקבע התאריך של יום כיפור, המתקיים לפי התורה בעשרה בתשרי (ויקרא כ"ג 27). בין ו' בסיון ל- י' בתשרי מפרידים לכל הפחות 122 יום. כעת נותר לתמוה כיצד ספרו יד לאחים 80 יום מחודש סיון עד חודש תשרי? שלושה חודשים מלאים מפרידים בין חודש סיון לחודש תשרי (תמוז, אב ואלול) ולכן בלתי אפשרי למנות רק 80 יום בין ו' בסיון ל- י' בתשרי. יתרה מכך, לאור העבודה כי לאחר חטא העגל שהה משה על ההר 40 יום נוספים (שמות ל"ד 28), העניין רק הולך ומסתבך, כי 80+40 שווים 120 יום – אך גם בכך לא די שהרי לפחות 122 יום מפרידים בין ו' בסיון ל- י' בתשרי… בקיצור, אין מנוס מלקבוע כי משהו בחשבון של יד לאחים פשוט מצוץ מהאצבע[\[5\]](/#_ftn5)! אנו שבים ומפצירים בהם: במקום לעסוק בתפל, דרשו את העיקר; התורה מתייחסת אל הקורבנות כתחליף בעבור חטאינו. מי מכפר עבורכם כיום, כאשר אין בית מקדש ואין קורבנות? מי ייקח על עצמו את עוונותיכם? בלא דם כפרה, מי יטהר את חטאיכם?.. בדיוק לשם כך שלח אלהים את המשיח; על-מנת שיוקרב פעם אחת ולתמיד, כדי לשאת על עצמו את חטא הרבים (אל העברים ט' 25-28). [\[1\]](/#_ftnref1) ראו למשל: במדבר י"ד 13-19, כ"א 7; דברים ט'. [\[2\]](/#_ftnref2) נולד בלטביה, במאה ה- 19; מכונה גם הראי"ה. כיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון בא"י. [\[3\]](/#_ftnref3) זאת אמר למרות שנודע כצמחוני וכמי שסלד מקורבנות בשר. [\[4\]](/#_ftnref4) ראו: בבלי, שבת פ"ו ע"ב; ומדרש "תנא דְבֵּי אליהו", פרקי הירידות, פרשה ג'. [\[5\]](/#_ftnref5) לא בכדי, כותב על כך ד"ר יואל רפל: "הקביעה כי חג השבועות הוא חג מתן תורה היא בפירוש קביעה העומדת בסתירה לכוונת התורה…". במאמר בלינק: <http://www.wzo.org.il/files/morim2016/shavuot2016/shavuothagmatantora.pdf> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [אלוהים בדמות אנוש - גם ביהדות הרבנית](https://igod.co.il/true-judaism/god-human-form-rabbinic-judaism/) **Published:** ספטמבר 28, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > לעיתים קרובות, לועגים הרבנים בזלזול רב על כך שהברית החדשה מציגה את המשיח בתור אלוהים בדמות אנוש. בעוד בפועל, במדרשי חז"ל הם מתארים את אלוהים לא פחות ולא יותר – כבן אדם עצום בגודלו. החיבור החז"לי העתיק והחתרני הנקרא "**שיעור קומה**", מיוחס לרבי ישמעאל ולרבי עקיבא. פרופ' יוסף דן, שחקר את ספר "שיעור קומה" לפני ולפנים, כותב כי מדובר בחיבור הראשון והיחיד בתרבות העברית שלפני ימי הביניים, העוסק באופן ישיר ונוקב באלוהות עצמה ואף מתארה בפרטי פרטים. כל עיסוקו של חיבור זה מתרכז בדמותו של האל, באנתרופומורפיה של הקב"ה ,כלומר: מתן צורת אדם לאלהים.[\[1\]](/#_ftn1) "שיעור קומה" קיבל השראה מקטעים מקראיים, כגון: בראשית א' 26, איוב י"ט 26, שמות ל"ג 20, ישעיהו ו' 1, יחזקאל א' 26; קטעים אשר רומזים להתגלותו של הקב"ה בדמות אדם.[\[2\]](/#_ftn2) "שיעור קומה" הוא ספרון קטן היקף, כשישה עמודים, המצוי בנוסחאות רבות וגרעינו העיקרי של החיבור, מכיל **שלוש רשימות** המצורפות יחד בסדרת משפטים נחרצים: **הרשימה הראשונה** מתארת את איבריו של האל: כף רגלו, קרסולו של ימין, קרסולו של שמאל, ירך של ימין, ירך של שמאל, צווארו, עיגול ראשו, זקנו, החוטם, לשונו, רוחב מצחו, שחור האישונים שבעיניו, לבן שבעיניו, שכמו, זרועותיו, אצבעות ידיו, כפות ידיו, כתר שבראשו, לחייו ועוד. **הרשימה השנייה** כוללת את פירוט שמות אבריו של הקב"ה; למשל, השחור שבעין ימינו מכונה: אזדייה אטטיטוס; ושל עין שמאל: מטטגרופמצוא מטטרון גרופמציא. כף רגלו הימנית נקראת: פרסמיזה אטרקק; והשמאלית: אגטמץ. הספר ממשיך בתיאור רשימות ארוכות של שמות אבריו של האל, המורכבים מצירופי אותיות מוזרים וחסרי מובן. **הרשימה השלישית** מתארת את מידות אבריו של אלהים, דהיינו את שיעור הקיפם של אברי גופו (צווארו, אצבעות ידיו וכו'). "שיעור קומה" מתאר אפוא את מניין חלקי גופו של האל, פירוט שמותיהם של איבריו ומידותיהם ביחידות ענק של רבבות פרסאות. מקור הסמכות המקנה אמינות לאותו חיבור, הוא עדותם של ר' עקיבא ור' ישמעאל, הדוברים העיקריים בספר. "שיעור קומה" נפתח במילים: "אמר רבי ישמעאל אני ראיתי את מלך מלכי המלכים יושב על כסא רם ונישא וחיילותיו עומדים לפניו מימינו ומשמאלו … אמר רבי ישמעאל , כמה שיעור קומתו של הקב"ה שהוא מכוסה מכל הבריות". לקראת סיומו של החיבור, מופיעה הצהרה חגיגית של ר' ישמעאל: "אמר רבי ישמעאל, כשאמרתי דבר זה לפני רבי עקיבא אמר לי: 'כל מי שהוא ידוע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקב"ה שהוא מכוסה מן הבריות מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ייטב לו בעולם הזה מטוב העולם הבא ומאריך ימים הוא בעולם הזה'. אמר לו רבי ישמעאל לפני תלמידיו? אני ורבי עקיבא ערבים בדבר זה, שכל מי שהוא יודע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקב"ה מובטח לו שהוא בן העולם הבא ובלבד שהוא שונה אותו במשנה \[כלומר, בחיבור "שיעור קומה\] בכל יום ויום". פרופ' דן מצין כי "שעיר קומה" מהווה חיבור אנתרופומורפי קיצוני, לא רק משום שהוא מונה את איבריו של אלהים בפירוט שאין דומה לו בשום מקור אחר, אלא משום שאין הוא ניתן לדחייה ולשלילה כמו מקורות אחרים. אי אפשר לטעון כי מדובר בדימוי ובמטאפורה בלבד, שכן השיעורים המדויקים, פירוט האיברים ומבניהם, מעידים בבירור שאכן כוונת המחברים בדיוק לנאמר בהם. מעניין כי תיאור כה גשמי-אנושי ואנטומי של האל, איננו נחלתם של כתבי הברית החדשה, אלא של חיבור רבני, החתום ע"י שניים מגדולי התנאים של המשנה – עמודי התווך של יהדות חז"ל: ר' ישמעאל ור' עקיבא. [\[1\]](/#_ftnref1) ראו: יוסף דן, המיסטיקה העברית הקדומה (עורכת: מלכה טל), 1989: 19, 48-51. גם פרופ' משה אידל, שחקר את "שיעור קומה" לעומק, מציין את ייחודו בכך שהוא מתאר את האלוהות גופא (משה אידל, עולם המלאכים: בין התגלות להתעלות, 2008:  19-22"). [\[2\]](/#_ftnref2) פרופ' גרשום שלום ופרופ' שאול ליברמן הציעו כי "שיעור קומה" התפתח כחלק מפרשנות רבנית קדומה לשיר השירים (נחם אילן, קימי קפלן וכרמי הורוביץ \[עורכים\], דורש טוב לעמו: הדרשן, הדרשה וספרות הדרוש בתרבות היהודית, 2012: 35). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [מה ההבדל בין 'חוקים', 'משפטים' ו'תורות'?](https://igod.co.il/true-judaism/difference-law-legal-rules-teachings/) **Published:** דצמבר 5, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת החוקים, המשפטים והתורות אינן אלא מילים נרדפות לתרי"ג המצוות אשר נתן ה' ביד משה; חוקים – הכוונה לחוקי ומשפטי התורה;[\[1\]](/#_ftn1) משפטים – פירושם מצוות התורה;[\[2\]](/#_ftn2) תורות – הכוונה לכלל המצוות[\[3\]](/#_ftn3) (**תהלים** קי"ט מהווה דוגמא מצוינת למגוון הרב שקיים ביחס לביטוי 'תורה').[\[4\]](/#_ftn4) ב**ויקרא** כ"ו 46 כתוב: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד־מֹשֶׁה". הנה, שחור על גבי לבן, מזוהים החוקים, המשפטים והתורות כמצוות אשר נתנו בהר סיני. כמובן כי **חז"ל** עטו על הפסוק כמוצאי שלל רב ופירשוהו כמתייחס, הן לתורה שבכתב והן לתושב"ע.[\[5\]](/#_ftn5) ברם פירוש זה מתגלה כלוקה בחסר, לא רק מפני שהוא סותר את ההקשר המקראי, אלא בעיקר מפני שהוא סותר את דבריהם של חז"ל במקום אחר. **ראשית**, ספרי **ויקרא** מפרט באופן ברור למה כוונתם באומרם "הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת": **החוקים**, משמע חוקי התורה אשר מצווים הכוהנים להורות את בני ישראל (ויקרא י' 11). **המשפטים**, הכוונה למשפט (מצוות) העלאת הקורבנות, ככתוב בויקרא ה' 10, ט' 16 ולמצוות המפורטות בויקרא י"ט 15-37. **התורות**, משמע תורת הקורבנות למיניה: תורת העולה, תורת המנחה, תורת החטאת (ויקרא ו' 2-18), תורת האשם, תורת זבח השלמים (ז' 1-11); תורת הבהמה והעוף (י"א 46); תורת היולדת (י"ב 7); תורת נגע הצרעת והמצורע (י"ג 59, י"ד 2-57); ותורת הזב (ט"ו 32). **שנית**, כפי שצוין ברישא, קיימת סתירה פנימית בין פרשנותם של חז"ל את הפסוק מויקרא כ"ו 46 לבין מדרש רבני מפורסם מספר "**מנחת אליהו**", שם נאמר: "מאחר שעברנו על כל התורה מאל'ף ועד תי'ו, היה ראוי שיחרב העולם כלו… והם \[עם ישראל\] עברו התורה מאל'ף ועד תי'ו כדברי חכמינו ז"ל… ובראות שאף על פי שעברנו כל התורה ולא חזר העולם לתהו ובהו, נראה שכוונת פסוק 'אם לא בריתי' אינו מדבר על התורה… ועכשיו לא עברו כי אם תורה שבכתב שהיא בבחינת זכר… ואם היו עוברים גם על תורה שבעל פה שהיא בבחינת נקבה, הייתי מחריב גם שאר העולם".[\[6\]](/#_ftn6) במילים פשוטות, נאמר כאן כי בני ישראל הפרו רק את התורה שבכתב ולא את התורה שבעל-פה. אילולא היו עוברים גם על התושב"ע, היה העולם נחרב. מה הבעיה כאן? ובכן, לאורך התנ"ך כולו שבים ומלינים הנביאים על כך שעם ישראל הפר את ברית סיני, לרבות המשפטים, החוקים והתורות הכלולות בה.[\[7\]](/#_ftn7) אולם אם ברית סיני שהופרה כוללת את התושב"ע, כפי שטוענים חז"ל, אזי עברנו לא רק על התורה שבכתב כי-אם גם על זו שבעל-פה. כאמור, המדרש לעיל קובע כי עם ישראל לא הפר את התושב"ע, שכן הדבר היה מכלה ומחריב את העולם. אך בלתי אפשרי לאחוז את המקל משני קצותיו ולכן על הרבנים להחליט: או שהחוקים, המשפטים והתורות שהפר עם ישראל כוללים רק את התורה שבכתב (בניגוד לקביעתם של חז"ל ורש"י), ולכן התושב"ע לא הופרה, בדיוק כפי שנקבע במדרש; או שהחוקים, המשפטים והתורות שהפרנו כוללים את התורה שבכתב ואת התושב"ע גם יחד (בניגוד למדרש ב"מנחת אליהו", אשר קבע כי עם ישראל לא עבר על התושב"ע). בכל מקרה, ידם של הרבנים יוצאת על התחתונה. **לסיכום**, הניסיונות לייחס את התושב"ע לויקרא כ"ו 46 עולים בתוהו, הן בהקשר המקראי והן לאור הסתירות שמתגלות במחשבת חז"ל. כמו בכל המקרים בהם פונים אל התנ"ך, גם במקרה דנן יש לתת לכתובים לדבר בפני עצמם; יתרה מכך, דווקא המאמץ הסיזיפי לנסות ולחלץ בכוח רמזים על קיומה של התושב"ע מן המקרא, מעידים כאלף עדים על היעדרותה הבולטת. [\[1\]](/#_ftnref1) לפי מילון העברית המקראית (מ.צ. קדרי, 2007: 340). [\[2\]](/#_ftnref2) שם, עמ' 680. [\[3\]](/#_ftnref3) שם, עמ' 1163. [\[4\]](/#_ftnref4) ראו הרחבה על כך, בתוך: פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ה', 1968: 613-617. [\[5\]](/#_ftnref5) ורש"י מסכם בתמציתיות: אחת בכתב, ואחת על פה, מגיד שכולן נתנו למשה מסיני. [\[6\]](/#_ftnref6) ספר "מנחת אליהו" לרבי אליהו הכהן (פרק ב, עמ' 31-30). [\[7\]](/#_ftnref7) ראו למשל: ישעיהו כ"ד 5, נ"א 7; ירמיהו ו' 19, ט' 12, ט"ז 11, מ"ד 23; יחזקאל ה' 6-7, י"א 12, כ' 16-24; הושע ו' 7, ח' 1, דניאל ט' 5-15, נחמיה א' 6. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [הרבנים טוענים שלא יכול להיות שישוע הוא המשיח כי המשיח אמור להיות מלך מולך, וישוע היה בזוי, דחוי ונצלב.](https://igod.co.il/prophecies-messiah/rabbis-say-jesus-isnt-messiah/) **Published:** דצמבר 4, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > הפסוקים בתנ"ך שמנבאים על המשיח מציינים שהמשיח יסבול קודם ואחר כך ימלוך. וכך בדיוק קרה: ישוע המשיח – שהוא אחד מאיתנו והזדהה איתנו לחלוטין – הצטרף אל סבלותינו, הדחייה שחווינו, והכאבים שכאבנו. סבלנו עינויים והרג; גם הוא עבר עינויים ונהרג. בזו ולעגו לנו, הושמצנו ולא הבינו אותנו; עד היום הזה גם הוא מושמץ ונלעג, ואף מקללים את שמו. אך ההבדל הוא שלרוב סבלנו כי היינו אשמים, הוא סבל על לא עוול בכפו – ועשה זאת עבורנו. לכן, ישוע היה ועדיין הוא המשיח המושלם עבורנו, המושיע האידיאלי לעם נלעג ודחוי. דנו בטענה כאשר הראינו שהתנ"ך מנבא על משיח סובל, ולאחר מכן מולך, והראינו שרבים מהפרשנים היהודים המסורתיים מדברים אף הם על משיח סובל. לא מזמן היה פולמוס בין המלומדים הדגולים בנושא השמי, ישראל קנוהל מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומיכאל וויס מהאוניברסיטה של שיקגו למדעי המזרח, על כך שעוד לפני שישוע הגיע לעולם האמינו ביהדות המסורתית במשיח סובל ומיוסר.331 ככול הנראה שהדעות שוויס וקנוהל הביעו יעוררו פולמוסים נוספים ושיחות בחוגי המלומדים למשך שנים רבות, וללא ספק יהיו כאלה שיחשבו שדעותיהם נכונות, ויהיו כאלה שלא יקבלו אותן. לעומת זאת, העדות בפסוקי התנ"ך היא הרבה יותר חד-משמעית, כולל העדות בפסוקים הבאים: - על פי ישעיהו נב 13-15, שהם פסוקים המזוהים לרוב כנבואה משיחית בחוגי היהדות המסורתית (ראה פרקים קודמים, 4.6-4.8), עבד ה' יסבול השפלה גדולה ואיומה לפני שיועלה לדרגה גבוהה ונערצת. כול הפרק הבא אחרי הפסוקים הללו, (ישעיהו נג 1-12) מדבר על כך בפרוטרוט. -  על פי זכריה ט 9-10, המלך שמלכותו תתפשט על פני כול העולם יהיה עניו ונמוך רוח, ויבוא רכוב על עיר בן אתונות (על פי רש"י וסנהדרין צח-א, הוא המשיח.) - על פי זכריה יב 10, שפעם נחשב לנבואה משיחית בתלמוד, המשיח יידקר וייהרג. זכריה יג 7 מנבא אף הוא שהרועה – דמות מאוד משמעותית – ייהרג, וכתוצאה מכך יפוצו כול הכבשים (ראה בפרק קודם 4.31). - על פי תהילים קיח 22 (במזמור זה יש השלכות משיחיות חזקות), האבן שמאסו הבונים תהיה לאבן פינה. פסוק זה תואם את הדפוס התנכי שבו אלוהים בכבודו ובעצמו יהיה אבן נגף לעמו. ראה ישעיהו ח 12-15, שם אלוהים "הָיָה, לְמִקְדָּשׁ; וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל, לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ–לְיוֹשֵׁב, יְרוּשָׁלִָם. וְכָשְׁלוּ בָם, רַבִּים; וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ, וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ." (ישעיהו ח 14-15). כמו כן בישעיהו כח 16-19 אלוהים אומר: "לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן, אָבֶן; אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת, מוּסָד מוּסָּד–הַמַּאֲמִין, לֹא יָחִישׁ. (פסוק 16) אך ליושבי ירושלים החוטאים האבן הזאת תהפוך למשפט: " וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו, וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת; וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב, וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ…" (פסוק 17) כך שאנו רואים שאלוהים היה עבור עמו גם צור הישועה וגם אבן הנגף – אבן הפינה שמאסו בה רוב העם בתקופת התנ"ך וכן נכון הדבר לגבי המשיח. כאשר דנו בנושא השואה, ציינתי שישוע הוא המשיח לו אנו זקוקים, הנציג האידיאלי שלנו. האם היינו רוצים רק דמות מלכותית של מלך רם ונישא שפועל בסמכות מלאה ואינו יכול בשום פנים ואופן להתייחס לבוז ודחייה ציבורית, מישהו שמעולם לא הושפל, ובגדיו לא נקרעו מגופו, שלא הכו והצליפו ולעגו לו חיילים. שמעולם לא קראו לו תגר, מעולם לא הוציאו עליו דיבה ודברי שקר וכזב, שמעולם לא שילמו לו רעה תחת טובה? האם הינו רוצים במשיח כזה? או האם היינו רוצים משיח שסבל ייסורים ואחר כך מלך, שמת ואז קם לתחייה, שמסר את חייו עבורנו זמן רב לפני שמסרנו לו את חיינו? הבחירה ברורה. לאור הדברים הללו, האיגרת אל העברים בברית החדשה מסבירה את הדברים הבאים: וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל-יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת — הוּא הַשָּׂטָן…הֵן לֹא בְּמַלְאָכִים הוּא תּוֹמֵךְ, אֶלָּא בְּזֶרַע אַבְרָהָם. לְפִיכָךְ הָיָה עָלָיו לְהִדָּמוֹת לְאֶחָיו בְּכָל דָּבָר, לְמַעַן יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל רַחֲמָן וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי אֱלֹהִים לְכַפֵּר עַל חֲטָאֵי הָעָם, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ סָבַל כַּאֲשֶׁר הִתְנַסָּה, הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר נְתוּנִים בְּנִסָּיוֹן. (אל העברים ב 14, 16-18) וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר עָבַר דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם, הֲלֹא הוּא יֵשׁוּעַ בֶּן-הָאֱלֹהִים, נַחֲזִיקָה בְּהַכְרָזַת אֱמוּנָתֵנוּ. כִּי אֵין לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָחוּשׁ עִמָּנוּ אֶת חֻלְשׁוֹתֵינוּ, אֶלָּא אֶחָד שֶׁהִתְנַסָּה בַּכֹּל כָּמוֹנוּ מִבְּלִי חֵטְא. עַל כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן אֶל כֵּס הַחֶסֶד לְקַבֵּל רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ. (אל העברים ד 14-16) מלך המשיח שלנו הוא גם הכהן הגדול שלנו- בדיוק כפי שהתנ"ך מנבא. לא יכולה להיות דרך אחרת. ניתן לראות זאת ברחבי העולם שמלך המשיח ישוע מולך על חייהם של אין ספור עשרות מיליוני אנשים מכול עם ולאום תחת השמש. הם נשבעו לו אמונים. מלכותו הרבה יותר גדולה ובעלת השפעה רבה יותר מאשר כול מלך אחר משושלת דוד – כולל המלך דוד עצמו – וזו רק ההתחלה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מה הרבנים אומרים על המשיח?, נבואות על המשיח, תשובה לרב **תגיות:** נבואות בתנ"ך על מותו של המשיח ("משיח בן-יוסף"), סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [ברית חדשה בעת קיבוץ גלויות?](https://igod.co.il/answer-rabbi/new-testament-gathering-exiles/) **Published:** נובמבר 30, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** יד לאחים טוענים: > "הנה ימים באים" מתאר מצב עתידי של קיבוץ גלויות, שבו יהודים חוזרים לארץ ישראל. עכשיו, כל מה שנידרש לעשות זה לבדוק מתי היה קיבוץ גלויות? לפי ההיסטוריה האירוע הזה עוד לא קרה באופן מושלם. > > המשיחיים טוענים שמדובר באירוע שקרא בחייו של ישוע, אבל דווקא אז היתה גלות רומי והתרחש פיזור גלויות. > > אם כך מדוע היהודים המשיחיים טוענים שהברית החדשה נתקבלה בזמן של ישוע, בזמן שהנביא אומר במפורש שזה יקרה רק בזמן קיבוץ גלויות? האמת, שטענה זו כבר נשאלה מפי תלמידיו של ישוע המשיח, לפני אלפיים שנה בקירוב. בספר מעשי השליחים א' מסופר כי לאחר שקם ישוע מהמתים ונגלה את תלמידיו, הם ציפו כי זו העת בה ישיב המשיח את המלוכה לישראל, יקבץ את נדחי עמו ויגשים את כל הנבואות המשיחיות מהתנ"ך (פס' 6). לכך השיב ישוע באופן נחרץ: "לֹא לָכֶם לָדַעַת הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים אֲשֶׁר קָבַע הָאָב בְּשִׁלְטָנוֹ שֶׁלּ. אֲבָל תִּשְׂאוּ גְבוּרָה בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וִהְיִיתֶם עֵדַי בִּירוּשָׁלַיִם וּבְכָל יְהוּדָה וּבְשׁוֹמְרוֹן וְעַד־קְצֵה הָאָרֶץ" (פס' 7-8). רוצה לומר, עוד חזון לַמועד;[\[1\]](/#_ftn1) או במילים אחרות – בְּעִתה אֲחישנה.[\[2\]](/#_ftn2) כפי שנשמע מפי המתנגדים, מדוע בכל מקרה פרצה גלות בתקופת השלטון הרומי? ובכן, אנו מגלים כי ישוע המשיח בעצמו ניבא כי דחייתו על-ידי עמו תביא לתוצאות הרות-אסון של חורבן בית המקדש ופיזור גלויות (מתי כ"ד; מרקוס י"ג; לוקס כ"א). עם-זאת, תכניתו הגדולה של אלהים יצאה לפועל: סירובו של עם ישראל להאמין בישוע, הביא לכך שבשורת המשיח נפוצה בקרב הגויים, ממש בהתאם לנבואות המקרא.[\[3\]](/#_ftn3) כתבי הברית החדשה מלמדים כי כאשר "יִמְלְאוּ עִתּוֹת הַגּוֹיִם" (לוקס כ"א 24) – דהיינו: לאחר ש"תִקָּרֵא בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת הַזֹּאת בְּכָל־הָאָרֶץ לְעֵדוּת לְכָל־הַגּוֹיִם" (מתי כ"ד 14) – או אז ישוב המשיח בגבורה להושיע את כל ישראל ולהשכין את מלכותו (רומיים י"א 26). יד לאחים טוענים כי "הִנֵּה יָמִים בָּאִים" מתאר מצב של קיבוץ גלויות, אולם ביטוי זה מופיע בספר ירמיהו בהקשרים שונים שלאו דווקא קשורים לסיום הגלות.[\[4\]](/#_ftn4) למעשה, ירמיהו ל"א מחולק באופן טבעי לקטעים קטעים, כאשר החלק בו מתוארת הברית החדשה תָחום בקטע נפרד המתחיל בפס' 26 ומסתיים בפס' 33. במקטע הנוכחי אין הנביא מזכיר את שיבת ציון באבחה אחת עם כריתת הברית החדשה. חשוב לציין כי כאשר ספרי הברית החדשה מצטטים את ירמיהו ל"א 30-33, הם עושים זאת רק בהתייחסות להתגשמות הברית החדשה אשר נכרתה בדמו של המשיח ישוע.[\[5\]](/#_ftn5) אם-כך, בניגוד לדברי יד לאחים, ירמיהו אינו אומר כי הברית החדשה תתגשם בד בבד עם קיבוץ הגלויות; למעשה, כריתת הברית החדשה התניעה אפוא מגמה נבואית אשר החלה בסוף תקופת בית שני ותתגשם במלוא הדרה בקיבוץ הגלויות ובתשועת ישראל במועד אשר קבע אלהים האב בשִלטונו ובסמכוּתוֹ שלו (מה"ש א' 7). הנבואה על קיבוץ שארית ישראל מצויה במקטע נפרד שגבולותיו נמתחים בין פס' 6-13. הפרדה זו חושפת תובנה קריטית בנוגע לנבואות התנ"ך בכלל ולנבואות משיחיות בפרט; נבואות אלו עשויות להתגשם בכמה פעימות ולאורך זמן ממושך; דהיינו, לאו דווקא בהתאם לציפיותינו. חז"ל פתרו את קושי זה בעזרת השימוש בשני משיחים: משיח סובל – בן יוסף; ומשיח מולך – בן דוד.[\[6\]](/#_ftn6) לעומת זאת, נותרו כתבי הברית החדשה נאמנים למקור (לתנ"ך) ולכן, במקום להיאחז בשני משיחים בעלי תפקידים שונים אשר לכל אחד מהם נבואות שונות שעליו להגשים, האמינו תלמידיו של ישוע במשיח אחד ויחיד אשר בראשונה בא כדי לסבול עבור חטאת העם ולמות[\[7\]](/#_ftn7); ובפעם השנייה ישוב על מנת להגשים את נבואות המקרא המצביעות על משיח מולך, המקבץ גלויות ומנצח את מלחמתם של ישראל.[\[8\]](/#_ftn8) לא נעים לומר זאת, אך בשל דחייתו את המשיח, עם ישראל עודנו מצוי בגלות רוחנית ובגלות פיזית. אף על פי כן, תודה לאל, נבואתו של ירמיהו[\[9\]](/#_ftn9) קורמת עור וגידים לנגד עינינו; לאחרונה מספר היהודים הנחשפים לאורו הגנוז של המשיח גדל כמעיין המתגבר, עם ישראל שב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות וישועת השם כהרף עין. אמן! --- [\[1\]](/#_ftnref1) חבקוק ב' 3. [\[2\]](/#_ftnref2) ישעיהו ס' 22. [\[3\]](/#_ftnref3) ראו למשל: בראשית י"ב 2-3, מ"ט 8-10; דברים ל"ב 21, 43; ישעיהו מ"ט 6; דניאל ז' 13-14 [\[4\]](/#_ftnref4) ראו למשל: ירמיהו ט' 24, ל"א 27-31, נ"א 47. [\[5\]](/#_ftnref5) ראו: אל העברים ח' 8-12, י' 16-18; מתי כ"ו 28. [\[6\]](/#_ftnref6) ראו: בבלי, סוכה נ"ב ע"א; מדרש תנחומא, פרשת בראשית; אליהו רבה, פרשה י"ח ועוד. ראו דיון נוסף במאמרו של פרופ' יוסף ריבלין "עוד יוסף חי – תיקון ערב ראש חודש", בתוך: ר' פרופ' יוסף תבורי, "כנישתא – מחקרים על בית הכנסת ועולמו", כרך 2, 2003: 169-175. [\[7\]](/#_ftnref7) לוקס י"ז 25, כ"ד 25-26; פטר"א ב' 21-23. [\[8\]](/#_ftnref8) לוקס י"ז 24; רומיים י"א 26; פטר"ב ג' 9-13; התגלות י"ט 11-16. [\[9\]](/#_ftnref9) בפרק ל"א. ראו ספרו של פרופ' דוד הרטמן, "מסיני לציון: התחדשותה של ברית", 1992: 235-236. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, למה הרבנים מתנגדים לישוע, תשובה לרב --- ### [מה יותר חשוב לכם? מסורת או אלוהים?](https://igod.co.il/answer-rabbi/whats-important-tradition-god/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > יפה מצדך לדבוק באמונת אבותינו, ואלוהים מעריך את העובדה שאתה מכבד את זכרם. אך דבר ה' ברור מאוד: כאשר עלינו לבחור בין נאמנות למשפחותינו או נאמנות לאלוהים, עלינו לבחור להיות נאמנים ראשית לאלוהים – ולא משנה מה התוצאות. אם אנו באמת אוהבים את אבותינו, עלינו לכבד את המורשת שלנו בכך שנהייה נאמנים לאלוהים ולמשיח ויהי מה. בסוף נהיה זכורים בהיסטוריה של אבותינו כנקודת אור זוהר באפלה. וכאשר אתה אומר שלא תעזוב את האמונה של אבותיך, נזכירך שזה בדיוק מה שאברהם עשה – הוא עזב את ביתו ואמונתו של אביו. לפני כול דבר ובעיקר, על כול אחד מאיתנו לציית לאלוהים, עלינו לתת רק לו דין וחשבון. הנביאים בתנ"ך לא תמיד היו אהובים על העם ועל המנהיגים, לעיתים קרובות לא הבינו אותם כראוי, ואפילו חבריהם ובני משפחותיהם דחו אותם. דוגמא לכך אנו מוצאים בספר ירמיהו כאשר ה' אומר לנביא, "כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קראו אחריך מלא, אל תאמין בם כי ידברו אליך טובות." (ירמיהו י"ב 6). והיום, את מי מהנביאים אנו מעריכים ומחשיבים לנביאי אמת, האם את הנביאים שרצו למצוא חן בעיני ההמונים ולנבא באוזניהם את אשר רצו לשמוע, או את הנביאים שהוכיחו את העם ולא זזו מעמדתם גם נוכח ההתנגדות העזה כלפיהם? בספר שמות פרק ל"ב כתוב שבזמן שמשה היה על הר סיני וקיבל מאלוהים את התורה, העם עשה את פסל עגל הזהב והשתחווה לו כאילו היה האלוהים האמיתי. כאשר משה ירד מההר וראה את מעשי העם, בערה בו אש הקנאה לאלוהים. הוא ידע שאלוהים ישפוט את כול אלה שחטאו, ולכן קרא, "מי לאדוני אלי!" כול בני שבט הלוי נענו לקריאתו ובאו למשה. ומשה אמר להם: "שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו. ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש. ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה."(שמות ל"ב 26-39) הלויים קבלו מעמד מיוחד של כבוד כי עמדו לצד אלוהים ונגד בני משפחותיהם. נאמנות כזו דורש אלוהים – כמובן שהכוונה אינה להילחם נגד יקירינו בכלי נשק, אלא לציית לאלוהים וללכת אחריו גם אם נצטרך לנקוט עמדה נגד בני משפחותינו וחברינו האהובים. למעשה, לפני כניסתם לארץ המובטחת צווה עם ישראל בתורה: "כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ: לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים." (דברים י"ג 7-11) הצענו לך לקחת פה פסק זמן של כמה דקות ולקרוא את הקטע הנ"ל שוב כדי לקבל את מלא המשמעות. אלוהים דורש נאמנות קיצונית ואהבה ללא פשרות. הקטע מזכיר דברים שישוע אמר לתלמידיו, למעט הריגת אלה שלא הלכו אחריו.26 כמשיח של ישראל, גם ישוע דרש מחסידיו מסירות מוחלטת: "מי שאוהב את אביו ואימו יותר ממני אינו כדאי לי. והאוהב את בנו או את בתו יותר ממני אינו כדאי לי." (מתי י' 37,38) השורה התחתונה היא שלא אלוהים הוא זה שצריך להיות ראוי לנו, אלא אנו הזקוקים להיות ראויים לו. האם אנו נמצאים ראויים לו? בתנ"ך ישנם מקרים שמלכים הלכו בדרך אביהם ותועדו כמלכים שעשו את הרע בעיני ה', ומקרים של מלכים שהלכו בדרך אביהם ותועדו שעשו את הטוב בעיני ה'. כתוב על אחזיה מלך ישראל, בנם של אחאב ואיזבל: "ויעש הרע בעיני ה' וילך בדרך אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל." (מלכים א' כ"ב 53) יאשיהו מלך יהודה היה שונה. אביו אמון לא נכנע לאלוהים והמשיך בעזות מצח לחטוא נגדו ולעשות את הרע בעיניו אפילו יותר ממנשה אביו. סופו היה שנרצח בביתו על ידי עבדיו. בנו יאשיהו היה רק בן שמונה שנים כאשר נמלך למלך יהודה, אך לא הלך בדרך הרעה של אביו אמון, אלא בהיותו נער בן שש עשרה החל לדרוש את אלוהים כמו דוד אביו, ולכן קיבל ציון לשבח בתנ"ך. כתוב עליו: "ויעש הישר בעיני ה' וילך בדרכי דוד אביו ולא סר ימין ושמאל." (דברי הימים ל"ד 2) שים לב לדברי יהושע בן נון בסוף ימיו לעם ישראל: ויאמר יהושע אל כול העם, כה אמר ה' אלוהי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים…ועתה יראו את ה' ועבדו אותו בתמים ובאמת והסירו את אלוהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה'. ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון, אם את אלוהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלוהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם, ואנכי וביתי נעבוד את ה'." (יהושע כ"ד 2, 14-15) אם אבותיך לא הלכו בדרך ה', אם הם היו אתיאיסטים או פורעי חוק או רכושניים גסים או חסידי איזו דת זרה, עליך לשנות כיוון ולא לעשות כדוגמתם, וטובה שעה אחת קודם. מה אם הוריך וסביך הם יהודים טובים ולא חוטאים רשעים, היו או עודם דתיים שומרי מצוות? כיצד תעז לשנות כיוון ולסטות מאמונתם היקרה? האם לך יש הארה גדולה יותר מאשר להם? ייתכן שחסר להם ידע על המשיח, ומעולם לא שמעו את הבשורה הטובה על ישוע. אולי הם שמעו רק סיפורים על מסורות "נוצריות" במקום את האמת הכתובה בכתבי הברית החדשה? מי יודע? אולי אם ידעו אז את אשר אתה יודע כיום, אולי היו הם הראשונים במשפחתך להאמין בישוע המשיח. מה אם אבותיך טעו בכמה בעמדותיהם ומסורותיהם? מה אם בחסידותם ושאיפתם להיות נאמנים לאלוהים על ידי קיום מצוות ומסורות שלמדו מהרבנים, למעשה לא היו נאמנים לאלוהי ישראל בכך שדחו ולא האמינו במשיח שהוא שלח? והיה ונוכחו בטעותם על ערש מותם, וודאי שיותר מכול דבר בעולם, לא היו רוצים שתעשה את אותה הטעות. אם יכלו לצפות בך בחייך הנוכחים היו וודאי מתחננים בפניך לעשות את הדבר הנכון, בתקווה שלבסוף יהיה מישהו מצאצאיהם שמאמין בישוע והולך אחריו. הם יהיו הראשונים לאמור לך שמכובד מאוד להיות נאמן לאבותיך, אך חשוב הרבה יותר להיות נאמן לאלוהים חיים – שללא ספק אין תחליף לו. האם תתכחש לאמת בכדי לשמור על קשרים סנטימנטאליים עמוקים? אם תעמוד בפני בחירה, האם תבגוד באלוהים במקום לבגוד בסבתא שלך? אולי אתה ממשפחה של ניצולי שואה ורבים מבני משפחתך היקרים נרצחו על ידי הנאצים, האם הטרגדיה הנוראה והקודרת הזאת צריכה למנוע בעדך לקבל את האור? מדוע שתתן לכאב ולסבל של האתמול למנוע בעדך מלקבל את הברכות שיש עבורך היום? העם שלנו היה ללא המשיח במשך דורות רבים. האם זו סיבה מספיק טובה להמשיך ולהיות בלעדיו גם בדור הזה? נסביר זאת בדרך משל, אילו סביך וסבתותיך חיו במדבר ומתו שם מצמא כי היו בטוחים ומשוכנעים עד נשימתם האחרונה שאין בנמצא מים במדבר. האם גם אתה תצמא למים אפילו לאחר שמצאת במדבר מעיין נובע מים? אם בדקת וחקרת ולמדת ברצינות על האמונה המשיחית והגעת למסקנה שישוע הוא אכן המשיח הפודה והגואל עליו נבאו הנביאים בתנ"ך, ושעליך להאמין בו, האם תתכחש לאמונה אליה הגעת בגלל החברה בה אתה נמצא? האם תתחשב יותר בתחושות ורגשות מאשר בעובדות? זכור שיהיה עליך לחיות עד סוף ימיך עם הבחירות שעשית, ולאחר מותך תעמוד לבד לפני אלוהים. לא אימך או אביך, אחותך או אחיך, בנך או בתך, אף אחד לא יהיה שם לאחוז את ידך. האם תוכל להסתכל בפניו של אלוהים ולאמור לו: "עמוק בלבי האמנתי שישוע הוא המשיח, אבל לא רציתי להיראות למשפחתי כבוגד, ולכן בחרתי לא להיות נאמן לאמת שלך." לפני בערך 300 שנה, הבעל-שם-טוב ייסד את התנועה החסידית של היהדות, שהייתה חדשנית ונדחתה על ידי הרבנות המסורתית של זמנו. הם החרימו את חסידיו ואף התקיפו אותם פיזית.כיום מונה התנועה החסידית מאות אלפי חסידים ונחשבת לאחת התנועות המסורתיות ביותר של היהדות. הבעל-שם-טוב נחשב היום לאחד מהמנהיגים הדגולים ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. בתחילת דרכו היה מנודה! דברים כאלה קורים בהיסטוריה. השאלה הבאה מופנית לקהל החסידים שקוראים את השורות הללו, האם לא הגיע הזמן לעשות עוד פעם תפנית מהזרם המסורתי לכיוון חדש ביהדות – היהדות המשיחית והברית החדשה? לאלה ביניכם שיאזרו אומץ ללכת בדרך החדשה הזאת של ציות לאלוהים ויהי מה, איך אתם חושבים שתיראו בעיני הדורות הבאים? לפני כמאה שנה, כאשר תיאודור הרצל חזה את הקמת מדינת היהודים והתחיל את התנועה הציונית המודרנית, הרעיונות שלו נדחו על ידי הרבנים הגדולים של היהדות של זמנו ברחבי העולם. חמישים שנה לאחר מכן, נולדה מדינת ישראל הציונית. מי צדק ומי לא? כאשר נער יהודי צעיר מפולין בשם אליעזר בן-יהודה הגיע למסקנה שעל השפה העברית להיות שגורה בפי כל יהודי, ואפילו התחיל לקרוא ספרות חילונית בביתו, המשפחה שלו סילקה אותו מהבית. הרבנים של זמנו התנגדו לעברית חילונית מדוברת. כיום יש מיליוני יהודים דוברי עברית מודרנית. מהדוגמאות הללו אנו למדים שדברים שנראים רדיקלים, מוזרים וזרים לדור אחד, מקובלים ונורמאלים בדור הבא. אל תיתן ללחץ מהמשפחה או מפחד מדעת קהל לעצור בעדך מללכת אחר האמת. יגיע היום והבחירה שלך הנכונה תהייה ברורה לכול. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם יהודים זקוקים למתווך אל אלוהים?](https://igod.co.il/answer-rabbi/jews-need-broker-god/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > הכל תלוי בהגדרה שנותנים למילה "מתווך". אם הכוונה היא שאף יהודי אינו יכול להתפלל לאלוהים בלי מישהו שיתווך למענו, אני מסכים. בעניין זה איננו זקוקים לתיווך. אבל אם הכוונה היא שכל יהודי (או העם כולו) יכול לבוא לנוכחות אלוהים בכל עת, בלי שמישהו מטעמו שלאלוהים יתווך ביניהם, אנו לא נסכים. כשאלוהים נתן לנו את התורה, הוא אמר לנו בצורה מפורשת שרק צאצאיו של אהרון (כלומר, הכוהנים) רשאים להיכנס אחת לשנה לקודש הקודשים ולערוך שם את טקס הכפרה. באותם ימים היינו תלויים בהם כליל, וכן בלוויים שסייעו להם בעבודתם. אם כך, באופן כללי, כל יהודי יכול לזעוק לאלוהים בכל עת ולהתחנן לחסדו. אבל בלי הכפרה שהקריב הכוהן הגדול ובלי מפגיע (מתווך), אף יהודי לא יכול לבוא ישירות אל נוכחות אלוהים. אין טעם להרחיב יתר על המידה בטיעון זה, משום שהכל תלוי בהגדרה שנותנים למילה "מתווך". ובכל זאת אני מודע לתפישה שרווחת בקרב הנוצרים קתולים בנוגע לתפקידו של ישוע בתור מתווך בין אלוהים לאדם. הם רואים בו מעין מזכירה, שהשולחן שלה ממוקם מחוץ לחדרו של הבוס, ושצריך לעבור דרכה כדי להיכנס אליו. אבל האמת היא שהתמונה שעולה מהברית החדשה אינה כזו. דלתו של הבוס מתוארת שם כנעולה וסגורה. ישוע פותח אותה ומאפשר לנו להיכנס. הוא מתווה את הדרך עבורנו. ואם נרחיק מעט לכת עם הדימוי הזה, הרי שישוע עצמו הוא הדלת. כך עלינו להבין את הפסוקים שבהם ישוע הכריז מפורשות, "אֲנִי הַדֶּרֶך וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יוח' יד׳, ו׳). "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס אֶל מִכְלָא הַצֹּאן דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר, אֶלָּא מְטַפֵּס בְּדֶרֶך אַחֶרֶת, גַּנָּב הוּא וְשׁוֹדֵד… אֲנִי הוּא שַׁעַר הַצֹּאן" (יוח' י', א׳,ז׳). מותו של המשיח ותחייתו הם שפתחו את הדלת לשמים עבור כולנו – יהודים וגויים כאחד. בזכותו חטאינו נסלחים, ואנחנו יכולים לבוא אל כס החסד של אלוהים מתוך ביטחון ועוז. יש לנו גישה ישירה לאלוהים עצמו. במובן הזה ישוע הוא המתווך בין אלוהים לאדם, שכן הוא "נָתַן אֶת עַצְמוֹ כֹּפֶר בְּעַד הַכֹּל" (ראה טימ"א ב', ה׳-ו׳). זאת הסיבה שבאיגרת לעברים נאמר: "לָכֵן, אַחַי, מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בִּטָּחוֹן לְהִכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּדַם יֵשׁוּעַ, בְּדֶרֶך חֲדָשָׁה וְחַיָּה אֲשֶׁר הוּא חָנַךְ לָנוּ דֶּרֶךְ הַפָּרֹכֶת, שֶׁהִיא בְּשָׂרוֹ, וּבִהְיוֹת לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עַל בֵּית אֱלֹהִים, נִתְקָרְבָה נָא בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבִמְלוֹא וַדָּאוּת הָאֱמוּנָה, כְּשֶׁלִּבּוֹתֵינוּ מְטֹהָרִים מֵהַרְשָׁעַת מַצְפּוּן וְהַגּוּף רָחוּץ בְּמַיִם טְהוֹרִים" (עבר' י', יט׳-כב׳). לפני אלפיים שנה היו אלה היהודים שיכלו להבין יותר מכל עם אחר שחי אז את הצורך שלהם במתווך – במישהו שיפגיע בעדם בפני אלוהים, מישהו שיעזור להם להתמודד עם חטאיהם, מישהו שישיג עבורם חן וחסד אצל אלוהים ויגרום לו לברך אותם. יהודים יראי שמים הכירו היטב את המגבלות הרוחניות שלהם: רק הכוהנים והלוויים יכלו לעבוד במקדש, ורק הכוהן הגדול היה רשאי להיכנס לקודש הקודשים – למקום שבו אלוהים התגלה (ראה ויק' טז׳, ב׳) – וגם זה פעם בשנה. וגם אז הכוהן הגדול היה יכול להיכנס רק לאחר שהעלה קורבן דם. כשעוזיהו, המלך ירא השמים, נכנס למקדש והקטיר קטורת, הוא הוכה בצרעת. הוא פלש למקום הקדוש ועשה משהו שרק לכוהנים הותר לעשותו: וכחזקתו (לאחר שעוזיהו התחזק), גבה ליבו עד להשחית, וימעל בה' אלוהיו, ויבוא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת. ויבא אחריו עזריהו הכוהן ועימו כוהנים להק, שמונים בני חיל. ויעמדו על עוזיהו המלך ויאמרו לו: "לא לך, עוזיהו, להקטיר לה', כי לכוהנים בני אהרון המקודשים להקטיר. צא מן המקדש, כי מעלת, ולא לך לכבוד מה' אלוהים!" ### דהי"ב כו׳, טז׳-יח׳ אפילו המלכים לא הורשו להיכנס למקדש. שים לב שהתנ"ך מבהיר שגאוותו של עוזיהו היא שהביאה לנפילתו. הוא חשב שהוא רשאי להיכנס למקדש ולבצע את מלאכתם של הכוהנים, אבל אלוהים לא חשב כך. אפילו עוזיהו נזקק למתווך. המצנפת שהכוהן הגדול חבש לראשו היא שאיפשרה לו לשאת "את עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קודשיהם, והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' " (שמות כח׳, לח׳). אם כך, אפילו המתנות (המנחות) והקורבנות שבני ישראל הביאו לאלוהים לא היו רצויים בעיניו, אלא אם כן הם עברו דרך הכוהן הגדול. היום ישוע הוא הכוהן הגדול שלנו, והוא הופך את המתנות והקורבנות שלנו לרצויים בעיני אלוהים. עליך לזכור גם שאלוהים נתן לעמו נביאים כדי שיבהירו לעם את רצונו. כשהוא דיבר ישירות לעם (על הר סיני), הם התמלאו פחד והתחננו שיפסיק. "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ויאמרו אל משה: "דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן-נָמוּת" (שמות כ', יד׳-טו׳). זו היתה הסיבה העיקרית שבגללה אלוהים הקים נביאים עבור עמו: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן׃ כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי וְאֶת-הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא-אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ׃ נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ". (דבר' יח׳, טו׳-יח׳) העם היהודי נזקק לנביאים כדי שיבהירו לו את רצון אלוהים, ולכוהנים כדי שיכפרו בעדו. לעיתים קרובות נקראו הנביאים והכוהנים להפגיע בעד העם, כלומר לתווך בינו לבין אלוהים. בלי ההפגעה הזאת היה בא משפט אלוהים על ראשם.1 מתווך היה צורך חיוני. מעניין שרוב היהודים הדתיים עדיין נשענים על מתווכים, אבל היום כבר לא קוראים להם כוהנים או נביאים, אלא רבנים. הרבי – ובמיוחד החכם הבולט בכל דור – הוא שאומר לעדה מה אלוהים דורש, ומפרש את התורה עבורה. במובנים רבים הוא נתפס כנציגו של אלוהים, והוא מדבר עם כל הסמכות שלימודיו הממושכים מקנים לו. אילו הייתי מטיל ספק בתוקף שיהודי שומר מסורת מייחס לפרשנות של הרבי שלו או להלכה מסוימת שהוא פסק, הוא היה אומר לי, "מי אני שאחלוק על מה שהרבי שלי אומר?" יתרה מכך, כל רב בדרך כלל נשען על הפסיקות והפירושים של הרב שלו – והשרשרת הזאת נמתחת עד לפירושים ולהלכות שנפסקו בימי הביניים, ואפילו לפני כן, עד אלה של חכמי התלמוד. המסורת היהודית מלמדת שהרבנים הם שקיבלו את ההשראה שפעם היתה מנת חלקם של הנביאים.2 הרבי משמש כמתווך בדרך נוספת, והכוונה היא לתפילה. הרבה יהודים דתיים – בעיקר החסידים – מאמינים שלתפילתו של הרבי יש משקל מיוחד בעיני אלוהים. יהודים לא דתיים שחיים בגולה שולחים לפעמים בקשות תפילה ליהודים דתיים שמתגוררים בירושלים, ומבקשים מהם לטמון פתק עם הבקשה שלהם בכותל המערבי ולהתפלל למענם. לסיכום, היהודים, בתור בני אנוש, זקוקים למישהו שיעזור להם ליישר הדורים עם אלוהים ולשמור על מערכת יחסים תקינה איתו. בתקופת התנ"ך, אלוהים מינה לצורך זה את הכוהן הגדול, וכאמור רק הוא היה רשאי להיכנס לקודש הקודשים במשכן ובמקדש שהוקמו עלי אדמות. כל בן לעם ישראל היה רשאי להביא קורבנות לאלוהים, אבל תפקידו של הכוהן הגדול היה חיוני, והוא זה שאיפשר לקורבנם של בני עמו להתקבל אצל אלוהים. באמצעות המשיח, הכוהן הגדול שלנו, אנחנו זוכים למערכת יחסים לגמרי שונה עם אלוהים, שכן ישוע פתח למעננו את הדלת לקודש הקודשים שבשמים – אל כס הכבוד – ובאמצעות דמו איפשר לנו לגשת ישירות לנוכחותו הקדושה של אלוהים. זה המתווך שאנחנו זקוקים לו. בלעדיו, הדלת נעולה בפנינו. בזכותו היא פתוחה לרווחה. האם אתה יודע לבטח שיש לך חיי נצח וכי תגיע לגן עדן לאחר מותך? אלוהים רוצה שתהיה בטוח! בכתובים נאמר לנו: "זאת כתבתי אליכם למען תדעון שיש לכם חיי עולם ולמען תאמינו בשם בן האלוהים" ( הראשונה ליוחנן 5:13). דמה לעצמך שאתה עומד כעת לפני אלוהים והוא שואל אותך, " מדוע אני צריך לתת לך להיכנס לגן העדן?" מה תהיה תשובתך? אולי לא תדע כיצד לענות. אתה צריך לדעת שאלוהים אוהב אותך והוא סיפק לך דרך לדעת בביטחון היכן תבלה את חיי הנצח. הכתובים מתארים עובדה זו: "כי ככה אהב האלוהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, כי אם יחיה חיי עולמים" (בשורת יוחנן 3:16). ראשית, עלינו להבין את הבעיה שמרחיקה אותנו מגן העדן. וזוהי הבעיה – האופי החוטא שלנו מרחיק אותנו מיחסים עם אלוהים. אנו חוטאים מטבענו ומתוך ברירה. "כי כולם חטאו וחסרי כבוד אלוהים המה" (אל הרומיים 3:23). אנחנו לא יכולים להושיע את עצמנו "כי בחסד נושעתם על ידי האמונה; ולא מידכם הייתה זאת, כי מתת אלוהים היא; לא מתוך המעשים שלא יתהלל איש" (אל האפסיים 9-8: 2). מגיע לנו מוות וגהנום, "כי שכר החטא הוא המוות …" (אל הרומיים 6:23). אלוהים הוא קדוש וצודק הוא חייב להעניש אותנו עבור חטאינו, אולם הוא אוהב אותנו וסולח לנו על חטאינו. ישוע אמר: "אנוכי הנני הדרך האמת והחיים; לא יבוא איש אל האב כי אם על ידי" (בשורת יוחנן 14:6). ישוע מת על הצלב "כי גם המשיח עונה פעם אחת על חטאותינו, הצדיק בעד הרשעים לקרב אותנו אל האלוהים" (הראשונה לפטרוס 3:18). ישוע קם מן המתים "אשר נמסר בעבור פשעינו ונעור לבעבור צדקנו" (אל הרומיים 4:25). נחזור לשאלה המקורית – "איך אוכל לדעת לבטח שאגיע לגן עדן לאחר מותי?" וזוהי התשובה – האמן באדון ישוע ותינצל (מעשי השליחים 16:31). "והמקבלים אותו, נתן עוז למו להיות בנים לאלוהים, המאמינים בשמו" (בשורת יוחנן 1:12). אתה יכול לקבל חיי עולם במתנה. "…ומתנת חסד אלוהים היא חיי העולם במשיח ישוע אדוננו" (אל הרומיים 6:23). אתה יכול לחיות חיים מלאי משמעות כעת. ישוע אמר: "…ואני באתי לבעבור הביא להם חיים ומלוא סיפקם" (בשורת יוחנן 10:10). אתה יכול לבלות את הנצח עם ישוע בגן העדן, כי הוא הבטיח: "והיה כי הלכתי והכינותי לכם מקום שוב אשוב ולקחתי אתכם אלי, למען באשר אהיה שם תהיו גם אתם" (בשורת יוחנן 14:3). אם ברצונך לקבל את ישוע המשיח כמושיעך האישי ולקבל סליחת חטאים מאלוהים, הנה תפילה שתוכל להתפלל. זכור, רק לדקלם תפילה זו או כל תפילה אחרת לא יושיע אותך. רק האמונה כי ישוע הוא זה שיכול להושיע אותך מחטאיך תפעל. תפילה זו בפשטותה הינה הדרך להביע את אמונתך באלוהים ולהודות לו כי סיפק לך דרך לסליחה ולישועה. "אלוהים, אני יודע שחטאתי לפניך וכי מגיע לי עונש. אבל ישוע המשיח לקח את העונש שמגיע לי כך שעל ידי אמונתי בו יסלחו חטאי. אני פונה מכל חטאי ושם את מבטחי בישועתך. תודה לך עבור חסדך הנפלא וסליחתך – מתנת חיי הנצח! אמן! \[1\] ראה מחקרו רב ההשראה של Yochanan Muffs, "Who Will Stand in the Breach?: A Study of Prophetic Intercession", Love and Joy: Law, Language and Religion in Ancient Israel (New York: Jewish Theological Seminary, 1992), 9-48. שים לב גם להשלכות של פסוקים כמו תהל' צ"ט 6; ירמ' ט"ו 1. \[2\] ראה למשל בבלי, בבא בתרא יב א. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם בכוחה של תפילה להחליף קורבן בעבור חטאים? (וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ \ הושע יד ג)](https://igod.co.il/true-judaism/prayer-replaces-sacrifice-sin/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > "אחרי חורבן הבית נקבעו התפילות במקום קרבנות, שנאמר 'ונשלמה פרים שפתינו' " (האנציקלופדיה היהודית 'דעת')[\[1\]](/#_ftn1) > "משבטלה האפשרות להקריב קרבנות, עם חורבן הבית, הציעו חכמים את הפתרון של 'נְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ'…התפילה כולה היא תחליף לעבודת הקרבנות." (הרב יהודה ברנדס)[\[2\]](/#_ftn2) ### **רקע** בספר שמות, ערב יציאתם של בני ישראל ממצריים היה זה דמו של שה הפסח, שנמרח על משקוף הבית ועל המזוזות, ששימש אות למלאך המוות. “וְהָיָה **הַדָּם** לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת-**הַדָּם** וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות יב יג). המצווה של אלוהים היתה מפורשת ומפורטת: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח; וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם **בַּדָּם** אֲשֶׁר-בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן-**הַדָּם** אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ עַד-בֹּקֶר; וְעָבַר יְהוָה לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת-**הַדָּם**." (שמות יב כא-כג). בהמשך, כאשר אלוהים כרת את ברית סיני עם עם-ישראל, עם ישראל עבר "טיהור" בדם, והברית של אלוהים עם העם נכרתה בדם: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַ וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". (שמות כד ו-ח) תרגום אונקלוס, התרגום החשוב ביותר של התורה לארמית, ששימש בבתי הכנסת במאות הראשונות לספירה, כלל את המילה "כפרה" לשמות כד: "ונסיב משה ית דמא, וזרק על מדבחא **לכפרא** על עמא"[\[3\]](/#_ftn3) ("וייקח משה את **הדם**, ויזרוק על המזבח **לכפרה** על העם"). בפרק כט מתוארות מצוות המזבח, כאשר טיהור המזבח (פסוקים יב-כ) כמו גם טיהור הכהנים עצמם (פסוקים כ-כא) מתבצעים על ידי דם הקורבן. עוד בספר שמות, מוזכר לראשונה בתורה יום הכיפורים בפרק ל פסוק י: "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה **מִדַּם** חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא לַיהוָה" (השוו עם שמות כט לו) הקטע המדבר לראשונה בתורה על יום הכיפורים אינו מזכיר דבר בנוגע לתפילה או לצום אלא רק על קורבן הדם. גם חז"ל הכירו בכך, ילקוט שמעוני על שמות כט אומר: "הלא אין כפרה אלא בדם", ביומא ה א נאמר: "וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת והלא אין כפרה אלא בדם" רש"י בעצמו אמר: "וכיפר- "דאין כפרה אלא בדם". ובכן, חז"ל בעצמם הכירו גם הם בעקרון זה (השוו גם זבחים ו; מנחות צג; סיפרא ד). בספר ויקרא, בפרק טז, מסביר אלוהים למשה כיצד יסלחו חטאיי עם ישראל, על ידי לקיחתו של הדם שהוקרב על המזבח, והטזת דמו על הכפורת ככפרה על פשעי וחטאי עם ישראל: "וְלָקַח **מִדַּם** הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע-פְּעָמִים מִן-**הַדָּם** בְּאֶצְבָּעוֹ, וְשָׁחַט אֶת-שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת-**דָּמוֹ** אֶל-מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת-**דָּמוֹ** כַּאֲשֶׁר עָשָׂה **לְדַם** הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל-הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת, וְכִפֶּר עַל-הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל-חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם". (ויקרא טז יד-טז) בהמשך, בפרק יז, מוקדשים קטעים ארוכים לעבודת אלוהים דרך הקורבנות, כאשר בפסוק יא נאמר: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר **בַּדָּם** הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם  כִּי-**הַדָּם** הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז יא). זאת אומרת שללא קורבנות הדם, אין כפרה, זו היא גם ההבנה התלמודית לפסוק: "והלא אין כפרה אלא בדם שנאמר (ויקרא יז, יא) כי הדם הוא בנפש יכפר"[\[4\]](/#_ftn4). פרופ' גזה ורמש, מומחה יהודי למקרא מאוניברסיטת אוקספורד, כתב: ”לפי התפיסה היהודית, לא יכולה להיות כפרה בלי שדם ישפך."[\[5\]](/#_ftn5) גם המומחה למקרא היהודי, פרופ' ברוך לוין, בפרשנותו לספר ויקרא, כתב: “כפרה באמצעות פולחן דם מן החי היא הדרישה הבסיסית למי שמעוניין להבטיח את מחילתו של אלוהים. כדברי הרבנים: ‘אין כפרה אלא בדם’.“[\[6\]](/#_ftn6) שבוע לפני יום הכיפורים היה פורש הכהן הגדול מביתו למקום שקט בו יוכל להכין עצמו רוחנית, בליל יום כיפור לא ישן בכלל, ובמהלך היום הקריב קורבנות, נכנס לקודש הקודשים בפעם האחת והיחידה בשנה והקריב; תחילה היה עליו להקריב עבור עצמו. ואז, שעיר שנועד לכפר על חטאי עם-ישראל. במקביל, וכאות הזדהות, היה עם ישראל מענה את נפשו  על ידי צום ותפילה כנגד חטאיו. הצום והתפילה היו עניין סמלי של הזדהות העם עם המתרחש בבית המקדש. הצום והתפילה בפני עצמם לא היו מה שכיסו את חטאיי העם לאותה השנה. אך ורק דמו של הקורבן שעל המזבח עשה זאת (ויקרא יז יא). שִׁילּוּחַ שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל היתה מצווה לפיה היו משלחים תיש למדבר. על פי ויקרא טז ח הכהן הגדול היה מטיל גורל על שני שעירי עזים. אחד השעירים היה נבחר להיות הקורבן בבית המקדש, בעוד השני היה נשלח על ידי שליח מיוחד הנקרא "איש עיתי" אל המדבר לאחר שהכהן הגדול סומך את ידיו על ראשו ומתוודה על כל חטאי ופשעי עם ישראל. על פי המסורת התלמודית, בסופו של יום הכיפורים ולאחר כל התהליכים המדויקים, המתין העם לאישור מאלוהים לכך שאכן קיבל את הקורבן ושחטאיי העם אכן כוסו לשנה נוספת. על פי המתואר בתלמוד[\[7\]](/#_ftn7), החוט האדום, "לשון של זהורית", שהיה נתלה בבית המקדש הפך מאדום ללבן. כך ידע הכהן הגדול ועם ישראל כי אלוהים קיבל את קורבן יום הכיפורים. אנשי העם שמחו, שרו ורקדו, וליוו את הכהן הגדול לביתו בחגיגה גדולה. בגמרא[\[8\]](/#_ftn8) מתואר כי כארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש (אשר נחרב בשנת 70), לשון הזהורית הפסיקה להלבין, מה שגרם לדאגה רבה בקרב מנהיגי הדת. מאז סביבות שנת שלושים לספירה, הפסיק אלוהים לתת את האישור ביום הכיפורים, לשון הזהורית הפסיקה להלבין. לכן, היה על הרבנים להמציא את פתרון חדש לסליחת החטאים של עם ישראל. ### תפילה במקום קורבן – "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" > "את מערכת הקורבנות החליפה התפילה 'וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ', כלומר, תחת הקרבת פרים בבית המקדש בזמן שבית המקדש היה קיים, בחורבנו מתקרבים לה' דרך שפתינו". הוא הוסיף: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ, כלומר תחת הקורבנות לחטאת ולאשם – תפילה, תשובה ולימוד". (הרב דניאל עשור) [**\[9\]**](/#_ftn9) כיום, היהדות הרבנית מציעה כי תפילה שוות ערך ובאה במקום הקרבנות. לכן, בבתי הכנסת מתפללים תפילת שחרית במקום הקרבת קורבן.[\[10\]](/#_ftn10) היהדות הרבנית מבססת את הטענה כי תפילה החליפה את הקרבנות על שלוש מילים מתוך ספר הושע: "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה אִמְרוּ אֵלָיו כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב **וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ**". (הושע יד ג, נוסח המסורה) הכוונה היא כי לכאורה בפסוק זה מציע הושע דרך חדשה לכפר על חטאים; תפילה ('שפתינו') במקום קרבנות ('פרים'). אם זאת, ישנם זרמים ביהדות הרבנים שעדיין רואים הכרח בקורבנות הדם, ועל כן אנו עדיין עדים לפולחן "תרנגול הכפרות" ביום הכיפורים. גם הפרשנות היהודית המוכרת והמכובדת ביותר בקרב יהדות ארה"ב, מכירה בכך שפרשנות זו של הטקסט איננה מקובלת.[\[11\]](/#_ftn11) בנוסף, פרשנותו של הרמב"ם[\[12\]](/#_ftn12) לפיה אלוהים הרשה לעם ישראל לזבוח רק בגלל שהגויים זבחו לאלילים אחרים – הינה גישה מנוגדת לחלוטין לאישיות אלוהים המצטיירת בתנ"ך; אלוהי אמת ששונא שקר ושונא עבודת אלילים, אלוהים שלא מתפשר על נושאי קדושה ובטח שלא על עבודה זרה לא היה מאפשר לבני ישראל להקריב קורבנות אם היה מדובר בעבודת אלילים ובטח שלא היה מבקש זאת בפירוש בתורה. אפילו הרמב"ן[\[13\]](/#_ftn13) בעצמו התנגד ויצא בחריפות נגד פרשנותו של הרמב"ם. אך לרמב"ם לא היתה ברירה, שהרי לנגד עניו עמדה העובדה כי כבר למעלה מאלף שנה אין בית מקדש, אין מזבחות ואין כהונה, ולכן אין דרך להקריב קורבנות. על הרבנים היה לספק פתרון. במילים אחרות, הם היו מוכרחים להיפטר מהצורך בהקרבת קורבנות. #### **מהיכן הגיע 'וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ' לנוסח המסורה?** פסוק זה קיים כיום בנוסחי המקרא בשתי צורות שונות: 1: "ונשלמה פרים שפתינו" [\[14\]](/#_ftn14) 2: "ונשלמה פרי משפתיו" [\[15\]](/#_ftn15) בתקופת בית ראשון, כת האיסיים היו ידועים בשינאתם לאנשי הכהונה שבבית המקדש.[\[16\]](/#_ftn16) מבחינת האיסיים, הכהנים היו מושחתים, נציגי השטן של ממש, בכתביהם הם כינו את הכהנים בתור "בני עוול" ו"בני החושך".[\[17\]](/#_ftn17) על כן, מחברי מגילות קומראן ניסו למצוא דרך לעקוף את הצורך בכהונה – זאת אומרת, לעקוף את הצורך בהקרבת קורבנות. הם מצאו תחליף בדרך מעופשת על ידי עיוות קל של הטקסט בהושע יד פסוק ג. ייתכן והם הראשונים, וייתכן והעיוות כבר היה קיים לפניהם והם רק אימצו אותו. נכון להיום, אין דרך לדעת בוודאות אלא רק להעריך. אך בכל מקרה, שינוי קטן זה בטקסט מהווה שינוי עצום במשמעות. הסיתה של האות "מ" בצורה הבאה: "פרי משפתינו" > "פרים שפתינו" ובכך שינו את המשמעות מכך שהתפילות שלנו יהוו תודה, לכך שהפרים יהיו שפתינו (לכאורה – תפילה בתור קורבנות). מאוחר יותר, בחרו הרבנים לאמץ לתוך נוסח המסורה גם הם את העיוות שעשו קודמיהם, מחברי מגילות קומראן, זאת מאחר והשינוי הנ"ל שרת גם את האג'נדה שלהם, שהרי גם היהדות הרבנית היתה זקוקה לעקוף את הצורך בהקרבת קורבנות ובבית מקדש. בעלי המסורה בחרו ללכת עם השינוי שעשו האיסיים ועל כן בנוסח המסורה אשר קיים אצל רוב עם ישראל, מופיע הפסוק בצורה הבאה: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ". במילים אחרות: "ניתן קרבנות בעזרת המילים שלנו". אך ישנן בעיות רבות עם השינוי של האיסיים ושל בעלי המסורה. #### **הבעיה התיאולוגית** נניח לרגע שהפסוק הנ"ל כן אומר שתפילות מחליפות קורבן, מה משתמע מכך? ראשית, היהדות הרבנית טוענת בעצמה כי מצוות התורה הן לעד ולא ניתנות לשינוי, בהלכה נאמר כי אין לגרוע ממצוות בתורה.[\[18\]](/#_ftn18) זאת אומרת שנוצרת סתירה, מאחר והושע, לכאורה, מציע לבטל את הדרישה לקורבן דם עבור חטאים (ויקרא יז יא) ובכך סותר את התורה. שנית, יש האומדים כי כשליש מהתורה עוסק בעבודת המקדש, הקרבנות והכהונה. אם הושע אכן החליף וייתר את הקרבנות בתפילה, היינו מצפים שכבר בתקופתו של הושע (המאה ה-8 לפני הספירה) יופסקו כליל כל פולחני הקרבות הקורבן שבבית המקדש, אך הקרבת הקרבנות כידוע המשיכה גם מאות רבות של שנים אחרי כן, עד אשר נחרב בית המקדש השני. זו היא הוכחה כי כהני עם ישראל, כמו גם נביאי ומלכי ישראל בתקופת בתנ"ך, לא הבינו מהפסוק הזה את מה שהרבנים בימנו מבקשים שנבין. #### **הבעיה דקדוקית** כדי שתרגום המסורה לפסוק זה יתקבל כעברית מקראית תקנית, המילה 'פרים' צריכה היתה להיות בסמיכות למילה שפתינו, זאת אומרת פָּרֶי שְׂפָתֵינוּ' ('הפרים הם שפתינו' = 'הקורבנות הם תפילתנו'). אך זה כמובן, לא מה שכתוב. דוגמא לכך ניתן למצוא בירמיהו נ כז: "חִרְבוּ כָּל-פָּרֶיהָ". #### **בעיית ההקשר** הנביא הושֵעַ בֶּן-בְּאֵרִי, חי בממלכת ישראל בתקופת בית המקדש הראשון. בזמן חייו של הושע כן הועלו בבית המקדש על המזבח קרבנות. בבית המקדש הראשון הוקרבו לפחות כ-150,000 קרבנות. שלמה המלך בעצמו הקריב לפחות 120,000 צאן כמו גם 22,000 בקר[\[19\]](/#_ftn19). המקדש פעל בעוד הושע מנבא וקורא לעם ישראל לשוב לאלוהים ולחזור בתשובה מעבודת האלילים שרבים בעם לקחו בה חלק. כל זאת בקריאה ובתחנונים לחסדו, שהרי קרבנות המזבח ללא חרטה האמיתית מהלב לא שווים בעיני אלוהים[\[20\]](/#_ftn20). בפסוק ג', ממליץ הושע לעם ישראל לומר לאלוהים (אִמְרוּ אֵלָיו) את המילים הבאות: "כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב" ("תסלח לכל חטאינו, תקבל אותנו בטובך"), זאת על מנת ש"נְשַׁלְּמָה פְּרִי שְׂפָתֵינוּ" (שנוכל בתמורה להגיד לך תודה). בהתחשב בהקשר הזה, יהיה זה מופרך לטעון כי הושע ביקש לבטל את הקרבת הקורבנות. יותר מכך, עיון זהיר בטקסט מבהיר – גם אם לא נוגעים במילה “פרים” – שלפסוק אין כל קשר להעלאת קורבנות, היות שהפועל “שילם” אינו משמש בשום מקום בתנ”ך בהקשר של העלאת קורבן מן החי. #### **הבעיה הפילולגית** בעברית מודרנית, "פרי מעמלנו" משמעותו "התוצר של פועלנו". בהתאם, וממש כמו עברית מודרנית, "פרי משפתינו" הוא שימוש סטנדרטי גם בעברית המקראית, ניתן למצוא את התנ"ך משתמש במילה 'פְּרִי' שוב ושוב באופן פיגורטיבי כמילה נרדפת ל-"תוצר". לא רק שהמילה "פרים" לא קיימת כלל בספר הושע, אלא שהושע חוזר ומשתמש במונח "פרי" כמה וכמה פעמים, אף פעם לא בתור בקר (פרים) אלא תמיד באותה הצורה: - "חֲרַשְׁתֶּם-רֶשַׁע עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם אֲכַלְתֶּם **פְּרִי**-כָחַשׁ" (הושע י יג) - " הֻכָּה אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ **פְּרִי**" (הושע ט ט"ז) - "גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל **פְּרִי**" (הושע י א) - " אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי **פֶּרְיְךָ** נִמְצָא" (הושע יד ט) לא רק הושע, גם בשאר התנ"ך ניתן למצוא את אותו השימוש במילה, להלן מספר דוגמאות: - "**פְּרִי** מַחְשְׁבוֹתָם" (ירמיהו ו יט) - "וְיֹאכְלוּ **מִפְּרִי** דַרְכָּם" (משלי א לא) - "**פְּרִי**-צַדִּיק עֵץ חַיִּים" (משלי יא ל) - "**פְרִי** מַעַלְלֵיהֶם" (ישעיהו ג י) - "שָׂכָר **פְּרִי** הַבָּטֶן" (תהילים קכז ג) - "**מִפְּרִי** פִי-אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ" (משלי יח כ) את המושג "פרים שפתינו" לעומת זאת, לא ניתן למצוא בשום מקום אחר בתנ"ך. למען האמת, גם ניתן למצוא רבנים שמודים בשינוי שנעשה בפסוק.[\[21\]](/#_ftn21) בנוסף, גם בכתבים היסטוריים אחרים השימוש במונח "פְּרִי שְׂפָתֵינוּ" היה מוכר ובשימוש.[\[22\]](/#_ftn22) יש גם לציין כי מדובר בתופעה מוכרת, בה ישנם מקומות נוספים בתנ"ך שם בעלי המסורה בחרו לשנות את הריווח והניקוד מסיבות שונות.[\[23\]](/#_ftn23) ### **גישת האקדמיה והמחקר העברי** חוקר המקרא היהודי, פרופ' ראובן גורדיס טען גם הוא כי הקריאה הנכונה של הטקסט היא לא כפי שכתוב בנוסח המסורה, אלא שיש לקרוא את המילה "פרים" כ"פירות", כפי נוסחים השבעים והפשיטתא.[\[24\]](/#_ftn24) פרופ' אלכסנדר רופא למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, לאחר בחינת נוסחי המקרא השונים, קבע כי "את 'פרים שפתינו' הלא מובן יש לתקן חזרה כ'פרי שפתינו', זאת על פי תרגום השבעים ופרפראזה במגילת ההודיות מקומראן".[\[25\]](/#_ftn25) החוקר למקרא באוניברסיטת ת"א, פרופ' יעקב שלום ליכט, חקר את מגילות מדבר יהודה לעומק וגם הוא מציין כי קריאת המסורה אינה מתיישבת עם מגילת ההודיות, עם תרגום השבעים ועם האיגרת אל העברים (בברית החדשה), אשר מהן ניתן להבין כי הקריאה האותנטית צריכה להיות 'ונשלמה פרי שפתינו'. פרופ' ליכט אף מזכיר את נוסח תפילות מוסף ראש השנה למנהג אשכנז, המחזק את הטקסט של תרגום השבעים.[\[26\]](/#_ftn26) פרופ' אהרן הראל פיש מאוניברסיטת בר-אילן, מסביר כי בכל מקרה, שינוי הנוסח של הושע יד ג אינו משנה את משמעות הפסוק, שכן "במקדש היו מקריבים את פרי האדמה, מן החי או מן הצומח, כדי להודות לבורא או להפיל לפניו תחינה… בתהלים \[נו 13, סו 13\] הסימנים המילוליים המתייחסים ל'פירות' אלה הם הקרבנות".[\[27\]](/#_ftn27) זאת אומרת, שע"פ פיש, גם אם נקח את השינוי שביצעו האיסיים ובמסורה, עדיין יש לפרשו כקורבנות הפירות שמוחלפות ע"י תפילה, ולא קורבנות הדם – מה שסותר את הפרשנות הרבנית. בדומה, גם תנ"ך הזהב של קאסוטו מציע פרשנות הסותרת את זאת הרבנית: "נשלם את נדרינו, נביא את הקרבנות שנדרנו להביא."[\[28\]](/#_ftn28) גם פרשנות אנציקלופדית עולם המקרא להושע יד ג מעלה על נס את נוסח תרגום השבעים, בו כאמור נאמר 'נשלם פרי משפתינו', המזכיר את הכתוב במזמור סט לא-לב. הם מתייחסים לכך שייתכן כי האות מ' במילה "פרים" היא אנקליטית ולכן יש סיבה טובה להניח כי מקורה במילה הבאה: "מ-שפתינו". לדבריהם, פרשנותו של רש"י יכולה אף לחזק טענה זו.[\[29\]](/#_ftn29) לסיכום, אין כל צל של ספק, גם מבחינה תיאולוגית, גם מבחינה בלשנית וגם לאור המחקר האקדמי, כי הקריאה הנכונה לפסוק בהושע יד ג צריך להיות "ונשלמה פרי משפתינו". על כן, כל הפרשנות התלמודית העומדת על פסוק זה בטענה כי התפילה החליפה את הצורך בקורבנות, מתנפצת לחלוטין עד תום. [\[1\]](/#_ftnref1) http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2549 [\[2\]](/#_ftnref2) https://www.bmj.org.il/show\_article/626 [\[3\]](/#_ftnref3) אונקלוס לשמות כ”ד ח [\[4\]](/#_ftnref4) מסכת יומה ה א [\[5\]](/#_ftnref5) Geza Vermes, “Redemption and Geneses xxii: The Binding of Isaac and the Sacrifice of Jesus” בתום ספרו #Scripture and Tradition in Judaism, Studia Post-Biblica 4 (Leiden: E. J. Brill, 1961), 193-227 (קטע זה מופיע בעמוד 205). [\[6\]](/#_ftnref6) Brown, Answering Jewish Objections to Jesus, Volume 2, Theological Objections, p. 109 [\[7\]](/#_ftnref7) מסכת יומא ו ח [\[8\]](/#_ftnref8) מסכת יומא ד [\[9\]](/#_ftnref9) על פתחה של רומי, עמוד 483 [\[10\]](/#_ftnref10) לקוטי תורה במדבר עמ' עה' \\ מדרש פסיקתא דרב כהנא, כד, יט [\[11\]](/#_ftnref11) Fishbane, M. A. (2002). Haftarot (p. 46). Philadelphia: The Jewish Publication Society. [\[12\]](/#_ftnref12) מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק ל"ב \\ משנה תורה, הלכות מעילה, ח, ח. [\[13\]](/#_ftnref13) בפרשנותו לויקרא א ט [\[14\]](/#_ftnref14) לדוגמא: נוסח המסורה. [\[15\]](/#_ftnref15) לדוגמא: תרגום השבעים (יוונית: ἀνταποδώσομεν καρπὸν χειλέων ἡμῶν) ותרגום הפשיטתא (סורית: ܘܢܦܪܘܥܟܘܢ ܦܐܪ̈ܐ ܕܣ̈ܦܘܬܟܘܢ "וישלם לכם את פֵּרוֹת שפתיכם"). [\[16\]](/#_ftnref16) רחל אליאור, "זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה", בהוצאת מכון ון ליר בירושלים, 2009, עמ' 37. [\[17\]](/#_ftnref17) רחל אליאור, "זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה", בהוצאת מכון ון ליר בירושלים, 2009, עמ' 40. [\[18\]](/#_ftnref18) משנה לתורה, הקדמה, מצוות לא תעשה, שי"ד [\[19\]](/#_ftnref19) דברי הימים ב, ז ה [\[20\]](/#_ftnref20) ישעיהו א י-יז [\[21\]](/#_ftnref21) לדוגמא: "אמר ר' יצחק, תא חזי, הקיום של העולם, של העליונים ושל התחתונים הוא קרבן, שהוא נחת של הקב"ה, ומי ראוי להקריב לפניו נחת הזה, הוי אומר שהוא האדם בתפילתו **"ונשלמה פרים שפתינו" , נכתב במקור " ונשלמה פרי משפתינו"** במטרה לשנות את הכוונה כי התפילות באות במקום הקורבן" (הרב שלום בר-נתן "ספר הגאולה" פרק צט חלק מג על רבי יצחק) [\[22\]](/#_ftnref22) לדוגמא, שאול השליח (המאה ה-1 לספירה) השתמש במושג "פרי שפתינו" כמילים האומרות תודה: "פְּרִי שְׂפָתֵינוּ הַנֹּתְנוֹת תּוֹדָה לִשְׁמוֹ" (האגרת אל העברים יג טו, הברית החדשה) [\[23\]](/#_ftnref23) – לדוגמא: עמוס ו:י"ב:\[23\] הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים אִם-יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים (במקור בבקר ים) – המחבר שואל שתי שאלות רטוריות, א: האם סוסים רצים על סלע (התשובה לא). ב: האם בקר חורש בתוך הים (התשובה לא). – דוגמא נוספת: ישעיהו ב:כ: " בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ-לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים (במקור: "לחפרפרות" \[חפרפרת\]), ולא לחפור פירות. אין דבר כזה לחפור פירות וזה גם לא הגיוני לפי הקשר הקטע. לעומת זאת: "להשתחוות לחפרפרות ולעטלפים" (אלילי זהב). [\[24\]](/#_ftnref24) בספרו, Robert Gordis, "The Text Meaning of Hosea XIV 3", Vetus Testamentum 5 (1955):88-90. נדפס מחדש אצל המחבר, The Word and the Book (New York: Ktav, 1976),347-49; ראה גם אצל Menahem Mansoor, Revue de Qumran  (1961):391-92 (מנסור חיבר דקדוק עברי מקראי שמשמש בקנה מידה רחב; גורדיס היה רב וחוקר כתובים מכובד בסמינר היהודי-תיאולוגי – Jewish Theological Seminary). [\[25\]](/#_ftnref25) אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים, בהוצאת: כרמל, 2006: 292 (והערת שוליים מס' 14). [\[26\]](/#_ftnref26) יעקב ליכט, מגילת הסרכים: ממגילות מדבר יהודה, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1996: 189. [\[27\]](/#_ftnref27) אהרן הראל פיש, שירת מקרא: עדות ופואטיקה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 1993: 128. [\[28\]](/#_ftnref28) יהושע אורנשטין, "תורה נביאים כתובים, תרי עשר", הוצאת יבנה בע"מ (1992). עמ' 39 [\[29\]](/#_ftnref29) אנציקלופדיית עולם התנ"ך – תרי עשר א', 1993-1996: 81. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יום כיפור, פרשנות הכתובים, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם יש תחליפים חדשים לקורבנות דם?](https://igod.co.il/true-judaism/replacment-blood-sacrifice/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > האם יש תחליפים לדרישת אלוהים בתורה לקורבן דם בעבור חטאים? כך אכן לימדו רבנים בתקופות מאוחרות, אבל לא הנביאים. כל מה שהנביאים עשו נעשה מתוך נאמנות לתורה, ובמטרה להדגיש את הנאמר בה. הם בשום פנים ואופן לא דחו את מערכת הקורבנות התורנית שמקורה באלוהים – במיוחד בזמן שבית המקדש עוד עמד על תילו. הנביאים לא אמרו דבר שסתר משהו מתורת משה, אבל הם כן התנגדו לצביעות דתית. הנביאים גינו את כל אותם אנשים שהעלו קורבנות וציינו את החגים והמועדים השונים, אבל לא שמרו על לב טהור. הנבואות שלהם מאוד ברורות בעניין זה. מעניין גם שכל יהודי מסורתי ברחבי העולם מתפלל כל יום לשיקום המקדש ולכינונה מחדש של מערכת הקורבנות. אם אכן אין כל צורך בקורבנות, אם הם אינם חשובים בכלל ואם הנביאים באמת דחו את השיטה כולה, מדוע היהודים מתפללים מדי יום לשיקומה? ספרי הנביאים כוללים כמה הצהרות רבות משמעות, ומהן עולה שאלוהים אינו מעוניין בקורבנות ובזבחים של בני עמו. גם בתהילים ובמשלי יש פסוקים המבהירים שאלוהים מעוניין במצבו של הלב ובקדושה פנימית יותר מאשר בזבחים. אבל באותם ספרים יש גם הצהרות לא פחות משמעותיות, המבהירות שאלוהים דוחה את תפילותיהם של בני עמו ואת הדרך שבה הם שומרים את השבת. האם זה אומר שאלוהים מתנגד לתפילה? כמובן שלא. והאם יהודי מסורתי יעלה לרגע על דעתו שאלוהים מתנגד לשבת? לעולם לא. כוונתם של הנביאים ושל מחברי המזמורים השונים בתהילים היתה שאלוהים אינו מעוניין בשמירה חסרת כל משמעות של מצוותיו – ולא משנה אם מדובר בדיני קורבנות, בשמירת מועדים, שבתות, חגים או תפילה. כל המנהגים החיצוניים הם חסרי כל משמעות, אם הם נעשים מתוך התנכרות לאלוהים. וכל הקורבנות שבעולם לא יוכלו לקחת את מקומה של התנהגות המלווה ביראת שמים. הנביאים אמרו שקורבנות שאינם נעשים מתוך חסד וצדקה, הם קורבנות שווא, ושאלוהים אינו מעוניין בזבחיו של אדם שליבו מלא תועבה ושלא חזר בתשובה. בנקודה זו מסכימים כולנו – הנביאים, יהודים מסורתיים וגם היהודים המשיחיים. ישוע עצמו התייחס לנושא הזה. אחד הפסוקים שהוא ציטט היה מהושע ו' 6, "כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלוהים מעולות". הנביאים ומחברי מזמורי תהילים גם לימדו שאלוהים מעוניין שנתפלל אליו ונעבוד אותו לא פחות משהוא מעוניין בקורבנות ומנחות, אבל לא במקומם. גם על כך מדברת הברית החדשה (ראה עברים י"ג 16-15). אבל זוהי טעות לחשוב שהנביאים או מחברי המזמורים השונים דחו על הסף את שיטת הקורבנות. להיפך, הקורבנות היו חלק רב עוצמה ומלא משמעות מחיי הדת של בני ישראל, וזו הסיבה שהנביאים מצאו לנכון להזכיר לעם שלקורבנות בפני עצמם אין כל יכולת לברך או לכפר, אלא אם כן הם מלווים בהלך רוח נכון, בחזרה בתשובה ובמסירות לאלוהים. זו כוונת הדברים בהושע ה' 6, "בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יהוה, ולא ימצאו, חָלַץ מהם".104 במילים אחרות, כשבני ישראל המרדנים הביאו את קורבנותיהם לאלוהים, הוא לא קיבל אותם (אם מחפשים לכך הקבלה מזווית הראייה של הברית החדשה, הרי שגם הקורבן הגדול מכולם – זה של המשיח, שנתן את חייו בעדנו – אינו יכול לשנות את חייו של האדם אלא אם כן הוא מלווה בחזרה בתשובה ובאמונה).105 נבדוק עכשיו את מקומה של שיטת הקורבנות בחיי העם, לפני שנראה מה נאמר על כך בספרי הנביאים ובתהילים. הנה כמה עובדות חשובות, לפי התנ"ך: ·התורה מתארת שוב ושוב את הקורבנות והזבחים כ"ריח ניחוח" לה' (ראה בראשית ח' 21; שמות כ"ט 18, 25, 41; ועוד עשרים ושמונה מקומות שבהם מופיע הביטוי הזה בוויקרא ובבמדבר). בוויקרא א' 9 יש תיאור אופייני של הקורבנות האלה, "עולה, אישה, ריח ניחוח ליהוה".106 אין ספק שאלוהים קיבל בברכה את הקורבנות שהועלו לו, ואף נהנה מהם, בתנאי שהם הובאו מתוך מניעים קדושים, מלב נכון. הכתובים מבהירים שאלוהים התענג על קורבנות כאלה. ·הקורבנות היו חלק מאוד חשוב מדת ישראל. לכן, כשאלוהים שלח את משה ואהרון אל פרעה, הוא נתן בפיהם את המסר הבא, "אלוהי העברים נקרא עלינו. נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלוהינו, פן יפגענו בדבר או בחרב" (שמות ה' 3). הסיבה העיקרית שבגללה רצה אלוהים לשחרר את עמו ממצריים היתה כדי שיעלו לו זבחים. ·עיון מעמיק בחומש מלמד שיותר פרקים מוקדשים לנושא הזבחים והקורבנות מאשר לשמירת שבת, חגים, עבודת אלילים, רצח וגניבות גם יחד. ·יותר מכל דבר אחר בתורה, הקורבנות מתוארים כ"קורבן תמיד" או כמשהו שנועד לדורות הבאים, "לדורותיכם" (מונחים דומים משמשים כדי לתאר טקסים כוהניים אחרים, לצד ברית המילה, שמירת השבת, חגים ומועדים). אם יש משהו שלא היה לו תחליף, היתה זו שיטת הקורבנות. חשוֹב על משמעותם המלאה של פסוקים כמו, "וכיפר אהרון על קרנותיו \[של המזבח\] אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם, קודש קודשים הוא ליהוה" (שמות ל' 10. ראה שימוש במונחים דומים בקשר לברית המילה בבראשית י"ז 14-7, וחג הפסח בשמות י"ב 17-14, 42). זו הסיבה שיהודים משיחיים שמים דגש רב על העובדה שישוע המשיח מילא את כל הדרישות שמציבה שיטת הקורבנות כשנתן את חייו למעננו 107 על סמך הנאמר בתורה, לא יעלה על דעתנו שאלוהים זנח את הצורך בקורבנות והמיר אותם בתפילה. ·לאחר הנבואות של הושע, עמוס, ישעיהו וירמיהו – כל אותן נבואות שמתנגדינו משתמשים בהן כדי להוכיח שהנביאים התנגדו לקורבנות – באות נבואותיהם של חגי וזכריה, שעודדו את הגולים ששבו לירושלים לבנות את המקדש. "והתנבאו חגי הנביא וזכריה בן עידו על היהודים שביהודה ובירושלים בשם אלוהי ישראל עליהם. ואז קמו זרובבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק ושריו לבנות את בית אלוהים שבירושלים. ונביאי האלוהים עימהם מסייעים להם" (עזרא ה' 2-1; ראה גם חגי א').108 גם הם רצו לראות את המקדש עומד על תילו, ואת הכוהנים שבים להעלות קורבנות לאלוהים. ·מלאכי, אחרון נביאי התנ"ך, שחי בימי בית שני, הדגיש את חשיבות הקורבנות במקדש והוכיח את הכוהנים על שהעלו לאלוהים קורבנות בעלי מום (ראה מלאכי א' 14-6). וזכריה, שניבא בימים שבהם שיקמו היהודים את המקדש אמר שיום יבוא "והיה כל סיר בירושלים וביהודה קודש ליהוה צבאות. ובאו כל הזובחים, ולקחו מהם ובישלו בהם" (י"ד 21 ). דברים אלה מקבילים לדבריו של מלאכי על כך שלאחר שאלוהים יצרוף ויטהר את הלוויים יהיו לו "מגישי מנחה בצדקה, וערבה ליהוה מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות" (ג' 4-3). הנביאים כלל וכלל לא גינו את שיטת הקורבנות. להיפך! אם כך, מה הם כן אמרו? מה בדיוק היתה הבעיה שעוררה את מחאתם בעניין זה? כדי לבסס את התשובה שלנו על הכתובים נביא כל פסוק בתנ"ך שעוסק בעניין, ובמקביל נבדוק את מידת הדיוק של הטענה שמשמיעים מתנגדינו, ולפיה "הנביאים מכריזים מפורשות שתפילה כנה שבאה מלב מלא חרטה לוקחת את מקומם של הקורבנות".109 נתחיל את המחקר שלנו עם הדברים שאמר הנביא מיכה: "במה אֲקַדֵם יהוה אִיכַּף לאלוהי מרום? האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה? היִרצה יהוה באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן? האתן בכורי \[תמורת\] פִּשעִי, פרי בטני, חטאת נפשי? הִגִיד לך, אדם, מה טוב. ומה יהוה דורש ממך? כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והַצנֵעַ לכת עם אלוהיך. מיכה ו' 8-6 מיכה ניבא ביהודה, במאה השמינית לפני הספירה. כלומר, הוא חי ופעל לא רחוק מבית המקדש בירושלים. בימיו פעל המקדש במתכונת מלאה, והעם היהודי עדיין לא יצא לגולה. איש אינו יכול לטעון שמיכה ביקש להסביר לבני עמו איך הם יכולים לשקם את מערכת היחסים שלהם עם אלוהים לאחר שהמקדש חרב או בתקופה שבה לא היתה אליו גישה. לא זה היה הנושא שעליו הוא דיבר. מיכה פנה לאנשים שהיתה להם גישה מלאה למקדש. בתקופה שבה הוא ניבא והוכיח את העם הועלו במקדש עולות יומיות, וכן קורבנות מיוחדים בחגים ובמועדים. וכאמור, הקורבנות האלה הועלו לפי ההנחיות שנתן אלוהים ושמפורטות בתורה. האם יעלה מישהו על דעתו שמיכה דחה את דיני הקורבנות האלה?110 האם מישהו חושב שמיכה אומר כאן לבני עמו, "כל מערכת הקורבנות שעליה מדובר בתורה היא חסרת כל משמעות בעיני ה'! לחמשת חומשי התורה אין כל משמעות. כל מה שכתוב שם הוא ריק מתוכן. תשכחו מהם, התעלמו מהם, אל תטרחו לעשות את מה שנאמר בהם"? האם אתם יכולים לתאר לעצמך שמיכה יאמר משהו כזה? למרבה האירוניה, מתנגדי המשיחיות טוענים שישוע לא היה נביא אמת, משום שלדבריהם הוא התעלם מהתורה או הפר אותה, וגם גרם לאחרים לנהוג כך.111 אבל אם הקטע הזה ממיכה מלמד את מה שטוענים כמה ממתנגדינו, יוצא שגם מיכה היה נביא שקר. יותר מכך, יש לראות בו נביא שקר מן הסוג החמור ביותר, שהרי אם מפרשים כך את דבריו, מסתבר שהוא גינה את שיטת הקורבנות והזבחים. אבל כמובן שזה לא כך. אם כך, למה התכוון מיכה? מיכה הוכיח את בני עמו החוטאים, ואמר להם (בהפרזה יתרה) שאינם יכולים לרצות את אלוהים רק בכוחם של אלפי קורבנות, שלא יעלה על דעתם שאלוהים רוצה שהם יקריבו את בניהם – את בכוריהם, את פרי בטנם – כדי שאלה ישלמו את מחיר חטאיהם. מיכה ביקש להבהיר שאלוהים מחפש עשיית צדק, חסד וצניעות הליכות – מידות שככל הנראה התעלמו מהן אנשים רבים בקרב העם והעדיפו להעלות זבחים וקורבנות. העם יִיחס חשיבות לדברים הלא נכונים – לטקסים חיצוניים, והתעלם מהשחיתות הפנימית. כזה הוא הטבע האנושי. ישוע הוכיח את מנהיגי הדת הצבועים בימיו על התנהגות דומה. הוא אמר להם, "נותנים אתם מעשרות ממנתה ושבת וכמון, ומזניחים את הדברים החשובים יותר שבתורה – את המשפט, את החסד ואת האמונה. צריך היה לעשות את אלה האחרונים ואין לעזוב את הדברים האחרים" (מתי כ"ג 23). ישוע בעצם אמר, "אתם מקפידים לעשר מכל יבול, אבל מתעלמים כליל מדברים שחשובים לאלוהים הרבה יותר: משפט צדק, חסד ונאמנות. סדרי העדיפויות שלכם משובשים לגמרי". גם שאול נאלץ להוכיח כמה משיחיים קנאים, שמאוד התרגשו מכל נושא המתנות הרוחניות (נבואה למשל), והזניחו את מידת האהבה. שאול הסביר להם, "אם בלשונות בני אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה, הריני כנחושת הומה או כמצלתיים רועשים. אם תהיה לי מתת הנבואה ואדע כל הסודות ואשיג כל הדעת; ואם תהיה בי כל האמונה עד להעתיק הרים ממקומם, ואין בי אהבה, הריני כאין וכאפס" (הראשונה לקורינתים י"ג 2-1). במילים אחרות, אני יכול לחולל ניסים מדהימים, אבל אם אין בי אהבה, הרי שהכל מסתכם בהצגה אחת גדולה וריקנית. שאול אפילו הרחיק לכת ואמר, "אם אחלק את כל רכושי לצדקה וגם אתן את גופי לשריפה ואין בי אהבה – לא יועיל לי דבר" (פס' 3). שלושתם – מיכה, ישוע ושאול – לימדו את אותו עיקרון: מה הטעם במעשרות שלנו, בתרומות ובמתנות הרוחניות, אפילו בקורבנות אישיים, אם אנחנו לא נוהגים בצדק, בחסד, באהבה ובצניעות? אלה הן המידות שאלוהים מחפש. קל להבין איך ממרחק של דורות רבים אפשר לפרש לא נכון את מטבעות הלשון הנבואיים בעלי העוצמה של מיכה. גם השפה שישוע ושאול השתמשו בה לא תמיד מובנת כהלכה. אבל אין כל סיכוי שהיהודים בימיו של מיכה היו מבינים שכוונתו, "תשכחו ממשה! תשכחו מהתורה! אין טעם שתצומו ותענו את נפשכם ביום כיפור! תשכחו ממשה הפסח ומהעולות היומיות! שימו סוף למעמד הכהונה ולשיטת הקורבנות!" המשמעות של דבריו של מיכה היתה מאוד ברורה, "חוטא, אלוהים רוצה שתיישר את דרכיך. אין טעם שתעלה לו אין סוף קורבנות". וכדי להדגיש את דבריו השתמש מיכה בשפה מוגזמת, עוקצנית, כשדיבר על "אלפי אילים… רבבות נחלי שמן" ועל בכוריהם ופרי בטנם של שומעיו. מיכה הבהיר היטב את עמדתו. חשוב גם לשים לב שהנביאים הרבו להתנסח במשפטים שהציבו שתי ברירות בפני שומעיהם, במטרה לחדד את המסר שבפיהם. זו הסיבה שהושע אמר בשם אלוהים, "כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלוהים מעולות" (הושע ו' 6), כשבעצם אלוהים חפץ בשני הדברים – גם בזבח וגם בעולות – ולא רק באחד מהם. אלוהים רוצה שגם נכיר בו וגם בקורבנו.112 זכור שהתורה מתארת את העולות כ"עולה, אישה, ריח ניחוח ליהוה" (למשל ויקרא א' 9), ושהיא מייצגת את המחויבות של המקריב לאלוהים, את ההתמסרות המלאה שלו לאלוהיו. לקורבן כזה יש ערך רק אם הוא נעשה בלב נכון. זכור גם שאחרי שנוח העלה קורבנות נאמר בתורה, "וירח יהוה את ריח הניחוח, ויאמר יהוה אל ליבו: 'לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי' " (בראשית ח' 21. התנ"ך מכיל עוד שפע של דוגמאות דומות). אין כאן שום דבר שלילי. אלוהים רצה שעמו יעלה לו קורבנות ועולות – כל עוד הם הובאו מתוך ציות ומתוך גישה של חרטה וחזרה בתשובה. אבל כל עוד המשיכו בני עמו לחיות בחטאם, הם בעצם רימו את עצמם כשחשבו שהקורבנות שלהם ישנו משהו לאלוהים. להיפך, קורבנות כאלה מתועבים בעיניו. הם נראים כשוחד יותר מאשר ביטוי של מסירות ועבודת קודש. במונחים של ימינו היינו אומרים, "מה הטעם ללכת לבית הכנסת (או לקהילה), לצום, להתפלל ולתת תרומות נדיבות לבניין הקהילה, כל עוד אני צופה בסרטים פורנוגרפיים או מרמה בעבודה? אלוהים שונא את הביקורים האלה בבית הכנסת (או בקהילה) ואת הקורבנות השונים של מי שנוהג כך. הם אינם רצויים בעיניו! הוא רוצה שנציית לו".113 רעיון זה עולה גם מנבואותיו של ישעיהו, בן זמנו של מיכה, שחי לא רחוק מהמקדש. בהשראת רוח אלוהים ניבא ישעיהו: "שִמעו דבר יהוה, קציני סדום; האזינו תורת אלוהינו, עם עמורה! "למה לי רוב זבחיכם?" יאמר יהוה, "שָׂבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבואו לֵרָאוֹת פנַי, מי ביקש זאת מידכם? רמוֹס חצרָי! לא תוסיפו הביא מנחת שווא – קטורת תועבה היא לי! חודש ושבת, קרוֹא מִקרא לא אוּכל, אוון ועצָרָה. חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח, נלאיתי נשוא. ובפוֹרישׂכֶם כפיכם  אעלים עיני מכם. גם כי תרבו תפילה אינני שומע. ידיכם דמים מלאו. רחצו, היזכו, הסירו רוע מעלליכם מנגד עינָי, חדלו הרֵעָ. לִמדו היטב, דִרשו משפט, אֵשרוּ חָמוֹץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה". ### ישעיהו א' 17-10 כוונתו של ישעיהו ברורה: אלוהים מאס בצביעות של עמו. הוא אומר, "די! אני לא רוצה שתעלו לי עוד קורבנות. אני לא מעוניין בתפילות שלכם, בשבתות ובמועדים שאתם מקפידים עליהם. אני רוצה שתחזרו בתשובה ותנהלו אורח חיים טהור". האם יעז מישהו להתווכח עם זה – ויהיה זה יהודי משיחי או מסורתי? האם יעז מישהו לקחת את הפסוקים האלה ולטעון כי משתמע מהם שאלוהים אינו מעוניין בקורבנות? שאין עוד טעם בתפילה, בשמירת השבת, המועדים, ראשי החודשים וכן הלאה? ודאי שלא.114 אדם שמעלה קורבן כשליבו מלא חטא מרוקן את הקורבן שלו מכל משמעות ומבאיש את ריחו בעיני ה'. כשידיים טמאות מונפות אל על בתפילה, אלוהים מסתיר את עיניו ואוטם את אוזניו. וכשבני עמו מגיעים למקדש כדי לעבור אותו בעוד ליבם מלא טומאה, אלוהים רואה בנוכחות שלהם מטרד. בעיניו הם רומסים את חצרותיו, וכל ניסיונותיהם להקפיד על טקסים שונים הופכים עליו לטורח. לעומת זאת, כשהלבבות של בני עמו נכונים לפניו, קורבנותיהם הם כריח ניחוח באפו. כשידיהם נקיות, תפילותיהם ערבות לאוזניו (ראה משלי ט"ו 8. השווה עם כ"ח 9, "מסיר אוזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה"). דברים דומים אמר אלוהים לירמיהו, "כי יצומו – אינני שומע אל רינתם, וכי יעלו עולה ומנחה – אינני רוצם. כי בחרב וברעב ובדבר אנוכי מכלה אותם" (י"ד 12). כן, לפעמים אלוהים ידחה את הצום שלנו – וכן את התפילות והמנחות שלנו – אם הלבבות שלנו רחוקים ממנו. מזמור נ"א שופך אור רב על נקודה זו. המזמור, שעוסק כולו בחזרה בתשובה, מיוחס לדוד המלך, שככל הנראה כתב אותו אחרי שנאף עם בת שבע וציווה להרוג את בעלה אוריה. לאחר שדוד הכיר בחטאו והתחנן לרחמיו של אלוהים, הוא קרא, "כי לא תחפוץ זבח, ואתנה; עולה לא תרצה. זבחי אלוהים רוח נשברה. לב נשבר ונדכה, אלוהים, לא תבזה" (נ"א 19-18). אבל האם המזמור מסתיים בפסוקים אלה? לא ולא. הפסוקים הבאים הם בעצם תפילה, שככל הנראה נוספה בשלב מאוחר יותר בידי מחבר אחר. המזמור מסתיים במילים, "היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים. אז תחפוץ זבחי צדק, עולה וכליל. אז יעלו על מזבחך פרים" (פס' 21-20).115 איזו הצהרה מדהימה! קורבנות שמובאים לאלוהים בלב טהור וצדיק נחשבים בעיניו לריח ניחוח. קורבנות שמובאים בלב חוטא – או כתחליף לחזרה בתשובה – נחשבים בעיניו לתועבה. רק כך עלינו להבין את דבריו של מחבר מזמור מ', שאומר, "זֶבח ומנחה לא חפצתָ, אוזניים כָּריתָ (פתחת) לי,116 עולה וחטאה לא שאלתָ. אז אמרתי: 'הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. לעשות רצונך, אלוהַי, חפצתי ותורתך בתוך מֵעַי' " (תהילים מ' 9-7). נראה שמחבר המזמור זכה להתגלות, כנראה בשעה שהגה בחלקים מסוימים של החומש. כשחשב על מה שנאמר שם בנוגע לקורבנות, הבין שאלוהים בעם מעוניין בחייו, במסירות שלו, במחויבות מלאה מצידו – בניגוד לקורבנות גרידא. לכך התכוון כשאמר, "במגילת ספר כתוב עלי".117 במילים אחרות, "כשאתה מצווה עלי להעלות לך עולות, זבחים ומנחות, הקורבנות האלה מסמלים את חיי שהופקדו בידיך, את הנפש שלי שנשפכה על המזבח שלך. זה הדבר שאתה בעצם מעוניין בו!"118 בברית החדשה שאול משתמש במונחים דומים, "אחַי, בגלל רחמי אלוהים אני מבקש שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים; כך תעבדוהו עבודה שבלב" (רומים י"ב 1).119 לכך התכוון מחבר המזמור כשאמר, "הנה אני אלוהים, מקדיש לך את עצמי כליל!" הוא בהחלט לא התכוון לומר, "יום הכיפורים, על כל הקורבנות הייחודיים לו, כפי שציווה אותם אלוהים למשה, אינו רצוי ליהוה. הקורבנות המיוחדים של חג הסוכות – שאלוהים פירט אותם באריכות – מיותרים בעיניו. הוא אינו מעוניין בקורבנות הטוהרה, התודה, ההקדשה והכפרה שהתורה מרבה לדבר עליהם. לא, הוא מעוניין אך ורק במסירות של הלב". כמובן שלא על כך דיבר המחבר. הרעיון הזה מופיע גם בירמיהו ו' 29-19, "שִמעִי הארץ, הנה אנוכי מביא רעה אל העם הזה, פרי מחשבותם. כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה. למה זה לי לְבוֹנָה מִשבָא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק? עולותיכם לא לרצון, וזבחיכם לא ערבו לי". דוד טאלי, החוקר המשיחי של התנ"ך, כתב: "במלאכי ג' 4, ירמיהו ו' 20 והושע ט' 4 – הקורבנות אינם נחשבים לרצויים או ללא רצויים בזכות עצמם, אלא בזכות אורח החיים ומידת הציות של אלה שמעלים אותם. לא משנה כמה יקר הוא מחירו של הקורבן (לבונה מיובאת משבא וקנה מארץ רחוקה, ולא משנה מה מספרם של הקורבנות), כל עוד החטא שוכן \[בליבו של המקריב\], הוא אינו ערב לאלוהים.120 כל הדברים האלה מזכירים לנו אמת רוחנית חשובה, שמופיעה פעמים רבות בדבר אלוהים: אפילו דברים רבי חשיבות כמו תפילה, קורבנות, עבודת אלוהים, צום ושמירת השבת והמועדים נחשבים למתועבים בעיני אלוהים אם הם נעשים בלב צבוע ומלא חטא. גם התורה מדברת על כך כשהיא מפרטת את דיני הקורבנות. כאמור, אלוהים מבהיר שוב ושוב שהקורבנות הם ריח ניחוח באפו, ולא משנה באילו קורבנות מדובר – הקורבנות של החגים, העולות היומיות, המנחות והזבחים. אביא רק דוגמה אחת. בספר במדבר נאמר שאלוהים נתן לעמו את ההנחיות הבאות, "את הכבש אחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים. ועשירית האֵיפָה סולת למנחה בלולה בשמן כַּתִית רביעית ההִין. עולת תמיד העשויה בהר סיני, לריח ניחוח, אישה ליהוה" (במדבר כ"ח 6-4). מדובר בטקס קדוש. הקורבנות והזבחים היו אמורים להיות חלק חיוני, קדוש ורב הוד בעבודת האלוהים של עם ישראל. כך מלמדת התורה, ואנחנו קוראים כאן שהמצוות האלה ניתנו בהר סיני. אבל אלוהים גם אומר בתורה שאם נחטא לו ונעבוד אלילים, "ונתתי את ערֵיכם חורבה והשִימוֹתִי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם" (ויקרא כ"ו 31). הכל נאמר מראש! הבעיה שהנביאים דיברו עליה הוגדרה היטב בתורה. הבעיה לא היתה הקורבנות והמנחות. החטא הוא הבעיה. הוא טימא את הכל, גם את הקורבנות של עם ישראל, והפך אותם ללא רצויים בעיני אלוהים. כך נאמר בתורת ה'. הדברים שאמרו הנביאים רק הגשימו את מה שכבר נאמר בתורה. אם כך, אין כל מקום לטענה שאלוהים (או נביאיו) דחו את שיטת הקורבנות שבתורה. אלוהים אינו דוחה את הקורבנות יותר משהוא דוחה תפילה או שמירת שבת. אבל הוא אינו מקבל דבר ממי שליבו רחוק ממנו, ואת האמת הזאת גם ישוע הדגיש. "צבועים!" הוא קרא למנהיגים בימיו, "היטב ניבא עליכם ישעיהו באומרו: 'העם הזה בשפתיו כיבדוני וליבו ריחק ממני, ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה' " (מתי ט"ו 9-7. זהו ציטוט של ישעיהו כ"ט 13). גם המשיח שנא צביעות.121 אם כך, למרות שהתורה מצווה על בני ישראל לשמור את החגים, את ראשי החודשים ואת השבתות, ולהעלות סוגים שונים של קורבנות בשם העם כולו, ובמקרים מסוימים קורבנות של יחיד, אלוהים לא מעוניין בכל הטקסים האלה אם הם נעשים על ידי אדם חוטא וצבוע. דברים דומים אמר הנביא עמוס, שפעל בממלכה הצפונית. אלוהים אמר דרכו: "שנאתי, מאסתי חגֵיכֶם ולא אריח בעצרותיכם. כי אם תעלו לי עולות ומנחותיכם לא אֶרצה ושֶלֶם מְרִיאֵיכם לא ביט. הסֵר מעלַי המון שִירֶיך וזִמרת נבליך לא אשמע. ויִגַל כמים משפט,  וצדקה כנחל אֵיתן! ### עמוס ה' 24-21 אם עד כה לא הצלחת לעקוב אחר קו המחשבה שלי, הדברים שאומר עכשיו אמורים ליישב את העניין, כי אלוהים מבהיר כאן שהוא דוחה את החגים והעצרות של בני עמו (הכוונה היא גם לשבתות, לראשי החודשים, לחג הפסח והסוכות, ולמועדים האחרים), את העולות והמנחות, את השירים והזמירות. מדוע הוא דחה את כל הביטויים האלה של מסירות ומלאכת קודש? משום שבני ישראל התבוססו בחטאיהם – עבודת אלילים, הפקרות וחוסר צדק – ולכן, כל הטקסים שבהם הם עבדו אותו נתפסו בעיניו כמאוסים. הוא רצה שהם יקפידו על צדק ועל משפט, על טוהר כפיים, ולא על שירים, טקסים, שבתות וקורבנות. יש לזכור שעבודת האלוהים בממלכה הצפונית היתה מעורבת בעבודה של אלילים אחרים,122 וזה ההסבר לכך שאלוהים לא רצה כל חלק בפעילות הדתית הקנאית שלהם – אפילו כשהעם הביא לו את הקורבנות המובחרים ושר לו את השירים המופלאים ביותר. "חוסר גילוי הדעת הכולל של שיטת הקורבנות בא לידי ביטוי אנתרופומורפי (האנשה של אלוהים) כשאלוהים אוטם כביכול כמה מחושיו: \[את חוש\] הריח (פס' 21…), הראייה (פס' 22…) והשמיעה (פס' 23…) המייצגים דחייה מקיפה ושלמה. "טקסיות לשמה, על כל הדרה וכליה, פשוט אינה יכולה להחליף את המעשים המוסריים והאתיים של בני האדם. כשאלה לוקים בחסר, חיים דתיים… הופכים לאחיזת עיניים. יותר מכל דבר אחר \[אלוהים\] דורש משפט וצדקה.123 לכך התכוון עמוס בדבריו, שתואמים כליל את מה שאמרו שאר הנביאים. צ'ארלס לי פיינברג, חוקר יהודי משיחי של הכתובים, מציין: "מאז ומתמיד היתה לקורבנות חשיבות משנית לציות ולקדושה. ירמיהו, וגם שאר הנביאים, לא תיארו את הקורבנות \[כדבר החשוב ביותר\]. הם לימדו שתורת המוסר חשובה יותר מטקסים. יש משמעות רבה לכך שכאשר מקריאים את ויקרא ו'-ח' בבתי הכנסת, מקריאים במקביל את ההפטרה מירמיהו.124 "רק רגע", אולי תאמר, "לא ציטטתם את כל הקטע מספר עמוס. אם תמשיכו לקרוא, תראו שהוא טען שעם ישראל כלל לא העלה לאלוהים קורבנות במהלך הנדודים במדבר. ובכל זאת אלוהים טיפל בהם לאורך כל הדרך, מה שמוכיח שהקורבנות הם לא דבר כזה גדול. ירמיהו אפילו הרחיק לכת ואמר שמלכתחילה לא היה אלוהים מעוניין בקורבנות שלנו, עוד ביום שבו נתן לנו את התורה". הבה נקרא את הקטעים האלה: ""הזבחים ומִנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה, בית ישראל? ונשאתם את סִיכּוּת מַלככם, ואת כִּיווּן צלמיכם, כוכב אלוהיכם אשר עשיתם לכם. והגלֵיתי אתכם מֵהלאה לדמשק", אמר יהוה, אלוהי צבאות שמו. ### עמוס ה' 27-25 "כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, "עולותיכם סְפוּ על זבחיכם ואִכלו בשר. כי לא דיברתי את אבותיכם, ולא ציוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצריים על דברי עולה וזבח. כי אם את הדבר הזה ציוויתי אותם לאמור: שִמעו בקולי והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם, והלכתם בכל הדרך אשר אצווה אתכם למען ייטב לכם' ". ### ירמ' ז' 23-21 מה בעצם נאמר בפסוקים אלה? פרופסור אנסון פ' רייני מאוניברסיטת תל אביב, חוקר בעל שם בתחום המקרא והבלשנות השמית, מספק את התובנות הבאות: "הנביאים בתקופת הבית הראשון גינו את טקסי הקורבנות לעיתים קרובות (עמוס ה' 27-21; הושע ו' 6; מיכה ו' 8-6; ישעיהו א' 17-11; ירמיהו ו' 20; ז' 22-21). הם השוו בין התנהגות צודקת והוגנת, לצד ציות לאלוהים, לבין טקסים דתיים שלא נעשו מתוך הלך רוח מוסרי ואתי ראוי (עמוס ה' 24; מיכה ו' 8; ישעיהו א' 17-16; ירמיהו ז' 23). זו הסיבה שחוקרים רבים הניחו שהנביאים גינו את כל טקסי הקורבנות. \[חוקר הכתובים הקתולי רולנד\] דה ווֹ הוכיח עד כמה מגוחכת מסקנה זו, שכן ישעיהו א' 15 מגנה גם תפילה. והרי איש לא יעלה על דעתו שהנביאים דחו את התפילה \[בצורה גורפת\[; הנביא הוקיע תפילה שנאמרה ללא מחויבות מוסרית נאותה; כך גם לגבי נבואות שהוקיעו טקסים רשמיים. רמיזות דומות במזמורי תהילים, שאפשר לראות בהן דחייה מוחלטת של הקורבנות (לדוגמה מ' 8-7; נ' 15-8) בעצם מייחסות את אותה חשיבות לגישת הלב, כמו שעשו הנביאים. ספרות החוכמה משקפת לפעמים את החשיבות הזאת שיוחסה לערכים מוסריים ואתיים בניגוד לטקסי כהונה ריקים (משלי ט"ו 8; כ"א 3, 27). "הצהרות אחרות של עמוס (ה' 25) וירמיהו (ז' 22) נתפרשו כאילו שמשתמע מהן שהנביאים לא ידעו דבר על טקסים שבני ישראל ביצעו בתקופת המדבר. דה ווֹ ציין שירמיהו הכיר היטב את דברים י"ב 14-6, וראה בקטע זה את תורת משה. דברי הנביאים נגד קורבנות שהועלו בתקופת המדבר בעצם נועדו להבהיר ששיטת הקורבנות המקורית של בני ישראל לא היתה אמורה להפוך לטקסיות הריקה והצבועה שאפיינה את בני דורם \[של אותם נביאים\]. דרישתו של הושע ל"חסד ולא זבח… דעת ה' מעולות וזבחים" (הושע ו' 6; השווה עם מתי ט' 13; י"ב 7) צריכה ללא ספק להתפרש כהצהרה המבטאת סדרי עדיפויות (השווה עם שמואל א' ט"ו 22). גישת הלב היתה תנאי בסיסי לכל ביטוי טקסי בעל תוקף (ישעיהו כ"ט 13). יסודות זרים שחלחלו לשיטת הקורבנות הישראלית זכו כמובן לגינוי נמרץ מצד הנביאים. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד במקרה של ממלכת ישראל (עמוס ד' 5; הושע ב' 15-13; ד' 13-11; י"ג 2), אבל גם במקרה של ממלכת יהודה (ירמיהו ז' 18-17; יחזקאל ח' ועוד).125 רייני דוחה על הסף שתי השקפות אפשריות, ובצדק: הטענה הראשונה היא שהנביאים דחו כליל את שיטת הקורבנות. והשנייה: הנביאים לא ידעו דבר על הקורבנות שבני ישראל העלו במדבר.126 כמו כן מן הראוי לציין שספר ירמיהו אינו שולל העלאת קורבנות. הנה למשל ירמיהו י"ז 26-24: ""והיה אם שמוֹע תשמעון אלַי", נאום יהוה, "לבלתי הביא מַשָׂא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת, לבלתי עשות בה כל מלאכה, ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כיסא דוד. רוכבים ברכב ובסוסים – הֵמָה ושריהם, איש יהודה ויושבי ירושלים, וישבה העיר הזאת לעולם. ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלים ומארץ בנימין ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב – מביאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומביאי תודה בית יהוה". איזו הבטחה נפלאה! ואיזו תזכורת לכך שהנביא לא דחה על הסף את עניין הקורבנות. אדרבה, הנה הבטחה עוד יותר דרמטית שאלוהים נתן לעמו דרך ירמיהו: "כה אמר יהוה, "עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים 'חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה' בערי יהודה ובחוצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה – קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים: 'הודו את יהוה צבאות, כי טוב יהוה, כי לעולם חסדו', מביאים תודה בית יהוה, כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה", אמר יהוה. ### ירמיהו ל"ג 11-10 בעיני ירמיהו, שיקומה של ירושלים היה כרוך גם בשיקומה של עבודת הקורבנות במקדש. והנה עוד הבטחה לשיקום עבודת הקורבנות, וגם זו יוצאת מתוך הנחה שאלוהים הוא שציווה עליהם, "כי כה אמר יהוה: 'לא יכָּרת לדוד איש יושב על כיסא בית ישראל, ולכוהנים הלוויים לא יכרת איש מלפנַי, מעלה עולה ומקטיר מנחה ועושה זבח כל הימים' " (ירמיהו ל"ג 18-17). לאור כל הפסוקים האלה אין כל ספק שבפרקים מוקדמים יותר של ספרו ירמיהו לא דחה את הקורבנות. "אם כך, מדוע הרבנים אינם מסכימים עם העמדה שלכם?" האמת היא שרבים מהם דווקא כן מסכימים! לדברי ד"ר ג' ה' הרץ, הרב הראשי המנוח של בריטניה והמחבר של הפרשנות האנגלית לתורה ולנביאים שמשמשת בבתי הכנסת הקונסרבטיבים ברחבי העולם, "ירמיהו בשום פנים ואופן לא התנגד לקורבנות, בתנאי שהועלו ברוח נכונה. בתמונת השיקום \[שהוא צייר\] (ירמיהו ל"ג 18) הוא מקדיש את המקום הראוי לעבודת המקדש ולקורבנות שמעלים הכוהנים".127 ולגבי "אי ההבנה הרווחת בעניין גישתם של הנביאים לשיטת הקורבנות" אמר הרץ: "הנביאים לא ביקשו לשנות או לבטל את ההיבטים החיצוניים של הדת. הם לא היו חסרי כל היגיון עד כדי כך שדרשו שבני אדם יעבדו את אלוהים בלי כל סמלים חיצוניים. אבל הם מחו נגד הנטייה הקטלנית להפוך את הסמלים החיצוניים האלה למהותה של הדת: על הדגש הרב והטפל שיוחס לקורבנות בהשוואה לצדק, רחמים וטוהרה, ובמיוחד על הרשעוּת המפלצתית שליוותה את העלאת הקורבנות.128 הנה דבריו של אברהם יהושע השל, אחד ההוגים היהודים הנכבדים ביותר במאה העשרים: "קורבנות ואדיקות – על חוסנה ועל היקפה – נכנסים לפעולה היכן שאלוהים נפגש עם האדם. האם יש בזה משהו מסואב ודוחה? "כמובן שהנביאים לא הוקיעו את הקורבנות עצמם. אילו זה היה המקרה, היה עלינו להסיק שישעיהו התכוון שהעם יחדול מתפילה (א' 15-14). אבל הם כן הכריזו שחוסר צדק מבזה את הקורבן והופך את התפילה למיותרת. בני אדם אינם יכולים להשתיק את זעקותיהם של המדוכאים באמצעות שירה, או לקנות את ליבו של אלוהים באמצעות קורבנות גדולים יותר. הנביאים הוקיעו את השיטה משום שהיא הפכה תחליף לצדקה. ההכרה שלהם בערכה של השיטה היא שגרמה להם להבהיר שיש משהו חשוב יותר מקורבנות… "אני חוזר, הם \[למשל הנביאים\] גינו תחום מאוד נכבד, שהוא ללא כל ספק קדוש; רוחניות שיש בה גם צורה וגם תוכן, שהיא מוצקה וגם נותנת השראה, אווירה שהיממה את האדם המאמין – טקס מרשים, אפוף מיסתורין, מלוּוה בריח ניחוח, בשירה וברוממות אל. נוכח קדושה כה שובת לב, מי יערער על נוכחות אלוהים בתחומי המקדש?129 כתמיכה בטענותיו מצטט השל את מזמור קל"ב: נָבואה למשכנותיו, נשתחווה להדום רגליו. קומה יהוה למנוחתך, אתה וארון עוזך. כוהניך ילבשו צדק  וחסידיך רננו… כי בחר יהוה בציון, איווה למושב לו. זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איוויתיה. תהילים קל"ב 9-7, 14-13 אלוהים עצמו בירך את הבאים אל מקדשו, ומחבר המזמור עלץ על הפלא וההוד של החגיגה הקדושה ומלאת השמחה הזאת. הנביאים לא התכחשו לכך. אדרבה, כפי שראינו, חשיבותם הרבה של הקורבנות באותם ימים היא שגרמה להם להוכיח את העם על הניצול לרעה של השיטה. הבה נקשיב שוב לדבריו של השל: "בקורבן תודה, אלוהים לקח חלק. בקורבן הכפרה אלוהים הוא זה שקיבל את המנחה. טקס ההקרבה איחד את המקריב עם אלוהים. זו היתה הדרך להתחבר לאלוהים, ליצור קשר איתו. האדם שהעלה קורבן מן החי בעצם הציע את עצמו בצורה עקיפה. היה לזה כוח של כפרה… "קשה לנו לדמיין איזו משמעות היתה לכניסה למקדש או להעלאת קורבן בעיני האדם הקדום. המקדש היה הקדושה הנצחית בהתגלמותה, נס שמתחולל ללא הרף; האלוהי השתקף באוויר והשפיע ברכוֹת, כשהוא מצמצם פערים בין הכאן והעכשיו לבין הנשגב והנעלה. האדם שהעלה קורבן התמזג במסתורי, הגיע לפיסגת ההגשמה: החטא אוּכַּל, האדם הפנה עורף לעצמו, ל"אני" שלו, קדושה הואצלה. האם האדם המודרני יכול לתפוס את החדווה העילאית של אלה שקורבנם עלה על המזבח? "ואבואה אל מזבח אלוהים, אל אל שמחת גילי. ואודך בכינור אלוהים, אלוהַי." תהילים מ"ג 4 (השווה עם דברים י"ב 19-18; ל"א 11; שמות ל"ד 24-23; ישעיהו א' 12).130 איזו שמחה – לבוא למקדש ולהעלות קורבן על מזבח אלוהים! איזה תענוג, איזו זכות גדולה, איזה מעשה קדוש. אלה הן אמיתות שעולות מן הכתובים, ואנחנו צריכים לראותן לנגד עינינו בשעה שאנחנו מנתחים ומפרשים את דברי הנביאים לגבי השימוש לרעה שעשו בני דורם בשיטת הקורבנות. נפנה לפרשנויות שניתנו לירמיהו ז' 23-21, שכן פסוקים אלה עוררו שאלות הן בקרב חוקרים יהודים והן בקרב חוקרים נוצרים/משיחיים. יש כמה גישות לגבי הפסוקים האלה: 1. בעשרת הדיברות אין כל אזכור לקורבנות וזבחים, משום שמוסר קודם לטקסי קורבן, וירמיהו מתייחס בדבריו לעשרת הדיברות (או יותר נכון לפרק אחד קודם – שמות י"ט 5).131 2. כשאלוהים הוציא את עמנו ממצריים, הוא לא דיבר רק על קורבנות וזבחים – בניגוד לרושם שיוצרים בני זמנו של ירמיהו בדגש הרב שהם מייחסים לנושא. הוא דיבר גם על מוסר ועל ציות.132 3. מדובר בהצהרה נבואית אופיינית מוגזמת, שמשמעותה האמיתית היא ש"שיטת הקורבנות המקורית של עם ישראל לא היתה אמורה להפוך למנהג ריק, צבוע ורשמי של בני דורם" (רייני, כמצוטט למעלה).133 4. זוהי תוכחה אמיצה לאלה מבני ישראל שהתורה לא חייבה אותם להעלות "עולה וזבח", אלא רק התירה להם לעשות את זה. התוכחה העוקצנית כלולה במילים של אלוהים, "אכלו בשר", שכן העולה והזבח היו אמורים לעלות כליל באש על המזבח. אלוהים אומר כאן שהעולות והזבחים שלהם אינם רצויים בעיניו בגלל חטאיהם, כך שמוטב כבר שיאכלו את הבשר בעצמם.134 איזו מהן נכונה? העניין נתון לוויכוח, אבל אף אחת מהגישות האלה אינה עוזרת לטיעוניהם של מתנגדי המשיחיות, שכן אף אחת מהן אינה טוענת שאלוהים או נביאיו דוחים על הסף את שיטת הקורבנות והזבחים. אם כך, אפשר לאמץ כל אחת מהגישות הנ"ל. אנחנו יכולים שלא להסכים בעניין זה, ויחד עם זאת להסכים שחשיבותם של הקורבנות לא פחתה מעולם. צ'ארלס פיינברג, שכותב מזווית ראייה נוצרית/משיחית, כתב פרשנות לירמיהו ונתן תוקף לגישה הראשונה שפירטתי למעלה, אף על פי שדגלו בה גדולי הרבנים בכל הדורות.135 אבל אנו מאמינים שחשוב להוסיף הסתייגות לגישה הזאת, כי הקורא הממוצע עלול לחשוב שאלוהים לא נתן לבני ישראל כל הנחיות בנוגע לקורבנות כשהוציא אותם ממצריים. לא כך נאמר בתורה. בשמות י"ב, בזמן שבני ישראל עדיין היו במצריים – כלומר לפני שניתנו עשרת הדיברות – אלוהים ציווה עליהם לזבוח שה לכל בית, וכך נוסד טקס הפסח השנתי. טקס זה נקבע כחוקת עולם, "לדורותיכם" (ראה במיוחד שמות י"ב 14). בשמות כ' 20, מיד אחרי עשרת הדיברות, אלוהים אומר לעמו, "מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, את צאנך ואת בקרך, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך, ובירכתי". מלכתחילה אלוהים דיבר על עולות ושלמים, על זבח ועל קורבנות. בשמות כ'-כ"ד, הפרקים שחוקרים רבים מכנים בשם "ספר הברית" (ראה כ"ד 7), יש עוד שלוש מצוות הקשורות בקורבנות ובזבחים (ראה כ"ב 20, 29; כ"ג 18. ראה גם כ"ד 8-1 וכן טיעון 3.10). אם כך, הקורבנות והזבחים היו בעצם חלק מהתורה שאלוהים נתן לישראל לפני שיצאו ממצריים, וגם אחר כך. ראוי להביא כאן את הערותיו של הרב ד"ר ה' פרידמן, שמסכמות את עיקרי הפרשנות היהודית המסורתית לירמיהו. אני מביא כאן רק את אותם חלקים מפרשנותו לירמיהו ז' 23-21 שתקפים לגבי הדיון שלנו: "21. ספו על זבחיכם וגו'. הזבחים נשרפו כליל על המזבח, לעומת הקורבנות האחרים, שחלקם נאכלו על ידי הכוהנים והמקריבים. המשמעות היא שאין כל קדושה בקורבנות אשם. "העולות שאתם מביאים, שהמה כולם כליל – הוסיפו אותם על זבחי שלמיכם ואכלו הבשר. רוצה לומר: הואיל ואין העולות לרצון לפני, למה תפסידו הבשר?' " (רש"י, מצודת דוד, ירמיהו ז כא). "22. כי לא דיברתי וגו'. הקורבנות היו בעלי חשיבות משנית להתנהגות מוסרית. אבל גם ירמיהו וגם הנביאים האחרים לא התנגדו לקורבנות כמוסד דתי. הדברים האלה עולים בבהירות מהקטע כולו… כמה פרשנים לא יהודים הכירו בכך שהיהדות תמיד יִיחסה חשיבות עליונה למוסר ולא לשמירת מצוות \[וכאן מצוטט שמואל א' ט"ו 22. ראה טיעון 3.8\]. חלק זה של הנביאים נבחר לקריאה \[שבועית בבתי הכנסת\] לצד ויקרא ו'-ח', כהפטרה \[קטע מהנביאים שקשור לפרשת השבוע בתורה\], במטרה להבהיר שאלוהים מעדיף ציות על פני העלאת קורבנות שמכסים על החטא \[וכאן יש התייחסות לפרשנותו של לבוש. שים לב לדברים דומים שאמר פיינברג, ושמצוטטים למעלה\]. "ביום הוציא אותם מארץ מצריים… ההקשר מבהיר שמדובר כאן בהשוואה בין הקורבנות שמעלים על המזבח לבין דיני המוסר שבעשרת הדיברות (פס' 9); ונכון שאין בדיברות כל אזכור לקורבנות. דעת מקרא \[פרשנות רבנית קלאסית\] מציעה משמעות שונה לפסוק 'כי לא דיברתי את אבותיהם… על דברי עולה וזבח', ולפיו, לא הוצאתי אתכם ממצריים כדי שתעלו לי קורבנות, אף על פי שהם חלק בלתי נפרד מעבודת האלוהים.136 הפרשנות הזאת מדברת בעד עצמה, ומדגישה שאפילו לפי הפרשנויות המסורתיות הרגילות הפסוקים האלה אינם תומכים בטיעוניהם של מתנגדי המשיחיות, ואינם מאשרים בהנביאים דחו על הסף את שיטת הקורבנות. ובנוגע לעמוס ה' 25, אין לי כל בעיה עם הפירוש שלפיו בני ישראל לא העלו קורבנות לאלוהים במהלך הנדודים במדבר, ושלמרות זאת הוא הדריך אותם ושמר עליהם בחסדו. ברור שבני זמנו של עמוס שמו דגש מיסטי כלשהו על הקורבנות, הזבחים, עבודת האלוהים ושמירת השבת והמועדים, כי הם הניחו שכך יוכלו למחות את חטאיהם ואת עוונותיהם ולהתרצות לאלוהים. עמוס הבהיר להם במילים ברורות ביותר שאין בזה כל טעם. הדברים שאמר תואמים כליל את כל מה שקראנו עד כה בספרי הנביאים.137 כפי שראינו, הנביאים ביקשו ליישב את התפיסה המשובשת ואת השימוש לרעה של כל נושא הקורבנות, אבל לא הוקיעו את השיטה עצמה. דברים דומים נאמרים במזמור נ', שם אומר אלוהים: "שמעה עמי ואדברה,ישראל ואעידה בך: אלוהים, אלוהיך אנוכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד. לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים. כי לי כל חַיתוֹ יער, בהמות בהררי אלף. ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עימדי. אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלואה. האוכַל בשר אבירים ודם עתודים אֶשתה? זְבח לאלוהים תודה ושלם לעליון נדריך. וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני." תהילים נ' 15-7 אלוהים מציין כאן שעמו מגלה קנאות רבה כשמדובר בהעלאת קורבנות (טענה דומה השמיע ישוע באוזני מנהיגי היהודים בימיו בעניין המעשרות והטקסים שהם כל כך הקפידו עליהם). אבל לא זו היתה הבעיה. הבעיה היתה עם החטאים שלהם (ראה פס' 21-16 באותו מזמור) ועם המחשבה שאיך שהוא, אלוהים זקוק לקורבנות שלהם (כאילו יש בהם להשביע איזה "רעב" שלו). בשום פנים אי אפשר לראות במזמור מתקפה על השיטה כולה. קרא את פס' 14, 15 ו-23. "זבח לאלוהים תודה, ושלם לעליון נדריך. וקראני ביום צרה, אחלצך ותכבדני… זבח תודה יכבדני ושם דרך אראנו בישע אלוהים". אלוהים מצווה כאן להעלות לו זבח תודה, ואינו מרשיע את מי שנוהג כך. המשמעות של פסוקים אלה ברורה. ברור גם שעד כה לא מצאנו כל תמיכה לטענתם של מתנגדי המשיחיות, שלפיה הנביאים הכריזו בראש חוצות שתפילותיו של החוטא תופסות את מקומם של הקורבנות. להיפך, כפי שראינו, הנביאים הבהירו שאלוהים דוחה גם את התפילה וגם את הקורבן – וכן את שמירת השבת וכל צורה אחרת של עבודת אלוהים – אם הם נעשים על ידי אדם חוטא, שלא חזר בתשובה ולא ביקש מחילה. או כדבריו של הרב הראשי הרץ, "הנביא לא קורא לעם לוותר על הקורבנות, אלא לוותר על המעשים הרעים".138 "אבל", ודאי תאמר, "יש פסוקים אחרים שאומרים מפורשות שהתפילה כן מחליפה קורבנות". אם כך, לסיום הדיון שלנו נפנה לאותם פסוקים שמבינים אותם כאילו משתמע מהם שתפילה לוקחת את מקומם של הקורבנות. אביא הוכחות מתהילים, מהושע ומתפילתו של שלמה בדברי הימים ב' ז' ובמלכים א' ח'. בתהילים קמ"א 2 דוד מתפלל, "תיכון תפילתי קטורת לפניך, מַשׁאַת כַּפַּי מנחת ערב". הבקשה ברורה, "אלוהים, קבל את תפילותי בדיוק כפי שקיבלת את הקטורת שהעלו הכוהנים. קבל את כפי הנשואות אליך בדיוק כפי שקיבלת את מנחת הערב של הכוהנים". אם כך, איך אפשר להבין שהפסוק הזה מלמד שהתפילות "מחליפות את הקורבנות"? מן הפתיח של המזמור נראה שדוד כתב אותו. הרי זה האדם שרצה לבנות מקדש לה', האיש שהכין את כל התוכניות למקדש וצבר הון רב כדי לאפשר לבנו שלמה להתפנות למלאכה (ראה דברי הימים א' כ"ט). זהו אותו דוד שהביא את ארון הברית בחזרה לירושלים, ושהקדיש זמן רב ומאמצים ניכרים כדי להפוך את הטקסים במשכן לחלק מחיי האומה (ראה שם, ט"ו; כ"ח). זהו אותו דוד שהעלה קורבנות לאלוהים בניסיון לעצור את המגיפה (ראה שמואל ב' כ"ד 25; דברי הימים א' כ"א 28-26). בעצם, היה זה אלוהים עצמו שהורה לדוד להעלות את אותם קורבנות, לפני שעצר את המגיפה: "וישלח ידו המלאך ירושלים לשחֲתָה, ויינחם יהוה אל הרעה. ויאמר למלאך המשחית בעם, "רַב עתה, הֶרף ידך". ומלאך יהוה היה עם גורן האורנה היבוסי. ויאמר דוד אל יהוה, בראותו את המלאך המכה בעם, ויאמר, "הנה אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי, ואלה הצאן מה עשו? תהי נא ידך בי ובבית אבי". ויבוא גד אל דוד ביום ההוא, ויאמר לו, "עלה, הקֵם ליהוה מזבח בגורן ארניה היבוסי". ויעל דוד כדבר גד, כאשר ציווה יהוה… וייבן שם דוד מזבח ליהוה, ויעל עולות ושלמים. ויעתר יהוה לארץ, ותיעצר המגיפה מעל ישראל. ### שמואל ב' כ"ד 19-16, 25 כמה חשובים היו הקורבנות והעולות! אין ספק שאיש מצאצאיו של דוד – גם במשך מאות בשנים אחרי מותו – לא העלה על דעתו שדוד התכוון שתפילות יכולות להחליף את הקורבנות. היו אלה אותם צאצאים שהשתתפו בנאמנות בעבודת המקדש והעלו שם קורבנות. היה זה על רקע התפאורה של הקורבנות והקטורת שדוד אמר את שאמר במזמור קמ"א. פסוק זה אינו מלמד שהתפילה מחליפה קורבנות (וגם לא רק את מנחת הערב, שהרי רק עליה מדבר הפסוק). כמו כן אי אפשר לראות בו מסר סודי ששולב בתנ"ך ופוענח רק דורות רבים מאוחר יותר, לאחר שחרב בית המקדש. אילו זה היה כך, יהיה זה רק הוגן לשאול מדוע היהודים ששבו לירושלים, דור אחד לאחר שהבבלים הרסו את הבית הראשון, היו כה נחושים לשקם את המקדש ולחדש את עבודת הקורבנות. אם התפילה אכן יכלה לקחת את מקומם של הקורבנות, או אם היא נעלה יותר, מדוע היו אבות אבותינו כה להוטים לחדש את עבודת הקורבנות? יתרה מכך, עלינו לשאול מדוע עזרא ונחמיה, וכל מלוויהם, סיכנו את חייהם כדי לבנות את המקדש ולשקם את המזבח. מדוע היה עליהם לטרוח בעניין זה אם אלוהים ממילא הכין דרך טובה יותר (או לפחות דרך חלופית)?139 שמא מצאו מתנגדינו בסיס מוצק יותר בספר הושע? רבי טוביה זינגר, המייצג את עמדתם של מתנגדי המשיחיות, יענה על כך בהן מוחלט. הוא כותב: "בעצם, בהושע ג' 5-4 הנביא חוזה בדיוק רב שעם ישראל לא יוכל להעלות קורבנות בחלקה האחרון של ההיסטוריה היהודית, עד שיחל העידן המשיחי. "כי ימים רבים ישבו בני ישראל, אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים. אחר ישובו בני ישראל וביקשו את יהוה אלוהיהם ואת דויד מלכם, ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים". "לפי התנ"ך, הזמן הזה ימשך ימים רבים. ובכל זאת, למרות ההכרזות החוזרות ונשנות של הכנסייה שהצלב של משיחם משמש גם היום כקורבן על חטא, דבריו של הושע התגשמו במדויק, והיום אין לנו כל מערכת של קורבנות מן החי. "בהתחשב בעוצמה הרוחנית של הנבואה יוצאת הדופן הזו חש הושע צורך לגלות מה יקח את מקומו של המקדש. אם הנביא אומר שעם ישראל יהיה ללא קורבנות במהלך הגלות הארוכה שלהם, עד שיגיעו אחרית הימים, במה אנחנו אמורים להשתמש? איך יוכלו היהודים לכפר על חטאי השוגג בלי קורבן דם במהלך הגלות שלהם? ומה עם כל קורבנות החי שספר ויקרא מדבר עליהם? האם יכולים היהודים להמשיך בלי קורבנות מן החי? הנוצרים טוענים שהם אינם יכולים. התנ"ך אינו מסכים איתם. "מסיבה זו יש חשיבות רבה למה שנאמר בהושע י"ד 3-2. בשני הפסוקים האלה הושע מגלה לבני עמו האהובים מה אמור להחליף את הקורבנות במהלך הגלות. הנביא מכריז שאלוהים רוצה ש"נשלמה פרים שפתינו". התפילה אמורה להחליף את הקורבנות. בהושע י"ד 3 נאמר, "קחו עימכם דברים ושובו אל יהוה. אמרו אליו: 'כל תישא עוון וקח טוב, ונשלמה פרים שפתינו'". 140 האם יש אמת בטענותיו של רבי זינגר? ודאי שלא. הבה נחזור על הפרשנות שלו ונבדוק את המשמעות של הושע י"ד וג'. ראשית, די טבעי להבין את הושע י"ד 3-2 כדימוי, בדיוק כמו במקרה של מזמור קמ"א 2, שם דוד מבקש, כפי שראינו, שתפילתו תתקבל לפני אלוהים בדומה לקטורת ושמשא כפיו יתקבל כמנחת הערב של הכוהנים. אם כך, גם אם מאמצים את התרגום היהודי המסורתי, עמו של אלוהים היה יכול לומר, "נשלם את הנדרים שיצאו משפתינו כאילו הם היו פרים שעולים על המזבח". האיגרת שכלולה בברית החדשה ונועדה ליהודים משיחיים (שנקראת האיגרת לעברים) מתייחסת לדימויים שבפסוק זה, "לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו" (עברים י"ג 15). שנית, וחשוב יותר, יש קושי עם הפירושים השונים שניתנו להושע י"ד 3. הפירוש המילולי בעברית של ימינו יהיה, "שא את כל עוונותינו (מחל להם) וקח טוב, ואנחנו נשלם פרים עבור שפתינו". יש חוקרים יהודים (כמו רוברט גורדיס),141 המציעים להשתמש כאן בתרגום היהודי הקדום ביותר של הפסוק, כלומר בתרגום השבעים, ולקרוא את המילה "פרים" כ"פירות", וכך להפריך את הטיעון האנטי משיחי.142 יותר מכך, עיון זהיר בטקסט מבהיר – גם אם לא נוגעים במילה "פרים" – שלפסוק אין כל קשר להעלאת קורבנות, היות שהפועל "שילם" אינו משמש בשום מקום בתנ"ך בהקשר של העלאת קורבן מן החי. השימוש הרווח שלו הוא בהקשר של נדרים. המשמעות שלו היא "להגשים, להשלים, לשלם, לפתות, לגמול". הפועל מופיע לדוגמה בקהלת ה' 3, "כאשר תידור נדר לאלוהים, אל תאחר לשלמו, כי אין חפץ בכסילים. את אשר תידור – שלם". אם כך, הכוונה המקורית של הפסוק בהושע היא, "נשלמה את הנדרים שביטאו שפתינו", בניגוד ל"נחליף את מה שביטאו שפתינו בקורבנות מן החי".143 כל הדברים האלה אמורים לספק לנו חומר למחשבה, כי קשה להאמין – אם להתבטא במתינות – שאלוהים יתלה בפסוק אחד בלבד התגלות עיקרית, מהותית, שמפריכה את התורה, במיוחד כשהדקדוק של הפסוק הזה אינו ברור דיו, ובכל מקרה כשהוא אינו אומר את מה שמתנגדי המשיחיות מייחסים לו.144 שלישית, יש טעות מרה בשימוש שעושה רבי זינגר בהושע ג'. הטעות עולה בבירור מכך שהוא לא כלל את פסוק המפתח מהושע. זכור שלדבריו, לפי הושע ג' 5-4, "עם ישראל לא יוכל להעלות קורבנות בחלקה האחרון של ההיסטוריה היהודית, עד שיתחיל העידן המשיחי". לפי הפירוש הזה, הושע ג' 5 מתאר את אחרית הימים האלה, כשעם ישראל ישוב להעלות קורבנות וישוב להמליך על עצמו מלך, "אחר ישובו בני ישראל וביקשו את יהוה אלוהיהם ואת דויד מלכם, ופחדו אל יהוה ואל טובו באחרית הימים". רבי זינגר מסביר כי הנביא מכריז שבמהלך התקופה הזאת "אלוהי צבאות 'יחליף בקורבנות את פרי שפתינו'. התפילה אמורה להחליף את שיטת הקורבנות". הוא אומר את הדברים האלה על סמך הושע י"ד 3-2, אבל בעצם לא מצטט את פסוק 2, שם נאמר, "שובה ישראל עד יהוה אלוהיך, כי כשלת בעוונך!" וזה הפסוק שמוביל למילים "קחו עימכם דברים…" אם כך, הושע י"ד מדבר על סוף התקופה שעליה מדובר בג' 5-4, התקופה שבה עם ישראל ישוב לאלוהים, התקופה שבה העולות והקורבנות ישובו להיות חלק מחיי העם. קרא שוב את פס' 5, "אחר ישובו בני ישראל וביקשו את יהוה אלוהיהם ואת דויד מלכם", והשווה עם י"ד 3-2, "שובה ישראל עד יהוה אלוהיך… קחו עימכם דברים ושובו אל יהוה". המשך לקרוא את מה הנאמר בפסוקים הבאים: "אֶרפָּא משובתם, אוהבֵם נדבה, כי שב אפי ממנו. אהיה כטל לישראל, יפרח כשושנה, ויַךְ שורשיו כלבנון. ילכו יונקותיו ויהי כַּזַית הודו וריח לו כלבנון. ישובו יושבֵי בצילו, יחיו דגן ויפרחו כגפן, זִכרוֹ כיין לבנון. הושע י"ד 8-5 איזה תיאור מופלא! קשה לראות בו תיאור של עם ישראל בגלות, כשהוא רחוק מהמקדש ומשולל כל יכולת להעלות קורבנות. התמונה הזאת מציירת את עם ישראל לאחר שיקומו, לאחר שזכה לברכה מדהימה מאלוהים. הרבה יהודים מסורתיים רואים בפסוקים אלה תיאור של העידן המשיחי, העידן שבו יבנה בית מקדש שלישי, על מנחותיו וקורבנותיו.145 אם כך, מה שנאמר בנושא מנוגד למה שרבי זינגר מייחס לו. בניגוד לטענה, שלפיה "הנביאים מכריזים בראש חוצות באוזני העם שתפילה כנה של חוטא מלא חרטה מחליפה את הקורבנות", ראינו שלא רק שהנביאים לא אמרו זאת "בראש חוצות". הם לא הכריזו זאת כלל.146 אבל יש עוד פסוק נוסף שמשמש בידי רבי זינגר ומתנגדים אחרים של המשיחיות. קטע זה לקוח מתפילתו של שלמה, המתועדת בדברי הימים ב' ו' ומלכים א' ח'. מעניין שתשובתו של ישוע לתפילה הזאת שימשה בידי רבנים בתלמוד כדי להצדיק את עמדתם, שלפיה התפילה מחליפה קורבן. באנציקלופדיה יודאייקה נאמר, "אחרי חורבן המקדש והפסקת הקורבנות הכריזו הרבנים: 'תפילה, צדקה ותשובה… מבטלין את הגזירה' ",147 והם מבססים את עמדתם על פסוק אחד, מדברי הימים ב' ז' 14, שם אלוהים אומר לשלמה, "ו\[אם\] יכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פני, וישובו מדרכיהם הרעים – ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם". #### רבי זינגר כותב בנוגע לתפיסה התלמודית הזאת: "הנביאים אף פעם לא הורו ליהודים לעבוד משיח צלוב כלשהו או איזה אל למחצה. גם הכתובים בשום מקום אינם אומרים לנו שאדם צדיק יכול למות ככפרה על חטאי הרשעים. מסר כזה אינו תואם כלל את כתבי הקודש היהודים \[האמת היא שהמסר הזה נמצא גם בתנ"ך וגם בתלמוד. ראה טיעון 3.15\]. אדרבה, שפתיו של החוטא הן שאמורות להפוך לפרים שמשלמים את מחיר החטא. "המלך שלמה מעיד על כך. במלכים א' ח' 50-46 \[שהוא המקבילה של דברי הימים ב' ו' 40-36\] שלמה המלך מנבא לעמו נבואה מדהימה במהלך חנוכת המקדש הראשון, שבנייתו אך הושלמה. בדרשת החנוכה שנשא שלמה המלך הוא מזהיר שיום יבוא, והעם היהודי יוגלה מעל אדמת ישראל לארצות אויב, רחוקות או קרובות. במהלך הגלות הם יבקשו לחזור בתשובה מחטאיהם. שלמה המלך מכריז שאז הם יפנו לעבר ירושלים מהגולה, יתוודו על חטאיהם, ואלוהים ישמע את תפילתם "מן השמים" ויסלח לעמו. "בנבואתו של שלמה המלך אין כל אזכור לצלב או למשיח מת.148 רק תפילה כנה וחזרה בתשובה של חוטא שמתחרט על מעשיו יכולה לספק כפרה שלמה. אף על פי שבמונחים נוצריים נחשב המסר של שלמה המלך לבלתי אפשרי מבחינה תיאולוגית, הוא עומד בלב ליבה של התפיסה היהודית בנוגע לכפרה לכל אורך הגלות הממושכת והמרה.149 "טוב", תאמר, "נראה שיש תימוכין לגישה שלי, שכן הפסוקים האלה מבהירים שבזמן שבני ישראל יהיו בגולה – כלומר בלי בית מקדש ובלי קורבנות – די בתפילות שהם יכוונו לעבר המקדש. אלוהים יסלח להם אם יחזרו בתשובה ויבקשו מחילה, גם בלי להעלות לו קורבנות כלשהם". אתה בטוח? האם קראת את הפסוקים האלה בהקשרם? יותר מששלמה מדבר כאן על תקופה שבה לא יהיה בית מקדש ולא יהיו קורבנות, הוא יוצא מתוך הנחה שהמקדש יעמוד ושקורבנות יועלו. זאת הסיבה שהוא מייחס חשיבות כה רבה לתפילה שמכוונת לעבר המקדש. הרבנים ידעו היטב שחורבן המקדש הבהיר שמשהו השתבש, ולכן קראו לעם להתפלל לשיקומו. התפילות האלה נאמרות מדי יום על ידי יהודים שומרי מסורת ברחבי העולם. אחת מהן חשובה במיוחד, והיא מופיעה בסוף תפילת שמונה עשרה, תפילת עמידה, "רְצֵה ה' אלוהינו בעמך ישראל ולתפילתם שְעֵה, והשֵב העבודה לדביר ביתך, ואישֵי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך".150 #### גם התפילה הבאה נאמרת מדי יום במסגרת תפילת שחרית: "יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו, שתרחם עלינו ותכפר עלינו על כל חטאינו ותסלח לנו על עוונותינו ותמחל לנו על כל פשעינו, ותבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונקריב לפניך קורבן התמיד שיכפר בעדנו כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך, כאמור… \[וכאן מצטט הסידור מבמדבר כ"ח 8-1\]. אם כך, הרבנים לא בדיוק לימדו שהתפילה מחליפה קורבנות. אדרבה, הם ערגו ליום שבו הם יוכלו לשוב ולהעלות אותם. באחת מהערות השוליים של סידור התפילה באנגלית נאמר, "אנחנו עומדים 'להעלות' את הקורבנות שלנו, כבעבר. אבל לפני כן אנחנו אומרים תפילה קצרה, שאלוהים ישים קץ לגלות ויאפשר לנו להעלות קורבנות אמיתיים, ולא רק את התפילות שלוקחות את מקומם".151 אפילו סידור התפילה מכיר בחשיבותם של הקורבנות במקדש. נקרא עכשיו בדברי הימים ב' ז' את תשובתו של אלוהים לתפילת שלמה (התפילה שרבי זינגר רואה בה "נבואה מדהימה" ו"דרשת חנוכה"). הנקודות החשובות בטקסט הודגשו על ידי הטיה: "ויכל שלמה את בית יהוה ואת בית המלך, ואת כל הבא על לב שלמה לעשות בבית יהוה ובביתו הצליח, ויֵרָא יהוה אל שלמה בלילה ויאמר לו, "שמעתי את תפילתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח. הן אעצור השמים ולא יהיה מטר, והן אצווה על חגב לאכול הארץ, ואם אשלח דֶבר בעמי, וייכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים – ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. עתה עינַי יהיו פתוחות ואוזנַי קשובות לתפילת המקום הזה. ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם, והיו עינַי וליבי שם כל הימים. ואתה, אם תלך לפנַי כאשר הלך דויד אביך, ולעשות ככל אשר ציוויתיך וחוקַי ומשפטַי תשמור – והקימותי את כיסא מלכותך כאשר כרתי לדויד אביך לאמור: 'לא יכרת לך איש מושל בישראל'. ואם תשובון אתם, ועזבתם חוקותַי ומצוותַי אשר נתתי לפניכם, והלכתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם – ונתשתים מעל אדמתי אשר נתתי להם. ואת הבית הזה אשר הקדשתי לשמי אשליך מעל פנַי ואתננו למשל ולשנינה בכל העמים. והבית הזה אשר היה עליון לכל עובר – עליו יִשׁוֹם ואמר: 'במה עשה יהוה ככה לארץ הזאת ולבית הזה?' ואמרו: 'על אשר עזבו את יהוה אלוהי אבותיהם אשר הוציאם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים וישתחוו להם ויעבדום. על כן הביא עליהם את כל הרעה הזאת' ". ### דברי הימים ב' ז' 22-11 נתקדם צעד אחר צעד. ראשית עלינו לזכור שתפילתו של שלמה נאמרה במהלך חנוכת המקדש. בתגובה לתפילה זו התגלה לו אלוהים ואמר, "שמעתי את תפילתך, ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח". העובדה הזאת, שאלוהים בחר בבית המקדש כבית זבח, כמקום שבו יועלו לו קורבנות, היא שמובילה להבטחה המפורסמת בפס' 14, "וייכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פנַי וישובו מדרכיהם הרעים – ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם". אבל זהו הפסוק שהתלמוד מצטט על מנת להוכיח שכאשר בית המקדש לא יעמוד על תילו, יחליפו תפילה, תשובה וצדקה את הזבח, את הקורבנות. מדהים, לא? פסוק שמבוסס על כך שאלוהים מדגיש את מרכזיותם של הקורבנות שמועלים במקדש משמש כדי להוכיח שיש תחליף לקורבנות האלה.152 ואין זה הכל. הפסוקים שזה עתה קראנו מבהירים שתפילתו של שלמה תיענה כל עוד המקדש עומד על תילו. אבל אם בני ישראל ירחיקו לכת בחטאיהם יעקור אותם אלוהים מעל אדמתם ויהרוס את המקדש שהוקדש לשמו.153 אם כך, במקום שהמקדש שחרב יהיה מושא להערצה וכבוד, הוא יהפוך למושא ללעג ולשנינה, אות לעמי הנכר שבני ישראל "עזבו את יהוה אלוהי אבותיהם אשר הוציאם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים וישתחוו להם ויעבדום. על כן הביא עליהם את כל הרעה הזאת". חורבנו של המקדש יהיה אות לכך שאלוהים שפט את עמו. הוא יעיד על כך שאלוהים דחה באופן זמני את ישראל כעם.154 סביר להניח שבתקופות כאלה היו מילותיו של המשורר על שפתי רבים, "עורה! למה תישן אדוני? הקיצה, אל תזנח לנצח. למה פניך תסתיר, תשכח עוניינו ולחצנו?" (תהילים מ"ד 25-24). אכן, הכאב, הצער והבושה היו כמעט בלתי נסבלים. הנה התשובה שהתנ"ך עצמו מספק בספר איכה בעניין חורבן הבית הראשון: "חטא חטאה ירושלים, על כן לנידה היתה. כל מְכַבּדיה הזילוה, כי ראו ערוותה. גם היא נאנחה ותשוב אחור…פרשה ציון בידיה, אין מנחם לה. ציווה ה' ליעקב סביביו צריו, היתה ירושלים לנידה ביניהם… "היה אדוני כאויב, בילע ישראל. בילע כל ארמנותיה, שיחֵת מבצריו. וירב בבת יהודה תאניה ואניה. ויחמוס כגן שוכו, שיחֵת מועדו. שכח ה' בציון מועד ושבת, וינאץ בזעם אפו מלך וכוהן. זנח אדוני מזבחו, ניאר מקדשו, הסגיר ביד אויב חומת ארמנותיה, קול נתנו בבית ה' כיום מועד… עשה ה' אשר זמם בצע, אמרתו אשר ציווה מימי קדם. הרס ולא חמל. וישמח עלייך אויב, הרים קרן צרייך. ### איכה א' 8, 17; ב' 7-5, 17  155 לאור תיאורים כאלה יש לראות בשימוש שהתלמוד עושה בדברי הימים ב' ז' 14 הטעיה במקרה הטוב, וחוצפה במקרה הרע, שכן הרבנים והחכמים טענו שתפילה החליפה את הקורבנות מיד אחרי חורבן המקדש. דבר זה מזכיר את מה שאמרו בני ישראל מאות שנים קודם לכן, כשלא הבינו שמשפט אלוהים ניחת עליהם. הם אמרו אז, "לבֵנים נפלו וגזית נִבנה; שקמים גדעו וארזים נחליף" (ישעיהו ט' 9). כלומר, אם נפלו הלבנים נבנה במקומן באבני גזית. ואם נגדעו השקמים, נחליף אותן בארזים. או במונחים של היום, "המקדש חרב, הבה נמצא לו תחליף!"156 אדרבה, לאחר שבית המקדש חרב לא היתה לעם כל דרך לכפר על חטאיו. אם כך, או שהמשיח כבר בא והגשים את המטרה שלשמה הועלו קורבנות, או שבתור עם אין לנו כל כפרה.157 בהקשר זה יש מסורת מעניינת בפרשנות של רש"י לבראשית ט"ו 6 ("ו\[אברהם\] האמין בה' ויחשבה לו צדקה"). רש"י מסביר: והאמין בה' – לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל לו אות, ואמר \[אברהם\] לו (לאלוהים), "במה אדע?" ויחשבה לו צדקה – הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. דבר (הסבר) אחר: \[בשאלה\] "במה אדע?", לא שאל לו \[אברהם\] אות אלא אמר לפניו, "הודיעני באיזה זכות יתקיימו \[צאצאַי\] בה (בארץ)?". אמר לו הקב"ה, "בזכות הקורבנות".158 מדהים! צאצאיו של אברהם יוכלו להישאר בארץ המובטחת בזכות הקורבנות. הפרשנות הזאת רק מלמדת עד כמה חשובים היו הקורבנות בתפיסה היהודית מסורתית. אין כל פלא שחלק מהרבנים בתלמוד היו מודעים היטב להשלכות המלאות של חורבן המקדש. זו הסיבה שהם הצהירו שמיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה והוקמה חומת ברזל בין ישראל לבין אביהם שבשמים (בבלי, ברכות לב ב, ביחס ליחזקאל ד' 3). הם לימדו שמאז שחרבו ירושלים והמקדש לא חלף יום שלא היתה בו קללה (ראה מדרש תהילים ט ז; מדרש תנחומא \[בובר\] פרשת תצווה י), ושלא תהיה כל שמחה בנוכחות אלוהים עד שירושלים תיבנה ועם ישראל יחזור "לתוכה" (ראה מדרש זוטא – איכה \[בובר\], פרשה א). ולמרות זאת, ההשקפה הרבנית שהפכה לנורמטיבית היא זו שגורסת שעם חורבן הבית החליפה התפילה את הקורבנות. למרבה הצער היו בתולדות עמנו תקופות שבהן סירב אלוהים לסלוח לנו כעם. הנה הדברים שהוא שם בפי ירמיהו זמן קצר לפני חורבן הבית, "ואתה, אל תתפלל בעד העם הזה ואל תישא בעדם רינה ותפילה, ואל תפגע בי. כי אינני שומע אותך" (ירמיהו ז' 16). "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תישא בעדם רינה ותפילה, כי אינני שומע בעת קוראם אלי בעד רעתם" (שם, י"א 14). "ויאמר ה' אלי: 'אל תתפלל בעד העם הזה לטובה. כי יצומו, אינני שומע אל רינתם, וכי יעלו עולה ומנחה, אינני רוצם. כי בחרב וברעב ובדֶבר אנוכי מכלה אותם' " (שם, י"ד 2-1). כמה נואש הוא הטיעון של מתנגדינו, לפיו אלוהים קבע שמאז חורבן הבית התפילה מחליפה את הקורבנות. בית המקדש חרב בגלל חטאי העם, חטאים שציערו את אלוהים עד כדי כך שאמר, "עד כאן! שום תפילה, שום קורבן ושום צום לא יוכלו לעצור אותי. אני אדחה את העיר ואת המקדש, אביא משפט על עמי ואגרש אותם מעל פני". כמה מגוחך לומר, "עכשיו, משהמקדש חרב ואיננו יכולים להעלות עוד קורבנות, אלוהים יקבל במקומם את תפילותינו". להיפך, אפילו בשנים האחרונות לקיומו של הבית הראשון, כשעדיין הועלו קורבנות על פי הדינים המפורטים בתורה סירב אלוהים לשמוע את תפילותינו ולחון אותנו בזכותן. על אחת כמה וכמה הוא ינהג כך לאחר שהמקדש חרב ברוב זעמו. בתור יהודים עלינו להבין שהיו בתולדות עמנו תקופות שבהן לא הובטחה לנו כל כפרה כעם, וזאת בשל חטאינו. אפילו התלמוד מציין שלפני שחרב הבית השני, במשך ארבעים שנה אלוהים לא קיבל את הקורבנות שהועלו לו ביום הכיפורים (ראה בבלי, יומא לט ב).159 איך אמור יהודי דתי להרגיש לאור הדברים האלה? ואיך היה יהודי ירא שמים אמור להרגיש לאחר שחרב המקדש? כל עוד עמד המקדש על תילו לפחות היתה איזו תקווה שחטאי העם יכופרו, ולא משנה כמה נוראים הם היו. אבל לאחר החורבן היה זה כאילו אלוהים טרק את הדלת בפני החסד והרחמים הלאומיים. כמה מפחיד וטראומתי היה חורבן המקדש עבור עמנו,160 וכמה קל להבין מדוע ניסו מנהיגי העם לחבר איך שהוא את החלקים, להיאחז בשברי תקווה רוחנית ולהכריז שהתפילה תחליף את הקורבנות. אבל ההכרזה הזאת לא יכלה לסלק את היאוש ואת העובדה שבני עמנו ידעו שאלוהים דחה אותם. שים לב לתחינה שכלולה בתפילת שחרית בסידור. התחינה מכירה בכך שהמקדש חרב "בשל חטאינו", אבל אחר כך מופיעה בקשה שאלוהים יקבל את התפילה במקום הקורבנות. הסידור מצטט מהושע י"ד 2 – פסוק שאם מפרשים אותו נכונה (ראה למעלה) מבינים שהוא אינו מספק כל אסמכתא לאמונה שהתפילה מחליפה קורבנות. זוהי התחינה שיהודים מסורתיים ברחבי העולם כולו נושאים מדי בוקר לאלוהים זה למעלה מאלף וחמש מאות שנה: ריבון העולמים, אלוהי האלוהים ואדוני האדונים: אתה ציוויתנו להקריב קורבן התמיד במועדו ולהיות כוהנים בעבודתם ולוויים בדוכנם וישראל במעמדם. ועתה, בעוונותינו חרב בית המקדש ובוּטל \[קורבן\] התמיד. ואין לנו לא כוהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו. ואתה אמרת, "וּנשלמה פָּרים שפתינו". לכן יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שיהא שיח שפתותינו זה חשוב ומקובל ומרוצה לפניך, כאילו הקרבנו קורבן התמיד במועדו ובמקומו וכהלכתו.161 האם אתה מודע להבלותה של התפילה הזאת, במיוחד כשמבינים שאחריה מצוטט פרק ה ממסכת זבחים במשנה, המפרט בדקדקנות את דיני הקורבנות שיש להעלות על המזבח? זוהי עוד הכרה בכך שחורבן המקדש מעיד שמשהו נורא קרה, שמשהו בסיסי השתבש, ושלכן אין כל ביטחון שאלוהים יהיה מוכן לקבל את תפילות עמו כתחליף לקורבנות. האם אתה מבין שאין שום ודאות שאלוהים ישמע תפילה כזו?162 למען האמת, תפילות רבות שכלולות בסידור מעבירות מסר דומה – לפעמים ברור ולפעמים מעורפל – שמשהו חסר במערכת היחסים של ישראל עם אלוהיו, למרות כל ההבטחות שכלולות בברית, שגם הן חלק בלתי נפרד מהסידור. תחינות מעומק הלב לחסד ורחמים מופיעות כמעט בכל עמוד. לדוגמה "ברכת שומע תפילה" – הברכה השש עשרה בתפילת שמונה עשרה, המתחננת שתפילותינו ישָמעו: שמע קולנו, ה' אלוהינו, חוס ורחם עלינו. וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה. ומלפניך, מלכנו, רֵיקָם אל תשיבנו, כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים. ברוך אתה, ה', שומע תפילה.163 אם יצא לך לומר את התפילות האלה ולבקש מאלוהים שלא ישיב את פניך ריקם, גם אתה חשת במחסום, בחומה שחצצה בינך כיהודי לבין אלוהי אבותינו. אולי גם אתה הרגשת שמשהו מנותק במישור הרוחני אבל לא ידעת מהו. האם יתכן שחשת שאין לך כל דרך לכפר על חטאיך, ושכל התפילות שבעולם לא יקחו את מקומם של קורבנות הדם? האם יתכן שהרגשת שאתה מתפלל מדי יום בשל היותך חלק מהעם היהודי, עם שעדיין מפוזר בגולה, עם שיש לו כבר מדינה אבל אין לו מקדש, עם שעדיין ממתין לרמז כלשהו לבוא המשיח – אף על פי שהוא ציפה לו לפני מאות בשנים? אני מציע שתקדיש לנושא הזה של קורבנות וכפרה מחשבה עמוקה. בטיעונים הבאים אדבר על מרכזיותם של הדם והכפרה בכתובים, ואראה איך מותו של ישוע מספק את הדרישות של כפרה זו. אחר כך אתייחס לשאלה: אם מותו של ישוע שילם את המחיר המלא על חטאינו, מדוע בכל זאת ניבאו חלק מהנביאים על הקמת בית שלישי שגם בו יוקרבו קורבנות? כמו כן נעיין בכמה נושאים הקשורים לזה, כולל השאלה איך זה שגויים זכו לסליחה עוד לפני שישוע שילם את המחיר בחייו. בשלב זה דבר אחד ברור: אין אף פסוק אחד בתנ"ך שמכריז שהנביאים התכחשו לשיטת הקורבנות, או שהתפילה משמשת תחליף לקורבנות. 104\. חשיבותם של הקורבנות והזבחים במסגרת עבודת אלוהים מתוארת בעזרא ד' 2-1, "וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל ליהוה אלוהי ישראל. וייגשו אל זרובבל ואל ראשי האבות, ויאמרו להם: 'נבנה עימכם, כי ככם (כמוכם) נדרוש לאלוהיכם ולא (ולו) אנחנו זובחים מימי אסרחדן מלך אשור המעלה אותנו פה' ". כך היה מקובל בעולם הקדום. ראה גם שופטים ו' 24-17; י"ג 21-1. מיכאל א' סטון, פרופסור באוניברסיטה העברית, מאמין שגם אחרי חורבן המקדש בידי נבוכדנאצר "נותרה בירושלים כת כלשהי שהקפידה להעלות קורבנות" (ראה ירמיהו מ"א 6-5). הוא מזכיר גם את העובדה הידועה שכמה מהיהודים בגולה הקימו מקדשים והעלו קורבנות במקומות מגוריהם (העדות הטובה ביותר היא זו של היהודים באלפנטינה שבדרום מצריים). ראה את מאמרו"REACTIONS TO DESTRUCTION OF THE SECOND TEMPLE: THEOLOGY, PERCEPTIOM AND CONVERSION", JOURNAL FOR THE STUDY OF JUDAISM 12 (1981): 194-204 (כאן ציטטתי מעמודים 195-194). אני רוצה להודות בנקודה זו לידידי ד"ר פיל מילר, הספרן הראשי ב-HEBREW UNION COLLEGE AND JEWISH INSTITUTE OF RELIGION בניו יורק, שצילם ופיקסס אלי את המאמר בתוך יומיים מרגע שביקשתי זאת ממנו. הצוות שלו עזר לי לאתר מקורות מפתח נוספים, שנדרשו לי לצורך כתיבת הכרך הראשון. 105\. ראה כרך 1, טיעון 1.11 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית). 106\. לצורך השוואה, בתורה יש בסך הכל ארבעים ושבע התייחסויות לשבת. לעומת זאת יש בה שלושים ושתיים התייחסויות לקורבנות כאל ריח ניחוח. סך כל מספר האזכורים של קורבנות בחומש מגמד את מספר ההתייחסויות לשבת. 107\. ישוע עשה את זה גם בתוקף תפקידו ככוהן הגדול שלנו. ראה שוב טיעון 3.15, ומידע נוסף בכרך 3, טיעון 4.1 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית). 108\. תרגום חופשי של עזרא ה' 2-1 מארמית, "והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודיא די ביהוד ובירושלים, בשם אלוה ישראל עליהון. באדין קמו זרובבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית אלוהא די בירושלים, ועימהון נביאיא די אלהא, מסעדין להון". 109\. רבי טוביה זינגר. את הדברים מצאתי באתר שלו באינטרנט,WWW.OUTREACHJUDAISM.ORG/SIN.HTML. 110\. ראוי לציין שיש חוקרי מקרא ליברליים (יהודים ונוצרים גם יחד), הטוענים שהנביאים כן התנגדו לשיטת הקורבנות, ושהספרות הנבואית קדמה לתורה (שנתפסת כהנחיות מאוחרות יותר לכוהנים). כזאת היתה ההשקפה הקלאסית ורבת ההשפעה של יוליוס וולהאוזן, JULIUS WELLHAUSEN, PROLEGOMENA TO THE HISTORY OF ANCIENT ISRAEL (GLOUCESTER, MASS.: PETER SMITH, 1973), שאומצה על ידי רבים בשנים שאחר כך, אם כי בשנים האחרונות החלו לזנוח אותה. ראה למשל ROBERT P. GORDON, ED., THE PLACE IS TOO SMALL FOR US: THE ISRAELITE PROPHETS IN RECENT SCHOLARSHIP (WINONA LAKE, IND.: EISENBRAUNS, 1995), 9-12. 111\. ראה כרך 3, טיעון 5.28 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית). 112\. בעניין השימוש שהרבנים עושים בהושע ו' 6 כדי להוכיח שמעשי חסד וצדקה יכולים להחליף את מקומם של הקורבנות, ראה טיעון 3.10. כמובן, אם זו היתה כוונתו של הושע, מוזר שהוא אמר את הדברים האלה בשם אלוהים בזמן שהמקדש בירושלים עדיין עמד על תילו ושימש גם את שבטי ישראל שגרו בצפון הארץ. איזו משמעות יכלו לייחס לפסוק זה שומעיו היהודים, שחיו בארץ ישראל בימי בית שני? 113\. ראה פרטים נוספים בטיעון 3.8. 114\. וויליאם האלאדי מספר שהחוקר הקתולי רולנד דה ווֹ (ROLAND DE VAUX) "טען בחוכמה שהקטעים האלה מהכתובים אינם יוצאים נגד קורבנות יותר משישעיהו א' 15 יוצא נגד תפילה; הבעיה היא הפורמליות של הטקסים החיצוניים, כשאין להם כל תמיכה בפנימיות של הלב (השווה עם ישעיהו כ"ט 13)". WILLIAM L. HALLADAY, JEREMIAH 1, HERMENEIA (PHILADELPHIA: FORTRESS, 1986), 261, בהתייחס לחיבורו של דה וו, ANCIENT ISRAEL: ITS LIFE AND INSTITUTIONS (NEW YORK: MCGRAW HILL, 1961), 454-55. 115\. מידע אודות המחברים והעורכים של מזמור נ"א ראה אצל WILLEM VAN-GEMEREN, "PSALMS", EBC, 5:384. 116\. ניתוח של משמעות המילים בפסוק, במיוחד כפי שהוא מצוטט באיגרת לעברים י' 5, ראה בכרך 3, טיעון 5.5 (עדיין לא ראה אור בעברית). 117\. כמובן שיש כמה דרכים שבהן אפשר לפרש את הטקסט המקורי. יש הטוענים שמילת היחס "עלי" פירושה "לחובתי". דיון מיושן יותר, אם כי מלא תובנה, ראה אצל FRANZ DELITZSCH, COMMENTARY ON THE OLD TESTAMENT, PSALMS, C .F.  KEIL & DELITZSC, TRANS. FRANCIS BOLTON (GRAND RAPIDS: EERDMANS, 1973), 2:39-40. 118\. בפרשנות הרבנית לקטע זה נדון בהמשך, בהקשר של ירמיהו ז' 23-21 ועמוס ה' 27-21. ראה גם מדרש החפץ לוויקרא א ב, שמצוטט בטיעון 3.10. 119\. המילה "עבודה" היא תרגום של המילה היוונית LATREIA, ופירושה – כמו בעברית – עבודת אלוהים, טקס מלא אמונה. מילה זו מופיעה גם בשמות י"ב 26-25; י"ג 5. 120\. "'RB III", NIDOTTE, 3:522. 121\. כל מי שמכיר את הברית החדשה יודע שתוכחות דומות שולבו בדבריהם של ישוע, שאול ושאר השליחים. גם הם לימדו שכל התפילות, הווידויים והקורבנות שבעולם הם משוללי כל ערך כל עוד ליבו של מי שמעלה אותם מלא צביעות. 122\. יש לכך אישור מהשמות שמכילים מרכיבים אלוהיים ונתגלו בכתובות בממלכה הצפונית. ג'והן ברייט טוען ש"יש משמעות לכך שמספרם של השמות בחרסי שומרון שמכילים את המילה 'בעל' אינו נמוך ממספר השמות שמכילים את המילה 'יהוה' ". JOHN BRIGHT, HISTORY OF ISRAEL, 3D ED. (PHILADELPHIA: WESTMINSTER, 1981), 260. 123\. SHALOM M. PAUL, AMOS, HERMENEIA (PHILADELPHIA: FORTRESS, 1991), 192. 124\. ראה CHARLES LEE FEINBERG, "JEREMIAH", EBC, 6:431, עם התייחסות לד"ר ה' פרידמן(H. FREEDMAN), שהערותיו מצוטטות בהמשך. 125\. AARON ROTHKOFF, "SACRIFICES," EJ (CD ROM), 14:599-615. 126\. כשקוראים בעיון רב את דבריו של אנסון פ' רייני מבינים שיש חוקרים ליברלים הגורסים שנביאים כמו ירמיהו ועמוס לא הכירו את התורה או את הקשר בין הקורבנות והזבחים ליציאת מצריים ולנדודים במדבר. זאת משום שאותם חוקרים מאמינים שחלקי התורה המתעדים את אותם אירועים נכתבו מאוחר יותר, אחרי מותם של אותם נביאים. כמובן שיהודים דתיים וגם המאמינים בישוע דוחים על הסף את ההשקפה הזאת, שכן הם מאמינים שהתורה ניתנה מיד שמים, ומסתמכים בין השאר על ראיות שהכתובים עצמם מספקים. 127\. DR. J. H. HERTZ, THE PENTATEUCH AND HAFTORAHS, 2D. ED. (LONDON: SONCINO, 1975), 439. 128\. שם (הדגשה במקור). 129\. ABRAHAM JOSHUA HESCHEL, THE PROPHETS (NEW YORK: HARPER & ROW, 1962), 1: 196-97. השל מוסיף, "עד כמה האמין האדם הקדום שהאלים רצו בקורבן יותר מכל אפשר ללמוד מהעובדה שאבות לא היססו להעלות את בניהם על המזבח. כשמישע מלך מואב חשש מפני מלחמה, הוא העלה את בנו כקורבן על החומה, \[את הבן\] שהיה אמור למלוך תחתיו (מלכים ב' ג' 27)" (שם, עמ' 196). 130\. שם, עמ' 197-196. 131\. זוהי גישתם של רש"י, רד"ק, אבן עזרא ומצודת דוד. עיין גם בפרשנותם לעמוס ה' 25. 132\. הגישה הזאת עולה מהפרשנות של תרגום NIV של התנ"ך לאנגלית. ראה הערה 122 למעלה. 133\. ראה למשל אצל HERTZ, PENTATEUCH AND HAFTORAHS, 439. ראה גם שם, עמ' 561, "הנביאים היו בעצם נואמים, והרבו להשתמש בהגזמות לשוניות כדי לייסר את המצפון של שומעיהם, ולהבהיר להם היבט חיוני של האמת שאותם שומעים התעלמו ממנה. נוכח האמונה המסוכנת שאלוהים אינו מעוניין בדבר מלבד קורבנות, והעובדה שאנשים מעלים קורבנות כדי לתרץ את עוונותיהם, את קשיות ליבם ואת טומאתם – \[הנביאים\] נתנו ביטוי ללהט שלהם בשפה נרגשת שנבעה מרגשות עזים" (הדברים אמורים במיוחד לגבי ירמיהו ז' 22). 134\. זוהי גישתו שעולה ממאמרו של יעקב מילגרום, בר סמכא יהודי מוביל בנושאי קורבן וכפרה.JACOB MILGROM, "CONCERNING JEREMIAH'S REPUDIATION SACRIFICE", ZAW 89 (1977): 273-75. פרשנים נוספים של ירמיהו הלכו בעקבותיו, ביניהם WILLIAM HOLLADAY (HERMENEIA) & PETER C. CRAIGIE (WITH PAGE H. KELLEY & JOEL F. DRINKARD JR., WORD BIBLICAL COMMENTARY). 135\. פיינברג אומר על ירמיהו ז' 26-23, "בעצם, אלוהים לא דיבר על קורבנות בהר סיני אלא רק על ציות (פס' 23) – וזה עוד לפני שהתורה ניתנה (שמות י"ט 6-3). דבריו של ירמיהו מלמדים שכאשר הוא אמר את פס' 23, עשרת הדיברות עמדו לנגד עיניו. אין בהם (בדיברות) כל הנחיות הקשורות בקורבנות; הם דיברו רק על עניינים רוחניים ומוסריים. הסדר בתנ"ך תמיד היה קודם כל ציות ועבודת אלוהים, ורק אחר כך מוסד הקורבנות (ראה לדוגמה תהילים נ"א 19-16). ב\[ממלכת\] יהודה, כפי שאומר ירמיהו, שיטת הקורבנות איבדה מתוקפה משום שהיא לא גובתה באמונה אמיתית (פס' 24). ציות היה מאז ומתמיד השיקול העיקרי". FEINBERG, "JEREMIAH", 431-32. 136\. HOLLADAY, JEREMIAH, 56. ההדגשות במקור. 137\. ראה את הערותיו של הרץ, "אלוהים לא היה אלוהי הקדושה אילולא 'שנא' את הקורבנות ובז לשירים ולזמירות ההלל שהשמיעו לו אנשים חסרי קדושה ויושר. אבל אין כל הוכחה לכך שהקורבנות, התפילות וההלל יהיו 'שנואים' עליו אם ילדיו יסירו את המסווה ויחדלו ממעשיהם".HERTZ, PENTATEUCH AND HAFTORAHS, עמ' 561. בהקשר זה הרץ מצטט את חוקר הכתובים הסקוטי ו' ל' באקסטר, שאמר כי "נעשה בקורבנות שימוש יעיל, אבל גם שימוש לרעה, שאינו מכבד את אלוהים. הנביאים הכריזו מלחמה על השני, אבל אין זה אומר שהם התנגדו לראשון". כמה תרגומים לאנגלית, ה-NIV למשל, משלבים את עמוס ה' 25 עם הפסוקים הבאים, כך שמשמעותו משתנה לגמרי. למשל, NLV מתרגם את עמוס ה' 27-25 כך, " 'האם אני הוא זה שהגשתם לו זבחים ומנחה במדבר ארבעים שנה, בית ישראל? לא, עיניכם היו נשואות אל סיכות מלככם ואל כיוון צלמיכם, כוכב אלוהיכם אשר עשיתם לכם. לכן אגלה אתכם מהלאה לדמשק', אמר ה' אלוהי צבאות שמו". תרגום זה משנה כליל את המשמעות. הפרשנות הזאת שניתנת לטקסט מיוחסת לג'והן קלווין, בן המאה השש עשרה. במאה השנה האחרונות קידמו אותה אנשים כמו ס' פ' קייל, חוקר לותרני של התנ"ך. 138\. פרשנותו של הרץ לישעיהו א' 4, 17-11. HERTZ, PENTATEUCH AND HAFTORAHS, עמ' 561. שים לב להתאמה בין פרשנותו של הרץ לבין הדברים שאמרנו עד כה בתשובה לטיעון הזה, "אם יש להבין את דבריו של ישעיהו כגינוי הקורבנות, הרי שיש לכלול בהאשמה הזאת גם את שמירת השבת והמועדים, העצרות (האסיפות הציבוריות שנועדו לעבודת אלוהים) והמצווה להיראות לפני ה' במקדש, כי את כל המצוות האלה יש לקיים בלוויית 'דם פרים' ו'חלב מריאים'. אבל כמובן שבעיניו של ישעיהו, תפילות ושמירת שבת, עצרות ועלייה למקדש היו מצוות אצילות וקדושות, חלק בלתי נפרד מחיי הדת של האומה. \[ישעיהו\] רק הוקיע את השימוש הבלתי נסבל לרעה במצוות אלה. עיקרון זה תקף גם לגבי הדברים שאמר על קורבנות". 139\. מידע נוסף על כך ראה בטיעון 3.17. יש בעיה נוספת עם הגישה הזאת, שכן היא אינה נאמנה לטקסט המקראי. במילים אחרות, אם הנביאים ומחברי המזמורים השונים באמת ביקשו לומר שתפילה יכולה או צריכה להחליף את הקורבנות, יוצא שרעיונותיהם האמיתיים מנוגדים לתורה. אבל אם הם לא התכוונו לומר שתפילה יכולה או צריכה להחליף את הקורבנות, איך אפשר לצטט מהם כדי לתמוך ברעיון הזה? איזו זכות יש לנו להשתמש בדימויים של אדם אחר (או בהפרזות הלשוניות שלו) כדי להוכיח את עמדתנו? הצהרה מציאותית של הגישה שפיתחו הרבנים בנושא ראה בהערות קצרות אלה במאמר על "כפרה", "לאחר חורבן המקדש והביטול האוטומטי של שיטת הקורבנות היוו פסוקים אלה ודומיהם \[מספרי הנביאים\] את הבסיס לתורה שאישרה את קיומן של חלופות לשיטת הקורבנות"."ATONEMENT", ODJR, 78. 140\. ראה באתר האינטרנט של רבי טוביה זינגר, RABBI TOVIA SINGER: WWW.OUTREACHJUDAISM.ORG/SIN.HTML. 141\. ראה ROBERT GORDIS, "THE TEXT MEANING OF HOSEA XIV 3", VETUS TESTAMENTUM 5 (1955):88-90. נדפס מחדש אצל המחבר, THE WORD AND THE BOOK (NEW YORK: KTAV, 1976),347-49; ראה גם אצל MENAHEM MANSOOR, REVUE DE QUMRAN  (1961):391-92 (מנסור חיבר דקדוק עברי מקראי שמשמש בקנה מידה רחב; גורדיס היה חוקר כתובים מכובד בסמינר היהודי-תיאולוגי – JEWISH THEOLOGICAL SEMINARY). 142\. הקורא הזהיר ישים לב שכך יש לקרוא את עברים י"ג 15, "פרי שפתיים". האמת היא שהפירוש הזה הוא מאוד טבעי, עד כדי כך שחוקר השפה העברית דגלאס סטיוארט מפרש כך את הפסוק בפרשנותו להושע, "נשלם עד תום את פרי שפתינו", בלי להוסיף כל הערת הבהרה! ראה DOUGLAS STUART, HOSEA-JONAH, WORD BIBLICAL COMMENTARY (DALLAS: WORD, 1987), 210-13. זוהי דוגמה למה שמתכוונים הבלשנים השמיים במונח "המ"ם הדבוקה (או העודפת, המיותרת)". הכוונה היא לתופעה שבה האות מ"ם בסוף המילה היא מיותרת במובן הדקדוקי. בעניין זה עיין במחקרו הראשוני של HORACE D. HUMMEL, "ENCLITIC MEM IN EARLY NORTHWEST SEITIC", JOURNAL OF BIBLICAL LITERATURE 76 (1957):85-107. עיין גם במחקרים עדכניים יותר, שמצוטטים אצל BRUCE K. & M. O'CONNOR, AN INTRODUCTION TO BIBLICAL HEBREW SYNTAX (WINONA LAKE, IND.: EISENBRAUNS, 1990), 159, N. 45. לכן גורדיס, לצד רבים אחרים, יקרא את המילה "פרים" כ"פְּרִי-ם" ("פרי" בצירוף האות מ"ם; מנסור פשוט מעביר את האות מ"ם לתחילת המילה הבאה – גירסה שהיא בהחלט אפשרית – כך שיתקבל הצירוף "פרי משפתינו"). לדברי פרנסיס אנדרסון ודיויד נואל פרידמן, שני חוקרים מפורסמים בתחום העברית והמקרא, המ"ם שמופיעה כאן במקור "היא דוגמה נחרצת של אות היחס הדבוקה, העודפת". FRANCIS ANDERSON & DAVID NOEL FREEDMAN, HOSEA, ANCHOR BIBLE (NEW YORK: DOUBLEDAY, 1980), 645. 143\. ראה גורדיס, שם, עמ' 347, "הקושי שעולה מהפרשנות המסורתית של המסורה הוא גלוי לעין". גורדיס גם עושה הבחנה דקדוקית חשובה ומציין שהמושא הישיר של הפועל "שלם" בדרך כלל מתייחס "לחוב שנפרע או להתחייבות שעמדו בה (למשל בשמות כ"א 36; כ' 12; כ"ב 5; מלכים ב' ד' 7; שמואל א' י"ב 6; יואל ב' 25; משלי י"ט 17), ולא למושא התשלום (בהתייחס רק ל'מינוח החוקי של קוד הברית', ולאור מראי מקום כמו שמות כ"א 36; כ"ב 3 ואילך). בדרך כלל המושא הרווח הוא נד"ר (למשל דברים כ"ג 22; שמואל ב' ט"ו 7; ישעיהו י"ט 21; נחום א' 15; תהילים כ"ב 26; נ' 14; ס"א 9; ס"ה 2; קט"ז 14, 18; משלי ז' 14; איוב כ"ב 26; קהלת ה' 3)". זו הסיבה שהוא מפרש את הפסוק שלפנינו כך שישתמע ממנו ש"נשלם את פרי שפתינו", כלומר – "נקיים את הנדרים שנדרנו לאלוהים", שכן הוא רואה במ"ם הסופית של המילה "פרים" מ"ם דבוקה (ראה הערה 142 למעלה בעניין ה"מ"ם הדבוקה"). A.B. EHRLICH, MIKRA, 3:393, לאחר שהוא מסביר את השימוש הדקדוקי (ביחס לביטוי יוצא הדופן "גויים צריו" מדברים כ"ד 8), מצהיר ש"נשלמה פרים" מתייחס ל"מילים שיוצאות משפתינו, כלומר – אנחנו ננהג בהתאם למה שאנחנו אומרים לך". וכך, במקום שישתמע מהטקסט שהתפילה מחליפה קורבנות, ארליך בעצם אומר שהדימוי של קורבן מסביר את הניב שהושע משתמש בו. 144\. לפי הערת השוליים של ה-NEW JEWISH PUBLICATION SOCIETY VERSION, המשמעות של הפסוק אינה ברורה, למרות שכמעט כל הפרשנים היהודים הבולטים של ימי הביניים (כולל רש"י, אבן עזרא, רד"ק) מפרשים אותו כך שמשמעותו היא, "במקום פרים נשלמה ב\[קורבנות שיעלו\] שפתינו". העובדה שיש להוסיף את המילים שבסוגריים המרובעות – שאינן קיימות בטקסט המקראי המקורי – מדגישה את הקושי של הטקטס המקורי. המהדורה של STONE לתנ"ך (באנגלית) מפרשת את הושע י"ד 2 כ"קח איתך מילים וחזור לַשֵם. אמור לו: 'מחל על עוונות וקבל את \[הכוונות ה\]טובות, והחלף בשפתינו את הפרים' ". אבל באיזה עוד מקום המילה "שילם" פירושה "החלף"? 145\. ראה טיעון 3.17. 146\. מן הראוי לציין שפרשנותו של רבי זינגר להושע ג' 5-4 היא פגומה גם משום שהוא מכריז בהדגשה יתרה שהנבואה מתארת תקופה בתולדות ישראל שבה לא יהיה אפשר להעלות עוד קורבנות מן החי, ולכן לא תהיה אפשרות לכפר על עוונות באמצעות דם. זאת אף על פי שהנבואה המקורית אומרת הרבה יותר מכך – משהו לגמרי שונה. לדברי דגלאס סטיוארט, הושע מדבר על חיסולן של כל צורות פולחן הרצויות לאלוהים (למשל קורבנות), וגם של כאלה שאינן רצויות בעיניו (למשל מצבות, ראה דברים ט"ז 22 – חלק מהמתרגמים רואים ב"מצבה" אבן קדושה; וגם תרפים, שידועים גם כאלילי הבית). סטיוארט אומר, "הקורבנות והאפוד היו חלק מחיי הדת. המצבה והתרפים היו תועבה אלילית. עם ישראל מיזג את הקדוש עם האסור – והפך את דתו לנואפת. וכך \[עמד אלוהים\] להסיר יסודות שמרניים וכופרים גם יחד. בלי מנהיגות, בלי עבודת אלוהים, בלי כשפים והגדת עתידות – כל אלה לא יעמדו עוד לרשות האזרחים בישראל" (HOSEA-JONAH, 67). לאור דברים אלה ברור שהושע ג' אינו מלמד את בני ישראל "איך להחליף את שיטת הקורבנות במהלך הגלות הממושכת שלהם" (כפי שטען רבי זינגר). 147\. "כפרה", אנציקלופדיה יודאייקה. מצטט את ירושלמי, תענית ב א; ראה גם פסיקתא דרב כהנא קצא א, שמצוטט אצל מונטיפיורי ולאו, RABBINIC ANTHOLOGY, 868. 148\. לטובת אלה שאינם מכירים את הקטעים שציטט רבי זינגר ברצוני להדגיש כמה טעויות בולטות. הוא מדבר על "נבואה מדהימה" וקורא לה "דרשת החנוכה", כשבעצם בסך הכל מדובר בתפילה ששלמה נשא באותו מעמד (ההבדל כאן הוא משמעותי)! וגרוע מכך, הוא טוען ש"בנבואתו של שלמה המלך אין כל אזכור לצלב או למשיח מת", כשבעצם אין בתפילה כל אזכור למשיח כלשהו, חי או מת. ובאשר לכך שלא היה כל אזכור של צלב, מדוע שיוזכר הצלב בתפילתו של שלמה? 149.מעניין שהיתה עוד השקפה רבנית בנוגע לאמצעים שיספקו לעם כפרה בתקופות כמו אלה שמתאר הושע, תקופות שבהן לא יהיו מקדש וקורבנות. לפי השקפה זו, מותו של אדם צדיק יכול לכפר! לפי המדרש, "אמר משה לפני הקב"ה: 'והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש, ומה תהא עליהם?' אמר הקב"ה: 'אני נוטל מהם צדיק אחד ומְמשַשכְּנוֹ בַּעדם, ומכפר אני עליהם על כל עוונותיהם' ". שמות רבה (וילנא) פרשה לה. בחיבור מימי הביניים, "יון מצולה", עמ' 42, נאמר, "ומיום שנחרב בית המקדש, צדיקים נתפסים בעוון הדור". 150\. מתוך תפילת שמונה עשרה בנוסח אשכנז. דיון נרחב יותר בתפילה זו ראה טיעון 3.13. 151\. SCHERMAN, ARTSCROLL SIDDUR, 32 (ההדגשות לא קיימות במקור). 152\. שים לב שהתפילה במקדש והקורבנות משולבים זה בזה בישעיהו נ"ו 7-6, "ובני הנכר הנלווים על יהוה לשרתו ולאהבה את שם יהוה להיות לו לעבדים, כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי – והביאותים אל הר קודשי, ושימחתים בבית תפילתי. עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". 153\. אם תקרא בעיון רב את הפסוקים שאליהם מתייחס רבי זינגר – מלכים א' ח' 50-46 (ודברי הימים ב' ג' 40-26), תראה שאין בהם כל רמז לחורבן המקדש. אדרבה, נאמר בהם שאלוהים יסלח לאלה שיהיו בגלות (ואין הכוונה לכל העם) אם הם יחזרו בתשובה ויתפללו לעבר אותו מקדש. הסיבה ברורה: הם ישלבו את תפילותיהם עם חזרה בתשובה ועם קורבנות שיועלו בשמם (תפילות, שלדעת הרבנים המאוחרים בתלמוד, יכלו לכפר חטאים). במקרה כזה אלוהים ישמע אותם ויסלח להם. 154\. רבי דן כהן-שרבוק מתייחס לחורבן הבית השני ואומר, "לאחר שהבית חרב והעם היהודי גורש מעל אדמתו, נקלע העם ליאוש. בני ישראל ערגו לדמות מלכותית שתגאל אותם מן הגלות ותקים מחדש את עיר הקודש". RABBI DAN COHN-SHERBOK, THE JEWISH MESSIAH (EDINBURGH: T&T CLARK, 1997), 43. אם כך, בעיניו של רבי כהן-שרבוק, חורבן הבית השני עזר לסלול את הדרך לתקווה משיחית עמוקה בקרב העם היהודי. 155\. חסד אלוהים אחרי שדחה את עמו באופן זמני בא לידי ביטוי בפסוקים כדוגמת ישעיהו נ"ד 10-70, " 'ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פנַי רגע ממך, ובחסד עולם ריחמתיך', אמר גואלך ה'. 'כי מֵי נוח זאת לי, אשר נשבעתי מֵעבוֹר מֵי נוח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצוף עלייך ומגעור בך. כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאיתך לא ימוש וברית שלומי לא תימוט', אמר מרחמך ה' ". לאישור יהודי-משיחי לגבי הברית הנצחית של אלוהים עם עמו ישראל ראה בספרו של המחבר, OUR HANDS ARE STAINED WITH BLOOD: THE TRAGIC STORY OF THE "CHRUCH" AND THE JEWISH PEOPLE (SHIPPENSBURG, PA.: DESTINY IMAGE, 1992), 177-53. 156\. הרי זה כאילו אמרו תושבי יהודה לישעיהו, "אלוהים אמר שהוא לא יקבל את תפילותינו משום שידינו מכוסות בדם. אם כך, ניתן מעשר במקום להתפלל ואלוהים יקבל את זה". אלוהים לא יקבל את המעשרות יותר משיקבל את התפילות או את הקורבנות, ההלל או הצומות – אלא אם כן הם נעשים מתוך רוח של חזרה בתשובה. והיות שהמקדש חרב בגלל משפטו של אלוהים על עמו, יהיה זה מגוחך לומר, "אנחנו לא יכולים להעלות קורבנות משום שהמקדש חרב בעקבות משפטו של אלוהים על חטאינו. אם כך, נתפלל במקום להעלות קורבנות!" 157\. כיצד כיפרו היהודים על חטאיהם במהלך גלות בבל? ראה טיעון 3.13, וכן הערה 251. 158\. פירוש גור אריה לרש"י על פסוק זה הוא מאיר עיניים. 159\. ראה גם כרך א, טיעון 2.1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 160\. ג'ייקוב נויסנר אומר על חורבן הבית השני, "אף דור בתולדות היהדות לא הורשע בקנה מידה מקיף שכזה על ידי הדורות הבאים כדורו של יוחנן בן זכאי. הנצרות זוכרת… שישוע קונן על העיר \[ירושלים\] וחרץ את משפטה המר והמצער \[הוא מתייחס למתי כ"ג 39-37\]… וכך, במשך אלפיים שנה נתפסה ירושלים בעיניים נוצריות כעיר חסרת תקווה, ההורגת את נביאיה ולכן עומדת בשיממונה בשל זעמו הצודק של אלוהים. אבל גם היהודים לא עמדו מנגד בשתיקה. מאז החורבן הם התפללו: 'בשל החטאים שחטאנו גלינו מעל אדמתנו…' לא רב הוא המרחק בין 'חטאינו' ל'חטאי הדור שבו חרב המקדש'. המקדש חרב בגלל חטאי היהודים באותה תקופה, ובעיקר בגלל 'שנאת חינם'. אין זה משנה אם היו אלה החטאים שפירטו הנוצרים או הרבנים בתלמוד. היה זה דור חוטא". אבל נויסנר מחווה את דעתו ומציין ש"זה לא היה דור חוטא, אלא דור ששמר אמונים לברית ולכתובים שפירטו את תנאיה, אולי יותר מכל אלה שהאשימו אותם מאז". JACOB NEUSNER, FIRST-CENTURY JUDAISM IN CRISIS, AUGMENTED EDITION (NEW YORK: KTAV, 1982), 24-25. ראה גם STONE, "REACTIONS TO DESTRUCTIONS OF THE SECOND TEMPLE", 196, "אם בוחנים את המסמכים מתקופת בית שני, שמתעדים את החורבן וההרס, מתברר שהצדק האלוהי היה הנושא המרכזי. הסבל של ישראל נתפס כהשלכה של החטא; כעונש שאלוהים הביא על העם שאיתו הוא כרת ברית. גורלו של עם ישראל נתפס ככרוך בהתנהגות העם ובמשפטו של אלוהים". והוא מוסיף, "את ההשלכות העמוקות של חורבן כזה אפשר להעריך רק לאור התפקיד המרכזי שהיה לירושלים, למקדש ולכהונה הגדולה בחיי היהודים בתקופת הבית השני" (198). ראה גם פרקים מתאימים אצל DORON MENDELS, THE RISE AND FALL OF JEWISH NATIONALISM (GRAND RAPIDS: EERDMANS, 1992). 161\. תפילת השחר מתוך סידור "תפילת כל פה" נוסח ספרד, מהדורה מוגהת ומתוקנת, הוצאת אשכול ירושלים, עמ' 24-23. 162\. השווה עם הביטחון שיש לתלמידיו של ישוע בכפרה שמספק קורבנו, "לכן, אחַי, מכיוון שיש לנו ביטחון להיכנס אל הקודש בדם ישוע, בדרך חדשה וחיה אשר הוא חנך לנו דרך הפרוכת – שהיא בשרו, ובהיות לנו כוהן גדול על בית אלוהים, נתקרב נא בלבב שלם ובמלוא ודאות האמונה, כשליבותינו מטוהרים מהרשעת מצפון והגוף רחוץ במים טהורים. נחזיקה נא בתקווה שאנו מצהירים עליה ואל נימוט, שכן נאמן המבטיח" (עברים י' 23-19). 163\. ברכת שומע תפילה מתוך תפילת שמונה עשרה, שחרית ליום חול, נוסח אשכנז. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מה הכוונה ב'חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא-זָבַח' והאם באמת ניתן לקנות את אלוהים בכסף בתיווך הרבנים?](https://igod.co.il/true-judaism/desire-mercy-not-sacrifice/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > לטענת הרבנים – התנ"ך מצביע על כך שאלוהים לא מעוניין בזבח-קורבן, אלא שהוא מעדיף צדקה (כסף), זאת הם מבססים על: "עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח" (משלי כ"א 3). אמן! מי יעז להתווכח עם כתבי הקודש? במקום אחר בתנ"ך נאמר ששמיעה בקול אלוהים טובה מזבח (שמ"א ט"ו 22). אבל הפסוקים האלה אינם מבטלים את חשיבותם של הקורבנות (והדרישה שהציב אלוהים בתורה לקורבנות עבור חטאים), כפי שטוענים רבנים רבים. אדרבה, לאורך כל הכתובים אלוהים מבהיר שהוא מתנגד לצביעות רוחנית, לשמירה חיצונית ורשמית של מצוות התורה כאילו הוא לא רואה את הלב. אלוהים מעדיף שנציית לו מאשר שנפצח בתפילות ארוכות, או נעלה לו קורבנות יקרים כשהלב שלנו אינו נכון לפניו. הוא מעדיף שנעשה את מה שהוא אומר לנו משנחטא, נחזור בתשובה ונעלה לו קורבן מתאים. אבל למרבה הצער, כולנו חוטאים וכולנו זקוקים לכפרה על חטאינו. הנושא הזה עולה מפורשות מהכתובים. אנו מסכימים לגמרי עם הטיעון שלמעלה. הבעיה שלנו היא שמבינים את הפסוק הזה לא נכון ומשתמשים בו לרעה, כאילו משתמע ממנו שאין חשיבות רבה לקורבנות. הפסוק בעצם אומר שהמוסר חשוב לאלוהים יותר משמירה על מצוות וטקסים דתיים. בדיוק כמו שאם תביא לאשתך פרחים כדי לצאת מידי חובה, אבל אתה לא באמת אוהב אותה בליבך, האם הפרחים שווים משהו? כך גם אלוהים לא מעריך זבחים אם הלב שלנו לא צדיק מולו. אם כך, איך יתכן שמצטטים את הפסוק הזה כדי להפריך את האמונה של הברית החדשה? האמת היא שהרבנים שמתבססים על פסוק זה מבינים לא נכון את התפיסה היהודית משיחית בעניין מותו של ישוע. איך שהוא הם מפרשים את האמונה שלנו כאילו שהדבר היחיד שחשוב בעינינו הוא אמונה במותו של המשיח בעד חטאינו – שהוא נתן את עצמו כקורבן מושלם למעננו – ושהקפדה על מוסר אינה חשובה עוד בעינינו. בעיניהם, המאמין בישוע כביכול אומר לעצמו, "מדוע שאטרח לחיות כראוי ולעשות את מה שראוי לעשות, אם ממילא שולם המחיר המלא של חטאי?" אבל הרי לא בזה מאמינים מאמיניו של ישוע. המשיחיות איננה דוגלת רק בעקרונות אמונה אלא גם במעשים. ובכל זאת יתכן שתטען שהדגש הקבוע שאנחנו שמים על קורבנו של ישוע מעיב על כל דגש שאנחנו שמים על מוסר וקדושה. שאל יהודי מסורתי מהו ההיבט החשוב ביותר באמונתו, והוא יאמר לך ששמירת מצוות התורה – מעשי צדקה. שאל יהודי משיחי מה הכי חשוב בעיניו, והוא יאמר לך שהאמונה בישוע המשיח – ובמיוחד מותו על הצלב. וכך נמשך הדיון. הבעיה היא שלטיעון הזה אין כל בשר. הדברים שנאמרים במשלי כ"א 3 ובהרבה מקומות אחרים בכתובים מכוונים נגד צביעות דתית, שמבקשת מפלט בשמירת מצוות וניהול טקסים שונים, אבל מתעלמת מחמדנות ומתאווה, מאנוכיות, מעבודת אלילים, מחוסר צדק ומשקרים. הפסוק היה יכול באותה מידה גם לומר, "מעשי צדקה ומשפט טובים בעיני אלוהים מאמירת תפילות, מהליכה לבית הכנסת, ממתן צדקה או משינון קטעי תלמוד". הנביאים הוכיחו את הצבועים הדתיים, הוקיעו את התפילות שלהם, את הדרך שבה הם שמרו את השבת וציינו את החגים והמועדים, וכן את הדרך שבה הם העלו קורבנות וזבחים, שכן במוצא פיהם (בדברם) הם התקרבו לאלוהים, אבל בליבם הם התרחקו ממנו (ישע' כ"ט 13). אלוהים מתעב התנהגות כזו. זו היא למען האמת בדיוק הסיבה שמנהיגי הדת בתקופתו של ישוע דחו אותו, כי הוא הטיף נגד ההנהגה הדתית הצבועה והמושחתת. תמונה דומה עולה מפסוקים אחרים במשלי. ראו לדוגמה את משלי ט"ו 8, "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ". הפסוק הזה משווה בין הרשעים לישרים (הצדיקים), והזבח והתפילה עומדים בפני עצמם. במשלי כ"א 27  נאמר ש"זבח רשעים תועבה, אף כי בזימה יביאנו". הפסוקים האלה מלמדים שאפילו זבח חשוב אינו רצוי בעיני אלוהים, אם הוא מובא מתוך לב רשע ומלא זימה. התפיסה הרבנית של חזרה בתשובה קשורה לעניין זה. בעיניהם, חזרה בתשובה היא בעלת ערך רק אם היא כנה, "האומר: 'אחטא ואשוב, אחטא ואשוב', אין מספיקין בידו לעשות תשובה". הבעיה איננה עם המושג חזרה בתשובה. המושג הזה הרי ניצב בלב ליבה של היהדות. הבעיה היא הצביעות הדתית והרדידות המוסרית. שוב, על כך מדבר משלי כ"א 3. אנחנו יכולים באותה מידה לומר, "האומר: 'אחטא ואקריב, אחטא ואקריב', אין מספיקין בידו לעשות תשובה". אלוהים מעדיף שאתה ואני ננהל אורח חיים נכון משנשקר, נרמה, נגנוב, נשנא, נתאווה ואחר כך נצום, נתפלל, נחזור בתשובה ונעלה קורבנות. אלוהים מעדיף שנשמע בקולו, שנציית לו – מלכתחילה. חשוב גם לזכור שהתנ"ך מפרט תפקידים שונים הקשורים בקורבנות, ביניהם היטהרות, הקדשה, הודיה והפגעה .אם כך, לא צריך לקחת משלי כ"א כמתקפה על שיטת הקורבנות של התורה. אלוהים מעדיף ציות על פני זבח מכל סוג שהוא, וזה בדיוק מה ששמואל אמר לשאול בשמואל א' ט"ו 22-23, "הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים". הברית החדשה מלמדת את אותו דבר בדיוק: " אחד הסופרים התקרב ושמע אותם מתווכחים. כראותו שישוע השיב להם היטב, שאל אותו, "איזוהי המצווה הראשונה מכל?" ענה ישוע, "הראשונה היא 'שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד, ואהבת את ה' אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך'. והשנייה היא 'ואהבת לרעך כמוך'. אין מצווה אחרת גדולה מאלה". אמר אליו הסופר, "יפה, רבי; אמת אמרת שאחד הוא ואין עוד מלבדו. ולאהוב אותו 'בכל לבבך ובכל בינתך ובכל מאודך', ולאהוב 'לרעך כמוך', הרי זה גדול מכל עולה וזבח". ראה ישוע כי השיב בחוכמה ואמר לו, "אינך רחוק ממלכות האלוהים". ואיש לא העז עוד לשאול אותו שום דבר. מרקוס י"ב 28-34 "ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת במה שיש לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים." (עברים י"ג  16) ### יש רבנים שמציעים לקנות ישועה על ידי רכישת קמעות אין מנוס מן המסקנה שהרעיון של השגת הישועה והכפרה בתיווכם של הרבנים, על ידי תשלום כספי ועל ידי קמיעות, הוא רעיון פאגאני אלילי. כמו כן מדובר במערכת עסקית לכל דבר המגלגלת מאות מיליוני שקלים בכל שנה.תבטלו זאת, ורבנים רבים יאבדו את מקור פרנסתם. הברית החדשה יוצאת נגד הרעיון שניתן לקנות את אלוהים, בספר מעשי השליחים פרק ח' מסופר על אדם בשם שמעון שביקש לרכוש רוחניות בכסף, ממש כמו עם הרבנים היום. ואנו מצטטים: "כְּשֶׁרָאָה שִׁמְעוֹן כִּי בִּסְמִיכַת יְדֵי הַשְּׁלִיחִים נִתֶּנֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הִגִּישׁ לָהֶם כֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: "תְּנוּ גַּם לִי אֶת הַסַּמְכוּת הַזֹּאת, שֶׁכָּל מִי שֶׁאֶסְמֹךְ אֶת יָדַי עָלָיו יְקַבֵּל אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" ושים לב לתגובתו החריפה של כיפא, שהיה אחד מהשליחים, לבקשתו של שמעון, ואנו מצטטים: "אָמַר לוֹ כֵּיפָא: "כַּסְפְּךָ יְהֵא אִתְּךָ לַאֲבַדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁבְתָּ לִקְנוֹת בְּכֶסֶף אֶת מַתְּנַת אֱלֹהִים, אֵין לְךָ חֵלֶק וְנַחֲלָה בַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי לְבָבְךָ אֵינֶנּוּ יָשָׁר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים". אין ספק; קבלת תשלום כספי עבור קניין רוחני, נחשבה לתועבה בעיני תלמידיו של ישוע המשיח. שאול השליח חיזק עמדה זו נחרצות כאשר אמר, ואנו מצטטים: "הֲרֵי אֵין אָנוּ כְּמוֹ הָרַבִּים הָעוֹשִׂים מִסְחָר בִּדְבַר אֱלֹהִים, אֶלָּא לְנֶגֶד עֵינֵי אֱלֹהִים, בְּיֹשֶׁר לֵב וּמִטַּעַם אֱלֹהִים" (אגרת שאול השנייה אל הקורינתיים, פרק ב' פסוק 17). אתם מבינים? גם בתקופתו של ישוע היתה אותה מסחרה כמו היום, אנשים ניסו לקנות את אלוהים בכסף. נגד זה יצאו ישוע והשליחים שלו, שהרי ישוע אמר, ואנו מצטטים: " וּבְלֶכְתְּכֶם הַכְרִיזוּ: 'קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם!' רַפְּאוּ חוֹלִים, הָקִימוּ מֵתִים, טַהֲרוּ מְצֹרָעִים, גָּרְשׁוּ שֵׁדִים; חִנָּם קִבַּלְתֶּם, חִנָּם תִּתְּנוּ " (מתי י 7-8). וזאת אחת הסיבות שהרבנים דחו אותם, כי חששו מלאבד את כוחם, ואת פרנסתם. לסיכום, אין טעם לנסות ולקנות את פדיון כפרתנו ואת ישועת נפשנו; המחיר כבד מדיי ויקר מנשוא. החדשות הטובות הן כי מחיר זה כבר שולם. בעוד שכתבי הקודש מבהירים כי אין באפשרותנו לקנות את ישועתנו בעצמנו. הברית החדשה מדגישה כי כן נקנינו ונפדינו במחיר יקר, להלן ציטוט  דבריו של השליח שמעון כיפא בברית החדשה: "שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי לֹא בְּדָבָר נִשְׁחָת, לֹא בְּכֶסֶף וְלֹא בְּזָהָב, נִפְדֵּיתֶם מִדַּרְכְּכֶם הַתְּפֵלָה שֶׁנְּחַלְתֶּם מֵאֲבוֹתֵיכֶם, כִּי אִם בְּדָם יָקָר שֶׁל שֶׂה תָּמִים שֶׁאֵין בּוֹ מוּם, בְּדָמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ." (אגרת פטרוס הראשונה, פרק א 18-19) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### ["ישו בתלמוד" הסתירות המביכות באגדות התלמוד על ישוע](https://igod.co.il/answer-rabbi/contradictions-jesus-talmud/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > כששואלים את הרבנים לגבי ישוע, הם תמיד מפנים לשתי אגדות מאוחרות אודות ישוע בתלמוד (כמה מפתיע). ברצוננו להוכיח בבלוג זה כי אגדות אלו הן שקריות וסותרות את עצמן. ### "בן ישיבה שסרח" מסכת סוטה מ"ז שבתלמוד הירושלמי, שם מסופר כי ישוע היה תלמידו של נשיא הסנהדרין יהושע בן פרחיה, וכי זה נידה אותו וסילקו מהישיבה. לכן, לטענת האגדה התלמודית, ישוע עבר לעבודה זרה, וכישף והסית והדיח והחטיא את ישראל. היכן הבעיה אתם תוהים? כידוע, חייו ופועלו של ישוע התרחשו במאה הראשונה לספירה. לעומת זאת, מי שעל פי הסיפור התלמודי היה הרב שלו, הרב יהושע בן פרחיה, חי בתקופת הזוגות, תקופתו של המלך אלכסנדר ינאי, כמאה עד מאתיים שנה לפני לידתו של ישוע. אתם מבינים את הסתירה הכרונולוגית שבתלמוד? נוסף על כך, מסכת סוטה חוברה בסביבות המאה החמישית, זאת אומרת מאות רבות של שנים לאחר זמנו של ישוע. ומי שחיבר את מסכת סוטה, ושהמציא את הסיפור הזה על ישוע, היה כנראה אינו בקיא בהיסטוריה וטעה בתאריכים. האם הייתם מוכנים לקחת ברצינות, ספר שהיה טוען שברוך שפינוזה, בעודו כותב את הספר "תורת המידות", טיפח ולימד את הרב עובדיה יוסף? באותה הרצינות עליכם גם לקחת את הטענות המגוחכות של רבני-התלמוד אודות ישוע. שאגב, מעולם לא היה בן-ישיבה וגם לא היה לו רב. ### "צואה רותחת" מסכת גיטין שבתלמוד הבבלי נכתבה בין המאה החמישית למאה השביעית לספירה. זאת אומרת שהאגדה על ישוע נכתבה לפחות חמש מאות שנה לאחר ישוע. באגדה זו (מסכת גיטין נז,א) מסופר על אונקלוס שהעלה את ישוע באוב, ואז אומר לו ישוע כי הוא שוהה בצואה רותחת בגיהינום. אתם מבינים, זה ממש כמו שאכתוב היום ספר, ובו אספר על האויב השנוא ביותר עלי, לאונרדו דה וינצ'י, שלפני חמש מאות שנה היו לו חילוקי דעות עם איזה סבא-רבה שלי, ואכתוב כי העליתי באוב את דה וינצ'י והוא הודה בפני שהוא טעה ושהמשפחה שלי תמיד צדקה וכי עכשיו הוא שוחה בשתן רותח בגיהינום בתור עונש. אבל שימו לב לזה! מי שכתב את האגדה הזו ירה לעצמו ברגל, מדוע? כי או שהוא לא יודע מה אלוהים ציווה בתורה, או שפשוט מדובר בעוד הוכחה לכך שלרבנים ממש לא אכפת מה אומר אלוהים! בדברים, פרק י"ח, התורה אוסרת על ביצוע טקסי העלאה באוב ("דרישה אל המתים"): "…וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים׃ כִּי-תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה…" (השוו עם שמואל א' פרק כ"ח) לסיכום, אם עיוור מוביל עיוור, ובדרכם יש בור עמוק, האם לא שניהם יפלו לבור ביחד? ואכן כבר אלפיים שנה יש אלו בעם ישראל ההולכים כעיוור המובל על ידי עיוור. הגיע הזמן שכל אחד יחשוב בעצמו, יחקור בעצמו וישקול לעומק בעצמו, ויבקש את הדרכת אלוהים להבנת האמת. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תשובה לרב **תגיות:** האם ישוע המציא דת חדשה?, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מדוע באמת רוב היהודים לא מאמינים בישוע?](https://igod.co.il/true-judaism/why-jews-dont-believe-jesus/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > למעשה, ישנם רבבות של יהודים שהאמינו בעבר בישוע המשיח, וגם כיום מספרם של המאמינים היהודים בישוע הולך וגדל. הבעיה היא שרוב היהודים מעולם לא טרחו לבדוק את העובדות בקשר לישוע והאמונה המשיחית האמיתית. רובם מכירים את התינוק ישוע מספורי חג המולד, או הדמות הכחושה על הצלבים התלויים בכנסיות, או ישוע של הצלבנים והאינקוויזיציה. השאלה היא מדוע אתה אינך מאמין בישוע? האם אתה יודע מי הוא ישוע האמיתי? הרשה לנו להציע לך לחשוב על כמה נקודות: 1\. רוב היהודים מעולם לא חקרו ברצינות את הנושא של ישוע. אלה שכן החליטו לבדוק מי הוא ישוע הופתעו ממה שגילו. הייתה תקופה בעבר שהמלומדים והמדענים הדגולים של אותה תקופה האמינו שכדור הארץ שטוח – אך היו חייבים לשנות את דעתם לאחר שערכו מחקרים וגילויים שהוכיחו מעל כל שמץ של ספק שכדור הארץ הוא עגול. כך גם לגבי יהודים שחוקרים ברצינות את הטענות של המשיחיים לגבי ישוע. לאחר שמגלים מי הוא באמת, הכול משתנה בתפיסת עולמם ובחייהם. 2\. אם וכאשר יהודים דתיים לומדים משהו על ישוע בישיבות או מפי רבנים, המידע שלילי ומושפע מדעות קדומות, והאפשרות שישוע הוא המשיח אינה באה בחשבון כלל בלימודיהם. 3\. במשך ההיסטוריה סטתה הנצרות ממקורה היהודי, ורבים מה"נוצרים" לכאורה שהיו שייכים לדת הזאת עשו מעשי זוועה ליהודים בשמו של "ישוע" שלהם, ובכך גרמו ליהודים לסלוד מישוע המשיח האמיתי ולדחותו. 4\. אותם "נוצרים" הציגו בפני היהודים דמות מסולפת של ישוע שכל דמיון לישוע האמיתי שחי בארץ לפני כאלפיים שנה קטן מאוד. מה הפלא שהיהודים חושבים שהנוצרים הם עובדי אלילים, כשרואים את הנוצרים הללו בכנסיות שלהם כורעים ברך לפני פסלים גדולים ויפים, בסגנון פסלי רומא העתיקה, של התינוק "ישוע" בזרועות אימו. 5\. יש לחץ עצום על היהודים, במיוחד הדתיים, שקיבלו את האמונה בישוע המשיח. יש ביניהם שנכנעים ללחץ, לפחד ולהפחדות, לנידוי ולבדידות, ומכחישים בפיהם את האמת אותה הם יודעים בלבם. 6\. הלימודים ביהדות המסורתית על המשיח המיוחל אינם מבוססים על הפסוקים הנכונים בנבואות התנכיות, ונוצרת דמות לא נכונה של המשיח ופועלו. לכן היהודים המצפים למשיח מסתכלים לכיוון הלא נכון ולמשיח הלא נכון. אין פלא שיחסית למספר היהודים בעולם, מעטים מהם מגלים אותו. 7\. כאשר יהודי דתי מלומד הופך למאמין בישוע, הקהילה משמיצה אותו ומוחקים את שמו מזיכרונה, כאילו ומעולם לא היה קיים. דוגמא אחת היא סיפור חייו של מקס וורטהיימר. במאה התשע-עשרה היגר וורטהיימר, שהיה יהודי חרדי, לארה"ב. במהלך השנים הפך להיות יהודי רפורמי, ואף נעשה רבי רפורמי לאחר שסיים את לימודיו במכללה העברית המאוחדת של סינסנטי בשנת 1889. (כמו כן קיבל דוקטורט מהאוניבסיטה של סינסנטי באותה השנה.) לאחר מכן שרת במשך עשר השנים הבאות כרב בבית הכנסת "בני ישורון" בעיר דייטון שבמדינה אוהיו, והיה מאוד אהוב על חברי הקהילה. כאשר קיבל את האמונה המשיחית והפך להיות חסיד נלהב של ישוע המשיח, והיה רועה קהילה משיחית בנוסף להיותו רב רפורמי, מחקה המכללה העברית, שהכשירה אותו לרב, את שמו מרשימתה. המכללה שידועה בסובלנותה, לא הכירה בו יותר רק בגלל אמונתו המשיחית. אם הדבר קרה במכללה עברית "ליברלית" רפורמית, חשוב מה היה קורה לו היה זה מוסד חרדי? 8 . נקודה זו יכולה להיות קצת יותר קשה עבורך לקבל. למרות שהיו אלה מנהיגי העם היהודי שדחו את ישוע בזמן שישוע חי בארץ, אלוהים שפט את כול העם היהודי (באותה מידה שבדורות הקודמים שפט את העם על שלא קיימו את הכתוב בדברו בתנ"ך), וכתוצאה מכך נוצר בעם קושי לב, במיוחד בנוגע לאפשרות שישוע הוא המשיח של היהודים. השליח שאול מסביר זאת באיגרתו החשובה אל המאמינים הרומיים: "ובכן מה? ישראל לא השיג את מבקשו, אבל הנבחרים השיגו, והשאר הקשו לבבם, ככתוב: נתן להם האלוהים רוח תרדמה, עיניים לא לראות ואוזניים לא לשמוע עד היום הזה." (אל הרומיים י"א 7-8, הציטוט מהתורה, דברים כ"ט 3 ומהנביאים ישעיהו כ"ט 10). כשחושבים על כך, קצת מוזר שהעם היהודי איבד כמעט לגמרי את היכולת להבחין בעובדה שישוע המשיח הוא אחד מהעם, יהודי שבא דרך העם היהודי ואל העם היהודי. למעשה, הוא היהודי המפורסם ביותר ובעל ההשפעה הרבה ביותר על העולם מכל אחד אחר עלי אדמות.  אך רוב בני עמנו, רואים לעיני רוחם דמות אירופאית, עם עיניים כחולות, צבע עור בהיר ושיער בלונדיני חלק. החדשות הטובות הן שקושי הלב והעיוורון הרוחני של עם ישראל הוא רק חלקי. תמיד היו יהודים חסידי ישוע המשיח, ובסוף העם שלנו, בקנה מידה לאומי, יפנה אליו שוב. השליח שאול מסביר זאת בהמשך הפרק הנ"ל: "הן, אחי (הלא-יהודים), אינני רוצה שיעלם מכם הסוד הזה, פן תהיו חכמים בעיניכם: קהות לב אחזה במידת מה את ישראל, עד אשר יכנס מלוא הגויים. וכך כל ישראל ייוושע, כמו שכתוב: ובא מציון גואל וישיב פשע ביעקב נאום יהוה, ואני זאת בריתי אותם, כי אסלח לעוונם. (האיגרת אל הרומים י"א 25-27, הציטוט מהתנ"ך, ישעיהו נ"ט 20-21, כ"ז 29, ירמיהו ל"א 33-34) אני מקווה שגם אתה תהיה בין אותם יהודים שנחושים בהווה לגלות את האמת בקשר למשיח, ומוכנים ללכת אחריו בכול מחיר. בסופו של דבר עליך להחליט עבור עצמך, ועל השאלה החשובה ביותר רק אתה יכול לענות: מדוע אינך מאמין שישוע הוא המשיח המיוחל של ישראל? אם יותר יהודים, כולל רבנים, יאמינו בו, האם זה יגרום לך להאמין? כמובן שאפשרות זו אינה משנה את העובדות הקיימות. השאלה בעינה עומדת – או שישוע הוא המשיח של ישראל, או שאינו המשיח של ישראל? דעת הרוב אינה משנה או משפיעה על האמת. אך לעיתים קרובות קורה בחברה שכאשר אנשים מגלים שהרוב החליט לקבל דעה מסוימת כנורמטיבית, הם מוכנים להיחשף. אולי יעזור לך לדעת שרבים מאיתנו, המאמינים המשיחיים היהודים נפגשנו עם דתיים ואפילו חרדים שהודו בפנינו שהם מאמינים בסתר בישוע המשיח, אך לא מסוגלים להודות על כך בפומבי מפחד ממה שיעשו להם אם הדבר ייוודע. אולי אם כמה מאותם מאמינים משיחיים יהודים דתיים יופיעו יום אחד בפתח דלתך ויחלקו איתך על אמונתם, תמצא לנכון לבדוק את העניין ברצינות. כאשר אנו מתבגרים בחיינו; מינקות לילדות, לנערות ולבגרות, אנו מגלים שלא כול מה שסיפרו לנו ולימדו אותנו הוא האמת. לפעמים עלינו ללמוד דברים מסויימים בעצמנו ולא להסתמך על מה שאומרים לנו. גם כאשר אנו כבר מבוגרים, אנו מאמצים דעות על דברים מסוימים שנוטות יותר לכיוון שלנו, אשר מעוותות את האמת האובייקטיבית. צריך רק להביט סביב, מה חושבים ימנים על שמאלנים (ולהיפך), מה מאמינים הפלסטינאים לגבי הישראלים (ולהיפך), או מה מאמינים המוסלמים לגבי היהודים (ולהיפך). דעותינו, ההיבט שלנו ודברים בהם אנו מאמינים בלהט לא תמיד נכונים, ולא משנה עד כמה נתווכח כדי להוכיח שעמדתנו היא הנכונה. לא הגיוני לחשוב שכולנו, עם עמדותינו המנוגדות, צודקים בו-זמנית. כמו כן ברמה האישית של יחסים אנושיים. לכול אחד מאיתנו קרה שלאחר שיצא לנו להכיר מישהו טוב יותר, גילינו שהשמועות ששמענו עליו היו מוגזמות או לא נכונות. ובנוגע לעיניין שלנו, אנו אומרים לך בביטחון גמור שכול אשר שמעת על ישוע המשיח כיהודי אינו נכון. אתה חב לעצמך לגלות מיהו באמת ישוע – באם אתה רב חרדי וקורא את הספר הזה בהסתר, או אם אתה חילוני גמור, או איש עסקים יהודי מצליח שחבר הפנה אותך לקרוא את אשר אני כותב. בדבר אחד אנו בטוחים, כול אחד מאיתנו שקיבל את האמונה בישוע המשיח עשה זאת לאחר שחקר ובדק בקפידה את הטיעונים, הנבואות והפסוקים בתנ"ך, את כתבי הברית החדשה כולל דבריו של ישוע עצמו, הטוענים שישוע הוא המשיח ומעידים ממקור ראשון שישוע הוא אכן המשיח של ישראל והעולם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האמנם ישוע נביא שקר?](https://igod.co.il/true-judaism/is-jesus-false-prophet/) **Published:** דצמבר 21, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בנוסף לאגדה אותה סיקרנו בסרטון, ישנה אחת נוספת הנמצאת במסכת גיטין שבתלמוד הבבלי, היא נכתבה בין המאה החמישית למאה השביעית לספירה. זאת אומרת שהאגדה על ישוע נכתבה לפחות חמש מאות שנה לאחר ישוע. באגדה זו (מסכת גיטין נז,א) מסופר על אונקלוס שהעלה את ישוע באוב, ושישוע אמר לו שהוא שוהה בצואה רותחת בגיהינום. אתם מבינים, זה ממש כמו שאכתוב היום ספר, ובו אספר על האויב השנוא ביותר עלי, לאונרדו דה וינצ'י, שלפני חמש מאות שנה היו לו חילוקי דעות עם איזה סבא-רבה שלי, ואכתוב כי העלאתי באוב את דה וינצ'י והוא הודה בפני שהוא טעה ושהמשפחה שלי תמיד צדקה וכי עכשיו הוא שוחה בשתן רותח בגיהינום בתור עונש. איך אנשים מסוגלים לקחת ברצינות את האגדה המגוכחת הזאת? ### אז האם ישוע הוא משיח שקר? האם קראת פעם את מה שלימדו ישוע ותלמידיו? "ואהבת את ה' אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך" (מרקוס י"ב 30). לך בעקבותיו. ציית לו. ישוע הפנה את כולם אל אביו שבשמים – באמצעות הניסים שהוא חולל, הדברים שאמר ואורח חייו. הוא חי, מת וקם לתחייה כדי לפאר את אביו. אם כך, ישוע היה נביא נאמן ואמיתי. כבר דנו באריכות על נושא אלוהותו של המשיח כתשובה לשאלה אחרת פה ("המשיח הוא התגלמות אלוהים בבשר ודם"). הראנו שמדובר באמונה באל אחד, אמונה שתואמת כליל את התנ"ך, בתנאי שמבינים אותה כראוי. כמובן שבמשך השנים נפערו תהומות עמוקים של חוסר הבנה בין הנוצרים והיהודים. הספרות הרבנית המוקדמת ציירה תמונה שלפיה, תלמידיו של ישוע עבדו שלושה אלים,72 בעוד שהפסלים של ישוע, מרים והקדושים שיצרה הכנסייה הקתולית התרחקו יותר ויותר מהאמונה הטהורה של הברית החדשה. אבל אלה הן חריגות ואי הבנות, וכל קורא כן של הברית החדשה יגיע למסקנה שישוע ותלמידיו כיוונו את כל חסידיהם אל האלוהים האחד, וציוו עליהם לעבוד אך ורק אותו. היות שכבר הקדשנו זמן ניכר לנושאים האלה, נביא כאן רשימת פסוקים מייצגים מהברית החדשה. כך תוכל להיווכח בעצמך שישוע לא היה נביא שקר בשום פנים, צורה ואופן, ושהוא לא התעה את העם או גרם להם לעבוד אלילים זרים. אדרבה, הוא הפנה לאלוהים את כל אלה שהלכו אחריו. הניסים שהוא חולל פיארו אך ורק את אלוהים: "באו אליו המון עם רב ואיתם פסחים, נכים, עיוורים, אילמים ורבים אחרים שהונחו לרגליו, והוא ריפא אותם. כראות העם אילמים מדברים, נכים בריאים, פסחים מהלכים ועיוורים רואים, נתמלאו פליאה ושיבחו את אלוהי ישראל. #### מתי ט"ו 31-30 "תדהמה אחזה את כולם, ובלב מלא יראה היללו את אלוהים ואמרו, "נפלאות ראינו היום!" #### לוקס ה' 26 "הוא התקרב אל מורד הר הזיתים וכל קהל התלמידים החל לשבח את אלוהים בשמחה ובקול גדול על כל נפלאות אשר ראו. #### שם, י"ט 37 גם הדברים שישוע לימד פיארו את אלוהים. הנה רק כמה דוגמאות מיני רבות: "כך יָאֵר נא אורכם לפני בני אדם, למען יראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים… אֶהבו את אויביכם והתפללו בעד רודפיכם, למען תהיו בנים לאביכם שבשמים, כי הוא מזריח שִמשוֹ על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים… לכן הֱיו שלמים, כמו שאביכם שבשמים שלם הוא." #### מתי ה' 16, 45-44, 48 "הישמרו מלעשות את "צדקתכם" לפני בני אדם מתוך כוונה שיראו אתכם; אם תעשו כן, אין לכם שכר אצל אביכם שבשמים." שם, ו' 1 "לכן כך התפללו אתם, "אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, יעשה רצונך כבשמים כן בארץ". פס' 10-9 מלכות אביו ורצונו עמדו במוקד חייו של ישוע ופעילותו. הוא זה שסלל את הדרך אל האב – לא לאיזה אל חדש ונוכרי, אלא לבורא העולם ולאדון כל הארץ. ישוע אמר, "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי" (יוחנן י"ד 6). הוא הפנה אל אביו את כל האנשים שבאו אליו: "אתם \[השומרונים\] משתחווים למה שאינכם מכירים, אנחנו משתחווים למה שאנו מכירים, שהרי הישועה מאת היהודים היא. אולם תבוא שעה, ועתה היא, שעובדי האל האמיתיים ישתחוו לאב ברוח ובאמת, כי עובדי אל כאלה מחפש לו האב." יוחנן ד' 23-22 "אני באתי בשם אבי ולא קיבלתם אותי; אם יבוא אחר בשם עצמו – אותו תקבלו… אילו אלוהים היה אביכם, הייתם אוהבים אותי, שכן אני מאת האלוהים יצאתי ובאתי. שם, ה' 43; ח' 42 לאור זאת היה זה אך טבעי שכאשר נולד יוחנן המטביל, זה שסלל את הדרך למשיח, אמר אביו הקשיש זכריה את המילים הבאות בהשראת רוח הקודש: "ברוך אדוני אלוהי ישראל, אשר פקד את עמו ופדות שלח לו. והצמיח לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו (כדבר אדוני מעולם ביד נביאיו הקדושים), להושיענו מיד אויב ומיד כל שונא -לעשות חסד עם אבותינו ולזכור לעולם בריתו, אשר נשבע לאברהם אבינו: להצילנו מיד אויב, לתיתנו לעובדו באין מורא, בקדושה וצדק לפניו כל ימינו. לוקס א' 75-68 אלוהים עמד לשלוח את הגואל והפודה כדי שעמו, העם היהודי – וגם הגויים – יוכלו "לעובדו באין מורא, בקדושה וצדק לפניו כל ימינו". קשה לקרוא לזה עבודת אלילים או דת חדשה! הרי זוהי ההתגשמות של תורת משה. הדברים שאמרו תלמידיו היהודים של ישוע, כפי שהם מתועדים בברית החדשה, נוגעים באותם נושאים בדיוק, ועם אותם דגשים: דרך ישוע המשיח אנחנו יכולים לקשור מערכת יחסים קרובה עם אלוהי האמת האחד והיחיד, ואלה שהולכים בעקבות המשיח צריכים לספר עליו לעולם כולו. ·בחג השבועות, כשהתלמידים התמלאו ברוח הקודש, האנשים שנאספו בעיר מכמה מדינות שמעו אותם "מספרים בלשונותינו את גדולות האלוהים!" (מעשי השליחים ב' 11). כמה דקות אחר כך נעמד כיפא והחל לדבר אל הנוכחים. הוא הבהיר ש"ישוע מנצרת \[הוא\] איש שנתאשר לכם מטעם אלוהים בגבורות ובניסים ובאותות אשר האלוהים עשה על ידיו בתוככם, כפי שאתם עצמכם יודעים" (פס' 22). ·כאשר החל מספרם של תלמידי ישוע לגדול במהירות, הם התמידו להיות יום יום "לב אחד בבית המקדש, והיו בוצעים את הלחם בבתיהם, אוכלים את מזונם בשמחה ובתום לב ומשבחים את אלוהים. הם מצאו חן בעיני כל העם, והאדון הוסיף עליהם יום יום את הנושעים" (פס' 47-46). ·כאשר נרפא הפיסח ליד המקדש, הוא "קפץ …ועמד על רגליו. מיד הלך ונכנס איתם \[עם כיפא ויוחנן\] לבית המקדש, כשהוא מהלך ומקפץ ומהלל את אלוהים" (שם, ג' 8). הנה ההסבר שנתן לכך כיפא, "אלוהי אברהם ויצחק ויעקב, אלוהי אבותינו, פיאר בכבוד את עבדו ישוע אשר מסרתם אותו וכפרתם בו לפני פילטוס – כאשר החליט לשלחו לחופשי" (פס' 13). אלה הדברים שהתרחשו בקהילה הראשונה של המאמינים. ·שאול כתב למאמינים בתסלוניקי, שעבדו אלילים עד שנושעו זמן קצר לפני כן והחלו לעבוד את אלוהי האמת, "לבסוף, אחי, אנו מבקשים מכם באדון ישוע ומפצירים בכם: קיבלתם מאיתנו איך עליכם להתנהג ולמצוא חן בעיני אלוהים". ואז הוא מוסיף, "וזהו רצון האלוהים: שתתקדשו, שתתרחקו מן הזנות, שכל אחד מכם ידע לקחת אשה בקדושה ובכבוד, לא בתאוות זימה כדרך הגויים אשר אינם יודעים את אלוהים… הן אלוהים לא קרא אותנו לטומאה, כי אם לקדושה. על כן הדוחה זאת, לא אדם הוא דוחה, אלא את אלוהים הנותן לכם את רוח קודשו" (הראשונה לתסלוניקים ד' 1, 5-3, 8-7). ·כיפא עודד את קוראיו ברוח דומה, "היטיבו את דרכיכם בגויים, כדי שיתבוננו במעשיכם הטובים ויהללו את אלוהים ביום פקודה על אותם הדברים שבגללם השמיצו אתכם כעושי רעה… התנהגו כנאשים חופשיים, לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסות לרשע, אלא כעבדי אלוהים… נהגו כבוד בכל אדם; אהבו את האחים; יראו את אלוהים; כבדו את המלך" (הראשונה לפטרוס ב' 12, 17-16). אין סוף לדוגמאות שאפשר לתת בעניין זה. בברית החדשה יש יותר מאלף ומאתיים אזכורים של אלוהים – כשהכוונה היא לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב. הנקודה ברורה: ישוע המשיח, הנביא האמיתי והנאמן, הפנה את כל בני האדם לעבודת אלוהי האמת. זוהי נקודה שראוי לתת עליה את הדעת, שכן בעניין זה הוא היה הנביא היעיל והמצליח ביותר שהתהלך אי פעם עלי אדמות. בזכותו – מאות מיליוני גויים אוהבים את אלוהים ועובדים אותו, משרתים אותו וסוגדים לו. מאז ומתמיד הייתה קריאת ה-"שמע" הצהרת האמונה הבסיסית של עם ישראל. בפסוק אחד קצר הציג משה אמת גדולה אודות האחדוּת האלוהית. הפסוק כתוב בימינו על קלף, בכל מזוזה התלויה על משקוף הכניסה של כל בית בישראל, והוא בעצם קורא לעם ישראל לשרת ולעבוד אלוהים אחד. מאמר זה חוקר את קיומו של אלוהים אחד שיש בו ריבוי הוויות, וזאת על סמך התנ"ך בלבד. "השילוש הקדוש" אגב, הינו מושג שאינו קיים בכלל, לא בתנ"ך ולא בברית החדשה. אין אנו מאמינים כי אכן קיימים שלושה אלוהים שונים. דברים ו׳, ד׳: "שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד". המילים ״אלוהים״ ו״אלוהינו״ הינן צורת רבים של המילה ״אלוה״, שמשמעותה ״אל״. מדוע אלוהים מציג את עצמו בצורת רבים ומסיים את המשפט במילה "אחד"? כדי להבין טוב יותר את המשפט עלינו לעמוד את משמעות המילה "אחד" בתנ"ך. ### משמעות המילה "אחד" בתנ"ך הנה מספר דוגמאות: א. בראשית ב׳, כד׳: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבַק באשתו והיו לבָשָׂר אחד". איש ואישה – שני בני-אדם נפרדים ושונים, שהחיבור ביניהם יוצר ״בשר אחד״. ב. עזרא ב׳, סד׳ ונחמיה ז׳, סו׳: "כל הקהל כאחד, ארבע ריבוא אלפיים שלוש מאות שישים". 42,360 איש נאספו ביחד כקהל אחד. ה-"אחד" כלל את כל הפרטים שהיוו את הקהל. הדוגמאות הללו מלמדות שהמילה "אחד" אינה מתייחסת בהכרח לפריט יחיד, אלא גם להרכב של פרטים שיוצרים שלמות אחת (ראו גם יחזקאל לז׳, יז׳, בראשית יא׳, ו׳, לד׳, טז׳). בעברית ישנה מילה אחרת שמתארת אחדות שאין לחלקה – והיא המילה "יחיד". ### הריבוי שקיים במילה אלוהים הנה מספר דוגמאות: א. בראשית א׳, כו׳: "ויאמר אלוהים, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ויֵרדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ"". עם מי דיבר אלוהים בפסוק הזה? (משום שאמר ״נעשה״, ״בצלמנו״, ״כדמותנו״) אלוהים לא דיבר עם בני-אדם, משום שהם עדיין לא נבראו. הוא גם לא התייעץ עם המלאכים, כי המלאכים לא היו שותפים פעילים במלאכת הבריאה. התנ"ך מבהיר שאלוהים לבדו הוא זה שברא את העולם. – נחמיה ט׳, ו׳: "אתה הוא יהוה, לבדך אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עלֶיהָ, הימים וכל אשר בהם. ואתה מְחיה את כולם וצבא השמים לך משתחווים". הביטוי 'צבא השמים' מתייחס לכוכבים ולמלאכים, לכל הבריאה השמימית שמעל הארץ. – איוב לח׳, ז׳: "בְּרוֹן יחד כוכבי בוקר, ויריעו כל בני אלוהים". (כמו כן ראו ישעיהו מ׳, יג׳-יד׳). אלוהים אומר לאיוב שכאשר הוא ברא את היקום, המלאכים הריעו לו. ז"א שהם ראו לפחות חלק ממלאכת הבריאה אך לא היו שותפים במלאכה זו. אם כך, אלוהים דיבר עם הוויה או עם הוויות נוספות השוות לו בצלם, בַּדמות ובכוח לברוא. ולראיה: – בראשית ג׳, כב׳: "ויאמר יהוה אלוהים הן האדם היה כאחד מִמֶּנּוּ (מאיתנו)…". – ישעיהו נד׳, ה׳: "כי בועלייך עושייך יהוה צבאות שמו, וגואלך קדוש ישראל אלוהי כל הארץ יקרא." – תהילים קמט׳, ב׳: "ישמח ישראל בעושיו…". מסקנה: המילה "אחד" מתארת שלמות שבנויה ממספר מרכיבים או פרטים. לפיכך, בספר דברים ו׳, ד׳, נאמר שבאלוהים קיימת שלמות אחת המורכבת ממספר הוויות, ושאת השלמות הזאת עַם ישראל צריך לעבוד. מדוע הרבנים מתכחשים לכך? הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, 1205-1135) החליף בשלושה עשר העיקרים שלו את המילה "אחד" במילה "יחיד", כדי לתאר את טבעו של אלוהים. רעיון זה הינו מנוגד לרעיון בתנ"ך, ובכל זאת אימצה אותו היהדות-הרבנית, וגורסת שאלוהים הוא אחדות שאין לחלקה. אבל כתבי הקודש מספקים דוגמאות רבות המבהירות שקיים ריבוי באלוהות האחת. אלוהים הוא אחד, אך לא יחיד. אלוהות אחת, אלוהים אחד שאין שני לו ואין שווה, אך אלוהים אחד הקיים בצורת ריבוי. ### אז כמה הוויות קיימות באלוהים? כדי לענות על שאלה זו עלינו למצוא פסוקים מן התנ"ך המצביעים על כל אחת מההוויות, או פסוק המציין במפורש את מספרן. א. רוח אלוהים – בראשית א׳, ב׳: "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" . רוח אלוהים הייתה קיימת מבראשית. היא הייתה שותפה במעשה הבריאה. הרוח לא נבראה מעודה, ומכאן שהיא חלק מאלוהים. רוח אלוהים הינה ישות עצמאית מלאת חיים, ולא תכונה או כוח דומם וחסר תבונה. דוגמאות נוספות: ישעיהו סג׳, י׳-יד׳; נט׳, יט׳-כא׳, תהילים נא׳, יג׳; קלט׳, ז׳-יב׳; ישעיהו יא׳, ב׳; מ׳, יג׳; זכריה יב׳, י׳, איוב לג׳, ד׳, שמואל ב׳ כג׳, ב׳-ג׳. ב. הוויה באלוהים שלא ניתן לראותה פנים אל פנים ולהישאר בחיים. דמות המלך, הסמכות, הוויה זו משדרת יראה, כבוד, סמכות והוקרה, כמו אבא שמצפה שיתנו לו את הכבוד לו הוא ראוי במשפחה, ולפעמים עליו להשתמש בסמכותו כדי לחנך. שמות לג׳, כ׳: "ויאמר, לא תוכל לראות את פנַי, כי לא יראני האדם וחי ". אלוהים משוחח כאן עם משה, ומבטיח לברך וללוות אותו במהלך הנדודים במדבר. משה ביקש לראות את פני אלוהים הדובר אליו, אך נתקל בסירוב. לבסוף זכה משה לראות את אחוריה של ההוויה שאיתה הוא דיבר, אך לא את פניה. לוּ ראה את פניה, הוא היה מת מיד. אם כך, משה שוחח עם הוויה אלוהית שאת פניה נאסר עליו לראות. ג. "אל שדי" הינה הוויה באלוהים שבני-האדם אכן יכולים לראותה פנים אל פנים. השם "אל שדי" משמעותו האל שמספק את צרכי, בדיוק כמו אם שאוהבת ומניקה את התינוק שהיא אוהבת בעזרת שדייה, ציורי מאוד, אך מפגין אהבה, דאגה ואכפתיות. שמות לג׳, יא׳: "וידבר יהוה אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". באותו פרק מתואר מפגש פנים אל פנים של אלוהים עם משה. על מנת להדגיש את הקרבה הפיזית ביניהם, הפסוק מציין שהמפגש נערך ״פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו״. כלומר, לא מדובר כאן בחזון, בחלום או בבת קול שנשמעה מן השמים, אלא בשיחה שנערכה ב-"ארבע עיניים". בהנחה שהכתוב הוא נכון, מדויק ואמיתי, הרי שפסוקים יא׳ ו–יב׳ מצביעים על שתי הוויות נפרדות ושונות, ששתיהן נקראות יהוה. דוגמא נוספת – שמות כד׳, ט׳-יא׳: "ויעל משה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ויראו את אלוהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו". חז"ל פירשו את הפסוקים האלה באופן שונה; לפי הדעה הרבנית, אלוהים שוחח עם משה דרך השתקפות של מראָה. זוהי פרשנות מוטעית, שאיננה נאמנה לתנ״ך. אילו דיבר אלוהים עם משה דרך השתקפות כלשהי, הוא היה מציין זאת בפסוק עצמו ולא אומר "פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". מן הראוי לבדוק כל פרשנות על פי נאמנותה לכתוב. כמו כן, בראשית יז׳, א׳: "ויֵרא יהוה אל אברם ויאמר אליו, אני אל שדי התהלך לפנַי והיה תמים". אלוהים נראה לאברם והציג את עצמו בשם "אל שדי". הטקסט שמתאר את המפגש של יהוה עם אברם מאוד ברור ופשוט. ישעיהו הנביא שפך אור על היחס בין ההוויות השונות שמרכיבות את האלוהות. ישעיה מח׳, יב׳-טז׳: "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. אני הוא אני ראשון אף אני אחרון. אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמיים, קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. הקבצו כולכם ושמעו מי בהם הגיד את אלה, יהוה אהבו יעשה חפצו בבבל וזרועו כשדים. אני אני דברתי אף קראתיו, הביאותיו והצליח דרכו. קרבו אלי שמעו-זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני, ועתה אדוני יהוה שלחני ורוחו". הנביא ישעיה מצטט את אלוהים בכבודו ובעצמו. אלוהים מתואר שם כראשון והאחרון (מד׳, ו׳), כאחד שיסד את הארץ וטיפח את השמים, ואשר הכל מוכנים למלא את חפצו. אלוהים ממשיך לדבר, ומציין שגם פעילותן של הממלכות שהיו קיימות באותם ימים נעשתה במסגרת ריבונותו. ולסיכום הוא אומר בפסוק טז׳: "קִרבו אלי, שִמעו זאת, לא מראש בסתר דיברתי, מעת היותה שם אני, ועתה אדונָי יהוה שלחני ורוחו" (שימו לב: "אדונָי יהוה שלחני". הפסוק משלב את שני השמות באישיות אחת: שלחני ולא שלחוני.) למרות שהדובר הינו יהוה בכבודו ובעצמו (ראו מד׳, ו׳), הוא מציין שנשלח על ידי יהוה ורוחו. אם כך, ישעיהו מלמד שהשלמות האלוהית מורכבת משלוש הוויות. רוח אלוהים, ושתיים נוספות שנקראות יהוה. דוגמא נוספת: ישעיה סא׳, א׳-ג׳: "רוח אדוני עלי, יען משח יהוה אותי לבשר ענווים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח. לקרא שנת רצון ליהוה ויום נקם לאלוהינו, לנחם כל אבלים. לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהילה תחת רוח כהה, וקורא להם אילי הצדק מטע יהוה להתפאר…" הדובר חייב להיות אלוהים לאור המשימות המוטלות עליו (ראה ישעיה לה׳). למרות זאת הכתוב מציין ש״רוח יהוה״ עליו ויהוה משח אותו. הפסוק מציין שלוש הוויות אלוהיות. שמות ו׳, ב׳-ג׳: "וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו, 'אני יהוה. וארָא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי יהוה לא נודעתי להם' ". אלוהים מסביר למשה באופן ברור ביותר: כשנראיתי לאבותיך – לאברהם, ליצחק וליעקב – נראיתי להם דרך אל שדי, דרך ההוויה שהם יכולים לראות ועדיין להישאר בחיים. הפסוק שופך אור על הסיפור בשמות לג׳, שם נפגש משה עם אלוהים פנים אל פנים אך לא היה רשאי לראות את פניה של ההוויה האחרת. כולנו מרבים להתמקד, עוד בימי בית הספר, בהוויה של אלוהים כאב מחנך, לפעמים יש אלו שאפילו ירגישו קונוטציה של שוטר, מלך או בוס גדול. על ההוויה של רוח אלוהים (או רוח הקודש) מדבר התנ"ך לעיתים פחות תכופות וגם על ההוויה הזאת הייתה התמקדות בעיקר בספר בראשית. אך מדוע לא מתמקדים בהוויה "אל שדי", הצד הדואג והאוהב של אלוהים? מי הוא בעצם "אל שדי"? ### אל שדי – "בן" אלוהים תהילים פרק ב' פותח בתיאור המרד של עמי העולם ביהוה ובמשיחו. מדוע כל העמים מתנגדים ליהוה ולמשיחו? כי הם מרגישים כלואים תחת שלטונו. הם אינם חופשיים לעשות את רצונם המושחת, ולכן הם מנסים לפרוק מעליהם את עול שלטונם של יהוה ומשיחו ואת סמכותם. בפסוק ד׳ מתואר יהוה כמי ששוחק (צוחק) ולועג למעשי העמים. הרי אין לאדם כל סיכוי נגד אלוהים. האדם לעולם לא יוכל להביסוֹ. יהוה כועס על מתנגדיו, ומציג בפניהם את תוכניתו. מהי בדיוק תוכניתו? "ואני נסכתי את מלכִּי על ציון הר קודשי" (פסוק ו׳). יהוה מתכנן להקים את משיחו כַּמלך שימלוך מציון. אם כך, שם התואר הנוסף של משיח יהוה הוא "מלך" בפסוקים ז׳-ט׳ המחבר משתף אותנו במה ששמע מפי יהוה המדבר אל משיחו: "אֲסַפּרה אל חוק יהוה. אמר אלי, 'בני אתה, אני היום ילידתיך. שְאַל ממני ואֶתנה גויים נחלתך, ואחוזתך אפסֵי ארץ. תְרוֹעֵם בְשבט ברזל, כִּכלי יוצר תנפּצֵם' ". פסוקים אלה מלמדים שהקשר של יהוה למשיח, הוא הקשר של אב עם בנו. האם יתכן שהבן המוזכר הוא דוד המלך? או מלך ישראל אחר כלשהו? לא, זה בלתי אפשרי, לבן-יהוה מובטחת המלוכה על כל תבל, ולדוד או כל מלך אחר מעולם לא הובטחה או הייתה מלכות שכזו. אם כך, מדוע נאמר בפסוק ז׳: "בני אתה, אני היום ילידתיך"? 1. בפסוק זה יהוה מציין את קרבתו למשיחו ומתאר את הקשר שלהם כשל אב ובנו. קשר זה מצדיק את העברת הירושה – השליטה בעולם – לידי המשיח. כידוע, ירושה עוברת באופן טבעי וחוקי מאב לבנו. 2. יהוה מכנה את המשיח ואת מלך התבל כבנו גם כדי ללמדנו על הקרבה ששוררת בין ההוויות שמרכיבות את האלוהות האחת. 3. נוסף על כך, יהוה מכנה את המשיח ואת מלך התבל כבן שהוא הוליד, כרמז לאופן בואו של המשיח לעולם. נבואות כמו בראשית ג׳, טו׳, מיכה ה׳, א׳, ישעיהו ז׳ יד׳, ט׳ ה׳-ו׳ מלמדות שהמשיח ייוולד באופן על-טבעי דרך עלמה (בתולה). הדברים שיהוה אומר במזמור ב' בעצם עוזרים לנו לזהות את המשיח האמיתי. פסוקים יא׳-יב׳: יהוה מנחה את שליטי העמים ומבהיר להם מה עליהם לעשות כדי להינצל ממשפטו – "עִבדו את יהוה ביראה וגילו ברעדה. נַשקו בַּר (בּן) פן יֶאנף ותאבדו דרך, כי יבער כמעט אפו, אשרי כל חוֹסֵי בו". אלוהים מצווה על בני-האדם לעבוד את יהוה ביראה, כלומר לציית לדברו, לחיות על פי רצונו ולתת לו את הכבוד הראוי כמלך המלכים וריבון העולם. ואיך צריכות לבוא לידי ביטוי היראה והאהבה שלנו ליהוה? ביחס שלנו לבן (לַבַּר): "אשרי כל חוסי בו". אנו מצוּוים לבטוח בבן האלוהים ולחסות תחת כנפיו. ### מי הוא הבן? הנביא ירמיהו אמר: "כה אמר יהוה, 'ארור הגבר אשר יבטח בָּאדם ושָׂם בשר זרועו, ומן יהוה יסור ליבו' " (יז׳, ה׳). בפסוק ז׳ הוא ממשיך לצטט את יהוה ואומר: "ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מִבטחו". מכיוון שלבני-אדם אסור לעבוד אדם בשר ודם, יוצא אם כן שה-"בן" במזמור ב' חייב להיות אלוהים בכבודו ובעצמו. בני-האדם מצוּוים לבטוח ביהוה ולא באדם. שוב, יהוה מכנה את המשיח בתואר "בן" על מנת לציין את הקרבה ביניהם, ולא את השוני במעמדם האלוהי. מזמור ב' מספק נתון חשוב נוסף. אם אפשר לכנות את המשיח בתור "בן-אלוהים", הרי שההוויה שאותה אנחנו לא רשאים לראות יכולה להיקרא "אלוהים אבא". בספר משלי ישנה התייחסות נפלאה לבן האלוהים. משלי ל׳, א׳-ד׳: "דברי אגור בן יקה המשא נאום הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכל. כי בער אנוכי מאיש ולא בינת אדם לי. ולא למדתי חכמה, ודעת קדושים אדע. מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחופניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו? ומה שם בנו כי תדע?" הפרק מביא את מסקנותיו של אָגוּר. אגור היה בנו של יֶקֶה ואב חכם. כל פרק ל' מוקדש לדברי התוכחה שהוא מעלה בפני שני בניו (או שני בחורים צעירים), אִיתִיאֵל ואוּכָּל. אגור אומר להם: "אתם חושבים שאינני מבין דבר בנוגע לחיים, שאינני חכם מספיק ואין לי כל מושג לגבי אלוהים ואופן פעולתו בקרב בני-האדם. ובכן, מאחר שאתם חושבים אותי לטיפש ואת עצמכם לחכמים ממני, הרשו לי לשאול אתכם מספר שאלות. א. מי עלה לשמים וירד? ב. מי אסף את הרוח בחופן ידיו? ג. מי שם את כל המים שבעולם בכיסו? ד. מי יסד את העולם וממשיך לשמר את כל חוקי הטבע? ה. מה שמו? ו. מה שם בנו? שאלות א-ה נשאלו על ידי אגור כשאלות רטוריות שהתשובה על כולן הייתה ברורה – אלוהים. אך מה לגבי השאלה השישית? ### ספר הזוהר היסוד למיסטיקה היהודית, מכיר בכך שרעיון הריבוי שבאיחוד אינו זר למחשבה היהודית, רעיון הריבוי בתוך האלוהים האחד ברור בהחלט. בקטע המפרש את קריאת שמע, נכתב בזוהר: "שמע ישראל יי אלוהינו יי, וכולם הם אחד. ועל כן נקרא אחד. הרי שלשה שמות הם, ואיך הם אחד? ואף על פי שאנו קוראים אחד דהיינו שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. אבל איך הם אחד? אלא במראה של רוח הקודש נודע, כשהם בסוד המראה של עין הסתום לדעת ששלשה (דהיינו ג' קוין המרומזים בה' אלהינו ה'), הם אחד, וזהו סוד הקול שנשמע, שקול הוא אחד, ובו ג' בחינות: אש, רוח ומים, וכולם אחד בסוד הקול. אף כאן, ה' אלוהינו ה', הם אחד, ג' בחינות, והן אחד" (זוהר, ג': שמות מ"ג ב'). אין אנו מאמינים בקדושתו של ספר הזוהר, ההיפך הוא הנכון. אך הבאנו אותו לדוגמא לכך שרעיון זה איננו זר אפילו במחשבת-ישראל. לסיכום, בעזרת דוגמאות מועטות בלבד, ניתן היה לראות שהתנ"ך מדבר על אלוהים אחד, אך מורכב משלוש הוויות, דמות המלך הסמכותי, דמות הבן האוהב ודמות רוח אלוהים, שכולן מרכיבות אלוהים אחד. בעצם, לא כלכך קשה להבין את זה, הרי בן-האדם שנברא בצלם אלוהים גם אחד אך לא יחיד, ישנה הרוח וישנו הבשר (ויש שיאמרו שישנה גם הנשמה), ביחד הם מרכיבים אדם אחד המורכב בתוכו ליותר מאחד. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע - פועלו ודמותו, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** האם ישוע המציא דת חדשה?, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מקורה (האמיתי) של יהדות ההלכה הרבנית](https://igod.co.il/true-judaism/source-rabbinic-judaism/) **Published:** דצמבר 21, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** לפי האמונה המשיחית, ישוע מת עבור חטאינו וקם תחייה בסביבות שנת 30 לספירה. כ-40 שנה מאוחר יותר, בשנת 70 לספירה, נחרב בית המקדש וזעזוע עמוק עבר על העולם היהודי. אם אין בית מקדש אין אפשרות לסליחה על חטא (כל מה שאנו עושים שמחטיא את רצון אלוהים). בעת ההיא היו מספר זרמים וקבוצות בעם היהודי, אולם בשנים שלאחר חורבן בית המקדש קבוצה אחת מחקה, לעיתים באלימות, את שאר הקבוצות, ומזה 2000 שנה טוענת לבלעדיות על העולם היהודי. הם נקראו הפרושים, והם האבות הרוחניים הישירים של היהדות הרבנית של היום. משנת 70 ועד היום, ההנהגה הרוחנית בעולם היהודי מסורה בידי הרבנים, החכמים, ולא בידי הכהנים, שעד אותה עת היו אלו שהדריכו את העם לקשר עם אלוהים ולימדו את דברו, התנ"ך. רבים לא זוכרים היום שלמרות החורבן של בית המקדש וירושלים בשנת 70 לספירה, חיים יהודיים המשיכו להתקיים בארץ ישראל באותה תקופה. העיר יבנה עברה להיות מושב הסנהדרין, גוף בן 71 זקני העם ששלט למעשה בעם היהודי. בשנת 132-135 פרץ מרד בר כוכבא, אשר את תוצאותיו הטרגיות חי עם ישראל בגלות נוראה במשך כמעט 2000 שנה, עד ייסוד מדינת ישראל של ימינו. התקופה בין 70-135 לספירה (כ-65 שנה) היתה תקופה מכריעה ומעצבת בחיי העם שלנו לדורותיו  ועד היום מבחינות רבות מאד, וגם מבחינת היחס של עמנו לאלוהים, לתנ"ך, לישוע עצמו, ולמאמיניו היהודים, היהודים-המשיחיים. בשיאה של תקופה זו החכמים המשפיעים ביותר ואשר מצוטטים תכופות בספרות חז"ל,  היו רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה. שני הפכים, שניהם תלמידי יוחנן בן זכאי, אשר עמדו בראש שתי אסכולות המחשבה העיקריות בין הפרושים. בית הלל בעלי הפרשנות היצירתית והמחדשת (רבי יהושע) ובית שמאי, הפרשנות שמדגישה את דרך המחשבה של היהדות לאורך הדורות הקודמים. במשך רוב תקופה חשובה זו, בית שמאי אשר נשענו על הזיכרון הפנומנלי של רבי אליעזר, היה האסכולה המובילה. רבי אליעזר עצמו הוא דמות מעניינת מאד. הוא התחיל ללמוד תורה בגיל מאוחר יחסית, והתעלה במהירות הודות לזכרונו המדהים וגאוניותו. פחות ידוע כי רבי אליעזר היה אחיינו של שאול התרסי, השליח פולוס, וכי רבי אליעזר האמין במשיח ישוע ושמר על קשרים טובים עם היהודים המשיחיים שנקראו "נצרנים" באותה תקופה. השינוי באיזון של בית הלל ובית שמאי הגיע עם עלייתו לגדולה של רבי עקיבא, אחת הדמויות המרתקות, המשפיעות, והשנויות במחלוקת ביותר בעולם היהודי לאורך הדורות. רבי עקיבא התחיל בתור תלמיד של רבי אליעזר מבית שמאי ויחסו ליהודים המשיחיים היה חיובי בהתחלה, אולם בהמשך אימץ שיטת פרשנות ייחודית משלו, ויצר שינוי עצום ומעמיק במחשבה היהודית.  לא ניתן להגזים בחשיבות השינוי במחשבה היהודית שחולל רבי עקיבא.  במשפט אחד, הוא לימד שאלוהים נתן את דברו, התנ"ך, לעם היהודי בלבד לקניין. היות וכעת התנ"ך הוא שלנו, אנו יכולים לדלות ממנו כל משמעות שאנחנו נרצה, ולא משנה מה היתה כוונתו של אלוהים לומר בדברו. רבי עקיבא הוביל את השינוי מבית המקדש, שם אלוהים פוגש בני אדם ומדריך אותם, אל בית המדרש, בו אנשים מחברים מדרשים לפי ראות עיניהם מתוך התנ"ך ללא שיקול מהו רצון אלוהים או מה אלוהים התכוון לומר בקטע הרלוונטי. למעשה, כפי שלעיתים זה נאמר, העולם היהודי בהנהגת רבי עקיבא גירש את אלוהים מבית המדרש! כתוצאה מכך, רבנים ויהודים מן השורה הפסיקו ללמוד את התנ"ך, והחלו לפתח את המדרשים שלהם ומחשבותיהם שלהם, בנפרד מאלוהים. השפעה משמעותית נוספת של רבי עקיבא והמנהיגים בתקופתו הינה ההחלטה ההיסטורית לגרש את היהודים המאמינים בישוע מבתי הכנסת. מעת תקומת ישוע ועד לתקופה זו, אחוז משמעותי מן היהודים בארץ ישראל, יש הסוברים עד 15%, היו יהודים-משיחיים, תלמידי ישוע המשיח. למרות המחלוקות הפנימיות בעם לגבי זהותו של ישוע, עד לתקופה זו מנהיגי העם הקפידו לכלול את היהודים-המשיחיים בעם ישראל, מתוך הכרה שבית המקדש השני חרב בשל שנאת חינם בין הזרמים השונים בתוך עמנו.  אבל זמן קצר לפני מרד בר כוכבא והגלות שבאה בעקבותיו, התקינה הסנהדרין את ברכת המינים בתוך תפילת שמונה עשרה, התפילה היסודית בחיים היהודיים.  למרות שמה, ברכת המינים הינה קללה, כלפי היהודים-המשיחיים. כדי להכניס את הקללה הזו לתפילת הקבע היהודית, הוציאה הסנהדרין ברכה המצפה למשיח מתוך תפילת שמונה עשרה. בפועל, זה גרם לנידוי היהודים-המשיחיים מבתי הכנסת. באותה עת רבי עקיבא הגדיל לעשות והכריז על שמעון בר כוסבא, איש מלחמה ידוע באכזריותו, כמשיח ישראל, וקרא לעם כולו להתאחד תחתיו במרד נגד הרומאים.  מרד זה הסתיים בהחרבה מוחלטת של ארץ ישראל ועם ישראל, והביא לגלות של 2000 שנה לעמנו. היהודים-המשיחיים סרבו לקריאתו של עקיבא להשתתף במרד בר כוכבא, שכן הם ידעו שהוא משיח שקר, וזאת מתוך אמונתם בישוע מנצרת כמשיח ישראל.  דבר זה הביא להעמקת נידויים של היהודים-המשיחיים בקרב עם ישראל. השילוב של כל המאורעות הללו, ובעיקר השינוי המעמיק בפירוש התנ"ך וסמכותו, הביא לכך שרבנים ויהודים מן השורה במשך 2000 השנה האחרונות לא קוראים את דבר אלוהים, התנ"ך עצמו, אלא מסתמכים על הלכות הרבנים והמסורת בלבד. כל זה משפיע עלינו כיהודים היום – אנו לא רגילים לקרוא את התנ"ך ואת הנבואות הרבות שבו אשר מדברות על המשיח, כיצד נזהה אותו שהוא יבוא?  וזו אחת הסיבות שישוע הוא הסוד הכמוס ביותר בעם ישראל. האתגר שלנו אליכם – אל תסתמכו אוטומטית על מה שאחרים אומרים, לא מסורות וגם לא אנחנו– פנו אתם לאלוהים חיים, ובקשו ממנו שיראה לכם את האמת שלו מתוך דברו – קראו בעצמכם! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [סתירות (לכאורה) בין הברית החדשה לתנ"ך](https://igod.co.il/answer-rabbi/contradictions-new-testament-tanach/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** --- מאמר דומה: [סתירות (לכאורה) בין בשורות הברית החדשה](https://igod.co.il/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/) --- רבנים המתנגדים לברית החדשה טוענים כי ישנם סתירות בין כתבי הברית החדשה לתנ"ך, כאשר כותבי הברית החדשה מצטטים מן התנ"ך. אך סתירות אלו אינן בין הברית החדשה לספר התנ"ך, אלא לנוסח המסורה של התנ"ך. הסיבה לכך היא כי נוסח המסורה נוצר לפני אלף שנה, ולא היה קיים לפני אלפיים שנה. אז מהיכן ציטטו מחברי הברית החדשה? מנוסח השבעים כמובן. **נוסח\\תרגום השבעים** פרופ' עמנואל טוב – מהחוג למקרא שבאוניברסיטה העברית, הינו מומחה בעל שם עולמי לנוסחי התורה העתיקים לרבות תרגום השבעים – פרופ' טוב מעלה את נוסח השבעים על נס של כבוד וכותב כי חשיבותו בחקר המקרא לא תסולא בפז. (עמ' 106).[\[1\]](/#_ftn1) --- > טענה: בבשורת מתי נאמר "וְלִשְׁמוֹ גּוֹיִם יְיַחֵלוּ", בעוד שבישעיהו מ"ב 4 כתוב "וּלְתוֹרָתוֹ אִיִּים יְיַחֵילוּ". \[יד-לאחים\] **תשובה:** ראשית, כוונתו של למתי אינה לומר כי הציטוט שלו טוב יותר מנוסח המסורה; הוא אינו עוסק בביקורת המקרא כלל ועיקר; כוונתו בסך הכל היתה להפנות את הקורא לישעיהו ולומר כי המשיח ישוע מילא את נבואתו, ככתוב: "וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ וַיָּסַר מִשָׁם וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הֲמוֹן עַם רָב וַיִּרְפָּאֵם כֻּלָּם. וַיִּגְעַר בָּם וַיְצַו עֲלֵיהֶם שֶׁלּא יְגַלֻּהוּ. לְמַלּאת אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר…" (מתי י"ב 15-17). שנית, ממש באותו פרק (ישעיהו מ"ב) מוסיף הנביא להשתמש בביטוי "אִיִּים" כמילה נרדפת לביטוי "גּוֹיִם" (ראו פס' 10, 12, 15). מגמה זו נשנית לאורך כל ספרו של ישעיהו, החל מפרק י"ג וכלה בפרק ס'. > טענה: 1,000$ לכל מאמין בישוע שיכול למצוא בתנ"ך פסוק שכתוב בו שאברהם קנה אחוזת קבר בכספו מידי בני חמור אבי שכם כמו שכתוב בברית החדשה (מעשי השליחים ז' 16). \[יד-לאחים\] > > טענה: 1,000$ לכל מאמין בישוע שיכול למצוא בתנ"ך פסוק שכתוב בו שיעקוב נקבר בשכם כמו שכתוב בברית החדשה (מעשי השליחים ז' 15-16). \[יד-לאחים\] **תשובה:** מעשי השליחים ז' 15-16: "יַעֲקֹב יָרַד מִצְרַיְמָה וְשָׁם מֵת הוּא וַאֲבוֹתֵינוּ. הֵם הוּבְאוּ לִשְׁכֶם וְנִטְמְנוּ בַּקֶּבֶר שֶׁקָּנָה אַבְרָהָם בִּמְחִיר כֶּסֶף מִבְּנֵי חֲמוֹר אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם". השאלה מתייחסת לשני אירועים: קבורתו של יעקב, וקניית הקבר. בראשית נ' 13 מתאר כי יעקב נקבר במערת המכפלה אשר קנה אברהם מעפרן החיתי. יהושוע כ"ד 32 מתאר כי יוסף נקבר בקבר בשכם שקנה יעקוב מבני חמור. את תיאור הקבורה ניתן לפתור בקלות יחסית אם רק נתבונן בתחביר הפסוקים; פסוק 15 מתאר את קבורת יעקב וקבורת בניו. התנ"ך מספר כי יעקב נקבר במערת המכפלה אבל אינו מציין את מקום קבורתם של שאר האבות (סטפנוס כלל את 12 בני יעקב במניין אבות האומה). אנו יודעים שיוסף נקבר בקבר בשכם וסטפנוס מוסיף כי גם "הם", קרי יתר בניו של יעקב, נקברו בקבר זה. פסוק 16 מתייחס לקבורתם של בני יעקב ולא של יעקב. במילים אחרות, יעקוב "מת" והם "הובאו". לעניין קניית הקבר, האירוע לא כתוב מפורשות בתנ"ך, אך אין זאת אומרת כי ישנה סתירה. הסבר אפשרי לפרשה ניתן למצוא בבראשית י"ב 6-7; אברהם היה בשכם ובנה שם מזבח. לא מן הנמנע שהיה עליו לקנות את חלקת האדמה הזו על מנת שיוכל לבנות עליה את המזבח. מאחר ואברהם לא נשאר באדמה זו והמשיך בדרכו, ובאין אחר שיתבע את הארץ, צאצאיהם של אנשי חמור חזרו לאדמתם. כ-150 שנה מאוחר יותר, בבראשית ל"ג 18-20, היה על יעקב לקנות את האדמה שוב על מנת להשתכן שם ולהחזירה לבעלות צאצאי אברהם. הדבר דומה לקנייתה המחודשת של באר-שבע על ידי יצחק (בראשית כ”ו 28-31), שכבר נקנתה בעבר (בראשית כ”א 27-30). > טענה: 1,000$ לכל מאמין בישוע שיכול למצוא בתנ"ך פסוק שכתוב בו ש- 75 נפש ירדו עם יעקוב למצרים כמו שכתוב בברית החדשה (מעשי השליחים ז' 14). \[יד-לאחים\] **![75b](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/12/75b-225x300.jpg "75b - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")תשובה:** מעשי השליחים ז' 14: "שָׁלַח יוֹסֵף וְקָרָא לְיַעֲקֹב אָבִיו וּלְכָל מִשְׁפַּחְתוֹ, שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נְפָשׁוֹת". בראשית מ"ו 27 מציין כי שבעים אנשים ירדו למצריים עם יעקב. מדוע אם-כן הוסיף סטפנוס עוד חמש נפשות? על מנת לפתור "סתירה" זו יש להבין כי סטפנוס לא ציטט מנוסח המסורה, שהרי זה נוצר לפני אלף שנה ולא היה קיים בזמנו, אלא שהוא מצטט מתרגום-נוסח השבעים. מאחר וזה היה הנוסח הפופולארי של אותה תקופה, זה התרגום בו השתמשו במרבית קטעיה של הברית החדשה. בתרגום השבעים, בראשית מ"ו 27, כתוב כי 75 נפשות ירדו עם יעקוב למצרים ולא 70 נפשות. אגב, כפי שניתן לראות בתמונה, גם במגילות קומראן (מגילות ים-המלח, 200 לפנה"ס) מצויין 75. > טענה: 1,000$ לכל מאמין שיכול למצוא בתנ"ך פסוק שכתוב בו שמשיח יולד מבתולה כמו שכתוב בברית החדשה (מתי א' 23). \[יד-לאחים\] **תשובה:** מתי מצטט את ישעיה ז' 14: "לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". כזכור, כותבי הברית החדשה השתמשו בתרגום השבעים, תרגום זה תרגם את המילה עלמה כ"בתולה". מדוע עשו זאת מתרגמי תרגום השבעים? המילה 'עלמה' קיבלה משמעות שונה בעברית המודרנית; בתנ"ך מתייחסת המילה "עלמה" ל**אישה צעירה ולא נשואה** (ולכן גם בתולה). התנ"ך מגדיר את משמעותה של המילה בתקופת המקרא, לדוגמא: בראשית כ"ד 16, 43: "וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה **וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ** וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל׃… הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם וְהָיָה **הָעַלְמָה** הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ" כאמור, כותב הנביא: "יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן" (ישעיהו ז' 14). כל אישה צעירה יכולה להביא ילד, אך רק אלוהים יכול לחולל נס שבו ילד יוולד מבתולה. אחרי הכל, אם היא לא בתולה, מה כל כך מדהים באישה צעירה שיולדת? > 1,000$ לכל מאמין בישוע שיכול למצוא בתנ"ך נביא שאמר "כי נצרי יקרא לו" כמו שכתוב בברית החדשה (מתי ב' 23). \[יד-לאחים\] **תשובה:** מתי ב' 23: "הוּא בָּא וְיָשַׁב בְּעִיר הַנִקְרֵאת נָצְרַת, לְמַעַן יִתְקַיֵּם הַנֶּאֱמָר עַל-פִּי הַנְּבִיאִים כִּי נָצְרִי יִקָּרֵא לוֹ" נצרת לא היה מקום פופולרי ומכובד, כפי שניתן להבין משאלתו של נתנאל בברית החדשה: "מִנָּצְרַת יָכוֹל לָבוֹא מַשֶּׁהוּ טוֹב?" (יוחנן א' 46). ישנן שתי דרכים עיקריות לענות על השאלה שעולה מפסוק זה: א. ראשית, מתי השליח כותב "על פי הנביאים" (ברבים) ולא מצטט נביא ספציפי. מדובר בתמה של דברי הנביאים אשר התייחסו למשיח כאל 'נצר'. לדוגמא: למשל בישעיה י"א 1: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי **וְנֵצֶר** מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה׃" (לפי הסבר זה, נצרי= כינוי למשיח, נצר ה', נצר לדוד). באופן דומה, מכונה המשיח "צמח" (ירמיהו כ"ג 5). ב. קריאה אחרת של הטקסט: על מנת שיתגשם את שאמרו עליו הנביאים (שיצא ממקום צנוע, שיבוא מגליל הגויים, ישעיה ח' 23), החליט להיקרא נצרי (לפי הסבר זה, נצרי= שמוצאו מן הכפר נצרת). > טענה: 1,000$ לכל מאמין בישוע שיכול למצוא בספר ירמיהו הנביא את הפסוק "ויקחו שלשים הכסף אדר היקר אשר יקר נעל בני ישראל. ויתנו אתם שדה היוצר…" כמו שכתוב בברית החדשה (מתי כ"ז 9-10). \[יד-לאחים\] **תשובה:** "ויקחו שלשים הכסף אדר היקר אשר יקר נעל בני ישראל. ויתנו אתם שדה היוצר…" הוא ציטוט שנלקח מזכריה י"א פסוק 12-13. בתקופתו של ישוע חילקו את התנ"ך בצורה מעט שונה מזו בה אנו מחלקים אותו כיום וכל חלק נקרא על שם הספר הראשון שהתחיל אותו. מאחר והתורה התחילה בכתביו של משה, היא כונתה "משה". בתקופות שונות חולקו הנביאים בצורה שונה. לכן, לפעמים הנביאים כונו "יהושע" ולעיתים "ירמיה". הכתובים התחילו בספר תהילים ולכן כונו "תהלים". גם לוקס משתמש בעקרון זה בבשורתו בפרק כ"ד פסוק 44: הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: "אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים". כאשר מתי כותב "ירמיהו" כוונתו לכלל החלק של הנביאים, אשר הנביא זכריה נמצא בתוכו. ולכן אין לתמוה על כך שנבואה זו מצויה בספר זכריה. > טענה: 1,000$ לכל מאמין בישוע שיכול למצוא בתנ"ך פסוק שכתוב בו "ויפלו ביום אחד 23,000 איש" כמו שכתוב בברית החדשה (הראשונה אל הקורינתיים י' 8). \[יד-לאחים\] **תשובה:** בראשונה לקורינתיים י' 8 נאמר: "גַּם אַל נִזְנֶה כְּשֵׁם שֶׁזָּנוּ כַּמָּה מֵהֶם וּבְיוֹם אֶחָד נָפְלוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה אֶלֶף". במדבר כ"ה 1, 9 כתוב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב׃… וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף". המקור לבלבול זה נובע מהעובדה שבמדבר כ"ה 9 כתוב כי נהרגו 24,000 איש מישראל, לאחר שאלו זנו לאחר בנות מואב. על מנת להבין למה מתכוון שאול, יש לבחון את ההקשר של ספר במדבר ומה בדיוק אומר שאול בעניין (הרי השאלה עוסקת בדיוק בפרטים). במדבר כ"ה 1-9: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב׃ וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן׃ וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר׃ וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ׃ וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף". מה קורה בפרק זה? א) העם זונה אחרי בנות מואב. ב) הן מושכות את בני ישראל לעבוד אלילים. ג) אלוהים כועס. ד) אלוהים מצווה על משה לתלות את ראשי העם (לא ידוע לנו כמה הם היו). ה) חרון אלוהים נרגע. ו) משה צווה על שופטי ישראל להרוג את כל מי שהשתחווה לבעל פעור. ז) ההרג נפסק לאחר שפנחס הרג ברומח איש ואישה בפתח אוהל מועד (לא ידוע כמה זמן נמשכה המגפה). ח) סך כל המתים היה 24,000. שאול לא אמר כי סך כל המתים היה 24,000, אלא אמר כי 23,000 איש נהרגו ביום אחד. מי היו ה-1,000 האחרים? יתכן והם היו ראשי העם שנתלו ביום הראשון ויום למחרת נהרגו יתר האנשים שעבדו את בעל פעור. לפי סברה אחרת, ביום הראשון למגפה נהרגו 23,000 אלף ובימים שלאחר מכן נהרגו ה- 1,000 האחרים ("פצועים קשה" שלא נהרגו במקום אלא נפתרו לאחר מכן). בכל מקרה, 23 אלף ו- 24 אלף הם מספרים המתארים הערכה של כמות הנהרגים ולא מספר מדויק (המספר כנראה מעוגל כלפי מטה או מעלה). התעסקות בפרט הקטן הזה מפספסת את התמונה הגדולה, שהיא: יש לעבוד את אלוהים לבדו ולא שום אליל מעשה ידי אדם. > טענה: 1,000$ לכל מאמין בישוע שיכול למצוא בתנ"ך פסוק שכתוב בו שהתורה ניתנה על ידי מלאכים כמו שכתוב בברית החדשה (אל הגלטים ג' 19). \[יד-לאחים\] **תשובה:** גלטים ג' 19: "הַתּוֹרָה נִמְסְרָה בְּאֶמְצָעוּת מַלְאָכִים בִּידֵי מְתַוֵּךְ". מדוע אומר שאול כי התורה ניתנה על ידי מלאכים? הרי כולם יודעים כי התורה ניתנה מאת אלהים ביד משה ואין ספק כי שאול ידע זאת היטב (הדבר משתמע בבירור מכל הנכתב באיגרת זו ובפרק ג' בפרט). ראשית, יש לשים לב כי שאול אינו מצטט את המקרא ואינו טוען כי דבריו מצוטטים מספר זה או אחר בתנ"ך. שנית, התשובה נעוצה בספר דברים. דברים ל"ג 1-2: "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ׃ וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה (ואיתו) **מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ** אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ". לפי הנאמר לעיל, אלוהים לא בא לבדו להר סיני; לימינו היו רבבות קדושים מהשמים. אלו המלאכים אליהם התכוון שאול. כמובן כי אלוהים הוא זה שנתן את התורה, אך הוא נתן אותה במעמד של רבבות עדים. אגב, גם על פי המסורת הרבנית – מלאכי השרת היו עימו בעת נתינת התורה. כך למעשה, נתן אלוהים את התורה למשה באמצעות המלאכים. > 1,000$ לכל מאמין בישוע שיכול למצוא בתנ"ך פסוק שכתוב בו "בקנאה יתאווה לרוח השכן בקרבנו", כמו שכתוב בברית החדשה (אגרת יעקב ד' 5). \[יד-לאחים\] **תשובה:** יעקב לא מצטט מתוך התנ"ך, אלא מתייחס ללימוד כללי של הכתוב, אשר טוען כי נטייתו הטבעית של רוח האדם, השוכן בו, היא לכיוון החטא. לדבריו, מי שמערער על כך, מערער על ניתוח טבע האדם על ידי דבר אלוהים. שימו לב לרוח הדברים העולה מן הציטוטים הבאים: בראשית ו' 5: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם". בראשית ח' 21: "וַיָּרַח ה' אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי". קהלת ט' 3: "זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי-מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי-הָאָדָם מָלֵא-רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל-הַמֵּתִים". ירמיהו י"ז 9: "עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ". > טענה: 1,000$ לכל מאמין בישוע שיכול למצוא בתנ"ך פסוק שכתוב בו שהיהודים הרגו את זכריה בן ברכיה כמו שכתוב בברית החדשה (מתי כ"ג 35). \[יד-לאחים\] **תשובה:** מתי כ"ג 35: "לְמַעַן יָבוֹא עֲלֵיכֶם כָּל דָּם נָקִי שֶׁנִשְׁפַּךְ עַל הָאָרֶץ מִדַּם הֶבֶל הַצַּדִּיק עַד דַּם זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה אֲשֶׁר רְצַחְתֶּם אוֹתוֹ בֵּין הַהֵיכָל לַמִזְבֵּחַ". \\ לוקס י"א 51: "מִדַּם הֶבֶל עַד דַּם זְכַרְיָהוּ אֲשֶׁר נֶהֱרַג בֵּין הַמִּזְבֵּחַ וְהַבַּיִת. כֵּן, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם: דָּרוֹשׁ יִדָּרֵשׁ מִן הַדּוֹר הַזֶּה". ראשית, באף אחד משני המקרים לעליל, לא נאמר כי מדובר בציטוט מהתנ"ך. לגופו של עניין, זכריה בן ברכיה בן עדו היה הנביא שחזונותיו מתוארים בספר זכריה, ככתוב: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר-ה' אֶל-זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר… " (זכריה א' 1). בדברי הימים ב' כ"ד 20-21 מתואר מותו של זכריה בן יהוידע אשר נסקל בחצר בית המקדש. "וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת-זְכַרְיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-מִצְו‍ֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי-עֲזַבְתֶּם אֶת-ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם׃ וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית ה'". יש הטוענים כי יהוידע הוא עדו, סבו של זכריה בן ברכיה הנביא. לפי הסבר זה, דברי הימים ב' מתאר את סקילתו של זכריה הנביא. המצדדים בטיעון זה מסתמכים על שמו של זכריה הנביא כפי שמופיע בספר עזרא ו 14: (תרגום מארמית): "וְזִקְנֵי הַיְּהוּדִים בּוֹנִים וּמַצְלִיחִים, בִּנְבוּאַת חַגַּי הַנָּבִיא וּזְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹא, וּבָנוּ וְתִקְּנוּ, בְּמִצְוַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְמִצְוַת כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרַס". בדיוק כמו שיהושע וישוע הן הטיות של אותו השם, ניתן לטעון כי עדו, עדוא ויהוידע הם בסופו של דבר הטיות השם של אותו אדם. לכן, כנראה היה יהוידע סבו של זכריה הנביא, אשר נסקל בחצר המקדש. יחד עם זאת, מאחר והתנ"ך לא מספק לנו את תיעוד מותו של זכריה הנביא, לא מן הנמנע כי מדובר בשני אנשים שונים אשר מתו מוות דומה- סקילה באבנים בחצר המקדש. בכל מקרה, הדגש בפסוק זה אינו לא זכריה הנביא, אלא העובדה שעם ישראל סקל למוות בבית אלוהים נביא אשר נשלח מאת אלוהים רק משום שזה הוכיח אותם על חטא. בין אם זה היה זכריה בן ברכיה, או זכריה אחר, זהו אות קלון בהיסטוריה עמנו. > טענה: "פסוק בשימוש המיסיון, תהילים ב פסוק י"ב, עובר גם הוא עיוות נוצרי".."נשקו בר, הכוונה היא לדוד המלך." \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** הרב עשור טוען כי תהילים ב' אינו מזמור על המשיח, אלא על דוד המלך. ראשית, "בר" בארמית זה "בן", מחבר מזמור זה טוען כי בעתיד ינשקו את הבן של אלוהים, המשיח. הרב עשור מכנה את הפרשנות הזאת בתור עיוות של נוצרים. מבלי לשים לב, הרב עשור מאשים את חז"ל בתור נוכלים מיסיונרים נוצריים. כי לעומת דניאל עשור, חז"ל תמיד האמינו כי פסוק זה הינו נבואה על המשיח! תלמוד בבלי, מסכת סוכה דף נ"ב: "תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר תהלים ב ז אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ; וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג – אומר לפניו: ריבונו של עולם: איני מבקש ממך אלא חיים!" אבן עזרא, בפירושו את תהילים ב', מייחס את "נשקו בר" בפסוק י"ב אל "ועל משיחו" בפסוק ב. המלבי"ם, מפרש את פסוק י"ב כך: " "נשקו בר", התחברו אל המבורר מאת ה', שבמה שתעבדו עבודת המלך משיח ה' ידמה כאילו אתם עובדים את ה' ". הבנתם? המלבי"ם בכבודו ובעצמו אומר שמי שינשק בר, הרי הוא בעצם מנשק את מלך המשיח, ואלוהים יחשיב לו זאת כעבודת אלוהים. אגב, בעיה נוספת עם הפירוש של דניאל עשור היא שדוד המלך היה מלך ישראל בלבד, הוא לא מלך על כל הגוים והעמים (כמתואר בפרק). לסיכום, הרב עשור מאשים גם אותנו וגם את חז"ל מסתבר, על שעשינו כולנו "עיוות נוצרי" למזמור תהילים פרק ב. > טענה: "נמצאנו למדים מהפסוק כי המשפחה, משפחת ישי, ממנה יוצא המושל, היא מבית לחם מקדם מימי עולם וזהו מוצאו של המשיח ולא מקום הולדתו של המשיח". זאת אומרת שהרב טוען שהמשיח בעצמו לא יגיע מבית לחם, אלא משפחתו היתה מבית לחם בעבר; מוצואתיה מקדם." \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** בתנ"ך, מנבא הנביא מיכה על כך שהמשיח יוולד בבית לחם אפרתה. אלו הם דבריו בפרק ה': "וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם". הברית החדשה מצטטת את נבואתו של מיכה בבשורתו של מתי פרק ב' ובבשורתו של יוחנן פרק ז', שם מוזכרת בית לחם כמקום לידתו של המשיח, שם כידוע, נולד ישוע. האם מדובר ב"פרשנות נוצרית" כפי שטוען הרב דניאל עשור? אז זהו שלא. פרשני התורה הבכירים והחשובים ביותר ביהדות, התייחסו לנבואת מיכה ולהולדת המשיח בבית לחם באותה הנשימה: אבן עזרא, מהמאה האחת עשרה, הרד"ק, מהמאה השתים עשרה, משה אלשיך מהמאה השישה עשרה והמלבי"ם מהמאה התשע עשרה. רבי יוסף קרא, מהמאה האחת עשרה: "ואתה בית לחם אפרתה, היא בית לחם יהודה, ממך יצא משיח ישראל ומוצאותיו מקדם מימי עולם. והוא יהיה יוצא ובא כמו שהיה מוציא ומביא מקדם". הרד"ק, מהמאה השתים עשרה: "צעיר באלפי יהודה… "וזהו המלך המשיח ופירוש להיות להיותך נמנע בערי אלפי יהודה צעיר עתה כנגדם ואע"פ כן ממך יצא לי המשיח". רבי חיים יוסף דוד אזולאי: "ומשם יבא המשיח ומוצאתיו מקדם." המלבי"ם: "ומלך המשיח היוצא ממך שהוא משיח בן דוד יגבר חיל להיות מושל בישראל ושיהיה מוצאותיו מקדם מימי עולם". שמתם לב? לעומת הרב דניאל עשור שייחס את המונח "מוצאותיו מקדם" למשפחת ישי, חז"ל, שלא רק שייחסו את בית לחם לעיר הולדתו של המשיח, גם ייחסו את התואר "מוצאתיו מקדם מימי עולם", למשיח, שתמיד היה קיים (אלוהי!). אם לא די בפרשנים אלו, תנו דעתכם לפירוש לארמית של יונתן בן עוזיאל, תנא מהמאה הראשונה לספירה, למיכה ה' פסוק א': "ואתה בית לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה, ממך ייצא המשיח להיות מושל בישראל, ושמו נודע מקדם מימי עולם". יונתן הבין היטב כי מדובר בנבואה משיחית ולכן לא רק שלא חשש להכניס את המילה המפורשת "משיח" בארמית, אלא קבע בפירושו כי המשיח יהיה זה שיצא מבית לחם. > טענה: \[בראשית\] "זוהי איננה נבואה לעתיד, אלא הוראה וציווי לישראל שבכל עת שתשתרר מלכות בישראל יש להמליך מלך דווקא מבית דוד". \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** בבראשית פרק מ"ט פסוק י' נמצאת הנבואה הידועה על ייחוסו של המשיח לשבט יהודה ("לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים"). המשיח אמור לבוא לפני ששבט יהודה יאבד את זהותו. מה שמציב מסגרת זמן להתגשמות הנבואה. הרישומים שתיעדו את ההשתייכות השבטית בעם ישראל הוחזקו בבית המקדש בירושלים. רישומים אלו נחרבו עם חורבנו של בית המקדש לפני כאלפיים שנה (בשנת 70 לספירה). כתוצאה מכך, כיום בלתי אפשרי להוכיח אם אדם מסוים שייך לשבט יהודה או לא. עם-ישראל, שאמור לזהות את המשיח לפי הנבואות בתנ"ך, כבר לא יכול לדעת האם מועמד מסוים שייך או לא שייך לשבט יהודה. (אגב, הבעיה אף מתגברת עם העובדה שרוב שושלות ישראל כבר מזמן התערבבו בנישואי תערובת) כעת נוכיח לכם שפירושו החדש והמעוות של עשור, הוא סתירה גמורה למחשבת ישראל הקלאסית ולחז"ל, וכי הרב עשור המציא בעצמו פירוש חדש לקטע, אך ורק כדי להוציא את המשיח מתוכו. זאת כמובן, כדי שלא יצביע עוד על ישוע: תרגום אונקלוס היהודי לארמית מתרגם את הקטע כך: "לא יעבור שלטון מבית יהודה וסופר מבני בניו עד עולם עד שיבוא משיח שלו המלכות ולו ישמעו עמים". מעניין נכון? תרגום יהודי זה הכניס את המילה "משיח" ישירות לתוך הקטע! מה שהרב עשור כנראה לא יודע, זה ש"שילה" תמיד נתפס בקרב חז"ל כשמו של המשיח. ראו לדוגמא את וויכוח הרמב"ן, היום השלישי. שם מיוחס הקטע ל'שילה', שהוא המשיח, בהתייחסות לכך שיהיה משושלת דוד: "באמת כי המשיח יבוא…ויהיה מיחס דוד וזרעו כמו שכתוב, ויצא חוטר מגזע ישי, ואומר 'עד כי יבוא שילה" ". רש"י, כתב על הקטע: "עד כי יבוא שילה. מלך המשיח שהמלוכה שלו. ולו יקהת עמים". במדרש בראשית רבה נכתב על הקטע: "עד כי יבא שילה, זה מלך המשיח." גם בהתייחסויות השונות לקטע במדרש רבה צ"ז, צ"ח וצ"ט פרשו חז"ל באופן חד משמעי את הקטע בבראשית מ"ט, כנבואה על המשיח. לסיכום, הפרשנות של הרב עשור לבראשית מ"ט, מנוגדת לחלוטין לחז"ל ולכל מחשבת ישראל העתיקה. > טענה: "אין סליחת חטאים תלויה בדם דווקא, אלא בתשובה ובהבאת קורבן סולת ללא דם כלל" \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** ויקרא פרק ה' פסוק י"א: "וְאִם-לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי-יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא-יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא-יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִוא". בניסיון למצוא דרך מסביב לצורך בבית מקדש, בדם קורבנות ובעיקר, בדם המשיח המכפר על חטאים. טוען הרב עשור כי בתקופת התורה ניתן היה לכפר על חטאים ללא דם, על ידי סולת וכסף. על פני השטח, ואם מתעלמים לחלוטין מההקשר של הפסוק בפרק, אכן, המצווה מאפשרת לעניים שאין להם כסף כדי לרכוש שה, גדי, יונה או תור, להקריב קמח סולת. איך זה ייתכן שקמח סולת ישמש תחליף לקורבן חטאת? האמת היא שהתשובה מאוד פשוטה, כפי שעולה מפסוק אחד אחרי (פסוק י"ב ופסוק י"ג) ממנו בחר הרב עשור להתעלם כאילו איננו קיים: "וֶהֱבִיאָהּ אֶל-הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת-אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְהוָה חַטָּאת הִוא, וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל-חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר-חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה". מעניין נכון? הכהן צריך לקחת מהסולת מלוא קומצו, כתזכורת, ולהקטיר אותה על המזבח, על אִשֵּׁי יהוה, כלומר, מעל לאש שהועלתה לאלוהים. אחר כך הכוהן צריך לכפר בעד העני. במילים פשוטות, הכהן, בתוקף תפקידו כמתווך בין אלוהים לעם ישראל, לאחר שערבב את הסולת עם דם הקורבנות שכבר היה על המזבח מקרבנות אחרים, צריך היה לכפר בעד בני עמו העניים שלא היה ביכולתם לקנות בעל חיים משלהם. בשום מקום בתנ"ך לא נאמר שביכולתה של הסולת בפני עצמה לכפר על חטאים, או שנפש החי בסולת היא. העניים יכלו ליהנות גם הם מכוחו המכפר של המזבח, מאחר שניתן היה לערבב את הסולת שהביאו איתם, בדם שכבר היה על המזבח מקורבנות אחרים, כך שהסולת נספגה בדם ואז הוקרבה. הרב עשור הוציא לחלוטין ובכוונה את הפסוק מהקשרו. רגע, ומה עם כסף? הרב עשור גם מצטט את שמות ל' פסוקים ט"ו וט"ז, שם כתוב: "הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְלָקַחְתָּ אֶת-כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם". לטענתו של הרב, מדובר בעדות לכך שבעבור כפרה על חטאים, ניתן להביא כסף במקום קורבן. אבל על מה מדבר הפסוק באמת? האם התורה מאפשרת לכפר על חטאים בעזרת כסף?. הרב עשור שוב פעם ובכוונה מוציא את הפסוק מהקשרו הברור, ומתעלם לחלוטין אפילו מחז"ל! המונח "חטאים", בכלל לא מופיע בפסוקים אלו ואפילו חכמים יהודים כבר הוכיחו שלפסוקים אלו אין שום קשר לסליחה על חטאים, אלא קשורים לכופר בעבור הגנתו של אלוהים. תחילה, חשוב לדעת שהתנ"ך משתמש רק פה במונח "כסף הכיפורים". ההקשר הוא לא חטאים או סליחה, אלא בכלל מפקד של העם. בשמות ל' פסוק י"ב נאמר: "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם". אם אתם זוכרים את המפקד שיזם דוד המלך על דעת עצמו בשמואל ב פרק כ"ד, המפקד הסתיים במגיפה קשה. כסף הכיפורים נועד לספק הגנה, ואין שום קשר לסליחה על חטאיו של אדם כלשהו. כשרש"י דן במשמעות של שמות ל' פסוק ט"ו, הוא אומר כך: " "לכפר על נפשתיכם"- שלא תנגפו ע"י מנין ". במילים אחרות, למילה "לכפר" אין כאן כל קשר לכפרה על חטא. ב"שפתי חכמים", ליקוט רבני של מפרשי רש"י, הוסברה כוונתו של רש"י: "ולא לכפר על חטאיכם כשאר כפרות שבתורה." ובפירוש גור אריה לרש"י נאמר: "מדובר על שלוש מנחות כספיות שונות, שאחת מהן מממנת את הקורבן מן החי, ובכך מבהירה שהקורבנות הם שמכפרים." אתם מבינים, כסף הכיפורים בפני עצמו בכלל לא קשור לסליחה על חטאים. אלא, וכפי שרש"י עצמו אמר, הכסף שזרם למשכן מימן את עבודת הכוהנים, ועוד יותר את רכישת הקורבנות שמכפרים בעד העם. הייעד הסופי של הכסף רק מחזק זאת, בעזרתו ירכשו קורבנות, שאיתם כן מכפרים על חטאים. כמו חז"ל, גם חוקרים יהודים אחרים הבינו זאת. הרב הרץ לדוגמא, כתב בפירושו לשמות ל' שהביטוי "לכפר על נפשותיכם" הוא הרחבת המשמעות למילה 'כופר', הרב הרץ מגדיר זאת כך: "כסף שמשלם האדם האשם בכך שלקח את חייו של אדם אחר, בנסיבות שאינן כוללות רצח". חוקר המקרא היהודי, יעקב מילגרום, בפירושו לבמדבר ל"א כתב כך: "בעיני אלוהים, הכופר הוא צעד מונע הכרחי נגד מגיפה שעלולה לתקוף את העם בעקבות מפקד". גם הרשב"ם, נכדו של רש"י, אמר את אותם דברים לפני למעלה מ-שמונה מאות שנה. אם כך, אפילו חז"ל וחכמים יהודים אחרים מכירים שמדובר בכסף ככופר בעבור הגנה, ולא בכפרה על חטאים, כפי שהודו חז"ל בעצמם. שוב פעם מצא את עצמו הרב דניאל עשור בודד לחלוטין במערכה בניסיונו לבטל את הצורך בדם המשיח המכפר על חטאינו! > טענה: \[ירמיהו פרק ל"א\] "במקור הנביא אומר "בעלתי בם" – היינו שהוא ימשול על העם היהודי, ולא "בחלתי בם" – היינו שהוא מאס בו. ניתן לראות בברור כיצד מחבר אגרת אל העברים מצטטת, משנה ומסלף מילה אחת קטנה וכך יוצר חיץ בין הברית החדשה לכאורה שהכהן הגדול החדש שלה הוא ישוע, לבין התנ"ך ("הברית הישנה"), ועל הדרך הוא גם תופס טרמפ וממציא יש מאין פרשנות משלה לכל הנבואה הזו של ירמיהו." כיצד לא קופץ מול עיני המשיחיים הסילוף המחריד המוציאה את כוונת הנביא מהקשרה במטרה מכוונת ומבהילה? לא ברור אם כן מהיכן 'הקריצה' הנצרות וכותב האגרת על העברים את הסילוף הנוראי הזה של "בחלתי בם". \[יד-לאחים \\ אמיתי שייף\] **תשובה:** הפסוק המדובר בתנ"ך: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה'; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה–בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם–נְאֻם-ה'." (ירמיהו ל"א ל-ל"ב) ואכן, באגרת אל העברים פרק ח', שאול השליח מצטט את פסוק ל"ב בצורה הבאה "וְאָנֹכִי בָּחַלְתִּי בָם" (בָּחַלְתִּי לעומת בָּעַלְתִּי). אמיתי שיף טוען במאמרו כי השינוי הזה הוא סילוף ועיוות נוצרי ולכן גם מקור האנטישמיות בעולם. מאחר שמשמעות המילה "בחלתי" (מלשון בחילה) היא 'מאסתי', זאת לעומת "בעלתי" (מלשון 'לבעול' = לקיים יחסי מין ו\\או מלשון בעלי = הבעלים של..) האמנם סילוף של הנוצרים? כנראה שאמיתי שיף לא ממש מכיר את הפירושים של חז"ל על הנושא. אבל כבר ראינו אצל הרב של אמיתי (הרב דניאל עשור) כי התעלמות מוחלטת מדברי חז"ל (אותם הם מחשיבים לתורה שבעל פה) הפכה לעניין של הרגל. מה לרש"י יש להגיד: "בעלתי בם, פירוש בעלתי ממש רוצה לומר אף שאני בעלתי בם והייתי להם לאלוהים המה הפרו את בריתי וכן תרגם יונתן אתריעיתי. והריק"ם פירש כי כל לשון בעילה שהוא דבר עם בית הוא לשון גנאי ורוצה לומר רצתי ופירוש בעלתי כמו בחלתי שענינו קצתי כמו וגם נפשם בחלה בי" (ספר מנחה חדשה, ספר ירמיהו, על סמך פירושי רש"י. 1829, ע"מ קלח) הרב דוד סבתו מישיבת ההסדר ברכת משה: "כך נאמר בפסוק ל"א: "לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה'". הביטוי 'בעלתי בם' דורש ביאור. הרד"ק מפרש שהכוונה היא שהקב"ה 'בעל בם' בעבר, ואף על פי כן הם 'הפרו את בריתי'. הבעיה הפירושו של הרד"ק היא שבדר הפסוקים לא מובן. הפירוש השני הוא ש'בעלתי' הוא לשון גנאי כמו 'בחלתי', בגלל שהפרו את בריתי, מגיעה הבחילה בעם ישראל. " (אתר ישיבת ההסדר) קסוטו (ע"י פרופסור הרטום): "בעלתי בם/ אף על פי שהם הפרו את בריתי, אני המשכתי להיות להם לאדון, כלומר לאלהים. לפי פירוש אחר, כאן ב.ע.ל=ב.ח.ל (זכ' יא, ח): מאסתי בהם, מפני שהפרו את בריתי" (פירוש קסוטו על ירמיהו ל"א) מסכת פסחים: "פירש הרד״ק ז״ל ע״פ ואני בעלתי בם בירמי׳ סי׳ ל״א שכתב בעלתי כמו בחלתי עגייט קצתי כמו וגם נפשם בתלה בי ע״ש." (פסחים פרק ה' יהוידע כט) אמיתי שיף, האם בכוונתך להאשים גם את רש"י, ישיבת ההסדר ברכת משה ואת הרב קסוטו כ"מיסיונרים אנטישמיים" המעוותים את התנ"ך? חשוב גם לזכור, בתקופת בית שני גרסא הנפוצה ביותר של התנ"ך היתה 'תרגום השבעים'. אמיתי שיף לעומת זאת קורא מתוך תרגום המסורה (אשר לא היה קיים בתקופת הברית החדשה, אלא נכתב כ1000 שנה לאחר כתיבת הברית החדשה). תרגום השבעים נכתב על ידי כשבעים סופרים יהודים משכילים הרבה לפני שהנצרות היתה קיימת והרבה לפני שישוע בכלל נכנס לתמונה. יהודים אלו בחור להשתמש במילה ἠμέλησα (עבור "בָּעַלְתִּי") שפירושה – לדחות \\ לזנוח \\ למאוס. > טענה: "כיצד בנבואה התנכית יש שם אחד "עמנואל" ובברית החדשה מצויין השם "ישוע", זו לא סתירה?" **תשובה:** מדוע להתעכב רק על "עמנואל"?  למשיח עוד שמות ותארים רבים ברחבי התנ"ך! להלן שמות, תארים ותיאורים של המשיח בתנ"ך (רשימה חלקית): – זרע האישה – בראשית ג 15 – מַלְאַךְ יהוה – בראשית טז 13-7 – אֵל רֳאִי – בראשית טז 13 – אֵל שַׁדַּי – בראשית יז 1, לה 11; שמות ו 3 – שִׁילֹה (שִׁילוֹ) – בראשית מט 10 – כּוֹכָב – במדבר כד 17, \[ישעיהו סג 6-1\] – שַׂר צְבָא יהוה – יהושע ה 14 – שָׁלוֹם – שופטים ו 24 – צוּר יִשְׂרָאֵל – שמואל־ב כג 3; ישעיהו ל 29; תהילים יח 32 – צֶמַח יהוה – ישעיהו ד 2 – עִמָּנוּ אֵל – ישעיהו ז 14 – פֶּלֶא, יוֹעֵץ או פֶּלֶא־יוֹעֵץ – ישעיהו ט 5 – אֵל גִּבּוֹר – ישעיהו ט 5 – אֲבִיעַד – ישעיהו ט 5 – שַׂר שָׁלוֹם – ישעיהו ט 5 – חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי – ישעיהו יא 1 – שֹׁרֶשׁ יִשַׁי – ישעיהו יא 10 – נֵס עַמִּים – ישעיהו יא 10 – צוּר עוֹלָמִים – ישעיהו כו 4 – אֶבֶן בֹּחַן, פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד – ישעיהו כח 16 – רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן – ישעיהו מח 16-12 – גוֹאֵל – ישעיהו מח 17, סג 9 – מְלַמֶד לְהוֹעִיל וּמַדְרִיךְ בַּדֶרֶךְ – ישעיהו מח 17 – עַבְדִּי (עבד יהוה) – ישעיהו נב 13 – אִישׁ מַכְאֹבוֹת – ישעיהו נג 3 – צַדִּיק – ישעיהו נג 11 – עֵד לְאוּמִּים – ישעיהו נה 4 – נָגִיד – ישעיהו נה 4 – מְצַוֵּה לְאֻמִּים – ישעיהו נה 4 – קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל – ישעיהו נד 5 – אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ – ישעיהו נד 5 – יִשְׁעֵךְ (ישע ישראל) – ישעיהו סב 11 – מוֹשִׁיעַ – ישעיהו סג 8 – מַלְאַךְ פָּנָיו של אלוהים – ישעיהו סג 9 – צֶמַח צַדִּיק – ירמיהו כג 5 – יהוה צִדְקֵנוּ – ירמיהו כג 6 – צֶמַח צְדָקָה – ירמיהו לג 15 – צֶמַח – זכריה ו 12 – מַלְאַךְ הַבְּרִית – מלאכי ג 1 – מָשִׁיחַ – תהילים ב 2 – בֶּן־אֱלֹהִים – תהילים ב 7, 12; משלי ל 4 – מֶלֶךְ תֵּבֵל – תהילים ב 8 – יהוה רֹעִי – תהילים כג – צור ישועה – תהילים פט 27, צה 1 – אָדוֹן – תהילים קי 1; מלאכי ג 1 – רֹאשׁ פִּנָּה, אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים – תהילים קיח 22 – קרן ישועה – תהילים קלב 17, יח 3; שמואל־א ב 10; שמואל־ב כב 3 – אֶחָד כְּבֶן־אָדָם – דניאל ז 13 > מעשי השליחים ג' פסוק 23: "וְהָיָה כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תִּשְׁמַע אֶל הַנָּבִיא הַהוּא וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ" > איפה זה בתנ"ך?? **לא ציטוט, פרפראזה!** מעשי השליחים ג' 12-26 מתאר כיצד נעמד שמעון-כיפא מול עמו ונשא דרשה קצרה אשר עיקרה פועלו של המשיח לאור דברי הנביאים בתנ"ך. לאורך הדרשה רמז שמעון לנבואות מקראיות שהתגשמו בחייו של ישוע (בפס' 18-19, 21-25). מהתיאור של האירוע ברור כי כאשר נעמד שמעון מול הקהל, מגילות התנ"ך לא היו פתוחות לפניו ולכן אין לצפות כי הדרשה תכיל ציטוטים מדויקים, מילה במילה. שמעון דיבר מדם ליבו וניכר כי חשוב היה לו להעביר את המסר העיקרי העולה מהכתובים. בפס' 22-23, מבקש שמעון לומר כי ישוע המשיח הוא הנביא אשר עליו דיבר משה בספר דברים י"ח 15-19, שם כתוב: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן… נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע אֶל־דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ". כאמור, שמעון ערך פרפראזה לכך ודרש: "הֵן משֶׁה אָמַר אֶל־אֲבוֹתֵינוּ נָבִיא יָקִים לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיכֶם כָּמֹנִי אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן כְּכֹל אֲשֶׁר יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם. וְהָיָה כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶל־הַנָּבִיא הַהוּא וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ". בשום מקום בדרשה לא נאמר כי הציטוט לקוח מספר דברים י"ח לבדו; שמעון השליח בסה"כ ביקש לומר כי היות וישוע הוא "הנביא" אשר עליו הכריז משה, מי שלא יישמע לו ויאמין בו יסבול ריחוק וניתוק מרצון האלהים ומבחיריו. הביטוי "וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ" נאמר על-ידי משה כמה וכמה פעמים בתורה, בהטיות כאלה ואחרות (ראו למשל: ויקרא ז' 20-27, כ"ג 29; במדבר ט"ו 30 וכו') ולכן צדק שמעון באמרו כי אלו הדברים אשר דיבר משה אל אבותינו. דבר נוסף, יש לזכור כי שמעון לא כתב את ספר מעשי השליחים, כלומר: הוא לא העלה על כתב את נאומו; לוקס, שחיבר את ספר מעשי השליחים, תיעד את דבריו של שמעון ויש לציין כי ככל הנראה הוא עשה זאת תוך דיוק מירבי. על נקלה יכול היה לוקס לערוך את דבריו של שמעון ולהתאימם לכתוב בספר דברים, מילה במילה. אך על-מנת לא לחבל במהימנות של חיבורו, הוא הגיש את עדותו של שמעון כפי שהם. עובדה זו מוכיחה שוב, עד כמה אמין ומדויק התיעוד שהשתמר דרך הבשורות, מעשי השליחים ויתר כתבי הברית החדשה. [\[1\]](/#_ftnref1) פרופ' עמנואל טוב, ביקורת נוסח המקרא, 1989: 106. [\[2\]](/#_ftnref2) חז"ל אמנם פירשו את הקטע על משיח בן יוסף שיבוא וימות, אך למגינת לבם ייתכן ושכחו כי ישוע נודע בארץ גם כמשיח בן יוסף (מתי א' 16; לוקס ג' 26, ד' 22). [\[3\]](/#_ftnref3) רומיים ז' 1,  12, 14, 16; טימ"ב ג' 16; פטר"ב א' 20-21. [\[4\]](/#_ftnref4) יוחנן ה' 39. [\[5\]](/#_ftnref5) ירושלמי, פאה יג, פרק ב, הלכה ד. [\[6\]](/#_ftnref6) שם. [\[7\]](/#_ftnref7) בבלי, גיטין ס', ע"ב. [\[8\]](/#_ftnref8) בבלי, קידושין ע' ע"א-ב. [\[9\]](/#_ftnref9) ירושלמי, פאה יג, פרק ב, הלכה ד; בבלי, גיטין ס', ע"ב. [\[10\]](/#_ftnref10) הרש"ר הירש (רב ופרשן מהמאה ה- 19), התנגד בצדק לעיוות התלמודי כאשר טען כי "בהלה" זו מבוכה הנובעת מתחושת חוסר אונים" (בביאורו לויקרא כ"ו 16). [\[11\]](/#_ftnref11) וכך הבינו זאת: קדרי, במילון לעברית מקראית (שתום = "בעל יכולת ראייה של מחזה שדי"); קאסוטו, בפירושו לאותם פסוקים (שתום = מי שעינו פתוחה לראות מחזה אלהים, כמפרש בפסוק הבא"); מילון אבן שושן, בפרושו למילה 'שתום' ("גלוי, פתוח"); מילון אלקלעי, שם כתוב: שתום = "היפך מן סתום"); ואפילו תרגום אונקלוס, אשר תרגם זאת "פתוח העין" (כפי שציין רש"י). [\[12\]](/#_ftnref12) מ"צ קדרי (מילון העברית המקראית, 2007: 214). [\[13\]](/#_ftnref13) חוסר העקביות בפרשנותם של חז"ל באה לידי ביטוי בהתייחסותם למזמור ע"ט 10, שם כתוב: "יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגִּיִּים (בַּגּוֹיִם) לְעֵינֵינוּ…". העובדה שבמקרה דנן הביטוי "בַּגִּיִּים" נכתב עם חיריק מתחת לאות ג', לא מנעה מהרבנים מלפרשו נכונה כ"גויים" (ראו "מדרש תהלים" על מזמור קי"ט ו"אוצר מדרשים" על תהלים). [\[14\]](/#_ftnref14) מ.צ. קדרי, 2007: 93. [\[15\]](/#_ftnref15) פרשנות לתנ"ך שנכתבה ע"י ר' דוד אלטשולר, בן המאה ה- 17. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב **תגיות:** מהימנות, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, סתירות בברית החדשה? --- ### [סתירות פנימיות (לכאורה) בברית החדשה](https://igod.co.il/answer-rabbi/contradictions-new-testament/) **Published:** דצמבר 21, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** --- מאמר דומה: "[סתירות בין הברית החדשה לתנ"ך](https://igod.co.il/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%a0/)" --- אחד הדברים האהובים על המתנגדים הוא לבודד אירוע המתואר בבשורה אחת ולנסות להראות כיצד הוא עומד בסתירה עם הופעתו בבשורה אחרת. למרות שכבר מזמן אבד הקלח על טיעונים זה, שווה להעמיד את הדברים על דיוקם אחת ולתמיד. ### **עדות מהימנה** ארבע בשורות מתפקדות כדיווחיהם של ארבעה עדים את חייו ופועלו של המשיח ישוע. היות שמדובר בעדות, שומה עלינו להתייחס לבשורות כעדויות. בהסתמך על ה"שולחן ערוך" (חושן משפט, סימן כ"ח) ועל המשנה (סנהדרין ג'), כותבים הרב שרעבי וד"ר סיני כי לאחר קבלת גרסאות העדים, עורך בית הדין דיון והשוואה ביניהם ומגיע למסקנת פסק דינו; אם הגרסאות תואמות מדי, הדבר אמור לעורר את חשדו של בית הדין שמא מדובר בעדות שקר ועליו להידרש שנית לחקירת העדויות הללו.[\[1\]](/#_ftn1) במילים אחרות, כאשר נדרשים לחקר האמת בנוגע למקרה מסוים יש לתת את הדעת לשני הביטים: א- כמובן כי בשעה שדברי העדים סותרים זה את זה לגמרי, יש להטיל דופי במהימנותם; ב- אך מן הצד השני, היה וגרסאות העדים דומות מדי, קיים חשד לעדות שקר כי ייתכן והעדים תיאמו את עדותן מראש ודקלמוה מילה במילה.[\[2\]](/#_ftn2) עיקרון משפטי זה, הגזור מן המשנה, נכון לגבי ארבע הבשורות בברית החדשה: אם הן היו סותרות האחת את רעותה בכל עניין, ברור היה כי אין לסמוך על עדותן; מאידך, אם הן היו דומות מדי, ודאי היה מי שיחשוד כי התלמידים תיאמו ביניהם גרסאות ושכתבו מילה במילה. דווקא העובדה כי ארבע הבשורות אינן סותרות זו את זו לגמרי ואינן דומות מדי אחת לשנייה, מעידה על עוצמת מהימנותן ודוחה כל טענה לעדות שקר. ראו למשל את עניין שושלות היוחסין של המשיח בבשורת מתי א' ובלוקס ג': אם הן היו זהות לחלוטין, לא היתה סיבה לפרסמן; מאידך, אם הן היו סותרות האחת את השנייה לגמרי, היה מקום לחשד. דווקא ההבדלים ביניהן מציבים בפנינו אתגר לדרוש ולחקור מה פישרם (לגופה של הטענה בנוגע לסתירה בעניין, נתייחס בהמשך). --- > טענה: "כל האוונגליונים מתייחסים לאירוע שנחשב כבעל חשיבות, הדרשה על ההר. טענתו של מתי היא שהדרשה של ישו התרחשה בהר. לוקס טוען לעומתו שהדרשה של ישו התרחשה במישור. מרכוס כותב כי הדרשה אירעה על אונייה בים". \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** מתי אכן טוען כי הדרשה היתה על ההר. לוקס לא טוען שהדרשה לא היתה על ההר, אלא, מציין ש"הוּא יָרַד אִתָּם וְעָמַד בְּמִישׁוֹר", ככל הנראה ישוע כינס את ההמון שהיה על ההר, לאיזור שהיה מישורי, זאת כדי שכולם יוכלו לשמוע ולראות אותו. איכשהו החליט הרב עשור שהמישור עליו מדבר לוקס בהכרח אומר שהם לא היו על ההר, אבל זה הפירוש של דניאל עשור. מישור, שמגיע מהמילה ישר, משמעותו איזור מסויים שהוא מושטח, שהוא ישר. כמו לדוגמא, הר ארנה בדרך לירושלים, שעליו המישור והמצפה. אוקי, אבל זה עדיין לא מסביר איך זה שמרקוס בפרק ד' כתב שישוע היה על אוניה בים והמון העם היו על שפת הים. התשובה פשוטה, ומגיעה ממרקוס עצמו, שאומר "הוּא לִמֵּד אוֹתָם דְּבָרִים רַבִּים בִּמְשָׁלִים". הדרשה על ההר לא סבבה משלים. זאת אומרת שמרקוס בכלל דיבר על מקרה אחר בו ישוע דרש, ולא על הדרשה על ההר, ומי שישווה את הדרשה על ההר ללימוד שלפי מרקוס ישוע דרש מהים, לא יופתע לגלות שישוע בכלל מדבר על נושאים שונים לחלוטין. אז אנחנו מודים, במקרה הזה לא צריך להיות אדם משכיל או בעל תארים מתקדמים, אלא פשוט צריך להיות בעל יושרה, והגינות מינימלית. > טענה: דניאל עשור מצטט מתוך סעודת הפסח של ישוע ותלמידיו במתי פרק כ"ו פסוק 26, שם כתוב: "כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ לֶחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע וְנָתַן לַתַּלְמִידִים". הרב תוהה איך יכול להיות שישוע אכל לחם, בפסח? \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** ביוונית עתיקה, המילה שהברית החדשה משתמשת בה, שאותה תרגמו ללחם, היא "ארטוס", זו היא מילה בעלת משמעות רחבה; קטגוריאלית, כללית, כזאת שיכולה להיות בשימוש כדי לתאר הרבה סוגים שונים של לחם, כאלה שהם חמץ וגם כאלה שהם ללא שאור. במילים אחרות, זה בדיוק כמו שאאשים את הרב עשור על כך שהוא אכל חזיר, רק בגלל שאמר לי שהוא אכל בשר. נוסף על כך, בכל בית יהודי מברכים את ברכת המוציא בפסח הכוללת את המילה "לחם". בנוסף, לגבי המילה ביוונית ללחם. הנה טקסט מהתורה שמשתמשת באותה המילה בתרגום השבעים: "וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם" (שמות כ״ט ב') **καὶ ἄρτους ἀζύμους** (תרגום של ״לֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת״) בדיוק אותה המילה מהתורה (לֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת = ἄρτους ἀζύμους) מופיעה גם בברית החדשה. > טענה: "כיצד משווים את ישוע לקרבן הפסח בטענה שהוא נצלב בערב חג הפסח (כלומר לפני ליל הסדר), כאשר כתוב במפורש כי הוא נעצר לאחר ליל הסדר, מאוחר יותר באותו לילה? האם היו שני אנשים בשם ישוע?" \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** זו שאלה מצויינת כי היא מציגה דוגמא נהדרת להשפעה של המסורת על המסר הפשוט העולה מכתבי הקודש. מייד נסביר למה כוונתנו, אך ראשית יש לציין כי כתבי הברית החדשה אכן מלמדים כי המשיח ישוע מהווה את קרבן הפסח הנזבח בעדנו (למשל, בקור"א ה' 7). בחזרה לעניין המסורת, בגוף השאלה חוזר על עצמו פעמיים הביטוי "ליל הסדר". אולם בדיקה בכתבי הקודש מגלה כי ביטוי זה אינו מופיע, לא בתנ"ך ולא בברית החדשה. למעשה, הפעם הראשונה בה מפורטות הלכות ליל הסדר נמצאת במשנה (מסכת פסחים) וגם שם, לא נעשה השימוש בביטוי "ליל הסדר", אלא במונח "ערב פסחים".[\[3\]](/#_ftn3) "האם היו שני אנשים בשם ישוע?" התשובה כמובן, שלילית; עם-זאת, חשוב לציין לענייננו כי לפי המקרא היו **שני חגים** הקשורים לפסח: פסח לה', בתאריך י"ד בניסן; וחג המצות, שבעה ימים, החל מתאריך ט"ו בניסן.[\[4\]](/#_ftn4) אגב, לפי מסורת הרבנים, נחגג ליל הסדר עד היום בט"ו בניסן.[\[5\]](/#_ftn5) לפי כתבי הברית החדשה, נמצא כי ישוע המשיח ותלמידיו חגגו את הפסח בדיוק לפי מצוות התורה: ב**שלוש הבשורות הסינופטיות**[\[6\]](/#_ftn6) נאמר כי ישוע נצלב לאחר סעודת הפסח (כלומר: בי"ד בניסן); מ**בשורת יוחנן** י"ט 14 מובן כי ישוע נצלב טרם ערב הפסח (או אם תרצו, ליל הסדר, בט"ו בניסן). לסיכום, בניגוד לנטייה המסורתית, כתבי הברית החדשה מלמדים באופן ברור כי המשיח ישוע נצלב לאחר סעודת הפסח (י"ד בניסן) ולפני ערב הפסח (ט"ו בניסן).[\[7\]](/#_ftn7) > טענה: הרב דניאל עשור בעמוד 267 שבספרו, מצטט את ישוע מתוך הבשורה על פי מתי פרק ט"ו פסוק י"א: "התורה אומרת שלא תאכלו חזיר ואני אומר לא כל הבא אל הפה מטמא". \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** זה לא מה שבאמת כתוב בברית החדשה. והנה הפסוק המקורי בברית החדשה: "לֹא הַנִּכְנָס אֶל הַפֶּה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַפֶּה- זֶה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם" (מתי ט"ו י"א) הרב דניאל עשור, הוסיף לפסוק את המילה "חזיר". > טענה:  "לאן לקחו את הילד מיד אחרי הלידה למצרים או לירושלים? על פי מתי: (ב' 4) 'ויקם ויקח את הילד ואת אמו בלילה ויברח מצרימה' על פי לוקס: (2\\22) 'וימלאו ימי טהרתה לפי תורת משה ויעלהו לירושלים להעמידו לפני ה". \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** בנוסף לכך הרב עשור טוען כי מתי עיוות את הכתוב כאשר ציטט את הושע י'א פס' א' וכביכול ניסה להלביש זאת על הילקחו של ישוע למצרים: "מתי אשר לכאורה מנסה להגשים נבואה, לא מפרט מהיכן הוא לקח את הפסוק בתנך אותו הוא מגשים 'ממצרים קראתי לבני' ציטט מתי בשם הנביא. איזה נביא? מתי לא גילה. לאחר עמל ויגיעה- הרי הפסוק 'כי נער ישראל אוהבהו ממצרים קראתי לבני'(הושע י'א פס' א') מתי מחק את הנושא המרכזי בפסוק- 'ישראל הנער' הוא חתך את הפסוק לשניים, העלים את הנושא האמיתי ולקח את חציו האחרון בלבד על מנת להלביש אותו על ישו ולא על עם ישראל. מתי הוציא את הפסוק מהקשרו האמיתי בפרק. הבה נתייחס ל"סתירה" הראשונה  שמצא הרב עשור ונפתור אותה. ישוע נלקח קודם לירושלים, בשביל פדיון הבן ( הקרבת קורבן טהרה הנדרש מכל אישה אחרי לידה), וזמן מה לאחר שיוסף ומרים התגוררו בבית-לחם, הוזהר יוסף על ידי מלאך אלוהים שהורדוס שמע על לידת ישוע וזומם להרגו. ולכן הזוג ברח לקהילה היהודית במצרים. מדוע הרב חושב שהפסוקים אותם הוא מצטט(מתי ב' 4, ולוקס ב 22) מתייחסים לאותו הזמן בשלב חייו של ישוע? ובכן, אין לו כל סיבה לטעון דבר שכזה. עתה, מה בנוגע לטענה שמתי עיוות את דברי הושע כדי להלביש אותם על ישוע?  הבה נקרא מה מתי כותב ונבדוק אם אכן ההאשמות של דניאל עשור הן נכונות: הוּא קָם וְלָקַח אֶת הַיֶּלֶד וְאֶת אִמּוֹ בַּלַּיְלָה וְיָצָא לְמִצְרַיִם. 15שָׁם נִשְׁאַר עַד מוֹת הוֹרְדוֹס, א לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר דְּבֵּר אֲדֹנָי בְּפִי הַנָּבִיא: ב "מִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי." (מתי ב' 14-15). אם נחזור להקשר של הושע י"א א', שממנו לקוח הציטוט, נגלה שהוא אפילו איננו נבואה, בפסוק זה מדובר על אירוע היסטורי של ממש, והוא יציאת מצריים. הרקע להושע י"א א' הוא שמות ד' כ'ב-כ'ג. עם ישראל הוא בנו של אלוהים: "בני בכורי". הושע י"א א' מתאר את אלוהים מוציא את בני ישראל ממצריים במונחים של הוצאת בנו ממצריים. זוהי המשמעות המילולית של הפסוק. זהו פסוק היסטורי שעוסק באירוע היסטורי, ביציאת בני ישראל ממצריים. יחד עם זאת, האירוע התנכי היה לסמל נבואי לאירוע שעמד להתרחש בחיי ישוע. בברית החדשה מדובר בבן אלוהים מושלם יותר, בבן האידיאלי, היחיד שהוא באמת בן האלוהים- המשיח עצמו. כאשר ישוע התינוק נלקח למצריים והובא לארץ ישראל, אלוהים שוב הוציא את בנו ממצריים. יש כאן מה שמכונה במחקר התיאולוגי "סמל נבואי"  ולצדו "אנטי סמל", כלומר התגשמותו. עם ישראל, בתור בנו של אלוהים שיצא ממצריים, היה הסמל הנבואי. התגשמותו היא בן האלוהים המשיח אשר יצא גם הוא ממצריים. מתי ט"ו 7-9: "צְבוּעִים! הֵיטֵב נִבָּא עֲלֵיכֶם יְשַׁעְיָהוּ בְּאָמְרוֹ: 8א 'הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי. 9 וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה." מובא כאן ציטוט מישעיהו כ"ט י'ג. ההקשר של ישעיהו כ"ט י'ג עוסק באירוע היסטורי שבו העם דוחה את דברי הנבואה של ישעיהו הנביא. ישעיהו כ"ט י'ג מדבר על היחס שספג הנביא מיידי עם ישראל. אבל דחייה זו לובשת משמעות סמלית-נבואית המכוונת לדחיית דבריו הנבואיים של המשיח מצד עם ישראל, ולכן מובא הציטוט מהתנ"ך. יוחנן י"ב 39-40: לָכֵן לֹא יָכְלוּ לְהַאֲמִין, כִּי עוֹד אָמַר יְשַׁעְיָהוּ: 40א "הֵשַׁע עֵינֵיהֶם וְהִשְׁמִין לְבָבָם, פֶּן יִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם וּלְבָבָם יָבִין וְשָׁבוּ וְרָפָא לָהֶם." יוחנן מצטט כאן מישעיהו ו' פסוק י', שבהקשרו קובע שהמסר הנבואי של ישעיהו הנביא יידחה על ידי בני עמו. זוהי המשמעות המילולית של פסוק זה. גם כאן, דחיית עם ישראל את דברי הנבואה של ישעיהו הופכת לבעלת סמליות-נבואית המצביעה על דחיית דבריו הנבואיים של המשיח. לפיכך מצוטט פסוק זה כאן בברית החדשה. מתי כ"א 42: אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "הַאִם לֹא קְרָאתֶם בַּכְּתוּבִים, ' אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֺאשׁ פִּנָּה; מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֺּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ '? מובא כאן ציטוט מתהילים קי"ח כ'ב-כ'ג. במזמור מדובר על אבן מסוימת שהבונים לא ידעו מה לעשות בה, מאסו בה והשליכו אותה. מאוחר יותר, כשסיימו את מלאכת הבניין, הם הבינו שהיא הייתה אבן חשובה, אבן הפינה. זוהי המשמעות המילולית של פסוק זה מתהילים. דחיית האבן וקבלתה מחדש הופכים לסמל-נבואי המצביע על האופן שבו עם ישראל דוחה את ישוע כמשיח ואחר כך מקבל אותו כמשיחם. יוחנן י"ט 36: הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵרְעוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם א הַכָּתוּב: "וְעֶצֶם לֹא תִּשְׁבְּרוּ־בוֹ." יוחנן מצטט כאן משמות י"ב מ'ו, שם מדובר באירוע היסטורי שקשור בשה הפסח שיציל את בני ישראל ממכת בכורות במצריים. נאסר על בני ישראל לשבור כל עצם בשה במהלך השחיטה, הצלייה והאכילה. זוהי המשמעות המילולית של מצווה זו. שה הפסח הוא גם סמל המנבא אודות המשיח, משיח פסחנו (הראשונה לקורינתים ה' 7). אף אחת מעצמותיו של ישוע לא נשברה כשנצלב, אף על פי שהחיילים שברו את עצמותיהם של שני האנשים שנצלבו לצדו. זוהי התגשמות במובן הסמלי-נבואי, ולא התגשמות מילולית של דברים שהיו בגדר נבואה של ממש. לסיכום, הרב עשור מאשים את מתי לשווא. טענתו נובעת מחוסר היכרות עם הסוג של ציטוטי התנ"ך בברית החדשה, בעלי המשמעות כפשוטו של עניין ובנוסף לכך, גם בעלי משמעות סמלית-נבואית. המשמעות המילולית של המובאה התנכית מתייחסת לאירוע ההיסטורי שהתרחש ולא לאירוע נבואי. אבל האירוע ההיסטורי הופך לסמל נבואי לאירוע בברית החדשה, ולכן הפסוק שמתאר אותו  מצוטט בברית החדשה. האיגרת לעברים עושה שימוש נרחב בצורת ציטוטים זו (החטא בקדש ברנע, המשכן, מערכת הקורבנות, כהונת בני אהרון, כהונת מלכיצדק, ועוד). > טענה: בבשורה על פי מתי פרק כ"ו פסוק 48 משחדים יהודה איש קריות והכהנים אחד את השני, יהודה מסכים להסגיר את ישוע בתמורה לשלושים שקלי כסף. יהודה איש קריות אומר לכהנים כי ישוע יהיה האדם שלו הוא יתן נשיקה על הלחי, כדי שאפשר יהיה לזהות בבטחון מי מבין האנשים הוא ישוע. הרב דניאל עשור בטוח כי מצא סתירה עמוקה בברית החדשה, הוא כותב את הדברים הבאים: "מדוע החכמים היו צריכים את נשיקת הסימון הזו, הרי לפי סיפורי האוונגליונים ישו היה מאוד מפורסם וידוע". \[הרב דניאל עשור\] **תשובה**: ללא ספק, החבר'ה יכלו פשוט לצלם את ישוע בסמארטפון שלהם, או לפחות להיכנס לפייסבוק של ישוע, להדפיס את תמונת הפרופיל שלו, ולתת אותה לעבד הכהן הגדול, אותו שלח הכהן הגדול עם יהודה איש קריות, על מנת לתפוס את ישוע ולהביא אותו בחזרה. כנראה שהרב דניאל עשור לא מבין שלפני אלפיים שנה, לא היו סמארטפונים, לא מצלמות, לא מדפסות, וגם מארק צוקרברג עדיין לא נולד. כמו כן, לא היתה תאורת רחוב והיה מאתגר לזהות בבטחון פניו של אדם, במיוחד כזה שאולי שמעת עליו רבות, אך לא ראית אותו מעולם. > טענה: "בכתביו של פאולוס הוא כתב אל הרומיים: 'לכן אחי הומתם גם אתם לתורה בגוף המשיח להיותכם לאחר אשר נעור מן המתים למען נעשה פי לאלוהים' אל הרומים ז 4. השאלה הנשאלת היא מתי היו הרומים תחת התורה? האם קיבלו את התורה במעמד הר סיני?… התירוץ היחיד הוא כי פאולוס התכוון לפטור אותם משבע מצוות בני נוח". \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** שימו לב למה שאומר שאול השליח בדיוק שלושה פסוקים קודם לכן: "אַחַי, הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים, וַהֲרֵי אֲנִי מְדַבֵּר אֶל יוֹדְעֵי תּוֹרָה". רגע אחד! הייתכן כי ברומא חיו יהודים!? לפי ספרי ההיסטוריה, במאה הראשונה לספירה עשרות אלפי יהודים חיו ברומא. חלקם, היו חברים בקהילה הזאת, ואליהם פנה שאול. זה שאדם כלשהו יהודי, לא אומר שהוא לא יכול גם להיות תושב רומא. גם היום ישנם יהודים שגרים מחוץ לישראל, בארצות הברית, ברוסיה, באפריקה, במדינות ערב וכיוצא בזאת. > טענה: בעמוד 15 הרב עשור כותב על השושלות של ישוע: "אנו מוצאים כי יחוסו של ישו הכתובות בבשורות שבתורת הברית החדשה מבולבלות. מי באמת הסבא של ישו מצד אביו?…מתי אומר כי סבו של ישו היה יעקב אולם בספרו של לוקס נאמר כי שמו הוא אלי?" הרב עשור טוען כי מתי ולוקס בבשורתם מציגים כל אחד מהם את השושלת של ישוע, וכי השושלות שהם מציגים סותרות אחת את השניה מאחר שהן מציגות שמות שונים לחלוטין. זאת הוא מבסס, על כך שלהבנתו, שמו של יוסף מוזכר כאביו של ישוע גם בבשורה על פי מתי וגם בבשורה על פי לוקס (ולכן על השושלות להיות זהות), ואילו שאר השמות שונים מאוד. \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** נכון, השושלות שונות אחת מהשנייה, ובאמת יש בהן שמות שונים לחלוטין, זאת מאחר שהן לא אותה השושלת. מתי מציג את השושלת מצד אביו של ישוע. לוקס מציג את השושלת מצד אמו של ישוע. מדובר בשתי שושלות שונות, ולא אותה אחת. הטעות של הרב עשור נובעת מכך שהוא לא יודע יוונית עתיקה, שפתה של הברית החדשה, אלא מתבסס על תרגומים שהוא קורא. ולגבי "הסתירה", התשובה טמונה בכללי התחביר של היוונית העתיקה, שבה נכתב הטקסט. בעברית אנחנו לא משתמשים ב'הא הידיעה' לפני שמו של אדם. אנחנו לא אומרים 'ה'מוטי או 'ה'אלי. ביוונית עתיקה הסיפור הוא אחר, כל שם בטקסט היווני של שושלת היוחסין אותה מציג לוקס מופיעה עם הא הידיעה, פרט לשם אחד, שמו של יוסף. מכך מבין הקורא כי אין זו שושלת היוחסין של יוסף אלא של מרים. להזכירכם, ישוע היה יהודי, ובהתאם לכללי היהדות, צוין כאן שמו של הבעל. הרי ביהדות ציינו בשושלות שמות גברים בלבד. (אותה תופעה היתה קיימת ביהדות ובתנ"ך, לדוגמא עזרא פרק ב' ונחמיה פרק ז'.) זוהי בדיוק הסיבה לפי לוקס בחר לכתוב: "וּלְפִי מַה שֶּׁנֶּחְשַׁב הָיָה בֶּן יוֹסֵף, בֶּן עֵלִי". במילים אחרות, אפשר להבין שישוע אמנם "נחשב" לצאצא של יוסף, אבל למעשה הוא היה צאצא של עלי. אגב, אפילו תלמוד ירושלמי, חגיגה פרק ב, מייחס את עלי לאביה של מרים. > טענה: אם משווים את פסוק 1 מבשורת מתי א' עם פסוקים 1-2 מלוקס ב' מוצאים כי יש סתירה לכאורה בעת הולדתו של ישוע. הורדוס (המוזכר במתי ב') נפטר בשנת 4 לפנה"ס בעוד שהמפקד של **קוריניוס** (המוזכר בלוקס ב') מתוארך לשנת 6 לספירה. כלומר: לכאורה נמצא פער של 10 שנים בין תיארוך הולדתו של המשיח בבשורת מתי לבשורת לוקס. **תשובה**: בדיקה מעמיקה של ההיסטוריה מוכיחה עד כמה מדוייק היה **לוקס** בניסוח דבריו ובתיעוד המאורעות. לוקס כתב: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיֵצֵא צַו מֵאֵת קֵיסַר אוֹגוּסְטוֹס לִמְנוֹת אֶת־כָּל־יֹשְׂבֵי תֵבֵל. וְהַמִּפְקָד הַזֶּה הָיָה הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת קוּרִינִיּוֹס שַׁלִּיט בְּסוּרְיָא" (ב' 1-2). במשך שנים רבות סברו חוקרי הברית החדשה כי הכוונה היתה למפקד הגדול שנערך בשנת 6 לספירה; כיום, לאור תובנות חדשות, התברר כי לא כן הדבר. במעשי השליחים ה' 36-37 כתב לוקס: "כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה קָם תּוֹדָס וַיִּתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ כְּאַחַד הַגְּדוֹלִים… "וְאַחֲרָיו קָם יְהוּדָה הַגְּלִילִי בִּימֵי הַמִּפְקָד וַיָּסֶת עַם רָב אַחֲרָיו וְגַם־הוּא נֶהֱרַג וְכֹל אֲשֶׁר־שָׁמְעוּ אֵלָיו נָפֹצוּ". ידוע ממקורות היסטוריים (יוספוס פלביוס, למשל) כי **יהודה הגלילי** – הידוע גם בשם 'יהודה בן חזקיה' – עורר מרד אחד בציפורי (שבגליל) בשנת 4 לפנה"ס, לאחר מותו של המלך הורדוס **ומרד נוסף בשנת 6 לספירה**, כנגד מפקד אוכלוסין שהנהיג קוריניוס. בשנת 12 לפנה"ס קיבל **קוריניוס** מינוי של קונסול (תואר המקנה סמכות אבסולוטית באיזור) מאת הקיסר והיה לנציג רשמי של רומא במדינה זרה. בין השנים 12 ל- 1 לפנה"ס, היה קוריניוס אחראי על דיכוי מרד בגלטיה וקליקיה. אזורים אלו נכללו בשטח אשר מאז שנת 27 לפנה"ס נקרא 'הפרובינציה של סוריה[\[1\]](/#_ftn1) – קליקיה פיניקה'. סוריה הייתה פרובינציה משותפת של קיליקיה ולמושל בה נתנה סמכות על **הגליל ועל יהודה**. לוקס מתייחס אפוא **לשני מפקדים שונים**: **האחד**, לפני מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס, "הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת קוּרִינִיּוֹס שַׁלִּיט \[קונסול/נציב\] בְּסוּרְיָא" (לוקס ב' 2); **השני**, בשנת 6 לספירה (מעשי השליחים ה' 37). **לסיכום**, **לוקס** מפריד בין "המפקד הראשון"[\[2\]](/#_ftn2), אשר נערך בעת בה תקפד קוריניוס כקונסול פרובינציית סוריה מטעם הקיסר; לבין "המפקד"[\[3\]](/#_ftn3) השני, שהתקיים אף הוא תחת שרביטו של קוריניוס. לוקס מציין כי הולדת ישוע התרחשה בתקופת המפקד הראשון, בשנת 6 לפנה"ס בקירוב; בהתאמה מדויקת לעת אשר אליה מתייחס **מתי**, דהיינו מעט לפני מות הורדוס הגדול (פרק ב' 1, 19). [\[1\]](/#_ftnref1) או 'סיריה'. [\[2\]](/#_ftnref2) לוקס ב' 2. [\[3\]](/#_ftnref3) מעשי השליחים ה' 37. > טענה: להלן סתירה נוספת שהרב עשור חושב שמצא בנושא השושלות של ישוע: "מתי מכריז כי ישו היה רחוק במספר הדורות מדוד המלך בכעשרים ושמונה דורות בלבד כאשר לעומתו "לוקס" ברישומיו מראה ארבעים ושלושה דורות הפרש בין ישו לדוד המלך מהי משמעותה של סתירה זו?". \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** גם פה לא מדובר בסתירה, מתי בכוונה לא מציין את כל הדורות, אלא בוחר את השמות שהיו ידועים. בתנ"ך רואים את אותה התופעה בדיוק! לדוגמא, דברי הימים א' פרק ה' פסוקים עשרים ותשע עד ארבעים לבין עזרא פרק ז', פסוקים אחד עד חמש, שניהם אילנות יוחסין לכוהנים מאהרון ועד שְׂרָיָה, בתחילת גלות בבל.  בדברי הימים הסופר מונה 22 דורות וכנגד בספר עזרא יש רק 16!  ספר עזרה מדלג על שישה דורות לא חיוניות כדי להדגיש את הנקודה שלו:  עזרא הוא כוהן, מצאצאי אהרון.  עזרא פרק ז' פסוק אחד גם קורא לעזרא "בן שְׂרָיָה " למרות ששְׂרָיָה הוּצא להורג על ידי נבוכדנצר בשנת חמש מאות שמונים ושש, קרוב למאה שנה לפני עלייתו של עזרא לירושלים.  לא ייתכן שעזרא היה בנו הישיר של שריה!   דברי הימים א' קובע שבנו של שריה היה יוצדק, שהוגלה לבבל כנראה לאחר שאביו הוּצא להורג. כך גם ביהדות, יכול נכד או כל צאצא לצורך העניין, להיות מכונה בתור "בן". לדוגמא, כאשר חז"ל מכנים את המשיח "משיח בן דוד", או כפי שעם ישראל מכונה "בני אברהם". לא מדובר באבהות ישירה, אלא ייחוס ביולוגי. זאת גם הסיבה מדוע מתי מדלג על הרבה דורות. הוא בסך הכל רוצה לבסס קשר ביולוגי בין הדורות. מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, ככל הידוע היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא היתה לציין מדעית את כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לייחוס משפחתי. > טענה: לא ייתכן שישוע יהיה הקרבן לחטאי העם כי הוא לא היה תמים וללא רבב לפני צליבתו. מדוע? כי החיילים הרומיים התעללו בו קודם הצליבה והותירו בו מום. \[יד לאחים\] **תשובה:** כתבי הברית החדשה מדגישים כי הפדיון שלנו נקנה "בְּדַם יָקָר שֶׁל־שֶׂה תָמִים שֶׁאֵין־בּוֹ מוּם, בְּדַם הַמָּשִׁיחַ" (פטר"א א' 19). יתרה מכך, בשורת יוחנן י"ט מעלה על נס את העובדה כי החיילים הרומיים לא שברו את עצמותיו של ישוע (פס' 36), בהתייחסות לכתוב בנוגע לשה התמים אשר התבקשו בני ישראל לשחוט ערב יציאת מצרים (שמות י"ב 5-6, 46). כפי שאמרנו, בניגוד לדברי יד לאחים, כתבי הברית החדשה מבקשים להדגיש את היותו של ישוע המשיח 'תמים'=**ללא חטא**: "כִּי אֶת־אֲשֶׁר לֹא־יָדַע חֲטָאָה, אֹתוֹ עָשָׂה לַחֲטָאָה בַּעֲדֵנוּ, לְמַעַן נִהְיֶה־בּוֹ אֲנַחְנוּ לְצִדְקַת אֱלֹהִים" (קור"ב ה' 21). > טענה: "שאול מתייחס לברית המילה של ישוע (לוקס ב') כ"חיתוך" (אל הפיליפים ג' 2). המונח ביוונית שפאולוס משתמש בה… "פירושה הטלת מום". \[יד לאחים\] **תשובה:** זו עוד הוכחה, לדבריהם, שישוע לא היה תמים, אלא בעל חטא. הם לא בוחלים מלעשות שימוש נואל במונחים ביוונית למילה "חיתוך" (κατατομήν) ולביטוי "ברית מילה" (περιτομή). הטיעון הזה מתפרק כמו מגדל קלפים ברגע בו פותחים את המקורות ובודקים מה באמת נכתב שם: ראשית, פסוק 2 מהאיגרת אל הפיליפיים אינו מתייחס כלל לישוע המשיח. קראו בעצמכם: "הִזָּהֲרוּ מִן־הַכְּלָבִים הִזָּהֲרוּ מִן־הַפֹּעֲלִים הָרָעִים הִזָּהֲרוּ מִן־הַחִתּוּךְ". יפה מאוד שיד לאחים פונים למקור ביוונית, אך חבל שהם הוציאו את הנאמר מהקשרו ופירשו את המונחים באופן מגמתי ומנוגד לכוונת המחבר. שנית, בניגוד מוחלט למה שכתבו יד לאחים, שאול מעניק קונוטציה חיובית למונח היווני περιτομή כדי לתאר את "בני המילה" (פס' 3) ואפילו משתמש באותה מילה כדי לציין את העובדה שהוא בעצמו נימול (פס' 5); ואם לא די בכך, זה אותו הביטוי שמתאר את ברית המילה של ישוע בבשורת לוקס ב' 21. כלומר, שאול מעניק משמעות שלילית ל"חיתוך" (κατατομήν) ומשמעות חיובית ל"ברית המילה" (περιτομή) – לה שותפים גם ישוע (לוקס ב' 21), גם בני המילה וגם שאול בעצמו (פיליפיים ג' 3, 5). לסיכום, שאול אינו מטיל מום בישוע המשיח, אלא עורך הנגדה בין שני מושגים שונים אשר לאחד קונוטציה שלילית ולשני חיובית (שאול שם עצמו בצד של ישוע כאשר הוא מתאר עצמו באותו ביטוי המתייחס אל מילתו של המשיח). > טענה: ישוע אינו יכול להוות קרבן ראוי מפני שלא הוקרב בשטח בית המקדש – מקום הקרבת הקורבנות. \[יד לאחים\] **תשובה:** טיעון זה שלול כל היגיון מקראי ואינו מתייחס לכך שהברית שנכרתה בדמו של ישוע מהווה ברית חדשה ולא עוד עולה בבית המקדש, תחת הסדר של ברית סיני. מאז בריאת העולם, כרת ה' מספר בריתות עם בחיריו, כל פעם במקום שונה: אלהים כורת ברית עם נוח ובניו בצאתם מן התיבה (**בראשית** ט'); ה' כורת ברית עם אברהם לאחר עלייתו מארץ מצרים (בראשית ט"ו); אלהים כורת ברית עם בני ישראל למרגלות הר סיני לאחר קבלת התורה (**שמות** כ"ד). שימו לב, אף לא אחת מהבריתות האלה נכרתה בבית המקדש! הברית החדשה, כפי שניבא **ירמיהו** (פרק ל"א), שונה בתכלית מהברית האחרונה שכרת ה' עם ישראל בסיני. ירמיהו מדגיש כי הברית החדשה תהיה: "לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". מדוע שונה? משום ש"הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־ה'" (פס' 32). מחברי הברית החדשה זיהו את הברית החדשה אשר עליה ניבא ירמיהו, כברית שנכרתה בדמו של ישוע המשיח (ראו למשל: מתי כ"ו 28; אל העברים ח' 8-13, י' 16-18). לדאבון ליבנו, חברי יד לאחים טרם מאמינים בכך ולכן אינם משכילים להפנים את ההבדל בין ברית הקורבנות של בית המקדש לבין ברית החסד הנצחית שבישוע המשיח. > הברית החדשה לא נכתבה על ידי ישו/ע, אלא על ידי ארבעה אנשים לא ידועים. \[יד לאחים\] **תשובה:** זו היא טענה תמוהה, הרי גם את התנ"ך לא כתב אלוהים, אלא שהוא השתמש בנביאים, מלכים, ומנהיגים אחרים. מי שהאמת מצויה בראש מעייניו ואי-פעם בחן את קובץ הברית החדשה ברצינות, יודע כי הם כוללים 27 ספרים המתחלקים כך: ארבע בשורות (מתי, מרקוס ולוקס – שהן הבשורות הסינופטיות, והבשורה ע"פ יוחנן); ספר מעשי השליחים (נכתב על ידי לוקס ומהווה המשך היסטורי לבשורתו); איגרותיו של שאול השליח (13 במספר); האיגרת אל העברים; אגרת יעקב (יתכן, אחיו של ישוע); שתי האגרות של שמעון-כיפא (פטרוס); שלוש איגרותיו של יוחנן השליח; איגרת יהודה; ולבסוף, חזון יוחנן (או "ספר ההתגלות"). ספרי הברית החדשה נכתבו ככל הנראה בין שנת 50 לשנת 100 לספירה. תריסר תלמידיו של ישוע היו יהודים ושמונת מחברי ספרי הברית החדשה היו יהודים (אולי למעט אחד – לוקס הרופא, הנחשב על-פי המסורת לגוי). למרות שהעותקים הקדומים ביותר של הברית החדשה כתובים ביוונית, ייתכן כי קיים בספריית הוותיקן עותק עברי עתיק ביותר של בשורת מתי.[\[10\]](/#_ftn10) כמו כן, יש סברה לפיה באוסף אשר נחשף במגילות מדבר יהודה, נמצאו כמה כתבי יד עתיקים המכילים חלקים מהברית החדשה.[\[11\]](/#_ftn11) באשר לטענה כי ישוע המשיח לא כתב את ספרי הברית החדשה, נכון, הוא לא כתב זאת במו ידיו; אולם המשיח לא בא לעולם כדי לחבר ספרים, כי-אם לספק את הדרך לאלהים, לישועת כל המאמין בו. הוא בא כדי לשרת מטרה מסויימת, למלא תפקיד מכריע ולא על מנת לזכות בפרס ישראל לספרות (אגב, ידוע כי גם הבעל שם-טוב – מייסד החסידות – לא כתב את תורתו. האם זה מוריד משהו מהערצה אשר מרעיפים עליו חסידיו?).[\[12\]](/#_ftn12) > טענה: רבנים טוענים כי יש סתירה בין התיאורים של מותו של איש קריות. האם מדובר בסתירה או בחוסר הבנה מצד הרבנים? **תשובה:** מותו של יהודה איש קריות מתואר בשני מקומות בברית החדשה: "יְהוּדָה שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט וְהֶחֱזִיר לְרָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים וְלַזְּקֵנִים אֶת ב שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: "חָטָאתִי, כִּי א דָּם נָקִי הִסְגַּרְתִּי." אַךְ הֵם אָמְרוּ: "מָה אִכְפַּת לָנוּ? זֶה עִנְיָנְךָ שֶׁלְּךָ!" הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, הָלַךְ מִשָּׁם א וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ. לָקְחוּ רָאשֵׁי הַכֺּהֲנִים אֶת הַכֶּסֶף וְאָמְרוּ: "אָסוּר לְהַכְנִיס אֶת הַכֶּסֶף לְאוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מְחִיר דָּמִים הוּא." הִתְיָעֲצוּ וְקָנוּ בּוֹ אֶת שְׂדֵה הַיּוֹצֵר לקְבוּרַת הַזָּרִים. עַל כֵּן נִקְרָא הַשָּׂדֶה הַהוּא ב "שְׂדֵה הַדָּם" עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אָז א נִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: "וַיִּקְחוּ ב שְׁלוֹשִׁים הַכֶּסֶף, אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַר מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אוֹתָם בְּעַד שְׂדֵה הַיּוֹצֵר כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי יהוה." (מתי כ"ז 3-10:3) "וְהִנֵּה קָנָה לוֹ שָׂדֶה א בִּשְׂכַר הָרֶשַׁע וּבְנָפְלוֹ נִבְקְעָה בִּטְנוֹ וְכָל מֵעָיו נִשְׁפְּכוּ הַחוּצָה  – הַדָּבָר הַזֶּה נוֹדַע לְכָל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וּלְפִיכָךְ נִקְרָא אוֹתוֹ שָׂדֶה בִּלְשׁוֹנָם 'חֲקַל דְּמָא', שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שְׂדֵה הַדָּם". (מעשי השליחים א': 18-19) האם קיימת סתירה בין שני התיאורים? על מנת להבין את המתרחש עלינו לחזור לדיני היהדות שהיו נהוגים באותם ימים. יהודה התאבד בסוף הלילה הראשון של חג הפסח, לפני יומו הראשון של הפסח, שבו הקריבו בבוקר את קורבן הפסח, שרק הכוהנים אכלו ממנו. בהתאם לדיני היהדות, ירושלים כולה הייתה נחשבת לטמאה אם הייתה בה גופת מת, ואי אפשר היה להקריב בה את קורבן הבוקר. אבל נקבע שאם לוקחים את גופת המת ומשליכים אותה לגיא בן הינום, מקום השריפה, העיר מטוהרת ואפשר להקריב את קורבן הפסח, מאוחר יותר אפשר לשוב ולקבור את הגופה. על רקע זה ניתן לשלב את הסיפורים במתי ובמעשי השליחים. כאשר יהודה תלה את עצמו בין חומות העיר הוא הביא טומאה על העיר ולכן אי אפשר היה להקריב את קורבן הבוקר של הפסח. סביר שבהתאם לנהוג אז לקחו את גופתו והשליכו אותה מעבר לחומות אל גיא בן הינום, ובכך טיהרו את העיר מטומאת המת. מעשי השליחים א' 18 מתאר את נפילת הגופה של יהודה. הקברנים חזרו מאוחר יותר, אספו את שייריו וקברו אותו. מה הכוהנים היו אמורים לעשות בשלושים שקלי הכסף? במתי כ"ז 6 המנהיגים מבינים שהכסף היה שכר לא טהור. זהו "מחיר דמים" ולכן אסור היה על פי דיני היהדות לקבל אותו אל אוצר המקדש. מכסף מסוג זה היה עליהם להיפטר באחת משתי דרכים. או שהחזירו אותו לבעליו או שהשתמשו בו לטובת הציבור. במצב זה, האפשרות הראשונה ירדה כמובן מהפרק מכיוון שיהודה מת, ולכן לא נותרה לכוהנים ברירה אלא להקדיש את הכסף לטובת הציבור. הם קנו שדה בגיא בן הינום- אותו מקום שבו יהודה נפל ו"נבקעה בטנו", כדי להפוך אותו לשדה קבורה לנוכרים. הראשון שנקבר בו היה יהודה עצמו. בבשורת מתי מסופר ששדה היוצר נקנה על ידי ראשי הכוהנים, אבל במעשי השליחים כתוב "הוא"- יהודה איש קריות- "קנה לו שדה בשכר הרשע". אין כאן סתירה בדברים. לפי התורה צריך היה לקנות את השדה בשמו של המת- יהודה איש קריות. במובן זה יהודה אכן "קנה שדה". לפי ההלכה דאז הכוהנים נתפסו במצב שכזה כבאי כוח שרכשו את הנחלה בשמו. מתי מספר את הסיפור עצמו בעוד שבמעשי השליחים מפורטות ההשלכות החוקיות, לפיכך שני הסיפורים, גם במתי וגם במעשי השליחים נכונים. > טענה: "נוצרי" נמצא ב"ברית החדשה" (מתי ב' 23) ואשר לשם "ישו", בנוסח הארמי של "הברית החדשה", בן כ-1600 שנים לפחות, אין ניקוד לאות ע ולא ביטאו אותה בתנועת פתח. יש אסמכתא לכך שכבר בימי הבית השני נחלשה בגליל הגיית האותיות הגרוניות". \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** הכינוי "נוצרי" מתייחס למקום המגורים של הוריו של ישוע – נצרת. אין הכוונה להשתייכותו הדתית של ישוע ("נצרות"), שהרי הדת הנוצרית לא הייתה קיימת בכלל דאז. (גם אנו כיום משתמשים בכינויים דומים: "ירושלמי", "תל אביבי", "באר שבעי" וכו'). לגבי "החלשות האותיות הגרוניות", נכון, אבל זה לא מסביר את השינוי בכתיבת שמו, ובכל מקרה – זה לא מעלים את האות. אלא בסך הכל אומר שבמקום "ישוע" השם בוטא "ישוה" (צליל ה"ע" הפך ל"ה" מאחר שכבר לא הגיע מהגרון). עובדה שאפילו הרמב"ם כתב את שמו "ישוע", ולא "ישו". > טענה: "השליח פאולוס, באיגרתו הראשונה אל התסלוניקים (ב' 14-15), כותב על "היהודים אשר אף הרגו את האדון ישוע ואת נביאיהם, ואותנו רדפו ואינם טובים בעיני אלוהים ומתקוממים לכל אדם". מה תגובתך בתור "יהודי משיחי" על דברים אלה?"  \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** ראשית, אנו מצטטים את מה שכתוב בברית החדשה בראשונה אל התסלוניקים פרק ב' באופן מדויק, היות ולא רשום "היהודים" כפי שרשמת אלא "תושבי יהודה", שזה הרבה יותר כללי ולא ספציפי לאוכלוסייה מסוימת: "הֲלֹא אַתֶּם, אַחַי, הֲלַכְתֶּם בְּעִקְּבוֹת קְהִלּוֹת אֱלֹהִים שֶׁבִּיהוּדָה הַשַּׁיָּכוֹת לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ; כִּי גַּם אַתֶּם סְבַלְתֶּם מִידֵי בְּנֵי עַמְּכֶם כְּמוֹ שֶׁגַּם הֵם סָבְלוּ מִידֵי תּוֹשְׁבֵי יְהוּדָה, אֵלֶה אֲשֶׁר הֵמִיתוּ גַּם אֶת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים, וְאוֹתָנוּ רָדְפוּ. אֵין הֵם מַשְׂבִּיעִים אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים וּמִתְנַגְּדִים לְכָל בְּנֵי אָדָם, בְּנַסּוֹתָם לִמְנֹעַ אוֹתָנוּ מֵהַגִּיד לַגּוֹיִים אֶת הַדֶּרֶך לִישׁוּעָה." כאשר הפסוק נקרא בהקשר שלו ובניסוח האמיתי שלו ולא המסולף, רואים כי אין זה פסוק אנטי יהודי כלל, אלה קטע באיגרת בו שאול מראה שאותה קהילה בתסלוניקי סבלה מרדיפות מבני עמם כפי שקהילות ביהודה סבלו מתושבי יהודה. ולמה זה – כי לא רצו שיספרו על ישוע. אז בעצם נראה שהדגש הוא אלו שסבלו רדיפות, ולא על מי שעשה אותם, בטח שלא השמצה כנגד אוכלוסייה מסוימת. על פניו אכן נראה כי בברית החדשה ישנם התבטאויות אנטי יהודיות, אך זה רק על פניו. הנה כמה נקודות שכדאי לכם לחשוב עליהן: 1. ספרי הברית החדשה נכתבו על ידי יהודים בדיוק כמו ספרי התנ"ך (אפילו בתנ"ך ישנם כותבים שהם מלכים נוכרים כגון נבוכדנאצר, כורש ועוד). אם תשובו ותקראו את התנ"ך, ספר הספרים, ספר העם היהודי, אתם תראו שם לא מעט מקרים בהם נביאים ישראל אומרים דברים לא פחות "איומים" ממה שעצמון ציטט הנה דוגמא (וכמוה יש עוד רבים בתנ"ך): ישעיה נ"ז: "וְאַתֶּם קִרְבוּ-הֵנָּה בְּנֵי עֹנְנָה זֶרַע מְנָאֵף וַתִּזְנֶה׃ עַל-מִי תִּתְעַנָּגוּ עַל-מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן הֲלוֹא-אַתֶּם יִלְדֵי-פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר׃" הנביא קורא לעם ישראל בני שקר, בני עוננה (מכשפת) וזונה, ילדי פשע. וזה חריף בהרבה ממה שישוע אמר.. 2. שאול היה יהודי בן יהודי והיה גאה ביהדותו. שאול היה חפץ שעם ישראל יבואו להכרה במשיח ואת זה הכריז שוב ושוב. הנה כמה ציטוטים של שאול על העם שהוא עצמו חלק ממנו: "אִם כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ? בְּשׁוּם פָּנִים לֹא! הֲרֵי גַּם אֲנִי בֶּן עַם יִשְׂרָאֵל, מִזֶּרַע אַבְרָהָם וּמִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין. אֱלֹהִים לֹא נָטַשׁ אֶת עַמּוֹ, הָעָם שֶׁהוּא יָדַע מִקֶּדֶם. וְכִי אֵינְכֶם יוֹדְעִים מָה אוֹמֵר הַכָּתוּב עַל אֵלִיָּהוּ, כֵּיצַד הִתְלוֹנֵן עַל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֱלֹהִים? אֲדֹנָי, אֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ וְאֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ." שימו לב שאליהו התלונן על ישראל ואמר דברים מאוד זהים למה ששאול אמר. האם זה הופך את אליהו גם לאדם שאומר התבטאויות אנטי-יהודיות? "אִישׁ יְהוּדִי אֲנִי, יְלִיד טַרְסוֹס אֲשֶׁר בְּקִילִיקְיָה, אֲבָל גֻּדַּלְתִּי בָּעִיר הַזֹּאת לְרַגְלֵי גַּמְלִיאֵל. חֻנַּכְתִּי עַל-פִּי דִּקְדּוּקֵי תּוֹרַת אֲבוֹתֵינוּ וְהָיִיתִי קַנַּאי לֵאלֹהִים כְּמוֹ כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". שוב שאול מוכיח את יהדותו, את השכלתו כפרוש שהיה תלמידו של הרב הנחשב ביותר בזמנו, רבן גמלאיל הנודע. אם הוא כזה "אנטי-יהודי" למה שישים כזה דגש על חלק בחייו שהוא כל כך שונא? > "הברית החדשה" הוכרזה כספר קודש בסוף המאה הרביעית לספה"נ על-ידי הכמורה הרומית- לא על –ידי "יהודים משיחיים"! כיצד יכול אתה לכפוף את עצמך להחלטה של אבות כנסיה אנטישמיים בקבלך את סמכותם הרוחנית?  \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** טענה זו אינה מדויקת מבחינה היסטורית. ראשית, כתבי הברית החדשה הוקראו בקהילות המשיחיות די מוקדם, כבר בימי השליחים (קולוסים ד:16). אך לא נקראו "כתבי הקודש" עד סוף המאה השנייה (למרות ששומשו בדרך זו מוקדם יותר). כתבים עתיקים תמיד הוקראו ככתבים קדושים בעלי סמכות רוחנית טרם ניתן להם השם "כתבי הקודש". אבות הכנסייה לא היו אלה שקבעו על פי בחירתם האישית אילו ספרים יכללו בקאנון. הכתבים הוכרו כסמכותיים דורות רבים לפני כך. הסיבות לאיסוף הספרים כאוסף רשמי היו: הם היו נבואיים: ״הסיבה הראשונית לאיסופם ושימורם של הספרים בעלי ההשראה היתה האופי הנבואי שלהם. מאחר שהם נכתבו בידי אחד השליחים או בידי נביא אלוהים, ערכם חייב להיות רב, ולכן יש לשומרם. עדות לצורת החשיבה הזו שרווחה בתקופת השליחים ניתן למצוא באיסוף ובתפוצה של איגרות שאול (השווה פטר״ב ג׳ 16-15; קול׳ 1' 16).״ (277 ,Geisier, GIB). צורכי הקהילה הקדומה: הקהילות השונות בימי קדם ביקשו לדעת אילו ספרים יש לקרוא ולכבד, ומה עליהם ליישם בנסיבות השונות, לעיתים גם מסוכנות, שבהן הם חיו בתוך סביבה חברתית ודתית עוינת. הקהילות נדרשו לטפל בבעיות שונות שצצו, וביקשו לדעת בוודאות אילו ספרים יכולים לשמש להן כמקור של סמכות. עלייתם של כופרים ("מינים"): כבר בשנת 140 לס׳ פיתח המתנגד 'מרקיון' קאנון חלקי משלו, והחל להפיץ אותו ברבים. בתגובה נאלצו תלמידיו הנאמנים של ישוע לכנס את ספרי הברית החדשה בקובץ מקודש ומחייב. תפוצתם של כתבים מזויפים: קהילות רבות במזרח השתמשו באספות שלהן בספרים שללא ספק היו מזויפים. הדבר חייב החלטה קאנונית. הפצת הבשורה בשפות נוספות: ״האמונה בישוע כמשיח התפשטה במהירות לארצות אחרות, והתעורר הצורך לתרגם את כתבי הקודש לשפות שמדוברות באותן ארצות… כבר במחצית הראשונה של המאה ה־2 תורגמו הכתובים לסורית וללטינית עתיקה. אבל היות שהמאמינים שנשלחו לאותן ארצות לא יכלו לתרגם ספר בריתות שלא היה בנמצא, התעוררה השאלה אילו ספרים אכן שייכים לקאנון״ .(Geisier, GIB, 278). רדיפות: הגזירות שגזר הקיסר דיוקלטיאנוס (בשנת 303 לס׳) ציוו להשמיד את כל הספרים שהיו מקודשים בעיני תלמידיו של ישוע. מי ייתן את חייו עבור ספר שהוא אולי דתי, אבל לא מקודש? המאמינים בישוע ביקשו לדעת אילו ספרים הם אכן מקודשים באמת ובתמים. אבות הכנסייה אינם הסמכות העליונה. אנו כיהודים משיחיים מייחסים סמכות עליונה לאלוהים בלבד. למעשה, לאבות הכנסייה אין כל חשיבות בעינינו, ורוב דבריהם נוגדים את דבר אלוהים. כל אדם עומד מול אלוהים כיחיד, לא מתחת או דרך אדם אחר כלשהו. יחד עם זאת הם כן חתמו את הקאנון, אך אם אתם בודק מה הייתה אותה חתימה של הקאנון, מדובר על בדיקה של מהימנות הספרים ולא על החלטה של "זה נראה לי וזה לא נראה לי". כבר אז היו הרבה ניסיונות לזייף ולסלף את דבריו של ישוע, אך היו כתבים אותנטיים ומקוריים שלא היו לגביהם ספק. ספרים אלו נחתמו בקאנון, ממש כמו שבתנ"ך למשל לא נכללו ספרים כמו ספר חנוך, מכבים א' וב' ואחרים. מלבד זאת, אלוהים לא מוגבל למי או במה הוא משתמש כדי שרצונו ייעשה. הוא ריבון על הכל ושולט בכל ואין דבר שקורה מחוץ לרצונו. בדיוק כפי שהשתמש בחמור של בלעם כדי לדבר הוא יכול להשתמש באבות כנסייה כדי לחתום את ספר הברית החדשה ובאנשי הכנסת הגדולה לחתום את התנ"ך. > טענה: יהודים רצו למנוע את אחיהם מהצטרף לדת חדשה. פעילותך המיסיונרית חותרת לקעקע את הזהות היהודית. הבשורה "המשיחית" החדירה למוחם של נוצרים את האמונה שהם עם ישראל האמיתי – לא היהודים חתומי המילה בבשרם (איג' אל הפיליפיים ג' 3: רומיים ט' 6).  \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** זוהי הטעות הבסיסית של הרבנות. ישוע לא בא ליצור דת חדשה (נצרות) במקום אחרת (יהדות). לא מדובר פה על דת מאורגנת ומסורות של בני אדם. ישוע בא כדי להיות הדרך החדשה לאלוהים, שהוא אותו האלוהים אשר בחר בעם ישראל – אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. הדרך החדשה היא דרך יחסים אישיים. לגבי "תורת ההחלפה", עַם ישראל מוזכר ברבות מן האגרות ובהוראת שאול השליח. האיגרת בה פורש השליח את הוראתו בנוגע לישועה, לחיים המשיחיים, וללימוד הבריא באופן המוסדר והמפורט ביותר הינה ללא ספק האיגרת אל הרומיים. בלב איגרת זו, שאול השליח מקדיש שלושה פרקים שלמים ללימוד המעמיק ביותר בברית החדשה בנוגע למקומו של עם ישראל בתוכנית אלוהים. עובדה זו לכשעצמה מלמדת על החשיבות והמרכזיות של נושא זה באיגרות הברית החדשה. הצהרת הפתיחה בפרקים אלה "אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר, בַּמָּשִׁיחַ, … עַד כִּי הָיִיתִי מוּכָן לִהְיוֹת מְנֻדֶּה מִן הַמָּשִׁיחַ לְמַעַן אַחַי, שֶׁהֵם בְּנֵי עַמִּי, עַצְמִי וּבְשָׂרִי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר לָהֶם מַעֲמַד הַבָּנִים, הַכָּבוֹד, הַבְּרִיתוֹת, מַתַּן הַתּוֹרָה, עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְהַהַבְטָחוֹת; לָהֶם הָאָבוֹת, וּמֵהֶם, מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ …" הינה חשובה שכן היא מדגימה באופן מדויק למי מתכוון השליח כאשר הוא אומר "יִשְׂרָאֵל" – חד משמעית לצאצאי יעקב – ישראל האתנית, היהודים, ולא באופן אלגורי לקהילה. כפי שנראה, אבחנה זו חשובה מאד כאשר באים לבחון את "תיאולוגיית ההחלפה". בפרקים אלה שאול השליח מתמודד עם שתי שאלות עקרוניות: א) האם אלוהים דחה את העם היהודי וביטל את קריאתו? ב) מה העתיד של עם ישראל בתכנית אלוהים? שאול מקדיש את שלושת הפרקים הללו כדי להבהיר את התשובות לשאלות אלה. ראשית, שאול מונה את הברכות והזכויות של עם ישראל כעם הבחירה בפסוקים ד׳-ה׳, וחשוב להבחין שהשליח מדבר בלשון הווה ("אֲשֶׁר לָהֶם") ולא לשון עבר! לאורך כל הפרקים הללו שאול מלמד בבירור שתפקידו וקריאתו של עם ישראל נמשכים לאורך ההיסטוריה האנושית ולא מבוטלים על ידי יצירת הקהילה. שאול אז פונה להזכיר לקוראיו את ריבונות אלוהים, אופיו הבלתי משתנה, ובחירתו הנצחית – "לֹא כְּאִלּוּ דְּבַר אֱלֹהִים שָׁב רֵיקָם … כְּדֵי שֶׁתִּכּוֹן תָּכְנִית אֱלֹהִים… שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ." (ט׳, ו׳, יב׳, יא׳ כט׳).  למעשה השליח מבסס את טיעונו באופן עיקרי על אופיו של אלוהים – הוא נצחי ובלתי משתנה, כאשר הוא מבטיח, כפי שהבטיח לאברהם ללא תנאי בברית בין הבתרים – הוא מקיים! כדי להסיר כל ספק אצל קוראיו, השליח שאול שואל מפורשות: "אִם כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ?"  והוא עונה מפורשות: "בְּשׁוּם פָּנִים לֹא!". (רומ' יא׳, א׳). הטענה של עצמון מעוותת את דברי הברית החדשה ואינה משקפת אותם כהלכה. אין בברית החדשה כלל עידוד לאנטישמיות. זוהי טענה מגוחכת חסרת כל שחר. הברית החדשה הינה ספר יהודי שנכתב על ידי יהודים. > טענה: ראה באיגרת אל טיטוס א' 10,11: "כי יש הרבה מורדים דוברי הבל ומתעי נפש ורובם מן המולים (הנימולים), אשר סור ייסכר פיהם, ההפכים בתים כולם בהורותם דברים אשר לא כן – עקב בצע". עדיין לא ברורה לך טענתי? לפי "הברית החדשה" (בשורת יוחנן ח' 31-47) אמר ישוע בהמשך דבריו אל יהודים המאמינים בו:  "אתם מאת אביכם השטן, ולעשות את תאוות אביכם חפצתם: הוא רוצח… ואבי השקר" (פסוק 44). האם אתה מאמין שהוא אמר זאת? \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** זוהי הוצאה ברורה של הפסוקים מהקשרם. בפסוקים הללו מדבר שאול על מורי שקר בקרב המאמינים היהודים שלימדו כי הישועה מותנית במילת העורלה. אין הוא מדבר כאן על היהודים ככלל. מה בנוגע לדברי ישוע? חייבים לקרוא את הפסוקים הללו בהקשרם. הרי לא הגיוני שבמקום אחד ישוע אומר משפט כמו "לא באתי אלא לצאן האבוד של בית ישראל" ומנגד הוא כאילו מקלל אותם וקורא להם "בני השטן". זכרו, ישוע היה יהודי ושאול היה יהודי. הקהל של ישוע היו תמיד יהודים. תלמידיו היו יהודים. כאשר אמר את שאמר לאותם פרושים, תלמידיו היהודים ואף כל שאר השומעים לא ראו בזה דבר רע כלל, או אנטי יהודי. הסיבה היא שישוע לא דיבר על "היהודים" ככלל, אלא שבבשורה על פי יוחנן, כאשר רשום "היהודים" הכוונה היא לראשי הדת, הרי שכל מי שישוע דיבר ונפגש עימו, כולל הוא עצמו היו יהודים. האם הוא קורא אף לעצמו "בן השטן"?! ברור שלא. ישוע יוצא כנגד אותם פרושים, כפי שרואים לאורך כל הבשורות, משום שהם היו צבועים, מושחתים, שקרנים, גנבים וכמעט כל מה שעשו היה מנוגד לדבר ה'. לנו כיום יש את הלוקסוס להביט אחורה בהיסטוריה, ואכן כשאר קוראים את כתביו של יוסף מתתיהו למשל, ההיסטוריון היהודי מתקופת בית שני ובזמן החורבן, אנו למדים על תקופה אפלה, של שחיתות פוליטית ורשע, המינויים של הכהונה היו לא לפי הכתובים אלא ע"פ שיקולי כוח ומניפולציה, המקדש הפך לבית מסחר, היו זרמים ביהדות שהיו במלחמת עולם אחד עם השני (הצדוקים והפרושים לצרוך העניין, והמאבק היה על כוח ושליטה בעם) והנעשה בעם לא היה מבייש את העמים הנוכריים ביותר. הארץ הייתה טמאה, ועל זה ישוע הצביע, כנגד זה הוא יצא, משום שאותם מנהיגים פוליטיים אליהם אמר "אתם מאת אביכם השטן.." (הרי הוא דיבר למנהיגים באופן ספציפי במשפט הזה ולא באופן כללי לכל העם) ליבו את הטומאה ואף עשו זאת בעצמם. הקטעים ה-"חמורים" שבברית החדשה כמו שעצמון טוען שאחד מהם הוא בבשורת יוחנן ח' 31-47, דומים יותר להטפות המוסר של הנביאים מאשר להטפה חסרת הסובלנות והגזענית של ימי הביניים. קחו למשל את הקטע הבא, שמתייחס לעם ישראל: "הוי, גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים. עזבו את ה', נאצו את קדוש ישראל, נזורו אחור". האם נראה לכם שהקטע לקוח מהברית החדשה? ובכן טעיתם, זוהי מובאה מספר הנביא ישעיהו בתנ"ך (פרק א' 4). פניות מסוג זה, שנועדו לקרוא לעמנו לחזור מחטאיו, היו תמיד חלק ממסורת הנבואה. הברית החדשה ממשיכה מסורת זו, לצד פירוט של הצד החיובי של מערכת היחסים בין ישראל לאלוהים. כשנעמיד את הברית החדשה ואת התנ"ך במבחנים זהים של מהימנות היסטורית ותוקף מוסרי, נראה בשניהם אמת באותה מידה. בכל מקרה, אם תראו בעיתון מעריב או ידיעות אחרונות כתבה שיוצאת נגד כפייה ושחיתות דתית, לא תאמר "אנטישמים!". כך גם לגבי ישוע, ישוע היה יהודי שהטיף נגד השחיתות הדתית של יהודים אחרים, ה-"רבנים" דאז. > טענה: בתיאור הפיכתו של פאולוס לשליח- נאמר במעשי השליחים ט' 7: "והאנשים אשר הלכו איתו עמדו נאלמים, כי שמעו את הקול ואיש לא הביטו". לעומת זאת, במעשי השליחים כ"ב 9 כתוב: "והאנשים אשר איתי ראו את האור וייראו, ואת קול המדבר אלי לא שמעו".  האם אפשר לקבל את סמכות- השליחות של פאולוס על בסיס סתירה כזאת? יש עוד סתירות ב"ברית החדשה". \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** קושי זה ניתן לפתור בקלות כאשר בודקים את הכתוב ביוונית. שני הפסוקים סותרים לכאורה זה את זה. האחד טוען שקול נשמע והשני שלא נשמע כל קול. כשבודקים לעומק את המשמעות בשפה היוונית, השפה שבה נכתב המקור שנמצא בידינו, מבינים את הכול. ו' פ' ארדֶנט, מומחה ליוונית, מסביר: "משמעות הפועל המתורגם בשני הקטעים אינה זהה, משום שהמבנה הדקדוקי אינו זהה. בפרק ט' הפוֹעָל עומד בסמיכות ('ישמעו את…') ופירושו שמיעה שאין בה הבנה, קולות שנשמעים אבל לא מצטרפים למלים ולמשפטים בעלי משמעות. הם שמעו אך לא הבינו. במעשי השליחים כ"ב 9 נאמר שהנוכחים, מלבד שאול, 'לא שמעו', והפועל מתייחס למצב שהשומע מבין את מה שהוא שומע. מכאן שאין כל סתירה בין שני הקטעים. הראשון קובע שהקול נשמע אך לא הובן, והשני קובע שלא הובן. בשפה מודרנית אין אפשרות לבטא במלה אחת את הדקויות האלה, אך בשפת המקור זה אפשרי". > טענה: אתם רוצים שהיהודים יקבלו את "הברית החדשה" בתור דבר אלוהים. אזי, לפי "הברית החדשה", אין אצלכם יווני ויהודים ואין מילה וערלה (הקולסים ג' 11)! כך מתירה "הברית החדשה" ל"יהודים משיחיים" להתחתן בנוצרים ולהתבולל בהם. ו"יהודים משיחיים" עשו כן בעבר וכן בהווה. **תשובה:** לעומת מה שנהוג בקרב הרבנים- האיסור להתחתן עם כל מי שאיננו יהודי, אין כל ביסוס לטענה כזו בתנ"ך, ודווקא בתנ"ך ניתן לראות עשרות דוגמאות לאנשי ישראל שכן לקחו בני זוג שלא היו יהודיות, או יותר נכון, בנות ישראל. אפילו משה רבינו נישא לציפורה שלא הייתה בת ישראל אלא מבנות מדין, כמו גם יוסף שלקח את אסנת אשת פוטיפר ואף אלימלך שלקח לאישה את רות המואבייה – סבתא רבה של דוד המלך. בתנ"ך ישנם איסורים ברורים מנישואין עם שבעה עמים שחיו אז בארץ כנען (דברים ז' 3-4) אבל תמיד הסיבה למניעת החתונה או להתבוללות איננה עקב החתונה עצמה, אלא משום שנישואים עם בני זוג מעמים אליליים אחרים היו מביאים לעבודת אלילים והתרחקות מאלוהי אברהם יצחק ויעקוב, כפי שגם כתוב מיד אחר כך בפס' 5: "כִּֽי־יָסִ֤יר אֶת־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִידְךָ֖ מַהֵֽר" דווקא במקרים בהם יהודים משיחיים מתחתנים עם לא יהודי/ה שמאמין באלוהי ישראל ובמשיח ישוע, החיים שלהם יחד משקפים בצורה חזקה ביותר את אלוהי ישראל וההליכה שלהם יחד היא לאור דברו ורצונו של אלוהים. משום כך איננו רואים בעיה בנישואין עם בני/בנות זוג לא יהודיים, כי העיקר זה לא יהודי או לא, אלא הליכה אחרי אלוהים בכל ליבנו, בכל נפשנו ובכל מעודנו וחיים על פי דברו. > טענה: על-פי "הברית החדשה", ישוע אמר כי לא בא להפר את התורה אלא למלאות (מתי ה17): אבל פאולוס, אשר לפי "הברית החדשה" נקרא לשליחות מן השמים, מציג התגלות חדשה ועל פיה נתבטלה התורה. אפילו האיגרת אל העברים מאשרת זאת (ז' 12, ז' 19). ידוע לך שהצו האחרון קובע. הגויים לא היו כפופים לתורה ואינם צריכה לפטור ממנה. הדבר מתאשר גם באיגרת הגלטיים ג' 23-25: "… ובכן התורה הייתה אומנת אותנו למשיח למען נצדק באמונה, אבל עתה, אחר אשר באה האמונה, איננו עוד תחת יד האומן". \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** גם אם מישהו היה רוצה לנסות ולקיים את כל המצוות בתורה, הוא פשוט אינו יכול. עשו נא רשימה של כל המצוות בתורה (או מצאו בגוגל) ועברו עליהן. שליש מהתורה מתעסק בדינים הקשורים לקורבנות, למזבחות, וכל הקשור לכהונה ובית המקדש, מה שלא קיים היום, וגם אם היו בונים עכשיו בית מקדש, אלוהים לא היה שוכן בו ובכל מקרה אין כל דרך לדעת בוודאות מי משושלת כוהנים ולווים ומי לא, בייחוד שהכל כבר התערבב כל כך מאז (שזו עבירה על מצווה בפני עצמה). אז כבר שליש ממצות התורה, שהן המצוות החשובות ביותר בתורה – בלתי ניתנות לקיום. מתוך שני השליש הנותרים ממצוות התורה תוכלו לראות שהרבה מצוות פשוט אינן רלוונטיות או הגיוניות לחיי היום יום שלנו. - המתעסק בכישופים, עתידות (ועוד הרבה אחרים) צריך מיד לסקול אותו באבנים. - לגבר אסור אפילו לגעת באשתו במשך שבועיים בחודש (לפני, אחרי ובזמן המחזור שלה היא טמאה - אסור ללבוש בגדים המערבבים פשתן וצמר - לא לאכול בשר שיש בו דם. - המצווה לייבום אשת אחיך אם הוא מת. כמו כן אתם תמצאו המון מצוות שקשורות לדברים שפשוט לא קיימים היום, כגון דיני מצורעים, דיני מלכים, דיני שבטים, דיני עבדים,  ועוד… אך עדיין יש כאלה שְיַקשו ויאמרו כי הואיל והקב"ה יודע שבלתי אפשרי למלא אחר את כל המצוות כולן, על כל אחד ואחד מוטלת החובה לשמור באדיקות את אותן מצוות שעדיין ניתן לקיים. אלא שגם גישה זו נתקלת בבעיה: במסכת "דרך ארץ זוטא" נאמר בפשטות ש"כל המבטל דבר אחד מן התורה – חייב כרת".1 חיזוק לכך נמצא בספר תומר דבורה לרבי קורדואירו, בו נאמר כי "אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת, דומה לפניו כאילו שרף את התורה".2 ועל אף כל ההזהרות, אנו זוכרים היטב כי בדומה להיום, גם בתקופת המקרא עם-ישראל מעולם לא שמר בהצלחה על דברי הברית שמסר לו משה בשם ה`. אדרבא, התנ"ך מספר לנו כי בני ישראל לא פסקו מלעשות הרע בעיני ה`.3 ובדיוק בשל כך, ניבא ירמיהו על ברית חדשה, ברית שתחליף את זו שעם ישראל לא חדל מלהפר חדשים לבקרים.4 כפי שראינו, חלק ניכר מתרי"ג המצוות מתרכז בהקרבת קורבנות ובחוקים אחרים הקשורים לעבודת הכוהנים. לכן, עד שנחרב הבית, בשנת 70 לספירה, עוד היה ניתן להמשיך בעבודת הקורבנות ובהעמדת הפנים שהקב"ה קונה את זה.5 ברם בשעה שנחרב הבית ועבודת הכוהנים חדלה מלהתקיים, היה ברור כי יש למצוא שיטה אלטרנטיבית לכפרה על החטאים (שמִן הסתם לא נעלמו להם). מאותה נקודת זמן ניתן לומר כי חדלה להתקיים יהדות מסוג אחד והחלה להתפתח יהדות מסוג אחר. או אז, החלו לצאת הרבנים עם רעיון מסעיר על ברית חדשה מאת הקב"ה, הלא היא ברית התורה שבעל-פה – ברית ההלכה.6 רצתה ההיסטוריה, ובדיוק באותה תקופה החלו מסתובבים ביהודה ובישראל תלמידיו של רב צעיר מנצרת (ישוע הנצרי), וללמד גם הם על התגשמותה של ברית חדשה אחרת, אותה ברית עליה ניבא ירמיהו הנביא.7 > טענה: היש היום "משיחיים" המקיימים את מצוותיו על פי 'הדרשה על ההר'? האם מטה אתה לחי ימנית למכה אותך על הלחי האחרת? ומי שירצה לריב איתך ולקחת את כותנתך, התיתן לו גם את המעיל (מתי ה-39-40)? קרא את הדרשה בפרק ה' ואילך. \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** קודם כל, יש להבין את ההקשר לדברי ישוע, מה שהרב יוסף עצמון עשה זה שליפת פסוק מחוץ להקשרו והדבקתו לאג'נדה אחרת. קודם כל, ישוע ציטט מויקרא פרק י"ט, שם אלוהים מדבר על נקמה. עכשיו, צריך להבין את ההקשר התרבותי של מה שהלך שם (מתי פרק ה'), העם היהודי אליו ישוע דיבר היה תחת כיבוש רומי, חיילים רבים היו פוגעים ומשפילים את התושבים. ההשפלה יכלה להיות על בסיס דתי ולאומי. סטירה על הלחי הימנית הייתה ביטוי להשפלה גדולה. בהנחה שרוב בני האדם ימניים, הרי סטירה ביד ימין מן הסתם תפגע בלחי שמאל. על מנת לסטור ביד ימין על לחי ימין הסטירה חייבת להיעשות על ידי גב כף היד! סטירה שכזו היא סטירה משפילה הרבה יותר משהיא כואבת. סטירה משפילה שכזו גוררת רגשות זעם ומעשי נקמה. חיילים רומים יכלו לצוות על תושב הארץ שאינו אזרח רומי, לשאת את כליהם ומשאותיהם למרחק של מיל (קצת יותר מקילומטר). אם התושב סרב, חייו היו בסכנה. ראו את הדוגמא של שמעון מקירניה כשנדרש לשאת את צלבו של ישוע (מתי כ"ז 32). איך לדעתכם הרגיש תושב יהודי לאחר שחייל רומי עובד אלילים ניצל אותו כאילו היה סמרטוט? בעוד הפרושים והסופרים הלהיבו את העם בגאווה לאומית, הלהיטו אותם לשנאת הפוגעים בהם ולימדו אותם שמיצוי הדין עם הפוגעים בהם כמוהו כמצווה, עומד ישוע ומלמד את ההפך! לא לנקום! אל תתקומם על עושי הרע! משמע, אל תחזיר לאנשים הללו באותו מטבע. אל תרדו לרמה שלהם. אל תפעלו בדרך שתגרום לשרשרת אירועים, אל תתנקמו או תחשבו על נקמה! עדיף לספוג מאשר להחזיר באלימות. אתם שגרירים לאלוהים אז ייצגו אותו בכבוד. (שניה לקורינתים ה' 18-21). ישוע לא לימד לא להיעזר ברשויות החוק, או לא להתנגד למעשי הפשע, או לא להגן על עצמך ועל בני ביתך, אלא ביטל את הגישה שהפרושים לימדו – נקמה. > אתם מציעים לנו שלום?.. ראו כמה דם נשפך בסכסוכים בין נוצרים- סכסוכים על שאלות תיאולוגיות שגרמו למלחמות כגון מלחמת 30 השנים באירופה, בשנים 1618-1648, ולרדיפת כתות נוצריות – כבר בימים קדומים- על שלא הלכו בתלם הנוצרי בשליט. בתקופת הרנסנס, בשנת 1553, שרפו חיים את הרופא והוגה הדעות הנוצרי, מיכאל סרבטוס, על שהצהיר כי בסוף כל בני האדם ייוושעו (על פי איג' אל הרומיים ה-18). \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** בהחלט נכון שדם יהודי רב נשפך בשמו של ישוע על ידי אנשים אלימים ורשעים שלא הלכו אחרי אלוהי ישראל, שמעשיהם היו לכלימה ובושה לאמונה המשיחית האמיתית בישוע ואין לכך כול הצדקה. אולם ההצהרה הנ"ל קצת מוגזמת ומחטיאה נקודה חשובה ביותר. ראשית, דם רב יותר של יהודים נשפך על ידי כאלה שלא היו מאמינים בישוע כלל מאשר כאלה שהיו כביכול מאמינים משיחיים בישוע ושרדפו את בני עמנו בשמו. לדוגמא, הסטליניסטים האתיאיסטים שטבחו בבני עמנו עשו זאת בשם הקומוניזם ולא בשמו של ישוע. הטרוריסטים המוסלמים לא הורגים יהודים בשם ישוע או האמונה המשיחית אלא בשמו של מוחמד. שנית, עלינו להכיר בעובדה חשובה מאוד, אף על פי שהנושא כאוב מאוד מכדי לחשוב עליו, מבחינת התנ"ך, הסיבה הנפוצה ביותר לסבל ולהרג של העם היהודי הייתה שהעם סטה מדרך אלוהים, הפר את הברית איתו, לא קיים את מצוותיו אשר הבטיח שיקיים כאשר קיבל את תנאי הברית, ולא שמע בקול הנביאים ששלח כדי להשיבו חזרה אליו. קרא שוב בתורה, בפרק על הברכות והקללות (דברים כ"ח) ותבין שהבחירה שהעם עשה לא לציית לאלוהים הניבה את התוצאות שאלוהים הבטיח שיקרו. לא היינו סובלים כל כך אילו העם שלנו היה חף מהפשעים הללו. בקשר לגויים הללו שהתיימרו להיות מאמינים בישוע ואשר בשמו שפכו דם יהודי רב – גם על כך כתוב בתנ"ך. אך כעת אנו רוצים לשאול אותך שאלה. במלא הכנות, מה הסיבה האמיתית לרדיפות ולהרג הרב של העם היהודי במשך כל השנים? האם אתה מאמין שהגורל המר הזה היה רצונו של אלוהים עבור עמנו? האם כך מביע אלוהים את אהבתו הרבה לעם ישראל? האם כך הוא מביע את רצונו לברך אותנו? או שאתה חושב שמשהו השתבש ושהסבל הרב שהעם שלנו סבל לא היה הדבר שאלוהים ייעד לעמנו. האם אתה באמת ובתמים מאמין שישוע גרם לכל הסבל ולהרג של העם היהודי? ארחיק צעד ואשאל אותך שאלה קשה עוד יותר: נניח שישוע הוא אכן המשיח של העם שלנו, וניתנה בידנו הבחירה לקבל אותו או לדחותו, מה תהיינה התוצאות מסירובנו לקבל את המושיע שאלוהים שלח עבורנו? לפני כאלפיים שנה, כאשר ישוע נכנס לירושלים בפעם האחרונה בחייו עלי אדמות לפני מותו, הוא בכה כשחזה את העתיד שמחכה לעיר ולסבל הרב שעומד לבוא על העם והכריז: "לו ידעת היום גם את מאין יבוא שלומך, אלה שעתה נסתר הוא מעיניך. הנה ימים באים עליך ואויביך יקימו סוללה סביביך, ויקיפוך ויצורו עליך מכל עבר. וימגרו אותך ואת בניך אשר בקרבך, ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב אשר לא ידעת את מועד פקודתך (את יום הביקור שצפוי לבוא לך.)" (לוקס י"ט 41-44) ישוע חפץ בכל לבו רק לעשות טוב לעמו היהודי, אך כעם לא חפצנו בו. ארבעים שנה אחרי הנבואה הנ"ל, ירושלים נחרבה על ידי הרומים. ישוע ידע שכך יקרה. האזן לקינתו: "ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את השלוחים אליה, כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה, ולא אביתם. הנה בתיכם יהיו לשממה. כי אני אומר לכם, מעתה לא תראוני עד אשר תאמרו 'ברוך הבא בשם יהוה."' (מתי כ"ג 37-39) עד לרגע הוצאתו להורג על הצלב, גם לאחר שהולקה קשות, ישוע דאג יותר לסבל שיגרם לעמו מאשר לסבל והיסורים הפיזיים והנפשיים שהוא עמד לעבור, על לא עוול בכפו: "וילכו אחריו המון עם רב והמון נשים והן סופדות ומקוננות עליו. וישוע פנה אליהן ואמר: 'בנות ירושלים, אל תבכינה עלי אלא על נפשותיכן בכינה ועל בניכן. כי הנה ימים באים ותאמרו אשרי העקרות ואשרי הרחם אשר לא ילדו ואשרי השדיים אשר לא היניקו. אז יאמרו אל ההרים שיפלו עלינו ואל הגבעות כסונו (ציטוט מהנביא הושע י' 8), כי אם ככה יעשו בעץ הלח מה ייעשה בעץ היבש?'" (לוקס כ"ג 27-31) למרבה הצער, כך היה הדפוס של העם שלנו: באותה מידה שהפרנו את התורה ולא שמענו בקול הנביאים שנשלחו מאת אלוהים, כך דחינו את המשיח שאלוהים שלח כדי להושיענו. שים לב כיצד מתאר אחד ממחברי ספרי התנ"ך את ההיסטוריה של עמנו בתקופת התנ"ך: "ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל נביאו כל חוזה לאמור: 'שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקתי ככל התורה אשר צויתי את אבתיכם ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים'. ולא שמעו ויקשו את ערפם כערף אבותם אשר לא האמינו ביהוה אלהיהם. וימאסו את חקיו ואת בריתו אשר כרת את אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סביבותם אשר צוה יהוה אותם לבלתי עשות כהם. ויעזבו את כל מצות יהוה אלהיהם ויעשו להם מסכה שנים עגלים ויעשו אשירה וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל. ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחש ויתמכרו לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו. ויתאנף יהוה מאד בישראל ויסרם מעל פניו לא נשאר רק שבט יהודה לבדו. גם יהודה לא שמר את מצות יהוה אלוהיהם וילכו בחקות ישראל אשר עשו. וימאס יהוה בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד שסים עד אשר השליכם מפניו." (מלכים ב' פרק י"ז 13-20) זכור שהסיכום ההיסטורי הנ"ל כתוב בתנ"ך שלנו. דבר ה' כן וצודק לפעמים עד כדי חוסר רחמים. העובדה היא שאלוהים מזהיר אותנו. ניתן לראות זאת בבירור בכמה פרקים בתורה – או למעשה בתנ"ך כולו. לדוגמא בפרקים כ"ו בספר ויקרא וכ"ח בספר דברים, אלוהים מבטיח ברכות כתוצאה מציות לו, וקללות כתוצאה מאי-ציות. שם, אלוהים שב ומפרט לבני עמו בפרטי פרטים את חיי השפע, ההצלחה והברכה שיהיו מנת חלקם בעולם הזה אם רק ישמעו בקולו ויצייתו למצוותיו, באותה מידה מזהיר אותם על חיים מקוללים ונוראים שיבואו עליהם אם יסרבו לשמוע ולעשות את אשר ציווה עליהם. למרבה הצער, כפי שאלוהים ניבא למשה, ההיסטוריה של עמנו מראה שבאופן שיטתי העם בחר בדרך של אי ציות והקללות שרדפו אותו כתוצאה מכך, ולא בדרך הציות והברכות המובטחות בתורה: "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה." (דברים ל"א 16-17). > טענה: אילו רצה ה' שהיהודים יקבלו את בשורתו, מדוע לא הגיעו אלינו דרשותיו באותה שפה שדיבר? מדוע עלינו לקרוא אמירות המיוחסות לו, שתורגמו מיוונית? האם בטוח אתה שלא דשו בדבריו ושלא הפכו אותם על פיהם? ה' נתן לנו את התורה והנביאים בלשון העברית- הם אינם תרגום! \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** אם כך, מדוע אפוא נכתב התלמוד ברובו בארמית, שפה שאף אחד כמעט אינו מכיר? מדוע דברים רבים ביהדות נכתבו ביידיש? הכל שאלה של איזה שפה דיברו באותה העת. בתקופת בית שני רוב העם דיבר ארמית, לא עברית. עברית הייתה שפת הקודש ושמורה לתפילה. ישוע דיבר אל העם בשפתם, מן הסתם, אך אלו שכתבו את הדברים אחר כך כתבו בארמית ויוונית. יוונית הייתה השפה המדוברת ביותר אז, אף רואים את התרגום השבעים של התורה ליוונית בידי 72 סופרים וחכמים. יש מחקרים שמראים שהכתבים העתיקים ביותר של ארבעת הבשורות נכתבו בארמית ולא ביוונית, היות ויש שאריות של מילים ומשפטים בארמית בטקסטים (למשל "טליתא קומי" ו"אלוה אלוה למה שבתקני" – אלו משפטים בארמית). הבשורות תורגמו כמעט מייד ליוונית, כי זו הייתה השפה הכי מדוברת, גם של היהודים, והכתבים הארמיים אבדו, לכן המקוריים ביותר שעדיין קיימים הינם רק ביוונית. הכתבים של שאול לעומת זאת נרשמו לקהילות שהיו פזורות בעולם. השפה המדוברת היותר בעולם אז הייתה יוונית, כמו שכיום השפה ה"עולמית" הינה אנגלית. שאול היה בקיא במספר שפות ולכן רשם לקהילות השונות בשפתם, ולא בשפה העברית שהייתה זרה לא רק לו אלא לרוב היהודים בחייו בארץ וסביב העולם. כיום הברית החדשה, והתנ"ך בכלל, הינו הספר שתורגם להכי הרבה שפות, שהודפס הכי הרבה פעמים והגיע להכי הרבה ארצות, כך שאין סיבה לומר "אני לא ידעתי ולא הייתי יכול לשמוע". > טענה: באשר לשם "עמנואל", מרים לא קראה לילד- עמנואל! \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** את הטענה הזאת ניתן להפריך בקלות: (1) על פי שמואל ב י"ב 24-25, שלמה נקרא ידידיה, אך לא כינו אותו בשם הזה אפילו פעם אחת בתנ"ך. (2) התלמוד ומספר פירושים של הרבנים טוענים שהלידה של חזקיהו היא התמלאות הנבואה בישעיהו ט 5, ומשייכים את כול השמות המופיעים בפסוק אליו. אך היכן ומתי כינו את חזקיהו באחד מהשמות הללו? עם זאת המשיכו המקורות של היהדות המסורתית לטעון שהפסוק מתייחס אליו. כיצד, אם כן, ניתן לטעון שהנבואה בישעיהו ז 14 אינה יכולה להתייחס לישוע כי לא קראו לו עמנואל בברית החדשה? אך בכל זאת רבים שואלים: אם ישוע הוא אכן המשיח המובטח בתנ"ך, מדוע שמו אינו מוזכר במפורש? שמותיו של אֵל שַׁדַּי מצביעים על תכונותיו, אופיו ומעשיו. לאורך התנ"ך שמותיו של אֵל שַׁדַּי מצוינים בסמוך לפרשיות ולאירועים המתארים את מעשיו. לדוגמה: השם "אֵל רֳאִי" ניתן לאֵל שַׁדַּי על־ידי הגר לאחר שהוכיח לה שהוא יודע ורואה הכול על אודותיה (בראשית טז); השם "יהוה שָׁלוֹם" ניתן על־ידי גדעון לאחר שאֵל שַׁדַּי הבטיח לו ניצחון על המדיינים (שופטים ו). התברר לנו בפרקים ב-ג כי אֵל שַׁדַּי הוא זה שהוביל את בני ישראל במדבר. והנה בהושע יג 4 ניתן לו השם "מוֹשִׁיעַ": "וְאָנֹכִי יהוה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי." ישנה נבואה משיחית בישעיהו סב 11 שמציגה את המשיח כ"ישע ישראל": "הִנֵּה יהוה הִשְׁמִיעַ אֶל קְצֵה הָאָרֶץ: אִמְרוּ לְבַת־צִיּוֹן: 'הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא, הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו'." זוהי נבואה שמצביעה קדימה אל ביאתו השנייה של ישוע המשיח, כשיגיע על מנת להושיע את שארית עם ישראל. לפי העיקרון הנראה בדוגמאות אלה, וברבות אחרות בתנ"ך, השם "ישוע" ניתן לאֵל שַׁדַּי בסמוך להופעתו כמושיע מכפר חטאים (מתי א 21). > במשך ההיסטוריה יהודים הובלו כשה לטבח. אושוויץ היא דוגמא אחת מני רבות! הם לא התלוננו, אלא התפללו לה'. האם אתה חושב את זעקתו של ישוע, על פי סיפור "הברית החדשה" (מתי כ"ז 46) – "אלי, אלי, למה עזבתני" לתלונה או לתפילה במצוקה? ובהמשך הפרק נאמר: "ויתן את רשעים קברו". לפי המסופר ב"ברית החדשה" הוא לא נקבר בקבר רשעים, אך בשואה הושלכו רבבות גוויות של יהודים לבורות כרשעים, ואין ספור נספים נשרפו ולא נודע מקום אפרם. תחשבו גם על משוספי החרב בפוגרומים. רבים מן ההרוגים נקברו אז בקברי אח יש בפרק עצמו מספר רמזים באשר לכוונתו האמיתית. הפרק עצמו מבהיר אם הכוונה היא למשיח או לישראל. \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] **תשובה:** בדיקה מדוקדקת וזהירה מבהירה שהפסוקים בישעיהו נ"ג  לא יכולים להתייחס לכלל עם ישראל, ולהלן הסיבות לכך: 1. לאורך כל הפסוקים בישעיהו נב 13-נג 12, דמותו של עבד ה' היא של צדיק תמים, מושפל ומעונה, מבוזה ודחוי (לפני הסוף שבו הוא מפואר ומרומם). דמות כזו אינה יכולה להיות עם ישראל, או היהודים, אלא אם כן התורה אינה האמת. כי בתורה כתוב בפסוקים רבים שאם כעם נהיה קדושים וצדיקים בפני אלוהים, נהיה הראש ולא הזנב, נהיה מרוממים ולא מושפלים, נהיה מבורכים ולא מדוכאים, נהיה מקובלים ולא דחויים. הדברים הללו ברורים מעל לכול ספק, כפי שדבר אלוהים מסביר בויקרא כו ובדברים כח בפרטי פרטים. אין מצב שקורא בלתי משוחד יכול להתנגד למסקנה שמגיעים אליה לאחר קריאת הפסוקים הללו (שאינם עומדים בפני עצמם אלא מסכמים את הנלמד לאורך כול התורה): אם כול בני ישראל היו ועודם אנשים צדיקים וקדושים, על פי תיאור עבד ה' בפרק ישעיהו נג, לא היה מצבם כפי שהוא כיום – עם סובל ודחוי – הנחשב למקולל. אשר רק בגלל חסדו של אלוהים שהבטיח שלעולם לא ייטוש את עמו, ולא בגלל צדקתו, עם ישראל עדיין קיים ומשגשג בארצו. רק כאשר העם שלנו (או ליתר דיוק הרוב המכריע) חטא (ובכך הפך למתנגד לאלוהים ומשרתיו/עבדיו) יכול היה אדם צדיק כמו ירמיהו או אחד הנביאים התנכיים, (או שארית פליטה של צדיקים מעטים כמו במקרה של המאמינים בימי אליהו) לסבול בגלל צדיקותו, כי אנשים כאלה הלכו נגד הזרם של רוב העם שדחה את אלוהים ואת חוקיו ומצוותיו. אך המחשבה שהעם ככלל הוא עם צדיק תמים שסבל בגלל צדיקותו לא תעלה על הדעת מבחינת ההיבט של התורה. הסבל, הכלימה והבושה, המוות הייסורים, גירוש ועינויים של עם ישראל קדוש – ההולך כשה לטבח על לא עוול בכפו – יהיו הפרת הברית שאלוהים כרת עם ישראל בצאתם ממצרים, כי כתוב בתורה באופן מפורש שהברכות והקללות שיבוא על עם ישראל כתוצאה מקיום הברית (או אי קיומה) יתרחשו בעולם הזה קודם ולא בעולם הבא. במונחים של האמונה המשיחית, הפרת הברית בצורה כזאת מצד אלוהים תהיה דומה לישוע שייקח מאמין אמיתי (שעל פי האמונה מקבל סליחת חטאים בדמו של ישוע וזוכה לחיי נצח בגן עדן) וידון אותו לגיהינום. אך על פי פירושו של עצמון (שלדעתו ישעיהו נב 14 מתייחס לעם ישראל ולא לאדם יחיד), אלוהים בכבודו ובעצמו (קראו בישעיהו נג פסוק 10,) יגרום לכך שעם ישראל הצדיק והצייתן יובל כשה לטבח על ידי הגויים מידה כזאת שלא יהיה לו תואר ומראה, כפי שהנביא מתאר בפרק הנ"ל. פשוט מאוד, זה דבר בלתי אפשרי. 2. על פי ישעיהו נב 13-15, עבד ה' אמנם עובר סבל וייסורים נוראים ואין לו תואר או מראה נאה לעין, אך בסופו של דבר הוא ירומם ויתפאר, עד כדי כך שמלכים יעמדו בפניו בהדרת כבוד וישתחוו בפניו. תיאור זה של עבד ה' מתאים להפליא לישוע המשיח, המוערץ ומכובד על ידי מלכים ומנהיגים ברחבי העולם. לא כן עם ישראל, הוא לא קיבל יחס כזה של כבוד והערצה או מעמד כה רם ונישא – עמי העולם אינם משתחווים בפניו. כך שלא רק שהפסוקים הראשונים בהם מתואר עבד ה' סובל ומת עבור חטאי העם אינם מתאימים לכלל עם ישראל, גם הפסוקים הבאים, בהם מתואר שהוא מרומם ומוערץ, אינם מתאים לכלל עם ישראל. אך לא ניתן להבין מהפסוקים הבאים אחריהם שאלה דברים שמלכים אומרים. כיצד יכולים אותם המלכים להכריז על התפעלותם אם דבר כזה בכלל לא קרה? 3. הנביא ישעיהו מציג את עבד ה' כדמות צדיקה לגמרי וללא חטא. על פי מתנגדי האמונה המשיחית, דמות זו היא של עם ישראל. אך מתי היה כלל עם ישראל כזה? מתי והיכן מתעדים פסוקי התנ"ך ואפילו ספרי ההיסטוריה של עמנו תקופה בה עם ישראל היה צדיק תמים ללא מרמה בפיו וללא מעשי אלימות (כמתואר בישעיהו נג 9), מתי היינו שקטים כמו כבשים שמובלים לטבח (שם פסוק 7)? את איזה דור אפשר לכנות "עבד ה' הצדיק" (שם פסוק 11)? אך אם הפירוש המייחס את הפסוקים הללו לכלל עם ישראל נכון, על כלל עם ישראל להיות עם צדיק. אין נקודה בהיסטוריה שכך היה. ייתכן שזו הסיבה שמוצאים בתלמוד את הפסוק הקרוב ביותר לפירוש זה ב"ברכות" דף ה׳ עמוד א׳: "כל שהקב״ה חפץ בו מדכאו ביסורין…הרי שהפסוקים שבהם מתברך ״עבד ה״ בישעיהו נג׳ מתפרשים על כל יחידי בישראל" … שמתייחס לצדיקים מבין יחידיי ישראל. שים לב שעבד ה' לא נהרג בגלל אשמתו אלא בגלל אשמתם של אחרים (ישעיהו נג 4, 8). העבד לא היה אשם! האנשים האחרים חטאו, פשעו וסטו מדרך הישר (פסוקים 5-6). לא כן עבד ה'! הוא קיבל על עצמו את חטאי הרבים, אך הוא עצמו היה ללא חטא (פסוק 12). התיאור הזה תואם להפליא את ישוע. אך בשום פנים ואופן אינו תואם ומתאר את עם ישראל (או באותה מידה כול עם אחר). 4. על פי ישעיהו נג 4-6 ו-12, עבד ה' הסובל הביא מרפא לאנשים. אנו חטאנו, והוא סבל, ועל ידי סבלו הוא סיפק את הישועה וסליחת חטאים, חסד ומרפא. אין מצב שניתן לייחס את כול אלה לסבל והייסורים שעברו על עם ישראל, כי הסבל שעבר על עמנו לא הביא מרפא לאותם העמים שגרמו לנו את הסבל והייסורים הללו. נהפוך הוא, העמים הללו שהתקיפו אותנו כעם, הענישו אותנו ועינו אותנו, נענשו אף הם על ידי אלוהים על שהחמירו במעשיהם. בניגוד גמור לנאמר כאן על עם ישראל, כאשר המשיח גסס על העץ, הוא התפלל אל אביו שבשמים עבור אלה שצלבו אותו ואמר, "אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה שהם עושים" (לוקס כג 34), והסביר לתלמידיו לפני שהלך אל מותו שגופו נשבר ודמו נשפך כ"כופר בעד רבים" (מרקוס י 45). הוא מת בעד עולם חוטא. הוא מת כדי שאנו נחייה. כול אלה שבאמת ובתמים שמו את מבטחם בו קיבלו סליחת חטאים ומהפך בחייהם על ידי הכוח שבמותו ותקומתו מהמתים. ושוב נשאלת השאלה, מתי מילא עם ישראל את התנאים הנ"ל? כיצד ניתן באמת לייחס את ישעיהו נג לכלל עם ישראל? התשובה לכך כבר נעשית ברורה: לא ניתן לייחס את ישעיהו נג לכלל עם ישראל אלא ליחיד שהוא צדיק תמים ומייצג את העם – ישוע, המשיח והמלך שלנו. ייתכן שיאמר עצמון בשלב זה שיש לנו עדיין בעיה עם הטענה שלנו, היות ולא הזכרנו את המזמור בתהילים מד, כי בפסוקים של המזמור הזה יש תיאור של עם ישראל הצדיק שלעתים סובל סבל רב מידיהם של אויביו. אתם חושבים שעובדה זו סותרת את הנקודות העיקריות שהעלינו בטיעונינו, ותומכת בעמדה של עצמון שהנבואה בישעיהו נג מתייחסת לעם ישראל הצדיק שסבל השפלות וכאבים מידיהם של האויבים שדיכאו אותו? במבט ראשון, נראה שמזמור מד אכן תומך בתיאוריה שלו, כי הוא מתאר בפרוטרוט את הסבל הנורא שעבר על העם – נדחה על ידי אלוהים, נשדד על ידי אויביו, נהרס על ידי עמים רבים, נדכא, נלעג, ובויש, הושפל עד עפר – ואז כתוב במפורש: "כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ, וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ; וְלֹא-שִׁקַּרְנוּ, בִּבְרִיתֶךָ. לֹא-נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ; וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ, מִנִּי אָרְחֶךָ. כִּי דִכִּיתָנוּ, בִּמְקוֹם תַּנִּים; וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת. אִם-שָׁכַחְנוּ, שֵׁם אֱלֹהֵינוּ; וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ, לְאֵל זָר. הֲלֹא אֱלֹהִים, יַחֲקָר-זֹאת: כִּי-הוּא יֹדֵעַ, תַּעֲלֻמוֹת לֵב. כִּי-עָלֶיךָ, הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם; נֶחְשַׁבְנוּ, כְּצֹאן טִבְחָה." תהילים מד 18-23. אכן, כמה מהפסוקים מהמזמור הנ"ל מצוטטים  בלימוד מרגש על השואה, במיוחד פסוק 18, " כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ, וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ; וְלֹא-שִׁקַּרְנוּ, בִּבְרִיתֶךָ." האם אפשר להבין מכך שהעם היהודי היה עם צדיק והולך אחרי אלוהים, ובכול זאת נענש על ידי אלוהים בכך שהובס ונהרס על ידי אויביו? בהחלט שלא! כפי שהדגשנו קודם, אם יעשה זאת, יבטל אלוהים את הבטחתו בתורה ויהיה מנוגד לחלוטין לפסוקים הבסיסים של הברית שלו עם עמו ישראל (במיוחד בויקרא כו ובדברים כח) בהם הוא מציג את התנאים לברית: אם עם ישראל כעם יציית לכול התורה וילך בדרך של אלוהים, כול הברכות יבואו עליו. אך אם העם לא יעשה את כול הכתוב בתורה ולא ילך בדרך של אלוהים, כול הקללות יבואו עליו. לכן, אם עצמון חושב שהוא קורא את הפסוקים בתהילים מד בצורה נכונה, ומבין מתוכם שהציות של כלל העם הביא עליו את המשפט והעונש של אלוהים, הדבר אינו אפשרי. הטענה המרכזית של עצמון בוויכוח היא בתמצית “לא אבגוד באבותיי, ולא אנטוש את אמונת אבותיי!” זוהי החלטה אצילית, ואלוהים מעריך את העובדה שהוא מכבד את זכרם של אבותיו, אבל התורה ברורה מאוד: כשאנחנו צריכים לבחור בין נאמנות למשפחות שלנו לבין נאמנות לאלוהים, עלינו לבחור בנאמנות לאלוהים, ולא משנה מהן ההשלכות. אם אנחנו באמת אוהבים את המשפחה והמורשת שלנו, הדבר האצילי ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להיות נאמנים לאלוהים ולמשיחו בכל מחיר. בסופו של דבר נהיה מאורות בהיסטוריה המשפחתית שלנו. וכשמישהו אומר: "לא אנטוש את אמונת אבותיי!”, הרשו לנו להזכיר לו שזה מה שאברהם עשה! לפני כל דבר ובעיקר, על כול אחד מאיתנו לציית לאלוהים, עלינו לתת רק לו דין וחשבון. הנביאים בתנ"ך לא תמיד היו אהובים על העם ועל המנהיגים, לעיתים קרובות לא הבינו אותם כראוי, ואפילו חבריהם ובני משפחותיהם דחו אותם. דוגמא לכך אנו מוצאים בספר ירמיהו כאשר ה' אומר לנביא, "כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קראו אחריך מלא, אל תאמין בם כי ידברו אליך טובות." (ירמיהו י"ב 6). והיום, את מי מהנביאים אנו מעריכים ומחשיבים לנביאי אמת, האם את הנביאים שרצו למצוא חן בעיני ההמונים ולנבא באוזניהם את אשר רצו לשמוע, או את הנביאים שהוכיחו את העם ולא זזו מעמדתם גם נוכח ההתנגדות העזה כלפיהם? בספר שמות פרק ל"ב כתוב שבזמן שמשה היה על הר סיני וקיבל מאלוהים את התורה, העם עשה את פסל עגל הזהב והשתחווה לו כאילו היה האלוהים האמיתי. כאשר משה ירד מההר וראה את מעשי העם, בערה בו אש הקנאה לאלוהים. הוא ידע שאלוהים ישפוט את כול אלה שחטאו, ולכן קרא, "מי לאדוני אלי!" כול בני שבט הלוי נענו לקריאתו ובאו למשה. ומשה אמר להם: "שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו. ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש. ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה."  (שמות ל"ב 26-39) הלויים קבלו מעמד מיוחד של כבוד כי עמדו לצד אלוהים ונגד בני משפחותיהם. נאמנות כזו דורש אלוהים – כמובן שהכוונה אינה להילחם נגד יקירינו בכלי נשק, אלא לציית לאלוהים וללכת אחריו גם אם נצטרך לנקוט עמדה נגד בני משפחותינו וחברינו האהובים. למעשה, לפני כניסתם לארץ המובטחת צווה עם ישראל בתורה: "כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ: לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים." (דברים י"ג 7-11). השורה התחתונה היא שלא אלוהים הוא זה שצריך להיות ראוי לנו, אלא אנו הזקוקים להיות ראויים לו. האם אנו נמצאים ראויים לו? בתנ"ך ישנם מקרים שמלכים הלכו בדרך אביהם ותועדו כמלכים שעשו את הרע בעיני ה', ומקרים של מלכים שהלכו בדרך אביהם ותועדו שעשו את הטוב בעיני ה'. כתוב על אחזיה מלך ישראל, בנם של אחאב ואיזבל: "ויעש הרע בעיני ה' וילך בדרך אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל." (מלכים א' כ"ב 53) יאשיהו מלך יהודה היה שונה. אביו אמון לא נכנע לאלוהים והמשיך בעזות מצח לחטוא נגדו ולעשות את הרע בעיניו אפילו יותר ממנשה אביו. סופו היה שנרצח בביתו על ידי עבדיו. בנו יאשיהו היה רק בן שמונה שנים כאשר נמלך למלך יהודה, אך לא הלך בדרך הרעה של אביו אמון, אלא בהיותו נער בן שש עשרה החל לדרוש את אלוהים כמו דוד אביו, ולכן קיבל ציון לשבח בתנ"ך. כתוב עליו: "ויעש הישר בעיני ה' וילך בדרכי דוד אביו ולא סר ימין ושמאל." (דברי הימים ל"ד 2). לפני בערך 300 שנה, הבעל-שם-טוב ייסד את התנועה החסידית של היהדות, שהייתה חדשנית ונדחתה על ידי הרבנות המסורתית של זמנו. הם החרימו את חסידיו ואף התקיפו אותם פיזית. כיום מונה התנועה החסידית מאות אלפי חסידים ונחשבת לאחת התנועות המסורתיות ביותר של היהדות. הבעל-שם-טוב נחשב היום לאחד מהמנהיגים הדגולים ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. בתחילת דרכו היה מנודה! דברים כאלה קורים בהיסטוריה. השאלה הבאה מופנית אל הקוראים , האם לא הגיע הזמן לעשות עוד פעם תפנית מהזרם המסורתי לכיוון חדש ביהדות – היהדות המשיחית והברית החדשה? לאלה ביניכם שיאזרו אומץ ללכת בדרך החדשה הזאת של ציות לאלוהים ויהי מה, איך אתם חושבים שתיראו בעיני הדורות הבאים? לפני כמאה שנה, כאשר תיאודור הרצל חזה את הקמת מדינת היהודים והתחיל את התנועה הציונית המודרנית, הרעיונות שלו נדחו על ידי הרבנים הגדולים של היהדות של זמנו ברחבי העולם. חמישים שנה לאחר מכן, נולדה מדינת ישראל הציונית. מי צדק ומי לא? כאשר נער יהודי צעיר מפולין בשם אליעזר בן-יהודה הגיע למסקנה שעל השפה העברית להיות שגורה בפי כל יהודי, ואפילו התחיל לקרוא ספרות חילונית בביתו, המשפחה שלו סילקה אותו מהבית. הרבנים של זמנו התנגדו לעברית חילונית מדוברת. כיום יש מיליוני יהודים דוברי עברית מודרנית. מהדוגמאות הללו אנו למדים שדברים שנראים רדיקלים, מוזרים וזרים לדור אחד, מקובלים ונורמליים בדור הבא. אל תיתנו ללחץ מהמשפחה או מפחד מדעת קהל לעצור בעדך מללכת אחר האמת. יגיע היום והבחירה שלך הנכונה תהייה ברורה לכול. > טענה: "ארבעת האוונגליונים כאחד טוענים כי ביום שישי ישו נצלב והורד בין השמשות, אם כן היה עליו לשהות בקברו: שבת, ראשון, שני. שלושה ימים, ורק לאחר צאת הכוכבים בערב יום שלישי היה עליו לקום מן המתים כדי שיתמלאו דבריו" (עשור, 269-270). \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** כְּשֶׁהָיָה יֵשׁוּעַ קָרוֹב לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם לָקַח אֶת הַשְּׁנֵים-עָשָׂר לְבַדָּם וּבַדֶּרֶךְ אָמַר לָהֶם: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם וּבֶן-הָאָדָם יִמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַסּוֹפְרִים. הֵם יֶחֶרְצוּ אֶת דִּינוֹ לְמָוֶת וְיִמְסְרוּ אוֹתוֹ לַגּוֹיִים לְהָתֵל בּוֹ וּלְהַלְקוֹתוֹ וְלִצְלֹב אוֹתוֹ, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָקוּם." (מתי כ:17-19) - “בֶּן-הָאָדָם צָרִיךְ לְהִמָּסֵר לִידֵי אֲנָשִׁים חוֹטְאִים וּלְהִצָּלֵב, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָקוּם” (לוקס כ"ד:7) - “הֵחֵל יֵשׁוּעַ לְהַבְהִיר לְתַלְמִידָיו כִּי עָלָיו לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם וְלִסְבֹּל הַרְבֵּה מִידֵי הַזְּקֵנִים וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים, וּלְהֵהָרֵג וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָקוּם” (מתי ט"ז:21) הרב דניאל עשור טוען כי מדובר בסתירה, שהרי ישוע שנצלב ככל הנראה ביום שישי, קם לתחייה ביום ראשון בבוקר. זאת אומרת יומיים וחצי. הבעיה עם הטענה של הרב עשור היא כי בעצם טענתה, הוא מוכיח את הבורות שלו הן בתורה, והן בכתבי חז"ל. **בתורה** בספר שמות מצווה אלוהים על משה: "הָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי" (שמות י"ט:י"א) ואכן, כמה פסוקים מאוחר יותר…“וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה; וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן-הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות י"ט:ט"ז) זאת אומרת, שהשלושה ימים שציווה אלוהים על משה הסתיימו לאחר יומיים וחצי. **חז"ל** חז"ל מתחבטים עם השאלה "כיצד יומיים וחצי נחשבים לשלושה?" רבי אברהם אבן עזרא על "שלושת ימים" (שמות י"ט:ט"ו) מפרש כי יומיים וחצי אכן נחשבים לשלושה ימים: "לשלשת ימים – פירושו: 'ליום השלישי'. והנה אתן לך שני עדים נאמנים, ושניהם במספר הזה. כתוב "ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים" (בר' מב,יז), ושם כתוב "ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי" (שם, יח); וכתוב "בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך" (בר' מ,יט), ושם כתוב "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה" (שם, כ). (רבא"ע: שמות י"ט טו, הפירוש הארוך) ומה לגבי ההקבלה לסיפורו של יונה הנביא כאשר ישוע אומר: "כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת" (מתי י"ב:40) ? ובכן, מילת המפתח היא "כמו", בסך הכל מדובר בתקבולת ספרותית. תקבולות ספרותיות מאוד פופולריות בעולם חקר המקרא, הללו נועדו לייצר קווי דמיון בין דמויות מפתח על מנת להציע זיקה בין האחת לשנייה. כמו שיונה הנביא נדחה, הושלך וסבל בבטן הדג שלושה ימים, גם על ישוע היה להיות מושלך ולסבול שלושה ימים של עינויים, צליבה ומוות. [\[1\]](/#_ftnref1) המאמר נגיש באתר "המכללה האקדמית נתניה", במרכז ליישומי משפט עברי, בלינק: <http://www.netanya.ac.il/ResearchCen/JewishLaw/AcademicPub/Procedure/Pages/Reliability.aspx> [\[2\]](/#_ftnref2) ראו ספרו של פרופ' שלום אלבק, מבוא למשפט העברי בימי התלמוד, 1999: 330-342. [\[3\]](/#_ftnref3) וגם: "ערבי פסחים", או "ליל פסחים". הביטוי המפורש "ליל הסדר" מופיע כאלף שנים מאוחר יותר מתקופת המשנה. [\[4\]](/#_ftnref4) **ויקרא** כ"ג 5-6: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה'. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ". **במדבר** כ"ח 16-17: "וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַה'. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל". [\[5\]](/#_ftnref5) ראו, במאמרו של ר' אליעזר מלמד "הלכות ליל הסדר חלק א'", בלינק: <http://www.yeshiva.org.il/midrash/250> [\[6\]](/#_ftnref6) מתי כ"ו, מרקוס י"ד, לוקס כ"ב. [\[7\]](/#_ftnref7) מעניין כי גם התלמוד מודה כי המשיח נצלב באותה עת ממש (בבלי, סנהדרין מ"ג ע"א). [\[8\]](/#_ftnref8) בראשית רבה, וירא, פרשת נ"ה. [\[9\]](/#_ftnref9) להלן הציטוט: "חמשה תלמידים היו לו ליש"ו: מתאי, נקאי, נצר, ובוני, ותודה…". [\[10\]](/#_ftnref10) אירנאוס, אחד מאבות הכנסייה שחי בשנת 180 לספירה, כתב בספרו "AGAINST HERESIES" כי "מתי פירסם את הבשורה שלו בקרב העברים בלשונם הם, בשעה שכיפא ושאול הכריזו את הבשורה ברומא והקימו שם את קהילת המשיח" (בתוך: ג'וש מקדאוול, 2005). [\[11\]](/#_ftnref11) כך טוען למשל, החוקר חוזה אוקלאהאן (מתוך: ג'וש מקדאוול, 2005). [\[12\]](/#_ftnref12) גם הלל הזקן, רבן גמליאל, ר' יוחנן בן זכאי, ר' עקיבא ור' יהושע, לא הותירו אחריהם ספרים שלמים פרי עטם; האם זה מוריד כהוא זה מהקדושה לה הם זוכים בקרב ציבור חסידיהם?.. [11](/#_ftnref13) מופיע באופן דומה גם במדרש "ילקוט שמעוני", תהילים ב, רמז תרכא: "ה' אמר אלי בני אתה. ר' הונא בשם ר' אידי: בשלשה חלקים נחלקו היסורין: אחד למלך המשיח, וכד תיתי לו שעתיה. אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה"א אני היום ילדתיך שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה". [12](/#_ftnref14) במתי, כו: 64; ובמרקוס, יד: 62. [13](/#_ftnref15) להלן הקטע כפי שהוא מופיע ב"ילקוט שמעוני", משלי ל, רמז תתקסב: "מי עלה שמים וירד? זה הקב"ה. עלה אלקים בתרועה וירד ה' על הר סיני. מי אסף רוח בחפניו? אשר בידו נפש כל חי. מי צרר מים בשמלה? צורר מים בעביו. מי הקים כל אפסי ארץ? ה' ממית ומחיה. מה שמו צור שמו? ה' צבאות שדי שמו. ומה שם בנו? בני בכורי ישראל". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מהימנות כתבי הקודש, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב **תגיות:** מהימנות, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, סתירות בברית החדשה? --- ### [המזמור שמספר את סיפורו של המשיח](https://igod.co.il/devotionals/psalm-story-messiah/) **Published:** יולי 4, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי׃ כִּי־קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפֹּות חֹורְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי… וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ" (תהלים סט 9–10, 22). תהלים סט הוא אחד המזמורים המצוטטים ביותר בברית החדשה. עבור מחברי הברית החדשה, המזמור מסביר את התוכחה בנוגע לנעשה בבית המקדש, שהובילה למותו של ישוע (יוחנן ב 17); את נכונותו לשאת חרפה (רומים טו 3); את החומץ שהוצע לו על הצלב (מתי כז 34, 48; מרקוס טו 23, 36; לוקס כג 36; יוחנן יט 28–29); את דחייתו על-ידי עמו (רומים יא 9–10); ואת בגידתו בידי יהודה (מ"ש א 20). סביר להניח שמזמור סט מסביר גם את דחייתו של ישוע על-ידי אחיו (יוחנן ז 5); את צמאונו על הצלב (יוחנן יט 28); את נטישתו על-ידי תלמידיו (מרקוס יד 50; יוחנן טז 32); ואת השפלתו וסבלו (עברים יב 2). באופן מפתיע, מה שהיה ברור לישוע ולמחברי הברית החדשה נותר עמום עבור מאמינים רבים. בעוד קל לראות כיצד הקטעים על סבל, השפלה ודחייה חלים על ישוע, מאמינים רבים מתקשים בהבנת פס' 6: "אֱ‍לֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמֹותַי מִמְּךָ לֹא־נִכְחָדוּ". הם אינם מבינים כיצד פסוק כזה יכול להתייחס למשיח חף מחטא ובן-אלוהים? כתוצאה מכך, רבים מפרשים את תהילים סט כמזמור המדבר על דוד, אשר מיושם מאוחר יותר בברית החדשה על ישוע, באופן טיפולוגי. במילים אחרות, הם טוענים כי המשמעות המקורית של המזמור אינה משיחית. אך גישה זו אינה מתחשבת בהקשר של מזמור סט בתוך ספר תהילים כולו. הסידור הסופי של תהילים מציג את מעשיו של דוד כסימנים המצביעים על המשיח. הדבר ניכר בהקדמה של ספר תהילים (מזמורים א–ב), בתפרים המשיחיים בין הספרים (תהילים עב, פט) ובהתייחסויות החוזרות ונשנות בו לברית עם דוד (תהילים ב, יח, כ–כא, מה, עב, פט, קי, קלב). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [כשהכול מתמוטט - אלוהים נשאר](https://igod.co.il/devotionals/everything-collapses-god-stays/) **Published:** יולי 31, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ… שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן־שְׁמֶךָ׃ אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל־מֹועֲדֵי־אֵל בָּאָרֶץ" (תהלים עד 1, 7–8). מזמורים עד, פט ממסגרים את ספר ג' בתהלים על-ידי אסונות לאומיים: בית מקדש חרב (עד 1–11) וזניחת שושלת בית דוד (פט 39–52). כיוון שאסון כפול זה פוגע בלב ליבה של תכלית הקיום של ישראל, שני המזמורים מתמודדים עם שאלות מטרידות בנוגע לנאמנות אלוהים ועתיד ישראל. "לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ" (עד 1, פט 39). "עַד־מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אֹויֵב שִׁמְךָ" (עד 10). "עַד־מָה יְהוָה תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ חֲמָתֶךָ" (פט 47)? "אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ" (פט 50). למרות שאיני מאחל רע לעצמי או לאף אחד אחר, לעולם אסור לנו לחשוב שאמונה באלוהים הופכת אותנו חסינים מפני אסון. הואיל ואנו בני אדם, במוקדם או במאוחר נתמודד עם משברים שיפתו אותנו להטיל ספק באמונתנו. לכן, עלינו להכין עצמנו בטרם תופענה סערות החיים. במזמור עד, אסף מראה לנו כיצד לעשות זאת. כיוון שנסיבות חייו הנוכחיות כואבות מכדי הבנה, הוא נסוג אל המקלט הבטוח של מעשי אלוהים הגדולים בעבר. "וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעֹות בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (עד 12). בפס' 2, 11, אסף מהדהד את שירת הים ומזכיר את ידו המושטת של אלוהים ואת מעשה גאולתו האדיר (ראו שמות טו 6, 12, 16–17). בפס' 13–17, הוא מזכיר את מעשי הבריאה הגדולים שחולל האל, לרבות קריעת הים, יצירת גרמי השמיים וקביעת העונות. אני מוצא כאן שתי נקודות יישום מעשיות; ראשית, אסף לא נכנס למשבר בידיים ריקות. הוא פיתח הרגל להגות בכתבי הקודש הקודמים לו. כאשר התרחש אסון, היו באמתחתו שפע קטעים עליהם יכול היה להישען. שנית, אסף לא התייחס לסיפור הבריאה וליציאת מצרים כאל היסטוריה גרידא. באמצעות הגות בהם, הוא למד על אופיו, אהבתו וכוחו הבלתי-משתנה של אלוהים. סיפורים אלה עשו יותר מאשר לספר לאסף מה אלוהים חולל בעבר; הם לימדו אותו מי הוא אלוהים. כתוצאה מכך, נאמנותו של אלוהים בעבר עיצבה את ציפיותיו לעתיד. אם אלוהים ריסק את ראש הלויתן בעבר (פס' 14), בכוחו לעשות זאת שוב בעתיד והוא אכן יעשה זאת (פס' 18–23). אף על פי שאסונות תופסים אותנו לעיתים קרובות בהפתעה, אין הם חייבים למצוא אותנו בלתי מוכנים אם למדנו לעגן את לבנו בדבר אלוהים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם לפי ישעיהו נ"ג באמת על המשיח להיות אבא לילדים?](https://igod.co.il/prophecies-messiah/messiah-father-to-children-prophecy/) **Published:** דצמבר 21, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > הרבנים טוענים כי לא יכול להיות שישעיהו נ"ג מתייחס לישוע כי כתוב בפסוק 10 שאותו עבד ה' "יִרְאֶה זֶרַע", שפרוש המושג זרע בתנ"ך הוא תמיד במובן של צאצאים פיזיים. למעשה הפסוק הנ"ל עליו מדברים הוא הפסוק היחיד בתנ"ך שכתוב שמישהו "יראה זרע", לכן לא נכון להביע דעה דוגמטית לגבי הביטוי הנ"ל, במיוחד כי המילה "זרע" בתנ"ך לפעמים מופיעה בצורה מטפורית, ולפעמים מתייחסת פשוט לדורות הבאים. אך דבר אחד בטוח, מאז שקם לתחייה ועד היום, ניתן לאמור בכנות שישוע המשיח מילא את התיאור "יראה זרע." כיצד ניתן לטעון שפרוש המושג הזה בתנ"ך הוא תמיד במובן של צאצאים פיזיים כאשר הוא מופיע רק פעם אחת ויחידה בתנ"ך. כמובן שמישהו יכול להתווכח ולאמור שהמילה זרע בתנ"ך תמיד מתייחסת לזרע ממשי, פיזי, ואף פעם לא לזרע מטפורי (כמו תלמידים או צאצאים רוחניים) ולכן יהיה מובן מהפסוק שלעבד ה' היו ילדים. כמובן שבמובן זה עבד ה' לא יכול להיות ישוע. אך טענה זו אינה משכנעת מכמה סיבות. ראשית, המילה "זרע" מופיעה בתנ"ך לפעמים במובן מטפורי, כולל בספר ישעיהו. לכן אדוני מכנה את ישראל בשם "זרע מרעים," "זרע מנאף יהוה" "זרע שקר" (ישעיהו א 4, יד 20, נז 3-4). בעוד שייתכן שתיאורים הללו של הזרע מכוונים באופן מילולי, (ז"א שמדובר פה בבני עם ישראל שהיו צאצאים פיזיים של אנשים מרעים, מנאפים ושקרנים) כנראה שהכוונה היא יותר מטפורית (ז"א שמדובר באופי שלהם שהיו אנשים רעים, מנאפים ושקרנים במהותם.) על פי תרגום התנ"ך הסטנדרטי של הלקסיקון העברי של בראון, דרייבר ובריג'ס, במקרים כמו הנ"ל, פרוש המילה זרע מיוחס לאופי המוסרי של אדם או של קהילייה כפי שהזרע מתאר,158 כך ש"זרע מרעים" או ה"רשעים" בישעיהו נג 9, מדבר על קבוצה של "רשעים" או על אופיים הרשע של אותם האנשים. ישעיהו נג 9 ו-10 מסביר שעבד ה' הצדיק, שאין עוול בכפו יראה צאצאים רוחניים, תלמידים וחסידי אמת שלו שחייהם ואופיים השתנה מאלה שהיו בעבר והפכו לצדיקים דרך פעולתו (הכפרה שבמותו וחיי נצח בתקומתו). כפי שישעיהו נג 10 מסביר, כל זה קשור לכך שהוא "יאריך ימים", ז"א על ידי תקומתו מהמתים נותן להם חיי נצח. דוגמה נוספת נמצאת במלאכי ב 15 שם כתוב "זרע אלוהים". כאן בוודאי שאין הכוונה לצאצאים ביולוגיים משום שאלוהים הוא לא פיזי\\חומרי. שנית, לפעמים התנ"ך משתמש במילה זרע במובן של "הדורות הבאים" מבלי לייחס זאת לצאצא אחד מסוים או דור מסוים. כגון בתהילים כב שם כתוב ש"זרע יעבדנו", ז"א הדורות הבאים "יבואו ויגידו צדקתו." (תהילים כב 31, 32.) על פי התרגום היהודי/אמריקני באנגלית של התנ"ך, הצאצאים ישרתו אותו, ושמו של אדוני יוצהר לדורות הבאים, הם יספרו על מעשי גבורתו וישועתו (על כול מה שעשה) לעם שטרם נולד. בהקשר של ישעיהו נג 10, פירוש הפסוק הוא שעבד ה' יראה את דור העתיד של חסידיו משרתים את אדוני. האם לא ניתן לייחס זאת לאלפי היהודים המשיחיים שהאמינו בישוע עבד ה' והלכו בעקבותיו במשך הדורות? כמובן שההקשר הזה נכון, במיוחד לאור העובדה שהפסוק בישעיהו נג 10 אינו אומר בפירוש שיהיו לעבד ה' צאצאים פיזיים, אלא שהוא יראה צאצאים. שלישית, נוכחים בחולשת הטענה כאשר למדים שאחד מהרבנים הסמכותיים ביותר של היהדות, סעדיה גאון, ייחס את ישעיהו נג לירמיהו הנביא, אך אלוהים ציווה על הנביא ירמיהו שלא להתחתן ולא להביא ילדים (ירמיהו טז 1). בשנים מאוחרות מייחסים החסידים את ישעיהו נג לרבי מלובביץ', אך הוא ואשתו לא יכלו להביא ילדים לעולם. לכן, כיצד ניתן לייחס את הפרק לשני המועמדים הללו? כמובן שלא כתוב בפרק במפורש שחייב שלעבד ה' יהיו ילדים פיזיים משלו, לכן ניתן לייחס את הפסוק בישעיהו נג 10 למנהיגים היהודים הללו באופן תיאורטי, גם אם אין זה נכון. (למרות שהפסוק הנ"ל יכול להתאים לשני אלה, לא ניתן לייחס להם פרטים רבים אחרים בישעיהו נג, אבל הם מתאימים להפליא לישוע המשיח). בכך אנו מסיימים את הדיון בפרק ישעיהו נג. אנו שוב רוצה לעודד אותך לקרוא את כול הקטע בעצמך ללא תרגומים או פירושים, ושאל את עצמך בכנות וללא דעות קדומות (בתפילה לאלוהים שיראה לך את האמת) על מי מדבר הנביא? אנו מאמינים שתראה תמונה מדהימה של המשיח, שה האלוהים הצדיק, שמת כדי שאנו נוכל לחיות חיי נצח. למעשה, התיאור כל כך ברור שתבין מדוע ישנה דעה שהפרק הוסר מקריאת ההפטרה בבתי הכנסת בדיוק בגלל הסיבה הזאת – נשמע שהפסוקים מדברים על ישוע! אך האם הדעה הזו באמת נכונה? גזה ורמס, פרופסור באוניברסיטת אוקספורד, טען שפעם היו קוראים את עשרת הדברות בבתי הכנסת כול שבוע, אך הם הוסרו מהסידור כי יהודים מתייוונים טענו שאלוהים נתן לעם ישראל רק את עשרת הדברות. פירושו שאם יש אמת בדבר ייתכן שהיו פרטים השנויים בחלוקת שבגללם צריך להחליט אילו חלקים מהתנ"ך ניתן להקריא בקול רם בבתי הכנסת – לפחות בכמה מקרים קיצוניים. כך גם במקרה של ישעיהו נב 13-נג 12. לא קוראים את הקטע בהפטרות כי מאמינים משיחיים טוענים שברור שהנביא מנבא על ישוע, וכאשר קוראים אותו בבית הכנסת, ייתכן שרבים יחשבו שאכן נשמע יותר מדי כמוהו, ולכן החליטו שלא להקריא אותו בבתי הכנסת. אנו רואים שכן קוראים בבתי הכנסת את ההפטרה מישעיהו נא 12-נב 12 (הקטע שבא ממש לפני ישעיהו נב13-נג 12) בשבוע של פרשת שופרים מספר דברים טו 18-כא 9 בתורה, ובשבוע שלאחר מכן כאשר קוראים בפרשה הבאה בתורה, פרשת כי תצא מדברים כא 10-כה 19, קוראים בהפטרה מישעיהו נד 1-10. ובכן, מה קרה לישעיהו נג, שהוא ההמשך מההפטרה של השבוע הקודם? ייתכן שהשמיטו את הקטע כי הוא לא התאים לפרשה של אותו השבוע, כי באיזו שהיא צורה מנסים להתאים את ההפטרה מהנביאים לפרשה מהתורה. על פי מסורת אחת המלומד היהודי, רפאל לויווי ציין שבבתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל (בתקופה שקראו לה פלסטינה) לא קראו את ישעיהו נג. מצד שני מסורת אחרת אומרת שלויווי ציין שהיו בתי כנסת עתיקים במצרים באותה התקופה שקראו את הפרק שבוע אחד כול שנה, עד שלבסוף השמיטו את קריאת הפרק בגלל סיבות של וויכוחים. מאוד מעניין! כמובן שלעולם לא נדע מהי המסורת הנכונה (או אם שתי המסורות נכונות אך משקפות מנהגים במקומות שונים בעולם). דבר אחד ידוע: לא קוראים בקול רם את ישעיהו נג בבתי הכנסת מאז מאות שנים. בכול זאת אין דבר המונע בעדך מלבדוק את הקטע (עם תפילה) בעצמך. אנו מעודדים אותך ללכת אחרי האמת לאן שהיא תוביל אותך. לאחר שבחנו את הטענות העיקריות נגד הפירוש המשיחי/יהודי של ישעיהו נג, ברור שאין לאף אחת מהן תוכן ממשי. כמו כן ברור שהקטע מתאר את ישוע המשיח בדייקנות מדהימה. מה אתה אומר על כך? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** ישעיהו נ"ג, נבואות על המשיח, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם לפי הברית החדשה אלוהים זרק או החליף את עם ישראל?](https://igod.co.il/answer-rabbi/did-god-replace-israel/) **Published:** דצמבר 21, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > המילים "יִשְׂרָאֵל" ו-"יְּהוּדִים" מופיעות בכתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה) מעל 2700 פעמים.  החזרה הרבה והעיסוק הרב של כתבי הקודש בנושא עם ישראל וארץ ישראל מהווה עדות לכך שהבנת המקום של עַם ישראל בתכנית אלוהים הינו נושא חשוב ומרכזי בתוכנית של אלוהים. כפי שיוסבר בהמשך, מתוקף ברית-עולם אלוהית, בלתי מותנית, ונצחית עם אברהם וצאצאיו הנבחרים, עַם ישראל הינו עמו הנבחר של אלוהים, אשר קריאתו הנצחית הינה להביא את ברכת האלוהים האחד לכל העמים. הבעיה היא שכיום, ההגדרה "נבחר" השתנתה על ידי הרבנים ואיבדה את המשמעות המקורית שקיבלה בתנ"ך. מי הוא עַם ישראל? עַם ישראל מורכב מן הצאצאים של אברהם, דרך בנו יצחק, ובנו יעקב (למשל, שמות ג׳, ו׳-ח׳: "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב …").  בעקבות מאבקו של יעקב עם התגלות אלוהים במעבר היבוק, אלוהים משנה את שמו של יַעֲקֹב ל-"יִשְׂרָאֵל" – בראשית לב׳, כט׳: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל".  משמעות השם יִשְׂרָאֵל הוא "זה שנאבק עם האל".  שניים-עשר בני יעקב נקראים "בני ישראל" (למשל – בראשית מב׳, ה׳), והם נהיו לראשי 12 שבטים אשר יחד מרכיבים את עם ישראל.  כתבי הקודש משתמשים באופן מתחלף בביטויים " עַם ישראל", "בני  ישראל", "ישראל" ו"יְּהוּדִים", כדי לתאר את אותה קבוצת אנשים, צאצאי אברהם, דרך יצחק, ודרך יעקב. בסביבות שנת 930 לפני הספירה, נחלק עַם ישראל לשתי ממלכות – 10 שבטים בהנהגת שבט אפריים (שנקראה "ממלכת ישראל") ו-2 שבטים בהנהגת שבט יהודה (שנקראה "ממלכת יהודה"). בשנת 722 לפני הספירה ממלכת ישראל הוגלתה לאשור, ועקבות רוב בני 10 השבטים אבדו. שני השבטים הנותרים – יהודה ובנימין (יחד עם כהנים ולוויים משבט לוי שחיו בקרבם וכן מיעוט מבני 10 השבטים) נודעים מאז בשם "יְּהוּדִים" – כלומר – בני שבט יהודה (למשל – ירמיה מ׳, יא׳, מע"ש ב׳, ה׳). לאורך ההיסטוריה, שמרו היהודים בקנאות על זהותם, אמונתם ודרך חייהם, מה שאיפשר לשמור בבירור על זהותם הלאומית והמשפחתית כבני ישראל.  אם כן, היהודים הינם היחידים אשר ניתן לזהותם היום בבירור כשייכים לעַם ישראל, לצאצאי אברהם, יצחק ויעקב – כבני ישראל, עַם ישראל. מדוע אלוהים יצר לעצמו עַם נבחר? מעת כניסת החטא למציאות הטבע האנושי (בראשית ג׳), המצב האנושי התדרדר, עד שבבראשית יא׳ המציאות האנושית מגיעה לשפל חסר תקדים של כל הזמנים: פירוד מאלוהים בשל החטא (בראשית ג׳) ופירוד בין בני האדם – יצירת עמים שונים הפזורים בכל הארץ (בראשית יא׳).  במציאות אנושית חדשה זו, בה קיימים עמים שונים, אלוהים בוחר להקים לו עַם נבחר אשר תפקידו להביא את ידיעת האלוהים האחד לעולם כולו (בראשית יב׳) – זוהי בעצם הקריאה הלאומית של עם ישראל. לשם כך על העם נבחר, להיות שליחים. אלוהים בוחר באברהם להקים לעצמו ממנו את העם הנבחר. אלוהים מבטיח לאברהם שלוש הבטחות מרכזיות – זרע, ארץ וברכה. הבטחות אלוהים לאברהם נחתמות בברית בין הבתרים (בראשית טו׳), אשר הינה ברית בלתי מותנית – רק אלוהים עצמו חותם על הברית, לא אברהם. בכרתו ברית בלתי מותנית, אלוהים למעשה מניח על הכף את עצם כבודו ומהותו שלו – רק הוא לבדו אחראי שהבטחות הברית תתגשמנה, אין שום דבר שצריכים או יכולים אברהם וזרעו (ישראל, העם היהודי) לעשות כדי שהבטחות ברית זו תתגשמנה. חשוב לציין: • אות ברית אברהם הינה המילה (ברית מילה). כל תינוק זכר יהודי נכנס בברית אברהם בהיותו בן 8 ימים עת ערלתו נימולה, כסימן לכך שהוא נכלל בברית אברהם (בראשית יז׳, יא׳-יב׳).  שייכות לברית זו מעניקה: א. השתייכות לעמו הנבחר של אלוהים – ישראל.    ב. השתייכות לקריאת אלוהים עבור עמו, והבטחות הברית. \*\*\* חשוב לציין – שייכות לברית אברהם לכשעצמה איננה מעניקה מערכת יחסים אישית עם אלוהים, ישועה, או חיי עולם!  כלומר – יהודי בן ברית אברהם זקוק ככל בן אנוש אחר לישועה מחטאיו במשיח כדי לזכות ביחס אישי עם אלוהים וחיי עולם. ישוע עצמו אמר: "אֲנִי הַדֶּרֶך וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי." – משמע – גם היהודים זקוקים לבשורת המשיח כדי להיוושע. • על בסיס ברית אברהם, אך לא במקומה או כתחליף לה, אלוהים כורת מאוחר יותר ברית נוספת עם עַם ישראל, אשר ברכותיה הינן מותנות – זוהי ברית הר סיני (שמות כד׳, גלטים ג׳, טו׳-יח׳).  • משום שישראל הינו עם הבחירה של אלוהים, הברכות אשר תבואנה עליו הינן גדולות יותר מאשר לעמים האחרים, אך גם האחריות ומשמעת הציות ותוצאותיהן אשר באו ותבואנה עליו הינן חמורות יותר (דברים כח׳). • נצחיות קריאת אלוהים הבלתי מותנית לישראל בברית אברהם חוזרת לאורך כתבי הקודש. דוגמא מעניינת מספק הנביא ירמיה. עם חורבן הבית הראשון, הועלו החשש והטענה שבגלות זו אלוהים ביטל את בחירתו וקריאתו לעם ישראל. בפרק לא׳, לד׳-לו׳ אלוהים מכריז שכל עוד הבריאה עומדת במצבה הנוכחי, בריתו וקריאתו לעם ישראל יישארו בתוקף: "כֹּה אָמַר יְהוָה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ אִם-יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם-יְהוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל-הַיָּמִים׃ כֹּה אָמַר יְהוָה אִם-יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי-אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם-אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל-כָּל-אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם-יְהוָה׃" בברית החדשה כתבי הברית החדשה מצטטים או משתמשים בשפה של התנ"ך אין ספור פעמים, וכמעט כל הצהרה על דבר אמונה או מעשה נתמכים על ידי מקור תנ"כי בדבריהם. חשוב להבין זאת משום שכאשר כתבי הברית החדשה מדברים על ישראל אזי תפקידו הייחודי והבלתי ניתן לביטול של עם ישראל בתוכנית הגאולה של אלוהים בתנ"ך הוא אבן יסוד במחשבותיהם של מחברי ודמויות הברית החדשה עד כדי כך שאינם רואים כל צורך לפרש או להגן על אמת זו (אלא אם קוראים תגר עליה, ראה רומים ט׳, יא׳). ישראל בבשורות ובהוראתו של ישוע המשיח תיאורי הולדתו של המשיח מדגישים שתוכנית הגאולה של אלוהים עבור ובאמצעות עם ישראל הינה יסודית ונמשכת גם (או במיוחד) בעידן המשיח. הבשורות מדגישות כי לידת ישוע מגשימה את הבטחת משיח בן-דוד אשר "יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם" (מתי א׳, יז׳-יח׳, כא׳).  בנוסף, ישוע הוכר ע"י החכמים כ-"מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים" (שם ב׳, ב׳), תוך ציון ברור של תפקידו המשיחי העתידי כמושל המובטח, לא רק על העולם בכלל אלא על עם ישראל בפרט (שם ב׳, ד׳, ו׳). בשורת לוקס מדגישה עוד יותר את השליחות היסודית של ישוע שהיא להגשים את הבטחות הבריתות לאברהם ולדוד למען עם ישראל, העם היהודי, בארצו. למשל – הבטחת המלאך גבריאל למרים (לוקס א׳, לא׳-לג׳) מתארת את לידת ישוע המשיח כהתגשמות נבואות התנ"ך באופן גשמי עלי אדמות: "הוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן-עֶלְיוֹן יִקָּרֵא, וַיהוה אֱלֹהִים יִתֵּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וְיִמְלֹךְ עַל בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וְאֵין קֵץ לְמַלְכוּתוֹ". גם נבואתו של זכריה לאחר לידת בנו יוחנן מקשרת באופן ברור ביותר את לידתו הקרובה של המשיח -"פקודתו" של אלוהים את עמו – עם גאולת ישראל הנכספת. הגאולה היא, "כִּדְבַר אֲדֹנָי מֵעוֹלָם בְּיָד נְבִיאָיו הַקְּדוֹשִׁים לְהוֹשִׁיעֵנוּ מִיַּד אוֹיֵב וּמִיַּד כָּל שׂוֹנֵא לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם אֲבוֹתֵינוּ וְלִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִינוּ" (הבשורה על-פי לוקס א׳, ע׳-עג׳) כפי שצויין לעיל, תיאור התוצאה של מעשה הגאולה עבור עם ישראל (א׳, עד׳-עה׳, עז׳-עט׳) על בסיס נבואות ידועות וברורות כמו ישעיה ט׳, א׳-ו׳ הינו גם ברכה לעולם כולו במשיח, וזאת ללא ניגוד. נבואה זו מקבלת אישרור על ידי שני נביאים נוספים, שמעון וחנה, שקיבלו את פניהם של מרים, יוסף וישוע בטקס פדיון הבן בבית המקדש (לוקס ב׳, כה׳-לח׳). שם ראו בישוע את המשיח שיביא את נחמת ירושלים ואת גאולתה. לאור הכיבוש הרומי ואכזריותם של הורדוס ובניו כנציגיו, הכוונה הברורה הינה שעם גאולתו הרוחנית והגשמית של עם ישראל, "אוֹר לְהָאִיר לַגּוֹיִים" יצא, כדבר הנביאים (ב׳, לב׳; השווה ישע' מט׳, ו׳; ס׳, א׳-ג׳). כלומר, התגלות המשיח בבשורות, בין אם על ידי רוח הקודש באופן ישיר או באמצעות מלאך, מדגישה באופן יסודי שמשיחיותו של ישוע ממלאת ומגשימה את הבטחות הברית אשר ניתנו לאברהם ולדוד, כפי שאושרו ופורטו על ידי הנביאים.  באופן מיוחד הדגש הוא על גאולתו הרוחנית והגשמית של עם ישראל בארץ ישראל, עם ירושלים במרכז. בצורה דומה, שירותו של יוחנן המטביל מעמידה את גאולתו הצפויה של עם ישראל בהתגשמות התקווה המשיחית בתנ"ך על ידי ישוע המשיח במרכז הבמה. הוא עושה זאת על ידי הכרזת המלכות בדרך שמבוססת על ההקשר התנכ"י באופן מובהק, וזאת בכך שהוא חוזה משפט אשר יקדים את שפיכת רוח הקודש (השווה ישעיה ד׳, ב׳-ו׳, נט׳, יט׳ – ס׳, ג׳; יחזקאל לו׳, כא׳-כט׳; יואל ג׳, ד׳). קריאתו של יוחנן אל עם ישראל לחזרה בתשובה כתנאי מקדים לגאולה לאומית משקפת את הוראת התורה והנביאים באופן ברור (דברים ד׳, כה׳-ל׳, ל׳, א׳-ט׳; ישעיה י׳, כ׳-כג׳; זכריה יב׳, י׳ – יד׳, ט׳). הציפייה שיוחנן המטביל ביטא, ששירותו הארצי של ישוע יביא משפט וגאולה לישראל (מתי ג׳, י׳-יב׳), מדגימה שהגאולה המצופה תהיה לאומית, גשמית, וארצית כפי שכתבי התנ"ך הכריזו. העובדה כי שירותו הציבורי של ישוע המשיך את שירות ההטפה והטבילה של יוחנן מהווה אישרור ברור לתוקף ולמסר של שירותו של יוחנן (מתי ד׳, יז׳; יוחנן ג׳, כב׳-ל׳). בנקודה זו ראוי להתייחס לקטעי הבשורה המתקראים בטעות "קטעי הדחייה" של ישראל. פרקים כגון מתי יב׳-יג׳ אשר מציינים בפירוש את הדחייה של המנהיגות היהודית את משיחיותו של ישוע בשירותו על הארץ אינם 'מבטלים' את דברי נביאי התנ"ך.  אלא, הם מתייחסים לדור הספציפי אשר מנהיגיו דחו את משיחיותו של ישוע, ואת בני ה-'עם' של אותה תקופה אשר באופן לאומי הלכו אחרי המנהיגים בדחיית ישוע כמשיח (מתי יב׳, לט׳ – "דּוֹר רַע וּמְנָאֵף", ראה הקבלה לדברים א׳, לה׳ "הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה"). קטעים אלו אינם מצביעים על דחייה גורפת וביטול הקריאה הלאומית וההבטחות הלאומיות של עם ישראל כיישות לאומית (השווה – דור המדבר ביציאת מצריים, במדבר יד׳, כב׳-כג׳; תהלים צה׳, י׳ – ראה ההקבלה בין "דור" ו-"עם" בתנ"ך – למשל ירמיה ב׳, לא׳, תהלים קב׳, יט׳). המשפט שישוע הכריז על ישראל אם כן, היה באופן ספציפי על הדור אשר דחה אותו בביאתו הראשונה, שכן הם חטאו את "החטא אשר אין עליו סליחה" בכך שראו את הניסים שחולל ישוע, שנעשו בכוח רוח הקודש, אך התעקשו לייחס אותם לשטן (מתי יב׳, כד׳-כח׳, לא׳-לב׳). ישוע היה ה-'פקודה' אשר בה עצמה אלוהים פקד את עמו (לוקס א', סט׳) אך הדור ההוא סרב להכיר בכך. התוצאה איננה דחייה גורפת של עם ישראל לטובת עם אחר או קבוצה מסויימת אחרת (אפילו הקהילה!), אלא משפט אלוהי על הדור ההוא אשר סירב להכיר בפקודה האלוהית אשר בקרבם. פחות מארבעים שנה לאחר מכן המשפט הזה נפל על ירושלים והדור ההוא. הוכחה נוספת וחשובה לכך שדבריו של ישוע מתייחסים לדור ההוא של עם ישראל ולא לסיום וביטול מקומו ותפקידו של עם ישראל מצויים דווקא בלב הנבואה הקשה על הדור ההוא – לוקס כא׳, כ׳-כד׳.  ישוע מנבא את חורבן הבית השני וגלות העם היהודי, ומסיים במילים "וִירוּשָׁלַיִם תִּהְיֶה מִרְמָס לְגוֹיִים עַד אֲשֶׁר יִמָּלְאוּ עִתּוֹת הַגּוֹיִים". במשפט זה ישוע למעשה מכריז סיום למצב שהוא תיאר זה עתה: גלות עם ישראל בין העמים וירושלים כשממה תחת יד הגויים (ישוע מתייחס כאן לדניאל ב׳, מד׳, ט׳ כו׳-כז׳; ראה גם מתי כד׳, טו׳ ואילך). חשוב להבין כי ישוע מלמד כאן בבירור, שלצד המשפט על הדור שדחה אותו כמשיח, הבטחות אלוהים לעם ישראל ולקריאה שלו קיימות ושרירות, ותכנית אלוהים לאנושות ולעם ישראל תמשיך להתקיים ותגיע שוב לשיאה לפני שובו של המשיח עצמו כאשר ישראל שוב ישכון בארצו עם ירושלים בריבונות יהודית. לימוד ברור זה של ישוע עצמו מזים את תיאולוגיית התחליף המוטעית, עליה נדון בהמשך. ספר מעשי השליחים – מהווה ציר מרכזי בהצגת המקום של עם ישראל והבטחות אלוהים לעם ישראל בהמשך תוכנית אלוהים לגאולת העולם לאחר צליבתו של ישוע ועלייתו לשמיים. היות ותלמידי ישוע ידעו את תוכן הטפתו של יוחנן (ראה לעיל) ואת הקשר ההדוק בין שפיכת הרוח לבין קיום מלכות האלוהים עלי אדמות בדברי יוחנן ובנבואות התנ"ך, הם מגיבים לדברי ישוע בשאלה המתבקשת: ‏”אֲדוֹנֵנוּ, הַאִם בַּזְּמַן הַזֶּה תָּשִׁיב אֶת הַמַּלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל?“ (א׳, ו׳). אין כאן כל ספק לגבי התגשמות ההבטחה התנ"כית הזאת לישראל, השאלה היחידה היא שאלה של עיתוי: האם הבטחת ה-"טבילה" ברוח הקודש מעידה על השלמת כל תוכנית האלוהים עבור עם ישראל ודרכו מיידית?  תשובתו של ישוע גם היא לא משאירה כל ספק שאכן המלכות תבוא כפי שהובטחה, אבל העיתוי הוא סוד שנשמר אצל האב בשמיים (א׳, ז׳). חיוני לשים לב ולהדגיש במלוא התוקף: הייתה לישוע הזדמנות פז לתקן הבנה מוטעית ולהכריז על שינוי יסודי בתוכנית אלוהים בנוגע לעם ישראל לו היה שינוי כזה, אבל במקום זאת ישוע מאשר את הנחת היסוד של השליחים שהקמת המלכות "לישראל" היא רק עניין של זמן.  כאשר הנסיבות תתגבשנה ישוע אכן ישיב את המלכות לישראל. מתן ארץ ישראל לעם ישראל לצמיתות הוא עוד סוגייה שתיאולוגיית התחליף מבטלת ללא היסוס. לעתים טוענים שאלוהים כלל לא התכוון למסור את הבעלות על ארץ ישראל לעם בהצהרותיו לאבות, אלא להוריש לכלל נאמניו מכל העמים את הארץ (דהיינו העולם כולו). היהודים, לטענת אותה גישה, לא פירשו נכון את התנ"ך מתוך מניעים אתנוצנטרים צרים והתעלמות מהשקפתו הרחבה יותר של המחבר. לעומת טענה זאת, ספר מעשי השליחים מביא שני קטעי פרשנות מפיהם של דוברים מלאי הרוח הקודש, סטפנוס ושאול השליח, שמאשרים את כוונת האלוהים במתן הארץ לעמו ישראל על פי התנ"ך. בדבר הגנתו לפני הסנהדרין סטפנוס הצהיר: "‏הוּא \[אלוהים\] הִבְטִיחַ לָתֵת אוֹתָהּ \[הארץ\] לַאֲחֻזָּה לוֹ \[אברהם\] וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּטֶרֶם הָיָה לוֹ בֵּן" (ז׳, ה׳). לא את העולם כולו ולא לכל נאמניו, אלא לזרע אברהם אלוהים ייתן את ארץ כנען, ארץ ישראל. כמו כן, שאול השליח מצהיר במה"ש יג׳, יז׳: "‏אֱלֹהֵי הָעָם הַזֶּה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בָּחַר בַּאֲבוֹתֵינוּ וְרוֹמֵם אֶת הָעָם בִּהְיוֹתָם גֵּרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם".  ובהמשך שאול מוסיף, "‏וּלְאַחַר שֶׁהִשְׁמִיד שִׁבְעָה גּוֹיִם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן חִלֵּק לָהֶם אֶת אַרְצָם לְנַחֲלָה" (יג׳, יט׳).  אם מדובר בהבטחת אלוהים לאבותינו או בקיום ההבטחה לבניהם, עם ישראל, ברור כי השליחים וגיבורי האמונה המשיחית בספר מעשי השליחים הבינו את הבטחות מתן ארץ ישראל לעם ישראל "פשוטו כמשמעו."  בזאת רוח הקודש, שהשרה את כתבי התנ"ך מאשר בכתבי הברית החדשה את כוונתו הברורה, והיא שאלוהים נתן את ארץ ישראל לעם ישראל כנחלה (רכוש לאומי). עַם ישראל מוזכר ברבות מן האגרות ובהוראת שאול השליח. האיגרת בה פורש השליח את הוראתו בנוגע לישועה, לחיים המשיחיים, וללימוד הבריא באופן המוסדר והמפורט ביותר הינה ללא ספק האיגרת אל הרומיים. בלב איגרת זו, שאול השליח מקדיש שלושה פרקים שלמים ללימוד המעמיק ביותר בברית החדשה בנוגע למקומו של עם ישראל בתוכנית אלוהים. עובדה זו לכשעצמה מלמדת על החשיבות והמרכזיות של נושא זה באיגרות הברית החדשה, ולפיכך אנו נתרכז בפרקים אלה – רומיים ט׳-יא׳ – לסכם את לימוד האיגרות אודות עם ישראל. הצהרת הפתיחה בפרקים אלה "אֱמֶת אֲנִי מְדַבֵּר, בַּמָּשִׁיחַ, … עַד כִּי הָיִיתִי מוּכָן לִהְיוֹת מְנֻדֶּה מִן הַמָּשִׁיחַ לְמַעַן אַחַי, שֶׁהֵם בְּנֵי עַמִּי, עַצְמִי וּבְשָׂרִי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר לָהֶם מַעֲמַד הַבָּנִים, הַכָּבוֹד, הַבְּרִיתוֹת, מַתַּן הַתּוֹרָה, עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְהַהַבְטָחוֹת; לָהֶם הָאָבוֹת, וּמֵהֶם, מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ …" הינה חשובה שכן היא מדגימה באופן מדויק למי מתכוון השליח כאשר הוא אומר "יִשְׂרָאֵל" – חד משמעית לצאצאי יעקב – ישראל האתנית, היהודים, ולא באופן אלגורי לקהילה. כפי שנראה, אבחנה זו חשובה מאד כאשר באים לבחון את תיאולוגיית התחליף.  בפרקים אלה שאול השליח מתמודד עם שתי שאלות עקרוניות: א) האם אלוהים דחה את העם היהודי וביטל את קריאתו? ב) מה העתיד של עם ישראל בתכנית אלוהים? שאול מקדיש את שלושת הפרקים הללו כדי להבהיר את התשובות לשאלות אלה. א. האם אלוהים דחה את העם היהודי וביטל את קריאתו? ראשית, שאול מונה את הברכות והזכויות של עם ישראל כעם הבחירה בפסוקים ד׳-ה׳, וחשוב להבחין שהשליח מדבר בלשון הווה ("אֲשֶׁר לָהֶם") ולא לשון עבר! לאורך כל הפרקים הללו שאול מלמד בבירור שתפקידו וקריאתו של עם ישראל נמשכים לאורך ההיסטוריה האנושית ולא מבוטלים על ידי יצירת הקהילה. שאול אז פונה להזכיר לקוראיו את ריבונות אלוהים, אופיו הבלתי משתנה, ובחירתו הנצחית – "לֹא כְּאִלּוּ דְּבַר אֱלֹהִים שָׁב רֵיקָם … כְּדֵי שֶׁתִּכּוֹן תָּכְנִית אֱלֹהִים… שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ." (ט׳, ו׳, יב׳, יא׳ כט׳). למעשה השליח מבסס את טיעונו באופן עיקרי על אופיו של אלוהים – הוא נצחי ובלתי משתנה, כאשר הוא מבטיח, כפי שהבטיח לאברהם ללא תנאי בברית בין הבתרים – הוא מקיים! כדי להסיר כל ספק אצל קוראיו, השליח שאול שואל מפורשות: "אִם כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ?"  והוא עונה מפורשות: "בְּשׁוּם פָּנִים לֹא!". (רומ' יא׳, א׳). אם כן, הלימוד הברור של אגרות הברית החדשה הינו שהדחייה הלאומית של עם ישראל את המשיח בביאתו הראשונה ויצירת הקהילה אינם מבטלים את מקומו של עם ישראל בתכנית אלוהים לברך את כל משפחות האדמה, אלא – זהו למעשה חלק מתכנית אלוהים להביא את הברכה האלוהית לאנושות כולה (כולל הגויים). ב. מה העתיד של עם ישראל בתכנית אלוהים? שאול עונה על שאלה זו בשתי תשובות. ראשית, לגבי עת הקהילה הוא אומר: "כֵּן גַּם בְּיָמֵינוּ נִשְׁאֲרָה שְׁאֵרִית עַל-פִּי בְּחִירָה שֶׁל חֶסֶד" (יא׳, ה׳). כלומר, גם בעת ההיא ובכל דור מאז יש שארית של יהודים-משיחיים מקרב עם ישראל הנאמנים למשיח. זו זכות עצומה עבורנו בישראל היום להימנות על שארית זו. שנית, לגבי כלל עם ישראל הוא מלמד בבירור: "כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע" – וזאת בעת ביאתו השנייה של ישוע המשיח. השליח מלמד שבעת הנוכחית, בהתאם לתכנית אלוהים לברך באמצעות ישראל את כל העמים "קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִדַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים." (יא׳, כה׳). באותו פסוק שאול מציין כי הוא מלמד זאת מפורשות כדי למנוע לימוד שקר בנושא זה: "הֵן, אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם הָרָז הַזֶּה, פֶּן תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם"! אם כן, העיוורון של רוב עם ישראל, של ישראל כאומה כלפי המשיח בביאתו הראשונה ועד היום, מטרתו לאפשר לבשורה להתפשט בגויים, "עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים" – עד שכל הבשורה תיקרא בכל העמים. לסיכום, השליח שאול מלמד בבירור כי תכנית אלוהים לאנושות באמצעות עם ישראל הינה נצחית ובלתי משתנה, גם בתקופת הקהילה (אשר הינה זמנית בהגדרה). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מיתוסים על האמונה המשיחית, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** האם ישוע המציא דת חדשה?, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [היכן נולד ישוע?](https://igod.co.il/answer-rabbi/where-jesus-born/) **Published:** דצמבר 29, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "לפי בשורת לוקס, יוסף ומרים חיו בנצרת ונסעו לבית לחם כדי להתפקד. אולם לפי מתי, הם גרו בבית לחם ולא הגיעו לצורך התפקדות, ככתוב: " וַיָּבֹאוּ הַבַּיְתָה וַיִּמְצְאוּ אֶת־הַיֶּלֶד עִם־מִרְיָם…" \[יד-לאחים\] **תשובה:** שוב מנסים חברי יד לאחים להמציא סתירות פנימיות בברית החדשה; דא עקא, הסתירה מצויה דווקא בגישתם הם. מדוע? מחד גיסא, טוענים יד לאחים כי כתבי הברית החדשה, לרבות הבשורות, נכתבו ונערכו על-ידי הכנסייה מאות שנים לאחר צליבתו של ישוע; מאידך, הם טוענים כי בשורת לוקס סותרת את זו של מתי. אולם אם ערכה הכנסייה את כתבי הברית החדשה, מדוע הכניסה פנימה את "הסתירות הפנימיות " האלה? לגופו של עניין, הן בשורת מתי והן בשורת לוקס מדגישות כי ישוע אמנם נולד בבית לחם (מתי ב' 1; לוקס ב' 4) וגדל בעיר נצרת (מתי ב' 23; לוקס ב' 4, 51). יד לאחים מנסים לעורר סערה בכוס תה, בשל השימוש בביטוי "הביתה" במתי ב' 11. אך אין בכך טענה של ממש. המונח "הביתה" אינו מכוון לכך שישוע נולד בבית הוריו. האות ה' בסוף המילה מתארת כיוון. כלומר: החכמים מן המזרח באו אל הבית – אל המקום – בו שהו מרים וישוע. בעברית מקראית, נפוץ מאוד השימוש באות ה' לציון כיוון המקום אליו הולכים, כגון: ירושלימה (אל ירושלים), צרפתה (אל צרפת), נגבה (אל הנגב, או דרומה), צפונה (לכיוון צפון), ימה (לכיוון הים או מערבה). לכן, הביטוי "הביתה" אינו אומר "לבית שלהם", כי-אם אל הבית. וכך בדיוק כתוב במקור ביוונית: καὶ ἐλθόντες εἰς τὴν οἰκίαν (פירושו: "והם באו אל/לתוך הבית"). בניגוד לדברי יד לאחים, אין בבשורת מתי ולו גם פסוק אחד אשר אומר כי ביתם של יוסף ומרים היה בבית לחם ולא בנצרת. אדרבא, מתי ולוקס מדגישים, כפי שהראנו לעיל, כי מקום מגוריהם של יוסף ומרים היה נצרת ומקום הולדתו של המשיח היה בית לחם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב --- ### [מתי נולד ישוע?](https://igod.co.il/answer-rabbi/when-jesus-born/) **Published:** דצמבר 29, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "כיצד מתי טוען שישוע נולד בימי הורדוס (מת בשנה הרביעית לפני הספירה) כאשר לוקס טוען שהוא נולד במפקד עם שערך קוריניוס בהיותו שליט בסוריא? שמונה לתפקיד בשנה השישית לספירה?" \[יד-לאחים\] לפני שניתן מענה לטענה, מוטב להבהיר במה היא עוסקת: יד לאחים הצליבו את פסוק 1 מבשורת מתי א' עם פסוקים 1-2 מלוקס ב' ומצאו כי יש סתירה לכאורה בעת הולדתו של ישוע. הורדוס (המוזכר במתי ב') נפטר בשנת 4 לפנה"ס בעוד שהמפקד של קוויריניוס (**קוריניוס)** (המוזכר בלוקס ב') מתוארך לשנת 6 לספירה. כלומר: לכאורה נמצא פער של 10 שנים בין תיארוך הולדתו של המשיח בבשורת מתי לבשורת לוקס. הדגש במשפט האחרון צריך להיות מושם על המילה 'לכאורה', משום שבדיקה מעמיקה של ההיסטוריה מוכיחה עד כמה מדוייק היה **לוקס** בניסוח דבריו ובתיעוד המאורעות. לוקס כתב: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיֵצֵא צַו מֵאֵת קֵיסַר אוֹגוּסְטוֹס לִמְנוֹת אֶת־כָּל־יֹשְׂבֵי תֵבֵל. וְהַמִּפְקָד הַזֶּה הָיָה הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת קוּרִינִיּוֹס שַׁלִּיט בְּסוּרְיָא" (ב' 1-2). במשך שנים רבות סברו חוקרי הברית החדשה כי הכוונה היתה למפקד הגדול שנערך בשנת 6 לספירה; כיום, לאור תובנות חדשות, התברר כי לא כן הדבר. במעשי השליחים ה' 36-37 כתב לוקס: "כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה קָם תּוֹדָס וַיִּתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ כְּאַחַד הַגְּדוֹלִים… "וְאַחֲרָיו קָם יְהוּדָה הַגְּלִילִי בִּימֵי הַמִּפְקָד וַיָּסֶת עַם רָב אַחֲרָיו וְגַם־הוּא נֶהֱרַג וְכֹל אֲשֶׁר־שָׁמְעוּ אֵלָיו נָפֹצוּ". ידוע ממקורות היסטוריים (יוספוס פלביוס, למשל) כי **יהודה הגלילי** – הידוע גם בשם 'יהודה בן חזקיה' – עורר מרד אחד בציפורי (שבגליל) בשנת 4 לפנה"ס, לאחר מותו של המלך הורדוס **ומרד נוסף בשנת 6 לספירה**, כנגד מפקד אוכלוסין שהנהיג קוריניוס. בשנת 12 לפנה"ס קיבל **קוריניוס** מינוי של קונסול (תואר המקנה סמכות אבסולוטית באיזור) מאת הקיסר והיה לנציג רשמי של רומא במדינה זרה. בין השנים 12 ל- 1 לפנה"ס, היה קוריניוס אחראי על דיכוי מרד בגלטיה וקליקיה. אזורים אלו נכללו בשטח אשר מאז שנת 27 לפנה"ס נקרא 'הפרובינציה של סוריה[\[1\]](/#_ftn1) – קליקיה פיניקה'. סוריה הייתה פרובינציה משותפת של קיליקיה ולמושל בה נתנה סמכות על **הגליל ועל יהודה**. לוקס מתייחס אפוא **לשני מפקדים שונים**: **האחד**, לפני מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס, "הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת קוּרִינִיּוֹס שַׁלִּיט \[קונסול/נציב\] בְּסוּרְיָא" (לוקס ב' 2); **השני**, בשנת 6 לספירה (מעשי השליחים ה' 37). **לסיכום**, **לוקס** מפריד בין "המפקד הראשון"[\[2\]](/#_ftn2), אשר נערך בעת בה תקפד קוריניוס כקונסול פרובינציית סוריה מטעם הקיסר; לבין "המפקד"[\[3\]](/#_ftn3) השני, שהתקיים אף הוא תחת שרביטו של קוריניוס. לוקס מציין כי הולדת ישוע התרחשה בתקופת המפקד הראשון, בשנת 6 לפנה"ס בקירוב; בהתאמה מדויקת לעת אשר אליה מתייחס **מתי**, דהיינו מעט לפני מות הורדוס הגדול (פרק ב' 1, 19). [\[1\]](/#_ftnref1) או 'סיריה'. [\[2\]](/#_ftnref2) לוקס ב' 2. [\[3\]](/#_ftnref3) מעשי השליחים ה' 37. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב --- ### [האם קיומן של מסורות-רבניות מוכיחות כי ניתנה "תורה שבעל-פה" בסיני ע"י אלוהים?](https://igod.co.il/answer-rabbi/rabbi-traditions-prove-oral-torah/) **Published:** ינואר 4, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** יש הטוענים כי "אין מסורת ללא תורה ואין תורה ללא המסורת" (התושב"ע). טיעון זה, מסתבר, אינו מחזיק מים וניתן לראות זאת משלושה טעמים עיקריים: - **א.** ראיות פנימיות: התנ"ך מגנה את מסורת החכמים. - **ב.** ראיות חיצוניות: אין בספרות החיצונית למקרא ולו גם רמז קט לתושב"ע. - **ג.** ראיות מן התלמוד: חז"ל מודים כי משה לא זיהה את התושב"ע. לפני שניכנס לעובי הקורה, יש להזכיר כי התושב"ע מהווה את אבן הפינה של ההלכה הרבנית ובלעדיה אין לרבנים בסיס איתן להישען עליו. אם היה לתושב"ע מקור מקראי לא היינו נאלצים להסתמך על רמזים תלושים בתנ"ך או בספרות החיצונית; אם התושב"ע ניתנה למשה בסיני, היא לא היתה נחבאת אל הכלים ולא היה צורך לדוג אותה באופן סיזיפי מהטקסט. במילים אחרות, אם התושב"ע אכן היתה משמים, נוכחותה בתנ"ך היה צועק מכל ספר ופסוק, לא היה צורך לכתת רגלים על-מנת למוצאה. > חשוב לסייג ולומר כי לרגע אחד אין אנו מתכחשים לקיומה של המסורת ומעולם לא זלזלנו בחשיבות התלמוד; אדרבא, אנו מודעים לכך שהתושב"ע חיה ובועטת ולראיה – הברית החדשה מתעדת דוגמאות למנהגי הפרושים (מתי כ"ג); ויתרה מכך, המשיח ישוע התייחס אל המסורת הרבנית – שהיתה אז בחיתוליה – ללא לאות ולא בושש לגנותה (מרקוס ז), כפי שעשו הנביאים בתנ"ך (ישעיהו כ"ט). לפיכך, למרות שאנו מודעים היטב לקיומה של מסורת ההלכה, איננו מאמצים את תוקפה השמיימי. ### א. ראיות פנימיות מהתנ"ך 1. ישעיהו הנביא מגנה את מצוותיהם של החכמים וחושף קורלציה מובהקת בין הריחוק של ישראל מאלהים לבין דביקותו של העם במסורת החכמים, שנאמר: "נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (כ"ט 13. ראו גם פרק כ"ח 10-13). במילים אחרות, ככל שנעמיק את תלותנו במסורת, כך נדלל ונעקר את אמונתנו באלהים. 2. המושגים "תורה שבעל פה" ו"רבנים" נעדרים לחלוטין מהתנ"ך![\[1\]](/#_ftn1) 3. להלכות אשר בתושב"ע אין זכר במקרא.[\[2\]](/#_ftn2) 4. אין בתנ"ך דמות אחת אשר לגביה נכתב כי קיימה הלכות מהתושב"ע. 5. אין בכל המקרא ולו גם דמות אחת אשר למדה "תורה" (גמרא) כפי שעושים תלמידי החכמים בישיבות. מוזר, אם תלמוד הגמרא הוא ערך עליון, כפי שקבעו החכמים,[\[3\]](/#_ftn3) מדוע התנ"ך לא מעיד על דמויות שעסקו בכך?.. 6. המקרא שב ומדגיש כי התורה שניתנה על-ידי משה נכתבה כולה ולא הועברה בעל-פה.[\[4\]](/#_ftn4) בספר יהושע ח' 32 נאמר בפירוש כי יהושע בן-נון כתב את תורת משה; פסוק 35 מדגיש: "לֹא־הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר־צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא־קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל"; דהיינו, יהושע כתב את כל התורה וקרא את כולה בפני העם (יוצא מכך כי לא נותר דבר בעל-פה). יתרה מכך, בפרק כ"ג 6 מעודד יהושע את העם לשמור לעשות "אֵת כָּל־הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר־מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול" (גם כאן אין זכר לתושב"ע). 7. בתושב"ע יש ציטוטים רבים מן התנ"ך אך לעומת זאת, המקרא אינו מכיל ולו גם ציטוט אחד מהתושב"ע – זו עדות לכך שהתושב"ע הופיעה לאחר תקופת המקרא ולא נִתְנה מסיני, כפי שטוענים חז"ל.[\[5\]](/#_ftn5) 8. רבים מִמִנהגיה של התושב"ע ומִדבריהם של חז"ל סותרים את התנ"ך.[\[6\]](/#_ftn6) 9. למרות האיסור החמור בתורה להוסיף או לגרוע ממצוות משה, חכמי התושב"ע ביטלו מצוות רבות ופָסְקוּ אין-ספור הלכות חדשות במקומן.[\[7\]](/#_ftn7) ### ב. ראיות מהספרות החיצונית: 1. **הספרים החיצוניים**: אסופה זו (הכוללת ספרים כגון: ספר אדם וחוה, מקבים א'-ב', בן סירא, חכמת שלמה, ספר טוביה, צוואת השבטים וכו') נכתבה בשפה היוונית בין השנים 200-100 לפנה"ס. למרות שהחיבורים נכתבו בתקופת בית שני, גם שם אין זכר לתושב"ע, לרבנים ולתפילין. 2. **מגילות ים המלח**: נכתבו ברובן בעברית בין השנים 200-100 לפנה"ס וכוללות כמעט את כל ספרי התנ"ך, לרבות מספר מגילות אחרות (קטעים מן הספרים החיצוניים, תיאורים של חיי הכת ורשימות אסכטולוגיות שונות). גם במגילות קומראן לא נמצאו אזכורים לביטויים כגון: תושב"ע, רבנים או תפילין.[\[8\]](/#_ftn8) 3. **ממצאים ארכיאולוגים מִגולי בבל**, אשר חיו בתקופת בית שני, מעידים על-כך שלא היתה להם מסורת רבנית-הלכתית והם לא הכירו את התושב"ע. מגילות גולי בבל: אוסף מלפני 2500 שנה (500 לפנה"ס), המכיל עשרות לוחות טין כתובים בכתב יתדות ו"מהווים את העדות הכתובה הקדומה ביותר המתארת את חיי היהודים בבבל, ושופכות אור חדש על אורחות חייהם של יהודים בגלות, יחסיהם עם השלטון הבבלי והמבנה החברתי של יהדות בבל".[\[9\]](/#_ftn9) כאמור, אפילו שם, בקרב התעודות אשר הותירו יהודי בבל, אין בנמצא סממנים או ביטויים המרמזים לקיומם של מושגים כגון: התושב"ע, הרבנים או התפילין. אדרבא, "הזהות היהודית שלהם הייתה מעוצבת בראשם. לא היה להם פסל שהיה אפשר היה לראות או למשש, ואפילו לא מקדש. הזהות היהודית שלהם הייתה בתוכם. הדת הייתה בתוכם ללא שום סממן חיצוני או הוכחה".[\[10\]](/#_ftn10) 4. **כתבי יוסף בן-מתתיהו**: חיבורים היסטוריים ביוונית, משנות ה- 70-80 של המאה הראשונה לספירה. כתביו המרכזיים: מלחמות היהודים, קדמוניות היהודים ונגד אפיון. בשל תאריך כתביו, היינו מצפים למצוא כי ספוגים באזכורים לתושב"ע, לרבנים (בשמותיהם) ולתפילין; אך אפילו בנבכי הכתבים המאוחרים האלה, אין התייחסות מפורשת לכך. יוספוס מציין את כת הפרושים ביחס לכת הצדוקים ולכת האיסיים ב"מלחמות היהודים" (ספר ראשון ושני), אולם אינו מספק שם את המידע הרלוונטי לעניינו. שימו לב, המילה "רבנים" מופיעה לאורך כל כתביו של יוספוס כשלוש פעמים בלבד (מלחמות היהודים, ספר ראשון ושני) אך אם קוראים את ההקשר, אין בנמצא כל תיאור של שמותיהם או מנהיגיהם. רמז דק למסורת הרבנית נמצא לכאורה ב"קדמוניות היהודים" של פלביוס (מהמאה ה- 1), ספר 4, פרק 8 (מיוונית לאנגלית): They are also to inscribe the principal blessings they have received from God upon their doors, and show the same remembrance of them upon their arms; as also they are to bear on their forehead and their arm those wonders which declare the power of God, and his good-will towards them, that God's readiness to bless them may appear every where conspicuous about them ציטוט זה אינו עוזר לעניינו מכמה טעמים: **א-** הביטוי "תפילין" אינו מופיע; **ב-** אין כאן זכר לרבנים ואין פירוט של הלכות כל שהן בנוגע למצווה זו; **ג-** לפי קטע זה, נשאו היהודים את נפלאות השם על ראשם ועל ידם לכל מקום שהלכו, ולא פעם אחת בודדה בבוקר, כפי שנהוג כיום על פי דת הרבנים. 5. "**אגרת אריסטיאס**", המתוארכת למאה ה- 2 לפנה"ס, כתוב (בתרגום לאנגלית מיוונית): 6. Moreover, upon our garments he has given us a symbol of remembrance, and in like manner he has ordered us to put the divine oracles upon our gates and doors as a remembrance of God. And upon our hands, too, he expressly orders the symbol to be fastened אך שימו לב כי האיגרת אינה עוזרת לנו בעניין התפילין, משום שהביטוי אינו מופיע שם כלל ויתרה מכך, אין זכר למילה "ראש", אלא רק לשערים, לדלתות ולידיים. כמו-כן, אין רמז לרבנים או להלכות הרבות הנוגעות לצורת התפילין ולאופן הנחתם. 7. **קהילת ביתא ישראל**: עדות נוספת לכך שהתושב"ע פותחה על-ידי חז"ל ולא ניתנה מסיני באה **מֵעולֵי אתיופיה**; קהילות היהודים באתיופיה נחשבו לדתיות ביותר וחרף זאת, הן לא הכירו את מסורת התושב"ע; היהודים שנדדו לאתיופיה גָלו לפני תקופת בית שני ועל-כן לא נחשפו לתושב"ע, אשר פוּתחה במאה ה- 1 לספירה בקירוב.[\[11\]](/#_ftn11) **הרב פרופ' דניאל שפרבר** סבר כי קהילות היהודים באתיופיה, אשר גלו מא"י בתקופת בית ראשון, קיימו מקדמת דנא מסורת משלהם; מנהגיהם היו מבוססים על פסוקי המקרא, וקדמו לתקופת חז"ל ולפרשנותם ההלכתית של הפרושים.[\[12\]](/#_ftn12) בספרו "יהדות אתיופיה – זהות ומסורת", מדגיש **ד"ר קורינאלדי** כי המשנה והתלמוד ושאר מקורות התורה שבעל פה לא היו ידועים לעדה האתיופית כלל.[\[13\]](/#_ftn13) הוא מוסיף כי "מקורות התורה שבעל פה אינם ידועים להם כי בבית שני נתחברו ולא השיגום". מחקר חדש שנערך בידי **ד"ר יוסי זיו**,[\[14\]](/#_ftn14) אשר חקר את חייהם הדתיים של יהודי אתיופיה במשך 18 שנה, מעצים תובנה זו באור יקרות. לפי המחקר, שממצאיו פורסמו לאחרונה באתר ynet,[\[15\]](/#_ftn15) נמצא כי היהודים אשר גלו לאתיופיה התנתקו ויצאו את ישראל טרם הפכה עצמה המסורת הפרושית-רבנית למונופול. לדידו, יהודי אתיופיה חיו בגלות בניתוק מיתר עם ישראל, והמשיכו לשמור את מנהג אבותיהם עד ימינו. ממצאיו של ד"ר זיו מעלים את התמונה הבאה: - בקהילה האתיופית היו הלכות רבות מנוגדות להלכה הרבנית המקובלת היום, אך דומות לאלו המופיעות במגילות קומראן ובסִפרות בית שני. - נמצאו סתירות בלתי-מבוטלות בין ההלכה הרבנית, הנהוגה על פי השולחן-ערוך, ובין ההלכה של הקייסים.[\[16\]](/#_ftn16) - יהודי אתיופיה אינם מדליקים נרות שבת, בגלל הבנת איסור הדלקת אש כפשוטו: אסור שתבער אש בשבת, גם אם מדליקים אותה מבעוד מועד. - בעוד שעל-פי המסורת הרבנית נתפסים יחסי אישות בשבת כחלק מעונג שבת, על פי ההלכה האתיופית הם אסורים, משום שהם נתפסים כמטמאים את הגוף. הלכה זו מופיעה במגילות קומראן וגם בספר היובלים. - לפי הרבנות, אבלים נמנעים מתספורת ומגילוח זקנם, בעוד שאצל העדה האתיופית המנהג הפוך – יש להתגלח ולהסתפר קצוץ. גם כאן מצא ד"ר זיו שורשים למנהג כבר בתנ"ך: כשהתוודע איוב לבשורות הרעות, כתוב כי גזז את שערות ראשו; בכמה נבואות של ישעיהו ויחזקאל מתואר כי יהודים גזזו את שערות ראשם כמנהגי אבלות. - פערים נוספים בין ההלכה האתיופית לבין הלכות השולחן-ערוך, התגלו גם בהלכות שחיטה והלכות נידה. - ד"ר זיו מסכם כי הוא משוכנע בכך שהיהודים אשר גלו לאתיופיה התנתקו ויצאו את ישראל טרם הפכה עצמה המסורת הפרושית-רבנית למונופול. לדידו, יהודי אתיופיה חיו בגלות בניתוק מיתר עם ישראל, והמשיכו לשמור את מנהג אבותיהם עד ימינו. בהתייחס למסורת התלמודית של הנחת תפילין, חושף **הרב ד"ר שרון שלום**, כי הקהילה האתיופית הדתית כלל לא הכירה מצווה זו. העובדה שלמנהג הנחת התפילין לא היה זכר בלקסיקון הדתי שלהם, מעלה שאלות ותהיות רבות לגבי ההיסטוריה של מצוות התפילין בכלל – מנהג המקודש אך ורק בתושב"ע ולא על-ידי שום טקסט קדום אחר.[\[17\]](/#_ftn17) לא בכדי, נאלץ אפילו **הרב פרופ' נעם זהר** להודות כי מנהג הנחת התפילין פותח על-ידי חז"ל רק בשלהי תקופת בית שני; עד אז, הוא טען, הפסוק "וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים י"א 18) – התפרש באופן אלגורי בלבד, קרי שיהיו חקוקים וקשורים בלב ובמוח. כאמור, רק בתקופה מאוחרת החליטו הרבנים לא להסתפק בממד האלגורי, ולשוות למצווה ביטוי מעשי.[\[18\]](/#_ftn18) ### ג. ראיות מן התלמוד - התלמוד הבבלי מודה כי משה לא הכיר את התורה שבעל-פה ויתרה מכך, כאשר נחשף אליה – הוא לא מצא את ידיו ואת רגליו – כלומר: לא הבין דבר! במסכת מנחות כ"ט ע"ב מסופר כיצד שלח אלהים את משה ללמוד בישיבתו של רבי עקיבא; בשעה שלמדו שם הלכות מהתושב"ע, חושף התלמוד כי משה לא הבין על מה עקיבא מדבר. ברם האבסורד הגיע לשיאו כאשר תלמידיו של עקיבא ביקשו לדעת כיצד הגיע הרב המלומד לפרשנותו את התורה; או אז עונה להם עקיבא ואומר: "הלכה למשה מסיני". הבנתם? מצד אחד, משה אינו מבין כלל על מה מדבר עקיבא; מצד שני, עקיבא לא מהסס להסביר לתלמידיו כי שיטתו מבוססת על משה. - אם לא די בכך, על יד לאחים להתייחס לדבריו של פרופ' אביגדור שנאן (אדם דתי בעצמו) מהאונ' העברית, שאמר את הדברים הבאים: התיאולוגיה שלנו היום היא לא התיאולוגיה של התנ"ך, היא התיאולוגיה של המשנה והתלמוד… "ההלכה שאנחנו חיים לפיה היום… היא לא ההלכה של התנ"ך, היא ההלכה של חז"ל… החיים של היהודים, ההלכה של היהודים, דיני שבת, שני כשרות, כל דבר שעולה בדעתך, הוא לא מקראי, הוא לא תנכי… אם משה רבנו היה מגיע היום אלינו, או דוד המלך או אפילו יהודה המכבי… לא היה מבין מה אנחנו רוצים ממנו; הוא לא היה מתפלל תפילת שחרית, הוא לא היה מניח תפילין, הוא לא היה מתעטף בטלית. הוא בכלל לא היה מבין שום דבר. כל היהדות שאנחנו מכירים אותה, איך שלא תגדיר יהדות, חוזרת לחז"ל ולא חוזרת לתנ"ך… כל הסמכות של חז"ל \[נובעת\] ממה שחז"ל אומרים על עצמם; אין לנו שום גורם חיצוני שבא ואומר על חז"ל, אלא חז"ל אומרים שהסמכות שלהם זה בת קול, רוח הקודש וכולי וכולי…" ([ראו עוד בלינק](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/)). דבריו של פרופ' שנאן מדברים בעד עצמם וכל מילה נוספת מיותרת! - כתבי חז"ל רוויים בסתירות ומחלוקות פנימיות המעידים כי לא ייתכן שהם ניתנו ממקור אחד שמיימי. הנה 10 דוגמאות לסתירות בתוך התלמוד: - מחלוקת בין ר' גמליאל לר' יהושע: האם ייתכן שייראה הירח החדש לילה אחד, ולמחרת לא ייראה (משנה, ראש השנה ב')? ר' גמליאל סבר כי הדבר אפשרי; ר' יהושע טען ההפך. - חוסר הסכמה בשאלת הכללתו של תלמיד חכם בסוגיית דין בכור אסור בהנאה עד שייפול בו מום. ר' יהושע סבר כי אין הגזירה חלה על תלמיד חכם. ר' גמליאל טען ההפך (בבלי, בכורות ל"ו ע"א). - מחלוקת בשאלה האם תפילת ערבית בחזקת רשות היא או בחזקת חובה? ר' גמליאל טען: חובה! ר' יהושע סבר: רשות (בבלי, ברכות כ"ז ע"ב). - בתלמוד הבבלי (שבת קכ"ב ע"ב) נאמר: "נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזין". החכמים נחלקו האם ה"קורנס" מהווה כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר ולא הגיעו להסכמה, אלא עמדה המחלוקת בסימן תיקו.[\[19\]](/#_ftn19) - האמוראים נחלקו בשאלה האם השליח יכול להיות עד על מעשה שליחותו. רב טען: שליח נעשה עד; ר' שילא קבע: אין שליח נעשה עד (בבלי, קידושין מ"ג ע"א). - במסכת סנהדרין כ"ז ע"א נחלקו החכמים בשאלה האם יש לפסול עדות רק כאשר קיים חשש שמהימנותה פגומה; או שמא פסול-עדות מהווה סטטוס חברתי ולכן אפילו רשע, שאין לו מניע שקר, ייפסל לעדות. - מחלוקת ביחס לתפילת ערבית: "רַבָּנָן אָמְרֵי… תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: אֲפִלּוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב יֵשׁ לָהּ קֶבַע" (בראשית רבה ס"ח). - מחלוקת העוסקת בהלכות קריאת שמע: "קרא ולא דיקדק באותותיה, רבי יוסי אומר: יצא; רבי יהודה אומר: לא יצא" (משנה, ברכות ב'). דהיינו, ר' יהודה פסל קריאה שלא נעשתה בדקדוק ולעומת זאת, ר' יוסי הכשירה.[\[20\]](/#_ftn20) - בקיצור שולחן-ערוך כתוב: "בעניין הנחת תפילין בחול המועד, יש מחלוקת הפוסקים וחילוקי מנהגים. יש מקומות שאוחזין כדעת הפוסקים שלא להניחן, ויש מקומות נוהגין כדעת הפוסקים להניחן" (סימן י', סעיף כ"ה). - בספר **במדבר** י"ח 16 נקבע כי אין לערוך את טקס פדיון הבן אלא לאחר שמלאו לבן 30 יום מעת לידתו. למרות זאת, מתעד התלמוד את מחלוקת האמוראים בעניין: "רב[\[21\]](/#_ftn21) אמר: בנו פדוי; ושמואל אמר: אין בנו פדוי" (**בבלי**, **בכורות** י"ב ע"ב). וכך, "בימי רבא נראה שנתקבלה הדעה שהפודה לפני הזמן, בנו פדוי".[\[22\]](/#_ftn22) דהיינו, חז"ל לא סתרו את התורה לבדה כי-אם גם את עצמם. - התושב"ע מלאה בסתירות עם המדע; להלן 10 דוגמאות הממחישות זאת: - ה**תלמוד הבבלי** (מגילה ו' ע"א) התייחס לעיר טבריה ושאל: "למה נקרא שמה טבריא?". תשובת התלמוד: "שיושבת בטבורה של ארץ ישראל". **בפרספקטיבה היסטורית** ברור כי מדובר בטעות אומללה, שהרי טבריה נקראה על שמו של הקיסר טיבריוס. - **הרמב"ם** טען כי כדור הארץ שוכן במרכז היקום ואילו השמש וכוכבי הלכת סובבים אותו: "כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם כולו, הן עגולין כדור, והארץ תלויה באמצע" (משנה תורה, הלכות יסודי תורה, פרק ג'). **מבחינה אסטרונומית** ברור לכל בר בי רב כי איפכא מסתברא; כדור הארץ נע סביב השמש ואינו שוכן במרכז היקום. - **חז"ל** קבעו כי על מנת להחלים ממחלת הקדחת יש לשבת על פרשת דרכים ולתפוס נמלים. לאחר שהכניס החולה את הנמלה לתוך שפורפרת מנחושת, עליו לומר לה: "משאי ומשאך עליך". אם לא הועילה סגולה זו, יישא כד חדש, ילך לנהר ויאמר לו: "נהר נהר, הלווה לי כד מים לאורח שהזדמן לי". אחר-כך יסובב הכד שבע פעמים מעל ראשו, ישפכנו לאחוריו ויאמר: "נהר נהר, קח את המים שנתת לי, שהאורח שהזדמן לי, ביומו בא וביומו הלך" (בבלי, שבת ס"ו ע"ב).[\[23\]](/#_ftn23) **מנקודת מבט רפואית**, כמעט ואין צורך לומר כי מרשם זה אינו יצמיח רפואה מקדחת המלריה! מחלה זו נגרמת על-ידי יתושים המעבירים את טפילי המלריה מאדם חולה לאדם בריא. ניתן למגר את המלריה על-ידי שימוש באמצעים לסיכול עקיצות יתושים ובתרופות למניעת הופעת המחלה. - ב**משנה** (מסכת אוהלות פרק א') נקבע כי בגוף יש האדם "אחת עשרה צלעות". **מבחינה פיזיולוגית** ידוע כי קיימות בגוף 12 צלעות מכל צד ולא 11. מעניין כי גם המהר"ל מפראג,[\[24\]](/#_ftn24) בספרו "תפארת ישראל" (על מסכת אוהלות א'), הודה: "וגם ראיתי ובדקתי בעצמי בבהמה וראיתי שיש לה י"ג צלעות בכל צד; ובאדם ראינו שיש לו י"ב צלעות בכל צד". - ב**מסכת דרך ארץ** פרק ז' נאמר כי "העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו, זה ים אוקיינוס, שמקיף את כל העולם כולו, שחור שבו, זה ישוב". במילים אחרות, לדידם של חז"ל, היבשה והים הם כמו גלגל העין והאישון; דהיינו, יבשה אחת המוקפת כולה במים. **מבחינה טופוגרפית** ברור כי מפת העולם אינה נראית כך, שהרי פני השטח של כדור הארץ אמנם מכוסים ברובם במים, אך אזורי היבשה מחולקים ומפוזרים למספר יבשות נפרדות. - ב**מדרש שמות** רבה (פרשת בא, פרשה ט"ו) נאמר: "שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקב"ה ברקיע, מאה ושמונים ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים במערב, מהן ברא לשמש ומהן ברא ללבנה…". כלומר, לפי חז"ל אין אור השמש חודר לכדור הארץ אלא דרך חלונות שהתקין אלהים ברקיע. **מבחינה מדעית** כמעט ואין צורך לומר כי אור השמש אינו חודר לעולם דרך 365 חלונות שבשמים, אלא דרך שכבת האטמוספירה המקיפה את כדור הארץ. - ב**תלמוד הבבלי** (פסחים צ"ד ע"ב) מאשרים חז"ל את דעת אומות העולם, לפיה: "ביום – חמה מהלכת למטה מן הרקיע; ובלילה – למטה מן הקרקע". דהיינו, בשעות היום נמצאת השמש מתחת לרקיע ובשעות הלילה היא יורדת ושוכנת מתחת לקרקע. **מבחינה מדעית** ידוע כי מיקומה של השמש נותר קבוע ואינו משתנה בבוקר או בלילה; אדרבא, כדור הארץ והירח הם אלו המשנים את מיקומם, בעודם חגים סביב החמה. - ב**מסכת פסחים** צ"ד ע"א נאמר כי "שיתא אלפי פרסי הוי עלמא". כלומר, לדעת התלמוד, גודלו של כדור הארץ הוא 6,000 פרסה (כ- 24,000 ק"מ). **מנקודת מבט מדעית**, ידוע כי קוטרו הממוצע של כדור הארץ עומד על 12,742 ק"מ והיקפו בקו המשווה נעמד ב- 40,075 ק"מ. - **חז"ל** טענו כי "העולם הזה עשוי ומחולק לשלושה חלקים; שליש מים, שליש מדבר, שליש ישוב" (אוצר מדרשים, ברייתא דמעשה בראשית[\[25\]](/#_ftn25)). **מבחינה טופוגרפית**, ידוע כי לפחות שני שליש מהעולם מכוסים במים (ולא שליש אחד בלבד, כפי שנאמר במדרש). - ב**תלמוד** **הבבלי** (נידה ל' ע"ב) קובע ר' ישמעאל כי בניגוד לעובר זכר, אשר יצירתו נשלמת לאחר 40 יום, יצירת איבריו של עובר ממין נקבה נשלמת רק לאחר 80 יום. **מבחינה מדעית** ידוע כי בכל הקשור להשלמת איברי הגוף, אין הבדל משמעותי בין עובר זכר לעובר נקבה (איבריהם מושלמים בסביבות השבוע ה- 8 להריון). [\[1\]](/#_ftnref1) זאת חרף העובדה שחז"ל טוענים כי המקרא מהווה את הבסיס לתושב"ע (ראו למשל: בבלי, מנחות כ"ט ע"ב; הקדמת הרמב"ם לפרק "חלק", שלושה עשר עיקרי האמונה, היסוד התשיעי). [\[2\]](/#_ftnref2) תפילות מתוך סידור, הנחת תפילין ורבבות חוקי הכשרות, למשל, אינם נחלת המקרא. [\[3\]](/#_ftnref3) ראו בתלמוד הבבלי, בבא מציעא ל"ג ע"א; קידושין ל"ט ע"ב. [\[4\]](/#_ftnref4) ראו למשל: שמות ל"ד 27; דברים ל"א 9, 24; נחמיה ח'. [\[5\]](/#_ftnref5) למשל: במסכת אבות א'; במדרש "שכל טוב" ויקרא א'; בילקוט שמעוני איכה פרק א'; ובהקדמת הרמב"ם ל"משנה תורה"; מדרש ספרא בחוקותי פרשה ב', פרק ח'. [\[6\]](/#_ftnref6) לינק ל- [222 הסתירות בין התלמוד לתנ"ך](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/101-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/). [\[7\]](/#_ftnref7) פתחו, למשל, את ספר "שולחן ערוך" ובדקו לכמה מן ההלכות בו יש גושפנקא מקראית. [\[8\]](/#_ftnref8) קראו על "התפילין העתיקות בעולם" ועל "בלבולים עם התפילין" במאמרים הבא. [\[9\]](/#_ftnref9) יהודה קפלן, מנהל מחלקת חינוך והדרכה במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, שם הוצגו הלוחות. [\[10\]](/#_ftnref10) ד"ר ארווינג פינקל, אוצר במוזיאון הלאומי הבריטי. [\[11\]](/#_ftnref11) יהודי אתיופיה שבו לישראל לאחר אלפי שנים בגלות ובבידוד יחסי. הם לא הכירו את סמכותם של חז"ל או את המסורות הרבניות ומעולם לא שמעו על התושב"ע; מנהגים כהנחת תפילין, הדלקת נרות ותפילת שמונה עשרה נראו להם זרים ומשונים. למעשה, נכפה על העולים מאתיופיה ללמוד את המסורת הרבנית ולעיתים אף להתגייר על-מנת לאשרר את יהדותם. [\[12\]](/#_ftnref12) בתוך: שרון שלום, מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, 2012: 11. [\[13\]](/#_ftnref13) מיכאל קורינאלדי, "יהדות אתיופיה: זהות ומסורת", 2005: 62. [\[14\]](/#_ftnref14) ד"ר זיו הציג את מחקרו ביום עיון שערך בית ספר שדה כפר עציון, לרגל חג הסיגד – החשוב בחגי יהדות אתיופיה. [\[15\]](/#_ftnref15) מאמר מתאריך 30.11.16, נגיש בלינק: <http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4886218,00.html> [\[16\]](/#_ftnref16) 'קייס' – שמו של מנהיג הדת האתיופי. [\[17\]](/#_ftnref17) שרון שלום, מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, 2012: 108. [\[18\]](/#_ftnref18) שרון שלום, בתוך: מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, 2012: 363 (בהערת שוליים מס' 168). [\[19\]](/#_ftnref19) "תיקו" (או: "תקו") הוא מונח תלמודי המצביע על חוסר הכרעה בסוגיה הלכתית. ראו לעניין זה את ספרו של הרב רונן נויבירט, "לגעת בזמן: החגים כחוויה בעולם המדרש", 2016: 218; וכמו-כן, את מאמרו של הרב יהודה פרומן באתר "דעת", בלינק: <http://www.daat.ac.il/daat/toshba/hatalmud/b4-2.htm> [\[20\]](/#_ftnref20) ראו פירוט לכך בספרו של ד"ר חנן גפני, 'פשוטה של משנה': עיונים בחקר ספרות חז"ל בעת החדשה, 2011: 98. [\[21\]](/#_ftnref21) כינויו של ר' אבא אריכא שהיה מחשובי אמוראי בבל (במאה ה- 3 בקירוב). [\[22\]](/#_ftnref22) פרופ' ניסן רובין, "ראשית החיים", 2005: 129. [\[23\]](/#_ftnref23) מבואר מארמית ע"י ר' עדין שטיינזלץ. [\[24\]](/#_ftnref24) בן המאה ה- 16, היה רב, פוסק הלכה ומקובל. [\[25\]](/#_ftnref25) בעריכת י"ד אייזנשטיין, 1915: 318. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [10 סיבות מדוע אנו לא מאמינים בקיומה של "תורה שבעל-פה"](https://igod.co.il/answer-rabbi/oral-torah-10-reasons/) **Published:** ינואר 2, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** זהו מאמר 2 מתוך 3 על התורה שבעל-פה: מאמר (1\\3): [המיתוס שבעל-פה.](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/)מאמר (2\\3): [10 הפרכות לתורה שבעל-פה](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-10-%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa/). מאמר (3\\3): [הכשל שבעל-פה](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/). > על-מנת לבחון מהו היחס אשר מקבלת התורה שבכתב בהשוואה לזו שבעל-פה, נבקש להביט בכמה קטעי מפתח מספרות החכמים. ובכן, במסכת ברכות מעלים חז"ל את השאלה המטרידה: "תורה מה תהא עליה?"1 או במילים אחרות, מה יהיה גורלה של התורה שבכתב? והתשובה לא מאחרת לבוא: "מה תהא עליה? הרי \[היא\] כרוכה ומונחת בקרן זווית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד".2 דחיקת החומש הצידה ולמעשה, הצבתו בפינה, הכינו אפוא את הבמה לכוכבה העולה של התורה שבעל-פה. --- [**לרשימת 222 סתירות חדשות בין התלמוד לתנ"ך לחצו כאן!**](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/101-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/) --- לנוכח מגמה זו, אין להתפלא על-כך שיחסם של הרבנים לתורת משה הלך והחמיר. דוגמא להקצנה זו מתועדת בהִתלבטותו הקשה של רבי חגי בתלמוד הירושלמי: "נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים שבכתב, ואין אנו יודעין איזה מהן חביב".3 ברם לפי הכתוב בשמות ל"ד, כ"ז: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל", מגיע הרב למסקנה חפוזה כי "אותן שבפה חביבין", קרי: "חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה, מן הדברים הנדרשים מן הכתב"!4 שימו לב למניפולציה הלינגוויסטית במילים "על-פי"; הרב הנכבד פסח במהירות על הפירוש הפשוט של שתי המילים הללו ולמעשה אימץ את הדמיון הדחוק שבין "על פי" ו- "על פה". דהיינו, לדידו, התורה שבעל פה חביבה יותר מזו שבכתב משום שהכוונה האמיתית והנכונה של הפסוק מספר שמות היתה לומר: "כי בדברים שבעל פה כרתי אתך ברית ואת ישראל".5 כעת, היה זה רק עניין של זמן עד שהגיעו חז"ל לתובנה מרחיקת הלכת, לפיה: "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה"!6 הבנתם מה קרה פה? קודם מסמנים את מעמדה הנחות של התורה שבכתב ואח"כ, בשלב השני, מבטלים את תוקפה לגמרי. כאן למעשה, מוצגת הברית החדשה של חז"ל בכל הדרה, כאשר באופן יוצא דופן היא באה על חשבון תוקפה של הברית אשר ניתנה בכתב. וכן, גם כאן המסקנה הרדיקלית נובעת מפרשנות תמוהה, שלא לומר מעוותת, של שמות ל"ד כ"ז. אין תימה אפוא, כי ההדף שהותיר אחריו יחס זה, לא איחר לבוא ועִמו באו קביעות כמו זו: "העוסקין במקרא – מידה ואינה מידה; במשנה – מידה ונוטלין עליה שכר; בגמרא \[תלמוד\] – אין לך מידה גדולה מזו."7 לקרוא ולא להאמין! שימו לב איזו אמירה נועזת: לפי קטע זה, העיסוק במשנה מזכה את האדם בשכר; העיסוק בגמרא מזכה את האדם בשכר רב יותר; אך העיסוק בתורה – בקודש הקודשים – למרבה הפליאה אינו מזכה את האדם במאומה. דהיינו, התלמוד ממש יוצא מגדרו על-מנת לעודד אותנו לזנוח את לימוד התורה לטובת דברים "חשובים יותר". אין מנוס ממסקנה מצערת זו. אמירות מסוג כזה מסתכנות לא רק בסירוסו של המקרא,8 אלא גובלות בהפיכתו לבלתי-רלוונטי, הלכה למעשה.9 הדברים הבאים ישתדלו לסכם את מכלול הטענות העיקריות המחזקות את העובדה שלא הייתה קיימת שרשרת רצופה של מסורת או תורה בעל-פה אשר נתגלה למשה במעמד הר סיני, אלא שמדובר בהמצאה והתפתחות מסורתית-רבנית בלבד. #### התנ"ך מעיד באופן חד-משמעי על כך שבריתו של אלוהים עם ישראל הייתה מבוססת אך ורק על התורה שהוא ציווה למשה לכתוב. בספר שמות כד, פסוקים 4-3, כתוב שמשה כתב את כל דברי ה'. המסורת שבעל פה אינה מוזכרת כאן כלל. בהמשך, בשמות לד 27 אלוהים אומר למשה: "כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית–וְאֶת-יִשְׂרָאֵל". כל דור הבא של בני ישראל תמיד היה מופנה לדברים האלה שנכתבו על ידי משה בתורה שבכתב. אלוהים הזהיר את עם ישראל מפני קללות שעלולות לבוא עליהם במידה ולא יקפדו לעשות "אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים, בַּסֵּפֶר הַזֶּה" (דברים כח 58), אך הם יהיו מבורכים אם ישמעו ב"קול יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" (דברים ל 10). לכן אין מקום להטיל ספק על העובדה הפשוטה וחד-משמעית כפי שהיא מצטיירת בתנ"ך: כל דברי התורה היו כתובים בספר, והספר הזה, ספר התורה כפי שהוא מוכר לנו היום היה אמור להשפיע על חייהם של בני ישראל לאורך הדורות ,ולאו דווקא איזושהי מסורת לא כתובה ולוטה בערפל של מיסטיקה שלכאורה הייתה מועברת מפה לפה. כמובן, אין שום דבר מפתיע בעניין הזה. מסורות שבעל פה יכולות להיטשטש ולהשתכח הרבה יותר בקלות מאשר המסורות שנכתבו, ומקורן וסמכותן של מסורות שבע"פ בדרך כלל שנויים במחלוקת לעומת מקורם וסמכותם של המסמכים הכתובים. רק ברית לאומית שנכתבה יכולה לעמוד ולהיות בתוקף לאורך הזמן, ולכן עד עצם היום הזה בכל העולם כמעט כל בריתות וחוקים לאומיים מסתמכים אך ורק על מסמכים כתובים. בסופו של דבר גם המסורות שבע"פ של הרבנים היו צריכים להעלות על הכתב בכדי לשמר אותם לדורות הבאים. אם הייתה קיימת תורה שבעל פה, כזאת שאלוהים נתן למשה, הרי משה מעולם לא הזכיר אותה, וגם לא יהושע, עזרא או כל אדם אחר בתנ"ך. לו היא אכן הייתה קיימת, היא לא היוותה חלק בברית של אלוהים עם ישראל. היא אף לא הייתה רלוונטית לברכה או משפט של אלוהים. אף נביא, כוהן, או מלך, מזכיר אותה אי פעם או מביע שום עניין או רצון לדעת או לציית לה. במילים אחרות, על בסיס מה שכתוב בתנ"ך, לא הייתה קיימת תורה שבע"פ והיא לא ניתנה למשה בהר סיני על ידי אלוהים. אם נעשה חיפוש של השם "משה" בתנ"ך, מתחילת הספר יהושע ועד לסוף הכתובים, ונבדוק כל משפט כגון "ויאמר יהוה אל משה", או " כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה", נמצא שבכל אירוע ההתייחסות היא למשהו שהיה כתוב בחמשת חומשי תורה. בכל פסוק ופסוק, ללא יוצאי מן הכלל! הכול היה מבוסס על מה שנכתב! אין תמה אפוא שגם בימיו של נחמיה, כאשר בני ישראל נשבעו שבועה לפני אלוהים, הם העלו את זה על הכתב (נחמיה י 1). אין זה פלא, אם כן, כי הביטוי "ספר תורה" מופיע עשרים פעמים בתנ"ך, בעוד שאין אזכור כלשהו של התורה שבע"פ לאורך כל התנ"ך. למעשה, אין אזכור של המושג תורה שבע"פ המהווה חוקה מחייבת בשום מקור יהודי עד בערך 1,400 שנה לאחר מות משה. #### אין אזכור מפורש או מרומז של התורה שבעל פה בטקסט של התורה שבכתב. אחרי שהנביא משה עלה על הר סיני בעקבות החטא של בני ישראל עם עגל הזהב, אלוהים שוב נתן לו את מצוותיו וציווה עליו באופן ספציפי: "כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית–וְאֶת-יִשְׂרָאֵל." (שמות לד 27). למרבה הפלא, הרבנים שחיברו ספרי התלמוד מצאו הוכחה לתורה שבע"פ בטקסט ספציפי הזה בטענה כי הביטוי "על-פי" נגזר מהמילה "פה", או "בפיו של", אף כי מתרגמים עבריים שהיו צריכים לתרגם צירוף מילים זה ללא משוא פנים היו מסכימים כי במשפט זה משמעות המילים "על-פי" איננה "בפיו של", אלא "על פי" במובן של "לפי", או "אליבא" בארמית. אילו היינו מחפשים פסוק מסוים בכתובים שמצביע על כך שהתורה שבע"פ אינה קיימת, הפסוק הזה, ללא ספק, היה מספק לנו הוכחה טובה ביותר. ובכל זאת, כפי שראינו לעיל, התלמוד מפרש אותו כמתייחס לקיומה של התורה שבע"פ. אלוהים אמר למשה לכתוב את כל מה שהוא שמע ממנו. משה ציית ועשה זאת. למרות זאת, התלמוד מציין שמשה לא היה רשאי לכתוב את התורה שבע"פ. אך המסקנה הגיונית יותר היא שככל הנראה התורה שבע"פ כלל לא הייתה קיימת ולכן היא לא נכתבה. באותה מידה מישהו יכול לבוא ולטעון שאלוהים גם אמר למשה: "אל תכתוב את הקוראן" מפני שספר הקוראן אינו מוזכר בכתובים. שמיים הם הגבול לדמיון האנושי כאשר אנחנו מתרחקים ממה שאלוהים אכן אמר בכתובים באופן ברור וחד-משמעי. גם הרבנים בדרך כלל אינם טוענים שבכתבי הקודש עצמם ישנן התייחסויות מפורשות שאין עליהן עוררין שמצביעות על התורה שבע"פ. לחלופין, הם טוענים שלא ניתן להבין את התורה שבכתב ללא תורה שבע"פ וכי יש בכתובים רמזים סמויים על התורה שבע"פ. לדוגמא, הפרשנות היהודית המסורתית אומרת שהפסוקים בספר הדברים ל' 14-11 שבהם כתוב שהתורה כבר אינה בשמים, פירושם הוא לא לחפש התגלות אלוהית בנוגע לקיום תורה ומצוות כי התורה עכשיו בפינו ובלבנו, כלומר, היא מועברת דרך הפה. האומנם זה באמת מה שמשה אומר בפסוקים האלה? "כי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ". דברים ל' 14-11. אלוהים כבר נתן לעמו את התורה. הם לא היו צריכים לעלות לשמיים בכדי לגלות את רצונו על מנת שיוכלו לציית לו. הם כבר שמעו את דברו. אין מה להוסיף לזה. הטקסט לא אומר לנו משהו מעבר לזה. אין שום נימוק להערה של רש"י לפסוק 14 – "התורה ניתנה לכם בכתב ומלווה בהסבר שבע"פ." ספר הדברים כולו שולל את האפשרות שהפסוקים האלה מדברים על התורה שבע"פ מכיוון שהפרק הבא מדגיש את העובדה שהמצוות שאלוהים נתן לבני ישראל היו אמורים להעביר מדור לדור בכתב, והייתה זו בפירוש התורה שבכתב שבני ישראלי נצטוו לקרוא ולציית לה. אלוהים אמר באופן מפורש וחד-משמעי שעל בני ישראל לציית אך ורק לתורה שנכתבה על ידי משה – וזאת הייתה התורה שהם היו צריכים לשמור בליבם ובפיהם. גם התבוננות בחלק מהפרשנות שנכתבה על ידי הרבנים כגון אבן עזרא וספורנו מלמדת על כך שלא היה קונצנזוס לגבי הפירוש של פסוק 14 כמרמז על התורה שבע"פ. לסיכום, על סמך הכתובים עצמם ניתן לטעון שבכתבי הקודש לא קיים אזכור מפורש או מרומז של התורה שבע"פ. #### לאורך כל ההיסטוריה של תקופת התנ"ך לא רק שלא הייתה שום עדות לקיום תורה שבעל פה, אלא לעיתים הסתמנה בורות של העם בנוגע לידיעת התורה שבכתב. אם אבותינו לעיתים התאפיינו בבורות כה בוטה באשר לידיעת מצוות הייסוד ולא קיימו אותן למרות שהן אכן נכתבו בעבורם על מנת שיקראו וילמדו ויקיימו אותן, על מה נוכל להסתמך ולהניח שהם בכל זאת אכן שמרו בנאמנות את המצוות הבלתי כתובות שהיו הרבה יותר קשות ומסובכות בטבען? כאשר לכל אורך ההיסטוריה של ממלכת ישראל ויהודה כה רבים ממנהיגי העם לא הלכו בעקבות מצוות התורה שבכתב ומועדי ה' החשובים ביותר כגון פסח וסוכות לא קוימו באופן קבוע ברמה הלאומית, כאשר חיללו בני ישראל את השבת בצורה המונית והיו פרקי זמן ארוכים של בורות מוחלטת בנוגע לקיום מצוות התורה שבכתב, כיצד ייתכן לדמיין שלאורך כל התקופות הללו התורה שבע"פ המורכבת מכמות הטקסטים הרבה יותר מאסיבית, אכן השתמרה היטב על ידי העם והועברה ללא דופי ובנאמנות רבה מדור לדור? באותה מידה בדיוק ניתן גם לטעון דברים כגון: אנשים שכחו כיצד לכתוב את האותיות אלף בית ולא יכלו לאיית אפילו מילים הפשוטות ביותר בשפת האם שלהם, אבל הם ידעו לקרוא טקסטים בכתב יתדות באופן שוטף. או, אנשים לא היו בכושר גופני טוב ולא היו מסוגלים ללכת אפילו ק"מ אחד בלי להתמוטט, אבל הם היו מסוגלים לרוץ מרתון בפחות משעתיים. או, הם לא יכלו לספור אפילו מאחד עד עשר, אבל הם ידעו להמציא נוסחאות חדשות ומתקדמות ביותר בפיסיקה. הכתובים אומרים בפירוש שבני ישראל ויהודה הזניחו את התורה שבכתב. דין ומשפט והעונש הנוראי שאלוהים גזר עליהם מבליט את העובדה שרוב הזמן העם היהודי לא קיים את מצוות התורה. למרבה הפלא, כתוב בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין פרק יא, כי בימיו של חזקיהו "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו… תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה." איך זה ייתכן? היה צריך לצוות על העם להתאסף ולעודד אותם רק כדי שישמרו את חג הפסח, ובכל זאת, על-פי הכתוב בתלמוד, בדיוק באותה תקופה הם היו בקיאים בדיני טהרה. באתר האינטרנט "להיות יהודי" (באנגלית) כתוב כך: "לאחר מות משה בני ישראל המשיכו ללמוד את התורה. בארץ ישראל הם בנו ישיבות ומורים לימדו ספר התורה לאלפי תלמידים באופן קבוע. אנו מוצאים, למשל, שלנביא אלישע היו לפחות מאה תלמידים (מלכים ב' ד 44-38). התלמידים בדרך כלל חיפשו עד שהיו מוצאים את המורה הטוב ביותר עבורם, שכן כל אנשים היו מסוגלים ללמוד באותה רמה. אם כן, על-פי המוסרת שבע"פ ,מסתבר שגם בימי השופטים המתוארים בכתובים כתקופה שבה "איש הישר בעיניו יעשה" (שופ' יז 6, כא 25), בני ישראל היו למעשה עוסקים בפועל בלימוד ספרי קודש במסגרת של ישיבות שהיו פזורות בכל רחבי הארץ, ואילו כמה מאות שנים מאוחר יותר הנביא אלישע לא היה מנהיג של קבוצת נביאים קטנה ומצומצמת, אלא תיפקד כראש מוסד ללימוד תורה, דהיינו היה רב המנהיג ישיבה. לסיכום ראוי שוב להדגיש כאן שכפי שראינו לעיל, הטקסט התנ"כי באופן ברור ומפורש, בהחלטיות ובתקיפות, עומד נגד הרעיון הזה של "מדן ועד באר שבע כל בני ישראל היו בקיאים בתורה שבע"פ." התנ"ך מתאר מציאות אחרת לחלוטין ואין שום בסיס לפירושים כה מרחיקי לכת של דבר אלוהים עד שהוא למעשה מאבד את משמעותו המקורית. #### בניגוד למסורת הרבנית הרווחת, משה לא קיבל את כל פרט ופרט של התורה שבעל פה בהר סיני. יהודים מסורתיים מודעים למספר מקרים המתוארים בתורה כאשר משה נאלץ להתייעץ עם אלוהים בנוגע להוראות ספציפיות ושיקולי דעת שהיה עליו להפעיל במצב הנתון. אף-על-פי-כן, הדעה הרווחת ביהדות המסורתית טוענת שמשה קיבל את כל התורה שבע"פ, על כל פרטיה והיבטיה שונים ומגוונים, באותה עת שנצטווה על ידי אלוהים לכתוב את התורה שבכתב. השאלה המרתקת היא כיצד מתמודדת יהדות חז"ל עם העובדה שבמקרים מסוימים, משה באופן גלוי פשוט לא ידע מה לעשות והיה צריך לפנות לאלוהים להתייעץ איתו? תופעה זו מתוארת ארבע פעמים בתנ"ך: ויקרא כד 23-10, במדבר טו 36-32, במדבר ט 8-6, במדבר כז 4-1. מסתבר שכאשר משה ניצב מול מצב חדש הוא חיכה עד שאלוהים יגלה לו את רצונו. דהיינו, היו דברים שלא היו ידועים למשה מראש מפני שבהר סיני הוא לא קיבל הסבר כולל ומקיף בנוגע ליישום של כל חוקי התורה. לכן הוא אומר: " עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם" (במדבר ט 8). מחמת הקטעים האלה בתנ"ך שבהם משה לא יודע דברים מסוימים הנוגעים לקיום מצוות התורה, הרבנים פיתחו מספר של מסורות המסבירות כיצד משה לא הצליח לשמור על כל פרט ופרט שהוא קיבל בהר סיני ופשוט שכח חלק מההוראות, ואילו מסורות אחרות תוקפות עצם הרעיון שמשה היה יכול לשכוח חלק מהפרשנויות. ישנן מסורות חז"ל המדברות על אלפי חוקים שנשכחו לאחר מות משה ובכך הותירו חורים גדולים שהיו צריכים למלא באמצעות לימוד ותחקיר ולנסות ליישר את ההדורים בין פרשנויות סותרות שנתגלו בכתבי החכמים. האמת היא שהסיבה המסתברת ביותר לחילוקי דעות מאוחרים לגבי התורה שבע"פ טמונה בעובדה פשוטה שאומרת שחז"ל לא קיבלו את המסורות הללו בשלמותן וללא פגע, אלא שהן התפתחו בקרב בני אסכולות שונות ובתקופות שונות מכיוון שלא הייתה קיימת פרשנות שבע"פ של חוקי התנ"ך שהועברה בעל פה מימי משה. ספר התורה מבהיר זאת באופן מפורש וחד-משמעי ולא משאיר מקום למחלוקת בנושא זה. #### הפירושים של חז"ל לעיתים מפרים לחלוטין או מסלפים את המשמעות המקורית והפשוטה של פסוקי התנ"ך, הדבר שמצביע על העובדה שהם אינם נובעים מן המסורת אשר החלה בתקופת משה. בתוך ספרי התנ"ך אנו מוצאים מספר דוגמאות לחוקי התורה שצוטטו ויושמו בחיי היומיום אשר, ללא ספק, מצביעות על כך שהפשר הטבעי והפשוט ביותר של הטקסט היה מובן ומקובל על ידי העם וככל הנראה אליו התכוון אלוהים כשנתן תורה למשה. חוקי התורה מצוטטים ומיושמים בצורה פשוטה ביותר שאינה משתמעת על פני שתי פנים. (לדוגמא, ראו דברים כד 16 ומלכים ב' יד 6-1). האם ייתכן שקיימות שכבות נוספות של הפרשנות לטקסטים מסוימים בתורה? אפשרות זו בהחלט קיימת. אבל דבר אחד הוא מעל כל ספק: שום דבר אינו יכול להפר את הפרשנות הפשוטה והברורה של הטקסט, כפי שהיא מתבקשת מתוך הטקסט והקשרו, אחרת, נגיע למצב שהמילה כתובה תהיה חסרת כל משמעות ותוקף. כתוצאה מכך, המסקנה המתבקשת היא שכל פרשנות אשר על-פי המסורת הגיעה אלינו מפיו משה, אך לאמתו של דבר היא סותרת או מפרה את המשמעות המקורית והברורה ביותר של הטקסט הכתוב, פרשנות כזו אינה יכולה להיחשב כחלק מהתורה שמשה קיבל על הר סיני. אך לצערנו הרב, זה בדיוק מה שספרות חז"ל לעיתים קרובות נוטה לעשות עם הטקסט התנ"כי. הבה נבחן אחת הדוגמאות כאשר הפשר של הטקס התנ"כי התפרש שלא כהלכה בספרות חז"ל. סוגיית הגירושין תמיד היוותה אחד התחומים החשובים ביותר של חיי היומיום. מה הכתובים אומרים על גירושין? במלאכי ב 15-16 אנו קוראים: " וְנִשְׁמַרְתֶּם, בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אַל-יִבְגֹּד. כִּי-שָׂנֵא שַׁלַּח, אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל…" משמעות המשפט האחרון ברורה בעברית – אלוהים שונא גירושין. מהי הפרשנות התלמודית של הפסוק הזה? "אם אתה שונא אותה, תגרש אותה" (אני לא צוחק!) המהדורה היהודית the Orthodox Jewish Stoneמפרשת כי "הגבר ששונא את אשתו עליו להתגרש ממנה" כי כך אומר השם, אלוהי ישראל! ועל-פי רש"י, האיש שמתעקש לשמור על אשתו והוא שונא אותה, מסתיר את סלידתו ובכך מכסה עוול בבגדיו. עליכם לפחות להתגרש מנשים השנואות שתהיינה חופשיות להינשא שוב, מפרש רש"י. זה ההפך הגמור מהמשמעות המקורית של הפסוק במלאכי ב 16! שחור על גבי לבן כתוב שאלוהים שונא גירושין, אך הפרשנות היהודית המסורתית קובעת שפירושו של הפסוק הזה מסתכם בכך: "אם אתה שונא אותה, תתגרש ממנה, אומר ה' אלוהי ישראל". התרגום, רש"י, רד"ק ומצודת דוד וציון תומכים בדעה זו ואילו אבן עזרא נמצא בין היחידים שמתנגדים לפירוש המעוות הזה. דוגמה זו בלבד די בה כדי להוכיח שהתורה שבע"פ לא נתגלתה למשה בהר סיני בהשראה אלוהית. הפרופסורים סמולר ואברבך חיברו 60 עמודים של דוגמאות מהתרגום שבהן הם מנסים להתאים את הטקסט התנ"כי למנהגים שהמציאו הרבנים. (Ibid, 1-6) הם כותבים כך: "חייבים להקריב דיוק ואמת היסטורית על המזבח של ההלכה האורתודוקסית". מחקר ללא משוא פנים מראה כי הרעיונות של התורה שבעל פה שרובם נוספו כאלף שנה לאחר תקופת משה, נבעו מהניסיון המרחיק לכת לפרש אותם בהתאם לתורה שבכתב ולמעשה להתאים את התורה עצמה לרעיונות ופרשנויות חדשים, לעתים קרובות על חשבונו של דבר האלוהים עצמו, ותכופות התוצאות הן מאוד לא הגיוניות ובהחלט נשמעות כבלתי אפשריות עד יסודן. הפסוק בספר שמות כג 2 קובע באופן חד-משמעי: "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים—לְהַטֹּת." הרבנים איכשהו הגיעו למסקנה שהפסוק הזה דווקא אומר לנו שהרוב קובע. אם רוב הרבנים מביעים אותה דעה, הדעה שלהם שווה לחוק או מצווה. משה מיימונדס, למשל, מצוטט את סוף הפסוק בשמו' כג 2 ומפרש אותו כציווי "ללכת אחרי הרוב" והוא עושה זאת בהקשרים משפטיים (ראו מסכת סנהדרין 5:3, 8:1). ולדברי רמב"ם, דעת הרוב של החכמים מבטלת פשר פסוקי התורה, גם כאשר מדובר בדבר נבואה. למעשה, על-פי משה מיימונדס, 1,001 חכמים מבטלים 1,000 נביאים, גם אם כל הנביאים הם ברמה של הנביא אליהו. שימו לב: הפסוק בספר שמות כג כלל אינו אומר את מה שהמסורת מייחסת לו! מהי המשמעות של פסוק 2 באופן מפורש? במילים הפשוטות הוא אומר: "אל תלך אחרי רבים כדי לעוות משפט". איך ייתכן שבתלמוד הוא מתפרש כאומר "לך אחרי הרוב"? הסיבה לכך נעוצה בפירוש הלא נכון של השורש נ.ט.ה. אשר הוצא מהקשרו. פירושו הוא "למשוך מישהו הצידה, להפנות אותו לרעה, לעיוות הדין". אך בפרשנות יוחסה לשורש זה משמעות שונה ושגויה "ללכת אחרי דעת הרוב". אותו שורש מופיע גם בספר שמואל ח 3, למשל, ואף אחד אינו מטיל ספק במשמעותו המקורית: " וְלֹא-הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע; וַיִּקְחוּ-שֹׁחַד–וַיַּטּוּ, מִשְׁפָּט." הפרשנות של שמות כג 2 הינה שגויה בהחלט וניתן להסיק שהיא מנצלת את הנאמר בתורה לרעה, והדבר שמוסיף על חומרת העוולה הזו שנעשתה בעניין הפרשנות הוא ההקשר שבו פרשנות זו מצויה בתלמוד. הפסקה הנדונה בתלמוד מצדיקה למעשה את הפרשנות שאומרת שרוב דעות הרבנים מבטל את קול האלוהים. אך למעשה, ניתן לחקור את כל ספר התורה, מהתחלתו ועד סופו ולא יימצא פסוק אחד המאשש את העיקרון המסולף הזה – "ללכת אחרי הרוב". זוהי כמובן הוכחה נוספת לכך שמסורות שבע"פ לא נתגלו למשה ומעולם לא נכתבו בהשראת אלוהים. מעניין הוא שפרשנויות שונות של קטעים מסוימים מהברית החדשה מותקפות נמרצות על ידי קבוצות דתיות קיצוניות, דוגמת הארגון יד לאחים. אך הם עצמם, למעשה, בדרך כלל מסתמכים אך ורק על פרשנות הכתובים ולא על המקור עצמו, דהיינו, ספר התורה כפי שנתגלה למשה בהר סיני. בואו נעיין במספר הערות לגבי שמירת שבת שנכתבו על ידי ר 'גוטליב פישר,החסיד האדוק והסנגור המסור של יהדות המסורתית בגרמניה בשלהי המאה ה-19. "היגיון אנושי גרידא לא היה יכול לגזור עונש "כרת" (ניתוק מעם ישראל, או איבוד החלק בעולם הבא, או השמדת צאצאים), או סקילה, לכל מי שכותב שתי אותיות ביום השבת, או נושא חפץ שמשקלו קל כנוצה למרחק של ארבע אמות ברשות הרבים (במקום הציבורי). ללא מסורת שמקורה בהשראה אלוקית, האינטליגנציה האנושית הייתה נוטה לחשוב כי רק פעילות פיזית קשה ומייגעת כגון נשיאת סלעים וחטיבת עצים או כל מלאכה קשה אחרת יכולה להיחשב כמלאכה האסורה בשבת." לכן, המסורת חייבת להיות נכונה, שכן האינטליגנציה האנושית לעולם לא הייתה מסוגלת להמציא חוקים כל-כך בלתי הגיוניים… #### בתורה שבע"פ ישנם פערים משמעותיים בפרשנותה של הטקסטים של התורה שבכתב, כי רוב המסורות נתהוו ונכתבו מאות שנים לאחר מתן תורה בהר סיני. היהודים האורתודוקסים פשוטו כמשמעו מאמינים כי לאדם סופר על גדולתו של הרבי עקיבא! וצאצאי נוח לאחר המבול עסקו בלימוד פרשנות חז"ל. "מהו פירוש המילה "בבל" בסיפור מגדל בבל? – ר' יוחנן ענה שפירוש המילה מצוי בכך שלימודי התורה, המשנה והתלמוד התערבבו והתמזגו יחדיו. (b. Sanh 25a) אולם, כידוע לנו, בעת מגדל בבל הכתובים היו יכולים להכיל רק את עשרת הפרקים הראשונים של ספר בראשית. האירועים העתידיים טרם התרחשו. אברהם אבינו טרם נולד. משה ייוולד רק בעוד כ-600 שנה. ורק בעוד 700 שנה יופיע הרב הראשון בהיסטוריה היהודית. על איזו משנה ותלמוד אפשר לדבר בתקופה הקדומה הזו? גם אם נניח שהם התגלו בהר סיני שבע מאות שנים מאוחר יותר, כיצד היה ניתן להעביר את המסורות הללו אחורנית בזמן, ממשה לאנשי מגדל בבל? וגם נשאלת השאלה מי בקרב הדור החוטא הזה אשר מרד באלוהים היה מסוגל ללמוד פרשנות לתורה בטרם ניתנה התורה? המאמץ המאולץ הזה להכניס את הפרשנות המאוחרת לתקופת ספר בראשית אינו הגיוני כמובן, אך הוא, ככל הנראה, משרת היטב את מטרתו – למשוך את תשומת ליבם של בני ישראל לתורת הרבנים, גם אם הדבר מסיח את דעתם מלימוד ספר התורה המקורי אשר משה אכן קיבל אותו מאת אלוהים בהר סיני. כפי שראינו, תיאורי התלמוד מסוימים עומדים בניגוד מוחלט לתמונה המצטיירת בכתובים. המסורות נכתבו מאות שנים לאחר מתן תורה בהר סיני. זוהי הסיבה לכך שישנם פערים כה רבים ובעלי משמעות כבדת משקל וחילוקי דעות אינסופיים בכל אשר נוגע להבנת חוקי התורה. על-פי המסורת, למשל, יהושע פשוט שכח מאות הלכות של התורה שבע"פ והיו לו ספקות בנוגע למאות הלכות אחרות! הר' צבי למפאל מצוטט את הפרשנות הזו מהתלמוד ומוסיף את דעתו שמספר רב של ההלכות אכן אבדו בשל ההלם על מות משה. 3,000 הלכות נשכחו בתקופה שבני ישראל התאבלו על מותו. בהמשך, התלמוד טוען כי מספר כה רב של ההלכות אבדו ונשכחו שגם דרך תחקיר ייסודי ומעמיק וניתוח משפטי חד לא ניתן לשחזרן, ובכך דעת הרוב קובעת. חשוב לציין כאן שהתלמוד גם קובע שבין החוקים שנשכחו בתקופת האבל על משה, אחד מהם היה למעשה הלכה למשה מסיני, החוק שכביכול ניתן למשה בהר סיני. פירוש הדבר שהחוק הזה לא היה מבוסס על טקסט התורה שבכתב וכתוצאה מכך לא ניתן לשחזר אותו על סמך הטקסט הכתוב שנמצא בידינו. והשאלה המתבקשת היא: ברגע שחוק כזה אבד, איך ניתן לשחזר אותו? הרי לא ניתן לעשות זאת בהתבסס על ספר התורה שבכתב ולא על סמך היגיון האנושי כמובן, הרי החוק הזה ניתן בהשראה אלוהית ולא הומצא באמצעות השכל האנושי. זה בדיוק מה שגורם להבדלים וחילוקי דעות כה רבים בפרשנות של הדברים הבסיסיים ביותר בתורה שבע"פ. לדוגמה, קיימות שלוש פרשנויות שונות לגבי איך בדיוק הכהן היה אמור לשחוט עופות לעולה. מדוע? המסקנה המתבקשת שלא הייתה קיימת שרשרת רצופה של מסורת שהסבירה את משמעות המילה "מלק" (לצבוט, לחתוך חלק מהגוף, להתיז ראש של עוף בציפורן וכו') בספר ויקרא א 15-14. ככל הנראה, לא הייתה דרך מסוימת שבה אלוהים ציווה על בני ישראל לשחוט עוף לקורבן, אולם מסורות התפתחו מאות שנים מאוחר יותר ולכן טבעי הוא שהיו הן שונות בקרב קהילות יהודיות מגוונות. מסתבר שהפוסקים הסכימו לכאורה על פרטים מדוקדקים של ל"ט אבות מלאכה (סוגי המלאכות האסורות בשבת לפי ההלכה) אשר לאמתו של דבר יצירה מאוחרת של הרבנים ומקורם אינו בימי משה. אולם הם לא הסכימו על איך להקריב עוף לקורבן עולה שהייתה מצוות תורה אשר אכן ניתנה למשה (ויקרא א 15-14). מה זה אומר? עובדה היא שהחכמים שחיברו את התלמוד יכלו להסכים אחד עם השני בנוגע לפרטים קטנטנים ביותר של המסורות כגון צורת הקשר שבתפילין, או איסור של אכילת אוכל בגודל של תמר ביום כיפור, או החוק שפוסל מקווה טהרה אם אפילו שערה אחת מפרידה בין עור הנטבל לבין המים. למרות זאת, יש מחלוקות רבות על הדברים מאוד חשובים כמו, למשל, משמעות של עונש "כרת"/נכרתה הנפש, העונש החמור ביותר שמוזכר בתורה. (ברא' יז 14, במדבר יב 15, לא 14, ויקרא יח 29). נשאלת השאלה איך זה שהרבנים מסכימים באופן עקרוני על חוקים של התורה שבע"פ שאין לה יסוד ישיר בתורה שבכתב, ובו-בזמן הייתה ביניהם מחלוקת רצינית על מצוות ומושגים חשובים ביותר של התורה שבכתב? מסתבר שזוהי תופעה שכיחה. למעשה, מן המילה הראשונה בתנ"ך ועד לסוף חמשת חומשי תורה בפירושים המסורתיים מימי הביניים אשר התבססו במידה רבה על התובנות של הדורות הקודמים, ישנם הבדלים וניגודים רבים באשר לפרשנות מילים, ביטויים ומשפטים שלמים, שלא לדבר על משמעות ויישום של מצוות רבות. לעומת זאת, הפרשנים לרוב נוטים להסכים כמעט על כל מסורות שבע"פ אשר לא נכתבו בספרי התנ"ך. אין פלא שככל שהמסורת מאוחרת יותר הם מבינים אותה טוב יותר, הרי הם בעצמם המציאו את המסורות הללו ולכן הם מכירים אותן בעל פה. אך ככל שהטקסט קדום יותר כך גם הפרשנים צריכים להתאמץ ביתר שאת על מנת לנסות ולנחש את משמעותו המקורית. ומובן מאליו הוא שפרשנים שונים אינם יכולים תמיד להגיע להסכמה הדדית כאשר הם מנסים לקשור את מסורותיהם בחזרה לתנ"ך משום שהמסורות שהם המציאו מקורן לא בתנ"ך אלא בחוכמה והגיון אנושיים. הגיוני לחשוב שהסיבה לכך שלרבני התלמוד וליורשיהם היו פרשנויות שונות של התורה היא העובדה הפשוטה שמשה מעולם לא מסר את הפרשנות לדורות הבאים, אלא סביר להניח, שהמסורות והפרשנויות החלו לקרום עור וגידים בתקופה מאוחרת יותר ואז, ככל הנראה, נוצרה גם המסורת להעביר אותן בעל פה במקום להעלות על הכתב. מה היית אומר אם היית פוגש כמה אנשים מבוגרים שטענו שהם בני חמש מאות שנה? אין ספק שהיית די סקפטי באשר לגילם האמיתי. ומה היית חושב אילו חקרת אותם על אירועים היסטוריים שונים והזיכרון שלהם היה הרבה יותר טוב כשהם סיפרו על האירועים שהתרחשו לפני חמישים שנה והם עדיין זכרו די טוב את האירועים שהתרחשו לפני שבעים וחמש שנה, אבל לא יכלו להסכים אחד עם השני בנוגע לאירועים שהתרחשו לפני שלוש מאות שנה בטענה שהם פשוט שכחו דברים ישנים יותר? בוודאי שהיה ברור לך שהאנשים האלה אינם בני חמש מאות שנה. מעניין הוא שהטענות של הרבנים על התורה שבע"פ נשמעות די דומה. ולסיכום, חשוב לרגע מדוע אלוהים יטריח עצמו לכתוב את מלאכת המשכן ואילו הלכות יסוד כמו קביעת לוח שנה, הלכות שבת, נידה וכשרות יזניח אותם למסלול רעוע של מסירה על-פה? #### העובדה שבסופו של דבר, בסביבות שנת 200 לספה"נ היה צורך להעלות על הכתב מסורות שבע"פ, מוכיחה שלא הייתה קיימת מסורת לא כתובה אשר נמסרה בעל פה ממשה לרבנים במשך יותר 1500 שנה. לכל ספרות יש מניעים לכתיבתה, ולספרות דתית – על אחת כמה וכמה. ואכן, חוקרי התורה שבע"פ חיפשו ומצאו נימוקים שונים לכתיבת המשנה והתלמוד. התירוץ השכיח לכתיבת התורה שבע"פ הוא שהיא לא תשתכח, אך ספק רב אם בכוחו של נימוק זה לבאר מדוע בתקופה אחת נחשבה כתיבת תורה זו לאיסור, ומדוע בתקופה מאוחרת יותר התירו החכמים את כתיבת דבריהם. אנו יודעים כי במאות הראשונות של הספירה הנוכחית הכרחי היה לעלות על הכתב כל תורה שבע"פ, מכמה וכמה סיבות. אך הרעיון של התורה שבע"פ שנכתבת הוא, כמובן, מהווה במידה מסוימת סתירה במהותו שלו. הנימוקים שהועלו לכתיבת התורה שבע"פ כללו, למשל, קשיים לנהל אורח חיים יהודיים על-פי ההלכה, נדודים בגולה, כמות הולכת וגדלה של החומר שהולך ומצטבר וכד'. אז נשאלת השאלה מה קרה לכל החומר שהיה קיים לכאורה רק בזיכרונם של החכמים מימי משה ועד ימי עזרא, התקופה שבה עם ישראל הוגלה מארצו פעמיים, התקופה אשר גם התאפיינה בכפירה הדתית-לאומית? מדוע לא הועלתה התורה שבע"פ על הכתב כבר בתקופה הזו? מדוע לא היה בישראל הקדומה ספר התלמוד או שולחן ארוך? אחת הסברות המוצעות על ידי הרבנים היא הנימוק שלא היה צורך לכתוב את ההלכות בתקופת התנ"ך מכיוון שאנשים היו קרובים יותר להתגלות המקורית בהר סיני, ולכן יותר קרובים לאלוהים. אבל הטקסט של הכתובים מפריך את הטענה הזו לחלוטין ובנוסף אף מתאר תקופות ארוכות של כפירה דתית וחוסר ציות מוחלט אפילו למצוות שהיו כתובות. גם הכוהנים שהיו מופקדים באופן ספציפי על שמירת התורה ונקראו ללמד את העם להקפיד על הכתוב ולציית למצוות, הם בעצמם לעיתים מתוארים בתנ"ך כאינם יודעים תורה שלא עמדו בקיום מצוות בסיסיות ביותר. וְגַם-אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ, וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ: כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן-הַיַּיִן, תָּעוּ מִן-הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה. (ישע' כח 7). הַכֹּהֲנִים, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה, וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי; וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא-יוֹעִלוּ הָלָכוּ. (ירמ' ב 8). מֵחַטֹּאות נְבִיאֶיהָ, עֲוונֹת כֹּהֲנֶיהָ: הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ, דַּם צַדִּיקִים. (איכה ד 13). כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי–בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ; וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, וָאֵחַל בְּתוֹכָם. (יחז' כב 26). והרשימה עוד ארוכה… מסתבר שחז"ל נוטים לתאר את תקופת התנ"ך והמנהיגים הרוחניים של העם באותה עת בצורה שונה באופן בולט ודרמטי מהתמונה המצטיירת בתנ"ך. בתלמוד כתוב שאנשים חיו על-פי התורה באופן מפליא וכולם בעלי הבנה עמוקה של כל החוקים וההלכות – עד לפרטיהם הקטנים ביותר – כך שלא היה להם שום קושי להעביר אותם בעל פה על כל פרטיהם בלי שום צורך לכתוב אותם. העובדה שחלק כה גדול מהאמונה היהודית מתבסס על תורה ש"בעל פה" הוא מהנקודות החלשות ביותר שלה. מחקרים שנעשו בזמננו מוכיחים כי מסר שמועבר בע"פ סופו להשתבש, וזאת בפרקי זמן קצרים בהרבה ממאות השנים עליהן מדובר במסורת היהודית. למען האמת, חוץ מגרעין נוקשה של מצוות מרכזיות ואירועים היסטוריים משמעותיים, ניתן להניח שבמשך השנים רוב הדברים השתבשו במידה ניכרת. זאת ועוד, אפילו החומר הכתוב כמו ספרי התנ"ך סבלו לפעמיים שיבושים מועטים כתוצאה מהעתקות חוזרות ונשנות. אפשר להניח שבתורה שבעל פה המצב הרבה יותר גרוע. במציאות התורה שבע"פ לא נכתבה בימי משה משום שהיא פשוט לא הייתה קיימת בימים ההם. ברגע שהיא החלה להתהוות כמה מאות שנים מאוחר יותר, הורגש גם הצורך להעלות אותה על הכתב כי תכניה הלכו והתרחבו והיה ברור שאי אפשר לשמור על כל המידע העצום הזה בלי לכתוב אותו. אם כן, הדבר הזה רק מצביע על כך שלא ייתכן שהייתה קיימת מסורת שבע"פ עם כמויות חומר כה עצומות אשר השתמרה היטב על ידי עם ישראל במשך יותר מאלף שנה בלי שהיה להם צורך להעלות אותה על הכתב. אלוהים כרת את בריתו עם ישראל על בסיס דברו שנכתב בתורה, לא על בסיס התורה שבע"פ, ולכן הוא הקים נביאים לדבר אל בני עמו כאשר סטו מהדרך ונזקקו לתוכחה והתערבות אלוהים בחייהם על מנת לחזור בתשובה. אך המסורת של העם שלנו גם טעה ומעדה בדרך. על כן, אלוהים שלח את המשיח לעולם הזה על מנת שהוא יראה לנו דרך טובה ונכונה יותר. כשנלך בדרך שהוא הראה לנו נוכל להבין את דברו הכתוב ולחיות על-פיו בכוח של רוח הקודש, על-פי הדוגמה שהמשיח נתן לנו, ללא צורך בקריאה בתלמוד וקיום הלכות רבות שהומצאו על ידי בני אדם, יהיו הן עמוקות וחכמות אשר יהיו. אפילו צורתו הסופית של החלק המרכזי של התורה שבעל פה, התלמוד הבבלי, לא הושלמה והוא השתמר רק בחלקו, עם אלפי שאלות לא פתורות ונושאים מעוררי תמיהה באשר למהות חוקים רבים ומשמעות ספרות השו"ת בכלל. האם כך אלוהים עזב את עמנו? ודאי שלא. במקום זאת, הוא נתן לנו את דברו הקדוש והבלתי משתנה המהווה נר לרגלינו ואור לדרכינו, והוא נתן לנו את משיחו ורוח הקודש שלו כדי להדריך אותנו אל כל האמת. בהחלט ניתן להעריך דברים רבים מן המסורות שהשתמרו בספרות חז"ל ולמצוא בהן חוכמה רבה, מנהגים מעניינים, פולקלור, תובנות ופנינים רוחניות, פרשנויות חכמות. עם זאת אין שום סיבה להאמין שאלוהים נתן תורה שבע"פ למשה בהר סיני ושרק באמצעותה נוכל לפרש את הטקסים של התורה הכתובה. זה הזמן לפנות את כל שמות ליבנו אל דברו האמיתי של אלוהים אשר יש בו ערך שלא יסולא בפז ואשר לעומתו כל המילים והמסורות של בני אדם מתגמדים לעין שיעור. דברו של אלוהים מהווה בסיס איתן לכל מי שמשתוקק לדעת את אלוהים ולהשתחוות לו ברוח ובאמת. --- \[1\] בבלי, ברכות ל"ה, ע"ב; נזיר נ', ע"א; קידושין נ"ב, ע"ב. \[2\] בבלי, קידושין ס"ו, ע"א. \[3\] ירושלמי, פיאה י"ג, פרק ב', הלכה ד'. \[4\] שם. \[5\] זוהי אפוא פרפרזה שלי, רק לשם אילוסטרציה. \[6\] בבלי, גיטין ס', ע"ב (גם זאת על סמך פסוק כ"ז בשמות פרק ל"ד). \[7\] בבלי, בבא מציעא לג, ע"א. (במילים אחרות: בניגוד למשנה ולגמרא, לימוד המקרא אינו טומן בחובו כל ערך). \[8\] בהתאם לפתגם התלמודי: "סרס המקרא ודרשהו" (בבלי, בבא בתרא קי"ט, ע"ב). \[9\] כנראה שהרבנים לא התלוצצו כאשר ניבאו כי "עתידה תורה שתשתכח מישראל…" (בבלי, שבת קל"ח, ע"ב). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### ["תורה שבעל-פה" - אבל איזה מהן?](https://igod.co.il/answer-rabbi/oral-torah-which/) **Published:** ינואר 22, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > ההלכה הרבנית טוענת כי אלוהים העניק למשה בנוסף לתורה שבכתב, גם תורה שהיא בעל-פה, מבארת בצורה מושלמת ואלוהית את זאת שבכתב. הבעיה היא, שבתוך אותה "תורה שבעל-פה" (תלמוד וכו') אין הסכמות על נושאים מרכזיים! שהרי זאת כהוכחה לכך שמקורה לא באלוהים. כבר בתחילת דרכה של הרבנות, החלו מכרסמים אותה מחלוקות ופילוגים אשר עתים נדמה כי תהום פעורה ביניהם. על ההשלכות של המחלוקות בין תלמידי הלל לתלמידי שמאי, כתוב בתלמוד: "תנא ר' יהושע אונייא: תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים".[\[1\]](/#_ftn1) בסיפא של המאמר מובאות דוגמאות לחילוקי הדעות ההלכתיים בקרב חז"ל. ההלכה הרבנית ולמעשה, ספרות חז"ל כולה, הושפעה רבות מהפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית ולכן אין להתפלא על ריבוי הסתירות, המחלוקות והפלפולים בה.[\[2\]](/#_ftn2) המפגש העיקרי והמשפיע ביותר בין היהדות הרבנית לפילוסופיה היוונית התקיים באלכסנדריה שבמצרים ושם נתהוו התנאים שהכשירו את הקרקע לאופי פעולתם של חכמי בבל.[\[3\]](/#_ftn3) שיטת ה"שקלא וטריא" (משא ומתן של תן וקח) המאפיינת את התלמוד מכירה בכך שחיפוש האמת אינו מונולוג ואינו דומה לוויכוח המכוון להכרעה, במקום להשיג הסכמה, מטרת הפלפול איננה אלא להרחיב את הידע על ידי ריבוי האפשרויות.[\[4\]](/#_ftn4) שיטה זו דומה אפוא להפליא לפילוסופיה הסכולאסטית, העוזקת בפלפול ובשקלא וטריא מופשטים.[\[5\]](/#_ftn5) במאה הראשונה לסה"נ ייסד רבן גמליאל בית ספר בביתו ולפי עדותו של רבן שמעון בן גמליאל בנו, ביקרו בבית ספר זה לא פחות מאלף ילדים, "חמש מאות למדו תורה, חמש מאות למדו חכמה יונית" (בבלי סוטה מט, ב; בבא קמא פג, א).[\[6\]](/#_ftn6) אין תמה אפוא, מדוע לימוד הגמרא בישיבות מתאפיין בסגנון שאלות ותשובות ולפעמים גם בוויכוחים סוערים בין הלומדים.[\[7\]](/#_ftn7) בתלמוד נאמר כי "בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת" אלו אותם "תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין" (בבלי, חגיגה ג' ע"א). רמת הפלפול והתפלספות הגיעה לגובה כזה, שהתלמוד מעיד כי הרבנים לא היו "מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מהתורה".[\[8\]](/#_ftn8) ידוע לכל כי הדת הרבנית נחלקת לזרמים שונים (אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים) ופלג הדתי נחלק לתת-זרמים רבים אחרים (חרדים, בני-עקיבא, חרד"לים, מקובלים, ש"ס וכו'). בתוך כך, הזרם החרדי נחלק אף הוא לעשרות, אם לא מאות, פלגים, חצרות וחסידויות שונים אשר חלוקים בינם לבין עצמם בנושאים הלכתיים, תרבותיים וחברתיים. די לציין נושאים כגון: גיוס לצבא, אופן הלבוש, פאות או מטפחת, כשרות בחג הפסח, יחס למודרנה ועוד, על-מנת לעמוד על חילוקי הדעות התהומיים המפלגים את כת ההלכה הרבנית. דומה כי הציווי החז"לי "עשה לך רב וקנה לך חבר" (מסכת אבות א'), הגיע לנקודת שיא כזו בה מספר הרבנים מעיד על מספר הזרמים והפלגים בקרב כת ההלכה. הרבנים טוענים כי משה קיבל את התושב"ע[\[9\]](/#_ftn9) בהר סיני, יחד עם התורה שבכתב;[\[10\]](/#_ftn10) ולא זו בלבד, אלא אפילו מה שעתיד לומר תלמיד חכם לומר, לחדש, להורות ולשאול (כן, גם לשאול!!!) לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני.[\[11\]](/#_ftn11) אלה אמירות יומרניות במיוחד לאור המחלוקות האין-סופיות המאפיינות את ההלכה הרבנית כבר מרגע יווסדה.[\[12\]](/#_ftn12) מהתלמוד עולה כי עוד מראשיתה של ההלכה, רבו המחלוקות בין חז"ל עד כי נעשתה "תורה כשתי תורות".[\[13\]](/#_ftn13) הנה, כפי שהבטחנו ברישא, מספר דוגמאות לכך: - **א.** מחלוקת בין ר' גמליאל לר' יהושע: האם ייתכן שייראה הירח החדש לילה אחד, ולמחרת לא ייראה (משנה, ראש השנה ב')? ר' גמליאל סבר כי הדבר אפשרי; ר' יהושע טען ההפך. - **ב.** חוסר הסכמה בשאלת הכללתו של תלמיד חכם בסוגיית דין בכור אסור בהנאה עד שייפול בו מום. ר' יהושע סבר כי אין הגזירה חלה על תלמיד חכם. ר' גמליאל טען ההפך (בבלי, בכורות ל"ו ע"א). - **ג.** מחלוקת בשאלה האם תפילת ערבית בחזקת רשות היא או בחזקת חובה? ר' גמליאל טען: חובה! ר' יהושע סבר: רשות (בבלי, ברכות כ"ז ע"ב). - **ד.** בתלמוד הבבלי (שבת קכ"ב ע"ב) נאמר: "נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזין". החכמים נחלקו האם ה"קורנס" מהווה כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר ולא הגיעו להסכמה, אלא עמדה המחלוקת בסימן תיקו.[\[14\]](/#_ftn14) - **ה.** האמוראים נחלקו בשאלה האם השליח יכול להיות עד על מעשה שליחותו. רב טען: שליח נעשה עד; ר' שילא קבע: אין שליח נעשה עד (בבלי, קידושין מ"ג ע"א). - **ו.** במסכת סנהדרין כ"ז ע"א נחלקו החכמים בשאלה האם יש לפסול עדות רק כאשר קיים חשש שמהימנותה פגומה; או שמא פסול-עדות מהווה סטטוס חברתי ולכן אפילו רשע, שאין לו מניע שקר, ייפסל לעדות. - **ז.** מחלוקת ביחס לתפילת ערבית: "רַבָּנָן אָמְרֵי… תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: אֲפִלּוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב יֵשׁ לָהּ קֶבַע" (בראשית רבה ס"ח). - **ח.** מחלוקת העוסקת בהלכות קריאת שמע: "קרא ולא דיקדק באותותיה, רבי יוסי אומר: יצא; רבי יהודה אומר: לא יצא" (משנה, ברכות ב'). דהיינו, ר' יהודה פסל קריאה שלא נעשתה בדקדוק ולעומת זאת, ר' יוסי הכשירה.[\[15\]](/#_ftn15) - **ט.** בקיצור שולחן-ערוך כתוב: "בעניין הנחת תפילין בחול המועד, יש מחלוקת הפוסקים וחילוקי מנהגים. יש מקומות שאוחזין כדעת הפוסקים שלא להניחן, ויש מקומות נוהגין כדעת הפוסקים להניחן" (סימן י', סעיף כ"ה). - **י.** בספר **במדבר** י"ח 16 נקבע כי אין לערוך את טקס פדיון הבן אלא לאחר שמלאו לבן 30 יום מעת לידתו. למרות זאת, מתעד התלמוד את מחלוקת האמוראים בעניין: "רב[\[16\]](/#_ftn16) אמר: בנו פדוי; ושמואל אמר: אין בנו פדוי" (**בבלי**, **בכורות** י"ב ע"ב). וכך, "בימי רבא נראה שנתקבלה הדעה שהפודה לפני הזמן, בנו פדוי".[\[17\]](/#_ftn17) דהיינו, חז"ל לא סתרו את התורה לבדה כי-אם גם את עצמם. - **יא.** ב**משנה** נטען: "אל תעש תפילתך קבע, אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא" (**מסכת אבות** ב'). בתלמוד הסבירו את המונח "תפילתך קבע" באופן הזה: "כל שאינו יכול לחדש בה דבר" (**בבלי**, **ברכות** כ"ט ע"ב). דהיינו, לפי האמוראים "ההתנגדות היא בעיקר לניסוח קבוע של התפילה, והדרישה מן המתפלל היא "לחדש בה דבר", או לפחות להיות מסוגל לחדש דבר כלשהו בכל תפילה".[\[18\]](/#_ftn18) ברם **ההלכה הרבנית** טופחת על פניה של המשנה וסותרת אותה לגמרי, שהרי ע"פ ההלכה חובה להתפלל מנוסח קבוע (הסידור), בזמנים קבועים (שחרית, מנחה, ערבית), במקום קבוע (בית הכנסת) ובמניין שאינו פחות מעשרה איש.[\[19\]](/#_ftn19) - **יב.** בהקדמה לספרו "משנה תורה" עורך **הרמב"ם** רשימה מסודרת ומחושבת של תרי"ג מצוות התורה: 248 מצוות "עשה" ו- 365 מצוות "לא-תעשה". למרות הסדר והמחשבה הרבים שהשקיע הרמב"ם, חלק עליו **הרמב"ן** וטען כי רשימתו לוקה בחסר בגין השמטתן של מספר מצוות עשה. וכך מסביר הרב אהרן ליכטנשטיין: "לגבי ברכות התורה נחלקו ראשונים. בין הסוברים כי חובתן מדאורייתא, המפורסם הנו ללא ספק הרמב"ן, אשר בבואו להציג רשימת מצוות עשה אשר, לדעתו, שגה הרמב"ם בהשמטתן, קבע: "שנצטוינו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו…".[\[20\]](/#_ftn20) - **יג.** ב**תלמוד הבבלי** (**תענית** ט' ע"ב) מתוארת מחלוקת בין ר' אליעזר לר' יהושע; **ר' אליעזר** טען כי מקור הגשמים הוא מן העננים אשר עולים ממי האוקיינוס: "כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה"; **ר' יהושע** התנגד וסבר כי העבים אמנם עולים מן הים, אלא "שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר". כלומר: לדידו, עולים העננים ריקים כחבית ומתמלאים בשמים מהמים העליונים. - **יד.** ב**תלמוד הבבלי** (**ראש השנה** י"א ע"א) נחלקו החכמים בעניין מועד בריאת העולם; ר' אליעזר טען כי בחודש "תשרי נברא העולם"; ר' יהושע טען "שבניסן נברא העולם". מעניין כי מסקנותיהם נמצאו הפוכות למרות ששניהם התבססו על תיאור בריאת הצמחייה מבראשית א' 11-12. - **טו.** ב**בבלי** (**קידושין** ל"ו ע"א)[\[21\]](/#_ftn21) נחלקו התנאים בשאלה האם הזיקה של ישראל לאלהים תלויה בהתנהגותם;[\[22\]](/#_ftn22) ר' יהודה טען: "בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם, קרויים בנים; \[אם\] אין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרויים בנים", ר' מאיר סבר אחרת: "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים". [\[1\]](/#_ftnref1) ירושלמי, שבת, דף ט,א פרק א הלכה ד גמרא. [\[2\]](/#_ftnref2) פרופ' אלכסנדר אבן-חן, עקדת יצחק: בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא, 2006: 55. [\[3\]](/#_ftnref3) פרופ' אליעזר שביד, הפילוסופים הגדולים שלנו: הפילוסופיה היהודית בימי הביניים, 2009: 12. [\[4\]](/#_ftnref4) הרב סטיבן גרינברג, עם אלוהים ועם אנשים: הומוסקסואליות במסורת היהודית, 2013: 205. [\[5\]](/#_ftnref5) מאמר של פרופ' שלמה אבינרי, בתוך: ד"ר יהושע ויינשטיין (עורך), אי-ציות ודמוקרטיה, 1998: 167. [\[6\]](/#_ftnref6) פרופ' משה אברבך, החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד, 2008: 28. [\[7\]](/#_ftnref7) פרופ' משה אברבך, החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד, 2008: 130. [\[8\]](/#_ftnref8) בבלי, סנהדרין י"ז ע"א (ראו גם: ד"ר חנן גפני, 'פשוטה של משנה': עיונים בחקר ספרות חז"ל בעת החדשה, 2011: 134) [\[9\]](/#_ftnref9) לרבות המשנה, התלמוד והאגדה (ציטוט בדבריו של המבי"ט, בתוך: יעקב אלבוים, "להבין דברי חכמים: מבחר דברי מבוא לאגדה ולמדרש משל חכמי ימי הביניים", 2000: 28). [\[10\]](/#_ftnref10) ככתוב ב בבלי, שבת ל"א ע"א. [\[11\]](/#_ftnref11) תלמוד ירושלמי, פיאה דף יג,א פרק ב הלכה ד גמרא; ויקרא רבה כ"ב; קהלת רבה ה'; שמות רבה מ"ז. [\[12\]](/#_ftnref12) פרופ' משה אברבך, החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד, 2008: 130. [\[13\]](/#_ftnref13) בבלי, סוטה מ"ז ע"ב. [\[14\]](/#_ftnref14) "תיקו" (או: "תקו") הוא מונח תלמודי המצביע על חוסר הכרעה בסוגיה הלכתית. ראו לעניין זה את ספרו של הרב רונן נויבירט, "לגעת בזמן: החגים כחוויה בעולם המדרש", 2016: 218; וכמו-כן, את מאמרו של הרב יהודה פרומן באתר "דעת", בלינק: <http://www.daat.ac.il/daat/toshba/hatalmud/b4-2.htm> [\[15\]](/#_ftnref15) ראו פירוט לכך בספרו של ד"ר חנן גפני, 'פשוטה של משנה': עיונים בחקר ספרות חז"ל בעת החדשה, 2011: 98. [\[16\]](/#_ftnref16) כינויו של ר' אבא אריכא שהיה מחשובי אמוראי בבל (במאה ה- 3 בקירוב). [\[17\]](/#_ftnref17) פרופ' ניסן רובין, "ראשית החיים", 2005: 129. [\[18\]](/#_ftnref18) פרופ' חננאל מאק, תפילה ותפילות, 2008: 12. [\[19\]](/#_ftnref19) בבלי, ברכות ו' ע"א-ב; הרמב"ם, משנה תורה, הלכות תפילה א'; ראו עוד בספרו של פרופ' חננאל מאק, 2008: 14, 54, 112; ובספרם של מ. לורברבוים, מ. וולצר, נ. זהר וי. לורברבוים, "המסורת הפוליטית היהודית" – כרך א: סמכות, 2007: 258. [\[20\]](/#_ftnref20) בתוך: פרופ' אמנון בזק (עורך), "על דרך האבות: שלושים שנה למכללת יעקב הרצוג – קובץ מאמרים בנושאי תורה וחינוך", 2001: 16. [\[21\]](/#_ftnref21) ראו גם בבבלי, יומא נ"ז ע"ב. [\[22\]](/#_ftnref22) הרב אהרן ליכטנשטיין, בתוך: פרופ' אמנון בזק, "על דרך האבות: שלושים שנה למכללת יעקב הרצוג – קובץ מאמרים בנושאי תורה וחינוך", 2001: 26. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [איך אפשר להבין את מצוות התורה שבכתב ללא "תורה שבעל-פה" שתבאר? (הלכות נידה, שחיטה, שבת, סוכות וכו')](https://igod.co.il/answer-rabbi/understanding-scripture-without-oral-torah/) **Published:** מרץ 29, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** זהו מאמר 3 מתוך 3 על התורה שבעל-פה: מאמר (1\\3): [המיתוס שבעל-פה.](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/)מאמר (2\\3): [10 הפרכות לתורה שבעל-פה](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-10-%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa/). מאמר (3\\3): [הכשל שבעל-פה](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/). --- למאמר תגובה להרצאתו של הרב יוסי מזרחי: [הכשל של הרב יוסי מזרחי](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%94%d7%9b%d7%a9%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%99-%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%97%d7%99/) --- אחת מהטענות העיקריות של רבנים בעד התורה שבע"פ היא שלא ניתן להבין את מצוות התורה שבכתב ללא התורה שבע"פ, ולא הגיוני שאלוהים נתן תורה ללא פירוש. אבל אדם שטוען שלא ניתן להבין את התורה, סותר את אלוהים,  אלוהים בעצמו אמר בתורה משהו אחר, הוא אמר ש: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ." (דברים פרק ל') אלוהים העניק לנו שכל ישר כדי שבראש ובראשונה נוכל לחקור אותו ולגלות אותו. בפסוקים הללו אלוהים לא אומר שהמצוה אותה הוא מצווה אותנו היא כדי שנלך לרב או חכם אחר לשאול אותו, אלא, הוא אומר שהיא קרובה אלינו. כמו כן, פעמיים בספר דברים (ד' 2, י"ג 1) מזהיר אותנו אלוהים שלא נוסיף ושלא נגרע ממצוותיו. לכן, גם אם מצוות אינן ברורות לנו לגמריי, עדיין אין בידינו הרשות להוסיף למצוות אלו הלכות, חוקים ותקנות אשר מלכתחילה אינן מצויות בתורה. יש להם דוגמאות שחוזרת על עצמן באופן כרוני, לקחנו כמה מהן והכללנו במאמר הבא. --- [**לרשימת 222 סתירות חדשות בין התלמוד לתנ"ך לחצו כאן!**](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/101-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/) --- ### מישהו באמת מקיים את מצוות התורה? ראשית, עיון ברשימת מצוות התורה שבכתב – כפי שערך אותן הרמב"ם  – מגלה כי למעשה, גם לצדיק הגמור ביותר אין סיכוי לקיימן כלשונן! מדוע? משום שאם בוחנים את רשימת מצוות ה"לא-תעשה" וה"עשה", מתגלה מציאות די עגומה: מתוך 613 המצוות, בימינו אין אפשרות לקיים לפחות 20% מהן. הכוונה, כמובן, למצוות הקשורות במשכן, בכהונה, בהקרבת עולות וזבחים, בהמלכת מלך ועוד. יתרה מכך, עיון ברשימת 248 מצוות ה"עשה" מגלה כי בלתי אפשרי לקיים לפחות כ- 106 מהן (קרי, 42%). כל זאת לומר, גם אם נצא מתוך הנחה כי התושב"ע אמנם מפרשת את התורה שבכתב בצורה נכונה, עדיין אין כל דרך לקיים את מצוות תורת משה ועובדה כי חז"ל הודו בכך בעצמם! המסקנה מכך היא שעם התושב"ע או בלעדיה, אין בידינו לקיים את מצוות התורה שבכתב; לפיכך, אנו תלויים באחת משתי ברירות: **אופציה 1:** לאמץ את תורת הברית החדשה של הרבנים (ברית התורה שבעל-פה)[\[4\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/#_ftn4) ולדבוק בהלכותיה האינסופיות; **אופציה 2:** לאמץ את הברית החדשה במשיח ישוע ולדבוק בתורתו.[\[5\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/#_ftn5) ### "כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" > "יש פסוק בתורה שמדבר על קרבנות וכתוב שם "כאשר ציוויתיך" למרות שבכל התורה משה לא צווה בהליך הזה. האם זה לא מעיד על תורה שבעל פה?". לא בכדי, נקרא ספר ויקרא גם "ספר הכוהנים" או "ספר הקורבנות" שהרי הוא גדוש בפסוקים המדברים על קורבנות. הביטוי "כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" אינו מופיע בספר ויקרא (אלא בשמות כ"ג 15 ובדברים י"ב 21). עם-זאת, לומר "שבכל התורה משה לא ציווה בהליך זה", פשוט אינו נכון; בויקרא פרק ד', פרק ו', פרק ז' ופרק ח', כתוב בפירוש כי משה הורה לכוהנים לעשות כפי שציווה אותו ה'. בפרקים ח'-י' של ספר ויקרא, מופיע הביטוי "כַּאֲשֶׁר צִוָּה" כעשר פעמים ובנוסף לכך, ספר ויקרא כולו מלא בהפניות לכך שמשה עשה בדיוק כפי שציווה אותו ה' לעשות (ראו למשל, ויקרא ט"ז 34, כ"ד 23). על כל פנים, צחוק הגורל הוא שדווקא הממסד הרבני והתושב"ע, שאמורים לפרש את התורה כך שנוכל לקיימה, הביאו לירידת ערך הכהונה ולהפיכתה ללא רלוונטית (ראו לדוגמא: אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה'; תלמוד בבלי, ברכות ל"ב ע"ב; הרמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק ג'). > "כתוב להרוג מחלל שבת. אם אין פירוש מה זה לחלל שבת אז איך נדע את מי להרוג?" ובכן, בשמות ל"א 14 כתוב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת". לא צריך להיות הפרשן הכי גדול בעולם כדי להבין כי הביטוי "מְחַלְלֶיהָ" בהקשר הזה, פירושו ההפך מהביטוי "וּשְׁמַרְתֶּם", המופיע בראשית הפסוק. בכל אופן, השורש ח.ל.ל. מופיע בתורה פעמים רבות והביטוי "לחלל", פירושו להפר, לנאץ ולהפוך משהו קדוש לחול[\[6\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/#_ftn6) (ראו לדוגמא: בראשית מ"ט 4; ויקרא י"ט 8, כ"א 99). עם-זאת, למרות שהפירוש לביטוי "חלל" מובן וברור, ניתן לשאול כיצד אם-כן יש לשמור את השבת ולא לחללה? התשובה: כתבי הקודש לבדם אמורים להנחותינו ולהוות נר לרגלינו במקרים כאלו. עלינו להסתמך על דוגמאות מהמקרא ולא לברוח למחוזות רחוקים, בדמות התלמוד, אשר נכתב אלפי שנה לאחר מכן. דוגמא אחת מהתורה לחילול השבת מופיעה בצורת איסור הבערת אש (שמות ל"ה 3); דוגמא נוספת מדברת על איסור הבישול וליקוט המזון בשבת (שמות ט"ז 23-30); ודוגמא אחרת ניתנת בנושא איסור ליקוט עצים בשבת (במדבר ט"ו 32). עלינו תמיד להסתמך על הכתוב ולא להתחכם או להיות צדיקים בעיני עצמנו (ראו קהלת ז' 16). מן ההיבט המשיחי-תיאולוגי, כתבי הקודש מלמדים כי השבת התגשמה בישוע המשיח (מתי י"ב 8; אל העברים ד' 8-10) ולכן, המאמינים בו זוכים לעונג שבת מדי יום. עם-זאת, יש לזכור כי בתור תלמידיו של ישוע המשיח, אנו משתדלים ללכת בדרכו ולכן גם אנו, כמוהו לפנינו, מעניקים ליום השבת יחס יוצא דופן. דבר שני, זה נכון כי בתורת משה נמצאות הוראות ודינים ברורים לגבי איסור המלאכה בשבת, אך יש לזכור כי התנ"ך אינו מתחיל ואינו מסתיים בחומש. לצערי, אנו, בני ישראל, הפרנו את ברית סיני מיד עם נתינתה וחזרנו והפרנו אותה שוב ושוב ושוב… לשמחתי, אלהים צפה זאת מראש והכריז, דרך הנביא ירמיהו, "כי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם, נְאֻם־יְהוָה" (פרק ל"א 31). תודה לאל, התגשמה ברית חדשה זו בישוע המשיח ולכן כעת, אנו תחת בריתו החדשה המשיח ותורתו. הברית החדשה איננה אלא המצאה יהודית של אלוהים; התגשמות נבואית אשר מטרתה לתת לנו, בראש ובראשונה, הזדמנות נוספת בתיקון היחסים השבורים שהיו לנו עם ה' מאז הפרת ברית סיני. אגב, מאז שהפרנו את ברית סיני, משמשת תורת משה ככתב אישום החושף את ערוות חטאנו ואמור לכוון אותנו אלי חסדו של אלוהים במשיח. מעניין שגם חז"ל מסכימים כי אחד התפקידים של המשיח יהיה לבאר, לפרש ולהסביר את כוונת התורה, על-מנת שתהיה מובנת לעם (ראו: רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פרק י"א); וזה בדיוק מה שעשה המשיח ישוע, הן בעניין השבת והן בעניינים אחרים; ישוע קירב את חסידיו לדבר ה' ובתוך-כך, קירבם לאלהים עצמו. ### הלכות שחיטה > "אם אין "תורה שבעל-פה", איך נדע לבצע הלכות שחיטה?" באותה הדרך בה נדע לנהוג ברכב או להשתמש בכלי נשק – נדע כיצד לשחוט לאחר שנעבור בהצלחה קורס מקצועי לשוחטים. למעשה, השאלה לעיל יוצאת מתוך **שתי הנחות יסוד מוטעות**: **1-** "אין תורה שבעל-פה"; איש אינו אומר כי אין תורה שבעל-פה ואיש אינו מתכחש לקיומה; אדרבא, ברור שהמסורת הרבנית חיה וקיימת. השאלה היא האם מקורה של התושב"ע נעוץ בסיני, דהיינו: האם היא שמיימית. כאן קיים סלע המחלוקת; **2-** השאלה מניחה כי ידיעת התושב"ע מספיקה עבור ביצוע הלכות השחיטה, אך האמת היא שלימוד הגמרא אינו מסוגל להכשיר איש בדבר, זולת בהפיכתו למורה התלמוד בפוטנציה, דהיינו: לרב. לגופו של עניין, השאלה עצמה חושפת את ערוותה של התושב"ע וזאת **משני טעמים פשוטים**: **א.** אין בתורה משה ולו גם מצווה אחת העוסקת בהלכות שחיטה כשרה לעומת שחיטה שאינה כשרה (מעשה השחיטה בתורה – למשל: בשמות כ"ט או בויקרא ג' – מתייחס לעבודת הכוהן בלבד).[\[1\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a0%d7%93%d7%a2-%d7%9c%d7%91%d7%a6%d7%a2-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%a9/#_ftn1) לאור זאת, הלכות השחיטה שקבעו חז"ל מהוות אפוא דוגמא נוספת למצוות הרבות אשר הוסיפו והעמיסו הרבנים, על אפה וחמתה של תורת משה (ראו דברים ד' 2, י"ג 1). **ב.** למעשה, גם בתושב"ע גופא אין הוראות מפורטות לדרך הנכונה בה יש לשחוט בהמה כשרה. גם אם אדם התמחה בלימוד התורה שבעל-פה ויודע אותה על בוריה, עדיין אין בידו הכלים לבצע שחיטה באופן מעשי. אפילו המומחה הגדול בעולם לתושב"ע אינו מסוגל ואינו רשאי לעסוק בשחיטה, אלא אם כן יעבור הכשרה מקצועית ורשמית בקורס ייעודי לשוחטים. נסו נא לקרוא את סדר "טהרות" במשנה או את הלכות השחיטה ב"קיצור שולחן ערוך" (סימן ל"ו וסימן קע"ז) ובחנו את עצמכם: האם לאחר קריאה ועיון מדוקדק אתם חשים כשירים להתחיל לעסוק בשחיטה כהלכתה? כמובן שלא! התושב"ע, במקרה הזה, אינה מכשירה איש להתחיל לשחוט בפועל.[\[2\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a0%d7%93%d7%a2-%d7%9c%d7%91%d7%a6%d7%a2-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%a9/#_ftn2) דבר דומה ניתן לומר גם לגבי משגיחי כשרות; האם מישהו סבור כי עיון בדיני הכשרות אשר בתושב"ע יהפכוהו למשגיח כשרות הלכה למעשה? בוודאי שלא. לראייה, סקרו את אתר האינטרנט של המכון הדתי "מורשת אבות".[\[3\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a0%d7%93%d7%a2-%d7%9c%d7%91%d7%a6%d7%a2-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%a9/#_ftn3) אתר זה מציע תכניות לימוד להסמכה מוכרת במגוון מקצועות תורניים, כגון: קורס שחיטה, קורס משגיחי כשרות, קורס מוהלים ואפילו קורס לשיפוץ בתים. לצד הלימוד העיוני הנעזר בהלכה הרבנית, מתקיימים לימוד תיאורטי נוסף והדרכה מעשית אשר משלימים את המידע החסר או הלקוי אשר בתושב"ע. קחו לדוגמא את בגדי הכהן הגדול, כפי שהם מתוארים בתורה; לא משנה כמה פעמים תקראו את מצוות "בגדי השרד" ו"אפוד הזהב" (שמות, פרקים: כ"ח, ל"ט), עדיין לא תדעו כיצד יש לתפור את מעיל הכהן בפועל. ייתכן והפרק מספק מושג לגבי מהותו של הבגד, אך אינו מכשיר איש לעסוק בתפירה מקצועית. והתושב"ע במקרה זה נותרת חסרת תועלת לחלוטין; עיינו בהלכות כלי המקדש פרק ט' ("משנה תורה" לרמב"ם) ובדקו האם המידע שם עשוי להכשירם כתופרים של בגדי הקודש… אם אינכם תופרים מקצועיים מלכתחילה, ספק אם תמצאו שם את הידיים והרגלים. בתוך כך, המסגרות הייעודיות להכשרות מקצועיות, אינן מעידות אלא על האימפוטנטיות של התושב"ע ועל אוזלת ידה בכל הקשור לביצוע המעשי של הדוגמאות לעיל. התושב"ע אולי מספיקה בתחומים פשוטים, כמו הקמת סוכה וכדומה, אך בעניינים מורכבים יותר, כפי שראינו לעיל, יש להפעיל "תורה שבעל-פה" נוספת על-גבי התושב"ע הקיימת. **לסיכום**, התושב"ע של חז"ל אינה מספקת לנו, לא את ההוראות הנחוצות ולא את ההסמכה הנחוצה על-מנת לעסוק בתחומים מורכבים כמו שחיטה, השגחת כשרות ומצוות אחרות (שלא לדבר על בניית בניינים, סלילת דרכים או הקמת גשרים – דברים אשר מולם מתגלה ההלכה הרבנית כעקרה לגמרי). על-מנת לעסוק בדברים האלה בפועל, יש לקבל הכשרה מקצועית נוספת ותעודה רשמית המוכרת על-ידי המדינה. ### הלכות נידה > "איך ניתן לקיים את מצוות הנידה ללא עזרתה של התושב"ע?" פרק ט"ו בספר ויקרא מכיל פירוט ברור של הלכות מצוות הנידה: וְאִשָּׁה כִּי־תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד־הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר־תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. וְכָל־הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב. וְכָל־הַנֹּגֵעַ בְּכָל־כְּלִי אֲשֶׁר־תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב. וְאִם עַל־הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל־הַכְּלִי אֲשֶׁר־הִוא יֹשֶׁבֶת־עָלָיו בְּנָגְעוֹ־בוֹ יִטְמָא עַד־הָעָרֶב. וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא. וְאִשָּׁה כִּי־יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת־נִדָּתָהּ אוֹ כִי־תָזוּב עַל־נִדָּתָהּ כָּל־יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא. כָּל־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר־תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל־יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה־לָּהּ וְכָל־הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ. וְכָל־הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב. וְאִם־טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח־לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל־הַכֹּהֵן אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת־הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת־הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ (פס' 19-30). מקטע זה עולים שלושה מאפיינים חשובים של מצוות הנידה: **א-** אין לבוא במגע ישיר או עקיף עם אישה השרויה בְנִדָתָה; **ב-** כל אשר יבוא במגע כזה בעוד היא בנִדתה יטמא לשבעה ימים; **ג-** בסוף ימי הנידה צריכה האישה לספור שבעה ימי טהרה ולאחריהם לעלות קרבן בידי הכהן. בויקרא י"ח 19 מודגש שוב כי אין לשכב עם אישה בתקופת נידתה. **פירוש הביטוי "נידה" לאור התורה** אבל רגע, ודאי יהיה מי שישאל, כיצד נוכל לדעת מלכתחילה מה פשר הביטוי "נידה", ללא פרשנותם של חז"ל? ובכן, תודה לאל, התורה מדברת בעד עצמה והפסוק הראשון בקטע מוכיח זאת היטב: "וְאִשָּׁה כִּי־תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ" (פס' 19). מכאן ברור כי הנידה מתארת תקופה בה האישה "תִהְיֶה זָבָה דָּם". כל אישה בעולם יודעת בדיוק מתי מתקיימת תקופה זו והוכחה לכך ניתנת כבר בספר בראשית, המתאר את הסיבה אשר בעטיה לא האמינה שרה כי תוכל להרות: "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן" (י"ח 11-12). שרה ידעה אפוא בדיוק מהי נידה ומהן השלכותיה. **נידה בתורה ובקרב עמי קדם** פרופ' בנימין מזר מוכיח על-נקלה כי מצוות הנידה במקרא נהירה ומובנת לאשורה ללא כל הסתמכות על המסורת הרבנית והוא אף מעיר כי "את מקור ההשקפה על טומאת הנידה… יש לבקש במושגי טומאה הקשורים בלידה, והנמצאים אצל עמים רבים, ובייחוד אצל עמים פרימיטיביים" ("אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו" – כרך ה', 1968: 785). דהיינו, תקופת הנידה והלכותיה היו מוכרות לעמי האזור טרם ניתנה התורה ולכן יש להניח כי לא היתה לבני ישראל כל בעיה להבינה וליישמה. **תרומתם של חז"ל למצוות הנידה** התורה, על כל פנים, אינה חושפת בפנינו את הסיבה לעצם נִדָתן של נשים בעונתן; כאן אנו נדרשים למסורת חז"ל ולומדים כי האישה נענשה ונתחייבה במצוות נידה, מדוע? משום ששפכה את דמו של אדם הראשון בגן עדן (בראשית רבה י"ז). רחל קרן, בספרה "השמיעיני את קולך: עיונים במעגל השנה ובפרשות השבוע" (2009: 236), מתארת כיצד הפכו חז"ל את הנידה לקללה ולעונש ואף איימו כי אישה אשר אינה נזהרת בנידה תמות בשעת לידתה – כל זאת, חשוב לציין, בדו הרבנים מליבם ללא כל אסמכתא מהתורה. ### סוכות > "איך יראה חג סוכות בלי התורה שבעל פה? "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹת תמרים, וענף עץ עָבֹת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים." (ויקרא כ"ג, מ') איך מפרשים את הפסוק הזה בלי התורה שבעל-פה?" \[יד-לאחים\] - לגופו של עניין, פעמיים בספר דברים (ד' 2, י"ג 1) מזהיר הקב"ה שלא להוסיף ושלא לגרוע מהמצוות הכתובות בתורה. לפיכך, גם אם מצוות חג הסוכות אינן ברורות לנו דיין ודרך הקמת הסוכה אינה מפורטת לאשורה, עדיין אין בידינו הרשות להוסיף למצוות אלו הלכות, חוקים ותקנות אשר מלכתחילה אינן מצויות בתורה. אך זה בדיוק מה שעשו חז"ל; וכאילו לא די בכך, הם עשו זאת בשם ה' ממש. - אם מישהו בכל זאת ישאל, מדוע אפוא לא נתן אלהים הנחיות מדויקות לאופן הקמת הסוכה ולסוג המדויק של פרי עץ ההדר; תשובה אפשרית יכולה להיות כי ייתכן והאל רצה שנשמור על יצירתיות בקיום המצוות הספציפיות האלה ולא נהייה מקובעים לסט אחד מסוים של מינים או לדגם אחד בלבד של סוכה. ואולי עיקר החג אינו בקביעת צורת הסוכה, אלא כפי שכתוב בתורה, "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כ"ג 43). בכל מקרה, אין ולו גם פסוק אחד במקרא אשר אפילו רומז על-כך שהרבנים (או כל אדם אחר) יפרשו ויקבעו כיצד להקים את הסוכה ומהם ארבעת המינים מעבר לתיאורם בתנ"ך. - אגב, זה נכון שקיים פירוט רב בנוגע להלכות סוכה בתושב"ע,[\[1\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%97%d7%92%d7%95%d7%92-%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/#_ftn1) אך גם לאחר שקוראים את ההנחיות שם, נשאלת השאלה מדוע לא קבעו הרבנים את צבע דפנות הסוכה, למשל; ומדוע לא קבעו כיצד ובאילו קישוטים יש לעטר את הסוכה?.. מדוע הותירו חז"ל מקום ליצירתיות בנושאים האלה?.. האם דברים כדלהלן לא הוכתבו להם משמים?.. - תיאור ארבעת המינים בספר ויקרא (כ"ג 40) שב ומופיע כאלף שנה לאחר מכן, בספר נחמיה ח' 15: "וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי־זַיִת וַעֲלֵי־עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב". גם שם לא חש מחבר המקרא אילוץ לציין ביתר פירוט למה התכוון, אך הדבר המעניין הוא שאפילו ללא כל רמז לתושב"ע או לרבנים, הבינו בני ישראל את כוונתם של הכוהנים והלוויים, שהרי מייד לאחר מכן נאמר: "וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל־גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם…" (פס' 16). - יש דבר נוסף שבולט בצורך של כת הרבנים לשלוט במצוות חג הסוכות, ולצורך העניין בכל יתר אורחות החיים; בפשטות, קוראים לזה כוח וכסף. מחד גיסא, מבקשים הרבנים לשמור לעצמם את הזכות לקבוע לעם ישראל מהי סוכה כשרה ומהם ארבעת סוגי המינים; מאידך, מה יעשו סוחרי האתרוגים ללא קהל הלקוחות השבוי בכבלי ההלכה? הדת, כך מסתבר, היא עסק משתלם ביותר, אם מנהלים אותו ביד רמה… התלות בתושב"ע משמרת ומעודדת את המסחרה סביב תשמישי הדת השונים, המקבלים את הכשרם ממקור אחד הפועל כמונופול במקרה הטוב וכקרטל במקרה הפחות טוב. **לסיכום**, כשומרי מצוות הברית החדשה, איננו מחויבים עוד לשמור את השבת כפי שקבעה ברית סיני ובוודאי שאין אנו מוכרחים לשומרה לפי מסורת דרבנן. השבת ניתנה לנו כתזכורת למעשה בראשית וכמתנה שעלינו להתענג בה, ולא כעונש הכופה עלינו לסבול תחת עומס עולו. בתוך כך, כתבי הברית החדשה מלמדים כי אין לנו הזכות לשפוט איש על הדרך והאופן בהם הוא שומר ומקיים את השבת (קולוסיים ב' 16). חשוב אפוא לסיים ולומר כי למרות שתחת הברית החדשה אנו – המאמינים באלהים דרך ישוע המשיח – איננו מחויבים לשמור את השבת לפי הוראות ברית סיני, מבחינה פרקטית, לאומית ומסורתית אנו ברובנו הגדול שומרי שבת, כל אחד בהתאם למצפונו. --- [\[1\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/#_ftnref1) ראו דוגמאות לכך בתלמוד הבבלי, בבא מציעא נ"ט ע"ב; בבא מציעא פ"ו ע"א; מנחות כ"ט ע"ב; ובמשנה תורה, הלכות טומאת צרעת פרק ב' (שם פסק הרמב"ם כנגד בית מדרשו של אלהים במחלוקת בעניין דיני צרעת). [\[2\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/#_ftnref2) ראו לדוגמא ב"קונטרס עץ החיים", גיליון מס' 17, שם נאמר: "ובאמת, מבואר כן ברעיא מהימנא (פרשת נשא דקכ"ד ע"ב) דתורה-שבעל-פה היא אילנא דטוב ורע" (בלינק: <http://www.yeshiva.org.il/midrash/13725>). [\[3\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/#_ftnref3) ככתוב בחזון יוחנן ב' 7, כ"ב 14. [\[4\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/#_ftnref4) הסיבה שבעטיה כיניתי את התושב"ע "הברית החדשה" נעוצה בדברי חז"ל בתלמוד (ירושלמי, פאה יג, פרק ב, הלכה ד; בבלי, גיטין ס', ע"ב). [\[5\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/#_ftnref5) מעניין כי חז"ל ניבאו כי כאשר יבוא במשיח, הוא יביא עימו תורה חדשה מאת ה' (מדרש קהלת רבה ח'; "ילקוט שמעוני", ישעיהו פרק כ"ו, רמז תכ"ט; מדרש "אליהו זוטא", פרק כ'; ויקרא רבה, פרשת שמיני). [\[6\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/#_ftnref6) כך מפורש ב"מילון העברית המקראית" (מ. צ. קדרי, 2007: 306). **שחיטה:** [\[1\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a0%d7%93%d7%a2-%d7%9c%d7%91%d7%a6%d7%a2-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%a9/#_ftnref1) ראו ספרו של הרב אברהם צ'יל, המצוות וטעמיהן, 1988: 58-59. [\[2\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a0%d7%93%d7%a2-%d7%9c%d7%91%d7%a6%d7%a2-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%a9/#_ftnref2) אפילו הפירוט הרב אשר נמצא ב"משנה תורה" לרמב"ם (הלכות שחיטה), איננו מהווה אלא מידע תיאורטי ולוקה בחסר, אשר אין די בו על-מנת להכשיר איש למשרת שוחט מוסמך בפועל. מעניין כי בפרק ד' של הלכות השחיטה, אפילו רומז הרמב"ם בחצי פה כי אין די בהוראותיו לשם שחיטה כשרה… [\[3\]](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a0%d7%93%d7%a2-%d7%9c%d7%91%d7%a6%d7%a2-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%a9/#_ftnref3) [http://moreshetavot.org.il](http://moreshetavot.org.il/) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב **תגיות:** הרב יוסי מזרחי --- ### [המהפכה ה"אתאיסטית" של חז"ל](https://igod.co.il/true-judaism/atheistic-revolution-hazal/) **Published:** מרץ 28, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** בקרב החילוניות הקיצונית קיימת התרסה כלפי האל או גרוע מכך – התעלמות מוחלטת מקיומו, אך לא כן בקרב הציבור הדתי-חרדי; שם המצב מדוכדך עוד יותר כיוון שהדת עושה שימוש במושגים הלקוחים מעולם האמונה, אך בד בבד מתפקדת ללא כל צורך בהתערבותו של האל בחייה. הדת נשענת על החלטותיהם של כוהניה (הרבנים, במקרה שלנו), על שכליהם ועל פסקותיהם ובתוך כך מעקרת, הלכה למעשה, את הצורך בעל-טבעי. במובן הזה, הן החילוניות והן הדת מחזיקות בהשקפת עולם הומניסטית לגמרי; אולם הדת מתוחכמת יותר מפני ששם, למרות שאלהים הוצא אל מחוץ למשחק, נעשה שימוש באוצר מילים מקראי ובלקסיקון דתי, המאפשרים תחושה של "להיות בלי ולהרגיש עם". הנה כמה אינדיקציות למהפכה האתאיסטית שעשו חז"ל, בכך שביססו את מעמדם על חשבון הוצאת אלהים אל מחוץ לַסְפֶרָה הדתית: 1. **הפסקת פעולת רוח הקודש:** בתוספתא (למסכת סוטה, פרק י"ג) קבעו הרבנים כי "משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקודש מישראל". לאורך כל התנ"ך יש לרוח הקודש – רוח אלהים – תפקיד מכריע; החל מבראשית א' 2, שם מרחפת רוח הקודש על פני המים; דרך במדבר י"א, שם מאציל משה את רוח הקודש על שבעים מזקני העם; וכלה בספר שופטים, שם מקבלים שופטי ישראל את רוח הקודש ומתמלאים בגבורת אלהים. חז"ל, בכל אופן, החליטו כי עם חתימת התנ"ך חדלה הרוח מלפעול! 2. **ביטול ערך הנבואה:** בתלמוד הבבלי (בבא בתרא י"ב ע"ב) הוחלט כי "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות". בלקסיקון התלמודי, שוטים משמעו "משוגעים".[\[1\]](/#_ftn1) הנביא בתנ"ך הוא מי שמוסר עצמו לידיו של האל ואינו בוחל מלבטא את דברי התוכחה של אלהים לבריות. הנביא מתפקד כמעין מתווך בין האל לאדם ולא בכדי חלק בלתי מבוטל מהדמיות המרכזיות ביותר בתנ"ך היו נביאים, (אברהם, משה, אליהו וכו'). ערך הנבואה מועלה על נס, עד כדי כך, שמשה בעצמו קיווה כי כל ישראל יהיו לנביאים (במדבר י"א 29); גם יואל הנביא ביטא תקווה לעתיד אשר בו ישפוך ה' את רוחו על כל ישראל והם יחלו להתנבא (יואל ג' 1). אך מאז שהשררה עברה לידיהם של חז"ל, הם הורידו את קרנה של הנבואה. 3. **אין נשמעים יותר לבת קול מהשמים:** בויכוח הלכתי בין חכמי התלמוד, נעמד ר' יהושע על רגליו והכריז: "לא בשמים היא! מאי לא בשמים היא, אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות" (בבלי, בבא מציעא נ"ט ע"ב). דהיינו, כעת, תחת שלטון הרבנים, אין מתחשבים בבת קול מהשמים – למרות שחז"ל הודו בכל שבת הקול משקפת את רצון האלהים[\[2\]](/#_ftn2) – אלא מסתמכים על החלטת רוב החכמים. 4. **שחרור האדם מכל תלות בעל-טבעי:** היהדות הרבנית עיקרה אפוא מהשורש כל הישענות על רוח הקודש, הנבואה ובת הקול ולמעשה, גנזה אותם לאלתר. מעניין כי הבואה, רוח הקודש ובת הקול פסקו ולמעשה בוטלו, בדיוק בעת לקיחת הרבנות את המושכות על עם ישראל; האם מדובר בצירוף מקרים או מגמה מכוונת?.. התהליך שהתחילו בו חז"ל הוביל לנטילת האחריות והסמכות מהנביאים והעברתן אל החכמים בתחום של תורה ומצוות, תוך שחרורם מכל תלות בכוחות על-טבעיים.[\[3\]](/#_ftn3) 5. **הפיכת אלהים לעוד תלמיד-חכם אחד מהשורה והבסתו הבלתי-נמנעת:** כשם שלא היתה לחז"ל כל בעיה לקבוע כי אלהים מניח תפילין ומתפלל (בבלי, ברכות ו' ע"א; ז' ע"א),[\[4\]](/#_ftn4) הם לא בחלו לקבוע כי הוא לומד גמרא בישיבה של מעלה ואפילו אומר הלכה בשם ר' אליעזר (במדבר רבה, סדר חקת, פרשה י"ט). כאיל אין די בכך, התלמוד הבבלי (בבא מציעא פ"ו ע"א) מתאר ויכוח הלכתי במקרה סבוך של נגע בעור. בעלי המחלוקת היו מצד אחד, אלהים וישיבת השמים; ומצד שני, ישיבתן של נשמות הצדיקים. על-מנת להכריע את הדיון, הוזמן רבה בר-נחמני להכריע ופסק לטובת אלהים.[\[5\]](/#_ftn5) אין תימה אפוא מדוע אפילו אלהים מתועד על-ידי התלמוד כמי שהניף דגל לבן לנוכח פועלם והכריז "נצחוני בניי, נצחוני בניי"![\[6\]](/#_ftn6) 6. **הרבנים הכתירו עצמם למלכי הארץ על חשבון אלהים**: בתלמוד הבבלי (פסחים כ"ב ע"ב) מסופר על נחמיה העמסוני שדרש בתורה; כאשר הגיע לפסוק "את ה' אלהיך תירא" (דברים י' 20), ביקשו תלמידיו לשמוע כיצד יפרש זאת. נחמיה האמין כי הפרשנות הנכונה, לפי שיטתו, מחייבת אותו לקבוע כי יש לירא תלמידי חכמים באותה מידה, אך מפני שחסר את האומץ לומר זאת, חדל; "עד שבא רבי עקיבא ודרש: 'את ה' אלהיך תירא', לרבות תלמידי חכמים". חז"ל לא היססו אפוא מלהשוות את מעמדם לזה של הקב"ה בכבודו ובעצמו, ככתוב בפרקי אבות: "מורא רבך כמורא שמים".[\[7\]](/#_ftn7) ולכן, בעוד השמים היו שייכים לאלהים,[\[8\]](/#_ftn8) הארץ היתה בחזקת הרבנים; הם הפכו עצמם למלכים החדשים, "כמאמר החכמים: 'מאן מלכי – רבנן', מי הם המלכים – חכמים".[\[9\]](/#_ftn9) המהפכה הרבנית הושלמה אפוא עוד בתקופת התנאים; כבר אז הביאו חז"ל לביטול תוקפן של הנבואה, רוח הקודש ובת הקול ולמעשה, מנעו לחלוטין כל ניסיון להתערבותו של האל בדת החדשה שיצרו לעצמם. כעת עמד לרשותם התנ"ך כקרקע פוריה אשר בה יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם, בהתאם לפתגם התלמודי "סרס המקרא ודרשהו".[\[10\]](/#_ftn10) וכעת נותרנו עם דת משפטית והלכתית המלאה בחוקים, בסמלים ובטקסים, אך מיותמת לחלוטין מכל התערבות נבואית ועל-טבעית של רוחו וקולו של אלהים. [\[1\]](/#_ftnref1) ראו את דיני ה"שוטה" במשנה (מסכת בבא קמא ד') לאור ספרו של פרופ' שלום אלבק, "הראיות בדיני התלמוד", 1987: 93; כמו כן, ראו: פרופ' צבי מרק, "מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב", 2003: 58; ואודיה צוריאלי, "הנבא בן-אדם: על הנבואה כאפשרות ממשית", 2006: 26. [\[2\]](/#_ftnref2) בבלי, ברכות י"ז ע"ב. ראו עוד בספרו של פרופ' מנחם הרן, "האסופה המקראית: תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים", חלק א, 1996: 352. [\[3\]](/#_ftnref3) פרופ' אמנון שפירא, "אנרכיזם יהודי דתי", 2015: 209. [\[4\]](/#_ftnref4) במסכת ברכות ז' ע"א מסופר כי כאשר הפנה אלהים למשה את אחוריו (שמות ל"ג 23), ראה משה את קשר התפילין על ראשו של אלהים. [\[5\]](/#_ftnref5) אף על פי כן, כאשר נדרש הרמב"ם לאותה סוגיה, פסיקתו היתה כנגד אלהים (משנה תורה, הלכות צרעת ב'). [\[6\]](/#_ftnref6) בבלי, בבא מציעא נ"ט ע"ב. [\[7\]](/#_ftnref7) פרק ד', טו. [\[8\]](/#_ftnref8) תהילים, קטו: 16. [\[9\]](/#_ftnref9) עדין שטיינזלץ, "מדריך לתלמוד", 2002: 26. [\[10\]](/#_ftnref10) בבלי, בבא בתרא קי"ט ע"ב. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, למה הרבנים מתנגדים לישוע, תשובה לרב --- ### [הכשל של הרב יוסי מזרחי](https://igod.co.il/true-judaism/failure-rabbi-yosi-cohen/) **Published:** פברואר 27, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** מצוות התורה מבוססות על הפרשנות הפשוטה והמובנת ביותר של הטקסט ואין צורך בפרשן מלומד שיסביר את כוונתן. הרבנים שבים ומתעקשים כי ללא פרשנותה של התושב"ע, לא נוכל להבין את פשר המצוות ואת אופן ביצוען. כמובן כי טענה זו אינה מחזיקה מים וחובת ההוכחה על קיומה של התושב"ע עדיין מונחת לפתחם של חז"ל. להלן מספר טיעונים המפריכים כל גושפנקא הגיונית לתוקפה השמיימי של התושב"ע: - על הרב מזרחי – והרבנים בכלל – להחליט פעם אחת ולתמיד מה יחסם אל התושב"ע; האם התושב"ע אינה מהווה אלא פירוש לתורה שבכתב, כפי שטוען מזרחי?; או האם התושב"ע מהווה תורה נפרדת, אחרת ומקבילה לתורה שבכתב? הגדרת התושב"ע חשובה ביותר כי רק כך נדע כיצד להתייחס אליה. הרי מזרחי טוען חדשים לבקרים כי ללא פרשנותה של התושב"ע, אין לדעת כיצד לקיים את מצוות התורה. טיעון זה עומד בסתירה גמורה לכתוב בספר "מנחת אליהו" (לרבי אליהו הכהן, פרק ב, עמ' 31-30); שם נאמר כי עם ישראל מעולם לא שמר בהצלחה את התורה שבכתב אלא רק את התושב"ע. לפיכך, מדובר בשתי תורות נפרדות לגמרי, שהרי אם התושב"ע היתה פירושה של התורה שבכתב, לא ייתכן כי עם ישראל היה מפר את האחת ושומר את השנייה, כפי שנטען ב"מנחת אליהו". לדוגמא: אם התורה שבכתב מצווה על בניית סוכה והתושב"ע מפרשת כיצד לבנות סוכה, הרי שמי ששומר על הוראות התושב"ע, חזקה עליו כי קיים בהצלחה את התורה שבכתב. עד כאן הגישה של מזרחי. אך כאמור, ב"מנחת אליהו" נאמר כי עם ישראל תמיד הפר את התורה שבכתב והצליח לקיים רק את התושב"ע ועל-כן לא ייתכן שמדובר בפרשנות גרידא. לכן על הרבנים להחליט לאלתר מהי התושב"ע, תורה חדשה או פרשנות?.. אגב, אם התושב"ע אמנם ניתנה למשה בסיני בתור פרשנותה של התורה שבכתב, כיצד ייתכן אפוא שמשה בעצמו לא זיהה אותה, כפי שמעיד התלמוד (מנחות כ"ט ע"ב)? - הרבנים עושים שימוש תדיר בכשל לוגי מסוג 'אד-איגנורנטיאם' (טיעון מן הבורות) או "טיעון מהיעדר דמיון"; בו נטען כי מאחר ומשהו לא הוכח ככזב, הרי שהוא נכון. ובמהופך, טיעון כזה עשוי להניח כי מאחר שמשהו לא הוכח כנכון, הרי שהוא כוזב (זהו מקרה מיוחד של דילמה כוזבת מאחר שמונח כי כל הפרו-פוזיציות ידועות כנכונות או ידועות ככוזבות). טענה זו מתומצתת לעתים במימרה: "היעדר עדויות אינו עדות להיעדר". - ראשי כת ההלכה הרבנית קבעו כי משה קיבל בסיני גם את התורה שבעל-פה וכעת הם מצפים שאנו נוכיח כי לא היו דברים מעולם. כאמור, מדובר במניפולציה לוגית היוצאת מתוך הנחה כי אם התושב"ע לא הוכחה ככזב, הרי שהיא חייבת להיות נכונה ואמתית. למען האמת, התנ"ך מהווה את הראיה המובהקת ביותר לחסרונה של התורה שבעל-פה, שהרי ביטוי זה נעדר משם לחלוטין ולמעשה, צץ רק ע"י הפרושים בשלהי תקופת בית שני, דהיינו: למעלה מאלף חמש מאות שנה לאחר קבלת התורה בידי משה. אנו מדגישים שוב: מאז קבלת התורה מסיני ועד לתקופת המשנה אין בנמצא ולו זכר היסטורי כתוב אחד למושג "תורה שבעל-פה". אדרבא, ידועות מספר מסורות שונות שעל-פיהן קיימו עם ישראל מנהגים שונים ועם-זאת, התושב"ע ודרך הפלפול הפילוסופי המאפיין אותה נעדרים לחלוטין. - הרב מזרחי אינו מבין כיצד ניתן להבין את פשרן של מילים בתורה ללא עזרתם של הרבנים. בתגובה לכך, יש להזכיר למזרחי שתי נקודות חשובות: 1. כיום, אלפי שנים לאחר מתן התורה, ייתכן ולא נבין מילים מקראיות מסוימות או שנבין אותן באופן שונה ממשמעותן המקורי; אך עלינו לזכור כי העברית המקראית, בה השתמשו בני ישראל, אמנם דומה, אך איננה זהה לעברית המודרנית והעובדה כי איננו מבינים מושג, מונח, ביטוי או מצווה מקראית, אינו אומר כי העם שחי בתקופת התורה לא הבין זאת. לצורך הדוגמא, ביחזקאל פרק א' 4, 27 ופרק ח' 2 מופיע הביטוי "עֵין הַחַשְׁמַל". משמעות המילה "חשמל" בתקופתו של יחזקאל ובהקשרה בטקסט אינה זהה לפירושה כיום. אגב, הביטוי "חשמל" מהווה דוגמא יפה לכך שהתושב"ע אינה מהווה את הפרשנות המוסמכת והיחידה של הכתובים מפני שהמסורת הרבנית בעצמה חלוקה לגבי הפרשנות הנכונה של הביטוי (ראו לדוגמא את פרשנותם של הזוהר, רש"י, מצודת דוד והרמב"ם ב"מורה נבוכים"). המלבי"ם המחיש זאת נכוחה כאשר התייחס לפרשנותו של אברבנאל ואמר: "כעין חשמל – חלילה לקבל דעת מהר"י אברבנאל…". 2. כאמור, מזרחי שב וטוען, השכם והערב, כי ללא עזרתה של התושב"ע, בלתי אפשרי להבין את משמעות המצוות. מעניין, אם-כן, לשמוע ממזרחי כיצד לדעתו הבינו אדם וחווה את משמעות הציווי "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל־חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ" (בראשית א' 28); או את הציווי שלא לא לאכול מפרי עץ הדעת, "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (ב' 17)? האם גם לרשותם של אדם וחווה עמדה התושב"ע? לא ייתכן, שהרי לדידם של חז"ל ניתנה התושב"ע בצוותא עם התורה בהר סיני אלפי שנים לאחר הגירוש מגן העדן! התלמוד אף קובע כי "ששת אלפים שנה הוי העולם: שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח" (בבלי, עבודה זרה ט' ע"א). כלומר, חלפו אלפיים שנה מאז בריאת העולם ועד שניתנו התורה שבכתב והתושב"ע. לפיכך, כל הדמויות המקראיות שחיו באלפיים השנים הראשונות, נאלצו להבין את דבר ה' ללא עזרת התושב"ע. 3. מזרחי טוען כי לא נוכל להבין את משמעות המילה "עורלה" ללא התושב"ע. אך ייתכן והוא שכח כי מצוות ברית המילה ניתנה לאברהם, טרם כריתת ברית סיני. האם לדעתו גם אברהם הזדקק לפרשנות הרבנים על-מנת למול את בני ביתו?.. מזרחי מוסיף ומקשה: כיצד ידע אברהם לבצע ברית מילה מלכתחילה?! ובכן, התורה אינה מגלה לנו פרטים על השכלתו של אברהם בנוגע להלכות המילה, אך מקורות היסטוריים מוכיחים כי תופעת מילת הזכרים לא היתה ייחודית לעם ישראל, אלא היוותה מנהג מקובל על חלק גדול של האנושות. ולמעשה, ממצרים, מסוריה ומקרב עמי אסיה הקטנה קיימות עדויות עוד מהאלף השלישי לפנה"ס של גברים נימולים, כפי שמראים פרופ' ניסן רובין (בספרו "ראשית החיים", 2005: 77-78) ופרופ' בנימין מזר (אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ד, 1962: 896-898). - מזרחי אינו מבין כיצד ניתן לפרש נכונה את כוונת "ארבעת המינים" בחג סוכות, ללא פרשנות התושב"ע. התשובה לטענתו נפרשת על פני הנקודות הבאות: 1. פעמיים בספר דברים (ד' 2, י"ג 1) מזהיר הקב"ה שלא להוסיף ושלא לגרוע מהמצוות הכתובות בתורה. לפיכך, גם אם מצוות חג הסוכות אינן ברורות לנו דיין ודרך הקמת הסוכה אינה מפורטת לאשורה, עדיין אין בידינו הרשות להוסיף למצוות האלו הלכות, חוקים ותקנות אשר מלכתחילה אינן מצויות בתורה. אך זה בדיוק מה שעשו חז"ל; וכאילו לא די בכך, הם עשו זאת בשם ה' ממש. 2. לשאלה מדוע אפוא לא נתן אלהים הנחיות מדויקות לאופן הקמת הסוכה ולסוג המדויק של פרי עץ ההדר, ניתן לענות כי ייתכן והאל רצה שנשמור על יצירתיות בקיום המצוות הספציפיות האלה ולא נהייה מקובעים לסט אחד מסוים של מינים או לדגם אחד בלבד של סוכה. ואולי עיקר החג אינו בקביעת צורת הסוכה, אלא כפי שכתוב בתורה, "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כ"ג 43). בכל מקרה, אין ולו גם פסוק אחד במקרא אשר אפילו רומז על-כך שהרבנים (או כל אדם אחר) יפרשו ויקבעו כיצד להקים את הסוכה ומהם ארבעת המינים מעבר לתיאורם בתנ"ך. 3. זה נכון שקיים פירוט רב בנוגע להלכות סוכה בתושב"ע,[\[1\]](/#_ftn1) אך גם לאחר שקוראים את ההנחיות שם, נשאלת השאלה מדוע לא קבעו הרבנים את צבע דפנות הסוכה, למשל; ומדוע לא קבעו כיצד ובאילו קישוטים יש לעטר את הסוכה?.. מדוע הותירו חז"ל מקום ליצירתיות בנושאים האלה?.. האם דברים כדלהלן לא הוכתבו להם משמים?.. 4. תיאור ארבעת המינים בספר ויקרא (כ"ג 40) שב ומופיע כאלף שנה לאחר מכן, בספר נחמיה ח' 15: "וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי־זַיִת וַעֲלֵי־עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב". גם שם לא חש מחבר המקרא אילוץ לציין ביתר פירוט למה התכוון, אך הדבר המעניין הוא שאפילו ללא כל רמז לתושב"ע או לרבנים, הבינו בני ישראל את כוונתם של הכוהנים והלוויים, שהרי מייד לאחר מכן נאמר: "וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל־גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם…" (פס' 16). 5. לסיכום עניין זה חשוב להזכיר כי יש דבר נוסף שבולט בדחף של הרבנים לשלוט במצוות חג הסוכות, ולצורך העניין בכל יתר אורחות החיים; בפשטות, קוראים לזה כוח וכסף. מחד גיסא, מבקשים הרבנים לשמור לעצמם את הזכות לקבוע לעם ישראל מהי סוכה כשרה ומהם ארבעת סוגי המינים; מאידך, מה יעשו סוחרי האתרוגים ללא קהל הלקוחות השבוי בכבלי ההלכה? הדת, כך מסתבר, היא עסק משתלם ביותר, אם מנהלים אותו ביד רמה… התלות בתושב"ע משמרת ומעודדת את המסחרה סביב תשמישי הדת השונים, המקבלים את הכשרם ממקור אחד הפועל כמונופול במקרה הטוב וכקרטל במקרה הפחות טוב. - מזרחי טוען: "איך אתם יודעים איך לקיים את הציצית? זה לא כתוב באף מקום בתורה שבכתב"? שוב עושה מזרחי את מה שאהוב עליו ביותר: טועה ומטעה! כמו יתר המצוות, גם מצוות הציצית מופיעה בתורה באופן תמציתי וללא אין-ספור הלכות המחייבות את אישורם של רבנים ואנשי דת. להלן שתי תשובות לקושיה של מזרחי: 1. עיון בערך "ציצית"[\[2\]](/#_ftn2) ובערך "ארבע כנפות"[\[3\]](/#_ftn3) ב"לקסיקון מן המסד ליהדות וציונות" מגלה על-נקלה כי אין צורך ולו גם בהתייחסות אחת לתושב"ע, על-מנת להבין כיצד לקיים את מצוות הציצית כהלכתה. כל הנדרש מופיע בתורה ובהמשך התנ"ך. הרב אברהם צ'יל מאשר זאת ומסביר כי כל שעשו חז"ל היה להרחיב את תחולתה של המצווה ולהוסיף לה פסיקות מדרבנן.[\[4\]](/#_ftn4) 2. ידוע מכתבי הברית החדשה כי ישוע המשיח התהלך לבוש בציצית (מתי ט' 20) וברור עוד יותר כי ישוע לא הלך לפי מסורת הפרושים (אבותיהם של חז"ל), שהרי לאורך כל הבשורות הוא מתעמת איתם על-כך (למשל: מתי כ"ג); מזהיר את תלמידיו מפני מסורת הרבנים (למשל: מתי ט"ז 12); ואף אומר, בהתאם לנבואת ישעיהו כ"ט, כי המסורת מנוגדת לדבר ה' ואף מפרה אותו (מרקוס ז'). לפיכך ברור כי ישוע קיים את מצוות הציצית לפי התורה, ללא סיוע התושב"ע וללא התערבות הרבנים. - מזרחי: "אין הסבר איזה בהמה היא כשרה איזה לא כשרה". באמת? אמנם המונח "כשר" או "כשרות" אינו מופיע אפילו פעם אחת בתנ"ך בהקשר של מזון (מדובר בהמצאה רבנית המתפקדת כמסחטת כספים), אך מזרחי מתעלם מפרקים שלמים בתורה (ויקרא י"א; דברים י"ד) המפרטים בצורה הברורה ביותר איזו חיה מותרת לאכילה ואיזו חיה אסורה – החל מבהמות הארץ, דרך דגי המים וכלה בעופות. - מזרחי: "איזה אינטרסט יש לחכמים להמציא עשרות אלפי הלכות"? אינטרס אחד? מלא אינטרסים: סמכות, ממון, שליטה, כבוד, יצירת תלות בלעדית בהם וכו'. ישוע המשיח ניסח זאת במדויק כאשר אמר כי הם "עֹשִׂים אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂיהֶם לְהֵרָאוֹת בָּהֶם לִבְנֵי אָדָם, כִּי מַרְחִיבִים אֶת־תְּפִלֵּיהֶם וּמַאֲרִיכִים אֶת־צִיצִיּוֹתֵיהֶם. וְאֹהֲבִים לְהָסֵב רִאשֹׁנִים בַּסְּעוּדוֹת וְלָשֶׁבֶת רִאשֹׁנִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת" (מתי כ"ג 5-6). בשורה התחתונה מדובר בשררה, כסף וכבוד. הרבנים המציאו וממשיכים לפסוק הלכות ומצוות ללא לאות, על-אף שתורת משה אוסרת לעשות זאת מכל וכל (דברים ד' 3, י"ג 1). הנה כמה דוגמאות: 1. חז"ל קבעו כי מי שלומד דף גמרא אחד ביום "מקיים כמה מאות מצוות. ואם כן בודאי יותר טוב לקיים מאה מצוות (ע"י לימודו) ממצוה אחת (שבפועל)".[\[5\]](/#_ftn5) שמתם לב: לפי חז"ל, טוב יותר ללמוד דף גמרא מאשר לקיים מצוה אחת מהתורה בפועל! 2. הרבנים פסקו: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא" (בבלי, נידה ע"ג ע"א). כאן מבטיחים חז"ל כי מי שילמד גמרא ינחל חיי עולם. 3. ההלכה הרבנית קבעה, יש מאין, כי התורה מצווה לעשות הבדלה במוצאי שבת (משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת פרק כ"ט). אולם כאמור, בתורת משה אין זכר לקיומה של מצוות ההבדלה. 4. בניגוד לכתוב במגילת אסתר, פסקו חז"ל כי חייב אדם להשתכר בפורים, עד שלא ידע להבחין בין מרדכי להמן (בבלי, מגילה ז' ע"ב). 5. הרבנים הוסיפו, ממש בשמו המפורש של הקב"ה, מצוות שלא מהתורה, כגון: להתעטף בטלית, נטילת ידיים, הדלקת נרות והפרשת חלה קיצור (קיצור שולחן ערוך, סימנים: ל"ה, ע"ב). 6. חז"ל קבעו כי חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות (רבנו בחיי, על פרשת עקב, פרקי'). 7. הרבנים קבעו כי נשים פסולות לעדות (משנה תורה לרמב"ם, הלכות עדות ט'), על-אף שהתנ"ך מראה בדיוק ההפך (למשל: במדבר כ"ז 1-5; מלכ"ב ג' 16-27). 8. כאמור, התורה מזהירה כי כשם שאין להוסיף על מצוות התורה, כך אסור גם לגרוע מהן (דברים ד' 3, י"ג 1). בדברים כ"ה 3 נאמר כי יש להכות אדם שנמצא אדם 40 מכות בדיוק, אך בניגוד לכך, קבעו הרבנים 40 פחות אחת (משנה, מכות ג'). 9. ללא כל אסמכתא מהתנ"ך, קבעו חז"ל כי אסור לאדם ללכת אחרי אשתו, אלא רק לפניה (בבלי, ברכות ס"א ע"א). 10. למרות שאין לכך כל צידוק מקראי, על-פי ההלכה הרבנית חייב כל גבר להביא לעולם לפחות שני ילדים – זכר ונקבה (בבלי, יבמות ס"א ע"ב). 11. חז"ל הוציאו מהקשרו את משלי כ"ג 31 וקבעו מצווה חדשה אשר אינה מן התורה, לפיה חובה על כל אדם (אפילו ילדים) לשתות 4 כוסות יין בערב פסח. 12. חז"ל התעלמו מהאיסור לגרוע ממצוות התורה ובניגוד מוחלט לכתוב בבראשית א' 28, קבעו כי אלהים הטיל רק על אדם את מצוות פרו ורבו ולא על האישה (משנה, יבמות ו'). 13. פתחו את ספר ההלכה "קיצור שלוחן ערוך" ועברו על המצוות הכתובות בו; על כל 10 הלכות שם, רק אחת מקורה בתורה. - מזרחי אומר: "עשה כאשר הראיתך בהר,  כאשר הראתיך בהר – בכלל אשר הראה לך איך לבנות המשכן. השם הראה למשה דברים שהם לא כתובים בתורה, זה ראייה שיש תורה שבעל פה. כתוב בלשון עבר, כאשר הראיתיך – כאשר הראיתי לך אז". כאן מתייחס מזרחי לפסוק 30 מספר שמות כ"ו, בו אלהים מצווה על משה: "וַהֲקֵמֹתָ אֶת־הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר". מזרחי טוען כי השימוש בביטוי "הָרְאֵיתָ" מעיד על כך שמשה קיבל את הוראות המשכן בעל פה. אולי בלי לשים לב, בחר מזרחי להשתמש דווקא בפסוק המוכיח את ההפך המוחלט מטענתו; כי משה דווקא כן כתב ובאופן מפורט למדיי על גבי פרקים רבים (שמות כ"ה-ל') עד חטא העגל; וכשישה פרקים עד סוף הספר (שמות ל"ה-מ'). במילים אחרות, בניגוד גמור לתיזה של מזרחי, התורה מדגישה כי את כל מה שהראה אלהים למשה בהר, כתב משה בתורה עד אחרון הפרטים. למעשה, הסיבה אשר בזכותה אנו יכולים לקרוא על-כך נעוצה בעובדה שאלהים ציווה על משה והזקנים לכתוב את כל התורה עד תומם (דברים ל"א 24). תודה לאל, הם כתבו! - מזרחי: "יש פסוק על המנורה שהוא אמר לו איך לעשות את המנורה ואין באף מקום הסברים איך. והוא אמר לו כאשר הראיתיך. הוא אומר ראית את זה בעל פה". לפי מזרחי, אין בתורה שום הסבר בנוגע לעשיית מנורת הזהב. מעניין כי התורה מקדישה כעשרה פסוקים על אופן הכנת המנורה (שמות כ"ה 31-39) ועוד כעשרה פרקים על תפקידה ומיקומה של המנורה במשכן (החל משמות כ"ה וכלה בבמדבר ח'). מזרחי נתפס לפסוק "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר־אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (שמות כ"ה 40) כדי לטעון כי זו הוכחה לתושב"ע. אך הפסוק עליו הוא נשען מוכיח ממש את ההפך; משה כתב בדיוק את מה שהראה לו אלהים בהר. לולא כתב משה את מה שראה, לא היתה בידנו התורה כלל. שימו לב כי המצוות לעשיית המנורה ולהקמת המשכן נאמרים מפי אלהים בגוף שני זכר, לשון יחיד; לדוגמא: "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב" (שמות כ"ה 31); "וְאֶת־הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה" (כ"ו 1). דהיינו: הדברים נכתבו בתורה בדיוק כשם שמסר אותם אלהים למשה על ההר (גוף שני זכר, לשון יחיד). לפיכך ברור כי משה כתב את כל המצוות אשר הראה לו אלהים על ההר ולא החסיר דבר (ככתוב בדברים ל"א 24; ראו גם יהושע ח' 35, שם נאמר כי יהושע בן-נון קרא בפני העם את כל התורה שציווה משה; אם יהושע קרא הכל – סימן שהכל היה כתוב)! - מזרחי אומר: "כתוב "לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", אש בכל העולם, אסור לבער אש, כתוב או לא כתוב? למה איתן ומוטי הרשעים האלה מדליקים אש בשבת?" כאן בא מזרחי בטענות כנגד איתן ומוטי על כך שאינם שומרים שבת בהתאם לברית סיני. טענתו מחייבת מענה המתחלק לשני היבטים: 1. איתן, מוטי, ועם ישראל כולו, עברו לא רק על מצוות הקשורות ליום השבת, אלא על התורה כולה ובכך הפרו את ברית סיני לאלתר, ממש כפי שנאמר בתורה עצמה ובנביאים (ראו דברים ל"א16-17, ירמיהו י"א 10). לאלהים היתה זכות מלאה להעניש את כולנו אך בשל חסדו ורחמיו הוא העניק לנו פתח לתשובה ע"י כריתת הברית החדשה בדמו של המשיח, כפי שהובטח בישעיהו נ"ג, בירמיהו ל"א ובקטעים רבים נוספים בתנ"ך. 2. מזרחי גורס כי ללא פרשנות התושב"ע לא היתה באפשרותנו היכולת לדעת מה משמעות הביטוי "לא תבערו אש בכל משבותיכם ביום השבת". אך מזרחי אינו מעלה דעתו אפשרות בה משה דיבר אל העם תוך שימוש בשפה המובנת וברורה להם. למעשה, מזרחי מתעלם מפתגם מפורסם של חז"ל, לפיו: "דִברה תורה כלשון בני אדם" (בבלי, נדרים ג' ע"א). דהיינו, התורה נכתבה בלשון ובמילים מוכרות, מובנות וידידותיות לעם ישראל ולא בצופן סתרים הניתן לפיצוח רק ע"י יודעי ח"ן (ח"ן = חוכמת הנסתר/רבנים). - כעת נתייחס לשתי טענות עיקריות שהרב מזרחי שב ומעלה: **א-** לדידו, אין בתורה שום מצווה עם הסבר כיצד לקיימה ולכן אנו תלויים בתושב"ע לשם קיום התורה; **ב-** טענתו השנייה של מזרחי היתה כי בסיום בניית המשכן נאמר כי יש לשבות מכל המלאכות המתקיימות בו. - הטענה של מזרחי, כי אין לאף אחת ממצוות התורה הסבר המתייחס לאופן קיומה, פשוט אינו נכון! התורה מלאה במצוות אשר טומנות בחובן הסבר מפורט ומלא של הדרך לקיימן. הנה מדגם מייצג בן חמש דוגמאות: 1. ב**ויקרא** י"א ו**בדברים** י"ד ציווה אלהים את עם ישראל לאכול רק מהחיה הטהורה ולא מהטמאה. ובהמשך כל הפרק מתוארת רשימה מדוקדקת של החיות (בהמות, עופות, דגים) הטהורות והטמאות, לרבות אינדיקטורים ברורים להבחנה בין השניים. 2. ב**במדבר** ו' מתוארת מצוות הנזיר באופן מפורט ומלא, החל ברגע התחלת הנזירות וכלה בדרך הנכונה לסיום תקופת הנזירות. 3. ב**ויקרא** י"ג-י"ד מתוארת תורת המצורע בצורה מפורטת ושלמה הכוללת את אבחון נגע הצרעת, אם אופן הטיפול במצורע ואת תפקיד הכוהן לאורך כל התהליך. 4. ב**ויקרא** י"ח מצווה אלהים על ישראל לא לעשות כמעשה ארץ כנען ולא ללכת בחוקותיהם (פס' 3); ומיד לאחר מכן, מפורטים באופן מקיף וממצה כל המעשים המתועבים אשר מפניהם חייבים ישראל להישמר (פס' 6-24). 5. ב**שמות**, פרקים כ"ה-כ"ט ופרקים ל"ו-מ', מתוארת הקמת המשכן עד הפרט הקטן ביותר; מנורת הזהב, הקרשים למשכן, המזבח, ארון הקודש, כיור הנחושת ובגדי הכוהן – כל אלה ועוד, מתוארים תוך הסבר ברור, מפורט דק דק ומלא. - אפרופו המשכן, בנקודה השנייה שמעלה מזרחי (וחוזר עליה שוב ושוב כמו מנטרה) נטען כי לאחר סיום עבודות המשכן כתוב כי יש ביום השבת אין לבצע את המלאכות המתוארות בהקמת המשכן ובתחזוקתו השוטפת. למרות התעקשותו של מזרחי ובניגוד גמור לדבריו, כאן המקום לציין כי אין שום פסוק בתורה (ובפרט לא מייד לאחר סיום תיאור מלאכת המשכן) אשר בו נאמר כי ביום השבת יש לשבות מכל המלאכות המתקיימות במשכן. מדובר במסורת רבנית אשר מקורה ב**משנה** (מסכת שבת ז') ולפיה קיימות ל"ט אבות-מלאכות הנגזרות מעבודת המשכן ואסורות בשבת (**רמב"ם**, משנה תורה, הלכות שבת י"ב). מבט מעמיק ברשימת ל"ט המלאכות שקבעו הרבנים חושפת כי חלק רב מהן אינו מאפיין את עבודת המשכן ומעולם לא התרחש שם (ראו למשל: "החרישה, והזריעה, והקצירה, והעימור, והדישה, והזרייה… והצידה…" – משנה תורה, הלכות שבת ז' א'). - דוגמא נוספת לכך שהתושב"ע לא ניתנה למשה בסיני נלקחת מספר במדבר ט"ו 32-36: "וַיִּהְיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן, וְאֶל כָּל־הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל־הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל־הָעֵדָה אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה". הכתוב מספר על אדם שקושש עצים בשבת וכאשר הביאו אותו אל משה, הלה לא ידע כיצד לנהוג בו וחיכה למוצא פיו של ה' בעניין. הבעיה צצה כאשר נזכרים כי ע"פ חז"ל, משה קיבל בסיני את התושב"ע המפרשת את כל תרי"ג מצוות התורה. התושב"ע כוללת, כמובן, גם את ל"ט המלאכות האסורות בשבת, אשר לפיהן אין לגזור, לחתוך, לנסר או לקושש עצים בשבת (משנה תורה, הלכות שבת ב'). המקרה עם האיש שנתפס מקושש עצים בשבת התרחש לאחר קבלת התורה מסיני ולכן, לשיטת הרבנים, היה צריך משה לדעת בדיוק כיצד לנהוג באותו מחלל שבת שהרי עבר על אחת מ- 39 המלאכות האסורות בשבת. אך אז מבקשים חז"ל להתחכם וקובעים כי המשפט "כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ" (במדבר ט"ו 34) מתייחס אך רק לסוג המיתה שבה היה צריך להרוג את החוטא ולא לשאלה האם או כיצד להענישו (בבלי, סנהדרין ע"ח ע"ב) ורש"י מאשר זאת ואומר: "כי לא פורש מה יעשה לו – באיזו מיתה ימות, אבל יודעים היו שמחלל שבת במיתה". כלומר, לדידם של חז"ל, ידע משה כי האיש חילל שבת וחייב במיתה, אולם לא ידע באיזה סוג מיתה להענישו. טענה זו אינה מחזיקה מים וזאת משני טעמים פשוטים: 1. המענה שנתן אלהים בהמשך הקטע מוכיח כי משה לא ידע כי גזר דינו של איש הוא מוות, שהרי כתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ" (פס' 35). אם, כפי שטוענים חז"ל, היה ברור למשה שיש להמית את מחלל השבת, מדוע אפוא אמר אלהים "מות יומת האיש"? לפי הכתוב, אלהים קובע לא רק את אופן המיתה אלא גם את הכרעת הדין, כלומר: האם דינו של האיש מוות. 2. הבעיה השנייה עם פירושם של הרבנים מצוי בספרות חז"ל עצמה; התלמוד וכל הפרשנים בעקבותיו, קבעו כי משה לא ידע באיזה סוג מיתה יש להרוג את האיש, אך ע"פ התושב"ע אופן המיתה היה חייב להיות ברור למשה כבר מסיני שהרי לפי ההלכה, חילול שבת במזיד מחייב מוות בסקילה (משנה תורה, הלכות שבת א'). ואם הדבר מוכרע בתושב"ע, הרי שהוא נאמר כבר למשה בסיני (ירושלמי, מגילה דף כח,א פרק ד הלכה א גמרא)! ושוב, חובת ההוכחה חוזרת לפתחם של הרבנים… [\[1\]](/#_ftnref1) ראו למשל במשנה, מסכת סוכה; או ב"קיצור שלוחן ערוך", סימן קל"ד-קל"ז. [\[2\]](/#_ftnref2) "לקסיקון מן המסד ליהדות ולציונות", 1987: 210. [\[3\]](/#_ftnref3) שם, 1987: 26. [\[4\]](/#_ftnref4) הרב אברהם צ'יל, "המצוות וטעמיהן", 1988: 228. [\[5\]](/#_ftnref5) דברי הרב משה צוריאל, "אוצרות המוסר" חלק ב', 2002, פרק השקידה וההתמדה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי = תורה שבעל-פה?](https://igod.co.il/true-judaism/keep-ordinance-oral-torah/) **Published:** מאי 14, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "משה רבינו לימד את התורה שבעל פה ליהושע ולשאר חכמי ישראל בדורו, והם לימדו לדורות הבאים אחריהם…בכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה בפירוש. שנאמר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי עשו משמרת למשמרתי." \[מוסד הרב עדין שטיינזלץ\] פרק י"ח בספר **ויקרא** נפתח באזהרה חמורה לעם ישראל: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם־בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ־כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ. אֶת־מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת־חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (פס' 3-4). הפרק מסתיים באותה נימה: "אַל־תִּטַּמְּאוּ בְּכָל־אֵלֶּה כִּי בְכָל־אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם… וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת־חֻקֹּתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי־הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ… **וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי** לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"  (פס' 24-30). חלק מהפרשנים המסורתיים, ממשיכי כת הפרושים, פירשו את הביטוי "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי" כרומז לחכמי ההלכה להטיל חומרה גדולה יותר על דברי התורה, לגזור גזירות ולתקן תקנות שיהוו סייג לתורה ויבטיחו כי עם ישראל לא יעבור על דין התורה. בקיצור, אחדים מחז"ל ראו את הביטוי כעוד ראייה להצדקתה של התושב"ע (ספר "פלא יועץ" לר' אליעזר פאפו, המאה ה- 18). האם יש דברים בגו? לא ממש! **ראשית**, ראוי לציין כי רבים מהפרשנים המסורתיים ובתוכם אף **התלמוד**, לא פנו לקו הזה ופירשו את הביטוי בהתאם למיקומו בהקשר: "ושמרתם את משמרתי – זאת המשמרת והיא לבלתי עשות" (אבן עזרא); או:  "ושמרתם את משמרתי, לבלתי עשות מחוקות התועבות" (ספורנו[\[1\]](/#_ftn1)). **שנית**, הביטוי "לשמור את משמרתי" מופיע בתורה כמה וכמה פעמים, בהטיות שונות (למשל: **בראשית** כ"ו 5; **ויקרא** ח' 35, כ"ב 9; **במדבר** ג' 7-8, ח' 26, י"ח 3; **דברים** י"א 1 ועוד). מעניין כי בכל פעם משמעות הביטוי "מִשְׁמֶרֶת" איננה מהווה אלא מילה נרדפת לביטויים: מצווה, חוק ומשפט. במילים אחרות, "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי", בא לחזק את הדרישה לשמור את תורתו הכתובה של ה', לציית למצוותיו (ככתוב במילון העברית המקראית).[\[2\]](/#_ftn2) **שלישית**, הפרשנות הרבנית הרואה בביטוי "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־מִשְׁמַרְתִּי" גושפנקא לגזור גזירות "בעל פה" חמורות יותר כדי להגן את שמירת התורה, נראית פתטית למדי לנוכח המציאות; ההלכה הרבנית מוכיחה כי לא רק שאין פרשנות זו נכונה, אלא שפוסקי ההלכה אף עשו את ההפך – הם הקלו דווקא היכן שהתורה החמירה. הנה דוגמא מויקרא י"ח ממש: **התורה** אוסרת על גילוי עריות ועל חתונת קרובי משפחה באופן קטגורי וברור, ככתוב:  "אִישׁ אִישׁ, אֶל־כָּל־שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה…" (**ויקרא** י"ח 6-17). אף על פי כן, באה **ההלכה הרבנית** ופסקה: "מצוה לישא \[להתחתן עם\] בת אחותו או בת אחיו" (**קיצור שולחן ערוך**, הלכות אישות קמ"ה ט').[\[3\]](/#_ftn3) דהיינו, היכן שהתורה מחמירה ההלכה דווקא מתריסה נגדה ומְקֵלָה! ראייה לכך שהלכה הרבנית בעניין זה מעוותת לחלוטין, מצויה בצוואת ר' יהודה החסיד אשר העז לשחות נגד הזרם ופסק: "לא ישא אדם בת אחיו או בת אחותו" (אות כ"ב). [\[1\]](/#_ftnref1) ראו בתלמוד הבבלי, חגיגה י"א י"ב; רש"י, בכור שור וכו'. [\[2\]](/#_ftnref2) מ"צ קדרי, 2006: 678. [\[3\]](/#_ftnref3) בהשראת הגמרא בבבלי, מסכת בבא בתרא ק"י ע"א. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [נוסח המסורה - חף מטעויות?](https://igod.co.il/true-judaism/masoretic-text-no-blame/) **Published:** אוקטובר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Excerpt:** פרופ' יאיר זקוביץ: ״יש לזכור כי נוסח המסורה אינו בהכרח נוסח קדמון, מקורי, וכי בעזרת ההשוואה לשאר עדי הנוסח ניתן לגלות גם בו שינויים מכוונים ותוספות פרשניות״ **Content:** > ״יש לזכור כי נוסח המסורה אינו בהכרח נוסח קדמון, מקורי, וכי בעזרת ההשוואה לשאר עדי הנוסח ניתן לגלות גם בו שינויים מכוונים ותוספות פרשניות״. (פרופ' יאיר זקוביץ)1א ביקורת נוסח המקרא מתייחסת בכובד-ראש לכל אחד מנוסחי המקרא הקדומים המצויים בידינו כיום. כיוון שהמקור התכלה ונותרו רק העתקים, אין בידנו את "התנ"ך המקורי", אשר אליו לכאורה פונים הרבנים בגאווה מיותרת. אין אנו טוענים כי התנ"ך העברי מזויף (כדברי המוסלמים). לראיה, רובנו עושים שימוש בנוסח המסורה המקובל ע"י הרבנות. כתבי הברית החדשה קדמו במאות שנים לכתבי חז"ל, ולא פשוט לקבוע כיום מאיזה נוסח מקראי קדום נלקחו ציטוטי התנ"ך המופיעים שם, אם כי ברור שלרוב מדובר בנוסח השבעים (נוסח "המסורה" פשוט לא היה קיים אז). ### **על נוסח המסורה** **מכתבי חז"ל** נמצא כי במקרים שונים התעוררו ספקות לגבי נוסח המקרא, והיה צורך להכריע בין נוסחאות שונות, למשל: - **א.** שלושה ספרים נמצאו בעזרה: אחד של מעונים ואחד של היא ואחד נקרא ספר זעטוטים. באחד כתיב 'מעון אלהי קדם' ובשנים כתיב 'מעונה אלהי קדם' (דברים ל"ג , כז), בטלו חכמים את האחד וקיימו השנים. - **ב.** באחד כתיב תשעה 'היא' ובשנים כתיב אחד עשרה 'היא', בטלו חכמים את האחד וקיימו את השנים. - **ג.** באחד כתיב 'וישלח את זעטוטי בני ישראל', 'ואל זעטוטי בני ישראל', ובשנים כתיב 'וישלח את נערי בני ישראל' (שמות כ"ד , ה) 'ואל אצילי בני ישראל' (שם, יא), בטלו חכמים את האחד וקיימו את השנים.[\[1ב\]](/#_ftn1) - **ד.** נוסף על-כך, "בכמה מקומות **בספרות חז"ל** נזכר ספר התורה המיוחד של רבי מאיר, שכלל לפחות שבע גרסאות שונות מן הנוסח המקובל. - **ה.** בנוגע לפסוק: "וּבְנֵי־דָן חֻשִׁים" (בראשית מ"ו, כג)… בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב: ובן דן חשים". - **ו.** בנוסח המסורה נאמר: "וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה" (בראשית מ"ה, 8). אך בספרו של ר' מאיר כתוב: וישני לאב.[\[2\]](/#_ftn2) **הרב אמנון בזק** מעיד כי "על ספקות לגבי נוסח המקרא ניתן ללמוד גם מתופעת הנקודות מעל מילים בתורה".[\[3\]](/#_ftn3) הוא מוסיף ואומר כי בעם ישראל קיימות היו שתי מסורות מרכזיות לנוסח המקרא, והן מוזכרות כבר ב**תלמוד הבבלי**; לדבריו, השתיים נבדלו "זו מזו באותיות, בניקוד, בטעמים ובחילופי קרי וכתיב".[\[4\]](/#_ftn4) הרב בזק מטמיע כי "בעשרות רבות של מקרים ניתן לראות שנוסח המסורה שונה מנוסח המקרא שעמד לפני חז"ל, ולעתים מדובר בשינויים של ממש".[\[5\]](/#_ftn5) כאמור, "ההבדלים נוגעים גם לענייני תוכן ומשמעות. דרשות רבות של חז"ל מבוססות על נוסח שונה מנוסח המסורה".[\[6\]](/#_ftn6) הרב בזק ממשיך וחושף בספרו דוגמאות רבות אחרות, כגון קרי וכתיב ואף מראה כי אפילו בנוסח המסורה קיימים היו נוסחים שונים.[\[7\]](/#_ftn7) להלן שתי דוגמאות נוספות: - **א. בנוסח המסורה** לבמדבר י"א 32 כתוב: "וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ", אך **בתרגום השבעים** **ובדרשות חז"ל** כתוב: 'וישחטו להם שחוט'.[\[8\]](/#_ftn8) - **ב.** בנוסח המסורה לדברים ל"ב 8 כתוב: "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אך באחת מ**מגילות קומראן** נאמר במקום "בני ישראל" – "בני אל" וכך כתוב גם בתרגום השבעים. לכן, אם עד גילוי מגילות קומראן ניתן היה לטעון כי תרגום השבעים טעה, כעת, "משנתברר כי אנשי קומראן לפני אלפיים שנה גרסו כגירסת השבעים, אין עוד ספק שהיה בימי בית שני נוסח "בני אל" והיה נוסח "בני ישראל"… והחכמים… פסקו גם בזה, ואמרו הנוסח הנכון הוא "בני ישראל". מכל מקום, אין זה שיבוש סתם ומותר לחוקר לתהות גם על הנוסח שנדחה".[\[9\]](/#_ftn9) אגב, בחיבור רבני הנקרא **גליון הש"ס** מובאות דוגמאות רבות נוספות לשינויי נוסחאות כגון אלה.[\[10\]](/#_ftn10) [\[1א\]](/#_ftnref1) יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה (תל אביב, הוצאת עם עובד, 2009), 58. [\[1ב\]](/#_ftnref1) הרב אמנון בזק, "עד היום הזה", 2013: 186. [\[2\]](/#_ftnref2) שם, עמ' 187. [\[3\]](/#_ftnref3) שם, עמ' 188. [\[4\]](/#_ftnref4) שם, עמ' 194. [\[5\]](/#_ftnref5) שם, עמ' 196. [\[6\]](/#_ftnref6) שם, עמ' 196-197. [\[7\]](/#_ftnref7) שם, עמ' 200-210, 241-243. [\[8\]](/#_ftnref8) פרופ' נ.ה. טור-סיני, "הלשון והספר: בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים" – כרך הספר, 1959:  114. [\[9\]](/#_ftnref9) פרופ' יהודה אליצור, "ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגרפיים, היסטוריים והגותיים", 2000: 16. [\[10\]](/#_ftnref10) שם, עמ' 15. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מהימנות כתבי הקודש, תשובה לרב --- ### [מה זה "עד-עולם" ו"ברית עולם"? האם המשמעות היא נצח ללא-סוף?](https://igod.co.il/true-judaism/ad-olam-brit-olam/) **Published:** יולי 27, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "כיצד ייתכן שאנו כבר לא תחת ברית סיני, אם נכתב בתנ"ך שברית זו היא 'לעולם', 'עד-עולם' ו'ברית עולם'?" בעברית מקראית, משמעות המילה "עולם" אין משמעותה "לנצח \\ לתמיד". אלא, לתקופת זמן מסויימת, ממש כמו בעברית מודרנית (לדוגמא – "מאסר עולם" היא לרוב תקופת מאסר בת 16 עד 24 שנים בלבד). השאלה היא, מה כלכך מיוחד בתקופה הזאת? חוקרי מקרא הציעו כי "חוק עולם" הוא מטבע לשון מקראי אשר משמעו 'צו קבוע'. (גרוסמן," תורת הקורבנות", עמ 406). צו קבוע משמע ההוראה הגבוהה ביותר שאיננה כפופה להוראה אחרת. כפי שבכביש הוראת רמזור גוברת על הוראת תמרור, אך הוראת שוטר גוברת על הוראת רמזור והתמרור, כך כל חוק עליו נאמר 'חוק עולם' הוא הגובר – הסמכות הגבוהה ביותר על פני הוראות אחרות. התוספת 'לדורותיכם' ("חוק עולם לדורותיכם") בא לחזק ולומר כי גם בעתיד ישאר חוק זה בעל הסמכות הגבוהה ביותר על האחרים (גם כאשר יוספו חוקים אחרים בנושא). ### **בתורה** כפי שמסביר **פרופ' מזר**, הביטוי "עולם" (על כל נגזרותיו במקרא) משמש "במידה שווה לַעָבר (מעולם) ולעתיד (לעולם, עד עולם)".[\[1\]](/#_ftn1) למשל, בבראשית ו' 4 כתוב: "הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי־כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל־בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם". הביטוי "מעולם" בהקשר הזה אינו מבקש לומר כי גיבורים אלו היו בארץ מאז ומעולם, שהרי ברור כי הם לא נבראו ממש בעת בריאת העולם, אלא הופיעו על במת ההיסטוריה בזמן מוגדר מאות שנים לאחר הבריאה. עוד דוגמא: "וְלָקַחְתָּ אֶת־הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה־כֵּן" (דברים ט"ו 17). פרופ' מזר מבאר כי כוונת הביטוי "עולם" כאן, איננה מתייחסת אלא לתקופת חייו של העבד.[\[2\]](/#_ftn2) **הרב פרופ' עמיר** מסביר כי למרות שהברית שנכרתה בין אלהים לישראל מתוארת כ"חֻקַּת עוֹלָם", המקרא מדגיש כי לאדם ניתן החופש לבחור להפר אותה בכל עת (דברים ל' 19); ברית זו אמנם מחייבת את האל לעולם ולדבריו של פרופ' יהוידע: "שונה מחויבותו של האל. אותו מחייבת הברית לעולם, בשום רגע לא יוכל להשתחרר ממנה". אך הוא מדגיש כי להבדיל מהקב"ה, בידו של האדם להפר ולסיים את הברית, על-אף שזו נכרתה "לעולם".[\[3\]](/#_ftn3) **באנציקלופדית** "**עולם התנ"ך**" מבואר כי בביטוי התורני הנפוץ "חֻקַּת עוֹלָם" (ויקרא ט"ז 29, למשל), אין הכוונה לנצח אלא דין לדורות.[\[4\]](/#_ftn4) מעניין כי גם הפרשניים המסורתיים ביארו כי כוונת הביטוי "חֻקַּת עוֹלָם" איננה אלא חוקה וזיכרון לדורות (ראו רש"י, אבן עזרא, אור החיים וכו', על שמות י"ב 14). ### **בנביאים** בספר יהושע כ"ד 2 נאמר: "כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים". הביטוי "מעולם" כאן, אינו בא לרמוז לכך שאבותינו ישבו בעבר הנהר לנצח ומאז בריאת העולם, אלא מתקופה מסוימת בעבר עד תקופה מוגדרת שהסתיימה זה-מכבר. פרופ' מזר מוסיף: "לפיכך אמורה המלה עולם גם במקומות שבהם מדובר על התמד שיש בו, מטבע העניין, הגבלה בזמן, אלא שאין הדבר חשוב בעיני הדובר. למשל, חנה אומרת ששמואל ישב לפני ה' עד עולם (שמ"א א, כב), וכוונתה: כל ימי חייו (שם, פס' יא, כח)". על בית דוד נאמר "וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם", ומזר מסביר כי "אין הכוונה לעבר המרוחק והנעלם (שהרי זמן עליית בית דויד למלוכה ידוע), כי אם להתמד קיומו האיתן והקבוע של בית דויד".[\[5\]](/#_ftn5) שתי דוגמאות אחרות: **א-** בירמיהו כ"ה 9, שם נאמר: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת־כָּל־מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם־ה' וְאֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל־יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם". במקרה זה, הביטוי "עוֹלָם" תיאר תקופה בת שבעים שנה בלבד, שלאחריה שבו גולי בבל לארצם.[\[6\]](/#_ftn6) **ב-** בישעיהו ל"ב 14 כתוב: "כִּי־אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת עַד־עוֹלָם מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים". רש"י פירש את הביטוי "עַד־עוֹלָם" כך: "עד עת קץ עופל ובחן". כלומר: היכל המלך יינטש רק לזמן מוגבל וקצוב מראש ולאחר מכן ישוב על כנו. לסיכום מדגיש פרופ' מזר: "בניסוחם של רעיונות אלו לא נתגבש מושג עצמאי של זמן בלתי מוגבל (או מושג מופשט אחר), שראוי לתרגמו במושג נצח, הנהוג במחשבה המאוחרת יותר".[\[7\]](/#_ftn7) במילים אחרות, "לעולם" במקרא, אין פירושו דווקא לנצח או ללא כל הגבלה. אדרבא, ביטוי זה טומן בחובו משמעות של תקופה מוגבלת בזמן, ממש כשם שהבריאה כולה מוגבלת בזמן קיומה.[\[8\]](/#_ftn8) ### **הברית החדשה** למעשה, לא זו בלבד שברית סיני אינה נצחית, אלא שאפילו התורה עצמה מתארת ומנבאת את הפרתה (ראו: שמות ל"ב 3-10; דברים ל"א 16, ל"ב 15-20). זה אולי יישמע מפתיע, אך הרעיון של כריתת ברית חדשה שתחליף את ברית סיני אינו גחמה של הכנסייה הקתולית; הדבר נאמר באופן ברור בתנ"ך, בפי הנביא ירמיהו בפרק ל"א 31-32: "וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־ה'". לאחר שהפרנו את ברית סיני, היה רשאי אלהים למגר אותנו סופית – ע"פ חוקיה של אותה ברית "עולם"; אך תודה לאל, ברחמיו הגדולים הוא חס עלינו וכרת עִמנו ברית חדשה אשר אינה תלויה יותר במעשנו, אלא עומדת על חסדו וצדקתו של אלהים בלבד. במרכז הברית החדשה ניצב המשיח ישוע, אשר ספג בעצמו את פשעינו וכרת בדמו את פדיון נפשנו וכך, ריצה וקידש אותנו לפני אלהים (ישעיהו נ"ג 5 – נ"ד 10). ### **המִלכוד הרבני** ברית סיני נשענה על דם קורבנות שהיווה את הבסיס לאופן שמירתה ע"י הכוהנים במקדש (ראו שמות כ"ד 8; ויקרא י"ז 11). לפיכך, גם חסידי יהדות ההלכה חייבים יהיו להודות כי ברית זו אינה יכולה להיות בתוקף מחייב לנצח; שהרי מאז חורבן בית המקדש השני, חז"ל בעצמם פסקו כי מאחר ואין אפשרות להישען על קורבנות הדם (כמצווה תחת ברית סיני), יש דרך אחרת לכפרה: "גמילות חסדים…  "מה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן? היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלוש פעמים בכל יום – ותפִלתו מתקבלת ברצון".[\[9\]](/#_ftn9) למעשה, חז"ל אף מודים כי עם-ישראל מעולם לא שמר את ברית סיני הכתובה, אלא רק את התורה שבעל-פה.[\[10\]](/#_ftn10) כיום, גם היהודים הדתיים ביותר אינם כפופים לחוקות של תורת סיני, אלא להלכה הרבנית האורגנית אשר התגבשה החל מהמאה ה- 1 לספירה וממשיכה להשתנות עד היום. בקיצור, הרבנים אינם יכולים **מצד אחד** לטעון כי ברית סיני, על כל מצוותיה אינה זמנית אלא נצחית. ו**מצד שני**, לטעון כי הם אינם כפופים עוד לאותה תורה אלא רק לזו שבעל-פה. למעשה, כבר בתקופת הברית החדשה אנו קוראים עדויות לכך שמנהיגי הדת התרחקו מתורת משה, לא האמינו בה ודבקו במסורות משלהם (מרקוס ז' 6-9; יוחנן ה' 46-47, ז' 19). **לסיכום**, תורת סיני אכן היתה 'ברית עולם' במשמעות המקראית והנכונה של הביטוי; ברית שנכרתה לדורות – לזמן מוגבל אשר הקציב אלהים מראש – ביודעו כי חוקה זו תופר ותוחלף בברית החדשה. [\[1\]](/#_ftnref1) פרופ' בנימין מזר, "אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו" – ו', 1971: 101. [\[2\]](/#_ftnref2) שם. [\[3\]](/#_ftnref3) הרב פרופ' יהוידע עמיר, "קול דממה דקה: מחשבות אמונה וביקורת", 2009: 68. [\[4\]](/#_ftnref4) עולם התנ"ך – ויקרא, 1993-1996: 113. [\[5\]](/#_ftnref5) פרופ' בנימין מזר, "אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו" – ו', 1971: 101. [\[6\]](/#_ftnref6) כפי שהודה גם המלבי"ם (רבי מאיר וייזר, פרשן מקראי בן המאה ה- 19) בפרשנותו את הפסוק. [\[7\]](/#_ftnref7) פרופ' בנימין מזר, "אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו" – ו', 1971: 101.. [\[8\]](/#_ftnref8) שם, עמ' 105. [\[9\]](/#_ftnref9) אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה. [\[10\]](/#_ftnref10)  ספר "מנחת אליהו" לרבי אליהו הכהן (פרק ב, עמ' 31-30). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תיאולוגיה, תשובה לרב --- ### [מעמד ה"חילוני" במחשבת חז"ל ובהלכה הרבנית](https://igod.co.il/true-judaism/status-secular-hazal-rabanim/) **Published:** יולי 11, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** ### "חילוני"? הואיל והביטוי "חילוני" לא היה בשימוש בתקופת המקרא ובתקופת פועלם של חז"ל, על-מנת להתחקות אחר מעמדו של החילוני (מי שאינו מאמין באלהים ואינו סר למרותם של הרבנים), יש להשתמש במושגים הרלוונטיים לאותה תקופה. שני המונחים הנפוצים ביותר במחשבת חז"ל לתיאור האדם החילוני היו "אפיקורס" ו"עם הארץ". את הביטוי הראשון שאלו חז"ל מהשפה ומהפילוסופיה היוונית ואת הביטוי השני הם לקחו מהתנ"ך, תוך כדי עיוותה המוחלט של המשמעות המקורית; בתנ"ך, "עם הארץ" מתאר באופן פשוט את העם החי בארץ (ראו בראשית כ"ג 12, מ"ב 6; ויקרא ד' 27; במדבר י"ד 9; מלכים ב' י"א 14 וכו'). כאמור, לפי חז"ל "אפיקורס" הוא מי שפרק עול תורה וכפר באלהים (רמב"ם, משנה תורה, הלכות שחיטה ד') ו"עם הארץ" הוא זה שאינו מקבל על עצמו את סמכות הרבנים ואינו עסוק בלימוד הגמרא (בבלי, סוטה כ"ב ע"א). ביטויים אלה הם הדבר הקרוב ביותר למשמעות ה"חילוני" בימינו אנו. לכן, כאשר רוצים לבחון את יחסה של יהדות ההלכה לחילוני, יש לתור אחר יחסם לאפיקורס ולעם-הארץ. אז אם אתם מחשיבים עצמכם כחילוניים אשר אינם סרים למרותם של הרבנים ואינם טרודים יומם ולילה בלימוד הגמרא, כך אתם נראים באספקלריית היהדות הרבנית:             **בספרות חז"ל:** 1. אין לחילוניים חלק לעולם הבא ודינם מיתה; למעשה, כל אלו הכופרים בתורה שבכתב ובזו שבעל-פה "אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין; אלא כל ההורג אחד מהן, עשה מצוה גדולה והסיר מכשול" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות ממרים ג'). שמתם לב, מצווה להרוג אדם שכזה! 2. ע"פ ההלכה הרבנית, זהו גורל החילוניים שאינם עסוקים בתלמוד תורה ואינם מפרנסים תלמידי חכמים (מתוך: בבלי, פסחים מ"ט ע"א-ב): - **א.** הם אינם רשאים למסור עדות בבית משפט. - **ב.** אסור לגלות להם סודות. - **ג.** הם אינם זכאים לתפקד כמשפחות אומנה (אפוטרופוס על יתומים). - **ד.** אין לתת להם להיות גזברים (ממונים על כספי צדקה). - **ה.** אסור להתלוות אליהם בדרך. - **ו.** אין להכריז על אבידתם ואין להשיבה להם. - **ז.** אסור להתחתן איתם. - **ח.** הגברים שבהם משוקצים. - **ט.** הנשים שבהם שוות לשרצים. - **י.** בנותיהן מתוארות כבהמות. - **יא.** הם נתפסים ככאלה השונאים את הדתיים. - **יב.** אין לדון על דברי תורה בפניהם. - **יג.** רבי יוחנן אמר כי מותר לקרוע את החילוניים ממש כשם שמפלטים דג; וכאילו כדי להוכיח כי אין מדובר במליצה, הוסיף לכך רבי שמואל בר יצחק הערה פרקטית: כאשר שוחטים את החילוני כדג, מומלץ לעשות זאת דרך גבו! - **יד.** החילוניים "פחותים הם מן העכו"ם… אינם מזרע ישראל, אף לא מזרע עשו וישמעאל, רק מאותן שידין ולילין; תפילתם לא ישמע אל – אין להם חלק באלקי ישראל ובתורת ישראל, אינם כיהודי לדבר מן הדברים, אין מקבלים אותם בתשובה לעולם". [\[1\]](/#_ftn1) 1. הרמב"ם הוסיף להלכות החילוני כמה פנינים משלו: - **א.** חילוני הנוגע באשכול ענבים מטמא אותו (משנה תורה, טומאת אוכלין ט'). - **ב.** הלוקח מזון מהחילוני חייב בטיהורו כי אדם זה טמא ומטמא (שם, ט"ז). **מתוך הספר "הדת קמה על יוצריה" (י. ידען, ראש כולל לשעבר):** 1. לפי ההלכה הרבנית, יהודי שאינו שומר מצוות נחשב לכופר ולעבריין מושחת (עמ' 87-90). 2. ע"פ ההלכה, החילוני פסול מלהיות דיין (עמ' 95). 3. ע"פ ההלכה, החילוני פסול לעדות (עמ' 96). 4. ע"פ ההלכה, מותר להרוג את החילוני (עמ' 98). 5. ע"פ ההלכה, אין לחלל את השבת על-מנת להציל את חייו של החילוני (עמ' 99). 6. ע"פ ההלכה, אין פודים את החילוני מהשבי (עמ' 100). 7. ע"פ חז"ל, אין לגלות רחמים אל מול החילוני (עמ' 101). 8. ע"פ ההלכה, אין להתאבל על חילוני שמת (עמ' 102). 9. ע"פ ההלכה, אין מצווה להתעסק בקבורתו של החילוני (עמ' 103). 10. ע"פ ההלכה, יין הבא במגע עם חילוני אסור בשתייה (עמ' 114). **מתוך ספרו של ספי רכלבסקי "חמורו של משיח" (1998):** 1. מצטט את הרמב"ם: "אפיקורוס \[חילוניים-אתאיסטים\] שכופרים בתורה ובנבואה היה מצווה להורגם" (עמ' 233). 2. מצטט את הרמב"ם: אם "ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, היה מסלקו \[את הסולם\] ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך \[כלומר: משקר לו שהרי אין בכוונתו להשיב את הסולם\]" (עמ' 233). 3. מצטט את הגמרא: "אין לדבר עם אפיקורוס" (עמ' 234). 4. מצטט את הרב אברהם קוק: "החילוניים \[הם\] פושעים עוברי עבירות, אך כאלו שממלאים תפקיד למען שלטון האל עלי-אדמות… לחילוניים כשלעצמם, אין ערך חיובי כלל, להפך, הם חוטאים הממלאים שליחות הנסתרת מליבם" (עמ' 241). **ברבנות כיום (הרבנים נוטים לכנות את החילוני "ערב רב"):** 1. מן הבחינה ההלכתית, החילוני עודנו מוגדר כרשע הפסול לעדות.[\[2\]](/#_ftn2) 2. החילוניים הם העמלק של ימינו: "ערב רב מזרע עמלק שירצו לבטל את התורה"; אפילו "מכנסיים של תלמיד חכם, קודם לחיי עם הארץ \[כלומר: לחילוניים\]" – מתוך ערוץ 10. 3. הרב זמיר כהן: "הציבור החילוני במדינה נהנה מהמיסים של הציבור החרדי". בקיצור: החילוניים חיים על חשבון הדתיים… 4. הרב בגדדי: "מצאת מיליון דולר במזוודה… "אתה בודק מי האדם הזה, נמצא שהאדם הזה הוא מחלל שבת \[חילוני\], אתה יכול לקחת את המיליון הדולר הזה, לשים בכיס, להגיד תודה לבורא עולם וזהו… אסור לך להחזיר לו את האבדה". בקיצור: לפי בגדדי, אסור להחזיר אבדה של חילוני. 5. הרב מזרחי: המשיח ישרוף בהבל פיו את כל הערב רב (החילוניים). 6. הרב דב קוק: "מי שנוסע בשבת בפרהסיה \[החילוניים\]… הוא בעצמו תשעה באב… \[אני\] לא יכול שלא לשנוא אותו". 7. הרב דוד ברקוביץ: התנועה הציונית אשמה באנטישמיות ובשואה. 8. הרב מזרחי: "מחלל שבת, גם אם הוא נלחם בצה"ל, אם הוא מת – אין לו חלק לעולם הבא". 9. הרב בגדדי: האיסור לא לקלל תקף רק על דתיים. אך מחללי שבת \[חילוניים\] מותר לקלל; "מחלל שבת הינו כגוי לכל דבר". 10. הרב עובדיה יוסף (שו"ת "יחווה דעת", חלק ד'): "אף על פי שהסמכות החוקית כיום מטעם הממשלה לדון בדיני ממונות ונחלות היא לבתי המשפט החילוניים, והשופטים שם יהודים הם, עם כל זה ברור כי לפי דין תורתינו הקדושה התובע את חבירו בבתי המשפט שלהם גדול עוונו מנשוא… כל הדן בערכאות שלהם \[של השופטים החילוניים\] הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו". ### **בתנ"ך ובברית החדשה** בניגוד מוחלט ליחסם המחפיר של חז"ל לאדם החילוני (זה שאינו מאמין בתורה וכופר באלהים), כתבי הברית החדשה משקפים גישה שונה לחלוטין; ישוע המשיח התייחס אליהם כאל דבר יקר אשר הלך לאיבוד – ואלהים, בכבודו ובעצמו, מחפשו ורוצה בטובתו (ראו: מרקוס ב' 17; לוקס ט"ו 2-7, ה' 32; יוחנן ט' 1-3). למעשה, התנ"ך וכתבי הברית החדשה מלמדים כי כולנו חוטאים ביחס לצדקתו וקדושתו של אלהים ולכן כולנו תלויים ברחמיו ובחסדיו של אלהים (ראו: ישעיהו נ"ג 6, ס"ד 5; תהלים י"ד 3; אל הרומיים ג' 12, ה' 12). בשל כך, יחסו של ישוע המשיח ותלמידיו אל הלא-מאמינים תמיד היה מלווה בחסד ובחמלה. למעשה, קבוצת האנשים היחידה שספגה תוכחה מצד המשיח ישוע היתה דווקא כת הרבנים (אותם מנהיגים דתיים אשר הפגינו גאווה, צביעות וצדקנות). באופן אירוני, זו הקבוצה אשר מאז ומתמיד הפגינה יחס מזלזל ועוין כלפי החילוניים (ראו עדות לכך כבר בברית החדשה, לוקס י"ח 9-14; יוחנן ז' 49). [\[1\]](/#_ftnref1) הרב ד"ר יצחק ברנד, "מיהו חילוני? קריאות הלכתיות", 2012: 27. [\[2\]](/#_ftnref2) הרב ד"ר יצחק ברנד, "מיהו חילוני? קריאות הלכתיות", 2012: 83. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [אורים ותומים סותרים את סמכותה של התורה שבעל-פה](https://igod.co.il/true-judaism/urim-utumim-contradict-oral-torah/) **Published:** אפריל 8, 2018 **Author:** גולן ברושי **Content:** כזכור, בתורת משה מתוארים לפחות ארבעה מקרים שבהם נאלצו משה ואהרן לשמוע ישירות מפי ה' כאשר לא ידעו כיצד עליהם לפרש את המצוות בנסיבות שונות (**ויקרא** כ"ד 12; **במדבר** ט' 8, ט"ז 5, כ"ז 5). מכאן ברור כי לא היתה בנמצא תורה שבעל-פה אשר פירשה, ביארה והרחיבה את המצוות הכתובות ולכן לא נותר למשה ואהרן אלא לפנות ישירות לאלהים, שיורה להם את הדרך בה יש לנהוג. אם לא די בכך, אלהים סיפק אמצעי נוסף אשר דרכו יוכל הכוהן לקבל הדרכה במקרים סתומים. ולא, אין מדובר ב[תורה שבעל פה](https://www.oral.law)! ב**שמות** כ"ח 30 כתוב: "וְנָתַתָּ אֶל־חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל־לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (ראו גם בויקרא ח' 8; במדבר כ"ז 21; ובדברים ל"ג 8). כפי שכתוב ב**דברים** י"ז 8-11, קיבלו הכוהנים את הסמכות הבלעדית לשפוט את העם על-פי התורה.[\[1\]](/#_ftn1) תורת משה הופקדה בידי הכוהנים, נשמרה על-ידם והם נתמנו על הוראתה לעם.[\[2\]](/#_ftn2) האורים והתמים שימשו ככלי אשר דרכו היה אלהים מביע את רצונו לעם. במילים אחרות, כל שעה שהיו צריכים לשאול את האל במשפט, היה יכול הכוהן להיעזר באורים ובתמים שעמדו לרשותו.[\[3\]](/#_ftn3) חוקרי המקרא מניחים כי האורים והתמים "היו שני שמות ניגודיים – האחד בגדר תשובה שלילית והשני בגדר תשובה חיובית; והשואל ב"אורים ותמים" צריך היה לנסח את שאלתו כך, שתאפשר תשובה של "הן" או "לאו". בכל פעם יכלה להינתן התשובה רק על שאלה אחת. התשובה שניתנה על ידי הכוהן היתה תשובה אלוהית, כלומר: הודעת פסק דינו של האלוהים".[\[4\]](/#_ftn4) ב**תלמוד הבבלי** (יומא ע"ג ע"ב) נאמר: "ועוד: למה נקרא שמן אורים ותומים? — "אורים" שמאירין מבארים ומפרשים את דבריהן, "תמים" — שמשלימין את דבריהן, שהם מתקיימים תמיד" (ביאור שטיינזלץ). לסיכום, **מצד אחד** מסרה התורה את הסמכות המשפטית לידי הכוהנים; **מצד שני**, ציווה עליהם אלהים לשאת על ליבם את האורים והתמים אשר דרכם יוכלו לקבל תשובה במקרים בהם גזירת המשפט אינה ברורה דיה, כפי שפירש **אבן עזרא** (על שמות כ"ח 30): "טעם משפט; דיני השם וגזירותיו העתידות כי בעבור כן שואלים באורים ותומים". ושוב, אין פלא שהתושב"ע הרבנית אינה מוזכרת בתורה, שהרי אלהים סיפק דרכים אחרות להבנת מצוותיו. [\[1\]](/#_ftnref1) משה וינפלד וכהן-צמח דוד (עורכים), אנציקלופדית עולם התנ"ך – דברים, 2002: 142. [\[2\]](/#_ftnref2) ראו: פרופ' רחל אליאור, "זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה", 2009: 150-151. [\[3\]](/#_ftnref3) משה דוד קאסוטו (עורך), "אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו" – א : אב – אתרים, 1950: 179-180. [\[4\]](/#_ftnref4) אנציקלופדית עולם התנ"ך – שמות, 1993-1996: 172-173. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** התורה שבעל-פה, תורה בעל פה, תושבע --- ### [מי מפחד מהתורה שבעל פה? התגובה לרב אהרון לוי](https://igod.co.il/true-judaism/scared-oral-torah/) **Published:** אוקטובר 9, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** להלן תגובה לסדרת השיעורים של הרב אהרון לוי "מי מפחד מהתורה שבעל פה". 1. **הרצאה 01** – **דקה 02:17:** בניגוד לנצרות, "מעולם לא היינו \[הדת היהודית\] צריכים להתווכח עם אנשים אחרים כדי להראות שהם טועים ולשאוב מכך עידוד ומורל כדי להמשיך להאמין בדת שלנו". תגובה: באמת? היהדות הרבנית מעולם לא עסקה בוויכוחים? - **א.** כבר בכתבי הברית החדשה מתועדים הפרושים כאשר הם מתווכחים עם ישוע ועם הצדוקים (ראו פרופ' דניאל שוורץ, "מחקרים בתולדות ישראל בתקופת הבית השני", 1996: 291). - **ב.** חוץ מזה, היהדות הרבנית מתאפיינת בוויכוחים האין סופיים בין זרמיה השונים (פרופ' אלכסנדר אבן-חן, "עקדת יצחק: בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא", 2006: 55; הרב סטיבן גרינברג, "עם אלוהים ועם אנשים: הומוסקסואליות במסורת היהודית", 2013: 205). - **ג.** הוויכוחים הפנימיים בין הרבנים הגיעו עד לידי אלימות ממש, למשל בין תלמידי הלל לתלמידיו של שמאי (תלמוד ירושלמי, שבת, דף ט,א פרק א הלכה ד גמרא). 1. את כל ההרצאה הראשונה הוא מקדיש להקדמה, בה הוא מסביר מדוע אין להתווכח עם הנוצרים ואז הוא מקדיש 4 הרצאות שלמות לוויכוח… אבסורד! לאורך ההקדמה הוא מנסה לכוון את הוויכוח בין היהדות לנצרות אך מדובר מניפולציה זולה שכן הוויכוח שאנו עוסקים בו הוא ויכוח פנימי בין יהודים ליהודים ואיננו מייצגים את כל הדת הנוצרית. 1. **דקה 27:13** הוא מפרש את אל הרומים ד' ואומר: "לא צריך מצוות! הבעיה היא, שאם לא צריך מצוות, איך מתמודדים עם מה שישו עצמו אמר?.. "אם המשיח כבר הגיע, לא צריך מצוות… "אין צורך במעשים כי המעשים לא יועילו". כאן הוא חושף את חוסר ההבנה שלו אודות המסר העיקרי של הברית החדשה. הצדקה והישועה אמנם ניתנים בחסד ולא מתוך מעשים, אך אמונה בלי מעשים – מתה היא (יעקב ב' 17, 20). לאמיתו של דבר, בברית החדשה יש למעלה מתרי"ג מצוות המורות למאמין כיצד עליו לנהוג מול אלהים ומול הבריות. 1. **הרצאה 02** – מהדקה 07:10 הוא מתייחס לראיון של פרופ' שנאן ומנסה להפריך את דבריו. 2. **דקה 11:33:** בנושא נישואי תערובת בתנ"ך ודמויות שנישאו לנשים נוכריות: "יש פרט אחד שולי שלא הזכירו: שמדובר באנשים שלא היו יהודים. הם היו עברים והם היו בני נח שלפני מתן תורה"**.** מדובר בהטעיה גסה **משני טעמים:** - **א.** לפי התלמוד (בבלי, מגילה י"ד ע"ב), **יהושע בן-נון**, שחי אחרי מתן תורה, נישא לרחב הזונה, שלא היתה יהודייה. - **ב. בעז** נישא לרות המואבייה שנים רבות לאחר מתן תורה (רות ד' 13-22). - **ג.** הרב אומר בסרטונים כי אמנם בני ישראל (לרבות יוסף) ומשה נישאו לנשים נוכריות, אך כל זה היה לפני מתן תורה. דבר זה סותר את מסורת הרבנים שכן, לפי חז"ל התורה והתושב"ע כבר היו ידועים לאברהם ולצאצאיו לפני מעמד סיני. ראו לדוגמא: מדרש "תנא דבי אליהו", פרק ו, עמ' סה. במדרש ויקרא רבא נאמר כי יעקב, יהודה ויוסף קיימו "מה שכתוב בתורה" (פרשה ב, סימן י); בנוסף, סיפרו חז"ל, כי יעקב אבינו יושב היה בשני בתי מדרשות (בראשית רבה, תולדות, י'); למשה רבנו היה בית מדרש משלו (ירושלמי, עירובין לב, ב, פרק ה, הלכה א); עם-ישראל ספג את [התורה שבעל-פה](https://oral.law/?s=תורה-שבעל-פה) לגופו, "לא דרך לימוד בספרים אלא דרך פעולה של אכילת המן, שהיה כפשוטו – "תורה שבעל פה", כדברי המדרש" (הרב רונן נויבירט, "לגעת בזמן: החגים כחוויה בעולם המדרש", 2016: 228); יהושע בן-נון ננזף ע"י מלאך ה' על כך שהעז לצאת למלחמה ובכך ביטל תלמוד תורה (בבלי, מגילה, ג' ע"א); ודוד המלך, כשלמד בישיבה, "לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע… ו"כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ" (בבלי, מועד קטן ט"ז ע"ב). לפי הרבנים, אפילו "אדם הראשון ידע התורה, והניחה בקבלה לשֵת בנו, ואחר כך באה לידי חנוך, עד שבאה לשֵם והיה מתעסק בה" (ספר "עבודת הקודש" לרבי מאיר בן גבאי, חלק ג, פרק כא). אם כל הדמויות העבריות שקדמו למעמד הר סיני ידעו אפילו את ה[תורה שבעל-פה](https://oral.law/?s=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%9C+%D7%A4%D7%94) (לשיטתם של חז"ל), מדוע אפוא בחרו להינשא לנוכריות? 1. **דקה 13:26:** "אגב, למה למרדכי היהודי קוראים יהודי? כי הוא משבט יהודה". טעות! לפי הכתוב במגילת אסתר, מרדכי היה משבט בנימין: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְעִי בֶּן־קִישׁ אִישׁ יְמִינִי" (אסתר ב' 5 ; דה"א ח'). - בספר "מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא", נאמר על מרדכי: "יהודי – לא משבט יהודה, שכן הוא משבט בנימין".[\[1\]](/#_ftn1) באנציקלופדיית עולם התנ"ך כתוב במפורש: "איש ימיני – משבט בנימין".[\[2\]](/#_ftn2) עוד נאמר שם כי לאחר גלות עשרת השבטים, ובמיוחד בתקופת בית שני, הפך התואר "יהודי" למונח אתני, דהיינו שם כולל לבני ישראל. ראיה לכך מופיעה במגילת אסתר עצמה, פרק ג' 5-6: "וַיַּרְא הָמָן כִּי־אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה. וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי־הִגִּידוּ לוֹ אֶת־עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים". - ב**תרגום הארמי** לאסתר נאמר: "גְבַר חֲסִידָא וּמוֹדֶה וּמְצַלֵי קֳדָם אֱלָהָא עַל עַמֵיהּ הֲוָה בְּשׁוּשָׁן בִּירַנְתָּא וּשְׁמֵיהּ מָרְדְכַי אִתְקְרֵי עַל דַהֲוָה מְתִיל לְמֵירָא דַכְיָא בַּר יָאִיר בַּר שִׁמְעִי בַּר גֵרָא בַּר קִישׁ גַבְרָא דְמִן שֵׁבֶט בִּנְיָמִין". גם ב**תרגום השבעים** נאמר כי מרדכי היה משבט בנימין. - למעשה, אפילו **חז"ל** מודים כי מרדכי היה משבט בנימין (אגדתא על מגילת אסתר, מדרש פנים אחרות, נוסח ב', פרשה ב'). **רש"י** מפרש: "איש ימיני – מבנימין היה". **בדקה 34:09:** אומר הרב על מרדכי: "אביו מבנימין ואמו מיהודה.. איש ימיני. אבל הוא נקרא ימיני על שם אביו ויהודי על שם אמו". חשוב לציין כי בשום מקום בתנ"ך לא מוזכרת אמו של מרדכי ובתוך כך ברור כי לא מוזכר מוצאה. הרב מסתמך על התושב"ע, שאת אמיתותה הוא מבקש להוכיח בהרצאתו, על-מנת להצדיק את דברי הסנגוריה שלו על התושב"ע עצמה (באנגלית נקרא הכשל הלוגי הזה: circular reasoning). 1. **דקה 14:26:** "שכשאתה אומר, משתמש במילה 'העם היהודי' זה המצאה שהתחילה מימי בית שני, זו בלשון נקייה סוג של הטעיה לא מכוונת". הוא לכאורה מצטט את פרופ' שנאן, אך שנאן לא אמר כי עם ישראל הומצא בתקופת בית שני, אלא שההלכה הרבנית והיהדות כפי שנו מכירים אותה היום, הם תוצר של חז"ל בתקופת בית שני. 1. **דקה 14:47:** "דיני הכשרות זה המצאה של חז"ל? בואו נבדוק?". ואז הוא מצטט מויקרא י"א. כמובן שהוא מתעלם לגמרי מהטענות שלנו ושל פרופ' שנאן; אין זכר לביטוי "כשרות" בתורה ובתנ"ך כולו; אין התייחסות להפרדת בשר וחלב ולכל ההלכות הקשורות לכך. אך כאמור, בסרטון הוא מתעלם מכך לחלוטין. 1. **דקה 16:38:** באותו נושא, "מה צריך עוד לעשות כדי שיהיה אפשר לאכול אותה \[את הפרה\]? לשחוט אותה. אם הלכות שחיטה נאמרו ע"י החכמים, הרי לנו שהעם היהודי עד בית שני היה צמחוני. ומכאן המקור לנטייה היהודית לצמחונות". כאן מפגין הרב ציניות מכוונת כדי להוכיח שכדי לאכול בשר בתקופת המקרא, היו חייבים בני ישראל לדעת הלכות שחיטה, כפי שהן מופיעות בתושב"ע. בזאת הוא טועה שלוש פעמים: - **א.** הכוהנים בבית המקדש ידעו לשחוט כי קיבלו הוראות מפורטות לכך מאת ה' ועסקו בכך לאורך השנה כולה (ראו: שמות כ"ד; ויקרא, פרקים: ג', ד', ח', ט', י"ד, במדבר כ"ח וכו'). לפיכך, בוודאי שלא נזקקו לחכמים כדי לדעת כיצד לשחוט. - **ב.** יש לזכור, אלהים ציווה על הכוהנים ללמד את העם תורה, ולא את הרבנים (ראו ויקרא י' 6-11; דברים י"ז 18, כ"א 5, ל"א 9). לכן סביר להניח כי אם התעוררה בעיה של שחיטה, הכוהנים (שהיו עסוקים בכך מבוקר עד ערב) יכלו לפתור אותה בנקל. - **ג.** דבר נוסף, אנו לא מתכחשים לכך שעברו בעם ישראל מסורות רבות בנוגע לקיום מצוות התורה. למעשה, בתקופת בית שני היו לפחות שלוש כיתות שונות שפרשו את התורה באופן אחר (צדוקים, איסיים ופרושים). אחת מהן היתה כת הפרושים אשר כפתה את שיטתה על העם כולו. 1. **דקה 18:24:** "מי שאוכל חֵלֶב, מה עונשו? מה זה חלב?"; דקה 19:28: "תגידו לי בבקשה מה זה טריפה?" הרב טוען כי לולא התושב"ע לא היינו יודעים מהו חלב ומהי טריפה כי לדבריו, התורה אינה מבארת זאת. להלן התגובה, מחולקת ל**שלושה טעמים:** - **א.** פרופ' בנימין מזר, באנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ג: חבב  – יתת (1965: 409-410), מסביר מהי טריפה רק בהתבסס על התנ"ך ואף אומר כי חז"ל העבירו את המונח המקראי לכיוון פרשנות אחרת, מורחבת. - **ב.** אנציקלופדיית עולם התנ"ך – ויקרא (1993-1996: 25) מסבירה היטב מהו חֵלֶב, ללא כל שימוש בתושב"ע. - **ג.** יתרה מכך, איסור אכילת החֵלֶב והטְרֵפָה מופיע בספר ויקרא, ספר הכוהנים, ולכן זה תמוה מאוד לומר כי הכוהנים יצטרכו את עזרתם של החכמים (הרבנים) או של התושב"ע על-מנת להבין מה אמר להם אלהים. 1. **דקה 29:21:** הרב מתייחס למקרה של איש ישראלי, בן לאב מצרי ואישה ישראלית, שקילל ונסקל למוות (ויקרא כ"ד): "ומכאן אתה רואה שלאחר מתן תורה מייחסים את ההשתייכות הדתית והלאומית לאם ולא לאב. ברור". לא ברור! מכאן אנו רואים שמייחסים את ההשתייכות הלאומית גם למוצא האם! האם צאצאיה של רות, עד דור עשירי, נחשבו אפוא לגויים? ברור שלא, כי בעלה היה יהודי. הלא גם התלמוד אומר כי מרחב ויהושע בן-נון יצאו "שמונה נביאים והם כהנים" (בבלי, מגילה י"ד ע"ב). מדוע צאצאיה של רחב התקבלו בקהל ישראל? כי בעלה היה יהודי. אז הרב סותר גם את התנ"ך וגם את התלמוד. 1. **דקה 32:30:** "לכן, אנחנו צריכים להיות הגונים. אם אתה רוצה להתמודד עם התורה שבעל פה, אתה צריך להתמודד עם המסורה ולא להביא ראיות מכל מיני מומחים שהדעה שלהם היא דעה מחקרית אבל היא לא דעה שבמסורה, היא לא דעה שבמסורת. אני השתמשתי בטיעון הזה, פירקנו אותו להתמודד איתו כדי להבין שאין בו באמת ממש. מי שמשתמש בחוקרים כדי להכחיש את אמיתות התורה שבעל פה יוכל להשתמש גם בחוקרים כדי להכחיש גם את אמיתות התורה שבכתב. אז אם הנוצרים לא מאמינים לחוקרים שמכחישים את התורה שבכתב, למה כשזה מתאים להם הם מאמינים לחוקרים שמכחישים את התורה שבעל פה. וזהו קל וחומר שאין עליו תשובה!". אז זהו, שדווקא יש עליו תשובה: המומחה שהבאנו, פרופ' שנאן מהאוניברסיטה העברית, חובש כיפה וכפוף למסורה. הוא אינו מכחיש את התורה שבכתב, ולמעשה, עם הרב היה שם לב לדבריו, הוא גם אינו מכחיש את התושב"ע. פרופ' שנאן פשוט אומר כי היא זרה למקרא ופותחה ע"י חז"ל בבית שני. אך כאמור, הוא בעצמו כפוף להלכותיה ולכן טיעונו של הרב עומד על כרעי תרנגולת ואינו מחזיק מים. 1. **דקה 35:50:** הרב מבקש להוכיח כי למסורות של הסופרים והפרושים יש תוקף ממשה בסיני. לכן הוא מצטט מהברית החדשה (מתי כ"ג 2-3) ואח"כ אומר: "זאת אומרת, מה שהם אומרים זה אמת, כי על כיסא משה ישבו הפרושים והספורים. כלומר: מי יודע את המסורת בצורה המדויקת ביותר? הפרושים והסופרים". אם בפסוק אחד ויחיד זה ישוע אמר שעלינו לציית למסורות הרבנים, הוא שכח לומר לנו לאיזה פלג לציית (כלומר, בית שמאי או בית הלל), כי הם ייצגו בימיו של ישוע שתי פרשנויות שונות ולעיתים נוגדות של מצוות ברית סיני. זאת ועוד, אם זה מה שהוא אמר, הוא סתר ישירות את הנביאים ואפילו את העקרונות שהוא עצמו לימד באותו פרק, כפי שנראה בהמשך. אם כן, על מה ישוע דיבר בפסוק הזה? האם "כיסא משה" מתייחס לסמכות הרבנים, כפי שיש הטוענים? התשובה הינה כלל וכלל לא! דבריו של ישוע התייחסו למקום הפיזי בבית הכנסת שבו היה נהוג לקרוא את כתבי הקודש. הבה נניח לרגע שאנחנו נמצאים עכשיו בישראל בתקופת בית שני. אין לנו עותק של כתבי הקודש וגם אין חנויות ספרים או אינטרנט. כיצד אנחנו, יהודים בתקופת בית שני, יכולים להיחשף לכתבי הקודש? יש דרך אחת בלבד: עלינו ללכת לבית הכנסת. שם קראו מ"כיסא משה" את כתבי הקודש בקול. אפשר למצוא תימוכין לפרשנות הזאת בכורזין. בבית כנסת עתיק מהמאה הרביעית גילו הארכיאולוגים את מה שנקרא "כיסא משה", כיסא שהיה נהוג לשבת עליו ולקרוא בקול את כתבי הקודש. התגלית הזו היא מתקופה מאוחרת יותר, אבל אפשר להניח במידה רבה של ודאות שהמנהג הזה לא הופיע פתאום יש מאין במאה הרביעית. גם המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן מחזקת את ההנחה הזאת.[\[3\]](/#_ftn3) כשישוע אמר לעם להקשיב לסופרים ולפרושים כשקראו מכיסא משה, הוא התכוון לדבריו כלשונם. ולמה היה לישוע חשוב כל כך שהעם יקשיב לקריאה בקול של כתבי הקודש? ישוע ידע שכתבי הקודש מצביעים עליו: "אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי כִּי עָלַי כָּתַב" (יוח' ה 46). כיסא משה בבית הכנסת הוא המקום היחיד שממנו זכו היהודים בתקופת בית שני לשמוע את עדותם של משה והנביאים על המשיח: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דבר' יח 15). ישוע רצה שהעם יקשיב למשה, כי משה הצביע עליו (מתי יט 21-16)! המשיח הוא המטרה והתכלית של התורה (החומש) בכלל, ושל מצוות ברית סיני בפרט. ההקשר הוא הכול. מוקדם יותר אמרנו שישוע היה סותר את עצמו אילו דרש מאתנו לציית לרבנים (הפרושים והסופרים). באותו פרק בדיוק (מתי כג) הוא מתאר אותם כ"צבועים" (פס' 13), "בני גיהינום" (פס' 15), "מורי דרך עיוורים" (פס' 16), כסילים ועיוורים (פס' 17), סופרים ופרושים צבועים (פס' 23) מלאי צביעות ועוול (פס' 28), נחשים בני צפעונים (פס' 33) ורוצחים (פס' 35). האם אנחנו יכולים לחשוב ברצינות שישוע ציווה עלינו לציית להם? ישוע אומר בבירור שהם מכבדים מסורות של בני אדם יותר מאשר את דבר אלוהים (מתי טו 9, ציטוט של ישע' כט 13). כשישוע אמר: "אַךְ כְּמַעֲשֵׂיהֶם אַל תַּעֲשׂוּ", הוא התייחס למסורות אשר הפרושים והסופרים חשבו שבאמצעותן הם יגיעו לאלוהים. מגוחך לומר שישוע אמר לנו לציית להם. אם הוא אמר זאת, היינו נמצאים בדילמה קשה עוד יותר שכן התלמוד מתנגד לישוע ישירות. כתוב בו לא רק שישוע היה נביא שקר, אלא שכאשר אונקלוס כביכול העלה באוב את ישוע מהמתים כדי לשאול אותו לגורלו, ענה לו ישוע, לפי הסיפור, שהוא סובל "בצואה רותחת" (בבלי, גיטין נ"ז ע"א). לפיכך, אין שום היגיון במחשבה שישוע ביקש מאתנו לציית לתורתם או ייחס לה אמינות כלשהי. 1. **דקה 44:11:** "אם הם עושים צחוק וחוכא ואטלולא מפרשנות של חז"ל. אני לא חושב שהפרשנות שלהם יותר משכנעת, כן? חז"ל אומרים: 'אלה התורות', תורות זה שניים… תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והם \[המשיחיים\] אומרים לא". כבוד הרב, לא רק אנחנו אומרים לא, כבר רבי עקיבא אמר לא: "אלה החוקים והמשפטים והתורות…  וכי שתי תורות היו להם לישראל? והלא תורות הרבה ניתנו להם לישראל: "זאת תורת העולה", "זאת תורת המנחה", "זאת תורת האשם", "זאת תורת זבח השלמים", "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (ספרא, בחוקתי פרק ח'; ילקוט שמעוני, פרשת בחקותי). ואז מצטט הרב את נחמיה ט' 13, שם כתוב: "וְעַל הַר־סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים". מעניין כי חוץ מכבוד הרב,  אף אחד מהפרשנים המסורתיים והמדרשים הקדומים של חז"ל לא התייחס לפסוק זה כהוכחה לתושב"ע (ראו: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת דוד, מדרש תהלים ומדרש שמות רבה). המשמעות הפשוטה של הביטוי 'תורה' בתנ"ך היא הוראת-האל (ככתוב במילון העברית המקראית, 2007: 1163). לכן, 'תורות' הן הוראות. לפיכך, גם אם הביטוי 'תורות' אינו מתייחס לתורת הקורבנות, אין קשר בינו לבין התושב"ע. 1. **דקה 46:54:** "כשמשה רבנו מתייחס למקושש שקושש עצים ביום השבת, שמים אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו, נכון? הוא שואל את הקב"ה, הקב"ה אומר לו מה לעשות ואז מוציאים את המקושש והורגים אותו. כלומר: האם כתוב בתורה שלקושש עצים זה חילול שבת? אז איך מאשימים את מקושש העצים ומוציאים אותו להורג על חילול שבת, אם משה רבנו לא הסביר להם שאסור לקושש עצים? קושיה!". כאן תקע לעצמו הרב גול עצמי. שהרי אם ניתנה למשה התושב"ע בצוותא עם התורה שבכתב, מדוע היה על משה לחכות ולשמוע ישירות מאלהים כיצד לנהוג? בספר במדבר ט"ו 32 כתוב: "וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל־הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". - אם אלהים מסר למשה ולשבעים הזקנים את הלכות השבת בהר סיני, מדוע לא פתר משה את הקושיה כפי שעושים חכמי התלמוד בגמרא? - אגב, התורה מביאה דוגמאות נוספות המגלות כי כאשר משה ואהרן לא ידעו כיצד לנהוג, הם לא נעזרו בהלכות התושב"ע, אלא פנו בלב כנה ישירות לאלהים וחיכו למוצא פיו (למשל: במדבר ט"ז 5, כ"ז 5). - נוסף על כך, בניגוד לכתוב בתורה, התלמוד וכל הפרשנים בעקבותיו, קבעו כי משה לא ידע באיזה סוג מיתה יש להרוג את האיש. אך ע"פ התושב"ע אופן המיתה היה חייב להיות ברור למשה כבר מסיני שהרי לפי ההלכה, חילול שבת במזיד מחייב מוות בסקילה (משנה תורה, הלכות שבת א'). ואם הדבר מוכרע בתושב"ע, הרי שהוא נאמר כבר למשה בסיני (ירושלמי, מגילה דף כח,א פרק ד הלכה א גמרא)! אז כיצד אפוא ייתכן כי משה לא ידע זאת? בקיצור, טיעוניו של הרב מלאים בחורים ואינם מתיישבים – לא עם התורה, לא עם ספרות חז"ל ולא עם ההיגיון. 1. **הרצאה 03 – דקה 4:43:** "כלומר, איזו תורה אמורה להשפיע על חייו של העם היהודי? התורה הכתובה. ומה שאנו רואים, שמה שהשפיע על העם היהודי היא דווקא התושב"ע, שהיא לא כתובה. לכן, כל המסורת היהודית שיש היום היא לא הנכונה ומכאן קצרה הדרך לטעון את הטענה השקרית הנוצרית של 'הרצחת וגם ירשת', אנו הם ישראל. ברור? ברור עד כאן?". לא, לא ברור! אין קשר בין הכחשת תוקפה השמיימי של התושב"ע לבין זהותו של עם ישראל. וחוץ מזה, אנו לא מייצגים טענות נוצריות. אנו יהודים, חלק מעם ישראל, המבקשים להשיב למשיח את מעמדו הראוי בקרב עמו ישראל. וכשאנו אומרים 'עם ישראל' כוונתנו היא לצאצאיו של יעקב אבינו, ככתוב בברית החדשה, ולא לכנסייה הנוצרית! הברית החדשה נכרתה מלכתחילה עם עם-ישראל (ראו ירמיהו ל"א 30). תודה לאל, אותה ברית פתחה גישה גם ליתר משפחות האדמה. אך הגויים שמאמינים אינם הופכים להיות ישראל (הם שומרים על מוצאם האתני), אך הם הצטרפו לאמונת ישראל, במשיח ישוע. 1. **דקה 11:00:** "כתוב שמי שמחלל שבת עונשו מוות. זה לא אלגוריה, זה איום ממשי, מיידי, והוא גם מקים מנגנון שהוא יוציא להורג את האנשים הללו; קוראים לו סנהדרין". בשום מקום בתורה לא נאמר כי אלהים הקים את הסנהדרין. למעשה, המושג "סנהדרין" אינו מופיע כלל בתנ"ך. - הגוף הנקרא "סנהדרין" לא הוקם אלא בתקופת בית שני והונהג ע"י הפרושים (ראו: ד"ר גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים), "אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל" – ירושלים בתפארתה: תולדות ירושלים בימי בית שני", 1996: 136-138; וגם: מנחם מיכלסון, יהודה סלומון ומשה מילנר, "מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל", 2000: 60). - אלהים לא דרש ממשה להקים סנהדרין, אלא מנגנון משפטי הדומה לזה הקיים בישראל כיום (בית משפט מחוזי, שלום, עליון), שמות י"ח 25-26: "וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי־חַיִל מִכָּל־יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל־הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם בְּכָל־עֵת אֶת־הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל־מֹשֶׁה וְכָל־הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם". - אז בניגוד לדברי הרב, לא היתה בתורה סנהדרין או מועצת חכמי התורה, כפי שמנסים לקיים הרבנים מאז תקופת בית שני (ראו: ישראל רוזנסון, רות פלג, חוה ליאון ואייל מירון, "זאת ירושלים: חלק ראשון – מראשיתה ועד התקופה המוסלמית", 2003: 126, 150-151). 1. **דקה 13:29:** "אני טוען שאין בתורה שום מצווה שאפשר להבין איך מקיימים אותה. נקודה!". כאן למעשה חושף הרב את טיעונו המרכזי באופן החד והמזוקק ביותר: ללא פירושה של התושב"ע, אין לדעת כיצד לקיים ולו גם מצווה אחת בתורה! באמת? הבה נבחן שתי דוגמאות המעידות על הכלל כולו: **דוגמא 1: ניקח למשל את מצוות הנידה, כפי שהיא מופיעה בפירוט רב בויקרא ט"ו 19-30.** - כיצד אפוא נוכל לדעת מלכתחילה מה פשר הביטוי "נידה", ללא פרשנותם של חז"ל? ובכן, תודה לאל, התורה מדברת בעד עצמה והפסוק הראשון בקטע מוכיח זאת היטב: "וְאִשָּׁה כִּי־תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ" (פס' 19). מכאן ברור כי הנידה מתארת תקופה בה האישה "תִהְיֶה זָבָה דָּם". כל אישה בעולם יודעת בדיוק מתי מתקיימת תקופה זו והוכחה לכך ניתנת כבר בספר בראשית, המתאר את הסיבה אשר בעטיה לא האמינה שרה כי תוכל להרות: "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן" (י"ח 11-12). שרה ידעה אפוא בדיוק מהי נידה ומהן השלכותיה. - יתרה מכך, פרופ' בנימין מזר מוכיח על-נקלה כי מצוות הנידה במקרא נהירה ומובנת לאשורה ללא כל הסתמכות על המסורת הרבנית והוא אף מעיר כי "את מקור ההשקפה על טומאת הנידה… יש לבקש במושגי טומאה הקשורים בלידה, והנמצאים אצל עמים רבים, ובייחוד אצל עמים פרימיטיביים" ("אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו" – כרך ה', 1968: 785). דהיינו, תקופת הנידה והלכותיה היו מוכרות לעמי האזור טרם ניתנה התורה ולכן יש להניח כי לא היתה לבני ישראל כל בעיה להבינה וליישמה, אפילו ללא התערבותם של הרבנים. - התורה, על כל פנים, אינה חושפת בפנינו את הסיבה לעצם נִדָתן של נשים בעונתן; כאן אנו נדרשים למסורת חז"ל ולומדים כי האישה נענשה ונתחייבה במצוות נידה, מדוע? משום ששפכה את דמו של אדם הראשון בגן עדן (בראשית רבה י"ז). רחל קרן, בספרה "השמיעיני את קולך: עיונים במעגל השנה ובפרשות השבוע" (2009: 236), מתארת כיצד הפכו חז"ל את הנידה לקללה ולעונש ואף איימו כי אישה אשר אינה נזהרת בנידה תמות בשעת לידתה – כל זאת, חשוב לציין, בדו הרבנים מליבם ללא כל אסמכתא מהתורה. **דוגמא 2: מצוות ברית המילה (ויקרא י"ב 3).** - כיצד ידעו בני ישראל לבצע את ברית המילה ללא עזרתה של התושב"ע? ובכן, הם ידעו זאת בדיוק כשם שאברהם ידע זאת ומל את בני ביתו, את עצמו ואת יצחק בנו (בראשית י"ז 10-13, 23-27, כ"א 3-4); ובדיוק כשם שציפורה ידעה זאת כאשר מלה את ערלת בנה, כמתואר בשמות ד' 25-26. - חוץ מזה, פרופ' ניסן רובין מסביר: "בעולם העתיק מילת זכרים לא הייתה תופעה ייחודית לישראל… ממצרים מצויה עדות מאמצע האלף השלישי לפני הספירה, על גבי תבליט, המראה תהליך של מילה. ממצרים מצויות עוד עדויות מתמונות ומפסלים של גברים עירומים. מבין החנוטים המצריים חלק נמצאו נימולים וחלק אינם נימולים, ואולי לא הייתה במצרים חובת מילה על הכול, אלא רק על כוהנים. הרודוטוס מספר על המילה אצל המצרים, אצל הסורים ואצל עמי אסיה הקטנה. כן נהגה המילה אצל הערבים, החבשים והפיניקים… גם המקרא מעיד על קיום המילה בקרב עמי הסביבה, כמו בין המצרים, בין יושבי עבר הירדן המזרחי ובין הצידונים". "המילה הייתה איפוא תופעה די נפוצה בעולם העתיק ומוכרת בתרבויות רבות…" (פרופ' ניסן רובין, "ראשית החיים", 2005: 77-78). "המילה איננה מיוחדת לישראל, אלא מנהג היא המקובל מאז ומתמיד על חלק גדול של האנושות… בשאר חלקי העולם נהוגה המילה, אם באזורים גדולים, אם כמנהג מיוחד לשבטים מסוימים. ויש חילוקים במנהג: במעשה המילה עצמה (יש המסירים את כל הערלה ויש המסירים את מקצתה, ויש שאינם עושים אלא חתך לארכה, ויש העושים גם צלקות בכמה מקומות באבר), ואף גיל הנימול והטקסים הכרוכים במילה משתנים ממקום למקום ומשבט לשבט". "יש להניח שבימי הבית השני פסקו העמים השכנים לישראל לימול, אולי בהשפעתן של תרבויות פרס ויוון. על כל פנים דווקה מימי הבית השני ואילך משמשת המילה סימן ליהדות…" (פרופ' בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ד, 1962: 896-898). **לסיכום**, הרב אולי שכח שאפילו חז"ל הבינו כי "דיברה תורה כלשון בני אדם" (בבלי, נדרים ג' ע"א), כלומר: אלהים מסר את התורה ביד משה בשפה ברורה ומובנת ולא ע"י סמלים ורמזים שיש לפענח בעזרת מפתח סודי הנקרא תושב"ע. כל מצוות התורה ניתנו לקיום מהפשט וללא מסורת חז"ל ואם למישהו צצה שאלה הוא תמיד יכול היה להפנותה לכוהנים שתפקידם היה להורות את התורה לעם (ראו דברים י"ז 9, 18, י"ט 17, כ"ד 8, ל"א 9 ועוד). 1. **דקה 33:21:** "אי אפשר לתורה שבכתב ללא התורה שבעל-פה, אפילו לדעת השומרונים. ולכן הטענה הנוצרית, התורה שבעל-פה לא מופיעה באף מקום בתורה שבכתב, אתם יודעים מדוע? כי כשאומרים תורה שבכתב, אומרים תושב"ע. כי למצוות יש שני חלקים: יש את החוק הכתוב ויש את הוראות הביצוע המעשיות". **ראשית**, הביא הרב דוגמא מהשומרונים אשר למרות שהכפיפו עצמם רק לתורה שבכתב, מסבר כי גם להם יש מסורת המפרשת תורה זו. וזו לדעתו הוכחה שחייבת להיות פרשנות לתורה שבכתב ואותה פשרנות היא התושב"ע. - כאן שוב תקע לעצמו הרב גול עצמי; משום שבזאת הוא הוכיח כי בקרב הכתות השונות בעם ישראל רווחו מסורות שונות ומגוונות הנוגעות לקיום מצוות התורה. - הוא הביא דוגמא מהשומרונים אך חבל ששכח את הקראים. שימו לב לדבריו של **רב העדה הקראית**, **חיים בן יצחק הלוי**, שהתייחס למצווה "לא תבשל גדי בחלב אמו" וגרס כי "כוונת מצווה זו היא להרחיק את בני ישראל מהעבודות הזרות ועבודות האלילים והאמונות הטפלות שעובדי עבודה זרה היו מתנהגים בהם. עבודות אלו גורמות בין היתר צער לבעלי חיים תוך אמונה טפלה שהדבר יביא לבני האדם מזל טוב".[\[4\]](/#_ftn4) "לכן", הוא מוסיף, "אכילה או בישול כל בשר וחלב יחד שאינו עיקר ופרח, הורים עם הבנים, היא בהיתר, הואיל ותורתנו הקדושה לא אמרה לא תבשל גדי בחלב עמו, דהיינו כל בשר וחלב, אלה לא תבשל גדי בחלב אמו. אמו באלף ולא בעין".[\[5\]](/#_ftn5) הנה כי כן, גם לקראים יש מסורת פרשנית לתורה, אך למרבה הפלא היא סותרת לגמרי את התושב"ע הרבנית. לכן, גם הקראים מצאו עצמם מחוץ למחנה. - הוא למעשה חיזק את הטענה שלנו, שאומרת שכת הפרושים כפתה את המסורת שלה על כלל האומה ולמעשה, מנעה מקבוצות אחרות לנהוג לפי המסורת שלהם. ולא זו בלבד שרבנים כפו את תורתם על כלל העם, הם אף הכריזו כי המסורת שלהם באה ישירות מאלהים, במעמד הר סיני ואפילו מאז בריאת העולם! - הרב אולי שכח שלא הוא ולא השומרונים מסוגלים לקיים כיום את מצוות תורת משה. למעשה, בברית החדשה ישוע כבר הוכיח את הפרושים על כך ואמר: "הֲלֹא משֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת־הַתּוֹרָה וְאֵין־אִישׁ מִכֶּם עֹשֶׂה הַתּוֹרָה" (יוחנן ז' 19). ואם אז, כאשר בית המקדש עמד על תילו, הם לא קיימו את התורה, קל וחומר כיום, כאשר אין בית מקדש ואין קורבנות. - לא בכדי, הודה הרב הראשי (אשכנזי) לישראל, דוד לאו, כי "אף אחד מאיתנו לא יכול לקיים את כל מצוות התורה, כיוון שחלק ממצוות התורה נועדו לכהנים, חלקן ללויים וחלקן לישראל, ולכן שום אדם לא יכול לקיים את כל מצוות התורה כולה" (ישראל היום, 28.09.17, עמ' 26). - הרב בסרטון לא מודה בכך בפה מלא, אך כשהוא מדבר על שמירת התורה והתושב"ע, הוא למעשה מתכוון לכך שנהיה כפופים לרבנים עצמם ולסמכותם, ככתוב בתלמוד הבבלי, פסחים כ"ב ע"ב. 1. **דקה 36:17:** "אגב, למה בנביאים אין דברים שעוסקים בתושב"ע של חטאים שאנשים עושים? כי הנביאים באו לכלל האומה ולא לאנשים פרטיים. ברור?". לא ברור! הנביאים אמנם פנו לכלל האומה, אך במקביל, גם לאנשים פרטיים והנה מספר דוגמאות: - **א.** נתן הנביא בא אל אדם פרטי – דוד המלך והוכיחו (שמ"ב י"ב). - **ב.** אליהו הנביא בא אל אישה פרטית בצידון (מל"א י"ז 8-24). - **ג.** אח"כ בא אליהו אל אחאב והוכיח אותו על חטאיו (מל"א כ"א 17-27). - **ד.** אלישע בא אל אישה פרטית בשונם (מל"ב ד' 8-37). - **ה.** ישעיהו מסר דברים לאדם פרטי – המלך חזקיהו (מל"ב י"ט). - **ו.** ישעיהו דיבר אל אדם אחר – המלך אחז (ישעיהו ז'). 1. **דקה 38:10:** "וכתבתם על מזוזות ביתך, איך תגיע למזוזה? ברור? העניין הוא שנמצאו מזוזות מימי בית שני, וגם תפילין". ואז מביא הרב עדות לתגלית ארכיאולוגית של תפילין מתקופת בית שני כהוכחה שהמנהג הרבני הוא תורה למשה בסיני. בכך פספס הרב לחלוטין את הטיעון שלנו בדבר התושב"ע; טענו כי התושב"ע מורכבת משני חלקים: **א-** חידושים והמצאות של הלכות רבניות שאין להן יד ורגל עם התורה, **ב-** מסורות ומנהגים פגאניים עתיקים אשר אומצו וגוירו ע"י חז"ל. והמזוזה מהווה דוגמא לכך: - חוקרי תקופת המקרא וארכיאולוגים מצאו כי עמים פגאניים קדמונים מאזור מסופוטמיה נהגו לסמן את בתיהם על ידי "**מזוזה**" (או מבני פולחן דומים על דפנות הדלת) אשר הכילה סמלי אלילים. במצרים ובאזור הקשת הפורייה נמצאו "מזוזות" שנשאו את שם האלים על משקופי הבתים. מנהג זה נעשה בדרך כלל לשם שמירה על שוכני הבית מפני רעות חולות, כפי שמצופה מקמיעות לעשות.[\[6\]](/#_ftn6) כאמור, חז"ל הרחיבו את מושג המזוזה ושיכללוהו לכדי קמיע פולחני הכולל פרשיות מהתורה, הכתובות על גבי קלף מיוחד.[\[7\]](/#_ftn7) כמנהגם של הרבנים, הם לא בחלו מלהלביש למזוזה הלכות רבות אשר רק על-פיהן יש לקיים את המצווה, אשר מלכתחילה הומצאה על ידם; ההלכה הרבנית קבעה בין היתר מי חייב במזוזה, מה יש לכתוב על קלף המזוזה, כיצד יש לכתוב זאת, היכן בדיוק לתלות את המזוזה, כיצד יש לתלות אותה, כיצד יש לתחזקה ולשמור עליה תקינותה וכו'.[\[8\]](/#_ftn8) בדומה לתשמישי קדושה אחרים, גם למזוזה נודע שימוש מושאל כקמיע אשר בכוחו להגן על הבית או על העיר; כבר בתלמוד הירושלמי מסופר על ר' יהודה הנשיא, בכבודו ובעצמו, אשר שלח למלך ארטבן מזוזה והבטיח לו שתשמור עליו.[\[9\]](/#_ftn9) תִפקודה של המזוזה כקמיע לא נעלמה מעיניהם של כמה רבנים מודרניים, כמו הרב קופמן קוהלר למשל, אשר כינה את פולחן המזוזות בשם "חוקת הגוי" והתייחס אל המזוזה כקמיע שמקורו במנהג מריחת דם כהגנה מפני שדים.[\[10\]](/#_ftn10) - בפועל, קיימות עדויות לכך כי **מנהג קשירת התפילין** רווח בעם ישראל לפני תקופתם של התנאים ולמעשה, מסתבר כי קמיעות הדומים בצורתם לתפילין היו בשימוש נפוץ בקרב תרבויות עתיקות של עובדי אלילים ובעיקר באגן הים התיכון.[\[11\]](/#_ftn14) יתרה מכך, פרופ' מנחם הרן מאיר כי " בִמקורם נתפסו ה'טוטפת' וה'אות' כסמלים מאגיים דימוניים, ושימוש בקמיעים מעין אלה, שהיו מוצמדים לראש או לזרוע, היה נוהג בעולם העתיק".[\[12\]](/#_ftn15) בשלהי תקופת בית שני רווחה בקרב עם ישראל הערצת התפילין כקמיע ויש בספרות חז"ל עדויות לכך שגם הרבנים האמינו בכוח המאגי של התפילין כקמיע המשמש לשמירה ולהגנה.[\[13\]](/#_ftn16) כאמור, כתבים קדושים הנקשרים לגוף כקמיעות היו נחלתם של עמים פגאניים שונים; במסופוטמיה התגלה קמיע, המזכיר את התפילין, ובו חקוק קטע קצר המוקדש לאליל פגאני עתיק; ידוע כי קיסר רומי מהמאה הרביעית לספירה קשר לגופו קמיע המכיל את כתבי הומרוס ואפלטון. בנוסף, נמצא כי גם בדתות קדומות אחרות נהגו להכניס כתבי קודש לקמיע ולקושרם לגוף.[\[14\]](/#_ftn17) פרופ' מזר מדגיש את הקשר ההדוק שקיים בספרות חז"ל בין הקמיע לבין התפילין; פירוש המילה קמיע הוא דבר הקשור לגוף ותלמוד אכן מסופר על אישה שהיתה קומעת (כורכת) תפילין על ידו של בעלה.[\[15\]](/#_ftn18) לעיתים קרובות היו מוזכרים התפילין והקמיעות בצוותא, כביטויים נרדפים והערצת התפילין כקמיע ממש נעשתה בתקופת התלמוד לעניין שבשגרה. מאז, הלכה והתחדדה פרקטיקת ענידת התפילין והרבנים הפכוה למצווה בעלת הלכות ברורות ומחייבות.[\[16\]](/#_ftn19) פרופ' טור-סיני חידד את העובדה כי התפילין נחשבו בעיני חז"ל כקמיעות לשמירה על האדם בכוח האלוהות. הוא אף חושף כי ייתכן והתפילין, בצורתם כפי שקבעום חז"ל, שאולים ממצרים הקדומה, שם התייחסו לדמותו של נחש קדוש הנקשר על הראש כקמיע המזכיר את התפילין ברבנות.[\[17\]](/#_ftn20)פרופ' יהושע בלאו הראה כי אפילו בכתבי הרמב"ם (שלכאורה סלד מהשימוש בקמיעות) מתגלים הקשר והזיקה בין הקמיע לתפילין.[\[18\]](/#_ftn21) לא בכדי, כינה הרב קופמן קוהלר את פולחן תשמיש הקדושה הרבניים בשם "חוקת הגוי". הוא תיאר את התפילין ואת המזוזות כקמיעות של מזל, שמקורם במריחת דם כהגנה מפני שדים ואף כינה את לבישת הטלית כפטישיזם.[\[19\]](/#_ftn22)הרב פרופ' נעם זהר סבר כי מנהג הנחת התפילין החל ע"י חז"ל רק בשלהי תקופת בית שני; עד אז, הוא טען, הפסוק "וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים י"א 18) – התפרש באופן אלגורי בלבד, קרי שיהיו חקוקים וקשורים בלב ובשכל.[\[20\]](/#_ftn23) גם באנציקלופדיה המקראית נאמר כי לפי פשט הכתוב בספר דברים ו' 8, "אין כוונתם \[של הטוטפות\] לחפצים ממשיים, אלא למיטאפורות לזכירה".[\[21\]](/#_ftn24) כאמור, רק בתקופה מאוחרת החליטו הרבנים לא להסתפק בממד האלגורי, ולשוות למצווה נופך מעשי.[\[22\]](/#_ftn25) פרופ' יהודה אליצור מזכיר את פרשנותו של רשב"ם[\[23\]](/#_ftn26) לפסוק "לְאוֹת עַל־יָדְךָ" (שמות י"ג 9): "לפי עומק פשוטו: יהיה לך לזכרון תמיד, כאילו כתוב על ידך". אליצור מוסיף כי למרות שמרבית הקוראים בתורה סבורים כי פשוטו של מקרא מכוון למצוות תפילין, "רשב"ם חולק על הדעה הרווחת… ומדגיש, כי מצוות תפילין היא אך מדרשו של הכתוב ואילו פשוטו אחר".[\[24\]](/#_ftn27) 1. **דקה 48:22:** "האתיופים, שמשתמשים בהם הנוצרים כדי להוכיח שאין תושב"ע". כאן נטפל הרב לעדה האתיופית ודרכה הוא מבקש להוכיח את אמתותה של התושב"ע. אז מספר הרב כי לאתיופים יש מצוות כשרות, טומאה וטהרה, נידה ועוד כהנה וכהנה מצוות. ואז אומר כי כל אלה אינם כתובים בתורה שבכתב (**דקה :49:24**). - שוב הכניס לעצמו הרב גול עצמי! מעולם לא טענו כי לאתיופים לא היתה תורה או מסורת. אדרבא, בוודאי שהיו להם מצוות הקשורות למזון (בכוונה איני אומר 'כשרות' כי זה מושג רבני שאינו מופיע בתורה), לטומאה וטהרה, לנידה ולשבת וכו'. אך בניגוד מוחלט לדברי הרב, כל המצוות האלה דווקא כן מופיעות בתורה (ויקרא י"א י"ב, כ"ג). - מה לא היה לאתיופים? לא מזוזות ולא תפילין, לא נרות שבת ולא הלכות כשרות רבניות. מעניין, אחת המצוות החשובות ביותר בכת ברבנית – התפילין – ומצווה זו היתה זרה לחלוטין לאתיופים… **הרב פרופ' דניאל שפרבר** סבר כי קהילות היהודים באתיופיה, אשר גלו מא"י בתקופת בית ראשון, קיימו מקדמת דנא מסורת משלהם; מנהגיהם היו מבוססים על פסוקי המקרא, וקדמו לתקופת חז"ל ולפרשנותם ההלכתית של הפרושים.[\[25\]](/#_ftn28) בהתייחס למסורת התלמודית של הנחת תפילין, חושף **הרב ד"ר שרון שלום**, כי הקהילה האתיופית הדתית כלל לא הכירה מצווה זו. העובדה שלמנהג הנחת התפילין לא היה זכר בלקסיקון הדתי שלהם, מעלה שאלות ותהיות רבות לגבי ההיסטוריה של מצוות התפילין בכלל – מנהג המקודש אך ורק בתושב"ע ולא על-ידי שום טקסט קדום אחר.[\[26\]](/#_ftn29) לא בכדי, נאלץ אפילו **הרב פרופ' נעם זהר** להודות כי מנהג הנחת התפילין פותח על-ידי חז"ל רק בשלהי תקופת בית שני; עד אז, הוא טען, הפסוק "וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים י"א 18) – התפרש באופן אלגורי בלבד, קרי שיהיו חקוקים וקשורים בלב ובמוח. כאמור, רק בתקופה מאוחרת החליטו הרבנים לא להסתפק בממד האלגורי, ולשוות למצווה ביטוי מעשי.[\[27\]](/#_ftn30) **לסיכום**, כמובן כי היתה לקהילת היהודים באתיופיה מסורת מסוימת, אך היא היתה שונה לחלוטין ממסורת חז"ל ואף לא הכירה בה. 1. **הרצאה 04 – דקה 03:40:** "בתושב"ע אין מצוות… המינוח הוא מאוד חשוב. יש הבדל בין ביאור המצוות, לבין גזירות ותקנות לבין: מצוות התורה שבעל פה! הרבנים בתושב"ע המציאו מצוות חדשות". הרב טוען כי למרות שטענו שהרבנים המציאו מצוות, אין בתושב"ע מצוות חדשות אלא רק פירוש וביאור לקיום מצוות התורה שבכתב. וזה הטיעון המרכזי שלו בסרטון הזה. - אז כבר הוכחנו כי מצוות התפילין ומצוות המזוזה אינן מהתורה. - מה לגבי הדלקת נרות שבת? יואיל נא כבוד הרב ויאמר לנו היכן בתורת משה ציווה עלינו הקב"ה להדליק נרות שבת? - והיכן הוא ציווה ליטול ידיים רק לפני אכילת לחם? - הנה דוגמאות נוספות להמצאת מצוות יש מאין: - א. ב**וייקרא** כ"ו 15-16 נאמר: "וְאִם־בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ… "וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת־הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת־הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם". **חז"ל** שינו את הכתוב וקבעו: "בעוון חלה אין ברכה… "שנאמר: אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת…. "אל תקרי בהלה אלא בחלה" (**בבלי**, **שבת** ל"ב ע"ב). במילים אחרות, **התורה** מזהירה כי אם לא ילך העם בחוקות ה', תבואנה עליו רעות חולות. **חכמי** **התלמוד** שגו כפליים כאשר ניצלו את פס' 16 על-מנת לתרץ ולהצדיק את מִשְנתם: **ראשית**, הם שינו את הטקסט מ'בהלה' ל'בחלה'; **שנית**, הם הפכו את 'בהלה' למצוות הפרשת חלה ובעשות זאת, הוסיפו מצווה לנשים בלבד (הפרשת חלה), על אפה וחמתה של התורה.[\[28\]](/#_ftn31) - ב. תוך התעלמות ממנהגי חג הפורים המתוארים במגילת אסתר, קבעו חז"ל מצוה חדשה אשר אינה מופיעה בתנ"ך: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (בבלי, מגילה ז' ע"ב). במילים אחרות, למרות שהמקרא מדבר מאופן מפורש על עשייה וולונטרית של מִשתה ושמחה, באו חז"ל וציוו כי חובה להשתכר בפורים עד אובדן חושים טוטאלי. עד כי מסופר בתלמוד הבבלי כי באחת הפעמים בהם השתכרו הרבנים, קם רבה ושחט את רבי זירא ואח"כ החזירו לחיים (מגילה ז' ע"ב). - ג. **חז"ל** לא הסתפקו בחובת עינוי הנפש ביום כיפור כנאמר בתורה (ויקרא ט"ז, כ"ג ובמדבר כ"ט) והוסיפו על דעת עצמם: "מצוה מן התורה לאכול בערב יום הכפורים, ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה כאלו התענו" (**משנה** **ברורה** תרד, א).[\[29\]](/#_ftn32) דהיינו, על-אף האיסור הגורף להוסיף או לגרוע ממצוות התורה (**דברים** ד' 2, י"ג 1), ציינו **פוסקי ההלכה** "שיש לאכילה זו מעמד של מצווה מן התורה ולא רק מצוות חכמים".[\[30\]](/#_ftn33) בקיצור, **חז"ל** פסקו כי חובה לקיים סעודת מצוה בערב כיפור מדאורייתא (מהתורה ממש),[\[31\]](/#_ftn34) למרות שאין **בתורה** ולו גם רמז לכך. - ד. **הרב שמואל דוד** מביא דוגמא נוספת (מ"הלכות יום טוב", פרק ו הלכה כא) למצווה שהמציאו הרבנים אך ייחסו אותה לתורה ממש: "מותרות נשים להכנס לעזרה גם בלא דוחק, אף שנמצאים שם הרבה אנשים. אבל במקום שצריכים להתקבץ כהא דשמחת בית השואבה וכהא דיתקבצו (=כמו כאשר יתקבצו) להספיד לעתיד לבוא, הרי הוא דין מדאוריתא שצריך מחיצה להבדיל ביניהם".[\[32\]](/#_ftn35) **לסיכום**, בניגוד גמור לדברי הרב, חז"ל לא בחלו בהוספת מצוות חדשות לגמרי, המשוללות כל אזכור בתורה. והם לא הסתפקו בכך אלא קבעו כי מצוות אלה הן מדאורייתא (קרי: מהתורה ממש). הרב רשאי לקרוא לכך בשמות שונים, אך בסופו של דבר, מדובר במצוות/הלכות/פסיקות/תקנות חדשות. 1. **דקה 06:25:** "בתורה שבעל פה, שאותה מבקשים הנוצרים להכחיש, כותב רבי שמעון בר-יוחאי: אפילו לא קרא אדם ביום אלא קריאת שמע של שחרית וערבית יצא ידי חובה של 'והגית בו יומן ולילה'. כלומר: כשאדם קורא קריאת שמע בבוקר וקורא קריאת שמע בערב, את והגית בו יומם ולילה הוא קיים". - בלי משים, שוב הוכיח הרב כיצד הוציאו חז"ל פסוק מהקשרו והמציאו מצווה חדשה יש מאין: מה כתוב בדברים ו' 4-6: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ". הביטוי "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" מופיע בתורה פעמים נוספות (דברים ה' 1, ט' 1, כ' 3, כ"ז 9) ובכולם הציווי הוא לשמוע את הדברים הנאמרים לעם בפי ה' **ולא** לומר "שמע ישראל". - הרב טוען לכל אורכה של ההרצאה כי התושב"ע אינה מהווה הוספת מצוות אלא, פרשנות מעשית להן. אם-כן, הבה נראה כיצד נפתחת המשנה במסכת ברכות א': "מאימתיי קורין את שמע בערבין? משעה שהכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרין, עד חצות. רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר". שימו לב, לא רק שהם המציאו מצווה חדשה שאינה מוזכרת בתורה: לקרוא את קריאת שמע, הם אף התווכחו ביניהם מתי יש לעשות זאת. כלומר: כאן יש **שלוש הוכחות** ברורות כי התושב"ע לא ניתנה מסיני והיא אינה משקפת את דעת התורה: **א-** עיוות הפסוק לחלוטין, שהרי המצווה היא לאהוב את אלהים ולא לומר "שמע ישראל"; **ב-** הוספת מצוות ה"שמע" למרות שאסור להוסיף על מצוות התורה; **ג-** חוסר ההסכמה בין הרבנים, המעיד כי הם לא קיבלו משנה סדורה אחת מאת ה', או שכל אחד מהם קיבל תושב"ע אחרת… - המצווה איננה לומר את המשפט הזה בבוקר ובערב, אלא לאהוב את ה' בכל ליבנו. אך מה עשו הרבנים? הפכו את הפסוק למצווה בפני עצמה, כפי שהרב אמר בהרצאה: "אפילו לא קרא אדם ביום אלא קריאת שמע של שחרית וערבית יצא ידי חוב". אלהים מצווה על העם לשמוע ולקיים את הדברים הנאמרים אחרי הביטוי "שמע ישראל", ולא לחזור על הפסוק בתור מנטרה או קמיע מאגי. - לראיה, אין בתנ"ך ולא גם אדם אחד שעליו מסופר כי קיים את מצוות "שמע ישראל" בכך שחזר על המשפט פעמיים ביום. - אגב, כאשר נשאל ישוע המשיח מהי המצווה הגדולה בתורה, הוא לא ענה כי יש לומר "שמע ישראל…", אלא: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מַדָּעֶךָ" (מתי כ"ב 37). כי המצווה היא לאהוב את אלהים ולא לדקלם את ה"שמע" כמו תוכי. - עוד טוען הרב כי בלתי-אפשרי להבין את פשר מצוות התורה ללא התושב"ע. אז בואו ניקח דוגמא: כתוב 'לא תגנוב'! מה זה לגנוב? - נתייעץ **במשנה** ונלמד: "גנב ומכר בשבת, גנב ומכר לעבודה זרה, גנב וטבח ביום הכיפורים, גנב משל אביו וטבח ומכר ואחר כך מת אביו, גנב וטבח ואחר כך הקדיש – משלם תשלומי ארבעה וחמישה" (משנה, בבא קמא ז'). מה? הם פשוט הרחיבו ופירטו את הנסיבות והעונשים. אך מה זה "גנב"? לא אמרו! - אולי **התלמוד** יסביר מהו "גנב"? נבדוק: "גנב ומכר ובא אחר וגנבו הראשון – משלם תשלומי ארבעה וחמשה והשני משלם תשלומי כפל. גנב וטבח ובא אחר וגנבו הראשון, משלם תשלומי ד' וה' והשני אינו משלם תשלומי כפל אלא קרן בלבד" (בבלי, בבא קמא ס"ח ע"א). מה? כאן יש הרחבה מרובה עוד יותר של הנסיבות ופירוט רב יותר של העונשים. אך מה זה "גנב"? מה זה בכלל לגנוב? לא כתוב. - אולי **הרמב"ם** יאמר לנו סוף סוף מה זה לגנוב? נבדוק: "איזה הוא גנב? זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעין, כגון הפושט ידו לתוך כיס חברו ולקח מעותיו ואין הבעלים רואין; וכן כל כיוצא בזה" (משנה תורה, הלכות גניבה א'). סוף סוף, 1000 שנה לאחר התנאים, קיבלנו הגדרה לשאלה האלמנטרית מה זה 'גנב'. ואנו יודעים כי הרמב"ם לא לקח זאת מהמשנה והתלמוד, כי כבר חיפשנו שם! אז כיצד הוא ידע? באנגלית אומרים: common sense . בעברית: שכל ישר! הרמב"ם פשוט ביטא את המובן מאליו, ללא כל הסתמכות או הישענות על חז"ל. - מסקנה: בניגוד חריף לדבריו של הרב, התושב"ע אינה אומרת לנו מהו פשר המצוות, קרי: אינה מלמדת מה פירושן הפשוט. 1. **דקה 27:10:** "המצב הרוחני הגבוה שהעם היהודי היה בו בימי בית ראשון גורם לנוצרים לטעון שבזמן הזה הוא היה במצב הכי נמוך". כאן מסביר הרב כי בתקופת התנ"ך המצב הרוחני של עם ישראל היה כה גבוה וטוב שלא היה מקום להעלות על הכתב את התושב"ע ולא היה צורך להתרכז סביבה. רק בימי בית שני, כאשר המצב הרוחני של העם ירד, רק אז היה מקום להעלות את התושב"ע על הכתב ולהפכה למדורת השבט של העם. באמת? האם הרב מתכוון לכך ברצינות? האם הוא לא קרא בתורה ובנביאים על מצבו האמתי של העם בתקופת בית ראשון ואף קודם לכן? אז נזכיר לו: - מייד לאחר שיצא העם ממצרים, בכה משה ואמר לה' כי הם עומדים לסקול אותו בשל תלונותיהם (**שמות** י"ז 4). - למעשה, אלהים בעצמו מזכיר 10 פעמים שבהם התלונן העם ולא שמעו בקולו (**במדבר** י"ד 22). - ב**שמות** ל"ב 4, ממש לאחר שאלהים ציווה על בני ישראל לא לעשות פסל ומסיכה ולא להשתחוות להם, אנו קוראים על מעשה חטא העגל, הנחשב לאחד החטאים הגדולים ביותר של עם ישראל מאז ומעולם. - בספר **שופטים** חוזרים על עצמם הביטויים "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי ה'"; "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'" למעלה משש פעמים. - אל **שמואל הנביא** אומר אלהים: "שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי־אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" (שמ"א ח' 7). - למעשה, מצב העם היה כה רע עד כי **ישעיהו** מכנה אותם 'פושעים', 'גוי חוטא', 'זרע מרעים', 'בנים משחיתים', 'קציני סדום', 'עם עמורה', 'עם טמא שפתיים' וכו' (ישעיהו א', ו'). - אלהים, בפי **ירימיהו**, אומר על העם "מֵאֲנוּ דַעַת־אוֹתִי נְאֻם־ה'" (ירמיהו ט' 5). - בפרק ב' מלין **ירמיהו** על העם על כך שעזבו את אלהים לטובת אלהים אחרים. - ב**ירמיהו** ה' 1, 4-5 כתוב: "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ־נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם־תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם־יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ… וַאֲנִי אָמַרְתִּי, אַךְ־דַּלִּים הֵם נוֹאֲלוּ כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ ה' מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם. אֵלֲכָה־לִּי אֶל־הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ ה' מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת". - ב**יחזקאל** ג' 4-7 אומר אלהים לנביא: "לֶךְ־בֹּא אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְדִבַּרְתָּ בִדְבָרַי אֲלֵיהֶם. כִּי לֹא אֶל־עַם עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשׁוֹן אַתָּה שָׁלוּחַ אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל. לֹא אֶל־עַמִּים רַבִּים עִמְקֵי שָׂפָה וְכִבְדֵי לָשׁוֹן אֲשֶׁר לֹא־תִשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם אִם־לֹא אֲלֵיהֶם שְׁלַחְתִּיךָ הֵמָּה יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ. וּבֵית יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלֶיךָ כִּי־אֵינָם אֹבִים לִשְׁמֹעַ אֵלָי כִּי כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל חִזְקֵי־מֵצַח וּקְשֵׁי־לֵב הֵמָּה". - ב**יחזקאל** כ"ב 30, רגע לפני שעומד ה' לשפוך את זעמו על ירושלים, הוא אומר: "וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר־גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי". - ב**תהלים** י"ד 3 נאמר על כלל בני האדם: "הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה־טוֹב אֵין, גַּם־אֶחָד" (ראו גם מזמור נ"ג 2-4). **בקיצור**, בניגוד לדברי הרב, מצבם של עם ישראל בתקופת בית ראשון היה בכי-רע. ולמרות זאת, איש לא העלה את התושב"ע על הכתב. אולי הם לא עשו זאת כי היא פשוט לא היתה קיימת, ללא קשר למצבו של העם! 1. **דקה 35:36:** הרב מצטט מהמאמר שלנו ואז שואל ועונה בעצמו: "ומי שלט קודם \[לפני חורבן בית שני\]? גם הרבנים!". כלומר, הרב רוצה לומר כי לא היה שום חידוש רבני לאחר חורבן הבית כי הרבנים שלטו בעם ישראל מאז ומעולם, לפני בתי שני ולאחריו. **זו טעות!** בתקופת התנ"ך שלטו בעם ישראל הכוהנים, השופטים, הנביאים והמלכים (לפי סדר כרונולוגי), אך מעולם לא מוזכרת במקרא תקופה בה שלטו הרבנים על העם! כפי שמתועד בברית החדשה, החלה השררה שלהם להתפשט בעם החל מהמאה הראשונה לספירה. 1. הרב ציטט מדברים י"ז 8 ואז פסק: **(דקה 44:14):** "מה אתם למדים מהפסוקים האלה? שיש מנגנון משפטי שיש לו סמכות להורות הלכה ואנחנו מחויבים לשמוע בקול המנגנון הזה ומי שלא ישמע, הורגים אותו". **דקה 48:36:** "אלו עניינים הלכתיים ואנו מצווים לשמוע בקול הסנהדרין ומי שלא שומע התורה אומרת שהוא חייב מיתה". - כבר הוכחנו כי הסנהדרין לא קמה לפני תקופת סוף בית שני ולכן הרב טועה ומטעה שנית. - חוץ מזה, הפסוק בפירוש אומר: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט… וּבָאתָ אֶל־הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל־הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט". שימו לב, של מי היוזמה לבוא ולדרוש דין צדק? של האזרח עצמו. כלומר: כאשר אתה נתקל בבעיה משפטית, אתה יכול ומוזמן לבוא ולשטוח את טענותיך בפני השופט. היכן בדיוק כתוב כי לשופט יש סמכות לפסוק הלכות ביוזמתו שלו? לא כתוב! - יתרה מכך, כמו בכל משטר תקין, גם בתורה יש **הפרדת רשויות** מוחלטת: - הרשות המחוקקת (אלהים שנתן את התורה בידי משה); - הרשות המבצעת (זקני ושטרי העם); - והרשות המחוקקת (השופטים). יש רק סוג משטר אחד בעולם אשר בו אין הפרדת רשויות, אשר בו הרשות המחוקקת היא גם הרשות המבצעת והשופטת; קוראים לזה: משטר טוטליטרי. במשטר מסוג זה, השליט יכול גם לחוקק וגם לשפוט. מזכיר לכם משהו? זה בדיוק מה שעשו הרבנים! הם הושיבו עצמם על כס המשפט ובנוסף, העניקו לעצמם את הזכות לקבוע הלכות/פסיקות/תקנות/מצוות חדשות. הם גם פוסקי הלכות וגם דיינים! אתם יכולים לתאר לעצמכם כי שופטי בג"ץ יתפקדו בעת ובעונה אחת כשרים בממשלה, אשר מחוקקים את החוקים שעל-פיהם הם אמורים אח"כ לשפוט? הרי זה אבסורד. אך תחת שלטון הרבנים הכל הולך! - אין בתורה שופט אחד אשר העז לעשות זאת, כלומר: לא להסתפק בשפיטה ע"פ מצוות התורה, אלא לפסוק מצוות והלכות חדשות ולדון על-פיהן. - האם יש דוגמא מהשופטים (בספר שופטים) לכך שהם פסקו הלכות חדשות שלא מהתורה? לא! - האם יש דוגמא משלמה המלך, החכם באדם? לא! איש בתנ"ך לא העז להוסיף על מצוות התורה. השופטים שפטו ע"פ החוק התורני כי זה תפקידם! לסיכום, הרב צריך להחליט: אם הרבנים הם השופטים, אז שישבו בבית המשפט ויחרצו דין למי שחפץ בכך. אם הם פוסקי הלכה (ומוסיפים מצוות בניגוד לתורה), אין הם יכולים לכהן בעת בעונה אחת כשופטים. אי-אפשר לרקוד על שתי חתונות. יש להחליט מה תפקידך… 1. **הרצאה 05: דקה 05:41:** הרב שוב מתייחס לדברים י"ז ושואל: "את מי הם הזכירו \[המשיחיים\]? הכוהנים והלוויים. נכון? הסמכות של הכוהנים והלוויים. אבל בתורה יש עוד שתי מילים שהם לא מזכירים. או בטעות או בכוונה, תחליטו אתם. 'ואל השופט אשר יהיה בימים ההם', כלומר: לא רק הכוהנים ולוויים יש להם הסמכות, אלא גם השופטים אשר יהיו בימים ההם". - כמובן כי הרב רומז לכך שהשופטים הם הסנהדרין – הם הרבנים. אך הוא מתעלם לחלוטין מעובדה פשוטה: חוקרי מקרא רציניים יודעים כי "שילוב של כוהן ושופט היה מקובל כנראה עוד מימים קדומים. הואיל ומלכתחילה היה המשפט עניין דתי הקשור במקדש, טבעי שכוהנים עסקו בשיפוט" (בתוך: אנציקלופדיית עולם התנ"ך – דברים, עורכים: משה וינפלד וכהן-צמח דוד, 2002: 142). - כלומר: בניגוד לטענת הרב, אין זכר לסנהדרין. הכוהן הוא השופט. וגם במקרים שהשופט לא היה כהן (כמו למשל, משה ושלמה המלך), הוא מעולם לא פסק הלכות חדשות על לדעת עצמו ובניגוד לתורה, אלא הכריע במקרים בהם באו אליו אנשים בעלי מחלוקת או סכסוך. - לדוגמא, מה נאמר בשמות י"ח 14-16: "וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל־אֲשֶׁר־הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל־הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן־בֹּקֶר עַד־עָרֶב. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי־יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. כִּי־יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת־חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת־תּוֹרֹתָיו". שמעתם מה ענה משה ליתרו? העם בא אלי! לא אני בא אליו עם הלכות חדשות, הוא בא אלי 'כי יהיה להם דבר'. יתרה מכך, משה אומר כי הוא שופט בין איש לרעהו, כיצד? ע"י הודעת חוקי אלהים ותורותיו! הבסיס למשפט הצדק הוא התורה ולא פלפולי הרבנים. - דוגמא נוספת: מל"א ג' 16: "אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל־הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת…". כמו במקרה של משה, גם כאן, בעלי הדין באים אל השופט; היוזמה באה מצדם והשופט מכריע ביניהם. שלמה לא פסק הלכות חדשות ויצר תקדים משפטי. הוא ישב על כסאו ובעלי הדין באו לפניו כאשר התעוררה אצלם בעיה. כלומר: בניגוד לדברי הרב, הסמכות לשפוט ניתנה לכוהנים ועליהם לעשות זאת כאשר העם בא אליהם עם בעיות ומחלוקות ספציפיות. יתרה מכך, על הכוהנים לשפוט לפי החוק הקיים בתורה ולא להמציא חוקים נוספים. 1. **דקה 10:35:** "קודם כל בוא נבין מה כתוב. כתוב בתורה שכשיש לבני ישראל ספק בין דם לדם, שזה טומאה וטהרה, בין דין לדין, בין נגע לנגע…". לא כבוד הרב, 'בין דם לדם' זה לא טומאה וטהרה! בין דם לדם, הכוונה "בדיני נפשות", (כפי שמסביר פרופ' יעקב טיגאי, "מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא" – דברים – כרך  שני טז, יח – לד, יב, 2016: 456; פרופ' כנה ורמן ופרופ' אהרן שמש, "לגלות נסתרות: פרשנות והלכה במגילות קומראן", 2011: 73; וגם: אנציקלופדית עולם התנ"ך לדברים, 2000: 142). 1. **דקה 24:29:** "כל גזירות ותקנות של חכמים, הוצמדה להם תווית כמו שאנו לומדים במבוא לתלמוד, תזכור זה דרבנן. כדי לא להוסיף על מצוות התורה". - באמת? הרי **חז"ל** פסקו כי חובה לקיים סעודת מצוה בערב כיפור מדאורייתא (מהתורה ממש),[\[33\]](/#_ftn36) למרות שאין **בתורה** ולו גם רמז לכך. - דוגמא נוספת (מ"הלכות יום טוב", פרק ו הלכה כא) למצווה שהמציאו הרבנים אך ייחסו אותה לתורה ממש: "מותרות נשים להכנס לעזרה גם בלא דוחק, אף שנמצאים שם הרבה אנשים. אבל במקום שצריכים להתקבץ כהא דשמחת בית השואבה וכהא דיתקבצו (=כמו כאשר יתקבצו) להספיד לעתיד לבוא, הרי הוא דין מדאוריתא שצריך מחיצה להבדיל ביניהם".[\[34\]](/#_ftn37) - כבר במגילות קומראן, ב"פשר נחום", נאמרו הדברים הבאים על הפרושים: "מתעי אפרים אשר בתלמוד שקרם ולשון כזביהם ושפת מרמה יתעו רבים" (169Q4 40169 קטעים, 4-3 טור ב, שורה 8).[\[35\]](/#_ftn38) שמתם לב, **ראשית**: הפרושים עוסקים בתלמוד שקר, לשונם כזב ושפתם מרמה. **שנית**: הם מתעים רבים בתלמודם השקרי. זה לא נאמר ע"י משיחיים, אלא שנים קודם לכן, בידי מחברי מגילות מדבר יהודה, שחלק מהחוקרים[\[36\]](/#_ftn39) סבורים שהיו הכוהנים לבית צדוק, אשר נדחקו לפינה ע"י מי? ע"י הרבנים כמובן. - שימו לב לדבריו של יוסף בן-מתתיהו 'בקדמוניות היהודים': "עכשיו רוצה אני להגיד שהפרושים מסרו לעם כמה הלכות ממסורת אבות שלא נכתבו בתורת משה, ומשום כך דוחה אותם כת הצדוקים, האומרת שיש לחשוב לחוקים רק את הכתובים…".[\[37\]](/#_ftn40) - פרופ' אליאור ממשיכה ואומרת: "בתגובה יצרו חכמים את התורה שבעל פה, הנשענת כאמור על מושג חדש 'הלכה למשה מסיני'".[\[38\]](/#_ftn41) שמעתם? בקרב חוקרים רציניים יש הסכמה כי החכמים יצרו את התורה שבעל-פה. לא קיבלו אותה, אלא המציאו אותה! **בקיצור**, בניגוד מוחלט לדברי הרב, חז"ל הוסיפו מצוות רבות וקבעו שהן מדאורייתא (קרי, מהתורה ממש) למרות שאין להן זכר בתורה. וחוץ מזה, הם אף הוסיפו מצוות אחרות (כגון: הפרשת חלה לנשים, הדלקת נרות בשבת, נטילת ידיים לפני אכיל לחם וכו') בלי לציין כי הן מרבנן. 1. **דקה 31:05:** הרב מצטט מהתלמוד הבבלי, פסחים ס"ו ע"א: "תנו רבנן, הלכה זו נתעלמה מבני בתירא: פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת. שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם, וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת. אמרו לו: מנין לך? אמר להם: נאמר מועדו בפסח ונאמר (במדבר כח): מועדו בתמיד. מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת, אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת. ועוד קל וחומר הוא. ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה את השבת. מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם, עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו: ר', שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן. למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון".      **מספר בעיות עם דברי הרב בקטע זה:** - **א. דקה 32:38:** "יושבים בני בתירא, ראשי העם, מנהיגיו וחכמיו…". כאן הרב מגזים בכוונה, כדי להראות שעל-אף גדולתם של בני בתירא, הם היו מוכנים להתייעץ עם מישהו אחר ואף לפנות לו את מקומם. אך **במהדורת שטיינזלץ לתלמוד** (פסחים ס"ו ע"א) נאמר על בני בתירא כי הם "היו כנראה מראשיה של משפחה מפורסמת… נראה, כי במשלך דורות היה לבני המשפחה מעמד מיוחד במנהיגות הרוחנית של העם, אף כי לא היה להם מעמד רשמי של נשיאים". כלומר: בניגוד לדעתו של הרב, הם לא היו ראשי העם; הם לא היו מנהיגיו וחכמיו של העם; ואפילו לא היה להם מעמד מנהיגותי רשמי כל שהוא בעם. לכן, כאשר הרב אומר כי הם פינו את מקומם ונתנו להלל להחליף אותם, זו הגזמה במקרה הטוב ושקר גמור במקרה הרע. - **ב. דקה 34:22:** "עכשיו שתבינו: כל עם ישראל יושבים ומחכים מה הלל יגיד, מה יאמר הלל". מה באמת? כל העם מחכה רק להלל? האם כל עתיד ההלכה למשה בסיני תלוי באדם אחד? זה נשמע לכם רציני? שכל מסורת התושב"ע ישען על זיכרונו של הלל את מה שלמד מרבניו? ואם הוא היה שוכח?.. - **ג. דקה 36:14:** "מה עשו בני בתירא? ירדו מהבמה ואמרו לו: בכבוד, מהיום אתה הנשיא. אלו האנשים שהנוצרים מאשימים אותם שהם ביקשו שררה על הציבור. שבא מישהו ולימד אותם הלכה שלא ידעו והם ויתרו על הכיסא ואמרו לו שב אתה". כאמור, מדובר במניפולציה ובסילוף גס של ההיסטוריה, שכן כפי שאמרנו לעיל, לפי מקורות רבניים מעידים על כך שבני בתירא לא נשאו במשרה רשמית ולכן לא היתה להם כל סמכות להכתיר את הלל כבעל שררה רשמית על הציבור. - **ד. דקה 37:26:** "גזירה שווה אדם לא יכול לעשות מעצמו, אלא אם כן קיבל מרבו ורבו מרבו, עד משה רבנו". כאן טוען הרב כי המידות שהתורה נדרשת בהם, כגון: קל וחומר וגזירה שווה יכולות לבוא רק מאת אלהים ולעבור דרך התושב"ע מדור לדור. כלומר, ההיקשים הלוגיים האלה, שהלל עשה בהם שימוש כאן, הם ההוכחה לאמתותה של התושב"ע ולהוכחה שהיא ניתנה משמים. באמת? אז יש לנו הפתעה עבורו: כל חוקר רציני של ספרות חז"ל ותקפות בית שני ידע כי "מידות אלו נמצאו גם בעולם ההלניסטי, והמונחים "גזירה שווה", "היקש", "קל וחומר" ועוד, הם תרגום מדויק של המינוח היווני שנקטו הפילוסופים והרטורים היווניים לגבי הספרות הקלאסית שלהם, דורות רבים לפני זמנו של הלל. נראה שהלל מיסד את הפרשנות השיטתית של המקרא, לפחות בחוגי הפרושים, בהסתמכו גם על דפוסים יווניים ידועים".[\[39\]](/#_ftn42) - **ה.** התלמוד בעצמו אומר שאפילו הלל שכח את ההלכה כאשר שאלו אותו לגבי הסכין. הוא נזכר רק אחרי שראה מה בני ישראל עושים בעצמם. הרב אומר כי זו הוכחה שגם אם שוכחים את התורה עצמה, את אופן עשיית המצוות (התושב"ע) לא שוכחים. רגע, אם כך, מדוע צריכים הרבנים ללמוד את התושב"ע יומם ולילה וללמדה את עם ישראל? אם, לשיטתו של הרב, את התושב"ע לא שוכחים כי היא הפן המעשי של התורה, מדוע יש ללמוד וללמד אותה? ומדוע מלכתחילה נזקקו בני בתירא לעצתו של הלל בעניין פסח ושחיטה בשבת? הרי הם היו יכולים לראות כיצד נוהג העם ואז היו נזכרים, כמו שנזכר הלל בעצמו, בעניין הסכין. בקיצור, טיעונו של הרב משולל כל היגיון. [\[1\]](/#_ftnref1) פרופ' שמואל אחיטוב (עורך), "מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא" – אסתר, 2001: 81. [\[2\]](/#_ftnref2) עולם התנ"ך – מגילות, 1993-1996: 238. [\[3\]](/#_ftnref3) פרופסור חננאל מאק מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן מאשר במחקרו ( The Seat of Moses כיסא משה") שהביטוי "כיסא משה" בברית החדשה מתייחס לכיסא הפיזי שממנו היה נהוג לקרוא את כתבי הקודש בבית הכנסת. את זה הוא מבסס על ממצאים ארכאולוגים ועל הפרשנות הרבנית הקדומה פסיקתא דה רב כהנא. [\[4\]](/#_ftnref4) "ספר החינוך – מעיין חיים", 1996, עמוד 315. [\[5\]](/#_ftnref5) שם, עמוד 316. [\[6\]](/#_ftnref6) פרופ' בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ד, 1962: 780-782. [\[7\]](/#_ftnref7) שם, עמ' 782. [\[8\]](/#_ftnref8) משנה תורה לרמב"ם, הלכות מזוזה פרק ה'. [\[9\]](/#_ftnref9) יעקב חיים טיגאי, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא – דברים – כרך ראשון א, א – טז, יז, 2016: 280. [\[10\]](/#_ftnref10) אבינועם רוזנק, היהדות הרפורמית: הגות, תרבות וחברה, 2014: 344. [\[11](/#_ftnref14)[\]](/#_ftnref14) פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ח', 1982: 886-888. [\[12\]](/#_ftnref15) מנחם הרן, האסופה המקראית: תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים – חלק ב, 2003: 180. [\[13\]](/#_ftnref16) ראו למשל, בבלי, ברכות כ"ג ע"א-ב. [\[14\]](/#_ftnref17) פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ח', 1982: 886. [\[15\]](/#_ftnref18) בבלי, עבודה זרה ל"ט ע"א. [\[16\]](/#_ftnref19) פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ח', 1982: 885-889. [\[17\]](/#_ftnref20) פרופ' טור-סיני, הלשון והספר: בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים – כרך האמונות והדעות, 1955: 127. [\[18\]](/#_ftnref21) יהושע בלאו (עורך), תשובות הרמב"ם, כרך ב', 1989: 539. ראו גם במשנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק י', ה') [\[19\]](/#_ftnref22) ד"ר אבינועם רוזנק (עורך), היהדות הרפורמית: הגות, תרבות וחברה, 2014: 344. [\[20\]](/#_ftnref23) אליבא דיהושע השל, שורשיה של מצוות התפילין אינם בתורה שבכתב; אדרבא הוא סבר כי כוונת הביטוי 'לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם' אינו נאמר "אלא בדרך משל ומליצה, והמובן העיקרי בהם שלא ימושו מזכרונם תמיד…" (בספר: "יהושוע השיל שור: מאמרים", 1972: 193). [\[21\]](/#_ftnref24) פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ח', 1982: 893. [\[22\]](/#_ftnref25) שרון שלום, בתוך: מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, 2012: 363 (בהערת שוליים מס' 168). [\[23\]](/#_ftnref26) רבי שמואל בן מאיר – פרשן מקרא בן המאה ה- 11 ונכדו של רש"י. [\[24\]](/#_ftnref27) פרופ' יהודה אליצור, "ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגרפיים, היסטוריים והגותיים", 2000: 16. [\[25\]](/#_ftnref28) בתוך: שרון שלום, מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, 2012: 11. [\[26\]](/#_ftnref29) שרון שלום, מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, 2012: 108. [\[27\]](/#_ftnref30) שרון שלום, בתוך: מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, 2012: 363 (בהערת שוליים מס' 168). [\[28\]](/#_ftnref31) מצוות הפרשת חלה הוכנסה לקודקס ההלכות המחייב של הרבנות בקיצור שולחן ערוך, סימנים: ל"ה, ע"ב (מצווה זו מצויה גם בהוספות לסידור התפילה, ברכות המצוות). יש לציין כי מדאורייתא אין שום אינדיקציה לכך שמצוות הפרשת חלה מיועדת לנשים בלבד (ראו במדבר ט"ו 17-21); הרש"ר הירש (רב ופרשן מהמאה ה- 19), התנגד בצדק לעיוות התלמודי כאשר טען כי 'בהלה' זו "מבוכה הנובעת מתחושת חוסר אונים" (בביאורו לויקרא כ"ו 16). [\[29\]](/#_ftnref32) ראו גם: בבלי, ברכות ח' ע"ב. [\[30\]](/#_ftnref33) בתוך: הרב רונן נויבירט, "לגעת בזמן: החגים כחוויה בעולם המדרש", 2016: 59. [\[31\]](/#_ftnref34) ראו: "לקסיקון מן המסד ליהדות ולציונות", 1987: 182; וגם: ד"ר יואל רפל, מועדי ישראל: אנצקלופדיה שימושית לשבת ולחג – למעיין, לסטודנט, לתלמיד", 1990: 266. [\[32\]](/#_ftnref35) בתוך: אביבה שרבט (עורכת), "אישה, חוה, אדם: נשיות יהודית בין התפתחות למסורת", 2008: 234. [\[33\]](/#_ftnref36) ראו: "לקסיקון מן המסד ליהדות ולציונות", 1987: 182; וגם: ד"ר יואל רפל, מועדי ישראל: אנצקלופדיה שימושית לשבת ולחג – למעיין, לסטודנט, לתלמיד", 1990: 266. [\[34\]](/#_ftnref37) בתוך: אביבה שרבט (עורכת), "אישה, חוה, אדם: נשיות יהודית בין התפתחות למסורת", 2008: 234. [\[35\]](/#_ftnref38) בתוך: מנחם קיסטר, "מגילות קומראן מבואות ומחקרים – כרך ראשון", 2009: 178. [\[36\]](/#_ftnref39) ראו למשל: פרופ' רחל אליאור, "זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה", 2009: 39-52. [\[37\]](/#_ftnref40) בתוך: פרופ' רחל אליאור, "זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה", 2009: 152-153. [\[38\]](/#_ftnref41) שם, עמ' 153. [\[39\]](/#_ftnref42) ד"ר גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים), "אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל" – ירושלים בתפארתה: תולדות ירושלים בימי בית שני, 1996: 160-162. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע בתלמוד, למה הרבנים מתנגדים לישוע, פרשנות הכתובים, תיאולוגיה, תשובה לרב --- ### [האם הניקוד בתנ"ך באמת מעיד על קיומה של תורה שבעל-פה?](https://igod.co.il/true-judaism/does-nikud-signify-oral-torah/) **Published:** מאי 1, 2018 **Author:** גולן ברושי **Content:** > רבנים רבים אוהבים להעלות את הטענה כי לולא קיומה של התושב"ע, לא היינו יכולים לדעת כיצד לקרוא את התנ"ך בצורה נכונה. בטוחים הם כי חז"ל הסתמכו על מסורת קדומה לניקוד הנכון, אשר הועברה בעל-פה והשתמרה על-ידי הרבנים. טענות מסוג זה אינן מחזיקות מים. בעוד הדעות והמחלוקות אודות טעמי המקרא והניקוד הנכון בקרב עדות שונות ובקרב חוקרים – מרובות. אלוהים הוא אחד ולא ייתכן כי הוא ייתן דעות סותרות. אם אלוהים היה מעניק ניקוד\\טעמים למשה בהר סיני, לא היינו במצב בו אנו נמצאים כיום, שישנם כלכך הרבה דעות שונות וסותרות. כמו כן המחקר האקדמי סותר לחלוטין אפשרות שהניקוד או הטעמים מקורם בתורה "שבעל-פה" דמיונית. 1. פרופ' טור-סיני קבע באופן נחרץ: "הרי אין הניקוד אלא פירוש, המביע את הבנת הנקדנים, ולא מסורת קדומה" (נ.ה. טור-סיני, הלשון והספר: בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים – כרך הספר, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1959: 16). 2. פרופ' מזר הוסיף כי קשה לקבוע בדיוק מתי הופיע לראשונה הניקוד: "אין בידנו לקבוע בדיוק את התקופה שבה נוצרו שיטות הניקוד; הקדום שבכתבי היד המקראיים המנוקדים' שזמנם ידוע לנו' הריהו מצרף (קודכס) הנביאים שנשתמר בבית הכנסת הקראי בקאהיר. לפי הקולופון שבו, נכתב מצרף זה בידי משה בן אשר בטבריה בשנת 895 לסה"נ ונראה שזמן ניקודו והטעמתו שווים לזמן כתיבתו" (בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ה: ממוכן – סתרי, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1968: 840-841). "במהלך תולדותיה היתה טבריה מרכז רוחני ומינהלי חשוב. היא שימשה מושב לסנהדרין ומרכז לחכמים נודעים. כאן נחתם התלמוד הירושלמי וכאן גם הומצא הניקוד העברי" (ישראל קמחי, בתוך: גדעון ביגר ואלי שילר (עורכים), אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל – טבריה וסביבתה, ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 1987: 9). 3. יתרה מכך, פרופ' מזר מוסיף כי ברור לחלוטין שאין מקורו של הניקוד במסורת חז"ל שהרי אין לכך זכר בתלמוד: "ואשר לתחילת התפתחותו של הניקוד, ברור שזמנה לאחר חתימת התלמוד, שהרי אין הניקוד מוזכר בתלמוד". (מזר, שם, עמ' 841). "כאמור, הכתב העברי הוא כתב עיצורי, והטקסטים במקורותינו העתיקים אינם מנוקדים… הניקוד, דהיינו: הסימון הגראפי של התנועות, לא הוזכר בתלמוד. לפי הידיעות אשר בידינו אפשר להניח, ששיטות ניקוד שונות התהוו בין המאה ה- 6 לספה"נ לבין המחצית הראשונה של המאה ה- 7 לספה"נ" (מרים גיליס, "היבטים חדשים בהוראה מתקנת", בהוצאת: דקל – פרסומים אקדמיים בע"מ, 1978: 19). 4. חוץ מזה, פרופ' מזר מבחין בין שתי מסורות ניקוד מתחרות: "מסורת המקרא הבבלית והניקוד הבבלי שימשו בעדת תימן כמה מאות שנים, עד שהתחילה מסורת המקרא הטברנית דוחה \[שדחתה\] את מסורת המקרא הבבלית" (מזר, שם, עמ' 842-845). 5. חוקרים בתחום מצאו כי לסופרים שהיו אמונים על העתקת התורה, לא היתה יד בניקוד: "הסופר הזה רגיל היה להעתיק את המקרא בלבד, וחכם מסורת ונקדן היה מוסיף את הניקוד והמסורה" (חגי צורף וימימה רוזנטל (עורכים), "יצחק בן-צבי: הנשיא השני", שם בהוצאת: ארכיון המדינה, 1998: 506). 6. פרופ' אליאור כבר הוכיחה מעבר לכל ספק כי על-פי התנ"ך, הכוהנים לבדם היו אמונים על שמירת התורה, על העברתה מדור לדור ועל קריאתה בפני העם. לכן ברור כי גם אם היתה מסורת ניקוד שהועברה בעל-פה היא היתה נשמרת בידי הכוהנים (הצדוקים) ולא על-ידי הפרושים והרבנים, אשר הופיעו על במת ההיסטוריה רק בשלהי תקופת בית שני ולא לפני כן (רחל אליאור, "זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה", רעננה, בהוצאת: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד, 2009: 150-152). 7. בעוד הדעות והמחלוקות אודות טעמי המקרא והניקוד הנכון בקרב עדות שונות ובקרב חוקרים – מרובות. אלוהים הוא אחד ולא ייתכן כי הוא ייתן דעות סותרות. אם אלוהים היה מעניק ניקוד\\טעמים למשה בהר סיני, לא היינו במצב בו אנו נמצאים כיום, שישנם כלכך הרבה דעות שונות וסותרות. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [ישו או ישוע?](https://igod.co.il/true-judaism/yeshu-or-yeshua/) **Published:** אפריל 12, 2018 **Author:** גולן ברושי **Content:** > “נוצרי” נמצא ב”ברית החדשה” (מתי ב’ 23) ואשר לשם “ישו”, בנוסח הארמי של “הברית החדשה”, בן כ-1600 שנים לפחות, אין ניקוד לאות ע ולא ביטאו אותה בתנועת פתח. יש אסמכתא לכך שכבר בימי הבית השני נחלשה בגליל הגיית האותיות הגרוניות”. \[יוסף עצמון \\ יד לאחים\] ראשית, הכינוי “נוצרי” מתייחס למקום המגורים של הוריו של ישוע – נצרת. אין הכוונה להשתייכותו הדתית של ישוע (“נצרות”), שהרי הדת הנוצרית לא הייתה קיימת בכלל דאז (אלא קמה באופן רשמי מאות שנים אחרי זמנו של ישוע). גם אנו כיום משתמשים בכינויים דומים: “ירושלמי”, “תל אביבי”, “חיפאי" וכו’. לגבי “החלשות האותיות הגרוניות”, נכון, אבל זה לא מסביר את השינוי בכתיבת שמו, ובכל מקרה – זה לא מעלים את האות. אלא בסך הכל אומר שבמקום “ישוע” השם בוטא “ישוה” (צליל ה”ע” הפך ל”ה” מאחר שכבר לא הגיע מהגרון). עובדה שאפילו הרמב”ם כתב את שמו “ישוע”, ולא “ישו”, כמו גם שם טוב בן יוסף אבן פלקירה. ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2018/04/yeshua.webp "ישו או ישוע - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")מתוך כתביו של שם טוב בן יוסף אבן פלקירה 12251295 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע בתלמוד, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, למה הרבנים מתנגדים לישוע, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [מה משמעות "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כ"ו 5)](https://igod.co.il/true-judaism/what-gensis-26-5-means/) **Published:** יולי 5, 2018 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "וְהִרְבֵּיתִי אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל־הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי". (בראשית כ"ו 4-5) **חז"ל** ניצלו את פסוק 5 כדי להצדיק את מתן **התורה שבעל-פה** וטענו: "מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כלה עד שלא נתנה" (קידושין ד , יד); "קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר \[וישמר משמרתי מצותי חקותי\] ותורתי, אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה" (יומא כח ע"ב)".[\[1\]](/#_ftn1) רעיון זה מבטא תפיסה בסיסית במדרשי חז"ל, לפיה "האבות קיימו את מצוות התורה עוד קודם לנתינתה בסיני".[\[2\]](/#_ftn2) מה היא אפוא כוונתו האמתית של הפסוק והאם הביטויים "מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" מתייחסים לתושב"ע? **פרופ' משה ויינפלד** שלל פרשנות זו באופן נחרץ וקבע: "עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי. ליצחק עומדת זכות אבות, משום שאברהם ציית לפקודותיו של האל ומילא אותן באמונה, ואין בשמירת מצוות זו משום כוונה לקיום מערכת החוקים של תורת משה".[\[3\]](/#_ftn3) גם **שד"ל** (שמואל דוד לוצאטו, המאה ה- 19) דחה בתוקף את פרשנות חז"ל; לדעתו, "יש לפרש את כוונת הכתוב: 'מצותי' וגו' – "כל צווי בין לדורות בין לשעה נקרא מצוה", ואילו "חוקה ותורה אינן אלא לדורות". פשוטו של מקרא חייב לפרש את הכתוב בהקשרו ההיסטורי, ובימי אברהם עדיין לא הייתה 'תורת משה', ובוודאי לא התורה שבעל פה".[\[4\]](/#_ftn4) **לסיכום**, הפסוק "עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כ"ו 5) אינו מתייחס כלל לתושב"ע, אלא למצוות המפורשות אשר קיבל אברהם מאלהים[\[5\]](/#_ftn5) ולאותם חוקים קדומים, בני תקופתו, אשר להם היה מחויב. [\[1\]](/#_ftnref1) אביעזר רביצקי, בתוך: משה חלמיש, חנה כשר ויוחנן סילמן (עורכים), אברהם אבי המאמינים: דמותו בראי ההגות לדורותיה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2003: 13. [\[2\]](/#_ftnref2) שמואל ורגון, בתוך: משה בר-אשר, ברכיהו ליפשיץ, אריה אדרעי ויהודה לוינסון (עורכים), מחקרים בתלמוד ובמדרש, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 2005: 143. [\[3\]](/#_ftnref3) אנציקלופדיית עולם התנ"ך – בראשית, רעננה, בהוצאת: דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1993-1996: 166. [\[4\]](/#_ftnref4) משה בר-אשר, ברכיהו ליפשיץ, אריה אדרעי ויהודה לוינסון (עורכים), מחקרים בתלמוד ובמדרש, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 2005: 143. [\[5\]](/#_ftnref5) כמו למשל, מצוות לך לך (בראשית י"ב 1); מצוות המילה (י"ז 10-27); והמצווה להעלות את יצחק לעולה (כ"ב 2). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [התורה שבעל-פה סותרת את הציווי: לֹא־תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ](https://igod.co.il/true-judaism/oral-torah-contradicts/) **Published:** יולי 14, 2019 **Author:** גולן ברושי **Content:** > לֹא־תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ חדשות לבקרים צצה ועולה השאלה האם ישוע המשיח ותלמידיו, מחברי הברית החדשה, גרעו והוסיפו למצוות תורת סיני, חרף האזהרה לא לעשות כך. מאמר זה יבקש להתייחס לכך ולהוכיח כי אין דברים בגו. ### **ברית חדשה – מצוות חדשות** כחלק ממצוות ברית סיני, נאמר פעמיים כי אסור לגרוע או להוסיף על מצוות התורה (דברים ד' 2, י"ג 1). כתבי הברית החדשה אינם טוענים כי אין צורך לקיים את המצוות ואינם טוענים כי המצוות בטלות. ירמיהו (פרק ל"א 31-33) ניבא כי הואיל ועברנו על מצוות התורה ובכך הפרנו את ברית סיני, יכרות עמנו ה' ברית חדשה שונה בתכלית מברית סיני. כשם שברית סיני טמנה בחובה מצוות, כך גם הברית החדשה ולכן כעת, אנו כפופים למצוות הברית החדשה ולתורת המשיח. חז"ל בעצמם האמינו כי "הקדוש ברוך הוא יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי המשיח".[\[1\]](/#_ftn1) כאמור, פעמיים בתורת משה מצוי האיסור להוסיף על מצוות ברית סיני או לגרוע מהן. הכוונה ברורה: בשום פנים ואופן אין להוסיף או לגרוע מהמצוות הכלולות בברית סיני. כאמור, התנ"ך וכתבי הברית החדשה מלמדים כי כיוון שהפרנו את מצוות הברית, הקב"ה כרת עמנו ברית חדשה, אשר מן הסתם כוללת מצוות חדשות. לכן, אין מדובר בגרעון או בתוספת, כי-אם במקבץ מצוות חדש לגמרי. במילים אחרות, מצוות הברית החדשה אינן תוספת למצוות ברית סיני אלא סט חדש ושונה במהותו ובתכליתו. הפרת ברית סיני אמורה היתה להביא עלינו קללה ומוות (ראו: ויקרא כ"ו 27-41; דברים כ"ז 15-26, כ"ח 15-68); תודה לאל, זיכתה אותנו הברית החדשה בסליחת חטאים, על-ידי אמונה בקורבנו המכפר של המשיח ישוע. כשם שברית משה כללה מצוות, כך גם הברית החדשה.[\[2\]](/#_ftn2) ### **האם יהדות ההלכה גרעה והוסיפה מצוות** אם כבר עוסקים בגריעה והוספה למצוות ברית סיני, יש להפנות את אותה טענה לאותם יהודים שומרי ההלכה הרבנית. הלא לשיטתם, הם מצויים תחת מרותה וסמכותה של ברית סיני ומצוותיה. ברם למרות זאת, דווקא הם אלו אשר החליפו את מצוות התורה באלפי הלכות התושב"ע. פתחו את ספר "קיצור שולחן ערוך" למשל, ובדקו מי באמת החליף את מצוות תורת משה במצוות אחרות. הלא הדת הרבנית מעידה על עצמה ככזאת השומרת ומקיימת את תורת משה ואם-זאת, די בהצצה חטופה במשנה או בקודקס הלכות הרבנים על-מנת להיווכח באינספור המצוות החדשות שהוסיפה ההלכה על חשבון המצוות הכתובות בחומש. להלן עשר דוגמאות הממחישות זאת: 1. בדברים כ"ה 3 מתואר באופן מדויק מִנְיָן המכות אשר בהן מחויב אדם אשר נמצא אשם בדין: "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן־יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ". למרות שהתורה מדגישה כי אין לגרוע ממצוות משה (דברים ד' 2, י"ג 1), קבעו חז"ל על דעת עצמם: "כמה מלקין אותו? ארבעים חסר אחת" (משנה, מסכת מכות ג'). דהיינו, התורה מצווה: 40 מכות; התושב"ע קובעת: 39. 2. ההלכה הרבנית קבעה: "נשים פסולות לעדות מן התורה, שנאמר: 'על פי שניים עדים' (דברים י"ז, 6) – לשון זכר, לא לשון נקבה".[\[3\]](/#_ftn3) שימו לב, לא זו בלבד שהרבנים הוסיפו מצווה חדשה, אלא שההיגיון שעליו התבססו מעוות לחלוטין; שימו לב, לדברי הרמב"ם, כיוון שהפסוק מספר דברים י"ז מדבר בלשון זכר, אין הנשים נכללות בו. אך גם עשרת הדברות[\[4\]](/#_ftn4) נכתבו בלשון זכר; האם בשל כך פטורות הנשים גם מהן?.. יתרה מכך, המקרא עצמו מספק דוגמאות לכך שעדותן של נשים לא נפסלה: 1- בבמדבר כ"ז 1-5 נעמדות בנות צלפחד לפני משה ושוטחות את טענתן ללא כל הסתייגות משפטית מעצם עדותן; 2- בספר מלכים א' ג' 16-27 מקבל שלמה את עדותן של שתי הנשים אשר עמדו לפניו.[\[5\]](/#_ftn5) 3. חז"ל התעלמו מהאיסור החמור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה וגזרו על נשים מצוות אשר אינן מוזכרות בתנ"ך כמצוות לנשים בלבד: "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנידה, ובחלה, ובהדלקת הנר" (משנה, שבת פרק ב').[\[6\]](/#_ftn6) שימו לב, לא זו בלבד שהרבנים גזרו על הנשים שתי מצוות חדשות לגמרי (חלה והדלקת נרות), הם אף איימו בעונש אשר אין לו זכר ושריד בתורה. 4. חז"ל לימדו כי "גדול כבוד הבריות, שדוחה את \[מצוות\] לא תעשה שבתורה",[\[7\]](/#_ftn7) כלומר: "דברים רבים התירו לעקור דבר תורה מפני סייג ומפני כבוד הבריות" (רש"י). הרב אהרן ליכטנשטיין מסביר: "רש"י מזכיר את הגמרא ביבמות, המסיקה שחכמים יכולים לגזור גזירה שתעקור דבר מן התורה".[\[8\]](/#_ftn8) אך בתורה (דברים ד' 3, י"ג 1), נאמר כי אסור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה; ובדברים כ"ז 26 כתוב כי ארור מי שלא מקיים את מצוות התורה. 5. ההלכה הרבנית קבעה כי "כל הטמאים – בין אדם, בין כלים, בין שנטמאו בטומאה חמורה של תורה, בין שנטמאו בטמאות של דבריהם – אין להן טהרה, אלא בטבילה במים הנקווים בקרקע" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מקוות פרק א'). אך בניגוד מוחלט להלכה, תורת משה מלאה בדוגמאות לטמאים המטוהרים שלא על-ידי טבילה במקווה; למשל: אישה מטוהרת מטומאת נידתה באמצעות הבאת עולה לכהן המכפר עליה (ויקרא י"ב 1-8, ט"ו 19-33); המצורע מטוהר מטומאתו על-ידי כפרת העולה בידי הכהן (ויקרא י"ד 19-20); ביום כיפור, מטהר הכהן את כל ישראל מטומאתם באמצעות דם הכפרה של קרבן החטאת (ויקרא ט"ז 16-30). 6. ההלכה קבעה, יש מאין, כי התורה מצווה לעשות הבדלה: "מִצות עשה מן התורה, לקדש יום השבת בדברים… וצריך לזוכרהו בכניסתו, וביציאתו; בכניסתו בקידוש היום, וביציאתו בהבדלה" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת פרק כ"ט). אולם בתורת משה אין זכר לקיומה של מצוות ההבדלה. בחינת המקומות בחומש, בהם מופיעה מצוות שמירת השבת, חושפת כי אין כל אזכור למצוות הבדלה במוצאי השבת (ראו למשל: בראשית ב' 2-3; שמות כ' 8-11, ל"א 13-17, ל"ה 2-3; ויקרא י"ט 3, 30, כ"ג 3; במדבר כ"ח 9, ט"ו 32-36; דברים ה' 12-15). וכך, למרות האזהרה שלא להוסיף מצוות לתורה (דברים ד' 2, י"ג 1), הוסיפו הרבנים מצווה שלא היתה ולא נבראה. 7. חז"ל החליטו להתערב ברגעים האינטימיים ביותר בחייו של אדם; בעזות מצח בלתי נתפסת, פסקו הרבנים הלכות חדשות, אשר אין להן רמז בתנ"ך, כמו למשל: כאשר נכנסים לבית הכיסא, "אין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום… אין נפרעין מעומד אלא מיושב… אין מקנחין בימין אלא בשמאל". וכאילו אין די בכך, נכנס רב כהנא לחדר המיטות של רבו, לעניינים שבינו לבינה – כדי ללמוד כיצד יש לקיים את מצוות תשמיש המיטה לפי ההלכה. בשני המקרים, נאמר בפירוש כי מדובר בחלק בלתי נפרד מהתורה (בבלי, ברכות ס"ב ע"א). 8. על-פי התורה, בעונת הנידה האישה "טמאה שבעת ימים ומטמאה במגע, ומטמאה מושב ומשכב; והנטמא ממנה בטומאת מגע, מושב ומשכב טמא עד הערב וחייב בטבילה ובכיבוס בגדים".[\[9\]](/#_ftn9) חז"ל התעלמו מהאיסור להוסיף על מצוות התורה ופסקו הגבלות נוספות, חסרות כל ביסוס מקראי, כפי שמתאר הרמב"ן: "כמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נידה; תלמיד אסור לשאול בשלומה של נידה, רבי נחמיה אומר אפילו הדיבור היוצא מפיה הוא טמא. אמר רבי יוחנן: אסור לאדם להלך אחר הנידה ולדרוס על עפרה, שהוא טמא כמת".[\[10\]](/#_ftn10) 9. לפי תורת משה, "אישה נידה אינה צריכה להיטהר לאחר שבעת ימי נידתה, והיא מותרת לבעלה".[\[11\]](/#_ftn11) בניגוד לכך, החמירו חכמי ההלכה הרבנית את תקופת הפרישות והוסיפו עוד "שבעה נקיים".[\[12\]](/#_ftn12) לפיכך, פסק הרמב"ם: "כל אישה שהיא ספק נידה ספק זבה, צריכה לישב שבעת ימי נקיים מספק, וטובלת בליל שמיני, ואחר כך תהיה מותרת לבעלה".[\[13\]](/#_ftn13) בהחמרה זו, לא רק שסטו חז"ל מכוונת התורה, הם אף הביאו למחיקת "חלק ניכר מימי תשוקתה הטבעית לבן-זוגה בשל חומרת שבעת הימים הנקיים הנוספים לימי הנידה".[\[14\]](/#_ftn14) הפרישות מהבעל מתייחסת אם-כן, "לשבעת ימי הנידה מדין התורה, ולא לשבעת הימים הנקיים הבאים לאחר הווסת… מחקרים העלו שדווקא שִבְעַת הימים הנקיים, הימים הבאים לאחר שהסתיים דימום המחזור, הם ימי השיא במשיכה המינית של האישה לבן זוגה".[\[15\]](/#_ftn15) בקיצור, התורה תָחְמָה את תקופת נידת האישה לשבעה ימים אשר בסופם היא מטהרת; על-אף האיסור להוסיף על מצוות התורה,[\[16\]](/#_ftn16) קבעה ההלכה "שבעה נקיים" נוספים לאחר סיום הוסת ובכך סירסה את שיאו של תהליך הפריון הנשי.[\[17\]](/#_ftn17) 10. הרבנים קבעו כי "נוהגין לילך בערב ראש השנה אחר תפילת שחרית לבית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים" (קצור שלוחן ערוך, דיני חודש אלול). זאת למרות שהתורה אוסרת מכל וכל את המנהג הטמא הזה ואף מזהירה כי הנוגע בקבר ולא טוהר, נפשו תיכרת מקהל ישראל (במדבר י"ט 16-20). אגב, חז"ל הוסיפו מצוות רבות אחרות, ממש בשמו המפורש של הקב"ה, כמו למשל: התעטפות בטלית, נטילת ידיים, הדלקת נרות,[\[18\]](/#_ftn18) הפרשת חלה[\[19\]](/#_ftn19) וכיסוי ראש.[\[20\]](/#_ftn20) ### **התושב"ע החליפה את התורה שבכתב** [התושב״ע](https://www.oral.law) יהדות ההלכה אמנם מתיימרת לשמור את מצוות התורה במלואן, ברם יש לזכור כי בראש ובראשונה היא נוהגת על-פי מצוותם של הפרושים, דהיינו – הרבנים. הקִרבה בין תורת משה לבין שלל הסייגים ששמו לה הפרושים, כמוה הקרבה בין מזרח למערב. דוגמא מאלפת לכך ניתן למצוא דווקא במאמר מן התלמוד הבבלי (מנחות כ"ט ע"ב), המספר על-כך שיום אחד הוריד ה' את משה רבנו מגן-העדן ישירות לשורה האחרונה בבית מדרשו של רבי עקיבא כדי שייווכח בעצמו הלימוד התורה. משה צפה בעקיבא מְבאר את החוּמש ומתפלפל על כל אות ותו ולא הבין כלל את הפירוש החדש! ממש לא להאמין: משה רבנו בכבודו ובעצמו – שעליו כתבו חז"ל (מסכת אבות, א) כי העביר את התורה ליהושע ולזקנים, עד שזו הגיעה לחכמי המשנה והתלמוד – אותו משה, לא השכיל להבין את לימודה של אותה תורה ממש, כאשר זו יצאה מפיו של רבי עקיבא. על-כן, אין לכנות את היהודים שומרי המצוות בשם: "בני דת משה" (כפי שנהגו האירופאים לכנותם בשלהי ימי-הביניים), אלא "בני דת הפרושים". דוגמא זו, בכוחה גם לחדד את ההבדל שנוצר בין היהדות המשתקפת מהתנ"ך, לבין היהדות בת זמננו, הלא היא – יהדות ההלכה הרבנית. דבר נוסף, חז"ל שמו דגש רב על לימוד התורה לשמה,[\[21\]](/#_ftn21) כאשר התורה שבכתב מדגישה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי יש ללמוד את התורה על מנת לשמור ולעשות אותה (למשל בדברים ד: 6-5 וגם ה: 1, 29). חז"ל לא התכוונו בדבריהם לתורה שבכתב, אלא לתורה שבעל-פה. בפועל, מה שעשו היה לקחת את אותם המקומות בתורת משה המצווים על לימוד התורה שבכתב, ולכוון אותם לתורה שבעל-פה בלבד. הם גם השמיטו את העשייה שבאה אחרי הלימוד וכך נותרנו רק עם תלמוד התורה לשמה, דהיינו: ללמוד בשביל ללמוד, כי זו מהות המצוות. ישעיהו ליבוביץ ("שיחות על פרקי אבות ועל הרמב"ם", 1979) המחיש זאת היטב כאשר לקח את פסוקים 6-9 מ"שמע ישראל" (דברים ו') – פסוקים המכוונים לתורה שבכתב – והשליך אותם על [התורה שבעל-פה](https://www.oral.law) ובכך למעשה נתן משנה-תוקף לקיומן של הישיבות-התורניות שבהן כידוע, מושם דגש בעיקר על לימוד הגמרא. בסעיף התשיעי מתוך י"ג עיקרי האמונה שלו, פוסק הרמב"ם כי "זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו", ואף על פי כן, מבחינה מעשית, זנחו הרבנים לגמרי את תורת משה והחליפו אותה בתורה שבעל-פה, היא ההלכה. בפירושו לפסוק מדברים יג: 1, מציין אמנם הרמב"ם כי  "'לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו' (דברים יג): שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן, ולקבוע הדבר לעולם שהוא מן התורה…". אך באותה נשימה הוא לא שוכח להזכיר לנו כי הכוונה איננה רק לתורה הכתובה, אלא: "…בין בתורה שבכתב, בין בתורה שבעל פה" ("משנה תורה", הלכות ממרים ב). בכך למעשה, הוא יוצר השוואה מלאכותית בין התורה שבכתב לתורה שבעל-פה. יש לציין כי אם להסתמך על חז"ל, הרי שלמוד התורה שבעל-פה אף עולה בערכו על זה של התורה: "העוסקין במקרא – מידה ואינה מידה, במשנה – מידה ונוטלין עליה שכר, בגמרא (תלמוד) – אין לך מידה גדולה מזו…" (בבלי, בבא מציעא לג', א). זו היא אפוא הפגנה ברורה של עידוד תלמודה של התורה שבעל-פה על-פני תורת משה. ### **לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת** עד כמה שזה נשמע מפתיע, לימוד התורה לשמה עומד בסתירה גמורה לכתוב בתורת משה. בחומש אנו רואים בבירור כי בכל פעם שמופיע הציווי ללמוד את התורה, מיד אח"כ מופיעה המילה "לעשות" בהטיות שונות של אותו השורש. כך נאמר בפירוש בדברים ד: 6-5: "למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני ה' אלהי לעשות… "ושמרתם ועשיתם" וגו'. ובפרק ו פס' א: "ללמד אתכם לעשות". אגב, פרקים ד' עד ח' בספר דברים מלאים בפסוקים המצווים בצורה מפורשת לעשות את התורה ולא רק ללומדה. הדגש שם הוא לשמור ולעשות את התורה. והקדוש ברוך-הוא חזר ואישר בדיוק את אותו הדבר גם בפניו של יהושע בן-נון כאשר צִווה אותו לשמור "לעשות ככל הכתוב בו" (יהושע, א: 8) ולא להסתפק רק בלהגות "בו יומם ולילה" (שם). לאמיתו של דבר, ספר שמות מראה כי מיד לאחר שבני ישראל קִבלו את התורה, הדבר הראשון שעשו היה להכריז כי "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות, כד: 7). וספר דברים חוזר על-כך ומוכיח חד-משמעית כי את החוקים והמשפטים אשר דבר ה' באזני העם יש ללמוד, לשמור ולעשות (פרק ה: 1). ממש באותו פרק משיבים בני ישראל לציווי זה ואומרים כי  "את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך, ושמענו ועשינו" (שם, פס' 24). לסיכום, תורת משה אינה מותירה מקום לספק: יש ללמוד את התורה על-מנת לקיימה ולא להפוך את העשייה לְלִמוד בלבד. כאמור, דבר זה הוכח כבלתי אפשרי ולכן כרת עמנו אלהים ברית חדשה, כזו הכוללת את מצוות המשיח הנעשות מאהבה. אהבה זו נובעת מתוך הכרה בסליחת החטאים אשר הושגה בדמו המכפר של עבד ה' (ראו ישעיהו נ"ג). [\[1\]](/#_ftnref1) ילקוט שמעוני, פרק כ"ו; ומדרש אליהו זוטא, פרק כ'. [\[2\]](/#_ftnref2) אנו מאתגרים אתכם לספור את מצוות הברית החדשה ולראות בעצמכם האם מניינן עולה על תרי"ג מצוות ברית סיני. [\[3\]](/#_ftnref3) משנה תורה לרמב"ם, הלכות עדות, ט'. [\[4\]](/#_ftnref4) וכן מרבית מצוות התורה האחרות. [\[5\]](/#_ftnref5) ד"ר אליעזר חדד מביא דוגמאות נוספות לעדויות של נשים במקרא (בספרו: "השווה הכתוב אישה לאיש": על מעמדן של נשים בבתי דין רבניים, 2013: 20). [\[6\]](/#_ftnref6) בתלמוד הבבלי, שבת דף ל"א-ל"ב, מפורטים לעומק – האיום, החטא ועונשו. יש לציין כי אין שום אינדיקציה מקראית לכך שמצוות התרומה מלחם הארץ (במדבר ט"ו 17-21) מיוחסת לנשים בלבד ולפיכך, אין פלא שהתנ"ך לא מזכיר את העונש הנורא שהמציאו הרבנים. [\[7\]](/#_ftnref7) בבלי, מסכתות: ברכות, מגילה, מנחות, עירובין, שבת. התלמוד גדוש בדוגמאות של סתירות בין הלכות החכמים למצוות התורה בגין תירוצים כגון: "כבוד הבריות", "סייג לתורה", מפני "שהשעה צריכה" ומפני "דרכי שלום". [\[8\]](/#_ftnref8) במאמרו "כבוד הבריות", www.etzion.org.il/vbm/archive/10-halak/15briot.rtf‎ הרמב"ם חוזר ומאשר את הכלל התלמודי הזה בספרו "משנה תורה", הלכות כלאיים, פרק י', כ"ה-כ"ו. [\[9\]](/#_ftnref9) פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ה: ממוכן – סתרי, 1968: 785. [\[10\]](/#_ftnref10) הרב פרופ' דניאל שפרבר, דרכה של הלכה: קריאת נשים בתורה, פרקים במדיניות פסיקה, 2007: 186. [\[11\]](/#_ftnref11) ד"ר נילי בוכמן-סלונימסקי, מין אסור, מין מותר: מה אסרה התורה ומה השתבש בדרך אלינו, 2017: 70. [\[12\]](/#_ftnref12) בהשראת התלמוד הבבלי, נידה ס"ו ע"א, ס"ט ע"א. [\[13\]](/#_ftnref13) משנה תורה, הלכות איסורי ביאה ו'. [\[14\]](/#_ftnref14) ד"ר דניאל רוזנק, "להחזיר טהרה ליושנה: חומרת ’שבעת הנקיים’ והשלכותיה – היבטים רפואיים, הלכתיים, ערכיים ולאומיים", 2011: 106. [\[15\]](/#_ftnref15) שם. [\[16\]](/#_ftnref16) דברים ד' 2, י"ג 1. [\[17\]](/#_ftnref17) ראו דיון נרחב בנושא בספרו של ד"ר דניאל רוזנק, "להחזיר טהרה ליושנה: חומרת ’שבעת הנקיים’ והשלכותיה – היבטים רפואיים, הלכתיים, ערכיים ולאומיים, 2011: 98-110. [\[18\]](/#_ftnref18) סידור התפילה: שער הבוקר, שער שבת. לגבי הדלקת הנרות בשבת, היתה לחז"ל עזות המצח לקבוע כי מדובר במצווה מן התורה שבכתב (מדרש תנחומא, נח א'; ותנחומא, מצורע ט'). [\[19\]](/#_ftnref19) קיצור שולחן ערוך, סימנים: ל"ה, ע"ב (מצוות הפרשת חלה מצויה גם בהוספות לסידור התפילה, ברכות המצוות). יש לציין כי מדאורייתא אין שום אינדיקציה לכך שמצוות הפרשת חלה מיועדת לנשים בלבד (ראו במדבר ט"ו 17-21). [\[20\]](/#_ftnref20) קיצור שולחן ערוך, סימן ג', סעיף ו'. [\[21\]](/#_ftnref21)  עיין: א"א ריבלין, כנגד כולם: פדגוגיה של חז"ל, בהוצאת ספריית פועלים, 1985, עמ' 24. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, סתירות בברית החדשה?, פרשנות הכתובים, תשובה לרב **תגיות:** התורה שבעל-פה, תורה בעל פה, תושבע --- ### [הרבנים אמנם טוענים שיהודי לא יכול להאמין בישוע](https://igod.co.il/answer-rabbi/rabbis-claim-jew-cant-believe-jesus/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > ישוע (שפירוש שמו – ישועה) היה יהודי וגדל כיהודי למשפחה יהודית מסורתית (יהדות מקראית, לא יהדות ההלכה הרבנית של היום..). הוא לא הלך לכנסייה – לא היו כאלה לפני 2000 שנה. באותה תקופה היחידים שהאמינו בתנ"ך היו יהודים ונפגשו בבתי הכנסת. ישוע הלך לבית כנסת (לוקס ד' 16), לבש ציציות (מתי י"ד 36), הוא נולד יהודי וחי בישראל. הוא נימול ביום השמיני ללידתו (לוקס ב' 21), הוא אמר על עצמו שהוא מלך היהודים (יוחנן י"ט 21), לאמו קראו מרים. תלמידיו קראו לו רבי. נביאים יהודים ניבאו שהוא יבוא כדי להושיע את העולם (שמות הנביאים היו שמות יהודיים: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, דניאל, עמוס וזכריה). ישוע שמר שבת מצאת הכוכבים בליל שישי ועד צאת הכוכבים במוצאי שבת, ובירך על הלחם את ברכת המוציא ועל היין את ברכת בורא פרי הגפן. מעניין שישוע לא אסר לשתות יין והיום ידוע ששתיית כוסית יין אדום ליום מונעת מחלות לב. ישוע למד ולימד מספר תורה. הוא היה יהודי בכל רמ"ח איבריו ואהב את העם היהודי. חגג את החגים היהודיים הכוללים את פסח, שבועות, ראש השנה ויום כיפור, חג השבועות וחנוכה. כל אחד מתלמידיו של ישוע היה יהודי. כותבי הבשורות היו יהודים משיחיים.101 שאול מתרשיש, הידוע בשם פאולוס הקדוש, אינו קדוש קתולי, הוא יהודי שהיה למעשה רב שלמד בישיבה תחת רבי גמליאל. שאול כתב את רוב האיגרות בכתבי הברית החדשה. במאה הראשונה לספרה הועלתה השאלה אם גם הגויים יכולים להיות תלמידי ישוע. כיום הבעיה הזאת הפוכה. האם יהודי יכול להאמין בישוע ולהישאר יהודי? התשובה היא, כן. יהודים המאמינים בישוע הם יהודים כשרים, המאמינים שהתנ"ך הינו דבר ה', וכתבי הברית החדשה הם התמלאות הכתוב בתנ"ך. מאמינים משיחיים מאמינים לדבריו של רב שאול מתרשיש שכתב באיגרת אל הרומים פרק י"א: "וכך כל עם ישראל ייוושע", ושקבלתם של היהודים את ישוע תהיה כמו: "תקומה ממוות אלי חיים". "הֲרֵי אִם הַדָּחָתָם הִיא רִצּוּי בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, מַה תִּהְיֶה הֲשָׁבָתָם אִם לֹא תְּקוּמָה מִמָּוֶת אֱלֵי חַיִּים? …וְכָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'וּבָא מִצִּיּוֹן (ישראל) גּוֹאֵל (המשיח) וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב (יהודים) וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם (היהודים) …כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם" (איגרת אל הרומים י"א 15, 27-26). ### ידוענים יהודים על ישוע: **אלברט איינשטיין**, חתן פרס נובל ופרופסור באוניברסיטת פרינסטון, הודה שישוע מסקרן אותו, כפי שכתב: "בהיותי ילד למדתי את התורה ואת התלמוד. אני יהודי לכל דבר, בכל זאת אני מוקסם מדמותו הזוהרת של אותו איש מנצרת". "ישוע היה ונשאר יהודי עד נשימתו האחרונה. רעיונו העיקרי היה להשריש בעם את הידע שהמשיח בא ושדרכו חוזרים בתשובה אמתית לאלוהים. על ידי אמונה בו ועשיית הטוב בעיני אדוני, מזרזים את ה'קץ'… בכך ישוע הראה שהוא היהודי בה"א הידיעה… ומנקודת ראות של כלל האנושות, הוא אכן 'אור לגויים' ". **יוסף קלוזנר**, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. "ישוע היהודי היה נאמן לתורה כפי שאני מקווה להיות. אני חושב שישוע היה נאמן אף יותר מאשר אני יכול להיות, ואני דתי חרדי…אני מקבל את אמתות תקומתו מהמתים, לא כהמצאה של קהל מאמיניו אלא כאירוע היסטורי". ד"ר **פנחס לפיד**, מלומד יהודי חרדי. "המשיחיות של הברית החדשה, שהינה שלוחה משמעותית של היהדות, הוסרה מהיהדות כתוצאה מהלך המחשבה של הגלות, שהרשו ואף עזרו לכך. המהפכה הרוחנית של האמונה בישוע הוצתה בארץ אבותינו, ארץ המובטחת ליהודים, והיו אלה יהודים שהפיצוה ברחבי העולם… עלינו להתגבר על האמונות הטפלות והפחד מהאמונה המשיחית של ישוע שאנו טומנים בלבנו, ולהציבה במקום אליו היא שייכת – כחלק מהיסטוריה הרוחנית של היהדות". **מרטין בובר**, סופר ופרופסור לשעבר באוניברסיטה העברית בירושלים. "לכל אשר הוא (ישוע) עשה או אמר יש ערך בימינו, דבר שלא ניתן לומר על כל אדם אחר – מת או חי… הוא אור העולם. מדוע שאני כיהודי לא אהיה גאה בכך?" **שלום אש**, סופר אידי. **סטפן שמואל וייזרב** מנהיג יהדות ארה"ב במחצית הראשונה של המאה העשרים. "לא רק שישוע היה יהודי, הוא היה יהודי בה"א הידיעה… ביום שבו ההיסטוריה תיכתב במלוא האמת, העם היהודי ייוודע בעולם לא כעם אותו כינו האנטישמים, "רוצחי המשיח", אלא כ"נושאי המשיח"; לא כ"רוצחי אלוהים", אלא כ"העם שהביא את אלוהים לעולם" ". **בנימין ד'יזראלי**, ראש הממשלה של אנגליה בשנת 1868 ויהודי במוצאו, שהיה למאמין במשיח ישוע: "הנוצרים ימשיכו לרדוף את היהודים ויהודים ימשיכו לא להאמין בישוע, אך האם ניתן להכחיש שישוע המשיח, בן האל העליון, אלוהי היהודים שבא לעולם כאדם, שהוא תפארת הגזע היהודי?" ### להלן רשימה של יהודים מפורסמים שהאמינו או מאמינים בישוע: - פליקס מנדלסון, מלחין קלאסי - הרב יצחק ליכטנשטיין, הרב הראשי של הונגריה - הרב ליאופולד כהן, רב בהונגריה - הרב ישראל זולי, רב ראשי של רומא - הרב דניאל ציון, רב ראשי של בולגריה בתקופת השואה - נילס בוהר, חתן פרס נובל לפיסיקה - אנרי ברגסון, חתן פרס נובל לספרות - ג'ון אקסרס, מלומד בתלמוד - דניאל לנדסמן, מלומד בתלמוד - בוריס קורנפילד, רופא, גיבור "גולאג" שהוביל את אלכסנדר סולז'ניצין לאמונה בישוע המשיח - אנדרו מארק ברון, מהנדס אווירונאוטיקה - מורטימר אדלר, פרופסור באוניברסיטת שיקגו - ג'יי סאקולו, עורך דין ומייסד המרכז לחוק וצדק באמריקה - לורנס קודלאו, שר בכיר במשרד האוצר והניהול בממשלת ארה"ב > ב-12 במרץ, 2008, צוין בירחון ה"טיימס" שיש תפנית משמעותית בגילוי יהדותו של ישוע, ושאחת מהמהפכות הקרבות ובאות תהיה להחזיר את דמותו היהודית של ישוע. יהודים אינם "ממירים את דתם מיהדות לנצרות" כאשר באים לאמונה במשיח ישוע, אלא עושים דבר מאוד יהודי –  מאמינים במשיח היהודי של ישראל שמת כדי להביא ישועה בראשונה לעם היהודי, ואחרי כן גם לאלה שאינם יהודים. לבסוף, הגה בהערותיו המשמעותיות של הרב ליכטנשטיין (1909-1824) שהיה הרב הראשי של הונגריה. הוא היה מנהיג בקהילות יהודיות במשך 40 שנה לפני שקרא בפעם הראשונה את כתבי הברית החדשה. לאחר קריאתו בכתובים הפך להיות מאמין נלהב בישוע המשיח והודה עד כמה שטעה לפני כן: "חשבתי תמיד שכתבי הברית החדשה היו טמאים, ביותר מלאים גאווה, שנאה ואלימות. ברם, לאחר שהתחלתי לקרוא, חשתי כיצד זוהר הבשורה אופף אותי והבזק של אור חלף בנפשי. חיפשתי קוצים ומצאתי שושנים. גיליתי אוצר של פנינים במקום חלוקי אבן. במקום שנאה מצאתי אהבה, במקום עבדות מצאתי דרור, במקום גאווה –  ענווה. במקום יריבות – ריצוי, במקום מוות – חיים, ישועה, תחיית מתים, ואוצרות שמימיים". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [כיצד תהילים עו חושף את נוכחותו של המשיח](https://igod.co.il/devotionals/psalm-76-presence-messiah/) **Published:** אוגוסט 3, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "נֹודָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדֹול שְׁמֹו׃ וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכֹּו וּמְעֹונָתֹו בְצִיֹּון… מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה׃ בְּקוּם־לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים לְהֹושִׁיעַ כָּל־עַנְוֵי־אֶרֶץ סֶלָה" (תהלים עו 2–3, 9–10). במזמור הקודם (עה), מצאנו ערבוב מסתורי בין דובר שמיימי בגוף ראשון המזוהה כאלוהים לבין דובר אחר בגוף ראשון אשר זהותו שונה מזו של אלוהים. במזמור עו, המסותרין מעמיק. רק שעתה, הנושא אינו עוסק בזהות האלוהית אלא בנוכחות אלוהים (כלומר, במיקום). קריאה קפדנית של המזמור מעלה שאלה חשובה: היכן בדיוק נמצא אלוהים? בפס' 2–8, אלוהים שוכן בשלם, כלומר בהר ציון, משם הוא מושל על הגויים. אך ללא התרעה, משכן אלוהים עובר מציון לשמים, בפס' 12-8, משם הוא שופט את כל הארץ. אנו נתקלים לראשונה במיסתורין נוכחותו של אלוהים כבר בתורה, המלמדת שהאל שוכן בו זמנית במשכן (שמות מ 34–35; ויקרא א 1) ובשמים (דברים כו 15). התורה מציגה גם את מיסתורין הזהות האלוהית, שהרי מי בדיוק מדבר אל משה מן הסנה הבוער? האם זה אלוהים? כן. האם זה מלאך יהוה? כן. האם השניים אינם אלא אחד? כן. האם השניים נבדלים זה מזה? כן. לפיכך, בתהילים עה–עו אנו מוצאים זה לצד זה את המיסתורין הכפול של זהות אלוהים ונוכחותו. באמצעות המילה "מיסתורין", אני מכיר בפרדוקס ולא בסתירה. אלוהים מזוהה באופן מסתורי עם המשיח: שניים שהם אחד. באופן דומה, אלוהים נוכח באופן מסתורי במשיח עלי-אדמות, בעודו נותר בשמים ממעל. הברית החדשה אינה פותרת את הפרדוקס התיאולוגי הזה, אלא הופכת אותו לאישי ביותר באמצעות ההתאנשות. במיסתורין זה, אנו רואים אלוהים אשר התרוקן מכבוד והשפיל עצמו עד מוות על הצלב במטרה להושיענו. באופן פרדוקסלי, ידיו הבלתי-נראות של אלוהי השמיים, צולקו לנצח בשם אהבתו לעולם. > "אָז אָמַר לְתֹאמָא: הָבֵא אֶת אֶצְבָּעֲךָ הֵנָּה וּרְאֵה אֶת יָדַי; הוֹשֵׁט אֶת יָדְךָ וְשִׂים אוֹתָהּ בְּצִדִּי, וְאַל תְּהֵא חֲסַר אֱמוּנָה, אֶלָּא מַאֲמִין. הֵשִׁיב תֹּאמָא וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי וֵאלֹהַי!" (יוחנן כ 27–28). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [ניפוץ המיתוסים על הברית החדשה - פרק 1](https://igod.co.il/true-judaism/ניפוץ-המיתוסים-על-הברית-החדשה-פרק-1/) **Published:** אוגוסט 21, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בפרק הראשון של הפודקאסט מנפצים שלושה מיתוסים נפוצים: שספרי הברית החדשה החליפו את התנ״ך, שהאמונה המשיחית החליפה את היהדות, ושעם ישראל כולו דחה את ישוע. השיחה מציגה את האמונה המשיחית כהמשך ישיר של דברי התנ״ך, מדגישה את השורשים היהודיים של תלמידי ישוע ושל הקהילה הראשונה, וקוראת לחזור אל המקור, התורה, הנביאים והכתובים. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אודות יהודים משיחיים, אלוהים ביהדות, היהדות האמיתית, מה היא האמונה המשיחית?, מיתוסים על האמונה המשיחית **תגיות:** ווידאו --- ### [הייתי סקפטי לגבי הברית החדשה, ואז הכל השתנה](https://igod.co.il/messianic-testimonies/skeptical-new-testament-change/) **Published:** יולי 30, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** כל אחד מהם הגיע ממקום אחר – חילונים ודתיים, אלו שברחו מכאב ואלו שחיפשו את האמת. ולכל אחד מהם היה אותו רגע: הרגע שבו ישוע הפסיק להיות זר עבורם, והם – עבורו. בסרטון זה ריכזנו קטעים מעדויות אמיתיות של יהודים וישראלים שפגשו את המשיח, כל אחד בדרכו שלו. מה התחולל בתוכם, ומדוע הדבר שינה הכל. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [מי מדבר במזמור עה?](https://igod.co.il/devotionals/who-speaker-psalm-75/) **Published:** יולי 11, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אָמַרְתִּי לַהֹולְלִים אַל־תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל־תָּרִימוּ קָרֶן׃ אַל־תָּרִימוּ לַמָּרֹום קַרְנְכֶם תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק… כִּי כֹוס בְּיַד־יהוה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ־שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי־אָרֶץ׃ וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃ וְכָל־קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרֹומַמְנָה קַרְנֹות צַדִּיק" (תהלים עה 5–6, 9–11). מזמור עה מספק את תגובת אלוהים לרשעים ההוללים המוזכרים במזמור עג ולאויבים המשחיטים את היכלו במזמור עד. במזמור עג 3, אסף מקונן על הצלחתם של ההוללים ובמזמור עה 5 אלוהים מגיב למעשיהם. במזמור עג 3, 12, אסף מדבר על הצלחתם הבלתי מעורערת של רשעים (רבים) ובמזמור עה 5, 9–10 אלוהים מבטיח את אובדן הרשעים (רבים). במזמור עג 8, הרשעים מדברים "ממרום" ובמזמור עה 5 אלוהים אומר לרשעים "אל תרימו קרן". אחד המאפיינים המסקרנים ביותר של מזמור עה בא לידי ביטוי במיזוג קולו של אלוהים (ראו פס' 2–6) עם קולו של דובר מסתורי בגוף ראשון (ראו פס' 7–10). זהותו של הדובר מתבהרת כאשר מזהים את ההדים המכוונים של תהילים עה עם תפילת חנה בשמ"א ב 1–10. פרנק-לותר הוספלד (הרמניה, עמ' 257) מדגיש את ההקבלות הבאות: שני הקטעים מתייחסים ל"קרן" כסמל של כוח (השוו מזמור עה 5–6, 10 לשמ"א ב 10), מדגישים את רוממרות החוצפה של אויבי אלוהים (השוו מזמור עה 5 לשמ"א ב 3) ומתארים כיצד אלוהים מוריד את ההוללים ומרים את הענווים (השוו מזמור עה 7 לשמ"א ב 7). הדבר הבולט ביותר הוא הדמיון בין שורות הסיום של מזמור עה לתפילת חנה. הקבלה זו נותנת רמז חשוב לזיהוי הדובר המסתורי, המדבר בגוף ראשון. בתפילת חנה, אלוהים מרים את קרן משיחו (שמ"א ב 10); במזמור עה, אלוהים משמיד את קרנות הרשעים (רבים) ומרים את קרנות הצדיק (יחיד). המילה "צדיק" ראויה לציון במיוחד לאור מזמור עב, שם הצדקה מתייחסת באופן בולט למלך המשיח בן-דוד (מזמור עב 1–3, 7). על רקע תפילת חנה ותיאולוגיית המלך של מזמור עב, אפשר לזהות את הצדיק (בלשון יחיד) כמשיח הנושא זהות אלוהית. > לומר שישוע נושא זהות האלוהית, אין פירושו לאמץ דת חדשה. אדרבא, פירושו להודות בכך שישוע הוא המשיח אשר זהותו השמיימית נחשפה כבר מעל דפי התנ"ך. "אַךְ עַל הַבֵּן הוּא אוֹמֵר, כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד, שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ" (עברים א 8). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [המקום המיוחד של מזמור פ"ו](https://igod.co.il/devotionals/special-place-psalm-86/) **Published:** יולי 26, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה־יהוה אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי־עָנִי וְאֶבְיֹון אָנִי… שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא׃ כִּי־אַתָּה אֲדֹנָי טֹוב וְסַלָּח וְרַב־חֶסֶד לְכָל־קֹרְאֶיךָ… וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל־רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה־עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהֹושִׁיעָה לְבֶן־אֲמָתֶךָ" (תהלים פו 1, 4–5, 15–16). מזמור פ״ו קופץ, פשוטו כמשמעו, מהדף ומתחנן לתשומת לב מיוחדת בספר השלישי של תהילים (תהילים עג–פט). בעוד יתר המזמורים בספר השלישי מיוחסים לאסף (עג–פג), בני קרח (פד–פה, פז–פח) ולאיתן האזרחי (פט), מזמור פו הוא היחיד המיוחס לדוד (ראו פס' 1). מתוקף מעמדו הייחודי בספר השלישי, הפסוק הראשון מאלץ אותנו לברר מהי הסיבה לכך. תשומת לב קפדנית למזמור פו בהקשרו הספרותי, מספקת את התשובה. במזמור פד, הכמיהה לשוב לציון ולעבוד את אלוהים בחצרות היכלו, מותנית בתפילה לכך שאלוהים "יביט בפני משיחו" (תהילים פד 10–11). לפיכך, בהקשר זה "דוד" המתפלל עבור עמו של אלוהים חייב להיות המשיח בן–דוד (ראו תהילים פט 39, 52). באופן מפתיע, תוכן תפילות המשיח במזמור פו קשור לתפילות בני אסף לשיקום האסכטולוגי של ישראל (תהילים פה 2; השוו לדברים ל 3). שכן שני המזמורים פונים לאופיו הרחום של אלוהים, אותו הוא הפגין בצורה הברורה ביותר כאשר סלח לעמו בגין חטא עגל הזהב (השוו שמות לד 6, 9 לתהילים פה 3–4; פו 5, 15). בולט עוד יותר הוא הזיהוי של המתפלל המשיחי דמוי–משה כעבד יהוה, תואר שכיח שניתן למשה (ראו שמות יד 31; דברים לד 5). בתהילים פו, אפשר לשמוע את קולו של המתווך הגדול ביותר של ישראל – נביא, כהן ומלך – המתחנן בפני אופיו והבטחותיו של אלוהים עבור עמו הגולה. כאן, משיח אלוהים מתפלל עבור עמו לאור הבקשה הקודמת לכך שאלוהים יביט בפני משיחו. "וְעַתָּה אִם־תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב 32). במזמור זה, המביע תחינה משיחית, אפשר לשמוע גם את מושיענו המבורך, היושב לימין האב, מפגיע עברונו על–סמך אופיו והבטחותיו של אלוהים! > "וְרַבִּים הָיוּ לְכֹהֲנִים, כִּי הַמָּוֶת מְנָעָם מִלְּהַמְשִׁיךְ בַּכְּהֻנָה. אֲבָל זֶה, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִשְׁאָר לְעוֹלָם, יֵשׁ לוֹ כְּהֻנָּה שֶׁאֵינֶנָּה עוֹבֶרֶת. לָכֵן הוּא גַּם יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ לָנֶצַח אֶת הַבָּאִים לֵאלֹהִים דַּרְכּוֹ, כִּי חַי הוּא תָּמִיד כְּדֵי לְהַפְגִּיעַ בַּעֲדָם" (עברים ז 23–25). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מזמור עב כמפתח לתנ״ך](https://igod.co.il/devotionals/psalms-72-key-bible/) **Published:** יולי 1, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לִשְׁלֹמֹה אֱ‍לֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן־מֶלֶךְ… יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלֹום לָעָם וּגְבָעֹות בִּצְדָקָה… יִפְרַח־בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלֹום עַד־בְּלִי יָרֵחַ… מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ… וִיחִי וְיִתֶּן־לֹו מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדֹו תָמִיד כָּל־הַיֹּום יְבָרֲכֶנְהוּ" (תהלים עב 1, 3, 7, 10, 15). מזמור עב, המסכם את ספרים א'-ב' של תהילים, הוא מכרה זהב לפרשנות פנים-מקראית. המזמור מחבר קטעים מרכזיים מהתורה ומהנביאים הראשונים לכדי פסיפס משיחי – לתיאולוגיה מקראית אשר חוברה בהשראת הרוח. ברגע בו נזהה את הרמיזות הללו, מזמור עב יעצב מחדש את האופן בו נבין את התנ"ך. מזמור עב הוא אחד משני תהילים בלבד המיוחסים לשלמה (עב, קכז). יש להבין את חשיבותו של שלמה לאור הבטחת אלוהים לדוד. אלוהים הבטיח כי בנו של דוד יבנה את ביתו וימלוך על כס דוד לנצח (שמ"ב ז 12–16). שלמה נחל כישלון חרוץ בהגשמת האידיאל הזה (ראו מל"א יא), אך במזמור עב ימי הזוהר של שלמה, מתבררים כמכוונים למלכות המשיח. המזמור משתמש במשחק מילים על שמו של שלמה – 'שלום' – כדי לתאר את השלום שיפרח תחת שלטון המשיח (תהילים עב 3, 7). סיפור ביקורה של מלכת שבא בירושלים עם מתנות מזהב (מל"א' י 1, 4, 10, 13, 22), לצד יראת הכבוד שנתנה נוכח "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" שאפיינו את מלכות שלמה (מל"א י 9), מתפרש אף הוא כמצביע על זמן עתידי בו כל העמים יבואו לעבוד את אלוהים על-ידי מתן כבוד למשיחו (תהילים עב 1–3, 10, 15). תוך הגות במזמור עב, אני רואה לפחות שתי נקודות ליישום. ראשית, הוא מלמד אותנו כיצד לקרוא את הנרטיב המקראי. בעוד קוראים בני-זמננו נוטים לקרוא את סיפורי התנ"ך כחלון אל העבר ההיסטורי (ומכאן החיבה שלנו לארכיאולוגיה), מזמור עב מלמדנו לקרוא אותם כהצצה למה שאלוהים הכין לעתיד. שנית, מזמור עב מדגיש את הצורך הנואש של העולם בשלום אמיתי ומתמשך. בצדק מכנה ישעיה את המשיח 'שר שלום' (ישעיה ט 5). אף על פי שחזון השלום במזמור עב טרם התגשם, ביכולתנו ליהנות ממנו גם עכשיו, אם נבוא אל מלכו של אלוהים באמונה כמו שעשתה מלכת שבא (מל"א י' 7) ונתענג עליו יותר מאשר על כל אוצרותינו הגשמיים. > "יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת־יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" (מל"א י 9; ראו תהלים עב 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האוצר שבכספת](https://igod.co.il/devotionals/treasure-safe/) **Published:** יולי 25, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין־עוֹד נָבִיא וְלֹא־אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד־מָה" (תהלים עד 9). ראיתי סרטון על יוצא-צבא ממלחמת וייטנאם שרכש שעון תמורת 300 דולר בזמן שהותו בתאילנד. בשובו לארה"ב, הוא טמן אותו בכספת למשך 50 שנה. שנים לאחר מכן, כשהיה זקוק להכנסה נוספת, הוא נזכר בשעון והחליט למוכרו. הוא פשוט התמוטט כאשר גילה לתדהמתו כי שווי השעון עומד כעת על חצי מיליון דולר. הוא לא הבין את הערך האמיתי של מה ששהיה ברשותו כל העת. סיפור אמיתי זה יכול לשמש גם כמשל לכישלונו של עם ישראל להעריך את שוויים של הנביאים. היה זמן בו היעדרותו של נביא סימנה את חרון אפו של אלוהים – אסון לאומי עבור עם שנקרא להיות ממלכת כהנים (ראו שמ"א ג 1; איכה ב 9; יחזקאל ז 26; עמוס ח 11). עם היסטוריה ארוכה של דחיית נביאי האלוהים (ראו ירמיהו ז 25–26, כה 4–7, כ 4–6, כט 19, לה 15, מד 4–5) ודחייתו של גדול נביאי ישראל, הנביא כמשה (דברים יח 15; מה"ש ז 37), היהדות עברה כמעט לחלוטין מסמכות המבוססת על נביאי המקרא לסמכות רבנית. בעוד מיקדנו את מירב תשומת ליבנו לתורה שבעל פה ולמסורות של בני-אדם (משנה, תלמוד וכו'), הנחנו את הנביאים בכספת, מבלי להכיר בחשיבותם ובערכם עברונו, כעם. תודה לאל, יותר ויותר ישראלים חוזרים למסר של הנביאים וכתוצאה מכך, מוצאים את ישוע. אבל לעת עתה, מנהיגינו ורובו המוחלט של עמנו טרם גילו שהפתרון לכל בעיותינו אינו צבא גדול יותר, דת עשירה יותר, יחסי ציבור טובים יותר, ממשלה שונה או עזרתה של אמריקה. אנו, כעם, נמצא שלום עם אלוהים ושלום בעולם, לו רק כאשר נפסיק ללכת בעקבות חוכמה אנושית וניתן את מלוא תשומת ליבנו למסר של הנביאים. > "וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הַאֲמִינוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ" (דה"ב כ 20; ראו שמות יד 31, יט 9; יוחנן ה 46, יד 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [למען מי אתה חי?](https://igod.co.il/devotionals/who-do-you-live-for/) **Published:** יולי 24, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל־מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי… הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא אִם־רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה׃ הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ, בָּאֲבַדּוֹן׃ הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה" (תהלים פח 1, 11–13). שני המזמורים האחרונים בספר השלישי של תהילים שייכים להימן ולאיתן האזרחי (פח 1, פט 1). כיוון שזוהי הופעתם הראשונה והאחרונה של גברים אלה בתהילים, כדאי לברר מי הם היו. על פי מל"א ה 11, שניהם נודעו בחוכמתם יוצאת הדופן. למרות שדה"א ב 6 מותיר את הרושם שהם שייכים לשבט יהודה, ספר דה"א מבהיר מאוחר יותר (ו 18, טו 17–19, 41, טז 4, 41–42) כי שניהם היו לויים שמונו על ידי דוד לשבח את אלוהים בניגון במשכן ומאוחר יותר במקדש (ראו גם דה"ב ה 12, כט 14). כמו דוד, הימן ואיתן נעזרו בכלי נגינה כדי לבטא דברי נבואה (דה"א כה 1, 4–6; דה"ב לה 15); שירה בהשראת הרוח אל אלוהים וממנו, הייתה עבורם עבודה במשרה מלאה. בזכות חוכמתם העמוקה וכישרונם הנבואי, בכל פעם שהימן ואיתן תופסים את המיקרופון, עלינו לצפות לתובנה תיאולוגית עמוקה. במזמור פח, הימן פוצח בשיר נבואי אודות נטישה אלוהית שניתן בקלות להניח בפי המשיח, שכן שפתו מהדהדת בבירור את סבלו של הצדיק בתהילים כב, סט. כאשר הימן אומר שרוחות המתים לא תקומנה כדי לשבח את אלוהים (פס' 10), הוא אינו מכחיש את תחיית המתים העתידית. אדרבא, הוא פונה לתפארת אלוהים עצמו כסיבה שבעטיה אלוהים יושיעו. המתים כבר אינם מכריזים על תהילת של אלוהים בארץ החיים. אפילו כאן, במזמור האפל ביותר של תהילים, הימן מוסר דברי חוכמה בהשראת הרוח, החושפים את התכלית הסופית של החיים. אלוהים מעניק לנו חיים כך שנוכל להכריז על נפלאותיו ולהכריז את תהילתו. בכל פעם שאנו חיים למען מטרה פחותה מזו, אנו באופן בלתי נמנע "חסרים את כבוד אלוהים" (רומים ג 23). הימן מאלץ כל אחד מאיתנו לשאול מדוע אנו עושים את מה שאנו עושים ולמען מי אנו חיים. אם חיינו מתמקדים בעצמנו ולא בכבוד אלוהים, מנקודת מבטו של הימן במקום לחיות באמת אנו כאילו מתים. חיים אמיתיים הם כאלה המכריזים על נפלאותיו ומכריזים על תהילתו של אלוהים. דוד מבטא את אותה אמת כאשר הוא מתפלל: > "שׁוּבָה יְהוָה חַלְּצָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃ כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה־לָּךְ" (תהלים ו 5–6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [התקווה לכל העמים!](https://igod.co.il/devotionals/hope-all-nations/) **Published:** יולי 18, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "תְּפִלָּה לְדָוִד… בְּיֹום צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ כִּי תַעֲנֵנִי׃ אֵין־כָּמֹוךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ׃ כָּל־גֹּויִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבֹואוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃ כִּי־גָדֹול אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאֹות אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ… פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה־עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהֹושִׁיעָה לְבֶן־אֲמָתֶךָ׃ עֲשֵׂה־עִמִּי אֹות לְטֹובָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי־אַתָּה יהוה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי" (תהלים פו 1, 7–10, 16–17). באמצעות קריאה קפדנית של תהלים פו לאור כתבי הקודש הקודמים לו, אפשר לזהות את בן-דוד – הדובר במזמור – כפי שהוא באמת: משה חדש, המבקש מאלוהים לערוך יציאת מצרים חדשה כך שכל העמים ידעו כי הוא גדול מכל האלים ויתנו כבוד לשמו. שימו לב לרמיזות הבאות לספר שמות: הדובר מבקש מאלוהים לסלוח ולהושיע על סמך אופיו, כפי שנחשף בסיפור עגל הזהב (השווו תהילים פו 8–13 לשמות לד: 6–7, 10). הדובר מזהה את עצמו כעבד ה' (מזמור פו 2, 4, 16), תואר המיוחס למשה מספר פעמים (שמות ד 10, יד 31; דברים לד 5). הוא מבקש מאלוהים לעשות פלאים כדי להוכיח שהוא גדול מכל האלים, כדי שהגויים יהדירו אותו לבדו (תהילים פו 8–10). באופן דומה, יציאת מצרים כללה ניסים ונפלאות שהוכיחו כי אלוהים גדול מכל האלים (שמות יב 12, טו 11) וקרתה במטרה שהמצרים יכירו את יהוה ויכבדו את שמו (שמות יד 18). בולט מכל, הדובר (בן דוד) מבקש "אות" שמיימי, כך ששונאיו ידעו כי אלוהים בעוזרו (תהילים פו 17). אין זו אלא רמיזה ברורה למשה, שעבורו אלוהים עשה אותות (שמות ד 8–9, 17, 28, 30, ז 3, ח 19, י 1–2, עב 13) במטרה להוכיח שהוא בעוזרו (שמות יח 4). בחזרה למזמור פו 9, חשוב לראות את הקשר בין כל העמים אשר באים סוף סוף לעבוד את אלוהים, לבין סליחתו וגאולתו של האל לעמו הסורר (פס' 5, 15). בתקופה בה מספר מדאיג של נוצרים אוונגליסטים מאחלים רעה לעם ישראל, הם מפספסים את האירוניה שבדבר, שהרי בשנאתם לישראל הם למעשה שונאים את אותם אנשים שדרכם אלוהים מתכוון לברך את כלל העמים. שכן ברכותיו הגדולות ביותר של אלוהים לגויים יגיעו כאשר עם ישראל יכיר סוף סוף בזהותו של הדובר במזמור פו – בן דוד המובטח והנביא כמשה. > "וְאִם מְעִידָתָם הִיא עֹשֶׁר לָעוֹלָם וְהֶפְסֵדָם הוּא עֹשֶׁר לַגּוֹיִים, שְׁלֵמוּתָם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!… הֲרֵי אִם הַדָּחָתָם הִיא רִצּוּי בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, מַה תִּהְיֶה הֲשָׁבָתָם אִם לֹא תְּקוּמָה מִמָּוֶת אֱלֵי חַיִּים?" (רומים יא 12, 15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [אלוהים, למה?](https://igod.co.il/devotionals/god-why/) **Published:** יולי 17, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל־מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי… שַׁתַּנִי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת בְּמַחֲשַׁכִּים בִּמְצֹלוֹת… הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא… לָמָה יְהוָה תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי… הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ" (תהלים פח 1, 7, 9, 15, 19). המעבר החד מאויבי ישראל לשעבר ששרים ורוקדים בציון (מזמור פז 7) לקינה ללא שמץ של תקווה (מזמור פח), מרגיש כמו קיטון מי-קרח הנשפכים על ראשינו. שינוי בלתי צפוי זה מזכיר לי את רוממות הרוח שמותירה בי הדרשה בקהילה ואחריה סטירת לחי מצלצלת מ"העולם האמיתי", למחרת בבוקר. אחד המאפיינים יוצאי הדופן של ספר תהילים הוא יכולתו לחשוף את האתגר הכרוך בעמידה על הבטחותיו האסכטולוגיות של אלוהים (תהילים פז), כאשר הנסיבות בשטח נותנות תחושה של אפלה מוחלטת (ראו תהילים פח 7, 13, 19). אם אלוהים גאל אותנו משאול כדי להושיב אותנו במקומות שמימיים (תהילים פו 13), מדוע יש לנו תחושה כאילו אנו חווים מוות מתמשך (תהילים פח 4, 7)? שני המזמורים האחרונים בספר השלישי של תהלים מחזירים אותנו במכוון לשפה ולנושאים אשר בהם החל הספר. הם שואלים האם אלוהים דחה אותנו (תהילים עד 1, פח 15, פט 39) בעודנו מגששים באפלה (תהילים עד 20; פח 19). אם אלו המרוחקים מאלוהים אובדים (תהילים עג 27), מדוע אנו מרגישים כה רחוקים מאהבת משפחתנו הרוחנית (תהילים פח 9, 19)? אם אלוהים מסר את הרשעים לאבדון (תהילים עג 18), מדוע הוא שם אותנו בבור תחתיות (תהילים פח 7)? אם אלוהים אמר לנו להביט אל בריתו (תהילים עד 20), מדוע הבטחות הברית נראות כמופרות (תהילים פט 4, 29, 35, 40)? אם יש לקח חשוב שביכולתנו ללמוד מהספר השלישי של תהלים, הרי שהוא הלקח הבא: הטחת שאלות נוקבות בפני אלוהים, אינה מעידה על היעדר אמונה. אדרבא, זוהי הן הראייה והן המהות של האמונה. בפעם הראשונה שמשה אומר כי אברהם האמין (בראשית טו 6), האמירה ממוסגרת בשאלות קשות שהטיח אברהם באלוהים (בראשית טו 2–3, 7). אם-כן, אולי הגיע הזמן שנתבודד קצת עם אלוהים ונשטח בפניו את כל ה"איך" וה"למה" שלנו. > "אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ" (תהלים פט 50). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [דניאל הנביא ידע מתי יבוא המשיח](https://igod.co.il/prophecies-messiah/prophet-daniel-knew-when-messiah-comes/) **Published:** יוני 24, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** דניאל פרק ט׳ נותן תאריך מדויק לביאת המשיח. חישבנו אותו. לא תאמינו לאן זה מוביל. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הגנה על האמונה המשיחית, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [זכריה ניבא על משיח סובל](https://igod.co.il/prophecies-messiah/zechariah-prophecied-suffering-of-messiah/) **Published:** יוני 13, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בפרק השני של סדרת ״הגנה על האמונה המשיחית״ אנחנו צוללים לאחת הנבואות המפתיעות ביותר בתנ״ך: זכריה פרק י״ב. האם ייתכן שהנביא זכריה ניבא כבר לפני מאות שנים על משיח שיידחה, יסבול ואף יידקר? בסרטון נבחן את הפסוק: ״והביטו אליי את אשר דקרו״ ונגלה כיצד נבואה זו מתקשרת לישוע, לברית החדשה, למסורת היהודית העתיקה ולרעיון של משיח סובל שכבר מופיע בתנ״ך ובחז״ל. האם רעיון המשיח הצלוב באמת זר ליהדות או שהוא היה שם לאורך כל הדרך? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הגנה על האמונה המשיחית, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [ירמיהו דיבר על ברית חדשה](https://igod.co.il/prophecies-messiah/jeremiah-talked-about-new-covenant/) **Published:** יוני 7, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם ידעתם שהמושג "הברית החדשה" לא התחיל בברית החדשה, אלא מופיע כבר בתנ״ך? בפרק הזה אנחנו בוחנים את אחת הנבואות המדהימות ביותר בספר ירמיהו, ההבטחה שאלוהים יכרות עם בית ישראל ועם בית יהודה ברית חדשה. מה הייתה הבעיה בברית סיני? מה מייחד את הברית החדשה? וכיצד היא קשורה לסליחת חטאים, ללב חדש ולקשר אישי עם אלוהים? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הגנה על האמונה המשיחית, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [התקווה הגדולה של ספר תהילים](https://igod.co.il/devotionals/great-hope-psalm/) **Published:** יוני 26, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כָּלּוּ תְפִלֹּות דָּוִד בֶּן־יִשָׁי… מִזְמֹור לְאָסָף…" (תהלים עב 20 – עג 1). כדי להבין את החיים בעולם הזה, במיוחד כאשר החוויות האישיות או הלאומיות שלנו לכאורה סותרות את הבטחות אלוהים, יש לצעוד אחורנית ולהביט בתמונה הגדולה. המעבר מספרים א'-ב' (תהילים א–עב) לספר ג' (תהילים עג–פט) מספק הזדמנות מושלמת לקבל מבט ממעוף הציפור על כל ספר תהילים. ההערה האחרונה בסוף ספר ב', "כלו תפילות דוד", היא דרכו של המחבר להראות כי ספרים א'-ב' משולבים יחד כיחידה ספרותית אחת. שני ספרים אלה ממוסגרים בהבטחה מפוארת: למרות כל ההתנגדות, מלך ישראל ימלוך יום אחד "עד אפסי ארץ" (מזמור ב 8; עב 8). בעוד ספרים א'–ב' הם "של דוד", הרוב המכריע של המזמורים בספר ג' מיוחס לאסף (תהלים עג–פג) – נביא משבט לוי שהוביל את הפולחן לבקשת המלך דוד (דה"א טו 17, 19, טז 5, 7, 37, כה 1–2, 6; דה"ב ה 12, כט 30, לה 15). המעבר מדוד (ספרים א'–ב') לאסף (ספר ג') מסמל יותר מאשר שינוי מחבר בלבד; הוא מאותת על שינוי דרמטי במצב הרוח. ספר ג' מתאפיין במשבר בברית. הדבר מתחיל ומסתיים בייאוש מדחייה אלוהית (תהילים עד 1; פט 39), תוכחה מצד אויבים (תהילים עד 10, 18, 22, פט 51, 52), וברית דוד שנראית שבורה (תהילים עד 20; פט 4, 29, 35, 40). עם-זאת, ספר תהילים אינו מותיר אותנו בייאוש. בתגובה, ספר ד' מפנה את תשומת ליבנו חזרה למשה (תהילים צ 1, צט 6, קג 7, קה 26, קו 16, 23, 32) ומזכיר לנו שוב ושוב את נאמנותו של אלוהים לישראל במדבר (תהילים צ 7–11, צה 8–11, צט 6–8, קג 7, קה 37–45, קו 7–33). הספר החמישי מביט מעבר לגלות אל שיקום ישראל (תהילים קז 2–3), לכינון מחדש של כסא דוד (תהילים קי, קלב) ולשיאו של השבח, מלא במילים "הודו לה'" (תהילים קז 1, 8, 15, 21, 31, קיח 1, 29; קלו 1) ו"הללויה" (תהילים קיא–קנ). כמו שספר תהילים עובר דרך עונות של אבל וקינה לפני שהוא מגיע לשבח ורינה, כך גם אנו נחווה זמנים של ייאוש ויובש רוחני. אך השינוי במצב הרוח בתוך ספר תהילים אינו רק דפוס ספרותי. זוהי הבטחת אלוהים לילדיו שקינה אינה המילה האחרונה. יום אחד, היא תיבלע על ידי שבח והלל אינסופיים. > "הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ־אֵל בְּקָדְשֹׁו ה͏ַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזֹּו׃ הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו ה͏ַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלֹו׃ הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שֹׁופָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנֹּור׃ הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחֹול הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב׃ הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה׃ כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ־יָהּ" (תהלים קנ). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [המלך שעליו ניבא שלמה](https://igod.co.il/devotionals/prophesied-king-solomon/) **Published:** יוני 27, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן־מֶלֶךְ… יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם, לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל־גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ" (תהלים עב 1, 17). למזמור עב יש היסטוריה פרשנית עשירה ואפילו לפני חיבור הברית החדשה, גדולי חוקרי התנ"ך בישראל דרשו באוצרותיו. הפרשנויות היהודיות העתיקות של מזמור עב 1, 17 ראויות לתשומת לב מיוחדת בשל חשיבותן להגנה על האמונה המשיחית. בתהלים עב רואים כיצד ההבנה היהודית העתיקה של המזמור משתקפת בתרגומיו הקדומים. למרות שחוקרים רבים מתארכים את התרגום הארמי של התנ"ך (כולל תרגום תהילים) מאוחר מהמאה ה–1 לספ', הביאור אשר דומה לפרשנות הברית החדשה של כמה קטעים מרכזיים בתהלים, מצביע על-כך שחלק מהמסורות הפרשניות המשתקפות בו קודמות לבואו של ישוע. בתרגום הארמי למזמור עב 1, כתוב: "עַל יְדוֹי דִשְׁלֹמֹה אִתְאֲמַר בִּנְבוּאָה אֱלָהָא הִילְכוֹת דִינָךְ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא הַב וְצִדְקָתָךְ לִבְרֵיהּ דְדָוִד מַלְכָּא" \[לשלומה, נאמר בנבואה: אלוהים, הליכות דינך למלך המשיח תן, וצדקתך לבן דוד המלך\] . למרות שהמילה "משיח" אינה מופיעה בעברית המקורית, התרגום לארמית מזהה את המלך במזמור עב כמשיח המובטח עליו ניבא שלמה. בתרגום היווני העתיק למזמור עב 17, שגם הוא טרום-נוצרי, כתוב: "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ יִנֹּין שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה כָּל־גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ". כאשר בוחנים את התרגום בקפידה, אפשר להבחין כי המתרגמים הוסיפו ביטוי שאינו נמצא בנוסח העברי: "כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". הוספת ביטוי זה, מבהירה את המשתמע מהטקסט: המלך במזמור הוא האמצעי דרכו תתקיים הבטחת האל לאברהם ולזרעו, דהיינו, שבו יתברכו כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (ראו בראשית יב 3, כח 14). בקולות טרום-נוצריים עתיקים אלה, ניתן לשמוע את הלך-הרוח של מחברי הברית החדשה. ספר תהילים אינו רק אוסף של תפילות ותשבחות, אלא גם של נבואות. הבטחות האלוהים לזרעו של אברהם נשאו אופי משיחי. לכן, אנו כמהים ליום בו יוסר המסווה מעל עיני עמנו, כך שהם, כמו שמעון בבשורת לוקס, יזהו את ישוע מתוך הבנתם את התנ"ך ואת הבטחותיו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם העולם באמת ישתנה?](https://igod.co.il/devotionals/האם-העולם-באמת-ישתנה/) **Published:** יולי 10, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב׃ חֲמַת־לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת־נָחָשׁ כְּמוֹ־פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ… יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי־חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע׃ וְיֹאמַר אָדָם אַךְ־פְּרִי לַצַּדִּיק אַךְ יֵשׁ־אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ" (תהלים נח 4–5, 11–12). קוראים בני–זמננו עלולים להיות מוטרדים מהדימוי של "צדיק" הרוחץ את רגליו בדם הרשע (פס' 11). עם זאת, דימוי זה מקבל משמעות עמוקה בתוך החזון האסכטולוגי הרחב יותר של התנ"ך. מעניין שדוד משתמש בדימוי של נחש קטלני כדי לתאר את אויביו (פס' 5), שכן התנ"ך נפתח בנבואה המתארת סכסוך עתיק בין הנחש לזרע האישה (בראשית ג 15). על–אף שמשמעות בראשית ג 15 בהקשר המיידי נותרת עמומה, התורה מפתחת בהדרגה את אותה האיבה על–ידי תיאור צָרֵי ישראל כאויבים דמויי נחש ואת זרע האישה כמלך המשיח, אשר בבואו באחרית הימים ימחץ אותם (ראו בראשית כב 17, כד 60, מט 1, 8–12; במדבר כד 17–18). מסלול משיחי זה מתגלה מאוחר יותר לאורך התנ"ך כתקווה המושלמת עבור עם ישראל (ראו תהילים עב 8–9, 17, קי 1, 6; ישעיה סה 25). בהקשר המקראי הרחב, חזון ה"צדיק" (ביחיד), הפועל את נקמת אלוהים באויב דמוי נחש (מזמור נח), ממלא את ליבנו בתקווה כי יום יבוא ואז יושלך "הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי הַנִּקְרָא מַלְשִׁין וְשָׂטָן, הַמַּתְעֶה אֶת תֵּבֵל כֻּלָּהּ; הוּא הֻשְׁלַךְ אַרְצָה וּמַלְאָכָיו הֻשְׁלְכוּ אִתּוֹ" (התגלות יב 9). ואכן, ספר ההתגלות מדמה את מלך המשיח מגיע כאשר הוא "לָבוּשׁ בֶּגֶד טָבוּל בְּדָם וּשְׁמוֹ נִקְרָא דְּבַר הָאֱלֹהִים… הוּא דּוֹרֵךְ אֶת גַּת הַיַּיִן שֶׁל חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, וְעַל בִּגְדוֹ וְעַל יְרֵכוֹ כָּתוּב שֵׁם: מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים" (התגלות יט 13, 16). במקום לעודד אלימות, מזמור נח מדמיין את תבוסתו הסופית של הרוע, כאשר האלימות תגיע לסופה והגויים לא ילמדו שוב מלחמה (ראו ישעיה ב 2–4). > "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ׃ מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת׃ פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין־אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל־בְּגָדַי וְכָל־מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי׃ כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה" (ישעיה סג 1–4). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [להביט מעבר לנסיבות](https://igod.co.il/devotionals/להביט-מעבר-לנסיבות/) **Published:** יולי 6, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי־שָׁאוּל בַּמְּעָרָה… רוּמָה עַל־הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ… נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה׃ עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר׃ אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל־אֻמִּים׃ כִּי־גָדֹל עַד־שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד־שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ׃ רוּמָה עַל־שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ" (תהלים נז 1, 6, 8–12). כמו פסוקי הפתיחה בתהילים נב — נו, הפסוק הראשון במזמור נז מלמד כי הוא חובר בהקשר המלטותו של דוד מפני שאול (ראו שמ"א כב 1, כד 4). במזמור הקודם, דוד נאבק בפחד על–ידי דבקות בדבר אלוהים (תהלים לו 5, 11). במזמור לז הוא מגיב לאותו משבר, בנשק רב עוצמה נוסף: הלל. מזמור נז מחולק לשניים; שני החלקים מתחילים במצוקתו של דוד ובאיום על חייו (פס' 2–5, 7) ושניהם מסתיימים ברוממות כבוד אלוהים על שמים (פס' 6, 12). בכל חלק, תשוקתו של דוד לכבוד אלוהים מונעת על–ידי חסד ואמת אלוהים, המשתרעים מעבר לשמים (פס' 4, 11). בהתחשב בנסיבות האומללות, על–נקלה יכול היה דוד לכלות עצמו ברחמים עצמיים. במקום זאת, הוא בחר לכלות את זמנו בהלל המוקדש לאלוהים. בעוד דוד זימר והילל את אלוהים חרף נסיבותיו, הפכה מערת המסתור שלו למקדש של השתחווייה (האקוסטיקה לבטח הייתה מושלמת). מדוע שבח והלל מהווים תגובה כה חזקה כנגד האויב? מפני שהם מכוונים אותנו מחדש לאמת, לפיה אלוהים גדול לאין שיעור מאויבינו. חשוב מכך, השבח מכוון מחדש את ליבנו לעבר תהילת אלוהים, ומזכיר לנו כי החיים אינם סובבים אותנו, אלא אותו. > "וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם הַאֲמִינוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ׃ וַיִּוָּעַץ אֶל־הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַיהוָה וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת־קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יְהוָה מְאָרְבִים עַל־בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר־שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ" (דה"ב כ 20–22). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מדוע שאלוהים יחפוץ ב"קורבן אדם"? זה לא אלילי-פגאני?](https://igod.co.il/answer-rabbi/מדוע-שאלוהים-יחפוץ-בקורבן-אדם-זה-לא-אלי/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > ע"פ ויקרא ט"ז – פרק המדבר על קרבן הכיפורים ומדגיש כי הכפרה על חטאי העם לא תעשה, אלא על ידי דמו הנשפך של קרבן חי (פס' 15). האם הרבנים באמת מאמינים בתוקף של הטקס הזה גם כיום? האם הם באמת מאמינים כי רק שחיטתו ודמו של שעיר עיזים תוכל לכפר עבור חטאותיהם? אם כן, הרי שהם בבעיה חמורה, מפני שאיש מהם אינו מקיים בימים אלה את טקס הכיפורים כלשונו וככתבו! ### כך כתוב בתנ"ך הם שואלים: "מדוע היהודים המשיחיים טוענים שישוע מכפר במותו?". ליתר דיוק, חשוב לומר כי היהודים המשיחיים אינם טוענים כך; התנ"ך טוען כך! אנו פשוט מאמינים לדבר ה' ובחסד האל, מקבלים זאת בענווה. האם לדידם של הרבנים גם ישעיהו הנביא היה יהודי משיחי? הרי הוא שהכריז כי עבד ה' "יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד"1 (ישעיהו נ"ב 13), ומייד לאחר מכן, תיאר מה יהיה תפקידו המרכזי עלי אדמות: "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ, מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ, וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ.. "מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל. לָכֵן אֲחַלֶּק־לוֹ בָרַבִּים וְאֶת־עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת, אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת־פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ" (ישעיהו נ"ג 4-6, 11-12). נוסף על כך, יש לציין כי הברית החדשה מדגישה את העובדה כי דבר אלהים (חלק בלתי נפרד מהאלוהות), הוא שלבש בשר ונצלב בעבור חטאינו (יוחנן א' 14, רומיים ח' 3); "וְיַעַן כִּי הַיְלָדִים כֻּלָּם יַחְדָּו בָּשָׂר וָדָם אַף־הוּא לָבַשׁ בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹהֶם, לְמַעַן אֲשֶׁר יְבַטֵּל עַל־יְדֵי הַמָּוֶת אֵת אֲשֶׁר־לוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת הוּא הַשָׂטָן; וּלְהַתִּיר כָּל־אֵלֶּה אֲשֶׁר מֵאֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתֻנִים לְעַבְדוּת כָּל־יְמֵי חַיֵּיהֶם… "עַל־כֵּן צָרִיךְ הָיָה לוֹ לְהִדַּמּוֹת לְאֶחָיו בְּכָל־דָּבָר, לְמַעַן אֲשֶׁר־יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל רַחֲמָן וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי אֱלֹהִים, לְכַפֵּר עַל־חַטֹּאת הָעָם" (אל העברים ב' 14-17). התנ"ך שופע דוגמאות להקבלות בין אלהים לדבר ה' ופעמים נראה כי מדובר בשני צדדים של אותו מטבע.2 הדבר בולט במיוחד בתרגום המקרא לארמית:3 ![קורבן אדם או קורבן הדם](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/08/אדם-או-קורבן-הדם-1024x269-1.png "לשון רבים בישעיהו נ"ג? ("למו", "במותיו") - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") בתוך כך, מלמד דבר ה' כי מצוות התורה (לרבות הקורבנות והמועדים) נועדו לשמש כסמלים וכרמזים המצביעים על המשיח ואשר התגשמו באופן מלא בפועלו (לוקס כ"ד 27; יוחנן ה' 39; קולוסיים ב' 17).4 במילים אחרות, מצוות הקרבת העולות נועדו להכין את עם ישראל, בליבם, בנפשם ובשכלם, לדבר האמיתי העתיד לבוא בצוק העיתים – לקורבן התמים והצדיק שייקח על עצמו אחת ולתמיד, את חטאת העם והעולם כולו. ### ספרות חז"ל יתר על כן, הרעיון של צדיק אחד המכפר עבור כל חטאת העולם5 מצוי באופן מובהק גם בספרות חז"ל לדורותיה. התלמוד עצמו מלמד כי "מיתתן של צדיקים מכפרת". בדיון ידוע (בבלי, מועד קטן כ"ח ע"א) נשאל מדוע מדווח ספר במדבר על מותה של מרים בסמיכות לפרשת פרה אדומה (במדבר י"ט 1 – כ' 1). התשובה היא שבדיוק כפי שפרה אדומה מכפרת, כך גם מיתתם של צדיקים (ראה גם רש"י לבמדבר כ' 1). מדוע, מוסיף התלמוד ושואל, סיפור מותו של אהרון סמוך למה שנאמר בתורה על בגדי כהונה (במדבר כ' 25-28)? התשובה היא, "מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת". בתלמוד הירושלמי,6 כתוב: "באחד בניסן מתו שני בני אהרון. ולמה הוא (התורה) מזכיר מיתתן ביום הכיפורים? אלא מלמד שכשם שיום הכיפורים מכפר, כך מיתתן של צדיקים מכפרת". בקטע מעניין ממדרש שמות רבה (פרשה ל"ה) מסופר: "אמר משה לפני הקב"ה: 'והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש, ומה תהא עליהם?' אמר הקב"ה: 'אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם, ומכפר אני עליהם על כל עוונותיהם'". גם ספר הזוהר תומך בתפיסה זו, ומצטט מישעיהו נ"ג, כראיה מקראית לכך: "בני העולם הם איברים זה עם זה. בשעה שרוצה הקב"ה ליתן רפואה לעולם, לוקה צדיק אחד ביניהם בחולי וייסורים ובעבורו נותן רפואה לכולם. מנין לנו? מפני שכתוב, "והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו וגו', ובחבורתו נרפא לנו". ובחבורתו, היְינו בהקזת דם, כמי שמקיז הזרוע ובאותה חבורה נרפא לנו, רפואה לנו לכל איברי הגוף. ולעולם אין צדיק לוקה, אלא ליתן רפואה לדור ולכפר על עליהם" (כרך ג', במדבר פרשת פנחס, דף רי"ח עמ' א').7 אגב, מעניין כי ביד לאחים בחרו לצטט דווקא מהקטע המתייחס ליום הכיפורים; בתקופת המקרא, שבוע לפני יום הכיפורים היה מסתלק הכהן הגדול מביתו למקום שקט בו יכול היה להכין עצמו רוחנית לקראת היום הגדול. בליל יום כיפור לא ישן הכהן הגדול כלל ובמהלך היום, נכנס לקודש הקודשים בפעם האחת והיחידה בשנה והקריב; תחילה היה עליו להקריב קורבן עבור עצמו ואז, שעיר שנועד לכפר על חטאי עם-ישראל. באותה עת, היה עם ישראל מענה את נפשו ומתוודה על חטאיו לפני אלוהים. דמו של הקורבן כיסה את חטאי ישראל, בעוד עינוי הנפש היווה את הדרך של העם להביע חרטה כנה. בסוף התהליכים המדויקים ולקראת סוף החג, המתין ההמון ל"חותמת הרשמית" – האישור הרשמי מאלוהים לכך שקיבל את הקורבן ושחטאי העם אכן נמחלו; החוט האדום שהיה תלוי בבית המקדש ("לשון של זהורית") הפך לעיני כולם מאדום ללבן. כך הבינו הכל כי ה' קיבל את קורבן יום הכיפורים ועוונותיהם נסלחו. כאמור, החותמת המיוחלת לסליחת החטאים באה כאשר הפך "לשון הזהורית" מאדום ללבן. אך שימו לב מה מדווח התלמוד שקרה בתקופה בה נצלב ישוע המשיח: "ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק; והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו: היכל היכל, מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב" (בבלי, יומא ל"ט ע"ב). בית המקדש השני נחרב בסביבות שנת 70 לספירה; המשיח ישוע נצלב בסביבות שנת 30 לספירה; והנה, התלמוד מספר כי ארבעים שנה לפני חורבן הבית, לא היה לשון הזהורית מלבין; דהיינו, אלהים מאן לתת את אישורו הסמלי לכך שקורבן יום הכיפורים הביא לסליחת חטאי העם. מדוע אפוא חדל אלוהים לקבל את קורבנות הכיפורים דווקא בתאריך זה? התשובה הברורה נאמרת בברית החדשה: "הַמָּשִׁיחַ לֹא־בָא אֶל־הַקֹּדֶשׁ הַנַּעֲשֶׂה בִּידֵי אָדָם, שֶׁהוּא רַק־דְּמוּת הָאֲמִתִּי, כִּי אִם־בָּא אֶל־עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לֵרָאוֹת עַתָּה בַעֲדֵנוּ אֶת־פְּנֵי הָאֱלֹהִים; אַף־לֹא לְהַקְרִיב אֶת־נַפְשׁוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת כַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר־בָּא שָׁנָה בְּשָׁנָה אֶל־הַקֹּדֶשׁ בְּדַם אֲחֵרִים… "בְּקֵץ הָעִתִּים, נִגְלָה \[המשיח\] בְּפַעַם אַחַת כְּדֵי־לְכַלֵּא אֶת־הַחֵטְא בְּזֶבַח נַפְשׁוֹ… "כֵּן־הֻוקְרַב הַמָּשִׁיחַ פַּעַם אַחַת, לָשֵׂאת חֵטְא רַבִּים" (אל העברים ט' 28). לסיכום, ביד לאחים מלינים על כך שאנו "טוענים שישוע מכפר במותו". כיצד ייתכן, הם שואלים, "שאדם שמת או נהרג יכול לכפר על החטאים של עם ישראל"? ובכן, יש לנו חדשות עבורם: זה ייתכן כי התנ"ך אומר זאת! זה ייתכן כי כתבי הברית החדשה אומרים זאת!! זה אפשרי ואפילו חז"ל מלמדים זאת ללא בושה!!! בניגוד לחברי יד לאחים, אנו מאמינים לכתובים; אנו מבטלים את דרכנו לטובת תוכניתו של ה', גם ולמרות שהיא נשגבת מבינתנו. בזוהר מסופר כי המשיח נכנס וקורא אליו "כל חולים וכל כאבים וכל ייסוריהם של ישראל שיבואו; וכולם באים עליו ואלמלא שהוא מקל מעל ישראל ונוטל עליו \[ייסוריהם\], לא היה אדם שיכול לסבול ייסורים של ישראל בעבור עונש התורה – וזה שנאמר: 'אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם'"!8 האם לדידם של יד לאחים, גם מחבר ספר הזוהר היה יהודי משיחי?.. \[1\]  הביטוי המקראי "ירום ונשא" (או: "רם ונישא") ניתן לאורך התנ"ך כולו לאלהים לבדו. מעניין כי עובדה זו לא מנעה מחז"ל לפרש כי כאן מדובר במשיח ומדרשים רבים מחזקים תובנה זו, כמו למשל: ילקוט שמעוני לתרי עשר; מדרש תנחומא לספר במדבר; בראשית רבה; מדרש "לקח טוב" על ישעיהו ועוד… \[2\]  להרחבה בנושא התגלמות אלהים בבשר, ראו: http://www.messiah.co.il/index.php/messiah-deeper/44-god14 \[3\]  תרגום אונקלוס (המאה ה- 3 לספירה) – מקובל ונחשב לאמין בקרב היהדות המסורתית. \[4\]  ראו גם: דברים י"ח 15-18; מעשי השליחים ג' 22. \[5\]  כפי שנאמר במפורש על-ידי יוחנן המטביל (בשורת יוחנן א' 29). \[6\]  יומא ב' א'; וגם בפסיקתא דרב כהנא כ"ו ט"ז. \[7\]  לדוגמאות נוספות מחז"ל ולקריאה מורחבת על קורבנו של המשיח, ראו: http://www.messiah.co.il/index.php/messiah-deeper/43-korban13 \[8\]  כרך ב', שמות פרשת ויקהל, דף רי"ב עמוד א'. > אלוהים ציין כי החיות הן שנועדו לקרבנות ולא בני אדם. גם באופן יותר ספציפי, העמים מסביב לעם ישראל נודעו בטקסיהם האכזריים של הקרבת בני אדם לאליליהם, כגון האליל "המלוך" ואחרים (ראו ירמיהו ז':ל"א), היו אף ממלכי ישראל שאימצו טקס זה (ראו מלכים ב' כ"ג:י') ואכן בתורה אלוהים אוסר הקרבת אדם (דברים י"ח:י'). ראשית, עלינו להבהיר, היהדות המשיחית איננה רואה בישוע אדם שהפך לאלוהים (על אף שהרבנים מנסים לעודד מחשבה זו בקרב העם), אמונה כי אדם יכול להפוך לאלוהים קיימת רק אצל דתות המזרח הרחוק. היהדות המשיחית רואה בישוע התגלמות של נבואות התנ"ך על המשיח, התנ"ך בנבואותיו מייצר תעודת זהות למשיח, זאת על מנת שעם ישראל יוכל לזהותו. בנבואות אלו מתואר המשיח, בין היתר, כאלוהים בכבודו ובעצמו שלובש דמות בשר ודם ויורד אלינו, מטאפורה נהדרת לכך נותן הנביא מיכה: "כִּי-הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳותֵי אָרֶץ" (מיכה א:ג). כמו כן, לעיתים מתאר התנ"ך את המשיח כ"בן אלוהים" (ראה מאמר בנושא מורכבות אלוהים). נבואת ישעיהו בפרק נ"ג מתארת את המשיח כשה (כבש) שמובל להיות קורבן, בדיוק כמו קורבן החטאת שעל המזבח שבבית המקדש. זה הוא אלוהים שכה אהב ואוהב אותנו, שבא בדמות המשיח והקריב את עצמו בעד חטאי האנושות. אין פה עם או קבוצה כלשהי שמקריבה אדם כקורבן, אלא המשיח שמוביל את עצמו להיות הקורבן, במילים אחרות, אלוהים הוא זה שנתן את עצמו בעדנו! אף אחד לא הקריב אותו. אפשר לתאר זאת כשופט בבית משפט שמהיותו שופט חייב לעשות צדק, ולכן גוזר עונש על הנאשם, מיד לאחר מכן הוא יורד מהדוכן ולוקח על עצמו את העונש שזה עתה גזר על הנאשם. דוגמא ל"קורבן הבן" ניתן למצוא כבר בתנ"ך, באברהם קיבלנו את הרמז הגדול הראשון שאלוהים העניק לנו בנושא; עקדת יצחק, אלוהים מצווה על אברהם להקריב את בנו: "קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ … וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כ"ב:ב). אף על פי שיצחק לא מת על המזבח בידי אברהם שהרי אלוהים מנע ממנו, יש כמה נקודות שצריך להתייחס אליהן: 1\. אלוהים לא מנסה אותנו בחטא. כלומר, אלוהים לא היה אומר לאברהם לעשות דבר שהוא בניגוד לטבעו ולעקרונותיו. למשל, אלוהים לא היה מנסה את אברהם בגניבה, רצח או סגידה לאלוהים אחרים. 2\. העיקרון שעומד מאחורי הקורבן הוא "תחלופה". כאשר אתה חוטא, מישהו או משהו חייב למות במקומך, כי זהו שכר החטא. כולנו חוטאים לכן על כולנו למות. אך בדיוק כאן נכנס המשיח שלקח את מקומנו ואת שכר המוות שמגיע לנו על עצמו! 3\. המחשבה הזאת איננה מחשבה פאגאנית או נוצרית, שהרי שבספרות היהודית נאמר "מיתתן של צדיקים מכפרת". כמו כן, במדרש הגדול על בראשית כ"ב 19, ספרא ק"ב ג, תענית ט"ז א, נאמר: למרות שיצחק לא מת בפועל, אלוהים החשיב את המקרה כאילו "עפרו של יצחק הוערמה על המזבח..". לסיכום, אף אחד לא הקריב בן-אדם, אלא היה זה אלוהים בדמות המשיח שנתן את עצמו לקורבן המהווה כפרה אולטימטיבית עבורנו שכן הוא הצדיק הגדול ביותר, יותר מאברהם והאבות ואף ממשה (על זה גם יסכימו במדרש תנחומא פרשת תולדות י"ד). כולנו יודעים שאלוהים אינו מעוניין בקורבנות אדם. אבל האם אתה יודע שהתנ"ך, התלמוד וגם הברית החדשה מלמדים מפורשות שמותו של אדם צדיק יכול לכפר? כשהמשיח, הצדיק המושלם, נתן את חייו, היתה זו הכפרה השלמה והמוחלטת שסופקה אי פעם, בכל ההיסטוריה של האנושות. הדברים שנאמר עכשיו עשויים לשנות את חייך. אבל לפני כן אנו רוצים לתת קצת רקע. בשנת 1962, דון ריצ'ארדסון בן העשרים ושמונה, אשתו והתינוק שלהם יצאו להפיץ את הבשורה בקרב שבטי הסוואי אוכלי האדם, בג'ייה שבאיריאן, גיניאה החדשה. הילידים באזור זה עדיין חיו אז בתקופת האבן. הם לא ראו מעודם כלי מתכת, וודאי שלא פנס. המשפחה הלבנה הצעירה הזאת, שבאה לחיות בקרבם, עוררה את סקרנותם, אבל אט אט הם קיבלו אותם. בעמל רב למדו דון ורעייתו לדבר בשפת הילידים ולהכיר את התרבות שלהם, ובסבלנות רבה חילקו איתם את החדשות הטובות על אלוהי האמת היחיד. אבל הילידים היו חסרי כל רגישות בעניין זה. כששמעו על בגידתו של יהודה איש קריות בישוע, הם קפצו משמחה. תרמית נחשבה למעלה בתרבות שלהם! דון ריצ'ארדסון הרגיש שהוא נקלע לדרך חסרת כל מוצא. אחרי חודשים ארוכים של עבודה עקרה זכה דון לפריצת דרך משמעותית. שני שבטים ניצים – מאבקים אלימים היו חלק בלתי נפרד בחייהם של השבטים באזור – ניסו ליישב את הסכסוך בעזרת מנהג קדום. המנהיג של אחד השבטים נתן את בנו הבכור לשבט השני במתנה – לנצח. הילד זכה לכינוי "ילד השלום". הצעד הזה הביא לפיוס המיוחל בין שני השבטים, ודון ניצל את הפתח הזה. הרי גם אלוהים נתן את בנו בתור ילד של שלום. אלוהים נתן את ישוע כדי להשכין שלום בינו לבין האנושות החוטאת, כדי לפייס בינו לבינה. סוף סוף החלו השבטים להבין את המסר שבפיו. בשנים שלאחר מכן, אלפי עובדי אלילים, רוצחים מלידה, השתנו באורח פלא. דון ריצ'ארדסון עלה על תגלית מופלאה: אלוהים כבר דאג לכלול בדתות ובתרבויות שונות ברחבי העולם את מה שדון קרא לו "אנלוגיות של ישועה" – דוגמאות לאמיתות רוחניות שמצביעות בצורה מפורשת לעבר הבשורה. אבל דון אולי לא ידע שאלוהים כלל ביהדות יותר "אנלוגיות של ישועה" מאשר בכל דת או תרבות אחרת, ושהחשובה שבהן היא שמותו של אדם צדיק מכפר בעד העולם כולו. הנה מה שאמר בנושא היסטוריון יהודי דתי נכבד, רבי בראל ויין. איך זה שהעם היהודי שרד את הפוגרומים המזוויעים שפרצו במזרח אירופה במאה ה-17? לדברי רבי ויין: שיקול נוסף השפיע על המענה היהודי לטבח העם. היתה זו מסורת יהודית עתיקה שהחלה בתקופת התנ"ך, ולפיה מותו של צדיק ותם מכפר על חטאי העם או העולם כולו. סיפוריהם של יצחק ושל נדב ואביהוא, התיאור הנבואי של ישראל כעבד ה' הסובל, מערכת הקורבנות \[שהיתה נהוגה\] במקדש – כל אלה חיזקו את התפיסה הבסיסית הזאת של מותו של אדם צדיק ככפרה על חטאיהם של אחרים. היהודים טיפחו את התפיסה הקלאסית הזאת של מות כיפורים, וההשקפה הזאת בנוגע לאסונות שפגעו אותם ליוותה אותם לאורך כל הגלות הסוערת שלהם. היא הקלה \[במידה כלשהי\] על התמונה הכל כך עגומה של טבח חסר כל היגיון, מעצם העובדה שהחף מפשע לא מת לשווא, ושאיך שהוא העובדה שהוא נתן את חייו קידמה את טובתו של עם ישראל או של המין האנושי. מדהים שהרעיון התיאולוגי המופשט והמתוחכם הזה הושרש כל כך עמוק בנפש העם, עד שאפילו בור ועם הארץ הבינו את הלקח ופעלו על פיו, כשהקדישו חיים יקרים מתוך אמונה וביטחון שהמחר יהיה טוב יותר. הרוח הזו של היהודים משתקפת היטב בדיווח ההיסטורי שנכתב באותה תקופה: האם אתה מבין את מלוא המשמעות של הדברים שזה עתה קראת? אב דתי, שללא ספק אינו מאמין בישוע, אומר לנו שלפי התנ"ך ולפי המסורת היהודית, מותו של אדם צדיק מכפר על חטאי אחרים, "ככפרה על חטאי האומה או העולם "הנה מה שנאמר על הנושא בחיבור מימי הביניים של ר' נתן נטע הנובר, "יון מצולה", עמ'  42 "ומיום שנחרב בית המקדש, צדיקים נתפסים בעוון הדור" (כלומר, מכפרים בצדקתם בעד בני דורם). הקשר בין השניים ברור: היות שאין עוד דרך להעלות קורבנות שיכפרו על חטאים, מותו של צדיק הוא שמכפר. גם בספר הזוהר, שנחשב לקדוש ביותר בתורת הסוד היהודית, נאמר שכל עוד חיו בני ישראל בארץ הקודש, הפולחן והקורבנות במקדש סילקו את המחלות והייסורים מהעולם. עכשיו המשיח מסלק אותם מבני העולם. אין זו תורה חדשה, פרי המצאתה של "הכנסייה הנוצרית". מדובר בנושא מאוד יהודי, שמעוגן היטב בכתובים. הוא מסביר את המשמעות ואת התכלית של מות ישוע. אבל לפני שנבדוק מה נאמר על כך בתנ"ך, אנו רוצים לציין שבמספר מקומות, התלמוד עצמו מלמד ש"מיתתן של צדיקים מכפרת". בדיון מאוד ידוע (בבלי, מועד קטן כח א) שואל התלמוד מדוע ספר במדבר מספר על מותה של מרים בסמיכות לפרשת פרה אדומה (ראה במד' י"ט 1 – כ' 1). התשובה היא שבדיוק כפי שפרה אדומה מכפרת, כך גם מיתתם של צדיקים (ראה גם רש"י לבמדבר כ' 1). ומדוע, שואל התלמוד, סיפור מותו של אהרון סמוך למה שנאמר בתורה על בגדי כהונה (ראה במד' כ' 25-28)? התשובה היא, "מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת" (ראה שמות כ"ח, ובמיוחד פס' 38). (חלק מהקטעים שפירטתי כאן מדברים על כפרה בעד עם ישראל.) הנושא הזה שכיח למדי בספרות הרבנית. ראה, למשל, את הביטוי מוויקרא רבה כ ד"ה, שחוזר במקומות נוספים (למשל בירושלמי, יומא ב א; פסיקתא דרב כהנא כו טז), "אמר ר' חייא בר אבא: 'באחד בניסן מתו שני בני אהרון \[נדב ואביהוא\]. ולמה הוא (התורה) מזכיר מיתתן ביום הכיפורים \[שחל בעשרה בתשרי. ראה ויק' ט"ז 1\]? אלא מלמד שכשם שיום הכיפורים מכפר, כך מיתתן של צדיקים מכפרת' ". האם התנ"ך מספק תימוכין להשקפה הזאת? בספר שמואל ב' כ"א 14 מסופר, "ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין, בצלע בקבר קיש אביו, ויעשו כל אשר ציווה המלך. ויעתר אלוהים לארץ אחרי כן". במשך שלוש שנים שרר רעב בארץ, וגרם לדוד לדרוש את פני אלוהים. בשלב מסוים אמר לו אלוהים שהרעב פרץ בגלל "בית הדמים (בגלל ביתו של שאול שמוכתם בדם), על אשר המית את הגבעונים" (שמ"ב כ"א 1). כדי לפייס את הגבעונים נתן להם דוד שבעה מצאצאיו של שאול. הגבעונים הרגו את כל השבעה, הוקיעו את גופותיהם ולא טרחו לקבור אותן. שניים מהם היו בניה של רצפה פילגש שאול, והיא נשארה ליד הגופות יומם ולילה, גם כשירד גשם סוחף. כשנודע הדבר לדוד… וילך דוד ויקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יבש גלעד, אשר גנבו אותם מרחוב בית שן, אשר תלום שם הפלשתים ביום הכות פלשתים את שאול בגלבוע. ויעל משם את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו, ויאספו את עצמות המוקעים. ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין, בצלע בקבר קיש אביו, ויעשו כל אשר ציווה המלך. ויעתר אלוהים לארץ אחרי כן. ### שמ"ב כ"א 12-14 מותם של השבעה פייס את הגבעונים, ורק אחר כך נענה אלוהים לתפילות העם ושם קץ לרעב. על כך אומר התלמוד כי "מיתתן של צדיקים מכפרת". מקורות רבניים אחרים מצהירים שבדיוק כפי שהקורבנות והטקסים שנערכו ביום הכיפורים הועילו רק למי שחזר בתשובה, כך גם מותם של צדיקים. הוא יכול לכפר רק בעד אלה שחוזרים בתשובה.נראה לי ש"השליחים המשיחיים" כתבו על כך כמה מאות שנים קודם לכן, כשדיברו על הצדיק האמיתי היחיד, המשיח, השה שאין בו מתום. בקטע מעניין במדרש מסופר, "אמר משה לפני הקב"ה: 'והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש, ומה תהא עליהם?' אמר הקב"ה: 'אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם, ומכפר אני עליהם על כל עוונותיהם' " (שמות רבה (וילנא) פרשה לה). הנושא שוב חוזר על עצמו: כשאין מקדש או משכן, חייו ומותו של אדם צדיק מכפרים, בדיוק כפי שראינו קודם לכן ב"יון מצולה". הזוהר תומך בתפיסה הזאת, ומצטט מישעיהו נ"ג, הנבואה המשיחית שיהודים וגויים שמאמינים בישוע מצטטים יותר מכל נבואה אחרת. אף כך, בני העולם הם איברים זה עם זה. בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה לעולם, הוא מכה לצדיק אחד שביניהם במחלות ובנגעים, ובשבילו נותן רפואה לכל. מאין לנו זה? כי כתוב, "והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו וגו', ובחבורתו נרפא לנו". ובחבורתו, היְינו הקזת דם, כמי שמקיז דם מזרוע, שבחבורה ההיא נרפא לנו, רפואה היא לנו, לכל איברי הגוף. ולעולם אינו מכה את הצדיק, אלא כדי לתת רפואה לדור ולכפר על עוונותיהם. איזו אנלוגיה לישועה! מאמינים משיחיים שרוצים לבשר את הבשורה לא היו יכולים לומר את זה בצורה טובה יותר. הרי זהו לב ליבו של מסר הישועה: המשיח – עבדו הצדיק והקדוש של אלוהים – הוכה בחלות ונגעים למען הכל, ובאמצעות מותו יש רפואה וכפרת עוונות. במדרש עשרה מאמרות של ר' עזריה מפאנו נאמר: והנה משיח, לכפרת שניהם (כלומר, כדי לכפר על אדם ודוד) ישים אשם נפשו, כדכתיב גביה להדיא בפרשה (כפי שכתוב בפרשה שלהלן): הנה ישכיל עבדי \[ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12\]: \[קורבן\] אשם בגימטריא \[שווה לערך המספרי של\] מנח"ם ב"ן עמיא"ל \[אחד משמותיו של המשיח בתלמוד\]. המשיח לקח את מקומנו. אנחנו חטאנו. הוא מת. האשמה היתה בנו. הוא נענש. אנחנו ראויים למוות. הוא נתן את חייו. אנחנו דחינו אותו. הוא קיבל אותנו. איזה מסר מדהים. טוב מכדי להיות אמיתי. אבל זוהי האמת, והיא תואמת כליל את מה שנאמר בכתובים. והיא גם מאוד יהודית. המלומד הרבי סולומון שכטר מסכם את מה שנאמר בתלמוד על כך שסבל ומוות מכפרים על חטאים, במיוחד כשמדובר במיתתם של צדיקים: הכפרה של סבל ומוות אינה מוגבלת רק לאדם הסובל. הכפרה משפיעה על כל אותו דור. כך זה בעיקר כשהסובלים לא יכלו להביא את הסבל הזה על עצמם בכוח הצדקה שלהם או בכוח נעוריהם. מיתתם של צדיקים מכפרת בדיוק כמו סוגים מסוימים של קורבנות \[ראה בבלי, מועד קטן כח א\]. "בזמן שהצדיקים בדור – צדיקים נתפסים (סובלים) על הדור. אין צדיקים בדור – תינוקות של בית רבן (ילדים תמימים) נתפסים (סובלים) על הדור" (בבלי, שבת לג ב). כמו כן מייחסים למשה את המילים "חטא רבים נשא" (ישע' נ"ג 12), משום שהציע את עצמו ככפרה על חטאו של עם ישראל עם עגל הזהב, והיה מוכן להקריב את נפשו בעד ישראל כשאמר, "ועתה, אם תישא חטאתם. ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות ל"ב .32 \[בבלי, סוטה יד א; ברכות לב א\]). הנכונות הזאת להקרבה עצמית בעד עם ישראל אופיינית לכל אנשי השם בישראל. האבות והנביאים נהגו כך וגם כמה רבנים במקרים מסוימים הכריזו, "אני כפרתן" משנה, נגעים ב א\]. אנו נזכיר לך שוב: כך נאמר בתלמוד, לא בברית החדשה, מה שמלמד כמה יהודית ומקראית היא התפיסה הזאת. לקראת חנוכה לומד כל יהודי על המקבים, על אותם לוחמים אצילים שנלחמו ביוונים במאה ה-2 לפנה"ס. אבל כמה מאיתנו יודעים מה מסופר במקבים ד (שנכתב בידי סופר יהודי בשנים 100 לפנה"ס – 100 לספירה), אודות המשמעות שמייחסים למותם של המקבים? מסופר שם שהם התפללו, "חוס על עמך. די לך בעונש שסובלים אנחנו בעבורם. קבל את דמי לטהרתם וכפר חייהם את חיי". מקבים ד, ו כח-כט. הספרים החיצונים בעריכת אברהם כהנא, כרך שני, הוצאת מסדה תל-אביב, תשט"ז. כמו כן מסופר על המקבים ש"הם נעשו כאילו כיפר חטאי העם בדם החסידים האלה, ובמותם המכפר הצילה ההשגחה האלוהית את ישראל הנתון לפני זה במצוקה". מקבים ד, יז כב. מניין צמחה לה התפיסה הזאת של קדושים צדיקים? לפי המסורת היהודית, הכל התחיל בעקידת יצחק. בכרך ד של ספר המקבים מסופר שכאשר אברהם עמד להעלות את בנו לעולה, "נִתן יצחק להשחט בעד יראת אלהים (כלורמ יצחק נתן את עצמו לעולה משום שירא את אלוהים) …וזה לא נבהל כראותו את יד אביו עם המאכלת יורדת עליו" (מקבים ד, יג יב; טז כ). כך גם חשבו הרבנים. הם האמינו שיצחק היה אדם בוגר (שבעצם הוא היה בן שלושים ותשע!) כשאלוהים בחן את אביו אברהם, וציווה עליו להעלות אותו על הר המורייה (ברא' כ"ב). הטקסט המקראי אומנם מדגיש את הציות של אברהם, אבל הרבנים מדברים גם על צייתנותו של יצחק. יש מדרש שאומר שבמהלך הבריאה, כשאלוהים עמד לברוא את האדם, שאלו המלאכים מהי חשיבותו של האדם. אחת התשובות של הקדוש ברוך הוא היתה, "עתידים אתם לראות את האב ששוחט את הבן והבן נשחט על קידוש שמי" (מדרש תנחומא \[ורשא\], פרשת וירא סימן יח). זה היה שיאו של טקס העלאת הקורבן: אב שמעלה את בנו, והבן נותן מרצון את חייו כדי לפאר את אלוהים. נכון, אני יודע שזה נשמע כמו המסר של הברית החדשה. אפילו המדרש משווה בין יצחק, שנשא על גבו את העצים לעולה (כלומר, לקורבן שהוא עצמו עמד להקריב!) לבין זה שנשא את הצלב על גבו. יש כאן משהו מעניין: למרות שיצחק לא הוקרב בסופו של דבר, הרבנים לימדו ש"מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל אל גבי המזבח" (מדרש הגדול לבראשית כב יט, קיימברידג', 1902). כן, "וביצחק לא נאמרה זכירה אלא רואין את אפרו כאילו הוא צבור על גבי המזבח" (ספרא בחוקותי, פרשה ב ד"ה ח; בבלי, תענית טז א). אבל גם היתה כאן בעיה. גזה ורמס, מומחה בעל שם עולמי למסורות יהודיות קדומות, שמן המחקר שלו על עקידת יצחק הבאתי כמה מהציטוטים שלמעלה, מסביר שהרבנים נאלצו לקחת את כל הנושא הזה צעד אחד נוסף קדימה בגלל ההשקפה שלהם. לפי השקפה זו, אין כפרה בלא דם. היה עליהם להוכיח שיצחק כן שפך את דמו, והם עשו את זה! באחד המקורות הקדומים, שנכתב כמאתיים שנה אחרי מותו של ישוע, נאמר, "וידבר אלוקים אל משה. אמר לו הקב"ה למשה: 'נאמן אני לשלם שכר יצחק בן אברהם, שיצא ממנו רביעית דם על גבי המזבח' ". ורמס גם מציין ש"הדם שניגר מיצחק בזמן שעקדו אותו" מוזכר ארבע פעמים במדרש מכילתא לרבי ישמעאל. בשמות י"ב 13 אלוהים הבטיח לבני ישראל שכאשר הוא יעבור בארץ מצריים וימית את הבנים הבכורים של המצרים, הוא יפסח על בתיהם של אלה שייתנו מדמו של השה על מזוזות הבתים ועל המשקופים. המדרש מפרש את הפסוק הזה ואומר, " 'וראיתי את הדם… ופסחתי עליכם'… וראיתי את הדם, רואה אני דם עקדתו של יצחק". אלוהים לא פסח בגלל דם השה שנמרח על הבתים. לא אותו הוא ראה, אלא את דמו של יצחק. ורמס אף מוסיף ואומר ש… לפי תיאולוגיה יהודית קדומה, מתוך כל קורבנות השה שהועלו, ואולי מתוך כל הקורבנות המכפרים – ולא משנה איזו חיה הועלתה כקורבן, הכפרה שסיפק קורבן התמיד (הקורבן היומי הקבוע) היתה מבוססת על העקידה \[של יצחק\], על הקורבן העצמי של שה זה, שאלוהים ראה בו את הקורבן המושלם מתוך כל קורבנות העולה. אחד התרגומים לתורה שומר על הקו הזה ושם בפיו של אברהם את התפילה שאלוהים ירחם על בנו יצחק; ושכאשר תגיע השעה שבה יסבלו צאצאיו של יצחק, אלוהים יזכור למענם את עקידת אביהם, ישחרר אותם, יסלח להם על חטאיהם ויוציא אותם ממצוקתם. המסורת הזאת באה לידי ביטוי בתפילת ראש השנה של רבי ביבי בר אבא בתלמוד, "כשיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים, תהא מזכיר להם עקידת יצחק אביהם… ומתמלא עליהם רחמים, ותרחם עליהם ותהפוך להם מידת הדין למידת רחמים" (ויקרא רבה \[וילנא\] פרשה כט). קו החשיבה הזה משתקף גם בתפילה שכלולה עד היום בתפילת מוסף לראש השנה, ושמסתיימת במילים, אנחנו מקבלים סליחה ומחילה בזכות העקידה של יצחק! חלק מהרבנים אפילו לימדו שתחיית המתים האחרונה תתרחש בזכות עקדת יצחק, אבל בשיר השירים רבה א סימן ס (כפרשנות לשה"ש א' 14) מובא ההסבר הבא, " 'אשכול הכופר'. 'אשכול' זה יצחק שנכפת על המזבח כאשכול הכופר שמכפר עוונותיהם של ישראל". האם ידעת שמסורות כאלה קיימות בקרב בני עמנו? כאמור, סולומון שכטר ציין  שעד היום, כשאחד הרבנים הגדולים הולך לעולמו, האבלים נוהגים לומר, "יהא מותו כפרה עלינו!" על פי סיפור מרגש מתקופת השואה, הרב שם קלינגברג – הרב מזלושיצר בפי חסידיו – הובל לטבח בידי הנאצים. בתוך דקות ספורות, לאחר שאמר את תפילתו האחרונה, הוא נורה למוות. אבל לפני כן הוא עצר, נשא את עיניו לשמים וזעק, "יהא מותי כפרה בעד ישראל!" הרעיון שמותם של צדיקים מכפר טבוע עמוק במסורת היהודית. נסביר עכשיו את ההיגיון שמאחורי האמת הבסיסית הזאת, ונגבה אותה בסימוכין מהכתובים. כשמישהו חוטא, ובעקבות חטאו מוצא את עצמו בנסיבות קשות, אנחנו נוהגים לומר שהוא "סובל בגלל חטאיו" או "משלם את מחיר חטאו". ככל שהחטא חמור יותר, כך רב הסבל. לתפיסה הזאת יש שורשים בוויקרא כ"ו 43 ובישעיהו מ' 1-2: והארץ תיעזב מהם ותרץ את שבתותיה בהישומה מהם, והם ירצו את עוונם יען וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם. נחמו, נחמו עמי, יאמר אלוהיכם. דברו על לב ירושלים, וקראו אליה כי מלאה צבאה, כי נרצה עוונה, כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאותיה. לאור פסוקים כאלה קל להבין איך גיבשו הרבנים את התפיסה ש"גלות מכפרת" (בבלי, ברכות נו א; סנהדרין לז ב). במילים אחרות, בגלל חטאים משותפים, כבדי משקל ועיקשים, עם ישראל יצא לגלות. ולאחר שעוונם יֵרצה הם ישובו לארצם, בדומה לפושע שנשלח לכלא לשנה, חמש שנים או למאסר עולם בלי תקופת מבחן, תלוי בפשע שביצע. כמובן, יש משמעות רבה לכך שהעברית אינה משתמשת במילה "כפרה" בהקשרים אלה, שכן כפרה פירושה שהאשמה מוסרת והחטא מטוהר, ולא רק שהעונש שולם. ובכל זאת קל להבין את קו המחשבה שעומד מאחורי התפיסה הזאת, ויש בו מידה מסוימת של אמת. הרבנים אימצו אותו בכל לב, והוסיפו לו פרטים רבים. הרבנים לימדו שדי בחזרה בתשובה כדי לקבל מחילה על חטאים מסוימים. במקרים אחרים היה צורך בפיצוי, נוסף על חזרה בתשובה, לפני שהחוטא יקבל מחילה מאלוהים. בחטאים מסוג אחר עמדה המחילה תלויה עד יום הכיפורים, גם אחרי שהאדם חזר בתשובה ופיצה על חטאו. היתה קבוצה שלמה של חטאים, שגם אחרי חזרה בתשובה, פיצוי ויום הכיפורים היה על האדם לעבור מנה מסוימת של סבל. ולבסוף, קבוצה אחרונה, שבהם המחילה עמדה תלויה עד יום מותו של החוטא. במילים אחרות, מותו של האשם נתפס כפיצוי הסופי שהיה עליו לשלם על חטאיו (ראה בבלי, יומא פה ב; משנה תורה, הלכות תשובה א ד). לפי החוק היהודי הקדום, לפני שאדם נסקל למוות על פשעיו, היה עליו להתוודות בציבור. המשנה מספרת שאם הוא לא ידע איך להתוודות, היה עליו לומר, "תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי" (משנה, סנהדרין ו ב). הבה ניקח את הדברים האלה צעד נוסף קדימה, ונפנה לתורה. לפי במדבר כ"ה, בני ישראל חטאו כשעבדו את אלילי המואבים וזנו עם בנותיהם. חרון אלוהים ניתך אלוהים, ומגיפה פרצה בעם. "ויאמר ה' אל משה: 'קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, וישוב חרון אף ה' מישראל' " (במד' כ"ה 4). חרונו של אלוהים היה בא על סיפוקו עם מותם של ראשי העם. עונשם ירצה את עוון העם כולו. זמן מה אחר כך הביא אחד מבני ישראל אשה מדיינית אל אוהלו, לעיני משה והעם כולו. "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן, ויקום מתוך העדה וייקח רומח בידו. ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה, וידקור את שניהם, את איש ישראל ואת האשה אל קובתה. ותעצור המגיפה מעל בני ישראל" (במד' כ"ה 7-8). ההוצאה להורג של החוטאים האלה שיככה את זעמו של אלוהים. בנקודה זו הופך הסיפור למאוד מעניין. אלוהים הבטיח לפנחס שבזכות מעשיו הוא וצאצאיו יהנו מברית שלום לעולם, "תחת אשר קינא לאלוהיו ויכפר על בני ישראל" (במד' כ"ה 13). איך בדיוק הוא כיפר "על בני ישראל"? על ידי כך שהוציאו להורג את אנשי הציבור שמייצגים את החוטאים. מותם שימש כעונש עבור כל השאר. אם מוות יכול לשמש כעונש על חטא מסוים של אדם מסוים, הרי שמותו של מנהיג או אחד מראשי העם יכול לשמש כעונש על חטאים מסוימים של הקהל. אבל מה זה אומר על מותו של צדיק? מה יקרה אם המנהיג הצדיק ביותר בקהילה יתן את חייו כדי לשלם את מחיר חטאיהם של השאר? מה יקרה אם הוא יאמר, "הרוג אותי, אבל הנח להם". מה ערכו של מוות כזה? כשטרוריסטים לוקחים בשבי בני ערובה, הם לוקחים את הבולט והמכובד שבהם ומשתמשים בחייו במהלך המשא ומתן שהם עורכים. הדוגמה הזאת עוזרת לנו להבין את הנושא במונחים אנושיים. אם כך, איזה משקל יש לחייו של האפיפיור, למשל, בעיני הכנסייה הקתולית? איזה ערך יש לחייו של רב גדול בעיני חסידיו? מה היה קורה אילו ריחף איום על חייהם של חברי קהילה קתולית או חסידית גדולה, והאפיפיור או הרב שלהם היו מציעים למות במקומם? האם לחייהם – ולמותם – יש ערך רב יותר מחייהם של מיליוני חסידים? ללא ספק. לחייו של המנהיג יש משמעות רבה יותר. בעיני אלוהים, לחייהם של עבדיו הצדיקים יש ערך רב יותר, והמוות שלהם הוא בעל משקל רב. המסורת היהודית עשירה במידע על "זכות אבות" או "זכות צדיקים", ואין חיים שערכם רב יותר מאלה של המשיח, צדיק המושלם. גם אין מוות חשוב יותר משלו. כשהמשיח מת, שימש מותו כפיצוי על חטאי העולם כולו. זו הסיבה שהוא בא לעולם הזה, לא כדי "שישרתוהו, אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים" (מרק' י' 45). בנקודה זו אתה עשוי לשאול, "אבל איפה זה נאמר בתנ"ך?" ראינו ששיטת הקורבנות התבססה על העיקרון של חיים תמורת חיים. קורבן תמים לקח את מקומו של החוטא. אם כך, אם נערוך השוואה זהירה בין במדבר ח' 12 לפס' 10 ו19-, נראה שהלוויים עצמם כיפרו בעד העם ושיככו את זעמו של אלוהים. ג'ייקוב מילגרום, אחד המומחים המובילים בתחום מערכת הקורבנות המקראית, מסביר, "מהטקסט שלפנינו, \[במד'\] ח' 19, משתמע שהלוויים משמשים כפרה על בני ישראל, בדומה לכליא ברק שמשך את זעמו של אלוהים אליהם עצמם בכל פעם שמישהו מבני ישראל חילל את הקודש".איזה ביטוי מלא חיים: הלוויים שימשו כ"כליא ברק שמשך את זעמו של אלוהים אליהם עצמם" בכל פעם שמישהו מבני ישראל חילל את המקדש. אם נפנה לבמדבר ל"ה, נראה שמותו של הכוהן הגדול יכול לכפר. מסופר שם על רצח שנעשה בשגגה ועל רצח שנעשה במזיד. במקרה של רצח בכוונה תחילה, הרוצח הוצא להורג, כי "הדם \[שנשפך\] יחניף (יטמא) את הארץ, ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו (כי אם בדמו של זה ששפך, של הרוצח)" (במד' ל"ה 33). הדרך היחידה להסיר את טומאת הדך שנשפך היתה על ידי שפיכת דמו של הרוצח. אף כפרה אחרת לא היתה קיימת במקרה כזה. אבל במקרה של רצח שנעשה בשגגה, הרוצח היה יכול לברוח לעיר מקלט, ולהישאר שם כל חייו (במד' ל"ה 1-15,22-25). רק דבר אחד היה יכול לגרום לכך שהוא ישוחרר מעיר המקלט: מותו של הכוהן הגדול. "כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכוהן הגדול, ואחרי מות הכוהן הגדול ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו" (במד' ל"ה 28). מדובר בעיקרון חשוב ביותר. דם נשפך, אבל לא בכוונה תחילה. מישהו נהרג, והארץ נטמאה. הכפרה היחידה שיכלה להתקבל היא מותו של זה שהרג. אבל איש זה לא היה ראוי למוות, משום שלא הרג במזיד. הרצח קרה בשגגה. הרוצח נודה, ונשלח לעיר מקלט לכל חייו, אלא אם כן במהלכם מת הכוהן הגדול, המנהיג הרוחני והנציג של העם, זה שמפגיע בעד האומה. מותו של הכוהן הגדול משחרר את הרוצח מעושנו, שכן במותו הוא מחליף אותו. התלמוד (מ' מכות ב ו; בלבלי מכות יא ב; ראה גם ויקרא רבה י ו) שואל: האם אין זו הגלות שאליה נשלח הרוצח (עיר המקלט) שמכפרת? והתשובה היא לא. לא הגלות היא שמכפרת, אלא "מיתת \[ה\]כוהן \[הגדול\]". מילגרום מעיר על כך ש"כפי שהכוהן הגדול מכפר בעד חטאי העם באמצעות טקסי הקורבנות שהוא עורך במהלך חייו (שמות כ"ח 36; ויק' ט"ז 16,21), כך הוא מכפר באמצעות מותו על מי שרצח בשגגה". פיסגת הנושא הזה בתנ"ך נמצאת בתיאור סיבלותיו של עבד ה' הסובל  בישעיהו נ"ג. שם אנחנו מוצאים את המילים רבות העוצמה הבאות: אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם. ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוהים ומעונה. והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו, מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו. כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עוון כולנו. ישע' נ"ג 4-6 עכשיו אתה כבר יכול להבין מדוע יהודים רבים במהלך הדורות שקראו את הפסוקים האלה קראו בהפתעה, "מדובר פה על ישוע! הוא היה המשיח הצדיק שלנו. הוא מת בעד חטאינו. מותו כיפר על נפשותינו. עכשיו אני מבין". בפסוק שחותם את פרק נ"ג בישעיהו אלוהים מבטיח, "לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, תחת אשר הערה למוות נפשו ואת פושעים נמנה. והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע" (פס' 12). המשיח נשא את חטאינו! על כך בדיוק כתב שמעון כיפא (שידוע בשם פטרוס), כ-150 שנה לפני חתימת המשנה: "חירפוהו ולא השיב חירוף, סבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק; הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ, כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה; אשר בחבורתו נרפא לכם, כי הייתם כצאן אובדות, אך עתה שבתם אל הרועה השומר את נפשותיכם." פטר"א ב' 23-25 כמה מוזר שיש פרשנים יהודיים שמייחסים את הפסוקים האלה מישעיהו נ"ג לסבל שעבר על עם ישראל, וטוענים שהייסורים שידע עמנו שילמו את מחיר חטאיהן של אומות הגויים. אבל כשיהודים משיחיים רואים בישעיהו נ"ג את הכפרה שסופקה לאנושות בזכות מותו של המשיח, אותם פרשנים עומרים, "הפסוקים האלה אינם מדברים כלל וכלל על כפרה על חטאים כלשהם". היו כאלה שהתנגדו וטענו, "בשום מקום במקורות היהודיים לא נאמר שקורבן יכול לשלם על חטאים שייעשו בעתיד". אם כך, למה מתכוונת התפילה המסורתית שבה נאמר, "יהא מיתתו של רבי… כפרה לדור הזה"? כמובן שתפילה כזאת מתייחסת גם לחטאים שחטאו בני דורו לאחר מותו. ומה לגבי המסורת הרבנית בנוגע לכוח הראוי לציון שיש לעקידת יצחק, שעומד לזכותם של כל הדורות הבאים ואפילו ליום שבו יקומו המתים לתחייה? ומה לגבי הדברים שאמר שמעון בר יוחאי, ושמתועדים בתלמוד הבבלי, סוכה מה ב? משום \[הסבל שידעתי\]… יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין (מן העונש), מיום שנבראתי עד עתה. ואלמלא אליעזר בני עימי \[הייתי פוטר\] מיום שנברא העולם ועד עכשיו. ואלמלא יותם בן עוזיהו \[שסבל רבות\] עימנו, מיום שנברא העולם עד סופו. אין ספק שהרגשות של הרבי היו אצילים, אבל אי אפשר להאמין להגזמה שלו. \[האם הבנתי נכון?\] אבל ישנו אחד שחייו המושלמים ומותו החלופי יכולים לשחרר כל אחד מאיתנו מהאשמה שרובצת עלינו בשל חטאינו, לשכך את זעמו של אלוהים ולספק כפרה שלמה לכולנו. המשיח, בן אלוהים, אמר לאביו, "תהא מיתתי כפרה בעדם", ואלוהים ענה, "די לי בכך". "הן גם המשיח מת לכפרת חטאים, אחת ולתמיד, הצדיק בעד הרשעים, כדי לקרב אותנו אל האלוהים" (פטר"א ג' 18). שאול הטרסי, שמוכר לרבים כפולוס השליח, הסביר: הנה, בעוד שהיינו חסרי אונים, בהגיע השעה, מת המשיח בעד הרשעים. והרי לא במהרה ימות מישהו בעד אדם צדיק, אם כי בעד האיש הטוב אולי יעז מישהו למות. אולם אלוהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים. וכעת, לאחר שכבר הוצדקנו בדמו, בוודאי ובוודאי שניוושע על ידו מן הזעם; שכן אם בזמן שהיינו אויבים נרצינו לאלוהים במות בנו, על אחת כמה וכמה ניוושע בחיי בנו לאחר שכבר נרצינו. ולא זאת בלבד, אנחנו גם מתהללים באלוהים הודות לאדוננו ישוע המשיח, שבאמצעותו קיבלנו עתה את הריצוי. רומ' ה' 6-11 הבשורה היא יהודית! מותו של הצדיק – הצדיק האמיתי, המשיח, הכוהן הגדול של ישראל ושל אומות הגויים, הגואל שמשלם את מחיר חטאינו – מכפר בעדנו. עצור לרגע וחשוב על חייך. נניח שהיה עליך לכתוב על פתקאות שונות כל חטא שאי פעם חטאת: כל שקר, כל מעשה אנוכי, כל מעשה טמא, כל מחשבה מלאת זימה, כל מילה מלאת כעס, כל גישה חוטאת וכל פעם שבה בחרת לא לציית לאלוהים, כל הזדמנות שהיתה לך לעשות משהו טוב והחמצת אותה, כל פעם שבה הפרת את אחת ממצוותיו של אלוהים – גדולה כקטנה, בין שמדובר במצוות עשה ובין שמדובר במצוות אל תעשה… האם יש סוף לרשימה הזאת? עד מהרה יצטברו הפתקאות האלה להר עצום! וההר הזה יתעד רק את חטאיך – בעצם, הוא יעיד רק את אלה שאתה מודע להם. ומה לגבי הר החטאים שלי? ומה לגבי אלה של כל שאר בני האדם? הכפל את ההרים האלה פי שישה מיליארד, והתוצאה שתקבל תעיד רק על החטאים של בני דורנו! מה לגבי המיליארדים שחיו עלי אדמות אלפי שנים לפנינו? החטאים המצטברים של המין האנושי הם בהיקף שנשגב מבינתנו. מי בכלל יכול לשלם את מחיר ההרים האין סופיים האלה של חטאים? רק בן האלוהים. ובן האלוהים אכן עשה את זה! לחייו ולמותו של המשיח יש ערך נצחי בעיניו של אביו, ודמו מכפר בעדנו בשלמות. אפילו הזוהר, במונחים המיסטיים האופייניים לו, הבין את תפקידו של המשיח בהקשר זה. נאמר שם בנוגע לישעיהו נ"ג 5: המשיח בא אל ההיכל וקורא לכל המחלות ולכל הכאבים ולכל הייסורים של ישראל שיבואו עליו, וכולם באים עליו. ואלמלא היה מקל מעל ישראל ונוטל עליו את יסוריהם, אף אדם לא היה יכול לסבול את הייסורים שעוברים ישראל כעונש על שעזבו את התורה. אילולא לקח המשיח את מקומנו וסבל בעדנו, היינו נשמדים מזמן. עלינו לתת לאמת לדבר בעד עצמה. בעצם, אלוהים לא היה מעוניין בדמם של פרים ועתודים, וגם יצחק לא מת כדי לכפר על חטאינו. גם כל הצדיקים שמתו על קידוש השם והכוהנים הגדולים יראי השמים לא יכלו להפוך אותנו לשלמים. רק המשיח עשה את זה, אחת ולתמיד. מיתתן של צדיקים מכפרת. בזכות מותו של הצדיק אתה יכול להתנתק מעברך, לקבל מחילה על חטאיך, ולהתחיל דף חדש לגמרי. בזכותו יכולים חייך להשתנות. המשיח לקח את מקומך. היום יכול להיות יום הכפרה שלך, אם רק תשים בו את מבטחך ותאמין בו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** יום כיפור, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, פולחן פגאני, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** בן האלוהים, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### ["בן-אלוהים", רעיון פגאני-אלילי או מקראי? (תהילים ב, ישעיהו ט, משלי ל)](https://igod.co.il/answer-rabbi/בן-אלוהים-רעיון-פגאני-אלילי-או-יהודי-ו/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** תחילה חשוב להבין, בעוד רבנים בני זמננו מנסים לצייר את המונח "בן אלוהים" כמונח "נוצרי-פאגאני", חז"ל דווקא כן הכירו את המונח היטב, ראו כדוגמא את המדרש על תהילים פ"ט (שמות רבה, י"ט, ז'): > "רבי נתן אומר: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שעשיתי יעקב בכור שנאמר (שמות ד' כ"ב) "בני בכורי ישראל", כך אני עושה למלך המשיח בכור שנאמר (תהילים פ"ט כ"ח) "אף אני בכור אתנהו". דוגמא נוספת מגיעה מתוך הספר "[קול דממה דקה](https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?103713&)", ראו כיצד מבין הרב נח נחום לווין המפרש את הפסוקים ממשלי פרק ל' כנבואה על כך שאלוהים יברא בריאה חדשה דרך העלמה, והוא יהיה המשיח! ![דרך גבר בעלמה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2017/01/gever_bealma-1024x502.webp "דרך גבר בעלמה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")שלמה המלך אומר במשלי ל שישנם דברים בטבע שאינם ברורים לו דיו האחרון מבינהם דרך גבר בעלמה לכאורה נראה פשוט להבנה אך יש פה שתי סברות האחד שהמשיח הנקרא גם גבר הינו כזכר הכובש את העלמה עם יצרו ואונו ובכך יכבוש את העולם והסברה השניה שהגבר הינו מהעלמה אך אם נלך על הסברה הראשונה מהי התפלאותו הגדולה של שלמה המלך גבר מטבעו כובש ובועל והופך את העלמה לאישה ולכן נראה שיש סברה אחרת נראה כי שלמה המלך לא הבין איך יתכן שמלך המשיח יוולד לבתולה בדרך הטבע ולכוון מציין בפליאה שאינו מבין את הדרך לחיזוק מביא כותב הספר שני מראי מקומות האחד פסוק מירמיהו לא בו ישראל משולה לנקבה ובאותו הפסוק ה בורא בריאה חדשה מעניין לראות שבאותו הפרק ממש בפסוק 30 ירמיהו כותב על כריתת הברית החדשה לחיזוק אחרון מביא כותב הספר את הסיפא מהמדרש אמר רב הונא בשם רב אחא שאלו הפסוקים מדברים על מלך המשיח ממש שנאמר אני היום ילדתיך![בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/12/yeled.webp "בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ תהילים בז הרב נח נחום לווין מפרש את הקטע על מלך המשיח הוא אשר אותו אלוהים בעצמו ברא בריאה חדשה ולא אביו הביולוגי כדרך הטבע גם הרב כרמיאל כהן (ראש ישיבת ההסדר ברכת משה) [מפרש וכותב](https://www.kipa.co.il/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%A9%D7%A8%D7%94/%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%90-%D7%99%D7%93%D7%9A-%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%99%D7%A8%D7%9B%D7%99/) את מזמור תהילים ב' כמדבר על המשיח בתור הבן של אלוהים: > "פתיחת המזמור עוסקת בהתקוממותם של מלכי הגוים "על ה' ועל משיחו (=דוד המלך או מלך המשיח)": > > (א) למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק: (ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו: (ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו: > > וסופו של המזמור עוסק באופן שראוי למלכים אלו להתייחס לה' ולמשיחו: > > (י) ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ: (יא) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה: (יב) נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו: > > פסוק יא עוסק ביחס הראוי כלפי ה', ופסוק יב עוסק ביחס הראוי כלפי משיחו (בר = בן, דהיינו **המלך שהוא בנו של ה'**). את ה' ראוי לעבוד ואת משיחו ראוי לנשק…" > (הרב כרמיאל כהן) # "בן אלוהים" בתנ"ך אך במאמר זה נבקש לסקור את המונח "בן אלוהים" מנקודת מבט מקראית והיסטורית. ### תהילים ב' ז-י"ב > "אֲסַפְּרָה אֶל־חֹק, יהוה אָמַר אֵלַי: **בְּניִ־אַתָּה**, אֲניִ הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ: שְׁאַל מִמֶּנּיִ וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ, וַאֲחֻזּתְָךָ אַפְסֵי־אָרֶץ: תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזלֶ, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם: וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ: עִבְדוּ אֶת־יהוה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה: **נשְַּׁקוּ־בַר** פֶּן־יֶאֱנַף \| וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ, אַשְׁרֵי כָּל־חוֹסֵי בוֹ." (תהילים ב' 7-12) את ספר תהילים אפשר לסכם במשפט אחד: "מזמורי תהילים הם גרסאות שיריות למסרים של התורה והנביאים". רבים מתייחסים לספר תהילים כאל חומר לתפילה והגות בלבד. ואמנם הם בהחלט שימושיים לתפילה ולהגות, אבל טעות היא להגביל אותם לשימוש זה בלבד. ספר תהילים כולו גדוש באמיתות ויסודות עמוקים המובעים במונחים פואטיים. מזמור ב' עוסק בביאת המשיח השנייה; באירועים שקודמים לה, באירועים שמתרחשים במהלכה ובאלו שמתרחשים אחריה; ובמיוחד במלחמת גוג ומגוג. יחד עם זה יש בו מרכיבים שנוגעים לביאת המשיח הראשונה, במיוחד בפסוקים 12-7. בראש ובראשונה יש לציין שלא ניתן לייחס את הפסוקים לדוד. דוד אמנם היה מלך גדול, אבל אלוהים לא העניק לו סמכות על כל הגויים (פס' 8), וגם לא שלטון עד "אפסי ארץ". פסוקים אלה מתייחסים למשיח שישלוט בעולם כולו, כפי שהמשורר ודאי שמע מהנביאים. אפילו רש"י מודה שזה אמור על המלך המשיח. ורד"ק כתב: "ויש מפרשים זה המזמור… הוא מלך המשיח". בין התארים שניתנו למשיח במזמור זה, הוא מכונה גם בן אלוהים. כינוי זה ניתן לו כאן פעמיים, בפסוקים 7 ו 12. המשיח, שימלוך על ירושלים ועל העולם כולו, הוא גם באופן יחיד ומיוחד בנו של אלוהים. כפי שמוסבר בנספח 1, משמעות הצירוף "בני האלוהים" לכל אורך התנ"ך היא "מלאכים", בין מלאכים שסרחו, ובין שלא. הצירוף "בן אלוהים" בלשון יחיד מתייחס תמיד ואך ורק למשיח. לסיכום, לפי תהילים ה 7-12: המשיח יהיה בן האלוהים. המשיח ימלוך בירושלים. המשיח ימלוך גם על הגויים. ### משלי פרק ל פסוק ד > "מִי עָלָה־שָׁמַיִם וַיֵּרַד? מִי אָסַף־רוּחַ בְּחָפְנָיו? מִי צָרַר־מַיִם בַּשִֹּמְלָה? מִי הֵ אקִים כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ? מַה־שְּׁמוֹ **וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ** כִּי תֵדָע?" (משלי ל' ד') אמרי אגור במשלי ל' כוללים חידה. החידה מורכבת משש שאלות, שארבע הראשונות שבהן הן רטוריות. התשובות לשאלות אלה ברורות מכיוון שרק אלוהים מסוגל לעשות את המעשים המתוארים בהן. השאלה החמישית קלה גם היא, מכיוון ששמו של אלוהים נגלה לבני האדם זמן רב לפני שספר משלי נכתב. שמו של אלוהים הוא יהוה. השאלה השישית היא השאלה הקשה: "וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ?" כבר הצבענו על כך שהתנ"ך מגלה שלאלוהים יש בן. דבר זה נאמר פעמיים במזמור ב'. פה הוא מופיע שוב. אבל מה שלא נגלה לנו הוא שמו של הבן, ולכן נימת הקנטור "כי תדע?" ("האם אתה יודע?"). בשלב זה בהתגלות ההדרגתית לגבי המשיח, לא היה ביכולתו של איש לדעת את שמו. רק בברית החדשה נגלה ששמו הוא ישוע וש"וְאֵין הַיְשׁוּעָה בְּאַחֵר וְאֵין תַּחַת הַשָּׁמַיִם שֵׁם אַחֵר, הַנִּתָּן לִבְניֵ אָדָם, אֲשֶׁר־בּוֹ נִוָּשֵׁעַ" (מעשי השליחים ד' 12). עכשיו שמו נגלה לכל. לסיכום, על פי משלי ל' ד, המשיח יהיה באופן יחיד במינו, בנו של אלוהים. ### ישעיהו פרק ט פסוק ה > "כִּי-**יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ**, **בֵּן נִתַּן-לָנוּ**, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם. (ישעיהו ט' ה') בפיו של הנביא ישעיהו, אלוהים מדבר בלשון רבים ואומר כי "ילד יולד לנו", ושימו לב לאופיו של אותו הילד, או יותר נכון, לתאריו – כולם תארים של אלוהים בכבודו ובעצמו. הוא בעצמו מלך השלום (שר-שלום), הוא בעצמו אל (אל-גיבור), הוא בעצמו אב נצחי (אבי-עד) והוא עצמו בעל חכמה על טבעית (פלא יועץ). אלו הם מאפיינים של הילד, ילד בעלו מאפינים אלוהים. "הילד של אלוהים". אבל רגע, איך יכול להיות שלאלוהים יש "בן" אתם שואלים? טוב, הכל תלוי בהגדרה שנותנים למילה "בן". התנ"ך מכנה לפעמים את עם ישראל "בן". המלכים נקראו בניו של אלוהים, וגם המלאכים. מה הפלא שהמשיח, הנציג האידיאלי של ישראל, מלך המלכים וזה שנישא על כל המלאכים, גם נקרא בן אלוהים? ישוע המשיח ראוי לתואר הזה יותר מכל אחד שהתהלך אי פעם עלי אדמות. ### "בן אלוהים"? כמובן שאיש מאיתנו אינו מאמין שלאלוהים יש בן כמו שיש לכל אב אנושי. ברור לנו שבורא העולם לא נישא מעולם. אם כך, למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שישוע הוא "בן אלוהים"? התיאולוגים הנוצרים מסבירים שישוע נולד אצל האב מלפני היווסד תבל, אבל קשה מאוד לעכל את המושג הזה. מושגים לועזיים וטכניים כמו circumincession, coinherence, subordinationism ו-prolation לא עוזרים לנו במיוחד לכן, במקום לאמץ גישה תיאולוגית מדי, בוא נחשוב על כמה מההיבטים שיש בתנ"ך למונח "בן אלוהים". בזמן שנלמד את הנושא, זכור עובדה חשובה אחת: אנחנו מאמינים שבן האלוהים הוא אלוהי, נצחי ושהוא לא נברא. כשהוא בא לשכון בקרב בני האדם, הוא לבש דמות אדם, ומאותו רגע ואילך אנחנו מכירים אותו כישוע המשיח. בנו הנצחי של אלוהים התגלה לנו כישוע, כנגר היהודי, כרבי, כמשיח וכמושיע העולם. בשפות השמיות, למילה בן ("בר" בארמית, "אבן" בערבית) יש כמה משמעויות. היא משמשת במובן של צאצא מוחשי (בן להוריו, בן משפחה) וגם על דרך הדימוי (תלמידיהם של הנביאים נקראו "בני הנביאים"). לגבי מלכי ישראל, המילה בן שימש לציין אימוץ מיד שמים (ראה לדוגמה שמואל ב' ז' 14, "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"). היא משמשת גם כשם קיבוצי לעם ישראל, שכן אלוהים בחר בהם כעם סגולה (ראה שמות ד' 22-23, "ואמרת אל פרעה: 'כה אמר יהוה, בני בכורי ישראל. ואמר אליך: שלח את בני ויעבדוני' "). השם בן משמש גם לתיאור אלה מבני ישראל שמצייתים לאלוהים (הושע ב' 1, "יאמר להם 'בני אל חי' ") משמעות אחרת של המילה "בן" מתייחסת לאנשים שנמנים עם אותה קבוצה. המלאכים נקראים "בני אלוהים", והכוונה היא לאלה שניחנו בתכונות של אלוהים, שלוקחים חלק בטבע השמימי והרוחני, בניגוד לטבע הארצי והבשרי של בני האדם. אם כך, גם המלאכים, גם המלכים וגם עם ישראל יכולים להיקרא "בני אלוהים". נראה שבתנ"ך היו לאלוהים הרבה בנים! עם ישראל אפילו נקרא "בני בכורי". אבל לא המלאכים וגם לא אף אחד מהמלכים, ובוודאי שלא עם ישראל, היו בניו של אלוהים במובן המילולי. בניגוד למיתולוגיות הפגניות למיניהן, אלוהים לא התחבר במובן כלשהו לאלילה, שהולידה בן. למרבה הצער, כמה מורים יהודיים מסורתיים התייחסו לכך שישוע הוא "בן אלוהים" במובן המילולי, וקרוב לוודאי שזרמים שונים בגוף המשיח תרמו את חלקם לחוסר ההבנה הזה. לכן חשוב שנבין באיזה מובן בדיוק המשיח הוא בן אלוהים. אלוהים בחר בעם ישראל, ב"בנו בכורו", כדי לבצע משימה יחודית. במובן מסוים, אלוהים הוא אבי האומה. אלוהים בחר גם בישוע כדי לבצע משימה יחודית, ובמובן מסוים אלוהים הוא אביו. אבל אין ספק שמעמד הבן של ישוע עולה על זה שיש לעם ישראל. ומה לגבי מעמדם של מלכי ישראל בתור בני אלוהים? יש כמה פסוקים שחשוב לבדוק בהקשר זה. מוקדם יותר ציטטתי את שמואל ב' ז' 14, היכן שאלוהים מבטיח לדוד להקים ממנו שושלת, ולנהוג בצאצאיו כאילו היו בניו. אלוהים אמר לו לגבי שלמה, "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן". בתהילים ב' 7 אומר המלך "אספרה אל חוק. יהוה אמר אלי: 'בני אתה, אני היום ילידתיך' ". מתי אמר אלוהים את הדברים האלה? כנראה שאמר אותם נביא כלשהו בטקס ההכתרה של אחד מצאצאיו של דוד, שבתוקף עלייתו על כס המלכות הוכר כ"בן" אלוהים. יתכן שמילים אלה הפכו לחלק קבוע מטקסי ההכתרה, ונאמרו בכל פעם שהוכתר מלך חדש. וזה לא הכל. שים לב למילים שמסיימות את הפסוק, "אני היום ילידתיך". אלוהים משתמש פה בשורש יל"ד, שבדרך כלל משמש ללידה פיזית. יתכן שזוהי נבואה על הולדתו של ישוע (משיחיים רבים חושבים שאכן זה כך!) או שהכוונה היא שכאשר דוד (או אחד מבניו) עלו על כס המלכות, אלוהים אימץ אותו לבן במובן שמימי כלשהו. בכל אופן, המילים שנבחרו לפסוק זה הן מלאות משמעות! "אני היום ילידתיך". העלילה הולכת ומסתבכת. פעמים רבות אלוהים ומלך המשיח מתוארים בתהילים במונחים זהים, ושניהם זוכים לאותה יראת כבוד. הנה כמה דוגמאות. בתהילים פ"ג 18 אלוהים הוא "עליון על כל הארץ", בזמן שבתהילים פ"ט 28, המלך משושלת דוד, שבמקום אחר נקרא "בני בכורי", מכונה כן "עליון למלכי ארץ". בתהילים פ"ו 9 נאמר שכל הגויים "יבואו וישתחוו" לפני אדוני, ואילו בתהילים ע"ב 11 נאמר שכל המלכים וכל הגויים, "ישתחוו" למלך מבית דוד ו"יעבדו" אותו. בדברי הימים א' כ"ט 20 הדברים נאמרים בצורה ברורה עוד יותר, "ויקודו וישתחוו \[כל הקהל\] ליהוה ולמלך \[דוד\]". בתהילים ב' 11 ובתהילים ק' 2 העם והמלכים נקראים לעבוד את יהוה, אבל בתהילים י"ח 44 וע"ב 11, המלך מבית דוד הוא זה שעליהם לעבוד את המלך. גם אלוהים וגם המלך ראויים לשבח ולהודיה של העם (ראה תהילים ס"ז 4 – "יודוך עמים כולם", ומ"ה 18, שם נאמר שהעמים יודו למלך לעולם ועד). שניהם לבושים "הוד והדר" (ראה למשל תהילים צ"ו 6 וכ"א 6). על המלך נאמר, "וישתחוו לו כל מלכים, כל גויים יעבדוהו" (תהילים ע"ב 11), כי "אף אני בכור אתנהו, עליון למלכי ארץ" (פס' 28). "ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו" (תהילים פ"ט 26), ו"ושמתי לעד זרעו וכיסאו כימי שמים" (פס' 30). "אזכירה שמך בכל דור ודור. על כן עמים יהודוך לעולם ועד" (תהילים מ"ה 19). "בן" אלוהים, המלך מבית דוד, היה דמות נעלה! מה הפלא שהכתובים מכריזים שבימות המשיח, האנשים יעבדו "את יהוה אלוהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם"? (ירמיהו ל' 9). אחזור שוב על העובדות. התנ"ך מכנה את המלך מבית דוד "בן אלוהים" ו"בנו הבכור", ומתאר אותו כמי שאלוהים מוליד אותו. הוא ראוי להודיה, להוד והדר, לכך שיעבדו וישרתו אותו. האם המלך הגדול ביותר מבית דוד, מלך המשיח, הבן הנעלה ביותר של אלוהים, אינו ראוי לכל אלה? כמובן שידוע לנו שבתור יהודים לא צריך להיות לנו אלוהים אחרים מלבד יהוה. כך נאמר בדיבר הראשון. כפי שהבהרתי בתשובתי לטיעון הקודם, הברית החדשה מסכימה כליל עם הדיבר הזה, גם במישור המילולי וגם הרוחני. אבל מן הראוי שנשקול נקודה מעניינת. גם אם עד כה לא הבנת שהמשיח הוא גם אלוהי וגם אדם (כך שכשאנחנו מהללים ועובדים אותו, אנחנו בעצם מהללים ועובדים את אלוהים), עליך להבין שכל אוצר המילים העברי שמשמש בכתובים כדי לתאר את ההלל, ההודיה, השבח והסגידה שאלוהים ראוי להם, משמש גם בהקשר למשיח, למלך מבית דוד. אין כל עוררין על העובדות האלה. הדברים האלה תואמים את מה שישוע לימד בבשורת יוחנן ה' 22-23, "האב איננו שופט איש, אלא נתן את כל המשפט ביד הבן כדי שהכל יכבדו את הבן כמו שמכבדים את האב. מי שאינו מכבד את הבן, אינו מכבד את האב אשר שלח אותו". דבריו של ישוע תואמים כליל את מה שציטטתי מהתנ"ך: אלוהים ובנו, המשיח מבית דוד, ראויים לכל הכבוד וההלל. תמונה דומה עולה מהחזון שראה יוחנן, ושמתועד בהתגלות ה' 13, "וכל ברייה אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ ועל הים וכל אשר בם, שמעתי אומרים: 'ליושב על הכיסא ולשה הברכה והיקר והכבוד והעוז לעולמי עולמים' ". המילים האלה מגשימות את מה שהובטח במזמורי תהילים: כל האנשים ישתחוו לאלוהים ולמשיחו, ויעבדו אותם. אני מצטט את הפסוקים האלה מהברית החדשה כדי שתוכל לראות מה נאמר בהם, וכדי לעזור לך להיפטר מכל דיעה קדומה ומכל תפיסה שגויה. אם באמת תבין את מה שנאמר בתנ"ך, לא תתקשה לקבל את הדברים שאמרו ישוע ותלמידיו, ושמתועדים בברית החדשה. נחזור לתהילים ב', ונבדוק מה נאמר עליו במדרש תהילים. המדרש מתייחס לפסוק, "אספרה אל חוק. יהוה אמר אלי: 'בני אתה, אני היום ילידתיך' ". "באיזה חוק מדובר כאן?" שואלים הרבנים. ראשית, הם עונים, הפסוק מתייחס לחוקת התורה – שמות ד' 22 – שם אלוהים קורא לעם ישראל "בני בכורי". כשם שישראל הם בנו של אלוהים, כך גם המלך. אחר כך המדרש מתייחס ל"חוקת הנביאים", ומצטט את ישעיהו נ"ב 13 ("הנה ישכיל עבדי") ואת ישעיהו מ"ב 1 ("הן עבדי אתמוך בו, בחירי רצתה נפשי"). מעניין ששני הפסוקים האלה אינם מזכירים כלל את המילה "בן", ובכל זאת הם נחשבים לנבואות המשיחיות המפורסמות ביותר בתנ"ך. משיחיים רבים רואים בהם התייחסות לישוע. המדרש קושר את הפסוקים האלה למלך שאלוהים קורא לו "בני" בתהילים ב' 7! אחר כך מתייחסים הרבנים ל"חוקת הכתובים", ומצטטים מתהילים ק"י 1, "נאום יהוה לאדוני: 'שב לימיני, עד אשית אויביך הדום לרגליך' ". ישוע עצמו ציטט את הפסוק הזה כדי להבהיר שבתור המשיח, הוא לא היה רק בן דוד, שהרי בפסוק זה דוד קורא למשיח "אדוני" (ראה מתי כ"ב 42-45). כל הפרשנות הסבוכה הזאת ניתנת למילה "חוק", שמכריזה על המלך מבית דוד כעל בן אלוהים. ועוד לא סיימנו. הדברים רק הולכים ומשתבחים. הפסוק האחרון שמצטטים הרבנים הוא דניאל ז' 13, "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם". לאור אסופת הפסוקים הזאת של הרבנים, הדמות הנעלה שתבוא בענני שמים אינה אחרת מאשר המלך מבית דוד, בן האלוהים! (זכור שמדובר במדרש רבני, לא בפרשנות של הברית החדשה.) מזווית הראייה המשיחית, לפסוק הזה בדניאל יש חשיבות עליונה. בהמשך הפסוק נאמר: ועד עתיק יומין הגיע (זה שדומה לבן אדם) והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור, וממלכתו לא תכלה. דני' ז' 13-14 איזו דמות נעלה ונכבדת! עכשיו נחבר את כל הקצוות. לפי המדרש, המלך ראוי לתואר "בן אלוהים" כי… א. אלוהים קורא לעם ישראל "בנו בכורו"; ב. הנבואות בישעיהו מדברו על עבדו הנאמן של אלוהים. אלה הן נבואות שעוסקות במפורש במשיח; ג. אלוהים אומר למלך, "שב לימיני" (מזמור ק"י) וישנה גם הנבואה על "בן האדם" מספר דניאל. אילולא קראתי את הדברים בעצמי במדרש תהילים, הייתי חושב שיהודי משיחי חיבר את הפסוקים האלה כדי שישתמע מהם מה שמשתמע. הרי מדובר בפסוקים שהיהודים המשיחיים מרבים לצטט ביחס לישוע המשיח. והנה הרבנים משלבים אותם עם מה שנאמר על המלך מבית דוד ומייחסים את מה שנאמר בהם לבן האלוהים. רבי יודן  מצהיר מפורשות שהמילים "בני אתה" מתייחסות למשיח. בתולדות עמנו היו כמה וכמה מלכים משושלת דוד. חלקם היו דגולים, כמו דוד, שלמה, חזקיהו ויאשיהו, וכל אחד מהם היה יכול להיחשב כ"בן אלוהים". אבל איש מהם לא ישב לימין אלוהים (תהילים ק"י), לאף אחד מהם לא השתחוו כל העמים, האומות והלשונות (דניאל ז'), ורק ישוע, שקרא לעצמו "בן האדם" ו"בן אלוהים" ישוב בענני שמים (שוב דניאל ז'). הוא הגשים את הנבואות שמתועדות בנביאים ובתהילים אודות המלך מבית דוד, משיח ה'. לפי תהילים מ"ה וישעיהו ט', מלך המשיח נקרא גם "אלוהים". נראה קודם מה נאמר במזמור מ"ה:  יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך, על כן בירכך אלוהים לעולם… והדרך צלח רכב על דבר אמת וענווה; צדק ותורך נוראות ימינך… כיסאך, אלוהים, עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך. אהבת צדק ותשנא רשע; על כן משחך אלוהים, אלוהיך, שמן ששון מחבריך. תהל' מ"ה 3,5,7,8 הצאצא המלכותי הזה של דוד נקרא "אלוהים": "כיסאך, אלוהים, עולם ועד"! יש כאלה שמציעים פירוש מאולץ וגורסים שהפסוק בעצם אומר שהכיסא הוא אלוהי או שהכיסא הוא אלוהים. המשמעות הטבעית והברורה ביותר היא, כמובן, "כיסאך, אלוהים", כשהפנייה היא למלך מבית דוד! רב ישראלי מאוד ידידותי, תרגם את מילות הפסוק כך, "כיסאך, אלוהים, לעולם ועד", והסביר, "הפסוק מהלל את אלוהים". ביקשתי שיקרא את המזמור כולו, שללא כל ספק נכתב פונה למלך, ולפתע נפלו פניו. איך יתכן שמלך בשר ודם יקרא "אלוהים"? ושוב: זוהי המשמעות הטבעית והברורה ביותר של הפסוק, ואיש לא היה מפקפק בכך, אילו המזמור כולו פנה לאלוהים.אם כך, איך יתכן שמלך בשר ודם יקרא "אלוהים"? כמובן שכאשר משליכים את הפסוק על ישוע המשיח, אין כל קושי. אדרבה, הוא התשובה לשאלה והפתרון לקושי. אבל המזמור הזה נכתב במקור ל"בן אלוהים" בשר ודם, ורק מאוחר יותר יחסו את המובן המלא שלו לישוע, המלך האחרון לשושלת דוד והדגול שבהם. איך זה יתכן? חוקרים יהודיים כפו פירוש משלהם לפסוק, כדי להתחמק מהמשמעות הברורה שלו.  יחד עם זאת, חוקרים נוצריים ומשיחיים, שייחסו את הפסוק הזה לישוע לבדו, לא תמיד הצליחו להסביר את ההקשר המקורי של המזמור, שכאמור פונה למלך בשר ודם. איך אפשר להישאר נאמנים לטקסט המקורי ולהקשר הראשוני שלו? התשובה מאוד חשובה. היא תספק לנו מפתח שבעזרתו אפשר להבין את הנבואות המשיחיות. המילה "אלוהים" יכולה להופיע במשמעות של אלוהים, אל כלשהו, אלילים או מלאכים. בכל המקרים האלה הכוונה היא לישות שיש בה משהו מהאלוהי, מהשמימי. כמו כן חשוב להבין שבמזרח הקרוב הקדום, המלכים של מסופוטמיה ושל מצריים נחשבו לאלוהים. אבל זה לא היה המצב בישראל. אדרבה, המלכים מבית דוד נחשבו לבני אדם נישאים מעם, לבניו של אלוהים. כאן, במזמור מ"ה, העברית משתמשת במילים הברורות ביותר כדי לתאר את מעמדו של המלך כ"אלוהים". אבל התפיסה הנועזת הזאת משמשת כמבוא מושלם למעמדו של המשיח כבן אלוהים. הוא אכן אלוהים! אם כך, המשמעות המוגבלת של הפסוק הזה מתייחסת למלך בשר ודם מבית דוד. והמשמעות המלאה שלו מתייחסת לישוע, המשיח מבית דוד. זה נשמע אולי מעט מורכב, אבל בעצם זה מאוד פשוט. בכל פעם שנמשח מלך חדש מבית דוד, נערך טקס. כנראה שבמהלכו הקריאו מזמורים כמו מזמור ב', שמכריז שהמלך הוא בן אלוהים, משיח יהוה (ראה לדוגמה תהילים ב' 2), ומבטיח לו שליטה בעולם כולו (ראה שם, פס' 8-9). בשלב מסוים הפכו המזמורים האלה לחלק מהתנ"ך, ובכל פעם שהמלך לא עמד בדרישות, האכזבה תפסה את מקומן של הציפיות הנבואיות הגבוהות שתלו בו. אבל אלוהים הבטיח שכך יקרה. אם כך, איך יתכן שהמלכים ההם עמדו בדרכו? מתח מסוג זה הוא שגרם לעם ישראל להתחיל ולחפש בן דגול יותר לבית דוד, משיח בכל המובנים. כשישוע המשיח נכנס לבסוף לתמונה, התגשמו המזמורים המלכותיים האלה. הנה אחד שהוא באמת בן אלוהים, שבדרך יחודית היה האלוהים שבא לשכון בתוכנו, שהיה אדון על דוד, שהיה ראוי לכל ההודיה והכבוד מצד כל העמים, האומות והלשונות. וכך, המזמורים המלכותיים התגשמו בחלקם בחייהם של המלכים מבית דוד, אבל את התגשמותם המלאה הם מצאו בישוע, הבן הדגול ביותר לבית דוד. רק כך אפשר להבין את פני הדברים, משום שרק כך נוציא לאור את הצדק של התנ"ך ונעשה צדק עם ההיסטוריה. אותו עיקרון תקף גם לגבי ישעיהו ט' 5-6. זוהי הכרזה נבואית לגבי לידתו של מלך חדש מבית דוד, שמלכותו תיכון מעתה ועד עולם. המילים האלה התפרסמו בעולם כולו בזכות "המשיח" של הנדל. \[צ\] כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכמו. ויקרא שמו פלא, יועץ, אל גיבור אבי עד, שר שלום. למרבה המשרה ולשלום אין קץ. על כיסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם. קנאת ה' צבאות תעשה זאת. מי הוא הילד הזה, ומה המשמעות של שמו? הפסוקים שקודמים לנבואה המדהימה הזאת מדברים על נפילתה של אשור, האויבת הגדולה של העם היהודי (700 שנה לפני בואו של ישוע). אם כך, ההודעה על הלידה יכולה להתייחס למלך מבית דוד, שנולד במשך אותה תקופה. אבל אף אחד מהמלכים שנולד באותה תקופה הגשים את מה שהובטח באותם פסוקים. קרא שוב את הפסוקים, והתעלם לרגע מהשמות שניתנו לילד. המלך היחיד שהיה ירא שמים באותה תקופה, חזקיהו, כמעט שלא הגשים אף אחת מהנבואות האלה, ועל ערש מותו הודיע לו ישעיהו הנביא שצאצאיו יצאו לגלות בבבל (ראה ישעיהו ל"ט). פרשנים אחרים, הן יהודים והן משיחיים/נוצרים, טענו שמדובר בנבואה משיחית, שכן הנביאים תמיד ראו את המשיח באופק של הנבואות שלהם. ברוח דברים אלה, התרגום לארמית קורא לילד הזה "משיח". אנו מאמינים שיש אמת בשתי התפיסות: המילים הנבואיות האלה, שנאמרו על מלך מבית דוד שייוולד בימיו של ישעיהו, לא התגשמו מעולם. הן התגשמו רק כשהמשיח בא לעולם. זה באמת פשוט. לא שהנביאים שיקרו או שמחבר המזמור טעה. לפעמים רוח הקודש נתן להם את ההשראה לדבר על כל אחד מהמלכים לבית דוד כאילו הוא היה מלך המשיח. ההבנה הזאת תעזור לנו להסיר הרבה אי הבנות שקשורות בפסוקים האלה, ושאופייניות גם לחוקרים יהודיים וגם לחוקרים משיחיים ונוצריים. הפסוקים האלה התגשמו בחלקם בימים שבהם הם נאמרו, אבל הם מתגשמים במלואם בעידן המשיחי, עידן שהחל עם בואו של ישוע לעולם. בוא נבדוק עכשיו את השמות שניתנו לילד, לפי ישעיהו ט' 5. איך אפשר לקרוא לו "פלא, יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום"? אין כל בעיה עם השמות "פלא" ו"יועץ", וגם לא עם "שר שלום", שכן את השמות האלה אפשר לייחס גם לבן אדם. גם את "אבי עד" אפשר לייחס לאדם, שכן המלך, שהוא הרועה, המגן והמנהיג של עמו, יכול להיות גם אביהם. אבל מה לגבי "אל גיבור"? התרגום לארמית עושה ניסיון שווא (אם כי אמיץ) לעקוף את הקושי הזה, וכך הגיע לנוסח הבא, "ויקרא שמו לפני היועץ הפלאי, האל הגיבור הקיים לעד, 'משיח', ושלום ישכון עלינו בימיו". וכך, במקום לייחס לילד רשימת שמות ארוכה – אגב, מנהג רווח במזרח הקרוב הקדום בשעת הכתרה של מלך חדש – התרגום מייחס את השמות לאלוהים! הפתרון הזה אינו מציאותי. הוא יוצר מפלצת דקדוקית, ובכך יודה כל מתרגם וכל פרשן מכל רקע שהוא. גירסאות יהודיות מודרניות ניסו למצוא פתרונות אחרים לבעיה, אבל המשמעות הברורה ביותר של הטקסט – בדיוק כמו במקרה של מזמור מ"ה – היא שהשמות השונים מיוחסים למלך עצמו, וביניהם גם השם "אל גיבור". ההשקפה הזאת עולה דווקא מן התלמוד (בבלי, סנהדרין, צד א) ומספרות רבנית מאוחרת יותר,שמוצאת תמיכה בכתביו של הפרשן המבריק מימי הביניים, אברהם אבן עזרא. בחלק ט של חוּפּת אליהו באוצר המדרשים, כל השמות האלה מיוחסים למשיח. אבן עזרא מתייחס להשקפות שמוזכרות במקומות אחרים בספרות הרבנית, ומביא את הסברו: יש רק בעיה אחת עם הפרשנות של אבן עזרא: הוא מסביר איך אפשר לייחס את המילה "גיבור" לחזקיהו, אבל אינו מסביר איך אפשר לייחס לו את המילה "אל"! שוב אנחנו עומדים מול בעיה שרק ישוע המשיח יכול לפתור: איך המלך מבית דוד יכול להיות גם אדם ובכל זאת יותר מאדם, בן דוד אבל גם אדונו של דוד, בן אלוהים וגם הבן שלו בה"א הידיעה. ישעיהו כמעט פורץ כאן את גבולות השפה כשהוא קורא למלך מבית דוד "אל גיבור", תואר ששמור ליהוה לבדו (ראה ישעיהו י' 21). זוהי האמת שעולה מהבשורה. הפסוק אומר אתמה שהוא אומר, ואין כל דרך להתחמק מהעובדה הזאת: אף אחד מהמלכים לבית דוד לא היה יכול להגשים במלואן את המשמעות של המילים האלה. אף אחד, חוץ מישוע המשיח. אם כך, התנ"ך עצמו מבהיר שהמשיח מבית דוד יהיה "בן אלוהים" בדרך מאוד יחודית, ושיהיו לו תכונות אלוהיות, שבמובן מאוד אמיתי הוא יהיה אלוהי. שוב אנחנו רואים שרק בישוע המשיח מתחברים כל חלקי הפאזל ומוצאים את מקומם הראוי. הברית החדשה אינה מקדמת עבודת אלילים כשהיא מדברת על בן אלוהים. אדרבה, זהו השיא של תקוות ישראל, של מה שהנביאים ומחברי מזמורי תהילים דיברו עליו, ההתגשמות של התנ"ך, התקווה של כל המין האנושי. ועניין הלידה מבתולה אינו איזו מיתולוגיה שאולה מהעמים הפגניים. אדרבה, יש בכך כדי להסביר איך בנו הנצחי של אלוהים יכול להיכנס לעולם שלנו בתור "אדם אלוהי". המקורות שלו היו גם ארציים וגם שמימיים, כפי שהכריז המלאך גבריאל באוזני מרים, אימו של המשיח, "רוח הקודש תבוא עלייך וגבורת עליון תצל עלייך. לכן קדוש יקרא היילוד, בן אלוהים" (לוקס א' 35). כשתקרא את הברית החדשה, תראה שישוע נקרא בן אלוהים משום שהוא בא מאלוהים האב, משום שהוא נולד לעלמה בתולה, משום היתה לו מערכת יחסים יחודית וקרובה עם אביו שבשמים, ומשום שהוא המלך מבית דוד. לכך התכוון שאול כשדיבר על ישוע, "המשיח אדוננו, שלפי הבשר מוצאו מזרע דוד. ולפי רוח הקודש הופגן שהוא בן אלוהים בגבורה בתחייתו מן המתים" (רומים א' 2-4). תיאולוגים משיחיים מאוחרים יותר ניסו להסביר את המסתורין – איך יכול להיות שבן אלוהים יכול להיות גם אלוהים הבן – הכריזו שהוא קיים מקדם, שהוא לא נוצר. אבל הכרזה כזאת אינה מפחיתה מהתעלומה הקשורה באלוהים ובבנו. להיפך, היא מאירה אותה באור נוסף, ומוסיפה על הפלא שבדבר. אחד עם אלוהים, ויחד עם זאת אלוהים. נקרא "הבן" ויחד עם זאת הוא נצחי. ועכשיו, באישיותו של ישוע המשיח האלוהים מתאחד לעד עם האדם. אמת עמוקה במיוחד, האין זאת? אנו משאירים אותך עם החידה הזאת, שנכתבה לפני למעלה מ-2,500 שנה, ושמתועדת בתנ"ך, במשלי ל' 4. הנה החידה: " מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחופניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו כי תדע?" התדע מה שם בנו? האמונה לפיה אין המשיח צריך להיות בן לאב ביולוגי (כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בברית החדשה) היתה גם נחלתם של חז"ל. וכך כתוב במדרש "בראשית רבה" ל"ה 8: "(אמר) רבי משה הדרשן: למדתיה, הגואל אשר אקים מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו' 12), וכן הוא אומר: ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה (ישעיה נג' 2)". והרעיון חוזר על עצמו בפרק ל"ז 22 של אותו מדרש: "אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם אמרתם לפַני יתומים היינו ואין אב. אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו' 12). וכן אמר ישעיהו: ויעל כיונק לפניו (ישעיהו נג' 2)". נראה אפוא, כי הציפיות שהיו לחז"ל מהמשיח, מתיישבות יפה גם עם סיפור לידתו הניסית של ישוע המשיח. למעשה, גם כתבי הברית החדשה וגם כתבי חז"ל מספרים לנו כי אין המשיח זקוק לאב ביולוגי מפני שהוא לא אחר מאשר בנו של אלהים. השימוש בפסוק 7 ממזמור תהילים השני, כהוכחה לכך שהמשיח הוא בן האלהים, נמצא הן בספר מעשי השליחים בברית החדשה, בפרק י"ג: 33; הן באיגרת אל העברים: פרק א, פס' 5 ופרק ה, פס' 5; והן בתלמוד הבבלי, מסכת סוכה נב, ע"א.11 אגב, ישוע בעצמו הודע בפני הכהן הגדול כי הוא המשיח בן האלהים ואף הוסיף כי "מעתה תראו את-בן-האדם ישב לימין הגבורה ובא עם-ענני השמים", ממש כפי שאומרת הנבואה בספר דניאל (פרק ז, פס' 13). בנוגע לתובנה כי לאלהים יש בן, ניתן לפנות לפסוקים הראשונים ממשלי פרק ל, ובמיוחד לסוף פסוק 4 המסתיים בשאלה: "מה שמו ומה שם בנו, כי תדע". בספר "מנחת אליהו", המצטט מילקוט משלי, מגיעה התשובה המיוחלת, ולפיה: "'מי עלה שמים וירד', זה הקב"ה – שעלה אלהים בתרועה וירד על הר סיני" (פרק כה, עמ' 223); "ומשיב 'מה שמו ומה שם בנו כי תדע', כלומר כשתעיין ותבין מה שמו, שנקרא משה על שם מטטרו"ן שר הפנים" (פרק כה, עמ' 228). כמה מצער אפוא, כי במקום להשלים את התשובה הנכונה ולהודות כי שמו של בן האלהים הוא ישוע, נאלצים חז"ל להידחק במדרש זה לסיפורים על מטטרו"ן 'שר הפנים', אשר אינו מופיע במקרא ומי יודע אם אמנם היה ונברא. והנה, בשני מקומות אחרים דווקא מודים חז"ל כי בנו של אלהים הוא אינו אחר מאשר מלך המשיח: (1) לפי התלמוד הבבלי, "תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהילים ב): אספרה אל חוק וגו', אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך" (סוכה נב, ע"א). לצורך עניין זה, חשוב לקרוא את פסוק 7 ממזמור ב במלואו: "אספרה אל חק ה', אמר אלי: בני אתה, אני היום ילדתיך"; (2) על-פי אחד המדרשים בספר "אוצר מדרשים" (בעריכת איזנשטיין, ניו-יורק, 1915), "היה מלביש הקב"ה למשיח עטרה וישים כובע ישועה בראשו, ויתן עליו זיו והדר ויעטרהו בגדי כבוד ויעמידהו על הר גבוה לבשר לישראל, וישמיע בקולו: קרבה ישועה! וישראל אומרים: מי אתה? והוא אומר: אני הוא אפרים. וישראל אומרים: אתה הוא שקראך הקב"ה: אפרים בכורי הוא, הבן יכיר לי אפרים? והוא אומר להן: הן" (מדרש "פרקי משיח", עמ' 393). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, עקרונות האמונה, פרשנות הכתובים, תהילים, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** אלוהות המשיח בתנ"ך ובמחשבת ישראל (כתבי חז"ל), בן האלוהים, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [תהילים פרק ב' - שלטונו של המשיח](https://igod.co.il/prophecies-messiah/תהילים-פרק-ב-שלטונו-של-המשיח/) **Published:** דצמבר 21, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מזמור ב' בתהילים נועד לתאר את שלטונו של המשיח על העולם, את היותו של מלך המשיח בן לאלוהים. כמו כן את הגישה שינקטו מנהיגי העולם לרעיון של אלוהים, להציב עליהם שליט אחד ויחיד, המשיח. להלן הסבר מילולי המבוסס על הטקסט בלבד. א   לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ-רִיק׃   ב   יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד עַל-יְהוָה וְעַל-מְשִׁיחוֹ׃   ג   נְנַתְּקָה אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ׃   ד   יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג-לָמוֹ׃   ה   אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׃   ו   וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל-צִיּוֹן הַר-קָדְשִׁי׃   ז   אֲסַפְּרָה אֶל-חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃   ח   שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי-אָרֶץ׃   ט   תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם׃   י   וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃   יא   עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה׃   יב   נַשְּׁקוּ-בַר פֶּן-יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל-חוֹסֵי בוֹ׃ פסוקים א'-ב': "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ-רִיק׃   יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד עַל-יְהוָה וְעַל-מְשִׁיחוֹ" בתחילת הפרק נשאלת השאלה – למה כל העולם מתרגש? למה כל המנהיגים מתאספים ביחד? קהל גדול לא מתאגד יחדיו באופן סדיר אלא כאשר ישנה פעילה יוצאת דופן, על אחת כמה וכמה המנהיגים ("רוזנים"). "יֶהְגּוּ-רִיק" משמע שהם אומרים דברים לחינם, דברים ללא תוכן וללא תוקף. זאת מאחר שתכלית פגישתם היא לעמוד נגד אלוהים ונגד המשיח שלו. פסוק ג' "נְנַתְּקָה אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ" מוֹסְרוֹתֵימוֹ = המוסרות שלהם, חבל הרתימה שלהם, המושכות שלהם, כמו עגלה שרתומה לסוס. מנהיגי העולם מרגישים שהם "קשורים" לאלוהים, אבל הם רוצים להשתחרר ממנו, מהעול של אלוהים, לכאורה. הם מרגישים כמו אסירים בבית כלא, הם רוצים להתנתק מאלוהים. עֲבֹתֵימוֹ = כמו חבלים או אזיקים שאותם מנהיגים רוצים להוריד ולהשתחרר מהם. פסוק ד' "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג-לָמוֹ" מה אלוהים, בעודו מביט מלמעלה, חושב על מה שקורה, חושב על ההתכנסות של המנהיגים נגדו? הוא צוחק, הוא לועג לניסיון שלהם. פסוק ה' "אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ" אז, אלוהים יפסיק לצחוק, הוא ידבר בכעס ובזעם שלו הוא יבהיל את המתנגדים לו והדוחים אותו. פסוק ו' "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל-צִיּוֹן הַר-קָדְשִׁי" עכשיו זה ברור – על מה כל ההמולה? נגד מה התכנסו המנהיגים? הם לא רצו לקבל את המלך שנסך אלוהים עליהם. מדוע? כי הם רוצים להיות השליטים! הם רוצים את כל הכוח אצלם. "מלך המשיח" ימלוך על העולם מציון, זו היא תוכניתו של אלוהים. אך במקום לקבל זאת ולברך זאת, המנהיגים מחליטים לדחות אותו ואת המשיח. (ראו מיכה פרק ד', ישעיהו פרק כ"ד). פסוק ז' "אֲסַפְּרָה אֶל-חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" אלוהים מצהיר עמדה, חוק; אלוהים אומר דבר יוצא דופן, אלוהים אומר לבנו, לאותו המשיח, שהיום הוא יוליד אותו, המשיח יוולד לתוך העולם. השווה עם ישעיהו ז':י"ד וישעיהו ט':ו'-ז'. שימו לב לקטע הבא מתוך הספר "[קול דממה דקה](https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?103713&)", ראו כיצד מבין הרב נח נחום לווין המפרש את הפסוקים כנבואה על כך שאלוהים יברא בריאה חדשה דרך העלמה, והוא יהיה המשיח! ![בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/12/yeled.webp "בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ תהילים בז הרב נח נחום לווין מפרש את הקטע על מלך המשיח הוא אשר אותו אלוהים בעצמו ברא בריאה חדשה ולא אביו הביולוגי כדרך הטבע גם הרב כרמיאל כהן (ראש ישיבת ההסדר ברכת משה) [מפרש וכותב](https://www.kipa.co.il/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%99-%D7%A9%D7%A8%D7%94/%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%90-%D7%99%D7%93%D7%9A-%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%99%D7%A8%D7%9B%D7%99/) את מזמור תהילים ב' כמדבר על המשיח בתור הבן של אלוהים: > "פתיחת המזמור עוסקת בהתקוממותם של מלכי הגוים "על ה' ועל משיחו (=דוד המלך או מלך המשיח)": > > (א) למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק: (ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו: (ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו: > > וסופו של המזמור עוסק באופן שראוי למלכים אלו להתייחס לה' ולמשיחו: > > (י) ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ: (יא) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה: (יב) נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו: > > פסוק יא עוסק ביחס הראוי כלפי ה', ופסוק יב עוסק ביחס הראוי כלפי משיחו (בר = בן, דהיינו **המלך שהוא בנו של ה'**). את ה' ראוי לעבוד ואת משיחו ראוי לנשק…" > (הרב כרמיאל כהן) --- פסוק ח'-ט' "שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי-אָרֶץ תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" אלוהים מעניק סמכות אדירה לבן אלוהים, למשיח – אלוהים נותן לו את כל הגוים, כל העמים, כל העולם! הרבנים אגב, טוענים שמדובר בדוד המלך, אך דוד המלך היה מלך ישראל בלבד. אותו מלך המשיח יהיה שליט שאף אחד לא יהיה מסוגל להכניע אותו, תהיה לו היכולת לנפץ את כל מי שינסה להשמידו כמו עם מקל מברזל. מדוע אלוהים נותן לבן שלו, למשיח שלו, את כל הסמכות הזאת? התשובה בגוף השאלה. המשיח, הבן, הינו היורש של האב ולכן מקבל את כל אשר שייך לאב. פסוק י'-י"א "וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה" אלוהים מבקש מהמנהיגים, מהמלכים, לשקול את צעדיהם בחכמה ולהגיע למסקנה מושכלת כי עליהם לעבוד את אלוהים. פסוק י"ב נַשְּׁקוּ-בַר פֶּן-יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל-חוֹסֵי בוֹ׃ בר בארמית זה "בן", אלוהים אומר – אתם רוצים לחסות במשיח? אשרייכם – נשקו את הבן! אחרת, תאבדו את הדרך שלכם. תהיה מופתע לגלות שיש בתורה מספר רב של פסוקים ורעיונות המצביעים על ישוע המשיח. אך לפני שתטיל ספק בכך, עליך לדעת שבתורה גם אין פסוקים המזכירים את המשיח כפי שהיהדות הרבנית המסורתית מלמדת. האם עובדה זו ממעיטה מהחשיבות שיש למשיח ביהדות המסורתית? התורה שבעל פה, בה דוגלת היהדות המסורתית אינה מוזכרת כלל בחמשת חומשי התורה. לכן, עליך לחשוב פעמיים על טענתך הנ"ל. בארבעת המקרים בהם מוזכרת המילה משיח בתורה (ויקרא ד' 3, 5, 16; ו' 15,) מדובר בכוהן הגדול שנמשח לתפקידו, ולא במשיח עצמו. למעשה, למעט כמה מקרים היוצאים מהכלל, המושג משיח בתנ"ך אינו מכוון למשיח המיועד. גם משיח בן דוד אינו מוזכר בתורה היות והיא נכתבה שנים לפני הולדתו של דוד. לכן לא ניתן למצוא בתורה פסוקים המדברים באופן ישיר על ה"משיח", (ובהחלט לא על "משיח בן דוד"). לעומת זאת ניתן למצוא בתורה רמזים, נבואות כלליות, ותיאורים המצביעים על המשיח. להלן כמה דוגמאות: הסיפור על עקידת יצחק, ונכונותו של אברהם אבינו להקריב את בנו בציות להוראותיו של אלוהים (בראשית כ"ב) מצביע על המשיח בכמה מובנים, במיוחד לאור המסורת של לימודי הרבנים על הסיפור. בלימודיהם על סיפור העקידה, מדגישים הרבנים את צייתנותו של אברהם לאלוהים ואת נכונותו של יצחק להישמע לאביו. ואף על פי שיצחק לא ממש הוקרב, נחשב כאילו כן הוקרב. כך שהרבנים מיחסים למעשיהם של אברהם ויצחק חשיבות רבה, ולכן הכלילו את סיפור העקידה בתפילותיהם היומיות בסידור. כאשר אנו קוראים שוב את פרק כ"ב בספר בראשית, לאור החשיבות הניתנת לו בלימודיהם של הרבנים, ניתן למצוא כמה הקבלות בין העקידה והמשיח. אברהם מוכיח את התמסרותו המלאה לאלוהים דרך נכונותו להקריב את בנו: "…כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלוהִים אַתָּה, וְלא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי" (בראשית כ"ב 12). באותה דרך מדגים אלוהים את אהבתו ומחויבותו אלינו על ידי הקרבת בנו יחידו: "הוּא אֲשֶׁר לא חָשַׂךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא מָסַר אוֹתוֹ בְּעַד כֻּלָּנוּ, הַאִם לא יַעֲנִיק לָנוּ אִתּוֹ אֶת הַכּול? (אל הרומים ח' 32) בבראשית כ"ב מכונה יצחק בנו יחידו של אברהם: "וַיּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק," כך גם בברית החדשה ישוע מתואר כבנו יחידו של אלוהים, אותו נתן כקורבן במותו עבור חטאי העולם: "כִּי כֹּה אָהַב אֱלוהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לא יאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם." (יוחנן ג' 16) בסיפור העקידה, יצחק ציית לאביו בהכנעה והלך אל המזבח להיעקד, כך גם ישוע המשיח ציית לאביו שבשמים, אפילו עד המוות. (אך ההבדל ברור: במקרה של יצחק, מותו אינו ממשי אלא מהווה סמל במסורת הרבנית. לעומת זאת ישוע המשיח נתן את חייו באופן ממשי.) למרות שאברהם ציית להוראותיו של אלוהים ועלה אל הר המוריה להקריב את בנו כקורבן, הוא היה בטוח שאיך שהוא יצחק יחזור איתו חי מההר. "וַיּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם." (בראשית כ"ב 5) בכתבי הברית החדשה כתב מחבר האיגרת אל העברים על אברהם: "מִתּוֹךְ אֱמוּנָה הִקְרִיב אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּעֵת שֶׁנֻּסָּה; הוּא שֶׁקִּבֵּל אֶת הַהַבְטָחוֹת הִקְרִיב אֶת יְחִידוֹ, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ, "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע",(בראשית כא' יב')  בְּחָשְׁבוֹ בְּלִבּוֹ כִּי הָאֱלוהִים יָכוֹל לְהָקִים אֲפִלּוּ מֵעִם הַמֵּתִים; מִשָּׁם, בִּבְחִינַת מָשָׁל, אַף קִבֵּל אוֹתוֹ." (אל העברים י"א 17-19) שובו של יצחק ממוות וירטואלי מסמל את שובו של המשיח ממוות ממשי. כתוב בסיפור העקידה: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעולָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. וַיּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיּאמֶר אָבִי, וַיאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעולָה. וַיּאמֶר אַבְרָהָם, אֱלוהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעולָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו." (בראשית כ"ב 6-8) כן, אלוהים בכבודו ובעצמו סיפק את האיל לעולה כדי לקחת את מקומו של יצחק ביום הגורלי ההוא על הר המוריה. מאות שנים לאחר מכן, אלוהים סיפק את השה לעולה האחרון, כאשר המשיח לקח את מקומנו על הר גולגותא. כפי שיוחנן המטביל אמר: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלוהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם" (יוחנן א' 29). ניתן לראות שסיפור עקידת יצחק מלא בתיאורים משיחיים! נעבור כעת לתיאור נבואי אחר של המשיח בתורה. בסיפור של יוסף ישנם כמה היבטים ייחודיים על השרות של ישוע. (זכור שהדמויות בתנ"ך, שהן כצל ודוגמת המשיח אינן צריכות להיות מדוייקות בכול הפרטים המאפיינים את המשיח, אלא מדגימות אותו בצורה רחבה וסוחפת. הקווים המקבילים בחייהם של יוסף וישוע מרשימים ביותר. אחיו של יוסף דחו אותו (בראשית ל"ז), הוא עבר סבל וייסורים כי הוציאו עליו עדות שקר והאשימו אותו על לא עוול בכפו (בראשית ל"ט), אך לבסוף הועלה לדרגה גבוהה והיה למושיע של מצרים והעולם דאז (בראשית מ"א). במשך כול העת בה היה מכובד ומוערץ על ידי הגויים הללו, אחיו היהודים לא ידעו על קיומו וחשבוהו למת. למעשה, בפעם הראשונה שראו אותו בתפקידו המכובד והנישא במצרים, הם לא זיהו אותו (בראשית מ"ב 7-8). רק בפעם השנייה שנפגשו גילה להם יוסף את זהותו האמיתית: "וְלא-יָכל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק… וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו." (בראשית מ"ה 1) למרבה האירוניה, יוסף הגיע למצרים בגלל בגידתם של אחיו כאשר היה עוד נער, אך כתוצאה מכך הציל את חייהם של רבים מהגויים, ולבסוף גם את חייהם של בני משפחתו הביולוגים: "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלוהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדולָה." (בראשית מ"ה 7) כך גם ישוע, נבגד ונדחה על ידי אחיו בני עמו, הוציאו עליו עדות שקר, האשימו אותו האשמות שווא על לא עוול בכפו, מסרו אותו לידי המוציאים להורג, ולאחר מכן הועלה לדרגת המושיע של הגויים בעולם – דווקא עקב דחיית עמו. לבסוף, כאשר יחזור בשנית לעולם, הוא יתוודה בפני אחיו בני עמו, שיבכו על העוול שנעשה לו (גם אחיו של יוסף בכו כשהתוודה אליהם), כפי שאלוהים אומר: "וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַיָם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו, כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר." (זכריה י"ב 10; קרא גם את בראשית מ"ה 2). אפילו המלומדים היהודים המסורתיים נוכחו בקיום תבנית של משיח דחוי, מוסתר ולבסוף נגלה. נפנה כעת לשיטת הקורבנות, נושא הנדון בתורה במידה רבה יותר מאשר כשרות או חוקים ומצוות של יחסי אנוש והלכות. ללא ספק הייתה לשיטת הקורבנות חשיבות מרובה בחוקי התורה, שהובילה לקורבן הכפרה האולטימטיבי עבור חטאינו – ישוע המשיח. היה זה רש"י שאמר שהעיקרון המרכזי של שיטת הקורבנות הוא "חיים בעד חיים," חיי קורבן תמים עבור חייו של האשם בדין. לכן אלוהים אמר: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ, לְכַפֵּר עַל-נַפְשׁותֵיכֶם:  כִּי-הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר." (ויקרא י"ז 11) אך האם אלוהים מעוניין בעיקר בדם פרים ועיזים? האם הדם של הבהמות הללו אכן מסוגל להסיר את החטאים? וודאי שלא. תפקיד זרם דמם של אין ספור הבהמות הללו היה להתוות את הדרך לדם הקורבן הטהור באמת של האחד שימסור את חייו בעבור חטאינו. דברי האמת הללו כתובים באופן מלא בפסוקים על תכסי יום הכיפורים בתורה, בויקרא ט"ז. שני שעירי עיזים משחקים תפקיד מרכזי בתכסים הללו. אחד נשחט כקורבן עבור חטאי העם, ודמו הובא אל קודש הקודשים, כך שהכוהן הגדול יזה את הדם על הכפורת מעל הפרוכת, ובכך יטהר את מקום קודש הקודשים בעבור טומאת חטאיהם של בני ישראל והמרד שמרדו נגד אלוהים כאשר הפירו את מצוותיו. כך יעשה הכוהן הגדול גם בחלק החיצוני של אוהל המועד שהיה בקרב העם בזמן טומאתם. (ויקרא ט"ז 16) העז השני, המוכר לכול בשם "שעיר לעזאזל". נשאר בחיים, והכוהן הגדול היה מניח על ראשו את שתי ידיו בעודו מתוודה על כול חטאי בני ישראל, על רשעותם ועל התמרדותם, ובכך, באופן תכסי מעביר אותם לראשו של העז. לאחר מכן שולח אותו הכוהן הגדול הרחק אל המדבר על ידי מישהו שמונה לתפקיד שומר ומטפל. השעיר לעזאזל נושא עליו את עוונם וחטאיהם של כול בני ישראל למקום שמם ונידח, ואז משחרר אותו השומר במדבר. (ויקרא ט"ז 21-22) שני שעירי העזים הללו, שהם הקורבנות המרכזיים של היום החשוב והמרכזי בלוח החגים של עם ישראל, מצביעים בסופו של דבר אל תפקידו הכפול של המשיח: 1. דמו מכפר על חטאינו, קורע את חיץ הפרוכת של הטומאה המפריד בינינו (החוטאים) לבין אלוהים הקדוש. ו, 2. כאשר אנו מתוודים על חטאינו, הוא נושא הרחק למקום נידח את עוונותינו ואת המרד שלנו נגד אלוהים ומצוותיו. התובנות הללו מוליכות למסקנה חשובה. המתנגדים לאמונה היהודית משיחית טוענים שהמשיחיים מדגישים בצורה מוגזמת את נושא כפרה מחטאים, ושהגישה של היהדות הרבנית היא הרבה יותר טובה. אך העובדה היא שמקור האמונה המשיחית היא התורה. היות והאמונה של הברית החדשה מכירה בחשיבות המרכזית של שיטת הקורבנות שבתנ"ך, היא נבנית על היסודות הללו. ולכן האמונה המשיחית מאוד קרובה אל התורה. כן, בכול הקשור למשיח, האמונה בישוע המשיח מושרשת כולה בתורה, אף יותר מהאמונה היהודית המסורתית. הכוהן הגדול עצמו מצביע על המשיח, היות ותפקידו העיקרי והחשוב ביותר, שמונה לתפקיד על ידי אלוהים בתקופה הקדמונית של עם ישראל, היה להפגיע בעד העם ולהקריב קורבנות לכפרה עבור חטאיו. בלבוש מדי כהונתו, בכול פעם שנכנס למקום הקודש, הוא, כדוגמת אהרון "נשא (אהרון) את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו" וחבש את המצנפת על ראשו ונשא אהרון את עוון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכול מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני יהוה (שמות כ"ח 29, 38). התפקיד של הכוהן הגדול כמתווך  בין אלוהים לבין העם היה חשוב במידה כה רבה שאפילו מותו כיפר על חטאיהם. לאחר תקופת התנ"ך לימדה המסורת היהודית של הרבנים שגם לבגדי הכוהן הגדול היו סגולות כפרה (זבחים פח' ב; מועד קטן כח' א). דוגמאות אלה מצביעות על תפקידו של ישוע המשיח שלנו ככוהן הגדול, כפי שמתואר בכמה פסוקים באיגרת אל העברים בכתבי הברית החדשה. ישוע, שנולד כאחד האדם כדי שיהיה הכפרה הטהורה עבור חטאינו (ראה להלן פרק 4.35), היה (ועודנו) הגדול בכוהנים הגדולים שהיו לנו. "וְרַבִּים הָיוּ לְכהֲנִים, כִּי הַמָּוֶת מְנָעָם מִלְּהַמְשִׁיךְ בַּכְּהֻנָה. אֲבָל זֶה, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִשְׁאָר לְעוֹלָם, יֵשׁ לוֹ כְּהֻנָּה שֶׁאֵינֶנָּה עוֹבֶרֶת. לָכֵן הוּא גַּם יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ לָנֶצַח אֶת הַבָּאִים לֵאלוהִים דַּרְכּוֹ, כִּי חַי הוּא תָּמִיד כְּדֵי לְהַפְגִּיעַ בַּעֲדָם. אָכֵן כּהֵן גָּדוֹל כָּזֶה יָאֶה לָנוּ — קָדוֹש, תָּמִים, טָהוֹר, נִבְדָּל מֵחוֹטְאִים וְנִשָּׂא מֵעַל הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר אֵינוֹ צָרִיךְ יוֹם יוֹם, כַּכּהֲנִים הַגְּדוֹלִים, תְּחִלָּה לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת עַל חֲטָאָיו וְאַחֲרֵי כֵן עַל חֲטָאֵי הָעָם; כִּי זאת עָשָׂה אַחַת וּלְתָמִיד בְּהַקְרִיבוֹ אֶת עַצְמוֹ. הֵן הַתּוֹרָה מִנְּתָה בְּנֵי אָדָם חֲלָשִׁים לְתַפְקִיד שֶׁל כּהֲנִים גְּדוֹלִים, אַךְ דְּבַר הַשְּׁבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר לְאַחַר הַתּוֹרָה הֶעֱמִיד אֶת הַבֵּן אֲשֶׁר הֻשְׁלַם לְעוֹלָם." (אל העברים ז' 23-28) "אֲבָל הַמָּשִׁיחַ, בְּבוֹאוֹ לִהְיוֹת כּהֵן גָּדוֹל לַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת, עָבַר בְּמִשְׁכָּן גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם יוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה יָדַיִם. כְּלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַבְּרִיאָה הַזּאת וּבְדָמוֹ הוּא, וְלא בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, נִכְנַס אַחַת וּלְתָמִיד אֶל הַקּודֶשׁ וְהִשִּׂיג פְּדוּת עוֹלָמִים; שֶׁכֵּן אִם דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים וְאֵפֶר הַפָּרָה, בְּהִזָּרְקָם עַל הַטְּמֵאִים, יְקַדְּשׁוּ עַד כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הַגּוּף, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דָּמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הִקְרִיב עַצְמוֹ לֵאלוהִים בְּרוּחַ עוֹלָמִים וּבְלא מוּם — יְטַהֵר אֶת מַצְפּוּנֵנוּ מִמַּעֲשֵׂי מָוֶת כְּדֵי שֶׁנַּעֲבוד אֶת אֱלוהִים חַיִּים. לָכֵן הוּא מְתַוֵּךְ לִבְרִית חֲדָשָׁה, וְעַל-יְדֵי כָּךְ — מֵאַחַר שֶׁמֵּת לִפְדוֹת מִן הַפְּשָׁעִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ בִּימֵי הַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה — יְקַבְּלוּ הַקרואִים אֶת נַחֲלַת עוֹלָם הַמֻּבְטַחַת." (אל העברים ט' 11-15) איזה כוהן גדול נפלא יש לנו עכשיו. בכול דרך אפשרית, בחייו ומותו, הוא מילא את כול אשר כתוב בתנ"ך שכוהן גדול אמור להיות. כול הכוהנים הגדולים מהתקופה הקודמת היוו אך דמות צל; הוא הינו ההתגשמות הממשית שלהם. למעשה, הוא מימש את דוגמת הצל בשני התפקידים – היה עצמו קורבן הכפרה, והכוהן המעלה לאלוהים את קורבן הכפרה. התורה אם כן אכן מצביעה למשיח. ישוע עצמו אומר זאת כאשר הוא מודיע לתלמידיו אחרי תקומתו מהמתים: "אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת משֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים." (לוקס כ"ד 44) כתבי הברית החדשה מתעדים את השיחה שהייתה בין ישוע וחבר הסנהדרין בשם נקדימון, בה המשיח הצדיק שלנו משתמש בתורה כדי להסביר את המוות שהוא עתיד למות עבור חטאי העם (והעולם). ישוע התייחס אל המקרה בספר במדבר כ"א 4-9, כאשר בני ישראל חטאו נגד אלוהים שהעניש אותם על ידי נשיכת נחשים ארסיים, אך נרפאו רק כאשר הביטו אל נחש הנחושת המורם מעלה (כפי שציווה אותם אלוהים). בדומה לזאת, גם לכול האנושות החוטאת והמקבלת עונשים של עקיצות רעל רוחני, יש רק תרופה אחת למצב הקטלני הזה; מותו המכפר של ישוע המשיח שהורם מעלה על צלב העץ. על פי פרושו של ישוע, בשני המקרים "הדבר שהורם מעלה היה סמל הדבר שהרשיע אותם," הנחש היה הסמל של הרשעת בני ישראל על חטאיהם במדבר (במדבר כ"א), וצלב העץ היה סמל ההרשעה והמוות של האנושות בתקופת חייו של ישוע המשיח. אכן אנלוגיה מתאימה אך ישוע לא היה הראשון לייחס סמליות להנפת נחש הנחושת במדבר. בתקופה שבין התנ"ך והברית החדשה, (כנראה בין השנים 100-120 לפני הספירה) נכתב ספר חיצוני ביוונית בשם "חוכמת שלמה" המיוחס לשלמה המלך ומכיל משלי חכמה ואמרי בינה בדומה לספר משלי שבתנ"ך. שם בפרק י"ז פסוקים 5-8 כתוב: "גם על עמך חמת תנינים פקדת, ומנחשים השרפים נושכו. אך מהרה שב אפך, ולהיזהר מעט הוכחו. כי אות ישע נתת להם, להזכירם חוקי רצונך. כי כול-מביטי אליו חיו, לא על הביטם, כי אם בידך אל המושיע, ולמען ידעו שונאינו כי מכול צרה תציל." בני ישראל הוכיחו ששמו את מבטחם באלוהיהם המושיע כאשר הביטו על הסמל המושיע – נחש הנחושת שהורם על נס, ובכך נרפאו והשתחררו מעונש החטא. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר מדובר בישוע, המושיע בכבודו ובעצמו, שהוא מלוא האלוהים שבא כבשר ודם כדי למות עבור חטאי העולם והורם מעלה על העץ כסמל חי לישועת ה'. בספר מעשי השליחים בברית החדשה, שמעון-כיפא, שהיה אחד משנים עשר תלמידיו הראשונים של ישוע, ולכן למד מפיו של ישוע עצמו, נותן דרשה בה גם הוא טוען שמשה הצביע אל ישוע, הנביא בהא-הידיעה שאלוהים ישלח (מעשי השליחים ג' 22-23). למרות שהפסוק עצמו (דברים י"ח 15) אותו מצטט שמעון-כיפא אינו במפורש נבואה משיחית, הוא קולע למטרה כאשר מייחס אותו לישוע. הפסוק בדברים י"ח 15 אומר שאלוהים הבטיח לעמו שיקים נביא כמשה (הנחשב לנביא הנביאים), שישמע את קולו של אלוהים ויעביר את דברו לעם כדי שלא יפנה לאמונות הטפלות ולפולחניהם של העמים הסובבים אותו (הדברים הקדמונים המקבילים לאמונות של ימינו כגון; אסטרולוגיה, הגדת עתידות, סיאנסים וכדומה). אותו הנביא יהיה בעל חשיבות מרובה, ואלוהים מחמיר בהזהירו את עם ישראל, "וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר לא-יִשְׁמַע אֶל-דְּבָרַי, אֲשֶׁר יְדַבֵּר, בִּשְׁמִי–אָנכִי, אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ. (דברים י"ח 19) אין מדובר פה בנביא רגיל שיקום בקרב עם ישראל בכול דור ודור. כאלה אכן היו מאז משה, אך מדובר בנביא של כול הזמנים, בדורו ובכול הדורות הבאים, אחרון נביאי ישראל – הנביא בהא הידיעה. הוא ניבא על חורבן ירושלים ובית המקדש השני, הזהיר מפני התוצאות של דחיית דברו. בנוסף לכך, היות והיה חוסר בקולות נביאים במאות שקדמו לבואו אל העולם,12 העם החל לצפות ולייחל ביתר שאת לנביא הגדול שיבוא לפני אחרית הימים, שיקדם את העידן המשיחי אשר לו ציפו בכיליון עיניים. אנו יודעים זאת ממגילות ים המלח ((521Q4-טסטימוניה, חזון המשיח; ו-1QS 9:), וכמו כן מכתבי הברית החדשה (כגון, יוחנן א' 19-2; ז' 40, לוקס ז' 16; מעשי השליחים ז' 37). בזמן שרותו של ישוע בהיותו עלי אדמות, אנשים זיהו שהיה נביא גדול (לוקס ז' 16, "'הַכּל נִתְמַלְּאוּ יִרְאָה וְהִלְּלוּ אֶת אֱלהִים בְּאָמְרָם: "נָבִיא גָּדוֹל קָם בְּקִרְבֵּנוּ, אֱלהִים פָּקַד אֶת עַמּוֹ.'") לאחר מותו ותקומתו מהמתים (לא ניתן היה להתווכח עם העובדה שאכן קם מהמתים) שמעון-כיפא לא היסס להכריז שישוע הוא הנביא האחרון עליו ניבא משה בדברים י"ח 15 (קרא במעשי השליחים ג' 22-23). עד היום לא התאוששנו לגמרי מאסון חורבן בית המקדש וירושלים, עליהם ניבא ישוע בתיאור מפורט (קרא על כך במיוחד בלוקס י"ט 41-44). כמו כן היה ישוע הנביא שניבא על מותו, תקומתו ושובו חזרה לארץ כדי למלוך מלכות עולמים. הוא הבטיח לתלמידיו וחסידיו שהמסר שלו (הידוע כ"הבשורה הטובה של המלכות") יופץ בכול קצות העולם לפני שובו. נבואה זו מתגשמת ללא הרף בצורה מדהימה (ראה פרקים .2, 2.2). טוב יהיה אם נשמע לדבריו של הנביא הזה. ברם, הסיפור לא מסתיים כאן. במבט קרוב יותר לתוך הפסוק בדברים י"ח, אנו קוראים שמשה אומר לעם, "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמונִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלוהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן… וַיּאמֶר יְהוָה, אֵלָי…נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם…" (דברים י"ח 15, 17, 18). הפירוש די ברור: כפי שאלוהים הקים את משה להיות נביא השומע את דברו ומודיע אותו לעם ישראל, כך אמר שיקים נביא בעתיד (או בדורות הבאים) כמו משה שישמע את דבר אלוהים ויודיע אותו לעם. הבעיה היא שעד ישוע, על פי הכתוב בדברים ל"ד 10-11, "…לא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים. לְכָל-הָאותות וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם–לְפַרְעה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וּלְכול הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכול הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל." בשני הפסוקים הנ"ל אלוהים משתמש באותו המושג (שנביא כמשה הוא יקים), ואז הוא אומר במפורש שנביא כזה לא קם בתולדות ישראל. ובכן, אלוהים אומר בדברים י"ח שיקים לעמו נביא כמתואר בפסוקים 10ו-11, אולם בפרק ל"ד בדברים כתוב שנביא כזה לא קם עדיין. לכן טבעי הדבר שהעם היהודי, לומד התורה ומכיר את הפסוקים הללו ישאל, "מתי, אלוהים, תקים כבר את הנביא כמו משה? היכן המנהיג הזה שאלוהים מדבר אליו פנים אל פנים, שיחולל אותות ומופתים, ויביא לנו את הגאולה המובטחת?" הפסוקים הללו מסבירים מדוע ההוכחות ברורות שהעם היהודי של המאה הראשונה לספירה ציפה וייחל לנביא הגדול הזה, המזוהה עם המשיח, או שהוא המשיח עצמו. שורשיה של התקווה הזאת נמצאים בתורה.16 לבסוף, עלינו לבדוק את הכתוב בבראשית מ"ט 10, המדבר על הבטחה נבואית ליהודה, ונחשב לעיתים קרובות לנבואה משיחית. לפני כן, אני חש צורך לתת רקע לפסוק הזה מהתורה. כאשר אלוהים קרא לאברם (לפני ששינה את שמו לאברהם) ללכת מארצו וממולדתו אל הארץ אשר יראה לו (בראשית י"ב 1-3), אלוהים הבטיח שדרכו יברך את כול משפחות האדמה (כלומר דרך צאצאי אברהם כול העולם יבורך.)ההבטחה הזאת חוזרת על עצמה כמה פעמים בספר בראשית; לאברם/אברהם עצמו, לבנו יצחק, ולבנו יעקב (קרא בבראשית י"ח 18; כ"ב 18; כ"ו 4). במשך כול הדורות הללו, אלוהים עשה כמה בחירות סלקטיביות: לאברהם היו שני בנים – ישמעאל ויצחק – אך ההבטחה לברכה העולמית ניתנה רק דרך יצחק. ליצחק אף הוא היו שני בנים (תאומים) – עשיו ויעקב – אך ההבטחה לברכה העולמית ניתנה רק דרך יעקב (אשר אלוהים שינה את שמו מאוחר יותר לישראל). ליעקב היו שנים עשר בנים, שהיו במשך השנים לשבטים, ואשר כולם היו יורשי ההבטחה בצורה מוגבלת. אך ההבטחה המשיחית המיוחדת תבוא רק דרך בן אחד (שבט אחד). מיהו אותו הבן? ידוע לכול שהתנ"ך מלמד שהמשיח יהיה נצר למשפחת דוד המלך, שהיה צאצא של יהודה בן יעקב (דברי הימים א ב' 3-15). בבראשית כ"ט 10 כתוב שיעקב נתן את הנבואה על המלכות ליהודה כשהיה על ערש דווי, מאות שנים לפני הולדתו של דוד. לנבואה הזאת ניתנו כמה פירושים שונים, ביהדות ובאמונה המשיחית. אך הפירוש הכללי ברור למדי, כפי שניתן לראות בהשוואת כמה פירושי מפתח עכשוויים. הפסוק מהתנ"ך: "לא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחוקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבוא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. פירוש ראשון, אמונה משיחית: שרביט המלוכה לא יסור משבט יהודה, ושרביט השלטון המחוקק מבין רגליו, עד אשר יבוא אל שלו, ועמים ייצייתו לו.  פירוש שני, יהדות מסורתית: שרביט המלוכה לא יסור משבט יהודה, ושרביט השלטון המחוקק מבין רגליו, עד שיביאו לו שי ומתנות מהעמים. פירוש שלישי, אמונה משיחית: תרגום Stone באנגלית: שרביט המלוכה לא יסור משבט יהודה ומחוקק מבין צאצאיו עד שיבוא שילה ולו כינוס כול אומות העולם. השוני בין התרגומים השונים נובע בעיקר מהמילה שילה המופיעה בחלק השני של הפסוק. האם הכוונה לשם של אדם או לתוארו, או שהכוונה ל"איש שליו"? ואם כן, מי האיש? האם הוא המשיח? האם הכוונה לשם של מקום (המילה שילה מופיעה במקומות אחרים בתנ"ך כגון: יהושע י"ח 1, שופטים י"ח 31, ירמיהו ז' 12)? לאור השאלות הנ"ל, קשה להבין בדיוק מה פירוש הנבואה. האם על המילה להיות מחולקת לשתי מילים; שי לו? ואם כן, הרי הכוונה היא, עד שיקבל שי מאומות העולם (ראה תהילים ע"ב 10), או האם הכוונה לשלו, זאת אומרת השייך לו? גם אם שני הפירושים הנ"ל נכונים, הם יכולים להתייחס למשיח. האם בראשית מ"ט 10 היא נבואה משיחית? אני מאמין שיש סיבה טובה ביותר לכך, כי (1) היא מצביעה למלכות ישראל חוקית שתקום דרך שבט יהודה; (2) דוד, שהיה המלך הראשון משושלת יהודה, הפך להיות אב טיפוס של המשיח; (3) העמים יסורו למשמעתו של אותו מנהיג מלכותי. אם כן, האם הפסוק הנ"ל מדבר באופן ספציפי על ישוע? אם הפסוק מבהיר שהמשיח יבוא לפני זמן מסוים בהיסטוריה – כלומר, לפני ששבט (שרביט המלוכה) יסור מיהודה, ומחוקק מבין רגליו – ואם אותו הזמן בהיסטוריה הסתיים זמן קצר לאחר מותו של ישוע ותקומתו מהמתים, נוכל להסיק שהפסוק מדבר על ישוע באופן ספציפי. ברם, כפי שדר. וולטר ריגנס הסביר, קשה להיות דוגמטי לאור הפירושים השונים של המילים העבריות התנכיות של הפסוק. מסקנתו היא שלמרות שעלינו לקחת את הפירוש המשיחי של הפסוק הזה המיוחס לישוע בצניעות, המאמינים המשיחיים יכולים להיות בטוחים שיש לפירושם יושרה ואפילו אולי סיכוי שהוא נכון. דבר אחד בטוח: אין בנבואה של בראשית מ"ט 10 דבר שיתנגד להיותו של ישוע האחד שמקיים את הנבואה, במיוחד לאור העובדה שמאות מיליוני אנשים ברחבי העולם סרים למשמעתו ועובדים אותו (קרא על כך בהמשך פרקים 4.22-4.33). אם הנבואה הינה משיחית ומדברת על מלך משבט יהודה שבא לפני יותר מאלף תשע מאות שנים, הוא חייב להיות ישוע, ובמקרה זה יגיע היום בו בני עמו היהודים גם הם יכירו בו כמלך. אם הנבואה אינה משיחית, היא אינה מתייחסת אף למשיח שהיהדות המסורתית מצפה לבואו. לסיום נציין נקודה חשובה: בעוד ידידינו היהודים המסורתיים מביאים בפנינו את השאלה הטוענת, מדוע התורה אינה מדברת באופן ספציפי על ישוע, התורה למעשה אינה מזכירה כלל את המשיח של היהדות המסורתית, לעומת המקומות הרבים בתורה המצביעים על ישוע בדרכים רבות ושונות, כדוגמת ההבטחה שדרך זרעו של אברהם יבורכו כול משפחות האדמה (כול אומות העולם) על ידי אלוהי ישראל; עקידת יצחק; דמותו של יוסף; דוגמת שיטת הקורבנות; הכהונה; הנביא כמשה – ישוע אכן בכול הדוגמאות הללו! אני רוצה לעודד אותך להתפלל כדוגמת המזמור בתהילים קי"ט 18:" גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה–נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ." ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תהילים **תגיות:** אלוהות המשיח בתנ"ך ובמחשבת ישראל (כתבי חז"ל), סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [התקווה שאינה תלויה במעצמות](https://igod.co.il/devotionals/hope-not-dependant-on-global-powers/) **Published:** יוני 23, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי־קֹרַח׃ כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל־אֲפִיקֵי־מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים׃ צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים… אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה־קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב" (תהלים מב 1–3, 10). המעבר מהספר הראשון (מזמורים ג–מא) לספר השני (מב–עב) מסומן לא רק בדוקסולוגיה החותמת את מזמור מא 14, אלא גם בשינוי שם המחברים בתחילת המזמורים. הספר השני נפתח בקבוצה של שבעה מזמורים לבני קורח (למזמור מג חסר שם מחבר, אך הוא קשור למזמור מב). בדומה לספר תהילים כולו, קבוצה זו של מזמורים מדגימה מבנה מכוון ומדגישה את חשיבותו של המשיח העתיד לבוא. הכיצד? מזמורים מב–מד נחשבים למזמורי קינה המתמקדים בתחושת הריחוק מאלוהים. אלוהים רחוק מאיתנו ואנו ממנו, משום ששכח אותנו (מב 10; מד 25); הסתיר פניו מאיתנו (מד 25); דחה אותנו (מג 2; מד 10, 24); ואינו יוצא למלחמה יחד עם צבאותינו (מד 10). לעומת זאת, מזמורים מו–מט מלאים בשבח ובגיל (ראו תהילים מז–מח), משום שכעת אלוהים "נמצא מאוד" (מו 2); "יהוה צבאות עמנו" (מו 8, 12). המעבר מקינה לשבח ומריחוק לנוכחות אלוהים, אינו מתרחש באקראי. הוא מגיע במזמור התואם ביותר למסר המשיחי של ספר תהילים: מזמור מה. כאן, בנקודת המפנה, מוצג בפנינו במלוא הדרו מלך ישראל מבית דוד, שהוא גם שמיימי לגמרי (מה 3, 7, 18); הוא מכניע את אויביו (מה 6); והוא שמח בכלתו היפה אשר אותה הוא נושא לאישה (מה 10–16). עבור בני קורח, ועבור מחבר ספר תהילים, ביאת המשיח השמיימי של ישראל היא התשובה לריחוק של העם מאלוהים, לתבוסותו במלחמה ולכמיהתו לשיקום. וכך גם עבורנו היום: כאשר אנו חיים באומה הרחוקה בליבה מאלוהי ישראל ובעולם שבור המתריס כנגדו ובז לו, אל לנו לתלות את תקוותנו בעוצמתו הצבאית של המעצמות כפיתרון לבעיות רוחניות. תקוותנו אינה אלא בביאת המשיח ישוע, שהוא אדם ואלוהים בעת ובעונה אחת (ראו עברים א 8–12). > בוא אדון ישוע, בוא במהרה. כי אנו כמהים ליום בו כל האומות יריעו ברינה כאשר תישא את כלתך. "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה וְנִתֵּן לוֹ כָּבוֹד, כִּי בָּאָה חֲתֻנַּת הַשֶּׂה וְאִשְׁתּוֹ הֵכִינָה עַצְמָהּ; וְנִתַּן לָהּ לִלְבֹּשׁ בּוּץ טָהוֹר וְצַח, כִּי הַבּוּץ הוּא צִדְקוֹת הַקְּדוֹשִׁים. אָמַר אֵלַי: כְּתֹב: אַשְׁרֵי הַקְּרוּאִים אֶל מִשְׁתֵּה חֲתֻנַּת הַשֶּׂה. הוֹסִיף וְאָמַר לִי: אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁל אֱלֹהִים" (התגלות יט 7–9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [התקווה ששווה יותר מכל עושר](https://igod.co.il/devotionals/hope-thats-worth-more-than-wealth/) **Published:** יוני 22, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי׃ הַבֹּטְחִים עַל־חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ… אַל־תִּירָא כִּי־יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי־יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ׃ כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא־יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ" (תהלים מט 6–7, 17–18). מזמור מט מוקדש לחוכמת אלוהים וקורא לנו לשנות את סדרי העדיפויות שלנו על ידי הגות בגורלו של האדם. במזמורים הקודמים (תהילים מה–מח), בני קורח מציגים את מלך המשיח ואת ירושלים המחודשת כאוצרותיהם היקרים ביותר. עד שתתממש תקוותו במלואה, על עם ישראל לבטוח במשיח ולמצוא בו מחסה. אלו הערכים המחזיקים ושומרים אותם לאורך החיים, אפילו "עד המוות" (ראו מזמור מח 15). מזמור מט מחדד את פשרו של הפסוק האחרון במזמור מח ומראה כיצד הוא התמה המרכזית של המזמור כולו. "מות" מוזכר שלוש פעמים (מט 11, 15, 18), וכך גם "שאול" (פס' 15–16); "אבד" מופיע פעמיים (פס' 13, 21) והמילה "שחת", בהתייחס לגוף האדם, מוזכרת פעם אחת (פס' 10). מחבר המזמור מעודד את עם אלוהים לא לפחד (פס' 6–7, 17–18) מאלה אשר צוברים עושר ומפעילים כוח הרסני בחיים האלה, שכן איש אינו יכול לגאול עצמו משאול, דהיינו למנוע את יום מותו (פס' 13, 21). אנשים טיפשים אלה, שנראים נהנים מכל מה שיש לעולם הזה להציע, לא ייקחו איתם דבר לקבר (פס' 11). כאן טמון המסר המרכזי של מזמור מט: בכך שאנו הופכים את אלוהים, ולא את הבלי העולם הזה, למשגבנו (מו 8, 12; מח 4); ואת תקוותנו במשיח השוכן בירושלים המחודשת לאוצרנו הגדול ביותר (מה 2–3; מח 3), אנו הופכים עשירים מעבר לכל דמיון. אוצרות מסוג זה הם נחלת עם אלוהים, חיי הנצח כגמולנו המבורך. > "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם" (תהלים מה 3). "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל־הָאָרֶץ הַר־צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" (מח 3). "אַךְ־אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד־שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה" (מט 16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [אבולוציה- ביקורת מדעית ובחינה פילוסופית](https://igod.co.il/science-faith/אבולוציה-ביקורת-מדעית-ובחינה-פילוסופ/) **Published:** מרץ 7, 2021 **Author:** אלי חייטוב **Content:** **"*יש אלוהים: כיצד האתאיסט הידוע לשמצה ביותר בעולם שינה את דעתו*"**, היא הכותרת לספר שפורסם בשנת 2009. הספר הוא פרי עטו של פרופ' אנטוני פְלוּ[\[1\]](#_ftn1), אחד האתאיסטים הבולטים והבוטים ביותר בדורו. באוקספורד, הציג פלו מאמר שכתב על אתאיזם למועדון הסוקרטי. פלו כתב שפע מאמרים ויותר משלושים ספרים. התפנית בחייו האישיים – מאתאיזם לאמונה באלוהים – הייתה בגיל שמונים, ועד מהרה הפכה מקור למחלוקת עצומה. בסימפוזיון שנערך בניו יורק במאי 2004, נשאל פלו אם דבריו שפורסמו לא מכבר בשאלת מוצא החיים מצביעים על קיומה של תבונה מאחורי הבריאה. הוא הכריז שכן, ומאוחר יותר סיפר את הסיפור בספרו. > כן, אני חושב שכן… מעל לכול אני חושב כך בגלל המחקרים בנושא הדנ"א. מה שאני חושב שחומר הדנ"א עשה הוא להראות, באמצעות המורכבות המדהימה של הסידורים הנדרשים כדי להפיק (חיים), שתובנה חייבת הייתה להיות מעורבת בהבאת הגורמים הכול כך מגוונים האלה למצב שבו יפעלו יחדיו… זה הכול עניין של המורכבות העצומה באמצעותה הושגו התוצאות, שבעיני נראית כמעשי ידיה של תבונה.[\[2\]](#_ftn2) פלו ממשיך ומגלה ששינוי הדעת שלו היה תוצאה של המחויבות שלו ללכת בעקבות הראיות, "ההכרזה הזו מייצגת שינוי קיצוני בכיוון שלי, אבל היא עומדת בקו אחד עם העיקרון שאימצתי מתחילת דרכי הפילוסופית – ללכת בעקבות הטיעון לאן שיוביל אותי, יהא אשר יהא".[\[3\]](#_ftn3)פלו לא ניצב לבד בהכרת החלון לתוך עולם התא שסיפק לנו מבט אל המורכבות הנפלאה של החיים. באופן ספציפי, ההתפתחויות לאורך ארבעים השנים האחרות בתחומי הביוכימיה והביולוגיה חשפו בפנינו את עולם המיקרו של התא והובילו למסקנה ההגיונית שהחיים תוכננו מראש בקפידה, ולא נוצרו באורח מקרי. אבולוציה, נהוג לחשוב עליה כתיאוריה המייתרת את הצורך בקיומו של אלוהים (ואף מפריכה את קיומו), במאמר זה נראה כי תיאורית האבולוציה, אם נכונה, דווקא מצריכה את אלוהים ואף מוכיחה את קיומו (כמקור לכל המידע והחומר – עליהם נשענים התהליכים האבולוציונים). נוסף לכך, נבחן את התיאוריה מבחינה מדעית, ונראה כי קיימים חורים רציניים בהסבר האבולוציוני. נעשה זאת בעיקר בהתבסס על מחקרם וכתביהם הביקורתיים של ארבעה מדענים[\[4\]](#_ftn4) המתמחים בתחומם: ד"ר קייסי לוסקין (מומחה לגיאולוגיה, אונ' יוהנסבורג); ד"ר אן גאוגר (מומחית לביולוגיה התפתחותית, אונ' וושינגטון); ד"ר דאגלס אקס (מומחה לביולוגיה מולקולרית, אונ' ביולה); וד"ר סטפן סי. מאייר (מומחה לפילוסופיה של המדע, אונ' קיימברידג'). כמו כן, מתבסס מאמר זה על כמאה מחקרים וכתבי עת מדעיים. הביקורת המדעית במאמר זה תתמקד בביקורת אודות שני אספקטים ספציפיים של תיאורית האבולוציה. ראשית, **המוצא משותף**. שנית, מנגנון **הברירה הטבעית** הפועל על מוטציות אקראיות. לאחר מכן, נבחן תיאוריות אבולוציוניות חלופיות המנסות לענות על הבעיות אשר עולות בתיאוריה האבולוציונית המסורתית (התיאוריה הנאו-דרוויניסטית). ## הגדרת מונחים **מיקרואבולוציה** – שינויים בתוך מינים שלעתים עשויים להוביל להיווצרות מינים חדשים. **מאקרואבולוציה** – שינויים שלכאורה מביאים ליצירת מבנים ביולוגיים חדשים (מידע גנטי חדש). דוגמאות למאקרואבולוציה הן ההתפתחות של האדם מהפרימטים (מיני קופים), התפתחות הלוויתן מיונק יבשתי דמוי זאב, וכו'. **הברירה הטבעית** – הברירה הטבעית היא מנגנון טבעי שבורר את הפרטים המותאמים ביותר לסביבתם (לאו דווקא החזקים ביותר).[\[5\]](#_ftn5)**מורפולוגיה** – תחום בביולוגיה שחוקר את הצורה, המבנה והצבע של האורגניזם. **נוקלאוטידים** – אבני הבניין של הדנ"א והרנ"א. **דנ"א (DNA)** – מולקולת ענק של חומצות אמינו. כל המידע הדרוש לבניית החלבונים מוצפן בדנ"א. **רנ"א (RNA)** – מולקולה המורכבת מנוקלאוטידים אשר אחראית על התבטאות הגנים ועל תרגום המידע הגנטי לחלבון. **אינטרון** – רצף נוקלאוטידי בדנ"א המהווה חלק מגן אשר אינו מקודד לחלבון. **חומצות אמינו** – יחידות מולקולריות שמרכיבות את החלבון. **חלבונים** – החלבונים הם אבני הבניין של התא, והם גם נושאים את התגובות הכימיות הדרושות לפעילות התא. כל חלבון מורכב משרשרת ארוכה של חומצות אמינו (המקודדות על ידי רצפים תואמים בדנ"א) **תרגום חלבון** – הדנ"א נושא את המידע לאופן שבו יש להכין את החלבון, אך המידע האצור בדנ"א זקוק לתרגום על ידי התא: הדנ"א מועתק לרנ"א (הדנ"א מתבטא) ואז הוא מתורגם לחלבון. שעתוק הדנ"א לרנ"א ותרגומו לחלבון הוא כמו תרגום מידע משפה אחת (הרצף הנוקלאוטידי של הדנ"א) לשפה אחרת (רצף חומצות האמינו המרכיב את החלבון). **מוטציה** – שינוי בהרכב הגנטי של האורגניזם. **אלל** – לכל גן יש מספר וריאציות גנטיות ששונות מאדם לאדם; כל וריאציה כזו נקראת אלל (allele). **התבטאות גנים** – תהליך שבו הדנ"א מועתק לרנ"א ומשומש למטרה כלשהי. **סחף גנטי** – בכל דור, כתוצאה מיד המקרה, חלק מהפרטים עשויים להתרבות יותר מאחרים ולהשאיר לדורות הבאים יותר צאצאים, וכך גם יותר מהגנים שלהם. הגנים בדורות הבאים יהיו הגנים של הפרטים "ברי-המזל", ולא בהכרח רק של הפרטים המתאימים יותר או הכשירים יותר. סחיפה גנטית מתרחשת בכל האוכלוסיות, ואין מקום שבו האקראיות אינם משחקים תפקיד. עם זאת, כאשר גן לצבע חום, לדוגמה, מקנה יתרון בולט על פני גן לצבע ירוק, הרי שהכוח העיקרי שיקבע את השכיחות היחסית של שני הגנים באוכלוסייה יהיה הברירה הטבעית. הסחיפה הגנטית תשפיע יותר כאשר שני הצבעים טובים במידה דומה, ולכן ייצוגם בדורות הבאים יהיה בעיקר עניין של אקראיות.[\[6\]](#_ftn6)**שחלוף** – החלפת חומר גנטי בין מולקולות דנ"א. בתהליך זה לא נוצר דנ"א חדש, אלא שדנ"א קיים מורכב בדרכים חדשות. **אפיגנטיקה** – היא תחום מחקר העוסק במנגנונים הגורמים לשינוים בתכונות פרטים משלב הביצית המופרית ועד השלב הבוגר, שינויים שאינם נובעים משינוי ברצף הדנ"א. שינויים אלו יכולים לעבור בתורשה בין תאים או בין פרטים.[\[7\]](#_ftn7) כפי שד"ר יונת אשחר מסבירה: "לפי התורשה הגנטית הקלאסית, אנו מעבירים לצאצאינו את הדנ"א שלנו, ולא את מה שאנו עושים עמו. לא משנה כמה שוקולד נאכל או כמה ספורט נעשה, ילדינו לא ייוולדו שמנים או רזים יותר, משום שאכילת שוקולד או פעילות גופנית אינם משנים את רצף הדנ"א שלנו. תורשה אֶפּיגֶנֶטית, כלומר "מעל לגֶנים", לכאורה סותרת את התורשה הקלאסית, משום שהיא מעבירה לדורות הבאים שינויים בפעילות החומרים המשפיעים על ביטוי הגנים, ולא באמצעות שינויים ברצף הדנ"א עצמו."[\[8\]](#_ftn8)**תורשה אפיגנטית –** הורשה של שינויים שאינם נובעים משינויים ברצף הבסיסים בדנ"א.[\[9\]](#_ftn9) # האספקטים של ה"אבולוציה" המונח "אבולוציה" מתייחס למספר היבטים אשר חלקם מבוססים ואילו חלקם שנויים במחלוקת. מאמר זה יתמקד בשני היבטים השנויים במחלוקת ויבחן את תוקפם, אם תוקפם יוכח כשגוי, אזי שתיאורית האבולוציה שגויה מיסודה: 1. **שינוי לאורך זמן** – ההיבט הראשון והבסיסי ביותר של האבולוציה הוא שלאורך זמן, מינים של בעלי חיים משתנים. ד"ר ארז גרטי מסביר כי ההגדרה המדעית לאבולוציה היא, "'שינוי בהתפלגות האללים במאגר גנטי נתון', כאשר התפלגות האללים היא המופע הגנטי של תכונה מסוימת ומאגר גנטי פירושו אוכלוסייה שמסוגלת להתרבות בתוכה."[\[10\]](#_ftn10) היבט זה איננו שנוי במחלוקת. 2. **השתלשלות מאב קדמון משותף** – ההיבט השני מתייחס למוצא משותף, דהיינו ההיפותזה על פיה כל היצורים החיים מקושרים זה לזה מבחינה גנטית משום שכולם חולקים מוצא משותף. על פי הגדרה זו, אנו חולקים אב קדמון משותף יחד עם הקופים, ואם הולכים מספיק זמן אחורה, אנו גם חולקים אב משותף עם סוסים, דגי הטונה, ברוקולי ובקטריות. היבט זה של תורת האבולוציה שנוי במחלוקת בקרב הספקנים לגבי הפרדיגמה האבולוציונית, והיא אף הפכה שנויה במחלוקת גם בקרב ביולוגים אבולוציוניים. 3. **מנגנון הברירה הטבעית** – ההיבט השלישי של האבולוציה גורס כי מנגנון הברירה הטבעית הפועל על מוטציות אקראיות הוא המנוע מאחורי היסטורית החיים. היבט זה של תורת האבולוציה הוא השנוי ביותר במחלוקת בתוך הקהילה האבולוציונית ומחוצה לה. החלק הבא יתמקד בשני ההיבטים האחרונים, תוך כדי בחינה ביקורתית של תוקפן. # רקע היסטוריה (לסינתזה האבולוציונית המודרנית) כאשר צ'רלס דרווין העלה לראשונה את תיאורית האבולוציה בשנת 1859, התיאוריה דרשה מנגנון שיעביר מאורגניזמים את התכונות שלהם לצאצאיהם. אך דרווין לא ידע מהו המנגנון הזה. בשנת 1865, נזיר אוסטרי בשם גרגור מנדל (זכה לכינוי: "אבי הגנטיקה") שהיה ביולוג וחבר בכנסייה האוגוסטינית, הכריז על תוצאות ניסויי ההכלאה שלו תוך שימושו בצמחי אפונה. ניסוי זה היווה מאוחר יותר תשתית למנגנון המיוחל של האבולוציה. כפי שאביגיל לונדון מסבירה: > מנדל התמקד בשבע תכונות של הצמח: צבע הפרח (סגול או לבן), מיקומו לאורך הגבעול (בצד הגבעול או בקצה שלו), צבע האפון (ירוק או צהוב), מרקם האפון (חלק או מחוספס), צבע התרמיל (ירוק או צהוב), צורת התרמיל (נפוח או שטוח) וגובה הצמח (גבוה או נמוך). הוא הקפיד להשתמש בזני אפונה קרובים, שנבדלו זה מזה רק בתכונות מעטות. את המחקר הוא ביצע באמצעות הכלאה מלאכותית: אסף אבקה מצמח אחד והעביר אותה אל השחלה של צמח אחר. כך היה יכול לוודא אילו צמחים הם ההורים באותה הכלאה. בכל התכונות שבדק מצא מנדל חלוקה דומה של התכונות בצאצאים. על סמך זה הוא הגיע לכמה מסקנות חשובות. ראשית הוא הבין שהתורשה נקבעת על ידי גורמים (כיום אנו קוראים להם גֵנים), שעוברים מהורה לצאצא ללא שינוי. כלומר, אין ערבוב של תכונות מהאב ומהאם. כמו כן, כל צאצא יורש מכל הורה גֵן אחד לכל תכונה, כך שלכל פרט יש שני גֵנים לאותה תכונה. ולבסוף, יש מקרים שבהם תכונה לא באה לידי ביטוי אף על פי שהגֵן קיים, אך היא יכולה לחזור ולהופיע בדור הבא.[\[11\]](#_ftn11) על בסיס מחקרו פורץ הדרך של מנדל, מחקרים חדשים נעשו במאה העשרים על ידי גנטיקאים שונים, אשר בסופו של דבר הביאו לסינתזה שאיחדה בין חוקי התורשה של מנדל לבין עקרונות הברירה הטבעית והאבולוציה ההדרגתית. במילים אחרות, המנגנון שהשלים את החזון של דרווין נמצא, דהיינו, ברירה טבעית+מוטציות גנטיות. השילוב בין העקרונות הדרוויניים לעקרונות של מנדל, מייצג את הסינתזה האבולוציונית המודרנית, או, את תיאורית הנאו-דרוויניזם. # האם האבולוציה מייתרת את הצורך באלוהים? נניח לרגע כי תהליך האבולוציה (דהיינו כל האספקטים השונים של האבולוציה) אכן התרחש, האם זה אומר שאלוהים לא קיים? ובכן כלל לא! ראשית, אם אלוהים קיים אז הוא לא מוגבל במשאבים ובזמן, ולכן הוא חופשי להשתמש באיזה מנגנונים שהוא רוצה כדי ליצור את בעליי החיים. שהרי יעילות היא ערך שרלוונטי ליצורים מוגבלים, לא לישות בלתי מוגבלת. בנוסף לכך, לא רק שהאבולוציה מסתדרת עם קיומו של אלוהים, היא דווקא מצריכה את קיומו. פרופ' יקיר שושני, מומחה לפיזיקה גרעינית מסביר: > לדעתי, הנאו דרוויניזם מחזק דווקא את ההשערה בדבר קיומה של ישות תבונית מעבר לאדם.. גם על פי תיאורית האבולוציה קיימים חוקים המגדירים את ההתפתחות וההתאמה ולכן ניתן לשאול: מי תיכנן את החוקים הללו? אילו העולם היה אקראי לחלוטין ללא חוקים, לא היה כלל מובן ליצירת מערכת פיזיקאלית יציבה כל שהיא, תהיה זו אטום או מולקולה, שלא לדבר על חומצות אמינו ותרכובות ביוכימיות המורכבות מהן. דווקא התורה הנאו-דרוויניסטית הקובעת כי אין תכנון ביצירת בעלי החיים המורכבים, שהרי הם נוצרו על פיה בתהליכים אקראיים – מעבירה את מרכז הכובד של התבונה האצורה בישויות הללו מהן אל החוקים שיצרו אותם.[\[12\]](#_ftn12) מבחינה פילוסופית אין הבדל בין יצירה ישירה של מורכבות, ובין יצירת גרעין כפוף לחוקים ומנגנונים היוצרים ממנו מורכבות. לכן, האבולוציה מעבירה את התבונה על החוקים והמנגנונים שבלעדיהם התהליך לא היה מתאפשר מלכתחילה. ## האבולוציה כראיה לקיומו של אלוהים האבולוציה היא הסבר לתהליך המבוסס על חומר וחוקים שקיומם כרוך מראש, ולא מהווה הסבר למוצא הראשוני של החיים ושל כל אשר ביקום (שגם דורשים הסבר). תהליך האבולוציה דורש את קיומם של תנאים מקדימים, כמו גם נשען על קיומם של החומר ושל חוקים שונים (כגון: כימיה, פיזיקה, מתמטיקה). מכאן, שתהליך האבולוציה הוא כמעין מנוע-ביולוגי, שעצם קיומו זועק לקיומו של יוצר אינטלגנטי שתכנן בקפידה ויצר לכל הפחות את התנאים שמאפשרים לו מלכתחילה להתקיים ולפעול כראוי. בדומה לפרופ' שושני, גם מנהל פרויקט הגנום האנושי, מנהל המכון הלאומי-אמריקאי לבריאות, וזוכה פרס מדלית הזהב למדע, המדען ד"ר פרנסיס קולינס, מפרט בספרו, "שפתו של אלוהים: עדויות מדעיות מודרניות לאמונה", מדוע, כאתאיסט, הגיע לאמונה ולמסקנה כי התחכום, המורכבות, היופי והסדר הקיימים ביקום, מעידים על קיומו של אלוהים. בין היתר, כתב כי, > "אני מאמין כי אלוהים הוא המדען הדגול ביותר…אני מאמין כי אלוהים התכוון, כאשר העניק לנו אינטליגנציה, לתת לנו את האפשרות לחקור ולהעריך את הנפלאות של הבריאה שלו. לכן הוא ממש לא מאוים מההרפתקאות המדעיות שלנו…אני מאמין שלאלוהים הייתה תכנית ליצור יצורים שיוכלו לקיים מערכת יחסים עמו, אשר בהם יוכל להכיל מוסר, אשר בהם יוכל לנפוח נשמה, ואשר להם יעניק חופש בחירה במתנה – כדי שנוכל לקבל החלטות (מוסריות) בנוגע להתנהגותנו. מתנה, שלעיתים קרובות מיושמת על מנת לקדם דברים רעים. אני מאמין כי אלוהים השתמש באבולוציה כמכניקה על מנת לבצע את המטרה הזאת".[\[13\]](#_ftn13) נוסף לכך, אם האבולוציה התרחשה, מדובר בנס, ולכן ראיה לקיומו של אלוהים. בספרם "העיקרון האנטרופי", הפיזיקאים ג’ון באררו ופרנק טיפלר מפרטים עשרה צעדים באבולוציה של האדם. כל אחד מהצעדים הללו הוא כה לא סביר, כך שטרם שלב כלשהו היה מתממש; השמש הייתה חדלה מלהוות מקור אנרגיה ראשי, והייתה כבר שורפת את כדור הארץ.[\[14\]](#_ftn14) השלבים הכלולים הם: התפתחות הקוד הגנטי המבוסס על הדי-אן-איי, האבולוציה של הנשימה האירובית, האבולוציה של תסיסת הגלוקוז לחומצה פירובית, התפתחות השלד הפנימי וכן הלאה. מדובר בעשרה צעדים באבולוציה של האדם שכל אחד מהם הוא כה לא סביר, כך שלפני ששלב כלשהו היה מתממש, השמש הייתה מסיימת את מחזור החיים שלה והייתה שורפת כליל את כדור הארץ. כתוצאה מכך, הם כותבים בספרם: "התפתח קונצנזוס כללי בקרב האבולוציונים כי האבולוציה של החיים, כזו שניחנת ביכולת עיבוד המידע כמו אצל האדם, היא כל כך לא סבירה, שלא סביר להניח שהיא התרחשה בכוכב לכת כלשהו אחר בכל היקום הנצפה”.[\[15\]](#_ftn15) לכן, לפי דבריהם של בארוו וטיפלר, הביולוגים האבולוציוניים בעצמם בדעה שהאבולוציה של החיים התבוניים היא כל כך לא סבירה שאין סיכוי ממשי שהיא התרחשה במקום אחר ביקום. זה מעלה את השאלה – למה שנאמין שהחיים בכוכב הלכת שלנו התפתחו בזכות המנגנונים הדארווניסטיים, וללא שום התערבות אינטיליגנטית? לכן, אם האבולוציה התרחשה, זהו נס, ולכן ראיה לקיומו של אלוהים. מהסיבה הזאת תאיסטים יכולים להיות פתוחים לראיות, הם פתוחים לראיות עבור האבולוציה ונגד האבולוציה. אלוהים היה יכול להשתמש במנגנון האבולוציוני כדי ליצור את מגוון החיים על פני כדור הארץ. לעומת זאת, עבור האתיאיסטים והנטורליסטים, האבולוציה היא הברירה היחידה, גם אם היא הייתה אירוע לא סביר בכלל, אין להם ברירה אלא להיאחז בפרדיגמה האבולוציונית, משום שבהשקפתם, אין להם שום אינטליגנציה קוסמית מאחורי התהליכים.[\[16\]](#_ftn16) # מוצא משותף: בחינה ביקורתית בחלק זה אנו נבחן את ההיבט השני לעיל לאבולוציה (מוצא משותף). חשוב לציין כי למרות ההנחה של חסידי תיאורית האבולוציה, מוצא משותף אינו כרוך בהכרח בנכונותה של כל הפרדיגמה האבולוציונית (כלומר בהיבט השלישי המתייחס למנגנון הברירה הטבעית כהסבר למגוון בעלי החיים). לדוגמא, מייקל ביהי, חסיד תיאוריית התכנון התבוני ומחבר הספר "הקצה של האבולוציה", מחזיק במוצא קדמון משותף, אך דוחה את מנגנון הברירה הטבעית הפועלת על מוטציות אקריות כהסבר מספק למגוון החיים.[\[17\]](#_ftn17) ## ראיות נגד מוצא משותף ### ביוגאוגרפיה[\[18\]](#_ftn18) ביוגאוגרפיה היא מדע החוקר את הפיזור הגיאוגרפי של מינים ביולוגיים במרחב ובזמן לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ. חסידי תיאורית האבולוציה (הנאו-דרוויניסטית) נוהגים להצביע על מחקר הביוגאוגרפיה בתור תמיכה לפרדיגמה האבולוציונית.[\[19\]](#_ftn19) לעומת זאת, נתונים רבים ממחקר הביוגאוגרפיה, שאינם קשורים לאבולוציה דרוויניסטית, לא מספקים תמיכה משמעותית לטובת מוצא קדמון משותף, אלא, שניתן להסביר נתונים אלו בקלות כתוצאה של הגירה ונדידת היבשות. לעומת זאת, השימוש במחקר הביוגאוגרפיה כטיעון התומך בפרדיגמה האבולוציונית, לא לוקח בחשבון תעלומות ביוגאוגרפיות שהטרידו ביולוגים אבולוציוניים רבים. תעלומות אלו מראות חוסר התאמה בין מדע הביוגאוגרפיה לבין היפותזת המוצא המשותף. כישלון ההסברים האבולוציוניים מתבטא בכך שיצורים יבשתיים וכאלה שחיים במים מתוקים, מופיעים במקומות (כמו אי או ביבשת) שסותרים את התחזית של תזת המוצא המשותף. במילים אחרות, חשבו על שתי אוכלוסיות של אורגניזמים; בתזה האבולוציונית, אם נלך מספיק אחורה בזמן, אנו נגלה כי שתי האוכלוסיות הללו קשורות זו לזו במרחב ובזמן על ידי אב קדמון משותף. אך לפעמים, לא ניתן בשום צורה להסביר איך שתי האוכלוסיות הללו הגיעו למיקום הגיאוגרפי הנוכחי שלהן מאיזשהו אב קדמון משותף. דוגמה למקרה כזה שמקשה על הפרדיגמה האבולוציונית, היא מוצא הקופים הדרום אמריקאיים, הנקראים "קופים רחבי אף" (Platyrrhini). בהתבסס על ראיות מולקולריות ומורפולוגיות, נהוג לטעון שהקופים הללו התפצלו מהקופים צרי האף האפריקאים (Catarrhini). שתי האוכלוסיות הללו חולקות אב קדמון משותף, דהיינו, האנתרפואידים.[\[20\]](#_ftn20) תיעוד המאובנים מראה כי קופים חיו בדרום אמריקה למשך 30 מיליוני שנים.[\[21\]](#_ftn21) הבעיה היא שהלוחות הטקטוניים מראים שאפריקה ודרום אמריקה נפרדו לפני 100-120 מיליוני שנים בערך, ושדרום אמריקה הייתה אי או יבשת מבודדת מלפני 80 מיליון שנים עד לפני 3.5 מיליון שנים.[\[22\]](#_ftn22) אם הקופים הדרום אמריקאיים התפצלו מהקופים האפריקאים לפני כ-30 מיליוני שנים, הפרדיגמה הדרוויניסטית מחויבת להסביר איך קופים חצו מאות, אם לא אלפי קילומטרים של האוקיינוס הפתוח והגיעו מאפריקה לדרום אמריקה. מצב כזה מציב אתגר רציני לתזת המוצא המשותף – כזה שמוכר על ידי מומחים רבים. כפי שכתבה הפרופסורית לאנתרופולוגיה, אדריאן זילמן, "מוצא הקופים רחבי האף התמיה פלאונטולוגים למשך עשורים… מתי ואיך הגיעו הקופים לדרום אמריקה?"[\[23\]](#_ftn23)הפרימטולוגים (מדענים שחוקרים קופים) ג'ון פיגל וכריסטופר גילברט מסבירים, "ההיבט הביוגאוגרפי המאתגר ביותר של אבולוציית הקופים רחבי האף נוגע במוצא של כל הענף[\[24\]](#_ftn24)."[\[25\]](#_ftn25)איך חסידי האבולוציה מגיבים לתעלומה הזו? ובכן, הם לא מסיקים כי תזת המוצא המשותף שגויה כמובן, אלא שהם טוענים שהקופים שטו באוקיינוס האטלנטי על רפסודות, מאפריקה לדרום אמריקה! טיעון שנקרא "היפותזת הרפטינג".[\[26\]](#_ftn26) במילים אחרות, הסברה הבלתי סבירה, הופכת להיות סבירה משום שתזת המוצא המשותף חייבת להיות נכונה על פי החשיבה של חסידי האבולוציה. מיותר לציין כי היפותזת הרפטינג של הקופים ניצבת בפני קשיים רציניים; יונקים כמו קופים דורשים כמויות גדולות מאוד של אוכל ומים.[\[27\]](#_ftn27) כפי שמומחה אחד בנושא מסביר, "ההיבט המנגנוני להתפשטות של הקופים רחבי האף הוא למען האמת בלתי פתיר", משום שמודלים אבולוציוניים, "חייבים לבקש מנגנון חצייה בלתי סביר (רפטינג) או חשוד במקרה הטוב.[\[28\]](#_ftn28) ריילי בלאק שכתב במגזין נשיונאל ג'אוגרפיק מודה כי השערה זו דורשת דמיון.[\[29\]](#_ftn29)לא מדובר במקרה היחיד שבו ביולוגים אבולוציונים כופים מנגנון ספקולטיבי חסר בסיס כדי להסביר בעיות קשות בפרדיגמה שלהם. תעלומות ביוגאוגרפיות אחרות כוללות את הימצאותן של לטאות וקביות בדרום אמריקה,[\[30\]](#_ftn30) הגעתם של דבורים, למורים ויונקים אחרים למדגסקר,[\[31\]](#_ftn31) הופעתם של מאובני פילים באיים שונים,[\[32\]](#_ftn32) והופעתם של דו חיים לאורך חבלי איים מבודדים באמצע הים,[\[33\]](#_ftn33) ודוגמאות רבות אחרות.[\[34\]](#_ftn34)בנוסף לכך, בעיה זו קיימת עבור מינים שנכחדו. בשנת 2007, מאמר במגזין גאופיזיקה נודע ציין את "הבעיה הבלתי פתירה של תפוצה מנותקת של מאובנים בצד ההפוך של חופי האוקיינוס השקט".[\[35\]](#_ftn35) מאמר זה לא משתמש ב"היפותזת הרפטינג", אלא שהוא מעלה רעיון אף יותר מגוחך: אוכלוסיות נפרדו בגלל "התפשטות כדור הארץ" – היפותזה גיאולוגית שננטשה מזמן (השונה מתיאוריות מעודכנות של הלוחות הטקטוניים) אך כזו שיכולה כנראה להתקבל בקלות רק כדי להציל את תזת המוצא המשותף. מאמר שנכתב במגזין "טרנדים באקולוגיה ואבולוציה" בשנת 2005, מסביר את מהות האתגר: בעיה קלאסית בביוגאוגרפיה היא הצורך להסביר מדוע קבוצות יבשתיות או ימיות מפוזרות ומובדלות על ידי אוקיינוסים. מדוע האשורים הדרומיים נמצאים באוסטרליה, ניו זילנד, גינאה החדשה והאזור הדרומי של דרום אפריקה? מדוע יש איגואנות באיי פיג'י, כאשר כל הקרובים שלהן נמצאות בעולם החדש?[\[36\]](#_ftn36)אחרי סקירת מספר דוגמאות בלתי צפויות, המאמר מסכם, "המקרים הללו מחזקים את המסר הכללי של חסיד האבולוציה הדגול (דרווין): בהינתן מספיק זמן, דברים רבים שנראים כבלתי סבירים יתרחשו".[\[37\]](#_ftn37) אכן זהו המסר כאן. אם עלינו לקבל את תזת המוצא המשותף, עלינו לקבל טענות יוצאות דופן ובלתי סבירות. אם כן, המחיר של תזת המוצא המשותף, הוא לקבל השערות מפתיעות, חסרות בסיס ובלתי מדעיות בעליל. ### תיעוד המאובנים מדע המאובנים מציב אתגר חריף לתזת המוצא המשותף. מיני אורגניזמים מופיעים בתיעוד המאובנים לפתע, ואז משתנים רק באופן מזערי. "מפצים" בתיעוד המאובנים מראים כי במקום לראות הדרגתיות, רואים התפרצויות פתאומיות של יצורים חיים במאובנים. כלומר, הסיפור האבולוציוני פשוט אינו קיים. לדוגמה, מאורע המפץ הקמבריוני, מתאר הופעה פתאומית ומקבילה של רוב מערכות בעליי החיים, לפני 542-543 מיליוני שנים (חיים חדשים הופיעו במספר מיליוני שנים בודדות – זמן קצר מאוד בסקאלה אבולוציונית). החוקרים מודים פה אחד כי המפץ הקמבריוני הוא תופעה שמאתגרת את הפרדיגמה האבולוציונית המסורתית. הביולוג האבולוציני ג'פרי לווינטון כתב, "שום הסבר סביבתי או ביולוגי למפץ הקמבריוני לא מסביר את ההופעה הפתאומית של המגוון הרחב של בעלי החיים המורכבים, באופן שמניח את הדעת".[\[38\]](#_ftn38) הביולוג האבולוציוני, גרגורי ריי מסכים, "המפץ הקמבריוני…מציב בעיה יוצאת דופן למאקרואבולוציה".[\[39\]](#_ftn39)שני פלאונטולוגים מוכרים ומכובדים, סטיבן ג'יי גולד מאוניברסיטת הרווארד וניילס אלדריג' מהמוזיאון האמריקאי להיסטוריה טבעית, הציעו תיאוריה שלטענתם יכולה להסביר את הדפוס השכיח במאובנים, דהיינו, ההופעה הפתאומית של מיני בעלי חיים, ללא שום שלב ביניים. הסבר זה מכיר בכך שהקבוצות העיקריות של העולם החי הופיעו באופן פתאומי, אלא שהם משערים כי כאשר שינויים מאקרואבולוציוניים מתרחשים על פי המודל של שיווי המשקל המקוטע[\[40\]](#_ftn40), שלבי המעבר ממין אחד לשני קיימים מעט מדי זמן בכדי שהנסיבות הנדירות בהן אורגניזמים מתאבנים יספיקו "לתפוס" אותם ולהשאיר לנו תיעוד שלהם. לכן, על פי התיאוריה הזאת, זה ברור למה קשה למצוא שושלות שמתעדות מעבר אבולוציוני "חלק" ממין אחד לאחר, בו כל מאובן שונה מקודמו במידה זעומה.[\[41\]](#_ftn41)אך קיימות בעיות רבות עם השערת שיווי המשקל המקוטע:[\[42\]](#_ftn42)חסידי השערת שיווי המשקל המקוטע גורסים כי האבולוציה מתרחשת כאשר תת אוכלוסייה קטנה נפרדת מהאוכלוסייה הכללית. ככל שעובר הזמן, הצטברו שינויים רבים לאורך תקופה ארוכה בשתי הקבוצות. לאחר תקופה זאת, סכום השינויים הקטנים הללו כה גדול עד שלא ניתן לזהות את האוכלוסייה הזאת כחלק מהמין לו היא הייתה שייכת במקור. ולכן, היא מוכרת כמין חדש. אם מינים חדשים נוצרים בתוך תת אוכלוסייה, זה ייראה כאילו המין החדש נוצר באופן פתאומי בתיעוד המאובנים, ובנוסף לכך, לא נצפה למצוא שלבי מעבר. הסבר זה מהווה מנגנון-מניע לתיאורית שיווי המשקל המקוטע. אך בפועל, המנגנון פשוט לא עובד. מחקר שנערך על ידי מדענים מאוניברסיטת אורגון מראה כי תהליך כזה (שמניע את השיווי המשקל המקוטע) מוביל להכחדה, לא לאבולוציה. החוקרים הראו כי כאשר מינים נפרדים מהאוכלוסייה המקורית שלהם, הסיכוי שלהם להיכחד גבוה יותר.[\[43\]](#_ftn43)אך הבעיה העיקרית היא שהשערת שיווי המשקל המקוטע דורשת כוונון עדין להפליא. השערה זו כרוכה בכך שהאוכלוסיות מספיק גדולות כדי להבטיח ייצור של תכונות חדשות, אך במקביל, הן גם מספיק קטנות כך שהסיכויים ששלבי המעבר בין המינים (שמייצגים את השינויים האבולוציוניים) יתאבנו, הם נמוכים.[\[44\]](#_ftn44)יש לציין כי המפץ הקמבריוני הוא רק דוגמה אחת למפצים אחרים בתיעוד המאובנים. להלן מספר דוגמאות מני רבות, למפצים נוספים בתיעוד המאובנים:[\[45\]](#_ftn45)**מוצא החיים**הראיות מצביעות על כך שהתאים החיים הראשונים הופיעו מאוד מוקדם בהיסטוריה של כדור הארץ. החיים התחילו כמעט ברגע שהתנאים בכדור הארץ התירו להם להתקיים. הראיות העדכניות מראות כי החיים כבר הופיעו לפני 4.1 מיליארדי שנים, בזמן שהם היו יכולים לשרוד רק בנישות תת קרקעיות.[\[46\]](#_ftn46)**מוצא הפוטוסינתזה**מוצא הפוטוסינתזה[\[47\]](#_ftn47) היה מאורע מפתח שהתיר מאוחר יותר את קיומם של הצמחים ובעלי החיים. הפוטוסינתזה המערבת תהליכים ביוכימיים מורכבים הופיעה מוקדם ככל שכדור הארץ הכיל סביבה יציבה ומותאמת עבור התהליך להתרחש. הראיות מצביעות על כך שמוצא הפוטוסינתזה הוא מלפני 3.8 מיליארדי שנים.[\[48\]](#_ftn48)**מפץ האבאלון (Avalon explosion)**תיעוד המאובנים מצביע על כך שקבוצת יצורים מופיעה באופן פתאומי בתקופת האדיקר. תיארוכים רדיומטריים מתארכים את ההופעה הראשונה של היצורים הללו ללפני 565-575 מיליוני שנים. היצורים שהופיעו במאורע זה מייצגים את הרב תאיים המורכבים המוקדמים ביותר, ובנוסף לכך, הם מופיעים ללא שום אב קדמון.[\[49\]](#_ftn49) למעשה, מאובני האדיקר מספקים ראיה לדילוג מפתיע במורכבות ביולוגית; לפני שיצורי האדיקר הופיעו, צורות החיים היחידות שתועדו (שהתקיימו למעלה משלושה מיליארדי שנים) הן יצורים חד תאיים, אצות קולוניאליות וספוגיים (כלומר יצורים הרבה פחות מורכבים). **האירוע הגדול של המגוון הביולוגי של האורדוביק (GOBE)**מאורע זה, שהתרחש כארבעים מיליוני שנים אחרי המפץ הקמבריוני, כלל הופעה של מגוון עצום של חסרי חוליות ימיות (כ-300 משפחות חדשות) בטווח זמן מאוד קצר לפני כ460 עד 485 מיליוני שנים. מפץ זה של מגוון עצום של חיים ימיים נקרא "המפץ הגדול השני של החיים".[\[50\]](#_ftn50)רשימת ההתפרצויות של החיים עוד ארוכה.[\[51\]](#_ftn51) לכן, האתגר נשאר; מאובנים מצביעים על הופעת מין בשלמותו באופן פתאומי, התקיימותו לאורך תקופות שלמות ללא שינוי, ובתקופה אחרת, שוב הופעת מין או סדרה בשלמותם, והתקיימותם לאורך תקופות שלמות ללא שינוי.[\[52\]](#_ftn52) המפץ הקמבריוני איננו ייחודי. מדובר בדפוס שכיח של המאובנים; צורות חיים חדשות מופיעות בדרך כלל באופן פתאומי בתיעוד המאובנים ואז אינן עוברות שינוי מהותי כלשהו – בניגוד להסבר האבולוציוני. **דוגמא לדפוס ה"קיפאון" בתיעוד המאובנים                             לפני מספר שנים נערך מחקר על ידי צוות בינלאומי של ביולוגים אבולוציוניים שניסה להסביר את הדפוסים המפתיעים הללו (של הופעה פתאומית וחוסר שינוי) על ידי שימוש במודל מתמטי.[\[53\]](#_ftn53) פלאונטולוגים מארה”ב, בריטניה, וגרמניה יצרו שחזורים תלת ממדיים של דגימות מאובניים של קוצרים: סדרה של פרוקי רגליים במחלקת העכבישנים. החוקרים גילו כי העכבישים העתיקים ארוכי הרגליים הללו הציגו אנטומיה מודרנית באופן מפתיע. במילים אחרות, העכבישים הללו לא עברו שינוי אבולוציוני לפחות 300 מיליון שנים.[\[54\]](#_ftn54)כאמור, הקיפאון של האנטומיה של העכבישים הוא לא ממצא חריג. עניין זה מאפיין את ממצאי המאובנים, דפוס אשר מנוגד לציפיות ההשקפה האבולוציונית. היינו מצפים למצוא שינויים הדרגתיים ברורים לאורך כל המאובנים ובמקביל לראות קבוצות ביולוגיות חדשות מופיעות. הבעיה היא שהממצאים בפועל תואמים ומשקפים את המציאות היחידה המוכרת לנו – דילוגים. חוקרים אלו בחנו שינויים בגודל גוף של קבוצת עטלפים, ציפורים, ויונקים, על ידי שימוש בנתונים ממחקרים היסטוריים, תיעוד המאובנים, וניתוח השוואתי בין מינים. באמצעות 8,000 תצפיות, החוקרים זיהו תבנית מוכרת בנתונים; למרות שהתפרצויות **מיקרו**-אבולוציוניות מתרחשות על פני פרק זמן של מיליון שנה, לא נצפה שינוי אבולוציוני משמעותי. ברגע ששינוי מיקרו-אבולוציוני מתרחש, הוא יתהפך או יתאזן על ידי אירועים מיקרו-אבולוציוניים אחרים. במילים אחרות, כפי שזה נראה, שינויים מיקרו-אבולוציוניים הם מוגבלים, והם מסבירים מדוע תופעת “הקיפאון” היא תכונה דומיננטית אצל המאובנים. כמו כן, במחקר צוין כי שינוי אבולוציוני כן מזוהה על גבי מרווחי זמן גדולים יותר, בין כמיליון לשלוש מאות שישים מיליון שנים, אך הנה הנתון המפתיע: שינוי זה אינו **מצטבר** בהדרגה. אלא, ש**הוא מתרחש בפתאומיות.**[\[55\]](#_ftn55) בשורה התחתונה, הדבר שאותו הפרדיגמה האבולוציונית לא מצליחה להסביר הוא – מהי הסיבה להתפרצויות פתאומיות של מינים חדשים שמופיעים בתיעוד המאובנים. דהיינו, מדוע מינים חדשים הופיעו באופן פתאומי בצורות שלמות וללא שום הדרגתיות, ואז התקיימו לאורך תקופות ללא שינוי. אבולוציונים היו מסבירים את הממצאים דרך ההשערה כי תיעוד המאובנים אינו שלם מספיק כדי לספק עבורנו מייצג מדויק של היסטורית החיים בכדור הארץ. לעומת זאת, ספר מחקרי שנכתב על ידי שני חוקרים, בחן את תיעוד המאובנים מבחינת השלמות שלו, והמחברים הראו כי תיעוד המאובנים הוא למעשה מספיק שלם כדי לספק תיאור מהימן של היסטורית החיים. אמנם קיים חוסר שלמות בתיעוד המאובנים מבחינה סטרטיגרפית[\[56\]](#_ftn56), אך בהחלט ניתן להעריך את הבעיות בתיעוד המאובנים מבחינה מתמטית על בסיס הנתונים שכבר זמינים לנו.[\[57\]](#_ftn57) ### תופעת ההתכנסות בעיה נוספת עבור תזת המוצא המשותף היא ”אבולוציה מתכנסת”. המונח "אבולוציה מתכנסת" מתייחס לתופעה שבה אורגניזמים שאינם קשורים אחד לשני בעץ הפילוגנטי, מציגים תכונות אנטומיות פיסיולוגיות ומולקולריות זהות. מדוע תופעה זו קוראת תיגר על ההסבר האבולוציוני? כדי לענות על שאלה זו חשוב להבין את טבע המנגנונים האבולוציוניים. על פי הביולוג האבולוציוני סטיבן ג’יי גולד, השינויים האבולוציוניים מתרחשים בצורה מקרית (קונטינגנטית-לא הכרחית).[\[58\]](#_ftn58) המשמעות היא שהתהליך האבולוציוני הוא רצף של אירועים אקראיים ובלתי צפויים. אם מאורע כלשהו מהרצף היה שונה, המסלול האבולוציוני היה משתנה לגמרי. גולד הסביר שאם מישהו היה מריץ את ההיסטוריה של החיים אחורה בזמן, ואז מסריט את ההיסטוריה מחדש, התוצאות היו שונות לחלוטין מהתוצאות הנוכחיות של האבולוציה. במילים אחרות, **האבולוציה לא אמורה לחזור על עצמה. ורק לעתים רחוקות מאוד היא אמורה להגיע לאותה תוצאה. בהינתן הקונטינגנטיות ההיסטורית, אין זה סביר שהמנגנונים האבולוציוניים יובילו לתוצאות זהות או אפילו דומות. לעומת זאת, כשמסתכלים מהזווית האבולוציונית על ההיסטוריה של החיים, זה נראה שתוצאות חוזרות ונשנות של האבולוציה, הן דווקא מאוד שכיחות. התופעה הזו, שנקראת אבולוציה מתכנסת, התרחשה הרבה מאוד פעמים. הביולוגים האבולוציוניים סיימון קונוואי מוריס וג’ורג’ מקגי מצביעים בספריהם על כך שתוצאות אבולוציוניות זהות מאפיינות את הרובד הביולוגי.[\[59\]](#_ftn59) במילים אחרות, ביולוגים מתמודדים עם שתי תופעות שסותרות זו את זו במסגרת האבולוציונית: מצד אחד, תהליכים אבולוציוניים הם אקראיים. מצד שני, תופעת ההתכנסות היא מאוד שכיחה.[\[60\]](#_ftn60) דרווין היה ככל הנראה הראשון שהבין את העיקרון הזה, "זה לא ייאמן שהצאצאים של שני אורגניזמים, אשר במקור היו שונים זה מזה באופן משמעותי, יתכנסו אי פעם באופן כל כך קרוב עד כי הם יציגו מבנה זה".[\[61\]](#_ftn61) הפעיל האתאיסט הנודע, ריצ'ארד דוקינס מודה גם כן, "אין זה סביר כלל שאי פעם אותו מסלול אבולוציוני בדיוק יתרחש פעמיים". אך הוא מכיר בכך שקיימות "דוגמאות מרובות… בהן קווים אבולוציוניים בלתי תלויים התכנסו, מנקודות התחלה מאוד שונות…[\[62\]](#_ftn62)בהשקפה הדאיסטית של תכנון תבוני, על פיה הבורא התערב באופן ישיר ביצירת החיים, ולא השתמש בתהליך אבולוציוני כדי ליצור את החיים, ניתן לפרש את ההתכנסות כתוכנית בריאה משותפת של בורא אחד עבור החיים. הבורא השתמש באותם פתרונות כדי לענות על הבעיות איתן יתמודדו אורגניזמים שאינם קשורים זה לזה בניסיונם לשרוד. בפרדיגמה האבולוציונית תופעת ההתכנסות מוסברת על ידי תנאי לחץ זהים בקרב האורגניזמים (תנאי סביבה, תחרותיות, ולחצי טריפה).[\[63\]](#_ftn63) הבעיה היא שתופעת ההתכנסות מופיעה גם אצל אורגניזמים מסביבות שונות לחלוטין! בתנאים הללו, הכוחות המרכיבים את הברירה הטבעית חייבים להיות שונים מעצם ההגדרה. הדוגמה הקלאסית להתכנסות מהסוג הזה נמצאת בעיניים של הדיונונים. הדמיון שלהם לעיניים של החולייתנים יוצא דופן ולא צפוי בהשקפה אבולוציונית, במיוחד כאשר שלוקחים בחשבון את המשתנים הבאים: 1. הרכיכות, שכוללות גם את הסילוניות, מסווגות כחלק מקבוצה שונה לחלוטין, שנקראת לופוטרוכוזואה. קבוצה שונה במהותה מקבוצת החולייתנים. 2. התנאים שהיו אמורים להשפיע על היווצרות העין של הסילוניות או הדיונונים ועל עין החולייתן היו אמורים להיות שונים זה מזה למדי. האבולוציה הייתה דורשת סביבה מימית עבור הדיונונים ואילו עבור החולייתנים, סביבה יבשתית. דוגמה אף יותר מפתיעה של תופעת ההתכנסות בסביבות יבשתיות ומימיות נמצאה בדגים ממשפחת הצלופחוליים ובלטאות ממשפחת הזיקיתיים. בניסויים שנערכו נחשף דמיון יוצא דופן במערכת הראייה והתנהגותה אצל שני היצורים.[\[64\]](#_ftn64) הזיקית והדג מזיזים את עיניהם בצורה זהה וייחודית: בזמן שעין אחת שלהם בתנועה, העין השנייה איננה זזה. בנוסף לכך, שני בעליי החיים הללו משתמשים בקרנית למטרת התמקדות. כל שאר הזוחלים והדגים לעומת זאת משתמשים בעדשה של העין כדי למקד תמונות ברשתית. בנוסף לכך, לזיקית ולצלופחול יש כיסוי עור על עיניהם כדי למנוע מהם להיות בולטים מהטורפים והנטרפים שלהם. שיטת הטריפה שלהם גם כן זהה. מסלול הלשון של הזיקית בזמן טריפה הינו זהה לזה של הצלופחול כאשר זה מזנק על טרפו. אחד מהצוותים הראשונים שגילו את ההתכנסות הזו הודה: "כאשר נתקלים במערכת מתואמת להפליא כמו זו, האתגר הוא לספק הסבר להתכנסות של כל כך הרבה מנגנונים מכוונים".[\[65\]](#_ftn65)לסיכום, הפרדיגמה האבולוציונית מתמודדת עם בעיה חמורה. אם מערכות ביולוגיות הן תוצאה של אבולוציה, אז מערכות ביולוגיות זהות לא אמורות להופיע בקרב מינים שלא קשורים זה לזה בעץ האבולוציוני. ההיסטוריה האבולוציונית מורכבת מרצף אקראי של שינויים גנטיים שנבררו על ידי הברירה הטבעית, שגם כן, מורכבת ממרכיבים אקראיים. התוצאה משמעותית; אם האירועים האבולוציוניים יכלו לחזור על עצמם שוב, התוצאה הייתה אמורה להיות שונה בכל פעם. מכאן שאין זה סביר שאותם מבנים ביולוגיים וביוכימיים מורכבים, יופיעו שוב ושוב בטבע, בקרב אורגניזמים לא קשורים זה לזה. תופעת ההתכנסות מציבה אתגר בעייתי מאוד עבור תזת המוצא המשותף של התיאוריה הניאו-דרוויניסטית. **התופעה מראה כי ההנחה הבסיסית של התזה נכשלה – דמיון ביולוגי לא מצביע בהכרח על מוצא משותף.** ### אמבריולוגיה אמבריולוגיה היא תחום מחקר שעוסק בהתפתחות העובר במהלך ההיריון. חסידי המוצא המשותף מצביעים על תהליכי ההתפתחות של עוברי החולייתנים השונים, ומשתמשים בקווי הדמיון בהם בתור ראיה למוצא משותף. הטיעון גורס כי בשלבים המוקדמים, העובר האנושי והעוברים של חולייתנים אחרים הם דומים. קווי הדמיון הללו בין העוברים מהווים ראיה לכך שהם חולקים אב קדמון משותף.[\[66\]](#_ftn66) אך האם למעשה קיימים קווי דמיון בין עוברים של מינים שונים? ובכן, התשובה היא לא. במחקר העדכני, אמבריולוגים מצאו מאפיינים שונים רבים בין עוברי החולייתנים, הסותרים את ציפיות תזת המוצא המשותף. שני השלבים המוקדמים ביותר בהתפתחות העובר הם התלמה (cleavage) וגסטרולציה (gastrulation). במהלך ההתלמה, מתחלק תא הביצה המופרה (הזיגוטה) עד שהעובר הופך לגוש תאים בצורת כדור. לאחר מכן, בשלב הגסטרולציה, העובר גדל בהיקפיו ובמקביל מייצר שכבות נבט נבדלות אשר מהן עתידים להתפתח הרקמות והאיברים של האורגניזם. אולם במאמר של המגזין "ביולוגיה סיסטמית" נכתב, "השלבים המוקדמים הללו כגון התלמה וגסטרולציה יכולים להיות שונים מאוד בין החולייתנים".[\[67\]](#_ftn67) למעשה, גם כתבי עת מדעיים אחרים, מודים פה אחד כי המחקרים העדכניים מראים כי לעתים קרובות קיימת שונות בין עוברים של מינים שונים, הן בשלבים המוקדמים של ההתפתחות, והן בשלבים המאוחרים.[\[68\]](#_ftn68) ביולוגים אבולוציוניים מכירים בכך שעוברי חולייתנים מתחילים להתפתח בצורה שונה, אך הם טוענים כי העובר עובר שלב ביניים מאוד דומה, שלב זה נקרא השלב ה"פילוטופי". שלב זה לדעתם מצביע על מוצא משותף. אך האם השלב הזה באמת קיים? במחקר פורץ דרך שפורסם במגזין "אנטומיה ואמבריולוגיה", צוות אמבריולוגים חקרו את השאלה הזו וציינו, "נהוג לחשוב שהשלב הפילוטופי הוא עיקרון ביולוגי שלא דורש כלל הוכחה".[\[69\]](#_ftn69) אחרי שהם צילמו את עוברי החולייתנים בזמן השלב הזהה הזה לכאורה (אשר נטען כי הוא משותף לכל עוברי החולייתנים), הם מצאו הבדלים בתכונות עיקריות הכוללות גודל גוף, דפוסי גדילה ותזמון ההתפתחות. הם הסיקו כי הראיות הללו נוגדות לחלוטין את הטענה כי עוברי חולייתנים מופיעים באופן זהה בשלב ביניים לכאורה (השלב הפילוטופי).[\[70\]](#_ftn70)מחקר אחר מצא כי הנתונים האמבריולוגיים סותרים את התחזית של השלב הפילוטופי משום ש"השוני הפנוטיפי[\[71\]](#_ftn71) בין המינים היה הגבוה ביותר בשלב הביניים של הרצף ההתפתחותי".[\[72\]](#_ftn72) מכל האמור לעיל, מחקר האמבריולוגיה נוגד את התחזית של השערת המוצא המשותף. ### ראיות אחרות נגד מוצא משותף[\[73\]](#_ftn73) חשבו על העץ האבולוציוני (או העץ הפילוגנטי), מדובר בגרף (בצורת עץ) שמתאר את הזיקות האבולוציוניות בין מינים שונים על בסיס דמיון גנטי ומורפולוגי (דמיון במבנה, או בצורה של האורגניזם). אם העץ האבולוציוני מתאר באופן מדויק את הקשרים בין המינים, אז עלינו לצפות לכך שראיות ביולוגיות שונות תהיינה תואמות לתיאור של העץ האבולוציוני. מאחר ולחיים הייתה היסטוריה אחת (היסטוריה אבולוציונית לכאורה), אז השוואות אנטומיות אמורות להיות חופפות ותואמות להשוואות גנטיות וחלבוניות. לעומת זאת, מחקרים מודרניים רבים מראים, כי העצים האבולוציוניים המבוססים על השוואות אנטומיות, סותרים את העצים המבוססים על השוואות מולקולריות. דוגמאות עדכניות לנתונים מולקולריים ומורפולוגיים המניבים עצים שונים הסותרים זה את זה הן: עשבים[\[74\]](#_ftn74), בעלי חיים[\[75\]](#_ftn75), זוחלים[\[76\]](#_ftn76) ולטאות[\[77\]](#_ftn77). הדוגמאות הללו, סותרות את השערת המוצא המשותף. שוב, אם כולנו חולקים אב קדמון משותף, ההשוואות המבוססות על מורפולוגיה אמורות להיות תואמות להשוואות המולקולריות. המצב אף גרוע מכך, לעתים קרובות, ניתוחים מולקולריים מניבים עצים אבולוציוניים שונים לחלוטין.[\[78\]](#_ftn78) לאחרונה, מומחים בתחום הגנומיקה מצאו אלפי גנים ביצורים שונים ללא דמיון לשום גן ידוע.[\[79\]](#_ftn79) הימצאותם של הגנים הללו כלל אינם צפויים תחת השערת המוצא המשותף. לעומת זאת, אם היצורים החיים נוצרו בנפרד, אנו לא אמורים לצפות לראות התאמה בין עצים המתבססים על השוואות שונות. עקב הסיבות לעיל (ואחרות), אפילו חוקרים אבולוציוניים מתחילים בהדרגה לפקפק בתזת המוצא המשותף.[\[80\]](#_ftn80) הם אמנם כן מחזיקים בצורות כאלו ואחרות של אבולוציה, אך רבים החלו נוטשים את המודל הקלאסי (נאו-דרוויניזם) משום שנתונים רבים סותרים את תזת המוצא המשותף. ## בחינת הראיות לטובת מוצא משותף כעת, נבחן את הראיות לטובת מוצא משותף. אנו נתמקד באופן ספציפי בראיות לטובת המוצא המשותף של האדם ושל השימפנזים. האם הראיות מצביעות על כך שאנו באמת חולקים אב קדמון משותף עם השימפנזים, או שמדובר במסקנה פזיזה מדי? ### דנ"א זבל (פסאודוגן) נושא זה שומש כקלף הניצחון של תאוריית האבולוציה במשך שנים. ביולוגים אבולוציוניים נהגו להצביע על מקומות מסוימים בדנ”א והחשיבו אותם למקומות חסרי כל פעילות, ולכן עדות לכך שהמידע הגנטי הוא לא תוצאה של אינטליגנציה. אך האם זהו המצב? האם יש דבר כזה דנ”א זבל? או שבכל זאת יש לו תפקיד מסוים בגוף האדם? ביולוגים אבולוציוניים מחשיבים את הפסאודוגנים למתים. דהיינו, מדובר בשאריות של גנים חסרי תועלת אשר פעם שיחקו תפקיד, אך כיום, אין להם כל שימוש. על פי השקפה זו, מוטציות השמידו את היכולת של התא לקרוא ולעבד את המידע הכלול בגנים אלה. הפסאודוגן הוא מקטע דנ"א אשר מהווה שכפול של גן אחר, אך אינו פעיל ואינו מתורגם לחלבון. ביולוגים אבולוציוניים באופן מסורתי ראו בגנים אלו כדנ”א ”זבל” וכראיה חזקה למוצא משותף. מקטעים זהים של דנ”א זבל לעיתים קרובות נמצאים במגוון רחב של אורגניזמים קשורים ואף במקומות זהים בגנומים שלהם. עבור אבולוציונים, תופעה זו מצביעה בברור על כך שאורגניזמים אלו חולקים אב קדמון משותף (אחרת למה שאינטיליגנציה תיצור דנ"א חסר פעילות באותם המקומות בגנומים של האורגניזמים?). הם מאמינים שמקטעי הדנ"א הללו צמחו לפני שהאורגניזמים התפצלו מהאב הקדמון שאותו הם חולקים. באופן כללי, ביולוגים מולקולריים מזהים את הפסאודוגנים בגנום של אורגניזמים שונים על ידי השימוש בשני קריטריונים עיקריים: ראשית, על ידי דמיון ברצף של גן ידוע שנית, על ידי ראיות לכך שהפסאודוגן אינו פעיל. לאחרונה נכתב מאמר על ידי דיו ג’נג ומרק גרשטיין, שני ביולוגים מולקולריים מאוניברסיטת ייל, אשר מטיל ספק בקריטריונים המשמשים לזיהוי הפסאודוגן.[\[81\]](#_ftn81) למעשה, תגליות אחרונות שהניעו מאמר זה מעלות שאלות לגבי הטענה כי הגנים הללו הם חסרי כל תפקיד. ג’נג וגרשטיין ציינו כי לרצפי הדנ"א שנקראים "דנ"א זבל" **יש תפקיד קריטי בבקרת הגנים** (מערכות ביוכימיות שונות המצויות בכל האורגניזמים, ומפקחות על התבטאות הגנים, לפי צורך התא והאורגניזם כולו). מערכות בקרת הגנים קובעות איזה גן יבטא התא, איזה גן יפסיק להתבטא, ומהו התזמון המדויק בו על התא לבטא את הגן. תהליך בקרת הגנים אף מווסת את קצב ייצור התוצרים המבטאים את הגנים, וזאת על פי הצורך. מערכות בקרה אלו חיוניות עבור הקיום הבסיסי של כל תא, פרוקריוטי ואיקריוטי כאחד, ושל האורגניזם כולו. הם גם מדגישים במאמר מחקר שמצביע על כך שמעל 50% מהפסאודוגנים בכמה גנומים משחקים תפקיד בשעתוק (שעתוק או טרנסקריפציה בביולוגיה הוא התהליך הביוכימי שעושה שימוש במידע ברצפי הדנ"א). כמו שג’נג וגרשטיין מציינים, קבוצה זו של דנ"א זבל מבצעת מגוון רחב של פעילויות ביוכימיות. לכן, נראה כי זה פזיז מידי להכריז על הפסאודוגנים כתוצרים לקויים של תהליכים אבולוציוניים. אם הפסאודוגנים הם פעילים, אז הם תומכים בהשקפת התכנון התבוני. בנוסף לכך, המיקום הזהה של רצפים אלו בגנומים של האדם והשימפנזה, יכול להתפרש כמתכנן משותף ותכנון משותף ולא אב קדמון משותף. ### סינטניה סינטניה מתאר את הימצאותם של גנים זהים על גבי אותו מיקום בגנום. מדובר ברצפים כרומוזומיים של מין כלשהו אשר מקבילים לרצפים כרומוזומיים של מין אחר. גנים זהים במיקומים זהים בגנום מהווים ראיה למוצא משותף. לעומת זאת, קיים הסבר אפשרי לסינטניה: למבנה כרומוזומי יש השפעה משמעותית על התבטאות הגנים, והמיקום של הגנים בנוקלאוטידים משפיע על ההתבטאות שלהם.[\[82\]](#_ftn82) לכן, אפשרי בהחלט כי יש מטרה פונקציונלית לדמיון הגנטי שבין האדם לשימפנזה. אם הסיבה לדמיון קשורה לפעילות ויעילות, אין הדמיון בהכרח מצביע על מוצא משותף, כי אם על תכנון או מתכנן משותף. ### שימוש בקודונים זהים אחת מן הראיות לטובת מוצא משותף היא השימוש החוזר בקודונים זהים.[\[83\]](#_ftn83) קודונים מסוימים מקודדים לאותה חומצת אמינו. לדוגמה, חומצת האמינו ליזין, יכולה להיות מקודדת על ידי ארבעה קודונים שונים ברנ"א. ההנחה היא שהקודונים הללו הם למעשה זהים ואמורים להיות משומשים לסירוגין על ידי הגנום (משום שהם מקודדים לאותה חומצת אמינו). אך כאשר יש לבחור מבין קודונים אפשריים, הגנומים של השימפנזים ושל בני האדם כמעט תמיד משתמשים באותו הקודון. לכן, חסידי האבולוציה טוענים שהסיבה לכך היא שאנו חולקים אב קדמון משותף. לעומת זאת, גילו כי קודונים משומשים למטרות רבות.[\[84\]](#_ftn84) לכן, הגנומים האנושיים ושל השימפנזים יכולים להשתמש באותם קודונים כדי לייצר חומצות אמינו משום שלקודונים אלו יש תפקידים מרובים (מעבר לקידוד חומצת אמינו גרידא) הייחודיים להם (אשר לא יכולים להתבצע על ידי קודונים אחרים). ### איחוי כרומוזומים כאשר משווים את הגנום של האדם לגנום של השימפנזה, זה נראה כי כרומוזום 2 של האדם[\[85\]](#_ftn85) הוא תוצאה של איחוי שני כרומוזומים קופיים. הטיעון הוא שתופעה זו מראה כי אנו חולקים אב קדמון משותף עם השימפנזים. לעומת זאת, החיבור שבו האיחוי לכאורה התרחש לא עשוי מרצפים טלומריים[\[86\]](#_ftn86) טיפוסיים. אלא שנמצאים שם רצפים מנוונים (דבר שלא היינו מצפים במידה והאיחוי הזה התרחש לפני פרק זמן יחסית קצר) שנמצאים גם במקומות אחרים בגנום; רצפים שלא מקושרים לאיחויים.[\[87\]](#_ftn87) # הכוח ההסברתי המוגבל של מנגנון האבולוציה בחלק זה אנו נבחן את ההיבט השלישי של תורת האבולוציה הנאו-דרוויניסטית, דהיינו כי מנגנון הברירה הטבעית הפועל על מוטציות אקריות הוא הכוח המניח מאחורי המגוון העצום של החיים.[\[88\]](#_ftn88) על פי התיאוריה הנאו-דרוויניסטית, מידע גנטי חדש נוצר כתוצאה ממוטציות אקראיות המתרחשות בדנ"א של יצורים חיים. המוטציה היא אקראית, כלומר היא לא מתחשבת בתוצאה הפונקציונלית, דהיינו שום דבר בטבע לא מכוון את המוטציה אל תכלית כלשהי. במענה לשאלה "איך יצורים מפתחים תכונות שלהם הן יזדקקו בעתיד?" ד"ר ארז גרטי כותב, הם לא. יצורים יכולים להיות מותאמים לסביבה נתונה ויכולים להיות לא מותאמים. תכונה שמשתנה עומדת למבחן הברירה הטבעית באותו דור. אם היא מעניקה יתרון לנושא אותה, יהיה לו סיכוי גבוה יותר לשרוד ולהוריש אותה הלאה. אם היא חסרון, סיכויי ההישרדות שלו יפחתו ואיתם הסיכוי של התכונה להתפשט באוכלוסייה. שינויים קטנים ילכו ויצטברו לשינויים גדולים, הסביבה תשתנה ואיתה היצורים החיים בה. צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל.[\[89\]](#_ftn89)כלומר, במידה והמוטציה מעניקה איזשהו יתרון הישרדותי לאורגניזם, התוצאה החדשה של המוטציה תועבר לדור הבא; בזכות מנגנון הברירה הטבעית. לכן, ככל שיצטברו שינויים, תכונות האוכלוסייה תשתננה. שימו לב, הברירה הטבעית רק בוררת את המידע שכבר קיים.[\[90\]](#_ftn90) לכן, כדי שתהליך האבולוציה יהיה יעיל באופן משמעותי, על המוטציות קודם ליצור מידע גנטי חדש כדי לבנות חלבונים חדשים. בהיעדר ייצור מגוון גנטי חדש – המהווה תנאי הכרחי עבור התרחשותו של שינוי מורפולוגי משמעותי – הברירה הטבעית לא תוכל לשמר או להעביר שום יתרון לדור הבא ולכן תהליך האבולוציה לא יוכל להתרחש. ## כישלונן של המוטציות האקראיות[\[91\]](#_ftn91) הקושי ליצור מידע חדש על ידי מוטציות גנטיות וברירה טבעית הוא בלתי נתפס, משום שקיים מספר עצום של רצפים אפשריים שמתוכם על המוטציות "לחפש" במסגרת זמן נתון. ככל שאורך הגן או החלבון הוא ארוך יותר, כך מספר הרצפים האפשריים של חומצות האמינו (המרכיבות את החלבון) צומח. לדוגמה, קיימות 400 אפשרויות (20²) כדי ליצור שילוב של שתי חומצות אמינו.[\[92\]](#_ftn92) בדומה לכך, קיימות 8,000 אפשרויות (203) כדי ליצור רצף של שלוש חומצות אמינו, ו160,000 אפשרויות (204) כדי ליצור ארבע חומצות אמינו, וכן הלאה. אך רוב החלבונים הפעילים עשויים ממאות חומצות אמינו. לכן, אפילו חלבון קצר יחסית, לדוגמה של 150 חומצות אמינו, מייצג רצף אחד מתוך מספר עצום של שילובי רצפים (10195 בערך). עניין זה מצביע על כך שהסיכוי למצוא אפילו רצף פעיל אחד, דהיינו גן או חלבון פעיל, כתוצאה ממוטציה גנטית אקראית, הוא נמוך באופן בלתי סביר. הסיכוי עדיין נמוך, אפילו בהינתן כמות הזמן שזמינה לתהליך האבולוציה. אך האם ניתן לסמוך על מוטציות אקראיות שיחפשו רצף חדש של דנ"א שיוכל לכוון ולבנות חלבון חדש ופעיל? האם חיפוש אקראי שכזה אחר מידע גנטי חדש יצליח או ייכשל, בהינתן הזמן הנתון לתהליך האבולוציה? התשובה לכך היא שהצלחתו של חיפוש אקראי תלויה בגודל מרחב האפשרויות אשר בו יש לערוך את החיפוש (כלומר מספר הרצפים האפשריים של חומצות האמינו) ובמספר ההזדמנויות הזמינות עבור חיפוש כזה. אך מסתבר כי קיים גורם נוסף שמכריע את ההסתברות להצלחתה של המוטציה ליצור גנים וחלבונים חדשים. על המדענים לדעת מהי התדירות לקיומם של צירופי דנ"א פעילים שמסוגלים לייצר חלבונים חדשים, מתוך מכלול הצירופים האפשריים של חלבון באורך מסוים. הסיבה לכך היא שבגנים וחלבונים, קיימים צירופים פעילים רבים של חלבונים וחומצות אמינו מתוך המספר העצום של כל הצירופים. לכן, כדי להעריך את הסבירות לחיפוש אקראי, עלינו קודם כל לדעת את היחס בין מספר הרצפים הפעילים למספר הרצפים הבלתי פעילים בדנ"א. ביולוגים מולקולריים יודעים כבר הרבה זמן כי מספר השילובים האפשריים לכל רצף של דנ"א, או שרשרת של חומצות אמינו, הוא עצום ואף גדל בהתאם לאורך המולקולה. כפי שציינו לעיל, בהתאם לחלבון אחד קצר של 150 חומצות אמינו, קיימים 10 בחזקת 195 סידורים של חומצות אמינו באותו האורך. מדובר במספר בלתי נתפס. אך עד לאחרונה, ביולוגים מולקולריים לא ידעו כמה מהסידורים הללו של חומצות אמינו, מייצגים חלבונים פעילים. כיום אנו יודעים כי סידור של חומצות אמינו, המניב חלבון פעיל, הוא מאוד נדיר ביחס למספר הרצפים האפשריים. בניסוי שערך הביולוג המולקולרי דוגלס אקס באוניברסיטת קיימברידג', הוא גילה כי עבור כל רצף של דנ"א שמייצר חלבון קצר (של 150 חומצות אמינו), קיימים עשר בחזקת שבעים ושבע סידורים לא פעילים. כלומר, עשר בחזקת שבעים ושבע סידורים של חומצות אמינו שלא יכולות ליצור חלבון שתורם לתפקוד ביולוגי.[\[93\]](#_ftn93)**במילים אחרות, קיימות יותר דרכים לסדר את חומצות האמינו כך שתיווצרנה שרשראות של חומצות אמינו בלתי פעילות,** **מאשר הדרכים לסדר רצפים שמרכיבים חלבונים פעילים.** לכן, עבור כל גן או חלבון פעיל, קיים מספר עצום של רצפים בלתי פעילים שדרכו על התהליך האבולוציוני לערוך את החיפוש האקראי שלו.[\[94\]](#_ftn94) האם מוטציות אקראיות באמת יכולות לערוך חיפוש בתוך מרחב אפשרויות כה עצום בזמן כל כך קצר כמו של המפץ הקמבריוני עליו דיברנו לעיל, או אפילו בזמן של כל ההיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ? זכרו, מדובר ב-1077 אפשרויות של חלבונים בלתי מועילים. אך כדי להעריך את היכולת של המנגנון הנאו-דרוויניסטי, דהיינו הברירה הטבעית והמוטציות הגנטיות, לערוך חיפוש יעיל בתוך מרחב עצום כזה של אפשרויות בזמן הדרוש, עלינו לדעת כמה הזדמנויות היו קיימות לתהליך האבולוציוני כדי לערוך את החיפוש העצום הזה. כל אורגניזם שמתרבה ויוצר אורגניזם חדש, מביא להזדמנות חדשה ליצירה והעברת גן או מידע חדש. אך לאורך 3.5 מיליארדי שנים של חיים בכדור הארץ, רק 1040 אורגנניזמים התקיימו- משמע שהיו רק 1040 הזדמנויות כאלו. אך מדובר במספר זעיר לעומת 1077. המסקנה היא שמספר הניסיונות הזמינים לתהליך האבולוציה הוא מאוד קטן ביחס למספר הרצפים האפשריים שדרכו יש לחפש. במילים אחרות, גודל מרחב האפשרויות (שבו על המוטציות לערוך חיפוש) מתעלה באופן משמעותי על כמות הזמן שהייתה לתהליך האבולוציה. המסקנה היא שלמנגנון הברירה הטבעית הפועל על מוטציות גנטיות, אין מספיק זמן (בכל היסטורית החיים בכדור הארץ) כדי ליצור רצפי חומצות אמינו המרכיבות גן **אחד** פעיל! נובע מכך כי זה הרבה יותר סביר שחיפוש הנערך על ידי מוטציה אקראית ייכשל ולא יצליח ליצור אפילו רצף אחד פעיל של דנ"א או חלבון, בכל ההיסטוריה של החיים. מאחר ויצירת בעלי חיים חדשים דורשת יצירת חלבונים וגנים חדשים, זה אומר שמנגנון הברירה הטבעית הפועל על מוטציות אקראיות, לא יכול להסביר את המגוון הרחב של בעלי החיים בכדור הארץ. כלומר, הכוח ההסברי של המנגנון האבולוציוני אינו מספיק, אלא מוגבל. בנוסף לבעיית הזמן, מחקר הביולוגיה ההתפתחותית גילה כי רק למוטציות מסוימות יש את הפוטנציאל לגרום לשינוי אבולוציוני משמעותי, דהיינו המוטציות שמתרחשות בשלבים המוקדמים של התפתחות העובר של האורגניזם. מוטציות שמתרחשות מאוחר יותר לא תשפענה משתי סיבות. ראשית, מוטציות שמתבטאות בשלב המאוחר של ההתפתחות משפיעות רק על מספר קטן של תאים. שנית, מאוחר יותר בהתפתחות האורגניזם, המתווה הבסיסי של גוף היצור כבר יהיה מבוסס וקבוע.[\[95\]](#_ftn95) חשבו לדוגמה אם הייתם רוצים לשנות את האופן ההנדסי שבו הבניין שליד אזור מגורכם ייראה; באיזה שלב עליכם להתערב? התשובה היא ברורה, עליכם להתערב בשלבים המוקדמים ביותר של התכנון והבנייה. זה לא יועיל לכם אם תתערבו בסוף הבנייה אחרי שהבניין כבר בנוי. באותה המידה, מוטציות מאוחרות לא יכולות להביא לשינויים משמעותיים שיעברו לדור הבא. כפי שהגנטיקאים ברנרד ג'ון וג'ורג' מיקלוס מסבירים, "שינו מאקרו-אבולוציוני" דורש שינוי ב"שלבי העובר המוקדמים".[\[96\]](#_ftn96)אך עובדה זו מציבה בעיה קשה עבור התיאוריה הנאו-דרוויניסטית אשר מסתמכת על מוטציות (כדי ליצור שינויים משמעותיים). הסיבה לכך היא שביולוגים גילו כי מוטציות אשר מתרחשות בשלבים המוקדמים של ההתפתחות הן הרסניות באופן בלתי נמנע.[\[97\]](#_ftn97) לכן, הפרדיגמה האבולוציונית מתמודדת עם דילמה בלתי פתירה: סוג המוטציות להן זקוקה הפרדיגמה כדי ליצור מידע חדש, לא מתרחש. אך למוטציות שכן מתרחשות, היא לא זקוקה. איך תהליך האבולוציה יכול להתגבר על הקשיים הללו בייצור מידע גנטי חדש הדרוש עבורו? ביולוגים אבולוציוניים לא ענו על השאלה הזו. חשבו על בעיה נוספת: חוקרי הביולוגיה ההתפתחותית גילו כי גנים וחלבונים חדשים אינם מספיקים עבור יצירת בעל חיים, אלא שדבר זה דורש שילוב של רשת של גנים, שנקראת רשת גנטית. הרשתות הללו והתוצרים שלהן (חלבונים) אחראים על תזמון התבטאות הגנים בזמן התפתחות החיים. התוצרים של הגנים (חלבונים ורנ"א) ברשתות הללו שולחים אותות אשר משפיעים על האופן שבו התאים מתפתחים ומשתנים לאורך התהליך. אריק דייווידסון מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה חקר את רשת הבקרה הזו (רשת גנטית) וגילה לא רק את מה שהרשתות הללו עושות, אלא שהוא גם גילה מה הן לעולם לא עושות, דהיינו, הן לעולם לא משתנות באופן משמעותי. הוא גילה כי מוטציות המשפיעות על הרשתות הגנטיות (המתפקדות כבקרה על התפתחות הגוף הביולוגי) מובילות ל"פגיעה הרסנית… או לאיבוד מוחלט של היעילות".[\[98\]](#_ftn98) הוא מסביר כי תמיד קיימות השלכות לשינוי או להפרעה לתהליך הבקרה של הרשתות הגנטיות, וכי ההפרעות הללו הן תמיד הרסניות.[\[99\]](#_ftn99)הממצאים של דייווידסון קוראות תיגר על הכוח ההסברי של מנגנון הברירה הטבעית\מוטציות. לא רק שבניית גוף ביולוגי חדש דורשת גנים וחלבונים חדשים, אלא שהיא גם דורשת רשתות גנטיות. אך בניית רשת גנטית מרשת גנטית קיימת דורשת שינוי ברשת הקיימת – דבר שלא מתרחש ללא השלכות הרסניות, כפי שדייווידסון הראה במחקרו.[\[100\]](#_ftn100)לאור זאת, באיזה אופן מבנה ביולוגי חדש (ורשת גנטית חדשה הדרושה עבורו) היה יכול להתפתח ממבנה ביולוגי ורשת גנטית קודמים? דייווידסון מסיק כי: "למרות התאוריה הקלאסית של האבולוציה, התהליכים שמניעים את השינויים הקטנים והנצפים במינים שמתפצלים זה מזה, לא יכולים להוות דוגמאות לאבולוציה של מתווי הגוף (הארגון הייחודי של איברי הגוף ורקמותיו) של בעליי החיים".[\[101\]](#_ftn101)הוא ממשיך ומרחיב, > אבולוציה נאו-דרוויניסטית… מניחה כי כל התהליכים פועלים באותה הצורה, כך שאבולוציית האנזימים או צבעי הפרחים יכולה לייצג את האבולוציה של מתווה הגוף. היא (התיאוריה הנאו-דרוויניסטית) מניחה באופן שגוי כי שינוי ברצף החלבונים הוא הגורם הבסיסי לשינוי בתוכנית ההתפתחותית; והיא גם מניחה באופן שגוי ששינוי אבולוציוני במורפולוגיה של מתווה הגוף מתרחש על ידי תהליך מתמשך. כל ההנחות הללו נוגדות את המציאות.[\[102\]](#_ftn102) המחקר של דייוויסדון מדגיש את הקושי הניצב בנושא המאקרואבולוציה; דהיינו ההסבר למוצא החידושים העיקריים בצורות ביולוגיות לאורך ההיסטוריה של החיים. בניית צורות חדשות של בעלי חיים כמו אלו שאנו רואים במפץ הקמבריוני, דורשת תוכנות התפתחות חדשות – הכוללות חלבוני בקרה מוקדמות ורשתות גנטיות. אך אם חלבוני הבקרה המוקדמים וגם הרשתות הגנטיות אינם יכולים להשתנות מבלי להרוס את תוכנות ההתפתחות (וכתוצאה מכך לפגוע במבנים ביולוגיים של בעלי חיים), זה אומר שהמוטציות לא תשארנה למנגנון ברירה הטבעית לשמר איזשהו יתרון, ולכן ההתפתחות של בעלי החיים תיפגע. ## מוטציות לא יכולות להשיג את המבוקש גו'נת'ן וולס, כתב מאמר הגורס כי המנגנון הנאו-דרוויניסטי אינו יכול להשיג את אשר התיאוריה דורשת.[\[103\]](#_ftn103) במאמרו, הוא מפריך את ההנחה הבסיסית ביותר של הדוגמה הנאו-דרוויניסטית הקובעת כי הדנ"א מייצר רנ"א שמייצר חלבון שמייצר אותנו. בחשיבה זו, מוטציות המשנות את הדנ"א ישנו בסופו של דבר את החלבון. שינוי זה נשמר על ידי מגנון הברירה הטבעית, ולכן, האבולוציה נעה קדימה. לעומת זאת, כפי שוולס מראה, הדנ"א הוא איננו האחראי הבלעדי על קידוד הרנ"א, ולא כל החלבונים מקודדים לחלוטין על ידי הרנ"א. בנוסף לכך, הוא מראה כי הארגון של החלבונים בתור מבנים תלת-ממדיים בתא, דורש מידע מרחבי הקודם את הסינתזה שלהם (של החלבונים), ועל המידע הזה הדנ"א לא אחראי כלל. מכאן, שינוי בדנ"א (מוטציה) לא מהווה הסבר מקיף. ### הדנ"א לא מקודד רנ"א רבים לאחר שהדנ"א משועתק לרנ"א, מספר תהליכים יכולים לשנות את הרנ"א כך שהוא לא יהיה תואם לשעתוק המקורי. קיימים שני תהליכים כאלו: #### 1. שחבור תהליך שבו מולקולת רנ"א המתועתקת לפי רצף דנ"א עוברת עיבוד ליצירת רנ"א שליח (mRNA) המכיל את הרצף המתורגם לחלבון. בתהליך השחבור, מקטעים המכונים אינטרונים שאינם מקודדים לחלבון או ל־רנ"א פעיל, נחתכים ממולקולת ה־רנ"א המשועתקת בגרעין, כך שהרצפים המרכיבים את ה־רנ"א שליח, המכונים אקסונים, מחוברים לפי הסדר ליצירת רצף חומצות גרעין ב־רנ"א הבשל.[\[104\]](#_ftn104) אך כפי שוולס מסביר, אחד או יותר מהאקסונים יכולים להיות מועתקים או להימחק, כך שהרנ"א שליח הסופי לא יהיה תואם יותר לרצף המקורי של הדנ"א. תופעה זו נקראת "שחבור חליפי", ועמה, תאים יכולים להכין הרבה יותר רנ"א שליחים וחלבונים ממה שמקודד ברצפי הדנ"א. לדוגמה, רצף אחד של דנ"א בזבובי פירות מייצר יותר מ18,000 חלבונים שונים דרך תופעת השחבור החליפי.[\[105\]](#_ftn105) למגוון שנוצר בעקבות השחבור החליפי יש השלכות פונקציונליות. לדוגמה, שחבור חליפי מווסת שינויים פיזיולוגיים, התפתחות עצבית והוא גם מייצר מגוון עצום בחלבוני הממברנה. #### 2. עריכת רנ"א בנוסף לשחבור חליפי, שעתוקים רבים עוברים עריכת רנ"א, אשר יכולה לשנות נוקלאוטידים קיימים או להכניס נוקלאוטידים נוספים. עריכת רנ"א שליח יכולה לשנות את רצף חומצת האמינו של החלבון אותו הוא (הרנ"א שליח) מקודד, כך שהחלבון יהיה שונה ממה שרצף הדנ"א קידד. בדומה לשחבור חליפי, לעריכת הדנ"א קיימות השלכות פונקציונליות. עריכה זו נפוצה במערכות עצבים בקרב בעלי החיים, בהן היא משנה את הרנ"א שליח של חלבונים המעורבים באיתות עצבים. בעכברים, עריכת רנ"א היא הכרחית עבור הישרדותם של תאי גזע המייצרים תאי דם מפותחים. ### הרנ"א שליח אינו מכתיב את המבנה הסופי של חלבונים רבים הפעילות של מולקולת חלבון תלויה במבנה התלת ממדי שלה, הנקבע על ידי האופן שבו מולקולות ליניאריות מתקפלות.[\[106\]](#_ftn106) למרות שרצף חומצת האמינו (המקודד על ידי רצף הרנ"א שליח) לעתים קרובות מכתיב את המבנה המקופל והסופי של החלבון, קיימים מקרים רבים בהם רצף חומצת האמינו לא אחראי על כך. קיימים גורמים רבים בתא (כמו צפיפות מולקולרית) אשר משפיעים על האופן שבו חלבון כלשהו מתקפל. חלבונים מסוימים מתקפלים באופן זהה למרות שיש להם רצפי חומצות אמינו שונים.[\[107\]](#_ftn107) לעומת זאת, חלבונים אחרים מקבלים מבנה שונה למרות שיש להם רצפי חומצות אמינו זהים. ### רוב החלבונים משתנים דרך גליקוזילציה לבסוף, רוב החלבונים משתנים ברמה הכימית אחרי התרגום שלהם על ידי תהליך שנקרא גליקוליזציה, אשר כולל הוספת "גליקנים". גליקנים מורכבים מסוכרים קטנים המקושרים זה לזה. גליקנים יכולים להיות מבנים מאוד מורכבים. ביצורים חיים, הנוקלאוטידים בדנ"א מקושרים זה לזה בשרשראות לינאריות (קוויות); עם יוצאים מן הכלל, והדבר נכון גם לגבי חומצות אמינו בחלבונים. אך סוכרים יכולים להיקשר זה לזה בדרכים מרובות. מולקולות גלוקוז לדוגמה יכולות להיקשר לסוכרים אחרים בשישה מקומות שונים. כתוצאה מכך, סוכרים יכולים ליצור שרשראות ארוכות ומורכבות יותר מהשרשראות הלינאריות של הנוקלאוטידים או של חומצות האמינו. מכאן, זה ברור שיכולת נשיאת המידע של הגליקנים עוקפת בהרבה את היכולות של הדנ"א או החלבונים (ככל שהמבנה המולקולרי הוא ארוך ומורכב יותר, כך המידע הוא עשיר יותר). בגליקוליזציה, הגליקן נקשר קודם לחלבון בזמן הסינתזה שלו (או אחרי הסינתזה). לאחר מכן, הרשתות האנזימטיות המורכבות, הכוללות חלבונים רבים הנמצאים באינטראקציה,  משנות את הגליקנים בהתאם לצרכים של התא. השינויים הללו מאפשרים לתא להסתגל לסביבה מסוימת או להגדיר אותה (את הסביבה) עבור שלב ספציפי בהתפתחות העוברית. לכן, הצורה הגליקוזילטית הסופית של החלבון הינה רחוקה מאוד מלהיות מקודדת באופן בלעדי וישיר על ידי רצף הדנ"א; כפי שביוכימאים עצמם מודים.[\[108\]](#_ftn108)מכאן, שני הצעדים הראשונים של הדוגמה הנאו-דרוויניסטית המרכזית נכשלים. הדנ"א לא מקודד באופן בלעדי את הרנ"א שליח, והרנ"א שליח לא מקודד באופן בלעדי את החלבונים. אך הדוגמה הנאו-דרוויניסטית נכשלת לחלוטין בצעד האחרון: ### הצורך במידע מרחבי הבעיה הרצינית יותר עבור התיאוריה הנאו-דרוויניסטית היא שכדי שחלבונים יוכלו לתפקד כראוי, עליהם להיות ממוקמים במקום הנכון. אך הדנ"א לא קובע את המיקומים של החלבונים. אלא שהמיקום שלהם נקבע על ידי הארכיטקטורה של התא ועל ידי דפוסים בממברנה[\[109\]](#_ftn109) הקודמים לתהליכי השעתוק והתרגום. לכן, גם אם הדנ"א הוא האחראי הבלעדי על קידוד המבנה הסופי של החלבונים (דבר שהוא לא נכון כפי שראינו לעיל), עדיין צריך להיות מידע בלתי תלוי בדנ"א שיקבע את מיקום החלבונים. המסקנה היא שמנגנון הברירה הטבעית הפועל על מוטציות אקראיות איננו יכול להוות תשתית אבולוציונית. הסיבה לכך היא שהדנ"א (אותו המוטציה משנה) איננו מכיל את כל התוכנית אודות ההתפתחות של האורגניזם. ## דוגמאות נפוצות לכוח של המנגנון הנאו-דרוויניסטי רבים נוהגים להצביע על דוגמאות כאלו ואחרות של שינויים קטנים (מיקרואבולוציה) כראיות לכוח של מנגנון הברירה הטבעית הפועל על מוטציות, להניע את תהליך האבולוציה ולכן להסביר את מגוון החיים. ד"ר גרטי כותב, > האם ניתן לראות תהליכים אבולוציוניים קצרים? דוגמה נפוצה מאוד לתהליך אבולוציוני כזה היא התפתחות העמידות לאנטיביוטיקה. חיידקים שנחשפים למינון נמוך של אנטיביוטיקה או למינון לא-רציף יכולים עם הזמן לפתח עמידות בעזרת שינויים אקראיים עד אשר השינוי גורם אצל חיידק בר מזל אחד לחוסר רגישות לאנטיביוטיקה. זהו תהליך לא ארוך שניתן לראות אותו מתרחש במעבדה בטווח של ימים ולאפיין אותו עד לרמת המוטציה. דוגמה נוספת היא עמידות לחומרי הדברה, חלקם מעשי ידי אדם כמו אורגנו-פוספטים אשר חרקים מצליחים להתגבר עליהם.[\[110\]](#_ftn110) אך הדוגמאות הללו לא מדגימות את מה שהתזה הנאו-דרוויניסטית דורשת; דהיינו מוטציות אקראיות שיוצרות **מידע גנטי חדש**. אלא שהחיידקים למשל, מבטאים גנים עמידים שכבר קיימים אצלם מלפני כן. או, שהחיידקים עוברים מוטציה שפוגעת או משנה את הקולטנים שלהם, דבר שפוגע ברגישות שלהם לתרופות. במילים אחרות, הם לא השיגו מידע חדש, אלא שמידע הקיים אצלם נפגע, דבר שבצורה עקיפה היווה יתרון בשבילם (עמידות לאנטיביוטיקה). אותו הדבר נכון לגבי חרקים שמצליחים לפתח עמידות לחומרי הדברה; תופעה זו מתרחשת כתוצאה מגנים שכבר קיימים בחרקים, ולא כתוצאה ממידע גנטי חדש שנוצר כתוצאה ממוטציה אקראית.[\[111\]](#_ftn111)גרטי ממשיך וכותב, > דוגמה נוספת לאבולוציה קצרה היא הניסוי המפורסם של ריצ'רד לנסקי בחיידקי אשריכיה קולי. ב-1988 זרע לנסקי 12 מושבות שמקורן בחיידק בודד בתרבית נוזלית ונתן להן לגדול. בכל יום הוא הפריד 10% מכל תרבית וזרק את ה-90% הנותרים. פעם ב-500 דורות הוא גיבה את התרביות בשביל בדיקות עתידיות. תוצאות הניסוי היו מרתקות. בכל 12 המושבות חלו שינויים דומים בנפח ובקצב הגידול של החיידקים – התאמות סבירות למקדם הברירה הטבעית שהוא הכתיב (איסוף 10% מהאוכלוסייה), וכל המושבות פיתחו תלות מלאה בתמיסת הגידול גם ברמת המזון וגם ברמת הלחץ האוסמוטי. כולן חוץ מתרבית אחת. ב-2008 (כ-20 שנה לאחר תחילת הניסוי) זיהה לנסקי מושבה אחת שהחלה להתרבות בקצב שהיה גדול משמעותית מהשאר. בדיקה העלתה שהיא פיתחה את היכולת לפרק ציטראט (אחד מתוצרי השימה התאית) ולנצל אותו כמקור אנרגיה נוסף. הדבר נתן יתרון מובהק לבעל התכונה, והיא השתרשה מהר מאוד באוכלוסייה. גם הפעם, כאשר מדברים על אבולוציה של חיידקים, מדובר למעשה על איבוד גנים, לא על יצירת גנים חדשים.[\[112\]](#_ftn112) האורגניזמים הללו איבדו הרבה מהיכולות שלהם (כמו לדוגמה ייצור השוטון, דבר שאפשר להם להגביר את קצת הגידול שלהם) והיכולת לפרק ציטראט כבר הייתה קיימת אצלם לפני כן.[\[113\]](#_ftn113)מכאן, המסקנה היא כי המנגנון הנאו-דרוויניסטי, איננו מצליח להסביר את המגוון של החיים הביולוגיים. אך זה לא הסוף, אולי קיימים מנגנונים אחרים שכן יכולים להסביר? # בחינת תיאוריות אבולוציוניות אחרות[\[114\]](#_ftn114) לאורך שני העשורים האחרונים, ביולוגים אבולוציוניים רבים ניסו לנסח תיאוריות אבולוציונית מחודשות, משום הבנתם שהמנגנון הנאו-דרוויניסטי איננו יכול להסביר את מוצא המינים. לרעיונות החדשים הללו יש לכאורה כוח יצירה חזק יותר מאשר מוטציות וברירה טבעית גרידא. בחלק זה של המאמר, נבקש לבחון את התיאוריות האבולוציוניות הנוספות הללו ואת המנגנונים שלהם ונראה כי גם הן לא מצליחות להסביר את מוצא המינים. ## "הביולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית" (Evo-Devo**)** התיאוריה הנאו-דרוויניסטית הסטנדרטית הדגישה מאז 1930 כי שינויים גדולים (מאקרואבולוציוניים) מתרחשים באופן בלתי נמנע כתוצאה מהצטברות של שינויים קטנים (מיקרואבולוציוניים) באוכלוסייה של בעלי חיים. בשנות השבעים של המאה העשרים, הקונצנזוס המדעי החל להטיל ספר ברעיון הזה, כאשר מספר פלאונטולוגים (כמו סטפן גולד, ניילס אלדריג' וסטיבן סטנלי) הבינו כי תיעוד המאובנים לא מראה דפוס של שינויים הדרגתיים (מהמיקרו למאקרו). בשנת 1980, נערך כנס במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע בשיקגו, שבו התעוררה התנגדות משמעותית לתורה המסורתית של האבולוציה. הביולוגית סקוט גילברט כתבה כי התעוררה "מחתרת בתורת האבולוציה המודרנית…. שמסיקה כי מאקרואבולוציה לא יכולה לנבוע ממיקרואבולוציה".[\[115\]](#_ftn115)באותו בכנס, פלאונטולוגים אשר הטילו ספק בכך ששינויים ברמת המיקרו יכולים להוביל לשינויים ברמת המאקרו, מצאו לעצמם בני ברית מבין חוקרי הביולוגיה ההתפתחותית. הם לא הסתפקו בתיאורית הנאו-דרוויניזם משום שהם ידעו שגנטיקה של אוכלוסיות, דהיינו הביטוי המתמטי של התיאוריה הנאו-דרוויניסטית, ביקשה רק לכמת שינויים בתדירות הגנים, במקום לנסות להסביר את מוצא הגנים או את המוצא של מתווי גוף חדשים. לכן, חוקרי הביולוגיה ההתפתחותית הסיקו כי התיאוריה הנאו-דרוויניסטית לא הציעה הסבר מספק לשינויים מאקרואבולוציוניים.[\[116\]](#_ftn116) כדי לנסח תיאוריה מקיפה יותר, חוקרי הביולוגיה ההתפתחותית הפצירו בביולוגים האבולוציוניים לאמץ תובנות מהתחום שלהם (הביולוגיה ההתפתחותית). מהן התובנות מתחום הביולוגיה ההתפתחותית שמגדירות את תיאורית הביולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית? ובכן, חסידי הביולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית גורסים כי יש להסביר את השינויים האבולוציוניים המשמעותיים בתור תוצאות של מוטציות שמתרחשות בשלבים המוקדמים של ההתפתחות. בשונה מהתורה הנאו-דרוויניסטית הדוגלת בשינויים קטנים ומצטברים, התורה החדשה של הביולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית מדגישה את החשיבות של שינויים בהתפתחות המוקדמת של האורגניזם בתור תנאי הכרחי לשינוי המתווה המורפולוגי שלו. במילים אחרות, שינויים בהתפתחות העוברית מובילים את האבולוציה משום שהם מובילים למבני גוף חדשים. ### החולשה של תיאורית הביולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית למרות ההתלהבות הראשית שהיתה סביב לתחום המחקר הזה, תיאורית הביולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית נכשלה מסיבה ברורה שציינו לעיל: התזה העיקרית של הביולוגיה ההתפתחותית האבולוציונית על פיה מוטציות שמתרחשות בשלבים המוקדמים של ההתפתחות, דהיינו בשלבי העובר, יכולות לגרום לשינויים יציבים, בין דוריים (תורשתיים) ומשמעותיים במתווה הגוף של האורגניזמים, סותרת את מה שאנו יודעים כיום. כפי שציינו לעיל, המחקר המודרני הראה כי מוטציות המתרחשות בשלבי ההתפתחות המוקדמים הן הרסניות. לכן, ההשערה כי שינויים מוקדמים בהתפתחות העובר מניעים את האבולוציה, היא השערה לא זמינה לאור הראיות. ## "ארגון עצמי" (Self Organization**)** בזמן שהתיאוריה הנאו-דרוויניסטית מסבירה את מגוון החיים בתור תוצאה של ברירה טבעית הפועלת על מוטציות אקראיות, תיאורית ההתארגנות העצמית גורסת כי מבנה ביולוגי לעתים קרובות מתרחש כתוצאה ספונטנית (התארגנות עצמית) של חוקי הטבע. חסידי תיאוריה זו מפרשים את הברירה הטבעית בתור מנגנון שמשמר את הסדר האקראי שיצרו תהליכים טבעיים. הם מאמינים כי במקום מוטציות גנטיות, תהליכים שמתארגנים עצמאית מסבירים את היווצרותן של צורות ביולוגיות חדשות. ### סטיוארט קאופמן ומקור הסדר אחד מהמדענים המוכרים בתור אלו שמקדמים את תיאורית הארגון העצמי הוא הביוכימאי סטיוארט קאופמן. בספרו, הוא מעביר ביקורת על כוח היצירה של הברירה הטבעית ושל המוטציות. הוא מציע דרך נוספת להבין את האופן שבו סדר נוצר. הוא טוען כי קיימים חוקים שגורמים לסדר ספונטני, אשר יכולים להסביר את הופעת החיים הראשונים ואת מגוון החיים שמופיעים במפץ הקמבריוני.[\[117\]](#_ftn117)קאופמן טוען כי התפתחות של מתווי גוף ביולוגיים כוללת שני שלבים: מורפוגנזה (היווצרות הצורה והמבנה של האורגניזם) והתמיינות תאים (תהליך שבו תאים נפרדים ומקבלים תפקידים ייחודיים). קאופמן בדק את האפשרות על פיה ארגון עצמי מתרחש במהלך התפתחות העובר – במיוחד בהתמיינות התאים ובשלב המורפוגנזה. הוא מסביר כי ארגון עצמי בשלב מוקדם כזה, יכול להסביר את האופן שבו גופי ביולוגיים חדשים הופיעו בעבר. הוא מציין כי רשתות גנטיות משפיעות על האופן שבו תאים מתמיינים במהלך התפתחות העובר. הרשתות עושות כך על ידי ייצור "מסלולי התמיינות"[\[118\]](#_ftn118) צפויים. בתהליך זה, סוג אחד של תא ייווצר מתא אחר במהלך התפתחות עוברית, ויצמיח סוגים רבים של תאים אחרים – חלק יהפכו לתאי לב, חלק לתאי מוח וכן הלאה. קאופמן מציע כי מסלולי התמיינות אלה "עשויים לשקף ארגון עצמי של רשתות גנטיות מורכבות".[\[119\]](#_ftn119)במילים אחרות, רשתות גנטיות בתאי העובר מגדירים את המסלולים אשר על פיהם תאים נפרדים ומתמיינים. מאחר ויכול להיות שדפוסים אלו של התמיינות התאים נקבעים על ידי גני בקרה (של הרשת הגנטית), קאופמן מתייחס אליהם (לדפוסים אלו) כאל תוצרים בלתי נמנעים של תהליכי ארגון עצמי. הוא טוען את אותו הדבר לגבי החשיבות של תהליכי ארגון עצמי במהלך שלב המורפוגנזה. בשלב זה סוגים שונים של תאים מתארגנים והופכים לרקמות ולאיברים נבדלים המהווים למתווה הגוף של האורגניזם. הוא מצביע על תהליך המורפוגנזה בתור דוגמה לאופן שבו גופים ביולוגיים חדשים היו יכולים להיווצר. ### בעיות בתיאורית הארגון העצמי האם תהליכי הארגון העצמי אותם קאופמן מציין יכולים להסביר את מקור מתווי הגוף של האורגניזמים ואת מקור המידע הגנטי הדרוש כדי לבנות אותם? התשובה היא לא, וזאת משתי סיבות. ראשית, תיאורית הארגון העצמי של קאופמן לא יכולה להסביר את המקור של המידע הגנטי שכבר נמצא ברשתות הגנטיות. קאופמן עצמו הודה כי רשתות אלה הן הכרחיות עבור התמיינות תאים. אמנם קאופמן מדבר על התמיינות תאים בתור תהליך שמשקף ארגון עצמי, אבל הוא בעצמו מודה כי המסלולים הצפויים של ההתמיינות נובעים מרשתות גנטיות קיימות.[\[120\]](#_ftn120) אך לעומת זאת, המידע הגנטי האצור ברשתות הגנטיות לא נוצר מתהליכי ארגון עצמי של התמיינות תאים. אלא שהתמיינות תאים, היא תהליך שנובע ממידע גנטי שכבר קיים. לכן, תהליך הארגון העצמי שבו קאופמן משתמש, לא יכול להסביר את המוצא של המידע הגנטי עצמו, משום שהוא נובע ממנו, כפי שהוא בעצמו מודה. שנית, תיאורית "הארגון העצמי" מנסה להסביר את המקור של הסדר במערכות ביולוגיות דרך תהליכים פיזיקליים וכימיים. אך הדבר שיש להסביר במערכות ביולוגיות הוא לא רק סדר במובן של דפוס גאומטרי פשוט. אלא שהדבר שדורש הסבר הוא המורכבות האדפטיבית והמידע הגנטי והאפיגנטי הדרוש כדי לבנות אותה. אך חסידי תורת "הארגון העצמי" לא מצליחים להסביר את היווצרות המידע וגם לא את המבנים האנטומיים המורכבים שנוצרים לכאורה מתהליכים פיזיקליים וכימיים גרידא. אלא שהם מצביעים על התפתחות עוברית שמתבצעת על בסיס מידע קודם. או, שהם מציעים דוגמאות של תהליכים פיזיקליים וכימיים היוצרים סוג של סדר שלא רלוונטי לסוג הסדר שקיים בתכונות של המערכות הביולוגיות שזקוקות להסבר. הם נוהגים להצביע על צורות גאומטריות פשוטות שנוצרות כתוצאה מתהליכים כימיים או פיזיקליים כאילו שהן מייצגות את האופן שבו מידע ביולוגי או גופים ביולוגיים יכלו להיווצר. הם מצביעים על גבישים או מערבולות בתור המחשות לכוח היצירה של תהליכים טבעיים. המחשות אלו אכן מתרחשות כתוצאה מתהליכים טבעיים, יחד עם זאת, סוג הסדר שנמצא במולקולות או במערכות ביולוגיות איננו רלוונטי כלל להמחשות הללו מאחר וכאן, מדובר על מידע, קוד ומבנים ביולוגיים מורכבים ביותר. במילים אחרות, סדר פשוט איננו שקול למורכבות מוגדרת (Specified Complexity). כדי לראות את ההבדל בין סדר למורכבות, חשבו על ההבדל בין הרצפים הבאים: 1. נתרן-כלוריד-נתרן-כלוריד-נתרן-כלוריד-נתרן-כלוריד 2. אזפרט<מפגראשקלקיר הרצף הראשון, מתאר את המבנה של גבישי מלח, והוא מכיל סדר פשוט. וזאת משום ששני היסודות (נתרן וכלוריד), מסודרים באופן פשוט ובדפוס שחוזר על עצמו. הרצף התחתון לעומת זאת, מייצג מורכבות; ברצף זה אין דפוס שחוזר על עצמו (הדרך הפשוטה ביותר להציג את המידע שבו היא לכתוב את הרצף בשלמותו) אך אין לו גם שום משמעות או פונקציה. הרצף העליון היה יכול להיווצר על ידי חוק או אלגוריתם פשוט, כמו, "כל פעם שנתרן מופיע יש לחבר אליו כלוריד", ולהפך. לעומת זאת, המידע שאצור בדנ"א וברנ"א ובחלבונים לא מייצג סדר או מורכבות גרידא, אלא שהוא מייצג "מורכבות מפורטת". ברצפים הגנטיים, ארגון בלתי צפוי ובלתי שגרתי הינו הכרחי עבור הפעילות של הרצף. שלושת הרצפים להלן ממחישים את ההבדלים הללו: 1. נתרן-כלוריד-נתרן-כלוריד-נתרן-כלוריד-נתרן-כלוריד (סדר) 2. אזפרט<מפגראשקלקיר (מורכבות) 3. את כל אוצרותיי אתן עבור טיפה של זמן (מורכבת מוגדרת) מה הקשר בין כל זה לארגון עצמי? ובכן, התהליכים הטבעיים שיוצרים סדר (כמו בגבישים) לא מייצרים רצפים מורכבים; וכמובן שלא מורכבות מפורטת, דהיינו סוג הסדר שקיים בגנים ובמבנים ביולוגיים. חוקי הטבע מתארים תופעות של דפוס שחוזר על עצמו. המידע שקיים בקוד דנ"א לא מכיל מידע חוזר ונשנה. לכן, המידע הגנטי לא יכול להיות מוסבר על ידי חוקי טבע או תהליכים של ארגון עצמי. ## התיאוריה הנייטרליסטית של האבולוציה מייקל לינץ' הוא ביולוג אבולוציוני מאוניברסיטת אינדיאנה שהציע מודל אבולוציוני אחר כדי להסביר את האבולוציה. בעוד שבתיאוריות של "ארגון עצמי" המוטציות לא משחקות תפקיד עיקרי, במודל שלו, זאת הברירה הטבעית שלא משחקת תפקיד עיקרי אלא משני. על פי התיאוריה של לינץ', תהליכים אקראיים כמו מוטציות וסחף גנטי הם הכוחות שמניעים את האבולוציה. התיאוריה שלו מבוססת על משוואות של גנטיקה של אוכלוסיות (המשוואות הללו מתארות את מערכת היחסים בין תדירות המוטציה, הברירה הטבעית, סחף גנטי וגודל אוכלוסייה). משוואות אלו מציעות כי כאשר מדברים על אורגניזמים בעלי אוכלוסייה גדולה כמו חיידקים, לברירה הטבעית יש את הכוח להסיר את המוטציות המזיקות ולהשאיר את המוטציות היעילות. יוצא בכך שבאוכלוסיות גדולות, תהליך הסחף הגנטי (הנטייה לאובדן אקראי של שונות גנטית) הינו חלש. לעומת זאת, משוואות הגנטיקה של האוכלוסיות מציעות גם כי באוכלוסיות קטנות, הברירה הטבעית תתקשה להתגבר על סחף גנטי אקראי. כלומר, תהיה נטייה לאבד מוטציות חיוביות לפני שהן תוכלנה להישאר באוכלוסייה, ובמקביל, הברירה הטבעית לא תוכל להסיר באופן יעיל מוטציות הרסניות. איך זה קשור למאקרואבולוציה ולמוצא של מערכות ביולוגיות חדשות? ביולוגים אבולוציוניים מאמינים כי האבות הקדמונים של רוב הצורות החדשות של החיים ככל הנראה התקיימו באוכלוסיות קטנות. בהינתן החולשה של הברירה הטבעית להסיר מוטציות חיצוניות באוכלוסיות כאלה, לינץ' טוען כי יסודות גנומיים נוספים הצטברו עם הזמן (אינטרונים, פסאודוגנים וטרנספוזונים), וכי הגנומים של בעלי החיים והצמחים נטו לגדול במידתם. לינץ' טוען כי הצטברות הדנ"א הובילה למורכבות מצטברת הן בגנום (כל הדנ"א) ובפנוטיפ (התכונות הנצפות) של האורגניזמים, דבר שהניע באופן משמעותי שינויים אבולוציוניים עם הזמן. ### הפרדוקסים בתיאוריה של לינץ' לינץ' סיפק ביקורת חזקה נגד היעילות של המנגנון הנאו-דרוויניסטי והראה כי מבחינה מתמטית, לברירה הטבעית, דהיינו למרכיב החיוני של התיאוריה האבולוציונית הסטנדרטית, אין את הכוח לקבע מוטציות חיוביות כדי ליצור תכונות חדשות באוכלוסיות קטנות.[\[121\]](#_ftn121) אך מעצם הכשלון של הברירה הטבעית, לא ניתן להסיק כי הצטברותן של מוטציות יכולה לעשות את העבודה. ללא הברירה הטבעית, איך התיאוריה של לינץ' תצליח? התיאוריה שלו מנסה להסביר את המוצא של המורכבות על ידי מנגנון חלש יותר מאשר המנגנון של המודל הנאו-דרוויניסטי. האם המודל שלו מצליח יותר מהמודל הנאו-דרוויניסטי? התשובה היא לא, וזאת מכמה סיבות: ראשית, התיאוריה של לינץ' מניחה אך לא מסבירה את מוצא התהליכים התאיים והמכונות המולקולריות הדרושים עבור המודל שלו. לדוגמה, במודל שלו, המורכבות המצטברת בגנום, כרוכה בצורך לערוך ולחתוך מקטעים (הנקראים אינטרונים) של הרנ"א שליח (mRNA) כדי להתיר את התרגום שלו לחלבונים. מערכת מולקולרית עצומה הנקראת ספלייסוזום (העורך הגנטי) אחראית על כך. אבל מאיפה מגיעה המערכת הזו והמידע הדרוש כדי לייצר אותה? לינץ' לא מספק לכך תשובה. בנוסף, לינץ' לא מספק ראיות לכך ששחלוף (החלפת חומר גנטי בין מולקולות דנ"א), סחף גנטי, ומוטציות יכולים לייצר מורכבות גנומית. לסיום, המנגנון של לינץ' לא מסביר את ההצטברות של המורכבות הגנומית (כלומר רצפים חדשים). מנגנון ההצטברות הגנומית נשען על מוטציות אקראיות לחלוטין. אך כפי שראינו לעיל, על המוטציות לחפש במרחב אפשרויות עצום (של רצפים בלתי פעילים) אחר רצף גנטי פעיל. לינץ' לא עונה בשום מקום על הסבירות האפסית להצלחתן של מוטציות בחיפוש כזה, הוא גם לא מסביר מדוע קיימת סבירות גבוהה יותר (מהסבירות שראינו לעיל) לכך שמוטציות תהיינה מסוגלות לערוך חיפוש כזה אחר רצף חלבוני פעיל. ## תורשה אפיגנטית (נאו-לאמארקיזם) כפי שראינו לעיל, בזמנו, לדרווין לא היה מנגנון בתיאוריה שלו שהיה יכול להעביר או להוריש תכונות של אורגניזמים לדורות הבאים שלהם. הוא חשב שהשינויים באורגניזמים שמתרחשים במהלך חייהם כתוצאה משימוש וחוסר שימוש באיברים ובמערכות אנטומיות, יעברו לצאצאיהם דרך התרבות. במובן הזה, התיאוריה שלו נשענה על אלמנטים של תיאוריה אבולוציונית ישנה יותר הנקראת על שמו של ז'אן בטיסט דה לאמארק, שגם כן האמין בתורשה של תכונות נרכשות. בתיאוריה של לאמארק, תכונות שנרכשו כתוצאה מהשפעה סביבתית לאורך זמן, יועברו לצאצאים בתנאי שהתכונות מופיעות אצל שני ההורים. המנגנונים הלאמארקיים (למרות שלא התבססו על ראיות באותו הזמן), שיחקו תפקיד משמעותי מבחינתו של דרווין, וזאת בגלל שהועברה ביקורת נגד מנגנון הברירה הטבעית. עם התגלית של חוקי מנדל בשנת 1900 יחד עם ההבנה אודות הכרומוזומים בתור האחראיים על התורשה, התיאוריות הלאמארקיות התפוגגו. הגנטיקה נהייתה הבסיס לתורשה של השינויים האבולוציוניים. לעומת זאת, לאחרונה, ככל שיותר ביולוגים הכירו בעובדה שמידע ביולוגי מסוים (מידע אפיגנטי) נמצא מחוץ לדנ"א, צמחה התעניינות בקרב החוקרים לגבי האופציה על פיה מקורות מידע לא גנטיים השפיעו על מהלך האבולוציה. התגלית לגבי כך שמידע אפיגנטי יכול להשתנות ולהיות מועבר באופן בלתי תלוי בדנ"א משכה את תשומת ליבם של החוקרים. תגלית הזו הובילה לניסוח מחודש של תיאורית הלאמארקיזם (נאו-לאמארקיזם). תאוריה זו גורסת כי שינויים במבנים לא גנטיים של אורגניזמים השפיעו על תהליך האבולוציה. כיום, החוקרים שתומכים בתיאורית הנאו-לאמארקיזם כוללים את חוה יבלונקה מאוניברסיטת תל אביב ומסימו פיגליאוצ'י מאוניברסיטת ניו יורק. לאמארק לא ידע כמובן שום דבר על תפקיד הגנים, והאמין שתורשה של תכונות נרכשות הייתה המניע העיקרי של תהליך האבולוציה. נאו-לאמארקנים מודרניים מכירים במציאות התורשה הגנטית, אך בנוסף לכך, הם חושבים שמקורות מידע אפיגנטיים שיחקו תפקיד מסוים באבולוציה. יבלונקה אספה מספר קטגוריות של ראיות לטובת מה שהיא מכנה "מערכות תורשת אפיגנטיות". ראשית, היא מציינת כי בחד תאיים מסוימים (כמו שמרים וחיידקי אשריכיה קולי) שינויים במסלולים המטאבוליים שנגרמו על ידי הסביבה, יכולים לעבור לדור הבא ללא תלות בשינויים של הדנ"א. שנית, היא מציינת כי המידע אודות המבנה של האורגניזם עובר מהאב לצאצא ללא תלות בדנ"א, דרך קרומי התא. שלישית, היא מדברת על תהליכים כמו מתילציה או מיתול הדנ"א – תהליך שבו אנזימים מיוחדים מחברים קבוצת מתיל (אטום פחמן הקשור לשלושה אטומי מימן) לנוקלאוטידים שבתוך הסליל הכפול של חומצות הגרעין. תהליכים כאלה יכולים לשנות את בקרת הגנים ואת מבנה הכרומטין. יבלונקה מציינת כי השינויים הנוצרים על ידי התהליכים הללו לעתים קרובות מועברים לדורות הבאים של התאים ללא שום שינוי ברצף הדנ"א. לבסוף, היא מציינת תהליך שנקרא "תורשה אפיגנטית בתיווך רנ"א" אותו גילו לאחרונה. בתהליך זה, רנ"א קטנים שנחתכו מרנ"א מקורי פועלים יחד עם אנזימים מיוחדים ומשפיעים על התבטאות הגנים ועל מבנה הכרומטין, והשינויים הללו יכולים לעבור בתורשה בלי תלות בגנים. ### ביקורת על המודל של יבלונקה האם המנגנונים הללו יכולים להסביר איך צורות חדשות של בעלי חיים נוצרות? התשובה היא לא. מעצם טבעה, האבולוציה דורשת שינויים קבועים ויציבים אשר יכולים לעבור בתורשה. אך הראיות של יבלונקה מראות שכאשר תורשה לא גנטית מתרחשת (תורשה שלא מותנית בגנים) היא מערבת בתוכה מבנים שלא משתנים (כמו קרומי תאים ומתווי מידע מבניים קבועים אחרים) וכאלה שלא מחזיקים מעמד מעבר למספר דורות בודדים. המודל שלה לא מצליח לייצר חידושים אבולוציוניים משמעותיים. כדי ששינוי אבולוציוני משמעותי יתרחש באוכלוסייה של אורגניזמים, לא רק שעל השינוי להיות תורשתי, אלא שהוא גם צריך להיות קבוע ויציב. יבלונקה לא הצליחה להוכיח ששינוי אפיגנטי יכול להחזיק מעמד ולהישאר קבוע באוכלוסייה כלשהי. אלא שלהיפך – הורשת התכונות הללו נמשכת מספר דורות בלבד. יבלונקה בעצמה מודה בכך שהיא לא הצליחה להוכיח שמדובר בשינויים קבועים ויציבים, "אנו מאמינים כי שינויים אפיגנטיים…בגנום איקריוטי יכולים להיות מורשים, אך באיזה אופן, לכמה זמן, ותחת אילו תנאים, זה עוד לא הוגדר".[\[122\]](#_ftn122) כתוצאה מכך, החשיבות האבולוציונית של מודל התורשה האפיגנטית נשאר לא וודאי, או כפי שיבלונקה בעצמה מודה הוא נשאר "ספקולטיבי".[\[123\]](#_ftn123) ## הנדסה גנטית טבעית (Natural Genetic Engineering**)** החוקר ד"ר ג'יימס שפירו מאוניברסיטת שיקגו ניסח תיאוריה אחרת לגבי האופן שבו אבולוציה פועלת. שפירו פיתח הבנה אודות האבולוציה שלוקחת בחשבון את המורכבויות המשולבות של האורגניזמים כמו כן את החשיבות של מוטציות לא-אקראיות ושינויים בתהליך האבולוציוני. מדובר בשינוי קיצוני משום שהמודל המסורתי של האבולוציה מבוסס על מוטציות אקראיות. שפירו מסביר כי אורגניזמים באוכלוסייה מסוימת לעתים קרובות משנים את עצמם כתגובה לאתגרים סביבתיים שונים. הוא מצביע על ראיות שמראות שכאשר אוכלוסיות מתמודדות עם לחצים סביבתיים, אותות וטריגרים שונים, האורגניזמים לא מייצרים מוטציות או עושים שינויים גנטיים אקראיים, דהיינו, מבלי להתחשב בצרכים ההישרדותיים שלהם. אלא, שאוכלוסיות לעתים קרובות מגיבות ללחצים סביבתיים בדרך מבוקרת ומכוונת.[\[124\]](#_ftn124) במילים אחרות, שפירו קורא תיגר על ההבנה המסורתית של האבולוציה; הוא דוחה את האופי האקראי של השינויים האבולוציוניים. הוא מקדם השקפה אבולוציונית שמדגישה יכולת מתוכנתת להסתגל או "להנדס" שינוי, דהיינו, האורגניזמים מגיבים באופן שקול להשפעות הסביבתיות, דרך ארגון מחודש או שינוי המידע הגנטי בדרכים מבוקרות, וזאת על מנת לשמר יעילות. האם המודל שלו יכול להסביר את מוצא המידע הדרוש כדי לבנות מתווי גוף ביולוגיים חדשים? ### אבל מי הוא המתכנת? המודל של שפירו לא עונה על השאלה המשמעותית ביותר מבחינתנו – מאיפה מגיע התכנות או האלגוריתם שמסביר את היכולת ההסתגלותית המתוכנתת שבאורגניזמים? הניסיון התמידי שלנו מלמד שקיים מקור אחד לתוכנה עשירת מידע, דהיינו, אינטליגנציה. אך במודל של שפירו, אין שום אינטליגנציה האחראית על התכנות, למעשה אין במודל שלו שום הסבר לגבי המוצא או מקור המידע שמאפשר לאורגניזמים את היכולת להסתגל כפי ששפירו מתאר. ## בניית גומחות חיים (Niche Construction**)** בניית גומחות חיים היא תהליך שבו אורגניזמים משנים את סביבתם כדי להבטיח את הסתגלותם של צאצאיהם. לאחרונה, ביולוגים טענו כי בניית גומחות חיים היא תהליך אבולוציוני שפועל בשיתוף פעולה עם הברירה הטבעית.[\[125\]](#_ftn125) אך שום חסיד של מנגנון "בניית גומחות החיים" לא מסביר איך היכולת להתנהגות מורכבת כזו נוצרה. אלא שההתנהגויות המורכבות הללו נלקחות כדבר נתון, מבלי להסביר את המוצא שלהן. ## סטרקטואליזם (Structualism**)** המודל הסטקרטואלי גורס כי מגוון החיים הוא תוצאה בלתי נמנעת של חוקי הטבע במקום תוצאה של מקריות של מוטציות גנטיות. על פי מודל זה, קיימים חוקים שמכתיבים את תהליך האבולוציה, כך שאם היינו מריצים את התהליך אחורה בזמן, ומתחילים אותו שוב, היינו מקבלים תוצאה דומה אם לא זהה. אמנם מודל זה נמנע מבעיות קשות עמה מתמודדת תיאורית הנאו-דרוויניזם (כמו התלות במוטציות אקראיות לחלוטין), לעומת זאת, מודל זה אינו מצליח להסביר היכן נמצאים החוקים הללו שאחראים על הכתבת התהליך האבולוציוני (בין אם הם איפשהו ביקום, או באורגניזמים וכו'). בנוסף לכך, על פי המודל הסטרקטואלי, החוקים שמכתיבים את התהליך הם חוקים מתמטיים. אך חסידי המודל לא הצליחו לפרט את הנוסחאות המתמטיות שקובעות את הצורות הביולוגיות (או את מקורן). הבעיה הרצינית יותר היא שגם אם קיימים חוקים כאלו, החוקים עצמם תלויים במידע שכבר נמצא בהם. החוקים לא מסבירים את המקור של המידע, אלא שהם מניחים את קיומו, ועל פיו, מכתיבים לכאורה את תהליך האבולוציה.[\[126\]](#_ftn126) ### מסקנות במאמר זה ראינו כי תיאורית האבולוציה איננה מאיימת כלל על קיומו של אלוהים או על אמיתות האמונה המשיחית. בנוסף לכך, ראינו כי קיימים חורים רציניים בתיאוריה, הן בהיבט המוצא המשותף של החיים, והן בהיבט המנגנונים האבולוציוניים. ראינו כי המאמין יכול להיות פתוח לראיות משום שאלוהים לא מוגבל לשיטת בריאה מסוימת ובודדה. לעומת זאת, האתאיסט אינו יכול להיות פתוח לראיות, משום שתיאורית האבולוציה היא ההסבר היחיד שזמין בשבילו. לכן, פתיחות ואובייקטיביות אמיתית אודות ההיסטוריה של החיים מתאפשרת אך ורק במסגרת ההשקפה התאיסטית, לא האתאיסטית. הערות: [\[1\]](#_ftnref1) ד"ר אנטוני פלו (1923-2010) הוא פרופסור בריטי לפילוסופיה שהיה למוביל דעה בכיר בתנועה האתאיסטית. הוא לימד באונ' אוקספורד, אברדין, קיילי, רדינג ויורק. [\[2\]](#_ftnref2) Anthony Flew, [There Is a God: How the World’s Most Notorious Atheist Changed His Mind](https://www.amazon.com/There-God-Notorious-Atheist-Changed-ebook/dp/B000W9169S), 75.[\[3\]](#_ftnref3) שם.[\[4\]](#_ftnref4) Dr. Casey Luskin, Dr. Ann Gauger, Dr. Douglas Axe, Dr. Stephen C. Meyer[\[5\]](#_ftnref5) גרטי, "הברירה הטבעית".[\[6\]](#_ftnref6) http://evolution.campusteva.tau.ac.il/content/skhyph-gntyt[\[7\]](#_ftnref7) ההגדרה היא של החוקרת חוה יבלונקה.[\[8\]](#_ftnref8) אשחר, "חוקרים ישראלים חשפו את המנגנון המאפשר העברת מידע גנטי לדורות הבאים בלי לשנות את רצף הגֶנים שלהם".[\[9\]](#_ftnref9) הגדרה זו שייכת גם כן ליבלונקה.[\[10\]](#_ftnref10) גרטי, "התשובה המדעית לטיעונים נגד אבולוציה".[\[11\]](#_ftnref11) לונדון, "הנזיר שגילה את התורשה בגרגיר אפונה".[\[12\]](#_ftnref12) שושני, *בקשר לאלוהים*, 127.[\[13\]](#_ftnref13) [Dr. Francis S. Collins Interview](https://www.pbs.org/wnet/religionandethics/2006/07/21/july-21-2006-dr-francis-s-collins-interview/3676/), Religion & Ethics Newsweekly, July 2006.[\[14\]](#_ftnref14) Barrow and Tipler, *The Anthropic Cosmological Principle*, 561-565.[\[15\]](#_ftnref15) Ibid., 133.[\[16\]](#_ftnref16) Craig, “Creation and Evolution (part 19).”[\[17\]](#_ftnref17) Behe, *The Edge* of Evolution, 3.[\[18\]](#_ftnref18) חלק זה מתחום הביוגאוגרפיה מבוסס על מאמרו של קסי לוסקין: “Universal Common Descent: A Comprehensive Critique”[\[19\]](#_ftnref19)National Center for Science Education, “Evolution on Islands.” [\[20\]](#_ftnref20) .Shumaker & Beck, *Primates in Question*[\[21\]](#_ftnref21) ראו: Alfred L Rosenberger and Walter Carl Hartwig, “New World Mon- keys,” *Encyclopedia of Life Sciences* (Nature Publishing Group, 2001),[\[22\]](#_ftnref22) Cox and Moore, *Biogeography*,185.[\[23\]](#_ftnref23) Zihlman, *The Human Evolution* Coloring Book, 4–11.[\[24\]](#_ftnref24) "ענף" בטקסונומיה היא קבוצת יצורים החולקים אב קדמון משותף.[\[25\]](#_ftnref25) Fleagle & Gilbert, “The Biogeography of Primate Evolution: The Role of Plate Tectonics, Climate, and Chance.”[\[26\]](#_ftnref26) Zihlman, Ibid., 4-11.[\[27\]](#_ftnref27) Fleagle and Gilbert, ibid., 404.[\[28\]](#_ftnref28) Hartwig, “Patterns, Puzzles and Perspectives on Platyrrhine Origins,” 76, 84.[\[29\]](#_ftnref29) Black, When Monkeys Surfed to South America.[\[30\]](#_ftnref30) Briggs, *Global Biogeography*, 93.[\[31\]](#_ftnref31) Rabinowitz & Woods, “The Africa-Madagascar Connection and Mammalian Migrations,” 270–276.[\[32\]](#_ftnref32) Huggett, *Fundamentals of Biogeography*, 2nd ed, 39.[\[33\]](#_ftnref33) Measey, Vences, Drewes, et al., “Fresh- water Paths across the Ocean: Molecular Phylogeny of the Frog Pty- chadena newtoni Gives Insights into Amphibian Colonization of Oceanic Islands,” 7-20.[\[34\]](#_ftnref34) Queiroz, “The Resurrection of Oceanic Dispersal in Histor- ical Biogeography,” 68–73.a.[\[35\]](#_ftnref35) Giancarlo, “Fossils, Frogs, Floating Islands and Expanding Earth in Changing-Radius Cartography—A Comment to a Discussion on Journal of Biogeography,” 789– 798.[\[36\]](#_ftnref36) Queiroz, “Resurrection of Oceanic Dispersal in Historical Bio- geography.”[\[37\]](#_ftnref37) Ibid.[\[38\]](#_ftnref38) *Levinton, “The Cambrian Explosion: How Do We Use the Evidence?*[\[39\]](#_ftnref39) Wray, *“Rates of Evolution in Developmental Processes.”*[\[40\]](#_ftnref40) תאוריה אבולוציונית שמספקת הסבר לתופעות של רצפי מאובנים של מינים שונים ותיארוכיהם.[\[41\]](#_ftnref41) מתוך בלוג 'אתולוגיה', "מעט חינוך אבולוציוני: גוּלד שווה גוֹלד (חלק ד')".[\[42\]](#_ftnref42) להרחבה, ראו: .Meyer, *Darwin’s Doubt,* 136–152[\[43\]](#_ftnref43) Higgins and Lynch, “Metapopulation extinction caused by mutation accumulation.”[\[44\]](#_ftnref44) “Schopf, “Punctuated Equilibria: An Alternative to Phyletic Gradualism.”[\[45\]](#_ftnref45) הדוגמאות נלקחו מ:  Bechly and Meyer, “The Fossil Record and Universal Common Ancestry,” 469-480.[\[46\]](#_ftnref46) Bell, “Potentially Biogenic Carbon Preserved in a 4.1 Billion-Year-Old Zircon.”[\[47\]](#_ftnref47) פוטוסינתזה מתייחסת לתהליך הפקת אנרגיה דרך האור.[\[48\]](#_ftnref48) Hecht, “Photosynthesis Began on Earth 3.8 Billion Years Ago.”[\[49\]](#_ftnref49) Bowring, “Calibrating Rates of Early Cambrian Evolution.”[\[50\]](#_ftnref50) O’Donoghue, “The Ordovician: Life’s Second Big Bang.”[\[51\]](#_ftnref51) המפצים הנוספים הם: מפץ האודונטודה Odontode Explosion)), מפץ חרקי הקרבון (Carboniferous Insect Explosion), מפץ הטריאס (Triassic Explosion), הופעה של בעלי ארבע רגליים יבשתיים בתקופת הטריאס המוקדם (Early Triassic Terrestrial Tetrapod Radiation), הופעה של זוחלים ימיים בתקופת הטריאס המוקדם (Early Triassic Marine Reptile Radiation), הופעת הדרקונים באמצע הטריאס (Mid-Triassic Gliding Reptile Radiation), הופעת המוזאזאוריים (Mosasaur Radiation), הופעת בעלי הפרחים (Radiation of Flowering Plants), הופעת השלייניים המודרניים (Radiation of Modern Placental Mammals), הופעת הציפורים המודרניות (Radiation of Modern Birds), הופעת האדם ועוד.[\[52\]](#_ftnref52) Hickman, *Integrated Principles of Zoology*, 8th ed.[\[53\]](#_ftnref53)   “[Ancient daddy long legs creep up in 3D: 300m year old harvestmen revealed in new virtual fossil](http://www.imperial.ac.uk/news/101455/ancient-daddy-long-legs-creep-3d/).”[\[54\]](#_ftnref54) “The researchers say comparing the 3D fossils of the Dyspnoi and Eupnoi species to modern members of these harvestmen groups provides further proof that ancient and modern species were very similar in appearance, suggesting little change over millions of years. “, מתוך הכתבה.[\[55\]](#_ftnref55) Rana, ““Hurry Up and Wait” Pattern in the Fossil Record Supports Creation Model.”[\[56\]](#_ftnref56) סטרטיגרפיה היא מחקר בגאולוגיה שעוסק בתיאור סדר שכבות הסלע ותיארוכן.[\[57\]](#_ftnref57)  S.K. and C.R.C. Paul, eds., *The Adequacy of the Fossil Record*.[\[58\]](#_ftnref58) Gould, *Wonderful Life: The Burgess Shale and the Nature of History*.[\[59\]](#_ftnref59) Morris, *Life’s Solution: Inevitable Humans in a Lonely Universe*  וגם, McGhee, *Convergent Evolution: Limited Forms Most Beautiful*.[\[60\]](#_ftnref60) Rana, “Origins of Monogamy Cause Evolutionary Paradigm Breakup.”[\[61\]](#_ftnref61) Darwin, *Descent of Man*, 178.[\[62\]](#_ftnref62) Dawkins, *Blind Watchmaker*, 94.[\[63\]](#_ftnref63) Monroe, *Evolution, 632, 637.*[\[64\]](#_ftnref64) Srinivasan, “When One Eye Is Better Than Two.”  וגם: Pettigrewand Collin, “Terrestrial Optics in an Aquatic Eye: The Sandlance, Limnichthytes fasciatus (Creediidae, Teleostei),” .[\[65\]](#_ftnref65) Pettigrew and Collin, Ibid., 407.[\[66\]](#_ftnref66) Holt Science and Technology, *Life Science*, 183.[\[67\]](#_ftnref67) Collazo, “Developmental Variation, Homology, and the Pharyngula Stage.”[\[68\]](#_ftnref68) ראו לדוגמה: Kalinka,  Varga, Gerrard, Preibisch,  Corcoran, et al., “Gene Expression Divergence Recapitulates the Developmental Hourglass Model."[\[69\]](#_ftnref69) Richardson,  Hanken, Gooneratne, et al., “There Is No Highly Conserved Embryonic Stage in the Vertebrates: Implications for Current Theories of Evolution and Development.”[\[70\]](#_ftnref70) Ibid.[\[71\]](#_ftnref71) הפנוטיפ מתייחס להתבטאותו של ההרכב הגנטי בתכונות (כמו לדוגמה עיניים כחולות).[\[72\]](#_ftnref72) Bininda, Jeffery and Michael. “Inverting the Hourglass: Quantitative Evidence against the Phylotypic Stage in Vertebrate Development.”[\[73\]](#_ftnref73) Bechly and Meyer, Ibid., 488-490.[\[74\]](#_ftnref74) Simon, “Grass Phylogeny and Classification: Conflict of Morphology and Molecules.”[\[75\]](#_ftnref75) Jenner, “When Molecules and Morphology Clash: Recon- ciling Conflicting Phylogenies of the Metazoa by Considering Secondary Character Loss.”[\[76\]](#_ftnref76) Chiari, “Phylogenomic Analyses Support the Position of Turtles as the Sister Group of Birds and Crocodiles (Archosauria).”[\[77\]](#_ftnref77) Losos, “Who Speaks with a Forked Tongue? State-of-the-Art Molecular and Morphological Phylogenies for Lizards Dif- fer Fundamentally.”[\[78\]](#_ftnref78) Christen, “An Analysis of the Origin of Metazoans, Using Comparisons of Partial Sequences of the 28S RNA, Reveals an Early Emergence of Triploblasts.”[\[79\]](#_ftnref79) Buggs, “The Evolutionary Mystery of Orphan Genes.”[\[80\]](#_ftnref80) Syvanen, “Evolutionary Implications of Horizontal Gene Transfer”; W. Ford Doolittle, “The Practice of Classification and the Theory of Evolu- tion, and What the Demise of Charles Darwin’s Tree of Life Hypothesis Means for Both of Them,” *Philosophical Transactions of the Royal Society B* 364 (2009): 2221–2228; Malcolm S. Gordon, “The Concept of Mono- phyly: A Speculative Essay,” *Biology and Philosophy* 14 (1999): 331–348; Eu- gene V. Koonin, “The Biological Big Bang Model for the Major Transitions in Evolution,” *Biology Direct* 2 (2007): 21; Vicky Merhej and Didier Raoult, “Rhizome of Life, Catastrophes, Sequence Exchanges, Gene Creations, and Giant Viruses: How Microbial Genomics Challenges Darwin,” *Fron- tiers in Cellular and Infection Microbiology* 2 (August 28, 2012): 113; Raoult, “The Post-Darwinist Rhizome of Life,” *The Lancet* 375 (January 9, 2010): 104–105; Carl R. Woese, “On the Evolution of Cells,” *Proceedings of the National Academy of Sciences USA* 99 (June 25, 2002): 8742–8747; Lawton, “Why Darwin Was Wrong about the Tree of Life.”[\[81\]](#_ftnref81) Zheng and Gerstein, “The Ambiguous Boundary between Genes and Pseudogenes: The Dead Rise Up, or Do They?”[\[82\]](#_ftnref82) Jachowicz, Santenard,  Bender, Muller, andPadilla, “Heterochromatin Establishment at Pericentromeres Depends on Nuclear Position.”[\[83\]](#_ftnref83) קודון הוא רצף של 3 נוקלאוטידים המקודד לחומצת אמינו. [\[84\]](#_ftnref84) Stergachis, Haugen, Shafer, Fu, Vernot, et al., “Ex- onic Transcription Factor Binding Directs Codon Choice and Affects Pro- tein Evolution.”וגם: Durasevic, and Ibba, “New Roles for Codon Usage.”[\[85\]](#_ftnref85) כרומוזום 2 הוא אחד מ-23 זוגות הכרומוזומים שלנו.[\[86\]](#_ftnref86) טלומרים הם רצפים מיוחדים שנמצאים בקצה הכרומוזומים.[\[87\]](#_ftnref87) Fan,  Linardopoulou,  Friedman, Williams, and Trask, “Genomic Structure and Evolution of the Ancestral Chromosome Fusion Site in 2q13-2q14.1 and Paralogous Re- gions on Other Human Chromosomes.”[\[88\]](#_ftnref88) נאו-דרוויניסטים כיום נוהגים גם להכליל מנגנונים נוספים כמו "סחף גנטי", למרות שהמנגנונים הללו נחשבים למשניים בהשוואה למנגנון הברירה הטבעית הפועל על מוטציות אשר מתפקד בתור מפעל הייצור של מורכבות החיים.[\[89\]](#_ftnref89) גרטי, "התשובה המדעית לטיעונים נגד אבולוציה".[\[90\]](#_ftnref90) Peterson and Müller, “Phenotypic Novelty in EvoDevo: The Distinction between Continuous and Discontinuous Variation and Its Importance in Evolutionary Theory.”[\[91\]](#_ftnref91) חלק זה מבוסס על: Meyer, “Neo-Darwinism and the Origin of Biological Form andInformation”.[\[92\]](#_ftnref92) בכל תא קיימים 20 סוגי חומצות אמינו.[\[93\]](#_ftnref93) Axe, “Estimating the Prevalence of Protein Sequences Adopting Functional Enzyme Folds.”[\[94\]](#_ftnref94) לפחות ארבעה מחקרים אחרים בהם שומשו שיטות שונות כדי להעריך את הנדירות של החלבונים הפעילים אישרו את המחקר של אקס:K. Durston, D. K. Y. Chiu, D. L. Abel, and J. T. Trevors, “Measuring the Functional Sequence Complexity of Proteins,” Theoretical Biology and Medical Modelling 4 (2007): 47; Reidhaar-Olson and Sauer, “Functionally Acceptable Solu- tions in Two Alpha-Helical Regions of Lambda Repressor”; S. V. Taylor, K. U. Wal- ter, P. Kast, and D. Hilvert, “Searching Sequence Space for Protein Catalysts,” Pro- ceedings of the National Academy of Sciences USA 98 (2001): 10596–10601; H. P. Yockey, “A Calculation of the Probability of Spontaneous Biogenesis by Infor- mation Theory,” Journal of Theoretical Biology 67, no. 3 (August 7, 1977): 377–398.[\[95\]](#_ftnref95) Valen, “How Do Major Evolutionary Changes Occur?”[\[96\]](#_ftnref96) Bernard and Miklos, *The Eukaryote Genome in Development and Evolution*, 309.[\[97\]](#_ftnref97) Volhard, and Wieschaus. “Mutations Affecting Segment Number and Polarity in Drosophila.”[\[98\]](#_ftnref98) Davidson, “Evolutionary Bioscience as Regulatory Systems Biology,” 38.[\[99\]](#_ftnref99) Ibid., 40.[\[100\]](#_ftnref100) Davidson and Douglas, “An Integrated View of Precambrian Eu- metazoan Evolution,” 8.[\[101\]](#_ftnref101) Davidson, *The Regulatory Genome,* 195.[\[102\]](#_ftnref102) Davidson, “Evolutionary Bioscience as Regulatory Systems Biology,” 35–36.[\[103\]](#_ftnref103) Wells, “Why DNA Mutations Cannot Accomplish What Neo-Dawrinism Requires.”[\[104\]](#_ftnref104) מתוך ויקיפדיה.[\[105\]](#_ftnref105) Sun, You, Döring, He, Kise, et al., “Ultra-Deep Profiling of Alternatively Spliced Drosophila Dscam Isoforms by Circularization-Assisted Multi-Segment Sequencing.”[\[106\]](#_ftnref106) להמחשה ראו את [הסרטון](https://www.youtube.com/watch?v=2dV5s6v2v8Q).[\[107\]](#_ftnref107) Russell and Barton, “Structural Features Can Be Unconserved in Proteins with Similar Folds.”[\[108\]](#_ftnref108) Spiro, “Protein Glycosylation: Nature, Distribution, Enzy- matic Formation, and Disease Implications of Glycopeptide Bonds.”[\[109\]](#_ftnref109) ממברנות ביולוגיות נושאות מידע מרחבי. המידע הזה מתווך באופן חלקי על ידי הגליקוזאמינוגליקנים ועל ידי שדות חשמליים.[\[110\]](#_ftnref110) גרטי, "אבולוציה- לא סתם 'תיאוריה'".[\[111\]](#_ftnref111) Hunter, “why Evolution Fails the Test of Science,” 335-337.[\[112\]](#_ftnref112) Stone, “For Microbes, Devolution Is Evolution.”[\[113\]](#_ftnref113) Leisola, “Evolution: A Story without a Mechanism,” 199-200.[\[114\]](#_ftnref114) חלק זה מבוסס על: Meyer, Gauger and Nelson, “Theistic Evolution and the Extended Evolutionary Synthesis: Does it Work?”[\[115\]](#_ftnref115) Gilbert, “Resynthesizing Evolutionary and Developmental Biology,”362.[\[116\]](#_ftnref116) Palopoli and Patel, “Neo-Darwinian Developmental Evolution: Can We Bridge the Gap between Pattern and Process?” 502.[\[117\]](#_ftnref117) Kauffman, *The Origins of Order: Self-Organization and Selec- tion in Evolution.*[\[118\]](#_ftnref118) Ibid., 489.[\[119\]](#_ftnref119) Ibid., 443.[\[120\]](#_ftnref120) Ibid., 537.[\[121\]](#_ftnref121) Lynch, “The Frailty of Adaptive Hypotheses for the Orgin of Organismal Complexity.”[\[122\]](#_ftnref122) Jablonka and Raz, “Transgenerational Epigenetic Inheritance: Prevalence, Mechanisms, and Implications for the Study of Heredity and Evolution,” 138.[\[123\]](#_ftnref123) Ibid., 162.[\[124\]](#_ftnref124) Shapiro, *Evolution: A View from the 21st Century*, 2.[\[125\]](#_ftnref125) Smee, Laland, Feldman*, Niche Construction: The Neglected Process in Evolution*, 488.[\[126\]](#_ftnref126) Meyer, “The Origin of Biological Information and the Higher Taxonomic Categories.” ### ביבליוגרפיה אשחר, יונת. "[חוקרים ישראלים חשפו את המנגנון המאפשר העברת מידע גנטי לדורות הבאים בלי לשנות את רצף הגֶנים שלהם](https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencenews/%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94-%E2%80%93-%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%90)".אתולוגיה, "[מעט חינוך אבולוציוני: גוּלד שווה גוֹלד (חלק ד')](https://athologica.com/?p=1562)".גרטי, ארז. "[הברירה הטבעית](https://davidson.weizmann.ac.il/online/tikshuv/life_sci/%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA)".\_\_\_\_. "[התשובה המדעית לטיעונים נגד אבולוציה](https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencepanorama/%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%94?page=7)"\_\_\_\_. "[אבולוציה-לא סתם תיאוריה](https://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/life_sci/%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%94-%E2%80%93-%D7%9C%D7%90-%D7%A1%D7%AA%D7%9D-%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94)".שושני, יקיר. *בקשר לאלוהים*. ישראל: משרד הביטחון הוצאה לאור, 2005.Axe, Douglas. “Estimating the Prevalence of Protein Sequences Adopting Functional Enzyme Folds.” *Journal of Molecular Biology 341* (2004).Behe, Michael *.*The Edge of Evolution. New York: Free Press, 2007.Bell, Elizabeth A. “Potentially Biogenic Carbon Preserved in a 4.1 Billion-Year-Old Zircon,” *Proceedings of the National Academy of Sci- ences USA 112* (2015): 14518–14521.Bernard John and  Miklos, George G. C. *The Eukaryote Genome in Development and Evolution*. London: Allen & Unwin, 1988.Bowring, Samuel A. “Calibrating Rates of Early Cambrian Evolution,” *Science 261* (1993): 1293–1298.Briggs, John C. *Global Biogeography.* Amsterdam: Elsevier Science, 1995.Buggs, Richard. “[The Evolutionary Mystery of Orphan Genes](https://richardbuggs.com/2016/12/29/the-evolutionary-mystery-of-orphan-genes/).”Chiari, Ylenia. “Phylogenomic Analyses Support the Position of Turtles as the Sister Group of Birds and Crocodiles (Archosauria).” *BMC Biology 10* (2012): 65.Christen, R. “An Analysis of the Origin of Metazoans, Using Comparisons of Partial Sequences of the 28S RNA, Reveals an Early Emergence of Triploblasts.” *EMBO Journal 10* (1991): 499–503.Cox, C. Barry and Moore, Peter D .*Biogeography: An Ecological and Evolutionary Approach*. Oxford, UK: Blackwell Science, 1993.Collazo, Andres. “Developmental Variation, Homology, and the Pharyngula Stage,” Systematic Biology 49 (2000): 3–18.Craig, William Lane. “[Creation and Evolution (part 19)](https://www.reasonablefaith.org/podcasts/defenders-podcast-series-2/s2-creation-and-evolution/creation-and-evolution-part-19/).”Davidson, Eric. “Evolutionary Bioscience as Regulatory Systems Biology.” *Developmental Biology 357* (2011): 35–40.Davidson, Eric. and Erwin, Douglas. “An Integrated View of Precambrian Eu- metazoan Evolution.” Cold Spring Harbor Symposia on Quantitative Biology 74 (2009): 1–16.Davidson, Eric. *The Regulatory Genome*. New York: Academic Press, 2006.Davidson, Eric. “[Evolutionary Bioscience as Regulatory Systems Biology](https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3135751/)."Dawkins, Richard. *The Blind Watchmaker: Why the Evidence of Evolution Reveals a Universe without Design*. New York: W. W. Norton, 1996.Durasevic, Weygan and Ibba, M. “New Roles for Codon Usage.” *Science (Washington) 329* (2010): 1473–1474.Emonds, Olaf Bininda. Jeffery, Jonathan and Richardson, Michael. “Inverting the Hourglass: Quantitative Evidence against the Phylotypic Stage in Vertebrate Development,” *Proceedings of the Royal Society of Lon- don, B 270* (2003): 341–346.Fan, Yuxin.  Linardopoulou, Elena. Friedman, Cynthia. Williams, Eleanor. and Trask, Barbara J.“Genomic Structure and Evolution of the Ancestral Chromosome Fusion Site in 2q13-2q14.1 and Paralogous Re- gions on Other Human Chromosomes.” *Genome Research 12* (2002): 1651–1662.Fleagle, John G. and Gilbert, Christopher C. “The Biogeography of Primate Evolution: The Role of Plate Tectonics, Climate, and Chance,” in *Primate Biogeography: Progress and Prospects*. ed. Shawn M. Lehman and John G. Fleagle. New York: Springer, 2006.Gilbert, S. F. “Resynthesizing Evolutionary and Developmental Biology.” *Developmental Biology 173* (1996): 357-372.Gould, Stephen Jay. *Wonderful Life: The Burgess Shale and the Nature of History*. New York: W. W. Norton & Company, 1990.Hartwig, Walter Carl .“Patterns, Puzzles and Perspectives on Platyrrhine Origins,” in *Integrative Paths to the Past: Paleoanthropological Advances in Honor of F. Clark Howell*. ed. Robert S. Corruccini and Rus- sell L. Ciochon. Englewood Cliffs, NJ: Prentice Hall, 1994.Hecht, Jeff. “Photosynthesis Began on Earth 3.8 Billion Years Ago,” *New Scientist 2905* (2013): 9.Higgins, Kevin and Lynch, Michael. “Metapopulation extinction caused by mutation accumulation.” PNAS February 27, 2001 98 (5).Hickman, Cleveland P. *Integrated Principles of Zoology*, 8th ed. St. Louis: Times Mirror/Mosby College Publishing, 1988.Holt Science and Technology. *Life Science*. New York: Holt, Rine- hart, & Winston, 2001.Huggett, Richard John. *Fundamentals of Biogeography*, 2nd ed. Lon- don: Routledge, 1998.Jablonka, Eva and Raz, Gal. “Transgenerational Epigenetic Inheritance: Prevalence, Mechanisms, and Implications for the Study of Heredity and Evolution.” *Quarterly Review of Biology 84, no. 2* (2009): 131–176.Jachowicz, Joanna W.  Santenard, Angèle. Bender, Ambre.  Muller, Julius and Padilla, Maria-Elena Torres. “Heterochromatin Establishment at Pericentromeres Depends on Nuclear Position.” *Genes and Development 27* (2013): 2427–2432Jenner, Ronald A. “When Molecules and Morphology Clash: Recon- ciling Conflicting Phylogenies of the Metazoa by Considering Secondary Character Loss.” *Evolution and Development 6* (2004): 372–378.*Levinton, Jeffrey S. “The Cambrian Explosion: How Do We Use the Evidence?,” BioScience 58 (October 2008): 855.**Losos, Jonathan B. “Who Speaks with a Forked Tongue? State-of-the-Art Molecular and Morphological Phylogenies for Lizards Dif- fer Fundamentally." Science 338 (2012): 1428–1429.*Lynch, Michael. “The Frailty of Adaptive Hypotheses for the Origin of Organismal Complexity.” *Proceedings of the National Academy of Sciences USA 104* (2007): 8597–8604.Kalinka, Alex T.. Varga, Karolina M, Gerrard, Dave T. Preibisch, Stephan. Corcoran, David L.  et al., “Gene Expression Divergence Recapitulates the Developmental Hourglass Model,” *Nature 468 (Dec 9, 2010): 811–816.*Kauffman, Stuart A. *The Origins of Order: Self-Organization and Selection in Evolution.* Oxford: Oxford University Press, 1993.Meyer, Stephen C. *Darwin’s Doubt: The Explosive Origin of Animal Life and the Case for Intelligent Design.* New York: Harper- One, 2013.\_\_\_. “[The Origin of Biological Information and the Higher Taxonomic Categories](https://www.discovery.org/a/2177/).”Measey, G. John,  Vences, Miguel and Drewes, Robert C. aet al., “Fresh- water Paths across the Ocean: Molecular Phylogeny of the Frog Pty- chadena newtoni Gives Insights into Amphibian Colonization of Oceanic Islands,” *Journal of Biogeography 34* (2007): 7–20.McGhee, George. *Convergent Evolution: Limited Forms Most Beautiful*. Cambridge, MA: MIT Press, 2011.Morris, Simon Conway*. Life’s Solution: Inevitable Humans in a Lonely Universe*. New York: Cambridge University Press, 2003.O’Donoghue James. “The Ordovician: Life’s Second Big Bang.” *New Scientist 2660* (2008): 34–37.Palopoli, Michael and Patel, Nipam. “Neo-Darwinian Developmental Evolution: Can We Bridge the Gap between Pattern and Process?” *Current Opinion in Genetics and Development 6* (1996): 502-508.Pettigrew, J.D.  and Collin, S.P. “Terrestrial Optics in an Aquatic Eye: The Sandlance, Limnichthytes fasciatus (Creediidae, Teleostei).” *Journal of Comparative Physiology A 177 (1995): 397-408.*Peterson, Tim and Müller, Gerd. “Phenotypic Novelty in EvoDevo: The Distinction between Continuous and Discontinuous Variation and Its Importance in Evolutionary Theory.” *Evolutionary Biology 43* (2016): 314– 335, at 328:Rana, Fazala. “[Hurry Up and Wait” Pattern in the Fossil Record Supports Creation Model](https://reasons.org/explore/publications/tnrtb/read/tnrtb/2011/09/19/hurry-up-and-wait-pattern-in-the-fossil-record-supports-creation-model).”\_\_\_\_. “Rana, “[Origins of Monogamy Cause Evolutionary Paradigm Breakup](https://reasons.org/explore/blogs/the-cells-design/read/the-cells-design/2019/03/20/origins-of-monogamy-cause-evolutionary-paradigm-breakup).”Rabinowitz and Stephen Woods, “The Africa-Madagascar Connection and Mammalian Migrations,” *Journal of African Earth Sciences 44* (2006): 270–276.Richardson, Michael K. Hanken, James. Gooneratne, Mayoni L.. et al., “There Is No Highly Conserved Embryonic Stage in the Vertebrates: Implications for Current Theories of Evolution and Development.” *Anato- my and Embryology 196* (1997): 91–106.Scalera, Giancarlo. “Fossils, Frogs, Floating Islands and Expanding Earth in Changing-Radius Cartography—A Comment to a Discussion on Journal of Biogeography,” *Annals of Geophysics 50* (Dec 2007): 789– 798.Schopf, Thomas J. M. Editorial introduction to Niles Eldredge and Stephen Jay Gould, “Punctuated Equilibria: An Alternative to Phyletic Gradualism.” In *Models in Paleobiology*.  ed. Thomas J. M. Schopf. San Francisco: Freeman, Cooper, 1972.Shapiro, James A. *Evolution: A View from the 21st Century*. Upper Sad- dle River, FT Press Science, 2011.Simon, Bryan K. “Grass Phylogeny and Classification: Conflict of Morphology and Molecules.” *Aliso 23* (2007): 259–266.S.K, Donovan. and C.R.C. Paul, eds. *The Adequacy of the Fossil Record*. Wiley: UK, 1998.Smee, John F. Laland, Kevin. Feldman, Marcus W. *Niche Construction: The Neglected Process in Evolution*. Princeton: Princeton University, 2003.Srinivasan, Mandyam V.“When One Eye Is Better Than Two,” *Nature 399 (1999): 305-07.**Wray, Gregory A. “Rates of Evolution in Developmental Processes,” American Zoologist 32 (Feb 1992): 131.*Stergachis, A. B. Haugen, E. Shafer, A. Fu, W. Vernot, B. et al., “Ex- onic Transcription Factor Binding Directs Codon Choice and Affects Pro- tein Evolution.” *Science 342* (2013): 1367–1Strickberger, Monroe W. *Evolution, 3rd ed*. Sunberg, MA: Jones and Bartlett Publishers, 2000.Stone, Marcia “[For Microbes, Devolution Is Evolution](https://academic.oup.com/bioscience/article/64/10/956/1782438).”Valen, Leigh Van. “How Do Major Evolutionary Changes Occur?” Evolutionary Theory 8 (1988): 173–176.Volhard, Christiane Nüsslein. and Wieschaus, Eric. “Mutations Affect- ing Segment Number and Polarity in Drosophila.” *Nature 287* (1980): 795–801.\\Zheng, Deyou and Gerstein, Mark B. “The Ambiguous Boundary between Genes and Pseudogenes: The Dead Rise Up, or Do They?” *Trends in Genetics 23* (2007): 219-24.Zihlman, Adrienne L. *The Human Evolution Coloring Book* . Napa, CA: HarperCollins, 2000.Queiroz, Alan de.“The Resurrection of Oceanic Dispersal in Histor- ical Biogeography,” *Trends in Ecology and Evolution* 20 (February 2005): 68–73. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** אבולוציה, מדע ואמונה **תגיות:** אבולוציה, אלוהים, בריאה --- ### [האם אדם צדיק יכול לכפר בעד חטאיי אנשים אחרים?](https://igod.co.il/discipleship/האם-אדם-צדיק-יכול-לכפר-בעד-חטאיי-אנשים-א/) **Published:** דצמבר 19, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** במאמר זה נבחן בקצרה את רעיון הכפרה האנושית (אדם המכפר בגופו על חטאים). רעיון כפרתו של אדם בגין חטאים אישיים וחטאי עם קמאיים – האם רעיון זה מושרש היטב בהגות המקראית ובעם היהודי?, מהו הקשר לגואל העם (המשיח המובטח) ומהו טבעו של אותו גואל?, מהו אפיונו של אותו גואל – האם עליו להיות בכור או צדיק או אולי שניהם?. על מנת לבחון את שרשי הרעיון -תחילה דרושה הבנת הצורך הבסיסי בהקרבת הקרבן ובמהותו. כשאנו נתקלים כיום בנושא הקרבנות אנו נתקפים זעם ומבטלים את הנושא בכך שרובינו נחשוב שמדובר בטקס אלילי-פאגאני שנועד לרצות אלילים עתיקים ובצדק. התרבויות הזרות עסקו בהקרבת קרבנות בצורה כזו או אחרת, החל מהעת העתיקה ועד לימינו אנו, החל מ-מתן מנחות במקדשים בודהיסטיים ועד לקרבנות אדם בתרבויות המאיה. יש להבחין האם העיסוק בהקרבת הקרבנות במקרא הינו עיסוק פאגאני לריצוי האלים כבשאר אומות העולם או פרקטיקה שנועדה לכיסוי חטאים אנושיים עבור בני האדם ולא עבור האל?, קרי – קרבנות הן נטו עבור האדם ושלמותו ולא עבור אלוהים. להבדיל מעמים אליליים הזובחים לאליליהם על מנת לרצותם, ה׳ מבאר את הצורך בהקרבת הקרבן בתהלים: ״לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר, בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף״ \[נ׳ פס׳ ט׳ – י׳\]. מאחר ואלוהים לא דורש לעצמו את עניין הקרבנות, ואין לו שום עניין בזבחים כלל, מבואר בכתובים הצורך שהינו אנושי בבסיסו ונוצר עבור האדם החוטא והמבקש קרבה לאל עליון, משני טעמים ׳חזקים׳ – האחד קשור במישרין לתחילת היות העם שלנו עם וטמוע היטב באומות העובדות עבודה זרה, ולכן ביקשו גם הם לעבוד את ה׳ בעבודת קרבנות, והטעם השני הוא הטעם הרוחני והוא בעניין ניקוי וכיסוי החטאים. אנו רואים בהמשך תולדות העם בתקופת בית ראשון כי פולחן הקרבנות בחיי היהודי הוא משני לתכלית האמונה ונזקק ל-׳השמה׳ במקומו הראוי כמשני לאמונה. הושע הנביא מתנבא אל העם: ״כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת״ – כלומר – ידיעת ה׳ חשובה בהרבה מהאקט הטקסי-פולחני. לכאורה סתירה לסדר הקרבת הקרבנות בספר ויקרא? – ממש לא. אנו רואים כי אלוהים לא ממש צריך לעצמו את הזבחים והעולות, ובכל זאת עבור מי נכתבו סדרי הקרבנות בספר ויקרא?… הרמב״ן מבאר את עניין הקרבנות בבהירות מופלאה וכותב כך : ״כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה, צוה השם כי כאשר יחטא יביא קרבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתודה בפיו כנגד הדבור… שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכופר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש…וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו״. \[רמב״ן ויקרא א׳ ט׳\]. הרמב״ן נותן טעם פרקטי לקרבנות – מידה כנגד מידה, קרבן כנגד חטא אנושי, דם כנגד דם, למרות שדמו של החוטא היה צריך להישפך בתמורה. דם האדם הינו מקודש וקדוש, ואילו הקרבן מכסה על חטא האדם שאלמלא הקרבן – היה ראוי לו לאדם שישפך דמו שלו בגין מעשיו. ### חשיבות דם האדם אנו רואים את חשיבות דם האדם בשני פסוקים ראשוניים ומרכזיים בספר בראשית: ״וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם״ \[בראשית ט׳-ה׳\] ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ \[בראשית ט׳ ו׳\]. רבי יהודה הלוי ראה בטעם הקרבנות את צורת המכניקה האלוהית והנהגת האל את העולם: ספר ׳הכוזרי׳ \[פרק כ״ח\]-”ונעלה מזה אומר אני – תורת האלהים היא, ומי שקיבלה בתמימות בלי התפלפלות ובלי התחכמות מעלה הוא מן המתחכם והחוקר. אך מי שנטה מן המדרגה העליונה הזאת אל המחקר, מוטב לו כי יבקש טעם לדברים האלה אשר יסודם בחכמה האלוהית, מאשר יעזבם לסברות רעות ולספקות המביאים את האדם לאבדון“ ריה״ל סותר את דעת הרמב״ם. הרמב״ם סובר שמערכת הקרבת קרבנות היא תשובת המשקל לעובדי עבודה זרה המקטירים ומקריבים למולך. בנוסף הוא (ריה״ל) סובר שאת אותו עומס חטאים רוחני ניתן לנקות ע״י הקרבת קרבנות וזהו הטעם בתורת האלוהים ואל לנו לחקור בנושא אל טעמים זרים. **למסקנת ביניים** – הקרבת הקרבנות בבית המקדש הינה למעשה ׳פשרה׳ בין המכניקה האלוהית הדורשת דם כנגד דם כפי שראינו בספר בראשית לבין זו שבוצעה בפועל תחת רשות האל ובאישורו – האל מציין בתורה את כובד ומשקל המעשים שלנו על מנת שנפנים את עומק המעשים שלנו ושאלמלא התפשר האל במערכת הקרבנות היה מבקש את נפש החוטא כפי שכתוב למעלה, ובכך בא לידי ביטוי הכלל ״אין גוזרין גזירה על הצבור, אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה״ \[תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לו עמוד א\]. מערכת הקרבת הקרבנות הינה חלופה ראויה (וזמנית) לפרק הזמן בו ניתן לכפר על חטאי העם. **למסקנת ביניים** – דם האדם = המכפר העיקרי, בתקופת פשרה – דם הקרבן הוא המכפר. מאחר ואנו עכשיו מבינים כי דם האדם היה ראוי לו להישפך בגין חטאים – האם ישנה מציאות בה אכן דם ונפש האדם משמשים ככפרה כנגד חטאים מזדמנים וחטאים קדמוניים?, ומה לעניין חורבן בית המקדש?, איך יתנקה העם מחטאיו?. **הצדיק כמכפר ראשי על חטאי העם וחטאים קדמוניים : חטא אדם הראשון וחטא העגל** פרשת ׳חוקת׳ -בפרשה זו עוסקת בנושא ”מיתת צדיקים מכפרת״ – בפרשה מתוארים מותם של אהרון הכהן ומרים אחות משה ובנוסף נאמר על משה ״וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם״ – מהי המשמעות? – אלוהים נתמלא חימה על משה בעבור העם? כאן ניתן לראות סממן מובהק בו צדיק כמשה לוקח על עצמו את חטאי העם ונענש בעבורם. כנ״ל בתהילים ק״ו ל״ב— ״וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם״ \[במדבר י״ט\]. ### צדיק כמכפר על עוונות העם **מיתת מרים כמיתת צדיקה המכפרת** אומר רש״י על מיתת מרים – ״למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת״. – כלומר מותה של מרים שקולה לקרבן פרה אדומה, ומכאן רש״י לומד את ההיקש – צדיק מכפר במותו. גם חז״ל עסקו בנושא -״א“ר (אמר רב) אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? – לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת״ \[מסכת מועד קטן כ״ח\]. אם נעמיק בכתובים נגלה כי פרה אדומה הינה קרבן השקול ל-חטא העגל שעשו בני ישראל במדבר. חטא העגל מושרש היטב במסורת היהודית ומציין נקודת מפנה ו-׳חוב׳ עתיק ואין סופי שאינו מתכסה לעולם שאותו אגב אנו משלמים באופן תדיר עד בוא גואל צדק, ומשם – בעלי התוספות מציינים כי מותו של צדיק משלם על חוב יקר זה: "ומה צוה הקב"ה להביא פרה אדומה? לכפר על מעשה העגל, משל לולד שטינף לחצר המלך אמר המלך תבוא אם זה הולד ותקנח צואת בנה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל". (מדרש אגדה במדבר פרק יט.) מיתת צדיק => כפרה על העם השקולה לקרבן פרה אדומה => פרה אדומה כנגד חטא העגל = > מיתת צדיק כנגד חטא העגל. **היש חטא גדול יותר מחטא העגל? – יש ויש.** נאמר בעניין חטא אדם הראשון -״וכשחטאו בעגל וקלקלו כעין חטא אדה"ר ממש, חזרה זוהמתן שפסקה, ואעפ"י שחזרה עם כל זה לא חזרה להם הזוהמא חזרה גמורה, כי סוף סוף טהרתן של ישראל במקומה עומדת, רק שהשליטו עליהן המיתה“. \[ספר חסד לאברהם – מעין א – נהר יג\] מכאן אנו למדים כי קרבן פרה אדומה מכפר על שורש החטאים הקדומים ולאו דווקא על חטאים שנגרמים עם הזמן, אך מאחר ופרה אדומה אינה מצויה – אמרו חז״ל כי צדיקים מיתתן מכפרת על אותם חטאים קדומים ועל העם כולו. מצינו אף בספרות הקבלה התייחסות לנושא : ״ הכל כפי כח הצדיק שמת, ומעלה אז בשעת מותו יותר מכל מה שהעלה בחייו. וז"ס מ"ש (וזו סברא מה שאמרו) רז“ל "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם״ \[ספר ליקוטים להאר״י פרשת ויצא פרק ל״ו\]. למסקנת ביניים – בני אדם (צדיקים) בהחלט יכולים לכפר בשעת המוות על העם לצד הקרבנות הארעיים או בהיעדר בית מקדש. **עשרת הרוגי מלכות כמכפרים על חטא מכירת יוסף לישמעלים** במדרש מובא סיפור ידוע ומוכר בו מתנהל דיון בין רבי ישמעאל לשר הפנים – ״מטטרון״, המלאך מטטרון הינו המלאך הגבוה ביותר בהיררכיה השמיימית ונמצא מתחת לאל עצמו. בדיון שואל רבי ישמעאל האם מיתתם של עשרת הצדיקים הינה גזירה משמיים והאם ניתן לבטלה. אנו למדים מהמדרש שלא ניתן לבטל את הגזירה וכי יש לשלם בעבור חטא קדמון -מכירת יוסף ולכן עשרה מחכמי ישראל צריכים לשלם בחייהם (כנגד עשרת אחי יוסף). "כיון שעלה, פגע בו מלאך ה-מט' ואמר לו: מה טיבך במקום הזה? אמר לו \[ר' ישמעאל\]: גזירה גזרה עלינו המלכות \[רומא\], להרוג עשרה מחכמי ישראל, ועליתי לידע: אם גזרה זו מן השמים – נקבלנה עלינו, ואם לאו, שאינה מן השמים – יכולים אנו לבטלה. אמר לו: במה אתם יכולים לבטלה? אמר לו: בשם. אמר לו המלאך: אשריך ישראל, שגילה לכם הקב"ה סוד השם, מה שלא גילה למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל הגזרות בשם המפורש. אך אי, ישמעאל בני, שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צווחת ואומרת: 'עשרה מחכמי ישראל – מסורין למלכות'. אמר לו ר' ישמעאל: למה? אמר לו: מפני שהייתה מריבה לפני הקב"ה, סמאל עם מיכאל ואמר לפניו \[סמאל לקב"ה\]: רבונו של עולם… הנה כתיב 'גונב איש ומכרו…מות יומת' ובני יעקב שמכרו את יוסף עדיין לא גבית מהם דינם. מיד גזר הקב"ה על עשרה מחכמי ישראל שיהרגו. השיב ר' ישמעאל ואמר: ולא מצא הקב"ה עשרה שיפרע מהם דינו של יוסף אלא ממנו? אמר לו מטטרון: אי ישמעאל, לא מצא הקב"ה עשרה ששקולים כבני יעקב, כי אם אתם. אמר לו: ומה זה לפניך. אמר לו: מזבח. אמר לו: וכי קרבן ומזבח יש למעלה? אמר לו: כל מה שיש למטה – יש למעלה." למסקנה : קרבן אדם כנגד חטא מושרש היטב במסורת היהודית, צדיק הינו מכפר בעד העם ובעד חטאים קדמוניים כגון חטא העגל וחטא אדם הראשון. ### הקורבן האחרון אדם בכור כמכפר / קרבן ראשי : בכור -הקרבן אולטימטיבי: מיהו אותו בכור (ולמה דווקא בכור) שהיה צריך לבוא ולכפר בעד כלל החטאים טרום חורבן בית המקדש? (שהרי לאחר החורבן מערכת הקרבנות כולה פגה ועברה מן העולם עד לימינו). ״הקורבן האחרון״. **קרבן בכור ופדיון הבן** הקדש הבכורים בתורה: ״קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא״ \[שמות י״ג -ג׳\]. אנו רואים כי כל בכור הינו הקדש (קורבן) ל-ה׳ באדם ובבהמה, ומאחר ואנו לא נקריב ח״ו את כל הבכורים – הרי שאנו צריכים לפדיון הבכורים – ״וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה״ \[פס׳ י״ג\] – וממשיך בביאור בפסוק ט״ו : ״עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה״. הפדיון הינו כנגד ההקדש (הקרבן) לזכר מכת בכורות. מניין המסקנה כי העם יצטרך ל-בכור שיבוא ככפרה על חטאי העבר וחטאי העתיד? וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַ‍ִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר״ \[זכריה י״ב י׳\] וממשיך בתהילים בהבטחת אלוהים לנתינת הבכור :״אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ״ \[פט׳ כ״ח\] ומשם אל העדות כי ישוע אכן היה בכור :״וַתֵּלֶד אֶת־בְּנָהּ הַבְּכוֹר וַתְּחַתְּלֵהוּ וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בָאֵבוּס כִּי לֹא־הָיָה לָהֶם מָקוֹם בַּמָּלוֹן״ \[לוקס ב׳ פסוק ז׳\] ובתיאור כ-׳בכור המתים׳ – ״וּמֵאֵת־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הָעֵד הַנֶּאֱמָן וּבְכוֹר הַמֵּתִים וְעֶלְיוֹן לְמַלְכֵי־אָרֶץ אֲשֶׁר אָהַב אֹתָנוּ וּבְדָמוֹ גְּאָלָנוּ מֵחַטֹּאתֵינוּ״ \[התגלות א׳ פס׳ ה׳\] ומתואר כבכור כל נברא – ״וְהוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים הַנֶּעְלָם וּבְכוֹר כָּל־נִבְרָא״ \[קולוסיים א׳ 15\] ישוע למעשה מתפקד כ-האבטיפוס של כלל הבכורים הנזקקים לפדיון לפי התורה, הקורבן האחרון בהחלט. מעניין לראות כי מצוות סעודת פדיון הבן נקראת גם ׳יֵשׁוּעַ הַבְן׳. ביהדות המסורתית קיימת סעודת מצווה להולדת בן זכר הנקראת ׳שולם זוכר׳, (שלום זכר) שמתפקדת גם כהכנה לטקס פדיון הבן הנולד. חז״ל אמרו “רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן“ \[בבלי בבא קמא דף פ׳ עמוד א׳\] מעבר לפשטנות הסמנטית – ישנה משמעות עמוקה חזקה בהרבה בחיבור ישוע כקרבן ראשי, הבכור, גואל ישראל לבין מסורות עתיקות כגון פדיון הבן: רש״י אומר : ״ישוע הבן – משתה שעושין לפדיון הבן בכור- ישוע מתרגמינן פורקן כמו פדיון״. פדיון => קניין => פדות => לפדות – ״כִּי-עִם-יְהוָה הַחֶסֶד; וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת״ \[תה׳ ק״ל\] ישוע = פדה,קנה ושילם בעד חטאי העם על הצלב. שלום זכר = שר השלום = ישוע מתואר כ-שַׂר-שָׁלוֹם \[ישעיהו ט׳ ה׳\] זכר = בן. אומר הרב יוסף אלבו ב-״ספר העיקרים״ על תהילים ק״ל-קל״א ״יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה: כִּי-עִם-יְהוָה הַחֶסֶד; וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת וגו׳ : ״רוצה לומר אל תתייאשו מלקוות אל השם בסיבת רוב העוונות (חטאים), כי אין אתם עתידין ליגאל מצד זכויותיכם כי לא יספיקו לכך, אבל הגאולה ממעמקי הצרות תהיה על צד החסד לבד, ולזה ראוי לייחל אל השם יתברך בלבד ולא לזולתו. כי עם ה' החסד, ואין נמצא מן הנמצאים שיוכל לעשות חסד זולתו, כמו שנתבאר בפרק י"ז מזה המאמר. ואף אם ירבו העונות – הרבה עמו פדות, כי אי אפשר שיהיה כוח החוטא לחטוא יותר גדולה מכוח השם יתברך למחול, אם כן הוא יפדה את ישראל מכל עונותיו.״ – אומר הרב יוסף אלבו – הגם שאתה מרבה את זכויותך (תורה ומצוות) – אלו לא יגאלו אותך כלל אלא צד החסד בלבד ולזה כיוון דוד המלך בתוצאה הסופית – שבה ה׳ לבדו יפדה את ישראל מכל עוונותיו. ואכן שלח לנו את בנו ישוע הבכור – המשיח – לפדות אותנו. למסקנה – אם רק אלוהים יכול לגאול ולפדות, והוא חייב להיות בן דוד- המשיח חייב להיות בעל השראה אלוהית כ״כ עמוקה שאלוהים ׳יתעבר בו׳ בגופו ממש כפי שכתב דוד המלך -״הִתְעַבַּרְתָּ, עִם-מְשִׁיחֶךָ״ ו ״הוּא יִקְרָאֵנִי, אָבִי אָתָּה; אֵלִי, וְצוּר יְשׁוּעָתִי״ \[תהילים פ״ט\] **קשר בין פדיון הבן ,ברית מילה וגאולה** לחיזוק ההקשר בין הולדת בן זכר לסעודת ישוע לברית המילה : בברית המילה אומרים את דברי הנביא: ״וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.״ (יחזקאל ט״ז-ו׳) אומר התנא יונתן בן עוזיאל (שכנראה חי ופעל בסמוך לתקופת צליבתו של ישוע) : ״בדמייך – דם קרבן פסח ודם מילה״. כלומר – קשר הדוק בין דם המוקז לזכר בברית המילה לבין דם קרבן הפסח = ישוע, שנצלב בערב פסח, שה הפסח. האם זו עדות ושריד לאמונה הקושרת בין הולדת בן זכר לפדיון החטאים ולא בכדי נקראת ׳סעודת ישוע הבן׳? – אמונה נשכחת ועתיקת יומן שהיטשטשה ונטמעה כמסורת מחודשת ומהונדסת עקב פעולות מתוכננות של אמוראי התלמוד? ### סיכום המקרא וההגות היהודית הקלאסית שוזרים לנו בשזירה מופלאה את רעיון הקרבנות, רעיון הצדיק המכפר, ורעיון ה-׳צדיקא רבא׳ – (הצדיק הראשי) הבן הבכור ופדיונו ולאחר מכן רעיון הבן הבכור הפודה- שהוא אלוהים בעצמו הגואל לבדו כקרבן אולטימטיבי המכפר על העם כולו. ישוע היה בן זכר, בכור, פודה וגואל. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, עקרונות האמונה, תיאולוגיה --- ### [השבת מפרספקטיבה משיחית - מדוע העניק אלוהים את השבת?](https://igod.co.il/true-judaism/מנוחת-השבת/) **Published:** יוני 6, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > רציתי לדעת מה היחס שלכם היהודים המשיחיים לשמירת השבת, והרי התורה מצווה אותנו בסך הכל "לא לעשות מלאכה" בשבת, אז איך בכל זאת אתם שומרים את השבת, ואיך אתם יודעים שאתם שומרים אותה כמו שאלוקים רוצה? ננסה להשיב על שאלתך משני כיוונים: **א-** מן **ההיבט המעשי**; **ב-**מן **ההיבט התיאולוגי**. לפני כן, עלי להזכירך כי תשובתי אינה מייצגת אלא את עצמי ולכן אבקשך לא לנופף בה כמניפסט המייצג את כלל המשיחיים בארץ ובעולם. 1. **ההיבט המעשי**: לאמיתו של דבר, כאשר שואלים "מה היחס שלכם", כבר בשאלה עצמה מסתתרות מספר דעות קדומות או סטיגמות מוטעות, כגון: שהיהודים המשיחיים כולם פועלים לפי הלכה אחת ברורה, כתובה ומחייבת המכתיבה כל צעד ושעל בחיים (כמו ההלכה הרבנית). בפועל, המציאות שונה לגמרי. **מצד אחד**, איננו חילוניים **ומצד שני**, איננו דתיים (תחת עול התושב"ע); היהודים המשיחיים אינם מהווים מיקשה הומוגנית אחת כמו חטיבה בצנחנים; הדבר המאחד אותנו הוא ישוע המשיח והאמונה בכתבי הקודש.לשאול "מה היחס שלכם, היהודים המשיחיים, לשמירת השבת?", זה כמו לשאול מה היחס של הציבור האשכנזי בישראל לשמירת השבת. הציבור האשכנזי בארץ מורכב מתתי-קבוצות רבות ומגוונות מאוד: חרדים, דתיים, חילוניים, עירוניים, קיבוצניקים, יוצאי גרמניה, יוצאי פולין, יוצאי שווייץ ועוד ועוד… אני מניח כי כל אשכנזי שומר או אינו-שומר את השבת בדרך שונה.כיוון שגם גוף המשיח בישראל (כלומר: ציבור המאמינים) מורכב מאנשים מרקעים שונים לגמריי, כל אחד מקיים ושומר את השבת באופן שונה. לכן, אם אתה מחפש פרקטיקה או משנה סדורה אחת שרירה וקיימת, לא תמצא. אנו יהודים וגויים שומרי מצוות – מצוות האדון ישוע מנצרת; אנו תחת התורה – תחת תורת החסד של המשיח ישוע אדוננו.באופן אישי, משפחתי ואני נמנעים מלעבוד בשבת ואנו מנצלים אותה לשם מפגשי הלל ולימוד הכתובים עם מאמינים אחרים, כמו גם לבילוי ולנופש עם משפחותינו ועם חברינו הקרובים. אני יכול לספר לך כי אני מכיר אישית מאמינים בברית החדשה אשר בשום פנים ואופן לא יעבדו בשבת; אני מכיר מאמינים אחרים אשר שומרים את השבת ומשתדלים לקיים את מצוותיה על-פי המסורת הרבנית;ואני מכיר גם כאלו (מיעוט קטן) שלא יבחלו מלעבוד בשבת, אם לא תהיה להם ברירה. **על כל פנים ולסיכום**, אתה מוזמן לשוחח עם מאמינים באופן אישי ואפילו לאזור אומץ ולבקר בקהילות של משיחיים על מנת לקבל רושם אמיתי לאופן בו מתקיימת ומתגשמת "שמירת השבת" בקרבנו. חשוב לזכור, מאמינים בישוע המשיח החיים בישראל וקבעו את גורלם כאן, אינם אדישים למסורת ולמנהגים הרווחים בארץ ואשר משותפים לעם ישראל; אדרבא, המאמינים מכבדים ומזדהים עם העם במידה רבה מאוד והדבר בא לידי ביטוי גם בשמירה על המסורת הרבנית. 2. מן **ההיבט התיאולוגי**, הכתובים מלמדים כי השבת התגשמה בישוע המשיח (מתי י"ב 8; אל העברים ד' 8-10) ולכן, המאמינים בו זוכים לעונג שבת בכל יום ויום. עם-זאת, יש לזכור כי בתור תלמידיו של ישוע המשיח, אנו משתדלים ללכת בדרכו ולכן גם אנו, כמוהו לפנינו, מעניקים ליום השבת יחס יוצא דופן.**דבר שני**, זה נכון כי בתורת משה נמצאות הוראות ודינים ברורים לגבי איסור המלאכה בשבת, אך יש לזכור כי התנ"ך אינו מתחיל ואינו מסתיים בחומש. לצערי, אנו, בני ישראל, הפרנו את ברית סיני מייד עם נתינתה וחזרנו והפרנו אותה שוב ושוב ושוב… לשמחתי, אלהים צפה זאת מראש והכריז דרך הנביא ירמיהו "כי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם, נְאֻם־יְהוָה" (פרק ל"א 31). תודה לאל, התגשמה ברית חדשה זו בישוע המשיח ולכן כעת, אנו תחת ברית המשיח ותורתו.אם רעיון זה, של תורה חדשה מאת ה', נראה לך מוזר, אתה מוזמן לעיין לעומק בציטוטים הבאים מאת חז"ל: "*אלה ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה*";\[1\] או: "*מצוות בטלות לעתיד לבוא*";\[2\] וגם: "*תורה שאדם למד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח*";\[3\] ועוד: ב"*ימות המשיח, יתבטל יצר הרע מעלמא ונמצאו מצוות לא תעשה בטלות וכן מצוות עשה*"\[4\]; או: "*הקדוש ברוך הוא יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי המשיח*".\[5\] שים לב, האם הציטוט האחרון אינו מדבר בעד עצמו? "תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי המשיח"!.. על זה בדיוק אנו מדברים: ברית חדשה, תורה חדשה, לב חדש. מדרש תהילים קמ"ו לקח זאת צעד אוחד קדימה, כאשר קבע: "מתיר אסורים (תהילים קמו', ז), מהו מתיר אסורים? יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה, מטהר אותה הקדוש ברוך-הוא לעתיד לבוא".\[6\] כאן כבר לא מדובר רק בשבת, אלא בדיני הכשרות ממש! כשומרי מצוות הברית החדשה, איננו מחוייבים עוד לשמור את השבת כפי שקבעה ברית סיני ובוודאי שאיננו מחוייבים לשומרה לפי מסורת דרבנן. השבת ניתנה לנו כמתנה שעלינו להתענג בה ולא כעונש שעלינו לסבול תחת עומס עולו. בתוך כך, כתבי הברית החדשה מלמדים כי אין לנו זכות לשפוט איש על הדרך והאופן בהם הוא שומר ומקיים את השבת (קולוסיים ב' 16). **דבר אחרון**, שמירת השבת על-פי ההלכה הרבנית אינה שווה מאומה, אם היא נעשית על ידי לב חוטא ומלא זימה וחמס. היטיב לבטא זאת ישעיהו הנביא, כאשר **מצד אחד** אמר בשם ה': " שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ"(פרק א' 10-15); אך **מצד שני** קבע: "אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" (פרק נ"ח 13). **לסיכום**, למרות כי מבחינה תיאולוגית, תחת הברית החדשה אנו המאמינים באלהים דרך ישוע המשיח, איננו מחוייבים לשמור את השבת לפי הוראות ברית סיני, מבחינה פרקטית, לאומית ומסורתית אנו ברובנו הגדול שומרי שבת, כל אחד בהתאם למצפונו. \[1\] תלמוד בבלי, שבת קנא, ע"ב.  \[2\]בבלי, שבת קל"ח, ע"ב./p> \[3\] מדרש קהלת רבה ח'. \[4\] "אוצרות אחרית הימים", עמוד קכ"ו. באותו ספר כתוב גם כי עתיד המשיח לשבת "*בישיבה, וכל באי עולם באים ויושבים לפניו לשמוע תורה חדשה ומצוות חדשות וחוכמות עמוקות שהוא מלמד לישראל*" (שם, פרק ב', עמ' קצח). \[5\]  "ילקוט שמעוני", ישעיהו פרק כ"ו, רמז תכ"ט. דבר דומה נאמר במדרש "אליהו זוטא": "*הקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד לתן ע"י משיח*" (פרק כ). על נושא "תורה חדשה מאת ה'", ראו גם מדרש ויקרא רבה, פרשת שמיני. \[6\] בהמשך לכך, נאמר בספר "אוצרות אחרית הימים": "למה נקרא שמו חזיר, שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל" (עמוד ק"ז). ### מהי השבת? כידוע, הדיבר הרביעי מתמקד במנוחת יום השבת. עם ישראל; שזה עתה יצא ממצרים, לא באמת הכיר את הקונספט של מנוחה שבועית, שהרי בני ישראל היו עבדים במצרים. ולכן, בשמות כ', אלוהים מבקש מהם להתרגל לְרעיון חדש: "**זָכוֹר** אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת". דברים פרק ה' לעומת זאת, נאמר לָדור שאחרי. על מנת שלא ייקחו כמובן מאליו את הפריווילגיה לָעצור ולנוח, אפשרות שבכלל לא הייתה זמינה לְאבותיהם המשועבדים בְּמצרים, מבקש אלוהים מעם ישראל: "**שָׁמוֹר** אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת". גם רשימת מוֹעֲדֵי יְהוָה שבְּויקרא כ"ג, מתחילה עם הנצחת השבת, המשמשת תבנית לכל שאר מועדי יהוה. ושימו לב לְזה, השבת מסמלת את הברית בין אלוהים לְעם ישראל: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (שמות ל"א:י"ג) אך למען האמת, השבת מופיעה עוד הרבה לפני ברית סיני. כבר עם סיום בריאת העולם, הוכרז: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב:ב-ג) אלוהים, לא מתעייף, ולכן גם לא זקוק לְמנוחה פיזית. אז מה הכוונה כי אלוהים שבת? במהלך הבריאה, עם סיום כל יום בו אלוהים עשה משהו חדש, מופיעה הערה: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב". בְּסיום הבריאה, כשהוא נכנס לתוך השבת, הוא מסכם ואומר "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד",  אלוהים היה מסופק, מאוד מפועל בריאתו. מנוחה אמתית היא רק כשאנחנו מסופקים עם מה שעשינו והשלמנו. רק אז אנחנו באמת מסוגלים לָעצור, להתענג ולנוח. אם עצרתי משהו לפני שהספקתי לסיים אותו, לא באמת אהיה מסוגל לשבות, לְפחות לא בְּמחשבותיי. יחד עם הדגש והדרישה של אלוהים, כן לשמור את השבת, ישנה הנחת יסוד. והיא, שכבני אדם, אנחנו עלולים לשכוח, עלולים לעולם לא לעצור, עד שנשרוף את עצמנו. וזה באמת הקיצון האחד; לשכוח שהשבת היא מתנה שנועדה לברך **אותנו,** לשרת **אותנו**. אבל יש גם את הקיצון השני, המחשבה שאנחנו, נבראנו בשביל להיות עבדים לְחוקי השבת, או שהשבת מתייחסת לָפן הפיזי בלבד. לכן, בְּמקום שהשבת תהווה מקור של מנוחה, רפואה וטעינה; נראה בָּשבת נטל ומעמסה של חוקים ואיסורים, שרק מלחיצים אותנו, וגורמים לנו לדאוג מהחשש, שלא פעלנו על פי החוקים. פה בישראל, כולנו כבר עדים לָכפייה הליגליסטית, של האיסורים והחוקים המגוחכים, שהפילה עלינו ההלכה הרבנית. אלפי חוקים והלכות מוזרות; החל מהאיסור על שבירת גביעי יוגורט בְּשבת, ועד האיסור לקרוע נייר טואלט בָּשירותים בְּשבת. הרבנים, במקום להבין שאלוהים העניק לנו את השבת בְּמתנה, ובְּמטרה לברך אותנו, הפכו את השבת לְנטל מעיק, מעמסה קשה ומייסרת. אסור לְהביט בְּחלון ראווה בְּשבת, אסור לכתוב בְּיד ימין בְּשבת, אסור להסתרק בְּשבת, אסור לָשים לימון בָּתה בְּשבת, אסור לדרוך בְּשלוליות בְּשבת, אסור להוסיף מים לְזרי פרחים בְּשבת, אסור לחמם מרק בְּשבת, אסור לדרוך על הדשא בְּשבת, ואם יתוש מנסה לָעקוץ אותך? אסור לְהפריע לו, שלא תהרוג אותו בְּטעות, בְּשבת. אסור להשתמש בְּמטרייה בְּשבת, אסור להציל חיים של גויים בְּשבת. אסור לָעשות שום דבר בְּשבת. ורק ככה, על פי ההלכה הרבנית, נצליח לְהרשים ולשמח את אלוהים, בְּשבת. זה מביא אותנו לְמצב, בו בְּמקום לנוח ולנפוש, אנחנו מתישים את עצמנו בְּהתעסקות תמידית בְּמה אסור לנו לעשות. ובְּניסיונות למצוא דרכים לעקוף את האיסורים; שאותם בעצם אנחנו המצאנו. אין חדש תחת השמש, וכבר לפני אלפיים שנה, ישוע היה צריך להתמודד עם הלך הרוח הזה בדיוק. רבני הפרושים, שכלכך פחדו לְהפר את השבת, מצאו את עצמם ממציאים אינספור חוקים, הלכות ואיסורים, שאותם הציבו כגדר, מסביב לָשבת. דוגמא אחת לכך, מופיעה בָּבשורה ע"פ מרקוס פרק ב'. שם מתואר: "**בְּשַׁבָּת** עָבַר בִּשְׂדוֹת הַקָּמָה, וְתַלְמִידָיו הֵחֵלּוּ לִקְטֹף שִׁבֳּלִים בַּדֶּרֶךְ. אָמְרוּ לוֹ הַפְּרוּשִׁים: "רְאֵה, מַדּוּעַ הֵם עוֹשִׂים **בְּשַׁבָּת** דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ? הֵשִׁיב לָהֶם: "הַאִם מֵעוֹדְכֶם לֹא קְרָאתֶם, מַה שֶּׁעָשָׂה דָּוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמַחְסוֹר וּבְרָעָב, הוּא וַאֲנָשָׁיו? הֲרֵי נִכְנַס לְבֵית הָאֱלֹהִים, בִּימֵי אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְאָכַל אֶת לֶחֶם הַפָּנִים, אֲשֶׁר אֵינוֹ מֻתָּר לַאֲכִילָה אֶלָּא לַכֹּהֲנִים, וְנָתַן גַּם לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ." הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: "**הַשַּׁבָּת** נֶעֶשְׂתָה לְמַעַן הָאָדָם, וְלֹא הָאָדָם לְמַעַן **הַשַּׁבָּת**. לָכֵן, בֶּן-הָאָדָם אָדוֹן גַּם **לַשַּׁבָּת**." הוּא נִכְנַס שׁוּב לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הָיָה שָׁם אִישׁ שֶׁיָּדוֹ יְבֵשָׁה, וְהֵם הִתְבּוֹנְנוּ בְּיֵשׁוּעַ, לִרְאוֹת אִם יְרַפֵּא אוֹתוֹ **בְּשַׁבָּת**, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ. אָמַר אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדוֹ יְבֵשָׁה: "עֲמֹד בָּאֶמְצַע" פָּנָה אֲלֵיהֶם וְשָׁאַל: "הַאִם מֻתָּר לְהֵיטִיב **בְּשַׁבָּת** אוֹ לַעֲשׂוֹת רָעָה? לְהַצִּיל נֶפֶשׁ אוֹ לַהֲרֹג?" אַךְ הֵם שָׁתְקוּ. הִבִּיט בָּהֶם כֹּה וָכֹה בְּזַעַם, בְּרֹב עֶצֶב עַל קְשִׁי לְבָבָם, וְאָמַר לָאִישׁ: "הוֹשֵׁט אֶת הַיָּד!" הוּא הוֹשִׁיט אוֹתָהּ וְיָדוֹ שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ." (בשורת מרקוס ב:23-ג:5) התשובה של ישוע מפתיעה. הוא מצטט משמואל א' כ"א. ישוע מבקש מאיתנו לבחון, איך דוד המלך הבין את מצוות התורה. דוד ראה את ההגבלות אותן יצרה התורה כְּגמישות. הוא הבין שלא נבראנו למען התורה, אלא שהתורה, מהווה ברכה בכך שהיא נבראה עבורנו, על מנת לברך ולשרת אותנו; בני האדם. כך גם השבת. אלוהים לא ברא את בני האדם, על מנת להיות עבדים הכפופים לְכל מיני הלכות שבת. אלא, קידש את השבת על מנת לְברך, ולהעניק אותה לנו, בני האדם. לְעומת דוד, חישבו על הלחץ הנפשי העצום, שיש על האדם המנסה לשמור את השבת; תחת מסורות ההלכה הרבנית. הפחד שמה ישגה או יפספס משהו. וזאת בדיוק הסיבה, מדוע הקטע מסתיים בָּתיאור כי ישוע: "הִבִּיט בָּהֶם כֹּה וָכֹה בְּזַעַם, בְּרֹב עֶצֶב עַל קְשִׁי לְבָבָם." (מרקוס ג:5) הרבנים, פספסו לָחלוטין את ליבו של אלוהים. ובשמו של אלוהים, גרמו לְלחץ, לְפחד ולְמעמסה על בני העם. ישוע, בא לשחרר אותנו מכבליה של הדת. מבחינתו של ישוע, השבת היתה משהו הרבה יותר עמוק מאיסורים והלכות. היא נועדה לברך את בני האדם, כך שנוכל לתת לָגוף ולָנפש שלנו את האפשרות לנפוש, לחגוג את ההספק, היצירה והעשייה שלנו, ולהשתקם מחדש. את הלימוד הזה הוא גם בחר להדגים בְּמעשים, בעודו משקם ומרפא את האיש המצורע, בְּמהלך השבת. זאת הייתה כוונתו של ישוע עבורנו, כשלימד כי "**הַשַּׁבָּת** נֶעֶשְׂתָה לְמַעַן הָאָדָם וְלֹא הָאָדָם לְמַעַן **הַשַּׁבָּת**." (מרקוס ב:27) כשלימד שהשבת נֶעשתה למעננו, ולא אנחנו אלה שנבראנו למענה של השבת, ישוע בעצם הציע תפיסה הפוכה מזו של הדת. השבת, וכל מצוות התורה, הם מתנה לָאדם במטרה לברך אותנו. ולא עונש ומעמסה, על מנת לְהתיש ולכבול אותנו. ישוע לימד כבר אז, את מה שכְּבני אדם, רק היום אנחנו מתחילים לְהבין. עיקרון שמופיע כבר בְּספר בראשית: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ". (בראשית א:כ"ו) נבראנו עם הדחף לְעשייה ולְיצירה. ולכן לעבוד נותן לנו סיפוק. כשאנחנו לא עובדים, אנחנו מרגישים חסרי ערך, הזהות שלנו חווה משבר, אנחנו משתעממים ושוקעים בְּדיכאון. ראו את דבריה של פרופסור אורלי צדוק, פסיכולוגית מאוניברסיטת תל-אביב: "ישנה תופעה ידועה: אנשים מבוגרים שיוצאים לְפנסיה, או מפחיתים עבודה- קורסים נפשית…לְצערי, זה קרה לְסבא שלי…הוא לא שָמַח לצאת לְפנסיה, וזמן קצר אחרי הפרישה, חלה ונפטר. העבודה הייתה הוא, והוא היה העבודה, ובלעדיה- הוא לא היה מסוגל לְהמשיך." כשאנחנו עושים, בונים ויוצרים: אנחנו מקבלים הרגשת סיפוק. לא במקרה, עבודה שאנחנו נהנים ממנה, נותנת לנו משמעות אדירה לָחיים. הנפש שלנו משתוקקת לְייצר ולעשות. זה טבעי, הרי נבראנו בְּצלמו של אלוהים. אבל כשהזהות שלנו מבוססת בְּמָה שאנחנו עושים, בְּמיוחד בְּימנו, זה גם מעייף. זה מעייף נפשית, לְנסות ולְהשקיט את נפשנו, על ידי לוחות זמנים עמוסים. אנחנו עמלים, אבל הנפש שלנו לא שובעת. מנסים לָעצור, אבל הנפש שלנו לא מוצאת מנוחה. מחשבה רודפת מחשבה, צריך לָעשות, צריך לְהספיק, צריך לְהתקדם. השבת, היא הזדמנות נפלאה, אחת לְשבוע, לָעצור ולְהביט אחורנית על מה שהספקנו, על מה שיצרנו. לָחגוג ולְהתענג, על ההישגים הגָשמיים שהשלמנו. יש קשר ישיר בין מה שאנחנו עושים, לְמי שאנחנו. או במילים אחרות, בין מה שאנחנו עושים; לָזהות שלנו. כבני האדם, אנחנו בונים את הזהות שלנו סביב מה שאנחנו עושים; המעמד שלנו והעיסוק שלנו. לא בְּמקרה הרי, זה גם מה שמופיע לנו על כרטיסי הביקור, כי הזהות שלנו שם. אבל כרטיסי הביקור שלנו, לעולם לא יוכלו לְספק את הצרכים הנפשיים העמוקים שלנו. רבים נופלים בְּדיוק בָּפח הזה. מבלים את חייהם בְּניסיון להגיע אל "הפסגה", רק כדי לְגלות שאין בה כלום. לא במקרה, אנחנו שומעים כל שני וחמישי, על עשירים מצליחים ומפורסמים, שלפתע מוצאים את עצמם מתמודדים עם דכאון, מתדרדרים לסמים ולָטיפה המרה, מפרקים משפחות, ואפילו מתאבדים. היום מעריצים אותם. אבל מחר, כשהם יאבדו מיופיָים, מהר מאוד ישכחו מכישרונם ויעברו לָכוכב הבא. כשאנחנו בונים את הזהות שלנו בְּדברים זמניים ובלתי יציבים, גם הזהות שלנו, הנפש שלנו, הופכים לְבלתי יציבים וזמניים. שימו לב מה עוד הוסיף ישוע, כשהכריז על עצמו: "בֶּן-הָאָדָם הוּא אֲדוֹן הַשַּׁבָּת". מחפשים מנוחת שבת לָנפש שלכם? סיפוק? ערך עצמי? עבודה יצירה ועשייה, מספקות אותנו ובונות את הזהות שלנו, אך ורק באופן חלקי וזמני. הערך העצמי שלנו, הנפש שלנו, לעולם לא יגיעו לידי סיפוק ומנוחה מושלמים, בְּכוחות עצמנו ומעצם פועלנו. כְּשהמשיח הכריז: 'אני אדון השבת', הוא בְּעצם אמר: אני זה שאחראי על השבת האמיתית, אליה אתם כלכך כמהים. אותן עשרים וארבע שעות אחת לְשבוע, הן לא הדבר האמיתי. הן רק צל, סמל, טעימה. השבת האמיתית? היא בי. המנוחה? היא בְּפועלי. "בּוֹאוּ אֵלַי, כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים, וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה. קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי, וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו אֲנִי, וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי עֻלִּי נָעִים, וְקַל מַשָּׂאִי." (מתי י"א:28-30) בואו אליו. הוא זה שיכניס אתכם לְמנוחת השבת. הוא זה שמסוגל לְהעניק לָנפש שלכם, משמעות נצחית. לָכן, אין ספק ששורש העניין פה הוא הנפש האנושית. יש קשר חזק בין הגוף הפיזי שלנו, לבין הרוח והנפש שלנו. מנוחה פיזית לבדה לא מספיקה. כמה פעמים יצאנו לְחופשה, רק כדי לחזור ממנה יותר מותשים ממה שיצאנו? מדוע? כי נפשית, בָּראש שלנו, היינו מוטרדים מאינספור דאגות. אם הנפש שלנו לא בְּמנוחה, אז אין לנו מנוחה. ואת המשימה הגדולה בְּיותר, שמכבידה יותר מכל על נפשנו, אנחנו לא מסוגלים לְהשלים בְּעצמנו. בְּעוד אלוהים יכול להגיד על בריאתו שהיא טובה, "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד" (בראשית א:ל"א). אנחנו לא יכולים לומר "טוב מאוד", על הרבה דברים בְּחיינו. המשימה החשובה בְּיותר; ההתרצות שלנו מול אלוהים מושלם; לא יכולה לְהיעשות בְּצורה שהיא פחות ממושלמת. אך כְּבני אדם לא מושלמים; החיים שלנו לא מושלמים. לכן, אנחנו לא יכולים לְהציג את המעשים שלנו לְאלוהים, בְּתור זבח ומנחה מושלמים. אבל את מה שאנחנו לא מסוגלים, אלוהים מסוגל. וכאן נכנסת לְפעולה אהבתו של אלוהים. אשר הפגין את החסד שלו, בכך שהתגלה אלינו בְּדמותו של המשיח המושלם, אשר חי חיי טהרה מושלמים. סבל את הסבל שמגיע לנו. ולבסוף, העניק את עצמו בתור קורבן. וכשהיה על הצלב, רגע לפני מותו, "אָמַר יֵשׁוּעַ: "נִשְׁלַם". (יוחנן י"ט:30). ישוע השלים את מה שאנחנו לא הצלחנו לְהשלים. הוא חי את החיים המושלמים, שכל אחד מאיתנו שואף לְחיות. ומת את המוות הנוראי, שלכל אחד מאיתנו מגיע לסבול. ישוע השלים בְּצורה מושלמת, את המשימה השלמה והחשובה מכל, עבורנו. המשיח הוא הזבח והמנחה המושלמת לְאלוהים. ולכן, אנחנו אלו שעכשיו יכולים לָנוח. לָנוח בָּמשיח, ובָּפועל, שהשלים עבורנו. כל מה שנותר לנו, זה לקבל בְּאמונה את מה שעשה, כְּדבריה של הברית החדשה: "נַחְתֹּר נָא לְהִכָּנֵס אֶל הַמְּנוּחָה" (עברים ד:11). על פי האגרת אל העברים, פרק ד', השבת היא ביטוי של חופש, חירות ומנוחה, הבאים לידי ביטוי בָּנפש. מנוחה אמיתית, היא כאשר בתוך תוכנו, אנחנו נחים מלנסות ולְהצדיק את עצמנו; מול אחרים, מול עצמנו ומול אלוהים. אם אתה יודע שנושעת על ידי מה שהמשיח עשה עבורך, וזה לא תלוי בָּניסיונות הכושלים שלך, לְהרשים את אלוהים על ידי מנהגים וטקסים אנושיים, אז אתה באמת יכול לנוח. ואם תנסה בְּעצמך להרשים את אלוהים? לעולם לא תעצור, לעולם לא תסיים, לעולם לא תנוח. אבל מי שנמצא בָּמשיח, כבר ניצח. כבר זכה בְּמנוחת השבת הנצחית, בְּישוע. לְסיכום, השבת מנציחה את בריאתו של אלוהים, את היצירתיות של אלוהים, ואת גאולתו של אלוהים. האלוהים, אשר הוציא את עמנו מעבדות פיזית בְּמצרים, מעניק לכולנו גאולה רוחנית, בָּמשיח. מנוחה בְּפועלו של המשיח. אשר עכשיו זמינה לא רק לְישראל, אלא לְכלל בריאתו של אלוהים. ויום אחד, כפי שישעיהו מנבא, מנוחת השבת תוגשם ותושלם גם בְּצורתה הגָשמית, כאשר הבריאה תשוב לְמצבה המקורי. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מועדי ישראל, תשובה לרב --- ### [מיתוס "התורה שבעל פה" בזכותו הפכו הרבנים את עצמם לאלוהים](https://igod.co.il/true-judaism/התורה-שבעל-פה/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** זהו מאמר 1 מתוך 3 על התורה שבעל-פה: מאמר (1\\3): [המיתוס שבעל-פה.](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/)מאמר (2\\3): [10 הפרכות לתורה שבעל-פה](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-10-%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa/). מאמר (3\\3): [הכשל שבעל-פה](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/). > בראיון מפתיע וכנה, המומחה הגדול לספרות חז"ל מהאוניברסיטה העברית, פרופסור אביגדור שנאן, מודה: "אני פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, ותחום העיסוק שלי זה הספרות היהודית אחרי התנ"ך, כלומר כל מה שהתחבר בעם ישראל מהמאה השניה לפני הספירה: משנה, תלמוד, סידור תפילה.. זה כולל מדרשי אגדה, זה כולל תרגומים לתנ"ך… כל הספרות היהודית שנקראת ספרות חז"ל; הספרות הרבנית, היא אבן היסוד של היהדות, ולא התנ"ך." --- [**לרשימת 222 סתירות חדשות בין התלמוד לתנ"ך לחצו כאן!**](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/101-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/) --- פרופסור שנאן ממשיך: "התיאולוגיה שלנו היום (ביהדות) היא לא התיאולוגיה של התנ"ך. ההלכה שאנחנו חיים לפיה היום, היא לא ההלכה של התנ"ך. היא הלכה של חז"ל…ההלכה שבה אנחנו חיים היום, כל אחד בדרך שלו, היא לא ההלכה של התנ"ך, היא ההלכה של חז"ל, דוגמא מאוד קיצונית לפי התנך אדם שייך לעם ישראל על פי האב לא על פי האם לכן יעקב כל הבנים של יעקב התחתנו עם נשים כנעניות, לכן יוסף מתחתן עם אישה מצריה, משה מתחתן עם אישה מדינית, ובוא נזכור אישתו המצריה של יוסף היא אמא של אפרים ומנשה, שני שבטים גדולים בעם ישראל. משה התחתן עם אישה מדינית, שלמה התחתן עם אישה עמונית שהיא אמו של רחבעם המלך שבא בעקבותיו, בועז מתחתן עם אישה מואבית, רות. לתנ"ך אין שום בעיה להכניס לעם ישראל נשים זרות והתינוק שנולד שייך לעם ישראל על פי האב. פתאום אתה מגיע לספרות המשנה והתלמוד, והתמונה היא מאה שמונים מעלות להפך, עכשיו ההלכה אומרת שיהודי הוא מי שנולד לאישה יהודיה ללא קשר לאב. ההלכה של היהודים; דיני שבת, דיני כשרות, כל דבר שעולה בדעתך – הוא לא מקראי, לא תנ"כי, אין בתנ"ך בית כנסת, אין בתנ"ך קדיש, אין בתנ"ך כל נדרי, אין בתנך בר מצווה, אין בתנ"ך טלית. כל דבר שמישהו מגדיר אותו כיהודי הוא מתחיל לחפש את השורשים זה לא התנ"ך זה ספרות חז"ל, שם התחיל הכל…איפה יש בתנ"ך את היהדות? על משה רבינו לא נאמר שהוא יהודי, על אברהם לא נאמר שהוא יהודי, על דוד לא. זה רק על מרדכי, "מרדכי היהודי", זה סוף התנ"ך, זה התקופה הפרסית." ### השקר שבעל-פה של התורה שבעל-פה בברית החדשה, מאשים ישוע את הפרושים והסופרים (רבנים דאז) כי הם ממציאים מסורות ומקדמים אותם על חשבון דבר אלוהים (התנ"ך). מכך אנו למדים כי מסורות רבניות הילכתיות היו קיימות כבר בזמנו של ישוע ואף לפני כן. יחד עם זאת, בשום ספר חיצוני לא נטען כי מסורות והלכות אלו ניתנו ע"י אלוהים למשה במעמד הר סיני, בתור תורה שהיא "בעל פה". ואכן, אין זכר ולו גם ברמז לקיומה של "התורה שבעל פה" במקרא. אדרבא, התנ"ך יוצא בפרהסיה כנגד כל סיכוי לתורה שבעל-פה וממש מתנגד לרעיון שכזה. ביהושע ח' 34-35, נכתב: "וְאַחֲרֵי-כֵן קָרָא אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לֹא-הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא-קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם". קטע המפתח בקטע לעיל הוא "את כל דברי התורה"; נאמר שם כי יהושע קרא באזני העם את כל דברי התורה, איזה? אלו הכתובים בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. למעשה, הקטע מוסיף ומדגיש כי לא היה דבר בתורה אֲשֶׁר לֹא-קָרָא יְהוֹשֻׁעַ. דהיינו, הוא קרא הכל, מילה במילה ולא השמיט דבר. מהיכן? מ"התורה שבעל פה"? לא, אלא כְּכָל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. שימו לב: אם יהושע קרא הכל, סימן שכל התורה היתה כתובה (שהרי נאמר במפורש "קרא") ולא היה דבר בתורה אשר לא עלה על הכתב. הכל נמסר באופן כתוב ולא בעל פה, כפי שדורשים מכם להאמין באמונה עיוורת. גם במלכים א' ב:2: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה". גם לאחר זמנו של יהושע, בתקופת המלכים, אלוהים מצווה לשמור את החוקים והמצוות – איזה? אלו המועברות בעל פה? לא ולא, אלא כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה. למען האמת, בכל התנ"ך כולו, אשר נכתב לאורך יותר מ-1,600 שנה, לא תמצאו בשום מקום בו אף לא איזכור של המושגים "תורה שבעל פה" או "רבנים". גם אין בתנ"ך דמות אחת אשר לגביה נכתב כי קיימה הלכות מהתורה שבעל פה, או אשר נענשה מאחר שלא קיימה הלכות מאיזשהי תורה שבעל פה. לא רק שלהלכות אשר ב"תורה שבעל פה" אין זכר במקרא, אלא מדובר בעיוותים מכוונים והוצאות פסוקים מהקשרם (לדוגמא: תפילין, כשרות, מזוזה וכו'). גם ב"ספרות החיצונית", במגילות ים-המלח (200 לפנה"ס) ומגילות גולי בבל (600 לפנה"ס) אין שום אזכור למושגים הללו. מפתיע אתכם? אותנו לא. גם אין שום אזכור לכך שלמישהו מלבד אלוהים יש סמכות להמציא מצוות והלכות חדשות, יש לזכור כי הסמכות של הכהנים והלווים היתה להעניק תשובה לאלו שבאים אליהם עם שאלות: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ׃ וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל-הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט" (דברים י"ז:ח-ט) זאת אומרת שהסמכות שניתנה לכהנים וללווים לא היתה להמציא חוקים חדשים במקומו של אלוהים, אלא לעזור לאלו שנקלעו לבעיה משפטית ובאו אליהם לעצה. בטח ובטח שלא להמציא אלפי רבבות מצוות והלכות חדשות וללכת לעם ולכפות אותן עליהם. שהרי התורה אומרת במפורש: "לֹא תֹסִפוּ עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם.." (דברים ד:ב). אך למרות האיסור החמור בתורה להוסיף או לגרוע ממצוות משה, חז"ל ביטלו מצוות רבות ופָסְקוּ אין-ספור הלכות חדשות במקומן – מהו התלמוד\\גמרא\\משנה, אם לא "הוספה"? ### יהדות אתיופיה סותרת קיומה של "התורה שבעל פה" מדוע באמת הרבנים הכחישו את יהדותם של יהודי-אתיופיה? ובכן, עדות נוספת לכך שהתורה שבעל פה פותחה על-ידי חז"ל ולא ניתנה מסיני באה מֵעולֵי אתיופיה; קהילות היהודים באתיופיה נחשבו לדתיות ביותר וחרף זאת, הן לא הכירו את מסורת התושב"ע הרבנית; היהודים שנדדו לאתיופיה גָלו לפני תקופת בית שני ועל-כן לא נחשפו לתושב"ע, אשר הומצאה החל במאה ה-1 לספירה בקירוב. ב"הגדת אתיופיה" (הגדה של פסח של מורשת יהודי אתיופיה בעריכתו של הרב מנחם ולדמן) ניתן לראות כי לרבני יהדות אתיופיה לא היו את הסממנים חיצוניים המוכרים לכולנו כיום, אלא לבוש שונה לחלוטין: ![רבני יהדות אתיופיה, צולם בשנת 1937, מתוך הספר "הגדת אתיופיה" בעריכת הרב מנחם ולדמן](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/04/יהדות-אתיופיה-300x100.jpg "יהדות-אתיופיה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")רבני יהדות אתיופיה צולם בשנת 1937 מתוך הספר הגדת אתיופיה בעריכת הרב מנחם ולדמן ### כיצד התחילה "התורה שבעל פה"? עיקר העיקרים של היהדות הרבנית המודרנית זה מצוות התורה שבעל-פה. 'ה'דגש ביהדות כיום הוא על מצוות אלו. אך לא כך היה הדבר ביהדות הקלאסית, כשאנו קוראים את סיפורי התנ"ך, אנחנו לא קוראים על רבנים, על ישיבות וגם לא על אנשים שמסתגרים בחדרים כדי "ללמוד תורה" במשך 12 שעות ביום. הדגש בתקופת התנ"ך לא היה על מצוותיה של התורה מאחר שאלו היו כמו חוקיה של מדינה: לפי החוקים אנחנו חיים את חיינו, אבל אנחנו לא מבלים את כל היום במחשבה ובהגייה על אותם חוקים. אם ככה, מה היה 'ה'דגש בתקופת התנ"ך? הדגש היה אותו אחד אולטימטיבי שיהווה פתרון לכל הצרות שלנו, הכינוי שלו נודע כיום בתור "המשיח". למען האמת, גם חז"ל הודו בכך כי: "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח" (סנהדרין צ"ט). נביאי התנ"ך לא התעסקו באיך לפרש מצווה כזאת או אחרת בתורה (ולהוסיף לה 5,000 מצוות נוספות), גם לא המלכים ושאר המנהיגים, אלא שכולם הביטו בציפייה קדימה לאותו משיח. אבל, לפני אלפיים שנה, משדחו הרבנים את המשיח ישוע, ואלוהים הפסיק לקבל את קורבנות יום הכיפורים, ולאחר מכן גם נחרב בית המקדש (ואיתו היכולת לקיים את התורה), היה על הרבנים להמציא פתרון חדש, כזה שיעניק להם את הכוח והשליטה על עם-ישראל – "התורה שבעל פה". הרמב"ם אמר: "מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי הוא בכלל המינים, ומיתתו ביד כל אדם. מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה–מורידין ולא מעלין, כשאר המינים והאפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמיים והמוסרים והמשומדים: כל אלו אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין; אלא כל ההורג אחד מהן, עשה מצוה גדולה והסיר מכשול." (הלכות ממרים פרק ג פסקה א). אבל אנו, היהודים המאמינים בישוע סבורים שמתקבל על הדעת להטיל ספק, אפילו בדברים מסויימים שהיהדות המסורתית מתייחסת אליהם כאל קדושים. דוגמא אחת לכך היא כתבי התלמוד. לעיתים קרובות מגונים כתבי ספר הברית החדשה על ידי היהדות המסורתית, מהסיבה שכתבים אלו טוענים להיות בעלי סמכות כמו התורה. אך בו בזמן יש לרבנים סדרה של מסמכים שנכתבו שנים רבות לאחר התורה, כאשר הבולט ביניהם הוא התלמוד, ואלו נחשבים בעיניהם לבעלי סמכות גבוהה מאשר לתורה. מדוע? על פי היהדות האורתודוקסית המסורתית,על הר סיני ניתנו למשה שתי מערכות של חוקים. התורה שבכתב, המורכבת מחמשת ספריו של משה, ו"התורה שבעל פה", אשר לטענתם ניתנה על מנת למוסרה למנהיגי ישראל. אותה "תורה שבעל פה" הינה סדרה של ויכוחים, דיעות ופרשנויות אשר איפשרו לכל דור ודור לפרש את התורה על פי צרכי הזמן. באופן זה, אומרים הרבנים, התורה נשארת רלוונטית, ואיננה מקובעת. הצורך המרכזי בתורה נוספת שכזאת מוסבר בדרך כלל באופן הבא: "אלוהים אמר לנו לא לעבוד ביום השבת. אך מה בדיוק נחשב כעבודה? אלוהים בוודאי לא יאמר לנו לעשות משהו מבלי להסביר לנו כיצד לעשות זאת כראוי, נכון?, לכן, התורה שבעל פה נחוצה בהחלט." בגלל טיעון זה, לרבנים יש מספר עצום של ספרים, המסבירים כל היבט אפשרי בחיי היום יום. אחד הדברים המדהימים בנוגע לתורה שבעל פה הוא שהיא הופכת את הרבנים לא רק לשליחים של אותם חוקים חדשים – אלא אף ליוצרי החוקים. יהודים אורתודוקסים יאמרו שהעברת סמכות זאת היא חלק מתוכניתו של אלוהים, כאילו שנכון הדבר שאלוהים נתן סמכות לתהליך קבלת החלטות זה. רב אורתודוקסי אחד מסביר זאת כך: "למעשה, אלוהים הגביל את עצמו מלהתערב בתהליך ההלכתי. הוא מעדיף תהליכים חוקתיים מסודרים על פני ניסים וקולות מן השמיים. כאשר מאפשרים לתופעות על-טבעיות להשפיע על החלטת הלכה, כל מבנה לימוד התורה – העמוד עליו נשענת היהדות כולה – יתמוטט. ברגע שמסירים את יכולתם של החכמים לפרש את התורה, הופכים את הדיונים ואת דו-השיח של התלמוד לחסר משמעות. אם יהדות אמורה להיות דרך חיים דינאמית אשר מתרעננת כל הזמן, זכותם של החכמים להחליט על הלכה חייבת להיות עצמאית מביטול אלוהי." (נתן ת. לופז קרדוזו, "התורה שבכתב ושבעל פה", ירושלים, 1989, ע"מ 76) #### אם כך השאלה היא: כיצד אנו הופכים להיות אלה שמחליטים עד כמה אלוהים מעורב או אינו מעורב בקבלת ההחלטות? הפעם הראשונה שהתורה שבעל פה הופיעה בכתב היתה במשנה (החלק הראשון של התלמוד, נכתב בסביבות שנת 200 לספירה). המשנה מכילה מידע שהיה זמין כבר קודם לכן – ייתכן במשך 100 או 200 שנה. אך האם ישנה הוכחה כלשהי שראשיתם של "חוקים" אלה מהר סיני? שאלה זאת היא בעלת חשיבות עליונה. אם בהר סיני לא ניתן לרבנים אישור לפרש את התורה ולפסוק הלכות –  אין להם סמכות מאלוהים לעשות זאת! באופן דומה, יהודים שאינם אורתודוקסים צריכים להבין שהמסורת של אמונתם בנויה על מערכת שנוצרה על ידי בני אדם בלבד. זאת היא המערכת אשר באופן נוקשה ועקבי מתנגדת לאמונה שישוע הוא המשיח. רבים מצביעים לכתבים מסויימים בתלמוד המדברים נגד ישוע כהוכחה שהוא אינו מי שהוא טוען להיות. אך האם אותם כתבי תלמוד אינם רק תגובתם של רבנים בני זמנו של ישוע, אשר החליטו שישוע מאיים על מעמד הסמכות שלהם ורצו לדאוג לכסא הפוליטי שלהם, בדיוק כפי שקורה היום? #### באיזו רמת דיוק הועברה התורה שבעל פה מדור לדור? בין הזמן בו עלה משה על הר סיני לבין מועד כתיבת המשנה חלפו הרבה למעלה מ-1,000 שנה. במשך אותה תקופה עבר העם היהודי סערות ושינויים רבים אשר כללו שהייה בארץ וגם גלות והתבוללות. לעיתים קרובות, מאורעות אלה גרמו לעם לשכוח את חוקי התורה. אז אם התורה שבכתב נשכחה בקלות כה רבה, עד כמה באמת אפשרי הדבר שאכן היתה "תורה שבעל פה" שהועברה מדור לדור, מהר סיני ועד לזמן כתיבת המשנה? #### מי אמר לרבנים לכתוב את התורה שבעל פה? הרבנים מציינים סיבות רבות לחשיבות שבשמירת אופיה של "התורה שבעל פה" כתורה אורלית, להבדיל מתורה כתובה. אחת הסיבות הניתנות לכך היא שאין על התורה שבעל פה ליפול בידיים הלא נכונות. אך אם אכן כל כך חשוב הדבר, מדוע בכלל נכתבה התורה שבעל פה? תשובת הרבנים לכך היא –  תנאי הזמן. במיוחד מצביעים הרבנים על חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. חלק פחדו שאם חוקים אלו לא יכתבו, היהדות לא תשרוד, אך לא היה זה זמן ייחודי בהיסטוריה. בית המקדש כבר חרב קודם לכן בעבר, והעם היהודי כבר עמד מול יריבים קשים יותר מהרומאים. אם כך, מה היה ההבדל? אם התורה שבעל פה אכן שרדה את כל הקשיים הקודמים – האם לא היה ממשיך אלוהים לשמר אותה? #### האם התורה שבכתב נותנת רמז כל שהוא להמצאות תורה שבעל פה? הרבנים מצביעים על פסוקים המציינים שאלוהים נתן לבני ישראל חוקים שלא הוזכרו בתורה שבכתב (ראה דברים יב׳, כא׳). אולם, המקסימום שניתן לטעון בהתבסס על פסוקים אלה הוא שחוץ מהתורה שבכתב, אלוהים תיקשר עם בני ישראל בדרך נוספת. פסוקים אלה אינם מרמזים שחוקים אחרים נמסרו בהר סיני, ולא ניתן לטעון שבאותו מעמד ניתנו מסורות שישפיעו על שאלות מאוחרות יותר ביהדות. אבל אז יאמרו: "מהכתוב בדברים יז׳, ח׳-יג׳ עולה שהרבנים הם בעלי הסמכות הבלעדית לפרש את התורה ולומר לנו כיצד לנהל את חיינו. כל מי שמסרב להקשיב להם אשם בעיני אלוהים בחטא חמור". זהו עיוות מוחלט של הכתוב. פסוקים אלה אינם מזכירים כלל את הרבנים ומתייחסים רק לתפקיד השופטים בשער בעניינים קשים לפתרון. הוא איננו מעניק לרבנים, שבאו בשלב מאוחר יותר בתולדות ישראל, את הסמכות לומר לעם היהודי כיצד עליהם לנהל כל פרט בחייהם, גם בחיי הפרט וגם בחיי הכלל, עד הפרט האחרון. למעשה, אין אף מקום בכתבי הקודש שמעניק סמכות כזו לבני אדם, סמכות שעולה בהרבה גם על התורה וגם על הנביאים שדיברו בהשראת אלוהים. יותר מכך, התלמוד מלמד שכל יהודי שמתכחש לעובדה שמשה הוא שנתן את התורה שבעל פה והתורה שבכתב – אין לו חלק בעולם הבא. כלומר, אם יהודי כופר בתוקפן של מסורות רבניות אלה, אין לו חלק בעולם הבא. לדברים האלה אין כל רמז בכתבי הקודש.  ויש שיאמרו: "התורה שבכתב מתייחסת לא פעם ל"תורות", כלומר – תורה ברבים. ברור שיש גם תורה כתובה וגם תורה שבעל פה." כפי שאמרנו קודם, הראיות המצטברות מן התנ"ך המלא סותרות את קיומה של תורה נוספת מחייבת וסמכותית גם בעל פה. במקומות שבהן מוזכרת המילה "תורות", ההקשר הוא תמיד למצוות, לחוקים ולעקרונות (ל"תורות") ברבים, ללא שום משמעות אחרת. אין ספק שהכוונה כאן לעקרונות רבים ("תורות") לצד מצוות וחוקים אחרים ולא לשתי תורות – אחת כתובה ואחת בעל פה. לא זו בלבד, אלא גם שהמקורות הרבניים הקדומים ביותר מתייחסים לעתים נדירות ביותר למושג של "שתי תורות". בעוד שכתבי התנ"ך אינם אומרים דבר לגבי תורה שבעל פה, הם כן מדברים על ברית חדשה שעתידה להגיע. בספר ירמיהו ל"א פסוקים ל'- ל"ב כתוב: > "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה-בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם–נְאֻם-יְהוָה. כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם.." הכתובים גם אומרים לנו די הרבה על האחד אשר יבוא ואשר ניתנה לו סמכות מאלוהים להסביר את אותה ברית חדשה – המשיח המובטח. לידתו של המשיח, חייו, מותו ותקומתו, נובאו כולם מראש בתורה, בנביאים ובכתובים. להבדיל מן התורה שבעל פה, כתבי התורה שבכתב נשמרו בשלמותם במשך אלפי שנים ולא עברו התאמות למיניהן לפי גחמותיהם של מלומדים כאלו או אחרים. זה לא שאין בתלמוד לימודים בעלי ערך. אך כאשר הרבנים קוראים כתבים של רבנים שקדמו להם, במקום לקרוא את כתבי התנ"ך עצמם, על מנת לתת תוקף לסמכותם לשלול את טענותיו של ישוע, התורה שבעל פה בעצמה צריכה להיות מועמדת בסימן שאלה. האתגר שלנו בשבילך הוא פשוט לבדוק מה כתבי התנ"ך עצמם אומרים לגבי זהותו של המשיח. לא יזיק לך לבחון גם את כתבי ספר הברית החדשה, אשר נשמרו אף הם בלא שינוי במשך אלפי שנים. האם ישוע הוא אכן אותו האחד עליו כתבו הנביאים? מהי אותה ברית חדשה שאלוהים הבטיח לנו כבר לפני אלפי שנים? אל תסתפק במה שאחרים אומרים לך, בדוק וגלה בעצמך מה כתוב. ### תורה שבעל פה = רציפות של מסורת בעל פה? האמת היא שלא הייתה קיימת שרשרת רצופה של מסורת בע"פ שנמסרה למשה בהר סיני. למעשה, לעתים קרובות המסורות שבע"פ סותרות את התורה שבכתב. חשוב לקרוא בתורה שאלוהים ציווה למשה לכתוב, מפני שהתנ"ך הוא המדריך הרוחני היחיד שיש לו סמכות אלוהית בלתי-ניתנת לעוררין. קיומן של הלכות ומסורות חז"ל אינו מוטל בספק, עם זאת יש מחלוקת על מקורן וסמכותן. יש הטוענים כי קיימת שרשרת רצופה של מסורת מחייבת אשר ניתנה על ידי אלוהים למשה בהר סיני. על פי חז"ל, משה קיבל את התורה שבכתב בהר סיני ובו בזמן הוא גם קיבל פירושים למצוותיה, אך מסיבה עלומה אסור היה לו להעלות אותם על הכתב, אלא רק להעבירם מפה לפה. למרות זאת, מחקר מעמיק של הכתובים והפירושים שנוספו אליהם במרוצת הזמן מצביע על כך שמסורות חז"ל הגיעו אלינו מהרבנים, ולאו דווקא מהנביא משה או יהושע, או מהנביאים עזרא ונחמיה, או כל נביא או מורה תנ"כי אחר. הברית שאלוהים כרת עם ישראל הייתה מבוססת על התורה שבכתב בלבד, עובדה שבנקל ניתן להוכיח ולהדגים מתוך הפסוקים של כתבי הקודש. בנוסף לכך, אין כל ראיה הן בתנ"ך עצמו, והן בספרות היהודית שנכתבה במשך כמה מאות שנים לאחר שנחתם התנ"ך, לכך שמישהו אי פעם שמע על התורה שבע"פ שניתנה למשה בהר סיני בהשראה אלוהית. להלן הערכה מעניינת של אליעזר דיימונד, פרופסור לתלמוד, שכותב כך: > "בהיסטוריה של העם היהודי, התקופה של היהדות הרבנית מתאפיינת בטרנספורמציה מדהימה. אילו ישראלי אחד מתקופת הבית הראשון היה מועבר לשלהי המאה ה -2 לספירה, הוא היה מוצא צורת היהדות כמעט בלתי ניתנת לזיהוי. במקומו של בית המקדש, הוא היה מוצא את בית המשפט ובית המדרש של הרבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, הוא היה פוגש מלומדים ומשכילים שלקחו את מקומם של הכוהנים, במקום קורבנות הוא היה מגלה אורך חיים דתיים שהתרכזו סביב תפילה ולימוד ספרי התלמוד והמשנה, ובסופו של דבר הוא היה מגלה לתדהמתו הרבה, שההתגלות שהנביא משה קיבל בהר סיני כוללת גם תורה שבעל-פה ולא אך ורק חמשת חומשי תורה, דהיינו התורה שאלוהים ציווה למשה לכתוב." הסופר היהודי-דתי, חיים שימל, מציין: > "העם היהודי נקרא לעתים קרובות "עם הספר", ובכל זאת, אם מישהו היה מחפש אנשים שמצייתים לספרי התנ"ך פשוטו כמשמעו, אפשר שהיה מגיע אל השומרונים שעדיין מקיימים את מצוות התורה בפאתי עיר שכם, או הקראים שהתיישבו באזור שמדרום לתל אביב המודרני, אבל הוא אף פעם לא היה מגיע בחיפושו לעם היהודי. הרי היהודים אינם נוהגים לפי התורה שבכתב באופן מילולי וקפדני ולאמתו של דבר, הם אף פעם לא עשו זאת. תודעתם ואורך חייהם עוצבו על ידי פירושים מילוליים של התנ"ך, בעיקר של התורה אשר מחבקת את שניהם – התורה שבכתב והתורה שבעל פה." התלמוד טוען שהברית שאלוהים כרת עם ישראל מלכתחילה הייתה מבוססת על התורה שבע"פ. זוהי טענה מפתיעה בהחלט, ורק טבעי לחשוב שהיא נתמכת באופן חד-משמעי על ידי התנ"ך עצמו. אך העובדה היא שכתבי הקודש אומרים בדיוק את ההפך! האם אתה מוכן לשקול כמה ראיות לכך? הדברים הבאים ישתדלו לסכם את מכלול הטענות העיקריות המחזקות את העובדה שלא הייתה קיימת שרשרת רצופה של מסורת בע"פ מחייבת שנתגלה למשה בסיני. ### ברית כתובה הכתובים מעידים באופן חד-משמעי על כך שבריתו של אלוהים עם ישראל הייתה מבוססת אך ורק על התורה שהוא ציווה למשה לכתוב. בספר שמות כ"ד, פסוקים ג'-ד', כתוב שמשה כתב את כל דברי ה'. המסורת שבעל פה אינה מוזכרת כאן כלל. בהמשך, בשמות ל"ד:כ"ז אלוהים אומר למשה: "כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית–וְאֶת-יִשְׂרָאֵל". כל דור של בני ישראל תמיד היה מופנה לדברים האלה שנכתבו על ידי משה בתורה שבכתב. אלוהים הזהיר את עם ישראל מפני קללות שעלולות לבוא עליהם במידה ולא יקפדו לעשות "אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים, בַּסֵּפֶר הַזֶּה" (דברים כ"ח:נ"ח), אך הם יהיו מבורכים אם ישמעו ב"קול יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" (דברים ל':י'). לכן אין מקום להטיל ספק על העובדה הפשוטה וחד-משמעית כפי שהיא מצטיירת בכתובים: כל דברי התורה היו כתובים בספר, והספר הזה, ספר התורה כפי שהוא מוכר לנו היום היה אמור להשפיע על חייהם של בני ישראל לאורך הדורות ,ולאו דווקא איזושהי מסורת לא כתובה ולוטה בערפל של מיסטיקה שלכאורה הייתה מועברת מפה לפה. וכמובן, שאין שום דבר מפתיע בעניין הזה. מסורות שבעל פה יכולות להיטשטש ולהשכח הרבה יותר בקלות מאשר המסורות הכתובות. המקור והסמכות של מסורות שבע"פ בדרך כלל שנויים במחלוקת, לעומת מקורם וסמכותם של המסמכים הכתובים. רק ברית לאומית שנכתבה יכולה לעמוד ולהיות בתוקף לאורך הזמן, ולכן עד עצם היום הזה בכל העולם כמעט כל הבריתות והחוקים הלאומיים מסתמכים אך ורק על מסמכים כתובים. בסופו של דבר גם מסורות הרבנים שבע"פ היו צריכות להעלות על הכתב בכדי לשמר אותן לדורות הבאים. אם הייתה קיימת תורה בע"פ שאלוהים נתן למשה, הרי שמשה מעולם לא הזכיר אותה, וגם לא יהושע, עזרא או כל אדם אחר בתנ"ך. לו היא אכן הייתה קיימת, היא לא היוותה חלק בברית של אלוהים עם עם ישראל. היא אף לא הייתה רלוונטית לברכה או משפט של אלוהים. אף נביא, כוהן, או מלך, אינו מזכיר אותה אי פעם או מביע שום עניין או רצון לדעת או לציית לה. במילים אחרות, על בסיס מה שכתוב בתנ"ך, לא הייתה קיימת תורה שבע"פ והיא לא ניתנה למשה בהר סיני על ידי אלוהים. אם נעשה חיפוש של השם "משה" בתנ"ך, מתחילת ספר יהושע ועד לסוף הכתובים, ונבדוק כל משפט כגון "ויאמר יהוה אל משה", או " כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה", נמצא שבכל אירוע ההתייחסות היא למשהו שהיה כתוב בחמשת חומשי תורה. בכל פסוק ופסוק, ללא יוצא מן הכלל, הכול היה מבוסס על מה שנכתב. אין תמה אפוא שגם בימיו של נחמיה, כאשר בני ישראל נשבעו שבועה לפני אלוהים, הם העלו את זה על הכתב (נחמיה י':א'). אין זה פלא, אם כן, כי הביטוי "ספר תורה" מופיע עשרים פעמים בתנ"ך, בעוד שאין אזכור כלשהו של התורה שבע"פ לאורך כל התנ"ך. למעשה, אין כל אזכור למושג "תורה שבע"פ", המהווה חוקה מחייבת, בשום מקור יהודי עד בערך 1,400 שנה לאחר מות משה. ### תורה לכאורה אין אזכור מפורש או מרומז של התורה שבע"פ בטקסט התורה שבכתב. אחרי שהנביא משה עלה על הר סיני בעקבות החטא של בני ישראל עם עגל הזהב, אלוהים שוב נתן לו את המצוות וציווה עליו באופן ספציפי: "כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:  כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית–וְאֶת-יִשְׂרָאֵל." (שמות ל"ד:כ"ז). למרבה הפלא, הרבנים שחיברו את ספרי התלמוד, מצאו הוכחה לתורה שבע"פ בטקסט הספציפי הזה, בטענה כי הביטוי "על-פי" נגזר מהמילה "פה", או "בפיו של", אף כי מתרגמים עבריים שהיו צריכים לתרגם צירוף מילים זה ללא משוא פנים היו מסכימים כי במשפט זה משמעות המילים "על-פי" איננה "בפיו של", אלא "על פי" במובן של "לפי", או "אליבא" בארמית. אילו היינו מחפשים פסוק מסוים בכתובים המצביע על כך שהתורה שבע"פ אינה קיימת, הפסוק הזה, ללא ספק, היה מספק לנו הוכחה טובה ביותר. ובכל זאת, כפי שראינו לעיל, התלמוד מפרש אותו כמתייחס לקיומה של התורה שבע"פ. אלוהים אמר למשה לכתוב את כל מה שהוא שמע ממנו. משה ציית ועשה זאת. למרות זאת, התלמוד מציין שמשה לא היה רשאי לכתוב את התורה שבע"פ. אך מסקנה הגיונית יותר היא שככל הנראה התורה שבע"פ כלל לא הייתה קיימת ולכן היא לא נכתבה. באותה מידה מישהו יכול לבוא ולטעון שאלוהים גם אמר למשה: "אל תכתוב את הקוראן" מפני שספר הקוראן אינו מוזכר בכתובים. השמיים הם הגבול לדמיון האנושי כאשר אנחנו מתרחקים ממה שאלוהים אכן אמר בכתובים באופן ברור וחד-משמעי. גם הרבנים בדרך כלל אינם טוענים שבכתבי הקודש עצמם ישנן התייחסויות מפורשות שאין עליהן עוררין המצביעות על התורה שבע"פ. לחלופין, הם טוענים שלא ניתן להבין את התורה שבכתב ללא תורה שבע"פ וכי יש בכתובים רמזים סמויים על אותה התורה. לדוגמא, הפרשנות היהודית המסורתית אומרת, שהפסוקים בספר דברים ל' :י"א-י"ד, שבהם כתוב כי התורה כבר אינה בשמים, פירושם הוא לא לחפש התגלות אלוהית בנוגע לקיום תורה ומצוות כי התורה עכשיו בפינו ובלבנו, כלומר, היא מועברת דרך הפה. האומנם זה באמת מה שמשה אומר בפסוקים האלה? > "כי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל':י"א-י"ד). אלוהים כבר נתן לעמו את התורה. הם לא היו צריכים לעלות לשמיים בכדי לגלות את רצונו על מנת שיוכלו לציית לו. הם כבר שמעו את דברו. אין מה להוסיף לזה. הטקסט לא אומר לנו משהו מעבר לזה. אין שום נימוק להערה של רש"י לפסוק י"ד – "התורה ניתנה לכם בכתב ומלווה בהסבר שבע"פ." ספר הדברים כולו שולל את האפשרות שהפסוקים האלה מדברים על התורה שבע"פ מכיוון שהפרק הבא מדגיש את העובדה שהמצוות שאלוהים נתן לבני ישראל היו אמורים להעביר מדור לדור בכתב, והייתה זו בפירוש התורה שבכתב שבני ישראלי נצטוו לקרוא ולציית לה. אלוהים אמר באופן מפורש וחד-משמעי שעל בני ישראל לציית אך ורק לתורה שנכתבה על ידי משה – וזאת הייתה התורה שהם היו צריכים לשמור בליבם ובפיהם. גם התבוננות בחלק מהפרשנות שנכתבה על ידי הרבנים כגון אבן עזרא ועובדיה ספורנו מלמדת על כך שלא היה קונצנזוס לגבי הפירוש של פסוק י"ד כמרמז על התורה שבע"פ. לסיכום, על סמך הכתובים עצמם ניתן לטעון שבכתבי הקודש לא קיים אזכור מפורש או מרומז של התורה שבע"פ. ### הבל הבלים לאורך כל ההיסטוריה של תקופת התנ"ך לא רק שלא הייתה שום עדות לקיום תורה שבע"פ, אלא לעיתים הסתמנה בורות מבישה של העם בנוגע לידיעת התורה שבכתב.  אם אבותינו לעיתים התאפיינו בבורות כה בוטה באשר לידיעת מצוות הייסוד ולא קיימו אותן למרות שהן אכן נכתבו בעבורם על מנת שיקראו, ילמדו ויקיימו אותן, על מה נוכל להסתמך ולהניח שהם בכל זאת אכן שמרו בנאמנות את המצוות הבלתי כתובות שהיו הרבה יותר קשות ומסובכות בטבען? כאשר לכל אורך ההיסטוריה של ממלכת ישראל ויהודה כה רבים ממנהיגי העם לא הלכו בעקבות מצוות התורה שבכתב ומועדי ה' החשובים ביותר כגון פסח וסוכות לא קוימו באופן קבוע ברמה הלאומית, כאשר חיללו בני ישראל את השבת בצורה המונית והיו פרקי זמן ארוכים של בורות מוחלטת בנוגע לקיום מצוות התורה שבכתב, כיצד ניתן לדמיין שלאורך כל התקופות הללו התורה שבע"פ המורכבת מכמות הטקסטים הרבה יותר מאסיבית, אכן השתמרה היטב על ידי העם והועברה ללא דופי ובנאמנות רבה מדור לדור? באותה מידה בדיוק ניתן גם לטעון דברים כגון: אנשים שכחו כיצד לכתוב את האותיות אלף בית ולא יכלו לאיית אפילו מילים הפשוטות ביותר בשפת האם שלהם, אבל הם ידעו לקרוא טקסטים בכתב יתדות באופן שוטף. או, אנשים לא היו בכושר גופני טוב ולא היו מסוגלים ללכת אפילו ק"מ אחד בלי להתמוטט, אבל הם היו מסוגלים לרוץ מרתון בפחות משעתיים. או, הם לא יכלו לספור אפילו מאחד עד עשר, אבל הם ידעו להמציא נוסחאות חדשות ומתקדמות ביותר בפיסיקה. הכתובים אומרים בפירוש שבני ישראל ויהודה הזניחו את התורה שבכתב. הדין, המשפט והעונש הנוראי שאלוהים גזר עליהם מבליט את העובדה שרוב הזמן העם היהודי לא קיים את מצוות התורה. למרבה הפלא, כתוב בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין פרק יא, כי בימיו של חזקיהו "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו… תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה." איך זה ייתכן? היה צריך לצוות על העם להתאסף ולעודד אותם רק כדי שישמרו את חג הפסח, ובכל זאת, על-פי הכתוב בתלמוד, בדיוק באותה תקופה הם היו בקיאים בדיני טהרה. באתר האינטרנט "להיות יהודי" (באנגלית) כתוב כך: "לאחר מות משה בני ישראל המשיכו ללמוד את התורה. בארץ ישראל הם בנו ישיבות ומורים לימדו ספר התורה לאלפי תלמידים באופן קבוע. אנו מוצאים, למשל, שלנביא אלישע היו לפחות מאה תלמידים (מלכים ב' ד' ל"ח-מ"ד). התלמידים בדרך כלל חיפשו עד שהיו מוצאים את המורה הטוב ביותר עבורם, שכן כל אנשים היו מסוגלים ללמוד באותה רמה. אם כן, על-פי המסורת שבע"פ ,מסתבר שגם ימי השופטים המתוארים בכתובים כתקופה שבה "איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים י"ז ו', כ"א כ"ה), בני ישראל היו למעשה עוסקים בפועל בלימוד ספרי קודש במסגרת של ישיבות שהיו פזורות בכל רחבי הארץ, ואילו כמה מאות שנים מאוחר יותר הנביא אלישע לא היה מנהיג של קבוצת נביאים קטנה ומצומצמת, אלא תיפקד כראש מוסד ללימוד תורה, דהיינו היה רב המנהיג ישיבה. לסיכום ראוי שוב להדגיש כאן שכפי שראינו לעיל, הטקסט התנ"כי באופן ברור ומפורש, בהחלטיות ובתקיפות, עומד נגד הרעיון הזה של "מדן ועד באר שבע כל בני ישראל היו בקיאים בתורה שבע"פ." התנ"ך מתאר מציאות אחרת לחלוטין ואין שום בסיס לפירושים כה מרחיקי לכת של דבר אלוהים עד שהוא למעשה מאבד את משמעותו המקורית. ### תורת משה הרב יחזקאל סופר כותב על התורה שבעל-פה: "גם את החלק הזה קיבל משה רבנו מבורא העולם בעצמו ובו ביאר הקב"ה בעצמו בפני משה בעל פה את פרטי הפרטים של תרי"ג (613) המצוות המוטלות על יהודי. בביאור זה שנמסר לו בעל פה, כלולים כל פרטי המצווה ואופן ביצועה המדויק..". בניגוד למסורת הרבנית הרווחת, משה לא קיבל את כל פרט ופרט של התורה שבע"פ בהר סיני. יהודים מסורתיים מודעים למספר מקרים המתוארים בתורה כאשר משה נאלץ להתייעץ עם אלוהים בנוגע להוראות ספציפיות ושיקולי דעת שהיה עליו להפעיל במצב הנתון. אף-על-פי-כן, הדעה הרווחת ביהדות המסורתית טוענת שמשה קיבל את כל התורה שבע"פ, על כל פרטיה והיבטיה שונים ומגוונים, באותה עת שנצטווה על ידי אלוהים לכתוב את התורה שבכתב. השאלה המרתקת היא כיצד מתמודדת יהדות חז"ל עם העובדה שבמקרים מסוימים, משה באופן גלוי פשוט לא ידע מה לעשות והיה צריך לפנות לאלוהים להתייעץ איתו? תופעה זו מתוארת ארבע פעמים בתנ"ך: ויקרא כ"ד י'-כ"ג, במדבר ט"ו ל"ב-ל"ו, במדבר ט' ו'-ח', במדבר כ"ז א'-ד'. מסתבר שכאשר משה ניצב מול מצב חדש הוא חיכה עד שאלוהים יגלה לו את רצונו. דהיינו, היו דברים שלא היו ידועים למשה מראש מפני שבהר סיני הוא לא קיבל הסבר כולל ומקיף בנוגע ליישום של כל חוקי התורה. לכן הוא אומר: " עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם" (במדבר ט' ח'). מחמת קטעים אלה בתנ"ך, שבהם משה לא יודע דברים מסוימים הנוגעים לקיום מצוות התורה, הרבנים פיתחו מספר מסורות המסבירות כיצד משה לא הצליח לשמור על כל פרט ופרט שהוא קיבל בהר סיני ופשוט שכח חלק מההוראות, בעוד שמסורות אחרות תוקפות עצם הרעיון שמשה היה יכול לשכוח חלק מהפרשנויות. ישנן מסורות חז"ל המדברות על אלפי חוקים שנשכחו לאחר מות משה ובכך הותירו חורים גדולים שהיו צריכים למלא באמצעות לימוד ותחקיר ולנסות ליישר את ההדורים בין פרשנויות סותרות שנתגלו בכתבי החכמים. האמת היא שהסיבה המסתברת ביותר לחילוקי דעות מאוחרים לגבי התורה שבע"פ טמונה בעובדה פשוטה שאומרת שחז"ל לא קיבלו את המסורות הללו בשלמותן וללא פגע, אלא שהן התפתחו בקרב בני אסכולות שונות ובתקופות שונות מכיוון שלא הייתה קיימת פרשנות שבע"פ של חוקי התנ"ך שהועברה בעל פה מימי משה. ספר התורה מבהיר זאת באופן מפורש וחד-משמעי ולא משאיר מקום למחלוקת בנושא זה. ### לסלף, לסתור ולהטות הפירושים של חז"ל לעיתים מסלפים או מפרים לחלוטין את המשמעות המקורית והפשוטה של פסוקי התנ"ך, דבר המצביע על העובדה שהם אינם נובעים מן המסורת אשר החלה בתקופת משה. בתוך ספרי התנ"ך אנו מוצאים מספר דוגמאות לחוקי התורה שצוטטו ויושמו בחיי היומיום אשר, ללא ספק, מצביעות על כך שהפשר הטבעי והפשוט ביותר של הטקסט היה מובן ומקובל על ידי העם וככל הנראה אליו התכוון אלוהים כשנתן תורה למשה. חוקי התורה מצוטטים ומיושמים בצורה פשוטה ביותר שאינה משתמעת על פני שתי פנים (לדוגמא, ראו דברים כ"ד ט"ז ומלכים ב' י"ד א'-ו'). האם ייתכן שקיימות שכבות נוספות של פרשנות לטקסטים מסוימים בתורה? אפשרות זו בהחלט קיימת. אבל דבר אחד הוא מעל כל ספק: שום דבר אינו יכול להפר את הפרשנות הפשוטה והברורה של הטקסט, כפי שהיא מתבקשת מתוך הטקסט והקשרו, אחרת, נגיע למצב שהמילה הכתובה תהיה חסרת כל משמעות ותוקף. המסקנה המתבקשת היא, שכל פרשנות אשר על-פי המסורת הגיעה אלינו מפיו של משה, אך לאמתו של דבר סותרת או מפרה את המשמעות המקורית והברורה ביותר של הטקסט הכתוב, אינה יכולה להיחשב כחלק מהתורה שמשה קיבל על הר סיני. לצערנו הרב, זה בדיוק מה שספרות חז"ל לעיתים קרובות נוטה לעשות עם הטקסט התנ"כי. הבה נבחן את אחת מהדוגמאות של טקסט תנ"כי, המפורש שלא כהלכה בספרות חז"ל. סוגיית הגירושין תמיד היוותה את אחד התחומים החשובים ביותר של חיי היומיום. מה הכתובים אומרים על גירושין? במלאכי ב' ט"ו-ט"ז אנו קוראים: " וְנִשְׁמַרְתֶּם, בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אַל-יִבְגֹּד. כִּי-שָׂנֵא שַׁלַּח, אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל…" משמעות המשפט האחרון ברורה בעברית – אלוהים שונא גירושין. מהי הפרשנות התלמודית של הפסוק הזה? "אם אתה שונא אותה, תגרש אותה" (אני לא צוחק!). המהדורה היהודית  "the Orthodox Jewish Stone" מפרשת כי "הגבר ששונא את אשתו עליו להתגרש ממנה" כי כך אומר השם, אלוהי ישראל! ועל-פי רש"י, האיש שמתעקש לשמור על אשתו והוא שונא אותה, מסתיר את סלידתו ובכך מכסה עוול בבגדיו. עליכם לפחות להתגרש מנשים השנואות שתהיינה חופשיות להינשא שוב, מפרש רש"י. זה ההפך הגמור מהמשמעות המקורית של הפסוק במלאכי ב' ט"ז! שחור על גבי לבן כתוב שאלוהים שונא גירושין, אך הפרשנות היהודית המסורתית קובעת שפירושו של הפסוק הזה מסתכם בכך: "אם אתה שונא אותה, תתגרש ממנה, אומר ה' אלוהי ישראל". התרגום, רש"י, רד"ק ומצודת דוד וציון תומכים בדעה זו ואילו אבן עזרא נמצא בין היחידים שמתנגדים לפירוש המעוות הזה. דוגמה זו בלבד די בה כדי להוכיח שהתורה שבע"פ לא נתגלתה למשה בהר סיני בהשראה אלוהית. הפרופסורים סמולר ואברבך חיברו 60 עמודים של דוגמאות מהתרגום שבהן הם מנסים להתאים את הטקסט התנ"כי למנהגים שהמציאו הרבנים (Ibid, 1-6). הם כותבים כך: > "חייבים להקריב דיוק ואמת היסטורית על המזבח של ההלכה האורתודוקסית". מחקר ללא משוא פנים מראה כי הרעיונות של התורה שבעל פה, שרובם נוספו כאלף שנה לאחר תקופת משה, נבעו מהניסיון המרחיק לכת לפרש אותם בהתאם לתורה שבכתב ולמעשה להתאים את התורה עצמה לרעיונות ופרשנויות חדשים, לעתים קרובות על חשבונו של דבר האלוהים עצמו, ותכופות התוצאות הן מאוד לא הגיוניות ובהחלט נשמעות כבלתי אפשריות עד יסודן. הדוגמה הזו הזכירה לי שיחה שפעם הייתה לי עם בעל חנות ספרים יהודיים אורתודוכסיים במרילנד, ארה"ב. דיברנו על פרשנות חז"ל לסוף פסוק בספר שמות כ"ג ב', הפרשנות שקובעת כי "הולכין אחר הרוב", דהיינו רוב הדעות של החכמים יכול לבטל פשר הפסוק שבתורה, גם כאשר מדובר בפסוק המהווה חלק בדברי נבואה. אמרתי לבעל החנות: "אבל זה בהחלט לא מה שהפסוק הזה אומר!" לכך הוא השיב: "בדיוק! לכן סביר להניח שהרב הכיר את המסורת שאומרת שכך צריך לפרש את הפסוק, אחרת הוא מעולם לא היה יכול להמציא דבר כזה על דעת עצמו!" במילים אחרות, מאחר ומדובר בפרשנות שגויה ולא הגיונית של הטקסט חייבים להסיק מסקנה שהיא נגזרה ממסורת בעלת תוקף משום פרשנות כזו מעולם לא הייתה עולה על הדעת של הפרשן. איזה היגיון מעניין! ותחשבו שדווקא היהודים המסורתיים לעתים קרובות מותחים ביקורת חריפה על הנצרות משום שחסידיה מאמינים בדברים בלתי רציונאליים שגובלים באבסורד. אבל במסורת שלהם האבסורד דווקא מהווה הגורם הקובע שנותן תוקף לפרשנויות סותרות וחריגות. איך ניתן לסמוך על צורת החשיבה הבלתי הגיונית הזו של הפרשנים היהודים? ראו לדוגמא מספר הערות לגבי שמירת שבת שנכתבו על ידי ר׳ גוטליב פישר, החסיד האדוק והסנגור המסור של יהדות המסורתית בגרמניה בשלהי המאה ה-19: > "היגיון אנושי גרידא לא היה יכול לגזור עונש "כרת" (ניתוק מעם ישראל, או איבוד החלק בעולם הבא, או השמדת צאצאים), או סקילה, לכל מי שכותב שתי אותיות ביום השבת, או נושא חפץ שמשקלו קל כנוצה למרחק של ארבע אמות ברשות הרבים (במקום הציבורי). ללא מסורת שמקורה בהשראה אלוקית, האינטליגנציה האנושית הייתה נוטה לחשוב כי רק פעילות פיזית קשה ומייגעת כגון נשיאת סלעים וחטיבת עצים או כל מלאכה קשה אחרת יכולה להיחשב כמלאכה האסורה בשבת."  לכן, המסורת חייבת להיות נכונה, שכן האינטליגנציה האנושית לעולם לא הייתה מסוגלת להמציא חוקים כל-כך בלתי הגיוניים… הפסוק בספר שמות כ"ג ב' קובע באופן חד-משמעי: "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים—לְהַטֹּת." הרבנים איכשהו הגיעו למסקנה שהפסוק הזה דווקא אומר לנו שהרוב קובע. אם רוב הרבנים מביעים אותה דעה, הדעה שלהם שווה לחוק או מצווה. משה מיימונדס למשל, מצוטט את סוף הפסוק בשמות כ"ג ב' ומפרש אותו כציווי "ללכת אחרי הרוב" והוא עושה זאת בהקשרים משפטיים (ראו מסכת סנהדרין 5:3, 8:1). ולדברי רמב"ם, דעת הרוב של החכמים מבטלת פשר פסוקי התורה, גם כאשר מדובר בדבר נבואה. למעשה, על-פי משה מיימונדס, 1,001 חכמים מבטלים 1,000 נביאים, גם אם כל הנביאים הם ברמה של הנביא אליהו. שימו לב: הפסוק בספר שמות כ"ג כלל אינו אומר את מה שהמסורת מייחסת לו! מהי המשמעות של פסוק ב' באופן מפורש? במילים הפשוטות הוא אומר: "אל תלך אחרי רבים כדי לעוות משפט". איך ייתכן שבתלמוד הוא מתפרש כאומר "לך אחרי הרוב"? הסיבה לכך נעוצה בפירוש הלא נכון של השורש נ.ט.ה. אשר הוצא מהקשרו. פירושו הוא "למשוך מישהו הצידה, להפנות אותו לרעה, לעיוות הדין". אך בפרשנות יוחסה לשורש זה משמעות שונה ושגויה "ללכת אחרי דעת הרוב". אותו שורש מופיע גם בספר שמואל ח' ג', למשל, ואף אחד אינו מטיל ספק במשמעותו המקורית: " וְלֹא-הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע; וַיִּקְחוּ-שֹׁחַד–וַיַּטּוּ, מִשְׁפָּט." הפרשנות של שמות כ"ג ב' הינה שגויה לחלוטין וניתן להסיק שהיא מנצלת את הנאמר בתורה לרעה, והדבר שמוסיף על חומרת העוולה הזו שנעשתה בעניין הפרשנות הוא ההקשר שבו פרשנות זו מצויה בתלמוד. הפסקה הנדונה בתלמוד מצדיקה למעשה את הפרשנות שאומרת שרוב דעות הרבנים מבטל את קול האלוהים. אך למעשה, ניתן לחקור את כל ספר התורה, מהתחלתו ועד סופו ולא יימצא פסוק אחד המאשש את העיקרון המסולף הזה – "ללכת אחרי הרוב". זוהי כמובן הוכחה נוספת לכך שמסורות שבע"פ לא נתגלו למשה ומעולם לא נכתבו בהשראת אלוהים. מעניין הוא שפרשנויות שונות של קטעים מסוימים מהברית החדשה מותקפות נמרצות על ידי קבוצות דתיות קיצוניות, דוגמת הארגון "יד לאחים". אך הם עצמם, למעשה, בדרך כלל מסתמכים אך ורק על פרשנות הכתובים ולא על המקור עצמו, דהיינו, ספר התורה כפי שנתגלה למשה בהר סיני. ### פרשנות מאולצת בתורה שבע"פ ישנם פערים משמעותיים בפרשנותה של הטקסטים של התורה שבכתב, כי רוב המסורות נתהוו ונכתבו מאות שנים לאחר מתן תורה בהר סיני.  היהודים האורתודוקסים פשוטו כמשמעו מאמינים כי לאדם סופר על גדולתו של הרבי עקיבא! וצאצאי נוח לאחר המבול עסקו בלימוד פרשנות חז"ל. "מהו פירוש המילה "בבל" בסיפור מגדל בבל? – ר' יוחנן ענה שפירוש המילה מצוי בכך שלימודי התורה, המשנה והתלמוד התערבבו והתמזגו יחדיו. (b. Sanh 25a) אולם, כידוע לנו, בעת מגדל בבל הכתובים היו יכולים להכיל רק את עשרת הפרקים הראשונים של ספר בראשית. האירועים העתידיים טרם התרחשו. אברהם אבינו טרם נולד. משה ייוולד רק בעוד כ-600 שנה. ורק בעוד 700 שנה יופיע הרב הראשון בהיסטוריה היהודית. על איזו משנה ותלמוד אפשר לדבר בתקופה הקדומה הזו? גם אם נניח שהם התגלו בהר סיני שבע מאות שנים מאוחר יותר, כיצד היה ניתן להעביר את המסורות הללו אחורנית בזמן, ממשה לאנשי מגדל בבל? וגם נשאלת השאלה מי בקרב הדור החוטא הזה אשר מרד באלוהים היה מסוגל ללמוד פרשנות לתורה בטרם ניתנה התורה? המאמץ המאולץ הזה להכניס את הפרשנות המאוחרת לתקופת ספר בראשית אינו הגיוני כמובן, אך הוא, ככל הנראה, משרת היטב את מטרתו – למשוך את תשומת ליבם של בני ישראל לתורת הרבנים, גם אם הדבר מסיח את דעתם מלימוד ספר התורה המקורי אשר משה אכן קיבל אותו מאת אלוהים בהר סיני. כפי שראינו, תיאורי תלמוד מסוימים עומדים בניגוד מוחלט לתמונה המצטיירת בכתובים. המסורות נכתבו מאות שנים לאחר מתן תורה בהר סיני. זוהי הסיבה לכך שישנם פערים כה רבים ובעלי משמעות כבדת משקל וחילוקי דעות אינסופיים בכל אשר נוגע להבנת חוקי התורה. על-פי המסורת, למשל, יהושע פשוט שכח מאות הלכות של התורה שבע"פ והיו לו ספקות בנוגע למאות הלכות אחרות! הר' צבי למפאל מצוטט את הפרשנות הזו מהתלמוד ומוסיף את דעתו, שמספר רב של ההלכות אכן אבדו בשל ההלם על מות משה. 3,000 הלכות נשכחו בתקופה שבני ישראל התאבלו על מותו. בהמשך, התלמוד טוען כי מספר כה רב של ההלכות אבדו ונשכחו שגם דרך תחקיר ייסודי ומעמיק וניתוח משפטי חד לא ניתן לשחזרן, ובכך דעת הרוב קובעת. חשוב לציין כאן שהתלמוד גם קובע שבין החוקים שנשכחו בתקופת האבל על משה, אחד מהם היה למעשה הלכה למשה מסיני, החוק שכביכול ניתן למשה בהר סיני. פירוש הדבר שהחוק הזה לא היה מבוסס על טקסט התורה שבכתב וכתוצאה מכך לא ניתן לשחזר אותו על סמך הטקסט הכתוב שנמצא בידינו. השאלה המתבקשת היא: ברגע שחוק כזה אבד, איך ניתן לשחזר אותו? הרי לא ניתן לעשות זאת בהתבסס על ספר התורה שבכתב ולא על סמך ההיגיון האנושי כמובן, הרי החוק הזה ניתן בהשראה אלוהית ולא הומצא באמצעות השכל האנושי. זה בדיוק מה שגורם להבדלים וחילוקי דעות כה רבים בפרשנות של הדברים הבסיסיים ביותר בתורה שבע"פ. לדוגמה, קיימות שלוש פרשנויות שונות לגבי איך בדיוק הכהן היה אמור לשחוט עופות לעולה. מדוע? המסקנה המתבקשת שלא הייתה קיימת שרשרת רצופה של מסורת שהסבירה את משמעות המילה "מלק" (לצבוט, לחתוך חלק מהגוף, להתיז ראש של עוף בציפורן וכו') בספר ויקרא א' י"ד-ט"ו. ככל הנראה, לא הייתה דרך מסוימת שבה אלוהים ציווה על בני ישראל לשחוט עוף לקורבן, אולם מסורות התפתחו מאות שנים מאוחר יותר ולכן טבעי שהן שונות בקרב קהילות יהודיות מגוונות. מסתבר שהפוסקים הסכימו לכאורה על פרטים מדוקדקים של ל"ט אבות מלאכה (סוגי המלאכות האסורות בשבת לפי ההלכה) אשר לאמתו של דבר זו יצירה מאוחרת של הרבנים ומקורה אינו בימי משה. אולם הם לא הסכימו על איך להקריב עוף לקורבן עולה שהייתה מצוות תורה אשר אכן ניתנה למשה (ויקרא א' י"ד-ט"ו). מה זה אומר? עובדה היא שהחכמים שחיברו את התלמוד יכלו להסכים אחד עם השני בנוגע לפרטים קטנטנים ביותר של המסורות כגון צורת הקשר שבתפילין, או איסור של אכילת אוכל בגודל של תמר ביום כיפור, או החוק שפוסל מקווה טהרה אם אפילו שערה אחת מפרידה בין עור הנטבל לבין המים. למרות זאת, יש מחלוקות רבות על  הדברים מאוד חשובים כמו, למשל, משמעותו של עונש "כרת"/נכרתה הנפש, העונש החמור ביותר שמוזכר בתורה (ברא' י"ז י"ד, במדבר י"ב ט"ו, ל"א י"ד, ויקרא י"ח כ"ט). נשאלת השאלה איך זה שהרבנים מסכימים באופן עקרוני על חוקים של התורה שבע"פ שאין לה יסוד ישיר בתורה שבכתב, ובו-בזמן הייתה ביניהם מחלוקת רצינית על מצוות ומושגים חשובים ביותר של התורה שבכתב? מסתבר שזוהי תופעה שכיחה. למעשה, מן המילה הראשונה בתנ"ך ועד לסוף חמשת חומשי תורה בפירושים המסורתיים מימי הביניים אשר התבססו במידה רבה על התובנות של הדורות הקודמים, ישנם הבדלים וניגודים רבים באשר לפרשנות מילים, ביטויים ומשפטים שלמים, שלא לדבר על משמעות ויישום של מצוות רבות. לעומת זאת, הפרשנים לרוב נוטים להסכים כמעט על כל מסורות שבע"פ אשר לא נכתבו בספרי התנ"ך. אין פלא שככל שהמסורת מאוחרת יותר הם מבינים אותה טוב יותר, הרי הם בעצמם המציאו את המסורות הללו ולכן הם מכירים אותן בעל פה. אך ככל שהטקסט קדום יותר כך גם הפרשנים צריכים להתאמץ ביתר שאת על מנת לנסות ולנחש את משמעותו המקורית. מובן מאליו שפרשנים שונים אינם יכולים תמיד להגיע להסכמה הדדית כאשר הם מנסים לקשור את מסורותיהם בחזרה לתנ"ך משום שהמסורות שהם המציאו מקורן לא בתנ"ך אלא בחוכמה והגיון אנושיים. הגיוני לחשוב שהסיבה לכך שלרבני התלמוד וליורשיהם היו פרשנויות שונות של התורה היא העובדה הפשוטה שמשה מעולם לא מסר את הפרשנות לדורות הבאים, אלא סביר להניח, שהמסורות והפרשנויות החלו לקרום עור וגידים בתקופה מאוחרת יותר ואז, ככל הנראה, נוצרה גם המסורת להעביר אותן בעל פה במקום להעלות על הכתב. מה היית אומר אם היית פוגש כמה אנשים מבוגרים שטענו שהם בני חמש מאות שנה? אין ספק שהיית די סקפטי באשר לגילם האמיתי. ומה היית חושב אילו חקרת אותם על אירועים היסטוריים שונים והזיכרון שלהם היה הרבה יותר טוב כשהם סיפרו על האירועים שהתרחשו לפני חמישים שנה והם עדיין זכרו די טוב את האירועים שהתרחשו לפני שבעים וחמש שנה, אבל לא יכלו להסכים אחד עם השני בנוגע לאירועים שהתרחשו לפני שלוש מאות שנה בטענה שהם פשוט שכחו דברים ישנים יותר? בוודאי שהיה ברור לך שהאנשים האלה אינם בני חמש מאות שנה. מעניין הוא שהטענות של הרבנים על התורה שבע"פ נשמעות די דומה. ולסיכום, חשוב לרגע מדוע אלוהים יטריח עצמו לכתוב את מלאכת המשכן ואילו הלכות יסוד כמו קביעת לוח שנה, הלכות שבת, נידה וכשרות יזניח אותם למסלול רעוע של מסירה על-פה? ### כתיבה בעל-פה העובדה שבסופו של דבר, בסביבות שנת 200 לספה"נ היה צורך להעלות על הכתב מסורות שבע"פ, מוכיחה שלא הייתה קיימת מסורת  לא כתובה אשר נמסרה בעל פה ממשה לרבנים במשך יותר 1500 שנה.  לכל ספרות יש מניעים לכתיבתה, ולספרות דתית – על אחת כמה וכמה. ואכן, חוקרי התורה שבע"פ חיפשו ומצאו נימוקים שונים לכתיבת המשנה והתלמוד. התירוץ השכיח לכתיבת התורה שבע"פ הוא שהיא לא תשתכח, אך ספק רב אם בכוחו של נימוק זה לבאר מדוע בתקופה אחת נחשבה כתיבת תורה זו לאיסור, ומדוע בתקופה מאוחרת יותר התירו החכמים את  כתיבת דבריהם. אנו יודעים כי במאות הראשונות של הספירה הנוכחית הכרחי היה לעלות על הכתב כל תורה שבע"פ, מכמה סיבות. אך הרעיון של תורה שבע"פ שנכתבת הוא כמובן, מהווה במידה מסוימת סתירה במהותו שלו. הנימוקים שהועלו לכתיבת התורה שבע"פ כללו, למשל, קשיים לנהל אורח חיים יהודיים על-פי ההלכה, נדודים בגולה, כמות הולכת וגדלה של החומר שהולך ומצטבר וכד'. אז נשאלת השאלה מה קרה לכל החומר שהיה קיים לכאורה רק בזיכרונם של החכמים מימי משה ועד ימי עזרא, התקופה שבה עם ישראל הוגלה מארצו פעמיים, התקופה אשר גם התאפיינה בכפירה הדתית-לאומית? מדוע לא הועלתה התורה שבע"פ על הכתב כבר בתקופה הזו? מדוע לא היה בישראל הקדומה ספר התלמוד או שולחן ארוך? אחת הסברות המוצעות על ידי הרבנים היא הנימוק שלא היה צורך לכתוב את ההלכות בתקופת התנ"ך מכיוון שאנשים היו קרובים יותר להתגלות המקורית בהר סיני, ולכן יותר קרובים לאלוהים. אבל הטקסט של הכתובים מפריך את הטענה הזו לחלוטין ובנוסף אף מתאר תקופות ארוכות של כפירה דתית וחוסר ציות מוחלט אפילו למצוות שהיו כתובות. גם הכוהנים שהיו מופקדים באופן ספציפי על שמירת התורה ונקראו ללמד את העם להקפיד על הכתוב ולציית למצוות, לעיתים בעצמם מתוארים בתנ"ך כאינם יודעים תורה ושלא עומדים בקיום מצוות בסיסיות ביותר: > "וְגַם-אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ, וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ: כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן-הַיַּיִן, תָּעוּ מִן-הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה.  (ישע' כ"ח ז'). הַכֹּהֲנִים, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה, וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי; וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא-יוֹעִלוּ הָלָכוּ. (ירמ' ב' ח'). מֵחַטֹּאות נְבִיאֶיהָ, עֲו‍ֹנֹת כֹּהֲנֶיהָ: הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ, דַּם צַדִּיקִים.  (איכה ד' י"ג). כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי–בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ; וּמִשַּׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, וָאֵחַל בְּתוֹכָם". (יחז' כ"ב כ"ו). והרשימה עוד ארוכה… מסתבר שחז"ל נוטים לתאר את תקופת התנ"ך והמנהיגים הרוחניים של העם באותה עת בצורה שונה באופן בולט ודרמטי מהתמונה המצטיירת בתנ"ך. בתלמוד כתוב שאנשים חיו על-פי התורה באופן מפליא וכולם בעלי הבנה עמוקה של כל החוקים וההלכות – עד לפרטיהם הקטנים ביותר – כך שלא היה להם שום קושי להעביר אותם בעל פה על כל פרטיהם בלי שום צורך לכתוב אותם. העובדה שחלק כה גדול מהאמונה היהודית מתבסס על תורה ש"בעל פה" הוא מהנקודות החלשות ביותר שלה. מחקרים שנעשו בזמננו מוכיחים כי מסר שמועבר בע"פ סופו להשתבש, וזאת בפרקי זמן קצרים בהרבה ממאות השנים עליהן מדובר במסורת היהודית. למען האמת, חוץ מגרעין נוקשה של מצוות מרכזיות ואירועים היסטוריים משמעותיים, ניתן להניח שבמשך השנים רוב הדברים השתבשו במידה ניכרת. זאת ועוד, אפילו החומר הכתוב כמו ספרי התנ"ך סבלו לפעמיים שיבושים מועטים כתוצאה מהעתקות חוזרות ונשנות. אפשר להניח שב[תורה שבעל פה](https://oral.law/?s=תורה-בעל-פה) המצב הרבה יותר גרוע. במציאות, התורה שבע"פ לא נכתבה בימי משה משום שהיא פשוט לא הייתה קיימת בימים ההם. ברגע שהיא החלה להתהוות כמה מאות שנים מאוחר יותר, הורגש גם הצורך להעלות אותה על הכתב כי תכניה הלכו והתרחבו והיה ברור שאי אפשר לשמור על כל המידע העצום הזה מבלי לכתוב אותו. אם כן, הדבר הזה רק מצביע על כך שלא ייתכן שהייתה קיימת מסורת שבע"פ עם כמויות חומר כה עצומות אשר השתמרה היטב על ידי עם ישראל במשך יותר מאלף שנה בלי שהיה להם צורך להעלות אותה על הכתב. אלוהים כרת את בריתו עם ישראל על בסיס דברו שנכתב בתורה, לא על בסיס התורה שבע"פ, ולכן הוא הקים נביאים לדבר אל בני עמו כאשר סטו מהדרך ונזקקו לתוכחה והתערבות אלוהים בחייהם על מנת לחזור בתשובה. אך המסורת של העם שלנו גם טעתה ומעדה בדרך. על כן, אלוהים שלח את המשיח לעולם הזה על מנת שהוא יראה לנו דרך טובה ונכונה יותר. כשנלך בדרך שהוא הראה לנו נוכל להבין את דברו הכתוב ולחיות על-פיו בכוח של רוח הקודש, על-פי הדוגמה שהמשיח נתן לנו, ללא צורך בקריאה בתלמוד וקיום הלכות רבות שהומצאו על ידי בני אדם, יהיו הן עמוקות וחכמות אשר יהיו. אפילו צורתו הסופית של החלק המרכזי של התורה שבעל פה, התלמוד הבבלי, לא הושלמה והוא השתמר רק בחלקו, עם אלפי שאלות לא פתורות ונושאים מעוררי תמיהה באשר למהות חוקים רבים ומשמעות ספרות השו"ת בכלל. האם כך אלוהים עזב את עמנו? ודאי שלא. במקום זאת, הוא נתן לנו את דברו הקדוש והבלתי משתנה המהווה נר לרגלינו ואור לדרכינו, והוא נתן לנו את משיחו ורוח הקודש שלו כדי להדריך אותנו אל כל האמת. בהחלט ניתן להעריך רבים מן המסורות שהשתמרו בספרות חז"ל ולמצוא בהן חוכמה רבה, מנהגים מעניינים, פולקלור, תובנות ופנינים רוחניות, פרשנויות חכמות. עם זאת אין שום סיבה להאמין שאלוהים נתן תורה שבע"פ למשה בהר סיני ושרק באמצעותה נוכל לפרש את הטקסים של התורה הכתובה. זה הזמן לפנות את כל שמות ליבנו אל דברו האמיתי של אלוהים אשר יש בו ערך שלא יסולא בפז ואשר לעומתו כל המילים והמסורות של בני האדם מתגמדות לעין שיעור. דברו של אלוהים מהווה בסיס איתן לכל מי שמשתוקק לדעת את אלוהים ולהשתחוות לו ברוח ובאמת. ### סיכום חז"ל האמינו כי בעת עלייתו של משה רבנו להר סיני, נתן לו הקב"ה שתי תורות: אחת שבכתב ואחת שבעל-פה.1 התורה שבכתב הועלתה על הכתב (החומש) בעוד שע"פ המסורת, הועברה התורה שבעל-פה מדור לדור2 תחת איסור גורף שלא לכתבה. מסביר הרב יניב חניא: בתחילה נעיין במקור המובא במסכת גיטין דף ס עמוד ב`: "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב". מקור זה מלמד אותנו נקודה חשובה ומעניינת, חז"ל לומדים כאן מפסוקים שיש איסור לכתוב את דברי התורה שבע"פ ויש איסור ללמוד תורה שבכתב בעל פה. דברים אילו בהחלט מתמיהים ואפילו קשים להבנה לבן דורנו. כבר דורות רבים וארוכים שאנו רגילים שכל התורה שלנו כתובה, אנו מתייחסים בכבוד רב לספרים אלו ומקדישים את רוב זמן לימוד התורה שלנו לעיון בהם!! האם כל ספרים אלו מקורם בחטא ח"ו? מדוע אם כן אנחנו כל כך מקפידים לכתוב ספרים רבים, לעיין בהם וללמוד מתוכם? מדוע אין עוצרים את הדפסת התורה שבעל פה? על שאלה זו עונים חז"ל במסכת גיטין, בעמוד הקודם לזה שממנו ציטטנו במקור הקודם, שם מביאים חז"ל פסוק מתהילים קי"ט: "עת לעשות לה` הפרו תורתך", פסוק זה מלמדנו יסוד חשוב בעבודת ה`. לעיתים דווקא הרצון לשמור על תורת ה`, להגדיל את שמו בעולם, יכול להוביל למצב של "הפרו תורתך". ישנו ערך חשוב מאוד, הנלמד מפסוקים, שלפיו אסור לכתוב את דברי התורה שבעל פה (בסיבה לאיסור זה נעסוק מיד), אולם בשל אורך הגלות, רדיפות קשות של היהדות וירידת כוח הזיכרון נוצר צורך דחוף לכתוב את הדברים- אחרת הם היו נשכחים לגמרי!!! כאן באים חז"ל ומפעילים את הכלל אותו ציטטנו מתהילים, "עת לעשות לה`", כדי לשמור על התורה וערכיה, "הפרו תורתך", יש להפר את הכלל של אי כתיבת הדברים.3 המושג "תורה שבעל פה" מהווה אפוא את אחד החידושים המסעירים והמהותיים ביותר שהציגו חז"ל על במת ההיסטוריה היהודית. למעשה, התורה שבעל-פה איננה מתפקדת אלא כ"ברית חדשה" – כזו הבאה להחליף דת מקראית שהפכה ללא רלוונטית עקב נסיבות היסטוריות. מדוע אם-כן, בחרתי לכנות את התורה שבעל פה דווקא בביטוי "ברית חדשה"? ובכן, זאת עשיתי הואיל ורעיון התושב"ע לא רק שאינו נמצא בשום מקום בתנ"ך, הוא אף הופיע לראשונה רק בתלמוד, מִפיהם של התנאים.4 חז"ל הגיעו למסקנה שכעת, כאשר נחרב בית המקדש, חייבת להימצא דרך אלטרנטיבית לכפרה על חטא, ואמנם "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: `כי חסד חפצתי ולא זבח`".5 ו"מה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן? היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלוש פעמים בכל יום – ותפִלתו מתקבלת ברצון".6 בנוסף לגמילות חסדים (שכאמור, כללה גם את נתינת הצדקה וקיום התפילות) הכילה הברית החדשה של הרבנים דרכים נוספות לכפרה על עוונות: "בזמן שאין בית המקדש קיים, תלמידי חכמים הם כפרה להם לישראל"7; או: "כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם"8; וגם: "מי שדעתו שְפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות כולם"9; ועוד: "בזמן שאין בית המקדש קיים, מה תהא עליהם \[על ישראל\]? אמר לו: כבר תיקנתי להם סדר קורבנות \[הפטרות\], בזמן שקוראין בהן לפַני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם"10; ואפילו: "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר (ירמיהו לג): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה… "ואם משמחו מה שכרו?… "רבי אבהו אמר: כאילו הקריב \[קורבן\] תודה".11 אם הברית הראשונה התבססה על דם הקורבנות,12 הרי שהברית החדשה של חז"ל התבססה כפי שראינו, על גמילות חסדים, תלמוד תורה, קריאת ההפטרות ועוד. אך היו כמה רבנים שהמשיכו והעלו את השאלה המטרידה: "תורה מה תהא עליה?"13 או במילים אחרות, מה יהיה גורלה של התורה שבכתב? והתשובה לא איחרה לבוא: "מה תהא עליה? הרי \[היא\] כרוכה ומונחת בקרן זווית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד".14 מכאן הלך והחמיר יחסם של הרבנים לתורת משה, עד כי התלמוד הירושלמי מתעד את הִתלבטותו הקשה של רבי חגי: "נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים שבכתב, ואין אנו יודעין איזה מהן חביב".15 ברם לפי הכתוב בשמות לד,27: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל", מגיע הרב למסקנה מהירה כי "אותן שבפה חביבין", קרי: "חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה, מן הדברים הנדרשים מן הכתב"!16 כעת, היה זה רק עניין של זמן עד שהגיעו חז"ל לתובנה מרחיקת הלכת, לפיה: "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה"!17 כאן למעשה, מוצגת הברית החדשה של חז"ל בכל הדרה, כאשר באופן יוצא דופן היא באה על חשבון תוקפה של הברית שניתנה בכתב. אין תימה אפוא, כי ההדף שהותיר אחריו יחס זה, לא איחר לבוא ועִמו באו קביעות כמו זו: "העוסקין במקרא – מידה ואינה מידה; במשנה – מידה ונוטלין עליה שכר; בגמרא \[תלמוד\] – אין לך מידה גדולה מזו."18 אמירות מסוג כזה לא רק שהסתכנו בסירוסו של המקרא,19 הן אף גבלו בהפיכתו לבלתי-רלוונטי, הלכה למעשה.20 ברם חז"ל לא הסתפקו בזאת, ועל-מנת להצדיק את קיומה של בריתם החדשה הם ביקשו לייחס לתורה שבעל-פה תוקף היסטורי שהחל כבר מבראשית. על-כן, אם חשבנו בטעות כי לימוד הגמרא בישיבות החל מתגבש רק בתקופת סוף בית שני, באו הרבנים ולימדו כי הן אברהם אבינו21 והן בנו יצחק,22 ידעו וקיימו את כל התורה כולה, גם זו שבכתב וגם זו שבעל-פה! אולם גם בכך לא הסתפקו חכמינו ותאמינו או לא, הם קבעו כי אפילו ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו אינו טומן ידו בצלחת, ובכל יום הוא "יושב ועוסק בתורה"23 "בבית המדרש שלו",24 ממש כמו תלמיד ישיבה "שתורתו אומנותו".25 בהתאם לכך, הבטיחו חז"ל כי "כל תלמיד חכם שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה, הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו" 26. \[1\] "משנה תורה" לרמב"ם, הקדמה, א-ד. \[2\] מסכת אבות א, א. \[3\] מכון לב הגולן, אבנ"י אית"ן, שיעור מספר 7, נושא: אמונה. \[4\] בתלמוד הבבלי מסופר על נכרי שרצה להתגייר ושאל את שמאי כמה תורות יש לכם (היהודים), והלה "אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה" (שבת לא, א). \[5\] אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה. \[6\] שם. גם בתלמוד נאמר כי "כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו, מוחלין לו על כל עונותיו" (בבלי, ברכות ה, א-ב); וגם: "גדולה תפילה יותר מן הקורבנות" (שם, ברכות לב, ב). \[7\] מדרש "אליהו זוטא", פרק ב. \[8\] בבלי, מנחות קי, א; או כפי שאמר הקב"ה לדוד המלך: " טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח" (בבלי, שבת ל, א), שהרי "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין" (בבלי, מגילה ג, ב). \[9\] בבלי, סנהדרין מג, ב; וסוטה ה, ב. או: "כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן" (בבלי, סוכה מה, א); ובנוסף: "יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם" (בבלי, ברכות ה, א). \[10\] בבלי, תענית כז, ב; חז"ל אף קבעו כי בכוחה של הגלות לכפר על חטאים, שהלא: "גלות מכפרת עון… "גלות מכפרת על הכל" (בבלי, סנהדרין לז, ב); בספר "קדושת העיניים" נאמר כי "אם עוצם עיניו מראות ברע, אזי נתכפרו לו כל עונותיו" (פרק ה, עמ` תלה); ובספר "מנחת אליהו" מבטיחים לנו חכמינו כי "כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה" (מפתחות, תלמוד, עמ` 39). \[11\] בבלי, ברכות ו, ב. כל זאת למרות שחז"ל הודו בעצמם כי "אין כפרה אלא בדם, שנאמר (ויקרא יז): כי הדם הוא בנפש יכפר" (שם, יומא ה, א; מנחות צג, ב; זבחים ו, א). מכאן ניתן ללמוד כי חז"ל בעצמם לא חדלו מלהכיר בצורך של הקרבת הקורבנות. \[12\] בהתאם לכתוב בספר שמות כד, 8: "ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה` עמכם". \[13\] בבלי, ברכות לה, ב; נזיר נ, א; קידושין נב, ב. \[14\] בבלי, קידושין סו, א. \[15\] ירושלמי, פיאה יג, פרק ב, הלכה ד. \[16\] שם. \[17\] בבלי, גיטין ס, ב (גם זאת על סמך פסוק 27 בשמות פרק לד). \[18\] בבלי, בבא מציעא לג, א. (במילים אחרות: בניגוד למשנה ולגמרא, לימוד המקרא אינו טומן בחובו כל ערך). \[19\] בהתאם לפתגם התלמודי: "סרס המקרא ודרשהו" (בבלי, בבא בתרא קיט, ב). \[20\] כנראה שהרבנים לא התלוצצו כאשר ניבאו כי "עתידה תורה שתשתכח מישראל…" (בבלי, שבת קלח, ב). \[21\] בבלי, יומא כח, ב. \[22\] מדרש "תנא דבי אליהו", פרק ו, עמ` סה; למעשה, במדרש ויקרא רבא נאמר כי גם יעקב, יהודה ויוסף קיימו "מה שכתוב בתורה" (פרשה ב, סימן י); כמו כן, סיפרו חז"ל, כי למשה רבנו היה בית מדרש משלו (ירושלמי, עירובין לב, ב, פרק ה, הלכה א); ודוד המלך, כשלמד בישיבה, "לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע… ו"כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ" (בבלי, מועד קטן טז, ב). דרך אגב, חכמינו האמינו כי גם "אדם הראשון ידע התורה, והניחה בקבלה לשֵת בנו, ואחר כך באה לידי חנוך, עד שבאה לשֵם והיה מתעסק בה" (ספר "עבודת הקודש" לרבי מאיר בן גבאי, חלק ג, פרק כא). \[23\] בבלי, עבודה זרה ג, ב; וכן במדרש "אליהו זוטא", פרק כ. \[24\] מדרש תנא דבי אליהו, פרק ג, עמ` כה. \[25\] מדרש "פלא יועץ", סימן הלכה, עמ` קפד. \[26\] שם, פרק יח, עמ` קפג; או: "כל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים, זכה לישב בצילו של הקב"ה" (ירושלמי, תענית כא, א). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, למה הרבנים מתנגדים לישוע, תשובה לרב **תגיות:** בן האלוהים, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, תכלית --- ### [מה מחזיק אותנו באמת?](https://igod.co.il/devotionals/what-holds-us/) **Published:** יוני 21, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃ בְּבֹוא דֹּואֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לֹו בָּא דָוִד אֶל־בֵּית אֲחִימֶלֶךְ׃ מַה־תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבֹּור חֶסֶד אֵל כָּל־הַיֹּום… גַּם־אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה… וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד־אֱלֹהִים עֹולָם וָעֶד׃ אֹודְךָ לְעֹולָם כִּי עָשִׂיתָ וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי־טֹוב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ" (תהלים נב 1–3, 7, 10–11). מזמור נב הוא בין היתר יצירה מבריקה של שירה. מצד אחד, דואג האדומי מתהלל (פס' 1–3), בוטח ברוב עושרו (פס' 9), אך מנותק משורשיו מארץ חיים לנצח (פס' 7). מצד שני, דוד המלך, הבוטח באלוהים, נטוע כזית רענן בבית אלוהים, ובוטח בו לנצח (פס' 10–11; ראו תהילים א 3–4). ברם 'ביטחונו הנצחי' של דוד מגיע כהפתעה כאשר קוראים את תהלים נא–נב יחד. שני המזמורים מדברים על סכנה חמורה הקשורה ל'ביאתו' של דוד. במזמור נא, הבטחות הברית של אלוהים נמצאות בסכנה משום שדוד 'בא' אל בת שבע. במזמור נב, שושלת דוד מצויה בסכנה משום שדואג האדומי 'בא' אל שאול. למעשה, בגידתו של דוד באלוהים (במזמור נא) הייתה מסוכנת בהרבה מבגידתו של דואג בדוד (במזמור נב), שכן לאלוהים הייתה כל זכות ליטול את חייו של דוד ולבטל את הבטחותיו להקים את בית דוד לנצח. אז מדוע דוד חש בטוח? מדוע הוא נטוע כעץ ולא נעקר? התשובה נעוצה ב'חסד' אלוהים. למרות שקשה לתרגם זאת, חסד מתייחס לנאמנותו האיתנה של אלוהים להבטחותיו הבלתי ניתנות לביטול. מסיבה זו, אלוהים אומר לדוד: "וְחַסְדִּי לֹא־יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ׃ וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד־עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם" (שמ"ב ז 15–16). לכן, תקוותו היחידה של דוד היתה נעוצה בחסד הניתן ללא–תנאי מאת אלוהים: "חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי" (תהלים נא 3). "וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים בָּטַחְתִּי בְחֶסֶד־אֱלֹהִים עֹולָם וָעֶד" (נב 10; ראו פס' 3). הדבר נכון גם עבור כל ילדי אלוהים כיום; בין אם האויב עימו אנו מתמודדים מגיע מבחוץ או מבפנים, כל הבטחותיו של אלוהים לילדיו הן 'כן' ו'אמן'; לא בזכות מעשים (או חוסר מעש), אלא מפני שאנו נטועים היטב בחסדו הנצחי של אלוהים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [להלל את המלך לעולם ועד!](https://igod.co.il/devotionals/praise-the-king-forever/) **Published:** יוני 20, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עֹולָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ" (תהלים מה 7). הטענה של הברית החדשה, כי ישוע שווה לאלוהים, היא אחד הרעיונות הקשים ביותר לעיכול עבור יהודים רבים. למרות שלא תמיד זה היה כך בהשקפות היהודיות אודות המשיח, עבור רבים כיום, הדבר נשמע כמו יצירה של דת חדשה ופגאנית מן המאה הראשונה. אך חשוב להבהיר כי הציטוט של הברית החדשה מתרגום השבעים, באל העברים א 8, אמנם מראה כי מחבר האגרת התייחס לישוע כאל אלוהים: "אַךְ עַל הַבֵּן הוּא אוֹמֵר, כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד". רש"י, הפרשן המפורסם ביותר ביהדות מימי הביניים, ביאר את תהילים מה 7 בצורה אחרת; הוא טוען כי המילה "אלוהים" מקבילה לכס המלכות: 'כסאך הוא אלוהים' (במילים אחרות, 'כסאך הוקם על-ידי אלוהים'). כך הבין זאת גם התרגום היהודי לאנגלית, ה–JPS: "כסאך האלוהי יעמוד לנצח; שבטך הוא שבט מישור". אמנם פרשנות זו אפשרית, אך לא כל הרבנים מימי הביניים הסכימו איתה, שכן אין זו הקריאה הפשוטה והטבעית ביותר של העברית. אבן עזרא, למשל, טען כי "אלוהים" מתייחס למלך, אך כתואר של כוח וסמכות ולא כייחוס של אלוהות (ראו שמות ז 1, כא 6, כב 8–9; שם גם משה והשופטים מכונים 'אלוהים'). אם התנ"ך הוא הפרשן הטוב ביותר של עצמו, מזמור מה גופא תומך בטענה כי 'אלוהים' מתייחס למלך, כמו שהבין מחבר האגרת אל העברים, אשר טוען כי מלך ישראל הוא אלוהים במלוא מובן המילה. במזמור מה 18 בני קורח משבחים את המלך תוך שימוש בביטויים אשר התנ"ך מעניק לאלוהים לבדו: "אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל־דֹּר וָדֹר עַל־כֵּן עַמִּים יְהֹודֻךָ לְעֹלָם וָעֶד". כפי שציין החוקר ג'רלד וילסון (NIVAC, עמ' 707), 'הוסיפו לכך את העובדה שבתהילים המושא של 'עַמִּים יְהֹודֻךָ' תמיד מתייחס ליהוה'. תובנה זו הופכת את ההודיה והשבח המוענקים למלך במזמור מה בולטים אף יותר. אם נתחשב בדקדוק של פסוק 18, נמצא כי ההודיה בו תחשב לחילול הקודש אם היא מתייחסת לאדם גרידא. לפיכך, הפרשנות של הברית החדשה מקבלת תימוכין מבחינת ההקשר ומתבררת כלגיטימית ויהודית לגמרי. אם-כך, הבה נצטרף לעמים ולמלאכים ונהלל את ישוע משיחנו לעד. > "וְעוֹד, כַּאֲשֶׁר הוּא מֵבִיא אֶת הַבְּכוֹר אֶל הָעוֹלָם, הוּא אוֹמֵר, וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים… וְעוֹד, אַתָּה אֲדֹנָי לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמַיִם; הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַּעֲמֹד, וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ; כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ, וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמוּ" (עברים א 6, 10–12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [הרמזים שמחברים את ספר תהילים](https://igod.co.il/devotionals/the-clues-that-connect-psalms/) **Published:** יוני 19, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן: אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר… וַיֹּרֵם אֱלֹהִים חֵץ פִּתְאוֹם הָיוּ מַכּוֹתָם׃ וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם יִתְנֹדֲדוּ כָּל־רֹאֵה בָם׃ וַיִּירְאוּ כָּל־אָדָם וַיַּגִּידוּ פֹּעַל אֱלֹהִים וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ: יִשְׂמַח צַדִּיק בַּיהוָה וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵב" (תהלים סד 3–4, 8–11). באמצעות שימוש במילות מפתח, מחבר תהלים ממיר את נסיבות חייו של דוד באותות המנבאים את ייסוריי המשיח והתפארת שתבוא בסופם. במזמור סד, מבקש דוד מאלוהים להסתירו "מֵרִגְשַׁת" פועלי אוון (פס' 3). שם העצם "רִגְשַׁת", שזוהה על-ידי חוקרים כמילה השאולה מהשפה הארמית, מופיע שלוש פעמים בחלק הארמי של ספר דניאל (ו 7, יא 12, 15) ורק שלוש פעמים נוספות בתנ"ך כולו (תהלים ב 1, נה 15, סד 3). בשל שכיחותו, "רגש" במזמור סד רומז ככל הנראה ל"התרגשות" (המולה) הגויים נגד יהוה ומשיחו במזמור ב 1–2. קשר זה מתחזק בהתייחסות ל"סוֹד מְרֵעִים" במזמור סד 3, המזכירה את "עצת רשעים" במזמור א 1. אין זה מקרי אפוא, כי שיאו של מזמור סד מקביל לזה של מזמור ב, שם נקראים שופטי הארץ "להשכיל" (השוו מזמור סד 10 למזמור ב 10), בעוד הצדיקים נקראים "לחסות בו" (מזמור ב 12). הקישורים והרמזים לתהילים א–ב חיוניים משתי סיבות: ראשית, הם מעודדים אותנו לקרוא את שני המזמורים הראשונים כהקדמה מאוחדת לספר תהלים ולא כשני מזמורים נפרדים ובלתי-תלויים. שנית, הם מעודדים אותנו לחבר את המרד במשיח והניצחונות הבאים בתהילים א-ב עם דבריו של דוד במזמור סד. מחבר תהילים מציג את מזמורי דוד כנבואה בדבר משיח עתידי, אשר לאחר סבל נורא יביס את המתנגדים לו וימלוך לעד. במקום להיות מזמור קינה נוסף, מזמור סד מספק עדות פנים-מקראית יוצאת דופן לכך שמחברי הברית החדשה צדקו כאשר ראו בחייו, מותו ותחייתו של ישוע את התגשמות ספר תהילים. קריאת תהילים תוך התחשבות בערכם המלא, משמעותה כי קריאה נכונה של דוד מובילה לאמונה בישוע. > "הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים. אָז פָּתַח אֶת לְבָבָם לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים" (לוקס כד 44–45). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מה באמת חסר לנו במדבר?](https://igod.co.il/devotionals/what-is-missing-in-desert/) **Published:** יוני 18, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה׃ אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ־צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי־מָיִם… כִּי־טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ" (תהלים סג 1–2, 4). על-פי הנאמר במזמור ס"ג, דוד התפלל תפילה זו במדבר יהודה. על סמך מספר קווי דמיון מילוליים ועלילתיים, פרנק-לותר הוספלד מקשר את המזמור לסיפור בריחתו של דוד מאבשלום, הרחק מהמשכן אל המדבר (ראו שמ"ב טו 13–17, 23). הניצוק הפתאומי מאיזור הנוחות מאלץ את דוד לחשוב הדברים החשובים ביותר בחייו. דוד, שהושלך למדבר, הבין עד כמה הוא צמא לאלוהים חיים; הדבר שכאב לו ביותר לא היה הגלות מארמונו, אלא הניתוק מנוכחות אלוהים. גם אם לעולם לא נאלץ לברוח למדבר, נסיבות החיים גוררות אותנו למקומות בלתי–רצויים. אנו נכספים לשוב לחיינו השגרתיים והמוכרים, אך נאלצים לסבול עד כאב במדבר זר וחסר–נוחות. אך דווקא במקומות כאלו, אלוהים מלמדנו לארגן מחדש את סדרי העדיפויות שלנו. הוא עוזר לנו להבין כי אין עלינו לערוג לחיי נוחות, אלא לאלוהים עצמו. אפילו המיטב שיש לעולם הזה להציע, אינו מסוגל למלא את הריקנות הנפשית מאלוהים. נבראנו בצלם אלוהים ובשבילו נבראנו. ואכן, אלוהים משתמש במדבר החיים כדי ללמדנו, הן שלא על הלחם לבדו נחיה (דברים ח 3) והן כי חסדו של אלוהים טוב מהחיים עצמם (תהילים סג 4). > "כִּי טוֹב־יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי־רֶשַׁע" (תהלים פד 11). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [התקווה היחידה של כולנו](https://igod.co.il/devotionals/everyones-only-hope/) **Published:** יוני 17, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ עַל־מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃ אָמַר נָבָל בְּלִבֹּו אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה־טֹוב… כֻּלֹּו סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה־טֹוב אֵין גַּם־אֶחָד" (תהלים נג 1–2, 4). המפתח בנדל"ן הוא המיקום. הדבר נכון גם לגבי פרשנות של טקסטים. מזמור נג חוזר כמעט מילה במילה על מזמור יד, עם כמה שינויים חשובים (למשל, השימוש בשם 'יהוה' במזמור יד, הוחלף ב'אלהים', במזמור נג). עם-זאת, השינוי המשמעותי ביותר מתגלה בהקשר של המזמור. אמנם ניתן לטעון כי דוד אינו נכלל בגינוי המכליל: "אין עושה טוב", במזמור יד (ראו תהילים יג–טו), אך הגינוי בהקשר הספרותי של מזמור נג כולל גם את דוד עצמו. מיקום מזמור נג בקרב קבוצת תהילים המתיחילם בפסוק הנותן פרטים היסטוריים מחייו של דוד ומקושרים יחד בתמה המסוכנת 'בוא' (תהלים נא, נב, נד), מחייבת אותנו לשקול את משמעות מזמור נג במסגרת הקשרו. כיוון שהפסוק הראשון במזמור נא מגנה את דוד כנואף הראוי למוות, המילים "אין עושה טוב" חייבות לכלול גם אותו. אם להיות כנים, אנו אשמים לא פחות מדוד (ראו רומים ג 9–18). אך מדוע מחבר תהילים יכלול גם את דוד באותה אשמה? תפילתו של דוד בפסוק האחרון של מזמור נג מספקת את התשובה: "מִי יִתֵּן מִצִּיֹּון יְשֻׁעֹות יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמֹּו יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" (נג 7). דוד הבין כי הוא, יחד עם עמו, זקוקים נואשות לישועה. הוא הבין שרק דרך בואו של בנו הגדול יותר, תענה תפילתו לאלוהים לברוא בו לב טהור (נא 12). הברית החדשה מזהה את המושיע הזה כישוע, אשר ישוב לציון: > "וְכָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם" (רומים יא 26–27) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מן הסבל אל כס המלכות](https://igod.co.il/devotionals/from-pain-to-the-throne/) **Published:** יוני 16, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי… כִּי־הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל־עֹז מִפְּנֵי אֹויֵב… יָמִים עַל־יְמֵי־מֶלֶךְ תֹּוסִיף שְׁנֹותָיו כְּמֹו־דֹר וָדֹר׃ יֵשֵׁב עֹולָם לִפְנֵי אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ׃ כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד לְשַׁלְּמִי נְדָרַי יֹום יֹום" (תהלים סא 2, 4, 7–8). בהתחשב ברמזים לשתיים מהנבואות המשיחיות המשמעותיות ביותר במזמור הקודם (מזמור ס רומז לבראשית מט 10 ובמדבר כד 17–19), הגיוני לזהות את המלך במזמור סא 7 כמשיח המובטח של ישראל. הדבר מתבהר במיוחד לאור בקשתו של דוד לכך שאלוהים ימליך את המלך לפניו לעד, דבר אשר מהדהד את ברית דוד בשמ"ב ז 13, 16: "הוּא יִבְנֶה־בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד־עוֹלָם… וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד־עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם". אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בפירוש מזמור סא קשורה למעבר הבלתי צפוי מתפילת דוד בגוף ראשון (פס' 6-2) לתפילה עבור המלך בגוף שלישי (פס' 7). במילים אחרות, האם דוד מתפלל עבור עצמו או עבור מישהו אחר? או שמא דוד המתפלל במזמור זה אינו אלא בן דוד – המשיח. לדעתי, טשטוש הקווים בין דוד למשיח בן-דוד הוא חלק מאסטרטגיית החיבור של ספר תהלים בכללותו; "מעשי דוד, סימן למשיח". תחינתו של דוד לאלוהים שיצילו, בפס' 2–3, נועדה להיות מובנת גם כתפילה של המשיח עצמו. לפיכך, מזמור סא מציג הבנה מקראית אמיתית של המשיח, למרות פרשנויות רבניות מאוחרות יותר שסברו אחרת. התנ"ך אינו חוזה את בואו של שני משיחים שונים בתכלית, אחד הסובל ומת (משיח בן יוסף) ואחר המולך לנצח (משיח בן דוד). אדרבא, ספר תהילים מציג משיח אחד נרדף, שנוא, סובל, ומת ולאחר מכן, מקבל תהילת עולם ויושב על כס המלכות. כשקוראים את התהילים כפי שהם, אין מנוס מן המסקנה שעצם הדברים המובאים לעתים קרובות כהוכחה לכך שישוע אינו יכול להיות משיח ישראל, דהיינו סבלו ומותו בדומה לדוד, דווקא מספקים עדות מקראית לכך שהוא אכן המשיח. > "הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: הוֹי חַסְרֵי דַעַת וְכִבְדֵי לֵב מֵהַאֲמִין בְּכָל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים! הֲרֵי עַל הַמָּשִׁיחַ הָיָה לִסְבֹּל אֶת כָּל זֹאת וּלְהִכָּנֵס אֶל תִּפְאֶרֶת כְּבוֹדוֹ!" (לוקס כד 25–26). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [קרן שמש](https://igod.co.il/songs/keren-shemesh/) **Published:** יוני 15, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** “קרן שמש” (מתוך האלבום ״ידעת שאחזור״) הוא רגע של תפנית בתוך המסע הרגשי והרוחני של האלבום. אחרי שנים של ריחוק, חוסר אמון ובדידות, השיר מתאר לב שנפתח מחדש לאהבה, לקרבה עם אלוהים, וכתוצאה מכך גם לקרבה עם אנשים. זהו שיר על ריפוי, כניעה ותהליך של התקרבות לאלוהים ולאנשים. כמו קרן שמש באמצע סערה, הוא מזכיר שהתקווה יכולה להופיע דווקא מהמקום הכי לא צפוי! כנסו לערוץ של שי כדי לשמוע עוד! מילים, לחן, תכנותים, גיטרה אקוסטית – שי סול הפקה מוזיקלית, בס, תכנותים, חשמלית ומיקס – דן זיתון מאסטר – ארן לביא הפצה דיגיטלית – נענע דיסק שחקן – ברוך מעיין קליפ (צילום, בימוי, עריכה והפקה) – VN #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) Artlist.io License Number – 436795 Musicbed SyncID: MB01LQTNB4WEET1 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** שירים **תגיות:** ווידאו --- ### [למה דווקא הקרובים פוגעים הכי עמוק?](https://igod.co.il/devotionals/why-close-people-hurt-us-most/) **Published:** יוני 14, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כִּי לֹא־אֹויֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא לֹא־מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ׃ וְאַתָּה אֱנֹושׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי׃ אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סֹוד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ… שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו חִלֵּל בְּרִיתֹו׃ חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקֲרָב־לִבֹּו רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן וְהֵמָּה פְתִחֹות" (תהלים נה 13–15, 21–22). מזמור נה ממשיך את התמה של מזמור נד – תחינה להצלה מאויבים – אך עושה זאת מזווית שונה מאוד. הפרטים ההיסטוריים בפסוקים הראשונים של מזמור נד מצביעים על תקופה בה דוד נרדף על-ידי שאול. אך אפילו ברגע אפל זה, יהונתן חיזק את תקוותו של דוד באלוהים כאשר השניים נשבעו נאמנות זה לזה בברית משותפת (ראו שמ"א כג 16–18). עם זאת, במזמור נה אויבו של דוד היה פעם חבר קרוב אשר מאוחר יותר פנה נגדו ובגד בברית הידידות ביניהם (ראו פס' 21). למרות שדוד אינו מזהה את האדם בשמו, ספר שמואל א מבהיר כי אין מדובר ביהונתן. בתןך כך, דוד מתאר את הבגידה מצד חבר קרוב, ככואבת יותר משנאה מצד אויב מושבע. כיוון שספר תהילים מציג את חייו של דוד כתמונה נבואית של המשיח שיבוא, מזמור נה מספק הצצה לליבו השבור של ישוע, כאשר נבגד בנשיקה על-ידי תלמיד אהוב, כזה שהתהלך לצידו במשך תקופה (לוקס כב 47–48). במובן זה, מזמור נה מספק נחמה כפולה: הידיעה שגם המלך דוד וגם ישוע עצמו מזדהים עם הייסורים העמוקים הכרוכים בבגידה. בקריאת תהלים דרך עדשה משיחית זו, מזמור נה 23 מקבל משמעות עמוקה יותר. אנו יכולים "להשליך את יהבנו \[=משאנו\]" על אלוהים משום שהוא עצמו נשא את כאב הבגידה עבורנו. > "הַשְׁלֵךְ עַל־יהוה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא־יִתֵּן לְעֹולָם מֹוט לַצַּדִּיק" (תהלים נה 23). "הַשְׁפִּילוּ עַצְמְכֶם תַּחַת יַד אֱלֹהִים הַחֲזָקָה, לְמַעַן יְרוֹמֵם אֶתְכֶם בְּעִתּוֹ. הַשְׁלִיכוּ עָלָיו כָּל יְהַבְכֶם, כִּי הוּא דּוֹאֵג לָכֶם" (פט"א ה 6–7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [אקדיש לך, כל המנגינות הן בשבילך](https://igod.co.il/songs/dedicate-to-you/) **Published:** יוני 4, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** “אקדיש לך” הוא שיר הסיום מאלבומה של הזמרת והיוצרת שי סול , “ידעת שאחזור” – דרך המילים “כל המילים אקדיש לך, כל המנגינות הן בשבילך”, השיר מקדיש לאלוהים לא רק את האלבום עצמו, אלא את עצם היצירה, המוזיקה והדרך האמנותית כולה. השיר נכתב מתוך תחושת הכרת תודה עמוקה – ההבנה שאלוהים נתן הכל, ואף נתן את חייו דרך ישוע המשיח, ומתוך המקום הזה נולדת התגובה הפשוטה והאישית: להקדיש לו הכל בחזרה. כנסו לערוץ שלה כדי לשמוע עוד! מילים ,לחן, אקוסטית : שי סול הפקה מוזיקלית ונגינה בבס : דן זיתון מיקס – דן זיתון מאסטר – ארן לביא קליפ (צילום, בימוי, עריכה והפקה) – VN #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) Artlist.io License Number – 436795 Musicbed SyncID: MB01LQTNB4WEET1 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** שירים **תגיות:** ווידאו --- ### [דוקו שנה לטבח הנוראי של השביעי באוקטובר - ומציאת תקווה בתוך הכאב](https://igod.co.il/iron-swords/docu-7th-of-oct-finding-hope-in-pain/) **Published:** אוקטובר 10, 1024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "דוקו שנה לטבח הנוראי של השביעי באוקטובר - ומציאת תקווה בתוך הכאב") הסרט שלפניכם מציג תקווה ותקומה מאסון השביעי באוקטובר. למרות כל החורבן וההרס, נגלה שאלוהים עדיין בשליטה, ושיש לו תוכנית שלא תיכשל לעולם! הסרט יציג את המאבקים ההיסטוריים שלנו באותם אויבים שהיו ונשארו, את זהותו של אותו האויב עתיק היומין המנסה להשמיד את עם אלוהים במשך אלפי שנים, ונבואות המתגשמות על חורבן והשמדת אויבי ישראל – על ידי אלוהי ישראל. והכי חשוב – הסרט יענה על השאלה מדוע עם ישראל יקר כל כך לאלוהים? מהי תוכניתו של אלוהים עבור עמנו בתוך הסערה הנוכחית? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** חרבות ברזל **תגיות:** ווידאו --- ### [רק בישוע תקוותי | עברית - ערבית - אנגלית | הלל](https://igod.co.il/dror-music/only-hope-in-jesus-worship/) **Published:** אפריל 7, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** כמה טוב ומדהים להתענג על חסדו של אלוהים על ששלח לנו את בנו האהוב, ישוע המשיח, שמאחד ומשכין שלום בין כל העולם! ## קולות: ## ניזר פרנסיס [ Spotify ](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqa1Zvb210YXNZckNYSno3OXZRVE12S0g4NG1Cd3xBQ3Jtc0tsLUxicEx5a0llVGQ3aXpTN0xuOXpEdkU0d0NvMTZZVVJtQ0Y5U1NubVl0d0oxbVBRdkFRNHJaODg2RzdWM0hJVk9jcFNpLTR4ams2cktySkZucFI3UVNrVnhjQ2pvVWZrUVI2Q3dEOEk4eDBnWlR6OA&q=https%3A%2F%2Fopen.spotify.com%2Fartist%2F2Kz4lfUs5kT8Xqb8N0hC6i&v=Sa0PF4_Ty7I) [ YouTube ](https://www.youtube.com/@nizar_francis) [ ‎Apple Music ](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbGt4eVRhRzNDUFZMX2pqTU5Mc1I5TzFzbk4tZ3xBQ3Jtc0tuUVpCWGhWdnFmM25ldWliRTFvV0pyU0JSNEJ5aFhaU3BkdE1MOWt6ZVUxbUg3ZEpBTURlbUNFMjZDTHo4dXpGdXp2YTdsWkctR2p5SmRJa1YyU2NDaTVXelJ1cUFkRWNfUWhTNFl6Y3otRWZoMHNfcw&q=https%3A%2F%2Fmusic.apple.com%2Fus%2Fartist%2Fnizar-francis%2F301327761&v=Sa0PF4_Ty7I) ## רבקה ווגנר [ Spotify ](https://open.spotify.com/artist/4udXjXBGIL9aAvoI2Te0F2) [ YouTube ](https://www.youtube.com/@RebekahWagnerMusic) [ ‎Apple Music ](https://music.apple.com/us/artist/rebekah-wagner/1488980740) ## שירי רגב [ Spotify ](https://open.spotify.com/artist/2W1VKEecMQ9dArwBHltGSN) [ YouTube ](https://www.youtube.com/@ShiriRegev) [ ‎Apple Music ](https://music.apple.com/us/artist/shiri-regev/1645889243) ## ירון צ'רניאק [ Spotify ](https://open.spotify.com/artist/1XAPae8Q9gqvNlEed2Y7Fl?si=ZojIKkYWTOKIV64ed4IILw&nd=1) [ YouTube ](https://www.youtube.com/@YaronCherniak) [ ‎Apple Music ](https://music.apple.com/il/artist/yaron-cherniak/1050047838) ## עמנואל רורו [ Spotify ](https://open.spotify.com/artist/6Hx0hV1AOqzrmoTDbI91BC?si=LpIHGD_6Tnee0WdG5aSfHw&nd=1) [ YouTube ](https://www.youtube.com/@EmanuelRoro) [ ‎Apple Music ](https://music.apple.com/us/artist/emanuel-roro/1488980600) ## אליאנה מירגליה [ YouTube ](https://www.youtube.com/@YaronCherniak) ## מפיק מוסיקלי ## קווין יסמין [ YouTube ](https://www.youtube.com/@kevinyasmine) #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, שירים **תגיות:** ווידאו --- ### ["קראתיך אדוני" - הלל לאלוהינו בעברית | ערבית | אנגלית](https://igod.co.il/dror-music/called-to-you-lord-worship/) **Published:** אוגוסט 31, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הללו ושבחו את יהוה אלוהינו וישוע משיחנו ב-גן התפילה שבכנסיית המשיח בירושלים. בין אם זה בעברית, ערבית או אנגלית, אנו נקרא אליו כל יום! נכתב על ידי: אנני הוק עיבוד והקלטה מוזיקלית: מארון בם – @M.B Studio מאסטרינג: JoniWave שירה: ניזאר פרנסיס, שירי רגב, טל-אל רגב חליל פאן: אדמונד מיכאסקו סטינגר #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, שירים **תגיות:** ווידאו --- ### [הגיבורה הגויה במגילת אסתר | והגית בו](https://igod.co.il/discipleship/non-jewish-heroine-of-book-esther/) **Published:** ינואר 23, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מיהי הדמות שמתעלמים ממנה במגילת אסתר ולמה היא מרמזת על הבאות? האם המחבר של המגילה העריך והוקיר אותה? ומה אנו יכולים ללמוד מזה אודות המשיח? הצטרפו אלינו להגות בדבר אלוהים, ללמוד עוד על אופיו ואהבתו! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, עקרונות האמונה, קיומו של אלוהים **תגיות:** ווידאו --- ### [בעיית הרוע - מצדיקה את קיום אלוהים? ולמה הוא מאפשר לזה לקרות?!](https://igod.co.il/is-there-god/evil-verifies-the-existence-of-god-why/) **Published:** אוקטובר 28, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בעיית הרוע המוסרי היא בעיה שתמיד עולה: איך כל הרוע בעולם מסתדר עם קיומו של אלוהים טוב, אוהב וכל יכול? למה אלוהים לא היה יכול לברוא עולם נטול כל רוע? אלו הן שאלות קשות. אך האמת היא שרוע מוסרי דווקא מצביע על קיומו של אלוהים. משום שללא אלוהים לא נותר כל קנה מידה אובייקטיבי לטוב ורע, או בסיס כלשהו למחויבויות ואיסורים. בפרק זה אנו נצלול אל תוך הנושא והשאלות הללו. [ להרחבה בנושא בעיית הרוע ](https://igod.co.il/is-there-god/%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%a1%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%9c-%d7%9b%d7%9a-%d7%91/) #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים - יש או אין?, מוסר, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** ווידאו --- ### [פרשת השבוע קֹרַח: במדבר ט"ז – י"ח](https://igod.co.il/parashat-shavua/parashat-korach/) **Published:** יוני 10, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### האם אתה חלק ממרד קורח? פרשת השבוע עוסקת בקורח, בני ישראל עדיין נודדים במדבר, וכעת עברו כשלושים ושמונה שנים מאז תחילת המסע שלהם. הוא היה אמור להימשך אחד–עשר יום, אך הם סטו מהדרך. הטקסט נע הלוך ושוב בין הסברים על חוקים שונים לבין תיאורים של המצב בשטח. העם מתחיל לאבד סבלנות ומוכן למרוד. הם רוצים להגיע אל ארץ זבת חלב ודבש, והם רוצים להגיע לשם עכשיו. זה אירוני, שכן זו בדיוק הגישה שגרמה להם להישאר מחוץ לארץ המובטחת זמן ממושך כל כך. זהו דוגמה טובה להבדיל בין לעשות דברים בדרך של אלוהים לבין לעשות דברים בדרך שלנו. בבמדבר ט"ז, קורח הוביל מרד שכלל  כ–250 אנשים. באופן ספציפי, הם ערערו על כך שמשה ואהרון הם המנהיגים. במדבר ט"ז 3 הם אמרו למשה ואהרון: "…רַב־לָכֶם כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתֹוכָם יהוה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יהוה" זו אינה האשמה נדירה גם היום. בעצם הם אמרו: "היי, מי שם אתכם אחראים?" זו עשויה להיות שאלה לגיטימית בנסיבות מסוימות, אך כאן היא לא הייתה הולמת. הבעיה האמיתית שלהם לא הייתה עם משה ואהרון, אלא עם אלוהים. התפקידים והחובות כבר תוארו בפירוט רב, ולא היה ספק שהם הגיעו ישירות מאלוהים. לכן משה ענה: "לָכֵן אַתָּה וְכָל־עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל־יהוה וְאַהֲרֹן מַה־הוּא כִּי (תלונו) תַלִּינוּ  עָלָיו׃" (במדבר טז 11) שורש כל חטא הוא מרד בלב, כשאנו מציבים את עצמנו — ואת רצונותינו — מעל לכל. זו הייתה הבעיה במרד קורח. הם דחו את התוכנית הברורה של אלוהים; הם לא היו מרוצים ממה שאלוהים כבר נתן להם. הרבה ניתן להם, אך הם רצו עוד. ראשית, הם הוצאו ממצרים. לא רק זאת, אלא שהם היו לוויים; היה להם תפקיד ייחודי וחשוב, לשרת במשכן. ובכל זאת, לא היו להם כמה מהזכויות הספציפיות שהיו לאהרון ובניו. על ידי כך שהשוו את עצמם למשה ואהרון, הם חשפו משהו על הקשר שלהם עם אלוהים. ובמקום לבלוע את הגאווה שלהם, הם עצמם "נבלעו" על ידי חרון אפו של אלוהים, כפי שנקרא בהמשך הפרק. התיאור הזה מוזכר פעם אחת בברית החדשה, באיגרת יהודה, פסוק 11. יהודה מדבר על מורים שקריים, אלו שאין בהם יראת אלוהים, כשהוא כותב: "אוֹי לָהֶם, כִּי בְּדֶרֶךְ קַיִן הָלְכוּ, וּבַעֲבוּר שָׂכָר הִתְמַסְּרוּ לְטָעוּת בִּלְעָם, וְאָבְדוּ בְּמֶרֶד קֹרַח." רצון בריא להתקדם בעבודה או בשירות הוא דבר טוב. אבל עליו לקרות בעיתוי של אלוהים. אלוהים הוא זה שנותן לנו את המתנות וההזדמנויות מלכתחילה. את מי אנחנו באמת משרתים? מרד קורח —  מזכיר לנו שעלינו לשרת את אלוהים קודם, וזה ישפיע על הדרך בה אנו מתייחסים זה לזה. "אִישׁ אִישׁ כְּפִי הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר קִבֵּל יְשָׁרֵת בָּהּ בְּקִרְבְּכֶם, כְּסוֹכְנִים טוֹבִים שֶׁל חַסְדּוֹ רַב־הַפָּנִים שֶׁל אֱלֹהִים." (הראשונה לכיפא ד 10) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [המנהיג האמיתי שלנו](https://igod.co.il/jesus-message/our-real-leader/) **Published:** ספטמבר 3, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** אחת המטרות המרכזיות של הספר אינה אלא להציג את יהושע כמנהיג האידאלי. לאורך הספר משווה יהושע… ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** המסר של ישוע --- ### [ואהבת לרעך כמוך. את מי עלינו לאהוב?](https://igod.co.il/jesus-message/love-neighbor-as-yourself-who-do-we-love/) **Published:** ספטמבר 3, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** "השומרוני הטוב". הרבה לפני שהפך לְחוק, היה השומרוני הטוב סיפור, שסיפר ישוע כתשובה לְבעל תורה, ששאל אותו… ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** המסר של ישוע --- ### [האמונה משנה, לא המוצא](https://igod.co.il/jesus-message/faith-matters-not-your-origin/) **Published:** ספטמבר 3, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** לסיפור הצלת יהושע את ארבע ערי הגבעונים (פרק ט 17) מקואליציית חמשת מלכים (י 5-3), קיימות הקבלות רבות… ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** המסר של ישוע --- ### [מהי “חזרה בתשובה” מבחינת דבר אלוהים?](https://igod.co.il/jesus-message/repentence-according-to-gods-word/) **Published:** ספטמבר 3, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** במקומות רבים, הכתובים מצווים על חזרה בתשובה. אך מהי המשמעות של חזרה בתשובה? האם חזרה בתשובה… ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** המסר של ישוע --- ### [תפילה של אם שכולה | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/dror-music/prayer-of-a-bereaved-mother-dror-music/) **Published:** מרץ 30, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [ להאזנה ולהורדה ברשתות ](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbGh0cWl2cU1xcHlUSHF6bWgteUZpVEVlSEY0QXxBQ3Jtc0tuNms2UzVzZk1HSWxWUzVWMGdoSUdXblRzemtveFY2U2ZKeXJnZlE1MU91aDExNnFsUkdETmZqMlZLSVBHekFtQTBfcTNCMnl4RlJLVTZSNEFtUVRBcW9UQktkZldIRi13VlJGSjJ2SjRxY2tKTFNSNA&q=https%3A%2F%2Fdistrokid.com%2Fhyperfollow%2F763d570%2F----feat-aviva-avidan&v=f_-9guQX5Io) ביום חמישי, ה-14/12/2023, הגיעה הידיעה שאוריה, לוחם במגלן, נפצע קשה ומטופל במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים סורוקה בבאר שבע. למחרת בבוקר הגענו לבית החולים. אני זוכר היטב את החיבוק עם גדעון, אבא של אוריה. הזרועות שלו היו חזקות כמו תמיד אך הן רעדו מעט. בקול חלש אך בטוח הוא לחש לאוזני: "אלוהים אף פעם לא טועה, אבל לא תמיד אנחנו מבינים אותו". גדעון הגיע ארצה, יחד עם הוריו, בשנת 1972 כשהיה בן שנתיים. בני המשפחה הם גרמנים לא יהודים שאוהבים את ישראל ובעיקר את אלוהי ישראל. לאחר שהגיעו ארצה הם הקימו בית הבראה ובית אבות לניצולי שואה. לגדעון ולאשתו, נלי, חמישה ילדים. אוריה היה הרביעי שבהם. כשהחלה המלחמה, ארבעה מחמשת ילדיהם (הצעיר עדיין תלמיד בתיכון) יצאו כדי להגן על מדינתם, מדינתנו. נלי וגדעון התפללו שאלוהים יגן על ילדיהם וישיב אותם בבטחה הביתה. ואז הגיע שיחת הטלפון עם הבשורה המרה על פציעתו הקשה של אוריה. שלושה ימים נאבק אוריה עד שהפציעה הכריעה את הבחור החסון, יפה תואר, האוהב והאהוב. ביום קבורתו נשאה נלי, האישה מגרמניה שהפכה את ישראל לביתה ולמולדתה, הספד ובו תיארה בדרך ייחודית ועמוקה את המשמעות הכרוכה בלהיות אימא בישראל. אהבתה לעם ישראל ולארץ ישראל, ערכיה הציוניים, כאבה הכבד מנשוא לצד תקווה בלתי מסויגת באלוהי ישראל הותירו בלב כולנו רושם עז, בליל של עצב ותקווה. ותחושה זו היא מנת חלקו של כל מי שנמצא בקשר כלשהוא עם בני המשפחה מאז אותו יום נורא. הכאב לא התפוגג וגם התקווה לא איבדה מכוחה. האמונה הצרופה והטהורה של נלי, גדעון ושאר בני המשפחה היא מופת לכל אדם. בעיניים דומעות אך פקוחות לרווחה הם מביטים למציאות ודבקים באמונתם שאלוהים טוב ושהוא לעולם לא שוגה. אנחנו, לפעמים, לא מבינים אותו. וכך המשפחה כולה ממשיכה להעניק ולתת, לאהוב ולתרום ולהיות ברכה לרבים כל כך. השיר "תפילתה של אם שכולה" נכתב בהשראת משפחת באייר היקרה. המילים הן תוצאה של מה שנאמר על ידם ולפעמים מה שאמרו עיניהם כשהפה לא היה מסוגל להוציא אפילו לחש קל. השיר הזה אינו שיר על אוריה באייר, אבל זכרו נמצא בכל מילה ובכל צליל ולכן לו ולבני משפחתו מוקדש השיר. ברצוני להודות לכל השותפים לעשייה, לאלה שעודדו, תמכו, העירו והאירו. לכל אנשי המקצוע שנרתמו ברצון כדי שנוכל להפיק את השיר באיכות ראויה. תודה לכם, נלי, גדעון ושאר בני המשפחה שאפשרתם לנו להציץ אל האישיות המיוחדת שלכם ולהתחזק מהתקווה הגדולה שלכם. תודה לאל על נאמנותו הבלתי מסויגת לעמו! איתן קשטן #### קרדיטים: מילים ומנגינה: איתן קשטן עיבוד: גל פדה שירה: אביבה אבידן קולות: גל פדה גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה גיטרה בס: אבי יפרח קלידים וכלי הקשה: גל פדה כלי מיתר – עיבוד ונגינה: יועד ניר הקלטת כלי מיתר באולפן של יועד ניר הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: יונתן דנינו #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, שירים **תגיות:** ווידאו --- ### [יהי חסדך עלינו | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/dror-music/grace-be-upon-us-dror-music/) **Published:** מאי 31, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** לאחרונה חגגה מדינת ישראל 78 שנות עצמאות. 78 שנים שבהן הפכנו מקבוצת מהגרים דוברי שפוץ שונות המחזיקים בתרבויות שונות לחברה משגשגת ומצליחה. אומנם אנחנו נאלצים להילחם על חיינו ממש מידי יום וביתר שאת בתקופה האחרונה. אומנם נראה שהחברה שלנו מפולגת ומשוסעת כמעט על כל נושא. ובכל זאת, המדינה מצליחה התפתח ונחשבת למודל להצלחה בכל רחבי העולם. איך זה יתכן? אני חושב שעם ישראל זוכה למנה גדושה של חסד אלוהים. את האמת הפשוטה הזו הכיר מחבר מזמור ל"ג ולכן הוא קורא לצדיקים, לישרים, לבני עמו ולגויים להלל את אלוהים ולהודות לו. במזמור הקצר הזה מפרט המחבר את התכונות הייחודיות של אלוהים, את קדושתו, חוכמתו, השגחתו, כוחו ועוד, ומזמין אותנו לרנן לאלוהים, להודות לו ולייחל לחסדו. את אלה ניסינו לעשות בשיר "יהי חסדך עלינו" שמילותיו מבוססות על מזמור זה. ## קרדיטים מילים: איתן קשטן (מבוסס על תהילים ל"ג) מנגינה: גל פדה עיבוד: גל פדה שירה: יובל והב קולות: גבריאלה זכרצ'נקו, גל פדה, הדס זכרצ'נקו, יובל והב, דניאלה אסקובר גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה גיטרה בס: אופיר יאיר תופים: ניר צדקיהו סקסופונים: גלעד רונן פסנתר וקלידים : גל פדה הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: יונתן דנינו Artlist.io License Number – 436795 Musicbed SyncID: MB01LQTNB4WEET1 #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, שירים **תגיות:** ווידאו --- ### [אין חדש תחת השמש - ד״ר ארז צורף | 75 שנה למדינת ישראל](https://igod.co.il/questions-life/israel-independence-75-years/) **Published:** מאי 27, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מה ההשארה שלכם? מה מטרת הקיום שלכם? האם הכתובים מדברים על כך והאם דבר אלוהים רלוונטי לנו היום? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** משמעות החיים, שאלות על החיים **תגיות:** ווידאו --- ### [כשהחבר הקרוב הופך לבוגד](https://igod.co.il/devotionals/close-friend-becomes-a-traitor/) **Published:** יוני 12, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "גַּם־אִישׁ שְׁלֹומִי אֲשֶׁר־בָּטַחְתִּי בֹו אֹוכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב" (תהלים מא 10). במהלך סעודת הפסח, ישוע ציטט את מזמור מא 10 ככתבי קודש שהתגשמו בבגידתו על-ידי יהודה איש קריות (ראו יוחנן יג 2, 17). בצטטו פסוק זה, ישוע התכוון שתלמידיו – ובהמשך גם קוראי הבשורה בעתיד – יאמינו שהוא המשיח המובטח כאשר יזהו את התגשמות הפסוק בו (יוחנן יג 19). אך כיצד יכול תהלים מא להחשב מזמור משיחי, כאשר דוד אומר: "כִּי־חָטָאתִי לָךְ" (פס' 5)? מאחר שישוע מעולם לא חטא, רבים מסיקים שהמזמור אינו יכול להיות משיחי באופן ישיר. אולם מסקנה זו אינה לוקחת בחשבון את האופן בו ישוע עצמו מיישם את המזמור על חייו. כמה הבחנות חשובות מסייעות להבהיר זאת: מזמור מא חותם את הספר הראשון של תהלים, הנפתח בעימות הקשור למלך וכולל בגידה בדוד על-ידי אדם הקרוב אליו (תהילים ג). מזמור ג בא מייד לאחר מזמור ב, שם כבר נרמזת התנגדות למלך המשיח. רציפות זו דוחקת בנו לקרוא את חיי דוד כאנלוגיה נבואית המבשרת את חיי המשיח. אך מה לגבי וידוי החטא של דוד? המשיח "דומה" לדוד, כשם שמשה אמר שאלוהים יקים נביא "כמוהו" (דברים יח 15). דמיון זה אינו חייב לבוא לידי ביטוי בכל פרט ופרט, שכן גם משה וגם דוד חטאו. כאשר משה דיבר על נביא כמותו, הוא לא התכוון שהנביא העתידי ישחזר את כישלונותיו, אלא לדפוסים משמעותיים המצביעים מעבר לדמותו שלו. דווקא בנקודה בה משה ודוד נכשלים, ישוע יוצא דופן. חייהם ודבריהם לא רק דומים לשלו, אלא גם מכוונים אותנו אל מי שממלא את מה שהם לא יכלו להגשים. בישוע, הדפוסים הנבואיים של חיי דוד ומזמוריו מגיעים להגשמתם האמיתית והמלאה. > "לְאַחַר שֶׁאָמַר זֹאת נִפְעַם יֵשׁוּעַ בְּרוּחוֹ וְהֵעִיד בְּאָמְרוֹ: אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶחָד מִכֶּם יַסְגִּירֵנִי… נִשְׁעַן אוֹתוֹ תַּלְמִיד עַל לִבּוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: אֲדוֹנִי, מִי הוּא? עָנָה יֵשׁוּעַ: זֶה שֶׁבִּשְׁבִילוֹ אֶטְבֹּל אֶת הַפְּרוּסָה וְאֶתֵּן לוֹ. טָבַל אֶת הַפְּרוּסָה וְנָתַן אוֹתָהּ לִיהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת. לְאַחַר שֶׁנִּתְּנָה לוֹ הַפְּרוּסָה נִכְנַס בּוֹ הַשָּׂטָן. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עֲשֵׂה מַהֵר" (יוחנן יג 21, 25–27). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [לא נועדנו להילחם לבד!](https://igod.co.il/devotionals/werent-meant-to-fight-alone/) **Published:** יוני 11, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃ בְּבֹוא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ׃ אֱלֹהִים בְּשִׁמְךָ הֹושִׁיעֵנִי וּבִגְבוּרָתְךָ תְדִינֵנִי… כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי וְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְנֶגְדָּם סֶלָה׃ הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי" (תהלים נד 1–3, 5–6). הפסוקים הפותחים את מזמור נד מפנים אותנו לסיפור הבריחה של דוד מפני שאול המלך (שמ"א כג 14–28) ולבגידה נוספת מצד הזיפים (שמ"א כג 19; ראו גם כו 1). במזמור קינה זה, דוד מתאר אנשים זרים ואלימים אשר 'מבקשים את נפשו' (תהלים נד 5) – רמז לשמ"א כג 15, שם שאול 'מבקש את נפשו של דוד'. אותם אנשים הם ככל הנראה 3,000 הגברים הנבחרים של שאול (שמ"א כד 2). כנגד כל הסיכויים, דוד מביע ביטחון בכך שביכולתו להתגבר על כל אויביו (תהלים נד, 7, 9) כי אלוהים בעזרו (פס' 6). אולם המזמור אינו מסביר מהו מקור הביטחון שמפגין דוד. פרט חשוב זה מצוי בשמ"א כג 16–17: "וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל־דָּוִד חֹרְשָׁה וַיְחַזֵּק אֶת־יָדוֹ בֵּאלֹהִים׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל־תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה־לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם־שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן". יהונתן חיזק את בטחונו של דוד באלוהים בכך שהזכיר לו כי הבטחות האל אינן מכזיבות. במובן זה, יהונתן הוא הגיבור העלום מאחורי דברי האמונה שהביע דוד בהשראת הרוח. מכאן אפשר ללמוד על סודה של התמדה: כולנו זקוקים לחברים נאמנים המחזקים את ידנו באלוהים, ועלינו להפוך לחברים כאלה עבור הזולת. כמה שונה היה סיפור חיי לולא אותם חברים אשר חיזקו את ידי באלוהים ברגעי המשבר הגדולים ביותר. אם–כן, הקדישו כמה רגעים והודו לאלוהים אודות החברים הנאמנים שבאו לעזרתכם ברגעים האפלים בחייכם. לאחר מכן קחו בחשבון את מצבו של ילד אלוהים נטוש ומיואש וחזקו את ידיו באלוהים. > "וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי יְהוָה…" (שמ"א כג 18). "שְׂאוּ אִישׁ אֶת מַעֲמֶסֶת רֵעֵהוּ וְכָךְ תְּקַיְּמוּ אֶת תּוֹרַת הַמָּשִׁיחַ" (גלטים ו 2). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [כיצד אלוהים פועל דרך עמו](https://igod.co.il/devotionals/how-god-works-through-his-people/) **Published:** יוני 9, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ אַל־תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת־הַבַּיִת לַהֲמִיתֹו… וְאַתָּה יהוה תִּשְׂחַק־לָמֹו תִּלְעַג לְכָל־גֹּויִם׃ עֻזֹּו אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי־אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי׃ אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי… וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי־הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנֹוס בְּיֹום צַר־לִי׃ עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי־אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי" (תהלים נט 1, 9–11, 17–18). מזמור נט מזכיר את הפעם בה שאול המלך שלח את חייליו במטרה לשמור על בית דוד בלילה כך שיוכלו להורגו עם שחר (השווו שמ"א יט 11 למזמור נט 1). לכן, לא במקרה מתייחס דוד לאויבים המקיפים אותו בערב (פס' 7, 15). עם–זאת, בעוד אויביו של דוד אורבים מחוץ לביתו בחשכה, דוד מברך את הבוקר בשירה המעלה על נס את חסדי אלוהים, וחוגג את הגנתו השמיימית (השוו שמ"א יט 11 למזמור נט 17). למרות שסיפור הצלתו של דוד על–ידי מיכל אינו מזכיר במפורש את אלוהים (ראו שמ"א יט 12–18), מזמור נט מדגיש את הממד הרוחני והתיאולוגי מאחורי גאולת דוד. חמש פעמים דוד מייחס לאלוהים, לא למיכל, את העובדה שאלוהים הוא משגבו (פס' 2, 10, 17–18). שוב ושוב, דוד מהלל את אלוהים כעוזו ומשבח בשיר את "חסדו", המתגלה כמקור האמיתי לגאולתו (פס' 10, 11, 17–18). כאשר משווים את הפרטים השגרתיים לכאורה בחייו של דוד בשמ"א יט עם הפרשנות התאולוגית של דוד לאותם אירועים במזמור נט, אפשר ללמוד לקח יקר ערך; אלוהים משתמש לעתים קרובות באנשים כדי לסייע לנו במסע הקשה של החיים ולכן עלינו ללמוד לזהות את החיבוק האוהב והבלתי נראה שלו דרך ידיים אנושיות העוזרות לנו, מחבקות אותנו ומגוננות עלינו. אלוהים הופך לעתים קרובות את אהבתו הבלתי נראית לגלויה דרך טוב ליבו של הזולת. > "וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם וְאָנָה עָשִׂית יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר־עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז׃ וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ,בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַמֵּתִים וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא" (רות ב 19–20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [היופי שמרפא את הלב](https://igod.co.il/devotionals/beauty-that-heals-heart/) **Published:** יוני 10, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל־תִּזְנַח לָנֶצַח׃ לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ׃ כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ׃ קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ" (תהלים מד 24–27). מבחינת אוצר מילים, תהילים מד, מו דומים מאוד. מבחינת תיאור המצב, הם רחוקים עד מאוד אחד מהשני. במזמור מד 8–10, המחבר מקונן על–כך שאלוהים אינו עומד לצד צבאות ישראל, מה שהביא לתבוסתם המשפילה; במזמור מו, נאמר כי יהוה צבאות עמנו, והוא משבית מלחמות עד קצה הארץ תוך השמדת כלי הנשק של האויב. במזמור מד 27, המחבר זועק לאלוהים "לקום"; במזמור מו 8, 12, הוא משגב בכל הארץ. במזמור מד 27, המחבר זועק לאלוהים המרוחק שיחוש לעזרתו; במזמור מו 2, 5–6, המחבר מהלל את אלוהים על עזרתו בצרות, בעיר אלוהים. אין ספק רב שתהילים מד, מו קשורים אחד לשני בכוונה–תחילה, כאשר מזמור מד מבטא זעקות לעזרה ומזמור מו משבח את אלוהים על תשובתו. יתרה מכך, התשובה היא הרבה יותר ממה שהמחבר יכול היה לבקש או לדמיין: ירושלים ("עיר אלוהים") הפדויה והמחודשת. אך התיאורים השונים הללו, של "לפני ואחרי", מעלים שאלות חשובות: כיצד זה קרה? מה עשה את ההבדל? אין זה צירוף מקרים שמחבר תהילים הפריד בין שני מזמורים כל–כך דומים והציב את מזמור מה בתווך. לפיכך, מזמור מה מושך תשומת לב מיוחדת ודורש ביאור, משום שמדובר בשיר אהבה אשר נכתב לכבוד מלך המשיח של ישראל. מניסיוני האישי, דווקא כאשר גיליתי את יופיו של ישוע המשיח, אלוהים מילא את הריקנות שבי (כפי שמתואר במזמור מד) בשלומו הנשגב (כמתואר במזמור מו). ידידיי היקרים, הביטו אל זיו פניו של משיח אלוהים וצרות העולם הזה תדעכנה באופן מוזר להפליא. > "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טֹוב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשֹׁונִי עֵט סֹופֵר מָהִיר׃ יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתֹותֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעֹולָם" (תהלים מה 3-2). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [הבטחות שלא נשכחו](https://igod.co.il/devotionals/unforgotten-promises/) **Published:** יוני 7, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ עַל–שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד׃ בְּהַצֹּותֹו אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת־אֲרַם צֹובָה וַיָּשָׁב יֹואָב וַיַּךְ אֶת־אֱדֹום בְּגֵיא־מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף… לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעֹוז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי׃ מֹואָב סִיר רַחְצִי עַל־אֱדֹום אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי… הָבָה־לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם׃ בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ" (תהלים ס 1–2, 9–10, 13–14). בכל הנוגע לשימוש של כתבי הקודש בספרים קודמים בתנ"ך, מזמור ס אינו אלא אוצר בלום של קישורים מקראיים. הפסוק הראשון מפנה אותנו לסיפור ניצחונו של דוד על אויבי ישראל, ככתוב בשמ"ב ח – סיפור אשר קשור ישירות להבטחת אלוהים להקים מלך נצחי מבית דוד (שמ"ב ז 12–16). בנוסף לקישור זה לספרים קודמים, אפשר למצוא רמיזות יוצאות דופן לתורה; ההתייחסות ל"יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (מזמור ס 9) רומזת לנבואת יעקב על–אודות המשיח בבראשית מט 10: "לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". רמז מדהים זה, לנבואה משיחית מהתורה, מלווה בקישור נוסף; במזמור ס 10, ההתייחסות לשניים מאויביה ההיסטוריים של ישראל – מואב ואדום – הופכת משמעותית למדי, שכן אותם אויבים מופיעים גם בנבואה המשיחית של בלעם, בספר במדבר כד 17–18: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל־בְּנֵי־שֵׁת׃ וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה…". כשלעצמם, ההתייחסויות למואב ואדום לאו–דווקא עשויות לבסס באופן חד משמעי רמז לבמדבר כד. אך ההבטחה שישראל "יעשו חיל" בתהילים ס 14 מחזקת את הקשר, שכן היא מהדהדת את במדבר כד 18: "וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל". רמז נוסף לנבואה מן התורה, אפשר למצוא במזמור ס 10; ההתייחסות הנדירה ל"פְּלֶשֶׁת" רומזת כנראה לשירת הים בשמות טו 14, שם הגויים רועדים לפני ניצחון הגאולה של אלוהים. על–ידי קישור לנבואות העיקריות של התורה, מזמור ס מספק ראיות מתוך התנ"ך לכך שטקסטים אלה הובנו כמצביעים על המשיח שעתיד לבוא. וזוהי אפוא תכלית התורה, עליה אומרים ישוע והשליחים "כן ואמן". > "וּבִהְיוֹת הָאֱלֹהִים בְּעֶזְרִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הֲרֵינִי עוֹמֵד וּמֵעִיד לִפְנֵי קְטַנִּים וּגְדוֹלִים וְאֵינֶנִּי אוֹמֵר דָּבָר מִלְּבַד הַדְּבָרִים שֶׁהַנְּבִיאִים וּמֹשֶׁה אָמְרוּ כִּי עֲתִידִים הֵם לִקְרוֹת" (מע"ה כו 22). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [להתפלל מתוך ההבטחות](https://igod.co.il/devotionals/pray-out-of-promises/) **Published:** יוני 6, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ עַל־שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד׃ בְּהַצֹּותֹו אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת־אֲרַם צֹובָה וַיָּשָׁב יֹואָב וַיַּךְ אֶת־אֱדֹום בְּגֵיא־מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף׃ אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשֹׁובֵב לָנוּ… לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הֹושִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי… לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעֹוז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי׃ מֹואָב סִיר רַחְצִי עַל־אֱדֹום אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי" (תהלים ס 1–3, 7, 9–10). במבט ראשון, מזמור ס נראה כעומד בסתירה מוחלטת לסיפור ניצחונותיו של דוד בשמ"ב ח, אליהם מצביעים פסוקי הפתיחה. לפי שמואל ב', הצלחתו הצבאית של דוד קשורה להבטחותיו המשיחיות של אלוהים בשמ"ב ז 12–16 ומוכיחה כי אלוהים "מושיע" את דוד בכל קרב (שמ"ב ח 6, 14). אולם במזמור ס, עם ישראל זועק ליהוה: "לעזרה" (פס' 7, 13) כי הוא לכאורה נטש אותם ואת צבאותיהם במלחמה (פס' 3, 12). מדוע שהפסוקים הראשונים במזמור יכוונו אותנו לסיפור על ניצחונותיו העל–טבעיים של דוד בעבר, כאשר המזמור עצמו מתמקד בנטישת אלוהים את עמו ותבוסתם בהווה? התשובה טמונה באופן בו מחברי המקרא מבססים את תפילותיהם ופניותיהם לאלוהים על סיפורי העבר. בשמ"ב ח, דוד מופיע כתמונה נבואית של מלך המשיח העתיד לבוא, המביס את אויבי ישראל, כובש את הארץ המובטחת ומקים שלום עולמים לעם אלוהים. מזמור ס הופך את ניצחונותיו של דוד בעבר לתחינה בפני אלוהים שיקיים את הבטחותיו על–ידי שליחת בן דוד המובטח, במטרה להביא ישועה גדולה בהרבה לעמו בעתיד. מסיבה זו, הדוברים במזמור ס מתחננים בפני אלוהים להציל את "יד ימינו" – רמז למלך המשיח שיבוא (ראה תהלים פ 18, קי 1), ולענות "להם" (ראו תהלים ס 7). בתהילים ס 9, הם מזכירים לאלוהים את נבואת אחרית הימים המפורסמת של יעקב על המשיח. שכן "יְהוּדָה מְחֹקְקִי" מהדהד את בראשית מט 10: "לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". מזמור ס מזכיר לנו עיקרון מפתח לקריאת התנ"ך: מעשי אבות סימן לעתיד. כשקוראים את הסיפורים על דוד מבעד לעדשת ההבטחות הבלתי מותנות של אלוהים, אפשר לסמוך על–כך שמעשי הישועה הגדולים ביותר של אלוהים עוד לפנינו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האור והאמת שמובילים הביתה](https://igod.co.il/devotionals/light-and-truth-leads-us-home/) **Published:** יוני 5, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שְׁלַח־אֹורְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל־הַר־קָדְשְׁךָ וְאֶל־מִשְׁכְּנֹותֶיךָ׃ וְאָבֹואָה אֶל־מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל־אֵל שִׂמְחַת גִּילִי וְאֹודְךָ בְכִנֹּור אֱלֹהִים אֱלֹהָי" (תהלים מג 3–4). אם קוראים כל מזמור מחוץ להקשרו, קל לפספס את אחד הגורמים המרכזיים שקבעו את הסידור של ספר תהילים (שכאמור, נעשה בהשראת רוח הקודש). לעתים קרובות, הקשר בין מזמורים שכנים מבוסס על שאלה ותשובה; דהיינו, מזמורים המעלים שאלות או מבטאים רצונות, ואחריהם מזמורים אשר עונים עליהם. על–ידי תשומת לב לקשר הזה, אפשר להבחין הן במשמעות של כל מזמור והן במסר של ספר תהילים כולו. חוסר היכולת של בני קורח "לבוא" ולעבוד את אלוהים בבית המקדש, גורם לא רק לייאוש אלא גם מוליד את השאלה והמשאלה של תהילים מב–מג: "…מָתַי אָבֹוא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים" (מב 3); "שְׁלַח־אֹורְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל־הַר־קָדְשְׁךָ וְאֶל־מִשְׁכְּנֹותֶיךָ: וְאָבֹואָה אֶל־מִזְבַּח אֱלֹהִים…" (מג 3–4). במזמור מג 4 בני קורח משתוקקים לבוא אל אלוהים, "אֶל־אֵל שִׂמְחַת גִּילִי". היכן התשובה לכמיהה הזו? המקום הנוסף והיחיד בתהילים, בו מופיעות שתי מילים נרדפות אלו – "שמחה" ו"גיל" – נמצא במזמור מה 15–16, שם הכלה וחברותיה מובאות אל משתה החתונה בארמונו של מלך המשיח: "לִרְקָמֹות תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלֹות אַחֲרֶיהָ רֵעֹותֶיהָ מוּבָאֹות לָךְ׃ תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ". מזמור מה הוא אחד הקטעים הברורים ביותר אודות זהותו האלוהית של המשיח בתנ"ך. בהקשרו, הוא מספק את התשובה לכיסופינו העמוקים ביותר. דרך הופעתו של המשיח השמיימי, התבוסתנות במזמור מד הופכת לניצחון במזמור מה 4–6, והערגה להיכנס למשכן האל סוף סוף מתממשת. בתוך ספר תהילים, מזמור מה מוצב באופן אסטרטגי כפתרון לבעיות והמשאלות המוצגות בתהילים מב–מד. בתוך הקאנון של כתבי הקודש, ישוע הוא הפתרון לכל בעיה וההגשמה של כל משאלה וערגה בתנ"ך. > "הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֵּר מִקֶּדֶם פְּעָמִים רַבּוֹת וּבִדְרָכִים רַבּוֹת אֶל הָאָבוֹת בְּיַד הַנְּבִיאִים, דִּבֵּר אֵלֵינוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה בְּיַד הַבֵּן אֲשֶׁר שָׂם לְיוֹרֵשׁ כֹּל וּבְיָדוֹ גַּם עָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ… אַךְ עַל הַבֵּן הוּא אוֹמֵר, כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד, שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ. אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים, אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ" (עברים א 1–2, 8–9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [למה המעשים שלנו לא מספיקים?](https://igod.co.il/devotionals/actions-are-not-enough/) **Published:** יוני 8, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ בְּבוֹא־אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר־בָּא אֶל־בַּת־שָׁבַע… תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין… לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהלים נא 1–2, 9, 12). מיקום מזמור נא מיד לאחר מזמור נ אינו יכול להיות מתאים יותר ובמקרה של דוד, אף הכרחי יותר. מזמור נא חושף את חוסר התועלת בקורבנות המוגשים על–די אלו שליבם אינו ישר עם אלוהים. במזמור נא, דוד מוצא עצמו במצב בלתי אפשרי. הוא עולל שני חטאים שהתורה אינה קובעת עבורם קורבנות: ניאוף ורצח. על פי התורה, דוד היה ראוי למות, ולשון תפילתו מגלה כי הוא התייחס לעצמו כמת מבחינה רוחנית – מופרד מאלוהים. דוד מתחנן בפני אלוהים כי "יחטא אותו באזוב" ו"יכבס" את עוונותיו. ישנם שני מקומות נוספים בתנ"ך בהם "אזוב" ו"כיבוס" קשורים לטקסי טהרה: טיהור אדם שנרפא מצרעת (ויקרא יד 4, 8–9, 47) וטיהור אדם שנטמא על ידי מגע עם גופת מת (במדבר יט 7–9, 10, 18–19, 21). בשני המקרים, האדם הטמא חי כמת–מהלך, מופרד מקהילת אלוהים וגרוע מכך, מנוכחות אלוהים במשכן (ראו ויקרא יג 45–46; במדבר יט 13, 20). מצורע ואדם שנטמא על ידי מגע עם מת אינם יכולים להקריב קורבנות. כל עוד הם טמאים, הם נידונים לחיות מחוץ ל'גן עדן', מנותקים מנוכחות אלוהים. לכן דוד מתחנן בפני אלוהים – לא על סמך התורה – אלא על סמך חסדו ורחמיו (תהילים נא 3), לטהר את נפשו הטמאה ו"לברוא לו לב טהור" (פס' 12). באמצעות הפועל "ברא", דוד מבקש מאלוהים לברוא את מה שעדיין אינו קיים, לתת לו משהו שאין ברשותו. תפילתו של דוד למשהו 'חדש' לחלוטין לא רק מדגישה את הצורך בברית חדשה, אלא גם מנבאת אותה. במקרה של דוד, ברית סיני דרשה מוות, לא סליחה וריצוי. באופן יוצא דופן, הנביא יחזקאל הופך את בקשתו האישית של דוד להבטחה לאומית, כאשר אלוהים יעשה עבור עם ישראל את מה שעשה עבור דוד. עבודת האלילים של ישראל, כמו גם חטאנו שלנו, הופכים את כולנו לטמאים מבחינה פולחנית ומופרדים מאלוהים. פניות לחוק התורה או ניסיונות לתקן את הבעיה באמצעות מעשים טובים הם לא רק חסרי תועלת, אלא גם קטלניים. רק בריאת לב חדש באמצעות הברית החדשה יכולה להפוך אותנו לטהורים מבחינה פולחנית לפני אלוהים ולהשיבנו לגן עדן (ראו יחזקאל לו 22–29). כמה אירוני אם כן, שלאור הדגש של תהילים נ–נא על הקורבן היחיד שאלוהים מקבל, אותו קורבן שבזכותו אלוהים בורא בנו לב חדש ורוח נכונה מחדש בקרבנו, הוא קורבנו של בן–דוד! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [הצורך בלב חדש](https://igod.co.il/devotionals/need-new-heart/) **Published:** יוני 3, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי׃ לֹא עַל־זְבָחֶיךָ אֹוכִיחֶךָ וְעֹולֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד… וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה־לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי־פִיךָ… אִם־רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמֹּו וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ… זֹבֵחַ תֹּודָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" (תהלים נ 7–8, 16, 18, 23). תהלים נ הוא מזמור תוכחה מאת הנביא–המשורר משבט לוי, המכונה אסף (ראו דה"א כה 1–2, 6; דה"ב כט 30, לה 15). במזמור זה, אלוהים מדגיש את הקורבנות מהם הוא באמת מרוצה (תהלים נ 14, 23) וגוער בעמו החושב כי מעשים דתיים, כלומר קורבנות בבית המקדש, יכולים להסתיר את רשעותם (פס' 16–22). החטא הבולט ביותר ברשימת הוא "המגע עם המנאפים" (ראו פס' 18). מעניין כי במזמור הבא, דוד המלך מתוודה על חטאו בניאוף (נא 1) ומעלה על נס את הקורבנות היחידים המרצים את אלוהים (פס' 18, 19, 21). במוחנו, אנו נוטים למקם אנשים בקטגוריות מסודרות ונפרדות: חוטאים מול קדושים. אך הניגוד בין תהילים נ–נא מגלה כי הקו המפריד בין שתי הקבוצות הללו דק הרבה יותר. כאשר אנו מגדירים עצמנו כקדושים בזכות מעשינו הדתיים, ייתכן שאנו למעשה עומדים לצד הרשעים. הדבר הראשון בו אלוהים מתעניין אינו תלוי בדברים שאנו עושים למענו. אדרבא, הוא מתעניין במצב ליבנו. כאשר מבינים את האמת אשר מזמור נ מביע – שרבים מהדברים שאנו כביכול עושים למען אלוהים נעשים בראש ובראשונה למענינו – אנו יכולים להזדהות עם תפילתו של דוד. או אז נוכל לראות עד כמה אנו זקוקים נואשות לאלוהים, שיתן לנו לב טהור וחדש: > "לֵב טָהֹור בְּרָא־לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכֹון חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהלים נא 12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [התקווה שמעבר לייאוש](https://igod.co.il/devotionals/the-hope-after-despair/) **Published:** יוני 2, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר־קָדְשׁוֹ׃ יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל־הָאָרֶץ הַר־צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב׃ אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב… כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר־יְהוָה צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד־עוֹלָם סֶלָה׃ דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב, הֵיכָלֶךָ" (תהלים מח 2–4, 9–10). תהילים מו–מח חולקים נושאים משותפים והקשר ביניהם ברור; במזמורים אלו, מתואר מלך אלוהי גדול (תהלים מז 3, מח, 3) השוכן ב'עיר אלוהים' לעד (מו 5–6, מח 2, 9); הוא מכונה 'מִשְׂגָּב' (מו 8, 12, מח 4) ו'יהוה צבאות' (מו 8, 12, מח 9); נוסף על כך, מזמורים אלו מתמלאים באווירה של הלל וגיל (מז 2, 6–8, מח 2, 11–12). כדי להעריך את המזמורים החגיגיים הללו במלואם, יש לקרוא אותם כתשובת אלוהים לזעקותיהם של בני קורח בתהילים מב–מד. שם, רוחם יבשה ומנותקת מאלוהים, משתוקקת לשוב ולהללו בהיכלו (מב 2–3, 5–7, 12, מג 4, 6, מד 24–27). אף על שמזמורים אלו מבטאים ייאוש עמוק, הם גם מביעים אמונה יציבה, כי ככל שההמתנה ארוכה או עגומה יותר, כך גם גוברת התקווה לכך שהקינה תתחלף בגיל והלל בהיכל אלוהים: "…הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי־עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו" (מב 6, 12, מג 5). תהילים מו–מח מראים כי כאשר אנו שופכים את ליבנו השבור בפני אלוהים, הדבר לעולם אינו נעשה לשווא. הוא רואה את סבלנו ומודע למכאובנו. בתזמונו המושלם, הוא ימחה כל דמעה מעינינו, כך שנוכל להתבונן ביופי פניו ולנוח בנוכחותו לנצח נצחים. > "כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר־יְהוָה צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד־עוֹלָם סֶלָה" (תהלים מח 9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [המלך שבמרכז ספר תהילים](https://igod.co.il/devotionals/המלך-שבמרכז-ספר-תהילים/) **Published:** יוני 1, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כִּי־יְהוָה עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל־כָּל־הָאָרֶץ… זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ׃ כִּי מֶלֶךְ כָּל־הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל׃ מָלַךְ אֱלֹהִים עַל־גּוֹיִם אֱלֹהִים יָשַׁב עַל־כִּסֵּא קָדְשׁוֹ" (תהלים מז 3, 7–9). לפי הגישה הספרותית, ההקשר הוא תמיד המלך. ברגע שמכירים בכך שתהילים מב–מט (מזמורי בני קורח) מהווים יחידה מכוונת המתחילה בספר השני של תהלים, אפשר לראות שאלוהים הוא תמיד המלך. בני קורח מכנים את אלוהים "מַלְכִּי" במזמור מד 5. לאחר הכפפת האומות העוינות בתהילים מה–מו, ישראל והעמים חוגגים את גדולת יהוה בתהלים מז–מח (ראו מז 3, 7–9). בהתאם להקשר הזה, אלוהים הוא המלך גם במזמור מה: "כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ" (פס' 7). מסיבה זו, משבחים את שמו לנצח נצחים (מה 18; ראו מז 2, 7–10, מח 2, 11, 15). שתי אמיתות תיאולוגיות מתבהרות כאשר קוראים את תהילים מב–מט בהקשרם: ראשית, זיהויו של רש"י את ה'כסא' כאלוהים בתהילים מה 7, נראה כפרשנות פולמוסית נגד הברית החדשה ואינו מתאים להקשר. שנית, זיהוי ה'מלך' כאלוהים באותו פסוק עולה בקנה אחד עם ההקשר. בנקודה זו, אמיתות מזמור מה באה לידי ביטוי במלואה: זהו אישור מפורש לטבעו האלוהי של משיח ישראל, שגם הוא זוכה לשבחים, כגון: "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם" (ראו מזמור מה 3). כיוון שההקשר הוא המלך, אלוהים הוא המלך. ומפני שהמשיח הוא המלך במזמור 45, הוא מובן בצדק כאלוהים בכבודו ובעצמו. בעודנו מבינים את האמת הכריסטולוגית הזו, גם אנו יכולים – כמו דוד המלך – לכנות את ישוע: 'אדוני': "לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" (תהלים קי 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [שלום אלוהים בתוך הכאוס](https://igod.co.il/devotionals/שלום-אלוהים-בתוך-הכאוס/) **Published:** מאי 28, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי־אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ׃ יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב־לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה" (תהלים מו 11–12). בסידור המכוון של ספר תהילים, מזמור מד הוא "התמונה שלפני" (אלוהים אינו עימנו ואנו מובסים בקרב), מזמור מו הוא "התמונה שאחרי" (אלוהים עמנו ומשבית את המלחמות) ומזמור מה הוא "הסיבה" (המשיח השמיימי בא בבשר ומזמין את כלתו לארמונו). כיוון שמזמור מו אסכטולוגי בהקשרו, הוא מעורר תקווה להבטחה שטרם התגשמה. מלך המשיח ימלוך מירושלים, הדומה לגן עדן, ועמים לא ילמדו עוד מלחמה. מפני שאלוהים נאמן לקיים, חזון השלום העתידי של מזמור מו מעניק לנו שלום אפילו עכשיו, למרות שהעולם נותר סוער ורווי מלחמות ושנאה. ידיד יקר לימד אותי פעם תרגיל מעשי שבכוחו להפוך את האמת במזמור זה למוחשית. הפועל "הַרְפּוּ", הן בעברית מקראית והן בעברית מודרנית, יכול להתפרש כך: "לשחרר את אחיזתנו" (ראו יהושע י 6; שמ"ב ד 1, כד 16; ישעיה יג 7; ירמיהו ו 24, נ 43; יחזקאל ז 17; דה"ב טו 7). יום אחד, כשהוא הבחין עד כמה הייתי מתוח ומתוסכל מהאתגרים הבלתי–פוסקים בחיי, הוא ציטט את תהילים מו 11 ואמר לי לאחוז חזק ככל יכולתי בשתי ידיי, כאילו אני אוחז בכל בעיותיי, ואז להרפות מהן כשכפות ידיי פונות כלפי מעלה, כאילו אני מוסר אותן לאלוהים. לשמחתי הרבה, זה הפך לדרך רבת עוצמה להפוך את המציאות העתידית של תהילים מו לתזכורת נוכחית לכך שיהוה צבאות עמדי תמיד. > אחיות ואחים יקרים, הבה נשחרר את אחיזתנו מכל מה שמטריד אותנו, כמעשה של אמון בכך שידיו של האל גדולות דיין כדי לשאת את משאינו ועדיין לאחוז בנו. "אַל תִּדְאֲגוּ לְשׁוּם דָּבָר, כִּי אִם בְּכָל דָּבָר הַצִּיגוּ מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם לֵאלֹהִים בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וּבְהוֹדָיָה. וּשְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים ד 6–7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [הו חסד אל (Amazing Grace) | עברית - ערבית - אנגלית | הלל](https://igod.co.il/dror-music/הו-חסד-אל-amazing-grace-עברית-ערבית-אנגלית-הלל/) **Published:** אפריל 4, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** כמה טוב ומדהים להתענג על חסדו של אלוהים על ששלח לנו את בנו האהוב, ישוע המשיח, שמאחד ומשכין שלום בין כל העולם! Amazing Grace: Written by: John Newton My Chains Are Gone Written by: Chris Tomlin ## קולות: ## ניזר פרנסיס [ Spotify ](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqa1Zvb210YXNZckNYSno3OXZRVE12S0g4NG1Cd3xBQ3Jtc0tsLUxicEx5a0llVGQ3aXpTN0xuOXpEdkU0d0NvMTZZVVJtQ0Y5U1NubVl0d0oxbVBRdkFRNHJaODg2RzdWM0hJVk9jcFNpLTR4ams2cktySkZucFI3UVNrVnhjQ2pvVWZrUVI2Q3dEOEk4eDBnWlR6OA&q=https%3A%2F%2Fopen.spotify.com%2Fartist%2F2Kz4lfUs5kT8Xqb8N0hC6i&v=Sa0PF4_Ty7I) [ YouTube ](https://www.youtube.com/@nizar_francis) [ ‎Apple Music ](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbGt4eVRhRzNDUFZMX2pqTU5Mc1I5TzFzbk4tZ3xBQ3Jtc0tuUVpCWGhWdnFmM25ldWliRTFvV0pyU0JSNEJ5aFhaU3BkdE1MOWt6ZVUxbUg3ZEpBTURlbUNFMjZDTHo4dXpGdXp2YTdsWkctR2p5SmRJa1YyU2NDaTVXelJ1cUFkRWNfUWhTNFl6Y3otRWZoMHNfcw&q=https%3A%2F%2Fmusic.apple.com%2Fus%2Fartist%2Fnizar-francis%2F301327761&v=Sa0PF4_Ty7I) ## רבקה ווגנר [ Spotify ](https://open.spotify.com/artist/4udXjXBGIL9aAvoI2Te0F2) [ YouTube ](https://www.youtube.com/@RebekahWagnerMusic) [ ‎Apple Music ](https://music.apple.com/us/artist/rebekah-wagner/1488980740) ## עמנואל רורו [ Spotify ](https://open.spotify.com/artist/6Hx0hV1AOqzrmoTDbI91BC?si=LpIHGD_6Tnee0WdG5aSfHw&nd=1) [ YouTube ](https://www.youtube.com/@EmanuelRoro) [ ‎Apple Music ](https://music.apple.com/us/artist/emanuel-roro/1488980600) ## מפיק מוסיקלי ## קווין יסמין [ YouTube ](https://www.youtube.com/@kevinyasmine) ## קולות ליווי ## שירי רגב [ Spotify ](https://open.spotify.com/artist/2W1VKEecMQ9dArwBHltGSN) [ YouTube ](https://www.youtube.com/@ShiriRegev) [ ‎Apple Music ](https://music.apple.com/us/artist/shiri-regev/1645889243) ## ירון צ'רניאק [ Spotify ](https://open.spotify.com/artist/1XAPae8Q9gqvNlEed2Y7Fl?si=ZojIKkYWTOKIV64ed4IILw&nd=1) [ YouTube ](https://www.youtube.com/@YaronCherniak) [ ‎Apple Music ](https://music.apple.com/il/artist/yaron-cherniak/1050047838) ## נגנית צ'לו ## אליאנה מירגליה [ YouTube ](https://www.youtube.com/@YaronCherniak) #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, שירים **תגיות:** ווידאו --- ### [על כל הנסים | שיר הלל לפסח מאת SOLU](https://igod.co.il/songs/על-כל-הנסים/) **Published:** אפריל 14, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** שיר הלל בהשראת שירת הים המזכיר לנו שהניצחון שייך לאלוהים. כמו אז, גם היום אנחנו שרים לפניו על כל הנסים שכבר עשה, ובאמונה על מה שעוד יעשה! הופק ובוצע ע"י SOLU [‪@SOLUIsrael‬](https://www.youtube.com/@SOLUIsrael) #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** שירים --- ### [ההשקפה האתאיסטית לא יכולה להסביר את קיום התודעה | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/philosophy/ההשקפה-האתאיסטית-לא-יכולה-להסביר-את-קי/) **Published:** ספטמבר 6, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם אפשר להסביר את התודעה בתפיסת עולם פיזיקליסטית או שהיא יותר הגיונית כשאלוהים בתמונה?? האם אנחנו רק הגוף או המוח שלנו, או שאנחנו נפשות על-טבעיות? הצטרפו אלינו לפודקאסט מעורר המחשבה עם אלי חייטוב!! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הגנה על האמונה המשיחית, משמעות החיים, נשמה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** ווידאו --- ### [אמינות הבשורות - היסטוריה או מיתוס | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/philosophy/אמינות-הבשורות-היסטוריה-או-מיתוס-igod-פוד/) **Published:** ספטמבר 18, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם ניתן לדעת אם האירועים המתוארים בכתבי הבשורות של הברית החדשה אכן התרחשו? או, האם הבשורות מתעדות את מילותיו של ישוע באופן מהימן? האם למחברי הבשורות הייתה אג׳נדה? בפרק זה נצלול ונראה האם מדובר במיתוסים חסרי ביסוס או באמת היסטורית בלתי מעורערת. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הגנה על האמונה המשיחית, מהימנות כתבי הקודש, פילוסופיה **תגיות:** ווידאו --- ### [חבלי משיח: צירי הלידה של ישראל והגאולה שבדרך | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/prophecies-messiah/חבלי-משיח-צירי-הלידה-של-ישראל-והגאולה-ש/) **Published:** דצמבר 12, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** חבלי המשיח הם הייסורים הקשים שעמנו עובר בדרך לגאולה – וחזרת המשיח! מדובר במשל המייחס את עם ישראל לעובר בבטן אימו, ושלב המעבר הוא שלב "צירי/חבלי לידה" – הרגעים הקשים שבאים לפני הלידה הגדולה – הישועה! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, נבואות אחרית הימים, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [האם ישוע קם מן המתים? העובדות מוכיחות זאת 🤯 | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/philosophy/האם-ישוע-קם-מן-המתים-העובדות-מוכיחות-זא/) **Published:** ינואר 3, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם ישוע באמת קם מן המתים? או שמדובר באגדה? כיצד ייתכן כי כבר 2,000 שנה, ההסבר הרציונלי והטוב ביותר לעובדות סביב מותו וקבורתו של ישוע, הוא שישוע קם לתחייה מהמתים? הצטרפו אלינו לפודקאסט מרתק, בו נסקור את העובדות ההיסטוריות שבידינו, נפריך הסברים חלופיים ונראה מדוע התחייה של ישוע, דבר שהאמונה המשיחית נשענת עליו לחלוטין, היא ההסבר הטוב ביותר לראיות. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** הגנה על האמונה המשיחית, המסר של ישוע, התקומה של ישוע, ישוע בראי ההיסטורי, פילוסופיה **תגיות:** ווידאו --- ### [כשהתנ״ך והברית החדשה נפגשים](https://igod.co.il/devotionals/כשהתנ״ך-והברית-החדשה-נפגשים/) **Published:** מאי 26, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים מא 14). כמי שגדל במשפחה יהודית, השם "ישוע" (באנגלית) נחשב למילת גנאי והברית החדשה לספר אסור. רק כאשר גיליתי שאלוהים שתל בדרך נס אירועים ברורים ומוכרים מחייו של ישוע בתוך התנ״ך, התחלתי להאמין כי הוא אכן המשיח המובטח. אולם כעבור מספר שנים, הביטחון שהביא אותי לאמונה בישוע עמד למבחן — לא רק מצד אלה שדחו את טענות הברית החדשה, אלא גם מצד אלו שאישרו אותן. נאמר לי כי השימוש של הברית החדשה בתנ״ך אינו מתיישר עם משמעותו המילולית, דהיינו עם המשמעות שהתכוונו אליה מחברי המקרא. בדיון זה, נעמדתי מול שני בני־ברית מוזרים למדי: מצד אחד עמדו אלה שדחו את ישוע משום שסברו שהברית החדשה מסלפת את התנ״ך ומוציאה אותו מהקשרו; ומצד שני עמדו אלו שהתעקשו כי העובדה שהברית החדשה חוברה בהשראת אלוהים, פירושה שמחבריה ראו בתנ״ך משמעויות עמוקות יותר, שהיו נסתרות ממחבריו המקוריים. עם–זאת, תמיד מצאתי עצמי במחנה אחר; אני מאמין יהודי הרואה כי אמונתי בישוע עומדת או נופלת על טענתה של הברית החדשה שהתנ״ך מצביע עליו במובן המילולי — ורק עליו. מסיבה זו חשתי צורך קיומי לקרוא את הכתובים כמו אנשי העיר בֵּרֵאָה (ראו מה"ש יז 11). אך מה לכל זה ולמזמור מא 14? ובכן, הכל. רק כאשר הבנתי שפסוק זה מספק ראיה מרכזית לכך שכל ספר תהילים עוצב וחובר בידי מחבר אשר פעל בהשראת רוח הקודש, התחלתי לראות כיצד המזמורים הבודדים – כמו גם הספר כולו – אכן מצביעים על משיח ישראל. מזמור מא 14 אינו מתפקד כסיומו של מזמור מא בלבד, אלא כחתימת הספר הראשון בתהלים (מזמורים ג–מא). דוקסולוגיה דומה מופיעה בסוף כל אחד מחמשת ספרי תהילים (מזמורים עב 18–20, פט 53, קו 48, קמה 1–21). כמו כן, התחלתי להבחין בהתייחסויות לברית דוד ולמלך מבית דוד המולך על הגויים, בנקודות מרכזיות בספר תהלים (מזמורים ב, עב, פט, קי, קלב, קמט). ההכרה בדפוסים אלו גישרה על הפער המדומה בין משמעותו המילולית של ספר תהילים לבין פרשנותו בברית החדשה. המשמעות היא שיש לקרוא את ספר תהילים כיחידה שלמה, וכך מתברר האופן בו הספר אכן מצביע עליו. > דבר זה נותן לי את כל הסיבות בעולם לומר בביטחון: אמן ואמן! "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים מא 14). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם אנחנו מבינים את המחיר?](https://igod.co.il/devotionals/האם-אנחנו-מבינים-את-המחיר/) **Published:** מאי 25, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח־פִּיו" (תהלים לח 14). במזמור לח, דוד מתאר בצורה חיה את המצוקה הפיזית והרגשית שהביא על עצמו בגין חטאיו. כאשר קוראים את דבריו, אפשר לחוש את כובד סבלו. באופן יוצא דופן, תיאורו חולק מילים וביטויים משותפים עם אלו תאוריי העבד הסובל בישעיה נג. במזמור לח 14, דוד מתואר כ"אילם" אשר "לא יפתח פיו" ובישעיה נג 7, עבד יהוה מתואר כ"אילם" אשר "לא יפתח פיו". במזמור לח 4, אין "שלום" בעצמות דוד ובישעיה נג 5 העבד מקבל את ייסורי יהוה על "שלומנו". במזמור לח 6, דוד סובל מ"חבורות" מבאישות ובישעיה נג 5, "חבורות" העבד מביאות לנו ריפוי. במזמור לח 12, דוד נדחה על ידי חבריו ומשפחתו בשל "נגעיו" ובישעיה נג 4, 8 העבד סובל "נגעים" במקום עמו. במזמור לח 13, אויביו של דוד דיברו "מרמות" ובישעיה נג 9 אין "מרמה" בפי העבד. במזמור לח 18, "מכאוביו" של דוד עומדים לנגדו תמיד ובישעיה נג 3–4, העבד הוא איש "מכאובות" הסובל את "מכאובינו". למרות שדוד דומה לעבד הסובל, קיים הבדל מרכזי אחד: דוד סובל בגין חטאו שלו. בישעיה נג, אמנם נראה כי העבד הדומה לדוד סובל בגלל חטאיו. לכן עד היום עמנו מניח כי העבד "נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה" (ישעיה נג 4). אך בסבלו של דוד רואים צל המצביע על צאצאו הגדול והמושלם. אפשר לומר כי העבד של ישעיהו נג הפך לְחַטָּאת בשמנו, מוכה במקומנו ונענש כדי שנוכל לקבל סליחה. בקוראי את תהילים לח, אני נזכר עד כמה גדולה אשמתי וכמה מגיע לי לסבול את תוצאות חטאיי, עבירותיי ועוונותיי. אם נהיה כנים, כולנו חשים את כובד המשא הזה. אך משיחנו לקח מרצונו את צלבנו והפך לְחַטָּאת כדי שנוכל לזכות בסליחה. לכן אני אומר לישוע: תודה שהחלפת אותי על הצלב. תודה שנשאת את חטאי, את מכאוביי ואת אשמתי. תודה שבזכות חבורותיך נרפא לי ובגלל סבלך נסלחו עוונותיי. > "אֶת זֶה אֲשֶׁר לֹא יָדַע חַטָּאת עָשָׂה לְחַטָּאת בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאָנוּ נִלְבַּשׁ אֶת הַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים בּוֹ" (קור"ב ה 21). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [ישעיה נ"ג - מיהו "עבד יהוה"? | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/ישעיה-נג-מיהו-עבד-יהוה-נבואות-המשיח-ב/) **Published:** דצמבר 5, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** רש"י ורבנים נוספים טוענים כי "עבד יהוה" בנבואת ישעיה נ"ג מדבר על ישראל כעם, אך כאשר ד"ר ברושי וד"ר פוסטל יורדים לעומק הכתובים ובהקשר סביב ישעיה נ"ג, אנו מבינים עד כמה טענות הרבנים לא הגיוניות. הצטרפו אלינו למחקר מעמיק בקשר לאחת הנבואות החזקות ביותר של התנ"ך על המשיח היהודי, ותנו לשורשי אמונתכם להתחזק על ידי הפודקאסט העוצמתי הזה! "המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים חדשה המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [השילוש הקדוש בספר התורה: האם לאלוהים אחדות מסתורית? | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/השילוש-הקדוש-בספר-התורה-האם-לאלוהים-אח/) **Published:** מאי 1, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** למרות שיש הטוענים שהשילוש סותר את המונותאיזם של היהדות, בפודקאסט זה אנו מוכיחים כיצד התורה חושפת את אחדותו המסתורית של אלוהים ומניחה את היסוד התיאולוגי לאמונה באלוהים האב, הבן ורוח הקודש. המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים חדשה המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [ישוע וחג הפסח: הסוד שמסתתר בתנ״ך!](https://igod.co.il/prophecies-messiah/ישוע-וחג-הפסח-הסוד-שמסתתר-בתנ״ך/) **Published:** מרץ 29, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מה הקשר בין ישוע לחג הפסח? האם ייתכן שסיפור יציאת מצרים הוא הרבה יותר מזיכרון היסטורי? בפרק הזה עם ד״ר מנו קלישר וד״ר גולן ברושי, אנחנו צוללים לעומק התנ״ך ומגלים איך קורבן הפסח, המועדים והנבואות מצביעים כולם לכיוון אחד מפתיע. צפו עכשיו וגלו את החיבור שלא מדברים עליו מספיק! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) Artlist.io License Number – 436795 Musicbed SyncID: MB01LQTNB4WEET1 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** מועדי ישראל, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, עקרונות האמונה, פסח **תגיות:** ווידאו --- ### [ניפוץ המיתוסים על הברית החדשה - פרק 3](https://igod.co.il/true-judaism/ניפוץ-המיתוסים-על-הברית-החדשה-פרק-3/) **Published:** דצמבר 31, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בפרק השלישי מנפצים שלושה מיתוסים נפוצים: שיהודים אינם צריכים את ישוע, שספרי הברית החדשה אנטישמיים, ושעם ישראל אחראי למותו. השיחה מדגישה שכל אדם זקוק לכפרה, מציגה את ישוע כהמשך לתמונת הקורבנות שבתנ״ך, ומבהירה שספרי הברית החדשה מלאים באהבה לישראל ואינם מאשימים את העם היהודי כולו. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, מיתוסים על האמונה המשיחית **תגיות:** ווידאו --- ### [ניפוץ המיתוסים על הברית החדשה - פרק 2](https://igod.co.il/prophecies-messiah/ניפוץ-המיתוסים-על-הברית-החדשה-פרק-2/) **Published:** ספטמבר 9, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בפרק השני מנפצים שלושה מיתוסים נפוצים: שישוע אינו בשביל יהודים, שישוע “התנצר”, וששאול השליח ייסד דת חדשה. השיחה מדגישה שישוע הוא משיח ישראל, שהאמונה בו נטועה בהבטחות התנ״ך, ושגם ישוע וגם שאול נשארו יהודים שפעלו מתוך נאמנות לדבר אלוהים ולשורשים של עם ישראל. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מה היא האמונה המשיחית?, מיתוסים על האמונה המשיחית, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [מה גורם למחבלים להפוך לאוהבי ישראל?! האמת על האסלאם חלק 3](https://igod.co.il/truth-about-islam/מה-גורם-למחבלים-להפוך-לאוהבי-ישראל-האמ/) **Published:** דצמבר 10, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בפודקאסט הזה נדבר על הפתרון היחיד לסכסוך בין המוסלמים ליהודים, ולא, הפתרון לא בפוליטיקה. בזכות יהודי אחד, מליוני מוסלמים לשעבר ברחבי העולם אוהבים את ישראל! כאלו ששנאו אותנו ואף היו בארגוני טרור, בזכות המשיח היהודי, היום הם מתפללים בעבור ישראל והיהודים! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** האמת על האסלאם **תגיות:** ווידאו --- ### [משיח סובל בדמות יוסף - מסורת מלפני הברית החדשה שמצביעה על ישוע! | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/משיח-סובל-בדמות-יוסף-מסורת-מלפני-הברית/) **Published:** יוני 19, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ישנה מסורת יהודית מתקופת בית שני, על כך שהמשיח יבוא מבית דוד בדמותו הסובלת של יוסף, כפי שעלה בעצמו מן הבור למלוך על אחיו! ישוע ייחס מסורת זו לעצמו באמצעות ציטוטים רבים בברית החדשה וזיהה את עצמו כאותו המשיח בדמותו הסובלת של יוסף! הצטרפו אלינו לפודקאסט וגלו את משיח בן יוסף בדפי הברית החדשה מבעד לעיני המסורת היהודית! והוא ישוע! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, סודותיו של משיח בן יוסף **תגיות:** ווידאו --- ### [ט"ו באב - על אהבת חינם והבחירה לאהוב ללא תנאים | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/true-judaism/טו-באב-על-אהבת-חינם-והבחירה-לאהוב-ללא-ת/) **Published:** אוגוסט 7, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ט״ו באב מזוהה כיום עם אהבה רומנטית, אבל המקורות מספרים סיפור אחר לגמרי. חג שמזכיר לנו שאהבה היא בחירה, שאהבת חינם מגיעה דווקא כשלא מגיע. בפרק הזה אנחנו חוזרים למשנה, לספר שופטים ולברית החדשה ובודקים איך אלוהים קורא לנו לאהוב כמו שהוא אהב: לא מתוך רגש, אלא מתוך החלטה. אהבה שלא תלויה ביופי, לא ברגש ולא בתגמול. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ט״ו באב, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [מה הקשר בין פסח לחיפזון? כיצד זה מראה את חסד אלוהים? | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/true-judaism/מה-הקשר-בין-פסח-לחיפזון-כיצד-זה-מראה-את/) **Published:** אוקטובר 27, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** המשמעות של המילה "פסח", היא לא מה שכולם חושבים! ישנו סיפור בכתובים המקביל לסיפור יציאת בני ישראל בחיפזון ממצרים, המלמד אותנו על נאמנות לברית וחסדו הרב של אלוהים! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מועדי ישראל, פסח **תגיות:** ווידאו --- ### [הלב היהודי של הברית החדשה - כשמבינים את שפת התנ״ך, הברית החדשה נפתחת! | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/true-judaism/הלב-היהודי-של-הברית-החדשה-כשמבינים-את/) **Published:** נובמבר 12, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** רוב הישראלים בטוחים שהברית החדשה היא ספר זר ונוצרי ש״נכתב נגד היהדות״. אבל מה אם נגלה שהיא בעצם המשך ישיר של התנ״ך שנכתבה ע"י יהודים, בשפה יהודית, ובאותו סגנון ספרותי?? בפרק הזה נגגלה כיצד התנ״ך מפרש את עצמו, ואיך מחברי הברית החדשה ממשיכים את אותה שפה, אותה חשיבה, ואותו לב. מי שיצפה בזה לעומק עלול לגלות שהברית החדשה היא לא סוף סיפורו של עם ישראל, אלא חלק ממנו. מתאים במיוחד למי שתמיד תהה מה באמת כתוב, בלי דעות קדומות. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מה היא האמונה המשיחית? **תגיות:** ווידאו --- ### [תשעה באב - ההשלכות של שנאת חינם | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/true-judaism/תשעה-באב-ההשלכות-של-שנאת-חינם-igod-פודקאס/) **Published:** אוגוסט 8, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** אנו נמצאים בתקופה של פילוג בעמנו, שנאת חינם שוטפת את הרחובות ואנשים מזהירים מפני "חורבן בית שלישי". ט' באב, יום של אסונות שבו חרבו שני בתי המקדש, מתקרב. על פי חז"ל בית ראשון חרב בגלל רצח, גילוי עריות ועבודת אלילים, בית שני חרב בגלל שנאת חינם, מה שמלמד אותנו ששנאת חינם שקולה כנגד חטאים אלו. מה כל זה אומר לנו היום? מה המחיר של שנאת חינם ומי משלם אותו? המשיח? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ט׳ באב, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [המקורות הפגאניים של ל"ג בעומר | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/true-judaism/המקורות-הפגאניים-של-לג-בעומר-igod-פודקאסט/) **Published:** מאי 14, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** למרות השמחה הכרוכה בחגיגות ל"ג בעומר, יש העושים ביום זה דברים שהתורה אסרה מכל וכל! עולים להשטתח על קברי צדיקים, דורשים את פניהם ומתפללים אל רבנים שכבר אינם בין החיים; הם אינם שומעים, אינם רואים, ואינם יכולים לחבר אותנו לאלוהים. החדשות הטובות הן שאין צורך לדרוש אל המתים – יש לנו משיח חי! הוא באמת מקשיב ורואה אותנו. והוא חפץ להפגיע בעדנו מול האלוהים. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ל״ג בעומר, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [חג השבועות - אלוהים פותח איתנו דף חדש! | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/true-judaism/חג-השבועות-אלוהים-פותח-איתנו-דף-חדש-igod-פ/) **Published:** יוני 9, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** חג השבועות מוכר היום כחג של מלא גבינות ופשטידות! אבל למה באמת אנו חוגגים את החג הזה? מהי המשמעות האמיתית שאלוהים ייעד לחג הזה?? בפודקאסט נגלה שהחג מצביע על התחלה חדשה ואפילו תורה חדשה (שנרמזה ע"י תורת סיני)! ֿ #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מועדי ישראל, שבועות **תגיות:** ווידאו --- ### [סיפור חג המולד מסתתר במסורות חז׳׳ל! | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/prophecies-messiah/סיפור-חג-המולד-מסתתר-במסורות-חז׳׳ל-igod-פו/) **Published:** דצמבר 24, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הייתם מאמינים כי סיפור חג המולד, כריסמס, נמצא בלוח פרשת השבוע וההפטרה של חז׳׳ל?! אם נפשוט ממנו את הסממנים של סנטה קלאוס ועץ אשוח, ונחפש את השורש והמשמעות של הסיפור, נגיע למסורות יהודיות עתיקות על הלידה התנ׳׳כית של המשיח! בפרק הזה נבחן את הקשר בין פרשת בלק, הפטרת מיכה ונבואות על הכוכב, בית לחם והיציאה ממצרים. דרך החיבור הזה עולה תמונה מרתקת: סיפור לידת ישוע אינו עומד מחוץ למסורת ישראל, אלא משקף תקווה משיחית קדומה שכבר מהדהדת בתורה, בנביאים ובקריאה בבית הכנסת. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) **"המשיח בנבואות התנ"ך"** היא סדרת פודאקסטים המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [האם לבני אדם יש רצון חופשי? איך אני יכול לבחור אם אלוהים ריבון על הכל? | IGod פודקאסט](https://igod.co.il/philosophy/האם-לבני-אדם-יש-רצון-חופשי-איך-אני-יכול/) **Published:** נובמבר 20, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** במשך אלפי שנים פילוסופים התעסקו בשאלה הזו, האם יש לנו רצון חופשי ויכולת בחירה? או שאלוהים, ביודעו הכל מראש כבר קבע את מעשיו של כל איש? הרי אם אלוהים יודע את העתיד, אני לא יכול לבחור לעשות משהו שונה ממה שאלוהים יודע, אחרת הוא לא יודע את העתיד. בפרק זה ננסה לפתור את המתח שבנושא, נבחן את הגישות השונות ונראה איזו גישה מסבירה בצורה הכי טובה את המציאות. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** בחירה חופשית, מוסר, פילוסופיה **תגיות:** ווידאו --- ### [מעבר למילים: לשמוע את דבר אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/מעבר-למילים-לשמוע-את-דבר-אלוהים/) **Published:** מאי 24, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ לִידוּתוּן מִזְמוֹר לְדָוִד" (תהלים לט 1). כיוון שהפסוק הראשון במזמור לט כל–כך יוצא דופן, הוא דורש תשומת לב מיוחדת. זו הפעם הראשונה שמזמור כלשהוא מיוחס לשני אנשים שונים. אם למצוא מקבילה מודרנית, ניתן לחשוב על הקשר של ידותון ודוד למזמור לט בדומה לקשר של פיטר ג׳קסון וטולקין ל״שר הטבעות״. דוד חיבר את מזמור לט, כפי שטולקין הוא מחבר ״שר הטבעות״. ידותון עיבד את המזמור כדי שיוכל להתבצע במקדש בפני קהל, כפי שג׳קסון הפך את ספריו של טולקין לטרילוגיית סרטים. אך הופעת שמו של ידותון לראשונה מעלה שאלה חשובה: מדוע? בכנות, איני יודע את הסיבה המדויקת. עם זאת, הופעת שמו בתהלים לט, סב, עז מזכירה כיצד מחבר המזמורים דוחק בנו לקרוא ולהבין את ספר תהלים. על פי הכתובים, ידותון לא היה רק משורר משבט לוי אשר מונה על–ידי דוד המלך (נחמיה יא 17; דה"א ט 16; טז 38, 41–42), אלא גם “חוֹזֵה” המלך (דה"ב לה 15), דהיינו נביא שהתנבא בפני העם באמצעות שבח, הלל ועבודת אלוהים (דה"א כה 1, 3, 6). ציון שמו בכותרת מזכיר לנו כי כאשר אנו קוראים את המזמורים, איננו הוגים רק בתפילותיו של דוד אל אלוהים, אנו שומעים את דברו הנבואי של אלוהים אלינו. דוד הפקיד את מזמוריו בידי “חוזים” לויים, אשר הפכו אותם לחוויית פולחן המשקפת את התגלות האל. מזמורים אלה נאספו לאחר מכן על ידי המחבר של ספר תהילים שפעל בהדרכת רוח הקודש, לא רק כדי שנשתמש בהם לתפילה ולעבודת אלוהים, אלא גם כדי שנגלה בהם את דבר אלוהים שחובר עבורנו בהשראת הרוח. במובן זה, שמו של ידותון מזכיר לנו כי עלינו לקרוא את ספר תהילים כנבואה אשר בסופו של דבר מצביעה אל בן–דוד, אשר כל הנביאים, כולל ידותון, חזו כי יבוא. > "אֲנָשִׁים אַחִים, אֶפְשָׁר לוֹמַר לָכֶם בְּבִטָּחוֹן עַל דָּוִד אָבִינוּ, שֶׁהוּא מֵת וְגַם נִקְבַּר וְקִבְרוֹ נִמְצָא עִמָּנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה נָבִיא וְיָדַע כִּי אֱלֹהִים נִשְׁבַּע לוֹ שְׁבוּעָה לְהוֹשִׁיב מִפְּרִי חֲלָצָיו עַל כִּסְאוֹ, בַּחֲזוֹתוֹ מֵרֹאשׁ דִּבֵּר עַל תְּחִיַּת הַמָּשִׁיחַ – שֶׁלֹּא נֶעֶזְבָה לִשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וּבְשָׂרוֹ לֹא רָאָה שַׁחַת" (מה"ש ב 29–31). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מהי הברכה האמיתית?](https://igod.co.il/devotionals/מהי-הברכה-האמיתית/) **Published:** מאי 18, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־שָׂם יְהוָֹה מִבְטַחוֹ וְלֹא־פָנָה אֶל־רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב… זֶבַח וּמִנְחָה לֹא־חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ׃ אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה־בָאתִי בִּמְגִלַּת־סֵפֶר כָּתוּב עָלָי׃ לַעֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" (תהלים מ 5, 7–9). הואיל ותהילים מ–מא מתפקדים כמזמורי הסיום של ספר א בתהילים (תהילים א–מא), סביר שנמצא שם הדים ברורים למזמורים הפותחים את ספר א. כשם שספר א מתחיל ב"אשרי האיש" (א 1) וב"אשרי" החוסים בו (ב 12), כך הוא מסתיים ב"אשרי הגבר" (מ 5) וב"אשרי משכיל" (מא 2). חיבור ספר תהילים באופן כזה מזכיר לנו, מהתחלה ועד הסוף, כי ברכה אמיתית מצויה בבטחון באלוהים. המיקום האסטרטגי של תהילים מ–מא בספר המדגיש תקווה במשיח שיבוא, ומעודד אותנו להאט את הקצב ולשים לב לפרטים. לכן ראוי, לאור אופי הקומפוזיציה הזו, שהברית החדשה תפרש את שני המזמורים בהתייחס לישוע המשיח. האגרת אל העברים י 5–10 מצטטת את תהילים מ 6–8 בהקשר קורבן כפרת החטאים של ישוע, ויוחנן יג 18 מצטטת את תהילים מא 10 בהקשר בגידת יהודה. השליחים לא קראו את המילים הללו בנפרד, אלא כחלק מעדות מאוחדת המוצאת את התגשמותה במשיח. קריאה כזו, באופן משיחי, מקבל תימוכין לא רק מאת מיקומם המכוון של המזמורים בספר תהילים אלא גם מתוכנם. כאשר הדובר – בן דוד – מצהיר כי הוא בא כהגשמת מה שכתוב עליו "בִּמְגִלַּת־סֵפֶר" (מזמור מ 8) ובהתחשב בכך שמגילה בתנ"ך מתייחסת לעתים קרובות להתגלות נבואית כתובה (ראו ירמיהו לו 6, 14, 20–29, 32; יחזקאל ב 9, ג 1–3; זכריה ה 1–2), המשמעות המשיחית של פסוק זה משתלבת באופן טבעי בתוך הדפוס הרחב הזה. הדבר שעילו הצביע דוד מוצא את ביטויו המלא ביותר במי ששמח ("אשרי") לחלוטין לעשות את רצון האל. כאשר מחברי הברית החדשה קראו את תהילים, בצדק הם מצאו שם את ישוע, והם מזמינים אותנו לנהוג כמותם. > "שֶׁכֵּן דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָסִיר חֲטָאִים. לָכֵן בְּהִכָּנְסוֹ אֶל הָעוֹלָם הוּא אוֹמֵר: זֶבַח וּמִנְחָה לֹא–חָפַצְתָּ, גּוּף כּוֹנַנְתָּ לִי; עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ. אָז אָמַרְתִּי: הִנֵּה–בָאתִי – בִּמְגִלַּת–סֵפֶר כָּתוּב עָלַי – לַעֲשׂוֹת-–רְצוֹנְךָ, אֱלֹהַי" (עברים י 4–7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מכאב מוסתר לאמת משחררת](https://igod.co.il/devotionals/מכאב-מוסתר-לאמת-משחררת/) **Published:** מאי 13, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטֹּוב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר׃ חַם־לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר־אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשֹׁונִי׃ הֹודִיעֵנִי יהוה קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא אֵדְעָה מֶה־חָדֵל אָנִי׃ הִנֵּה טְפָחֹות נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ אַךְ כָּל־הֶבֶל כָּל־אָדָם נִצָּב סֶלָה" (תהלים לט 3–6). הקשר ההדוק בין מזמורים לח–לט מגלה שוב את התכנון המכוון העומד מאחורי חיבור ספר תהילים, כמו גם את הצורך לעיין בכל מזמור בהקשרו הספרותי. מזמור לט ממשיך את מזמור לח, המתמקד בחטאו של דוד ובהשלכות של ניסיונו להסתירו. בשני המזמורים דוד משלם מחיר כבד על ניסיונו להסתיר את חטאו (לח 4, 19, לט 2). הוא מתאר את עצמו כ״נאלם״, דהיינו כמי שאינו מסוגל לדבר בשל כאבו הפנימי (לח 14, לט 3, 10). שתיקתו מובילה ל״כאב״ גדול יותר (לח 18, לט 3) והשלכות חטאו מתוארות כ״נגע״ (לח 12, לט 11). אלוהים ״מייסר״ ו״מוכיח״ אותו (לח 2, 15, לט 12) ודוד מוצא עצמו מנותק, הן ממשפחתו (לח 12) והן מאלוהיו (לט 13). הצעד של דוד בכיוון הנכון חל כאשר הוא מבקש מאלוהים להראות לו את חייו מנקודת מבט שמיימית: ״הֹודִיעֵנִי יהוה קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא אֵדְעָה מֶה־חָדֵל אָנִי״ (לט 5). רק אז הוא מבין, גם עד כמה חייו קצרים (לט 6) וגם כי חיים אנוכיים שאינם מוקדשים לכבוד אלוהים, שווים ל"הבל" (לט 6, 7, 12). התקווה האמיתית אינה מצויה בשמירה על תדמית נוצצת (לט 2) או בצבירת עושר רב (לט 7), אלא באלוהים אשר מושיע, סולח ומעניק תכלית אמיתית לאדם (לט 8–9). הלוואי וגם אנו נשכיל לבקש מאלוהים שיראה לנו עד כמה קצרים וריקים הם חיינו, כאשר אנו מתהלכים בחשכה. מי ייתן ואלוהים יעזור לנו להבין כי המחיר של התוודות על חטא קטן בהרבה מן המחיר הכרוך בניסיון להסתירו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [כשהלב נשבר והתקווה נשארת](https://igod.co.il/devotionals/כשהלב-נשבר-והתקווה-נשארת/) **Published:** מאי 12, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחֹור וְיַחְפְּרוּ חֹשְׁבֵי רָעָתִי׃ יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי־רוּחַ וּמַלְאַךְ יהוה דֹּוחֶה׃ יְהִי־דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּות וּמַלְאַךְ יהוה רֹדְפָם" (תהלים לה 4–6). מזמור לה ממוקם באופן מכוון בספר תהילים במטרה להדגיש את הפרדוקס הכרוך בהליכה עם אלוהים, כאשר זמנים של הכרת תודה עשויים לפנות את מקומם לתקופות של ייאוש. מדובר במזמור הראשון מבין קבוצה אחרונה של שבעה תהילים לפני ה"אמן" המסיים של ספר א' (תהילים להזמא; ראו תהילים מא 14). בקבוצת מזמורים זו, בגידה במשיח מבית דוד מהווה את נושא המסגרת (תהילים לה 12, לח 21; מא 10). באופן לא מפתיע, בגידה מצד מישהו קרוב לדוד מופיעה גם במזמור הפותח של ספר א' (תהילים ג 1). מסיפור חייו של דוד והפיוטיות הנבואית בספר תהילים, יהודה איש קריות צץ כדמות הכרחית בקורות ישוע המשיח (השוו שמ"ב טו 12, טז 20–23, יז 23 למתי כו 14–16, 47–50, כז 3–5). בעוד מזמור לה מציג נושאים ייחודיים, הוא חולק נושאים משותפים עם מזמור לד. רק בתהלים לד–לה מופיע נושא ההגנה על ידי מלאך יהוה (תהילים לד 8, לה 5–6). הפועל "יֶחְפָּרוּ" מופיע לראשונה במזמור לד 6 וחוזר על עצמו במזמור לה 4, 26 (ראו גם מזמור מ 15). נוסף על–כך, שני המזמורים מדגישים את הביטוי "גַּדְּלוּ לַיהוה" (לד 4, לה 27). אך הטון משתנה. הכרת התודה בגין התפילה שנענתה, אשר מאפיינת את מזמור לד, נעדרת ממזור לה. במזומר לד, דוד המלך מברך את יהוה בכל עת (פס' 1) משום שזעקותיו נענות (פס' 6–7, 15, 17, 19–20). אולם, במזמור לה הוא זועק "אֲדֹנָי כַּמָּה תִּרְאֶה" (פס' 17), הוא מתאבל על בגידה (פס' 7, 12), על האשמת שווא (פס' 11) ועל יחס רע (פס' 15), בעוד אויביו שמחים (פס' 19–20). כאשר קוראים את שני המזמורים ברצף, הם מזכירים לנו כי למרות שאלוהים שומע את זעקות בניו, הוא לא תמיד עונה בהתאם לציפיותיהם. עם–זאת, היו סמוכים ובטוחים כי הוא יענה לפי תוכניתו הקבועה מראש ובתזמון המושלם. > "יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחְדָּו שְׂמֵחֵי רָעָתִי יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וּכְלִמָּה הַמַּגְדִּילִים עָלָי׃ יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יהוה הֶחָפֵץ שְׁלֹום עַבְדֹּו׃ וּלְשֹׁונִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל־הַיֹּום תְּהִלָּתֶךָ" (תהלים לה 26–28). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מה ממלא את ליבנו באמת?](https://igod.co.il/devotionals/מה-ממלא-את-ליבנו-באמת/) **Published:** מאי 11, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לְדָוִד שָׁפְטֵנִי יְהוָה כִּי־אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַיהוָה בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד׃ בְּחָנֵנִי יְהוָה וְנַסֵּנִי צְרוֹפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי… שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם־רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב… אַל־תֶּאֱסֹף עִם־חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם־אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי" (תהלים כו 1–2, 5, 9). בקטע לעיל, דוד המלך מזמין את יהוה לבחון את ליבו, ומבטא ערגה עמוקה ליושרה אישית. הרצון ליושר מופיע כתמה חוזרת ונשנית בספר הראשון של תהילים (ראו תהילים ז' 9, טו 2, יח 24, 26, 33, יט 14, כה 21, כו 1, 11, לז 18, מא 13). דוד חפץ להיות כמו האיש המבורך במזמור א, אשר 'הולך' (תהילים כו 1, 3, 11), 'עומד' (פס' 12) ו'יושב' (פס' 4–5) במקומות הנכונים. כחלק מהחתירה ליושר, דוד מתחנן בפני אלוהים שישמור אותו מהליכה בעצת רשעים (תהילים כו 4–5, 9–10). הוא גם מאשר את אהבתו לבית יהוה, המקום היחיד עלי–אדמות בו שוכן כבוד האל בקדושה וטהרה מושלמים (פס' 7–8). כמה אנו זקוקים לאומץ להתפלל את תפילת דוד בימים אלה, עת אנו מבלים שעות רבות בגלילה אחר עדכוני חדשות מזויפות ותיאוריות קונספירציה, כאשר תשוקתנו 'ללכת לבד' מחליפה את הכיסופים לשהייה מבורכת בנוכחות אלוהים, יחד עם קהילת המאמינים. > הבה נאזור אומץ ונתפלל ללא לאות, שאלוהים יעניק לנו לב כמו של דוד המלך: "וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי׃ רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ יְהוָה" (תהלים כו 11–12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם ירושלים הוחלפה? | והגית בו](https://igod.co.il/jesus-message/האם-ירושלים-הוחלפה-והגית-בו/) **Published:** ינואר 6, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם ירושלים עדיין רלוונטית בתכנית אלוהים? האם עלינו לשים את ליבנו לדרוש את שלום ירושלים? או שמא, ירושלים כבר לא מקום משכנו של אלוהים? הצטרפו אלינו להגות בדבר אלוהים, להתחזק ולהתעודד בהבטחותיו! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, המסר של ישוע, מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** ווידאו --- ### [כיצד ניתן לקיים את כל מצוות התורה? | והגית בו](https://igod.co.il/true-judaism/כיצד-ניתן-לקיים-את-כל-מצוות-התורה-והגי/) **Published:** ינואר 11, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם זה אפשרי לקיים את כל מצוות התורה? מה היא המצווה הגדולה והחשובה ביותר? הצטרפו אלינו להגות בדבר אלוהים וגלו מה המכנה המשותף של כל מצוות התורה, ואיך מקיימים את התורה! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, היהדות האמיתית, ישוע - פועלו ודמותו, ישוע היהודי הדגול **תגיות:** ווידאו --- ### [מיהו הבן האובד במשל של ישוע? | והגית בו](https://igod.co.il/questions-life/מיהו-הבן-האובד-במשל-של-ישוע-והגית-בו/) **Published:** ינואר 16, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** במשל שני הבנים, למי ישוע התכוון שהוא בן אובד? הייתכן ושני הבנים אובדים? וכיצד מגיב האבא לשוב בניו? הצטרפו אלינו להגות באחד המשלים המפורסמים ביותר בעולם וגלו את ליבו של אלוהים כלפי אדם שחוזר בתשובה! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, משמעות החיים, שאלות על החיים **תגיות:** ווידאו --- ### [תקוות ישעיהו לשלום עולמי - לידת תינוק?! | והגית בו](https://igod.co.il/jesus-lense-history/תקוות-ישעיהו-לשלום-עולמי-לידת-תינוק-ו/) **Published:** ינואר 20, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מה הייתה תקוותו של ישעיהו באחד הזמנים הקשים של עם ישראל? כיצד הבטחות אלוהים גרמו לו לנחמה ומה היא זהותו של הילד לאור שמותיו העל-טבעיים? הצטרפו אלינו להגות בהבטחות שניחמו את ישעיהו שינחמו גם אותנו היום! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, ישוע - פועלו ודמותו, ישוע בראי ההיסטורי **תגיות:** ווידאו --- ### [האם לאלוהים ימאס מאיתנו? | והגית בו](https://igod.co.il/discipleship/האם-לאלוהים-ימאס-מאיתנו-והגית-בו/) **Published:** פברואר 4, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם מחבר מגילת איכה צודק בשאלתו אם אלוהים עזב אותנו? וכיצד סדר הספרים של התנ"ך עונה על התשובה הזו? הצטרפו אלינו להגות בהבטחות אלוהים המנחמות שתמיד נוכל להשען עליהן בעת צרה! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, עקרונות האמונה, קיומו של אלוהים **תגיות:** ווידאו --- ### [הדרך היחידה להשתחרר](https://igod.co.il/devotionals/הדרך-היחידה-להשתחרר/) **Published:** מאי 10, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי־פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה׃ אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יהוה לֹו עָוֹן וְאֵין בְּרוּחֹו רְמִיָּה׃ כִּי־הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל־הַיֹּום… חַטָּאתִי אֹודִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא־כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אֹודֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה… אַשְׂכִּילְךָ וְאֹורְךָ בְּדֶרֶךְ־זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי" (תהלים לב 1–3, 5, 8). קיים קשר סמנטי חשוב שני בין הביטוי בפס' 1, "מַשְׂכִּיל" (דהיינו "להשכיל"; ראו בראשית ג' 6), לבין החלטתו של דוד לגרום לאחרים להשכיל או ללמוד לקח מחטאו שלו (פס' 3–4) – דבר שהוביל להתוודות וקבלת סליחה מאת אלוהים (פס' 5). בדומה לכך, קיים קשר חשוב נוסף בין המילה "אֹודֶה" (מזמור לב 5) לבין "הוֹדוּ" במזמור לג 2. בעברית, המילים "להתוודות" ו"להודות" חולקות שורש משותף. כאשר משתמשים בהן בהייחס לעצמנו, פירושן 'להודות בחטאנו ובחוסר ערכנו'. כאשר משתמשים בהן ביחס לאלוהים, פירושן 'להודות שהוא ראוי לשבח לאין שיעור'. בתהילים לב–לג, דוד מלמד אותנו כי הביטוי הראשון מוביל באופן טבעי לאחרון. כאשר הוא סוף סוף התוודה על חטאיו הכמוסים במקום לנסות ולהסתירם, הוא גילה חסד שלא רק מחל על חטאיו אלא גם עטה אותו בצדקה. כאשר דוד הפסיק להסתיר את עוונותיו, הוא גילה כי אלוהים היה מקום מסתור לו (לב 7). הוידוי על חטאיו גרר רצון להודות בטובו ובחסדו הבלתי ראויים של אלוהים כלפי הזולת. כאן סיפור הגאולה של דוד תואם את הסיפור שלי. כאשר לא יכולתי עוד לשאת את כובד התמכרותי לחטא והודיתי בגלוי שאיני יכול לתקן זאת לבדי, מצאתי עצמי בחיקו האוהב של האל אשר מסר את בנו למען ישועת העולם. חיבוק שמימי זה הניע אותי לשתף את סיפור גאולתי כך שגם אחרים יוכלו להשכיל מכך. > "מְהֵימָן הַדָּבָר וְרָאוּי לְהַסְכָּמָה מְלֵאָה, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בָּא אֶל הָעוֹלָם לְהוֹשִׁיעַ חוֹטְאִים אֲשֶׁר אֲנִי הַגָּדוֹל בָּהֶם. וְאוּלָם מִשּׁוּם כָּךְ רֻחַמְתִּי, כְּדֵי שֶׁבִּי בָּרִאשׁוֹנָה יַרְאֶה יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֶת כָּל אֹרֶךְ רוּחוֹ, כְּמוֹפֵת לָעֲתִידִים לְהַאֲמִין בּוֹ לְשֵׁם חַיֵּי עוֹלָם" (טימ"א א 15–16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [חנוכה בלי נס פך השמן? האמת על החג וישוע המשיח](https://igod.co.il/true-judaism/חנוכה-בלי-נס-פך-השמן-האמת-על-החג-וישוע-ה/) **Published:** אוקטובר 15, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "חנוכה בלי נס פך השמן? האמת על החג וישוע המשיח") בווידאו מיוחד לחנוכה, ד״ר גולן ברושי וד״ר מנו קלישר חושפים את המשמעות המקראית האמיתית של חג החנוכה: למה נס פך השמן לא מופיע במקורות הקדומים, מה באמת חגגו המכבים, ואיך ישוע המשיח עצמו מצוין בברית החדשה כחוגג חנוכה בבית המקדש. שיחה מרתקת על אור, חירות, נבואות ומועדי ה׳ שמקבלים עומק חדש ומפתיע. אם אתם רוצים להבין את חנוכה כמו שלא הסבירו לכם מעולם – אל תפספסו! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, חנוכה, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [הגילוי המפתיע על חג השבועות!](https://igod.co.il/true-judaism/הגילוי-המפתיע-על-חג-השבועות/) **Published:** ינואר 25, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הגילוי המפתיע על חג השבועות!") נצא למסע בין ארבע תחנות: מהר סיני עד ירושלים, ממוות לחיים. נתעכב על האסון בו נפלו 3,000 איש מבני ישראל בעגל הזהב; נשאל מדוע נבחרה דווקא רות המואבייה; נפענח את מזמור ס״ז; ונראה כיצד הכול התגשם ביום אחד בירושלים, כאשר 3,000 איש נושעו על-ידי המשיח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מועדי ישראל, שבועות **תגיות:** ווידאו --- ### [!כשהטקסט מצביע קדימה](https://igod.co.il/devotionals/כשהטקסט-מצביע-קדימה/) **Published:** מאי 6, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ־רִיק" (תהלים ב 1). רש"י, אשר ביאורו לתנ"ך נתפס על–ידי רבים כמייצג את המשמעות המילולית, חרג מפרשנויות יהודיות לתהלים שקדמו לו. בנוגע למזמור ב, רש"י כתב: "רַבּוֹתֵינוּ (ברכות ז:) דָּרְשׁוּ אֶת הָעִנְיָן עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ יִהְיֶה נָכוֹן לְפוֹתְרוֹ עַל דָּוִד עַצְמוֹ". בהגות קצרה זו אין זמן למנות את כל הסיבות לסטייתו של רש"י מהפרשנות המסורתית והמשיחית של המזמור. עם זאת, ברור כי לפני זמנו של רש"י, פרשנים יהודים רבים קראו את תהילים ב באופן משיחי, בדומה למחברי הברית החדשה. בקריאתו של רש"י, המשיח ובן האלוהים במזמור ב (פס' 2, 7) מתייחסים לדוד ולא למשיח עתידי. נוסף על–כך, לדידו של רש"י, המילה "בר" בפס' 12 פירושה "טוהר" ולא "בן". אך תהילים ב עצמו מכוון אותנו מעבר לדוד. הרמיזה הישירה לשמ"ב ז בולטת ביותר: "אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (מזמור ב 7). הבטחתו של אלוהים לדוד, "אֲנִי אֶהְיֶה־לֹּו לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן" (שמ"ב ז 14) – הבטחה הנוגעת לבן אשר כסאו יכונן לנצח – הופכת את הקשר בין שני הקטעים לבלתי נמנע. הבטחת הברית של אלוהים לא אמרה כי דוד עצמו יהיה הבן אשר ימלוך לנצח, אלא שאחד מצאצאיו ישב על כסאו לנצח. אם תהילים ב מהדהד את הבטחת הברית הזו, אזי ה"בן" במזמור ב אינו יכול להיות דוד עצמו. הוא חייב להיות הבן המובטח של דוד. לכן, קריאה צמודת טקסט של תהילים ב אינה מפחיתה את התקווה המשיחית הטמונה בו, אלא דווקא מדגישה ומחזקת אותה. המזמור קורא לנו להכיר בזהותו האמיתית של בן אלוהים, זה שאליו מצביעה הברית בסופו של דבר. > "הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי׃ אַף־אָנִי בְּכֹור אֶתְּנֵהוּ עֶלְיֹון לְמַלְכֵי־אָרֶץ׃ לְעֹולָם אֶשְׁמָר־לֹו חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לֹו׃ וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעֹו וְכִסְאֹו כִּימֵי שָׁמָיִם" (תהלים פט 27—30). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם אנו קוראים את המזמורים נכון?](https://igod.co.il/devotionals/האם-אנו-קוראים-את-המזמורים-נכון/) **Published:** מאי 5, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה… קוֹלִי אֶל־יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃ אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי… קוּמָה יְהוָה הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי־הִכִּיתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ" (תהלים ג 3, 5–6, 8). אולי ההתגלות הגדולה ביותר שהיתה לי בלימוד ספר תהילים צצה כאשר הבנתי כי המזמורים מוקמו באופן מכוון ולא שרירותי. ביאור תהילים ג דורש לא רק את לימוד המזמור בפני עצמו, אלא גם התחקות אחר הקשרו הספרותי ביחס למזמורים שקודמים לו ובאים אחריו. המרד נגד כס דוד (תהילים ג 2–3) ותגובתו של אלוהים לזעקתו של דוד מ"הר קדשו" (פס' 5) קשורים מבחינה תמתית ולשונית למרד נגד משיח יהוה ולהכתרת בנו על–ידי אלוהים על "הר קדשי", בתהילים ב 1–2, 6–7. תהילים ג קשור מבחינה אסטרטגית לתהילים ד, באמצעות ביטויים ייחודיים ונושאים משותפים. הביטוי "רבים אומרים" מופיע בתהילים ג 3 ובמזמור ד 7 ולא בשום מקום אחר בתנ"ך. הביטוי "שכבתי ואישנה" מופיע בתהילים ג 6 ובמזמור ד 9 ולא בשום מקום אחר בספר תהילים. וכמו תהלים א–ב, גם מזמורים ג–ד צופים את חורבן הרשעים (תהילים א 1, 4–6, ג 8) ההוגים ב"ריק" (תהילים ב 1, ד 3). קשרים אלה מנחים אותנו לקרוא את תהילים ג בהקשרו הספרותי ולא כמזמור בודד. כאשר קוראים אותו באופן כזה, תפילותיו ונסיבות חייו של דוד מקבלות עומק נבואי. דוד מגלם משיח סובל אשר לאחר רדיפות חוזרות ונשנות יישב על כס המלוכה שהובטח לו מאת אלוהים (תהילים ב 7, ד 9). קשה שלא לשמוע בדבריו של דוד, "הקיצותי" (תהילים ג 6), רמז לתחייתו של המשיח, במיוחד משום שהפועל "יקיץ" בתנ"ך מתייחס לעיתים קרובות לתחיית המתים (ראו ישעיה כו 19; ירמיהו נא 39, 57; איוב יד 12; דניאל יב 2). דבר אחד מתברר בספר תהילים: הניסיון להפריד בין המשיח המולך (בן–דוד) לבין המשיח הסובל (בן–יוסף) קורס כאשר קוראים אודות דוד ההיסטורי והנבואי במקרא. התהילים עצמם מכינים אותנו למשיח שדרכו לכס המלכות כרוכה בסבל. > "אָז פָּתַח אֶת לְבָבָם לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים וְאָמַר לָהֶם: כָּךְ כָּתוּב, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִסְבֹּל וְיָקוּם מִן הַמֵּתִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (לוקס כד 45–46). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [חג חנוכה - סרט על חושך, נבואה, והאור ששינה את ההיסטוריה!](https://igod.co.il/true-judaism/חג-חנוכה-סרט-על-חושך-נבואה-והאור-ששינה/) **Published:** דצמבר 14, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "חג חנוכה - סרט על חושך, נבואה, והאור ששינה את ההיסטוריה!") הסיפור האמיתי של חנוכה עמוק הרבה יותר מנרות ושירים. בתוך החושך של יוון, אנטיוכוס והגזרות האיומות, נדלק אור קטן ששינה את ההיסטוריה. מחזון דניאל, דרך מרד המכבים וחנוכת המקדש, ועד לידתו של מושיע מזרע דוד, בואו לגלות איך הנבואות העתיקות התממשו, ואיך האור שהודלק אז מאיר גם היום! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, חנוכה, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [החטא - השפעתו על חיינו](https://igod.co.il/questions-life/sin/) **Published:** מאי 1, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** אז מה זה בכלל חטא? אם היינו שואלים אנשים ברחוב האם הם חושבים שהם "אנשים חוטאים", קרוב לוודאי שרובם היו עונים משהו בסגנון: "מעולם לא שדדתי בנק, ולא רצחתי אף אחד." זאת מאחר שאנחנו ממהרים להשוות את עצמנו לדוגמאות הגרועות ביותר שאנחנו מכירים. כאילו היטלר ודעאש הם קנה המידה האוניברסלי להגדרה של "אנשים חוטאים". ## מהו חטא כתבי הקודש מגדירים חטא בצורה שונה ומציבים קנה מידה שונה. חטא מגיע מהמונח "להחטיא". להחטיא את הטוב והנכון. כשאנחנו בוחרים להתרכז בעצמנו, שמים את עצמנו במרכז, אנחנו מחטיאים את רצונו של אלוהים = חוטאים. כשאנחנו מתמקדים באלוהים (ולפיכך באחרים), כנאמר "ואהבת את ה אלוהיך", והנגזרת של זה, "אהבת לרעך כמוך", אז אנחנו עומדים ברצונו של אלוהים. > "החטא זה לא מעשים רעים, אלא שהחטא מתבטא במעשים רעים." בעידן המודרני התרגלנו לחשוב על 'חטא' כ"מנהגים או פעולות רעות שמתבצעות כנגד התורה של אלוהים", ונכון שחטא מתבטא במעשים, אבל הקונספט של "חטא" הוא הרבה יותר עמוק ומשמעותי, מאשר עניין של מעשים טובים או רעים. חטא הוא משהו שהוא הרבה יותר עמוק ומשפיע, מאשר ההבנה השטחית שיש לנו לגביו. החטא מתבטא באופי שלנו ובמעשים שלנו, אבל מקורו בזהות שלנו. כשקוראים את התנ"ך בעיון, רואים שסופרי התנ"ך השתמשו במונח "חטא" בצורות שונות. המילה "חטא" יכולה להתכוון למעשים או מנהגים, אבל גם למצב מסויים או כוח. להלן מספר דוגמאות של פסוקים שמתייחסים לחטא, לא כמעשה, אלא ככוח או מצב מסויים: - "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם." (יוחנן 1:29) - "שֶׁהֲרֵי כְּבָר הוֹכַחְנוּ לְעֵיל כִּי הַיְּהוּדִים וְהַגּוֹיִם כְּאֶחָד מְשֻׁעְבָּדִים כֻּלָּם לַחֵטְא." (רומים 3:9) - "כִּי כְּשֵׁם שֶׁבִּגְלַל אִי־צִיּוּתוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד נַעֲשׂוּ הָרַבִּים לְחוֹטְאִים." (רומים 5:19) - "זֹאת אָנוּ יוֹדְעִים: הָאָדָם הַיָּשָׁן אֲשֶׁר בָּנוּ נִצְלַב אִתּוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּהָרֵס גּוּף הַחֵטְא וְלֹא נִהְיֶה עוֹד עֲבָדִים לַחֵטְא;" (רומים 6:6) - "הַחֵטְא נִצֵּל אֶת הָאִסּוּר שֶׁבַּדִּבֵּר כְּדֵי לְעוֹרֵר בְּקִרְבִּי כָּל מִינֵי תַּאֲווֹת." (רומים 7:8) - "אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַתּוֹרָה הִיא רוּחָנִית, אַךְ אֲנִי הִנְנִי בָּשָׂר וָדָם וּמָכוּר לַחֵטְא." (רומים 7:14) - "עַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם, וְעֵקֶב הַחֵטְא בָּא הַמָּוֶת." (רומים 5:12) #### **לחטוא (חֵטא/חָטַאַה) – "לפספס".** בשפה העברית, משמעות המילה חטא, פשוטה כמשמעה היא "להחטיא" (לפספס)\[1\]. מתוך זה, הדובר העברי מבין שהכוונה ב"לחטוא" היא – להחטיא את רצון אלוהים. שלא כמו בברית משה, ששם הכוונה ב"להימנע מחטא" הייתה "לא לעבור על החוקים" (כמו – לא לפגוע בשכן שלך), תחת הברית החדשה, זה כבר לא מספיק! ראית שהשכן שלך צריך משהו ולא עזרת לא? חטאת – הֵחטֵאת את רצון אלוהים. "לָכֵן הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לוֹ." (יעקב 4:17) עבור עם ישראל, ברית משה הייתה כמו לקבל טיפול עזרה ראשונה. תורת משה הגבילה את עָוולוֹת ליבינו, שהיו מאוד מושפעות מהאוכלוסיות הרעות שסבבו את העם. למרות זאת, הברית החדשה מעלה את הרף הרבה יותר גבוה, ומחזירה את הסטנדרט לאיך שהוא היה בימי הבריאה – הרצון האולטימטיבי של אלוהים. לפיכך, **לא** לפספס את רצון אלוהים (לא לחטוא), זה משהו שיש לו הרבה יותר עומק ומרחב מאשר לא לרצוח מישהו או לא לשדוד בנק. אנחנו מפספסים את רצון אלוהים בהרבה יותר דרכים ממה שנראה לנו – אנחנו מפספסים את רצונו באורח חיים שלנו, במנהגי התרבות שלנו, בדרכי החשיבה שלנו, במה שאנחנו אומרים, במה שאנחנו אוכלים, במה שאנחנו קונים ובהרבה דרכים אחרות. אנחנו מפספסים את רצון אלוהים בפעולות יום-יומיות פשוטות שאנחנו אפילו לא עוצרים לחשוב עליהן – כמו זיהום בריאת אלוהים דרך שימוש בחשמל או נהיגה במכונית (זיהום שלא רק מביא לידי מחלות, אלא גם לאסונות טבע\[2\]). או, כשאנחנו קונים iPhone, מבלי להבין את זה אנחנו תומכים בעבדות מודרנית כי מכריחים ילדים קטנים בסביבות גיל 13 לעבוד במכרות תמורת 2$ ליום\[3\]. או כשאנחנו מביאים לילדים שלנו משקאות מוגזים, ואנחנו בעצם ממלאים את הגוף שלהם בסוכרים וכימיקלים מלאכותיים, מה שגורם להשמנת יתר ומחלות אחרות. או כשהחֵברה החומרית שלנו מניעה אותנו לקנות סירה מפוארת בשווי של 180,000 ש"ח בעוד שישנם ילדים שגוועים ברעב בצד השני של העיר. יש עוד אינספור דוגמאות של מציאויות, מצבים ודברים שאנחנו עושים, ש"מפספסים את רצון אלוהים", פשוט בגלל שאנחנו חיים בעולם שנמצא במצב של חטא. הכל סָבוּך יחד. בלתי אפשרי עבורינו לברוח מלולאת החטא האינסופית שאנחנו תקועים בה. ההשלכה היא, שבין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, אנחנו חלק אִינְטֶגְרָלִי מאפקט הפרפר שנגרם בגלל מצב החטא בעולם – ובתוכנו. #### **זהות – מה שאנחנו עושים מגדיר את מי שאנחנו** חטא, כמובן, הוא הרבה יותר עמוק מהפעולות החיצוניות שאנחנו עושים, מאחר והמקור של מה שיוצא מאיתנו חיצונית, נובע מתוך מה שיש בתוכנו. חייב להיות קשר לאדם הפנימי שלנו, לזהות שלנו עמוק בתוכינו – ועם רצון אלוהים החסר במי שנבראנו להיות. מכירים את הרגשת האופוריה הזאת כשאתם מנצחים בזמן שאחרים מפסידים, טועים, או אפילו סובלים? קחו כדוגמא רכילות. רכילות גורמת לנו להרגיש טובים יותר מאחרים. מעל אחרים. אנחנו רוצים לנצח, להוביל ולשלוט. לקבל את כל הכבוד לעצמנו: להרגיש כמו מלכים; על חשבונם של אחרים. ההרגשה הזאת, היא גאווה. ועל פי ההגדרה המקראית, גאווה, היא חטא. בספרו, "הסיבה לאלוהים"\[4\], ד"ר קֵלֵר חולק את הגדרתו לחטא: > ״חטא זה סירוב עיקש למצוא את הזהות העמוקה ביותר שלך ביחסים שלך עם אלוהים. חטא מחפש עצמאות – זהות בנפרד מאלוהים…לפי הכתובים, הדרך העיקרית להגדיר חטא היא לא רק העשייה של מעשים רעים, אלא הפיכת דברים טובים לדברים הבלעדיים.״ **ד״ר טים קלר**  פילוסוף ותיאולוג או, כמו שהתיאולוג הדֵנִי, סורֵן קִיאֵרקֵגַארד\[5\], מהמאה ה19, בצורה פשוטה ויפה ניסח את זה: > ״חטא, זה לבנות את הזהות שלך על כל דבר מלבד על אלוהים.״ **סורן קיארקגארד** תיאולוג ופילוסוף דני הכוונה היא שאפילו לאהוב את האהובים שלנו (מה שהוא דבר טוב בפני עצמו) יותר ממה שאנחנו אוהבים את אלוהים, זה לפספס את רצון אלוהים – לחטוא. בבראשית ח כא, אמר אלוהים כי "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". לא רק המקרא מתאר זאת, גם עולם הפסיכולוגיה: > ״כל אחד מאתנו הוא חצי טוב וחצי רע. זה ברור כמו שברורה העובדה שכל אחד מאתנו הוא גם שמאל וגם ימין.״ **ד"ר צביה גרנות**  פסיכולוגית אז מה בדיוק הכוונה שיש בנו רוע וחטא? "חטא הוא מצב, מצב של הרצון, מצב אנוכי של הרצון"\[6\] לא כל אנוכיות היא רעה, אבל לכל אנוכיות יש את הפוטנציאל להפוך לרעה. המילה "אנוכיות", מגיעה מהמילה אנוכי; אני. בכולנו יש אנוכיות, זאת אומרת יצרים ותשוקות שעוזרים לנו לחיות ולשרוד. אבל את היצרים הללו אנחנו צריכים לכבוש, אחרת, הם יכבשו אותנו, וכשהם כובשים אותנו, הם הופכים לחטאים. בכולנו יש את המאבק התמידי הזה בין לשרת את הבשר של עצמנו, לבין חיים לפי הרוח, ז"א לשרת אחרים. "אֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים לְפִי הַבָּשָׂר הוֹגִים בְּמַה שֶּׁשַׁיָּךְ לַבָּשָׂר, אַךְ אֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים לְפִי הָרוּחַ הוֹגִים בְּמַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לָרוּחַ." (רומים ח 5) מדובר במלחמה מתמדת. ואם נהיה ממש כנים עם עצמנו, כל יום, היצרים והתשוקות שלנו כובשים אותנו מחדש. המלחמה הזאת תסתיים רק כשנמות. בעידן המודרני, אבי הפסיכואנזליה, זיגמונד פרויד הגדיר את האנוכיות שלנו בתור ה"איד", האיד, לטענתו של פרויד, הוא היצר הפנימי ביותר שבתוכנו המאופיין בחיפוש אחר סיפוק מיידי של דחפים ויצרים ובחוסר התחשבות במציאות או באחרים. לדברי פרויד: *"כל אשר ילוד אישה מביא איתו מלידה, כל אשר טבוע בו מראש מכוח מבנהו, הווה אומר, כל הדחפים שמקורם בארגון הגופני"*. על פי פרוייד, האיד נוהג לפי עקרון ההנאה: רדיפה אחרי ההנאות, ובריחה מן הכאב. אך לא היה זה פרויד הראשון שהגה את הרעיון כי היצר האנוכי הזה טמוע בנו כבר מלידה. אלא,  דוד המלך: " הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" (תהילים נא׳, ז'). אבל הנה ההפתעה הגדולה. לרוב, אפילו המעשים הטובים שאנחנו עושים, הם מתוך מניע אנוכי ולא מתוך אהבה טהורה. מדוע? כי אנחנו לא באמת עושים אותם כדי לגרום טוב לאחרים, אלא, כי הם גורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו. אנחנו עושים טוב כי זה גורם לאחרים להסתכל עלינו עם כבוד והערצה, זה מנפח לנו את האגו וגורם לנו להרגיש ממש טוב עצמנו. בגלל זה אנשים מצטלמים באפריקה עם ילדים יתומים, או מסריטים את עצמם מחלקים כסף לאיזה נזקק, ואז מיד מעלים את זה לפייסבוק. הפסיכולוגית הקלינית, ד"ר ליסה פיירסטון, מסבירה: "נדיבות, המעלה של להיות אדיב ומבין, המוכנות לתת לאחרים דברים בעלי ערך, מוגדר לעיתים קרובות בתור מעשה של חוסר אנוכיות. אבל, מחקרים כעת מראים שנדיבות, באופן אנוכי, משרתת את האינטרסים שלנו."\[7\] הפילוסוף הבריטי הידוע מהמאה ה17, תומאס הובס, הסביר גם הוא כי גם מבלי להבין זאת, כל מה שאנחנו עושים, כולל "מעשים טובים", נועד בסופו של דבר לשרת את עצמנו. למען האמת, ישנה השקפה שלמה בעולם הפסיכולוגיה והפילוסופיה, שנקראת "אגואיזם אתי", לפיה כל דבר שאנחנו עושים, נועד בסופו של דבר לשרת את עצמנו. אבל הידיעה הזאת לא בהכרח צריכה לגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו, אלוהים הוא שברא אותנו בצורה כזאת. זה שהגוף שלנו מתגמל אותנו בחיזוקים חיובים (אנוכי), לא צריך לבייש אותנו, החיזוקים נועדו לעזור לנו **להרגיש** את הצורך לעשות טוב לאחרים, אפילו אם המניע איננו טהור. גם אם לא נסכים עם הגישה הזאת ככלל, בהחלט יש בה, ולו באופן חלקי, הרבה אמת. אם כך, להיות אנוכי (לספק צרכים של הגוף) זה לא חטא בפני עצמו, אלא שזה חלק מהטבע האנושי שלנו, שנועד לדאוג לנו. אבל אנוכיות הופכת לחטא כאשר היא באה על חשבון האחר. האמת היא, שאנחנו הרבה יותר חוטאים (אנוכיים בצורה שלילית) ממה שאנחנו מוכנים להודות. כשאתה יכול לתרום דם, מח עצם או אפילו כלייה, אבל אתה לא. כשאתה שקוע במשחקי פלייסטיישן בזמן שאתה יכול לבלות עם קשישים בודדים או לשרת בבתי יתומים. כשאתה רוכש רכב חדש בזמן שיכלת להסתפק ברכב משומש (ואת הכסף לתת לצדקה). גם בנק הדם היה נראה אחרת לחלוטין אם כולנו היינו קצת פחות אנוכיים. אמנם כבני אדם אנחנו אוהבים לשים דגש על חטאים חיצוניים (כגון התמכרויות שונות) מאחר והרבה יותר קל לראות ולהצביע עליהם, ומי שנקי מהם הוא לכאורה "חסר חטא". אבל זה חוסר הבנה של מה זה בכלל חטא. חטא נכנס הרבה יותר עמוק. למען האמת, בעוד התמכרויות משפיעות בעיקר עליך, יש דברים עמוק בפנים שבקלות יכולים להפוך לחטאים והם משפיעים על הרבה מעבר לרק עצמך: חמדנות, קמצנות, שתלטנות, כעס מוגזם, פחדנות, אפאטיות, ציניות, אנוכיות, גאווה, התנשאות, קנאה, חוסר סובלנות, תוקפנות יתרה, רוע לב, צרות עין, נקמנות, חוצפנות, פאניקה, חוסר נאמנות, ווכחנות, גסות רוח והרשימה עוד ארוכה… ואם להקשות, זה כבר לא מספיק יותר להימנע מלעשות רע כדי לא להיחשב חוטא. אם בתקופת התנ"ך, כל מעשה ובחירה שעשינו שהיו המבוססים על גאווה או אנוכיות, נחשבו לחטא. בתקופת הברית החדשה, לא רק מה שאנחנו עושים יכול להיחשב כחטא, אלא גם מה שאנחנו לא עושים. הברית החדשה העלתה את הסטנדרט של מהו חטא עוד יותר גבוה, כך שאם אתה לא תומך ועוזר  לאחרים, זה נחשב לך חטא: "הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לוֹ" (יעקב ד:17) אלוהים רוצה שניתן מעצמו הכל. לדוגמא, מלוא האמפתיה, מלוא הנדיבות, מלוא החסד, מלוא החמלה ומלוא ההקרבה. לא 90%, אלא 100%, כי אולי דווקא בפעם האחת שלא היה לנו כוח להראות אמפתיה, שברנו את רוחו של אדם אחר. אם הענקו רק 90%, אז החטאנו את רצון אלוהים ב10% אבל את שיאו של הרוע והחטא בהיסטוריה האנושית אפשר לפגוש מחוץ לירושלים, גולגותא שם – גאווה, עימות, אשמה, אלימות ושליטה. המשפט של מערכת הציוויליזציה האנושית נראתה כפי שהיא באמת: מלחמה על כוח ושליטה שהמניע שלה אלימות ושחיתות, עד כדי כך שהיא מסוגלת לרצוח אפילו את אלוהים עצמו – ועוד בשם "האמת והצדק" המעוותים שלה. # למה אנחנו לא מפסיקים לחטוא? אז למה אנחנו עדיין חוטאים? הסיבה היא פשוטה. אלוהים לא ברא רובוטים, אלא בני אדם, להם העניק חופש בחירה. חופש הוא דבר טוב, אבל אם בני האדם נועדו להיות חופשיים, אי אפשר לכפות עליהם לציית לאלוהים, או להכריח אותם לעשות רק טוב. אם אין בחירה, אין חופש. כשאנחנו שמים משהו במקום הראשון לפני אלוהים, כולל אותנו עצמנו, אנחנו חוטאים. ובדיוק על זה מדברים כתבי הקודש. בגן העדן, אדם וחווה ניצלו לרעה את חופש הבחירה שניתן להם. בעוד אלוהים אחראי על עובדת קיומו של חופש הבחירה, אנחנו כבני אדם אחראים על הבחירות שלנו מתוך חופש הבחירה. אבל פה לא מסתכם הסיפור. כל בחירה ומעשה שלנו הוא בעצם פרי של משהו עמוק הרבה יותר. של הזהות והערך העצמי שלנו. כל בני האדם, בלי יוצא מן הכלל, מבססים את הזהות והערך העצמי שלהם במשהו. ארנסט ביקר, זכה בפרס פוליצר תודות לספרו רב המכר "הכחשת המוות". בתחילת הספר הוא טוען כי כל ילד זקוק **לערך עצמי**. וכי **הערך העצמי הוא "התנאי לחיים".** עד כדי כך, כי לטענתו של ביקר, כל אדם באשר הוא מחפש ערך וזהות, או כפי שהוא כינה זאת: "**ערך קוסמי**". הצורך שלנו בזהות ובערך עצמי כלכך חזק, עד כדי כך שבין אם במודע ובין אם לא, נקדיש את מלוא תשוקתנו למציאת משהו בו נוכל לבסס את הצורך הזה: את הזהות שלנו. לא במקרה זה מה שמופיע על כרטיסי הביקור שלנו. אתלט מסוגל לבסס את הזהות והערך העצמי שלו בהישגיו האתלטיים. בסרט המפורסם "מרכבות האש" אודות סיפור חייהם של שני אתלטים באולימפיאדת 1924 מסביר אחד המתמודדים מדוע הוא מקדיש כלכך הרבה זמן ומאמץ באימונים מפרכים: *"כשהמירוץ מתחיל, יש לי עשר שניות בודדות להצדיק, את הקיום שלי."* אנשים אחרים מבססים את הזהות והערך העצמי שלהם בדברים אחרים: המראה החיצוני שלהם, כמות הכסף שיש להם בבנק, המוצרים שהם רוכשים, בני הזוג שלהם, תחביב מסויים, הלכות דתיות, קבוצת כדורגל, והרשימה עוד ארוכה… מה הבעיה עם זה חלקכם אולי תוהים? המראה החיצוני שלך ילך ויאבד מיופיו. מערכות היחסים שלך יגיעו לסיומן הטבעי. הכסף שבבנק יכול להיעלם. קבוצת הכדורגל שלך לא תמיד תנצח. ודתות רק יהפכו אותך לשפטן ממורמר… כל הדברים הללו לא באמת יכולים וגם לא נועדו, לספק את הצורך הרוחני העמוק שלך; הזהות שלך. החור הזה שבלב של כולנו? אך ורק אלוהים מסוגל למלא אותו. שום דבר אחר לא יצליח. רק כשהזהות שלנו מושרשת באלוהים, הזהות שלנו מושלמת. וכשאנחנו בוחרים לבסס את **הזהות** שלנו ואת **הערך** העצמי שלנו בכל דבר שהוא לא אלוהים, צפוייה לנו אכזבה. אנחנו מחטיאים את רצונו ואנחנו "חוטאים". אם הערך העצמי שלך; הזהות שלך, מבוסס בכישורים שלך, ביכולות שלך, ברכוש שלך או באנשים אחרים, אתה בהכרח תחווה אכזבה. אם ספורט זה האלוהים שלך, ופתאום נפצעת, העולם שלך יזדעזע. אם הערך העצמי שלך מבוסס בבני משפחה או בחברים, והם יאכזבו אותך, יתאכזבו ממך או פשוט ימותו, העולם שלך יתרסק. אם הערך שלך מבוסס על התואר כבוד שלך או הרכוש והכסף שיש לך בבנק, ויום אחד תאבד אותו, או תפוטר ממקום עבודתך, לפתע תמצא את עצמך על הקרשים. כשאנחנו עומדים על משהו שברירי, זמני ותלוי בנסיבות, סופנו להתרסק. אבל אם אנחנו עומדים על סלע ניצחי, יציב, ואמיתי. אז יש לנו בטחון נצחי. בברית החדשה, ישוע מלמד את העקרון הזה בדיוק: "כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְעוֹשֶׂה אוֹתָם יִהְיֶה דּוֹמֶה לְאִישׁ נָבוֹן אֲשֶׁר בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עַל הַסֶּלַע. הַגֶּשֶׁם יָרַד, בָּאוּ הַשִּׁטְפוֹנוֹת וְנָשְׁבוּ הָרוּחוֹת וְהָלְמוּ בַּבַּיִת הַהוּא, אַךְ הוּא לֹא נָפַל, כִּי יֻסַּד עַל הַסֶּלַע. וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָם יִדְמֶה לֶאֱוִיל אֲשֶׁר בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עַל חוֹל. הַגֶּשֶׁם יָרַד, בָּאוּ הַשִּׁטְפוֹנוֹת וְנָשְׁבוּ הָרוּחוֹת וְהָלְמוּ בַּבַּיִת הַהוּא; נָפַל הַבַּיִת וּגְדוֹלָה הָיְתָה מַפַּלְתּוֹ." (מתי ז:24-27) הבית שלנו מייצג את החיים שלנו. כולנו בונים את "הבית" שלנו על משהו. אם היסודות של החיים שלנו, זאת אומרת הזהות שלנו והערך העצמי שלנו לא נבנים ומבוססים באלוהים ובאהבתו. נמצא את עצמנו נשענים במקום זאת על עצמנו, או על דברים אחרים: אבל גם אנחנו כמו כל הבריאה כולה; דברים זמניים ושבריריים. כיצורים בלתי מושלמים, לא רק שאנחנו נאכזב את עצמנו, אלא גם שאין לנו אפשרות לתקן את עצמנו, או לתת לעצמנו משמעות נצחית לחיים. במילים פשוטות, כשאנחנו לא בונים את הבית שלנו: הזהות והערך שלנו, על אלוהים, אנחנו בעצם מחטיאים את רצונו, אנחנו חוטאים לאלוהים, כי הבטחון שלנו הוא לא בו, אלא בעצמנו ובנסיבות חיינו. שמעתם פעם את המושג "אין דבר חשוב יותר ממשפחה"? לכאורה משפט בלתי מזיק. הבעיה עם המושג הזה היא לא רק שאנשים שאין להם משפחה, מרגישים פחותים בחשיבותם. אלא מעבר לכך, אם המשפחה שלך היא הדבר החשוב ביותר בחיים שלך, זה עלול לייצר גאווה והתנשאות. המשפחה שלך חשובה לך יותר מבני אדם אחרים, זה מייצר הפרדה ואיבה. משם נובעים מלחמות על כבוד המשפחה, וזאת גם הסיבה מדוע דתות, מדינות ושבטים נלחמים האחד בשני: גאווה והתנשאות, שבאה על חשבונה של האהבה. אהבה היא היכולת לעשות את מה שהמשיח עשה עבורנו: להקריב מעצמנו למען אחרים, למען זרים, למען חלשים, ואפילו למען האוייבים. זאת לא חכמה לבחון בני אדם ברגעים של נינוחות, בסביבה של אנשים אהובים וכשהנסיבות רצויות. בברית החדשה, ישוע מלמד כי אפילו הפושעים הגדולים ביותר יודעים לקנות מתנות נפלאות לילדים שלהם. על פי ישוע, מי שבאמת רוצה לעמוד בסטנדרטים של אלוהים, צריך לסלוח לפוגעים בו ואפילו, לאהוב את אלו ששונאים אותו. ישוע בעצמו נתן דוגמא נהדרת לכך. פעיל זכויות האדם, מוהנדס גנדי, סיכם זאת: > "ישוע, שהיה חף מפשע, הציע את עצמו קורבן לטובת זולתו, כולל אויביו, והיווה כפרה עבור העולם כולו. היה זה המעשה המושלם." **מוהנדס מהאטמה גנדי** מנהיג רוחני ופוליטי ## השפעת החטא עד כמה החטא משפיע עלינו? כמה רחוק הוא מחלחל? נכון, בראש ובראשונה הוא משפיע עלינו בצורה אישית. הרי הבשר שלנו מעצם הוויתו חוטא, שהרי הוא הולך ומתקלקל למותו. אבל החטא שלנו תמיד משפיע גם על אחרים. הרי אם אני גונב, גנבתי למישהו. אבל גם חטאים קטנים או ניסתרים, אם נרצה או לא, משפיעים בצורה עקיפה על הסביבה. אם לדוגמא יש לי בעיית הימורים שאני מסתיר בהצלחה מכל העולם, היא עדיין פוגעת לא רק בי, אלא גם במשפחתי. בתורה, אלוהים הציג את רעיון הגמול הקיבוצי – חטאו של האחד משליך על האחרים. זאת בדיוק הסיבה מדוע. כי ההחלטות שלנו, משליכות על אחרים. החטא הוא לא רק אישי, הוא קוסמי. כי כל החלטה ופעולה שלנו מסוגלות להשפיע על אחרים. קחו לדוגמא את העידן התעשייתי. מצד אחד הביא קדמה, אך מהצד השני, הרבה זיהום הסביבה. כשאני בוחר לעשות פעולה פשוטה ובאנלית כמו לנהוג ברכב, אני בעצם גם תורם לזיהום הסביבה. זיהום זה של הסביבה יצר את החור באוזון, אשר משפיע על מזג האוויר ועל אסונות טבע. זיהום שגם גורם למחלות שונות, לי ולסביבתי. כשאני רוכש מכשיר אייפון אני תומך בעבדות ילדים בסין. כשאני אוכל מוצרים מן החי, אני תומך בעקיפין בהתעללות בבעלי חיים. האוכל המועבד שאנחנו אוכלים, פוגם בגוף שלנו ושל ילדנו ומחליש את מערכות החיסון שלנו. כמו העידן התעשיתי, גם העידן הטכנולוגי הביא איתו קרינות אלקטרומגנטיות ואיומים אחרים עלינו. הסבירות שילד שחווה התעללות יהפוך למתעלל בעצמו, גבוהה גם היא. אפשר להמשיך ולמלא ספרים שלמים בדוגמאות שרשרת מהסוד הזה, אבל כבר הבנתם את הרעיון, כולנו שקועים עמוק בחטאים אחד של השני, אם נרצה, וגם אם לא, כבר אי אפשר לברוח מזה. מאותו חטא של אדם וחווה ועד היום, האדם מתעורר כל יום ללא מערכת יחסים עם אלוהים, ולכן מחפש את היציבות הזאת בכל דבר אחר – חברים, משפחה, עבודה, חופשות, כסף, מעמד, זוגיות, ילדים וכו'… האדם זז מדבר לדבר תוך כדי שעולמו מזדעזע פעם אחר פעם, הדברים הללו הם לא בעלי ערך נצחי. ההוויה והזהות שלו, הערך העצמי שלו, היו בעצם תלויים בנסיבות החיים המשתנות. הנסיבות הללו הן בעצם שעיצבו את הזהות שלו. פעמים רבות, סגנון של התנהגות מגונה באדם, היא בעצם עדות לטראומה קודמת בחייו – שם, כמנגנון הגנה, הוא סיגל לעצמו את אותה ההתנהגות כדי להיות מסוגל להתמודד עם הטראומה. לדוגמא – מישהי שנאנסה כילדה, התמודדה עם זה באכילת יתר. אולי כי בתת מודע שלה האמינה שאם תשמין – לא ירצו לאנוס אותה יותר. ועכשיו כמבוגרת היא סובלת מאכילת יתר והשמנת יתר. או, ילד שעובר התעללות רגשית מפתח אדישות/חסינות לרגש כדי שלא ימשיך להיפגע בעתיד. כשהוא מבוגר, הוא אטום רגשית וכלום לא מזיז לו או חודר אליו. זאת אומרת, שאפילו אם החטא לא קרה באשמתנו, עדיין יש לו השלכות עלינו. לכל בחירה שלנו, בין אם היא במודע ובין אם לא מודע, יש השלכה. החלטות קטנות ושוליות ככל שיהיו בעיניינו, יכולות להשפיע על מיליוני אנשים במשך דורות רבים: "אפקט הפרפר". בדיוק כפי ש בכוחו של משפט אחד בלבד לעודד ולבנות מישהו לתקופה ארוכה, משפט תוקפני אחד גם יכול להרוס ולגרום לצלקת נפשית אצל אדם אחר לשארית חייו, מה שיגרום לו גם הוא להפוך לאדם ממורמר ותוקפני. ברמה האוניברסלית, כתוצאה מהחלטות של אדם אחד במהלך ההיסטוריה, שאולי נראו שוליות או חסרות חשיבות באותו הזמן, כולנו כיום סובלים. קחו לדוגמא את המגפה של המאה העשרים ואחת: מחלת הסרטן. האוויר שאנו מזהמים ונושמים, האוכל שאנחנו מרססים ואוכלים, הקרינה שאנחנו מייצרים, החומרים שאנחנו מורחים על הגוף שלנו. כולנו סובלים תודות להחלטות שלא אנחנו קיבלנו בצורה ישירה, ההשלכות של חטאים של אנשים אחרים. ## סליחת חטאים אז איך אנחנו יוצאים מהמצב הזה? מצב החטא דומה לבִּיצה – ככל שננסה להילחם בו בעצמינו, כך נשקע יותר עמוק. בִּיצה קוסמית שכל העולם שקוע בה. בשל המצב החוטא של האנושות, אף אחד לא יכול לברוח מזה. כולנו מושפעים מהמצב הזה. אף אחד לא יכול לעמוד מול האלוהים הקדוש ולהגיד: "אני נקי, לא היה לי שום קשר לזה.". ובדיוק כמו אנשים שתקועים בתוך בִּיצה, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות מלבד לקוות שמישהו מבחוץ יבוא להציל אותנו ולמשוך אותנו החוצה – אנחנו צריכים שאלוהים בעצמו יספק לנו את דרך ההצדקה שבה נתנקה מאשמת חטאינו. בהתחשב בעובדה שחטא זה לא רק פעולה, אלא גם מצב נתון, אז מָעַבַר ממצב של חטא למצב של צדקה זה לא משהו שאנחנו יכולים "לעשות" בעצמינו. זה לא תהליך או פְּרוֹצֶדוּרָה שבה אנחנו משיגים או מרוויחים משהו בהדרגה, זה גם לא משהו שאנחנו יכולים לתחזק בכוח שלנו – אלוהים הוא זה שמושך אותנו מהבִּיצה. זה לא אנחנו שמטפסים החוצה ומנסים להחזיק בו. או שאנחנו מסכימים שימשוך אותנו החוצה, או שאנחנו דוחים את הצעתו להציל אותנו. מדובר פשוט בהחלפת מצב – או שאתם עדיין תקועים בבִּיצה כי דחיתם את העזרה שלו, או שאתם מחוץ לה כי הרשיתם לאלוהים לאחוז בכם. העולם מחולק לשניים: אלו שמוצדקים ואלו שלא. אין מצב ביניים, אין התקדמות כלשהי, או תהליך של יציאה הדרגתית מהבִּיצה, כמו סיום מוצלח של מרוץ שמטרתו לזכות במשחק מחשב. במילים אחרות, זה לא החטאים שלכם שמרחיקים מכם את הישועה הנצחית, אלא הדחייה המכוונת שלכם (חוסר האמונה) של עזרת המושיע שמרחיקה מכם את הישועה הנצחית, ושומרת אתכם במצב של חטא (בתוך הבִּיצה). הדרך היחידה שלכם **לא** להיוושע, זה ע"י סירוב מכוון לעלות על נתיב החיים היחידי שיכול למשוך אתכם מחוץ לבִּיצה. איך עולים על נתיב החיים הזה? פשוט אומרים "כן" להצלה שאלוהים מציע דרך המשיח ישוע (מה שידוע בכינויו – “Sola fide”; הצדקה ע"י אמונה וחסד בלבד\[8\]). יום אחד נקבל גוף חדש וחזרתו של ישוע המשיח תטפל סופית ובאופן פרקטי בהשלכות של  החטא. אבל בינתיים, חוסר היכולת להבין חטא כמשהו שהוא בראש ובראשונה מצב נתון, זה מה שאני מאמין שגורם למאמינים בעלי כוונות טובות להיכשל בלהבין ולתפוס את הדוקטרינה הבסיסית הזאת של החטא והישועה. דוגמה טובה לכך היא דוד פּוֹסוֹן, הסופר והרועה הפֵּנטַקוֹסטַלי, שמאמין שישועה זה משהו שאתה צריך להשיג ולתחזק בעצמך ובכוח שלך, דרך תהליך של יכולת להתרחק מחטא: *"לפיכך, הישועה היא בבירור תהליך. ותהליך שעוד לא נשלם באף אחד מאיתנו!".*\[9\] ההצהרה של פּוֹסוֹן מבוססת על חוסר ההבנה הבסיסי שלו לגבי הקונספט של חטא כמצב נתון: *"חטאים הם אותו דבר במאמינים כמו בלא-מאמינים. כש"קדושים" חושבים שהם יכולים "להתחמק מזה" זו טעות קטלנית, והם למעשה צוברים כנגדם זעם."*\[10\] החדשות הטובות הן, שיש לי ביטחון במצב החדש שיש לי בישוע המשיח – מצב ההצדקה. ועם כל הכבוד לדוד פּוֹסוֹן, אני יכול ללכת לישון בלילה בידיעה שאין לי אפילו את היכולת לשמור את עצמי במצב הזה. מה ששומר אותי במצב הזה, זה רק מה שישוע השלים עבורי על הצלב! **"נִשְׁלַם"** (יוחנן 19:30). בעוד העולם הזה זמני, וכל מה שבו שברירי וזמני. יש אמת אחת ניצחית, והיא אהבתו של אלוהים, שאהב אותנו כלכך עד שהתגלה אלינו בדמות המשיח על מנת להפגין לנו אהבה אמיתית מהי, הוא שנתן את חייו על הצלב עבורנו, החוטאים לו. בכך, הוא לקח את העונש שמגיע לנו על עצמו, והבטיח לנו בתחייתו חיי עולם נצחיים. זו היא אמת עליה אנחנו יכולים לבנות את ביתנו ואת זהותנו. יש לנו ערך בעיניו של אלוהים כי המשיח היה מוכן לתת את חייו בעבורנו. זו היא אהבת אלוהים, זו היא משמעות אמיתית לחיים. זאת היא אמת ניצחית שאפשר להישען עליה גם כשהכל מסביבנו מתפרק ועולה באש. זה הוא השלום והבטחון שכולנו מחפשים, ורק  אלוהים מסוגל לספק: "אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁבִּי יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם. בָּעוֹלָם – צָרָה לָכֶם, אַךְ הִתְעוֹדְדוּ: אֲנִי נִצַּחְתִּי אֶת הָעוֹלָם." (יוחנן ט"ז 33) ## התמודדות עם החטא אוקי, אז יש לנו סליחת חטאים במשיח, ויום אחד הכל יהיה ורוד. אז מה בדיוק עושים בינתיים? איך בכל זאת מתמודדים עם השלכות החטא בחיים שלנו? כשבאנו לאמונה בישוע, החטאים שלנו לא נעלמו. אם כבר, אנחנו רק הולכים ונהיים יותר מודעים לכמה הם מושרשים בתוכנו. אסור לנו לעמוד במקום, עלינו תמיד לרוץ קדימה, לתת לרוח אלוהים לשנות אותנו מבפנים. אבל גם לקחת בחשבון שלשלמות אף פעם לא נגיע בעולם הזה. אפילו שאול השליח, לא העז לומר על עצמו שהוא מושלם, בשיא דרכו הוא כתב: "לֹא שֶׁכְּבָר הִשַּׂגְתִּי אוֹ שֶׁכְּבָר הִגַּעְתִּי לִשְׁלֵמוּת, אֲבָל רָץ אֲנִי בְּתִקְוָה לְהַשִּׂיג, כִּי מִשּׁוּם כָּךְ גַּם הִשִּׂיגַנִי הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. אַחַי, עֲדַיִן אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב אֶת עַצְמִי לְמִי שֶׁהִשִּׂיג. אֲבָל דָּבָר אֶחָד: אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת אֲשֶׁר מֵאַחֲרַי וְנֶחֱלָץ קָדִימָה אֶל מַה שֶּׁלְּפָנַי. אֲנִי רָץ אֶל הַמַּטָּרָה כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַפְּרָס שֶׁבִּקְרִיאָה-שֶׁל-מַעְלָה, קְרִיאָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ." (פיליפים ג 12-14) אז אם אנחנו רוצים להשתנות, איך אנחנו עושים את זה בפועל? כמו בכל דרך אחרת בה המוח שלנו לומד – על ידי שינון של משהו חדש על חשבון משהו קודם! ולעיתים קרובות, זה אומר שהגמילה מההתנהגות הקודמת, עלולה לכאוב, ולכן עלינו להתמסר ולהקריב לדרך החדשה: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב.וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל-יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו." (רומים יג 1-3) מה זה אומר בפועל? שמכניעים כל מחשבה שלילית, ומחליפים אותה במחשבות והתנהגויות שכתבי הקודש מעודדים אותנו. "אֲנַחְנוּ מְמוֹטְטִים תַּחְבּוּלוֹת וְכָל דָּבָר רָם שֶׁמִּתְנַשֵּׂא נֶגֶד דַּעַת אֱלֹהִים, וּמַכְנִיעִים כָּל מַחֲשָׁבָה לְשֵׁם צִיּוּת לַמָּשִׁיחַ" (קור"ב י 5) לדוגמא, על האדם הממורמר להיות מודע למחשבותיו, ולזהות ולדחות מחשבות מרמור כשהן צצות בראשו, ולהחליף אותן במחשבות חיוביות. בהתחלה זה יהיה קשה, אבל עם הזמן זה יהפוך להרגל חדש, שיבוא על חשבונו של ההרגל הישן.  בכך, אנחנו בעצם משתמשים בכוח המחשבה שלנו, על מנת פיזית לשנות את מוחנו. הניאורוסינטיסטית המשיחית, מדענית החוקרת את מערכות העצבים, ד"ר קרוליין ליפ\[11\], מסבירה: > ״אכן, לאחר 30 שנות מחקר והוראה, ובעזרת פיזיקה קוואנטית, למדתי להעריך כיצד, בעזרת פעולת מחשבה ממוקדת ונחושה, המוח מסוגל להיות מדורבן לשינוי.״ **ד"ר קרוליין ליף** מדענית בשורה התחתונה, לכוח הרצון שלנו וכוח המחשבה שלנו, יש את העוצמה לשנות לנו את החיים! קל להסביר, אבל קשה ליישום. בהצלחה! דרך אגב, הקדשו גם סרטון לכוח המחשבה לאור הברית החדשה. [\[1\]](/#_ftnref1) הקונקורדנציה של סטרונג, 2398: חָטָא. [\[2\]](/#_ftnref2) [אסונות טבע שנגרמות מסיבות לא טבעיות](https://www.livescience.com/19505-industrial-pollution-natural-disasters.html) (Live Science, 5.4.12). [\[3\]](/#_ftnref3) [חברת Apple מודה שבנתה את מכשירי הiPhone וiPad במפעלים הסיניים באמצעות עבודת ילדים](http://www.dailymail.co.uk/news/article-1254221/Apple-admits-using-child-labour-build-iPods-iPhones-Chinese-factories.html) (Daily Mail, 27.2.2010) [איך מכשיר הiPhone עוזר להנציח עבדוּת מודרנית](https://www.huffingtonpost.com/carl-gibson/how-the-iphone_b_5800262.html) (Huffington Post, 10.11.14). [\[4\]](/#_ftnref4) טימותיאוס קֵלֵר, "הסיבה לאלוהים: אמונה בתוך עידן של ספקנות" (הוצאת Penguin Books; 2009), עמוד 162. [\[5\]](/#_ftnref5) "מחלה עד מוות", ע"י סורֵן קִיאֵרקֵגַארד. [\[6\]](/#_ftnref6) Strong, A. H. (1907). Systematic theology (p. 573). Philadelphia: American Baptist Publication Society. [\[7\]](/#_ftnref7) https://www.huffingtonpost.com/lisa-firestone/the-benefits-of-generosit\_b\_5448218.html [\[8\]](/#_ftnref8) אחת מהדוקטרינות שהכי מבדילות בין הדֵנוֹמִינַצִיוֹת הפּרוֹטֵסטַנטִיוֹת לבין הקהילה הקתולית והאורתודוקסית-מזרחית. [\[9\]](/#_ftnref9) דוד פּוֹסוֹן, "מה שאנחנו מאמינים לגבי הישועה" (חלק מסדרה בת 8 חלקים שכותרה – 'מה שאנחנו מאמינים בו'). [\[10\]](/#_ftnref10) דוד פּוֹסוֹן, "פעם נושע, תמיד נושע?: מחקר בהתמדה וירושה" (הוצאת Hodder & Stoughton, 1996), עמוד 8. [\[11\]](/#_ftnref11) https://drleaf.com/blog/the-mind-can-change-the-brain/ ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה, שאלות על החיים --- ### [מהי “חזרה בתשובה” מבחינת דבר אלוהים?](https://igod.co.il/true-judaism/מהי-חזרה-בתשובה-מבחינת-דבר-אלוהים-2/) **Published:** מאי 1, 2026 **Author:** ג׳ודי דילו **Content:** [](# "מהי “חזרה בתשובה” מבחינת דבר אלוהים?") במקומות רבים, הכתובים מצווים על חזרה בתשובה. אך מהי המשמעות של חזרה בתשובה? האם חזרה בתשובה משמעותה הפניית עורף לחטאים? אם כן, האם מדובר בתנאי לישועה? כעת נחקור את המשמעות של המושג "חזרה בתשובה" ונראה מה הקשר שלו לישועה ואם בכלל קיים קשר כזה. האם החזרה בתשובה הכרחית עבור הישועה? התשובה לשאלה הזו תלויה בהגדרה של המושג "חזרה בתשובה". אם המשמעות היא "הפניית עורף לדרכי החטא", אז לא מדובר בתנאי הכרחי. אך למה התכוון יוחנן המטביל כשהוא הכריז "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם." (מתי ג 2)? יש המתעקשים כי "שום בשורה שמדלגת על חזרה בתשובה יכולה להיקרא הבשורה, חוטאים לא יכולים לבוא למשיח ישוע ללא שינוי קיצוני בלב, בנפש וברצון1. אם החזרה בתשובה מוגדרת ככניעה לאדונות של המשיח ואם היא תנאי לישועה, זה אומר שיוחנן לא השיג את מבוקשו (יוחנן כ 31) משום שכניעה לאדונותו של ישוע איננה מוזכרת בבשורת יוחנן כתנאי לחיי עולם2. ## משמעות המושג "חזרה בתשובה" רבים יסכימו שהמשמעות הבסיסית של המושג "חזרה בתשובה" (ביוונית- metanoeō) היא "שינוי דיעה" או "חרטה"3. צ'ארלס ריירי, לדוגמה, אומר, "חזרה בתשובה משמעותה שינוי דיעה שמשפיע על החיים בצורה מסויימת. כמו מושגים תאולוגיים חשובים אחרים מושג זה חייב להיות מוגדר על ידי שאלה מורחבת יותר, כלומר, שינוי דיעה לגבי מה? מאמינים יכולים לחזור בתשובה מחטאים מסויימים ולהפסיק לעשות אותם (התגלות ב 5; השנייה לקורינתים ז 9)". האם לא מאמינים צריכים לחזור בתשובה? ריירי אומר כן, אם מגדירים את המושג בצורה נכונה. "חזרה בתשובה שמושיעה", הוא אומר, "צריכה לערב שינוי דיעה לגבי ישוע המשיח כך שכל מה שהאדם חשב עליו לפני, הוא משנה את דעתו לגביו, ובוטח בו כמושיעו"4 זו גישה שיכולה לשלב בקלות את החזרה בתשובה בישועה. לעומת זאת, רבים מותחים את הרעיון של שינוי דיעה ואומרים שחזרה בתשובה כוללת גם פנייה מהחטא, כתנאי לחיי עולם. הם מקשרים את המילה metanoeō למילה בעברית "לשוב"5 (לפנות או לחזור). הבעיה היא שבתרגום השבעים אין מקרה אחד שבו המילה "לשוב" (לפנות) מתורגמת כ- metanoeō (לחזור בתשובה). #### מחקר זהיר של כל השימושים של המילה metanoeō ו metanoia בתרגום השבעים מראה שני דברים: 1. תרגום השבעים באופן עקבי מתרגם את המילה נחם (להצטער, להתחרט, לשנות את הדיעה) ל-metanoeō (שמות לב 14; ירמיהו כו 19; תהלים קי 4)6 2. המילה "לשוב" מתורגמת ל- epistrephō בתרגום השבעים. אז למה חוקרים רבים אומרים שהמילה metanoeō משמעותה להפנות עורף לחטא? התשובה היא שמדובר במסורת או בהתחייבות תיאולוגית מוקדמת. הפרשנות הטובה ביותר למילה metanoeō בברית החדשה היא הכרה, שינוי הדיעה לגבי משהו, להודות, להתחרט. דוגמה טובה מהתנ"ך להגדרה זו היא מירמיהו ח 6: > הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע לוֹא-כֵן יְדַבֵּרוּ אֵין אִישׁ **נִחָם** עַל-רָעָתוֹ לֵאמֹר **מֶה עָשִׂיתִי** כֻּלֹּה שָׁב במרצותם (בִּמְרוּצָתָם) כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה. שימו לב ש"נחם" מתואר כ "מה עשיתי?" מדובר בהתוודות על אשמה. ישוע שהסתכל על הודאתם, אמר שאנשי נינווה "חזרו בתשובה" (מתי יב 41) אך יונה, שהסתכל על התוצאה של חזרתם בתשובה, אמר שהם "שבו". הם קודם הודו בכך שהם חטאו (חזרו בתשובה) ואז הם הביאו פרי של חזרה בתשובה ופנו מהחטא. אף אחד לא פונה מהחטא אם הוא לא מבין קודם שהוא חטא, כלומר, אם הוא לא חוזר קודם בתשובה. אך בכל זאת לא מדובר על ישועתם הפרטית של אנשי נינווה מניתוק נצחי מאלוהים אלא מדובר על ישועה לאומית מאסון. אנשי נינווה חזרו בתשובה אך זה לא אומר שהם נושעו מניתוק נצחי, רק האמונה במשיח של ישעיהו נ"ג יכלה להושיעם. עמים לא נושעים מגיהנום, אנשים כן. העיר נינווה ניצלה מאסון זמני. המילה היוונית metanoeō מופיעה 14 פעמים בתרגום השבעים. בכל פעם היא מתרגמת את המילה "נחם"7, שמשמעותה היא שינוי דיעה או חרטה. יש 108 שימושים של המילה "נחם" בתנ"ך והם לעולם לא מתכוונים ל"להפנות עורף לדרכים ישנות". לכן, עלינו להסתכל על המילה "נחם", ולא למילה "שוב", כרקע לשימוש של המילה metanoia בברית החדשה. האם על לא מאמינים לחזור בתשובה כדי שיקבלו חיי עולם? התשובה תלויה בהגדרה של המושג "חזרה בתשובה". אם השאלה מניחה ש"חזרה בתשובה" משמעה "הפניית עורף לדרכים הישנות וכניעה למצוותיו של המשיח" אז אין לכך בסיס מהשימוש של המילים metanoia ו metanoeō בתנ"ך או בברית החדשה. אך אם מישהו מבין את המילים האלה כהודאה באשמה או חרטה על חטא, אז כמובן שחזרה בתשובה היא תנאי הכרחי לישועה. אך הטענה שכדי להיוושע צריך להפנות עורף לכל החטאים שיש בחיינו, היא טענה לא מבוססת על הכתובים. ## 1. החזרה בתשובה של העם בעוד לחזרה בתשובה בבשורות יש היבט מוסרי, אן.טי.רייט הצביע על כך שהמוקד העיקרי בהפצרות של ישוע לחזור בתשובה הוא עם ישראל, לא אינדיבידואלים. העם היה צריך לחזור בתשובה ולהביא פרי ראוי לתשובה כדי להימלט מאסון לאומי. כזה שהתרחש בשנת 70 לספירה8. אם הם היו מגיבים בהתאם, הגלות הייתה נפסקת והמלכות הייתה שבה לישראל9. ההפצרות הללו בעם ישראל להודות בחטאם ולהביא פרי הן תכופות. שלמה הזהיר את העם מסטייה מאלוהים אך הבטיח שאם הם יגידו, חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ; וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר-שָׁבוּ אֹתָם … (מלכים א ח 47-48). במילים אחרות, אם הם היו מודים בכך שהם חטאו (חוזרים בתשובה) ואז היו מביאים פרי ראוי לתשובה, אז אלוהים היה שומע את תפילתם והם היו נסלחים (מלכים א ח 47-50). להודות בחטא זה לחזור בתשובה, ולהפנות עורף לחטא זה "להביא פרי ראוי לתשובה". שלמה חשב על חזרה בתשובה לאומית וסליחת חטאים לאומית. אם העם היה שומע להפצרות האלה, הם היו נמלטים ממשפט זמן והיו חוזרים לארץ ומקבלים סליחה וניקוי לאומיים. דוגמה נוספת לחזרה בתשובה לאומית היא החזרה בתשובה של נינווה, שמתועדת ביונה ג 4-10. יונה הגיע והזהיר את אנשי נינווה מהמשפט שעתיד להגיע אם הם לא היו חוזרים בתשובה. וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים (יונה ג 5) ואז הם שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה (יונה ג 10). כתוצאה מכך יִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר-דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת-לָהֶם וְלֹא עָשָׂה (פס' 10). הנה תשובה לאומית שבה העם מודה שהוא חטא (חזר בתשובה) ואז הביא פרי ראוי לתשובה. כתוצאה מכך הם ניצלו ממשפט לאומי. כשאנו מגיעים לברית החדשה, אנו רואים שישוע ויוחנן מהדהדים את ההפצרות של ישעיהו בעמו לחזור בתשובה כדי להימלט ממשפט זמני,כִּי כֹה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם; (ישעיהו ל 15). אם יהודה הייתה חוזרת בתשובה, הם היו ניצלים מהפלישה של האשורים. באותה מידה בזמנו של ישוע, אם העם היה חוזר בתשובה הוא ניצל מהפלישה של הרומאים. לא מדובר בתנאי לישועה מהגיהינום, אלא בתנאי לישועה לאומית ממשפט זמני. ספר דברים מדבר על התשובה של עם ישראל לאלוהים בכל ליבו, ושזה יהיה התנאי לסליחה לאומית ושיבה מהגלות (דברים ל 2, 8). לכן, כשיוחנן המטביל אמר, שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם (מתי ג 2), הוא קרא לעם להתחרט ולקבל סליחה לאומית. הַגַּרְזֶן, יוחנן אמר, כְבָר מֻנָּח עַל שֹׁרֶשׁ הָעֵצִים (מתי ג 10). אם העם היה חזור בתשובה (מודה שהוא חטא) והיה מביא פרי ראוי לתשובה (משנה את דרכיו), העם היה יכול להימלט מה"חרון הבא". אם הם היו חוזרים בתשובה ומביאים פרי ראוי לתשובה, הם לא היו נשלכים לְתוֹךְ הָאֵשׁ10. ### סליחת חטאים לאומית משמעותה שיבה מגלות מה שהדאיג את עם ישראל היו השאלות מתי ואיך אלוהים ישיב אותם מהגלות. הגלות הייתה יכולה להיפסק רק כאשר החטא של העם היה נסלח (מלכים א ח 34). הם קיוו ליום שבו תתגשמנה מילותיהם של הנביאים שתיארו את היום העתידי שבו העם ישוב מהגלות אל ארצו. למשל בשנת 520 לפנה"ס הנביא זכריה דיבר את דבר אלוהים אל עם ישראל שהיה בגלות אז, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת (זכריה א 3). הוא קרא לעם להודות בעוונם ולפנות ממנו. הפנייה מהחטא היא לא החזרה בתשובה; אלא שזה הפרי שלה. אם הם היו מודים בעוונם ופונים ממנו, אלוהים היה פונה אליהם והגלות הייתה מגיעה אל סופה. כשיוחנן וישוע קראו לעם לחזור בתשובה כי קרבה מלכות האלוהים, הם הדהדו את המחשבות של הנביאים בתנ"ך. לעומת זאת, כדי שהגלות תיפסק ומלכות דוד תשוקם, היה נחוץ משהו מעבר להודאה בעוון, הם היו צריכים גם לעשות פְּרִי רָאוּי לִתְשׁוּבָה (מתי ג 8). עליהם היה לעשות פְּרִי טוֹב, לא רק לחזור בתשובה (ג 10). להכיר בכך שהם חטאו ולהתחרט על כך (לחזור בתשובה) זה דבר אחד, אך להביא פרי הראוי לתשובה (לפנות מהחטא) זה דבר אחר. חזרה בתשובה ופנייה מהחטא הם שני דברים שונים. ההפצרות להביא פרי ראוי לתשובה בתנ"ך הן אותן ההפצרות של "לשוב". אלו הן היו הפצרות שמיועדות לעם כדי שיחדש את בריתו ואת נאמנותו, אלו לא היו הפצרות באינדיבידואלים כדי שיוושעו. בדברים ד משה הזהיר את עם ישראל שאם הם יעבדו אלילים הם היו צריכים לדעת שאלוהים הוא "אש אוכלה" ושהוא יביא משפט זמני על העם. למרות זאת, הוא לֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם (דברים ד 31). העונש על חטא לאומי היה גלות. הושע קרא לעם שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ (הושע יד 1). החטא הוא היה זה ששלח את העם לגלות. רק סליחת חטאים הייתה יכולה לשנות זאת. באופן דומה ירמיהו קרא לעם החוטא, וַהֲשִׁבֹתִי אֶת-שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה; 8 וְטִהַרְתִּים מִכָּל-עֲוֹנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ-לִי וְסָלַחְתִּי לכול- (לְכָל-) עֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ-לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי (ירמיהו לג 7-8). ### שיקום וסליחה לאומית הם הדוקים זה בזו > תַּם-עֲוֹנֵךְ בַּת-צִיּוֹן **לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ** פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת-אֱדוֹם גִּלָּה עַל-חַטֹּאתָיִךְ; (איכה ד 22). ישעיהו זעק גם כן, > כִּי כֹה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם (ישעיהו ל 15). עבור ישעיהו, "ישועה" משמעותה הצלה מהאשורים, עבור יוחנן המטביל הישועה הייתה מן הרומאים. עליהם לא רק להודות בחטאם (חזרה בתשובה); עליהם גם להפנות עורף לחטא. הקריאות להפנות עורף לחטא הן שכיחות. ראו מלאכי ויחזקאל: > לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב (מלאכי ג 7). > > וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם; וזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם; וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר…..כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת-הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת; (יחזקאל לו 24-26, 33). הפסוקים הללו מציגים את ההדיקות בין השיבה מהגלות והניקוי מהחטא. ראו לוקס ג 3, הָלַךְ יוֹחָנָן בְּכָל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וְהִכְרִיז אֶת טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים. בכך הוא הדהד את הסליחה הנבואית שהובטחה לעם אם הם יחזרו בתשובה, כלומר יודו באשמתם, וישנו את דרכם. חזרה בתשובה שכזו תוביל לשיקום לאומי, חזרה מהגלות וישועה מהאסון הלאומי שהיה נגרם על ידי הרומאים. כמובן שחזרה בתשובה שכזו עירבה היבט אישי. כשהאנשים היו חוזרים בתשובה הם הצטרפו לשארית המאמינה. אחרי שכתוב שיוחנן הציע טבילה של חזרה בתשובה לסליחת חטאים (לוקס ג 4-6), יוחנן מצטט את ישעיהו מ 3-5. הקטע הזה מדבר על השיבה של עם ישראל מהשבי ושיראו את ישועת אלוהים, כלומר, את שיקום מלכות דוד. הוא הכריז תשובה לאומית וחזרה לאומית מהגלות. השיבה מהגלות היא בעצם "סליחת החטאים". כשפטרוס דיבר לסנהדרין הוא אמר את אותו הדבר. אֶת זֶה הֵרִים אֱלֹהִים בִּימִינוֹ לִהְיוֹת שַׂר וּמוֹשִׁיעַ, לָתֵת לְיִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת חֲטָאִים (מעשי השליחים ה 31). הקריאה לחזור בתשובה מיועדת לעם ישראל והתוצאה היא "סְלִיחַת חֲטָאִים", שיבה מהגלות, ושיקום מחודש של מלכות דוד (מעשי השליחים א 6; ג 19-21). ההפצרות הללו היו מיועדות לעם11, אך מטרתן הייתה להכין את היחידים עצמם להאמין במשיח ולהיטבל ברוח הקודש. לעומת זאת, ההפצרות עצמן היו מיועדות לעם. לדוגמה לוקס כד 47: > וּבִשְׁמוֹ תֻּכְרַז תְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת חֲטָאִים לְכָל הַגּוֹיִים הָחֵל מִירוּשָׁלַיִם. כפי שלוקס הציג בספר מעשי השליחים, המלכות כוללת גויים ויהודים, וההכרזה הזו בקרב הגויים על המלכות הקרבה, כלומר, "סליחת החטאים", מהווה הקדמה לספר מעשי השליחים12. "תשובה לסליחת חטאים" מתייחסת לסליחה הסופית והאמיתית, לשיקום העתידי של מלכות האלוהים והשיבה הסופית מהגלות (רומים יא 26-27). שאול כתב, כָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל **וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב**". כאן שאול כתב על כך שחטאי העם ימחו, כפי שהנביאים ניבאו בתנ"ך. לוקס העלה את הנושא הזה במעשי השליחים א 6: > שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַנֶּאֱסָפִים: "אֲדוֹנֵנוּ, הַאִם בַּזְּמַן הַזֶּה **תָּשִׁיב אֶת הַמַּלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל**? (מעשי השליחים א 6) ושוב במעשי השליחים ג 19-21: לָכֵן **הִתְחָרְטוּ** (זה הפועל של המילה "חזרה בתשובה" ביוונית-metanoēsate) וְשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה **כְּדֵי שֶׁיִּמָּחוּ חֲטָאֵיכֶם**,לְמַעַן **יָבוֹאוּ יְמֵי רְוָחָה** מִלִּפְנֵי אֲדֹנָי וְהוּא יִשְׁלַח אֶת אֲשֶׁר יֻעַד לָכֶם מִקֶּדֶם, אֶת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר צָרִיךְ שֶׁיְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַשָּׁמַיִם עַד עֵת **הֲשָׁבַת הַכֹּל לְתִקּוּנוֹ**, דָּבָר שֶׁאֱלֹהִים דִּבֶּר מֵעוֹלָם בְּפִי נְבִיאָיו הַקְּדוֹשִׁים. הביטויים "ימי הרווחה" ו"השבת הכל לתקונו", מתייחסים להבטחות הנבואיות של שיקום מלכות דוד כפי שזה נאמר במעשי השליחים א 6. השיבה מהגלות לא תתממש במלואה עד שדור של עם ישראל יחזור בתשובה כך שימחו חטאיהם. זה המסר שיוחנן הכריז כשהוא הכריז אֶת טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים (מעשי השליחים ג 3). המשפט במובן הזה היה זמני ולאומי כמו כן גם אישי, אך לא נצחי ולא מקושר לישועה מהגיהינום. דבר זה מתבהר בקטעים כמו לוקס יג 5 ומתי יב 41. ### חזרה בתשובה במעשי השליחים ב 38 קטע אחד שמדבר על חזרה בתשובה דורש הרחבה. אחרי הדרשה של פטרוס לגבי החטא של העם ולגבי כך שהם צלבו את המשיח, הם שאלו, מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? פטרוס ענה להם שעליהם לחזור בתשובה ולהכיר בישוע כמשיח. אָמַר לָהֶם כֵּיפָא: שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְהִטָּבְלוּ אִישׁ אִישׁ מִכֶּם בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִסְלִיחַת חֲטָאֵיכֶם, וּתְקַבְּלוּ אֶת מַתְּנַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (מעשי השליחים ב 38). פטרוס נתן שני תנאים, לחזור בתשובה, כלומר, להודות בחטאם (מה שהם היו מוכנים לעשות, פס' 37) ולהיטבל, מה שיוביל לסליחת חטאים ולמתנת רוח הקודש. מדובר בחזרה בהפצרה של יוחנן בעם לחזור בתשובה לשם סליחת חטאים, כלומר, שיקום מהגלות והשבת המלכות לעם ישראל (מעשי השליחים ג 19). אחרי שהם היו נטבלים הם היו אמורים לקבל את רוח הקודש. לכן, אם העם יחזור בתשובה, הם יחוו סליחה לאומית ושיבה מהגלות (מעשי השליחים ג 19-21). אך מה לגבי ההבטחה שהן יקבלו את רוח הקודש בתנאי שהם יטבלו? בעוד זה נכון שמדובר בשפיכת רוח על העם כעם, זה היה נכון גם לגבי יחידים. פטרוס ואחרים במאה הראשונה לא הפרידו בין טבילה לאמונה. טבילה לא הייתה הכרחית עבור הישועה; רק האמונה. אך אם היינו שואלים יהודי מהמאה הראשונה שהאמין במשיח, "האם אתה מאמין בישוע", הוא היה עונה "כן, אני נטבלתי". אנו יודעים לעומת זאת, שהם לא החשיבו את הטבילה כתנאי לישועה. אלא טבילה ואמונה בשבילם היה להגיד את אותו הדבר בשתי דרכים. אם היינו מתעקשים ושואלים "אם לא אטבל לא אקבל את רוח הקודש?", הוא היה עונה, "לא, רק האמונה במשיח הביאה למתנת רוח הקודש". איך אנו יודעים שהוא היה אומר זאת? אנו יודעים זאת כי פטרוס אמר במעשי השליחים י 47, הֵגִיב כֵּיפָא וְאָמַר: "הַאִם יָכוֹל מִישֶׁהוּ לִמְנֹעַ אֶת הַטְּבִילָה בְּמַיִם מֵאֵלֶּה שֶׁקִּבְּלוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כָּמוֹנוּ? ביתו של קורנליוס כבר קיבל את רוח הקודש ורק אז הם נטבלו במים. יתרה מזאת, כשהסוהר שאל "מה עליי לעשות כדי להיוושע" שאול לא הזכיר טבילה, אלא הוא אמר לו להאמין במשיח ישוע (מעשי השליחים טז 31). מאוחר יותר הוא וביתו נטבלו במים (פס' 33). סליחה לאומית וסליחה אישית היו קשורות זו לזו. רבים נוהגים לחשוב שסליחת חטאים זו מתנה ליחידים בלבד. למרות שזה נכון, וזה נכון באופן ברור במעשי השליחים ב 38, לאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל (מעשי השליחים ב 14, 22) כפי שראינו קודם, "סליחת החטאים" הייתה דרך נוספת לומר "שיבה מהגלות" (איכה ד 22). מעבר לכך, זה ברור לפי תשובתו של פטרוס לאחים במעשים השליחים ג 19 שזה בדיוק מה שהיה לו בראש במעשי השליחים ב 38. חזרה בתשובה לאומית תוביל לשיקום לאומי ול"ימי רווחה". הכמיהה לישועה מהשלטון הרומי, שיקום בית המקדש, והסליחה הלאומית, כלומר, השיבה מהגלות, הייתה ההקשר הרחב של המסר של פטרוס. זו הייתה הזמנה לחזרה בתשובה לאומית כדי להימלט מאסון לאומי (לוקס יט 41-44; מתי ג 10-12; כד 1-2). ## 2. קריאה לשיקום ההתחברות המשמעות השנייה של חזרה בתשובה היא בהקשר של מאמינים שצריכים להודות בחטאיהם או שצריכים לחדש את ההתחייבות שלהם ללכת אחרי האדון. יש הרבה פסוקים לאורך הברית החדשה שמדברים על חזרה בתשובה בהקשר הזה13. כשאנו חוטאים ורוצים לשקם את ההתחברות עם אלוהים, עלינו להתוודות על חטאינו (הראשונה ליוחנן א 9). על זה דיבר שאול בשנייה לקורינתים ז 10. הֵן הָעֶצֶב שֶׁהוּא כִּרְצוֹן אֱלֹהִים מְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה אֲשֶׁר תּוֹצָאָתָהּ יְשׁוּעָה, וְעַל עֶצֶב כָּזֶה אֵין לְהִצְטַעֵר. אֲבָל הָעֶצֶב כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם גּוֹרֵם מָוֶת. ה"ישועה" בקטע הזה היא לא ישועה שמובילה לכניסה למלכות השמיים, משום שהוא מדבר לאלה שכבר נושעים. אלא, מדובר בישועה מאבידה, בשיקום ההתחברות עם אלוהים. עצב שהוא כרצון אלוהים הוא תוכחה זמנית שמטרתה להוביל לישועה מחורבן רוחני ואובדן הפוריות הרוחנית. > כָּל מוּסָר בְּעֵת בּוֹאוֹ אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְשִׂמְחָה כִּי אִם לְעֵצֶב, אֲבָל אַחֲרֵי כֵן יִתֵּן פְּרִי שָׁלוֹם וּצְדָקָה לַמִּתְחַנְּכִים בּוֹ. (אל העברים יב 11). הישועה הזו מתייחסת לפרי שלום וצדקה", לא לכניסה למלכות השמיים. כשפטרוס אמר, וּמוֹכִיחַ בַּעֲנָוָה אֶת הַמִּתְנַגְּדִים; אוּלַי יִתֵּן לָהֶם הָאֱלֹהִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ אֶת הָאֱמֶת. הוא התכוון למאמינים שאימצו תורת שקר לגבי התחייה מן המתים. על טימותיאוס היה לשקם אותם לאמת בענווה. ה"אמת" בקטע הזה היא לא הבשורה (לעומת הראשונה לטימותיאוס ב 4), אלא היא הבנה נכונה לגבי תורת התחייה. עליהם היה להודות בכך שהם טעו ולשנות את דעתם לגבי תורת התחייה. יוחנן פנה אל הקהילה באפסוס עם המילים הללו: > לָכֵן זְכֹר מִנַּיִן נָפַלְתָּ וַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וַעֲשֵׂה אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרִאשׁוֹנִים; שֶׁאִם לֹא כֵן, אָבוֹא אֵלֶיךָ וְאָסִיר אֶת מְנוֹרָתְךָ מִמְּקוֹמָהּ — אִם לֹא תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה (התגלות ב 5). אלו היו מאמינים אמיתיים שעשו מעשים טובים ועמדו בזמן צרה (התגלות ב 2-5). לעומת זאת, הם נפלו מאהבתם הראשונה לאדון ונהיו בלתי רוחניים (פס' 4). הם נקראו לחזור בתשובה, כלומר, להתוודות ולעשות את המעשים שהם עשו בהתחלה. החזרה בתשובה שלהם הייתה אמורה לשקם את ההתחברות שלהם עם המשיח, לא להושיע אותם מניתוק נצחי מאלוהים. ## 3.חזרה בתשובה כשלב מקדים לאמונה המשמעות השלישית של "חזרה בתשובה" היא להתוודות על חטא ולהתחרט על כך כשלב מקדים לאמונת הישועה. שלב מקדים זה כולל התוודות על חטא והכרה בצורך במושיע (מתי יב 41)14. כשישוע ויוחנן אתגרו את העם לחזור בתשובה, דבר זה עירב שלב מקדים לאמונה בישוע כמשיח. אך אדם או עם יכולים לחזור בתשובה ולעולם לא להיוושע. רק האמונה בישוע מושיעה מישהו מניתוק נצחי. חזרה בתשובה עשויה להוביל לאמונה. מעשי השליחים יא 18, למשל, אומר שחזרה בתשובה מובילה לחיים. אך כפי שהברית החדשה אומרת באופן עקבי, רק האמונה מושיעה. > כְּשָׁמְעָם זֹאת לֹא הֵשִׁיבוּ דָּבָר, אֶלָּא נָתְנוּ כָּבוֹד לֵאלֹהִים בְּאָמְרָם: אָכֵן גַּם לַגּוֹיִים נָתַן אֱלֹהִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אֱלֵי (ביוונית, eis, כלפי, או ל) חַיִּים.15 שאול טען בפני הפילוסופים שאלוהים קורא לכול בני האדם לחזור בתשובה (מעשי השליחים יז 30). כלומר להודות בהם, להתוודות על כך שהם עבדו אלילים, על כך שהם אשמים לפניו, וזקוקים לסליחה. נאמר לנו שכמה "האמינו" (פס' 34), וזה אומר לנו שהאמונה באה אחרי החזרה בתשובה, אך אמונה וחזרה בתשובה הם שני דברים שונים. אם אנו מגדירים את הביטוי "חזרה בתשובה" כהתוודות באשמה, אז היא אכן נחוצה עבור הישועה. אם מישהו מגדיר זאת כפנייה מהחטא, אז היא לא נחוצה לישועה. ההגדרה הראשונה משקפת גישה הקשורה להכרה בצורך למושיע. ההגדרה השנייה היא מעשה, פעולה. הראשונה היא תוצאה של התוכחה של אלוהים בקרב הלא מאמין (יוחנן טז 8-11). כדי שמישהו יאמין במושיע הוא צריך קודם להבין שהוא זקוק למושיע. שאול העיד גַּם בַּיְּהוּדִים וְגַם בַּיְּוָנִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אֶל אֱלֹהִים וּלְהַאֲמִין בַּאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ (מעשיה השליחים כ 21). המילה "אל" מצביעה על כך שהחזרה בתשובה עשויה להוביל מישהו לאלוהים, או שלא. זה מהדהד את הסדר באל העברים ו 1. קודם חזרה בתשובה ממעשים מתים, ואז אמונה באלוהים, ואז הוראה. חזרה בתשובה ואמונה הם דברים שונים. חזרה בתשובה עשויה להוביל לאמונה אך לא בהכרח. אם מישהו מבין שהוא חוטא ושהוא זקוק למשיח אך הוא לא מאמין במשיח, הוא לא יוושע. ## סיכום הברית החדשה מכילה הרבה הפצרות ביחידים ובעם ישראל לחזור בתשובה. למרות שחזרה בתשובה פעמים רבות מוגדרת כפנייה מהחטא, ראינו שאין כל ראיה לקסיקלית לכך. המילה היוונית לחזרה בתשובה לא מבוססת על המילה "לשוב" אלא על המילה "נחם". המילה "לשוב" לעולם איננה מתורגמת כ- metanoeō (חזרה בתשובה ביוונית) בתרגום השבעים. בברית החדשה המילה metanoia משומשת בשלוש דרכים. ראשית, השימוש העיקרי מופיע בהקשר של הפצרה בעם ישראל להתוודות על כך שהם חטאו ולקבל סליחה לאומית. יהודי בימי בית שני היה מבין את המושג "סליחה לאומית" כסיום הגלות ושיקום המלכות, הוא לא היה מבין ממושג זה "ישועה מניתוק נצחי מאלוהים". עניין זה מאוד גלוי מהדרך שבה הקהל של יוחנן המטביל הגיב למסר שלו. הם אמרו, מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? (לוקס ג 10, 12, 14). אם הנושא היה ישועה מניתוק נצחי מאלוהים, זה ברור שזה שהגיע כדי לפנות דרך ליהוה, לא היה אומר, עֲשׂוּ פְּרִי רָאוּי לִתְשׁוּבָה (פס' 8), כלומר, "עשו מעשים טובים". הוא היה אומר, "האמינו בזה אשר בא אחרי". משום שאדם מסויים יכול לעשות מעשים טובים, להודות בכך שהוא חטא, להיטבל ועדיין לא להיוושע (לדוגמה קורנליוס). רק האמונה בישוע המשיח מושיעה. זה ברור שהמסר של יוחנן לא היה ישועה מגיהנום. אלא על חזרה בתשובה וסליחה לאומית , שיבה מהגלות וישועה מהאסון שעשו הרומאים בשנת 70 לספירה. שנית, בקטעים רבים אחרים ההפצרה לחזור בתשובה מיועדת לאלה שכבר נושעו. במקרים הללו, הקריאה לחזור בתשובה היא הפצרה להתוודות על חטא ולשקם את ההתחברות עם אלוהים. שלישית, כשלא מאמינים נקראים לחזור בתשובה, מדובר בהפצרה להכיר בעובדה שהם אשמים לפני אלוהים ושהם זקוקים לסליחה. אם כך, מדובר בשלב מקדים והכרחי לישועה. זה אומר שהלא מאמינים צריכים להתוודות על חטאיהם, להודות שהם אשמים, ולהכיר בכך שהם זקוקים למשיח. השלב הזה חייב להוביל אותם להאמין במשיח ישוע כי רק כך הם יוכלו להיוושע. האם חזרה בתשובה היא הכרחית לישועה? תלוי איך מגדירים את המושג. אם מגדירים את המושג כפנייה מהחטא לעשיית מעשים טובים, אז לא, חזרה בתשובה איננה נחוצה לישועה. אבל, כפי שראינו לעיל, אם משמעותה היא התוודות על חטא והכרה בצורך במושיע, אז כמובן שחזרה בתשובה היא הכרחית לישועה. דבר זה מלומד באופן ברור בבשורת יוחנן (יוחנן טז 8-9) שם נאמר שרוח הקודש מוכיחה את העולם על חטא. זה אומר שרוח הקודש מביאה אותם להכרה בכך שהם אשמים, וזקוקים למושיע. זוהי חזרה בתשובה. אף אחד לא יכול לבוא לשה העולם הנושא חטאת עולם (יוחנן א 36), אם הוא לא משוכנע שהוא אשם ושהוא זקוק למושיע שיישא את חטאיו. מאמר זה הינו תרגום של פרק 3 מתוך ספרו של ג׳ודי דילו (Final Destiny). #### הערות: 1. 79   John MacArthur, The Gospel According to Jesus (Grand Rapids: Zondervan Publishing House, 1988), 81. 2.  יוחנן כתב את בשורתו כדי שיאמינו במשיח: אֲבָל אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן-הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ. (יוחנן כ 31). 3.  BDAG, 640 4.  Charles Ryrie, Basic Theology (Chicago: Moody Press, 1999), 390. 5.  Behm, “metanoia,” TDNT, 4:985. 6. Leonard J. Coppes, “nāḥam,” in TWOT, 2:570. “Hence, metanoeō is equivalent to the Heb. niham (niph.), to be sorry about something,” NIDNTT, 1:357. 7.  שמואל א טו 29; ירמיהו ד 28; ח 6; יח 10; לא 19; יואל ב 13, 14; עמוס ז 3, 6; יונה ג 9, 10; ד 2; זכריה ח 1 ומשלי כ 25 8. N. T. Wright, Jesus and the Victory of God (Minneapolis: Fortress Press, 1996), 246-58. 9. ראו מתי ג 2, 8, 11; ד 17; יא 20, 21; יב 41; מרקוס א 4, 15; ו 12; לוקס ג 3; ה 43; י 13; יא 32; יג 3, 5; טז 30; מעשי השליחים ב 38; ג 19; ה 31; יג 24; רומים ב 4; השנייה לפטרוס ג 9. 10. המשפט של אֵשׁ בִּלְתִּי נִכְבֵּית (מתי ג 12) לא צריך להיות מובן כניתוק נצחי באגם האש. אש היא סמל שכיח בתנ"ך לזעמו הזמני של אלוהים, לא הנצחי. לדוגמה היא משומשת בעמוס א 4, 7, 10, 12, 14; ב 2. ראו גם ישעיהו ט 10; ירמיהו כא 12-14; כב 6-7; מח 45; יחזקאל טו 1-8; הושע ח 14; נחום א 6; צפניה א 18. "אש בלתי נכבית" היא מטאפורה לאש "נוראית". סליחת החטאים הייתה מקבילה ל"שיבה מגלות". 11. סליחה לאומית הייתה מתקבלת על ידי חזרה בתשובה לאומית, כלומר, הודאה בחטא ופנייה מהחטא. (סליחה אישית מתקבלת על ידי יחידים המאמינים בישוע). הסליחה הלאומית הזו נקראת "פדות" (לוקס א 68), לְהוֹשִׁיעֵנוּ מִיַּד אוֹיֵב וּמִיַּד כָּל שׂוֹנֵא (פס' 71), לְהַצִּילֵנוּ מִיַּד אוֹיֵב לְתִתֵּנוּ לְעָבְדוֹ בְּאֵין מוֹרָא (פס' 74). כל המושגים האלה מדברים על ישועה לאומית, גאולה הצלה וסליחה. 12.  העובדה שהמסר אודות השיקום העתידי של המלכות של עם ישראל  אמור להיות מוכרז ל"כל הגוים" מראה שההבטחה המקורית של ברית אברהם מתרחבת, כפי שזה היה צפוי (בראשית יב 1-3), כלומר, שהעולם יתברך דרכו. ההבטחה חוזרת על עצמה בלוקס, שם כתוב שאלוהים יזכור לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ (לוקס א 72); יביא ישועה (הצלה מאויבי ישראל, פס' 74); שיקום והקמת מלכות דוד, על ידי "סליחת החטאים"(פס' 77) (הסליחה הלאומית המוענקת לשארית המאמינה), ושהגויים יהיו כלולים בברכות (פס' 32). לכן, הגרסה הזו של השליחות הגדולה מכריזה את ההתגשמות של היעד הסופי של האדם כאשר השלטון של אלוהים יווסד דרך ביאתו השנייה של המשיח. 13.  לוקס טו 7, 10; יז 3, 4; מעשי השליחים ח 22; השנייה לקורינתים ז 9, 10; יב 21; השנייה לטימותיאוס ב 25; אל העברים ו 1, 6; יב 27; התגלות ב 5, 16, 21, 22; ג 3, 19. 14.  פסוקים המתאימים לקטגוריה הזו הם: מעשי השליחים יא 18; יט 4; יז 30; כ 21; כו 20. 15.  כמו התורה, חזרה בתשובה היא אומנת המדריכה (eis, כלפי) המשיח (גלטים ג 24). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/bea0c84e79c523aa7481b3323124e61261ff19f1519f865e97e64ba18bf9e598?s=300&d=mm&r=g) ג׳ודי דילו [See Full Bio](https://igod.co.il/author/jody-dillow/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, עקרונות האמונה **תגיות:** ווידאו --- ### [עד מתי הרשעים יעלוזו?! | והגית בו](https://igod.co.il/discipleship/עד-מתי-הרשעים-יעלוזו-והגית-בו/) **Published:** פברואר 12, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** נראה שבחיים הכל הפוך ומעוות, הרשעים מצליחים והצדיקים סובלים. כיצד ניתן להתעודד נוכח מציאות כזו? בהבטחות אלוהים! הרשעים לא יצליחו לנצח! הצטרפו אלינו להגות מעודדת בימים קשים אלו והתנחמו בהבטחות אלהי המשפט והצדק! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, עקרונות האמונה, קיומו של אלוהים **תגיות:** ווידאו --- ### [מאיפה שואבים תקווה באחרית הימים? | שאלה טובה! - אמונה במלחמה](https://igod.co.il/questions-life/מאיפה-שואבים-תקווה-באחרית-הימים-שאלה/) **Published:** פברואר 15, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** אספנו כמה חברים שיענו על שאלות קשות שמציפות את ליבנו בזמנים קשים! זה בדיוק הזמן לדבר עליהן. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, המסר של ישוע, מוסר, עקרונות האמונה, שאלות על החיים **תגיות:** ווידאו --- ### [מה עושים כשכועסים על אלוהים? | שאלה טובה! - אמונה במלחמה](https://igod.co.il/questions-life/מה-עושים-כשכועסים-על-אלוהים-שאלה-טובה/) **Published:** פברואר 29, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם אפשר להצדיק נקמה ושנאה? מה קורה כשאמונה מתערערת? והאם זה בסדר לכעוס על אלוהים?! אספנו כמה חברים שיענו על שאלות קשות שמציפות את ליבנו בזמנים קשים! זה בדיוק הזמן לדבר עליהן. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, המסר של ישוע, מוסר, עקרונות האמונה, שאלות על החיים **תגיות:** ווידאו --- ### [איבדתי אהבה…ומצאתי משמעות אמיתית | העדות של קים](https://igod.co.il/messianic-testimonies/איבדתי-אהבהומצאתי-משמעות-אמיתית-הע/) **Published:** אפריל 26, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** לאחר פרידה כואבת שהובילה לתקופה של ריקנות עמוקה, מתחיל תהליך של שאלות פנימיות וחיפוש אחר אמת. סיפור אישי מרגש על מסע של שברון לב, דיכאון וחיפוש אחר משמעות! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) Artlist.io License Number – 436795 Musicbed SyncID: MB01LQTNB4WEET1 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [פשוט נס! המחבלים היו עיוורים לדלת! סיפורה של קטיה על האמונה שהצילה אותה ב- 7.10](https://igod.co.il/messianic-testimonies/פשוט-נס-המחבלים-היו-עיוורים-לדלת-סיפור/) **Published:** מרץ 3, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** הבית כבר לא היה נראה כמו בית, כשהם משחיתים את כל מה שיש להם. מהמצלמה היא ראתה אותם מתקרבים לדלת הממ״ד, אבל פתאום הפחד התחלף באמונה חזקה! האזינו לסיפור של קטיה באחד הימים האפלים ביותר, כיצד אלוהים הציל אותה ואת משפחתה ב-7 לאוקטובר. #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [הגעתם לנקודת משבר? מה עושים כשעולה קושי? | והגית בו](https://igod.co.il/questions-life/הגעתם-לנקודת-משבר-מה-עושים-כשעולה-קושי/) **Published:** מרץ 12, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מה אצנים עושים כשהם מגיעים לנקודת שיא ומשבר במהלך מירוץ? ואיך זה רלוונטי לחיים האישיים שלנו? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** משמעות החיים, שאלות על החיים **תגיות:** ווידאו --- ### [מה הפואנטה של חגי ישראל?! | והגית בו](https://igod.co.il/true-judaism/מה-הפואנטה-של-חגי-ישראל-והגית-בו/) **Published:** מרץ 14, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מה הסיכוי שאלוהים השאיר לנו מסר עמוק יותר בנוגע לחגים והמועדים? והאם הם עוד רלוונטיים אלינו היום? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, המסר של ישוע, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [המהפך של פורים: מאבל לשמחה, בזכות אלוהים! | iGod פודקאסט](https://igod.co.il/true-judaism/המהפך-של-פורים-מאבל-לשמחה-בזכות-אלוהים/) **Published:** מרץ 25, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מגילת אסתר אינה רק סיפור על תחפושות ומשלוחי מנות, אלא תיעוד נפלא של ריבונות אלוהים והאופן בו הוא משגיח על עמו! בעוד אלוהים אינו מוזכר במפורש במגילה, אי-אפשר להתעלם מטביעת האצבע שלו, בכל שלבי העלילה! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [אור גדול (ישעיהו ט' 1) - ביצוע מודרני לקלאסיקה ״משיח״ של הנדל](https://igod.co.il/songs/אור-גדול-ישעיהו-ט-1-ביצוע-מודרני-לקלאסי/) **Published:** אפריל 27, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם" (ישעיהו ט א) בימיו של הנביא ישעיהו ריחף ענן קודר מעל ממלכת יהודה. האיום הקיומי שהטילה ממלכת אשור היה אמיתי ומוחשי. העם ממש הלך בחושך, בגיא צלמוות. נדמה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. שוב ושוב צעד עם ישראל בגיא צלמוות ושוב ושוב עמדה לנגד עיניו ההבטחה המרשימה הזו: אלה שהלכו בחושך ובגיא צלמוות ראו אור גדול – תקוותם לא נמוגה כי אלוהים הבטיח ש"אור נגה עליהם". מהו אותו אור? את זה מסביר הקטע השני, השיר "כי ילד יולד לנו" #### קרדיטים: מילים: ישעיהו ט' 1 מנגינה: גאורג פרידריך הנדל (1759-1685) עיבוד סימפוני: ירון גוטפריד עיבוד מודרני: גל פדה, אבי סינגולדה הפקה: איתן קשטן הפקה מוזיקלית: גל פדה, אבי סינגולדה ניצוח: ירון גוטפריד שירה: ניצן אופיר קולות: ניצן אופיר, גבריאלה זכרצ'נקו, גל פדה, נוי אשרף כלי מיתר, אבובים וקרנות: התזמורת הסימפונית הישראלית – ראשון לציון גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה תופים וכלי הקשה: גל פדה, אשר פדי גיטרה בס: יוראי אורון קלידים: גל פדה הקלטת התזמורת הסימפונית: המכללה האקדמית אונו – יובל סגל הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: ג'סטין שטורץ – Sterling Sound – Nashville TN, USA **הכנת קליפ:** מפיקה: מיכל גוילי במאי: איתן אשכנזי ניהול הפקה: ליאורה גלברג עוזרי הפקה: גאיה אלון, טל מריומה, מאור גוילי, בר ראובן ניידת צילום: ניברן צלמים: ספיר אבן חן, ערן הורביץ, רועי קרן רחף: ירון זילבר עיצוב תאורה: שי סוויסה פרומפטר: איתמר גולדמן מלבישים/סטייליסטים: גילי אלגבי, כנרת מזרחי **שחקנים:** מנצחת: ענבל רוזנהויז זמרי ליווי: כרם פרומקין, יזהר אדלר, טל גלאון, רון עדן, עדן כהן, שירה דרדיקמן, יעל דושי, נעמי מור, דניאל שר מור, אבישג העצני נגנים: אייל מארטינותי, אחינועם רצאבי, ליאורה בונילה, נופר וייזל, רותם טל שחר, סופיה פדרקין, רועי חי, מיכאל לוי, אורי רוזנר, עילאי זקריה, טלאור הרשטיק ליפשיץ, שמחה דיגילוב, דיאגו גיל, בנימין שטרן, איתי קימל, רוניאל רנדלמן, תום זילברגר, אבישג ברקן, טל סיטון, ברק פריינטה, ירון זוננשטיין עריכת וידאו: אלמוג מימוני "משיח" היא אורטוריה מאת המלחין גאורג פרידריך הנדל שנכתבה בשנת 1741. היצירה נמנית עם היצירות החשובות ביותר של המוזיקה הקלאסית־ווקלית. ביצירתו "משיח" הציג הנדל את המשיח המופיע בכתבי הקודש, החל מהנבואות לביאתו ועד להקמת מלכותו הנצחית. רוב הטקסטים ליצירה לקוחים מהתנ"ך, בעיקר מספר ישעיהו, וכך גם הגרסה העברית. "משיח" של הנדל בוצע בעברית בגרסתו הקלאסית. בפרויקט זה הפקנו ארבעה קטעים מרכזיים שיחדיו מספקים מסר חשוב ומרנין שתכליתו לעודד ולטעת תקווה בקרב ישראל והעמים נוכח הבטחות האלוהים לבוא המשיח. ארבעת הקטעים מבוצעים בסגנון קלאסי־מודרני ייחודי כך שיהיו ברורים וערבים לכל אוזן. אנחנו מודים לרבים שהשתתפו בהפקה המיוחדת הזו ומתפללים שדרך הטקסטים הלקוחים מתוך דבר האלוהים, יזכו רבים בתקווה ובנחמה. ומעל לכל אנחנו מודים לאלוהים על הבטחותיו לבוא המשיח, על הילד שנולד לנו ועל האור הגדול שראינו גם בעת צרה. אנחנו מודים לאלוהים על הנחמה לעמו וקוראים לעצמנו ולאחרים, "הללו יה!" #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** שירים --- ### [כי ילד יולד לנו (ישעיהו ט' 5) - ביצוע מודרני לקלאסיקה ״משיח״ של הנדל](https://igod.co.il/songs/כי-ילד-יולד-לנו-ישעיהו-ט-5-ביצוע-מודרני/) **Published:** מאי 4, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם" (ישעיהו ט ה) מה הפתרון שאלוהים הציג לעמו ההולך בחושך? מהו אותו גדול שנגה עליהם? הנה התשובה – הילד שנולד לנו, הבן שניתן לנו. איך יתכן שילד שנולד הוא האור? כי הוא פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום – במילים אחרות, הוא המשיח! ומיהו אותו ילד שנולד? זהו ללא ספק ישוע המשיח. הרי הוא אור העולם (יוחנן ח 12)! #### קרדיטים: מילים: ישעיהו ט' 5 מנגינה: גאורג פרידריך הנדל (1759-1685) עיבוד סימפוני: ירון גוטפריד עיבוד מודרני: גל פדה, אבי סינגולדה הפקה: איתן קשטן הפקה מוזיקלית: גל פדה, אבי סינגולדה ניצוח: ירון גוטפריד שירה: ניצן אופיר קולות: ניצן אופיר, גבריאלה זכרצ'נקו, גל פדה, נוי אשרף כלי מיתר, אבובים וקרנות: התזמורת הסימפונית הישראלית – ראשון לציון גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה תופים וכלי הקשה: גל פדה גיטרה בס: יוראי אורון קלידים: גל פדה הקלטת התזמורת הסימפונית: המכללה האקדמית אונו – יובל סגל הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: ג'סטין שטורץ – Sterling Sound – Nashville TN, USA **הכנת קליפ:** מפיקה: מיכל גוילי במאי: איתן אשכנזי ניהול הפקה: ליאורה גלברג עוזרי הפקה: גאיה אלון, טל מריומה, מאור גוילי, בר ראובן ניידת צילום: ניברן צלמים: ספיר אבן חן, ערן הורביץ, רועי קרן רחף: ירון זילבר עיצוב תאורה: שי סוויסה פרומפטר: איתמר גולדמן מלבישים/סטייליסטים: גילי אלגבי, כנרת מזרחי **שחקנים:** מנצחת: ענבל רוזנהויז זמרי ליווי: כרם פרומקין, יזהר אדלר, טל גלאון, רון עדן, עדן כהן, שירה דרדיקמן, יעל דושי, נעמי מור, דניאל שר מור, אבישג העצני נגנים: אייל מארטינותי, אחינועם רצאבי, ליאורה בונילה, נופר וייזל, רותם טל שחר, סופיה פדרקין, רועי חי, מיכאל לוי, אורי רוזנר, עילאי זקריה, טלאור הרשטיק ליפשיץ, שמחה דיגילוב, דיאגו גיל, בנימין שטרן, איתי קימל, רוניאל רנדלמן, תום זילברגר, אבישג ברקן, טל סיטון, ברק פריינטה, ירון זוננשטיין עריכת וידאו: אלמוג מימוני "משיח" היא אורטוריה מאת המלחין גאורג פרידריך הנדל שנכתבה בשנת 1741. היצירה נמנית עם היצירות החשובות ביותר של המוזיקה הקלאסית־ווקלית. ביצירתו "משיח" הציג הנדל את המשיח המופיע בכתבי הקודש, החל מהנבואות לביאתו ועד להקמת מלכותו הנצחית. רוב הטקסטים ליצירה לקוחים מהתנ"ך, בעיקר מספר ישעיהו, וכך גם הגרסה העברית. "משיח" של הנדל בוצע בעברית בגרסתו הקלאסית. בפרויקט זה הפקנו ארבעה קטעים מרכזיים שיחדיו מספקים מסר חשוב ומרנין שתכליתו לעודד ולטעת תקווה בקרב ישראל והעמים נוכח הבטחות האלוהים לבוא המשיח. ארבעת הקטעים מבוצעים בסגנון קלאסי־מודרני ייחודי כך שיהיו ברורים וערבים לכל אוזן. אנחנו מודים לרבים שהשתתפו בהפקה המיוחדת הזו ומתפללים שדרך הטקסטים הלקוחים מתוך דבר האלוהים, יזכו רבים בתקווה ובנחמה. ומעל לכל אנחנו מודים לאלוהים על הבטחותיו לבוא המשיח, על הילד שנולד לנו ועל האור הגדול שראינו גם בעת צרה. אנחנו מודים לאלוהים על הנחמה לעמו וקוראים לעצמנו ולאחרים, "הללו יה!" #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** שירים --- ### [לא בכוח – אלא בדבר אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/לא-בכוח-אלא-בדבר-אלוהים/) **Published:** מאי 1, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי… הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים… עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְהוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ׃ אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר׃ הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד׃ יְהוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם־קָרְאֵנוּ" (תהלים יט 8, 11, כ 7–10). מיקום תהילים כ–כא מיד לאחר מזמור יט מתגלה כמשמעותי למדי לאור דברים יז 14–20. דברים יז מציג את חזון התורה לגבי המלך האידיאלי של ישראל. במקום לשים את מבטחו בסוסים, במרכבות (דברים יז 16) או בזהב (פס' 17), המלך נדרש לכתוב לעצמו עותק של התורה ולהגות בה יומם ולילה, כך שיוקיר את מצוות יהוה ולא יתגאה (פס' 18–20). הצבתם של תהילים יט–כא יחד, מציעה מעבר למלך האידיאלי של התורה, אל מלך המשיח המושלם של ישראל. במזמור יט, רואים את עבד יהוה המלכותי (ראו תהילים יח 1, יט 12, 14) אשר מצוות התורה (תהילים יט 8–10) יקרות לו יותר מזהב ומפז (פס' 11). בתהלים כ–כא, רואים כי מלך המשיח אינו מתפאר בסוסים ובמרכבות (תהילים כ 8), אלא בוטח בישועת יהוה (תהילים כ 6–7, 10, כא 2, 6). כאשר חוזרים אחורה, רואים את אותה תבנית של מזמורי המשיח המלכותיים הממוקמים לצד מזמורי התורה. תהילים א מתאר אדם החפץ בתורת יהוה. תהילים ב הוא מזמור מלכותי–משיחי מובהק. תהילים קיח מתאר את האבן המייצגת את המשיח (פס' 22) ואחריו – המזמור הארוך ביותר בתהילים – חוגג את כבוד התורה (מזמור קיט). כאשר רואים כיצד ספר תהילים מתרגם את המלך האידיאלי של התורה לכדי נבואה משיחית על בנו המובטח של דוד, אפשר להעריך טוב יותר את האופן בו מתארת בשורת מתי את המשיח; ישוע הוא בנו היחיד של דוד (מתי א 1) שלא נכנע לתַּאֲוַת בְּשָׂרִים, תַּאֲוַת הָעֵינַיִם וְגַאֲוַת הַנְּכָסִים (יוח"א ב 16). אדרבא, באמצעות אהבתו לאלוהים ולתורה, ישוע הוכיח עצמו כמלך המובטח של ישראל. כאשר מתרפקים על האופן בו ישוע התענג על התורה, אפשר למצוא מושיע יקר מזהב ומפז, נאמן ובטוח יותר מכל הסוסים והמרכבות בעולם. כי הוא לא אחר מאשר דבר אלוהים אשר לבש בשר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מן הסבל אל הפדות](https://igod.co.il/devotionals/מן-הסבל-אל-הפדות/) **Published:** אפריל 29, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "פֹּודֶה יהוה נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל־הַחֹסִים בֹּו" (תהלים לד 23). כיוון שמזמור לד חובר כאקרוסטיכון (כך שכל פסוק מתחיל באות הבאה באלפבית), הפסוק האחרון יוצא דופן מפני שהוא פותח באות פ'. פס' 23 בולט עוד יותר לנוכח מזמור כה, הבנוי אף הוא כאקרוסטיכון, אך עושה דבר דומה על–ידי הוספת פסוק אשר מתחיל לא רק באותה אות, אלא גם באותו פועל: "פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרֹותָיו" (פס' 22). הוסיפו לכך את העובדה שהמילה "פדה" מופיעה ארבע פעמים בספר הראשון של תהלים, ורק בקובץ של עשרת התהלים המתחילים במזמור כה ומסתיימים במזמור לד (תהלים כה 22, כו 11, לא 6, לד 22). החריגה של הפסוקים האחרונים בתהילים כה, לד, אמורים למשוך את תשומת ליבנו לעיצובם המכוון. יש לציין כי הביטוי 'מִכֹּל צָרֹותָיו' מופיע פעמיים בלבד בתנ"ך, במזמור כה 22 ובמזמור לד 7 (ראו גם פס' 18). לכן לא סביר להניח כי הדבר נעשה במקרה. גם תהילים טו עד כד מהווים קבוצה של עשרה מזמורים, בהם מופיעים נושאים משותפים במזמורי המסגרת: "מִי־יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ" (מזמור טו 1); "מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יהוה" (מזמור כד 3). בשל דפוסים חוזרים ונשנים אלו, יש לבחון את המשמעות של נושא ה'פדות' לשם הבנת תהילים כה–לד. אכן, הפדות הלאומית של ישראל, הנושא המרכזי בפסוקים האחרונים של מזמורי המסגרת (תהלים כה 22, לד 23), מותנית בגאולתו של מלך ישראל הסובל (תהלים כו 11, לא 6). בתוך העיצוב המכוון של תהלים, שחובר בהשראת רוח הקודש, המילים האחרונות של ישוע על הצלב מכות בנו במלוא עוצמתן. דבריו נשענים על אחד מפסוקי המפתח בחיבור של תהילים כה–לד, המתמקד בפדות המשיח: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אֹותִי יהוה אֵל אֱמֶת" (מזמור לא 6; לוקס כג 46). כך אנו נזכרים שוב כי התנ"ך בכללותו עוצב במטרה להפנותנו אל המשיח. משום שאלוהים פדה את ישוע ממוות, הוא מספק לכל הבוטחים בו פדות מכל עוונותיהם (ראו תהלים קל 7–8). > "בָּרוּךְ אֲדֹנָי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּקַד אֶת עַמּוֹ וּפְדוּת שָׁלַח לוֹ" (לוקס א 68). "וַאֲנַחְנוּ קִוִּינוּ כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר עָתִיד לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל. אֲבָל נוֹסָף עַל כָּל זֹאת, כָּעֵת הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מֵאָז קָרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (לוקס כד 21). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [אם לא אנחנו – אז מי?](https://igod.co.il/devotionals/אם-לא-אנחנו-אז-מי/) **Published:** אפריל 30, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְהוָה וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ… שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה" (תהלים כד 3, 7–10). דוד המלך מעלה כאן שתי שאלות חשובות: 1) 'מי יעלה?'; 2) 'מי יבוא?' כדי להעריך נכונה את השאלות הללו, יש לראות תחילה כי דוד מתאר את העולם כבית מקדשו של אלוהים. הפועל 'יסד', במזמור כד 2, נושא קונוטציה מקראית מובהקת של בניית בית המקדש (ראו מל"א ה 31, ו 37, ז 10; ישעיה מד 28; יחזקאל מא 8; זכריה ד 9, ח 9; תהלים עח 69; דה"ב ג 3, כד 27). תיאורו של דוד את מקדש אלוהים, דהיינו את קודש הקודשים, על הר (מזמור כד 3), נשען גם הוא על דימויים מגן עדן והר סיני. עם דימוי זה של בית המקדש כרקע, אפשר להתחיל ולחוש את מלוא עוצמת שאלותיו של דוד. כאמור, תחילה הוא שואל: 'מי בעולם הזה זכאי לעלות אל אותו הר דמוי סיני?' לפני שעונים על–כך, חשוב לבחון את שאלתו השנייה: 'מיהו מלך הכבוד העומד לבוא בשערי קדם ולשכון בהיכלו?' זהו יהוה בכבודו ובעצמו. כעת מתבהר כובד משקלה של השאלה; מי יכול לעלות על ההר המכוסה עננים, מלא כבוד, קדוש לחלוטין? רק אדם נקי כפיים, בר לבב וללא רמייה בלשונו (מזמור כד 4). אין פלא שעם ישראל חשש לעלות להר והתחנן בפני משה לעשות זאת במקומו (שמות כ 21-18). המזמור דוחק בנו לערוג לכהן גדול שלא רק יעלה עבורנו, אלא גם יאפשר לנו לעלות בעצמנו ולהפוך מעם הנקרא 'יעקב' (שם הקשור לרמייה ושקר; ראו בראשית כז 36), לעם המכונה "ישורון" (שם המורה על יושרה ותמימות; ראו דברים לב 15, לג 5, 26; ישעיה מד 2). השם של אותו כהן אינו אלא "ישוע", כי הוא "יושיע את עמו מחטאיהם". > "לָכֵן, אַחַי, מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בִּטָּחוֹן לְהִכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּדַם יֵשׁוּעַ, בְּדֶרֶך חֲדָשָׁה וְחַיָּה אֲשֶׁר הוּא חָנַךְ לָנוּ דֶּרֶךְ הַפָּרֹכֶת, שֶׁהִיא בְּשָׂרוֹ, וּבִהְיוֹת לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עַל בֵּית אֱלֹהִים, נִתְקָרְבָה נָא בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבִמְלוֹא וַדָּאוּת הָאֱמוּנָה, כְּשֶׁלִּבּוֹתֵינוּ מְטֹהָרִים מֵהַרְשָׁעַת מַצְפּוּן וְהַגּוּף רָחוּץ בְּמַיִם טְהוֹרִים" (עברים י 19–22). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [!יותר ממזמור ניצחון](https://igod.co.il/devotionals/יותר-ממזמור-ניצחון/) **Published:** אפריל 27, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יהוה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוה אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיֹום הִצִּיל־יהוה אֹותֹו מִכַּף כָּל־אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל… וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מֹוסְדֹות תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ יהוה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ׃ יִשְׁלַח מִמָּרֹום יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים… הָאֵל תָּמִים דַּרְכֹּו אִמְרַת־יהוה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בֹּו׃ כִּי מִי אֱלֹוהַּ מִבַּלְעֲדֵי יהוה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ… אֶרְדֹּוף אֹויְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא־אָשׁוּב עַד־כַּלֹּותָם… מַגְדִּיל יְשׁוּעֹות מַלְכֹּו וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחֹו לְדָוִד וּלְזַרְעֹו עַד־עֹולָם" (תהלים יח 1, 16–17, 31–32, 38, 51). מזמור יח חוגג את אופן הצלתו האדירה של אלוהים את דוד. עם זאת, חבוי בתוך המזמור משהו גדול יותר. במובנים רבים, מזמור יח צופה מראש את המסר המופיע מאוחר יותר בבשורת מתי. כשם שבשורת מתי מתארת ​​את ישוע כמשיח בן דוד בדמותו של משה, כך מציג דוד את עצמו כמשה חדש. שימו לב לכמה מהרמזים לכך: פסוק הפתיחה מתאר את דוד כ'עבד יהוה' אשר 'דיבר ליהוה את דברי השירה הזאת', תיאורים המכוונים למשה באופן ברור. משה כונה 'עבד יהוה' (דברים לד 5) ולמעשה, הוא אדם היחיד – למעט דוד – שעליו כתוב בתנ"ך: "וַיְדַבֵּר… אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא 30, לב 44). המזמור מלא ברמיזות גם לשירי הנבואה של משה בתורה. הוא מתאר את ההצלה מהמים על ידי 'נשמת רוח אפך' (מזמור יח 16), ביטוי שנלקח ישירות משירת הים (שמות טו 8); דוד מתאר את דרכו של ה' כתמימה ואת אלוהים עצמו כצור (מזמור יח 31–32), תיאורים המופיעים בשירת האזינו (דברים לב 4); דוד 'רודף ומשיג את אויביו' (מזמור יח 38), לשון המהדהדת את משה (שמות טו 9). בפסוק האחרון של מזמור יח, דמוי משה החדש מצטרף להבטחת אלוהים להקים זרע משיחי ונצחי לבית דוד (מזמור יח 51). כשם שאלוהים הושיע את משה ודוד מכל אויביהם, כך הוא חילץ את ישוע ממלתעות המוות ועשהו למושיענו הנצחי. מזמור יח, וקטעים דומים לו, מספקים אפוא את הרקע המקראי להכרה בישוע כהתגשמות ההבטחה המשיחית של דוד. בהתאם לתהילים יח, ישוע הוא בן דוד, המשיח המובטח והנביא כמשה. הכתוב עצמו מעיד: > "מַגְדִּיל יְשׁוּעֹות מַלְכֹּו וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחֹו לְדָוִד וּלְזַרְעֹו עַד־עֹולָם" (תהלים יח 51). "סֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּ–דָּוִד בֶּן–אַבְרָהָם" (מתי א 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם אלוהים נאמן להבטחותיו? | והגית בו](https://igod.co.il/discipleship/האם-אלוהים-נאמן-להבטחותיו-והגית-בו/) **Published:** מרץ 26, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מה הקשר בין יוסף לדניאל? ואיך סיפור מגילת אסתר קשור? איך שלושת הסיפורים הללו מצביעים על נאמנותו של אלוהים להבטחותיו ואלינו? #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) https://bible.new https://igod.co.il ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, עקרונות האמונה, קיומו של אלוהים **תגיות:** ווידאו --- ### [האם אנו מבקשים את הדבר הנכון?](https://igod.co.il/devotionals/האם-אנו-מבקשים-את-הדבר-הנכון/) **Published:** אפריל 20, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אִם־תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא־יִירָא לִבִּי אִם־תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ׃ אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת־יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית־יְהוָה כָּל־יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם־יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ… וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַיהוָה… אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל־תַּט־בְּאַף, עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל־תִּטְּשֵׁנִי וְאַל־תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי" (תהלים כז 3–4, 6, 9). מזמור כז תפור על עם השרוי במלחמה, לא רק בשל הדגש שהוא שם על אמונה באלוהים, אלא במיוחד משום שהוא חושף את סדרי העדיפויות והערכים הלא נכונים. כולנו כמהים לסיום המלחמות משום כיסופינו לשלום, לכלכלה משגשגת; לתקציבים לאומיים המתמקדים בטובת החברה ולא בהוצאות מופרזות על הצבא; למחירי דלק שפויים; ולמרדף בלתי פוסק אחר האושר. עם זאת, עבור דוד המלך, היותו במלחמה פירושו ריחוק מהמקדש. הוא השתוקק לניצחון על אויביו כך שיוכל לשכון בבית אלוהים, לחזות בנועם יופיו ולזמר תהילותיו לצד עמו. תפילתו של דוד בזמן המלחמה מזמינה אותנו לשקול מחדש את סדרי העדיפויות שלנו. אם תפילותינו לגאולה ושלום מתמקדות בעיקר בתועלת חומרית ובנוחות אישית, עלינו להודות שאנו מאבדים את מה שחשוב באמת. הבה ניתן לדוד ללמדנו כי 'תכלית האדם' והגשמת החיים הטובים באמת אינם אלא 'לשבת בבית יהוה ולהללו לנצח'. > "הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי׃ אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ" (תהלים כב 22–23). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם אנחנו באמת רוצים שתפילותינו ייענו?](https://igod.co.il/devotionals/האם-אנחנו-באמת-רוצים-שתפילותינו-ייענו/) **Published:** אפריל 16, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ, שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב… יִתֶּן־לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל־עֲצָתְךָ יְמַלֵּא… תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל־מָנַעְתָּ סֶּלָה׃ כִּי־תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז׃ חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד" (תהלים כ 1–2, 5, כא 3–5). כאשר קוראים את מזמורי תהלים ברצף, אפשר לחוש במלוא העוצמה מה משמעותם של חיים המוקדשים לאלוהים, כאשר הוא אינו עונה לתפילותינו בהתאם לציפיותנו. בתהילים כ–כא, דוד מבקש מאלוהים לענות למשיח ביום צרה ולתת לו את כל משאלות ליבו (מזמור כ 2, 5), כולל עטרת זהב ו"אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד" (כא 3–5). בכנות גמורה, איננו מוכנים לחוויות המזוויעות שמלך המשיח יסבול לפני שיזכה לחגוג את הגשמת תפילותיו של דוד. עטרת הפז תגיע, אך רק לאחר עטרת הקוצים (מזמור כב) והליכה בגיא צַלְמָוֶת (כג 4). אלוהים יענה לתפילות המשיח במלואן (כ 2, 7, 10), רק לאחר שיזעק שוב ושוב נוכח שמיים דוממים (כב 2–3). אלוהים ייתן למשיח 'חיים' ו'אורך ימים' (כג 6), רק לאחר מוות אכזרי, כאשר בגדיו יחולקו בידי "עֲדַת מְרֵעִים" (כב 15–19). תפילותיו של דוד למשיח נענות באופן שככל הנראה אפילו הוא לא צפה. בכך שאלוהים אפשר למשיח לסבול ולמות, המוות והקבר הובסו, לא רק עבור המלך, אלא עבור כל שבט, אומה ולשון (מזמור כב 23–32). אלוהים עונה גם לתפילותינו, אך לא תמיד בהתאם לציפיותינו או לפרשנותנו המוגבלת. כאשר מגיעה תשובותו של אלוהים לתפילתנו, הוא נותן לנו מעל ומעבר למה שביקשנו או ייחלנו, כך שהוא לבדו מקבל שבח ותהילה נצחיים. > "וְלוֹ אֲשֶׁר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁאָנוּ מְבַקְשִׁים אוֹ מִמַּה שֶּׁעוֹלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ, כְּפִי כֹּחוֹ הַפּוֹעֵל בָּנוּ, לוֹ הַכָּבוֹד בַּקְּהִלָּה וּבַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, בְּכָל הַדּוֹרוֹת לְעוֹלָם וָעֶד. אָמֵן" (אפסים ג 20–21). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מלחמת מילים: שקר מול אמת](https://igod.co.il/devotionals/מלחמת-מילים-שקר-מול-אמת/) **Published:** אפריל 7, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקֹות בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ… אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדֹון לָנוּ… אִמֲרֹות יהוה אֲמָרֹות טְהֹרֹות כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם׃ אַתָּה־יהוה תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן־הַדֹּור זוּ לְעֹולָם" (תהלים יב 3, 5, 7–8). בהקשר הספרותי של המרידה נגד הבטחות הברית של אלוהים לעמו ולבית דוד (השוו תהילים יב 7 לשמ"ב כב 31), תהילים יב מתאר את הקרב כמלחמת מילים. מצד אחד, הרשעים מתפארים ב"גדולות" (פס' 4), כלומר בהפלת עמו של אלוהים ומשיחו. "לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדֹון לָנוּ" (פס' 5; ראו תהילים ב 3). מצד שני מתוארים דברי אלוהים, דרכם הוא מבטיח לקום ולהושיע את עמו הסובל (מזמור יב 6) ולשמרם לעולם (פס' 8). השאלה, אם כן, פשוטה: בדבריהם של מי נוכל לבטוח; בדברי ההבל המתעתעים של האויב או בהבטחות אלוהים? דוד הופך את הבחירה לברורה מאליה על ידי הדגשת ערכו של דבר אלוהים כנגד חוסר הערך הטמון בדברי האויב. מילותיו של האויב מתוארות בביטוי "שוא" (פס' 3), שפירושו בעברית "חסר ערך". דברי אלוהים, לעומת זאת, הם ככסף צרוף ומזוקק שבעתים (פס' 7). הטקטיקה של אויב נפשותינו לא השתנתה. עם צבא עצום של דוברים משכנעים, המציגים חצאי אמיתות מעורבבות עם שקרים גסים (ראו בראשית ג 1, 4–5; אסתר ג 8), אנו מופגזים מדי יום בתעמולת שוא האומרת לנו כי הטוב הוא רע והרע טוב. עם–זאת, עלינו לזכור כי השטן הוא אבי השקר. אלוהים, לעומת זאת, אינו משקר. כל הבטחה לילדיו וכל נבואה לעתיד הן אמינות ואמתיות לחלוטין. הבה, ידידים יקרים, נאחז בדבריו הנצחיים של אלוהים כפי שהתגלו בכתבי הקודש – עליהם כותב דוד המלך כי הם יקרים מפז וזהב טהור. > "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (תהלים יט 11). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [תחיית המשיח בלב תהילים](https://igod.co.il/devotionals/תחיית-המשיח-בלב-תהילים/) **Published:** אפריל 6, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי… אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטֹות בָּאָרֶץ׃ דִּמְיֹנֹו כְּאַרְיֵה יִכְסֹוף לִטְרֹוף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּר͏ִים… אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ" (תהלים יז 9, 11–112, 15). כמה חוקרי תהילים מובילים עמדו על המבנה הכיאסטי של תהילים טו–כד, כאשר מזמור יט עומד בתווך. בתהילים טו, כ"ד, המלך הצדיק עולה אל הר קודשו של אלוהים. בתהילים טז, כג, המלך חוגג את מלוא כוס הברכות של האל. תהילים יז, כב מתארים אויבים כמו אריות מסתובבים ומוכנים להסתער על המלך במטרה לטורפו. תהילים יח, כ–כא נחשבים למזמורים 'מלכותיים', המקדמים את ניצחונותיו המובטחים של המשיח בן דוד. מזמור יט עומד אפוא באמצע, שם חוגג המלך את תמימות תורת יהוה. רק כאשר מבחינים בקשרים הספרותיים בין מזמור יז למזמור כב, אפשר להעריך באופן מלא את פסוק הסיום יוצא הדופן במזמור יז. מוקף באויבים, מסיים דוד בביטחון, בראותו את פני אלוהים לכשהוא 'יקיץ' (פס' 15). בהתחשב במוות הוודאי שעתיד המלך לסבול במזמור כב, שם מפילים האויבים גורל על בגדיו (פס' 18), הפסוק החותם את מזמור יז מבטא את בטחונו הנבואי של דוד בתחיית המשיח (ראו גם מזמור כב 22) ולא יקיצה משינה בעלמא. הדבר נעשה ברור עוד יותר כאשר בוחנים את השימוש התכוף של הפועל 'יקיץ' (יתעורר) כמתייחס לתחיית המתים (ישעיה כו 19; ירמיהו נא 39, 57; איוב יד 12; דניאל יב 2). אין זה מפתיע אפוא שתהילים הוא אחד הספרים המצוטטים ביותר בברית החדשה, שהרי הוא מפרט את הבשורה המשיחית במלואה – משיח סובל, מת וקם לתחייה. > "וְאֲנַחְנוּ מְבַשְּׂרִים לָכֶם כִּי הַהַבְטָחָה אֲשֶׁר הֻבְטְחָה לַאֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהִים קִיֵּם אוֹתָהּ לָנוּ, הַבָּנִים, בַּהֲקִימוֹ אֶת יֵשׁוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּזְמוֹר הַשֵּׁנִי: בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. וְעַל הֲקִימוֹ אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים לְבִלְתִּי שׁוּב עוֹד אֶל שַׁחַת, כֹּה אָמַר: אֶתֵּן לָכֶם חַסְדֵי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים. לָכֵן נֶאֱמַר גַּם בְּמָקוֹם אַחֵר: לֹא–תִתֵּן חֲסִידְיךָ לִרְאוֹת שָׁחַת" (מה"ש יג 32–35). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [ניצחון שמתחיל בתפילה](https://igod.co.il/devotionals/ניצחון-שמתחיל-בתפילה/) **Published:** אפריל 3, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אֲמָרַי הַאֲזִינָה יהוה בִּינָה הֲגִיגִי׃ הַקְשִׁיבָה לְקֹול שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי־אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל׃ יהוה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קֹולִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ־לְךָ וַאֲצַפֶּה… כִּי־אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יהוה כַּצִּנָּה רָצֹון תַּעְטְרֶנּוּ" (תהלים ה 2–4, 13). בעולם מלא בקשיים ובמלחמות רוחניות, מזמור ה מלמד אותנו היכן מצוי הניצחון האמיתי. כמו בתהילים ג–ד, מזמור ה מוסיף לתאר את המרד מצד אלו שנועצו נגד מלך המשיח (השוו תהילים ה 11 לתהילים א 1, ב 1–2), הבא לידי ביטוי בתפילתו של דוד. בתשובה למבקשי נפשו, רואים השתקפות של האיש המבורך ממזמור א. כשם שאותו האיש במזמור א מצליח משום שהוא "הוגה בתורת יהוה יומם ולילה" (פס' 2–3), כך דוד "מעוטר ברצון" (ה 13) בזכות הגותו בדבר יהוה בבוקר (תהילים ה 2, 4). במזמור ה 2–4, דוד הוגה בחסדו של אלוהים והגותו מבטיחה לו ניצחון על ההוללים התוקפים אותו (פס' 6–7, 9–11). הדבר יוצר הקבלה ברורה למשיח בתהילים ב, אשר מדקלם את "חֹק יְהוָה" (דהיינו, את הבטחת אלוהים לבית דוד) כהוכחה לכך שאלוהים יעניק לו את הגויים לנחלה (תהילים ב 7–8). מבחינה מעשית, מזמור ה מדגיש את חשיבותה של ההגות בהבטחות אלוהים (פס' 2) לצד התמדה בתפילה ובציפייה (פס' 3–4), כהגנה (פס' 13) מפני אויבינו (פס' 9). בעוד רבים ודאי היו ממליצים לדוד לנצל את שעות הבוקר המוקדמות כדי "להערך לקרב" (השימוש בשורש ער"כ אופייני להקשר מלחמתי במקרא; ראו בראשית יד 8; שופטים כ 20, 22; שמ"א יז 2, ח; שמ"ב י 8; דה"א יב 34, 36; יט 9, 17, דה"ב יג 3, יד 9), דוד בחר להקדיש זמנו היקר לקראת "הערכות" למפגש עם אלוהים (תהלים ה 4). בעיצומו של הקרב, כאשר אויבנו הרוחני תוקף ללא רחם, אנו עלולים לחוש דחף לדהור קדימה ולהגן על עצמנו. עם זאת, כיוון שאלוהים הבטיח לנו ניצחון סופי, ההגנה הטובה ביותר נעוצה דווקא בתנ"ך פתוח ובהקדשת זמן עם אלוהים בתפילה. ניצחון אינו מתחיל בשדה הקרב, אלא בתלות גמורה במלך המלכים ובכניעה לפניו. > "כִּי לֹא עִם בָּשָׂר–וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם… וּקְחוּ אֶת כּוֹבַע הַיְשׁוּעָה וְאֶת חֶרֶב הָרוּחַ, שֶׁהִיא דְּבַר הָאֱלֹהִים. בְּכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הִתְפַּלְּלוּ תָּמִיד בְּרוּחַ. שִׁקְדוּ בִּתְפִלַּתְכֶם וְהַתְמִידוּ בִּתְחִנָּה בְּעַד כָּל הַקְּדוֹשִׁים" (אפסים ו 12, 17–18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [יציאת מצרים והגאולה העתידה](https://igod.co.il/devotionals/יציאת-מצרים-והגאולה-העתידה/) **Published:** אפריל 5, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר יהוה לֹו עֹוד הָבֵא־נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדֹו בְּחֵיקֹו וַיֹּוצִאָהּ וְהִנֵּה יָדֹו מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג׃ וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל־חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדֹו אֶל־חֵיקֹו וַיֹּוצִאָהּ מֵחֵיקֹו וְהִנֵּה־שָׁבָה כִּבְשָׂרֹו" (שמות ד' 6–7). קיימת אמונה עתיקה ומסתורית, לפיה אחד משמותיו של המשיח יהיה "המצורע של בית רבי". שם זה מגיע מהתלמוד הבבלי (סנהדרין צ"ח ע"ב. ביאור שטיינזלץ) ונשען על ישעיה נג 4 שם העבד הסובל מתואר כ"נגוע מוכה אלוהים ומעונה". \[באופן מדהים, באותו קטע, המשיח מזוהה גם כמלך נעלה בשם "שילה" (בהסתמך על בראשית מט 10).\] במסורת זו, אפשר לראות את פעמי הגאולה בצורה ברורה יותר, כבר בתוך כתבי הקודש. המסורת היהודית העתיקה משמרת קריאה קפדנית של העבד הסובל בישעיה, המתואר כמשה חדש ומבוסס על הקבלה בין יציאת מצרים החדשה של ישעיהו לבין יציאת מצרים הראשונה. כאשר אלוהים נתן למשה אות הוא בחר לעשות זאת על–ידי צרעת, אותה מחלה הקשורה מאוחר יותר לסבלות המשיח במסורת הרבנית. אות זה, הממוקם בסיפור גאולת ישראל, מצביע לעבר המשיח, אשר יביא את יציאת מצרים החדשה ואת הפסח החדש דרך מכות, ייסורים וסבל. למרות שמשה אינו מוזכר בהגדה של פסח, חז"ל קראו את סיפור יציאת מצרים תוך תשומת לב לסימנים בטקסט. הם מלמדים אותנו להביט לעבר משה חדש, גואל שאינו רק רם ונישא, אלא מביא את גאולת ישראל באמצעות דחייה וייסורים, כפי שחווה משה עצמו. בעודנו נכנסים לעונת הפסח, הבה נלך בעקבות אותם פרשנים קדומים של המקרא; בעודם קוראים על–אודות משה, הם ראו בעיני רוחם את המשיח ובו–זמנית חגגו את גאולת ישראל בעבר, תוך ציפייה לגאולה עתידית גדולה בהרבה. > "כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ לֶחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע וְנָתַן לַתַּלְמִידִים בְּאָמְרוֹ: קְחוּ וְאִכְלוּ, זֶה גּוּפִי. לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרֵךְ וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: שְׁתוּ מִמֶּנָּה כֻּלְּכֶם, כִּי זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַחֲדָשָּׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, מֵעַתָּה לֹא אֶשְׁתֶּה מִפְּרִי הַגֶּפֶן הַזֶּה עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם אֲשֶׁר אֶשְׁתֵּהוּ חָדָשׁ עִמָּכֶם בְּמַלְכוּת אָבִי. לְאַחַר שֶׁשָּׁרוּ אֶת הַהַלֵּל יָצְאוּ אֶל הַר הַזֵּיתִים" (מתי כו 26–30). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, מועדי ישראל --- ### [הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה - חשיבותם של מעשים והתנהגות | יסודות האמונה המשיחית](https://igod.co.il/questions-life/אהבה-מין-והצורך-במערכת-יחסים-אינטימית/) **Published:** אוגוסט 28, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > בכל בן-אדם באשר הוא מוטמע הצורך באהבה, במערכות יחסים אינטימיות. בכתבה שהופיעה בירחון אמריקאי, הצהיר הפסיכולוג ד"ר הנרי בראנדט שישנה תופעה המופיעה אצל רבים מן המטופלים המגיעים אליו. כך הם אומרים לו: "בהתחלה, קיום יחסי-מין היה מרגש עבורנו! לאחר מכן, התחלנו להרגיש מוזר לגביי עצמנו אישית ואז תהינו גם לגביי בן/בת זוגנו. התווכחנו, רבנו, לבסוף נפרדנו. כעת אין בנינו שום קשר". ### הבוקר שאחרי לתופעה זו אני קורא 'תופעת הבוקר שאחרי'. אנו מתעוררים ומגלים שהאינטימיות חסרה. מערכת היחסים המינית אינה מספקת אותנו עוד ונותרנו עם משהו שלא רצינו בו באמת מלכתחילה. אנחנו שוכבים במיטה לצד בני זוגנו בהרגשת ריקנות וכל מה שנשאר הוא – שני אנשים מרוכזים בעצמם אשר דורשים את סיפוקם האישי. המרכיבים של אהבה כנה, אמיתית ואינטימית אינם יכולים להירכש באופן מיידי ולכן אנו מוצאים את עצמנו במצב לא מאוזן, בחיפוש אחר הרמוניה. לכל אחד מאיתנו יש חמישה רבדים חשובים בחייו. יש לנו את הרובד הפיזי, הרגשי, המנטלי, הסוציאלי והרוחני. כל חמשת אלה נועדו לעבוד יחד בהרמוניה. בחיפושנו אחר אינטימיות במערכת-יחסים אנו מייחלים לפתרון מהיר ומיידי. אחת הבעיות שלנו היא שאנו כמהים לסיפוק מיידי. כאשר הצורך באינטימיות במערכת יחסים אינו בא לידי סיפוק, אנו מחפשים פתרון מיידי. היכן אנו מחפשים אותו? בחלק הפיזי. קל יותר להיות אינטימי עם מישהו באופן פיזי מאשר בכל ארבעת הרבדים האחרים שמרכיבים אותנו. ניתן להיות "אינטימי" עם אדם מהמין השני בתוך שעה (או פחות) – זה הכל עניין של דחף. אך במהרה אנו מגלים כי מין יכול לספק רק באופן מאוד זמני את הרצון הזה, ושעדיין קיים הצורך העמוק והכמוס שלא בא לידי סיפוק. מה אנחנו עושים כשההתלהבות בנינו לבן/בת הזוג דועכת, וככל שאנחנו חווים מין אנחנו פחות ופחות נרגשים ממנו? אנחנו מתרצים את המצב: "אנחנו מאוהבים. לא, אני מתכוון באמת מאוהבים". אך אנחנו עדין מוצאים את עצמנו מרגישים אשמים ולא מסופקים. אני נוכח לראות בכל אוניברסיטה אליה אני מגיע, גברים ונשים אשר מחפשים אינטימיות, הולכים ממערכת יחסים אחת לאחרת בתקווה ש"הפעם זה יהיה שונה. הפעם אמצא מערכת יחסים שתצליח!". ״אני מאמין כי מה שאנחנו באמת חפצים בו הוא איננו מין. הדבר שאנו חפצים בו באמת הינו אינטימיות עמוקה״. כך אומר ד"ר בראנדט. ### מהי אינטמיות? כיום, המושג 'אינטימיות' לקח על עצמו קונוטציה מינית, אך אינטימיות הינה הרבה מעבר מזה. מילה זו כוללת את כל ההיבטים השונים של חיינו – כן, גם את ההיבט המיני, אך חשוב יותר; ההיבט הסוציאלי, הרגשי, המנטאלי והרוחני. משמעותה של המילה ״אינטימיות״ הינה חלוקה מוחלטת של החיים עם אחר. האם לא לכל אחד מאיתנו היה בזמן זה או אחר את הרצון לקרבה, לאחדות, לחלוק את חיינו עם מישהו באופן מוחלט? מרשל הודג', בספרו "הפחד שלך מאהבה", כותב: "אנו מייחלים לרגעים בהם יש ביטויי אהבה, קרבה ורוך, אך לעיתים תכופות, בנקודה קריטית מסוימת, אנחנו סוגרים את עצמנו וצועדים אחורה. אנחנו מפחדים מקרבה. מפחדים לאהוב". בהמשך הספר הודג' כותב: "ככל שאתה מתקרב למישהו כך גדל הסיכוי שלך להיפגע". הפחד לרוב מסיט אותנו ממציאת אינטימיות אמיתית. בתקופה מסוימת העברתי סדרה של הרצאות באוניברסיטה. בתום אחת ההרצאות ניגשה אליי אישה ואמרה לי: "אני חייבת לדבר איתך על בעיה שיש לי עם חבר שלי". התיישבנו והיא החלה לספר לי על בעיותיה. לאחר מספר רגעים, היא הצהירה את ההצהרה הבאה: "כעת, בחיי, אני עושה כל מה שביכולתי על מנת לא להיפגע". אז השבתי לה: "במילים אחרות, את נוקטת צעדים על מנת לא לאהוב יותר?". היא חשבה שלא הבנתי אותה ולכן המשיכה: "לא, זה לא מה שאני אומרת, אני פשוט לא רוצה להיפגע יותר. אני לא רוצה כאב בחיי". פניתי אליה שוב ואמרתי: "נכון, את לא רוצה אהבה בחייך". אתם מבינים, אין כזה דבר "אהבה נטולת כאב", ככל שאנו מתקרבים למישהו יותר, כך גדלים הסיכויים להיפגע. אני מעריך כי אתם וגם 100 אחוז מהאוכלוסייה היו אומרים שהם חוו פגיעה במערכת יחסים בעברם. השאלה היא, כיצד אתם מתמודדים עם הכאב? על מנת להסוות את הכאב, רבים מאיתנו מגיבים לאנשים בדרך שאני קורא לה, "דרך דו צדדית". אנחנו אומרים: "שמעי, אני רוצה שתתקרבי אליי. אני רוצה לאהוב ולהיות נאהב… אבל, נפגעתי בעבר. אז לא, אני לא רוצה לדבר על הנושאים האלה. אני לא רוצה לשמוע את הדברים האלה." אנחנו בונים חומות סביב ליבנו על מנת להגן על עצמנו מכל אחד שבא מבחוץ ועלול לפגוע בנו. אך אותה חומה אשר מונעת מאנשים להיכנס, היא זו שכולאת אותנו מבפנים. התוצאה? הבדידות חודרת פנימה, האינטימיות האמיתית והאהבה נהפכים להיות בלתי ניתנים להשגה. ### מהי אהבה? אהבה הינה יותר מרגשות, מפרפרים בבטן או מאורגזמה, היא לא מבוססת על רגשות. אולם, החברה שלנו כיום לקחה את מה שלראשונה נכתב בכתבי-הקודש אודות אהבה, מין ואינטימיות ושינתה אותם לרגשות והרגשות בלבד. הסרטים בהוליווד מרבים להציג בפנינו אילוסטרציה למושג 'אהבה' המזופתת בפרפרי-בטן של זוגות צעירים ויפים, המחזיקה ולו לשעה קלה. אך אלוהים בחר לתאר 'אהבה' בצורה שונה בכתבי-הקודש, להלן דוגמא לכך: "האהבה סבלנית ונדיבה, האהבה איננה מקנאת, האהבה לא תתפאר ולא תתנשא, היא לא תנהג בגסות והיא לא תדרוש את טובת עצמה, היא לא תתרגז ולא תחשוב רעה. האהבה לא תשמח בעוולה, כי בָּאמת שמחתה. היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקווה לכל ותסבול את הכל. האהבה לא תימוט לעולם." (האגרת הראשונה לקורינתיים יג׳, ד׳-ח׳, מתוך הברית החדשה). בכדי להבין את המשקל הרב שאלוהים מייחס לאהבה על פי הגדרתו, הרשו לי להציג בפניכם את פסוקים ד׳ עד ח׳ בצורה הבאה. חישבו כיצד צרכיכם היו באים לידי סיפוק אם מישהו היה אוהב אתכם בצורה שכתבי הקודש טענו שצריך לאהוב אחרים: - אם אהובכם היה מגיב אליכם בסבלנות, באדיבות ולא היה מקנא בכם. - אם אדם זה לא היה גאוותן או יהיר. - מה לגבי אדם שלא היה מלא בגסות, אנוכי או חמום מוח. - מה אם הוא לא היה זוכר לכם את עוונותיכם הקודמים שפעלתם נגדו. - אם הוא לעולם לא היה משקר ותמיד היה ישר איתך. - מה אם היה מגן עליך, בוטח בך, תמיד מקווה לטוב ביותר עבורך ונשאר איתך גם בזמנים הקשים ביותר. כך מתאר אלוהים אהבה, את האהבה שהוא רוצה שאנו נחווה במערכות היחסים שלנו. אתם תווכחו לראות כי אהבה מסוג זה ממוקדת ומתרכזת באדם השני. במקום לדרוש את טובת עצמה – היא מעניקה! אך קיימת בעיה, מי מאיתנו יכול למלא את האהבה כפי שהיא מתוארת בפסוקים האלה? ### כיצד זה רלוונטי אלינו? בכדי שנוכל אנו לחוות את האהבה הזו במערכות היחסים שלנו, עלינו קודם כל לחוות את אהבת אלוהים כלפינו. איננו יכולים להפגין אהבה כזו כלפי מישהו אם לעולם לא חווינו אותה בעצמנו. אלוהים אשר מכיר אתכם, אשר יודע כל פרט עליכם, אוהב אתכם בצורה מושלמת. אלוהים אמר לנו דרך הנביא ירמיהו: "מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו לא׳, ב׳) אזי, אהבת אלוהים לעולם לא תשתנה כלפינו. רק אדם שאהבת אלוהים מציפה את ליבו יהיה מסוגל להתפלל עבור אויביו, לסלוח לחוטאים כנגדו ולאהוב את אלו שלא אוהבים אותו בצורה שווה. אלוהים אוהב אותנו לא משנה מה. בעוד שלעיתים תכופות, מערכות יחסים מגיעות אל קיצם כאשר קורה משהו המערער את השגרה, כגון, תאונה קשה, איבוד מקור הכנסה או סתם כי אנחנו כבר לא נראים כפי שנראנו לפני 20 שנה, אהבתו של אלוהים איננה מבוססת על המאורעות בחיינו, המראה הפיזי שלנו, כמה כסף אנחנו ״עושים״ בחודש, או מה הגזע, המוצא או המין שלנו. גם ללא קשר לאמונתינו הדתית. כפי שאתם יכולים לראות, זוית ראייתו של אלוהים לגבי אהבה שונה בתכליתה מהגדרתה על פי החברה המודרנית. האם אתם יכולים לדמיין מערכת יחסים המכילה בתוכה אהבה שכזו? ### פסגת האהבה? נשאלת השאלה, מה היא הצורה הרדיקלית ביותר בה אהבה יכולה לבוא לידיי ביטוי? המבחן הגדול ביותר של האהבה הינו ההקרבה. רק מי שבאמת אוהב מסוגל להקריב, לוותר על היקר לו בעבור זולתו. הרי שההקרבה הקיצונית ביותר היא הקרבת חיינו, אם המוכנה להקריב את חייה בעד ילדיה, בעל המוכן להקריב את חייו להצלת אלו של אשתו. ההיסטוריה מלאה בסיפורים מסוג זה, גם רעיון ה"משיח" בתנ"ך מבוסס על הקרבה מסוג זה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, משמעות החיים, פילוסופיה, שאלות על החיים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מהי אהבה? אבל אהבה אמיתית | יסודות האמונה המשיחית](https://igod.co.il/discipleship/love/) **Published:** מרץ 27, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** --- בכל בן-אדם באשר הוא מוטמע הצורך באהבה, במערכות יחסים אינטימיות. בכתבה שהופיעה בירחון אמריקאי, הצהיר הפסיכולוג ד”ר הנרי בראנדט שישנה תופעה המופיעה אצל רבים מן המטופלים המגיעים אליו. כך הם אומרים לו: “בהתחלה, קיום יחסי-מין היה מרגש עבורנו! לאחר מכן, התחלנו להרגיש מוזר לגביי עצמנו אישית ואז תהינו גם לגביי בן/בת זוגנו. התווכחנו, רבנו, לבסוף נפרדנו. כעת אין בנינו שום קשר”. ### הבוקר שאחרי לתופעה זו קוראים ‘תופעת הבוקר שאחרי’. אנו מתעוררים ומגלים שהאינטימיות חסרה. מערכת היחסים המינית אינה מספקת אותנו עוד ונותרנו עם משהו שלא רצינו בו באמת מלכתחילה. אנחנו שוכבים במיטה לצד בני זוגנו בהרגשת ריקנות וכל מה שנשאר הוא – שני אנשים מרוכזים בעצמם אשר דורשים את סיפוקם האישי. המרכיבים של אהבה כנה, אמיתית ואינטימית אינם יכולים להירכש באופן מיידי ולכן אנו מוצאים את עצמנו במצב לא מאוזן, בחיפוש אחר הרמוניה. לכל אחד מאיתנו יש חמישה רבדים חשובים בחייו. יש לנו את הרובד הפיזי, הרגשי, המנטלי, הסוציאלי והרוחני. כל חמשת אלה נועדו לעבוד יחד בהרמוניה. בחיפושנו אחר אינטימיות במערכת-יחסים אנו מייחלים לפתרון מהיר ומיידי. אחת הבעיות שלנו היא שאנו כמהים לסיפוק מיידי. כאשר הצורך באינטימיות במערכת יחסים אינו בא לידי סיפוק, אנו מחפשים פתרון מיידי. היכן אנו מחפשים אותו? בחלק הפיזי. קל יותר להיות אינטימי עם מישהו באופן פיזי מאשר בכל ארבעת הרבדים האחרים שמרכיבים אותנו. ניתן להיות “אינטימי” עם אדם מהמין השני בתוך שעה (או פחות) – זה הכל עניין של דחף. אך במהרה אנו מגלים כי מין יכול לספק רק באופן מאוד זמני את הרצון הזה, ושעדיין קיים הצורך העמוק והכמוס שלא בא לידי סיפוק. מה אנחנו עושים כשההתלהבות בנינו לבן/בת הזוג דועכת, וככל שאנחנו חווים מין אנחנו פחות ופחות נרגשים ממנו? אנחנו מתרצים את המצב: “אנחנו מאוהבים. לא, אני מתכוון באמת מאוהבים”. אך אנחנו עדין מוצאים את עצמנו מרגישים אשמים ולא מסופקים. אני נוכח לראות בכל אוניברסיטה אליה אני מגיע, גברים ונשים אשר מחפשים אינטימיות, הולכים ממערכת יחסים אחת לאחרת בתקווה ש”הפעם זה יהיה שונה. הפעם אמצא מערכת יחסים שתצליח!”. ״אני מאמין כי מה שאנחנו באמת חפצים בו הוא איננו מין. הדבר שאנו חפצים בו באמת הינו אינטימיות עמוקה״. כך אומר ד”ר בראנדט. ### מהי אינטמיות? כיום, המושג ‘אינטימיות’ לקח על עצמו קונוטציה מינית, אך אינטימיות הינה הרבה מעבר מזה. מילה זו כוללת את כל ההיבטים השונים של חיינו – כן, גם את ההיבט המיני, אך חשוב יותר; ההיבט הסוציאלי, הרגשי, המנטאלי והרוחני. משמעותה של המילה ״אינטימיות״ הינה חלוקה מוחלטת של החיים עם אחר. האם לא לכל אחד מאיתנו היה בזמן זה או אחר את הרצון לקרבה, לאחדות, לחלוק את חיינו עם מישהו באופן מוחלט? מרשל הודג’, בספרו “הפחד שלך מאהבה”, כותב: “אנו מייחלים לרגעים בהם יש ביטויי אהבה, קרבה ורוך, אך לעיתים תכופות, בנקודה קריטית מסוימת, אנחנו סוגרים את עצמנו וצועדים אחורה. אנחנו מפחדים מקרבה. מפחדים לאהוב”. בהמשך הספר הודג’ כותב: “ככל שאתה מתקרב למישהו כך גדל הסיכוי שלך להיפגע”. הפחד לרוב מסיט אותנו ממציאת אינטימיות אמיתית. בתקופה מסוימת העברתי סדרה של הרצאות באוניברסיטה. בתום אחת ההרצאות ניגשה אליי אישה ואמרה לי: “אני חייבת לדבר איתך על בעיה שיש לי עם חבר שלי”. התיישבנו והיא החלה לספר לי על בעיותיה. לאחר מספר רגעים, היא הצהירה את ההצהרה הבאה: “כעת, בחיי, אני עושה כל מה שביכולתי על מנת לא להיפגע”. אז השבתי לה: “במילים אחרות, את נוקטת צעדים על מנת לא לאהוב יותר?”. היא חשבה שלא הבנתי אותה ולכן המשיכה: “לא, זה לא מה שאני אומרת, אני פשוט לא רוצה להיפגע יותר. אני לא רוצה כאב בחיי”. פניתי אליה שוב ואמרתי: “נכון, את לא רוצה אהבה בחייך”. אתם מבינים, אין כזה דבר “אהבה נטולת כאב”, ככל שאנו מתקרבים למישהו יותר, כך גדלים הסיכויים להיפגע. אני מעריך כי אתם וגם 100 אחוז מהאוכלוסייה היו אומרים שהם חוו פגיעה במערכת יחסים בעברם. השאלה היא, כיצד אתם מתמודדים עם הכאב? על מנת להסוות את הכאב, רבים מאיתנו מגיבים לאנשים בדרך שאני קורא לה, “דרך דו צדדית”. אנחנו אומרים: “שמעי, אני רוצה שתתקרבי אליי. אני רוצה לאהוב ולהיות נאהב… אבל, נפגעתי בעבר. אז לא, אני לא רוצה לדבר על הנושאים האלה. אני לא רוצה לשמוע את הדברים האלה.” אנחנו בונים חומות סביב ליבנו על מנת להגן על עצמנו מכל אחד שבא מבחוץ ועלול לפגוע בנו. אך אותה חומה אשר מונעת מאנשים להיכנס, היא זו שכולאת אותנו מבפנים. התוצאה? הבדידות חודרת פנימה, האינטימיות האמיתית והאהבה נהפכים להיות בלתי ניתנים להשגה. ### מהי אהבה? אהבה הינה יותר מרגשות, מפרפרים בבטן או מאורגזמה, היא לא מבוססת על רגשות. אולם, החברה שלנו כיום לקחה את מה שלראשונה נכתב בכתבי-הקודש אודות אהבה, מין ואינטימיות ושינתה אותם לרגשות והרגשות בלבד. הסרטים בהוליווד מרבים להציג בפנינו אילוסטרציה למושג ‘אהבה’ המזופתת בפרפרי-בטן של זוגות צעירים ויפים, המחזיקה ולו לשעה קלה. אך אלוהים בחר לתאר ‘אהבה’ בצורה שונה בכתבי-הקודש, להלן דוגמא לכך: “האהבה סבלנית ונדיבה, האהבה איננה מקנאת, האהבה לא תתפאר ולא תתנשא, היא לא תנהג בגסות והיא לא תדרוש את טובת עצמה, היא לא תתרגז ולא תחשוב רעה. האהבה לא תשמח בעוולה, כי בָּאמת שמחתה. היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקווה לכל ותסבול את הכל. האהבה לא תימוט לעולם.” (האגרת הראשונה לקורינתיים יג׳, ד׳-ח׳, מתוך הברית החדשה). בכדי להבין את המשקל הרב שאלוהים מייחס לאהבה על פי הגדרתו, הרשו לי להציג בפניכם את פסוקים ד׳ עד ח׳ בצורה הבאה. חישבו כיצד צרכיכם היו באים לידי סיפוק אם מישהו היה אוהב אתכם בצורה שכתבי הקודש טענו שצריך לאהוב אחרים: - אם אהובכם היה מגיב אליכם בסבלנות, באדיבות ולא היה מקנא בכם. - אם אדם זה לא היה גאוותן או יהיר. - מה לגבי אדם שלא היה מלא בגסות, אנוכי או חמום מוח. - מה אם הוא לא היה זוכר לכם את עוונותיכם הקודמים שפעלתם נגדו. - אם הוא לעולם לא היה משקר ותמיד היה ישר איתך. - מה אם היה מגן עליך, בוטח בך, תמיד מקווה לטוב ביותר עבורך ונשאר איתך גם בזמנים הקשים ביותר. כך מתאר אלוהים אהבה, את האהבה שהוא רוצה שאנו נחווה במערכות היחסים שלנו. אתם תווכחו לראות כי אהבה מסוג זה ממוקדת ומתרכזת באדם השני. במקום לדרוש את טובת עצמה – היא מעניקה! אך קיימת בעיה, מי מאיתנו יכול למלא את האהבה כפי שהיא מתוארת בפסוקים האלה? ### כיצד זה רלוונטי אלינו? בכדי שנוכל אנו לחוות את האהבה הזו במערכות היחסים שלנו, עלינו קודם כל לחוות את אהבת אלוהים כלפינו. איננו יכולים להפגין אהבה כזו כלפי מישהו אם לעולם לא חווינו אותה בעצמנו. אלוהים אשר מכיר אתכם, אשר יודע כל פרט עליכם, אוהב אתכם בצורה מושלמת. אלוהים אמר לנו דרך הנביא ירמיהו: “מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד” (ירמיהו לא׳, ב׳) אזי, אהבת אלוהים לעולם לא תשתנה כלפינו. רק אדם שאהבת אלוהים מציפה את ליבו יהיה מסוגל להתפלל עבור אויביו, לסלוח לחוטאים כנגדו ולאהוב את אלו שלא אוהבים אותו בצורה שווה. אלוהים אוהב אותנו לא משנה מה. בעוד שלעיתים תכופות, מערכות יחסים מגיעות אל קיצם כאשר קורה משהו המערער את השגרה, כגון, תאונה קשה, איבוד מקור הכנסה או סתם כי אנחנו כבר לא נראים כפי שנראנו לפני 20 שנה, אהבתו של אלוהים איננה מבוססת על המאורעות בחיינו, המראה הפיזי שלנו, כמה כסף אנחנו ״עושים״ בחודש, או מה הגזע, המוצא או המין שלנו. גם ללא קשר לאמונתינו הדתית (עם כל הכבוד לרבנים, לדוגמא). כפי שאתם יכולים לראות, זוית ראייתו של אלוהים לגבי אהבה שונה בתכליתה מהגדרתה על פי החברה המודרנית. האם אתם יכולים לדמיין מערכת יחסים המכילה בתוכה אהבה שכזו? ### פסגת האהבה? נשאלת השאלה, מה היא הצורה הרדיקלית ביותר בה אהבה יכולה לבוא לידיי ביטוי? המבחן הגדול ביותר של האהבה הינו ההקרבה. רק מי שבאמת אוהב מסוגל להקריב, לוותר על היקר לו בעבור זולתו. הרי שההקרבה הקיצונית ביותר היא הקרבת חיינו, אם המוכנה להקריב את חייה בעד ילדיה, בעל המוכן להקריב את חייו להצלת אלו של אשתו. ההיסטוריה מלאה בסיפורים מסוג זה, גם רעיון ה”משיח” בתנ”ך מבוסס על הקרבה מסוג זה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה **תגיות:** אהבה, מהי אהבה --- ### [מיהו הגיבור שקדם למשה? המושיע הראשון של ישראל!](https://igod.co.il/prophecies-messiah/מיהו-הגיבור-שקדם-למשה-המושיע-הראשון-של/) **Published:** אפריל 19, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בחג הפסח אנו נוהגים לספר את סיפור גאולתנו, אבל לרוב אנו שוכחים מה הוביל אותנו לשם מלכתחילה! לפני הגעתנו למצרים, היה אדם אחד שהציל את ישראל, אך הוא גם היה אחת הדמויות הדחויות ביותר בהיסטוריה שלנו – יוסף. בלעדיו לא הייתה יציאת מצרים! ויתכן שכל בני ישראל הייתה מתים מרעב. חז"ל לא פעם דיברו על "משיח בן יוסף", גיבור שיסבול כדי להציל את ישראל בדיוק כמו יוסף, אך יהיה זה מושיע גדול יותר שעתיד היה לבוא. יוסף, אהוב אך דחוי, מרמז על ישוע. שניהם סבלו, התמודדו עם שנאה, והתגברו על מזימות שתכננו נגדם – וכל זה מהעם שלהם! עם זאת, מעשיהם הביאו ברכה וגאולה. באמצעות ישוע, הבשורה שינתה תרבויות, והביאה את התורה לרחבי העולם. [ חקרו עוד על משיח בן יוסף ](https://igod.co.il/messiah-son-of-joseph/) #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, סודותיו של משיח בן יוסף **תגיות:** ווידאו --- ### [הגיבור הבזוי של ישראל - איך הוא קשור ליוסף?](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הגיבור-הבזוי-של-ישראל-איך-הוא-קשור-ליו/) **Published:** מאי 30, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** האם ידעתם שלפני גאולת עם ישראל ממצרים, עברנו גאולה קודמת על ידי גיבור ומושיע שקדם למשה רבנו? שמו הוא יוסף. אחיו קינאו בו וזממו להרוג אותו. הם השליכוהו אל הבור למות, אך הוא קם מן הבור ונמכר לגויים במצריים! המצרים התברכו בו ומהר מאוד, יוסף הפך ליד ימינו של פרעה. דבר שבעזרתו הצליח יוסף לעזור לאחיו, בני ישראל, לשרוד את הרעב הכבד שהיה בארץ כנען באותה התקופה. בדיוק כפי שיוסף היה הגואל של בני ישראל בתקופתו, חז"ל מצביעים על דמות נוספת כמו יוסף: "משיח בן יוסף". זוהי דמות של גיבור שיבוא להושיע את עם ישראל מחטאיהם. לפי התנ״ך, זוהי דמות שראשית תסבול עבור עמה, ובכך תציל אותם מהסבל והצרות, בדיוק כפי שעשה יוסף! הדבר המדהים ביותר הוא שסיפורו של יוסף דומה באופן מדהים ועל טבעי לסיפור חייו של ישוע מהברית החדשה! השאלה שעולה מכאן היא – האם יתכן שישוע הוא משיח בן יוסף שחז"ל והתנ"ך מרמזים עליה? [ חקרו עוד על משיח בן יוסף ](https://igod.co.il/messiah-son-of-joseph/) #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, סודותיו של משיח בן יוסף **תגיות:** ווידאו --- ### [כיצד לזהות את האויב האמיתי](https://igod.co.il/devotionals/כיצד-לזהות-את-האויב-האמיתי/) **Published:** מרץ 31, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּיהוה חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם צִפֹּור׃ כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כֹּונְנוּ חִצָּם עַל־יֶתֶר לִירֹות בְּמֹו־אֹפֶל לְיִשְׁרֵי־לֵב… יהוה בְּהֵיכַל קָדְשֹׁו יהוה בַּשָּׁמַיִם כִּסְאֹו עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם" (תהלים יא 1–2, 4). כיוון שהורגלנו לקרוא את תהילים כאוסף אקראי של תפילות ותשבחות ולא כספר אחד שמזמוריו מסודרים בקפידה כחלק ממבנה–על, עלינו להזכיר לעצמנו לקרוא כל מזמור לאור הקשרו הספרותי. לפני שמיישמים לחיינו אמיתות כלליות מלגלוגו של דוד במזימותיהם חסרות התוחלת של אויביו (פס' 1–3) ומביטחונו במלכותו ובצדקתו הנצחיות של יהוה (פס' 4–7), עלינו תחילה לקרוא מזמור זה לאור האסטרטגיה הכללית ספר תהלים. כאשר קוראים את מזמור יא בהקשר המזמורים הקודמים לו, ניתן לזהות את המרד של הרשעים כפי שהוא באמת. אין מדובר אלא במרד נגד מלך המשיח (ראו מזמור ב 1–3), שבטחונו תלוי ביושב על כסאו בשמים וצוחק (פס' 4). דוד לועג לאויביו על שאמרו לו לברוח כציפור (מזמור יא 1), שכן אלוהים מינה את בן האדם – המשיח – למשול על עופות השמים (ח 9). הוא מכיר בחוסר תוחלתם של הרשעים אשר דורכים את קשתותיהם ומכוננים את חיציהם (יא 2), משום שקשת אלוהים דורכה ומוכנה לקרב (ראו מזמור ז 13). בעוד הרשעים מבקשים לירות בישרי הלב תחת מעטה האפלה (יא 2), אלוהים מבטיח להגן על ישרי–לב ולהושיעם (ז 11). ברגע שקוראים את מזמור יא בהקשרו, אפשר לזהות מי הוא האויב הרוחני שעימו אנו מצויים במאבק. הרשעים הם אלו הדוחים את יהוה על–ידי לעג למשיחו. הישרים, לעומת זאת, הם אלו שבחרו לבטוח ביהוה משום שחסו בבנו הגדול ביותר של דוד, בעיצומו של אותו מאבק רוחני (ראו מזמור ב 10–12). > כתבי הקודש עצמם מבהירים את מהות הבחירה הזו: "לָמָּה רָגְשׁוּ גֹויִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ־רִיק׃ יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ וְרֹוזְנִים נֹוסְדוּ־יָחַד עַל־יהוה וְעַל־מְשִׁיחֹו" (מזמור ב 1–2). "הַמַּאֲמִין בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם, אַךְ הַמְסָרֵב לְהַאֲמִין בַּבֵּן לֹא יִרְאֶה חַיִּים, אֶלָּא חֲרוֹן אֱלֹהִים חָל עָלָיו" (יוחנן ג 36). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [ציון - שיר לשיבה, לתקווה, ולבנים שחוזרים הביתה | דרור מוסיקה עם שילה בן הוד](https://igod.co.il/songs/ציון-שיר-לשיבה-לתקווה-ולבנים-שחוזרים/) **Published:** אוקטובר 22, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** "ציון" הוא שיר על רחמים, על נאמנות שלא נשברת, ועל אהבה שמנצחת את החושך. בתוך כל הכאב שחווינו בשנתיים האחרונות, כשהלב של עם שלם המתין בכיליון עיניים לשובם של החטופים, השיר הזה נושא קול אחר., קול של תקווה. הוא מזכיר לנו שאלוהי ישראל לא שכח את ילדיו, ושהוא עדיין מחזיר בנים ובנות מהשבי, בגוף וברוח. השיר מבוסס על דברי הנביאים, על הבטחת אלוהים שנתן בפיהם לפני אלפי שנים – הבטחה שעודנה עומדת גם היום! #### קרדיטים: שיר, מילים, ולחן מקוריים: [‪@aaronshustofficial‬](https://www.youtube.com/@aaronshustofficial) תרגום לעברית: תמיר קוגמן שירה בעברית: [‪@ShiloBenHod‬](https://www.youtube.com/@ShiloBenHod) הקלטות ומיקס: Studio 39 גיטרה ובוזוקי: אבי סינגולדה תופים: ניר צדקיהו קלידים וכלי הקשה: גל פדה מאסטרינג: יונתן דנינו #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) Artlist.io License Number – 436795 Musicbed SyncID: MB01LQTNB4WEET1 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** שירים --- ### [כי ילד יולד לנו - המשיח נולד! ביצוע מודרני לקלאסיקה של הנדל מישעיהו ט' ה' | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/dror-music/כי-ילד-יולד-לנו-המשיח-נולד-ביצוע-מודרנ/) **Published:** דצמבר 24, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [ להאזנה ולהורדה ברשתות ](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbTlNYVFwT2s0d3dsaWYzdllUd0xOVXZzT3o4Z3xBQ3Jtc0tsci1tSG5UTDd4MXpKR3ZTXzhOTWwxY0RLeFhVMUg3M0ZNaG0wQmtxZGNWRG1udmJPWk9LUmJ2VE5VUFpCS0k3SE16cks0aDBpeGxEMUljbGhvc1R1emI3QUgtRUNFa21PTDJtTGhPcFhvX1ZuUVhFcw&q=https%3A%2F%2Fdistrokid.com%2Fhyperfollow%2F22e51e1%2F-------&v=h7zTt3U1lWM) לקראת סוף השנה, חשוב להודות לאלוהים על כל מה שעשה עבורנו! מגן עלינו, מפיל את אויבנו ומקיים את הבטחותיו. הכל מגיע לשיא כשאנו חוגגים את המתנה הגדולה ביותר שלו עבורנו – בנו! ביצוע ייחודי לשיר "For Unto Us A Child Is Born", מהיצירה "המשיח של הנדל"! #### קרדיטים: מילים: ישעיהו ט' 5 מנגינה: גאורג פרידריך הנדל (1759-1685) עיבוד סימפוני: ירון גוטפריד עיבוד מודרני: גל פדה, אבי סינגולדה הפקה: איתן קשטן הפקה מוזיקלית: גל פדה, אבי סינגולדה ניצוח: ירון גוטפריד שירה: ניצן אופיר קולות: ניצן אופיר, גבריאלה זכרצ'נקו, גל פדה, נוי אשרף כלי מיתר, אבובים וקרנות: התזמורת הסימפונית הישראלית – ראשון לציון גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה תופים וכלי הקשה: גל פדה גיטרה בס: יוראי אורון קלידים: גל פדה הקלטת התזמורת הסימפונית: המכללה האקדמית אונו – יובל סגל הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: יונתן דנינו **הפקת הקליפ:** מפיקה: מיכל גוילי במאי: איתן אשכנזי צלמים: ספיר אבן חן, ערן הורביץ, שחר גחם רחף: אלכס בורטמן תאורן: רוני שמאי עריכה: אלמוג מימוני, שחר גחם, נח מרגולין איפור ושיער: שני לב #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, שירים --- ### [שילה בן הוד - אוקיינוסים - Oceans בעברית | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/dror-music/שילה-בן-הוד-אוקיינוסים-oceans-בעברית-דרור-מ/) **Published:** מאי 16, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [ להאזנה ולהורדה ברשתות ](https://distrokid.com/hyperfollow/35232e0/-feat-shilo-ben-hod) זוהי תקופה נוראית וקשה שעוברת על עמנו. קשה לסמוך על אנשים. אפילו קשה לנו לסמוך על עצמנו!  אבל אנו יכולים להיות בטוחים שיש אחד ויחיד, עליו נוכל לשים את מבטחנו ואמונתנו בליבו. ישוע המשיח. אלוהים שלח אותו אלינו בכדי שתהיה לנו הכוונה 24/7, בעיקר בתקופות חשכות וסוערות בחיינו. השיר מבטא כמיהה אל האל העליון, ואל המשיח, בכדי שנבין מהי הדרך לשלום. כי הבטחותיו של ישוע מספקות מרגוע ובטחון לבני האדם, מכיוון שהוא הגיע מאת האלוהים. בואו נשים את מבטחנו ואמונתנו במשיח: "בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה. קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָׂאִי." \[מתי י"א 28-30\] מוסיקה: [‪@ShiloBenHod‬](https://www.youtube.com/@ShiloBenHod) #### מילים: קראת לי ללכת על מים לסכנה, ללא נודע ושם אדון אתה נמצא לי, במעמקים אמונתי תעמוד אני אקרא בשמך מעל גלים אביט אליך בסערה נפשי תנוח בך אתה שלי, אני שלך רב חסדך במצולות ידך עלי, תנחה אותי חולשה ופחד סבבוני לא תאכזב, גם לא עכשיו בך לבטוח ללא גבול למד אותי כשאתה תקרא לי אני אלך אחריך קח אותי עמוק לתוך נוכחותך ישוע לידך, שתחזק אמונתי בך #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, שירים **תגיות:** ווידאו --- ### [10,000 סיבות - לא נפסיק להלל ולשבח את אלוהי ישראל! | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/dror-music/10000-סיבות-לא-נפסיק-להלל-ולשבח-את-אלוהי-יש/) **Published:** אוקטובר 17, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [ להאזנה ולהורדה ברשתות ](https://distrokid.com/hyperfollow/d197fa2/10000--feat-rebekah-davis) הפקנו עיבוד חדש וישראלי לשיר "10,000 Reasons" של מאט רדמן. אנו מאמינים שיש אינספור סיבות להודות על מעשי אלוהי ישראל לעמנו במיוחד בזמנים של היום! אי אפשר להתכחש לקיומו, לאהבתו אלינו, לנסיונות בלתי פוסקים להחזיר את ליבנו הקשה אליו. אנו מודים לו ששלח את משיח ישראל, ישוע המשיח, לכפר על חטאי העם היהודי והעולם כולו! כל המאמינים במשיח אינם נידונים, אלא נושעים לחיי עולם עם אלוהים!! לכן, אנו מזמינים אתכם המאמינים לעודד ולהלל אותו בכל מצב שנתקל בחיים! #### קרדיטים: מילים, לחן והשיר המקורי באנגלית על ידי: @MattRedmanOfficial שירה: רבקה דיוויס תודה מיוחדת: ידידיה בן הוד, ליווי דיוויס הפקה מוזיקלית: מארון ביים הקלטות ומיקס: מארון ביים בסטודיו M.B, חיפה מפיק בפועל: ניזאר פרנסיס @RebekahWagnerMusic @nizar\_francis @m.b.studio2172 #### מילים: הללי נא נפשי וברכי את שם יהוה מלכי אקרא בגאון לאדון גדול אלוהי קודשי עם הנץ החמה, עם עלות האור אשוב, לשיר לכבודך אדון בטוב וברע, בכל מה שיקרה לי אהללך בערבות היום הללי נא נפשי וברכי את שם יהוה מלכי אקרא בגאון לאדון גדול אלוהי קודשי בעת משבר כשכגופי תשוש כשקץ כוחי ואורי עמום אשא קולי ונפשי אשובבה אהללה את מושיעי הללי נא נפשי וברכי את שם יהוה מלכי אקרא בגאון לאדון גדול אלוהי קודשי מלא אהבה ומרבה למחול אדיר שמך אך ליבך כה רך אמשיך ואשיר כי אלפי סיבות לי לשיר, להלל, לפאר שמך הללי נא נפשי וברכי את שם יהוה מלכי אקרא בגאון לאדון גדול אלוהי קודשי הללי נא נפשי וברכי את שם יהוה מלכי אקרא בגאון לאדון גדול אלוהי קודשי גדול אלוהי קודשי גדול אלוהי קודשי #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, שירים **תגיות:** ווידאו --- ### [דברים י"ח - יהושע או ישוע? | נבואות המשיח בתנך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/דברים-יח-יהושע-או-ישוע-נבואות-המשיח-בת/) **Published:** ינואר 27, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "דברים י"ח - יהושע או ישוע? | נבואות המשיח בתנך") "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים י׳׳ח 15), האם זו נבואה משיחית או דמות סתמית? האם זה יהושע או ישוע? הצטרפו אלינו לפרק נוסף של "המשיח בתנ"ך" וגלו את זהות הנביא שהתורה מצווה עלינו לשמוע לו! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [ישוע - הרבי המתועד הראשון?? | המסורת היהודית בברית החדשה 2](https://igod.co.il/true-judaism/ישוע-הרבי-המתועד-הראשון-המסורות-היהו/) **Published:** פברואר 11, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ישוע - הרבי המתועד הראשון?? | המסורת היהודית בברית החדשה 2") ידעתם שיש ביטויים שאתם והסובבים אתכם משתמשים בהם ביום יום ומקורם מהברית החדשה? הצטרפו אלינו לסדרת ׳׳ההיבטים היהודיים של הברית החדשה׳׳ וגלו כמה יהודי וישראלי הספר הזה! האם ייתכן שהביטויים היהודיים שאתם נוהגים לומר, נאמרו על ידי ישוע עצמו? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית **תגיות:** ווידאו --- ### [ימי אסתר, לילות של מקלטים](https://igod.co.il/devotionals/ימי-אסתר-לילות-של-מקלטים/) **Published:** מרץ 25, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לֵךְ כְּנוֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל־תֹּאכְלוּ וְאַל־תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם־אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא־כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד 16). פרוץ המלחמה נגד איראן דווקא בערב חג הפורים גרם לרבים לדבר על האופן המופלא שבו ההיסטוריה היהודית חוזרת על עצמה. שוב מצאו עצמם שני עמים קדומים הקשורים לספר בסכסוך דומה, כאשר קיצוניים שאינם דווקא ממוצא פרסי איימו בגלוי על השמדתה של ישראל. אך מספר שבועות לתוך המלחמה, כאשר אנשים נאלצים להיכנס ולצאת ממקלטים במשך כל שעות הלילה, רבים בישראל מתחילים להתעייף מהמצב. תשישות כרונית זו מבליטה את אחד המאפיינים המכריעים ביותר של מגילת אסתר, מאפיין שלפחות עד כה לא חזר על עצמו. ברגע האמת, כאשר נדרשו אסתר, מרדכי והעם היהודי לעמוד איתנים, קראה אסתר לכל יהודי שושן להחליש את עצמם ככל האפשר. יום אחד בלי אוכל ומים הוא קשה דיו. אולם אסתר הורתה לעמה לא לאכול ולא לשתות במשך שלושה ימים. שלושת ימי הצום מספקים את אחד המסרים התיאולוגיים המפורשים ביותר בספר: על אף שהאויב מבקש להשמיד, להרוג ולאבד, המלחמה ביד ה’. כעם, אנו ממשיכים לשים את מבטחנו בסוסים ובמרכבות (תהלים כ 8), אך בעיות רוחניות דורשות פתרונות רוחניים. הבעיה הגדולה ביותר שלנו אינה נובעת מצד מי שמבקש להשמידנו, אלא מחוסר הנכונות שלנו להיכנע בפני מי שמבקש להושיענו. כפי שאירע בימי אסתר, כך יבוא יום שבו אנו כעם נפסיק להילחם באלוהים וסוף סוף ניכנע לחלוטין לחיבוק האוהב של משיחנו שנדקר. > "וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר׃ בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַד־רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (זכריה יב 10–11). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מי מקבל את הטוב ביותר שלנו?](https://igod.co.il/devotionals/מי-מקבל-את-הטוב-ביותר-שלנו/) **Published:** מרץ 28, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו וְאִם־אָב אָנִי אַיֵּה כְבֹודִי וְאִם־אֲדֹונִים אָנִי אַיֵּה מֹורָאִי אָמַר יהוה צְבָאֹות לָכֶם הַכֹּהֲנִים בֹּוזֵי שְׁמִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת־שְׁמֶךָ׃ מַגִּישִׁים עַל־מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יהוה נִבְזֶה הוּא… כִּי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וְעַד־מְבֹואֹו גָּדֹול שְׁמִי בַּגֹּויִם וּבְכָל־מָקֹום מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהֹורָה כִּי־גָדֹול שְׁמִי בַּגֹּויִם אָמַר יהוה צְבָאֹות… וְאָרוּר נֹוכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרֹו זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדֹול אָנִי אָמַר יהוה צְבָאֹות וּשְׁמִי נֹורָא בַגֹּויִם" (מלאכי א 6–7, 11, 14). ההתרגשות שנבעה מהחזרה מהגלות לטובת בנייה מחודשת של הארץ המובטחת ובית המקדש, דעכה מזמן. הכוהנים, הלוויים ואנשי ירושלים נחו על זרי הדפנה בשגרה דתית מאוסה. למרות שהביאו את הבהמות החלשות והחולות שלהם כקורבנות בבית המקדש, הם חשבו כי אלוהים בוודאי יתחשב במצבם. החיים, אחרי הכל, היו קשים והפרנסה לא באה בקלות. בפרק זה, מלאכי מתאר פעילות דתית שחדלה להתחשב בשמו האדיר והנורא של אלוהים ולכן חסרה כל יראת ה' כנה ואמיתית. אמנם אלוהים נותר חשוב, אך הוא בוודאי חדל לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו. ניתן לו את מה שנותר מזמננו ומשאבינו, אך נשמור לעצמנו את הטוב ביותר. מלאכי מבקש לנער את העם מהשאננות שאפיינה אותו, באמצעות מטאפורות ואנלוגיות. בן אמיתי לעולם לא יתייחס לאביו בבוז שכזה; עבד אמיתי לא ינהג בזלזול כלפי אדוניו (פס' 6). איש לא יעז להגיש כבשה צולעת ופגומה כמנחה למושלו (פס' 8). כאשר אנו נותנים לאלוהים את שאריות הזמן והמשאבים שלנו, מנקודת מבטו, אנו מתנהגים כנוכלים (פס' 14). מדוע? משום שאנו מונעים מאלוהים את מה ששייך ומגיע לו באמת. אלוהים הוא אבינו שבשמים, אדון האדונים, שם מעל כל שם ומלך המלכים אשר שמו זורע פחד וחלחלה בקרב הגויים, ולכן הוא ראוי לטוב ביותר מאיתנו. > לפיכך, הצעד הראשון הרחק מהדתיות הריקה שלנו, הוא לא רק לשאול איזה חלק מחיינו שייך לאלוהים, אלא לזכור שהוא ראוי שניתן לו את עצמנו. "וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב" (רומים יב 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [קול של חסד בתוך סערה](https://igod.co.il/devotionals/קול-של-חסד-בתוך-סערה/) **Published:** מרץ 29, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בְּנֵי אִישׁ עַד־מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה׃ וּדְעוּ כִּי־הִפְלָה יְהוָה חָסִיד לוֹ יְהוָה יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו׃ רִגְזוּ וְאַל־תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל־מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה׃ זִבְחוּ זִבְחֵי־צֶדֶק וּבִטְחוּ אֶל־יְהוָה" (תהלים ד 3–6). תהילים ד מקביל לתהילים ב באופן מהותי; שני המזמורים מתייחסים לחוסר התוחלת (ריק) הכרוך במרד נגד משיח אלוהים (תהילים ב 1, ד 3). שניהם מתחננים בפני המורדים (תהילים ב 1–3, ד 3) ליישר קו עם מטרותיו של אלוהים על–ידי אמונה במשיחו (תהילים ב 10–12, ד 5–6). במזמור ב 1, הגויים "רגשו" נגד מלכו של אלוהים; במזמור ד 5, הם "רגזו" עליו. האמיתות משני המזמורים הללו בולטות לעין ונותרות רלוונטיות גם כיום. ראשית, לא רק שאלוהים נותן חן וחסד למלך ישראל (ראו תהילים ד 2); הוא גם מרעיף חסד על מי שבוטח בו. אמנם לאלוהים יש את כל הזכות להשמיד את מי שמרד בו ובמשיחו, אך שני המזמורים מושיטים יד לשלום בפני מי שמוכן לחזור בתשובה. "וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ" (תהילים ב 10). "בְּנֵי אִישׁ עַד־מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה" (תהילים ד 3). שנית, שני המזמורים מראים כי גורלם של ישראל והגויים קשור ליחסם למשיח יהוה. בתהילים ב 11–12, הפיוס עם אלוהים מגיע דרך עבודת יהוה ו"נשיקת" בנו; בתהילים ד 4, 6, השיקום כרוך בהכרה של המלך כשמיימי ובביטחון ביהוה. למרות שהמסורת הדתית של עם ישראל ביקשה להמעיט במרכזיותו של משיח ישראל בכל הנוגע ליחסים עם אלוהים, שתי אמיתות אלו בתהילים מעידות כי האמונה המקובלת על אלוהים חייבת לכלול ביטחון במשיח ישראל. > "וּדְעוּ כִּי־הִפְלָה יְהוָה חָסִיד לוֹ יְהוָה יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו" (תהלים ד 4). "הֵן הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל–יָדָיו. הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן–הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד" (יוחנן ג 17–18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מבט מעלה ומבט מטה: הדרך להכיר את אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/מבט-מעלה-ומבט-מטה-הדרך-להכיר-את-אלוהים/) **Published:** מרץ 26, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מֹוצָאֹו וּתְקוּפָתֹו עַל־קְצֹותָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתֹו… גַּם־עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב׃ שְׁגִיאֹות מִי־יָבִין מִנִּסְתָּרֹות נַקֵּנִי" (תהלים יט 7, 12–13). באחד המזמורים הידועים ביותר בספר תהילים, דוד המלך נושא מבטו אל–על ומאזין לרחשי הבריאה "בלי נשמע קולם" (יט 4) ולאחר מכן, מביט מטה לעבר תורת ה' במטרה לשמוע את "עדות יהוה" (פס' 8). על–ידי חזרה על השורש סת"ר, דוד משווה בין חום השמש הבלתי נמנע לאור התורה (פס' 7, 13). כשהוא מביט מעלה לכיוון השמש וחש את חום האל, דוד פוצח בשבח ובהלל לכבוד גבורת אלוהים. בהביטו מטה, אל שלמות התורה, הוא מתחרט על חוסר שלמותו ועל חטאיו. בהשוואה יוצאת דופן זו, בין שני סוגי ההתגלות (בריאה ותורה), חשוב לשים–לב לגדולת מאמרו של האל על–אודות דברי הבריאה שקולם לא נשמע. במחצית הראשונה של המזמור, מופיע אלוהים בשמו הכללי, 'אל', פעם אחת בלבד. במחצית השנייה, שמו הפרטי של אלוהים, 'יהוה', מופיע שבע פעמים. דוד אף מוסיף שני שמות אחרים לאלוהים בסוף המזמור: צורי וגואלי. אם כמהים אנו לעבוד את אלוהים כבורא הכל יכול, עלינו להביט מעלה. אם אנו נכספים לדעת את אלוהים באופן אישי כמושיענו וגואלנו, עלינו להקדיש זמן ולהביט מטה, דהיינו לדרוש ולהגות בכתבי הקודש. > "שֶׁהֲרֵי דְּבַר הָאֱלֹהִים חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד לְהַבְדִּיל בֵּין נֶפֶשׁ לְרוּחַ וּבֵין פְּרָקִים לְמֹחַ הָעֲצָמוֹת, וּבוֹחֵן מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וְכַוָּנוֹתָיו. אֵין שׁוּם נִבְרָא נִסְתָּר מֵעֵינָיו; הַכֹּל חָשׂוּף וְגָלוּי לְעֵינֵי מִי שֶׁלְּפָנָיו עָלֵינוּ לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן" (עברים ד 12–13). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [פורים | לאלוהים יש תכנית גם בזמנים קשים](https://igod.co.il/discipleship/פורים-לאלוהים-יש-תכנית-גם-בזמנים-קשים/) **Published:** פברואר 28, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בזמנים של חוסר ודאות ומלחמות, מגילת אסתר מזכירה לנו אמת עמוקה: ישראל לא לבד בסיפור! הצטרפו לשיחה עם ד״ר סת׳ פוסטל וד״ר מנו קלישר על הרלוונטיות של סיפור אסתר לימינו, על כך שישראל לא לבד בסיפור, ושפורים מזכיר שאלוהים שולט גם בזמנים קשים! #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) Artlist.io License Number – 436795 Musicbed SyncID: MB01LQTNB4WEET1 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** מועדי ישראל, עקרונות האמונה **תגיות:** ווידאו --- ### [צדקת המשיח – יסוד ניצחוננו](https://igod.co.il/devotionals/צדקת-המשיח-יסוד-ניצחוננו/) **Published:** מרץ 8, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "יְהוָה אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל־רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי… יְהוָה אֱלֹהַי אִם־עָשִׂיתִי זֹאת אִם־יֶשׁ־עָוֶל בְּכַפָּי׃ אִם־גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם… יְהוָה יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי" (תהלים ז 2, 4–5, 9). רק כאשר רואים עד כמה דבריו של דוד על עצמו במזמור ז אינם תואמים את דוד משמואל ב, אפשר לזהות את 'דוד' הגדול יותר העומד מאחורי אותה נבואה פואטית. במזמור ז, דוד מבסס את תחינתו לגאולה על חפותו האישית ועל צדקת האל (פס' 4–5, 7, 9, 12). עם זאת, הפרטים ההיסטוריים המשתקפים בתהילים ג, ז חושפים את אשמתו של דוד. מרד אבשלום היה תוצאה ישירה של ניאופו עם בת–שבע והריגתו את אוריה (ראו שמ"ב יא–יב; השוו תהילים ג 1), בעוד ההתייחסות ל"כוש" (תהילים ז 1) כנראה רומזת ל'כושי' אשר הודיע לדוד כי אבשלום וכל הקמים עליו מתו (השוו שמ"ב יח 31–32 לתהילים ג 2). מתח בולט זה מבהיר כי דוד מדבר מעבר לעצמו. במזמור ז, הוא נוטל באופן נבואי את קולו של בנו המובטח. כאן רואים את גודל ניצחונו העובר דרך המשיח מבית דוד. כשם שישראל נכנסו לניצחון של דוד על הענק (ראו שמ"א יז 50–53), כך גם תקוותו של דוד החוטא לניצחון סופי ולכינון מלכות נצחית מושרש באופן בלתי מותנה בצדקתו המושלמת של בנו המובטח (ראו ירמיהו כג 5–6). כמו דוד, אנו מבססים את צידקתנו לפני אלוהים ואת ניצחוננו הסופי נגד האויב, לא על מעשינו הטובים או התנהגותנו המוסרית, אלא על צדקתו חסרת הדופי של בן דוד המושלם. "אֲבָל מִמֶּנּוּ קַיָּמִים אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ לְחָכְמָה מֵאֵת אֱלֹהִים, לִצְדָקָה, לִקְדֻשָּׁה וְלִפְדוּת, כְּדֵי שֶׁהַמִּתְהַלֵּל יִתְהַלֵּל בַּיהוה, כְּמוֹ שֶׁגַּם כָּתוּב" (קור"א א 30–31). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [תהילים: אוסף תפילות או סיפור אחד גדול?](https://igod.co.il/devotionals/תהילים-אוסף-תפילות-או-סיפור-אחד-גדול/) **Published:** מרץ 5, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אַשְׁרֵי־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃ כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהלים א 1–2). אין ספק, תהילים הוא אחד הספרים האהובים ביותר בתנ"ך. אך כאשר מתחילים את מסע הקריאה בספר, יש לשאול האם עדיף לקרוא את תהילים כספר אחד או כאוסף של תפילות ותשבחות שקובצו יחד. אם תהלים אינו אלא אוסף, אזי סדר הפרקים והיחס הספרותי בין מזמורים הסמוכים אחד לשני לא ישפיע רבות על האופן בו נפרש ונבין אותם. במקרה כזה, ההקשר הספרותי של מזמור כב לא היה כל–כך משנה. באופן כזה, פירושו של מזמור כב היה נותר על כנו בין אם הוא ניצב בין פרק כא לפרק כג או בין מזמור קיח למזמור קיט. אך מה אם נקרא את תהילים כספר אחד? באופן כזה נצא מתוך הנחה שהמזמורים הבודדים נכתבו בהשראת רוח הקודש וחוברו יחדיו באותה השראה שמיימית. במקרה כזה יש חשיבות רבה למיקום של תהילים כב. בנוסף, הדבר מצביע על–כך, שמחבר המזמורים פעל מתוך אסטרטגיה וכוונה תיאולוגית ברורה. במהלך ארבעים השנים האחרונות, חוקרי תהילים מאסכולות שונות מגלים כי יש לקרוא את המזמורים כספר אחד, שעוצב וסודר באופן מכוון. אני משוכנע שיש לפרש את תהילים כספר. מסיבה זו, שוכנעתי כי מזמורים א–ב מתפקדים כמבוא לספר כולו. לפיכך, כאשר הוגים בשני הפרקים הללו יש לתור אחר רמזים שישפכו אור אודות המשמעות והמסר של הספר כולו. מזמור א מתאר אדם מבורך שהוגה יומם ולילה בתורה ומצליח בכל מעשיו. אמנם אפשר להתייחס אל אותו האיש כתיאור לאנשים צדיקים באופן כללי, אך בהקשר הספרותי הרחב יותר מדובר במלך בדמותו של דוד – אדם שאוהב את תורת אלוהים ומביס את הרשעים (ראו תהילים יט–כא, קיח–קיט). אותו איש מבורך מזוהה במזמור ב כמלך המשיח. הוא שוטח כלפי כל המורדים בו טענות להבטחות שמיימיות, אותן למד כאשר הגה בדבר ה' יומם ולילה: "אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב 7). ברור שה"חוק" אליו מתייחס המשיח מכוון להבטחת אלוהים לדוד: "אֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן וְחַסְדִּי לֹא־אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ׃ וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד־הָעוֹלָם וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם" (דה"ב יז 13–14). מהו אם–כן המסר הכולל של ספר תהילים? המלכים והרוזנים הרשעים שנועצו יחד כנגד האיש המבורך ממזמור א, יעופו כמוץ ברוח (תהלים א 4). אך מי שינשק את בן האלוהים ויכבדהו, יזכה להינות מברכותיו של אותו האיש המבורך: "נַשְּׁקוּ־בַר פֶּן־יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל־חוֹסֵי בוֹ" (תהלים ב 12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם ישוע באמת טען שהוא אלוהים?](https://igod.co.il/philosophy/האם-ישוע-באמת-טען-שהוא-אלוהים/) **Published:** אוגוסט 22, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "האם ישוע באמת טען שהוא אלוהים?") יש שאומרים שהיה בסך הכל נביא, אחרים יגידו שהיה מורה טוב, ואחרים יטענו שהיה מהפכן, אך מי ישוע טען שהוא? סרטון זה מבקש להראות כי ישוע אכן טען את הטענה הקיצונית ביותר אי פעם: ישוע טען שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, ישוע - פועלו ודמותו, פילוסופיה, קיומו של אלוהים, תיאולוגיה **תגיות:** ווידאו --- ### [דרך אחת שמובילה לחיים](https://igod.co.il/devotionals/דרך-אחת-שמובילה-לחיים/) **Published:** מרץ 2, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אַשְׁרֵי־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב… כִּי־יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד" (תהלים א 1, 6). המזמור הראשון בספר תהלים הוא שיר יפהפה המשבח את האיש השותה לרוויה מדבר אלוהים. הוא נפתח ונגמר בהתייחסות ל"דרך" ול"רשע" (פס' 1, 6). המזמור משווה בין עץ שתול על פלגי מים למוץ הנידף ברוח (פס' 3–4). הוא מנגיד בין האיש המבורך, שאינו יושב במושב לצים, לבין הרשע שלא יקום במשפט אלוהים (פס' 1, 5). המילה הראשונה של המזמור מתחילה באות הראשונה של האלף–בית, והמילה האחרונה נפתחת באות האחרונה (פס' 1, 6; ראו תהילים קיב 1, 10). למרות שהמזמור הראשון עומד בפני עצמו, ברור שמחבר תהילים הציב את מזמורים א–ב זה לצד זה, במטרה שנקרא אותם יחד. פרק א מתחיל באיש המבורך (א 1) ופרק ב מסתיים בברכה אשר מקבלים מי שבוטחים בו (ב 12). שני המזמורים מסתיימים באובדן דרך הרשעים (א 6, ב 12). במזמור א, האיש "הוגה" בתורה (א 2), בעוד במזמור ב הגויים "הוגים" במרד נגד ה' ומשיחו (ב 1–2). בתהילים א, האיש המבורך אינו יושב במושב לצים (א 1) ובתהילים ב, היושב בשמים לועג לרשעים (ב 4). בתהילים א, האיש הוגה בתורה (א 2); בתהילים ב', הוא מספר אל "חוק" יהוה (ב 7). שלא כמו רוב המזמורים בספר א (תהלים ג–מא), הנושאים את שם המחבר בפסוק הראשון, מזמורים א–ב יוצאי דופן. מסיבה זו, התלמוד הבבלי (ברכות ט' ע"ב) קובע כי "אשרי האיש" ו"למה רגשו גויים", אינם אלא פרשה ספרותית אחת. הקדמה זו, שחוברה בקפידה בספר תהילים, קוראת לנו להיות כמו האיש המבורך ההוגה לעומק בכתובים. על ידי התענגות בתורה, כמו–גם בתהילים, אנו רואים באופן ברור מיהו האיש המבורך ומדוע עלינו לבטוח בו (ב 12). הוא מלך ישראל המושלם, בן האלוהים ומשיח יהוה (ראו דברים יז 18–20), אשר לבדו מוביל אותנו אל עץ החיים, אשר עָלֵהוּ לֹא־יִבּוֹל לעולם. > "וְעַל־הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל־שְׂפָתֹו מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל־עֵץ־מַאֲכָל לֹא־יִבֹּול עָלֵהוּ וְלֹא־יִתֹּם פִּרְיֹו לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן־הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יֹוצְאִים וְהָיָה פִרְיֹו לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה" (יחזקאל מז 12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מול – שילה בן הוד | הפנו את ליבכם אל ישוע בפסח זה](https://igod.co.il/passover/מול-שילה-בן-הוד-הפנו-את-ליבכם-אל-ישוע/) **Published:** אפריל 13, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** איך מגיבים בני האלוהים כשהחושך גובר? מרימים את העיניים למעלה. לפני הצרה, לפני הגאולה, לפני אבינו שבשמיים. לפסח הזה – שיר שמחזיר את הלב למרכז: אל ישוע, המשיח שלנו. [מילים ואקורדים](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqa3dHRGhwVVhkU2xUNWdiWHZ5Nm91UW53dVBId3xBQ3Jtc0tsekh2SEEzdlQtUHN6Unh1eFBZYUVHV05qXzNFYjJHTThuVXpPWGU3blZqSWZQRzYtT28tdGF1a2tUbnBtaFJUUWhNZU9tY0JTLWF3bVNudWtEdmFvdHpRUUk0SGhzTks0amd2Mm9kU3BWVVh0eGE5OA&q=https%3A%2F%2Fcutt.ly%2F9xGabub&v=cYt99mYBbR8) [‪@ShiloBenHod‬](https://www.youtube.com/@ShiloBenHod) [‪@SOLUIsrael‬](https://www.youtube.com/@SOLUIsrael) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פסח, שירים --- ### [עֲמָלֵק לֹא יִגְבַּר](https://igod.co.il/devotionals/עֲמָלֵק-לֹא-יִגְבַּר/) **Published:** מרץ 1, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל־אֹהֲבָיו אֵת כָּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא־תוּכַל לוֹ כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו׃ עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ…" (אסתר ו 13–14). מעולם לא היתה מגילת אסתר רלוונטית יותר מאשר בזמן הזה. אנו חיים בתקופה בה שנאה ליהודים ולעם ישראל פושה וגואה בקמפוסים, בכנסיות מסויימות וברחבי האינטרנט. עם זאת, המילים של חכמי המן וזרש אשתו נותרו רלוונטיים בדיוק כפי שהיו אז. הגות קצרה זו אינה מספיקה לשם הבנת העומק התיאולוגי של דברי זרש לבעלה, אך אפשר לבחון אותם בקצרה בהקשרם הקנוני. העימות בין המן לעם היהודי אינו מבודד אלא מושרש בתורה, במיוחד בהבטחה כי זרע רבקה יירש "אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (בראשית כד 60; ראו כב 17). הבטחה זו ממסגרת את המאבק בין יעקב לעשו (בראשית כה 21–26) ואת ירושת הברכה שקיבל יעקב (בראשית כז 29). בתוך מסגרת תיאולוגית זו, מתבהרת תמונת המלחמה בין עמלק וזרעו של עשו (בראשית לו 12) לזרעו של יעקב (שמות יז 8–16). בלעם ניבא מאוחר יותר כי זרע מסוים מישראל יקום באחרית הימים (במדבר כד 14) כדי להביס את אגג (פס' 7), אדום (פס' 17–19) ועמלק (פס' 20). בדברי זרש להמן, צאצא של עמלק, שומעים הדים להצהרתו של בלעם לבלק: "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה… לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן־אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה׃ הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה" (במדבר כג 8, 19–20). מתנותיו וקריאתו של אלוהים לזרע יעקב, כלומר, לעם היהודי, הן בלתי ניתנות לביטול (רומים יא 28–29) ודרכן מובטחות ברכות גדולות לגויים (רומים יא 12–13). אלו המבקשים לפגוע בעם היהודי באומר ובמעש, ינהגו בחכמה אם ישמעו לאזהרת זרש, טרם יהיה מאוחר מדי. אף על פי ששנאת יהודים מוסיפה לזקוף את ראשה כנחש, זרעו הרוחני של עמלק לא יגבר אלא נפול ייפול לפני מלך היהודים. > "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל־בְּנֵי־שֵׁת׃ וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל׃ וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר׃ וַיַּרְא אֶת־עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד" (במדבר כד 17–20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [רוחו של המן אז והיום](https://igod.co.il/devotionals/רוחו-של-המן-אז-והיום/) **Published:** פברואר 26, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל־עָם וְאֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם" (אסתר ג 8). כדי לצייר קריקטורה טובה, על האמן ליצור תמונה הכוללת חלקים מן האמת. עליו להבחין בתכונות הבולטות ביותר של המודל אותו הוא מצייר ולהגזים בהן מספיק כך שכל מי שיראה את התמונה יזהה את האדם, אם כי הדימוי אינו ממש אמיתי. בשיטה כזו פועלת כל תיאוריית קונספירציה אנטישמית, שמטרתה לעורר שנאה ואלימות כלפי העם היהודי. תנו דעתכם לקריקטורה המתוחכמת של היהודים, אותה "צייר" המן במטרה לגרום למלך אחשוורוש להשמידם. כמעט כל מילה בתיאורו מכילה אמת. אכן, היה עם מסוים שהמן הותיר באופן מכוון ללא שם; עם מפוזר ומפורד בין כל מדינות הממלכה; וכן, תורתם היתה שונה מזו של יתר העמים. כל זאת היה נכון לגמרי. אך לאחר שצייר את התמונה המדויקת הזו, המן עיוות את האמת במזיד. כיוון שאנשים אלה שמרו תורה משלהם (זה נכון), הוא טען כי הם אינם נאמנים לחוקי המלך (זה שקר), ולכן יש לחסלם (שקר נוסף). הקורא הקפדן יבחין מיד בשקר; רק פסוקים מעטים קודם לכן, מרדכי היהודי, שתורתו אכן היתה שונה, הציל את חיי המלך. המן התעלם בכוונה מהאופן בו איש יהודי בירך את המלך, וכתוצאה מכך, את הממלכה הפרסית כולה. כפי שעשה המן, כך קורה גם עם הקריקטורות של תיאוריות קונספירציה אנטישמיות כיום. העם היהודי, מיעוט קטנטן, אכן השפיע באופן לא פרופורציונאלי על המדע, הרפואה, המשפט, הספרות, הבידור והכלכלה. ובל נשכח את הנביאים, השליחים, כתבי הקודש והמושיע של העולם – כולם היו יהודים. השפעה חיובית חסרת–פרופורציות שכזו, מעידה על האמת הנצחית של דבר אלוהים: "הַיְשׁוּעָה מֵאֵת הַיְּהוּדִים הִיא" (יוחנן ד 22). אולם ההשפעה הבלתי–פרופורציונלית הזו הופכת מושא לקריקטורות אנטישמיות. חלק מהיהודים הסבו נזק לחברה – למשל, קרל מרקס, ברני מיידוף וג'פרי אפשטיין. כדי לעורר שנאה, האנטישמים מציגים את החריגים הללו כמייצגי הכלל, ואז השקר כי היהודים שולטים בעולם מכה גלים. אלו שנוהגים כהמן מבקשים לשכנע את ההמון כי "לַמֶּלֶךְ אֵין־שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם. אך שערו בנפשכם מה היה קורה לו הצליח המן; אין יהודים ואין מושיע יהודי שיגאל את העולם. אם האנטישמים של ימינו יצליחו, שלום אמיתי ונצחי אף–פעם לא ישרור בעולם הזה, הקרוע ממלחמות. כמה אירוני שהאנטישמים המודרנים של העולם הזה הפכו את ציון והציונות מושא לנאצה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, מועדי ישראל --- ### [ושתי, אסתר וסוד המגילה](https://igod.co.il/devotionals/ושתי-אסתר-וסוד-המגילה/) **Published:** פברואר 25, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים בֵּית הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ… וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ… אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר־מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס־וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא־תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה׃ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה בְּכָל־מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל־הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד־קָטָן" (אסתר א 9, 12, 19–20). ממעשיה של ושתי סימן לאסתר. כמו אסתר, היא עורכת משתה (א ט, ה 4). בדומה לאסתר, היא טובת מראה (א 11, ב 7). כמו אסתר, היא אינה מצייתת למצוות המלך; היא מסרבת לבוא אל המלך כאשר קוראים לה (א 12); בעוד אסתר באה אל המלך כאשר היא לא נקראה (ה 1–2). שתי הנשים הללו משמשות מלך שוטה הגוזר גזירה בתגובה למעשיו של אדם חף מפשע, ואותה הגזירה מבקשת לפגוע בכל אלה הדומים לאיש התמים. במקרה של ושתי, הגזרה ניתנת משום סירובה להישמע לצו המלך להופיע עירומה לפניו (א 11–12). כוונת הגזירה היתה להכניע את כל נשות פרס (א 11–12, 19–22). במקרה של מרדכי, הגזרה ניתנת משום שלא ציית למצוות המלך להשתחוות לזרעו של עמלק (ג 1–5). כוונת הגזירה היתה להשמיד את כל היהודים בממלכה (ג 6–15). בכל פעם שאני קורא את מגילת אסתר, אני מופתע עד כמה הקדים המחבר את זמנו. למרבה הפלא, מחבר המגילה מחבר שני נושאים דומים הממשיכים להטריד את עולמנו המודרני גם כיום: היחס המשפיל והפוגעני כלפי נשים ושנאת החינם כנגד היהודים. כל חברה או דת אשר סובלות התנהגויות כאלו, יונקת ישירות מרוחו של עמלק, אשר זינב בנחשלים ובעייפים במטרה להשמידם (דברים כה 17–18). אם יש דבר אחד שמגילת אסתר מלמדת, הרי הוא זה: קהילת המאמינים באלוהים מכבדת נשים ואוהבת את היהודים. יתרה מכך, אנשי אלוהים מוכנים לסכן את חייהם ו/או את שמם הטוב במטרה להתנגד לכל ביטוי של שוביניזם ואנטישמיות. אנשים יראי שמים אוהבים את נשותיהם כשם שהמשיח אוהב את הקהילה. "הָאֲנָשִׁים, אֶהֱבוּ אֶת נְשֵׁיכֶם כְּשֵׁם שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֶת הַקְּהִלָּה וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדָהּ" (אפסים ה 25). כמו–כן, אנשים יראי שמים אוהבים את ישראל כי הם מודעים לכך שחברם הטוב ביותר ומושיעם הוא יהודי בעצמו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, מועדי ישראל --- ### [הניצוץ שהצית את פורים](https://igod.co.il/devotionals/הניצוץ-שהצית-את-פורים/) **Published:** פברואר 26, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיַּרְא הָמָן, כִּי־אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה׃ 6 וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי־הִגִּידוּ לוֹ אֶת־עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי" (אסתר ג 5–6). במבט ראשון, החלטתו של המן להשמיד את כל היהודים רק בשל יהודי אחד, סותרת לחלוטין את ההיגיון האנושי. מדוע כל–כך הרבה שנאה? אנו עשויים להסביר את התנהגותו הרצחנית של המן לאור האגו המנופח שלו או ילדותו הקשה – אלמלא העובדה ששנאה לא רציונלית זו כלפי העם היהודי נמשכה לאורך ההיסטוריה. מה יש ביהודים, שמושך מאות אלפי אנשים לדקלם "מוות לישראל"? מדוע כל–כך הרבה אנשים בעולם מעדיפים שפשוט לא היינו קיימים? מבלי להזכיר את אלוהים, מחבר מגילת אסתר משתמש ברמיזות אסטרטגיות לספרי התנ"ך המוקדמים יותר, כדי לעזור לנו להבין זאת. על ידי זיהויו של המן כ"אגגי", המחבר מזכיר לנו כי אביו של המן לא היה אלא עשו, אבי העמלקים. מלחמתו של המן נגד מרדכי ועמו, מקורה בהבטחת אלוהים ליעקב בבראשית כז. שם, יצחק לא רק הבטיח שעמים וגויים ישתחוו ליעקב, אלא גם שאחיו הבכור עשו ייכנע לו (פס' 29). ברכת יעקב הפכה במהרה לסכסוך קטלני כאשר עשו החליט לחסל את יעקב בהזדמנות הראשונה (פס' 41). המאבק הקטלני הזה נמשך מאז. אין זה מפתיע אפוא, שעמלק ביקש להשמיד את בני ישראל מיד עם צאתם ממצרים. אך כאשר הוגים בהבטחה שניתנה ליעקב, אפשר למצוא הן את שורש שנאתו של המן והן את התקווה להישרדותו המופלאה של ישראל. בבראשית כז 29, יצחק מתנבא שכל המקללים את יעקב יהיו מקוללים בעצמם וכל המברכים את יעקב יבורכו – הד ברור להבטחת אלוהים לאברהם. אותה הבטחה חוזרת על עצמה בנבואת בלעם, בה כל העמים יתברכו באמצעות מלך המשיח, שבסופו של דבר ינצח את אגג. אז מדוע האנטישמיות גואה? דברי ישוע לאישה השומרונית ביוחנן ד 22 חושפים את הסיבה הבסיסית לכך: "הַיְשׁוּעָה מֵאֵת הַיְּהוּדִים הִיא". השנאה המכוונת כלפי ישראל מצד המן, היטלר, חמאס או אוניברסיטת הרווארד אינה רק גשמית – היא על–טבעיות. שכן השטן, אותו נחש קדום, תמיד שנא את "זרע האישה" וביקש נואשות להשמיד אותו ואת צאצאיו (בראשית ג 15), ביודעו כי הן תבוסתו והן ברכת העולם קשורות באופן ישיר לזרעם של אברהם, יצחק ויעקב, ובאות דרכו. העלייה האחרונה באנטישמיות העולמית אמנם מטרידה מאוד, אך היא גם תזכורת אופטימית לכך שהשטן מודע לכך שזמנו הולך ומתקצר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, מועדי ישראל --- ### [הדלת שנשארה פתוחה](https://igod.co.il/devotionals/הדלת-שנשארה-פתוחה/) **Published:** פברואר 23, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבֹוא אֶל־הֵיכָלֹו הָאָדֹון אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא אָמַר יהוה צְבָאֹות׃ וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת־יֹום בֹּואֹו וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאֹותֹו כִּי־הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים… כִּי־הִנֵּה הַיֹּום בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל־זֵדִים וְכָל־עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיֹּום הַבָּא אָמַר יהוה צְבָאֹות אֲשֶׁר לֹא־יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף… הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בֹּוא יֹום יהוה הַגָּדֹול וְהַנֹּורָא" (מלאכי ג 1–2, 19, 23). הפרק האחרון של מלאכי משחק ארבעה תפקידים בתנ"ך. הוא משמש כפרק האחרון של מלאכי, הפרק האחרון של התרי–עשר (הושע–מלאכי), הפרק האחרון של ספר הנביאים (יהושע–מלאכי), וכתפר קנוני המחבר את הנביאים (יהושע–מלאכי) עם הכתובים (תהילים–דברי הימים). מבחינה מקראית, הפרק נושא אפוא משקל רב. אין זה מפתיע שפרק זה הוא הסיבה לפתיחת הדלת מדי שנה, בסוף סדר הפסח, לקראת בואו של הנביא האחרון – אליהו – אשר יסלול את הדרך לבוא "האדון" של ישראל (מלאכי ג 1) – המשיח. מבחינה קאנונית, יש לפרק ג תפקיד חמישי ואסטרטגי במהותו; הוא למעשה דורש את ביאתו של שליח אחרון, אשר יכין את הדרך למשיח ישראל. במובן זה, הפרק מתפקד כבסיס לחלק מרכזי נוסף בכתבי הקודש של ישראל, המתחיל בצורה הולמת ביותר בבשורת מתי (מת–התגלות). לפיכך, יוחנן הוא המגשר על אותו פער ומקשר בין תקופת הנביאים לתקופת השליחים, בהכריזו לישראל ולגויים על מתנת אלוהים בדמותה של ברית חדשה וטובה יותר. דווקא על–ידי קריאת פרק ג במלאכי, אפשר לחוות את מלוא השמחה והגיל ולדמיין את מתי פותח את הדלת ויוחנן עומד שם ומכריז לעמנו שאדוננו ומשיחנו סוף סוף בא. > "בַּיָּמִים הָהֵם הוֹפִיעַ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא בְּמִדְבַּר יְהוּדָה לֵאמֹר: שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם… אֲנִי אָמְנָם מַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּמַיִם לִתְשׁוּבָה, אַךְ הַבָּא אַחֲרַי חָזָק מִמֶּנִּי וְאֵינֶנִּי רָאוּי לָשֵׂאת אֶת נְעָלָיו. הוּא יַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְאֵשׁ" (מתי ג 1–2, 11). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [נחמו, נחמו עמי (ישעיהו מ' 1-2) - ביצוע מודרני לקלאסיקה ״משיח״ של הנדל](https://igod.co.il/songs/נחמו-נחמו-עמי-ישעיהו-מ-1-2-ביצוע-מודרני-ל/) **Published:** מאי 11, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם׃ דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ" (ישעיהו מ א-ב) בעת צרה לישראל, קורא אלוהים לנחם את עמו. העם ידוע הסבל והכאב יזכה לנחמה כי ימי סבלו יתמו שכן נרצה עוונו של העם בזכות חייו, מותו ותקומותו של אותו ילד שנולד לנו, הבן שניתן לנו – המשיח. שיאה של הנחמה מגיע בפסוק החמישי "וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהוָה וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר". #### קרדיטים: מילים: ישעיהו מ' 1-2 מנגינה: גאורג פרידריך הנדל (1759-1685) עיבוד סימפוני: ירון גוטפריד עיבוד מודרני: גל פדה, אבי סינגולדה הפקה: איתן קשטן הפקה מוזיקלית: גל פדה, אבי סינגולדה ניצוח: ירון גוטפריד שירה: ניצן אופיר קולות: ניצן אופיר, גבריאלה זכרצ'נקו, גל פדה, נוי אשרף כלי מיתר, אבובים וקרנות: התזמורת הסימפונית הישראלית – ראשון לציון גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה תופים וכלי הקשה: גל פדה גיטרה בס: יוראי אורון קלידים: גל פדה הקלטת התזמורת הסימפונית: המכללה האקדמית אונו – יובל סגל הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: ג'סטין שטורץ – Sterling Sound – Nashville TN, USA **הכנת קליפ:** מפיקה: מיכל גוילי במאי: איתן אשכנזי ניהול הפקה: ליאורה גלברג עוזרי הפקה: גאיה אלון, טל מריומה, מאור גוילי, בר ראובן ניידת צילום: ניברן צלמים: ספיר אבן חן, ערן הורביץ, רועי קרן רחף: ירון זילבר עיצוב תאורה: שי סוויסה\| פרומפטר: איתמר גולדמן מלבישים/סטייליסטים: גילי אלגבי, כנרת מזרחי **שחקנים:** מנצחת: ענבל רוזנהויז זמרי ליווי: כרם פרומקין, יזהר אדלר, טל גלאון, רון עדן, עדן כהן, שירה דרדיקמן, יעל דושי, נעמי מור, דניאל שר מור, אבישג העצני נגנים: אייל מארטינותי, אחינועם רצאבי, ליאורה בונילה, נופר וייזל, רותם טל שחר, סופיה פדרקין, רועי חי, מיכאל לוי, אורי רוזנר, עילאי זקריה, טלאור הרשטיק ליפשיץ, שמחה דיגילוב, דיאגו גיל, בנימין שטרן, איתי קימל, רוניאל רנדלמן, תום זילברגר, אבישג ברקן, טל סיטון, ברק פריינטה, ירון זוננשטיין עריכת וידאו: אלמוג מימוני "משיח" היא אורטוריה מאת המלחין גאורג פרידריך הנדל שנכתבה בשנת 1741. היצירה נמנית עם היצירות החשובות ביותר של המוזיקה הקלאסית־ווקלית. ביצירתו "משיח" הציג הנדל את המשיח המופיע בכתבי הקודש, החל מהנבואות לביאתו ועד להקמת מלכותו הנצחית. רוב הטקסטים ליצירה לקוחים מהתנ"ך, בעיקר מספר ישעיהו, וכך גם הגרסה העברית. "משיח" של הנדל בוצע בעברית בגרסתו הקלאסית. בפרויקט זה הפקנו ארבעה קטעים מרכזיים שיחדיו מספקים מסר חשוב ומרנין שתכליתו לעודד ולטעת תקווה בקרב ישראל והעמים נוכח הבטחות האלוהים לבוא המשיח. ארבעת הקטעים מבוצעים בסגנון קלאסי־מודרני ייחודי כך שיהיו ברורים וערבים לכל אוזן. אנחנו מודים לרבים שהשתתפו בהפקה המיוחדת הזו ומתפללים שדרך הטקסטים הלקוחים מתוך דבר האלוהים, יזכו רבים בתקווה ובנחמה. ומעל לכל אנחנו מודים לאלוהים על הבטחותיו לבוא המשיח, על הילד שנולד לנו ועל האור הגדול שראינו גם בעת צרה. אנחנו מודים לאלוהים על הנחמה לעמו וקוראים לעצמנו ולאחרים, "הללו יה!" #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** שירים --- ### [הללויה - ביצוע מודרני לקלאסיקה ״משיח״ של הנדל](https://igod.co.il/songs/הללויה-ביצוע-מודרני-לקלאסיקה-״משיח״-ש/) **Published:** מאי 18, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** תוכנית הישועה של אלוהים מגיעה לשיאה כשהמשיח בכבודו ובעצמו יושב על כס הכבוד כמלך המלכים וכאדון האדונים. הקריאה להלל אותו נובעת מכך שהוא, אדוני צבאות, הוא מלכנו; ממלכתו קמה; הוא ימלוך לעד ולנצח. הללו יה! #### קרדיטים: מילים: מבוסס על טקסטים מספר ההתגלות מנגינה: גאורג פרידריך הנדל (1759-1685) עיבוד סימפוני: ירון גוטפריד עיבוד מודרני: גל פדה, אבי סינגולדה הפקה: איתן קשטן הפקה מוזיקלית: גל פדה, אבי סינגולדה ניצוח: ירון גוטפריד שירה: ניצן אופיר קולות: ניצן אופיר, גבריאלה זכרצ'נקו, גל פדה, נוי אשרף כלי מיתר, אבובים וקרנות: התזמורת הסימפונית הישראלית – ראשון לציון גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה תופים וכלי הקשה: גל פדה, ניר צדקיהו גיטרה בס: יוראי אורון קלידים: גל פדה הקלטת התזמורת הסימפונית: המכללה האקדמית אונו – יובל סגל הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: ג'סטין שטורץ – Sterling Sound – Nashville TN, USA **הכנת קליפ:** מפיקה: מיכל גוילי במאי: איתן אשכנזי ניהול הפקה: ליאורה גלברג עוזרי הפקה: גאיה אלון, טל מריומה, מאור גוילי, בר ראובן ניידת צילום: ניברן צלמים: ספיר אבן חן, ערן הורביץ, רועי קרן רחף: ירון זילבר עיצוב תאורה: שי סוויסה פרומפטר: איתמר גולדמן מלבישים/סטייליסטים: גילי אלגבי, כנרת מזרחי **שחקנים:** מנצחת: ענבל רוזנהויז זמרי ליווי: כרם פרומקין, יזהר אדלר, טל גלאון, רון עדן, עדן כהן, שירה דרדיקמן, יעל דושי, נעמי מור, דניאל שר מור, אבישג העצני נגנים: אייל מארטינותי, אחינועם רצאבי, ליאורה בונילה, נופר וייזל, רותם טל שחר, סופיה פדרקין, רועי חי, מיכאל לוי, אורי רוזנר, עילאי זקריה, טלאור הרשטיק ליפשיץ, שמחה דיגילוב, דיאגו גיל, בנימין שטרן, איתי קימל, רוניאל רנדלמן, תום זילברגר, אבישג ברקן, טל סיטון, ברק פריינטה, ירון זוננשטיין עריכת וידאו: אלמוג מימוני "משיח" היא אורטוריה מאת המלחין גאורג פרידריך הנדל שנכתבה בשנת 1741. היצירה נמנית עם היצירות החשובות ביותר של המוזיקה הקלאסית־ווקלית. ביצירתו "משיח" הציג הנדל את המשיח המופיע בכתבי הקודש, החל מהנבואות לביאתו ועד להקמת מלכותו הנצחית. רוב הטקסטים ליצירה לקוחים מהתנ"ך, בעיקר מספר ישעיהו, וכך גם הגרסה העברית. "משיח" של הנדל בוצע בעברית בגרסתו הקלאסית. בפרויקט זה הפקנו ארבעה קטעים מרכזיים שיחדיו מספקים מסר חשוב ומרנין שתכליתו לעודד ולטעת תקווה בקרב ישראל והעמים נוכח הבטחות האלוהים לבוא המשיח. ארבעת הקטעים מבוצעים בסגנון קלאסי־מודרני ייחודי כך שיהיו ברורים וערבים לכל אוזן. אנחנו מודים לרבים שהשתתפו בהפקה המיוחדת הזו ומתפללים שדרך הטקסטים הלקוחים מתוך דבר האלוהים, יזכו רבים בתקווה ובנחמה. ומעל לכל אנחנו מודים לאלוהים על הבטחותיו לבוא המשיח, על הילד שנולד לנו ועל האור הגדול שראינו גם בעת צרה. אנחנו מודים לאלוהים על הנחמה לעמו וקוראים לעצמנו ולאחרים, "הללו יה!" #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** שירים --- ### [לפני שזה משתפר – זה מחמיר](https://igod.co.il/devotionals/לפני-שזה-משתפר-זה-מחמיר/) **Published:** פברואר 6, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת׃ וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה־אֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה אֶת־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם" (זכריה ב 1–2). זכריה מביט ורואה ארבע קרניים אשר פיזרו את עם ישראל לארבע כנפות הארץ (ראו זכריה ב 10). ההקשר מבהיר שהקרניים מייצגות ארבע ממלכות. למרות שהמלאך אינו חושף את זהותן, חזונו של זכריה על ירושלים המחודשת והמורחבת (פס' 8), כאשר אלוהים שוכן בקרבה (פס' 14) יחד עם גויים אוהבי אלוהים שהצטרפו לעמו (פס' 15) רומז כי הקרניים מקבילות לממלכות המיוצגות בחזיונות דניאל אודות הפסל בעל ארבעת החלקים (דניאל ב) וארבע החיות (דניאל ז). דהיינו, בבל, פרס, יוון ורומא (ראו גם במדבר כד 24). במובן זה, זכריה מלמד אותנו שהמצב ילך ויהיה קשה יותר עבור עם ישראל לפני שישתפר. הבטחותיו לגאולה הסופית לוקחות אותנו הרבה מעבר לביאתו הראשונה של המשיח לירושלים על חמור, שהיתה מלווה בשמחה (זכריה ט 9). הן מדברות על תקופה ארוכה של גלות (זכריה יג 7) וליום של אבל לאומי על המשיח השמיימי שדחינו ודקרנו (זכריה יב 10). אך כשם שזכריה מנבא על בואן של ארבע ממלכות, אנו יכולים להיות בטוחים באותה מידה כי בעתיד הלא רחוק, המשיח האלוהי יעמוד על הר הזיתים (זכריה יד 4) ויבשר על החגיגה הגדולה ביותר שצפה התנ"ך (זכריה יד 16). כן, חברים יקרים, המצב הדרדר לפני שישתפר. אך ביכולתנו לבטוח באלוהי הנביאים והשליחים, כיוון שיום שובו המפואר של המשיח יעפיל על כל הקושי והציפייה. > "אֲנִי סָבוּר שֶׁסִּבְלוֹת הַזְּמַן הַזֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לְהִגָּלוֹת בָּנוּ" (רומים ח 18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [טקסט עתיק עם טוויסט מפתיע](https://igod.co.il/devotionals/טקסט-עתיק-עם-טוויסט-מפתיע/) **Published:** פברואר 22, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהָי רְעֵה אֶת־צֹאן הַהֲרֵגָה… וָאֶרְעֶה אֶת־צֹאן הַהֲרֵגָה לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן וָאֶקַּח־לִי שְׁנֵי מַקְלֹות לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים וָאֶרְעֶה אֶת־הַצֹּאן… וָאֶקַּח אֶת־מַקְלִי אֶת־נֹעַם וָאֶגְדַּע אֹתֹו לְהָפֵיר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־כָּל־הָעַמִּים… וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִם־טֹוב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי וְאִם־לֹא חֲדָלוּ וַיִּשְׁקְלוּ אֶת־שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף" (זכריה יא 4, 7, 10, 12). בקטע לעיל, אלוהים מצווה על זכריה לשחק בתפקיד שני רועי צאן שונים מאוד של עם ישראל. הראשון הוא רועה טוב (פס' 4–13), שבסופו של דבר מקבל שלושים כסף כדי למסור את הצאן לרועה שוטה שאינו דואג להם. בהשגחת הרועה השוטה, הצאן מתפזר והולך לאיבוד (פס' 14–17). מאפיין ברור אחד של התפקיד הנבואי שמשחק זכריה בולט לעין; בעודו פועל כרועה הטוב, זכריה מקבל במפתיע את קולו של אלוהים עצמו ומתייחס לברית שהופרה כ"בריתי" (פס' 10). בכך, הרועה הטוב והאל ששלח אותו אינם מוצגים עוד כשתי דמויות נפרדות, אלא כאחת. התאחדות בלתי צפויה זו, של הרועה ואלוהים, מכינה את הקורא לנבואה בפרק הבא, בו מוצגים שוב אלוהים והמשיח הדקור כמובדלים ועם זאת מאוחדים בצורה מסתורית: "וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יֹושֵׁב יְרוּשָׁלַ͏ִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכֹור" (זכריה יב 10). כאן, אלוהים מכריז כי הם "הביטו אלי את אשר דקרו" ועם–זאת עם ישראל מתאבל "עליו" כעל מות בן יחיד. שוב, הנביא מציג אחדות מסתורית בה אלוהים והנדקר נבדלים, אך מאוחדים בקשר הדוק. אין זה מפתיע אפוא כי השליח יוחנן מזהה את ה"אני" האלוהי בזכריה יב 10 עם ישוע המשיח, אשר נדקר בשל עוונותינו. "וְעוֹד כָּתוּב אַחֵר אוֹמֵר: וְהִבִּיטוּ אֵלָיו אֶת אֲשֶׁר–דָּקָרוּ" (יוחנן יט 37). במשחק התפקידים הנבואי של זכריה, הנביא התיימר להיות הרועה השמיימי, אך בבשורת יוחנן פוגשים לבסוף את הרועה האלוהי בכבודו ובעצמו. > "אָז אָמַר לְתֹאמָא: הָבֵא אֶת אֶצְבָּעֲךָ הֵנָּה וּרְאֵה אֶת יָדַי; הוֹשֵׁט אֶת יָדְךָ וְשִׂים אוֹתָהּ בְּצִדִּי, וְאַל תְּהֵא חֲסַר אֱמוּנָה, אֶלָּא מַאֲמִין. הֵשִׁיב תֹּאמָא וְאָמַר לוֹ: "אֲדוֹנִי וֵאלֹהַי!" (יוחנן כ 27–28). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מהי רוח הקודש והבריאה החדשה של תלמידי ישוע? | נושאים תנכיים - רוח הקודש](https://igod.co.il/animation/מהי-רוח-הקודש-והבריאה-החדשה-של-תלמידי-י/) **Published:** אוקטובר 15, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בסרטון זה אנו חוקרים את המשמעות של רוח אלוהים לאורך הכתובים, ואת נוכחות הרוח באופן אישי בכל הבריאה. בסופו של דבר, רוח הקודש התגלתה בשיאה דרך ישוע המשיח ונשלחת אל חייהם של המאמינים בו על מנת להביא את הבריאה החדשה. בשיתוף Bible Project #### התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [ קריאת הברית החדשה ](https://bible.new/) [ פייסבוק ](https://www.facebook.com/iGod.co.il/) [ אינסטגרם ](https://www.instagram.com/igod.co.il/) [ טיקטוק ](https://www.tiktok.com/@igodcoil) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית --- ### [רחובות שמספרים סיפור](https://igod.co.il/devotionals/רחובות-שמספרים-סיפור/) **Published:** פברואר 12, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי אֶל־צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר־הָאֱמֶת וְהַר־יְהוָה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ׃ כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים׃ וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה ח 3–5). למרות שירושלים עדיין אינה יכולה להיקרא "עיר האמת" ואלוהים טרם שוכן בה באופן מלא, העיר נראית כנס מודרני; נס שרבים מהנוצרים מתעלמים ממנו לאחר שנפלו קורבן לשיח אנטי–ישראלי ולהרגל הנושן להאשים את היהודים בכל צרות העולם. כאשר זכריה ביטא לראשונה את דברי הנבואה לעיל, שארית היהודים ששבה משבעים שנות גלות בבל ודאי התייחסה אליו כהזוי. העיר ומקדשה לא היו אלא צל עמום של תפארתם בעבר. הנבואה שירושלים תהפוך יום אחד להר החשוב ביותר עלי–אדמות, מלא חיים ומוקד משיכה ל"עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים" (פס' 22), נשמעה לא רצינית. אך חשבו על ירושלים המודרנית, מלאה בזקנים וזקנות אשר לוגמים קפה להנהתם, תוך שהם מדברים בעברית, וילדים צוחקים ומשחקים ברחובותיה לאחר גלות של בת אלפיים שנה. האם מדובר בצירוף מקרים היסטורי או תאונה פוליטית? חשבו כיצד ירושלים קמה מחדש לאחר שרומא החריבה אותה עד היסוד; כיצד העם היהודי פוזר ונרדף בכל מקום בו שכן; כמה דם יהודי זרם ברחובות גרמניה במהלך מסע הצלב הראשון ובעת הגירוש מאנגליה ומספרד; קחו בחשבון את זוועות גרמניה הנאצית ולאחר מכן את ניסיונם של חמש צבאות ערב להטביע את היהודים בים במלחמת העצמאות. כמה אירוני שישראלים-חילוניים רבים אינם מצליחים לראות את הנס המשתקף אליהם מבעד לראי. כמה טרגי שרבים בעולם אינם משכילים לזהות עד כמה בלתי–סביר שירושלים תתמלא שוב בחיים יהודיים, לולא קיומו של אלוהים. ובכל זאת, זהו נס, מעבר לכל היגיון סביר. בעודי מביט על אנשי ירושלים כיום, למרות האתגרים הרבים הניצבים בפנינו, איני יכול שלא להאמין בניסים גדולים עוד יותר שעתידים לבוא. "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם־בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת" (זכריה ח 6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אוזניים לשמוע, לב להבין](https://igod.co.il/devotionals/אוזניים-לשמוע-לב-להבין/) **Published:** פברואר 11, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הֲלוֹא אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא יְהוָה בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב… וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ׃ וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת־הַתּוֹרָה וְאֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל, מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת… וְאֵסָעֲרֵם עַל כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּם וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ־חֶמְדָּה לְשַׁמָּה" (זכריה ז 7, 11–12, 14). אף אחד לא אוהב לשמוע את המילים: "אמרתי לך", בעיקר לא נוכח השלכותיהן של החלטות שגויות, כפי שהוכיחו אינספור ויכוחים סוערים בין בני זוג לאורך מאות שנים. אך זכריה מסרב לזנוח את ה"אמרתי לכם" בכל הנוגע להשלכות סירובם של ישראל לשמוע לתורה ולנביאים. שוב ושוב, הוא דוחק באלו שחזרו מגלות בבל שילמדו מחוסר–ציותם של אבותיהם. כיוון שהתורה והנביאים הם טקסטים אשר נכתבו בהשראה שמיימית, "אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ" (פס' 12), הם מהווים את גוף החוכמה המשמעותי ביותר שהופקד אי פעם בידי האנושות. כפי שאמר דוד המלך, כתובים אלה "תמימים" (תהילים יט 8), ובמילותיו של השליח שאול, הם "יְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה" (טימ"ב ג 15). מסיבה זו, שאול מדבר על ברית המילה כיתרון גדול, שכן אלוהים הפקיד בידי העם היהודי את דברו (רומים ג' 1–2) ומינה אותם לכוהנים עבור הגויים (שמות יט 6). כאשר קוראים ספרות זו, שנכתבה בהשראת רוח הקודש, רואים דפוס טרגי החוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה של עמנו. סירובם של אדם וחוה להקשיב לדבר אלוהים הוביל לגלות (בראשית ג 1–16, 23–24), דפוס שהדהד שוב ושוב (ראה ירמיהו יא 10, יג 10; נחמיה ט 29). ערב גלותנו השנייה והארוכה ביותר, תלמיד מלא ברוח אלוהים הזהיר ואמר: "קְשֵׁי עֹרֶף וְעַרְלֵי לֵב וְאָזְנַיִם, תָּמִיד מִתְנַגְּדִים אַתֶּם לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כַּאֲבוֹתֵיכֶם כֵּן גַּם אַתֶּם" (מעשי השליחים ז':51). אשרי האיש או האישה אשר לוקחים ללב את ה"אמרתי לכם" שבכתובים ומתמקדים בדברי התורה והנביאים, במקום להיות שקועים ב"מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיהו כט 13). אנשים כאלה יזכו לראות את מה שרבים בישראל עדיין אינם רואים: את הנביא כמשה (דברים יח 15), שנולד בבית לחם (מיכה ה 1), נכנס לירושלים רכוב על חמור (זכריה ט 9); עבד ה' אשר דחינו ובזינו (ישעיהו נג 1–7; זכריה יב 10). הם גם יודעים שיום יבוא בו כל עמנו סוף סוף יקשיב לאותם "אמרתי לכם", שנאמרו בפי אלוהים. או אז נקשיב למשה ולנביאים ונשים את מבטחנו במי שעליו הם כתבו. "הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים. אָז פָּתַח אֶת לְבָבָם לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים" (לוקס כד 44–45). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כשהדת מסתירה את הלב](https://igod.co.il/devotionals/כשהדת-מסתירה-את-הלב/) **Published:** פברואר 10, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו׃ וַיִּשְׁלַח בֵּית־אֵל שַׂר־אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי יְהוָה׃ לֵאמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית־יְהוָה צְבָאוֹת וְאֶל־הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים" (זכריה ז 1–3). תפקידו של פרק ז בזכריה דומה לתפקיד של הדרשה על ההר בבשורת מתי; אנשי בית אל רצו להתעסק בטקסים, אך אלוהים דווקא מעוניין במערכת יחסים. עם סיום הגלות ובניית בית המקדש, הם תהו האם עדיין יש צורך להמשיך לצום על רקע חורבן בית המקדש הראשון ורצח גדליה. במקום לענות על שאלתם באופן ישיר, אלוהים פונה לסוגיה העמוקה יותר של מצב הלב. הוא מודאג הרבה יותר מהמניע העומד מאחורי מעשים דתיים מאשר המעשים עצמם. "אֱמֹר אֶל־כָּל־עַם הָאָרֶץ וְאֶל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי־צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי" (זכריה ז 5). כאן טמונה סכנה חמורה עבור עמו של אלוהים אפילו כיום. אנו עשויים להסתתר בקלות מאחורי מעשים טובים, אך אלוהים רואה מעבר לדתיות השטחית ובוחן את מניעי הלב. בדרשה על ההר, ישוע מאבחן עשיית מעשים טובים מסיבה שגויה כצביעות (ראו מתי ו 2, 5, 16, ז 5). כאשר מעשינו נעשים לתפארת אלוהים, אפילו דברים רגילים כמו אכילה, שתייה או מתן כוס מים קרים לזולת (מרקוס ט 41), הופכים למעשי השתחוויה המשמחים אותו (ראו קור"א יג 1–3). כיוון שרק אלוהים בוחן כליות ולב, צביעות אינה משהו שעלינו לחפש באחרים. אדרבא, עלינו לבקש מאלוהים לחשוף את הצביעות בדתיות שלנו, שאולי תרשים אנשים אך לא תכבד את האל. > "וּבְכֵן אִם תֹּאכְלוּ אוֹ תִּשְׁתּוּ, אוֹ כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ – עֲשׂוּ אֶת הַכֹּל לְמַעַן כְּבוֹד אֱלֹהִים" (קור"א י 31). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המשיח כבר הגיע מזמן - ע''פ ספר דניאל בתנ''ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/12589/) **Published:** נובמבר 3, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מכירים את זה שכבר אלפיים שנה הרבנים טוענים "הנה המשיח בפתח!" "עוד מעשה טוב אחד והוא כאן!" אבל בפועל הוא אף פעם לא באמת מגיע? יש לזה סיבה: בתנ"ך, בספר דניאל הנביא, כבר ניתנה נבואה בדיוק מתי המשיח יגיע, למה יגיע, ומה יקרה שלו. צפייה מהנה! [מאמר ההרחבה בלינק הבא](https://igod.co.il/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97/%d7%9e%d7%aa%d7%99-%d7%99%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%94%d7%a0%d7%91%d7%99%d7%90-%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%a0%d7%91%d7%90-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%90/) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [אלוהים קיים? הטיעון מן המתמטיקה לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/is-there-god/אלוהים-קיים-הטיעון-מן-המתמטיקה-לקיומו/) **Published:** נובמבר 9, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אלוהים קיים? הטיעון מן המתמטיקה לקיומו של אלוהים") גלילאו גליליי טען כי המתמטיקה היא השפה בה אלוהים כתב את חוקי היקום. גלילאו הבין כי אלוהים הוא ההסבר הטוב ביותר לישימות של המתמטיקה בעולם הפיזי. לפילוסופים ולמדענים אין הסבר למה שהפיזיקאי יוג'ין ויגור קרא "היעילות המסתורית של המתמטיקה." כלומר איך זה שתאורטיקן מתמטיקאי כמו פיטר היגס יכול לשבת בשולחנו ועל ידי שפיכת משוואות מתמטיות, לחזות חלקיק יסודי אשר מדענים מגלים רק שלושים שנה לאחר מכן, ולאחר השקעה של מיליוני דולרים ואלפי שעות עבודה. אין ספק כי המתמטיקה זו השפה של הטבע. אבל איך אפשר להסביר את זה? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים - יש או אין?, מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** ווידאו --- ### [נכנסתי לעולם המאגיה והכשפים אבל אלוהים הציל אותי ברגע האחרון | העדות של ניקול](https://igod.co.il/messianic-testimonies/נכנסתי-לעולם-המאגיה-והכשפים-אבל-אלוהי/) **Published:** ינואר 14, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ניקול משתפת בעדות מצמררת על כניסה לעולם האפלה, כישופים, פחד, שליטה נפשית ואובדנות, ואיך ברגע של ייאוש מוחלט היא זעקה לאלוהים וגילתה שיש אור חזק יותר מהחושך. זהו סיפור אישי וכואב על חיפוש משמעות, מפגש עם הרוע, איום רוחני ממשי, ועל הדרך שהובילה אותה מהגיהנום הנפשי אל אמונה, ריפוי ותקווה דרך אלוהים וישוע המשיח. \*\*אזהרת תוכן: הסרטון כולל תיאורים של דיכאון, חרדה ומחשבות אובדניות. אם אתם או מישהו קרוב אליכם מתמודדים, אתם לא לבד. יש תקווה ויש מוצא.\*\* “הָאוֹר מֵאִיר בַּחֹשֶׁךְ וְהַחֹשֶׁךְ לֹא הִשִּׂיגוֹ” (יוחנן א׳ 5) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [לשמוע – ולקום](https://igod.co.il/devotionals/לשמוע-ולקום/) **Published:** פברואר 9, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ יְהוָה בְּמַלְאֲכוּת יְהוָה לָעָם לֵאמֹר אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם־יְהוָה׃ וַיָּעַר יְהוָה אֶת־רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶת־רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת־רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית־יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם" (חגי א 13–14). אם יש לקח אחד מהתנ"ך, שאנו כעם חייבים "לשים אליו לב" (ראו חגי א 5, 7), זהו הלקח: עלינו לקחת ללב את כל הדברים שאלוהים דיבר אלינו דרך נביאיו. אין ולעולם לא היתה דרך אחרת לדעת את רצון האל, את מטרתו ואת תוכניותיו לעמו. שום דבר לא השתנה. למרות שאלוהים כבר לא שולח נביאים במובן הקלאסי של המילה, דברי נביאיו תועדו בכתבי הקודש. כתוצאה מכך, הם ממשיכים לחיות, לנשום ולדבר לעמנו באותה סמכות. בפס' 13, חגי מזוהה כ"מלאך", מונח שיכול להתייחס למלאך שמימי או לשליח אשר מונה על–ידי אלוהים, תלוי בהקשר. למרות שהתרגום היווני בחגי א 13 משתמש במילה "אנגלוס", הביטוי "מלאך" במקרה זה משמש כמילה נרדפת ל"נביא" (ראו גם ישעיה מד 26; דה"ב לו 15). השימוש הנבואי במילה "מלאך" שופך אור על קטע תמוה בברית החדשה. במעשי השליחים ז 52–53, סטפנוס מקשר בין כישלונם של מנהיגי ישראל להאמין בישוע לבין ההיסטוריה הארוכה שלהם של דחיית ורדיפת הנביאים, דפוס שהחל כבר עם דחייתם את משה. הוא מכריז, "אַתֶּם שֶׁקִּבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה בְּאֶמְצָעוּת מַלְאָכִים וְלֹא שְׁמַרְתֶּם אוֹתָהּ" (פס' 53). בעוד שלעתים קרובות מניחים כי הכוונה היתה למלאכים שמימיים, כוונתו של סטפנוס מתבררת מההקשר. הוא מתאר את דחיית תורת אלוהים כפי שהוכרזה שוב ושוב על ידי שליחיו הנביאים. כפי שהיה בימי חגי ובימי סטפנוס, כך גם היום. שיבת ישראל לאלוהים ושיקומם הסופי יגיעו רק כאשר העם יפסיק ללכת בעיוורון אחר "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיהו כט 13) וסוף סוף יקח ללב את כל דברי משה והנביאים. > "הֵם קָבְעוּ אִתּוֹ מוֹעֵד וּבַיּוֹם שֶׁנִּקְבַּע בָּאוּ רַבִּים עוֹד יוֹתֵר אֶל מְקוֹם מְגוּרָיו. הוּא הֵעִיד מֵהַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב וְהִסְבִּיר לָהֶם אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים, וְהוֹכִיחַ לָהֶם עַל–אוֹדוֹת יֵשׁוּעַ מִתּוֹרַת מֹשֶׁה וּמִן הַנְּבִיאִים" (מה"ש כח 23). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [לא ישראל אלא המשיח: קריאה מקראית בישעיהו נ״ג](https://igod.co.il/devotionals/לא-ישראל-אלא-המשיח-קריאה-מקראית-בישעיה/) **Published:** פברואר 8, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל־הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ" (זכריה ב 12). בקטע לעיל, אלוהים שולח את נביאו להזהיר את העמים מפני ההשלכות המלוות פגיעה בעמו. פגיעה בישראל שווה, באופן מטפורי, לדקירה בעין, אפילו ברגעים בהם ישראל מקבלים תוכחה מאלוהים. שום דבר טוב לא יצמח למי שיעז לפגוע בעם ישראל. לאורך ההיסטוריה, רבים ניסו לקלל את ישראל וכולם בסופו של דבר גילו את האמת הזו בדרך הקשה. כפי שיצחק אמר לעשו החרד, לגבי יעקב: "וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם־בָּרוּךְ יִהְיֶה" (בראשית כז 33). כפי שאמר בלעם לבלק, בנוגע לישראל: "בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה׃" (במדבר כג 20). וכפי שאמרו להמן, חכמיו ואשתו: "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא־תוּכַל לוֹ כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" (אסתר ו 13). אמת נצחית זו, העוברת כחוט השני לאורך כלל כתבי הקודש, שומטת את הקרקע תחת הטענה שעבד ה' בישעיהו נג הוא ישראל. שהרי כיצד קללה ודחייה של עם ישראל, לרבות התעללות וניסיון להשמידו, יכולים להביא לסליחה וכפרה לגויים, לאור מקומות אחרים בכתובים המראים כי יחס שכזה כלפי ישראל מעורר דווקא את חרון אפו של אלוהים? אם עבד ה' בישעיהו נג אינו יכול לדבר על ישראל, נותרה רק אפשרות אחת; העבד התמים שנדחה, עבר התעללות וולבסוף נהרג כדי להביא כפרה עבור ישראל ועבור הגויים, חייב להיות המשיח. > "קַיָּפָא, שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם וְהוּא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, אָמַר לָהֶם: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים כְּלוּם, אַף אֵינְכֶם מְבִינִים שֶׁכְּדַאי לָנוּ כִּי אִישׁ אֶחָד יָמוּת בְּעַד הָעָם וְלֹא תֹּאבַד כָּל הָאֻמָּה כֻּלָּהּ. לֹא מִלִּבּוֹ אָמַר זֹאת, אֶלָּא שֶׁבִּהְיוֹתוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאוֹתָהּ שָׁנָה הִתְנַבֵּא כִּי יֵשׁוּעַ עָתִיד לָמוּת בְּעַד הָאֻמָּה; וְלֹא רַק בְּעַד הָאֻמָּה, אֶלָּא גַּם כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּץ לָאֶחָד אֶת נְפוּצוֹת בְּנֵי-הָאֱלֹהִים" (יוחנן יא 49–52). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [!הספר מפרש את עצמו](https://igod.co.il/devotionals/הספר-מפרש-את-עצמו/) **Published:** פברואר 6, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא־חֹדֶשׁ שְׁבָט בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־זְכַרְיָה בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר׃ רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים׃ וָאֹמַר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אֲנִי אַרְאֶךָּ מָה־הֵמָּה אֵלֶּה" (זכריה א 7–9). לא פעם אני שומע אנשים הטוענים כי הנביאים לא תמיד הבינו את נבואותיהם, דבר שזכריה מודה בו כשהוא שואל: "מָה־הֵמָּה אֵלֶּה?" (א 9). אותה טענה נאמרת במטרה להצדיק פרשנויות הממקמות את התגשמותה של הנבואה בברית החדשה או אפילו באירועים אקטואליים. עם זאת, לדעתי גישה זו אינה מבחינה בין הידע המוגבל של דמות החווה חזון, לבין ההבנה של המחבר אשר כתב את הספר כולו ברוח הקודש. בשעה שקיבל את החזון, זכריה אמנם לא הבין מה פשר הדברים אשר ראה (פס' 9). אך זכריה המחבר, שסידר את הספר בהשראה שמיימית, בהחלט הבין זאת. למרות שקשה להבין כל פרט בחזיונותיו של זכריה, יש להבחין במשמעותם על ידי תשומת לב רבה למבנה הספרותי המכוון של הספר. דבר זה מתברר כאשר מתבוננים בהקבלה בין החזון הראשון לחזון השמיני (זכריה א 7–17, ו 1–8). בשני החזיונות, זכריה רואה סוסים בין הדסים/שני הרים (א 8, ו 1). בשניהם, הוא שואל את המלאך "מה אלה" (א 9, ו 4). בשניהם, הסוסים נשלחים לסייר \[להתהלך\] ברחבי הארץ (א 10–11, ו 7). ובשניהם, החזיונות מתייחסים להרגעת חרון אפו של אלוהים בנוגע לגלות בבל (א 12, ו 8). למרות שלא בטוח שנוכל לזהות את משמעות צבע הסוסים, אנו יכולים להסיק בבטחה כי חזיונות אלה ניתנו כדי להרגיע ולנחם את עמו של אלוהים: רוכבים שמימיים שומרים עליהם בצרתם, ובתזמונו המושלם של אלוהים הם יגשימו את כל הבטחותיו בנוגע לירושלים (א 13–17). הנה הנקודה: מטרת הפרשנות היא תמיד לחפש את המשמעות שאליה התכוונו מחברי הספרים בתנ"ך, שכתבו בהשראת רוח הקודש (פט"ב א 20–21). פירוש הדבר הוא להקדיש פחות זמן לסריקת כותרות בעיתון ויותר זמן לקריאה חוזרת ונשנית של ספרי הנבואה ככתובים שחוברו בקפידה ובהשראת הרוח. כדי להבין את חזיונותיו של זכריה, עלינו להתחייב לקריאת ספרו עד שחזיונותיו יתגלו כמשמעותיים בתוך הספר עצמו. > "הַזְכֵּר לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַזְהֵר אוֹתָם לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, שֶׁלֹּא יִתְוַכְּחוּ עַל דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֵם מוֹעִיל וְאֵינָם אֶלָּא הוֹרְסִים אֶת הַשּׁוֹמְעִים. הֱיֵה שָׁקוּד לְהִתְיַצֵּב נֶאֱמָן לִפְנֵי אֱלֹהִים – פּוֹעֵל לֹא יֵבוֹשׁ, הַמְחַלֵּק נְכוֹנָה אֶת דְּבַר הָאֱמֶת" (טימ"ב ב 14–15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ברית שאינה מתחרטת](https://igod.co.il/devotionals/ברית-שאינה-מתחרטת/) **Published:** פברואר 5, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּך גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה… הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת־כָּל־מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת־הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם בְּכָל־הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם׃ בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי־אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהוָה" (צפניה ג 17, 19–20). משלי מדבר על המטרד הנגרם בידי אנשים אופטימיים יתר על המידה, אשר מברכים את שכניהם בקול גדול מוקדם בבוקר (משלי כז 14). מעצבנים יותר ואף מעליבים, הם עליזי העולם הזה, המזלזלים בטראומה עמוקה ובטרגדיה נוראית במילים חסרות נבובות וחסרות כנות, כגון: "יהיה בסדר". לעתים קרובות מדי, ביטוי זה נזרק לאויר ללא משמעות ונשמע כסיסמה ריקה מתוכן. עם–זאת, למרות שנביאי ישראל כמעט תמיד מסיימים את ספריהם בחזון על עתיד מזהיר, אין זה משום שהם מסרבים להתמודד עם המציאות התכופה והלוחצת של חטא, מרד, חמס, אלימות, עוני, גלות, מלחמה ומוות. במקום לטמון את ראשיהם בחול, הנביאים שקעו בהבטחות אלוהים שאינן ניתנות לשינוי. דוגמה מובהקת לכך ניתנת בצפניה, אשר שואל את מסקנתו על שירתו של אלוהים לעמו הנגאל מספר דברים ל, שם אלוהים מבטיח למשה כריתת ברית חדשה (השוו צפניה ג 17 לדברים ל 9; צפניה ג 20 לדברים ל 3; וצפניה ג 19–20 לדברים כו 19). האופטימיות הנבואית בנוגע לעתידו של ישראל, כמו גם הביטחון שלנו ש"הכל חובר יחד לטובה", אינה בחזקת בריחה מהמציאות. מדובר בביטחון נצחי – כמו אלוהים עצמו – איתן, נאמן ומיוסד בחוזקה על שתי המילים החותמות את ספר צפניה: "אָמַר יְהוָה"! > "אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל" (מתי ה 18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מי למעלה?](https://igod.co.il/devotionals/מי-למעלה/) **Published:** פברואר 4, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בַּקְּשׁוּ אֶת־יְהוָה כָּל־עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ בַּקְּשׁוּ־צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה אוּלַי תִּסָּתְרוּ, בְּיוֹם אַף־יְהוָה… לָכֵן חַי־אָנִי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי־מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה־מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד־עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גּוֹיִי יִנְחָלוּם׃ זֹאת לָהֶם תַּחַת גְּאוֹנָם כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ עַל־עַם יְהוָה צְבָאוֹת" (צפניה ב 3, 9–10). ספר צפניה מחלק את האנושות לשני סוגים של אנשים: ענווים (צפניה ב 3) וגאים (פס' 9–10). בעברית, המילה "ענווה" קשורה מבחינה לשונית לרעיון של כיפוף ודכדוך. לכן, ענווה מתייחסת לתחושת נחיתות אל–מול אלוהים, הכרה במעמדנו כמשרתים ובמעמדו של אלוהים כאדון. "גאווה", לעומת זאת, היא מילה המרמזת על גובה לב. בצפניה, המילה מתייחסת לתחושת עליונות כלפי אלוהים וכלפי עמו. תכונות אלו, הן בספר צפניה והן לאורך התנ"ך כולו, הן שקובעת את גורלו של האדם. ה"גאים" יושפלו ביום הדין (ג 11), ואילו ה"ענווים" ירוממו (פס' יב). צפניה מאלץ אותנו לשאול את עצמנו שאלה חשובה: מי הוא האדם "הגבוה ביותר" בחיינו, כלומר הגדול והחשוב ביותר בו אנו מתגאים? אם אני למעלה, אז כל היתר, כולל אלוהים, נמצאים תחתיי. מסיבה זו, אלוהים שונא גאווה (משלי ח'13, טז 5; יעקב ד 6). טוב הרבה יותר לבחור את המעמד הנכון מרצוננו החופשי עכשיו, מאשר לחכות שאלוהים יבחר את מעמדנו בעתיד (ראו פיליפים ב 9–11). כזכור, הראשונים יהיו אחרונים, והאחרונים יהיו ראשונים (מתי כ 16). עניי הרוח, דההינו אלו המאמצים במעמד של תלות מוחלטת באלוהים, הם שיירשו את הארץ. > "אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים, כִּי הֵם יְנֻחָמוּ. אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ" (מתי ה 3–5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי](https://igod.co.il/devotionals/לַמְנַצֵּחַ-בִּנְגִינֹותָי/) **Published:** פברואר 2, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כִּי־תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה־זַיִת וּשְׁדֵמֹות לֹא־עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים׃ וַאֲנִי בַּיהוה אֶעְלֹוזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי׃ יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלֹות וְעַל בָּמֹותַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי" (חבקוק ג 17–19). בפסוקים המוכרים והאהובים האלה, חבקוק מגיע חזרה לשמחה, תקווה ואמונה לאחר מסע מפרך. ספר שהחל כ"משא" כבד (א 1) מסתיים בנגינה: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי" (ג 19). כאן מצטרף מסעו של הנביא מקינה לאמונה למסע שעבר משיחנו. חבקוק ג 13 מצביע על מעשה ישועה שמיימי שיתרחש בעתיד ובמרכזו יעמוד המשיח: "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת־מְשִׁיחֶךָ". לכן, הספר מצפה הן למשיח מנצח והן למשיח סובל, אשר, כמו חבקוק וישראל, זקוק לישועת האל. אין זה מפתיע אפוא שאמונת חבקוק ממוסגרת בקינה ושבח, בדיוק כמו ניצחונו של המשיח. זעקת חבקוק: "עַד־אָנָה יהוה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע" (חב' א 2), צופה אל תפילתו המיוסרת של המשיח, בקוראו: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי" (תהילים כב 2; מתי כז 46). שירת השמחה של חבקוק, "וַאֲנִי בַּיהוה אֶעְלֹוזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי" (חבקוק ג 18), מוצאת את ביטויה המלא בשבח אשר מביע המשיח שקם לתחייה: "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתֹוךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ" (תהילים כב 23; מתי כח 10; עברים ב 12). למרות שאנו עשויים לזעוק נוכח שמיים דוממים, אנו יותר ממנצחים. משיחנו ניצח את האויב הגדול מכולם. הוא ניצח את המוות בשמנו, כדי שנחיה באמונה, גם עכשיו וגם לנצח נצחים. > "אָכֵן הוּא אֲשֶׁר הַכֺּל לְמַעֲנוֹ וְהַכֺּל עַל־יָדָיו יָאֶה הָיָה לוֹ, בַּהֲבִיאוֹ בָּנִים רַבִּים לְכָבוֹד, לְהַשְׁלִים עַל־יְדֵי סֵבֶל אֶת מְכוֹנֵן יְשׁוּעָתָם. הֵן גַּם הַמְּקַדֵּשׁ גַּם הַמְּקֻדָּשִׁים כֻּלָּם מֵאֶחָד הֵמָּה, וְלָכֵן אֵינוֹ בּוֹשׁ מִקְּרֺא לָהֶם אַחִים, בְּאָמְרוֹ, אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ… וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל־יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת, הוּא הַשָּׂטָן, וִישַׁחְרֵר אֶת אֵלֶּה שֶׁבִּגְלַל אֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתוּנִים לְעַבְדוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם" (עברים ב 10–12, 14–15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אמונה, שמיעה, ותפילה אמיתית](https://igod.co.il/devotionals/אמונה-שמיעה-ותפילה-אמיתית/) **Published:** פברואר 1, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנֹות׃ יהוה שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי יהוה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תֹּודִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּור׃ אֱלֹוהַ מִתֵּימָן יָבֹוא וְקָדֹושׁ מֵהַר־פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הֹודֹו וּתְהִלָּתֹו מָלְאָה הָאָרֶץ… הֲבִנְהָרִים חָרָה יהוה אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם־בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ כִּי תִרְכַּב עַל־סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה" (חבקוק ג 1–3, 8). בפרק האחרון של הספר, אנו זוכים לראות את השינוי הרוחני שעבר חבקוק, מאדם המאשים את אלוהים בכך שאינו שומע ואינו מושיע (א 2) לאדם השומע את אלוהים במו אזניו (ג 2, 16) ומצפה לבואו במרכבות "ישועה" (פס' 8). במקום חמס וחוסר צדק (א 2–4), חבקוק רואה כעת את בואו של אלוהים כאשר הארץ מתמלאת בהודו ובתהילתו (ג 3). אז מה השתנה? האם אלוהים שינה את נסיבותיו של חבקוק? האם הוא הסיר את הדברים הנוראיים עליהם התלונן הנביא? לא. הנסיבות נותרו כשהיו. מה שהשתנה היה חבקוק עצמו. הוא הפנים את החזון ואת פירושו וקיבל את הכוח להמשיך במרוץ האמונה (ב 2–4). מסתבר שאלוהים לא היה זקוק לבדיקת שמיעה (א 2), אלא חבקוק (ג 2, 16). בעוד שקינה הייתה ועדונה כלי חשוב במאגר הדיסציפלינות הרוחניות של חבקוק, הוא היה צריך להפסיק לצעוק לאלוהים כך שיוכל לשמוע את מה שאלוהים מבקש לומר לו. אמונה באה מתוך שמיעה, לא נהי (רומים י 18). לאחר ששפכנו בכנות את ליבנו בפני אלוהים בנוגע לכל הדרכים שבהן נראה כי הוא לא הצליח לעמוד בציפיות ובדרישות התיאולוגיות שלנו, עלינו להשתיק עצמנו מול הכתובים מספיק זמן כדי לשמוע אותו מדבר אלינו. > "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד־יהוה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלֹו׃ כִּי אֵל רַחוּם יהוה אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת־בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" (דברים ד 30–31). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [חזון שראוי לחכות לו](https://igod.co.il/devotionals/חזון-שראוי-לחכות-לו/) **Published:** ינואר 28, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הֹוי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכֹונֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה׃ הֲלֹוא הִנֵּה מֵאֵת יהוה צְבָאֹות וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ׃ כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת־כְּבֹוד יהוה כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם" (חבקוק ב 12–14). החזון שאלוהים ציווה על חבקוק לכתוב (פס' 2) מופיע בפס' 5–20. בחזון זה, העמים שנכבשו באלימות על ידי הכשדים מקבלים חמישה ביטויים של "הוי", המסמלים את משפט אלוהים נגד כובשיהם (פס' 6, 9, 12, 15, 19). למרות שביטויים אלו מכוונים נגד הכשדים, הם נוגעים לכל אדם ואומה שהתקדמו בעולם הזה באמצעות חמדנות, תאוות בצע, אלימות, ופולחן כוזב (ראו יוח"א ב 16). אנשים ואומות כאלו עמלים על דברים שבסופו של דבר יישרפו באש. הם יגעים לריק ולבסוף יעופו כאבק ברוח (פס' 13; ראו ירמיהו נא 58). אך כמו בד שחור המשמש רקע להצגת יהלום נוצץ, אותם "הוי" מספקים את ההקשר לחזון אשר כדאי לחכות לו באמונה (ראו חבקוק ב 3–4). יגיע יום בו לא יהיה עוד צורך בהגנה של משטרה וצבא; לא יהיה צורך בבתי משפט או בתי כלא; בתי החולים יתרוקנו לחלוטין מחולים ורופאים; גם רועי קהילה ומבשרים ייאלצו למצוא מקצוע חדש. כי כשם שהמים מכסים את הים, כך כל מקום בו יושבים אנשים יתמלא דעה את ה' (חבקוק ב 14, ג 3; ראו ישעיהו יא 9). הואיל והחזון של חבקוק אינו אלא תשובתו הישירה של אלוהים לתלונותיו של הנביא בפרק א 2–4, חבקוק פוצח בתפילה מלאת שבח והלל בפרק ג. ולמה בדיוק הוא מתפלל? לאותו הדבר בדיוק שישוע לימד אותנו להתפלל עבורו: "תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ" (מתי ו 10). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המחאה הנאמנה של חבקוק](https://igod.co.il/devotionals/המחאה-הנאמנה-של-חבקוק/) **Published:** ינואר 28, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הֲלֹוא אַתָּה מִקֶּדֶם יהוה אֱלֹהַי קְדֹשִׁי לֹא נָמוּת יהוה לְמִשְׁפָּט שַׂמְתֹּו וְצוּר לְהֹוכִיחַ יְסַדְתֹּו׃ טְהֹור עֵינַיִם מֵרְאֹות רָע וְהַבִּיט אֶל־עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בֹּוגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ" (חבקוק א 12–13). כוחו של ספר חבקוק טמון ביכולתו לדבר אלינו בזמנים של ייאוש ודיכאון רוחני, כאשר פערים עצומים עומדים בין אמונתנו התיאולוגית לבין חוויותינו בשטח. משבר האמונה של חבקוק נבע מתוצאה של תיאולוגיה שלא יכלה להסביר את פעולותיו של אלוהים במציאות ואת חוסר פעילותו לכאורה, בעולם האמיתי. חבקוק התלונן בפני אלוהים על שתיקתו נוכח אלימות נוראית ("חמס" בעברית; חבקוק א 2–3) ועיוות הצדק (פס' 4) הפושים בקרב עמו. אלוהים הגיב באומרו כי יקים עם מושחת יותר (פס' 7) ואלים יותר (פס' 9) במטרה לייסר את עמו. בנקודה זו, הצהרת האמונה של חבקוק התנגשה חזיתית מול אלוהי האמת. הנביא מחה כי פעולה כזו סותרת את הבנתו התיאולוגית (ראו פס' 12–17). במהלך השנים פגשתי אנשים שהתרחקו מהאמונה בשל "כישלונו" לכאורה של אלוהים לעמוד בציפיותיהם התיאולוגיות. אם אנו מוצאים עצמנו במקום שכזה, ספר חבקוק בהחלט עשוי לסייע בידינו. חבקוק לא התרחק מאלוהים; אדרבא, הוא פנה אליו עם אכזבתו. הוא זיהה את מגבלותיו וחיכה לשמוע מאלוהים בבהירות רבה יותר, שכן "אמונתו דרשה הבנה עמוקה יותר" (כאמירה הלטינית, "Fides quaerens intellectum"). הבה אפוא נלך בדרכו של חבקוק, נעמוד על המשמר ונאפשר לאלוהים לשייף ולעצב את הבנתנו התיאולוגית הלא–מושלמת. > "עַל־מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל־מָצֹור וַאֲצַפֶּה לִרְאֹות מַה־יְדַבֶּר־בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל־תֹּוכַחְתִּי" (חבקוק ב 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [להתלונן בפני אלוהים – ולא עליו](https://igod.co.il/devotionals/להתלונן-בפני-אלוהים-ולא-עליו/) **Published:** ינואר 13, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא׃ עַד־אָנָה יהוה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תֹושִׁיעַ׃ לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי רִיב וּמָדֹון יִשָּׂא׃ עַל־כֵּן תָּפוּג תֹּורָה וְלֹא־יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת־הַצַּדִּיק עַל־כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל" (חבקוק א 1–4). המסר של ספר חבקוק הוא גם "נלמד" וגם "נתפס". כדי לפצח את משמעותו, יש להבין את פשר "הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא" (פס' 1), ולעקוב אחר מסעו האישי של הנביא מחוסר אמונה (א 2–4, 12–17, ב 1) לתפילה המביעה אמון בלתי מעורער בטובו ובהבטחותיו של אלוהים (ג 1–19). מפתח אחד החושף את סוד ניצחונו של חבקוק בא בצורת סוג של תפילה עתיקה המכונה "קינה". קינה היא הדרך המקובלת של התנ"ך לבטא את הספקות העמוקים ביותר של אדם לגבי אופיו של אלוהים, במיוחד ביחס להבטחותיו שטרם התגשמו. למרות שקינה היא סוג של תלונה, הכוונה לתלונה בפני אלוהים, לא על אלוהים. המבנה של הקינה נועד במכוון להסתיים בווידוי של אמונה אודות טובו של אלוהים (ראו חבקוק ג 17–19). לכן, כדי לקונן, יש תחילה לשפוך את הלב בכנות לפני אלוהים, להיאבק איתו ולהתמיד עד שמגיעים לביטחון מחודש בטובו ובניצחונו הסופי. האם אנו רוצים להיות אנשים שחיים באמונה (חבקוק ב 4)? מפתיע ככל שזה יישמע, הצעד הראשון בכיוון הנכון הוא לבטא בגלוי ובכנות את ספקותינו העמוקים ביותר לגבי אהבתו, טובו, נאמנותו ואפילו קיומו של אלוהים, ישירות בפני אלוהים עצמו. אמונה מקראית מתמודדת עם ספקות, לא מנסה להכחישם. > "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הֹולֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר׃ וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יֹורֵשׁ אֹתִי" (בראשית טו 2–3). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אמונה כשאין מענה מיידי](https://igod.co.il/devotionals/אמונה-כשאין-מענה-מיידי/) **Published:** ינואר 12, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא׃ עַד־אָנָה יהוה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תֹושִׁיעַ… כִּי־תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה־זַיִת וּשְׁדֵמֹות לֹא־עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים׃ וַאֲנִי בַּיהוה אֶעְלֹוזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי׃ יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלֹות וְעַל בָּמֹותַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי" (חבקוק א 1–2, ג 17–19). למרות שחבקוק צוטט פעמים בודדות בלבד בברית החדשה, הספר ממלא תפקיד מכריע בהשתתת הבשורה על בסיס צדקה באמונה: "צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתֹו יִחְיֶה" (חבקוק ב 4; ראו רומים א 17; גלטים ג 11). גם היהדות הרבנית מבטאת את תקוותה בביאת המשיח במילים שנלקחו ישירות מחבקוק ב 3: "וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא" (י"ג עיקרים לרמב"ם). עבור שתי המסורות, חבקוק עומד כעדות לאמונה הנבחנת על ידי עיכוב וסבל. יש לקרוא את הספר מבעד לעדשת המאבק האישי של חבקוק והניצחון הסופי הנובע מביטחון באלוהים. תפילתו עוקבת אחר דפוס של קינה, צורה עתיקה של תלונה הנפוצה בתנ"ך ומובילה אותנו חזרה לאלוהים. קינה מכילה (1) פנייה אישית לאלוהים: "אלוהיי"; (2) תלונה על בעיה ספציפית המשפיעה על חייו של האדם או על חיי האומה; (3) תחינה לאלוהים שיתייחס לתלונה; (4) הבעת אמון בטובו של אלוהים ובתקווה לנצחונו. במסגרת זו אפשר לראות כיצד חבקוק מתחיל את הספר בתלונה בפני אלוהים על–כך שאינו מושיע (חבקוק א 2), ומסיים את הספר בהלל לאלוהי ישועתו (חבקוק ג 18). המשא של חבקוק מלמדנו כי אחת התגובות החזקות ביותר לספק אינה אלא שבח. בשפת הקינה, הלל מתחיל לעתים קרובות באות קטנטנה בתנ"ך העברי, "ו", המתפקדת במשמעות של "אבל". לא משנה מה עובר עליכם היום, אני מזמין אתכם להצטרף אליי ולהכריז על טובו של אלוהים דרך אות מקראית קטנה ביותר, אך חזקה לאין–שיעור: "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוה כִּי גָמַל עָלָי" (תהלים יג 6) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [חיים לעצמי או חיים לאחרים](https://igod.co.il/devotionals/חיים-לעצמי-או-חיים-לאחרים/) **Published:** ינואר 6, 2026 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְהָיָה כָל־רֹאַיִךְ יִדּוֹד מִמֵּךְ וְאָמַר שָׁדְּדָה נִינְוֵה מִי יָנוּד לָהּ מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְנַחֲמִים לָךְ… אֵין־כֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ נַחְלָה מַכָּתֶךָ כֹּל שֹׁמְעֵי שִׁמְעֲךָ תָּקְעוּ כַף עָלֶיךָ כִּי, עַל־מִי לֹא־עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד" (נחום ג 7, 19). בכתובים, הערים מתוארות לעתים קרובות כדמויות אנושיות. במקרה לעיל, הנביא פונה לנינווה האשורית באופן כזה. הוא מאלץ את העיר, על כל תושביה, לחשוב על המורשת שתותיר אחריה. הלווייתה של נינווה תהיה נטולת אבלים ובמקום זאת, תתאפיין בתשואות שמחה מאותם אנשים שיתבשרו על סופה. זה הוא גורלם של כל אדם או חברה שחיים על–פי הסיסמא: ״קודם אני״. חיים שכאלה אינם מושכים חברים אמיתיים, אלא רק אנשים הנהנים מהם – ומברכים בשקט על מותם. לעומת זאת, אלו שיכולים לומר בחיים אלה, "כַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד 16); "לִחְיוֹת פֵּרוּשׁוֹ הַמָּשִׁיחַ, וְלָמוּת פֵּרוּשׁוֹ רֶוַח" (פיליפים א 21); או: "אם אֵין בִּי אַהֲבָה, הֲרֵינִי כְּאַיִן וּכְאֶפֶס" (קור"א יג 2), מותירים אחריהם זיכרונות שאינם אלא ברכה אמיתית. חייהם של מי ששמו את "אלוהים ואת מלכותו" במקום הראשון (ראו מתי ו 33), הם שזכורים לטובה גם זמן רב לאחר מותם. > "וְאַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת, אַף לֹא מִתּוֹךְ כְּבוֹד שָׁוְא, אֶלָּא בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ. כָּל אֶחָד אַל יִדְאַג רַק לְעִנְיָנָיו, אֶלָּא גַּם לְעִנְיָנָיו שֶׁל זוּלָתוֹ. יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים ב 3–5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הייתי אמור למות אבל אלוהי ישראל הציל אותי | העדות של בשארה](https://igod.co.il/messianic-testimonies/הייתי-אמור-למות-אבל-אלוהי-ישראל-הציל-או/) **Published:** דצמבר 25, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הייתי אמור למות אבל אלוהי ישראל הציל אותי | העדות של בשארה") להזמנת הספר הברית החדשה לחצו על הלינק הזה: <https://bible.new> עדות מטלטלת של גבר שגדל בשטחים, עם זהות קרועה בין עמים, דתות ואמונות, ושצלל לזעם, סמים, אתאיזם וניסיונות התאבדות. 39 כדורים. תאונת דרכים במהירות 120 קמ״ש בלי חגורה. תאונת אופנוע בלי קסדה. מבחינה רפואית והגיונית, הוא לא היה אמור להיות כאן. אבל הוא חי. בסיפור הוא משתף איך שנאה, כאב וזהות מבולבלת הפכו למלחמה גלויה נגד אלוהים – ואיך דווקא במקום הכי נמוך, אלוהי ישראל פגש אותו, קרא לו בשם, והעניק לו סליחה, חירות, שלום פנימי וחיים חדשים דרך ישוע המשיח. זהו סיפור על חסד שלא נגמר, על אלוהים שלא מוותר, ועל כוח שמסוגל לשחרר גם מסמים, גם מזעם, וגם מהעבר הכי כואב. ⚠️ אזהרת תוכן: הסרטון כולל תיאורים של ניסיונות התאבדות, שימוש בסמים וטראומה. אם אתם מתמודדים – יש תקווה. יש דרך החוצה. אתם לא לבד. 📖 “כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ” (משלי ג׳ 12) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [מיסטיקת המזרח, זן-בודהיזם ודואליזם](https://igod.co.il/spirituality/מיסטיקה-מזרחית-זן-בודהיזם-ודואליזם/) **Published:** אפריל 17, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > מאחר שרוב המיסטיקנים מכחישים את קיומה של השקפת עולם דואלית ־ של טוב מול רע, או של אמת מול טעות ־ הרי שהעדות לאמונתו של האדם כלל לא חשובה למיסטיקן. אם כך, הסכנה שטמונה בהשקפת העולם המיסטית היא התחמקות ממידע שגורם לאדם להכיר בקיומו של אלוהים. ### זן-בודהיזם אחת הצורות הפופולריות ביותר של המיסטיקה של המזרח הרחוק, שהתקבלה במערב, היא הזן בודהיזם. נורמן אנדרסון מגדיר את המיסטיקה ואומר ש״באופן כללי אפשר לומר שהיא מייצגת את האמונה בכך שאפשר לדעת משהו ישיר על אלוהים, על אמת רוחנית או על מציאות בסיסית ׳דרך אינטואיציה מיידית או תובנה \[של הסובייקטיבי\]… ושבמובן מסוים היא שונה מהתפיסה החושית הרגילה או השימוש ההגיוני בתבונה". אנדרסון מסביר איך הזן מגיע לידע הזה של מציאות בסיסית. ״זן בודהיסטים מאמינים שעל ידי משמעת עצמית נוקשה ומדיטציה קפדנית הם עשויים להגיע לסאטורי, המונח היפני ל׳הארה׳ ־ בין שזה יקרה פתאום, כפי שחלק מהם מלמדים, ובין שבהדרגה כפי שמאמינים אחרים ־ על ידי תפישה אמפירית, לא שכלתנית״. ד׳ ט׳ סוזוקי אומר מפורשות, ״הזן לא הולך בדרך המקובלת של הנמקה \[או של תבונה\] וכלל לא אכפת לו לסתור את עצמו או להיות לא עקבי״. ״הזן בהחלט איננו שיטה המבוססת על היגיון וניתוח. אם בכלל הוא ההפך הגמור של ההיגיון, כשבכך אני מתכוון למודוס הדו־אליסטי של החשיבה״. סוזוקי מגדיר סאטורי כמשהו שונה מידע רציונלי. ״אפשר להגדיר סאטורי כהשקפה אינטואיטיבית של טבע הדברים, בניגוד להבנה האנליטית או הלוגית שלהם״. זו הסיבה שגם הזן בודהיסטים וגם מיסטיקנים אחרים מתנזרים באופן כללי משימוש בלוגיקה. הפילוסוף וויליאם ליין קרייג מדבר על כמה בעיות לוגיות שעולות מטענותיהם של המיסטיקנים: "בהשפעת המיסטיקה של המזרח, רבים בימינו יכחישו את העובדה שעקביות שיטתית היא מבחן של האמת. הם מאשרים שהמציאות היא בסופו של דבר לא הגיונית, או שסתירות לוגיות תואמות את המציאות. הם טוענים שבחשיבה המזרחית, הישות הנעלה ביותר או אלוהים או הדבר האמיתי עולים על הקטגוריות הלוגיות של החשיבה האנושית. הם עשויים לפרש את הדרישה לעקביות לוגית כתפיסה של אימפריאליזם מערבי, שיש לדחות אותה כמו שעושים עם כל שריד אחר של הקולוניאליזם… אומר בכנות שהנחות כאלה הן מטורפות ולא ניתנות להבנה. אני לא יכול לתפוש אמירה שלפיה אלוהים הוא גם טוב וגם לא טוב באותו מובן, או שאלוהים לא קיים וגם לא-לא־קיים. בעידן התקינות הפוליטית שאנו חיים בו, יש ניסיון להכפיש כל דבר מערבי ולרומם את כל דפוסי החשיבה המזרחיים, לפחות כשווי ערך לחשיבה המערבית, אם לא בתור כאלה שעולים עליה. מי שטוען שהחשיבה המזרחית לוקה קשות כשהיא יוצאת באמירות כאלה, נחשב לקנאי אפי־סטמולוגי, שאופקיו הוצרו בגלל אילוצים של החשיבה המערבית המקצצת בהיגיון". ### עקרון חוסר הסתירה הפילוסוף ראבי זקרייאס מספר את הסיפור הבא, ששופך אור על חוסר התועלת שיש בטיעונים כאלה: הפרופסור הרחיב את הדיבור על עיקרון חוסר הסתירות והגיע למסקנה הבאה: ״הלוגיקה של "או ש… או ש…" היא הדרך שבה המערב תופש את המציאות. הבעיה האמיתית היא שאתם רואים את הסתירות במערביות בשעה שעליכם לגשת אליהן כמזרחיים. "גם… וגם…" היא הדרך שבה המזרח רואה את המציאות״. אחרי שהפרופסור תקף במשך זמן מה את שני הרעיונות האלה – "או ש… או ש…" ו"גם… וגם…" – שאלתי… אם אני יכול לקטוע את קו המחשבה הזה שלו ולשאול שאלה… שאלתי: ״אדוני, אתה רוצה לומר שכשאני לומד על הינדואיזם, או שאני משתמש במערכת הלוגיקה של "גם… וגם…", או שאני לא משתמש בשום דבר אחר?״ בכיתה השתררה דממה ארוכה. חזרתי על השאלה שלי, ״אתה רוצה לומר שכשאני לומד על הינדואיזם, או שאני משתמש במערכת הלוגיקה של "גם… וגם…", או שאני לא משתמש בשום דבר אחר? הבנתי אותך נכון? ״הוא היטה את ראשו לאחור ואמר, ״נכון, ה"או ש… או ש…" נטמעים זה בזה״. ״הם אכן נטמעים זה בזה״, אמרתי. ״הרי אפילו בהודו אנחנו מביטים לשני הצדדים לפני שאנחנו חוצים את הכביש – או שהאוטובוס עובר או אני, לא שנינו גם יחד״. אתם מבינים את הטעות שלו? הוא עשה שימוש בלוגיקה של "או ש… או ש…" כדי להוכיח את "גם… וגם…" ככל שתנסה להבין את עיקרון חוסר הסתירה, הוא רק יביא למפלתך. הפילוסוף זקרייאס מדבר גם על מה שרבים לא מודים בקיומו בנוגע לפילוסופיה ה״מזרחית״: "כל שיטת ההוראה של הפילוסוף ההינדי הגדול שאנקארה נשענה על משנתו של סוקרטס הידוע. שאנקארה לא שקל רעיונות באופן דיאלקטי (גם… וגם…), אלא באופן שאין בו סתירה (או ש… או ש…). הוא קרא למתנגדיו להוכיח שהוא טועה, וכשלא הצליחו, קרא להם לקבל את עמדתו. הנקודה היא לא אם אנחנו עושים שימוש בלוגיקה מזרחית או מערבית. אנחנו עושים שימוש בלוגיקה שמשקפת בצורה הטובה ביותר את המציאות, ועיקרון חוסר הסתירה מתקיים הן במזרח והן במערב, בעקיפין או בצורה ישירה". ### עקרון חוסר הסתירה כאבסורד רונלד נאש אומר, ״עיקרון חוסר הסתירה הוא לא סתם עיקרון של חשיבה. זהו עיקרון של חשיבה כי קודם כל הוא עיקרון של קיום. הוא גם לא משהו שמישהו יכול לאמץ או להפנות לו עורף. הכחשה של עיקרון חוסר הסתירה מובילה לאבסורד. אי אפשר להכחיש את עקרונות ההיגיון. אם מכחישים את עיקרון חוסר הסתירה, לשום דבר אין עוד כל משמעות. אם חוקי ההיגיון לא אומרים את מה שהם אומרים, הרי שלכל דבר אחר אין כל משמעות, וגם לא להכחשה של החוקים והעקרונות \[האלה\]״. עדותו של רבינדרנת מהרג' שהיה גורו הינדי, מתארת את הדילמה שניצבת בפני כל מי שמאמץ את המיסטיקה הפנתאיסטית של המזרח. ״הדת \[שלי\] יצרה תיאוריה יפה, אולם נתקלתי בקשיים הולכים וגוברים בישומה לחיי היומיום. ולא היתה זו רק המחלוקת בין חמשת חושי ובין חזיונותי הפנימיים. זו היתה שאלה של היגיון… לו היתה באמת רק מציאות ממשית אחת, הרי שאז היה ברָמָן רע ממש כשם שהוא טוב, חיים בדיוק כמו מוות, שנאה כאהבה. זה עשה הכל חסר כל משמעות, ואת החיים לאבסורד… הדבר נראה חסר כל פשר, אולם הזכירו לי שאסור לבטוח בהיגיון – הרי הוא חלק מהאשליה. אם גם ההיגיון היה מָיָא – כפי שלימדו הוודות \[כתבי הקודש ההודים\] – כי אזי איך אוכל לבטוח בתפישה כלשהי, כולל התפישה שהכל היה מָיָא ושרק ברָמָן הינו מציאות ממשית? איך אוכל להיות בטוח שהאושר שחיפשתי אינו אלא אשליה, אם אין לבטוח לא בחושי ולא בחשיבה ההגיונית?״ (מהרג׳, ״מותו של גורו״, 115). ### פנתאיזם חסר דאגות נורמן גייזלר שואל, ״כשאנחנו חוצים רחוב סואן ורואים מכוניות נוסעות לעברנו בשלושה נתיבים, האם אנחנו לא צריכים לדאוג, שהרי כל מה שאנחנו רואים אינו אלא אשליה? האם עלינו לטרוח בכלל ולהביט לצדדים כדי לבדוק אם מכוניות מתקרבות לעברנו בשעה שאנחנו חוצים את הכביש, כשבעצם אנחנו, התנועה והכביש בכלל לא קיימים? אם הפנתאיסטים היו חיים את הפנתאיזם שלהם באופן עקבי, האם היו נותרים פנתאיסטים בחיים? ### דואליזם-לוגי פרנסיס שייפר מביא את הסיפור הבא, שמדגים את חוסר היכולת ליישם במציאות את ההכחשה של קיומו של דואליזם לוגי: ״באחד הימים שוחחתי עם קבוצת אנשים בחדרו של סטודנט צעיר מדרום אפריקה שלמד באוניברסיטת קיימברידג׳. היה שם גם בחור הודי, בן לכת הסיקית והינדי בדתו. הוא התחיל לדבר נגד האמונה המשיחית, אבל לא ממש הבין את הבעיות שטמונות באמונה שלו עצמו. שאלתי, ״האם אני לא צודק כשאני אומר שעל בסיס השיטה שלך, אכזריות וחוסר אכזריות הם היינו הך, שלמעשה אין כל הבדל מהותי בין השניים?״ הוא הסכים. הסטודנט שבחדרו נפגשנו, ושללא כל ספק הבין את ההשלכות של הדברים שבהם הודה הבחור הסיקי, הרים את קומקום המים הרותחים שלו, שמהם הוא עמד להכין תה, ושם אותו מעל לראשו של הבחור ההודי. הבחור הסתכל למעלה ושאל מה הוא עושה. הצעיר מדרום אפריקה אמר בפסקנות, ״אין כל הבדל בין אכזריות ללא אכזריות?״. הבחור ההודי יצא מהחדר ונעלם אל תוך הלילה.״ ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** בודהיזם ודואליזם, פילוסופיה, רוחניות --- ### [מי כאלוהים הסולח? מיכה ושיא הרחמים](https://igod.co.il/devotionals/מי-כאלוהים-הסולח-מיכה-ושיא-הרחמים/) **Published:** דצמבר 26, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "דְּבַר־יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל־מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר־חָזָה עַל־שֹׁמְרוֹן וִירוּשָׁלִָם" (מיכה א 1). למרות שקשה לומר האם כל שמות הנביאים בתרי–עשר נושאים משמעויות הקשורות לתוכן ספריהם, שמו של הנביא מיכה אינו אלא המפתח למסר התאולוגי שהוא נושא, במיוחד כשהוא מכוון את שיאו של הספר אל רחמי האל. השם "מיכה" הוא צורה מקוצרת של השם "מיכאל", שפירושו המילולי: "מי כאלוהים?". אין זה צירוף מקרים שזו בדיוק השאלה בה מסכם מיכה את הפסוקים האחרונים של הספר: "מִי־אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל־פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי־חָפֵץ חֶסֶד הוּא" (מיכה ז 18). מיקוד תיאולוגי זה מחוזק על–ידי ההתייחסות לעיר הולדתו של מיכה, "מורשת", שפירושה "נחלה" (ראו שמות ו 8; דברים לג 4; יחזקאל יא 15, כה 4, 10, לג 24, לו 2–3, 5). צורת הפועל של שם עצם זה – ירש – הולכת יד ביד עם הביטוי "נחלה" (ראו במדבר כז 11, לו 8; דברים ד 38, טו 4, יט 14, כה 19–כו 1; יהושע יג 6; שופטים ב 6; יחזקאל לו 12). בעזרת קשרים לשוניים אלה, מדגיש מיכה את היותה של ישראל רכושו היקר של אלוהים. באותו פסוק בו שמו של מיכה מתפקד כשאלה, שארית ישראל מזוהה כ"נחלתו" של האל (מיכה ז 18). בדרך זו, הפסוק הראשון של מיכה מספק מפתח תיאולוגי לספר כולו; למרות חטאם החוזר ונשנה של ישראל והמשפט הצודק שקיבלו, אלוהי ישראל אינו דומה לשום אלוהים אחר. הוא אכן יסלח לעוון עמו משום שהוא אלוהים אשר חפץ להרעיף עליהם את חסדו (חסד, אהבה ונאמנות של הברית; ראו שמות לד 6–7). כיוון שאלוהי מיכה לא משתנה, ביכולתנו להיות בטוחים כי הוא לעולם לא יוותר עלינו. לאחר שנקנו במחיר דם השה ונחתמנו ​​ברוח קודשו, אנו יכולים לאשר בביטחון שאנחנו שלו והוא שלנו; עם השייך לאלוהים כרכושו הפרטי והיקר ביותר. > "וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר הִיא עֵרָבוֹן לְנַחֲלָתֵנוּ עַד לִפְדִיַּת הַקִּנְיָן, לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ" (אפסים א 13–14). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אחים, אויבים ולב כועס](https://igod.co.il/devotionals/אחים-אויבים-ולב-כועס/) **Published:** דצמבר 21, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם וְלֹא עָשָׂה׃ וַיֵּרַע אֶל־יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ… וַיֹּאמֶר יְהוָה, הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ" (יונה ג 10, ד 1, 4). על–אף שאיני בטוח אם יש קשר מכוון בין יונה פרק ד לקורות קין, בבראשית ד, בהחלט קיימים קווי דמיון בין הסיפורים. בשני המקרים, אלוהים חוקר אדם הכועס מאוד משום שנעשה חסד כלפי מישהו אחר. יתרה מכך, בשניהם, הכעס בא לאחר מעשה של ציות. מתוך ציות לאלוהים, יונה הטיף לאנשי נינווה וקין הקריב ליהוה מפרי האדמה. למרות שהסיפור של יונה אינו מסתיים ברצח, ליבו הכועס חושף נטייה רצחנית, שכן הנביא באמת ייחל לכך שנינווה תושמד. אם יונה ד ובראשית ד מקושרים במכוון, אפשר לומר כי ישנה השלכה מדהימה נוספת להקבלה זו: מנקודת מבטו של אלוהים, יונה ואנשי נינווה הם אחים, דרך נח. קריאת הפסוקים אודות יונה, גורמת לי לחשוב על פרשנותו של ישוע למצוה "לא–תרצח" בדרשה על ההר: "שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים 'לֹא תִּרְצַח', וְ'כָל רוֹצֵחַ חַיָּב לַעֲמֹד לְדִין'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: כָּל הַכּוֹעֵס עַל אָחִיו חַיָּב לַעֲמֹד לְדִין; הָאוֹמֵר לְאָחִיו 'רֵיק' חַיָּב לַעֲמֹד לְמִשְׁפַּט הַסַּנְהֶדְרִין; וְהָאוֹמֵר 'אֱוִיל' דִּינוֹ לָאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם" (מתי ה 21–22). הפסוקים המתארים את כעסו של יונה על אלוהים, משום שהציל את אויביו, מזכירים לי את פרשנותו של ישוע בנוגע לאהבת הרע: "שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר 'אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אוֹיִבְךָ'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם, לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר גֶּשֶׁם עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים" (פס' 43–45). לאור כעסם ושנאתם של יונה וקין כלפי "אחיהם", אנו רואים כי פרשנותו של ישוע למצוות התורה אינה "התגלות חדשה" אלא "התגלות אמיתית". במילים אחרות, דברי ישוע חושפים את המשמעות האמיתית של המצוות "לא תרצח" ו"ואהבת לרעך כמוך". הדבר מראה כי ישוע אכן לא בא לבטל את התורה ואת הנביאים, אלא למלא אותם וללמד את תלמידיו לעשות את אותו הדבר על–ידי קבלת ונתינת אהבת האלוהים לזולת. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מן המדבר ללב חדש](https://igod.co.il/devotionals/מן-המדבר-ללב-חדש/) **Published:** דצמבר 22, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם־לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם׃ וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי־צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (עמוס ה 25–27). האם אי–פעם משכתם בחוט רופף הבולט מחולצתכם, רק כדי לגלות (ולהצטער על–כך) שהחוט שזור עמוק יותר בבד ממה שציפיתם? עד שתסיימו למשוך, כבר אינכם אוחזים בחוט זעיר אלא בשרוול שנפרם. כאשר מושכים את הביטוי "במדבר ארבעים שנה" (עמוס ה 25), נוכחים לדעת כי שני קטעים מספר במדבר מתחילים לזוז: במדבר יד 33, לב 13 (ובמדבר לב 13 אינו אלא ציטוט של במדבר יד 33). במדבר יד מהווה קטע מפתח בעלילת התורה, שכן בפרק זה נמנעים ישראל מהכניסה לארץ המובטחת בשל חוסר אמונתם (ראו במדבר יד 11, 33). "אמונה" (או היעדרה) היא אחד הנושאים התיאולוגיים החשובים ביותר בספר התורה (ראו בראשית טו 6; שמות ד 31, יד 31, יט 9; במדבר יד 11, כ 12; דברים ט 32, ט 23). כחלק מספר התורה, במדבר פרק יד מדגיש את חוסר האמונה הכרוני של ישראל (ראו תהילים קו 12, 24, 31) ואת הצורך הנואש שלהם בלב נימול (דברים ל 3), דהיינו בכריתת ברית חדשה. באמצעות שימוש חוזר בביטוי זה, עמוס משריש את האשמה כלפי ישראל עמוק באדמת התיאולוגיה של התורה, ומצייר את הרקע החיוני לשימוש חוזר בדברים ל 3 בסוף ספרו, באסכטולוגיה מלאת תקווה (ראו עמוס ט 11–15; ראו גם ירמיהו כט 14, ל 3, 18, לא 23, לב 44). ברגע שנבין את עיסוקו של עמוס בספר במדבר יד, נוכל להבין טוב יותר את השימוש של סטפנוס בעמוס ה 25–26 (מה"ש ז 42–43). בצטטו מעמוס, סטפנוס מביא להגנתו את משה ואת הנביאים, המעידים כולם על ליבנו החוטא ועל הצורך בלב חדש שסיפק לנו הנביא כמשה. > "זֶהוּ אוֹתוֹ מֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נָבִיא מִקֶּרֶב אֲחֵיכֶם, כָּמוֹנִי, יָקִים לָכֶם אֱלֹהִים" (מה"ש ז 37). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [האדם הזה גורם לשונאי ישראל להשתנות! | האמת על האסלאם חלק 1](https://igod.co.il/truth-about-islam/האדם-הזה-גורם-לשונאי-ישראל-להשתנות-הא/) **Published:** נובמבר 26, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "האדם הזה גורם לשונאי ישראל להשתנות! | האמת על האסלאם חלק 1") קרלוס חושף את השורש של השנאה לישראל בתיאולוגיה האסלאמית ומספר על הגילוי שטלטל את חייו: האל של הקוראן אינו אלוהי ישראל. עדות אישית שמחברת אמונה, זהות ותקווה ומראה איך רק האמת של ישוע משנה לבבות. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** האמת על האסלאם **תגיות:** ווידאו --- ### [כך האסלאם הופך רצח למצווה! | האמת על האסלאם חלק 2](https://igod.co.il/truth-about-islam/כך-האסלאם-הופך-רצח-למצווה-האמת-על-האסל/) **Published:** דצמבר 3, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "כך האסלאם הופך רצח למצווה! | האמת על האסלאם חלק 2") מעבר לסיסמאות של “דת שלום”, קרלוס חושף את מה שהקוראן באמת מלמד על מלחמה, מוות ו"קדושה". אבל הסיפור לא נגמר שם: דווקא מול השנאה, נולדת תקווה אמיתית דרך ישוע. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** האמת על האסלאם **תגיות:** ווידאו --- ### [הפרשן הכי טוב לתנ׳׳ך - התנ׳׳ך עצמו! | המשיח בנבואות התנ׳׳ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הפרשן-הכי-טוב-לתנ׳׳ך-התנ׳׳ך-עצמו-המשי/) **Published:** נובמבר 12, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הפרשן הכי טוב לתנ׳׳ך - התנ׳׳ך עצמו! | המשיח בנבואות התנ׳׳ך") כאשר אנו ניגשים לתנ׳׳ך, המטרה שלנו צריכה להיות הבנת הכוונה המקורית של המחבר. עם כל הכבוד לאדם כזה או אחר, אין פרשנות מדוייקת יותר לקטע בתנ׳׳ך, מאשר הפרשנות של התנ׳׳ך עליו! הצטרפו אלינו לפרק נוסף של ׳׳נבואות המשיח בתנ׳׳ך׳׳ וגלו כיצד להבין את התנ׳׳ך בצורה הטובה ביותר! [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbmZVUDRPdlNnbnVVT29QTVRjVjZlckVTeTU2UXxBQ3Jtc0tuN1puSEkxNXJvQzNNai1YVHdqaEVxa0hPcEtzWVJfVTVHUFdoWTdzTHpVSm5QVmxNRm02dmtPbDhnSzZ2b1ZpdDVsTlMyUHNoTGtHY095YlJPUVp2U3ZCRTRvZWlheEFEYlpoTTd1V3NiUkRVSUo3VQ&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=8o1Nb5rf0d0) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [היום הקרוב ומציאת הלב שלי אצל המשיח](https://igod.co.il/devotionals/היום-הקרוב-ומציאת-הלב-שלי-אצל-המשיח/) **Published:** דצמבר 7, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אֲהָהּ לַיּוֹם כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה וּכְשֹׁד מִשַׁדַּי יָבוֹא" (יואל א 15). "יום יהוה", ביטוי המצוי בספר יואל יותר מאשר בכל מקום אחר בתנ"ך, הוא הנושא המרכזי של ספרו (יואל א 15, ב , 11, ג 4, ד 14). עוצמתו של יום זה, עבור הנביא, קשה לתיאור (יואל ב 2, 5, 11). בדרך של אנלוגיה, הוא משווה את ההרס שהותיר הארבה במצרים (ראו שמות י 4, 12–14, 19) לחורבן ביום ה', אשר צבאות הפולשים הזרים יביאו על ארץ ישראל (יואל א 4, 15). על ידי הסרת סממנים היסטוריים שקשרו את יום ה' לעבר של ישראל, הבינו השליחים נכונה את דברי יואל כנבואה על יום שעתיד לבוא (השוו התגלות ו 17 ליואל ב 11; התגלות ט 3, 7 ליואל א 4, ב 4). מכיוון שיום זה "קרוב" ונמצא בהישג יד (יואל א 15, ב 1; ד 14; התגלות א 3, כב 10), יואל והשליחים קוראים לנו להתכונן. אך כיצד אפוא אפשר באמת להתכונן ליום כה אדיר ונורא? לדברי יואל והשליחים, עלינו לשוב אל יהוה בתשובה (יואל ב 13; מה"ש ב 26–38) ולקרוא בשמו (יואל ג 5; מה"ש ב 21). לפיכך, הואיל וישוע הוא מלוא אלוהים שלבש בשר, ניתן למצוא ישועה רק כאשר פונים אליו וקוראים בשמו. > "אֵין הֶבְדֵּל בָּזֶה בֵּין יְהוּדִי לְלֹא-יְהוּדִי, כִּי אָדוֹן \[קוריוס\] אֶחָד לְכֻלָּם וְרַב חֶסֶד הוּא לְכָל הַקּוֹרְאִים אֵלָיו, שֶׁכֵּן כֹּל אֲשֶׁר-יִקְרָא בְּשֵׁם יהוה \[קוריוס\] יִוָּשַׁע" (רומים י 12–13). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הקול שאליו נקשיב](https://igod.co.il/devotionals/הקול-שאליו-נקשיב/) **Published:** אוקטובר 20, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְשָׁלַח יְהוָה אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדָיו הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְלֹא־הִטִּיתֶם אֶת־אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ" (ירמיהו כה 4). הבחירה של ישראל לשמוע בקול נביאי שקר (ראו ירמיהו כג 9–37) והסירוב להקשיב לנביאי האמת, הובילו לגלות הראשונה והשנייה. למעשה, אותו פסוק חוזר על עצמו מילה במילה שבע פעמים בכתובים – שש פעמים אצל ירמיהו (ז 25, כה 4, כו 5, כט 19, לה 15, מד 4) ופעם נוספת בדה"ב לו 15. אם היינו יכולים לשאול את ירמיהו מה עלינו לעשות בעולם מלא שקרים והונאה, אני בטוח שהוא היה מפציר בנו להפסיק לבזבז זמן כה רב על דבריהם של "נביאי" החדשות והרשתות החברתיות ובמקום זאת, להקשיב לדברי נביאי האמת של אלוהים. אם אי–פעם היה זמן נכון לנגב את האבק מעלי התנ"ך שלנו או ללחוץ על סמל אפליקציית הכתובים הסגורה שהורדנו לפני שנים, הרי שזה היום. במילותיו של הושע, "נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת" (הושע ד 6). וכפי שאמר שמעון השליח: > "אָכֵן נִתְאַשֵּׁר לָנוּ בְּיֶתֶר תֹּקֶף דְּבַר הַנְּבוּאָה, וְתֵיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂימְכֶם לֵב אֵלָיו כְּאֶל נֵר מֵאִיר בִּמְקוֹם אֹפֶל, עַד כִּי יִבְקַע אוֹר הַיּוֹם וְיִזְרַח וְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר תִּזְרַח בִּלְבַבְכֶם. וְזֹאת דְּעוּ רִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּל נְבוּאַת הַמִּקְרָא אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל פֵּרוּשׁ אִישִׁי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא יָצְאָה נְבוּאָה עַל-פִּי רְצוֹן הָאָדָם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵנִיעָה בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר מִטַּעַם אֱלֹהִים. אֲבָל גַּם נְבִיאֵי שֶׁקֶר הָיוּ בָּעָם, כְּשֵׁם שֶׁגַּם בֵּינֵיכֶם יִהְיוּ מוֹרֵי שֶׁקֶר. הַלָּלוּ יַכְנִיסוּ בַּחֲשַׁאי תּוֹרוֹת הַרְסָנִיּוֹת וְיִכְפְּרוּ בָּאָדוֹן אֲשֶׁר קָנָה אוֹתָם, וְיָבִיאוּ עַל עַצְמָם אָבְדָן פִּתְאֹם. רַבִּים יֵלְכוּ אַחֲרֵי תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם, וּבִגְלָלָם תְּגֻדַּף דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וּבְתַאֲוָתָם לַבֶּצַע יְדַבְּרוּ כָּזָב וְיִסְחֲרוּ בָּכֶם; וְאָמְנָם לֹא יִתְעַכֵּב מִשְׁפָּטָם שֶׁנֶּחֱרָץ מִקֶּדֶם, וְאָבְדָנָם לֹא יָנוּם" (פט"ב א 19 – ב 3). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אין צדיק… מלבד המשיח](https://igod.co.il/devotionals/אין-צדיק-מלבד-המשיח/) **Published:** נובמבר 22, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בֶּן־אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא־לִי לִמְעָל־מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה־לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי־בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה׃ וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דָּנִיאֵל וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה" (יחזקאל יד 13–14). לפי יחזקאל פרק יד, ירושלים כילתה את סבלנותו של אלוהים על–ידי חטא עבודת האלילים. ימיה של העיר תמו ואף אחד לא יכול היה למנוע את משפט אלוהים עליה. כדי להדגיש נקודה זו, אלוהים אומר ליחזקאל שאפילו נח, דניאל ואיוב לא ישכנעו אותו לחוס על עיר הקודש (יחזקאל יד 14, 20). למרות שאיננו אוהבים לחשוב על היום בו כולנו נאלץ לתת דין וחשבון לפני אלוהים, היום הזה מגיע. כתבי הקודש מבהירים כי "אין צדיק, אין גם אחד", כי כולנו אהבנו את הבריאה על–פני הבורא, דבר שיחזקאל מכנה "גִלּוּלֵי לִבָּם" (יחזקאל יד 7–3). ביום הזה, לא יעזור לנו אם נטען לחפותנו או לכך שלא ידענו מספיק. לא יהיה אף אחד אחר להאשים, לא יועילו תירוצים למחשבות חוטאות או למעשים המורדים באלוהים קדוש. לא כוהן, נביא או אדם קדוש אחר יעמדו להגנתנו וימנעו מאלוהים לתת לנו את הדין המגיע לנו. אף על פי שאלוהים מתעקש שאפילו נח, דניאל ואיוב הצדיקים לא יושיעו אותנו ביום הדין, אותם אנשים יקרים הצביעו על מי שיכול. נח ניבא אודות זרע מובטח שיבוא משושלת שם (בראשית ט 26–27); דניאל ראה בחזון "אחד כבן אדם" אשר יזכה לפולחן מכל העמים (דניאל ז 13–14); איוב השתוקק למתווך שיעמוד בין אלוהים לאדם (איוב ט 33), גואל שיושיע אותנו מן המוות עצמו (איוב יט 25–26; ראו גם פרק לג 23–28). זרעו המובטח של נח, "בן האדם" של דניאל, ומליץ היושר של איוב, כבר הגיע והוא חוזר. הוא לבדו, לא רק מושיע חוטאים מהעונש המגיע להם, אלא גם נותן את צדקתו המושלמת לכל המאמינים בו. שמו ישוע. > "הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם – הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ כֹּפֶר בְּעַד הַכֹּל. זֹאת הָעֵדוּת בְּעִתּוֹתֶיהָ" (טימ"א ב 5–6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הרועה שמכיר את שמי](https://igod.co.il/devotionals/הרועה-שמכיר-את-שמי/) **Published:** נובמבר 18, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי אֶל־הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת־צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן וְלֹא־יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם וְלֹא־תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה… יַעַן בְּצַד וּבְכָתֵף תֶּהְדֹּפוּ וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ כָּל־הַנַּחְלוֹת עַד אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם אוֹתָנָה אֶל־הַחוּצָה׃ וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי וְלֹא־תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה לָשֶׂה׃ וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא־יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה׃ וַאֲנִי יְהוָה, אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי" (יחזקאל לד 21–24). כעסו של אלוהים כלפי רועי השקר נמדד ביחס ישיר לאהבתו לצאנו. מתוך אהבה לצאן, אלוהים יחליף את הרועים הרעים. עם זאת, החלפת הצאן מנוגדת לחלוטין לאופיו של אלוהים. לו היה עושה זאת, הוא היה חדל להיות הרועה הטוב. הרועה הטוב של ישראל לא יפסיק לחפש את צאנו האובודת עד שימצא אותן ויאספן מחדש. הרועה הטוב לא רק מחפש את הצאן האובדות של בית ישראל, הוא גם תר אחר כבשים אבודות ממִּכְלָה אחרת. יש להבהיר, העדר אינו מוחלף, אלא מורחב על–ידי הצטרפותן של כבשים חלשות, אבודות, כואבות ורעבות מכל רחבי תבל. הרועה הטוב שלנו יודע בדיוק היכן אנו נמצאים היום והוא מחפש באהבה אותי ואתכם! > "אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. הָרוֹעֶה הַטּוֹב נוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד הַצֹּאן. הַשָּׂכִיר, שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹעֶה וְהַצֹּאן אֵינָן צֹאנוֹ, כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַזְּאֵב בָּא, עוֹזֵב אֶת הַצֹּאן וּבוֹרֵחַ וְהַזְּאֵב חוֹטֵף וּמְפַזֵּר אוֹתָן, שְׁכֵּן הַבּוֹרֵחַ אֵינוֹ אֶלָּא שָׂכִיר וְאֵין הוּא דּוֹאֵג לַצֹּאן. אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. אֲנִי מַכִּיר אֶת שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי מַכִּירִים אוֹתִי, כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מַכִּיר אוֹתִי וַאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאָב; וְאֶת נַפְשִׁי נוֹתֵן אֲנִי בְּעַד הַצֹּאן. גַּם צֹאן אֲחֵרוֹת יֵשׁ לִי, אֲשֶׁר אֵינָן מִן הַמִּכְלָא הַזֶּה. עָלַי לְהַנְהִיג גַּם אוֹתָן. הֵן אֶת קוֹלִי תִּשְׁמַעְנָה וְיִהְיֶה עֵדֶר אֶחָד וְרוֹעֶה אֶחָד" (יוחנן י 11–16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ברית חדשה בלב אוהב](https://igod.co.il/devotionals/ברית-חדשה-בלב-אוהב/) **Published:** נובמבר 21, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר׃ כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר׃ מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר־יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא־שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם׃ וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת־הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו׃ וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת־שְׁמִי, וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת… וְנָתַתִּי אֶת־הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת־בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא־הֵקִימוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו" (ירמיהו לד 12–16, 18). ירמיהו ל"ד שוטח את הסיפור העצוב של ציות קצר–מועד, ערב היציאה לגלות הראשונה של ישראל. כל שבע שנים, ציווה אלוהים על עמו לשחרר את אלו מבני ישראל שהפכו עבדים (ויקרא כה). כאשר צבאותיו של נבוכדנצר הלמו על חומות ירושלים, העם החליט לנסות ולקיים את מצוות אלוהים. הם אפילו חתמו על–כך בשבועה חגיגית, כשהם עוברים בין בתרי בהמות שחוטות (ירמיהו לד 18; ראו בראשית טו 9–11, 17). עם זאת, מהר מאוד הם הבינו שהציות למצוות פשוט קשה מדי. לא משנה כמה ננסה לשנות את עצמנו; לא חושב כמה הבטחות נבטיח לאלוהים, ציות תמיד יהיה קצר–מועד כאשר הוא מונע על–ידי מאווייוו הנואלים של ליבנו (ירמיהו יז 9). פרק זה מחדד את הנקודה שירמיהו מעלה לאורך כל ספרו: ישראל זקוקה נואשות לשינוי לב שיגיע רק דרך מתנת ברית חדשה (ירמיהו לא 31–34). אני נזכר בתחושת הבחילה והשנאה העצמית שעלו אצלי במשך שלוש שנים של שבירת הבטחותיי לאלוהים, כאשר ניסיתי בכל מאודי להפוך לאדם טוב יותר על–ידי ציות לדברו. לא משנה כמה השתדלתי, חיים שמשמחים את אלוהים הרגישו כמו חלום בלתי אפשרי שעבד עבור אחרים זולתי. ואז, ברגע של ייאוש, הרמתי את מבטי בעיני רוחי וראיתי מושיע עם זרועות מושטות, שמת כמו פושע כדי לשחרר שבויים, מחכה שאכנס לחיקו האוהב. וכשעשיתי זאת, ים של הבטחות שבורות הוחלף בחיים המועצמים על ידי הבטחותיו הבלתי ניתנות לשבירה של אלוהים; השנאה העצמית הוחלפה באהבתו, שלעולם אינה מכזבת. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [דת ריקה מול דבר אלוהים חי](https://igod.co.il/devotionals/דת-ריקה-מול-דבר-אלוהים-חי/) **Published:** נובמבר 19, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ בֶּן־אָדָם הִנָּבֵא אֶל־נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבָּאִים וְאָמַרְתָּ לִנְבִיאֵי מִלִּבָּם שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה… וְאַתָּה בֶן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־בְּנוֹת עַמְּךָ הַמִּתְנַבְּאוֹת מִלִּבְּהֶן וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶן… וְקָרַעְתִּי אֶת־מִסְפְּחֹתֵיכֶם וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן וְלֹא־יִהְיוּ עוֹד בְּיֶדְכֶן לִמְצוּדָה וִידַעְתֶּן כִּי־אֲנִי יְהוָה… לָכֵן, שָׁוְא לֹא תֶחֱזֶינָה וְקֶסֶם לֹא־תִקְסַמְנָה עוֹד וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן וִידַעְתֶּן כִּי־אֲנִי יְהוָה" (יחזקאל יג 1–2, 17, 21, 23). בנסיעה לפראג בירת צ'כיה, מצאתי עצמי עומד מחוץ לכנסיית "בית לחם", שם נהגו להתאסף אלפים כדי לשמוע את יוחנן הוס, כומר מהמאה ה–14, נושא דרשות מהכתובים. מדוע נהרו אליו כל–כך הרבה אנשים? משום שהם יכלו להבין את דרשותיו. הוא לא נשא דרשות בלטינית, אלא בשפת ​ההמון. לראשונה בחייהם, גברים ונשים פשוטים יכלו לשמוע את דבר אלוהים בשפה מובנת. דרשותיו היו כה פופולריות עד שאפילו המלכה סופיה, אשתו של המלך ונצסלאוס הרביעי מבוהמיה, שמעה אותן באופן קבוע. יוחנן הוס הציל אנשים בממלכת בוהמיה, לא מפולשים זרים, אלא מ"נביאי השקר" של הכנסייה עצמה, ששיעבדו אותם עם חוקים ותקנות לא–מקראיים. כיוון שהוס לימד את הכתובים ולא דת ריקה מתוכן, הוא הועלה על המוקד בשישה ביולי, 1415. פעמיים ביחזקאל יג, אלוהים מבטיח "להציל את עמו" מנביאים שהטעו אותם לכדי שיעבוד רוחני, על–ידי הטפת חזיונות כוזבים ועידוד לנהוג מתוך אמונות טפלות חסרות פשר. קשה ככל שזה יישמע, האיום הגדול ביותר של ישראל כיום אינו מאלה המבקשים להשמיד אותנו מבחוץ. הסכנה הגדולה יותר מגיעה מבפנים: נטל המצוות והמסורות מעשה ידי אדם, המרחיקים אותנו מאלוהים ומונעים מאיתנו להבין את דברו. מי ייתן ואלוהים יקים גברים ונשים נוספים כמו יוחנן הוס, עם אהבה אמיתית לדבר אלוהים, שיבואו להציל את עמו. > "שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַפְּרוּשִׁים וְהַסּוֹפְרִים: "מַדּוּעַ אֵין תַּלְמִידֶיךָ נוֹהֲגִים לְפִי מָסֹרֶת הַזְּקֵנִים אֶלָּא אוֹכְלִים אֶת הַלֶּחֶם בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת? אָמַר לָהֶם: הֵיטֵב נִבָּא יְשַׁעְיָהוּ עֲלֵיכֶם הַצְּבוּעִים, כַּכָּתוּב: הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה; כִּי עוֹזְבִים אַתֶּם אֶת מִצְוַת אֱלֹהִים לְהַחֲזִיק בְּמָסֹרֶת בְּנֵי אָדָם" (מרקוס ז 5–8). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הקנאה שמוכיחה את אהבתו](https://igod.co.il/devotionals/הקנאה-שמוכיחה-את-אהבתו/) **Published:** נובמבר 19, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי־בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם וַתִּטְמָא־בָם וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ מֵהֶם… וְנָתַתִּי קִנְאָתִי בָּךְ וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּחֵמָה אַפֵּךְ וְאָזְנַיִךְ יָסִירוּ וְאַחֲרִיתֵךְ בַּחֶרֶב תִּפּוֹל הֵמָּה בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ יִקָּחוּ וְאַחֲרִיתֵךְ תֵּאָכֵל בָּאֵשׁ" (יחזקאל כג 17, 25). פרק כג מתאר את "אהבת" ישראל (פס' 5, 9, 22) כלפי אלילי הגויים כ"ניאוף", מילה המופיעה עשרים ואחת פעם בפרק זה (ורק עשרים ושש פעמים נוספות בספר כולו). כיוון שמערכת היחסים של ישראל עם אלוהים מתוארת כיחסים בין בעל ואישה, התאווה למשכב עם מישהו אחר מעוררת את קנאתו של האל (ראון פס' 17). התורה קובעת כי כאשר מדובר בנאמנות רוחנית, אלוהי ישראל מתגלה כאל קנא לעמו (שמות כ 5; דברים ד 24, ה 9, ו 15). למרות שנהוג לחשוב על קנאה כתכונה שלילית, במובנה התיאולוגי היא מדגישה עד כמה אלוהים חפץ בקשר עמוק, אישי ובלעדי עם עמו. היקף קנאתו של אלוהים מעידה על עוצמת אהבתו. הואיל וקנאת אלוהים לעולם אינה מתבטאת באדישות, אנו יודעים שאלוהי ישראל אף–פעם לא יפסיק לדרוש את אהבתם של עמו אליו. כשהוא אומר "כן", הוא ללא ספק יפעל בהתאם, שכן הוא באמת מתכוון לכך. מסיבה זו, ספר הושע מבטיח לנו שאלוהים ימצא דרך לגרום לנישואין הללו לעבוד (הושע ג). למרות שזה עלול להישמע לא–אינטואיטיבי, עלינו להיות אסירי תודה על–כך שאלוהינו הוא אל קנא, כי משמעות הדבר היא שהוא אוהב אותנו בכל נימי קיומו הנצחי. קנאת האל אינה מעידה רק על–כך שהוא רוצה שנאהב אותו בכל ליבנו (דברים ו 5; התגלות ב 4); באופן פרדוקסלי, אותה קנאה החושפת עד כמה מושלמת אהבתו אלינו, הופכת גם למניע המאפשר לנו לאהוב אותו חזרה. > "אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָהַב אוֹתָנוּ תְּחִלָּה" (יוח"א ד 19). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כאבים שצומחת מהם תקווה](https://igod.co.il/devotionals/כאבים-שצומחת-מהם-תקווה/) **Published:** אוקטובר 19, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אָז אָמַר לְתֹאמָא: הָבֵא אֶת אֶצְבָּעֲךָ הֵנָּה וּרְאֵה אֶת יָדַי; הוֹשֵׁט אֶת יָדְךָ וְשִׂים אוֹתָהּ בְּצִדִּי, וְאַל תְּהֵא חֲסַר אֱמוּנָה, אֶלָּא מַאֲמִין. הֵשִׁיב תֹּאמָא וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי וֵאלֹהַי!" (יוחנן כ 27–28). יש אנשים הסבורים כי כעת ,כאשר המלחמה בין ישראל לחמאס סוף סוף הסתיימה, ביכולתנו ליהנות מפירות השלום. אך בשל הטבע האנושי, האמונות של האסלאם הרדיקלי והחזון המקראי של שלום מתמשך, אשר יושג רק כאשר ישוע ישוב, אנו יודעים כי הפסקת אש שכזו אינה אלא הפוגה זמנית. כעת הגיע הזמן להתמודד עם גודל הטראומה שלנו כאן בישראל וללקק את פצעינו. אולם כיצד נוכל להחלים לגמרי בעודנו רואים את פניהם של בני משפחה וחברים אהובים שנרצחו באכזריות כה רבה; בעודנו כואבים את הזיכרונות היקרים מחיילינו שנפלו? ומה לגבי הנישואים השבורים והעסקים הכושלים שהותירה המלחמה? האמת היא שלעולם לא נשוב להיות אותו הדבר. כולנו נישא בגופנו ובנפשנו צלקות מתמשכות. אך כאן טמון היופי של הפסוקים לעיל מבשורת יוחנן: הצלקות על גופו של מושיענו, שקם לתחייה, הן שהופכות אותו לכל–כך יפה; הפצעים שגרמו לצלקות בגופו הביאו גאולה לעולם. למרות שחלק מהצלקות נותרות לנצח, הן אינן חייבות להפוך אותנו למכוערים, מרירים או קשוחים. עלינו אפוא למסור את הפצעים שגרמו לצלקות שלנו לידיו של אבינו שבשמיים, באמונה "אָנוּ יוֹדְעִים כִּי אֱלֹהִים גּוֹרֵם לְכָךְ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים חוֹבְרִים יַחַד לְטוֹבַת אוֹהֲבָיו" (רומים ח 28), הצלקות שלנו יכולות להפוך דווקא לדברים היפים ביותר בנו, דברים שיצמיחו לנו מזור: תזכורת ויזואלית, אם כי עדיין כואבת, לכוחה המכריע של אהבתו הגואלת של אלוהים. > "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם־רָב" (בראשית נ 20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [עיניים לראות ואוזניים לשמוע](https://igod.co.il/devotionals/עיניים-לראות-ואוזניים-לשמוע/) **Published:** נובמבר 2, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ בֶּן־אָדָם בְּתוֹךְ בֵּית־הַמֶּרִי אַתָּה יֹשֵׁב אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵם… וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ בֶּן־אָדָם מָה־הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל־חָזוֹן׃ לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִשְׁבַּתִּי אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא־יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אִם־דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל־חָזוֹן… וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ בֶּן־אָדָם הִנֵּה בֵית־יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים הֶחָזוֹן אֲשֶׁר־הוּא חֹזֶה לְיָמִים רַבִּים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִבָּא׃ לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא־תִמָּשֵׁךְ עוֹד כָּל־דְּבָרָי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה" (יחזקאל י"ב 1–2, 21–23, 26–28) זה עצוב כאשר אלוהים פועל בגלוי לנגד עיניהם של אנשים והם פשוט אינם יכולים לראות זאת. פרק יב חושף את הסיבה האמיתית לעיוורון הרוחני הזה, דבר שאפשר לכנותו "תסמונת התנ"ך המאובק". תסמונת זו עשויה להוביל לאגנוסטיות ובמקרים חמורים אפילו לאתאיזם בקרב אלו המתייחסים לתנ"ך כספר עתיק ולא–רלוונטי. עבורם, נבואות על לידתה מחדש של ישראל, אנטישמיות אוניברסלית וקואליצייה-מדינית נגד ירושלים נשמעות כמו דבריהם של נביאים משוגעים שפג–תוקפם. אבל עבור אלו המזהים את התנ"ך כפי שהוא באמת, דבר אלוהים חיים, יתכן ויש ספרים מאובקים על מדפיהם, אך התנ"ך אינו אחד מהם. בגלל דיוקו ותוקפו המדהימים, פשוט איננו יכולים להניחו בצד. אנו רואים את אלוהים פועל סביבנו ואנו חיים עם הציפייה כי "לֹא־תִמָּשֵׁךְ עוֹד כָּל־דְּבָרָי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה" (יחזקאל יב 28; ראו ישעיהו נה 11). > אמנם "תסמונת התנ"ך המאובק" היא קטלנית מבחינה רוחנית, אך יש מזור יעיל המצריך שני צעדים פשוטים: הראשון, הורידו את כתבי הקודש מהמדף ופתחו אותם; השני, קראו בהם יום–יום לאחר התפילה הבאה: "גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט 18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כשהחסד מנוצל לרעה](https://igod.co.il/devotionals/כשהחסד-מנוצל-לרעה/) **Published:** נובמבר 19, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי׃ רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה׃ וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵּךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וַתִּהְיִי לִי… וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ וַתִּזְנִי עַל־שְׁמֵךְ וַתִּשְׁפְּכִי אֶת־תַּזְנוּתַיִךְ עַל־כָּל־עוֹבֵר לוֹ־יֶהִי" (יחזקאל טז 6–8, 15). למרות שמאמינים רבים חוששים מתורת החסד, אלוהי ישראל בהחלט אינו נרתע מפניה. פרק טז מלא בתיאורים של חסדו הבלתי ראוי של אלוהים כלפי עמו, המתבטאים בצורת משל: אלוהים מעריף את אהבתו על תינוקת לא רצויה שהושלכה בשדה למות, כדי לגדלה כך שייהנו ממערכת יחסים של ברית. אין שום דבר מסוכן בחסד. למעשה, ההפך הוא הנכון. ללא חסדו של אלוהים, כולנו היינו בסכנת חיים. לעומת זאת, מה שמטריד את אלוהים אינו חסד, אלא תגובה בלתי–הולמת מבחינה תיאולוגית לחסד. ביחזקאל טז, אנו מוצאים את אחד ההסברים הברורים ביותר של "חסד זול" בכל התנ"ך. בפרק זה, עם ישראל מנצל לרעה את חסדו של אלוהים, רודף אחר "אהבה" זרה (אלילים) וחי כאילו בריתו של אלוהים נתנה בידו חופש לפרוץ את כל הגבולות של אלוהים. חסדו של אלוהים אינו מעניק לנו רישיון לעשות ככל העולה על רוחנו. אדרבא, זהו ביטוי לטובו של אלוהים, הפועל בנו כדי לגרום לנו לעשות את רצונו. במילים אחרות: כשאנחנו שרים את השיר "הו חסד אל" עם הבנה תיאולוגית נכונה של חסד, השיר הבא שייצא מפינו יהיה באופן טבעי "אני נכנע בכל" (I Surrender All). > "הֵן חֶסֶד הָאֱלֹהִים הוֹפִיעַ לִישׁוּעַת כָּל בְּנֵי אָדָם, לְהַדְרִיכֵנוּ לְהִבָּדֵל מֵרֶשַׁע וְתַאֲווֹת הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁנִּחְיֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּצְנִיעוּת וּבְצֶדֶק וּבַחֲסִידוּת, בְּצִפִּיָּה לְמִמּוּשׁ הַתִּקְוָה הַמְבֹרָכָה וּלְהוֹפָעַת הֲדַר אֱלֹהֵינוּ הַגָּדוֹל וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדֵנוּ כְּדֵי לִפְדוֹת אוֹתָנוּ מִכָּל עָוֶל וּלְטַהֵר לוֹ עַם סְגֻלָּה שׁוֹקֵד עַל מַעֲשִׂים טוֹבִים" (טיטוס ב 11–14). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [נר בחושך](https://igod.co.il/devotionals/נר-בחושך/) **Published:** נובמבר 18, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּקַבְּצִי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן־הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל־אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב׃ וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם" (יחזקאל כח 25–26). בסוף פרק כח, הקטע עובר באופן בלתי צפוי מנבואות משפט על צור וצידון (פס' 1–24), להבטחה לקיבוץ ישראל על אדמת הארץ המובטחת (פס' 25–26). מבט מדוקדק בניסוח הייחודי, חושף את המקור שאליו התייחס יחזקאל בהבטחה יוצאת דופן זו; היא באה ישירות מספר דברים פרק ל ובמיוחד פס' 3–5. למעשה, יחזקאל כה אהב את ההבטחה שם, עד כי הוא התייחס אליה חמש פעמים בחלקו העיקרי והראשון של ספרו (ראו יחזקאל יא 17, כ 34, 41, כח 25, כט 13). מדוע אפוא חוזר יחזקאל על ההבטחה הספציפית הזו שוב ושוב? סבורני כי הסיבה נעוצה בכך שהנביא היה מתמלא בדיכדוך לולא עשה זאת. הוא חי בתקופה נוראית בהיסטוריה והיה עד לכוח ההרסני של צבאות בבל, שצרו על ירושלים ועל שכנותיה של ישראל. האוירה ששרה ב"חדר החדשות" באותה תקופה היתה עגומה למדי, וכל אדם נורמלי היה מסיק כי ההיסטוריה של ישראל הגיעה לקיצה הטרגי – שאבדה תקוותם. כאשר כל מה שיקר ליחזקאל נלקח ממנו ועולמו חרב עליו, היה מקום אחד אליו יוכל ללכת כדי למצוא ביטחון ויציבות איתנים; המקום הזה היה דבר אלוהים. יחזקאל מלמד אותנו את סוד ההיצמדות להבטחות האלוהים ושינונן לעצמנו ולאלה שסביבנו, במיוחד כשאנו עלולים להאמין לשקר האומר כי אבדה תקוותנו. הבה אם–כן נדליק נר בחושך הנוכחי של חיינו, על–ידי תזכורת בלתי–פוסקת – לנו ולזולת – שבעתיד הכל יסתדר, מפני שנצח ישראל לא ישקר והבטחותיו לעמו עומדות לעד. > "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן־הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם־הִרְוָה אֶת־הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל׃ כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא־יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם־עָשָׂה אֶת־אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו׃ כִּי־בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ־כָף" (ישעיה נה 10–12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כאשר עץ יבש פורח](https://igod.co.il/devotionals/כאשר-עץ-יבש-פורח/) **Published:** נובמבר 11, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וְלָקַחְתִּי אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה וְנָתָתִּי מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף וְשָׁתַלְתִּי אָנִי עַל הַר־גָּבֹהַ וְתָלוּל׃ בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כָּל־כָּנָף בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה׃ וְיָדְעוּ כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי יְהוָה הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי" (יחזקאל יז 22–24). פרק יז מנבא את ימיה הטרגיים והאחרונים של מלכות בית דוד ואחר–כך את גלות בבל (ראו פס' 11–21). ממלכה מפוארת שהייתה מושא קנאה לגויים, עירו של דוד, כס מלכותו וכתרו – הכל ירד לטמיון, ללא כל תקווה למלכות עתידית (ראו תהילים פט). עם זאת, אלוהים אינו מתחרט על מתנותיו ועל קריאתו, שכן נצח ישראל לא ישקר. הפסוקים האחרונים של הפרק המתאר את מות בן דוד, מתארים דפוס מוכר: זרעו של דוד ייזרע שוב בשדות שנחרשו על ידי צבאות בבל ואז, חוטר מגזע ישי (ישעיה יא 1) ושורש מארץ ציה (ישעיהו נג 2) יפרח לעץ מלכותי, שיהפוך לעץ חיים עבור כל הגויים. עלינו להזכיר לעצמנו תדיר כי אנו מתהלכים באמונה ולא לפי מראה עיניים. לא משנה כמה נורא השאון סביבנו; לא משנה כמה קלושים הסיכויים; לא חשוב מי יכריז כי אבדה תקוותנו – הבטחותיו של אלוהים הן כמו זרעים אשר מטבעם האלוהי חייבים לשגשג ולהפוך ליערות ירוקים ועשירים, גם כשהם נטועים באדמה שנראית לדעת רבים יבשה והרוסה באופן בלתי–הפיך. "כִּי־לֹא־כֵן בֵּיתִי עִם־אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה, כִּי־כָל־יִשְׁעִי וְכָל־חֵפֶץ כִּי־לֹא יַצְמִיחַ" (שמ"ב כג 5). > "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר׃ וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית־יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים" (מיכה ג 12 – ד 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אלוהים הפועל בנו](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-הפועל-בנו/) **Published:** נובמבר 4, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לָכֵן אֱמֹר כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם וְנָתַתִּי לָכֶם אֶת־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל׃ וּבָאוּ־שָׁמָּה וְהֵסִירוּ אֶת־כָּל־שִׁקּוּצֶיהָ וְאֶת־כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶיהָ מִמֶּנָּה׃ וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר׃ לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ־לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים" (יחזקאל יא 17–20). אפילו בזמן שכבוד האלוהים עזב את בית המקדש הראשון (יחזקאל י 4, 18, יא 23), אנו מקבלים תזכורת נבואית נוספת לכך שחרון–אפו על ישראל אינו סופי. דברי נבואתו של יחזקאל, אודות שיבת ישראל מהגלות וקבלתם לב חדש המציית לאלוהים, נלקחים ישירות מדברים ל (ראו פס' 1–6). בעיצומו של המשפט, חסדו של האל זורח בצורה הבהירה ביותר. כפי שאמר פעם המורה האהוב עלי, ג'ון סיילהאמר, הנביא משתמש בכל חטאיהם השחורים של ישראל כרקע שעליו יצייר את האור. ואכן, כמה בהיר האור אשר זורח לכל מי שמקבל באמונה את הלב החדש שאלוהים הבטיח. דרך הברית החדשה, עמו של אלוהים מקבל, הן סליחה והן את היכולת לשמוע בקולו. במילותיו של יחזקאל, "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר׃ לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ" (יא 20–21). וכפי שאמר משה, " וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־לְבָבְךָ… לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל 6). כאן טמון מרגוע לנפש ועידוד מדהים. בכל פעם שאני נאבק בבשרי לקיים את מצוות אלוהים, אני מזכיר לעצמי שאוכל לעשות זאת לא בחיל ולא בכוח הבשר, אלא רק בזכות רוח הקודש. לכן, ברגעים של תסכול וייאוש, אני מזכיר לאלוהים את הבטחתו לתת לי את הרצון ואת הכוח לציית לו. > "וְאָמְנָם אֱלֹהִים הוּא הַפּוֹעֵל בָּכֶם גַּם שֶׁתִּרְצוּ וְגַם שֶׁתִּפְעֲלוּ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו" (פיליפים ב 13). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כשריפוי הופך לחשיפה: המסר החד של הושע ז׳ 1](https://igod.co.il/devotionals/כשריפוי-הופך-לחשיפה-המסר-החד-של-הושע-ז׳/) **Published:** נובמבר 26, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל, וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר וְגַנָּב יָבוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ" (הושע ז 1). ברב המכר "הדור החרד" (The Anxious Generation), מתייחס הסופר ג'ונתן היידט למגפת מחלות הנפש הפושה בקרב דור ה–Z, ומתחקה אחר המעבר מילדות המבוססת על משחק (ללמוד לחיות בעולם האמיתי) לילדות המבוססת על טלפון (ללמוד לחיות בעולם וירטואלי) – שינוי שהחל עם הופעת הטלפון החכם ב–2010. למרות שהנזק לבריאות הנפש הורגש בצורה החדה ביותר בקרב אלו שכילו את זמנם בעולם הווירטואלי, העולם כולו סובל כעת מההתמכרות לטלפון החכם. באופן מדהים, היידט מצביע גם על כוחה של "המציאות הרוחנית", שלמרות היותה בלתי נראית, היא לא פחות אמיתית ולפיכך מצריכה ריפוי אמיתי. נכון! הנביא הושע דיבר לעתים קרובות על הצורך של ישראל בריפוי פנימי, אך הוא מתעקש על–כך שרק רוחניות אמיתית יכולה להביא מזור (הושע ה 13, ו 1, ז1, יא 3, יד 5). פולחן לכל דבר אחר זולת האל האמיתי, אינה אלא מציאות מדומה – כזו המותירה אותנו ריקים ורעבים לאהבה אמיתית ומתמשכת. כדי שהתרופה תעבוד, עלינו תחילה להודות בכך שאנו עצמנו אחראים לחולי הפנימי שלנו, לאחר שחיפשנו מטרה ומשמעות בכל המקומות הלא נכונים. בהושע ז 1, אלוהים מבהיר כי הריפוי של ישראל (ושלנו) יגיע רק כאשר "יתגלה עווננו" ועבודת האלילים המאפיינת אותנו תצא לאור. רוחניות ללא חרטה דומה למורפיום או מריחואנה רפואית: היא מקהה את הכאב אך אינה מרפאת את הנשמה. אם אנו חושבים שהבחירות הנואלות שעשינו הותירו אותנו ללא תקווה לריפוי, הנביא הושע מבטיח שיש לנו רופא גדול שבכוחו לרפא את כל חוליינו. הוא אינו גובה דבר עבור שירותיו, אלא משקם אותנו בחינם בכוח אהבתו המוגשת ללא תנאי. "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ" (הושע יד 5). > "רָאוּ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים שֶׁהוּא אוֹכֵל עִם הַחוֹטְאִים וְהַמּוֹכְסִים, אָמְרוּ אֶל תַּלְמִידָיו: עִם הַמּוֹכְסִים וְהַחוֹטְאִים הוּא אוֹכֵל? שָׁמַע יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: לֹא הַבְּרִיאִים צְרִיכִים לְרוֹפֵא, אֶלָּא הַחוֹלִים. לֹא בָּאתִי לִקְרֹא לַצַּדִּיקִים אֶלָּא לַחוֹטְאִים" (מרקוס ב 16–17). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [עגל זהב חדש: כיצד ישראל חזרה על חטא סיני](https://igod.co.il/devotionals/עגל-זהב-חדש-כיצד-ישראל-חזרה-על-חטא-סיני/) **Published:** נובמבר 26, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אֶל־חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל־בֵּית יְהוָה יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל־תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ׃ לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל… זָנַח עֶגְלֵךְ שֹׁמְרוֹן חָרָה אַפִּי בָּם עַד־מָתַי לֹא יוּכְלוּ נִקָּיֹן׃ כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא, חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי־שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן… כִּי־הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחֹת לַחֲטֹא הָיוּ־לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא" (הושע ח 1–2, 5–6, 11). מאז שנחלקה ישראל לשתי ממלכות, החלה הממלכה הצפונית לסגוד לעגלי זהב. אלילים אלה הוכיחו כי לא משנה כמה ישראל השתמשו בשם אלוהים או הקריבו לו קורבנות, ידיעתו של האל ברוח ובאמת היתה חסרה בדתם המזוייפת. מחבר ספר מלכים מבהיר זאת על ידי השוואה ישירה בין הקמתו של ירבעם את עגלי הזהב לבין עגל הזהב הראשון למרגלות הר סיני, שיצר אהרון (השוו מל"א יב 28 לשמות לב 4). אני יכול לחשוב על לפחות שני יישומים הקשורים לכך: ראשית, הרצון לרצות את אלוהים אינו מתגשם בשימוש במילים הנכונות או בריבוי פעילות דתית (ראו הושע ח 12–13). הושע מתמיד להשוות את מערכת היחסים של ישראל עם אלוהים למוסד הנישואין. אני יכול לומר לאשתי "אני אוהב אותך" עד מחר, ולשפשף את הרצפה עד שתהפוף נוצצות ומבריקה, אך מעשים כאלו יעלו בתוהו אם חלילה אחלוק את אהבתי, שנועדה להיות כלפיה בלבד, עם אישה זרה. אלוהים רוצה שנדע אותו באופן אינטימי ונאהב אותו באמת. שנית, ההיסטוריה מראה באיזו בקלות מנהיגינו הדתיים והפוליטיים עשויים להסית אותנו מדרך הישר. הכהן הגדול הראשון של ישראל עזר לעם לעבוד את עגל הזהב הראשון; המלך ירבעם הוליך אותם שולל על ידי עשיית עגלי זהב נוספים. אפילו השליח כיפא, יחד עם מנהיגי הקהילה הראשונים, התפשרו על אמת הבשורה (גלטים ב 11–14). בקיצור, אסור לנו לתת לנאמנותנו ל"כוהן" או ל"פוליטיקאי" כזה או אחר להרחיקנו מאהבת אלוהים ומציות לדברו. > "שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי רִיב לַיהוָה עִם־יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין־אֱמֶת וְאֵין־חֶסֶד וְאֵין־דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ" (הושע ד 1). "נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת כִּי־אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְאךָ מִכַּהֵן לִי וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ, אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם־אָנִי" (פס' 6). "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" (ו 6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הפער בין דת לחסד](https://igod.co.il/devotionals/הפער-בין-דת-לחסד/) **Published:** נובמבר 25, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מָה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן־בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ׃ עַל־כֵּן חָצַבְתִּי בַּנְּבִיאִים הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי־פִי וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא׃ כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" (הושע ו 4–6). העברית המודרנית היא שפה שקמה לתחייה, אנלוגיה מופלאה לאומה שנולדה מחדש ממוות ואפר. עם זאת, ישנם מקרים בהם מילים בעברית מודרנית נושאות משמעות שונה מזו שיש להן בעברית המקראית. "חסד" היא אחת מהמילים הללו. בתרגומים העבריים של הברית החדשה, חסד וחן מקבלות לעתים קרובות משמעות זהה – חסד. אך בעברית המקראית, המילה "חן" היא אולי המקבילה הקרובה ביותר למילה היוונית "חריטוס" (חסד). באשר למשמעות המקראית של "חסד", הטווח הסמנטי של הביטוי הוא כה רחב עד שכמעט בלתי–אפשרי לתארו במונח קולע אחד. בספר הושע, "חסד" משקף אפוא את מהות נאמנותו האוהבת של אלוהים, את טוב ליבו ורחמיו, אשר גוברים על לבם חסר האמונה של עמו (הושע ב 21). בהושע, חסד כמעלה אנושית, קשור באופן הדוק גם לידיעת אלוהים (הושע ד 1, ו 6). מכיוון שחסד מתאר בצורה כה יפה את טבעו של אלוהים, שאהבתו, נאמנותו לברית ורחמיו אינם מוגבלים, ידיעת האל בהכרח מביאה לכך שאנו שופעים ומפגינים חסד לאנשים שאינם ראויים לכך. ואכן, ביטויי החסד שלנו כלפי הזולת הם תוצאה של מציאת חן, ללא תנאי, בעיני אלוהים דרך אמונה בישוע. חסד מקראי, במידה רבה, עומד בניגוד לדת. דת מתאפיינת בעשיית מעשים טובים; בקיום מצוות התורה על–מנת לזכות בחן לפני אלוהים ואדם (במילותיו של הושע, הבאת "זבח" ו"עולה" לאלוהים; פרק ו 6). אולם קיום הדת ללא דעת אלוהים, מוכיח שלא תפסנו את עומק חטאנו לפני אלוהים קדוש וגם לא השכלנו להבין את חסד האל כלפי חוטאים בלתי–ראויים. לפיכך, אם אנו נוטים להביט מלמעלה על אלה שאינם "טובים" כמונו, ואיננו מפגינים חמלה או רחמים כלפי חוטאים, סימן שבחרנו בדת על–פני הדעת ונכשלנו לחלוטין בהבנת האל, שאינו אלא שלמות החסד. > "וְאַתֶּם צְאוּ וְלִמְדוּ מַה מַּשְׁמַע 'חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא-זֶבַח', כִּי לֹא בָּאתִי לִקְרֹא לַצַּדִּיקִים כִּי אִם לַחוֹטְאִים" (מתי ט 13). "אַךְ אִלּוּ יְדַעְתֶּם מַה מַּשְׁמַע 'חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא-זֶבַח', לֹא הֱיִיתֶם מַרְשִׁיעִים אֶת הַנְּקִיִּים" (מתי יב 7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [לקרוא את הושע דרך עיניו של משה](https://igod.co.il/devotionals/לקרוא-את-הושע-דרך-עיניו-של-משה/) **Published:** נובמבר 23, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "תְּחִלַּת דִּבֶּר־יְהוָה בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח־לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי־זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה" (הושע א 2). האם תהיתם פעם מדוע ילדים קטנים מתקשים להבין בדיחה מסויימת, למרות שעל–פניו הם מבינים את הדקדוק והתחביר בהם השתמשתם כדי לספר אותה? הסיבה לכך היא שפענוח בדיחה דורש ידע מעמיק של התרבות שמחוץ לבדיחה, כמו גם מודעות לאילו חלקים בבדיחה רומזים לאותה תרבות. בדיחה אינה אי–בודד של מילים, אלא מארג הומוריסטי של קשרים בלתי צפויים. קריאת התנ"ך ולמידה להבחין ב"בדיחות" הפנימיות בו, דורשת מאיתנו להבין את "התרבות החיצונית" של הנביאים והשליחים. תרבות חיצונית זו נקראת "משה" ושאר התנ"ך מלא ברמיזות אליו. במקרה זה, הפתיח של הושע מכיל קבוצה של מילים עבריות שכמעט אינן מופיעות בתנ"ך: "תִזְנֶה… מֵאַחֲרֵי" (ראו שמות לד 15; דברים לא 16; ירמיהו ג 1; הושע א 2; דה"א ה 25). רק קטע נוסף אחד משתמש בביטוי זה בהקשר של נבואה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" (דברים לא 16). רמיזה זו, הנושאת משמעות מכרעת לאסכטולוגיה של התורה כבר בתחילת הספר, מכינה אותנו לקראת "הבדיחה" של הושע. כן, אנו יודעים שעם ישראל יעזוב את אלוהים ויפר את ברית סיני, משום שמשה כבר אמר זאת. אך ברמיזה לנבואה הרת–האסון של משה, אנו מבינים כי מטרת הושע אינה גינוי אלא תקווה. כיצד אפשר לדעת זאת מרמיזה קטנה אחת? כיוון שאנו יודעים ששיא האסכטולוגיה של משה מתייחס לשיבת ישראל לאלוהיו ולמשיחו באחרית הימים (בראשית מט 1, 8–12; במדבר כד 14, 17–19; דברים ד 29–30; לא 28–29), אנו מצפים שזו תהא גם שיא האסכטולוגיה של הושע (ראו הושע ג 5). לכן אנו מצפים שהפואנטה בנישואיו השבורים של הושע לאשת זנונים תתגשם בשיקום אשר יבוא באמצעות אהבה אלוהית המסרבת לוותר ולדעוך. הבדיחה של הושע, אם כן, אינה על חשבוננו אלא למעננו. שהרי גם אנחנו אנשים הנוטים לסטות, בעודנו מנסים לאהוב אחרים הנוטים לסטות ממש כמונו. אותה אהבה שכבשה את אשת הושע ואת כלתו של אלוהים יכולה לכבוש גם אותנו. > "וַהֲרֵי כָּל מַה שֶּׁנִּכְתַּב מִקֶּדֶם, נִכְתַּב לְהַדְרָכָתֵנוּ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ תִּקְוָה מִתּוֹךְ הַסַּבְלָנוּת וְהַנֶּחָמָה שֶׁבַּכְּתוּבִים" (רומים טו 4). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [התורה והמצוות](https://igod.co.il/discipleship/התורה-והמצוות/) **Published:** אוגוסט 27, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מאמינים רבים מתקשים להבין מהו בדיוק הקשר שלהם לתורת משה היום. סוגייה זו מהווה בעיה במיוחד עבור מאמינים יהודים. מטרתנו כאן היא לבחון את הנאמר בכתבי הקודש מזווית ראייה יהודית ומשיחית. הבנת טיב הקשר שלנו לתורה כמאמינים בישוע חשובה באופן מיוחד בהקשר של הזהות שלנו כיהודים. --- לביאור אודות [מתי ה 17-19 לחצו כאן](#matt5) למאמר [מה זה אומר שהתורה היא "ברית עולם"?](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%a2%d7%93-%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%94%d7%9e%d7%a9/) לחלק [גם חז"ל לימדו שהמשיח הוא סיום התורה?](#sages) --- אחת הבעיות הראשונות שבהן נתקל יהודי שמתחיל להאמין בישוע היא השאלה כיצד עליו להתייחס לתורת משה. כל מאמין יהודי, בין ישראלי ובין מי שגר בחו"ל, מתמודד אִתה במידה כזו או אחרת. בכל מקרה, הדילמה היא אותה דילמה: באיזו מידה אמור היהודי המשיחי לשמור את תורת משה? מהו מעמדה ותוקפה בחייו? שני גורמים שהתפתחו בחשיבתם של מאמינים רבים תרמו להיווצרותה של בעיה זו. האחד הוא המנהג לחלק את התורה למצוות פולחניות-טקסיות, למצוות משפטיות ולמצוות בתחום המוסר. על סמך החלוקה הזו הסיקו רבים שהמאמין פטור מהמצוות הטקסיות והמשפטיות אך מחויב עדיין למצוות בתחום המוסר. הגורם השני הוא הדעה שעשרת הדיברות עדיין תקפים כיום בעוד ש-603 המצוות האחרות אינן תקפות. תורת משה מהווה קושי גדול עבור המאמין המשיחי היהודי, והפתרון טמון בגילוי מה שנאמר בכתבי הקודש על הקשר בינו ובין התורה ובייחוד – עשרת הדיברות. ### **מטרתה של תורת משה** לשם איזו מטרה נועדה תורת משה? נמנה מספר סיבות לקיומה. **א. להצביע על קדושתו של אלוהים** המטרה הראשונה של התורה הייתה להצביע על קדושתו של אלוהים – להראות איזו אמת מידה לצדקה אלוהים דורש שתתקיים כדי לאפשר קשר נאות אִתו. יש להדגיש שבכתבי הקודש אין שום מקום שמלמד שתורת משה הייתה האמצעי שדרכו אפשר להיוושע. אילו הייתה התורה הדרך לישועה, הרי שהישועה הייתה מושגת על ידי מעשים. אולם הישועה ניתנה תמיד בחסד, באמצעות אמונה (ותוכן האמונה – מה בדיוק היה עליך להאמין כדי להיוושע – היה שונה בצורה מסוימת מתקופה לתקופה). תורת משה מעולם לא נועדה לספק ליהודי דרך להיוושע. **ב. לספק כללי התנהגות ליראי האלוהים מימי התנ"ך** מטרתה השנייה של התורה הייתה לספק כללי התנהגות ליראי האלוהים מימי התנ"ך, שבאמצעותם יוכלו לנהל את חייהם אף אם לא יוצדקו או ייוושעו במעשים אלה. לדוגמה, ברומים ג 20 נאמר: "זֹאת מִפְּנֵי שֶׁבְּמַעֲשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יִצְדַּק לְפָנָיו כָּל בָּשָׂר, כִּי הַתּוֹרָה רַק מְבִיאָה לִידֵי הַכָּרַת חֵטְא", ובפסוק 28 נאמר: "וְאָמְנָם אָנוּ קוֹבְעִים שֶׁהָאָדָם מֻצְדָּק עַל יְדֵי אֱמוּנָה לְלֹא תְּלוּת בְּמַעֲשֵׂי הַתּוֹרָה." שתי הנקודות האלה מבהירות שאיש אינו מוצדק על ידי מעשי התורה. התורה מעולם לא הייתה, בשום פנים ואופן, אמצעי שדרכו ניתן להיוושע. לתורה היו תמיד מטרות אחרות. **ג. להצביע על החטא** מטרה נוספת של התורה הייתה להצביע על החטא. ברומים ג 20-19 כתוב: "אָנוּ יוֹדְעִים כִּי כָּל מַה שֶּׁהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת, הִיא אוֹמֶרֶת לַאֲנָשִׁים הַכְּפוּפִים לַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה לְאִישׁ וְכָל הָעוֹלָם יִמָּצֵא אָשֵׁם לִפְנֵי אֱלֹהִים. זֹאת מִפְּנֵי שֶׁבְּמַעֲשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יִצְדַּק לְפָנָיו כָּל בָּשָׂר, כִּי הַתּוֹרָה רַק מְבִיאָה לִידֵי הַכָּרַת חֵטְא". שאול מדגיש פה שאין הצדקה דרך התורה; שום יהודי לא יוכל להיצדק באמצעות התורה. אם כך, מהי התורה, אם איננה דרך לקבל צדקה וישועה? התורה קיימת כדי כדי לקדש אותנו ועל מנת להביא לידי הכרת חטאים – כדי להראות מהו בדיוק החטא. ברומים ה 20 כתוב: "הַתּוֹרָה בָּאָה וּבְכָךְ רַבּוּ הָעֲבֵרוֹת. אֲבָל הֵיכָן שֶׁהִתְרַבָּה הַחֵטְא, הַחֶסֶד שָׁפַע עוֹד יוֹתר". גם כאן נאמר שהתורה ניתנה כדי שהעברות יובלטו ויהיו ברורות מאוד. כיצד יודע מישהו שהוא חטא? הוא יודע מפני שהתורה אמרה "אל תעשה כך וכך" אבל הוא עשה זאת. או שהתורה אומרת "עשה כך וכך" אבל הוא לא עשה זאת. כך אתה יודע שחטאת: התורה, על תרי"ג מצוותיה, חשפה את החטא. ברומים ז 7 כתוב: "אִם כֵּן, מַה נֹּאמַר? הַאִם הַתּוֹרָה הִיא בְּחֶזְקַת חֵטְא? חַס וְחָלִילָה! אַךְ לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַהוּ חֵטְא אִלּוּלֵי הַתּוֹרָה; הֲרֵי לֹא הָיִיתִי מַכִּיר אֶת הַתַּאֲוָה אִלּוּ לֹא אָמְרָה הַתּוֹרָה "לֹא־תַחְמֹד". שאול שב ומדגיש את העובדה שהתורה ניתנה כדי שהחטא יוכר. שאול נהיה מודע למצבו החוטא כאשר הביט לתוך התורה והבין שעל יסוד התורה שמכילה את אמות המידה של אלוהים לצדקה, הוא נכשל. כאן משתלבות המטרה הראשונה והשלישית של התורה. המטרה הראשונה הייתה להצביע על צדקתו של אלוהים, כלומר להראות את קדושתו. והמטרה השלישית של התורה היא להראות בדיוק מהו החטא. לפיכך שאול ויהודים אחרים נהיו מודעים לעובדה שהם לא עמדו באמות המידה שהוצבו בתורה בנוגע לצדקה והבינו שהם אכן אנשים חוטאים. **ד. לגרום לריבוי החטאים** המטרה הרביעית מוזרה, אך כפי שנראה, התורה למעשה גורמת לאדם לחטוא יותר. שאול מתייחס לכך באיגרת אל הרומים. לדוגמה, ברומים ד 15 נאמר: "הַתּוֹרָה מְבִיאָה זַעַם, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין תּוֹרָה אֵין עֲבֵרָה עַל הַתּוֹרָה". הוא משתמש במילים דומות ברומים ה 20: "הַתּוֹרָה בָּאָה וּבְכָךְ רַבּוּ הָעֲבֵרוֹת. אֲבָל הֵיכָן שֶׁהִתְרַבָּה הַחֵטְא, הַחֶסֶד שָׁפַע עוֹד יוֹתֵר." נחזור: ברומים ד 15 נאמר ש"הַתּוֹרָה מְבִיאָה זַעַם, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין תּוֹרָה אֵין עֲבֵרָה עַל הַתּוֹרָה" וברומים ה 20 נאמר: "הַתּוֹרָה בָּאָה וּבְכָךְ רַבּוּ הָעֲבֵרוֹת…" התמונה ששאול מציג כאן היא שהתורה באה וכך גרמה ליותר חטא. היא הביאה לריבוי העבירות. איך זה פועל? ההסבר מובא ברומים ז 13-7: "אִם כֵּן, מַה נֹּאמַר? הַאִם הַתּוֹרָה הִיא בְּחֶזְקַת חֵטְא? חַס וְחָלִילָה! אַךְ לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַהוּ חֵטְא אִלּוּלֵי הַתּוֹרָה; הֲרֵי לֹא הָיִיתִי מַכִּיר אֶת הַתַּאֲוָה אִלּוּ לֹא אָמְרָה הַתּוֹרָה 'לֹא תַחְמֹד'. הַחֵטְא נִצֵּל אֶת הָאִסּוּר שֶׁבַּדִּבֵּר כְּדֵי לְעוֹרֵר בְּקִרְבִּי כָּל מִינֵי תַּאֲווֹת, שֶׁכֵּן בְּלִי תּוֹרָה הַחֵטְא מֵת. בֶּעָבָר אֲנִי הָיִיתִי חַי בְּלִי תּוֹרָה, אַךְ כְּשֶׁהוֹפִיעַ הַדִּבֵּר נֵעוֹר הַחֵטְא לְחַיִּים וַאֲנִי מַתִּי. וּמָצָאתִי כִּי הַדִּבֵּר, שֶׁהָיָה דֶּרֶךְ לְחַיִּים, גּוֹרֵם מָוֶת; שֶׁכֵּן הַחֵטְא, בְּנַצְּלוֹ אֶת הַדִּבֵּר, הִתְעָה אוֹתִי וּבְאֶמְצָעוּתוֹ הֵמִית אוֹתִי. וּבְכֵן הַתּוֹרָה קְדוֹשָׁה, וְהַדִּבֵּר הוּא קָדוֹשׁ וְיָשָׁר וְטוֹב. הֲיִתָּכֵן, מִכָּאן, שֶׁדָּבָר טוֹב גָּרַם לִי מָוֶת? בְּשׁוּם פָּנִים לֹא! אוּלָם הַחֵטְא, לְמַעַן יֵרָאֶה שֶׁהוּא חֵטְא, גָּרַם לִי מָוֶת בְּאֶמְצָעוּת מַשֶּׁהוּ טוֹב כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הַדִּבֵּר יֻבְלַט הַחֵטְא בִּמְלֹא חֻמְרָתוֹ". לפני שנתייחס לקטע זה יש לקרוא את פסוק 56 מהאיגרת הראשונה לקורינתים טו: "עֹקֶץ הַמָּוֶת הוּא הַחֵטְא, וְהַחֵטְא תָּקְפּוֹ בָּא מִן הַתּוֹרָה". ביסודו של דבר, מה ששאול אומר ברומים ז ובראשונה לקורינתים טו הוא שהטבע החוטא זקוק לבסיס פעולה, ושהוא משתמש לשם כך בתורה. כששאול קבע ברומים ד 15 "…בְמָקוֹם שֶׁאֵין תּוֹרָה אֵין עֲבֵרָה עַל הַתּוֹרָה" ברור שאין כוונתו לומר שלא היה קיים כל חטא לפני מתן תורה. "עברה" היא סוג מסוים של חטא שמפר מצווה מסוימת. בני האדם היו בגדר חוטאים לפני שהתורה ניתנה, אבל כל עוד התורה לא ניתנה, הם לא היו עבריינים שהפרו את התורה. מאז שהתורה ניתנה היה לטבע החוטא בסיס פעולה שכן ברגע שהתורה אמרה "אל תעשה כך וכך", הטבע החוטא אמר "אעשה גם אעשה!". או, ברגע שהתורה אמרה "עשה כך וכך", הטבע החוטא אמר "לא ולא, לא אעשה!"… הטבע החוטא מצא לפתע כר לפעולתו. התורה שימשה לו כדריסת רגל. מרגע שניתנו כל המצוות החדשות האלה החל הטבע החוטא "לחגוג", ולעשות כל שביכולתו כדי לגרום לבני האדם להפר מצוות אלה ולחטוא עוד יותר. **ה. להוביל אותנו לאמונה** המטרה החמישית של התורה היא להוביל את המאמינים לאמונה שלמה ומוחלטת ככתוב בגלטים ג 25-24: "לְפִיכָךְ הָיְתָה הַתּוֹרָה אוֹמֶנֶת הַמַּדְרִיכָה אוֹתָנוּ אֶל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן נֻצְדַּק עַל יְדֵי אֱמוּנָה. אֲבָל לְאַחַר בּוֹא הָאֱמוּנָה אֵינֶנּוּ נְתוּנִים עוֹד לְמָרוּת הָאוֹמֶנֶת". פסוק 24 קובע שמטרת התורה היא להדריך אותנו לאמונה. זוהי תוצאה של המטרה הרביעית. בגלל הטבע החוטא שלנו, אפילו אם אדם יתאמץ מאוד לשמור את התורה באופן מושלם, הוא לא יצליח לעשות זאת. ברומים ז 8-7 שאול בעצם אומר: "ככל שניסיתי לא לחמוד, לפתע מצאתי את עצמי חומד ומתאווה לכל דבר ומצאתי את עצמי מלא בחטא החמדנות". התורה גרמה לו לחטוא יותר עד שדחפה אותו לאמונה שלמה ומוחלטת. לפיכך, המטרה החמישית של התורה היא לדרבן את האדם לאמונה, ובייחוד – לאמונה בישוע המשיח. **ו. לשמש כמחיצה** המטרה השישית של התורה היא לשמש כמחיצת הפרדה שתשאיר את הגויים, כגויים, הרחק מהברכות הרוחניות שניתנו ליהודים, ככתוב באפסים ב 15-14: "הוּא… הָרַס בִּבְשָׂרוֹ אֶת מְחִצַּת הָאֵיבָה; הוּא בִּטֵּל אֶת תּוֹרַת הַמִּצְווֹת שֶׁבַּחֻקִּים, כְּדֵי לִבְרֹא בּוֹ עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁנַיִם לְאָדָם חָדָשׁ אֶחָד וּבְכָךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם". בתנ"ך, אם גוי רצה לקבל את הברכות הרוחניות של עם ישראל היה עליו לקבל על עצמו את עול התורה כולה – לעבור מילה ולחיות כפי שכל יהודי אחר נדרש לחיות. רק גוי שהתגייר יכול היה ליהנות מברכותיהן של הבריתות היהודיות. גויים כגויים לא יכלו ליהנות מהן. אם תורת משה הייתה כעת עדיין בתוקף, הרי שמחיצת הפרדה שחוצצת בין הגויים והיהודים ומרחיקה את הגויים הייתה עדיין קיימת. אבל היא נהרסה עם מות המשיח. מחיצת ההפרדה הזו הייתה תורת משה, ולפיכך משמעות הדבר היא שתורת משה אינה עוד בתוקף ועל סמך אמונה, גויים כגויים יכולים ליהנות מהברכות הרוחניות שהובטחו ליהודים בכך שהם הופכים להיות *שותפים להבטחה שבמשיח ישוע*. המאמינים הגויים אמנם אינם נהנים מהברכות הפיזיות, אך הם נהנים מהברכות הרוחניות. ### **תורת משה היא יחידה שלמה אחת** יש להבין שכתבי הקודש מתייחסים לתורת משה כיחידה אחת. המילה "תורה" מופיעה תמיד ביחיד, למרות העובדה שהתורה מכילה תרי"ג מצוות. הדבר נכון גם לגבי המילה היוונית nomos המשמשת בברית החדשה. חלוקת תורת משה למצוות פולחניות-טקסיות, משפטיות ומוסריות נוחה ומסייעת ללימוד הסוגים השונים של המצוות הכלולות בתורה, אבל כתבי הקודש עצמם אף פעם לא חילקו אותה באופן שכזה. כמו כן אין בכתבי הקודש כל בסיס להפרדת עשרת הדיברות מכל תרי"ג (613) המצוות והפיכתם לעשרת המצוות היחידות שנותרו בתוקף. כל תרי"ג המצוות הן יחידה אחת שממנה מורכבת תורת משה. עיקרון זה – שכל תורת משה היא יחידה אחת – הוא המונח ביסוד הנאמר ביעקב ב 10: "הֲרֵי מִי שֶׁמְּקַיֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְנִכְשַָׁל בְּדָבָר אֶחָד, אָשֵׁם הוּא בַּכֹּל". הנקודה ברורה: די בהפרת ולו רק אחת מתרי"ג המצוות כדי להיות אשמים בהפרת תורת משה כולה. זה יכול להיות נכון רק אם תורת משה היא יחידה אחת שלמה. אם איננה כזו, האשמה חלה רק בשל המצווה המסוימת שהופרה, ולא בגלל התורה כולה. במילים אחרות, אם מישהו מפר מצווה מהתחום המשפטי, הוא אשם גם בהפרת המצוות הפולחניות והמוסריות. אותו הדבר נכון לגבי הפרת מצווה מתחום המוסר או הפולחן. נמחיש זאת בדוגמה הבאה: אם מישהו אוכל נקניק חזיר, הרי שלפי תורת משה הוא אשם בהפרת עשרת הדיברות, אפילו שאינם אומרים דבר לגבי אכילת בשר חזיר. התורה היא יחידה אחת, והפרת אחת מתרי"ג המצוות משמעה להיות *אשם בהפרת כולן*. כדי להבין כראוי את תורת משה ואת הזיקה בינה ובין המאמין המשיחי – יהודי או גוי כאחד – יש צורך להתייחס אליה כפי שכתבי הקודש מתייחסים אליה: כיחידה אחת שאי אפשר לחלק למצוות תקפות ולכאלה שתוקפן התבטל. גם אי אפשר להפריד מצוות מסוימות באופן שמעניק להן מעמד נפרד לעומת יתר המצוות. ### **תורת משה איבדה מכוחה בחיי המאמין המשיחי** הברית החדשה מלמדת בבירור שתורת משה הפכה להיות לא-אופרטיבית עם מות המשיח. במילים אחרות, לתורה (בשלמותה) אין יותר סמכות על המשיחי. הדבר עולה מארבעת הטיעונים הבאים: **א. איננה מקדשת או הופכת למושלם** אף אחד מעולם לא נצדק מול אלוהים ע"י קיום התורה, אלא ע"י אמונתו בדיוק: וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽיהֹוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה בראשית טו ו) צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה (חבקוק ב ד) מטרת התורה היתה לקדש אותנו. ברומים י 4 כתוב: "הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ הוּא תַּכְלִית הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיֻּצְדַּק כָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין". ברור מאוד: המשיח הוא תכלית (סוף, סיום) התורה, וזה כולל את כל תרי"ג המצוות. אין הצדקה באמצעותה. בגלטים ב 16 נאמר: "… וְכֵיוָן שֶׁיּוֹדְעִים אָנוּ כִּי הָאָדָם אֵינוֹ נִצְדָּק בְּקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, אֶלָּא בֶּאֱמוּנַת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, הֶאֱמַנּוּ גַּם אֲנַחְנוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, לְמַעַן נֻצְדַּק מִתּוֹךְ אֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ וְלֹא בְּקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁכֵּן בְּקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה לֹא יֻצְדַּק כָּל בָּשָׂר". יתרה מכך, לפי האיגרת אל העברים ז 19 אין התקדשות או הגעה לשלמות באמצעות התורה: "שֶׁכֵּן הַתּוֹרָה לֹא הִשְׁלִימָה דָּבָר; לְעֻמַּת זֹאת בָּאָה תִּקְוָה טוֹבָה יוֹתֵר וְעַל יָדֶיהָ אֲנַחְנוּ מִתְקָרְבִים לֵאלֹהִים". לפיכך צריך להיות ברור מאוד שהתורה הגיעה לקִצה (לתכליתה) במשיח והיא איננה יכולה למלא את תפקידה כמקדשת אותנו. היא הפכה להיות לא-אופרטיבית – היא איבדה מכוחה – בייחוד עבור המאמין. **ב. משטר זמני** בגלטים ג 19 נאמר שהתורה לא נועדה לשרת כמשטר קבוע: "אִם כֵּן לְשֵׁם מָה הַתּוֹרָה? הִיא נוֹסְפָה בִּגְלַל הָעֲבֵרוֹת, עַד כִּי יָבוֹא הַזֶּרַע אֲשֶׁר לוֹ מְכֻוֶּנֶת הַהַבְטָחָה…". בהקשר, שאול מצביע על תורת משה כעל תוספת לברית עם אברהם. היא נוספה כדי להדגיש את החטא ולהבהיר לכולם שאינם עומדים באמות המידה שקבע אלוהים לצדקה.  הייתה זו תוספת זמנית עד ש"הזרע" – המשיח – יבוא. כעת, לאחר שהוא אכן בא, התורה סיימה; התוספת חדלה לשמש וסיימה את תפקידה לאחר שהמשיח נצלב. **ג. סדר כהונה חדש** המשיח ייסד סדר כהונה חדש, "על דברתי מלכיצדק" ולא מבית אהרון. תורת משה סיפקה את היסוד לכהונת בני לוי. לפיכך, כהונה מסדר חדש דרשה תורה שונה שבכפוף לה היא תוכל לשמש. הדבר ברור מהאיגרת אל העברים ז 11-12, 18: " לָכֵן אִלּוּ הֻשְֹגָה שְׁלֵמוּת עַל יְדֵי כְּהֻנַּת לֵוִי, שֶׁבִּזְמַנָּהּ קִבֵּל הָעָם אֶת הַתּוֹרָה, מַה צֹּרֶךְ עוֹד שֶׁיָּקוּם כֹּהֵן אַחֵר עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק וְלֹא יִקָּרֵא עַל דִּבְרָתִי אַהֲרֹן? אָכֵן כַּאֲשֶׁר מִשְׁתַּנֵּית הַכְּהֻנָּה, מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה גַּם הַתּוֹרָה… וְאָכֵן הַמִּצְוָה שֶׁנִּתְּנָה בֶּעָבָר מִתְבַּטֶּלֶת בִּגְלַל חֻלְשָׁתָהּ וְאִי יְכָלְתָּהּ לְהוֹעִיל". בפסוקים 12-11 נאמר שרק סוג אחד של כהונה הותר: כהונת בני אהרון / לוי. אך כהונת לוי לא הייתה מסוגלת להשיג שלמות. זה מוסבר בפרקים ט-י באיגרת אל העברים, בהם נקבע במפורש שדם קרבנות בעלי חיים אינו משיג שלמות. דמו של המשיח הוא היחיד שהיה מסוגל להשיג זאת. תורת משה הייתה היסוד לכהונת לוי. מחבר האיגרת אמר שלשם ביטול כהונת בית לוי והחלפתה בכהונה חדשה – על דברתי מלכיצדק – יהיה צורך בשינוי התורה. כל עוד תורת משה הייתה בתוקף, שום כהונה אחרת לא הייתה בתוקף. האם התורה שונתה? פסוק 18 אומר שהמצווה / תורת משה "מתבטלת" ומאחר שאיננה עוד בתוקף, יש כעת כהונה חדשה על דברתי מלכיצדק. אילו הייתה תורת משה עדיין בתוקף, ישוע לא היה יכול לתפקד ככוהן. אבל מאחר שתורת משה איננה עוד בתוקף, ישוע יכול להיות כוהן על דברתי מלכיצדק. מכאן שתורת משה "איבדה מתוקפה" לטובת תורה חדשה, שהיא היסוד עבור הכהונה על דברתי מלכיצדק. **ד. התורה החדשה** הטיעון הרביעי שתומך בכך שתורת משה איבדה מתוקפה לגבי המאמין המשיחי מתמקד באותו חלק של התורה שרוב האנשים רוצים להמשיך להחזיק בו – עשרת הדיברות. קטע חשוב שעוסק בכך הוא האיגרת השנייה אל הקורינתים ג 11-2: " הֲרֵי אַתֶּם אִגַּרְתֵּנוּ הַכְּתוּבָה בְּלִבֵּנוּ, וְכָל אָדָם מַכִּיר אוֹתָהּ וְקוֹרֵא אוֹתָהּ. רוֹאִים בְּבֵרוּר שֶׁאַתֶּם אִגֶּרֶת הַמָּשִׁיחַ הַנֶּעֱזֶרֶת עַל יָדֵינוּ – כְּתוּבָה לֹא בִּדְיוֹ, אֶלָּא בְּרוּחַ אֱלֹהִים חַיִּים, לֹא עַל לוּחוֹת אֶבֶן, אֶלָּא עַל לוּחוֹת שֶׁל לֵב בָּשָׂר. וּבִגְלַל הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ לָנוּ בִּטָּחוֹן כָּזֶה בֵּאלֹהִים. לֹא שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ מֻכְשָׁרִים בְּאֹפֶן שֶׁנַּחְשֹׁב כְּאִלּוּ מַשֶּׁהוּ נוֹבֵעַ מֵעַצְמֵנוּ, אֶלָּא שֶׁכָּשְׁרֵנוּ בָּא מֵאֵת אֱלֹהִים. הוּא הִכְשִׁיר אוֹתָנוּ לִהְיוֹת מְשָׁרְתִים שֶׁל בְּרִית חֲדָשָׁה, לֹא שֶׁל אוֹת כְּתוּבָה, אֶלָּא שֶׁל הָרוּחַ; שֶׁכֵּן הָאוֹת מְמִיתָה, אֲבָל הָרוּחַ מְחַיָּה. וְאִם שֵׁרוּת שֶׁל מִשְׁטַר הַמָּוֶת, הֶחָקוּק אוֹתִיּוֹת בְּאֶבֶן, נִמְלָא כָּבוֹד עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יָכְלוּ לְהַבִּיט אֶל פְּנֵי מֹשֶׁה בִּגְלַל זִיו פָּנָיו הַחוֹלֵף, הַאִם שֵׁרוּת שֶׁל מִשְׁטַר הָרוּחַ לֹא יִמָּלֵא כָּבוֹד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה? הֲרֵי אִם שֵׁרוּת הַהַרְשָׁעָה לוֹבֵשׁ כָּבוֹד, כָּל שֶׁכֵּן מַרְבֶּה לְהִתְעַלּוֹת בְּכָבוֹד שֵׁרוּת הַהַצְדָּקָה! הֵן אֲפִלּוּ מַה שֶּׁלָּבַשׁ כָּבוֹד, כְּבוֹדוֹ הָיָה לְאַיִן בִּגְלַל הַכָּבוֹד הַנַּעֲלֶה יוֹתֵר. וְאִם מַה שֶּׁבָּטֵל לָבַשׁ כָּבוֹד, הַבִּלְתִּי חוֹלֵף נִכְבָּד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!" ראשית, יש להבין מה אומר שאול אודות תורת משה. בפסוק 7 היא נקראת "שירות של משטר המוות". בפסוק 9 היא נקראת "שירות ההרשעה". אלו הם תיאורים שליליים, לכאורה, אך משקפים את המציאות, לאור מעשה הישועה של ישוע. בפסוקים 3 ו-7 מופנים הזרקורים לעשרת הדיברות (שכן אלו הן המצוות החקוקות על אבן). הנקודה העיקרית היא, אם כן, שתורת משה, ובייחוד כפי שהיא מיוצגת בעשרת הדיברות, היא "שירות של משטר המוות" ו"שירות ההרשעה". אילו היו עשרת הדיברות עדיין בתוקף כיום, זה היה עדיין נכון. אבל הם אינם בתוקף עוד, שכן פסוקים 7 ו-11 קובעים שהתורה חלפה והתבטלה. המילה היוונית שמשמשת כאן היא katargeo שמשמעה "להפוך ללא-אופרטיבי, לחסר תועלת". מאחר שהדגש בקטע זה מושם על עשרת הדיברות, משמעות הדבר היא שעשרת הדיברות חלפו. הנקודה המרכזית ברורה מאוד; תורת משה, ובייחוד עשרת הדיברות, איננה עוד בתוקף. למעשה, עליונותה של תורת המשיח נראית בכך שהיא אף פעם לא תהיה חסרת תועלת. שאול כתב באיגרת אל האפסים ב 16-11: "עַל כֵּן זִכְרוּ אַתֶּם מֶה הָיָה בֶּעָבָר, אַתֶּם, הַגּוֹיִם מִבְּחִינָה גּוּפָנִית, הַנִּקְרָאִים 'עֲרֵלִים' בְּפִי הַנִּקְרָאִים 'נִמּוֹלִים', אֲשֶׁר מִילָתָם בַּבָּשָׂר וּמַעֲשֵׂה יָדַיִם הִיא. בְּאוֹתָהּ עֵת הֱיִיתֶם בְּלִי מָשִׁיחַ, זָרִים לַעֲדַת יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִים לִבְרִיתוֹת הַהַבְטָחָה, מְחֻסְּרֵי תִּקְוָה וּלְלֹא אֱלֹהִים בָּעוֹלָם. אֲבָל כָּעֵת, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אַתֶּם הָרְחוֹקִים בֶּעָבָר, נִהְיֵיתֶם קְרוֹבִים עַל יְדֵי דַּם הַמָּשִׁיחַ. הֵן הוּא שְׁלוֹמֵנוּ; הוּא עָשָׂה אֶת הַשְּׁנַיִם לְאֶחָד וְהָרַס בִּבְשָׂרוֹ אֶת מְחִצַּת הָאֵיבָה. הוּא בִּטֵּל אֶת תּוֹרַת הַמִּצְווֹת שֶׁבַּחֻקִּים, כְּדֵי לִבְרֹא בּוֹ עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁנַיִם לְאָדָם חָדָשׁ אֶחָד וּבְכָךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם, וּכְדֵי שֶׁבְּגוּף אֶחָד יְרַצֶּה אֶת שְׁנֵיהֶם לֵאלֹהִים עַל־יְדֵי הַצְּלָב, בַּהֲמִיתוֹ בּוֹ אֶת הָאֵיבָה". ובאפסים ג 6 נאמר: "שֶׁיִּהְיוּ הַגּוֹיִם שֻׁתָּפֵי נַחֲלָה, שֻׁתָּפֵי גּוּף וְשֻׁתָּפֵי הַהַבְטָחָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַל יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה". בעיקרו של דבר, שאול אומר שאלוהים כרת בריתות מסוימות עם העם היהודי. למעשה היו ארבע בריתות נצחיות ובלתי מותנות שאלוהים כרת עִם ישראל: הברית עם אברהם, הברית בקשר לארץ ישראל, הברית עם דוד והברית החדשה. שיעורים אחרים עוסקים ביתר הרחבה בבריתות השונות האלו (ראה את השיעור "שמונה הבריתות שבכתבי הקודש").כל הברכות שאלוהים מעניק, הן החומריות והן הרוחניות, מועברות באמצעות ארבע הבריתות הנצחיות והבלתי מותנות האלו שנכרתו עם העם היהודי. בו בזמן מצביע שאול על כך שאלוהים הוסיף ברית חמישית שהייתה זמנית ומותנית: ברית משה, שכוללת את תורת משה. לסיכום סעיף זה: התורה היא חטיבה שמורכבת מתרי"ג מצוות, ואיבדה מתוקפה (עבור המאמין המשיחי). אין אף מצווה שהמשיכה את קיומה אחרי צליבת המשיח. התורה קיימת וניתן להשתמש בה בתור כלי לימודי שמראה מהי אמת המידה של אלוהים לצדקה ושמצביע על כך שבני האדם הם חוטאים שזקוקים לכפרה – לקרבן שישלם את המחיר במקומם. אפשר להשתמש בה כדי להנחות אנשים אל המשיח (גלטים ג 25-23). אבל היא חדלה לתפקד כבעלת סמכות על בני האדם. #### גם בקרב חז"ל הרעיון הזה שהמשיח יבטל את תורת משה ויביא איתו אחת חדשה, לא זר גם ליהדות הרבנית. > “כן מצוי במדרשים רעיון התורה החדשה שעתידה להינתן על ידי המשיח, ואף האמונה החדשה שלו. בספר הזוהר פותח הרעיון ושולב בתורת הקבלה, ומצינו שם שמלך המשיח יהיה קשור לפרצוף האלהי העליון, הנקרא עתיקא קדישא, ולא לפרצוף ‘זעיר אנפץ’ התחתון השולט היום. לפיכך גם תורתו תהיה במעלה גבוהה יותר ויהיה לה אופי שונה: בימות המשיח תהיה ההשגה כללית, אינטואיטיבית ומיסטית, ולא אינטלקטואלית דיסקורסיבית כמו היום”. (פרופ’ יהודה ליבס) לא מזמן התגלגל אלינו עלון קצרצר של תנועת חב”ד, העוסק בימות המשיח. למרות שחסידי תנועה זו נִמנים על הזרם האורתודוקסי-חרדי, נמצא באותו עלון מאמר נועז הטוען כי לפי האמונה החסידית, בימות המשיח ישוב החזיר (הלא הוא סמל הטומאה ביהדות) ויהיה כשר למאכל! אחד הרמזים שניתנו לכך, היה שמו של החזיר – המורכב מהשורש ח.ז.ר. – המסמל את חזרתה של אותה חיה להיות טהורה. גם בספר **“אוצרות אחרית הימים” כתוב: “למה נקרא שמו חזיר, שעתיד הקב”ה להחזירו לישראל” (עמוד ק”ז).**  ז”א שבעידן המשיחי יחזור החזיר להיות כשר. אמונה זו מתאימה להפליא לכתוב במדרש תהילים קמו: **“מתיר אסורים (תהילים קמו’, ז), מהו מתיר אסורים? יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה, מטהר אותה הקדוש ברוך-הוא לעתיד לבוא”.** **“הקדוש ברוך הוא יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי המשיח”**. במקום אחר נאמר: **“עתיד הקב״ה שהוא יושב בגן עדן ודורש בה וכל צדיקי עולם יושבין לפניו… והקב״ה דורש לפניהן טעמי תורה חדשה שעתיד הקב״ה ליתן להם על ידי משיח”.** ### **המאמין המשיחי כפוף לתורה חדשה** תורת משה איבדה מתוקפה והמאמינים המשיחיים כפופים כעת לתורה חדשה. תורה חדשה זו נקראת "תורת המשיח" בגלטים ו 2 "ותורת רוח החיים" ברומים ח 2. התורה החדשה נבדלת לחלוטין מתורת משה. תורת המשיח מכילה את כל המצוות שישימות עבור המאמין הכפוף לברית החדשה. הסיבה לכך שקיים בלבול כה גדול בנוגע לקשר בין תורת משה לתורת המשיח היא שרבות מהמצוות בתורת המשיח דומות לאלו הקיימות בתורת משה, ולכן מאמינים רבים הסיקו שחלקים מסוימים של התורה נותרו על כנם. אבל כאמור זה לא יכול להיות המקרה, ואת ההסבר לזהוּת בין המצוות יש לחפש במקום אחר. את ההסבר הזה הכי קל להבין אם מבינים שיש בספר הבריתות (התנ"ך והברית החדשה) אוסף של קודים אתיים; כמו הקוד של גן עדן, של אדם, של נוח, של משה והקוד המשיחי. קוד חדש יכיל תמיד כמה מצוות שיהיו זהות לאלו שהיו בקוד הקודם, אבל אין זאת אומרת שהקוד הקודם עדיין בתוקף. בעוד שמצוות מסוימות מקוד החוקים שניתנו לאדם היו קיימות גם בקוד החוקים ששררו בגן עדן, אין זה אומר שהקוד של גן עדן עדיין היה חלקית בתוקף. הקוד של גן עדן חדל לתפקד כאשר אדם וחווה חטאו ואכלו מהפרי. אותו הדבר נכון כאשר אנחנו משווים את תורת המשיח עם תורת משה. יש הרבה מצוות דומות. לדוגמה, תשעה מתוך עשרת הדיברות (הכול חוץ משמירת שבת) קיימים בתורת המשיח, אבל אין זאת אומרת שתורת משה עדיין בתוקף. כדי להדגים זאת אשתמש בדוגמה שרבים התנסו בה בעצמם. קיבלתי את רישיון הנהיגה הראשון שלי במדינת קליפורניה וכל עוד נהגתי בקליפורניה, הייתי כפוף לחוקי התנועה של מדינה זו. אבל לאחר כמה שנים עברתי לגור בניו יורק. ברגע שעזבתי את קליפורניה, חדלתי להיות כפוף לחוקי התנועה של קליפורניה. חוקי התנועה של מדינה זו הפכו להיות לא-אופרטיביים, חסרי השפעה במקרה שלי. כעת הנהיגה שלי הייתה כפופה למערכת חוק חדשה – חוקי התנועה של מדינת ניו יורק. חוקים רבים היו שונים. לדוגמה, בקליפורניה יכולתי לפנות ימינה באור אדום אחרי עצירה ומתן זכות קדימה, אבל בניו יורק לא הותרה פנייה ימינה בזמן שהאור ברמזור אדום. היה גם הרבה מהדומה בחוקיהן של שתי המדינות; כמו למשל החוק הדורש שאעצור באור אדום. כאשר עצרתי באור אדום, לא עשיתי זאת מתוך ציות לרשויות של קליפורניה, כפי שנהגתי לעשות בעבר, אלא מתוך ציות לרשויות במדינת ניו יורק. המשכתי בנסיעה כאשר הרמזור התחלף לירוק – לא מתוך ציות לחוקי קליפורניה אלא בגלל החוק בניו יורק. אם הייתי עובר באור אדום מבלי לעצור הרי שלא הייתי אשם בהפרת החוק של קליפורניה אלא בהפרת חוקי ניו יורק. חוקים רבים היו דומים, אבל הם היו שייכים לשתי מערכות חוקים שונות ונבדלות לגמרי. תורת משה איבדה מתוקפה והמאמינים כפופים כעת לתורת המשיח. רבות מהמצוות שונות זו מזו. למשל, בכפוף לתורת משה נאסר לאכול בשר חזיר, אבל במסגרת תורת המשיח, מי שרוצה בכך יכול לבחור לאכול בשר זה. רבות מהמצוות דומות זו לזו, אף על פי כן הן כלולות בשתי מערכות נפרדות. לפיכך, אם אדם מסוים אינו רוצח או גונב, זה כך לא בגלל תורת משה אלא בגלל תורת המשיח. מצד שני, אם אדם מסוים כן גונב, הוא אינו אשם בהפרת תורת משה אלא בהפרת תורת המשיח. הבנה זו עשויה לפתור בעיות רבות שרווחות בקרב המשיחיים (בעיקר פונדמטליסטים) בנוגע לסוגיות שונות כמו השבת, מעשרות, והשאלה אם מותר לנשים ללבוש מכנסיים. אם המצוות בנוגע לדברים אלה מבוססות רק על תורת משה ולא על תורת המשיח, הרי שאין להן תוקף עבור המאמין הכפוף לברית החדשה. ### **עיקרון החירות** כפי שנאמר לעיל, מי שמאמין בישוע המשיח שוחרר מתורת משה. כלומר, הוא חופשי מהכורח לשמור מצוות וחוקים כלשהם ממערכת החוקים של תורת משה. אבל מצד שני, הוא גם חופשי לשמור חלקים מתורת משה, אם רצונו בכך. במעשיו של שאול השליח, שפירושיו מראים בבירור שהוא דגל בחירות מן התורה, ניתן למצוא אסמכתא דווקא לחירות הזו לשמור את התורה. הנדר שלו במעשי השליחים יח 18 מבוסס על במדבר ו 2, 5, 9, 18. רצונו להיות בירושלים בחג השבועות (מעשי השליחים כ 16) מבוסס על דברים טז 16. ובמעשי השליחים כא 26-17 מתואר השליח שהדגיש כל כך את החירות שיש למאמין מתורת משה, בתור מי ששמר את התורה בעצמו. המאמין חופשי מתורת משה, אבל הוא גם חופשי לשמור חלקים ממנה. לכן, אם מאמין יהודי חש צורך להימנע מאכילת חזיר, הרי שהוא חופשי לנהוג כך. זה נכון גם לגבי כל יתר המצוות. אבל, קיימות שתי סכנות שהמאמין המשיחי שבוחר מרצונו לשמור מצוות (לשמור את תורת משה) חייב להישמר מפניהן. סכנה אחת היא המחשבה שבעשותו כך הוא תורם במשהו להצדקתו ולהתקדשותו. זה לא נכון ויש להימנע מכך. הסכנה השנייה היא לצפות שאחרים ישמרו את אותן מצוות שהוא החליט לשמור. גם זה פסול במידה שווה וגובל בליגליזם. מי שנהנה מהחירות הניתנת לו לשמור תורה חייב להכיר בחירות שניתנת לזולת לבחור שלא לשמור תורה, ולכבד אותה. ## התורה כסיפורת התורה היא ספר אחד שמאוחר יותר חולק לחמישה חלקים – ספר בראשית, ספר שמות, ספר במדבר, ספר ויקרא, ספר דברים. התורה היא לא רק אוסף של מצוות אלא נכתבה עם סיבה והיא בעלת מסר מסוים. אם זאת, ישנה לכאורה בעיה שנתקבלת, והיא שניתן למצוא סתירה בעקרונות שמציגה התורה. מצד אחד התורה משדרת עקרון של "עשה וחיה", זאת אומרת קיום מצוות ללא שאלות מיותרות "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". ואילו מהצד השני התורה משדרת עקרון של אמונה "וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית ט"ו 6), אלוהים החשיב את אברהם לצדיק לא כי עשה את המעשים הנכונים אלא כי האמין בו. לכאורה אנו מקבלים עקרון כפול הסותר את עצמו, מצד אחד נאמר לנו שמספיק להאמין באלוהים ומצד שני נאמר לנו שחובה עלינו לקיים את התורה אחרת נמות. שאלה נוספת שעולה ואליה נתייחס היא מדוע, 430 שנה לאחר שנתן אלוהים הבטחה באמונה לאברהם, החליט להוסיף גם את התורה, והאם בכלל יש הקשר בין השתיים? ### **התיאולוגיה בתורה** בתורה ישנו המפתח להבנת כתבי הקודש כולם והתורה ועקרונותיה בפרט, רצונו של אלוהים ותוכניתו של אלוהים עבור האנושות. ניתן לקבל אינדיקציות לכך על ידי **קווי תפר** ספרותיים, בעזרתם, ניתן לראות שהתורה עצמה כמהה ומצביעה עבורנו אל כיוון מסוים, היא בעצם לא באה להצביע על עצמה ולמשוך תשומת לב אליה (כפי שמקובל לחשוב היום), אלא להיפך, היא מעוניינת לשמש כתמרור עבורנו. ניתן לקחת כדוגמא את **הפיות** (שירה המפרשת סיפורת), בה גם משה, גם יעקב וגם בלעם קוראים לסובבים אותם ומספרים להם בפיות על אחרית הימים (בראשית מ"ט 1, במדבר כ"ד 14, דברים ל"א 29). לעיתים מתקבל הרושם כי הפיות הוא השלאגר של התורה ובו הפנינים הגדולות ביותר בתורה. גם **הטיפולוגיה** בסיפורת של הדמויות תמיד מבקשת מאיתנו להסתכל קדימה, דמותו של יעקב מבשרת לנו על דמותו של יוסף ואילו דמותו של יוסף מבשרת לנו על דמותו של משה בעזרת הגבלות ביניהם. לדוגמא – יוסף היה לעבד עברי שקיבל את כוחו מאלוהים דרך ממלכת פרעה, כך גם משה היה עבד עברי שקיבל את כוחו מאלוהים דרך ממלכת פרעה, יוסף היה נשוי לבתו של כהן גוי וכך גם משה היה נשוי לבתו של כהן גוי. שניהם נדחו על ידי עמם על אף שקיבלו מאלוהים את הסמכות לכך מכיוון שפקפקו בכך שאלוהים נתן להם סמכות זו.  אלוהים הרים את יוסף להציל את עמו לאחר שלושה סטים של חלומות, כך גם הרים את משה לאחר שפרעה ניסה לסכל את הבטחת אלוהים שלוש פעמים. כך גם צפויות דמויות אלו לבשר לנו על המנהיג עליו דיבר משה שייקח את מקומו בעתיד. **ניתוח חיבורי**, בתורה ובתנ"ך כולו ישנם ניתוחים חיבורים המקשרים בין טקסטים, כאשר ליכוד של היחידה המילולית הקטנה ביותר נקראת **in-textualitiy**, דוגמא טובה לכך היא בראשית י"א 1-9 הכותב משחק עם האותיות נ.ב.ל (נָבְלָה, לְּבֵנָה, בָּבֶל, נִלְבְּנָה, לְבֵנִים, בָּלַל). ישנו גם ליכוד במכלול רחב יותר הנקרא **inner-textuality**, הוא קישור פנימי בסיפורת של המחבר, לדוגמא: דברים י"ח 15 משה מצביע על מנהיג שיבוא ויתפוס את מקומו, כאשר מאוחר יותר בדברים ל"ד 10 (סוף התורה) נוספה הערה על כך שעדיין לא בא אותו מנהיג (נביא). **inter-textuality** זה כבר הקשר בין טקסטים שלמים לטקסטים שלמים אחרים, כיצד חלק בתנ"ך משתמש בחלק אחר בתנ"ך, קדום לו. כל הברית החדשה (בעיקר הבשורה על פי מתי ואיגרות כגון הרומים \\ העברים) מבוססות על הקשר הזה עם התנ"ך, כאשר הכותב מצפה מהקורא להכיר באופן יסודי את החלק טקסט האחר.  דוגמא נוספת לכך היא כותב מזמור ע"ב 17 יוצא מנקודת הנחה על ידיעתו של הקורא את הבטחת אלוהים לאברהם בפסוק 3 של בראשית י"ב ("וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר"). ### **הנפילה** כשאנו נעזרים במפתחות תיאולגיים אלו, עלינו לבחון על מנת להבין את המסר של התורה ולאן היא מכוונת אותנו. התורה יוצאת מנקודת הנחה שאלוהים קיים, היא אינה מנסה להוכיח זו כאשר בפסוק הראשון מדברת על קיומו. אלוהים בורא את העולם ובסוף בריאת העולם הכל מושלם "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד" (בראשית א' 31). בתוך הבריאה המושלמת, מעניק אלוהים חופש בחירה מוחלט לאדם וחווה כאשר אוסר עליהם לאכול מעץ הדעת "הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (ב' 17). בתחילת פרק ג' נכנס הנחש (השטן) לתמונה ו"עוזר" להם למרוד נגד ציוויו של אלוהים "וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן" (ג', 4). אדם וחווה אוכלים מעץ הדעת ובאותו הרגע מבינים כי חטאו לאלוהים, זה הוא הרגע הראשון מבריאת העולם שנכנס חטא לעולמם המושלם, מכאן החטא ילך ויגדל. כששמעו אדם וחווה את אלוהים מתקרב התחבאו ממנו "וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים" (ג' 8) מפני שידעו כי חטאו. בחטא אדם האשים את חווה וחווה האשימה את הנחש, אלוהים מקלל תחילה את הנחש (ג' 14), לאחר מכן מעניש את חווה (ג' 16) ולבסוף מעניש את אדם (ג' 17). ### **תחילת ההבטחה – לאדם וחווה** אך בפסוק 15 מיד בסיום קללת הנחש ולפני הענשת חווה ואדם, באור הבושה והחטא הסורר את האווירה, נותן אלוהים הבטחה, את ההבטחה מבטיח אלוהים לנחש (שטן) שיום יבוא ויבוא אחד מהזרע של האישה שירמוס את ראשו של הנחש "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (ג 15), בעצם, יתקן את מה שעשה האדם הראשון כאשר נתן לחטא להיכנס לעולם בהשפעתו של השטן. זו היא תחילתה של ההבטחה החשובה ביותר שעליה בונה אלוהים את תוכניתו, אחריה נעקוב וננסה להבין את תכליתה והקשר שלה לתורה. לאחר שמעניש את אדם, עשה אלוהים כותנות עור לאדם וחווה והלבישם (פסוק 31), על מנת לייצר את כותנות העור הללו היה עליו לשפוך דם (להרוג חיה), היה זה הרמז והדוגמא הראשונה לכך שלכפרה על חטא יש לשפוך דם. מה שילמד עם ישראל מאוחר יותר בתורה "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם  כִּי-הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא י"ז 11) ### **המשך ההבטחה – לאברהם** כאמור, ההבטחה היא שיבוא מישהו שירמוס את השטן ואת החטא שנכנס בזכותו לעולם. בבראשית י"ב 1-3 מקבל אברהם הבטחה מאלוהים על כך שזה יברך אותו ואת זרעו, כמו כן שמזרעו תבוא ברכה לכל העולם. אלוהים מעביר לאברהם את אותה ההבטחה שנתן לאדם וחווה קודם לכן בגן עדן, כעת אנו יכולים לעקוב אחר ההבטחה והשושלת שממנה יגיע. מאוחר יותר, בפסוק 6 של פרק ט"ו מצדיק אלוהים את אברהם בשל אמונתו בו, לא על בסיס קיום מצוות, לא כי עשה מעשה כלשהו, גם לא על בסיס היותו אדם דגול, אלא בשל אמונתו באלוהים "וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה". אם כך, כל שעל האדם לעשות הוא להאמין באלוהים. מה היה הצורך 430 שנה מאוחר יותר בהוספת התורה על ההבטחה שנתן אלוהים ועל ההצדקה שכבר חילק לבני האדם בתמורה לאמונתם בו בלבד? שהרי התורה הביאה קנה מידה חדש לצדקה בו אף אחד לא עמד. ### **יציאת מצריים** בשמות ג' 10-12 מסרב משה לבקשת אלוהים לגשת לפרעה לשם שחרור העם ממצרים בטענה כי אין הוא בעל סמכות, בתמורה, נתן אלוהים אות  למשה: "זֶה-לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה", על פני השטח האות נראה קצת מוזר, אלוהים אומר למשה שכאות הם והעם יעבדו אותו על 'ההר הזה', אך באות הזו נותן אלוהים את הסיבה והתכלית לרצונו לשחרר את עמו ממצרים – על מנת שיעבדו אותו, שישתחוו לו, שיאמינו בו. שמות י"ט 3-6 בני ישראל יצאו ממצרים ובאו אל ההר שבו הבטיח אלוהים למשה כי יעבדו אותו, על ההר נותן אלוהים את הסיבה לכך שהוא בוחר בהם, ונותן להם הבטחה, אם תקיימו את הברית: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים … וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", אלוהים בוחר בעם ישראל על מנת שיהיו ה"שגרירים" שלו בקרב העולם, אלוהים קדוש (שונה) משאר האלילים ולכן הוא גם מצפה מהעם להיות קדוש (שונה) משאר העמים, העמים יוכלו לחבור לעם ישראל אם ירצו להאמין באלוהיהם. לאחר מכן מעניק אלוהים לבני ישראל את לוחות הברית שזה עתה כרת איתם. בלוחות אלו כתוב ה"עשה ואל תעשה" הבסיסי עבור העם על מנת לשמור על קדושתו אל מול שאר העמים ובהתאם לרצונו של אלוהים. לאחר מכן מוסיף אלוהים עוד ועוד מצוות והגבלות של עשה ואל תעשה לעם, כל אלו ביחד נקראים כיום "תורת משה" (או "מצוות משה"), אך השאלה היא, מדוע נתן אלוהים לעם ישראל את "תורת משה"? במידה ועם ישראל היה הולך בדרך אלוהים ועושה כרצונו, לא היה צורך בתורה שכזאת, אך מכיוון שעם ישראל, על אף שראה את אלוהים עושה ניסים מול עיניו – מרד באלוהים, התלונן ועבד אלילים אחרים, נאלץ אלוהים לתת את המצוות הללו. על מנת שידעו מה מותר ומה אסור להם. עולה השאלה אם כך, האם מצוות אלו שינו ולא במעט את גישת ליבם ואמונתם של בני ישראל? הבא נבדוק: ### **אמונה כנגד תורה** הבא נבחן טיפולוגית את ליבם של בני ישראל בסיפורת של לפני ואחרי מעמד הר סיני וקבלת המצוות: | **לפני** מעמד הר סיני וקבלת מצוות התורה | | **לאחר** מעמד הר סיני וקבלת מצוות התורה | |---|---|---| | 1.     העם הולך במשך שלושה ימים (שמות ט"ו: 22) 2.     העם מתלונן (שמות ט"ו: 24; ט"ז: 2, 7, 8; י"ז: 3) 3.     העם ממשיך להתלונן ומביע כמיהה למצרים ולבשר (שמות ט"ז: 3) 4.     אלוהים נותן מן ושליו (שמות ט"ז: 1-36) 5.     העם מתלונן האם אלוהים בכלל קיים – "היש יהוה בקרבנו"? (שמות י"ז: 7) 6.     מים מהסלע (שמות י"ז: 1-7) 7.     קרב עם העמלקים (שמות י"ז: 8-16) 8.     הופעה של כהן שהוא גוי (שמות י"ח) 9.     העם מקשה על משה ונהיה "כבד" מידי עבורו (שמות י"ח: 18) 10\. בחירת שבעים זקנים בכדי לעזור ולהקל על משה (שמות י"ח: 21-22, כ"ד: 9). | מ ע מ ד ה ר ס י נ י | 1.     העם הולך במשך שלושה ימים (במדבר י': 33) 2.     העם מתלונן (במדבר י"א: 1; י"ד: 2, 27, 29, 36, ועוד…) 3.     העם ממשיך להתלונן ומביע כמיהה למצרים ולבשר (במדבר י"א: 4-5) 4.     אלוהים נותן מן ושליו (במדבר י"א: 4-34) 5.     העם מתלונן האם אלוהים בכלל קיים – "היש יהוה בקרבנו"? (במדבר י"א: 20) 6.     מים מהסלע (במדבר כ': 1-12) 7.     קרב עם עמלק (במדבר י"ד: 45) 8.     הופעה של כהן גוי (במדבר י': 29-32) 9.     נהיה העם כבד מדי למשה (במדבר י"א: 14) 10\. בחירת שבעים זקנים בכדי להקל על משה (במדבר י"א: 16) | לפני מעמד הר סיני הייתה אמונה באלוהים בקרב בחירי אלוהים, לדוגמא בראשית ט"ו 6, שמות ד' 31, י"ד 31. אך בקרב העם עצמו לא כלכך הייתה. כמו כן לאחר מעמד הר סיני ניתן לראות כי נעלמה האמונה באלוהים בקרב העם, לדוגמא: במדבר י"ד  11, כ' 12, דברים א' 32, ט' 23. עם ישראל מואשם על ידי אלוהים בחוסר-אמונה והעונש על כך היה לא להיכנס לארץ המובטחת. אפילו משה נענש על חוסר אמונה זו כשהכה פעמיים בסלע ולכן גם אותו העניש אלוהים בעונש דומה. כפי שראינו, המצוות לא הועילו בשינוי בגישת ליבם ואמונתם של עם ישראל, עם ישראל המשיך להתלונן ולרטון בחוסר אמונה אף על פי שראו את נסיו של אלוהים במו עיניהם, אך לא רק בתקופה ההיא הייתה הבעיה, לאורך כל סיפורי התנ"ך עם ישראל עבד אלילים אחרים, מתלונן, לא מאמין, לא הלך בדרכי אלוהים, לא מקיים את מצוותיו וחוטא ללא הרף. אם כך, חוזרת השאלה – לשם מה בכל זאת ניתנו המצוות, ומה כן יעשה את השינוי הדרוש בלבם של בני ישראל ובליבם המורד של בני האדם ככלל? ניתן לראות שהתורה מנסה להצביע לנו על משהו בעזרת דפוס ברור, תפר טיפולוגי שחוזר על עצמו בין גן-עדן לבין התורה, ממש כאילו התורה היא **הצל** של גן עדן: גן עדן מול אוהל מועד | **גן עדן** | **הצל – אוהל מועד** | |---|---| | ציווי בריאת היום הראשון (בראשית א' 5) | ציווי בנייה ראשון (שמות כ"ה 1) | | ציווי בריאת היום השני (בראשית א' 8) | ציווי בנייה שני (שמות ל 11) | | ציווי בריאת היום השלישי (בראשית א' 13) | ציווי בנייה שלישי (שמות ל 17) | | ציווי בריאת היום הרביעי (בראשית א' 19) | ציווי בנייה רביעי (שמות ל 22) | | ציווי בריאת היום החמישי (בראשית א' 23) | ציווי בנייה חמישי (שמות ל 34) | | ציווי בריאת היום השישי (בראשית א' 31) | ציווי בנייה שישי (שמות ל"א 1) | | שבת והכרזת סיום העבודה (בראשית ב' 2) | שבת והכרזת סיום העבודה (שמות ל"ט 32) | | בחינת העבודה (בראשית א' 31) | בחינת העבודה (שמות ל"ט 43) | | ברכה (בראשית א' 22) | ברכה (שמות ל"ט 43) | | נפילה בחטא (בראשית ג') | נפילה בחטא (ויקרא י') | | אלוהים מתהלך בקרב אנשיו (בראשית ג' 8) | אלוהים מתהלך בקרב אנשיו (ויקרא כ"ו 12) | | על אדם היה לשמור את הגן (בראשית ב' 15) | על הלווים לשמור על האוהל  (במדבר ג' 7-8) | | אבנים יקרות בגן עדן (בראשית ג' 21) | אותן אבנים יקרות באוהל מועד (שמות כ"ח 41, כ"ט 8, מ' 41, ויקרא ח' 13, במדבר י"א 7) | | הכניסה לגן עדן מהמזרח | הכניסה לאוהל מועד מהמזרח | | כרובים שומרים על הגישה (בראשית ג' 24) | כרובים שומרים על הגישה (שמות כ"ה 18-22) | אוהל מועד הוא בעצם צל של מה שאבד (גן עדן) ושל מה שישוחזר,  אם נמשיך ונשווה בין גן עדן לאוהל המועד נשכיל לגלות שעתיד עם ישראל לצאת לגלות, שהרי אדם וחווה הוגלו מהגן, והכן עם ישראל יצא לגלות. אך בנוסף לכך קיבלו אדם וחווה הבטחה מאלוהים על בואו של האחד שעתיד לפתור את בעיית החטא שנכנס דרכם לעולם. גם משה נתן הבטחה לאותו האחד אשר לו על עם ישראל להישמע (יוזכר בהמשך). התורה והעונש שהיא מביאה על אי קיום מצוותיה, בדיוק כמו המבול – לא יעיל כנגד שחיתות הלב האנושי (החטא) וחוסר האמונה. אבל התורה לא באה לתת את הפתרון הסופי, אלא להוות מדריכה זמנית להתנהגותו של זה הרוצה ללכת אחרי אלוהים, כמו כן להפגין את קדושתו ועליונותו של אלוהים. היא אינה מסוגלת להחליף את האמונה או להתמודד על החטא, היא נועדה לפקח על שחיטות הלב האנושי, עד אשר יגיע זה שיעשה את אותה העבודה אך בליבו של האדם. ### **התורה כאומנת זמנית** מצוות התורה לא נפלו כבלוק מאוחד מהשמים (לעומת אמונם של כמה מזרמי היהדות המסורתית-מודרנית), אלא ניתנו לעם בחלקים, כל חלק כתגובה לכישלון \\ לחטא שהעם ביצע, ניתן לראות שכל פעם שהעם חוטא, מתקבלות מצוות חדשות על ידי אלוהים הקשורות ישירות לחטא שביצע העם, ולאחר מכן ניתן לראות סיפורת שמפרשת את המצוות עצמן ופיות שמפרש את הסיפורת, לדוגמא: ויקרא פרק י' ישנה סיפורת על בני אהרון (נדב ואביהוא) ועל חטאיהם של האש הזרה שהביאו למזבח. מיד אחרי, בפרק י"א, ישנן מצוות שהן הוראות לכוהנים הקשורות למזבח וקורבנות – ישירות בהקשר לסיפורת (החטא) בפרק הקודם. מכך ניתן לראות שהמצוות ניתנו על מנת להחזיר את העם לדרך הישר ולגרום לכך שלא יהיו תירוצים לחטאים לחזור על עצמם בעתיד. לתורה דפוס שחוזר על עצמו: סיפור (לרוב על חטא כלשהו בעם) – קבלת מצוות (הקשורות לאותו החטא) לכן אסור לנו להתייחס לתורה כאל משהו לא ברור שאלוהים נתן כי רצה שנעשה לעד מבלי לשאול שאלות, לתהות או לחקור, אלא כאל משהו שהייתה לו סיבה ותכלית ועלינו לחקור כי אלוהים מצפה מאיתנו לחקור, הרי לשם זה ברא לנו את שכלנו, על מנת להבין את תכליתה וייעודה של התורה שניתנה על ידי משה. אף על פי זאת, רבים יאמרו שאלוהים נתן את התורה לקיימה 'לעולם'. זאת מכיוון שכיום בשפה העברית המודרנית 'לעולם' משמעותו 'לתמיד', 'ללא סוף', 'לעד'. אך המושג 'לעולם' המקראי אינו זהה. ל'לעולם' המקראי כן יכול להיות סוף, והוא לעולמה של תקופה, דוגמא ל'לעולם' שהוא רק זמני ניתן למצוא ב**ישעיהו ל"ב 14** [ומקומות אחרים](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%9E%D7%94-%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%A2%D7%93-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A9/). ### **רוח הקודש כלוקחת מקומה של התורה** בפרק י"א של ספר במדבר מתכנסים שבעים זקנים בבחירת משה לאחר שאלוהים ציווה עליו זאת על מנת שיהיו לו לעזרה, לאחר התכנסותם נפלה עליהם רוח הקודש והחלו להתנבא, לאחר שסיימו ועזבו את האוהל בו היו, שניים מהם נשארו והמשיכו להתנבא, אז התריס יהושע בן נון במשה על כך שהם עדיין מתנבאים, משה ענה לו: " "ו וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה נְבִיאִים כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ עֲלֵיהֶם." (במדבר י"א 29) משה עונה "הלוואי ואלוהים ייתן את רוחו על כל העם ושכולם יתנבאו". מזאת ניתן ללמוד שהשינוי בחייהם של אנשים יכול להתבצע בעזרת רוח הקודש שמעניק אלוהים לאנשים. מאוחר יותר, גם יואל הנביא מתנבא על כך "וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ, וְגַם עַל-הָעֲבָדִים וְעַל-הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי" (יואל ג' 1-2). גם יחזקאל ניבא כך: " וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר, וְאֶת-רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם" (יחזקאל ל"ו 26). השינוי אם כך, הוא רק בעזרת רוח קודשו של אלוהים. השאלה היא כיצד אדם יוכל לקבל את רוח הקודש ומי יביא אותה, התשובה המתבקשת היא: כיצד = באמונה. מי יביא אותה = אותו אחד שעתיד לענות על ההבטחה שניתנה לחווה, לאברהם ואותו אחד שמשה הצביע עליו גם כן. **התורה היא מדריך התנהגות זמני עד לבוא רוח הקודש ע"י מביא ההבטחה, שתתפוס את מקומה של התורה, כאשר עד אז נועדה היא להצביע ולכוון אל ההבטחה.** כיום, בקרב היהודים נחשב משה לנביא הגדול ביותר שנתן אלוהים לעם. אך לא כך התורה בעצמה אומרת. משה בעצמו ניבא על אחד אחר שיבוא, שלו על העם להישמע: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ  אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים י"ח 15)  זה הוא אותו האחד שאותו הבטיח אלוהים לאדם וחווה שיטפל בחטא שנכנס לעולם דרכם, כמו כן אותו האחד שהבטיח אלוהים לאברהם שדרך זרעו יבוא ויהווה ברכה לכל עמי העולם. משה רק התחיל את הנושא "החם" של התורה – "מי הוא שיביא את ההבטחה", על כך דיברו והתנבאו הנביאים ובהם השתמש אלוהים על מנת ליצור תעודת זהות לאותו מביא הבטחה, שמאוחר יותר כבר קיבל שם-תואר הידוע גם כיום: "המשיח". אפילו היהדות המסורתית ערה לכך "כּל הַנְבִיאִים כּולָן לא נִתְנבְּאו אֶלָּא ליְמוֹת הַמָּשִׁיחַ" (תלמוד, מסכת בבלי סנהדרין צ"ט, ע"א). ובכל זאת אנו יודעים כי לא היה זה יהושע בן-נון שעליו דיבר משה, גם לא דוד המלך, אף לא אחד מהנביאים, איך אנו יודעים? ישנו כמעין "עורך ראשי" לתנ"ך, ככל הנראה היה זה אחד הנביאים, אך לא ידוע במדויק, אותו אחד שהשלים והוסיף הערות שונות בתנ"ך, לדוגמא בפרק האחרון בתורה הוסיף: " וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ל"ד 6)  משה כמובן לא יכל היה לכתוב טקסט זה שהרי לא היה בחיים, יש לכך דוגמאות אין-ספור וניתן ללמוד עוד על כך דרך 'ביקורת המקרא'. אותו "עורך ראשי" הוסיף בסופה של התורה הערה כנגד הצהרתו של משה לכך שיגיע נביא כמוהו שאליו על העם לשמוע: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל-פָּנִים" (דברים ל"ד 10) זאת אומרת שלא יכל היה זה להיות יהושע בן-נון. המלכים והנביאים שקמו לאחר מכן בעצמם דיברו ביניהם על זה שעתיד לבוא, לדוגמא, דוד המלך דיבר עליו בהקשר להבטחת אלוהים לאברהם "כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ, וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ" (תהילים ל"ז 22), כמו כן: " יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם, לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ ינין (יִנּוֹן) שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ, כָּל-גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ" (תהילים ע"ב 17)  לכן גם הם עצמם לא יכלו להיות זה שמשה דיבר עליו, הוא חייב להיות מישהו אחרי זמן חתימתו של התנ"ך. מכך אנו למדים כי תכליתה של התורה היא בעצם המשיח, היא כמהה אליו ומצביעה אליו, היא אינה מסנה למשוך תשומת לב אל עצמה אלא רק לזמן קצוב – עד אשר יגיע המשיח לו ההבטחה. המשיח כאמור לא בא להצביע על התורה, לעומת מחשבתם של זרמים מסוימים ביהדות), אלא התורה היא זו שבאה להצביע על המשיח! ### הבנת הברית החדשה באור התורה על כן הבנו ופירשנו את התנ"ך על ידי התנ"ך, אך לאדם המאמין בברית החדשה ניתן רק להבין טוב יותר את הברית החדשה באור התורה, שהרי מחברי הברית החדשה היו בקיאים בתורה בצורה יוצאת מן הכלל ולכן כמובן מאליו שהקורא בברית החדשה כבר מכיר על בוריה את התורה והתנ"ך. שהרי באותה התקופה כולם ציפו לבואו של המשיח – שהרי לא מעצמם לקחו זאת, אלא מהתורה עצמה. לזה גם התכוון ישוע כשאמר: "אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים, כִּי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם, וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי" (יוחנן ה' 39). חיי העולם לא נמצאים בתמרור, אלא במי שהתמרור מפנה אליו – המשיח. לזה גם התכוון שאול כשכתב: "אַחַי, אֲדַבֵּר מִנְּקֻדַּת רְאוּת אֱנוֹשִׁית, אֲפִלּוּ צַוָּאָה שֶׁל אָדָם, לְאַחַר שֶׁקִּבְּלָה תֹּקֶף, אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלָהּ אוֹ לְהוֹסִיף עָלֶיהָ. וְהִנֵּה הַהַבְטָחוֹת נֶאֶמְרוּ לְאַבְרָהָם, וּלְזַרְעוֹ. לֹא נֶאֱמַר "לִזְרָעֶיךָ", כְּמוֹ עַל רַבִּים, אֶלָּא "לְזַרְעֲךָ", כְּמוֹ עַל יָחִיד, וְהוּא הַמָּשִׁיחַ. הֲרֵינִי אוֹמֵר זֹאת: בְּרִית אֲשֶׁר אֱלֹהִים כָּרַת מִקֶּדֶם, הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה אַחֲרֵי אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה לֹא תּוּכַל לְהָפֵר אוֹתָהּ וּלְבַטֵּל אֶת הַהַבְטָחָה; שֶׁהֲרֵי אִם הַנַּחֲלָה הִיא מִן הַתּוֹרָה, אֲזַי אֵינֶנָּה מְבֻסֶּסֶת עוֹד עַל הַהַבְטָחָה. אֲבָל בְּהַבְטָחָה הֶעֱנִיק אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם אֶת הַנַּחֲלָה. **אִם כֵּן לְשֵׁם מָה הַתּוֹרָה? הִיא נוֹסְפָה בִּגְלַל הָעֲבֵרוֹת, עַד כִּי יָבוֹא הַזֶּרַע אֲשֶׁר לוֹ מְכֻוֶּנֶת הַהַבְטָחָה**. הַתּוֹרָה נִמְסְרָה בְּאֶמְצָעוּת מַלְאָכִים בִּידֵי מְתַוֵּךְ. הַמְתַוֵּךְ אֵינֶנּוּ שֶׁל אֶחָד וֶאֱלֹהִים הוּא אֶחָד. הַאִם מִכָּאן שֶׁהַתּוֹרָה נוֹגֶדֶת אֶת הַבְטָחוֹת אֱלֹהִים? חָלִילָה! שֶׁכֵּן אִלּוּ נִתְּנָה תּוֹרָה שֶׁבִּיכָלְתָּהּ לָתֵת חַיִּים, כִּי אָז בֶּאֱמֶת הָיָה אֶפְשָׁר לְהִצָּדֵק עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה. אֲבָל הַמִּקְרָא הִסְגִּיר אֶת הַכֹּל בְּיַד הַחֵטְא, כְּדֵי שֶׁעַל סְמַךְ אֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ תִּנָּתֵן הַהַבְטָחָה לַמַּאֲמִינִים. **לִפְנֵי בּוֹא הָאֱמוּנָה נִשְׁמַרְנוּ תַּחַת יַד הַתּוֹרָה, כְּלוּאִים הָיִינוּ לִקְרַאת הָאֱמוּנָה הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת. לְפִיכָךְ הָיְתָה הַתּוֹרָה אוֹמֶנֶת הַמַּדְרִיכָה אוֹתָנוּ אֶל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן נֻצְדַּק עַל-יְדֵי אֱמוּנָה. אֲבָל לְאַחַר בּוֹא הָאֱמוּנָה אֵינֶנּוּ נְתוּנִים עוֹד לְמָרוּת הָאוֹמֶנֶת**. (גלטים ג'). תכלית התורה היא המשיח, על תכליתה של התורה דנו והתנבאו כל אשר באו לאחר התורה, ועל כן הכתובים והנביאים הם התוספת לתורה – השיחה על התורה ועל תכליתה – המשיח. והמפרשת של התורה ותכליתה – המשיח. לכן אין צורך לחפש בתורות שבעל-פה את פירושי התורה, כי בתנ"ך כבר צפונים להם הפירושים לתורה. --- ### **מתי ה 17-19:** **17 אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל כִּי אִם לְקַיֵּם.** **"הַתּוֹרָה והַנְּבִיאִים"** את מה ישוע בא לא לבטל אלא לקיים? יש אלו שחושבים שישוע מדבר על מצוות ברית סיני. אבל יש לשים לב שישוע לא אומר שהוא בא "לקיים\\למלא את מצוות ברית סיני", אלא לקיים\\למלא את "הַתּוֹרָה והַנְּבִיאִים" (מצוות סיני הן רק חלק קטן מספר התורה, בעוד בנביאים אין מצוות). אם כך, באומרו "התורה והנביאים" מתייחס ישוע לתנ"ך כולו. מה הכוונה כי ישוע "*בא למלא את התנ"ך*"? לכל אורך התנ"ך, שזורה כמיהה, הכמיהה לאותו אחד שיבוא ויגשים את המשימה לברוא במותו ותחייתו את קהילת המשיח של יהודים וגויים (["סוד הקהילה", אפסים ג 4-5](https://igod.co.il/discipleship/kehila/)): - וְנִבְרְכוּ בְךָ **כֹּל** מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית יב ג) - וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ **כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ** (בראשית כב יח) - וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו **גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ** וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד (ישעיהו יא י) - וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם **לְאוֹר גּוֹיִם** (ישעיהו מב ו) - וּנְתַתִּיךָ **לְאוֹר גּוֹיִם** לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ (ישעיהו מט ו) - וְנִלְווּ **גוֹיִם רַבִּים** אֶל-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם (זכריה ב יד) - וְאָמַרְתִּי **לְלֹא-עַמִּי** עַמִּי-אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי (הושע ב כה) - וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ **כָּל-גּוֹיִם** יְאַשְּׁרוּהוּ (תהילים עב יז) - "הַלְלוּ-אֶת יהוה **כָּל-גּוֹיִם**, שַׁבְּחוּהוּ כָּל-הָאֻמִּים."(תהילים קיז' א') - "הַרְנִינוּ **גוֹיִם** עַמּוֹ" (דברים לב' מג') - "עַל-כֵּן אוֹדְךָ **בַּגּוֹיִם** וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה." (תהילים יח' נ') **"לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל כִּי אִם לְקַיֵּם"**  ישוע לא בא לבטל את התנ"ך ולהמציא דת חדשה. אלא שישוע מילא את התורה והנביאים בכך שבו עצמו, ברא את הקהילה (מיהודים וגויים) ע"י מותו ותחייתו: "הוּא בִּטֵּל אֶת תּוֹרַת הַמִּצְווֹת שֶׁבַּחֻקִּים, כְּדֵי לִבְרֹא בּוֹ עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁנַיִם לְאָדָם חָדָשׁ אֶחָד וּבְכָךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם" (אפסים ב 15). קהילה המושתת על עקרונות מלכות האלוהים של חסד, שלום וצדק (רומים יד 17, מתי ה). מבחינתנו כמאמינים היום, ללכת בדרכו של המשיח משמע לקחת חלק במלכות הצדק והחסד שישוע כונן. (הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ הוּא תַּכְלִית הַתּוֹרָה. רומים י 4). **18 אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל.** **"עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ"** כל עוד הבריאה קיימת ולא הוחלפה בחדשה (התגלות כא 2) **"אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה"** מתייחס לסמכות הכתובים בתור דבר אלוהים. **"בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל."** עד התגשמותן המלאה של כל הנבואות בכתובים. **19 לָכֵן כָּל הַמֵּפֵר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וּמְלַמֵּד כָּךְ אֶת הַבְּרִיּוֹת, קָטוֹן יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אֲבָל כָּל הָעוֹשֶׂה וּמְלַמֵּד, הוּא גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.** פסוק 19 מהווה מבוא למצוות אותן ישוע יפרוס לאורך הדרשה על ההר. **"כָּל הַמֵּפֵר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה"** הַמִּצְווֹת שישוע יציג מפסוק 21 ועד סוף פרק ז ("הדרשה על ההר"). **"קָטוֹן יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם"** כאן מדובר על אדם שיהיה במלכות, למרות שהוא לא ציית לדבר אלוהים וגם לימד אחרים לא לציית, כלומר הוא יהיה כזה שיכשיל את הקטנים (מתי יח:6). אך מדובר באדם נושע, שיהיה במעמד הנמוך ביותר במלכות. מדובר על מעמד, לא ישועה, קָטוֹן, מתייחס לשכר שיקבל במלכות השמים. אם המאמין יקיים את המצוות שפרס ישוע בדרשה על ההר, יהיה גדול במלכות השמים (יקבל הרבה שכר וימלוך עם אלוהים). אם לא יקיים אותן, יהיה קטון\\אחרון (לא יקבל שכר). בסיום הדרשה על ההר ישוע שוב מתייחס לעניין זה: "לֹא כָל-הָאֹמֵר לִי אֲדֹנִי אֲדֹנִי יָבוֹא בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם כִּי אִם-הָעֹשֶׂה רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם." (מתי ו 21). כניסה למלכות כוונתה מלוכה במלכות. **"גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם"** לאורך ספר מתי, הביטוי "כניסה למלכות" משמעו "להיות גדול במלכות" (למלוך, לקבל הרבה שכר), לדוגמא: "אוֹתָהּ שָׁעָה נִגְּשׁוּ הַתַּלְמִידִים אֶל יֵשׁוּעַ וְשָׁאֲלוּ: "**מִי הוּא הַגָּדוֹל בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם?**" יֵשׁוּעַ קָרָא אֵלָיו יֶלֶד, הֶעֱמִידוֹ בֵּינֵיהֶם וְאָמַר: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אִם לֹא תָּשׁוּבוּ וְתִהְיוּ כִּילָדִים **לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.** לָכֵן מִי שֶׁיַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת כַּיֶּלֶד הַזֶּה הוּא **הַגָּדוֹל בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.**" (מתי יח 1-4) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה **תגיות:** תלמידות --- ### [להיות אור העולם "בישור"](https://igod.co.il/discipleship/light/) **Published:** יולי 30, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** העולם עובר בימינו שינויים קיצוניים ומהירים. ליבותיהם של בני אדם מתמלאים אימה וחרדה, תסכול ויאוש. המין האנושי הוכיח שאיננו מסוגל להתמודד עם הקשיים של הזמן הזה: גידול האוכלוסין, זיהום הסביבה, הגל הגואה של פשע ואלימות, הפקרות מינית, התמכרות לאלכוהול וסמים, הפלות, פורנוגרפיה, והריקבון המתפשט בתחום הפוליטי, החברתי והמוסרי. זוהי השעה שמשיחיים יעסקו בקציר הרוחני הגדול ביותר מאז ימי הקהילה הראשונה! תקופה חשוכה זו בתולדות המין האנושי היא שעת היעד, הזדמנות שאין לה תקדים. זוהי העת שלקראתה נולדנו – כדי להתחיל במהפיכה רוחנית עצומה וגורפת, שתגלה למין האנושי שבשורתו הנפלאה של ישוע מציעה את הפתרונות לכל בעיה הניצבת בפני האדם. אחד האירועים הגדולים ביותר בכל הזמנים, היה פגישה שהתקיימה על הר בגליל, כשקבוצה קטנה של גברים נצטוותה להכריז את אהבתו וסליחתו של אלוהים לעולם אובד וגוסס. --- אתר המוקדש לבישור, הסברה והגנה על האמונה המשיחית: [www.iGod.co.il](http://www.iGod.co.il) --- #### **האתגר הגדול ביותר** גברים אלה קיבלו על ההר את האתגר הגדול ביותר שניתן למין האנושי מעודו, באמצעות האדם הדגול ביותר שחי אי פעם, בנוגע לכוח הגדול ביותר שהתגלה אי פעם ולהבטחה הגדולה ביותר שתועדה אי פעם. אני מתייחס, כמובן, לשליחות הגדולה שהטיל ישוע על תלמידיו ובאמצעותם גם עלינו. הוא אמר: נִגַּשׁ יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אִתָּם וְאָמַר: "נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם." מאוחר יותר דיבר ישוע עם תלמידיו על הר הזיתים, לפני שעלה אל האב. הוא אמר: בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּקַבְּלוּ כֹּחַ וְתִהְיוּ עֵדַי הֵן בִּירוּשָׁלַיִם וְהֵן בְּכָל יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן, עַד קְצֵה הָאָרֶץ. (מעשי השליחים א' 8). אילולא התקיימו פגישות אלה, ואילולא נתן לנו ישוע את המצוות וההבטחות האלה, לא היית מכיר את האהבה, הסליחה, השמחה והמטרה של חסד אלוהים, שאין שני לו, ושזמין לכל מי שמאמין במשיח. למעשה, לא הייתי כותב דברים אלה. #### **מוקד פעילותו של ישוע** השליחות הגדולה היתה הדבר העיקרי שעשה ישוע עלי אדמות. פרק ה' בלוקס מתעד מקרה שהתרחש בחייו של דייג מנוסה – שמעון פטרוס (כיפא). הוא וחבריו לעבודה שהו לילה שלם בים, כשהם משליכים ואוספים את רשתותיהם, אבל לא דגו אף דג אחד. ישוע התבונן בהם בזמן שניקו את רשתותיהם, וביקש מכיפא להשיט אותו בסירתו ולהתרחק מעט מהחוף, כדי שיוכל לדבר אל ההמונים שהתגודדו סביבו. כאשר סיים לדבר נתן ישוע לדייג הזה הבטחה מסוימת. ייתכן שכיפא, שהיה יגע מלילה ארוך של דיג ללא תוצאות, חשב בהתחלה שזוהי הבטחה מטופשת. ישוע אמר לו להתרחק עוד קצת מן החוף ולהשליך את רשתו. אם יעשה כן, יתפוס דג. לוקס מתעד את תגובתו של כיפא ואת מה שקרה כתוצאה מכך: “הֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: "אֲדוֹנִי, כָּל הַלַּיְלָה יָגַעְנוּ וְלֹא לָכַדְנוּ כְּלוּם, אַךְ עַל-פִּי דְּבָרְךָ אָטִיל אֶת הָרְשָׁתוֹת." הֵם עָשׂוּ כֵּן וְלָכְדוּ דָּגִים רַבִּים מְאֹד, עַד שֶׁכִּמְעַט נִקְרְעוּ הָרְשָׁתוֹת. אוֹתְתוּ אֶל חַבְרֵיהֶם אֲשֶׁר בַּסִּירָה הַשְּׁנִיָּה לָבוֹא לַעֲזֹר לָהֶם, וְהַלָּלוּ בָּאוּ. אָז מִלְּאוּ אֶת שְׁתֵּי הַסִּירוֹת עַד שֶׁהֵחֵלּוּ שׁוֹקְעוֹת. (לוקס ה' 7-5). ישוע אמר לדייגים, שהיו מוכי תדהמה ויראה מהתגלות זו של כוחו: “מֵעַתָּה תָּדוּג בְּנֵי אָדָם”. הם היו המומים מנוכחותו ומכוחו של ישוע, ועזבו את מה שעשו כדי ללכת אחריו. החוויה הרוחנית המרגשת והמשתלמת ביותר היא לדוג בני אדם. אם תלך בעקבות ישוע, גם הרשת שלך תוכל להתמלא – אפילו אם עד כה לא הדרכת איש אחד אל המשיח, אפילו אם אתה ספקן כמו כיפא. אך אם אתה גם צייתן כמו כיפא, ישוע יכבד אותך ויגרום לאנשים רבים להיענות בחיוב לבשורה שתכריז באוזניהם. #### התנגדויות *"אני חושב שדתו של כל אדם היא כל כך אישית, שאסור לנו לדבר עליה”.* *“אני לא אוהב אנשים אדוקים בדתם וקנאים. הם מנסים לכפות את דיעותיהם על כל מי שהם פוגשים”.* *“יש לי דת משלי, ואני מרוצה ממנה”.* יתכן ששמעת אמירות כאלה מאנשים שאתה מכיר. יתכן שאפילו נהגת לומר אותן בעצמך לפני שנושעת. אבל, הצורך שבני אדם ישמעו את הבשורה הטובה על אהבתו וסליחתו של אלוהים הוא עניין של חיים ומוות. הטבע של כל אדם בא לידי ביטוי במרדנות או באדישות פאסיבית. בעקבות החטא, האופי שלנו הוא מושחת וחסר את אהבתו של אלוהים. איש מאיתנו אינו ראוי לסליחתו של אלוהים ונידון למוות – פירוד נצחי מאלוהים. אבל המשיח אינו רוצה במותו של איש, אלא שכולם יבואו לידי חזרה בתשובה (השנייה לפטרוס ג' 9). ישוע מעריך את הנפש האנושית עד כדי כך שבשמחה הוא המיר את החיים המושלמים שהיו לו בשמים בחיי עוני, סבל, בושה ומוות, רק כדי לבקש ולהושיע את האובד (לוקס י"ט 10). משחר נעוריו ובמשך כל חייו הבין ישוע היטב את שליחותו ואת מטרתו. דאגתו לאובדים היתה כה עמוקה, עד שלפעמים הציפו את עיניו דמעות חמלה. ישוע, גבר שבגברים, התייפח. גם שאול השליח הפציר יומם ולילה בפני כל מי שרק היה מוכן להקשיב לו, להתפייס עם אלוהים. מאז עלו על בימת ההיסטוריה אנשים רבים שליבם התמלא חמלה כלפי בני דורם שהיו מנותקים מאלוהים. התפקיד הגדול ביותר שלנו הוא לספר על האהבה והסליחה שאלוהים מציע לאלה שמעולם לא קיבלו את ישוע כמושיע וכאדון. מניסיוני האישי ומהדברים שלמדתי בדבר אלוהים מצאתי שיש חמישה עקרונות יסוד – עקרונות המשפיעים על חייו של כל משיחי. #### **השליחות הגדולה** המצווה האחרונה שציווה ישוע על המאמינים בו היא לעשות תלמידים. מצווה זו, המכונה בפי הקהילה “השליחות הגדולה”, לא נועדה אך ורק ל-11 התלמידים שהיו אז לישוע, וגם לא רק לשליחיו או למאמינים שנקראו לשמש כשליחים מטעמו. מצווה זו ניתנה לכל מי שמאמין שישוע הוא המשיח והאדון. #### **בני האדם אבודים בלי המשיח** ישוע אמר: “אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי.” (יוחנן י"ד 6). דבר אלוהים גם מזכיר לנו ש”אֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע.” (מעשי השליחים ד' 12). בני האדם אכן אובדים ללא המשיח. הוא הגשר היחיד על הפער שקיים בין אלוהים לאדם. בני האדם אינם יכולים להכיר את אלוהים בלעדיו, ואין להם כל תקווה לחיי נצח. --- סרטון: [האם כל הדתות מובילות לאלוהים?](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/) --- #### **בני האדם אינם אדישים, הם רעבים וצמאים לבשורה** אחת התפיסות המוטעות ביותר שרווחת בימינו בקרב המשיחיים גורסת שאנשים אינם רוצים להכיר את אלוהים, אך ההיפך הוא הנכון. רוח הקודש עוררה רעב לאלוהים בליבותיהם של מיליוני בני אדם. לפעמים הבעיה היא לא הבשורה, אלא מה אנחנו מוסיפים לבשורה. כמו כן, הדרך והצורה בה אנו מבשרים יכולה גם היא לעיתים רק לגרום להיפך הגמור בכך שהיא גורמת לאנשים רק להתרחק מאיתנו ומהמסר שלנו ([לדוגמא](https://www.youtube.com/watch?v=ZTBsYtS1wFM)). ישוע אמר שהשדות בשלים ומוכנים לקצר. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות אנוכיים ביחס לבשורה, לאור ההוכחות לכך שבני אדם רבים רעבים לאלוהים? אם נספר להם על אמונתנו במשיח, נוכל לשנות את העולם. לנו, המשיחיים, ניתנה המתנה הגדולה ביותר שניתנה למין האנושי: מתנת חיי הנצח, שאותה אנחנו מקבלים עם המשיח ברגע לידתנו הרוחנית (יוחנן ג' 16). המשיח קם לתחייה! אנחנו משרתים מושיע חי! הוא חי בקרבנו במלוא כוח תחייתו, וגם מבטיח לנו חיי נצח. הוא מת על הצלב במקומנו, בגלל החטאים שלנו, וקם מן המתים. באמצעותו יש לנו קשר ישיר עם אלוהים, וקשר זה, שלום זה, מתנת חיי הנצח, עומדים לרשות כל מי שמקבל אותו. #### **אי אפשר לשתוק** למה עלינו לציית? בכל מה שקשור להכרזת הבשורה, אנחנו מצווים ללכת אל כל העולם ולהכריז את הבשורה הטובה. עזרה במילוי השליחות הגדולה היא גם חובה וגם זכות. אנחנו מכריזים את הבשורה כי אנחנו אוהבים את המשיח. אנחנו מבשרים כי הוא אוהב אותנו. אנחנו מבשרים כי אנחנו רוצים לכבד אותו ולציית לו. אנחנו מבשרים כי הוא ממלא אותנו באהבה מיוחדת לזולת. אנחנו מבשרים כי אנחנו אוהבים את האנושות. אלוהים רוצה שתבשר בגלל ההנאות שהוא מציע לאנשים שפותחים את ליבם למשיח: – הם הופכים בנים לאלוהים – הגוף שלהם הופך להיכל אלוהים – הם מקבלים סליחה על כל חטאיהם – הם מתחילים לחוות את שלומו ואת אהבתו של אלוהים – הם מקבלים את הדרכתו של אלוהים ואת מטרתו לגבי חייהם – חייהם משתנים באמצעות כוחו של אלוהים – מובטחים להם חיי נצח אלוהים רוצה שתכריז את הבשורה גם בגלל ההנאות שאתה תזכה להן. הכרזת הבשורה תגביר את מידת הבגרות שלך כמאמין, תגרום לך להתפלל וללמוד את דבר אלוהים, ותעודד אותך להיות תלוי במשיח. תיהנה מהזכות ומהכבוד העצומים של כל נציג של ישוע בעולם (השנייה לקורינתים ה' 20). רוח הקודש באה כדי לתת לך את הכוח לעשות זאת (מעשי השליחים א' 8). #### **מהירות הקול** לפעמים דומה הכרזת הבשורה למעבר על מהירות הקול. כשמטוס עובר את מהירות הקול נשמע פיצוץ על קולי. וכשמזכירים את שמו של ישוע ואת האמונה בו עלולה להיווצר אווירה של מתח ועצבנות. הפיצוץ הראשון נשמע אחרי שאנחנו מזכירים לראשונה את שמו של ישוע ומציינים כמה חשוב להכיר אותו, כשאנחנו מסבים את נושא השיחה מענייני חברים, אופנה, פוליטיקה, עבודה, ספורט או כל נושא אחר לעניינים רוחניים, ולכן לא תמיד קל לעשות זאת. הפיצוץ השני נשמע כאשר אנחנו מכריזים את הבשורה. בנקודה זו שוב מסתמנת אותה תחושה של עצבנות. אבל עלינו להתגבר עליה מכיוון שאנשים רבים, לאחר שהבינו מי הוא ישוע ומה עשה למענם, רוצים לפתוח בפניו את ליבם. הפיצוץ השלישי נשמע כשאנחנו שואלים את האדם שאנחנו מבשרים לו אם ברצונו לפתוח את ליבו לישוע. שלב זה הוא הקשה ביותר, אך גם החשוב ביותר. לעיתים קרובות אנחנו מספרים למישהו כיצד ניתן להיוושע ואחר כך עוזבים אותו לנפשו. אבל אם לא נציע לו לקבל את ישוע כמושיע ואדון לא נשלים את מלאכת הבישור. שאול השליח הכריז שעל מנת שאנשים יוושעו – עליהם לשמוע: הָאֱמוּנָה בָּאָה בִּשְׁמִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה — בְּהַכְרָזַת דְּבַר הַמָּשִׁיחַ. (רומים י 17) #### **הכנה אישית** הכנה אישית היא המפתח להכרזה מוצלחת של הבשורה. **כצעד הראשון** עליך לוודא שאתה עצמך משיחי. התמסר כליל – במחשבותיך, ברגשותיך, ברצונך – לאלוהים, וקבל את מתנת האהבה והסליחה שהוא מעניק לך באמצעות ישוע המשיח. **כצעד שני** ודא שאין בחייך חטא סמוי כלשהו שלא התוודית עליו. אם גישה או מעשה של חטא מעיבים על מערכת היחסים שלך עם אלוהים, הוא לא יוכל לפעול באמצעותך, ותחסר לך השמחה הנחוצה למי שרוצה לשמש כעד פורה של המשיח. **הצעד השלישי** הוא להתמלא ברוח הקודש. אם אתה רוצה להיות עד פורה של המשיח, עליך להתמלא ברוחו של אלוהים. בקש מרוח הקודש לשלוט בך ולמלא אותך בכוח – לאפשר לך לחיות חיי קדושה באמונה ולהפוך אותך לעד פורה לתפארת אלוהים. **הצעד הרביעי** הוא להתכונן לספר על אמונתך במשיח. לשם כך ודא שהמשיח יושב תמיד על כס המלכות בחייך כאדון בליבך. למד בעיון את פרק ח' במעשי השליחים. ציין את הכישורים הדרושים להכרזת הבשורה. בקש מרוח הקודש שתעניק לך את הכישורים האלה. #### **מכשולים** ישנם מכשולים שונים להפצת הבשורה. 1\. **תרדמה רוחנית** אם אינך מתלהב ממשהו, סביר להניח שלא תדבר על כך. התלהבותם של משיחיים רבים  ואמונתם דעכה בשל בעיות היומיום, רדיפה אחרי חומרנות וחטאים שלא התוודו עליהם. בדומה למאמינים באפסוס, אנשים אלה נוטשים את אהבתם הראשונה. **2. חוסר הכנה** אין ספק שמי שמכריז את הבשורה חייב להאמין בישוע ולדעת מה הוא מכריז. התפלל על עניין הבישור, ובקש מאלוהים שיכין את ליבך וייתן לך את הגישה הנכונה ואת כוחה של רוח הקודש. **3. יראת אדם** סביר להניח שלא מאמינים וגם מאמינים ירדפו אותנו, אבל יראת אדם מהווה מכשול (משלי כ"ט 25). ישוע אמר שאלה שפוחדים להודות בו מבכרים את שבחם של בני אדם על פני שבחיו של אלוהים. **4. פחד מפני כישלון** “*הם לא יאמינו. הם לא יקבלו אמת כל כך פשוטה*”. אין ספק שיהיו אנשים שידחו את הבשורה, אבל אל תאמין לשקר של השטן כאילו איש אינו מעוניין. ישוע אמר: “שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ אֶת הַשָּׂדוֹת, כִּי לְבָנִים הֵם וּבְשֵׁלִים לַקָּצִיר.” (יוחנן ד' 35). וגם: “הַקָּצִיר רַב, אֲבָל הַפּוֹעֲלִים מְעַטִּים. לָכֵן הִתְפַּלְּלוּ אֶל אֲדוֹן הַקָּצִיר שֶׁיִּשְׁלַח פּוֹעֲלִים לִקְצִירוֹ.” (מתי ט' 37-38). **5. החשש שמאמין חדש שזה עתה נושע לא יתמיד באמונתו** קרא את משל הזורע (מתי י"ג 1-23). הזרע של דבר אלוהים נופל על האדמה שבצידי הדרך   או על אדמה סלעית או קוצנית או פורייה. יש משיחיים שכן יהפכו לתלמידים. הַמשך לחפש תלמידים אלה בנאמנות! **6. חוסר מיומנות** מאות סקרים מלמדים שרוב המשיחיים בימינו מאמינים שעליהם להכריז את הבשורה ואף רוצים לעשות זאת. יחד עם זאת הם אינם מקבלים הכשרה מעשית שתעזור להם להתמודד עם חששותיהם ולהכריז את הבשורה ביעילות. התוצאה היא רגשי אשם: הם יודעים שעליהם לבשר אך מהססים, מכיוון שאינם יודעים כיצד לעשות זאת. הידיעה על כך שהמשיחיים הראשונים קיבלו את רוח הקודש בחג השבועות נפוצה במהירות ברחבי ירושלים. קהל גדול התאסף כדי להבין את פשר התופעה. כיפא, שהיה מלא בכוח רוח הקודש ונתון לשליטתה, פנה אל הקהל הסקרן. מי היו האנשים בקהל? חלקם נכחו בצליבתו של ישוע וצעקו לפילטוס: “צלוב אותו” ו”דמו עלינו ועל בנינו” (מתי כ"ז 22,25). יתכן שחלקם היו אלה שכיפא גידף כשהתכחש למשיח (מתי כ"ו 74-73). בנסיבות מאיימות אלה היה כיפא חייב לסמוך על דבר אלוהים, על תפילה ועל רוח הקודש. מטרת שיעור זה היא ללמד על השימוש שיש לעשות בדבר אלוהים במהלך הכרזת הבשורה, ועל תוצאותיו של שימוש זה. האם אתה רוצה שיקיריך, ידידיך ושכניך יאמינו בישוע? אם כן, התחל להכריז בתפילה שהם שייכים לאלוהים. לך בעקבות הדוגמה שהציב לנו ישוע, הכוהן הגדול שלנו, שתפילתו מתועדת ביוחנן י"ז 20: “לֹא רַק בַּעֲדָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ, אֶלָּא גַּם בְּעַד הַמַּאֲמִינִים בִּי עַל-יְסוֹד דְּבָרָם.”. בדיוק כפי שישוע התפלל שרוח הקודש תפעל בחיי תלמידיו, כך גם אנחנו יכולים להתפלל שרוח הקודש תשכנע את הלא-מאמינים ותעורר בהם רצון עז להכיר את אלוהים. שאול השליח ומחברים אחרים בברית החדשה התפללו תכופות עבור אחרים ולא רק עבור עצמם. מכיוון שאלוהים אינו רוצה שיאבד איש, ומכיוון שהוא מבטיח לענות על כל תפילה התואמת את רצונו (הראשונה ליוחנן ה' 15-14), אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהוא יענה על תפילותינו ויושיע את האנשים שעבורם הוא הדריך אותנו להתפלל (פיליפים ב' 13). התפילה היא המקום האמיתי שבו מדריכים בני אדם למשיח. הכרזת הבשורה הטובה אינה אלא איסוף הפרי. **כשאתה מדבר על ישוע, צפה לכך שאלוהים ישתמש בך**. ישוע הבטיח את משאביו העל-טבעיים לכל מי שיצטרף אליו במילוי השליחות הגדולה. כוח התחייה מובטח לך באמצעות כוחה של רוח הקודש. אלוהים מכבד את עדותו הנאמנה של כל מי שבוטח בו. מבוכה וחשש ממה שיאמרו אחרים מעיבים על העדות שלנו. סטפנוס היה שַמש (מעשי השליחים ו' 5-2), לא שליח. הוא הובא בפני המתנגדים המרושעים ביותר למשיחיות. הוא יכול היה לסגת מחשש שלא יוכל לעמוד בפניהם, אך הפקיד את עצמו בידיה של רוח הקודש. נאמנותו למשיח, שבה הוא עמד אפילו עד מוות בסקילה, נגעה לליבם של אנשים רבים, והניחה את היסודות לישועתו של שאול השליח. ### איך לבשר? כשהשתתפתי בקורס רטוריקה ואומנות השכנוע, לפני תחילת אחד השיעורים, ישבנו כמה מהסטודנטים בקורס ושוחחנו, בהקשר טבעי של השיחה העליתי את העובדה כי אני יהודי משיחי, הדלת נפתחה והשיחה התגלגלה לכיוון חיובי. במהלך השיחה הצטרף אחד הסטודנטים האחרים, אדם מבוגר שהגדיר עצמו כ"טארו-נמורולוג", בסיום השיחה הוא ניגש אלי כי רצה לספר לי משהו, הוא סיפר: "במצבים קשים, אני עושה מדיטציה עמוקה ומקבל מסרים ישירות מישוע". אנחנו חיים בעולם שבו כולם עושים סלט מאמונתם, לרוב מדובר בסלט שטחי מאוד המבוסס על הנחות יסוד שגויות ומידע מוטעה. כמו בדוגמא של אותו טארו-נומורולוג, הסלט הרוחני שהוא יצר מהווה סתירה בפני עצמה, אבל בעידן של היום, אין כבר נכון ולא נכון, הקונספט של אמת שהיא אבסולוטית הפך אצל רבים לנחלת העבר, לצערנו. עלינו לדעת כיצד להוות עדות בצורה רלוונטית לתרבות בה אנו חיים. עלינו להיות חכמים ומלאים ברוח על מנת לאפשר לאדם להכין סלט שיש בו מלפפון, עגבניה, בצל ושוקולד. אם נאמר לאדם באופן ישיר "אסור לך לשים שוקולד בסלט" הוא עלול לחשוב עלינו כעל פרימיטיביים ובעלי ראש סגור, לעומת זאת נוכל לעודד אותו לשים שמן זית בסלט… ובפעם הבאה שנראה אותו נשאל אותו איך היה הסלט, קרוב לוודאי שהוא יגיד "ניסיתי את הסלט, אבל הוא לא יצא טעים", "מה שמת בסלט?" נשאל, "עגבניה, מלפפון, בצל, שוקולד ושמן זית" תתקבל תשובה. אז יהיה הזמן להציע "אני חושב ששוקולד לא כלכך מתאים בסלט, אולי תנסה לשים בזיליקום במקום השוקולד?". כך, בפעם הבאה שנשאל אותו על הסלט, הוא קרוב לוודאי יציין: "הפעם הסלט היה מצוין!". המערכת יחסים שלנו עם אלוהים, עם ילדינו ועם לא-מאמינים היא בדיוק כמו הסיפור, אלוהים לעיתים נותן לנו לעשות טעויות על מנת שנלמד מהן. ככה גם אב שאוהב את בנו, צריך לעיתים קרובות לתת לו לעשות שטויות, ללמוד מהן ולגלות את הדרך בעצמו, אם כל הזמן האב יצביע לילד על כישלונותיו, מערכת היחסים שלהם תפגע, מצד שני, האב יכול להמשיך ולקבל אותו באהבה ובסבלנות, בזמן שרוח הקודש עושה את העבודה בליבו. כך גם עלינו להיות "ארוכי אפיים" עם לא-מאמינים ועם מאמינים חדשים, לאהוב אותם, להדריך אותם ולעודד אותם, יחד עם זאת גם להרשות להם לחקור ולפתח מערכת יחסים עם אלוהים בקצב שלהם, מבלי לדחוף אותם וללחוץ עליהם. #### מכינים את השטח לפני שאנחנו רצים לספר לפלוני אלמוני כמה אלוהים אוהב אותו, עלינו לאהוב אותו בעצמנו, אם אנחנו רוצים שהוא יקשיב לנו ברצינות, עלינו לבסס איתו מערכת יחסים, ישנם שני שלבים לכך: הראשון, להכיר את פלוני אלמוני, מי הוא, מה הוא, הרקע שלו, מה הוא אוהב, מה הוא שונא, במה הוא מאמין, למה הוא מאמין כפי שהוא מאמין, מה עיצב את דרך החשיבה שלו והביא אותו להאמין כפי שהוא מאמין וכד'… השלב הזה יביא אותנו לשלב השני, והוא – מציאת מכנה משותף, כמה שיש לנו יותר דעות משותפות ככה קל יותר יהיה לפלוני להתחבר ולהזדהות איתנו, הרי בסופו של דבר, אנחנו רוצים להראות לו שאנחנו בני אדם בדיוק כמוהו! #### אני הכל למען הכל שאול הוא אחת הדמויות בהיסטוריה שמציגות את המודל ההפוך מאנוכיות, אני יכול לדמיין לעצמי כיצד שאול מתלבש בצורה מסוימת לכבוד פגישה עם לא מאמין חרדי, חוזר הביתה ומחליף לג'ינס לפני פגישה עם לא מאמין חילוני, כמו לטאה שמתאימה את צבעיה בהתאם. זאת בכדי שהאנשים להם הוא מבשר ירגישו בנוח ולא יראו בשוני שלו כמכשול, אלא יבינו שהוא בסה"כ עוד בן אדם כמוהם. שאול דאג להתאים את עצמו לתרבות שסבבה אותו, אם הוא היה חי היום, כנראה שגם היה לו חשבון אימייל ופייסבוק. *"לְמַעַן הַיְהוּדִים אֲנִי כִּיהוּדִי כְּדֵי לְהַשִּׂיג יְהוּדִים; לְמַעַן הַכְּפוּפִים לַתּוֹרָה אֲנִי כְּמוֹ כָּפוּף לַתּוֹרָה – הֲגַם שֶׁאֵינֶנִּי כָּפוּף לַתּוֹרָה — כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַכְּפוּפִים לַתּוֹרָה; לְמַעַן אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה אֲנִי כְּמוֹ בְּלִי תּוֹרָה … כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה; לְמַעַן הַחַלָּשִׁים אֲנִי חַלָּשׁ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַחַלָּשִׁים; אֲנִי הַכֹּל לְמַעַן הַכֹּל כְּדֵי שֶׁאוֹשִׁיעַ לְפָחוֹת כַּמָּה מֵהֶם". (ראשונה לקורינתיים פרק ט).* עלינו להיות שונים, אבל לא מוזרים, לא כחייזרים לעולם, יחד עם זאת עלינו לזכור כי ישנם קוים אדומים, ולעיתים התרבות סותרת את דבר אלוהים. אם לדוגמא כולם ילכו ברחוב ערומים, זה לא אומר שגם עלינו לעשות כך. לא טוב להיות מנותק מהמציאות, עלינו להיות מעודכנים בנושאי אקטואליה ובמה שקורה מסביבנו, כל עוד אנחנו לא בגן עדן, אנחנו עדיין חלק מהעולם הזה, אם לא נדע מה קורה מסביבנו, איך נוכל להתפלל עבור השלטון? עבור משפחות חיילים חטופים? עבור נפגעי פיגוע? #### מה יש לנו להציע? לא כל בן אדם הוא חייכן, מקרין שמחה  ומראה רגשות מטבעו, יש גם ימים שנראה שכל העולם מסביבנו שרוי בדיכאון, אבל אל עלינו לקבל זאת על עצמנו, עלינו לשנות את דמותנו לדמותו של המשיח, ("וּלְבַשְׁתֶּם אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ, הַהוֹלֵךְ וּמִתְחַדֵּשׁ בְּדַעַת לְפִי צֶלֶם בּוֹרְאוֹ" \\ קולוסים ג:10) זאת משימת חיינו. אם מחר נביט ליום האתמול ונגלה שלא היה בנו כל שינוי, נכשלנו. תארו לכם אם ישוע היה הולך כפוף עם ראשו מטה, לעולם לא מחייך, תמיד עצבני וכועס, ללא סובלנות ואף פעם לא צוחק או מפגין שמחה, קרוב לוודאי שאף אחד לא היה הולך אחריו… אנחנו שגרירי ישוע עלי אדמות ולכן עלינו לייצג אותו בצורה הטובה ביותר! העולם יבין שיש לנו משהו להציע לו שאין לאף אחד אחר, משהו כלכך חזק שנותן לנו ביטחון נצחי שעליו אנו בונים את ביתנו. רק שהביטחון שלנו נמצא באלוהים, ואז, איזה סיבה יש לנו לא לשמוח ולחייך? כאמור, באופן מעשי זה לא עניין של מה בכך, אבל לפחות באופן תיאורטי, יש לנו את 'ה'סיבה להיות מאושרים ושמחים תמיד, מכיוון שהביטחון שלנו הוא באל הכל יכול. כמה נחמד שאתה פוגש אדם שכל הזמן מחייך, שמח ומאושר ללא קשר לנסיבות? שלמעט מקרים קיצוניים, לא תראה על פניו פרצוף חמוץ. בן אדם שלא מתבייש להראות רגשות ולהביע אותן, כזה שיודע להתרגש איתך ולשמוח בשמחתך. כזה היה ישוע, וכאלה גם עלינו להיות: *"שִׂמְחוּ בָּאָדוֹן בְּכָל עֵת; אֹמֵר שׁוּב, שִׂמְחוּ. נֹעַם הֲלִיכוֹתֵיכֶם יִוָּדַע נָא לְכָל אָדָם" (פיליפים ד 4). "גִּילוּ בַּתִּקְוָה" (רומים י"ב 12). "שִׂמְחוּ עִם הַשְּׂמֵחִים" (רומים י"ב 15). "שִׂמְחוּ בָּאָדוֹן" (פיליפים ג 1). "שִׂמְחוּ. תַּקְּנוּ אֶת עַצְמְכֶם וְהֵתְעוֹדְדוּ" (שנייה לקורינתים י"ג 11). "בָּרְכוּ לְשָׁלוֹם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בִּנְשִׁיקָה" (שם, 12). "שִׂמְחוּ תָּמִיד" (ראשונה לתסלוניקים ה 15).* הייה חביב על כולם, סובלני וסבלני, במיוחד ללא-מאמינים, הפגן אהבה ושמחה, אם אין לך שמחה בלב, מה תמכור ללא מאמין? זכור לשים את תקוותך במשיח, ככה ששמחה תציף את ליבך והעצב לא ישלוט בך. #### להקשיב במקום להטיף. לאהוב במקום לשפוט. אל לנו לתפוס לא-מאמינים בכל במילה, להתמרד נגדם ולחפש להפיל אותם במחשבה ש"ככה נראה להם" והם יבינו שהם טעו שלא בחרו בישוע. האמת היא, שכך רק נרחיק אותם ונאבן את ליבם כלפינו, ויותר חשוב, כלפי המשיח. **אל עלינו להטיף ולשפוט לא-מאמינים, בטח ובטח שלא לצפות מהם להתנהג כמאמינים**. אם לא-מאמין יתלבש יותר צנוע, יקלל פחות ויפסיק לעשן, זה לא יהפוך אותו ליותר נושע, ואם נעיר לו על כך, הוא בטח שלא יהיה יותר זמין לקבל את דברנו. ישוע, בהיותו דחוי על הצלב, היו לו את כל הסיבות לכעוס, לשפוט ולדרוש את חמתו ונקמתו של אלוהים, אך הוא בחר לומר "אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים". לכן, כשאתה מדבר עם אדם, במקום לשלול את דבריו ולהטיף לו, הבט בעיניו, התרכז בדבריו, והראה התעניינות בו, דאג לשלומו ותן לו לחלוק איתך בביטחון את אשר על ליבו. הוא צריך לדעת שקודם כל, אתה אוהב אותו ואכפת לך ממנו כבן אדם. כמו כן, על אף שזאת חלק מהתרבות הרווחת בארצנו – אל תתפרץ לדבריו של אחר. > "אם נחפש קו מנחה כללי של הכתובים שלפי ספר הבריתות אמור להנחות אותנו ביחס כלפי החברה, ללא ספק זה יהיה מה שיעקב מכנה חוק האהבה, ישוע אמר שהכלל הגדול בתורה הוא 'ואהבת את ה' אלוהיך', והשני אחריו הוא 'ואהבת לרעך כמוך', המילה המשותפת היא 'אהבה', או כפי ששאול ניסח זאת 'האהבה היא קיום התורה במלואה'." **ד"ר ריי פריץ** מרכז כספרי #### רטוריקה הזמנים בהם עמידה על קופסת עץ בפינת רחוב והטפה בקולי קולות הייתה רלוונטית הולכת ונעלמת, מלבד אולי כמה מקומות כמו הייד-פארק בלונדון, אדם אשר יבחר להטיף בקולי קולות בכיכר מרכזית ייחשב כאחד שדעתו נטרפה עליו. התרבות בה אנו חיים כיום היא תרבות שאנשים, כולל מאמינים, שכחו איך להקשיב, במיוחד בתרבות הישראלית, כולם בטוחים שהם יודעים הכל יותר טוב מכולם, לכן כולם מוצאים לנכון לכפות את דעותיהם במקום לעצור ולהקשיב, לתת לבן אדם שמולם לשתף את אשר על ליבו ולכבד אותו בהקשבה. אם אנחנו רוצים שאנשים יקשיבו למה שיש לנו לומר, תחילה עלינו ללמוד להקשיב להם ולתת להם לומר את אשר על ליבם, גם אם לא כל מה שהם יאמרו ילך בד בבד עם אמונתנו. זאת הזדמנות נפלאה עבורנו להיות נר דולק בחושך, בתרבות שכולם חושבים שהם יודעים הכל ואף אחד לא מקשיב, אנחנו יכולים להוות אוזן קשבת לליבותיהם של רבים. כמו כן, זה בסדר לא לדעת הכל, זה גם בסדר להודות שאנחנו לא יודעים: "אני לא בטוח שאני יודע את התשובה, תן לי לבדוק ולחזור אליך". אנשים יעריכו את הכנות שלנו ויעדיפו אותה על פני הגאווה שלנו. #### אל תחפור אנחנו לא צריכים להרבות בדיבור, אף אחד לא אוהב פטפטנים שלא יודעים מתי להפסיק לדבר. אל תרשה לשיחה לגלוש למקומות שאינם רלוונטיים, קל מאוד לברוח מנושא אחד לנושא אחר, במיוחד לשם ויכוח. גם דיבור בשפה גבוהה מידי עלול להיתפס בצורה שלילית, בני אדם לא אוהבים אנשים יומרניים, יהירים ומתנשאים. עלינו לנסות ומראש להימנע מלהיכנס לוויכוחים טפלים, אם אתה רואה פוטנציאל לויכוח במה שאתה עומד לומר, לפעמים מוטב לנסח זאת בצורה דיפלומטית יותר, "כך אני מאמין", ולא "זאת עובדה, כך עליך להאמין". **אין צורך לתקן לא-מאמין כל פעם שהוא אומר משהו תיאולוגי שאיננו נכון.** אם תסכים עם טענות ונקודות מבט של האחר, זה יראה לו שאתה באותו ראש כמוהו ויראה לו שמה שהוא אומר וחושב זה לא אפס עבורך, הבע התעניינות בדבריו ושאל אותו שאלות על האמונה או הדעות שהוא מציג לפניך. אל תשתמש במילים ומושגים "משיחיים" שלא-מאמינים לא יבינו. **במידה ונכנסתם למחלוקת, להתעצבן ולצעוק לא יעשה אותך צודק יותר.** אל תקניט אחרים, ("הברסלבים האלה מסטולים, כל היום על סמים"). גם לא כדאי להשתמש בסרקסטיות או בציניות כלפי אנשים אחרים. אנחנו לא באים למלחמה או לנצח בדו קרב, אנחנו באים לאהוב ולהפגין נחמדות, חביבות וכל מה שצריך על מנת לגרום לחברך הלא מאמין ליהנות משהות עמך, היחס שלך אליו ייזכר לו הרבה יותר מאשר כל ההסברים שלך. היזהר מלהיכנס למצבי מגננה בהם אתה תוקף ומתגונן, גם אם אמונתך מותקפת, השקפתך או אתה בעצמך, הייה חכם יותר, ישוע לא ענה לשאלות ששאלו אותו אלא למניע מאחוריהן אם מישהו ישאל אותך: "הא, אז אם לא אאמין בישוע, אלך לגיהינום?", אל תענה לשאלתו, אלא ענה על התכלית המניעה את השאלה: "אתה בכלל מאמין שיש גיהינום?". #### לא בישרת, חטאת? רבים הם המאמינים שחושבים שאם יסתגרו בעולמם הקטן, יוכלו להיות קדושים יותר, לא יהיו להם מאבקים לנהל, הם יוכלו להתפלל שעות רבות ביום, לבלות זמן עם משפחתם וחבריהם המאמינים ולהימנע מכל מגע עם העולם החילוני "הרעיל". אבל למנוע מעצמך מגע עם העולם, כמו למנוע מהעולם מגע עם הבשורה. בכל פעם שיש לך הזדמנות לרקום קשר שיוביל לעדות אודות ישוע המשיח ואתה מפחד, מתבייש, או פשוט אין לך חשק לעשות זאת, אתה חוטא לאלוהים ולרעיך. *"לָכֵן הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לוֹ" (יעקב ד 17)* ימים ספורים לפני שסבא שלי נפטר, הגיע לביתו אמבולנס לקחת אותו לבית החולים, לעולם לא אשכח את זה, כיצד במקום להתלונן על כאבים ולרטון, סבא שלי העדיף לספר לאותו חובש על הסיבה שהוא מלא בשלווה ברגעיו האחרונים, החובש, ולו רק כדי לתת כבוד לסבא שלי, הקשיב לכל מילה. הרעיון הוא כמובן לא לדחוף בכוח את הבשורה, אלא לפתח מערכות יחסים עם אנשים שכאשר הם יכבדו אותך ויעריכו מה שיש לך לומר, תיפתח לך דלת לבשר. אבל עלינו זכור, הדלת לא תפתח אם מלכתחילה לא נחפש אותה. על מנת למצוא דלתות לבישור, עלינו להתערבב עם העולם ולא להסתגר מפניו בבועה משיחית. #### אינטרנט יש שיאמרו שהאינטרנט הוא כלי מרוחק, ושעל אף היותו מוצף באפשרויות תקשורת בלתי נדלות, הוא אימפרסונאלי מכיוון שאינך יכול לראות את האדם האחר. פורומים וצ'אטים הם דוגמא טובה לכך, אתה יכול לנהל דיון בפורום "מוזיקה שנות ה80", או בפורום "תיאולוגיה ודתות", מבלי לדעת מה גילם, מינם, דתם ומראיהם החיצוני של הגולשים האחרים איתם אתה מנהל דיון. אבל הפרדוקס הוא שדווקא באינטרנט, רוב האנשים יטענו כי הם מרגישים חופשיים להסיר את המסכות ולהיות אמיתיים, דווקא האנונימיות הזאת היא שנותנת להם את הביטחון שלא ישפטו אותם בקריטריונים הרגילים, מה שמאפשר להם להיות שקופים יותר לגבי רגשותיהם האמיתיים. כיצד לנהל דיון נכון ופורה זה מדע בפני עצמו, ישוע ללא ספק היה מומחה ברטוריקה, אם ברצוננו להיות כמו ישוע, עלינו לשאוף לרמה דיאלקטית כמו של ישוע. #### טיפים - הפגן עניין כנה ואכפתיות אמיתית באחר, אם אין בנו אהבה לזולת, לא אכפת לנו מאחרים ולא אכפת לנו מה הם חושבים, כך גם לא יעניין אותנו מה יש להם לומר. - שאלות מנחות – במקום לדחוף את התשובות, עלינו לעזור לאדם שמולנו לחשוב בעצמו ולהגיע למסקנה המתבקשת בעצמו, בכל זאת – זה המסע שלו. - שאלות פתוחות, לא שאלות סגורות. לדוגמא, שאל "מה המחשבות שלך אודות אלוהים וכוח עליון?" ולא "אתה מאמין באלוהים?". אם תשאל כך, מספיק שהאדם מולך לא אוהב את החרדים ובראשו הוא מקשר בין השניים, ולכן יענה לך "לא", ומאותו הרגע יגונן על תשובתו. לעומת זאת, אם תשאל בצורה הראשונה, תפתח דלת ואפשרות לאדם שמולך להסביר את עצמו: "יכול להיות שיש איזשהו כוח עליון שם למעלה, אבל אני לא ממש מאמין באלוהים של הדתיים", תשובה זו תספק לך אפשרות הן למכנה משותף והן לדרך להמשיך הלאה. - תשובות המשכיות, ולא תשובות סגורות – לדוגמא, אם מישהו מאתגר אותך: "איך יכול להיות שאישה בתולה תוליד ילד?". האינסטינקט שלך יהיה לענות: "אם אלוהים יכל לברוא את העולם ולחצות את ים סוף, הוא גם יכול להרות אישה בתולה". אמנם התשובה נכונה, אבל היה עדיף לענות אותך בצורה שהיתה מחזירה את השאלה לצד השני: "אם אלוהים ברא את העולם וחצה את ים סוף, האם אין לו את היכולת להרות אישה בתולה?". בצורה זו נתת לו אפשרות לשנות את דעתו מבלי להרגיש טיפש. - שאלות רוחניות, על מנת להכיר את רעך אפשר לשאול אותו אודות הרקע שלו והעבר שלו, אבל על מנת להתקדם לעבר הבשורה ועל מנת להעמיק את השאלות, ניתן להמשיך בשאלות רוחניות, להלן כמה דוגמאות: "במה אתה מאמין?", "האם הלכת פעם לבית כנסת? מה חשבת על זה?", "האם לדעתך יש דרך בה ניתן להכיר את אלוהים באופן אישי?", "מה אתה חושב על המוות? האם יש משהו אחרי שמתים? איך אפשר לדעת?", "מה אתה יודע על ישוע? מי הוא היה לדעתך? מה היו המניעים שלו למי שהוא עשה?", "אם אלוהים קיים, למה הוא נותן לרשע ולסבל לסרור בעולם?", "במה ההורים שלך מאמינים? האם אתה מסכים איתם?" וכד'… - באינטרנט, רווח, פסק, שבור שורות ונסח את עצמך בצורה שלא תהיה ברורה רק לגמד שאצלך בראש, אלא כך שכולם יוכלו לקרוא וליהנות. - כתוב קצר ולעניין, באינטרנט, רוב האנשים לא מחפשים לקרוא נאומים, כשאנשים רואים טקסט ארוך, הם פשוט נמנעים מלקרוא אותו. - ניתן וכדאי להשתמש במחוות ('סמיילים'), ככה ניתן להביע רגשות באינטרנט (-: - לאחר שסיימת לכתוב את ההודעה שלך, קרא אותה שוב, כמעט תמיד תמצא טעויות הקלדה, נוסח או שגיאות שיש לתקנן. - אם יש לך דעה רגשית על נושא מסוים, סיים לכתוב את ההודעה אבל אל תשלח אותה, חזור אליה לאחר כמה שעות וקרא אותה, אתה תראה שתרגיש את הצורך למתן את הודעתך, אל תאמר דבר מתוך רגשות סוערים, השטן ישמח לנצל זאת לדברים אחרים. - אל תרד לפסים אישיים – גם אם מישהו מתסכל אותך בדרך החשיבה שלו, אפילו עקיצות קלות כגון: "מה אתה רציני?!? רק משוגעים מאמינים ככה", ו"אין לך מושג על מה אתה מדבר" יגרמו לאנשים להיפגע וכתוצאה מכך להתגונן, אדם במגננה אולי עוד יישאר לשמוע אותך, אבל לא יקשיב לך. - באימייל ובפורומים – פתח כל הודעה בחביבות ובברכה, סיים אותה בהוקרה, כמו שכשאתה מגיע לפגישה אתה לוחץ יד ושואל לשלומו של חברך, ובסיום מברך אותו לדרכו, כך גם דיון באינטרנט הוא דיון לכל דבר. - מעבר לכל המילים החכמות והשנונות שתכתוב ותאמר, אנשים יזכרו מה שהם קראו בין השורות – זאת אומרת, אנשים יזכרו אותך! את היחס שלך אליהם, את הנחמדות (או חוסר נחמדות), האם הקשבת להם, שאלת את דעתם, או רק שלחת חיצים לעברם. - אל תשפוט, אל תבקר, אל תצפה מלא-מאמין לחיות לפי אמות המידה של אלוהים, וגם אם הוא כן יחיה "חיי-קדושה" ואין לו את ישוע, במה זה יעזור? לגליסטיות (חוקניות) היא אינה חלק מבשורת האהבה של ישוע, ישוע אמר: "לֹא בָּאתִי לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָעוֹלָם". אם ישוע לא בא לשפוט, מי אנחנו שנשפוט? - אל תתגונן, אתה לא צריך להתרכז בהגנה על תפיסת העולם שלך, זה רק ירחיק אותך מהצד השני. מצא מכנה משותף עם אחרים… התגוננות מעידה על חוסר ביטחון במה שיש לך לומר ובאמונה שלך, התגוננות מציגה אותך באור שלילי. - ההתנסחות שלך מעידה על הבגרות שלך. - בדיון עמוק וכבד, הומור עשוי לעזור לאווירה להישאר קלילה ונוחה. - אל תשליך את הפנינים לחזירים. (מתי ז' 6) - בדבריך מול לא-מאמינים, אתה לא מייצג רק את עצמך, אתה מייצג את כלל המאמינים בישוע. - מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד-לָשׁוֹן (משלי י"ח כ"א) - שיחות נוטות לגלוש לכיוונים שונים, זכור 'למשוך את החבל בחזרה' כשהנושא פונה מייעודו המקורי. - מלל יכול להתפרש בכמה דרכים, היה זהיר בדרך בה אתה מנסח את עצמך. - אל תאמר דברים מהבטן, תחשוב פעמיים לפני שאתה עונה (משלי כ"ו ד). - אהׂב. - המסע שלך עם אלוהים הוא לא אותו מסע כמו של כולם, הכר בעובדה כי בעבור אחרים, המסע שלהם עם אלוהים הוא שונה. - בני אדם, לא סטטיסטיקות. מאחורי כל מספר ושם עומד בן אדם. - אנחנו קודם כל 'משרתים', רק אח"כ אנחנו 'סוכני מכירות'. - קריאת תגר – תציב בפני אנשים אתגרים, אמות מידה גבוהות והזמנה לבחון דברים מחדש. - אל תתנשא, זה שאתה מאמין לא אומר שאתה יותר טוב מהלא-מאמין. כולנו הגענו מאותה הסירה. - זהה את המניע לשאלה, ישוע כמעט אף פעם לא ענה באופן ישיר לשאלות ששאלו אותו, הוא תמיד חיפש את המניע מאחורי השאלה והתמודד איתה. - להיות חלק מהעולם לא אומר שעלינו לרדת לרמה של העולם. - להיות שונה מהעולם לא אומר שעלינו להיות חייזרים בעולם. - היה פגיע – חלק אודות חוסר השלמות שלך והטעויות שעשית, אף אחד לא מתחבר ולא מזדהה עם אדם "מושלם" (או יותר נכון, אחד שחושב שהוא כזה). - ציטוטים לשאלות קשות – לדוגמא, אם שוחחת על הנושא 'ריבונותו של אלוהים' ונשאלת שאלה צינית: "איזה דבר טוב יצא מהשואה?" לענות "בגלל השואה מדינה יהודית קמה בארץ ישראל" זה עלול לא להישמע ולא להיתפס בצורה טובה, לכן עדיף לצטט, לדוגמא: "דוד בן גוריון אמר פעם שתודות לשואה, עכשיו יש לנו מדינה". - עלינו לבשר את ישוע המשיח, לא את הקהילה המשיחית. - צפה למחלוקות, אף אחד לא יסכים איתך על הכל, וזה בסדר – גם אלוהים לא מסכים איתך על הכל 😉 - המשך הלאה – חבל להיתקע לעד על נושא אחד, לפעמים מוטב להסכים שלא להסכים ולעבור לנושא הבא. - התרחקות מלא-מאמינים לא תעשה אותך יותר קדוש, אלא יותר רחוק. - אל תשתמש במושגים משיחיים, אנשים לא יודעים מה זה "סעודת האדון", "תוכנית אלוהים" או "היוושעות". - לא-מאמינים לא בהכרח ידעו מה המשמעות האמיתית של מושגים תנ"כיים כמו "חטא", מבחינתם אם הם לא שדדו בנק ולא רצחו אף אחד, הם לא חטאו מעולם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה **תגיות:** תלמידות --- ### [כתבי הקודש (מבוא)](https://igod.co.il/discipleship/bible/) **Published:** ספטמבר 11, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** --- [לסקירה קלה של ספרי התנ"ך והברית החדשה](#survey) --- האם קרה לך פעם, בימים שלפני הGPS, שחשבת שאתה יודע בדיוק לאן אתה הולך, אבל הלכת לאיבוד? יתכן שהיית באזור לא מוכר ופנית בפנייה הלא נכונה. היה מאוחר והשמש שקעה. הכל נראה שונה בחושך. נסעת הלוך ושוב בכבישים כשאתה מחפש את הכתובת הנכונה…כמה הצטערת על שהנחת שאתה יודע את הדרך! אנחנו מקבלים דברים רבים מדי בחיים כמובנים מאליו. איננו מבינים, לדוגמה, עד כמה הבריאות חשובה, עד שאנחנו חולים. לעיתים קרובות איננו מבינים עד כמה יקירינו אכן יקרים לנו, עד שהם אינם. ורובנו גם איננו מבינים את גודל הזכות שיש לנו את כתבי הקודש– הספר שמכיל את דבר אלוהים! רובנו מקבלים בתור מובן מאליו את העובדה שיש לנו ספר בריתות. ממשלות רבות מתנגדות או אף אוסרות על אזרחי אותן מדינות לקרוא את העקרונות רבי הכוח שבדבר אלוהים. משרדי ממשלה סגרו בתי דפוס שהדפיסו ספרי תנ”ך ועצרו משיחיים שהבריחו ספרי בריתות מעבר לגבולות. תודה לאל, מציאות זו הולכת ומשתנה בחלקים רבים ברחבי העולם ובפעם הראשונה מזה עשרות רבות של שנים, דבר אלוהים מתקבל בברכה, בחום ובפתיחות. ברכה נוספת היא שיש לנו ספר בריתות בשפתנו. עד לפני כמאה שנה, מאות חבלי ארץ ברחבי העולם דבר אלוהים טרם תורגם לשפתם. מיליוני בני אדם חיו בחשיכה ובורות רוחניות מכיוון שאינם יכלו לקרוא את דבר אלוהים. הברכה השלישית היא שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לרכוש ספר בריתות משלנו. לרבים מאיתנו יש יותר מעותק אחד. המוני בני אדם ברחבי העולם אינם יכולים להרשות לעצמם מותרות שכאלה. התגלותו של דבר אלוהים בדברו היא ברכה נוספת. אלוהים מגלה את עצמו לאדם באמצעות כתבי הקודש, ולכן אנחנו יודעים שהמשיח הוא אלוהים, שהוא בא לעולם כדי למות עבור חטאינו, ושקם מן המתים וחי כעת בכל מאמין. אנחנו מכירים את רוח הקודש ואת פעילותה, והיא נותנת לנו את הכוח לחיות חיי קדושה ולהיות עדים יעילים למשיח. בזכות דבר אלוהים אנחנו יודעים כיצד להתפלל, לחזור בתשובה על חטאינו, ולקבל את אהבתו ואת סליחתו של אלוהים באמצעות האמונה באדוננו. אי אפשר להפריז בחשיבות ערכו של דבר אלוהים בחיי היומיום שלנו. כתבי הקודש הם מצבור של תחמושת שמימית, מעבדה של תרופות יעילות, מכרה של עושר בלתי נדלה. זהו מדריך לכל כביש, מפה לכל ים, מרפא לכל דווי, ומחבוש לכל פצע. קחו מאיתנו את כתבי הקודש, והשמים שלנו איבדו את השמש. המטיף הגדול ד’ ל’ מודי כתב: > ״התפללתי עבור אמונה וחשבתי שהאמונה תרד יום אחד ותכה בי כברק. אך האמונה לא באה. יום אחד קראתי בפרק י׳ באיגרת לרומים: “האמונה באה בשמיעה והשמיעה– בהכרזת דבר המשיח”. לפני כן סגרתי את כתבי הקודש והתפללתי עבור אמונה. מאז ואילך פתחתי את כתבי הקודש והתחלתי ללמוד, והאמונה גדלה מאותו רגע." **דוויט מודי**תיאולוג ומייסד מכללת מודי בשיקאגו ג'ורג' מולר, נלחם באנטישמיות והקים בתי יתומים תחתם אסף למעלה מ10 אלף יתומים, גם הקים 117 בתי ספר בהם הציע חינוך ל120 אלף ילדים, כתב: > ״החיוניות בחיינו הרוחניים עומדת ביחס ישיר למקומם של כתבי הקודש בחיינו ובמחשבותינו… קראתי את כתבי הקודש מראשיתם ועד סופם מאה פעמים, ותמיד בהנאה הולכת וגוברת. דומה שבכל פעם הספר חדש לגבי. הברכה שבלימוד ובשקידה יומיומיים ועקביים גדולה. יום שבו אינני מצליח לבלות זמן בקריאת דבר אלוהים הוא מבחינתי יום אבוד.״ **ג'ורג' מולר** מייסד בתי יתומים ובתי ספר רבים מכירים את הספר Mutiny on the Bounty. רב החובל בלאי ניצל מהמרד בנס וחזר לאנגליה כדי לדווח על המאורע. רבים מהמלחים האשמים נמצאו ונתלו. אך היו ביניהם שלא נמצאו. חלפו עשרים שנה והאירוע כבר נשכח, עד שאונייה גילתה אי שלא היה מסומן במפה. כשצוות האונייה ירד אל האי, קשה היה להם להאמין למראה עיניהם: אוטופיה מוחלטת. לא היו מחלות, לא היה פשע, לא שיכורים שהולכים מכות, רק חסד והרמוניה. הצוות נדהם לגלות את הסיבה להתנהגותם של תושבי האי. שמונה ממלחי הבאונטי נסו לאי לאחר המרד. הם התנכלו לתושבים וזרעו הרס וביזה, וכל המלחים מתו פרט לאחד, אלכסנדר סמית’. ביאושו הרב הוא חיטט בחפציהם של המלחים האחרים, כשהוא מחפש וויסקי. לפתע מצא את ספר הבריתות. הוא קרא אותו, האמין בו, ונולד מחדש. הוא הדריך את כל תושבי האי למשיח וגם הם האמינו יחד איתו וצייתו לדבר אלוהים. דבר אלוהים משפיע לא רק על מעשיהם של בני אדם, אלא גם משנה את חייהם. עלינו ללמוד את דבר אלוהים ביעילות ובעיון ולפרש אותו נכון כדי שעקרונותיו יהיו ברשותנו ויותר מכך– שאנחנו נהיה ברשות עקרונותיו. האם תהית פעם לגבי משהו שקראת בכתבי הקודש? האם נותרת ללא כל תשובה כשידיד ביקש ממך פירוש נכון לקטע מסוים בכתבי הקודש? משיחיים רבים שלומדים את כתבי הקודש מתקשים לפעמים למצוא פירוש נכון לכתוב. אך הרשה לי להבטיח לך שקיימות דרכים בטוחות כדי לפרש את דבר אלוהים. כאחד מילדיו של אלוהים יש לך את רוח הקודש שתדריך אותך אל כל האמת בזמן שתלמד את כתבי הקודש. בכל פעם לפני שתתחיל ללמוד, בקש מרוח הקודש שתדריך אותך. יחד עם זאת, ישנם כיום כלים נהדרים לסייע לך ללמוד את משמעותו של קטע – השתדל לראות את הפסוק שאתה קורא בהקשרו ההיסטורי. למד על התרבות באותה תקופה. שאל את עצמך את השאלות הבאות: למי נכתבו הדברים? האם הקטע עוסק בתקופה מסוימת בהיסטוריה ואיך הוא רלוונטי גם אלי? פרש את הספר, הפרק או הפסוק בכתבי הקודש לאור משמעותו המקורית. קבע את פירוש המילים או הקטע שלא ברורים לך בעזרת כלים ללימוד כתבי הקודש כגון לקסיקון מונחים, קונקורדנציה, מילון לתנ”ך, או ספר פירושים. תוכל לרכוש כלים אלה בכל חנות ספרים אונליין או בחנות ספרים משיחית. אם לקהילתך יש ספרייה יתכן שתמצא בה את הכלים האלה. בדוק את הכתוב לאור קטעים אחרים בכתבי הקודש העוסקים באותו נושא. כתבי הקודש אינם סותרים את עצמם. אם אתה רוצה ללמוד את מה שהם אומרים על גיהינום, למשל, קרא מספר קטעים המתייחסים לגיהינום. זה טעות לגבש דיעה המתבססת על פסוק אחד או שניים בלבד. שאל את עצמך את השאלות הבאות, תוך כדי לימוד: – מי או מה הם הנושא המרכזי בקטע? – למי או מה מתייחס הקטע? – מהו פסוק המפתח? – מה מלמד הקטע על ישוע? – האם הקטע מגלה לך חטא שעליך להתוודות עליו ולפנות לו עורף? – האם יש בקטע מצווה שעליך לציית לה? – האם יש בה הבטחה שעליך להכריז? אני מעודד אותך להתחיל לסגל לעצמך שיטות פירוש אלה בזמן שתלמד את דבר אלוהים. כשתוכל לפרש את דבר אלוהים נכון למשיחיים ולא משיחיים כאחד, תהפוך לעד יעיל יותר לאדוננו. בכל פעם שאני מתחיל בלימוד כתבי הקודש, אני מבקש מרוח הקודש, שבהשראתה כתבו יראי אלוהים מקדם את הדברים, להפוך אותם לאמיתיים ומציאותיים בחיי. אני מבקש מרוח הקודש שתעזור לי להבין את כוונתו של כל קטע. אחר כך אני מיישם עקרונות אלה בחיי. אני לומד את דבר אלוהים במחשבה פתוחה ומתוך צמא לאמת. אני ניגש ללימודים בלב מלא ענווה. אני בוטח ברוח הקודש שתחייה בי את כוחו המטהר של דבר אלוהים בקרבי, ואני מוכן ומזומן לציית לכל מצוותיה. בתהילים כתוב: “בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא-לָךְ” (קי”ט 11). הרשה לי לעודד אותך להתחיל לצפון את דבר אלוהים בליבך. השכם בבוקר או לפני השינה, הקדש זמן ביחידות עם אלוהים ועם דברו היקר. סמן בספר הבריתות שלך את הפסוקים שיש להם משמעות מיוחדת לגביך, ושנן אותם. הגה בפסוקים אלה עד שיהיו לחלק ממך. השתתף בקבוצה קטנה ללימוד כתבי הקודש, שבה תוכל לקבל לימוד שיטתי. אנחנו יכולים להבטיח לך שאם תקדיש זמן ללמוד את דברו וליהנות מאהבתו ומהקשר הנפלא איתו, ישתנו חייך באמצעות רוח הקודש. אנחנו מעודד אותך להודות לאלוהים תוך כדי לימוד השיעורים בצעד זה, על שסיפק לך את ספר הבריתות. הודה לו על החופש שיש לך לקרוא וללמוד את דברו הקדוש מידי יום. ספר לידידיך, יקיריך ולחבריך לעבודה וללימודים על האמיתות הנפלאות והמשנות חיים שאתה לומד. --- [כ20 מאמרים אודות מהימנותם של כתבי הקודש בלינק הבא](https://igod.co.il/tag/%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA/) ### סקירת התנ"ך והברית החדשה מאז ומתמיד חיפש האדם אחר בורא החיים ואחר תשובות לשאלותיו: מי אני? מדוע אני כאן? מניין באתי? לאן פני מועדות? בסיפור בריאתו של האדם, המתועד בספר בראשית, אלוהים נותן את התשובות. הצטרף אלי למסע אל שורשינו. הבה נתאר לעצמנו את רגע לידתו של האדם. אני רואה זאת לנגד עיני. אלוהים מערים עפר מן האדמה הטרייה ויוצר ממנה לאט ובזהירות צורה חדשה ונפלאה. הגוף שוכב לפני זה שפיסל אותו, מוכן לקבל חיים. כשחיוך של סיפוק נסוך על פניו גוהר הבורא מעל הגוף הדומם ונושף אל תוכו עמוקות. רוח חיים ממלאתאת ריאותיו של הגוף. גל של חום מציף את הגוף וממלא אותו בכוח. הדמות מדברת לאט: “מי אני?״ הבורא מחייך. “אתה האדם, ושמך ‘אדם׳. בראתי אותך היום ואתה בכור הבריאה שלי״. “מדוע אני כאן?״ שואל אדם כשהוא קם על רגליו. “כדי להיות בקשר איתי ולפאר את שמי!״ עונה הקדוש. “מהו העתיד שלי?״ “אברא לך שותפה מהצלע שלך, ותהיו איש ואשה. היעוד שלכם הוא להתרבות, למלא את הארץ במין האנושי ולשלוט על כל מה שבראתי״. הפַּסל מביט בבריאתו בהערצה. שביעות רצונו של אלוהים מהדהדת ברקיעים בקול ניצחון: “הנה טוב מאוד״. כך החל מסעו של האדם. **היעוד הופך לאסון** אלוהים ברא את האדם עם רצון משלו- יכולת לבחור את יעודו- וטמן בו את הכוח לציית. האדם ידע מהו רצון אלוהים, וידע מהו הגמול שיקבל על ציות ואיזה עונש יקבל בשל חוסר ציות. אך האם יציית? אלוהים העמיד עץ בגן עדן כדי לבחון את אדם. אם אדם יאכל מן הפרי, תיהרס תמימותו והוא יֵדע להבחין בין טוב לרע, דבר שבסופו של דבר יביא למותו ולאובדנו של כל המין האנושי. “ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו״, אלוהים הזהיר, “כי ביום אכלך ממנו- מות תמות״ (בראשית ב׳ 17-16). אני בטוח שכבר שמעת את הסיפור המוכר- איך הנחש, השטן, פיתה את חווה, שאכלה מן הפרי האסור ונתנה גם לבעלה לאכול. אדם ידע מה יהיו התוצאות של מעשיו, אך בכל זאת בחר לאכול מן הפרי. מעשה זה של חוסר ציות גרם לאובדן התמימות של המין האנושי, והפריד בין המין האנושי לבין הבורא האוהב (בראשית ג׳). התוצאות היו הרסניות. ראשית, הנפילה חיבלה בתוכניתו של אלוהים לגבי האדם. היא נטלה מאלוהים את הסמכות שהיתה שלו ושמה קץ לתלותו של האדם בו. ככל שעצמאותו של האדם גברה, כך פחת הקשר שלו איתו. שנית, הנפילה גרמה לכאב, קושי וצער. האשה סבלה בלידה. האדמה קוללה בגלל האדם ולא הניבה עוד פרי טוב ללא זיעת אפיים. קוצים ודרדרים כיסו את הארץ, וגורלו של האדם נחרץ לעבודת כפיים קשה ומייגעת. המין האנושי גורש מגן עדן וניצב בפני עתיד לא ידוע בעולם שומם ומקולל (בראשית ג׳ 16-19, 22-24). שלישית, המוות- הפירוד מאלוהים- דן את האדם לחשיכה רוחנית נצחית והעבירה אותו למלכות השטן. יראת אלוהים תפסה את מקום הקשר עם אלוהים, והאשמה שחש האדם בעקבות החטא העכירה את שמחת התמימות (בראשית ג׳ 19-1; רומים ה׳ 12; יוחנן ג׳ 19). ברגע אחד של כניעה לבשר איבד האדם את זרע החיים הנצחיים. במקום לחיות לעולם הפכו ימיו לספורים. יעודו נהרס. מחבר ספר קוהלת תיאר אסון זה היטב: “לבד ראה זה מצאתי [רק את זה מצאתי] אשר עשה האלוהים את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים [מזימות, תוכניות רבות]. זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש: כי מקרה אחד לכל [לכולם אותו גורל]. וגם לב בני האדם מלא רע, והוללות [שיגעון] בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים” (קוהלת ז׳ 29; ט׳ 3). בשל חוסר הציות שלהם הלכו אדם וחווה אחר חלילן הקסם הערמומי, השטן, אל תוך מנהרה של חוסר אמונה ורמאות. הם, ואחריהם האנושות כולה, יצאו ממנהרה זו כשהם ניצבים בפני ההשלכות הטרגיות של מעשיהם. הם לא יכלו לראות עוד את עתידם בבהירות. והיום, תוצאות המרדנות שלהם נראים לעין בכל מקום- תפקוד לקוי, חולי, ריקבון ומוות. התנ”ך מתאר את ההשפעות הדרמטיות של החטא- הדרדרותה המהירה של האנושות לשפל המדרגה, עד כדי כך שאלוהים הצטער על שברא את האדם. אלוהים הרס את הכל חוץ משארית קטנה, על ידי מבול ששטף את כדור הארץ כולו. אבל גם לאחר שהחלה האנושות להשתקם דרך נוח ובני משפחתו היא שבה מהר מאוד אל מעמקים אפלים חדשים. הנביא האחרון בתרי-עשר הנביאים- מלאכי- מציג את דברו של אלוהים לעם מרדן. משמעי שהספר האחרון בכתבי הקודש- התגלות- מציג את ניצחונו של המשיח על הרע ואת החזרתו הסופית של האדם ליעודו המקורי. **למה שכולנו נסבול?**תכופות נשאלת השאלה: “מדוע מיליארדי בני אדם סובלים בגלל חטאו ומרדנותו של איש אחד, אדם?״ מכיוון שהוא היה נציג האנושות בכל הזמנים. הרשה לי להסביר. בזמנים המודרניים ראינו את עלייתם של רודנים רבים: אדולף היטלר, יוסף סטאלין, האייטוללה חומיני, סדאם חוסיין. ההחלטות שקיבלו אנשים אלה השפיעו על חייו של כל תושב בארצם. מעשיהם של מנהיגים רשעים אלה הסבו פגיעה ומוות למיליוני גברים, נשים וילדים. באותו אופן, חטאו של אדם הניב מוות וריקבון לכל מי שייצג. כל אדם שנולד מאז סבל ממרדנותו של אדם. לכן כתב מחבר ספר קוהלת: “באשר הוא [המוות]- סוף כל האדם” (קוהלת ז׳ 2). חטאם של הורינו הראשונים היה התקוממות מודעת של הרצון האנושי נגד רצון אלוהים. היתה זו הסגה מכוונת של גבול אלוהי, החלטה להמיר את דבר אלוהים בשקר של אויבו המושחת. כל אדם שנולד מאז ירש נטייה זו ללכת בדרכו שלו. נטייה זו נקראת טבע החטא. רצונו של האדם מתאפיין בגישה של מרד פעיל או אדישות פאסיבית (תהילים ק״ו 40, 43; ישעיהו כ״ד 20). האדם הוא מושחת מטבעו, בגלל החטא. הבנתו חשוכה ומצפונו טמא, ולכן גם מחשבותיו ונטיותיו הן ארציות, חושניות ומלאות רע (אפסים ד׳ 18; הראשונה לקורינתים ג׳ 3; קוהלת ט׳ 3). במצב זה, לאדם חסר את אהבת אלוהים. הוא איננו ראוי לסליחתו של אלוהים, הוא מלא עוינות כלפי כל מה שמכבד את אלוהים, טבעו הולך ומִדרדר באופן מתמיד והוא משועבד לשלטון שהוא איננו יכול להשתחרר ממנו (רומים ח׳ 7; ז׳ 18, 23-24). **תוכניתו הנפלאה של אלוהים** אם האדם נמצא במצב כזה, כיצד יוכל אי פעם להתאחד מחדש עם בוראו? כיצד יוכל לחזור שוב לקשר שלו עם אלוהים ולהגשים את יעודו? האדם נזקק לגאולה. אך מי יכול להיות הגואל? לאלוהים היתה תוכנית נפלאה. לא מחשבה שבאה בעקבות החטא, אלא פעולה נפלאה שהוא חשב עליה לפני בריאת האדם (אפסים א׳ 14-3). אהבתו הבלתי מותנית של אלוהים וצדקתו המושלמת הן חלק מהתוכנית. האדם לא יכול היה לגאול את עצמו. רק מי שאין בו חטא יכול לספק את הצדק של אלוהים. היה צורך באדם שייקח את מקומו של האדם. היה עליו להיות ללא חטא כדי שיוכל למות עבור החוטא. מכיוון שהאנושות לא יכלה לספק גואל כזה, היה עליו לבוא מאלוהים. למטרה זו התגלם אלוהים בדמות בנו יחידו, ישוע המשיח, שהוֹרה מרוח הקודש ונולד לבתולה, והקריב את עצמו בתור התחליף הדרוש. קורבנות בעלי החיים בימי התנ”ך סימלו את התחליף הזה. בני ישראל הביאו לכוהן את קורבנותיהם- שה, יונה או שור שלא היה בהם כל מום. הכוהן שחט את החיה והתיז את דמה על המזבח, בתור כפרה זמנית על החטא. קורבן זה סימל את בואו העתידי של שה האלוהים (יוחנן א׳ 29), שדמו יכפר על חטאים לא רק באופן זמני, אלא ימחה אותם לנצח. התגשמותו של סמל תנ”כי זה מתועדת בברית החדשה. ישוע אמר: “זבח ומנחה לא חפצת. גוף כוננת לי. עולה וחטאה לא שאלת… הנה באתי. במגילת ספר כתוב עלי- לעשות רצונך, אלוהי” (עברים י׳ 7-5). כשאלוהים בא לעולם ולקח את מקומו של האדם, הוא קיבל את העונש המלא על חטאו של האדם (ישעיהו נ״ג 6-5; הראשונה לקורינתים ט״ו 4-3; הראשונה לפטרוס ב׳ 24; ג׳ 18; עברים ב׳ 9; רומים ה׳ 21-6). הוא היה אדם ולכן יכול היה למות, ומכיוון שהיה גם אלוהים יכול היה למות עבור חטאי העולם כולו. אנו רואים שלמרות חטאו של האדם, אלוהים, באהבתו ובחסדו, סיפק אמצעי להקימו מחדש. גם נפילתו של האדם וגם תוכניתו של אלוהים להקימו מתועדים בתנ”ך. סיפור הגאולה, השזור בכתבי הקודש, מציג בצורה חד-משמעית את אהבתו וחסדו הנפלאים של אלוהים. קריאתו האוהבת של אלוהים לאנושות נשמעת בבירור בהכרזת גזר דינו של הנחש, בקורבנו של הבל, באמונתו וצייתנותו של אברהם, במנהיגותו של משה ובראשיתו של עם ישראל, וגם בקולם של הנביאים. לאורך התנ”ך עומדים אופיו וטבעו של אלוהים בניגוד לתוצאות הנוראות של החטא. אנחנו רואים באלוהים את הבורא, מקיים הכל, השופט והגואל. ואנחנו יכולים להתעודד מן העובדה שלא משנה עד כמה העולם נראה חשוך, לאלוהים יש תוכנית והוא כולל אותנו בה. עלינו רק לבטוח בו ולציית לו. ככל שנרבה ללמוד את התנ”ך כך ניטיב להבין את תוכניתו הנפלאה של אלוהים. ### סקירת התנ"ך בתנ”ך 39 ספרים אשר מחולקים לשלושה חלקים. תורה נביאים וכתובים. הספרים מתעדים את העליה ונפילה של עם ישראל. ##### **התורה** רשימת ספרים אלו נכתבו על ידי משה. הספרים הם: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. **בראשית**הוא מתאר את בריאת העולם, מסביר את מוצאם של עמים שונים, מתאר את ראשיתו ותוצאותיו של החטא, ומגלה את תוכניתו של אלוהים לשקם את האדם. ספר בראשית מספר כיצד בחר אלוהים באברהם והקים ממנו את עם ישראל, שבאמצעותו עמד לברך את כל העמים. כאן מתגלה לנו תוכנית הגאולה של אלוהים: הישועה באה על ידי אמונה, ומושיע העולם יבוא באמצעות עמו הנבחר. **שמות**ספר זה מתאר את 400 שנות השעבוד של עמו הנבחר של אלוהים במצריים, מספר על ישועתם הפלאית באמצעות משה, ומתאר את חג הפסח, שבו מזכירים מדי שנה את היציאה מעבדות לחרות. ספר שמות גם מספר על מתן תורה, על החוקים המוסריים והרוחניים ועל בניית משכן לנוכחותו הנצחית של אלוהים. **ויקרא**ספר ויקרא מתאר את מערכת החוקים שלפיה ניהלו הכוהנים והלוויים את עבודת הקודש של בני ישראל. הספר מכיל הוראות שלאורן צריך להתנהל הקשר של בני ישראל עם אלוהים. הוא מציג את דיני הקורבנות, מבנה הכהונה, טהרה ופולחן, קדושה, נדרים ומעשרות. הקדושה מוזכרת בספר “ויקרא” יותר מאשר בכל ספר אחר בתנ”ך. **במדבר**ספר במדבר מציג את מספרם של בני ישראל (כשני מיליון איש). הם התחלקו ל-12 שבטים לפי בני יעקב, וקיבלו משימות שהיה עליהם למלא בחייהם. כמו כן מתאר הספר את מסעותיהם במדבר. ספר במדבר נכתב עבור בני ישראל ומתעד את סיפור נדודיהם במדבר במשך 40 שנה. הנדודים היו עונש על כך שהם הטילו ספק ביכולתו של אלוהים לגרש מפניהם את העמים עובדי האלילים מהארץ המובטחת ולתת להם לרשת אותה. **דברים**במשך 40 שנות הנדודים במדבר קם דור חדש. דור זה, יחד עם יהושע וכלב (שהיו בני הדור הקודם) הורשו להיכנס לארץ שאלוהים הבטיח להם. ספר דברים נכתב עבור דור חדש זה, והוא אחד הספרים המצוטטים ביותר בברית החדשה. הוא מורכב מנאומי הפרידה של משה, בהם הוא מזכיר לעמו את מה שאלוהים עשה למענם, ומעודד אותם להתמסר לו מחדש. משה הציב בפני בני ישראל את הברירה לציית וליהנות מברכותיו של אלוהים, או להמרות את פיו ולשאת בעונש ואסונות קשים. ##### **ספרים נבואיים** הנביאים היו אנשים שאלוהים הקים בתקופות של כפירה. הם היו קנאים והטיפו לשיקום עבודת אלוהים, כשהם מדברים בשמו על ליבו ומצפונו של העם. למסרים הנבואיים שתי פנים: א. מסרים שנועדו למקום ולזמן שבהם חי הנביא; ב. מסרים שחזו את העתיד ואת המטרה שאלוהים ביקש להגשים בעתיד לבוא. ספרי הנבאיים מתחלקים לשניים: **יהושע** פירוש השם הוא “ה’ הוא ישועה”. ספר זה מספר על חציית הירדן, נפילת יריחו וכיבוש הארץ המובטחת. הספר מתאר את התיישבות השבטים בארץ, שהשתרעה אז פחות או יותר על אותו שטח שבו יושבת ישראל היום. אלוהים מוצג כאל קדוש וקנאי שאינו סובל עבודה זרה. **שופטים**ספר שופטים מתמקד בנושא “איש הישר בעיניו יעשה”. לא היה אז מלך ולא היה ממשל, וגם לא היתה בעם משפחה שולטת. בני ישראל היו אמורים לחיות בארץ ולעבוד את אלוהים- אך נכשלו בכך. העמים עובדי האלילים הסתננו חזרה ועבודת האלילים נפוצה גם בקרב בני ישראל. ספר שופטים מבהיר שמשפטו של אלוהים הוא דבר ודאי, אבל שהוא גם סולח לחוזרים בתשובה ומשקם אותם. **שמואל א׳**ספר זה מציג את תולדותיו של שמואל, אחרון השופטים. הספר גם מתעד את המלכתו של שאול, את נפילתו, ואת בחירתו והכנתו של דוד לכס המלכות. **שמואל ב׳**ספר זה מתאר את השבת הסדר בעם תחת שלטונו של דוד, המלך שמשח אלוהים. אלוהים כרת עם דוד את הברית שממנה עתידה לקום מלכותו הנצחית של המשיח. הספר מתאר את תכונותיו של דוד, הדומות לאלה של אלוהים, חושף את חולשותיו של דוד, ומראה את תוצאות החטא. **מלכים א׳**מלכים א׳ מציג את מלכותו של שלמה, הקמת בית המקדש והתפלגות ממלכת ישראל בימי רחבעם וירבעם. (רחבעם מלך בירושלים על ממלכת יהודה. ירבעם מלך בשומרון על ממלכת ישראל.) **מלכים ב׳**ספר זה מספר על שתי הממלכות ועל יציאתן לגלות. ממלכת יהודה נכבשה ויצאה לגלות בבבל. ממלכת ישראל נכבשה ויצאה לגלות באשור. הספר מראה שגם לסבלנותו של אלוהים יש גבול, ומתאר את התוצאות הצפויות בחייו של מי שדוחה את מנהיגותו. ##### **נביאים אחרונים** **ישעיהו**נחשב ל”נסיך של נביאי התנ”ך”. הוא היה חדור ברעיון שמעמו יצא המשיח. הוא ניבא על ממלכת יהודה, וקרא לתושביה לשוב לאלוהים. הנושאים העיקריים שבספר הם קדושה, עונש, ישועה, תקווה וביאת המשיח להושיע את עמו. **ירמיהו**ירמיהו ניבא במשך 40 השנים האחרונות של ממלכת יהודה, בזמן חורבן ירושלים ויציאת העם לגלות בבל. בנבואותיו הזהיר את העם ודרש ממנו לפנות עורף לעבודת האלילים ולכפירה, כדי להימלט מההשלכות הבלתי נמנעות, שבסופו של דבר התרחשו בגלות בבל. גם ירמיהו ניבא את בוא המשיח, שיוביל את העם לעתיד חדש ולברית חדשה. **יחזקאל**יחזקאל התנבא במשך גלות בבל. הוטל עליו להזכיר לתושבי יהודה שאלוהים צדק כשהרשה לגלות להתרחש, ושבבוא היום הוא ישקם את עמו. תריעשר (חלק מהנביאים האחרונים) **הושע**הושע היה נביא בממלכת ישראל- בתקופה שישעיהו ניבא על ממלכת יהודה. ספרו מתאר את אהבתו היציבה של אלוהים לישראל. הוא מתאר את ישראל כאשה נואפת, על סף גירוש, אך לבסוף היא מטוהרת ושבה למעמדה. **יואל**ניבא בממלכת יהודה. יואל דרש מהעם לחזור בתשובה נוכח משפט אלוהים שקרב ובא. הוא גם עורר את הנאמנים בעם להאמין בהבטחותיו של אלוהים בנוגע לישועה הקרבה וחורבנם של אויבי מלכות אלוהים. **עמוס**עמוס היה רועה צאן ובולס שקמים, וניבא על ממלכת ישראל בזמן שהיתה בשיאה. הוא הוקיע קשות את חיי המותרות, את עבודת האלילים ואת השפל המוסרי של עם ישראל, וכך הפך לאחד המטיפים הגדולים בימיו. הנביא הכריז משפט על ישראל בגלל חטאיה ובגלל דיכוי העניים. **עובדיה**ספר זה מוקיע את בני אדום, אויביה הקשים של יהודה, שהציקו לממלכה ללא הרף, שמחו לאידה ובזזו את כפריה. האדוֹמים היו צפויים לעונשו של אלוהים בגלל מעשים אלה. הספר נכתב כנבואת זעם ומלמד על תגובתו ההרסנית של אלוהים כלפי מי שפוגע בילדיו. **יונה**אלוהים קרא ליונה להתנבא אל נינווה, בירת ממלכת אשור. הספר מלמד שחסדו של אלוהים לא נועד רק לעמו הנבחר, אלא יכול להגיע לכל עם ועם. ישוע דיבר על יונה וראה בו סמל למותו ותחייתו (מתי י״ב 41-38). הספר מספק מבט שלם על אהבתו וחמלתו של אלוהים כלפי מי ששב מחטאיו ופונה אליו. **מיכה**נבואותיו של מיכה לישראל וליהודה הדגישו את חטאי העם, הזהירו מפני חורבן והציעו סליחה לכל מי שחוזר בתשובה. מיכה גם ניבא את בואו של המשיח. **נחום**ניבא את משפט אלוהים על נינווה, ואת חורבנה. ספר יונה הוא מסר של חסד. ספר נחום הוא נבואת זעם. שניהם יחד מתארים את האופן שבו אלוהים מתייחס אל כל העמים: מטה חסד, אך שופט חטא. **חבקוק**הנביא חבקוק דאג שקדושתו של אלוהים תיפגם. הוא פחות חשש מכך שעם ישראל ימלט ממשפט. ספר חבקוק נכתב על סף גלות בבל. הנביא רצה להראות שאלוהים עדיין שולט, למרות הרע שנוכח בעולם. **צפניה**צפניה התנבא זמן קצר לפני גלות בבל. ממלכת יהודה הפנתה עורף לאלוהים והיתה אדישה לדרישותיו לחיות חיי צדקה. יום הדין עמד בפתח. צפניה חזה את גלות ישראל ולבסוף את משפט העמים. הוא גם צפה שאלוהים יטהר את עמו, ישיב אותם אליו ויפיח בהם תקווה. **חגי**חגי התנבא לשארית הפליטה של יהודה ששבה לירושלים לאחר 70 שנות גלות. אלוהים אמר לעם להשלים את בניין המקדש, אך העם עסק בבניית בתים לעצמו. בית המקדש עמד מוזנח כ-15 שנה. חגי דחק בעם לשנות את סדר העדיפויות ולהשלים את בניית המקדש. כשהעם חידש את בניית המקדש, חיזק אותו חגי בהבטחת נוכחותו של אלוהים והניצחון הסופי שציפה להם. **זכריה**גם זכריה התנבא לשארית ששבה אחרי 70 שנות גלות. ספר זה עוסק באחרית הימים ובמשיחיות יותר מכל הנביאים האחרונים. חלק ניכר מהמסר עוסק בביאתו הראשונה והשנייה של המשיח. **מלאכי**מלאכי היה הנביא האחרון שניבא לשארית הפליטה. גם הוא צפה את ביאתו הראשונה והשנייה של המשיח. לעומת  חגי וזכריה, שגערו בעם על שלא השלים את בניית המקדש, מלאכי גער בעם על שהזניח את המקדש, עבד את אלוהים בצורה מזויפת וחילל את הקודש. ##### **כתובים** **תהילים**ספר תהילים מהלל את אלוהים. הנושאים הגדולים בספר הם הלל, כוחו של אלוהים, סליחה, הכרת תודה, ביטחון, המשיח, ה’, התורה, הבריאה, עתידו של עם ישראל, ואת מה שמתרחש בלב בזמנים של סבל ומבוכה. מזמורי תהילים נכתבו במקור בעברית ונועדו לסייע בעבודת אלוהים ביחידות ובציבור. **משלי**אוסף משלים חכמים העוסקים בענייני החיים. הספר מדגיש במיוחד צדקה ויראת אלוהים. הנושאים העיקריים בספר הם חוכמה, מערכות יחסים, השימוש שאנחנו עושים בפה שלנו, עבודה והצלחה. הספר מלמד מוסר ומסביר כיצד אנחנו יכולים ליישם את החוכמה האלוהית בחיי היומיום. **איוב**ספר איוב נכתב כשירה מלאת דרמה, ומוּכּר כיצירת מופת. יתכן שזהו הספר העתיק ביותר בתנ”ך. הוא עוסק בשאלה עתיקת היומין: “מדוע יראי ה’ סובלים?” הספר חושף את ריבונותו של אלוהים ואת משמעותה של אמונה אמיתית, וממחיש את טובו של אלוהים ואת העובדה שהוא ראוי לאמון גם בזמנים של סבל והתקפות השטן. **שיר השירים**סיפור אהבתם של חתן וכלה. הסיפור מדגיש את קדושת הנישואין ומסמל את אהבת אלוהים לעמו. הספר מתאר את יופיין וכוחן של אהבה ומסירות. **רות**מגילה זו נקראת על שמה של אחת הדמויות המרכזיות, ומספר על נאמנותה ואהבתה של רות. למגילה יש שלוש מטרות: א. להראות שבתקופה של כפירה (אי אמונה ואי ציות של העם כולו) נותרו גם כאלה שעבדו את אלוהים; ב. לתאר את שורשי המשפחה המשיחית ואת השושלת שלה; ג. להמחיש את עיקרון הגאולה. המגילה מלמדת שאלוהים מדריך את מי שנאמן לו ונוהג בחסד עם הזולת. הנושאים העיקריים של מגילת רות הם נאמנות, טוב לב, יושר, הגנה וברכה. **איכה**המגילה, שנכתבה על ידי ירמיהו, כוללת חמש קינות המבכות את חורבן ירושלים בזמן גלות בבל. מגילת איכה מצביעה על תוצאות החטא ועל חסדו של אלוהים, ומעניקה תקווה לימים טובים יותר. **קהלת**ספר זה מתאר את הרהוריו של אדם על החיים ועל חוסר הטעם שבחיים בלי אלוהים. המחבר, שלמה, סוקר את חייו במבט לאחור ומתאר את חיפושיו אחר סיפוק. הוא מספר על הריקנות שברדיפה אחר תענוגות החיים במקום מערכת יחסים עם אלוהים. הוא טוען שהמוות הוודאי הצפוי לכל איש ואיש רק מבליט את העקרות של חיים ללא אלוהים. **אסתר**אסתר היתה יהודייה שהפכה למלכת פרס. שארית הפליטה אומנם שבה מבבל ופרס לירושלים, אך רוב העם העדיף להישאר תחת שלטון פרס. המגילה מספרת כיצד אסתר המלכה הצילה (בעזרת אלוהים) את העם היהודי מהשמדה. סיפורה של אסתר מלמד על ריבונותו של אלוהים ועל אהבתו ודאגתו לעמו. **דניאל**דניאל התנבא במשך גלות בבל. ספרו חיוני להבנת נבואות הברית החדשה. הנושאים שהספר עוסק בהם הם: א. הכפירה של עם אלוהים; ב. הצרה הגדולה; ג. ביאת המשיח; ד. התחייה והמשפט. דניאל ניבא שכל השלטון בעולם נידון לסוף קטסטרופלי, ושבמקום זאת תקום מלכות המשיח. **עזרא**סיפור שיבתה של שארית הפליטה לירושלים לאחר הגלות, ביסוסם מחדש של התורה והפולחן, ובניית בית המקדש השני. הספר מתאר את נאמנותו של אלוהים, שקיים את הבטחתו להשיב את עמו לארץ המובטחת. זהו סיפור דרמטי של אמונה שעמדה במבחן. **נחמיה**נחמיה הוביל קבוצה של גולים כדי לבנות מחדש את חומות ירושלים ולשקם את השלטון האזרחי בתחומה. הספר מתעד את התגשמות נבואותיהם של זכריה ודניאל לגבי בניית חומות העיר מחדש. **דברי הימים א׳**דברי הימים א׳ מתאר את מלכות דוד ואת עליונותם של היהודים ושל דתם על שאר העמים והדתות. הספר עוקב אחר שושלת דוד ומלמד שיש להציב את עבודת האלוהים במרכז חיי הפרט והאומה. **דברי הימים ב׳** ספר זה מתאר את מלכותם של שלמה, רחבעם וירבעם, ושל המלכים שבאו בעקבותיהם. הוא מציג את קנה המידה שלפיו אלוהים שופט מלכים וחושף את חטאיהם של המלכים הרשעים. דברי הימים ב׳ מבקש לאחד את האומה סביב עבודת אלוהים. הספר כולל תיאור מפורט של בניין המקדש בירושלים. ### סקירה קצרה של  ספרי הברית החדשה [לסקירה מלאה של הברית החדשה](https://biblecollege.co.il/discipleship/סקירת-הברית-החדשה/)הברית החדשה מחולקת לחמישה חלקים: הבשורות, תולדות הקהילה הקדומה, אגרותיו של שאול השליח, האגרות הכלליות ונבואה. הבשורות (ארבעה ספרים) עוסקות בדמות שנולדה לעם הנבחר. ספר מעשי השליחים (ספר אחד) מתעד את ראשית מלכותו של המשיח על העמים. האגרות (21 ספרים) מציגות לנו את תורתו ועקרונותיו. ההתגלות (ספר אחד) צופה את שלטונו הכלל-עולמי באמצעות מאורעות שישנו את פני העולם ושטרם התרחשו. ##### **הבשורות** ארבע הבשורות- מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן- מתעדות את הישות הנצחית, השושלת האנושית, הלידה, התורה, המוות, התחייה והעלייה למרום של ישוע המשיח, בן אלוהים ובן האדם. הבשורות מספרות על אירועים שהתרחשו בחייו של המשיח ועל פעילותו ותורתו. יחד הן מציגות אישיות, לא ביוגרפיה. בשורות אלה אינן שלמות כסיפור, אך מושלמות כהתגלות מאלוהים. הן נכתבו כך שהעולם יכיר את ישוע ויאמין בו. **בשורת מתי** בשורת מתי נכתבה על ידי יהודי גלילי, שהיה מוכס שנוא ועבד תחת שלטון הרומאים. הבשורה נכתבה כדי להוכיח ליהודים שישוע הוא משיח ומלך ישראל המובטח. מתי תיאר איך התגשמו נבואות התנ”ך במשיח. **בשורת מרקוס**בשורה זו נכתבה בידי יוחנן-מרקוס, שהיה מקורב לשליחים והוזכר בכתביהם של שאול השליח ולוקס. בשורה זו נועדה לקוראים גויים, מציגה את ישוע כמי שפעל גדולות ומתעדת את הניסים הרבים שחולל. **בשורת לוקס** לוקס מתאר את ישוע כבן האדם ומושיע אלוהי. הסגנון מסודר וקלאסי ומספק את אהבתה של תרבות יוון ליופי, תרבות ופילוסופיה. לוקס, שכונה על ידי שאול השליח “הרופא האהוב”, הוא שכתב בשורה זו. **בשורת יוחנן**בשורה זו נכתבה על ידי חברו הקרוב והאישי ביותר של ישוע, יוחנן השליח. הבשורה שמה דגש רב על המשיח כבן אלוהים, שווה לאלוהים האב ולרוח הקודש. בזכות קרבתו למושיע קיבל יוחנן סמכות מאלוהים להכריז על אלוהותו של המשיח. תולדות הקהילה הקדומה **מעשי השליחים** מעשי השליחים הוא אחד הספרים החשובים ביותר בברית החדשה. בספר זה אלוהים מבהיר לאדם כיצד יש לבצע את עבודתו בכוח רוח הקודש. הכותב איננו מזדהה בשם, אך מקובל לחשוב שספר זה- יחד עם בשורת לוקס– נכתב על ידי לוקס, רופא, משכיל והיסטוריון. ##### **אגרותיו של שאול השליח** אגרותיו של שאול השליח צמחו מתוך צורך. שאול ביקש לספק מענה לקשיים שצצו בקהילות החדשות שיסד. שאול אומנם כתב לקהילות מסוימות, אך הציג את תורותיו ואת עקרונותיו הבסיסיים של המשיח לעולם המשיחי בכל הדורות. עובדה זו עולה בבהירות כשסוקרים את הנושאים שבהם עוסקות האגרות. **האגרת לרומים**באגרת לרומים עוסק שאול באופי פעולתו של המשיח, באמת המלאה על הגאולה, ובתורת החסד. **האגרות הראשונה והשנייה לקורינתים**באגרות אלה מגדיר שאול את ההתנהגות המשיחית הנאותה ומספק תשובות לבעיית אי-הסדר בקהילות. **האגרת לגלטים** באגרת זו מלמד שאול שהישועה איננה תלויה בציותו של האדם לתורה אלא ניתנת באמצעות חסד בלבד. **האגרת לאפסים**באגרת זו מדגיש שאול את אחדות הקהילה ואת מעמדו של המשיחי במשיח. הוא מציג את האמת בנוגע לגוף המשיח ואת החיים הרוחניים שנלווים למעמדנו במשיח. **האגרת לפיליפים**האגרת מציגה את החוויה המשיחית של המאמין. **האגרת לקולוסים** שאול מתווכח על אלוהותו של המשיח ומציע תשובות לשתי הבעיות הגדולות שניצבו בפני הקהילה בקולוסה: חוקיות (לגליזם) ומיסטיקה מזויפת. **האגרות הראשונה והשנייה לתסלוניקים** אגרות אלה מתמקדות בביאתו השנייה של המשיח ובחיזוקם של תלמידים צעירים. **האגרות הראשונה והשנייה לטימותיאוס** שאול מתמקד בסדר הראוי בקהילה, באמונה בריאה, במשמעת ובחייו של המאמין. **טיטוס**אגרת זו עוסקת בסדר שצריך להתקיים בקהילה המקומית. **האגרת לפילמון**שאול כותב על ישועתו של עבד נמלט, אוניסימוס, ומלמד על צדקה הבאה לידי ביטוי במעשים, אחווה ואהבה. **האגרת לעברים** הנושא המרכזי באגרת זו הוא המשיח, מתווך הברית החדשה. האגרת נחשבת לאגרת הוראה, ומעמידה את הטוב שבתורה עם טובו הרב יותר של המשיח. **האגרות הכלליות** האגרות הכלליות כונו בשם זה כבר במאה הרביעית לספירה, כדי להבדיל ביניהן לבין אגרותיו של שאול (יש מחלוקת בנושא האגרת לעברים. יש האומרים ששאול כתב אותה ויש האומרים שלא). הן נכתבו בידי מחברים אחרים ונועדו לקהילה ככלל. **אגרת יעקב** אגרת זו עוסקת בצורך במעשים טובים כדי להפגין אמונה חיה, ומציגה דפוסים להתנהגות משיחית נאותה. **האגרות הראשונה והשנייה של פטרוס** אגרות אלה עוסקות ביסודות האמונה המשיחית ושמות דגש על הכפרה (המשיח ששילם על חטאינו). הן מספקות עידוד לקהילה נרדפת. **האגרות הראשונה, השנייה והשלישית של יוחנן** יוחנן כותב על אהבה ומזהיר מפני מורי שקר. **אגרת יהודה**אגרת בת פרק אחד, המזהירה מפני הכפירה הגדולה בקהילה, מלמדת כיצד לזהותה ולהתמודד עימה. ##### **נבואה** **התגלות**ספר ההתגלות מצביע על ניצחונו הסופי של המשיח כעל שיא בתוכניתו של אלוהים עבור המין האנושי. הספר מתאר את סופם של העיתים והזמנים ואת ההתגלות המלאה של כבוד אלוהים. הכותב מתאר את הצרה הגדולה, את ביאתו השנייה של המשיח, את אובדנם של אלה שדוחים אותו, ואת הגמול הסופי של מי שמקבל אותו. הספר גם מאפשר להציץ בחטף לשמים ולנצח הצפוי לנו עם אלוהים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה **תגיות:** תלמידות --- ### [מלכות אלוהים, התקדשות וציות לאלוהים בחיינו לשם קיום מלכותו](https://igod.co.il/discipleship/צייתנות-לאלוהים-בחייו-של-המשיחי/) **Published:** יולי 29, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ (מתי ו 10) אלוהים הוא אב אוהב ורב חסד, מלא בחמלה וברחמים. יחד עם זאת, הוא גם "אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים וּמֶלֶךְ הַמְּלָכִים" (התגלות יז 14). כאחד, עלינו לציית למצוותיו ולסמוך עליו. ממש כמו שאנחנו מצפים מהילדים שלנו שיצייתו לנו גם כשהם לא מבינים 'למה', כי אנחנו יודעים טוב יותר מהם, כך גם אלוהים מצפה שנציית למצוות שלו. לא מתוך פחד, אלא מתוך הבעת אמון בכך שהוא שולט בכל הנסיבות, ועל בסיס ביטחון הישועה שלנו – שרק הוא [המניע הנכון שמוביל לחיי חסידות](https://biblecollege.co.il/discipleship/ביטחון-הישועה-מוביל-לחיי-חסידות/). מטרת הציות תחת המשיח לא מביא ללבישת חגורות נפץ והתפוצצות באוטובוסים במטרה להרוג כמה שיותר חפים מפשע. מטרת הציות תחת המשיח היא הפוכה לגמריי, מטרת ההתקדשות שלנו כמשיחיים היא – **אהבה והקרבה למען הזולת!** "אֶת זֹאת אֲנִי מְצַוֶּה עֲלֵיכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה." (יוחנן טו 17) ציות מוביל לאהבה, אהבה מובילה לציות. > ״לא קשה לציית כאשר אנחנו אוהבים את זה אשר לו אנו מצייתים״ **איגנטיוס מלויולה** אציל ותיאולוג (1491-1556) להלן כמה מהסיבות לכך שעלינו להכניע את רצוננו לאבינו שבשמים מתוך אהבה. **ראשית**, *אלוהים מצווה עלינו לציית ל*ו. בירמיהו ז כג, כתוב: “כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם”. אלוהים אומנם שם דגש בתנ”ך על חשיבות הקורבנות, אך ציות נחשב בעיניו לחשוב יותר. כאשר שאול המלך הִמרה את פי אלוהים והקריב קורבנות, אמר לו הנביא שמואל: “וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים; כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ” (שמואל א’ טו כב-כג). **שנית**, *הציות הוא ביטוי לאמונתנ*ו. שאול השליח כתב: “וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל-יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו.” (רומים י”ב 2-1; י”ד 23). חוסר הציות של שאול המלך העיד על חוסר האמונה שלו ועלה לו במלכותו. כאשר אנחנו ממרים את פי אלוהים, אנחנו משלמים על כך במחיר הברכות שבמלכותו – חיים בשפע של ניצחון ופוריות. יתכן שלא תמיד נבין את מצוותיו של אלוהים, אך אנחנו יכולים להאמין בחוכמתו ולהפגין על ידי ציות את כנות אמונתנו. **שלישית**, *הציות מפאר את אלוהים.* כשאנחנו מצייתים לו באמונה, אנחנו מוצאים חן בעיניו. אנשים אחרים רואים את מעשינו הטובים ומהללים את אבינו שבשמים. ישוע התייחס אל עצמו ביוחנן ט”ו כאל הגפן, ואל המאמין בו כאל שריג. ישוע אמר: “עִמְדוּ בִּי וַאֲנִי בָּכֶם. כְּמוֹ שֶׁהַשָּׂרִיג אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְּרִי מֵאֵלָיו אִם לֹא יַעֲמֹד בַּגֶּפֶן, כָּךְ גַּם אַתֶּם אִם לֹא תַּעַמְדוּ בִּי.” (יוחנן ט”ו 4). *עמידה במשיח פירושה לציית לו*. משיחי צייתן מניב פרי רב לכבוד המשיח. איך מצייתים לאלוהים ובכך מסיבים פאר לאלוהים? לדוגמא, כשאנחנו אוהבים לרענו כמונו – אפילו כשרענו ממש מעצבנים אותנו, או כשלא אוהבים אותנו בחזרה. **רביעית**, *הציות מביא ניצחון.* האסטרטגיה של השטן היא לגרום לנו להמרות את פי אלוהים. זו היתה מטרתו כשפיתה את חווה בגן עדן, וזוהי מטרתו גם היום. ביעקב ד’ 7 כתוב כיצד עלינו להתגבר על האויב. עלינו להיכנע לאלוהים ולהתייצב נגד השטן, וכך מובטח לנו שיברח מפנינו. הצעד הראשון לניצחון רוחני הוא, אם כן, ציות. **חמישית**, *הציות מראה את אהבתנו לאלוהים.* ישוע אומר: “מִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי יִשְׁמֹר אֶת דְּבָרִי וְאָבִי יֹאהַב אוֹתוֹ; גַּם נָבוֹא אֵלָיו וְנִשְׁכֹּן אֶצְלוֹ. מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתִי אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת דְּבָרַי; וְהַדָּבָר אֲשֶׁר אַתֶּם שׁוֹמְעִים אֵינוֹ שֶׁלִּי כִּי אִם שֶׁל הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי.” (יוחנן י”ד 24-23). המילה “אהבה” היא מילה מעשית. היא גורמת לנו לציית ולמצוא חן. **שישית**, *הציות מאפשר לרוח הקודש לפעול בחיינו*, ומאפשר לנו להיות עדים יעילים של ישוע. שאול השליח הכיר בצורך שלו בכוחה של הרוח. הוא אמר: “…הַדְּבָרִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ עָשָׂה דַּרְכִּי כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הַגּוֹיִים לִידֵי צִיּוּת, וְזֹאת עַל-יְדֵי דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, בְּכֹחַ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּבְכֹחַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ…” (רומים ט”ו 19-18). **שביעית**, *אלוהים מתגלה למי שמציית לו*. אם המשיח איננו מציאותי עבורך, אם איננו ממלא אותך שמחה, יתכן שהדבר נובע מחוסר ציות. ישוע הבטיח להתגלות לכל מי שיציית לו (יוחנן י”ד 21). האם מצאת את הכוח והסיפוק שאתה רוצה בפעילותך המשיחית? אני מעודד אותך להכריז את כוחה של רוח הקודש באמונה, ולהכניע את מחשבותיך וליבך לאלוהים ולדברו. לפעמים אלוהים קורא לנו לפעול בנסיבות קשות ומסוכנות. הציות לאלוהים כרוך בחיים על-טבעיים. איננו יכולים לסמוך על עצמנו כשאנחנו הולכים בעקבותיו. עלינו להכריז באמונה את נוכחותה של רוח הקודש בקרבנו, לבקש ממנה למלא אותנו, לתת לנו כוח וכיוון. ### צעדים לציות לאלוהים **ראשית**, *למד את תכונותיו של אלוהים האב וחשוב על אלוהים הבן.* האמונה שלנו חייבת להיות ממוקדת במישהו. אמונתו של המשיחי מתמקדת באלוהים. ההשקפה שלנו על אלוהים קובעת את מחשבותינו, מעשינו ודברינו. הספרים שאנחנו קוראים, המוסיקה שאנחנו נהנים ממנה ואורח החיים שלנו, כולם מושפעים מההשקפה שלנו על אלוהים. כשאנחנו מבינים עד כמה אלוהים אוהב אותנו, עד כמה הוא חכם, מלא כוח וראוי לאמון, אין לנו קושי לבטוח בו ולציית לו. **שנית**, *הכר את דברו*. דברו הקדוש של אלוהים חייב להיות הבסיס לציות ולהתבגרות שלנו באמונה. בקולוסים ג’ 16 כתוב לנו: “דבר המשיח ישכון נא בקרבכם בשפע”. קרא את פרקים ה’-ז’ במתי ורשום את כל מצוותיו של ישוע המפורטות בפרקים אלה. עד מהרה תגלה דפוס של מעשים וגישות שכל משיחי צייתן ינהג לפיהם בחיי היומיום שלו. **שלישית** *לזהות את תוכניתו של אלוהים בחייך*. דבר אלוהים מכריז שהוא פועל בנו “וְאָמְנָם אֱלֹהִים הוּא הַפּוֹעֵל בָּכֶם גַּם שֶׁתִּרְצוּ וְגַם שֶׁתִּפְעֲלוּ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו.” (פיליפים ב’ 13). התוכנית שלו תתגלה לך ללא ספק תוך כדי לימוד והגות בדברו, תוך כדי תפילה וציות למצוותיו. אלוהים מדריך אותנו באמצעות מאוויי ליבנו, שעולים בקנה אחד עם דברו, ופותח בפנינו לרווחה את הדרך. הצעד **הרביעי** הוא *לעשות את מה שאלוהים אומר לך לעשות*, *בכוח רוח הקודש*. תחושת שלווה וסיפוק ממלאת אותנו כשאנחנו מבקשים מרוח הקודש להוציא לפועל את תוכניתו של אלוהים באמצעותנו. גברים ונשים בכל מקום זקוקים לישוע. למשיחי הכן אין כל חלופה לציות. אלוהים ציווה עלינו והסמיך אותנו לדבר בשמו. התוכנית שלו לגבי כל אחד ואחד מאיתנו היא שנשתף בני אדם אחרים באופן קבוע באמונתנו. אנו מעודדים אותך להכניע את חייך לאדוננו הנפלא, לבקש את רצונו – את תוכניתו המיוחדת- עבורך, ולציית בשמחה למה שהוא שם על ליבך לעשות למענו. כשתעשה זאת, תחווה את טעם הניצחון על כוח החטא ואת המציאות שבנוכחותו, כפי שהבטיח. שאול השליח כתב ברומים ח’ 2 “כִּי חֹק רוּחַ הַחַיִּים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ שִׁחְרֵר אוֹתִי מֵחֹק הַחֵטְא וְהַמָּוֶת”. ציות לאלוהים מכין אותנו למאבק רוחני בשטן ומאפשר לנו לקבל את כוחה של רוח הקודש כך שנוכל להתנגד לפיתוי ולחטא (יעקב ד’ 7). נפש המצייתת היא נפש בריאה. יוחנן השליח כתב: “חֲבִיבִי, אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיֶה לְךָ טוֹב בַּכֹּל וְתִהְיֶה בָּרִיא, כְּשֵׁם שֶׁטּוֹב לְנַפְשְׁךָ.” (השלישית ליוחנן א 2). כשאנחנו מצייתים לישוע ולתורתו, יש לנו תקווה שגופנו ומחשבותינו ישמרו טהורים, שנהנה מחיים ארוכים, שופעים ומלאי ניצחון, ושנוכל לשרתו. גם כוחנו הרוחני גובר. כשאנחנו מצייתים לאלוהים בדברים הקטנים, הוא מגביר את כוחנו ואת יכולתנו לציית לו בדברים גדולים יותר. כמובן, חיים שמוצאים חן בעיני אלוהים מאפשרים לנו להיות פוריים בכל מעשה טוב. ישוע אמר: “הִפְקַדְתִּי אֶתְכֶם לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת פְּרִי, שֶׁפֶּרְיְכֶם יִתְקַיֵּם וְכָל אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ מֵהָאָב בִּשְׁמִי הוּא יִתֵּן לָכֶם. אֶת זֹאת אֲנִי מְצַוֶּה עֲלֵיכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה.” (יוחנן ט”ו 16). #### לסיכום משיחי שמציית זה משיחי שבראש ובראשונה – אוהב אחרים: - "אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם" (מתי ה 44) - "מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה." (יוחנן יג 34) - "זֹאת מִצְוָתִי: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם. אֵין אַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו." (יוחנן טו 12-13) - "אֶת זֹאת אֲנִי מְצַוֶּה עֲלֵיכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה." (יוחנן טו 17) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה **תגיות:** תלמידות --- ### [מה זה אומר "לרשת חיי עולם"?](https://igod.co.il/discipleship/talmid/) **Published:** מאי 1, 2019 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > יְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשָׂיו: **חַיֵּי עוֹלָם** לָאֲנָשִׁים הַמַּתְמִידִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וּמְבַקְשִׁים אֶת הַתִּפְאֶרֶת וְהַכָּבוֹד וְהָאַלְמָוֶת. (אל הרומים ב 6-7). שאול טוען בקטע המפורסם באיגרת אל הרומים פרק ב, שאלוהים יעניק "חיי עולם" על פי מעשיו של המאמין. אז, האם שאול סותר את עצמו? איך הוא היה יכול לטעון דבר שכזה? הרי בפרק אחרי הוא יטען את ההפך הגמור (רומים ג 24)! אך כאן שאול טוען שחיי עולם יינתנו כגמול לאלו שמתמידים בעשיית הטוב. במאמר הזה נציע פתרון לסתירה שקיימת כאן. אנו נראה שכמו שיש שני סוגים שונים של ירושות (ראו המאמרים: "[לאבד את הירושה](https://biblecollege.co.il/theology/לאבד-את-הירושה/)" "[אם נתענה איתו](https://biblecollege.co.il/theology/אם-נתענה-איתו-רומים-ח-17/)", "[הירושה באיגרות](https://biblecollege.co.il/theology/הירושה-באיגרות/)") קיימים גם שני צדדים לחיי העולם. ### **חיי עולם כמתנת חינם** כל קוראי הברית החדשה מכירים את ההבטחה הנפלאה של מתנת חיי העולם. שהכניסה הסופית שלנו למלכות היא מתנה, דרך אמונה בלבד ללא תלות במעשים. וּכְמוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ מֹשֶׁה אֶת הַנָּחָשׁ בַּמִּדְבָּר, כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיּוּרַם בֶּן-הָאָדָם לְמַעַן יִהְיוּ חַיֵּי עוֹלָם לְכָל הַמַּאֲמִין בּוֹ (יוחנן ג 14-15). אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַשּׁוֹמֵע אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין לְשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וְאֵינוֹ בָּא בְּמִשְׁפָּט כִּי אִם עָבַר מִמָּוֶת לְחַיִּים. (יוחנן ה 24) הֵן זֶהוּ רְצוֹן אָבִי: שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אֶת הַבֵּן וּמַאֲמִין בּוֹ יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן. (יוחנן ו 40). בני אדם מקבלים חיי עולם על בסיס אמונה בלבד, וללא שום תנאי אחר. ### **חיי עולם כגמול** הביטוי "חיי עולם" (zōē aiōnios) מופיע 41 פעמים בברית החדשה (לפחות בשפה היוונית). המשמעות השכיחה לביטוי היא מתנת הלידה החדשה שדרכה נכנסים למלכות השמיים דרך אמונה בלבד. לעומת זאת, קריאה זהירה של הברית החדשה מראה שהביטוי "חיי עולם" מתבטא בשתי דרכים. כל פעם שהביטוי "חיי עולם" מופיע בתור **השגה עתידית** (15 פעמים, 35% מהמקרים), הוא תמיד מבוסס על **מעשים** (מתי יט 16, 29; כה 34, 46; מרקוס י 17, 30; לוקס י 25; יח 30; יוחנן ד 36; ו 27; יב 25; רומים ב 7; ו 22; גלטים ו 8; יהודה 21). כאשר הביטוי "חיי עולם" מופיע בתור קניין **בהווה** (19 פעמים, 44% מהמקרים) התנאי היחיד הוא אמונה ( יוחנן ג 15, 16; ד 14, שותה=מאמין; ד:30; ה:24, 39-40; ו:27-29, 40, 47, 54, 68-69; י 27-28 הולכות=מאמינות; יז:2; מעשי השליחים יג 46-48, רומים ה 21;הראשונה לטימותיאוס א 16; טיטוס ג 5-7; הראשונה ליוחנן ה 11, 13). העובדה ששליש מהפעמים השגת חיי העולם מותנית במעשים, מדגישה שמדובר בשני היבטים שונים של חיי העולם: הקניין בהווה דרך אמונה בלבד, והתנסות עתידית עמוקה או איכותית יותר עם חיי העולם המושגת באמונה ומעשים. ההיבט הראשון מתייחס להשגת החיים עצמם, ההיבט השני מתייחס להשגת איכות חיים גבוהה יותר בעתיד. לדוגמה: **חַיֵּי עוֹלָם** לָאֲנָשִׁים הַמַּתְמִידִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וּמְבַקְשִׁים אֶת הַתִּפְאֶרֶת וְהַכָּבוֹד וְהָאַלְמָוֶת (אל הרומים ב 6-7). מִי שֶׁזּוֹרֵעַ בִּשְׂדֵה בְּשָׂרוֹ, מִן הַבָּשָׂר יִקְצֹר כִּלָּיוֹן. אֲבָל הַזּוֹרֵעַ בִּשְׂדֵה הָרוּחַ, מִן הָרוּחַ **יִקְצֹר חַיֵּי עוֹלָם** (גלטים ו 8) הָאוֹהֵב אֶת נַפְשׁוֹ מְאַבֵּד אוֹתָהּ, וְהַשּׂוֹנֵא אֶת נַפְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה **יִשְׁמְרֶנָּה לְחַיֵּי עוֹלָם**. אִם מִישֶׁהוּ מְשָׁרֵת אוֹתִי, שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרַי; הֵיכָן שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי, שָׁם יִהְיֶה גַּם מְשָׁרְתִי. אִישׁ אִם יְשָׁרֵת אוֹתִי, הָאָב יְכַבֵּד אוֹתוֹ (יוחנן יב 25-26) וְכָל מִי שֶׁעָזַב בָּתִים אוֹ אַחִים וַאֲחָיוֹת אוֹ אָב וָאֵם אוֹ אִשָּׁה אוֹ בָּנִים אוֹ שָׂדוֹת לְמַעַן שְׁמִי — יְקַבֵּל פִּי מֵאָה **וְיִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָם** (מתי יט 29). אֲבָל כָּעֵת, כְּשֶׁאַתֶּם מְשֻׁחְרָרִים מֵהַחֵטְא וּמְשֻׁעְבָּדִים לֵאלֹהִים, יֵשׁ לָכֶם פְּרִי הַמֵּבִיא לִידֵי קְדֻשָּׁה, וְהַתּוֹצָאָה הִיא **חַיֵּי עוֹלָם** (רומים ו 22). חוקרים מכירים בכך שכאשר המילה "עולם" (aiōnios) מקושרת למילה "חיים" אז מדובר על משמעות רחבה יותר מחיים שלא נגמרים. הלקסיקון של לואו נידה, למשל אומר, "השילוב עם ζωή (חיים) כאן הוא לא רק אלמנט זמני (או כמותי), אלא גם איכותי"1. במקרים האלה הם מציעים שהרעיון של "חיים אמיתיים" אמור להיות כלול בתרגומים. עלינו להבין שבכתבי הקודש המונח "חיי עולם" איננו מתייחס לישות סטטית; מדובר על רעיון רחב יותר מאשר הלידה החדשה (יוחנן כ 31; הראשונה ליוחנן ג 14, 15; ה 12). מדובר על מערכת יחסים דינאמית עם המשיח עצמו. מערכת יחסים הגדלה ומתעמקת ככל שאנו נושאים את הצלב יום יום, מתכחשים לעצמנו, והולכים אחריו. ישוע לימד אותנו אודות העיקרון הזה כאשר הוא אמר: וְאֵלֶּה הֵם חַיֵּי עוֹלָם: שֶׁיַכִּירוּ אוֹתְךָ, אֱלֹהֵי הָאֱמֶת לְבַדּוֹ, וְאֶת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ — אֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. (יוחנן יז 3). קידום ההיבט הדינמי הזה של חיי העולם הוא בדיוק הדבר אליו ישוע התייחס כאשר דיבר על "ישועת הנפש" (ראו המאמר "[איך מושיעים את הנפש](https://www.messianic.co.il/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%A9/)?"). הוא הסביר במקום אחר שהחיים הללו אמורים לגדול בשפע: אֲנִי בָּאתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם חַיִּים וּבְשֶׁפַע שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם. (יוחנן י 10). אך הגדילה היא לא אוטומטית; היא תלויה בהיענות שלנו. האינטימיות שלנו עם האדון גדלה ככל שאנו מתמסרים אליו יותר באהבה. לזה התייחס שאול כאשר הוא הפציר בטימותיאוס: אֱחֹז בְּחַיֵּי עוֹלָם אֲשֶׁר נִקְרֵאתָ אֲלֵיהֶם וַאֲשֶׁר הִצְהַרְתָּ עֲלֵיהֶם אֶת הַהוֹדָאָה הַיָּפָה בְּמַעֲמַד עֵדִים רַבִּים. (הראשונה לטימותיאוס ו 12). לקבל חיי עולם זה דבר אחד, אך לאֱחֹז בחיי העולם זה דבר שונה. ההיבט של הצד הראשון הוא סטטי; ואילו השני הוא דינאמי. הראשון תלוי באלוהים; השני תלוי בנו. הראשון הוא דרך אמונה בלבד; ואילו האחיזה כרוכה באמונה ובלִשְׁמֹר אֶת הַמִּצְוָה בְּטֹהַר (הראשונה לטימותיאוס ו 14). אלו שעשירים בעולם הזה ונותנים בנדיבות יהיו יכולים לֶאֱצֹר לְעַצְמָם אוֹצָר טוֹב לֶעָתִיד, כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיגוּ אֶת **הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים**. (הראשונה לטימותיאוס ו 19). חיי עולם הם לא הלידה החדשה בלבד; אלו הם גם הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים הגדלים דרך אמונה וציות. העניין הזה לא אמור להפתיע אותנו. הכתובים גדושים בפסוקים המלמדים שהעושר של החיים הרוחניים שלנו תלוי בציות הרוחני שלנו. נאמר לבני ישראל: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת **לְמַעַן תִּחְיוּ** וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם (דברים ד 1). מחשבה דומה מתבטאת בויקרא יח 5 שם נאמר לבני ישראל: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם **וָחַי** בָּהֶם אֲנִי יְהוָה. אם נזכור שחיי עולם הם לא רק כמות אלא גם איכות חיים בתוך מערכת היחסים עם אלוהים, אנו לא נתקשה לפרש את הפסוקים שלכאורה סותרים את העקרון שמקבלים חיי עולם דרך אמונה בלבד. בגלטים ו 8-9 למשל, חיי עולם הם משהו שמקבלים בזכות זריעה: מִי שֶׁזּוֹרֵעַ בִּשְׂדֵה בְּשָׂרוֹ, מִן הַבָּשָׂר יִקְצֹר כִּלָּיוֹן. אֲבָל הַזּוֹרֵעַ בִּשְׂדֵה הָרוּחַ, מִן הָרוּחַ יִקְצֹר חַיֵּי עוֹלָם. אַל נָא יִרְפּוּ יָדֵינוּ מֵעֲשׂוֹת טוֹב; בְּבוֹא הָעֵת נִקְצֹר, אִם לֹא נִרְפֶּה (גלטים ו 8-9). אם הקטע הזה מדבר על הישועה מאגם האש, אז הישועה תלויה במעשים. מה שסותר את הכתובים. אלא שהקטע מלמד שאם נזרע ברוח, אנו נקצור (בעתיד) חיי עולם. כלומר, נקצור איכות גבוהה יותר או התנסות עשירה יותר עם חיי העולם שכבר יש לנו. הדבר מקביל עם החיים הפיזיים שלנו. אנו קיבלנו חיים במתנה, אבל עלינו לפתח אותם בדרכים שונות. ### **ההצדקה ברומים ב' 5-13** לאור מה שנאמר לעיל, יש לנו כעת את המפתח הפרשני לקטע המסובך שברומים ב 5-13. בכל פעם שחיי העולם מופיעים כגמול בברית החדשה, הם מופיעים בתור משהו שעלינו להשיג  בעתיד. אך כשהם מופיעים כמתנה, מדובר על חיים שמקבלים בהווה. אף אחד לא יכול לקבל חיי עולם כגמול, כלומר, לחוות אותם בשפע אם הוא קודם לא קיבל את מתנת חיי העולם. עם ההבנה הזו עלינו לגשת לרומים ב 5-13. שם מדובר על חיי עולם בזמן עתיד ודרך מעשים. אֲשֶׁר יְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשָׂיו: חַיֵּי עוֹלָם לָאֲנָשִׁים הַמַּתְמִידִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב וּמְבַקְשִׁים אֶת הַתִּפְאֶרֶת וְהַכָּבוֹד וְהָאַלְמָוֶת, אַךְ חֵמָה וְזַעַם לַסּוֹרְרִים אֲשֶׁר אֵינָם נִשְׁמָעִים לָאֱמֶת אֶלָּא לָעַוְלָה; צָרָה וּמְצוּקָה עַל נֶפֶשׁ כָּל אָדָם הָעוֹשֶׂה רַע, עַל הַיְּהוּדִי בָּרִאשׁוֹנָה וְגַם עַל הַלֹּא-יְהוּדִי; אַךְ תִּפְאֶרֶת וְכָבוֹד וְשָׁלוֹם לְכָל הָעוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב, לַיְּהוּדִי בָּרִאשׁוֹנָה וְגַם לְמִי שֶׁאֵינוֹ יְהוּדִי. (רומים ב 6-10). שאול מתחיל את הקטע עם עיקרון כללי: אלוהים יגמול, כלומר, ישלם לכל איש כמעשיו (פס' 6). לאחר מכן שאול מיישם את העיקרון הזה על הנושעים בפס' 7 ובפס' 10 ועל הלא נושעים בפסוקים 8-9. המבנה הספרותי של הקטע הופך את פסוקים 8-9 למקבילים ואת פס' 7 מקביל לפס' 10. הבעיה העיקרית בפסוקים הללו היא שפסוקים 7 ו-10 מבטיחים חיי עולם על בסיס מעשים, מה שנוגד לגמרי את מה ששאול אומר ברומים ג 19-22 (בהנחה וחיי העולם בשני המקומות מתכוונים למתנת הלידה החדשה). הפתרון הוא שחיי העולם ברומים ב אינם מתייחסים לכניסה למלכות השמיים, אלא להתנסות איכותית עם חיי העולם שמתחילה בחיים האלה ואשר תימשך בחיים הבאים כגמול על התמדה במעשים טובים. זה נכון ששום אדם שאין לו חיי עולם, לא יכול להשיגם דרך מעשים. אבל זה גם נכון שמישהו שיש לו כבר חיי עולם, יכול להשיג את ההיבט השני של חיי העולם; התנסות עמוקה או איכותית יותר עם החיים שיש לו. בעתיד, יבוא יוֹם שֶׁיִּתְגַּלֶּה מִשְׁפַּט-הַצֶּדֶק שֶׁל אֱלֹהִים (ב 5), אלוהים ישפוט את כולם, מאמינים ולא מאמינים, על בסיס מעשים. העיקרון הכללי בפס' 6 הוא שכל אדם, בין אם הוא נושע או לא, יקבל גמול על בסיס מעשיו בעתיד. שאול מתייחס בקטע הזה לאמת מאוד מוכרת בתנ"ך. רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא **חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד** (משלי כא 21) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְהוָה **עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים** (משלי כב 4). התנ"ך מלמד שמאמינים שרודפים אחר צדק וענווה יקבלו שפע של חיים וכבוד. הקטעים הללו מסבירים היטב את דבריו של שאול, אין צורך להכניס כל מיני תאולוגיות המכריחות את עצמן על הטקסט.2 העיקרון הזה מופיע לעתים קרובות בברית החדשה גם כן; החיים של המאמינים כמו גם של הלא מאמינים ייבחנו בעתיד. המאמין יעמוד לפני משפט כס המשיח שם הוא יישפט על פי מעשיו (רומים יד 12; השנייה לקורינתים ה 10; גלטים ו 6; מתי יב 36-37; יוחנן ה 28, 29). הלא מאמין יעמוד לפני כס המשפט הגדול והלבן ושם הוא יישפט על פי מעשיו (התגלות כ 11-12). ### **המשפט על הגויים המאמינים** לאחר מכן שאול מתחיל להרחיב על המשפט של הגויים המאמינים על בסיס מעשיהם ברומים ב 12-16. הנקודה שלו היא שאלוהים אינו נושא פנים. כולם ישפטו על פי מעשיהם, מאמינים ולא מאמינים, יהודים וגויים. הוא כותב, שֶׁכֵּן כָּל אֲשֶׁר חָטְאוּ בְּלִי תּוֹרָה גַּם יֹאבְדוּ בְּלִי תּוֹרָה, וְכָל אֲשֶׁר חָטְאוּ וְיֵשׁ לָהֶם תּוֹרָה, עַל-פִּי הַתּוֹרָה יִשָּׁפְטוּ (רומים ב 12). אלו שלא נחשפו להתגלות של אלוהים יאבדו. אך אלו שכן קיבלו התגלות יוערכו על פי התגובה שלהם לאותה התגלות. הפסוק הבעייתי הוא רומים ב 13. הֲרֵי לֹא שׁוֹמְעֵי הַתּוֹרָה צַדִּיקִים לִפְנֵי אֱלֹהִים, אֶלָּא הַמְקַיְּמִים אֶת הַתּוֹרָה הֵם אֲשֶׁר יֻצְדְּקוּ. זה נראה שהפסוק סותר לכאורה את רומים ג 28 וגלטים ב 16, וְאָמְנָם אָנוּ קוֹבְעִים שֶׁהָאָדָם מֻצְדָּק עַל-יְדֵי אֱמוּנָה לְלֹא תְּלוּת בְּמַעֲשֵׂי הַתּוֹרָה (רומים ג 28). וְכֵיוָן שֶׁיּוֹדְעִים אָנוּ כִּי הָאָדָם אֵינוֹ נִצְדָּק בְּקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, אֶלָּא בֶּאֱמוּנַת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, הֶאֱמַנּוּ גַּם אֲנַחְנוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, לְמַעַן נֻצְדַּק מִתּוֹךְ אֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ וְלֹא בְּקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁכֵּן בְּקִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה לֹא יֻצְדַּק כָּל בָּשָׂר. (גלטים ב 16). במקום אחד שאול אומר שהאדם "מוצדק" על ידי התורה, ובמקום הוא אומר שאין אחד שיוצדק על פי התורה. **מדובר בסתירה בהנחה שהמשמעות של המילה "הצדקה" היא זהה בשני המקומות**. אך המשמעות איננה זהה. ברומים ג 4 שאול משתמש במשמעות שונה למילה הצדקה, משמעות הדומה לזו שיעקב משתמש. חָלִילָה! צָרִיךְ שֶׁיֻּכַּר כִּי הָאֱלֹהִים נֶאֱמָן וְכָל אָדָם כּוֹזֵב, כַּכָּתוּב: "לְמַעַן **תִּצְדַּק** בְּדָבְרֶךָ, **תִּזְכֶּה** בְשָׁפְטֶךָ" (רומים ג 4). כאן שאול משתמש במילה תִּצְדַּק במובן של "להיות צודק", "להוכיח צדקה מוסרית, או להוכיח נכונות"3. זו ההצדקה עליה דיבר יעקב (יעקב ב 24). על פי יעקב יש שני סוגי הצדקה (ראו המאמר "[יעקב ב](https://www.messianic.co.il/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%AA%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91-%D7%91/)"). רוֹאִים אַתֶּם כִּי בְּמַעֲשִׂים יִצָּדֵק אִישׁ וְלֹא בֶּאֱמוּנָה לְבַדָּהּ. (יעקב ב 24). הם כבר הוצדקו במובן החוקי והרשמי, כלומר, הם כבר קיבלו את ההצדקה של אלוהים (רומים ה 1), והם לעולם לא יחוו ניתוק נצחי מאלוהים. אך זה ברור שקיימת גם הצדקה מוסרית או מעשית בברית החדשה, שבה המאמין מוכיח את הצדק המוסרי שלו. שוב, לא מדובר על ההצדקה החוקית של המאמין מול אלוהים, המבוססת על קורבנו של המשיח (השנייה לקורינתים ה 21). ההצדקה הראשונה היא דרך אמונה ואילו השנייה על בסיס מעשים. ההקשר קובע על איזו הצדקה מדובר. אם מעשים הם התנאי להצדקה ברומים 13, אז הפסוק בשום אופן לא יכול לדבר על ההצדקה החוקית שמקבלים דרך אמונה בלבד ללא תלות במעשים. שאול לא אומר שההצדקה ברומים ב 13 היא הישועה מניתוק נצחי. מאוחר יותר הוא מתייחס אליה כאל שבח מאלוהים (רומים ב 29), ביטוי ששאול מקשר לשכר (הראשונה לקורינתים ד 5). רומים ב 29, שמדבר על קבלת שבח מאלוהים, מגדיר את סוג ההצדקה שברומים ב 13- מדובר בצדקה מוסרית ושבח, לא בכניסה למלכות השמיים. לקבל שבח מאלוהים לא שקול לקבלת ישועה או לכניסה למלכות השמיים. **למה שאלוהים ישבח מישהו על כניסה למלכות השמיים? אף אחד לא היה ראוי לכך בכלל!** הכניסה למלכות היא חינם דרך אמונה ללא מעשים. לכן, אפשר להבין את רומים ב 13 כך, **"הרי לא שומעי התורה הם צדיקים מוסרית, אלא המקיימים את התורה הם אלו שיוכרזו כצדיקים מוסרית."** שאול ממשיך, גּוֹיִים שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה וְהֵם מְקַיְּמִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה כְּדָבָר מוּבָן מֵאֵלָיו, הֵם תּוֹרָה לְעַצְמָם אַף שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה. הֵם מַרְאִים שֶׁפֹּעַל הַתּוֹרָה כָּתוּב בְּלִבָּם, שֶׁכֵּן מַצְפּוּנָם מֵעִיד בָּהֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מְחַיְּבוֹת אוֹ מְזַכּוֹת אוֹתָם (רומים ב 14-15). בעוד רבים טוענים שהגויים הללו הם פגאנים ולא נושעים, זה ברור מדבריו של שאול שהוא חושב על מאמינים בפסוקים 12-15. הוא אומר שהתורה כתובה בליבם (פס' 15), מה שמצביע על הלידה החדשה שלהם. שאול אומר באופן דומה לקורינתים, רוֹאִים בְּבֵרוּר שֶׁאַתֶּם אִגֶּרֶת הַמָּשִׁיחַ הַנֶּעֱזֶרֶת עַל-יָדֵינוּ — כְּתוּבָה לֹא בִּדְיוֹ, אֶלָּא בְּרוּחַ אֱלֹהִים חַיִּים, לֹא עַל לוּחוֹת אֶבֶן, אֶלָּא עַל לוּחוֹת שֶׁל לֵב בָּשָׂר. (השנייה לקורינתים ג 3). הוא מתאר אותם ברומים ב 26-29 בתור אלו המקיימים את דרישות התורה ולכן נחשבים כנימולים. אלו תיאורים שלא יכולים להיאמר על גויים פגאנים ולא נושעים. ### **תקומה של חיים לעושי הטוב** הקטע לעיל (רומים ב 6-8) מזכיר את דבריו של ישוע ביוחנן ה 29: וְיֵצְאוּ עוֹשֵׂי הַטּוֹב לִתְקוּמָה שֶׁל חַיִּים וְעוֹשֵׂי הָרָע לִתְקוּמָה שֶׁל מִשְׁפָּט. מדובר בפסוק שבלבל פרשנים רבים. זה נראה שכדי להגיע לתקומה מן המתים של המאמינים, עלינו לעשות את הטוב, מה שאומר שהישועה מותנית במעשים. אך אם מבינים את התקומה של החיים כ"תחייה טובה יותר", תחייה לכבוד מיוחד, עליה מדבר מחבר אל העברים (אל העברים יא 35) במקום התקומה הכללית של כל המאמינים, אז אין שום בעיה עם הפסוק. בנוסף לכך, ההבנה הזו מסתדרת גם עם משאלתו של שאול: בְּתִקְוָה שֶׁאַגִּיעַ לַתְּחִיָּה מִן הַמֵּתִים (פיליפים ג 11). יתרה מזאת, התקומה לכבוד מיוחד המבוססת על מעשים (כלומר התחייה הטובה יותר של אל העברים יא 35 ופיליפים ג 11) מהווה ניגוד מתאים וטוב יותר לתקומת המשפט המבוססת על מעשים רעים מאשר אם הוא היה מדבר על התקומה הכללית של כל הנושעים דרך אמונה בלבד מול התקומה של הרשעים. הדרך הנוספת בה אפשר להבין את הפסוק הזה היא שמדובר ב"סינקדוכה", כלומר ניב שבו החלק מייצג את השלם. במקרה הזה, ישוע פשוט מדבר על מה שהגיוני ומצופה מהמאמינים (לעשות טוב). במילים אחרות, המאמינים שעושים טוב, מייצגים את כל המאמינים (גם את אלו שעושים רע). ### סיכום המאמין המתמיד במעשים טובים יקבל את גמול חיי העולם, כלומר התנסות עם חיים איכותיים יותר עם אלוהים. זה נכון שאדם לא נושע לא יכול לקבל גמול במלכות השמיים אך זה לא נכון לגבי אדם נושע. הלא נושעים לא יכולים לקבל כבוד, תפארת ושלום, אך הנושעים יכולים, אם הם מַּתְמִידִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב (רומים ב 7). הערות: 1\. Louw-Nida, 1:641 2\. כמו לדוגמה שרומים ב' מלמד שמאמינים אמיתיים מתאפיינים בהתמדה בעשיית הטוב, או שההתמדה בעשיית הטוב היא אכן תנאי לישועה אך אלוהים הוא זה שמתמיד דרכנו לא ואנחנו, או שהתנאים לישועה הם אמונה והתמדה בעשיית הטוב (עליה אנו אחראים), ועוד הסברים שכופים את עצמם על הטקסט. 3\. BDAG, עמ' 249. זו משמעות שכיחה של הפועל בברית החדשה (מתי יא 19, יב 37; לוקס ז 35, י 29, טז 15; הראשונה לקורינתים ד 4; הראשונה לטימותיאוס ג 16). המאמר הוא תרגום של פרק 17 מתוך ספרו של ג'ודי דילו (Final Destiny). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה, תיאולוגיה **תגיות:** ביטחון הישועה, פרשנות, שכר, תאולוגיה, תלמידות --- ### [טבילה](https://igod.co.il/discipleship/baptism/) **Published:** אוגוסט 12, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** --- [למאמר על "טבילה ברוח" לחצו כאן](https://biblecollege.co.il/theology/טבילה-ברוח/) --- במאה הראשונה לספירה, היה אדם יהודי, יוחנן שמו, שהטביל אנשים בנהר הירדן, כאן בישראל. הוא אפילו הטביל את בן דודו שמאוחר יותר נהפך לאדם המפורסם בעולם: ישוע מנצרת. יהודים רבים נענו בחיוב לקריאתו של אותו יהודי להיטבל במי הנהר כאות לחזרה בתשובה והבעה מעשית של רצונם לחזור לדרכו של אלוהים. חלק מהפרושים היו גם ביניהם. האם יוחנן המציא את מנהג הטבילה אז? או שזה היה חלק מהמסורת היהודית לפני כן? כן, זה אכן היה לפני כן. והמילה העברית המתארת בריכה לטבילה שנבנתה למען המטרה הזו היא "מקווה", שכבר מורה אותנו בכיוון הנכון בהבנת המשמעות העמוקה יותר של קיום מנהג זה. ### **טבילה במסורת היהודית** המסורת היהודית, ציינה מספר פעמים את הצורך ברחיצה מסורתית והמקומות הרצויים ביותר לקיים את אותה הרחיצה לשם טהרה. מוצעות שש אפשרויות שונות בכדי למלא אחר הדרישות, החל מהבורות ומקווי המים העומדים כמקומות מקובלים אך לא רצויים לטבילה, למקווי מים שמרועננים על ידי מי הגשמים כרצויים קצת יותר, למקווי המים הבנויים לפי מידות מדויקות, מקוואות המכילות 300 ליטר או יותר של מים ועד למפלים ומקורות של מים זורמים. אך מקורות "מים חיים" (שמצויים באגמים טבעיים או נהרות) נחשבו להיות הטובים ביותר עבור טבילה. המשנה מפרטת מה גורם למים להיות טהורים או טמאים, ונותנים עדיפות למקווה מים גדול וצונן יותר, "כי בהם יכולים אנשים לטבול בעצמם ולהטביל אחרים". אז העובדה שיוחנן הטביל אנשים במקווה של "מים חיים" בנהר הירדן תאם בצורה מושלמת לחוק היהודי והמסורת של ימיו. האיסיים, כת יהודית הדוקה, היו טובלי גם במדבר יהודה. אך מדוע יהודים הטבילו עצמם במים? האם טבילה מופיעה בכתבי הקודש? ובכן, במידה מסוימת, כן. ### **רחיצה מסורתית בתנ"ך** "יְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר; וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין-אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם; וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת-יְדֵיהֶם וְאֶת-רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ-מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהוָה וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק-עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם" (שמות ל' 17-21). הכוהנים היו צריכים לעבור טקס היטהרות לפני שיכלו לשרת במשכן/אוהל מועד ובני ישראל שהיו מגיעים למשכן טמאים היו צריכים לטבול את כל גופם במים הטהורים, כפי שכתוב בספר ויקרא ט"ו. מאוחר יותר, כשבית המקדש נבנה, כולם היו צריכים להיטבל במקוואות בכדי להיטהר טרם כניסתם לבית המקדש. בירושלים ניתן לראות מקוואות עתיקים רבים ובבהירות את שני מקבצי המדרגות בשני צדי המקווה – מקבץ אחד של מדרגות היורדות לתוך המקווה בהם הטמאים היו יורדים למים ומקבץ שני עולה בצידו השני של המקווה, בו היו עולים רעננים וטהורים. ### **כיצד זה נראה בימיו של ישוע?** לאחר מלחמת ששת הימים, ניתנה לארכיאולוגים האפשרות לחפור ולמצוא חלקים מעיר ירושלים העליונה, מה שהעניק חלון פתוח לרווחה לתוך החיים היומיומיים של העת העתיקה. רוב הבתים היו גדולים ומרווחים, עם מקוואות אישיים במרתפים. נמצאו בחלק מהבתים מספר מקוואות, מכיוון שהן היו צריכות להכיל את כל בני הבית (שהיו יכולים למנות אפילו עד חמישים אנשים) הם היו יכולים לארח כאלה שעלו לרגל בשלושת הרגלים וכך ספקו שרות להרבה יותר אנשים. רבים מעשירי העיר נמנו מבין הכהנים, שהיו צריכים להימצא רוב הזמן במצב של טהרה ולכן היו צריכים לטבול עצמם במקוואות לעיתים תכופות. ארכיאולוגים מאמינים שבריכות השילוח ובית חסדא שימשו לרחיצת טהרה בתקופת הבית השני עבור אלה שעלו לירושלים במועדים הקדושים. ובכן, טבילה במקווה הייתה נפוצה מאוד בזמנו של ישוע, אך הברית החדשה מתארת לא רק טבילות שהתבצעו בנהרות כי אם בכל מאגר מים. באגרת מעשי השליחים ח', אנחנו קוראים על ביקור של סריס אתיופי באחד הרגלים, שהחל להאמין בישוע בעודו קורא את ספר ישעיה בדרכו הביתה: "כַּאֲשֶׁר נָסְעוּ בַּדֶּרֶךְ בָּאוּ אֶל מְקוֹם מַיִם. אָמַר הַסָּרִיס: "הִנֵּה מַיִם. מַה יִּמְנַע אוֹתִי מֵהִטָּבֵל?" (פס' 36). בנקודה הזו הטבילה נהפכה להיות סממן להחלטה ללכת אחרי ישוע ולהכיר בו כמשיח ואדון. ### **המילה "מקווה"** משמעות המילה מקווה יכולה לעזור לנו להבין טוב יותר את רעיון הטבילה היהודי. רבות הן הפעמים בשפה העברית ששורש מילה, גם אם לא בהכרח קשור לשורש דומה לו, כן משקף את מה שעומד מאחורי משמעות המילה. המילה 'מקווה' חולקת את אותו שורש של המילה תקווה, קו והרעיון של לחכות ולקוות לאלוהים, (קיוויתי לאדוני). להלן מה שיש ללקסיקון לומר על המילה: "מקווה – משהו שמחכים לו בבטחון (אובייקטיבי או סובייקטיבי), גם מאגר (של מים) כמו אגם או (בני אדם וסוסים), דבקות, התקהלות, תקווה, צמר פשתן, שפע (של מים), בריכה." ואת מילת שורש: "**קוה –** לקשור יחד, לאסוף, לצפות, להסתכל בסבלנות, לחכות, להתמהמה." הרעיון של קשירה יחד או ליפוף של צמר, מעניק לנו תמונה מנטלית של משמעות התיישרות  מול אלוהים ולחכות לו. אנחנו אוספים את עצמנו ומחברים עצמנו לדברו ואליו. אנחנו מיישרים עצמנו איתו ומחכים לו בביטחון ותקווה. כשאנחנו קוראים בתהלים כי המחבר מחכה לאלוהים, לעיתים קרובות המילה שבה נעשה שימוש היא לקוות. הקשר הרעיוני בין מקווה (מאגר מים) ותקווה נראים בצורה יפה בספר ירמיה י"ז 7-8, כאשר הנביא מביע בצורה שירתית את  הרעיון באמצעות מטאפורה בה הוא מדמה את האנשים שבוטחים באלוהים לעצים השתולים על גדות המים ואת האנשים שבוטחים באדם כעצים נובלים, שאין להם מספיק מים. מספר פסוקים לאחר מכן, ירמיה מסכם: " מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה כָּל-עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-יְהוָה" (פס' 13). יש כאן משחק מילים, מצד אחד הפסוק אומר שאלוהים הוא מקווה המים של ישראל וכל מי שעוזב אותו יתייבש. אך בצד שני אפשר להבין שמי שעוזב את אלוהים, ואינו מחכה לו, מצפה לו יתבייש. באמצעות משחק המילים הזה, ירמיה באופן מכוון לוקח אותנו חזרה לאנלוגיה של האדם הבוטח באלוהים שיהיה כעץ שתול על פלגי מים והאדם שעוזב את אלוהים יישאר יבש, מאובק ומלא בושה. מקווה של מים חיים מסמל את השפע הקיים בחיים החדשים שאנחנו יכולים ליהנות מהם באלוהים. אילו ששמים את מבטחם באלוהים ובוחרים ליישר את חייהם בהתאם לאלוהים, לעולם לא יתייבשו ותמיד ינבעו ממנו חיים. בפעם הבאה שתראו מישהו שנטבל במים על מנת לסמל את חייו החדשים בישוע, תקוות ישראל, המקווה של ישראל, היזכרו בכל הדברים שישוע אמר על להיות מים חיים, באר של מים חיים שממנו נובעים חיי עולם… משום שזה בדיוק מי שהוא! ### בעידן המודרני כיום, כאשר אדם בוגר מגיע להכרה ואמונה עצמאית בישוע המשיח, הוא עובר טבילה, בהתאם להוראתו של ישוע במתי פרק כח: לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הטבילה מקבילה למותו ותחייתו של ישוע, ומסמלת את מותנו לאדם הישן ותחייתנו מחדש במשיח כבריאה חדשה. לרוב, מקובל כי הטבילה מתבצעת במסגרת הקהילה המקומית. ### האם הטבילה היא תנאי לישועה? הסבר לפסוקים המשומשים לטובת תורת "טבילת הישועה". 1\. הַמַּאֲמִין וְנִטְבָּל יִוָּשֵׁעַ וּמִי שֶׁלֹּא יַאֲמִין יֶאְשָׁם (מרקוס טז 16). החלק הראשון של הפסוק נראה מאוד ברור, שכדי להיוושע צריך להאמין ולהיטבל. אך החלק השני הוא גם ברור, מי שלא יאמין יאשם. אם הטבילה היא תנאי לישועה במשפט הראשון, אז חוסר טבילה אמורה להיות גם סיבה לדין. אך אין אזכור לטבילה כסיבה לדין. לכן, זה ברור מכאן שטבילה היא לא תנאי לישועה. הקשר הקרוב בין טבילה לאמונה מצביע על הקשר הקרוב שהיה לשתי אלו בקרב המאמינים הראשונים. כשמישהו היה מגיע לאמונה, הוא היה נטבל. זו התבנית שאפיינה את המאמינים במעשי השליחים (מעשי השליחים ב:41; ח:35-37; י:44-48; טז:14-15). הישועה מותנית באמונה בלבד (רומים ג:24-25), ושאול אומר במפורש שהטבילה היא לא חלק מהכרזת הבשורה (הראשונה אל הקורינתים א:14-17). 2\. אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, אִם לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן הַמַּיִם וְהָרוּחַ לֹא יוּכַל לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים (יוחנן ג 5). יש כמה דרכים להבין את הפסוק, הדרך הראשונה היא להגיד שה"לידה מן המים" היא הלידה הפיזית, וזה לפי ההקשר של פסוק 4,6. כלומר ישוע אומר שכדי להיכנס למלכות צריך להיוולד פיזית וגם מן הרוח. הדרך השנייה להבין את הפסוק היא לפרש את המילה "ו" (kai) כ"כלומר". "אם לא יולד איש מן המים כלומר מהרוח"… וזה שימוש מאוד נפוץ בברית החדשה של המילה הזו (מתי כא:15; מרקוס ה:19; יוחנן א:16; רומים א:5; יג:11; פיליפים ג:7; אפסים ב:8. לדוגמה מתי ח:33). זוהי אכן אופציה אפשרית בהתחשב בעובדה ש"מים" מקושר לרוח הקודש בתנ"ך(ישעיהו מד 3-5, יחזקאל לו 25-27). 3\. אָמַר לָהֶם כֵּיפָא: שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְהִטָּבְלוּ אִישׁ אִישׁ מִכֶּם בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִסְלִיחַת חֲטָאֵיכֶם, וּתְקַבְּלוּ אֶת מַתְּנַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (מעשי השליחים ב 38). רבים משתמשים בקטע הזה כדי לטעון שהטבילה היא מרכיב הכרחי לישועה. אך טענה זו סותרת מקומות אחרים במעשי השליחים שבהם אנשים האמינו וקיבלו את רוח הקודש לפני שהם נטבלו (פרק י:43-44; טו:7-9). רמז שיכול לפתור את הבעיה נמצא ביוונית. ה"ל" בביטוי "לסליחת חטאים" מופיע ביוונית כ-eis ויכול להיות מתורגם כ"בגלל, או "על בסיס" לכן, אפשר להבין שעליהם להיטבל בגלל שהם נושעו ולא כדי שהם ייוושעו. אם כך, הטבילה יכולה להיות מובנת במובן של סמליות. או, בפרשנות שונה, הטבילה הייתה הדרך שבה היהודים יכלו להימלט מהמשפט שהיה עתיד להגיע על עמם בעקבות דחייתם את המשיח (חורבן בית שני למשל הוא משפט אפשרי עליו היה מדובר) בכך שהם הזדהו עם הקהילה המשיחית והתכחשו לרוח ההלך של עמם- דחיית המשיח. 4\. וְזֶה מְסַמֵּל אֶת הַטְּבִילָה הַמּוֹשִׁיעָה כָּעֵת גַּם אֶתְכֶם — אֵין הִיא הֲסָרַת זֻהֲמַת הַגּוּף, אֶלָּא הִתְחַיְּבוּת שֶׁל מַצְפּוּן טָהוֹר כְּלַפֵּי אֱלֹהִים — בִּתְחִיַּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. (הראשונה לפטרוס ג 21). מה שבטוח, הפסוק הזה לא אומר שהטבילה היא זו שמושיעה אותנו מהגיהינום, משום שטענה זו סותרת אינספור פסוקים אחרים בכתבי הקודש שמלמדים שהישועה ניתנה בחסד דרך אמונה ללא תלות במעשים. דרך אחת להבין את הקטע היא שהטבילה כאן היא לא הטבילה במים, אלא הטבילה ברוח. ראוי לציין שהמשפט "אין היא הסרת זוהמת הגוף" והמשפט "בתחיית ישוע המשיח" שניהם, לא כוללים מים. ההקשר כן מזכיר את פעילות רוח הקודש בהקמת ישוע המשיח (ג:18). רומים ו:3-5 מלמד שהטבילה ברוח מאחדת אותנו עם המשיח ועם תחייתו. זה מזכיר לנו גם את הראשונה לקורינתים יב:13:הֲרֵי בְּרוּחַ אַחַת הֻטְבַּלְנוּ כֻּלָּנוּ לְגוּף אֶחָד, יְהוּדִים כִּיוָנִים, עֲבָדִים כִּבְנֵי חוֹרִין, וְכֻלָּנוּ הֻשְׁקֵינוּ רוּחַ אַחַת. באחדות שלנו עם המשיח וגופו, המאמינים בטוחים מפני סכנה, כמו שנוח ומשפתחו היו בטוחים בתיבה (ג:20). כך בעצם הטבילה היא ההתגשמות של התיבה. אך מאיזו סכנה הקוראים שמורים? תשובה אחת היא שהם שמורים ממצפון לא נקי בהווה. כשמאמינים מוצדקים ונטבלים ברוח, כל החטאים שלהם נסלחים במעמדם (קולוסים ב:13). המעמד החדש במשיח גם שם אותם במעמד לקבל סליחה התחברותית (סליחה יומיומית בהליכה עם האדון) כשהם חוטאים כמאמינים. דרך הליכה בסליחה, מאמינים שומרים על מצפון נקי. הפרשנות השנייה טוענת שפטרוס מפציר במאמינים היהודים להיטבל במים כדי להינצל מהמשפט שעתיד לבוא על עמם. פטרוס מקשר את הטבילה למשפט של המבול ותיבת נוח. הוא אומר שהטבילה לא שוטפת את הלכלוך של גופנו, את החטאים של הבשר, אלא שזה מושיע כרגע. הוא מבצע אנלוגיה בין הטבילה לתיבת נוח. תיבת נוח נטבלה במים במבול, אך אלו שהיו בפנים ניצלו מהשמדה. אז פטרוס בצורה הזו מבצע אנלוגיה לכך שטבילת המים ליהודים המאמינים אליהם הוא כותב תושיע אותם מעונש זמני באותה צורה. בפרשנות הזו פטרוס דיבר על טבילת מים. מה שמזכיר את הפרשנות שהבאנו למעשי השליחים ב:38. היהודים שהאמינו יכלו להינצל מהמשפט של חורבן בית שני אם הם יכריזו באופן פומבי את אמונתם במשיח בכך שהם ייטבלו. כתוצאה מכך, הם לא היו מזדהים יותר עם העם שלהם שדחה את ישועה ושהיה נמצא תחת משפט, אלא שככה הם הזדהו עם ישוע ובצורה הזו היו נושעים מהמשפט שהיה עתיד להגיע. הם היו הופכים דומים לנוח ולמשפחתו שניצלו מהמשפט של המבול. המאמינים היהודים האלה היו צריכים לבחור. האם הם רוצים להזדהות עם ישוע המשיח או עם עם ישראל שדחה את המשיח? הזדהות עם עם ישראל הייתה מובילה להרס, ואילו השנייה מושיעה ממנו. בפרשנות הזו הטבילה במים הייתה אמורה להפריד אותם מהדור הרע שלהם כדי להימנע מהמשפט. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה --- ### [האם ישוע קם מן המתים? - חלק 2: ההסבר](https://igod.co.il/theology/האם-ישוע-קם-מן-המתים-חלק-2-ההסבר/) **Published:** אוגוסט 29, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "האם ישוע קם מן המתים? - חלק 2: ההסבר") האם ישוע קם מן המתים? כדי לענות על השאלה הזו מבחינה היסטורית, יש להגדיר את העובדות ולמצוא להן הסבר, חלק זה מראה כי קיימות לפחות שלוש עובדות רלוונטיות המוסכמות על ידי מרבית החוקרים: 1\. קברו של ישוע נמצא ריק 2\. התלמידים טענו שישוע הופיע לפניהם חי לאחר מותו 3\. התלמידים באמת האמינו בכך שישוע קם מן המתים ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, המסר של ישוע, התקומה של ישוע, תיאולוגיה **תגיות:** ווידאו --- ### [האם ישוע קם מן המתים? - חלק 1: העובדות](https://igod.co.il/theology/האם-ישוע-קם-מן-המתים-חלק-1-העובדות/) **Published:** אוגוסט 23, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "האם ישוע קם מן המתים? - חלק 1: העובדות") האם ישוע קם מן המתים? כדי לענות על השאלה הזו מבחינה היסטורית, יש להגדיר את העובדות ולמצוא להן הסבר, חלק זה מראה כי קיימות לפחות שלוש עובדות רלוונטיות המוסכמות על ידי מרבית החוקרים: 1\. קברו של ישוע נמצא ריק 2\. התלמידים טענו שישוע הופיע לפניהם חי לאחר מותו 3\. התלמידים באמת האמינו בכך שישוע קם מן המתים ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, המסר של ישוע, התקומה של ישוע, תיאולוגיה **תגיות:** ווידאו --- ### [אם אלוהים קיים, למה אנחנו סובלים כל כך?! בעיית הרוע](https://igod.co.il/is-there-god/אם-אלוהים-קיים-למה-אנחנו-סובלים-כל-כך-ב/) **Published:** אוגוסט 15, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אם אלוהים קיים, למה אנחנו סובלים כל כך?! בעיית הרוע") אם אלוהים קיים והוא טוב, מדוע יש רוע וסבל בעולם? טענה זו מכונה כ"בעיית הרוע", והיא ככל הנראה ההתנגדות הפופולרית ביותר של העמדה האתאיסטית כלפי קיומו של אלוהים. בעיית הרוע מצביעה על הרוע המוסרי והרוע הטבעי (כמו אסונות טבע) המתרחשים בעולם, כראיה נגד קיומו של אלוהים. בעיה זו נחלקת לשני סוגים שונים של בעיות רוע; בעיית הרוע הלוגית ובעיית הרוע ההסתברותית. סרטון זה יבקש להתמודד עם שתיהן ויציע תקווה מבעד לכאב ולסבל שכל בן אדם חווה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים - יש או אין?, פילוסופיה, קיומו של אלוהים, תיאולוגיה **תגיות:** ווידאו --- ### [אלוהים קיים? הטיעון האונטולוגי לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/is-there-god/אלוהים-קיים-הטיעון-האונטולוגי-לקיומו/) **Published:** אוגוסט 5, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אלוהים קיים? הטיעון האונטולוגי לקיומו של אלוהים") הטיעון האונטולוגי הוא טיעון לוגי-אונטולוגי לפיו אלוהים קיים כי קיומו הוא בבחינת הכרח. 'אלוהים', משמע הישות המקסימלית ביותר שעולה על הדעת. כלומר: כל יכול, כל יודע, וכו'. ישות, אשר קיומה הכרחי מבחינה מטפיזית. להרחבה והגנה על הטיעון בקרו בלינק: <https://igod.co.il/ontological> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים - יש או אין?, פילוסופיה, קיומו של אלוהים, תיאולוגיה **תגיות:** ווידאו --- ### [אלוהים קיים? הטיעון מן המוסר לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/is-there-god/אלוהים-קיים-הטיעון-מן-המוסר-לקיומו-של-א/) **Published:** אוגוסט 14, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אלוהים קיים? הטיעון מן המוסר לקיומו של אלוהים") כן, העולם מלא ברוע וסבל, ברם בני אדם הם היצורים היחידים המבינים זאת והיצורים היחידים המסוגלים לחולל מעשים טובים או רעים מבחינה מוסרית באופן מהותי. נכון שהאדם יכול להיות מוסרי מבלי האמונה באלוהים, אך האתאיזם אינו יכול להסביר מדוע עליו לנהוג במוסריות וממה נובעת אותה התנהגות מוסרית. נטורליזם אינו מספק עזרה כלשהי במענה לשאלה מדוע הרשע קיים, מעבר לאמונה שהנטייה לרוע פשוט קיימת באדם כבר מלידה, בניגוד ליתר בעלי החיים. הטיעון מן המוסר מוכיח את קיומו של אל טוב המהווה קנה מידה למוסר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים - יש או אין?, פילוסופיה, קיומו של אלוהים, תיאולוגיה **תגיות:** ווידאו --- ### [אלוהים קיים? טיעון כלאם הקוסמולוגי לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/is-there-god/אלוהים-קיים-טיעון-כלאם-הקוסמולוגי-לקי/) **Published:** אוגוסט 12, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אלוהים קיים? טיעון כלאם הקוסמולוגי לקיומו של אלוהים") אתאיסטים נוהגים להניח כי היקום לא מחייב בורא משום שלטענתם, הוא תמיד היה קיים. לעומת זאת, בעת המודרנית טיעונים פילוסופיים אשר התאששו דרך תגליות מדעיות, הפריכו טענה זו. טיעון הכלאם הקוסמולוגי הוא טיעון שמוכיח כי בהכרח קיים גורם ראשוני ליקום בהתבסס על כך כי ליקום הייתה התחלה מוחלטת. הוא גם מראה כי היקום לא היה יכול לצוץ משום דבר, ללא שום גורם חיצוני לו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים - יש או אין?, פילוסופיה, קיומו של אלוהים, תיאולוגיה **תגיות:** ווידאו --- ### [הכיוונון העדין של היקום מוכיח שאלוהים קיים? הטיעון הטלאולוגי לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/is-there-god/הכיוונון-העדין-של-היקום-מוכיח-שאלוהים/) **Published:** אוגוסט 8, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הכיוונון העדין של היקום מוכיח שאלוהים קיים? הטיעון הטלאולוגי לקיומו של אלוהים") בעבר, מדענים סברו כי לא משנה אילו תנאים התחלתיים היו ליקום, לבסוף היו מתפתחים חיים תבוניים. אך במשך העשורים האחרונים, מדענים גילו כי קיומם של חיים תבוניים, תלויים במאזן מורכב ועדין של קבועים פיזיקאליים ותנאים התחלתיים הנתונים כבר במפץ הגדול עצמו. משמעות הדבר היא שקיומנו תלוי במאזן מדויק בצורה שלא ניתן לעלות על הדעת. אבל איך כל זה מהווה עדות לקיומו של אלוהים? על כך בסרטון הבא! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים - יש או אין?, פילוסופיה, קיומו של אלוהים, תיאולוגיה **תגיות:** ווידאו --- ### [אלוהים קיים? הטיעון הקונטינגנטי לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/is-there-god/אלוהים-קיים-הטיעון-הקונטינגנטי-לקיומ/) **Published:** אוגוסט 4, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אלוהים קיים? הטיעון הקונטינגנטי לקיומו של אלוהים") לפי הטיעון הקונטינגנטי – אלוהים הוא ההסבר הטוב ביותר לשאלה מדוע כל מה שקיים בכלל קיים (לעומת, שום דבר). הטיעון מוכיח את הקיום של יוצר-בורא שהוא: בלתי נגרם, נצחי, מעבר למרחב, לא חומרי והכרחי בקיומו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים - יש או אין?, פילוסופיה, קיומו של אלוהים, תיאולוגיה **תגיות:** ווידאו --- ### [עלייתה של המלכות - חלק 3 | האם חזרת המשיח מסתתרת בתקווה שבחגי ישראל?](https://igod.co.il/true-judaism/עלייתה-של-המלכות-חלק-3-האם-חזרת-המשיח-מס/) **Published:** נובמבר 13, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "עלייתה של המלכות - חלק 3 | האם חזרת המשיח מסתתרת בתקווה שבחגי ישראל?") בפרק הקודם גילינו שכמה מאירועי המפתח בהיסטוריה של עם ישראל התרחשו במועדים המיוחדים האלה המוזכרים בתורה. השאלה היא האם מועדים אלה מצביעים רק על העבר או שיש להם תפקיד גם לגבי העתיד שלנו ולגבי הגאולה שתבוא על פי נבואות התנ"ך? צללו עמוק איתנו לתוך המיני סדרה הזו וגלו את מסתורי העבר שלנו ואת הגאולה העתידית שתבוא! למידע נוסף על "משיח בן יוסף" ועל ההקבלות "מעשה אבות סימן לבנים" <https://tinyurl.com/4vb2kmes> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע בראי ההיסטורי, פרשנות הכתובים **תגיות:** ווידאו --- ### [עלייתה של המלכות - חלק 2 | מקור הרוע של האויב והתקווה המובטחת](https://igod.co.il/true-judaism/עלייתה-של-המלכות-חלק-2-מקור-הרוע-של-האוי/) **Published:** ספטמבר 30, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "עלייתה של המלכות - חלק 2 | מקור הרוע של האויב והתקווה המובטחת") "מעשי אבות סימן לבנים", אנו נכנסים עמוק יותר אל הקבלות העבר שלנו ואל העתיד שיבוא. החיבור שלנו לעברנו מסמל התעוררות רוחנית המובטחת להגיע, כמו שמעולם לא תיארנו קודם לכן. צללו עמוק איתנו לתוך המיני סדרה הזו וגלו את מסתורי העבר ואת הגאולה העתידית שלנו, שתבוא! למידע נוסף על "משיח בן יוסף" ועל ההקבלות "מעשה אבות סימן לבנים") <https://tinyurl.com/4vb2kmes> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע בראי ההיסטורי, פרשנות הכתובים **תגיות:** ווידאו --- ### [עלייתה של המלכות - חלק 1 | גורל עם ישראל טמון בעברו](https://igod.co.il/true-judaism/עלייתה-של-המלכות-חלק-1-גורל-עם-ישראל-טמו/) **Published:** ספטמבר 26, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "עלייתה של המלכות - חלק 1 | גורל עם ישראל טמון בעברו") במיני סדרה זו אנו צוללים אל עליית העם לארצו מבבל העתיקה, תוך התמודדות עם אויבים, תככים, פוליטיקה, מאבקים ונצחונות, כשכל אבני הדרך האלו מרמזים לנו על עתיד מלא בתקווה שתכנן לנו אלוהים. ודאו שאתם רשומים לערוץ כדי להתעדכן בפרקים הבאים! למידע נוסף על "משיח בן יוסף" ועל ההקבלות "מעשה אבות סימן לבנים") <https://tinyurl.com/4vb2kmes> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע בראי ההיסטורי, פרשנות הכתובים **תגיות:** ווידאו --- ### [מדוע אנחנו חוגגים את חג חנוכה?](https://igod.co.il/true-judaism/מדוע-אנחנו-חוגגים-את-חג-חנוכה/) **Published:** דצמבר 30, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מדוע אנחנו חוגגים את חג חנוכה?") חג החנוכה סובב סביב המוטיב של נצחון האור על החושך. ישוע המשיח הכריז שהוא "אור העולם". האם יש זווית נוספת לחג שקשורה ישירות למשיח היהודי? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, חנוכה, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [חג החנוכה לאור הברית החדשה (ד"ר ארז צורף)](https://igod.co.il/true-judaism/חג-החנוכה-לאור-הברית-החדשה-דר-ארז-צורף/) **Published:** דצמבר 14, 2020 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "חג החנוכה לאור הברית החדשה (ד"ר ארז צורף)") ד"ר ארז צורף על הקשר בין חג החנוכה לבין ישוע והברית החדשה ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, חנוכה, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [אתאיסט (חרדי לשעבר) נגד מאמין בישוע | דיבייט עם ירון ידען ואלי חייטוב](https://igod.co.il/is-there-god/אתאיסט-חרדי-לשעבר-נגד-מאמין-בישוע-דיב/) **Published:** אפריל 25, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** אתאיסט, חרדי לשעבר ומאמין בישוע נפגשים לשיחה פתוחה. האם אלוהים באמת קיים? האם הוא גילה את עצמו בישוע? ומה המשמעות של זה לחיים שלנו כאן ועכשיו? דיון מרתק, בלי פילטרים, עם שאלות קשות והמון אמת בלב פתוח. [ להזמנת הספר של אלי על התקומה של ישוע ](https://biblecollege.co.il/product/%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D/) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים - יש או אין?, אפולוגטיקה יהודית, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** ווידאו --- ### [למרות הכל יש תקווה!](https://igod.co.il/devotionals/למרות-הכל-יש-תקווה-2/) **Published:** אוקטובר 8, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** "פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם כָּל־אֹיְבֵינוּ׃ פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר׃ פַּלְגֵי־מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי׃ עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגֹות׃ עַד־יַשְׁקִיף וְיֵרֶא יהוה מִשָּׁמָיִם׃… קָרָאתִי שִׁמְךָ יהוה מִבֹּור תַּחְתִּיֹּות׃ קֹולִי שָׁמָעְתָּ אַל־תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי׃ קָרַבְתָּ בְּיֹום אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל־תִּירָא׃ (איכה ג 46–50, 55–57) אם תרצו תפילה או סתם לדבר, אנחנו פה לכל דבר! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כשהאויב יורה לעצמו ברגל](https://igod.co.il/devotionals/כשהאויב-יורה-לעצמו-ברגל/) **Published:** אוקטובר 28, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי־טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים׃ וְלֹא־יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח־לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת־הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל־שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב' 2–3). עלינו להזכיר לעצמנו תדיר כי בסופו של יום, שום כלי–נשק אשר כוונו נגד עמו של אלוהים לא יבצעו את זממם. זו אינה הבטחה בעלמא (ישעיהו ל"ד 17), כי–אם עובדה מוגמרת בתולדות ישראל. שימו לב לכך שאמו של משה אטמה את תיבת הגומא בחמר ובזפת במטרה להגן על הגואל העתידי של ישראל מפני טביעה. מאין השיגה יוכבד את החמר? זו הייתה מתנת חינם מהצורר המרושע אשר ביקש למגר את ישראל: "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ׃ וַיְמָרְרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל־עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר־עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ" (שמות א' 13–14). כאשר בתו של פרעה גילתה את התינוק העברי בתוך הסוף, היא הצילה אותו וסיפקה את מלוא צרכיו. למרבה האירוניה, פרעה לא רק סיפק את החומרים, אלא שילם מבלי משים גם עבור חיתולי הגואל (שמות ב' 5–10). מכיוון שההיסטוריה לעולם נוטה לטובת עם אלוהים, ביכולתנו להיות סמוכים ובטוחים כי הנשק המכוון נגדנו לא ישיג את מבוקשו. אבל יותר מכך, ביכולתנו גם להיות בטוחים כי אלוהים ישתמש בכלי המלחמה שהוצבו נגדנו כדי להביס את אויבי ישראל ולגאול את עמו! אחרי הכל, האם לא היה זה המן הרשע שהקים את העץ אשר הוביל דווקא להצלת העם היהודי, ורומא שהרימה את הצלב אשר הביא להצלת העולם כולו?! > "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי־לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא־תִקְרַב אֵלָיִךְ׃ הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי־גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל׃ הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל׃ כָּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל־לָשׁוֹן תָּקוּם־אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם־יְהוָה" (ישעיה נ"ד 14–17). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [העזרה בדרך!](https://igod.co.il/devotionals/העזרה-בדרך/) **Published:** אוקטובר 31, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו׃ וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב 11–12). פעם חשבתי שמשה הביט לכל עבר כי לא רצה להיתפס. אבל הפעם היחידה בה עושה התנ"ך בביטוי "וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ", ההתייחסות היא לאלוהים, שכמובן אין להאשימו בניסיון להימנע מלהיתפס. בישעיה נ"ט 16, אלוהים מחפש סביבו מישהו שיקום ויתמודד עם עוול נורא. אך כאשר הוא אינו מוצא איש, הוא לוקח את העניינים לידיו. קטע זה מבהיר את מעשיו של משה בשמות ב'; משה לא היה ערמומי. אדרבא, הוא חיפש נואשות מישהו שיקום ויעשה מעשה, אך עדיין לא למד להביט לשמים! כאשר אנו עדים להתגלמות הרוע, העוול והברבריות האנושית, אנו מחפשים עזרה מכל הכיוונים. ואנו בהחלט אסירי תודה על החיילים והאזרחים המדהימים אשר ללא–היסוס מתייצבים אל–מול הסכנה. אנו גם אסירי תודה בשל התמיכה של ארצות הברית והמאמינים מרחבי העולם, המקריבים מעצמם ונותנים ללא לאות. אך הבה נזכור כי משה היה עד לתבוסה של צבאות מצרים רק כאשר גילה את הכוח העל-טבעי הטמון בהפניית מבטנו אל–על! > "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי׃ עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (תהלים קכ"א 1–2). > "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר" (תהלים כ' 8). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הסוד מאחורי השרדות היהודים](https://igod.co.il/devotionals/הם-לא-יודעים-מה-מצפה-להם-הגות/) **Published:** אוקטובר 20, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּקָם מֶלֶךְ־חָדָשׁ עַל־מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף׃ וַיֹּאמֶר אֶל־עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׃ הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן־יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי־תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם־הוּא עַל־שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם־בָּנוּ וְעָלָה מִן־הָאָרֶץ׃ וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת־פִּתֹם וְאֶת־רַעַמְסֵס׃ וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות א' 8–12). ישנה הברקה נתעבת ברוע מוחלט. בהינתן מספיק זמן ותכנון, האויב של עם ישראל יכול להסב הרס נוראי ונזק רב. וכאשר אנו מוצאים עצמנו קורבנות של מזימות זדוניות, ביכולתנו אל-נקלה להרשות לעצמנו להיות מוצפים בפחד ולחוש כאילו אין מקום בטוח בעולם. אך עם כל הברקתו של פרעה, הוא לא ידע שההיסטוריה חוזרת על עצמה בכל הנוגע ללחימה באלוהים ובעמו. ישנן מספר הקבלות בולטות בין מזימות פרעה לבין המרד של מגדל בבל באלוהים. פרעה אומר: "הָבָה נִתְחַכְּמָה" (שמות א' 10); הבבלים אומרים: "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים" (בראשית י"א 3). פרעה מציע לשעבד את בני ישראל כדי לבנות עָרֵי מִסְכְּנוֹת בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים (שמות א' 11, 14). הבבלים מבקשים לבנות עיר מלְּבֵנָה, אָבֶן וְחֵמָר (בראשית י"א 3–4). פרעה החליט להילחם נגד הבטחת אלוהים להרבות את עמו, כדי שיוכלו למלא את הארץ (שמות א' 7, 9, 10). הבבלים העלו על דעתם להילחם נגד רצונו של אלוהים, שהמין האנושי יתפשט בכל הארץ (בראשית י"א 4). עצוב לומר זאת, אך לבבלים, למצרים, לאשורים, לרומאים, לנאצים ולמחבלים של ימינו יש כושר המצאה מספיק מטורף כדי לנסות ולהשמיד את **עמו של אלוהים…** **אך אלוהים?** בסיפור על מגדל בבל, אלוהים יורד, רואה את ההברקה של אותם אנשים מרושעים, שאם יתאפשר להם, עלולים להרוס לחלוטין את העולם ולכן, הוא מיד מתערב (בראשית י"א 5–9). פרעה היה צריך להבחין בכתב היד החקוק על קירות החמר והלבנים השבורים בחורבות בבל: "אי אפשר לעצור את אלוהים מלקיים את הבטחותיו!" אבל הוא לא הבחין בכך ולכן, כל עריו התפוררו והתפוגגו. וכפי שהבטיח, אלוהים אכן הוציא את בני ישראל ממצרים, אל הארץ המובטחת. מחבלים רשעים ונואשים יכולים לתכנן מזימות נגד **עמו של אלוהים** ככל העולה על רוחם… **אך אלוהים?** > "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל" (ישעיה ח 10) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [תגובה לסרטון של פאולוג׳יה (Paulogia) נגד הראיות לתקומתו של ישוע](https://igod.co.il/jesus-new-testament/paulogia/) **Published:** אוגוסט 29, 2022 **Author:** אלי חייטוב **Content:** לאחרונה פרסמנו בערוץ היוטיוב שלנו שני סרטוני אנימציה על תקומתו של ישוע מן המתים. שני סרטונים אלו אשר תרגמנו וערכנו, נוצרו במקור לפני מספר שנים על ידי הארגון של הפילוסוף והתיאולוג וויליאם ליין קרייג.1 בזמן שפרסמנו את שני הסרטונים בערוץ שלנו, צופים רבים שלחו אלינו סרטון תגובה באנגלית על ידי יוטיובר המכנה את עצמו פאולוג׳יה (Paulogia), המתיימר להפריך את התכנים שבשני הסרטונים של קרייג (אותם תירגמנו) וביקשו מאיתנו להגיב לסרטון שלו. במאמר זה אני (אלי) אתייחס לסרטון התגובה של פאולוג׳יה ואבחן את הביקורת שלו. במאמר זה, כל ביקורת של פאולוג׳יה לנקודה מסוימת בסרטוני האנימציה נקראת ״**טענה**״, ואילו כל תשובה לכל ביקורת שלו נקראת ״**תגובה**״. הטענות שלו מסוכמות בפראפרזות, הן אינן מהוות ציטוט ישיר. לפני הטענות והתגובות, יופיעו הציטוטים מתוך סרטוני האנימציה אותם הוא מנסה להפריך, כך תוכלו לקבל הקשר מסוים ולהבין טוב יותר את התוכן. שימו לב כי טענות מסוימות של פאולוג׳יה מכוונות כלפי אותו הציטוט אשר תחתיו הן מופיעות. מאמר זה יענה על רוב טענותיו של פאולוג׳יה. מאמר זה יתעלם מטענות שוליות וחסרות כל חשיבות; טענות שלא משפיעות על הראיות לטובת התקומה. בנוסף, מאמר זה יתעלם מטענות שחוזרות על עצמן בסרטון של פאולוג׳יה, ויענה עליהן פעם אחת בלבד. לפני קריאת המאמר, מומלץ מאוד לצפות בשני סרטוני האנימציה לטובת תקומתו של ישוע [כאן](https://www.youtube.com/watch?v=0JcDfoo2f6o) [וכאן](https://www.youtube.com/watch?v=MGgnWT2k07k). ולאחר מכן, לצפות [כאן](https://www.youtube.com/watch?v=S5pOSO9yino) בתגובה של פאולוג׳יה. אגב, [מאמר מורחב ](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%99/)לטובת תקומתו של ישוע קיים באתרנו. אז האם פאולוג׳יה הצליח להפריך את הראיות שמוצגות בסרטונים לטובת תקומתו של ישוע? ### **1. הקבר הריק** > *גילוי הקבר הריק מתועד בלא פחות משישה מקורות עצמאיים (הראשונה לקורינתים טו 3-5; יוחנן כ 1-8; לוקס כד 1-12; מעשי השליחים ב 29-32; מתי כח 1-10; מרקוס טז 1-8), חלקם שייכים לחומרים המוקדמים ביותר שניתן למצוא בברית החדשה.* **טענה**: ״שום קבר ריק לא מוזכר בראשונה לקורינתים טו 3-5. לכן, לא מדובר במקור עצמאי לטובת הקבר הריק.״ **תגובה**: חשוב קודם כל להבין ששאול מצטט בקטע זה [מקור קדום שהוא עצמו קיבל מספר שנים בודדות בלבד מאז הצליבה](https://igod.co.il/%D7%99%D6%B5%D7%A9%D7%81%D7%95%D6%BC%D7%A2%D6%B7-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%9E%D7%91%D7%98-%D7%A2%D7%9C-%D7%A6%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F/) (ככל הנראה מפטרוס ויעקב כשביקר אותם בירושלים). הביטוי ״נקבר וקם״ התפרש על ידי כל יהודי בתקופת בית ראשון באופן פיזי- הגופה של ישוע לא הייתה בקבר. **עבור יהודי בית ראשון, תקומה מן המתים היא לא מאורע רוחני אלא מאורע פיזי**. לכן, המקור הקדום הזה כרוך בהכרח בקבר ריק. לכן, מדובר בראיה מאוד קדומה לטובת הקבר הריק של ישוע.2 **טענה**: ״קברו הריק של ישוע לא מוזכר במעשי השליחים ב 29-32. בנוסף, ספר זה הוא לא מקור עצמאי משום שמדובר באותו המחבר לכאורה כמו של הבשורה על פי לוקס, דהיינו לוקס.״ **תגובה**: דווקא ניתן להסיק באופן חד משמעי כי פטרוס התייחס לקברו הריק של ישוע בקטע זה. פטרוס אומר שקברו של דוד המלך ״נמצא עמנו עד היום״ בניגוד לישוע שקם מן המתים. כלומר, פטרוס עושה ניגוד ברור בין הקבר של ישוע לקבר של דוד: בניגוד לקברו של דוד, קברו של ישוע ריק. האם הקטע הזה במעשי השליחים הוא מקור עצמאי? כן. לא כי ספר מעשי השליחים לא נכתב על ידי לוקס. אלא כי לוקס מתבסס בקטע זה במעשי השליחים על מקור קדום יותר מהספר עצמו. המקור הזה הוא הלימוד הראשוני של השליחים (באופן ספציפי של פטרוס) עליו לוקס מתבסס בקטע זה. במילים אחרות, קיים בידינו בקטע זה תיעוד של הלימוד הראשוני של השליחים- הם לימדו שקברו של ישוע נמצא ריק.3 איך יודעים שלוקס לא המציא את הדרשה שבמעשי השליחים ב, אלא שהוא התבסס על הלימוד המקורי של פטרוס? קיימים מספר רמזים מובהקים לכך: ראשית, הדרשות של פטרוס במעשי השליחים מכילות בתוכן אוצר מילים ורעיונות משותפים עם האיגרת של פטרוס: עַל־פִּי עֲצַת אֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְבְּעָה וִידִיעָתוֹ־מֵראשׁ (מעשי השליחים ב 23). הַנִּבְחָרִים עַל־פִּי יְדִיעָתוֹ מִקֶּדֶם שֶׁל אֱלֹהִים הָאָב (הראשונה לפטרוס א 1-2). כֶּסֶף וְזָהָב אֵין לִי (מעשי השליחים ג 6). כִּי לֹא בְּדָבָר נִשְׁחָת, לֹא בְּכֶסֶף וְלֹא בְּזָהָב… (הראשונה לפטרוס א 18). בֶּאֱמֶת רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ נוֹשֵׂא פָּנִים (מעשי השליחים י 34). וְאִם קוֹרְאִים אַתֶּם אֶל הָאָב, הַשּׁוֹפֵט בְּלִי מַשּׂוֹא פָּנִים (הראשונה לפטרוס א 17). כִּי אוֹתוֹ שָׂם הָאֱלֹהִים לְשׁוֹפֵט הַחַיִּים וְהַמֵּתִים (מעשי השליחים י 42). הַלָּלוּ יִתְּנוּ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מִי שֶׁעָתִיד לִשְׁפט אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים (הראשונה לפטרוס ד 5).4 שנית, הדרשות במעשי השליחים א -יב ניתנות לתרגום לארמית באופן חלק וטבעי (בניגוד לדרשות בפרק יג), דבר שמצביע על כך שהדרשות הללו אכן נישאו במקור ליהודים דוברי ארמית על ידי השליחים. שלישית, על פי מעשי השליחים פרקים א וב, הדרשות הראשונות נישאו בירושלים שבעה שבועות לאחר הצליבה. לא סביר כלל שלוקס ימציא את הפרט הזה. אין כל סיבה להמציא פער זמני כזה בין הצליבה לדרשות של השליחים בירושלים. פרט זה מעלה תהיות כמו: למה השליחים חיכו שבעה שבועות לפני שהם התחילו להפיץ את תורתם? תהיות כאלו אינן מקדמות את מטרתו של לוקס, לכן, סביר מאוד להניח שמדובר בפרט אותנטי.5 **טענה**: ״מרקוס, מתי ולוקס הם לא מקורות עצמאיים כי מתי ולוקס התבססו על מרקוס.״ **תגובה**: מדובר בחוסר הבנה וחוסר בקיאות במחקר הברית החדשה המודרני. הטענה היא לא שמתי ולוקס הם מקורות עצמאיים שלא תלויים במרקוס. אלה המחקר המודרני של הברית החדשה הראה כי הבשורות הללו מתבססות פעמים רבות על **מקורות** עצמאיים. לדוגמה, כפי שקרייג מסביר, בבשורת מתי מופיע הסיפור אודות השומרים הרומאים בקברו של ישוע. מחבר בשורת מתי לא קיבל את הפרט הזה מבשורת מרקוס (משום שפרט זה לא מופיע שם). והוא גם לא המציא אותו, משום שאוצר המילים בסיפור זה אינו מאפיין את שאר בשורת מתי (שימו לב לאוצר המילים הייחודי בפרק כז פסוקים 62-66: ״לְמָחֳרָת עֶרֶב הַשַּׁבָּת״, ״הַמַּתְעֶה״, ״מִשְׁמָר״, ״שִׁמְרוּ״, ״חוֹתָם״, ״יִגְנְבוּ״ ועוד). דהיינו, מחבר בשורת מתי התבסס על מקור קיים בסיפור זה. הוא ממשיך ומראה כי בשורת לוקס גם כן מתבססת על מקור עצמאי בסיפור אודות הקבר הריק משום שבסיפור שבבשורת לוקס, פטרוס ותלמיד נוסף הלכו לבדוק את הקבר של ישוע כדי לאמת את טענת הנשים שגרסה כי הוא ריק. פרט זה לא הומצא על ידי לוקס משום שהוא מופיע גם (ורק) בבשורת יוחנן- בשורה שלא תלויה בבשורת לוקס. בנוסף, קרייג מראה כי חוקרי הברית החדשה הגיעו למסקנה כי בשורת מרקוס מתבססת על מקור קדום יותר בנרטיב אודות מאסרו, משפטו וצליבתו של ישוע (יד-טו 47). משום שבניגוד לשאר בשורתו, נרטיב זה הינו כרונולוגי ורציף. משמע, מחבר הבשורה התבסס בנרטיב זה על מקור קדום יותר מהבשורה עצמה. מה לגבי סיפור הקבר הריק במרקוס? גם סיפור זה היה חלק מהמקור הקדום עליו מחבר בשורת מרקוס התבסס בנרטיב אודות המאסר, המשפט והצליבה של ישוע. סיפור הקבר הריק מקושר תחבירית ורעיונית לסיפור המאסר, המשפט והצליבה של ישוע. נאמר במרקוס טז 1 כי הנשים הִתְכַּוְּנוּ לָבוֹא וְלִמְשחַ **אוֹתוֹ**. המילה ״אותו״ מניחה התייחסות קודמת לגופתו של ישוע שמתוארת בסיפור הקבורה במרקוס טו 43. בנוסף, שאלתן: "מִי יָגול לָנוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקֶּבֶר?" (טז 3) מניחה את הימצאותה של האבן שיוסף מן הרמתיים גלל על פי הקבר (טו 46). יתרה מזאת, העובדה שהן ביקרו את הקבר מניחה כי הן ידעו איפה ישוע נקבר (טו 47). לבסוף, ההתייחסות של המלאכים למקום קבורתו (טז 6) מתייחסת למקום שבו יוסף מן הרמתיים קבר את ישוע. מאחר שסיפור הקבר הריק במרקוס מקושר לסיפור המאסר, המשפט והצליבה של ישוע (בו מרקוס התבסס על מקור עצמאי וקדום), סיפור הקבר הריק במרקוס מבוסס על מקור עצמאי וקדום יותר לחיבור בשורה זו. לגבי בשורת יוחנן, פאולוג׳יה בעצמו מסכים בסרטון יחד עם חוקרי הברית החדשה כי בשורה זו לא התבססה על שלוש הבשורות הסינופטיות, לכן סיפור הקבר הריק בבשורת יוחנן, הינו מקור עצמאי נוסף לקבר הריק. לכן, הטענה של פאולוג׳יה שגויה. יש לנו מקורות עצמאיים עליהם מתבססים מחברי הבשורות כאשר הם כותבים על קברו הריק של ישוע.6 **טענה**: ״הקטעים הללו מהברית החדשה לא מהווים ראיות לקבר ריק כי מה שיש לנו כאן זה מידע שעלינו לקבל אך ורק כי כך כתוב בברית החדשה.״ **תגובה**: טענה זו שוב מפגינה חוסר הבנה. כאשר חוקרים ניגשים לכתבי הברית החדשה, הם לא ניגשים אליהם כאל ספר קדוש וחסר טעויות. אלא שהם ניגשים לספר זה כמו לכל אוסף של כתבים מן העת העתיקה. [על ידי שימוש בקריטריונים היסטוריים](https://igod.co.il/%D7%99%D6%B5%D7%A9%D7%81%D7%95%D6%BC%D7%A2%D6%B7-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/) הם קובעים אילו פרטים ניתן לאמת באופן סביר ואילו פרטים לא ניתן לאשר באופן היסטורי. הטיעון לטובת תקומתו של ישוע לא מניח שהברית החדשה היא ספר קדוש וחסר טעויות, או שרק בגלל שכתוב משהו אז זה נכון. הטיעון לטובת תקומתו של ישוע ניגש לברית החדשה באופן ביקורתי ומבסס את שלוש העובדות שדורשות הסבר, דרך קריטריונים היסטוריים מקובלים אשר משומשים על כל מסמך מן העת העתיקה. לכן, טענה זו שגויה. > *בנוסף, על פי הבשורות היו אלו נשים שגילו ראשונות כי גופתו של ישוע לא נמצאת בקבר. מבחינה היסטורית באותה התרבות, עדותן של נשים הייתה חסרת חשיבות. סביר מאוד להניח שאם סיפור הקבר הריק היה המצאה מאוחרת, היו בוחרים לטעון דווקא כי גברים הם אלו שגילו אותו.* **טענה**: ״זה נכון שבברית החדשה כתוב שנשים הגיעו ראשונות לקבר. אז מה? מעצם העובדה שזה כתוב לא משתמע שזה קרה.״ **תגובה**: זה לא רק בגלל שזה כתוב, אלא שמדובר בפרט מביך. לכן, לא יכול להיות שפרט זה הומצא. הרי עדות נשית לא הייתה שקולה באמינותה לעדות גברית באותה התקופה. **טענה**: ״זה לא נכון שזה מפתיע שנשים מתוארות בתור אלו שגילו את הקבר. באותה התקופה עדות נשית לא נחשבה כאמינה אך ורק במסגרת משפטית, אך זה לא אומר שלא הייתה להן השפעה בעניינים קהילתיים בתנועה המשיחית. למעשה, על פי הברית החדשה נשים היו מאוד בולטות בתחילת התנועה המשיחית וקהילתה. בנוסף, זה היה מנהג קבוע של נשים לבוא ולבקר את קברים, לא היה מדובר במנהג גברי.״ **תגובה**: כפי שקרייג מסביר, התגלית אודות הקבר הריק על ידי הנשים היא דווקא אחת מן הראיות הכי חזקות ששיכנעו את החוקרים שהקבר נמצא ריק.7 אכן עדות נשית לא נחשבה באותה התקופה בבתי המשפט. אבל למה? יוסף בן מתתיהו עוזר לנו להבין. כי הן נחשבו לשקרניות, בלתי אמינות וקלות ראש: ״נשים פסולות לעדות, מחמת קלון דעתן והחוצפה שבמינן; (קדמוניות היהודים ד.ח.טו).״ ״ואלו הן הפסולים–המשחק בקוביה, והמלווה בריבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית, ועבדים. זה הכלל–כל עדות שאין האישה כשרה לה, אף הן אינן כשרים לה.״ (משנה, ראש השנה א' ח') על פי הציטוט האחרון מהמשנה, עדות נשית שקולה לעדות של גנב! כעת שימו לב לציטוט הבא: ״מוטב שישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים.״ (ירושלמי, סוטה טז א, פרק ג, הלכה ד, גמרא) בנוגע לטענתו כי נשים היו בולטות בתחילת התנועה המשיחית- אין שום ראיה או גיבוי לטענה זו. בנוגע לטענה שהנשים הגיעו ראשונות לקבר כי כך נשים נהגו לעשות באותה התקופה, מדובר בטענה חסרת כל ראיות ולמעשה לא רלוונטית במקרה זה משום שהקבר היה אטום. לא הייתה להן דרך להיכנס אליו.8 > *הביטחון שלנו בקבר הריק מתחזק עוד יותר על ידי תגובתם של מנהיגי הדת היהודים. כשהם שמעו שהקבר נמצא ריק, הם טענו שתלמידיו של ישוע גנבו את גופתו, ובכך הודו שקברו של ישוע היה למעשה ריק.* **טענה**: ״בנוגע לטענה שההנהגה היהודית האשימה את תלמידיו של ישוע על כך שהם גנבו את גופתו- האשמה שכביכול מניחה קבר ריק, מדובר בטענה שאינה ניתנת להוכחה. אלא מי שמשתמש בטענה זו מקבל אותה אך ורק ׳כי כך כתוב במתי׳. האשמה זו אך ורק מוזכרת בבשורת מתי. לכן, מידע זה אינו אמין.״ **תגובה**: טיעון חלש! שימו לב שמתי אומר שהטענה הזו של ההנהגה היהודית הייתה נפוצה "עַד הַיּוֹם הַזֶּה". במילים אחרות, הטענה הזו אודות גניבת הגופה עדיין נשמעה והופצה בזמן שמתי כתב את המשפט הזה. אם ההנהגה היהודית לא טענה שהתלמידים גנבו את הגופה, כל אחד היה יכול לגשת להנהגה היהודית, לשאול אותם ולשלול את טענתו של מתי. במילים אחרות, אם ההנהגה היהודית לא באמת טענה שהתלמידים של ישוע גנבו את הגופה, מתי ירה לעצמו ברגל בכך שהוא טען שזו שמועה שהייתה נפוצה עד זמן כתיבת בשורתו. בנוסף, הטענה של ההנהגה היהודית (שהתלמידים גנבו את הגופה) מתועדת במקור עצמאי נוסף. בסביבות 150 לספירה, יוסטינוס מרטיר מתעד שההנהגה היהודית עדיין הפיצה את אותה הטענה נגד התלמידים (*Dialogue with Trypho*, 108). בנוסף לכך, בסביבות 200 לספירה טרטוליאנוס ענה על טענה דומה (*De spectaculis*, 30). **טענה**: ״אין כל תיעוד לתקומת הצדיקים כפי שזה מתואר במתי כז 52-53 במקורות אחרים. אם מתי כז לא מהימן, אז מדוע עלינו להאמין למתואר בפרק הבא? כלומר, מדוע עלינו להאמין בכך שהיו שומרים בקבר, בהם הפצירה ההנהגה היהודית להפיץ את השמועה כי גופתו נגנבה?״ **תגובה**: מאיזה היסטוריון היית מצפה שיכתוב על המאורע שמתואר במתי כז, כלומר תקומת הצדיקים? נניח והיו אנשים שראו את אותם הצדיקים קמים לתחייה, והם הפיצו את הסיפור לגבי המקרה הזה ברחבי ירושלים, איזה היסטוריון מהתקופה ההיא בדיוק ירצה לתעד את טענתם? בנוסף, הטענה כי ההנהגה הפיצה את השמועה כי גופתו של ישוע נגנבה, לא תלויה במהימנות הסיפור אודות השומרים בקבר. אלא, כפי שראינו, מתי כותב כי ההאשמה הזו **הייתה מופצת עד יום כתיבת בשורתו**. משמע כל אחד היה יכול לאמת זאת ולהיווכח כי אכן האשימו את התלמידים בגניבת הגופה.9 > *"עד היום רוב החוקרים, מחזיקים בתוקף במהימנות הטענות של הברית החדשה אודות הקבר הריק" (ג'ייקוב קרמר, פרופסור ללימודי הברית החדשה באוניברסיטת ווינה).* **טענה**: ״לגבי הציטוט מג׳ייקוב קרמר, הציטוט המקורי אומר שרוב **הפרשנים,** לא חוקרים, מסכימים שקברו של ישוע נמצא ריק. למה הסרטון משנה את זה מחוקרים לפרשנים? זה ברור, כי פרשנים הם תאולוגים שמתחילים עם ההנחה שהברית החדשה נכתבה בהשראת אלוהים. אז ברור שהם יסכימו עם זה.״ **תגובה**: הציטוט המקורי הוא בגרמנית מהספר הבא: Jacob Kremer, *Die Osterevangelien Geschichten um Geschichte* (Stuttgart: Katholisches Bibelwerk, 1977), 49-50 ניתן לתרגם את המילה בגרמנית בתור ״פרשנים״ או ״חוקרים״. כדי לפשט עבור אלו שלא בקיאים בתחום, קרייג בחר להשתמש בתרגום ״חוקרים״. אך לא קיים הבדל בין השניים. פרשנים חוקרים את הברית החדשה גם מבחינה היסטורית. במילים אחרות, אותם ״פרשנים״ בציטוט של קרמר הם חוקרי הברית החדשה.10 **טענה**: ״קרייג מסתמך על המחקר של הברמס- המומחה העולמי למחקר אודות התקומה של ישוע. אך הברמס לא מכליל את הקבר הריק של ישוע בתור העובדה שמוכרת על ידי הרוב המוחלט של החוקרים.״ **תגובה**: זה נכון שלא הרוב המוחלט של החוקרים מקבל את הקבר הריק כעובדה, אך הוא כן מוכר בכל זאת על ידי רוב החוקרים כעובדה. כפי שהברמס תיעד, 75 אחוזים מהחוקרים מסכימים שקברו של ישוע נמצא ריק.11 ### **2. הופעותיו של ישוע לאחר מותו   > *באחת מהאיגרות המוקדמות ביותר בברית החדשה, שאול מספק רשימה של עדים להופעותיו של ישוע לאחר תקומתו.* > >  *הוא נִרְאָה אֶל כֵּיפָא וְאַחַר כָּךְ אֶל הַשְּׁנֵים-עָשָׂר. אַחֲרֵי כֵן נִרְאָה בְּבַת אַחַת אֶל יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים… אַחַר כָּךְ נִרְאָה אֶל יַעֲקֹב וּלְאַחַר מִכֵּן אֶל כָּל הַשְּׁלִיחִים. אַחֲרֵי כֻּלָּם נִרְאָה גַּם אֵלַי.* > > *(שאול, הראשונה לקורינתים טו 5-8).*  **טענה**: ״רשימת העדים לתקומתו של ישוע שמופיעה בראשונה לקורינתים טו היא רשימה ששאול קיבל ממקור אחר, הוא לא יכול לאמת כי הרשימה הזו נכונה.״ **תגובה**: טעות! הוא כן יכול לאמת את רשימת העדים משום שהוא יכול לראיין אותם או לפחות את חלקם. הוא היה יכול לראיין את השליחים שמתוארים ברשימה וגם לראיין חלק מחמש מאות האנשים אותם נראה שהוא הכיר בהתחשב בכך שהוא ידע כי רובם עדיין בחיים ומקצתם מתים (פס׳ 6). ולמעשה, הוא טוען כי השליחים עצמם מבשרים את אותה הבשורה (פס׳ 11). לכן, קהל היעד של האיגרת היה יכול לתשאל אותם ולאמת את העובדה כי הם אכן טענו שהם ראו את ישוע חי. לא רק ששאול הכיר את השליחים, אלא הוא גם יודע שהקורינתים, קהל היעד של האיגרת, הכיר אותם. זאת ניתן להסיק על בסיס דבריו בתחילת האיגרת: אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְכָךְ שֶׁכָּל אֶחָד מִכֶּם אוֹמֵר: "אֲנִי שַׁיָּךְ לְשָׁאוּל", אוֹ "אֲנִי לְאַפּוֹלוֹס", "אֲנִי שֶׁל כֵּיפָא", "וַאֲנִי שֶׁל הַמָּשִׁיחַ" (הראשונה לקורינתים א 12). כאן שאול מוכיח את הקורינתים על המריבות והפילוג ביניהם. הקורינתים רצו להשתייך לאחד מן השליחים שהם הכירו. משמע הם היו יכולים לראיין אותם לגבי העדות שלהם לתקומה של ישוע, משום שהם הכירו אותם. ראוי לציין כי לאורך האיגרת, שאול ניסה לבסס את מעמדו כשליח לפני הקורינתים (ראו לדוגמה הראשונה לקורינתים ט 1-2), לכן, הוא לא היה נותן להם רשימת עדים שקרית, דבר שמבחינתם היה שולל את מעמדו כשליח אמת. **טענה**: ״ההתגלות לשאול הייתה חזון, לא התגלות פיזית. לכן לא מדובר בפרט שניתן לאמת היסטורית (ראו השנייה לקורינתים יב 2; גלטים א 12).״ **תגובה**: שימו לב לשגיאה הברורה של פאולוג׳יה: מראה המקום מהשנייה לקורינתים יב 2 אינו מתאר את ההתגלות של ישוע לשאול בדרכו לדמשק (כפי שזה מתואר במעשי השליחים ט). שאול לא מדבר בקטע זה על ההתגלות של ישוע שהפכה אותו מרודף לחסידו. אלא ששאול מדבר כאן על התגלות נפרדת שהתרחשה בהקשר אחר לחלוטין- אחרי שכבר שאול הפך למאמין בישוע. איך יודעים זאת? חישוב מתמטי פשוט: שאול אומר שהחזון הזה קרה לִפְנֵי אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שנים (פס׳ 2). חוקרי הברית החדשה מסכימים כי שאול חיבר את השנייה לקורינתים בערך בשנת 55 לספירה. דרך חישוב פשוט ניתן לקבוע כי החזון שעליו מדבר שאול כאן לא התרחש לפני שנת 40 לספירה. לעומת זאת, שאול הפך לחסידו של ישוע כבר בשנים הראשונות אחרי ה30 לספירה. **משמע החוויה של שאול שהפכה אותו לחסידו של ישוע, התרחשה כמעט עשור לפני החוויה שעליה הוא מדבר בשנייה לקורינתים יב 2**! לכן, לא מדובר כלל על אותה החוויה.12 מראה המקום של אל הגלטים א 12 לא מצהיר כלל כי ההתגלות של ישוע הייתה חזון או מאורע רוחני. מדובר בהנחה שמחבר הסרטון הלביש על הקטע. ההתגלות לשאול לא הייתה חזון סובייקטיבי משום שהמשרתים שלידו כן שמעו קולות ונפלו על הרצפה מהאור החזק (ראו מעשי השליחים ט). מבחינת הנרטיב במעשי השליחים, היה מדובר במאורע פיזי לכל דבר. גם אם לא ניתן לאמת היסטורית את המאורע הזה, ניתן לאמת כי שאול לפחות טען כי הוא חווה את המאורע הזה. דבר שמהווה פרט שתומך בתקומה. משום שיש להסביר מדוע שאול הפך מרודף התנועה, לחסידו של ישוע עד כי היה מוכן לסבול ואף למות עבור אמונתו בתקומתו של ישוע. > *"מבחינה היסטורית, ניתן לומר בבירור ששמעון כיפא והתלמידים חוו את ישוע מופיע בפניהם לאחר מותו כמשיח שקם מן המתים".* > > *(גרד לודרמאן, חוקר הברית החדשה באוניברסיטת גוטינגן).* **טענה**: ״הציטוט של החוקר גרד לודרמן הוצא מההקשר. לודרמן לא טוען שישוע באמת הופיע לפני תלמידיו, אלא הוא טוען שתלמידיו חוו חוויות שאותן הם פירשו בתור התקומה של ישוע.״ **תגובה**: ובכן, מדובר בהודאה כי תלמידיו הראשונים של ישוע חוו חוויות שגרמו להם להאמין שישוע קם מן המתים. כלומר הטענה כי ישוע קם מן המתים היא לא מיתוס או התפתחות מאוחרת, אלא מדובר באמונתם של עדי הראייה לחייו של ישוע. איך מסבירים זאת? איך מסבירים את החוויות הללו של השליחים- חוויות שהתרחשו במקביל, במספר נסיבות, במקומות וזמנים שונים? ### **3. אמונת התלמידים בתקומתו של ישוע** > *עובדה מספר שלוש: אמונת תלמידי ישוע בתקומתו מן המתים.* **טענה**: ״העובדה הזו שקולה לעובדה הקודמת. מה ההבדל ביניהן?״ **תגובה**: לא. העובדה השנייה היא שהתלמידים **טענו** שהוא הופיע לפניהם. אך כל אחד יכול לטעון כל דבר. העובדה השלישית היא כי לא רק שהם טענו זאת, אלא שהם **האמינו** באמיתות טענתם. > *צליבתו של ישוע עירערה לחלוטין את תלמידיו. לאחר המאורע לא נותרה להם ברירה אלא לברוח ולהתחבא בפחד על חייהם.* **טענה**: ״אין שום ראיה מחוץ לברית החדשה לכך שהתלמידים היו הרוסים ופחדו על חייהם לאחר צליבתו של ישוע.״ **תגובה**: שוב אותה ההנחה השגויה: **ספר הברית החדשה הוא לא מקור אחד**. **מדובר באוסף כתבים שמכילים בתוכם מקורות עצמאיים מרובים**. לכן, גם אם אין אזכורים מחוץ לברית החדשה לפרט כלשהו שכן מוזכר במקורות עצמאיים מרובים בכתבי הברית החדשה, מדובר בראיה היסטורית לכל דבר. למעשה, העובדה שהבשורות מתארות כך את התלמידים היא עובדה מביכה, משום שהיא מציירת את השליחים הראשונים שהתחילו את התנועה המשיחית בתור פחדנים וחסרי אמונה. בנוסף, באותה התקופה היו נוהגים לצלוב את המורדים **יחד עם חסידיהם.**13 לכן, קיימת סבירות גבוהה שהתלמידים התחבאו ופחדו על חייהם. עובדה זו מסבירה מדוע פטרוס התכחש לישוע שלוש פעמים- הוא פחד על חייו! > *בתור יהודים בתקופת בית שני, לא היתה להם ציפייה למשיח שיוצא להורג על ידי אויביו, שלא לדבר על כך שיקום מן המתים. התקומה היחידה בה יהודים האמינו בזמנו, הייתה התחייה הכללית מן המתים ביום הדין באחרית הימים, ולא באירוע שבו אדם אחד קם מן המתים באמצע ההיסטוריה.* **טענה**: ״זה לא נכון בהכרח שהתלמידים לא ציפו למשיח שקם מן המתים, בגלל אמונתם לכאורה שהתקומה מן המתים היא מאורע כולל באחרית הימים. יכול להיות שהם האמינו אחרת משום שהם גם ככה לא החזיקו במסורת הפרושית במלואה.״ **תגובה**: אין שום ראיה לכך שהתלמידים של ישוע ציפו למשיח שיקום מן המתים. להפך, יש לנו פרט מביך בלוקס שמראה ששני תלמידים שהיו קשורים לשני עשר התלמידים, עדיין לא הבינו כי על ישוע למות ולקום מן המתים: אֲנַחְנוּ קִוִּינוּ כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר עָתִיד לִגְאול אֶת יִשְׂרָאֵל (לוקס כד 21). **זאת הם אמרו לאחר שהם כבר שמעו על הקבר הריק ועל העדות של הנשים לגבי המלאכים שהודיעו להן שישוע חי**. מדובר בפרט מביך שמשקף את המצב של התלמידים של ישוע באותה העת: הם לא ציפו לתקומה כלל. התקומה הפתיעה אותם כליל! > *בנוסף, על פי חוקי התורה, מאופן צליבתו של ישוע כפושע, השתמע כי הוא תחת קללת אלוהים. ולמרות שכל הנסיבות היו לרעתם, לפתע החלו התלמידים להאמין בכנות מלאה שאלוהים הקים את ישוע מהמתים. הם היו משוכנעים עד כדי כך, שגם תחת איומי מוות וייסורים קשים אף אחד מהם לא הסכים להכחיש את התקומה. אפילו שאול הפרושי, שרדף בקנאות ובאלימות את המאמינים המשיחיים, לפתע הפך בעצמו למאמין בישוע. וכמוהו, גם אחיו הצעיר והספקן של ישוע, יעקב.* **טענה**: ״אין שום ראיה מהימנה לכך שהתלמידים היו מוכנים לסבול ואף למות עבור אמונתם. אין ראיה לכך בברית החדשה או מחוצה לה!״ **תגובה**: טענה זו פשוט שגויה. כפי שאנדרו לוק מראה, קיימות מספר ראיות לכך שהתלמידים היו מוכנים לסבול ואף למות עבור אמונתם:14 ראשית, יש ראיות לכך ששאול הוכר בתור רודף הקהילה המשיחית: בגלטים א 13, שאול כותב לקהל יעדו, הֲרֵי שְׁמַעְתֶּם עַל הִתְנַהֲגוּתִי בֶּעָבָר בַּיַּהֲדוּת, שֶׁרָדַפְתִּי נִמְרָצוֹת אֶת קְהִלַּת אֱלֹהִים וְעָשִׂיתִי בָּהּ שַׁמּוֹת וְהִתְעַלֵּיתִי בַּיַּהֲדוּת עַל רַבִּים מִבְּנֵי גִּילִי אֲשֶׁר בְּעַמִּי, מִשּׁוּם קִנְאָתִי הַיְתֵרָה לְמָסוֹרוֹת אֲבוֹתַי.  שאול טוען **שהגלטים הכירו** את העובדה כי הוא רדף את הקהילות המשיחיות. אם שאול לא באמת היה רודף את הקהילה, הקוראים שלו היו יודעים שהוא משקר. לכן, אם שאול היה מנסה לשקר, הוא לא היה אומר להם שהם מכירים מידע כלשהו לגביו כשאותו המידע כלל לא היה נכון. אל הקורינתים שאול כתב, שֶׁכֵּן אֲנִי הַפָּחוּת בַּשְּׁלִיחִים וְאֵינֶנִּי רָאוּי לְהִקָּרֵא שָׁלִיחַ מִשּׁוּם שֶׁרָדַפְתִּי אֶת קְהִלַּת אֱלֹהִים. (הראשונה לקורינתים טו 9). אין לשאול השליח סיבה להמציא מידע כזה משתי סיבות: 1.  מידע זה משפיל אותו, הוא אף קורא לעצמו ״הפחות בשליחים״. איזו סיבה הייתה יכולה להיות לו להמציא שקר משפיל כזה, במיוחד כשהוא ניסה לבסס את מעמדו כשליח לפני הקורינתים (הראשונה לקורינתים ט)? 2. **הקורינתים הכירו את שאר השליחים כפי שראינו לעיל, לכן הם היו יכולים לשאול אותם אם המידע הזה נכון**. מאחר ששאול רדף את המאמינים הראשונים, השליחים של ישוע נכללו בקבוצת הנרדפים. יש גם ראיות חזקות לכך ששאול עצמו סבל עבור אמונתו לאחר שנהיה עצמו חסיד של ישוע. לדוגמה הוא כותב לתסלוניקים: אָמְנָם קודֶם לָכֵן סָבַלְנוּ וְהָיִינוּ לְבוּז בְּפִילִיפִּי, דָּבָר **שֶׁיָּדוּעַ לָכֶם** (הראשונה לתסלוניקים ב 2). שאול פונה למידע ציבורי- זה היה ידוע ששאול סבל עבור אמונתו. שנית, יש ראיות בתוך הברית החדשה ומחוצה לה למותם של התלמידים עבור אמונתם: בבשורת יוחנן נאמר שישוע ניבא כי פטרוס ימות עבור אמונתו:  אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, כְּשֶׁהָיִיתָ יוֹתֵר צָעִיר חָגַרְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְהָלַכְתָּ לְאָן שֶׁרָצִיתָ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר תִּזְקַן תִּפְרושׂ אֶת יָדֶיךָ וְאַחֵר יַחְגָּרְךָ וְיוֹבִיל אוֹתְךָ אֶל אֲשֶׁר אֵינְךָ רוֹצֶה." זאת אָמַר בְּרָמְזוֹ עַל אופֶן הַמָּוֶת שֶׁיְּכַבֵּד בּוֹ אֶת הָאֱלֹהִים. (יוחנן כא 18-19). אם פטרוס לא מת עבור אמונתו, מן הנמנע שיוחנן יכתוב כי ישוע ניבא שהוא כן ימות! הרי זה אומר שישוע הוא נביא שקר! (בשורת יוחנן נכתבה אחרי מותו של פטרוס). לוקס מתעד במעשי השליחים את רציחתו של השליח יעקב בן זבדי האח של יוחנן (מעשי השליחים יב 2). יוספוס מתעד את הירצחו של יעקב אחיו של ישוע (קדמוניות היהודים כ.ט.א) יוספוס כותב שיעקב נהרג בתור מי שהפר חוק. יעקב היה נודע בתור מי שנהג לשמור את התורה, לכן סביר מאוד כי החוק עליו עבר היה אמונתו באלוהותו של ישוע, דבר שסתר לחלוטין את האמונות היהודיות באותה התקופה.15 בנוסף ליוסף בן מתתיהו, גם הגסיפוס16 וקלמנטוס מאלכסנדריה17 כתבו על כך שיעקב נרצח עבור אמונתו בתקומתו של ישוע. כלומר, הירצחו של יעקב מתועד באופן בלתי תלוי בשלושת המקורות הללו. למעשה, לפי כתביו של טרטוליאנוס ניתן להבין כי מותם של שאול ופטרוס עבור אמונתם הייתה עובדה נגישה לציבור, דהיינו זאת הייתה עובדה ציבורית (ראו: Scorpiace, 15). בנוסף, קלמנטוס כתב כי פטרוס הוצא להורג בשל אמונתו בתוך זמנם (של קלמנטוס וקוראיו), כלומר מדובר בעובדה מוכרת מבחינת קהל היעד של קלמנטוס (ראו: Clement 5:4–5). התלמידים היו מודעים לכך שאם הם ימשיכו להכריז את תקומתו של ישוע, הדבר יעלה להם בחייהם. לכן, **עצם ההתמדה שלהם בהכרזת הבשורה אודות מותו ותקומתו של ישוע, מצביעה על כך שהם היו מוכנים לסבול ואף למות עבור האמת שהם הכריזו**. ### **הסברים חלופיים להסבר התקומה** > *ההשערה השלישית היא הזזת הגופה למקום אחר.* > > *אולי יוסף מן הרמתיים, הניח את הגופה של ישוע בקבר שלו- זמנית, מצורך הנסיבות; אך מאוחר יותר, העביר אותה לבית הקברות המשותף לפושעים. וכשהתלמידים ביקרו את הקבר הראשון ומצאו אותו ריק, הם הסיקו כי ישוע קם מן המתים. ושוב, התיאוריה הזו לא הגיונית לאור העובדות בשטח. החוק היהודי אסר במפורש על הזזת גופה לאחר הטמנתה בקבר, למעט כשמדובר בקבר משפחתי. בנוסף, בית הקברות של הפושעים היה קרוב למקום ההוצאה להורג, כך שלא הייתה בעיה לקבור שם את ישוע מלכתחילה. וחוץ מזה, ברגע שהתלמידים החלו להכריז על תקומתו של ישוע מהמתים- יוסף היה מתקן את טעותם. כך שגם את ההשערה הזאת, המחקר המודרני דוחה לחלוטין.* **טענה**: ״הטענה של הסרטון בעד התקומה היא כי אם יוסף מן הרמתיים הזיז את הגופה של ישוע לקבר אחר, וזה כביכול היה גורם לתלמידים להאמין שישוע קם מן המתים, אז יוסף מן הרמתיים היה מתקן אותם ומצביע על הקבר הנכון כך שזה היה מפריך את הצהרת התלמידים. הבעיה היא שאין כל ראיה לכך שישוע נקבר על ידי יוסף מן הרמתיים משום שדמותו של יוסף מן הרמתיים מתועדת אך ורק בברית החדשה, כלומר אין ראיה שהוא היה קיים בכלל.״ **תגובה**: למה שמחברי הברית החדשה ימציאו דמות בדיונית שהייתה כביכול חלק מהסנהדרין? הרי זה היה פוגע לחלוטין באמינות שלהם. **חברי הסנהדרין היו עולים על השקר שלהם בקלות ובאופן מיידי**. זה נכון שיוסף מן הרמתיים מוזכר רק בבשורות, אך למה שמישהו אחר יזכיר אותו? איזו חשיבות מיוחדת הייתו לו שדרשה את אזכורו במקור אחר? חוסר אזכור לא מוכיח חוסר קיום (למעשה מדובר בכשל לוגי הנקרא ״טיעון מן השתיקה״). לדוגמה הכתבים הרומיים באותה התקופה לא מזכירים את קיפא הכהן הגדול או את יוספוס. האם מכאן ניתן להסיק שהם לא היו קיימים? כמובן שלא. > *ולבסוף, השערת ההזיה: התלמידים לא באמת ראו את ישוע, אלא שהם חוו חזיון שווא, בו הוא הופיע בפניהם. כל הסיפור היה לא יותר מהזייה. גם התיאוריה הזאת לא מצליחה להתמודד עם מספר רב של בעיות.* > > *ראשית, ישוע נראה לא רק פעם אחת, אלא פעמים רבות; לא רק במקום אחד, אלא במקומות שונים; לא רק לאדם אחד, אלא להרבה אנשים שונים. לא רק לבודדים אלא לקבוצות של אנשים. ולא רק למאמינים אלא גם לאלו שלא האמינו. אתם לא תמצאו תיאורים של הזיות בספרי הפסיכולוג*יה, שניתן להשוות להופעות של ישוע לאחר תקומתו. **טענה**: ״בקשר לטיעון האפולוגטי שגורס כי לא יכול להיות שהתלמידים הזו את ישוע עקב העובדה כי אנשים וקבוצות של אנשים רבים טענו שהם ראו את ישוע במקומות שונים וכי גם לא מאמינים וספקנים טענו שהם ראו אותו- אין כל ראיה ל׳עובדה׳ הזו.״ **תגובה**: כפי שראינו קודם, בראשונה לקורינתים טו שאול מעביר לקורינתים מקור עתיק שמכיל רשימת עדי ראייה: פטרוס, השנים עשר, **חמש מאות אנשים** שאול, יעקב ושאר השליחים (לא השנים עשר). הקורינתים היו יכולים לתשאל ולראיין את רוב העדים ברשימה הזו ולהיווכח כי הם אכן טענו שהם חוו את ישוע מופיע בפניהם חי לאחר מותו במקומות שונים, לקבוצות שונות, לאנשים שונים ולבלתי מאמינים (כמו שאול, יעקב אחיו של ישוע וספקנים אחרים). בנוסף, ההתגלות לפטרוס מתועדת בצורה בלתי תלויה על ידי לוקס (לוקס כד 34; הראשונה לקורינתים טו 5) וההתגלות לשנים עשר מתועדת באופן עצמאי על ידי לוקס ויוחנן (לוקס כד 36-43; יוחנן כ 19-20), מה שאומר שבידינו שני מקורות עצמאיים לכך. יש לנו גם מקורות עצמאיים להתגלות של ישוע בגליל על ידי מרקוס, מתי, יוחנן (מרקוס טז 7; מתי כח 16-17; יוחנן כא) כמו כן, יש בידינו גם מקורות עצמאיים להתגלויות לנשים על ידי מתי ויוחנן. **טענה**: ״יש מקרים שבהם אנשים הוזים את אהוביהם לאחר פטירתם, למרות שלא היה להם רקע רפואי שיכול להסביר את ההזיה הזו. לכן, גם התלמידים היו יכולים להזות את ישוע, המורה האהוב עליהם.״ **תגובה**: זה נכון שאנשים הוזים את אהוביהם שנפטרו, אך יש בעיות ביישום המקרים האלה על התלמידים: ראשית, הזיה היא כמו חלום, היא פרטית. אם התלמידים אכן הזו, הם לא היו הוזים את אותו הדבר במקביל, משום שהזיה בניגוד לאשליה היא חוויה שלא נוצרת מגורם חיצוני בסביבה. בנוסף לכך, **יש לקחת בחשבון את 500 האנשים שטענו שישוע נראה אליהם בבת אחת**. קבוצת אנשים כה גדולה לא יכולה לחוות את אותה ההזייה. שנית, ישוע לא היה אהוב על שאול השליח ולכן הוא לא התאבל על מותו. אז למה שהוא יהזה אותו? שלישית, אם הם היו הוזים את ישוע, הם היו הוזים שהוא נמצא בגן העדן, תמונה שתאמה את אמונתם לגבי צדיקים שנרצחו. הם לא היו הוזים אותו קם מן המתים בגוף חדש, רעיון שלא היה קיים בכלל בראשם. רביעית, אם התלמידים היו הוזים את תקומתו של ישוע, **ההנהגה היהודית בירושלים הייתה יכולה להפריך בקלות את ההזייה שלהם בכך שהיו מצביעים על העובדה שהגופה של ישוע עדיין נמצאת בקבר**. **טענה**: ״יש תיעודים למקרים של היסטריה המונית.״ **תגובה**: אז מה? היסטריה המונית היא אינה מאורע שקשור לראייה של משהו שלא נמצא. אך התלמידים טענו שהם חוו את ישוע מופיע בפניהם. הם טענו שהם ראו אותו, ובנוסף הם היו מוכנים לסבול לנוכח רדיפות על דבר אמונתם ואף למות. לכן, לא סביר כלל שמדובר כאן בחוויה מעורפלת שמקורה מהיסטריה או התלהבות דתית. אנשים המעורבים בהיסטריה המונית, וכתוצאה מכך מגבשים אמונת שווא, מגיעים בדרך כלל (אחרי תקופת רגיעה) להבנה כי אמונתם שגויה.18 זאת בניגוד להתמדתם של התלמידים הראשונים באמונתם ובהפצרת הבשורה אודות תקומתו של ישוע, חרף התנגדויות וסכנות. **טענה**: ״אולי שאול השליח חווה הזיה בגלל תחושת אשמה ולכן חשב שראה את ישוע חי לאחר מותו.״ **תגובה**: אין שום ראיה לכך ששאול חש אשמה על כך שרדף את המאמינים בישוע. להפך, הוא מצהיר כי הוא התגאה בכך משום שהוא חשב שכך הוא משרת את אלוהים (ראו אל הגלטים א 13-14 ואל הפיליפים ג 4-6). במילים אחרות, שאול מודה שהוא תמך ברדיפת מאמינים ורציחתם. מדובר בפרט מביך ששאול לא היה ממציא. קשה להאמין שהוא יכתוב דבר כזה אפילו אם זו הייתה **האמת**, על אחת כמה וכמה אם מדובר בשקר! ### **סיכום** הסרטון של פאולוג׳יה לא הפריך כלל את הראיות לטובת התקומה של ישוע. אדרבא, הסרטון שלו אך ורק מדגים את הניתוק המוחלט של מבקרי האמונה המשיחית ברשתות החברתיות מהמחקר העדכני אודות כתבי הברית החדשה ותקומתו של ישוע. הערות: 1.שם הארגון הוא ״Reasonable Faith״. 2\. ".Craig, "A Youtube Response to the Resurrection, Part One 3\. שם. 4\. .Selwyn, *The First Epistle of St. Peter*, 33–34 5\. .Moreland, *Scaling the Secular City*, 155 6\. ".Craig, "#103 Independent Sources for Jesus’ Burial and Empty Tomb 7\. ".Craig, "A Youtube Response to the Resurrection, Part Two 8\. קרייג, שם. 9\. שם. 10\. שם. 11\. שם. 12\. .Harris, *Second Corinthians*, 835-36 13\. .McGrath, "Post-Traumatic Growth and the Origins of Christianity." *Mental Health, Religion and Culture*, 298 14\. .Loke, *Investigating the Resurrection of Jesus Christ*, 70-72 15\. .Bock, *Blasphemy and Exaltation in Judaism*, 196n30 16.הגסיפוס מצוטט על ידי אוסביוס בחיבור: *Church History Book II* 23. 17.קלמנטוס מצוטט על ידי אוסביוס בחיבור: *Ecclesiastical History* 2.23. 18\. .Stewart, “Sasquatch Sightings,” 302 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** ישוע בראי ההיסטורי, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** הברית החדשה, מהימנות הבשורות, ניסים, קיומו של אלוהים, תקומתו של ישוע --- ### [האם הקוסמולוגיה יכולה להצדיק יקום נצחי?](https://igod.co.il/science-faith/האם-הקוסמולוגיה-יכולה-להצדיק-יקום-נצח/) **Published:** אוקטובר 21, 2020 **Author:** ג'ייקובוס ארסמוס **Content:** ###  מבוא פיזיקאים וקוסמולוגים רבים המאמינים שהיקום נצחי (או עשוי להיות נצחי), מנסים להצדיק את אמונתם דרך העובדה שניתן לבנות באופן תיאורטי מודל קוסמולוגי הכולל יקום נצחי. לדוגמה, בפולמוס בין הפילוסוף והתיאולוג ויליאם ליין קרייג, לקוסמולוג האתאיסט שון קרול, טען קרול: > אם אתה רוצה לדעת אם דבר מה הוא אפשרי בקוסמולוגיה או בפיזיקה, אתה צריך לשאול, 'האם אני יכול לבנות מודל?'… 'האם היקום יכול להיות נצחי?, שוב, התשובה היא: כן, רק בנה מודל (Stewart 2016:40-41). כדי להצדיק את האמונה שהיקום עשוי להיות נצחי, קרול טוען שכל מה שצריך לעשות הוא לבנות מודל קוסמולוגי שבו היקום הוא נצחי, ללא תלות בשאלה "האם מדובר בתיאור סביר של המציאות?" (Stewart 2016:41). אך האם זה נכון? הבה נניח לרגע כי הטיעונים הפילוסופיים נגד קיומו של עבר אינסופי שכנעו אתכם כי ליקום הייתה התחלה; הניחו כי אינכם רואים שום טיעון הגיוני ונאות נגד הטיעונים הפילוסופיים; הניחו כי כתוצאה מכך, אתם מחזיקים בעמדה על פיה ליקום הייתה התחלה לפני זמן סופי. מה עליכם לעשות לגבי הקונפליקט שקיים לכאורה בין המסקנות של הטיעונים הפילוסופיים לבין המודלים הקוסמולוגיים שבהם היקום הוא נצחי? האם הקוסמולוגיה המודרנית מספקת בסיס שעל-פיו ניתן להטיל ספק בטיעונים הפילוסופיים? האם מודל קוסמולוגי בפני עצמו יכול להצדיק את האמונה באפשרותו של יקום נצחי בעברו? לעתים קרובות, שאלה זו מוזנחת בדיונים רלוונטיים. למרות זאת, זו שאלה חשובה ביותר. אם מודלים קוסמולוגיים בפני עצמם אינם יכולים להצדיק את האפשרות של יקום בעל עבר נצחי, משמע שחסידי טיעון הכלאם הקוסמולוגי מוצדקים בהחזיקם בעמדה כי הטיעונים הפילוסופיים מספיקים כדי להוכיח יקום סופי בעברו. במקביל, זה אומר שהמתנגדים לטיעון, אינם יכולים לטעון כי מודלים קוסמולוגיים של יקום נצחי, מספיקים כדי להאמין באפשרות של יקום נצחי. לעומת זאת, אם ההפך הוא הנכון ומודלים קוסמולוגיים של יקום נצחי אכן יכולים להצדיק את האפשרות שהיקום נצחי, אזי מודלים אלו מהווים אתגר לטיעון הכלאם. במאמר זה, נראה כי התשובה לשאלה לעיל שלילית. **ראשית**, נטען כי אם מישהו אינו שוקל את הטיעונים הפילוסופיים נגד יקום נצחי ואם הוא אינו מכליל את ההיפותזה כי ליקום הייתה התחלה בתור הסבר אפשרי לתגליות של הקוסמולוגיה המודרנית, אז האמונה שלו באפשרות של יקום נצחי אינה מוצדקת, רק בשל העובדה שקיימים מודלים קוסמולוגיים של יקום מצחי. **שנית**, נטען שגם אם מודל קוסמולוגי של יקום נצחי יכול להצדיק את האמונה ביקום נצחי, מודל כזה עדיין אינו בנמצא כיום, וההיפותזה הגורסת כי ליקום הייתה התחלה, מסבירה בצורה הטובה ביותר את התגליות של הקוסמולוגיה. # האם מודל קוסמולוגי יכול להצדיק אמונה ביקום נצחי? האופן שבו תיאוריה או מודל מצדיקים אמונה מסוימת, הוא כמובן שנוי במחלוקת. אף על פי כן, הסבר פשוט והגיוני לגבי האופן שבו תיאוריה מסוימת יכולה (בפני עצמה) להצדיק אמונה מסוימת הוא כזה: עבור כל אדם S, תיאוריה מדעית T, ומשפט T , P יכולה להצדיק, בפני עצמה, את האמונה של S ב-P. אם – ורק אם – ארבעת התנאים הבאים מתגשמים: 1. T כרוכה ב-P, אם T היא תיאור נכון של המציאות, אז-P חייב להיות נכון. 2. T  עונה על הדרישות של תיאוריה מדעית טובה ונאותה, כמו עקביות פנימית, פשטות, כוח הסברי, בדיקתיות (היכולת לעמוד תחת מבחן) וכו'. 3. השיטה העומדת מאחורי T אינה מניחה את האמת של P. 4. S חיפש באופן אחראי תיאוריות חשובות או טיעונים נגד P, ולא מצא. קיימות לפחות שתי סיבות המסבירות מדוע מודל קוסמולוגי אינו יכול (בפני עצמו), במובן הנ"ל, להצדיק את אמונתו של אדם כלשהו באפשרות של יקום בעל עבר נצחי. להלן הסיבות: **(1)  *מודלים קוסמולוגיים של יקומים נצחיים מושפעים על ידי השיטה הנטורליסטית.*** השיטה הנטורליסטית (או נטורליזם מדעי) היא הגישה המדעית הגורסת שעל המחקר המדעי להגביל את עצמו אך ורק לעולם החומרי והטבעי ולהתבצע מתוך ההנחה שלא קיים כל מימד על-טבעי. אין להתבלבל בין השיטה הנטורליסטית לנטורליזם מטאפיזי (או פילוסופי), אשר שולל את קיום העל-טבעי. הנטורליזם המטאפיזי כרוך בהשקפת האתאיזם, ואילו השיטה הנטורליסטית לא. לכן, ניתן להחזיק בשיטה הנטורליסטית מבלי להיות מחויב לנטורליזם מטאפיזי. למרות שהשיטה הנטורליסטית לא מניחה את הנטורליזם המטאפיזי, מדע המתפקד בשיטה הנטורליסטית זהה למדע המונהג על ידי נטורליזם מטאפיזי. לכן, כך תיאוריה מדעית הנוצרת כתוצאה מהשיטה הנטורליסטית, היא בהכרח תהיה עקבית עם נטורליזם מטאפיזי. מכאן, ברור כי השיטה הנטורליסטית מתאפיינת על ידי שלוש תכונות חשובות: ראשית, היא מגבילה את טווח ההסברים האפשריים לכל הסברי מדעי או תיאוריה. טווח ההסברים האפשריים הוא קבוצה של הסברים אשר מהם המדען בוחר את ההסבר הטוב ביותר עבור תופעה מסוימת. אם המדע פועל על פי השיטה הנטורליסטית, טווח ההסברים כולל אך ורק הסברים או גורמים טבעיים. לדוגמה, נניח כי מישהו חווה כאב ראש ואנו מבקשים להבין מדוע; על פי השיטה הנטורליסטית, ההסבר הטוב ביותר שזמין עבורנו בהכרח יהיה טבעי. ההסברים הזמינים לצורך הדוגמה הם מחסור בשינה, לחץ, לקות ביציבה וכו'. שום הסבר על-טבעי איננו נלקח בחשבון. לא נוכל לדוגמה לטעון, כי כאב הראש נגרם על ידי שד המנסה להקשות על חייו. לפיכך, כל תיאוריה מדעית בהכרח תוציא את העל-טבעי מחוץ לתחום האפשרות. שנית, אם תיאוריה מדעית מסוימת הופרכה, השיטה הנטורליסטית מתעקשת כי היא תוחלף על ידי תיאוריה טבעית אחרת (Ratzsch 2010:73). תיאוריות על-טבעיות, לא משנה עד כמה משכנעות הן, נדחות מלכתחילה. אם מישהו חשב כי כאב הראש נגרם על ידי לקות ביציבה אך, גילה מאוחר יותר כי יציבתו נכונה, אינו יכול להחליף את התיאוריה הראשונה בתיאוריה על-פיה שד גורם לו לכאב ראש. הוא חייב לחפש חלופה טבעית בלבד. שלישית, גם אם מאורע מסוים אינו יכול להיות מוסבר על ידי חוקי הטבע המוכרים, השיטה הנטורליסטית מסיקה כי המאורע בלתי ניתן להסבר אך בשום אופן אינו על-טבעי. לורן הארסמה (2010:161) מציינת שבין אם המדען מחזיק בשיטה הנטורליסטית אם לאו, הוא יגיע לאחת מחמש המסקנות הבאות בנוגע למאורע שלא ניתן להסבר: 1. 1. קיים חוק טבע לא נודע שאחראי על התופעה. 2. התרחש מאורע על-טבעי. 3. כוח על-אנושי אך טבעי אחראי על התופעה. 4. מאורע בלתי סביר התרחש. 5. לאור העובדה שקיימים יקומים רבים, אין זה מפתיע כי המאורע התרחש ביקום כלשהו. האפשרות השנייה מתוך המסקנות לעיל היא היחידה הכוללת התערבות על-טבעית, ולכן, חסיד השיטה הנטורליסטית ינסה להימנע ממנה ויסיק כי אחת מן החלופות האחרות היא הנכונה. לכן, על פי השיטה הנטורליסטית, יש הסבר טבעי למאורעות שבזמננו הנוכחי, אינם יכולים להיות מוסברים על ידי המדע והסיבה לכך שהמאורעות הללו בלתי ניתנים להסבר נעוצה בכך שקיים פער בידע שלנו. לאור העובדה שהקוסמולוגיה היא מדע, מדע הקוסמולוגי מונהג ומונחה על ידי השיטה הנטורליסטית. הערותיהם של מספר פיזיקאים מאשרות זאת. לדוגמה, ארתור אדינגטון (1930:450), פיזיקאי בריטי בולט, הכריז: "הרעיון שלסדר הנוכחי של הטבע הייתה התחלה הוא נתעב בעיני" (תרגום חופשי). וולטר נרנסט, הפיזיקאי הגרמני טען: "הכחשת זמן אינסופי בוגדת ביסודות המדע" (Vilenkin 2006:177, תרגום חופשי). הקוסמולוג אלכסנדר וילנקין (2006:177) מציין כי מאחר ויקום בעל עבר סופי מרמז על בורא, "האינסטינקט הטבעי של רוב המדענים הוא לדחות את הרעיון של התחלה מוחלטת" (תרגום חופשי). לכן, אין ספק כי המודלים של יקום נצחי הושפעו מהשיטה הנטורליסטית. אך העובדה כי השיטה הנטורליסטית השפיעה על הקוסמולוגיה, משמע שתנאי 3 אינו יכול להתקיים. **אם ליקום הייתה התחלה מוחלטת, שום הסבר טבעי להתחלתו של היקום אינו יכול להתקיים, משום שהיקום הוא כל המציאות הטבעית.** לכן, להתחלתו של היקום יש, גורם חיצוני (על טבעי) או שום גורם בכלל. לעומת זאת, מסקנה זו אינה מסתדרת עם השיטה הנטורליסטית. על-פי השיטה הנטורליסטית, כל אירוע יכול להיות מוסבר על ידי מאורע טבעי קודם (או מקביל) ודבר זה כרוך בקיומה של שרשרת אינסופית של גורמים טבעיים. לכן, קוסמולוגים הפועלים על פי השיטה הנטורליסטית יעשו כל מה שביכולתם כדי להימנע מתיאוריות הכרוכות בהתחלה מוחלטת ליקום. למעשה, גם אם כל הראיות המדעיות הנוכחיות מצביעות על התחלה מוחלטת, ניתן לצפות שרוב הקהילה המדעית תניח כי חוק טבע מסוים אינו נודע; או לחלופין, מצב פיזי כזה או אחר, אחראי על המאורע הבלתי ניתן להסבר, דהיינו, התחלת היקום. במובן הזה, השיטה הנטורליסטית מניחה את הנצחיות של היקום. יש לציין כי אין שום דבר פסול בכך ששיטה מסוימת העומדת מאחורי תיאוריה מדעית כלשהי תניח אמונות מסוימות. לעומת זאת, אם זה אכן המצב, התיאוריה אינה תומכת באמונות אותן היא מניחה (אחרת זה כשל מעגלי). לכן, מאחר והשיטה הנטורליסטית מניחה מלכתחילה כי לקיומו של היקום יש הסבר טבעי בלבד, קשה להבין איך מודל של יקום בעל עבר נצחי, יכול להצדיק את האמונה באפשרות של יקום בעל עבר נצחי. **(2) *פילוסופיה היא דרך מהימנה אל האמת*** טיעונים פילוסופיים נאותים עשויים לגלות אמיתות אודות המציאות. דבר זה הכרחי משום שפילוסופיה (במיוחד הפילוסופיה האנליטית) מבוססת על חשיבה לוגית. חשיבה לוגית בפני עצמה, היא דרך מהימנה לגלות את האמת אודות המציאות. לדוגמה, תנו דעתכם לטיעון הדדוקטיבי הבא: "כל בני האדם הם בני תמותה; סוקרטס הוא בן אדם; לכן סוקרטס הוא בן תמותה". זהו טיעון פילוסופי שאומר לנו משהו אודות טבעו האמיתי של סוקרטס. כל טיעון תקף ונאות הוא בהכרח אמצעי מהימן לדעת את האמת אודות המציאות. לעומת זאת, רבים דוחים טיעונים פילוסופיים ומתייחסים אליהם כאל ספקולציות חסרות ערך. רבים מאמינים כי הפילוסופיה אינה יכולה להוביל אותנו אל האמת משום שהמדע הוא הדרך היחידה לדעת את האמת אודות המציאות. שום טיעון פילוסופי, לשם הדוגמה, אינו יכול להגיד לנו אם ליקום באמת הייתה התחלה. קיימות מספר בעיות בהשקפה זו: **ראשית**, השקפה זו סותרת את עצמה. על-פי השקפה זו, כל מה שלא יכול להיות מוכח דרך השיטה המדעית, שגוי. הבעיה הנוצרת כאן בלתי נמנעת; לא ניתן להוכיח את ההשקפה הזו דרך השיטה המדעית, לכן, הטענה שהשיטה המדעית היא הדרך היחידה לאמת היא שגויה על פי הקריטריונים של הטיעון עצמו. כפי שפילוסוף המדע ג’י.פי מורלאנד כותב: המשפט עצמו הוא לא משפט מדעי. מדובר במשפט פילוסופי אודות המדע. איך המשפט הזה יכול להיות לעמוד תחת מבחן אמפירי? ואם הוא לא יכול, אז על ידי הסטנדרטים שלו עצמו, המשפט הזה לא יכול להיות נכון או מוחזק מבחינה רציונלית.[\[1\]](/#_ftn1) **שנית**, הטיעון מתעלם ממגוון רחב של תחומים בחוויה האנושית, אשר אין למדע אין גישה אליהם ואשר בלעדיהם המדע אינו יכול לתפקד. למשל, המדע מניח כי החושים שלנו תופסים בצורה מהימנה את המציאות ולכן מספקים לנו מידע מדויק. המדע מחויב להניח כי שכלנו רציונלי וכי היקום בנוי בצורה רציונלית – כזו שהשכל שלנו יכול לחקור ולהבין. המדע מחויב להניח את האחידות והאוניברסליות של הטבע כדי להצדיק את השיטה האינדוקטיבית שמסיקה מהפרט אל הכלל; הנחה שלא יכולה להיות מוצדקת על ידי השיטה המדעית (בעיה זו נקראת בעיית האינדוקציה). המדע מחויב להניח את קיומם של החוקים הלוגיים שבלעדיהם הוא קורס. המדע מניח את קיומם של ערכי מוסר אובייקטיביים.[\[2\]](/#_ftn2)  לדוגמה, שהחוקר מחויב לדווח בצורה מהימנה על הממצאים. אך המדע עצמו אינו יכול להראות כי קיימים ערכי מוסר אובייקטיביים. נוסף על-כך, המדע מניח ערכים אפיסטמיים על פיהם על התיאוריות המדעיות להיות פשוטות, אלגנטיות, מדויקות ובעלות יכולת חיזוי.[\[3\]](/#_ftn3) יתרה מזאת, המדע אינו יכול להוכיח את האמונות הבסיסיות שלנו, המבוססות על האינטואיציה. לדוגמה המדע אינו מסוגל להראות שלא נבראנו לפני חמש שניות עם זיכרונות שתולים בתוכנו. המדע אינו יכול להוכיח כי איננו הזיה של חייזר ביקום מקביל. המדע אינו מסוגל להוכיח כי בני האדם שמסביבנו הם אישיויות אמיתיות ולא רובוטים מחופשים המתופעלים באופן הנראה כבני אדם רציונליים מלאכותיים. מאחר וקיימים טיעונים פילוסופיים חזקים נגד יקום בעל עבר נצחי, ומאחר ופילוסופיה היא אכן אמצעי מהימן לקבוע שליקום הייתה התחלה, ,תנאי 4 (ראו לעיל) אינו יכול להתממש. לא ניתן לחפש באופן אחראי תיאוריות חשובות או טיעונים פילוסופיים לטובת יקום בעל עבר סופי, ולא למצוא שום דבר. חיפוש זריז בספרות אחר הטיעונים הפילוסופיים לטובת יקום סופי, מגלה מספר עצום של ספרים ומאמרים שנכתבו בנושא. מדוע חשוב לבחון טיעונים לטובת יקום בעל עבר סופי? משום שכל אחד מאיתנו אחראי באופן רציונלי לבחון את הראיות בעד ונגד אמונותינו. אם מישהו מוצא ראיות לטובת P אך לא מוצא שום ראיה נגד P, ההצדקה לטובת P מתחזקת. לעומת זאת, אם מישהו מוצא ראיות בעד ונגד P, אז על-מנת לחזק את העמדה על פיה P הוא נכון, עליו להראות מדוע הראיות נגד P אינן מוצלחות. לכן, כיוון שיש טיעונים חשובים וחזקים לטובת עבר סופי ליקום, כל מי שחושב שהיקום נצחי, חייב להסביר מדוע הטיעונים הללו אינם מוצלחים לפני שהוא מחפש מודל קוסמולוגי במטרה להצדיק את האפשרות של עבר נצחי. לכן, מודל קוסמולוגי אינו יכול בפני עצמו, להצדיק את האמונה באפשרות של יקום בעל עבר נצחי. לפחות לא כשמודלים קוסמולוגיים מושפעים מהשיטה הנטורליסטית, גם לא כשפילוסופיה היא אמצעי מהימן לאמת או כשקיימים טיעונים פילוסופיים חזקים נגד יקום בעל עבר נצחי. אך מה אם מודל קוסמולוגי דווקא יכול להצדיק בפני עצמו את האמונה ביקום נצחי? הניחו לרגע שלא היו קיימים טיעונים פילוסופיים לטובת התחלת היקום; האם במצב כזה יקום נצחי הוא ההסבר הטוב ביותר לתגליות המדעיות העדכניות? במילים אחרות, האם קיימים מודלים קוסמולוגיים או היפותזות בעלות תמיכה אמפירית מספיקה על-מנת להצדיק את האמונה בנצחיות היקום? מכאן ואלך, נבחן מודלים שונים המנסים להצדיק יקום נצחי, ונראה מה מסביר באופן הטוב ביותר את הראיות בשטח, יקום נצחי או יקום בעל התחלה. # הסקה להסבר הטוב ביותר הסקה להסבר הטוב ביותר, הנקראת לעתים *אבדוקציה*, היא שיטת חשיבה שבה מישהו מנסה למצוא את ההסבר המבהיר את הראיות בשטח בצורה הטובה ביותר. שיטה זו מורכבת משלושה צעדים (Lipton 2004:149): הראשון כרוך באיסוף עובדות או ראיות (להן נקרא E) שאותן יש להסביר. העובדות הללו יכולות להתבטא במשפטים, כמו המשפט, "כדור הארץ הוא עגול", או "הוא נרצח עם סכין". חשוב להדגיש כי העובדות האלו יכולות להיות אמיתות לגבי תיאוריות מדעיות מקובלות, כמו העובדה שתורת היחסות של איינשטיין מתארת את הכבידה במונחים של עקמומיות המרחב זמן. בנוסף לכך, מאחר ועובדות לעתים שנויות במחלוקת, העובדות ב- E חייבות להיות סבירות מאוד, או לפחות מקובלות על ידי אלו המבינים בנושא. הצעד השני דורש ייצור של היפותזות (H) שביכולתן להסביר את הראיות. ההיפותזות הללו חייבות לסתור זו את זו. במילים אחרות, קבלתה של היפותזה אחת חייבת להיות כרוכה בדחייה של היפותזה אחרת. אם שתי היפותזות עקביות H1 ו-H2 ניתנות יחד כהסבר ל-E, הן אינן אמורות להיות היפותזות עצמאיות, אלא שילוב מאוחד שיוצר היפותזה אחת. הצעד השלישי בהסקה להסבר הטוב ביותר כרוך בהערכה. בשלב זה אנו קובעים איזו היפותזה מסבירה בצורה הטובה ביותר את הראיות. זאת יש לעשות בעזרת קריטריונים להסבר הטוב ביותר. ההסבר הטוב ביותר הוא הסבר שעונה על כמה שיותר קריטריונים. הקריטריונים היסודיים המקובלים הם (Thagard 1978; Moreland and Craig 2003:62; Lipton 2004:122; Nola and Sankey 2007:37-45): 1. ***עקביות***: ההיפותזה הטובה ביותר אמורה להיות עקבית יותר (מאשר היפותזות אחרות) עם הידע הקיים שלנו ותיאוריות מקובלות אחרות. היא צריכה להיות עקבית מבפנים וללא סתירות לוגיות פנימיות. 2. ***היקף הסברי וכוח הסברי***: ההיפותזה הטובה ביותר אמורה להסביר כמה שיותר ראיות, ולהסביר אותן טוב יותר מאשר היפותזות אחרות. 3. ***פשטות***: ההיפותזה הטובה ביותר צריכה לערב כמה שפחות הנחות מאשר היפותזות אחרות. 4. ***ניתנות להפרכה***: ההיפותזה הטובה ביותר צריכה להיות ברת הפרכה מבחינה פוטנציאלית. דרך הקריטריונים האלה ניתן לקבוע את ההסבר הטוב ביותר לאוסף של עובדות או ראיות. # העובדות המדעיות שדורשות הסבר במשך העשורים האחרונים, פיזיקאים וקוסמולוגים התקדמו בעיקר בידע ובתגליות אודות היקום. רבות מן התגליות הללו דורשות הסבר. כעת נמקד בתגליות הללו, שתהוונה בסופו של דבר עובדות בתהליך ההסקה להסבר הטוב ביותר. ## היקום מתפשט לפני המאה העשרים, היה מקובל מאוד להאמין שהיקום נצחי וסטטי. לעומת זאת, בשנת 1915 אלברט איינשטיין הציג את תורת היחסות הכללית שלו. כאשר איינשטיין יישם את ההשלכות של תורת היחסות הכללית על היקום, הוא הסיק שתורה זו כרוכה ביקום מתפשט או מתכווץ. לעומת זאת, כיוון שאיינשטיין הניח שהיקום הוא סטטי, הוא הוסיף את הקבוע הקוסמולוגי למשוואה שלו, כדי ליצור איזון נגדי לכוח הכבידה. מספר שנים מאוחר יותר, אלכסנדר פרידמן וז'ורז' למטר, שעבדו בנפרד עם המשוואות של אינשטיין, חזו שהיקום מתפשט. בשנת 1929, אדווין האבל גילה שהגלקסיות מתרחקות אחת מן השנייה. ראיה אמפירית זו, אישרה את העובדה שהיקום מתפשט. היקום איננו מתפשט בתוך מרחב ריק, וגם אין זה אומר שהגלקסיות מתרחקות אחת מן השנייה בתוך מרחב, אלא שהמרחב עצמו מתפשט. בנוסף לכך, נהגו להאמין שהתפשטות היקום מאטה בגלל ההתנגדות של כח הכבידה. לעומת זאת, תגליות אחרונות הצביעו על כך שהיקום דווקא מאיץ את קצב התפשטותו (Wolschin 2010; Schrabback 2010). ## קרינת הרקע הקוסמית בשנת 1973, ארנו פנזיאס ורוברט ווילסון גילו (במקרה) אות רדיו מוזר שהיה אחיד בכל הכיוונים. הם יצרו קשר עם הפיזיקאי רוברט דיקי מאוניברסיטת פרינסטון, שהבין במהרה שהם גילו את הקרינה שאמורה להיות התוצאה של המפץ הגדול. מספר עשורים לפני כן, מדענים טענו שיסודות מסוימים נוצרו בדקות הראשונות של המפץ הגדול דרך נוקליאוסינתזה, תהליך שדורש טמפרטורות מאוד גבוהות. תחזית נוספת הייתה שעם ההתפשטות וההתקררות של היקום, תישאר קרינת רקע קוסמית עם טמפ' של 5 קלווין לערך. זו הייתה הקרינה אותה זיהו פנזיאס ווולסון, בטמפ' של כ 3.5 קלווין. ## הנקודה הסינגולרית מתוך תורת היחסות הכללית והתפשטות היקום, מסתבר כי ככל שחוזרים בזמן, היקום נהיה דחוס יותר ויותר, עד שמגיעים למצב בו כל היקום היה דחוס בנקודה אחת. בנקודה זו התנאים היו כה קיצוניים, שניתן להגיד כי מדובר ברגע ההיווצרות של היקום, כפי שטען האסטרופיזיקאי ג'וסף סילק (2001:108). למעשה, התנאים בנקודה הסינגולרית הזו שבה כל היקום היה דחוס, הם כל כך קיצוניים עד כי תורת היחסות הכללית אינה יכולה לתאר את היקום בנקודה זו. תורת היחסות תקפה עד לזמן פלאנק. אך מעבר לכך, תורת היחסות אינה יכולה עוד לתאר את היקום משום החום הרב בו מצוי היקום במצב כזה (Stoeger 2010:160). לכן, זמן פלאנק מסמן את ההתחלה של המרחב זמן הקלאסי (הלא קוונטי). אם מציאות חומרית אכן התקיימה "לפני" זמן הפלאנק, כדי לתאר אותה, היה עלינו לעשות שימוש בתיאורית כבידה קוונטית, המאחדת בין המכניקה הקוונטית לתורת היחסות הכללית. ## החוק השני של התרמודינמיקה אנטרופיה היא מדד לאי סדר בתוך מערכת סגורה. ככל שהאנטרופיה גבוהה יותר, כך האי סדר גבוה יותר. חוק התרמודינמיקה השני קובע כי האנרגיה היעילה של היקום אוזלת לאט לאט. כלומר, רמת האנטרופיה כל הזמן עולה, לא יורדת. לדוגמה, מולקולות הגז בתוך בקבוק אטום יתפזרו לאורך הבקבוק ככל שעובר הזמן. ברגע שמערכת סגורה מגיעה למצב האפשרי המקסימלי ביותר של אנטרופיה (כשמולקולות הגז מפוזרות בצורה שווה), המערכת תגיעה למצב של שיווי משקל תרמודינמי. האם היקום נמצא כיום במצב של שיווי משקל תרמודינמי? כמובן שלא, הכוכבים עדיין בוערים, השמש פולטת חום, החיים מתקיימים וכו'. אם היקום היה נמצא במצב של שיווי משקל תרמודינמי, כל האנרגיה בו הייתה משומשת ולכן לא היו יותר כוכבים, אור, חום וחיים. כמובן שאין זה המצב כיום. אך אם איננו נמצאים במצב כזה, משמע שהיקום כולו, בשלמותו, אינו נמצא במצב כזה. מדוע שחלקים מסוימים ביקום יהיו במצב של אנטרופיה נמוכה אם היקום עצמו נמצא במצב של אנטרופיה גבוה? הפיזיקאי האוסטרלי לודוויג בולצמן (1844-1906), שיער כי היקום למעשה נמצא במצב של שיווי משקל תרמודינמי, ושהמצב בו אנו צופים כיום (אי-שיווי משקל תרמודינמי) הוא למעשה תוצאה של תנודה אקראית המתרחשת לעתים. ההשערה של בולצמן היתה שאם היקום עתיק ועצום, אז על-אף היותו במצב של שיווי משקל תרמודינמי רוב הזמן, תנודה אקראית (התארגנות אקראית של החומר) מתרחשת לעתים רחוקות, ויוצרת אזור מבודד עם אנטרופיה נמוכה. וזה המצב שאנו רואים כיום (אור, חום, אנרגיה שימושית וחיים). לעומת זאת, מסתבר שהפתרון של בולצמן מאוד בעייתי. אם היקום בשלמותו נמצא במצב של שיווי משקל תרמודינמי, ואם תנודות אקראיות אכן מתרחשות, הרבה יותר סביר שנהיה באזור קטן יותר של אי-שיווי משקל תרמודינמי מאשר היקום הנצפה.[\[4\]](/#_ftn4) בנוסף לכך, הפתרון של בולצמן מתמודד עם הבעיה המכונה "המוח של בולצמן". מוח בולצמן הוא מוח היפותטי הנוצר, לא כתוצאה מתהליך טבעי של התפתחות אמיתית, אלא על ידי תנודה אקראית של אטומים שמתחברים יחד. מוח שכזה מכיל זכרונות של מישהו אחר, ולכן, הוא מצוי באשליה שהוא מישהו אמיתי שקיים ביקום. למרות ש'מוח בולצמן' הוא מצב מאוד לא סביר, זה הרבה יותר סביר שתנודה אקראית תיצור 'מוח בולצמן' בודד מאשר שתיצור אזור עצום של אנטרופיה נמוכה כמו היקום שלנו. כתוצאה מכך, על כל אחד מאיתנו להאמין שהוא למעשה 'מוח בולצמן'![\[5\]](/#_ftn5) מאחר וזה אבסורד לטעון דבר שכזה, עלינו להסיק מכאן שהפתרון של בולצמן שגוי. לכן, רוב הקוסמולוגים מסיקים שהיקום אכן נמצא בשלמותו במצב של אי-שיווי משקל תרמודינמי, דהיינו, מצב של אנטרופיה נמוכה. המסקנה המתבקשת היא שאם היקום היה כאן תמיד, הוא היה כבר מאבד את האנרגיה ברת השימוש שלו, והיה נמצא במצב של שיווי משקל תרמודינמי. ## כל יקום שהתפשט בממוצע, חייב להיות בעל התחלה בשנת 2003, שלושה חוקרים דגולים, ארווין בורדה, אלן גות' ואלכס וילנקין, הוכיחו תיאורמה יוצאת דופן, על פיה, לכל יקום שהתפשט בממוצע, לאורך ההיסטוריה שלו, חייבת להיות התחלה.[\[6\]](/#_ftn6) תכונה מרשימה של התיאורמה היא הפשטות שלה. התיאורמה אינה מניחה שום דבר לגבי החומר או הכבידה, אלא רק ששיעור ההתפשטות של היקום, בממוצע, גבוה מאפס. וילנקין מסביר, לא הנחנו דבר אודות התוכן החומרי של היקום. לא הנחנו אפילו שהכבידה מתוארת על ידי המשוואות של איינשטיין. אז גם אם הכבידה של איינשטיין דורשת איזשהו תיקון, המסקנה שלנו עדיין תעמוד. ההנחה היחידה שלנו הייתה ששיעור ההתפשטות של היקום לעולם לא יורד מאפס, לא משנה עד כמה הוא קטן (Vilenkin 2006:175). לכן, התיאורמה שלהם תלויה במציאות הזמן (או מרחב הזמן). מכאן, אם יתברר שאנו יכולים להגדיר את הזמן ברובד הקוונטי (לפני זמן הפלאנק), ואם היקום התפשט למשך פרק הזמן הזה (לפני זמן הפלאנק), אז המסקנה היא שגם לרובד הקוונטי הייתה התחלה. # הערכת היפותזות מתחרות ארבע ההיפותזות שהוצעו כדי להסביר את העובדות לעיל הן: יקום מחזורי, בריאה קוונטית, השערת היקומים המקבילים והשערת ההתחלה המוחלטת של היקום. כמובן שקיימים מודלים אחרים, אך יידרש ספר שלם כדי לכסותם. לכן, נתמקד במודלים הבולטים והמבטיחים ביותר. בנוסף לכך, מאחר וניתן להפריך את כל המודלים הללו דרך תצפיות וראיות, נבחן אותם על פי שלושת הקריטריונים הראשונים (עקביות, היקף הסברי וכוח הסברי ופשטות) ללא קריטריון הניתן להפרכה. נתחיל מהיפותזת היקום המחזורי. ## היפותזת המחזוריות על פי ההיפותזה הזו, היקום עובר רצף אינסופי של התכווצות והתפשטות. ארבעה מודלים חשובים של יקום מחזורי הוצעו: המודל המתנדנד (Oscillating Model), המודל האקפירוטופי (Ekpyrotic model), מודל הדיפלציה (The deflation model), והמודל הציקלי קונפורמי (Conformal cyclic cosmology). - המודל המתנדנד גורס כי היקום מתנדנד במשך פרק זמן בלתי מוגדר דרך התפשטות (בדומה למפץ הגדול) אל הגודל המקסימלי ואז התכווצות, בדומה לאקורדיון. ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/היקום-המתנדנד.webp "היקום המתנדנד - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") - על פי המודל האקפירוטופי של פול סטייהדרט וניל טורוק, קיימות שתי יריעות תלת ממדיות בתוך מרחב חמש ממדי. אחת מהיריעות היא היקום שלנו. המודל טוען כי שתי היריעות הללו נצחיות בעברן, כלומר, הן מחזוריות, מתנגשות ואז מתחילות לסגת זו מזו. בכל התנגשות מתחילה גם התרחבות. לכן, לפי מודל זה, למרות שהיקום מתפשט, לעולם לא הייתה לו התחלה. ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%99.jpg "מודל האקפירוטופי - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") - מודל הדיפלציה של פול פרמפטון ולוריס באום, גורס כי עם כל מחזור, היקום מתפשט במהירות עד שהוא נשבר לרסיסים קטנים ומנותקים בשלב המפנה (רגע לפני "הקריעה הגדולה") שרובם מתכווצים חזרה למפץ גדול ומתחילים את אותו המחזור. ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%9C-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%A4%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%94.jpg "מודל הדיפלציה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") - המודל האחרון, של רוג'ר פנרוז, גורס כי כל מחזור כולל מפץ גדול שאחריו מתרחשת התפשטות נצחית שבסופו של דבר מביאה למפץ גדול נוסף של המחזור הבא. ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%A4%D7%A0%D7%A8%D7%95%D7%96.jpg "פנרוז - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") המודלים המחזוריים לעיל אינם בהכרח דורשים מספר אינסופי של מחזורים. הם מסתדרים עם מספר סופי של מחזורים לאורך ההיסטוריה שלהם. אף על פי כן, על פי היפותזת המחזוריות, היקום הוא נצחי משום שלמעשה, היה מספר אינסופי של מחזורים לפי כל המודלים הללו לעיל. (1) ***עקביות***– הרעיון הבסיסי מאחורי היפותזת המחזוריות נראית עקבית מבפנים ועקבית עם יתר התיאוריות המדעיות המקובלות. לעומת זאת, כפי שזאנג (2009) הראה, מודל הדפלציה מתמודד עם בעיה פנימית, כלומר, מרחק ההאבל[\[7\]](/#_ftn7) יהפוך להיות אינסופי בשלב המפנה ולכן, היקום לא יישבר לרסיסים מנותקים רבים. בנוסף לכך, המודל המתנדנד מתמודד עם בעיית האנטרופיה (כפי שנראה בהמשך), המודל האקפירוטופי ומודל הדיפלציה נשענים על תחומים לא מפותחים (כמו תורת המיתרים) והמודל הציקלי קונפורמי שנוי במחלוקת, ספקולטיבי ועדיין נמצא בתהליך בחינה על ידי הקהילה המדעית (Rodney Holder 2013:124). בנוסף לכך, כפי שנראה בהמשך, אפילו אם ההיפותזה המחזורית עקבית מבפנים, רוב המודלים המחזוריים אינם מסתדרים עם התיאורמה של וילקנין. לכן, לא ניתן לטעון שהיפותזת המחזוריות עונה על קריטריון העקביות. (2) ***היקף הסברי וכוח הסברי***– כאן אנו נתקלים בבעיות נוספות עם היפותזת המחזוריות. **ראשית**, המודל המתנדנד אינו מסביר את האנטרופיה הנמוכה של היקום הקדום. אם היה רצף אינסופי של מחזורים, אז היקום לא יכול היה להתחיל עם אנטרופיה נמוכה. למעשה, ג'וסף סילק (2001:380) מעריך שהיו יכולים להיות כמאה מחזורים בלבד. ראוי לציין כי האנטרופיה נשמרת ממחזור למחזור במודל כזה, מה שיוצר מצב שבו כל תנודה הינה גדולה וארוכה יותר מהקודמת, בכל מחזור. לכן, התכונות התרמודינמיות של המודל המחזורי כרוכות בהתחלה אבסולוטית ליקום. ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94-1.jpg "אנטרופיה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") בנוסף לכך, המודל המתנדנד אינו מצליח להסביר מדוע ההתפשטות של היקום מאיצה. העובדה שהיקום מאיץ את התפשטותו מצביעה על כך שהיקום תמיד ימשיך להתפשט ולעולם לא יתכווץ חזרה. על פי הפיזיקאי סטפן מ. באר (2006:54), "הנתונים העדכניים מצביעים על יקום מתפשט המגביר את מהירותו, ולכן הם מצביעים על כך שההתפשטות תמשיך תמיד במקום על כך שהיקום יתכווץ חזרה…" **שנית**, אם מנסים לפתור את בעיית האנטרופיה בכך שטוענים שהנפח של היקום גודל בכל מחזור חדש, משמע שהיקום התפשט בממוצע לאורך ההיסטוריה שלו ולכן, התיאורמה של וילנקין תקפה על מודל זה, ומחייבת התחלה ליקום (Mithani and Vilenkin 2012). לכן, המודל האקפירוטופי, מודל הדפלציה, והמודל הציקלי קונפורמי אינם מסבירים כיצד היקום יכול להיות נצחי בהינתן התיאורמה של וילנקין (Borde et al. 2003:4; Craig and Sinclair 2012:125). וילנקין הגיב על המודל האקפירוטופי וכתב, "ההוכחה שלנו תקפה גם….. ספציפית על ”קוסמולוגית היריעות” כמו של סטיינהרדט"[\[8\]](/#_ftn8). הוא מסביר שהסיבה לכך היא ש"בממוצע, הנפח של היקום עדיין גדלה, ולכן התיאורמה יכולה לחול עליה. דבר זה מוביל למסקנה שיקום מחזורי אינו יכול להיות נצחי בעברו" (Vilenkin, 2015) מכאן, להיפותזת המחזוריות יש היקף הסברי חלש משום שאינה מצליחה להסביר מספר עובדות מדעיות חשובות. (3) ***פשטות***– במבט ראשון, נראה שההיפותזה המחזורית פשוטה. לעומת זאת, רושם זה נעלם כליל כשמבינים שהיפותזה זו דורשת מספר אינסופי של מחזורים. כפי שרוברט נולה והוואד סנקי (2007:42) מציינים, "ניתן להבין פשטות כך: '…אם תאוריה T1 מניחה יותר ישויות … מאשר תיאוריה אחרת T2, אז עלינו לבחור ב-T2 במקום ב-T1. בדרך כלל החוק המיוחס לכך הוא עיקרון 'התער של אוקהאם', על פיו, אין להרבות בישויות מעבר לכפי הצורך. זה פשוט יותר להניח שאדם אחד חיבר את מאמר זה, מאשר שאלף אנשים כתבו אותו, למרות שהמקרה השני מניח מקרים רבים יותר של אותו סוג הישות. לכן, ההנחה שעבר מספר אינסופי של מחזורים, מניחה מספר אינסופי של ישויות, דבר הנוגד את עיקרון הפשטות. לכן, היפותזת המחזוריות אינה היפותזה העונה על שלושת הקריטריונים לתיאוריה טובה. ## היפותזת הבריאה הקוונטית ההיפותזה הזו גורסת כי המרחב-זמן הקלאסי נוצר (בצורה לא זמנית) ממצב קוונטי. המצב הקוונטי הזה לפעמים נקרא (בצורה מטעה) "כלום" כי הוא מחוסר מרחב וזמן (או מרחב זמן קלאסי). לעומת זאת, המצב הקוונטי או הוואקום אינו "כלום" במלוא מובן המילה, אלא מצב פיזי שבו חלקיקים וירטואליים (או חלקיקים שלא ניתן לצפות בהם) נמצאים בתנודה (Silk 2001:387; Vilenkin 2006: 181). אף על פי כן, קיימים שני מודלים קוסמולוגיים דומים המתארים את היצירה הקוונטית הזו של היקום. - **המודל הראשון** הוא של אלכסנדר וילנקין (1982; 1984) הנקרא מודל המנהור הקוונטי (Quantum tunneling). על פי המודל הזה המרחב זמן הקלאסיים שלנו נוצרו בתהליך של מנהור קוונטי (כתוצאה מתנודה קוונטית). ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%99.jpg "מנהור קוונטי - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") - **המודל השני**, של ג'יימס הארטל וסטיבן הוקינג (1983), נקרא מודל "חסר גבול" (No boundary proposal). על פי המודל הזה, היקום הוא חסר גבולות מרחביים-זמניים (אין נקודה סינגולרית). שני המודלים האלו מתארים את היקום כפונקציית גל במקום מרחבי-זמן קלאסיים. במובן מסוים, ניתן להגיד ששני המודלים הללו מתייחסים למציאות הפיזית כמערכת קוונטית שעברה ממצב קוונטי חסר מרחב-זמן אל תוך מצב של מרחב-זמן קלאסי (Bar 2006:276). בנוסף לכך, כדי להיפטר מהנקודה הסינגולרית, הם מכניסים זמן אוקלידי או "זמן מדומה" (דרך מספרים מדומים, כמו השורש של 1-) אל משתנה הזמן במשוואות הכבידה של איינשטיין. לפעולה זו יש השלכות משונות; למשל, הזמן הופך לממד מרחבי ככל שמתקרבים אל זמן הפלאנק. בזמן הפלאנק, המרחב-זמן אינו מתקיימים יותר ורק מרחב ארבע-ממדי קיים. זמן אמיתי נהיה רלוונטי רק כאשר היקום גדל. ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%94%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%92.jpg "הוקינג - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") אם-כן, היפותזת הבריאה הקוונטית גורסת אחד מהשניים: או שמודל המנהור צודק והוואקום הקוונטי הוא נצחי; או שמודל חסר הגבולות צודק והוואקום הקוונטי הוא נצחי. כעת נבחן את המודלים הללו על פי הקריטריונים לעיל. (1) ***עקביות***– לאור העובדה שאין בידינו כיום תיאורית כבידה קוונטית, לא ברור אם המנהור או המודל ללא הגבולות הם מודלים עקביים, או האם נגלה שהם לא מסתדרים עם תיאורית כבידה קוונטית. למעשה, כריס איישם (1997:402), מומחה לכבידה קוונטית, מגיב על המודל חסר הגבולות של הוקינג ומסביר ש"זה בלתי סביר כלל שהתיאוריה (חסרת הגבולות) עקבית מבחינה מתמטית באופן שבו היא מוצגת לעיל. תיאוריות כבידה קוונטיות נוטות להיות מלאות בביטויים המוגדרים בצורה לקויה שמאוד קשה להסיר" (תרגום חופשי). בנוגע למודל המנהור של וילנקין, איישם טוען (1997:402) כי מודל זה "אינו מפותח כהלכה…ואינו תואם מספיק טוב לגישה הכללית לבעיית הכבידה הקוונטית" (תרגום חופשי). לכן, מאחר ומקובל להאמין כי תיאורית כבידה קוונטית שלמה תשנה באופן קיצוני את התפיסה שלנו בנוגע למרחב\\מרחב-זמן, המנהור והמודל חסר הגבולות ככל הנראה יוכיחו את עצמם כבלתי עקביים. בנוסף לכך, היפותזת הבריאה הקוונטית מתמודדת עם מספר בעיות. **ראשית**, ריצ'ארד גוט ולי שין לי (1998) טוענים שמודל המנהור ומודל חסר הגבולות אמורים להכיל רמות מציאותיות של אנרגיה. אם זה אכן כך, אז מודלים אלו מתארים את היווצרותו של היקום ממצב קלאסי מטסטבילי. לעומת זאת, מאחר ומצב מטסטבלי אינו יציב, הוא אינו יכול להיות נצחי בעברו. **שנית**, למרות שהמנהור והמודל חסר הגבולות אמורים להסיר את הנקודה הסינגולרית הראשונית, מרטין בוג'וואלד והוגו מארלס (2004:431) מראים כי הם למעשה אינם מצליחים לעשות זאת, משום שפונקציית הגל לא נעלמת בנקודה הסינגולרית. למעשה, בוג'וואלד ומארלס קוראים לנקודה סינגולרית זו "נקודת בריאה". **שלישית**, לגבי מודל המנהור הקוונטי, הוואקום הקוונטי אינו יכול להיות נצחי, משום שאם היה מתקיים בצורה לא זמנית (timeless), הוא לא היה יוצר באופן ספונטני יקום זמני, ואם הוואקום הקוונטי כן היה מתקיים בתוך הזמן, אז לא היה ביכולתו להיות יציב ולהתקיים למשך זמן אינסופי. כפי שאנטוני אגירה וג'ון קהייאס (2013:5)  כותבים: קשה מאוד להמציא מערכת-במיוחד מערכת קוונטית-שלא עושה כלום לנצח ואז מתפתחת. מצב קוונטי יציב באמת…שהתקיים לנצח, לא יתפתח לעולם, ואילו מצב קוונטי לא יציב, לא יצליח להתקיים למשך זמן בלתי מוגדר (תרגום חופשי). **רביעית**, המודל חסר הגבולות אינו כרוך בכך שהיקום עצמאי ומסביר את עצמו, אלא שהוא פשוט מספק לנו קבוצה של משוואות העוזרות לנו לחשב את פונקציית הגל שמצייתת למשוואת וילר דה ויט (Butterfield and Isham 1990:60). לעומת זאת, כפי שהוקינג עצמו מודה, קבוצת משוואות אינה מכריחה את קיומו של היקום. כפי שהוקינג כותב (1988:174), > גם אם יש תאוריה מאוחדת אחת, מדובר רק בקבוצת חוקים ומשוואות. מהו הדבר שנושף אש אל תוך המשוואות אשר נותן להן יקום שאותו ניתן לתאר? השיטה הרגילה של המדע על פיה בונים מודל מתמטי, לא יכולה לענות על השאלה, למה שיהיה בכלל יקום שאותו המודל מתאר (תרגום חופשי). **חמישית**, שני המודלים הללו של הוקינג ושל וילנקין כלל אינם מצליחים לתאר יקום נצחי. כפי שהקוסמולוג ג’ון בארו מסביר, "יקום קוונטי מהסוג הזה לא היה קיים תמיד, יקום כזה מתחיל להתקיים כמו המודל הסטנדרטי. אלא שיקום כזה אינו מתחיל כמפץ גדול, היכן שהגדלים הפיזיקאליים הם אינסופיים… אין שם נקודת בריאה מוגדרת" (תרגום חופשי).[\[9\]](/#_ftn9) כלומר מודלים אלו אמנם כרוכים בהתחלה מוחלטת, הם פשוט אינם כרוכים **בנקודת התחלה** מוגדרת כפי שמתאר המודל הסטנדרטי. אך נקודת התחלה מוגדרת אינה תנאי הכרחי להתחלת הזמן. התנאי הדרוש להתחלת הזמן, מתואר כך: אם נבחר פרק זמן כלשהו, סופי ומוגדר, יש לפניו רק מספר סופי של פרקי זמן השווים לו (לדוגמה אם בוחרים פרק זמן של יום, אז יש מספר סופי של ימים לפניו). זהו תנאי בסיסי והגיוני לתחילת הזמן, שתקף גם על המודלים הקוונטיים וגם על המודל הסטנדרטי. **שישית**, לא ניתן לפרש באופן מציאותי את הרעיון של זמן מדומה (שהופך את הזמן לממד של מרחב). לאור העובדה שהזמן, בניגוד למרחב, מאופיין על ידי יחסים של "מוקדם יותר" ו"מאוחר יותר" הזמן אינו שקול למרחב מבחינה מטאפיזית. זמן מדומה הוא טריק מתמטי בלבד (Isham 1997:399), אלכסנדר וילנקין מסכים כי זמן מדומה הוא טריק מתמטי בלבד, ואף הוקינג הודה בכך בעצמו.[\[10\]](/#_ftn10) לכן, איננו אמורים לפרש את המנהור הקוונטי ואת המודל חסר הגבולות באופן מציאותי, ולכן, היפותזת הבריאה הקוונטית אינה יכולה להיות הסבר אמיתי של המציאות. מהסיבות לעיל, היפותזת הבריאה הקוונטית אינה עונה על קריטריון העקביות. (2) ***היקף הסברי וכוח הסברי***– המודל של הוקינג מנבא שסביר יותר באופן בלתי נתפס שהיקום יתחיל עם הגודל העצום ביותר שאפשר ועם הכמות הקטנה ביותר של אנרגיית וואקום (Vilenkin 1998, 2006:191). בנוסף לכך, התאוצה של התפשטות היקום מצביעה (במודל של הוקינג) על כך שדווקא סביר מאוד שהיקום הנוכחי הוא מרחב דה סיטר שכמעט ריק, שזה כמובן לא המצב (Page 2007). לכן, המודל של הוקינג אינו מצליח להסביר את ההתפשטות המואצת של היקום וגם לא את העובדה שהיקום התחיל בצורה מאוד חמה ודחוסה. בנוסף לכך, כיוון ששני המודלים נשענים על ההנחה שהיקום יכול להיות מתואר ומוסבר על ידי המכניקה הקוונטית בלבד, הם אינם מצליחים להסביר את מה שמכונה "בעיית הזמן" (מושג כללי שמתייחס למספר בעיות קשורות). המודלים אינם מסבירים את העובדה שאנו חיים ביקום המתפתח לאורך זמן. כפי שג'ורג אליס, רוי מארטנס ומלקולם מציינים (2012:516), "פתרון המנהור והמודל חסר הגבולות הוא פתרון סטטי, ולכן קשה לראות באיזה אופן הוא יכול לייצג יקום שמתפתח בזמן" (תרגום חופשי). בנוסף לכך, המודלים הללו לא פותרים את מה שמכנים סוונד רות' והנריק זינקרנאגל (2001:421) "בעיית התצפית הקוסמית" (“The cosmic measurement problem”). דהיינו, אם היקום היה והוא עדיין קוונטי ביסודו, כיצד ייתכן שיש לו כעת מבנה קלאסי? סוונד והנריק טוענים כי מאחר והזמן הקוסמי תלוי במבנים קלאסיים (לא קוונטיים), מרחב-זמן קלאסי אינו יכול להיווצר באופן הדרגתי במונחים של זמן קוסמי (כפי שמצטייר ממודל המנהור ומהמודל חסר הגבולות). לכן, מאחר ואין לקוסמולוגיה הקוונטית מה לומר בנוגע לבעיית התצפית (Hartle 1991:154), היא אינה פותרת את בעיית התצפית הקוסמית. שני המודלים הקוונטיים גם אינם מצליחים להסביר מדוע הזמן מסתדר עם משוואת וילר דה ויט. ג'רמי באטרפילד וכריס איישם מגיבים על היפותזת הבריאה הקוונטית וכותבים: > זה לא פותר (וגם לא אמור לפתור) את בעיית הזמן; ואין זה מסביר את היווצרות הזמן. כלומר: גם אם הם \[המודלים הקוונטיים\] יתגברו על כל הבעיות שלהם, זה לא יעניק לנו משהו מעבר לפונקציית גל של היקום, המצייתת למשוואת וילר דה ויט. הבעיה… על-פיה יש למצוא זמן שאיתו יש להבין את משוואת וילר דה ויט… עדיין צריכה לקבל מענה, כמו גם העניין עם… האופן שבו ניתן לקבל מרחב-זמן קלאסי… מפונקציית הגל הזו." (Butterfield and Isham 1990:60, תרגום חופשי). לבסוף, שני המודלים הקוונטיים מתמודדים עם בעיית הזמן. כפי שזינקרנאגל מסביר Zinkernagel) 2006:309), מאחר ועלינו להניח את הקונספט הקלאסי של הזמן על-מנת לדבר על היישום העיקרי של כבידה קוונטית, לא ברור מהי המשמעות של ההנחה על פיה הטבע הבסיסי של היקום הוא קוונטי (או לא-קלאסי). היפותזת הבריאה הקוונטית אינה מספקת תשובה לבעיה הזו. (3) ***פשטות***– המתמטיקה של שני המודלים הקוונטיים אמנם פשוטה, אך בסופו של דבר ההיפותזה אינה פשוטה כלל משום שהיא נשענת על הנחות אשר פיזיקאים רבים מטילים בהן דופי (Isham 1997:401-402). היפותזת הבריאה הקוונטית דורשת מאיתנו להניח מראש כי כל היקום יכול להיות מתואר אך ורק על ידי מכניקה קוונטית. שנית, שהייצוג המתמטי של המרחב\\מרחב-זמן הוא נכון גם ברמה הקוונטית. שלישית, שהזמן זהה למרחב. ולבסוף, שפרשנות העולמות המרובים של המכניקה הקוונטית היא הפרשנות הנכונה. ההנחות המפוקפקות הללו פוגעות בפשטות ההיפותזה של הבריאה הקוונטית. ניתן להסיק מכאן, שהיפותזת הבריאה הקוונטית אינה היפותזה טובה משום שהיא אינה עונה על שלושה קריטריונים הכרחיים. ## היפותזת היקומים המקבילים על פי היפותזה זו, היקום שלנו הוא רק יקום אחד מני רבים. יש מספר תיאוריות בתוך ההיפותזה הזו: תיאוריות אינפלציה (אינפלציה נצחית ואינפלציה כאוטית), הגורסות שמרחב-זמן נצחי פולט יקומים נפרדים. ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%90%D7%99%D7%A4%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%94-%D7%A0%D7%A6%D7%97%D7%99%D7%AA.jpg "איפלציה נצחית - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/64eff997-4eaf-41e7-993a-b62fcaca956a.jpg "64eff997-4eaf-41e7-993a-b62fcaca956a - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") וגם, יקומים מקבילים יכולים להיות מובנים בתור ההשלכה של פרשנות היקומים המרובים של המכניקה הקוונטית. על פי פרשנות זו, ההיסטוריות החלופיות של היקום שלנו, הן למעשה יקומים נפרדים שקיימים בענף שונה של פונקציית הגל הקוונטית. ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D.jpg "יקומים מרובים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") בנוסף, ניתן להבין יקום מחזורי, עליו דיברנו לעיל, בתור יקומים מרובים. אף על פי כן, מאחר והיפותזת היקומים המקבילים שכיחה יותר כתיאורית אינפלציה, נתמקד בתיאוריה זו, למרות שחלק מן התגובות תהיינה תקפות גם למודלים אחרים של יקומים מקבילים. לכן, המודל בו נתמקד הוא זה שגורס כי קיים מרחב "אם" נצחי הפולט יקומים נפרדים ככל שעובר הזמן. (1) ***עקביות***– קשה לקבוע האם היפותזת היקומים המקבילים היא עקבית מבחינה פנימית. ג'ורג' אליס (2011:43) מציין שמודל היקומים המקבילים הוא יותר בחזקת קונספט מאשר תיאוריה מוגדרת היטב. הוא מסביר שרוב המודלים המכילים יקומים מקבילים, הם מעשה טלאים של רעיונות שונים במקום מודל קוהרנטי. בדומה להיפותזת הבריאה הקוונטית, היפותזת היקומים המקבילים דורשת תיאוריה כבידה קוונטית, על-מנת להוכיח את עצמה כעקבית. לעומת זאת, כפי שאליס וסילק מבהירים (2014:322), הסבר היקומים המקבילים נשען על תורת המיתרים, תורה שטרם אומתה, ועל מנגנונים ספקולטיביים אחרים. הם טוענים שמודל זה אינו שלם, וגם לא בר אישוש. לכן, מודל היקומים המקבילים שנוי במחלוקת. בנוסף לכך, במאמרם[\[11\]](/#_ftn11) סינג קוהלי ומייקל האסלם מראים שמודל היקומים המקבילים אינו מוכיח יקום נצחי בעברו, ומכאן, מודל שכזה אינו מייצר אינסוף יקומים מקבילים אלא רק מספר סופי. הם מסבירים שכיום לא ניתן לדעת אם מודל זה נכון, ושנצטרך מחקר מעמיק יותר כדי לענות על שאלה זו. לכן, לא ניתן לקבוע כעת אם המודל הזה עקבי. אף על פי כן, גם אם מודל היקומים המקבילים עקבי, הוא אינו מסתדר עם התיאורמה של אלכסנדר וילנקין. הסיבה לכך היא שמודל האינפלציה הנצחית של היקומים המקבילים, הוא מודל שבו המרחב-זמן מתפשט לאורך ההיסטוריה שלו, ולכן על פי התיאורמה, אינו יכול להיות נצחי בעברו (Spitzer 2010:75-87). (2) ***הסבר היקפי וכוח הסברי***– היפותזת היקומים המקבילים מתקשה גם עם הקריטריון הזה. **ראשית**, כפי שכבר צוין, היפותזה זו אינה מסבירה כיצד היקום יכול להיות נצחי לאור התיאורמה של וילנקין. **שנית**, היפותזת היקומים המקבילים אינה מסבירה מדוע היקום התחיל עם אנטרופיה מאוד נמוכה. רוג’ר פנרוז מאוניברסיטת אוקספורד חישב, כי הסיכויים שיווצר מצב של אנטרופיה נמוכה במפץ הגדול על ידי אקראיות בלבד, עומדים על סדר גודל של 1 מתוך(123)^10^10. פנרוז מגיב על כך באומרו: "איני יכול להיזכר בשום דבר אחר בפיזיקה שדיוקו מתקרב אפילו בזעיר אנפין לזה של אנטרופיית המפץ הגדול… דיוק של (123)^10^10!"[\[12\]](/#_ftn12) הוא מסביר שאם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים, סביר יותר באופן גורף שנראה יקום שונה מהיקום בו אנו צופים כיום. הוא חישב כי סביר יותר באופן בלתי נתפס, שמערכת השמש שלנו תיווצר פתאום על ידי התנגשויות אקראיות של חלקיקים, מאשר שהיקום יתחיל עם רמה כה נמוכה של אנטרופיה (החישוב של הסיכוי להיווצרותה של מערכת השמש מתנודה קוונטית אקראית, על פי חישובו של פנרוז, הוא אחד לעשר בחזקת עשר בחזקת 60). המסקנה היא שאם היקום הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים, היה יותר סביר באופן בלתי נתפס, כי היקום יהיה בגודל מערכת השמש או לפחות קטן יותר מהיקום הנוכחי, וסביר יותר שהוא לא יתחיל עם אנטרופיה כה נמוכה. לכן, מודל היקומים המקבילים, אינו עונה על הקריטריון השני. (3) ***פשטות***– הביקורת העיקרית נגד מודל היקומים המקבילים הוא שמודל זה אינו פשוט (Davies 1983:173-174; Ellis 2011; Holder 2013:136-137; Steinhardt 2014). כדי להסביר מדוע היקום שלנו התחיל עם אנטרופיה מאוד נמוכה, מודל היקומים המקבילים משער כי קיימים אינסוף יקומים אחרים ונבדלים, אותם אין באפשרותנו לזהות. לעומת זאת, הסבר שכזה רחוק מלהיות פשוט. כפי שראינו לעיל, קריטריון הפשטות הוא קריטריון המזוהה עם 'תערו של אוקהאם', על פיו אין להרבות בהנחות ובישויות מעבר לכפי הצורך. מאחר ומודל היקומים המקבילים מניח את קיומן של ישויות מעבר לכפי הצורך, מודל זה אינו פשוט מעצם הגדרתו. לסיכום, היפותזת היקומים המקבילים אינה מהווה הסבר טוב לעובדות המדעיות, משום שאינה עקבית, היא בעלת הסבר היקפי לקוי, כוח הסברי חלש וגם אינה פשוטה. לכן, אף אחת מן ההיפותזות לעיל (מודל מחזורי, בריאה קוונטית, יקומים מקבילים) מהווים הסבר טוב לעובדות המדעיות. ההיפותזה האחרונה שנעמיד תחת מבחן, היא היפותזת ההתחלה, ונראה מדוע היא ההסבר הטוב ביותר. ## היפותזת ההתחלה על פי היפותזת ההתחלה של היקום, המודל הסטנדרטי של המפץ הגדול צודק בתחזית שלו, על פיה, ליקום הייתה התחלה מוחלטת, לפני זמן סופי. על בסיס תאוריית היחסות הכללית, המודל הסטנדרטי של המפץ הגדול מנבא שהיקום מתפשט ככל שעובר הזמן. התפשטותו של היקום מצביעה על כך שככל שהולכים אחורה בזמן, היקום נהיה דחוס יותר, עד שהדחיסות והחום מגיעים לממדים "אינסופיים".[\[13\]](/#_ftn13) מצב זה נקרא "הנקודה הסינגולרית" והוא מייצג את ההתחלה המוחלטת של היקום. זו טעות לחשוב שתיאוריית המפץ הגדול מתארת רק את התפתחות היקום; היא מתארת גם את העובדה שליקום הייתה התחלה מוחלטת (Liddle & Loveday 2009:28). לכן, השימוש שלנו כאן במונח "תיאוריית המפץ הגדול" יתמקד בעובדת ההתחלה של היקום, ולא בהתפתחותו. המפץ הגדול אינו מתאר רק את היווצרות החומר, הוא מתאר גם את היווצרות המרחב והזמן עצמם (Ellis 2007:90). ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/45d3f548-6363-4688-a31b-07c37b81e189.jpg "45d3f548-6363-4688-a31b-07c37b81e189 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") אם כן, היפותזת ההתחלה טוענת שני דברים: **ראשית**, ליקום הייתה התחלה מוחלטת. **שנית**, מדע הפיזיקה אינו יכול להסביר מדוע היקום החל להתקיים, או מדוע הוא החל באופן שבו הוא החל, משום שמדע הפיזיקה החל להתקיים עם היווצרות היקום. בנוסף לכך, אותן שאלות ה"למה", אמורות לקבל מענה על ידי פילוסופיה ותיאולוגיה, ולא על ידי מדע. היפותזת ההתחלה ניטרלית מבחינה דתית, משום שהיא אינה מערבת את העל טבעי מיסודה. האם היפותזה זו עונה על הקריטריונים? (1) ***עקביות***– היפותזת ההתחלה עקבית משום שאינן מתקיימות בה סתירות פנימיות, והיא אינה מתמודדת עם בעיות תיאורטיות כלשהן. יש פיזיקאים הטוענים שלא ניתן לסמוך על התחזית של המודל הסטנדרטי של המפץ הגדול משום שתורת היחסות אינה תקפה יותר בשלב מסוים, בעברו של היקום (בזמן הפלאנק).[\[14\]](/#_ftn14) לעומת זאת, מעצם העובדה שתורת היחסות הכללית אינה יכולה לתאר את זמן הפלאנק, אין משתמע מכך כי אין ביכולתנו לסמוך על התחזית על פיה היקום החל להתקיים. הסיבה לכך היא שפרק הזמן הקדום שהתאפיין בכבידה קוונטית, אינו יכול להיות קדום יותר מתחילת הזמן (או מרחב-זמן קלאסי), משום שדבר זה ידרוש את קיומו של הזמן. אלא שתורת היחסות ותורת הקוונטים מתארות את *אותה המציאות בדיוק*, רק ברמות שונות. תורת היחסות הכללית מתארת את היקום ברמת המאקרו, בעוד שתורת הקוונטים מתארת היקום ברמת המיקרו. לכן, אם המרחב-זמן הקלאסי הוא אינו נצחי בעברו, משמע שגם פרק הזמן של הכבידה הקוונטית אינו נצחי. בנוסף לכך, תורת היחסות הכללית אינה יכולה להצטמצם כליל לכבידה קוונטית, משום שיש להניח את קיומו של מרחב-זמן קלאסי לפני שניתן לדבר על הישימות של הכבידה הקוונטית. כפי שזינקרנאגל טוען, > יש הטוענים כי מאחר ותורת היחסות הכללית מנבאת סינגולריות של המרחב-זמן, זה אומר שתאוריה זו מנבאת את חורבנה משום שאינה מסוגלת לתאר את הסביבה של הסינגולריות הזו (בגלל השפעותיה של הכבידה הקוונטית). לעומת זאת, הגישה התיאורטית (והתצפיתית) ליקום הקדום או לחורים שחורים, נשענת בחוזקה על התיאוריה הקלאסית-דהיינו תורת היחסות הכללית. נראה אם-כן, שהמשמעות היא שיש להניח תיאוריות קלאסיות כדי להגדיר את תחום היישום לכבידה הקוונטית. אם זה נכון, זה לפחות מגביל את המובן שבו תורת היחסות הכללית יכולה להצטמצם לכבידה קוונטית (Zinkernagel 2006:307, תרגום חופשי). לכן, הטענה כי ליקום הייתה התחלה בנקודה הסינגולרית או בזמן פלאנק (שם הכבידה הקוונטית רק מתארת את הגבול של היקום) היא עקבית. לכן, היפותזה זו עונה על קריטריון העקביות. (2) ***הסבר היקפי וכוח הסברי***– היפותזת זו עונה על הקריטריון השני משום שהיא מסבירה היטב את התפשטות היקום, קרינת הרקע הקוסמית, השלב החם והדחוס של היקום הקדום, הרמה הנמוכה של האנטרופיה הנוכחית והיא משתלבת עם התאורמה של וילנקין (על פיה, כל מרחב שהתפשט בממוצע התחיל להתקיים). לעומת זאת, תאוריית המפץ הגדול אינה מסבירה מדוע היקום התחיל להתקיים ומדוע הוא התחיל עם אנטרופיה נמוכה. אף על פי כן, היפותזת ההתחלה אינה גורסת כי שאלות אלו אינן ניתנות לפתרון, אלא שעל הפילוסופיה והתיאולוגיה לענות עליהן, במקום המדע. לכן, גם אם להיפותזת ההתחלה אין כוח הסברי מושלם, יש לה היקף הסברי וכוח הסברי טובים יותר מאשר יתר החלופות. (3) ***פשטות***– בניגוד להיפותזות החלופיות, היפותזת ההתחלה היא פשוטה, משום שהיא אינה מערבת הנחות "אד הוק".[\[15\]](/#_ftn15) היפותזה זו אינה כרוכה באינסוף מרחבים, בהתייחסות לזמן כאל ממד של מרחב, או בצמצום כל המציאות למכניקה הקוונטית. היפותזה זו אינה תלויה בפרשנות מסוימת של המכניקה הקוונטית. לעומת זאת, היא מניחה שתחום אחר (במקום המדע) אמור לענות על השאלות; מדוע היקום החל להתקיים כפי שהוא. אך הנחה זו אינה הנחת אד הוק משום שהיא נובעת מההסכמה הכללית לגבי חוסר נכונותה של השקפת ה"מדענות" (על פיה רק המדע יכול לתת ידע). אף על פי כן, גם אם הנחה זו היא אד הוק, היפותזת ההתחלה עדיין פשוטה הרבה יותר מהשאר. המסקנה היא שהיפותזת ההתחלה מסבירה בצורה הטובה ביותר את הראיות, ולכן, כיום, מודלים קוסמולוגיים אינם יכולים, בפני עצמם, להצדיק את האמונה ביקום נצחי. # מסקנה קשה להבין כיצד מסגול מישהו להצדיק אמונה באפשרות הנצחיות של היקום, כאשר הוא: א. אינו מתמודד עם הטיעונים הפילוסופיים נגד עבר אינסופי. ב. מוציא מכלל חשבון את האפשרות של יקום בעל התחלה. לעומת זאת, גם אם מסקנה זו שגויה ומודל קוסמולוגי כלשהו כן יכול להצדיק את האמונה באפשרות הנצחיות של היקום, היפותזת ההתחלה של היקום היא הטובה ביותר, על פי הקריטריונים לעיל. מכאן, המסקנה הרציונלית המתבקשת, היא כי ליקום הייתה התחלה מוחלטת. #### הערות שוליים: [\[1\]](/#_ftnref1) Moreland, *Scaling the Secular City*, 197. [\[2\]](/#_ftnref2) הכוונה לכך שטוב ורע קיימים ללא תלות בדיעות של בני אדם. [\[3\]](/#_ftnref3) Moreland, Ibid. [\[4\]](/#_ftnref4)   Huw Price, 2004:226-227. [\[5\]](/#_ftnref5)  Lorenzo Sorbo, Andreas Albrecht, 2004:5. [\[6\]](/#_ftnref6) Arvind Borde, Alan H. Guth, Alexander Vilenkin, [Inflationary spacetimes are not past-complete](http://arxiv.org/abs/gr-qc/0110012), **Physical Review Letters** 90. [\[7\]](/#_ftnref7)  המרחק של אובייקט מסוים בהתאם להתרחבות המתמדת של היקום. [\[8\]](/#_ftnref8)  .Vilenkin, “Quantum Cosmology and Eternal Inflation,” 11 [\[9\]](/#_ftnref9)  .Barrow, *Theories of Everything*, 1991 [\[10\]](/#_ftnref10)  .Vilenkin, *Many Worlds in One*, 182 [\[11\]](/#_ftnref11)  ".Mathematical Issues in Eternal Inflation" [\[12\]](/#_ftnref12) Penrose, Roger Penrose, "Time-Asymmetry and Quantum Gravity," in *Quantum Gravity 2,* ed. C. J. Isham, R. Penrose, and D. W. Sciama, p. 249 [\[13\]](/#_ftnref13)  האינסוף מהווה אידיאליזציה מתמטית בלבד. [\[14\]](/#_ftnref14)  ולכן, יש להמתין עד שילובה של המכניקה הקוונטית עם תורת היחסות הכללית. [\[15\]](/#_ftnref15)  הכוונה להנחות לא מבוססות המולבשות על הסבר כלשהו רק כדי לתת פתרון לבעיות פנימיות שלו. ### ביבליוגרפיה Aguirre, A., & Kehayias, J. (2013). “Quantum Instability of The Emergent Universe.” https://arxiv.org/abs/1306.3232 Albrecht, A., & Sorbo, L. (2004). “Can The Universe Afford Inflation?”  https://arxiv.org/abs/hep-th/0405270 Barr, S.M. *Modern Physics And Ancient Faith*. Notre Dame: University of Notre Dame Press, 2006. .Barrow, John D. *Theories of Everything*. Oxford: Clarendon Press, 1991 Bojowald, M., & Morales-Tecolt, H.A. “Cosmological Applications of Loop Quantum Gravity.” 421-462 in N. Breton, J.L. Cervantes-Cota, & M. Salgado (Eds.), *The Early Universe And Observational Cosmology*. Berlin: Springer, 2004 Borde Arvin, Guth Allen H and Vilenkin Alexander. “Inflationary Spacetimes Are not past-complete. https://arxiv.org/abs/gr-qc/0110012. Butterfield, J., & Isham, C.J. (1999). “On The Emergence of Time in Quantum Gravity.” https://arxiv.org/abs/gr-qc/9901024 Craig, William Lane and Moreland*, J.P. Philosophical Foundations For A Christian Worldview.* Downers Grove: Intervarsity Press, 2003 Craig, W.L., & Sinclair, J.D. "The Kalam Cosmological Argument."  101-201 in W.L. Craig & J.P Moreland (Eds.), *The Blackwell Companion to Natural Theology*. Oxford: Wiley-Blackwell, 2012 .Davies, P. God and The New Physics. New York: Simon & Schuster, 1983 Eddington, A.S. The End of The World: From The Standpoint of Mathematical physics. *Nature*, (1931): 127, 447-453. Ellis, G., & Silk, j. “Scientific Method: DEFEND The Integrity of Physics.” *Nature, 516* (2014): 321-323. Ellis, G.F.R. “Does The Multiverse Really Exist?” *Scientific American, 305(2)*,(2011): 38-43 Ellis, G.F.R. Issues in The Philosophy of Cosmology. 1183-1285, in J. Butterfield & Earman (Eds.), *Philosophy of Cosmology: Part B.* Amsterdam: Elsevier, 2007. .Gott, J.R., Li Xin, L. “Can The Universe Create Itself?” *Physical Review D*, (1998): 58. Haarsma, L. “Scientific Knowledge Does Not Replace Religious Knowledge.” Vol 1, pp. 153-167 In M.Y. Stewart (Ed.), *Science And Religion in Dialogue*. Malden: Wiley-Blackwell, 2010. Hartle, J.B. The Qunatum Mechanics of Cosmology. 65-157, in S. Cole,am, J.B. Hartle, T., Piran, & S. Weinberg (Eds.), Quantum Cosmology and Baby Universes. Singapure: World Scientific, 1991. Hawking, S.W. *A Brief History of Time: From The Big Bang to Black Holes*. New York: Bantam Books, 1988 .Holder, R.D. *The Big Bang Big God: A Universe Designed for Life?* Oxford: Lion Books, 2013. Isham, C.J. “Creation of The Universe As A Quantum Process.” 375-408 in R.J. Russell, W.R. Stoeger, & G. V. Coyne (Eds.), *Physics, Philosophy, And Theology: A Common Quest for Understanding (3rd ed.)*. Vatican City State: Vatican Observatory, 1997. Kohli, I.S., & Haslam, M. C. “Mathematical Issues in Eternal Inflation.” *Classical and Quantum Gravity, 32(7)*, (2015): 1-12 Page, D. N. “Susskind’s Challenge to The Hartle-Hawking No-Boundary Proposal And Possible Resolutions*.” Journal of Cosmology and Astroparticle Physics*, 2007(1), 1-20 Penrose, “Time-Asymmetry and Quantum Gravity,” in *Quantum Gravity* 2, ed. C. J. .Isham, R. Penrose, and D. W. Sciama. Oxford: Oxford University Press, 1981 Price, H. “On The Origins of The Arrow of Time: Why There Is Still A Puzzle about The Low-Entropy Past.” 219-239, in C. Hitchcick (Ed.), *Contemporary Debates in Philosophy of Science*. Malden: Blackwell Publishing, 2004 Liddle, A., & Loveday, J. *The Oxford Companion to Cosmology*. Oxford: Oxford University Press, 2009. Lipton, P. *Inference to The Best Explanation* *(2nd ed.)*. London: Routledge, 2004. Mithani, A., & Vilenkin, A. “Did The Universe Have A Beginning?” (2012) https://arxiv.org/abs/1204.4658. Moreland, J. P. *Scaling the Secular City: A Defense of Christianity*. Grand Rapids: Baker Academic, 1987 Nola, R., & Sankey, H. *Theories of Scientific Method: An Introduction*. Stocksfield: Acumen, 2007 Ratzsch, D. “The Alleged Demise of Religion: Greatly Exaggerated Reports From The Science/Religion ‘wars’.” Vol 1, pp. 69-84 In M. Y. Stewart (Ed.), *Science And Religion in Dialogue*. Malden: Wiley-Blackwell, 2010. Schrabback, T., Hartlap, J., Joachimi, B., Kilbinger, M., Simon, P., Benabed, Km, Brada, M., Eifler, T., Erben, T., Fassnacht, C.D., High, F.W.., Hilbert, S., Hildebrandt, H., Hoekstra, H., Kuijken, K,m Marshall, P.J., Mellier, Y., Morgansin, E., Schnider, P., Semboloni, E., Van Waerbeke, L., & Velander, M. “Evidence of The Accelerated Expansion of The Universe from Weak Lensing Tomography with COSMOS.” *Astronomy And Astrophysics*, (2011): 516 Rugh, S.E., & Zinkernagel, H. Weyl’s Principle, “Cosmic Time and Quantum Fundamentalism.” 411-424, in D. Dieks, W. J. Gonzalez, S. Hartmann, T. Uebel, & M. Weber (Eds.), *Explanation, Prediction, and Confirmation*. Dordrechi: Springer, 2011 .Silk, J. *The Big Bang (3rd ed.)*. New Yrok: W.H Freeman and Company, 2001 Spitzer, R.J. *New Proofs for The Existence of God: Contributions of Contemporary Physics and Philosophy*. Grand Rapids: William B. Eerdmans, 2010. Steinhardt, P.J. (2014) “What Scientific Idea Is Ready for Retirement?” Edge. http://www.edge.org/response-detail/25405 Stewart, R.B (ED*.). God And Cosmology: William Lane Craig And Sean Carroll in Dialogue*. Minneapolis: Fortress Press, 2016. Stoegar, W.R. “The Big Bang, Quantum Cosmology And Creation Ex Nihilo.”  152-175, in D.B. Burrell, C. Cogliati, J.M. Sosckice, & W.R. Stoeger (Eds.), *Creation And The God of Abraham*. Cambridge: Cambridge university press, 2010. Thagard, R.P. “The Best Criteria for Theory Choice.” *The Journal of Philosophy*, (1978): 75, 76-92. Vilenkin, Alexander. *Many Worlds in One: The Search For Other Universes*. New York: Hill And Wang, 2006. Vilenkin, Alexander. “Quantum Cosmology And Eternal Inflation.” (2002) https://arxiv.org/abs/gr-qc/0204061 Wolschin, G. (Ed*.). Lectures on Cosmology: Accelerted Expansion of The Universe. Lecture Notes in Physics, Vol. 800*. Berlin: Springer, 2010. Zhang, X. “Can The Universe Fragment into Many Independent Causal Patches at Turnaround in Cyclic Cosnology?” *The European Physical Journal C* (2009): 59 (4), 755-759. .Zinkernagel, H. “The Philosophy Behind Quantum Gravity.” *Theoria, 21(3)*, (2006): 295-312 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/f1c2502e9df91d892ff13ae916b7daa996cd146cf9080416cadecdb731a545d5?s=300&d=mm&r=g) ג'ייקובוס ארסמוס [See Full Bio](https://igod.co.il/author/jacobus-erasmus/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אתאיזם, טיעון הקאלאם, פילוסופיה, קוסמולוגיה --- ### [הטיעון מן החשיבה לקיומו של אלוהים: מדוע קיומה של חשיבה רציונלית מצביע על קיום העל טבעי](https://igod.co.il/philosophy/הטיעון-מן-ההיגיון-לקיומו-של-אלוהים/) **Published:** ספטמבר 29, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** אתאיסטים רבים מכנים את עצמם בתור "רציונליסטים" (לעומת המאמינים הבלתי רציונליים), ההולכים אחר הראיות ומשתכנעים אך ורק מטיעונים מבוססים היטב. למרות תחושתם וטענתם, גישתם אינה מסתדרת עם השקפת עולמם. במאמר זה נציג את הטיעון מההיגיון לטובת קיומו של אלוהים, ונראה מדוע מושגים כמו: רציונליות, אמת, היגיון וחשיבה ביקורתית; אינם יכולים להתקיים במסגרת ההשקפה הנטורליסטית. ### **הגדרת מושגים** לפני בחינת הטיעונים, חשוב להבין את ההגדרות של ההשקפות הרלוונטיות בנושא: - 'נטורליזם' – השקפה הגורסת שכל מה שקיים הוא המציאות החומרית ושכל מאורע הוא תוצאה של גורם בתוך המרחב והזמן של היקום. השקפה זו כרוכה בשלילת ישויות על-טבעיות כמו: אלוהים, מלאכים, נפש, וכו'. - 'פיזיקליזם' – השקפה זו נובעת מההשקפה הנטורליסטית. היא שוללת את קיומה של הנפש העל-טבעית, וגורסת במקביל שהאדם הוא הגוף החומרי שלו בלבד (או המוח). - 'פונקציונליזם' (בפילוסופיית הנפש) –השקפה פיזיקליסטית המצמצמת את התכונות המנטליות (או המצבים המנטליים) לקלט גופני ופלט התנהגותי. - 'תאיזם' – השקפה המאשרת את קיומו של אלוהים. - 'דואליזם' – השקפה הגורסת כי הנפש נבדלת מהמוח והגוף. - 'חשיבה ביקורתית' – היכולת והנכונות לאמוד טענות ולבצע שיפוט באופן אובייקטיבי על-בסיס נימוקים מבוססים היטב.[\[1\]](/#_ftn1) - 'אמונה' – השקפתה של אישיות כלשהי לגבי המציאות. - 'רציונליות' – מצב שבו האמונה מבוססת על הראיות וההיגיון ותואמת אותם. - 'ידע' – אמונה מוצדקת המייצגת בצורה נכונה את המציאות. - 'התכוונות' (אינטנציונאליות) – ההתמקדות של מצבים מנטליים בדברים החיצוניים להם. # הטיעון מן ההיגיון אחת הדמויות המשפיעות ביותר על הטיעון מן ההיגיון, היה הסופר והפילוסוף הבריטי פרופ' ק.ס. לואיס, שטען כי ההשקפה הנטורליסטית איננה עקבית עם קיומו של ההיגיון והרציונליות.[\[2\]](/#_ftn2) פילוסופים מודרניים שפיתחו והגנו על הטיעון הם: ויקטור רפרט[\[3\]](/#_ftn3), וויליאם האסקר[\[4\]](/#_ftn4), אלווין פלנטינגה[\[5\]](/#_ftn5) וג'יי.פי. מורלנד[\[6\]](/#_ftn6). הטיעון מן ההיגיון הוא בעצם משפחה של טיעונים המראים את חוסר העקביות בין ההשקפה הנטורליסטית לבין ההתחייבות שלה לדברים, כגון: היגיון, רציונליות וידע מוצדק. חשבו למשל על הטיעון האתאיסטי מתוך בעיית הרוע: 1. אם אלוהים היה קיים, רוע אינו קיים. 2. רוע כן קיים. 3. לכן, אלוהים אינו קיים. לא נתעכב כעת על הפרכת הטיעון,[\[7\]](/#_ftn7) אלא נתמקד ביסוד הבסיסי יותר, ממנו מתעלמים אתאיסטים המשתמשים בטיעון זה או בכל טיעון אתאיסטי אחר. הטיעון לעיל, מתיימר להראות כי המסקנה "אלוהים אינו קיים", נובעת מבחינה לוגית ממספר סעיפים. הם גם מניחים שכל אדם בעל חשיבה חופשית וביקורתית המשתכנע מהטיעון, יהיה חייב לקבל את המסקנה. אך כדי שזה יעבוד, חייבים להתקיים מספר תנאים מקדימים. הפילוסופים ג'יי.פי מורלנד וויקטור רפרט, מנו את התנאים ההכרחיים והמקדימים, לקיומה של המחשבה הרציונלית.[\[8\]](/#_ftn8) התנאים הללו מהווים למעשה, כל אחד בפני עצמו, משפחה של טיעונים עצמאיים ונפרדים המראים את חוסר העקביות בהשקפה הנטורליסטית מחד, ואת קיומו של אלוהים מאידך. אנו נתמקד בחמישה מהם: 1.  מצבים מנטליים צריכים להיות מקושרים לעולם (תכונת ההתכוונות). 2. חוקי הלוגיקה אמורים להתקיים, להשפיע ולהיות רלוונטיים להיווצרותן של האמונות שלנו. 3. תהליך החשיבה שלנו אמור לספק דרך מהימנה להבין את המציאות שסביבנו. 4. אנו צריכים להיות חופשיים להעריך ולבחון בצורה ביקורתית את הראיות ואת הטיעונים ולהגיע למסקנה הרציונלית. 5. אותה האישיות החושבת על הטיעונים ובוחנת אותם, אמורה להיות גם אותה האישיות שמסיקה מהם מסקנות. שימו לב, אם אחד מהפקטורים הללו אינו מתקיים בהשקפה הנטורליסטית, אזי השקפה זו אינה עקבית עם קיומה של הרציונליות, ולכן, אינה יכולה להיות נכונה. כעת, נראה למעשה, שאף אחד מהסעיפים הללו אינו מתקיים בהינתן ההשקפה הנטורליסטית. ### **1. תכונת ההתכוונות (אינטנציונאליות)** תכונת ההתכוונות היא תכונה של מצבים מנטליים המאפשרת להם להיות ממוקדים על משהו חיצוני להם. לדוגמה, יש לכם את היכולת לחשוב על החופשה שלכם או על האוכל שלכם. החשיבה שלכם אודות הדברים הללו היא בעצם מצב מנטלי מסוים שמצביע על\\מתמקד בחפץ חיצוני לו (גם אם החפץ הזה לא קיים).[\[9\]](/#_ftn9) בהשקפה הנטורליסטית כל מה שקיים הוא החומר בלבד. לעומת זאת, לחומר אין את היכולת להתמקד במשהו או לחשוב על משהו. לכיסאות, שולחנות או למוח, אין את היכולת להתמקד או לחשוב על משהו. מדובר במצבים ותהליכים מנטליים, לא חומריים. פיזיקליסטים-פונקציונליסטים (ראו את ההגדרות למושגים הללו לעיל) ניסו לצמצם את התכונה הזו ליכולת של המוח לקבל קלט ולהוציא פלט. מחשבים למשל יכולים לקבל קלט מהמקלדת ולהוציא פלט במדפסת, ואז להתקדם למצב פנימי חדש שבו הם מקבלים קלט חדש.[\[10\]](/#_ftn10) הפונקציונליסטים מתארים את התכונות\\המצבים המנטליים שלנו במושגים של קלט גופני, ופלט התנהגותי. למשל, כאב הוא מצב שנגרם על ידי חפץ חד וכו'. וגורם לתגובות כמו עיוות פנים או תגובות מילוליות ("אווץ!"). במילים אחרות, בהשקפה זו, תכונות ומצבים מנטליים הם פשוט פעולות של הגוף. כאב הוא אינו מצב מנטלי; אלא פעולה שכל אורגניזם מבצע כתגובה למשהו. האבסורד הוא, שלפי הגדרה זו מחשבים יכולים להיות בעלי תודעה. לדוגמה, הם יכולים לחוות כאב או לחשוב, אם הם מוציאים את הפלט הנכון (אם הוא מייצר "אווץ"!) בהינתן הקלט הנכון (אם לדוגמה, הוא חווה דקירה במסך). לעומת זאת, ניתן לתת דוגמה אשר מראה שסיבתיות (פונקציונליות) ותכונת ההתכוונות אינן היינו הך. הפילוסוף ג'ון סירל מביא דוגמה בטיעון הנקרא "טיעון החדר הסיני":[\[11\]](/#_ftn11) דמיינו שמישהו נעול בתוך חדר ובו מספר סלים המלאים בסמלים סיניים. דמיינו שהוא אינו מבין מילה בסינית, אך מקבל ספר חוקים המסביר לו כיצד עליו לתפעל ולהשתמש בסמלים הללו. הספר מפרט כיצד להשתמש בסמלים רק מההיבט התחבירי ולא הסמנטי (כלומר המשמעות שלהם). הניחו גם שסמלים נוספים מועברים אליו לחדר, וכי הוא מקבל הוראות נוספות, כיצד לסדר ולהעבירם מחוץ לחדר. הניחו כי הסמלים המוכנסים אליו נקראים "שאלות" על ידי האנשים שמחוץ לחדר והסמלים שהוא מעביר אליהם חזרה, נקראים "תשובות לשאלות". במהרה, התשובות שלו תיראנה לאנשים שמחוץ לחדר כמו סינית, כשלמעשה, הוא לא מבין את המשמעות של שום סמל. הנקודה היא כזו: זה רק נראה שהוא מבין סינית, כאשר למעשה הוא אינו באמת מבין. החדר הסיני עם האדם הנמצא בתוכו מייצג את ההבנה של הפונקציונליסט אודות תכונת ההתכוונות. מבחינת האנשים שנמצאים מחוץ לחדר, החדר מקבל קלט ומוציא פלט בצורה הנראית כאילו החדר מכיל בתוכו מישהו שמבין סינית. אך זה ברור שהאדם שנמצא שם אינו מבין סינית. הוא רק מחקה הבנה מנטלית, אך אינו מכיל את ההבנה המנטלית עצמה (במקרה הזה, הבנת המשמעות של הסמלים). האדם שנמצא בחדר מחקה פעולות מנטליות, הוא אינו מדגים אותן. הטיעון של "החדר הסיני" ממשיל את ההסבר הפונקציונליסטי למצבים מנטליים, ומראה שהשקפה זו אינה מצליחה להסביר את התפקיד שמשחקת תכונת ההתכוונות, עמה כולנו מתנסים. למרות שכל הקלטים והפלטים מתקיימים, ההשקפה הפונקציונליסטית אינה מצליחה לספק הסבר להבנה ולמשמעות (הבנת המשמעות של הסמלים הסיניים), אשר הן עצמן מהוות תכונות מנטליות שאינן מצטמצמות לתכונות חומריות.[\[12\]](/#_ftn12) אפשר לסכם את הטיעון כך: 1. אם ההשקפה הנטורליסטית צודקת, תכונת ההתכוונות אינה קיימת. 2. תכונת ההתכוונות כן קיימת (אנו חושבים על הטיעון הזה). 3. לכן, ההשקפה הנטורליסטית שגויה. מנגד, בהשקפה התאיסטית, אמורים לצפות לקיומה של תכונת ההתכוונות. שהרי אלוהים הוא נפש חושבת. לכן, תכונת ההתכוונות תואמת את ההשקפה התאיסטית. אפשר לסכם זאת גם כן בטיעון הבא: 1. אם אלוהים אינו קיים, תכונת ההתכוונות לא קיימת. 2. תכונת ההתכוונות כן קיימת. 3. לכן, אלוהים קיים.[\[13\]](/#_ftn13) חסידי השקפת המטריאליזם האלימינטיביסטי, טוענים שמאחר ולא ניתן למצוא את המצבים האינטנציונאליים במוחנו, מצבים אלו כלל אינם קיימים. במילים אחרות, אנחנו לא באמת חושבים על שום דבר ולא מאמינים בשום דבר. אך זה ברור כי השקפה זו סותרת את עצמה. האמונה שאין דבר כזה אמונה, סותרת את עצמה. כמו כן, החשיבה שאין דבר כזה חשיבה, סותרת את עצמה. מכאן, תכונת האינטנציונאליות סותרת את ההשקפה הנטורליסטית, ובמקביל, מהווה טיעון לטובת קיומו של אלוהים. ### 2. קיומם והשפעתם של חוקי הלוגיקה הסקת מסקנה רציונלית כרוכה בהתעסקות עם חוקי הלוגיקה. חוקי הלוגיקה אינם חוקים פיזיקליים או חומריים. הם אינם נמצאים במרחב-זמן ואינם ניתנים לכימות או מדידה. כל מי שמסכים שחוקים אלו הם מציאותיים ותקפים, מודה בעצם במציאות של קיום לא-חומרי ולא-מרחבי. עניין זה אינו מסתדר עם השקפת העולם הנטורליסטית, הגורסת כי אין מציאויות מעבר למציאות החומרית המוגבלת במרחב-זמן של היקום. נוסף לכך, קיימת בעיה בסיסית יותר. מאחר וחוקי הלוגיקה הם עצמים מופשטים, אין להם כוח השפעתי או סיבתי על החומר. מדוע? כי עצם מופשט מעצם הגדרתו, הוא חסר כוח. לדוגמה, למספר 7 אין את היכולת לעשות דבר או להשפיע על דבר במציאות החומרית שסביבנו. אם כן, באיזה אופן אמיתות וחוקים חסרי כוח והשפעה, שאינם ממוקמים בנקודה מסוימת במרחב-זמן, יכולים להשפיע על מוחות של אלו שכן נמצאים במרחב-זמן ונתונים תחת ההשפעה והסיבתיות של כוחות הטבע המכניים? ניתן להתווכח על קיומם של עצמים מופשטים ולטעון למשל שמספרים אינם קיימים באמת. אך לא ניתן לטעות זאת על חוקי הלוגיקה, משום שהכחשת חוקי הלוגיקה דרך טיעונים לוגיים, מניחה את קיומם של חוקי הלוגיקה. חשבו על הטיעון הבא: 1. כל עצם שאין לו השפעה סיבתית על המרחב-זמן, אינו קיים. 2. לחוקי הלוגיקה אין השפעה סיבתית על המרחב-זמן. 3. לכן, חוקי הלוגיקה אינם קיימים. הטיעון הזה מניח את קיומם של חוקים לוגיים כמו חוק האי-סתירה[\[14\]](/#_ftn14) או חוק הזהות.[\[15\]](/#_ftn15) ללא החוקים הללו, טיעון זה אינו יכול לעבוד. מכאן, ברור שלא ניתן להכחיש את קיומם של חוקי הלוגיקה. שוב, הבעיה עמה מתמודדת ההשקפה הנטורליסטית-פיזיקליסטית היא כזו: בתחום הרציונליות קיימות מחשבות רציונליות. בהינתן ראיות וטיעונים מסוימים אדם כלשהו מחויב לקבל מסקנה מסוימת. אם לדוגמה, מישהו מקבל את המשפט "כל בני האדם הם בני תמותה" וגם את המשפט "דני הוא בן אדם", הוא מחויב מבחינה רציונלית לקבל את המסקנה שדני הוא בן תמותה. אך בהשקפה הפיזיקליסטית, קשה מאוד להבין איך למצבים מנטליים יש קשר לוגי או כיצד מתקיים ביניהם יחס היסקי (לדוגמה איך מצב מנטלי אחד קובע מה **אמור** להיות המצב המנטלי השני). הן בהשקפה הפיזיקליסטית, מצבים מנטליים הם מצבים חומריים. אך מצבים חומריים אינם נובעים **לוגית** ממצבים חומריים אחרים, הם גם אינם כופים או קובעים שהמצב החומרי הבא **אמור** להתרחש. בהינתן ההשקפה הפיזיקליסטית, קיימות שתי אפשרויות בלבד: או שמצב חומרי אחד גורם לשני, או שלא. מצבים חומריים פשוט מתרחשים ונקבעים על פי חוקי הפיזיקה והכימיה, הם אינם דברים **שאמורים** להתרחש לפי חוקיות לוגית מופשטת כלשהי. הקשר בין הסעיפים למסקנה (בכל טיעון לוגי) הוא קשר לוגי מופשט, לא חומרי. ניתן לסכם טיעון זאת בצורה הבאה: 1. אם ההשקפה הנטורליסטית נכונה, אז או שחוקי הלוגיקה אינם קיימים, או שהם אינם רלוונטיים (מבחינת ההשפעה שלהם) להיווצרות אמונותינו. 2. חוקי הלוגיקה כן רלוונטיים (מבחינת ההשפעה שלהם) להיווצרותן אמונותינו (הרי אנו מסיקים מסקנות לוגיות מטיעונים). 3. לכן, ההשקפה הנטורליסטית שגויה. ###  3. מהימנות החשיבה את הטיעון הזה פיתח הפילוסוף אלווין פלנטינגה. הוא כינה אותו בתור "הטיעון האבולוציוני נגד הנטורליזם". הטיעון שלו מנסה להראות שאם מישהו מקבל את המשפט "האבולוציה התרחשה" וגם את המשפט "ההשקפה הנטורליסטית היא נכונה" נוצר פרדוקס. מדוע? משום שתהליך אבולוציוני נטורליסטי, יפתח בנו כישורים קוגניטיביים[\[16\]](/#_ftn16) שמטרתם לסייע לנו לשרוד, **ולא בהכרח לגלות את האמת על העולם**. זה אומר שכל האמונות והמסקנות שלנו, אינן בהכרח משקפות את המציאות כפי שהיא, אלא שכל מטרתן היא להועיל להישרדות שלנו. אתאיסטים מודים בזאת בעצמם; לדוגמה הפילוסוף ריצ'ארד רורטי כתב: הרעיון על פיו מין של אורגניזם אחד, בניגוד לאורגניזמים אחרים, אינו מכוון אך ורק להישרדות עצמית אלא גם לאמת, הוא רעיון לא-דרוויניסטי כלל.[\[17\]](/#_ftn17) או כפי שכותב חוקר המוח האתאיסט סם האריס: "האינטואיציות הלוגיות, המתמטיות והפיזיקליות שלנו, לא נוצרו על ידי הברירה הטבעית לשם זיהוי אמת".[\[18\]](/#_ftn18) אתאיסטים אחרים מתנגדים לטיעון זה וגורסים כי הישרדות כרוכה באמונות נכונות אשר תשקפנה בצורה מהימנה את העולם. הם טוענים[\[19\]](/#_ftn19) כי מחולל האמונות הנטורליסטי יוצר תמונת עולם "פנימית" על סמך העולם החיצוני שבחוץ. האמונות המרכיבות את תמונת העולם ה"פנימית" הן אדפטיביות (בעלות כושר הסתגלותי), מפני שהן משקפות באמינות את העולם החיצוני. במילים אחרות, מאחר והן אמינות, הן מאפשרות לנו להגיב למה שקורה בעולם באופן שישפר את סיכויינו לשרוד. על פי ההתנגדות הזו, אם במחולל האמונות שמצטייר על פי הטיעון המקורי של אלווין פלנטינגה, העולם ה"פנימי" אינו משקף את העולם החיצוני בהכרח; כיצד אם-כן, הוא יעבד אותות סביבתיים כך שיתקבלו צמדי אמונה-רצון שבכל זאת יגרמו להתנהגות אדפטיבית? מדובר בטיעון שראוי להתייחסות ולמענה. בספרו,[\[20\]](/#_ftn20) פלנטינגה מפריך את הטיעון הזה בצורה מרשימה. פלנטינגה מסביר כי המתנגדים אכן צודקים שכושר הישרדותי דורש קולטנים או אינדיקטורים מדויקים. אך קולטנים ואמונות אינם היינו הך. לדוגמה, הוא מסביר שבגוף האדם יש קולטנים רבים ללחץ הדם, לרמת האינסולין, לטמפרטורה ועוד. אך לדם למשל, אין אמונות בנושא. הוא מזמין אותנו לחשוב גם על צפרדעים. לצפרדע יש אינדיקטורים שמקבלים קלט לגבי הדרך שבה חרק מתעופף. הקולטנים של הצפרדע מחוברים לשריריה כך שביכולתה להוציא את לשונה ולתפוס את החרק. חשבו על הזברה: כדי שהזברה תוכל לשרוד, היא צריכה קולטנים, מבנים נוירולוגיים המזהים את הסביבה ומחוברים לשרירים שלה, כך שהיא תוכל לברוח כאשר מתקרבים אליה טורפים. לעומת זאת, האינדיקטורים או הקולטנים הללו, אינם דורשים כי לצפרדע או לזברה תהיה אמונה לגבי הנושא. הדבר שעוזר להם לשרוד, הוא אינו האמונה שלהם (אין להם אמונה לגבי שום דבר), אלא ההתנהגות שלהם, הפועלת בהתאם לקולטנים שיש להם בגוף. גם אם הייתה לצפרדע או לזברה אמונה, האמונה שלהם הייתה יכולה להיות שגויה לחלוטין, מבלי לפגוע בהישרדות שלהם. משום שהאמונה כאן כלל אינה רלוונטית. מה רלוונטי? העובדה כי הם מתנהגים באופן כזה שיעזור להם לשרוד, וההתנהגות שלהם נובעת מהקולטנים הקיימים במבנים הנוירולוגיים (לא מהאמונות). למעשה, אין זה ברור כיצד בהשקפה הנטורליסטית פיזיקליסטית, האמונות שלנו יכולות להשפיע על התנהגותנו. הרי אמונה אינה קיום חומרי. לעומת זאת, בהשקפה הנטורליסטית, הסיבתיות היא בהכרח חומרית. כל האירועים ה"מנטליים" שלנו מצטמצמים לגורמים חומריים. לכן, אין זה ברור כיצד אמונות נכונות יכולות להיות רלוונטיות להתנהגות ההישרדותית שלנו. שהרי לאמונות שלנו אין שום השפעה על המוח שלנו (בהינתן ההנחות הנטורליסטיות). להפך, בהשקפה הנטורליסטית, כל ההתנהגויות שלנו והאמונות שלנו, הן תוצר של הנוירולוגיה שלנו. אם הנוירולוגיה מביאה להתנהגות המועילה להישרדות, אין שום צורך בכך שהיא תיצור אמונות בעלות תוכן המשקף את המציאות כפי שהיא בהכרח. אפשר לסכם את הטיעון כך: 1\. אם ההשקפה הנטורליסטית נכונה, תהליך החשיבה איננו מהימן. 2\. תהליך החשיבה כן מהימן (דבר המאפשר היסקים רציונליים). 3\. לכן, ההשקפה הנטורליסטית שגויה. לעומת זאת, בהשקפה התאיסטית, אנו אמורים לצפות לכך שהכישורים הקוגניטיביים שלנו ישקפו את העולם באופן מהימן. משום שבהשקפה התאיסטית, אלוהים הוא מהימן וטוב.[\[21\]](/#_ftn21) לכן, הוא ייתן לנו את היכולת לחשוב בצורה נכונה, כך שנוכל ליצור אמונות נכונות. אפשר לסכם את הטיעון כך: 1\. אם אלוהים אינו קיים, תהליך החשיבה שלנו אינו מהימן. 2\. תהליך החשיבה שלנו כן מהימן. 3\. לכן, אלוהים קיים. ### 4. חופש החשיבה נניח והטיעון הקודם שגוי, אבולוציה נטורליסטית העניקה לנו אמונות נכונות כדי להועיל להישרדות שלנו. עדיין קיימת בעיה בהשקפה הנטורליסטית; דהיינו, האמונות שלנו אינן מוצדקות. הטיעון מן החשיבה החופשית הוא טיעון פילוסופי לקיומו של אלוהים, המבוסס על מחקרו של הפילוסוף טים סטרטון. מחקרו של סטרטון מבקש להראות כי עצם קיומם של ידע ורציונליות מצביעים על קיומו של אלוהים. הטיעון שלו הולך כך: 1. אם ההשקפה הנטורליסטית נכונה, אין לנו נפש. 2. אם אין לנו נפש, אין לנו רצון חופשי. 3. אם אין לנו רצון חופשי, אין הצדקות רציונליות לאמונות שלנו. 4. יש לנו הצדקות רציונליות לאמונות שלנו. 5. לכן יש רצון חופשי. 6. לכן, הנפש קיימת. 7. לכן, ההשקפה הנטורליסטית שגויה. 8. אלוהים הוא ההסבר הטוב ביותר לקיומה של הנפש הרציונלית. הסעיף הראשון אומר במילים אחרות שאם הנטורליזם צודק, כל מה שקיים הוא הטבע החומרי. זה נכון מעצם ההגדרה של ההשקפה הנטורליסטית. הסעיף השני אומר במילים אחרות, שאם כל מה שקיים הוא הטבע החומרי, אז מה שקיים (כולל ה"בחירות" שלנו) כפוף ונגרם על ידי חוקי הטבע והתנאים ההתחלתיים של היקום. הסעיף השלישי אומר במילים אחרות, שאם מה שקיים נגרם על ידי חוקי הטבע והתנאים ההתחלתיים של היקום, זה כולל גם את המחשבות והאמונות שלנו (כחלק מהדברים שנגרמים על ידי חוקי הטבע והתנאים ההתחלתיים של היקום). אם האמונות והמחשבות שלנו נכפות עלינו (בגלל חוקי הטבע והתנאים ההתחלתיים של היקום), זה אומר שאנו חסרי הצדקה רציונלית לאמונות ולמחשבות שלנו. מדוע? משום שבהשקפה הנטורליסטית אין לנו את היכולת לבחור להעריך בצורה ביקורתית את הראיות, לבחור לבצע שיקול דעת, ולבחור לציית לחוקי הלוגיקה. אלא שהן (המחשבות, המסקנות והאמונות) תוצר הכרחי ושרירותי של חוקי הטבע (חוקי הפיזיקה והכימיה). התמונה הגדולה היא שאם ההשקפה הנטורליסטית נכונה: זה אומר שאף אחד מאיתנו אינו באמת יודע דבר. ידע הוא אמונה נכונה ומוצדקת.[\[22\]](/#_ftn22) יכול להיות כי למישהו יש אמונות נכונות; לעומת זאת, אם אין לו בסיס רציונלי להחזיק בהן, הרי שהוא רק מניח כי אמונותיו נכונות. אם כך, זה אומר שהאמונות שלו אינן באמת מוגדרות בתור ידע בו הוא מחזיק. ללא רציונליות, אין ידע, נשארת רק הנחה חסרת בסיס. עם-זאת, ברור כי לבני אדם יש ידע או רציונליות. מי שטוען כי ידע אינו קיים מפריך את עצמו משום שהטענה עצמה מניחה ידע. מצד שני, אם הוא יתעקש, ינסה להיות עקבי ויכחיש שהוא למעשה יודע שאין דבר כזה ידע, מדוע שנקשיב לו מלכתחילה? מכאן, נובע שהרצון החופשי והנפש (או לפחות מרכיב לא חומרי מסוים של האדם) קיימים, ולכן, ההשקפה הנטורליסטית שגויה. דהיינו, אם אלוהים אינו קיים, וכתוצאה מכך הנפש האנושית אינה קיימת, בני האדם אינם יותר ממכונות חומריות הכפופות לחוקי הפיזיקה והכימיה, המכתיבים עבורם את אמונותיהם ומחשבותיהם. אם זה מי שאנחנו, משמע שאין לנו רצון חופשי (משום שאנו מונעים על ידי חוקים החיצוניים לנו) ומכאן, איננו חופשיים לחשוב על שום דבר. לכן, ידע ורציונליות הם אשליה בלבד. זה אומר שאנו לא באמת חופשיים להיות הגיוניים, או חופשיים להעריך מבחינה הגיונית את הראיות, או לבחור ללכת אחריהן. בשורה התחתונה: העל-טבעי חייב להתקיים כדי לאפשר לנטורליסט ולאתאיסט לחשוב בצורה חופשית וביקורתית על כך שהעל טבעי איננו קיים. היסוד הקריטי של הטיעון הוא שללא רצון חופשי, הרציונליות אינה יכולה להתקיים. ניתן לאשר זאת על ידי הטיעון הבא: 1\. רציונליות דורשת מחשבה. 2\. מחשבה דורשת בחירה. 3\. לכן, רציונליות דורשת בחירה. המסקנה בטיעון זה נובעת באופן הכרחי מהמבנה של סילוגיזם היפותטי.[\[23\]](/#_ftn23) הסעיף הראשון נכון מעצם ההגדרה של רציונליות. מסקנה רציונלית דורשת קודם-לכן חשיבה אודות הטיעונים והראיות, שקילתם והערכתם. הסעיף השני נכון גם הוא מעצם טבעה של החשיבה. כדי לחשוב על טיעון כלשהו, עלינו לבחור לשקול אותו, לבחון את החלופות והראיות ולבחור לציית לחוקי הלוגיקה. כל אלו מרכיבים את תהליך החשיבה וכל אלו הכרחיים עבור קיומן של הצדקות רציונליות לאמונותינו. כפי שהפילוסופים וויליאם ליין קרייג וג'יי.פי. מורלנד כתבו: "אם למישהו יש אמונות מוצדקות… עליו להיות חופשי לציית או לא לציית לחוקים אפיסטמיים. אחרת, הוא לא יכול להיות אחראי על התנהגותו האינטלקטואלית".[\[24\]](/#_ftn24) גם ג'ון סירל, פילוסוף הנפש (ונטורליסט בעצמו) אתגר את ההשקפה הנטורליסטית וכתב: "כיצד יכולה להתקיים קבלת החלטות רציונלית בעולם שבו כל דבר מתרחש כתוצאה מכוחות סיבתיים פראיים ועוורים?"[\[25\]](/#_ftn25) הפילוסוף האתאיסט אלכס מאפלס מתנגד לטענה שבהשקפה הנטורליסטית הכול (כולל המחשבות, האמונות והמסקנות שלנו) נגרם על ידי חוקי הטבע והתנאים ההתחלתיים של היקום. לטענתו, ייתכן כי המציאות הבסיסית ביותר של המכניקה הקוונטית היא אקראית ולא דטרמיניסטית.[\[26\]](/#_ftn26)[\[27\]](/#_ftn27) לעומת זאת, הטיעון שלו אינו פותר את הבעיה. כפי שעונה לו סטרטון, הוגה הטיעון הנוכחי, גם אם מכניקת הקוונטים אינה דטרמיניסטית וכן אקראית, זה עדיין אומר שיש משהו מעבר לבני אדם הכופה עליהם את המחשבות, המסקנות והאמונות שלהם.[\[28\]](/#_ftn28) אפילו חוקר המוח האתאיסט סאם האריס, מסכים: הרצון החופשי הוא אשליה. הרצונות שלנו הם לא תוצר שלנו. מחשבות וכוונות נוצרות מגורמים קודמים לגביהם אנחנו לא מודעים ואשר אין לנו שליטה מודעת לגביהם. אין לנו את החופש שאנחנו חושבים שיש לנו. **או שהרצונות שלנו נגרמים על ידי גורמים קודמים ואנו לא אחראים לגביהם, או שהם תוצר של מקריות ואנו לא אחראים עליה**.[\[29\]](/#_ftn29) הטיעון מן החשיבה החופשית מוכיח את קיומם של הרצון החופשי ושל הנפש העל-טבעית. בנוסף לכך, אלוהים מספק את ההסבר הטוב ביותר לקיומה של הנפש הרציונלית. אם נחשוב על כך שעל פי בראשית א 26-27, נבראנו בצלמו של אלוהים, היכולת של האדם לחשוב באופן רציונלי מתאימה להשקפת עולם תאיסטית, ממש כמו פאזל! אם האתאיסט מתנגד למסקנה של טיעון זה, הרי הוא עושה זאת כי כך כוחות הטבע כופים עליו לעשות. ### 5. אחידות החשיבה חשיבה רציונלית מניחה כי האישיות החושבת ובוחנת את הראיות היא אותה האישיות המגיעה לבסוף למסקנה. כלומר, מי שהחל את תהליך החשיבה חייב להיות גם מי שסיים אותו, וזאת כדי שנוכל להגיד שהוא הגיע למסקנה רציונלית. לדוגמה, האדם החושב על המשפט "כל בני האדם הם בני תמותה" ועל המשפט "דני הוא בן אדם", חייב להיות אותו האדם החושב על המשפט, "לכן דני הוא בן תמותה", כדי שיוכל להגיד שהסיק את מסקנה זו באופן רציונלי מתוך הסעיפים. הנחה זו (על פיה, חשיבה רציונלית מניחה את אחידות החשיבה) כרוכה בזהות עצמית מתמדת הנמשכת לאורך זמן. הבעיה בהשקפה הנטורליסטית היא שהיא לא מסתדרת עם אחידות החשיבה. כפי שהפילוסוף אנגוס מנוגה מסביר במאמרו[\[30\]](/#_ftn30), בהשקפה הנטורליסטית ה"עצמי" אינו אחיד בשום נקודת זמן. בהשקפה זו, ה"עצמי" נוצר כתוצאה מתהליכים מוחיים. אך תהליכים אלו הם מקבילים ומפוזרים במקומות שונים של המוח, ונמצאים בשינוי או שטף קבוע. אם התהליכים המוחיים ש"קולטים" את הסיבות (המובילות למסקנה רציונלית) נמצאים באזורים שונים במוח ומתנהלים באופן עצמאי, לא קיימת ישות פיזיקלית יחידה ואחידה, המזוהה בתור האחת שמאחדת את הסיבות (שעל בסיסן היא אמורה להסיק את המסקנה). סטיבן פינקר, הפסיכולוג האבולוציוני, מסכים למעשה עם המסקנה הזאת וכותב: "קיימות ראיות רבות לכך שהעצמי המאוחד הוא אשליה…"[\[31\]](/#_ftn31) הבעיה השנייה, כפי שמסביר אגנוס, היא שבהשקפה הנטורליסטית לא קיים ה"עצמי" שמתקיים לאורך זמן (כך שזה יהיה אותו האחד שחשב על הסיבות ואשר הסיק מהן את המסקנה). וזאת משום שלאורך זמן, המוח נמצא במצב של שינוי מתמיד (התהליכים העצביים מתבטאים ברצף של אירועים שנמצאים בשטף ושינוי מתמיד). אין שום מצב מוחי שמתקיים לאורך זמן ואשר מהווה בסיס ל"עצמי" מתמשך וקבוע. נקודה זו מתאשרת על ידי חוקר המוח מאריו באורגרד שכותב: "אין שום אזור מוחי יחיד הפעיל בזמן שאנו בהכרה…גם שום רמה ספציפית של פעילות בעצבים לא מצביעה על כך שאנו בהכרה. אין גם שוב כימיה בעצבים שתמיד מצביעה על הכרה."[\[32\]](/#_ftn32) מכאן, בהשקפה הנטורליסטית אין באמת זהות אחת שנמשכת לאורך זמן. לכן, האדם שחשב על הסעיף "בני האדם הם בני תמותה", אינו אותו האדם שחשב על הסעיף "דני הוא אדם" וגם הוא אינו אותו האדם שחשב על המשפט "לכן דני הוא בן תמותה". כתוצאה מכך, חשיבה רציונלית, והסקת מסקנות, אינן יכולות להתקיים בהשקפה הנטורליסטית. האם ניתן לבסס את האחידות שלנו על הדנ"א? כלומר, לטעון שבעוד שמוחנו וגופנו משתנים באופן מתמיד, הדנ"א שלנו נותר קבוע, ומכאן, להסיק שניתן להגיד שאנו נותרים אותו האדם מרגע אחד למשנהו. הבעיה בטיעון היא כזו: גם אם הדנ"א קיים באופן מוחשי[\[33\]](/#_ftn33), מדובר באוסף של חלקים. כאשר עצם המורכב מאוסף של חלקים, מבצע פעולה, הוא משתמש בחלקיו השונים כדי להשיג את יעדו. כלומר, לא מדובר בפריט יחיד המבצע את כל הפעולה בצורה אחידה. באותה המידה, אם איננו אלא מוחנו בלבד, המוח משתמש בחלקיו השונים, כדי להשיג את יעדו, אין חלק אחד שדרכו אנו חושבים ומגיעים למסקנה. ועל כך מסכים למשל חוקר המוח והפילוסוף האתאיסט הנודע, דניאל דנט.[\[34\]](/#_ftn34) אם כן, השאלה היא מה מאחד את אותם התהליכים במסגרת החשיבה או המסקנה שלנו? העובדה כי מדובר במוח אחד? אין די בכך. כפי שהפילוסוף ויקטור רפרט מסביר, גם אם כל תלמיד בכיתה יודע את התשובה לשאלה אחת כלשהי במבחן, אין משתמע מכך שכל הכיתה יודעת לענות על כל המבחן.[\[35\]](/#_ftn35) אותו העיקרון תקף לגבי הדנ"א; זה לא פריט יחיד ומאחד. ניתן לסכם את הטיעון כך: - 1. אם ההשקפה הנטורליסטית צודקת, אין אישיות יחידה שחושבת, מבינה את הטיעונים ואשר מסיקה על בסיסם את המסקנה. - 2. יש אישיות יחידה שחושבת, מבינה את הטיעונים ואשר מסיקה על בסיסם את המסקנה (דבר המאפשר מסקנה רציונלית). - 3. לכן ההשקפה הנטורליסטית שגויה. # מענה להתנגדויות כלליות לטיעון מן ההיגיון ### בעיית האינטראקציה בין הנפש למוח הפילוסוף וויליאם ליקן, טוען כי קיימת בעיה בסיסית בהשקפה התאיסטית-דואליסטית.[\[36\]](/#_ftn36) הבעיה היא שלא ברור כלל באיזה אופן קיום לא חומרי ולא מרחבי (הנפש) יכול להשפיע על עצמים חומריים (המוח) בתוך המרחב? תשובה: שימו לב כי הטיעון מן ההיגיון כלל אינו מחייב את ההנחה כי הנפש אינה מרחבית. אדרבא, הטיעון גורס כי ההסבר הבסיסי ביותר לתפקוד הנפש הוא רציונליות (ולא אי-רציונלי). בנוסף לכך, טענה זו (או יותר נכון שאלה) מניחה שאם איננו מבינים את האופן שבו א' משפיע על ב', אין זה הגיוני להניח שא' משפיע על ב'. אך הנחה זו אינה במקום. לעתים קרובות אנו יודעים שדבר אחד משפיע על האחר מבלי להבין כיצד ההשפעה מתרחשת. לדוגמה, שדה מגנטי יכול להזיז נעץ, כוח המשיכה יכול להשפיע על כוכב לכת ממרחק של מיליוני קילומטרים, פרוטונים מפעילים דחייה אחד על השני וכדומה. בדוגמאות הללו אנו יודעים שקיים קשר סיבתי בין הדברים, למרות שאין לנו מושג כיצד האינטראקציות הללו פועלות. במקרה של הנפש והמוח, אנו מודעים לסיבתיות בין שני הדברים הללו באופן מתמיד. אירועים בגוף או במוח (פגיעת ראש למשל) יכולים לגרום לדברים בנפש (תחושה של כאב, אובדן זיכרון) והנפש יכולה לגרום להתרחשותם של דברים בגוף (למשל, דאגה יכולה לגרום לאולקוס, אנו יכולים באופן מכוון להרים את היד). קיימות ראיות רבות לכך שמתרחשת סיבתיות בין המוח לנפש, כך שאין לנו שום סיבה להטיל בכך ספק. בנוסף לכך, יכול להיות ששאלת ה"איך" לגבי האינטראקציה בין המוח לנפש, אינה נכונה. שאלה לגבי האופן שבו א' גורם לב' או מקיים אתו אינטראקציה מסוימת, מניחה שקיים מנגנון מגשר בין א' לב' הניתן לתיאור. ניתן לדוגמה לשאול איך תנועת מפתח מתניעה את הרכב משום שקיימת מערכת חשמלית בין המפתח למנוע הרכב, אשר מהווה את האמצעי שדרכו תנועת המפתח מתניעה את המנוע. שאלת ה"איך" מבקשת לתאר את המנגנון המגשר ההוא. אך אפשרי ואף סביר שהאינטראקציה בין הנפש לגוף היא ישירה ומידית. יכול מאוד להיות שלא קיים מנגנון מגשר, ולכן שאלת ה"איך" אינה רלוונטית כלל. שימו לב, היחס בין הנפש למוח אינו מקביל ליחס בין עצמים מופשטים, כמו מספרים, לעצמים חומריים במרחב. כפי שטענו לעיל, לעצמים מופשטים אין כוח להשפיע על דבר במרחב-זמן, משום שעצמים מעצם הגדרתם הם חסרי כח. לעומת זאת, איננו טוענים שהנפש היא עצם מופשט. אדרבא, סיפקנו טיעונים המראים שהנפש היא קיום ממשי בעל השפעה וכוח סיבתי. ### אלוהי הפערים אחד הטיעונים הנפוצים ביותר נגד טיעונים לטובת קיומו של אלוהים, הוא שהם תמיד מבוססים על תופעה כלשהי, אותה עדיין איננו מבינים, בתור ראיה לכאורה שאלוהים חייב לעמוד מאחורי התופעה ולהסביר אותה. לפי טענתם, קפיצה שכזו אל אלוהים בתור ההסבר הטוב ביותר, אינה מוצדקת, בהינתן הדוגמאות הרבות שיש לנו מהעבר לתופעות אותן לא ידענו להסביר תחילה; אך עם התקדמות המדע, למדנו להסבירן ללא הצורך באלוהים. לדוגמה, פעם האמינו שהקשת בענן היא תופעה על-טבעית הנגרמת על ידי ישות אלוהית. אמונה זו, הייתה מבוססת על חוסר הבנה בנושא שבירת האור. כאשר למדנו אודות תופעת השבירה, הפער בידע שלנו, שהיווה תירוץ לאלוהים, הצטמצם ונעלם, ועמו, גם הצורך באלוהים כהסבר לתופעה. טיעון זה משומש גם נגד הטיעון מן ההיגיון. אך האם זה נכון שהטיעון חוטא בכשל אלוהי הפערים? האם הטיעון מן ההיגיון מתבסס על חוסר ידיעה, או חוסר הבנה לגבי האופן שבו מדעי המוח יכולים להסביר תופעות כאלו ואחרות (התכוונות, רציונליות, מהימנות הכישורים הקוגניטיביים וכו')? תשובה: הטיעונים שבחנו במאמר זה אינם מתבססים על חוסר הבנה. אדרבא, הם מתבססים על ידע המצוי ברשותנו. חשבו על מישהו היושב בחתונה ונהנה מהמנה שהוגשה לו, כשלפתע המים שבכוסו הופכים ליין. האם מקרה שכזה מצדיק תגובה מהסוג: "צריך לתת זמן למדע עד אשר ימצא הסבר לתופעה הזו"? כמובן שלא. במקרה כזה, אין מדובר בחוסר הבנה או פער בידע שלנו. להפך, כיוון שאנו יודעים שמים אינם הופכים ליין, בהתבסס על הידוע לנו אודות חוקי הכימיה, אנו בהחלט יכולים לטעון כי ההסבר הטוב ביותר חייב להיות על-טבעי, לא טבעי. בהקשר של הטיעונים שחקרנו במאמר זה, איננו טוענים כי למדע אין הסברים לתופעות מסוימות גרידא; אנו טוענים שניתוח זהיר ומעמיק של החומר והנפש, מצביע על כך שקיימים פערים לוגיים-עקרוניים ביניהם, שאינם יכולים לעולם לקבל הסבר בהשקפה הנטורליסטית. אנו טוענים שההשקפה הנטורליסטית אינה מאפשרת את קיומם של המרכיבים הבסיסיים ביותר וההכרחיים עבור קיומה של חשיבה רציונלית. לשם כך, סיפקנו טיעונים דדוקטיביים. טיעונים דדוקטיביים הם טיעונים שאם הסעיפים המרכיבים אותם נכונים, המסקנה בהכרח נובעת מהם. בטיעונים כאלה, אין זה משנה אם מישהו אינו אוהב את המסקנה, או חושב שהיא אינה מסבירה היטב את הנתונים. מי שמתנגד למסקנות של הטיעונים לעיל, חייב להצביע על הסעיפים השגויים שבהם. האתאיסט כמובן, מוזמן לעשות זאת. # סיכום והשלכות במאמר זה בחנו את הטיעון מן ההיגיון לטובת קיומו של אלוהים. בחנו חמישה קריטריונים הכרחיים ומקדימים לאפשרות קיומו של ההיגיון. ראינו שאף אחד מהקריטריונים הללו אינו מסתדר עם ההשקפה הנטורליסטית. לאחר מכן, בחנו מספר התנגדויות לטיעון וראינו שהן אינו מצליחות להפריכו. הטיעון מן ההיגיון אינו רק טיעון חזק לקיומו של אלוהים, אלא טיעון חזק בעד חופש הבחירה ובעד קיומה של הנפש העל-טבעית של האדם. **הערות:** [\[1\]](/#_ftnref1) גרוס, "מהי חשיבה ביקורתית?" [\[2\]](/#_ftnref2) .Lewis, *Miracles: A Preliminary Study,* pp. 12-24 [\[3\]](/#_ftnref3) .Reppert, *C.S. Lewis’s Dangerous Idea* [\[4\]](/#_ftnref4) .Hasker, *Metaphysics* ,47-50 [\[5\]](/#_ftnref5) .Plantinga, *Where the Conflict Really Lies: Science, Religion, and Naturalism. chap. 10* [\[6\]](/#_ftnref6) .Moreland, *Scaling the Secular City*, 77-105 [\[7\]](/#_ftnref7) להפרכת הטיעון ראו המאמר ["מענה לטיעונים נגד קיומו של אלוהים"](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/). [\[8\]](/#_ftnref8) Moreland, ibid,. 92-95, Reppert, "The argument from Reason and Hume's Legacy", in Sennet & Groothuis, eds. *In Defense of Natural* *Theology: A Post Humean Assessment*, 255 [\[9\]](/#_ftnref9) ההגדרה מתבססת על הגדרתו של הפילוסוף ג'י.פי. מורלנד בספרו שהוזכר בהערה מספר 7. [\[10\]](/#_ftnref10) .Moreland, ibid., 87. [\[11\]](/#_ftnref11) .Searle, *Minds, Brains, and Science* , 32–33 [\[12\]](/#_ftnref12) .Moreland, Ibid., 88-90 [\[13\]](/#_ftnref13) ניסוח זה של הטיעון לקוח מהדיבייט בין הפילוסוף וויליאם ליין קרייג מול הפילוסוף אלכס רוזנברג בנושא: "האם האמונה באלוהים היא הגיונית?" [\[14\]](/#_ftnref14) חוק זה קובע שכל משפט חייב להיות נקי מסתירה לוגית פנימית. [\[15\]](/#_ftnref15) חוק זה קובע שאם א' וב' זהים, אז כל מה שנכון לגבי א' נכון לגבי ב'. כלומר, א' וב' הם אותו הדבר. [\[16\]](/#_ftnref16) כישורים קוגניטיביים מתייחסים לזיכרון, היגיון והתפיסה שלנו. [\[17\]](/#_ftnref17) .Rorty, *Untruth and Consequences*, 36 [\[18\]](/#_ftnref18) .Harris, *Moral Landscape*, 66 [\[19\]](/#_ftnref19)  למשל:Ramsey, W. "Naturalism Defended". In J. K. Beilby (Ed.), *Naturalism Defeated?*: *Essays on Plantinga’s Evolutionary Argument Against Naturalism* ,pp. 15–29 [\[20\]](/#_ftnref20) .Plantinga, *Where the Conflict Really Lies: Science Religion & Naturalism*, 307-346 [\[21\]](/#_ftnref21) אלוהים מעצם ההגדרה הוא הישות הנעלה ביותר. הישות הנעלה ביותר מכילה אך רק את כל התכונות הנעלות. לכן, היא בהכרח מהימנה וטובה, ולא שקרנית ורעה. [\[22\]](/#_ftnref22) ".Stanford Encyclopedia of Philosophy, "Epistemology. [\[23\]](/#_ftnref23) על פי כלל זה, אם P אומר שQ, ואם Q אומר שR, אז זה אומר שבהינתן P זה מוביל לR. לדוגמה: 1. אם היום זה יום ההולדת של שרון, רוני יזמין אותו לאכול המבורגר. 2. אם רוני יזמין אותו לאכול המבורגר, הוא יזמין אותו לאכול ביומנגס. 3. לכן, אם היום זה יום ההולדת של שרון, רוני יזמין אותו לאכול ביומנגס. [\[24\]](/#_ftnref24) .Moreland & Craig, *Philosophical Foundations For A Christian Worldview*, 66 [\[25\]](/#_ftnref25) .Searle, *Rationality in Action*, 5 [\[26\]](/#_ftnref26) דטרמיניזם היא ההשקפה הפילוסופית שכל דבר שמתרחש הוא תוצאה הכרחית של גורמים קודמים. [\[27\]](/#_ftnref27) ".Maplass, "The problem with the FreeThinking Argument Against Naturalism. [\[28\]](/#_ftnref28) “.Stratton, "Another Bad Objection Against The Freethinking Argument [\[29\]](/#_ftnref29) .Harris, *Free Will*, 5 [\[30\]](/#_ftnref30) ".Menuge, “Libertarian Free Will and the Argument from Reason [\[31\]](/#_ftnref31) ".Pinker, in “Is Science Killing the Soul? [\[32\]](/#_ftnref32) Beauregard and O’Leary, *The Spiritual Brain: A Neuroscientist’s Case For the Existence of the Soul*, 109 [\[33\]](/#_ftnref33) כלומר שלא מדובר במידע מופשט גרידא. [\[34\]](/#_ftnref34) .Dennett, *Consciousness explained*, 135 [\[35\]](/#_ftnref35) Reppert. *C. S. Lewis's Dangerous Idea: In Defense of the Argument from Reason*, Kindle Location 788 [\[36\]](/#_ftnref36) Lycan, “Philosophy of Mind”. In N. Bunninand E.P. Tsui-James (eds.), *The Blackwell Companion to Philosophy*, 168 [\[37\]](/#_ftnref37) .Menegue, *Agents Under Fire: Materialism And the Rationality of Science*, 8-9 [\[38\]](/#_ftnref38) כלומר ניסו לצמצם כל דבר (או תופעה) לגורמים בסיסיים או פשוטים יותר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** פילוסופיה **תגיות:** אלוהים, אתאיזם, מדע, פילוסופיה --- ### [מענה לטיעונים נגד קיומו של אלוהים](https://igod.co.il/philosophy/מענה-לטיעונים-נגד-קיומו-של-אלוהים/) **Published:** מרץ 9, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** # 1. מבוא האם אלוהים קיים? כנראה שזוהי השאלה שהעסיקה את האנושות יותר מכל שאלה אחרת במשך אלפי שנים. קיימים באופן כללי שלוש תשובות לשאלה זו; התשובה הראשונה היא חיובית והיא מייצגת את שלוש הדתות המונותאיסטיות העיקריות באלוהים. התשובה השנייה מייצגת את הצד שלא נוקט עמדה ומעדיף להישאר במצב של חוסר ידיעה. התשובה השלישית היא שלילית, והיא מייצגת את עמדת האתאיזם.[\[1\]](/#_ftn1) איך אנו יכולים לענות על העמדה הזו? מהן התשובות לטענות האתיאיזם נגד קיומו של אלוהים? במאמר זה נתמקד בעמדה השלישית ונראה מהן התשובות לחמשת הטיעונים השכיחים ביותר שלה. הטיעונים עליהם נשיב יהיו: הטיעון מן הרוע, הטיעון מן מוצא האמונה, הטיעון מן המחסור בראיות לאלוהים, טיעון חוסר המשמעות של אלוהים כתיאוריה מדעית וטיעון מן האי צורך באלוהים. # 2.1 בעיית הרוע בעיית הרוע היא ככל הנראה הטיעון הכי חזק של העמדה האתאיסטית. בעיית הרוע מצביעה על הרוע המוסרי והטבעי שמתרחש בעולם כראיה נגד קיומו של אלוהים. בעיה זו מתחלקת לבעיית הרוע הלוגית ולבעיית הרוע ההסתברותית.[\[2\]](/#_ftn2) ## 2.2 בעיית הרוע הלוגית בעיית הרוע הלוגית מנסה להראות שקיומו של אלוהים וקיומו של הרוע אינם מסתדרים לוגית זה עם זה. במילים אחרות, הטיעון הזה נושא נטל הוכחה כבד יותר מאשר הטיעון מבעיית הרוע ההסתברותית (אשר טוענת שקיומו של אלוהים אינו סביר לאור קיומו של הרוע אך לא בלתי אפשרי מבחינה לוגית). ניתן לנסח את הטיעון מבעיית הרוע הלוגית כטיעון דדוקטיבי: 1. אם הרוע קיים אלוהים לא קיים. 2. הרוע קיים 3. לכן, אלוהים לא קיים. ## 2.3 הפרכת הטיעון החולשה של הטיעון נמצאת בסעיף הראשון. האתאיסט נושא על עצמו נטל הוכחה מאוד כבד; הוא חייב להראות שזה בלתי אפשרי מבחינה לוגית שלאלוהים יש סיבות מוסריות מוצדקות להתיר לרוע להתרחש בעולם.[\[3\]](/#_ftn3) כלומר, גם אם זה רק אפשרי שלאלוהים יש סיבות מוסריות מוצדקות להתיר לרוע להתקיים, זה כבר מראה שקיומו של הרוע איננו סותר מבחינה לוגית את קיומו של אלוהים.[\[4\]](/#_ftn4) ## 2.4 בעיית הרוע ההסתברותית בעיית הרוע ההסתברותית היא בעיה מתוחכמת יותר. על פי הניסוח הזה, קיומו של אלוהים אמנם אפשרי מבחינה לוגית עם קיומו של הרוע, אך קיומו איננו סביר. הניסוח של הטיעון הזה מתבטא כך: 1. אם הרוע קיים, קיומו של אלוהים איננו סביר. 2. הרוע קיים. 3. לכן, קיומו של אלוהים איננו סביר. ## 2.5 הפרכת הטיעון מה שהמאמין המשיחי יכול לעשות בשלב הזה, הוא לספק מספר דוקטרינות או אמיתות במסגרת ההשקפה שלו, שמראות שקיומו של הרוע הוא דווקא סביר ואף צפוי אם אלוהים קיים. כפי שהפילוסוף וויליאם ליין קרייג מסביר, האמיתות הללו הן: א.  האמת הראשונה היא שאנחנו לא נמצאים בעמדה שמקנה לנו את הזכות להעריך את הסבירות אם לאלוהים יש סיבות מוצדקות להתיר לרוע להתרחש. אנו כבני אדם, אנשים מוגבלים בזמן, במרחב, בידע ובהבנה. אך אלוהים הריבון והנצחי רואה את הסוף מההתחלה, והוא ארגן את הנסיבות בהיסטוריה כך שהמטרות שלו תתגשמנה דרך הבחירות שלנו- של בני האדם. כדי להשיג את המטרות שלו, אפשרי מאוד שהוא מתיר לדברים רעים לקרות (משום שאחרת, יכול מאוד שזה היה כרוך בהתערבות שלו בבחירות שלנו). רוע שנראה חסר תכלית במסגרת הראייה המוגבלת שלנו, יכול להיות מוצדק במסגרת ראייתו של אלוהים.[\[5\]](/#_ftn5) וויליאם ליין קרייג כותב כך: " אפשר לקחת דוגמה מתורת הכאוס. מדענים גילו שמערכות מקרוסקופיות, כמו, מזג אוויר, או אוכלוסיית החרקים, הן ממש רגישות להפרעות מזעריות. פרפר שעף מעל ענף במערב אפריקה עלול להגדיר תנועת כוחות שבסופו של דבר תוביל להוריקן מעל האוקיינוס האטלנטי. אך אף אחד לא יכול לחזות תוצאה שכזו מעצם התעופה של הפרפר".[\[6\]](/#_ftn6) באופן דומה, מותה של ילדה שנדרסה באופן לא מכון עשוי ליצור סוג של השפעה לאורך ההיסטוריה, כך שהסיבות של אלוהים להצדיק את מותה תתגשמנה אולי רק עשרות או מאות שנים לאחר מכן ואף במדינה אחרת. כשחושבים  על הריבונות של אלוהים על ההיסטוריה האנושית, ניתן להבין שאנחנו פשוט לא נמצאים בעמדה שמקנה לנו את הזכות להעריך את הסיכוי לגבי האם רוע מסוים הוא מוצדק או לא.[\[7\]](/#_ftn7) ב. האמת השנייה היא שהמשמעות של הקיום האנושי היא לא להשיג אושר זמני על פני כדור הארץ; אלא להכיר את אלוהים. בהינתן האמת הזו, יכול מאוד להיות שקיומו של הרוע הוא הכרח בעולם שלנו. אין לאתאיסט דרך להוכיח שאם אלוהים היה מסיר את הרוע מהעולם, אז שיותר אנשים היו מכירים אותו ונכנסים למערכת יחסים אתו. זה אפשרי שרק בעולם גדוש ברוע מוסרי וטבעי בני האדם יפסיקו להתמקד בעצמם ויחפשו תקווה ומקור ביטחון במשהו מעבר לעולם הזה. הסיכויים אינם נמוכים שאם היינו חיים בעולם ללא רוע, אז היינו הופכים לילדים מפונקים שמתרכזים בעצמם ושוכחים מהצורך שלהם באלוהים.[\[8\]](/#_ftn8) ג. האמת השלישית היא שהרבה מן הרוע בעולם הוא תוצאה ישירה של בחירה לא מוסרית של האדם. בהינתן העובדה הזו, ובהינתן הדוקטרינה הבסיסית של בחירתו של האדם ושאלוהים לא גורם לנו לפעול נגד רצוננו, חלק גדול מהרוע בעולם מתרחש בגלל אשמתו של האדם. ד. האמת הרביעית היא שהחיים שלנו לא נגמרים כאן. שאול כתב למאמינים במשיח באיגרת אל הקורינתים: לָכֵן אֵין אָנוּ מִתְיָאֲשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם הַחִיצוֹנִי שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וּבָלֶה, הָאָדָם הַפְּנִימִי שֶׁלָּנוּ מִתְחַדֵּשׁ יוֹם יוֹם. הֵן צָרָתֵנוּ הַקַּלָּה שֶׁל הָרֶגַע מְכִינָה לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וְרַב עַד מְאֹד. וְאֵין אָנוּ צוֹפִים אֶל הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים, אֶלָּא אֶל אֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים; כִּי הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים לְשָׁעָה הֵם, אֲבָל הַבִּלְתִּי נִרְאִים — לְעוֹלָמִים (אל הקורינתים ד 16-18). אלוהים מבטיח לגמול לאלו שסבלו עבור מלכותו בחיים הבאים.[\[9\]](/#_ftn9) כלומר, אחת מן הדוקטרינות החשובות והמרכזיות באמונה המשיחית היא שבסופו של דבר הצדק ייעשה. בנוסף לכך, אלוהים בסופו של דבר יחליף את העולם הזה בבריאה חדשה, שתהווה מרחב של שמחה, אהבה ואינטימיות חסרי גבולות.[\[10\]](/#_ftn10) ה. האמת החמישית והאחרונה לדיון היא שאלוהים עצמו הוא טוב. שום אושר זמני לא יכול להשתוות להיכרות עם האלוהים המושלם והאוהב. לכן, גם אלו שסובלים בעולם הזה, יכולים להעריך את חייהם רק מעצם העובדה שהם מכירים את אלוהים, שהוא השמחה האמיתית שלהם. [\[11\]](/#_ftn11) לאור הדוקטרינות הללו, הסבירות שרוע מוסרי וטבעי יתקיימו בעולם שבו אלוהים כל יכול וטוב קיים, עולה ואף צפוי. הרוע אינו מפתיע את המשיחי; ההפך הוא הנכון, קיומו של הרוע אמור להפתיע את האתאיסט. הסיבה לכך היא שרוע הוא סטייה מהדרך שבה דברים אמורים להתרחש. אך בעולם אתאיסטי אין איזשהו קנה מידה על פיו דברים "אמורים" להתרחש. אלא שבהשקפה האתאיסטית מוסר הוא תוצר שרירותי של תהליך האבולוציה, כמו שהתפתחו לנו חמש אצבעות בכל יד במקום שבע. בעולם אתאיסטי אין דבר כזה "רוע" משום שאין דבר כזה "טוב".[\[12\]](/#_ftn12) אלא שהם מושגים בעלי משמעות שרירותית וחסרת בסיס אובייקטיבי. בעיית הרוע היא לא בעיה שרק המאמין אמור לענות עליה, אלא היא בעיה שאותה גם על האתאיסט להסביר. # 3. הטיעון מן מוצא האמונה הטיעון הזה מתיימר להפריך את קיומו של אלוהים דרך סקירה היסטורית של התפתחות המוח האנושי ודרך חקר האנתרופולוגיה והפסיכולוגיה. הטיעון בעצם מנסה להראות שהאמונה באלוהים היא נטייה מולדת ותוצר של החיווט במוח. הטיעון הזה יכול להיות מנוסח כך: 1. ההתפתחות של המוח האנושי במשך ההיסטוריה סיפקה למוח תכונות מיוחדות. 2. כאשר מחשיבים את העולם הטבעי והחברתי, התכונות הללו עודדו את בני האדם להאמין באלים. 3. לכן, ההתפתחות של המוח האנושי יצרה את האמונה באלים (האמונה באלים היא אמונה שרירותית). 4. לכן, האמונה באלים (או אלוהים) היא שגויה.[\[13\]](/#_ftn13) ## 3.1 הפרכת הטיעון הטיעון מן מוצא האמונה הוא דוגמה קלאסית לכשל לוגי שנקרא "הכשל הגנטי". כשל גנטי הוא כשל לוגי שבו הטוען מנסה להפריך או להצדיק השקפה או עמדה מסוימת בכך שהוא מראה כיצד ההשקפה או העמדה נוצרו, או במילים אחרות; מה המקור שלהן.[\[14\]](/#_ftn14) אין שום קשר בין המקור או הסיבה שבגללה אנשים מאמינים באלוהים, לבין שאלת אמיתות קיומו של אלוהים. יכול להיות שמישהו מאמין שכדור הארץ הוא עגול כי כך הוא קרא בספר קומיקס. מעצם העובדה שמקור האמונה שלו הוא ספר קומיקס, לא ניתן להסיק שלכן האמונה שלו היא שגויה. למעשה, המוח שלנו מחווט בצורה כזו שיש בנו את הנטייה המולדת לקבל אמונות בסיסיות אחרות כמו: האמונה במציאות של העבר, בכך שאנשים אחרים הם אכן אישיויות אמיתיות, בכך שהמדע נותן לנו תשובות לגבי המציאות החומרית ועוד.[\[15\]](/#_ftn15) אך זה ברור שזה לא אומר שהאמונות הללו הן שגויות או אפילו לא מוצדקות. # 4. הטיעון מן המחסור בראיות הטיעון מן המחסור בראיות גורס שמכיוון שאין ראיות ממשיות וחותכות לקיומו של אלוהים, האמונה בקיומו היא שגויה. כלומר, אלוהים לא קיים, כי אם הוא היה קיים היינו מוצאים ראיות חותכות לקיומו. ניתן לנסח את הטיעון הזה כך: 1. אם אלוהים היה קיים היינו מוצאים ראיות חותכות לקיומו. 2. אין ראיות חותכות לקיומו של אלוהים. 3. לכן, אלוהים לא קיים. ## 4.1 הפרכת הטיעון הטיעון גדוש בבעיות וחורים שמורידים מערכו: ראשית, הטענה כי אלוהים איננו קיים כי לא הוכח שהוא כן (או כי אין ראיות לקיומו), היא דוגמה קלאסית לכשל לוגי שנקרא "אד איגנורנטיאם". במילים אחרות, היעדר ראיות הוא לא ראיה להיעדר.[\[16\]](/#_ftn16) המקרה היחיד שבו היעדר ראיות הוא ראיה להיעדר הוא במצב שבו קיומו של x כרוך בראיות y שלא נמצאות. לדוגמה, מחסור הראיות לפיל בחדר שלנו הוא ראיה לכך שאין פיל בחדר שלנו כי היינו מצפים לראות אותו במידה והפיל היה קיים שם. על האתאיסט להראות שקיומו של אלוהים כרוך בראיות ספציפיות אותן אין לנו. הבעיה היא שעל האתאיסט לקחת בחשבון שיכול מאוד להיות שאלוהים (במידה והוא קיים) לא מעוניין בלשכנע בני אדם בנוגע לעצם קיומו, אלא שהוא מעוניין במערכת יחסים איתם. אם כך, על האתאיסט להראות שאם היו יותר ראיות לקיומו של אלוהים, אז שיותר בני אדם היו נכנסים למערכת יחסים אתו, ולא רק מכירים בעובדת קיומו.[\[17\]](/#_ftn17) שנית, הסעיף השני בטיעון האתאיסטי לעיל הינו מעורפל. ה"ראיות החותכות" אותן האתאיסט מצפה למצוא בעולם, כלל אינן מוגדרות בטיעון. זה הופך את הדיון לדיון סובייקטיבי ולא ברור. האתאיסט לא מספק שום ראיה "חותכת" שתשכנע אותו לגבי קיומו של אלוהים, ולכן, עקב חוסר ההגדרה הברורה לגבי המשמעות וסוג הראיה, לאתאיסט יש ערובה בלתי מוצדקת לדחות את הראיות שהמאמינים מספקים מתוך התירוץ שאלו הן לא ראיות "חותכות". שלישית, הסעיף השני בטיעון מניח את המבוקש. שהרי מבחינת המאמין כן קיימות ראיות משכנעות די והותר כדי להצדיק את האמונה בקיומו של אלוהים. הראיות הללו מתבססות על ההתחלה של היקום כראיה לבורא, הכוונון העדין של היקום כראיה ליוצר אינטליגנטי, קיומם של ערכי מוסר וחובות מוסריים אובייקטיביים כראיה למחוקק טוב, קיום תכונת ה"התכוונות" של החשיבה שמצביעה על ההיבט רוחני של האדם ועל כך שהוא נברא בצלם אלוהים, הראיות ההיסטוריות לתקומתו של ישוע כראיה לנס על טבעי שבו אלוהים גילה את עצמו דרך אישיותו של ישוע [ועוד](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/). על האתאיסט להראות שהראיות הללו אינן מספיקות כדי להצדיק את האמונה בקיומו של אלוהים וכי היינו מצפים לראיות נוספות וטובות יותר כדי להבטיח שיותר אנשים יכירו אותו ויקבלו סליחת חטאים. ## 4.2 פרודיית מפלצת הספגטי המעופפת פרודיית מפלצת הספגטי היא ניסיון להראות שהאמונה באלוהים שעשוי מספגטי שקולה מבחינה רציונלית לאמונה המסורתית בקיומו של אלוהים התנ"כי. הטיעון של האתאיסטים המשתמשים בפרודיה הוא שכמו שאין לנו ראיות נגד מפלצת הספגטי המעופפת למרות שאנו יודעים שהיא לא קיימת, כך גם אין להם ראיות נגד האלוהים התנ"כי, ושנטל ההוכחה הוא עלינו בלבד. כלומר, כמו שאנו דוחים את קיומה של המפלצת הזו, מבלי לספק טיעונים נגדה, כך גם האתאיסטים רשאים לדחות את קיומו של אלוהים מבלי לספק טיעונים לכך. הבעיה בהשוואה הזו היא שהיא סותרת את [הראיות שכן יש לנו](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/) מתוך תחום ה"תיאולוגיה הטבעית" לגבי קיומו של אלוהים. אם הטיעונים לטובת קיומו של אלוהים הם טיעונים טובים ומצליחים (הטיעונים שהוזכרו לעיל בסעיף השלישי במענה לטיעון) זה אומר שמפלצת הספגטי לא עומדת בקריטריונים. הטיעונים מראים שקיים יוצר חסר התחלה, בלתי משתנה, לא חומרי, אינטיליגנטי, מוסרי, רוחני ושגילה את עצמו בדמותו של ישוע מנצרת. מפלצת הספגטי המעופפת לא עומדת בקריטריונים הללו, ולכן, יש לנו סיבות לדחות אותה. מאחר ואנו מספקים סיבות לדחות אותה, גם על האתאיסט יש נטל הוכחה; לספק סיבות לדחות את קיומו של אלוהים. לא ניתן פשוט להסיר את האחריות ולהפיל אותה רק עלינו. # 5. טיעון חוסר המשמעות המדעית על פי הטיעון הזה, מאחר ולא ניתן להציג את קיומו של אלוהים דרך השיטה המדעית, עלינו לדחות את קיומו. טרם נענה על הטיעון, חשוב להבין את ההנחה החבויה שנמצאת מאחוריו. הטיעון מניח שהשיטה המדעית היא הדרך היחידה לקבל את האמת אודות המציאות שלנו. כלומר, הטיעון מניח את השקפת ה"מדענות" (scientism). את הטיעון הזה ניתן להציג כך: 1. השיטה המדעית היא הדרך היחידה להגיע לאמת ולכן כל מה שלא יכול להיות מוכח דרך השיטה המדעית הוא שגוי. 2. לא ניתן להוכיח את קיומו של אלוהים דרך השיטה המדעית. 3.לכן, האמונה בקיומו של אלוהים היא שגויה. ## 5.1 הפרכת הטיעון קיימות מספר בעיות רציניות בטיעון לעיל: ראשית, הסעיף הראשון מפריך את הטיעון עצמו. על פי הסעיף הראשון כל מה שלא יכול להיות מוכח דרך השיטה המדעית הוא שגוי. הבעיה הנוצרת כאן היא בלתי נמנעת; לא ניתן להוכיח את הסעיף הראשון דרך השיטה המדעית, ולכן, הטענה שהשיטה המדעית היא הדרך היחידה לאמת היא שגויה על פי הקריטריונים של הטיעון עצמו. כפי שפילוסוף המדע ג'י.פי מורלאנד כותב: "המשפט עצמו הוא לא משפט מדעי. מדובר במשפט פילוסופי אודות המדע. איך המשפט הזה יכול להיות לעמוד תחת מבחן אמפירי? ואם הוא לא יכול, אז על ידי הסטנדרטים שלו עצמו, המשפט הזה לא יכול להיות נכון או מוחזק מבחינה רציונלית".[\[18\]](/#_ftn18) שנית, הטיעון מתעלם ממגוון רחב של תחומים בחוויה האנושית, אשר להם למדע אין גישה ואשר בלעדיהם המדע לא יכול לתפקד. למשל, המדע מניח שהחושים שלנו תופסים בצורה מהימנה את המציאות ולכן מספקים לנו מידע מדויק. המדע מחויב להניח שהשכל שלנו הוא רציונלי ושהיקום בנוי בצורה רציונלית, בצורה כזו שהשכל שלנו יכול לחקור אותו ולתפוס אותו. המדע מחויב להניח את האחידות והאוניברסליות של הטבע כדי להצדיק את השיטה האינדוקטיבית שמסיקה מהפרט אל הכלל; הנחה שלא יכולה להיות מוצדקת על ידי השיטה המדעית (בעיה זו נקראת בעיית האינדוקציה). המדע מחויב להניח את קיומם של החוקים הלוגיים שבלעדיהם הוא קורס. המדע מניח את קיומם של ערכי מוסר אובייקטיביים.[\[19\]](/#_ftn19) לדוגמה, שהחוקר מחויב לדווח בצורה מהימנה על הממצאים. אך המדע עצמו לא יכול להראות שקיימים ערכי מוסר אובייקטיביים. בנוסף לכך, המדע מניח ערכים אפיסטמיים על פיהם על התיאוריות המדעיות להיות: פשוטות, אלגנטיות, מדויקות ובעלות יכולת חיזוי.[\[20\]](/#_ftn20) יתרה מזאת, המדע גם לא יכול להוכיח את האמונות הבסיסיות שלנו שמבוססות על האינטואיציה. לדוגמה המדע לא יכול להראות שלא נבראנו לפני חמש שניות עם זיכרונות שתולים בתוכנו. המדע לא יכול להראות שאנחנו לא הזיה של חייזר ביקום מקביל. המדע לא יכול להראות שבני האדם שמסביבנו הם אישיויות אמיתיות ולא רובוטים מחופשים שמתופעלים כדי לתפקד בתור בני אדם רציונליים מלאכותיים. # 6. אלוהי הפערים וחוסר הנחיצות באלוהים הטיעון האחרון אותו נבחן גורס כי ככל שהמדע מתקדם, כך ההבנה שלנו אודות התהליכים של היקום מתגברת. ובכך, המדע מראה שאין לנו צורך באלוהים, אלוהים לכאורה מהווה הסבר שמנסה לענות על הפער בידע שלנו אודות האופן שבו היקום מתנהל. ככל שהידע שלנו גובר כך הפער מצטמצם ולכן, הצורך שלנו באלוהים מצטמצם. מאחר והצורך באלוהים הולך ונעלם, על פי הטיעון הזה, אלוהים איננו קיים. ## 6.1 הפרכת הטיעון על פי הפילוסוף מאוניברסיטת אוקספורד, פרופסור ג’ון לנוקס, לא רק שמסקנה זו היא שגויה אלא ”היא מערבת בתוכה כשל לוגי נפוץ.”[\[21\]](/#_ftn21) כך הוא מדגים את הכשל הלוגי: ”קחו למשל מכונית מדגם פורד. ניתן לדמיין כי מישהו מאזור מרוחק ומבודד אשר יראה מכונית זו בפעם הראשונה, ואשר לא ידע שום דבר על הנדסה מודרנית, עלול לחשוב כי יש אלוהים כלשהו (מר פורד) בתוך המנוע, שגורם למכונית לנוע. הוא עוד עלול היה לחשוב שכאשר המכונית סירבה לנוע זה היה בגלל שמר פורד כעס עליו. כמובן, אם הוא היה לומד הנדסה ומפרק את המנוע לחתיכות הוא היה מבין שאין מר פורד בתוך המנוע. הוא היה מבין שמר פורד הוא לא הגורם לתנועתה ולמנגנון פעולתה של המכונית. ההבנה שלו אודות עקרונות המכניקה של המנוע הייתה מספיקה בכדי להסביר כיצד המנוע פועל." הוא ממשיך, "עד כאן הכל טוב. אך אם הוא מאוחר יותר יחליט כי ההבנה שלו אודות אופן פעולתו של המנוע הביאה אותו למסקנה שזה בלתי אפשרי להאמין בקיומו של מר פורד אשר השקיע מחשבה רבה בתכנון ועיצוב המנוע, אז הוא יטעה ויהיה אשם בכשל לוגי הנקרא במונחים פילוסופיים- ‘טעות בקטגוריה’.  אם מר פורד לא היה קיים הוא גם לא היה מתכנן ומייצר את המנוע והמכונית אשר אותם היה צריך להבין."[\[22\]](/#_ftn22) לנוקס ממשיך ומסביר איך ההשוואה הזו רלוונטית לדיון אודות אלוהים: “בדומה לכך זו טעות בקטגוריה להניח, שההבנה שלנו אודות המנגנונים על פיהם היקום שלנו פועל, שוללת את קיומו של אלוהים אשר יצר את היקום מלכתחילה. במילים אחרות, אנו לא צריכים לבלבל בין המנגנונים אשר על ידיהם היקום פועל לבין הגורם או היוצר של היקום”.[\[23\]](/#_ftn23) # 7. סיכום במאמר זה, בדקנו מהן התשובות לטיעונים השכיחים המשומשים על ידי אתאיסטים לעתים תכופות נגד קיומו של אלוהים. ראינו כי הטיעונים האתאיסטיים מלאים בכשלים לוגיים וכי הם לא מצליחים להראות שאלוהים איננו קיים או אפילו שהאמונה באלוהים איננה רציונלית. הערות: [\[1\]](/#_ftnref1) עמדת האתיאיזם מוגדרת במאמר זה בתור ההשקפה על פיה אלוהים אינו קיים. וזאת בניגוד לאתאיסטים רבים כיום שטוענים שהם רק חסרי אמונה באלוהים. ההגדרה בה אנו משתמשים מבוססת על המילון של אוקספורד: https://www.oxfordlearnersdictionaries.com/definition/english/atheism?q=atheism. [\[2\]](/#_ftnref2) Craig, and Moreland, *The Blackwell Companion to Natural Theology*, 453. [\[3\]](/#_ftnref3) Copan, *That's Just Your Interpretation*, 96. [\[4\]](/#_ftnref4) Ibid. [\[5\]](/#_ftnref5) Craig, “The problem of Evil”. [\[6\]](/#_ftnref6) Ibid. [\[7\]](/#_ftnref7) Ibid. [\[8\]](/#_ftnref8) Ibid. [\[9\]](/#_ftnref9) Ibid. *The Way It Is*, 177.\[10\] Ross, *Why The Universe Is* [\[11\]](/#_ftnref11) Craig, Ibid. [\[12\]](/#_ftnref12) Charles, and Marty. “The Coherence of Theism”, 194. [\[13\]](/#_ftnref13) Murray, ‘‘Belief in God: A Trick of our Brain?” [\[14\]](/#_ftnref14) Ibid. [\[15\]](/#_ftnref15) Ibid. [\[16\]](/#_ftnref16) Craig, “Is God Imaginary?”. [\[17\]](/#_ftnref17) Ibid. [\[18\]](/#_ftnref18)Moreland, *Scaling the Secular City*, 197. [\[19\]](/#_ftnref19) הכוונה לכך שטוב ורע קיימים ללא תלות בדיעות של בני אדם. [\[20\]](/#_ftnref20) Moreland, Ibid. [\[21\]](/#_ftnref21) Lennox, God’s Undertaker, 44., הציטוט נלקח מתוך האתר igod. [\[22\]](/#_ftnref22) Ibid, 45. [\[23\]](/#_ftnref23) Ibid. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אמונה, אתאיזם, מדע, פילוסופיה, תאיזם --- ### [השראת כתבי הקודש - איך זה שבני אדם לא מושלמים כתבו ספר "אלוהי"?](https://igod.co.il/philosophy/התיאוריה-המוליניסטית-לגבי-השראת-הכתו/) **Published:** מרץ 9, 2020 **Author:** וויליאם ליין קרייג **Content:** # מבוא דוקטרינת השראת הכתובים היא דוקטרינה חשובה בתיאולוגיה המשיחית. על פיה, רוח הקודש השפיעה והניעה באופן על טבעי בני אדם מסוימים לחבר כתבים המהווים בסופו של דבר את דברו המהימן, הסמכותי והייחודי של אלוהים.[\[1\]](/#_ftn1) אך כיצד ניתן לשלב בין הבחירה חופשית, האופי, סגנון הכתיבה, וכוונת המחברים הארציים של כתבי הקודש עם כוונתו ורצונו של אלוהים? במאמר זה, נסקור מודלים שונים בנושא, במיקוד על המודל המוליניסטי[\[2\]](/#_ftn2) כתשובה אפשרית ומספקת. חשוב להבין שמדובר בנושא פילוסופי עליו כתבי הקודש לא עונים. בנושאים מהסוג הזה, חשוב לדבר במונחים של אפשרות וקוהרנטיות, ולא במונחים דוגמטיים והחלטיים. # המודלים השונים קיימים מודלים שונים לגבי הטבע או המשמעות של השראת הכתובים, המודלים הללו הם: 1. "השראה טבעית\\אינטואיציה- על פי המודל הזה, הכתובים אינם נכתבו בהשראת אלוהים, מדובר בחיבור אנושי בלבד, למרות שלמחברים הייתה השראה מיוחדת (אך טבעית) בכתיבתם. 2. "הארה רוחנית"- על פי התיאוריה הזו, הייתה השפעה אלוהית על הכתובים, אך השפעתו לא הייתה "מוחצת", אלא שהוא פשוט העצים את היכולות הטבעיות של המחברים, והגביר את הרגישות שלהם לעניינים רוחניים. בהשקפה הזו, כתבי הקודש הם תוצר אנושי גרידא. 3. "השראה חלקית"- בהשקפה זו, כתבי הקודש הם בעלי השראה כשזה נוגע לענייני אמונה והתנהגות, אך לא בתחומים של היסטוריה ומדע. 4. "השראה עקרונית"- בהשקפה זו, אלוהים הישרה את העקרונות אשר מחברי כתבי הקודש פירשו ותיעדו. כלומר, הרעיונות המוסריים והדתיים הם בעלי השראה, אך לא יותר מזה. המילים עצמן הן לא בעלות השראה. 5. "השראה דינמית"- על פי התיאוריה הזו, קיים שילוב של אלמנטים אלוהיים ואלמנטים אנושיים בחיבור כתבי הקודש. אלוהים הוא זה שנתן את הרעיונות והמחשבות, אך התיר למחבר האנושי לבטא אותם בדרכים שלו. כלומר, הרעיונות מאחורי המילים של כתבי הקודש מגיעים מאלוהים, אך לא קיימת הוודאות שהמחבר לא טעה באופן שבו הוא ביטא את הרעיונות שאלוהים העניק לו. במילים אחרות, השקפה זו מתירה את קיומן של טעויות היסטוריות, מדעיות וכו'. 6. "הכתבה אלוהית"- בהשקפה זו, לא רק שאלוהים נתן את הרעיונות, העקרונות והמחשבות מאחורי חיבור הכתובים, אלא הוא גם הנחה באופן ישיר, כלומר הכתיב למחברים את המילים אשר מתועדות בכתבי הקודש. בהשקפה זו לא קיימות שום טעויות בכתבי הקודש, משום שהמילים מוכתבות על ידי אלוהים עצמו. 7. נאו-אורתודוכסיה- בהשקפה זו, המילים של כתבי הקודש הן לא בעלות השראה בפני עצמן, אלא שהן הופכות להיות בבעלות השראה באופן סובייקטיבי לקורא עצמו, כאשר הוא מקבל הארה רוחנית מהן. 8. "השראה מילולית מלאה"- זוהי ההשקפה המשיחית המסורתית; כל כתבי הקודש נכתבו בהשראה המלאה של אלוהים, הן בעקרונות והמחשבות מאחורי המילים, והן במילים עצמן, שלא הוכתבו באופן ישיר על ידי אלוהים. אלוהים השתמש בסגנון הכתיבה, באופי של המחברים וברצונם החופשי כדי להעביר את המסר שלו בכתבי הקודש.[\[3\]](/#_ftn3) # המודלים הרלוונטיים וחוסר יעילותם בשאלה המודלים הרלוונטיים למאמר מתוך הרשימה לעיל הם "הכתבה אלוהית" ו"השראה מילולית מלאה". הסיבה לכך היא שרק שני המודלים הללו מניחים שכתבי הקודש אינם טועים בשום תחום, הן ברעיונות שלהם והן במילים שלהם ושהם כתבים קדושים שמגלים את כוונתו ורצונו של אלוהים. הנחה זו היא אבן היסוד עליה בנויה השאלה של המאמר. לפני שנתקדם הלאה, עלינו לברור עוד בין שני המודלים כדי להשיג את יעדנו. ## שלילת תאוריית ה"הכתבה האלוהית" תאוריית ה"הכתבה האלוהית" היא למעשה התיאוריה היחידה מכל שמונה התיאוריות שהצגתי לעיל, המתיימרת לפתור את שאלת המחקר. התשובה של התיאוריה היא שהדרך שבה ספר כתבי הקודש יכול להיות חסר טעות, קדוש, סמכותי וייחודי, ובמקביל להיות בעל שני מחברים (אדם ואלוהים), היא בכך שאלוהים עצמו הכתיב למחברים האנושיים את מה שעליהם לכתוב. מאחר ואלוהים הוא זה שהכתיב לאדם את המילים של כתבי הקודש, ללא שום השתתפות של האישיות או הסגנון שלהם[\[4\]](/#_ftn4),כתבי הקודש הם חסרי טעות, הם בעלי סמכות והשראה אלוהית. העובדה שמחברי כתבי הקודש כתבו בצורה מגוונת הן בסגנון והן בצורת הכתיבה, מפריכה את תיאורית ה"הכתבה האלוהית". באותה מידה, מעצם העובדה שמחברי הבשורות תיעדו במילים שונות (פראפרזות), את מילותיו ומעשיו של ישוע, ניתן להסיק שתיאוריית ההכתבה היא שגויה.[\[5\]](/#_ftn5) תיאוריות ההכתבה לא מצליחה לגשר בין כוונתו של אלוהים יחד עם ההיבט האנושי של כתבי הקודש משום שהיא מתעלמת ממנו ומדגישה רק את החלק של אלוהים בהשראת הכתובים. ## תיאורית ה"השראה המילולית המלאה" לא פותרת את הבעיה עקב כישלונה של תיאוריית ה"הכתבה האלוהית", ההשקפה המסורתית של המאמינים המשיחיים היא שכתבי הקודש הם קדושים בכל האופנים, ושאלוהים השתמש בסגנון הכתיבה, האופי והרצון של המחברים כדי להעביר את המסר שלו, תוך כדי שמירה על ניקיונם של כתבי הקודש מטעויות מכל סוג שהוא. הבעיה המונחת לפנינו היא שבעוד שתיאוריה זו מנסחת בצורה מדויקת את המשמעות של דוקטרינת ההשראה של הכתובים (השנייה לטימותיאוס ג 16), היא לא מתחילה אפילו לענות על הבעיה; איך ההשראה המלאה של הכתובים (בעקרונות ובמילים) מסתדרת עם כך שהם תוצר אלוהי ואנושי במקביל? התיאוריה של ההשראה המילולית המלאה רק מניחה שכתבי הקודש הם תוצר אלוהי ואנושי מבלי לנסות להסביר או לגשר בין שני האלמנטים הללו. אפילו התיאולוג הלותרני רוברט פרוס כתב בספרו, "הדוקטרינה הלותרנית של השראת הכתובים מציגה פרדוקס. מצד אחד זה נלמד שאלוהים הוא המחבר הראשוני של הכתובים, שהוא קבע וסיפק את המחשבות והמילים עצמן של כתבי הקודש… מצד שני נטען שהאופי, המחקר, הרגשות, והשוני שברקעים של הכתובים בעלי ההשראה, משתקפים בצורה ברורה בהם. מעצם העובדה שאין שום תכתיב בכתובים; שדוברי האלוהים כתבו מרצון,מתוך מודעות, באקראיות, מההשתכנעות הרוחנית הכי פנימית ומהחוויה שלהם… הם היו לגמרי מעורבים בכתיבת כתבי הקודש. שתי התכונות הבולטות הללו חייבות להיות מוחזקות בסתירה."[\[6\]](/#_ftn6) # המודל ה"מוליניסטי" המודל המוליניסטי מגיע מתורת המוליניזם. תורת המוליניזם היא תיאוריה פילוסופית שנוסחה על ידי התיאולוג הקתולי לואיס דה מולינה (1535-1600). מולינה הגה תיאוריה שמגשרת בין בחירתו החופשית של האדם לבין ריבונותו של אלוהים. הדרך שבה הוא עשה זאת היא דרך הצגת סוג ידע "אמצעי" לאלוהים. כלומר, בנוסף לידיעתו של אלוהים לגבי כל מה שאפשרי והכרחי, ולגבי כל מה שיקרה בעתיד, אלוהים גם יודע מה היה קורה בנסיבות שונות. הידע האחרון הזה נקרא "ידע אמצעי" (Middle Knowledge), משום שהוא נמצא בין הידע של האפשרות לבין הידע של העתיד הממשי, ועל בסיסו אלוהים יודע את מה שיתרחש בעתיד באופן ממשי. הסיבה שהמודל הזה רלוונטי לדיון שלנו היא שבהינתן הידע האמצעי של אלוהים, אלוהים יודע באילו נסיבות עליו לשים את המחברים האנושיים של כתבי הקודש, כדי שהם יכתבו את המילים הנכונות, מבלי להפר את רצונם החופשי, את אופים ואת סגנון כתיבתם, כך שבסופו של דבר כוונתו של אלוהים תתבטא בכתב. מודל זה במילים אחרות פותר בצורה מדהימה את הפער שקיים בכתבי הקודש כתוצר אנושי וכתוצר אלוהי. כתבי הקודש הם בעלי השראה לא רק משום שאלוהים הצליח לוודא שהמחברים יכתבו ללא טעות, אלא גם משום הוא הצליח להעביר את המסר שלו דרכם. הדרך שבה הוא עשה זאת היא דרך הידע האמצעי שלו; כלומר, הוא ידע באילו נסיבות לשים את המחברים כדי שיעבירו את כוונתו מתוך רצונם החופשי. אלוהים לא הכתיב להם או גרם להם לחבר את הכתובים. אלא, שאלוהים בריבונותו, השתמש בידע שלו כדי להשיג את מבוקשו. אין בכוונתנו להגן על אמיתות המודל  מבחינה תיאולוגית, פרשנית או פילוסופית. אלא, אנו מספקים את המודל הזה כמודל אפשרי ועקבי (מבחינה תיאולוגית ופילוסופית). המתנגדים למודל מחויבים להראות את חוסר הקוהרנטיות שלו מחד, ולספק מודל חלופי שמסביר טוב יותר את ההנחות הדוגמטיות של השראת הכתובים מאידך. בהיעדר שני התנאים הללו, המודל המוליניסטי עומד איתן כמודל אפשרי ועקבי שמסביר בצורה חזקה את הפער הפילוסופי-תיאולוגי שהיה קיים אלפי שנים בדוקטרינת השראת הכתובים. מעבר לכך, כל עוד המודל שהצענו הוא אפשרי ועקבי, זה מראה שדוקטרינת ההשראה של הכתובים היא דוקטרינה קוהרנטית והגיונית. # סיכום במאמר זה סיפקנו תשובה אפשרית לשאלה איך כתבי הקודש יכולים להיות בעלי השראה אלוהית מחד, אם הם גם תוצר אנושי מאידך. סקרנו מודלים שונים של השראת הכתובים, והראינו שרובם רק מגדירים את המשמעות של ההשראה של הכתובים (רובם אף בצורה שגויה), ולא מנסים לענות על השאלה לעיל. הראינו שהמודל היחיד שעונה על השאלה הוא מודל לא מספק משום שהוא לא לוקח בחשבון את האלמנט האנושי שבחיבור כתבי הקודש. לבסוף הצענו מודל אפשרי שמגשר בין הפער שבדוקטרינה והראינו שלא מדובר בדוקטרינה בלתי קוהרנטית כל עוד המודל שסיפקתי הוא מודל אפשרי ועקבי. [\[1\]](/#_ftnref1) Baker’s Dictionary of Theology, 286. [\[2\]](/#_ftnref2) מהמילה "מוליניזם"- השקפה המגשרת בין ריבונותו של אלוהים לבחירתו של האדם דרך "הידע האמצעי" של אלוהים, כלומר, הידע שלו אודות מה שהיה מתרחש בנסיבות היפותטיות שונות. להרחבה ראו: Craig*, Four Views on Divine Providence.* [\[3\]](/#_ftnref3) ההגדרות נלקחו מתוך: Inspiraion,& Innerancy. [\[4\]](/#_ftnref4) Litke, Inspiration. [\[5\]](/#_ftnref5) Craig, 'Men Moved By The Holy Spirit Spoke From God' (2 Peter 1.21): A Middle Knowledge Perspective on Biblical Inspiration. [\[6\]](/#_ftnref6) Preuss, *The Theology of Post-Reformation Lutheranism*, 290-291. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a4e4254efad69631f5169f5bd124d30aa3c7c0eae3fa34e09bb7e2e27689441d?s=300&d=mm&r=g) וויליאם ליין קרייג [See Full Bio](https://igod.co.il/author/william-lane-craig/) **קטגוריות:** בחירה חופשית, פילוסופיה, תיאולוגיה **תגיות:** השראה, כתבי הקודש, סתירות בברית החדשה?, פילוסופיה --- ### [הפלות תחת מבחן האתיקה](https://igod.co.il/science-faith/הפלות-תחת-מבחן-האתיקה/) **Published:** מרץ 9, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** # מבוא במאמר זה נחקור את נושא ההפלות. שאלות המחקר שלנו תהיינה: מהי ההשקפה המקראית אודות ההפלות ומהן התשובות לטיעונים השכיחים בעד ביצוע הפלות? אנו נראה את העמדה של כתבי הקודש בנוגע להפלות ולאחר מכן נענה על הטיעונים השכיחים ביותר בעד ביצוע הפלות. לבסוף נבחן את החשיבות והרלוונטיות של הנושא. # ההשקפה המקראית את הדיון והפסוקים המקראיים נחלק לשלוש קטגוריות: 1. אלוהים הוא זה שנותן חיים. 2. אלוהים מתייחס לעובר כאל אישיות\\בן אדם במלוא מובן המילה. 3. אלוהים מצווה עלינו להגן על חסרי הישע.[\[1\]](/#_ftn1) ## 1. אלוהים הוא זה שנותן חיים הכתובים ברורים לגבי כך שלאלוהים יש חלק פעיל בקיום שלנו. אנו לא נוצרנו ללא סיבה או תכלית, אלא שלאלוהים יש תוכנית עבור הקיום שלנו בעולם הזה: כִּי-אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי; אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד; לֹא-נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר-עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ (תהלים קלט 13-16). דוד מהלל את אלוהים בפסוקים הללו על כך שאלוהים היה איתו מראשית, מרגע ההפרייה, הוא טוען שאלוהים הגן עליו כבר אז והיה הבעלים של החיים שלו, למעשה אלוהים ברא אותו בבטנה של אמו. במילים אחרות, אלוהים העריך את חיי דוד גם כאשר היה עובר, מבחינתו של אלוהים, כאשר דוד היה עובר, הוא היה אדם שנברא בצלמו של אלוהים. פסוק זה מקביל לאיוב י 11: עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי. כמובן שפסוקים אלו הם ציוריים בסוגם, אך עדיין, פסוקים אלו מתארים את ריבונותו של אלוהים בתהליך ההיווצרות של האדם[\[2\]](/#_ftn2). אלוהים אחראי על כל התהליך, מרגע ההפרייה עד המוות. האדם לא מפגין את צלמו של אלוהים רק כאשר הוא נולד. אלא, האדם נברא בצלמו של אלוהים מרגע ההפרייה, ולכן, האדם הוא אישיות אנושית כבר ברחם אמו. ישעיהו מלמד את אותו העיקרון: שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי (ישעיהו מט 1). מהפסוק הזה ניתן ללמוד כמו מן הפסוקים לעיל, שלאלוהים יש תכלית ותכנית אפילו לעובר, מה שאומר שמבחינתו של אלוהים, העובר הוא בעל ערך וחשיבות השקולה לכל אדם באשר הוא. שאול תומך במסקנה הזו באיגרת אל הגלטים א 15: אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֱלֹהִים, שֶׁהִקְדִּישַׁנִי מֵרֶחֶם אִמִּי וּקְרָאַנִי בְּחַסְדּוֹ, רָצָה לְגַלּוֹת בִּי אֶת בְּנוֹ כְּדֵי שֶׁאֲבַשְּׂרֶנּוּ בַּגּוֹיִים, לֹא נוֹעַצְתִּי אָז עִם בָּשָׂר וָדָם. לאור הלימוד המקראי (על פיו לאלוהים יש תכלית והערכה לעובר), הפלות מלאכותיות הן סתירה לרצונו ולתכליתו של אלוהים. לאדם אין את הסמכות לחבל בבריאה של אלוהים, במיוחד בבריאה אותה אלוהים מעריך מעל הכול. אם לאלוהים יש תכלית והערכה לחיים האנושיים כבר בשלבים המוקדים של העובר, זה יהיה חטא לא להעריך את החיים הללו בשלב זה, או להתייחס אליהם כאל קיום חסר תכלית ושרירותי. לסיכום הנקודה הראשונה, הראיתי שמבחינת הכתובים, אלוהים הוא זה שנותן חיים ומתכנן אותם, החיים שמתחילים בעובר הם חיים בעלי ערך ותכלית, ולכן, פגיעה בחיים הללו היא פגיעה בתוכנית וברצון של אלוהים. ## 2. אלוהים מתייחס לעובר כאל אדם במלוא מובן המילה בקטגוריה השנייה, אנו נראה פסוקים שמלמדים במפורש שאלוהים מתייחס לעובר כאל אדם במלוא מובן המילה: וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים; וְאִם-אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ; עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל; כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה (שמות כא 22-25). בין אם יש לקיים את העיקרון הזה בימינו איננו רלוונטי לדיון שלנו[\[3\]](/#_ftn3). מה שרלוונטי הוא שמבחינת אלוהים, עובר שנהרג בגלל אנשים שנלחמו זה בזה, הוא מקרה שדורש עונש שווה ערך להרג של אדם חף מפשע. במילים אחרות, חומרת מותו של עובר שוות ערך לחומרת מותו של אדם בוגר. זה ברור מהפסוק הזה שלא קיימת הבחנה היררכית בין ערכו של עובר לערכו של אדם רגיל, מבחינת אלוהים עובר הוא אדם במלוא מובן המילה. יש מספר נקודות התומכות בפרשנות הזו לשמות כא 22-25, במקום בפרשנות הגורסת את ההפך הגמור, כלומר, שהמקרה דורש מוות רק אם האם נהרגת כתוצאה מההתקוטטות, ואילו מות התינוק דורש רק קנס (בפרשנות הזו, הביטוי "ויצאו ילדיה" מתייחס למוות התינוקות): ראשית, יש פועל המשומש עבור הפלה של עובר במקרא, כלומר, "שכל", והוא משומש בשמות כג 26. מילה זו לא משומשת בקטע של שמות כא 22-25. שנית, הביטוי "ויצאו" כאשר משומש בהקשר של לידה, תמיד מתייחס ללידה של תינוקות חיים (לדוגמה בראשית כה 25-26 וגם לח 28-30). כלומר, הקנס הוא לא על הפלה, אלא על לידה של תינוקות חיים בטרם עת, דבר שמהווה בכל זאת פגיעה. שלישית, קיימות מילים שמתארות עובר ("גלם" תהלים קלט 16), או תינוק שמת בטרם עת ("נפל", איוב ג 16; תהלים נח 8; קהלת ו 3). אך אף אחת מהמילים הללו לא נמצאות בשמות כא.[\[4\]](/#_ftn4) גליסון ארצ'ר, פרופסור למקרא ולשפות שמיות כותב: "אין שום ערפול כל סוג שהוא כאן. מה שדרוש הוא שאם יש פגיעה באם או בתינוקות, אז הפוגע יפגע באותה צורה. אם המקרה מערב מוות (נפש) של התינוק בטרם היוולדו, אז על הפוגע לשלם בחייו. הסטטוס של התינוק לא מסווג באופן יוצא דופן תחת העיקרון הזה; הפוגע נענש כאילו הוא פגע בתינוק נולד או באדם בוגר יותר: חיים עבור חיים."[\[5\]](/#_ftn5) פסוק נוסף שמלמד בבירור את השוויון בין ערכו של עובר לערכו של אדם רגיל מגיע מלוקס א 15: כִּי גָּדוֹל יִהְיֶה לִפְנֵי יהוה, יַיִן וְשֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה, וְיִמָּלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵרֶחֶם אִמּוֹ. גבריאל מודיע לאמו של יוחנן המטביל, שהוא ימלא ברוח הקודש כבר ברחם אמו, כלומר, כעובר. זה אומר שאלוהים התייחס אליו כאל אדם רגיל. על פי העדות של כתבי הקודש, רק בני אנוש מתמלאים ברוח הקודש. אין לנו דוגמה אחת מהכתובים שבהם בעלי חיים או חפצים התמלאו ברוח אלוהים. אלוהים אמר לירמיהו: יְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר; בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ  נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ (ירמיהו א 4). המילה "ידעתיך" לא מתייחסת להכרה שכלית בלבד מצדו של אלוהים, אלא היא מתייחסת בדרך כלל בכתובים להיכרות אינטימית מיוחדת[\[6\]](/#_ftn6). כלומר, אלוהים מכיר את ירמיהו כאישיות לכל דבר כבר כאשר ירמיהו היה ברחם אמו. היכרות אינטימית היא בין אישיויות, היא לא יכולה להתקיים בין אישיות לתרכובת כימית או כל חפץ דומם אחר. כפי שהאפולוגטיקן וואלנס דטרוייט כותב: "בתהלים קלט, דוד נדהם על הדרך המופלאה שאלוהים יצר אותו. לפני שדוד נולד, אלוהים כבר עיצב את כל ימיו העתידיים (תהלים קלט 13-16). איוב, ישעיהו וירמיהו גם כן מתארים את האופן שבו אלוהים נהג עמם כאישיויות בטרם נולדו על ידי עיצוב הגוף הפיזי שלהם… אלוהים הכיר את דוד כאישיות, החשיב את איוב חי, קרא לישעיהו עבדו, וקרא לירמיהו להיות נביאו בזמן שכל אלו היו ברחם אמם…התיעודים המסקרנים של שמשון ויוחנן המטביל מוכיחים שהכתובים מתייחסים לתינוקות שטרם נולדו כאל אישיויות במלוא מובן המילה…שמשון, למרות שטרם נולד, היה תחת תורת אלוהים. ויוחנן, בטרם נולד, שמח כאשר אמו פגשה את מרים ואת בנה החדש המופרה, האדון ישוע (לוקס א 35-44). זה ברור שרוח הקודש הניעה את יוחנן להגיב בדרך הזה, אך העובדה שיוחנן היה יכול להביע את הרגש הזה דורשת את קיומה של האישיות.[\[7\]](/#_ftn7) לסיכום הנקודה השנייה, על פי ההשקפה המקראית, עובר שנמצא בבטן אמו הוא אדם לכל דבר, הוא לא מסווג בצורה מיוחדת כתת אדם או חצי אדם. הערך שלו שווה לערכו של תינוק שנולד או לאדם בוגר. ## 3. אלוהים מצווה עלינו להגן על חסרי הישע העדות של הכתובים ברורה לגבי כך שאלוהים דואג לחלשים, לחסרי האונים ולחסרי הישע והוא מצווה עלינו לנהוג באותה מידה: שִׁפְטוּ-דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ (תהלים פב 3). פַּלְּטוּ-דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ (תהלים פב 4). בפסוקים הללו מתהלים, אלוהים מפציר בנו להגן על החלשים. הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם-תַּחְשׂוֹךְ (משלי כד 11). פְּתַח-פִּיךָ לְאִלֵּם  אֶל-דִּין כָּל-בְּנֵי חֲלוֹף;פְּתַח-פִּיךָ שְׁפָט-צֶדֶק    וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן  (משלי לא 8-9). אלוהים מצווה עלינו להציל את אלו שחשופים למוות, כלומר, את חסרי הישע. הפלות הן פעולות שנוגדות נחרצות את הפסוקים הללו, משום שבהפלות, חסרי ישע נהרגים בצורה לא מוצדקת ולא מקבלים הגנה מאלו שיכולים לעזור להם. לסיכום הנקודה השלישית, הפלות הן פגיעה בחסרי הישע והאונים, ולכן, סתירה מוחלטת לעקרונות של הכתובים. הכתובים מצווים עלינו בעשרות מקומות לדאוג, לעזור ולהגן על החלשים בחברה, ולכן, זו המחויבות המוסרית של כל אחד מאתנו. # מענה לטיעונים בעד הפלות הדיון לגבי הפלות מתחלק לתחומים רבים: דיונים מדעיים, דיונים פילוסופיים, דיונים חוקיים ועוד. בחלק הזה של המאמר, נתמקד על הטיעונים הפילוסופיים והמדעיים לטובת הפלות ונענה עליהן. ## טיעונים מדעיים 1. **הטיעון מן הגודל**– על פי הטיעון הזה, העובר הוא יצור מאוד קטן ולכן זה מסווג אותו בקטגוריה שונה מאשר אדם רגיל. מכאן, המסקנה היא שזה מוצדק לעצור את חייו של העובר משום שעצירת חייו איננה שקולה לעצירת חיי אדם רגיל.         **מענה לטיעון הראשון**– אמנם זה נכון שעובר הוא קטן, על פי איזה קנה מידה קובעים מתי הגודל הוא מספיק "אנושי"? לא קיים קנה מידה כזה, ולכן, העניין הולך ומסתבך בהשקפה הגורסת שהפלות הן מוצדקות. הרי גם תינוק בן חצי שנה הוא מאוד קטן יחסית לאדם בוגר, האם זה אומר שתינוק בן חצי שנה הוא פחות "אנושי" מאדם בוגר? האם הזכות לחיים היא יסודית לטבע האנושי או שהיא מתפתחת בהתאם לגודל הגוף של האדם? כמובן שהיא יסודית לקיום האנושית מעצם טבעו. אם אנו מבססים עמדה רק על מראית עין, ולא על המדע עצמו, אז המסקנה שאליה אנו מגיעים איננה רציונלית כלל.[\[8\]](/#_ftn8) 2. **הטיעון מן הסביבה**– על פי הטיעון הזה, הסביבה של העובר מראה שלא מדובר באדם רגיל, משום שאדם רגיל נמצא בסביבה חיצונית, ולא בתוך גוף של מישהו אחר. הבעיה בטיעון הזה הוא שמיקום אינו מגדיר את הטבע או את הזכויות הטבעיות שלנו.         **מענה לטיעון השני-** הבעיה בטיעון הזה היא שהיא מניחה שהערך של האדם נקבע על פי המיקום שלו. אך זה  מגוחך; האם הערך שלנו הוא שונה כשאנחנו נמצאים ברכב, בבית, או בחנות? כמובן שלא, אז על פי איזה קנה מידה אנו קובעים איזה מיקום כן מקטין את הערך או מגדיל אותו?[\[9\]](/#_ftn9) קנה מידה שכזה איננו קיים, מהסיבה הפשוטה שהמיקום איננו משפיע על הערך היסודי והטבעי של הקיום האנושי. ערכו של עובר שנמצא בתוך רחם, לא שונה מערכו של אדם שנמצא בתוך חדר. הקביעה כי רחם הוא מיקום שמסווג את העובר בקבוצה שערכה איננו משמעותי כמו ערכו של אדם הנמצא בחדר, היא קביעה שרירותית שלא מתבססת על היגיון או על אינטואיציה מוסרית בסיסית. 3. **הטיעון מן התלותיות**– על פי הטיעון, מאחר והעובר תלוי באם עבור קיומו, זה אומר שהוא חלק מהגוף שלה, ולכן, לאם יש זכות לקבוע את גורלו, שהרי לאם יש זכות לקבוע מה היא עושה עם גופה.        **מענה לטיעון השלישי**– מבחינה מדעית, המשפט הזה שגוי לחלוטין. אם העובר היה חלק מהגוף של האישה גרידא, זה היה אומר שהדנ"א שלו היה זהה לזה של אמו. אך הדנ"א של העובר הוא שונה מזה של אמו; וזו ראיה חד משמעית שהעובר הוא גוף נבדל מגופה של אמו.[\[10\]](/#_ftn10) בנוסף לכך, גם תינוק בן שנתיים תלוי באמו כדי להתקיים, האם זה מקנה לאם את הזכות להמית אותו? כמובן שלא, הרי הזכות לחיים לא מוגדרת על ידי המסוגלות שלנו להתקיים בכוחות עצמנו. כפי שהפרופסור פיטר קריפט כותב: "במקרה כזה (שהעובר הוא חלק מגופה של האם), לכל אישה בהיריון יש ארבע עיניים וארבע רגליים, ולחצי מהנשים בהריון יש גם איברי מין זכריים! זה ברור שהמסקנה האבסורדית הזו הגיעה מההנחה השגויה שהעובר הוא רק חלק מהאם".[\[11\]](/#_ftn11) ## סיכום הטיעונים המדעיים­ בחנו מספר טיעונים מדעיים שכיחים לטובת ביצוע הפלות. לטיעונים המדעיים לכאורה של תומכי הבחירה בהפלות יש מכנה פילוסופי משותף; הם כולם מניחים שהזכות לחיים היא זכות נרכשת. במילים אחרות, ההנחה היא שהזכות לחיים היא לא זכות בסיסית ויסודית, אלא היא זכות מתפתחת בהתאם לתנאי הגוף. השקפה כזו מסתדרת עם ההשקפה הנטורליסטית אתאיסטית, משום שבעולם כזה אין לנו ערך יסודי מעצם טבענו האנושי, משום שאין שום דבר מיוחד בטבע האנושי; אלא שאנחנו התפתחות שרירותית של האבולוציה בתוך עולם אקראי שנוצר ללא שום תכלית .אך השקפה כזו היא בעלת השלכות מזיקות לחברה שלנו. ההשקפה הזו הניעה את קיומה של העבדות בחברות מסוימות והתבססה על אותה ההנחה לגבי הערך של האדם. חברה שמצליחה היא חברה שמקדשת חיים ומעריכה אותם, בלי תלות בתנאים שלהם. ההתנגדות להפלות היא מוסרית יותר מהתמיכה בהן מעצם ההגדרה של המוסר. המוסר מתבסס מעצם ההגדרה על הערך התוכי והיסודי של הקיום האנושי. מאחר והראיות המדעיות תומכות בכך שהעובר הוא יצור אנושי שלם[\[12\]](/#_ftn12), ההשקפה המתנגדת להפלות היא בהכרח מוסרית יותר משום שהיא עונה על הקריטריונים של המוסר: לקדש, להעריך ולהגן על החיים. כעת, אנו נענה על הטיעונים הפילוסופיים-המוסריים השכיחים לטובת ביצוע הפלות. ## מענה לטיעונים פילוסופיים-מוסריים 1. **הטיעון מן החופש של האם–** על פי הטיעון הזה, לכל אדם יש את הזכות לבחור, לכן, זה לא צודק שלאם אין את הזכות לבחור להפיל את העובר.         **מענה לטיעון הראשון**– הזכות לבחור היא בהכרח זכות מוגבלת, היא איננה מוחלטת. הזכות לחופש הבחירה לא כוללת את הזכות לבחור לבצע פעולות שעלולות לפגוע בבני אדם אחרים. לדוגמה; סטודנט לא יכול לבחור לזרוק סכינים במכללה שבה הוא לומד משום שחופש הבחירה הזה כרוך בפגיעה פיזית באחרים. באותה המידה, הבחירה של האישה לא יכולה לבוא על חשבון העובר. 2. **הטיעון מן האונס**– על פי הטיעון הזה, אישה שעברה אונס מוצדקת בלהפיל את העובר משום שהעובר נוצר ללא בחירתה החופשית.         **מענה לטיעון השני-** הטיעון הזה אולי יכול להעמיס איזשהו משקל רגשי על הוויכוח ולתת לו לכאורה גושפנקא. אך כאשר בוחנים את הטיעון מבחינה לוגית ניתן לראות את האבסורדיות שלו. האם מגיע לאדם אחר למות בגלל פשע שמישהו ביצע? כמובן שלא, האונס מצדיק עונש של האונס, לא של העובר. בנוסף לכך, הפלת העובר כלל לא עוזרת או פותרת את ההשלכות המנטליות של הנאנסת, למעשה הם עשויים להחמיר אותן.[\[13\]](/#_ftn13) 3. **הטיעון מן האישיות**– על פי הטיעון הזה, מאחר והעובר הוא לא אישיותי, זה אומר שזה לא בלתי מוסרי להפיל אותו. הטיעון מתבסס על קריטריונים מסוימים לאישיות כמו: מודעות, יכולות אינטלקטואליות, יכולות תקשורתיות ועוד.        **מענה לטיעון השלישי**– הבעיה בטיעון הזה היא ההנחה הפילוסופית השגויה שהאישיות מוגדרת על ידי פונקציה. אם זוהי ההגדרה שלנו לאישיות זה אומר שגם אנשים שישנים הם לא אישיויות משום שהם לא נמצאים במצב של מודעות. זה כולל גם אנשים שנמצאים בקומה או בעלי מוגבלות שכלית שלא מתפקדים ברמה של אדם רגיל. העניין תקף לגבי תינוקות בני חצי שנה; אין להם מודעות עצמית ואין להם יכולות שכליות, אך התפקוד המוגבל שלהם לא נותן לנו לגיטימציה להתייחס אליהם כאל יצורים לא אישיותיים שמותר להרוג. במילים אחרות, הטיעון מבלבל בין קיום\\מהות האישיות עם התפקוד של האישיות. עובר הוא לא אישיות פוטנציאלית, אלא אישיות בעלת פוטנציאל לתפקוד. ## סיכום הטיעונים הפילוסופיים-מוסריים כפי שניתן לראות מן הטיעונים הפילוסופיים בעד ביצוע ההפלות, ההנחה היא שהערך של האישה נעלה מערכו של העובר. הנחה זו כפי שראינו לעיל, מונעת על ידי ההשקפה הנטורליסטית שהערך האנושי הוא קניין נרכש ולא יסודי מטבעו, משום שבהשקפה הנטורליסטית, אין שום דבר מיוחד באדם. ממש כמו שאר בעלי החיים, האדם הוא רק ענף בעץ האבולוציוני האקראי של הטבע. גישה כזו, אם הייתה מיושמת בעקביות, היא הייתה מובילה לחורבן החברה המערבית שדוגלת בקידוש החיים. הערך של האדם לא משתנה, נרכש או נמדד לפי היכולות שלו, וזו נקודה ברורה לאינטואיציה המוסרית של כל אינדיבידואל; אלא שהערך של האדם טבוע במי שהוא, בן אנוש. # החשיבות והרלוונטיות של הנושא הדיון אודות ההפלות הוא דיון קריטי משום שהוא מערב שישה תחומים שההשקפה שלנו לגביהם, תגדיר את האופן שבו נמשיך להתקיים כיחידים בפרט וכחברה בכלל. ששת התחומים הללו הם: 1. הוא מערב את שאלת הערכים המוסריים האובייקטיביים. האם קיימים ערכים שלא תלויים בדעות של בני אדם? האם יש לנו מחויבויות מוסריות או איסורים מוסריים, או שאנחנו אלו שמחוקקים את הדרך שבה דברים אמורים להתנהל? 2. אם אכן קיימים ערכי מוסר אוביקטיביים; האם הם מוחלטים? או שהם משתנים בהתאם לרצונות והמניעים של בני האדם? 3. האם לאדם יש ערך אובייקטיבי מעצם טבעו האנושי? או שהערך נרכש בהתאם ליכולות השכליות, התקשורתיות והפיזיולוגיות שלנו? 4. האם ההיגיון האנושי מסוגל לתפוס אמיתות מוסריות או שלא? 5. מדוע בן אנוש הוא אישיות? מהי התכלית של הקיום של האדם? השאלה הזו היא חלק בלתי נפרד מהנושא.[\[14\]](/#_ftn14) # סיכום במאמר זה חקרנו את ההשקפה המקראית של ההפלות וענינו על טיעונים מדעיים ופילוסופיים לטובת ביצוען. הראינו שמבחינת הכתובים, הפלות הן חטא לכל דבר משום שהן נוגדות את תוכניתו של אלוהים, פוגעות בצלמו וסותרות את מצוותו להגן על החלשים וחסרי האונים. לאחר מכן ענינו על שלושה טיעונים מדעיים ושלושה טיעונים פילוסופיים לטובת ההפלות. הראינו שהטיעונים הם לא מוצדקים ומניחים ללא שום בסיס שהערך של העובר ירוד מערכה של האישה. הערות: [\[1\]](/#_ftnref1) החילוק על פי הקטגוריות לעיל מתבסס על: Swonger, “Aborion”. [\[2\]](/#_ftnref2) Ross, A. P. (1985). Psalms. In J. F. Walvoord & R. B. Zuck (Eds.), The Bible Knowledge Commentary: An Exposition of the Scriptures (Vol. 1, p. 892). Wheaton, IL: Victor Books. [\[3\]](/#_ftnref3) להרחבה על היחס בין העקרונות והעונשים בתנ"ך לאתיקה של ימינו, ראו:   Paul Copan, Is God a Moral Monster? Making Sense of the Old Testament God (Grand Rapids: Baker Books, 2011); [\[4\]](/#_ftnref4). Piper, ‘’ The Misuse of Exodus 21:22–25 by Pro-Choice Advocates’’. [\[5\]](/#_ftnref5) Gleason Archer, Encyclopedia of Bible Difficulties (Grand Rapids:  Zondervan, 1982), 248. . Huey, F. B. (1993). Jeremiah, Lamentations (Vol. 16, p. 50). Nashville: Broadman & Holman Publishers. [\[7\]](/#_ftnref7) תורגם מתוך המאמר להלן: Vallance, ‘’ Christian Apologetics (2): Abortion’’. [\[8\]](/#_ftnref8) Dr. and Mrs. J.C. Willke, Abortion Questions & Answers, (Cincinnati: Hayes Publishing Company) 37. [\[9\]](/#_ftnref9) Clinton Wilcox, ‘’When Does Personhood Begin? Part 1’’. [\[10\]](/#_ftnref10) Alcorn, ‘’39 Major Pro Choice Argument and Their Refutations’’. [\[11\]](/#_ftnref11) Kreeft, ‘’Human Personhood Begins at Conception’’. [\[12\]](/#_ftnref12) להרחבה ראו: Moore, K. and T.V.N. Persaud. 1998. The Developing Human: Clinically Oriented Embryology (6th ed.), W.B. Saunders Company,  Philadelphia, pp 2-18. [\[13\]](/#_ftnref13) “Abortion ‘Leaves Mental Legacy’” (2005), BBC News, December 12, \[On-line\], URL: http://news.bbc.co.uk/2/hi/health/4520576.stm.  וגם: Fergusson, David M., L. John Horwood, and Elizabeth M. Ridder (2006), “Abortion in Young Women and Subsequent Mental Health". [\[14\]](/#_ftnref14) Kreeft, Ibid. [\[15\]](/#_ftnref15) https://www.beadchaim.com/. [\[16\]](/#_ftnref16) https://www.abortion.org.il/%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%94-%D7%A6%D7%91%D7%90/. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, מוסר, פילוסופיה **תגיות:** אלוהים, הפלות, מוסר --- ### [ מענה לספרו של האתיאיסט סם האריס- "הנוף המוסרי"](https://igod.co.il/science-faith/מענה-לספרו-של-האתיאיסט-סם-האריס-הנוף/) **Published:** מרץ 30, 2020 **Author:** וויליאם ליין קרייג **Content:** מהו הבסיס הטוב ביותר לקיומם של ערכים וחובות מוסריים אובייקטיביים? מה הופך מעשים מסוימים לרעים, נכונים או פסולים? אם אלוהים לא קיים, איזה בסיס נשאר עבור ערכים וחובות מוסריים? האם המדע יכול לענות על שאלות מוסריות? האתאיסט סם האריס מאמין שכן. חלק גדול מהספר "הנוף המוסרי" של סם האריס מאשר את האובייקטיביות של הערכים והחובות המוסריים. הטענה שהערכים והחובות המוסריים הם אובייקטיביים משמעותה שהם תקפים ומחייבים את כולם בלי תלות בדעה האנושית. לדוגמה, להגיד שהשואה הייתה רעה זה להגיד שזה עדיין היה רע, גם אם הנאצים חשבו שזה היה טוב. וזה עדיין היה רע גם אם הנאצים היו מנצחים במלחמת העולם השנייה ומצליחים בשטיפת מוח ובחיסול כל אלו שלא היו מסכימים איתם, כך שכול מי שנשאר היה חושב שהשואה הייתה דבר טוב. האריס תוקף בחריפות את מה שהוא מכנה "ניהיליסטים אתאיסטים המלומדים יתר על המידה" ורלטיביסטים שמסרבים לגנות מעשי זוועה כפסולים אובייקטיבית כמו מילת נשים צעירות.[\[1\]](/#_ftn1) ### **ערכים וחובות אובייקטיביים** השאלה אם כך היא, מהו הבסיס הטוב ביותר לקיומם של ערכים וחובות מוסריים אובייקטיביים? מה מעגן אותם? מה הופך מעשים מסוימים לטובים או רעים, נכונים ופסולים? באופן מסורתי, אלוהים היה הטוב הגבוה ביותר והמצוות שלו היוו כחובות מוסריות שלנו. אך מה אם אלוהים לא קיים, איזה בסיס נשאר לקיומם של ערכים וחובות מוסריים אובייקטיביים? חשבו קודם על ערכים מוסריים אובייקטיביים. בהשקפה האתיאיסטית, איזה בסיס קיים לאשר את קיומם של ערכי מוסר אובייקטיביים? במילים אחרות, למה שנחשוב שלבני אדם יש ערך או חשיבות?  בהשקפה האתיאיסטית בני אדם הם רק תוצר מקרי של הטבע שהתפתחו יחסית לאחרונה בחלקיק מזערי של אבק הנקרא כדור הארץ-אבוד אי שם ביקום חסר חשיבות- אשר מיועדים למות באופן פרטני וכולל תוך זמן יחסית קצר. בהשקפה האתיאיסטית קשה מאוד לראות איזו סיבה קיימת לחשוב שהרווחה והשגשוג של בני האדם הם טובים אובייקטיבית, יותר מהרווחה והשגשוג של העכברים או של הצבועים. לזה האריס קורא "בעיית הערך".[\[2\]](/#_ftn2) המטרה של ספרו של האריס היא לפתור את "בעיית הערך". כלומר, להסביר את הבסיס של קיומם של ערכי מוסר אובייקטיביים מתוך ההשקפה האתאיסטית.[\[3\]](/#_ftn3) הוא דוחה במפורש את ההשקפה שערכי המוסר הם עצמים מופשטים שמתקיימים באופן עצמאי מחוץ לעולם.[\[4\]](/#_ftn4) לכן, המפלט היחיד שלו הוא לנסות לבסס את ערכי המוסר בעולם הטבע. אך האם הוא יכול לעשות זאת אם הטבע עצמו הוא נייטרלי מבחינה מוסרית? ### **ההשקפה הנטורליסטית** בהשקפה הנטורליסטית, ערכי מוסר הם רק התוצר התנהגותי של האבולוציה והתנאים החברתיים. כפי שחבורת בבונים מתנהגים בשיתוף פעולה ואפילו מתוך הקרבה עצמית כי כך הברירה הטבעית גרמה להם להתנהג כדי לתת להם יתרון במאבק ההישרדות, כך גם בני אדם- הבני דודים של הבבונים- מתנהגים בצורה זהה מאותה הסיבה. כתוצאה מלחצים ביולוגיים-חברתיים בקרב בני האדם, התפתח איזשהו קוד מוסרי שמתפקד היטב כדי לשמר את המין שלנו. אך בהשקפה האתיאיסטית אין שום דבר שנותן למוסר הזה איזשהו ערך אובייקטיבי. פילוסוף המדע מייקל רוס כותב, > העמדה של האבולוציוניסט המודרני…היא שלבני אדם יש מודעות למוסר…משום שלמודעות כזו יש חשיבות ביולוגית. המוסר הוא התאמה ביולוגית לא פחות מידיים ורגליים ושיניים…המוסר הוא אשליה. אני מעריך את זה שכשמישהו אומר, 'ואהבת לרעך כמוך', הוא חושב שהוא מתייחס למשהו מעל ומעבר לעצמו, לעומת זאת, התייחסות שכזו היא ללא בסיס. > המוסר הוא רק סיוע להישרדות ולרבייה… וכל משמעות עמוקה יותר היא אשלייתית.[\[5\]](/#_ftn5) אם היינו מריצים את האבולוציה האנושית אחורה לראשית ומתחילים אותה שוב, בני אדם היו יכולים להתפתח עם קוד שונה לחלוטין כפי שדרווין עצמו כתב.[\[6\]](/#_ftn6) אם אנו חושבים שבני אדם הם מיוחדים ושהקוד המוסרי שלנו הוא אובייקטיבי ונכון אנו בעצם נכנעים לפיתוי לא מוצדק של סוגנות- הטיה כלפי מין אחד של בעל חיים על פני מין אחר. אם אין אלוהים, כל בסיס אובייקטיבי לקוד המוסרי שהתפתח בקרב בני אדם נהרס כליל. אם מוציאים את אלוהים מהתמונה, כל מה שנשאר הוא יצור דמוי קוף שנוצר עם אשליה של רוממות וערך מוסרי. החשיבה של ריצ'רד דוקינס אודות החשיבות של המין האנושית היא אמנם מדכאת, אך מדוע הוא טועה, בהשקפה האתיאיסטית, כשהוא כותב, > “בשורה התחתונה, אין תכלית, אין רע, אין טוב, כלום חוץ מאדישות עיוורת וחסרת רחמים[\[7\]](/#_ftn7) אז איך סם האריס פותר את "בעיית הערך"? השיטה שהוא מציע היא פשוט להגדיר מחדש את מה שהוא מכנה "טוב ו"רע" עם מושגים שלא שייכים למוסר.[\[8\]](/#_ftn8) הוא אומר שעלינו להגדיר "טוב" ככל דבר שתומך ברווחתם של יצורים בעלי מודעות.[\[9\]](/#_ftn9) בהגדרה הזו, זה כלל לא הגיוני לשאול "מדוע הגדלת הרווחה של היצורים בעלי המודעות היא טובה?" משום שעל פי ההגדרה הזו, השאלה הזו שקולה ל"מדוע הגדלת הרווחה של היצורים מגדילה את הרווחה של היצורים? מדובר בטאטולוגיה-דיבור מעגלי. לכן, האריס "פתר" את הבעיה שלו בעזרת הגדרה מחודשת של מושגיו. מדובר במשחק מילים גרידא. בסופו של יום, האריס לא מדבר על ערכי מוסר. הוא מדבר על מה שתורם לשגשוג של החיים עלי אדמות. מזווית הראייה הזו, הטענה שלו שהמדע יכול לומר לנו מה תומך בשגשוג האנושי היא בקושי שנויה במחלוקת. כמובן שהמדע יכול להגיד לנו זאת כפי שהוא יכול להגיד לנו מה תומך בשגשוג של התירס או של החיידק. ה"נוף המוסרי" שלו של הגבהים והעומקים של השגשוג האנושי הוא כלל לא נוף מוסרי. האריס מודה בעצמו בעובדה זו בספרו. הוא בעצמו מודה שאם אנשים כמו אנסים,שקרנים וגנבים היו מאושרים כמו אנשים טובים אחרים, אז הנוף המוסרי שלו כבר לא יהיה נוף מוסרי; אלא שהוא יהיה רצף של רווחה, שפסגותיו מיושבים על ידי אנשים טובים ורעים כאחד.[\[10\]](/#_ftn10) מה שמעניין הוא שמוקדם יותר האריס תיעד שקיימים בארה"ב שלושה מיליון פסיכופטים. כלומר, אנשים שלא איכפת להם מרגשותיהם של אחרים. להפך, הם נהנים מלהכאיב לאנשים אחרים.[\[11\]](/#_ftn11) מה שנובע מזה הוא שאנו יכולים להעלות על דעתו עולם אפשרי שבו הרצף של הרווחה של בני האדם הוא לא נוף מוסרי. הפסגות של הרווחה והשגשוג בעולם כזה מיושב על ידי אנשים רעים. אך מה שזה אומר זה שרצף השגשוג והרווחה בעולם שלנו אינו שקול לנוף מוסרי. משום שזהות היא יחס הכרחי. אם קיים עולם אפשרי שבו א' אינו שקול לב', זה אומר שא' וב' אינם היינו הך. מאחר וזה אפשרי ששגשוג ורווחה אנושיים לא יהיו שקולים לטוב מוסרי, זה אומר שהם לא זהים כפי שהאריס הסיק. חשבו על כך, אם העולם שלנו היה מלא באנשים רעים (אנסים, גנבים ושקרנים), האם מעשים שהיו מסבים להם אושר, שגשוג ורווחה הם מעשים טובים? כמובן שלא. לכן, האריס לא הצליח לפתור את "בעיית הערך". הוא לא הצליח להסביר מדוע בהשקפה האתיאיסטית, ערכי מוסר יתקיימו בכלל. הפתרון שלו הוא רק טריק סמנטי שמספק הגדרה שרירותית וייחודית למילים "טוב" ו"רע" דרך מושגים שלא שייכים לרובד המוסרי. העניין הזה מביא אותנו לשאלה השנייה: האם ההשקפה האתאיסטית מספקת בסיס לחובות מוסריות אובייקטיביות? חובה מוסרית קשורה למה שנדרש ולמה שאסור, מה שאני אמור ולא אמור לעשות. קיימות שתי בעיות בניסיון של האריס לספק בסיס למחויבות מוסרית: **ראשית**, המדע אומר לנו את המצוי, לא את הרצוי. כלומר, הוא לא יכול להגיד לנו שיש לנו מחויבות מוסרית לפעול בצורה כזו שתורמת לשגשוג האנושי. לכן, אם אין אלוהים, איזה בסיס נשאר למחויבויות מוסריות אובייקטיביות? בהשקפה הנטורליסטית, בני אדם הם רק חיות, ולחיות אין מחויבויות אחת כלפי השנייה מבחינה מוסרית. כשאריה טורף זברה הוא הורג את הזברה, אך הוא לא רוצח את הזברה. כאשר כריש מתרבה עם נקבה בכוח, הוא מתרבה עמה בכוח, אך הוא לא אונס אותה- משום שאין מימד מוסרי למעשים הללו. הם לא אסורים ולא נדרשים. לכן, אם אלוהים לא קיים, למה שנחשוב שיש לנו מחויבויות מוסריות? מה כופה עלינו את המחויבויות הללו? מאין הן מגיעות? מהשקפה נטורליסטית, מספר פעולות כמו רצח או אונס הם לא יתרון הישרדותי מבחינה אבולוציונית ולכן נהיו ”לא אופנתיים” או לא מקובלים אבל זה לא עושה אותה מעשים רעים אובייקטיבית. בראייה נטורליסטית חוץ מהשלכות חברתיות אין באמת משהו רע בלאנוס מישהו. להאריס אין סבלנות לשאלות מהסוג הזה: "כמה זמן עוד נמשיך לבזבז על דאגה לגבי מקור טרנסנדנטלי כזה של ערך?" הוא שואל. "אני חושב שהזמן שיקח לי לכתוב את המשפט הזה הוא כבר ארוך מדי".[\[12\]](/#_ftn12) לאחר מכן הוא מנסה לספק שלוש סיבות מדוע ההפרדה בין עובדות לערכים (בעיית המצוי-רצוי) היא שגויה[\[13\]](/#_ftn13): 1. עובדות לגבי מה שתורם לרווחתם ושגשוגם של בני אדם חייבות לבוא לידי ביטוי באופן שתואם את העובדות לגבי המוח האנושי. אולי הוא צודק, אבל הנקודה היא שזה לא רלוונטי, משום שהשאלה עדיין נשארת ונשאלת, למה בהשקפה האתיאיסטית יש לנו מחוייבות להגביר את השגשוג והרווחה של בני האדם (או למה דבר זה הוא בכלל טוב מלכתחילה?) 2. לידע אובייקטיבי כבר יש ערכים שבנויים בתוכו, מאחר ואנו חייבים להעריך עקביות לוגית, הסתמכות על ראיות, וכו'. וכאן שוב, אנו רואים את השפעה המעורפלת שלו. המשמעות של הטיעון הזה היא שידע אובייקטיבי דורש עקביות לוגית, הסתמכות על ראיות, וכו'. כתנאים הכרחיות של ידע. אין לזה שום קשר לערך מוסרי. 3. אמונות אודות עובדות ואמונות אודות ערכים צומחות מאותם תהליכיים במוח. אז מה? האם האריס חושב שמשתמע מכאן שמדובר באותה האמונה? הטיעון הזה מתבלבל בין מוצא האמונה לתוכן האמונה. רק בגלל ששתי אמונות שונות צומחות מתהליכים זהים במוח אין משתמע מכאן שיש לאמונות הללו תוכן או משמעות זהים. בלי קשר למוצא שלהן, אמונות לגבי מה שיש, ואמונות לגבי מה שאמור להיות (או לא אמור להיות) הן לא אותה האמונה. אמונה אחת יכולה להיות נכונה ואילו השנייה לא אם כך, להשקפה של האריס אין שום בסיס או מקור למחויבות מוסרית אוייבטיקיבית. **שנית**, הרצוי מצביע על היכולת. אדם לא יכול להיות אחראי מבחינה מוסרית על משהו שהוא לא מסוגל להימנע ממנו, לדוגמה, אם מישהו דוחף אדם אחד על אדם אחר, האדם שנדחף לא אשם, לא ניתן להאשימו. לא הייתה לו בחירה. אך האריס מאמין שהמעשים שלנו נגרמים על ידי תנאים חיצוניים ושלנו אין רצון חופשי.[\[14\]](/#_ftn14) אך אם אין רצון חופשי, אף אחד לא יכול להימצא אחראי מבחינה מוסרית על שום דבר. בסופו של דבר, האריס מודה בזה. הוא אומר שאחריות מוסרית היא "מבנה חברתי, לא מציאות אובייקטיבית".[\[15\]](/#_ftn15) הדטרמיניזם שלו הורס כל תקווה ואפשרות לעגן מחויבויות מוסריות בהשקפתו משום שאין לנו שליטה על מה שאנו עושים. ### **מסקנה** לכן, ההשקפה הנטורליסטית של סם האריס לא מצליחה לספק בסיס לערכים וחובות מוסריים אובייקטיביים. אם אלוהים לא קיים, אנו תקועים בעולם חסר ערך שבו אין שום איסורים. מה שהתיאיסט (אדם שכן מאמין בקיומו של אלוהים) מציע לסם האריס הוא לא סט של ערכים חדשים (אנו מסכימים איתו על רוב העמדות המוסריות)- אלא מה שאנו מציעים זה בסיס הגיוני לערכים מוסריים וחובות מוסריות אשר עליהם כולנו מסכימים. הערות שוליים: [\[1\]](/#_ftnref1) Sam Harris, The Moral Landscape: How Science Can Determine Human Values (New York: Free Press, 2010), 198. [\[2\]](/#_ftnref2)Sam Harris, "A Response to Critics," *Huffington Post* (January 29, 2011); <http://www.huffingtonpost.com/sam-harris/a-response-to-critics_b_815742.html>. Accessed 11 January 2012. [\[3\]](/#_ftnref3) Harris, Moral Landscape, 102. [\[4\]](/#_ftnref4) Ibid., 30. [\[5\]](/#_ftnref5) Michael Ruse, "Evolutionary Theory and Christian Ethics," in *The Darwinian Paradigm* (London: Routledge, 1989), 262,268,289. [\[6\]](/#_ftnref6) Charles Darwin, The Descent of Man and Selection in Relation to Sex, 2d ed. (New York: D. Appleton & Company, 1909), 100. [\[7\]](/#_ftnref7) Richard Dawkins, River out of Eden: a Darwinian View of Life (New York: Basic Books, 1996), 133 [\[8\]](/#_ftnref8) האריס מערבב באופן עקבי את המושג "טוב" עם תחומים מוסריים וא-מוסריים. לדוגמה, הוא כותב שיש מהלכים טובים ורעים אובייקטיבית בשחמט (Moral Landscape, 8). אך זה ברור שמהלך רע בשחמט הוא לא מהלך רע מוסרית, כמו כן מהלך שהוא טוב במשחק הוא לא מהלך עם ערך מוסרי. [\[9\]](/#_ftnref9) Ibid., 198. [\[10\]](/#_ftnref10) Ibid., 190. [\[11\]](/#_ftnref11) Ibid., 97–99. [\[12\]](/#_ftnref12) Harris, *Moral Landscape*, 32 [\[13\]](/#_ftnref13) Ibid., 11 [\[14\]](/#_ftnref14) Ibid., 104. [\[15\]](/#_ftnref15) Ibid., 217. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a4e4254efad69631f5169f5bd124d30aa3c7c0eae3fa34e09bb7e2e27689441d?s=300&d=mm&r=g) וויליאם ליין קרייג [See Full Bio](https://igod.co.il/author/william-lane-craig/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, מוסר, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אלוהים, אתאיזם, מוסר --- ### [הברית החדשה בראי ההיסטורי- טעויות היסטוריות בברית החדשה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/הברית-החדשה-בראי-ההיסטורי-מענה-למאמר-ש/) **Published:** מרץ 24, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** במאמר "הברית החדשה בראי ההיסטוריה", יריב ק. מציע חמש "טעויות" היסטוריות על פי דעתו שנמצאות בברית החדשה, דבר שקורא תיגר על מהימנותה. הוא כותב: "השורות הבאות ישתדלו לגלות את האמת ההיסטורית- שהברית החדשה אינה מהימנה מבחינה היסטורית ושהמסופר בה הוא גיבוב של אמת ובדיה במקרה הטוב ומופרך לחלוטין במקרה הרע." למען האמת, היחיד שמגבב בדיה ולא אמין הוא יריב, מחבר המאמר. מדוע? משום שכבר במשפט הראשון שלו הוא ממציא פסוק שלא קיים בברית החדשה. הוא כותב: > בדרשתו אל הקהל באנטיוכיה  אמר פאולוס, המיסיונר הגדול ביותר של הנצרות: 'והיה ומצאתם את גופתו של ישוע- ונסתם הגולל על כל טענותיי'. באמרה זו בטא פאולוס בחריפות את אמונתם של המשיחיים כולם שכל הכתוב בברית החדשה הוא אמת היסטורית ושהאמונה המשיחית היא אמת מוחלטת. הקוראים מוזמנים לפתוח את ספר מעשי השליחים פרק יג, הפרק שבו שאול דורש בפני הקהל באנטיוכיה, ולנסות למצוא את המשפט הזה: "והיה ומצאתם את גופתו של ישוע- ונסתם הגולל על כל טענותיי'. הקורא יחפש לשווא, משום שמשפט זה כלל לא נאמר בשום מקום בפרק וגם בשום מקום בספר הברית החדשה. להאשים מישהו על חוסר מהימנות ובמקביל לשקר לגביו, זו ירייה עצמית ברגל.[\[1\]](/#_ftn1) לפני שנבחן את חמשת הטיעונים של יריב לגבי הברית החדשה, חשוב לענות קודם כל על העניין היסודי יותר: בהנחה ויריב אכן הצליח להצביע על חמש טעויות בספר הברית החדשה, האם זה אומר שהספר לא אמין מבחינה היסטורית בכלל? התשובה היא לא. כאשר היסטוריונים וחוקרים ניגשים לכתבי הברית החדשה הם אינם מניחים שהם כתבים קדושים או אלוהיים. אלא, הם מתייחסים אליהם כאל כתבים ומסמכים היסטוריים מהמאה הראשונה ומבחינתם הם מצפים למצוא "סתירות" או "חוסר התאמה" בין התיאורים של הבשורות ואף טעויות היסטוריות. [ובעזרת קריטריונים היסטוריים](https://igod.co.il/%D7%99%D6%B5%D7%A9%D7%81%D7%95%D6%BC%D7%A2%D6%B7-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/) הם מזהים אם אכן המאורע התקיים או אם אמרה מסוימת שמיוחסת למישהו אכן נאמרה על ידו. אם סתירות או טעויות היסטוריות במסמכים היו מהוות אינדיקציה לכך שמאורע מסוים לא התקיים, או שהמסמך ההיסטורי לא אמין, אז היסטוריונים היו צריכים להטיל ספק בהתרחשותם של רוב המאורעות ההיסטוריים הידועים לנו כיום וגם בכל הכתבים ההיסטורים שיש בידינו. קיימות סתירות וטעויות רבות בתיעודים ובביוגרפיות מן העת העתיקה, אך זה לא גורם לחוקרים ולהיסטוריונים לזרוק אותם לפח או לא להתייחס אליהם כאל מקורות מידע היסטוריים טובים וחשובים. לדוגמה, ביולי של שנת 64 לספירה, העיר רומא החלה לעלות באש. המאורע מתועד על ידי שלושה מקורות: טקיטוס (112 לספירה), סווטוניוס (115 לספירה), ודיו קסיוס (200 לספירה), כאשר אף אחד מהם לא מהווה מקור אידיאלי. אף אחד מהם לא היה עד ראייה להרבה או אם בכלל, מן האירועים עליהם הם מדווחים. בנוסף לכך, קיימים הבדלים בתיעודים שלהם אודות השריפה ברומא. האם נירון שלח בצורה גלויה אנשים כדי לשרוף את העיר (סווטוניוס)[\[2\]](/#_ftn2), או שהוא עשה זאת בסתר (דיו קסיוס)[\[3\]](/#_ftn3), או שהוא בכלל לא היה אחראי על השריפה (טקיטוס)?[\[4\]](/#_ftn4) תלוי איפה קוראים. האם נירון צפה באש מהמגדל מאיקנס (סווטוניוס)[\[5\]](/#_ftn5) או מגג טירתו (דיו קסיוס)[\[6\]](/#_ftn6), או שהוא בכלל נכח עשרות קילומטרים מהמאורע בעיר אנטיום (טקיטוס)[\[7\]](/#_ftn7)? תלוי איפה קוראים. אמנם לעולם לא נדע כנראה מי צדק בפרטים, החוקרים עדיין מחשיבים את המקורות הללו למקורות אמינים וטובים מספיק כדי להסיק מהם שרומא עלתה באש. חשבו אף על דוגמה מודרנית יותר; השורדים של טיטניק סתרו אחד את השני בעדויות שלהם כשתיארו את מה שהתרחש: חלקם טענו שכאשר הספינה התנגשה בקרחון היא פשוט טבעה, ואילו חלק טענו שכאשר הספינה התנגשה בקרחון, היא נחצתה לשניים ורק לאחר מכן טבעה.[\[8\]](/#_ftn8) האם ניתן להסיק על בסיס הסתירות והטעות ההיסטורית באחת מן העדויות שספינת הטיטניק מעולם לא טבעה? כמובן שלא. יריב ממשיך וכותב, > "דרכם של היסטוריונים אקדמיים מקצועיים היא לא לסמוך על דיווחם של כותבי הבשורות אשר נחשדים באהדה ל"אמת המשיחית" אלא להסתמך על כתביהם של מלומדים רומיים בני התקופה שהיו גם היסטוריונים מקצועיים וגם אובייקטיבים בדעותיהם, כלומר כאלה שלא נטו לאהדת הנצרות או היהדות. ההיסטוריונים הרומיים הללו היו אדישים לחלוטין כלפי כל דת ולא עניין אותם דבר פרט לכתיבת האמת היבשה המציאותית." מה שיאפיין את הפסקה הזו ואת המאמר כולו בעצם, הוא המחסור בדבר החשוב ביותר שאמור להופיע במאמר- מראי מקום! האם המחבר מספק מראי מקום ל"היסטוריונים מקצועיים" שלא מסתמכים על כותבי הבשורות אלא רק על כתבים של מלומדים רומיים בני התקופה? לא. הסיבה לכך? לא קיימים היסטוריונים כאלו. כל ההיסטוריונים כיום מכירים בכך שכל מי שכתב ביוגרפיה בעת העתיקה (וגם בעת הנוכחית), היה בעל הטייה מסוימת. הטייה לוא דווקא צריכה להיות הטייה כלפי משהו דתי, אלא שהיא יכולה להיות כלפי דברים אחרים (כלפי העם, האימפריה, המלך או הדיעה הפוליטית של המחבר). ועל זאת מסכימים החוקרים וההיסטוריונים פה אחד: > היסטוריון שחושב שהוא הסיר את עצמו מחיבורו, טועה באופן כמעט וודאי.[\[9\]](/#_ftn9) החוקר רוברט אנקור גם כן מאשר: > היסטוריונים, כמו כל אחד, נמצאים בנסיבות היסטוריות, והשחזורים שלהם של העבר מיודעים באופן בלתי נמנע על ידי הסקרנות… שלהם ועל ידי המטרות שלהם; ובגלל זה הרבגוניות שבהשקפותיהם לגבי העבר.[\[10\]](/#_ftn10) החוקר ג'ורג' איגרס כותב שהיסטוריונים, > הבינו יותר ויותר את מגבלות האובייקטיביות… (ונהיו) יותר מודעים להטיות שמרכיבות את הכנות שלהם.[\[11\]](/#_ftn11) לאחר שהפרכנו את טענתו של יריב, שלמחברים בעת העתיקה לא הייתה אהדה או הטייה בכתיבת חיבוריהם, האם זה אומר שלא ניתן לסמוך על שום כתב מן העת העתיקה? כמובן שלא, אחרת תחום ההיסטוריוגרפיה לא היה קיים. כפי שהחוקר מקקולגה כותב, > העובדה שלאנשים יש העדפות מסוימות לא אומרת שהם לא יכולים להגיע למסקנות נכונות ומוצדקות לגבי העבר. התיאורים שלהם אמנם מוטים, לא הוגנים במובן מסוים, אך הם עם עדיין יכולים להיות נכונים…[\[12\]](/#_ftn12) זה נכון שמחברי הבשורות האמינו בישוע, ולכן הם כן היו מוטים לטובתו ואהדו אותו. אך לא נובע מכאן בשום צורה, שהם שיקרו או עיוותו את המאורעות. למעשה, האמונה שלהם בישוע הייתה יכולה דווקא להניע אותם לדייק ולייצג את המאורעות בדרך המהימנה ביותר. אם אנו פוסלים עדות בגלל ההטייה של המחבר, אז עלינו לפסול את כל הכתבים מהעת העתיקה, מאחר והם גם נכתבו על ידי מחברים אשר להם הייתה מטרה והטייה. וכעת, נעבור לטיעונים של יריב: # טעות ראשונה: לידתו של ישוע בבית לחם הוא כותב: >  בברית החדשה מסופר שישוע נולד בבית לחם. אלא שכאן צצה בעיה היסטורית טורדנית: ההורים יוסף ומרים חיו כל חייהם בנצרת שבגליל. מה גרם להם לעזוב פתאום את ביתם היחיד ולצאת לבית לחם, כאשר באותם ימים מדובר היה במסע ארוך, מפרך, קשה ורצוף מהמורות, על אחת כמה וכמה כשמדובר במרים המסכנה שהייתה בחודש התשיעי להריונה! לעזרת המשיחיים נחלץ לוקאס לפתרון הקושיה ומספר בבשורה שלו שהקיסר אוגוסטוס פקד על מפקד אוכלוסין שנערך בכל העולם (!!) (ב' 1). במפקד כזה, בארץ ישראל, נאלץ כל אדם לחזור לשבט שממנו יצאו אבות אבותיו ובמקרה של יוסף מדובר בשבט יהודה. כלומר הזוג לא בחר מרצונו לצאת למסע המפרך הזה אך פקודתו של הקיסר היא חוק בל יעבור. בדרך נעצר הזוג בבית לחם ומרים כרעה ללדת באבוס. אכן נשמע הגיוני מאוד ולוקאס עשה מלאכתו נאמנה. אולם אליה וקוץ בה: הקיסר אוגוסטוס מעולם לא ערך את מפקד האוכלוסין הזה!! היסטוריונים רומיים שחיו עם הקיסר וליוו אותו כל חייו כתבו בפרוטרוט את פעולותיו שנה אחר שנה. הוא אכן ערך מפקדי אוכלוסין אך אף לא אחד מהם נערך בתאריך שמציין לוקאס ומכאן שהמאורע שהתחיל את העלילה המשיחית כולה עד הלידה בבית לחם הוא המצאה ספרותית מחוכמת! שימו לב שיריב לא השיג את מטרתו בטיעון הזה! הוא כלל לא הראה מדוע הטענה שישוע נולד בבית לחם היא טעות היסטורית. כל מה שהוא ניסה להראות הוא שלוקס טעה בכך שהוא כתב שהקיסר אוגוסטוס ערך מפקד אוכלוסין לפני לידתו של ישוע. בדיקה מעמיקה של ההיסטוריה מוכיחה עד כמה מדויק היה לוקס בניסוח דבריו ובתיעוד המאורעות. לוקס כתב: “וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיֵצֵא צַו מֵאֵת קֵיסַר אוֹגוּסְטוֹס לִמְנוֹת אֶת־כָּל־יֹשְׂבֵי תֵבֵל. וְהַמִּפְקָד הַזֶּה הָיָה הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת קוּרִינִיּוֹס שַׁלִּיט בְּסוּרְיָא” (ב’ 1-2). במשך שנים רבות סברו חוקרי הברית החדשה כי הכוונה הייתה למפקד הגדול שנערך בשנת 6 לספירה; כיום, לאור תובנות חדשות, התברר כי לא כך הדבר. במעשי השליחים ה’ 36-37 כתב לוקס: “כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה קָם תּוֹדָס וַיִּתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ כְּאַחַד הַגְּדוֹלִים… “וְאַחֲרָיו קָם יְהוּדָה הַגְּלִילִי בִּימֵי הַמִּפְקָד וַיָּסֶת עַם רָב אַחֲרָיו וְגַם־הוּא נֶהֱרַג וְכֹל אֲשֶׁר־שָׁמְעוּ אֵלָיו נָפֹצוּ”. ידוע ממקורות היסטוריים (יוסף בן מתתיהו, למשל) כי יהודה הגלילי – הידוע גם בשם ‘יהודה בן חזקיה’ – עורר מרד אחד בציפורי (שבגליל) בשנת 4 לפנה”ס, לאחר מותו של המלך הורדוס ומרד נוסף בשנת 6 לספירה, כנגד מפקד אוכלוסין שהנהיג קוריניוס. בשנת 12 לפנה”ס קיבל קוריניוס מינוי של קונסול (תואר המקנה סמכות אבסולוטית באיזור) מאת הקיסר והיה לנציג רשמי של רומא במדינה זרה. בין השנים 12 ל- 1 לפנה”ס, היה קוריניוס אחראי על דיכוי מרד בגלטיה וקליקיה. אזורים אלו נכללו בשטח אשר מאז שנת 27 לפנה”ס נקרא ‘הפרובינציה של סוריה – קליקיה פיניקה’. סוריה הייתה פרובינציה משותפת של קיליקיה ולמושל בה נתנה סמכות על הגליל ועל יהודה. לוקס מתייחס אפוא לשני מפקדים שונים: האחד, לפני מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה”ס, “הָרִאשׁוֹן בִּהְיוֹת קוּרִינִיּוֹס שַׁלִּיט \[קונסול/נציב\] בְּסוּרְיָא” (לוקס ב’ 2); השני, בשנת 6 לספירה (מעשי השליחים ה’ 37). לסיכום, לוקס מפריד בין “המפקד הראשון”, אשר נערך בעת בה תקפד קוריניוס כקונסול פרובינציית סוריה מטעם הקיסר; לבין “המפקד” השני, שהתקיים אף הוא תחת שרביטו של קוריניוס. לוקס מציין כי הולדת ישוע התרחשה בתקופת המפקד הראשון, בשנת 6 לפנה”ס בקירוב; בהתאמה מדויקת לעת אשר אליה מתייחס מתי, דהיינו מעט לפני מות הורדוס הגדול (פרק ב’ 1, 19). אך מדוע המפקד הזה לא מתועד בשום מקום בניגוד למפקד השני? הרי יריב טוען ש"היסטוריונים רומיים שחיו עם הקיסר וליוו אוו כל חייו כתבו בפרוטרוט את פעולותיו שנה אחר שנה." האמנם? האם יריב מודע לזה שהראיה היחידה שיש לנו עבור המפקד השני שנערך בשנת 6 לספירה לא מגיעה משום תיעוד ביוגרפי כלל אלא מתוך כתובת בודדה שנמצאה בונציה? כפי שהחוקר הנודע וויליאם רמסי כתב, > כשאנו מחשיבים את הראיה המקרית שיש לנו עבור המפקד השני, הרצון לראיות של המפקד הראשון לא מבסס שום טיעון נגד המהימנות של לוקס.[\[13\]](/#_ftn13) לכן, הטענה שלוקס טעה רק בגלל שאין לנו תיעוד לגבי מה שהוא טען זו דוגמה קלאסית לכשל לוגי שנקרא "טיעון מן השתיקה" או "אקס סילנטיו". מהו אותו כשל? הפילוסוף טים מקגרו מגדיר אותו כך: > הטיעון מן השתיקה הוא צורת חשיבה על פיה הכישלון של מקור ידוע להזכיר עובדה או מאורע מסוימים מהווה בסיס למסקנה, בדרך כלל למסקנה שהעובדה היא לא נכונה או לכאורה שהמאורע לא התרחש.[\[14\]](/#_ftn14) במילים אחרות, יריב אשם כאן בכשל לוגי, לכן לא ניתן לקבל את מסקנתו. כעת נתקדם לטיעון הבא. # טעות שנייה: רצח העוללים > בבשורה על פי מתי מתואר (בפרק ב') כיצד פנה המלך הורדוס אל הכוהנים ואל סופרי העם ושאלם: "היכן מלך היהודים שזה עתה נולד?". אלו נזכרו בנבואת מיכה הנ"ל, ולאחר חקירת שלושה חכמים (מגושים) מן המזרח שבאו ל"מלך היהודים", שלח אותם הורדוס לבית לחם, לא לפני שהשביע אותם שיחזרו ויגלו לו היכן התינוק וכשלא עשו זאת נתקף בזעם נוראי וציווה להרוג את כל התינוקות בבית לחם. כמובן שגיבור הסיפור ניצל באורח פלא כאשר מלאך הזהיר את יוסף והמשפחה ברחה למצרים עד למות הורדוס. עד כאן הסיפור. אך מהי האמת? ההיסטוריונים הרומיים שליוו את הורדוס כל חייו, ביניהם יוספוס פלביוס המהולל, מתארים וסוקרים את קורות הורדוס, ימי שלטונו ורוע מעלליו ביריעה נרחבת ומפורטת מאוד. אף אחד מהם לא מזכיר את טבח העוללים. הדבר תמוה ביותר כיוון שאותם היסטוריונים לא היו חשודים באהדת הורדוס ולא הייתה להם כל בעיה להציגו באור שלילי ביותר כאשר הדבר תאם את העובדות. העובדה שלא מוזכר אירוע זה ע"י ההיסטוריונים שחיו וליוו את המלך עד מותו מראה שאירוע זה הוא גוזמה ספרותית הבאה להציג את הורדוס כנציג השטן הרודף את ישוע מלידתו. בולט הדמיון בסיפור זה לסיפור גזירת העוללים של פרעה בספר שמות כאשר רק משה המושיע של ישראל ניצל מגזר זה. שוב ניתן לראות כיצד עשו מחברי הבשורות ככל יכולתם על מנת להקביל בין התנ"ך לברית החדשה גם כשהדבר בא על חשבון העובדות ההיסטוריות. שוב, גם אם זה היה נכון, מדובר באותו כשל לוגי כמו בטיעון הראשון-"טיעון מן השתיקה". אך דווקא כן יש תיעוד בספרות חיצונית למאורע (Protoevangelium of James \\ Codex\_Tchacos שנת 145 לספירה). אך גם אם לא היה, אמנם במחשבה ראשונית זה נראה מאוד מוזר שאירוע כזה לא יתועד, אך בבחינה יותר עמוקה של העובדות והנסיבות זה לא מוזר בכלל. בית לחם הייתה עיירה יחסית קטנה. לכל היותר חיו שם כמה אלפים בודדים של אנשים בכמה מאות משפחות. מתוך כל אלה ובהתחשבות בשיעור הילודה וגם התמותה של הילדים, להנחת חוקרים היסטוריים כמות התינוקות הזכרים מתחת לגיל שנתיים שהיו בבית לחם הייתה לא מאוד גדולה, כנראה לא יותר מכמה עשרות לכל היותר. בתקופת בית שני, ובעיקר ביהודה לאור נוכחות הרומאים ושלטונו האכזר של הורדוס, היו הרבה מקרי רצח ומוות גם בקנה מידה נרחב יותר כמו הוצאתם להורג של אשתו, הכוהן הגדול ושלושה מבניו, יש תיעודים של הרבה מהזוועות שהורדוס עשה הכוללים רצח של בעלי מעמד ואף של מאות ולעיתים גם אלפי אנשים בבת אחת. לכן אין זה מוזר בכלל שהרצח של כמה עשרות בודדות של תינוקות בעיירה קטנה מחוץ לירושלים לא תועדה בספרי ההיסטוריה, וזאת על אף הזוועה של המקרה. אולי כדאי לענות על שורש הבעיה בחשיבתו של יריב. לעומת מה שיריב מצפה, היסטוריונים עתיקים ומודרניים הם סלקטיביים בחומר עליו הם מדווחים. הם בדרך כלל מתעלמים ממידע שלא מעניין אותם, לא רלוונטי אליהם או לא חשוב להם.[\[15\]](/#_ftn15) לדוגמה, לא פילון ולא יוסף בן מתתיהו, (הכותבים העיקריים של המאה הראשונה) בחרו להזכיר את החלטתו של קלאודיוס לגרש את כל היהודים מרומא בשנת 49-50 לספירה. רק סווטוניוס ולוקס (מחבר הבשורה וספר מעשי השליחים) מזכירים את המאורע, וכל אחד מהם כותב עליו לאורך שורה אחת בלבד.[\[16\]](/#_ftn16) # טעות שלישית: רצח יוחנן המטביל > מרקוס הוא היחיד המביא את הסיפור במלואו: הורדוס אנטיפס אסר את יוחנן כיוון שזה תקף בחריפות את נישואי אנטיפס לאשת אחיו הרודיאס, דבר הנוגד את חוקי היהדות. הרודיאס שנאה את יוחנן וזממה להורגו. ההזדמנות הגיעה ביום הולדתו של אנטיפס כאשר שלומית, בתה של הרודיאס, רקדה עבורו ריקוד שגירה את תאוותיו של המלך הנרגש שהבטיח לה מה שתבקש. היא בקשה את ראשו של יוחנן ולמלך לא נותרה ברירה אלא להורגו. מאוחר יותר מסופר שצבאו של אנטיפס הושמד ע"י אלוהים כעונש צודק על רצח המטביל. הברית החדשה מתארכת את מותו של יוחנן בתחילת דרכו של ישו בשנת 30 לספירה ואת מפלת הצבא כשנה אח"כ. ומהן העובדות ההיסטוריות? אנטיפס אכן התחתן עם אשת אחיו ואסר את יוחנן כשזה תקף אותו. מאוחר יותר הסתכסך אנטיפס עם מלך הנבטים חרתת הרביעי סביב הגבולות באזור גמלא ופרצה מלחמה ביניהם שבה ניצח חרתת הרביעי והשמיד את צבאו של אנטיפס. מותו של יוחנן אינו מוזכר כלל ובנוסף התאריך האמיתי של מפלת צבא הורדוס הינו 36 לספירה ולא התאריך בו נוקבת הברית החדשה. קיים כאן בלבול רציני (או שוב הטעיה מכוונת). לא מסופר בשום מקום בברית החדשה שצבאו של אנטיפס הושמד, וגם לא שההשמדה הייתה עונש על ידי אלוהים על רצח יוחנן המטביל. יוסף בן מתתיהו הוא זה שכותב שהיהודים החשיבו את מפלת הורדוס כעונש על רצח יוחנן המטביל (יוספוס, קדמוניות היהודים, יח:ה:ב). אז קיימות שתי טעויות בטיעון של יריב: 1. מותו של יוחנן כן מוזכר במקור חיצוני לברית החדשה (אצל יוסף בן מתתיהו). 2. הברית החדשה כלל לא נוקבת תאריך למפלת צבא הורדוס, מהסיבה הפשוטה שהמאורע הזה כלל לא מתועד בברית החדשה. ואגב, מרקוס הוא לא היחיד שמסביר את סיפור רצח יוחנן במלואו, גם מתי מביא את הסיפור במלואו. (מתי יד 1-12) # טעות רביעית: משפטו של ישוע > כל הבשורות מתארות את משפטו של ישוע לפני הסנהדרין כעוול וכאי צדק ומציגות את חכמי היהדות כמי שרק ניסו לזמום ולהרשיע אותו לפני מסירתו לנציב הרומי. השאלה החשובה היא האם הסנהדרין האוונגליונית אכן תואמת את הסנהדרין האמיתית שנתקיימה בעת ההיא. התשובה שלילית משלוש סיבות: > > משפט ישוע בפני הסנהדרין אינו מתנהל לפי ההלכה היהודית בדיני נפשות ואפילו לא לפי חוקי יוון ורומא בעת ההיא. שלא כדיני נפשות בהם "פותחים לזכות ולא לחובה" מאשימים השופטים את ישוע מייד. המשפט נערך בלילה ולא "דנין ביום וגומרין ביום". בנוסף הוא נשפט בערב החג ואילו בסנהדרין "אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב". > > הרכב הסנהדרין האוונגליונית אינו תואם את הרכבה האמיתי. בבשורות מוצגים השופטים בשם העמום "כוהנים, סופרים וזקנים". הסנהדרין האמיתית הייתה מורכבת מחכמים פרושים בלבד. > > הצגתו של הכוהן הגדול חנן כרשע ומושחת עומדת בסתירה משוועת לדמותו האמיתית. היסטוריונים בני התקופה מתארים אותו כאישיות אפופת הערצה ללא כל סטיות דתיות או הליכות צדוקיות. אין שחר לתיאורו המפוקפק בבשורות. > > הסנהדרין כפי שמוצגת בבשורות מורכבת מרסיסי שמועות וזיכרונות בשונה מזו האמיתית אשר בה חברי הסנהדרין הורכבו יחד במזיגה אומנותית ערטילאית. הסנהדרין האוונגליונית נולדה בחיק התיאולוגיה הנוצרית וניזונה ממגמותיה להציג את המנהיגות היהודית ככופרת ומואסת במושיע הפלאי. לפני שנענה על שלוש הנקודות, חשוב להבהיר דבר כללי לגבי האופן שבו נערך הדין: החוקים והמנהגים הללו לקוחים מהמשנה (מסכת סנהדרין), חיבור שמתוארך לכמעט 200 שנים לאחר מותו של ישוע. (שנת 220 לספירה בערך) אין שום ראיה לכך שהחוקים הללו היו כבר בתוקף לפני חורבן בית שני (לפני שנת 70 לספירה), ואפילו אם החוקים הללו מתוארכים לזמן שקדם את חורבן בית המקדש, אין שום ראיה לכך שהסנהדרין שמרו על החוקים הללו באופן קפדני ומוחלט. יוסף בן מתתיהו למשל מתעד מקרים, כמו מקרה הרצח של יעקב אחיו של ישוע על ידי הסנהדרין, בו ראשי היהודים ניצלו את ההזדמנות להוציא לפועל את התוכניות והרצונות שלהם (קדמוניות, כ. ט.א). אי אפשר לטעון שחוקי הסנהדרין נאכפו במקרה שבו יעקב נרצח. כפי שהחוקר רוברט סטיין כתב: > בנוגע לתקנות המשפטיות הנמצאות במסכת סנהדרין צריך להבין שהחוקים הללו נכתבו אחרי 200 לספירה, וזה לא ברור האם החוקים הללו היו קיימים למעשה בזמן של ישוע או האם הם משקפים תיאור אידיאלי של האופן שבו החוקים הללו היו אמורים להיות. שנית, חלק מהחוקים הנמצאים במסכת סותרים את התיאור של יוספוס לגבי איך שהדברים היו במאה הראשונה.[\[17\]](/#_ftn17) גם החוקר אנת'וני הארווי מסכים, > זה רחוק מלהיות ברור ש(חוקי המשנה) תפקדו לפני חורבן ירושלים, או, שאפילו אם הם  תפקדו, שבהכרח קיימו אותם בשעת חירום.[\[18\]](/#_ftn18) לכן, אין שום סיבה להניח שחוקי המשנה היו תקפים בזמנו של ישוע, ואפילו אם הם היו תקפים, אין סיבה להניח שאלו היו חוקים שקוימו באופן מוחלט. כמו במקרה של יעקב אחיו של ישוע, כפי שיוסף בן מתתיהו מתעד, ראשי היהודים לא קיימו את הנהלים. אם הם היו רוצים לסיים עם ישוע כמה שיותר מהר שום דבר לא היה עוצר אותם. וכעת נעבור לשלוש הנקודות שלו. בנקודה הראשונה הוא טוען שהשופטים בסנהדרין לעולם לא האשימו מייד, בניגוד לתיאור משפטו של ישוע הסותר את ההתנהלות של הסנהדרין לכאורה. אך למעשה מדובר בטעות. יש לנו ראיה חיצונית לכך שהחוק הזה לא היה תקף לפני שנת 70 לספירה. יוסף בן מתתיהו מדווח על המקרה של מרים החשמונאית (קדמוניות היהודים, טו, 229), שבו פסק הדין הושג באותו היום של משפטה. מה לגבי כך שזה לא היה מתנהל בלילה ועוד בערב חג? ובכן, לסנהדרין, כפי שהחוקר פסץ' כותב, > היו תקנות מיוחדות לזמני חירום. עיקרון זה נקרא "הוראת השעה". בעקבות הסכנה באופי הפשע של אדם מסית (כמו ישוע לכאורה), הסנהדרין היה יכול לנהל נגדו משפט בלילה באותו היום. בנוסף לכך, פרשנות יהודית קדומה בנושא מציעה שהמסית אמור למות "בדיוק בזמן חג של עלייה לרגל בירושלים, כדי להפחיד את האנשים".[\[19\]](/#_ftn19) לכן, הטענה שהפגישה בערב חג הפסח היא נגד מה שידוע לנו היא שגויה- תיאור זה למעשה תואם בדיוק את מה שידוע לנו. מה לגבי הנקודה השנייה? האם הרכב הסנהדרין שבבשורות אינו תואם את הרכבה האמיתי כפי שיריב טוען במאמר? האם הוא צודק שהסנהדרין במציאות הייתה מורכבת מ"חכמים פרושים בלבד"? כצפוי, יריב כלל לא מבסס את טענתו על שום מקור כזה או אחר. למעשה, אם הוא היה עושה את שיעורי הבית שלו, הוא היה יודע שהתיאור של הבשורות למעשה תואם במדויק את הרכבה של הסנהדרין. גם הברית החדשה וגם יוסף בן מתתיהו מסכימים על כך שבמאה הראשונה ראשי הכהנים היו חלק מהסנהדרין (מתי כז 41; מרקוס יד 53; יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים, ב. יד. ח; ב. טו. ב-טז.3). בנוסף לכך, שניהם מסכימים שהסופרים היו חלק מהסנהדרין (מעשי השליחים ה 34; כג 6; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, יח.א.ד; מלחמות היהודים, ב.יז.ג). הברית החדשה משתמשת במושג "זקני העם" כדי לתאר את הקבוצה השלישית ממנה הסנהדרין הייתה מורכבת (מתי כו 3; כז 1; כח 11-12). מהשמות הנרדפים של זקני העם הללו ניתן ללמוד שהם היו "ראשי העם" (לוקס יט 47; יוסף בן מתתיהו, חיי יוסף, 194). יוסף בן מתתיהו כותב שיחד עם ישמעאל הכהן הגדול, עשרה ראשי עם נשלחו לנירון הקיסר (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, כ.ח.יא). בנוסף לכך, כמו שלערים יווניות הייתה ועדה של עשרה ראשי עם, סביר להניח שהייתה קבוצה של עשרה חברים בכירים בתוך הסנהדרין.[\[20\]](/#_ftn20) מה לגבי הנקודה השלישית? האם חנן הכהן הגדול מצויר בברית החדשה כרשע ומושחת? זאת רק במוחו של יריב. הברית החדשה מזכירה את חנן ארבע פעמים בברית החדשה (לוקס ג 2; יוחנן יח 13, 19-24; מעשי השליחים ד 6) ובשום מקום הוא לא מצויר כך. # טעות חמישית: ספר מעשי השליחים > ספר זה, המתאר את קורות השליחים לאחר הצליבה, מורכב מגיבוב של אמת ובדיה. כאשר משווים אותו עם העובדות ההיסטוריות ניתן לראות שמשפטם של השליחים בפני הסנהדרין לא היה ולא נברא, ויתרה מכך, המילים ששם המחבר בפי השליחים בשיא העימות עם הסנהדרין נלקחו מהספר "אפולוגיה" של אפלטון על משפטו של סוקרטס: "עלינו להקשיב בקול אלוהים ולא בקול בני אדם". קו העלילה כולו- רדיפת הקהילה לאחר רצח סטפנוס הוא מופרך. עובדתית נרדף רק הפלג היווני של הקהילה ואילו הפלג היהודי נותר ללא פגע. כאשר יריב טוען "כאשר משווים אותו עם העובדות ההיסטוריות ניתן לראות שמשפטם של השליחים בפני הסנהדרין לא היה ולא נברא" יש עליו נטל הוכחה- להראות על אילו ההשוואות ועל אילו עובדות היסטוריות הוא מדבר. יריב לא עומד בנטל ההוכחה משום שהוא לא מספק שום מקור לטענתו. מה לגבי הציטוט "עלינו להקשיב בקול אלוהים ולא בקול בני אדם"? איך יריב הסיק מהעובדה שפטרוס מצטט אמרה ידועה בעולם היווני, שספר מעשי השליחים הוא בדיה? כפי שהחוקר קינר מסביר, אנשים לאורך העולם הים תיכוני הכירו את הסיפור אודות משפטו של סוקרטס, והמשפט הזה שפטרוס מצטט היה מוכר וניתן לשינון בקלות רבה.[\[21\]](/#_ftn21) עוד דוגמה לציטוט ממקורות יווניים על ידי אחד מהשליחים (שאול השליח) נמצאת במעשי השליחים יז 28. לסיכום, מאמרו של יריב לא מצליח להוכיח שקיימות טעויות היסטוריות בברית החדשה, לא רק שהוא לא מספק מקורות ומראי מקום לטענותיו, הוא גם מייחס דברים שקריים לברית החדשה שלעולם לא נאמרו על ידה. הערות: [\[1\]](/#_ftnref1) כל זאת לא להגיד ששאול לא האמין שהאמונה המשיחית מושרשרת בהיסטוריה, משום שהוא כן טען בראשונה לקורינתים טו: וְאִם הַמָּשִׁיחַ לֹא קָם לִתְחִיָּה, לַשָּׁוְא אֱמוּנַתְכֶם וַעֲדַיִן שְׁרוּיִים אַתֶּם בַּחֲטָאֵיכֶם. (הראשונה לקורינים טו 17)אלא שהמשפט שהוא ייחס לשאול בדרשתו לכאורה לקהל באנטיוכה לא נאמר באמת בשום מקום בדרשה של שאול לקהל באנטיוכיה. [\[2\]](/#_ftnref2) Nero, 38.1. [\[3\]](/#_ftnref3) Roman History 62.16.2. [\[4\]](/#_ftnref4) Annals 15.38. [\[5\]](/#_ftnref5)  Nero, 38.2. [\[6\]](/#_ftnref6) Roman History 62.18.1. [\[7\]](/#_ftnref7) Annals 15.39. [\[8\]](/#_ftnref8) Maltin, Wade, *Titanic, First Accounts*. [\[9\]](/#_ftnref9) Elton, *Practice of History*, 105. [\[10\]](/#_ftnref10) Anchor (1999), 114. [\[11\]](/#_ftnref11) Iggers (2005), 144. [\[12\]](/#_ftnref12) McCullagh (The Truth pf History, 1988), 171. [\[13\]](/#_ftnref13) Ramsay, *St. Paul the Traveller and the Roman Citizen*. [\[14\]](/#_ftnref14) "Mcgrew, “The Argument from Silence. [\[15\]](/#_ftnref15) ראו דוגמאות כאן, Byrskog (2002), 257-258. [\[16\]](/#_ftnref16) מעשי השליחים יח 2; Suetonius, Claudius, 25. [\[17\]](/#_ftnref17) Stein, *The New American Commentary*, 568-569. [\[18\]](/#_ftnref18) Harvey*, Jesus on Trial: A Study in the Fourth Gospel,* 61. [\[19\]](/#_ftnref19) Pesch, *The Trial of Jesus Continues*, 32. [\[20\]](/#_ftnref20) Evans, Porter, *Dictionary of The New Testament Background*, 1063. [\[21\]](/#_ftnref21) Keener, *Acts An Exegetical Commentary*, 5:29. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מהימנות כתבי הקודש, תשובה לרב **תגיות:** אמינות הברית החדשה, סתירות בברית החדשה? --- ### [הטיעון מן היופי (לקיומו של אלוהים)](https://igod.co.il/science-faith/הטיעון-מן-היופי/) **Published:** פברואר 19, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** הטיעון מן הכוונון העדין של היקום מראה שאלוהים הוא מהנדס גאוני. הוא קבע את הערך המדויק של הקבוע של הכוח הגרעיני החזק, הכוח הגרעיני החלש, הכוח האלקטרומגנטי, כוח הכבידה, את שיעור ההתפשטות של היקום לערכים המדויקים שאיפשרו את התפתחותם של החיים. אך אלוהים הוא לא רק מהנדס גאוני. הוא גם אמן. האם יש מישהו שמוכן לטעון שאנו לא חיים ביקום מרהיב? האם מישהו לא נהנה מיופיה של השקיעה, מיופים של הפרחים ושל ההרים? אנו חיים בעולם יפה. במאמר זה אנו נטען שהיופי של הטבע מצביע על קיומו של אלוהים כפי שההתחלה והכוונון העדין של הטבע מצביעים. ### **הניסוח של הטיעון** 1. אם אלוהים לא קיים, יופי אובייקטיבי לא קיים, יופי אובייקטיבי וגם התפיסה האנושית של היופי אינם קיימים. 2. יופי אובייקטיבי, כמו כן גם התפיסה האנושית שלו קיימים. 3. לכן, אלוהים קיים. הטיעון הוא טיעון תקף מבחינה לוגית משום שהוא מציית לכלל המודוס טולנס. אם הסעיפים בטיעון נכונים, אז גם המסקנה נכונה. לפני שנבחן את הסעיפים של הטיעון הזה, חשוב שנגדיר את המונח "אובייקטיבי". כאשר אנו אומרים שיופי אובייקטיבי קיים אנו מתכוונים לכך שיש דברים יפים ללא תלות בדיעות של אנשים. ### **סעיף ראשון: אם אלוהים לא קיים, יופי אובייקטיבי וגם התפיסה האנושית של היופי אינם קיימים** אם ההשקפה האתאיסטית הייתה נכונה, אנו לא היינו מצפים מיופי אובייקטיבי להיות היבט ניכר של המציאות שלנו. או לפחות, לא היינו מצפים מאיתנו, בני אדם, להיות מסוגלים לתפוס את היופי. הסיבה לכך היא שבהשקפה האתאיסטית, אנחנו רק תוצר של תהליך אבולוציוני. התהליך הזה, ללא קיומו של אלוהים, היה מייצר בנו את האינסטינקטים ההכרחיים להישרדות בלבד. כל דבר שלא מועיל להישרדות היה מיותר. היכולת לזהות יופי אובייקטיבי אינה נדרשת להישרדות המינים, לכן, לא סביר שהיא תוצר של אבולוציה אתאיסטית. לעומת זאת, היכולת לתפוס יופי אובייקטיבי היא בדיוק הדבר שעלינו לצפות למצוא בעולם שנברא על ידי אלוהים שמעריך יופי. חשבו על כך: למה שתהליך אבולוציוני עיוור ייצור בנו את היכולת להעריך את היופי של הזריחות, השקיעות, הפרחים ושל המוסיקה? על פי התיאוריה של האבולוציה, ברירה טבעית משמרת תכונות הדרושות להישרדות או שמועילות לה. לכן, אם מוטציה בתוך יצור חי גורמת לו לרוץ מהר יותר, להילחם חזק יותר, למצוא אוכל בקלות רבה יותר, וכו', הברירה הטבעית תשמר את המוטציה הזו ותעביר אותה לדור הבא של היצור. לעומת זאת, אין שום דבר מועיל הישרדותית בלזהות יופי של זריחות, שקיעות, פרחים וכן הלאה. אם היינו תופסים את היופי בעולם הזה בתור כיעור, היינו עדיין מצליחים לשרוד. מצד שני, אם אלוהים עיצב את העולם הזה, וברא אותנו בצלמו, הוא היה בורא אותנו כך שנעריך ונתפוס את מעשי ידיו בבריאה, ולכן, היכולת שלנו לתפוס את היופי של הטבע יכולה לשקף את פועל היצירה המכוון של אלוהים כאמן קוסמי. בעוד זה נכון שמוטציות מסוימות הן נייטרליות מבחינת היעילות שלהן להישרדות. כלומר, הן לא מועילות וגם לא פוגעות בהישרדות של היצורים החיים, ולכן היו יכולות לפתח בנו יכולות מסוימות שלא מועילות ולא פוגעות ביכולת שלנו לשרוד ולהתרבות. זה לא סביר שהיכולת שלנו לזהות יופי אובייקטיבי בכל כך הרבה תחומים בחיים, פשוט נוצרה ללא תכלית וכוונה. היופי של הגלקסיות, של הכוכבים, של כדור הארץ, של הירח, של האוקיינוסים, של החופים, של השקיעות, של המפלים, של העצים, של בעלי החיים, ועוד. למה שנאמין שהיכולת שלנו לתפוס יופי בכל התחומים הללו נוצרה פשוט באקראיות? ### **סעיף שני: יופי אובייקטיבי כמו כן גם התפיסה האנושית שלו קיימים** כנראה שהסעיף הזה שנוי יותר במחלוקת. כולנו מכירים את הביטוי "היופי הוא בעיני המתבונן". למעשה, רוב האנשים מתייחסים למשפט הזה כמובן מאליו. מה ש"יפה" שקול למה ש"טעים".  אין תשובה אובייקטיבית לתחומים הללו. גישה זו נקראת "רלטיביזם אסתטי". הסעיף הראשון גורס שאם אלוהים לא קיים, יופי אובייקטיבי אינו קיים, וגם היכולת שלנו לזהות אותו לא קיימת. אך השאלה היא, האם יופי אובייקטיבי באמת קיים? #### **1: הכרה אוניברסלית ביצירות אמנות רבות** בבלוג שלהם, ג'ים ואיימי ספיגל כותבים; > "טיעון לטובת אסתטיקה אוביקטיבית פונה אל ההערכה האוניברסלית של יצירות אמנות רבות. אנשים משכילים יסכימו, כפי שהם הסכימו למשך מאות שנים, ש"המלך ליר" של שייקספיר הוא מחזה מדהים, שהיצרה של הנדל "משיח" היא יצירה מצויינת, ושהפסל "דוד" של מיכלאנג'לו הוא פסל מעולה. איך אנו מסבירים את דיעת הקונצנזוס הזו בקרב מביני עניין באמנות, אם לא להודות שהתכונות האסתטיות העצומות הללו הן עובדות? אם הרלטיביזם האסתטי צודק, זה אומר שתמימות הדעים שקיימת בקרב המוני מבקרי אמנות, היא מקרית לחלוטין. זה קרה במקרה שתגובות חיוביות זהות התקיימו כלפי היצירות הללו בתרבויות שונות למשך מאות שנים. אך כמובן שזה מגוכך…"1 **2: כולם יודעים שלאונרדו דה וינצ'י הוא צייר יותר טוב מילד בן 4** בהשקפת הרלטיביזם האסתטי, אין שום הבדל בין קשקוש של ילד בן ארבע לבין יצירות המופת של לאונרדו דה וינצ'י. הסיבה לכך היא שבהשקפה הרלטיביסטית, אין שום יצירה שנעלה מבחינה אובייקטיבית על יצירות אחרות. אך השקפה זו כלל אינה הגיונית. כולנו יודעים לזהות יצירת אמנות ולהעריך אותה יותר מאשר קשקוש חסר מחשבה. #### **3: ליופי יש "כוח מנחה" במדע** בספרו "האם היופי מצביע על אלוהים" (?Does Beauty Point To God) המדען והאתאיסט לשעבר ג'ון קינסון רושם מספר סיבות למה התשובה היא כן. הוא מראה את האופן שבו בהיסטוריה של המדע, תאוריות שנחשבו על ידי חוקרים ליפות מבחינה מתמטית (או אלגנטיות), היו מועדפות על פני תיאוריות שהיו פחות אלגנטיות. התיאוריות האלגנטיות יותר בסופו של דבר נמצאו כנכונות, ואילו התיאוריות הפחות אלגנטיות נמצאו בסופו של דבר כשגויות, או פחות נתמכות. מדענים העדיפו לאורך ההיסטוריה תיאוריות אלגנטיות על פני תיאוריות לא אלגנטיות, ו"במקרה", מחקרים מעמיקים יותר תמיד אישרו את התיאוריות האלגנטיות. קינסון מצטט בספרו מדענים מוכרים כדי להראות איך היופי, התפיסה שלו וההעדפה שלו, מובילים למסקנות מדעיות מהימנות: > "אתה יכול לזהות אמת על ידי יופיה ופשטותה"- ריצ'רד פיינמן.2 > "ללא האמונה בהרמוניה הפנימית של העולם המדע לא היה יכול להתקיים"- אלברט איינשטיין.3 > "היופי הוא עיקרון כל כך מרכזי בפיזיקה שהוא קודם בחשיבותו לניסוי"- רוברט אוגרוס וג'ורג' סטנסיו.4 ג'יימס ווטסון, זוכה פרס נובל (שהיה שותף לגילוי הסליל הכפול של חומצות הגרעין) מסביר שעיקרון האלגנטיות והיופי הם אלו שהניעו את הצוות שלו למצוא את המבנה המדויק של הדנ"א. הוא מספר שלאחר ניסיונות כושלים לא מעטים, הם פשוט חשבו על מבנה אלגנטי, ואז השוו אותו לנתוני קרני הרנגטן, ולמעשה, גילו שהמבנה שאותו הם הגו, תאם לנתונים.5 ורנר הייזנברג אמר שהאמת של תאוריית המכניקה הקוונטית שלו "מיד נמצאה משכנעת בזכות השלמות והיופי המופשט שלה".6 ג'ון קינסון טוען, > "לכן כשאנו מוצאים שעקרון כמו 'הכוח המנחה של היופי' הוא עקרון שעובד שוב ושוב (במדע), מדובר באינדיקציה לכך שאכן יש אמת בכך שיופי אובייקטיבי אכן קיים במציאות הפיזית (והיופי הזה הוא לא רעיון מלאכותי בראש שלנו..)".7 למעשה, אם היופי היה רק סובייקטיבי, הכוח המנחה שלו במדע, כלל לא צפוי או הגיוני. איך דעות סובייקטיביות (לגבי מה יפה ומה לא) יכולות להוביל לתגליות מדעיות? זה כמו לנסות להשתמש בטעם הסובייקטיבי שלנו כדי לקבוע איזה מאכל בריא לנו. העובדה היא שההעדפות הסובייקטיביות שלנו לא תמיד תואמות את המציאות (בדרך כלל אנחנו בכלל נהנים לאכול אוכל לא בריא). הדוגמאות של המדענים המוזכרים לעיל מראות שכאשר המדענים הללו הלכו אחרי החוש האסתטי שלהם, הם גילו את המבנה של הסליל הכפול וקידמו את הידע בתורת המכניקה הקוונטית. ####      אני לא אוהב את זה, אבל אני רואה את היופי של זה מכל הנאמר לעיל לא משתמע שכולנו בהכרח אוהבים מוסיקה קלאסית, או את יצירות האמנות של לאונרדו דה וינצ'י. אלא הטענה היא שלמרות שמוסיקה קלאסית לא תואמת את הטעם האישי של אדם מסוים, הוא עדיין יכול לקבוע אם המוסיקה היא טובה או לא. גם אם מישהו לא אוהב אופרה, הוא עדיין יכול לקבוע אם הזרמת שרה בצורה "יפה" או "מכוערת". אם יופי היה סובייקטיבי לחלוטין, לא היינו יכולים לזהות יופי בתחומים שלא תואמים את הטעם האישי שלנו. ### **מסקנה: לכן, אלוהים קיים** בהינתן האמת של שני הסעיפים, המסקנה נובעת בצורה הכרחית ולוגית. כעת, נבחן מספר טענות נגד הטיעון של המאמר. #### טיעון 1: יופי מיני יכול להיות מוסבר מבחינה אבולוציונית. יופי מיני משחק תפקיד חשוב בהתרבות, ולכן הוא מועיל לתהליך האבולוציה, ומכאן, יש לצפות לכך שהוא יתקיים בהשקפה האתאיסטית-אבולוציונית. תשובה: גם אם הטענה הייתה נכונה, קיימים היבטים רבים של יופי, יופי לא מוגבל רק למין. למעשה, קיימים היבטים של יופי שכלל לא מועילים להישרדות של המין האנושי, כמו לדוגמא האלגנטיות שבתחום המתמטיקה, היופי של הכוכבים בשמי הלילה, היופי של הצבעים של הפרחים, היופי של הנופים ועוד. למה שתהליך חסר תכלית יצור בנו את היכולת לזהות יופי בתחומים הללו? #### טיעון 2: אולי היופי כן מועיל להישרדות ואנחנו פשוט לא מודעים לזה ראשית, שימו לב שלא מדובר באמת בטיעון. משפט המוצג בתור אפשרות לא מהווה בסיס רציונלי כדי לקבל אותו. משום שאין דרך להוכיח או לשלול אותו. שנית, האם יש סיכוי שכל היבט של יופי בעולם הזה איכשהו כן מועיל להישרדות? אולי, אך הסבירות לכך מאוד נמוכה. נטל ההוכחה מונח על אלה שחושבים שהיופי של הגלקסיות, של הירח, של העצים, של הזריחות והשקיעות, של יצירות של בטהובן, של מוצרט, של באך וכל היופי שביקום הזה, דרוש כדי לעזור לנו לשרוד. זה נכון שיופי בעולם הזה משפיע לטובה על נפש האדם, אך אין צורך ברשימה כל כך ארוכה של דברים יפים בעולם הזה כדי להשפיע עלינו לטובה ולמקסם את ההישרדות שלנו. #### טיעון 3: יש דוגמאות של יופי לא מיני (כנפי הפרפר, נוצות הטווס, וכו') שמועיל להישרדות ולכן יכול להיות מוסבר במסגרת האבולוציה הטיעון הזה יכול להסביר את המקרים הספציפיים הללו של יופי. אך הטיעון לא מצליח להסביר את היכולת של בני האדם לתפוס ולזהות יופי. יופי של פרחים מסוימים לעתים קרובות מוסבר במסגרת האבולוציה בכך שהחרקים בצורה הזו נמשכים לפרחים (בגלל היופי שלהם) וזה גורם להם להאביק. האבקה היא טובה ומועילה לסביבה ולכן, היופי של הפרחים יכול להיות מוסבר לכאורה בהשקפה אבולוציונית שלא מערבת בתוכה תכנון. אך שוב, מדוע בני אדם צריכים לתפוס את היופי של הפרחים? הרי בני אדם לא מאביקים! מדוע בני האדם פיתחו את היכולת לזהות יופי של פרחים אם זה לא מועיל להם להישרדות? ### **סיכום** הטיעון מן היופי הוא טיעון תקף ונאות. היופי שקיים ביקום שלנו הוא לא תוצר מקרי, אלא הוא מצביע על אמן אישיותי ויצירתי. הערות: 1\. Why Beauty is an Objective Quality in the World”, in Wisdom & Folly, by Jim & Amy Spiegel, http://wisdomandfollyblog.com/why-beauty-is-an-objectivequality-in-the-world/ (accessed 13aug16) 2\. Richard Feynman, (מצוטט ב, The New Story of Science, by Robert Augros and George Stanciu, 1984, page 39.) 3\. .Albert Einstein and Leopold Infield, The Evolution of Physics, 1938, page 313 4\. .The New Story of Science, by Robert Augros and George Stanciu, 1984, page 40 5\. .The Double Helix, 1968, page 131 6\. .Across the Frontier, 1974, page 183 7\. John M. Kinson, “Does Beauty Point To God? An Investigation By An Ex-Atheist Scientist”, Amazon Digital Services LLC, pages 86-87. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אתאיזם, טיעונים לקיומו של אלוהים, מדע --- ### [ביקורת: אביעד קליינברג, "מדריך לחילוני" - חלק 1 - טיעונים לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/philosophy/תגובה-לספרו-של-אביעד-קליינברג-מדריך-ל/) **Published:** ינואר 5, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** בספרו "מדריך לחילוני- איך לא להאמין בלי להתנצל" אביעד קליינברג מנסה להכין את החילונים לשיחה עם אנשים דתיים. בסדרה זו, אנו נענה על חלקים מרכזיים מספרו הרלוונטיים לאמונה המשיחית (האמונה בקיומו של אלוהים שגילה את עצמו בדמותו של ישוע מנצרת). בחלק הזה נתמקד בביקורת של קליינברג נגד הטיעונים הפילוסופיים לטובת קיומו של אלוהים. בחלק השני של ספרו; "אלוהים: שלב הראיות" (עמ' 30-49), קליינברג מתיימר להפריך מספר טיעונים לטובת קיומו של אלוהים. הוא מתחיל מהטיעון הקוסמולוגי. האם הוא מצליח להפריכו? ## **קליינברג נגד הטיעון הקוסמולוגי**  הוא כותב: > "הטיעון הראשון מבין השלושה מבוסס על שגיאה לוגית. נציב אותו כטיעון פורמלי: > > א. לכל דבר חייבת להיות סיבה. > > ב. איננו יודעים מהי הסיבה לקיומו של העולם, אבל לא ייתכן שאין לו סיבה. > > ג. לכן חייב להיות דבר שאין לו סיבה והוא שגרם לעולם להתקיים." (עמ' 33). לאחר מכן, קליינברג ממשיך ומסביר: > "המסקנה מפריכה את הטענה שאיתה יצאנו לדרך. או שלכל דבר יש סיבה (כלומר משהו מחוץ לו או שהוא הגורם לקיומו)- ועל כן צריכה להיות סיבה גם לאלוהים- או שישנם דברים שהם סיבת עצמם (כמו אלוהים). אם ישנם דברים שהם סיבת עצמם, עולה מאליה השאלה, האם לא ייתכן שהדבר שהוא סיבת עצמו הוא היקום, שאותם אנחנו מכירים, ולא איזה יש נוסף שעליו איננו יודעים דבר? לא רק שההסבר הזה כרוך בסתירה (או שלכל דבר יש סיבה או שיש דברים שאין להם סיבה), הוא גם מסביר דבר שאנחנו יודעים במידה חלקית (העולם וכל אשר בו) באמצעות הנחת קיומו של דבר שעליו איננו יודעים שום דבר (אלוהים)…" (שם). נתייחס קודם לטיעון הראשון שלו לגבי הסתירה שקיימת בטיעון. חברים, הסתירה קיימת רק במוחו של קליינברג. קיימות שתי אפשרויות: או שקליינברג לא בקיא כלל בספרות הפילוסופית של תחום ה"תיאולוגיה הטבעית"; כלומר התחום שחוקר את הטיעונים לטובת קיומו ונגד קיומו של אלוהים, או שהוא באופן מכוון עושה כאן כשל "איש קש", כלומר מציג טיעון בצורה מאוד מגוכחת ואז מפריך אותו בניסיון לשכנע את הקוראים. מאין לקח קליינברג את הניסוח של הטיעון הזה? האם הוא מספק איזשהו מקור לכך שהטיעון הקוסמולוגי גורס שלכל דבר חייבת להיות סיבה? ובכן, התשובה היא לא. למה? משום שלא קיים טיעון קוסמולוגי כזה. שום טיעון קוסמולוגי לעולם לא גרס שלכל דבר יש סיבה או גורם. אלא הטיעון הוא שלכל דבר **שמתחיל** להתקיים יש גורם: 1. לכל דבר שמתחיל להתקיים יש גורם. 2. היקום החל להתקיים. 3. לכן, ליקום יש גורם. הופ, ראו איזה פלא, הסתירה שהייתה קיימת במוחו של קליינברג פתאום מתאדה ונעלמת. המסקנה של הטיעון כפי שאנחנו הצגנו כאן בכלל לא מפריכה את הטענה שאיתה יצאנו לדרך כפי שקליינברג טען כאשר ניסח את הטיעון הקוסמולוגי בגרסתו. אם היקום החל להתקיים, היה חייב להיות לו גורם, משום שהוא לא היה יכול לצוץ משום דבר. חוסר קיום לא מצמיח קיום. מאחר ולא יכולה להיות שרשרת אינסופית של גורמים וסיבות (אחרת זה היה מוביל לחוסר האפשרות להגיע לנקודה הנוכחית בזמן, עקב כמות של אינסוף גורמים שצריכים לגרום לתוצאה הבאה, טיעון שקליינברג כלל לא ניסה להפריך וממנו התעלם לחלוטין), זה חייב להיעצר בסיבה הכרחית בקיומה, בלתי משתנית (שוב כי שרשרת אינסופית של שינויים היא בלתי אפשרית), לא חומרית; משום שהחומר משתנה לפחות ברמה המולקולרית או האטומית, לא מרחבית (משום שהיא בראה את המרחב) ומאוד חזקה (משום שהסיבה יצרה את כל היקום משום דבר). אז מי גרם לאלוהים? ובכן, זו טעות בקטגוריה לשאול מי גרם לגורם ההכרחי בקיומו והנצחי. אם הגורם תמיד היה, לא הייתה לו התחלה, ולכן הוא לא מצריך גורם לקיומו. אגב, זו לא מסקנה מיוחדת, שהרי תמיד אמרו על היקום שהוא נצחי ולכן לא מחייב בורא, אך כיום עם מה שידוע לנו על ההתפשטות של היקום, על חוק התרמודינמיקה השני והטיעונים הפילוסופיים, אנו יודעים שליקום הייתה התחלה מוחלטת, שמצריכה גורם או סיבה. כדי להיות הוגנים עם קליינברג, אנו נציין כי אכן קיים טיעון קוסמולוגי בשם הטיעון הקונטינגנטי הגורס שלכל דבר שקיים יש הסבר לקיומו (להבדיל מגורם). כלומר כל דבר שקיים הוא או קונטינגנטי כלומר תלותי וסופי, ולכן דורש הסבר חיצוני לקיומו, או שהוא קיים באופן הכרחי ולכן ההסבר לקיומו הוא ההכרח בקיומו. יכול מאוד להיות שקליינברג ערבב בטעות בין שני הטיעונים וכתוצאה מכך הסעיף הראשון בטיעונו גורס שלכל דבר יש סיבה במקום הסבר. המילה "סיבה" היא רלוונטית יותר לטיעון הקאלאם הקוסמולוגי, אותו הצגנו לעיל, על פיו לכל דבר שמתחיל יש סיבה או גורם משום שמשהו לא יכול לצוץ ללא שום סיבה מחוסר קיום. מה לגבי טענתו השנייה? קליינברג טוען שזה פסול לנסות להסביר משהו באמצעות משהו בלתי מוסבר ובלתי נתפס. נתעלם מכך שהטענה עצמה היא פגומה פילוסופית משום שעל פי העיקרון הבסיסי של הפילוסופיה המדעית, על מנת להכיר בהסבר הטוב ביותר, אין צורך בהסבר להסבר. (ועל כך הרחבנו בלינק [הבא](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%90%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A8%D7%90-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%99-%D7%91%D7%A8%D7%90-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/).) הטענה עצמה היא פסולה, למה? כי אנו לא מספקים את אלוהים כהסבר כלל לשום דבר. הטיעון הוא טיעון דדוקטיבי, מה זה אומר? זה אומר שאם שני הסעיפים נכונים, המסקנה היא נכונה באופן הכרחי, אין מנוס. לא ניתן פשוט להתעלם מהמסקנה ולהגיד שהיא לא מסבירה שום דבר או שהיא בלתי נתפסת ולכן דחויה. זה לא עובד כך עם טיעונים דדוקטיביים. אם קליינברג לא אוהב את המסקנה, עליו להפריך את אחד מהסעיפים של הטיעון, או להפריך את הסעיף על פיו לדברים שמתחילים יש גורם, או להפריך את הראיות המדעיות והטיעונים הפילוסופיים להתחלת קיומו של היקום. בעמוד 35, קליינברג ממשיך וטוען שאין שום סיבה להניח שהסיבה הראשונה היא בעלת תבונה, רצון ותוכניות, חביבים ושנואים. הוא אומר > "במילים אחרות, אין שום קשר סיבתי בין קיומו של כוח עליון לבין יהוה, כפי שאנחנו נוהגים לתאר אותו". אך שום טיעון קוסמולוגי מכל סוג שהוא, לא מתיימר להוכיח את האלוהים התנ"כי. כל מה שהטיעון מוכיח הוא גורם הכרחי בקיומו, בלתי משתנה, לא חומרי, לא מרחבי, עוצמתי ולמעשה גם אישיותי. למה הגורם חייב להיות אישיותי? חשבו על כך, איך אחרת יכול גורם נצחי להביא לתוצאה טמפורלית (זמנית)? אם הגורם היה גורם מכאני-בלתי אישיותי של תנאים הכרחיים ומספיקים עבור התוצאה, אזי הגורם לא היה יכול להתקיים ללא תוצאתו או השפעתו. לדוגמא, הגורם לקיפאון המים הוא טמפרטורה הנמוכה מ-0 מעלות צלזיוס. אם הטמפרטורה הייתה מתחת לאפס מנצח נצחים, אז כל המים שהיו מסביב היו צריכים גם כן להיות קפואים מנצח נצחים. זה בלתי אפשרי להניח שהמים התחילו פתאום לקפוא, לפני זמן סופי כאשר התנאים ההכרחיים והמספיקים לקיפאון המים היו כבר קיימים. אם הגורם נצחי-גם השפעתו צריכה להיות נצחית. הדרך היחידה עבור הגורם להיות נצחי בעוד שתוצאתו זמנית, היא אם הגורם הוא אישיות הבוחרת ליצור בחופשיות השפעה בנקודה מסוימת, ללא תנאים קודמים. לצורך הדוגמא, איש אשר יושב באופן היפותטי מנצח נצחים, יכול בחופשיות לבחור לעמוד. לכן הגענו לא רק לגורם חיצוני ליקום, אלא לבורא פרסונלי- בעל אישיות. כל התכונות הללו, שנובעות מניתוח עקרוני של הגורם של היקום, כבר מראות שההשקפה האתאיסטית לא נכונה; שהרי קיים גורם מחוץ למימד החומרי ובעל אישיות, שברא את היקום. ## **קליינברג נגד מתכנן**  נעבור כעת לטיעון השני אותו קליינברג מבקש להפריך. הוא מכנה את הטיעון כך: "הטיעון מקיומה של תוכנית" (עמ' 35). קליינברג מתעלם לחלוטין מהדיון אודות מה שמכונה "הכוונון העדין של היקום", כלומר על כך שהקבועים הפיזיקאליים והתנאים הראשוניים של היקום מכוונים בצורה כזו המאפשרת חיים מורכבים. הוא מעביר ביקורת רק על הטיעון מתוך המורכבות הביולוגית וטוען שתיאורית האבולוציה מפריכה את הצורך במתכנן. הוא כותב: > "לא היה צורך במתכנן תבוני שתכנן 'אדם' וברא אותו יש מאין מושלם בכל פרטיו." שימו לב, טענה זו היא טענה פילוסופית, לא מדעית.  כפי שיקיר שושני, מומחה לפיזיקה גרעינית כותב בספרו "בקשר לאלוהים": > "לדעתי, הניאו דרוויניזם מחזק דווקא את ההשערה בדבר קיומה של ישות תבונית מעבר לאדם.. גם על פי תיאורית האבולוציה קיימים חוקים המגדירים את ההתפתחות וההתאמה ולכן ניתן לשאול: מי תיכנן את החוקים הללו? אילו העולם היה אקראי לחלוטין ללא חוקים, לא היה כלל מובן ליצירת מערכת פיזיקאלית יציבה כל שהיא, תהיה זו אטום או מולקולה, שלא לדבר על חומצות אמינו ותרכובות ביוכימיות המורכבות מהן.. דווקא התורה הניאו-דרוויניסטית הקובעת כי אין תכנון ביצירת בעלי החיים המורכבים, שהרי הם נוצרו על פיה בתהליכים אקראיים – מעבירה את מרכז הכובד של התבונה האצורה בישויות הללו מהן אל החוקים שיצרו אותם" (בקשר לאלוהים עמ 127) מבחינה פילוסופית אין הבדל בין יצירה ישירה של מורכבות, ובין יצירת גרעין כפוף לחוקים ומנגנונים היוצרים ממנו מורכבות. לכן, האבולוציה מעבירה את התבונה על החוקים והמנגנונים שבלעדיהם התהליך לא היה מתאפשר. בנוסף לכך, אם האבולוציה התרחשה, מדובר בנס, ולכן ראיה לקיומו של אלוהים: בספרם ”העיקרון האנטרופי”, הפיזיקאים ג’ון בארו ופרנק טיפלר רושמים עשרה צעדים באבולוציה של האדם. עשרה צעדים באבולוציה האנושית שכל אחד מהם הוא כל כך לא סביר שטרם אחד מהם היה מתממש השמש הייתה חדלה מלהיות מקור אנרגיה ראשי, והייתה כבר שורפת את כדור הארץ.1 השלבים הכלולים הם: התפתחות הקוד הגנטי המבוסס על הדי-אן-איי, האבולוציה של הנשימה האירובית, האבולוציה של תסיסת הגלוקוז לחומצה פירובית, התפתחות השלד הפנימי וכן הלאה… מדובר בעשרה צעדים באבולוציה של האדם שכל אחד מהם הוא כל כך לא סביר שעד שאחד מהם היה מתממש השמש הייתה מסיימת את מחזור חייה, והייתה שורפת כליל את כדור הארץ. כתוצאה מכך, הם כותבים בספרם: ”התפתח קונצנזוס כללי בקרב האבולוציונים שהאבולוציה של החיים, כזו שניחנת ביכולת עיבוד המידע כמו אצל האדם היא כל כך לא סבירה, שלא סביר להניח שהיא התרחשה בכוכב לכת כלשהו אחר בכל היקום הנצפה”.2 לכן, לפי דבריהם של בארו וטיפלר, הביולוגים האבולוציוניים בעצמם נמצאים בדיעה שהאבולוציה של החיים התבוניים היא כל כך לא סבירה שאין סיכוי ממשי שהיא התרחשה במקום אחר ביקום. אבל העניין הזה מעלה את השאלה- למה שנחשוב שהחיים התפתחו בכוכב לכת הזה בזכות המנגנונים הדארוויניים? למעשה, טיפלר בעצמו כיום מאמין שהתהליך האבולוציוני היה חייב להיות מונחה על ידי אינטליגנציה מסוג כלשהו. לכן, אם האבולוציה התרחשה, מדובר בנס, ולכן ראיה לקיומו של אלוהים. ## **קליינברג נגד התיאור "טוב מאוד" שבספר בראשית** לאחר מכן, קליינברג מציין מספר "תקלות" בגוף האדם המצביעות על תכנון לקוי ולכן ראיה מבחינתו לכך שלא היה מעורב תכנון בבריאת האדם: אך האם הדוגמאות שהוא נותן מעודכנות? ובכן ניקח מספר דוגמאות בהן הוא משתמש ונראה האם מדובר בליקויים או בחוסר התעמקות במחקרים המדעיים העדכניים: **תוספתן**– האם מדובר בשריד אבולוציוני מזיק? למען האמת לא. חוקרים מהמרכז רפואי של אוניברסיטת דיוק גילו את יתרונו של התוספתן: הוא משמש כמחסן לחיידקים מועילים. הם הציעו שהתוספתן יכול לתפקד כתא אחסון לחיידקים היוצרים ביופילם מועיל בחלקו העליון של המעי הגס. החיידקים המאוחסנים ישמשו כמאגר המחדש ביופילם שנאבד כתוצאה ממחלות ומשלשולים. חיידקים אלו עשויים לסייע לעיכול והשתתפות בפעילויות ביולוגיות אחרות.3 מחקר נוסף בתחום מגיע מפרופסור לורן ג’. מרטין מאוניברסיטת אוקלהומה המתמחה בפיזיולוגיה, שהציגה מחקר חדש הטוען כי לתוספתן תפקיד חיוני בקרב עוברים בעודם ברחם אמם, כאשר אנדוקרינים- הפרשות הורמונאליות, מופיעים בתוספתן בסביבות השבוע ה-11 להתפתחות העובר ותפקידם לתמוך במנגנונים ההומיאוסטטים.4 **שיני בינה**– קליינברג מצביע על שיני הבינה כחלק חסר תועלת בגוף האדם. אבל מחקר חדש קורא תיגר על פרשנות אבולוציונית זו.5 מדען בריטי חקר את המידות ואת צורת הלסתות של 11 קבוצות אנשים שונות מרחבי כדור הארץ. מתוכם 6 היו חקלאים ו-5 עסקו באורח חיים של ציידים-לקטים. המזון של שתי הקטגוריות הללו משתנה באופן משמעותי ועקבי. ציידים-לקטים אוכלים מזון גולמי, הדורש לעיסה אינטנסיבית. לעומת זאת, חקלאים אוכלים מזון הרבה יותר רך. מחקר מגלה כי צורת הלסת וגודלה משתנה בהתאם לאמצעי הקיום. לאנשים הצורכים מזונות רכים יותר, המאפיינים אורח חיים חקלאי, יש לסתות קצרות ורחבות יותר. לאלה שצורכים תזונה שמאפיינת ציידים-לקטים יש לסתות ארוכות וצרות יותר. לסתות ארוכות וצרות של ציידים-לקטים יכולות להכיל בקלות שיני בינה. לעומת זאת, שיני בינה לא מתאימות בקלות לאנשים עם לסתות קצרות ורחבות. תוצאה זו מצביעה על כך שביסודו של דבר, הלסת האנושית נועדה בכדי להכיל שיני בינה. במשך רוב ההיסטוריה האנושית בני האדם היו ציידים-לקטים באורח חייהם, ושיני בינה כלואות ומחלות הקשורות לכך לא היו נוכחות ככל הנראה. רק כאשר בני אדם יישמו שיטות חקלאיות, התחילו בעיות עם שיני בינה. ובכל זאת לסתות קצרות יותר ורחבות יותר לא היוו בעיה בהכרח. לאורך ההיסטוריה ועד לאחרונה, ללא רפואה מפותחת, אנשים איבדו שיניים. אובדן שיניים זה סיפק מקום לשיני בינה, ולכן התחלפות השיניים לשיניים טוחנות הייתה יעילה בזמן אובדן שיניים היה נפוץ. גילויים מסוג אלו מחלישים השערות אבולוציוניות שונות אודות שיני הבינה, ומחזקים את ההשערה כי שיני הבינה הן אכן עיצוב מתוכנן של בורא. למעשה, הטיעונים של קליינברג אשמות בכשל "אבולוצית הפערים", האם מוצדק להסיק את ההתרחשות של הפרדיגמה הדרוויניסטית רק בגלל שאנו לא מבינים את התפקידים של איברים מסוימים? למה שלא ניתן זמן למדע להמשיך לחקור ולגלות? בדיוק כמו שקרה עם מה שנקרא "דנ"א זבל": נושא זה שומש כקלף ניצחון לתאוריית האבולוציה במשך שנים. ביולוגים אבולוציוניים נהגו להצביע על מקומות מסויימים בדנ”א והחשיבו אותם למקומות ”מתים” מבחינה פונקציונלית ולכן עדות לכך שהמידע הגנטי הוא לא תוצאה של אינטיליגנציה. אך כיום אנו יודעים6, בזכות התגליות העדכניות שלרצפי הדנ”א שנקראים ‘דנ”א זבל’ יש תפקיד קריטי בבקרת הגנים. מערכות בקרת הגנים קובעות איזה גן יבטא התא ומהו התזמון המדויק בו על התא לבטא את הגן. בקרת הגנים אף מווסתת את קצב ייצור התוצרים המבטאים את הגנים, לפי הצורך. אך נניח לרגע שאכן קיימים ליקויים בגופנו כתוצאה מהברירה הטבעית. זה כלל לא מאתגר את העמדה שבה אלוהים ברא את היצורים החיים. למרות שאנו מאמינים שאלוהים ברא באופן מיוחד ונפרד את מיני בעלי החיים, אנו לא שוללים רמה מסוימת של שינויים שהתרחשו לאחר הבריאה שיכולים להסביר את האיברים שכיום יש בהם יותר חסרון לכאורה מאשר יתרון. לאחר מכן הוא שוב טוען את הטענה הלא רלוונטית על פיה לא ניתן להסיק תכונות מסוימות בהתבסס על הטיעון מהתכנון. תכונות כמו: כל יכולת, שלמות, ידיעת כל, וטוב מוסרי מהראיות לקיומו של מתכנן. אך אף אחד לעולם לא ניסה להוכיח בעזרת הטיעון הזה שהמתכנן הוא כל יכול, או מושלם או מוסרי. מדוע קליינברג מבזבז את הזמן על דיון שלא רלוונטי למסקנה של הטיעון? הוא ממשיך וטוען שהטיעון לקיומו של מתכנן לא מוכיח מתכנן יחיד, אולי קיים צוות של "אלים" מתכננים שבראו יחד את העולם. ובכן,עיקרון ["תערו של אוקהאם"](https://milog.co.il/%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%9D) ממעיט בערכה של הטענה מהסוג הזה משום שעל פי העיקרון הזה אין עלינו להרבות בגורמים מעבר לצורך. קליינברג לא הראה שמתכנן אחד ליקום הוא לא מספיק כדי להסביר את התבונה השוררת בו. קליינברג ממשיך ומאתגר את הטיעון שהעולם מצביע על מתכנן, בכך שהעולם אינו מושלם; מה שמבחינתו מעיד על כך שהעולם לא תוכנן על ידי מתכנן כלשהו. על פי טענתו, אין כל סתירה לוגית בלהגיד שאלוהים היה יכול לברוא עולם ללא סבל ורוע, ולכן, מסקנתו היא ששום דבר לא היה מונע ממתכנן כמו אלוהים ליצור עולם כזה. שימו לב שקליינברג לא מנסה אפילו להוכיח את ההנחה החבויה בתוך הטיעון שלו, מהי ההנחה? ההנחה היא שאם קיים אלוהים הוא בהכרח היה רוצה לברוא יקום חסר כאב, סבל ורוע. אך למה שאלוהים יעשה זאת? האם המטרה של אלוהים עבור האדם בחיים האלה היא אושר ועושר? זה לא משהו שאנו היינו מצפים לו כמאמינים בכתבי הקודש, משום שהכתובים ברורים לגבי כך שהתכלית של הקיום האנושי היא היכרות עם אלוהים, דבר שעשוי להיות כרוך בסבל ורוע (בין אם רוע מוסרי או טבעי). בראשו של קליינברג, אם אלוהים קיים, על כולנו לחיות כאן חיים מושלמים ונצחיים, ללא כאב וללא עצב. אך זו היא כלל לא תכלית החיים שלנו כעת עלי אדמות, כפי שזה מצטייר בכתבי הקודש.  חשבו על כך, אם אלוהים היה יוצר עבורנו גן שעשועים,יכול מאוד להיות שהיינו הופכים לחיות המחמד של אלוהים, היינו הופכים ליצורים אנוכיים ומפונקים, שמחפשים את טובת עצמם ומחפשים את הסיפוק שלהם בנברא במקום בבורא. המציאות הזו, של סבל ורוע משרתת עבורנו כתזכורת לגבי כך שהתכלית, התקווה והעוגן שלנו, לא נמצאים בשום דבר אחר, אלא בו. אז למה שאלוהים לא יברא עולם שבו אין סבל ורוע, כשבמקביל יש בו כמות אופטימלית של אנשים שיכירו אותו ויבטחו בו? הרי הוא כל יכול לא? ובכן, כאשר תיאולוגים טוענים שאלוהים הוא כל יכול, הם מדברים על כך שאלוהים יכול לעשות כל דבר שהוא עקבי מבחינה לוגית. כלומר, אלוהים לא יכול לברוא עיגול מרובע או להתאבד ולחדול מלהתקיים (משום שאלוהים הוא הכרחי בקיומו מעצם הגדרתו כישות המקסימלית ביותר), אם אלוהים לא יכול לעשות את הבלתי אפשרי מבחינה לוגית, זה אומר שהוא לא יכול לגרום לבני האדם להאמין בו בכוח ובמקביל מרצונם החופשי, כי לגרום למישהו לעשות משהו סותר את הבחירה החופשית של האדם. כשאנו דוחפים מישהו על אדם אחר, האדם שנדחף לא אחראי מבחינה מוסרית על כך שהתנגש באדם האחר, משום שאנו גרמנו לו להתנגש בו. וכמו שציינו לעיל, יכול מאוד להיות שרק בעולם גדוש בסבל ורוע, בני האדם היו בכלל מחשיבים את אלוהים כאופציה, מה שאומר שאלוהים מעדיף עולם עם סבל ורוע משום שהתוצאה היא נעלה יותר; בני האדם יכירו אותו מרצונם החופשי, ותהיה להם מערכת יחסים נצחית איתו, בנוכחותו. עכשיו, אפילו אם כל הטענה הזו היא בגדר האפשרות בלבד; היא כבר מפריכה את הטענה שהמציאות הנוכחית (המערבת סבל ורוע), סותרת את קיומו של מתכנן, משום שהיא מניחה שאם היה קיים מתכנן, אז שהוא היה בורא **בהכרח** את העולם כפי שאנו רוצים. אנו שוב נציין שצר לנו שלא היה שום דיון לגבי [הכוונון העדין](https://www.youtube.com/watch?v=EptVaE7bJkI) של הקבועים הפיזיקאליים והתנאים הראשוניים של היקום שנפלו בטווח צר כל כך, אשר באופן פלאי, מאפשר חיים מורכבים. הראיות לתבונה הן לא רק בביולוגיה, אלא גם בפיזיקה. ## **הפשטידה האלוהית ונטל ההוכחה** בעמוד 45 קליינברג מנסה להצדיק את חוסר האחריות שלו לשאת את נטל ההוכחה בשאלת קיומו של אלוהים. על פי דעתו, המאמין הוא זה שצריך לספק את ההוכחה, ואילו מי שטוען שאין אלוהים, אינו מחוייב, למה? כי על פי קליינברג, זה כמעט בלתי אפשרי להוכיח את השלילה. כסימוכין לכך הוא נותן פרודיה הממחישה את טענתו. הוא כותב: > "נניח שמישהו מכריז באוזניכם שהאל הוא פשטידת הקישואים שזה עתה יצאה מן התנור שלכם בבית. אתם תטענו שאתם הכנתם את הפשטידה הזאת במו ידיכם: קילפתם וטיגנתם קישואים שקניתם בשוק, תיבלתם, ערבבתם מים עם קמח וצרתם בצק, שמתם את תערובת הקישואים על הבצק והכנסתם לתנור. פשטידת הקישואים לא הייתה קיימת אפוא לפני חצי שעה. אתם יצרתם אותה ולא היא אתכם. כיוון שאתם קיימים יותר מחצי שעה והעולם קיים זה עידן ועידנים, לא ייתכן שהפשטידה היא בורא העולם. כן, בן השיח שלכם אומר, אבל הפשטידה הזאת איננה הפשטידה האמיתית שבשמיים. היא ההתגשמות שלה. הפשטידה שבשמיים, שהיא כל יכולה, כל יודעת, וטובה, החליטה להתגשם בצורת הפשטידה שהכנתם." האם הפרודיה הזו מצליחה? ובכן, כפי שהראנו [בסרטון על מפלצת הספגטי](https://www.youtube.com/watch?v=u4_zZ2BcTjQ) המעופפת, מדובר בפרודיות כשלוניות למדי. הסיבה לכך? ובכן, בהנחה והטיעונים הקלאסיים לקיומו של אלוהים מצליחים (משהו שקליינברג לא הפריך כלל), הם מוכיחים יוצר אישיותי, הכרחי בקיומו, בלתי משתנה, לא חומרי, לא מרחבי, חזק, תבוני ומוסרי. המידע הזה שמתקבל מהטיעונים סותר את הפרודיה של קליינברג. המידע הזה לא מסתדר עם פשטידה, שהיא חומרית, מוגבלת במרחב, משתנית, לא אישיותית, לא תבונית ולא מוסרית. אז אולי יש פשטידה שהיא לא אלוהים בשמיים? ובכן, הסיבה שאנו לא מאמינים שיש פשטידה בשמיים היא לא בגלל חוסר ראיות לכך, אלא בגלל הידע והראיות שכן יש לנו לגבי איך פשטידות נוצרות ובאילו תנאים הן קיימות. כלומר, בניגוד למה שקליינברג טוען, אנו כן מספקים סיבות מדוע אנו לא מאמינים בפרודיה שלו, וזה לא בגלל חוסר ראיות או סיבות, אלא בגלל סיבות וראיות חיוביות. אם אנחנו עושים זאת, עכשיו תור קליינברג לשאת את נטל ההוכחה, שהרי האתאיזם נושא על עצמו את נטל ההוכחה בדיוק כמו ההשקפה התיאיסטית. שתי ההשקפות כרוכות בידע. האחת טוענת כי יש אלוהים השנייה טוענת כי אין. הוא ממשיך וטוען שאין הבדל מבחינת הראיות, בין ההתגלמות של פשטידת האלוהים כפשטידה, לבין ההתגלות של אלוהים בדמותו של ישוע מנצרת. בניגוד לטענתו, האמונה המשיחית עומדת ומבוססת על תקומתו של ישוע מן המתים, אם ישוע קם מן המתים, זה אומר שיש לנו כאן אישור לגבי טענותיו אודות זהותו כמשיח ובן אלוהים, מה שמוכיח את טבעו כאלוהים שנגלה בבשר. כמובן שעלינו להראות את הראיות לכך שהוא קם מן המתים, משהו שנעשה מאוחר יותר, אך הנקודה היא שהאמונה המשיחית לא מבוססת על אמרה שרירותית, אלא על מאורע היסטורי שבלעדיו אין שום תוכן או ערך לאמונתנו. בעניין נטל ההוכחה, הטענה שלא ניתן להוכיח שלילה היא שגויה לחלוטין, ותופסת רק בקרב הקהל הפופולרי, לא באקדמיה. אנחנו כל הזמן מוכיחים שלילה. אנו יכולים לשלול קיום של פיל בחדר שלנו, מדוע? משום שאם היה פיל, היינו מצפים לראות אותו, לשמוע אותו ולהריח אותו. האם זה תומך בכך שהיעדר ראיות הוא ראיה להיעדר? לא. היעדר ראיות הוא ראיה להיעדר רק במקרים שבהם קיומו של ה"יש" (משהו) בהכרח כרוך בקיומן של ראיות ספציפיות לקיומו, שאינן נמצאות, כמו בדוגמה של הפיל. מה שקליינברג צריך לעשות, זה להראות איזה ראיות הכרחיות הוא היה מצפה לקיומו של אלוהים מעבר לראיות שכבר יש, וגם להוכיח שאם הראיות הנוספות הללו שהוא היה מצפה, היו נמצאות, אז יותר אנשים היו נכנסים למערכת יחסים עם אלוהים, בניגוד למכירים בקיומו גרידא, שהרי המטרה של אלוהים, אם הוא קיים, בהשקפתנו, היא מערכת יחסים עם בני אדם, לא הכרה שכלית בעובדת קיומו. זה אירוני בכלל שקליינברג מדבר על חוסר האפשרות להפריך את קיומו של אלוהים כאשר זה בדיוק מה שהוא מנסה לעשות בספרו כשהוא מדבר על בעיית הרוע. בעיית הרוע היא טיעון פילוסופי נגד קיומו של אלוהים. בין אם הוא טיעון טוב או לא, זו שאלה נפרדת לה כבר הקדשנו [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=-EpJQV6I_EE). אך עצם העובדה שהוא מנסה להפריך את קיומו של אלוהים בעזרת הטיעון הזה, רק מראה שהוא לא עקבי עם טענתו שלא ניתן להפריך את קיומו של אלוהים, אותה הוא מנסה להמחיש בפרודיה של הפשטידה האלוהית עליה ענינו עכשיו. ב[חלק הבא](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99/?fbclid=IwAR2xvYEInHU3nom3XVlmRcyQ3659ZndW-RMzNAp9qmykMt3eyJUjyViUpgY), נתייחס לטיעונים של קליינברג נגד ישוע והברית החדשה. הערות: 1\. John Barrow, Frank Tipler, *The Anthropic Cosmological Principle*, (Oxford: Clarendon Press, 1986), pp. 561-65. 2\. .Ibid., 133 3\. קישור כאן:http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1233252/pdf/janat00231-0174.pdf 4\.  קישור כאן: <https://www.scientificamerican.com/article/what-is-the-function-of-the-human-appendix-did-it-once-have-a-purpose-that-has-since-been-lost/> 5.ראו כאן: Noreen von Cramon-Taubadel, “Global Human Mandibular Variation Reflects Difference in Agricultural and Hunter-Gatherer Subsistence Strategies,” Proceedings of the National Academy of Sciences, USA 108 (2011): 19546–51 6\.  ראו כאן: Deyou Zheng and Mark B. Gerstein, “The Ambiguous Boundary between Genes and Pseudogenes: The Dead Rise Up, or Do They?” Trends in Genetics 23 (2007): 219-24 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אתאיזם, לוגיקה, מדע --- ### [ביקורת: אביעד קליינברג, “מדריך לחילוני” – חלק 3 – בחירה חופשית, מוסר וגיהנום](https://igod.co.il/philosophy/ביקורת-אביעד-קליינברג-מדריך-לחילונ/) **Published:** ינואר 10, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** בספרו “מדריך לחילוני- איך לא להאמין בלי להתנצל” אביעד קליינברג מנסה להכין את החילונים לשיחה עם אנשים דתיים. בסדרה זו, אנו נענה על חלקים מרכזיים מספרו הרלוונטיים לאמונה המשיחית (האמונה בקיומו של אלוהים שגילה את עצמו בדמותו של ישוע מנצרת). [בחלק הראשון](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c/) ו[השני](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99/?fbclid=IwAR2xvYEInHU3nom3XVlmRcyQ3659ZndW-RMzNAp9qmykMt3eyJUjyViUpgY), ענינו על הביקורת של קליינברג נגד טיעונים לקיומו של אלוהים ונגד מהימנות הברית החדשה. בחלק הזה, אנו נענה על מספר סוגיות פילוסופיות אותן מעלה קליינברג. כמו: בחירה חופשית, חטא והבעייתיות המוסרית בקיומו של הגיהנום. ### **מדוע לא ברא אותנו אלוהים חסינים מפני החטא?** בעמוד 91 בספרו, קליינברג שואל; > “מדוע…בני האדם מועדים כל כך לעבודת אלילים ולטעות ולחטא בכלל? מדוע לא ברא האל את בני האדם עמידים יותר לפיתויי החטא- לא מושלמים כמוהו (זה בלתי אפשרי כמובן), אלא ככל שיכול יצור נברא להיות מושלם." בשאלה זו, קליינברג מתבלבל בין אפשרות לממשיות. מהי המשמעות של שני המושגים הללו? ובכן, להגיד שמשהו הוא "אפשרי" זה להגיד במילים אחרות שלא קיימת סתירה בתיאור שלו. במקרה הזה, אין כל סתירה לוגית במשפט "אלוהים ברא את בני האדם עמידים יותר לפיתויי החטא, ככל שיכולים להיות מושלמים". למרות שמשפט כזה לא מכיל בתוכו סתירות, זה לא אומר שמשפט זה מתאר עולם בר מימוש. מדוע? משום שיכול מאוד להיות שלא משנה איזה עולם אלוהים היה בורא, ולא משנה באילו נסיבות, בני האדם עדיין היו מעדיפים ובוחרים את הרע על פני הטוב מרצונם החופשי. במילים אחרות, למרות שעולם שבו כולם מעדיפים את הטוב הוא אמנם עולם אפשרי במובן הלוגי, יכול להיות שעולם כזה אינו זמין או בר מימוש, בגלל שאלוהים יודע שעדיין היינו בוחרים ברע בכל עולם או נסיבות בהם הוא היה בורא אותנו. קליינברג מצפה לתשובה דומה ועונה בעמ' 102; > "אבל האומנם לא ניתן היה לברוא עולם אחר המציית לכללים אחרים, טובים יותר? באופן מפתיע, הטענה על האי-אפשרות לברוא עולם מושלם שכזה מופרכת על ידי הטענה הדתית כי הוא קיים בפועל- קוראים לו 'העולם הבא'…בעולם הבא נעלמת אחת הסיבות העיקריות לרוע בעולם הזה… בעולם הבא רק לאל יש רצון חופשי-והוא, אחרי הכל, היחיד היכול לעמוד באמות המידה המוסריות של עצמו." שני דברים יכולים להאמר על כך: ראשית, "העולם הבא" הוא לא "עולם אפשרי" בפני עצמו. כאשר פילוסופים מדברים על "עולם אפשרי", הם מדברים על מצב עניינים מקסימלי, כלומר, תיאור מקיף של כל המצבים המרכיבים את אותה המציאות.1 תיאור זה חייב לכלול לא רק את החיים הבאים ("העולם הבא") אלא גם את החיים הקודמים לחיים הבאים. כלומר, "העולם הבא" הוא לא עולם אפשרי אם מפרידים אותו מהעולם הזה. יכול מאוד להיות שהדרך היחידה שבה אלוהים יכול לממש את העולם הבא, עולם שמכיל בתוכו בני אדם שמהללים אותו מרצונם החופשי ולא נופלים אל תוך חטא, הוא דרך בריאת עולם כמו העולם הנוכחי, שמהווה הזדמנות לבחירה עבורנו (לבחור את אלוהים או לדחות אותו). שנית, גם אם העולם הבא היה יכול להתקיים בנפרד מהעולם הנוכחי, עדיין קיימת בעיה. זה אכן אפשרי שבעולם הבא, הנוכחות של אלוהים המושלם תתגבר על בני האדם שנמצאים איתו, עד כדי כך, שהם יאבדו את הרצון החופשי שלהם לחטוא.2 אך הסיבה שהם מאבדים את הבחירה שלהם שם, היא כי הייתה להם הזדמנות לבחור את מצב העניינים הזה בעולם שלפני העולם הבא. כלומר, שוב, ניתן לראות שהעולם הבא מחייב את קיומו של העולם הנוכחי. אלוהים לא יכול פשוט לכפות את הקיום שלו על הברואים, משום שאהבה אמיתית מבוססת על בחירה. אלוהים חפץ במערכת יחסים אוהבת, לא בכפייה. אגב, בניגוד למחשבה של קליינברג בעמ' 103: > "גן עדן והגיהנום הם השכר והעונש שקבע האל לנוכח כישלון ניסיון הבריאה הראשון." באמונה המשיחית, מלכות השמיים וניתוק נצחי מאלוהים הם לא שכר על מעשים. ראשית, על פי הברית החדשה חיי עולם עם אלוהים הם מתנת חינם אותה על האדם רק לקבל באמונה או לדחות: "אֲזַי לֹא בִּגְלַל מַעֲשֵׂי צְדָקָה שֶׁעָשִׂינוּ הוּא הוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ, כִּי אִם בְּרַחֲמָיו" (טיטוס ג 5) "בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה; וְזֹאת לֹא מִיֶּדְכֶם, כִּי אִם מַתְּנַת אֱלֹהִים הִיא. אֵין זֶה נוֹבֵעַ מִמַּעֲשִׂים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה אִישׁ" (אפס ב 8-9) "אֲבָל זֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד, אֶלָּא מַאֲמִין בַּמַּצְדִּיק אֶת הַחוֹטֵא, אֱמוּנָתוֹ נֶחְשֶׁבֶת לוֹ לִצְדָקָה" (רומ ד 5) "כִּי הַכֹּל חָטְאוּ וּמְחֻסְּרֵי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵמָּה. אַךְ הֵם מֻצְדָּקִים בְּחַסְדּוֹ, בְּחִנָּם, הוֹדוֹת לַפְּדוּת שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ." (רומ ג 23-24), "הַאֲמֵן בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְתִוָּשַׁע אַתָּה וּבְנֵי בֵּיתְךָ." (מעשי השליחים טז 31). "וְכָל מִי שֶׁחַי וּמַאֲמִין בִּי לֹא יָמוּת לְעוֹלָם" (יוחנן יא 26). "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַשּׁוֹמֵע אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין לְשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וְאֵינוֹ בָּא בְּמִשְׁפָּט כִּי אִם עָבַר מִמָּוֶת לְחַיִּים" (יוחנן ה 24). "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַמַּאֲמִין יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ו 47). "הַמַּאֲמִין בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ג 36). שנית, ניתוק נצחי, הוא לא שכר על כישלון. אלא למען האמת, נובע מאהבתו של אלוהים- אלוהים כל כך אוהב את בני האדם שהוא מוכן לתת להם את מבוקשם,ניתוק נצחי ממנו. אלוהים לא יכפה על אף אחד להיות בנוכחותו לנצח.3 ### **עונש נצחי כאי צדק אינסופי?** בעמוד 104, קליינברג מתחיל עם הביקורת שלו נגד דוקטרינת הגיהנום. הוא מתחיל עם "עובדות": > "תחילה העובדות. המקרא אינו מתייחס כלל לעולם הבא- מקום, או מצב, בלתי נראה שבו נעשה דין עם צדיקים ועם רשעים." העובדות שהוא מציג אינן נכונות. המקרא כן מתייחס לעולם הבא ואף ליום הדין: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְ**חַיֵּי עוֹלָם** וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם". (דניאל יב 2). "וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד **אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו** וְהוּא לֹא-יָשׁוּב אֵלָי". (שמואל ב יב 23). "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה **בְהָקִיץ** תְּמוּנָתֶךָ". (תהלים יז 15). "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל-הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר". (ישעיהו כה 8). "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל". (ישעיהו כו 19). לאחר מכן הוא טוען, > "לכאורה נראה שישו אינו מאמין כלל בשכר ועונש, אלא בחמלה אוניברסלית- במסירת הנפש בעבור רשעים גמורים" זה כלל לא נראה כך כאשר לוקחים בחשבון את האמרות הבאות של ישוע: "הֵן עָתִיד בֶּן-הָאָדָם לָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם מַלְאָכָיו וְאָז **יְשַׁלֵּם** לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ." (מתי טז 27). "לָכֵן בַּעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֵׂי חֶסֶד אַל תַּשְׁמִיעַ קוֹל תְּרוּעָה לְפָנֶיךָ כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הַצְּבוּעִים בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת וּבָרְחוֹבוֹת כְּדֵי שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתָם הַבְּרִיּוֹת. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, **שְׂכָרָם** אִתָּם." (מתי ו 2). "תְּנוּ וְיִנָּתֵן לָכֶם; מִדָּה יָפָה, דְּחוּסָה, גְּדוּשָׁה וְשׁוֹפַעַת יִתְּנוּ בְּחֵיקְכֶם, כִּי בַּמִּדָּה שֶׁאַתֶּם מוֹדְדִים **יִמָּדֵד לָכֶם**." (לוקס ו 38). "וְאַתָּה כַּאֲשֶׁר תִּתְפַּלֵּל הִכָּנֵס לְחַדְרְךָ, סְגֹר אֶת הַדֶּלֶת בַּעַדְךָ וְהִתְפַּלֵּל לְאָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסֵּתֶר, וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים **יִגְמֹל** לְךָ." (מתי ו 6). בפסקה הבאה קליינברג מפגין את חוסר ההבנה שלו אודות התיאולוגיה של הברית החדשה, הוא כותב: > "פאולוס, המאמין כי בגלל 'החטא הקדמון' איבדו בני האדם את היכולת לעשות את הטוב בכוחות עצמם- ובכך בטל לכאורה ההיגיון שבמתן שכר ועונש (על פי תפיסתו כולנו ראויים לעונש בלבד), גם הוא אינו מוותר על רעיון הגמול. עשיית הטוב אומנם מותנית בחסד האלוהי (הניתן כמתנת חינם לרשעים), אולם ללא עשיית הטוב על אדמות (ולו גם בסיוע החסד), אין שכר בעולם הבא. האל יכול היה להתעלם ממעשינו ולשלוח את כולנו לגן עדן, או לשלוח את כולנו לגיהנום. הוא בחר אחרת. רק אלה שעושים טוב עלי אדמות יזכו להגיע למלכות השמים." (עמ' 107). קיימות מספר שגיאות בהבנה של קליינברג, ראשית, שום פסוק בברית החדשה לא טוען שבני האדם איבדו באופן מוחלט את היכולת לעשות משהו טוב בגלל החטא הקדמון. מה שהברית החדשה מלמדת הוא שבגלל החטא הקדמון, כולנו ירשנו טבע חוטא, כלומר את הנטייה המולדת לעשות את הרע. אך זה לא אומר שאף אחד לא יכול לעשות שום מעשה טוב. החטא לא ביטל את צלם האלוהים שנושא האדם. שנית, קליינברג טועה בכך שפאולוס לימד ש"אלה שעושים טוב עלי אדמות יזכו להגיע למלכות השמיים". משום שפאולוס (או שאול) כותב במפורש (כפי שציטטנו לעיל): "הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה; וְזֹאת לֹא מִיֶּדְכֶם, כִּי אִם מַתְּנַת אֱלֹהִים הִיא. **אֵין זֶה נוֹבֵעַ מִמַּעֲשִׂים**, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה אִישׁ." (אפסים ב 8-9). "אֲזַי **לֹא בִּגְלַל מַעֲשֵׂי צְדָקָה שֶׁעָשִׂינוּ** הוּא הוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ, כִּי אִם בְּרַחֲמָיו." (טיטוס ג 5). "אֲבָל זֶה **שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד**, אֶלָּא מַאֲמִין בַּמַּצְדִּיק אֶת הַחוֹטֵא, אֱמוּנָתוֹ נֶחְשֶׁבֶת לוֹ לִצְדָקָה." (רומים ד 5). וזוהי אמת שמצויה כבר בספר בראשית: "וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה." (בראשית טו 6). הגאולה על פי הכתובים והברית החדשה, היא דרך אמונה בלבד. שימו לב, מדובר באמת היסודית והבסיסית ביותר של האמונה המשיחית ושל התיאולוגיה של הברית החדשה, אותה קליינברג פספס. מלכות השמיים היא לא שכר שמקבלים על בסיס מעשים טובים, אלא זו מתנת חינם שמקבלים דרך אמונה. כעת נעבור לעמוד 110, בו קליינברג מתחיל עם ארבע הטענות שלו נגד המוסריות של הגיהנום: הטיעון הראשון שלו הוא שהעונש לא מועיל לחוטא משום שהוא נסתר ומוכר רק על ידי המאמינים ולא על ידי הבלתי מאמינים. הוא כותב: > "ברור באותה מידה שהעונש עצמו אינו מביא תועלת רבה. ראשית, משום שהעונש נסתר מן העין ולכן הוא פועל רק על המאמינים ואילו על הכופרים בעיקר-הזקוקים לו יותר מן המאמינים כגורם מרתיע- אין הוא פועל". (עמ' 110). בטיעון הראשון של קליינברג קיימת הנחה שגויה עליה כל הטיעון מתבסס. הגיהנום לעולם לא מתואר בכתבי הקודש ככלי של אלוהים (כלי מניפולטיבי) שדרכו, הוא מנסה להכניס את הלא מאמינים אל תוך האמונה. קליינברג כלל לא מספק שום פסוק מכל כתבי הקודש שבו נביא פונה אל לא מאמינים ומנסה לשכנע אותם להאמין באלוהים על בסיס הגיהנום. למעשה, הדוגמא המובהקת ביותר בתנ"ך שבה נביא נשלח אל עובדי אלילים גויים, מתארת בדיוק את ההפך ממה שקליינברג מניח. מה אמר יונה לאנשי נינווה? האם הוא דיבר על העונש בעולם הבא? ממש לא, למעשה, הוא דיבר על העונש בעולם הנוכחי (יונה ג 4)! קליינברג צודק שזה לא הגיוני לשכנע את הבלתי מאמינים דרך איומי הגיהנום, אך הוא טועה שמישהו אי פעם השתמש בזה לפחות בכתבי הקודש. בטיעון השני, קליינברג טוען שהעונש הנצחי כלל לא מועיל לחוטא: > "שנית, הוא אינו מביא שום תועלת לחוטא עצמו, שהרי בעולם הבא ניטל ממנו חופש הבחירה. הוא אינו 'לומד' דבר מן העונש ואין לו שום יכולת לשנות את דרכיו בעטיו." (עמ' 111). שוב, הנחתו שגויה. מי אי פעם טען שהגיהנום אמור איכשהו להועיל ללא מאמינים? ועל פי מה הוא הסיק שבעולם הבא חופש הבחירה נלקח מהלא מאמינים? יכול מאוד להיות שאלו שלא רוצים את אלוהים בחיים הללו, לא ירצו אותו גם בחיים הבאים. וזה אומר שגם בגיהנום הם ישנאו את אלוהים ויבחרו להקשות את לבבם נגדו לנצח. הגיהנום הוא לא מקום שמנסה לתקן את הלא מאמינים, אלא הגיהנום הוא התוצאה הטבעית של הדחייה של בני האדם את אלוהים עצמו, ושוב, כפי שטענו קודם, אלוהים לא יכריח אף אחד להיות בנוכחותו ובמלכותו. אלוהים יתן ללא מאמינים את מבוקשם-ניתוק נצחי ממנו. הטיעון השלישי תמוה: > "שלישית, העונש הוא לעיתים קרובות תמוה- עניינים שבעיני רוב בני האדם הם זוטות (כפירה בכך שהתורה כולה, על כל פסוקיה, ניתנה 'משמים'), גוררים עונש איום ונורא." (שם). אמנם אנו לא מאמינים שחוסר האמונה בכך שכל התורה ניתנה משמיים גוררת עונש איום ונורא. קשה להבין את המשקל של הטיעון של קליינברג. מדוע הדרך שבה בני האדם תופסים עניינים מסוימים מהווה קנה מידה על פי התפיסה של קליינברג? אם קיים אלוהים, זכותו לקבוע במה בני האדם צריכים להאמין כדי לקבל סליחת חטאים נצחית ולהיכנס לנוכחותו לנצח. הטיעון הרביעי הוא בעל משקל ולכן נענה עליו בהרחבה: > "רביעית, ואולי זה העניין החמור ביותר: שום עונש אינסופי על עבירה סופית אינו יכול להיות מוצדק מוסרית. בשלב כזה או אחר, אחרי מיליון, מיליארד, טריליון שנים, הפרופורציות מתערערות בצורה חמורה והעונש נעשה נקמה 'לא מידתית', חסרת גבולות…עונש נצחי אינו צדק. הוא עיוות הצדק." (שם). במילים אחרות, בהינתן הזמניות של החטאים, מדוע הלא מאמינים מקבלים עונש נצחי? האם לא מדובר על עונש החמור מהפשע? ראשית, הטיעון הזה משווה באופן שגוי בין כל חטא שאנו עושים לבין כל החטאים שאנו עושים. ניתן להסכים רק עבור ההנחה של הטיעון, שעל כל חטא שאנו עושים אנו ראויים למשפט זמני, אך לא נובע מכך שאם לוקחים את כל החטאים יחד אז הם ראויים רק למשפט זמני. אם האדם חוטא אינסוף חטאים אז הוא ראוי לעונש נצחי. אומנם הוא לא יכול לחטוא באופן אינסופי בחיים האלה, מה לגבי החיים הבאים? כל עוד הלא מאמינים ממשיכים לשנוא ולדחות את אלוהים בזמן שהם באגם האש, כך הם צוברים לעצמם משפט נוסף. במצב כזה, אומנם החטאים שלהם ראויים לעונש זמני, אך הם חוטאים לאורך זמן נצחי, וכך העונש שלהם נמשך לנצח. שנית, מדוע עלינו לקבל את ההנחה שכל חטא ראוי רק לעונש זמני? אומנם חטאים כמו גניבה, ניאוף וכו' הם אכן ראויים רק לעונש זמני. אבל החטאים הללו הם לא באמת הדברים ששולחים בני אדם לאגם האש. יש רק חטא אחד, והוא דחיית המשיח (יוחנן ג 18), כלומר, דחיית החסד של אלוהים, ששולח את בני האדם לגיהינום. מדובר על חטא בעל השלכות אינסופיות, משום שמדובר בדחיית האלוהים האינסופי עצמו. [בחלק הבא](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0-2/) נענה על הפרק של קליינברג על בעיית הרוע. הערות: 1\. פירוש הביטוי "עולם אפשרי" הוא תיאור מקיף של מציאות כלשהי. ראו: https://www.britannica.com/topic/possible-world. 2\. הכתובים לא מפרטים לנו על היחס שבין העולם הבא לרצון החופשי של הנמצאים שם. יכול מאוד להיות שעדיין תתקיים בעולם הבא בחירה חופשית, אלא שהבחירה באלוהים תהיה כל כך טבעית ואוטומטית (בגלל ההדר והתפארת בנוכחותו) כך שאף אחד לעולם לא ירצה לבחור לחטוא. 3\.  ולא, "גיהנום" הוא לא באמת תנור עינויים שישרוף את הלא מאמינים לנצח. לא מדובר על מקום שבו אנשים נשרפים חיים. מצד אחד, זה מקום שמתואר בתור אש (מתי יג 30-40, 49-50) ובמקביל מקום זה מתואר בתור אֲפֵלַת חֹשֶׁךְ (השנייה לפטרוס ב 17), מה שברור שמדובר על מטפורה (הרי אם באמת יש אגם של אש, אז אין חושך) על הנוראיות והסבל של המקום הזה שבמהותו הוא מקום שמנותק מאלוהים- מטובו, אהבתו ותפארתו: עֹנֶשׁ שֶׁל אֲבַדּוֹן עוֹלָם מִלִּפְנֵי הָאָדוֹן וּמֵהֲדַר עֻזּוֹ  (השנייה לתסלוניקים א:9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** בחירה חופשית, מוסר, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אתאיזם, גיהינום, מוסר --- ### [ביקורת: אביעד קליינברג, "מדריך לחילוני" - חלק 2 - טיעונים נגד ישוע והברית החדשה](https://igod.co.il/philosophy/ביקורת-אביעד-קליינברג-מדריך-לחילוני/) **Published:** ינואר 5, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** בספרו "מדריך לחילוני- איך לא להאמין בלי להתנצל" אביעד קליינברג מנסה להכין את החילונים לשיחה עם אנשים דתיים. בסדרה זו, אנו נענה על חלקים מרכזיים מספרו הרלוונטיים לאמונה המשיחית (האמונה בקיומו של אלוהים שגילה את עצמו בדמותו של ישוע מנצרת). [בחלק הראשון ענינו על הביקורת של קליינברג נגד הטיעונים לטובת קיומו של אלוהים](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c/) באופן כללי. כעת נתמקד בביקורת של קליינברג נגד האמונה המשיחית בפרט. בפרק "התגלות" בספרו של קליינברג, פרופ' אביעד קליינברג חשב כי יצליח לעשות צדק לדמותו של ישוע, אם יקדיש לו חצי עמוד מספרו. הבה נבחן את הטיעונים שלו נגד אמיתות האמונה המשיחית: הטיעונים שלו הם: 1. יש תיעודים מעטים מדי לגבי חייו (לא ברור בכלל אם היה קיים). 2. לא ברור אם מחברי הבשורות היו עדי ראייה לחייו ועלילותיו של ישוע. 3. הם האמינו שהוא היה משיח ואולי בן אלוהים, ולכן עדותם מוטית. 4. הגרסאות לגבי חייו מלאות בסתירות. 5. חורים בבשורות: שלוש בשורות כלל אינן מספרות לנו על השנים שבין ילדותו לבגרותו, מדוע? שהרי מדובר בדמות כל כך חשובה. ## **מענה לטיעוניו לגבי ישוע והבשורות** ### **1. אין מספיק תיעודים לחייו ופעלו של ישוע?** לפני שנענה על גוף הטענה, חשוב לציין שכאן, מפגין קליינברג בורות היסטורית ממדרגה ראשונה, שהרי כל הדמויות ההיסטוריות האחרות מאותה תקופה (כגון: הפילוסופים היווניים, הקיסרים הרומאים, מנהיגי הפרושים והתנאים וכו') נראו ע"י עשרות אלפי אנשים גם כן. האם יש לנו עשרות אלפי עדויות מאלפי אנשים שונים על חייהן של אותן דמויות? כמה אנשים ראו את סוקרטס, אפלטון ואריסטו? כמה חזו בעיניהם את אלכסנדר מוקדון? כמה ראו את הלל הזקן או את רבי עקיבא? האם כל אותם אנשים שראו אותם השאירו עדויות בכתב על-אודות חייהם ופועלם? פשוט מגוחך! ועכשיו לגבי הטיעון עצמו, עלינו לענות על ההנחה החבויה שקיימת בטיעון של קליינברג. קליינברג מניח שעדות טובה לחייו ופועלו של ישוע חייבת להיות חיצונית לבשורות. הסיבה לכך קשורה לטיעון השלישי שלו; שמחברי הבשורות האמינו בו, ולכן הם לא אמינים. פה הטעות היא אצלו, כאשר חוקרים מבקשים לקבוע את המהימנות של מאורע מסוים, או אמרה שמיוחסת לדמות היסטורית מסויימת, לא מעניין אותם מי כתב את המסמך. הם משתמשים [בקריטריונים היסטוריים אוביקטיביים](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%98%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa/) המשומשים עבור קביעת האותנטיות של אותו המאורע שהם חוקרים. חלק מן ההקריטריונים הללו הם: **חופפות היסטורית**: השתלבותו והסתדרותו של המאורע עם העובדות הידועות אודות ההקשר בו המאורע התרחש. **עדות בלתי תלויה ומוקדמת**: הופעתו של המאורע בעדויות רבות (הקרובות מבחינה זמנית להתרחשותו ואשר אינן תלויות זו בזו ולא במקור משותף כלשהו) מגבירה את סבירות התרחשותו. **קריטריון ה"מבוכה"**: המאורע\\המידע ההיסטורי המסוים נחשב למביך ולכן הסיכוי שהוא הומצא או בודה הינו נמוך ולא מתקבל על הדעת. **שוני**: המאורע איננו תואם את צורת החשיבה של החברה ולכן לא הגיוני כי הוא המצאה. **עקביות**: המאורע\\המידע ההיסטורי הינו עקבי עם שאר העובדות הידועות לנו אודות הדמות אותה אנו חוקרים. שימו לב שהקריטריונים הללו לא מניחים כלל את הזהות של המחברים או אפילו את המהימנות הכללית של הבשורות. אלא שהקריטריונים מתמקדים על מאורעות ספציפיים בבשורות ומספקים אישור או ראיה לכך שהם אכן התרחשו. כמובן שניתן להראות שהבשורות באופן כללי הן אמינות כפי שעשינו [במאמר הזה](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%95/), אך הקריטריונים הללו לא תלויים במהימנות הכללית של הבשורות. בעזרת הקריטריונים הללו החוקרים הגיעו למסקנה שמספר עובדות הן אכן נכונות לגבי ישוע. לדוגמה, שהוא הוטבל על ידי יוחנן המטביל, שהוא בישר על המלכות העתידית, שהוא טען על עצמו טענות קיצוניות לגבי זהותו, דבר שבסופו של דבר הוביל למשפטו ולצליבתו. אך האם יש תיעודים חיצוניים לגבי חייו ומותו של ישוע? כמובן, אנשים רבים כתבו עליו: יוסף בן מתתיהו,  פליניוס הצעיר, סקיסוס קורנליוס, לוקיאנוס מסאמוסטה, סוונטוניוס, פליניוס הצעיר, תאלס, פלגון, מארה בר סרפיון. על זה הרחבנו במאמר [הזה](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%91%D7%9B%D7%9C%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D/). מה לגבי הטענה שלא ידוע לנו אם מחברי הבשורות היו עדי ראייה למאורעות? ובכן, כפי שאמרנו, בחינת האותנטיות של המאורעות מבוססת על קריטריונים שלא תלויים בזהות המחברים, או על היותם עדי ראייה. למעשה, בהשוואה למקורות שיש לנו אודות העולם היווני-רומאי בעת העתיקה, הבשורות מתעלות מבחינת מהימנותן על הכתבים הרומיים-יווניים, שבדרך כלל נכתבו מאות שנים לאחר המאורעות, שעירבו מעט מאוד (אם בכלל) עדי ראייה, ובדרך כלל מסופרים על ידי אנשים משוחדים למדי.  מה לגבי ארבע הבשורות? האם הן נכתבו על ידי עדי ראייה? ### **2. לא ידוע אם מחברי הבשורות היו עדים למאורעות של הברית החדשה** חשבו על כך שמישהו כתב ספר בשנת 1990, ובו הוא מתאר את העיר שלכם כפי שהיא הייתה באותה השנה. בספר, המחבר מתאר בצורה מדויקת את הפוליטיקאים שבעירכם, את החוקים שבעירכם, את התעשייה שבעירכם, את נתוני מזג האוויר, את הסלנג המקומי, את הכבישים, הגיאוגרפיה, הטופוגרפיה, את הבתים, בתי המלון, ופרטים ייחודיים אחרים שאפיינו את עירכם באותה התקופה. ועכשיו נשאל שאלה, אם אותו המחבר היה טוען שהוא ביקר את עירכם באותה שנה, או שקיבל מידע מאנשים שהיו שם באותה תקופה- הייתם מאמינים לו? ברור שכן! הרי הוא מספק מידע שרק עד ראייה היה יכול לספק. שימו לב, זהו סוג הראיות שיש לנו לגבי הבשורות. לא נוכל להיכנס כעת לפירוט ארוך לגבי מהימנותן של כל הבשורות. נתמקד בחיבוריו של לוקס ושל יוחנן בעיקר; ונראה שמדובר בחיבורים שנכתבו על ידי עדי ראייה או לפחות על ידי מחברים שהייתה להם גישה ישירה לעדי ראייה. **עדויות ראייה אצל לוקס (בספר מעשי השליחים):** אצל לוקס למשל יש את כמות הפרטים הרבה ביותר שהייתה יכולה להתקבל אך ורק על ידי עדי ראייה, הפרטים אותם לוקס מתעד בצורה מדויקת הם: 1. מיקום מדויק של ליקאוניה. (מעשי השליחים יד 6). 2. השפה הנכונה שדוברה בליסטרה (מעשי השליחים יד 11). 3. שני אלים אשר ידוע שהיו מקושרים- זאוס והרמס (מעשי השליחים יד 12). 4. יציאה נכונה; אטליה, דרכה היו עוברים בזמן מסעות (מעשי השליחים יד 25). 5. תיאור מדויק של פיליפי, כמושבה רומית (מעשי השליחים טז 12). 6. אסוציאציה נכונה של העיר תיאטירה כמרכז צביעה (מעשי השליחים טז 14). 7. מקומות נכונים (אמפיפוליס ואפולוניה) שבהם היו שוהים לילות רצופים בזמן מסעות באיזור (מעשי השליחים יז 1). 8. שימוש נכון בסלנג האתונאי עבור שאול (spermologos, מעשי השליחים יז 18) ועבור בית המשפט (Areios pagos, יז 19). 9. תיאור מדויק של האופי האתונאי (מעשי השליחים יז 21). 10. תגובה נכונה של הפילוסופים היוונים שהכחישו את התקומה מן המתים (מעשי השליחים יז 32). 11. האריופגוס כתואר מדויק של השופטים באתונה. 12. תיאור מדויק של גליון כנציב מדינת אכיה. 13. שהאמפיתאטרון באפסוס היה מקום המפגש של התושבים בעיר (מעשי השליחים יט 29). 14.  רצף מדויק של מקומות (מעשי השליחים כ 14-15). 15. חנניה היה אכן הכהן הגדול בזמן הזה (מעשי השליחים כג 2). 16. פליקס אכן היה הנציב בזמן הזה (מעשי השליחים כג 34; כד 3). 17. היָּם הָאַדְרִיָּטִי (מעשי השליחים כז 27), שם מדויק של אותו הים באותה תקופה. 18. תיאור נכון של האמונות הטפלות של המקומיים באותה תקופה (מעשי השליחים כח 4-6). 19. תיאור מדויק של משמורת על ידי חיילים רומיים (מעשי השליחים כח 16). 20.  תיאור מדויק של האחריות הכבדה על השומרים והעונש שלהם במידה והם משחררים אסיר (מעשי השליחים כז 42). פרטים רבים נוספים לא נכללים ברשימה לעיל, ועולה השאלה כעת, האם נותר מקום לספק שלוקס היה עד לאירועים הללו, או שלפחות הייתה לו גישה לעדים מהימנים? מה עוד היה יכול לוקס לעשות כדי להוכיח את מהימנותו? כפי שההיסטוריון ווייט שחוקר את תולדות רומא אומר, ״האישורים לגבי הנכונות ההיסטורית של ספר מעשי השליחים הם רבים ועצומים… כל ניסיון לדחות את הבסיס ההיסטורי של הספר נראה מגוחך בימינו. מי שעוסק בהיסטוריה של רומא כבר מזמן מתייחס לנכונותו של ספר מעשי השליחים כאל דבר מובן מאליו״."1 **מה לגבי בשורת לוקס?** קודם כל, עלינו להבין שספר מעשי השליחים מקושר ללוקס. איך אנו יודעים זאת? ראשית, שני המסמכים מכילים אוצר מילים וסגנון כתיבה זהה. וחשוב מכך, לוקס מקדיש את שני החיבורים שלו לאותו אדם, תיאופילוס. בלי קשר לזהות האמיתית של תיאופילוס, הנקודה העיקרית היא שלוקס מראה שספר מעשי השליחים הוא המשך טבעי לבשורתו. הוא מתחיל את מעשי השליחים כך, בַּחִבּוּר הָרִאשׁוֹן כָּתַבְתִּי עַל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁוּעַ עָשָׂה וְלִמֵּד מִתְּחִלָּה (מעשי השליחים א 1). לוקס ממשיך ומשתמש בשאר כתביו בספר מעשי השליחים כדי להראות את מה שאירע לאחר שישוע עלה לשמים. כפי שראינו, הוא עשה זאת בדיקנות רבה. האם אנו יכולים לצפות לדיוק זהה בבשורתו של לוקס? למה לא? למעשה, לוקס אומר, לְאַחַר **שֶׁהִתְחַקֵּיתִי** הֵיטֵב עַל כָּל הַדְּבָרִים מֵרֵאשִׁיתָם, חָשַׁבְתִּי גַּם אֲנִי לְנָכוֹן לְכָתְבָם לְךָ כְּסִדְרָם, תֵּאוֹפִילוֹס הַנִּכְבָּד (לוקס א 3). אם שופטים את לוקס בהתבסס על מחקרו המדוקדק במעשי השליחים, ניתן לקבוע בביטחון שלוקס הוא מחבר אמין ולכן בשורתו היא גם כן אמינה. אך אנו כלל לא צריכים להסתמך על עבודתו במעשי השליחים כדי לאשר את בשורתו. יש מספר פרטים בבשורתו שיכולים לאשר את אמינותו. לדוגמה, לוקס מציין את השמות של אחד עשר המנהיגים המאומתים מבחינה היסטורית כבר בשלושת הפרקים הראשונים של חיבור הבשורה (למעשה, שנים עשר, אם מחשיבים את ישוע). המנהיגים הללו הם הורדוס הגדול (לוקס א 5), הקיסר אוגוסטוס (לוקס ב 1), קירניוס (לוקס ב 2). לאחר מכן הוא כותב בפתיח של פרק ג: בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְשִׁלְטוֹן הַקֵּיסָר טִיבֶּרְיוֹס, **פּוֹנְטְיוֹס פִּילָטוֹס** הָיָה נְצִיב יְהוּדָה, **הוֹרְדוֹס** שַׂר רֹבַע עַל הַגָּלִיל, אָחִיו **פִילִיפּוֹס** שַׂר רֹבַע עַל מְדִינוֹת יְטוּר וְטַרְכוֹנָה, **וְלִיסַנְיָס** שַׂר רֹבַע עַל אַבִּילִין.אוֹתָהּ עֵת, בִּיְמֵי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים **חָנָן** וְ**קַיָּפָא**, הָיָה דְּבַר אֱלֹהִים אֶל **יוֹחָנָן** בֶּן זְכַרְיָה בַּמִּדְבָּר.הָלַךְ יוֹחָנָן בְּכָל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וְהִכְרִיז אֶת טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים לוקס ג 1-3). האם זה נראה כאילו לוקס ממציא סיפור? כמובן שלא. אם הוא היה ממציא סיפור הוא לא היה מציין שמות של אישים היסטוריים מרכזיים ואת התאריך של ההתרחשויות. למעשה, כל האישים המוזכרים על ידי לוקס בשלושת הפרקים הראשונים, אומתו על ידי מקורות חיצוניים לברית החדשה או על ידי מקורות ארכאולוגיים. לדוגמה יוחנן המטביל מוזכר על ידי יוסף בן מתתיהו (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ה, פסקה ב, סעיפים 119-116), וגם נמצאה כתובת המתוארכת לשנת 14 עד ה-29 לספירה הנושאת את השם ליסינס1. עוד מידע היסטורי מהימן יכול להימצא בלוקס כב 44. שם לוקס מתעד שכאשר ישוע היה חרד, לילה לפני צליבתו, הוא הזיע דם. ככל הנראה, ישוע חווה מצב של מתח נפשי שהוביל לתופעה הנקראת-"מטוהידרוזיס" (במצב זה דם דולף דרך פתחים מיקרוסקופיים בעור). מאחר וללוקס לא היה את הידע אודות התופעה הזו לפני 2,000 שנים, הוא לא היה יכול להמציא את המאורע הזה אלא אם כן הייתה לו גישה לעד ראייה שנכח במקום וראה זאת. כל המידע הזה לגבי לוקס מראה שאו שלוקס היה עד ראייה למאורעות מסוימים או שהייתה לו גישה לעדי ראייה, מה שמפריך את הטיעון של קליינברג ביחס ללוקס. מה לגבי השאר? **מה לגבי בשורת יוחנן?** קיימים מספר פרטים בבשורת יוחנן המאומתים היסטורית על ידי מקורות חיצוניים לברית החדשה או על ידי ראיות ארכיאולוגיות. מספר פרטים הם אף מאוד סבירים היסטורית משום שקיים סיכוי מאוד נמוך שהם היו מומצאים על ידי מחברים משיחיים. הפרטים הללו מתחילים להופיע בפרק ב: 1. הארכיאולוגיה מאשרת את השימוש בכדי אבן בברית החדשה (יוחנן ב 6).2 2. יוסף בן מתתיהו מאשש את העוינות שהייתה קיימת בין היהודים לשומרונים3 בזמנו של ישוע (יוחנן ד 9). 3. הציווי רֵד נָא מתאר בצורה מדויקת את הטופוגרפיה של הגליל המערבי (קיימת ירידת גובה בין קנה שבגליל לכפר נחום) (ד 46, 49, 51). 4. בהינתן הסיגוף שהיה קיים בזרם המשיחי המוקדם, לא ייתכן שהנס עם היין הוא המצאה (יוחנן ב 8). 5. ממצאים ארכיאולוגים תומכים בקיומן של חמש האכסדראות שבבריכת בית חסדא (יוחנן ה 2).4 (חפירות ארכיאולוגיות בין השנים 1914 ו1938 חשפו את הבריכה ההיא ומצאו שהיא תואמת את התיאור בבשורת יוחנן. מאחר והמבנה הזה לא התקיים יותר לאחר חורבן בית שני, לא ייתכן שמדובר בתיאור של מישהו שחי מאוחר יותר ואשר לא היה עד ראייה. מעבר לכך, יוחנן כותב שהמבנה הזה נמצא בירושלים, מה שאומר שהוא כתב זאת לפני שנת 70 לספירה). 6. העובדה שההמון רצה להמליך את ישוע, משקפת את הלהט הלאומני שאפיין את היהודים במאה הראשונה בארץ ישראל (יוחנן ו 15). 7. העובדה שרבים מתלמידיו דחו אותו (יוחנן ו 66), היא עובדה מביכה שלא סביר שהומצאה. 8. השימוש בכינוי "שומרוני" כמילת גנאי תואמת את רוח האיבה ששררה בין היהודים לשומרונים באותה תקופה (יוחנן ח 48). 9. ממצאים ארכיאולוגיים מאשרים את קיומה ומיקומה של בריכת השלוח5 (יוחנן ט 7). 10. התיאור המדויק של מבנה הסנהדרין באותה תקופה (יוחנן יא 47): הסנהדרין היה מורכב בעיקר מהצדוקים ומהפרושים. 11. קיפא היה אכן הכהן הגדול באותו הזמן (יוחנן יא 49); אנו למדים מיוסף בן מתתיהו שקיפא החזיק במשרה זו בין השנים 18-37 לספירה. 12. המנהג של הנפת כפות התמרים היה שכיח בקרב האוכלוסייה היהודית כאשר חגגו נצחונות צבאיים או כאשר קיבלו את פניהם של המנהיגים הלאומיים (יוחנן יב 13). 13. לא ייתכן ששמו של עבדו של הכהן הגדול (שמו היה מלך) הוא המצאה (יוחנן יח 10), משום שיוחנן מתעד שפטרוס קיצץ את אוזנו. 14.  יוחנן, מחבר הבשורה טוען שהכהן הגדול הכיר אותו (יוחנן יח 15).6 יוחנן לא היה ממציא מידע כזה משום שאילו הוא היה משקר, מידע כזה לא היה משרת את מטרתו. אם יוחנן היה משקר, מידע שכזה היה נחשף בקלות על ידי הסמכויות. 15. שאלתו של חנן הכהן הגדול לגבי תורתו ותלמידיו של ישוע היא הגיונית. חנן הכהן הגדול היה בוודאי מעוניין לדעת אם ישוע אכן מאיים על הסמכות הדתית (יוחנן יח 19). 16. העובדה שיוחנן מציין קרוב משפחה של מלך (מלך הוא השם של העבד של הכהן הגדול לו פטרוס קיצץ את אוזן ימין), היא עובדה שהייתה יכולה לחשוף את יוחנן אילו הוא היה משקר (יוחנן יח 26). 17.  לא ייתכן שיוחנן היה ממציא שהיהודים צעקו: "אֵין לָנוּ מֶלֶךְ זוּלָתִי הַקֵּיסָר!" (יוחנן יט 15) בהינתן השנאה ששררה בקרב היהודים כלפי הרומאים, במיוחד אם יוחנן כתב את בשורתו אחרי 70 לספירה. 18.  זה לא סביר שיוסף מהרמתיים (יוחנן יט 38) הוא המצאה נוצרית מאוחרת משום שהוא היה חבר הסנהדרין- בית הדין שהאשים את ישוע. הייתה טינה חזקה כלפי המנהיגות היהודית בגלל תפקידם בהפללת ישוע (הראשונה לתסלוניקים ב 15). לכן זה לא סביר שהנוצרים ימציאו אדם שמכבד את ישוע על ידי מתן קבר מכובד בעוד שהוא עצמו שייך לבית דין אשר הפליל את ישוע. 19.  יוחנן לא היה ממציא שמרים המגדלית (יוחנן כ 1), שהייתה בעבר אחוזת שדים (לוקס ח 2) הייתה הראשונה שגילתה את הקבר הריק, למעשה, העובדה שעדות נשית לא נחשבה בישראל במאה הראשונה עומדת לטובת מהימנותו של יוחנן. על פי יוסף בן מתתיהו, עדות נשים הייתה חסרת חשיבות עד כי לא יכלו להעיד עליה בבית משפט. כל סיפור אגדי מאוחר יותר, היה מנסה להחליף את הנשים בגברים שמגלים את הקבר הריק. 20.  לאחר שהחייל דקר את צידו של ישוע עם חנית, יצאו מגופו של ישוע דם ומים (יוחנן יט 34). כיום אנו יודעים שמסביב לליבו של אדם צלוב, עשוי להצטבר נוזל מימי. יוחנן לא היה מכיר את המצב הרפואי הזה, ולא היה יכול לתעד את המאורע הזה אלא אם כן המאורע אכן התרחש ואם יוחנן היה עד ראייה, או בעל גישה לעדי ראייה. הממצאים הארכאולוגיים מאמתים את מה שנאמר בספרי הבשורה, כולל בבשורת יוחנן. ד״ר וויליאם פוקסוול אולברייט, שהיה חבר צוות ומנהל בית הספר האמריקני לחקר המזרח בירושלים במשך 17 שנה, מצהיר ובצדק, ״מגילות מדבר יהודה הוסיפו עדות רבת ערך לענין עתיקותה של הבשורה אשר ליוחנן״ (אולברייט, ארכאולוגיה של א״י, עמ׳ 210). הוא ממשיך ואומר, ״נקודות המגע שבמערכת הלשונות הקבועות, הסמלים והדימויים שבין הספרות האיסיית והבשורה אשר ליוחנן הן קרובות במיוחד, אף כי קיים גם דמיון רב בינן לבין יתר סופרי הברית החדשה״ (אולברייט, ארכאולוגיה של א״י, עמ׳ 210). כל הפרטים הללו תומכים בכך שיוחנן היה עד ראייה למאורעות אותם הוא מתעד, או לפחות בעל גישה לעדי הראייה אותם הוא היה יכול לראיין. אם הדיון עד כה מתקבל על הדעת, זה אומר שיש לנו (בהתבסס על לוקס, מעשי השליחים ובשורת יוחנן) מקורות מהימנים אודות חייו ופעליו של ישוע ואודות הקהילה המשיחית הראשונה. אך זה לא הסוף, יש עדויות היסטוריות נוספות למהימנותן של הבשורות, כולל מתי ומרקוס. לדוגמה, מתי מזכיר באופן עצמאי אישים היסטוריים חשובים ומאומתים, כגון: הורדוס הגדול (מתי ב 3) ואת שלושת ילדיו: הורדוס ארכלאוס (מתי ב 22), הורדוס פיליפוס (מתי יד 3), והורדוס אנטיפס (מתי יד 1-11). מתי גם מזכיר שהורדוס אנטיפס (יחד עם שתי נשים נוספות) רצח את יוחנן המטביל. מרקוס מספר את אותו הסיפור (מרקוס ו 14). ולוקס מרחיב ומספר על אגריפס הראשון שהיה מצאצאו של הורדוס הגדול, ומספר שהוא הרג את יעקב אחיו של יוחנן (מעשי השליחים יב); ומספר על אגריפס השני, לפניו שאול העיד על עצמו (מעשי השליחים כה 13-כו 32). פילטוס הוא דמות חשובה בכל ארבע הבשורות. אותו פילטוס מופיע במספר כתבים של יוסף בן מתתיהו (מלחמות היהודים, קדמוניות היהודים), וגם מוזכר בכתובת שנמצאה בקיסריה בשנת 1961. בנוסף לפילטוס, ארבע הבשורות מזכירות דמות חשובה נוספת, קיפא הכהן, זה שגזר את דינו של ישוע למוות. לא רק שקיפא הכהן מוזכר בכתביו של יוסף בן מתתיהו, אלא שעצמותיו נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בשנת 1990. | אישים המופיעים בברית החדשה שקיומם מאומת מבחינה היסטורית | |---| | אישיות | המובאה בברית החדשה | מקור חיצוני | | ישוע | הרבה מובאות | יוסף בן מתתיהו, טקיטוס, פליניוס הצעיר, פלגון, ת'אלוס, סוונטוניוס, לוקיאנוס, קלסוס, מארה בר סרפיון, התלמוד | | אגריפס הראשון | מעשי השליחים יב 1-24 | יוסף בן מתתיהו, פילון האלכסנדרוני | | אגריפס השני | מעשי השליחים כה 13-כו 32 | יוסף בן מתתיהו | | חנניה הכהן הגדול | מעשי השליחים כג 2; כד 1 | יוסף בן מתתיהו | | חנן הכהן הגדול | לוקס ג 2; יוחנן יח 13, 24; מעשי השליחים ד 6 | יוסף בן מתתיהו | | ארטס | השנייה לקורינתים יא 32 | יוסף בן מתתיהו | | ברניקה (אשתו של אגריפס השני) | מעשי השליחים כה 13 | יוסף בן מתתיהו | | הקיסר אוגוסטוס | לוקס ב 1 | יוסף בן מתתיהו | | קיפא הכהן הגדול | מספר מובאות | יוסף בן מתתיהו ואחרים | | קלאודיוס | מעשי השליחים יא 28; יח 2 | יוסף בן מתתיהו | | דרוסילה (אשתו של פליקס) | מעשי השליחים כד 24 | יוסף בן מתתיהו | | נביא השקר המצרי | מעשי השליחים כא 38 | יוסף בן מתתיהו | | ארסטוס | מעשי השליחים יט 22 | כתובת ארכיאולוגית | | פליקס | מעשי השליחים כג 24-כה 14 | יוסף בן מתתיהו וטקיטוס | | גליון (נציב מדינת אכיה) | מעשי השליחים יח 12-17 | כתובת ארכיאולוגית | | גמליאל | מעשי השליחים ה 34; כב 3 | יוסף בן מתתיהו | | הורדוס אנטיפס | מתי יד 1-12; מרקוס ו 14-29; לוקס ג 1; כג 7-12 | יוסף בן מתתיהו | | ארכלאוס | מתי ב 22 | יוסף בן מתתיהו | | הורדוס הגדול | מתי ב 1-9; לוקס א 5 | טקיטוס ויוסף בן מתתיהו | | הורדוס פיליפוס (הראשון) | מתי יד 3; מרקוס ו 17 | יוסף בן מתתיהו | | הורדוס פיליפוס (השני) | לוקס ג 1 | יוסף בן מתתיהו | | הורודיה | מתי יד 3; מרקוס ו 17 | יוסף בן מתתיהו | | הבת של הורודיה | מתי יד 1-12; מרקוס ו 14-29 | יוסף בן מתתיהו | | יעקב | מספר מובאות | יוסף בן מתתיהו | | יוחנן המטביל | מספר מובאות | יוסף בן מתתיהו | | יהודה הגלילי | מעשי השליחים ה 37 | יוסף בן מתתיהו | | ליסניס | לוקס ג 1 | יוסף בן מתתיהו וכתובת ארכיאולוגית | | קירניוס | לוקס ב 2 | יוסף בן מתתיהו | | פילטוס | מספר מובאות | יוסף בן מתתיהו | | פורקיוס פסטוס | מעשי השליחים כד 27-כו 32 | יוסף בן מתתיהו | | סרגיוס פולוס | מעשי השליחים יג 6-12 | כתובת ארכיאולוגית | | הקיסר טיבריוס | לוקס ג 1 | טקיטוס, סוונטוניוס, פטרקולוס, דיו קסיוס, יוסף בן מתתיהו | - שימו לב שלא מדובר ברשימת מקורות חיצוניים מפורטת ושלמה. עשויים להיות מקורות חיצוניים נוספים לחלק מהאישים המופיעים בברית החדשה. כפי שהטבלה הזו מראה, יש אישים אחרים בברית החדשה שקיומם מאושר על ידי מקורות חיצוניים לא משיחיים. אישים כמו, קירניוס, סרגיוס פולוס, גליון, פליקס, פסטוס, הקיסר אוגוסטוס, הקיסר טיבריוס וקלאודיוס. אנו מפנים כעת את שאלתנו לאביעד קליינברג- מה עוד מחברי הבשורות היו יכולים לעשות כדי להוכיח שהם היו עדי ראייה, או שהכירו עדי ראייה למאורעות אותם הם מתעדים, ולהראות שהם לא המציאו סתם סיפורים? **3. מחברי הבשורה האמינו במשיח ולכן עדותם מוטית** הטענה השלישית של קליינברג נגד אמינות הבשורות בספרו "המדריך לחילוני", היא שמחברי הבשורות האמינו במשיחיותו ובאלוהותו של ישוע, ושכתוצאה מכך, הבשורות הן מוטות. זה נכון שמחברי הבשורות האמינו בישוע, ולכן הם כן היו מוטים לטובתו. אך לא נובע מכאן בשום צורה, שהם שיקרו או עיוותו את המאורעות. למעשה, האמונה שלהם בישוע הייתה יכולה דווקא להניע אותם לדייק ולייצג את המאורעות בדרך המהימנה ביותר. הטענה שהבשורות הן לא אמינות משום שהן נכתבו על ידי מחברים שהאמינו בישוע מפספסת את השאלה החשובה, והיא: מדוע הם בכלל האמינו בו למרות כל הסיבות שהיו להם שלא להאמין? האם היו להם סיבות לא להאמין בישוע? וודאי! חשבו על הסיטואציה שאיתה התמודדו התלמידים אחרי צליבתו: 1.המנהיג שלהם מת, והציפיות של המשיחיים באותה תקופה לא כללו משיח אשר במקום לנצח את האויבים של ישראל (הרומאים), ימות באופן מביש כפושע. 2.על פי החוק היהודי, ההוצאה להורג של ישוע כפושע הציגה אותו ככופר, אדם שאכן הוא תחת הקללה של אלוהים (דברים כ"א-23). האסון של הצליבה בשביל התלמידים לא היה שפשוט המנהיג שלהם נהרג, אלא שהצליבה הראתה, למעשה, שהפרושים צדקו כל הזמן ההוא, ששלוש שנים הם הלכו אחר כופר, אחרי אדם מקולל על ידי אלוהים. מה הניע אותם להאמין בו ואף להיות מוכנים למות עבור אמונתם? ולא רק אותם, מה הניע ספקנים (כמו יעקב אחיו של ישוע) ואויבים (שאול השליח שרדף מאמינים לפני אמונתו בישוע) לחרף את נפשם עבור אמונה שנגדה את כל הציפיות והאמונות שלהם? כמובן, שעצם העובדה שהם היו מוכנים לסבול ולמות עבור אמונתם, לא מוכיחה שאמונתם הייתה נכונה. אך עובדה זו כן בהכרח מוכיחה, שהם לפחות האמינו בכל לבבם בדברים שהם הפיצו וחיברו. אם קיימת קבוצת אנשים שמורכבת אף מספקנים ומתנגדים לשעבר, שמספרים סיפור, ומוכנים אף למות עבורו, זה מצביע על כך שהם באמת ובתמים מאמינים בסיפור שלהם. וכעת נענה על גוף הטענה, הטענה שעדות מוטית היא עדות שקרית היא שגויה לחלוטין. אנשים יכולים להיות **אוביקטיביים** מבלי להיות **ניטרליים**. רופא יכול לאבחן מטופל בצורה אובייקטיבית גם אם המטופל הוא מישהו שקרוב אליו רגשית. כלומר, הוא יכול להיות אובייקטיבי למרות שהוא לא נייטרלי. למעשה, אם המטופל הוא הבן של הרופא, זה יניע אותו לרצות לטפל בו בצורה טובה יותר ומדויקת יותר. אם אנו פוסלים עדות בגלל ההטייה של המחבר, אז עלינו לפסול את כל הכתבים מהעת העתיקה, מאחר והם גם נכתבו על ידי מחברים אשר להם הייתה מטרה והטייה. ההבדל בין נייטרליות לאוביקטיביות הוא הבדל קריטי אותו קליינברג מפספס. ### **4. הבשורות מלאות בסתירות?** נניח לרגע שקליינברג צודק בכך שקיימות סתירות בבשורות. מה הדבר יוכיח? ובכן, לא הרבה כמו שהוא חושב. קיימות סתירות רבות בתיעודים ובביוגרפיות מן העת העתיקה, אך זה לא גורם לחוקרים ולהיסטוריונים לזרוק אותם לפח או לא להתייחס אליהם כאל מקורות מידע היסטוריים טובים וחשובים. לדוגמה, ביולי של שנת 64 לספירה, העיר רומא החלה לעלות באש. המאורע מתועד על ידי שלושה מקורות: טקיטוס (112 לספירה), סווטוניוס (115 לספירה), ודיו קסיוס (200 לספירה), כאשר אף אחד מהם לא מהווה מקור אידיאלי. אף אחד מהם לא היה עד ראייה להרבה או אם בכלל, מן האירועים עליהם הם מדווחים. בנוסף לכך, קיימים הבדלים בתיעודים שלהם אודות השריפה ברומא. האם נירון שלח בצורה גלויה אנשים כדי לשרוף את העיר (סווטוניוס), או שהוא עשה זאת בסתר (דיו קסיוס), או שהוא בכלל לא היה אחראי על השריפה (טקיטוס)? תלוי איפה קוראים. האם נירון צפה באש מהמגדל מאיקנס (סווטוניוס) או מגג טירתו (דיו קסיוס), או שהוא בכלל נכח עשרות קילומטרים מהמאורע בעיר אנטיום (טקיטוס)? תלוי איפה קוראים. אמנם לעולם לא נדע כנראה מי צדק בפרטים, החוקרים עדיין מחשיבים את המקורות הללו למקורות אמינים וטובים מספיק כדי להסיק מהם שרומא עלתה באש. חשבו אף על דוגמה מודרנית יותר; השורדים של טיטניק סתרו אחד את השני בעדויות שלהם כשתיארו את מה שהתרחש: חלקם טענו שכאשר הספינה התנגשה בקרחון היא פשוט טבעה, ואילו חלק טענו שכאשר הספינה התנגשה בקרחון, היא נחצתה לשניים ורק לאחר מכן טבעה. האם ניתן להסיק על בסיס הסתירות בעדויות שספינת הטיטניק מעולם לא טבעה? כמובן שלא. אותו העניין תקף לגבי הבשורות, גם אם זה היה נכון שקיימות סתירות בתיעודים או בגרסאות, זה לא אומר שלא ניתן להתייחס לבשורות כאל מקורות מספיק טובים שיכולים לספק לנו מידע חשוב אודות חייו, פעלו ומשנתו של ישוע. אחרת, המחקר ההיסטורי היה קורס. אז האם באמת קיימות סתירות בין הבשורות? ובכן, קליינברג כלל לא מנסה אפילו לתת דוגמה אחת. כפי שניתן לקרוא במאמר [הזה](https://igod.co.il/%D7%99%D6%B5%D7%A9%D7%81%D7%95%D6%BC%D7%A2%D6%B7-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A9/), הבשורות נכתבו בז'אנר של ביוגרפיות רומיות-יווניות, ובז'אנר הזה היו קיימים אמצעים ספרותיים שמסבירים בצורה מאוד הגיונית את ההבדלים והשוני שקיימים בבשורות. האמצעים הספרותיים הללו נתנו גמישות למחברים לדחוס את הנרטיב, לעצב אותו, לשכתב אותו, לפשט אותו וכו'. הבדלים אחרים בבשורות כלל אינם דורשים אפילו את השימוש באמצעים הללו ויכולים להיות מוסברים על ידי[ הרמוניזציה פשוטה וסבירה](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/). נתייחס כעת למאמר מוסגר של קליינברג. הוא כותב "היו גרסאות שלא נכנסו לכתבי הקודש הנוצריים". לא ברור מן הכתוב אם קליינברג מנסה להעביר את הרושם שהבחירה הייתה שרירותית, אך לשם הסרת הספק, אנו נתייחס לטענה הזו כאל טענה נגד מהימנות הברית החדשה. בחירת הבשורות לא הייתה שרירותית; היו קריטריונים ברורים לגבי הבחירה. אחד מהקריטריונים היה שהבשורה הייתה חייבת להיכתב על ידי אחד מהשליחים או מישהו שהיה מקושר לשליחים. בעוד שגם בשורות אחרות טוענות שנכתבו על ידי השליחים (כמו הבשורה על פי תומא, הבשורה על פי פטרוס, הבשורה על פי פיליפוס, הבשורה על פי יהודה ואחרים), חוקרים מסכימים שמדובר בזיופים שחוברו במאה השנייה ואפילו במאה השלישית. אפילו החוקר הסקפטי בארט הרמן כותב: > "התיעודים האחרים הללו הם מעניינים באופן קיצוני וראויים לקריאה. אך הם לא מספקים לנו, כעיקרון מידע היסטורי מהימן. הם (התיעודים) מאוחרים יותר מהבשורות של הברית החדשה והם מלאים באגדות מסקרנות, סיפורים אודות בן האלוהים… אם אנו רוצים לדעת על חייו של ישוע ההיסטורי, אנו מוגבלים פחות או יותר להשתמש בארבע הבשורות של מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן."7 ### **5. קיימים חורים בבשורות** הטיעון האחרון שלו נגד הבשורות הוא שקיימים בהם חורים. הוא מתלונן על כך שהבשורות אינן מספקות לנו תיעוד מפורט וכולל של חייו של ישוע. הוא שואל > "אילו האמנו שאלוהים חי עלי אדמות 33 שנים, האם לא היינו עושים מאמץ לספר יותר על עלילותיו בין גיל שנה לשלושים? קליינברג שוב מתעלם מן העובדה שהבשורות נכתבו בז'אנר של ביוגרפיות רומיות-יווניות של העת העתיקה. מדוע יש לקחת זאת בחשבון? הסיבה לכך היא שבעת כתיבת ביוגרפיות בעת ההיא, המחברים פעלו על פי העיקרון שנקרא "עיקרון הרלוונטיות הביוגרפית" (The Law of Biographical Relevance8). מהו העיקרון? העיקרון הזה אומר שהסיפור מסופר בצורה הכי רלוונטית לדמות הראשית של הביוגרפיה. אחת מההשלכות של העיקרון הזה הוא שלעתים פרטים מסוימים אודות אותו המאורע המופיעים בתיעוד אחד, לא יופיעו בתיעוד אחר משום שהם לא משרתים את מטרתו של המחבר ואינם תורמים בצורה משמעותית לסיפור. מחברי הברית החדשה לא התעניינו בלספק ביוגרפיה מקיפה אודות כל חייו של ישוע עלי אדמות. הן מתמקדות באופן מכוון על שלוש שנות הפעילות של ישוע, משום שאלו השנים הכי רלוונטיות והכי קריטיות למסר של הברית החדשה. ### קליינברג פספס את היסוד האמיתי של האמונה המשיחית אביעד קליינברג הציג חמישה טיעונים קצרים נגד האמונה המשיחית, שגם אם הם היו נכונים, הם כלל לא היו מפריכים אותה. מדוע? משום שהאמונה המשיחית לא עומדת על מהימנות הבשורות, אותה ניסה קליינברג לתקוף. האמונה המשיחית עומדת על מאורע אחד-תקומתו של ישוע מן המתים. קליינברג כלל לא ניסה להסביר את העובדות המרכזיות המקובלות על ידי הרוב המוחץ של החוקרים כיום, אשר תומכות בתקומתו של ישוע מן המתים: 1. שהקבר של ישוע נמצא ריק על ידי קבוצת נשים. 2. שהתלמידים טענו שהם ראו את ישוע מופיע בפניהם לאחר מותו. 3. שהתלמידים ואף ספקנים ואויבים האמינו בתקומתו והיו מוכנים למות עבור אמונתם. גם אם כל הטיעונים של קליינברג הם נכונים, עדיין ניתן, בעזרת הקריטריונים שדיברנו עליהם קודם, להראות שהעובדות הללו הן אכן נכונות מבחינה היסטורית. ואז בעזרת קריטריונים אחרים, להראות שההסבר הכי טוב לעובדות הללו הוא תקומתו של ישוע מן המתים (קריטריונים כמו: כוח הסברי, כח היקפי, וכו'). כל זאת ניתן לעשות מבלי להניח את המהימנות הכללית של הבשורות, משום שכפי שהסברנו קודם, הקריטריונים שעל פיהם קובעים אם מאורע מסויים הוא אותנטי, לא תלויים במהימנות של כל התיעוד, אלא הם מתמקדים על מאורע אחד ספציפי. והמאורע הספציפי שעל בסיסו עומדת האמונה המשיחית היא תחייתו של ישוע מן המתים. [בחלק הבא](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0/) נענה על מספר סוגיות פילוסופיות אותן קליינברג מעלה, הכוללות את קיומו של הגיהנום והמוסר. הערות: 1. A.N. Sherwin-White, Roman Society and Roman Law in the New Testament (Oxford: Clarendon, 1963), 189. 2\. P. Bockh, *Corpus Inscriptionum Graecarum* 4521 and 4523. 3\. https://www.biblicalarchaeology.org/daily/news/jewish-purification-stone-vessel-workshop-galilee/ 4\. יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ח, פסקה ו, סעיפים 341-340. 5\. ראו: Gibson, Shimon, "The Bethesda Pool in Jerusalem: A New Investigation of Old Excavations", in: ברוך, אייל, לו-רייפר, איילת, פאוסט, אברהם (עורכים), חידושים בחקר ירושלים, הקובץ הארבעה-עשר, מרכז אינגבורג רנרט ללימודי ירושלים, רמת גן, 2008. 6\. http://www.nbcnews.com/id/6750670#.XgnUOUczaUk. 7\.  ה"תלמיד" האחר אותו הכהן הכיר הוא יוחנן, מחבר הבשורה. יוחנן לא מזכיר את השם של עצמו בבשורה (כ 2; כא 20, 24). 8\. Ehrman, Jesus, Interrupted, 151. 9\. השם של העיקרון הוא תרגום מספרו של החוקר מייק לייקונה: Licona, Michael R.. Why Are There Differences in the Gospels? (p. 228). Oxford University Press. ראו גם: Duane Reed Stuart, Epochs of Greek and Roman Biography, Sather Classical Lectures 4 (1928; repr., New York City: Biblo and Tannen Booksellers and Publishers, 1967), 78. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** ישוע בראי ההיסטורי, מהימנות כתבי הקודש, פילוסופיה **תגיות:** אתאיזם, הברית החדשה, היסטוריה, סתירות בברית החדשה? --- ### [מדוע יש הבדלים בבשורות הברית החדשה?](https://igod.co.il/jesus-new-testament/אמצעים-ספרותיים-שמסוגלים-להסביר-את-הש/) **Published:** דצמבר 9, 2019 **Author:** מייקל לייקונה **Content:** מראשית ההיסטוריה של האמונה המשיחית, רבים שמו לב שקיים שוני בין הנרטיבים של הבשורות. אחת הגישות הנפוצות ביותר בניסיון לגשר וליישב בין הסתירות, היא לספק נרטיב אחד כולל שפותר את ההבדלים השונים הקיימים בבשורות של הברית החדשה. מאמר זה מבקש להציג גישה חדשה ופורצת דרך ליישוב הסתירות לכאורה. מאמר זה מבוסס על עבודתו של החוקר מייקל לייקונה1. מחקרו השווה את ההבדלים שבנרטיבים של הבשורות עם ההבדלים שבכתביו של פלוטרכוס2, ומצא כי מדובר בתבניות זהות של שוני. הוא מראה שאותן תבניות מייצגות בעצם אמצעים ספרותיים שהיו נפוצים באותה תקופה בקרב מחברי ביוגרפיות. מה הם אותם אמצעים? ובכן, מדובר באמצעים הבאים: 1. העברה (Transferal): אמצעי ספרותי אשר בו המחבר מעביר באופן מודע מילים או מעשים לאדם מסוים כשלמעשה הם היו שייכים לאדם אחר. 2. עקירה (Displacement): אמצעי ספרותי בו המחבר לוקח באופן מודע מאורע מההקשר המקורי שלו, ושותל אותו באחר. 3. ערבוב (Conflation): אמצעי ספרותי שבו המחבר מערבב שני יסודות משני אירועים או יותר (או גם בני אדם) ומתעד אותם כאירוע אחד. 4. דחיסה (Compression): אמצעי ספרותי שבו המחבר מקצר את האירוע ודוחס אותו לטווח זמן קצר יותר. 5. זרקור (Spotlighting): אמצעי ספרותי שבו המחבר מתמקד על דמות אחת בצורה כזו שרק היא מוזכרת, בעוד האחרות לא. 6. פישוט (Simplification): אמצעי ספרותי שבו המחבר מאמץ חומר מסוים על ידי השמטה או שינוי הפרטים אשר עלולים לסבך את הנרטיב הכללי. 7. שכתוב (Paraphrasing): אמצעי ספרותי שבו המחבר מספר את הנרטיב במילים שלו. ### **דוגמאות מכתביו של פלוטרכוס** כעת ניתן דוגמה אחת לכל אמצעי, כפי שזה מופיע בכתביו של פלוטרכוס. כדי לקבל דוגמאות נוספות, מומלץ לראות בספרו של לייקונה3. - **העברה: ב"פומפיוס" סז. 3-4, דומיטיוס אהנובארבוס, פאווניוס ואפראניוס הביעו שלוש הלצות נגד פומפיוס על כך שהוא סירב לרדוף אחר קיסר. פלוטרכוס מוסיף גם שרבים הביעו דברים דומים. בקיסר מא. 1-2, פאווניוס ואפראניוס מביעים את אותם הדברים שמתועדים בפומפיוס. אך שימוב לב למה שפלוטרכוס כותב ב"קיסר" מא: "אבל כל האחרים גינו את פומפיוס בשל פחדו מפני מלחמה והקניטוהו בכינויים 'אגאממנון , ו'מלך המלכים…"4 ואילו ב"פומפיוס", פלוטרכוס כותב שזה שאמר את הדברים הללו היה אהנובארבוס: "…טינה זו גברה כשדומיטיוס אהינו-בארבוס קרא לו 'אגאממנון' ומלך המלכים המלכים"5.** זה נראה שפלוטרכוס העביר את דבריו של אהינובארבוס לאחרים. - **עקירה: בסיפור כיבוש איטליה על ידי קיסר6 קיימת עקירה. ב"קיסר" וב"אנטוניוס" פלוטרכוס מתעד את רצף האירועים כך: 1. קיסר רודף אחר פומפיוס לברינדיזי. 2. כשהוא הבין שפומפיוס ברח מעבר לים, הוא הלך לרומא משום שלא היה לו את האמצעי לעבור בים. כשהיה ברומא הוא השתלט על אוצר המדינה. 3. לאחר מכן הוא חזר לספרד כדי לנצח את שליחיו של פומפיוס ולבלום את כוחותיו.** לעומת זאת, ב"פומפיוס", קיסר 1. עצר קודם ברומא, שם הוא השתלט על אוצר המדינה. 2. לאחר מכן הלך לברינדיזי לרדוף אחר פומפיוס. 3. כשהבין שפומפיוס נמלט מעבר לים, הוא הלך לספרד כדי להביס את שליחיו ולהדוף את כוחותיו. מכאן, ניתן להבין שפלוטרכוס עקר את מסעו של קיסר לרומא ושתל אותו לפני המצור של ברינדיזי. - **ערבוב: חזרתו של קיקרון מהגלות- הסיפור הזה מופיע בשלושה מקומות. יש שלושה הבדלים בין התיעודים של פומפיוס וקיקרון. בקיקרון לג 1-6, שלושת הצעדים של פומפיוס להשיב את קיקרון מהגלות מתוארים כך: 1.** פומפיוס וחבריו של קיקרון ניסו להשיב את קיקרון אך קלודיאוס התנגד. 2. אחרי שמשרתו של קלדיוס הגיעה לסיומה, אלימות גדולה התרחשה בפורום ב- 23 לינואר בשנת 57 במקום שבו האח של קיקרון נפצע וכנראה נהרג. 3. כתגובה לכך, אחד הטריבונים העמידו לדין את קלודיוס על האלימות, ורבים הגיעו מהערים שמסביב לרומא כדי לתמוך בפומפיוס. בכך, פומפיוס גירש את קלודיוס מהפורום וזימן את האנשים להצבעה, שהתרחשה ב- 4 לאוגוסט בשנת 57. לעומת זאת, כאשר פלוטרכוס מספר את אותו הסיפור בפומפיוס מט.1-4, הוא דוחס את הסיפור ומערבב את ההתרחשויות לשלב אחד בלבד: פומפיוס ליווה את אחיו של קיקרון עם האנשים אל תוך הפורום, שם כמה נפצעו, כמה נהרגו, וקלדיוס נוצח. - **דחיסה: בדוגמה הקודמת ("ערבוב") ראינו שפלוטרכוס דוחס את הנרטיב בפומפיוס מט 1-4.** - **זרקור: הסיפור שבו קיסר תוקף את ארימינום מופיע בחמישה חיי אישים: קיסר, פומפיוס, קטאון הצעיר, אנטוניוס וקיקרון. קיימים מספר הבדלים בין הסיפורים, אחד מהם ניתן להסביר דרך השימוש באמצעי הזרקור. ההבדל שאותו אנו יכולים להסביר באמצעי הזה מתבטא בשאלת זהותם של אלו שקאטון הזכיר להם שהוא הזהיר אותם לגבי כוונותיו של קיסר. ב"פומפיוס" ס, הוא הזכיר זאת לפומפיוס. אך ב"קטאון האחרון" נב, הוא הזכיר זאת לרבים, כולל את פומפיוס שנכח ביניהם, ואז הוא ביקש ממנו עצה לגבי הצעדים שיש לנקוט בנוגע לקיסר שהיה בדרכו לרומא. סביר מאוד להניח ששני התיעודים נכונים, אלא שפולטרכוס (בנרטיב "פומפיוס") מאיר זרקור על פומפיוס, הדמות המרכזית.** - **פישוט: ב"פומפיוס" פ, פלוטרכוס מדווח שאחרי שברוטוס רצח את קיסר וברח מרומא, הוא גילה את תאודוטוס, שברח מקיסר שנים לפני כן. ברוטוס רצח את תאודוטוס בעינויים רבים. לעומת זאת, ב"ברוטוס" לג, פלוטרכוס מדווח שברוטוס גילה את תאודוטוס והעניש אותו מבלי להזכיר העינויים הקשים. זו דוגמה לפישוט על ידי פלוטרכוס.** - **שכתוב\\פרפרזה: ב"קראסוס" טו, תומכי קאטון ודומיטיוס שואלים, "למה רוצים שניים אלה להיות קונסולים בשנייה? למה שוב שניהם יחד , ולא אחד מהם עם אחר? כלום אנו חסרים אנשים שראויים להיות חבריהם של קראסוס ופומפיוס"?7 ב"קאטון האחרון" מא, הדיון שלהם מסוכם בכך שנאמר שאסור שהכוח הקונסולי יתגבר כתוצאה מכך שפומפיוס וקראסוס משרתים בתור עמיתים של הקונסול.** ### **דוגמאות מהברית החדשה:** ##### **העברה**  **דוגמה א**: בבשורת מתי כא, אחרי שישוע מספר את "משל בעל הכרם והחוכרים" הוא שואל את הפרושים: וּבְכֵן, כְּשֶׁיָּבוֹא בַּעַל הַכֶּרֶם מַה יַּעֲשֶׂה לַכּוֹרְמִים הָהֵם? (פס' 40) ואז מתי מתעד שראשי הכהנים והזקנים ענו לו: הֵשִׁיבוּ לוֹ: "הַשְׁמֵד יַשְׁמִיד אֶת הָרְשָׁעִים הָהֵם, וְאֶת הַכֶּרֶם יַחְכִּיר לְכוֹרְמִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לוֹ אֶת הַפְּרִי בְּעִתּוֹ." (פס' 41). ואילו כאשר קוראים את המשל בבשורות לוקס ומרקוס (לוקס כ 9-19, מרקוס יב 1-12), אנו רואים שמי שעונה על השאלה הוא ישוע עצמו ולא ראשי הכהנים והזקנים: וְעַתָּה מַה יַּעֲשֶׂה לָהֶם בַּעַל הַכֶּרֶם? יָבוֹא וְיַשְׁמִיד אֶת הַכּוֹרְמִים הָהֵם, וְאֶת הַכֶּרֶם יִתֵּן לַאֲחֵרִים." **כְּשָׁמְעָם** זֹאת (ראשי הכהנים והזקנים) אָמְרוּ: "חַס וְחָלִילָה!" (לוקס כ 15-16). מַה יַעֲשֶׂה בַּעַל הַכֶּרֶם? יָבוֹא וְיַשְׁמִיד אֶת הַכּוֹרְמִים וְיִתֵּן אֶת הַכֶּרֶם לַאֲחֵרִים. (מרקוס יב 9). אנו רואים שמתי השתמש באמצעי הספרותי של ה"העברה", בכך שהוא העביר את דברי ישוע ושם אותם בפיהם של ראשי הכהנים והזקנים. הסיבה לכך היא שמתי ככל הנראה רצה ליצור שיח בין ישוע לראשי הכהנים והזקנים כדי להוסיף לאפקט של הסצינה. **דוגמה ב:** דוגמה נוספת לאמצעי ההעברה היא סיפור ריפוי עבדו של שר המאה. קיים הבדל עיקרי בין התיעודים של בשורות מתי ולוקס (מתי ח 5-13; לוקס ז 1-10). בלוקס שר המאה שלח את חבריו אל ישוע אך לעולם לא פגש אותו. לעומתו, מתי מסיר את החברים של שר המאה וכותב ששר המאה בכבודו ובעצמו יצא אל ישוע לפגוש אותו. זוהי עוד דוגמה לאמצעי הספרותי שבו מעבירים את דבריהם של דמות אחת לדמות אחרת וגם מבצעים חילוף בין הדמויות. **דוגמה ג:** במרקוס י 35, יעקב ויוחנן בני זבדי מבקשים מישוע לשבת לימינו ולשמאלו במלכותו: .נִגְּשׁוּ אֵלָיו **יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן בְּנֵי זַבְדַּי וְאָמְרוּ לוֹ**: "רַבִּי, חֲפֵצִים אָנוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַעֲנֵנוּ מַה שֶּׁנְּבַקֵּשׁ מִמְּךָ. **שָׁאַל אוֹתָם**: "מָה אַתֶּם רוֹצִים שֶׁאֶעֱשֶׂה לְמַעַנְכֶם?" **הֵשִׁיבוּ לוֹ**: "תֵּן לָנוּ לָשֶׁבֶת אֶחָד לִימִינְךָ וְאֶחָד לִשׂמֹאלְךָ בְּתִפְאֶרֶת כְּבוֹדְךָ." ואילו במתי כ 20, באותו המאורע, אשתו של זבדי (אמם של יוחנן ויעקב) מבקשת מישוע שבניה (יוחנן ויעקב) ישבו לימינו ולשמאלו של ישוע: **אַחֲרֵי כֵן נִגְּשָׁה אֵלָיו הָאֵם שֶׁל בְּנֵי זַבְדַּי** עִם בָּנֶיהָ וְהִשְׁתַּחַוְתָה לוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דָּבָר. שָׁאַל **אוֹתָהּ**: "מַה **בַּקָּשָׁתֵךְ**?" **הֵשִׁיבָה** לוֹ: "אֱמֹר נָא שֶׁיֵּשְׁבוּ שְׁנֵי בָּנַי אֵלֶּה אֶחָד לִימִינְךָ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלְךָ בְּמַלְכוּתְךָ." (מתי כ 20-21). #### **עקירה** **דוגמה א:** סיפור ריפוי איש המצורע הוא דוגמה לאמצעי העקירה. הסיפור מתאר איש מצורע שהגיע לישוע ואמר לו שהוא יכול לרפא אותו אם הוא רוצה. ישוע נגע באיש ואמר לו שהוא רוצה שהוא יטהר, ולאחר מכן האיש מטוהר מהמחלה. סיפור זה מופיע בכל שלוש הבשורות הסינופטיות (מתי, מרקוס ולוקס). לוקס מתעד את המאורע עם זרימה כרונולוגית, בִּהְיוֹתוֹ בְּאַחַת הֶעָרִים (לוקס ה 12), ולאחר מכן הוא מתאר, בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר לִמֵּד (פס' 17). מרקוס ממקם את המאורע בהקשר עם כרנולוגיה ספציפית. ישוע מרפא את חמותו של פטרוס (מרקוס א 30-31). ואז הוא כותב, בָּעֶרֶב, עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ, הֵבִיאוּ אֵלָיו אֶת כָּל הַחוֹלִים וַאֲחוּזֵי הַשֵּׁדִים (מרקוס א 32-34). לאחר מכן בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, בְּעוֹד חֹשֶׁךְ, קָם וְיָצָא אֶל מָקוֹם שׁוֹמֵם וְהִתְפַּלֵּל שָׁם. (מרקוס א 35-38). לאחר מכן הוא עזב את כפר נחום והלך לכל הגליל ובישר בבתי הכנסת (מרקוס א 39). בזמן המסע הזה מרקוס מתעד שהוא ריפא את המצורע (מרקוס א 40-45). במרקוס ב 1 ישוע חזר לכפר נחום אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים (מרקוס ב 1).  לכן, על פי הכרנולוגיה של מרקוס, זה ברור שישוע ריפא את המצורע לאחר שריפא את חמותו של פטרוס. מתי גם כן ממקם את ריפוי המצורע בהקשר עם כרונולוגיה ספציפית. אך היא שונה מהכרונולוגיה במרקוס. במתי ריפוי המצורע גם כן מתרחש בזמן שהותו של ישוע בגליל (מרקוס ד 23-25). מתי ממקם את הדרשה על ההר בזמן המסע הזה (מתי ה 1- ז 29). לאחר הדרשה, מתי מתעד שקהל גדול הלך אחרי ישוע כאשר האיש המצורע הגיע לישוע ונרפא (מתי ח 1-4). לאחר מכן, ישוע חזר לכפר נחום וריפא את חמותו של פטרוס (מתי ח 14-17). לכן, בבשורת מתי, ישוע ריפא את המצורע לפני שריפא את חמותו של ישוע, ואילו במרקוס הסדר הוא הפול. ראוי לציין שגם מתי וגם מרקוס השתמשו בכרונולוגיה מפורשת לכן לא ניתן לטעות בסדר האירועים. מי אחראי על שינוי הכרונולוגיה? פרטים נוספים עשויים לעזור לנו לענות על השאלה. ישוע ביקש מהמצורע שנרפא לא לספר לאף אחד על מה שהתרחש. במרקוס ולוקס אין שום רמז לכך שהאירוע בו ישוע ריפא את המצורע היה ציבורי. לעומת זאת, במתי ישוע מרפא את המצורע לפני קהל עצום. למה שישוע ירפא מצורע לעיני כולם, ולאחר מכן יצווה עליו לא לספר לאף אחד על הריפוי? יותר הגיוני לטעון שהריפוי התרחש בפורום פרטי כפי שזה ברור ממרקוס ולוקס ושמתי מיקם את המאורע בהקשר שונה. המסקנה הזו מתחזקת כאשר לוקחים בחשבון את הסיבה בגללה מתי עשה זאת. ריפוי המצורע מופיע במתי, בהקשר רחב יותר של ריפוי שני העיוורים. ריפוי המצורע הוא הוא דוגמה אחת לניסים הרבים שישוע ביצע המתועדים כדי לתמוך בתשובתו של ישוע לשאלתו של יוחנן המטביל במתי יא 4-5: "לְכוּ הַגִּידוּ לְיוֹחָנָן אֶת אֲשֶׁר אַתֶּם שׁוֹמְעִים וְרוֹאִים: עִוְרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים, מְצֹרָעִים מְטֹהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים קָמִים, עֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים. דרך השימוש באמצעי הספרותי מתי מיקם את הסיפור על הריפוי של המצורע בהקשר שמושך את תשומת לבנו לאותם הניסים המצופים מהמשיח המובטח בתנ"ך. כלומר האירועים עצמם הם היסטוריים. ואילו הכרונולוגיה והמיקום של המאורע בהקשר הספציפי הזה, הם חלק מהיצירה הספרותית של מתי. **דוגמה ב:** מתי ישוע נדחה כאשר היה בנצרת? לוקס ממקם את הדחייה בתחילת שירותו של ישוע, זמן קצר לאחר שהוא נוסה במדבר (לוקס ד 15-30), ואילו מרקוס ומתי ממקמים את המאורע מאוחר יותר בשירותו של ישוע (מרקוס ו 1-6; מתי יג 53-58). האם מדובר אולי באירועים שונים? יש סיבות טובות לחשוב שלוקס עקר את הסיפור מהקשרו המקורי וקישר אותו באופן מפורש לתחילת שירותו של המשיח. מרקוס מתעד את שרשרת האירועים הבאה: ישוע משקיט סערה בגליל, מרפא איש אחוז שדים, מרפא את אישה זבת דם, מקים לתחייה את ביתו של יאיר, נדחה בנצרת, שולח את השנים עשר, נשאל לגבי הורדוס, מתודרך על ידי השליחים שעתה חזרו ממסעם, ומאכיל חמשת אלפים איש. אותה שרשרת האירועים מופיעה גם בלוקס עם אותו הסדר, חוץ מאירוע הדחייה. המאורע הזה לא מופיע בשרשרת המאורעות של לוקס. לוקס במקום זאת ממקם את המאורע בזמן מוקדם יותר של שירותו של ישוע. עלינו לחזור אחורה ולראות מה מתרחש בשלוש הבשורות הסינופטיות. כל שלוש הבשורות מתעדות שישוע נוסה במדבר ואז שהוא חזר לגליל. מתי ולוקס אחרי זה אומרים שישוע עזב את נצרת והלך לכפר נחום (מתי ד 13; לוקס ד 16-31). אך לוקס מספק פרטים נוספים. הוא מלמד אותנו שישוע עזב את נצרת בגלל שהוא נדחה שם וכמעט נהרג (לוקס ד 16-30). כמובן שזה אפשרי שישוע נדחה פעמיים שם. לעומת זאת, חשבו על כך: קודם כל, כפי שראינו קודם, לוקס מסכים עם מרקוס לגבי שרשרת האירועים, ומחסיר רק את המאורע הזה (שמופיע בהקשר שונה). שנית, יש הקבלות חזקות בין שלוש הבשורות לגבי הסיפור הזה: ישוע הטיף בבית כנסת בשבת (מרקוס ו 2; מתי יג 54; לוקס ד 24); התגובה של האנשים הייתה שהם מכירים את המשפחה של ישוע (מרקוס ו 3; מתי יג 55-56; לוקס ד 22);  ותשובתו של ישוע הייתה שאין נביא בעירו (מרקוס ו 4; מתי יג 57; לוקס ד 24). מה שמצביע על כך שאו שמרקוס או שלוקס, עקרו את הסיפור ומיקמו אותו בהקשר שונה. **דוגמה ג**: מתי ישוע טיהר את בית המקדש? יוחנן ב 11-13 ממקם את המאורע באופן מפורש בתחילת שירותו של המשיח, זמן קצר לאחר הנס בכפר קנה שבגליל. לעומת זאת, שאר הבשורות ממקמות את המאורע בבירור בתוך השבוע האחרון של חייו. ככל הנראה מרקוס או יוחנן עקרו את המאורע מהקשרו המקורי ושתלו אותו בהקשר אחר. ##### **ערבוב** **דוגמה א:** סיפור ריפוי בעל היד היבשה בשבת הוא דוגמה לאמצעי הערבוב. במרקוס ג 2-5 ולוקס ו 7-10, הפרושים שותקים לאורך כל המאורע כדי לראות אם ישוע ירפא את בעל היד היבשה, וכך יפר את השבת כדי שיהיה להם במה להאשימו. אך ישוע הכיר את מחשבותיהם ושאל אותם אם מותר לעשות טוב בשבת כדי להציל חיים. לעומת זאת, במתי יב 10-13, הפרושים לא שתקו. למעשה, מתי לקח את המחשבות של הפרושים והמיר אותן לשיחה עם ישוע: הֵם פָּנוּ אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה: "הַאִם מֻתָּר לְרַפֵּא בְּשַׁבָּת? וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ" (מתי יב 10). לוקס מדווח על המאורע הזה וגם על מאורע אחר בלוקס יד 1-6, למרות שיש דמיון בין השניים. בסיפור השני, ישוע אכל ארוחת ערב בביתו של מנהיג הפרושים בשבת. בגלל שהיה איש התפוח ממים, התבוננו בישוע בדריכות כדי לראות אם הוא ירפא את החולה בשבת. ישוע שאל את בעלי התורה והפרושים, "הֲמֻתָּר לְרַפֵּא בְּשַׁבָּת אוֹ לֹא?",כאשר הם שתקו, ישוע ריפא את האדם, שלח אותו, ואמר להם, "מִי מִכֶּם, שֶׁחֲמוֹרוֹ אוֹ שׁוֹרוֹ יִפֹּל לְתוֹךְ בְּאֵר, לֹא יְמַהֵר לְהַעֲלוֹתוֹ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת?" (לוקס יד 5). מתי מספק משפט זהה בסיפור הראשון של ריפוי האיש בעל היד היבשה: "מִי מִכֶּם הָאִישׁ שֶׁכֶּבֶשׂ אֶחָד לוֹ וְאִם יִפֹּל בְּשַׁבָּת לְתוֹךְ בּוֹר לֹא יַחֲזִיק בּוֹ וְיָרִים אוֹתוֹ? (מתי יב 11).8 סביר מאוד להניח שמתי הכיר את שני הסיפורים, והוא פשוט ערבב ביניהם.9 **דוגמה ב:** בסיפור ריפוי שני העוורים קיים ככל הנראה ערבוב. במרקוס ובלוקס ישוע מרפא עיוור אחד, ואילו במתי ישוע מרפא שניים.10 לכן, במרקוס ולוקס העיוור צועק, "בֶּן-דָּוִד, יֵשׁוּעַ, רַחֵם **עָלַי**!" ואילו במתי, "אֲדוֹנֵנוּ בֶּן-דָּוִד, רַחֵם **עָלֵינוּ**!". ככל הנראה מתי ערבב את הסיפור שבמרקוס י 46-52 עם סיפור אחר שבמרקוס ח 22-26 שבו ישוע ריפא עיוור אחר, אחרת מתי לא היה מזכיר את הסיפור השני כלל.11 ##### **דחיסה**  **דוגמה א:** במרקוס זה ברור שישוע טיהר את בית המקדש ביום שני, ואז ביום שלישי ראה שעץ התאנה התייבש: **בַּבֹּקֶר** עָבְרוּ וְרָאוּ אֶת עֵץ הַתְּאֵנָה יָבֵשׁ מִשָּׁרָשָׁיו. **נִזְכַּר** כֵּיפָא וְאָמַר אֵלָיו: "רַבִּי, רְאֵה, עֵץ הַתְּאֵנָה שֶׁקִּלַּלְתָּ יָבֵשׁ!" . ואילו במתי, ישוע נכנס לירושלים וטיהר את בית המקדש ביום ראשון, ואז קילל את עץ התאנה ביום שני, והוא כותב במפורש שהתלמידים הופתעו מכך שהעץ התייבש באופן פתאומי. כְּשֶׁרָאָה עֵץ תְּאֵנָה אֶחָד בַּדֶּרֶךְ הִתְקָרֵב אֵלָיו וְלֹא מָצָא בּוֹ מְאוּמָה מִלְּבַד עָלִים. אָמַר אֵלָיו: "מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה מִמְּךָ פְּרִי לְעוֹלָם!" **וּבוֹ בָּרֶגַע** הִתְיַבֵּשׁ עֵץ הַתְּאֵנָה.כִּרְאוֹתָם זֹאת תָּמְהוּ הַתַּלְמִידִים וְאָמְרוּ: "אֵיךְ יָבַשׁ עֵץ הַתְּאֵנָה **פִּתְאוֹם**? (מתי כא 19-20). מתי דחס את הסיפור כך שישוע קילל את עץ התאנה, וזה התייבש במקום. **דוגמה ב:** עוד דוגמה לדחיסה היא זמן שהותו של ישוע עם התלמידים לאחר תחייתו. במתי כח 7, 10 קודם המלאך ואז ישוע ציוו על הנשים להגיד לתלמידים שהוא הולך לפניהם לגליל, ושם עליהם לפגוש אותו. ההליכה מירושלים לגליל לוקחת מספר ימים. ביוחנן כ 1-כא 25, ישוע הופיע לפני התלמידים בירושלים באותו היום שבו הוא קם מן המתים. בפעם השנייה (שמונה ימים לאחר מכן) הוא הופיע בפניהם במקום לא ידוע. ובפעם השלישית הוא הופיע בפניהם ליד הכינרת. לכן, ביוחנן יש לכל הפחות תשעה ימים בהם ישוע נשאר בכדור הארץ לאחר תחייתו. ואילו בלוקס כד 1-53, תחייתו של ישוע, כל הופעותיו לפני התלמידים, ועלייתו לשמיים;  מתועדות שהתרחשו ביום אחד (ביום ראשון). זה ברור שלוקס דחס את המאורעות, משום שמיד בספר הבא (מעשי השליחים) אותו הוא חיבר, הוא מודע לכך שישוע הופיע לעיני תלמידיו לאורך ארבעים ימים לפני שעלה לשמיים (מעשי השליחים א 3-9). **דוגמה ג:** במשל הכרם והחוכרים שבמרקוס ובלוקס (מרקוס יב 1-12; לוקס כ 9-19), בעל הכרם שולח שלוש פעמים עבד שונה. כל פעם, החוכרים דוחים כל עבד שמגיע אליהם. הם מרביצים לו ומשפילים אותו. לאחר מכן, העבד שולח עבד שלישי, אותו הם הורגים. מתי לעומת זאת, דוחס את שלושת המקרים למקרה אחד, ואומר שבעל הכרם שלח שלושה עבדים להם הם מרביצים, ובסוף הורגים (זה ברור מהיוונית של מתי כא 36 שבעל הכרם שלח את העבדים יחד ולא בנפרד משום שנאמר בפסוק זה שלאחר מכן, בעל הכרם שלח יותר עבדים מאשר בפעם הראשונה). ##### **זרקור** **דוגמה א:** בעוד שהבשורות הסינופטיות מתעדות שנשים רבות הלכו אל הקבר הריק, רק מרים המגדלית מוזכרת ביוחנן כ 1. לעומת זאת, זה נראה שיוחנן מכיר בכך שהגיעו עמה נשים אחרות, משום שמרים אומרת בפסוק הבא לפטרוס ולתלמיד האהוב, "לָקְחוּ אֶת הָאָדוֹן מִן הַקֶּבֶר וְלֹא יָדוּעַ **לָנוּ** אֵיפֹה הִנִּיחוּ אוֹתוֹ" (יוחנן כ 2). זה נראה סביר שיוחנן מכיר בנוכחותן של שאר הנשים אלא שהוא פשוט מאיר זרקור על מרים המגדלית ומתמקד עליה. **דוגמה ב:** במרקוס טז 5 ובמתי כח 2-4 מוזכר מלאך אחד בקבר, ואילו בלוקס כד 4 וביוחנן כ 12 מוזכרים שניים. זה ברור שמרקוס ומתי מאירים זרקור על המלאך שמכריז את הבשורה לגבי תחייתו של ישוע. **דוגמה ג:** במרקוס ה 35, אנשים הגיעו מביתו של יאיר ואמרו לו: "בִּתְּךָ מֵתָה, לָמָּה תַּטְרִיחַ עוֹד אֶת הָרַב?". אך בלוקס ח 49, איש (יחיד) הגיע מביתו של יאיר ואמר לו: "בִּתְּךָ מֵתָה, אַל תַּטְרִיחַ עוֹד אֶת הַמּוֹרֶה." כלומר, במרקוס יש מספר אנשים המכריזים על מותה של בתו של יאיר, ואילו בלוקס אדם אחד מכריז על כך. זה סביר שלוקס מאיר זרקור על האיש שבישר את הבשורה ליאיר וכך התמקד עליו. ##### **פישוט** **דוגמה א:** בעוד שהבשורות הסינופטיות ברורות לגבי כך שיוחנן המטביל הטביל את ישוע (מרקוס א 9; מתי ג 13-15; לוקס ג 21), ביוחנן א 29-34 לא נאמר שישוע הוטבל. יכול מאוד להיות שהתיעוד של יוחנן מניח שטבילתו (וניסיונו במדבר) של ישוע כבר התרחשה ושיוחנן המטביל נזכר במה שקרה בזמן הטבילה. או שיוחנן מניח שהקוראים כבר מכירים את האירועים, או שהוא באופן מכוון לא מזכיר אותם לשם הפישוט. ##### **שכתוב (פרפרזה)**  **דוגמה א:** במרקוס טו 26, בכתב על הצלב של ישוע נכתב "מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים." במתי כז 37, על הכתב נאמר, "זֶה הוּא יֵשׁוּעַ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים." בלוקס כג 38 נאמר שהיה כתוב, "זֶהוּ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים." ביוחנן יט 19, נאמר, "יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים." מדובר בפרפרזה. **דוגמה ב:** האינטרקציה בין ישוע לעיוור שנרפא על ידו היא דוגמה לפרפרזה. במרקוס י 51, האדם העיוור ענה לישוע כך, "רַבִּי, שֶׁאֶרְאֶה!" במתי כ 33 התשובה היא, "אָדוֹן — שֶׁתִּפָּקַחְנָה עֵינֵינוּ!". במרקוס י 52, ישוע אומר, "לֵךְ, אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה אוֹתְךָ." בלוקס יח 42, הוא אומר, "רְאֵה! אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה אוֹתְךָ." ##### **סיכום** מאחר והבשורות הן בעלות זיקה לביוגרפיות יווניות-רומיות, אנו יכולים לצפות מהמחברים שלהן להשתמש לפחות בכמה מוסכמות ספרותיות המאפיינות את הסוגה הזו. התמקדנו במספר אמצעים ספרותיים שיכולים להסביר את השוני שקיים בין הנרטיבים בבשורות. ראינו שהאמצעים הללו שימשו את פלוטרכוס בכתיבתו, וכי מדובר בתבנית זהה של שוני, שקיימת בבשורות. האמצעים הספרותיים כוללים החלפת מילים וביטויים, שינוי התחביר, שינוי ההטיה של המילה מיחיד לרבים (או להפך), הוספה לשם העצמה, הבהרה, הרחבת המחשבה, דחיסת פרטי הנרטיב, עקירת המאורע מהקשר אחד לאחר, פישוט, העברה, ערבוב, זרקור, פרפרזה ועוד. הגישה הספרותית לא פוסלת נסיונות ליישב את השוני בצורה הקלאסית והמסורתית (כלומר ליצור נרטיב אחד כולל המיישב בין השוני שקיים בנרטיבים של הבשורות), אולם, היא עשויה להועיל לפתרון הקשיים המתעוררים בקטעים מסוימים שבהם הניסיון ליישב מותח את הטקסט יתר על המידה. הערות שוליים: 1\. להרחבה ראו את ספרו: Michael R. licona, Why Are There Differences in the Gospels? Oxford University Press Oxford University Press; .1 edition, December 19, 2016 2\. מחקרו מניח שהבשורות נכתבו בז'אנר של ביוגרפיות רומיות-יווניות. להעמקה ולהוכחה לכך שהבשורות הן ביוגרפיות בסגנון רומי-יווני ראו: Richard A. Burridge, What Are the Gospels? A Comparison with Graeco-Roman Biography, 2nd ed. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 2004. 3\. לייקונה, שם עמ': 26-110. 4\. פלוטארכוס (בעריכתו הכללית של מ.מ. בובר): חיי אישים. אנשי רומי, ירושלים, מוסד ביאליק, 1986, עמוד 362. 5\. עמוד 273. 6\. ראו שם ב"קיסר" טו 3; לה 1-37.5; לט 1-מא.3; "פומפיוס" סב 1-סז.6; "אנטוניוס" ו 1-4; ח 1-2. 7\. פלוטארכוס, שם עמוד 293. 8\. לוקס מספר את שני הסיפורים (ו 6-11; יד 1-6), ויש הרבה הבדלים בינהם. המאורע בלוקס ו התרחש בבית הכנסת; בלוקס יד המאורע התרחש בביתו של מנהיג הפרושים. בלוקס ו, האדם אותו ישוע ריפא היה בעל יד יבשה. בלוקס יד, האדם היה תפוח ממים. בלוקס ו, ישוע אמר לחולה להושיע את ידו. כאשר הוא עשה כן. ידו נרפאה. בלוקס יד, ישוע החזיק את החולה וכך ריפא אותו. בלוקס יד 5, ישוע הוסיף שאלה הזהה במתי יב 11 עם מספר שינויים. סיפור ריפוי האיש התפוח ממים הינו ייחודי ללוקס. 9\. ראו חוקרים המסכימים עם השקפה זו: Davies and Allison, Commentary on the Gospel according to Saint Matthew, 2:320; John Nolland, The Gospel of Matthew: A Commentary on the Greek Text, NIGTC (Grand Rapids, MI: Eerdmans; Bletchley, Paternoster, 2005), Logos 6, 487–88; and Robert H. Gundry, Matthew: A Commentary on His Handbook for a Mixed Church under Persecution, 2nd ed. (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1994), 226. 10\. המיקום (יריחו), ההקשר בו הסיפור מופיע במרקוס ובמתי, והתיאום המילולי, מצביעים על כך שמדובר על אותו המאורע בשני התיעודים. 11\. ראו לתמיכה: Craig S. Keener, Matthew, IVPNTC 1 (Downers Grove, IL: InterVarsity Press, 1997), 306–7. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/5153d6a7d8ae705326e4d8c0606e13ebc557a356f6503c82dd260d0fe883180e?s=300&d=mm&r=g) מייקל לייקונה [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-r-licona/) **קטגוריות:** ישוע בראי ההיסטורי, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מהימנות כתבי הקודש, סתירות בברית החדשה? **תגיות:** אמינות הכתובים, הברית החדשה, סתירות, סתירות בברית החדשה? --- ### [קריטריונים לאותנטיות הבשורות בברית החדשה](https://igod.co.il/jesus-new-testament/קריטריונים-לאותנטיות-הבשורות/) **Published:** ינואר 20, 2020 **Author:** רוברט סטיין **Content:** איך קובעים את האמינות של המאורעות והאמרות המיוחסות לישוע בבשורות? במחקר הברית החדשה, התפתחו מספר קריטריונים אוביקטיביים, אשר לא תלויים באמינות הכללית של הברית החדשה, על פיהם, אנו יכולים לבחון בצורה אוביקטייקטיבית ופרטנית, את האותנטיות1 של מאורעות ואמרות (המיוחסות לישוע) ספציפיות בבשורות הברית החדשה. הקריטריונים מתחלקים לשני סוגים: חיוביים ושליליים. ככל שהחומר בברית החדשה עונה על הקריטריונים החיוביים כך הוא יותר אותנטי ואמין, מנגד, ככל שהחומר בברית החדשה לא עונה על הקריטריונים השליליים, כך הוא יותר אותנטי ואמין. אז מהם הקריטריונים? ## **קריטריונים חיוביים לאותנטיות** נציג כעת את הקריטריונים המרכזיים המשומשים כדי לבסס את האותנטיות של המאורעות והאמרות של ישוע בבשורות הברית החדשה. ### **1. קריטריון העדויות המרובות**  הקריטריון הזה חוקר את הלימוד והמעשים של ישוע כדי לראות אם הם מתועדים במספר מקורות אשר על בסיסם נכתבו הבשורות. כלומר, דרך הקריטריון הזה, אם אמרה או מעשה של ישוע מתועדים במספר מקורות בלתי תלויים, זה מגביר את הסיכוי שמדובר באמרה שאכן מיוחסת לישוע ההיסטורי, או שהמעשה שמיוחס לישוע, אכן התרחש. לדוגמה, הלימוד של ישוע על כך שמלכות אלוהים הגיעה בשירותו. בהתבסס על העובדה שבשורות מתי, מרקוס ולוקס דומים ובהנחה שזה בגלל שמתי ולוקס השתמשו במרקוס ובמקור אחר (שנקרא "Q"), יחד עם המקורות המיוחדים שלהם עליהם שאר המחברים לא התבססו (המקור הייחודי למתי עליו רק מתי התבסס נקרא "M", ואילו המקור בו רק לוקס השתמש נקרא "L"), המקורות השונים הללו (מרקוס, "Q", "M" ו-"L") מהווים כעדויות עצמאיות לכך שישוע אכן לימוד שמלכות האלוהים התגלתה דרכו. יחד עם המקורות הללו שנמצאים בבשורות, יוחנן מספק עדות נוספת; ולעתים כאשר מחברי האיגרות (שאול, יעקב ואחרים) מצטטים את הבשורות, הציטוטים מהווים כעדות נוספת. כאשר עושים זאת, אנו מוצאים שמספר מקורות עצמאיים מצביעים על כך שישוע לימד שמלכות האלוהים הגיעה בשירותו: מרקוס (ב 21-22); "Q" (לוקס יא 20); "M" (מתי ה 17); "L" (לוקס יז 20-21); יוחנן (ד 23); שאול (הראשונה לקורינתים י 11; קולוסים א 13; הראשונה לתסלוניקים ב 12). למרות שלא מדובר בהוכחה מוחצת, ראיות מהסוג הזה שמות את נטל ההוכחה על אלו שמכחישים שישוע טען שבו הגיעה מלכות האלוהים עלי אדמות. לימוד נוספת שמתועד בצורה מרובה הוא הלימוד של ישוע לגבי אלוהים כאב. אנו מוצאים זאת במרקוס (יא 25); "Q" (מתי ז 11); "M" (מתי ו 18); "L" (לוקס יב 32); יוחנן (ה 36-47); שאול (רומים ח 15-16; גלטים ד 6). אנו מוצאים גם עדויות מרובות לכך שישוע קרא לעצמו "בן האדם"2: מרקוס (ח 38); "Q" (מתי כד 27);   "M" (מתי י 23); "L" (לוקס יז 22); יוחנן (יב 23); ולכך שהוא ניבא את חורבן בית המקדש: מרקוס (יג 2; יד 57-58; טו 29); "Q" (לוקס יג 34-35); "L" (לוקס יט 41-44); יוחנן (ב 18-22). ### **2. קריטריון המבוכה** על פי הקריטריון הזה, אם מאורע מסוים או אמרה מסוימת, הם מביכים, סביר להניח שהם אותנטיים (אף אחד לא ממציא פרטים שמביכים או נוגדים את ההטייה שלו מחד, ותומכים במתנגדים שלו מאידך). בבשורות קיימים פרטים שהיו מביכים את הקהילה המשיחית הקדומה, ולכן, לא סביר שהם הומצאו על ידה. דוגמה לכך היא הטבילה של ישוע על ידי יוחנן המטביל. המבוכה שנוצרה בעקבות זה שישוע נטבל על ידי יוחנן המטביל טְבִילָה שֶׁל תְּשׁוּבָה לְשֵׁם סְלִיחַת חֲטָאִים (מרקוס א 4) יצרה בעיות תיאולוגיות עבור הקהילה המשיחית הקדומה. המשפט של ישוע במרקוס יג 32: אֲבָל אֶת הַיּוֹם הַהוּא אוֹ הַשָּׁעָה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, גַּם לֹא הַמַּלְאָכִים בַּשָּׁמַיִם וְגַם לֹא הַבֵּן, אֶלָּא הָאָב, באותה מידה יצר בעיות תיאולוגיות עבור הקהילה הקדומה, ובכך מצביע על כך שהמשפט אכן מיוחס לישוע ההיסטורי. אף אחד לא היה ממציא משפט כזה ומייחס אותו לישוע, כדי לא לאתגר את האמונה הקדומה של הקהילה בנוגע לאלוהותו של ישוע. דוגמאות נוספות למשפטים מביכים שככל הנראה לא הומצאו הם: במרקוס י 18: אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "מַדּוּעַ אַתָּה קוֹרֵא לִי 'טוֹב'? אֵין טוֹב כִּי אִם אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים; התכחשותו של פטרוס (מתי כו 69-75), שהיה מנהיג ראשי של התנועה המשיחית במאה הראשונה; צליבתו של ישוע על ידי הרומאים; וכו'. ### **3. קריטריון השונות** על פי הקריטריון הזה, אם לאמרה מסוימת אין רקע יהודי והיא גם לא תואמת את דפוס המחשבה המשיחי\\נוצרי, אז סביר להניח שאמרה זו אכן מיוחסת לישוע ההיסטורי. הדוגמאות ליעילות שבקריטריון הזה בבשורות הן: דחייתו של ישוע את הצום (מרקוס ב 18-20), שסותר את היהדות בתקופתו (מתי ט 14; לוקס יח 11-12) וגם את הקהילה המשיחית המוקדמת (מתי ו 16-18; מעשי השליחים יד 23); השימוש של ישוע בביטוי "אבא" בתפילותיו, דבר שהוא נדיר בהשוואה ליהדות של המאה הראשונה, למרות שביטוי זה כן מופיע בקהילה המוקדמת (רומים ח 15-16; גלטים ד 6); אֵין דָּבָר הַנִּמְצָא מִחוּץ לָאָדָם יָכוֹל לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּהִכָּנְסוֹ לְתוֹכוֹ, אֶלָּא הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ הָאָדָם הֵם הַמְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם (מרקוס ז 15), משפט שסותר את המנהג של היהדות באותה תקופה בנוגע לכשרות וגם את צורת החשיבה של הקהילה המוקדמת (מעשי השליחים י-יא), ולכן, סביר להניח שהוא לא הומצא על ידה. העובדה שמשלים מופיעים אך ורק בבשורות ולא בשום מקום אחר בברית החדשה, מצביעה על כך שהם אכן אותנטיים. הערך הגדול ביותר שמגיע מהקריטריון הזה רלוונטי לתואר "בן האדם", שמשומש על ידי ישוע בבשורות. הרקע לתואר הזה הוא מדניאל ז 13 בלבד. תואר זה לא שומש ביהדות בתקופתו של ישוע וגם בקושי מופיע בכתבים של הברית החדשה מלבד הבשורות. הוא מופיע 69 פעמים בבשורות הסינופטיות ו-13 פעמים בבשורת יוחנן, והוא משומש רק 4 פעמים בשאר הברית החדשה (מעשי השליחים ז 56; אל העברים ב 6; התגלות א 13; יד 14), ורק במעשי השליחים ז 56 התואר מתייחס לישוע. לכן, זה לא סביר שהשימוש בביטוי הזה כהתייחסות לישוע, הוא תוצאה של יהדות המאה הראשונה או הקהילה המוקדמת. ### **4. קריטריון הלשון הארמית**       כלי נוסף לזיהוי אותנטיות בבשורות מערב את קיומה של השפה הארמית. מאחר וזה ודאי ששפת האם של ישוע הייתה ארמית, ובאופן ספציפי יותר הניב הגלילי של הארמית3, נוכחותם של ביטויים בשפה הארמית בבשורות מצביעה על כך שאלו הם ביטויים עתיקים שככל הנראה מיוחסים לישוע עצמו. המילים והביטויים הבאים מבשורת מרקוס מיוחסים לישוע ההיסטורי כמעט באופן ודאי: ג 17 (בְּנֵי רֶגֶשׁ); ה 41 (טַלְיְתָא, קוּמִי), ז 34 (הִפָּתַח!), ח 12; ט 1 (אָמֵן); יד 36 (אַבָּא); טו 34 (אֱלָהִי, אֱלָהִי, לְמָה שְׁבַקְתָּנִי?). דרך נוספת בה כלי זה משומש הוא במציאת משחקי מילים הייחודיים לשפה הארמית בלבד (ולא לשפה היוונית). דוגמה למשחק מילים בארמית נמצא במתי כג 24: מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָעוֹצְרִים אֶת **הַיַּתּוּשׁ** (גלמא) בְּמִסְנֶנֶת וּבוֹלְעִים אֶת **הַגָּמָל** (גלמא). בארמית, המילה "יתוש" היא גמלא, וכן גם המילה גמל. כלומר, נוצר כאן משחק מילים: "מורי דרך עורים העוצרים את הגלמא במסננת ובולעים את הגלמא". הסיכוי שהפתגם הזה נוצר בסביבה יוונית, שאם מתורגם לארמית יוצר באופן אקראי משחק מילים, הוא נמוך. סביר יותר להניח שמתי כג 24 הוא פתגם שנוצר בסביבה דוברת ארמית. אמנם עצם קיומם של ביטויים ארמיים, לא מוכיח את האותנטיות שלהם, הקיום שלהם אכן מצביע לכיוון הזה ומעלה את ההסתברות לכך. ### **5. קריטריון המסורת המנוגדת לאינטרס של העורך** על פי הקריטריון הזה, מידע שנכתב על ידי מחבר, אשר נוגד את האינטרסים שלו, הוא ככל הנראה מידע אותנטי ואמין, והוא גם מידע שהיה ידוע לציבור, אחרת המחבר היה משמיט אותו. מספר דוגמאות לכך הן: דבריו של ישוע במתי יא 13: הֵן כָּל הַנְּבִיאִים וְהַתּוֹרָה עַד יוֹחָנָן נִבְּאוּ, במבט ראשון נוגדים לכאורה את מה שמתי כתב במקומות אחרים לגבי התורה (מתי ה 17-20; ז 12; כג 1-3). ההתייחסות לחיילים ולמפקדם (יוחנן יח 12) במעצרו של ישוע לכאורה נוגדת את הנטייה של יוחנן להמעיט במעורבות של הרומאים במעצר ובמשפט של ישוע; והתיאורים של התלמידים בבשורת מרקוס, שמצד אחד מצביעים על חוסר אמונתם (מרקוס ד 35-41; ו 35-37, 52; ח 4, 14-21 וכו'). ומצד שני מצביעים על הקריאה הייחודית שלהם והמעמד ההנהגתי שלהם בקהילה א 16-20; ב 14; ו 7-13, 30; טז 7), מראים ששניהם היסטוריים. ### **6. קריטריון השכיחות** קריטריון זה דומה לקריטריון העדויות המרובות, אך במקום לנסות לאמת את רוחב הלימוד או הסוגה הספרותית במקורות השונים, קריטריון זה מחשיב את כמות הפעמים שהאמרה או הלימוד מופיעים בספרי הבשורות. הקריטריון מניח שאם לימוד מסוים של ישוע מופיע פעמים תכופות בבשורות, אז סביר להניח שהלימוד אכן מיוחס לישוע ההיסטורי. כמו שמקורות מרובים המעידים על אותו הלימוד מגבירים את הסבירות שהלימוד הזה אכן אותנטי ומיוחס לישוע ההיסטורי, כך גם כמות גדולה של אזכורים של אותו הלימוד או אותה המסורת, מגבירה את הסבירות שהם מיוחסים לישוע ההיסטורי. זה נכון במיוחד כאשר אותה האמרה או אותו הלימוד מופיעים במקורות שונים. העובדה שישוע מתייחס 76 פעמים למלכות האלוהים בבשורות (103 אם מחשיבים את ההקבלות) מצביעה על כך שישוע ההיסטורי אכן הדגיש את הלימוד הזה בשירותו. באותה המידה, העובדה שהבשורות מכילות כל כך הרבה משלים, מצביעה על כך שישוע אכן לימד בצורה הזו. אמנם זה נכון שכמות היא לא הוכחה, אך היא מעבירה את נטל ההוכחה על הספקנים. ### **7. קריטריון העקביות**  הקריטריון הזה מבוסס על ששת הקריטריונים לעיל. הקריטריון הזה קובע שלאחר שהצלחנו לייחס לישוע ההיסטורי כמות גדולה של אמירות ומעשים, אנו יכולים להשתמש בהם בתור תבנית שתשרת אותנו בבחינת האותנטיות של החומרים האחרים בבשורות. למרות שקריטריון זה פחות חזק מששת הקריטריונים האחרים, קריטריון זה מאפשר לחוקרים לשחזר על בסיס מידע קיים (מידע שביססנו דרך שאר הקריטריונים) תמונה שמייצגת בצורה אותנטית את חייו ומשנתו של ישוע. לכן, דרך קריטריון זה, אנו יכולים לבסס את המהימנות של המאורעות הבאים: הלימוד של ישוע אודות ביאתה של מלכות האלוהים, אלוהים כאביו ואביהם של אלו שמאמינים בו, התואר "בן האדם" כתואר האהוב על ישוע, הלימוד שלו אודות חורבן בית המקדש כאירוע עתידי, טבילתו על ידי יוחנן המטביל, הבגידה בו על ידי אחד מתלמידיו, המעורבות של הרומאים במעצרו ובמשפטו, בחירת שנים עשר התלמידים, הלימוד שלו דרך משלים ותקבולות ניגודיות. כל אלו, אמורים להיחשב לאותנטיים, משום שהם מסתדרים עם שאר העובדות שניתן לבסס דרך שאר הקריטריונים. ולכן, נטל ההוכחה מונח על אלו שמתנגדים למהימנות של המאורעות הללו. ## **קריטריונים שליליים לאותנטיות** יחד עם הקריטריונים החיוביים, קיימים קריטריונים שליליים אשר היו מצביעים על חוסר האותנטיות של החומר אותו אנו בוחנים וחוקרים. ### 1. קריטריון הסתירה   על פי הקריטריון הזה, אם אמירה מסוימת סותרת אמירה אחרת אותה הוכחנו כאותנטית, אז זה אומר שהאמירה שסותרת אותה היא לא אותנטית. קריטריון זה מניח גם שישוע היה עקבי ולא סתר את עצמו. לכן, אם היינו מוצאים שתי אמירות של ישוע שהיו נמצאות בקונפליקט אחת עם השנייה, ואחת מהן הוצגה כאותנטית, האמירה השנייה חייבת להיות לא אותנטית. אולם יש לקחת בחשבון את הצורה שישוע התבטא פעמים רבות; ישוע דיבר במשלים, פתגמים ופעמים רבות התבטא בהגזמה. לדוגמה: כאשר ישוע דיבר על שנאת ההורים (לוקס יד 26), משפט שעונה על קריטריון המבוכה, ולכן מיוחס לישוע ההיסטורי, איננו סותר את המשפט של ישוע במרקוס ז 9-10 (שם ישוע מאשים את הפרושים על כך שדרך המסורת שלהם הם לא מכבדים את הוריהם) משום שישוע דיבר בהגזמה. ### **2. קריטריון הסתירה הסביבתית**     אין כל ספק בנוגע לתקפות שבקריטריון הזה. אם משפט מסוים לא היה יכול להיאמר בישראל של המאה הראשונה, המשפט לא יכול להיות אותנטי. דוגמה היפותטית למשפט כזה היא: "איש אינו יכול לנסוע על שני אופנועים". מאחר ואופנועים לא היו קיימים בזמנו של ישוע, משפט כזה לא יכול להיות מיוחס לישוע ההיסטורי. לעתים ספקנים מצביעים על הפסוק במרקוס י 12, כמשפט שסותר את הסביבה והתרבות של אותה התקופה: וְאִם הִיא תְּגָרֵשׁ אֶת בַּעֲלָהּ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר נוֹאֶפֶת הִיא. הטענה היא שנשים לא היו יכולות להתגרש מבעליהן, אך היו לכך מצבים יוצאי דופן (בן סירא כג 22-27). בנוסף לכך, קיימת דוגמה מזמנו של ישוע עם הורדוס אינטיפס, שליט הגליל. הביקורת של יוחנן המטביל נגד הורדוס על כך שהתחתן עם הרודיה, אשר התגרשה מאחיו של הורדוס, בסופו של דבר גרמה למותו (מרקוס ו 17-29). לכן, מרקוס י 12 לא מהווה סתירה לתרבות ולמנהג באותה התקופה. ### 3. קריטריון הנטיות של המסורות המתפתחות  אם היינו יכולים לבסס את האופן שבו מסורות שהיו קיימות בעל פה התפתחו בזמן שהן הועברו הלאה, היינו יכולים ללכת אחורה ולשחזר את התוכן האותנטי של המסורות אחרי שנפטרנו מההתפתחויות שלהן. הבעיה בקריטריון הזה היא שהקריטריון מבוסס על ההנחה שהמסורות הועברו הלאה על ידי "חוקים" מסוימים. אך הנחה זו היא שגויה. אנו יכולים לראות שמסורות לעתים נהיות מפורטות וארוכות יותר, ולפעמים ההפך הגמור. הנטיות להאריך ולפתח מסורות (השוו מרקוס יד 47, "אזנו" ו"עבד" עם לוקס כב 50, "אזנו הימנית", ויוחנן יח 10, "אזנו הימנית" ו"מלך"; מרקוס ט 19 ומתי יז 15, "בני" עם לוקס ט 38, "בן יחיד"; מרקוס ג 1 ומתי יב 10, "איש שידו יבשה" עם לוקס ו 6, "ידו הימנית יבשה"), מקבילות לדוגמאות של מסורות אשר התקצרו ונהיו פחות מפורטות (השוו מרקוס ב 3, "ארבעה אנשים" עם מתי ט 2, "הביאו"{ללא פירוט מספרי} ולוקס ה 18, "אנשים"; מרקוס ה 22 ולוקס ח 40, "ראש בית הכנסת, יאיר שמו" עם מתי ט 18, "אחד הנכבדים"; מרקוס ו 39, "הדשא הירוק" עם מתי יד 19, "דשא" {בלוקס ט 14 הדשא כלל לא מוזכר}). אלו "חוקים" ניתן להסיק כאן אם המסורות המאוחרות יותר לעתים מפרטות יותר ולעתים פחות מהמסורות הקדומות יותר? זו נראית כמו משימה בלתי אפשרית. כתוצאה מכך, כל השאלה לגבי אילו נטיות, אם בכלל, היו קיימות כאשר המסורות הועברו הלאה, היא שאלה שנויה במחלוקת. ## **מסקנה** למרות שהקריטריונים הללו לא יכולים להוכיח מעבר לכל צל של ספק את האותנטיות של אמירות ומעשים מסוימים המיוחסים לישוע (למרות שקריטריון השונות מתקרב לכך), כאשר הקריטריונים החיוביים מתגשמים, הם עוזרים לנו להיות בטוחים בסבירות גבוהה לגבי כך שהקטע שאנו חוקרים הוא אכן אותנטי. כאשר קטע מסוים בברית החדשה עונה על מספר קריטריונים במקביל, הסבירות לאותנטיות שלו גוברת באופן דרמטי. למרות שביטחון מוחלט איננו מתאפשר, הקטעים הללו בבשורות שתואמות לקריטריונים עליהם דיברנו לעיל, מעבירות את נטל ההוכחה על הספקנים הביקורתיים. בנוסף לכך, אם אנו מראים מספיק דוגמאות לחומרים אותנטיים בבשורות, ומראים שהתיאור של ישוע בבשורות הוא אמין באופן כללי, זה אומר שחומרי הבשורות בשלמותם, צריכים להיות זכאים לאמון שלנו בהם; אלא אם כן מוכיחים אחרת. הערות: 1\. המילה "אותנטית" משמע שאמרה או מעשה מסוים של ישוע (כפי שהם מתועדים בבשורות) אכן משקפים את ישוע ההיסטורי. 2\. כינוי המבוסס על דניאל ז 13, שם מתוארת דמות הנראית כבן אדם, אשר ניתנים לה הפולחן, הכבוד והסמכות. אם ישוע זיהה את עצמו כבן האדם, הוא ראה בעצמו דמות שראוי להשתחוות לה, כלומר הוא ראה את עצמו כאלוהים בכבודו ובעצמו. 3\. ראו: Robert H. Stein, The Method and Message of Jesus Teachings (Westminster, 1978), pp. 4-6. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/01a1636e140362b2fd303383fa8ca98c4dc69b0c5c2079f30452a12b3e9f0fb4?s=300&d=mm&r=g) רוברט סטיין [See Full Bio](https://igod.co.il/author/robert-stein/) **קטגוריות:** ישוע בראי ההיסטורי, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** הברית החדשה, היסטוריה, ישוע ההיסטורי, סתירות בברית החדשה? --- ### [תחייתו של ישוע: מבט על ציר הזמן](https://igod.co.il/jesus-new-testament/תחייתו-של-ישוע-מבט-על-ציר-הזמן/) **Published:** ינואר 22, 2020 **Author:** גארי האברמס **Content:** כיום, ההגנה לטובת תקומתו של ישוע מתמקדת בשלושה היבטים: הכישלון של התאוריות הנטורליסטיות להסביר את המאורע, הראיות ההיסטוריות לטובת התגלותו של ישוע לאחר מותו לתלמידיו, והקבר הריק. במאמר זה, נציג גישה חדשנית שפותחה על ידי ההיסטוריון וחוקר הברית החדשה, גארי הברמס. במאמר זה הגישה תהיה שונה מהגישה השכיחה שציינו לעיל. אנו נתחיל עם המחצית המאוחרת של המאה הראשונה ונלך אחורה בזמן אל שנת 30 לספירה בערך, שנת צליבתו של ישוע. המטרה שלנו תהיה לבסס גישה שונה למהימנות ההכרזה אודות התקומה של ישוע. אנו נראה שהמחקר הנוכחי מסכים על התאריך המוקדם (מוקדם בצורה יוצאת דופן) של ההכרזה אודות התקומה של ישוע וכן גם לגבי כך שאלו שהכריזו את התקומה היו עדי ראייה לחייו ומותו של ישוע. לפני שנתחיל, חשוב להגדיר מספר פרמטרים לגבי מחקר ההיסטוריוגרפיה. בכתיבה היסטורית של ימינו, קיימים שני מרכיבים חשובים; להבטיח שקיימת עדות ראייה לאירועים עליהם נכתב, ושהעדות תהיה קרובה ככל האפשר מבחינה זמנית לאותם האירועים. עדות ראייה וקרבה זמנית להתרחשות הן קריטיות. שני המרכיבים הללו היו קריטיים גם בעת העתיקה.1 ##  **60-100 לספירה: חיבור הבשורות** כאשר מדברים על מותו ותחייתו של ישוע, רוב האפולוגטיקנים הנוצרים נוהגים להתחיל עם מהימנות ארבע הבשורות. גישה פופולרית גורסת כי הספרים הללו נכתבו על ידי השליחים (כמו עם מתי ויוחנן) או עם קרוביהם  (כמו עם מרקוס ולוקס) ושהחיבורים הללו נכתבו בין 60-100 לספירה. הנקודה היא שמאחר והחיבורים הללו נכתבו בין 30-70 שנים לאחר מותו של ישוע, החיבורים הללו מהווים חומרים טובים שבעזרתם ניתן לשחזר את ראשית האמונה המשיחית. ומכאן, ניתן לקבוע שהם מספקים עבורינו מידע אמין אודות צליבתו של ישוע והופעותיו לאחר מותו. לעומת זאת, חוקרים ביקורתיים באופן כללי לא מסכימים לגבי זהות מחברי הבשורות למרות שהם מתארכים אותן רק מעט מאוחר יותר. החוקרים הביקורתיים בדרך כלל מתייחסים לבשורות כאל חיבורים אנונימיים למרות שיש יוצאי דופן.2 חוקרים רבים דנים לגבי כמות המידע האמין בבשורות. לגבי התיארוכים שניתנים על ידי החוקרים הנוצרים; הם בדרך כלל בין 60-100 לספירה, למרות שהנטייה הביקורתית היא לתארך את הבשורות הסינופטיות למעט מאוחר יותר. בדרך כלל מרקוס מתוארך ל-70 לספירה, ואילו מתי ולוקס מתוארכים ל-80-85 לספירה. קיימת הסכמה כללית לגבי יוחנן, שהוא כתב בסוף המאה הראשונה. באיזה אופן המסקנות של המחקר הביקורתי משפיעות על ההגנה לטובת תחייתו של ישוע? זה מעניין שלמרות הספק בזהות מחברי הבשורות, חוקרים ביקורתיים רבים הגנו על תחייתו ההיסטורית של ישוע דרך השימוש בספרות של שאול השליח.3 אך גם לאלו שמעדיפים להשתמש בבשורות, הבשורות נכתבו (אפילו על פי התיארוך הביקורתי) רק מספר עשורים לאחר התרחשות המאורעות, מדובר בטווח זמן מאוד קצר מבחינת הסקאלה ההיסטורית. אחרי הכל, ביוגרפיות ידועות מאוד כמו של אלכסנדר הגדול, נכתבו כארבע מאות שנים לאחר מותו. ## **50-62 לספירה: תיארוך האיגרות של שאול השליח** כפי שנאמר קודם, רוב החוקרים הביקורתיים כיום מסתמכים על ספרות שאול כאשר הם מדברים על מותו ותחייתו של ישוע. מתוך שלוש עשר האיגרות, שש מתוכן נחשבות לאותנטיות ומיוחסות לשאול השליח. האיגרות הללו הן: האיגרת אל הרומים, הראשונה והשנייה אל הקורינתים, אל הגלטים, אל הפיליפים והראשונה אל התסלוניקים. איגרות פילימון וקולוסים כלולות גם כן לפעמים ברשימה האותנטית. האיגרות הללו בדרך כלל מתוארכות ל-50-60 לספירה. אפילו החוקרים הביקורתיים מסכימים על זהות המחבר של האיגרות הללו ועל התיארוך שלהן.4 האיגרות האותנטיות הללו מועדפות על פני הבשורות בגלל שהחוקרים הביקורתיים בטוחים לגבי מי חיבר את האיגרות הללו ומתי, בעוד לגבי הבשורות הם לא. פסוק המפתח שלנו נמצא בראשונה לקורינתים טו 3. בשני הפסוקים הקודמים לפסוק הזה, שאול מתייחס למה שהוא מסר קודם לכן לקהל היעד שלו. זה אומר שבעוד שהאיגרת של שאול נכתבה בסביבות 54-55 לספירה, מסירת חומר הבשורה עליה שאול מדבר (הבשורה שהוא מסר לקורינתים) היא קדומה יותר ומתוארכת לשנת 50 לספירה בקירוב, כפי שציין החוקר קוסטר.5 יש לנו סיבות טובות להעדיף את איגרותיו של שאול על פני הבשורות. שאול כתב את החומר אודות מותו ותחייתו של ישוע בראשונה לקורינתים טו, 25 שנים בלבד לאחר צליבתו של ישוע. אך הוא לימד את הקורינתים על המסר הזה מספר שנים קודם לכן, כ-20 שנים אחרי המאורעות. טווח הזמן מתקצר אפילו עוד יותר; שאול כותב בראשונה לקורינתים טו 3 שהוא קיבל את החומר הזה ממישהו אחר. הוא כותב: מָסַרְתִּי לָכֶם בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה מַה שֶּׁגַּם קִבַּלְתִּי (הראשונה לקורינתים טו 3). ההערה הזו פותחת חלון חדש לגמרי לגבי שאלת המהימנות. עלינו לעצור כעת ולשאול: מה אם הייתה לנו דרך לדעת מה השליחים לימדו בדיוק בין השנים 30 עד 50 לספירה? מה אם היינו יודעים מה היה תוכן המסר של המשיחיים הראשונים אפילו טרם כתיבת הבשורות? יש שיגידו שיש לנו כבר את החומר הזה במעשי השליחים. אך הספר הזה בדרך כלל מתוארך לשנת 65 לספירה עד 85 לספירה, או בין 35 עד 55 שנים לאחר הצליבה. שוב, מדובר בטווח זמן קצר מאוד בסקאלה ההיסטורית, במיוחד כאשר משווים את הטווח הזה עם שאר הכתבים מהעת העתיקה. אך מה אם היה לנו חומר הקודם אפילו את איגרותיו של שאול? למעשה, מספר קטעים בברית החדשה טוענים את הדבר הזה. ציינו קודם את הראשונה לקורינתים טו, שם שאול טוען שהוא מסר בדיוק את מה שהוא קיבל מאחרים (פס' 3). שאול מזכיר שתי דוגמאות אחרות באותו הספר, הן מופיעות בפרק יא. הוא משבח את קוראיו על כך שהם מחזיקים במסורות שהוא העביר אליהם (פס' 2). מאוחר יותר הוא מדווח שהוא קיבל את המסורת לגבי סעודת האדון ושהוא העביר אותה לאחרים (יא 23). קטעים אחרים בברית החדשה טוענים דבר זהה. לעתים, מסורת מסוימת מוצגת כך, "מהימן הוא הדבר" (הראשונה לטימותיאוס א 15; ג 1; ד 9; השנייה לטימותיאוס ב 11; טיטוס א 9). ממש כמו בראשונה לקורינתים טו, המאמינים הראשונים היו צריכים להתמיד בלימוד ובמסורות שהם קיבלו (השנייה לתסלוניקים ג 6). מה שמיוחד במסורות המוקדמות הללו (שמתאפיינות פעמים רבות במבנה של תקבולת, חיתוך הדיבור וסגנון כתיבה אחר), הוא שהן קדומות יותר לספר בו הן מופיעות. לכן, אם החומר הוא מהימן, במיוחד אם הוא שייך למעגל השליחים, אז החומר גם אמין וגם קדום בתיארוך שלו, לעתים אף בצורה יוצאת דופן. בגלל הסיבה הזו עלינו לשאול את עצמנו איפה ומתי בדיוק שאול קיבל את המסורת המצויינת בראשונה לקורינתים טו 3? האם אנו יכולים לקבל מידע מאגרותיו של שאול ממי ומתי הוא קיבל את הלימוד הזה? ## **34-36 לספירה: מסעו הראשון של שאול השליח לירושלים** מה שמעניין הוא שעל השאלות הללו לא ענו חוקרים קונסרבטיבים אלא דווקא חוקרים ביקורתיים. ולמעשה, התשובות הניתנות לשאלות הללו הן תשובות שמייצגות קונצנזוס של חוקרים ביקורתיים כיום. שאול הצהיר מספר פעמים שהוא קיבל את המסורות מאחרים והעביר אותן הלאה. האם יש אינדיקציה מאיפה ומתי הוא קיבל את המסורות הללו? שאול אומר לנו ששלוש שנים לאחר שהוא הפך למשיחי, הוא בילה חמישה עשר ימים בירושלים כאשר הוא ביקר את פטרוס ואת יעקב, אחיו של ישוע (גלטים א 15-18). מה קרה בזמן הפגישה הזו של המנהיגים של האמונה המשיחית? כפי שהחוקר מאוניברסיטת קיימברידג' צ'ארלס הארולד דוד ענה: > אנו יכולים להניח שהם לא העבירו את כל זמנם בדיבורים על מזג האוויר.6 על מה הם דיברו? כאשר מפרשים טקסט, עלינו לפרשו בהקשרו המקורי. אם אנו מיישמים את העיקרון הזה בשאלתנו, ההקשר המיידי והרחב מכריח אותנו להגיד ששאול מדבר על התוכן ועל טבע הבשורה. כלומר, זה היה הנושא שעליו שאול דיבר עם השליחים. חוץ מזה, על מה עוד הם היו יכולים לדבר אם לא על מרכז חייהם ואמונתם? מהסיבות הללו זה מקובל באופן כללי שנושא מפגשם היה לגבי תוכן הבשורה. הרוב הגדול של החוקרים הביקורתיים חושבים ששאול קיבל את המסורת המתועדת בראשונה לקורינתים טו 3 במהלך ביקורו בירושלים. הם גם מאמינים שהוא קיבל את זה מפטרוס ומיעקב; השמות היחידים (חוץ משמו של שאול) ששאול מזכיר ברשימת העדים להופעותיו של ישוע בראשונה לקורינתים טו. בהתבסס על התיארוך לתחילת אמונתו של שאול בישוע (בין שנה לשלוש שנים לאחר צליבתו של ישוע), התיארוך המשוער לקבלתו של שאול את הלימוד המתועד בראשונה לקורינתים טו הוא בין ארבע לשש שנים לאחר הצליבה, כלומר בין 34-36 לספירה. העובדה שמדובר בהסכמה של הקונצנזוס במחקר הברית החדשה (לגבי מתי וממי שאול קיבל את המסורת שבראשונה לקורינתים טו) מתועדת היטב.7 מלבד העובדה שרק שלושה שמות מוזכרים ברשימת העדים להופעותיו של ישוע לאחר מותו, רמז נוסף לכך נמצא בגלטים א 18. כאשר שאול מדבר על זמן שהותו עם פטרוס ויעקב, שאול השתמש במושג היווני historesai, אשר מוגדר פעמים רבות בתור השגת מידע דרך מחקר אישי.8 זה אומר שככל הנראה שאול רצה שנבין מכך שהיה לו זמן איכות עם שאר השליחים שבו הוא ביקש לבדוק את הבנתם בנוגע למסר הבשורה. אך אפילו מבלי להתייחס למילה זו, זה הכי הגיוני ששאול הלך להיפגש עם השליחים שבירושלים בשביל העניין הזה. בנוסף, לכך, הנושא הזה היה מאוד חשוב עבור שאול, משום שהוא עצר לאחר מכן וכתב לקוראים הגלטים: וַאֲשֶׁר לַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב אֲלֵיכֶם, אֱלֹהִים עֵד שֶׁאֵינֶנִּי מְשַׁקֵּר (גלטים א 20). עלינו להבחין בין המסורת הרשמית אותה שאול העביר לאחרים, שככל הנראה נכתבה בפעם הראשונה באיגרת הראשונה אל הקורינתים טו 3, לתוכן עצמו עליו המסורת מדברת. חשוב להבין ששום דבר לא תלוי בכך ששאול קיבל את המסורת הזו בביקורו הראשון בירושלים, למרות שזה מה שהחוקרים הביקורתיים חושבים. העניין החשוב הוא ששאול הכיר את תוכן הבשורה (כפי שהוא מתואר בראשונה לקורינתים טו) בו החזיק פטרוס ויעקב, אחיו של ישוע. לכן, מה שאנחנו צריכים לדעת, זה ששאול דיבר איתם על פרטי הבשורה, וזה נראה מאוד וודאי. למעשה, החוקרים הביקורתיים כל כך בטוחים לגבי הנקודה האחרונה הזו שאפילו החוקר צ'ארלס דוד אותו הזכרנו קודם, כותב, "התיארוך, שבו שאול קיבל את היסודות של הבשורה לא יכול להיות מעל שבע שנים לאחר מותו של ישוע המשיח. הוא אף יכול להיות לפני כן." לכן, "הכרזתו של שאול מייצגת זרם מיוחד של מסורת משיחית שנבעה מהזרם המרכזי בנקודה שמאוד קרובה למקור שלה". וכדי שלא יטענו ששאול פשוט עיוות את המסר של הבשורה, דוד מסיק, "כל מי שיטען שהבשורה המקורית והעתיקה הייתה שונה מהכרזתו של שאול, חייב לשאת בנטל ההוכחה".9 כפי שאנו טוענים לעיל, רוב החוקרים הביקורתיים חושבים ששאול קיבל את תוכן הבשורה אותה הוא מכריז בראשונה לקורינתים טו, מפטרוס ויעקב בזמן שהותו בירושלים, **מספר שנים בודדות בלבד לאחר צליבתו של ישוע**.10 ## **40-45 לספירה: המסע השני של שאול לירושלים** עלינו לסטות לרגע מציר הזמן לפני שנחזור אחורה יותר למותו של ישוע. מיד לאחר ששאול מתאר את מסעו לירושלים, שאול כותב שהוא ביקר בעיר שוב ארבע שנים לאחר מכן (גלטים ב 1). באיזו שנה המסע השני הזה התרחש? שאול מתארך את המאורע בהתבסס על הדיון הקודם שלו בפרק א, מה שגורם לחוקרים לתהות אם שאול התכוון לארבע עשרה שנים לאחר שנהיה מאמין בישוע או לארבע עשרה שנים לאחר מסעו הראשון לירושלים. בנוסף לכך, החוקרים לא בטוחים אם הפגישה בגלטים ב 1-10 היא אותה הפגישה שמתועדת במעשי השליחים טו 1-31. בלי קשר לכך, ההבדל איננו משמעותי. קוסטר מעדיף לתארך את המאורע לשנת 48 לספירה.11 שוב, זה ברור שהנושא של שאול הוא הבשורה. שאול מסביר בפסוק 2 באותו הפרק שהוא הלך לירושלים כדי לפגוש את המנהיגים, כדי לוודא מולם שהוא מכריז את הבשורה הנכונה, עָלִיתִי לְשָׁם עַל-פִּי הִתְגַּלּוּת שֶׁקִּבַּלְתִּי, וְהִצַּגְתִּי לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁאֲנִי מְבַשֵּׂר בַּגּוֹיִים; הִצַּגְתִּיהָ לִפְנֵי הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּהֶם בִּפְגִישָׁה מְיֻחֶדֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַשָּׁוְא יִהְיֶה הַמֵּרוֹץ אֲשֶׁר רַצְתִּי וְעוֹדֶנִּי רָץ (גלטים ב 2). איזו הודאה מדהימה! השליח המרכזי של הברית החדשה מתוודה שהוא נכנע לסמכות השליחים בירושלים כדי לוודא שהוא מכריז את הבשורה שלהם. בפגישה הזו, מלבד פטרוס ויעקב, גם יוחנן היה נוכח (ב 9). נאמר לנו שגם בר נבא וטיטוס היו שם (ב 1). שאול הציג את הבשורה שהוא הכריז מול הקבוצה הזו. ולמעשה, המסר שלו תאם למסר שלהם: לֹא הוֹסִיפוּ לִי דָּבָר (ב 6). מעבר לכך, הם הכירו בשליחות של שאול ובר נבא אל הגויים (ב 9). במילים אחרות, המנהיגים המרכזיים והמשפיעים ביותר במאה הראשונה, אישרו את המסר של שאול. לאחר ששאול מצטט את המסורת בראשונה לקורינתים טו, הוא מזכיר שגם שליחים אחרים אישרו את המסר שלו בנוגע להופעות של ישוע לאחר מותו (טו 11, 12-15). הקוראים שלו היו יכולים להשיג את אותו המידע ממקורות שונים. אנו לא רואים דוגמאות כאלו לבחינה על ידי עדי ראייה בכתבים מן העת העתיקה, במיוחד לא בטווח זמן כל כך קצר. אנו מסיקים מכאן ששאול, פטרוס, יוחנן ויעקב אחיו של ישוע, בישרו את אותה הבשורה כבר מההתחלה! ## **30-35 לספירה: חזרה למאורעות עצמם** כעת אנו יכולים לעבור לסצינה האחרונה בציר הזמן. כאן, אנו רוצים לשאול לגבי אלו שידעו על המאורעות הללו לפני ששאול קיבל את המידע הזה. עלינו לחזור חזרה להתרחשויות של המאורעות עצמם. אם הולכים אחורה, לפני ששאול קיבל את המידע, הדיווחים הללו כבר היו קיימים בתור סיכומים בעל פה, ששומשו ללימוד, במיוחד בסביבה שבה אנשים לא ידעו לקרוא. החוקרים הביקורתיים מסכימים שהמאמינים הראשונים האמינו שמאורעות מסוימים התרחשו ביחס לישוע. בסופו של דבר, או שהמאורעות אכן התרחשו או שלא. לכן, לפני מסעו של שאול לירושלים, לפני שהוא נפגש עם פטרוס ויעקב, אחיו של ישוע, ולפני שהם דיברו על הבשורה (הזמן שבו שאול ככל הנראה קיבל את המסורת כפי שהיא מנוסחת בראשונה לקורינתים טו), שאול כמובן לא היה הראשון שקיבל את הדיווח אודות תחייתו של ישוע, מאת השליחים. זה ברור שלפחות שליחים אחרים הכירו את הפרטים אותם שאול קיבל במפגש. ועכשיו, אנחנו מתקרבים בציר הזמן להתחלה עצמה. ראינו ששאול ביקר בפעם הראשונה בירושלים בסביבות 35 או 36 לספירה, וידוע ששאול הפך למאמין משיחי שלוש שנים לפני כן, בערך בשנת 32 או 33 לספירה. מאחר ושאול האמין שהוא ראה את ישוע מופיע בפניו חי לאחר מותו, זה אומר שהצליבה התרחשה קודם לכן. אך הצליבה לא הייתה יכולה להתרחש הרבה זמן לפני כן, כפי שזה נראה מההיכרות של שאול עם אלו שהכירו את ישוע היטב, כמו יעקב אחיו של ישוע ופטרוס, השליח המרכזי. אם הצהרות כלשהן מהדרשות בספר מעשי השליחים מתקבלות בתור שחזורים מהימנים של הלימוד הכי עתיק של השליחים, זה אומר שהתחייה של ישוע היא בשורה שהוכרזה כבר מן הראשית, מיד לאחר מותו של ישוע! למתי מתארכים את הצהרת האמונה הטרום-פאולינית (הקודמת את שאול) שמופיעה בראשונה לקורינתים טו? אפילו חוקרים קיצוניים כמו גרד לודרמן כותבים: > היסודות של המסורת מתוארכות לשנתיים הראשונות מאז הצליבה… לא מאוחר יותר מאשר שלוש שנים לאחר מותו של ישוע.12 מספר גדול מאוד של חוקרים ביקורתיים משפיעים הסיקו לאחרונה שהלימוד אודות התחייה של ישוע מן המתים, ולמעשה אפילו הניסוח הטרום פאוליני אשר מופיע בראשונה לקורינתים טו 3, **מתוארך אפילו לשנת 30 לספירה**! במילים אחרות, לא היה אף פעם זמן שבו הלימוד אודות תחייתו של ישוע מן המתים לא היה חלק אינטגרלי מתוכן הכרזתם של השליחים.13 החוקר ג'יימס די גאן כותב לגבי הראשונה לקורינתים טו 3: > אנו יכולים להיות בטוחים שהמסורת הזו נוסחה כמסורת מספר חודשים בלבד לאחר מותו של ישוע.14 לכן, שאול קיבל את החומר הזה בירושלים כחמש שנים בלבד לאחר צליבתו של ישוע, חומר שכבר היה קיים לפני כן, ככל הנראה אפילו מספר חודשים בלבד לאחר מותו של ישוע. אך בלי קשר לתיארוך של חומר הבשורה, התוכן עצמו אודות מותו ותחייתו של ישוע מגיע הישר מההתחלה. במילים אחרות, מדובר במסר המרכזי של האמונה המשיחית שהיה קיים מראשיתה. ## **מסקנה ואיסוף הראיות** הבשורות מספקות לנו מידע רב לדיון על תחייתו של ישוע. הטקסטים הללו נכתבו בטווח זמן מאוד קצר בהשוואה לכתבים מן העת העתיקה. לעומת זאת, במאמר זה אימצנו שיטה שונה. בחרנו ללכת אחרי המודל הביקורתי והדגשנו את האיגרות האותנטיות של שאול השליח, ובכך, השגנו מקורות שקדמו בעשר עד ארבעים שנים לבשורות. אך השיטה הזו נתנה לנו יתרון נוסף; הצהרת אמונה עתיקה עליה שאול מדווח. במקרה של הראשונה לקורינתים טו 3, החוקרים הביקורתיים מסכימים על כך ששאול קיבל את תוכן ההצהרה הזו, באמצע שנות השלושים של המאה הראשונה, כאשר הוא שהה שבועיים יחד עם פטרוס ויעקב, אחיו של ישוע. אך לשני השליחים הללו היה את התוכן הזה לפני שאול, והאירועים שמאחורי התוכן הזה אף יותר מוקדמים. ככל הנראה זהו הטיעון המרכזי ששכנע את מרבית החוקרים כיום שההצהרה אודות תחייתו של ישוע הגיעה מראשית האמונה המשיחית, ממש לאחר מותו של ישוע. למעשה, מרבית החוקרים חושבים שהמסר הזה התחיל עם החוויות האמיתיות שהיו לתלמידים, שעל בסיסן, האמינו שהם ראו את ישוע מופיע בפניהם חי, לאחר מותו.15 האמונה הזו לא נוצרה מתישהו מאוחר יותר על ידי הכנסייה הנוצרית. היא גם לא אומצה מדתות אחרות או הומצאה. שאול נותן רשימה של עדי ראייה להתגלויות של ישוע לאחר מותו. זהו הערך המרכזי של הטיעון הזה. הטיעון מצליח לענות על שני קריטריונים קריטיים במחקר ההיסטוריוגרפיה: 1. הדיווח של עדי הראייה המקוריים 2. שתועדו תוך טווח זמן קצר מאוד לאחר התרחשויות האירועים.  זהו הטיעון שהדהים דור של חוקרים ביקורתיים. המהימנות ההיסטורית של הופעותיו של ישוע לאחר מותו, היא חזקה מאוד. הערות: 1 לדוגמה, ההיסטוריון מהמאה השנייה, לוקיאנוס מסאמוסאטה שכתב כנראה את החיבור היחיד אודות אמנות ההיסטוריוגרפיה, "כיצד לכתוב היסטוריה", מדבר על כך. 2 ראו למשל את מחקרו של החוקר באוקהם שמגן על המהימנות ועל עדות הראייה שבבשורות, R. Bauckham, Jesus and the Eyewitness: The Gospels as Eyewitness Testimony. Grand Rapids: Eerdmans, 2006. 3 הדוגמה הכי טובה היא מחקרו של אן.טי.רייט: N.T. Wright, The Resurrection of the Son of God. Minneapolis: Fortress, 2003. 4 ראו לדוגמה, Ehrman, New Testament, 44; Funk and Hoover, Five Gospels, 128; H. Koester, Introduction to the .New Testament, 2 vols., History and Literature of Early Christianity (Philadelphia: Fortress, 1982) 2:103-4 5 .Koester, Introduction, 2:103-4. 6 .C.H. Doddm, The Apostolic Preaching and its Developments (Grand Rapids: Baker, 1980, repr.), 16. 7 ראו לדוגמה, G. R. Habermasm, The Historical Jesus: Ancient Evidence for the Life of Christ (Joplin, MOl College Press, 1996) 152-157; The Resurrection Appearances of Jesus, in R.D Geivett and G.R. Habermas, In Defense of Miracles: A Comprehensive Case for God's Action in History (Downers Grove, IL: InterVarsity, 1997) 263-270. 8 ראו, W.Farmer, "Peter and Paul, and the Tradition Concerning 'The Lord's supper' in 1 Corinthians 11:23-25," .Criswell Theological Review 2 (1987): 122-130 9 .Dodd, Apostolic, 16. 10 לקבלת רשימות של חוקרים ביקורתיים מודרניים שטוענים זאת ראו, G.R. Habermas, The Risen Jesus and Future Hope (Lanham, MD:Rowman and Littlefield, 2003) endnotes 75-102. 11 .Koester, Introduction, 2:103. 12 .G. Gerd Lüdemann, The Resurrection of Jesus, trans. J. Bowden (Minneapolis: Fortress, 1994), 38. 13 L.W. Hurtado, How on Earth Did Jesus Become a God? Historical Wuestions About Earliest Devotion to Jesus (Grand Rapids: Eerdmans, 2005), esp. 4; השוו עם. Bauckham, Jesus, 264-268, 307-308; Wright, .Resurrection, 319, 553-534, 583. 14 .J.D.G Dunn, Jesus Remembered, vol. 1 of Christianity in the Making (Grand Rapids: Eerdmans, 2003), 825 15  למידע נוסף, ראו, G.R. Habermas, "Experiences of the Risen Jesus: The Foundational Historical Issue in the .Early Proclamation of the Resurrection," Dialog: A Journal of Theology 45 (2006): 288-297 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/72a3594bdbf69af82d6102010702143112681d89c7d33a7115bf948c36d2ff8b?s=300&d=mm&r=g) גארי האברמס [See Full Bio](https://igod.co.il/author/gary-habermas/) **קטגוריות:** התקומה של ישוע, ישוע בראי ההיסטורי, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** הברית החדשה, ישוע ההיסטורי, מהימנות --- ### [האם סבל של בעלי חיים מאתגר את קיומו של בורא טוב וחכם?](https://igod.co.il/philosophy/האם-האבולוציה-מאיימת-על-קיומו-של-בורא-ט/) **Published:** דצמבר 16, 2019 **Author:** אלי חייטוב **Content:** אתאיסטים רבים נוהגים להשתמש באבולוציה כטיעון נגד אופיו של בורא טוב וכל יודע, וכך, נגד קיומו של אלוהים. אם קיים מתכנן אינסופי ומוסרי, מדוע הוא השתמש בתהליך כל כך אכזרי כדי ליצור את עולם החי? במאמר זה אנו נענה על הטיעון הזה ברובד המדעי וברובד הפילוסופי. נתייחס באופן ספציפי ל[מאמרו של רועי צזנה ונבחן את טיעוניו בנושא](https://www.hayadan.org.il/does-evolution-disprove-god-0711). ראוי לציין שבמאמר זה לא נטען נגד אמיתות התאוריה האבולוציונית כהסבר להיסטוריה של עולם החי1. לשם הטיעון, אנו נניח שאכן התיאוריה האבולוציונית היא ההסבר הטוב ביותר אודות מוצא המינים, ונבחן את תוקפן של המסקנות של הטיעונים האתאיסטיים המבוססים עליה (כפי שהם באים לידי ביטוי במאמרו של צזנה). ההיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ היא עקובה מדם, מספיק רק להסתכל על מספר ממצאים ארכיאולוגים כדי לראות שלפני שהגענו לבימת ההיסטוריה, המון סבל נחווה והמון דם נשפך. יש המשתמשים במציאות הזו כדי לטעון נגד קיומו של אלוהים, או לפחות להמעיט בערך טובו או חכמתו. רועי צזנה עושה זאת במאמרו. הוא מחלק את טיעוניו לשניים: 1. האבולוציה מפריכה את קיומו של אלוהים טוב. 2. האבולוציה מפריכה את קיומו של אלוהים חכם. ## **האם היסטוריה שכזו מסתדרת עם טובו של אלוהים?** בחלק הראשון של המאמר, רועי צזנה מתיימר לערער על קיומו של אלוהים טוב דרך המוות והסבל שבעלי חיים חוו לאורך עידנים שלמים בטרם הופיע האדם. צזנה כותב, > "עדויות ארכיאולוגיות וגיאולוגיות מעידות כי קטסטרופות רבות מסוג זה התרגשו על החיים במהלך מיליארדי השנים בהם התפתחו על-פני כדור-הארץ. האירוע האחרון של הכחדה המונית אירע לפני 65 מיליוני שנים בלבד, כנראה כתוצאה מפגיעת אסטרואיד גדול בכדור-הארץ. הפיצוץ העצום, השריפות, האבק שהשתחרר לאטמוספירה – כל אלו הפכו את החיים לכמעט בלתי-אפשריים עבור רוב היצורים החיים. התוצאה הייתה ש- 75% מכל המינים נכחדו מעל פני האדמה, ולא חזרו מעולם. רק המותאמים לתנאי הסביבה החדשים, או אלו שהצליחו להסתגל מהר מספיק, נותרו בחיים והעבירו את תכונותיהם המשופרות לצאצאיהם שיישבו מחדש את כדור-הארץ…..כיצד ייתכן שבורא טוב לב יניח למספר עצום ורב כל-כך של יצורים חיים – שהוא עצמו חנן כל אחד מהם ביכולת לחוש אהבה ומשיכה, פחד וכאב – למות בסבל ובייסורים? ולא במשך דור אחד בלבד, אלא מיליוני ומיליארדי דורות – עד להגעתו של האדם לזירה?" צזנה טוען כי נרטיב היסטורי שכזה (בו בעליי חיים נכחדים במשך דורות שלמים) לא מסתדר עם קיומו של אלוהים טוב. האם הטיעון של צזנה בעל משקל לוגי תקף? ### צזנה גונב תשתית פילוסופית מההשקפה שבה אלוהים קיים כדי לטעון נגדו ראשית, לפני שבכלל נענה על הטיעונים של צזנה, ראוי לציין שהטיעונים שלו נגד אלוהים, בהכרח גונבים תשתית פילוסופית שקיימת רק בהשקפה שבה אלוהים קיים. למה הכוונה? הטיעון של צזנה מניח את קיומו של הרוע. מה זה רוע? רוע הוא סטייה מן הטוב, כלומר סטייה מהאופן שבו דברים אמורים להתנהל. אך מהו הבסיס של צזנה לאופן שבו דברים אמורים להתנהל? בהשקפה של צזנה, טוב ורע הוא התפתחות שרירותית של האבולוציה כמו העובדה שהתפתחו לנו חמש אצבעות במקום שש. השאלה היא, מהו אותו קנה מידה בעולם אתאיסטי עליו מתבסס צזנה ועל פיו שופט את ההתנהלות של אלוהים כהוכחה לכך שהוא לא קיים? ### אז מה לגבי היכחדות הדינוזאורים? שנית, בנוגע לדוגמה הספציפית של היכחדות הדינוזאורים; כפי שהחוקר מייקל מוריי כותב: > "מדענים מאמינים שלפני 65 מיליון שנים מטאור עצום פגע בכדור הארץ, דבר שגרם לכמות אדירה של משקע להיזרק לאטמוספירה. המשקע סינן בצורה רבה את האור שהגיע לכדור הארץ, מה שגרם לאטמוספירה להתקרר באופן דרמטי, דבר שגרם להכחדות של הדינוזאורים (שהיו בעלי דם קר). זו הייתה ההכחדה הגדולה הכי אחרונה. אם ההכחדה הזו לא הייתה מתרחשת, זה היה מונע את התפתחותם של היונקים הגדולים (עם כל הדינוזאורים העצומים והרעבים מסביב- חשבו על פארק היורה!)… כתוצאה מכך, ללא המאורע הזה זה היה בלתי אפשרי עבורינו להיווצר."2 צזנה כמובן לא מרוצה מהתשובה הזו (הוא מצטט תשובה דומה מהרב מיכאל אברהם), הוא עונה, > "זהו אינו טיעון שאנו יכולים לשלול או להפריך בקלות. ייתכן, כמובן, שקיימת תכנית לבריאה ולהתקדמותה, ושענקי האתמול צריכים היו לקרוס כדי שבני-האדם יקומו על רגליהם. ועם זאת, יש כאן התנגשות עם כל אותן תכונות שאנו אוהבים כל-כך לייחס לבורא. כיצד ייתכן שבורא טוב לב יניח למספר עצום ורב כל-כך של יצורים חיים – שהוא עצמו חנן כל אחד מהם ביכולת לחוש אהבה ומשיכה, פחד וכאב – למות בסבל ובייסורים? ולא במשך דור אחד בלבד, אלא מיליוני ומיליארדי דורות – עד להגעתו של האדם לזירה?" התשובה של צזנה מכירה בכך שזהו אכן הסבר אפשרי להיכחדות הדינוזאורים, אך הוא מתעקש שעדיין קיימת התנגשות או סתירה עם תכונותיו של אלוהים. ההנחה שלו היא שאם אלוהים טוב ומושלם קיים, לא יכול להיות שכל כך הרבה בעלי חיים סבלו במשך כל כך הרבה זמן. האם ההנחה שלו מוצדקת? בעוד שאכן מדובר בקושי רגשי, מבחינה לוגית, צזנה לא הראה מדוע סבל של בעליי חיים סותר את קיומו או את אופיו של אלוהים טוב. עבור המשימה הזו, צזנה צריך להראות כי זה לא הגיוני כלל שלאלוהים תהיינה סיבות מוסריות מוצדקות להתיר לסבל של בעלי חיים להתרחש (מה שהוא לא עשה). ### **האם בעלי חיים סובלים כמונו?** לפני שנספק מספר סיבות אפשריות שיכולות להסביר מדוע סבל של בעלי חיים מסתדר עם קיומו של אלוהים כל יודע וטוב לב, עלינו להגיד מספר דברים על סבל של בעלי חיים.  החוקר מייקל מוריי (אותו הזכרנו קודם) מבחין בספרו3 בין שלוש דרגות של סבל. ברמה הנמוכה ביותר יש את המידע הנושא בתוכו מצבים עצביים בתוך מערכות עצבים. אלו נגרמים על ידי גירויים מזיקים או פגיעות כלשהן המביאים לתגובת רתיעה. לדוגמה, אם ניגע באמבה עם מחט, זה יגרום לה להירתע. אך אין לה תחושה כלל. היא לא חווה את הכאב. בבעלי חיים מהסוג הזה, אין כלל מודעות. דוגמאות לבעלי חיים כאלה הן עכבישים וחרקים אחרים. בעלי חיים כאלה הם כמו מכונות- הם לא חווים או מודעים כלל לכאב. הם לא סובלים כאשר הם חווים את המצבים העצביים הללו. הרמה השנייה של המודעות לכאב היא שונה. החולייתנים נמצאים בקטגוריה הזו. שם כן יש מודעות או התנסות עם סבל. אך למרות שלבעלי חיים הללו יש את המודעות לכאב, אין ראיה חיובית לכך שיש להם את הרמה הראשונה של המודעות לכאב שיש לבני אדם. מהי הרמה הראשונה? זו הרמה שבה הסובל עצמו מודע לכך שהוא סובל. לנו כבני אדם יש את שתי הרמות. אך לבעלי חיים אין את הרמה הראשונה שיש לנו. זו נקודה שפילוסופים רבים הכירו במשך הרבה זמן. כפי שעמנואל קאנט הסביר, לבעלי חיים אין את המצב התודעתי שבו הם חושבים על משהו משום שאין להם את רמת המודעות שיש לנו. מהי ההשלכה של כל זה? ובכן, המשמעות היא שלמרות שבעלי חיים חווים כאב, אין ראיה לכך שהם מודעים לכך שהם נמצאים בכאב. מייקל מוריי נותן דוגמה נפלאה לכך בספרו. חשבו על ראייה עיוורת. יש אנשים שמבחינה מעשית, הם עוורים. בניגוד לכך, הם למעשה כן יכולים לראות. אם תזרוק אליהם כדור, הם יוכלו לתפוס אותו. אם תזמין אותם לבוא אליך מהצד השני של החדר, הם לא יתקלו בכיסאות ובשולחנות, הם יעקפו אותם ויגיעו אליך בבטחה; משום שהם כן רואים את החפצים הללו. הבעיה איתם היא שאין להם את המודעות שהם רואים. אין להם את החוויה החזותית שלנו יש. לכן, זה לא יועיל לקחת אותם למוזיאון, הם אמנם כן יראו את התמונות, אך הם לא יחוו את החזות שלהם. זה מאוד דומה למה שיש לנו כאן עם בעלי החיים. בעלי החיים אמנם כן יכולים לחוות כאב, אך העניין הוא שהם לא מודעים לכך שהם חווים את הכאב. יש לעניין הזה השלכות עצומות בנושא. אם המידע הזה נכון, זה אומר שכל מי שמשתמש בטיעון הסבל של בעלי החיים (כפי שצזנה עושה), הוא אשם בכשל ה"אנתרופתיזם". כאשר אנו מייחסים לבעלי חיים תכונות אנושיות כמו תכונת המסוגלות להיות מודע לכאב ולסבל, אנו בעצם מאנישים אותם, ובכך אנו אשמים בכשל לוגי. עם זאת, ובכל זאת, נותרת השאלה, מדוע שאלוהים יבחר בהיסטוריה עם הקדמה כל כך אלימה, לפני הופעתו של האדם? מדוע שאלוהים יבחר עולם שפועל על פי מנגנונים ותהליכים אבולוציוניים המבוססים על מוות, טריפה והישרדות? ### **האם מוות של בעלי חיים זה בהכרח דבר רע?** בסופו של דבר, הסיבה האפשרית והסבירה לשאלה זו, קשורה לתוכנית הרחבה והריבונית של אלוהים עבור האנושות. אלוהים רצה לברוא עולם שמתיר לבני אדם בעלי רצון חופשי לבחור או לדחות אותו. יכול מאוד להיות שהאחד כרוך בשני (שסבל של בעלי חיים הוא חלק הכרחי מהעולם מהסוג הזה). כל מערכת אקולוגית זמינה ומאוזנת תערב סבל ומוות של בעלי חיים, למען בריאותה ותקינות תפקודה של המערכת. חשבו על סביבה שבה יש עודף של איילים, ללא טורפים (כמו למשל זאבים). בסביבה כזו, לא יתקיים איזון אקולוגי. ללא הטריפה, לא תהיה בקרה על התגברות של מחלות בקרב האיילים (אין מי שיאכל את החולים שמפיצים את מחלתם), וללא הטריפה, המזון של האיילים יגמר (כי יש אוכלוסייה גדולה של איילים שאוכלים את המזון שלהם) וכך האיילים עצמם ימותו מרעב. [השערת הגאיה](https://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-218592-PreYaan,00.html) לימדה אותנו, שזה לא מספיק להחשיב רק יצור חי בודד בניתוק מסביבתו. אלא, שעלינו להחשיב את המערכת כולה. על פי השערת הגאיה, כל כדור הארץ- כל המערכת האקולוגית- הוא סוג של יצור חי שמאוזן באופן פנימי על ידי טורפים, אוכלי צמחים ומערכות שמחזירות את הפחמן הדו חמצני לאטמוספירה. כל הדבר הזה הוא סוג של מערכת אקולוגית מאוזנת שמתפקדת כיצור חי. כל זאת לומר, שלא ניתן להסתפק במבט על הסבל והמוות של בעלי החיים, בצורה שמנותקת מהמערכת האקולוגית עצמה. מוות וטריפה יכולים להיות מאוד מועילים למערכת האקולוגית בשלמותה. עלינו גם לזכור שהתכלית של אלוהים עבור כדור הארץ היא שבני האדם יכירו אותו ושיקיימו מערכת יחסים איתו. ההיסטוריה של כדור הארץ היא סצינה אקולוגית המכינה את הבמה להופעתם של בני האדם כך שיוכלו להגשים את תוכניתו של אלוהים. העבר הזה מאפשר לנו כבני אדם לפתח את הציוויליזציה שלנו, את ההתקדמות שלנו, ואת הפצת הבשורה של אלוהים לאנושות. ללא דלקי המאובנים (פחם, נפט וגז טבעי), לא היינו מצליחים לעשות את כל זה בצורה יעילה. למה שאלוהים לא יברא את כדור הארץ עם כל החומרים הללו בבת אחת ללא שום עבר אמיתי? ובכן, על האתאיסט להוכיח שבצורה הזו (דרך בריאה מיידית של כל המשאבים והתנאים הדרושים לציוויליזציה), אלוהים היה משיג בצורה טובה יותר את רצונו ומגשים בצורה טובה יותר את תכליתותיו. איך האתאיסט יודע שהתוכניות של אלוהים לא מושגות באופן טוב יותר על ידי היסטוריה אקולוגית, כמו ההיסטוריה הנוכחית (במקום בריאה של כל המשאבים בבת אחת או בריאה של כדור הארץ עם מראה של גיל אשלייתי)? איך האתאיסט יודע שבעולם שבו לא היה סבל של בעלי חיים, יותר אנשים היו מגיעים למערכת יחסים עם אלוהים? שהרי ניתן להעלות על הדעת שאם היינו חיים בעולם שהוא כולו גן שעשועים, ללא שום כאב וסבל, אז היינו הופכים לאנשים מפונקים ומקולקלים; כל אחד היה מתמקד בעצמו ושוכח מהצורך באלוהים. ואילו בעולם שבו אנחנו רואים סבל של אחרים (של בעלי חיים או בני אדם), חווים את הסבל הזה בעצמנו, אנו יכולים להבין מהי המהות של חיים ללא אלוהים, והדבר יגרום לנו לחפש אותו ולמצוא אותו כמקור הביטחון והתקווה היחיד שיש במציאות הזו. לאתאיסט יש נטל הוכחה מאוד כבד. הוא חייב להראות שכל האפשרויות הללו אינן מסתדרות עם אלוהים טוב ואוהב. זוהי משימה בלתי אפשרית (משום שאנו מוגבלים בידע ובזמן), לכן הטיעון של צזנה הוא יומרני וחסר ביסוס לוגי. מדובר בטיעון רגשי גרידא. ## **האם אלוהים חכם?** בחלק השני של המאמר, רועי צזנה מנסה להפריך את קיומו של אלוהים חכם דרך האבולוציה. הוא טוען שלא יכול להיות שאלוהים חכם בחר לברוא את היצורים החיים דרך תהליך הדרגתי ובזבזני: > "ובסופו של דבר, לאחר פרק זמן עצום במימדיו שבמהלכו לא התרחש שום דבר בכלל שאלוהים לא היה יכול ליצור בכוחות עצמו ברגע אחד – התעצב כדור-הארץ מתוך התנגשויות אקראיות של מטאוריטים וגרגרי אבק, ונוצר התא החי הראשון בכדור-הארץ…." > "מדוע, אם כך, יבחר אדריכל כל-יכול שכזה להמתין כמעט ארבעה-עשר מיליארד שנים בזמן שהעולם מתהווה לאיטו"… אנו נזכיר שבמאמר זה אנו לא מנסים להפריך את האבולוציה, כלומר אנו מקבלים את ההנחה הבסיסית של הטיעון של צזנה ומקבלים שאלוהים לכאורה בחר לברוא את היקום דרך התהליך ההדרגתי הזה. ההנחה של צזנה בטיעון שלו שגויה; יעילות של זמן, או של משאבים, הם לא קטגוריות הרלוונטיות ליוצר שהוא לא מוגבל בזמן או במשאבים. אלוהים היה יכול לבחור ליצור את היצורים החיים איך שהוא היה רוצה לבחור; לא עומדות לפניו כמות זמן ושיטות מוגבלות. הוא ממשיך וטוען, > "במקום מחשבה ותכנון מראש, אנו מקבלים אל אשר זורק למגרש המשחקים של היקום אטומים, מולקולות וכוחות פיזיקליים, ונותן להם להתגבש בכוחות עצמם ליצורים חיים בסיסיים." צזנה מניח ללא שום טיעון או הוכחה שהתהליך האבולוציוני נוגד את המחשבה והתכנון של אלוהים, בהנחה והוא השתמש בתהליך זה לברוא את היצורים החיים. אך כפי שיקיר שושני (המומחה לפיזיקה גרעינית), כותב בעמוד 127 בספרו- "בקשר לאלוהים", > “”לדעתי, הניאו דרוויניזם מחזק דווקא את ההשערה בדבר קיומה של ישות תבונית מעבר לאדם.. גם על פי תיאורית האבולוציה קיימים חוקים המגדירים את ההתפתחות וההתאמה ולכן ניתן לשאול: מי תיכנן את החוקים הללו? אילו העולם היה אקראי לחלוטין ללא חוקים, לא היה כלל מובן ליצירת מערכת פיזיקאלית יציבה כל שהיא, תהיה זו אטום או מולקולה, שלא לדבר על חומצות אמינו ותרכובות ביוכימיות המורכבות מהן.. דווקא התורה הניאו-דרוויניסטית הקובעת כי אין תכנון ביצירת בעלי החיים המורכבים, שהרי הם נוצרו על פיה בתהליכים אקראיים – מעבירה את מרכז הכובד של התבונה האצורה בישויות הללו מהן אל החוקים שיצרו אותם”. מבחינה פילוסופית אין הבדל בין יצירה ישירה של מורכבות, ובין יצירת גרעין כפוף לחוקים ומנגנונים היוצרים ממנו מורכבות. לכן, האבולוציה מעבירה את התבונה על החוקים והמנגנונים שבלעדיהם התהליך לא היה מתאפשר. צזנה שואל, > "אם הוא כבר ידע מה תהיה התוצאה, מדוע לא יכול היה לברוא מראש את העולם כפי שהוא היום?" אך כפי שראינו קודם, נטל ההוכחה הוא על האתאיסט להראות שאם אלוהים היה בורא את כדור הארץ והיצורים החיים בבת אחת, אז שהתכלית שלו הייתה מתגשמת בצורה טובה יותר, זוהי טענה בעלת נטל הוכחה עצום. ## **סיכום** רועי צזנה לא הצליח להפריך את קיומו של אלוהים דרך האבולוציה. הוא גם לא הצליח להמעיט בטובו או בחכמתו. כל מה שהוא הצליח לעשות הוא ליצור טיעונים הבנויים על הנחות אותן הוא אפילו לא התיימר להוכיח. כל מה שהוא עשה הוא להניח (בלי שום הסבר או פירוט) איך אלוהים, אם הוא היה קיים, היה אמור לברוא את כדור הארץ והיצורים החיים. הטיעונים של צזנה דורשים נטל הוכחה עצום ולמעשה בלתי אפשרי, הם דורשים מצזנה להיות כל יודע ובלתי מוגבל בזמן; הם דורשים ממנו כמעט להיות אלוהים. הערות: 1\. לקבלת ביקורת מדעית ופילוסופית על ההסבר האבולוציוני ראו [כאן](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/). 2\. https://www.reasonablefaith.org/writings/question-answer/animal-suffering/ 3\. Michael Murray, Nature Red in Tooth and Claw: Theism and the Problem of Animal Suffering (Oxford: Oxford University Press, 2008). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אבולוציה, אתאיזם, בריאה, פילוסופיה --- ### [הטיעון מן החשיבה החופשית](https://igod.co.il/philosophy/הטיעון-מתוך-החשיבה-החופשית/) **Published:** נובמבר 12, 2019 **Author:** טים סטרטון **Content:** הטיעון מן החשיבה החופשית הוא טיעון פילוסופי לקיומו של אלוהים, המבוסס על מחקרו של החוקר טים סטרטון1. מחקרו של סטרטון מבקש להראות כי עצם קיומם של הידע וההיגיון מצביעים על קיומו של אלוהים. אתיאיסטים רבים אוהבים לכנות את עצמם כאנשים שחושבים בצורה ביקורתית וחופשית משום ששום דבר לא כופה עליהם או לא מונע מהם ללכת אחרי הראיות והעובדות. אך הבעיה היא כזאת: אם אלוהים לא קיים, סביר מאוד להניח שגם ההיבט הלא חומרי של האדם, לו אנו קוראים "נפש", איננו קיים גם כן. מה שזה אומר הוא שהאתאיסט לא יכול לחשוב שהחשיבה שלו היא "ביקורתית" או "חופשית". אם אלוהים לא קיים, קשה מאוד לראות איך ניתן לחשוב בצורה חופשית על ראיות ועל טיעונים, לבחור לבחון אותם, לחשוב עליהם בצורה הגיונית, ואז, להסיק את המסקנה ההגיונית ביותר. ## **הטיעון נגד ההשקפה הנטורליסטית (השקפה הטוענת שרק המציאות החומרית קיימת) מתוך החשיבה החופשית:** 1. אם הנטורליזם צודק, הנפש (ההיבט הלא חומרי) של האדם איננה קיימת. 2. אם הנפש איננה קיימת, הרצון החופשי איננו קיים. 3. אם הרצון החופשי איננו קיים, ידע והיגיון אינם קיימים. 4. ידע והיגיון קיימים. 5. לכן, הרצון החופשי קיים. 6. לכן, הנפש קיימת. 7. לכן, הנטורליזם שגוי. 8.  ההסבר הטוב ביותר עבור קיומה של הנפש\\קיומו של הרצון החופשי הוא אלוהים. הסעיף הראשון אומר במילים אחרות שאם הנטורליזם צודק, כל מה שקיים הוא הטבע החומרי. זה נכון מעצם ההגדרה של ההשקפה הנטורליסטית. הסעיף השני אומר במילים אחרות שאם כל מה שקיים הוא הטבע החומרי, אז כל מה שקיים כפוף ונגרם על ידי חוקי הטבע והתנאים ההתחלתיים של היקום. הסעיף השלישי אומר במילים אחרות שאם כל מה שקיים נגרם על ידי חוקי הטבע, אז זה כולל גם את המחשבות והאמונות שלנו. אם האמונות והמחשבות שלנו כופות את עצמן עלינו (בגלל חוקי הטבע והתנאים ההתחלתיים של היקום), זה אומר שאנו לא יכולים לאשר בצורה רציונלית את האמונות והמחשבות שלנו, אם אנו לא יכולים לעשות זאת, זה אומר שאנו לא באמת יודעים שהמחשבות והאמונות שלנו הן נכונות. משום שהן לא מבוססות באמת על הערכה ביקורתית או בחינה חופשית של ראיות. אלא הן תוצר הכרחי ושרירותי של חוקי הטבע שכופים את עצמם עלינו. התמונה הגדולה היא שאם ההשקפה הנטורליסטית-האתאיסטית נכונה: זה אומר שאף אחד מאיתנו לא באמת יודע דבר. ידע הוא אמונה נכונה ומוצדקת2. יכול להיות שלמישהו יש אמונות נכונות; לעומת זאת, אם אין לו בסיס רציונלי להחזיק בהן, אז האמונות שלו הן לא באמת מוגדרות בתור ידע אשר בו הוא מחזיק. ללא רציונליות, אין ידע, נשארת רק הנחה חסרת בסיס. אך זה ברור שלבני אדם יש ידע או רציונליות. מי שטוען שידע לא קיים מפריך את עצמו משום שהטענה עצמה מניחה ידע. בנוסף לכך, אם מישהו דוחה את הידע, למה שנקשיב לו? מכאן, זה נובע שהרצון החופשי והנפש (או לפחות מרכיב לא חומרי מסוים של האדם) קיימים, ולכן, ההשקפה הנטורליסטית היא שגויה. עתה נחזור לשאלה הראשונה, איך אתאיסטים, אם הוא צודקים בהשקפתם, יכולים להיקרא "חושבים חופשיים"? אם אלוהים לא קיים, וכתוצאה מכך הנפש האנושית לא קיימת, בני האדם הם לא יותר ממכונות חומריות הכפופות לחוקי הפיזיקה והכימיה, המכתיבות עבורם את האמונות והמחשבות שלהם. אם זה מי שאנחנו, זה אומר שאין לנו רצון חופשי (משום שאנו מונעים על ידי חוקים החיצוניים לנו), ומכאן, אנו לא חופשיים לחשוב על שום דבר. לכן, ידע, רציונליות ומוסר הינם אשליה בלבד. זה אומר שאנו לא באמת חופשיים להיות הגיוניים או חופשיים להעריך מבחינה הגיונית את הראיות, או לבחור ללכת אחריהן, לאן שהן מובילות אותנו. בסופו של דבר, אם ההשקפה האתאיסטית נכונה, אנו לא חופשיים לבחור בשום דבר; זה כולל גם את מה שאנו בוחרים לחשוב או להאמין. ## **התנגדות אפשרית** רבים יטענו שהאבולוציה פיתחה לנו את האמונות הנכונות כדי להגביר את הסיכויים שלנו לשרוד, שהרי אמונות התואמות את המציאות הן אמונות שמועילות להישרדות ולהבטחת ההתרבות של המין האנושי. הבעיה בטיעון הזה היא שגם אם האמונות והמחשבות שלנו הן תוצר של תהליך אבולוציוני ששואף לתאם בינן לבין המציאות, עדיין החשיבה שלנו, היא תוצר של גורמים חסרי חשיבה, מה שזה אומר, שאנו לא נמצאים בעמדה שמאפשרת לנו להעריך בצורה הגיונית וביקורתית את המחשבה עצמה (שהמחשבות והאמונות שלנו הן תוצר אבלוציוני). התוצאה היא אותה תוצאה, אין לנו באמת ידע, על פי ההגדרה לעיל (אמונה נכונה ומוצדקת). המסקנה היא שכל מה שנותר לנו זה הנחה חסרת בסיס הגיוני ומחשבתי. אך הבעיה היא שהטענה שהמסקנה הזו נכונה, היא טענה שכרוכה בידע- כלומר כרוכה בהערכה הגיונית וביקורתית לכאורה של הראיות, והגעה למסקנה רציונלית על בסיסן. בשורה התחתונה: על העל טבעי להתקיים כדי לאפשר לאתאיסט הנטורליסט לחשוב בצורה חופשית שהעל טבעי איננו קיים. הערות: 1\. המאמר הוא תרגום של חלק מעבודת הדוקטורט של החוקר טים סטרטון. לקריאת מאמרים נוספים ממנו ראו האתר: https://freethinkingministries.com/ 2\. https://plato.stanford.edu/entries/epistemology/#WIK ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/8e45414b31a857d4420415291a4e3561495e08a662e446fdb3c44dd8c9675f90?s=300&d=mm&r=g) טים סטרטון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/tim-stratton/) **קטגוריות:** בחירה חופשית, נשמה, על טבעי, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אתאיזם, היגיון, נפש --- ### [מקורו של מנהג החֶנָה (חינה)](https://igod.co.il/answer-rabbi/מקורו-של-מנהג-החֶנָה-חינה/) **Published:** אוקטובר 3, 2019 **Author:** גולן ברושי **Content:** באתר כיפה הועלתה השאלה הבאה:[\[1\]](/#_ftn1) > "שאלתי היא בנוגע לטקס החינה. מה מקורו ביהדות (אם בכלל)? שמעתי שמנהג ישראל – דין הוא." הרב יוסף אלנקווה נדרש לעניין וענה באופן נחרץ: > "מנהג זה כמו מנהגים רבים הוא קדוש וטהור, ויסודו בקודש וטעמו הלכתי והוא מנהג קדום ביותר. מי שהשמיע לך מה שהשמיע כתב לך דברים בטלים ומכוערים ואן בהם לחלוחית של אמת רק עם ארציות." לאחר מכן ממשיך הרב ומסביר בפירוט רב את סיבותיו של הטקס, את חשיבותו ואת יופיו. מתשובתו עולות שלוש מסקנות מהותיות: - **א.** אין עוררין על-כך שטקס החינה אינו מוזכר במקרא ולו גם ברמז. - **ב.** טקס החינה הוא מנהג קדוש, טעמו הלכתי והוא קדום ביותר. - **ג.** אין בפי הרב תשובה עניינית וברורה לגבי מקורו של המנהג. כיוון שאין מקורו של טקס החינה במקרא, ברור כי המנהג (כדרכם של רוב המנהגים בעולם) נלמד ממקור זר והותאם לצרכי היהודים שאימצוהו. מאחר והרב אלנקווה הותיר אותנו ללא מענה למקורו האמתי של הטקס, נבקש לחפש זאת בעצמנו, בהתבסס על מחקרים אקדמיים ולא בהישען על סברות כרס. [![התורה שבעל-פה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/header-4.jpg "התורה שבעל-פה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")](https://oral.law/) **ראשית**, מעניין כי טקס החינה נפוץ היה רק בקרב יהודים שחיו בארצות מוסלמיות, כמו מרוקו, הודו ותימן (ולא באשכנז).[\[2\]](/#_ftn2) האם זהו צירוף מקרים, או רמז לפתרון התעלומה? מסתבר אפוא, כי היהודים שחיו בארצות האסלאם, אימצו את המנהג משכניהם הגויים. החינה (בערבית: "חנא"[\[3\]](/#_ftn3)) היתה מופקת מצמח בשם "כאפור" (או: "כופר לבן"), הידוע מזה אלפי שנים כצמח בושם בעל תכונות רפואיות. המוסלמים אף ייחסו לו סגולות של קדושה.[\[4\]](/#_ftn4) ככל הנראה, חדר מנהג החינה ליהדות ההלכה בהשפעת התרבות הערבית שסבבה את היהודים שחיו בארצות האסלאם.[\[5\]](/#_ftn5) **שנית**, שימו לב כיצד מתאר הרב אלנקווה את טקס החינה "היהודי": …משלחים כלה מהבית לבית בעלה משלחים בשמחה וגיל, שיהא לך לסימן טוב ברכה והצלחה, ולכן היו עורכים לילה לפני החתונה שמחה וברכה ומזל. עם מאכלים מיוחדים ועוגות מיוחדות… היו נשים לוקחות את האישה הטובלת בלילה לפני חתונתה למקווה, ברחובה של עיר עם שירה וזימרה, בתופים ובמחולות.[\[6\]](/#_ftn6) ועתה שימו לב לתיאור החינה המקורית שחגגו המוסלמים: בחברות מוסלמיות מסוימות נוהגים לקיים כמה ערבי שמחה הכוללים שירים וריקודים לפני החתונה, בחוג המשפחה הקרובה…[\[7\]](/#_ftn7) מאוחר יותר, יוצאים קרובי החתן לאור לפידים, בשירה ובריקודים לבית הכלה, ובידיהם נושאים מגש או מגשים אחדים עמוסים בחינה ובנרות דולקים… הזקנות סבורות שהחינה טובה לגוף ומביאה בריאות ומזל טוב.[\[8\]](/#_ftn8) השוואת שני התיאורים מראה באופן ברור כי יהודי ארצות האסלאם העתיקו, כמעט אחד לאחד, את מנהגי טקס החינה משכניהם הערביים ואימצו אותם בחום.[\[9\]](/#_ftn9) באסלאם, עיד אל-פיטר (בערבית: عيد الفطر, בתעתיק מדויק: "עיד אלפטר" – "חג שבירת הצום", מכונה גם العيد الصغير, "החג הקטן") הוא החג המציין את סיומו של חודש הרמדאן, חודש הצום המוסלמי, והוא מצוין בשני הימים הראשונים של חודש שוואל, החודש העשירי בלוח המוסלמי. ציון החג מתבצע על ידי, בין היתר, קישוטי החינה. **שלישית**, הבה נראה האם קיים קשר בין מנהג החינה המקורי לבין אמונות טפלות: - **א.** המוסלמים האמינו כי מריחת החינה על היד מביאה מזל טוב לבני הזוג ומגרשת רוחות רעות המאיימות לפגוע בהם ולהפריע להם להקים את ביתם.[\[10\]](/#_ftn10) - **ב.** טקס החינה נעשה מתוך אמונה לסגולה לפוריות הכלה ועל-מנת לבטל קללות וכישופים רעים.[\[11\]](/#_ftn11) - **ג.** כדי להגן על החתן והכלה פגיעות פיזיות ונפשיות מצד שדים, רוחות רעות ועין הרע, נהגו המוסלמים במרכז אסיה, בצפון אפריקה המוסלמית ובתימן להשתמש בסגולות שונות שאחת מהן כללה טקס של מריחת ידי הכלה בחינה ("חנא").[\[12\]](/#_ftn12) - **ד.** טקס החינה בבגדאד נועד כדי להרתיע מזיקים רוחניים: צבעה של החינה אמור היה לגרש את הרוחות הרעות והשדים המאיימים על החתן והכלה.[\[13\]](/#_ftn13) **לסיכום**, חבל שבתשובתו, לא השכיל הרב אלנקווה להודות כי מקורותיו של טקס החינה אכן נעוצים במסורות לא-יהודיות שרווחו בקרב הערביים בארצות האסלאם ואומצו על-ידי היהודים שחיו בקרבם ישירות אל תוך [תורתם שבעל-פה](https://www.oral.law). כמו-כן, אין ספק כי תכליתו של הטקס היתה למנוע השפעות של עין רעה, קללות, כישופים ושדים, תוך מחשבה כי החינה תביא למזל טוב ולסגולה של הגנה ושמירה על החתן והכלה מפני אותם המזיקים הרוחניים. [\[1\]](/#_ftnref1) בלינק: <https://www.kipa.co.il/שאל-את-הרב/טקס-חינה-2/> [\[2\]](/#_ftnref2) דבורה אמיר, דפנה מוסקוביץ וצאלח סואעד, לחיות בארץ הקודש להכיר ולכבד: מעגלי הזמן בשלוש הדתות, בהוצאת: מטח: המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2006, עמ' 115. [\[3\]](/#_ftnref3) שרון שלום, מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, בהוצאת: משכל (ידיעות ספרים), 2012, עמ' 233. [\[4\]](/#_ftnref4) דבורה אמיר, דפנה מוסקוביץ וצאלח סואעד, שם, עמ' 122-123. [\[5\]](/#_ftnref5) שרון שלום, שם, עמ' 234. [\[6\]](/#_ftnref6) באתר "כיפה". [\[7\]](/#_ftnref7) דבורה אמיר, דפנה מוסקוביץ וצאלח סואעד, שם, עמ' 122. [\[8\]](/#_ftnref8) מנעם חדאד, אמונות, מנהגים וטקסים הקשורים בנישואין בפקיעין, קתדרה: לתולדות ארץ ישראל ויישובה‎, חוברת, 32, 1984, עמ' 9-75. [\[9\]](/#_ftnref9) ראו ראיות חותכות לכך, למשל אצל: נעם סטילמן, סמיוטיקה ופואטיקה בחתונה היהודית במרוקו, פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח‎, חוברת 100, חלוצי המחקר,‎ תשס"ד, עמ' 177-179; אורי שרביט, המסורות המוסיקאליות שבעל-פה בקרב קהילות ישראל: דרכי בדיקה וכיווני מחקר, פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח‎, חוברת 31, 1987, עמ' 132-153. [\[10\]](/#_ftnref10) שרון שלום, שם, עמ' 234. [\[11\]](/#_ftnref11) אריאל פורטוגז, בעקבות החתונה היהודית המסורתית במרוקו, פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, חוברת, 100, חלוצי המחקר‎, קיץ תשס"ד, עמ' 180-186. [\[12\]](/#_ftnref12) רחל שרעבי, תמורות בטקס מעבר מגדרי: טקס החנא של הכלה בתימן ובישראל, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי‎, כרך כד/כה‎, תשס"ו-תשס"ז, עמ' 267-302. [\[13\]](/#_ftnref13) תמר אלכסנדר, מהבט פולקלוריסטי (ביקורת ספרים לספרו של יצחק אבישור, "חתונה היהודית בבגדאד ובנותיה", פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח‎, חוברת 500, 48 שנה לגירוש היהודים מספרד – תפוצות הספרדים: קהילות, אישים, פעלים, תשנ"א, עמ' 135-142. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב --- ### [תגובה למאמר "בין המדע והאל, חלק שלישי: האם היקום כוונן-היטב ליצירת חיים?" מאת רועי צזנה](https://igod.co.il/philosophy/תגובה-למאמר-בין-המדע-והאל-חלק-שלישי-הא/) **Published:** יולי 31, 2019 **Author:** אלי חייטוב **Content:** במאמר זה נתייחס לטיעון ספציפי אותו מעלה צזנה [במאמרו](https://www.hayadan.org.il/god-and-the-fine-tuning-of-nater-2208116) נגד הטיעון מתוך הכוונון העדין. כדי לקבל מענה לשאר הטיעונים שלו, ראו [כאן](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-multiverse-%D7%9E%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%90/), [כאן](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%95/) [וכאן](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/). לפני שנענה על הביקורת שלו כלפי הטיעון, יהיה טוב אם ניזכר בטיעון עצמו: במשך 40 השנה האחרונות, מדענים גילו כי קיומם של חיים תבוניים, תלוי במאזן מורכב ועדין של תנאים התחלתיים הנתונים כבר במפץ הגדול עצמו. פעם מדענים סברו כי לא משנה אילו תנאים התחלתיים היו ליקום, לבסוף היו מתפתחים חיים תבוניים. אבל עכשיו אנו יודעים כי קיומנו תלוי במאזן מדויק בצורה שלא ניתן לעלות על הדעת. זה הרקע לטיעון מהכוונון העדין. אפשר לסכם אותו כך. 1. הכוונון העדין של היקום הוא בזכות או הכרח פיזיקלי או אקראיות או תכנון תבוני. 2. הכוונון העדין של היקום הוא לא בזכות הכרח פיזיקלי או אקראיות. 3. לכן הוא מוסבר על ידי תכנון תבוני. רועי צזנה כותב במאמרו: > "ויקטור סטנגר, פיזיקאי והוגה דעות אמריקאי, פרסם בשנת 2004 מחקר בו בחר חמישה גורמים מרכזיים בעיצוב צורת היקום. אלו הם הכוח האלקטרומגנטי והכוח הגרעיני החזק, מסת האלקטרון, מסת הפרוטון ומסת הניוטרון. ביחד, גורמים אלו שולטים על תכונותיו הפיזיות של החומר ביקום, "ממימדי האטומים ועד לסדר הגודל של אורך היום והשנה…" כדברי סטנגר. האם ערכיהם של גורמים אלו חייבים להיות קבועים וספציפיים, או שאולי הם יכולים להיות גבוהים או נמוכים יותר מהערכים שלהם היום, מבלי שהדבר יפריע ליצירת חיים ביקום? > > חישוביו של סטנגר מראים כי כדי ליצור כוכבים עתיקי-יומין, שבליבותיהם ייווצרו האטומים המהווים בסיס לחיים, ניתן להסתפק במגוון רחב של ערכים. אם הכוח האלקטרומגנטי בלבד היה גדול יותר מכפי שהוא היום, הרי שגיל הכוכבים היה מגיע ל- 680 מיליון שנים – די והותר זמן ליצירת אטומים כבדים. ואם מסת האלקטרון הייתה נמוכה פי מיליון, הרי שמסת הפרוטון הייתה צריכה לרדת רק פי אלף כדי שאורך חיי הכוכבים יישאר על כנו. > > סטנגר המשיך ובחן סימולציות של מאה יקומים אפשריים, שבכל אחד מהם שונים הכוחות הפיזיקליים ומסות החלקיקים, כך שיהיו גבוהים או נמוכים פי 10,000 מערכם המקורי. הוא גילה שברובם זוכים הכוכבים לחיים ארוכים המאפשרים להם ליצור אטומים כבדים. > > סטנגר הראה לפיכך שערכיהם של הכוחות והמסות ביקום אינם חייבים להיות ספציפיים ומדויקים כדי להביא להיווצרות חיים. אין ערך אחד בלבד אליו ניסה לקלוע המתכנן המשוער, אלא סט רחב של ערכים, שכל אחד מהם בפני עצמו היה יכול להתאים כדי ליצור חיים. אין מניעה הכרחית לקבוע כי היקום שלנו 'נפל' במקרה על הערך הספציפי שלו מתוך כל אותם ערכים אפשריים." כדי להבין על מה מדובר חשוב שנבין את הרקע. המדען האתאיסט ויקטור סטנגר ניסה להטיל לספק בטיעון מהכוונון העדין בכך שהוא יצר תוכנת מחשב שמראה שבחירות אקראיות של הקבועים הפיזיקליים  באופן כללי מייצרות כוכבים מאפשרי חיים. הוא קרא לתוכנה שלו- "Monkey God". בהתבסס על התוכנה שלו, סטנגר הסיק שלא קיים שום בסיס לטענה שיקום אקראי כלשהו עם ערכים אקראיים לקבועים הפיזיקאליים לא יאפשר סוג מסויים של חיים. ובכך, סטנגר ניסה להסביר את הכוונון העדין דרך האפשרות של האקראיות. קיימות מספר בעיות מהותיות במשוואה של סטנגר אותן העלו חוקרים בכתבי עת מדעיים1: ראשית, הבעיה בגישה של סטנגר היא שהוא לא עונה על השאלה האם היקומים הללו שהוא בוחן הם בעלי תכונות אחרות שלא מאפשרות חיים. לדוגמה, אם היינו מקטינים את הערך של הכוח הגרעיני החזק ביותר מ-50 אחוזים (ובמקביל משאירים את הכוח האלקטרומגנטי כמו שהוא), יסוד הפחמן לא היה יציב, ועם הקטנה נוספת של הערך של הכוח הגרעיני החזק, שום אטום עם מספר אטומי הגדול מזה של המימן לא היה יכול להתקיים (Barrow & Tipler 1986, pp. 326–7). מה שהיה הופך את החיים המורכבים לבלתי אפשריים. העובדה שסטנגר מתעלם מתכונות שלא מאפשרות חיים גלויה לאור המשוואה שלו עבור משך החיים של כוכב (שלא מושפע משינויים בכוח הגרעיני החזק, משום שאף אחד מהפרמטרים בהם הוא משתמש לא תלוי בכוח הזה), והוא גם ברור לאור מה שהוא אומר במקום אחר על חישובי התוכנה שלו: "אני מוצא שכוכבים עתיקי-יומין, שעשויים להגביר את ההסתברות לקיומם של חיים, יתקיימו תחת טווח רחב של הפרמטרים הללו… לדוגמה, אם ניקח את המסות של האלקטרון והפרוטון ונשווה אותן לערכים של המסות של האלקטרון והפרוטון ביקום שלנו, הגברת הכוח האלקטרומגנטי מעל הערך שלו ביקום שלנו, תגביר את אורך החיים של הכוכבים ביותר מ-680 מיליון שנים. הכוח של הכוח הגרעיני החזק לא נכנס למשוואה הזו" (Stenger 2004, pp. 179–80). הבעיה היא שאם היינו מגבירים את הכוח האלקטרומגנטי כפי שהוא מציע, ובמקביל היינו שומרים על הערך של הכוח הגרעיני החזק, הגרעינים של האטומים (חוץ משל המימן) היו מתפרקים בגלל הדחייה האלקטרומגנטית המוגברת של הפרוטונים בגרעין של האטום. במקרה כזה, תהליך ההיתוך הגרעיני בכוכבים לא היה מתאפשר, ולכן, לא היו קיימים כוכבים. שנית, המשוואה בה סטנגר משתמש מבוססת על מודל פשוט של אבולוצית הכוכבים. כלומר, המשוואה לא לוקחת בחשבון מורכבויות כאלו ואחרות של אבולוצית הכוכבים, כמו למשל, האם העברת האנרגיה ממרכז הכוכב לפני הכוכב מתרחשת על ידי הסעה או על ידי הקרנה?2 חשוב מזה, המשוואה מניחה שהכוכב עשוי ברובו ממימן, מה שלא היה נכון אילו היינו מגבירים את הערך של הכוח הגרעיני החזק רק במעט. בנוסף לכך, המשוואה לא לוקחת בחשבון את ההשפעות של הניוון הקוונטי על היציבות של הכוכבים, דבר הדורש פרמטרים מורכבים יותר שיהיו כלולים בחשבון. שום משוואה פשוטה לא תוכל להכיל את המורכבויות הללו. כפי שהחוקר רובין קולינס הראה, (Collins 2003, pp. 192–3), השימוש במודל כוכבי פשוט, מאפשר לכל אחד להגביר את הערך של כוח הכבידה פי מיליונים ואף פי מיליארדים מהערך הנוכחי, ועדיין לקבל כוכבים יציבים ועתיקי יומין, עם אותה הטמפרטורה של פני השמש שלנו. לעומת זאת, כשלוקחים בחשבון את ההשפעות של הניוון הקוונטי, אנו לא יכולים להגדיל את הערך של כוח הכבידה יותר מעד פי אלף, מבלי לפגוע באורך החיים של הכוכבים (Collins 2003, pp. 193–4). שלישית, אבולוצית כוכבים יציבה צריכה להתרחש למשך זמן של לפחות 9 מיליארד שנים לפני שהחומרים הדרושים עבור קיומה של מערכת השמש והשמש עצמה יוכלו להתקיים, אבל רק חצי מהכוכבים במשוואה של סטנגר מתקיימים למשך יותר מ-10 מיליארד שנים. לסיכום, הטיעון של צזנה, המתבסס על המשוואה והתוכנה של סטנגר, אינו יציב כלל. השפעות שלא מאפשרות חיים הקשורות לאורך החיים והיציבות של הכוכבים מתבררות כאשר מתחילים להחשיב את המורכבות של הפיזיקה המעורבת בתהליך האבולוציה של הכוכבים, משהו שסטנגר לא עשה. הערות שוליים: 1.<https://arxiv.org/PS_cache/arxiv/pdf/1112/1112.4647v1.pdf>, עמ' 68 <http://citeseerx.ist.psu.edu/viewdoc/download?doi=10.1.1.696.63&rep=rep1&type=pdf>, עמ' 21 2\.  למידע נוסף אודות התהליכים הללו, ראו: <https://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/physics/%D7%9E%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%9B%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%A1%D7%A2%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%A0%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%9D-%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אתאיזם, מדע, פילוסופיה --- ### [האם הספרים החיצוניים מעידים על תורה שבעל-פה?](https://igod.co.il/true-judaism/האם-הספרים-החיצוניים-מעידים-על-תורה-שב/) **Published:** מאי 8, 2019 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** לאחרונה נתקלנו בסדרת טענות חדשות לטובת [התושב"ע](https://www.oral.law). אך מעניין כי לכולן יש מכנה משותף ברור: התלות בספרים החיצוניים כהוכחה לאמתותה של התושב"ע. כפי שתראו, מדובר בניסיון נואש וכושל מפני שדבר זה רק מחזק את העובדה שחז"ל לא קיבלו את התושב"ע מהר סיני אלא אספו מסורות שונות, חלקן פגאניות וחלקן לא, ואיגדו אותן לכדי משנה הלכתית מחייבת אחת. להלן תשובות לאוסף הטענות שמצאנו: 1. **כתבתם:** *"בספר יהודית (מן התקופה הפרסית) מכיר בהלכות שאינן מפורשות במקרא, כגון איסור הצום בערבי שבתות וערבי ראשי חדשים, ובשבתות, ראשי חדשים, מועדים וימי שמחה".* **תשובה:** למעשה, בספר יהודית אין דבר וחצי דבר המזכיר את התושב"ע. להלן הציטוט מספר יהודית המתייחס לצום: - **א.** "תצא כל לילה ולילה אל הערבה אשר לפני בתול, ותרחץ, ותתפלל אל יי להצליח דרכה ולפדות את עמה, ואחרי כן שבה האהלה ותצום עד הערב". - **ב.** "ותעש לה חדר קטן בעליית ביתה, ותשב שם חגורת שק, ותצם יום יום בבגדי אלמנותה, מלבד שבתות יי, ומלבד ראשי החודשים ומועדי בני ישראל". אין כאן זכר, לא לרבנים, לא למסורת ההלכה ובטח שלא לתושב"ע. אגב, פרופ' יצחק ד. גילת, מהחוג לתלמוד מאוני' בר-אילן, בחן את עניין הצומות בנבכי ההלכה הרבנית (בספרו: "פרקים בהשתלשלות ההלכה", 1992) ומצא כי מקורות מסוימים מתעדים את היהודים צמים בשבת (עמ' 110-111). יתרה מכך, בניגוד למעשיה של יהודית (שכאמור לא צמה בראשי החודשים ובמועדים), פרופ' גילת מספר על חכמים (תנאים ואמוראים) שהיו צמים באופן קבוע בשבתות ובימים טובים (עמ' 113). לפיכך, אם מנהגיה של יהודית תואמים את התושב"ע, הרי שחז"ל בעצמם הפרו את מסורת ההלכה שכביכול קיבלו מסיני. 2. **כתבתם:** *"פילון האלכסנדרוני מסביר את טעם הרציעה באוזן לעבד שאינו רוצה להשתחרר בהסבר הידוע של "אוזן ששמעה לא תגנוב על הר סיני והלך זה וגנב – תירצע", בהתאם למסורת חז"ל".* **תשובה:** מעניין כי פרופ' אביגדור שנאן, אדם חובש כיפה בעצמו, הגיע למסקנה הפוכה בהסתמך על אותם מקורות: לדבריו, פילון משקף בדבריו מסורות יהודיות רבות אשר אותן קלט ככל הנראה בבתי הכנסת בהם שהה. פרופ' שנאן מכנה מסורות אלה כ"מסורות אגדתיות" שמצאו אחיזה גם בקרב חז"ל מאות רבות של שנים לאחר מכן. בקיצור, פרופ' שנאן הבין נכונה כי חז"ל היו אלה שהעתיקו אגדות ומסורות מסוימות מפילון ומכותבים אחרים, ולא ההפך.[\[1\]](/#_ftn1) 3. **כתבתם:** *"בספר טוביה (א, ז) מוזכר המושג ההלכתי "מעשר שני". ושם (ז יג יד) מוזכרים נישואין "על פי תורת משה" על ידי כתיבת ספר וחתימה. הכוונה כנראה לכתובה, או לשטר קדושין, ששניהם נתפרשו רק בדברי חז"ל".* **תשובה:** רק בדברי חז"ל? למען האמת, טקס נישואין הכולל הסכם כתוב, מוזכר כבר בתנ"ך: "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל־הַגְּאוּלָּה וְעַל־הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל־דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל" (רות ד' 7). פרופ' שלום אלבק, חוקר תלמוד דתי מאונ' בר-אילן, כותב כי פסוק זה מתאר מעשה קניין שנעשה ע"י בועז.[\[2\]](/#_ftn2) כלומר, בניגוד לטענה לעיל, נישואין ע"י חתימה על תעודה אינם נחלתם של חז"ל; מנהג זה מופיע כבר במקרא וכנראה שחז"ל שיכללוהו וקבעוהו בתושב"ע. חוץ מזה, רמזים ל"כתובה" מצויים עוד בתורה, כאשר משה מצווה על האיש לכתוב "ספר כריתות" אם ברצונו לשלח את אשתו מביתו (דברים כ"ד). בחיבור עתיק מאת ר' אברהם בן משה בן מיימון (בנו של הרמב"ם), נאמר כי ספר הכריתות פורע (מבטל) את הכתובה. כלומר, כאן מודה הרב כי רעיון הכתובה והגט מצוי בתורת משה באופן מפורש ואינו נסמך על מחשבת חז"ל.[\[3\]](/#_ftn3) ושוב נמצא כי חז"ל נאחזו במקור קדום (במקרה זה: התנ"ך) על-מנת לפתח ולשכלל את ההלכה אשר חיברו. 4. **כתבתם:** *"באגרת אריסטיאס (קמו) מוזכר כי העופות הטמאים הם דורסים (סימן טהרה שמוזכר רק בחז"ל). ועל מצות תפילין הוא אומר: "וכן ציוה המחוקק בדברים ברורים לקשור את האות סביב היד".* **תשובה:** **ראשית**, התלות באגרת אריסטיאס (כמו גם בספר טוביה ויהודית) מוזרה ביותר, שהרי חיבור זה נמנע עם "הספרים החיצוניים". לפי חז"ל כל הקורא בספרים החיצוניים, אין לו חלק לעולם הבא (במדבר רבה, פרשת נשא). **שנית**, אגרת אריסטיאס הועתקה מיוונית ובכל מקרה (גם בתרגום לעברית) לא מופיע שם הביטוי "עופות דורסים". **שלישית**, באגרת נאמר: "ואף ציווה בדברים ברורים לקשור את האות סביב היד" (סימן קנ"ט), שזה ציטוט כמעט מדויק מספר דברים ו' 8: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ". האיגרת אינה מזכירה את הביטוי "תפילין" ואינה מתייחסת כלל לתושב"ע; היא פשוט חוזרת על הנאמר בתורת משה. **לבסוף**, איגרת זו נכתבה ככל הנראה במאות 1-2 לפנה"ס ולכן אין להתפלא אם מופיעים בה מספר מנהגים ומסורות שאומצו ע"י הרבנים מאות שנים לאחר מכן. למעשה, ידוע לחוקרים כי איגרת זו נפוצה במזרח הקדום ונעשה בה שימוש על-ידי סופרים אחרים, כגון יוסף בן מתתיהו.[\[4\]](/#_ftn4) 5. **כתבתם:** *"בן סירא כותב (כג, ט): "באזכרת השם הקדוש אל תרגיל", וכן בספרי מכבים לא מוזכר אלא הכינוי "שמים" (א: ג, יח; ס: ד: י, יב, טו). בהתאם להלכה (אבות דרבי נתן פרק לו)".* - **א. תשובה: דבר ראשון**, העובדה שספרים (חיצוניים) אחרים מצדדים בכך שאין להזכיר את שם ה' המפורש, אינה מלמדת דבר על נתינת התושב"ע בהר סיני. שוב, יש להזכיר כי התלות בספרים החיצוניים להצדקת התושב"ע נראית מעט פרדוקסלית לאור האיסור המפורש של חז"ל לקרוא בספרים החיצוניים והאיום שמי שיקרא בהם, יאבד את חלקו בעולם הבא. אפרופו הכינוי "שמים", גם בשורת מתי, בשונה מן הבשורות האחרות, עושה שימוש רב בביטוי "מלכות השמים", במקום "מלכות האלוהים". האם בשל כך גם בשורה זו מוכיחה את התושב"ע?.. **דבר שני**, שימו לב לטיעון שהביאו חז"ל על-מנת להצדיק את האיסור בהזכרת השם המפורש: ב**שמות** ג' 15 נאמר: "וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה כֹּה־תֹאמַר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה־שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר". אך ה**תלמוד הבבלי** (**קידושין** ע"א ע"א) סתר לחלוטין את פשט התורה: "דכתיב \[שנאמר\] 'זה שמי לעלם' (שמות ג, טו), 'לעלם' כתיב \[כתוב\] לרמז שהשם צריך להיות נעלם. מסופר: רבא סבר למידרשיה בפירקא \[חשב לדרוש ולבאר את דרך קריאת השם בדרשה שדרש בציבור\]. אמר ליה \[לו\] ההוא סבא \[זקן אחד\]: "לעלם" כתיב \[כתוב\], ללמד שצריך להעלים אותו" (ביאור שטיינזלץ). האם תירוץ שכזה נראה לכם סביר? האם הוא מתיישר עם התורה?.. 6. **כתבתם:** *"בחזיונות הסיבילות (סד, כד) מוזכרת ברכה קודם האוכל".* **תשובה:** שוב פעם חוזרת התלות בספרים החיצוניים. אי-אפשר לרקוד על שתי חתונות; או שהקריאה הספרים החיצוניים אסורה או שלא. תחליטו! אגב, בספר "חזונות הסיבילות" מתואר משיח שמיימי אשר ירד אל בני אדם, יסלק את חטאי העולם ויוציא את בני האדם לחופשי.[\[5\]](/#_ftn5) האם יהדות ההלכה תהא מוכנה לסבול רעיון "נוצרי" שכזה? חוץ מזה, לגבי ברכת המזון, ספרות חז"ל מתעדת חוסר הסכמה מהותי בנוגע לעיתוי הברכה ולנוסחה[\[6\]](/#_ftn6) – דבר המעיד על-כך שלא היתה מסורת אחת שניתנה מסיני ועברה בעל-פה מדור לדור. אגב, גם ישוע המשיח בירך לפני שאכל (ראו למשל: מתי י"ד 19). האם מנהג זה מעיד על תוקפה השמיימי של התושב"ע הרבנית? לא ייתכן! שהרי ישוע עצמו הוכיח את הפרושים על-כך שהפרו את מצוות אלהים לטובת המסורת שלהם (מרקוס ז'); לכן הורה ישוע לתלמידיו להיזהר מהלימוד של הרבנים (מתי ט"ז 12). בקיצור, ברכת המזון אינה מעידה בשום אופן על [תורה בעל-פה](https://www.oral.law). 7. **כתבתם:** *"בכתבי ייב מוזכרת ההלכה של גט שחרור לשפחה (אנציקלופדיה מקראית ערך יב)".* **תשובה:** התרת השפחה ע"י "גט שחרור" אינה מוזכרת אפילו ברמז בתורת משה ולכן תמוה השימוש דווקא בדוגמא זו. יתרה מכך, המחקר על ספרות חז"ל מצא כי הניסיון ההלכתי להתיר את השפחה על-ידי "גט השחרור", נבע מתוך תאווה אסורה של גבר נשוי לשפחתו ולמעשה, הכשיר את השפחה לנישואים שנולדו מחטא.[\[7\]](/#_ftn7) דהיינו, במקום שהגבר ינאף באשתו, הוא יכול לקחת את שפחתו לאישה נוספת ובכך להכשיר את תאוותיו כלפיה. זו איננה אלא דוגמא מוחצת לכך שהתושב"ע אינה פירוש והמשך טבעי לתורת משה. הפפירוס של ייב ("מכתבי ייב") מכיל גם מספר קטעים המעידים על קיומן של כמה מהלכות הפסח כבר מראשית ימי בית שני. דבר זה מחזק את הסברה לפיה חז"ל לא נסמכו על מסורת שבעל-פה שהתקבלה בסיני, אלא ליקטו את הלכותיהם ממנהגים שהיו נפוצים בחוגים מסוימים בעם ישראל במאות הראשונות לפנה"ס.[\[8\]](/#_ftn8) 8. **כתבתם:** *"ברכת הקשת מוזכרת בספר בן סירא (מג יא): "ראה קשת וברך עושיה". בן סירא מזכיר גם את קינוח האבק מן המשקלות (ספר בן סירא מב, ד; בהתאם למסכת בבא בתרא י ע"ב)".* **תשובה:** פרופ' שמואל ספראי מראה כי לרוב הכיתות בתקופת בית שני (איסיים, פרושים, צדוקים וכו') היו נוסחים שונים של ברכות מיוחדות לתופעות היום-יום. הנוסחה בספר בן-סירא אינה משקפת אלא רק אחת מתוך נוסחאות רבות אחרות.[\[9\]](/#_ftn9) אם-כן, לריבוי סגנונות הברכות אין שום קשר לתושב"ע, אלא לרצון תמים ואותנטי להודות לאל על בריאתו. יתר על-כן, ניתן לשער כי חז"ל לא קיבלו את מסורת הברכות מסיני, אלא אימצוה מתוך שלל הנוסחאות שהיו כבר בשימוש בקרב קבוצות אחרות ביהדות בית שני. ברם בניגוד לכתות השונות, חז"ל כפו את נוסח הברכות שלהם על כלל ישראל (ראו לדוגמא: **בבלי**, **ברכות** ד' ע"ב).[\[10\]](/#_ftn10) 9. **כתבתם:** *"בספר מכבים מופיעים:.. מילה בכפיה לבנים שאינם נימולים, כפי ההלכה (קידושין כט ע"א) (מכבים ב, מה)".* **תשובה:** הבה נשווה שלושה קטעים העוסקים במילת הזכרים ונראה האם ההלכה הרבנית מעידה על מסורת בעל-פה אשר אינה מוזכרת בתנ"ך: | **יהושע ה' 3** | **מכבים א'פרק ב' מ"ז** | **תלמוד בבלי, קידושין כ"ט ע"א (ביאור שטיינזלץ)** | |---|---|---| | וַיַּעַשׂ־לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת… כִּי־מֻלִים הָיוּ כָּל־הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל־הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא־מָלוּ | ומתתיהו ורעיו עברו בכל גבולי ישראל, ויתצו את הבמות, וימולו את הילדים אשר לא נמול בשר ערלתם | ומעירים: והיכן שלא מל אותו אביו חייבים בית דין למול אותו, שחובה זו מוטלת על הכלל כאשר האב לא קיים אותה, שנאמר: "המול לכם כל זכר" (שם יז, י,). כלומר, שזו היא מצוה כללית, שאינה תלויה דווקא באב | בטענה לעיל נאמר כי מתתיהו מל את הזכרים בכפייה, אך בקטע מספר מכבים הכפייה אינה מוזכרת כלל. במכבים א' נאמר כי מתתיהו ורעיו עשו בדיוק את מה שעשה יהושע בן-נון לבני ישראל שלא מלו בצאתם ממצרים. ההלכה הרבנית המתוארת בתור השמאלי אינה מעידה על מסורת קדומה שהתגלתה רק בתושב"ע. אדרבא, נדמה כי חז"ל התבססו על הנאמר בספר יהושע ובספר מכבים כאשר חיברו את משנתם. אגב, בתורת משה נאמר: "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא י"ב 2-3). בתורה לא נאמר כי רק האב יכול למול את בנו. המצווה אומרת בפירוש "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל"; דהיינו, התינוק חייב בברית מילה ולאו דווקא על-ידי אביו. מפסוק זה ברור כי אם אביו אינו מל אותו (האב אינו מוזכר כלל), מישהו אחר חייב לעשות זאת. אין כל צורך בהלכה שתבאר זאת, זה ברור כשמש מתוך פשט התורה. עובדה: יהושע בן-נון ומתתיהו הכוהן הבינו זאת היטב ללא כל צורך או זכר בתושב"ע. 10. **כתבתם:** "בספר מכבים מופיעים:.. סדר תענית התואם את דברי המשנה במסכת תענית (מכבים א, ג)". **תשובה:** בספר **מכבים** ג' מ"ז כתוב: "ויצומו ביום ההוא וילבשו שק ויעלו עפר על ראשם ויקרעו את בגדיהם". ב**תנ"ך** כתוב באופן מפורש כי כאשר אנשים התאבלו ושהו ובתענית הם צמו, לבשו שק, העלו עפר על ראשם וקרעו את בגדיהם (ראו למשל, בראשית ל"ז 34; יהושע ז' 6; ישעיהו ל"ז 1; ירמיהו ו' 26; יונה ג' 6; איוב א' 20, ב' 12; אסתר ד' 1, 16). ועכשיו שימו לב להלכה ב**משנה** (מסכת תענית פרק ב') כתוב: "סדר תענייות כיצד: מוציאין את התיבה לרחובה של עיר; ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה, ובראש הנשיא, ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. והזקן שבהם אומר לפניהם דברי כיבושים–אחינו, לא נאמר באנשי נינווה, וירא האלוהים את שקם ואת תעניתם, אלא "וירא האלוהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה" (יונה ג,י); ובקבלה הוא אומר, "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם, ושובו אל ה' אלוהיכם: כי חנון ורחום, הוא–ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה" (יואל ב,יג)". בקיצור, ברור כי מנהגי התענית המוזכרים בספר מכבים לקוחים מתיאורי האבלות שבתנ"ך. המכבים אמצו את האופן שבו התאבלו גיבורי התנ"ך. בניגוד לתושב"ע, הם לא הוסיפו הלכות מחייבות בנוגע לאופן שבו יש להתענות. מהכתוב במשנה, אין שום ספק כי חז"ל לקחו את מנהגי האבלות הנהוגים בתנ"ך ושיכללו אותם לידי רוטינה מכנית ומחייבת.[\[11\]](/#_ftn11) מהשוואת הקטעים לעיל, עולה השאלה, כיצד העובדה שהמכבים בחרו להתענות כנהוג במקרא, מצדדת באמתותה של התושב"ע?! אדרבא, ההבדלים המהותיים בין התענית הרבנית למנהגי האבלות במקרא ובספר מכבים, מדגישים את התהום הפעורה בין התושב"ע לתורת משה. תם ולא נשלם… [\[1\]](/#_ftnref1) בספרו: "עולמה של ספרות האגדה", 1987, עמ' 37-38. [\[2\]](/#_ftnref2) בספרו: "יסודות דיני הנישואין בתלמוד", 2010, עמ' 198-199. [\[3\]](/#_ftnref3) עיין בתוך: עמנואל בן גוריון, "שבילי האגדה: מבוא לאגדת עם של העמים ושל ישראל", 1970, עמ' 204-205. [\[4\]](/#_ftnref4) עיין: מ. שטרן, בתוך: "היסטוריונים ואסכולות היסטוריות: קובץ מאמרים", 1962, עמ' 25. [\[5\]](/#_ftnref5) ברנרד לזר, בתוך: יעקב גורן וחיים זליגמן \[עורכים\], "אנרכיזטים יהודים" ,קובץ ב', 2005, עמ' 39. [\[6\]](/#_ftnref6) עיין: ד"ר עזגד גולד, "השמאים: אישיות, פילוסופיה והלכה", 2011, עמ' 47-48; וגם: "ששה סדרי משנה: מפורשים בידי חנוך אלבק ומנוקדים בידי חנוך ילון – סדר זרעים", 1957, עמ' 12. ראו דוגמא לחוסר הסכמה זו, כבר במשנה, מסכת ברכות פרקים ג', ח'. [\[7\]](/#_ftnref7) עיין: ד"ר רות קרא-איוונוב קניאל, "קדשות וקדושות: אמהוֹת המשיח במיתוס היהודי", 2014, עמ' 115-116. [\[8\]](/#_ftnref8) ד"ר אסף ידידיה, "ביקורת מבוקרת: אלטרנטיבות אורתודוקסיות ל'מדע היהדות' 1956-1873, 2013, עמ' 418. [\[9\]](/#_ftnref9) שמואל ספראי, בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה: פרקים בתולדות החברה והתרבות, 1983, עמ' 111-112. [\[10\]](/#_ftnref10) ועיין: פרופ' יהודית דישון, חרוזים של חכמה: הגות מוסר ושעשועים בספר תחכמוני ליהודה אלחריזי, 2012, עמ' 164. [\[11\]](/#_ftnref11) עיין: ד"ר יעל שמש, אבלות במקרא: דרכי התמודדות עם אבדן בספרות המקראית, 2015, עמ' 81-84. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [האם חז"ל ידעו מדע? תגובה לרב זמיר כהן ("מסע אל האמת")](https://igod.co.il/true-judaism/האם-חזל-ידעו-מדע-תגובה-לרב-זמיר-כהן-מסע/) **Published:** מאי 7, 2019 **Author:** גולן ברושי **Content:** בספרו "מסע אל האמת", בפרק המכונה "תורה ומדע" (עמ' 63), מבקש **זמיר כהן** להוכיח כי ידיעותיהם של **חז"ל** במדע נבעו ממקור שמיימי, שהרי בתקופתם לא עמדו לרשותם אותם אמצעים טכנולוגיים המצויים בידינו כיום. כהן נותן מספר דוגמאות, אשר אליהן נתייחס בעוד רגע. לפני כן חשוב להקדים ולומר באופן כללי כי כיום ברור לחוקרי תקופת בית שני, מרביתם דתיים אגב, כי חז"ל ינקו את כל ידיעותיהם המדעיות (בתחום מתמטיקה, האנטומיה, האסטרונומיה וכו') מחכמי העולם הקדום ובעיקר מחכמי יוון ובבל. ניתן לקרוא על-כך בהרחבה בספרו של פרופ' שאול ליברמן,[\[1\]](/#_ftn1) בספריו של פרופ' א.א. הלוי,[\[2\]](/#_ftn2) במחקריו של פרופ' מאיר בר אילן,[\[3\]](/#_ftn3) בכתביו של פרופ' א"א אורבך,[\[4\]](/#_ftn4) והרשימה עוד ארוכה. מעניין כי אפילו **הרמב"ם** הודה כי ידיעותיהם של חז"ל במדעים, ובעיקר באסטרונומיה, לקוחות מחכמי העמים.[\[5\]](/#_ftn5) להלן שלוש מהדוגמאות הבולטות שמציג זמיר כהן בספרו "מסע אל האמת" (2001) בניסיון לגבות את [התורה שבעל-פה](https://www.oral.law): - בעמוד 65-67 הוא מעלה על נס את חישוב **חידוש הלבנה** שהזכיר רבן גמליאל במסכת ראש השנה כ"ה ע"א. בכך, מנסה כהן להוכיח כי מקור החכמה שקיבלו חז"ל הוא על-טבעי. **תגובה:** - **א.** הרב כהן מזכיר את גאונותם של חז"ל כאשר הוא מתמקד בדבריו של **רבן גמליאל**. אולם הוא שוכח לומר כי באותה גמרא בדיוק מסופר גם המקרה הבא: מעשה שבאו שניים להעיד על החודש, ואמרו: ראינוהו את הירח הישן שחרית בצד מזרח, וערבית ראינו את הירח החדש בצד מערב. אמר ר' יוחנן בן נורי: עדי שקר הם, שלא יתכן שראו המולד זמן קצר כל כך לאחר סוף החודש הקודם, ואין לסמוך עליהם. וכשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל כעדים, ולא חשש (ראש השנה כ"ה ע"א. ביאור שטיינזלץ). כאן מבטל ר' גמליאל את עמדתו של **ר' יוחנן** בנוגע לחישוב החודש. לאחר מכן ממשיכה הגמרא ומספרת כי ר' גמליאל שלל גם את דעתו של **ר' דוסא**. לדבריו של כהן, חז"ל היו גאונים אשר קיבלו את משנתם מהשמים. אך אם הם כל-כך חכמים, כיצד ייתכן כי דעתם של שניים מהם מתבטלת והופכת לשגויה ביחס לדעתו של גמליאל?! **פרופ' אמנון שפירא** מסביר כי באופן כללי התנגדו חז"ל לחישובים קבועים מראש של חידוש הלבנה והסתמכו רק על עדות אישית של עדי ראייה.[\[6\]](/#_ftn6) במובן זה, ר' גמליאל יצא אפוא חוצץ כנגד מסורת ההלכה. - **ב.** יתרה מכך, כהן מבקש להוכיח את חכמתם של **חז"ל** מתוך חישוב הלבנה, אך הקטע שצוטט מהתלמוד מוכיח בדיוק את ההפך: תנו רבנן \[שנו חכמים\]: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית כעין דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש, כסבורים העם לומר לאור זה כי ראש החדש הוא, ובקשו בית הדין לקדשו. אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים (של אחד מאלף ושמונים בשעה).[\[7\]](/#_ftn7) שימו לב, חכמי התלמוד טוענים משהו אחד ורבן גמליאל סותר את דעתם באומרו כי החישוב שקיבל מבית אביו נכון יותר. ואם לא די בכך, הגמרא ממשיכה ומספרת כי טעותו של גמליאל היתה כה מרה עד כי גרמה ל**רבי יהושע** להיכנס לדיכאון. אז ניגש **רבי עקיבא** לנחמו ואמר לו שאין צורך להיות באבל מפני ש"אפילו שוגגין, שבשגגה נקבע החודש שלא בזמנו הראוי… אפילו הייתם מזידין כשקבעתם את החודש שלא בזמנו… אפילו הייתם מוטעין על ידי עדי שקר. ובכל זאת כיון שקבעתם את החודש — הרי הוא מקודש, ומסכים הקדוש ברוך הוא עם קביעתכם". במילים אחרות, למרות שידוע לכולם כי נעשתה טעות מצדו של רבן גמליאל, אין צורך להתאבל שהרי אלהים בכבודו ובעצמו מתיישר עם טעותם ומכבדה. - **ג.** אך בכל זאת, אם החישוב שעשה גמליאל זהה (כמעט) לחישוב של נאס"א, מאיין הוא קיבל את הידע האסטרונומי המדויק הזה? כדי לענות על שאלה זו יש להיזכר מי נחשבו למומחים באסטרונומיה באותה תקופה. **פרופ' שאול ליברמן**,[\[8\]](/#_ftn8) כותב כי היחסים בין חז"ל לחכמי הגויים הביאו אותם להאמין ב**אצטגנינות**,[\[9\]](/#_ftn9) בכישוף ובאמונות טפלות אחרות הזרות לחלוטין לדת היהודית המקראית. לדידו של **פרופ'** **א"א אורבך**,[\[10\]](/#_ftn10) מצאה לה האמונה באסטרולוגיה אחיזה איתנה בחוגים רחבים בתקופת האמוראים למרות שמקורה טמון בדת הבבלית המאוחרת. אורבך מסביר כי האסטרולוגיה נקלטה בשיטות מחשבתיות שונות, וחז"ל ראו שאין ברירה אלא להתפשר עמה.[\[11\]](/#_ftn11) - **ד.** עד כמה מושפע היה רבן גמליאל מהעולם ההלניסטי שסבב לו? זאת ניתן לבדוק מתוך מחקריו הענפים של **פרופ' א"א הלוי**, ובעיקר מספרו: "האגדה ההיסטורית-ביוגרפית" (1975: 285-314). שם הוא מוכיח כי מרבית הגותו של ר' גמליאל נשענה על אמירות עתיקות יותר שנאמרו מפי חכמי יוון. - **ה.** הרב כהן מראה כי החישוב של גמליאל עומד על 29.53059 יום. מעניין כי ר' גמליאל בעצמו אינו אומר כי קיבל חישוב זה מהשמים. כאמור, גמליאל אמר: "כך מקובלני מבית אבא" (ראש השנה כ"ה ע"א). הבה נבדוק מי היה אותו "אבא" אשר ממנו שאב גמליאל את המידע: האסטרונום והמתמטיקאי הבבלי **נבו-רימני** (500 לפנה"ס בקירוב) הצליח לחשב את אורכו הממוצע של החודש הסינודי כ- 29.530614 יום. ממשיך דרכו של נבו-רימני היה **קידינו**, שחי אף מאות שנים לפני רבן גמליאל. קידינו שכלל ושיפר את חישוב אורך החודש הסינודי והגיע לתוצאה של 29.530594 ימים, בדיוק הערך שבו נקב ר' גמליאל! האסטרונום היווני **היפרכוס**, שחי כ- 250 שנה לפני גמליאל, חקר את מסלול תנועתו של הירח, ואחת ממסקנות מחקרו היתה שאורך החודש הסינודי שווה ל- 29.530594, ובכך הוא אישר את הערך שחישבו קודמיו.[\[12\]](/#_ftn12) - דוגמא שנייה נותן זמיר כהן ממספר הכוכבים **במערכת כימה**, המכונה בלעז: פליאדות (עמ' 69-71). לפי כהן, חז"ל ידעו כי בצביר כימה קיימים כמאה כוכבים (**בבלי**, **ברכות** נ"ח ע"ב), דבר שהתגלה למדע רק מאות שנים מאוחר יותר, בזכות הטלסקופ. **תגובה:** - פרופ' מאיר בר אילן הראה כי ברשותם של היוונים עמדו מכשירים, כבר למן המאה הראשונה לפני הספירה, אשר בעזרתם נמדדו וחושבו תופעות אסטרונומיות וביניהן זריחת צביר הפליאדות.[\[13\]](/#_ftn13) - האם "כימה" וצביר הכוכבים הנקרא "פליאדות" הם הינו הך? במילים אחרות, יש לתמוה האם מה שכינו חז"ל בשם "כינה" מתכוון לאותן "פליאדות"? כיום רווחת ההשערה כי כימה מתייחסת דווקא לצביר הכוכבים המכונה "היאדות", הנמצא בקבוצת "שור" והמכיל מאות כוכבים הנראים לעין.[\[14\]](/#_ftn14) - **פרופ' יובל הררי** (2006)[\[15\]](/#_ftn15) מציין כי בקרב חז"ל היו שהפגינו שליטה מלאה בתורת האצטגנינות, למרות האסוציאציה שהייתה לדבר זה עם האמונות הפגאניות (עכו"ם וכדומה). אחד מן החכמים שהעיד על עצמו כמומחה באסטרונומיה ובאסטרולוגיה היה **שמואל**, שאמר: "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו" (בבלי, ברכות נ"ח ע"ב). זה אותו שמואל, שטען כי צביר כימה מכיל כמאה כוכבים. - דוגמא אחרת מביא זמיר כהן מתופעת "נדידת היבשות" והכוונה לכך שבעבר היו היבשות מחוברות ליבשת אחת גדולה המכונה "פנגיאה", אשר התפרקה בהדרגה לשבע יבשות נפרדות (עמ' 74-76). כהן נתלה מפסוק ב**ספר הזוהר** האומר: "ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבע ארצות" (עמ' 75 בספרו). - ראשית, יש לציין כי מעט מוזר לגלות כי הרב כהן נאחז בתיאוריה לפיה נברא העולם לפני מיליארדי שנים. האם כהן מזדהה עם כך?.. האם לדידו חז"ל האמינו כי תהליך נדידת היבשות נמשך כ- 200 מיליון שנה, כפי שמראה המחקר התומך בתיאוריה הזו? - שנית, הרב כהן נתלה בפסוק אזוטרי מספר הזוהר ומתייחס לכך כאל עדות עתיקה מימי סוף בית שני. אך מרבית חוקרי המיסטיקה היהודית מייחסים את כתיבת ספר הזוהר לר' משה די ליאון, שפעל בספרד במאה ה- 13.[\[16\]](/#_ftn16) - נראה כי כהן השמיט את ההקשר שבדברי הזוהר, אשר ממנו עולה תובנה אחרת לגמרי: כשאלוהים העלה את היבשה מתוך המים קרא שמה 'ארץ'. ולכן נאמר בפסוק: "ויקרא אלוהים ליבשה ארץ". ושנינו, שבע שמות קרא ליבשה: ארץ, אדמה, גיא, נשיה, ציה, ארקא, תבל. גדול שמבין שבע הארצות "תבל" משום שנאמר בפסוק: "והוא ישפוט תבל בצדק" ולכן גם נכתב: "אשר שם שמות בארץ". אמר רבי יהודה שבע רקיעים ברא אלוהים וכנגדם ברא שבע ארצות. ולמדנו שתחילה יצאה ארץ אחת מהמים וממנה נתהוו שבע ארצות כפי שהוזכר למעלה. כלומר: אלוהים ברא שבעה רקיעים, וכנגדם ברא שבע ארצות. באילו רקיעים מדובר? על-פי הזוהר, שמות שבעת הרקיעים הם: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון וערבות. שמות שבע הארצות הם: ארץ, אדמה, גיא, נשיה, ציה, ארקא ותבל. הזוהר אינו מתכוון למילים נרדפות. ביאור "הסולם", לזוהר, בראשית חלק י"ז, מסביר: **תבל** – זו היא עליונה על כל המדרגות שב-ז' ארצות… **ארקא** – ב'ארקא' יש אור שמאיר מן השמש, וזורעים זרעים ונוטעים אילנות…כל אלו אשר שם ב'ארקא' הם מתולדות קין, והם \[בעלי\] שני ראשים… **ציה** – 'ציה' הוא מקום כשמו, שהוא יבש כולו. שם בני אדם שהם יפי מראה. ומכיוון שמקום ההוא ציה ויבש, הנה כשיודעים ממקום שיש שם מקור מים נובעים נכנסים שמה. ולפעמים שעולים מתוך הצורך למים ל'תבל' הזו שלנו… **נשיה** – ב'נשיה' יש בני אדם מקוצצים וקטנים, ואין להם חוטמים (אפים), רק ב' (2) נקבים שהרוח יוצא בהם, וכל מה שעושים שוכחים תיכף. 'נשיה' שהיא לשון שיכחה… **גיא** – 'גי'א זה הוא באמצע של למעלה ולמטה, כי תבל ציה ונשיה הן למעלה ממנו, וארקא אדמה וארץ הן למטה ממנו. זה נקרא 'גיא בן הנום' ורצועה אחת יוצאת משם למעלה למקום ב'תבל' שנקרא גם כן 'גיא בן הנום', ושם פיתחו של גיהנום. **אדמה** – אדם היה במקום שנקרא 'אדמה' עד שהוליד את שת, ומשם עלה למעלה, ארבע מדרגות למעלה מקין, שהיה בארקא, למקום הזה שנקרא 'תב'ל. **ארץ** – כיוון שקין חטא הורידו הקב"ה לאותו מקום הנקרא 'ארץ', שכתוב (בראשית ד', יד') "הן גירשת אותי היום מעל פני האדמה", דהיינו מאותו מקום שנקרא 'אדמה', "והייתי נע ונד בארץ", כי שמה נדחה וגורש… במילים אחרות, בניגוד לפרשנותו של זמיר כהן, "שבע הארצות" אשר אליהן מתייחס הזוהר אינן שבע יבשות העולם, אלא שבע הספירות התחתונות של העולם, המקבילות לשבעת הרקיעים שמעל העולם. - הדוגמא האחרונה שאליה נתייחס מופיעה בעמ' 78-80. שם מבקש הרב כהן להראות כי על בסיס פסוק מ**תהלים** דרשו חז"ל כי לגלגל החמה יש נרתיק העוטף אותו מכל צדדיו. ב**מדרש תנחומא** (תצוה ח') כתוב: "לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם (תהלים יט, ה). וּבִתְקוּפַת תַּמּוּז יוֹצֵא מִתּוֹךְ תִּיקוֹ בִּשְׁבִיל לְבַשֵּׁל אֶת הַפֵּרוֹת, וְאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ". לדבריו של כהן, המדע אישר זאת כאשר גילה כי החמה מכוסה במעטפת חיצונית הסופגת חלק מן הקרינה הבוקעת מהשמש (עמ' 79). הבעיה המרכזית והגדולה ביותר עם מדרשי חז"ל בעניין זה, נעוצה בהוצאה גסה של הפסוק מהקשרו. במזמור י"ט 2-7 כתוב: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ. יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה־דָּעַת. אֵין־אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם. בְּכָל־הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם־אֹהֶל בָּהֶם. וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח. מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל־קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ. בהקשר הקטע כולו, כוונת הפסוק "לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם־אֹהֶל בָּהֶם" היא כי השמים משולים לאוהל אשר בו שוכן השמש.[\[17\]](/#_ftn17) אם הביטוי "בָּהֶם" היה מתייחס לנרתיק  או לכיסוי מסוים, הוא לבטח היה מצוין בלשון יחיד: "בו", ולא "בהם". לשון הרבים בקונטקסט הנתון מצביעה על-כך שהביטוי אינו מתייחס אלא לשמים. **לסיכום**, ניסיונותיו של הרב זמיר כהן להוכיח כי המידע שעמד לרשות חז"ל ניתן להם משמים, עולים בתוהו. **ראשית**, זמיר כהן הוציא את ציטוטי חז"ל מהקשרם ובכך רוקן אותם מתוכנם האותנטי. **שנית**, הוא שכח לציין כי ידוע לכל חוקר בר-דעת כי חז"ל העתיקו את כל ידיעותיהם במתמטיקה, אסטרונומיה, אנטומיה ופילוסופיה מחכמי יוון ובבל ולא המציאו דבר. **שלישית**, נראה כי הרב כהן ממאן להפנים כי גם אם חז"ל אמרו דברים מסוימים המתיישרים עם המדע, אין הדבר מצביע על נתינת תורה שבעל-פה למשה בסיני, אלא על הקשרים ההדוקים שהיו להם עם חכמי הגויים. [\[1\]](/#_ftnref1) "יוונית ויוונות בארץ ישראל", 1962.[\[2\]](/#_ftnref2) "עולמה של האגדה: האגדה לאור מקורות יווניים", 1972; "האגדה ההיסטורית-ביוגרפית", 1975; "אגדות האמוראים: האגדה הביוגרפית של אמוראי ארץ-ישראל ובבל לאור מקורות יווניים ולאטיניים", 1977. [\[3\]](/#_ftnref3) "אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ–ישראל בתקופות ההלניסטית–רומית והביזאנטית", 2011. [\[4\]](/#_ftnref4) "חז"ל – פרקי אמונות ודעות", 1976. [\[5\]](/#_ftnref5) "משנה תורה", הלכות קידוש החודש. [\[6\]](/#_ftnref6) אמנון שפירא, אנרכיזם יהודי דתי, 2015: 211. [\[7\]](/#_ftnref7) בבלי, ראש השנה כ"ה ע"א. ביאור שטיינזלץ. [\[8\]](/#_ftnref8) ליברמן, "יוונית ויוונות בארץ ישראל" 1962: 73. [\[9\]](/#_ftnref9) אצטגנינות, משמע "חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזות" (רש"י, בפירוש לבבלי, סוטה ל"ו, ב'). [\[10\]](/#_ftnref10) אפרים אלימלך אורבך, 1976, חז"ל – פרקי אמונות ודעות, מאגנס, ירושלים, עמ' 245. [\[11\]](/#_ftnref11) אורבך, שם. [\[12\]](/#_ftnref12) ראו מאמר בלינק: <https://www.hofesh.org.il/religion_merchants/metifim/DR2_Dont_Believe_Them_2.html> [\[13\]](/#_ftnref13) מאיר בר אילן, אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ–ישראל בתקופות ההלניסטית–רומית והביזאנטית, 2011: 113 (הערת שוליים מס' 161). [\[14\]](/#_ftnref14) ראו מאמר בלינק: <https://www.hofesh.org.il/religion_merchants/claims/astronomy.html> [\[15\]](/#_ftnref15) Yuval Harari, 2006, *The Sages And The Occult*, pp. 521-561. [\[16\]](/#_ftnref16) פרופ' ישראל מ' תא-שמע, הנגלה שבנסתר: לחקר שקיעי ההלכה בספר הזוהר, 2001: 11, 26-27. [\[17\]](/#_ftnref17) ראו פרשנותו של פרופ' אביגדור שנאן (עורך), סידור אבי חי – יום השבת בבית הכנסת, 1999: 134. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב **תגיות:** הרב זמיר כהן, מסע אל האמת, תורה ומדע --- ### [רוח הקודש בחיי המשיחי](https://igod.co.il/discipleship/spirit/) **Published:** ספטמבר 15, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ארוחת צהריים בסנאט, בגבעת הקפיטול שבוושינגטון הבירה. חברי קונגרס, חברים ופקידי ממשל, והרבה אורחים מכובדים אחרים התיישבו בחדר המרשים בעל העמודים המעוטרים, התקרות הגבוהות והנברשות הענקיות. החדר התמלא באנשים רבי השפעה, שהגיעו לשם כדי לכבד משרתת צנועה של אלוהים. ואז נכנסה לחדר האם תרזה. > ״הושט ידך לשרת ואת ליבך לאהוב.״ **האם תרזה** זוכת פרס נובל לשלום הגב׳ ג׳פסן סיפרה: “היא נראתה כל כך קטנה בתלבושת הכחולה-לבנה, בסוודר האפור ובסנדלים השחוקים שלה. נראה היה שהחדר והאורחים המכובדים מגמדים אותה”. מנהיגיה החשובים של האומה החזקה ביותר בעולם קמו על רגליהם ומחאו לה כפיים. רבים הזילו דמעה. “נדהמתי מהניגוד החריף”, סיפרה הגב׳ ג׳פסן. “חשבתי: אלוהים, לאשה השברירית הזו יש יותר כוח מאלו שאני רואה במסדרונות הקונגרס. היא משקפת את ישוע בכל מקום שאליו היא הולכת, וכולם מושפעים ממנה בצורה מדהימה”. לאם תרזה לא היה כל רכוש; היא מעולם לא ביקשה סיוע חומרי ולא נופפה באגרופה כדי לעמוד על זכויותיה. ובכל זאת היא עלתה לפיסגה וזכתה להכרה, בזכות פעילותה למען הנדכאים והגוססים בכלכותה שבהודו. היא השפילה את עצמה לַבּיבים ואהבה את אלה שהעולם התייחס אליהם בחוסר אהבה. בהיותה מופת מאיר עיניים לחוסר אנוכיות, היא מראה את אהבתו של אלוהים לשנות בני אדם ולגעת בעולם מורעב. זהו כוח אמיתי, ולהבדיל מכוחו של העולם הוא מביך את החכמים ומשפיל את הגיבורים. זהו כוחו של אלוהים, הפועל דרך בני אדם פשוטים, במטרה לפאר אותו. יתכן שאתה חושב: מדוע חיי כמשיחי אינם מרגשים ומספקים יותר? כיצד אוכל לקבל את הכוח, לחיות חיי ניצחון ולהיות עד פורה של ישוע? ישוע הבטיח: “אֲנִי בָּאתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם חַיִּים וּבְשֶׁפַע שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם.” (יוחנן י׳ 10). אבל אם אתה משיחי בדיבור בלבד ולא במעשים, יתכן שאתה חושב לעצמך: שום דבר אינו קולח או שופע בחיי. אני מנסה להכריז את הבשורה, אך איש איננו מעוניין במה שיש לי לומר. אינני חווה דבר מלבד ספקות, פחדים, תסכולים ותבוסה. חייב להיות משהו נוסף בחיים המשיחיים, רק שעוד לא מצאתי אותו. אני משוכנע שהמשיחיים ה"פושרים", העסוקים כמעט ורק בענייני העולם הזה, יכולים להשתנות ולהפוך למבשרים מלאי חיוניות וכוח, אם רק יכניעו את רצונם למשיח, יתמלאו ברוח הקודש ויעברו הכשרה מתאימה. שוב ושוב אני נזכר בניגוד שבין גוף המשיח היום לבין גוף המשיח במאה הראשונה. יש תיאולוגים הטוענים שההבדל טמון במידת המסירות, אולם מאמינים רבים ברחבי העולם זועקים לאלוהים ומקדישים את חייהם למשיח מדי יום ביומו, ובכל זאת ממשיכים לחיות חיים תבוסתניים וחסרי כוח מבחינה רוחנית. מדוע? האם לא כתוב במתי ה׳ 6: “אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לְצֶדֶק, כִּי הֵם יִשְׂבָּעוּ”? האם יוחנן, התלמיד האהוב, לא ציטט את ישוע (הראשונה ליוחנן א׳ 57) כשאמר שאלוהים הוא אור ושאין חושך בו, ושאם נתהלך באור נתחבר איתו ועם בנוֹ? איננו צריכים לחיות בעוני רוחני. אלפי ההבטחות המתועדות בדבר אלוהים תקפות לגבי כל משיחי. הבטחות אלהכוללות: ביטחון באהבת אלוהים (יוחנן ג׳ 16); חיי נצח (רומים ו׳ 23); סליחת חטאים (הראשונה ליוחנן א׳ 9); הדרכת צעדינו (תהילים ל״ז 23); הסוד לחיי תפילה מוצלחים (יוחנן ט״ו 7); חיי שפע (יוחנן י׳ 10); הבטחת אלוהים שיכבד חיי קדושה (דברי הימים ב׳ ט״ז 9); שכל הדברים חוברים יחדיו לטובתנו (רומים ח׳ 28); ישועה מפיתויים (הראשונה לקורינתים י׳ 13); התגברות על פחד (הראשונה ליוחנן ד׳ 18); ועל אלפי דברים אחרים. כתבי הקודש מבטיחים לנו שכל משיחי יכול להתמלא באהבה, שמחה, שלום, אמונה, ותכונות מועילות רבות אחרות. אז מה הבעיה? מדוע המשיחי הממוצע איננו חווה איכויות אלה? המטיף הנודע, בילי גרהם, אמר שלפי מחקרים שערך, לפחות 90% מהמשיחיים בארה״ב חיים חיי תבוסה (מבחינה רוחנית). אישים אחרים, המכירים היטב את המצב הרוחני בארה״ב, תומכים בדבריו. על פי הסטטיסטיקה, יתכן שאתה נמנה עם אותם אנשים. יתכן שליבך שייך לאלוהים. אתה קורא בכתבי הקודש בנאמנות, מתפלל, מכריז את הבשורה, פעיל בקהילתך; ובכל זאת ממשיך להילחם את אותו קרב אבוד שנה אחר שנה. הפיתויים ניצבים בדרכך. אתה מתנגד להם בחוסר רצון, אחר כך נכנע להם, ולבסוף אתה מובס. חודשים רבים אתה מדשדש במשעול הדיכאון. אז אתה משתתף בכנס משיחי כלשהו ומעפיל לפסגות לתקופה קצרה. מעלה, מטה, ניצחונות, תבוסות! מהר מאוד אתה זועק, כמו שעשה שאול השליח ברומים ז׳ 24: “אוי לי, אדם אומלל שכמותי, מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?” עלינו להיזהר שלא להפוך לדתיים: “אני קורא בכתבי הקודש שעה שלמה מדי יום. אני מתפלל במשך שעה, ומכריז את הבשורה במשך שעה כל יום!”, יש שיכריזו. “אני משתתף בכל אסיפה משיחית שאני יכול, אך מעולם לא הצלחתי להביא איש למשיח. מה הבעיה שלי?” בכל זה, גם הפרושים הצטיינו. ישוע הבטיח ביוחנן י״ד 26 וט״ז 13 שרוח הקודש תלמד אותנו את הכל ותדריך אותנו אל כל האמת. עליך להתמלא ברוח הקודש באמצעות אמונה, בהתבסס על מצוותו של אלוהים (אפסים ה׳ 18) ועל סמך ההבטחה שאם נבקש ממנו דברים התואמים את רצונו, הוא ישמע ויענה (הראשונה ליוחנן ה׳ 15-14). תכונה חדשה מוזרה אני יכול לתת דוגמאות רבות של משיחיים, שחייהם העקרים והמתוסכלים הפכו לפוריים ומלאי ניצחון לאחר שקיבלו באמונה את מלוא רוח הקודש וכוחה, וגילו שהבטחותיו של ישוע רלוונטיות גם עבורם: “בּוֹאוּ אַחֲרַי וְאֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם דַּיָּגֵי אָדָם.” (מתי ד׳ 19). “בְּזֹאת יְפֹאַר אָבִי: שֶׁתַּעֲשׂוּ פְּרִי לָרֹב וְתִהְיוּ לִי לְתַלְמִידִים.” (יוחנן ט״ו 8). “לֹא אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי, כִּי אִם אֲנִי בָּחַרְתִּי בָּכֶם וְהִפְקַדְתִּי אֶתְכֶם לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת פְּרִי, שֶׁפֶּרְיְכֶם יִתְקַיֵּם וְכָל אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ מֵהָאָב בִּשְׁמִי הוּא יִתֵּן לָכֶם.” (יוחנן ט״ו 16). “וּבְלִי אֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת רָצוּי לֵאלֹהִים, כִּי כָּל הַקָּרֵב אֶל אֱלֹהִים צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁהוּא קַיָּם וְהוּא נוֹתֵן גְּמוּל לְדוֹרְשָׁיו.” (עברים י״א 6). משיחיים רבים במשך הדורות היו אנשים פשוטים. שום דבר מיוחד לא קרה להם או באמצעותם. ואז, כפי שקרה לכיפא ולשאר התלמידים, הם התמלאו ברוח הקודש וחייהם השתנו. הם לא היו עוד אנשים פשוטים ו”ממוצעים”. הם היו לאנשי אלוהים, כלים של כוח. תבוסתם הפכה לניצחון. ספקות ופחדים הפכו לביטחון, לשמחה ולאמונה. הם היו אלה ששינו את פני העולם (מעשי השליחים י״ז 6). "כיפא הפחדן", לדוגמה, שהתכחש לישוע שלוש פעמים, הפך בחג השבועות ל"כיפא הנועז", שהכריז את הבשורה ללא כל פחד. 3,000 איש ואחר כך 5,000 איש שמעו את דבריו ונוספו לקהילה. לתלמידים הראשונים נוספה תכונה חדשה ומוזרה בחייהם, כוח שהפך במאה הראשונה לספירה את האימפריה הרומית המרושעת על פיה. עוז ליבם הוביל כל אחד מהם למות גיבורים- פרט ליוחנן, שמת בהיותו בגלות על האי פטמוס. השינוי בחייהם התחיל בחג השבועות, כאשר כל מי ששהה בעליית הגג התמלא ברוח הקודש. בזכות כוח זה של רוח הקודש, מיליוני משיחיים אחרים בכל הדורות הפכו לרבי כוח ומלאי חיים. מה ידוע לך על רוח הקודש? מה משמעותה של רוח הקודש בעיניך? הבה נראה מי היא באמת רוח הקודש. #### **מי היא רוח הקודש?** --- [למאמר הרחבה אודות רוח הקודש בכתבי הקודש לחץ כאן](https://igod.co.il/%D7%99%D6%B5%D7%A9%D7%81%D7%95%D6%BC%D7%A2%D6%B7-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%9E%D7%94-%D7%96%D7%94-%D7%A8%D7%95%D7%97-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9/) --- רוח הקודש היא האישיות השלישית בשילוש: האב, הבן ורוח הקודש. היא איננה צל שמיימי עמום או כוח בלתי אישי. היא שווה לאב ולבן מכל הבחינות. כל תכונות האלוהות מתייחסות לרוח הקודש. מחשבותיה (הראשונה לקורינתים ב׳ 11), רצונה (הראשונה לקורינתים י״ב 11) ורגשותיה (רומים ט״ו 30) הם נצחיים. ד״ר ג׳ אדווין אוֹר, מומחה בין לאומי בנושא התחייה, מתאר את רוח הקודש בתור: > "הרמטכ״ל של צבא המשיח. היא ראש הקציר, עליונה בתחייה, בהכרזת הבשורה ובכל מאמץ משיחי. תוכניות שלא קיבלו את אישורה נידונו לכישלון. חובה עלינו, כמשיחיים, להתאים את מבצעינו לתוכניתה האסטרטגית, שהיא תחיית גוף המשיח והפצת הבשורה בעולם" **ד"ר ג. אדווין אור** פרופסור לתיאולוגיה רוח הקודש מוזכרת לראשונה בבראשית א׳ 2. השפעתה ניכרת לאורך התנ״ך כולו, אך הופכת לבולטת יותר בחייו ובפעילותו של ישוע. ולבסוף, אחרי שעלה לשמים וישב לימינו של האב, מוקד הכוח, הוא שלח את רוח הקודש כדי לנחם אותנו ולעזור לנו (יוחנן י״ד 26; ט״ו 2). המילה היוונית שתורגמה ל”מנחם” או “עוזר” היא Παράκλητος שפירושה גם “פרקליט”, “סניגור”, “מישהו שנקרא להתייצב לצד”- לצידו של המשיחי כרֵע וכידיד. רוח הקודש ממריצה, מחזקת ומעניקה כוח למאמין במשיח. רוח הקודש גם נקראת: – רוח אלוהים (הראשונה לקורינתים ג׳ 16) – רוח המשיח (רומים ח׳ 9) – רוח החיים (רומים ח׳ 2) – רוח האמת (יוחנן ט״ז 13) – רוח החסד (עברים י׳ 29) – רוח ההבטחה (אפסים א׳ 13) #### **מדוע באה רוח הקודש?** רוח הקודש באה כדי להעיד על ישוע המשיח ולפאר אותו (יוחנן ט״ז 13-14). בדיוק כפי שישוע בא כדי לגלות את האב ולפאר אותו, רוח הקודש נשלחה כדי לרומם ולפאר את הבן, את ישוע המשיח. המסקנה ההגיונית היא שאם נאפשר לרוח הקודש לשלוט בחיינו, נאהב ונשרת את ישוע, ומודעותנו לנוכחותו האוהבת תלך ותגדל. כאשר אנחנו מתמלאים ברוח הקודש, אנחנו מתמלאים בישוע המשיח. לכן, כאשר אנחנו מתמלאים בישוע המשיח, כוח גדול בהרבה משלנו פועל בתוכנו ובאמצעותנו ועוזר לנו לחיות ולשרת בניצחון. **מה הקשר בין רוח הקודש לבין כל מאמין משיחי?** לפי יוחנן א׳ 12, ג׳ 5-6 והשנייה לקורינתים ה 17, משיחי הוא מי שפתח את ליבו לישוע וקיבל אותו כמושיע וכאדון. בזמן לידתנו הרוחנית, רוח הקודש… – מחיה אותנו (יוחנן ג׳ 5-6) – באה לשכון בתוכנו (הראשונה לקורינתים ג׳ 61) – חותמת אותנו במשיח (אפסים א׳ 31; ד׳ 03) – מהווה עירבון לנחלה שתיפול בחלקנו (השנייה לקורינתים ה 5) – מטבילה אותנו לגוף המשיח (הראשונה לקורינתים י״ב 13; גלטים ג׳ 27; רומים ו׳ 3-4) – ממלאת אותנו ומעניקה לנו את הכוח לשרת (מעשי השליחים א׳ 8) פעולות אלה של רוח הקודש משפיעות על מערכת היחסים שלנו עם גוף המשיח ועל עמדתנו בגוף, והיא יכולה להיות מלוּוה בחוויה רגשית, אם כי אין זו חובה. עקרונות אלה עוזרים לנו להכיר בעובדה הנפלאה שאנחנו מאוחדים עם המשיח: “אֲנִי בְּאָבִי וְאַתֶּם בִּי וַאֲנִי בָּכֶם” (יוחנן י״ד 20). אנחנו מחליפים את חולשתנו בכוחו, את החטא והתבוסה בקדושה ובניצחון. כתוצאה ממערכת יחסים זו עם המשיח יכול כל אחד מאיתנו להכריז את הבשורה בכוח ולנצח את החטא. כוח פוטנציאלי זה, חייו של ישוע המשיח השוכנים בנו, מתחיל לפעול באמונה ברגע שאנחנו מפקידים את השליטה על חיינו בידיו של המשיח ושל רוח הקודש. רוח הקודש נועדה לפאר את המשיח, ולכן המשיח מקבל אין ספור הזדמנויות לפעול בנו ובאמצעותנו כך שנגשים את רצונו. כל אחד מאיתנו צריך להתמלא ברוח הקודש כדי להיות עד יעיל של המשיח: “בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּקַבְּלוּ כֹּחַ וְתִהְיוּ עֵדַי הֵן בִּירוּשָׁלַיִם וְהֵן בְּכָל יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן, עַד קְצֵה הָאָרֶץ.” (מעשי השליחים א׳ 8). > כל מקום בכתבי הקודש שמזכיר את ההתמלאות ברוח הקודש, הן בתנ״ך והן בברית החדשה, מתייחס בעצם לכוח **לשרת** ולהכריז את הבשורה. התגובות שלנו להתמלאות ברוח הקודש עשויות להיות מגוונות – מביטחון בכוח וממודעות לאמונה חזקה יותר במשיח ובהבטחות הכלולות בדברו, ועד לחוויה רגשית. פרק י״ב בראשונה לקורינתים מלמד אותנו שכולנו איברים בגוף המשיח. בדיוק כפי שלאיברים שונים בגוף האדם יש תפקידים שונים, כך גם על האיברים השונים בגוף המשיח מוטלים תפקידים שונים. אסור לנו להמעיט בערך מתנתו של אחר, וגם אסור לנו לחקות את “חוויית ההתמלאות” או את מתנותיו של אחר. עלינו להשאיר לרוח הקודש את חלוקת המתנות ואת האופן שבו הן מחולקות. יתרה מכך, לפי הכתוב בראשונה לקורינתים י״ג, למתנות אלה לא תהיה כל תועלת אם לא תהיה בנו אהבה. ע"י שאול השליח אנחנו מצוּוים: “לָכֵן אַל תִּהְיוּ חַסְרֵי דַעַת, אֶלָּא הָבִינוּ לָדַעַת מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן. אַל תִּשְׁתַּכְּרוּ מִיַּיִן, שֶׁכֵּן זֶה מֵבִיא לִידֵי פְּרִיצוּת, אֶלָּא הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ19וְהַשְׁמִיעוּ בֵּינֵיכֶם תְּהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירוֹת רוּחָנִיּוֹת. שִׁירוּ וְזַמְּרוּ לַאדֹנָי בִּלְבַבְכֶם, וּבְכָל עֵת הוֹדוּ עַל הַכֹּל לֵאלֹהִים אָבִינוּ בְּשֵׁם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.”.(אפסים ה׳ 20-17) השליח שאול אמר שמשיחי המלא ברוח והיודע את רצון אלוהים עלול ליצור את הרושם שהוא “שיכור ברוח” מכיוון שהוא קורן ושמח, מלא אומץ וכוח. קטע זה גם מלמד שמשיחי המלא ברוח מהלל את אלוהים בליבו בכל עת ומודה לו על כל דבר. הוא מבין, כפי שלא יכול היה להבין לפני שהתמלא, שכל מה שהוא ומה שיש לו זה בזכות אלוהים. מחג השבועות ואילך הגשים אלוהים את רצונו באמצעות בני אדם שהיו מלאים ברוח הקודש בדומה לכיפא, לשאול השליח ולשאר התלמידים. בימינו משמשים אישים אחרים בכדי להתמלא ברוח הקודש ולקדם את מלכות השמים עלי אדמות. יחד עם זאת, ההתמלאות ברוח הקודש איננה מוגבלת למנהיגים משיחיים. היא זמינה לכל מי שעומד בתנאים של אלוהים. גם לך! שים לב לדברים שאמרו אישים אלה על חשיבות ההתמלאות ברוח הקודש עבור כל משיחי: > “על בני אדם לבקש בכל ליבם להתמלא ברוח אלוהים. בלי ההתמלאות ברוח אין כל אפשרות שמשיחי בודד או קהילה שלמה יוכלו לחיות ולפעול לפי רצון אלוהים.” > (אנדרו מארי) > > “משיחיים שאינם מלאים ברוח הקודש אשמים בכך בדיוק כפי שאשמים חוטאים שלא חזרו בתשובה. הם אשמים עוד יותר, מכיוון שככל שהם מבינים יותר, כך גדֵלה אשמתם.” > (צ׳ארלס ג׳ פיני) > > “החיים המלאים ברוח, החיים המאפשרים לרוח לשכון בתוכנו בשפע, הם החיים הקדושים הרצויים בעיני אלוהים.” > (נורמן ב׳ האריסון) > > “המטרה הגדולה של ההתמלאות ברוח הקודש היא קבלת הכוח לשרת. המשיחיים הטובים ביותר שאני מכיר, אלה שאלוהים השתמש בהם במידה הרבה ביותר, היו אנשים שחוו את החוויה העמוקה של התמלאות ברוח הקודש.” > (ג׳ אדווין אור) > > “אני מאמין שבלתי אפשרי למשיחי להיות יעיל אם הוא איננו מלא ברוח הקודש, שכן היא אמצעי הכוח היחיד שאלוהים מספק לנו.” > (הנרייטה ס׳ מירס) > > “קרא את סיפורם של אנשי אלוהים וגלה שכל אחד מהם ביקש וקיבל כוח ממרום. דרשה אחת בהשראת רוח הקודש שווה אלף דרשות בכוח הבשר.” > (ד״ר אוסוואלד ג׳ סמית) אני רוצה שוב להבהיר שרוח הקודש **כבר** שוכנת בכל מאמין, ושהכוח המיוחד הנלווה להתמלאות ברוח הקודש אינו שמור למנהיגים משיחיים בלבד. לא זו בלבד שבחלקו של כל משיחי נפלה הזכות להתמלא ברוח הקודש, אלא הוא אף מצוּוה להתמלא בה (אפסים ה׳ 18). לכן, משיחי שאיננו מלא ברוח הקודש מַמרה את מצוות אלוהים וחוטא לו. מעבר לזאת, מכיוון שאלוהים מצווה עלינו בדברו להתמלא ברוח הקודש, עלינו לדעת שיש לו את הכוח למלא אותנו בכל רגע שנבקש ממנו לעשות זאת. על סמך ההבטחות שבדבר אלוהים ומתוך מה שלמדתי מהתבוננות ומניסיון אישי, אין לי כל ספק שישוע רוצה להעניק לנו את אהבתו ואת סליחתו, את כוחו לשרת ולנצח את החטא, ושרצון זה שלו גדול בהרבה מרצוננו לקבל את כל הדברים האלה. רצונו של ישוע למלא אותנו ברוח הקודש גדול בהרבה מרצוננו להתמלא. אם כן, מדוע משיחיים רבים כל כך חיים חיי תבוסה? מדוע רק מעט מבשרים מכריזים את בשורת המשיח ביעילות? מדוע רק מעטים מלאים ברוח הקודש? #### **מה הם חיים המלאים ברוח?** החיים המלאים ברוח הם חיים המלאים במשיח. המשיחי המלא ברוח הוא משיחי, שלפי רומים ו׳ 11 מחשיב את עצמו מת לחטא, אך חי למשיח באמצעות ישוע המשיח. ישוע, שניתנה לו “נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ” (מתי כ״ח 18) ואשר בו “שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת” (קולוסים ב׳ 9), יכול לתת ביטוי לכוח זה דרך המשיחי המלא ברוח. הוא, שבא לבקש ולהושיע את האובדים, עושה זאת היום באמצעות המשיחיים. הוא מדריך את המשיחי אל הלא-מאמינים ואל הנזקקים. הוא משתמש בשפתיו של המשיחי כדי לספר על אהבתו. החמלה הגדולה שבליבו באה לידי ביטוי דרך המשיחי המלא ברוח. במובן אמיתי מוותר המשיחי על חייו, על חולשותיו הרוחניות, על תבוסתו ועל עקרותו למען כוחו וניצחונו של ישוע המשיח. **משיחי שחי ברוח הוא משיחי שמקריב מעצמו למען אחרים.** כאשר אנחנו מתמלאים ברוח הקודש אנחנו מתמלאים בישוע המשיח. איננו מחשיבים עוד את ישוע למי שעוזר לנו לבצע משימה מסוימת, אלא מאמינים שהוא פועל דרכנו. המשיח איננו רוצה שנפעל למענו, אלא שניתן לו לעשות את רצונו בנו ובאמצעותנו. זוהי החוויה הנפלאה ששאול השליח התייחס אליה בגלטים ב׳ 20: “עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְלֹא עוֹד אֲנִי חַי, אֶלָּא הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי.”. גופנו הופך לגוף שהמשיח יכול להשתמש בו כרצונו; דעתנו הופכת לדעתו והמחשבות שלו ממלאות את שלנו; רצוננו נשלט על ידי רצונו; כל האישיות שלנו, כל זמננו וכל כישרונותינו שייכים לו כליל. שאול השליח ממשיך ואומר: “הַחַיִּים שֶׁאֲנִי חַי עַכְשָׁו בַּבָּשָׂר, אֲנִי חַי אוֹתָם בֶּאֱמוּנַת בֵּן-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָהֵבַנִי וּמָסַר עַצְמוֹ בַּעֲדִי.” (גלטים ב 20). אמונה במי? אמונה בבן האלוהים אשר אהב אותנו ומסר את עצמו בעדנו, בזה אשר ניתנה לו “כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ”. חשוֹב על כך! האם אתה תופס את משמעות הדברים? אם תכניע את רצונך לרוח הקודש ותודה שישוע המשיח קיים בחייך בכל רגע ורגע, תזכה לחוויה נפלאה. ישוע המשיח יתחיל למשוך אליו באמצעותך עשרות לא-מאמינים, בתנאי שתנהל חיים מלאים ברוח. **מדוע רק מעט משיחיים מלאים ברוח הקודש?** הבעיה קשורה באופן בסיסי לרצון. האדם הוא ישות מוסרית עצמאית. כשאלוהים ברא אותנו, הוא נתן לנו דיעה ורצון משלנו – 'חופש בחירה'. לוּ כפה עלינו אלוהים את רצונו, הוא היה מפר את החוקים הרוחניים שהוא עצמו חוקק. ברומים י׳ 9 שאול השליח מלמד שאם נודה בפינו שישוע הוא אדון ונאמין בליבנו שאלוהים הקים אותו מן המתים, ניוושע. עלינו להיות מוכנים “לחזור בתשובה”, כלומר- להפנות עורף לדרכים שלנו ולפנות אל דרכיו של אלוהים, כי רק כך נוכל להיות ילדים לאלוהים. כשאנחנו נושעים, רצוננו נכנע לרצון אלוהים. יחד עם זאת, אחרי שאנחנו נושעים, ליבנו נוטש לעיתים קרובות את “אהבתו הראשונה”. האור שעטה אותנו והפנים הקורנות שהיו לנו כשנולדנו מחדש אינם עוד, ומשיחיים רבים אינם מתהלכים עוד “באור, כפי שהוא \[ישוע\] באור” (הראשונה ליוחנן א׳ 7). הם אינם מבקשים עוד לעשות את רצון אלוהים, כי מסיבות שונות הם בחרו ללכת בדרך שלהם. הם החליטו לממש את התוכניות ואת המטרות שלהם. בעודם חושבים את עצמם לבני חורין, הופכים משיחיים רבים לעבדי החטא, ובשלב מסוים מזדהים עם קריאתו של שאול: “כִּי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ, אֶלָּא אֶת הָרַע שֶׁאֵינֶנִּי חָפֵץ בּוֹ — אוֹתוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה.20וְאִם אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁבְּנִגּוּד לִרְצוֹנִי, הֲרֵי שֶׁלֹּא עוֹד אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ, אֶלָּא הַחֵטְא הַשּׁוֹכֵן בִּי…אוֹי לִי, אָדָם אֻמְלָל שֶׁכְּמוֹתִי, מִי יַצִּילֵנִי מִגּוּף זֶה שֶׁהַמָּוֶת בּוֹ?” (רומים ז׳ 20-19, 24). אין אומלל גדול יותר ממשיחי שאינו מנהל מערכת יחסים עם המשיח. במצב רוחני כזה איננו חווים עוד את השמחה שבחיים המשיחיים; איננו רוצים עוד להכריז את המשיח; כמעט שלא אכפת לנו מבני אדם הזקוקים נואשות לסליחתו ולאהבתו של מושיענו. אם כך מה הן הסיבות לכך שמשיחי שחווה את האהבה והסליחה שרק המשיח יכול להעניק, שחווה את השמחה שבנוכחותו, דוחה בשלב מסוים את רצון אלוהים? מדוע מוכן המשיחי להקריב את הכוח שעמד לרשותו בחיים מלאים ברוח כדי לחיות בדרכו שלו? הבה נראה כמה סיבות. #### **חוסר ידיעה** משיחיים רבים אינם יודעים שדבר אלוהים כולל אמיתות נפלאות לגבי מערכת היחסים שלנו עם ישוע המשיח, עם אלוהים האב ועם רוח הקודש. חוסר ידיעה זה מונע ממשיחיים רבים ליישם את מלוא כוח רוח הקודש בחייהם. חשוֹב על כך: כל משיחי הוא בן לאלוהים (יוחנן א׳ 12). חטאיו נסלחו והוא יכול להמשיך ולהיות מטוהר מחטא (הראשונה ליוחנן א׳ 7), תוך כדי ניהול מערכת יחסים עם המשיח. אלוהים האב, הבן ורוח הקודש שוכנים בליבו של כל משיחי, ומחכים להזדמנות למלא אותו בכוח כך שיגיע לבגרות מלאה במשיח. משיחיים רבים גם אינם מבינים שלאמונה יש מטרה. תכונותיו של אלוהים הן הבסיס לאמונתנו. – אלוהים הוא ריבון ונצחי. כתבי הקודש מתארים אותו כראשון ואחרון. אין לו כל התחלה, ואין לו סוף. הוא מֵעבר לחלל ולזמן וקיים בזכות עצמו בלבד (ירמיהו ל״ב 17; התגלות א׳ 8, ד׳ 11; ישעיהו מ׳ 26-25; רומים ט׳ 21-14; אפסים א׳ 11). – אלוהים הוא קדוש. רק הוא טהור לחלוטין ורק בו אין כל רע. מכיוון שקדושתו של אלוהים איננה יכולה לסבול את נוכחותו של החטא, נפערה תהום בינו לבין האדם. על תהום זו ניתן לגשר אך ורק באמצעות בנו, ישוע המשיח (שמואל א׳ ב׳ 2; ישעיהו ו׳ 3-1; התגלות ד׳ 8). – אלוהים הוא אהבה. הביטוי המושלם ביותר לאהבתו הוא הצלב שעליו מת ישוע עבור חטאינו (הראשונה ליוחנן ד׳ 16 ,10-8). – אלוהים ראוי לאמון. האמת שלו היא חלק בלתי נפרד מאישיותו. היושר והכנות הם חלק ממנו. הוא איננו יכול לשקר או להתעות (איוב ל״ד 10-12; תהילים קי״ז 2). – אלוהים הוא רב כוח. הוא זה שמספק את הכל ומקיים את הכל. הוא בורא העולם ומעורב בחיינו (ירמיהו ל״ב 17-19; יוחנן א׳ 1-4). – אלוהים יודע הכל. אין דבר שנסתר ממנו ואין דבר שמפתיע אותו (תהילים קמ״ז 5; הראשונה ליוחנן ג׳ 20). אני מעודד אותך ללמוד את תכונותיו הבאות לידי ביטוי בדברו. ההשקפה שלנו על אלוהים משפיעה על כל מחשבותינו, דברינו ומעשינו כמשיחיים. נבראנו בצלמו ובדמותו, והוא רוצה שנכיר אותו. כשתכיר אותו ותדרוש את פניו, גם תידַמה לו יותר בזכות מושיענו ואדוננו הנפלא, ישוע המשיח. **גאווה** הגאווה מונעת ממשיחיים רבים להתמלא ברוח הקודש. הגאווה היתה חטאו של השטן (ישעיהו י״ד 12-14). הגאווה היא החטא הראשון של האדם, שכן אדם וחווה בחרו לעשות דבר מה שנאסר עליהם לעשותו. הגאווה עומדת בשורש ההתנכרות של האדם לאלוהים. המשיחי האנוכי והמרוכז בעצמו איננו יכול לנהל מערכת יחסים עם אלוהים מכיוון ש”אלוהים ללצים יליץ ולענווים יתן חן” (הראשונה לפטרוס ה 5). **פחד** יראת אדם מונעת ממשיחיים רבים להתמלא ברוח הקודש. במשלי כ״ט 25 כתוב: “חרדת אדם יתן מוקש”. אחת הטרגדיות הגדולות בימינו היא שמשיחיים רבים מתאימים את עצמם להתנהגות המקובלת בחברה הלא-משיחית ולאמות המידה שלה. רבים חוששים להיות שונים, ומתביישים לספר על מי שאהב אותנו ומסר את עצמו בעדנו. בראשונה לפטרוס ב׳ 9 כתוב: “אֲבָל אַתֶּם עַם נִבְחָר, מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹש, עַם סְגֻלָּה, לְמַעַן תְּסַפְּרוּ תְּהִלּוֹתָיו  שֶׁל הַקּוֹרֵא אֶתְכֶם מֵחֹשֶׁךְ אֶל אוֹרוֹ הַנִּפְלָא”. ישוע אמר: “כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲנִי וּדְבָרַי הָיִינוּ לוֹ לְחֶרְפָּה, הוּא יִהְיֶה לְחֶרְפָּה לְבֶן-הָאָדָם כַּאֲשֶׁר יָבוֹא בִּכְבוֹדוֹ וּבִכְבוֹד הָאָב וְהַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים.” (לוקס ט׳ 26). **חטא נסתר** חטא שלא מודים בו מונע ממשיחיים רבים להתמלא ברוח הקודש. יתכן שאלוהים הזכיר לך שקר שסיפרת, ושפגע בשמו הטוב של מישהו; או סחורה או כסף גנובים שלא הֵשבת; או פעולה בלתי חוקית שעשית; או העתקה במבחן; או מעשים אחרים שהוא רוצה שתתוודה עליהם בפניו. יתכן שהוא ידריך אותך לפצות את אלה שגרמת להם עוול (מתי ה 23-24). אם כן, ציית לו ולהדרכתו. אולי אנחנו מסוגלים להסתיר דברים כאלה מידידינו ומאחרים, אך איננו יכולים להסתירם מאלוהים. “הלא אלוהים יחקור זאת, כי הוא יודע תעלומות לב” (תהילים מ״ד 22). האם לא סלחת למישהו? אם כן, אלוהים לא יסלח לך (מרקוס י״א 25-26). יחד עם זאת, אם נתוודה בפני אלוהים על חטאינו כפי שהוא מדריך אותנו לעשות, הוא יסלח לנו ויטהר אותנו (הראשונה ליוחנן א׳ 9). **הידַמוּת לעולם** האהבה לדברים חומריים והרצון להתאים את עצמנו לחברה החילונית מונעים משיחיים רבים להתמלא ברוח הקודש. “אַל תֹּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם, אַף לֹא אֶת מַה שֶּׁבָּעוֹלָם. אִישׁ אִם יֹאהַב אֶת הָעוֹלָם אֵין בּוֹ אַהֲבַת הָאָב; כִּי כָּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם — תַּאֲוַת בְּשָׂרִים, תַּאֲוַת הָעֵינַיִם וְגַאֲוַת הַנְּכָסִים – לֹא מִן הָאָב הוּא כִּי אִם מִן הָעוֹלָם. וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד.” (הראשונה ליוחנן ב׳ 15-17). האדם חי מספר שנים קצוב ואחר כך עובר מהעולם הזה. כמשיחיים עלינו לבדוק תכופות ובקפידה את השימוש שאנחנו עושים בזמננו, בכישרונותינו ובכספנו, כדי להבטיח שאנו עושים את המרב עבור המשיח. “אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדוֹנִים, שֶׁכֵּן אוֹ יִשְׂנָא אֶחָד וְיֹאהַב אֶת הַשֵּׁנִי, אוֹ יִהְיֶה מָסוּר לְאֶחָד וִיזַלְזֵל בַּשֵּׁנִי. אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמָּמוֹן…אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם.” (מתי ו׳ 33,24). **חוסר אמונה** חוסר אמונה מונע ממשיחיים רבים להכניע לאלוהים את רצונם ולהתמלא ברוח הקודש. משיחיים רבים חוששים שאם הם יכנעו לגמרי לאלוהים, תבוא עליהם טרגדיה במטרה לבחון אותם. יתכן שהם חוששים לאבד אדם יקר. יש החוששים שאלוהים ישלח אותם בניגוד לרצונם למקום מרוחק כדי לשרת אותו בקרב שבט פראי. אתה יכול לבטוח באלוהים בכל הנוגע לחייך, ליקרים לך, לכספך, לעתידך, לכל דבר! הוא לא רק אב אוהב. אהבת אלוהים חכמה יותר מזו של אב בשר ודם ורכה יותר מזו של אם בשר ודם. לכן אל תחשוש לבטוח באלוהים בכל רגע ורגע. הוא ימלא אותך ברוח הקודש. דמיין כי אתה הורה לשני ילדים. נניח שבילדותם היו אומרים לך: “אבא, אנחנו אוהבים אותך. חשבנו איך נוכל להראות לך את אהבתנו, והחלטנו שנעשה כל דבר שתבקש מאיתנו”. כיצד הייתי מגיב? האם הייתי אומר: “ילדי, לרגע הזה חיכיתי. עכשיו, משהפקדתם בידי את רצונכם, אני עומד לנעול אתכם בחדריכם, להיפטר מכל חפציכם האהובים ולאלץ אתכם לעשות את כל הדברים שאתם שונאים לעשות. אהפוך אתכם לבנים האומללים ביותר בעיר”. כמובן שלא! בתגובה היית מנסה להפגין את אהבתך אליהם בדרכים גדולות עוד יותר. כך גם אבינו שבשמים. הוא מוכן לברך את חיינו ולהעשיר אותם, ברגע שנכניע לו את רצוננו ואת חיינו. דברים אלה ותבוסות אחרות מנעו ממשיחיים רבים לחוות את השמחה שבחיים המלאים ברוח. הרשה לי לשאול אותך כעת: האם אחד התנאים הבאים תקף לגביך? – תחושה של חשיבות עצמית מופרזת. – אהבת שבחים מבני אדם. – כעס וחוסר סבלנות. – רצון חזק, עקשנות, חוסר נכונות ללמוד. – רוח פשרנית. – קנאה. – תאוותנות, מעשים בלתי קדושים. – חוסר כנות. – חוסר אמונה. – אנוכיות. – תאווה מופרזת לכסף, בגדים יפים, מכוניות, בתים ואדמות. יתכן שאתה תוהה: האם אני חייב להתגבר על כל כישלונותי ותסכולַי לפני שאוכל להתמלא ברוח הקודש? כמובן שלא! בדיוק כפי שרק ישוע יכול לסלוח לך על חטאיך, כך גם רוח הקודש היא היחידה שיכולה להעניק לך ניצחון וכוח להתגבר על כישלונותיך ועל חולשותיך. #### **כיצד תוכל להתמלא ברוח הקודש?** ראשית, עלינו להבין שבדיוק כפי שחוויית הישועה שונה ממשיחי למשיחי, כך גם חוויית ההתמלאות ברוח הקודש. יתכן שפתחת את ליבך לישוע במהלך מבצע בישור, בעוד שמישהו אחר עשה זאת בשקט ובפרטיות בביתו, כמוני. כל אחד מכם נולד מחדש וחייכם השתנו על ידי המשיח. כמובן שקיימות חוויות רבות אחרות שבאמצעותן קיבלו אנשים את המושיע והפכו לבריאה חדשה. גם ברוח הקודש אנחנו מתמלאים בדרכים שונות. יחד עם זאת, הפירוש של התמלאות ברוח הקודש אינו שעלינו לקבל עוד מרוח הקודש, אלא שאנחנו נותנים לה יותר מעצמנו. כשאנחנו מכניעים את חיינו לשליטת רוח הקודש ומתמלאים בנוכחותה ובכוחה, יש לה חופש גדול יותר לפעול בחיינו ובאמצעותם, והיא מאפשרת לנו לרומם ולפאר את המשיח טוב יותר. אלוהים גדול מכדי שנוכל לדחוס אותו לתבנית שהמציא בשר ודם. יחד עם זאת, קיימים חוקים רוחניים  מסוימים שאי אפשר להפר אותם. רוח הקודש כבר שוכנת בכל משיחי, ולכן אין לנו עוד צורך “לחכות בירושלים”, כפי שהורה ישוע לתלמידיו. נותר לנו רק להתכונן מבחינה אישית לקבל את כוחה. רוח הקודש ממלאת אותנו בכוחה כשאנחנו מכניעים את עצמנו לשליטתה. יכול להיות שתתמלא ברוח הקודש במהלך כינוס שקט. וייתכן שתתמלא ברוח הקודש תוך כדי הליכה ברחוב סואן. כל זאת בתנאי שיש בך רצון כן להכניע את רצונך לישוע המשיח. כך קרה לדווייט ל׳ מודי. אפשר גם להתמלא ברוח הקודש ולדעת שמשהו נפלא התרחש בלי לדעת מתי בדיוק זה קרה. האם אתה רוצה להתמלא ברוח הקודש? מה המניעים שלך? האם אתה מחפש חוויה מרגשת, או שאתה רוצה בכנות לשרת את ישוע בכוח וביעילות רבים יותר? האם אתה רוצה בכל ליבך לעזור לאחרים למצוא את המשיח? אינני רומז שהצעדים שאציע להלן הם הדרך היחידה להתמלא ברוח הקודש, אך אני מציע נוסחה רוחנית זו מכיוון שהיא תואמת את הנאמר בכתבי הקודש, ואני יודע מניסיון שהיא יעילה. אני דוחק בך לחשוב ולהתפלל על הדברים הבאים: 1\. עליך להבין שאתה מצוּוה “הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ” (אפסים ה 18). זוהי מצוות אלוהים. האם, לדעתך, אלוהים יבקש ממך לעשות דבר מה שהוא מעבר ליכולתך? 2\. דע שכאשר תתמלא ברוח הקודש, תקבל כוח לשרת “בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּקַבְּלוּ כֹּחַ וְתִהְיוּ עֵדַי הֵן בִּירוּשָׁלַיִם וְהֵן בְּכָל יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן, עַד קְצֵה הָאָרֶץ.” (מעשי השליחים א׳ 8). אם אין לך כל רצון להכריז את בשורת ישוע, אם אין לך כוח כשאתה מכריז את הבשורה, תוכל להיות בטוח שאינך מלא ברוח הקודש. רוח הקודש באה כדי שהתלמידים – ואתה ואני – יקבלו כוח. מדוע אנחנו זקוקים לכוח? כדי להיות נציגי המשיח באמצעות חיי הקדושה שלנו ובאמצעות העדות הנאמנה והפורייה שבפינו בַּמקום שאנחנו נמצאים בו, ועד הקצה המרוחק ביותר של העולם, באמצעות תפילותינו ותרומותינו. האם אתה יכול לומר בכנות שזהו המניע שלך להתמלא ברוח? 3\. רעב וצמא להתמלאות ברוח הקודש. פירוש הדבר הוא רצון עז להתמלא בכוחה המחיה של רוח הקודש. יוחנן כתב: “בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן, בַּיּוֹם הַגָּדוֹל שֶׁל הֶחָג, עָמַד יֵשׁוּעַ וְהִכְרִיז: "מִי שֶׁצָּמֵא יָבוֹא נָא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה! הַמַּאֲמִין בִּי כִּדְבַר הַכָּתוּב, נְהָרוֹת שֶׁל מַיִם חַיִּים יִזְרְמוּ מִקִּרְבּוֹ." זֹאת אָמַר עַל הָרוּחַ שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לְקַבֵּל הַמַּאֲמִינִים בּוֹ, שֶׁהֲרֵי עוֹד לֹא נִשְׁלְחָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כִּי יֵשׁוּעַ טֶרֶם נִתְפָּאֵר בַּכָּבוֹד.” (יוחנן ז׳ 37-39). 4\. היכנע לגמרי לרצון אלוהים ולישוע כאדון. כאשר אתה מוכן להיענות להזמנתו הנפלאה של מושיענו המבורך: “מִי שֶׁצָּמֵא יָבוֹא נָא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה!” (יוחנן ז 37), אתה מוכן גם לוותר על רצונך לטובת רצון אלוהים. לכן צעד זה כרוך בכניעה מוחלטת של רצונך, ללא סייג, לרצון אלוהים. הגעת למצב שבו אתה יכול לצפות שתדע ותעשה את רצונו, מכיוון שאתה יודע שאלוהים הוא אל אוהב וראוי לאמון ושרצונו הוא הדבר הטוב ביותר עבורך. עד לרגע זה היתה רוח הקודש אורחת בחייך. היא באה לשכון בך ברגע שהפכת למשיחי, אבל לפעמים היא היתה כלואה בארון בזמן שעשית כרצונך בשאר חלקי הבית. עכשיו אתה רוצה שהיא תהיה יותר מסתם אורחת. למעשה, אתה רוצה למסור לה את חייך ולהפקיד בידיה את המפתחות לכל החדרים. אתה מזמין את רוח הקודש לספרייה של מחשבותיך, אל חדר האוכל של הדברים שאתה חושק להם, אל חדר האורחים של מערכות היחסים שלך, אל חדר המשחקים של חיי החברה שלך. אתה מזמין אותה לחדרים הקטנים והנסתרים שבהם עסקת בעבר במעשי סתר מבישים. כל זה מאחוריך. כעת אתה רוצה שרוח הקודש תשלוט בכל. האתגר שמציבים בפניך פס׳ 1-2 באיגרת לרומים י״ב הוא ברור ורב משמעות בעיניך, ואתה רוצה להקריב את גופך כקורבן חי וקדוש, “אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב.”. אינך רוצה להידמות עוד לעולם הזה, אלא להשתנות על ידי התחדשות הדעת, “כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל-יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו.”. כעת אתה יודע שגופך הוא היכל של רוח הקודש השוכנת בקרבך. אינך ברשות עצמך עוד מכיוון ש”במחיר נקניתם”, במחיר דמו היקר של ישוע. לכן אתה רוצה לפאר את אלוהים בגופך וברוחך (הראשונה לקורינתים ו׳ 19-20). כעת אתה מוכן לקיים את הכתוב בקולוסים ג׳ 3,1: “לָכֵן אִם הוּקַמְתֶּם עִם הַמָּשִׁיחַ, שַׁאֲפוּ לַדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה, אֲשֶׁר שָׁם הַמָּשִׁיחַ יוֹשֵב לִימִין אֱלֹהִים. בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם, לֹא בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; כִּי מַתֶּם וְחַיֵּיכֶם צְפוּנִים עִם הַמָּשִׁיחַ בֵּאלֹהִים”. כעת אתה יכול לומר, כמו שאול השליח, בשמחה שלא ניתן לתארה במילים: “עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְלֹא עוֹד אֲנִי חַי, אֶלָּא הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי. הַחַיִּים שֶׁאֲנִי חַי עַכְשָׁו בַּבָּשָׂר, אֲנִי חַי אוֹתָם בֶּאֱמוּנַת בֵּן-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָהֵבַנִי וּמָסַר עַצְמוֹ בַּעֲדִי.” (גלטים ב׳ 20). החלפת את חייך בתמורה לחייו של המשיח. אם אתה יכול לומר דברים אלה ולהתכוון אליהם בלב שלם, אתה מוכן לצעד החמישי, אך לפני שנדון בצעד הבא, הרשה לי להסב את תשומת ליבך לדברים שאמר המשיח ביוחנן ט״ו 18-20: “אִם הָעוֹלָם שׂוֹנֵא אֶתְכֶם, דְּעוּ כִּי אוֹתִי שָׂנֵא רִאשׁוֹנָה.19אִלּוּ הֱיִיתֶם מִן הָעוֹלָם, הָעוֹלָם הָיָה אוֹהֵב אֶת שֶׁלּוֹ. אֵינְכֶם מִן הָעוֹלָם, כִּי אֲנִי בָּחַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם. מִשּׁוּם כָּךְ הָעוֹלָם שׂוֹנֵא אֶתְכֶם.20זִכְרוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם: 'עֶבֶד אֵינוֹ גָּדוֹל מֵאֲדוֹנָיו.' אִם אוֹתִי רָדְפוּ, גַּם אֶתְכֶם יִרְדְּפוּ; אִם אֶת דְּבָרִי שָׁמְרוּ, גַּם אֶת דְּבַרְכֶם יִשְׁמְרוּ.”. החיים המלאים ברוח אינם קלים תמיד, אך הם תמיד מלאי שמחה, הרפתקה וחוויות נפלאות שלא ניתן לחוות אותן באף דרך אחרת. בין שאנו משיחיים ובין שלא, ניתקל בבעיות בחיים האלה. יום אחד נמות. בתור משיחי, אני רוצה את כל מה שיש לאלוהים לתת לי ולהיות כל מה שהוא רוצה שאהיה. אם עלי לסבול ויום אחד גם למות, מדוע לא לסבול ולמות למען הטוב והנעלה ביותר, עבור האדון ישוע ובשורתו! לפני שנשנה את קו החשיבה שלנו, הרשה לי לשאול אותך: האם שמעת אי פעם על מאמין שהביע את צערו על שסבל למען המשיח? מעולם לא שמעתי על מקרה כזה! שמעתי רק הלל, סגידה והודיה לאלוהים על הזכות לשרת את המשיח, ולא משנה עד כמה קשה היתה המשימה. לעומת זאת שמעתי על אנשים רבים שפתחו את ליבם למשיח בגיל מאוחר והביעו את צערם על שהמתינו זמן כה רב. אין צורך לפתח גישה של קדוש מעונה, אך גם אל תצפה לגן של שושנים. לפני שנמשיך, הבה נחזור על הצעדים שדנו בהם כהכנה להתמלאות ברוח הקודש: 1. הבן שאתה מצוּוה להתמלא ברוח. 2. דע שאלוהים הבטיח לך כוח לשרת כשאתה מלא ברוח. 3. עליך להיות רעב וצמא להתמלאות ברוח הקודש. 4. היכנע כליל לרצון אלוהים. אם אינך בטוח בקשר לאחד הצעדים הנ״ל, חזור על החומר בעיון רב ותוך כדי תפילה. לְמד את הפסוקים הכלולים בכל צעד. בקש מאלוהים שיכין אותך לקראת הצעד הבא של התמלאות ברוח הקודש. 5\. התמלא ברוח הקודש באמצעות אמונה. אם אתה משיחי, האב, הבן ורוח הקודש כבר שוכנים בך. כוח ומשאבים רוחניים עצומים עומדים לרשותך. על מנת להתמלא ברוח הקודש עליך לבטוח באלוהים, לתת לו לשלוט בחייך ולהעניק לך כוח, כפי שציווה והבטיח. אנחנו יודעים שאלוהים רוצה שנתמלא ברוחו. לכן, כשאנחנו מבקשים מרוח הקודש למלא אותנו, אנחנו יכולים לדעת שתפילתנו נענתה בהתאם לנאמר בדבר אלוהים. כמו הישועה, גם ההתמלאות ברוח הקודש היא מתנת אלוהים. היא איננה מגיעה לנו ואיננו יכולים לקבלה בזכות עצמנו. את שתיהן אנחנו מקבלים על ידי הכנעה מוחלטת של הרצון שלנו, באמונה, לאחר שאנחנו מתוודים על חטאינו ועומדים בתנאים האחרים המוזכרים בשיעור מס׳ 4 שבצעד זה. 6\. צַפֵּה להתמלא. אין צורך להתחנן או להפציר, אלא רק להתפלל: > *"אבי היקר, אני זקוק לך. אני רעב וצמא למערכת יחסים חיונית יותר איתך. אני מודה ששלטתי בחיי וחטאתי לך.* > *תודה שסלחת על חטאי בזכות מותו של ישוע על הצלב עבורי. אני מתוודה עליהם בפניך כעת, מפנה עורף לחטאַי ומוסר את השלטון בחיי לישוע.* > *אני מזמין אותך באמונה למלא אותי ברוח הקודש, כפי שציווית עלי. אתה הבטחת למלא אותי אם אבקש זאת. אני מתפלל זאת בשמו של ישוע המשיח ובסמכותו.* > *כביטוי לאמונתי אני מודה לך שמילאת אותי ברוח הקודש ונטלת את השלטון בחיי לידיך. אמן."* האם באמת מסרת את חייך למשיח והכנעת את רצונך לרצונו? האם אתה מאמין שאתה מלא ברוח הקודש ברגע זה? אם כן, הודה לו על כך. הודה לו על נוכחותו ועל כוחו השוכנים בך. הודה לו באמונה על הניצחון ועל היכולת להכריז את הבשורה ביעילות. הלל את אלוהים והודה לו בכל עת (אפסים ה׳ 20; הראשונה לתסלוניקים ה׳ 18). #### כיצד תוכל לדעת שאתה מלא ברוח הקודש? ישנם שתי דרכים טובות לדעת מתי אתה מלא ברוח הקודש: 1. כך מובטח לך בדבר אלוהים. 2. על סמך ניסיונך האישי. אם באמת נכנעת לרצון אלוהים והכנעת לו את רצונך בהתאם לצעדים המתוארים למעלה, ואם ביקשת ממנו שימלא אותך, הוא מילא אותך. קרא את אפסים ה׳ 18. האם הוא רוצה שתתמלא? אם כן, האם אתה יכול להאמין שהוא מילא אותך (הראשונה ליוחנן ה׳ 15-14)? האם אתה יכול לדעת, ללא כל קשר להרגשה שלך כרגע, שקיבלת את מה שביקשת? דבר אלוהים מבטיח שאנחנו יכולים לדעת. לכן, אתה יכול לדעת שהתמלאת, כל עוד עמדת בתנאים שדבר אלוהים מציב. ומה עם הרגשות? יתכן שתעבור חוויה רגשית בזמן שתכרע ברך בתפילה ותבקש להתמלא ברוח, אך יתכן גם שלא תרגיש דבר. #### לאילו תוצאות תוכל לצפות מההתמלאות ברוח הקודש? כעת בא המבחן האמיתי שקובע אם אתה באמת מלא ברוח הקודש. האם אהבתך למשיח גדלה? האם אתה דואג יותר מאי פעם לאנשים שאינם מכירים את אהבתו ואת סליחתו? האם יש לך אמונה, אומץ, חופש וכוח רבים יותר כשאתה מכריז את הבשורה? אם כן, אתה מלא ברוח הקודש. ישוע המשיח מתחיל לגלות את חייו ואהבתו בך ובאמצעותך. זכור, ישוע הבטיח שנקבל כוח אחרי שרוח הקודש תבוא אלינו. אחרי שנקבל כוח טבעי, נרצה להכריז את הבשורה בכל מקום שאליו נלך (מעשי השליחים א׳ 8). אין ספק שתרחש אהבה רבה יותר למשיח, לבני אדם ולדבר אלוהים לאחר שתתמלא ברוח הקודש. שאול השליח אמר ברומים ה׳ 5: “וְהַתִּקְוָה אֵינָהּ מַכְזִיבָה, כִּי אַהֲבַת אֱלֹהִים הוּצְקָה לְתוֹךְ לִבֵּנוּ עַל-יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ.”. כמו כן, פרי הרוח- אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענווה וריסון עצמי (גלטים ה׳ 23-22)- הולך ומתרבה בחיינו. יחד עם זאת, קיים הבדל בין פרי הרוח לבין מתנות הרוח. אנחנו מתמלאים ברוח הקודש כדי לקבל כוח ואומץ להכריז את הבשורה. רוב המנהיגים המשיחיים מסכימים עם ד״ר ר׳ א׳ טורי, שאמר: > ״בדקתי את כתבי הקודש שוב ושוב וחקרתי את הנושא, ואני יוצא באמירה ללא שום חשש שמישהו יצליח להפריך אותה, שאין מראה מקום אחד בתנ״ך או בברית החדשה המזכיר את ההתמלאות ברוח הקודש, ושאינו קשור בפעילות למען האדון״ **ד"ר ר. א. טורי** תיאולוג כשהמשיחי עומד במשיח וחי את חיי היומיום כשהוא מלא ברוח הקודש, פרי הרוח מתפתח בו והמשיחי הולך ומתבגר באמונתו. הבשלת פרי הרוח היא תהליך הנמשך כל החיים. במהלכו, תכונותיו של המשיח באות לידי ביטוי בחייו של המשיחי. יש משיחיים שפרי הרוח בולט בחייהם יותר מאשר בחייהם של אחרים, מכיוון שהם כנועים יותר לפעולת אלוהים. כשאנחנו מכריזים על עצמנו כמתים לחטא ושותפים לברית עם ישוע, וכשאנחנו מאפשרים לו לחיות את חייו בנו באמצעות כוחה של רוח הקודש, פרי הרוח הולך ומבשיל בנו. התפתחות פרי הרוח והבשלתו הן תהליך ארוך אומנם, אך מתנות הרוח ניתנות לנו ברגע הישועה. כל משיחי המלא ברוח הקודש מקבל כוח להכריז את הבשורה, אך לא כל משיחי מקבל את אותה מתנה. לפי הראשונה לקורינתים י״ב, חלק נקראים להיות שליחים, אחרים נביאים, מבשרים, רועים ומורים (ראה גם אפסים ד׳ 11). לכן עלינו לתת לאדון להדריך אותנו אל הפעילות שהוא יעד לנו. אל תחקה את פעילותו המשיחית של אחר. היה סבלן. אל תחליט מה עליך לעשות עם חייך או היכן עליך לשרת את המשיח. אם תלמד את דברו, תציית לו ותהיה רגיש להדרכת רוח הקודש, הוא יחיה בך ובאמצעותך. את רצון אלוהים לגביך תוכל לגלות באמצעות דבר אלוהים, הדרכת רוח הקודש, ועצתם החכמה של משיחיים בוגרים. #### האם אפשר להתמלא ברוח הקודש יותר מפעם אחת? כן, אפשר להתמלא ברוח הקודש פעמים רבות אם נכנעים למשיח. עלינו להיות מלאים ברוח בכל פעם שמזדמן לנו לשרת את המשיח. ביוונית, המצווה להתמלא ברוח שמוזכרת באפסים ה׳ 18 פירושה להיות מלא ברוח באופן מתמיד, שוב ושוב- להיות מלאים ברוח כאורח חיים. כיצד תוכל להמשיך ולהתמלא ברוח הקודש? רק רוח הקודש יכולה לספק למשיחי כוח וניצחון רוחניים. לכן, ככל שאנחנו נכנעים לה יותר, כך יש לה חופש פעולה רב יותר לפעול בחיינו ואפשרות להדריך בני אדם למשיח ולעזור לנו להתבגר באמונתנו. הנה מספר הצעות מעשיות שיעזרו לך להתמלא ברוח הקודש בכל רגע ורגע. 1. **הגה על האמיתות הנפלאות אלה:** ישוע המשיח שוכן בך. אתה מת לעצמך, לחטא ולכל תאוותיך האנוכיות. אתה חי למשיח באמצעות ישוע (רומים ו׳ 11). החלפת את חייך המלאים חטא, תסכול ותבוסה, בחייו מלאי הניצחון של המשיח, שבו, “בגופו, שוכן כל מלא האלוהות. ואתם נמלאתם בו, אשר הוא ראש כל רשות ושלטון” (קולוסים ב׳ 10-9). חשוֹב על כך: לזה ששוכן בך יש את כל הכוח בשמים ובארץ! מסיבה זאת אמר שאול השליח: “הכל אני יכול בעזרתו של הנותן בי כוח” (פיליפים ד׳ 13). קברת את ה”אדם” הישן. נעצת את המסמרים בארון וכיסית אותו בעפר. ישוע איננו עוזר לך לחיות את החיים המשיחיים באמצעות טבעך הישן והחוטא. הוא הופך את גופך להיכל קדוש, ממלא את מחשבותיך במחשבותיו, משתמש בליבך כדי לבטא את אהבתו ואת חמלתו, ובשפתיך כדי לבטא את האמיתות שלו. רצונו הופך לרצונך. יתכן שבהתחלה תחוש תכופות בצורך לוודא שתחליף זה אכן התבצע. יתכן שתחוש בצורך לשנות את צורת החשיבה והתפילה שלך. אל תחשוב: “מה אני יכול לעשות למען המשיח?” ואל תתפלל: “אלוהים, השתמש בי כדי לעשות דבר כזה או אחר למענך”. במקום זאת התפלל: “ישוע, אני שלך, ללא סייג. השתמש בי כרצונך. שלח אותי לכל מקום שתרצה מכיוון שאני מת וחיי צפונים עם המשיח באלוהים”. השתדל לעמוד במשיח (הראשונה ליוחנן ב׳ 6). כיצד עושים זאת? ישוע אמר: “אם תשמרו את מצווֹתי, תעמדו באהבתי” (יוחנן ט״ו 10).עמידה במשיח פירושה לשמור את מצוותיו. קיום מצוותיו פירושו לציית. החיים במשיח הם חיים ללא מאמץ. עד כמה קשה לנו להגיע למסקנה שענף איננו מתאמץ להניב פרי, ושנורה חשמלית איננה מתאמצת להאיר. גם אין צורך שיתאמצו. הם פשוט שואבים ממקור בלתי נדלה של חיים וכוח. המשאבים שלהם אינם כָּלים או מִדלדלים כתוצאה מכך. למשיחי יש משאבים גדולים בהרבה. זה שברא את העצים ואת האנרגיה החשמלית חי בתוכנו. האם עלינו להתאמץ? רק אם איננו עומדים בו. המבחן האמיתי בחיים המשיחיים הוא: האם אני מתאמץ או האם אני עומד במשיח? אם אני עדיין מתאמץ, סימן שעוד לא הפכתי לכלי טהור שחיי המשיח יכולים להתגלות בו.הגה בקטעים הבאים בכתובים: יוחנן י״ד-ט״ז; מתי ו׳; קולוסים ג׳; אפסים ה׳; רומים ו׳; ח׳; י״ב; י״ד; הראשונה לקורינתים י״ג; הראשונה ליוחנן א׳; עברים י״א; גלטים ה׳; תהילים ל״ז 1-7, 23-24.היעזר במחברת כדי לתמצת פרקים אלה. רשום במחברת את ההצעות שיעזרו לך, לדעתך, לעמוד במשיח. אחר כך רשום פסוקים אחרים שאתה רוצה לשנן. קיימים קטעים רבים בכתבי הקודש שיעזרו לך לעמוד במשיח. 2. **הקדש זמן לתפילה יומיומית ופתֵח מערכת יחסים עם אלוהים. בקש את הדרכתו והתפלל עבור הלא-מאמינים.** אם אתה רוצה שחייך יהיו מלאים ברוח הקודש ובכוחה, עליך לשאוב מהמקורות הבלתי נדלים של אהבת אלוהים, של חוכמתו, סליחתו וחסדו. אי אפשר לעשות זאת אם לא מפנים זמן בניחותא כדי לטפח את הקשר עם אלוהים בתפילה. בדיוק כפי שבילוי זמן בצוותא עוזר לגבש חיי נישואין או כל קשר אחר, כך גם זמן המוקדש לאלוהים מדי יום ביומו מפתח את הקשר שלנו איתו ואת “האהבה הראשונה” שלנו אליו. כשאתה מתפלל, אתה מתחבר אל מקור כוח שיכול לשנות חיים. ערוך רשימה של אנשים שאתה מכיר ושזקוקים למשיח. התפלל עבורם מדי יום ביומו (אפסים ו׳ 18; שמואל א׳ י״ב 23), וצפה שכוחו העצום של אלוהים יפעל בליבם וימשוך אותם למושיע. 3. **הקדש זמן יומי לקרוא את דבר אלוהים.** הלמידה והגיה בדבר אלוהים מדי יום שווה בחשיבותה. שנים רבות עבדתי בקרב רבבות סטודנטים, ואני משוכנע שלא ניתן ליהנות מחיים מלאים ושופעים בלי לשמור על האיזון הנכון בין תפילה, לבין לימוד בכתבי הקודש והכרזת הבשורה, שנובעים מצייתנות וחיים מלאים ברוח. בנוסף ללימוד של דבר אלוהים פתח לעצמך מנהג לשנן פסוקי מפתח (ראה עברים ד׳ 12; הראשונה לקורינתים ב׳ 12-9; תהילים קי״ט 4, 9, 15, 16, 97, 98, 103, 105, 130). 4. **אל תעציב את רוח הקודש.** ברגע שתעשה דבר מה שאתה יודע שאיננו כשורה, תעציב את רוח הקודש אם לא תתוודה על כך. מה פירוש “להעציב את רוח הקודש?” הרוח היא קדושה, והיא נעצבת כאשר משיחי חוטא וממשיך באותו חטא. לכן, אם אתה רוצה להמשיך ולהיות מלא ברוח הקודש ובכוח להכריז את בשורת המשיח, עליך לחיות חיים קדושים ולהיכנע לרוח. תוכל לעשות זאת באמצעות “הנשימה הרוחנית”. נשימה רוחנית היא תהליך של “נשיפת” הפסולת ו”שאיפת” הטהור. זהו תרגיל של אמונה, המאפשר לך לחוות את אהבתו ואת סליחתו של אלוהים, ולחיות ברוח כל הזמן.כדי “לנשוף” נשיפה רוחנית, התוודה על כל חטא שאתה יודע שקיים בחייך. דבר אלוהים מבטיח לנו בראשונה ליוחנן א׳ 9 ש”אם נתוודה על חטאינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה”.כשאתה מתוודה, אתה מסכים עם אלוהים שהמעשה שעשית הוא חטא ושלכן הוא מעציב אותו. אתה מכיר בכך שהמשיח שילם את העונש על החטא שחטאת, ואתה חוזר בתשובה ומפנה עורף למעשיך.כדי “לשאוף” שאיפה רוחנית, בקש באמונה להתמלא ברוח הקודש. הזמן את הרוח להדריך את חייך, לשלוט בהם ולהעניק לך כוח, לפי הנאמר במעשי השליחים א׳ 8. המשיחי הממוצע איננו מבין ש”נשימה רוחנית” היא תרגיל באמונה, וכתוצאה מכך חייו הרוחניים מלאים בעליות וירידות. את מרבית חייו המשיחיים הוא עושה במעבר מחוויה רגשית אחת לאחרת, וחי כמשיחי “ארצי”, השולט בחייו ומעציב את רוח הקודש. 5. **אל תכבה את הרוח.** היה רגיש להדרכת הרוח, מכיוון שהיא יודעת הכל. לרוח אלוהים יש חוכמה וידע אין סופיים והיא תדריך אותך אל כל האמת (יוחנן ט״ז 13). לעולם אל תסרב לה. כשתלמד להכיר את החיים המלאים ברוח, חיים שהמשיח שולט בהם, תחווה חוויות נפלאות רבות. זה מה שקרה לפיליפוס (מעשי השליחים ח׳ 29-26), כאשר רוח הקודש הדריכה אותו להכריז את הבשורה לסריס האתיופי, ולשאול השליח (מעשי השליחים ט״ז 9), כשאלוהים קרא לו להכריז את הבשורה במקדוניה.את החוויות המרגשות ביותר בחיי חוויתי כאשר הקשבתי לאותו קול דממה דקה של רוח הקודש בליבי, שאמר לי לשוחח עם אדם זה או אחר על המשיח. כששוחחתי עם אנשים אלה מתוך ציות לרוח הקודש, גיליתי תמיד שרוח הקודש כבר הכינה את ליבם עוד לפני שסיפרתי להם על הבשורה. פעמים רבות שמעתי את המשפט: “אחי, אלוהים שלח אותך אלי”, או: “כל הדברים שאמרת הם בעלי משמעות רבה עבורי. מישהו בוודאי סיפר לך על הבעיה שלי”. רוח הקודש יודעת הכל, ואם אתה ואני מלאים בנוכחותה ובכוחה, תמיד יהיה בפינו דברים נכונים לומר לאלה ששרויים בצורך. פעמים רבות התנסיתי בהדרכה מרגשת זו של רוח הקודש.לאחר שתבקש מאלוהים שימלא אותך ברוח הקודש באמצעות אמונה, תתחיל הרפתקה גדולה בחייך. זכור שאתה מבקש להתמלא ברוח הקודש במקום להיות מלא בעצמך. כשאלוהים יקח לידיו את השלטון בחייך, תלך ותידַמה למשיח. רוח הקודש אינה גורמת לבלבול או לחוויות רגשיות קיצוניות. היא באה כדי לרומם ולפאר את ישוע. לכן, כאשר תתמלא ברוח הקודש, תמיד תרצה לעשות את רצון אלוהים ואת מה שימצא חן בעיניו ויפאר את ישוע.מדוע בא ישוע לעולם? כדי “לבקש את האובד ולהושיעו” (לוקס י״ט 10). מה משמח אותו יותר מכל? אנחנו משמחים אותו כשאנחנו עוזרים לו להגשים את השליחות הגדולה ויוצאים אל כל העולם, כדי להכריז את הבשורה לכל חי. עלינו להתחיל בכך בסביבתנו הקרובה, ולהזמין אותו לחיות את חייו דרכנו. כיצד עושים זאת? באמצעות כוח רוח הקודש.חשוֹב על כך: נפלה בחלקך ובחלקי זכות גדולה: מושיענו, שקם לתחייה ושוכן בנו, ישתמש בנו כדי להביא את הבשורה הטובה לעולם שדינוֹ אבדון! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה **תגיות:** תלמידות --- ### [פרשנות המקרא](https://igod.co.il/discipleship/exegesis/) **Published:** ספטמבר 27, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### I. עקרונות של תורת הפרשנות (הרמנויטיקה) א. הגדרה של הרמנויטיקה הרמנויטיקה (Hermeneutics) היא חקר עקרונות הפרשנות. ביאור מורכב מפרשנות בפועל של המקרא, חשיפת המשמעות שלו, ואילו הרמנויטיקה קובעת את העקרונות שלפיהם הפרשנות נוהגת. בפועל, לכל פרשן של המקרא יש שיטה של הרמנויטיקה, אף שקרוב לוודאי רוב הפרשנים לעולם לא קובעים שיטה לפרשנות שלהם. פרשנים מעטים, אם בכלל, מתחילים בהסדרת ההרמנויטיקה שלהם לפני שממשיכים לביאור. נדמה שהרוב חושבים על הנושא של הרמנויטיקה אחרי שעסקו בפרשנות במשך שנים. אולם חשיבה על הנושא של תורת הפרשנות משרתת מטרה חשובה, כי היא מאלצת את הפרשן לבחון את יסודות הביאור ואת העקיבות של שיטות הפרשנות שלו. ב. מספר שיטות של תורת הפרשנות אני מאמין (מסיבות שטרם ציינתי) שהשיטה הנכונה של תורת הפרשנות היא זו שעשויה להיות מסווגת כרגילה, פשוטה ומילולית. למרות זאת, דוגמאות לשיטות אחרות שאינן מעלות פרשנות רגילה או פשוטה (לפחות לא באופן עקיב) יכולות לחדד את המשמעות של פרשנות נורמלית ואת העקרונות של תורת הפרשנות שעליהם היא מיוסדת. יש לומר שלאיש אין שיטה "טהורה" של הרמנויטיקה. רובם משלבים אלמנטים של מספר שיטות. 1. *הרמנויטיקה אלגורית.* אלגוריה היא תיאור באמצעות סמלים. הרמנויטיקה אלגורית עומדת בניגוד להרמנויטיקה מילולית ונעזרים בה, בדרך כלל, כאשר המובן המילולי נראה בעיני הפרשן בלתי מתקבל על הדעת. המילים עצמן אינן מובנות בפירושן הרגיל אלא בפירוש סמלי, שיוצר משמעות שונה של הטקסט; משמעות אשר, במובנה הצר, הטקסט מעולם לא התכוון להעביר. אם משתמשים בה בעקיבות, תוריד ההרמנויטיקה האלגורית את המקרא לכמעט סיפורת, כי המשמעות הרגילה של המילים תהיה לא רלוונטית ותוחלף בכל משמעות שהפרשן יתן לסמלים. מכל מקום, על-פי רוב, אין משתמשים בהרמנויטיקה אלגורית בעקיבות או בשלמות. אוונגליסטים משתמשים בשיטה זו בדרך כלל בתחום הנבואה ואילו בתחומים אחרים של פרשנות המקרא הם משתמשים בהרמנויטיקה רגילה או מילולית. פ' ו' פראר (F. W. Farrar) מספר על מקורה של השיטה האלגורית: אלגוריה לא נבעה בשום פנים ואופן מאדיקות ספונטנית, אלא היא פרי תולדה של הרציונליזם שחב את הולדתו לתיאוריות האליליות של אפלטון. היא ראויה לשמה, שכן היא גרמה למקרא לומר משהו אחר ממה שהתכוון באמת… אוריגנס (Origen) שאל מהאפלטונים האליליים ומהפילוסופים היהודיים שיטה שממירה את כל המקרא, תנ"ך וברית חדשה כאחד, לסדרה של חידות מסורבלות ומשתנות שאין להעלותן על הדעת. האלגוריה סייעה בעדו להיפטר מכיליאסטיות ומליברליזם של אמונות תפלות ומ"האנטיתזות" של הגנוסטים, אבל פתחה את הדלת לרוע קטלני עוד יותר.1 2. *פרשנות מילולית (פשוטה כמשמעה).* בקצה השני של הספקטרום מהפרשנות האלגורית ה"טהורה" או העקיבה עומדת פרשנות מילולית. מאחר ולמילה "מילולית" יש משמעויות נלוות שהן לא מובנות או לא מובנות באופן סובייקטיבי, תוויות כמו "פשט" או "רגיל" מקובלות יותר. משערים ש"מילולי" מונע ביטויים מליציים וכד' (שזה לא המקרה). בדרך כלל, ההנחה היא שפרשנות מילולית הולכת יד ביד עם האמונה בהשראה מילולית מלאה. אין זה בהכרח כך, כי יש פרשנים שמשתמשים בהרמנויטיקה מילולית, אולםאינם מעריכים את ההשקפה של השראת הכתובים. בהמשך ארחיב את הדיבור על עקרונות הפרשנות המילולית. בנקודה זו ברצוני רק להציגה כניגוד לפרשנות האלגורית. 3. *פרשנות חצי-אלגורית או חצי-מילולית*. בין האוונגליסטים, לפחות, בקושי קיימים אלגוריסטיים טהורים. לכן, קיימת שיטת פרשנות שניתן לסווגה כחצי-אלגורית ומהעבר השני, חצי-מילולית, במיוחד עם קיים דגש חזק על פרשנות מילולית ברוב תחומי התיאולוגיה. כפי שאמרתי, בדרך כלל אין משתמשים בפרשנות מילולית בתחום הפרשנות של הנבואה. רוברט מאונס (R. Mounce) בפרשנות על "ספר ההתגלות" מציג פרשנות חצי-מילולית. הוא מציין שיש להתייחס ברצינות למלחמת ארמגדון, אבל לא באופן מילולי. "היא מתארת את התבוסה האסכטולוגית של צורר המשיח… אבל אינה דורשת שנקבל באופן מילולי את הדימויים הספציפיים שבהם מתואר האירוע".2 בנוגע למילניום, הוא תומך ברעיון ש:"יוחנן הורה על מילניום מילולי, אבל משמעותו המהותית עשויה להתממש בדבר אחר מאשר התגשמות זמנית".3 "המילניום, בשביל יוחנן, אינו תקופה משיחית שנובאה על-ידי הנביאי התנ"ך".4 אוסוולד ט' אליס ניסה להביא סיבות לגיטימיות להרמנויטיקה חצי-אלגורית. הוא טען שאף פרשן מילולי אינו מקבל כל דבר באופן מילולי, וניסה להראות מדוע יש לשים מגבלות על פרשנות מילולית. לדבריו, הסיבות הן: (א) הימצאותן של צורות דיבור מוכיחה שאיננו יכולים להתייחס לכל הנאמר בספר הבריתות באופן מילולי. (ב) העובדה שהנושא העיקרי של המקרא הוא רוחני דורשת הרמנויטיקה רוחנית  (הוא מעדיף "רוחנית" על  "אלגורית"). (ג) העובדה שהתנ"ך ראשוני וקודם לברית החדשה, שבה אנו מוצאים משמעויות עמוקות יותר.5 כמובן, איש אינו מכחיש שהמקרא משתמש בצורות דיבור, אלא שהן מעבירות אמתות מילוליות ולעתים תכופות באופן חי ומילולי יותר מאשר לולא היה נעשה בהן שימוש. הן משפרות ולא משנות את המשמעות הפשוטה שמאחורי הסמלים. הנושא העיקרי של ספר הבריתות הוא רוחני (גאולה), אבל התוכן אינו קובע את עקרונות תורת הפרשנות. הרמנויטיקה מספקת את העקרונות שלפיהן ניתן להבין את התוכן. מובן שהתנ"ך קודם להתגלות המלאה שבברית החדשה, אולם אין זה אומר שהברית החדשה צריכה להיות מובנת באופן אלגורי או באופן רוחני. אלהים תקשר בבירור גם בתנ"ך וגם בברית החדשה. אולם, גם אם נקבל את המגבלות ששם אליס על הרמנויטיקה מילולית (שאיני מקבלם), עדיין נשארת בעינה השאלה החשובה: כיצד אתה יודע מתי להשתמש בפרשנות מילולית ומתי בפרשנות אלגורית? לשאלה זו מציע אליס קווים מנחים: (1) אם אתה צריך לפרש קטע על דרך המשל או מילולית תלוי מי נותן את המשמעות האמתית.6 זה, כמובן, טיעון מעגלי. (2) הדרך היחידה שבה ניתן להבין נבואה באופן מילולי היא כאשר משמעותה המילולית ברורה ומובנת. אולם מאחר שאליס סבור שנבואה עלולה להיות "מעורפלת", "חידתית" ו"מתעה", רק במקרים מועטים ניתן להבינה כפשוטה.7 (3) פרשנות של כל נבואה תלויה בהתגשמותה. במילים אחרות, לו היתה בבירור מתגשמת באופן מילולי (כמו הנבואות בדבר ביאתו הראשונה של המשיח),  אז מובן שנבואות מסוג זה מפורשות פשוטן כמשמען. אבל, על-פי שיטתו התיאולוגית של אליס נבואות על ביאתו השנייה של המשיח לא תתגשמנה באופן מילולי, ולכן בנבואות האלה הוא משתמש בפרשנות אלגורית. עלינו לזקוף לזכותו של אליס את הניסיון להפוךאת פרשנותו לשיטתית, אם כי נוכל להטיל בספק את מידת הצלחתו בכך. דיונו שוב מצביע על כך שאוונגליסטים רבים דוגלים באופן עקיב בהבנת הטקסט כפשוטו בכל מה שקשור לדוקטרינה של ספר הבריתות, להוציא תחום הנבואה. התוצאה של גישה כזאת היא אמילניאליזם (amillennialism); ואילו פרשנות כפשוטה בכל התחומים מביאה לטרום-מילניאליזם. 4. *4*. *פרשנות תיאולוגית*. במובן מסוים, ניתן לראות את האמילניאליזם, כפי שמתואר בדיון של אליס, לא רק כמשתמש בהרמנויטיקה חצי-אלגורית, אלא גם כהמחשה של פרשנות תיאולוגית. השיטה התיאולוגית אינה מניחה מלכות בפועל עלי אדמות שעליה ימלוך המשיח; לפיכך, קטעים מסוימים לא יכולים להתפרש כפשוטם. המחשה נוספת של פרשנות תיאולוגית נמצאת בכתביו של דניאל פולר (Fuller). כדי לשמר את אחדות המקרא, הוא אומר שמחובתנו להשתמש בעיקרון של "פרשנות תיאולוגית", שמשמעו פירוש שאינו מביא לשתי מטרות של אלהים במקרא (אחת לישראל ואחת לקהילת המשיח). השימוש העקיב בפרשנות מילולית מוביל להבחנה בין ישראל לבין קהילת המשיח, בניגוד לפרשנות תיאולוגית.8 ג.  הנימוקים לפרשנות מילולית 1.  *מטרת השפה.* נראה שהמטרה של השפה עצמה דורשת פירוש מילולי. כלומר, אלהים נתן לאדם שפה כדי שיוכל לתקשר עימו. אלהים ברא את האדם בצלמו, שבו נכלל כוח הדיבור, כדי שאלהים יוכל לגלות את האמת שלו לאדם והאדם מצידו יוכל להשתחוות לו ולהתפלל אליו. שתי השלכות נובעות מרעיון זה. הראשונה, אם אלהים יצר את השפה למטרת תקשורת ואם אלהים חכם-מכל, אז נוכל להאמין שהוא דאג לכך שהאמצעי (שפה) די בו כדי לקיים את המטרה (תקשורת). שנית, המסקנה היא שאלהים יישתמש בעצמו בשפה ויצפה מהאדם להשתמש בה במובנה הרגיל. המקרא אינו קורא לשימוש מיוחד בשפה, ורומז שהוא מתקשר ברמה "עמוקה יותר" או מיוחדת שזרה לאפיקי תקשורת אחרים. 2. *הצורך באובייקטיביות.* אם לא משתמשים בפרשנות רגילה, האובייקטיביות אובדת במידה כזאת שאין משתמשים בה בעקיבות. שינוי בסיס הפרשנות ממילולית לאלגורית או לחצי-אלגורית או לפרשנות תיאולוגית, מביא בהכרח לפרשנויות שונות, בלתי עקיבות ולעתים מנוגדות. 3. *הדוגמה של ספר הבריתות.* הנבואות על ביאתו הראשונה של המשיח התגשמו כולן באופן מילולי. עובדה זו אמנם ניראת ברורה ופשוטה למדי, אך למעשה היא משמעותית ביותר משום שהיא טוענת לתקפותה של הפרשנות המילולית ולשימוש בה בכל הפרשנויות המקראיות. נאמר שיותר משלוש מאות נבואות, שנוגעות לביאת המשיח, התגשמו באופן מילולי. מקצת הדוגמאות הן: מיכה ה 1; מלאכי ג 1; ישעיהו ח 23 – ט 1; מב 1; נג 5; סא 1; תהלים טז 10-9; כב 2, 16-17, 19; לא6 ; לד 21; סח 19; זכריה יג 7. ללא ספק, למספר נבואות תנ"כיות מיוחסת הגשמה סמלית, אולם מתוך כעשרים וארבע נבואות כאלה רק שבע מובאות כדוגמאות לפרשנות לא מילולית (וכמובן, לא הכל מסכימים ששבע הנבואות מוכיחות זאת). שבע הנבואות הן: מתי ב 15, 18, 23; יא 10; מעשי השליחים ב 21-17; רומים ט 26-24; וגלטים ד 31-21. מכל מקום, זכור שאיננו רק משווים שבע נבואות מתוך עשרים וארבע, אלא שבע מתוך מאות נבואות, כי כמעט כל נבואות התנ"ך התגשמו בבירור באופן מילולי בברית החדשה. ללא ספק, הברית החדשה עשויה להשתמש בתנ"ך בדרכים אחרות חוץ מאשר הגשמה, אבל כאן אני מדבר על נבואות והגשמתן. מדובר בתמיכה חזקה לפרשנות המילולית. ד. עקרונות של פרשנות רגילה 1.  *ביאור בהתאם לחוקי הדקדוק*. מאחר שמילים מעבירות מחשבות, ומאחר שמשמעות של כל קטע חייבת להיקבע על-ידי חקר המילים שבו והזיקה בין המילים במשפטים, קביעת המובן הלשוני של הטקסט חייבת להיות נקודת ההתחלה של פרשנות רגילה. 2.  *ביאור על-פי ההקשר*. מילים ומשפטים אינם מבודדים; לפיכך, יש לחקור את ההקשר כדי לראות כיצד מתקשר כל פסוק לקודמו ולזה שבא אחריו. המעורבים הם ההקשר המיידי, הנושא והיקף הספר כולו. 3.  *השוואה בין כתוב אחד למשנהו*. העובדה שלמקרא יש שני מחברים מאלצת אותנו לא רק לדעת את המשמעות של המחבר האנושי אלא גם את זו של אלהים. המשמעות של אלהים עשויה לא להתגלות במלואה בכתביו המקוריים של המחבר האנושי, אולם היא מתגלה כאשר משווים בין הכתובים. עלינו להרשות משמעות מלאה יותר (*sensus plenior*) (אם כי קשורה באופן ישיר) בדעתו של המחבר האלוהי של המקרא. איננו יכולים לומר שהמחברים האנושיים של המקרא הבינו תמיד את מלוא ההשלכות של מילותיהם. כשאנו משווים בין הכתובים, נוכל לגלות את כוונתו המלאה יותר של המחבר האלוהי. ס' לואיס ג'ונסון סיכם זאת היטב. לכן עבודתו של הפרשן המקראי לא הסתיימה בהכרח עם הבנת המשמעות שאליה התכוון המחבר האנושי המקורי… ההקשר הכולל של קטע נחוץ להבנה נכונה, ועל-כן המטרה של המחבר המשני חייבת להיות כפופה למטרה של המחבר הראשי – אלהים. העיקרון המקראי של אנלוגיית הכתובים (*analogia Scripturae)* היה צריך ללמדנו שהכתוב מסביר את הכתוב  S*cripture ex Scriptura)  explicanda est,)* או הכתובים מסבירים את עצמם ((*Scriptura sui ipsius interpres,* ביטויים מסורתיים של המובן האנלוגי מלמדים שהמשימה הראשונה והאחרונה היא לגלות את מטרת אלהים במקרא. ככלות הכל, האם ספר הבריתות אינו דבר אלהים?9 *4*.*להכיר בהדרגתיות של ההתגלות*. כדי להיות מסוגל לפרש בפשט באופן עקיב, חייבים להכיר בכך שההתגלות ניתנה בהדרגה. כלומר, בתהליך החשיפה של המסר שלו לאדם, אלהים עשוי להוסיף או אפילו לשנות בתקופה אחת את שנתן בתקופה אחרת. מן הסתם, הברית החדשה מוסיפה רבות  למה שלא התגלה בתנ"ך. מה שאלהים גילה כהכרחי בזמן מסוים עשוי להיות מבוטל בזמן אחר (כמו האיסור על אכילת חזיר וכל בשר טמא אחר, שפעם נאסר על אנשי אלהים וכעת בוטל, הראשונה  לטימותיאוס ד 3). אי הכרה בהדרגתיות של ההתגלות תעלה סתירות בלתי פתירות בין הקטעים אם יתפרשו באופן מילולי. שימו לב לצמדי הקטעים הבאים שייסתרו זה את זה אם יובנו כפשוטם, אלא אם כן מכירים בשינויים בשל התפתחות ההתגלות: מתי י 7-5 ו-כח 20-18; לוקס ט 3 ו-כב 36; בראשית יז 10 וגלטים ה 2; שמות כ 8 ומעשי השליחים כ 7. שימו לב גם לשינויים המכריעים ביוחנן א 17; טז 24; השנייה לקורינתים ג 11-7. אלו שלא יישמו באופן עקיב את העיקרון של התגלות הדרגתית בפרשנות  יאלצו לפנות לפרשנות מטפורית או לפעמים פשוט להתעלם מהראיות. *ה.התנגדות לפרשנות רגילה* ההתנגדות הנפוצה ביותר בקרב האוונגליסטים לפרשנות רגילה מציינת כי הואיל והברית החדשה מפרשת את התנ"ך במובן הלא מילולי, גם אנו יכולים לפרש את נבואות התנ"ך (על המילניום, למשל) במובן הלא מילולי. או ביתר פשטות: מאחר שהברית החדשה נותנת לתנ"ך מובן רוחני, גם אנו יכולים לעשות זאת. ממבט ראשון, זה עשוי להיראות כהתנגדות חזקה לשימוש העקיב בפרשנות רגילה. מכל מקום, עלינו לזכור שלעתים תכופות מאוד הברית החדשה מתייחסת לנבואות התנ"ך במובן מילולי ולא במובן רוחני. מספר הדוגמאות בברית החדשה לשימושבנבואות התנ"ך באופן לא מילולי אינו עולה על שבע. דרכים נוספות שבהן משתמשים במובאות מן התנ"ך כוללות (א) דרך המשל (רומ' ט 12-9); (ב) בדרך אנלוגית (קור"א א 19); (ג) בדרך יישומית (רומ' יב 19); (ד) בדרך מליצית (יעקב ד 6); אבל (ה) בדרך כלל כפי שהתקיימו באופן ישיר, באופן אסכטולוגי או באופן סמלי (מה"ש ב 29-25; יוח' יג 18). רק לעתים רחוקות, מחברי הברית החדשה אינם משתמשים בתנ"ך במובן ההיסטורי-דקדוקי (שכמובן כולל שימוש בצורות דיבור). הכלל הוא שהם מפרשים את התנ"ך כפשוטו; יוצאים מן הכלל הם נדירים וסמליים (אבל במובן מסוים כל התנ"ך הוא סמלי בהשוואה להתגלות המלאה יותר שבברית החדשה). מכל מקום, מהות העניין היא כזאת: האם אנחנו כפרשנים יכולים לנהוג על-פי הדוגמה של המחברים המקראיים בשימושים הנדירים והחריגים הללו של התנ"ך שנדמה כי הם לא מילוליים? מובן שהתשובה היא כן, אם אנו רוצים בכך. אולם אם נעשה זאת, לא יהיה הדבר בסמכות אפוסטולית אלא בסמכות אישית. בהשוואה, אין זאת סמכות של ממש. כל שימוש שעשו מחברי הברית החדשה בתנ"ך נעשה בהשראה אלוהית ועל-כן נעשה כהלכה ובסמכותיות. אם אנו סוטים מפשוטו של הטקסט, אנו עושים זאת שלא כחוק וללא סמכות. כתביהם של המחברים המקראיים הם מהימנים; עבודת הפרשנים היא ברת הטעייה. לסיכום, אלהים הוא שחפץ לתת לאדם את דברו. אלהים הוא שנתן את מתנת השפה כדי שיוכל לממש את הרצון הזה. הוא נתן לנו את דברו כדי לתקשר, לא כדי לבלבל. עלינו לחתור להבנת התקשורת הזאת כפשוטה, מפני שזו הדרך התקינה שבה ישויות מתקשרות. ### II. דוקטרינות ההארה א. משמעותן בשם הפועל *phōtizo* (להאיר) משתמשים כדי לתאר את אור המשיח שבא לעולם ומאיר לכולם, במיוחד דרך הבשורה (יוח' א 9; טימ"ב א 10), את ההארה שבאה בעקבות חזרה בתשובה (עבר' ו 4), את ההבנה של האמת המשיחית (אפס' א 18; ג 9) ואת האופי הבוחן של המשפט העתידי (קור"א ד 5). מבחינה תיאולוגית המילה חלה על מספר מונחים. בכנסייה הקדומה תוארה הטבילה, לעתים תכופות, כהארה (למשל, יוסטין, "האפולוגטיקה הראשונה", פרק 61). תיאוריית ההארה של ההשראה מתייחסת אל ההשראה כמי שמעצימה ומרוממת את התפיסות של המחברים המקראיים. אולם כללית, רעיון ההארה מתייחס לשירותו של רוח הקודש שמסייע למאמין בהבנת האמת המקראית. ב. האמצעים שני קטעים עיקריים מתארים את השירות הזה של רוח הקודש (יוח' טז 15-12; קור"א ב 9 – ג 2). הם מלמדים את העובדות הבאות על הארה: (1) הרוח הוא המורה ונוכחותו אצל המאמין מבטיחה את נגישות שירות זה לכל המאמינים. (2) לפיכך, אין ביכולתם של לא מאמינים לחוות את השירות הזה. אעפ"י שביכותלם להגיע לרמת הבנה גבוהה של ספר הבריתות, הם מחשיבים את אשר הם יודעים בעצם לסכלות. (3) הוראת רוח הקודש מקיפה את "כָּל הָאֱמֶת", ובכלל זה "אֶת הַבָּאוֹת" דהיינו, הדוקטרינה המשיחית כוללת נבואה. (4) בשריות (האם לא יותא ברור לכתוב "גשמיות", או "חוסר רוחניות") במאמין עלולה לסכל את השירות הזה. (5) תכלית השירות של הרוח היא לפאר את המשיח. (6) הרוח ישתמש במי שיש לו מתנת הוראה לבצע את שירותו (רומ' יב 7; יוח"א ב 27). זה כולל את כתביהם של אלו, שכבר מתו, שהותירו את פרי עבודת הרוח בחייהם בכתב. חוויית ההארה אינה "בהתגלות ישירה". הקאנון חתום. הרוח מאיר את המשמעות של הקאנון החתום באמצעות לימוד והגות. הלימוד משתמש בכל הכלים המתאימים כדי לברר את משמעות הטקסט. הגות חושבת על העובדות הנכונות של הטקסט, מקבצת אותם יחד לשלמות הרמונית ומיישמת אותם בחייו של האדם. התכלית של שירות ההארה של הרוח היא לפאר את המשיח בחיי המאמין, או לקדם דוקטרינה בריאה – לימוד שמביא לבריאות רוחנית ולשלמות בחיי המאמין. הארה לא עוסקת רק בהבנת העובדות, אלא בשימוש בעובדות האלה לקידום אופיו של המשיח במאמין. **הערות** 1. F. W. Farrar, *History of Interpretation* (London: Macmillan, 1986), 193-94, 196. 2. Robert Mounce, *The Book of Revelation* (Grand Rapids: Eerdmans, 1977), 349. 3. Ibid., 359. 4. Ibid. 5. Oswald T. Allis, *Prophecy and the Church* (Philadelphia: Presbyterian and Reformed, 1945),      16-19. 6. Ibid., 18. 7. Ibid., 28-30. 8. Daniel P. Fuller, “The Hermeneutics of Dispensationalism,” Th.D. dissertation, Northern Baptist      Theological Seminary, 1957, especially 188; and *Gospel and Law: Contrast or Continuum?* (Grand       Rapids: Eerdmans, 1980). 9. S. Lewis Johnson, *The Old Testament in the New* (Grand Rapids: Zondervan 1980), 51. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה, תיאולוגיה --- ### [מְשִׁיחִי - תלמיד של ישוע](https://igod.co.il/discipleship/משיחי/) **Published:** יולי 25, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ברוך הבא למלכות השמים! בתור תלמיד של ישוע ("משיחי"), קיבלת אזרחות חדשה, אזרחות בשמים. פיזית אתה אמנם עדיין גר בכדור בארץ, אך מבחינה רוחנית, אתה כמי שעבר לגור ממלכות החושך למלכות האור. #### **על מה כל ההתרגשות?** ישוע המשיח הוא האישיות המרשימה והמרתקת ביותר בכל ההיסטוריה. הוא הפיח יותר תקווה, לימד יותר חמלה והראה יותר אהבה מכל אדם אחר שחי אי פעם. כאשר חי עלי אדמות הפיח ישוע חיים בכל מקום שאליו הלך. המונים נהו אחריו; אנשים הושיטו את ידיהם כדי לגעת בו; קולות קראו לו; בני אדם דחקו ולפעמים גם רמסו זה את זה רק כדי לראותו, לשמוע אותו מלמד או להביא את חוליהם כדי שירפא אותם. ההערצה והאהדה לישוע הלכו וגברו עד כדי כך שההמונים רצו להמליך אותו למלך היהודים. יום אחד, כאשר נכנס לירושלים, ההמונים שבצידי הדרך פשטו את מעיליהם, הביאו כפות תמרים ופרסו אותן לפניו. ואז קראו: > “הושענה לבן דוד!״ > “ברוך הבא בשם ה׳!״ > “הושענה במרומים!״ > כשנכנס לירושלים, הבחינה בכך כל העיר. > בני אדם נקהלו ושאלו: “מי האיש הזה?״ > אחרים ענו: “זה הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל״. **מתי כ״א 11-9**  הברית החדשה מה היה באיש הזה שגרם להתרגשות בכל מקום שאליו הלך? במהלך הדורות, מיליוני בני אדם חשבו על הדמות ההיסטורית של ישוע מנצרת. גם כיום מתרגשים ממנו בני אדם בכל מקום. **מיליונים רעבים למשיח** יתכן שאתה חושב: “על מה כל ההתרגשות? מדוע מעוררים חייו ותורתו עניין כה רב היום?״ מעולם לא היה איש שיכול להשתוות לישוע מנצרת. פיליפ שאף, היסטוריון מפורסם ומחבר הספר The History of the Christian Church, כתב: > "ישוע מנצרת, ללא כסף או נשק, כבש יותר מיליונים משכבשו אלכסנדר, יוליוס קיסר, מוחמד ונפוליאון גם יחד; ללא מדע והשכלה הוא שפך יותר אור על ענייני האדם והאלוהות מכל הפילוסופים והמשכילים גם יחד; ללא גינוני מילים אמר דברי חיים שמעולם לא נשמעו לפני כן או אחרי כן, ושהשפעותיהם הן מעבר ליכולתו של משורר או נואם. > מבלי שכתב ולוּ שורה אחת, הוא גרם לכתיבה רבה יותר וסיפק נושאים ליותר דרשות, נאומים, דיונים, יצירות אמנות, ספרים עבי כרס ושירי הלל מצבא שלם של אישים דגולים בעת העתיקה ובזמננו גם יחד. > הוא, שנולד באורווה ונצלב כעבריין, שולט כיום ביעודו של העולם ובאימפריה רוחנית המקיפה שליש מתושבי כדור הארץ. > אין ספק שאנחנו יכולים להתייחס לישוע המשיח כאל המהפכן הגדול ביותר בהיסטוריה. הכל בו יחודי: הנבואות על ביאתו, לידתו, חייו, תורתו, הניסים שחולל, מותו, תחייתו, והשפעתו על ההיסטוריה ועל חייהם של מאות מיליוני בני אדם.״ **פיליפ שאף** היסטוריון ותיאולוג מה משמעות דברים אלה לגבינו היום? בכתבי הקודש כתוב: "וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ.״ (קולוסים א׳ 17-15). הבריאה שלו כוללת אותך. מכיוון שנבראנו על ידי אלוהים, רק לו יש את התשובה לשאלות הבסיסיות של החיים: מי אני? מהיכן באתי? מדוע אני כאן? לאן אני הולך? **מטרה אמיתית** אם פתחת את ליבך לישוע, הוא בא לשכון בך. כשתמסור לו את השלטון המוחלט על חייך ותזמין אותו להיות אדון בכל תחום בחייך, תגלה את התשובות לשאלות אלה ותמצא את המטרה האמיתית שלִשמה ברא אותך. בתמורה לחיי תסכול ותבוסה יתן לך המשיח את ניצחונו ואת כוחו. בני אדם רבים חושבים שיש לסבול את המשיחיות בסבלנות, בציפייה להגיע לגן עדן. אבל אדוננו לא התכוון לכך. הוא רצה שחייך המשיחיים יהיו פוריים, מלאי שמחה והתרגשות. הזכות וההרפתקה הגדולים ביותר שנוכל לחוות אי פעם הם להכיר את ישוע המשיח באופן אישי כמושיע וכאדון. אלוהים גאל אותנו משלטון החטא והחושך, והעביר אותנו: “הֵן הָאָב הִצִּילָנוּ מִשִּׁלְטוֹן הַחֹשֶׁךְ וְהֶעֱבִירָנוּ אֶל מַלְכוּת בְּנוֹ אֲהוּבוֹ, אֲשֶׁר בּוֹ לָנוּ הַפְּדוּת, סְלִיחַת הַחֲטָאִים״ (קולוסים א׳ 14-13) ולכן יש לנו מטרה. הסוד שבחיים מלאי שמחה ומשמעות הם המטרה שמספק לנו המשיח ישוע. רק הוא יכול לתת לך שלום בלתי מעורער בעולם מלא מהומה, וכוח בלתי נדלה בחיי היומיום. #### **ביטחונו של המשיחי** בימי התנ״ך הביטו המאמינים קדימה, אל ביאתו של המשיח. המאמינים בברית החדשה מביטים לאחור- לצלב ולתחייה. שני אירועים אלה מגיעים לשיאם באישיותו הייחודית של ישוע. שאול השליח אומר: “וּבְאֶמְצָעוּתוֹ לְרַצּוֹת אֶל עַצְמוֹ אֶת הַכֹּל. הֵן מַה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וְהֵן מַה שֶּׁבָּאָרֶץ, בְּאֶמְצָעוּתוֹ, בַּעֲשִׂיַּת שָׁלוֹם בְּדָמוֹ עַל הַצְּלָב. אַתֶּם לְפָנִים הֱיִיתֶם נָכְרִים וְאוֹיְבִים בְּמַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּבְמַעֲשֵׂיכֶם הָרָעִים. אֲבָל כָּעֵת עָשָׂה רִצּוּי בְּגוּף בְּשָׂרוֹ עַל-יְדֵי מוֹתוֹ, כְּדֵי לְהַצִּיגְכֶם לְפָנָיו קְדוֹשִׁים, בְּלִי מוּם וּבְלִי דֹּפִי אִם אָמְנָם עוֹמְדִים אַתֶּם מְבֻסָּסִים וְיַצִּיבִים בָּאֱמוּנָה וְאֵינְכֶם מַרְפִּים מֵהַתִּקְוָה הַכְּלוּלָה בַּבְּשׂוֹרָה שֶׁשְּׁמַעְתֶּם, הִיא הַבְּשׂוֹרָה שֶׁהֻכְרְזָה לְכָל הַבְּרִיאָה מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם, וַאֲנִי, שָׁאוּל, הָיִיתִי לָהּ לִמְשָׁרֵת.״ (קולוסים א׳ 23-20). מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם גילו דרך נפלאה זו, בזכות מותו של ישוע על הצלב ותחייתו מן המתים. מותו של ישוע גישר על התהום שנפערה בין קדושתו של אלוהים לבין חטאו של האדם. הוא מת כדי לשלם את העונש על חטאינו, להציל אותנו “משלטון החושך״ ולהעביר אותנו אל “מלכות בנו אהובו אשר בו לנו הפדות, סליחת חטאים״ (קולוסים א׳ 14-13). אבל לולא תחייתו מן המתים ועלייתו למרום לא היה קורבנו מושלם, ועדיין היינו נידונים לעונש מוות (הראשונה לקורינתים ט״ו 17). האמונה בישוע המשיח כמושיע העולם היא אמונה באדם חי. לעיתים קרובות שואלים: “מה פירוש המילה אמונה?״ האמונה היא “לדבוק ב-, לבטוח ב-, לסמוך על״. בשורת יוחנן מכונה גם “בשורת האמונה״. המילה “להאמין״ חוזרת פעמים רבות בבשורת יוחנן. פס׳ 31 בפרק כ׳ מבטא את מטרת הספר: "אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן-הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ." לכן, המושיע החי הוא הבסיס לביטחונו של המשיחי. התחייה היא הבסיס לביטחון בכך שיש לנו חיי נצח במשיח, ושאנחנו חוֹוים את נוכחותו של המושיע החי בחיינו היומיומיים. #### **החיים בשליטתו של המשיח** מישהו אמר פעם: “החיים המשיחיים אינם קשים- הם בלתי אפשריים״. רק אדם אחד חי את החיים המשיחיים- ישוע המשיח. היום הוא רוצה להמשיך לחיות את חייו באמצעות האנשים שהוא שוכן בהם. ג׳ ב׳ פיליפס, בהקדמה לתרגומו החלקי לברית החדשה, Letters to Young Churches, כתב: > "ההבדל הגדול בין המשיחיות היום לבין זו שאנו קוראים עליה באיגרות אלה היא שלגבינו היא בראש ובראשונה ביצוע; לגביהם היתה זו חוויה אמיתית. אנחנו מסוגלים לצמצם את המשיחיוּת למערכת כללים, או במקרה הטוב – לקווים מנחים. אבל לגבי אותם אנשים היתה זו איכות חדשה לגמרי. הם לא היססו לתאר זאת בתור ישוע ש׳חי׳ בתוכם." **ג'ון ברטראם פיליפס** תיאולוג לפני מותו אמר ישוע לתלמידיו שעדיף שיעזוב אותם כדי שרוח אלוהים תבוא לשכון בהם (יוחנן י״ד 20-16; ט״ז 7). במילים אחרות, המשיח עמד לעזוב את תלמידיו בגופו כדי שיוכל להיות נוכח ברוחו בכל אחד מהם. כאשר מישהו פותח היום את ליבו למשיח, המשיח בא לשכון בו באמצעות רוח הקודש (רומים ח׳ 9). הוא עושה זאת כדי לחיות את חייו באמצעותנו. אבל משיחיים רבים מנסים לפעול בכוחם הם במקום בכוחו הנצחי של המשיח. האם שאלת את עצמך אי פעם: “כיצד אוכל לחוות את חיי הניצחון של המשיח?״ כדי למצוא את התשובה הבה נביט בשלושה סוגי בני אדם הקיימים בעולם היום: הלא משיחי (האדם הטבעי), המשיחי-הרוחני והמשיחי-הארצי (או המשיחי-הבשרי). #### **חמישה עקרונות בדרך להתפתחות רוחנית** עשית את ההחלטה החשובה ביותר בחייך כשבחרת לקבל את המשיח בתור מושיע ואדון. באותו רגע נולדת למשפחתו של אלוהים וקיבלת את כל הדרוש לך כדי לחיות את חיי השפע המשיחיים. אך אין זאת אומרת שאתה בוגר באופן רוחני, כמו מי שמאמין זה שנים רבות. החיים המשיחיים הם תהליך המתחיל בצעד של אמונה, וחיים אותם באמונה. מה, לדעתך, עלול לקרות לילד שאיננו מתפתח כראוי בגופו? ברגשותיו? ברוחו? בדיוק כפי שאנו זקוקים לאוויר, למזון, למנוחה ולפעילות כדי לחיות, כך גם החיים הרוחניים זקוקים לדברים מסוימים כדי להתבגר ולהתפתח. שיעור זה עוסק בחמישה עקרונות המובילים להתבגרות משיחית. שני הראשונים הם החובה המוטלת עלינו ללמוד את דבר אלוהים ולהתפלל, והם עוזרים לנו להעמיק את מערכת היחסים שלנו עם אלוהים. אפשר לכנות זאת מערכת היחסים האנכית שלנו. אלוהים מְתקשר איתנו באמצעות כתבי הקודש. אנחנו מְתקשרים איתו בתפילה. שני העקרונות הבאים הם שמירה על קשר עם משיחיים אחרים והכרזת המשיח, והם עוזרים לנו להתייחס אל הסובבים אותנו. אפשר לכנות זאת מערכת היחסים המאוזנת שלנו. כשאנחנו בקשר עם משיחיים אחרים, אנחנו משוחחים איתם על המשיח ומחזקים את מערכת היחסים בינינו. כשאנחנו מכריזים את המשיח, אנחנו בקשר עם לא משיחים. אנחנו מספרים להם על ישוע, על מה שעשה למעננו ועל מה שהוא רוצה לעשות למענם. העיקרון החמישי, ציות לאלוהים, הוא לב ליבה של ההתבגרות הרוחנית שלנו. כשאנחנו מצייתים לאלוהים אנחנו מתמלאים שמחה ושלום, ומחזקים את מערכות היחסים שלנו עם המשיח ועם מאמינים אחרים. אנחנו גם הולכים ומתבגרים בחיינו המשיחיים. אם תיישם עקרונות אלה, תוכל להיות בטוח שתגדל ותגיע לבגרות רוחנית במשיח. #### **סמכותו של המשיח** לפני שהאמנתי בישוע לא יחסתי כל משמעות לדבר אלוהים. ניסיתי לקרוא אותו מדי פעם בזמן לימודי בתיכון ובאוניברסיטה, אך השתעממתי. לבסוף הגעתי למסקנה שאף בר דעת אינו יכול להאמין לכתבי הקודש. אחר כך נושעתי. חיי השתנו והגישה שלי כלפי כתבי הקודש השתנתה. הבנתי שכתבי הקודש הם באמת דבר אלוהים הקדוש והנצחי, שהם נכתבו ברוח אלוהים ושסמכותם נצחית. לא זו בלבד שדבר אלוהים נכתב ברוח אלוהים, הוא גם הבסיס לאמונתנו המשיחית. הוא מראה לנו מנקודת המבט של אלוהים כיצד עלינו לחיות ולהיות עדים פוריים של ישוע. כתבי הקודש הם מכתב האהבה של אלוהים לאדם. מבראשית ועד התגלות הם מספרים לנו על חמלתו של אלוהים כלפינו ועל רצונו לנהל איתנו מערכת יחסים. מעבר לכך, כתבי הקודש מגלים לנו את תכונותיו של אלוהים. הם מספרים לנו שהוא קדוש, ריבון, צדיק וישר. שהוא אוהב, רחום וטוב. שהוא סבלן, מלא חסד ונאמן. שהוא רב כוח, חכם, ופנוי תמיד לילדיו. ככל שנרבה לקרוא ולהגות בדברו היקר ונאפשר לרוח הקודש לשלוט בחיינו, כך גם נהיה פוריים יותר בפעילותנו לכבוד האדון. דבר אלוהים הוא האמת, והוא חד מחרב פיפיות, ולכן יש לו את כוחה של רוח הקודש לדבר אל העולם היום, ואל צרכינו ונסיבותינו האישיים. בסופו של דבר משתנות דיעותינו על סמכות כתבי הקודש ועל ביאתו בבשר של המשיח. ביוחנן י׳ 36-34, למשל, לימד ישוע שהתנ״ך הוא מדויק לחלוטין. במתי ד׳ 7-4 ו-10 הוא ציטט את התנ״ך כמקור סמכותי. בנוסף הוא אמר לתלמידיו שהוא דיבר את דברי אלוהים (יוחנן ג׳ 34), ושדבריו לא יחלפו שכן סמכותם נצחית (מתי כ״ד 35). הוא אפילו אמר שרוח הקודש תזכיר לתלמידיו את הדברים שאמר כדי שהם יוכלו להכריז את הבשורה ולכתוב אותה במדויק, בלי להיות תלויים בזיכרון או בהבנה אנושיים (יוחנן ט״ז 15-12). יש לייחס חשיבות רבה ללימוד אישי של הכתובים ולהגוּת. אני מעודד אותך ליישם בחייך את העקרונות שתלמד בשיעור זה על דבר אלוהים. תן לאלוהים לדבר אליך, והזמן את רוח הקודש להופך אותך למשיחי שמח ופורה. #### **כיצד עלינו להתפלל?** תקשורת היא מרכיב חיוני בכל מערכת יחסים מוצלחת, כולל מערכת היחסים שלנו עם אלוהים. הוא רוצה שנשוחח איתו על דאגותינו ועל הדברים שמטרידים אותנו. הוא רוצה שנשוחח איתו על כל תחום בחיינו. תקשורת זו נקראת תפילה. תפילה היא יותר מסתם מילים. תפילה היא פתיחת ליבנו בפני אלוהים. זוהי חוויה, מערכת יחסים- לא פעילות גרידא. כבן לאלוהים אתה מוזמן לבוא לפני כיסאו בביטחון. בעברים ד׳ 16-14 כתוב: "וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר עָבַר דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם, הֲלֹא הוּא יֵשׁוּעַ בֶּן-הָאֱלֹהִים, נַחֲזִיקָה בְּהַכְרָזַת אֱמוּנָתֵנוּ. כִּי אֵין לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָחוּשׁ עִמָּנוּ אֶת חֻלְשׁוֹתֵינוּ, אֶלָּא אֶחָד שֶׁהִתְנַסָּה בַּכֹּל כָּמוֹנוּ מִבְּלִי חֵטְא. עַל כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן אֶל כֵּס הַחֶסֶד לְקַבֵּל רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ." כשאתה מתפלל אל מלך המלכים ולאדון האדונים, לבורא השמים והארץ, אתה נכנס אל נוכחותו בכבוד. אך היות שהוא גם אביך שבשמים שאוהב אותך ודואג לך, אתה נכנס אל נוכחותו בלב רגוע ושמח, בידיעה שהוא אוהב אותך יותר מכל אדם. #### **חשיבות הקהילה** אם צעירה שאלה את בנה אם הוא יודע מהי קהילה. “כן, אמא״, ענה כשחיוך גדול על פניו. “הקהילה היא ביתו של אלוהים״. כמובן שלאמר שאלוהים שוכן במשכן גשמי ויחיד איננה נכונה, אך דבריו של הילד הם רבי משמעות: אלוהים שוכן בקהילה- בחברתם של כל המאמינים בישוע המשיח שקיבלו אותו כמושיע וכאדון. 'קהילה משיחית' זה לא הקירות; המבנה עצמו, אלא המשיחיים שמתאספים יחדיו. במובן הרחב יותר בכתבי הקודש, הקהילה היא גוף המשיח- כלל המאמינים מכל העולם ובכל הזמנים, הקשורים זה לזה באמצעות דמו של ישוע המשיח שקם מן המתים. הקהילות המקומיות שלנו ממלאות תפקיד חשוב בגוף המשיח. אלוהים רוצה שנפעל יחד כדי שגוף הקהילה יוכל לשרת את האנשים סביב ביעילות. הקהילה היא גם אחדות רוח הקודש. קבוצות משיחיות רבות נבדלות זו מזה בדיעותיהן לגבי כתבי הקודש, אך הן מאוחדות בעובדה שישוע שילם את מחיר חטאינו כשמת על הצלב, ושהוא קם מן המתים כדי שבאמצעותו נוכל להתרצות לאלוהים. הקהילה צריכה להכריז את הבשורה לעולם כולו. כשישוע סיים את פעילותו עלי אדמות, הוא ציווה על הקהילה להכריז את הבשורה הטובה לעולם. כשאנחנו מספרים על אמונתנו במשיח, אנחנו עוזרים להשלים את המשימה הגדולה. אני מאמין שמי שרוצה להיות תלמיד פורה של המשיח צריך להבין נכון את הקהילה ואת אופן פעולתה. לא מזמן יצא לי לשוחח עם בחור צעיר בכנס, הוא היה נעים שיחה ומנומס. אחר כך שאלתי: “היכן אתה נמצא במסע הרוחני שלך?״ לפתע החל להתגונן. “נמאס לי מהקהילה עוד כשהייתי ילד קטן. הכריחו אותי להגיע לאסיפות שלוש פעמים בשבוע! בכל שבת בבוקר ובערב, ובערבי רביעי. לפני שנים רבות החלטתי שכשאגדל, לא אלך עוד לקהילה!״ “האם היית רוצה לחיות במקום שאין בו אף קהילה ואין משיחיים?״ שאלתי. הוא הרכין את ראשו ושתק כמה שניות. אחר כך ענה: “לא, לא הייתי רוצה״. אט אט החל לחייך, הביט בי ואמר: “לראשונה מזה 20 שנה אבקר בקהילה בשבת הבאה!״ לפני שנושעתי האמנתי שהקהילה מלאה באנשים צבועים. היום אני יודע שאנשים רבים מגיעים לקהילה לא מפני שהם מושלמים- אלא מפני שהם זקוקים לעזרה. הקהילה, אם להשתמש במונחים של עולם העסקים, היא בית חולים, לא חנות. הקהילה איננה מושלמת, אך היא המוסד שמציע תקווה ורפואה לכל אדם, בכל תרבות. הקהילה היא הדרך שבה אלוהים מושיט את ידו לבני האדם באהבה ובסליחה. #### **מפתחות לחיים דינאמים** בחיינו יש כס מלכות שהוא מרכז השליטה. הן אלוהים (באמצעות רוחו) והן השטן (באמצעות הבשר) רוצים לשבת על כס המלכות. אלוהים רוצה לברך אותנו בחיי שפע ושננהל איתו מערכת יחסים אישית. השטן רוצה לספק את תאוותינו הבשריות, אך בסופו של דבר להרוס אותנו. מחשבות חיוביות, מרוממות, יצירתיות ומועילות באות לנו מאלוהים, באמצעות רוח הקודש. מחשבות שליליות, הרסניות ושמסתפקות בעצמנו באות מהשטן, באמצעות בשרנו וטבענו הישן (גלטים ה׳ 18-16; רומים ז׳ 15- ח׳ 8). **עמידה בפיתוי** כאשר אתה ניצב בפני מחשבה מפתה, שאל את עצמך: “למי אני מקשיב?״ אם המחשבה אינה מכבדת את המשיח, הפסק אותה מיד וסובב את מחוג מחשבותיך (בדיוק כמו שמחפשים תחנה ברדיו), והתפלל: “אדון, אני מסובב את מחוג מחשבותי כלפיך. אני בוחר להאזין למחשבות שלך ולהכניע לך את השלטון בחיי״. התחל להלל את אלוהים, קרא את דברו, ואם יש צורך בכך שוחח עם ידיד משיחי בוגר, עד שתיעלם אותה מחשבה מפתה ותרגיש שנוכחות אלוהים מדריכה את מחשבותיך ורצונותיך (הראשונה לקורינתים י׳ 13; פיליפים ד׳ 8-4). **נשימה רוחנית** כשאתה חוטא במעשה מכוּון של אי ציות, נשוֹם נשימה רוחנית (בדיוק כפי שאתה נושף את האוויר מריאותיך ושואף אוויר נקי), כדי להשיב את מלוא רוח הקודש אל חייך. **נשיפה באמצעות התוודות** “אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה.״ (הראשונה ליוחנן א׳ 9). התוודות אמיתית כוללת את הדברים הבאים: 1. הודה שחטאך או חטאיך (ציין אותם) הוא מעשה לא נכון המעציב את אלוהים. 2. הודה שכבר קיבלת סליחה באמצעות מות המשיח ובאמצעות דמו שנשפך על הצלב למען חטאיך. 3. חזור בתשובה (שינוי גישה ומעשים). 4. במקרה הצורך תקן את המעוּות. **שאיפה באמצעות ישום** מסור את השלטון בחייך למשיח ויישם (קבל) את מלוא רוח הקודש באמונה. בטח שאלוהים מדריך אותך ונותן לך כוח, לפי הנאמר באפסים ה׳ 18: “הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ״, וביוחנן: “זֹאת כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם, הַמַּאֲמִינִים בְּשֵׁם בֶּן-הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם. וּבִטְחוֹנֵנוּ בּוֹ שֶׁאִם נְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע אוֹתָנוּ. וְאִם יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ בְּכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ, יוֹדְעִים אָנוּ כִּי הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ נִתָּנוֹת לָנוּ.״. (הראשונה ליוחנן ה׳ 13-15). #### התנהגות המלכות 1. בקולוסים א: 13 נאמר שניצלנו ממלכות החושך ואנו עכשיו במלכות האור. אם היית עובר לארץ אחרת  מהם כמה מהדברים שהיית צריך ללמוד כדי להשתלב? **שפה חדשה** (אפסים ד':16 – ה: 7) 2. קרא ד: 25 – ה: 7. מנה כמה מהדוגמאות ששאול נותן לנו על השפה הישנה שלנו. 3. פס' 29 אומר "אל יצא מפיכם כל דבר ניבול." ניבול זו צורת דיבור שלילית שהורסת אנשים אחרים. תן כמה דוגמאות. 4. האם לדעתך סרקזם ולעג ו/או ציניות הם "ניבול"? מדוע כן או מדוע לא? 5. כשלומדים שפה חדשה, אנו מדברים לעיתים קרובות במבטא של שפתנו הישנה. אם לא נזהרת בדבריך, איזה סוג של מבטא ישמעו האנשים? 6. באיזה תחומים ראית את אלהים משנה את דרך הדיבור שלך? **ראיית עולם חדשה** 7. קרא ד: 17-24. בשיחה עם מישהו מהמזרח או מחלק אחר של העולם אתה תבחין שהם רואים את העולם בצורה שונה לגמרי מאיתנו. איך ראית את דעותיך בנושאים שונים משתנות מאז שבאת לאמונה? 8. האם יש לך דוגמא של משהו ששמעת לאחרונה שחשבת שהיה חסר תועלת או חשוך דעת? 9. בפס' 18 שאול עוקב אחר המקור של ההבלים וחושך הדעת – "בגלל קושי ליבם." מה זה אומר לך על ויכוחים על נושאים שונים עם לא-מאמינים?  מה היתה התוצאה של ויכוחים כאלה שהיו לך עם לא-מאמינים? 10. איך אתה יכול בצורה הכי טובה להשפיע לשינוי במחשבותיו של אדם אחר? 11. שאול מתאר את חוסר התועלת של מחשבה חסרת אמונה באלהים כמצב שמתדרדר בהדרגה. אבל בניגוד לזה, יש עליה הדרגתית עם חכמה והבנה גדולים יותר, ואנו "מתחדשים התחדשות רוחנית בשכלנו." איך זה קורה? **התנהגות חדשה** 12. קרא ד: 25 – ה: 3. יש 10מאפיינים של התנהגות של המלכות הישנה ו 3 של המלכות החדשה. עבור על הרשימה הזאת ודרג את עצמך כך: לא רלוונטי, קצת רלוונטי, מאוד רלוונטי: – להפסיק לגנוב                                     – להיפטר מאי מוסריות מינית – להיפטר מכל מרירות                             – להיפטר מחמדנות – להיפטר מחימה                                   – להיפטר מטומאה – להיפטר מכעס                                      – להיות טוב – להיפטר מצעקות                                   – להיות רחמן – להיפטר מהשמצות                               – להיות סלחן ב ד': 30 אומר שאול "אל תעציבו את רוח הקודש." רוח הקודש משנה בהדרגה את חיינו. הרגשה חזקה של  הרשעה ועצב על חטא מסוים זה סימן שהרוח      אותך בתחום הזה. העצב שלו ושלך עוזרים למעשה להביא את השינוי. 13. האם היה איזה תחום של דיבור או התנהגות שהעציב אותך לאחרונה? 14. חוץ מהעצב והצער, איזה דרכים אחרות יש לך כדי לעבד ולהגיע לשינוי בתחום הזה? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה **תגיות:** תלמידות --- ### [האושר שבמשיח](https://igod.co.il/discipleship/joy/) **Published:** יולי 25, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בשנה הקרובה, בכל יום אדם בישראל יתאבד,כאשר אלפים נוספים ינסו ללא הצלחה, מרביתם; צעירים. איזו טרגדיה נוראה. בני אדם רבים כל כך אינם רואים עוד טעם לחיים. אין ספק שהסמים, והיאוש הבא לידי ביטוי בימינו בשירים, בספרים ובסרטים, מוסיפים לסערת הרגשות המקדמת הרס עצמי כזה. נתונים קשים אלה מזכירים לי פסוק מכתבי הקודש: “אֵין פַּחַד בָּאַהֲבָה. אַדְּרַבָּא, הָאַהֲבָה הַשְּׁלֵמָה מְגָרֶשֶׁת אֶת הַפַּחַד. הֵן הַפַּחַד כָּרוּךְ בְּעֹנֶשׁ, וְהַמְפַחֵד אֵינֶנּוּ שָׁלֵם בָּאַהֲבָה.” (הראשונה ליוחנן ד׳ 18). הרשה לי לשאול אותך: האם אתה חי חיי שפע מלאי שמחה למען ישוע, או שחייך מלאים דיכאון, פאניקה, חרדה וחששות? הרשה לי לשתף אותך בשלושה עקרונות, שיעזרו לך לחיות חיי שפע ולהיות שמש עד פורה של המשיח. **מערכת יחסים איתנה** העיקרון הראשון הוא מערכת יחסים עמוקה ואיתנה עם האדון. כאשר עירית החלה לקבל טיפולים כימותרפיים והקרנות, ערכה תמי את הקניות עבורה ועזרה לה עם הניקיונות. תחילה חשה עירית מבוכה כשידידתה קירצפה את רצפת המטבח או את האמבטיה, אך כאשר הלכה ונחלשה בעקבות הטיפולים הקשים, הפכו אהבתה ודאגתה חסרי המעצורים של תמי ליפים יותר ויותר בעיניה. חודשים רבים לאחר מכן, כאשר עירית התאוששה והבדיקות הראו שהיא נקייה מתאים סרטניים, היא בחרה לחגוג עם תמי והזמינה אותה למסעדה יוקרתית. הן נהנו וצחקו, אך לפני שעזבו את השולחן הגישה עירית לתמי מחברת קטנה עם רישומים בכתב ידה. “במשך כל הטיפול,” סיפרה עירית, “רשמתי לעצמי איזו משמעות היתה לעזרה שלך וכמה עודדת אותי. אנא קראי זאת בכל פעם שתרגישי שאת עצמך מתייאשת.” תמי ריפרפה במחברת והגיעה לעמוד האחרון, עליו היה כתוב באותיות מודגשות המילים: *“תודה לך על רוחך הדומה כל כך לזו של המשיח. אני אוהבת אותך. עירית.”* מערכות יחסים עמוקות ואיתנות הופכות את חיינו לשלמים יותר, בעלי ערך ובעלי משמעות. כולנו למדנו להשקיע זמן ומאמץ במערכות יחסים אלה כדי לחזק אותן ולשמור על תקינותן. אך מה יכול להיות טוב יותר ממערכת יחסים אישית וקרובה עם אדוננו הנפלא, ישוע המשיח? כל מי שלומד את דברו הקדוש של אלוהים יכול לרכוש ידע שכלי על אלוהים. אך רק מי שמקבל את ישוע בתור אדון ומושיע יכול לנהל איתו מערכת יחסים אישית וקרובה. שמעון פטרוס כתב: “חֶסֶד וְשָׁלוֹם יִשְׁפְּעוּ עֲלֵיכֶם לְמַכְבִּיר בִּידִיעַתְכֶם אֶת אֱלֹהִים וְיֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ.”. (שנייה לפטרוס א׳ 2) כאשר אנחנו מקבלים את ישוע המשיח כמושיענו האישי, אנחנו מקבלים את חסדו. חסד זה, שאיננו ראויים לו, תמיד מלוּוה בשלום- ברוגע פנימי ובשקט המקנים לנו ביטחון בנוכחותו ובגבורתו. כאשר אנחנו מקבלים את המשיח, אנחנו מטוהרים מכל חטא, וישוע מציג אותנו בפני אביו כשאנחנו טהורים וקדושים, ללא מום או רבב. מתנת הטהרה שלו עבורנו ואהבתנו כלפיו גורמים לנו לשמור את מצוותיו, וכתוצאה מכך אנחנו נהנים מחיים פוריים. “עִמְדוּ בִּי וַאֲנִי בָּכֶם. כְּמוֹ שֶׁהַשָּׂרִיג אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְּרִי מֵאֵלָיו אִם לֹא יַעֲמֹד בַּגֶּפֶן, כָּךְ גַּם אַתֶּם אִם לֹא תַּעַמְדוּ בִּי.” (יוחנן ט״ו 4). כשאנחנו מוסרים את השלטון המוחלט בחיינו לידיו, רוח הקודש עוזרת לנו. אנחנו מוצאים את עצמנו מלאי שמחה, ואהבת אלוהים גורמת לנו לספר לאחרים על אהבתו ועל סליחתו. הצבת אלוהים במרכז העיקרון השני הוא לשים את אלוהים במרכז כל תקוותיך ותוכניותיך. מישהו אמר פעם שעם אלוהים “החיים הם תקווה שאין לה סוף” ושללא אלוהים “החיים הם סוף שאין לו תקווה.” אלוהים הוא המעניק חיים- הן לגוף והן לרוח. רק הוא יכול, באמצעות דם בנו ישוע המשיח, להסיר את האשמה הרובצת עלינו בשל חטאי העבר. רק הוא, באמצעות כוח רוח הקודש, יכול לתת לנו את הכוח להתמודד עם קשיינו. רק הוא, באמצעות הביטחון שיש לנו בדברו הקדוש, יכול לתת לנו את האמונה להתמודד עם העתיד עם תחושה של ביטחון. **הנבת פרי** העיקרון השלישי הוא להניב פרי. דבריו של השליח שאול מהראשונה לקורינתים ט״ו 10 מוצאים חן בעיני: “בְּחֶסֶד אֱלֹהִים הֲרֵינִי מַה שֶּׁאֲנִי וְחַסְדּוֹ עָלַי לֹא הָיָה לָרִיק.” אחד המפתחות להנבת פרי הוא תדמית עצמית חיובית המבוססת על אהבת אלוהים ועל חסדו. כך נוכל לספר לאחרים על המשיח ולהרבות בעשיית פרי רוחני למען האדון. חלק מתהליך הנבת הפרי הוא אהבת הזולת. ישוע תימצת את החיים כולם בשתי המצוות: *ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך* וכן… *ואהבת לרעך כמוך.* מישהו אמר פעם שאם אינך אוהב את אלוהים, תמות מוות רוחני. אם אינך מקבל את עצמך, תמות מוות רגשי. ואם אינך אוהב את הזולת, תמות מוות חברתי. חשוב ביותר שאלה ששומעים מאיתנו על המשיח יחושו גם שאנחנו אוהבים ומקבלים אותם, אחרת לא יקבלו את דברינו ולא יבינו את אהבתו הגדולה של אלוהים כלפיהם. **חיים עם מטרה** החיים המשיחיים הם חיי ניצחון, שמחה, שלום ומטרה. ישוע אמר: “אֵין הַגַּנָּב בָּא אֶלָּא לִגְנֹב וְלַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד. אֲנִי בָּאתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם חַיִּים וּבְשֶׁפַע שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם.” (יוחנן י׳ 10) משיחיים רבים חיים חיי תבוסה ויאוש, אך אין זו אמת המידה של הברית החדשה. דמיין את שאול וסילא במאסר בפיליפי. הם הוכו והושלכו לכלא, ורגליהם הושמו בסד. ובכל זאת התפללו ושרו שירי תהילה לאלוהים. הם לא בטחו בעצמם, אלא באלוהים האמיתי והחי שאהבו, ששירתו אותו והשתחוו לו. דמיין גם את התלמידים ואת רבבות המשיחיים במאה הראשונה, ששרו שירי הלל לאלוהים בזמן שנשרפו למוות או הושלכו לאריות. נגזרו עליהם מיתות נוראיות, והם עמדו בהן באומץ ובשמחה בזכות מערכת היחסים החיונית והאישית שהיתה להם עם המשיח. רבים ראו כיצד הידידים והקרובים שעבורם התפללו מבקשים מישוע שיהיה להם לאדון ולמושיע. אחרים התגברו על הרגלים וגישות הרסניים וחוו שמחה וביטחון. במהלך הדורות היו- ועדיין ישנם- מאות מיליוני משיחיים שהקדישו את חייהם למשיח ונהנו מחיי השפע שהבטיח להם. אולי לא יזדמן לך למות עבור המשיח, אך האם אתה מוכן לחיות עבורו? הסופר הדרום אפריקאי, אנדרו מארי, מחברם של רבי מכר משיחיים רבים, כתב: > "המצב הרוחני הירוד של משיחיים רבים נובע מהעובדה שהם אינם מבינים את מטרת הישועה ואת יעודה, אפילו כאן עלי אדמות, להוביל אותם למערכת יחסים יומיומית עם אביהם שבשמים." **אנדרו מארי**  סופר דרום אפריקאי כאשר המאמין מקבל אמת זו, הוא תופס עד כמה חשובה וחסרת תחליף לחייו הרוחניים היא השעה שהוא מקדיש מדי יום ביומו כדי לקרוא בדבר אלוהים, לשהות במחיצתו ולחכות להתגלות אהבתו. אין זה מספיק לקבל סליחת חטאים בזמן הישועה, או אפילו להיכנע לאלוהים. זוהי רק ההתחלה. המאמין הצעיר חייב להבין שאין לו כוח משלו להזין את חייו הרוחניים. לא, הוא צריך לקבל חסד שמיימי חדש מדי יום ביומו, באמצעות מערכת היחסים שיש לו עם ישוע. אי אפשר להשיג זאת באמצעות תפילה חפוזה, או קריאה מאולצת של מספר פסוקים בדבר אלוהים. על המאמין להקדיש זמן בשקט ובמודע כדי לבוא אל נוכחות אלוהים, לחוש עד כמה הוא חלש ושרוי בצורך ולייחל לאלוהים באמצעות רוח הקודש, כדי שיחדש את האור ואת החיים השמימיים בליבו. אחר כך הוא יכול לצפות בצדק לכך שכוח אלוהים ישמור אותו מהפיתויים שייקרו בדרכו במהלך היום. רבים מילדי אלוהים מייחלים לחיים טובים יותר, אך אינם מכירים בצורך להקדיש לאלוהים זמן מדי יום ביומו באמצעות רוח קודשו, לחדש ולקדש את חייהם. חשוֹב על כך: המצב הרעוע של חיי הרוחניים נובע בעיקר מכך שאינני מקדיש מספיק זמן מדי יום לקשר שלי עם אלוהים. אני מעודד אותך להתקרב בשמחה אל נוכחות אלוהים היום ובכל יום. מצא מקום שקט שבו תוכל להתבודד ולנהל קשר עם אלוהים באמצעות קריאה והגות בדברו הקדוש. גלה את מה שיש לדברו לומר לך על חייך. גלה את החיים בשפע שהוא ברא עבורך. אחר כך נקוט יוזמה וספר לידידיך, קרוביך ושכניך על אהבת המשיח ועל הברכות שהוא מציע. החיים הרוחניים שלנו דומים מאוד לגוף הבשרי שלנו. כשם שרץ מרתון מתאמן כל יום באדיקות וברצינות ומשקיע את כל כולו על מנת לזכות במדליה הנחשקת, כך גם עליך לתת את מיטב תשומת ליבך על מנת לפתח את ה"שרירים" הרוחניים שלך. #### **מה הם החיים המשיחיים?** החיים המשיחיים מתחילים כשמקבלים את ישוע– את מתנת אהבתו וסליחתו של אלוהים- באמונה. קבלה זו מביאה למחויבות משולשת לישוע: של הדעת, של הרגשות ושל הרצון. החיים המשיחיים הם מערכת יחסים אישית וקרובה עם המשיח. חיים אלה מתחילים באמונה (אפסים ב׳ 8-9) ורק באמצעות אמונה אפשר לחיות אותם. אמונה היא מילה נרדפת לביטחון. אנחנו בוטחים במשיח ומפקידים את חיינו בידיו מכיוון שהוא הוכיח את עצמו כראוי לכך באמצעות חייו, מותו, תחייתו ונוכחותו המתמדת- אהבתו הבלתי מותנית. כשתחיה במודע חיי אמונה וציות לאלוהים ותאפשר לו לשנות את חייך, ביטחונך במערכת היחסים שלך איתו ילך ויגבר. תחווה את פעולת אלוהים בחייך ותיווכח כיצד הוא מאפשר לך לעשות את מה שאינך יכול לעשות בעצמך. בסרטון הבא תוכל להרחיב על משמעותה של '[אמונה'](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/). #### **חיים בשפע** יום בהיר אחד אתה חוזר הביתה ומגלה כתם על השטיח החדש בסלון. אתה מנסה לעשות הכל כדי להסיר את הכתם, אך שום דבר לא עוזר. ואז מציע לך ידיד להשתמש בחומר מיוחד שמסיר את הכתמים הגרועים ביותר. חומר זה יעיל עד כדי כך שלא די בכך שהוא מסיר את הכתם, אלא גם מגן על השטיח מהכתמה בעתיד. כך מטפל אלוהים בחטאינו. מותו של המשיח על הצלב מחקה את רשעותנו לעולם. אין חטא שהוא כבד מדי ואין כתם שהוא כהה מכדי שאלוהים יוכל לטהר ולהלבין אותו באמצעות דמו היקר של ישוע המשיח. קורבנו של המשיח עבורנו על הצלב הוא שלם. הוא הושיע אותנו מעונש החטא (יוחנן ג׳ 18; אפסים ב׳ 8). הוא מושיע אותנו מכוח החטא (יהודה 25-24; השנייה לתסלוניקים ג׳ 3). אנחנו ניוושע מנוכחות החטא (הראשונה ליוחנן ג׳ 2; פיליפים ג׳ 21; הראשונה לקורינתים ט״ו 51-52). אם אתה כבר מאמין שאלוהים שילם את מחיר חטאיך ונתן לך חיי עולם, מדוע שלא תאמין שהוא יכול לתת לך את הכוח להתגבר על החטא? זכור שכפי שקיבלת את המשיח באמונה, כך עליך גם לחיות באמונה ולקבל את חיי השפע שהבטיח לך. #### **עמידה במשיח** גיא חש מיואש מכיוון שלא הצליח לחיות חיי ניצחון במשיח. “אני נכשל כל הזמן,” הוא אמר. “אני יודע מה עלי לעשות, אך אינני מסוגל לעמוד בכל ההתחייבויות, ההחלטות וההקדשות שאני נותן לאדון מחדש כמעט כל יום.” “מה הבעיה שלי? למה אני נכשל כל הזמן? איך אני יכול ללחוץ על אותו כפתור קסם שיהפוך אותי לאדם שאלוהים רוצה שאהיה, ושגם אני רוצה להיות?” כולנו חווים מאבק זה כשאנחנו חיים בכוח שלנו. אך אנחנו מקבלים את הניצחון כשאנחנו לומדים לעמוד במשיח. ישוע אמר: “אֲנִי הַגֶּפֶן; אַתֶּם הַשָּׂרִיגִים. הָעוֹמֵד בִּי וַאֲנִי בּוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי לָרֹב, שֶׁכֵּן בִּלְעֲדַי אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר” (יוחנן ט״ו 5). העמידה שלנו במשיח ושל המשיח בנו הופכת למציאות באמצעות הכוח העל-טבעי של רוח הקודש. עמידה במשיח פירושה להתאחד איתו באמצעות אמונה. משמעה לחיות במודע מתוך תלות מתמדת בו, מתוך הכרה שחייו, עצמתו, חוכמתו, כוחו ויכולתו הם הפועלים דרכנו ומאפשרים לנו לחיות בהתאם לרצונו. אנחנו עושים זאת כשאנחנו נותנים לו את כס המלכות בחיינו, ולוקחים באמונה ממשאביו כדי לחיות חיים פוריים, קדושים ועל-טבעיים. העמידה שלנו במשיח ושל המשיח בנו מאפשרת לנו לחיות חיי ניצחון פוריים. מיליוני משיחיים ברחבי העולם מבטאים את אהבתם למשיח באסיפות השבועיות, בהלל, בלימודים בכתבי הקודש ובאסיפות תפילה. אך כל הדיבורים שבעולם לא יוכלו לשכנע איש שאנחנו באמת אוהבים את המשיח אם לא נציית לו, וציות זה כולל עשיית פרי לכבודו. הדרך היחידה להראות שאנחנו עומדים במשיח היא עשיית פרי, ופרי זה כולל הדרכת בני אדם אחרים למשיח, בנוסף על חיי קדושה. העמידה במשיח גם מסבה שמחה. “את הדברים האלה דברתי אליכם,” אמר ישוע, “כדי ששמחתי תהיה בקרבכם ושמחתכם תהיה שלמה.” על מנת לחיות חיי שפע מלאי שמחה כאלה עלינו ללמוד תחילה לחיות במשיח, ולהפקיד בידיו את השלטון בחיינו באופן תמידי. האם נוכחותו המתמדת של המשיח הפכה למציאות בחייך? התפלל מתוך רצון ומסור לו את כס המלכות בחייך, והזמן אותו באמונה להעניק לך את החיים העל-טבעיים ולאפשר לך להניב פרי רב לכבודו. #### **חיים טהורים** אם רוח הקודש נשלחה כדי להעניק לי את הכוח לחיות חיי ניצחון, מדוע אני חש שאני חי חיים כל כך חסרי כוח ומובסים? לעיתים תכופות אנחנו מייחלים לכוח רוחני, אבל איננו מקבלים אותו בגלל מניעים לא טהורים, בגלל תאוות אנוכיות או בגלל חטא שלא התוודינו עליו. אלוהים איננו ממלא כלים מלוכלכים בכוחו ובאהבתו. אנחנו חייבים להיות מטוהרים בדם ישוע לפני שאפשר יהיה למלא אותנו ברוח אלוהים. בתהילים כתוב: “חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי; וּרְאֵה אִם-דֶּרֶךְ-עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.” (תהילים קל״ט 23-24). אני מאמין שתפילה זו מציגה עיקרון חיוני בחיי המשיחי. היא מביעה את רצונו של אלוהים בטהרה ואת שאיפתנו לאמץ את דרכיו. כשאנחנו מבקשים ממנו שיחשוף חטא שלא התוודינו עליו, אנחנו מאפשרים לו לטהר אותנו באופן מתמיד. ההתוודות מביאה להיטהרות. דבר אלוהים מבטיח לנו: “אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה.” הראשונה ליוחנן א׳ 9). #### **ניצחון במלחמות רוחניות** נסה לדמיין חייל בריטי במלחמת העצמאות של ארה״ב. הוא נלחם עם חבריו נגד צבא המושבות, שסר לפיקודו המבריק של גנרל ג׳ורג׳ וושינגטון. צבא המושבות הקטן נלחם בצבא הבריטי האדיר, ובנס נחל ניצחון אחר ניצחון. ובכל זאת נותרו חיילים בריטיים מעטים שסירבו להיכנע. הם סירבו להודות בתבוסתם, והמשיכו בלוחמת גרילה. מצב זה מתאר את החיים המשיחיים. בקולוסים א׳ 14-13 אנחנו קוראים שאלוהים הציל אותנו ממלכות החושך של השטן. דגל הניצחון המשיחי הונף והשטן הובס. אך מלחמת הגרילה הרוחנית נמשכת. עלינו להיות מוכנים למאבקים רוחניים. אם אנחנו רוצים לחיות במלוא כוח רוח הקודש ובשליטתה. אני בטוח שעשרות פעמים ביום- בבית, בעבודה, במכולת או בדרכים- אתה ניצב בפני הפיתוי להתפשר על ערכיך המשיחיים. איש מאיתנו איננו מושלם. אני יכול לספר לך שגם לאחר חמישים שנות חיים עם אדוננו הנפלא, אני מוצא את עצמי במלחמות גרילה כאלה מדי יום. באפסים ו׳ 10-18 מצווים עלינו: “לבשו את מלוא נשק האלוהים למען תוכלו לעמוד נגד נכלי השטן”. קיימות דרכים שונות להתמודד עם כוחות ה”גרילה” בחייך. להלן כמה מהן: 1. התוודה על כל חטא שאתה יודע שקיים בחייך. החטא נובע מאי ציות לאלוהים ומהווה נקודת אחיזה לשטן בחיינו. 2. מקד את אהבתך במשיח והיכנע לו כאדון. שאול השליח מצווה עלינו ברומים י״ב 2: “אַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל-יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו.” 3. דע שאם תרצה ותאמין, תוכל להיות חופשי במשיח. ברומים ו׳ 16 כתוב: “הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתֶּם מוֹסְרִים אֶת עַצְמְכֶם כַּעֲבָדִים לְמִישֶׁהוּ כְּדֵי לְצַיֵּת לוֹ, עֲבָדִים אַתֶּם לְמִי שֶׁאַתֶּם מְצַּיְּתִים — אוֹ לַחֵטְא הַמּוֹלִיךְ אֶל מָוֶת, אוֹ לַצִּיּוּת הַמּוֹלִיךְ אֱלֵי צְדָקָה.” 4. התמלא ברוח הקודש. תוכל לעשות זאת באותו אופן שבו הפכת למשיחי- באמצעות אמונה (אפסים ה׳ 18). 5. לְמד את דבר אלוהים הקדוש מדי יום ביומו. ישם את עקרונות כתבי הקודש בחייך. 6. חווה כל יום את כוח התפילה. כבן לאלוהים אתה מוזמן להתקרב בביטחון אל כס החסד כדי לקבל חן וחסד לעזרה בעיתה (עברים ד׳ 14-16). 7. חיֵה חיי אמונה. כל מה שאתה מקבל מאלוהים, מרגע לידתך הרוחנית ועד מותך, אתה מקבל באמצעות אמונה. בלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים (עברים י״א 6). המשיח מת כדי לזכות בניצחון על כל כוחות הגרילה בחיינו. אני מעודד אותך ליישם עקרונות אלה בחייך היום. אלוהים יעזור לך להתחזק בו. #### **שינוי בגישה** בנך הגיע למחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים. הוא נפצע אנושות בתאונת דרכים ולא מצפים שיחלים… זה עתה גילית שבתך, בת העשרה, בהריון… אתה מפגר בתשלום המשכנתא; רופא השיניים מאיים לפנות להוצאה לפועל; קו הטלפון נותק ועומדים לפטר אותך מהמפעל… בעלך שתיין ללא תקנה. כשהוא משתכר, הוא גם אלים… משברים הם חלק מהחיים. איננו יכולים להימנע מקשיים. ישוע אמר: “בָּעוֹלָם — צָרָה לָכֶם” (יוחנן ט״ז 33). בקיצור, החיים הם שדה קרב. אך לא המשבר הוא שמהווה את הבעיה, אלא תגובתנו אליו. אפשר להקל על הכאב באמצעות הגישה שנוקטים. שני משיחיים ניצבים בפני אותו אסון. האחד הופך למיואש ומדוכא והשני מתקרב אל אלוהים. מהי, לדעתך, הסיבה לכך? יש מאמינים שחושבים שאלוהים איכזב אותם כשהם מוצאים את עצמם בלי כסף או יוקרה, חולים או נתונים בקשיים. גישה כזו מקררת את אהבתם למשיח, גורמת לחוסר תפילה, לחוסר אמון, לדאגות ולחיים אנוכיים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה **תגיות:** תלמידות --- ### [תפילה](https://igod.co.il/discipleship/prayer/) **Published:** יולי 26, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** מעשה באיש שנסע בבוקרו של יום קר לעיר רחוקה. כשהגיע לבית המלון, הבחין שהפקידים, האורחים– כולם– היו יחפים. בבית הקפה הבחין בבחור נחמד בשולחן הסמוך ושאל אותו: “מדוע אינכם נעולים נעליים? האם לא שמעתם על נעליים?” “בוודאי ששמעתי על נעליים”, ענה הבחור. “אם כן, מדוע אינך נועל נעליים?” שאל האורח. “אה, זוהי כבר שאלה אחרת”, ענה הבחור. “מדוע אינני נועל נעליים…?” אחרי ארוחת הבוקר יצא האורח מהמלון אל השלג. ושוב הבחין שכולם היו יחפים. סקרנותו גברה והוא שאל עובר אורח: “מדוע איש אינו נועל נעליים כאן? האינכם יודעים שהנעלים מגנות על הרגלים מפני הקור?” עובר האורח ענה: “שמענו על נעליים. רואה את הבניין הזה? זהו מפעל לנעליים. אנחנו גאים במפעל זה עד כדי כך שאנחנו נאספים מדי שבוע כדי לשמוע את נאומו של המנהל בדבר נפלאות הנעליים.” “ובכן, מדוע אינכם נועלים אותן?” התעקש האורח. “אה, זוהי השאלה”, ענה עובר האורח. “מדוע איננו נועלים נעלים…?” משיחיים רבים דומים לתושבי אותה עיר, כשמדובר בתפילה. הם יודעים על תפילה, מאמינים בכוחה, תכופות מאזינים לדרשות בנושא, אך התפילה איננה מרכיב חיוני בחייהם. בכל מקום שבו אנשים מתפללים לפי העקרונות בכתבי הקודש, אלוהים פועל בהם ובאמצעותם בדרך מיוחדת כדי לגעת בחייהם של אנשים אחרים. הראה לי קהילה או ארגון משיחי השם דגש על תפילה, והרי לך פעילות משיחית שהאנשים העוסקים בה מלאי התלהבות על ישוע ומעידים עליו. מצד שני, הראה לי קהילה או גורם משיחי שבו לא שמים דגש על תפילה, והרי לך משיחיים ארציים המגלים עניין מועט בלבד בישועתם של בני אדם. תוך כדי דיון בסוד לחיי תפילה מוצלחים נשיב על שש שאלות חיוניות. #### **מהי תפילה?** במילים פשוטות, תפילה היא תקשורת עם אלוהים. כילדים לאלוהים אנחנו מוזמנים לגשת אל כס מלכותו: “וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר עָבַר דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם, הֲלֹא הוּא יֵשׁוּעַ בֶּן-הָאֱלֹהִים, נַחֲזִיקָה בְּהַכְרָזַת אֱמוּנָתֵנוּ. כִּי אֵין לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָחוּשׁ עִמָּנוּ אֶת חֻלְשׁוֹתֵינוּ, אֶלָּא אֶחָד שֶׁהִתְנַסָּה בַּכֹּל כָּמוֹנוּ מִבְּלִי חֵטְא. עַל כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן אֶל כֵּס הַחֶסֶד לְקַבֵּל רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ.” (עברים ד׳ 14-16). אלוהים הוא מלך המלכים ואדון האדונים, בורא שמים וארץ, ולכן עלינו לבוא אל נוכחותו ביראת כבוד. אך הוא גם אבינו האוהב שבשמיים, הדואג לנו והמתענג על הקשר שלו איתנו. לכן, אנחנו יכולים לבוא אליו בלב מלא כבוד ושימחה, בידיעה שהוא אוהב אותנו יותר מכל אדם שאוהב אותנו, אהב אותנו או יאהב אותנו אי פעם. התפילה היא הגורם למסירות והאמצעי של המסירות. רוח המסירות היא רוח התפילה. תפילה ומסירות כרוכות זו בזו בדיוק כמו גוף ונפש, לב וחיים. אין תפילה אמיתית ללא מסירות, ואין מסירות ללא תפילה. תפילה אמיתית היא ביטוי למסירות שלנו לאבינו שבשמיים, ובה אנו מזמינים אותו לשוחח איתנו בזמן שאנחנו משוחחים איתו. #### איך לא להתפלל? "כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים הִמָּנְעוּ **מִלְּגַבֵּב מִלִּים** **כַּגּוֹיִים**, הַחוֹשְׁבִים שֶׁבְּרֹב דִּבּוּרָם יִשָּׁמְעוּ." "לְּגַבֵּב מִלִּים כַּגּוֹיִים" – בדתות המזרח הרחוק, כגון הינגואיזם, בודהיזם, ג'ייניזם וסיקיזם, התפילות סובבות את ה'אום', ה'אומקרה', ה'אודגית'ה', וה'פראנווה'. אלו הן מנטרות (חזרה על צליל או מילה מספר רב של פעמים) אשר נועדו להכניס את המתפלל למצב של טראנס (מצב תודעתי של ניתוק חלקי מהסביבה). לא רק במזרח הרחוק, גם בקרב האינדיאנים, שבטים אפריקאים ופאגאנים עובדי האלילים אחרים. המילה שתורגמה בעברית "לְּגַבֵּב" היא "בטאלוגאו1" (βαττολογέω) =  "*חזרה או גבוב של צלילים או הבהרות חסרות תוכן או משמעות*." ישוע מלמד שלעומת מנהגי הגויים המגבבים צלילים וקולות בצורה רפפטיבית. אלוהים, שברא את העולם בעזרת מילים, גם נתן לנו את היכולת להביע את עצמנו בעזרת מילים. כל כן, מצפה מאיתנו להביע את עצמנו בעזרת מילים בתפילה. זו היא יסודה של התפילה, להביע את עצמנו בעזרת מחשבות ומילים הגיוניות, ולא גיבוב של צלילים חסרי משמעות. תפילותיו של ישוע תמיד היו כאלה – הגיוניות ובעלות תוכן, לא גיבוב בלתי מוסבר של צלילים וקולות ללא שום משמעות ותוכן, לדוגמא: - אָבִי, פָּאֵר אֶת שִׁמְךָ! (יוחנן י"ב 28) - הִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ: "אָבִי, אִם אִי אֶפְשָׁר שֶׁהַכּוֹס תַּעֲבֹר מִבְּלִי שֶׁאֶשְׁתֶּה אוֹתָהּ, יְהִי נָא כִּרְצוֹנְךָ." (מתי כ"ו 42) - אָמַר יֵשׁוּעַ: "אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים. (לוקס כ"ג 34) זאת לעומת, המנטרות של המזרח הרחוק או שבטים אינדיאנים, שם חזרה רפטטיבית על צלילים חסרי משמעות, מביאה לידי מצב של טראנס שמייצרת תחושת 'היי' וגורמת למתפלל "להרגיש" קרוב יותר לאלוהיו. גלוסולליה (מיוונית, "γλώσσα" (גלוסה) לשון, "λαλώ" (לאלו) לדבר, באנגלית: Glossolalia) היא התבטאות בשפה משונה ולא מובנת, בדרך כלל כחלק מפולחן דתי כלשהו. כיום, יש הנוהגים להשתמש בגלוסולליה ("דיבור בלשונות") גם כחלק מהפולחן הדתי הנוצרי, בעיקר בקרב התנועה הפנטקוסטלית. חוגים אלה רואים ביכולת "לדבר בלשונות" כנס אלוהי ובתור אלמנט על טבעי ומייחסות לתופעה סגולות שונות. יש בנצרות זרמים שבהם הנהוג "לדבר בלשונות" כחלק מתפילה פרטית יחידנית ויש זרמים שבהם מקובל המנהג בפומבי במהלך התכנסויות דתיות. מנהג הגלוסולליה מתועד גם במקדש האורקל מדלפי, שבו הייתה נוהגת פיתיה, כוהנת דת, לפלוט הברות סתומות ומסתוריות, אשר לפי המסורת היו מסרים שהאל אפולו מעביר דרכה. כתבים גנוסטים עתיקים מהתקופה האימפריה הרומית מכילים הברות החוזרות על עצמן, לדוגמה "ט ט ט ט ט נ נ נ נ ד ד ד ד ד…". חוקרים מאמינים שאלו הם תעתיקים של צלילים שהופקו במהלך גלוסולליה. מנהג הגלוסולליה תועד גם בדתות השמאניזם והוודו אשר באי האיטי, ובקרב דתות ומקומות נוספים ברחבי העולם, בעיקר בקרב דתות אליליות קדומות. > "נצפה כי ההברות שמרכיבות את המילים בגלוסולליה יהיו לרוב הרכבה מחדש בסדר שונה של פונמות הלקוחות משפתו העיקרית של הדובר. לפיכך, גלוסולליה של אנשים הדוברים שפות שונות, למשל עברית, אנגלית, סינית ורוסית, יישמעו שונות זו מזו, אך יהיו דומות באופן כלשהו לשפות המקוריות של דובריהן. > > מחקר נוירופסיכולוגי ראשון מסוגו שנערך בשנת 2006 באוניברסיטת פנסילבניה בקרב מקיימי מנהג ה"דיבור בלשונות" מקרב הזרם הפנטקוסטלי בנצרות, בדק צילומי מוח של המאמינים בעת שהם מקיימים את המנהג. המחקר גילה שבמהלך הגלוסולליה, הפעילות במרכז הדיבור במוח פוחתת, בעוד שהפעילות במרכז הרגש גוברת." (ויקיפדיה, ערך גלוסולליה) "**הַחוֹשְׁבִים שֶׁבְּרֹב דִּבּוּרָם יִשָּׁמְעוּ**" הגויים היו מתפללים ארוכות לאלילים שלהם: "וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם-הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד-הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה" (מלכים א, יח:כו). תפילה לא חייבת תמיד להיות ארוכה, וגם לא עם מילים גבוהות, לעומת הדעה הרווחת, אלוהים לא מתרשם מכמות, אלא באיכות. למען האמת, התפילות של ישוע שכן מתועדות לאורך הברית החדשה, היו קצרות ולעניין, ולעיתים בקושי משפט אחד, לדוגמא: - "אָבִי, פָּאֵר אֶת שִׁמְךָ!" (יוחנן י"ב 28) - הִתְפַּלֵּל בְּאָמְרוֹ: "אָבִי, אִם אִי אֶפְשָׁר שֶׁהַכּוֹס תַּעֲבֹר מִבְּלִי שֶׁאֶשְׁתֶּה אוֹתָהּ, יְהִי נָא כִּרְצוֹנְךָ." (מתי כ"ו 42) - אָמַר יֵשׁוּעַ: "אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים." (לוקס כ"ג 34) **"כִּי יוֹדֵעַ אֲבִיכֶם אֶת צָרְכֵיכֶם בְּטֶרֶם תְּבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ"** אחת הסיבות שתפילות לא צריכות להיות ארוכות במיוחד, היא כי אלוהים הוא כל יודע. לא צריך להסביר לו לפרטי פרטים את העניין שמציק לנו על מנת להשפיע על דעתו, כאילו הוא שופט אנושי שזקוק להרחבה והסברים. אלא שאלוהים, לעומת בני האדם, הוא כל יודע. #### **מי יכול להתפלל?** כל אחד יכול להתפלל, אך רק מי שחי חיי אמונה במשיח וציות לו יכול לצפות לתשובות לתפילותיו. ישוע אמר: “אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי.” (יוחנן י״ד 6). הקשר עם אלוהים מתחיל כשאנחנו מקבלים את ישוע אל חיינו כמושיע וכאדון. לב טהור חיוני לחיי תפילה מוצלחים. באגרת יערב כתוב: “אַתֶּם מְבַקְשִׁים וְאֵינְכֶם מְקַבְּלִים מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים מִתּוֹךְ כַּוָּנָה רָעָה, כְּדֵי לְבַזְבֵּז בְּתַאֲווֹתֵיכֶם.“ (יעקב ד 3). איננו יכולים לצפות שאלוהים יענה לתפילותינו אם יש חטא בחיינו שלא התוודינו עליו. אחד המכשולים הנפוצים ביותר לתפילה הוא רוח של חוסר סליחה. ישוע אמר: “וְכַאֲשֶׁר אַתֶּם עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה וְיֵשׁ לָכֶם דָבָר נֶגֶד מִישֶׁהוּ — סִלְחוּ, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם עַל חֲטָאֵיכֶם."” (מרקוס י״א 25). אלוהים עלול שלא לענות על תפילה מלבד מתפילת ההתוודות, אלא אם היא באה מלב שאין בו מרירות וחוסר סליחה. עלינו לבוא לאלוהים בלב מלא סליחה כדי לקבל את כוח התפילה, נחלתו של המשיחי. בנוסף, ליבנו צריך להיות מלא אמונה כדי שנוכל לצפות שאלוהים יענה על תפילותינו. ישוע אומר: “וְכָל מַה שֶּׁתְּבַקְשׁוּ בִּתְפִלָּה וְאַתֶּם מַאֲמִינִים תְּקַבְּלוּהוּ.” (מתי כ״א 22), וגם: “יְהֵא לָכֶם כֶּאֱמוּנַתְכֶם!” (מתי ט׳ 29). ובכל זאת, רק מעטים מאיתנו מתייחסים לדברים אלה ברצינות, ומעטים בלבד מעיזים להכריז על ההבטחות הנדיבות שאלוהים הבטיח לנו. #### **מדוע עלינו להתפלל?** אלוהים ציווה עלינו להתפלל. הברית חדשה מכילה מצוות רבות להתפלל. להלן כמה מהן: לעמוד על המשמר ולהתפלל (לוקס כ״א 36; מרקוס י״ד 38). להתפלל מתוך הודייה (פיליפים ד׳ 6; קולוסים ד׳ 2). להתפלל ברוח (הראשונה לקורינתים י״ד 15). להתפלל תמיד ולא לרפות (לוקס י״ח 1). אנחנו גם מתפללים כדי לשוחח עם אלוהים ולשמוע אותו. התפילה איננה רק “פתח מילוט” שבאמצעותו אנחנו נחלצים מצרה, מספקים את עצמנו או מגשימים את מטרותינו האנוכיות. זהו “הקו החם” של התקשורת ומערכת היחסים שלנו עם אלוהים. תוך כדי כך אנחנו מקבלים תזונה רוחנית וכוח לחיות חיי ניצחון, ומקבלים את האומץ הדרוש כדי להכריז את בשורת המשיח ביעילות. תפילה כנה המבוססת על כתבי הקודש משנה דברים. היא משנה את אלה שמתפללים כך שאלוהים יכול לגלות להם את רצונו. התפילה גם משחררת את כוחו הגדול של אלוהים כדי לשנות את מהלכי הטבע, בני האדם ועמי העולם. תפילותיהם הנאמנות של מאמינים המלאים ברוח הוכיחו זאת לאורך כתבי הקודש וההיסטוריה. #### **למי אנחנו מתפללים?** אנחנו מתפללים לאב בשם ישוע המשיח באמצעות פעולת רוח הקודש. כשאנחנו מתפללים אל האב, ישוע מקבל את התפילות שלנו ורוח הקודש מעבירה אותן לאלוהים האב. (אך מכיוון שאלוהים הוא אחד, ומכיוון שלא שוררת קינאה בין שלושת צידי השילוש, יש שמתפללים לבן או לרוח הקודש.) ישוע ורוח הקודש מפגיעים בעדנו בזמן שאנחנו מתפללים. שאול השליח כתב ברומים ח׳ 34: “הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מֵת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כִּי אִם קָם לִתְחִיָּה, וְהוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ”. לפני כן כתב שאול באותו הפרק: “הָרוּחַ עוֹזֶרֶת לָנוּ בְּחֻלְשׁוֹתֵינוּ, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. וְאוּלָם הָרוּחַ עַצְמָהּ מַפְגִּיעָה בַּעֲדֵנוּ בַּאֲנָחוֹת עֲמֻקּוֹת מִמִּלִּים. וְהַבּוֹחֵן לְבָבוֹת יוֹדֵעַ אֶת מַחְשְׁבוֹת הָרוּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַפְגִּיעָה בְּעַד הַקְּדוֹשִׁים בְּהֶתְאֵם לִרְצוֹן אֱלֹהִים.” (פס’ 27-26). כפי שיש לעיתים מצבים בחיינו בהם אנחנו לא מצליחים להסביר את רצוננו אלא רק להביע את רגשות מסוימים, כך רוח הקודש מפגיעה במקומנו את מה שאנחנו לא מצליחים לומר במילים. חישבו על מצב בו הייתם כלכך מתוסכלים, שכל מה שיכולתם לעשות היה רק לבכות מול אלוהים, מבלי להוציא מילה. שם, רוח הקודש נכנסת לפעולה בעודה מַפְגִּיעָה בַּעֲדֵנוּ בַּאֲנָחוֹת עֲמֻקּוֹת מִמִּלִּים. #### **מתי עלינו להתפלל?** דבר אלוהים מצווה עלינו להתפלל בכל עת (הראשונה לתסלוניקים ה׳ 17). צ’ארלס ספארג’ן אמר: > ״התפילה מושכת בכבל מלמטה, והפעמון הגדול מצלצל למעלה באוזניו של אלוהים. יש שבקושי מזיזים את הפעמון, מכיוון שתפילותיהם חלשות וחסרות חיים. יש שמושכים בחבל מפעם לפעם. אך זה שמתקשר עם השמים הוא מי שאוחז בחבל בחוזקה ומושך בו באופן מתמיד בכל כוחו.״ **צ'ארלס ספארג'ן** מגדולי המטיפים אנחנו יכולים להתפלל תכופות במשך היום, ובכך להביע את מסירותנו לאלוהים בזמן שאנחנו עסוקים בחיי היומיום. תפילות יכולות להיות קצרות וספונטניות. יש המתחילים כל בוקר בתפילה. יש שבמשך היום מרכזים את מחשבותהם באלוהים, משוחחים איתו לעיתים קרובות, מהללים אותו ומודים לו על טובו, אהבתו וחסדו. מומלץ להתפלל ולבקש חוכמה בקשר לאין ספור החלטות שעלינו להחליט מדי יום. להתפלל עבור ישועתם של ידידים וזרים או רפואה לחולים – באותה הרגע שאנחנו שומעים על כך. אין צורך שתמיד נכרע ברך, או אפילו שנמצא חדר שקט להתפלל בו. אלוהים רוצה שנהיה בקשר איתו כל היום בכל מקום שבו אנחנו נמצאים. אנחנו יכולים להתפלל במכונית, תוך כדי הדחת כלים או בזמן שאנחנו מטיילים ברחוב. ככל שאנחנו מרבים לשתף את אלוהים במחשבותינו ובתאוותינו, הופך הקשר שלנו איתו למשמעותי יותר ואנחנו הולכים ומתקרבים אליו. #### **מה עלינו לכלול בתפילותינו?** אומנם אין נוסחה קבועה, אך עלינו לכלול מספר מרכיבים חיוניים בקשר שלנו עם אלוהים: הלל, התוודות, הודייה ותחינה. מרכיבים אלה הועילו למשיחיים רבים ועזרו להם לפתח חיי תפילה מלאים יותר. על המרכיבים הללו הרחבנו בסרטון. #### **מקור הכוח שלנו** הכוח שלנו איננו טמון בכסף, גאונות או עבודה מסורה. הדברים שהקהילה זקוקה להם היום אינם מכשירים טובים יותר, ארגונים טובים יותר או שיטות חדשניות יותר, אלא בני אדם שרוח הקודש יכולה להשתמש בהם: אנשי תפילה, גיבורי תפילה. רוח הקודש לא פועלת באמצעות שיטות, אלא באמצעות בני אדם. היא איננה צולחת על מכשירים, אלא על בני אדם. היא לא מושחת תוכניות אלא בני אדם– אנשי תפילה. #### **הלל** סגידה לאלוהים פירושה להשתחוות לו ולהלל אותו, לכבד אותו ולרומם אותו בליבנו, במחשבותינו ובשפתינו. דבר אלוהים מלמד אותנו שאבינו רוצה קשר עם ילדיו, וסגידה מהווה מרכיב חיוני בקשר זה (יוחנן ד׳ 24-23; עברים י״ב 28). הסגידה מביעה את ביטחוננו המוחלט בו ומשקפת את הביטחון שלנו שהוא שומע אותנו. הסגידה מפגינה את הכבוד, היראה, האהבה והתודה שלנו לו. #### **התוודות** כשהתפילה שלנו מתחילה בסגידה, רוח הקודש מקבלת את ההזדמנות לגלות חטא נסתר בחיינו שעלינו להתוודות עליו. כשאנחנו רואים את אלוהים בטהרתו, בקדושתו ובאהבתו, אנחנו מבינים פתאום עד כמה אנחנו חוטאים ובלתי ראויים. ההתוודות על חטא וקבלת סליחה מאלוהים משקמת את הקשר שלנו איתו ומאפשרת קשר נקי כדי שאלוהים יוכל לשמוע את תפילותינו ולענות עליהן (הראשונה ליוחנן א׳ 9-7). #### **הודיה** אין דבר המשמח את אלוהים יותר מהבעה מתמשכת של אמונתנו. האם יש דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר לומר לו “תודה”? דבר אלוהים מצווה עלינו להודות על כל דבר (הראשונה לתסלוניקים ה׳ 18). גישה של הודייה מאפשרת לנו לדעת שאלוהים שולט בכל– לא רק בברכות, אלא גם בבעיות ובצרות. כשאנחנו מתקרבים לאלוהים בלב מלא תודה, הוא מתחזק ופועל למעננו. לעומת זאת, רוח ביקורתית וחסרת אמונה מעציבה את אלוהים ומאפילה על מאמציו לברך אותנו, להעשיר אותנו ולהשתמש בנו לתפארתו. הידעתם שהמילה "תודה" מופיעה בתנ"ך אך ורק בהקשר של הודיה לאלוהים? #### **תחינה** התחינה כוללת בקשות עבור הצרכים שלנו והפגעה עבור אחרים. עלינו להתפלל על כל דבר לפרטיו. לדוגמה, כאשר אתה משוחח עם אלוהים, בקש שהאדם הפנימי שלך יתחדש ויהיה רגיש ומחוזק בכל עת ברוח הקודש. התפלל על הצרות שלך, בקש חוכמה והדרכה, בקש כוח להתנגד לפיתוי, בקש נחמה בתקופות של צער, התפלל על כל דבר (פיליפים ד׳ 6). אחר כך התפלל עבור אחרים– בת זוגך, הילדים, הוריך, שכניך וידידיך. התפלל עבור מנהיג הקהילה שלך והפעילויות השונות בקהילה, ועבור משיחיים אחרים שאלוהים הטיל עליהם אחריות מסוימת. התפלל עבור האנשים בשלטון (הראשונה לטימותיאוס ב׳ 2-1). התפלל במיוחד עבור בני אדם שיוושעו, עבור הזדמנות יומיומית לבשר על המשיח, עבור פעולת רוח הקודש ועבור התגשמות השליחות הגדולה (הראשונה לטימותיאוס ב׳ 4-3). התחל במקום הלימודים שלך או במקום מגוריך. התפלל והתחל לחפש מאמינים  אחרים שתוכל ליצור עימם שותפות בתפילה (מתי י״ח 19). מרכיבים אלה– סגידה, התוודות, הודייה ותחינה– הועילו למשיחיים רבים ועזרו להם לפתח חיי תפילה מלאים יותר. --- **תפילה אפקטיבית** | **א** | **רובוט מתפלל** | |---|---| 1. נניח שמישהו השקיע את הזמן ופיתח רובוט מדבר, אשר מתפלל בלי הפסקה. כל תפילה של הרובוט היתה לפי הכתובים וכללה הערצה, התוודות, הודיה ותחנונים. האם אתה חושב שאלוהים יקשיב לתפילות של הרובוט הזה? מדוע? 2. אילו דברים אנו יכולים ללמוד מהדוגמה הזו על הטבע האמיתי של תפילה אפקטיבית? | **ב** | **סיבות להתפלל** | |---|---| ירמיהו ל"ג:3                          1.    אילו הבטחות אלוהים נותן בנוגע לתפילותינו? מרקוס א':35-38                      2.    מאילו סיבות ישוע התפלל? לוקס ה':15-16 ויוחנן ה':30 מתי ז':7-11                            3.    אילו סיבות ישוע נותן בקטע זה לבילוי זמן בתפילה? | **ג** | **תפילת האדון** | |---|---| מתי ו':9-13                            1.    מאילו סיבות ישוע פונה אל אלוהים כאל אב, במקום באיזשהו שם אחר? 2. באילו דרכים אנו יכולים לנסח "יתקדש שמך" (פסוק 9) כדי לעזור לנו להבין טוב יותר מה ישוע התכוון? 3. מנה מספר דברים שעולים בראשך כשאתה חושב על המילה "מלכות"? 4. לְמה אתה חושב שישוע התכוון בביטוי "מלכותך" (המלכות שלך) בפסוק 10? 5. ישוע מדריך אותנו לבקש מספר בקשות. כל אחת מהן מייצגת הפצרה פשוטה אל האב. צורת הפועל ביוונית (ציווי) מבהירה שישוע אינו מבקש מאיתנו לבטא את תקוותנו לעתיד, אלא הוא מדריך אותנו להתפלל בציפייה שהאב יספק את הבקשה. לאור זה, מה אתה חושב הן הסיבות שישוע מבקש מאיתנו להתפלל "תבוא מלכותך"? 6. איך ניתן לתאר את היחס בין "תבוא מלכותך" ו"ייעשה רצונך"? 7. לאילו דברים ישוע התייחס שהוא אמר לבקש מהאב לספק "את לחם חוקנו היום"? 8. מדוע ישוע חשב שזה חשוב לכלול את פסוק 12 בתפילתו? 9. איך תתאר את תחומי האחריות של האדון בנוגע לפיתוי ולרוע שמסביבנו? 10. באילו דרכים החלק האחרון של פסוק 13 הוא סיום משמעותי לתפילת האדון? | **ד** | **מנטליות של ממלכה** | |---|---| 1. מה לדעתך זה אומר שיש "מנטליות של ממלכה"? ישעיהו ט':5,6 ,י"א:1-9,            2.    איך לדעתך תיראה האומה הזאת אם מלכות אלוהים היתה באה לארץ? איך לדעתך ס"ה:19-23 והתגלות י"א:15          העיר שלנו היתה נראית? 3. אילו דברים אנו יכולים לבקש מאלוהים שהוא יעשה בעיר שלנו, באומה שלנו, ובכל העולם שתוצאתם תהיה בואה של מלכות המשיח? | **ה** | **נקודה לפעולה** | |---|---| תכנן לבלות זמן בתפילה השבוע עבור הדברים שסיכמת בשיעור זה שתוצאתם תהיה בואה של מלכות המשיח. 1. ספרי פרשנות ליוונית עתיקה מסבירים את משמעות המילה בתור: *"Uttering of nonsense syllables common to magical incantations in the pagan religions of Jesus’ day", "Repetition of meaningless syllables", "To repeat the same sounds", "To blubber nonsensical repetitions", "Vain repetitions".*   ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה **תגיות:** תלמידות --- ### [כוחה הפסיכולוגי של המסורת ("התורה שבעל-פה")](https://igod.co.il/true-judaism/כוחה-הפסיכולוגי-של-המסורת-התורה-שבעל/) **Published:** מאי 3, 2018 **Author:** גולן ברושי **Content:** כאשר תבע רבי עקיבא את הביטוי: "מסורת – סייג לתורה",[\[1\]](/#_ftn1) ספק אם אפילו הוא יכול היה לשער מה תהא השפעתה של מסורת התושב"ע על עם ישראל במרוצת הדורות. אלפי שנים של שלטון דת ההלכה על העולם היהודי, הצליחו למחוק כמעט לחלוטין את השפעת ריבוי הזרמים שרווח בקרב העם היהודי בתקופת בית שני.[\[2\]](/#_ftn2) כאלפיים שנה עברו מן העת בה השתלטה כת הפרושים על העולם היהודי ומאז מזוהה היהדות באופן כללי עם המסורת הרבנית, על כל הלכותיה, סמליה ומנהגיה. במובן זה, לא יועילו טיעונים רציונליים המוכיחים את חוסר אמתותה של התושב"ע והמסורת הרבנית, שכן מזה אלפי שנים קשורה מסורת זו בעבותות פסיכולוגיים עם הנפש היהודית. גם כאשר כל העובדות מוכיחות אחרת, למסורת קבוצתית רבת שנים יש כוח פסיכולוגי אדיר על הפרט, עד כדי הבאתו לידי הכחשת האמת, על מנת שלא להיתפס כ"שונה" משאר העדר. חוקרים שנדרשו לשאלת מעמדו של הפרט אל מול נחשול של מסורת בת אלפי שנים, מצאו כי כיוון שהמסורת הדתית משקפת את הצטברותם של ערכים ונכסים תרבותיים, רוחניים ורגשיים, נעשה האדם "למעין עבד של מסורות ומנהגים קפואים, ושל דעות ואמונות מקובלות מימים ימימה, אשר במקרים רבים משמעותם כבר אינה נהירה ומובנת לו".[\[3\]](/#_ftn3) המסורת הדתית הופכת לעוגן מרכזי, המקנה לאינדיבידואל אורחות חיים, הרגלי מחשבה ודפוסי התנהגות מוכרים אשר יסודותיהם כוננו על ידי אבותיו ועתה עומדים לרשותו. אין פלא אפוא, כי היהודים בישראל, גם אם אינם מגדירים עצמם דתיים, מתרפקים על המסורת הדתית כברירת מחדל המגבה את הבסיס הפסיכולוגי לזהותם היהודית.[\[4\]](/#_ftn4) המסורת מהווה אם-כן קשר חשוב בין העבר להווה.[\[5\]](/#_ftn5) יתרה מכך, היחס למסורת מושפע גם מתחושה פסבדו-אינסטינקטיבית כי כל מסורת עתיקה ובעלת משקל, מלווה בסמכות שאסור לו לאדם להפר. התלמוד ניסח זאת כך: "אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים" (בבלי, שבת קי"ב ע"ב). משום כך, חובה לקבל את מרותם ומסורתם של חז"ל והפרתן תחשב לחילול הקודש, לחטא ולסטייה מרוח היהדות.[\[6\]](/#_ftn6) לכן, אפילו יהודים חילוניים שהתרופפה זיקתם למסורת הדתית, עלולים יהיו לחוש תלושים במידה כזו שתגרום להם, לא רק לייסורי מצפון אלא אף להתגוננות אינסטינקטיבית מכל דבר חדש או אחר העלול לאיים על אותה מסורת עתיקה אשר עִמָּה הם מזוהים.[\[7\]](/#_ftn7) כוחה והשפעתה של מסורת דתית, [התורה שבעל-פה](https://www.oral.law), נובע דווקא מהאופי השמרני והנוקשה שלה; לפיכך, אפילו אדם חילוני המתנגד נחרצות לדת, מושפע באופן פסיכולוגי עמוק, בעל כורחו ולעיתים בבלי-דעת, מהמסורת הדתית שאליה השתייכו אבותיו.[\[8\]](/#_ftn8) שורשיה הפסיכולוגיים של הדת אינם נמחקים בנקל ואורח החיים החילוני במדינה המודרנית אינו גואל את האדם לחלוטין ממסורת אשר אותה עודנו מזהה עם כור מחצבתו.[\[9\]](/#_ftn9) בשל כך, לא מפתיע למצוא יהודים רבים אשר התנתקו מאורח חיים אורתודוקסי ומהאמונה באלהים חיים, אך בד בבד שומרים על מנהגי ההלכה הרבנית, מתוך מחויבות עצמית להמשיך את מסורת אבותיהם ומתוך רצון לשמר את אחדות עם ישראל.[\[10\]](/#_ftn10) תחת מרותה של היהדות הרבנית, התבטא ייחודו של עם ישראל במיזוג בין הדת לבין הלאומיות. כיום, מיזוג זה אינו קיים יותר ולכן אדם חילוני לגמרי עדיין ייחשב כבן ללאום היהודי. עם-זאת, הצורך של החילוני בזיקה למורשת התרבות היהודית של עם ישראל מתעלת אותו חזרה לחיקה של מסורת דרבנן.[\[11\]](/#_ftn11) לצד היהודי החילוני, גם אחיו הדתי נקלע למצב בו הוא אינו נדרש לאמת את מסורת הרבנים או לדרוש הוכחות לסמכותה הרוחנית של התושב"ע; אלפי שנות המסורת הביאו גם את האדם הדתי לשמור את מצוות ההלכה "על אוטומט", כדבר שבהרגל ואפילו אם פרקטיקה דתית שכזו תהא עבורו נטולת האל לגמרי.[\[12\]](/#_ftn12) במילים אחרות, הרגשות היהודיים המעורבים בתהליך הפסיכולוגי שמייצר את הזיקה למסורת הרבנית, די בהם כדי להצדיק את האמונה העיוורת בתושב"ע ובדת ההלכה. יתרה מכך, דחייתה של כל אמונה הנתפסת מאיימת או זרה למסורת הרבנית, מחזקת באדם היהודי – דתי או חילוני – את הסנטימנטים הכמוסים ביותר אשר דרכם הוא שומר על זהותו היהודית. בחשבון אחרון, סטייה מכל אמונה אלטרנטיבית זולת המסורת הרבנית, די בה כדי לתת ליהודי בן זמננו את התחושה כי זהותו היהודית עומדת איתנה.[\[13\]](/#_ftn13) ## "לא מאמין **בתורה שבעל-פה**? אתה כבר לא יהודי!" [התורה שבעל הפה](https://www.oral.law) חז"ל קבעו כי "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי";[\[14\]](/#_ftn14) נדמה כי מאחורי אמירה זו מסתתרת כמיהה רבנית להנחה מרחיקת לכת אחרת, לפיה כל הכופר במסורת הרבנית אינו נקרא יהודי. ואמנם, השחרור מעולה הכבד של התושב"ע אינו מצריך את הפרכתה הרציונלית בלבד; העם היהודי כיום עודנו אזוק למסורת זו בכבלים היסטוריים, תרבותיים ופסיכולוגיים, שמהם נדמה כי קשה יותר להשתחרר.[\[15\]](/#_ftn15) [\[1\]](/#_ftnref1) משנה, אבות י"ג. [\[2\]](/#_ftnref2) פרופ' יעקוב מלכין, במה מאמינים יהודים חילוניים?, רעננה, בהוצאת: ספרית פועלים, 2000: 35. [\[3\]](/#_ftnref3) יהושע רש (עורך), כזה ראה וחדש: היהודי החפשי ומורשתו, רעננה, בהוצאת: ספרית פועלים, 1986: 57. [\[4\]](/#_ftnref4) שם, עמ' 58. [\[5\]](/#_ftnref5) שם עמ' 64. [\[6\]](/#_ftnref6) שם, עמ' 59. [\[7\]](/#_ftnref7) שם, עמ' 65. [\[8\]](/#_ftnref8) שם, עמ' 70. [\[9\]](/#_ftnref9) שם, עמ' 37. [\[10\]](/#_ftnref10) פרופ' יעקוב מלכין, במה מאמינים יהודים חילוניים?, רעננה, בהוצאת: ספרית פועלים, 2000: 32. [\[11\]](/#_ftnref11) שם, עמ' 34, 37. [\[12\]](/#_ftnref12) כפי שכתב ד"ר רוני בר לב, שחקר את אמונת החסידות, בספרו: "אמונה רדיקלית: אוונגרד האמונה של רבי נחמן מברסלב", בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2017: 22. ראו ביטוי לרעיון זה גם בספרו של אריק פרום, "והייתם כאלהים", בהוצאת א. רובינשטיין, ירושלים, 1975: 22. [\[13\]](/#_ftnref13) ראו דיון נרחב בספרם של פרופ' אבי שגיא ופרופ' צבי זוהר, "מעגלי זהות יהודית בספרות ההלכתית", רעננה, בהוצאת: הקיבוץ המאוחד, 2000: 9-11, 33-57. [\[14\]](/#_ftnref14) בבלי, מגילה י"ג ע"א. [\[15\]](/#_ftnref15) על-כן אין להתפלא על ריבוי אלה המכנים עצמם "מסורתיים", או בעלי מידה של זיקה למסורת, אף על פי שאינם דתיים אלא מגדירם עצמם חילוניים (כפי שהעיר ד"ר יעקב ידגר, בספרו: "מעבר לחילון: מסורתיות וביקורת החילוניות בישראל", רעננה, בהוצאת: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד, 2012: 47, 128). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב **תגיות:** התורה שבעל-פה, תורה בעל פה, תושבע --- ### [מהי זהותו של קורבן הפסח? יציאת מצריים חדשה? תחייתו של קורבן הפסח](https://igod.co.il/true-judaism/מהי-זהותו-של-קורבן-הפסח-יציאת-מצריים-חד/) **Published:** אפריל 2, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מהי זהותו של קורבן הפסח? יציאת מצריים חדשה? תחייתו של קורבן הפסח") מהי זהותו של קורבן הפסח, הצפון בתוך ההגדה של ליל הסדר? האם עם ישראל ימצא סוף כל סוף את האפיקומן האמיתי המסתתר בין דפי ההגדה? מתוך ההגדה של פסח: "צָפוּן: אחר גמר הסעודה לוקח כל אחד מהמסבים כזית מהמצה שהייתה צפונה לאפיקומן ואוכל ממנה כזית בהסבה. וצריך לאוכלה קודם חצות הלילה. לפני אכילת האפיקומן יאמר: זֵכֶר לְקָרְבָּן פֶּסַח הָנֶאֱכַל עַל הָשוֹׁבַע". חג הפסח מתקרב, וכולנו נחגוג את גאולת עם ישראל ממצריים על ידי אלוהינו! אבל אם פותחים את ספר ישעיה, הנביא מרמז לנו על מעין יציאת מצריים חדשה – הגאולה מחטאים וישועה לחיי הנצח בזכות אלוהינו הקדוש! שתפו את סרטון הבשורה העוצמתי הזה עם חבריכם ומשפחתיכם על מנת לשמוע על סיפור הישועה ולמצוא את התקווה שיש לנו במשיח ישוע. נשמח מאוד לשוחח, להסביר ולענות על שאלות בנוגע לאמונה המשיחית – אם הינך מעל גיל 18. <https://wa.me/972546599908> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מועדי ישראל, פסח **תגיות:** ווידאו --- ### [איפה השה? | מה הקשר בין עקדת יצחק לחג הפסח?](https://igod.co.il/true-judaism/איפה-השה-מה-הקשר-בין-עקדת-יצחק-לחג-הפסח/) **Published:** אפריל 7, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "איפה השה? | מה הקשר בין עקדת יצחק לחג הפסח?") רגע, רגע… שכחנו את הדבר הכי חשוב! בדיוק כמו שיצחק שאל את אביו: "אבא, איפה השה?" – גם אנו שואלים את אותה השאלה בליל הסדר. ותופתעו לגלות, כי התשובה נמצאת דווקא בעקדת יצחק! חז׳׳ל וחיבורים יהודיים נוספים מהעת העתיקה ממקמים את עקדת יצחק במרכז סיפור הפסח, במקום את יציאת מצרים. אברהם עונה ליצחק שאלוהים ׳יראה לו את השה לעולה׳׳, ואז אנו נתקלים שוב בשה ביציאת מצרים, כאשר בני ישראל צוו למרוח את דם השה על משקוף ביתם ובכך ניצלו וזכו לגאולה! ואז אנו פוגשים את השה שוב בישעיהו נ׳׳ג! ׳׳כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה…׳׳, בדיוק כמו יצחק ושה הפסח, גם המשיח היה כשה לעולה. ובזכות קורבנו של המשיח, בני ישראל יגאלו! יוחנן המטביל היה הראשון לזהות את השה המובטח, המשיח, באומרו על ישוע: ׳׳הנה שה האלהים הנושא חטאת העולם!" הצטרפו אלינו למסע מקראי בעקבות שה האלוהים וגלו את השורשים היהודיים של חג הפסח ואת הגאולה המובטחת שהכין אלוהים לעם ישראל! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מועדי ישראל, פסח **תגיות:** ווידאו --- ### [ל"ג בעומר - סוד ההילולה סביב רשב"י בהר מירון](https://igod.co.il/true-judaism/לג-בעומר-סוד-ההילולה-סביב-רשבי-בהר-מיר/) **Published:** מאי 23, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ל"ג בעומר - סוד ההילולה סביב רשב"י בהר מירון") תשאלו את עצמכם – מדוע אנו חוגגים את ל"ג בעומר? שאלה קשה במיוחד. הפעם ג'וני וגולן בוחנים לעומק את משמעות החג ומגלים מסקנה חשובה מאוד שאף פעם לא טרחו לספר לנו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ל״ג בעומר, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [יום כיפור: הסוד בתלמוד שאף אחד לא עלה עליו! מיהו הקורבן האחרון של יום כיפור?](https://igod.co.il/true-judaism/יום-כיפור-הסוד-בתלמוד-שאף-אחד-לא-עלה-על/) **Published:** אוקטובר 1, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "יום כיפור: הסוד בתלמוד שאף אחד לא עלה עליו! מיהו הקורבן האחרון של יום כיפור?") יום כיפור הוא מועד נחמד. תפילות, צום, כפרת חטאים – ככה כל שנה. אם שמותינו עתידיים להיחתם לעולמים בספר החיים, למה אנחנו צריכים לעשות את כל זה שוב שנה אחר שנה? פעם אחת לא מספיקה? התנ"ך מגלה לנו שהחזרתיות הזו היא אמורה להיות רק זמנית! היא רק צל של כפרה מוחלטת ונצחית של משהו שיספיק לעולמים – המשיח. הוא נגלה אלינו בברית החדשה, הספר היהודי שנגלה מאלוהים על מנת לעשות לנו סדר במערכת הקורבנות הזמנית, עד בואו של הקורבן הנצחי והאחרון. רוצים להכיר את המשיח היהודי מקרוב? קראו את הברית החדשה! <https://bible.new/read/> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יום כיפור, מועדי ישראל **תגיות:** ווידאו --- ### [אוי לארצי - שיר שנכתב בצל המלחמה | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/iron-swords/אוי-לארצי-שיר-שנכתב-בצל-המלחמה-דרור-מו/) **Published:** פברואר 1, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אוי לארצי - שיר שנכתב בצל המלחמה | דרור מוסיקה") תוכלו להוריד ולהאזין גם ברשתות! [https://distrokid.com/hyperfollow/de8…](https://distrokid.com/hyperfollow/de85181/-------feat-yuval-vahav-avi-singolda---) --- **כיצד נכתב השיר** בשבת בבוקר, השביעי באוקטובר, חיינו השתנו. המתקפה הרצחנית על מדינת ישראל גרמה לרבים, וגם לי, לתדהמה, לעצב, לדאגה גדולה. כבר למחרת בבוקר חשבנו על דרכים לעזור ולו במעט. מכיוון שאינני חייל מילואים עוד (בכל זאת יש לי תשעה נכדים…), הדרך היעילה ביותר הייתה פשוט להיכנס לרכב ולהוביל לחיילים ולאזרחים בחזית כל דבר שנוכל. וכך היה. כבר למחרת שכרה המכללה למקרא רכב והחלה לרכוש ציוד נדרש ולהעביר אותו לאזרחים ובעיקר לחיילים בשטח. וכך, ביום שני, התשיעי באוקטובר, מצאתי את עצמי יושב ברכב ונוסע דרומה. האווירה הייתה קשה. הכבישים היו ריקים כמעט לחלוטין, פרט לרכבי כוחות הביטחון, איש לא הסתובב בדרום. חלונות כלי הרכב הצבאיים והמשטרתיים שנעו היו פתוחים, ומתוכם בצבצו קני רובים. בכל כמה דקות נשמעו הזעקות צבע אדום ופיצוצים, ומעת לעת ירי מנשק קל — עדות להיתקלויות של חיילי צה"ל במחבלי החמאס שעדיין הסתובבו בשטח. התחושה הייתה קשה. נכנסתי לשדרות שנראתה כעיר רפאים, למרות שכל תושביה עדיין היו בה. הבטתי אל הבתים ויכולתי להבחין באנשים המציצים דרך התריסים המוגפים. המחזה היה נורא. מדי פעם עצרתי בצד הדרך וכתבתי את תחושותיי: "אוי, אין פה חיים"; "שדרות לעולם לא תתאושש"; "אוי לנו, הכול התפרק". משם המשכתי לקיבוץ רעים. הקיבוץ היה סגור, אבל העיניים הצליחו לראות יותר משהיה ראוי להן. יצאתי משם, עצרתי שוב בצד הדרך וכתבתי על מה שראו עיניי, על הריחות שעלו באפי, על תחושת האובדן והדאגה שאפפו אותי. "לעולם לא נחזור לכאן", חשבתי וכתבתי. בדרך חזרה עוד ראיתי מעט מניצולי המסיבה מרעים. הם נראו המומים… לא דיברנו… הנחתי במקום כמה ארגזים עם כריכים ונסעתי משם. כך, יום אחר יום, נסעתי וכתבתי. נפשי סערה בתחושת כאב נוראית. תהיות על עתיד יישובי הדרום ועתיד המדינה הציפו את ראשי. עוד יום ועוד יום, והירי לעבר הדרום נמשך, קולות ההיתקלויות לא נעלמים… מה יקרה לנו? האם יום אחד ישובו יישובי הדרום לשגשג ולפרוח? לאחר כשבוע, פגשתי בחור שעל החולצה שלו היה כתוב "קיבוץ רעים". הוא סיפר לי שהוא נמצא בקיבוץ ומידי יום משקה את העציצים בבתים של אלה שעזבו. "כשהם יחזרו הם ישמחו לראות את הפרחים שלהם פורחים", הוא אמר. נכנסתי לרכב, מלא תקווה, וכתבתי: "יש קרן אור, נתגבר על הכול. ישראל תנצח. הדרום ישגשג. אלוהי ישראל חי וקיים!" לאחר זמן מה הבטתי אל השורות שנכתבו שם – לצלילי טילים ואזעקות, למילים שנכתבו ביד רועדת ובלב שבור, ולאלה שבאו אחריהן, שביטאו תקווה, אמונה וביטחון בצור ישראל. הן האלוהים הבטיח להיות איתנו, עם עמו. הן "עמנו־אל". לאט לאט הפכו המחשבות לשורות ולחרוזים, נוספה להן מנגינה, והתוצאה היא השיר **"אוי לי ארצי"**. ברצוני להודות לכל השותפים לעשייה, לאלה שעודדו, תמכו, העירו והאירו. תודה לאל על נאמנותו הבלתי מסויגת לעמו. **איתן קשטן** --- **קרדיטים** מילים ומנגינה: איתן קשטן עיבוד: גל פדה שירה: יובל והב קולות: גל פדה, יובל והב גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה גיטרה בס: אבי יפרח קלידים: גל פדה כינורות: הקוורטט של מריה הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: יונתן דנינו ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, חרבות ברזל **תגיות:** ווידאו --- ### [אלוהיי - מבוסס על תהלים צ"א | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/iron-swords/אלוהיי-מבוסס-על-תהלים-צא-דרור-מוסיקה/) **Published:** פברואר 18, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אלוהיי - מבוסס על תהלים צ"א | דרור מוסיקה") תוכלו להוריד ולהאזין גם ברשתות! <https://distrokid.com/hyperfollow/92391e2/h4d7OSlNaCb> בתקופה שבה נדמה שאנשים חיים רק לרגע, תהלים צ״א הוא מזמור שקורא לאדם לבטוח באלוהים, בכל עת! אם נהפוך את אלוהינו למקום המנוחה שלנו, הוא לעולם לא יעזוב אותנו! **קרדיטים** מילים: מבוסס על תהלים צ״א לחן: אלכס אטלס עיבוד: גל פדה שירה: יובל והב קולות: גבריאלה זכרצ׳נקו, גל פדה, אליאור ריכטר, הדס זכרצ׳נקו, הדס צדוק, יובל והב גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה גיטרה בס: אבי יפרח קלידים, תופים וכלי הקשה: גל פדה כינורות: הקוורטט של מריה הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: יונתן דנינו אֹמַר לַיהוָה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי – אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ כִּי הוּא יַצִּילֵנִי מִפַּח יָקוּשׁ – אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לִי וְתַחַת כְּנָפָיו אֶחְסֶה – אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ כִּי יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן – אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ כִּי אַתָּה יְהוָה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ – אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ מַלְאָכָיךָ תְצַוֶּה לִּי לִשְׁמֹר בְּכָל דְּרָכַי – אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאֵרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי – אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ כִּי יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן – אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, חרבות ברזל **תגיות:** ווידאו --- ### [איך זה קרה - שיר של תקווה וזכרון השואה | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/iron-swords/איך-זה-קרה-שיר-של-תקווה-וזכרון-השואה-דר/) **Published:** מאי 4, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "איך זה קרה - שיר של תקווה וזכרון השואה | דרור מוסיקה") איפה אלוהים היה בשואה? במשך כל שנותיי כמשיחי נשאלתי אין ספור פעמים את השאלה המטרידה: היכן אלוהים היה בזמן השואה? אני יודע שאלוהים הוא אלוהי ישראל, שהוא אוהב וכל יכול ולכן התקשיתי לענות על השאלה הזו אפילו לעצמי, קל וחומר לאחרים. איך זה קרה? אלי היקר, איך זה קרה?! לָמה אלוהים אפשר לשואה הנוראה להתרחש? לָמה הוא החריש כשמיליונים מבני עמו האהוב צעדו למחנות ההשמדה כצאן לטבח? בכנות אני מודה – אינני יודע! אבל בכך לא תם הסיפור. מנקודת ראות אנושית לעמי היקר, עמו האהוב של אלוהים, לא היה כל סיכוי לשרוד ובוודאי שלא לצאת מהזוועה הנוראה ולהקים מדינה מודרנית ומשגשגת. כן, זה קרה! כן, זה קרה! נכון, אין לי תשובה מספקת לשאלה "איך זה קרה?", או "לָמה זה קרה?", אבל אני יודע שאלוהים לא שכח את עמו ולא החריש – הוא נכח שם ובסופו של דבר גאל את עמו מהתופת הנוראה, קיבץ את בניו והוביל אותם, אותנו, להקים את מדינת ישראל האהובה. לָמה זה קרה? אינני יודע. לְמה זה קרה אני יודע היטב – לנצח נועד ישראל לברכה! --- **קרדיטים** מילים ומנגינה: איתן קשטן עיבוד: גל פדה שירה: יובל והב קולות: גבריאלה זכרצ'נקו, הדס זכרצ'נקו, שירי רגב, גל פדה גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה גיטרה בס: אבי יפרח קלידים וכלי הקשה: גל פדה הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: יונתן דנינו ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, חרבות ברזל **תגיות:** ווידאו --- ### [נושא את עיניי אל ישוע | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/iron-swords/נושא-את-עיניי-אל-ישוע-דרור-מוסיקה/) **Published:** מרץ 3, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "נושא את עיניי אל ישוע | דרור מוסיקה") תוכלו להוריד ולהאזין גם ברשתות! Spotify [https://shorturl.at/buV47](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbHRNMFU0TjV4SHdWdFE5Z1FWR0pwbElfYUowZ3xBQ3Jtc0tudWZRT09HcXA4Z1VTN1ZQel9uYjhrYnExR1gtNW5DX2Y4UHV6OVNOcmNBSjlNOHB2cE9uUzdvbUdCYzZxTEx1MWFpUHN3R1BYZzZpeEg2UmtmOGhqUDFFLW1odEtWUnp4bHNMcVh0M0RJNFZMajZXaw&q=https%3A%2F%2Fshorturl.at%2FbuV47&v=5g_s00PR89Y) Apple Music [https://shorturl.at/asyz1](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqa094YnVwTlhneXNYMVpLTFlySjR4SWRuZjN5Z3xBQ3Jtc0tuazZxVG9HZF92WnM4UlFLRmx3R0UzNy1qSUdBR2NwQ2VUSXk0cThWQ3VETXljdDJ4ODYyVlVlSVVzaHFNRk15aER2aEhWRmJ3WGppZVVTZVB1RTRPTnBTcHM1SkE2RnM3V1lhTi1MZ2tTY1JZOW14VQ&q=https%3A%2F%2Fshorturl.at%2Fasyz1&v=5g_s00PR89Y) מילים: בניסיון להביט על חיי מעיניו לזכור כי הכל לטובת אוהביו נושא את עיניי אל ישוע אז מחושך לאור, מייאוש לתקווה ישנה מבטי, ימלא בשמחה נושא את עיניי אל ישוע נוצר את ליבי בליבו ממקד מבטי במושיע הן תקוותי היא רק בו אם דאגה ויראה את ליבי מְציפים מרפה ויודע כי הוא אלוהים נושא את עיניי אל ישוע לא בכוחי כי אם רק ברוחו יום אחר יום שוב אצעד בחסדו מביט אל הנצח אל כס האדון אל היום בו יסיר כל כאב ויגון נושא את עיניי אל ישוע לאחד שנשא את חטאי על עצמו ובכך לי נתן חיי נצח איתו מביט רק בו, רק בו כשהחושך יורד – רק בו בין הגלים – רק בו כשהפחד עולה – רק בו כשהספק ממלא – רק בו מילים ולחן: נראל בן-עמי שירה: קרן סילבר, רבקה דיוויס, שירי רגב, הלן ילמה, נראל בן-עמי גיטרה אקוסטית וחשמלית: ג׳יימי הילסדן גיטרה אקוסטית: יונאס סטאפיין גיטרה בס: מידד כהן תופים: מייצ׳ק קייטלינסקי צ׳לו וכינור: כריסטוף לנקובסקי הקלטת קולות ושותף בהפקה: אבי פרודין פסנתר, עיבוד והפקה מוזיקלית: פאבל זארקי הוקלט באולפני ״פואבלו״ (ורשה, פולין), ויובל אומנויות (יד השמונה, ישראל) מיקס ומאסטר: רוברט זידלו צילום: משה מאלספין (Lightwaves Media Studio), ג'רמיה קאופמן תאורה: שחר ולי אלפי איפור ועיצוב שיער: דיאנה פרנקל בוון, רבקה דייויס מלבישה: מעיין רותם תודה למכללה למקרא ולקהילת ירושלים בית גאולה על התמיכה והעזרה בהפקת השיר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, חרבות ברזל **תגיות:** ווידאו --- ### [הטיעון הקוסמולוגי ומדע הקוסמולוגיה](https://igod.co.il/science-faith/הטיעון-הקוסמולוגי-ומדע-הקוסמולוגיה/) **Published:** ספטמבר 23, 2017 **Author:** וויליאם ליין קרייג **Excerpt:** אחת מן ההתפתחויות המרשימות של המדע המודרני היא התגלית שהיקום הינו בעל התחלה מוחלטת לפני זמן סופי. בעשורים האחרונים מודלים חלופיים כאלו ואחרים הוצעו במטרה להראות כי בכל זאת היקום הוא נצחי וחסר התחלה . מאמר זה יסקור את המודלים השונים שהתיימרו להוות חלופה למודל הסטנדרטי של המפץ הגדול ונראה כי אף אחד מהם לא מצליח להראות כי היקום יכול להיות נצחי בעברו. **Content:** **טיעון הכלאם** טיעון הכלאם הקוסמולוגי הוא טיעון לטובת גורם ראשוני שברא את היקום. טיעון זה הולך כך: 1\. לכל מה שמתחיל להתקיים יש גורם. 2\. היקום החל להתקיים. 3\. לכן ליקום יש גורם. לרוב, אתיאיסטים מנסים לערער על הסעיף השני בטיעון. לטענתם, קיימת אפשרות שליקום לא הייתה התחלה. יש להבין כי הטענה כי ליקום יש התחלה אינה תלויה על ממצאים אמפיריים (כמו ההתפשטות של היקום) אלא שניתן לבסס אותה מבחינה פילוסופית גרידא. לדוגמה, ניתן לטעון כי יקום חסר התחלה כרוך בעבר אינסופי, דבר שהוא איננו אפשרי מכיוון שמאורעות המתווספים אחד אחרי השני לא יכולים להרכיב סדרה אינסופית. מאורעות סופיים המתווספים אחד אחרי השני מרכיבים סדרה סופית בכל נקודת זמן, משום שסדרה אינסופית הינה גדולה מדי כדי להיות מורכבת מתהליך המתאפיין בהתווספות של מאורעות סופיים. אך במאמר הזה לא נתמקד על הטיעונים הפילוסופיים. אלא, נתמקד על ניסיונות מדעיים להימלט מהטענה כי ליקום הייתה התחלה. יוצגו מודלים חלופיים למודל הסטנדרטי של המפץ הגדול, ונראה כי מחד, הם מלאים בבעיות מהותיות, ומאידך, גם אם הם מצליחים, הם לא מראים כי היקום בעל עבר נצחי. **ראיות להתחלת היקום:** **התפשטות היקום:** מהמודל הסטנדרטי (פרידמן-למטרה) משתמע כי ליקום הייתה התחלה מוחלטת לפני זמן סופי. כמו שג'ון בארו ופרנק טיפלר כותבים בספרם "העיקרון האנטרופי": "בנקודה הסינגולארית, המרחב והזמן הגיעו לידי קיום. שום דבר לא התקיים לפני הנקודה הסינגולארית, אם היקום נוצר בסינגולאריות כזו, אז אכן יש לנו בריאה יש מאין".1 ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2017/09/45d3f548-6363-4688-a31b-07c37b81e189.webp "45d3f548-6363-4688-a31b-07c37b81e189 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")בנקודה הסינגולארית המרחב והזמן הגיעו לידי קיום שום דבר לא התקיים לפני הנקודה הסינגולארית למרות שהתפתחויות במחקר האסטרופיזיקה הביאו לשינויים במודל הסטנדרטי (כמו למשל שההתפשטות של היקום איננה קבועה אלא דווקא מאיצה) שום מחקר לא ערער על המסקנה הבסיסית של המודל, דהיינו שליקום הייתה התחלה מוחלטת. למעשה, בשנת 2003 אלכסנדר וילנקין יחד עם שני חוקרים נוספים, הראו כי תחת תנאי יחיד וכללי מאוד (שאם היקום התפשט בממוצע ההיסטוריה שלו) ליקום חייבת להיות התחלה.2 כל מרחב שבממוצע ההיסטוריה שלו התפשט (כלומר גם אם מרחב זה התכווץ חזרה בעבר אך היו לו יותר התפשטויות), חייב להיות סופי בעברו. מאז פרסום המחקר שלהם: קמו ונפלו מודלים שונים שניסו להתחמק מהתנאי של התיאורמה שלהם. אנו נתמקד במודלים הללו ונבחן את תוקפן. נתחיל בכך שהתיאורמה סגרה את הדלת למודל ההתרחבות הנצחית של אלן גות ואנדרי לינדה משום שהתרחבות כרוכה בהתחלה לפי התיאורמה. **4 המודלים הבאים מנסים להתחמק מהתנאי שבתיאורמה של וילנקין:** ### 1. התכווצות אינסופית (מרחב דה-סיטר) ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2017/09/images-1.jpg "images (1) - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") מודל זה מתיימר להתחמק מהתנאי של התיאורמה של וילנקין בכך שעל פי השערה זו, היקום היה יכול להתכווץ מנצח נצחים אל תוך סינגולאריות ואז להתפרץ אל תוך מצב מתפשט- המצב הנוכחי. כך שבמודל זה היקום לא נמצא בממוצע במצב של התפשטות (משום שבמהלך ההיסטוריה של יקום זה, היו יותר התכווצויות מאשר התפשטויות), ולכן והתיאורמה של וילנקין איננה תקפה לגביו. למרות שמודל זה אכן מצליח לחרוג מהתנאי של התיאורמה של וילנקין, אין מדובר במודל מקובל כיום על ידי קוסמולוגים. התיאורטיקן המפורסם ג'ורג' אליס מסביר כי קיימות שתי בעיות הקשורות אחת לשנייה. הוא מסביר שהבעיה הראשונה היא, שמודל זה מציב בעיית כוונון עדין. אליס כותב, "איך חומר המפוזר במקומות מנותקים וחסרי כל קשר סיבתי, יודע איך לקשר את התנועות שלו (והדחיסויות שלו) כך שהן יבואו יחד בצורה מדויקת בדרך הומוגנית בעתיד?" (התכתבות פרטית בין ג'ורג' אליס וג'יימס ד.סינקלייר 25 לינואר, 2006) מאחר ויקום זה הינו נצחי, לא קיים שלב בעברו, בו קיימת הגדרה של כוונון עדין של התנאים ההתחלתיים. מדובר כאן בבעיית כוונון עדין לא סיבתי. הבעיה השנייה במודל זה היא שככל שהיקום קורס ומתקדם לנקודה סינגולרית ממנה כביכול הוא יתפרץ, הקריסה נהיית יותר ויותר כאוטית ו״פרועה״ דבר שמביא למצב בו היקום לא יכול להתפרץ דרך הסינגולאריות אל תוך מצב התפשטותי. (Berlinsky, Khalatnikov & Lifshitz 1970) ### 2. מצב אסימפטוטי ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2017/09/maxresdefault-300x220.jpg "maxresdefault - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") במודל זה, לפני שהיקום החל להתפשט, הוא היה קיים במצב "קפוא". הוא לא התפשט. לכן, מודל זה גם מתחמק מהתנאי של התיאורמה של וילנקין, משום שהתיאורמה שלו תלויה בכך שהיקום התפשט בממוצע ההיסטוריה שלו. במודל הזה היקום הוא מעין "ביצה קוסמית" שהייתה קיימת תמיד עד שהיא נשברת, נפתחת ומביאה למצב של יקום מתפשט. הבעיה במודל הזה כמו שמראה[ אלכסנדר וילנקין](https://arxiv.org/pdf/1204.4658.pdf) היא בעיית הקריסה הקוונטית (מטסטביליות). היקום לא היה יכול להתקיים במצב קפוא ואסימפטוטי מכיוון שתמיד היה סיכוי לא אפסי שהמכניקה הקוונטית תביא אותו לקריסה אל תוך יקום מתפשט. אם כך, למה הקריסה קרתה רק לפני 13.7 מיליארד שנים? ### 3. מחזוריות אינסופית ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%93%D7%A0%D7%93.jpg "היקום המתנדנד - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") במודל זה היקום מתפשט ומתכווץ וחוזר חלילה כך שסך ממוצע ההתפשטות של היקום מתאזן, כלומר כמות ההתפשטויות שקולה לכמות ההתכווצויות. באופן זה, התיאורמה של וילנקין איננה תקפה (התיאורמה דורשת שיש יותר התפשטויות מאשר התכווצויות). קיימות מספר בעיות תיאורטיות במודל זה: 1\. לא ידוע בפיזיקה על מנגנון שיגרום ליקום שקורס להתפשט שוב מתוך הנקודה הסינגולארית. 2\. התצפיות מראות כי אין מספיק צפיפות חומר\\מסה ביקום כדי להתגבר על ההתפשטות של היקום שרק מואצת על ידי אנרגיה אפלה, כך שהיקום יימשך חזרה אל תוך נקודה סינגולרית. (Associated Press News Release, 9 January 1998.) 3\. האנטרופיה נשמרת ממחזור למחזור במודל כזה, מה שיוצר מצב שבו כל תנודה הינה גדולה וארוכה יותר מהקודמת. לכן, ככל שהולכים אחורה בזמן, התנודה נהיית קטנה יותר ויותר עד שמגיעים להתחלה מוחלטת. התכונות התרמודינמיות של המודל המחזורי כרוכות בהתחלה אבסולוטית ליקום: ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94-1.jpg "אנטרופיה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ### 4. היפוך חץ הזמן ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2017/09/hqdefault-e1506341233712-300x170.jpg "hqdefault - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") הקוסמולוג שון קרול מגן על מודל שעל פיו חץ הזמן הולך בכיוון אחד (אל העתיד) אך אם נלך אחורה מספיק בזמן, במודל זה נגיע לשלב בו חץ הזמן מתהפך והולך לכיוון ההפוך. כך שכביכול מודל זה מייצג מודל של יקום נצחי וחסר התחלה. הבעיה היא שאם ניקח את המודל הזה ברצינות, כתיאור מטפיזי מהימן של המציאות, אז אין מדובר כאן ביקום נצחי כלל מכיוון שהיקום בצד השמאלי איננו מייצג את העבר של היקום בצד הימני, ואילו הצד הימני איננו מייצג את העתיד של הצד השמאלי. אלא שמדובר בשני יקומים שונים בעלי מוצא משותף. אין להם קשר זמני. לכן השאלה נשארת, "מה גרם לשני היקומים לבוא לידי קיום?" אך הבעיה הבסיסית יותר היא שלא קיים במודל מנגנון שיגרום לחץ הזמן להתהפך, שהוא דבר הכרחי כדי להסביר איך בכלל היפוך חץ הזמן הוא אפשרי, דבר שנראה בעייתי מטאפיזית. **חלופות נוספות לתיאורמה אחרת להתחלת היקום (תיאורמת סטיבן הוקינג ורוג`ר פנרוז)  שהגיעו מכיוון תאוריות הכבידה הקוונטית:** ### 1. תנודות ואקום ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2017/09/%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%95%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%9D.jpg "תנודות וואקום - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") קוסמולוגים הבינו שתיאור פיזיקאלי המקדים את "זמן הפלאנק" ידרוש את תאוריית הכבידה הקוונטית, בנוסף לתורת היחסות הכללית. בשנת 1973 אדווארד טריון שיער שאולי היקום שלנו הוא בעצם חלקיק וירטואלי, שסך האנרגיה שלו שקולה לאפס, שנוצר מתוך ואקום קדמוני.3 ספקולציה משונה זו הכינה את הקרקע לצמיחתו של דור חדש של תאוריות קוסמולוגיות להן אנו נקרא "מודלים תנודות הואקום". כלומר במודל הזה, היקום שלנו הוא רק חלקיק אחד מתוך רבים שנוצר בתוך מרחב-ואקום קדמוני ונצחי. בדגם זה, היקום איננו החל להתקיים אלא הוא מייצג שינוי בתוך יקום קדמוני ונצחי. מודלים תנודות הואקום לא שרדו את שנות השמונים של המאה הקודמת. לא רק שהיו בעיות תיאורטיות עם מנגנוני הייצור של החומר, מודלים אלו התמודדו עם בעיה פנימית קשה.4 לפי המודלים הללו יש בכל מקום במרחב הקדמוני סבירות לא אפסית שחלקיקים וירטואליים יצוצו בזמן מסוים, לכן בהינתן אינסוף זמן, יקומים יוולדו בכל נקודה במרחב הקדום, ובזמן שאותם יקומים מתרחבים, הם יתחילו להתנגש ולהתאחד אחד עם השני. לכן, בהינתן זמן נצחי, אנו אמורים עד עכשיו לצפות ביקום אינסופי בגילו (כתוצאה מההתאחדות של כל היקומים שהתאחדו), דבר שסותר את התצפיות שלנו מאחר ואנו צופים ביקום סופי בגילו. הדרך היחידה לפתור את הבעיה הזו, היא לטעון שהמרחב הקדמוני ממנו צצים החלקיקים\\יקומים, מתפשט בעצמו (וכך היקומים השונים בו לא יתנגשו זה בזה עקב גדילת המרחב בו הם נמצאים), אך במצב כזה המרחב הקדמוני עצמו דורש התחלה, משום שהוא מגשים את התנאי של התיאורמה של אלכסנדר וילנקין על פיו כל מרחב שהתפשט במשך הזמן בעברו, מחייב התחלה. ### 2. תורת מיתרים ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2017/09/F0_0244_0000_4506String_Theory.jpg "F0_0244_0000_4506String_Theory - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") תורת המיתרים מתבססת על תחליף למודל הסטנדרטי של תורת החלקיקים, על פי תורת המיתרים אבני הבסיס של החומר הם לא חלקיקים נקודתיים, אלא מיתרים חד ממדיים של אנרגיה. נדבר על שלושה סוגים של מודלים בקבוצה הזו: - **"תבערה מחזורית"** – מודל זה כמו שהסברנו במאמר [תגובה לערס הסקפטי](https://igod.co.il/מדע-אמונה/הערס-הסקפטי-מפץ-גדול/), כרוך בהתחלה כי הוא מגשים את התנאי של התיאורמה של אלכנסדר וילנקין. - **"אינפלציית טרום-מפץ גדול"** – מודלים מהסוג הזה, לא יכולים להימשך אינסוף זמן אחורה, אם לוקחים אותם כתיאורים מציאותיים של היקום. - **"תמונת הנוף של תאוריית המיתרים"**– מודלים מהסוג הזה גם כן מחייבים התחלה בגלל התאורמה של וילנקין, לכן, תורת המיתרים לא הראתה שהיקום נצחי בעברו. ### 3. כבידה קוונטית לולאתית ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2017/09/04efe0c-300x172.jpg "04efe0c - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") סוג של מודל שמציג יקום מחזורי המתפשט ומתכווץ וחוזר חלילה. מודל זה לא דורש עבר נצחי, והניסיון למשוך אותו אחורה לנצח נראה בלתי אפשרי בהתחשב בחוק התרמודינמיקה השני. ### 4. מודלים סמי-קלאסיים ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/10/%D7%94%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%92.jpg "הוקינג - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")בדגם של הוקינג כפי שניתן לראות המרחב זמן מתעגל לפני זמן הפלאנק כך שלמרות שהעבר הוא סופי לא קיימת נקודת התחלה בדגם כמו בדגם הסטנדרטי של המפץ הגדול - **מודל המנהור הקוונטי "יש מאין" (וילנקין)** - **המודל "ללא קצה" (הוקינג)** בדגם של הוקינג כפי שניתן לראות המרחב-זמן מתעגל לפני זמן הפלאנק, כך שלמרות שהעבר הוא סופי, לא קיימת נקודת התחלה בדגם, כמו בדגם הסטנדרטי של המפץ הגדול. הבעיה הראשונה בדגם של הוקינג הוא שהדגם שלו מצריך את השימוש ב"זמן מדומה" במשוואות של איינשטיין כדי להצליח לעגל את המרחב-זמן טרם זמן הפלאנק. אך הבעיה היא שזמן מדומה הינו כלי מתמטי בלבד, הוא לא יכול להיות מציאותי, משום שהדבר הופך את הזמן למימד מרחבי, מה שלא הגיוני מבחינה מטאפיזית. אלכסנדר וילנקין גם מסכים שזמן מדומה הינו תרגיל מתמטי בלבד, ואף הוקינג הודה בכך בעצמו. (Many worlds in one עמוד 182). אך בגדול שני המודלים הללו של הוקינג ושל וילנקין כלל אינם מצליחים לאפשר יקום נצחי. כפי שהקוסמולוג ג'ון בארו מסביר, יקום קוונטי מהסוג הזה לא היה קיים תמיד, יקום כזה מתחיל להתקיים כמו המודל הסטנדרטי, אלא שיקום כזה לא מתחיל כמפץ, עם גדלים פיזיקאליים אינסופיים… אין שם נקודת בריאה מוגדרת. (John D. Barrow, Theories of Everything, Oxford: Clarendon, 1991) כלומר מודלים אלו כן כרוכים בהתחלה מוחלטת, הם פשוט לא כרוכים בנקודת התחלה מוגדרת כפי שזה בא לידי ביטוי במודל הסטנדרטי של המפץ הגדול. אך נקודת התחלה היא לא תנאי הכרחי להתחלת הזמן. התנאי הדרוש להתחלת הזמן הוא כזה: אם נבחר פרק זמן שרירותי כלשהו, סופי ומוגדר, אז יש לפניו רק מספר סופי של פרקי זמן השווים לו. זהו תנאי בסיסי והגיוני לתחילת הזמן שתקף גם על המודלים הקוונטיים וגם על המודל הסטנדרטי. ## לסיכום לאחר סקירה של המודלים החלופיים לקוסמולוגיה הסטנדרטית של המפץ הגדול, ראינו כי לא קיים מודל כיום שמצליח לתאר יקום נצחי בעברו. כמו שאלכסנדר וילנקין אמר: "כל הראיות שיש בידינו מצביעות על כך שליקום הייתה התחלה מוחלטת".5 שימו לב למשפט מדהים זה: הוא לא אמר שכששוקלים את הראיות עבור עברו הסופי של היקום, הן מכריעות את הראיות לעברו הנצחי של היקום. אלא, הוא אמר שכל הראיות הקיימות כיום, מצביעות על יקום בעל עבר סופי. אם כך, יש לנו ראיות טובות לסעיף השני בטיעון הקוסמולוגי, ליקום הייתה התחלה. כאמור, הראיות המדעיות אך ורק מאשרות מסקנה הנגזרת מטיעונים פילוסופיים עצמאיים לטובת לעברו הסופי של היקום. אגב, הקוסמולוג אלכסנדר וילנקין[ הרצה באוניברסיטת בקיימברידג' ](https://www.youtube.com/watch?v=NXCQelhKJ7A)על התיאורמה שלו ובחן את המודלים הקוסמולוגיים השונים עליהם דיברנו במאמר. 1\. John Barrow and Frank Tipler, *The Anthropic Cosmological Principle* (Oxford: Clarendon Press, 1986), p. 442. 2.[ https://arxiv.org/abs/gr-qc/0110012](https://arxiv.org/abs/gr-qc/0110012) 3\. Edward Tryon, "Is the Universe a Vacuum Fluctuation?" *Nature* 246 (1973): 396-97. 4\. Isham, "Creation of the Universe," pp. 385-87. 5\. A.Vilenkin, cited in “Why physicists can't avoid a creation event,” by Lisa Grossman, *New Scientist* (January 11, 2012). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a4e4254efad69631f5169f5bd124d30aa3c7c0eae3fa34e09bb7e2e27689441d?s=300&d=mm&r=g) וויליאם ליין קרייג [See Full Bio](https://igod.co.il/author/william-lane-craig/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אלוהים, אתאיסטים, בריאה, הטיעון הקוסמולוגי, המפץ הגדול --- ### [ישובו בנים | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/iron-swords/ישובו-בנים-דרור-מוסיקה/) **Published:** אפריל 27, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ישובו בנים | דרור מוסיקה") יום אחר יום, חודש אחר חודש, עונה ועוד עונה חולפים לנגד עינינו. ולצד הצלחות וקשיים מרחף מעל ראשנו ענן שחור וקודר שמעיב כל הזמן. בלב אין שמחה ולפעמים אין אפילו תקווה. הבנים שלנו, חיים וחללים, נמצאים במנהרות האימה. לעיתים מתעוררת תקווה שהנה, בעוד רגע הם ישובו, ואחר כך מפח נפש נורא. איך ומתי ישובו הבנים לחיק משפחתם? איך ישובו בנים לגבולם? האם ישרדו החיים? האם בני משפחותיהם היקרים יחזיקו מעמד? כל כך הרבה שאלות ותשובות אין. יש האומרים כך ויש האומרים אחרת – אבל הכאב גדול והדאגה עצומה כי הם עדיין לא כאן. תפילה לאלוהי ישראל – זו תקוותי היחידה. הוא הרי אל ישועות, מציל מצרה, אוהב וכל יכול. בו, רק בו תקוותי! השיר "ישובו בנים", מבטא כמיהה עזה לשובם של בנינו, כמיהה שלה שותף עם שלם. שובו בנים, שובו! אנחנו מצפים לבואכם בזרועות פתוחות! **קרדיטים** מילים ומנגינה: איתן קשטן עיבוד: גל פדה שירה: נוי אמגר, יובל והב קולות: גבריאלה זכרצ'נקו, גל פדה, יובל והב, נוי אמגר, שירי רגב גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה גיטרה בס: אבי יפרח תופים: ניר צדקיהו קלידים וכלי הקשה: גל פדה הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: יונתן דנינו הפקת קליפ: במאי: איתן אשכנזי עוזר במאי וליהוק: עמית אנגל הפקה: מיכל גווילי עוזרי הפקה: אסף אברמוביץ', יהלי יפת, ינון מלמד, מקסים מישין, עומר אשכנזי צלם ראשי: איתי גרוס עוזר צלם: דני שוורצמן צלם רחפן: משה מלספין פוקוס פולר: סלאביק גרינש תאורן: לי קליין עוזר תאורן: טל קליין ציוד צילום ותאורה: אוטופיה סטיילינג: כנרת מנור מזרחי עוזר סטיילינג: שקד מיסקל איפור: לי אליה-גנן ארט: מנדי כץ זמרים: נוי אמגר, יובל והב שחקנים: דמיאן פאור, דניאל בן אפרים, מושון שינדלהוים, עמית פרנקו עריכת וידאו: שחר, ג'רמיה תודה לקיבוץ רבדים, שני, נדין אברהמי ומשפחת אשכנזי. **ישובו בנים** א. יום עובר ועוד יום וחלפה עוד עונה, גל דמעות שמכה מזריחה עד שקיעה. ובלב אין שמחה, בלב אין שלווה, רק תפילה למרום בלילות בלי שינה. ב. ובקצב איטי פועם לו לבם וקולו כקולות מכונות מלחמה. הוא פועם ביאוש או פועם בתקוה? הישובו בנינו לחיק משפחתם? פזמון1: הן אמרת, "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי", הן הבטחת, "תגיע התקווה". היפציע האור? הירחיב את ליבנו? הישובו, ישובו בנים לגבולם? ג. מעברה של גדר במרחק הליכה, אסורים וכבולים בעומקי אדמה. משוועים לעזרה, משוועים לישועה, הם שרדו את אתמול, מה צופן המחר? פזמון2: הן אמרת, "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי", הן הבטחת, "תגיע התקווה". עד מתי אתחנן ולא תענני? הישובו, ישובו בנים לגבולם? גשר: לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה, תַּחַת רוּחַ כֵּהָה. פזמון סיום הן אמרת, "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי", הן הבטחת, "תגיע התקווה". עוד יפציע האור! עוד ירחיב את ליבנו! עוד ישובו, ישובו בנינו כולם! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, חרבות ברזל **תגיות:** ווידאו --- ### [שבו בנים! הללויה, חזרו הבנים! | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/iron-swords/שבו-בנים-הללויה-חזרו-הבנים-דרור-מוסיק/) **Published:** אוקטובר 13, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "שבו בנים! הללויה, חזרו הבנים! | דרור מוסיקה") יום אחר יום, חודש אחר חודש, עונה ועוד עונה חלפו לנגד עינינו וכמעט איבדנו תקווה. לצד הצלחות צבאיות ואחרות ולצד הקשיים ריחף מעל ראשנו ענן שחור וקודר שהעיב כל הזמן. בליב כולנו לא הייתה כל שמחה ולפעמים גם לא תקווה. "לעולם לא נקבל את החטוף האחרון", חשבנו לעצמנו. הבנים שלנו, חיים וחללים, שהו שנתיים ארוכות במנהרות האימה. לעיתים התעוררה תקווה שהנה, בעוד רגע הם ישובו, ואחר כך מפח נפש נורא. איך ישובו בנים לגבולם? האם ישרדו החיים? האם בני משפחותיהם היקרים יחזיקו מעמד? כל כך הרבה שאלות וכל כך מעט תשובות. בימים רבים, תפילה לאלוהי ישראל הייתה תקוותי היחידה. הוא הרי אל ישועות, מציל מצרה, מתיר אסורים ופודה שבויים. הוא אוהב וכל יכול. בו, רק בו תקוותי! השיר "שבו בנים", מבטא במידת מה את מה שעברנו ובעיקר את השמחה האמיתי שממלאת את לב כולנו כשאנחנו רואים את אותם יקרים שבים ליק משפחתם, שבים למולדתם. ובראש התודות כולן, אנחנו מודים לאלוהים, מושיע ישראל. אתה, אלוהים האור, אתה אלוהים הדרור – נשיר "הללויה, חזרו הבנים!" קרדיטים מילים ומנגינה: איתן קשטן עיבוד: גל פדה שירה: נוי אמגר, יובל והב קולות: גבריאלה זכרצ'נקו, גל פדה, יובל והב, נוי אמגר, שירי רגב גיטרה קלאסית, חשמלית ואקוסטית: אבי סינגולדה גיטרה בס: אבי יפרח תופים: ניר צדקיהו קלידים וכלי הקשה: גל פדה הקלטות ומיקס: גל פדה – סטודיו 39 מאסטרינג: יונתן דנינו ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** דרור מוסיקה, חרבות ברזל **תגיות:** ווידאו --- ### [האם עלינו לשאוף לקיים את "המצוות הפרימיטיביות" בתורת משה? ומדוע אלוהים בכלל נתן אותן?!](https://igod.co.il/morality/אז-מה-הקטע-עם-כל-המצוות-המוזרות-בתנך-ומ/) **Published:** נובמבר 21, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** --- מאמר המשך: [האם מצוות ברית סיני הן לא "פרימיטיביות" לאדם המודרני?](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%9f-%d7%9c%d7%90-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%95%d7%aa/) --- אתאיסט פרסם "מכתב פתוח לד"ר לורה" באינטרנט.[\[i\]](/#_edn1) לורה שלזינגר היא סופרת יהודיה ועד לאחרונה מנחת תכנית רדיו שמספקת עצות מעשיות בענייני מערכות יחסים ודילמות מוסריות בהתבסס על ערכים מקראיים. הנה חלק מהמכתב, המלא בציניות וסרקזם: > "ד"ר לורה היקרה: > > תודה על כל מה שאת עושה כדי לחנך אנשים בכל הנוגע למצוות אלוהים. למדתי רבות מתכניתך, ואני מנסה לחלק את הידע הזה עם אנשים רבים ככל שאוכל. כשמישהו מנסה לגונן על אורח חיים הומוסקסואלי, לדוגמה, אני מזכיר לו שבויקרא י"ח כ"ב נאמר בברור שמשכב זכר הוא תועבה בעיני ה'. סוף הסיפור. > > אני זקוק לעזרה ממך, עם זאת, בנוגע לחלק מהמצוות הספציפיות הבאות והאופן בו עלי למלא אותן: > > - אני רוצה למכור את ביתי לעבדות, בהתאם לנאמר בשמות כ"ב ז'. בעידן בו אנו חיים היום, מה לדעתך הוא מחיר הולם שעלי לבקש עבורה? > - יש לי שכן שמתעקש לעבוד בשבת. בשמות ל"ה ב' נאמר בברור שדינו הוא מוות. אני מחוייב מבחינה מוסרית להרוג אותו בעצמי? > - אחד מחברי חושב שלמרות שאכילת מאכלי-ים היא תועבה בעיני אלוהים (ויקרא י"א י'), הרי שמשכב זכר (הומוסקסואליות) הוא מעשה מתועב הרבה יותר. אני חולק על דעתו. את יכולה ליישב את הויכוח בינינו? > - בויקרא כ"א כ' נאמר שאסור לי לקרוב אל מזבח אלוהים אם יש בי מום או פגם כלשהם. עלי להודות שאני חובש משקפים. הראיה שלי חייבת להיות מושלמת, או שיש פה על מה לדבר? > - רוב הגברים שאני מכיר גוזזים את שער ראשם, כולל השיער סביב רכותיהם, למרות שויקרא י"ט כ"ז אוסר על כך מפורשות. איך אם כן עליהם למות? > - אני יודע מהנאמר בויקרא י"א ו'-ח' שאם אני נוגע בחזיר מת זה הופך אותי לטמא, אבל מותר לי לשחק פוטבול אמריקאי אם אני חובש כפפות? > - לדוד שלי יש חווה. הוא מפר את הנאמר בויקרא י"ט י"ט בכך שהוא שותל שני סוגי גידולים באותו שדה, וכמוהו אשתו שלובשת מלבושים עשויים תערובת של סיבים (כותנה ופוליאסטר)… > > אני יודע שלמדת את הדברים האלה לעומקם; אז אני בטוח ביכולתך לעזור לי. תודה שוב על שאת מזכירה לנו שדבר אלוהים הוא נצחי ובלתי משתנה. > > תלמידך ומעריצך המסור." הרמב"ם מנה תרי"ג מצוות (365 מהן הן מצוות אל תעשה – כלומר איסורים – ו-248 מצוות עשה) בתורה. חתיכת רשימה של היתרים ואיסורים! זה לא סוד שאנשים החיים בתרבות המערבית מוצאים חלק ניכר מהמצוות האלה – ובאופן כללי את עולם המזרח הקרוב הקדום – מאוד מבלבלות. המצוות האלה נראות כאילו הן מרוחקות מאיתנו כרחוק מזרח ממערב – כל המצוות והדינים בנוגע לחוקי כשרות ומחלות עור, שלא לדבר על איסורים לגזיזת זקנו של אדם, קעקועים, או בישול גדי בחלב אימו. העקרונות, המצוות והעונשים שחלו על ישראל נראים מוזרים, שרירותיים, ומחמירים יתר על המידה. כשהאתאיסטים מדברים על ה"מוזרות" של כתבי הקודש, זו יכולה להיות לא יותר מאשר תגובה אוטומטית של סנוביות תרבותית או חוסר אהדה רגשית. מצד שני, זה גם יכול להיות חוסר סבלנות לקחת את הזמן הדרוש כדי להבין לעומק עולם עתיק השונה משלנו. הפילוסוף הנודע ק' ס' לואיס מזהיר נגד *סנוביות כרונולוגית* – "הקבלה הלא ביקורתית של אקלים אינטלקטואלי רווח בדורנו וההנחה שמה שאבד עליו הכלח אינו ראוי עוד לאמון".[\[ii\]](/#_edn2) עולם התנ"ך בהרבה מובנים *הוא אכן* עולם זר לנו, כדי לנהוג בהגינות, עלינו לפחות לנסות ולהבין אותו טוב יותר. אחרי מספר דברי פתיחה כדי לספק מסגרת לדיון שלנו, נבחן את הנושאים שקשורים לטהרה ולדרך ההתמודדות עם נשים ועבדים, וכן נדון גם בלוחמה הישראלית. אני תקווה, שהדיון הארוך ועם זאת ברור הזה יעזור למקם את מצוות ישראל והמזרח הקרוב הקדום בפרספקטיבה הנכונה. ### **תורת משה:** פשרה זמנית עבור ליבו העיקש והמורד של עם חדש שזה עתה יצא מעבדות. תארו לעצמכם אומה מערבית או נציגים מן המערב שחושבים שיש לייבא את הדמוקרטיה לערב הסעודית נניח. חשבו על המכשולים שיהיה עליהם להתמודד איתם בדרכם! יהיה צורך בשינוי הלך מחשבה קיצוני, ושינוי חוקים כשלעצמו לא יהיה די בו בכדי לשנות את החשיבה בערב הסעודית. למעשה, אתה יכול לדמיין לעצמך שתתעורר התנגדות תרבותית בקנה מידה גדול לשינויים שכאלה. כשאנחנו חוזרים חזרה לאחור אלפי שנים אל המזרח הקרוב הקדום, אנחנו נכנסים לעולם שזר לנו באין ספור מובנים. חיים במזרח הקרוב הקדום לא יהיו רק זרים לנו – עם כל הדרכים והתפיסות המוזרים שלהם. אנחנו נראה גם תרבות שהמבנים החברתיים שלה ניזוקו בצורה משמעותית כתוצאה מנפילת האדם בחטא. בתוך ההקשר הזה, אלוהים יצר את עם ישראל, איתם כרת ברית וסיפק מערכת חוקים ומצוות שהיה על עם ישראל לחיות על פיהם; הוא עזר ליצור תרבות עבור עמו. בעשותו כן, הוא התאים את האידיאלים שלו לעם שגישת ליבו ומעשיו הושפעו מתבניות מאוד פגומות. כפי שנראה בהמשך לגבי עבדות, ענישה, ותבניות אחרות, קשת רחבה של תקנות ומצוות בישראל מעידה על אלוהים שמתאים את דרישותיו לקיים בשטח. אך בניגוד לקריקטורה הרווחת שמציירים הן האתאיסטים מצד אחד והן הרבנים מהצד השני; החוקים הללו לא היו האידיאל הקבוע שכונן אלוהים עבור כל בני האדם באשר הם, וגם לא לעד. למען האמת, אלוהים הודיע לעמו דרך הנביאים כי יש צורך בברית נוספת, חדשה, נצחית ([ירמיהו ל"א](https://igod.co.il/031); יחזקאל ל"ו). התנ"ך עצמו מעיד ומודה שתורת משה היתה נחותה ונשאה מבטה אל העתיד, אל ברית חדשה שתנתן מאוחר יותר. זאת אומרת שהאידיאלים של אלוהים מופיעים רק בברית החדשה? לא, האידיאלים האלה מבוססים כבר בספר בראשית (בראשית א'-ב'). התנ"ך מבהיר ש*כל* בני האדם נבראו בצלם אלוהים; יש להם כבוד ומעמד, ערך, ואחריות מוסרית. האידיאל של אלוהים לחיי נישואין הוא איחוד מונוגמי שהופך בעל ואשה לבשר אחד. כמו כן, איסורים מסוימים בתורת משה נגד גניבה, ניאוף, רצח, ועבודת אלילים הם רלבנטיים לאורך הדורות מאחר והם מבוססים בטבעו של אלהים. אבל כשאנחנו מסתכלים על הטיפול של אלוהים בבני אדם חוטאים ומורדים במזרח הקרוב הקדום, אנחנו רואים התעלמות מוחלטת מהאידיאלים האלה ואפילו עיוות שלהם. לכן אלוהים פעל במטרה לשקם או לקדם את האידיאל הזה. למוצרים רבים בשוק יש תאריך תפוגה קבוע ומתוכנן מראש. הם נועדו לטווח הקצר; הם לא נועדו להחזיק מעמד לנצח. אותו עיקרון נכון גם לגבי תורת משה: היא מעולם לא נועדה להיות נצחית. היא נשאה מבטה אל העתיד לעבר ברית חדשה (ירמיהו ל"א; יחזקאל ל"ו). זה לא שתורת משה היתה רעה ולפיכך היה צורך להחליפה. הברית החדשה בעצמה מעידה כי התורה היתה טובה (רומים ז' 12), אבל היא היתה מידה זמנית שלא מלאה את האידיאל במלואו; היה צורך להחליפה ולהגשים אותה. למרות היותו חלק הכרחי בתכנית המתפתחת והנחשפת של אלוהים, מעמד סיני לא היה המילה האחרונה של אלוהים. כפי שמאשר חוקר המקרא נ' ת' וורייט, "התורה בסיני ניתנת לתקופת זמן ספציפית, ואז הונחה בצד – לא בשל היותה דבר רע שעכשיו נזנח בשמחה, אלא מעצם היותה דבר טוב שמילא את מטרתו ותכליתו".[\[iii\]](/#_edn3) זהו המסר של האגרת אל העברים בברית החדשה: תורת משה ומוסדות ודמויות מפתח מקראיים אחרים כמו משה ויהושע היו בגדר "צל לבאות" שפינה את הדרך ל"תוכן" והגשמה. או במילותיו של שאול השליח באגרת אל הגלטים ג' 24, התורה היתה "אומנת" שהדריכה את ישראל בדרכם עד למשיח. ### **צעד צעד אל עבר האידיאל** מה, אם כן, היא גישתו של אלוהים לגבי נושאים של מבנים פטריארכליים, זכות הבכורה, ריבוי נשים, לוחמה, עבדות, והסדרים חברתיים אחרים מלאי חטא שהתהוותם ונוכחותם הותרו בגלל קשי ליבו של האדם? הוא פגש את ישראל באמצע הדרך. הברית החדשה טוענת כי התורה היא הדרך של אלוהים להציע "וויתורים" לבני ישראל בגלל טבעם קשה עורף. בברית החדשה, ישוע אמר: "בִּגְלַל קְשִׁי לְבַבְכֶם הִתִּיר לָכֶם מֹשֶׁה לְשַׁלֵּחַ אֶת נְשֵׁיכֶם, אַךְ מֵרֵאשִׁית לֹא הָיָה כָּךְ" (מתי י"ט 8) אנחנו יכולים להכיל את הפסוק הזה על מבנים בעייתיים רבים במסגרת ההקשר של המזרח הקרוב הקדום: "בגלל קשי לבבכם התיר לכם משה את ה*עבדות* ואת ה*פטריארכיה* ואת ה*לוחמה*, אך מראשית לא היה כך". ערכים אלה לא היו אידיאליים ואוניברסליים. אחרי שאלוהים הזמין את כל ישראל – גברים ונשים, צעירים וזקנים – להיות ממלכת כהנים לאלוהים, הוא העניק להם קודקס חוקי ברית פשוט (שמות כ' כ"ב עד פרק כ"ג י"ט). מייד לאחר מקבץ החוקים הזה אנחנו קוראים שישראל מרדו באלוהים בהקימם להם את עגל הזהב (שמות ל"ב). הכהנים גם הם מרדו כשלקחו חלק בעבודת אלילים סוטה (ויקרא י'). מאחר שישראל פנו מאלוהים ומרדו בו, הוא נתן להם שורת חוקים יותר מחמירים (ירמיהו ז'; השווה גלטים ג' 19). בברית החדשה, שאול יוצא מנקודת הנחה שאלוהים נהג בסבלנות כלפי מבנים חברתיים נחותים, לא אידיאליים, וחוסר ציות אנושי: - מעשי השליחים י"ז 30: "אֱלֹהִים אָמְנָם הִתְעַלֵּם מֵעִתּוֹת הַבַּעֲרוּת, אַךְ כָּעֵת הוּא מְצַוֶּה עַל כָּל בְּנֵי אָדָם בְּכָל מָקוֹם לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה". - רומים ג' 25: אלוהים הראה את צדקתו עכשיו במשיח, "בְּכָךְ שֶׁבְּאֹרֶךְ רוּחוֹ פָּסַח עַל חֲטָאֵי הֶעָבָר". כמו שני צדדים של אותו המטבע, לפנינו קשי לבב *אנושי* והבלגה *מצידו של אלוהים.* אלוהים *הבליג על* היבטים רבים של הטבע האנושי החוטא והתאים את עצמו בהתאם. תגובתו של האתאיסט כריסטופר היצ'נס לתורת משה: "חוקים אלה לא חלים עלינו כי התנ"ך הורכב בידי חיות-אדם לא חסרי תרבות ומלאי גסות". למעשה מפנה אותנו אל הכיוון *הנכון* בשני מובנים. ראשית, תורת משה היתה זמנית, וככללה, איננה חובקת עולם ואיננה מחייבת עבור כל בני האדם בכל תרבויות העולם. שנית, ימי משה אכן היו "גסים" ו"חסרי תרבות" בדרכים רבות. אי לכך, החוקים שנתנו בסיני למעשה מביאים למספר שיפורים מוסריים מבלי להפוך את המבנה החברתי והנחות המוצא במזרח הקרוב הקדום על פניהם באופן מוחלט. אלוהים "פגש" את בני עמו במקום בו הם נמצאים, בשעה שהוא מראה להם את הדרך לאידאל רם ונשגב יותר בהקשר של החיים במזרח הקרוב הקדום. אלדן תומפסון אומר: "אם עלינו לנהוג בבני האדם כבני אנוש שמחזיקים בידיהם את הכוח לבחור, אז ה'דרך המוצלחת יותר' חייבת להתפתח באופן הדרגתי. אחרת, הם ישתמשו בחופש הבחירה שלהם ויפנו עורף למה שהם לא מבינים".[\[iv\]](/#_edn4) בהתחשב בהנחות יסוד מסוימות לגבי המזרח הקרוב הקדום, אלוהים לא כפה על ישראל חוקים ומצוות שהם לא היו מוכנים עבורם. הוא נע *צעד אחרי צעד*. כנאמר שוב ושוב בתנ"ך, וחוזר ומקבל חיזוקים גם בברית החדשה, תורת משה היתה רחוקה מלהיות אידיאלית. מעצם היותו של אלוהים כל כך מעשי, יהוה (השם בו משתמש התנ"ך בהתייחסות לאל מכונן הברית) פגש את עמו במקום בו הם נמצאו, אבל הוא לא רצה להשאיר אותם שם. אלוהים לא סילק את כל המבנים החברתיים החוטאים, הפגומים, המושרשים עמוקות כשישראל לא היו מוכנים להתמודד עם האידיאלים שלו. כשהוא לוקח בחשבון את פני הדברים *בפועל*, אלוהים כונן מצוות יותר *ברות ביצוע*, כשבה בשעה הוא כיוון את בני עמו אל עבר שיפור מוסרי. הוא מחל על כבודו בכך שנתן לישראל נקודת זינוק, תוך שהוא מכוון אותם לעבר משעול טוב יותר. ככל שאנחנו מתקדמים לאורך הכתובים, אנחנו עדים להתקדמות מוסרית – או, בהרבה מובנים, תנועה לעבר השבת האידיאלים של ספר בראשית. למעשה, חוקי ישראל מעידים על שיפורים מוסריים דרמטיים לעומת המנהגים של עמי המזרח הקדום האחרים. פעולתו של אלוהים להפיכת מבני ומערכות המזרח הקרוב הקדום "אנושיים" יותר טיפין טיפין עבור ישראל, משמעה היה הפחתת הנוקשות והחומרה ומעמד נעלה יותר לעבדים, גם אם מנהגים שליליים מסוימים טרם מוגרו עד תום.[\[v\]](/#_edn5) אז כשאנחנו קוראים ביהושע י' כ"ב-כ"ז שיהושע הרג חמישה ממלכי הכנענים ותלה את גוויותיהם על עצים למשך היום כולו, אנחנו לא צריכים להסביר או להצדיק התנהגות שכזו. מעשים כאלה משקפים מצב פחות מעודן מבחינה מוסרית. ועם זאת טקסטים שכאלה מזכירים לנו שכחלק מחשיפת התכלית והמטרות שלו, אלוהים יכול להשתמש בגיבורים כמו יהושע במסגרת ההקשר בו הם חיו ולהוציא לפועל את תכלית הגאולה שלו למרות מעשיהם והתנהגותם. וכפי שנראה בהמשך, תיאורי מלחמה בספר יהושע הם למעשה רגועים למדי בהשוואה לברבריות של סיפורים אחרים מהמזרח הקרוב הקדום. אז במקום לבחון את כתבי הקודש מנקודת השקפה ביקורתית מודרנית, אנחנו יכולים לראות ש*כתבי הקודש עצמם* מכירים בנחיתותם של סטנדרטים מסוימים שמצויים בתנ"ך. התנ"ך מספק לעם ישראל משאבים שונים במטרה להנחות אותם לעבר האידיאל המוסרי. מצוות אלוהים נמסרו לתרבות פחות מוסרית שספגה את הגישות הנחותות מבחינה מוסרית ואת המנהגים מלאי החטא של המזרח הקרוב הקדום. שים לב גם שדפוסי סגידה וטקסים רווחים במזרח הקרוב הקדום – העלאת קרבנות, כהונה, גבעות רמות, חגיגות, טקסי טהרה, ברית מילה – נמצאים כולם בתורת משה. לדוגמה, בקודקס החוקים החיתי אנחנו מוצאים שכבש מהווה תחליף לאדם.[\[vi\]](/#_edn6) בהשגחתו העליונה, אלוהים הקצה סמלים וטקסים מסויימים שהיו מוכרים לישראל והפיח בהם משמעות חדשה לאור פעולות הישועה וההצלה ההיסטוריות שלו ומערכת היחסים שלו עם ישראל, מערכת יחסים שעוגנה בברית.[\[vii\]](/#_edn7) ה"גאולה" הזו של טקסים קדומים ותבניות עתיקות והשילוב שלהם בסיפורו של ישראל משקפת שקיקה אנושית רווחת להתחבר למה שהוא "קדוש" או "רם ונישא" או למצוא חסד וסליחה. בגאולה ההיסטורית של אלוהים את ישראל, ובהמשך לכך בביאתו של ישוע המשיח, שה האלוהים, הטקסים והסמלים האלה התגשמו מבחינה היסטורית ותויגו בהתאם לנקודת ההשקפה הנכונה. במקום להתעלם מכמה מהגישות המוסריות הנחותות והמנהגים הנחותים שאנחנו פוגשים בתנ"ך, עלינו להודות בהם בפה מלא. אנחנו יכולים להצביע על כך שהם אינם מצליחים להגשים את האידיאלים שמציבים פרקים א' ו-ב' בספר בראשית ולהודות יחד עם מבקרינו שאיננו צריכים לשמש כסניגורים למנהגים שכאלה בכל חברה שהיא. אנחנו יכולים גם לעמוד על כך שלכל המנהגים השליליים אותם אנחנו מוצאים בתנ"ך יש גם עדות הפוכה בתנ"ך עצמו.[\[viii\]](/#_edn8) ### **התקדמות הכתובים לעבר הגאולה** מצוות וחוקי התנ"ך מעידים על התקדמות בתוך כתבי הקודש לעבר הגאולה. קל להתקבע על פסוק מבודד כזה או אחר – ולא להצליח לראות את הרוח הגואלת שנחה מתחת לפני השטח ונחשפת נדבך אחרי נדבך. לדוגמה, ספרו של וויליאם ווב, Slaves, Women, and Homosexuals (עבדים, נשים והומוסקסואלים)[\[ix\]](/#_edn9) מפרט את ההשקפה הזו של "ההתקדמות לעבר גאולה" אותה אנחנו מוצאים בכתובים. לעומת ההשקפה הזו עומד הפרוש הסטטי ש"מתקבע" בנוקשות על טקסטים מסויימים בלי לקחת בחשבון את המכלול הרחב יותר של כתבי הקודש כולם. יש שיאמרו, "זה איזה מין רעיון יחסי – שחוקים ומצוות מסויימים היו לעניין כשמדובר בישראל של ימי התנ"ך אבל עכשיו יש סטנדרטים אחרים שעלינו לעמוד בהם?" כלל וכלל לא! זכור את הרעיונות הבאים בהם כבר נגענו בקצרה: - האידיאלים האולטימטיביים של אלוהים בכל הנוגע לשויון וכבוד אנושיים כמו גם הסטנדרט לחיי נישואין שהופיע כבר בעת בריאת האדם, נכחו כולם בזירה כבר מבראשית (בראשית א'-ב'). - המזרח הקרוב הקדום מפגין סטייה מהאידיאלים האלה במבנים חברתיים וקשי ליבם של בני האדם. - לעם ישראל בימי התנ"ך נמסרים צעדים שבנויים נדבך על נדבך וסובלים פגמים מוסריים מסויימים, בשעה שבו זמנית בני ישראל מעוּדדים לשאוף לדרגה גבוהה יותר. אז התנ"ך לא מאשר שהדברים היו נכונים לימי התנ"ך אבל לא לעידן הברית החדשה. האידיאלים של אלוהים היו במקומם כבר מרגע הבריאה, אבל אלוהים התאים עצמו לקשי ליבם של בני האדם ולמבנים חברתיים של עולם חוטא. חצי כיכר עדיפה על כלום – דבר שאנחנו לוקחים כמובן מאליו בהליכים הפוליטיים בסגנון של קח-ותן הרווחים בחברה המערבית. במילים אחרות, הרעיון שאתה יכול להתקדם לעבר האידיאל, גם אם אינך יכול להגיע לשם בבת אחת, הוא רחוק כרחוק מזרח ממערב מהרעיון של יחסיות. עיניך עדיין נשואות אל האידיאל, ואתה מתקדם צעד אחר צעד לעברו, אבל ההיבטים המעשיים של חיים "עלי אדמות" מקשים על החלת האידיאל בבת אחת. בדומה לכך, החוקים שניתנו בסיני נעו בכיוון הנכון גם אם מכשולים מסויימים עדיין נערמו בדרך. ככל שאנחנו מתקדמים לאורך הכתובים, אנחנו רואים בבהירות הולכת וגוברת איך נשים ועבדים מקבלים אישור להיותם בני אדם בעלי ערך וכבוד. בוא ניקח את העבדים, לדוגמה:[\[x\]](/#_edn10) - **בתרבות המזרח הקרוב הקדום**: באופן כללי נהגו בעבדים בצורה מאוד אלימה ותובענית (לעיתים קרובות לכדי מוות). עבדים בדרך כלל היו נתונים לחסדי אדוניהם; מי שמצא עבד שברח מאדוניו, היה עליו להחזירו לאדוניו או לשאת גזר דין מוות. - **השיפור שהביא התנ"ך לעומת תרבות המזרח הקרוב הקדום**: למרות שאנחנו מוצאים מספר חוקים ומצוות בנוגע לעבדים ושפחות שהם עדיין בעייתיים, הרי שהתנ"ך מציג התקדמות גואלת אל עבר אתיקה אולטימטיבית: בניגוד לתרבויות המזרח האחרות, בתרבות המקראית הענישה לעבדים ושפחות היתה מוגבלת; הגישה כלפי העבדים והשפחות היתה יותר אנושית (לדוגמא, אם עד כה היה נהוג להעניש עבד בצורה שגרמה לו נזק לטווח ארוך ואף תמידי. כעת, אלוהים דרש להגביל את חומרת העונש כך שכבר למחרת יוכל העבד לחזור לעבודה!). ועבדים זרים שברחו מאדוניהם יכלו למצוא מסתור ומחסה בישראל. - **שיפורים שהביאה הברית החדשה לעומת התנ"ך**: אדונים נקראו להפגין דאגה וחסד כלפי עבדיהם; עבדים עודדו לזכות בחירות (הראשונה לקורינתים ז' 22-20). שים לב, עם זאת, שהאמפריה הרומית הפכה את העבדות למוסד – בניגוד לסגנון העבדות באמצעות הסכם הדדי אותו אנחנו מוצאים בתנ"ך (שהפך "עבדים" ל"עובדים"). על מחברי כתבי הברית החדשה היה אם כן להתמודד עם מצב חדש, מצב שהיווה צעד גדול לאחור. - האידיאל האולטמטיבי: בכך נכללת הגשמה אמיתית של האידיאלים שהושתו כבר מרגע הבריאה אותם אנחנו מוצאים בבראשית א' כ"ו-כ"ז, לפיהם נושאי צלם דמותו של אלוהים חיים ועובדים יחדיו בהרמוניה וזוכים ליחס הוגן ורב חסד; הם נתפסים כבני אדם במלוא מובן המילה ושווי ערך לאחרים; ואנושיות אמיתית מושבת על כנה בישוע המשיח, אדם השני או אדם החדש. דוגמא נוספת, קחו את ההתפתחות שאנחנו רואים ממתן ההיתר לגט כריתות (גירושין) בדברים כ"ד א'-ד' בידי משה, לדיון של ישוע בנושא במתי י"ט. ישוע הודה במתן ההיתר – לא ציווי – לגט בדברים כ"ד בשל קשי ליבו של האדם. אבל ישוע לא "נתקע" על הפסוק הזה ופרש אותו בנוקשות, כפי שעשו מתנגדיו הדתיים. הוא לקח בחשבון את המרכיב הגואל של החקיקה הזו. תעודת הגט נועדה להגן על האשה; אשה גרושה בדרך כלל נאלצה להנשא בשנית ולבוא תחת ההגנה והמחסה שיכל לספק לה בעל בכדי להמנע מעוני ובושה. המצווה הזו לקחה בחשבון את טובתה של האשה כדי שהיא לא תגורש ואז תלקח חזרה על ידי אותו בעל ותגורש שוב, הכל כעולה על דעתו של בעלה לשעבר. רבים מקרב המנהיגים הדתיים בימיו של ישוע אמצו פרוש מזוייף לקטע הזה בתורה, מה שהקשה עליהם לראות שמשה לא קבע השקפת מוסר אבסולוטית בנושא. הם לא יכלו לראות מעבר למצווה הכתובה ולהבין את רוח הדברים. העימות הפרשני הזה דומה למדי לזה שאנחנו מוצאים במרקוס ב' 28-23: ישוע שראה את רוח מצוות השבת, יידע את מבקריו ש"הַשַּׁבָּת נֶעֶשְׂתָה לְמַעַן הָאָדָם וְלֹא הָאָדָם לְמַעַן הַשַּׁבָּת" (פס' 27). ישוע הצביע על כך שקשי לבבו של האדם הוא שעמד מאחורי החקיקה הזו בנושא הגירושין (מתי י"ט 8). אחרי הכל, אלוהים שונא גירושין (מלאכי ב' ט"ז); גירושין הם בהחלט *לא* האידיאל. אלוהים רוצה שבעל ואשה ידבקו אחד בשניה בקשר של אהבה ומחוייבות כל ימי חייהם (בראשית ב' כ"ד), גם כשקשה לפעמים. אבל ראשי היהודים בימיו של ישוע ניגשו אל התנ"ך בצורה כל כך ליגליסטית שהם החמיצו את הרוח שמאחורי תורת משה. *הברית המקראית של ישראל לא היתה אידיאל אוניברסלי ומעולם לא התכוונה להיות כן*. ברית משה צפתה ברית טובה יותר. אז כשהאתאיסט סאם האריס התעקש שמאמינים שדובקים בכתבי הקודש צריכים לרגום את ילדיהם אם הם מאמינים ברעיונות שהם בגדר כפירה, הוא למעשה נמצא בפיגור! אם הוא טורח לקרוא את המשך התנ"ך, הוא גם היה מבין שאלוהים לא מצפה מאיתנו לחיות תחת החוקים הללו עוד. אז כשאנחנו בוחנים חלק ניכר מהמצוות שכונן משה, עלינו להעריך אותן במסגרת ההקשר ההיסטורי בו נמסרו, כאספקה הזמנית ומלאת החסד של אלוהים. אבל עלינו לבחון גם את הרוח שנחה ביסודן של אותן מצוות ואת התנועה הסוחפת של היסטורית הישועה. ### **ההיסטוריה של ישראל: שלבים שונים, דרישות שונות** הסיפור של ישראל מורכב ממספר שלבים או הקשרים.[\[xi\]](/#_edn11) שלב א': שבט נודד (משפחה): בראשית י' ל"א-ל"ב. שלב ב': עם, גוי תיאוקרטי: בראשית י"ב ב'; שמות א' ט'; ג' ז'; שופטים ב' כ'. שלב ג': ממלכה, מלכות: שמואל א' כ"ד כ'; דברי הימים א' כ"ח ה'. שלב ד': שארית: ירמיהו מ"ב ד'; יחזקאל ה' י'. שלב ה': קהל, עדת ישראל (בעקבות הגלות): עזרא ב' ס"ד; נחמיה י"ג א'. להקשרים השונים האלה נלוות דרישות מוסר שונות. כל מצב חדש חייב תוספות מוסריות או מחויבויות שונות בהתאם. במקום זאת, התנ"ך מספק לנו די והותר תובנות מוסריות מכל המצבים האלה. אז במהלך שלב הנדודים כשבט או משפחה, אנחנו זוכים בתובנות ברות קיימא על התחייבויות שנובעות מאהבה הדדית ודאגה זה לזה ולומדים על החשיבות שיש לריצוי והתגברות על סכסוכים. האבות בטחו באלוהים מכונן הברית; האל הזה קרא להבעת בטחון ואמונה מלאים כשהוא הנחה אותם דרך מצבים ונסיבות קשים ובלתי נצפים מראש. ובימי השלב התיאוקרטי של עם ישראל, תובנה מתמשכת היא הצורך להכיר בכך שכל הברכות והשגשוג מקורם באלוהים – שהם לא זכות אלא מתנת חסד. התגובה ההולמת היא מתן תודה וניהול חיי קדושה בשמירה על קריאתו של ישראל. שוב, מה שאנחנו מדגישים רחוק מיחסיות מוסרית כרחוק מזרח ממערב; זה פשוט שלצד השינויים ההיסטוריים האלה הופיעו אתגרים מוסריים שונים ומגוונים. לדוגמה, בתקופת נדודי ישראל כשבט, המעורבות הפוליטית של אברהם והאבות האחרים היתה מקרית או יוצאת מן הכלל. גם כשאברהם נאלץ להציל את לוט מידי שוביו אחרי הפשיטה על סדום (בראשית י"ד), הוא סרב לעשות רווח מתומכים פוליטיים. באמצעות קשר שנחתם בברית, יהוה היה המגן ומקור האספקה לכל צרכיהם של האבות. בהמשך, בני ישראל נאלצו לחכות 430 שנה ולחוות שעבוד במצרים עד שיושלם עוון האמורים עד תום (בראשית ט"ו ט"ז). אלוהים ממש לא פעל בחופזה בכל הנוגע לכנענים! אלוהים הושיע את ישראל משיעבוד במצרים, סיפק להם מקום לחיות והפך אותם לישות פוליטית, לעם חורץ היסטוריה. בהמשך לכך נוסדה ממלכה עם סביבה דתית, חברתית ופוליטית משלה. בכדי להשיג שטחים במטרה לחיות כממלכה ובסופו של דבר לסלול את הדרך למשיח הגואל שעתיד לבוא, היה צורך בלוחמה (כצורת שפיטה על חטא שמלאה סאתו). אלוהים השתמש בישראל כדי לנטרל את מבצרי הצבא הכנעני ולגרש מהמקום עם שהיה מושחת מבחינה מוסרית ורוחנית – מושחת מעבר לכל יכולת לשינוי וגאולה. הכנענים שקעו לרמת שחיתות כזו שלא היתה כל תקווה שיוכלו לקום ולהתעלות עליה, למרות שאלוהים לא גירש מעל פניו את אלה מקרבם שהכירו במשפט הצדק שלו ובכוחו שהודגם בגאולת ישראל והוצאתם ממצרים (כמו רחב ובני משפחתה). יישוב הארץ הזה היה מצב שונה למדי ממצבו של השבט הנודד, והוא דרש תגובה שונה. בהמשך, כשרבים מהמאמינים באלוהים הוגלו לבבל, הם נדרשו להתמודד עם המצב הנתון הזה בצורה שונה מכפי שנדרשו לו בעידן התיאוקרטי. היה עליהם לנטוע גנים, להתיישב, להביא ילדים לעולם, ולהתפלל לשלום הבבלים – האויבים שעקרו אותם מארץ מולדתם והגלו אותם לארץ נכר (ירמיהו כ"ט ד'-ז'). המחויבויות של בני ישראל ומערכות היחסים שלהם עם עמי הגויים ממש לא קפאו על שמריהן ונשארו סטטיות. אלו אם כן כמה נושאים חשובים שיעזרו לנו כשאנחנו ניגשים אל תורת משה – מתנה רבת חסד שהוענקה באורח זמני לעם ישראל הלאומי כדי לגשר בין האידיאלים של אלוהים לבין המציאויות של החיים במזרח הקרוב הקדום וקשי ליבם של בני האדם. חלק ממצוות התנ"ך הנוקשות, המטרידות והשרירותיות לכאורה – למרות היותן נחותות ופחות אופטימליות מבחינה מוסרית –לרוב מהוות שיפור לגבי המצב אותו אנחנו מוצאים בקרב יתר עמי המזרח הקרוב הקדום. אלוהים צריך היה להתפשר על פחות מהטוב ביותר כשזה הגיע לעם ישראל; עם זאת, הוא עדיין השתוקק לראות שיפורים מוסריים וציות רוחני, למרות המבנים החברתיים הנפולים ומלאי החטא והאופי המרדני של בני האדם. חלק ניכר מהתנ"ך מזכיר לנו באופן שאינו משתמע לשתי פנים את חסדו השופע של אלוהים למרות חטא האדם והמבנים החברתיים שנפגעו בשל החטא. שוב ושוב אנחנו רואים את אלוהים פועל בקרב בני אדם חוטאים ודרכם – עד כמה שזה נראה לנו נחות! – כדי להביא את הגשמת התכלית והמטרות הכוללות שלו. **ניתן לסכם ולומר** – מצוות התורה הן ממש לא הרצון האולטימטיבי של אלוהים עבור האנושות. אלא, פשרה זמנית עבור ליבו העיקש והמורד של עם חדש שזה עתה יצא מעבדות. --- **לקריאה נוספת** Copan, Paul. “Are Old Testament Laws Evil?” In God Is Great, God Is Good: Why Believing in God Is Reasonable and Responsible, edited by Chad Meister and William Lane Craig. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2009. Goldingay, John. Theological Diversity and the Authority of the Old Testa-ment. Grand Rapids: Eerdmans, 1987. Gundry, Stanley N., and Gary T. Meadors, eds. Four Views of Moving beyond the Bible to Theology. Grand Rapids: Zondervan, 2009. Homeier, James K. The Archaeology of the Bible. Grand Rapids: Kregel/Lion, 2008. Webb, William J. Slaves, Women, and Homosexuals: Exploring the Herme-neutics of Cultural Analysis. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2001. Wenham, Gordon J. Story as Torah: Reading Old Testament Narrative Ethi-cally. Grand Rapids: Baker Academic, 2004. Wright, Christopher J. H. Old Testament Ethics for the People of God. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2004. [\[i\]](/#_ednref1) את המכתב אפשר למצוא באתר www.thehumorarchives.com/humor/0001065.html. [\[ii\]](/#_ednref2)  C. S. Lewis, Surprised by Joy (New York: Harcourt Brace Jovanovich, 1956), 207. [\[iii\]](/#_ednref3)  N. T. Wright, The Climax of the Covenant (Minneapolis: Fortress, 1991), 181. [\[iv\]](/#_ednref4)  Alden Thompson, Who’s Afraid of the Old Testament God? (Grand Rapids: Zondervan, 1988), 33. [\[v\]](/#_ednref5) שם, עמ' 32. [\[vi\]](/#_ednref6) החוק החיתי §167. ראה Martha T. Roth, Law Collections from Mesopotamia and Asia Minor, 2nd ed. (Atlanta: (Scholars Press, 1997. [\[vii\]](/#_ednref7) (Allen P. Ross, Holiness to the Lord (Grand Rapids: Baker Academic, 2006. [\[viii\]](/#_ednref8)  Bruce C. Birch, Let Justice Roll Down: The Old Testament, Ethics, and Christian Life (Louisville: Westminster John Knox, 1991), 43. [\[ix\]](/#_ednref9) (William J. Webb, Slaves, Women, and Homosexuals (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2001. [\[x\]](/#_ednref10) מבוסס על פרק ב' בספרו של ווב, Slaves, Women, and Homosexuals (עבדים, נשים והומוסקסואלים). אני מודע לכך שלא כל המאמינים האבנגליסטים מסכימים עם גישתו של ווב. לדוגמה, Stanley N. Gundry and Gary Meadors, eds., Four (Views on Moving beyond the Bible to Theology (Grand Rapids: Zondervan, 2009. [\[xi\]](/#_ednref11) חלק מהדברים בסעיף זה מבוססים על פרק ג' בספרו של ג'ון גולדינגיי, Theological Diversity and the Authority of the (Old Testament (Grand Rapids: Eerdmans, 1987. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר --- ### [עקדת יצחק - התעללות בילדים ובריונות אלוהית?](https://igod.co.il/morality/עקדת-יצחק-התעללות-בילדים-ובריונות-אלו/) **Published:** נובמבר 21, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** מפעם לפעם, אנחנו קוראים בעיתון או שומעים בחדשות על איזה מטורף שרצח מישהו. ההצדקה למעשיו? "אלוהים אמר לי לעשות את זה!" שמעתי כאלה שהשתמשו בתירוץ הזה כדי להצדיק גירושין בכדי להינשא למזכירה או לעוזרת האישית שלהם. שם אלוהים נגרר לנסיבות או פעולות שעומדות בניגוד מוחלט לטבעו הטוב. הוא בהחלט לא רוצה לקבל את הקרדיט במקרים שכאלה. זאת אגב הסיבה לפיה אלוהים דרש "לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ:ו) אז מה עלינו לעשות עם המצווה המרעישה של אלוהים לאברהם בבראשית כ"ב ב': "קַח נָא אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ … וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה"? האם אלוהים סותר את עצמו? הרי תורת משה אסרה הקרבת ילדים מפורשות. למעשה, הקרבת ילדים היא אחד המנהגים המזוויעים שאלוהים שפט בעטים את הכנענים. זה לא נראה אם כן שמצוותיו של אלוהים בבראשית כ"ב הן גחמניות ומוזרות? האם אלוהים מצווה על רצח כמו גם אוסר אותו? **ההקשר הרחב של עקדת יצחק – *אמונת אברהם וחוסר אמונתו של משה*** המוטיב המרכזי בתורה זה 'אמונה'. מוטיב האמונה שזור בין חלקיה השונים של התורה (בראשית-דברים) ומחבר ביניהם.[\[i\]](/#_edn1) שני שחקני המפתח העיקריים הם אברהם ומשה. אברהם הוא הדוגמה החיובית לחיי אמונה, ואילו משה מהווה את הדוגמה השלילית לאמונה. לאברהם היתה אמונה גם בלי שתהיה בידיו תורת משה, שניתנה רק מאוחר יותר, בהר סיני. למרות הלבטים שלו, הוא בטח בהבטחת אלוהים, ונחשב תודות לכך לצדיק בעיני אלוהים (בראשית ט"ו ו'). משה, לעומתו, נכשל באמונתו למרות שחי תחת התורה שניתנה בסיני. מצד אחד אין ספר כי משה שיחק תפקיד מרכזי בהיסטוריה של עם ישראל, אבל מצד שני אנחנו גם עדים לכישלון קריטי מבחינת האמונה שהפגין. לכן, אין זו יד המקרה שכאשר "אמונה" מוזכרת בתורה, היא מוזכרת באור חיובי *קודם* לנתינת התורה בסיני בשמות כ' (בראשית ט"ו ו'; שמות ד' ה'; י"ד ל"א; י"ט ט'), ומוזכרת באור שלילי ("לא האמין") *אחרי* ניתנת התורה במעמד סיני (במדבר י"ד י"א; כ' י"ב; השווה דברים א' ל"ב; ט' כ"ג). במידה ניכרת התורה היא למעשה עמידה על הניגודים בין אברהם ומשה. למרות שלעיתים אברהם הטיל ספק, אמונתו רק הלכה וגדלה. מצד שני, למרות שמשה חווה את אלוהים בצורה בלתי רגילה, אמונתו הלכה והתמעטה. הקשר הזה לא נעלם מעיניו של שאול בברית החדשה (רומים ד'; גלטים ג'-ד'). בקוראו את כתבי הקודש לאור המפגש שלו עם ישוע, הוא גילה שאברהם חי באמונה ושאלוהים הכריז על היותו צדיק – מה שעומד בקו אחד עם המתואר בבראשית ט"ו. בבראשית י"ז אנחנו קוראים על ברית המילה, וארבע מאות שנה מאוחר יותר ניתנה התורה בסיני. במילים אחרות, לאברהם לא היה צורך במילה או בתורה כדי שמערכת היחסים שלו עם אלוהים תתנהל כהלכתה. מצד שני, למשה היתה התורה, ובכל זאת הוא נכשל באמונתו – מה שמנע ממנו מלחצות את הירדן ולהכנס לארץ המובטחת. מבחינת אמונה, משה הוא הניגוד השלילי לאברהם. למרות שלמשה היתה התורה, הוא מת במדבר בגלל חוסר האמונה שהוא ואהרון הפגינו בקדש (במדבר כ'). אברהם משמש כאילוסטרציה לדורות הבאים לאופן בו המאמינים באלוהים צריכים לחיות את חייהם. וכאמור, משה הוא הדוגמה השלילית – כמו גם תזכורת לכך שעצם העובדה שהתורה נתונה בידיו של אדם, לצד מילוי קפדני אחר כל מצותיה, לא די בהם כדי להביא את אותו אדם למקום בו חייו מתנהלים בהרמוניה עם אלוהים. במקום זאת, עלינו לגשת אליו באמונה ובטחון, כשאנחנו נשענים על חסדו ועל עצם היותו די והותר במקום לשים את מבטחנו ביכולות שלנו עצמנו. התמה החשובה הזו של הבטחון התהומי של אברהם בהבטחת אלוהים והנאמנות שלו עזרה לעצב את ההבנה העצמית והזהות של ישראל. לכן זה לא מפתיע לשמוע את הדברים שאמר משה לישראל בסיני: "אַל תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר *נַסּוֹת* אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה *יִרְאָתוֹ* עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" (שמות כ' ט"ז). שני פעלי המפתח האלה מחברים אותנו לנאמר בבראשית כ"ב. אלוהים *ניסה* את אברהם (בראשית כ"ב א'), נסיון דרכו הוא הפגין את *יראת* האלוהים שבו (פס' י"ב). הציות של אברהם נועד לשמש כמופת לישראל ולעורר בקרבם השראה להתהלך בצייתנות לאלוהים ולגבש את מערכת היחסים שלהם ("יראתם") איתו.[\[ii\]](/#_edn2) ### ***ההקשר של קריאתו של אברהם*** עם הרקע הזה, בואו ונבחן את האופן בו אלוהים מתחיל לנהוג באברהם לאור התכנית הכללית שלו עבור ישראל. אם נעשה כן, נוכל להבין בצורה מוצלחת יותר מה קורה עם אברהם ויצחק. אחרת, אנחנו עלולים לעוות את הסיפור המופיע בבראשית כ"ב. הפעם הראשונה שאלוהים אמר לאברהם "ללכת" (*לֶך לְךָ*) היתה כשעזב את ביתו באור כשדים (בבל) כדי ללכת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב א'). צעד ענק באמונה שהיה מבוסס על ההבטחה שאלוהים יקים מאברהם ומצאצאיו עם גדול (י"ב ב'-ג'). אבל בבראשית כ"ב ב', אלוהים מצווה על אברהם שוב "ללכת" תוך שימוש ב*אותו* בניין – *לך לך* – אל "אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". הוא נקרא ללכת אל *ארץ* המוריה. הפעם גם ליצחק, בן ההבטחה, יש חלק בסיפור. אברהם לא יכל להחמיץ את הקשר בין שני הסיפורים. הפעמונים צלצלו במוחו של אברהם. אלוהים דרש ממנו "לך לך" באמונה בעבר, עם ההבטחה שדרך הצאצא שלו יבוא עם גדול. ואילו כעת, אלוהים שוב מבקש ממנו "לך לך" באמונה. הפעם, יחד עם אותו צאצא – בן ההבטחה!  לכאורה, אלוהים מצווה עליו לעשות את מה שנראה מנוגד לחלוטין לאותה הבטחה. בפרק י"ב אלוהים *הבטיח* להפוך את צאצאיו של אברהם לעם רב כמספר הכוכבים בשמים. לאחר שאברהם מציית כאן, אלוהים *מאשר* את ההבטחה שיהפוך את צאצאיו רבים ככוכבי השמים וכחול הים (כ"ב י"ז). ספר בראשית יוצר חיבור בין *קריאתו* של אברהם (בראשית י"ב) *והציות* שלו בעקבותיה (בראשית כ"ב). חוסן אמונתו של אברהם, אביו של יצחק, הוא שעמד למבחן, והרגע הזה יעצב את החשיבה והזהות של הדורות הבאים של עם ישראל.[\[iii\]](/#_edn3) כפי שאמר אחד מחוקרי המקרא, "כל בן ישראל ששומע את הסיפור הזה, לוקח את הדברים במובן שהגזע שלו חייב את קיומו לחסדי אלוהים ואת שגשוגו לציות של אבי האומה אברהם".[\[iv\]](/#_edn4) אברהם עזב את ביתו באור כשדים וויתר על *עברו* בעבור הבטחת אלוהים. עכשיו הוא מתבקש לבטוח באלוהים שוב פעם, והפעם להכניע כביכול גם את *עתידו.* כל מה שאברהם אי פעם קיווה לו היה כרוך בבן ההבטחה הזה.[\[v\]](/#_edn5) ### ***ההקשר המיידי: הגר וישמעאל*** בנקודה זו אנחנו מגיעים להקשר המיידי של הסיפור – כלומר, מה קרה עם ישמעאל, בנו הבכור של אברהם, ועם אמו הגר. הסיפור של ישמעאל הוא למעשה כר המבחן הראשוני שמכין אותנו לקראת ההתנסות המאוחרת יותר של אברהם.[\[vi\]](/#_edn6) אל עלינו לשכוח שישמעאל נולד להגר, שפחת שרה. שרה, יחד עם אברהם, הניחה שאין ביכולתה להביא לעולם את בן ההבטחה מפאת גילה המופלג (ט"ז א'-ד'). מאחר והיא החליטה שפונדקאות היא כנראה הדרך בה אלוהים רצה שהיא תהיה לאם ותראה את הגשמת ההבטחה הזו, שרה אמרה לאברהם לקחת את הגר כתחליף לה – כ"אשה" מ"סוג" ב' (פס' ג'). בסופו של דבר, מסתבר שהתכנית הזו לא היתה מוצלחת – זו היתה טעות! שרה לא בטחה באלוהים ופעלה על דעת עצמה. הגר הרתה והחלה לבוז לגבירתה, שרה, מה שגרם למתיחות רבה, והוביל לגירושה מלפני שרה. אבל במדבר אלוהים פגש בהגר ביאושה ואמר לה לחזור ולחיות עם שרה ואברהם. שם הגר ילדה את בנו בכורו של אברהם. ככל שישמעאל גדל, בין האב ובנו נרקמו יחסי קרבה עמוקים. אבל לאלוהים היו תכניות אחרות. הוא הבטיח לאברהם ושרה שהוא רצה שבן ההבטחה יהיה צאצא של *שניהם*, לא רק של אברהם. תודות להגשמת אלוהים את הבטחתו באורח נס, יצחק נולד. אבל, בעת הסעודה שנערכה לכבוד יצחק בשעה שנגמל, ישמעאל, שבשלב זה כבר היה בשנות העשרה שלו, החלק ללעוג ולבוז לו (כ"א ט'). לשרה היה קשה מספיק להתמודד עם עצם העובדה שהגר, שפחתה, היא שילדה לאברהם את בנו הראשון, ולא היא עצמה. אבל שישמעאל יבוז לבנה של שרה, עצמה ובשרה, זה כבר היה יותר מכפי שהיא היתה מוכנה לשאת. שרה רצתה לגרש לא רק את ישמעאל אלא גם את אמו, הגר. אברהם מצא את עצמו בבעיה (כ"א י"א). שילוחם מעל פניו ירגיע את שרה, אבל שליחתם אל המדבר משמעה היה שהם יעמדו בפני נסיבות קשות וסכנות עצומות – אולי אפילו מוות. אלוהים, עם זאת, הפיג את פחדיו של אברהם, והבטיח לו שישמעאל לא ימות (כ"א י"ב-י"ג). למעשה, יהוה כבר אמר לו, "וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (י"ז כ'). אלוהים אמר להגר עצמה ש"הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ" (ט"ז י'). וכך אברהם יכל בלב שקט לשלח את ישמעאל עם הגר ולשחרר אותם לידיו של אלוהים. בשלב זה אנחנו מגיעים למצוותו של אלוהים לאברהם להקריב את יצחק. אברהם עמד בנסיון קשה לגבי ישמעאל, והוא היה מודע להבטחה שאלוהים הבטיח אודותיו. למרות שאברהם שילח את ישמעאל למדבר, אלוהים הבטיח שהוא יחיה ויהפוך לגוי גדול. ללא הבטחת אלוהים, שילוח ישמעאל והגר אל מוות כמעט וודאי היה מעשה שגוי. למרות כעסה של שרה על הגר וישמעאל, אלוהים הבטיח לאברהם שהוא ידאג לישמעאל ויספק את צרכיו, והבטיח לו שהמעשה שהוא עושה בשילוחם אינו שגוי. אברהם בטח שאלוהים הוא שידאג לישמעאל (ולהגר) וימלא את הבטחותיו להם. "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (כ"א י"ד) – בדיוק כפי שיעשה בהמשך עם יצחק (כ"ב ג') – ושילח את שניהם מעל פניו. ברקע עמדו לא רק הבטחת אלוהים לשמור על ישמעאל. אלוהים גם סיפק לאברהם בן באורח נס – בן שנולד מגופה של שרה עצמה – " אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ" (בראשית כ"ב ב'). בן ההבטחה הזה לו אברהם ציפה שנים כה רבות יהפוך גם הוא לגוי גדול. ישמעאל היה המבחן הראשוני; יצחק יביא עימו מבחן גדול עוד יותר. אברהם ידע שאלוהים ימלא את הבטחתו באשר ליצחק, אבל הוא לא ידע מה אלוהים יעשה בסופו של דבר. כל מה שהוא יכל לעשות זה לבטוח בהבטחות אלוהים ולציית, בידיעה שאיכשהו אלוהים *חייב יהיה* לעשות משהו! אנחנו רואים עכשיו שהציות של אברהם נעשה בהקשר של המודעות שלו לגאולה הקודמת שהעניק אלוהים לישמעאל ולעצם העובדה שהוא סיפק את בן ההבטחה באורח נס דרך שרה. ### **בראשית כ"ב** עכשיו משבחנו את הפרקים הסובבים את הפרק שבו עסקינן, הגיע הזמן להתמקד בבראשית כ"ב עצמו. הפרק הזה מכיל רמזים נוספים – שנועדו לעזור לנו להבין מה מתרחש בסיפור המסובך ורב העוצמה הזה. מאחר ואברהם הכיר כבר את הטבע הנאמן והאדיב של אלוהים והבטחותיו, הוא היה משוכנע שאלוהים איכשהו ימלא את הבטחתו לו בדרך כזו או אחרת. מקריאת פרק כ"ב עולות ארבע נקודות באשר לטבעו של אלוהים. ראשית, כבר מלכתחילה נודעת לנו העובדה שאלוהים *מנסה* את אברהם (פס' א'). אלוהים לא מעוניין בהקרבתו של יצחק, גם אם אברהם עצמו לא מודע עדין למה שהקורא יודע – כלומר, שמדובר פה רק בנסיון. שנית, אפילו המצווה הקשה לאברהם מרופדת בחסדו של אלוהים. מצוות אלוהים פה היא יוצאת דופן: "קַח *נָא* אֶת בִּנְךָ" – או כפי שתרגם אחד מחוקרי המקרא "אני *מתחנן* בפניך, קח את בנך יחידך".[\[vii\]](/#_edn7) אלוהים מתנהג ברכות מדהימה כשהוא מנחית על אברהם מצווה כה קשה ומעיקה. מצוות אלוהים שכזו (שמופיעה בלשון בקשה) היא מאוד נדירה. פרשן המקרא גורדון וונהאם רואה כאן "רמז לכך שאלוהים מעריך את המחיר היקר של מה שהוא מבקש מאברהם לעשות".[\[viii\]](/#_edn8) אלוהים מבין את גודל המשימה הקשה כל כך הזו. פרשן אחד אומר, למעשה, שאלוהים לא בא פה בדרישה, לפיכך, אם אברהם לא יכל לראות את התכלית הרחבה יותר של אלוהים ולהביא את עצמו לעשות כמצוותו, הרי שהוא לא היה "נושא אשמה כלשהי" לו היה מסרב להענות לבקשת אלוהים”.[\[ix\]](/#_edn9) אינדיקציה שלישית לטבעו הטוב של אלוהים מדגישה את נאמנותו. אלוהים מזכיר לאברהם "אֶת בִּנְךָ, אֶת יְחִידְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק" (פס' ב'). ההכרה בברית שכרת אלוהים פה היא ברורה: הבטחת אלוהים לאברהם לא תוכל להתממש בלי יצחק. אברהם נאבק לזכור שני דברים: אהבתו העצומה ליצחק היא טובה וראויה, והנסיבות שמקיפות את לידתו של יצחק עומדות בברור על כך שאלוהים מגשים את הבטחות הברית שלו לאברהם. למרות שזה הדבר הכי מפחיד ונוראי שאברהם יאלץ לעשות מעודו, הוא מנסה ליישב במחשבותיו את השאלה איך אלוהים יגשים את הבטחתו דרך יצחק. תזכורת רביעית לטבעו הנאמן של אלוהים טמונה בכך שאלוהים שולח את אברהם להר בארץ ה*מוריה* – מילה ששאובה מהשור ר.א.ה – "יראה, יספק". כפי שציינו כבר קודם לכן, הביטוי "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" מתחבר לקריאה הראשונית של אלוהים לאברהם ללכת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר *אַרְאֶךָּ*" (בראשית י"ב א'). אברהם היה מודע גם לאספקת אלוהים את צרכיהם של הגר וישמעאל כשברחו מפני שרה בפעם הראשונה. הגר אמרה (תוך שימוש באותו שורש *ראה*), "אַתָּה אֵל רֳאִי" (ט"ז י"ג). לפיכך, בעצם המילה *מוריה* ("אספקה") יש לנו רמז לישועה והצלה. אנחנו רואים אם כן את הרכות והנאמנות של אלוהים מרפדות את הנוקשות המבהילה של מצוותו. זה כאילו אלוהים אומר לאברהם, "אני בוחן את האמונה והנאמנות שלך. כל פעם האמונה שלך גודלת. אולי אתה לא מבין, אבל לאור כל מה שעשיתי עבורך והבטחתי לך, בטח בי באמונה. אפילו המוות לא יכול להפר את ההבטחות שהבטחתי לך". אלוהים הבטיח לאברהם שיצחק, לא ישמעאל, הוא הבן המובטח. אז אנחנו לא יכולים להפריד את *הבטחת* אלוהים בבראשית י"ב וי"ז מ*מצוות* אלוהים בבראשית כ"ב. אברהם ידע בוודאות שאפילו אם בן ההבטחה ימות, אלוהים איכשהו יגשים את תכליתו דרך אותו ילד. אברהם האמין שאלוהים יכול אפילו להקים את יצחק מן המתים. לכן הוא אמר לנעריו לפני שעלה על הר המוריה עם יצחק, "*אֲנִי וְהַנַּעַר* נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה ו*ְנָשׁוּבָה* \[לשון רבים\] אֲלֵיכֶם" (בראשית כ"ב ה'). מחבר האגרת אל העברים בברית החדשה הבחין בדיוק בכך כאשר ציין כי אברהם האמין "בְּלִבּוֹ כִּי הָאֱלֹהִים יָכוֹל לְהָקִים אֲפִלּוּ מֵעִם הַמֵּתִים" (י"א 19-17). *בדרך כזו או אחרת* אלוהים יגשים את הבטחותיו. אברהם היה בטוח בכך – ובורך בשל כך. אחרי הכל, אברהם אישר בבטחון כמה פרקים קודם לכן, "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט \[צדק\]?" (בראשית י"ח 25). אברהם ידע שאופיו הנאמן של אלוהים משמעו שאלוהים לא יפר את הבטחותיו. לא רק "שֶׁחָלִילָה לֵאלֹהִים לְשַׁקֵּר" (האגרת אל העברים ו' 18), אלא גם אחרי שהבטיח לאברהם להפכו לגוי גדול ולהביא את צאצאיו אל הארץ המובטחת, אלוהים עצמו "עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים" של בעלי חיים בהופעה פירוטכנית מרשימה (בראשית ט"ו י"ז). לפי מלומדים מסוימים, המחווה התמוהה הזו של "כריתת" ברית מצביעה על קללה-עצמית: אם לא אמלא את הבטחתי, מי יתן ואהיה כמו בעל החיים המבותר הזה (ראה ירמיהו ל"ד י"ח). תהא המשמעות של קללה-עצמית אלוהית אשר תהא, מה שעולה בברור הוא המסירות הנעלה שמפגין אלוהים בכל הנוגע לשמירת הברית שלו (ראה לדוגמה ירמיהו ל"ג י"ט-כ"ו). ### **השקפות פילוסופיות על מצוות אלוהים לאברהם** אם אברהם צווה לקחת את חייו של אדם חף מפשע, זה אומר שעלינו לשנות את הדבר השישי, "לא תרצח"? נותרת בפנינו השאלה: "האם נטילת חיי אדם חף מפשע יכולה אי פעם להיות מותרת מבחינה מוסרית?" [\[x\]](/#_edn10) חשוב על האמרות הבאות: 1. מצוות אלוהים לעשות מעשה X מחייבת את אדם Y לעשות את X. 2. הרג חפים מפשע הוא מעשה שגוי מכל וכל. 3. אלוהים ציווה על אברהם ליטול את חייו של אדם חף מפשע. אנחנו יכולים לקבל את שלושת האמרות האלה יחד בצורה עקבית? אנחנו יכולים לקבל את אמירה מספר אחת – שעלינו לעשות את מה שאלוהים מצווה לעשות. (אחרי הכל, מצוותיו מושרשות בטבעו ותכליתו הטובים). מצד שני, אמרה מספר שתיים *בדרך כלל* עומדת על כנה, אבל אנחנו חייבים לשקול את ההקשר הספציפי כדי לראות אם היא תמיד נכונה – בנפרד ממצוות אלוהים. היתכן שבנסיבות ומצבים מסויימים לקיחת חיי אדם חף מפשע יכולה להיות מוצדקת מבחינה מוסרית? קח למשל את המקרה הספציפי של הריון חוץ רחמי: הביצית המופרית נשארת וגדלה בחצוצרת הרחם של האשה. אם העובר ימשיך לגדול בלי התערבות חיצונית, אין כל ספק בכך שהאם תמות. אתיקאים מסכימים באופן כללי שבמקרה הטראגי הזה, מותר מבחינה מוסרית לקחת חיי אדם חף מפשע. הסיבה שניתנת לכך היא טיעון של הגנה עצמית – בכדי לגונן על חיי האם. בלי התערבות חיצונית, גם האם וגם התינוק ימותו. עכשיו קח את התקפות הטרור של ה-11 בספטמבר. כשארבעה מטוסים נחטפו, וסיכנו את חייהם של רבים מאשר הנוסעים חפי הפשע שהיו על המטוס, הנשיא נתן הוראה ליירט את המטוסים, שהפכו פתאום לכלי נשק בידי המפגעים. שוב, למרות שמדובר באירוע טראגי, הציווי היה מוצדק בנסיון למנוע את מותם של רבים אחרים שהיו חפים מפשע. המקרים יוצאי הדופן האלה מתירים את לקיחתם של חיי אדם חף מפשע. על פניו, פעולות שכאלה יהיו מותרות מבחינה מוסרית. אבל בוא נבחן את הדברים יותר לעומק. מה אם העולם האנושי היה שונה מכפי שאנחנו מוצאים אותו? הפילוסוף ג'ון הייר מספק את הניסוי המחשבתי הבא. מה אם אלוהים היה מכונן את העולם כך שהיו לו מאפיינים אחרים ולפיכך דרכים אחרות להחיל עקרונות מוסריים? נניח שאלוהים היה רוצה שבמלאת להם שמונה עשרה, בני האדם יהרגו זה את זה אבל אז אלוהים מייד היה מחזיר אותם לחיים בבריאות מושלמת. במקרה שכזה, הריגת בני אדם בגיל שכזה לא היתה נתפסת ככזה עניין – או עניין גדול *כזה*.[\[xi\]](/#_edn11) כן, בעולמנו, בני אדם מתים נשארים מתים (נניח בצד התערבות חיצונית על טבעית, כמובן!). זו אחת הסיבות לכך שהריגת חפים מפשע בעולמנו היא דבר שגוי ואסור. בוא נחזור למסגרת ההיסטורית המיוחדת של בראשית כ"ב. ראינו שההקשר הסיפורי של בראשית עומד על אישורים חוזרים ונשנים מאת אלוהים לכך שיצחק הוא בן ההבטחה והכלי דרכו אלוהים יביא ברכה לאומות העולם. אברהם ידע ללא כל ספק שיצחק יחיה ויגיע לבגרות ויוליד צאצאים בהתאם להבטחת אלוהים; וכפועל יוצא מכך, לו יהיה בכך צורך, אלוהים יכול גם להביא אותו חזרה מן המתים. זכור שההבנה המוסרית שלנו מעוצבת במידה מסוימת על סמך עובדות מסויימת בנוגע לעולמנו. לו היינו חיים בעולם שבו הכאת אנשים בראשם היתה מסייעת להיטיב את בריאותם במקום לגרום נזק וכאב, הרי שהיינו מעודדים פעולה שכזאת. אך במציאות הכאת אנשים בראשם גורמת למעשה לנזק. עם זאת, הדוגמה הזו מלמדת שהמצווה "אל תכה אנשים בראשם" תלויה בנתונים מסוימים בעולם בו אנו חיים. אם עובדות מסוימות לגבי העולם היו שונות, אז הציווי הזה לא היה תקף לגבינו. אז מה אם העובדות בנוגע לעולם כוללות אלוהים טוב שמגלה עצמו באופן ספציפי ועשוי לצוות מצוות יוצאות מגדר הרגיל בהקשרים ייחודיים וספציפיים עם סיבות מוסריות מספקות? ראינו שלאמרה מספר שתים – לקיחת חיי אדם חף מפשע היא מעשה שגוי מבחינה מוסרית – יש את היוצאים מן הכלל שלה (למשל הריון חוץ רחמי). אם נניח את היוצאים מן הכלל האלה בצד, המבקר מניח באופן שגוי שהאמרה הזו היא נכונה באופן אבסולוטי כשבה בשעה הוא דוחה או מתעלם מאמיתות מסוימות בנוגע למציאות. הוא בור בכל הקשור לישות על טבעית שיכולה להשיב אנשים לחיים מן המתים. הוא דוחה את העובדה שאלוהים פועל בהיסטוריה, מבטיח הבטחות, ממלא אותן, ויש לו סיבות מוסריות מספקות למה שהוא עושה. אמרה מספר שתים תקפה בעולם בו אנשים מתים לא קמים לתחייה לאחר מותם. אם כן, מצוות אלוהים לא היתה אי-מוסרית או עמדה בסתירה לדבריו האחרים. ### **כיצד רואה הברית החדשה את אברהם ויצחק? (*ישוע כיצחק השני)*** בספרו The Crucified God (אלוהים הצלוב), התיאולוג הגרמני יורגן מולטמן מצטט את הסופר הישראלי אלי ויזל, שכתב בצורה כה ישירה בספרו *לילה* על החוויות המזעזעות שחווה באושוויץ. ויזל מתאר מאורע אחד נוגע ללב במיוחד: "קציני האס. אס. תלו שני יהודים מבוגרים ונער לפני המחנה כולו. הגברים מתו עד מהרה אבל יסורי המוות של הנער נמשכו כמחצית השעה. "איפה אלוהים? איפה הוא?" מישהו שאל מאחורי. לאחר שהנער המשיך להאבק בייסורים זמן רב, שמעתי את האיש זועק שוב, "איפה אלוהים עכשיו?" ושמעתי קול בתוכי עונה: "איפה הוא? הוא כאן. הוא תלוי שם על הגרדום". כיצד הגיב מולטמן לדבריו של ויזל? "כל תשובה אחרת היתה בגדר גידוף". המאמין המשיחי שואב כוח ונחמה מהעובדה שאלוהים סובל יחד איתנו ואפילו נכנס לסבלותינו – בייחוד בדמותו של המשיח ישוע מנצרת, שנצלב למוות על הצלב המשפיל והמבייש. בדמות המשיח – אלוהים סבל איתנו וסבל למעננו כקורבן. דמותו של יצחק מהווה הקבלה ספרותית לדמותו של המשיח. סיפור אברהם ו"בנו יחידו" יצחק מהווה למעשה צל לבאות של מסירת הקרבן הגואל שמסר אלוהים האב בדמות "יצחק השני" – "בנו יחידו" (יוחנן ג' 16). שלא כמו שטוען דוקינס שמכנה זאת "התעללות ילדים מידי שמים", הרי שהאב לא מתחרה כנגד הבן. ישוע מסר את חייו מרצונו שלו ואז לקח אותם חזרה (יוחנן י' 15, 17-18). אלוהים שלח את המשיח אל העולם (יוחנן ג' 17) כדי לשאת על הצלב את הקללה והניתוק מאלוהים שהיו מנת חלקם של ישראל והעולם כולו. אך עם זאת, אלוהים בכבודו ובעצמו בא אל העולם בדמות המשיח כדי להושיע את העולם במותו. אהבתו העצומה של אברהם באה לידי ביטוי במכונות של אברהם להקריב את בנו, בידיעה שאלוהים יקים אותו מן המתים. זו היא תקבולת ספרותית לעתיד, נבואה משיחית אם תרצו, לכך שאבינו שבשמים יקריב את בנו, המשיח, ולאחר מכן יקים אותו מן המתים. האמונה, הנאמנות והציות של אברהם עם כל הקושי שהיה כרוך בו לאלוהים, לא רק עזר לעצב ולאשר את זהותו של ישראל באברהם אלא גם סיפק הקשר להבנת אהבתו העצומה של אלוהים שעתידה היתה לבוא לידי ביטוח במשיח. כשמסירותו של אברהם למצוות אלוהים אושרה, אלוהים אמר, "עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (בראשית כ"ב 12). אלפי שנים מאוחר יותר, בברית החדשה, שאול השליח משתמש בסיפור עקדת יצחק כדי להזכיר למאמינים את המסירות העליונה של אלוהים להם: "הוּא אֲשֶׁר לֹא חָשַׂךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא מָסַר אוֹתוֹ בְּעַד כֻּלָּנוּ, הַאִם לֹא יַעֲנִיק לָנוּ אִתּוֹ אֶת הַכֹּל?" (רומים ח' 32) הקרבת יצחק בידי אברהם היא צל לעתיד של הקורבן העצמי שעתיד אלוהים להקריב בתור המשיח. אברהם הפגין את נאמנותו לאלוהים, והקרבן שהקריב אלוהים מפגין את נאמנותו לנו.[\[xii\]](/#_edn12) הדרישה שדרש אלוהים מאברהם היא דבר שאלוהים עצמו היה מוכן לשאת בעצמו. אלוהים דרש מאברהם את אותה מידת אהבה שהוא עצמו עמד להפגין בעדנו. --- **לקריאה נוספת***Crenshaw, James L. A Whirlpool of Torment. Minneapolis: Fortress, 1984. See esp. chap. 1.* *Kierkegaard, Søren. Fear and Trembling. Various editions.Moberly, R. W. L. The Bible, Theology, and Faith: A Study of Abraham and Jesus. Cambridge: Cambridge University Press, 2000.* *Sailhamer, John H. The Pentateuch as Narrative. Grand Rapids: Zondervan, 1992. See esp. pp. 33–79.* *———. The Meaning of the Pentateuch. Downers Grove, IL: InterVarsity Press, 2009.Wenham. Gordon J. Genesis 16–50. Word Biblical Commentary 2. Dallas: Word, 1994.* [\[i\]](/#_ednref1) חלק מההערות בחלק זה לקוחות מהספרים הבאים: John H. Sailhamer, The Pentateuch as Narrative (Grand Rapids: Zondervan, 1992), 33–79; and John H. Sailhamer, “The Mosaic Law and the Theology of the Pentateuch,” Westminster Theological Journal 53 (1991): 24–61. [\[ii\]](/#_ednref2) ל"יראת אלוהים" יש מרכיב שקשור במערכות יחסים (לדוגמה בראשית כ' י"א; דברים י' י"ב, כ'; י"ג ד'; ל"א י"ג). כלומר, לירוא את אלוהים משמע להיות במערכת יחסים איתו. ראה R. W. L. Moberly, The Bible, Theology, and Faith: A Study of Abraham and Jesus (Cambridge: Cambridge Uni-versity Press, 2000), 81–84. [\[iii\]](/#_ednref3)  E. A. Speiser, Genesis, Anchor Bible Commentary 1 (Garden City, NY: Doubleday, 1964), 166. [\[iv\]](/#_ednref4)  Roland de Vaux, Ancient Israel (New York: McGraw-Hill, 1965), 443. [\[v\]](/#_ednref5)  William L. Lane, Hebrews 9–13, Word Biblical Commentary 47B (Dallas: Word, 1991), 360. [\[vi\]](/#_ednref6) רעיון זה מבוסס בחלקו על הדיון המעולה שערכה אלנור סטאמפ בחלק שנושא את הכותרת “Evil and the Nature of Faith,” ("רשע וטבעה של אמונה") במסגרת הרצאותיה בגיפורד. הספר המלא עתיד לצאת לאור בקרוב תחת השם (Wandering in Darkness: Narrative and the Problem of Evil (Oxford: Oxford University Press, forthcoming [\[vii\]](/#_ednref7)  Crenshaw, Whirlpool of Torment, 14. [\[viii\]](/#_ednref8) פרשנות למילה "נא". Gordon Wenham, Genesis 16–50, Word Biblical Commentary 2 (Dallas: Word, 1994), 104. [\[ix\]](/#_ednref9)  Nahum M. Sarna, Genesis, JPS Torah Commentary (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1989), 151. [\[x\]](/#_ednref10) אני שואל מתובנותיו של מת'יו פלאנאגן במאמר, “Abraham and Isaac: Did God Command the Killing of an  Innocent?” ("אברהם ויצחק, האם אלוהים ציווה על הרג אדם חף מפשע?") [www.mandm.org.nz/2009/07/sunday-](http://www.mandm.org.nz/2009/07/sunday-) study-abraham-and-isaac-%E2%80%93-did-god-command-the-killing-of-an-innocent.html (accessed April 17, (2010. [\[xi\]](/#_ednref11)  John E. Hare, God’s Call: Moral Realism, God’s Commands, and Human Autonomy (Grand Rapids: Eerdmans, 2001), 68–69. [\[xii\]](/#_ednref12)  James D. G. Dunn, The Theology of the Apostle Paul (Grand Rapids: Eerdmans, 1998), 225. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר --- ### [המשיח הוא התגלמות אלוהים בבשר ודם](https://igod.co.il/true-judaism/המשיח-הוא-התגלמות-אלוהים-בבשר-ודם/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** המשיחיים (גם היהודים וגם הגויים) – מאמינים אך ורק באלוהים אחד. תודות לשטיפות המוח של הרבנים, רבים חושבים שהנוצרים מאמינים באלוהים שהפך לאדם, או בשלושה-אלוהים שונים, אך מדובר בדעה קדומה. ראו לדוגמא את הצהרת האמונה שעליה חתומים אנשי הכנסייה האנגליקנית: "יש רק אלוהי אמת אחד, והוא נצחי, ללא גוף, איברים או תאוות; כוחו, חוכמתו וטובו הם אין סופיים; הוא הבורא והמכונן של כל הדברים – הנראים והבלתי נראים גם יחד".  לדברי כמה תיאולוגים משיחיים בימינו, "יש עיקרון אחד שהמשיחיים אינם מוכנים לוותר עליו, והוא הרעיון שאלוהים הוא אחד. העניין הזה אינו נתון למשא ומתן. זוהי עובדה שמבוססת היטב על הכתובים". וגם, "האחדות של אלוהים היא אחד מעמודי היסוד שעליהם בנויה האמונה המשיחית כולה. איננו יכולים להתכחש לעובדה שאלוהים הוא אחד". האם ההצהרה הזאת על אחדותו של אלוהים מהווה בעיה ליהודי דתי או רב כלשהו? האלוהים שאנחנו עובדים ומעריצים הוא נשגב מהבנתנו. בספרות הסוד היהודית הוא נקרא "אין סוף", והחשיבה היהודית המסורתית מודה בכך שיש לאלוהים היבטים שונים. אפשר לומר שהוא אחד, ושהוא יותר מאחד. לאלוהים יש הרבה ממדים! אנחנו לא יכולים להכניס אותו לקופסה קטנה ולעשות לו ניתוח מתמטי\[4\]. טבעו הנצחי של אלוהים אינו ברור במלואו, ובכך יודה כל מי שמאמין באלוהים אחד. אנחנו – עם ההבנה המוגבלת שלנו – יכולים לתאר אך בקושי את האין סוף של אלוהים. על כך כבר אמר לי אינטלקטואל יהודי, "הידע שלנו על אלוהים שווה בערך לידע שיש לזבוב על פיזיקה גרעינית"\[5\]. וכמו תמיד, השאלה היא מה אומר על כך התנ"ך. הדעות שיש ליהודים-משיחיים ולרבנים הן בעלות משמעות רק אם הן הולכות בד בבד עם התנ"ך. לכן, עלינו להתחיל בהתחלה ולבנות את התפיסה שלנו על היסודות הנכונים. זכרו, עניין "השילוש" נולד כשתלמידיו של ישוע בחנו את כל חלקי הפאזל וניסו ליישב זה לצד זה את הראיות שקיימות בכתובים. עלינו לבדוק תחילה את הראיות האלה, לפני שנגיע למסקנות כלשהן – שליליות או חיוביות. חשוב לציין שהתפיסה או התיאולוגיה אותה נציג איננה פרשנות "נוצרית", אלא כזאת שהיתה מקובלת עוד לפני השתלטותה של היהדות-הרבנית, כבר בימי בית שני. פרופ' דניאל בויארין, פילוסוף והיסטוריון יהודי אשר הוסמך לרבנות, הפך לאחד מחוקרי היהדות וההיסטוריונים הבולטים בעולם. הוא מחזיק בתואר דוקטורט מבית המדרש לרבנים באמריקה. לימד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטת ייל, באוניברסיטת הרווארד, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בשנת 2015 אף זכה בפרס הומבולדט בשל השיגיו באקדמיה. > בספרו "הבשורות היהודיות: הסיפור של המשיח היהודי" (2011), בויארין מתייחס לאמונה הנפוצה ביהדות בית שני באשר למשיח, ומסביר כי בתוך היהדות של אותה תקופה, יהודים רבים, **"האמינו שלאלוהים היה נציג או שליח או אפילו בן, רם ונישא מעל כל המלאכים, שתפקד כמתווך בין אלוהים לבין העולם בכל הקשור לבריאה, התגלות וגאולה."** (עמ' 5) > בויארין ממשיך ומפרט כי היהדות, **"ציפתה למשיח שיהיה אלוהי וירד לכדור הארץ בדמות אנושית. לפיכך, החשיבה הבסיסית אשר מתוכה גם השילוש וגם ההתאנשות צמחו, כבר היתה שם בעולם אליו נולד ישוע."** (עמ' 6) הצהרת האמונה היהודית הבסיסית – "קריאת שמע" – נמצאת בדברים ו 4. המסורת מנסחת את הקריאה כך: "שמע, ישראל: ה' אלוהינו, ה' אחד" (בהמשך נבדוק תרגומים אחרים). היהודים המשיחיים טוענים שהמילה "אחד" מעידה על אחדות מורכבת – אחדות של כמה פריטים נפרדים, ואילו היהודים המסורתיים טוענים שהמילה מעידה על אחדות מוחלטת. אבל האמת היא שפירושה של המילה "אחד" הוא פשוטו כמשמעו – אחד. אומנם יתכן שהיא מרמזת על אחדות מורכבת (בדומה לקבוצה אחת, זוג אחד וכן הלאה), אבל היא אינה מדברת על כך ישירות. יחד עם זאת, המילה "אחד" בהחלט אינה מדברת על אחדות מוחלטת, אך רעיון זה בא לידי ביטוי בצורה מפורשת במאה ה-12, על ידי הרמב"ם, שקבע שהעם היהודי חייב להאמין שאלוהים הוא "יחיד". אין ספק שתגובתו של הרמב"ם התעוררה נוכח דעות "נוצריות" מוגזמות שסותרות את הכתובים, ושיצרו ביהודים את הרושם שהנוצרים עובדים שלושה אלים. למרבה הצער, הרמב"ם אמר את מה שאמר כתגובה למצב שנוצר, והתגובה שלו מרחיקה לכת מעבר למה שנאמר מפורשות בכתובים. בעצם, אין אפילו פסוק אחד בכתובים שמצהיר מפורשות וישירות שאלוהים הוא אחדות אחת מוחלטת. אם כך, מה כוונתה של קריאת שמע? הדעה הרווחת והמסורתית – הדעה שמוכרת לרוב היהודים – היא שהטקסט מבהיר שאלוהים הוא "אחד". אם כך, עלינו לבחון לעומק את השימוש שהכתובים עושים במילה הזאת. לפי בראשית ב 4, כשהאדם מתאחד עם אשתו, השניים הופכים ל-"בשר אחד" – כלומר לאחדות מורכבת (של שני פריטים בודדים). כך גם בשמות לו 13, שם אלוהים מצווה על משה לחבר את היריעות זו לזו כדי ליצור משכן "אחד" (ראה גם שמות כ"ו 6,11; ל"ו 18). למשכן האחד יש מרכיבים רבים. התנ"ך מדבר גם על כך שעם ישראל הוא "גוי אחד" (ראה שמ"ב ז 23; יחז' ל"ז 22). עם ישראל היה עם אחד שמנה כמה מאות אלפי אנשים. גם האנשים שחברו יחד כדי לבנות את מגדל בבל היו "עם אחד" (ברא' י"א 6), וכך גם האיחוד של תושבי שכם ובני ישראל (ברא' ל"ד 16,22). יכולים להיות היבטים רבים לאחדות שכזאת! יש עוד דוגמאות רבות בתנ"ך, אבל חשוב להבהיר את הנקודה העיקרית: האמירה שיהוה, אלוהי ישראל, הוא אחד, אינה מלמדת דבר על טבעו – האם הוא אחד ויחיד או עשרה שהם אחד. בעצם, זה בכלל לא חשוב, משום שמאז ומתמיד היה כל אל "אחד". הבעיה הייתה שהיו כל כך הרבה אלים שהתחרו על הסגידה של בני עמנו. זה היה הקרב האמיתי של בני ישראל, כפי שהזהיר אותם אלוהים בעשרת הדיברות וכפי שמשה ויהושע התרו פעמים כה רבות: – "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים, מבית עבדים. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני." (שמות כ' 2) – "לא תשתחווה לאלוהיהם ולא תעבדם, ולא תעשה כמעשיהם, כי הרוס תהרסם ושבור תשבור מצבותיהם." (שמות כג 24) – "לבלתי בוא בגויים האלה – הנשארים האלה איתכם; ובשם אלוהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם." (יהוש' כג 7) קריאת השמע לא דיברה על נושאים פילוסופיים כמו האחדות המורכבת או המוחלטת של אלוהים (האם היה מישהו מעלה על דעתו רעיון כזה?). אדרבה, היא אמרה לבני עמנו שאלוהים לבדו צריך להיות האלוהים שלנו – ולא אף אל אחר. זוהי המשמעות המדויקת של "אחד", וכך זה גם בכל מקום אחר בכתובים. ראה, למשל, דברי הימים א' כט 1: "ויאמר דויד המלך לכל הקהל, 'שלמה בני אחד בחר בו אלוהים, נער ורך, והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה, כי לה' אלוהים' ". המילה "אחד" מבהירה כאן שאלוהים בחר אך ורק בו, בשלמה לבדו ולא באף אחד אחר. כך גם הבינו את קריאת שמע פרשנים יהודיים בימי הביניים, כמו אברהם אבן עזרא ורשב"ם (רבי שמואל בן מאיר). אם כך, אין זה טיעון "נוצרי" מאוחר יותר, שלפיו דברים ו 4 אינו מלמד שאלוהים הוא אחדות מוחלטת. בעצם, משה וויינפלד, מלומד יהודי מוביל בתחום הכתובים, שלצורך דיון דקדוקי טכני משכתב את קריאת שמע כ"שמע, ישראל! יהוה אלוהינו הוא יהוה אחד", נתן לדיון שלו על דברים ו 4-25 את הכותרת, "נאמנות בלעדית ליהוה". הכוונה של דברים ו 4 היא שרק אלוהים הוא אלוהי ישראל. הדברים האלה תואמים את המדרש המפורסם לקטע הזה (ראה בבלי, פסחים נו א; ספרי דברים לא; בראשית רבה צח ד), שמשתמש בשם "ישראל" ככינוי ליעקב. המדרש מספר שעל ערש דווי ביקש יעקב לגלות לבניו את מה שמצפה להם בקץ הימים, אבל אז גילה שנסתלקה ממנו השכינה. יעקב חשש שמא אחד מבניו ימצא פסול ולא ישמור אמונים לאלוהים, אבל על כך אמרו לו בניו, "שמע, ישראל (כלומר יעקב, אבינו), ה' אלוהינו ה' אחד (לבדו)… כשם שאין בליבך אלא \[אלוהים\] אחד, כך אין בליבנו אלא \[אלוהים\] אחד". ועל כך ענה להם יעקב, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"\[. כאמור, אין לזה כל קשר לטבעו של אלוהים ולמהותו. זוהי הצהרת אמונה בכך שאלוהים לבדו – אלוהי יעקב, אלוהי ישראל – יהיה האלוהים של צאצאיו של יעקב. אגב, בספר "מכילתא דרבי ישמעאל" (מסכת דפסחא, פרשה ז'), דרשו חז"ל את הפסוק "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה־זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל־הֶהָרִים…" (שיר השירים ב:ח) על אלהים, שנאמר: "ר' יאשיה אומר: אל תקרי 'ופסחתי', אלא 'ופסעתי', שהב"ה (אלהים) מדלג על בתי בניו במצרים, שנאמר: קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים". במדרש "שיר השירים רבה" (סדרא תנינא, ב'), כתוב:" קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ". ​את אותו פסוק משיר השירים (ב:ח), מזהים חז"ל במקום אחד עם אלהים ובמקום אחר עם המשיח…​ גם הנביאים אמרו את אותם דברים: – "אל תפחדו ואל תירהו \[תיראו\]. הלא מאז השמעתיך והגדתי? ואתם עֵדַי. היש אלוה מבלעדי? ואין, צוּר בַּל ידעתי." (ישעיהו מד 8) – "אני ה', ואין עוד זולתי; אין אלוהים אאזרך ולא ידעתני." (ישעיהו מה 5) – "כי כה אמר ה' – בורא השמים הוא האלוהים; יוצר הארץ ועושה, הוא כוננה; לא תוהו בראה, לשבת יצרה – אני ה', ואין עוד". (ישעיהו מה 18) – "פנו אלי והיוושעו, כל אפסי ארץ; כי אני אל, ואין עוד." (ישעיהו מה 22) כל תלמיד של ישוע יסכים עם המילים הללו. אלוהים לבדו הוא אלוהינו. עלינו לדעת מי הוא אלוהים, וזה מה שחשוב באמת. מה אומרים הכתובים על כך? הכתובים מכנים את אלוהים בכינויים שונים ומתארים אותו בדרכים שונות. מה המשמעות של כל התיאורים והכינויים האלה? האם יש בתנ"ך רמז כלשהו לכך שאלוהים הוא "ישות מורכבת"? האם אלוהים הוא ישות מורכבת, כמו בעל ואישה שהם אחד, כמו המשכן שהוא אחד – על כל חלקיו, וכמו עם – שהוא אחד על כל מיליוני האנשים ששייכים לו? עלינו לזכור שהנושא שעל הפרק הוא לא מספר האלוהים שאנחנו עובדים – שלושה או אחד. הרי יש רק אלוהי אמת אחד! אלוהי הברית החדשה הוא אותו אלוהים שעליו מדובר בתנ"ך. אבל מי הוא בדיוק? איך הוא מתגלה לנו? באיזה מובן הוא אלוהים אחד? האם מדובר ב-"מתמטיקה רוחנית", או שיש כאן איזו תעלומה? העולם הוא "אחד", האוקיינוס הוא "אחד", וגם אלוהים הוא "אחד", אבל מה זה אומר? אולי הבעיה אינה קשורה כל כך בטבעו של אלוהים, אלא בתגובה השלילית, הטעונה כל כך, לכל מה שעולה ממנו ריח "נוצרי". אולי הבעיה קשורה בדגש היתר על נושא השילוש, שלא הוסבר כהלכה ושאינו מובן דיו. אולי כדאי שלרגע אחד נפסיק לחשוב על מה שהנוצרים והמשיחיים מאמינים בו, כי לא כל דבר שיש עליו תווית "נוצרית" או "משיחית" הוא באמת משיחי ומבוסס על הכתובים. אולי כדאי שלרגע אחד נראה בעיני רוחנו רב יהודי ישיש, החושף את התעלומות של אלוהים. הקשיבו לדברים שהוא אומר בשעה שהוא סורק באצבעותיו את זקנו הארוך, האפור. "אני לא מדבר על כך עם כל אחד", אומר הישיש. "הנושא עצמו הוא מאוד עמוק. אבל אתה נראה לי בחור כן ואמיתי, ולכן אחשוף בפניך כמה סודות". וכך הוא מתחיל לספר לך על עשר הספִירות, מה שנקרא הנביעות השמימיות שמשמשות כ-"מתווכות או כחוליות מדורגות בין הבורא שהוא כולו רוחני ושאי אפשר להכירו, לבין עולם החומר". כשאתה אומר, "אבל האם זה לא סותר את האמונה שלנו באחדות של אלוהים?" הוא עונה, "אלוהים הוא שלמות אורגנית, אבל כוחו ועצמותו באים לידי ביטוי באופנים שונים – כפי שחיי הנפש הם אחד, אם כי לפעמים הם באים לידי ביטוי דרך העיניים, הידיים והגפיים האחרות. אלוהים והספירות שלו דומים לאדם ולגופו: יש לו כמה גפיים, אבל הוא עצמו אחד. אפשר לתאר את זה גם אחרת, כעץ שיש לו גזע אחד, אבל ענפים רבים. העץ הוא אחד, ובכל זאת מורכב מאיברים רבים. כך זה גם עם גוף האדם וכך זה עם אלוהים. האם אתה מבין?" ועכשיו הקשב לאותו רבי, שאומר לך, "הכתובים שלנו מתארים את אלוהים כיושב במרומים, ויחד עם זאת הוא שוכן בענן ובאש שכיסו את המשכן, וממלא את הנביאים ברוחו. במקביל התנ"ך מספר לנו שכבודו ממלא את היקום! האם אתה מבין כמה מורכבת היא האחדות של אלוהים?" ומה היה קורה עם אותו רב היה מתחיל לדבר על מונחים מיסטיים אחרים שקשורים באלוהים, כמו הרז שבשלושה (בארמית: רָזָא דִיתלַתָא, רזי דשלושה), ומסביר שבזוהר יש חמישה ביטויים שונים המתייחסים להיבטים שונים בטבעו של אלוהים בעל שלושת הממדים? מה היית מבין מההתייחסות שלו לשלושה ראשים, שלוש רוחות, שלוש צורות התגלות, שלושה שמות ושלושה גוונים של פרשנות שמתארים את הטבע האלוהי? הזוהר מדבר על האחדות של כל יום, אחדות שבאה לידי ביטוי בקריאה "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". הזוהר מסביר ששלושת השמות האלה הם אחד. הכיצד? ההסבר הוא: רק על ידי אמונה, בחזון של רוח הקודש. גם רז הקול (הדרך שבה הקול נשמע) פועל בדרך דומה, כי למרות שהקול הוא אחד יש בו שלושה יסודות: אש, אוויר ומים. הנושא הזה של "האלוהות" הוא מאוד עמוק! לאורך הדורות, תלמידיו של ישוע הצביעו על מקומות שונים בתנ"ך, שמדברים על אלוהים בלשון רבים, כהוכחה לקיומו בשלוש ישויות. לדוגמה, בפסוק הראשון בבראשית הבורא נקרא "אלוהים", לשון רבים של המילה "אל". בבראשית א 26 אלוהים אומר, "נעשה אדם בצלמנו, כדמותנו" – שוב לשון רבים. בבראשית ג 22 הוא אומר, "והיה \[האדם\] כאחד מאיתנו". בבראשית יא 7 אומר אלוהים לאחר שבני האדם החלו לבנות את מגדל בבל, "נרדה ונבלה את שפתם". כך זה גם בישעיהו ו 8, שם אלוהים אומר, "את מי אשלח? ומי ילך לנו?" האם כל הדברים האלה מוכיחים שאלוהים הוא אחדות מורכבת? עוד בתקופת התלמוד (בבלי, סנהדרין לח ב) ניסו הרבנים להבהיר, שבכל פעם שיש שימוש בלשון רבים, מיד אחריה באה לשון יחיד. הכוונה היא שהכתובים מרבים לכנות את בורא העולם בשם שהוא בלשון רבים (כמו אלוהים) ואחריו פועל בלשון יחיד (כמו בראשית א' 1). אחרי שנאמר בבראשית א 26-27, "נעשה אדם" (רבים), נאמר, "ויברא אלוהים" (יחיד). ### אם כך, מי צודק? האמת היא שאין כל דבר יוצא דופן בכך שבורא העולם נקרא "אלוהים" (מילה שאפשר לייחס גם לבורא השמים והארץ, וגם לאלילים). במזרח הקרוב הקדום היה מקובל לפנות לאלוהות כלשהי בלשון רבים, וכך גם כשדיברו על בעל בית או על אדון. הנה כמה דוגמאות, בבראשית כד דיבר משרתו של אברהם על אדונו בלשון רבים ("אדונים"). בבראשית לט יוסף דיבר על פוטיפר בלשון רבים, ובמלכים א' א 11 מתואר דוד המלך בלשון רבים ("אדונינו"). בשמות כא התורה מדברת על עבד ועל "אדונים", אם כי הכוונה רק לאדון אחד. בישעיהו יט 4 הנביא מספר לעמו שאלוהים יסגיר אותם בידי נוגש אכזר, "אדונים קשה" (השם ברבים, התואר ביחיד). בישעיהו ט 3 נאמר שהחמור יודע אבוס בעליו (לשון רבים, אם כי מדובר רק בבעלים אחד). לעומת זאת חלקו הראשון של הפסוק מדבר על בעליו של השור בלשון יחיד ("ידע שור קונהו"). הדוגמאות האלה, שהן שכיחות למדי, מבהירות ששמות מורכבים בלשון רבים שימשו לעיתים קרובות ביחס למנהיגים, בעלים, אדונים או מלכים. על אחת כמה וכמה השתמשו בצורת ביטוי זה כדי לדבר על אדוני האדונים, על מלך המלכים, על אלוהים. במלאכי א 6 אלוהים שואל, "אם אדונים אני איה מוראי?" ובתהילים ח 2,10 קורא המשורר, "יהוה אדונינו". בדברים י 17 יהוה מתואר כ-"אלוהי האלוהים ואדוני האדונים". אנו מבקשים שתחשוב על עובדה נוספת לפני שתקפוץ למסקנה שלשון הרבים, המשמשת לפעמים בשמות שניתנים לאלוהים, אינה הוכחה לאחדות שלו. העברית, לצד שפות שמיות אחרות, מבטאת לפעמים גדולה, עליונות, הדר ושלמות על ידי שמות מורכבים. כשמדברים בלשון רבים על ישות יחידה, מבטאים הדרת כבוד, בעלות או אלוהיות. כלומר, המושג של "אחדות מורכבת" או "רבים שמרכיבים את האחד" היה חלק משפת התנ"ך. מונחים אלה אינם זרים למי שמורגל בכתובים. אומנם ההתייחסויות האלה לאלוהים או לאדונים בלשון רבים אינן מוכיחות את עניין השילוש, אבל הן תואמות כליל את שאנו מנסים לומר כאן, שבמובן מסוים האחדות של אלוהים היא מורכבת. ומה לגבי משפטים שאלוהים עצמו אמר, כמו, "נעשה אדם בצלמנו… והיה לאחד מאיתנו… נרדה ונבלה… מי ילך לנו?" האם הפסוקים האלה מוכיחים את קיומו של השילוש? גם תלמידי ישוע וגם יהודים נתנו תשובות רבות לשאלה הזאת. למשל, אלוהים האב דיבר עם הבן ועם הרוח (ואולי עם הבן או עם הרוח), אלוהים דיבר עם מלאכים, והוא נשא ונתן עם עצמו. בכל המקרים הללו העברית משתמשת בלשון רבים. רשימת התשובות שניתנו לשאלה הזאת היא אין סופית, והרשימה של טיעוני הנגד שהועלו כנגד אותן תשובות ארוכה לא פחות. אם כך, במה האדם אמור להאמין? ההצעה שלנו מאוד פשוטה: הכר בכך שכל הפסוקים האלה מהתנ"ך מתארים את אלוהים בלשון רבים ומציינים על הגיוון שקיים בתוך האחדות שלו. יחד עם זאת, אפשר לפרש את זה גם אחרת. בכל אופן, הפסוקים האלה מתאימים עם האמונה בשילוש ותומכים בה, אבל הם אינם מוכיחים אותה. כמובן שהם אינם מפריכים אותה. בנקודה זו ודאי תחשוב שאנו פותחים פתח רחב מדי לגישות שונות בעניין אחדותו המורכבת של אלוהים. אולי תרגיש שאיכשהו, חייב להימצא בתנ"ך פסוק שמפריך את כל מה שאמרנו ומבהיר מעל לכל ספק שאלוהים הוא אחד. אחרי הכל, האמונה באחדותו של אלוהים היא אבן הפינה ביהדות. בהקשר זה מרבים לצטט את זכריה יד 9, כדי להוכיח שבאחרית הימים, "והיה ה' למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה ה' אחד (כלומר, יכירו בכך שהוא אחדות מוחלטת) ושמו אחד (כדי להדגיש את העובדה שהוא אינו יותר מאחד)". כך שבסוף, כשהכל יתברר, ידעו כולם שאלוהים הוא אחדות מוחלטת ולא אחדות מורכבת או שלושה שהם אחד. אבל האם זו הייתה כוונתו המקורית של זכריה? הנביא לא היה בוחר להשתמש במילה "אחד" בפסוק זה אילו רצה לדבר על טבעו של אלוהים ועל אחדותו המוחלטת. נחזור לרגע לזכריה יא 8, שם מדבר הנביא על "יֶרח אחד". מה זה אומר לגבי טבעו של הירח? האם זה אומר שאין בו שלושים יום משום שהוא אחד? זו הסיבה שבאחד התרגומים של זכריה יד לאנגלית, מופיעה הערת שוליים ליד פס' 9, המסבירה שכוונת הפסוק לכך ש-"ביום ההוא יעבדו את ה' לבדו בשמו האחד". בדיוק כך. הנבואה הזאת מדברת על כך שכל העמים יפנו ליהוה, יפנו עורף לאלילים שלהם ולדתות השקר השונות, ויעבדו אך ורק אותו. הפסוק בזכריה אינו אומר דבר על כך שאלוהים הוא אחד ויחיד בטבעו. הוא רק אומר שכולם יעבדו אותו בתור אלוהי האמת האחד והיחיד. כך מלמדת הברית החדשה. שים לב לפסוקים הבאים, הידועים לכל. כשאחד הסופרים (רבנים דאז) שאל את ישוע, "איזוהי המצווה הראשונה מכל?" ישוע ענה, "הראשונה היא 'שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד, ואהבת את ה' אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך' " (מרקוס יב 28-30). זמן קצר לפני צליבתו התפלל ישוע ואמר, "ואלה הם חיי עולם: שיכירו אותך, אלוהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת – את ישוע המשיח" (יוחנן יז 3). כן, ישוע בכבודו ובעצמו לימד שאביו הוא האלוהים האחד והיחיד! כיפא אמר את אותם דברים, וגם שאול לימד מפורשות שאלוהי האמת היחיד, אבינו ובוראנו, שלח את ישוע בנו כמשיח ואדון. ראשית נצטט את דבריו של כיפא, "אנשי ישראל, שמעו את הדברים האלה: ישוע מנצרת, איש שהתאשר לכם מטעם אלוהים בגבורות ובניסים ובאותות אשר האלוהים עשה על ידיו בתוככם, כפי שאתם עצמכם יודעים… את ישוע זה הקים אלוהים לתחייה ועל זאת אנחנו כולנו עדים… לכן ידע נא כל בית ישראל בבירור, שאלוהים שם לאדון ולמשיח את ישוע זה אשר אתם צלבתם (מעשי השליחים ב' 22,32,36). והנה מה שאמר שאול, "אנחנו יודעים כי אין ממשות לאליל בעולם וכי אין אלוהים אלא אחד. וגם אם יש הקרויים 'אלים', אם בשמים ואם בארץ – כשם שיש אלים רבים ואדונים רבים – הרי לנו יש אלוהים אחד, האב אשר הכל ממנו ואנחנו למענו; ואדון אחד, ישוע המשיח, אשר הכל דרכו ודרכו אנחנו מתקיימים." (הראשונה לקורינתים ח 4-6) . "הן אחד האלוהים, ואחד המתווך בין אלוהים לבני אדם – האדם המשיח ישוע. אשר נתן את עצמו כופר בעד הכל. זאת העדות בעיתותיה." (הראשונה לטימותיאוס ב 5-6). שאול כתב לתסלוניקים על כך שכולם שמעו "כיצד פניתם מן האלילים לאלוהים כדי לעבוד אל חי ואמיתי, ולחכות לבנו מן השמים, אשר הוא הקימו מן המתים, לישוע המציל אותנו מן הזעם הבא." (הראשונה לתסלוניקים א 9-10). זוהי אחת הסיבות העיקריות לכך שאלוהים שלח את בנו לעולם: כדי שבאמצעות ישוע המשיח, אנשים מכל עם ומכל אומה יפנו עורף לאלילים ולמסורות מתות, ויפנו לאל החי והאמיתי. הברית החדשה היא ללא ספק מונותאיסטית, והיא שופכת אור נוסף על המונותאיזם של התנ"ך. האל היחיד שהוא חי ואמיתי הוא אחד, אבל האחדות שלו מורכבת, מיוחדת ונשגבת מבינת אדם. הנה כמה נקודות חשובות שראוי להביא בחשבון. התנ"ך מבהיר שאיש אינו יכול לראות את אלוהים, ויחד עם זאת במקרים מסוימים מסופר שאנשים ראו אותו. אם כך, את מי הם ראו? התנ"ך מלמד שאלוהים מתגלה לפעמים עלי אדמות, בדמות אדם. יחד עם זאת, בתוקף היותו אלוהים הוא יושב במרומים. איך אפשר ליישב את שני הדברים האלה? התנ"ך מתאר לפעמים את רוח הקודש כישות נפרדת ולא רק ככוח לא אישי. האם המילים "רוח הקודש" הן שם נרדף לאלוהים, או שהן מתארות חלק מטבעו, את רוחו? התנ"ך מדבר על דבר אלוהים כעל ישות נפרדת, כעל משהו שראוי לשבח והלל, שנשלח לבצע משימות מסוימות ופועל בעולם. מהו הדבר הזה? הרבנים הרבו לדבר על השכינה, על נוכחות אלוהים, שמתארת את ההיבט האימהי באישיותו של אלוהים. הם לימדו שהשכינה יצאה לגלות עם העם היהודי, ושסבלה עם "ילדיה" בארץ נכר לפי התפיסה הזאת, אלוהים לא יוכל לשוב ולהיות "שלם" לפני שבני עמו ישובו מהנדודים הפיזיים והרוחניים שלהם, ולפני שייבנה המקדש. הרבנים ביססו את הרעיון הזה על פסוקים האומרים שאלוהים נמצא עם עמו (באופן אישי או קיבוצי) בצרותיהם, במצוקותיהם ובגולה (ראה מכילתא דרבי ישמעאל, מסכת דפסחא יד). רבי עקיבא הרחיק לכת ואמר שלפי הכתובים, כשאלוהים גאל את עמו הוא בעצם גאל את עצמו. יש חסידים ששילבו את מושג השכינה עם הרעיון המיסטי של ספירות והרחיקו שלב אחד נוסף. הם מאמינים ש… לפי התפיסה החסידית הזאת, בשלב זה אלוהים שרוי במעין מצב של "חוסר אחדות". משום מה כולם חושבים שהאחדות של אלוהים היא עניין בסיסי! מדוע שננסה להקטין את התעלומה? כפי שאמרנו,, מדובר בתפיסות רוחניות נעלות. האחדות של אלוהים, או האחדות המשולשת שלו, אינה מובנת כראוי. בעצם, אם תשאל עשרה משיחיים אם הם מצפים לפגוש בבוא היום בשמים שלוש ישויות שונות של אלוהים – את אלוהים האב, את ישוע ואת רוח הקודש – תקבל תשובות שונות ומגוונות. מדוע? משום שהאחדות המשולשת של אלוהים איננה תורה מגובשת ומנוסחת היטב, או עניין שאפשר להסבירו בשלושים שניות ואפילו בפחות מזה. הרי זה כאילו שאלת חסיד, "האם השכינה היא אלוהים?" או, "האם המימרא (דבר אלוהים) היא אלוהים?" או "האם הספירות הן אלוהים?" . מדובר בנושאים בעלי עומק פילוסופי ותיאולוגי. עיינו בפסוקים מהספר האחרון בברית החדשה – ספר התגלות. בהתגלות ג 21 ישוע אומר שהוא ניצח וישב עם אביו על כיסאו. אבל מה זה אומר? לפי התגלות ד 2, יוחנן, שכתב את הספר, נלקח לשמים בהשראת הרוח, שם הוא רואה "כיסא… ועל הכיסא יושב". היה זה ה' צבאות, "אשר היה והווה ויבוא" (ד 8). אחר כך רואה יוחנן שבין הכיסא והזקנים עומד "שה (סמל לישוע) כמו שחוט" (ה 6). הדרמה השמימית הלכה ונפרשה לעיני יוחנן, שכתב, "וכל ברייה אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ ועל הים וכל אשר בם, שמעתי אומרים: 'ליושב על הכיסא ולשה הברכה והיקר והכבוד והעוז לעולמי עולמים' " (ה 13). האם שמת לב למילים? "ליושב על הכיסא ולשה". שים לב, בהתגלות ז 9 יוחנן רואה "המון רב… עומדים לפני הכיסא ולפני השה", וקוראים, "הישועה לאלוהינו היושב על הכיסא ולשה" (ז 10). התמונה הכללית ברורה, אבל לא קל לפענח את הפרטים. אלוהים יושב על הכיסא והשה איתו. אבל השה עומד "באמצע הכיסא" (ז 17). מה זה אומר? אין ספק שזוהי תעלומה. נעבור לסוף הספר, ובמובן מסוים לסופו של הסיפור. בהתגלות כב 1 מסופר על "נהר מים חיים, מבהיק כבדולח, יוצא מכיסא האלוהים והשה". שים לב למילים "כיסא האלוהים והשה". הכיסא של האלוהים והשה. ועכשיו קרא את הפסוקים המדהימים הבאים, "כיסא אלוהים והשה יהיה בה (בעיר ירושלים החדשה), ועבדיו ישרתוהו. הם יראו את פניו ושמו על מצחותם." (כב 3-4). איזה תיאור מדהים! לאלוהים ולשה יש כיסא אחד (לא שניים), ועבדיו (לא עבדיהם) ישרתו אותו (ולא אותם) ויראו את פניו (לא את פניה). כיסא אחד, אלוהים אחד ופנים אחד. זוהי אמת עמוקה, מדהימה, מונותאיסטית במיטבה. אלוהינו הוא מורכב וייחודי! כמה פסוקים אחר כך אומר המלאך ליוחנן, "לאלוהים תשתחווה!" (כב 9). האלוהים האחד של אברהם ומשה הוא האלוהים האחד של כיפא ושאול. מאז ומתמיד הייתה קריאת ה-"שמע" הצהרת האמונה הבסיסית של עם ישראל. בפסוק אחד קצר הציג משה אמת גדולה אודות האחדוּת האלוהית. הפסוק כתוב בימינו על קלף, בכל מזוזה התלויה על משקוף הכניסה של כל בית בישראל, והוא בעצם קורא לעם ישראל לשרת ולעבוד אלוהים אחד. מאמר זה חוקר את קיומו של אלוהים אחד שיש בו ריבוי הוויות, וזאת על סמך התנ"ך בלבד. "השילוש הקדוש" אגב, הינו מושג שאינו קיים בכלל, לא בתנ"ך ולא בברית החדשה. אין אנו מאמינים כי אכן קיימים שלושה אלוהים שונים. דברים ו׳, ד׳: "שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד". המילים ״אלוהים״ ו״אלוהינו״ הינן צורת רבים של המילה ״אלוה״, שמשמעותה ״אל״. מדוע אלוהים מציג את עצמו בצורת רבים ומסיים את המשפט במילה "אחד"? כדי להבין טוב יותר את המשפט עלינו לעמוד את משמעות המילה "אחד" בתנ"ך. ### משמעות המילה "אחד" בתנ"ך הנה מספר דוגמאות: א. בראשית א׳, ה׳: "ויהי ערב ויהי בוקר – יום אחד". בוקר וערב באים זה אחר זה, וביחד מהווים יום אחד. ה"אחד" הוא צירוף של הערב והבוקר. ב. בראשית ב׳, כד׳: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבַק באשתו והיו לבָשָׂר אחד". איש ואישה – שני בני-אדם נפרדים ושונים, שהחיבור ביניהם יוצר ״בשר אחד״. ג. עזרא ב׳, סד׳ ונחמיה ז׳, סו׳: "כל הקהל כאחד, ארבע ריבוא אלפיים שלוש מאות שישים". 42,360 איש נאספו ביחד כקהל אחד. ה-"אחד" כלל את כל הפרטים שהיוו את הקהל. הדוגמאות הללו מלמדות שהמילה "אחד" אינה מתייחסת בהכרח לפריט יחיד, אלא גם להרכב של פרטים שיוצרים שלמות אחת (ראו גם יחזקאל לז׳, יז׳, בראשית יא׳, ו׳, לד׳, טז׳). בעברית ישנה מילה אחרת שמתארת אחדות שאין לחלקה – והיא המילה "יחיד". ### הריבוי שקיים במילה אלוהים הנה מספר דוגמאות: א. בראשית א׳, כו׳: "ויאמר אלוהים, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ויֵרדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ"". עם מי דיבר אלוהים בפסוק הזה? (משום שאמר ״נעשה״, ״בצלמנו״, ״כדמותנו״) אלוהים לא דיבר עם בני-אדם, משום שהם עדיין לא נבראו. הוא גם לא התייעץ עם המלאכים, כי המלאכים לא היו שותפים פעילים במלאכת הבריאה. התנ"ך מבהיר שאלוהים לבדו הוא זה שברא את העולם. – נחמיה ט׳, ו׳: "אתה הוא יהוה, לבדך אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עלֶיהָ, הימים וכל אשר בהם. ואתה מְחיה את כולם וצבא השמים לך משתחווים". הביטוי 'צבא השמים' מתייחס לכוכבים ולמלאכים, לכל הבריאה השמימית שמעל הארץ. – איוב לח׳, ז׳: "בְּרוֹן יחד כוכבי בוקר, ויריעו כל בני אלוהים". (כמו כן ראו ישעיהו מ׳, יג׳-יד׳). אלוהים אומר לאיוב שכאשר הוא ברא את היקום, המלאכים הריעו לו. ז"א שהם ראו לפחות חלק ממלאכת הבריאה אך לא היו שותפים במלאכה זו. אם כך, אלוהים דיבר עם הוויה או עם הוויות נוספות השוות לו בצלם, בַּדמות ובכוח לברוא. ולראיה: – בראשית ג׳, כב׳: "ויאמר יהוה אלוהים הן האדם היה כאחד מִמֶּנּוּ (מאיתנו)…". – ישעיהו נד׳, ה׳: "כי בועלייך עושייך יהוה צבאות שמו, וגואלך קדוש ישראל אלוהי כל הארץ יקרא." – תהילים קמט׳, ב׳: "ישמח ישראל בעושיו…". מסקנה: המילה "אחד" מתארת שלמות שבנויה ממספר מרכיבים או פרטים. לפיכך, בספר דברים ו׳, ד׳, נאמר שבאלוהים קיימת שלמות אחת המורכבת ממספר הוויות, ושאת השלמות הזאת עַם ישראל צריך לעבוד. מדוע הרבנים מתכחשים לכך? הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, 1205-1135) החליף בשלושה עשר העיקרים שלו את המילה "אחד" במילה "יחיד", כדי לתאר את טבעו של אלוהים. רעיון זה הינו מנוגד לרעיון בתנ"ך, ובכל זאת אימצה אותו היהדות-הרבנית, וגורסת שאלוהים הוא אחדות שאין לחלקה. אבל כתבי הקודש מספקים דוגמאות רבות המבהירות שקיים ריבוי באלוהות האחת. אלוהים הוא אחד, אך לא יחיד. אלוהות אחת, אלוהים אחד שאין שני לו ואין שווה, אך אלוהים אחד הקיים בצורת ריבוי. ### אז כמה הוויות קיימות באלוהים? כדי לענות על שאלה זו עלינו למצוא פסוקים מן התנ"ך המצביעים על כל אחת מההוויות, או פסוק המציין במפורש את מספרן. א. רוח אלוהים – בראשית א׳, ב׳: "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" . רוח אלוהים הייתה קיימת מבראשית. היא הייתה שותפה במעשה הבריאה. הרוח לא נבראה מעודה, ומכאן שהיא חלק מאלוהים. רוח אלוהים הינה ישות עצמאית מלאת חיים, ולא תכונה או כוח דומם וחסר תבונה.  דוגמאות נוספות: ישעיהו סג׳, י׳-יד׳; נט׳, יט׳-כא׳, תהילים נא׳, יג׳; קלט׳, ז׳-יב׳; ישעיהו יא׳, ב׳; מ׳, יג׳; זכריה יב׳, י׳, איוב לג׳, ד׳, שמואל ב׳ כג׳, ב׳-ג׳. ב. הוויה באלוהים שלא ניתן לראותה פנים אל פנים ולהישאר בחיים. דמות המלך, הסמכות, הוויה זו משדרת יראה, כבוד, סמכות והוקרה, כמו אבא שמצפה שיתנו לו את הכבוד לו הוא ראוי במשפחה, ולפעמים עליו להשתמש בסמכותו כדי לחנך. שמות לג׳, כ׳: "ויאמר, לא תוכל לראות את פנַי, כי לא יראני האדם וחי ". אלוהים משוחח כאן עם משה, ומבטיח לברך וללוות אותו במהלך הנדודים במדבר. משה ביקש לראות את פני אלוהים הדובר אליו, אך נתקל בסירוב. לבסוף זכה משה לראות את אחוריה של ההוויה שאיתה הוא דיבר, אך לא את פניה. לוּ ראה את פניה, הוא היה מת מיד. אם כך, משה שוחח עם הוויה אלוהית שאת פניה נאסר עליו לראות. ג. "אל שדי" הינה הוויה באלוהים שבני-האדם אכן יכולים לראותה פנים אל פנים. השם "אל שדי" משמעותו האל שמספק את צרכי, בדיוק כמו אם שאוהבת ומניקה את התינוק שהיא אוהבת בעזרת שדייה, ציורי מאוד, אך מפגין אהבה, דאגה ואכפתיות. שמות לג׳, יא׳: "וידבר יהוה אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". באותו פרק מתואר מפגש פנים אל פנים של אלוהים עם משה. על מנת להדגיש את הקרבה הפיזית ביניהם, הפסוק מציין שהמפגש נערך ״פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו״. כלומר, לא מדובר כאן בחזון, בחלום או בבת קול שנשמעה מן השמים, אלא בשיחה שנערכה ב-"ארבע עיניים". בהנחה שהכתוב הוא נכון, מדויק ואמיתי, הרי שפסוקים יא׳ ו–יב׳ מצביעים על שתי הוויות נפרדות ושונות, ששתיהן נקראות יהוה.  דוגמא נוספת – שמות כד׳, ט׳-יא׳: "ויעל משה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ויראו את אלוהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו". חז"ל פירשו את הפסוקים האלה באופן שונה;  לפי הדעה הרבנית, אלוהים שוחח עם משה דרך השתקפות של מראָה. זוהי פרשנות מוטעית, שאיננה נאמנה לתנ״ך. אילו דיבר אלוהים עם משה דרך השתקפות כלשהי, הוא היה מציין זאת בפסוק עצמו ולא אומר "פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". מן הראוי לבדוק כל פרשנות על פי נאמנותה לכתוב. כמו כן, בראשית יז׳, א׳: "ויֵרא יהוה אל אברם ויאמר אליו, אני אל שדי התהלך לפנַי והיה תמים". אלוהים נראה לאברם והציג את עצמו בשם "אל שדי". הטקסט שמתאר את המפגש של יהוה עם אברם מאוד ברור ופשוט. ### ישעיהו הנביא שפך אור על היחס בין ההוויות השונות שמרכיבות את האלוהות ישעיה מח׳, יב׳-טז׳: "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. אני הוא אני ראשון אף אני אחרון. אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמיים, קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. הקבצו כולכם ושמעו מי בהם הגיד את אלה, יהוה אהבו יעשה חפצו בבבל וזרועו כשדים. אני אני דברתי אף קראתיו, הביאותיו והצליח דרכו. קרבו אלי שמעו-זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני, ועתה אדוני יהוה שלחני ורוחו". הנביא ישעיה מצטט את אלוהים בכבודו ובעצמו. אלוהים מתואר שם כראשון והאחרון (מד׳, ו׳), כאחד שיסד את הארץ וטיפח את השמים, ואשר הכל מוכנים למלא את חפצו. אלוהים ממשיך לדבר, ומציין שגם פעילותן של הממלכות שהיו קיימות באותם ימים נעשתה במסגרת ריבונותו. ולסיכום הוא אומר בפסוק טז׳: "קִרבו אלי, שִמעו זאת, לא מראש בסתר דיברתי, מעת היותה שם אני, ועתה אדונָי יהוה שלחני ורוחו" (שימו לב: "אדונָי יהוה שלחני". הפסוק משלב את שני השמות באישיות אחת: שלחני ולא שלחוני.) למרות שהדובר הינו יהוה בכבודו ובעצמו (ראו מד׳, ו׳), הוא מציין שנשלח על ידי יהוה ורוחו. אם כך, ישעיהו מלמד שהשלמות האלוהית מורכבת משלוש הוויות. רוח אלוהים, ושתיים נוספות שנקראות יהוה. דוגמא נוספת: ישעיה סא׳, א׳-ג׳: "רוח אדוני עלי, יען משח יהוה אותי לבשר ענווים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח. לקרא שנת רצון ליהוה ויום נקם לאלוהינו, לנחם כל אבלים. לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהילה תחת רוח כהה, וקורא להם אילי הצדק מטע יהוה להתפאר…" הדובר חייב להיות אלוהים לאור המשימות המוטלות עליו (ראה ישעיה לה׳). למרות זאת הכתוב מציין ש״רוח יהוה״ עליו ויהוה משח אותו. הפסוק מציין שלוש הוויות אלוהיות. שמות ו׳, ב׳-ג׳: "וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו, 'אני יהוה. וארָא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי יהוה לא נודעתי להם' ". אלוהים מסביר למשה באופן ברור ביותר: כשנראיתי לאבותיך – לאברהם, ליצחק וליעקב – נראיתי להם דרך אל שדי, דרך ההוויה שהם יכולים לראות ועדיין להישאר בחיים. הפסוק שופך אור על הסיפור בשמות לג׳, שם נפגש משה עם אלוהים פנים אל פנים אך לא היה רשאי לראות את פניה של ההוויה האחרת. כולנו מרבים להתמקד, עוד בימי בית הספר, בהוויה של אלוהים כאב מחנך, לפעמים יש אלו שאפילו ירגישו קונוטציה של שוטר, מלך או בוס גדול. על ההוויה של רוח אלוהים (או רוח הקודש) מדבר התנ"ך לעיתים פחות תכופות וגם על ההוויה הזאת הייתה התמקדות בעיקר בספר בראשית. אך מדוע לא מתמקדים בהוויה "אל שדי", הצד הדואג והאוהב של אלוהים? מי הוא בעצם "אל שדי"? ### אל שדי – "בן" אלוהים תהילים פרק ב' פותח בתיאור המרד של עמי העולם ביהוה ובמשיחו. מדוע כל העמים מתנגדים ליהוה ולמשיחו? כי הם מרגישים כלואים תחת שלטונו. הם אינם חופשיים לעשות את רצונם המושחת, ולכן הם מנסים לפרוק מעליהם את עול שלטונם של יהוה ומשיחו ואת סמכותם. בפסוק ד׳ מתואר יהוה כמי ששוחק (צוחק) ולועג למעשי העמים. הרי אין לאדם כל סיכוי נגד אלוהים. האדם לעולם לא יוכל להביסוֹ. יהוה כועס על מתנגדיו, ומציג בפניהם את תוכניתו. מהי בדיוק תוכניתו? "ואני נסכתי את מלכִּי על ציון הר קודשי" (פסוק ו׳). יהוה מתכנן להקים את משיחו כַּמלך שימלוך מציון. אם כך, שם התואר הנוסף של משיח יהוה הוא "מלך" בפסוקים ז׳-ט׳ המחבר משתף אותנו במה ששמע מפי יהוה המדבר אל משיחו: "אֲסַפּרה אל חוק יהוה. אמר אלי, 'בני אתה, אני היום ילידתיך. שְאַל ממני ואֶתנה גויים נחלתך, ואחוזתך אפסֵי ארץ. תְרוֹעֵם בְשבט ברזל, כִּכלי יוצר תנפּצֵם' ". פסוקים אלה מלמדים שהקשר של יהוה למשיח, הוא הקשר של אב עם בנו. האם יתכן שהבן המוזכר הוא דוד המלך? או מלך ישראל אחר כלשהו? לא, זה בלתי אפשרי, לבן-יהוה מובטחת המלוכה על כל תבל, ולדוד או כל מלך אחר מעולם לא הובטחה או הייתה מלכות שכזו. אם כך, מדוע נאמר בפסוק ז׳: "בני אתה, אני היום ילידתיך"? 1\. בפסוק זה יהוה מציין את קרבתו למשיחו ומתאר את הקשר שלהם כשל אב ובנו. קשר זה מצדיק את העברת הירושה – השליטה בעולם – לידי המשיח. כידוע, ירושה עוברת באופן טבעי וחוקי מאב לבנו. 2\. יהוה מכנה את המשיח ואת מלך התבל כבנו גם כדי ללמדנו על הקרבה ששוררת בין ההוויות שמרכיבות את האלוהות האחת. 3\. נוסף על כך, יהוה מכנה את המשיח ואת מלך התבל כבן שהוא הוליד, כרמז לאופן בואו של המשיח לעולם. נבואות כמו בראשית ג׳, טו׳, מיכה ה׳, א׳, ישעיהו ז׳ יד׳, ט׳ ה׳-ו׳ מלמדות שהמשיח ייוולד באופן על-טבעי דרך עלמה (בתולה). הדברים שיהוה אומר במזמור ב' בעצם עוזרים לנו לזהות את המשיח האמיתי. פסוקים יא׳-יב׳: יהוה מנחה את שליטי העמים ומבהיר להם מה עליהם לעשות כדי להינצל ממשפטו –  "עִבדו את יהוה ביראה וגילו ברעדה. נַשקו בַּר (בּן) פן יֶאנף ותאבדו דרך, כי יבער כמעט אפו, אשרי כל חוֹסֵי בו". אלוהים מצווה על בני-האדם לעבוד את יהוה ביראה, כלומר לציית לדברו, לחיות על פי רצונו ולתת לו את הכבוד הראוי כמלך המלכים וריבון העולם. ואיך צריכות לבוא לידי ביטוי היראה והאהבה שלנו ליהוה? ביחס שלנו לבן (לַבַּר): "אשרי כל חוסי בו". אנו מצוּוים לבטוח בבן האלוהים ולחסות תחת כנפיו. מי הוא הבן? הנביא ירמיהו אמר: "כה אמר יהוה, 'ארור הגבר אשר יבטח בָּאדם ושָׂם בשר זרועו, ומן יהוה יסור ליבו' " (יז׳, ה׳). בפסוק ז׳ הוא ממשיך לצטט את יהוה ואומר: "ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מִבטחו". מכיוון שלבני-אדם אסור לעבוד אדם בשר ודם, יוצא אם כן שה-"בן" במזמור ב' חייב להיות אלוהים בכבודו ובעצמו. בני-האדם מצוּוים לבטוח ביהוה ולא באדם. שוב, יהוה מכנה את המשיח בתואר "בן" על מנת לציין את הקרבה ביניהם, ולא את השוני במעמדם האלוהי. מזמור ב' מספק נתון חשוב נוסף. אם אפשר לכנות את המשיח בתור "בן-אלוהים", הרי שההוויה שאותה אנחנו לא רשאים לראות יכולה להיקרא "אלוהים אבא". ### בספר משלי ישנה התייחסות נפלאה לבן האלוהים משלי ל׳, א׳-ד׳:  "דברי אגור בן יקה המשא נאום הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכל. כי בער אנוכי מאיש ולא בינת אדם לי. ולא למדתי חכמה, ודעת קדושים אדע. מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחופניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו? ומה שם בנו כי תדע?" הפרק מביא את מסקנותיו של אָגוּר. אגור היה בנו של יֶקֶה ואב חכם. כל פרק ל' מוקדש לדברי התוכחה שהוא מעלה בפני שני בניו (או שני בחורים צעירים), אִיתִיאֵל ואוּכָּל. אגור אומר להם: "אתם חושבים שאינני מבין דבר בנוגע לחיים, שאינני חכם מספיק ואין לי כל מושג לגבי אלוהים ואופן פעולתו בקרב בני-האדם. ובכן, מאחר שאתם חושבים אותי לטיפש ואת עצמכם לחכמים ממני, הרשו לי לשאול אתכם מספר שאלות. א. מי עלה לשמים וירד? ב. מי אסף את הרוח בחופן ידיו? ג. מי שם את כל המים שבעולם בכיסו? ד. מי יסד את העולם וממשיך לשמר את כל חוקי הטבע? ה. מה שמו? ו. מה שם בנו? שאלות א-ה נשאלו על ידי אגור כשאלות רטוריות שהתשובה על כולן הייתה ברורה – אלוהים. אך מה לגבי השאלה השישית? ### ספר הזוהר היסוד למיסטיקה היהודית, מכיר בכך שרעיון הריבוי שבאיחוד אינו זר למחשבה היהודית, רעיון הריבוי בתוך האלוהים האחד ברור בהחלט. בקטע המפרש את קריאת שמע, נכתב בזוהר: "שמע ישראל יי אלוהינו יי, וכולם הם אחד. ועל כן נקרא אחד. הרי שלשה שמות הם, ואיך הם אחד? ואף על פי שאנו קוראים אחד דהיינו שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. אבל איך הם אחד? אלא במראה של רוח הקודש נודע, כשהם בסוד המראה של עין הסתום לדעת ששלשה (דהיינו ג' קוין המרומזים בה' אלהינו ה'), הם אחד, וזהו סוד הקול שנשמע, שקול הוא אחד, ובו ג' בחינות: אש, רוח ומים, וכולם אחד בסוד הקול. אף כאן, ה' אלוהינו ה', הם אחד, ג' בחינות, והן אחד" (זוהר, ג': שמות מ"ג ב'). אין אנו מאמינים בקדושתו של ספר הזוהר, ההיפך הוא הנכון. אך הבאנו אותו לדוגמא לכך שרעיון זה איננו זר אפילו במחשבת-ישראל. לסיכום, בעזרת דוגמאות מועטות בלבד, ניתן היה לראות שהתנ"ך מדבר על אלוהים אחד, אך מורכב משלוש הוויות, דמות המלך הסמכותי, דמות הבן האוהב ודמות רוח אלוהים, שכולן מרכיבות אלוהים אחד. בעצם, לא כלכך קשה להבין את זה, הרי בן-האדם שנברא בצלם אלוהים גם אחד אך לא יחיד, ישנה הרוח וישנו הבשר (ויש שיאמרו שישנה גם הנשמה), ביחד הם מרכיבים אדם אחד המורכב בתוכו ליותר מאחד. ### "אם אתם טוענים שישוע הוא אלוהים, אתם בעצם הופכים אדם לאלוהים. אתם עובדי אלילים!" אנו מאמינים שבן האלוהים, שהיה קיים מלפני היווסד תבל, ושדרכו נברא העולם, יצא מלפני אביו ולבש בשר, והתגלה לנו כישוע המשיח. הוא חי עלי אדמות, מת וקם לתחייה מן המתים, ושב אל אביו. ועכשיו הוא יושב בשמים לימין אלוהים. אנחנו מבינים שישוע, בן האלוהים, הוא צלם אלוהים, זה שמלוא האלוהים שוכן בו, זה שדרכו הוא התגלה לאנושות. היות שהבן יצא מלפני אביו והיות שהוא שותף לטבעו האלוהי, במובן מסוים אפשר לומר שישוע הוא אלוהים (או אלוהי או שמימי), אבל אנחנו זוכרים תמיד את העדות המופלאה של כתבי הברית החדשה, שלפיהם ישוע הוא בן האלוהים. אנו יכולים להוכיח לך מהכתובים שאין כל עבודת אלילים במה שאנחנו מאמינים בו. אלוהים תמיד התגלה לעמו, והוא עשה את זה לצמיתות ובדרך שלמה יותר דרך בנו ישוע. שאלת אלוהותו של ישוע – האם הוא בן אלוהים או לא – היא אחד הנושאים החשובים ביותר שעולה לדיון בשיחה בין יהודי מסורתי לבין תלמיד של ישוע. הרגשות גואים בנקודה זו, ובדרך כלל הדיון נקלע למבוי סתום. ההתנגדות שעולה בנקודה זו היא לפעמים סתם גסת רוח. למשל, "האלוהים שלכם לבש חיתולים. האלוהים שלנו יושב על כס המלכות בשמים". במקרים אחרים נשמעים טיעונים מתוחכמים יותר, כמו, "אתם אומרים שישוע הוא אלוהים, אבל התנ"ך אומר: 'לא איש אל' (במדבר כג׳, יט׳). אלוהים איננו אדם, וכך יוצא שהאמונה שלכם סותרת את הכתובים". יש גם תקדים רבני לוויכוח הזה, ולפיו, מה שכתוב בבמדבר כג׳, יט׳ "נאמר משום שבלעם חזה שאיש מסוים יטעה את בני האדם ויטען שהוא אלוהים". איך נוכל לענות לטיעונים האלה בדרך הגיונית וכנה? יהיה זה רק הוגן לומר שאנו בהחלט מבינים איך האמונה שלנו עלולה להיראות למישהו מבחוץ. אנשים מבחוץ עלולים לחשוב שה״ישוע״ של המשיחיים איננו שונה מכל גורו אחר, מכל אדם קדוש או מכל קיצוני דתי שטוען שהוא אלוהים. "בדיוק כך!" ודאי תאמר. "כך גם אני מרגיש כשאני שומע שאתם סוגדים לישוע. הדברים האלה צריכים להישאר מחוץ לתחום עבורנו". בסדר, בוא נבדוק את העניין ונראה מה יש לתנ"ך לומר על כך. אם יסתבר שהאמונה שלנו בישוע היא בדיוק כמו האמונה של אחרים בסאי באבא – הרי שאתה צודק ואנחנו לגמרי טועים. אבל האם האמונה שלנו מבוססת על הכתובים, ואם היא עונה על שאלות רבות שעד כה נותרו בלי מענה ומשלימה פערים שקיימים בכתבי הרבנים, יהיה עליך לחשוב על כל העניין מחדש. אם כך, נסביר במה בדיוק אנחנו מאמינים. נפתח בציטוט של פתגם יהודי מוכר: "את האלוהים לא ראה איש מעולם". אתה יודע מי כתב את המילים האלה? לא אחר מאשר יוחנן, הדייג היהודי שהיה לאחד מתלמידיו הנאמנים ביותר של ישוע, ולמען האמת גם אחד המורים היהודיים הרוחניים ביותר שהעולם ראה מעודו. בבשורה החשובה שהוא כתב, הנקראת על שמו, הוא כלל כמה הצהרות משמעותיות ביותר. לפני שיוחנן הסביר ש"את האלוהים לא ראה איש מעולם", הוא כתב, "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר. הוא היה בראשית עם האלוהים" (יוחנן א׳, א׳-ב׳). יהיה "הדבר" הזה מי שיהיה, היה לו קשר יחודי עם אלוהים. יוחנן אומר פעמיים שהדבר היה בראשית עם האלוהים, ויחד עם זאת הוא אומר שהדבר היה אלוהים. יוחנן ממשיך ומסביר, "הכל נהיה על ידיו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה" (פס' ג׳). "הדבר" שהיה קיים מבראשית לא עשה את הכל לבדו, אבל הכל נהיה באמצעותו, על ידיו. הדברים האלה מזכירים את דבריו של שאול מהברית החדשה: "הרי לנו יש אלוהים אחד, האב אשר הכל ממנו ואנחנו למענו; ואדון אחד, ישוע המשיח, אשר הכל דרכו ודרכו אנחנו מתקיימים." (הראשונה לקורינתים ח׳, ו׳. ראה גם עברים א׳, ב׳). אם כך, כל הדברים מקורם באלוהים. ועכשיו חזור לסיפור הבריאה בבראשית א'. מה נאמר שם? כיצד ברא אלוהים את העולם? הוא ברא הכל ע״י דברו. שוב ושוב נאמר, "ויאמר אלוהים…" לדוגמה, "ויאמר אלוהים: 'יהי אור', ויהי אור" (בראשית א׳, ג׳). "ויאמר אלוהים: 'יקוו המים שמתחת השמים למקום אחד, ותיראה היבשה', ויהי כן" (פס' ט׳). בתהילים לג׳, ו׳ נאמר, "בדבר ה' שמים נבראו וברוח פיו כל צבאם." אם כך, אלוהים ברא הכל על ידי דברו. בבראשית א', הדגש הוא על האלוהים שאומר את דברו. ביוחנן א', הדגש הוא על הדבר עצמו – ישות אלוהית, שנמצאת עם אלוהים והיא גם אלוהים. מה זה אומר? ### מחוץ לקופסא נשאל שאלה שהתשובה עליה מובנת מאליה: מדוע אלוהים דיבר בשעת הבריאה? מדוע הוא לא "עשה את זה" בלי להשמיע קול? למי הוא דיבר? האם הוא השתמש בשפה מסוימת כשעשה את זה? אין ספק שלמילים שאמר היה כוח יצירתי, שלמצוותו היתה יכולת ביצוע, יכולת מוחשית. אלוהים דיבר, ויהי. דברו היה המשך ישיר לטבע שלו, צורת הביטוי של הרצון שלו – יעיל, מלא חיים ועוצמה. לא היה זה רק אוסף של אותיות, הברות וצלילים. לדבר אלוהים יש עוצמה מלאת כוח וחיות! ועכשיו נעיין בפסוקים מהתנ"ך, שמובאים כאן מבלי שיוצאו מהקשרם. כל אחד מהם מדבר על דבר אלוהים, שנשלח לבצע משימה כזו או אחרת. "ויזעקו \[בני ישראל\] אל ה' בצר להם, ממצוקותיהם יושיעם. ישלח דברו וירפאם, וימלט משחיתותם." (תהלים קז׳, יט׳-כ׳)   "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ושמה לא ישוב כי אם הרווה את הארץ והולידה והצמיחה, ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, כן יהיה דברי אשר יצא מפי: לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו."  (ישע' נה׳, י׳-יא׳) השולח אמרתו ארץ; עד מהרה ירוץ דברו. הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר. משליך קרחו כפיתים. לפני קרתו מי יעמוד? ישלח דברו וימסם; ישב רוחו, יזלו מים." (תהלים קמז׳, טו׳-יח׳) מה המשמעות של כל ההצהרות האלה? הפסוקים האלה מסבירים כיצד אלוהים, שהוא רוח ובלתי נראה, מוציא לפועל את רצונו עלי אדמות. הוא עושה את זה באמצעות דברו. זו הדרך שבה הוא מתקשר איתנו ומתגלה לנו. מצד אחד הוא עשה את זה באמצעות דברו הכתוב. דרך דברו אנחנו לומדים להכיר את רצונו, את טבעו ואת אופיו. (מזמור קיט׳ מכיל שפע של פסוקים בעניין זה). באמצעות הכתובים אנחנו לומדים להכיר את אלוהים. דברו ראוי להלל ושבח, "באלוהים, אהלל דברו, באלוהים בטחתי; לא אירא מה יעשה בשר לי." (תהילים נו׳, ה׳) אבל זה לא הכול. המילה "דבר" לא משמשת רק ביחס לדבר אלוהים. היא משמשת גם כדי לציין דבר מה, משהו, עניין. הדברים שהאדם אומר מעידים על כוונות, על מציאות מסוימת. מן הראוי להביא כאן השוואה מעניינת שערך חוקר התנ"ך ג' א' פ' נייט: בסיפור קומיקס, הדברים שאומרות הדמויות השונות מופיעים בתוך בועה, שמתחברת בשני קווים חדים לפיו של הדובר. הדברים שכל דמות אומרת יוצרים בקורא תחושה חזקה, כשהם ממוסגרים בתוך רצועת הקומיקס. התחושה היא שהדברים אכן יצאו מפיו של הדובר, שהמילים אכן יצאו מפיו כצלילים, התגבשו והפכו לעננים קטנים ומוחשיים. התחושה היא שאת הנעשה אין להשיב. אי אפשר לדחוס את המילים בחזרה לפיו של הדובר – הן התגבשו ולבשו צורה משל עצמן. אפשר רק להתמודד איתן – לטוב או לרע. כך זה גם עם התנ"ך, ברגע שמילה מסוימת יצאה מליבו של אדם או של אלוהים ונאמרה בקול, היא הופכת לדבר בפני עצמו." (ראה למשל בראשית כז׳). הרבנים לקחו את העניין הזה צעד אחד נוסף קדימה, היות שאלוהים נחשב מאז ומתמיד ל-"בלתי נגיש", היה צורך לספק חוליה מקשרת כלשהי בינו לבין יצירי כפיו. אחת החוליות החשובות בחשיבה הרבנית היתה "הדבר", שנקרא "מימרא" בארמית (מהשורש אמ"ר, שמשמש לכל אורך סיפור הבריאה בבראשית א', היכן שאלוהים אמר, ועולם החומר לבש צורה ונברא). עניין המימרא מופיע מאות פעמים בתרגומים לארמית – בתרגומים ובשכתובים של התנ"ך שהוקראו בבתי הכנסת לפני שישוע בא אל העולם, בתקופה שבה הוא התהלך עלי אדמות וגם אחרי שנצלב. התרגומים נוצרו משום שבמקומות מסוימים, רוב היהודים לא הבינו עברית. הם חיו וגדלו בסביבה דוברת ארמית, ונזקקו לתרגומים לארמית כדי שיוכלו להבין את קטעי התורה שהוקראו בציבור. ניקח לדוגמה את בראשית ג׳, ח׳. רוב האנשים שהקשיבו לתורה שהוקראה בציבור לא היו מבינים את הנוסח העברי של הפסוק, שאומר, "וישמעו את קול ה' אלוהים מתהלך בגן". כמה משמעותי הוא ההבדל שיוצרת מילה אחת קצרה! במקרה זה המילה היא "קול". אילו הפסוק המתורגם לארמית היה אומר שה' מתהלך בגן, זה היה נשמע מוכר מדי, ברור מדי. לכן התרגום הכניס כאן שינוי קל: לא ה' הוא זה שהתהלך בגן, אלא המימרא שלו! המימרא לא היתה משהו דומם; זה משהו שמתהלך, משהו שיש לו אישיות.\[3\] ועכשיו אני רוצה שתעיין בטבלה שלהלן. לצד המקור העברי מובא תרגום חופשי של הארמית. זכור שהתרגומים לארמית נחשבו לרשמיים, ושימשו בבתי הכנסת. היתה להם משמעות רבה בחיי הדת של העם. ואם לא די בדוגמאות האלה (שכן יש עוד רבות אחרות), עיין בבראשית כח׳, כ׳-כא׳ – הנדר שנדר יעקב. בעברית נאמר, "אם יהיה אלוהים עימדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוהים". בתרגום אונקלוס לארמית נאמר, "אם יהי מימרא דה'  עימדי… אז יהיה  מימרא דה' לי לאלוהא". לפי התרגום לארמית, נודר יעקב שדבר אלוהים הוא שיהיה אלוהיו! ואת הנוסח הזה הקריאו בבתי הכנסת במשך עשרות, אם לא במשך מאות בשנים. שבוע אחר שבוע שמע העם על המימרא הזאת, שמתהלכת, מדברת, בוראת, מושיעה וגואלת – המימרא, דבר אלוהים שהיה אלוהיו של יעקב. ריסטו סנטלה, המלומד המשיחי מפינלנד, שמתמצא היטב בשפה העברית ובכתבי חכמים, מסכם את הראיות שעולות מן התרגום: "המימרא יהיה 'לאלוהא', אברהם נצדק על ידי המימרא, התורה ניתנה על ידי מימרא, משה התפלל למימרא, ישראל יוושע על ידי המימרא, זרע ישראל יצדקו על ידי מימרא, ואפילו העולם נברא דרכו".\[5\] לפי תרגום נאופיטי, שמייצג מסורות חשובות ומוקדמות, האדם נברא בצלם המימרא של ה'! עיין גם בתרגום יונתן בן עוזיאל – תרגום שהודפס בכל כתבי הקודש הרבניים (שנקראים "מקראות גדולות"). בדברים ד', ז׳ נאמר, "כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו כה' אלוהינו בכל קוראנו אליו?" אבל בתרגום יונתן נאמר שהמימרא של ה' יושב על כורסה רמה (כס גבוה), ושומע את תפילותינו בכל פעם שאנחנו מביאים אותן בפניו. זוהי רק סקירה חלקית של המושג "דבר" או "מימרא" כפי שהוא עולה מן התרגומים לארמית. נחזור עכשיו לאמיתות העמוקות שפותחות את בשורת יוחנן בברית החדשה, "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר. הוא היה בראשית עם האלוהים. הכל נהיה על ידיו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה. בו היו חיים והחיים היו האור לבני האדם" (יוחנן א' , א׳-ד׳). זה נשמע כל כך יהודי! (נסה לקרוא את הפסוקים האלה שוב, והפעם החלף את המילה "הדבר" וכל התייחסות אליו, במילה "מימרא". המסר הולך ומתבהר.) יוחנן, שהיה יהודי גלילי, הכיר היטב את המושג הארמי מימרא. אבל היות שכתב את הבשורה שלו ביוונית, הוא השתמש במונח היווני לוגוס. מעניין שפילון האלכסנדרוני, הפילוסוף היהודי הדגול ביותר בימיו ובן דורו של ישוע, הרבה לדבר על הלוגוס. למרות שבמובן מסוים זהו היבט של האלוהות, הלוגוס מופיע לפעמים כישות נבדלת, כלומר פלג אישי למחצה של אלוהים. פילון השתמש במונח הזה כדי לגשר על הפער בין האלוהים הנשגב של היהדות והחוק השמיימי שבני האדם חוו. התפיסה הזאת של הלוגוס כגורם מתווך בין אלוהים לבין עולם החומר יכלה ליישר קו עם פסוקים המדברים על "דבר ה'" שבאמצעותו נבראו השמים (תהל' לג׳, ו׳) ועם המונח "מימרא" (בארמית: "דבר", "מילה") בספרות התרגומים (במיוחד כפי שהוא מופיע בתרגום אונקלוס).\[6\] פילון אומנם הזכיר את הלוגוס יותר מ-1,400 פעם בכתביו, אבל רק דוגמאות מעטות הן חשובות. הנה מה שאמר על כך חוקר הברית החדשה לארי הורטאדו: פילון קורא ללוגוס "האלוהים השני" (ton deuteron theon) ומצהיר שה"אלוהים" שבצלמו נברא אדם בבראשית א', כז׳, הוא בעצם הלוגוס, שמזכיר את המרכיב ההגיוני של הנפש. בלתי אפשרי (כך טוען פילון) לחשוב שיש משהו ארצי או חומרי שהוא צלם ישיר של אלוהים עצמו… פילון גם מכנה את הלוגוס בשם "מתווך" (mesites).פילון מדבר גם על הלוגוס כעל ה-"בכור" (protogonon), "שר המלאכים", "שם ה' " ו-"המושל והמכוון של הכל". הוא מצהיר ש-"דבר אלוהים" (theios logos) הוא כוחו ה-"עיקרי" של אלוהים\[8\]. ההתגלות יוצאת הדופן של יוחנן היא שהדבר הזה (המימרא בארמית, לוגוס ביוונית) לבש בשר ובא לשכון בינינו."הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו; ואנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת. "הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו; ואנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת." (יוחנן א', יד׳). ישוע בא לעולם הזה כדי לקרב אלינו את אלוהים! הלוגוס הפך לבשר ודם. התיאור שפילון נותן ללוגוס הוא פילוסופי. הוא מדבר על תכונות אלוהיות במונחים מאוד אנושיים.\[10\] יוחנן, לעומת זאת, השתמש במונחים אמיתיים. אלוהים התגלה לנו באמצעות ישוע, דבר אלוהים החי. המימרא/לוגוס, המשכו של אלוהים עצמו – במובן מסוים אלוהים ובמובן אחר משהו שנמצא איתו – ירד ובא לעולם הזה לשכון בתוכנו. אילו כתב יוחנן, "אלוהים הפך לאדם", היה נוצר בקורא רושם שגוי, וגורם לו לחשוב שה' לא ממלא עוד את היקום או יושב בשמים. שהוא עזב את כיסאו כדי לשכון בקרב בני האדם. אבל יוחנן אינו אומר את זה. הוא אומר שהיה זה דבר אלוהים שהפך לבשר ודם, ושדרכו אנחנו יכולים להכיר את אלוהים באופן אישי. אולי תאמר, "מאוד קשה להבין את זה". אולי, אבל באותה מידה לא קל להבין את מה שהרבנים חושבים על מימרא, שכינה וספירות. מה שחשוב זה שאי אפשר להכניס את אלוהים לתוך קופסה. בכך אין כל ספק. טענות כמו "האלוהים שלכם לבש חיתולים" הן חסרות כל טעם, בדיוק כפי שהן נשמעות, וממילא מחטיאות את העיקר. אם כך, נחזור ליוחנן פרק א'. הדברים ילכו ויתבהרו בהמשך. דיברתי על האמירה החשובה של יוחנן בפרק א' פס' יד׳, "הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו". הפועל היווני שתורגם ל-"שכן" פירושו גר באוהל. כדי להבין את הדימוי אפשר לאמר שאלוהים נטה אוהל בקרבנו, והתיישב בקרבנו באורח זמני, באמצעות ישוע המשיח. הבה נבדוק את העניין הזה לעומק. כששלמה הקדיש לאלוהים את בית המקדש, הוא אמר, "אז אמר שלמה: 'ה' אמר לשכון בערפל, ואני בניתי בית זבול לך, ומכון לשבתך עולמים' " (דברי הימים ב' ו', א׳-ב׳). שלמה הקים מבנה מרהיב, כדי שאלוהים יוכל לשכון בו. היה זה משכנו הארצי של אלוהים. כמובן ששלמה הבין את המגבלות שיש למבנה כזה, ולכן אמר, "כי האומנם ישב אלוהים את האדם על הארץ? הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה אשר בניתי!" (דברי הימים ב' ו', יח׳). אבל שלמה ידע מה הבטיח אלוהים לעמו ישראל ביד משה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה׳, ח׳). האלוהים שהשמים לא יכלו להכיל ישכון בקרב בני האדם במשכן או במקדש. הכיצד? הוא יטה את אוהלו בקרבם. (זכור שהמשכן בעצם היה אוהל לכל דבר.) הרעיון הזה מוצג בבהירות בתרגום השבעים לדברי הימים ב' ו', א׳-ב׳. שם מתורגמת המילה "לשכון" בשני המקרים לפועל היווני שפירושו "לנטות אוהל" – בדיוק אותה מילה שבה השתמש יוחנן בפרק א' פס' יד׳! אם כך, בדיוק כפי שאלוהים "נטה את אוהלו" בקרב עם ישראל בתקופת המשכן והמקדש – ויחד עם זאת המשיך ונשאר אלוהים בשמים, ומילא את היקום כולו בנוכחותו – כך הוא גם נוטה את אוהלו בקרבנו באמצעות בנו – ובו זמנית נשאר אלוהים בשמים וממלא את כל הארץ בכבודו. חוקר קתולי אמר שישוע הוא התחליף למשכן מימי קדם. זוהי התשובה הניצחת לשאלה שעולה מן התלמוד, מכתביהם של פילוסופים יהודיים ומהספרות המיסטית של ימי הביניים: איך יתכן שאל שדי שוכן בקרבנו? הוא בא אלינו באמצעות דברו, ישוע בן האלוהים. במובן מסוים, אלוהים היה במקדש, ובמובן מאוד מציאותי, אלוהים היה בבנו. כבוד ה' מילא את שניהם ובא לידי ביטוי דרך שניהם. התורה אומרת שכאשר משה סיים לבנות את המשכן, "ויכס הענן את אוהל מועד, וכבוד ה' מילא את המשכן, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן. וכבוד ה' מילא את המשכן" (שמות מ', לד׳-לה׳). בתנ"ך מסופר, "וככלות שלמה להתפלל, והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים, וכבוד ה' מילא את הבית. ולא יכלו הכוהנים לבוא אל בית ה' כי מלא כבוד ה' את בית ה' " (דברי הימים ז', א׳-ב׳). ויוחנן מספר שכאשר ישוע המשיח התהלך עלי אדמות, "אנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת" (יוחנן א', יד׳). ישוע ריפא חולים, הקים מתים לתחייה, ריחם על החלשים ועל חסרי האונים, שיחרר אסורים לחופשי, ניחם את האומללים, לקח את עולם של המדוכאים, הפגין את אהבתו של אלוהים והכריז את האמת שלו – ותוך כדי כך נתן ביטוי לכבוד ה'. גם שאול השליח כתב על כך, "האלוהים, האומר 'יופע אור מחושך', הוא הגיה אור בליבנו להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח" (השנייה לקורינתים ד', ו׳). כשאנחנו רואים את "פניו" של המשיח, אנחנו בעצם רואים את כבוד אלוהים. לפני שנמשיך עם דוגמאות מהתנ"ך ומהספרות הרבנית, נשמע מה עוד יש לברית החדשה לאמר אודות ישוע המשיח: "האלוהים, אשר דיבר מקדם פעמים רבות ובדרכים רבות אל האבות ביד הנביאים, ודיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד הבן אשר שם ליורש כל ובידו גם עשה שמים וארץ; הוא זוהר כבודו וצלם עצמותו, ונושא כל בדברו רב הגבורה, ולאחר שעשה טיהור חטאים ישב לימין הגדולה במרומים." (עבר' א', א׳-ג׳) "והוא צלם של האלוהים הבלתי נראה, בכור כל בריאה; כי בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ, מה שנראה ומה שבלתי נראה, גם כיסאות ורשויות וגם ממשלות ושלטונות. הכל נברא באמצעותו ולמענו, והוא קודם לכל והכל קיים בו. הוא הראש של הגוף, כלומר, של הקהילה. הוא הראשית, בכור מבין המתים, למען יהיה ראשון בכל, כי כן היה רצון לשכן בו את כל המלוא… הן במשיח, בגופו, שוכן כל מלוא האלוהות. (קולוסים א', טו׳-יט׳; ב', ט׳) אין בקטעים האלה אפילו מילה אחת שאפשר לראות בה עבודת אלילים. אפילו הרעיון שכל מלוא האלוהות שוכן בגופו של המשיח אינו יוצר בעיה, בתנאי שמבינים אותה כהלכה.בדיוק כפי שכבוד אלוהים מילא את המשכן ואת המקדש בלי שאלוהים יתרוקן, ידלדל או יאבד מכבודו, כך מילא כבודו את בנו, בלי שהדבר ירוקן, ידלדל או יפחית מכבודו. בישעיהו ו', ג׳ נאמר שהארץ מלאה בכבוד ה', ובברית החדשה נאמר שהקהילה – גוף המאמינים הכלל עולמי בישוע – היא "מלואו" של הממלא את הכל בכול." (אפסים א', כג׳). האם הפסוקים האלה מפחיתים מכבודו של אלוהים? מלואו של האב ממלא את הבן ישוע, שהוא "זוהר כבודו וצלם עצמותו" (עברים א', ג׳), וכשאנחנו רואים את ישוע, אנחנו רואים את אלוהים. הבן משקף את צלם דמותו של האב. וכך הופכים דבריו של יוחנן לבהירים וברורים, "את האלוהים לא ראה איש מעולם; הבן היחיד, הנמצא בחיק האב, הוא אשר הודיעוֹ." (יוחנן א', יח׳). או, כפי ששכתב את הפסוק חוקר הברית החדשה ג' ר' ביזלי-מורי, "את אלוהים לא ראה איש מעולם; הבן היחיד, שבטבעו הוא אלוהים, שתמיד קרוב ללב האב, מספק לנו ידע אודותיו." זמן קצר לפני מותו שוחח ישוע עם תלמידיו ואמר: "אילו הכרתם אותי גם את אבי הייתם מכירים. מעתה אתם מכירים אותו אף ראיתם אותו!" אמר לו פיליפוס: "אדוני, הַראה לנו את האב ודי לנו". אמר לו ישוע: "ימים רבים כל כך אני עימכם ואינך מכיר אותי, פיליפוס? הרואה אותי ראה את האב, ומדוע אתה אומר, 'הַראה לנו את האב'? האינך מאמין שאני באב והאב בי? הדברים שאני אומר לכם אינני אומר אותם מעצמי; האב השוכן בי, הוא עושה את מעשיו. הַאמינו לי שאני באב והאב בי. ואם לא, הַאמינו בגלל המעשים עצמם". (יוח' יד׳, ז׳-יא׳) מי שראה את הבן, ראה את האב. האם אתם מבינים את זה? נחזור לרגע למסורת היהודית. אילו תשובות נתנו הרבנים לשאלה: איך יתכן שאדם יראה את אלוהים ויישאר בחיים? בספר שמות לג׳, כ׳ מסופר שאלוהים אמר למשה, "לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי". אבל בשמות כד׳, ט׳-יא׳, כעשרה פרקים קודם לכן, מסופר, "ויעל משה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. ויחזו את האלוהים, ויאכלו וישתו". איך אפשר ליישב את שני הסיפורים האלה? אברהם אבן עזרא פירש את הקטע משמות כד׳, וטען שמשה ואהרון, נדב ואביהוא ראו את אלוהים בחזון. אבל אם זה נכון, מדוע אלוהים אמר להם בפס' א׳ לעלות לה' ולהשתחוות לו מרחוק בזמן שמשה יתקרב אליו? ומדוע נאמר שם שאלוהים לא שלח את ידו אליהם, כפי שהיה עליו לעשות? אין ספק שלא היה זה רק חזון. גם תרגום אונקלוס לארמית התקשה לתרגם פסוקים אלה כפשוטם, ולכן נכתב שם, "וחזו ית יקר אלוהא דישראל", כלומר – הם ראו את היקר והכבוד של אלוהי ישראל. אבל במקור נאמר שהם ראו את אלוהי ישראל, שהם חזו בו. איך פותרים את הקושי הזה? נמשיך לבדוק את הכתוב עצמו. הוא מספק לנו ראיות נוספות שמן הראוי להביא בחשבון. לפי סיפור שמופיע בתלמוד (בבלי, סנהדרין לח ב), אדם שמזוהה כמין – כך מכנה התלמוד את תלמידי ישוע – שוחח עם רב מסוים על שמות כד׳, א׳, הפסוק שפותח את הקטע שלפנינו, ובו אלוהים אומר למשה, "עלה אל יהוה", ולא "עלה אלי". האם יש כאן רמז לכך שמדובר ביותר מישות אלוהית אחת? (הרי זה כאילו אמרתי לך בזמן שאנחנו משוחחים, "כדאי שתרים טלפון למייק בראון", במקום "כדאי שתתקשר אלי".) הרב היה יכול לענות בפשטות ששימוש כזה אינו יוצא דופן בתנ"ך. אבל היות שידע שהוא צריך לגעת בנקודה שאינה תיאולוגית גרידא, שעל הפרק עומד משהו עמוק יותר, ענה הרב שאלוהים לא דיבר בפסוק הזה על עצמו, אלא על מטטרון – המלאך החשוב ביותר בספרות הרבנית, "ששמו כשם רבו". במילים אחרות, כשאלוהים אמר למשה, "עלה אל יהוה", הוא לא התכוון שמשה יעלה אליו, אלא שיעלה אל מטטרון ששמו הוא יהוה. אם כך, לפי הפירוש שמספק התלמוד במקרה זה, שמו של מטטרון הוא יהוה! כך נוהג מי שירחיק לכת בניסיון להתחמק מהברור מאליו. כאשר אלוהים אמר, "עלה אל יהוה", הוא התכוון בדיוק לכך. הוא הזמין את משה לבוא אל נוכחותו – ולא אל נוכחותו של מלאך כלשהו. "שיהיה", תאמר, "אבל מה לגבי שמות פרק ג'? האם לא משתמע ממנו שמי שרואה את מלאך ה' רואה את אלוהים?" אתה מאוד קרוב לאמת! בוא נראה קודם מה נאמר שם: "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, כוהן מדין. וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוהים חורבה. וירא מלאך יהוה אליו בליבת אש מתוך הסנה, וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. ויאמר משה, 'אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה?' וירא יהוה כי סר לראות, ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר, 'משה, משה!' ויאמר, 'הנני!' ויאמר, 'אל תקרב הלום. של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא'. ויאמר, 'אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב'. ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט אל האלוהים.״ (שמות ג', א׳-ו׳) כיצד תירגם אונקלוס את סוף פס' ו׳? נאמר שם שמשה התחלחל מלהסתכל בכבוד אלוהים. גם הפעם התקשה התרגום לומר את מה שנאמר מפורשות בכתוב. הדברים כתובים בצורה ישירה מדי, ברורה מדי. תרגום אחר, שנקרא תרגום יונתן בן עוזיאל הרחיק לכת עוד יותר, ותירגם שמשה פחד להסתכל בכבוד השכינה ("דָחיל מִלְמִסְתכֵי בְּצֵית אִיקַר שׁכִינתָא דַיְיָ"). תרגום זה מזכיר את מה שנאמר בו לגבי שמות כה׳ ח׳. בעברית נאמר, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בתרגום נאמר שהשכינה תשרה ביניהם\[17\]. נראה שיש כאן דפוס ברור. ושים לב איך הדברים שנאמרים בשמות ג' משלבים בשלמות בין מלאך יהוה לאלוהים: מלאך יהוה הוא זה שהתגלה למשה בסנה הבוער, אבל יהוה הוא זה שראה שמשה סר לראות את המראה, ואלוהים קרא אליו מתוך הסנה, ומשה הסתיר את פניו משום שירא להביט אל האלוהים. נראה שאלוהים היה במובן מסוים "בתוך" המלאך הזה (מן הראוי לזכור שהמילה "מלאך" משמשת גם במובן של שליח), ושמי שראה את המלאך בעצם ראה את אלוהים. לדברי החוקר היהודי נחום סרנה, "ממקורות שונים מתברר שהגבולות בין אלוהים ומלאכו מיטשטשים לעיתים קרובות \[הוא מביא דוגמאות מבראשית טז׳, ז׳-ט׳, יא׳; כב׳, יא׳-יב׳, טו׳-יח׳; שמות ג', ב׳, ד׳; שופטים ו', יא׳-כג׳\]. במהלך יציאת מצריים – יהוה (שמות יג, כא׳) ומלאך אלוהים (יד׳, ט׳), הם שהולכים לסירוגין לפני המחנה"\[18\]. מה אומר סרנה על האמונה של עם ישראל בתקופת התנ"ך בעניין המלאכים? סרנה מפרט שלוש גישות מחקריות שונות. לפי הגישה הראשונה, עם ישראל בנה את אמונתו בעניין זה על המיתולוגיות שרווחו אז במזרח הקרוב, אף על פי שהן סתרו את הכתובים. "גישה אחרת רואה במלאכים האנשה של רצון אלוהים, כהאנשה או התגלמות שלו עצמו. התיאוריה השלישית רואה במלאכים כלי שמאפשר להימנע מאנתרופומורפיזם \[כלומר, מלדבר על אלוהים במונחים אנושיים\]. המלאכים משמשים כמתווכים בין האלוהים הנעלה לבין העולם שברא".\[19\] אם נמתח מעט את ההסבר הטכני וההגיוני של סרנה – שמנסה להסביר במונחים אנושיים איך ולמה "יצרו" כותבי התנ"ך את המלאכים – נראה מיד שהוא בעצם אומר את מה שאנחנו אומרים. מלאכים יכולים להתגלות "כהאנשה או התגלמות של אלוהים" – כלומר, כהתגלמות מוצקה ומוחשית של כבוד אלוהים; מלאכים גם יכולים לשמש "כמתווכים בין האלוהים הנעלה לבין העולם שברא". דברים אלה נכונים בעיקר לגבי פסוקי מפתח, המבהירים שלא מדובר במלאך רגיל, אלא באחד שמזוהה עם אלוהים. המחקר הזה מסביר איך האלוהים האין סופי והבלתי נראה יכול לתקשר עם יצורים בשר ודם ובני מוות. נפנה עכשיו לבראשית לב׳, כה׳-לא׳. ראינו קודם שבעקבות משבר מצא יעקב את עצמו לבדו, בלילה, שם הוא נאבק עם מישהו עד עלות השחר. (לפי הושע יב׳, ד׳, "האדם" הזה היה אלוהים.) בתום המאבק הקשה בירכה אותה דמות מסתורית את יעקב, ושינתה את שמו לישראל. "ויקרא יעקב שם המקום פניאל, 'כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים', ותינצל נפשי" (בראשית לב׳, לא׳). אין כל פלא שהתרגום לארמית תירגם זאת כך, "וקרא יעקב שם המקום פניאל כי חזיתי מלאך ה' פנים אל פנים" (תרגום חופשי מארמית של "וקרא יעקב שמא דאתרא פניאל ארי חזיתי מלאכא דיי אפין באפין". (אונקלוס בראשית, פרק לב׳ פסוק לא׳). סיפור זה מזכיר את הסיפור שמתועד בשופטים ו'. גדעון ראה את מלאך יהוה (או מלאך האלוהים) – שלפעמים נקרא בסיפור "אדוני" – וחשש לחייו: וגדעון בא, ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות. הבשר שם בסל והמרק שם בפרור. ויוצא אליו אל תחת האלה ויגש. ויאמר אליו מלאך האלוהים, 'קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז, ואת המרק שפוך', ויעש כן. וישלח מלאך יהוה את קצה המשענת אשר בידו, וייגע בבשר ובמצות. ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות, ומלאך יהוה הלך מעיניו. וירא גדעון כי מלאך יהוה הוא, ויאמר גדעון, 'אהה אדוני יהוה, כי על כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל פנים'. ויאמר לו יהוה, 'שלום לך, אל תירא, לא תמות!' " (שופ' ו', יט׳-כג׳) בשופטים פרק יג׳ יש סיפור עוד יותר ברור. מנוח, אביו של שמשון, ראה את מלאך יהוה. לא היה לו כל ספק שמלאך יהוה ואלוהים – אחד הם: "וייקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה, ויעל על הצור ליהוה, ומפליא לעשות. ומנוח ואשתו רואים. ויהי, בעלות הלהב מעל המזבח השמימה, ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח, ומנוח ואשתו רואים וייפלו על פניהם ארצה. ולא יוסף עוד מלאך יהוה להיראה אל מנוח ואל אשתו. אז ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא. ויאמר מנוח אל אשתו, 'מות נמות, כי אלוהים ראינו'. ותאמר לו אשתו, 'לו חפץ יהוה להמיתנו, לא לקח מידנו עולה ומנחה, ולא הראנו את כל אלה, וכעת לא השמיענו כזאת'." (שופ' יג׳, יט׳-כג׳) נעצור לרגע ונחזור על משהו שכבר נאמר קודם. לפי שמות לג׳, כ׳, איש אינו יכול לראות את פניו של אלוהים ולהישאר בחיים. ולמרות זאת, התנ"ך מתעד שפע של אירועים שבהם אנשים "ראו את אלוהים". נסקור שוב את ההסברים שמספקים לכך הרבנים: בשמות כה׳, ח׳ אלוהים אומר שהוא ישכון בתוך עמו. התרגום לארמית מתרגם כך שמשתמע שהשכינה תשכון בקרב עמו של אלוהים.  בשמות כד׳, ט׳-יא׳ נאמר שמשה וכמה ממלוויו ראו את אלוהים, ובכל זאת הוא לא שלח את ידו אליהם. התרגום אומר שהם ראו את כבוד ה'.  בשמות כד׳, א׳ אלוהים אומר למשה, "עלה אל יהוה". לפי התלמוד, "יהוה" כאן הוא המלאך מטטרון, ששמו כשם רבו. יעקב נאבק עם מלאך יהוה, ואחר כך אמר שראה את אלוהים פנים אל פנים (שמות לב׳, לא׳). התרגום שינה את המשמעות לאותו שינוי בדיוק הוכנס בסיפור שמתועד בשופטים יג׳, כב׳. בשמות ג', א׳-ו׳ מזוהה מלאך יהוה כאלוהים עצמו, שהתגלה למשה בסנה הבוער. משה הסתיר את פניו משום שחשש להביט אל האלוהים. אבל לפי התרגום, משה חשש מלהסתכל ביקר השכינה, כלומר בכבודה. אין ספק שהפסוקים האלה הקשו על הרבנים. (אני אפילו לא טורח להזכיר בשלב זה פרקים כמו ישעיהו ו' ויחזקאל א', שם אומרים הנביאים שהם ראו את "אדוני" ו-"מראות אלוהים", שכן תמיד ימצא מי שיטען שהיו אלה חזונות בלבד.) איך יתכן שאלוהים ישכון בתוך עמו? הייתכן שמישהו יראה את פניו ולא ימות? ומדוע מי שראה את פניו הרי זה כאילו הוא ראה את אלוהי עצמו? אם אתה מצדד בעמדתם של הרבנים, ודאי תאמר, "אלוהים שוכן בקרבנו בשכינתו, כבודו והדרו, ומתגלה לנו באמצעות המלאך הנושא את שמו. מי שרואה אותו הרי זה כאילו ראה את אלוהים, אבל לא באופן ישיר". תשובה לא רעה. אתה בהחלט צועד בכיוון הנכון. הבעיה היחידה היא שמי שרואה את המלאך אינו יכול לראות את אלוהים, אלא אם כן לא מדובר במלאך רגיל. אף מלאך אינו נקרא יהוה – לא מטטרון, לא מיכאל, לא גבריאל – אלא אם כן הוא יהוה במובן מסוים. חוץ מזה, אלוהים אמר שהוא עצמו – לא השכינה שלו – ישכון בתוך עמו. בכל אופן, מה התשובה? הם תמיד ראו את הבן. כפי שאמר שאול השליח, ישוע "הוא זוהר כבודו וצלם עצמותו" של אלוהים. נצטט שוב את יוחנן א', יח׳, "את האלוהים לא ראה איש מעולם; הבן היחיד, הנמצא בחיק האב, הוא אשר הודיעוֹ". כן, הבן הוא "זוהר כבודו וצלם עצמותו \[של אלוהים\]" (עברים א', ג׳). הוא זה שמודיע לנו מי הוא האב. ומי שראה אותו, ראה את האב (יוחנן יד׳, ט׳). אין ספק שהתנ"ך מספר על כמה אנשים שראו "את כבוד ה' ", ולא את אלוהים עצמו. בברית החדשה מסופר שזה מה שקרה לסטפנוס, בזמן שסקלו אותו למוות, "מלא רוח הקודש ומביט השמימה, \[הוא\] ראה את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד לימין האלוהים." (מעשי השליחים ז', נה׳) ביטויים דומים אפשר למצוא גם בתנ"ך. הנה דוגמה מספר שמות: "ויאמר משה ואהרון אל כל בני ישראל, 'ערב – וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצריים, ובוקר – וראיתם את כבוד יהוה בשומעו את תלונותיכם על יהוה ונחנו. מה כי תלונו עלינו?' …ויהי כדבר אהרון אל כל עדת בני ישראל, ויפנו אל המדבר, והנה כבוד יהוה נראה בענן." (שמות טז׳ ו׳-ז׳, י׳) ניקח עוד דוגמה משמות כד׳, טו׳-יז׳. הפסוקים האלה חשובים במיוחד, כשזוכרים שבפרק זה, פסוקים ספורים קודם לכן, מסופר שמשה והזקנים "חזו" את אלוהים: "ויעל משה אל ההר, ויכס הענן את ההר. וישכון כבוד יהוה על הר סיני, ויכסהו הענן ששת ימים. ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן. ומראה כבוד יהוה כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל." (שמות כד׳, טו׳-יז׳) כשהכתובים אומרים שהעם "ראה את אלוהים", זה דבר אחד. אבל כשהם אומרים שהעם "ראה את כבוד ה' ", זה דבר אחר. התנ"ך עושה הבחנה ברורה בין השניים. הקושי נוצר כשהתנ"ך אומר מפורשות שאנשים ראו את אלוהים, אבל המתרגמים והפרשנים המסורתיים אומרים משהו אחר. אני מדגיש שוב שישוע המשיח – בן האלוהים, צלם עצמותו של אלוהים, הדבר שלבש בשר, זוהר כבודו של אלוהים – הוא שפותר את החידה הזאת ומבהיר איך יכול מישהו לראות את אלוהים, אף על פי שאיש אינו יכול לראותו. המשיח הוא הצלם הנראה של הבלתי נראה, הביטוי החי של כבוד יהוה. אנו רוצים לתת דוגמה נוספת, אולי הברורה ביותר שקיימת בתנ"ך. בסוף פרק יז׳ בבראשית מסופר שאברהם וכל בני ביתו נימולו, מתוך ציות לאלוהים. בבראשית יח׳, א׳-ב׳ מסור, "וירא אליו יהוה באלוני ממרא, והוא ישב פתח האוהל כחום היום. ויישא עיניו, וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו". לפי התלמוד (בבלי, בבא מציעא עו׳ ב׳), אלוהים עצמו בא לבקר את אברהם בחוליו, כדי לבדוק אם ברית המילה עברה בשלום. הנה הפירוש של הרב עדין שטיינזלץ לקטע זה. בקטע זה מסופר שאברהם: "יצא הוא וראה את הקב"ה עומד על הפתח. הוא שנאמר, 'אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך' (שם יח׳, ג׳), שפנה לשכינה בבקשה זו. כיוון שראה הקב"ה שהוא קושר ומתיר התחבושת על פצעו, אמר, 'אין זה דרך ארץ לעמוד כאן'. הוא שנאמר, 'ויישא עיניו, וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו. וירא, וירוץ לקראתם.' (שם, ד׳)\[21\] פירוש זה אומר בצורה מפורשת שהקב"ה, יהוה, התגלה לאברהם. התלמוד אפילו מספר שכאשר אברהם ראה את הקדוש ברוך הוא, הוא קרא לו "אדוני". אבל כמה מילים אחר כך, באותו קטע בתנ"ך, נאמר שאברהם נשא את עיניו וראה שלושה אנשים. התלמוד יוצר את הרושם שאלוהים עצמו התגלה לאברהם, ואחר כך החליפו אותו אותם שלושה אנשים. מי היו השלושה? יש מורים משיחיים שהציעו שהשלושה מייצגים את האב, הבן ורוח הקודש. אבל יש כמה סיבות לכך שהפירוש הזה לא תופס. ראשית, אם זה נכון, יוצא שאברהם ראה את אלוהים האב עצמו, ורעיון זה סותר את הכתובים. שנית, התנ"ך וגם הברית החדשה אף פעם לא תיארו את אלוהים כשלושה אנשים נפרדים. שלישית, כפי שנראה עוד מעט, מבהיר שלא מדובר בשלוש ישויות אלוהיות, שכן אברהם פונה רק לאחד מהשלושה כאל "אדוני". לפי התלמוד, שלושת האנשים היו המלאכים מיכאל, גבריאל ורפאל. כל אחד מהם נשלח לבצע משימה מוגדרת משלו. מיכאל בא כדי לבשר לשרה על הולדת בנה. רפאל בא כדי לרפא את אברהם, וגבריאל בא כדי להשמיד את סדום ועמורה (אם כי התלמוד מציין שמיכאל הצטרף לגבריאל במשימה, כדי להציל את לוט). אבל גם הפתרון הזה יוצר כמה בעיות. ראשית, בשום מקום בכתובים לא נאמר שהמלאכים האלה החליפו את יהוה או יצגו אותו. הכתובים מבהירים שיהוה התגלה לאברהם, שאברהם ראה שלושה אנשים, ושהוא קרא לאחד מהם "אדוני, ו-"יהוה". שנית, ההקשר מבהיר ששניים מהאנשים יצאו משם לסדום – וזוהו שם כמלאכים. ואילו אברהם נשאר לעמוד לפני יהוה, ופתח איתו במשא ומתן ממושך. אם ברצוננו להישאר נאמנים לכתובים עלינו להודות בכך שיהוה, ושני המלאכים, התגלו כיצורים אנושיים, שדיברו, אכלו ושתו עם אברהם ושרה. ניגש לסיפור העלילה. בפס' ג׳ מסופר שאברהם אמר, "אֲדֹנָי, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך". הניקוד המסורתי, התלמוד ורוב הפרשנים מפרשים את "אֲדֹנָי" כאדון, ורומזים שאברהם כבר הבין מי הוא אחד מהאורחים. פרשנים מסורתיים אחרים טוענים שזה לא אפשרי, והם משרתים את ההגייה מ-"אֲדֹנָי" ל-"אדֹנִי", ומסבירים שאברהם פנה אל המנהיג של השלושה, בלי לדעת מי הוא. מי מהם צודק? האמת היא שזה לא ממש משנה. נמשיך לקרוא. אחד מהשלושה מתגלה כיהוה בעצמו ובכבודו! התנ"ך מספר שאברהם רץ אל שרה, הורה לה להכין ארוחה, ואחר כך רץ אל עדרי הבקר שלו כדי למצוא בן בקר ראוי לשחיטה. (ההתרוצצות של אברהם והטרחה שטרח סביב אורחיו מפריכה במידת מה את הפרשנות התלמודית. קשה להניח שאדם שעבר ברית מילה זמן קצר קודם לכן, יוכל להתרוצץ ולטרוח.) לאחר שהכין את הארוחה, אברהם עמד והשגיח שאורחיו יאכלו לשובע: "ויאמרו אליו, 'איה שרה אשתך?' ויאמר, 'הנה, באוהל'. ויאמר, 'שוב אשוב אליך כעת חיה, והנה בן לשרה אשתך'. ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו. ואברהם ושרה זקנים, באים בימים, חדל להיות לשרה אורח כנשים. ותצחק שרה בקרבה לאמור, 'אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן'. ויאמר יהוה אל אברהם, 'למה זה צחקה שרה לאמור: 'האף אומנם אלד ואני זקנתי?' הייפלא מיהוה דבר? למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן!' ותכחש שרה לאמור, 'לא צחקתי', כי יראה. ויאמר, 'לא! כי צחקת!' " (ברא' יח׳, ט׳-טו׳) את הפסוקים האלה אפשר להבין רק בדרך אחת. אחד מן השלושה היה יהוה. שים לב: אחד מהם מבטיח לשוב כעבור שנה, כך שלשרה יולד בן. שרה צוחקת לשמע ההבטחה הבלתי אפשרית הזאת. יהוה פונה לאברהם, ושואל אותו מדוע צחקה שרה והטילה ספק בהבטחתו לפקוד אותה במהלך השנה הקרובה. שרה שמעה את דבריו, ומכחישה שצחקה. ואז יהוה עונה לה. אין עוד כל דרך אחרת להבין את הקטע. אברהם, שרה ויהוה לקחו חלק באירוע הזה. ואם דרושה לנו הוכחה נוספת, הנה היא. בפס' טז׳ נאמר, "ויקומו משם האנשים, וישקיפו על פני סדום. ואברהם הולך עימם לשלחם". אבל בפסוק שלאחר מכן נאמר שיהוה עמד לספר לאברהם על כוונותיו. וכך אנחנו מגיעים לפס' כב׳, "ויפנו משם האנשים וילכו סדומה. ואברהם עודנו עומד לפני יהוה". אברהם עומד לפני יהוה, ומפגיע בעד סדום (עד פס' לב׳). אם כך, האנשים הלכו לסדום בזמן שיהוה נשאר עם אברהם. ועכשיו, קרא את הפסוק האחרון בפרק ואת הפסוק הראשון בפרק הבא, "וילך יהוה כאשר כילה לדבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו. ויבואו שני המלאכים סדומה בערב, ולוט יושב בשער סדום". אם כך, יהוה התגלה לאברהם, אברהם ראה שלושה אנשים כשעמד בפתח האוהל, אחד מהשלושה היה יהוה – זה ששוחח עם אברהם ושרה, אברהם ליווה את האנשים בצאתם לסדום, יהוה סיפר לו על כוונתו להשמיד את סדום ועמורה, האנשים (כלומר, השניים האחרים)\[22\] המשיכו בדרכם לסדום בזמן שאברהם נשאר ושוחח עם יהוה.  כאשר הסתיימה השיחה נפרד יהוה מאברהם ואברהם שב למקומו, ושני המלאכים הגיעו לסדום. אומר שוב: אחד מן השלושה היה יהוה, אדוני. הפסוקים האלה מדהימים משום שהם אומרים מפורשות שאברהם ושרה שוחחו עם יהוה, שהוא התגלה להם בדמות אדם – עם רגליים מאובקות וכל השאר (ראה בראשית יח׳, ד׳), ושהוא אפילו ישב לאכול איתם. וכל אותו זמן הוא נשאר אלוהים בשמים! מעניין מה היו מתנגדינו מעוללים לפסוקים האלה, אילו הם היו מופיעים בברית החדשה, ולא בתנ"ך. אין ספק שהם היו רואים בהם טיפשות גמורה, ואפילו שואלים אם אלוהים עלה במשקל אחרי אותה ארוחה, ואם היה עליו לגשת אחר כך לשירותים. הרי אלה הטענות שמעלים נגדנו כשאנחנו מדברים על כך שישוע המשיח הוא בן האלוהים שלבש בשר. הסיפור בבראשית יח׳ מלמד מעל לכל ספק שאם אלוהים רוצה, הוא יכול לרדת לעולם בדמות בשר ודם. ואם למשך מספר שעות הוא היה יכול ללבוש דמות זמנית של אדם, מדוע שלא יוכל להפוך לאדם למשך מספר שנים? לכך מתכוונים התיאולוגים כשהם מדברים על כך שאלוהים "לבש בשר" – אלוהים בא לעולם כאדם, בדמות בנו\[24\]. רק לאחר שנכיר את הבן – את הנציג המושלם של אלוהים שהוא אלוהים עצמו – נוכל להסביר איך אלוהים נשאר אדון השמים ובו זמנית התגלה בבראשית יח׳ כיהוה עלי אדמות. גם אם תלמד את כל הפרשנות הרבנית שתמצא על הנושא, לא תמצא הסבר מלא לכך. באחד הימים ישבתי במעדנייה הכשרה של פיל בלונג איילנד, ושוחחתי עם רב אחד על ישוע. לפתע היתה לרב הארה, והוא אמר, "אה, ישוע היה כמו שכינה מהלכת!" בדיוק כך! יהוה, שנשאר בשמים כפי שהיה מאז ומתמיד, התהלך בקרבנו בדמות בנו, המשיח, השליח האמיתי של אלוהים וזה שנושא את זוהר כבודו ואת צלם עצמותו. האם יתכן שכאשר משה והזקנים ראו את האל הבלתי נראה הם בעצם ראו את הבן? האם יתכן שכאשר גדעון ומנוח ראו את מלאך יהוה – שאיכשהו הם זיהו אותו כיהוה עצמו – הם בעצם ראו את הבן? ואולי מטטרון – המלאך ששמו לא מוזכר בשום מקום בכתובים – הוא לא זה שנושא את שם יהוה, אלא בן האלוהים? התשובה שלנו היא כן, כן, וכן גם על השאלה האחרונה! הקשב לדברים שאמר ישוע המשיח, בן האלוהים, "אם אינני עושה את מעשי אבי, אל תאמינו לי. אבל אם אני עושה, אף אם אינכם מאמינים לי, הַאמינו למעשים, למען תכירו ותדעו שהאב בי ואני באב… אני והאב אחד אנחנו." (יוחנן י', לז׳-לח׳,ל׳). בעצם, הדברים האלה שאמר המשיח עוזרים לחבר חלקים רבים של הפאזל. לאחר שישוע קם לתחייה הוא אמר לנשים שבאו אל קברו, "אני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהַי ואלוהיכם." (יוחנן כ', יז׳). שים לב, ישוע קרא לו "אבי" ו-"אביכם". אבל זמן קצר אחר כך הוא התגלה לעיני תומא, ותומא קרא, "אדוני ואלוהי!" (יוחנן כ', כח׳). זה מאוד הגיוני. מי שראה את ישוע, ראה את אלוהים, ובכל זאת ישוע לא קרא לעצמו "אלוהים". הוא קרא לעצמו "בן האלוהים" – זה שבגופו שכן מלוא האלוהות. אין כל סתירה בין הדברים האלה לבין הקטעים שציטטנו קודם מהתנ"ך. אדרבה, הדברים שאמר ישוע שופכים אור רב על אותם קטעים ומספקים תשובות שהתרגומים לארמית, התלמוד והפירושים השונים לא הצליחו לספק. ### בן האלוהים אבל יתכן שיש משהו שעדיין לא ברור לך דיו. אולי אתה אומר, "בסדר, אני מבין שבמובן מסוים ישוע היה התגלות של אלוהים, ובמובן אחר הוא עצמו אלוהי. אבל האם אין זה אומר שאלוהים מפוצל במובן מסוים? חוץ מזה, לא הסברתם מאיפה בא 'בן האלוהים' הזה". טוב ששאלת. בעצם, הטיעון הבא מתייחסת לנושא הזה של בן האלוהים. אבל יש כמה נקודות חשובות שנבהיר כבר עכשיו. יוחנן המטביל אמר על המשיח, "אחרי בא איש אשר הוא כבר לפנַי, כי קודם לי היה." (יוחנן א', ל׳). ישוע עצמו הגדיר את מערכת היחסים ששררה בינו לבין אלוהים האב עוד לפני היווסד תבל, "ואלה הם חיי עולם: שיכירו אותך, אלוהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת – את ישוע המשיח. אני פיארתיך עלי אדמות, השלמתי את המעשה שנתת לי לעשות. כעת אתה, אבי, פארני לידך בכבוד שהיה לי לידך בטרם היות העולם." (יוחנן יז׳, ג׳-ה׳). נאמר שישוע "ידע כי האב נתן את הכל בידיו וכי מאת אלוהים יצא ואל אלוהים הוא הולך." (יוחנן יג׳, ג׳), ולכן אמר לתלמידיו, "האב עצמו אוהב אתכם מפני שאהבתם אותי והאמנתם כי אני מאת האלוהים יצאתי. יצאתי מאת האב ובאתי אל העולם; שוב, עוזב אני את העולם והולך אל האב." (יוחנן טז׳, כז׳-כח׳). זו הסיבה שהוא היה יכול לומר, "אתם מלמטה; אני מלמעלה. אתם מן העולם הזה; אני אינני מן העולם הזה." (יוחנן ח', כג׳), וגם, "בטרם היות אברהם, אני הוא." (יוחנן ח', נח׳). אפילו המקורות היהודיים המסורתיים מכירים בקיומו של משיח שירד מן השמים, משיח שהיה קיים מלפני היווסד תבל, הברית החדשה פשוט מתעדת את המשך הסיפור. ההצהרה המפורטת ביותר בנושא זה ניתנת לנו מפרי עטו של שאול, המורה והמלומד היהודי המבריק. שאול הסביר איך אלוהים לבש בשר: "יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע. הוא, אשר היה קיים בדמות אלוהים, לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים, אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם. וכאשר היה בצורתו כאדם, השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות בצלב. על כן הגביהו אלוהים מאוד ונתן לו את השם העלה על כל שם. למען תכרע בשם ישוע כל ברך, בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב." (פיל' ב', ה׳-יא׳) אם כך, מאין בא המשיח? מאלוהים. האם הוא אלוהי? כן, משום שהוא בן אלוהים. האם הוא גם אדם? כן, כיוון שהוא לבש דמות אדם, וכאדם הוא תיווך בין אלוהים לבין האנושות, ונתן ביטוי לעומק ולרוחב המדהימים של האהבה שאלוהים רוחש לעולם החוטא. הוא הצטרף אלינו כדי להושיע ולגאול אותנו. בדיון שנערך בנושא השכינה, החוקר הישראלי אפרים אורבך קורא לה "נוכחות אלוהים בעולם". השכינה היתה אחת הדרכים החשובות שבהן הסבירו הרבנים איך האלוהים האין סופי יכול לשכון בתוך עמו בעולם הזה\[25\]. הרבנים מאמינים ש-"בשעת חורבן המשכן יצאה השכינה לגלות, וליוותה את העם היהודי בנדודיו – לקחה חלק בסבלותיו ובכמיהתו לשוב לארץ הקודש". אם זה נכון, הרי שהאחדות של אלוהים בינו לבין עצמו לא תתקיים עד שעמו ישוקם במלואו וישוב לארצו. רק השיבה לארץ והתחייה הרוחנית ישקמו את אחדותו של אלוהים. התיאור הזה לא רחוק מהתפיסה של הברית החדשה, שלפיה, בן האלוהים, שיצא מלפני אביו, הצטרף אלינו בטבענו האנושי, מת וקם לתחייה, ורק אז שב אל אביו כדי ש-"יהיה האלוהים הכל בכל", "שכן האלוהים שת הכל תחת רגליו \[של ישוע\]" (תהילים ח', ז׳). ובאומרו ש-'הכל' הושת תחתיו, ברור כי השת את הכל תחתיו (תחת המשיח) איננו בכלל הזה. וכאשר הכל יושת תחתיו, אז גם הבן עצמו יהיה כפוף למי ששת תחתיו את הכל, למען יהיה האלוהים הכל בכל." (הראשונה אל הקורינתים טו׳, כז׳-כח׳). הכל התחיל עם אלוהים אחד, והכל יסתיים עם אלוהים אחד. ישוע המשיח, בן האלוהים, מגלה את אלוהים לבני האדם. אם כך, בפעם הבאה שמישהו יאמר לך, "אלוהים איננו אדם, ולכן לא יתכן שישוע הוא אלוהים", תהיה לך תשובה מבוססת היטב. תוכל לומר, "כמובן שאלוהים איננו אדם. אבל האם הוא יכול להתגלות כאדם ודרך בני אדם? האם הוא יכול באופן זמני להקים את משכנו בתוכנו? האם המלוא שלו יכול לשכון בגוף אנושי שנולד מבתולה? הכתובים נותנים לכך תשובה אחת ברורה – כן". ואם מישהו ינסה לערער אותך עם השאלה, "האלוהים שלך לבש חיתולים. האלוהים שלנו יושב על כס המלכות בשמים", אמור לו, "אלוהי, שהוא אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, תמיד ישב ותמיד ישב בשמים. דברו לבש בשר ודם. האמת היא שמדובר במושג רוחני נשגב!" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, אלוהים ביהדות, היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** אלוהות המשיח בתנ"ך ובמחשבת ישראל (כתבי חז"ל), בן האלוהים, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, שלושה אלוהים --- ### [׳׳מלח הארץ׳׳ - ביטוי שישוע המציא?! | המסורת היהודית בברית החדשה 1](https://igod.co.il/true-judaism/׳׳מלח-הארץ׳׳-ביטוי-שישוע-המציא-המסור/) **Published:** פברואר 4, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "׳׳מלח הארץ׳׳ - ביטוי שישוע המציא?! | המסורת היהודית בברית החדשה 1") ידעתם שיש ביטויים שאתם והסובבים אתכם משתמשים בהם ביום יום ומקורם מהברית החדשה? הצטרפו אלינו לסדרת ׳׳ההיבטים היהודיים של הברית החדשה׳׳ וגלו כמה יהודי וישראלי הספר הזה! האם ייתכן שהביטויים היהודיים שאתם נוהגים לומר, נאמרו על ידי ישוע עצמו? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית **תגיות:** ווידאו --- ### [תפילין ובת קול מהשמיים בברית החדשה?! | המסורת היהודית בברית החדשה 3](https://igod.co.il/true-judaism/תפילין-ובת-קול-מהשמיים-בברית-החדשה-המ/) **Published:** פברואר 18, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "תפילין ובת קול מהשמיים בברית החדשה?! | המסורת היהודית בברית החדשה 3") ידעתם שיש ביטויים שאתם והסובבים אתכם משתמשים בהם ביום יום ומקורם מהברית החדשה? הצטרפו אלינו לסדרת ׳׳ההיבטים היהודיים של הברית החדשה׳׳ וגלו כמה יהודי וישראלי הספר הזה! האם ייתכן שהביטויים היהודיים שאתם נוהגים לומר, נאמרו על ידי ישוע עצמו? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית **תגיות:** ווידאו --- ### [סנהדרין, תחום שבת וגיור בברית החדשה?! | המסורת היהודית בברית החדשה 4](https://igod.co.il/true-judaism/סנהדרין-תחום-שבת-וגיור-בברית-החדשה-המ/) **Published:** פברואר 25, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "סנהדרין, תחום שבת וגיור בברית החדשה?! | המסורת היהודית בברית החדשה 4") ידעתם שיש ביטויים שאתם והסובבים אתכם משתמשים בהם ביום יום ומקורם מהברית החדשה? הצטרפו אלינו לסדרת ׳׳ההיבטים היהודיים של הברית החדשה׳׳ וגלו כמה יהודי וישראלי הספר הזה! האם ייתכן שהביטויים היהודיים שאתם נוהגים לומר, נאמרו על ידי ישוע עצמו? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית **תגיות:** ווידאו --- ### [מתי נחתמה הברית החדשה? ומי הם מחבריה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/מתי-נחתמה-הברית-החדשה-ומי-הם-מחבריה/) **Published:** פברואר 5, 2017 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > "ראיתם פעם מוסלמי דתי לומד (ומקיים) את ספרי קרישנה, או פסטור נוצרי לומד (ומקיים) את כתבי ההינדואיזם? ברור שלא. אז מדוע היהודים המשיחיים, שמתעקשים להיקרא יהודים, לומדים ומקיימים את כתבי הנצרות (הברית החדשה)? בוועידת ניקאה (325 לספירה) נחתמה הברית החדשה ו-27 ספרים הוכרזו כ"קדושים", תוך פסילת מאות חיבורים נוספים. בועידה לא נכח אף יהודי, וספרי הברית החדשה חוברו על ידי הכנסייה ועבור הכנסייה, מקובץ של חיבורים אנונימיים שהוכרזו כ"בשורות". מקורם של בשורות אלו אינו ידוע והם יוחסו לשלוחים על מנת שיתקבלו בציבור." \[יד-לאחים, ארגון חרדי\] ### האם כתבי הברית החדשה באמת נחתמנו רק במאה ה-4 לספירה (ניקאה, 325)? למען האמת, הברית החדשה מעידה על עצמה כי נחתמה כבר בתוך המאה הראשונה לספירה, מאחר והיא מרבה לצטט את עצמה. **שאול השליח, אשר כתב כמחצית מספרי הברית החדשה ומת על קידוש השם בשנת 65 לספירה בקירוב, מרבה לצטט מן \[בשורות\] הברית החדשה:** בראשונה לקורינתיים י"א 23-25 מתאר שאול את סעודת הפסח האחרונה של ישוע מילה במילה כפי שהיא מנוסחת בבשורות (מתי כ"ו; מרקוס י"ד; ולוקס כ"ב). בראשונה לקורינתיים ט"ו 35-37 מעתיק שאול את המשל שלימד ישוע על גרגר החיטה (בבשורת יוחנן י"ב 24-25). בראשונה לטימותיוס ה' 18 כתוב: "…וְנֶאֱמַר רָאוּי הַפֹּעֵל לִשְׂכָרוֹ". מדובר בציטוט ישיר ומדויק מדבריו של ישוע בלוקס י' 7. בראשונה לטימותיוס ו' 13-14 מזכיר שאול את מילותיו של ישוע בפני פונטיוס פילטוס (כמתואר בבשורת יוחנן י"ח 33-37). **ספרי הברית החדשה מתכתבים עם עצמם:** שמעון-כיפא מזכיר את אגרותיו של שאול השליח ומציין כי הוא כתב בחכמה (השנייה לפטרוס ג' 15). יהודה (מחבר איגרת יהודה פס' 18) מצטט מילה במילה מהאיגרת השנייה לפטרוס ג' 3. באגרת יעקב ב' 5 נאמר כי "בעניי העולם הזה בחר האלהים להיות עשירים באמונה". בראשונה לקורינתיים א' 28 כותב שאול כי "בדלת העולם בחר האל". ביעקב ב' 8 נאמר כי המצווה המולכת על כולן היא "ואהבת לרעך כמוך". באל הרומיים י"ג 9 כותב שאול כי כל המצוות "כלולות הנה במאמר הזה, ואהבת לרעך כמוך". בראשונה לפטרוס ג' 15 נכתב: "והיו נכונים תמיד להשיב דבר בענווה וביראה לכל השואל אתכם את חשבון התוחלת אשר בקרבכם". באל הקולוסים ד' 6 נאמר: "דבריכם יהיו נעימים בכל עת וממולחים במלח, למען תדעו להשיב דבר לכל אדם". **הבשורות ושאר ספרי הברית החדשה אינם מתייחסים לחורבן בית המקדש כאל אירוע שכבר ארע.** יש להניח כי אם ספרי הברית החדשה היו נכתבים לאחר חורבן הבית הם לא היו מתעלמים מכך, שהרי מדובר באסון לאומי ממדרגה ראשונה. יתרה מכך, האיגרת אל העברים מתייחסת לעבודת הקורבן במקדש בזמן הווה ולא כאל אירוע היסטורי שחדל מלהתקיים (ראו פרקים ט'-י'). **אגנסיוס (Ignatius), חי בשלהי המאה ה- 1 לספירה ומצטט רבות מהברית החדשה.** למעשה בכתביו הוא ציטט 25 מתוך 27 ספרי הברית החדשה. לסיכום, העדויות על מהימנותם ועל תקופת חיבורם של ספרי הברית החדשה אינן מותירות מקום לספק; כתבים אלו נכתבו ע"י יהודים במאה הראשונה לספירה ונחשבו כבר אז לחלק אינטגרלי מקאנון כתבי הקודש שכלל את ספרי התנ"ך גם כן. ("הבשורות הגנוסטיות" נכתבו כולן מאות שנים לאחר מכן ולכן אין להתפלא על-כך שהן מצאו את מקומן מחוץ לקורפוס הקאנוני.) כמתואר בכתבי הברית החדשה, ישוע מנצרת הוא משיח ישראל היהודי אשר עליו נכתב בתורה, בנביאים ובכתובים (ראו לוקס כ"ד 25-27; יוחנן א' 46). כיוון שמדובר במחברים יהודים שחיו וכתבו בארץ ישראל, במסר יהודי ובמשיח יהודי אשר בא לעמו היהודי, אין כל סיבה שיהודים כיום לא ידרשו ויאמינו בכתבי הברית החדשה. הרי כל מטרתנו איננה אלא להשיב עטרה ליושנה ולהראות לעוד ועוד יהודים כי מדובר בכתבים שלנו, במשיח שלנו, ברעיון יהודי אותנטי ולא במשהו זר ומנוכר כהלכה הרבנית (אשר מושתת על כתביו של "רבי עקיבא", שלמרבה האירוניה, לעומת ישוע, הינו בכלל גר מצאצאי סיסרא). אם אמנם מדובר בכתבים מהמאה הראשונה לספירה, שנתחברו ע"י יהודים שהתהלכו עם המשיח בתור תלמידיו הקרובים ביותר, אין שום סיבה שכיהודים לא נדרוש בהם. ולכן ההשוואה לאיסלאם או אינדואיזם, נותרת עירומה וחסרת כל תוקף אינטלקטואלי – כיאה לטענה שהיא מניפולטיבית גרידא. #### להרחבה, ראו המאמרים הבאים: מאמר: [**הברית החדשה – מהימנותה ההיסטוריוגרפית.**](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%95/) מאמר: [**הברית החדשה – מהימנותה הביבליוגרפי (נאמנות למקור).**](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%94%d7%9e%d7%91%d7%97%d7%9f-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%92%d7%a8%d7%a4%d7%99-%d7%9c%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa/) מאמר: [**הברית החדשה – מהימנותה בבחינה ארכיאולוגית.**](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%9e%d7%9e%d7%a6%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%a8%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99/) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** מהימנות כתבי הקודש, תשובה לרב **תגיות:** מהימנות, סתירות בברית החדשה? --- ### [השורשים הפאגאנים של ההלכה הרבנית](https://igod.co.il/true-judaism/השורשים-הפאגאנים-של-טקסי-ההלכה-הרבנית/) **Published:** פברואר 12, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בירור מעמיק מלמד כי לכל הטקסים המרכזיים בהלכה הרבנית יש מקבילה פגאנית שקדמה להם. במטרה לעודד את אחינו חסידי דת הרבנים לעשות בדק בית, נבקש להציג כאן מספר הקבלות בין טקסי הרבנות שבתוך [התורה שבעל פה](https://www.oral.law) לפולחנים פגאניים עתיקים, להלן מספר דוגמאות בהן מאמר זה יתעסק: 1. **איסור על דיבור בשירותים עקב קיומם של שדים:** תובנה שמצאה לעצמה בית חם ביהדות הרבנית, אולם גזורה ממסורות פגאניות המשותפות לעמים קדומים רבים. 2. **שבירת הכוס בחתונה:** מסורת רבנית שאומצה וגוירה ממנהגי עמים אירופאיים קדומים שנהגו לגרש שדים בחתונה ולהזמין מזל טוב ע"י ניפוץ כלי חרס וזכוכית. 3. **שינון מנטרות** **למציאת אבדיה ולמזל טוב – "נ נח נחמ נחמן" לא לבד:** שיטה רבנית להצלחה ולמזל אשר מקורה בהינדואיזם והפכה לנחלת כלל הדתות הפגאניות. 4. **אסטרולוגיה ומזל** – **שורשי ההורוסקופ השבועי:** אמונה רבנית אשר אומצה מעכו"ם בא"י ופותחה בידי היוונים הקדומים. 5. **גלגולי נשמות – מבעלי חיים לאבנים:** אמונה אשר מצאה לעצמה אחיזה איתנה ברבנות, אך משותפת למרבית עובדי האלילים בעולם ומקורה בדתות המזרח הקדומות. 6. **בת הים הקטנה:** מיתוס יווני קדום שאומץ ע"י הרבנים ותורגם לעובדה מדעית בעלת השלכות הלכתיות. 7. **אומנות הכישוף** – "**פולסא דנורא" וקבלה מעשית:** פרקטיקה אשר רווחה בקרב עמים פגאניים קדומים ונפוצה בקבלה ובמיסטיקה הרבנית. 8. **המאבק מול אל הים המיתולוגי:** מיתוס מהספרות היוונית הקדומה אשר אומץ ע"י הרבנים כסיפור אמיתי ובר-סמכא. 9. **פרוגטוריום בחסות ההלכה:** האמונה הפגאנית-קתולית בטיהור נפשו של המת באש-המצרף, עשתה דרכה ליהדות הרבנית, עברה גיור כהלכה והתקבלה בחום. 10. **קדיש לעילוי נשמות הנפטר:** התקבע כמנהג נפוץ ומקובל ביותר ביהדות הרבנית החל מימי הביניים, אך שורשיו נעוצים בפולחן פגאני-קתולי. 11. **תעשיית הקמיעות** – **מהחמסה ועד התפילין:** חלק בלתי נפרד מהדת הרבנית, אך מקורה בעבודת אלילים שכיחה בקרב שבטים ערביים קדומים ברחבי המזרח התיכון. 12. **המזוזה כקמיע:** פולחן המצוי במרבית הבתים היהודיים, אך מקורו באמונות של עמים פגאניים קדומים אשר הצמידו קמיעות נגד עין הרע לדפנות דלתם. 13. **פורים כקרנבל, כנשף מסיכות וכתירוץ** **להשתכר:** עיוות רבני אשר קיבל השראה מהקרנבלים והנשפים הפגאניים שהיו נפוצים בקרב עמים אירופיים עובדי אלילים. 14. **הילולות והשתטחות על קברי צדיקים** –**מהרנטגן בנתיבות ועד הרשב"י במירון:** פולחן אלילי שאומץ בחום ע"י הרבנים, אך מקורו בטקסים פגאניים סביב קברי קדושים באגן הים התיכון ואפריקה הצפונית. 15. **הנחת אבנים על הקבר:** מנהג שאומץ על-ידי המסורת הרבנית, אך שורשיו נעוצים בטקס אלילי עתיק שמטרתו להבטיח כי הנפטר יגיע ליעדו בשלום. 16. **פולחן תמונות הקדושים** – **לא רק של לובביץ':** שיטה רבנית לסגידה עצמית אשר מקורה במסורות פגאניות מובהקות ובעיקר בפולחן האלילים הרומי. 17. **הנחת התפילין – הקמיע המושלם להגנה ולשמירה:** גלגול רבני למנהג של עובדי אלילים אשר נהגו לצרף כתבים קדושים לקמיעות ולקושרם על גופם כאות למזל. 18. **נרות הקידוש – קמיע לשבת וליום חול:** מסורת הדלקת נרות לקידוש ושריפתם בהילולות, אומצה ע"י הרבנים ממנהגיהם הפגאניים של עמים עובדי אלילים. 19. **החלפת מועד ראש השנה:** בניגוד כתוב בתורה, שינו חז"ל את מועד ציון ראש השנה מחודש ניסן לחודש תשרי ובכך כיוונו לתחילת השנה האזרחית הנהוגה בבבל ובאשור. 20. **הפרשת חלה – לנשים בלבד:** מנהג שכיח בעולם הקדום ובקרב חוגים באסלאם; אומץ ע"י רבניות מודרניות לטובת הפקת רווחים, הבטחת ישועות ומכירת קמיעות. 21. **ליל הסדר:** השפעתו של הסימפוזיון ההלניסטי על סדר הפסח, כפי שתיקנוהו חז"ל, לא נעלמה מעיניהם של חוקרים רבים. במרכזו של חג הפסח המקראי, עמדו קורבן הפסח ואכילתו, לזכר ליל השימורים שקדם ליציאת מצרים (שמות י"ב; ויקרא כ"ג). חג הפסח של חז"ל לבש נופך אחר לגמרי – נטול קורבן לחלוטין ומלא בגינונים רטוריים ומיתיים השאובים מתרבות זרה. # פאגניות התורה שבעל פה – בהרחבה: ### [(התורה שבעל הפה)](https://www.oral.law) ### **1. שדים בשירותים** לפי מסורת ההלכה הרבנית, כאשר נכנסים לשירותים יש להקפיד להגיף את הדלת, חל איסור מוחלט לדבר או להתפלל שם וכמובן שאין להיכנס למקום עם תשמישי קדושה.[\[1\]](/#_ftn1) לכאורה נשמע הדבר מובן בהחלט ונעשה מפאת הצניעות. ברם לאמיתו של דבר, קיימת סיבה אחרת (או לכל הפחות, נוספת) להקפדה היתרה בבית הכיסא וסיבה זו נעוצה באמונה קדומה של חז"ל בקיומם של שדים ורוחות רעות השוהים בשירותים. שימו לב לדברים הבאים, מתוך אתר האינטרנט הדתי "הלכה יומית": "בדברי מרן החיד"א ועוד מהפוסקים המפורסמים מתבאר, שמלבד עניין הצניעות, יש בזה גם חשש סכנה מפני מזיקים \[שדים\] השוהים בבית הכסא ועלולים לגרום נזק למי שמדבר שם. ולפי טעם זה נראה לכאורה שאין להקל בזה אפילו במקום צורך גדול, שהרי יש בזה חשש סכנה".[\[2\]](/#_ftn2) עדות נוספת לאמונה בשדים שבשירותים באה מכיוונם של ר' יוחנן ורב נחמן ש"לא היו מוסרים את תפיליהם לתלמידיהם על מנת שישמרו עליהם בכניסתם… רש"י מפרש, שהם הכניסו את התפילין על מנת שהתפילין ישמרו עליהם מהמזיקים".[\[3\]](/#_ftn3) סיפור זה מלמד כי שני הרבנים לעיל קיבלו היתר להיכנס עם התפילין לבית הכיסא על-מנת שישמרו עליהם כקמיע מפני השדים המצויים שם. התלמוד הבבלי אף מספק לחש קסמים מיוחד להגנה מפני השד של בית הכיסא: "אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא במישרא דכרתי חבטיה בלועא דחמרא חטרתיה" (מסכת שבת ס"ז ע"א). במסכת גיטין ע' ע"א נאמר כי יש על הגבר להיזהר לא לשכב עם אשתו מייד כשהוא יוצא מהשירותים מפני שהשד של בית הכיסא מלווה אותו. אם לא יזהר, יהיו בניו חולים במחלת הנפילה.[\[4\]](/#_ftn4) **ד"ר חגי דגן**, שחקר את עניין השדים בספרות חז"ל, מצא כי לדידם של הרבנים "מרבית הזמן נהגו השדים לשהות בעיקר בבתים ריקים, חורבות, בתי שימוש" וכו'.[\[5\]](/#_ftn5) לדבריו, "בבית הכיסא נהגו להסתופף שדים משדים שונים, אבל במיוחד הרבה לשכון שם שד מיוחד שנקרא שד בית הכיסא. כאשר היה אחד החכמים פוגש לא עלינו את השד ההוא בעת שהייתו הבלתי נמנעת בבית הכיסא, היה מתעשת, אוזר בעוז חלציו ומסנן בפרצופו הנדהם של השד את הלחש הבא… אז היה שד בית הכיסא שב ומצטנף אחר כבוד בחור ממנו הגיח".[\[6\]](/#_ftn6) במסכת ברכות ס"ב ע"א מסופר על שירותים בטבריה, וכאשר היו נכנסים בהם שניים, אפילו ביום, היו ניזוקים על-ידי השדים; ובמקום אחר מדווח כי היה בבית הכיסא שד הדומה בצורתו לגדי.[\[7\]](/#_ftn7) בספרו "ממרן עד מרן", מביא **הרב בנימין לאו** ראיות לכך שהאיסור החז"לי לדבר בבית הכיסא נובע מסכנת הרוחות הרעות והשדים המצויים שם. לאו מצטט מדברי הרב עובדיה יוסף, שכתב כי בבתי שימוש הנשטפים תמיד ונותרים נקיים אין סכנה להימצאות רוח רעה, מפני שאותן רוחות רעות אינן מתהוות אלא ללכלוך ולטינופת. קביעה זו, של הרב עובדיה, עוררה עליו ביקורת קשה מצד רבנים מקובלים שונים שטענו כי אפילו בימינו, נוכחותן של רוחות רעות עודנה שורה בביתי הכיסא.[\[8\]](/#_ftn8) **יערה ענבר**, בספרה "חלום בין השמשות", מביאה ציטוטים מן התלמוד, מהמדרשים ומן הזוהר, המזהירים מפני סכנת שד בית הכיסא.[\[9\]](/#_ftn9) **הרב דניאל פריש** הסביר כי לפני הזיווג, חייבים בני הזוג ללכת לבית השימוש, אך "לעומת זאת, לא יתחילו מיד במעשה לאחר בית השימוש, אלא ימתינו כמה דקות, כדי ששד בית הכיסא לא יתלווה אליהם".[\[10\]](/#_ftn10) מניין הגיעו חז"ל לתובנה הזו, לפיה שוהים השדים בשירותים? האם מסורות על שדים בבית הכיסא רווחו בקרב עמים אחרים טרם אימצו אותם חז"ל? התשובה הלא-מפתיעה: כן, הרבנים אימצו מסורות פגאניות קדומות של עמים שהאמינו בקיומם של שדים בבתי השימוש. הנה רשימה של כמה שדים עתיקים שנהגו לרבוץ בשירותים:[\[11\]](/#_ftn11) - השד הבבלי "סולאק": בטקסט עתיק מבבל מתואר סולאק כשד אשר תחביבו היה להסתתר בבית הכיסא ולהדביק את קורבנותיו במחלות קשות. - השד היפני "קווה נו-קאמי": במסורת היפנית שד זה היה ידוע כאל השירותים. - השד הסיני "זי-גו": שד סיני עתיק ממין נקבה אשר הפך לאימת בתי השימוש עקב נסיבות קשות. - השד המואבי "בלפגור": שד מזרח תיכוני ממוצא מואבי שעל-פי המסורת התעורר לחיים בשירותים. - השדים "קלואסינה", "סטרסטיוס" ו"קרפיטוס": שדים מתקופת רומא העתיקה, שנהגו לשהות בתי השימוש. - השד הערבי "ג'ין" (או "ג'ניוס"): שדים מן המסורת המוסלמית אשר לפי הקוראן נהנים להתחבא בבית הכיסא. ### **2. שבירת הכוס בחתונה** **פרופ' פאוסט** מאונ' בר-אילן מונה את הסיבות המסורתיות הידועות לשבירת כוס בחתונה[\[12\]](/#_ftn12): **א-** העלאת זכר חורבן עיר הקודש; **ב-** למתן ולרסן את השמחה ואת בדיחות הדעת במהלך החתונה.[\[13\]](/#_ftn13) לאחר מכן ובהשראת ספרו של פאולו קואלו[\[14\]](/#_ftn14), מוסיפה פרופ' פאוסט משמעות רוחנית מודרנית חדשה: "שבירת הכוס מסמלת את המשמעויות המרכזיות של הכניסה לקשר של אהבה ונישואין; את היכולת להתגבר על הפחדים והמחסומים הרגשיים המלווים את ההתחברות עם בן/בת הזוג בקשר אינטימי של אהבה ונישואין; את הנכונות לעשות את השינויים וה"שבירות" הכרוכים במעבר מ"אני" ל"אנחנו"; את ההחלטה לקחת את ההימור הגדול והקריטי ביותר בחייו של כל אדם כאשר הוא/היא קובעים עם מי יחלקו את חייהם לתמיד… החתן השובר את הכוס במהלך החופה, לפני כל קהל הנוכחים, מצהיר בעצם על החלטתם של בני הזוג לעבור לשלב חדש ושונה בחייהם". **ר' מנחם ריקאנטי**[\[15\]](/#_ftn15) ביקש לרדת לעומקו של עניין שבירת הכוס ולאחר חקירה כנה, הודה כי שתי הסיבות המסורתיות אינן מספקות; לדידו, המנהג לשבור כלי זכוכית בעת החתונה איננו בא אלא, על מנת לשבור את כוחות הרשע השטניים השואפים להידבק בהתחלות חדשות כגון חתונה. **ר' יעקב מולין** (מהרי"ל)[\[16\]](/#_ftn16) הוסיף ואמר כי ככל הידוע לו, מנהג שבירת הכוס התחיל על-ידי הטחת הזכוכית בקיר ואין בינו לבין חורבן בית המקדש דבר. הרמזים שהתקבלו עד עתה חושפים אפוא שני פרטים חשובים על מנהג שבירת הכוס בחתונה: **א-** שבירת הזכוכית, תכליתה לגרש רוחות רעות מהאירוע; **ב-** המנהג הקדום כלל הטחה של הזכוכית בקיר ולא שבירה עם הרגל. #### האם מדובר במסורת רבנית או במיתוס שנלקח מעמים פגאניים ועבר "גיור"? ובכן, **ר' אלון לבקוביץ**[\[17\]](/#_ftn17) החליט לשים קץ לטיוח ולומר את האמת; לדידו, הסיבות המסורתיות לשבירת הכוס אינן נכונות מבחינה היסטורית! מקורו של המנהג אינו יהודי כי-אם קרוב יותר לחג הפגאני "ליל כל הקדושים" (Halloween). לדבריו, בימי הביניים, האמינו ההמונים כי שדים תוקפים אותנו במפתיע ודווקא בעתות שמחה. בשל כך, שבירת זכוכיות נעשתה כתעלול רוחני שתכליתו להערים על השדים ולגרום להם להאמין כי מתחוללת קטסטרופה ולא אירוע משמח; או אז, יעזבו השדים את הזוג ולא יזיקו להם. ר' לבקוביץ מציין כי בחתונות בגרמניה של תקופת ימי הביניים, נהגו בקהילות היהודיות להשליך זכוכית כנגד אבן מיוחדת שהוטבעה על הקיר החיצוני של בית הכנסת. כעת הושלם הפאזל והסיבה למנהג שבירת הכוס בחתונה הרבנית התברר לאשורו: - ניפוץ הזכוכית נעשה במקור על ידי הטחת הכוס כנגד הקיר; - תכליתו היה לגרש ולהרחיק רוחות, שדים ומני מרעין בישין; - מסורת זו היתה נחלתם של עמים פגאניים, אומצה על ידי היהדות הרבנית בשלהי ימי הביניים ועברה "גיור" במאמץ לכסות את ערוותה. אגב מעניין יהיה לבחון את הקשר בין מסורת שבירת הצלחת במסיבת האירוסין בקרב העדה האשכנזית,[\[18\]](/#_ftn18) לבין שבירת הצלחות המסורתית בחתונות יווניות, או שבירת הכוס בחתונה האיטלקית – שם מעיד מניין שברי הזכוכית על מספר השנים הטובות שבהן יזכה הזוג הטרי. ### **3. חזרה על מנטרות** "מנטרה" מוגדרת כביטוי של הברות, מילים ומשפטים הנאמרים בצורה של חזרה הנשנית שוב ושוב, מתוך אמונה כי פעולה זו טומנת בכוחה כוחות רוחניים. ככל הנראה, מקור המנטרות מגיע מהינדואיזם והן נעשו במקור בשפת הסנסקריט.[\[19\]](/#_ftn19) כיום, לרוב הדתות יש אלמנטים של מנטרות המשמשות חלק מהתפילות הסדירות. ביהדות הרבנית נכנסו לשימוש מנטרות ייעודיות שניתן לעשות בהן שימוש כקמיע לפי הצורך. הנה מספר דוגמאות: - על-מנת למצוא אבידה, יש לומר 3 פעמים: "אמר רבי בנימין: הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם. מן הכא, ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת. אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני. בזכות הצדקה שאני נודב לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, זכותו יגן עלינו, למצוא את האבידה שאיבדתי".[\[20\]](/#_ftn20) מעניין הביטוי: "אלהא דמאיר ענני", החוזר 3 פעמים ברצף. מדובר בביטוי טעון ביותר בשל הרמיזה הגסה לאלוהותו של רבי מאיר.[\[21\]](/#_ftn21) ואכן, הרשת מלאה בניסיונות להסביר את המבוכה הזו, מצד הרבנים.[\[22\]](/#_ftn22) - אמירת שמו של ר' נחמן מברסלב: "לטענתו של הרב אודסר, עצם האמירה או השירה של "נ נח נחמ נחמן מאומן" מקרבת את הגאולה והיא סגולה לישועה והצלחה". מדובר ב"סגולה נפלאה שהובאה בפתק שנשלח מהשמים על ידי רבנו רבי נחמן מברסלב, שהבטיח בספרו ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' שעתיד להתגלות שיר של חסד פשוט… "אכן השיר נגלה, נס בימינו אלה, והנהו לפניכם: נַ‏ נַ‏חְ‏ נַ‏חְ‏מָ‏ נַ‏חְ‏מָ‏ן מאומן. והזוכה לאומרו בכל עת יזכה לישועות, נסים ונפלאות".[\[23\]](/#_ftn23) - על-מנת לא להינזק באותו היום, מציע ספר הזוהר סגולה מיוחדת: לומר בכל יום "למנצח בנגינות".[\[24\]](/#_ftn24) - סגולה לשמירה בדרך: לפני שיוצאים יש לומר את פרשת העקדה (מתוך "ליקוטי סגולות"). - סגולה להצלה מכל צרה: לומר פסוקים הפותחים באותיות אב"י, כגון: "אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה… בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים… י' עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם…" (עבודת הקודש לחיד"א).[\[25\]](/#_ftn25) - לקבלת סגולה להינצל מסכנה, יאמר פסוק זה י"ג פעמים ועי"ז ינצל מכל צרה: "וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב" (מאת הרב שלמה עופר שליט"א).[\[26\]](/#_ftn26) - לשם סגולה לשמירה והצלחה, יאמר ג' פעמים פסוק זה ישר והפוך: "וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי… ואח"כ יאמר: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי" (מתוך עבודת הקודש לחיד"א). - הדרך הבטוחה להיכנס לעולם הבא: "אמר ריש לקיש: כל העונה אמן בכל כוחו, פותחין לו שערי גן עדן" (בבלי, שבת קי"ט ע"ב). - שמע על המיטה: "לפני שהוא הולך לישון, אומר כל יהודי את סדר "קריאת שמע שעל המיטה", הכוללת הודעת מחילה לכל מי שהכעיס אותנו במשך היום… סגולה להנצל מרוחות רעות, סגולה לשמירה – וכמובן, לחיזוק הקשר שבינינו לבין אבינו הרחמן, בורא העולם".[\[27\]](/#_ftn27) הרשימה לעיל איננה אלא טעימה קטנה בלבד מתוך מאגר של ממנטרות אינסופיות המשמשות כקמיעות בעלי סגולה מיוחדת לכל תכלית. כאמור, שיטת המנטרות שאולה ממקורות פגאניים מובהקים ואין בינה לבין היהדות התנכית דבר במשותף. ### **4. אסטרולוגיה ומזל** בירמיהו י' 2, מדבר הנביא בשם ה' ומזהיר את בית ישראל: "אֶל־דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל־תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל־תֵּחָתּוּ כִּי־יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה". בספר מל"ב כ"ג 5 מתואר כיצד טיהר המלך יאשיהו את בית המקדש משלל מרעין-בישין וביניהם "אֶת־הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם". הסגידה למזלות והתלות בהם (אסטרולוגיה) אפיינה את מנהגיהם של עמים פגאניים רבים, כגון: הבבלים במסופוטמיה והמצרים הקדומים.[\[28\]](/#_ftn28) **ד"ר חגי דגן**, שהקדיש ספר שלם למחקר המיתוסים ביהדות הרבנית, מציין כי לדידם של חז"ל חלק בלתי מבוטל מהשדים "היו עובדי כוכבים ומזלות ובעלי משיכה טבעית לעורלות. לכן מי שנמהל או נולד מהול היה פטור מהם. אבל מרבית השדים שליוו את חיי היהודים בימי הביניים היו שדים יהודיים ומהם אי אפשר היה להשתחרר על ידי מילה".[\[29\]](/#_ftn29) ד"ר דגן מוסיף כי חסידי אשכנז האמינו כי עולם המלאכים מחולק לשתי שכבות: בעליונה שכנו המלאכים רמי המעלה, שהיו חלק מעולם המרכבה המקיף את כס הכבוד; בשכבה התחתונה שכנו המלאכים הממונים על כל אדם ואומה והם נקרא גם בשם "מזל".[\[30\]](/#_ftn30) הקשרים ההדוקים בין היהודים שחיו בארץ ישראל לבין הגויים, כותב **פרופ' שאול ליברמן**,[\[31\]](/#_ftn31) הביאו את הראשונים להאמין ב**אצטגנינות**,[\[32\]](/#_ftn32) בכישוף ובאמונות תפלות אחרות הזרות לחלוטין לדת היהודית המקראית. לדידו של **פרופ'** **א"א אורבך**,[\[33\]](/#_ftn33) מצאה לה האמונה באסטרולוגיה מהלכים בחוגים רחבים בתקופת האמוראים למרות שמקורה טמון בדת הבבלית המאוחרת. אורבך מסביר כי האסטרולוגיה הניחה את קיומו של משחק קבוע של כוחות מופשטים המצייתים לחוקי הטבע הקבועים. דווקא משום שלא נתפסה כדת, היא נקלטה בשיטות מחשבתיות שונות והדתות השונות ראו שאין בררה אלא להתפשר עמה.[\[34\]](/#_ftn34) **פרופ' יובל הררי** (2006)[\[35\]](/#_ftn35) מציין כי היו רבנים בקרב חז"ל אשר הפגינו שליטה מלאה בתורת האצטגנינות, למרות האסוציאציה שהייתה לדבר זה עם האמונות הפגאניות (עכו"ם וכדומה). אחד מן החכמים שהעיד על עצמו כמומחה בתחום היה שמואל, שאמר: "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו" (בבלי, ברכות נ"ח ע"ב). אך כאמור, שמואל לא עמד לבדו; האמונה במזל רווחה בקרב רבים מחכמי ההלכה,[\[36\]](/#_ftn36) כגון: ר' יהושע בן לוי, ר' אפס, ר' מאיר, ר' יאשיה, ר' שמעון ור' יוסף.[\[37\]](/#_ftn37) תנו דעתכם לחלק מהדברים שהיו כתובים "על פנקסו של ר' יהושע בן לוי: מי \[שנולד\] באחד בשבת, יהא אדם כלו טוב או כלו רע… בשני בשבת, יהא אדם רגזן… בשלישי בשבת… "לא מזל יום גורם, אלא מזל שעה גורם… "מזל מחכים, מזל מעשיר – ויש מזל לישראל" (בבלי, שבת קנ"ו ע"א).[\[38\]](/#_ftn38) מכאן ועד תחזית הורוסקופית קצרה הדרך. ואמנם, בספרו "יהודי בבל בתקופת התלמוד", כותב **פרופ' ישעיהו גפני** כי חישוב מהלך כוכבי הלכת נחשב בעיני הרבנים כדבר מועיל לצורך מעשים שאדם עתיד לעשות; בתור דוגמא הוא מביא מדברי רב פפא,[\[39\]](/#_ftn39) שמציע לא לבוא בדין עם גויים בחודש אב מחשש למזל רע, כי-אם בחודש אדר – הנחשב לבעל מזל שפיר.[\[40\]](/#_ftn40) גם רבא, מגדולי אמוראי בבל במאה ה- 4 לספירה, לא טמן ידו בצלחת וקבע: "חיי, בני ומזוני – לא בזכות האדם תלוי הדבר, אלא במזל תלוי הדבר".[\[41\]](/#_ftn41) לדידו, חייו, ילדיו ופרנסתו תלויים אך ורק במזלות! שערו בנפשכם, אם כך סבר גדול האמוראים בבבל, מה היתה השפעתו על תלמידיו ועל צביונה של היהדות הרבנית בנושא המזלות והאסטרולוגיה… עם יחס אוהד שכזה לעבודת הכוכבים, אין להתפלא כיצד הפכה הברכה הנפוצה ביותר ביהדות הרבנית להיות "מזל טוב"! ### **5. גלגולי נשמות** אמונת המקובלים בגלגול נשמות מושרשת עמוק בספרי הקבלה לאורך הדורות ואינה עומדת בספק. הבעיה באותה אמונה נעוצה בכך שהיא זרה לחלוטין ליהדות התנ"כית ובנוסף לכך, שורשיה נטועים עמוק בקרב עמים פגאניים.[\[42\]](/#_ftn42) המקובלים אשר האמינו בגלגולים ניסו להצדיק עצמם על-ידי פרשנות לטקסטים מוקדמים, כגון התלמוד והמדרשים.[\[43\]](/#_ftn43) דוגמאות רבות לכך ניתן למצוא בחיבורו של **ר' מנחם עזריה מפאנו** (גדול המקובלים באיטליה, בן המאה ה- 16) "ספר גלגולי נשמות". שם מביא המחבר ציטוטים מן התלמוד ומן המדרשים במטרה להצדיק את אמונתו בגלגולי נשמות (ראו למשל: אות א', ד-י"ד). האמונה הרבנית בגלגולים מצאה את ביטוייה ביתר שאת בספרו המכונן של **ר' חיים ויטאל** (בן המאה ה- 16) "שער הגלגולים", שם מסביר המחבר כי מטרת הגלגולים איננה אלא לתקן את הנפש החוטאת (הקדמה א'). גם בחיבור זה, מנסה המחבר למצוא רמזים והצדקות לאמונתו בכתבי חז"ל, קרי בתלמוד ובמדרשים. לדידו של ויטאל, לכל חטא גלגול משלו בתור עונש או תיקון: "הבא על הבהמה, יתגלגל בעטלף. הבא על הנדה, יתגלגל בגויה. הבא על אשת איש, יתגלגל בחמור… הבא על כלתו, יתגלגל בפרדה. הבא על הגויה, יתגלגל בקדשה יהודית. הבא על אשת אביו, יתגלגל בגמל. הבא על אשת אחיו, יתגלגל בפרד זכר. הבא על אחותו בת אביו או בת אמו, יתגלגל בחסידה" (הקדמה כ"ב). הגדיל לעשות **האר"י** (בן המאה ה- 16 ורבו של חיים ויטאל) כאשר פירט את מהות הגלגולים ולימד כי מושא הגלגול נקבע ביחס ישיר למידת חטאיו של האדם, וכך: "יש רשע שאחר מותו מתגלגל באבן דומם, כפי מה שחטא בחייו, ויש רשע שמתגלגל בצומח ויש שמתגלגל בבעלי חיים, כי ע"י עוונם נמשל כבהמות נדמו, ובמעלה אחת הם עומדים ונדמים זה לזה. והנה אלו המתגלגלים בגלגולים אלו, יושבים שם זמן קבוע, עד שימרק עונו שגרם לו להתגלגל שם בצומח, וככלות זמנו עולה ומתגלגל בבעל חי, וככלות זמנו עולה ומתגלגל באדם ממש".[\[44\]](/#_ftn44) שלושת המחברים לעיל שייכים לתור הזהב של הקבלה,[\[45\]](/#_ftn45) נחשבים לעמודי התווך של הספרות הקבלית ועד היום זוכים לכבוד ולקדושה עליונה לא רק בקרב חוג המקובלים, כי-אם בציבור המסורתי כולו. בספר "פלא יועץ" ל**ר' אליעזר פאפו**, נאמר: "אמונת הגלגול היא תעורר את האדם הרוצה לתן לב ליראה את ה' יראת הענש… כגון המדבר לשון הרע, שמתגלגל בכלב נובח… והמסתכל בעריות בא בגלגול עוף… והרב האריז"ל ראה פעם אחת נפש חסיד אחד שנתגלגל בעז על ששמש מטתו לאור הנר וגרם כפיה לבניו" (גלגול, עמ' צ"ה). כידוע, האמונה בגלגול נשמות אינה "המצאה רבנית" כלל ועיקר. פתחו את הערך "גלגול נשמות" בכל אנציקלופדיה[\[46\]](/#_ftn46) ותגלו על-נקלה כי האמונה בגלגולים משותפת לא ליהדות הרבנית לבדה, כי-אם לרוב דתות המזרח, לתרבות יוון העתיקה, לכתות השיעים באסלאם,[\[47\]](/#_ftn47) לדרוזים,[\[48\]](/#_ftn48) לפסיכיאטריה המודרנית (כשיטה טיפולית) ובעצם, למי לא… > למי לא? לתנ"ך ולברית החדשה! ### **6. בת הים הקטנה** האגדות על-אודות בתולות הים, הידועות גם כסירנות או כנימפות, מצאו את מקומן לאורכה ולרחובה של המיתולוגיה היוונית באופן כללי ובספרות **הומרוס**[\[49\]](/#_ftn49) בפרט.[\[50\]](/#_ftn50) למעשה, מקורן של הנימפות (חצי אישה – חצי דג) טמון במיתולוגיה של יוון ורומא.[\[51\]](/#_ftn51) ד"ר בנימין מזר[\[52\]](/#_ftn52) סבור כי האגדות על בתולות הים ככל הנראה קיבלו השראה מסוג של דולפין הנקרא "תחס".[\[53\]](/#_ftn53) על דבר אחד אין עוררין – מדובר בייצור מיתולוגי, באגדה אשר מקורה איננו אלא במחוזות הפנטזיה והליריקה, פרי דמיונם של סופרים עתיקים. בתוך כך, אין כל תמה אפוא שהתנ"ך ועולם המדע דוחים את קיומם של יצורים שכאלה מכל וכל. והנה, למרות שמדובר ביציר כפיה של המיתולוגי היוונית, מצאה לה הסירנה אחיזה בקודש הקודשים של היהדות הרבנית – בתלמוד; שם קבע **ר' יהודה** כי בים קיימים יצורים אשר חציים צורת אדם וחציים צורת דג (**בבלי**, **בכורות** ח' ע"א). בפירושו של **רש"י** לקטע מהתלמוד, הוא אישש זאת ואף כינה את אותם יצורים בשם "סירנות",[\[54\]](/#_ftn54) קרי: בתולות ים. אפילו ההלכה הרבנית, שבדרך-כלל מתרחקת מאגדות אורבניות ומתמקדת בחוקים גרידא, התייחסה לכך ברצינות וקבעה בעניין זה כי בת הים אינה כשרה למאכל![\[55\]](/#_ftn55) וכך, ייצור דמיוני מהמיתולוגיה של יוון קיבל דריסת רגל שרירה וקיימת בתושב"ע ואף זכה להתייחסות הלכתית ספציפית ומחייבת בנושא הכשרות. ### **7. אומנות הכישוף** תופעת מעשי הכשפים, הקסמים והמאגיה היו נחלתם של תרבויות פרימיטיביות רבות[\[56\]](/#_ftn56) והעיסוק בהם רווח מאוד בכל העולם העתיק, לרבות ארץ ישראל.[\[57\]](/#_ftn57) **התנ"ך** אוסר את הכישוף ללא סייג ומגנה בחריפות את העוסקים בו, כפי שכתוב מפורשות בשמות כ"ב 17; בדברים י"ח 10; במיכה ה' 11; במלאכי ג' 5 ובמקומות נוספים. ברם על-אף האיסור המקראי הגורף, השפעתו של הכישוף לא פסחה על **חז"ל** והרבנים התפלשו בו והציפו את התלמוד בעדויות ומעשיות על כוחם של קסמים, אחיזת עיניים וכישוף על ידי לחשים.[\[58\]](/#_ftn58) אמרתו של ר' חנינא: "אין עוד מלבדו – ואפילו לדבר כשפים" (סנהדרין ס"ז ע"ב), ביטאה אפוא את האמונה העמוקה בכישוף לאחר שקיבל הכשר מן הרבנים.[\[59\]](/#_ftn59) היהדות הרבנית נתנה לגיטימציה למעשי הכישוף ובתוך כך, בולטת במיוחד אמרתו של אביי:[\[60\]](/#_ftn60) "הלכות כשפים כהלכות שבת… יש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחילה". אביי מסיים את דבריו על כישוף בהזכירו שני רבנים אשר היו עוסקים בהלכות יצירה, בראו עגל ואכלוהו בשבת (סנהדרין ס"ו ).[\[61\]](/#_ftn61) מעניין כי אביי מדבר על הלכות ספציפיות לכישוף; רוצה לומר, לא זו בלבד שחז"ל אימצו לחיקם את העיסוק במאגיה, הם אף שכללו זאת לכדי פרקטיקה של ממש. אם-כי, נראה שהרבנים אשר עסקו בכישוף לא היו אשפים בכך, שכן התלמוד מתאר כיצד חכם בשם 'רבא' ברא אדם של ממש, אך לא היה בו כוח הדיבור… [\[62\]](/#_ftn62) ואמנם, במאמרו "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", חושף **פרופ' יעקב בזק** כי הביטוי "נטיעת קישואים" שימשה את הרבנים כצופן סודי הידוע לבעלי ח"ן, שפירושו היה למעשה "הלכות כשפים". פרופ' בזק כותב: "במסכת סנהדרין (סח עא) מביאה הברייתא את דבריו של רבי אליעזר בן הורקנוס… על שלוש מאות הלכות שהיה שונה בנטיעת קישואין. לפי פירושו של רש"י… אלו הם "הלכות מיני כשפים שעל ידיהם נתמלא כל השדה קישואים".[\[63\]](/#_ftn63) במסכת סנהדרין ס"ז ע"ב מצוטט ר' עקיבא כמי שאמר "גדרי הלכות כשפים ונטיעת קישואים על ידי כישוף".[\[64\]](/#_ftn64) בהמשך הקטע מתרברב ר' אליעזר[\[65\]](/#_ftn65) ואומר כי הוא עוסק ב"שלושת אלפים הלכות בנטיעת קישואין על ידי כשפים…". מייד לאחר מכן, מספר ר' אליעזר מה ארע עת ר' עקיבא ביקש ללמוד ממנו את הלכות הכשפים: "פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי: רבי, למדני בנטיעת קשואין. אמרתי דבר אחד של כשפים ונתמלאה כל השדה קשואין. אמר לי: רבי, למדתני נטיעתן, למדני עקירתן! אמרתי דבר אחד, נקבצו כולן למקום אחד". בסוף הגמרא עולה התמיהה כיצד הרשה לעצמו ר' אליעזר לעסוק במעשי כישוף, שהרי לכאורה זה אסור; והמסקנה התלמודית קובעת לבסוף: "שאם רוצה אדם ללמוד דבר ולא להשתמש בו, אלא כדי לדעת אותו – מותר לו".[\[66\]](/#_ftn66) פרופ' בזק כותב: "במסכת חגיגה (טו ע"ב) מביא רבי יהודה את דברי המדרש על החכמים שהיו שונין שלוש מאות הלכות במגדל הפורח באוויר (וראה אחד הפירושים לכך שמביא רש"י בסנהדרין קו ע"ב): "לעשות כישוף להעמיד מגדל באוויר. כגון שלוש מאות הלכות בנטיעת קישואין…".[\[67\]](/#_ftn67) במקום אחר בתלמוד (שבת ס"ו ע"ב – ס"ז ע"א), נתנו חז"ל הכשר לשימוש בלחשים ובסגולות למטרות רפואה. למרות שהרבנים ניסו לטשטש את עיסוקם בכישוף ע"י מכבסת מילים כגון: "סגולות" ו"ניסים", כאשר מתוודעים למעשים עצמם אין כל ספק כי מדובר בכשפים גרידא. בתוך כך, ר' שמעון בר יוחאי בהחלט לא טמן ידו בצלחת; הנה שלוש דוגמאות: **א-** מסופר כי כאשר נודע לו על מצוקתו הכלכלית של תלמידיו, הוציאם הרשב"י לבקעה סמוכה למירון והתפלל: "בקעה בקעה, התמלאי דינרי זהב!" מיד החלה הבקעה להתמלא דינרים.[\[68\]](/#_ftn68) **ב-** במקרה אחר, הוא הגיע ללוד, ונודע לו כי דבר כבד משתולל בעיר ואנשים נופחים את נשמתם. אמר הרשב"י: "כל זה בעיר ואני כאן?! גוזרני שתתבטל הגזרה!". מיד בטלה הגזרה ופסקה המגפה.[\[69\]](/#_ftn69) **ג-** כשטיהר הרשב"י את טבריה מטומאת המתים, היה נוטל תורמוסים, קוצצן ומשליכן ובכל מקום שהיה בו מת, היתה הגופה צפה ועולה באורח נס, וקברוה במקום אחר. אחד מהגויים שראה זאת, נטל מת וטמנו במקום שכבר טיהר הרשב"י. בא לפניו ושאל אותו: האם לא טיהרת כבר מקום זה? והרי יש שם מת! ידע הרשב"י כי אותו נוכרי הוא זה שהניח שם את גופת המת, ואמר: "גוזר אני על העליונים שירדו – ועל התחתונים שיעלו". וכן היה, שוב קם המת לתחיה והנוכרי נקבר באותו מקום.[\[70\]](/#_ftn70) תופעת הכישוף בקרב היהדות הרבנית היתה כה נפוצה עד כי אפילו חברי הסנהדרין הוגדרו כ"בעלי כשפים" (סנהדרין י"ז ע"א); ורש"י מאשר זאת ואומר כי הם אכן היו בקיאים בכישוף.[\[71\]](/#_ftn71) למרות ששנים מאוחר יותר ניסה הרמב"ם להילחם בתופעה וגינה את הכישוף בכל תוקף, תנו דעתכם להתייחסותו של הגר"א[\[72\]](/#_ftn72) לכך: "והוא \[הרמב"ם\] נמשך אחרי הפילוסופיה הארורה ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר. אבל כבר היכו אותו על קדקודו, שהרי מצינו הרבה מעשים בגמרא. וכן קמיעין בהרבה מקומות, ולחשים רבו מלספור".[\[73\]](/#_ftn73) הנה כי כן, התנגדותו של הרמב"ם אינה נשמעת אלא בקול ענות חלושה אל מול נחשול העיסוק בכישוף בקרב חז"ל וחכמי הקבלה. נדמה כי כיום קיימת אינפלציה במכשפים אשר מתפרנסים מקבלה מעשית ומשרתים ציבור רחב מכל קשת הזרמים במגזר הדתי בישראל.[\[74\]](/#_ftn74) ### **8. אלוהים מול אל הים** כחלק מפנתיאון האלים במיתולוגיות העתיקות ואגדות עם פגאניות רווח המיתוס על-אודות אל אשר קיבל לידיו את המנדט על הים.[\[75\]](/#_ftn75) במיתולוגיה היוונית והרומית נקרא שמו של אל הים הזועף "נפטון"[\[76\]](/#_ftn76) והוא מככב בסיפוריו של הומרוס כמי שרדף אחר אודיסאוס בחלק ממסעותיו. [\[77\]](/#_ftn77) למרות כי אל הים איננו אלא פרי דמיונם של סופרי מיתולוגיה קדומים ומסורות פגאניות, מעניין כי קיומו אינו נבצר מעולמם של **חז"ל** ואף מצא לעצמו מקום בספרות הרבנית – בתלמוד. במסכת **בבא בתרא** ע"ד ע"ב, קבעו חז"ל כי כאשר ביקש אלהים לברוא את הים, היה עליו להתעמת תחילה עם אל הים, 'רהב' שמו. ניכר על התלמוד כי אימץ אגדה זו הישר מתוך המיתולוגיה היוונית ופשוט החליף את השם 'פוסידון' בשם "רהב" ובהמשך, בכינוי "מכסים" (על-ידי פרשנות קלוקלת לפסוק מישעיהו י"א 9).[\[78\]](/#_ftn78) למותר לציין כי קיומו של אל הים נשלל לחלוטין על ידי **התנ"ך**, שם מתוארת בריאת הים באופן ברור אשר אינו משתמע לשני פנים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי־כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל־מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי־כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים" (**בראשית** א' 6-10). גם מהכתוב ב**ישעיהו** מ"ד, 24 ו**מיונה** א' 9 (ומקטעים נוספים במקרא) נהיר כי אלהים ברא את הים לבדו, ללא שום התערבות של גורם חיצוני ובוודאי שלא מינה אל מיוחד אשר ישלוט בו. ### **9. פורגטוריום כשר** בספר דניאל י"ב 1-3 נאמר: "וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל־הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר. וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת־עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד". דהיינו, בניגוד לצדיקים אשר יקיצו לחיי עולם ויזהירו כזוהר הרקיע לעולם ועד, כתוב כי הרשעים ינחלו חרפות לדראון עולם (כלומר: חרפה נצחית, כפי שהבינו זאת במילון העברית המקראית ובמילון אבן שושן[\[79\]](/#_ftn79)). בניגוד לדעת המקרא, החזיק העולם הקדום והפגאני (מצרים, יוון ורומא העתיקות) במסורות אשר על-פיהן הנפשות היוצאות מהגוף ומגיעות אל עולם המתים, נשלחות אל אזור שבו הן ניצלות בלהבות לזמן קצוב על-מנת לטהרן מחטא. בהכרה הקתולית נשלחת נפשו של מי שאינו צדיק אל כור-המצרף ("פורגטוריום") להתנקות מחטאיה בדרכה לגן העדן.[\[80\]](/#_ftn80) האמונה הקתולית בפורגטוריום זכתה לאישור מחודש במושב השלישי של ועידת "טרנטו", בין השנים 1562-1563 לספירה.[\[81\]](/#_ftn81) לא במפתיע, אימצה היהדות הרבנית את האמונה הזו, תוך שינויים קלים; **ר' עקיבא**, למשל, לא התרשם מפשוטו של המקרא וקבע: "משפט רשעים בגיהינום, שנים עשר חודש" (משנה, עדויות ב'). כלומר, בעוד בתנ"ך נאמר: "לדראון עולם" (דניאל י"ב 1-3); עקיבא התריס: שנה בלבד! דעה זו נפוצה בקרב חכמי התלמוד וניתן לזהותה, בין היתר, במסכת שבת ל"ג ע"ב ובמסכת ראש השנה י"ז ע"א. לפי חז"ל, תריסר חודשי הגיהנום נדמים למשפט אשר בו מטוהרים הרשעים מחטאתם[\[82\]](/#_ftn82) וקרובי משפחתם יכולים להתנחם בכך כי לאחר תום התקופה יזכו אבותיהם למנוחה מן הדין.[\[83\]](/#_ftn83) גם ספר הזוהר אימץ את האמונה בפורגטוריום ואף לא בושש לשנותה במקצת: "אמר ליה ר' יהודה לר' יצחק: הדין של רשעי הגיהינום הוא י"ב חדשים – ששה חדשים באש וששה חדשים במים קרים כשלג… ואחר י"ב חדשים שנדונו הרשעים בגיהינום, הקב"ה מעלה אותם מהגיהינום אחר שנתלבנו ונטהרו שם" (זוהר, וירא קח מתוק מדבש עמ' תקמו).[\[84\]](/#_ftn84) לפי ספר הזוהר, אם-כן, נידונים הרשעים לחצי שנת אש ולחצי שנת כפור השלג ולאחר שטוהרו, יעלה אותם ה' לגן עדן.. אפרופו שלג, מסתבר כי חז"ל האמינו כי בכוחו של השלג לטהר מחטא לא רק לאחר המוות, אלא גם בעולם הזה, היות ולפי הקבלה מסמל השלג מחילת עוונות.[\[85\]](/#_ftn85) למעשה, בספטמבר 1995 ערך הרב בצרי "תיקון עוונות", בהשתתפות מאות משתתפים, אשר במרכזו עמד טקס הגלגול בשלג, תוך אמירת שמות מלאכים. התיקון, למקרה שתהיתם, עלה כ- 520 ₪ לאדם, אך אלו שלא הצליחו להגיע התבקשו למסור את פרטיהם בטלפון **ותפילה מיוחדת למחיקת חטאים** נאמרה עבורם תמורת סכום נמוך יותר.[\[86\]](/#_ftn86) בספרות הרבנית מתואר הגלגול בשלג כטקס אשר בכוחו להבריח רוחות רעות,[\[87\]](/#_ftn87) לכפר עוונות,[\[88\]](/#_ftn88) להמציא מזור ותיקון לסטיות מן הנורמה הדתית[\[89\]](/#_ftn89) ואפילו לקרב את הגאולה.[\[90\]](/#_ftn90) ### **10. קדיש עילוי נשמות** כבר בקרב הדתות הקדומות אשר האמינו בעולם הבא, ההפרדה המוחלטת בין המתים לחיים לא הייתה ברת-קיימא. במילים אחרות, הפגאניים האמינו כי מעשיהם של החיים בעולם הזה, משפיעים על נפשם ונשמתם של המתים בעולם הבא. אמונה זו הביאה את חסידי הדתות הקדומות ליצירת פולחנים אשר בכוחם לעלות את נשמת המתים למנוחת עדן. אמונה זו רווחה בקרב המצרים הקדמונים, היוונים הקדמונים וחסידי הנצרות הקתולית – אשר אצלם התבטא החיבור בין עולם החיים לעולם המתים בתפילות לעילוי נשמות הנפטרים ובמנהגים של קניית שטרות מחילה על-מנת לשכך ולו במעט את ייסוריהן.[\[91\]](/#_ftn91) התפילות המיוחדת לעילוי נשמתם של המתים ולזכרם היוותה אפוא חלק בלתי נפרד מהפולחן בקרב דתות קדומות רבות.[\[92\]](/#_ftn92) פולחן זה אומץ על-ידי יהדות ההלכה והרבנים הקדישו לכך תפילה מיוחדת הנקראת "קדיש יתום". ככל הנראה, מנהג אמירת הקדיש לעילוי נשמת המת הפך ביהדות הרבנית לנוהג מקובל וממוסד רק מתקופת ימי הביניים.[\[93\]](/#_ftn93) עם-זאת, יש המוצאים רמז לערכו של הקדיש בעילוי נשמתם של הנפטרים כבר בתלמוד הבבלי (שבת קי"ט ע"ב) ובמסכת סופרים (סוף פרק ט').[\[94\]](/#_ftn94) נוסף על כך, אגדה על-אודות ר' עקיבא מספרת כי הלה מצא תיקון לנשמתו של עבריין שנידון לייסורים בעולם הבא, על-ידי כך שלימד את בנו של אותו פושע לומר עליו קדיש.[\[95\]](/#_ftn95) לסיכום, יהדות ההלכה אימצה מנהגי פולחן פגאניים אשר לפיהם דִקלומן של מנטרות דתיות מסוגלות להעלות את נשמתו של המת מייסוריו. ### **11. תעשיית הקמיעות** קמיעות יכולים להופיע בדמות אותיות הכתובות על נייר, קלף או חפץ מסוים ותכליתם להביא סגולה או רפואה למאמין בהם והנושא אותם. מקורם בקרב תרבויות ועמים עובדי אלילים והעיסוק בהם היה אוניברסלי.[\[97\]](/#_ftn97) זו אולי הסיבה המרכזית אשר בעטיה יוצא **המקרא** חוצץ נגד תופעת הקמיעות (ראו למשל, ירמיהו ב' 26-28). למרות מוצאם הפגאני וההסתייגות המקראית, מצאו להם הקמיעות קרקע פוריה ואחיזה איתנה בקרב חז"ל; חכמי המשנה והתלמוד, אשר למדו משכניהם הגויים בגלות בבל ומן הערב-הרב ששכן בארץ ישראל, כיצד להשתמש בקמיעות והחלו שוזרים אותם בצוותא עם תשמישי קדושה. קמיעות בתקופה התלמוד כללו בד"כ מגילות עור אשר עליהן נכתבו פסוקים מן המקרא או טקסטים אחרים שיוחסו להם כוחות מאגיים. קמיעות אלה נועדו להיענד על הגוף או להיות מונחים בבתים פרטיים ובבתי כנסת.[\[98\]](/#_ftn98) דת הרבנים התאפיינה אפוא ביצירת קמעות ובסגידה להם. דוגמאות רבות לכך ניתן למצוא למשל, במסכת שבת בתלמוד הבבלי;[\[99\]](/#_ftn99) או בהרצאה המאלפת של פרופ' גדעון בוהק, על אודות ספר כשפים יהודי מהמאה ה- 15;[\[100\]](/#_ftn100) וגם ב"ספר רזיאל" או ב"ספר המזלות".[\[101\]](/#_ftn101) **הרמב"ם**, שהבין כי העיסוק בקמיעות מנוגד לרוח התנ"ך, כתב: "אלו שכותבין בה \[במזוזה\] מבפנים שמות מלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות -הרי הן בכלל מי שאין להן חלק לעולם הבא: שאלו הטיפשים; לא די להם שביטלו המצווה, אלא שעושין… ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו היא קמיע".[\[102\]](/#_ftn102) ריבוי העיסוק של חז"ל בקמיעות טפח על פניו של הרמב"ם והביא את הרבנים למיומנות אשר סייעה בידם להבחין בין הקמיעות השונים ע"י מיונם לסוגים, כגון: "קמיע של כתב" מול "קמיע של עיקרין"; ובין "קמיע מומחה" כנגד "קמיע שאין מומחה".[\[103\]](/#_ftn103) במסכת שבת (ס' ע"א) למשל, נאמר כי אין לצאת מהבית אם קמיע, "בזמן שאינו מן המומחה… "איזהו קמיע מומחה? כל שריפא ושנה ושלש, אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין" (שם, ס"א ע"א). נמצא כי חז"ל, לא רק שאימצו לחיקם את הקמיעות ונתנו להם הכשר, הם אף העלו את העיסוק בהם לרמה שיטתית ומחושבת, בעלת הלכות מפורטות לטובת המשתמש. בפירושם את "תורת המלך" (דברים י"ז 20-15), קבעו חז"ל כי על המלך לכתוב לעצמו "שתי תורות: אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. אותה שיוצאה ונכנסת עמו, עושה אותה קטנה מאוד והיא לו כמין קמיע ותולה אותה בזרועו".[\[104\]](/#_ftn104) הפיכתה של התורה עצמה לכדי קמיע מאגי באה לידי ביטוי גם במדרש ויקרא רבה, שם מדמים הרבנים את התורה ל"מקל" בעל כוח מאגי מובהק שתפקידו להגן נגד יצר הרע.[\[105\]](/#_ftn105) כל המקרים לעיל מהווים את קצה קצהו של הקרחון, בכל הנוגע לנושא הקמיעות בקרב היהדות הרבנית; העיסוק בנושא הקמיעות פותח תיבת הפנדורה החושפת אינספור דוגמאות ליחסים המורכבים בין חז"ל לקמיעות. הנה כמה מהן: - בלי משים, הודו חז"ל כי התפילין מהווים קמיע; במשנה (מסכת שבת פרק ח') הם קישרו בין 'עור', 'קמיע' ו'תפילין': "המוציא חבל, כדי לעשות אוזן לקופה… "נייר, כדי לכתוב עליו קשר מוכסין… "עור, כדי לעשות קמיע. קלף, כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא "שמע ישראל" (דברים ו,ד)". כקמיע, קיבלו התפילין את התפקיד הבא: "סגולתן של התפילין להרתיע את שונאינו ואויבנו ולהטיל עליהם פחד ומורא מפני עם ישראל".[\[106\]](/#_ftn106) בתלמוד (בבלי, בכורות ל' ע"ב) נחשפת ראיה נוספת לכך שהתפילין מזוהים עם סוג של קמיע; שם מסופר על אישה אחת "שנשאת לחבר והיתה קומעת לו תפילין" ('קומעת', פירושו קושרת – ראו אותו סיפור במסכת עבודה זרה ל"ט ע"א). דהיינו, הביטוי 'קמיע', בא לבטא את קשירת התפילין על היד; את ענידת הקמיע על הזרוע. - בהילולת הרשב"י (שמעון בר יוחאי) בהר מירון מוכרים חמסות שיכולות לשחרר עגלות של סופרמרקט.[\[107\]](/#_ftn107) אימוץ החמסה כקמיע למזל טוב מעניין ביותר, שכן כאמור, מדובר בקמיע נפוץ בקרב כתות באסלאם[\[108\]](/#_ftn108) ושורשיו נעוצים ככל הנראה באלילה צפון אפריקאית עתיקה.[\[109\]](/#_ftn109) - הקמיע יכול לבוא בצורת ציור, תחריט או מנטרה וגם בצורת פולחן קברי "צדיקים קדושים". - בכתבה מאתר nrg מתוודה הרב אשר סבג[\[112\]](/#_ftn112) ומספר כיצד "כילד למשפחה שעלתה ממרוקו, גדלתי "בזכות" הרבה "סגולות", חמסות למינהם, עין הרע ועוד… "אך לא היה דבר גדול יותר או חזק יותר מ"זכותם של הצדיקים". אני זוכר את אמי מתפללת בדביקות מול הנרות של הצדיקים,[\[113\]](/#_ftn113) את אבי מנשק את המזוזה בכל פעם שהוא יוצא מהבית, ומתפלל דקות ארוכות, וממלמל את שמות הצדיקים". - הקמיעות אינם קניינם הבלעדי של עדות המזרח; אדרבא, ביל גרוס, אחד מאספני היודאיקה הגדולים בעולם, מסביר: "לא רק שזה יהודי למהדרין, זה גם חלק בלתי נפרד מהמסורת הכי עתיקה שלנו – מהתנ"ך, מהתלמוד וגם במאות שנות הגלות שלאחר מכן… "על אף שנהוג כאן לחשוב, שקמעות זה עניין למזרחים, זה פשוט לא נכון עובדתית… "דווקא בתקופת ימי הביניים זה היה הפוך – הקמעות היו שייכים בעיקר לעדות אשכנז… "רבים מהקמעות נושאים את הבקשות הקלאסיות: גירוש מלאכים רעים, בריאות, פרנסה, פוריות. "כותבי קמעות, שהיו רבנים או כותבים מקצועיים, יזמו פניות למלאכים טובים, כל אחד בהתאם לתחום סמכותו".[\[114\]](/#_ftn114) - צורה נוספת של קמיעות יכולה לבוא על ידי ספרי תורה מהודרים ומעוטרים בחתימות הרבנים "הקדושים" (ספרים אשר עולים הון תועפות); [\[115\]](/#_ftn115) ועל ידי תליית תמונותיהם של אותם קדושים על קירות הבית, בהתאם לפרשנות מגמתית ומטעה לחלק השני של הפסוק 20 מישעיהו ל'. כך, בחשבון אחרון, הפכו הרבנים את עצמם לקמיעות בעלי סגולות על-טבעיות. - הרבנים הפכו חלקים מעצים מסוימים, כמו אלון מסוג מסויים והאלה האטלנטית של ר' חנינא בן דוסא בערבה, למקור של ייצור קמיעות בעלי כחות ריפוי.[\[116\]](/#_ftn116) - בשלהי מערכת הבחירות לרשויות המקומיות התפתח ויכוח חריף בקרב המפלגות החרדיות (ש"ס נגד יהדות התורה), סביב השאלה למי שייכות זכויות היוצרים על השימוש בקמיעות. כל אחד מהצדדים בסכסוך טען כי הפטנט של השימוש בקמיעות לצורך זכייה במנדטים רבים יותר, שייך לו.[\[117\]](/#_ftn117) - נסיים עם הרמב"ם, שצוטט קודם כמי שמגנה את תופעת הקמיעות ומכנה את העוסקים בהם לטיפשים.[\[118\]](/#_ftn118) אפילו הוא כותב אח"כ: "הקמיעין שיש בהן עניינים של כתבי הקודש, אין נכנסין בהן לבית הכיסא, אלא אם כן היו מחופות עור".[\[119\]](/#_ftn119) כלומר, הרמב"ם מאשר אפוא את השימוש בקמיעות הכוללים פסוקים מהמקרא; וכאילו אין די בכך, הוא אף מכשיר את הכניסה עימם לשירותים ובלבד שיהיו מכוסים בעור. ### **12. המזוזה כקמיע** למרות שמצוות קביעת מזוזה אינה מוזכרת מפורשות בתנ"ך, לפי סקר מכון גוטמן הפכה המזוזה לפריט חובה כמעט בכ- 98% מבתי היהודים בישראל.[\[120\]](/#_ftn120)כיוון שאין בתורה זכר למצוות המזוזה כפי שהיא התהוותה במסורת הרבנית,[\[121\]](/#_ftn121)מעניין לבחון מֵאַיִן קיבלה המזוזה את מתכונתה הנוכחית וכיצד נתקשרה בה האמונה כי בכוחה לשמור מפני פגע רע. חוקרי תקופת המקרא וארכיאולוגים מצאו כי עמים פגאניים קדמונים מאזור מסופוטמיה נהגו לסמן את בתיהם על ידי "מזוזה" (או מבני פולחן דומים על דפנות הדלת) אשר הכילה סמלי אלילים. במצרים ובאזור הקשת הפוריה נמצאו "מזוזות" שנשאו את שם האלים על משקופי הבתים. מנהג זה נעשה בדרך כלל לשם שמירה על שוכני הבית מפני רעות חולות, כפי שמצופה מקמיעות לעשות.[\[122\]](/#_ftn122) כאמור, חז"ל הרחיבו את מושג המזוזה ושיכללוהו לכדי קמיע פולחני הכולל פרשיות מהתורה, הכתובות על גבי קלף מיוחד.[\[123\]](/#_ftn123) כמנהגם של הרבנים, הם לא בחלו מלהביש למזוזה הלכות רבות אשר רק על-פיהן יש לקיים את המצווה אשר מלכתחילה הומצאה על ידם; ההלכה הרבנית קבעה בין היתר, מי חייב במזוזה, מה יש לכתוב על קלף המזוזה, כיצד יש לכתוב זאת, היכן בדיוק לתלות את המזוזה, כיצד יש לתלות אותה, כיצד יש לתחזקה ולשמור עליה תקינותה וכו'.[\[124\]](/#_ftn124) בדומה לתשמישי קדושה אחרים, גם למזוזה נודע שימוש מושאל כקמיע אשר בכוחו להגן על הבית או על העיר; כבר בתלמוד הירושלמי מסופר על ר' יהודה הנשיא, בכבודו ובעצמו, אשר שלח למלך ארטבן מזוזה והבטיח לו שתשמור עליו.[\[125\]](/#_ftn125) תִפקודה של המזוזה כקמיע לא נעלמה מעיניהם של כמה רבנים מודרניים, כמו הרב קופמן קוהלר למשל, אשר כינה את פולחן המזוזות בשם "חוקת הגוי" והתייחס אל המזוזה כקמיע שמקורו במנהג מריחת דם כהגנה מפני שדים.[\[126\]](/#_ftn126) ### **13. **פורים כקרנבל, כנשף מסיכות וכתירוץ להשתכר**** המקור המחייב והקדום ביותר אשר ממנו עלינו לשאוב את מנהגי חג הפורים אינו נמצא אלא ב**מגילת אסתר**. שם, בפרק ט', מתוארים בבהירות שלושת מאפייני החג: "יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (פס' 17), "מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (פס' 19) "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (פס' 22). שלושה דברים אפוא בולטים בהיעדרם: לבישת מסיכות (תחפושות), תהלוכת "עדלידע" והחובה לשתות באופן מופרז. חכמי יהדות ההלכה לא הסתפקו במנהגי החג כפי שהם מוצגים במגילת אסתר והוסיפו מסורות ומצוות משלהם, בהשראת קרנבלים ונשפים פגאניים.[\[130\]](/#_ftn130) דהיינו, נמצא כי חגיגות הפורים המסורתיות, הושפעו במידה ניכרת מהילולות פגאניות מימי הביניים ובעיקר מהקרנבל הנוצרי העירוני באירופה.[\[131\]](/#_ftn131) הנה כמה דוגמאות למקבילות בין הפורים הרבני לבין הנשף והקרנבל הפגאני:[\[132\]](/#_ftn132) 1. מנהג לבישת המסכות בחג הפורים אומץ על ידי חז"ל מנשפי המסכות הפגאניים באירופה העתיקה[\[133\]](/#_ftn133) כמו למשל, נשף ה"קלנדס",[\[134\]](/#_ftn134) המוזכר אף בתלמוד (בבלי, עבודה זרה ו' ע"א, ח' ע"א). 2. מסורת תהלוכת ה"עדלידע" הודבקה לחג הפורים מתוך תהלוכת הרחוב הקרנבלית אשר היתה שכיחה בימי הביניים, בעיקר בפסטיבלים החילוניים ואף בקרב חוגים נוצריים.[\[135\]](/#_ftn135) גם תהלוכות אלו כללו חגיגות של תחפושות אשר תכליתן היתה לשם בידור, צחוק ולעג לעולם הרשמי והשגרתי.[\[136\]](/#_ftn136) 3. בנוסף למצעדים ולתחפושות, כלל הקרנבל הפגאני שתייה מופרזת של אלכוהול.[\[137\]](/#_ftn137) לא באופן מפתיע, שורשי הקרנבל נעוצים בעת העתיקה, בחגיגות ביוון העתיקה (במאה ה- 6 לפנה"ס) לכבוד אל היין.[\[138\]](/#_ftn138) חז"ל אמצו זאת בחפץ לב ואף קבעו הלכה מחייבת לחג: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר: חייב אדם להשתכר בפורים, עד שלא ידע להבדיל בין המן למרדכי (בבלי, מגילה ז' ע"ב). ראייה לכך שהרבנים לקחו מצווה זו ברצינות גמורה, מוצגת מייד לאחר מכן: "רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום. קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר, בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי. אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא". **כלומר:** רבה ור' זירא חגגו את סעודת הפורים והשתכרו. קם רבה ושחט את ר' זירא. למחרת התפלל עליו, הקימו לחיים וביקש כי יבוא לחגוג עימו גם בשנה הבאה. ענה לו זירא: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס \[דהיינו, לא כל יום פורים\] (מגילה ז' ע"ב). 4. בחג הפורים, פשט המנהג בקרב הרבנים להשליך בובות בדמותו של המן לתוך מדורה גדולה ולרקוד סביבה.[\[139\]](/#_ftn139) מעניין כי התלמוד מקשר בין מנהג זה לעבודת המולך – שם היתה שריפת אדם ממש. בתלמוד (בבלי, סנהדרין ס"ד ע"ב) אף מתואר הוויכוח בין החכמים, הנסוב בשאלה עד כמה דומה המסורת בפורים למנהג הפגאני של העברת הבנים באש.[\[140\]](/#_ftn140) כמובן כי גם מנהג זה, של שריפת הצלם בפורים וריקוד בסמוך ללהבות, איננו אלא שריד מיתי עתיק אשר נלקח ממסורות של עמים פגאניים אשר קיימו הילולות סביב המדורה ואף שרפו קורבנות אדם.[\[141\]](/#_ftn141) ### **14. הילולות והשתטחות על קברי צדיקים** פולחן קברי ה"קדושים" וההילולות שמתלוות לכך אומצו בחום רב על ידי היהדות הרבנית. כמו מרבית מסורות חז"ל, גם מקורם של ההילולות ושל פולחן הקברים נעוץ בקרב מנהגיהם של עמים פגאניים עתיקים.[\[142\]](/#_ftn142) למעשה, מנהג העלייה לקברי הצדיקים רווח בקרב כתות נוצריות בטרם אומץ על ידי הרבנים. בד"כ כוללות אותן הילולות הדלקת מדורת ענק אשר לתוכה מושלכים נרות כסמלים של אמונות תפלות.[\[143\]](/#_ftn143) מנהג העלייה לקברי קדושים אינה מיוחדת לדת ההלכה ורווח ביותר בקרב מוסלמים, נוצרים ובני דתות אחרות וקיימות הקבלות ברורות בין החגיגות על קברי הקדושים המוסלמים לבין ההילולות.[\[144\]](/#_ftn144) אגן הים התיכון ואפריקה הצפונית משופע בקברי קדושים ובאירופה התפתחו מרכזים פולחן רבים לעליה לרגל. בקרב האסלאם והיהדות הרבנית, מקובל פולחן הקברים על כל הפלגים והעדות ופופולרי במיוחד על ציבור הנשים,[\[145\]](/#_ftn145) אשר מודר מהתפילה במסגד ובבתי הכנסת; ההילולה על הקבר מאפשרת אפוא לנשים לתת ביטוי לרגשותיהן הדתיים ללא תחושת הפלייה, הגם שבמתחם הקבר קיימת הפרדה ברורה בין המינים.[\[146\]](/#_ftn146) המנהג לפקוד את קברי הקדושים ולהשתטח עליהם, מתועד כבר בתלמוד[\[147\]](/#_ftn147) וכיום נדמה כי תופעת ההילולות זוכה לעדנה ולפריחה מחודשת, הן בארץ ישראל והן בקברי הקדושים בחו"ל.[\[148\]](/#_ftn148) לראיה, ניתן למנות בישראל לבדה כמאתיים קברי צדיקים אשר מתפקדים כאתרי עלייה לרגל למאות אלפי חסידים מדי שנה.[\[149\]](/#_ftn149)תעשיית הקברים משגשגת ואוטובוסים מאורגנים אוספים את קהל היעד מכל רחבי הארץ ומספקים טיולים אשר בהם קופצים מקבר אחד למשנהו, כאשר כל קבר אחראי, כך מסתבר, לסיפוק סגולה אחרת. כתבת "ישראל היום", חגית רבינוביץ'[\[150\]](/#_ftn150) יצאה ל"טיול מאורגן" כזה למעוכבי זיווג, הכולל מסע גלילי דרך מספר קברים, אשר ביניהם: קבר יונתן בן עוזיאל,[\[151\]](/#_ftn151) המומחה הידוע לזיווג; קבר הרשב"י, וגם קבר בונוס – של ר' יהודה בר אלעאי, אשר יש להקיפו 7 פעמים תוך תפילה על פרנסה. כאמור, מרכיב עיקרי בכל הילולה כולל השתטחות על קברו של הצדיק. מעניין כי בעוד **התורה** מזהירה מפני מגע עם טומאת המת (במדבר י"ט), חז"ל מחשיבים את הצדיקים המתים יותר מן החיים; יתרה מכך, בעוד שע"פ התורה מטמאים המתים את החיים, הרי שבקברי הצדיקים איפכא מסתברא – דווקא החסידים המבקרים במקום נדרשים אפוא לא לטמא את המתים.[\[152\]](/#_ftn152)ספר הזוהר ביקש להכשיר את ההשתטחות על הקברים והפנייה לנפטר ולכן, למרות האיסור התורני לדרוש אל המתים (דברים י"ח), קבע כי איסור זה חל רק על הגויים "שלעולם נקראים מתים, אפילו בחייהם… ואילו ישראל הולכים אצל מתיהם בתשובה ותענית, וכוונתם שנשמות המתים יתפללו לה' עליהם…".[\[153\]](/#_ftn153) ברם כפי שמודה ד"ר אלכסנדר קליין, "פירושו של הזוהר אינו תואם את פשוטו של מקרא".[\[154\]](/#_ftn154) על העץ שגדל בסמוך לקבר בנו של האר"י "הקדוש" (ר' יצחק לוריא), נמצאו תלויים בקשות בשקיות פלסטיק, צעיפים, סרטים צבעוניים, מגבת ובגדים. כאשר נדרש לכך רבה של צפת (ר' שמואל אליהו), הוא נאלץ להודות כי "זה מעשה גויים" וכנראה כי יהודים מצפון אפריקה העתיקו את המנהג מהאסלאם.[\[155\]](/#_ftn155) לסיכום, התופעה הפגאנית של פולחן קברי המתים מצאה לה מקום של כבוד בקרב יהדות חז"ל; כפי שראינו, הרבנים מעודדים את הסגידה העצמית הזו – לאדמו"רים הקדושים, לצדיקים ולמקובלים – גם בחייהם ובעיקר לאחר מותם. ההילולות וההשתטחות על קבריהם, משרתת היטב את העסק הנקרא "דת" ומזינה את מאווייהם הקמאיים של החסידים העולים לרגל בהמוניהם, בתקווה כי המת ישמש מליץ יושר אשר יביא להם פרנסה, בריאות, מזל, הצלחה וישועה.[\[160\]](/#_ftn160) ### **15. הנחת אבנים על הקבר** בעניין פולחן הקברים יש להזכיר גם את מנהג הנחת האבנים על הקבר. הנחת אבנים במקומות מקודשים ובעיקר על קברים, היא מנהג עתיק יומין שהיה נפוץ בקרב עמים שחיו במדבריות המזרח התיכון; בתוך כך, הבדואים שחיו בנגב נהגו להניח אבנים על קברים מתוך אמונה שהנפטר יגיע בשלום ליעדו.[\[161\]](/#_ftn161) לא במפתיע, מצא מנהג פגאני זה קרקע פוריה בקרב יהדות חז"ל והיכה שורשים במסורת הרבנית. הרב ישראל לאו מסביר כי בתום השבעה נוהגים להניח אבן על קברו של הנפטר על-מנת להביע השתתפות בצער המשפחה וללמד זכות על הנפטר – "זכות זו תעמוד לו, אנו מאמינים, בעולם האמת".[\[162\]](/#_ftn162) חשוב לציין כי מנהג זה זר לחלוטין לתנ"ך. ### **16. פולחן תמונות הקדושים** קמיעות יכולים להופיע בצורות רבות אשר אחת המפורסמות בהן באה לידי ביטוי על ידי תליית תמונותיהם של קדושים על הקירות. פולחן מסוג זה מקובל ברוב הדתות אך מקורו שרוי ב**מסורות פגאניות** ובעיקר בפולחן האלילים הקדום של **רומי**.[\[163\]](/#_ftn163) ב**נצרות הקתולית העתיקה** נקראו אותן תמונות או ציורים של קדושים בשם "איקונות"[\[164\]](/#_ftn164) והן כיכבו בירידים או קרנבלים שכללו תהלוכה נוצרית הנושאת את תמונות הקדושים לקול ההמון הנרגש.[\[165\]](/#_ftn165) **חז"ל** לא היססו לאמץ את פולחן האיקונות הפגאני ואף גיבו אותו בפרשנות דחוקה לפסוק בודד מהתנ"ך; בישעיהו ל' 20 נאמר: "וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא-יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ". מההקשר של הפסוק ברור כי המילים "מוֹרֶיךָ" מכוונות לקב"ה, וכך פירש בצדק רש"י[\[166\]](/#_ftn166) ורוב הפרשנים אחריו. אך כאשר נוברים טיפה עמוק יותר באוקיינוס הספרות הרבנית, נחשפים על-נקלה לפירוש מגמתי ושונה בתכלית: בשו"ת "יביע אומר", חלק ו', נאמר כי כאשר אדם "מתכוין אל רבו ונותן אליו לבו, תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו שפע קדוש, כמו שנאמר: והיו עיניך רואות את מוריך". בשו"ת "יחוה דעת", חלק ג' סימן י"ט, מזוהה המילה "מוריך" עם הזקנים והחכמים; ובשו"ת "עטרת פז" חלק א', כרך ג', כתוב כי האדם מבין יותר בתורה כשרואה פני הרב, כדכתיב "והיו עיניך רואות את מוריך". דהיינו, במרוצת הדורות נטשו הרבנים את הפירוש המסורתי הנכון של הפסוק ושל המילה " מוֹרֶיךָ" ופירשוהו באופן חדש – על עצמם. "משום כך מחזיקים רבים וטובים תמונות צדיקים ומציבים אותן בבתי מדרש וכיו"ב, כדי לקיים מה שכתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך", דוגמת ה"חפץ חיים", שהחזיק תמונת הצדיק ר' נחומקא מהורודנא זצ"ל והביט בה יום יום. ויתר על כן… "כל מי שהיה אצל הרבי ביחידות – יצייר לעצמו את פני הרבי… "ואלה שלא ראו את הרבי, יציירו לעצמם את פני הרבי באמצעות תמונה".[\[167\]](/#_ftn167) בתשובה לשאלה: "האם גם כשמביטים בתמונה מצולמת של צדיק יש בכוחה להשפיע קדושה על המתבונן?", ענה ר' אליעזר שלמה שיק: "…שמעתי שהחזון איש… יעץ למנהלים שכן יכניסו בכיתות שלהם תמונות של צדיקים, כדי שהילדים יתעוררו ויראו לכל הפחות את פני הצדיקים, והחוש מראה שהכיתות הן של הבנים והן של הבנות שתלויות שמה תמונות של צדיקים מפורסמים, זה מעורר יראת הכבוד בלבם".[\[168\]](/#_ftn168) כאשר נשאל בפעם אחרת האם מותר לאפשר לילדים לנשק תמונות של צדיקים, ענה ר' שיק: "אין שום בעיה להראות לילדים תמונות של צדיקים, וזה דבר גדול מאד מאד, כמו שכתוב (ישעיה ל' כ') "והיו עיניך רואות את מוריך… "וידוע שהחזון איש זצ"ל ייעץ למנהל בית ספר להשתדל שיהיו בכל כיתה תמונות של צדיקים, כדי שהילדים תמיד יראו פני צדיקים, שזה עושה רושם גדול עליהם, ובוודאי שבשביל חינוך מותר גם לנשק את התמונות".[\[169\]](/#_ftn169) כך למעשה, נהפכו הרבנים עצמם לקמיעות של סגולה ולמושא להערצה. אך על מנת לרדת לשורש העניין, יש לדרוש בספרות חז"ל – שם נטמן זרע הפורענות של פולחן האישיות, ההערצה הטוטאלית והסגידה העצמית שעודדו הרבנים בקרב חסידיהם. התורה שבעל-פה גדושה באמרות וציטוטים אשר לא רק מעלים את קרנם של הרבנים לדרגת אלילים שיש לסגוד להם, אלא חושפים עידוד אגרסיבי להביא להם מנחות כספיות ואחרות, תוך הפחדה באיומים והטלת סנקציות כואבות על מי שיעז לסרב לכך. בתלמוד מסופר על נחמיה העמסוני שדרש בתורה וכאשר הגיע לפסוק "את ה' אלהיך תירא" (דברים י' 20), ביקשו תלמידיו לשמוע כיצד יפרש זאת. נחמיה האמין כי הפרשנות הנכונה, לפי שיטתו, מחייבת אותו לקבוע כי יש לירא תלמידי חכמים באותה מידה, אך מפני שחסר היה לו האומץ לומר זאת, חדל; "עד שבא רבי עקיבא ודרש: 'את ה' אלהיך תירא', לרבות תלמידי חכמים".[\[170\]](/#_ftn170) במילים אחרות, חכמינו החלו להשוות את מעמדם לזה של הקב"ה בכבודו ובעצמו, ככתוב בפרקי אבות: "מורא רבך כמורא שמים".[\[171\]](/#_ftn171) וכך, אם "השמים – שמים לה'",[\[172\]](/#_ftn172) הארץ היתה שייכת לרבנים! הם היו המלכים החדשים, "כמאמר החכמים: 'מאן מלכי – רבנן', מי הם המלכים – חכמים".[\[173\]](/#_ftn173) לסיכום, "האיקונות" (תמונות הקדושים) והפולחן סביבן, היו מקדמת דנא נחלתם של דתות פגאניות קדומות אשר עבדו אלילים. חז"ל אימצו פולחן זה ואף יישמו אותו על עצמם, במטרה להעלות את קרנם ולבסס את מעמדם הרם בקרב העם. נדמה כי תופעה זו התחזקה עם השנים וכיום מהווה חלק בלתי נפרד מדת הרבנים.[\[174\]](/#_ftn174) ### **17. הנחת תפילין** התפילין הפכו להיות אחד מסמליה הבולטים והחשובים ביותר של יהדות ההלכה; עד כדי כך, שבטעות ניתן לחשוב כי הרבנים המציאו אותם יש מאין. בפועל, קיימות עדויות לכך כי מנהג קשירת התפילין רווח בעם ישראל לפני תקופתם של התנאים ולמעשה, מסתבר כי קמיעות הדומים בצורתם לתפילין היו בשימוש נפוץ בקרב תרבויות עתיקות של עובדי אלילים ובעיקר באגן הים התיכון.[\[175\]](/#_ftn175) יתרה מכך, פרופ' מנחם הרן מאיר כי " בִמקורם נתפסו ה'טוטפת' וה'אות' כסמלים מאגיים דימוניים, ושימוש בקמיעים מעין אלה, שהיו מוצמדים לראש או לזרוע, היה נוהג בעולם העתיק".[\[176\]](/#_ftn176) בשלהי תקופת בית שני רווחה בקרב עם ישראל הערצת התפילין כקמיע ויש בספרות חז"ל עדויות לכך שגם הרבנים האמינו בכוח המאגי של התפילין כקמיע המשמש לשמירה ולהגנה.[\[177\]](/#_ftn177) כאמור, כתבים קדושים הנקשרים לגוף כקמיעות היו נחלתם של עמים פגאניים שונים; במסופוטמיה התגלה קמיע, המזכיר את התפילין, ובו חקוק קטע קצר המוקדש לאליל פגאני עתיק; ידוע כי קיסר רומי מהמאה הרביעית לספירה קשר לגופו קמיע המכיל את כתבי הומרוס ואפלטון. בנוסף, נמצא כי גם בדתות קדומות אחרות נהגו להכניס כתבי קודש לקמיע ולקושרם לגוף.[\[178\]](/#_ftn178) פרופ' מזר מדגיש את הקשר ההדוק שקיים בספרות חז"ל בין הקמיע לבין התפילין; פירוש המילה קמיע הוא דבר הקשור לגוף ותלמוד אכן מסופר על אישה שהיתה קומעת (כורכת) תפילין על ידו של בעלה.[\[179\]](/#_ftn179) לעיתים קרובות היו מוזכרים התפילין והקמיעות בצוותא, כביטויים נרדפים והערצת התפילין כקמיע ממש נעשתה בתקופת התלמוד לעניין שבשגרה. מאז, הלכה והתחדדה פרקטיקת ענידת התפילין והרבנים הפכוה למצווה בעלת הלכות ברורות ומחייבות.[\[180\]](/#_ftn180) פרופ' טור-סיני חידד את העובדה כי התפילין נחשבו בעיני חז"ל כקמיעות לשמירה על האדם בכוח האלוהות. הוא אף חושף כי ייתכן והתפילין, בצורתם כפי שקבעום חז"ל, שאולים ממצרים הקדומה, שם התייחסו לדמותו של נחש קדוש הנקשר על הראש כקמיע המזכיר את התפילין ברבנות.[\[181\]](/#_ftn181)פרופ' יהושע בלאו הראה כי אפילו בכתבי הרמב"ם (שלכאורה סלד מהשימוש בקמיעות) מתגלים הקשר והזיקה בין הקמיע לתפילין.[\[182\]](/#_ftn182) לא בכדי, כינה הרב קופמן קוהלר את פולחן תשמיש הקדושה הרבניים בשם "חוקת הגוי". הוא תיאר את התפילין ואת המזוזות כקמיעות של מזל, שמקורם במריחת דם כהגנה מפני שדים ואף כינה את לבישת הטלית כפטישיזם.[\[183\]](/#_ftn183) הרב פרופ' נעם זהר סבר כי מנהג הנחת התפילין החל ע"י חז"ל רק בשלהי תקופת בית שני; עד אז, הוא טען, הפסוק "וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים י"א 18) – התפרש באופן אלגורי בלבד, קרי שיהיו חקוקים וקשורים בלב ובשכל.[\[184\]](/#_ftn184) גם באנציקלופדיה המקראית נאמר כי לפי פשט הכתוב בספר דברים ו' 8, "אין כוונתם \[של הטוטפות\] לחפצים ממשיים, אלא למיטאפורות לזכירה".[\[185\]](/#_ftn185) כאמור, רק בתקופה מאוחרת החליטו הרבנים לא להסתפק בממד האלגורי, ולשוות למצווה נופך מעשי.[\[186\]](/#_ftn186) ### **18. נרות קדושים** בקרב עמים פגאניים ודתות אליליות, תמיד הלכו **נרות השעווה** **הקדושים** יד ביד עם קמיעות של מזל.[\[187\]](/#_ftn187) פרופ' משה פלאי מדגיש כי השימוש בנרות לקידוש ולעילוי נשמות המתים, לקוח ישירות ממנהגיהם של הפגאניים.[\[188\]](/#_ftn188) כיום נפוצים ליד קברי הצדיקים בישראל דוכנים לממכר נרות, מים קדושים וקמעות. הנרות הקדושים הפכו אפוא לתופעה בלתי נפרדת מפולחן **היהדות הרבנית** והם מסמלים סגולה, ריפוי וקדושה.[\[189\]](/#_ftn189) פרופ' יצחק גילת חושף כי השימוש ב**נרות השבת כסוג של קמיע** שביכולתו להביא לשלום בית, אומץ ע"י הרבנים בתקופת בית שני ומופיע כבר בספרות חז"ל המוקדמת; שם אף מתואר ויכוח בין החכמים, האם יש להדליק נר אחד או שניים. כדרכם של הרבנים, הם הוסיפו מצווה שלא מהתורה ואף איימו כי עונשה של אישה שלא תדליק נרות בשבת יהיה מוות בלידה (משנה, שבת פרק ב').[\[190\]](/#_ftn190) ### **19. ראש השנה** לפי התורה, חודש האביב (ניסן) הוא החודש הראשון בשנה.[\[191\]](/#_ftn191) במילים אחרות, לפי התנ"ך נמנה חודש ניסן כראש חודשים.[\[192\]](/#_ftn192) עם-זאת, קבעו **הרבנים** כי ראש השנה יוצא דווקא בחודש השביעי, קרי בתשרי.[\[193\]](/#_ftn193) לאחר בחינה היסטורית, מסתבר כי לא בכדי קבעו חז"ל את מועד ראש השנה בסתיו; כמו במקרים אחרים, אומץ מנהג זה ממנהגיהם הפגאניים של העמים הקדומים בסביבות ארץ ישראל. חלק מהחוקרים סבורים כי ההלכה הרבנית התפשרה עם מסורת כנענית עתיקה ואחרים מאמינים כי "הפך א' בתשרי להיות ראש השנה היחיד והמוכר בהשפעת מניין השטרות, כלומר מימי בית סלבקוס".[\[194\]](/#_ftn194) הרבנים קבעו אפוא את ראש השנה לאחד בתשרי בהתאם למחזור השנה החקלאי ולחלוקת השנה לארבע עונות,[\[195\]](/#_ftn195) כמנהג לוח השנה הבבלי, האכדי, המצרי והכנעני.[\[196\]](/#_ftn196) למעשה, עם ישראל משתמש כיום "בשמות החודשים של לוח השנה הבבלי המאוחר שנתקבל בישראל" על-ידי חז"ל.[\[197\]](/#_ftn197) ולסיכום, תנו דעתכם לפרדוקס הבא: **מצד אחד**, מחרימים הרבנים ופוסלים את סוף השנה האזרחית (הנחגג בלילה שבין ה- 31 בדצמבר ל- 1 בינואר) בטענה כי הוא אלילי וזר ליהדות; **מצד שני**, הם דחו את ראש השנה המקראי (שחל בניסן) והחליפוהו בראש השנה האזרחי האכדי, החל בתשרי[\[198\]](/#_ftn198) ומקורו בעמים פגאניים שחיו בבבל ובכנען. כנגד זאת, ראוי שיזכרו הרבנים את הפתגם "כל הפוסל, פסול"![\[199\]](/#_ftn199) ### **20. הפרשת חלה** בספר במדבר ט"ו 18-21 כתוב: "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם". הרבנים עיוותו מצווה זו ופסקו: "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנידה, ובחלה, ובהדלקת הנר" (משנה, שבת לא ע"ב). כאן למעשה, הוסיפו חז"ל חטא על פשע; , לא זו בלבד שהם גזרו על נשים מצווה אשר מלכתחילה ניתנה לעם כולו, הם אף איימו בעונש אכזרי אשר אין לו זכר ושריד בתורה. כיום, הפכה מצוות הפרשת חלה לטקס ולאירוע ציבורי לנשים והוא כולל דמי השתתפות, סיפורי ניסים, ברכות, שירה ומכירת קמיעות ותשמישי קדושה. אם אירוע הפרשת החלה נשמע לכם כטקס פגאני, אין זה במקרה; פרופ' רחל אלאור, אשר חקרה את טקסי הפרשת החלה לפני ולפנים, העירה כי ארועי נשים שכאלו נפוצים בתרבויות ודתות אחרות. בתור דוגמא, היא מציינת את טקס "הביבי שאשאנהב", בו נאספות נשים מבוגרות סביב שולחן אשר עליו מונח לוח מרובע ללישת בצק "ובארבע כנפותיו מונחות שבע חתיכות של לחם מטוגן, קערה של קמח, קערה של פודינג חלבי ושבע קערות קטנות. מנהלת הטקס מדליקה שבעה נרות וקוראת סורות מן הקוראן".[\[201\]](/#_ftn201) לדברי פרופ' אלאור, טקס זה ואירועים הדומים לו הפכו בעידן הפוסט-סובייטי להמוניים יותר, ראוותניים יותר וגדולים יותר.[\[202\]](/#_ftn202) ממש כפי שארע בעשורים האחרונים לטקסי הפרשת החלה בסצנה הדתית בישראל. ### **21. **ליל הסדר הרבני והסימפוזיון**** השפעתו של הסימפוזיון ההלניסטי על סדר הפסח, כפי שתיקנוהו חז"ל, לא נעלמה מעיניהם של חוקרים רבים. במרכזו של חג הפסח המקראי, עמדו קורבן הפסח ואכילתו, לזכר ליל השימורים שקדם ליציאת מצרים (שמות י"ב; ויקרא כ"ג). חג הפסח של חז"ל לבש נופך אחר לגמרי – נטול קורבן לחלוטין ומלא בגינונים רטוריים ומיתיים השאובים מתרבות זרה. פרופ' שמואל ספראי, היסטוריון של תקופת בית שני מהאוני' העברית, מציין כי סדר הפסח, בשיטתו המקורית, בנוי היה במתכונת של סעודה חגיגית כמנהג העולם ההלניסטי; פתיחת הערב בכוס ראשונה, אכילת שאר ירקות, קריאה ב"הגדה" ואמירת הלל, דומים להפליא לסימפוזיונים שנערכו בסעודות היוונים.[\[203\]](/#_ftn1) לדידו של ישראל לוין, פרופ' לתולדות עם ישראל ולארכיאולוגיה מהאוני' העברית, אין ספק כי חז"ל שאבו השראה בעיצוב סדר הפסח ממרכיבים שרווחו בסימפוזיון היווני-רומי. הלה מוסיף ואומר כי כל המצוי בהגדה של פסח, יבחין בנקל כי קוויה העיקריים נטבעו במטבע דומה להפליא לזה של הסימפוזיון.[\[204\]](/#_ftn2) פרופ' יעקב מלכין מאוני' תל-אביב העיר כי אין ספק שמסורת ליל הסדר הושפעה מתבנית הסימפוזיון היווני ושאלה ממנו היבטים רבים.[\[205\]](/#_ftn3) פרופ' יוסף תבורי, מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, מציין כי בתוך ההגדה שחיברו הרבנים ניתן למצוא קטעים סימפוזיוניים מובהקים, כמו זה על ר' אליעזר וחבריו, המתאר את מסיבת החכמים בבני ברק. להלן טעימה מצומצמת לחלק מההקבלות בין הסימפוזיון לבין ליל הסדר ההלכתי:[\[206\]](/#_ftn4) - **א.** קידוש היין מקביל לניסוך יין לאלים, תוך שירת שבח והלל. - **ב.** השמש מכין את השולחן ומשרת את המסובים לפי סדר ברור. - **ג.** בשני המנהגים, כולם מסובים לחגיגה – לרבות נשים, עבדים וילדים. - **ד.** מתנות מחולקות לבני המשפחה. - **ה.** הסימפוזיון והסדר המסורתי כוללים משחקי אגוזים. - **ו.** לשני האירועים פן ספרותי ומטרה חינוכית המועברת תוך שימת דגש על שאלת שאלות ועל מיני מזונות. יש הסבורים כי אפילו מסורת האפיקומן נעוצה במנהגי הסימפוזיון היווני; אמיר אור מפרט: "זו אזהרה מפני ה"אפי-קומוס" – התהוללות שיכורים שהתחוללה לא פעם בתום המשתה. נהוג היה שחבורות יוונים הוללים היו נודדות ממקומן ופולשות לבתי אחרים, ושם, בספק צחוק, הם היו מרעישים, מקימים מהומה ותובעים לקבל מטעמים ומתנות. זכר לזה אפשר למצוא גם בדברי רש"י שעדיין דורש את מובנו של האפיקומן כ"אפיקו מן" (=הוציאו מטעמים) ומסביר "כדרך שבימי קדם היו מסיימים את סעודתם במטעמים".[\[207\]](/#_ftn5) ואמנם, הרב פרופ' שאול ליברמן, מחשובי חוקרי התלמוד והתורה שבעל-פה, הראה כי המילה אפיקומן היא למעשה מילה יוונית הקשורה לפעילויות שבאו בסוף הסימפוזיון, "דהיינו שתייה לשכרה, מעבר החוגגים מבית לבית והטרדת נשים ברחובות תוך כדי הוללות והתנהגות גסה".[\[208\]](/#_ftn6) [\[1\]](/#_ftnref1) בבלי, ברכות כ"ג ע"א, ס"ב ע"א-ב. [\[2\]](/#_ftnref2) בלינק:  <http://halachayomit.co.il/he/ReadHalacha.aspx?HalachaID=498> [\[3\]](/#_ftnref3) ביאורו של הרב הלל בן שלמה על הבבלי, ברכות כ"ג ע"א-ב, בלינק: <https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=18272> [\[4\]](/#_ftnref4) מודי ברודצקי ודוד הלל וינר, ואם תרצה אמור: חברותא במדרש ובאגדה, 2007: 161. [\[5\]](/#_ftnref5) בספרו "המיתולוגיה היהודית", 2003: 81. [\[6\]](/#_ftnref6) שם, עמ' 82. [\[7\]](/#_ftnref7) מבואר ע"י ר' עדין שטיינזלץ. [\[8\]](/#_ftnref8) בנימין לאו, ממרן עד מרן: משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, 2005: 310-314. [\[9\]](/#_ftnref9) יערה ענבר, חלום של בין השמשות: עיון ודרישה בסיפורים תלמודיים, 2013: 140-141. [\[10\]](/#_ftnref10) אמנון לוי, החרדים, 1988: 133. [\[11\]](/#_ftnref11) להרחבה בנושא, ראו את הלינק הבא: <http://listverse.com/2014/04/27/10-toilet-demons-and-deities-from-around-the-world/> [\[12\]](/#_ftnref12) במאמרה: "מבט נוסף על מנהג שבירת הכוס בחופה", 2004. [\[13\]](/#_ftnref13) ככתוב בתלמוד הבבלי, ברכות ל' ע"ב. [\[14\]](/#_ftnref14) "על נהר הפיאדרה שם ישבתי גם בכיתי", 1997 (קואלו – סופר ברזילאי, מחבר רבי המכר: "האלכימאי" ו"ורוניקה מחליטה למות"). [\[15\]](/#_ftnref15) בפרשנותו על דברים כ' 5 (ריקאנטי היה מקובל ופוסק הלכה שחי באיטליה במאה ה- 13). [\[16\]](/#_ftnref16) בספרו על מנהגים והלכות נישואין (מהרי"ל היה פרשן ופוסק בן המאה ה- 14, גרמניה; נחשב למנהיגה הרוחני של יהדות אשכנז). [\[17\]](/#_ftnref17) במאמרו: How are Halloween and the Jewish Wedding Ceremony Connected"", (2013). [\[18\]](/#_ftnref18) ראו שאלה בנושא "שבירת צלחת באירוסין", באתר כיפה: <http://www.kipa.co.il> [\[19\]](/#_ftnref19) שפה עתיקה ממשפחת השפות ההודו-אירופיות (המאה ה- 4 לפנה"ס בקירוב), נמנית על אחת מעשרות השפות הרשמיות בהודו. [\[20\]](/#_ftnref20) מבוסס על מסכת עבודה זרה י"ח ע"א-ב. [\[21\]](/#_ftnref21) מעניין שאין להם בעיה לעכל את "אלוהותם" של רבנים אחרים, כדוגמת הרשב"י, הנקרא בפי הדתיים "התנא האלוקי" (מעל קברו מתנוסס הכיתוב: "התנא האלקי ר' שמעון בר יוחאי"). [\[22\]](/#_ftnref22) למשל, באתר "כיפה": <http://www.kipa.co.il/ask/show/190090-%D7%90%D7%9C%D7%94%D7%90-%D7%93%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%A2%D7%A0%D7%A0%D7%99> [\[23\]](/#_ftnref23) מתוך ויקיפדיה, תחת הערך "נ נח נחמ נחמן מאומן". [\[24\]](/#_ftnref24) מתוך האתר הדתי של מוסדות שמ"ע, בלינק: <http://www.seumarom.org/safeguarding.html> [\[25\]](/#_ftnref25) הרב חיים יוסף דוד אזולאי (מכונה החיד"א) היה מקובל ופוסק הלכה, נולד בירושלים במאה ה- 18. [\[26\]](/#_ftnref26) מתוך האתר הדתי של מוסדות שמ"ע, בלינק: <http://www.seumarom.org/safeguarding.html> [\[27\]](/#_ftnref27) מתוך אתר האינטרנט הדתי "סידור תפילה" (שם תוכלו למצוא מנטרות ייעודיות נוספות), בלינק: <http://www.tfilah.org/brachot/kriat_shma/> [\[28\]](/#_ftnref28) אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו (בעריכת בנימין מזר), כרך ד', 1962: 47-48. [\[29\]](/#_ftnref29) חגי דגן, המיתולוגיה היהודית, 2003: 87. [\[30\]](/#_ftnref30) שם, עמ' 56. [\[31\]](/#_ftnref31) ליברמן, "יוונית ויוונות בארץ ישראל" 1962: 73. [\[32\]](/#_ftnref32) אצטגנינות, משמע "חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזות" (רש"י, בפירוש לבבלי, סוטה ל"ו, ב'). [\[33\]](/#_ftnref33) אפרים אלימלך אורבך, 1976, חז"ל – פרקי אמונות ודעות, מאגנס, ירושלים, עמ' 245. [\[34\]](/#_ftnref34) אורבך, שם. [\[35\]](/#_ftnref35) Yuval Harari, 2006, *The Sages And The Occult*, pp. 521-561. [\[36\]](/#_ftnref36) ראו ספריהם של ליברמן ("יוונית ויוונות בארץ ישראל", 1962: 73); א"א אורבך ("פרקי אמונות ודעות", 1976: 245). [\[37\]](/#_ftnref37) Yuval Harari, 2006, The Sages And The Occult, pp. 521-561. [\[38\]](/#_ftnref38) מתורגם מארמית ע"י: ביאליק ורבניצקי, 1962, ספר האגדה, הוצאת דביר, תל-אביב, עמוד תר"כ. [\[39\]](/#_ftnref39) רב מהדור החמישי של אמוראי בבל אשר כיהן כראש ישיבה. [\[40\]](/#_ftnref40) ישעיהו גפני, "יהודי בבל בתקופת התלמוד: חיי החברה והרוח", 1990: 167. הרב אלעזר בראדט כותב כי ע"פ התלמוד הירושלמי: "דדמיך בריש שתא דמיך מזליה", כלומר: אין לישון בערב ראש השנה כי מי שיישן, יישן מזלו (יהיה לו מזל רע). ראו בלינק: <http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_13607_146.pdf> [\[41\]](/#_ftnref41) בבלי, מועד קטן כ"ח ע"א (מבואר ע"י ר' עדין שטיינזלץ). חז"ל התייחסו אפילו לאברהם אבינו כאסטרולוג (בבלי, בבא בתרא ט"ז ע"ב; מדרש זוטא, שיר השירים פרק א', סימן א'). ספרות חז"ל מלאה דוגמאות רבות נוספות בהן מתגלה תלות הרבנים באסטרולוגיה, ראו מאמר תמציתי בלינק: <http://www.daatemet.org.il/articles/article.cfm?article_id=15> [\[42\]](/#_ftnref42) כפי שהודה המקובל אברהם בן חנניה יגל (איטליה, המאה ה- 16), בספרו "גיא חזיון", בהוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים, 1997: 104. [\[43\]](/#_ftnref43) ר' סעדיה גאון (המאה ה- 9), שקדם לתקופת המקובלים במאות שנים, מתאר יהודים שהאמינו בגלגולי נשמות (בתוך ספרו של פרופ' חגי בן-שמאי בספרו "מפעלו של מנהיג: עיונים במשנתו ההגותית והפרשנית של רס"ג", 2015: 189). [\[44\]](/#_ftnref44) להרחבה בנושא, ראו ספרו של הרב יוסף אביב"י: "קבלת האר"י – כרך ראשון – כתיבות האר"י ותלמידיו", 2008. [\[45\]](/#_ftnref45) ניתן להוסיף לפנתיאון זה גם את ר' מאיר בן גבאי (בן המאה ה- 15-16) וספרו "עבודת הקודש", בו הוא מפרט את משנתו באמונת גלגולי נשמות (למשל, בחלק ב' פרק ל"ב-ל"ג); ואולי אף את ר' אליעזר יצחק פאפו (המאה ה- 18-19), אשר ביטא גם הוא את אמונתו המוצקה בגלגולי נשמות ("פלא יועץ", גלגול, עמ' צ"ה). [\[46\]](/#_ftnref46) למשל, האנציקלופדיה העברית, כרך עשירי, 1969: 751-753. [\[47\]](/#_ftnref47) כפי שמראה פרופ' חגי בן-שמאי, בספרו "מפעלו של מנהיג: עיונים במשנתו ההגותית והפרשנית של רס"ג", 2015: 180. [\[48\]](/#_ftnref48) ראו ספרו של פרופ' ניסים דנה "הדרוזים", 1998: 34; וכפי שמזכיר פרופ 'אמוץ דפני, בספרו "עצים מקודשים בישראל", 2010: 39. [\[49\]](/#_ftnref49) גדול ממשורריה וסופריה של יוון העתיקה. [\[50\]](/#_ftnref50) ד"ר אהרון שבתאי, המיתולוגיה היוונית, 2000: 217-218. [\[51\]](/#_ftnref51) האנציקלופדיה העברית, כרך עשרים וחמישה, 1974: 989. [\[52\]](/#_ftnref52) באנגלית ידוע דולפין זה בשם: Dugong dugon. ד"ר בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, 1982: 520. [\[53\]](/#_ftnref53) גם בספרם של היינריך מנדלסון ויורם יום טוב (עורכים), החי והצומח של ארץ ישראל, 1988: 240, נאמר כי ה"תחס" (או תחש) הוא המקור לסירנה במיתולוגיה היוונית. [\[54\]](/#_ftnref54) ראו פרשנותו של **רש"י** לקטע: "בני ימא – דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א". [\[55\]](/#_ftnref55) ר' יוסף וייצן מסביר כי מדובר ב"יצור שנולד מזיווג של בני אדם ודולפינים… "**במדרש ספרא** (שמיני פרשה ג ז) על האמור בויקרא: "ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם" וז"ל: "חיה – זו חית הים. הנפש – להביא את הסירונית. יכול תהא מטמא באהל כדברי ר’ חנינא, תלמוד לומר ’ואת’". כלומר, אסור לאכול סירונית, מן הטעם שחיה זו היא דג, אך יחד עם זאת כשתמות, תטמא באהל כאילו היתה אדם". מתוך הלינק: <http://www.yeshiva.org.il/ask/49593> [\[56\]](/#_ftnref56) האנציקלופדיה העברית, כרך עשרים, 1971: 1079. [\[57\]](/#_ftnref57) פרופ' משה דוד הר, ההיסטוריה של ארץ ישראל, 1985: 185. [\[58\]](/#_ftnref58) פרופ' יעקב בזק, "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", שנתון בר אילן ו',  1968. [\[59\]](/#_ftnref59) האנציקלופדיה העברית, כרך עשרים, 1971: 1089. [\[60\]](/#_ftnref60) אחד מגדולי האמוראים המוזכרים בתלמוד, כיהן כראש ישיבה בבבל. [\[61\]](/#_ftnref61) ד"ר עזריה בייטנר, סיפורי יבנה: ביקור חולים וניחום אבלים, 2011: 329-330. [\[62\]](/#_ftnref62) בבלי, סנהדרין ס"ה ע"ב – ס"ז ע"ב. [\[63\]](/#_ftnref63) פרופ' בזק, "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", שנתון בר אילן ו',  1968. [\[64\]](/#_ftnref64) ביאור הרב עדין שטיינזלץ לסנהדרין ס"ז ע"ב. [\[65\]](/#_ftnref65) ר' אליעזר, ר' יהושע ור' עקיבא היו שלושת החכמים שהוזכרו כבקיאים בהלכות כשפים (פרופ' בזק "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים, 1968). [\[66\]](/#_ftnref66) ביאור הרב עדין שטיינזלץ לסנהדרין ס"ז ע"ב. [\[67\]](/#_ftnref67) פרופ' בזק, "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", שנתון בר אילן ו',  1968 (ראו בהערת השוליים 26 ד'). [\[68\]](/#_ftnref68) מדרש שמות רבה נ"ב. [\[69\]](/#_ftnref69) מתוך אתר האינטרנט "מתחברים לרשב"י", בלינק: [http://www.rashbbi.com](http://www.rashbbi.com/), ובלינק: <http://www.radio2000.co.il/?category=articles&subcat=10&pageart=301> [\[70\]](/#_ftnref70) לפי: ירושלמי, שביעית ט' ע"א; שבת ל"ד ע"א; קהלת רבה י'. באתר האינטרנט "אור הרשב"י" ניתן למצוא דוגמאות לסיפורי "ניסים" נוספים, למתכוני סגולות ולמכירת ישועות, בלינק: [http://www.miron.org.il](http://www.miron.org.il/) [\[71\]](/#_ftnref71) פרופ' בזק "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", 1968. [\[72\]](/#_ftnref72) ר' אליהו בן שלמה זלמן (ידוע בכינוי "הגאון מווילנה"), בן המאה 18. [\[73\]](/#_ftnref73) בתוך מאמרו של פרופ' בזק "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", 1968, הערת שוליים מס' 4. [\[74\]](/#_ftnref74) אמנון לוי, החרדים, 1988: 25-30. [\[75\]](/#_ftnref75) ד"ר אהרון שבתאי, המיתולוגיה היוונית, 2000: 12. [\[76\]](/#_ftnref76) או "פוסידון" (ראו: פרופ' גדעון פוקס, עיר רבת ימים: אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית, 2001: 110). [\[77\]](/#_ftnref77) ד"ר פנחס גינוסר, עיונים בתקומת ישראל, כרך 9, 1999: 457. [\[78\]](/#_ftnref78) להלן הציטוט המלא מהבבלי, בבא בתרא ע"ד ע"ב: "בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם, אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם. אמר לפניו רבש"ע: די שאעמוד בשלי, מיד בעט בו והרגו, שנאמר (איוב כו): בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב. אמר ר' יצחק: ש"מ שרו של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין אותו, אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר (ישעיהו יא): לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו'. כמים לים מכסים, אל תקרי לים מכסים, אלא לשרה של ים מכסים". [\[79\]](/#_ftnref79) ראו מילון אבן שושן על הביטוי "דראון עולם"; מ. צ. קדרי (מילון העברית המקראית, 2007: 782) הבין את המילה "עולם" כזמן בלתי מוגבל. [\[80\]](/#_ftnref80) ערן קמחי, "שחרור המקום: דרך למהגר בעולם", 2016: 121-123. [\[81\]](/#_ftnref81) יוג'ין פ' רייס ואנתוני גרפטון, "אירופה בראשית העת החדשה: 1559-1460", 2000: 153. [\[82\]](/#_ftnref82) בנימין לאו, "חכמים – כרך שלישי: ימי גליל", 2008: 141; ארי אלון, "עלמא די", 2011: 147. [\[83\]](/#_ftnref83) ניסן רובין, "קץ החיים", 1997: 152-153. [\[84\]](/#_ftnref84) מתוך אתר הידברות, בלינק: <http://www.hidabroot.org/article/80321> [\[85\]](/#_ftnref85) ראו כתבה מאתר האינטרנט של תחנת הרדיו "כל האמת", בלינק: <http://www.kolhaemet.co.il/6680> [\[86\]](/#_ftnref86) רוני שיר, "מאגיה ומיסטיקה ביהדות: קבלה, כישוף, יכולות על-טבעיות", 1997: 304. [\[87\]](/#_ftnref87) זיוה פלדמן, "משיחיות, שיגעון וחזון: היבטים היסטוריים ותאורטיים בפנייה אל תחומי דעת שונים", 2012: 192. [\[88\]](/#_ftnref88) יהודה פרידלנדר, "בין הלכה להשכלה: מקומן של סוגיות הלכתיות במרקם סוגות ספרותיות", 2004: 249; הרב ד"ר יחזקאל שרגא ליכטנשטיין, "המאבד עצמו לדעת: היבטים הלכתיים, היסטוריים והגותיים", 2008: 413, 421. [\[89\]](/#_ftnref89) סטיבן גרינברג, "עם אלוהים ועם אנשים: הומוסקסואליות במסורת היהודית", 2013: 15, 120-121. [\[90\]](/#_ftnref90) שניאור זלמן שזר, אורי דורות: מחקרים והארות לתולדות ישראל בדורות האחרונים, 1971: 124. [\[91\]](/#_ftnref91) ערן קמחי, שחרור המקום: דרך למהגר בעולם, 2016: 123-124. [\[92\]](/#_ftnref92) קונג פו-צה (עורך: מ.מ. בובר), מאמרות, ההוצאה: מוסד ביאליק, 1960: 36. [\[93\]](/#_ftnref93) אניטה שפירא, מדינה בדרך: החברה הישראלית בעשורים הראשונים, 2001: 197. [\[94\]](/#_ftnref94) חננאל מאק, מבוא לתפילות ישראל, הוצאה: משרד הבטחון, 2001: 101. [\[95\]](/#_ftnref95) שם. ראו גם: עליזה שנהר-אלרעי, קוראת במקור: על אגדות עתיקות וחדשות, 2016: 118. [\[96\]](/#_ftnref96) בלינק: <http://www.breslevmeir.com/%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D> [\[97\]](/#_ftnref97) ברקאי ושילר (עורכים), קמיעות ברפואה העממית בקרב הבדווים בנגב, בתוך: אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל, גיליון 174, 2006: 6. כתב העת מציג דוגמאות רבות לקמיעות משלל סוגים, שהיו נפוצים בקרב הבדווים ובהם חמסות רבות ומגוונות המסמלות מזל ומעוטרות בפסוקים מכתביהם הקדושים (עמ' 11-12). [\[98\]](/#_ftnref98) שמואל אחיטוב ועמיחי מזר (עורכים), ספר ירושלים – תקופת המקרא, 2000: 291 (ראו הערת שוליים מס' 92). [\[99\]](/#_ftnref99) דף ס', דף ע"ט ועוד. [\[100\]](/#_ftnref100) <http://vod.walla.co.il/episode/1892359/hamishi-bakempus/episode-4> . ראו גם מאמרו של בוהק (באנגלית) בתוך: ירחמיאל ברודי ודוד סקליר, "גנזי קדם: שנתון לחקר הגניזה", כרך א, 2005: עמוד: A9. [\[101\]](/#_ftnref101) ספרי קבלה הגדושים במתכונים להכנה ושימוש בקמיעות מסוגים שונים. [\[102\]](/#_ftnref102) משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ה'. [\[103\]](/#_ftnref103) ישעיהו גפני, יהודי בבל בתקופת התלמוד: חיי החברה והרוח, 1990: 172 (ראו הערת שוליים מס' 119). [\[104\]](/#_ftnref104) ביאור הרב שטיינזלץ למסכת סנהדרין כ"א ע"ב. [\[105\]](/#_ftnref105) צבי מרק, מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב, 2003: 59-61. [\[106\]](/#_ftnref106) סגולתן של התפילין כשמירה והגנה על עם ישראל" (מתוך אתר מוקד מזוזה), בלינק: <http://www.mezuza-ok.org.il/contents.asp?aid=118408> [\[107\]](/#_ftnref107) חמוטל בר-יוסף, קריאות ושריקות: מסות ומאמרים, 2005: 242. [\[108\]](/#_ftnref108) ברקאי ושילר (עורכים), קמיעות ברפואה העממית בקרב הבדווים בנגב, כתב עת לידיעת ארץ ישראל, גיליון 174, 2006: 11-12. [\[109\]](/#_ftnref109) ראו מאמרו של יורם שורק, בלינק: <http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=366317> [\[110\]](/#_ftnref110) כתבה מתאריך 4.07.2014. [\[111\]](/#_ftnref111) "הרבי ילך לבקש אצל השם בקשה עבור שלומית", מסבירה הרבנית בן ישי, "הוא הצינור אל השם. וביום הפטירה שלו מספרים שרוחו שורה על הקבר והוא נענה לכל הבקשות. עכשיו קחי אבן ושימי על כיפת הקבר". [\[112\]](/#_ftnref112) <http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/579/646.html> [\[113\]](/#_ftnref113) יש לציין כי גם מסורת נרות הקדושים נשענת על מקורות פגאניים (ראו ספרו של פרופ' משה פלאי, עטרה ליושנה: המאבק ליצירת יהדות ההשכלה, 2012: 66). [\[114\]](/#_ftnref114) כתבה מאת טלי פרקש, מתאריך 18.08.13, בלינק: <http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4416822,00.html> [\[115\]](/#_ftnref115) להלן לינקים לשני אתרי יודאיקה המוכרים קמיעות וספרי תורה "כשרים למהדרין": <http://www.shalom-from-israel.co.il> <http://www.kedem-auctions.com/auction-items/1246> [\[116\]](/#_ftnref116) אמוץ דפני, עצים מקודשים בישראל, 2010: 135-138. [\[117\]](/#_ftnref117) אילן שחר, חרדים בע"מ: התקציבים, ההשתמטות ורמיסת החוק, 2000: 98-101. הספר כולו גדוש לדוגמאות לשימוש הקמיעות בקרב הציבור הדתי-חרדי. [\[118\]](/#_ftnref118) משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ה', סימן ד'. [\[119\]](/#_ftnref119) משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק י', סימן ה'. [\[120\]](/#_ftnref120) שלומית לוי, חנה לוינסון, פרופ' אליהו כ"ץ, "אמונות, שמירת מצוות ויחסים חברתיים בקרב היהודים בישראל", מכון גוטמן למחקר מדעי שימושי, ירושלים, 1993. [\[121\]](/#_ftnref121) בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ד, 1962: 781. [\[122\]](/#_ftnref122) שם, עמ' 780-782. [\[123\]](/#_ftnref123) שם, עמ' 782. [\[124\]](/#_ftnref124) משנה תורה לרמב"ם, הלכות מזוזה פרק ה'. [\[125\]](/#_ftnref125) יעקב חיים טיגאי, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא – דברים – כרך ראשון א, א – טז, יז, 2016: 280. [\[126\]](/#_ftnref126) אבינועם רוזנק, היהדות הרפורמית: הגות, תרבות וחברה, 2014: 344. [\[127\]](/#_ftnref127) ראו בלינק: <http://www.judaica-il.com/site/products.asp?Subcategory=42> [\[128\]](/#_ftnref128) ראו בלינק של בודקי מזוזות מטעם חב"ד:  <http://www.mezuzahs.co.il/%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA%20%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%96%D7%94%20-%20%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%9B%D7%9C%20%D7%94%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA.html> [\[129\]](/#_ftnref129) ראו בלינק: <http://www.soferstam.co.il/content.aspx?PageId=75&lang=he> [\[130\]](/#_ftnref130) אלי בר-נביא (עורך), האטלס ההיסטורי של תולדות עם ישראל, 1993: 72. [\[131\]](/#_ftnref131) ענת הלמן, אור וים הקיפוה: תרבות תל אביבית בתקופת המנדט, 2007: 85. [\[132\]](/#_ftnref132) ראו לעניין זה, מאמרה של שרה שוב, מגלת אסתר – מגלה של קרנבל, בתוך: מחקרי חג, 1982: 42. [\[133\]](/#_ftnref133) פרופ' אהובה בלקין, הפורים שפיל: עיונים בתאטרון היהודי העממי, 2002: 60-61; ראו גם: שמואל אחיטוב (עורך), מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא, 2001: 8. [\[134\]](/#_ftnref134) עוד על חג זה, ראו: פרופ' דוד פלוסר, ספר יוסיפון – כרך ראשון: גוף הספר ופירושו, 1981: 13 (הערת שוליים 51). [\[135\]](/#_ftnref135) שם, עמ' 62. ראו בנוסף: אנציקלופדיה כללית "מסדה", כרך חמישי, 1959: 365. [\[136\]](/#_ftnref136) מוטי רגב, סוציולוגיה של התרבות: מבוא כללי, 2011: 269, 383. [\[137\]](/#_ftnref137) שמואל אחיטוב (עורך), מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא, 2001: 8, 69. [\[138\]](/#_ftnref138) רחל סוקמן (עורכת), טרמינל: כתב עת לאמנות המאה ה-21, גיליון מס' 31, 2007: 14. [\[139\]](/#_ftnref139) האנציקלופדיה העברית, כרך עשרים ושבעה, 1975: 541; ראו גם: יואל רפל, מועדי ישראל: אנצקלופדיה שימושית לשבת ולחג, 1990: 229. [\[140\]](/#_ftnref140) במהדורת שטיינזלץ לתלמוד (סנהדרין ס"ד ע"ב), בפירוש "החיים", נאמר: "בימי פורים, היו הנערים עושים בובה מעץ… של המן… והיו שורפים אותה במדורה, ומעל לאש היו תולים טבעת ובה היו נאחזים וקופצים מצד לצד בתוך האש לשם השעשוע והשמחה". [\[141\]](/#_ftnref141) פרופ' אהובה בלקין, הפורים שפיל: עיונים בתאטרון היהודי העממי, 2002: 41-42; ראו גם: ספרו של האנתרופולוג הבריטי ג'יימס ג'ורג' פרייזר "ענף הזהב" (באנגלית "The Golden Bough"), שם הוא מסביר בפירוט רב את מקורם של פסטיבלי האש בקרב עמים פגאניים עתיקים. [\[142\]](/#_ftnref142) ד"ר יואל רפל מצא כי במנהג ההליכה לבית הקברות טמונים יסודות פגאניים של פולחן המתים (בספרו: "מועדי ישראל: אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג" 1990: 448). [\[143\]](/#_ftnref143) ד"ר יואל רפל, מועדי ישראל: אנצקלופדיה שימושית לשבת ולחג, 1990: 206; מושון גבאי (עורך), מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול – כרך 3 : הגליל העליון וחופו, 2001: 277; פרופ' יורם בילו, שושביני הקדושים : חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, 2005: 34-35. [\[144\]](/#_ftnref144) וביתר שאת באסלאם המרוקאי, כפי שמעיר פרופ' בילו, בספרו: שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, 2005: 29, 33. [\[145\]](/#_ftnref145) פרופ' יורם בילו, שושביני הקדושים : חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, 2005: 34. [\[146\]](/#_ftnref146) אברהם שטאל, העליה לרגל לקברי קדושים בישראל ובעמים, בתוך: אלי שילר (עורך), אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל – דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל, גיליון מס' 117, 1996: 14, 18, 20. בעניין הנוכחות הנשית הבולטת בהילולות, ראו גם: פרופ' בילו, שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, 2005: 35. [\[147\]](/#_ftnref147) ראו למשל: בבלי, תענית ט"ז ע"א; סוטה ל"ד ע"ב; וגם: אברהם שטאל, העליה לרגל לקברי קדושים בישראל ובעמים, בתוך: אלי שילר (עורך), אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל – דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל, גיליון מס' 117, 1996: 14; ראו עוד, ספרו של יחזקאל שרגא ליכטנשטיין, מטומאה לקדושה, 2007. [\[148\]](/#_ftnref148) בגולה קיימים מאות קברי קדושים (אברהם שטאל, העליה לרגל לקברי קדושים בישראל ובעמים, בתוך: אלי שילר (עורך), אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל – דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל, גיליון מס' 117, 1996: 14). [\[149\]](/#_ftnref149) מנחם מיכלסון, יהודה סלומון ומשה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, 2000: 11. [\[150\]](/#_ftnref150) כתבה מתאריך 4.07.2014. [\[151\]](/#_ftnref151) "הרבי ילך לבקש אצל השם בקשה עבור שלומית", מסבירה הרבנית בן ישי, "הוא הצינור אל השם. וביום הפטירה שלו מספרים שרוחו שורה על הקבר והוא נענה לכל הבקשות. עכשיו קחי אבן ושימי על כיפת הקבר". [\[152\]](/#_ftnref152) שלי גולדברג, מסע הנשמה: נשמת הצדיק ונצחיות הנשמה במשנת חב"ד, 2009: 117. [\[153\]](/#_ftnref153) זוהר, כרך ג (ויקרא) פרשת אחרי מות, דף עא. [\[154\]](/#_ftnref154) במאמרו: בעניין הביקור בקברי צדיקים, בתוך: אוני' בר-אילן, דף שבועי, מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות, מס' 813, פרשת שלח לך, 2009. נגיש בלינק: <http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shlach/klei.html#_ftn8> [\[155\]](/#_ftnref155) אמוץ דפני, עצים מקודשים בישראל, 2010: 33. [\[156\]](/#_ftnref156) ראו דוגמאות לכך, בספרו של אילן שחר, חרדים בע"מ: התקציבים, ההשתמטות ורמיסת החוק, 2000: 104; ובספרו של פרופ' יורם בילו, שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, 2005: 50. [\[157\]](/#_ftnref157) יוסף הקר וירון הראל (עורכים), לא יסור שבט מיהודה: הנהגה, רבנות וקהילה בתולדות ישראל. 2011: 397-398; פרופ' בילו, שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, 2005: 87, 114. מכירה פומבית של כוסות עראק, נרות צבעוניים, תמונות של קדושים ושאר ירקות מהווים חלק בלתי נפרד מתעשיית הקברים (בילו, 2005: 175, בהערת שוליים מס' 6). [\[158\]](/#_ftnref158) לאחרונה החלה המדינה בתהליכי מיסוד של אתרי קברי הצדיקים שביססו את מעמדם כמקומות קדושים (בילו, 2005: 115). הוי אומר, כלל ציבור משלמי המיסים בארץ ייקח חלק במימון תחזוקת האתרים וההוצאות הכרוכות בהפקת ההילולות המתקיימות סביב אותם קברים. ראו דוגמא לחלוקת תקציב משרד הדתות לטובת ההילולות, בספרו של אילן שחר, חרדים בע"מ: התקציבים, ההשתמטות ורמיסת החוק, 2000: 332. [\[159\]](/#_ftnref159) פרופ' יורם בילו, שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, 2005: 114-115. [\[160\]](/#_ftnref160) מנחם מיכלסון, יהודה סלומון ומשה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, 2000: 12-13, 151. [\[161\]](/#_ftnref161) פרופ' אמוץ דפני, עצים מקודשים בישראל, 2010: 105. [\[162\]](/#_ftnref162) ישראל מאיר לאו, בספרו "הנחת יסוד: מאה מושגים ביהדות", 2008: 152. [\[163\]](/#_ftnref163) פרופ' משה פלאי, עטרה ליושנה: המאבק ליצירת יהדות ההשכלה, 2012: 66-67. [\[164\]](/#_ftnref164) ראו: גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים), אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל – נצרות ונוצרים בארץ-ישראל, 2002: 65-66, 255-257; פרופ' פלאי, עטרה ליושנה: המאבק ליצירת יהדות ההשכלה, 2012: 66-67; אבידב ליפסקר, שיר אדום שיר כחול: שבע מסות על שירת אורי צבי גרינברג ושתיים על שירת אֶלזֶה לַסקֶר־שׁילֶר, 2010: 106. [\[165\]](/#_ftnref165) גרשון שקד, זהות : ספרויות יהודיות בלשונות לעז, 2006: 86; עד היום מלאים אתרי הקדושה הקתוליים, וביניהם כנסיית הקבר בעיר העתיקה של ירושלים, בתמונות קדושים (יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה – ירושלים במאה התשע-עשרה, 1977: 242-259; יעקב בורקהארט, תרבות הריניסאנס באיטליה, מתוך הסדרה: ספרי מופת ותרבות העולם, 1949: 460, 479-482). [\[166\]](/#_ftnref166) "מוריך – הקב"ה המלמדך להועיל" (רש"י על ישיעיהו ל' 20). [\[167\]](/#_ftnref167) <http://www.hageula.com/study/books/2981.html> לינק לסרטון המעודד פולחן תמונות:  <http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=1488&ArticleID=9929>   \[168\]באתר מוסדות ברסלב, בלינק: <http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_3318> [\[169\]](/#_ftnref169) באותו אתר, בלינק: <http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_3510> [\[170\]](/#_ftnref170) בבלי, פסחים כ"ב ע"ב. [\[171\]](/#_ftnref171) פרק ד', טו. [\[172\]](/#_ftnref172) תהילים קט"ו 16. [\[173\]](/#_ftnref173) עדין שטיינזלץ, "מדריך לתלמוד", 2002: 26. [\[174\]](/#_ftnref174) אמנון לוי, החרדים, 1988: 27-29, 246; פרופ' יורם בילו, שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, 2005: 63. [\[175\]](/#_ftnref175) פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ח', 1982: 886-888. [\[176\]](/#_ftnref176) מנחם הרן, האסופה המקראית: תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים – חלק ב, 2003: 180. [\[177\]](/#_ftnref177) ראו למשל, בבלי, ברכות כ"ג ע"א-ב. [\[178\]](/#_ftnref178) פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ח', 1982: 886. [\[179\]](/#_ftnref179) בבלי, עבודה זרה ל"ט ע"א. [\[180\]](/#_ftnref180) פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ח', 1982: 885-889. [\[181\]](/#_ftnref181) פרופ' טור-סיני, הלשון והספר: בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה הספרותיים – כרך האמונות והדעות, 1955: 127. [\[182\]](/#_ftnref182) יהושע בלאו (עורך), תשובות הרמב"ם, כרך ב', 1989: 539. ראו גם במשנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק י', ה') [\[183\]](/#_ftnref183) ד"ר אבינועם רוזנק (עורך), היהדות הרפורמית: הגות, תרבות וחברה, 2014: 344. [\[184\]](/#_ftnref184) אליבא דיהושע השל, שורשיה של מצוות התפילין אינם בתורה שבכתב; אדרבא הוא סבר כי כוונת הביטוי 'לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם' אינו נאמר "אלא בדרך משל ומליצה, והמובן העיקרי בהם שלא ימושו מזכרונם תמיד…" (בספר: "יהושוע השיל שור: מאמרים", 1972: 193). [\[185\]](/#_ftnref185) פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, ח', 1982: 893. [\[186\]](/#_ftnref186) שרון שלום, בתוך: מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, 2012: 363 (בהערת שוליים מס' 168). [\[187\]](/#_ftnref187) גדעון ביגר ואלי שילר (עורכים), אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל – אתרים ומקומות בארץ-ישראל, 1988: 96. [\[188\]](/#_ftnref188) משה פלאי, עטרה ליושנה: המאבק ליצירת יהדות ההשכלה, 2012: 66, 182. [\[189\]](/#_ftnref189) גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים), אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל – צפת ואתריה, 2002: 37-38. [\[190\]](/#_ftnref190) יצחק גילת, פרקים בהשתלשלות ההלכה, 1992: 336-342 (ראו גם הערות שוליים מס' 51-53). לגבי הדלקת הנרות בשבת, היתה לחז"ל אף את עזות המצח לקבוע כי מדובר במצווה מן התורה שבכתב (מדרש תנחומא, נח א'; ותנחומא, מצורע ט'). [\[191\]](/#_ftnref191) שמות י"ב 2, י"ג 4; ויקרא כ"ג 5. מרבית חוקרי המקרא מסכימים כי "מונים את החודשים במקרא לעולם מניסן" (בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ז', 1976: 301; יעקוב שלום ליכט, מועדי ישראל: זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית שני, 1988: 105). [\[192\]](/#_ftnref192) יואל רפל, מועדי ישראל: אנצקלופדיה שימושית לשבת ולחג", 1990: 352. [\[193\]](/#_ftnref193) קיצור שולחן ערוך, הלכות ראש השנה. המשנה (מסכת ראש השנה א') נותנת דוגמא לכך שהרבנים סותרים אחד את השני בנוגע לקביעת תאריך ראש השנה. [\[194\]](/#_ftnref194) יעקוב שלום ליכט, מועדי ישראל: זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית שני, 1988: 108. [\[195\]](/#_ftnref195) ראו מאמרה של מתיה קם, "חודשי השנה בלוח העברי", בלינק:  <http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7730> [\[196\]](/#_ftnref196) בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ז', 1976: 305-311. [\[197\]](/#_ftnref197) משה ענבר, "נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי", 2007: 4. [\[198\]](/#_ftnref198) אגב, חודש תשרי אינו מוזכר בתנ"ך; "תשרי", פירושו "ראשית" ומקורו בשפה האכדית (ליכט, 1988: 116). [\[199\]](/#_ftnref199) בבלי, קידושין ע' ע"א. [\[200\]](/#_ftnref200) ראו בלינק: <http://10tv.nana10.co.il/Category/?CategoryID=600230> [\[201\]](/#_ftnref201) תמר אלאור, מקומות שמורים: מגדר ואתניות במחוזות הדת והתשובה, 2006: 59. [\[202\]](/#_ftnref202) שם, עמ' 61. [\[203\]](/#_ftnref1) שמואל ספראי, בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה: פרקים בתולדות החברה והתרבות, בהוצאת: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי ישראל, משרד החינוך, 1983: 117. [\[204\]](/#_ftnref2) ישראל ל. לוין, יהדות ויוונות בעת העתיקה: עימות או מיזוג?, בהוצאת: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 2000: 103. [\[205\]](/#_ftnref3) יעקב מלכין, במה מאמינים יהודים חילוניים?, בהוצאת: ספרית פועלים, 2000: 23. [\[206\]](/#_ftnref4) יוסף תבורי, פסח דורות: פרקים בתולדות ליל הסדר, בהוצאת: הקיבוץ המאוחד, 2002: 368-377. [\[207\]](/#_ftnref5) עיתון "הארץ", 29.03.2010. ניתן לקריאה בלינק: <https://www.haaretz.co.il/1.1195297> [\[208\]](/#_ftnref6) בתוך: ישראל ל. לוין, יהדות ויוונות בעת העתיקה: עימות או מיזוג?, בהוצאת: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 2000: 104. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב **תגיות:** התורה שבעל-פה, תורה בעל פה, תושבע --- ### [האם מקור ההלכה הרבנית באמת בתורת-משה? ומה ההמשך הטבעי האמיתי לתנ"ך?](https://igod.co.il/answer-rabbi/תורת-משה-כנגד-הברית-החדשה/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** האם היהודים האורתודוקסים "שומרי המצוות" מקיימים את תורת משה המקראית ודבקים בה בכל ליבם, בכל נפשם ובכל מאודם? לאמיתו של דבר, ההלכה הרבנית לא הולכת אחרי מצוות משה, אלא אחרי מסורות וטקסים שחז"ל המציאו ולא ניתנים למציאה בתנ"ך. אם כך, מהו כן ההמשך הטבעי לספר התנ"ך? המומחה הגדול לספרות חז"ל מהאוניברסיטה העברית, פרופסור אביגדור שנאן, מודה: > "אני פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, ותחום העיסוק שלי זה הספרות היהודית אחרי התנ"ך, כלומר כל מה שהתחבר בעם ישראל מהמאה השניה לפני הספירה: משנה, תלמוד, סידור תפילה.. זה כולל מדרשי אגדה, זה כולל תרגומים לתנ"ך… כל הספרות היהודית שנקראת ספרות חז"ל; הספרות הרבנית, היא אבן היסוד של היהדות, ולא התנ"ך. "התיאולוגיה שלנו היום (ביהדות) היא לא התיאולוגיה של התנ"ך. ההלכה שאנחנו חיים לפיה היום, היא לא ההלכה של התנ"ך. היא הלכה של חז"ל…ההלכה שבה אנחנו חיים היום, כל אחד בדרך שלו, היא לא ההלכה של התנ"ך, היא ההלכה של חז"ל, דוגמא מאוד קיצונית לפי התנך אדם שייך לעם ישראל על פי האב לא על פי האם לכן יעקב וכל הבנים של יעקב התחתנו עם נשים כנעניות, לכן יוסף מתחתן עם אישה מצריה, משה מתחתן עם אישה מדינית, ובוא נזכור אישתו המצריה של יוסף היא אמא של אפרים ומנשה, שני שבטים גדולים בעם ישראל. משה התחתן עם אישה מדינית, שלמה התחתן עם אישה עמונית שהיא אמו של רחבעם המלך שבא בעקבותיו, בועז מתחתן עם אישה מואבית, רות. > > לתנ"ך אין שום בעיה להכניס לעם ישראל נשים זרות והתינוק שנולד שייך לעם ישראל על פי האב. פתאום אתה מגיע לספרות המשנה והתלמוד, והתמונה היא מאה שמונים מעלות להפך, עכשיו ההלכה אומרת שיהודי הוא מי שנולד לאישה יהודיה ללא קשר לאב. > > ההלכה של היהודים; דיני שבת, דיני כשרות, כל דבר שעולה בדעתך – הוא לא מקראי, לא תנ"כי, אין בתנ"ך בית כנסת, אין בתנ"ך קדיש, אין בתנ"ך כל נדרי, אין בתנך בר מצווה, אין בתנ"ך טלית. כל דבר שמישהו מגדיר אותו כיהודי הוא מתחיל לחפש את השורשים זה לא התנ"ך זה ספרות חז"ל, שם התחיל הכל…איפה יש בתנ"ך את היהדות? על משה רבינו לא נאמר שהוא יהודי, על אברהם לא נאמר שהוא יהודי, על דוד לא. זה רק על מרדכי, "מרדכי היהודי", זה סוף התנ"ך, זה התקופה הפרסית." ברם בניגוד לבני העדה הקראית, חז"ל אף הודו בכך שאינם דבקים בתורת המקרא, ולא רק בזאת אלא גם בכך שעם-ישראל מעולם לא שמר על התורה שבכתב: "מאחר שעברנו על כל התורה מאל`ף ועד תי`ו היה ראוי שיחרב העולם כלו… "והם \[עם ישראל\] עברו התורה מאל`ף ועד תי`ו כדברי חכמינו ז"ל… "ובראות שאף על פי שעברנו כל התורה ולא חזר העולם לתהו ובהו, נראה שכונת פסוק `אם לא בריתי` אינו מדבר על התורה… "ועכשיו לא עברו, כי אם תורה שבכתב שהיא בבחינת זכר… "ואם היו עוברים גם על תורה שבעל פה שהיא בבחינת נקבה, הייתי מחריב גם שאר העולם".1 במילים אחרות, בעוד שמצד אחד טוענים חז"ל כי מעולם לא שמרנו בהצלחה על התורה שבכתב,2 מן הצד השני הם סבורים כי לא עברנו על זו שבעל-פה, שכן אם היינו מפרים גם את האחרונה, היה הקב"ה מחריב את העולם. אולם למה הכוונה באמירה כי מעולם לא שמרנו על התורה הכתובה? האם אין היהודים ה"דתיים-שומרי-המצוות-ובעלי-התשובה" כביכול, מתגאים בכך שהם ממלאים בקנאות את תרי"ג המצוות שמסר משה רבנו? ובכן, יתכן אפוא כי רובם המכריע בטוח כי הוא שומר את כל מצוות חומשי התורה, ברם עיון קצר ברשימת אותן מצוות – כפי שערך אותן הרמב"ם3 – מגלה כי למעשה, גם לצדיק הגמור ביותר יהיה בלתי אפשרי לקיים כיום את מצוות התורה כלשונן. מדוע? אם בוחנים את רשימת מצוות ה"לא-תעשה" וה"עשה" שערך הרמב"ם, מתגלה מציאות די עגומה: מתוך 613 המצוות שמנה הרמב"ם, לפחות 20% (!) כבר לא ניתנות לקיום בשום פנים ואופן. הכוונה כמובן לאותן מצוות הקשורות במשכן, בכהונה, בהקרבת עולות וזבחים, במלך ועוד. שימו לב: עיון ברשימת 248 מצוות ה"עשה", מגלה כי בלתי אפשרי לקיים לפחות כ- 106 מהן (קרי, 42%); כשבודקים את רשימת 365 מצוות ה"לא-תעשה" המצב יותר טוב: "רק" 21 מצוות אינן ניתנות לקיום (כ- 5.7%). ואני מעודד כל אחד ואחד לעבור על הרשימה ולהיווכח בעצמו כי על כל חמש מצוות הכתובות בתורת משה, יש אחת שאיננה אפשרית לקיום. אז מה הבעיה? הלא מצוות שעבר זמנן הוחלפו במצוות והלכות חדשות, יותר רלוונטיות. יש בעיה! ראשית, כבר בתורה נמצאת הזהרה חד-משמעית, ולפיה: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם".4 שנית, הרמב"ם בעצמו מזהיר במצווה מספר שי"ד ברשימת ה"לא-תעשה": "שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר "ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א)".5 הרמב"ם אף חוזר על כך באופן דומה בתשיעי מתוך י"ג עיקרי האמונה שלו ואומר כי הוא "מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מחלפת ולא תהי תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". אך עדיין יש כאלה שְיַקשו ויאמרו כי הואיל והקב"ה יודע שבלתי אפשרי למלא אחר את כל המצוות כולן, על כל אחד ואחד מוטלת החובה לשמור בהדיקות את אותן מצוות שעדיין ניתן לקיים. אלא שגם גישה זו נתקלת בבעיה: במסכת "דרך ארץ זוטא" נאמר בפשטות ש"כל המבטל דבר אחד מן התורה – חייב כרת".6 חיזוק לכך נמצא בספר תומר דבורה לרבי קורדואירו, בו נאמר כי "אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת, דומה לפניו כאילו שרף את התורה".7 ועל אף כל ההזהרות, אנו זוכרים היטב כי בדומה להיום, גם בתקופת המקרא עם-ישראל מעולם לא שמר בהצלחה על דברי הברית שמסר לו משה בשם ה`. אדרבא, התנ"ך מספר לנו כי בני ישראל לא פסקו מלעשות הרע בעיני ה`.8 ובדיוק בשל כך, ניבא ירמיהו על ברית חדשה, ברית שתחליף את זו שעם ישראל לא חדל מלהפר חדשים לבקרים.9 כפי שראינו, חלק ניכר מתרי"ג המצוות מתרכז בהקרבת קורבנות ובחוקים אחרים הקשורים לעבודת הכוהנים. לכן, עד שנחרב הבית, בשנת 70 לספירה, עוד היה ניתן להמשיך בעבודת הקורבנות ובהעמדת הפנים שהקב"ה קונה את זה.10 ברם בשעה שנחרב הבית ועבודת הכוהנים חדלה מלהתקיים, היה ברור כי יש למצוא שיטה אלטרנטיבית לכפרה על החטאים (שמִן הסתם לא נעלמו להם). מאותה נקודת זמן ניתן לומר כי חדלה להתקיים יהדות מסוג אחד והחלה להתפתח יהדות מסוג אחר. או אז, החלו לצאת הרבנים עם רעיון מסעיר על ברית חדשה מאת הקב"ה, הלא היא ברית התורה שבעל-פה – ברית ההלכה.11 רצתה ההיסטוריה, ובדיוק באותה תקופה החלו מסתובבים ביהודה ובישראל תלמידיו של רב צעיר מנצרת (ישוע הנצרי), וללמד גם הם על התגשמותה של ברית חדשה אחרת, אותה ברית עליה ניבא ירמיהו הנביא.12 ### התלמוד – תורה חדשה במקום תורת משה חז"ל האמינו כי בעת עלייתו של משה רבנו להר סיני, נתן לו הקב"ה שתי תורות: אחת שבכתב ואחת שבעל-פה.1 התורה שבכתב הועלתה על הכתב (החומש) בעוד שע"פ המסורת, הועברה התורה שבעל-פה מדור לדור2 תחת איסור גורף שלא לכתבה. מסביר הרב יניב חניא: בתחילה נעיין במקור המובא במסכת גיטין דף ס עמוד ב`: "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב". מקור זה מלמד אותנו נקודה חשובה ומעניינת, חז"ל לומדים כאן מפסוקים שיש איסור לכתוב את דברי התורה שבע"פ ויש איסור ללמוד תורה שבכתב בעל פה. דברים אילו בהחלט מתמיהים ואפילו קשים להבנה לבן דורנו. כבר דורות רבים וארוכים שאנו רגילים שכל התורה שלנו כתובה, אנו מתייחסים בכבוד רב לספרים אלו ומקדישים את רוב זמן לימוד התורה שלנו לעיון בהם!! האם כל ספרים אלו מקורם בחטא ח"ו? מדוע אם כן אנחנו כל כך מקפידים לכתוב ספרים רבים, לעיין בהם וללמוד מתוכם? מדוע אין עוצרים את הדפסת התורה שבעל פה? על שאלה זו עונים חז"ל במסכת גיטין, בעמוד הקודם לזה שממנו ציטטנו במקור הקודם, שם מביאים חז"ל פסוק מתהילים קי"ט: "עת לעשות לה` הפרו תורתך", פסוק זה מלמדנו יסוד חשוב בעבודת ה`. לעיתים דווקא הרצון לשמור על תורת ה`, להגדיל את שמו בעולם, יכול להוביל למצב של "הפרו תורתך". ישנו ערך חשוב מאוד, הנלמד מפסוקים, שלפיו אסור לכתוב את דברי התורה שבעל פה (בסיבה לאיסור זה נעסוק מיד), אולם בשל אורך הגלות, רדיפות קשות של היהדות וירידת כוח הזיכרון נוצר צורך דחוף לכתוב את הדברים- אחרת הם היו נשכחים לגמרי!!! כאן באים חז"ל ומפעילים את הכלל אותו ציטטנו מתהילים, "עת לעשות לה`", כדי לשמור על התורה וערכיה, "הפרו תורתך", יש להפר את הכלל של אי כתיבת הדברים.3 המושג "תורה שבעל פה" מהווה אפוא את אחד החידושים המסעירים והמהותיים ביותר שהציגו חז"ל על במת ההיסטוריה היהודית. למעשה, התורה שבעל-פה איננה מתפקדת אלא כ"ברית חדשה" – כזו הבאה להחליף דת מקראית שהפכה ללא רלוונטית עקב נסיבות היסטוריות. מדוע אם-כן, בחרנו לכנות את התורה שבעל פה דווקא בביטוי "ברית חדשה"? ובכן, זאת עשינו הואיל ורעיון התושב"ע לא רק שאינו נמצא בשום מקום בתנ"ך, הוא אף הופיע לראשונה רק בתלמוד, מִפיהם של התנאים.4 חז"ל הגיעו למסקנה שכעת, כאשר נחרב בית המקדש, חייבת להימצא דרך אלטרנטיבית לכפרה על חטא, ואמנם "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: `כי חסד חפצתי ולא זבח`".5 ו"מה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן? היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלוש פעמים בכל יום – ותפִלתו מתקבלת ברצון".6 בנוסף לגמילות חסדים (שכאמור, כללה גם את נתינת הצדקה וקיום התפילות) הכילה הברית החדשה של הרבנים דרכים נוספות לכפרה על עוונות: "בזמן שאין בית המקדש קיים, תלמידי חכמים הם כפרה להם לישראל"7; או: "כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם"8; וגם: "מי שדעתו שְפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות כולם"9; ועוד: "בזמן שאין בית המקדש קיים, מה תהא עליהם \[על ישראל\]? אמר לו: כבר תיקנתי להם סדר קורבנות \[הפטרות\], בזמן שקוראין בהן לפַני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם"10; ואפילו: "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר (ירמיהו לג): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה… "ואם משמחו מה שכרו?… "רבי אבהו אמר: כאילו הקריב \[קורבן\] תודה".11 אם הברית הראשונה התבססה על דם הקורבנות,12 הרי שהברית החדשה של חז"ל התבססה כפי שראינו, על גמילות חסדים, תלמוד תורה, קריאת ההפטרות ועוד. אך היו כמה רבנים שהמשיכו והעלו את השאלה המטרידה: "תורה מה תהא עליה?"13 או במילים אחרות, מה יהיה גורלה של התורה שבכתב? והתשובה לא איחרה לבוא: "מה תהא עליה? הרי \[היא\] כרוכה ומונחת בקרן זווית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד".14 מכאן הלך והחמיר יחסם של הרבנים לתורת משה, עד כי התלמוד הירושלמי מתעד את הִתלבטותו הקשה של רבי חגי: "נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים שבכתב, ואין אנו יודעין איזה מהן חביב".15 ברם לפי הכתוב בשמות לד, 27: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל", מגיע הרב למסקנה מהירה כי "אותן שבפה חביבין", קרי: "חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה, מן הדברים הנדרשים מן הכתב"!16 כעת, היה זה רק עניין של זמן עד שהגיעו חז"ל לתובנה מרחיקת הלכת, לפיה: "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה"!17 כאן למעשה, מוצגת הברית החדשה של חז"ל בכל הדרה, כאשר באופן יוצא דופן היא באה על חשבון תוקפה של הברית שניתנה בכתב. אין תימה אפוא, כי ההדף שהותיר אחריו יחס זה, לא איחר לבוא ועִמו באו קביעות כמו זו: "העוסקין במקרא – מידה ואינה מידה; במשנה – מידה ונוטלין עליה שכר; בגמרא \[תלמוד\] – אין לך מידה גדולה מזו."18 אמירות מסוג כזה לא רק שהסתכנו בסירוסו של המקרא,19 הן אף גבלו בהפיכתו לבלתי-רלוונטי, הלכה למעשה.20 ברם חז"ל לא הסתפקו בזאת, ועל-מנת להצדיק את קיומה של בריתם החדשה הם ביקשו לייחס לתורה שבעל-פה תוקף היסטורי שהחל כבר מבראשית. על-כן, אם חשבנו בטעות כי לימוד הגמרא בישיבות החל מתגבש רק בתקופת סוף בית שני, באו הרבנים ולימדו כי הן אברהם אבינו21 והן בנו יצחק,22 ידעו וקיימו את כל התורה כולה, גם זו שבכתב וגם זו שבעל-פה! אולם גם בכך לא הסתפקו חכמינו ותאמינו או לא, הם קבעו כי אפילו ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו אינו טומן ידו בצלחת, ובכל יום הוא "יושב ועוסק בתורה"23 "בבית המדרש שלו",24 ממש כמו תלמיד ישיבה "שתורתו אומנותו".25 בהתאם לכך, הבטיחו חז"ל כי "כל תלמיד חכם שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה, הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו".26 --- \[1\] ספר "מנחת אליהו" לרבי אליהו הכהן (פרק ב, עמ` 30-31). \[2\] ובכך הם צודקים, שהרי לא לחינם הִתוודה דניאל ואמר כי "כל ישראל עברו את תורתך" (דניאל, ט: 11). \[3\] בהקדמה לספרו "משנה תורה". \[4\] ספר דברים, כז: 26. אנא שימו דגש על המילה "הזאת". \[5\] ובספר דברים, ד: 2. חשוב לזכור כי כשם שאסור לגרוע, אסור גם להוסיף (ככתוב שם). \[6\] בפרק ח, פיסקה חמישית. ובמקום אחר נאמר "שכל העובר על מה שכתוב בתורה, עוקר את עצמו מן העולם הזה ומן העולם הבא" (מדרש "תנא דבי אליהו", פרק טו, עמ` קנ"ט). \[7\] פרק ראשון, עמ` לט. ניראה כי דברים אלה נכתבו בהשראת המאמר התלמודי, לפיו: "כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה, מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה" (בבלי, חגיגה ה, ב). באיגרת יעקב אנו קוראים כי "איש אשר יקיים את כל התורה ונכשל באחת ממצוותיה, נידון על כולן" (פרק ב, פס` 10). \[8\] ספר שופטים רווי בדוגמאות לכך (למשל בפרקים: ב, ג, ד, ו, י, יג; ובסוף פרק כא, שם כתוב כי "איש הישר בעיניו יעשה"). \[9\] ככתוב בנחמיה (א: 7): "ולא שמרנו את המִצות ואת החקִים ואת המשפטים אשר צִוית את משה עבדך". רוצים דוגמא פיקנטית לכך? במצווה מספר מ"ו ברשימת מצוות ה"לא-תעשה", מזהיר הרמב"ם כל יהודי "שלא לשכון בארץ מצרים לעולם". ברם למרבה האירוניה, ידוע כי את שנותיו הטובות ביותר בילה הרמב"ם דווקא בארץ מצרים… אולי על כך נאמר: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת, ז: 20). \[10\] למרות שמאות שנים קודם לכן, כבר גילה ה` בפי ישעיהו מה דעתו על דת מזויפת של טקסים מהולים בחטאים (ישעיהו, א: 11-14, 22); מעניין כי חז"ל ידעו לספר שארבעים שנה קודם חורבן הבית, הפסיק הקב"ה לקבל את הקורבנות שהוצעו לו בבית המקדש (בבלי, מסכתות: ראש השנה לא, ב; יומא לט, ב). \[11\] לפי "קיצור שולחן ערוך השלם" לרבי גאנצפריד, המושג `תורה שבעל-פה` אוגד בתוכו את ה"משנה, גמרא, הלכות, אגדות" (עמ` 3, בהקדמה); ואפילו את "מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו" (ירושלמי, פיאה יג, א, פרק ב, הלכה ד). \[12\] ירמיהו פרק ל"א, פס` 30-33. באיגרת אל העברים מצטט שאול השליח את הנבואה הזו כמעט במלואה (פרק ח, פס` 8-12; ופרק י, פס` 16-17). \[1\] "משנה תורה" לרמב"ם, הקדמה, א-ד. \[2\] מסכת אבות א, א. \[3\] מכון לב הגולן, אבנ"י אית"ן, שיעור מספר 7, נושא: אמונה. \[4\] בתלמוד הבבלי מסופר על נכרי שרצה להתגייר ושאל את שמאי כמה תורות יש לכם (היהודים), והלה "אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה" (שבת לא, א). \[5\] אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה. \[6\] שם. גם בתלמוד נאמר כי "כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו, מוחלין לו על כל עונותיו" (בבלי, ברכות ה, א-ב); וגם: "גדולה תפילה יותר מן הקורבנות" (שם, ברכות לב, ב). \[7\] מדרש "אליהו זוטא", פרק ב. \[8\] בבלי, מנחות קי, א; או כפי שאמר הקב"ה לדוד המלך: " טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח" (בבלי, שבת ל, א), שהרי "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין" (בבלי, מגילה ג, ב). \[9\] בבלי, סנהדרין מג, ב; וסוטה ה, ב. או: "כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן" (בבלי, סוכה מה, א); ובנוסף: "יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם" (בבלי, ברכות ה, א). \[10\] בבלי, תענית כז, ב; חז"ל אף קבעו כי בכוחה של הגלות לכפר על חטאים, שהלא: "גלות מכפרת עון… "גלות מכפרת על הכל" (בבלי, סנהדרין לז, ב); בספר "קדושת העיניים" נאמר כי "אם עוצם עיניו מראות ברע, אזי נתכפרו לו כל עונותיו" (פרק ה, עמ` תלה); ובספר "מנחת אליהו" מבטיחים לנו חכמינו כי "כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה" (מפתחות, תלמוד, עמ` 39). \[11\] בבלי, ברכות ו, ב. כל זאת למרות שחז"ל הודו בעצמם כי "אין כפרה אלא בדם, שנאמר (ויקרא יז): כי הדם הוא בנפש יכפר" (שם, יומא ה, א; מנחות צג, ב; זבחים ו, א). מכאן ניתן ללמוד כי חז"ל בעצמם לא חדלו מלהכיר בצורך של הקרבת הקורבנות. \[12\] בהתאם לכתוב בספר שמות כד, 8: "ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה` עמכם". \[13\] בבלי, ברכות לה, ב; נזיר נ, א; קידושין נב, ב. \[14\] בבלי, קידושין סו, א. \[15\] ירושלמי, פיאה יג, פרק ב, הלכה ד. \[16\] שם. \[17\] בבלי, גיטין ס, ב (גם זאת על סמך פסוק 27 בשמות פרק לד). \[18\] בבלי, בבא מציעא לג, א. (במילים אחרות: בניגוד למשנה ולגמרא, לימוד המקרא אינו טומן בחובו כל ערך). \[19\] בהתאם לפתגם התלמודי: "סרס המקרא ודרשהו" (בבלי, בבא בתרא קיט, ב). \[20\] כנראה שהרבנים לא התלוצצו כאשר ניבאו כי "עתידה תורה שתשתכח מישראל…" (בבלי, שבת קלח, ב). \[21\] בבלי, יומא כח, ב. \[22\] מדרש "תנא דבי אליהו", פרק ו, עמ` סה; למעשה, במדרש ויקרא רבא נאמר כי גם יעקב, יהודה ויוסף קיימו "מה שכתוב בתורה" (פרשה ב, סימן י); כמו כן, סיפרו חז"ל, כי למשה רבנו היה בית מדרש משלו (ירושלמי, עירובין לב, ב, פרק ה, הלכה א); ודוד המלך, כשלמד בישיבה, "לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע… ו"כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ" (בבלי, מועד קטן טז, ב). דרך אגב, חכמינו האמינו כי גם "אדם הראשון ידע התורה, והניחה בקבלה לשֵת בנו, ואחר כך באה לידי חנוך, עד שבאה לשֵם והיה מתעסק בה" (ספר "עבודת הקודש" לרבי מאיר בן גבאי, חלק ג, פרק כא). \[23\] בבלי, עבודה זרה ג, ב; וכן במדרש "אליהו זוטא", פרק כ. \[24\] מדרש תנא דבי אליהו, פרק ג, עמ` כה. \[25\] מדרש "פלא יועץ", סימן הלכה, עמ` קפד. \[26\] שם, פרק יח, עמ` קפג; או: "כל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים, זכה לישב בצילו של הקב"ה" (ירושלמי, תענית כא, א). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, תכלית --- ### [האם גוף האדם מעיד על תהליך אבולוציוני או על תכנון תבוני?](https://igod.co.il/science-faith/האם-גוף-האדם-מעיד-על-תהליך-אבולוציוני-א/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** פאזאלה רנה **Content:** > אתאיסטים רבים מאשימים את המאמינים ב"אלוהי הפערים" כשזה מגיע לתכנון תבוני. הם נוהגים להצביע על איברים שונים בגוף האדם (כמו התוספתן, שיני הבינה ודי.אנ.אי זבל) כ"ראיה" (לכאורה) לתהליך אבולוציוני אשר סותר תכנון תבוני. אולם ניתן דווקא לפרש את ההאשמה הזו בתור "אבולוציית הפערים"- מאחר שאנו לא מבינים את התכלית או את הפעילות של איבר מסוים, הם מסיקים את נכונותה של האבולוציה. אך דווקא מחשבה כזאת מונעת מהמדע להתקדם. יש ספקנים שאף מרחיקים לכת וטוענים כי ההוכחה לכך שאלוהים לא קיים, היא פגמים בגוף האדם המעידים על "מכונה הנדסית פגומה". לטענתם, אם 'בורא כל יכול' באמת ברא אותנו, הוא היה יוצר אותנו בצורה טובה הרבה יותר.יש לציין כי מעצם העובדה כי אלוהים הוא כל יכול ובורא מושלם, לא ניתן להסיק בהכרח כי הוא יברא בריאה מושלמת. למעשה, הרעיון של בריאה מושלמת הוא אינו רעיון קוהרנטי. משום שתמיד ניתן להעלות על הדעת בריאה משופרת ועילאית יותר. לכן, בורא טוב יברא בריאה שמתפקדת באופן אופטימלי, לא מושלם. ברצוננו להמשיך ולסקור מספר איברים אשר מצביעים לכאורה על התפתחות אבולוציונית ולהוכיח כי דווקא מדובר בבריאה תכליתית ותבונית. האם זה שהאנושות עדיין לא השכילה להבין תפקידו של איבר מסויים, אומר כי אכן אין להם חשיבות או פעילות? המאמר הבא יערער על התפיסה האבולוציונית המסורתית. ### אשליה אופטית חושפת מציאות של עיצוב תבוני מחקר חדש אודות האישון מראה, רוב המנגנונים שלכאורה נראים כאילו לא נבראו על ידי אלוהים, משקפים דווקא תבונה. אחרי בדיקה מעמיקה, מנגנונים אלו מתגלים כעיצובים אלגנטיים ואופטימליים אשר משקפים תכנון רציונלי של יוצר תבוני. חוקרים מאוניברסיטת אוסלו רצו להבין את מסלולי העצבים שמעורבים ברפלקס האישון (מצב שבו האישון מגיב לאור על ידי כיווצו לאור). הם ראו שכאשר הם חשפו אישון אנושי לאשליה אופטית של אור בהיר, האישון התכווץ. תוצאה זו הייתה מפתיעה, משום שהאשליות האופטיות היוו למעשה לגירויים שמושכים את העין. לכן, החוקרים ציפו מהם דווקא לגרום להתרחבות האישון, ותגובה זו נחשבה לתגובה הכי "טובה" או הכי "מתאימה". תגלית זו, משומשת לעיתים קרובות כדוגמא לעיצוב לקוי. הם טוענים כי מערכות ומנגנונים כאלו מתאימים יותר להשקפה אבולוציונית. הם טוענים שזה בלתי אפשרי כי אלוהים יברא מנגנונים ירודים כאלו. לעומת זאת, בדיקה מעמיקה מציעה כי תגובה לא צפויה כזו של האישון היא דבר טוב. הרשתית נפגעת באופן קבוע. לכן, עדיף שהאישונים יתכווצו באופן בלתי הולם כאשר הם נחשפים לאשליות של בהירות, מאשר להסתכן בפגיעה ברשתית. בנוסף, כפי שגילו החוקרים, האישונים מתרחבים במהירות לאחר ההתכווצות הראשונית שמתרחשת כתוצאה מתגובתם לאשליות אופטיות, וכך זה מפצה על תגובת רפלקס האישון כאשר הוא מגיב בצורה לא נכונה. כפי שמתברר לעיתים קרובות, שיקול דעת זהיר וביקורתי מראה כי אותם עיצובים אשר נחשבים לירודים ולקויים, הם למעשה מערכות אלגנטיות ואופטימליות, הפועלות ביעילות מירבית, מסקנה התומכת בקיומו של מתכנן תבוני. האם מנגנון האבולוציה יכול להסביר את מוצא העיניים? ספק גדול. העיניים של פרוקי הרגליים-עיניים מורכבות, מופיעות בפתאומיות ובשלמות במהלך המפץ הקמבריוני. תבנית זו המאפיינת את תיעוד המאובנים מעלה בעיות קשות שאותן תאוריית האבולוציה אינה מצליחה להסביר. מדוע איברים מורכבים ומערכות ביולוגיות מורכבות מופיעים באופן פתאומי, משום מקום, וללא כל תהליך הדרגתי אבולוציוני. תבנית זו המאפיינת את הממצאים, תומכת בחשיבה כי יוצר תבוני ברא את היצורים החיים. ### רשתית הפוכה- מחקרים חדשים שוברים מיתוסים אבולוציוניים הרשתית היא שכבה דקה של תאים עצביים שמגיבים לאור, המצפים את הדופן האחורי הפנימי של העין. היא מורכבת מתאים קולטי אור-פוטורצפטורים, היוצרים אות חשמלי כאשר אור פוגע בהם. במבט ראשון נראה כי העיצוב של הרשתית מוטל בספק. האזור הרגיש לאור של הרצפטורים מכוון הרחק ממקור האור. יתר על כן, תעלות תא העצב לעצב הראייה ממוקמות בין מקור האור לאזור הרגיש של הפוטורצפטורים. מכאן, הפכה הרשתית של החולייתנים לדוגמא של עיצוב לקוי. ביולוגים אבולוציוניים כמו דוקינס מחשיבים עיצובים לקויים במערכות ביולוגיות כראיות לכך שהחיים נבעו מתהליכים לא מכוונים ולא מפעולה של בורא. #### שבירת המיתוס אולם מחקר מעמיק אודות המבנה והתפקוד של עין החולייתן, הפריך את המיתוס של "העיצוב הלקוי". צוות פיזיקאים ישראלים הציגו מחקרים על התכונות האופטיות של תאי גליה רדיאליים1, התוצאות שלהם אישרו מחקר שבוצע קודם, על ידי מדענים גרמניים2. ב2007, צוות חוקרים גרמניים הציגו כי תאי גליה רדיאליים המחוברים עם הרשתית, פועלים כסיבים אופטיים3. כלומר, תאי הגליה הרדיאליים (תאים בצורת כוכב המסייעים לשמור על המבנה של רקמות העצבים והובלת עצבים לנוירונים) מייצרים סיבים המכוונים לכיוון התפשטות האור דרך הרשתית. זה מאפשר להם להעביר ביעילות אור מפני שטח הרשתית אל עבר הפוטורצפטורים. המחקר של צוות הפיזיקאים הישראלי תומך במסקנה שהסיבים האופטיים הללו מפצים על "העיצוב הרע" לכאורה של הרשתית. לאור התובנות החדשות הללו קל לראות שהרשתית ההפוכה היא מערכת שמעוצבת היטב. ### האם התוספתן הוא עדות אבולוציונית או דווקא עדות לבריאה? האם התוספתן הוא שריד אבולוציוני חסר חשיבות או האם הוא תוצאה של תכנון תבוני? מחקרים אחרונים מצביעים על תפקוד וחשיבות לאותו האיבר ששנים רבות נחשב לשריד אבולוציוני. מחקרים מדעיים חדשים, מביאים הסבר חלופי לטענה המסורתית של חסידי האבולוציה. מאז זמנו של דרווין, ביולוגים ראו בתוספתן האנושי איבר מיותר. למעשה, דרווין וביולוגים אבולוציוניים מאז זמנו, טענו שמערכות ביולוגיות כמו התוספתן הן ראיות חזקות לטובת תאוריית האבולוציה. התוספתן נחשב כשריד שהיה לו תפקיד בעבר אצל אבותינו האבולוציוניים, כזה שלא נחוץ יותר. כ-7 אחוזים מהאוכלוסייה בארצות מפותחות סובלים מדלקת בתוספתן, וניתן להסיר אותו ללא כל השלכה. למעשה, כריתת התוספתן עוזרת למניעת מחלת הקוליטיס כיבית. העובדות הללו תומכות לכאורה בהשקפה לפיה התוספתן הוא שריד אבולוציוני חסר כל תועלת. צוות של חוקרים מאוניברסיטת דיוק קראו תיגר על הרעיון במחקר חדש. הם הציעו שהתוספתן יכול לתפקד כתא אחסון לחיידקים היוצרים ביופילם מועיל בחלקו העליון של המעי הגס. החיידקים המאוחסנים ישמשו כמאגר המחדש ביופילם שנאבד כתוצאה ממחלות ומשלשולים. מעניין לציין כי מחקר באנטומיה השוואתית (ענף העוסק בהשוואה ביו אנטומיה של גוף האדם לבין אנטומיה של בעלי חיים, וכן בין האנטומיות של בעלי החיים השונים) שפורסם ב-1980 ונערך מנקודת מבט אבולוציונית, הציג שתפוצת התוספתנים בקרב פרימטים ויונקים אחרים אינו תואם את הציפייה שלנו אם אכן היה מדובר בשריד או מבנה מנוון.4 במקום זאת, המראה של התוספתן מצביע על כך שהוא ממלא תפקיד חשוב. לסיכום, חוקרים מהמרכז רפואי של אוניברסיטת דיוק גילו את יתרונו של התוספתן: הוא משמש כמחסן לחיידקים מועילים. מדענים אלה מציינים כי המעי הגס האנושי מצופה בביופילם שמורכב מחיידקים מועילים. חיידקים אלו עשויים לסייע לעיכול והשתתפות בפעילויות ביולוגיות אחרות. מחקר נוסף בתחום מגיע מפרופסור לורן ג'. מרטין מאוניברסיטת אוקלהומה המתמחה בפיזיולוגיה, שהציגה מחקר חדש הטוען כי לתוספתן תפקיד חיוני בקרב עוברים בעודם ברחם אמם, כאשר אנדוקרינים- הפרשות הורמונאליות, מופיעים בתוספתן בסביבות השבוע ה11 להתפתחות העובר ותפקידם לתמוך במנגנונים ההומיאוסטטים.5 ### האם בדנ"א יש קטעים חסרי פעילות המעידים על מוצא אבולוציוני משותף? נושא זה שומש כקלף הניצחון של תאוריית האבולוציה במשך שנים. ביולוגים אבולוציוניים נהגו להצביע על מקומות מסוימים בדנ”א והחשיבו אותם למקומות חסרי כל פעילות, ולכן עדות לכך שהמידע הגנטי הוא לא תוצאה של אינטליגנציה. אך האם זהו המצב? האם יש דבר כזה דנ”א זבל? או שבכל זאת יש לו תפקיד מסוים בגוף האדם? ביולוגים אבולוציוניים מחשיבים את הפסאודוגנים למתים. דהיינו, מדובר בשאריות של גנים חסרי תועלת אשר פעם שיחקו תפקיד, אך כיום, אין להם כל שימוש. על פי השקפה זו, מוטציות השמידו את היכולת של התא לקרוא ולעבד את המידע הכלול בגנים אלה. הפסאודוגן הוא מקטע DNA אשר מהווה שכפול של גן אחר, אך אינו פעיל ואינו מתורגם לחלבון. ביולוגים אבולוציוניים באופן מסורתי ראו בגנים אלו כדנ”א ”זבל” וכראיה חזקה למוצא משותף. מקטעים זהים של דנ”א זבל לעיתים קרובות נמצאים במגוון רחב של אורגניזמים קשורים ואף במקומות זהים בגנומים שלהם. עבור אבולוציונים, תופעה זו מצביעה בברור על כך שאורגניזמים אלו חולקים אב קדמון משותף (אחרת למה שמתכנן תבוני יצור דנ"א חסר פעילות באותם המקומות בגנומים של האורגניזמים?). הם מאמינים שמקטעי הדנ”א הללו צמחו לפני שהאורגניזמים התפצלו מהאב הקדמון שהם חולקים. באופן כללי ביולוגים מולקולריים מזהים את הפסאודוגנים בגנום של אורגניזמים שונים על ידי שימוש בשני קריטריונים עיקריים: 1. דמיון ברצף של גן ידוע. 2. ראיות לכך שהפסאודוגן אינו פעיל. לאחרונה נכתב מאמר על ידי דיו ג'נג ומרק גרשטיין, שני ביולוגים מולקולריים מאוניברסיטת ייל, אשר מטיל ספק בקריטריונים המשמשים לזיהוי הפסאודוגן.6 למעשה, תגליות אחרונות שהניעו מאמר זה מעלות שאלות לגבי חוסר תפקודם של הגנים הללו. ג’נג וגרשטיין ציינו כי לרצפי הדנ”א שנקראים "דנ”א זבל" יש תפקיד קריטי בבקרת הגנים (מערכות ביוכימיות שונות המצויות בכל האורגניזמים, ומפקחות על התבטאות הגנים, לפי צורך התא והאורגניזם כולו). מערכות בקרת הגנים קובעות איזה גן יבטא התא, איזה גן יפסיק להתבטא, ומהו התזמון המדויק בו על התא לבטא את הגן. תהליך בקרת הגנים אף מווסת את קצב ייצור התוצרים המבטאים את הגנים, וזאת על פי הצורך. מערכות בקרה אלו חיוניות עבור הקיום הבסיסי של כל תא, פרוקריוטי ואיקריוטי כאחד, ושל האורגניזם כולו. הם גם מדגישים במאמר מחקר שמצביע על כך שמעל 50% מהפסאודוגנים בכמה גנומים משחקים תפקיד בשעתוק (שעתוק או טרנסקריפציה בביולוגיה הוא התהליך הביוכימי שעושה שימוש במידע ברצפי הדנ”א). החוקרים הללו מסיקים כי חוסר פעילות הוא אינו קריטריון לגיטימי לסיווג רצף דנ”א כפסאודוגן! הפסאודוגנים הם פעילים, וכמו שג’נג וגרשטיין מציינים, קבוצה זו של דנ”א זבל מבצעת מגוון רחב של פעילויות ביוכימיות. לכן, יכול להיות שזה מוקדם מדי להכריז על הפסאודוגנים כתוצרים לקויים של תהליכים אבולוציוניים. אם הפסאודוגנים הם פעילים, אז הם תומכים בהשקפת הבריאה. בנוסף לכך, המיקום הזהה של רצפים אלו בגנומים של האדם והשימפנזה, יכול להתפרש כתכנון משותף ולא כאב קדמון משותף. ### שיני הבינה משקפות את החוכמה של הבורא אתאיסטים לעיתים קרובות מצביעים על שיני הבינה האנושיות כדוגמא לחלק חסר תועלת בגוף האדם. אך מחקר חדש קורא תיגר על השקפה האבולוציונית הזו. ספקנים נוטים להצביע על שיני הבינה האנושיות כדוגמא לחלק חסר תועלת בגוף האדם. הם טוענים שגוף האדם מכיל "עיצובים לקויים' (כמו תוספתן, שקדים, עצם הזנב וכו') ולכן לפיהם מדובר בראיות לאבולוציה. הם רואים בתכונות אלו כשרידים של מבנים ביולוגיים שבזמן מסוים היה להם שימוש, אבל איבדו את שימושם ככל שעברו הדורות, מאז האבות האבולוציוניים הקדומים. כאשר מדובר בשיני בינה, הרבה אנשים מאמינים כי הן אינן משרתות שום מטרה שימושית כיום. שיניים טוחנות אלו הושפעו בגלל גודלה הקטן יחסית של הלסת האנושית. כאשר השיניים צומחות, בדרך כלל בתחילת ההתבגרות, אין להן מקום. לעומת זאת הלסת הניאנדרטלית הייתה גדולה יותר, וכך יכלה להתמודד עם צמיחת שיני הבינה. ביולוגים אבולוציוניים מפרשים את המאפיין הזה כעדות לכך ששיני הבינה הן שארית ושריד מהזמן שבו בני האדם היו מינים הומינידים אחרים. אבל מחקר חדש קורא תיגר על פרשנות אבולוציונית זו7. מדען בריטי חקר את המידות ואת צורת הלסתות של 11 קבוצות אנשים שונות מרחבי כדור הארץ. מתוכם 6 היו חקלאים ו5 עסקו באורח חיים של ציידים-לקטים. המזון של שתי הקטגוריות הללו משתנה באופן משמעותי ועקבי. ציידים-לקטים אוכלים מזון גולמי, הדורש לעיסה אינטנסיבית. לעומת זאת, חקלאים אוכלים מזון הרבה יותר רך. מחקר מגלה כי צורת הלסת וגודלה משתנה בהתאם לאמצעי הקיום. לאנשים הצורכים מזונות רכים יותר, המאפיינים אורח חיים חקלאי, יש לסתות קצרות ורחבות יותר. לאלה שצורכים תזונה שמאפיינת ציידים-לקטים יש לסתות ארוכות וצרות יותר. לסתות ארוכות וצרות של ציידים-לקטים יכולות להכיל בקלות שיני בינה. לעומת זאת, שיני בינה לא מתאימות בקלות לאנשים עם לסתות קצרות ורחבות. תוצאה זו מצביעה על כך שביסודו של דבר, הלסת האנושית נועדה להכיל שיני בינה. במשך רוב ההיסטוריה האנושית בני האדם היו ציידים-לקטים באורח חייהם, ולכן הם לא סבלו משיני בינה כלואות ומחלות הקשורות לכך. רק כאשר בני אדם יישמו שיטות חקלאיות התחילו בעיות עם שיני בינה. ובכל זאת, לסתות קצרות יותר ורחבות יותר לא היוו בעיה בהכרח. לאורך ההיסטוריה ועד לאחרונה, ללא רפואה מפותחת, אנשים איבדו שיניים. אובדן שיניים זה סיפק מקום לשיני בינה, ולכן התחלפות השיניים לשיניים טוחנות הייתה יעילה בזמן שאובדן השיניים היה נפוץ. גילויים מסוג אלו מחלישים השערות אבולוציוניות שונות אודות שיני הבינה, ומחזקים את ההשערה כי שיני הבינה משקפות תכנון תבוני. ### דוגמאות נוספות #### קמט הלחמית הסהרוני (Plica semilunaris conjunctivae) לקמט יש פעילות ותפקיד חשוב בבריאות העין. זה מפריש את החומר הדביק שמתקשה והופך לקרום שאנו רואים כאשר אנו מתעוררים. חומר זה מקיף כל חלקיק שמוצא את דרכו אל תוך העין, ובכך מפחית את הסיכוי שלהם להתחכך בעין, מה שמקל על הדמעות ועל העפעפיים להסיר את החלקיקים מן העין. אם לא היה לנו את האיבר הזה, העיניים שלנו היו הרבה יותר פגיעות לפציעות אשר היו משפיעות על הראייה שלנו, וזה גם היה גם הופך אותנו לרגישים לזיהומים. #### שיער הגוף שיער הגוף חיוני לשמירת חום הגוף באמצעות כליאת שכבת אוויר מבודדת הקרובה לעור. הרחקת עצמים זרים וחיידקים מפתחי הגוף (ריסים, שערות תעלת האוזן, איברי המין, שפם, שערות האף ועוד). הגנה מפני קרינת השמש (שיער הראש באדם). להרחקת נוזלים והפרשות (גבות). #### עצם הזנב עצם הזנב תומך בעצמות סביב אגן הירכיים ומהווה נקודת מפגש של כמה שרירים קטנים. ללא עצם הזנב, לא תיתכן ישיבה נוחה או עמידה, ובנוסף לכך זה היה מקשה על נשים בזמן לידה. #### שריר זוקף שיער (Erector pili) שריר זה הוא שגורם לשיער להזדקר כאשר קר או מפחיד. השיער יכול ללכוד יותר אוויר כאשר הוא מזדקף וכך הוא מהווה שכבת בידוד כדי לשמור על חום הגוף. חסידי האבולוציה טוענים כי לבני האדם יש מעט שיער ולכן שריר זה הוא מיותר. אך התכווצות שרירים בפני עצמה עוזרת לשמור על חום הגוף, ויש להם תפקיד חשוב בשמירה על בלוטות השומן של העור שתישארנה סגורות. ####  פטמות זכרים לא ברור אם אכן הפטמות הן חסרות תפקיד. לעומת זאת הן מצוידות בכלי דם ועצבים במילים אחרות יש להן את כל מה שיש לאיבר מתפקד. התפקיד האפשרי עבורם הוא גירוי מיני. אפשרות נוספת היא כי קיומן של פטמות אצל הזכרים היא תוצאה של מסלול התפתחותי משותף אצל הזכר והנקבה מרגע ההתעברות עד לגיל שישה שבועות. #### בוהן חמישית הבוהן החמישית מספקת רוחב וגמישות לכף הרגל בזמן הליכה ברגליים יחפות. בעיות שונות עם הבוהן החמישית נגרמות במידה רבה בגלל נעילת נעליים אשר אינן מתאימות לכף הרגל. #### בלוטת התימוס מעוררת את המערכת החיסונית בגוף האדם באמצעות הפעלת תאי הלימפה. #### בלוטת התריס משמשת לוויסות הגדילה של תינוקות וילדים. http://prl.aps.org/abstract/PRL/v104/i15/e158102 .1 2\. (A. M. Labin and E. N. Ribak, “Retinal Glial Cells Enhance Human Vision Acuity,” Physical Review Letters 104 (2010). 3\. Kristian Franze et al., “Müller Cells are Living Optical Fibers in the Vertebrate Retina,” Proceedings of the National Academy of Sciences, USA 104 (May 15, 2007): 8287–92. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1233252/pdf/janat00231-0174.pdf  .4. 5\. [http://www.scientificamerican.com/article.cfm?id=what-is-the-function-of-t](https://www.scientificamerican.com/article/what-is-the-function-of-the-human-appendix-did-it-once-have-a-purpose-that-has-since-been-lost/) 6\. Deyou Zheng and Mark B. Gerstein, “The Ambiguous Boundary between Genes and Pseudogenes: The Dead Rise Up, or Do They?” Trends in Genetics 23 (2007): 219-24. 7\. Noreen von Cramon-Taubadel, “Global Human Mandibular Variation Reflects Difference in Agricultural and Hunter-Gatherer Subsistence Strategies,” Proceedings of the National Academy of Sciences, USA 108 (2011): 19546–51 ראה עוד: http://www.reasons.org/podcasts/science-news-flash/9-useless-body-parts ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/8922b465fe56e418c2e0fa54a8338fe1f7708b1056896104e51b71bf6049afe8?s=300&d=mm&r=g) פאזאלה רנה [See Full Bio](https://igod.co.il/author/fazala-rana/) **קטגוריות:** מדע ואמונה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הדרת נשים בקרב ההלכה הרבנית - אל מול יחסו המהפכני של ישוע לנשים](https://igod.co.il/true-judaism/הדרת-נשים-מה-היה-יחסו-של-ישוע-לנשים-בזמ/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > אישה יקרה – אם תופעת הדרת הנשים בישראל מעוררת בך חלחלה – את ממש לא לבד! בעוד בתנ"ך האישה כובדה והוערכה כבריאתו של אלוהים – במשך אלפיים השנים האחרונות, ההלכה הרבנית משפילה, משעבדת ומבזה את האישה בשם הדת. כפי שבוודאי את יודעת עמוק בתוך ליבך, אלוהים מרגיש בדיוק כמוך. הוא לא רוצה להדיר אותך, הוא לא רוצה שתתרחקי ממנו, להיפך, הוא רוצה שתהיי הכי קרובה אליו שאפשר! הוא כלכך רוצה שתהיה קרובה אליו עד כי הוא התגלה אליך בדמות אדם ונתן את חייו קורבן עבורך, כדי שאת תוכלי להתקרב אליו. אנשים שיורקים על ילדות קטנות ושמשפילים חיילות בצבא הגנה לישראל, אינם הפנים האמיתיות של אלוהים. גם לפני אלפיים שנה היה מי שחשב ככה ויצא נגד אותה כפייה דתית, רק שאז הוא היה בודד למדיי במערכה. ישוע המשיח נלחם נגד השוביניזם הדתי של דורו, ומסיבה זו (ואחרות), הרבנים דחו אותו ואת עובדת משיחיותו. תחילה רקע. כדי להבין עד כמה ישוע היה רפורמטור לדורו, יש להבין תחילה את הרקע התרבותי-דתי ששרר בתקופת הברית החדשה ובכלל בקרב הרבנים. אם חשבת שהיום היחס של החרדים כלפי הנשים הוא קשה, זה כנראה יעציב אותך לדעת שלא מדובר בטרנד חדש. להלן כמה דוגמאות המעידות על היחס של הרבנים כלפי נשים, מתוך התלמוד: - לאשה אין זכות לגופה והיא מחוייבת לקיים יחסי מין בכל עת שיחפוץ בעלה (רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות, פרק כא' הלכה ז' \\ שו"ת חתם סופר, חלק ז' סימן כה'). - בעל יכול להכות ולהצליף באשתו במידה וזו תמנע מלעשות את המלאכה שצווה עליה לעשות (רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות, פרק כא' הלכה י'). - הראב"ד (רבי אברהם בן-דוד, פרשן תלמוד) מנסה למתק את הגלולה המרה וטוען שמספיק להרעיב את האשה עד שזאת תכנע. - נשים הן גרגרניות, רכלניות, עצלניות וקנאיות (ברא' רבה, מ"ה) רבי לוי מוסיף: "אף גנביות ויוצאניות (פרוצות)". (פסחים דף ד עמוד ב'). - "נשים שחצניות הן" (ירושלמי שבת ו' א'). - אסור לגברים לפטפט עם נשים: "לא תרבה שיחה עם האישה, שכל שיחתה – דברי ניאופים" (מסכת דרך ארץ א'). - נשים הן טיפשות: "אמר רבי שמואל בר אוניא משמו של רב: אישה גולם היא" (סנהדרין כ"ב). - בשעת סכנת מוות יש להציל את הגבר לפני האישה. "וכן אם עומדים לסכנת נפשות, או ששניהם טובעים בנהר – האיש קודם" (שולחן ערוך יורה דעה רנ"ב סימן י"ג) - נשים פסולות לעדות בבית דין ביחד עם השוטים, החירשים, הסומים ועוד: עשרה מיני פסלנות הם; כל מי שנמצא בו אחד מהן, הרי הוא פסול לעדות. ואלו הן–הנשים, והעבדים, והקטנים, והשוטים, והחירשים, והסומים, והרשעים, והבזויין, והקרובין, והנוגעין בעדותן; הרי אלו עשרה. (הרמב"ם, משנה תורה, הלכות עדות פרק ט) - האשה היא חפץ מיני של הבעל והוא יכול לעשות בה כל העולה על רוחו בלבד שלא יוציא זרע לבטלה: "אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שרוצה לעשות בה, עושה – בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל איבר שירצה, ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה, ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה." (הרמב"ם משנה תורה, שולחן ערוך) - על פי הרמב"ם יש להתיר לאישה לצאת מחוץ לביתה עד פעמיים בחודש: "גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך: שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב "כל כבודה בת מלך, פנימה" (הלכות אישות פרק יג) - מי ששמרבה בשיחה עם נשים מביא על עצמו רעות וסופו גהנום: משנה ה יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר: יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם (מסכת אבות פרק א משנה ה) - אחת מהברכות הראשונות שהגבר היהודי אומר בקומו בתפילת השחר היא: "ברוך שלא עשני אישה". נשים אינן אומרות זאת, ואינן אומרות "ברוך שלא עשני גבר", ועליהן להסתפק בכניעה מוחלטת ולומר "ברוך שעשני כרצונו". **נשים ומיניות בקרב חז"ל** להלן מספר ציטוטים מתוך ספרות חז"ל, המחדדים את יחסם לנשים: 1. לאחר בריאת האיש והאישה נאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד…" (**בראשית** א' 31). גם לאור בראשית ב' 18-24 ברור כי האישה נחשבת לדבר טוב. ב**משלי** י"ח 22 כתוב: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'". ברם למרות קטעים אלו, אשר מעלים את קרנה של האישה ומתארים אותה כברכה, **חז"ל** חייבו כל גבר יהודי לומר פעם ביום: "ברוך אתה ה'… שלא עשני אישה" (**סידור התפילה**, ברכות הבוקר). מסביר **ר' אברהם סבע** (מקובל בתקופת גירוש ספרד): "שלא עשני אִשה, שהאשה סימן קללה" ("**צרור המור**", בראשית פרשת ויצא). למעשה, חז"ל עורכים השוואה ברורה ולא מחמיאה בין האישה לגוי ולעבד: בסידור התפילה הרבני מצווה כל גבר לומר על הבוקר: "ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם שלא עשני גוי… "ברוך אתה אדני שלא עשני עבד… "ברוך אתה אדני שלא עשני אישה" (ברכות הבוקר). 2. ב**בראשית** ד' 1-2 כתוב בצורה ברורה: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת־אָחִיו אֶת־הָבֶל…". כלומר: חוה ילדה את קין ואת הבל מאדם. שימו לב במה מאמינים **הדתיים**: "האישה הזאת \[חוה\], כל מה שנזרעה הרה ויולדת בבעילה; בא אליה רוכב נחש ועיברה את קין ואחר כך, בא אליה אדם ועברה את הבל" (**פרקי דרבי אליעזר** כ"א). דהיינו: **התורה** קובעת כי קין והבל נולדו מאדם וחוה; לפי **חז"ל**, הבל אמנם נולד מאדם וחוה, אך קין נולד מזיווגם של חוה והנחש! 3. ב**בראשית** ב' נאמר: "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה…" (פס' 19-20). **חז"ל** לא התביישו לקבוע בגסות גרוטסקית, כי מעשה זה "מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה" (**בבלי, יבמות** ס"ג ע"א). כלומר: אדם הזדווג עם כל חיה וחיה טרם ידע את חוה.[\[1\]](/#_ftn1) 4. ב**תלמוד הבבלי** (**ברכות** כ"ד ע"א) נקבע: "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף… שוק באשה ערוה… קול באשה ערוה… שער באשה ערוה". כלומר: על האישה לכסות את אצבעותיה, את שוקיה, את שערה; ואסור לה בשום אופן לשיר… 5.  ב**תלמוד** נקבע: "לא יהלך אדם אחורי אישה בדרך ואפילו אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין. וכל העובר אחורי אִשה בנהר אין לו חלק לעולם" (**בבלי**, **ברכות** ס"א ע"א).[\[2\]](/#_ftn2) 6. ב"**אבות דרבי נתן**" (פרק שני) נאמר: "לא ילך אדם אחר האישה בשוק".[\[3\]](/#_ftn3) לפי **חז"ל**, אסור אפוא לאדם ללכת אחרי אִשתו, קל וחומר אחורי אשת חברו. אולם קביעות אלה משונות משני טעמים: **א-** אין ב**תורת משה** כל רמז למצווה, תוראה או הלכה מסוג זה; **ב-** **המקרא** מספק דוגמאות לאנשים שהלכו אחרי נשותיהם ולא ספגו גנאי וביקורת בשל כך: **שופטים** י"ג 11: "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ…"; שופטים י"ט 1-3: "…וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר־אֶפְרַיִם וַיִּקַּח־לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל־בֵּית אָבִיהָ… וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ לְדַבֵּר עַל־לִבָּהּ לַהֲשִׁיבוֹ (לַהֲשִׁיבָהּ)…"; **שמ"ב** ג' 14-16: "וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל־אִישׁ־בֹּשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת־אִשְׁתִּי אֶת־מִיכַל… וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד־בַּחֻרִים…"; **מל"ב** ד' 29-30: "וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ… וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי־ה' וְחֵי־נַפְשְׁךָ אִם־אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ".[\[4\]](/#_ftn4) 7. **חז"ל** קבעו "אל תרבה שיחה עם האישה – באשתו אמרו; קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים: כל המרבה שיחה עם האישה גורם רעה לעצמו, ובטל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינום" (**משנה**, **מסכת אבות** א'). 8. לפי הקבלה, יחסי האישות בין האיש לאישה משקפים את זיווגם של הקב"ה והשכינה (זוהר ח"א נה ע"ב). יתרה מכך, צריך כל אדם לכוון את שעת תשמיש המיטה לשעת הזיווג האלוהי; שעת הכושר היא בחצות הלילה בכל ימות השבוע, שאז "משתעשע" הקב"ה עם השכינה בגן עדן. למעשה, תלמידי החכמים מכוונים את זיווגם לחצות הלילה בערב שבת, כי בדיוק אז מזדווג הקב"ה עם השכינה (זוהר ח"ג קעז ע"ב). 9. **ההלכה הרבנית** קבעה כי בהמה שנבעלה על-ידי אדם בשוגג חייבת במיתה כדי למנוע מהבריות לרכל ולומר: זו הבהמה שפלוני בעל. בהמה שבעלה ילדה מעל גיל שלוש – אם הילדה רצתה בכך, חייבת הבהמה במיתה (ב**תלמוד הבבלי**, סנהדרין נ"ד ע"א – נ"ה ע"ב). 10. מעניין כי בעוד פטרו **חז"ל** את הנשים ממצוות התלויות בזמן, לא היתה להם בעיה לחייב אותן במצוות כגון: הדלקת נרות, הפרשת חלה וטבילה במקווה – מצוות אשר מקורן אינו מקראי והן תלויות בזמן באופן מובהק (ד"ר עינת רמון, בתוך: יותם בנזימן (עורך), "משחקי זיכרון: תפיסות של זמן וזיכרון בתרבות היהודית", 2008: 142). **מצד שני**, קיימות מצוות עשה שלא הזמן גרמן ובכל זאת קבעו חז"ל כי הנשים פטורות מהן, כגון: תלמוד תורה, פרייה ורבייה ופדיון הבן (פרופ' תמר רוס, "ארמון התורה ממעל לה: על אורתודוקסיה ופמיניזם", 2007: 54, הערת שוליים מס' 47). 11. מדוע, לפי **הרבנים**, רק הגבר מורשה לבדוק כי אין חמץ בבית? כי האישה עצלנית מטבעה ואי אפשר לסמוך עליה שתדקדק בבדיקה (**בעלי התוספות**, פסחים דק ע"ב). 12. שתי נשים שיושבות בפרשת דרכים, אחת בצד זה ואחת בצד זה ופניהן מכוונות זו לזו – בידוע שעסוקות בכשפים. מה תקנתו? אם יש דרך אחרת, ילך בה. ואם אין דרך אחרת – אם יש אדם אחר עמו, יחזיקו זה בידו של זה ויעברו; ואם אין אדם אחר יאמר את המנטרה הבאה כך: "אגרת, אזלת, אוסיא, בלוסיא מתקטלין בחץ קבל" (פסחים קיא ע"א). 13. ב**בראשית** א' 28 מברך אלהים את אדם וחווה ומצווה על שניהם: "פְּרוּ וּרְבוּ". למרות הדברים הברורים, קובעת **המשנה**: "האיש מצווה על פרייה ורבייה, אבל לא האישה" (מסכת יבמות, ו').[\[5\]](/#_ftn5)14. 14. **חז"ל** התעלמו מהאיסור החמור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה (**דברים** ד' 2, י"ג 1) וגזרו על נשים מצוות אשר אינן מוזכרות בתנ"ך כמצוות לנשים בלבד: "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנידה, ובחלה, ובהדלקת הנר" (**משנה**, **שבת** פרק ב').[\[6\]](/#_ftn6) שימו לב, לא זו בלבד שהרבנים גזרו על הנשים שתי מצוות חדשות לגמרי (חלה והדלקת נרות), הם אף איימו בעונש אשר אין לו זכר ושריד בתורה. 15. חרף האיסור החמור להוסיף או לגרוע ממצוות מן **התורה**,[\[7\]](/#_ftn7) קבעה **ההלכה**: "נשים פסולות לעדות מן התורה, שנאמר: 'על פי שניים עדים' (**דברים** י"ז, 6) – לשון זכר, לא לשון נקבה".[\[8\]](/#_ftn8) 16. במגילת **אסתר** פרק ב' נאמר על מרדכי: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (פס' 7). **חז"ל** לא הסתפקו בתיאור הברור שבתנ"ך וקבעו: "פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר מניקה, והוא היה מניקה" (**ילקוט שמעוני**, אסתר פרק ב'). כלומר: מרדכי הניק את אסתר בעצמו. ואם לא די בכך, הרי שעל-פי **חז"ל**, מרדכי קיים יחסי מין עם אסתר כאשר היתה פורשת מאחשוורוש: "היתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי" (**בבלי**, **מגילה** י"ג ע"ב). 17. שמה של ערפה, כלתה של נעמי, מופיע ב**תנ"ך** פעמיים בלבד: "וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים… "וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ" (**רות** א' 4, 14). בהתבסס על תיאור קצר זה, הרשו לעצמם **חז"ל** לתת דרור לדמיונם הפרוע וקבעו בגסות בלתי נתפסת כי שמה של ערפה ניתן לה מפני שקיימה יחסי מין כאשר עורפה מול פני הגבר: "שהכל עורפין אותה מאחריה"; ומשום "שהכל דשין אותה" (**בבלי**, **סוטה** מ"ב ע"ב). **ר' יצחק** לא הסתפק בכך והוסיף מלוא חופנים של גסות רוח מִשלו: "כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה, נתערבו בה ערוות גוים של מאה בני אדם" (**מדרש רות רבה**, פרשה ב'). 18. בספר **במדבר** כ"ה כתוב: "וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל־אֶחָיו אֶת־הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת־שְׁנֵיהֶם… "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת־הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן־סָלוּא נְשִׂיא בֵית־אָב לַשִּׁמְעֹנִי" (פס' 6-8, 14). מהתיאור הזה הסיקו **הרבנים** כי "ארבע מאות ועשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום, והמתין לו פינחס מבחוץ כדי שיתשש כחו" (**ילקוט שמעוני**, במדבר כ"ה סימן תשע"ב). אם-כן, לפי **התורה**, ברגע שראה פנחס כי זמרי קירב את האישה המדינית אל אחיו, הוא לקח את הרומח בידו ודקר אותם; ע"פ גסות ליבם הבלתי נתפסת של **חז"ל**, הספיק זמרי לבעול את האישה 424 פעמים לפני שנדקר. 19. ב**דברים** י"ז נאמר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ… "וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ מְאֹד" (פס' 15, 17). למרות הציווי המפורש לא להרבות נשים, פרשו זאת הרבנים שלא ירבה מעל שמונה עשרה! **ר' יהודה** אף בחר להתחכם וקבע: "מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו" (**בבלי**, **סנהדרין** כ"א ע"א). במילים אחרות, **התורה** אוסרת על המלך להרבות נשים; **חז"ל** קובעים כי הכוונה היא להסתפק "רק" ב- 18 ור' יהודה מתיר להרבות אף מעבר לכך ובלבד שלא תהיינה מסירות את ליבו של המלך. 20. **הרמב"ם** פסק כי כל גבר עשיר דיו רשאי לשאת "כמה נשים, אפילו מאה, בין בבת אחת, בין בזו אחר זו; ואין אשתו יכולה לעכב עליו…".[\[9\]](/#_ftn9) **חז"ל** צמצמו זאת "רק" לארבע, על-מנת שיהיה לבעל פנאי לשמש כל אחת מהן לפחות פעם בחודש.[\[10\]](/#_ftn10) 21. **חכמי התלמוד** החליטו על דעת עצמם לפטור את הנשים ממצוות אשר הזמן גרמן, כגון: "סוכה ולולב שופר וציצית".[\[11\]](/#_ftn11) כאמור, **חז"ל** פטרו נשים ממצוות ישיבה בסוכה, ככתוב ב**משנה**: "נשים ועבדים וקטנים, פטורין מן הסוכה".[\[12\]](/#_ftn12) לפטור המוזר הזה אין שום סימוכין ב**תנ"ך** והוא אף סותר אותו באופן גס; ב**ויקרא** כ"ג נאמר במפורש כי המצווה נתונה לכל בני ישראל: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (פס' 34, 42).[\[13\]](/#_ftn13) גם תיאור מצוות חג הסוכות בספר **דברים** ט"ז 14 אינו פוטר את הנשים, שנאמר: "אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". דוגמא נוספת לכך שהמקרא כלל נשים במצוות הסוכה, באה מספר **נחמיה** ח', שם כתוב כי כל "הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה… הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים", ישבו בסוכות (פס' 2-3, 17). מדוע אם-כן פטרו הרבנים את הנשים ממצוות שהזמן גרמן? **הרב דוד אבודרהם**[\[14\]](/#_ftn14) הסביר: "לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. 22. **חז"ל** דרשו (**מדרש תנחומא**, פרשת נח): "מפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה? אמר להן: לאחד שעבר עבירה והוא מתבייש מבני אדם, לפיכך יוצאת וראשה מכוסה. ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה? אמר להם: על ידי שגרמו מיתה לעולם, לפיכך הן מהלכות אצל המת תחלה, הדא הוא דכתיב (איוב כא): ואחריו כל אדם ימשוך. ומפני מה ניתן לה מצות נדה? ע"י ששפכה דמו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נדה. ומפני מה ניתן לה מצות חלה? על ידי שקלקלה את אדם הראשון, שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה. ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת? אמר להן: על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון. לפיכך, ניתן לה מצות נר שבת". 23. כיצד ע"פ **ההלכה** יש לבדוק עם אישה בתולה או לאו? כך מסופר על מעשיו של רבן גמליאל, בנו של ר' יהודה הנשיא: מעשה היה בגבר שנשא בתולה, כלומר, התחייב לשלם מאתיים זוז, וכשקיימו יחסי מין בפעם הראשונה לא מצא דם בתולים. בא לפני רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, וסיפר לו שלא מצא דם בתולים. להגנתה טענה האישה שהיא הייתה בתולה ועדיין נשארה בתולה. החליט רבן גמליאל לבדוק אם אכן בתולה היא. ביקש להביא לפניו שתי שפחות; אחת בתולה ואחת בעולה; הושיבן על פי חבית יין כשאיבר מינן חשוף ליין שבתוך החבית. לאחר שישבו הריח את פיהן של שתי השפחות. הריח את פי הבתולה ולא עלה באפו ריח של יין, שבתוליה חוסמים את מעבר ריח היין מאיבר מינה לפיה. הריח את פה הבעולה, וריח של יין עלה באפו, שלבעולה אין קרום בתולים שיחסום את מעבר ריח היין מאיבר המין אל פיה. לאחר שהתנסה בבדיקת השפחות ביקש מהאישה היהודייה, שטענה שהיא עדיין בתולה, לשבת אף היא על פי חבית יין כשאיבר מינה חשוף ליין. הריח רבן גמליאל את פיה ולא עלה באפו ריח של יין. מבדיקה זו הסיק רבן גמליאל שאמת טענה, והיא אכן בתולה (**בבלי**, **כתובות** י' ע"ב). 24. אישה נמשלה לשדה )פדר"א(, והיא א- מתקדשת ונקנית לבעלה כשדה עפרו )קידושי ד- ב ,(שכ "האשה היא שדה של הבעל ואי הבעל שדה שלה) "תוספות לכתובות ב , ע"ב .( 25. **הרמב"ם**, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה א': "אם הייתה \[האישה\] פחותה מזה \[מגיל 3 שנים\] הרי שניהן פטורין, שאין ביאתה ביאה. וכן אישה גדולה שבא עליה קטן… אם היה בן תשע שנים ולמטה, שניהם פטורין". פדופיליה בחסות ההלכה. 26. ב**משנה** נפסק כי "בת שלוש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה" (**מסכת נידה**, פרק ה'). דהיינו, תינוקת למעלה מגיל שלוש מותרת לנישואין ולבעילה![\[15\]](/#_ftn15) **רש"י** אף מצא לכך תקדים בתורה וקבע כי יצחק נישא לרבקה כאשר היתה בת שלוש.[\[16\]](/#_ftn16) 27. **הרמב"ם**, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה א': הבא על הזכור… אם היה הזכור בן תשע או פחות, שניהן פטורין; וראוי לבית דין להכות הגדול מכת מרדות, לפי ששכב עם זכור, ואף על פי שהוא פחות מבן תשע". פדופיליה ומשכב זכר בחסות ההלכה. 28. **הרמב"ם**, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ"א: "אשתו של אדם מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה; בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים". מעשה סדום באשתו בחסות ההלכה. לפי הרמב"ם, האונס נערה שאינה מאורסת שלא כדרכה \[עושה בה מעשה סדום\], הקנס שישלם יהיה נמוך יותר, כי לא פגע בבתוליה. 29. **משנה**, **קידושין** א': האישה נקנית כמו עבד וכמו בהמה: בכסף ובשטר (הסכם קנייה); בהבדל אחד: את האישה ניתן לקנות גם ע"י בעילה; את העבד והבהמה – לא! 30. בנושא הגירושין, נאמר **בתורה**: "כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (**דברים** כ"ד 1). כלומר: העילה לנתינת גט יכולה להיות רק זנות או ניאוף.[\[17\]](/#_ftn17) למרות דברים ברורים אלה, באו **בית הלל** ולימדו כי בעל יכול לגרש את אשתו אפילו אם "הקדיחה תבשילו…". ו**רבי עקיבא** פסק: "אפילו מצא אחרת נאה הימנה" (**בבלי**, **גיטין** צ' ע"א).[\[18\]](/#_ftn18) 31. **חז"ל** קבעו כי אלהים ברא את חוה מזנבו של האדם (**בבלי**, **עירובין** י"ח ע"א).[\[19\]](/#_ftn19) במילים אחרות, על-אף שבבראשית ב' 21-22 כתוב באופן מפורש "צֵּלָע", אומרים הרבנים "זנב", על-מנת להמעיט ולהשפיל את האישה עוד יותר. 32. **חז"ל** קבעו כי "ער ואונן שִמשו שלא כדרכן" (**בבלי**, **יבמות** ל"ד ע"ב). כלומר, בסתירה מוחלטת לכתוב בבראשית ל"ח 6-10, החליטו חז"ל כי ער ואונן, בני יהודה, עשו בתמר מעשי סדום.[\[20\]](/#_ftn20) 33. ב**בראשית** ל"ד 1-2 נאמר: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת־לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן־חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ". בהסתמך על תיאור זה קבעו **חז"ל** בעזות מצח כי דינה "גָּרְמָה לְעַצְמָהּ שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר" (**קהלת רבה**, פרשה י'). הגדיל לעשות בעל **מדרש אגדה** (פרשת וישלח), כאשר טען ללא בושה וללא סימוכין מהמקרא: "כשם שהיתה לאה יצאנית… כך היתה דינה יצאנית" (דהיינו, פרוצה).[\[21\]](/#_ftn21) התורה מלמדת כי אחיה של דינה האשימו את התוקף וסגרו איתו חשבון (ברא' ל"ד 7, 25-31); מנגד, בחרו **חז"ל** להטיל אפוא את האחריות למעשה ואת האשמה דווקא על הנאנסת. 34. **חז"ל** נתנו דרור לדמיונם הפרוע וקבעו בגסות בלתי נתפסת כי שמה של ערפה ניתן לה מפני שקיימה יחסי מין כאשר עורפה מול פני הגבר: "שהכל עורפין אותה מאחריה"; ומשום "שהכל דשין אותה" (**בבלי**, **סוטה** מ"ב ע"ב). **ר' יצחק** לא הסתפק בכך והוסיף מלוא חופנים של גסות רוח מִשלו: "כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה, נתערבו בה ערוות גוים של מאה בני אדם" (**מדרש רות רבה**, פרשה ב'). 35. **חז"ל** לימדו כי "בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם" (**מסכת סופרים** י"א ט'; **ילקוט שמעוני**, בראשית ל"ד קל"ד). כלומר: ללא כל אסמכתא מהמקרא, קבעו **הרבנים** כי: **א-** דינה נאנסה כאשר היתה בת שש שנים; **ב-** אסנת, אשתו של יוסף, היתה בתם של שכם ודינה. כאן סותרים **חז"ל** את **התורה** באופן גס, שהרי לפי **בראשית** מ"א 45, אביה של אסנת היה "פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן" (ולא שכם, כפי שנטען במדרשים). 36. **הרמב"ם** קבע כי אסור לכוהן הגדול לשאת נערה בוגרת[\[22\]](/#_ftn22) מעל גיל 12 או קטנה מגיל 12: "מצות עשה על כוהן גדול, שיישא נערה בתולה; ומשתבגור, תיאסר עליו, שנאמר: 'והוא, אישה בבתוליה ייקח' (ויקרא כא,יג) – 'אישה', לא קטנה; 'בבתוליה', לא בוגרת" (**משנה תורה**, הלכות איסורי ביאה י"ז). מדוע אסרו **חז"ל** על הכוהן לשאת בתולה בוגרת? תשובה: "והוא אשה בבתוליה יקח, פרט לבוגרת – שכלו לה בתוליה" (דהיינו, מעל גיל 12 מתחילים הבתולים להתכלות וערכה של האישה יורד בהתאמה, **בבלי**, **יבמות** נ"ט ע"א). לסיכום, **התורה** מצווה על הכוהן הגדול לשאת אישה בתולה; **חז"ל** הוסיפו מצווה שאינה מן התורה וקבעו כי עליו לשאת ילדה בדיוק בת 12, לא פחות ולא יותר. 37. **הרמב"ם** טבע את הביטוי הנורא "אשת איש זונה": פירושו של דבר הוא ש'אישה' היא החומר ואילו 'איש' הוא הצורה; ולמרות שהיותה של האישה "אשת איש" היא תמיד מבקשת איש אחר, תפתהו ותמשכהו בכל צד עד שישיג ממנה מה שהשיג בעלה. כפי שחומר הגלם מתאווה תמיד לקבל צורה, כך האישה לעולם תימשך ותתאווה לזנות עם הגבר, כל גבר![\[23\]](/#_ftn23) לפי "רבנו בחיי", האיש הוא השכל והכלי (החומר) הוא האישה (פירושו לבראשית ג'). 38. "הנשים חייבות לכבד את בעליהן… ומאכילות בעליהן אפילו מידיהן לפיהן, ומכבסות ומבשלות, כמה שאמרו חכמים: אשה טוחנת ואופה. וכשנכנס בעלה מן החוץ, חייבת האשה לעמוד על רגליה. ואין לה רשות לישב עד שישב בעלה. ואין לה רשות להרים קולה עליו. ואפילו מכה אותה, תשתוק, כדרך שהנשים צנועות עושות" (אוצר הגאונים לכתובות, חלק התשובות, סימן תכח, עמ' 170-169). 39. **בבלי**, **סנהדרין** ל"ט ע"א: "היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו \[ליחסי מין\]". כלומר: תכלית האישה – להיות שפחת מין לאדם! 40. **ירושלמי**, **סוטה** (דף טז,א פרק ג הלכה ד גמרא): מוטב ש"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים". 41. **הרמב"ם**, משנה תורה, הלכות אישות י"ג: "גנאי הוא לאישה שתהיה יוצאת תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך, שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה". כלומר: על הבעל לכלוא את אשתו בבית! 42. **הרמב"ם**, משנה תורה, הלכות אישות כ"א: "כל אישה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה ועושה אפילו בשוט". הכאת נשים בחסות ההלכה. 43. "נשים אינן בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן" (מדרש **במדבר רבה** י"ז). 44. "שאלו את ר' יהושע… מפני מה האישה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם? אמר להם: אדם נברא מאדמה, והאדמה אינה מסרחת לעולם. ואשה נבראה מעצם. משל: אם תניח בשר שלשה ימים בלא מלח – מיד הוא מסריח" (מדרש **בראשית רבה** י"ז). כלומר: האישה מסריחה מטבעה. 45. **בבלי**, **פסחים** קי"א ע"א: "הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה, אם תחלת נדתה היא – הורגת אחד מהן, אם סוף נדתה היא – מריבה עושה ביניהן". דהיינו: אישה שהייתה במחזור ועברה בין שני גברים, אם הייתה בתחילת המחזור היא גורמת למותו של אחד מהם; ואם בסוף המחזור, היא גורמת למריבה ביניהם. 46. **קיצור שולחן ערוך**, סימן ג', סעיף ח': "יש להיזהר שלא ילך איש בין שתי נשים ולא בין שני כלבים או שני חזירים, וכן לא יניחו אנשים שתלך ביניהם אישה או כלב או חזיר". כלומר: האישה גרועה ככלב וכחזיר. 47. "במרוקו לאחר חיבורו הערבה היו מביאים אותה הביתה וחובטים בה על גב האישה והילדים כסגולה לשנה טובה" (ד"ר יואל רפל, מועדי ישראל: אנצקלופדיה שימושית לשבת ולחג, 1990: 95-96). 48. **בבלי**, **נדרים** כ' ע"ב: "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר הבא מבית הטבח רצה לאכלו במלח אוכלו צלי אוכלו מבושל אוכלו שלוק אוכלו". 49. זנות בחסות ההלכה: "שאלו התלמידים: והלא אחד החכמים, רב שמו, כשהלך ממקום מגוריו למקום מרוחק אחר היה מפרסם ברבים: 'מי רוצה להיות אשתו ליום אחד?' כך נהג חכם נוסף, רב נחמן שמו" (**בבלי**, **יבמות** ל"ז ע"ב); "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו… ילבש שחורים ויתכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה מה שלבו חפץ" (**חידושי הריטב"א**, מסכת ראש השנה א'). "אמרו עליו, על ר' אליעזר בן-דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה" (**בבלי**, **עבודה זרה** י"ז ע"א). 50. בבלי, עבודה זרה ל"ד ע"ב: "המקדש \[לנישואין\] אישה בצואת שור, אם הצואה נלקחה משור שנעבד לעבודה זרה – אינה מקודשת; אם נלקחה משור שדינו מוות – האישה מקודשת". דהיינו, ניתן לקדש אישה בצואה! 51. **בבלי**, **שבת** ס"ב ע"ב: נשים המפתות את בחורי ישראל, עונשן שתהיינה קרחות משערות ראשן ומקום ערוותן ייעשה מוגלה. 52. גבר ואישה הטובעים בנהר, יש להציל את הגבר תחילה (**שולחן ערוך**, יורה דעה). מבוסס על ההלכה מ**התלמוד**: "האיש קודם לאישה להחיות \[להציל\] ולהשיב אבדה" (**הוריות** י"ג ע"א). 53. אשרי מי שבניו זכרים, אוי למי שבנותיו נקבות (בבלי, סנהדרין ק' ע"ב). 54. כיוון שנבראה אישה, נברא שטן עימה ("רבנו בחיי" ורש"י בפירושם על מסכת קידושין פ'). הרשימה עוד ארוכה, אבל אפשר כבר להבין שחז"ל מצביעים על כך שאת כאישה יצור נחות מן הגבר, ובחלק מן המקרים מתייחסים אליך כאל חפץ או רכוש. עד כדי כך שבעת משפט, העדות שלך (או של נשים רבות) אינה מתקבלת מבחינתם. אתן מבינות, ישוע העז לצאת נגד מוסכמה חברתית, תרבותית ודתית שנעשתה בשם אלוהים ובשם הדת, אותו הלך רוח בדיוק שרר בתקופתו, כאשר הסופרים והפרושים (רבנים דאז) הביאו אשה שנתפסה נואפת על מנת לבחון אותו: "אָז הֵבִיאוּ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים (רבנים דאז) אִשָּׁה שֶׁנִּתְפְּסָה בְּנִאוּף, הֶעֱמִידוּ אוֹתָהּ בָּאֶמְצַע  וְאָמְרוּ לוֹ (לישוע): "רַבִּי, הָאִשָּׁה הַזֹּאת נִתְפְּסָה בְּנִאוּף, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. מֹשֶׁה צִוָּנוּ בַּתּוֹרָה לִסְקֹל נָשִׁים כָּאֵלֶּה, וּמָה אַתָּה אוֹמֵר?"  זֹאת אָמְרוּ כְּדֵי לְנַסּוֹת אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בְּמַה לְּהַאֲשִׁימוֹ. אוּלָם יֵשׁוּעַ הִתְכּוֹפֵף וּבְאֶצְבָּעוֹ כָּתַב עַל הָאָרֶץ. כְּשֶׁהוֹסִיפוּ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, זָקַף קוֹמָתוֹ וְאָמַר: "מִי מִכֶּם נָקִי מְחֵטְא, שֶׁיְּהֵא הוּא רִאשׁוֹן לְהַשְׁלִיךְ עָלֶיהָ אֶבֶן!"  וְשׁוּב הִתְכּוֹפֵף וְכָתַב עַל הָאָרֶץ. כְּשָׁמְעָם זֹאת יָצְאוּ אֶחָד אֶחָד, הָחֵל מֵהַזְּקֵנִים. הוּא נוֹתַר לְבַדּוֹ וְהָאִשָּׁה עוֹדֶנָּה בִּמְקוֹמָהּ. הִזְדַּקֵּף יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: "אִשָּׁה, אֵיפֹה הֵם? הַאִם לֹא הִרְשִׁיעַ אוֹתָךְ אִישׁ?" הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה: "אַף לֹא אֶחָד, אֲדוֹנִי." אָמַר לָהּ: "גַּם אֲנִי אֵינֶנִּי מַרְשִׁיעַ אוֹתָךְ; לְכִי וְאַל תּוֹסִיפִי לַחֲטֹא עוֹד." (הבשורה על פי יוחנן פרק ח', הברית החדשה) במקרה אחר, ישוע עבר על מוסכמה חברתית גדולה כאשר לא רק שיצר קשר מיוזמתו ודיבר עם אישה, אלא שדיבר עם אישה שומרונית: "אֵיךְ אַתָּה, שֶׁיְּהוּדִי אַתָּה, מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִשְׁתּוֹת וַאֲנִי אִשָּׁה שׁוֹמְרוֹנִית? כִּי הַיְּהוּדִים אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם שׁוֹמְרוֹנִים" (הבשורה על פי יוחנן פרק ד', הברית החדשה) בברית החדשה, חייה של מרים המגדלית ("מגדלנה") שפכו אור על יחסו המהפכני של ישוע כלפי נשים במאה הראשונה לספירה. מרים המגדלית, כמו כל אחת ואחד מאיתנו, לא היתה בדיוק טלית שכולה תכלת. מספר החלטות לא טובות שנלקחו על ידה ניתבו את חייה לכיוונים הלא נכונים. אך אף אחת מהטעויות שלה לא גרמה לישוע להדיר אותה ממנו או להתייחס אליה בחוסר כבוד. למעשה, השגיאות של מרים דחפו את ישוע לעשות עבורה את המעשה האציל מכולם… הכי קל זה להאשים את החלש, להאשים את האישה, מאז בריאת העולם, כאשר אדם האשים את חוה, ועד היום. כך גם בתקופתו של ישוע, האשימו הרבנים את האישה שהיא לא צנועה מספיק, על כך ישוע השיב: "וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁכָּל הַמַּבִּיט בְּאִשָּׁה מִתּוֹךְ תַּאֲוָה אֵלֶיהָ כְּבָר נָאַף אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ. אִם עֵינְךָ הַיְמָנִית תַּכְשִׁיל אוֹתְךָ, נַקֵּר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ" (הבשורה על פי מתי פרק ה') בתורה נקבע כי אדם יכול לתת גט לאשתו רק כאשר: "וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (דברים כ"ד 1). כלומר, אפשר להתגרש רק בשל זנות. עם-זאת, חז"ל לקחו לעצמם את הרשות להתייחס רק לחצי הראשון של הפסוק, ניתקו אותו בגסות מההקשר וקבעו: "אפילו הקדיחה תבשילו… ר' עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת – נאה ממנה, שנאמר (דברים כד): והיה אם לא תמצא חן בעיניו". כלומר, למרות קביעת התורה, החליטו הרבנים כי מותר לגרש את האישה אם הקדיחה את התבשיל (שרפה את האוכל) ואפילו אם מצא הבעל אישה יפה ממנה (משנה, גיטין ט'). מאז ועד היום, רוב הרבנים לא סבלו את המסר של שישוע ולכן דחו אותו, הם אף שינו את שמו ל"ישו הנוצרי" (על אף היותו יהודי-ישראלי) ובכך גם את תדמיתו, זאת על אף שהנצרות לא הייתה קיימת באופן רשמי עד המאה הרביעית. בספר בראשית, לאחר בריאת האיש והאישה נאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד". במשלי י"ח נכתב: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'". אך התנ"ך לא שכנע את הרבנים, מאחר שלמרות קטעים אלו ואחרים, אשר מעלים את קרנה של האישה ומתארים אותה כברכה, רבני חז"ל חייבו כל גבר יהודי לומר פעם ביום: "ברוך אתה אדוני… שלא עשני אישה" (סידור התפילה). מסביר רבי אברהם סבע (רב מקובל בתקופת גירוש ספרד): "שלא עשני אִשה, שהאשה סימן קללה." ("צרור המור", בראשית פרשת ויצא). למעשה, רבני חז"ל עורכים השוואה לא מחמיאה בין האישה לעבדים וגויים (כאשר שנאתם לאחרונים ידועה), בסידור התפילה הרבני מצווה כל גבר לומר על הבוקר: "ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם שלא עשני גוי…שלא עשני עבד…שלא עשני אישה." (ברכות הבוקר). לעומת זאת, בברית החדשה, שאול השליח, אשר הגיע מרקע רבני בעצמו והכיר היטב את הדרת הנשים בדת, ביטל את הַהַפְלָיָה הזו כאשר קבע כי: "וְאֵין עוֹד יְהוּדִי וְלֹא יְוָנִי; אֵין עֶבֶד וְלֹא בֶן־חוֹרִין; אֵין זָכָר וְלֹא נְקֵבָה, כִּי כֻלְּכֶם אֶחָד אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (גלטים ג' 28). ### יחסה של הברית החדשה לנשים כדי לבחון נושא זה, נתמקד בחמישה תחומים: - יחסם של כתבי הברית החדשה לנישואין. - היחס לתלמידות בקרב נשים. - היחס אל מצוות הנשים. - היחס לעדותן של הנשים. - היחס אל האישה והאשמה. #### (א) יחסה של הברית החדשה לנישואין: מחברי הברית החדשה היו ערים לכך כי קריאה לא-מעמיקה של דבריהם עלולה להביא למסקנה כי הם מגנים את מוסד הנישואין ואת יחסי האישות. לכן הם יצאו מגדרם על-מנת לנפץ רושם מוטעה זה ולהעמיד את הדברים על דיוקם. בראשונה אל-הקורינתיים מוכיח שאול את קהילת קורינתוס על הזנות שנמצאה בתוכה (פרק ה, 1) וגוער בהם בצורה חריפה כל-כך, עד כי נראה כי הוא היה מעדיף לבטל את הנישואין לגמרי: "ולעניין מה שכתבתם אלי, הנה טוב לאדם שלא ייגע באישה, אך מפני הזנות תהי לכל איש אשתו ויהי לכל אישה בעלה" (פרק ז', 1-2). כיוון ששאול הבין כי דבריו עלולים להתפרש לא נכון (וייתכן ואפילו התפרשו כבר בצורה שגויה), הוא מבהיר את כוונתו בפרק ט': "וזאת התנצלותי כנגד הדנים אותי: האין לנו רשות בידנו לאכול ולשתות? האין רשות בידנו להוליך עמנו אחות \[באמונה\] לאישה, כמו גם השליחים האחרים וכמו אחֵי האדון וכמו כיפא?"(פס' 3-5). כאן אנו רואים כי לא די בכך ששאול מפריך את האיסור (לכאורה) להינשא, הוא אף מגלה לנו כי שליחים נוספים, אחיו של ישוע עצמו ואפילו שמעון-כיפא, באו בברית הנישואין.1 בראשונה אל-טימותיוס פרק ד', נאמר "כי באחרית הימים יהיו אנשים אשר יסורו מן האמונה בפנותם אל הרוחות המטעות ואל תורת השדים. דוברי שקרים בחנופה אשר מצפונם כהה, אוסרים לשאת אישה ומונעים מיני מאכלים אשר בראם האלהים שיאכלום בתודה המאמינים וידעי האמת" (פס' 1-3). גם מקטע זה ניתן להבין כי היו אנשים אשר הטילו איסור על נשיאת נשים, אך כאמור, הללו מכונים ע"י שאול כדוברי שקרים אשר סרו מן האמונה לעבר הרוחות המטעות ותורת השדים. מחבר האיגרת אל-העברים (שאול?) מדגיש בפרק י"ג כי "חיי האישות יכובדו אצל הכל ויצועכם אל יחולל, \[כי\] את הזונים והנואפים ישפוט אלהים" (פס' 4). ושוב אנו רואים כי המסר שניסו להעביר מחברי הברית החדשה לא יצא כנגד חיי אישות, כי-אם כנגד שימוש לא יאה שלהם (בצורת ניאוף וזנות). אדרבא, כתבי הברית החדשה עודדו נישואין כאשר הם הפכו זאת לאות ולמופת: "ופקיד העדה צריך להיות איש אשר אין בו דופי, בעל אישה אחת, מושל ברוחו, צנוע ונחמד לבריות, מכניס אורחים ומבין ללמד ולא אוהב יין2 ולא נוח להכות" (הראשונה אל-טימותיוס ג', 2). על השמשים בכל קהילה להיות "כל אחד בעל אישה אחת ומנהלים בטוב את בניהם ואת בתיהם" (שם, פס' 12). אלמנה הרוצה להיבחר לתפקיד בקהילה חייבת להיות מעל "ששים שנה ואשר היתה אשת איש אחד" (שם, פרק ה, 9). שאול, מחבר האיגרת, אף מביע את רצונו "כי הצעירות תהיינה \[נשואות\] לאיש, ללדת בנים ולהנהיג את בתיהן ולא לתת לאויב תאנה לחרף" (שם, פס' 14). בסיום פרק ב' של אותה איגרת מציין שאול כי האישה "תיוושע בלדתה בנים, אם תעמדנה באמונה ובאהבה ובקדושה עם הצניעות" (פס' 16). לסיכום, אנו רואים כי לא רק שאין ולו רמז לגינוי הנישואין, אלא שמוסד זה מקבל עידוד ומשנה תוקף. דבר נוסף מעניין העולה מתוך הקטעים האלה שאין להתעלם ממנו, הוא המוטיב החוזר של נשיאת אישה אחת בלבד. כידוע, תקופת בית שני היתה פטריארכאלית ביותר והגברים בדת היהודית הורשו, ע"פ ההלכה, להינשא אפילו למאה נשים, עד כמה שהדבר נשמע מוזר. סימוכין לכך אנו מוצאים עד לזמנו של הרמב"ם, שכתב בהלכות אישות:3 פרק י"ד, הלכה ד: "נושא אדם כמה נשים, אפילו מאה, בין בבת אחת, בין בזו אחר זו; ואין אשתו יכולה לעכב עליו: והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה, כראוי לכל אחת ואחת". פרק י"ד, הלכה ה: "וכמה היא עונתן? לפי מניינן. כיצד: פועל שהיו לו שתי נשים – יש לזו עונה אחת בשבת, ולזו עונה אחת בשבת; היו לו ארבע נשים – נמצאת עונת כל אחת מהן, פעם אחת בשתי שבתות. וכן אם היה מלח ויש לו ארבע נשים, תהיה עונת כל אחת מהן פעם אחת בשתי שנים". פרק י"ד, הלכה ו: "לפיכך ציוו חכמים שלא יישא אדם יותר על ארבע נשים, אף על פי שיש לו ממון הרבה, כדי שתגיע להן עונה פעם אחת בחודש". במילים אחרות, למרות שמבחינה הלכתית יכול הגבר לקחת מאה נשים, באו חז"ל וצמצמו זאת "רק" לארבע על-מנת שיהיה לו פנאי לשמש כל אחת מהן לפחות פעם בחודש.4 מן הבחינה הזו, כתבי הברית החדשה מקדימים את זמנם באופן דרמטי כאשר הם פוסקים כי הקונסטלציה האידיאלית בנישואין היא איש אחד ואישה אחת, ממש כפי שברא אותם ה' מבראשית: "על-כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (פרק ב, 24).5 #### (ב) היחס לתלמידות בקרב נשים בכתבי הברית החדשה: סיפורה של ברוריה (או ברוריא), אשת רבי מאיר, מהווה דוגמא כל כך יוצאת דופן בספרות חז"ל לאישה-תלמידה, עד כי אל-לנו להתייחס אליו אלא בחזקת "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל. ללמד לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא".6 מדוגמתה של ברוריה, ניתן אפוא ללמוד עד כמה נדיר היה זה למצוא ולו תלמידה חכמה אחת של כתבי הקודש בחברה הדתית-פטריארכאלית של תקופת סוף בית שני. לעומת זאת, כאשר קוראים את ספרי הברית החדשה מגלים כי לא זו בלבד שהיחס אשר מקבלות שם הנשים הוא חיובי ביותר, אלא שבאופן יחסי, מבין כל הכתבים הדתיים של אותה תקופה הנמצאים ברשותנו (לרבות כתבי חז"ל, קלמנס, טרטוליאנוס ואוגוסטינוס), אין מסמך יותר פרו-פמיניסטי מזה של הברית החדשה. להלן כמה דוגמאות לכך: כבר בפרק הפתיחה של בשורת מתי מתגלה פרט יוצא דופן, אם לוקחים בחשבון את האופי השמרני של התרבות היהודית בתקופת בית שני. מתי מזכיר לנו לא פחות מארבע נשים כאשר הוא מתאר את שושלת היוחסין של המשיח – תמר, רחב, רות ובת-שבע (מתי א', 3, 5-6). וכאמור, אין הוא מתבייש בכך שהמשיח הוא צאצא של אישה זונה (רחב), למרות שבנקל היה יכול לוותר על ציון שמה. רחב מוזכרת שוב, גם בפרק י"א של האיגרת אל העברים – פרק המוקדש כולו לדמויות מקראיות המהוות מודל לחיקוי בגלל עוצמת אמונתן. ואמנם, מחבר אותה איגרת אינו שוכח לעשות כבוד לרחב הזונה כאשר הוא מכניסה (פס' 31) לפנתיאון בו מצויים בין היתר שלושת האבות, משה רבנו ודוד המלך. דוגמא נוספת ליחס המפתיע שאליו זוכות נשים בברית החדשה, מתקבל גם מישוע עצמו. בבשורת לוקס פרק י', נאמר: "ויהי בנסעם, ויבוא אל כפר אחד ואישה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל ביתה. ולה היתה אחות ושמה מרים, אשר ישבה לרגלי ישוע לשמוע את דברו. ומרתא יגעה ברוב שירותה ותיגש ותאמר: הלא תשים על לבך אדני, אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי? אמור נא אליה ותעזור לי. ויען ישוע ויאמר לה: מרתא מרתא, את דואגת ומבוהלת על הרבה. אבל אחת היא מן הצורך ומרים בחרה לה החלק הטוב, אשר לא יילקח ממנה" (פס' 36-42). בקטע קצר זה ניתן להבחין במספר דברים יוצאי דופן: (1) בתקופה בה נשים-תלמידות היתה תופעה נדירה ביותר,7 שלא לומר אסורה, אנו קוראים כי ישוע לא נמנע מללמד את מרים לרגליו; (2) יתרה מכך, במקום לשבח את מרתא ולגעור במרים, ישוע בוחר להעמיד את מרתא במקומה ולשבח את מרים על כך שבחרה בחלק הטוב יותר – לימוד דבר האלוהים. ומרים הזו לא היתה תלמידתו היחידה של המשיח. בפרק האחרון של האיגרת אל-הרומיים, מציין שאול השליח את שמותיהן של לפחות עוד שש תלמידות נוספות ברשימה הכוללת גברים ונשים כאחד (פרק ט"ז, פס' 1, 3, 6, 12, 15). פיבי, הראשונה אשר פותחת את הרשימה, אף מתפקדת כשמשית הקהילה בקנכראה (שם, פס' 1). דוגמא נוספת נמצאת במעשי השליחים פרק ט', שם אנו קוראים על "תלמידה ביפו, ושמה טביתא, שתרגומו צביה, והיא מלאה מעשים טובים וצדקות אשר עשתה" (פס' 36).8 נוסף על שנים עשר תלמידיו של ישוע, אנו קוראים בבשורת לוקס כי התלוו אליו באופן קבוע גם :"נשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחוליים: מרים, הנקראה מגדלית, אשר גורשו ממנה שבעה שדים. ויוחנה, אשת כוזא סוכן הורדוס. ושושנה, ואחרות רבות אשר שרתהו מנכסיהן" (פרק ח, 2-3). משמעות הדבר היא כי לא רק שהיו לישוע תלמידות, אלא שדווקא הן (ללא עזרתם של גברים) היו אלה אשר ניאותו לממן את שירותו הציבורי ולסייע לכסות את הוצאות מחייתו. דוגמא אחרת ליחס המפתיע המוענק לנשים בברית החדשה, מתקבלת אף היא מן המשיח עצמו. המפגש של ישוע עם האישה השומרונית, כפי שהוא מתועד בבשורת יוחנן פרק ד', חושף את יחסו המהפכני לנשים באותה תקופה. כאשר ביקש ממנה המשיח מעט מים, הופתעה האישה והשיבה: "הן יהודי אתה וכיצד תשאל ממני לשתות ואנכי שומרונית? כי לא יתערבו היהודים עם השומרונים" (פס' 9).9 וכששבו תלמידיו וראו את שניהם משוחחים, "ויתמהו על דברו עם אישה, אך לא אמר לו איש מה זה תשאל או מה תדבר עימה" (פס` 27). הדמות שעימה שוחח ישוע היתה אפוא בקבוצת סיכון כפולה, אשר היוותה מטרה נוחה ביותר להפליה: (1) הן עקב היותה שומרונית; (2) הן עקב היותה אישה. אך כאמור, ישוע התעלה על החיץ האתני-לאומי ועל החיץ המגדרי גם יחד, והוכיח שוב כי אינו נושא פנים לאיש.10 #### (ג) היחס אל מצוות הנשים: דבר נוסף שעושה שאול השליח, מהווה אף הוא סטייה קיצונית מן הנורמה המקובלת בדתות האחרות של התקופה. הן באיגרת אל האפסיים (פרק ה', 21) והן באיגרת אל הקולוסים (פרק ג', 18), פונה שאול אל הנשים ללא משוא פנים – כלומר: ממש בגוף שני – ומוסר להן באופן ישיר מצוות מאת האדון.11 ואין דבר זה שמור לשאול בלבד; גם פטרוס (שמעון-כיפא), באיגרתו הראשונה, פונה אל הנשים ישירות בגוף שני (פרק ג', 1) ומוסר להן את מצוות המשיח, ממש כפי שהוא עושה לגבי הגברים (שם, פס' 7). זה שינוי עצום ביחס הדתי לעבר הנשים ואין להקל בכך ראש כאשר לוקחים בחשבון כתבי קודש אחרים של אותה תקופה. 12 מדרש "בראשית רבה", מבהיר באופן קיצוני ביותר מהי דעתם של חז"ל בנוגע להשלכותיו של החטא הקדמון. שימו לב לאשמת הנשים בכל סעיף וסעיף: "מפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה? אמר להן: לאחד שעבר עבירה והוא מתבייש מבני אדם, לפיכך יוצאת וראשה מכוסה. ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה? אמר להם:על ידי שגרמו מיתה לעולם, לפיכך הן מהלכות אצל המת תחלה. הה"ד (איוב כא) ואחריו כלאדם ימשוך. ומפני מה ניתן לה מצות נדה? ע"י ששפכה דמו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נדה. ומפני מה ניתן לה מצות חלה? על ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה. ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת? אמר להן: על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נר שבת".13 --- \[1\] על כך ששמעון היה נשוי, ניתן ללמוד גם מבשורת מתי פרק ח', 14. \[2\] שאול השליח אמנם מזהיר מפני השתכרות ליין (אל-האפסיים ה', 18), ברם הוא איננו מתכוון לאיסור גורף של שתיית יין, שהרי בראשונה אל-הקורינתיים הוא מדגיש את חשיבות שתיית כוס היין לזכר דמו הנשפך של המשיח (פרק י"א, 25-29) ובראשונה אל-טימותיוס הוא אף ממליץ לשתות מעט יין מפעם לפעם (פרק ה', 23). \[3\] משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרקר י"ד, הלכות ד-ו. \[4\] למען הגילוי הנאות, יש להזכיר כי מאז שנת 1000 לספ', נמנעו היהודים אשר חיו בארצות אשכנז לשאת למעלה מאישה אחת. הדברקרה בעקבות תקנה האוסרת על נשיאת אישה שנייה. את התקנה מייחסתהמסורת היהודית לאחד מחשובי הרבנים באירופה – רבנו גרשום. עם-זאת, יש לציין כי קהילות מסוימות סרבו לקבל את התקנה החדשה והמשיכו במנהגי הפוליגיניה הישנים. \[5\] ראו את התייחסותו של ישוע לכך במתי י"ט, 4-6: מרקוס י', 6-9; ואת פרשנותו של שאול השליח באל-האפסיים ה', 31-33. \[6\] תלמוד בבלי, מסכת בכורות ו, ע"א. \[7\] כאמור, הדוגמא של ברוריה היא בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. \[8\] למעשה, למרות שהיו לישוע תלמידות רבות, צביה היא הדמות היחידה המקבלת בספרי הברית החדשה את התואר "תלמידה". \[9\] על-מנת ללמד על הסיבות לראשיתה של האיבה בין היהודים לשומרונים, ניתן לפנות למלכים ב י"ז, 24-41. \[10\] ככתוב בלוקס כ', 21. \[11\] גישה כזו לנשים כנראה נבעה מן המוטו אשר לפיו נהג שאול: "כי אתם כולכם בני אלהים על-ידי האמונה במשיח ישוע. כי כולכם אשר למשיח נטבלתם, לבשתם את-המשיח. ואין עוד יהודי ולא יווני, אין עבד ולא בן-חורין, אין זכר ולא נקבה, כי כולכם אחד אתם במשיח ישוע" (אל-הגלטיים ג', 26-28). \[12\] גישה מרעננת זו, בה נוקטים שליחיו של ישוע, חשובה ביותר בעיקר לאור העובדה שהן במקרא והן בספרות חז"ל, המצוות המיוחסות לנשים ניתנות להן בגוף שלישי. דהיינו, מדברים עליהן אך לא איתן. אין הכוונה לכך שבכתבי קודש אחרים לא מופיעים אזכורים של מצוות הנוגעות לנשים או דיבור של האל ישירות לעבר נשים, אלא לכך שאין בכתבים אחרים (לרבות המקרא) מצוות הלכתיות אשר מכוונות וניתנות לנשים בגוף שני ובפנייה אישית ישירות אליהן. דפוס זה מאפיין אפוא את ספרי הברית החדשה לבדם. \[13\] מדרש בראשית רבה, פרשת בראשית. --- [\[1\]](/#_ftnref1) ילקוט שמעוני, בראשית ב' סימן כ"ד. [\[2\]](/#_ftnref2) ראו גם במסכת עירובין י"ח ע"ב. [\[3\]](/#_ftnref3) ב"קיצור שולחן ערוך" נאסר על איש ללכת "בין שתי נשים, ולא בין שני כלבים או שני חזירים, וכן לא יניחו האנשים שתלך ביניהם אִשה או כלב או חזיר" (דין לבישת בגדיו והלוכו, סימן ג', סעיף ח'). [\[4\]](/#_ftnref4) בתלמוד אף כתוב: "וילך אלקנה אחרי אשתו" (בבלי, עירובין י"ח ע"ב). [\[5\]](/#_ftnref5) ראו גם: קיצור שולחן ערוך, הלכות אישות ה', סימן קמ"ה. [\[6\]](/#_ftnref6) בתלמוד הבבלי, שבת דף ל"א-ל"ב, מפורטים לעומק – האיום, החטא ועונשו. יש לציין כי אין שום אינדיקציה מקראית לכך שמצוות התרומה מלחם הארץ (במדבר ט"ו 17-21) מיוחסת לנשים בלבד ולפיכך, אין פלא שהתנ"ך לא מזכיר את העונש הנורא שהמציאו הרבנים. [\[7\]](/#_ftnref7) דברים ד' 2, י"ג 1. [\[8\]](/#_ftnref8) משנה תורה לרמב"ם, הלכות עדות, ט'. [\[9\]](/#_ftnref9) משנה תורה, הלכות אישות, פרק י"ד, הלכה ד. [\[10\]](/#_ftnref10) שם, הלכה ו'. למען הגילוי הנאות, יש להזכיר כי מאז שנת 1000 לספירה, נמנעו היהודים אשר חיו בארצות אשכנז לשאת למעלה מאישה אחת. הדבר קרה בעקבות תקנה האוסרת על נשיאת אישה שנייה. את התקנה מייחסת המסורת היהודית לאחד מחשובי הרבנים באירופה – רבנו גרשום. עם-זאת, יש לציין כי קהילות מסוימות סרבו לקבל את התקנה החדשה והמשיכו במנהגי הפוליגיניה הישנים בחסות ההלכה. [\[11\]](/#_ftnref11) בבלי, קידושין ל"ג ע"ב – ל"ד ע"א. [\[12\]](/#_ftnref12) מסכת סוכה פרק ב'. [\[13\]](/#_ftnref13) פרק כ"ג נפתח בציווי על בני ישראל שלא לעשות כל מלאכה בשבת (פס' 3); האם מפני שנאמר "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מישהו מהרבנים יעז לפטור את הנשים משמירת השבת?.. [\[14\]](/#_ftnref14) חי בספרד במאה ה- 14. [\[15\]](/#_ftnref15) והרמב"ם מרחיב בנושא: "כל אישה אסורה מאלו: אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה, גדול הבא עליה, חייב מיתה או כרת או מלקות; והיא פטורה מכלום, אלא אם כן הייתה גדולה. ואם הייתה פחותה מזה, הרי שניהן פטורין, שאין ביאתה ביאה. וכן אישה גדולה שבא עליה קטן, אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה, היא חייבת כרת, או מיתה, או מלקות; והוא פטור. ואם היה בן תשע שנים ולמטה, שניהם פטורין" (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה א'). [\[16\]](/#_ftnref16) בפרשנותו על בראשית כ"ה 20. להלן הציטוט במלואו: "הרי ליצחק ל"ז שנים, ובו בפרק נולדה רבקה. המתין לה עד שתהא ראויה לביאה \[ובהגיעה לגיל\] ג' שנים ונשאה". חשוב לציין כי רש"י אינו מבטא דעת יחיד בעניין גילה של רבקה; ב**פרקי דרבי אליעזר** ט"ז נאמר כי כאשר עזבה רבקה את ביתה כדי לפגוש את יצחק, יצאה עימה דבורה – המיינקת שלה. [\[17\]](/#_ftnref17) בספר מלאכי ב' פס' 14-16 נאמר כי ה' שונא גירושים (ראו גם משלי ה' 18-19). [\[18\]](/#_ftnref18) לפי מסכת כתובות ע"ה ע"א, מותר לגרש את האישה גם בגין גודל דדיה. [\[19\]](/#_ftnref19) "רב ושמואל: חד אמר פרצוף וחד אמר זנב. בשלמא למ"ד פרצוף, היינו דכתיב: אחור וקדם צרתני, אלא למ"ד זנב מאי אחור וקדם צרתני". [\[20\]](/#_ftnref20) ראו ביאורו של ר' עדין שטיינזלץ. [\[21\]](/#_ftnref21) במדרש "ילמדנו" (ילקוט תלמוד תורה, בראשית אות קמ"ט) מכונה דינה "יצאנית בת יצאנית". [\[22\]](/#_ftnref22) לפי התלמוד (בבלי, יבמות ק' ע"ב), 'קטנה' היא זו שטרם מלאו לה 12; ו'בוגרת' היא מי שעברה את גיל 12. [\[23\]](/#_ftnref23) ראו בספרה של פרופ' שרה קליין-ברסלבי, "פירוש הרמב"ם לסיפורים על אדם בפרשת בראשית", 1986: 199-200. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע - פועלו ודמותו, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מדע ואמונה, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [ראיות היסטוריות לתקומתו של ישוע מן המתים](https://igod.co.il/discipleship/העדות-ההיסטורית-והמשפטית-לתחייתו-של-י/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** אלי חייטוב **Content:** בראשונה לקורינתים טו שאול הצהיר במצח נחושה: וְאִם הַמָּשִׁיחַ לֹא קָם, הַכְרָזָתֵנוּ הֶבֶל וְגַם אֱמוּנַתְכֶם הֶבֶל…וְאִם הַמָּשִׁיחַ לֹא קָם לִתְחִיָּה, לַשָּׁוְא אֱמוּנַתְכֶם וַעֲדַיִן שְׁרוּיִים אַתֶּם בַּחֲטָאֵיכֶם (הראשונה לקורינתים טו 14,17). במילים אחרות, כבר מראשית האמונה המשיחית, תחייתו של ישוע עמדה כאבן הפינה. האם קיימות ראיות היסטוריות לתקומתו של ישוע? או שמדובר במאורע שעלינו לקבל באמונה עיוורת בלבד? במאמר זה אנו נעמיד את תקומתו של ישוע תחת מבחן. אנו נעשה זאת במספר שלבים; ראשית כל, נראה אם קיימות עובדות היסטוריות הרלוונטיות לגבי שאלת תקומתו. לאחר מכן אנו נציג את הקריטריונים שדרכם קובעים את ההסבר הטוב ביותר לעובדות היסטוריות. בשלב הבא, אנו נבחן את ההסבר על פיו ישוע קם מן המתים בהשוואה להסברים חלופיים אחרים, לאור הקריטריונים ההיסטוריים, כדי לראות איזה הסבר עונה עליהם בצורה הטובה ביותר. ##    **העובדות ההיסטוריות** ### **1. ישוע מת בצליבה**  **א. מקורות עצמאיים מהבשורות**– יש בידינו ארבעה מקורות עצמאיים המשומשים על ידי הבשורות בסיפור הצליבה. בשורות מתי ולוקס הן בלתי תלויות בבשורת מרקוס. סיבה אחת לכך היא שבלוקס כג מתואר לנו שאחד הפושעים שנצלב ליד ישוע התחרט וביקש מישוע שיזכור אותו במלכותו. ישוע אמר לו שהוא יהיה איתו בגן עדן באותו היום. הפרט הזה לא מוזכר במרקוס, מה שאומר לנו שלוקס נשען על מקור שונה. מתי כז גם כן מזכיר את הפושעים, אבל הוא לא מזכיר את החזרה בתשובה של אותו האחד. בנוסף לכך, לוקס מתעד פסקה שבה ישוע מדבר ל"בנות ירושלים" (כג 27-32). פסקה זו לא נמצאת בנרטיב הצליבה במרקוס ולכן, לוקס לא נשען על מרקוס כמקור. בשורת יוחנן גם כן מתעדת את צליבתו של ישוע. רוב החוקרים מסכימים שיוחנן כתב באופן בלתי תלוי בשלוש הבשורות הסינופטיות (מתי, מרקוס ולוקס). לכן, ניתן להתייחס ליוחנן כאל מקור עצמאי. **ב. יוסף בן מתתיהו**– ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו שנולד בשנת 37 לספירה, חיבר את עבודתו "קדמוניות היהודים". בעבודה זו אנו מוצאים התייחסות לישוע ולמותו בצליבה. הוא כותב: > ובאותו זמן היה ישוע, איש חכם, אם מותר לקרוא לו (בשם) איש. שכן היה עושה מעשי פלא והיה רבם של הבריות, שקיבלו את האמת בהנאה, והוא משך אחריו יהודים רבים וגם רבים מן ההלנים. הוא היה המשיח. **וכשהוציא פילטוס דינו לתלייה** על פי מסירתם של האנשים הראשונים (במעלה) אצלנו, לא פסקו (מלאהוב אותו) אלה שאהבוהו תחילה. שכן נתגלה אליהם ביום השלישי והוא שוב חי, לאחר שנביאי אלוהים ניבאו עליו דבר זה, (וגם) רבבות נפלאות אחרות. ועד היום לא פס גזע המשיחיים, הנקרא (כך) על שמו.” (יוספוס, יח ג ג, 64-63;) יש הטוענים שהעדות של יוסף בן מתתיהו לא יכולה להיות אמינה משום שהיא עברה עריכה נוצרית. הסיבה לכך היא שבאותה פסקה שבה הוא מדבר על תלייתו של ישוע, יוסף בן מתתיהו קורא לו "משיח" וטוען שהוא קם מן המתים. בעוד שזה נכון שהפסקה שונתה על ידי נוצרי כלשהו בשלב מאוחר יותר, לא נובע מכאן שלא ניתן להשתמש בפסקה זו כראיה עצמאית למותו של ישוע בצליבה. מרבית החוקרים כיום מחזיקים בעמדה שהעדות של יוסף בן מתתיהו שונתה רק חלקית ולא בשלמותה. במילים אחרות, רוב הפסקה היא אמינה. רק כמה ביטויים בודדים הוכנסו אל תוכה על ידי מחבר נוצרי מאוחר יותר. הסיבה העיקרית בגללה מרבית החוקרים מקבלים את רוב הפסקה של יוסף כאמינה היא שחלק נרחב ממנה משקף את הסגנון והשפה שלו. בנוסף לכך, כשמסירים את הביטויים ה"נוצריים" מהפסקה, יתר הדברים מופיעים בצורה קוהרנטית ומשתלבת היטב. כפי שהפרופסור ג'יימס צ'ארלסוורף כותב, > אנו יכולים להיות בטוחים שהייתה שם התייחסות מינימלית לישוע… משום שכאשר מסירים את הקטעים הנוצריים הברורים, שאר הדברים הגיוניים מבחינה דקדוקית והיסטורית… כאשר מסירים אותם (את הקטעים הנוצריים) רצף המחשבה משתפר ונהיה חלק יותר.1 גם החוקר גראהם סטנטון מאשר, > כאשר מסירים את העריכות הנוצריות הברורות, שאר התגובות עקביות עם הלקסיקון והסגנון של יוסף.2 המחקר העדכני ביותר והמעמיק ביותר נערך לאחרונה על ידי ההיסטוריון ג'ון פי. מאייר בספרו (Marginal Jew, Vol 1) ושם הוא כותב, > מילות מפתח וביטויים רבים מהעדות של יוסף הם או לא נמצאים בברית החדשה או שמשומשים במובן שונה לחלוטין; בניגוד לכך, כמעט כל מילה.. בעדות שלו (כלומר בהתייחסות שלו לישוע) נמצאת במקום אחר אצל יוסף-למעשה, רוב המילים שם מאפיינות את יוסף.3 כדי להמחיש את המסקנות של החוקרים לעיל, הבה נבחן את המשפט הרלוונטי לגבי צליבתו של ישוע,  "וכשהוציא פילטוס דינו לתלייה על פי מסירתם של האנשים הראשונים (במעלה) אצלנו". האזכור של פילטוס הוא נייטרלי, הוא היה יכול להיות משומש על ידי היסטוריון יהודי או על ידי מחבר נוצרי שמכיר את חומרי הבשורות. לכן, האזכור שלו לא תומך בשום עמדה. ההתייחסות ל"אנשים הראשונים" מאוד שכיחה בכתביו של יוסף (ראו לדוגמה קדמוניות היהודים יח, 376). המילה "אצלנו" גם כן משומשת באופן שכיח על ידי יוסף (קדמוניות י ב.ב; יב ו.ב; יד.י.א; טו.ג.ב; טו.י.ה) בנוסף לכך, בניגוד לבשורות, המשפט הזה רק מציין שישוע נצלב בעקבות הסכסוך של ההנהגה היהודית. הצהרה תמימה שכזו הגיונית אם יוסף כתב אותה במקום מחבר נוצרי כלשהו, שככל הנראה היה מנסה לתאר את המניעים השגויים והבלתי מוצדקים של הצליבה. **ג. טקיטוס**– טקיטוס היה היסטוריון רומאי שכתב בשנים הראשונות של המאה השנייה. החיבורים הידועים ביותר של טקיטוס הם ה״אנאלים״ (ספרי השנים) וה״היסטוריות״. ה״אנאלים״ מתאר את התקופה שחלפה מאז מותו של אוגוסטוס בשנת 14 לס׳ ועד מותו של נירון בשנת 68 לס׳. ה״היסטוריות״ מתחיל עם מותו של נירון ונמשך עד מותו של דומיטיאנוס בשנת 96 לס׳״. כשכתב על שלטונו של נירון, טקיטוס הפנה למותו של ישוע ועל כך שהיו אז משיחיים ברומא. הוא איית את המילה ״משיח״ בלועזית (christus) בצורה שגויה, מנהג שרווח אצל מחברים פגאניים: > “אולם עזות אדם, רוחב יד הפרינקפס ופיוס האלים לא היה בהם כדי להוציא מלב הבריות את שמועת החרפה לבל יאמינו, כי על פי צו היתה התבערה. למען מחות שמועה זו טפל נירון אשמה על אנשים, שהיו שנואים בשל שיקוציהם וכונו בפי המון העם בשם “משיחיים” (Χριστιανός), וייסרם בעינויים מחוכמים שבמחוכמים. **אבי השם היה “christos” (“משיח”), אשר בימי שלטונו של טיבריוס הוציאו להורג** הפרוקוראטור פונטיוס פילאטוס. אמונה תפלה משחיתה זו דוכאה לשעה וחזרה ופרצה לא רק ביהודה, זו מקור הרעה, אלא אף ברומא”.4 **ד. לוקיאנוס**– סאטיריקן יווני, חי במחצית השנייה של המאה ה־2 לס׳. לוקיאנוס דיבר בשאט נפש על ישוע ועל המאמינים המשיחיים, אבל מעולם לא טען שהם פרי הדמיון, המשיחיים, > אתה יודע, סוגדים עד היום לאיש אחד ־ האיש הנכבד שהציג את עבודת האלוהים החדשה שלהם **ונצלב** בשל כך…5 **ה. מרה בר סרפיון**– מארה בר־סרפיון, סורי שככל הנראה היה פילוסוף סטואי, שלח לבנו איגרת מן הכלא אחרי שנת 70 לס׳, ובה עודד אותו לחפש אחר החוכמה. באיגרת הוא השווה את ישוע לפילוסופים סוקרטס ופיתגורס: > איזה יתרון השיגו האתונאים כשהוציאו את סוקרטס להורג? כעונש על פשעם באו עליהם רעב ומגיפה. באיזה יתרון זכו אנשי סאמון כששרפו את פיתגורס? בין רגע כוסתה ארצם בחול. איזה יתרון השיגו היהודים כשהוציאו להורג את מלכם החכם? הרי מיד לאחר מכן נתבטלה מלכותם.6 למרות שהוא לא מפרט על האופן שבו הוא נהרג, הוא כן מאשר את עובדת ההרג. **ו. התלמוד**– בתלמוד הבבלי נאמר, > ״והתניא (לימדו ש) בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום \[ואומר\]: ׳ישו הנוצרי יוצא פה ויסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל. כל מי שיודע לו זכות, יבוא וילמד עליו׳. ולא מצאו לו זכות, **ותלאוהו** בערב הפסח״ (בבלי, סנהדרין מג א. השווה עם ירושלמי, סנהדרין ז יב. השווה תוספתא סנהדרין י’ יא’). המילים ״תלוי״ ו״מוקעים״ מתייחסות לצליבה (ראה לוקס כ״ג 39; גלט׳ ג׳ 13). יוסף קלויזנר כתב, ״התלמוד מדבר על תליה במקום צליבה מפני שמיתה־משונה רומית זו לא היתה ידועה לחכמי ישראל אלא מתוך משפטיהם של הרומים, אבל לא מדיני ישראל; ואף פאולוס השליח דורש (אגרת אל הגלטים ג׳ י״ג) את הכתוב ׳כי קללת אלוהים תלויה על ישוע״ (קלויזנר, ישו הנוצרי, 19). העובדה שהצליבה (או התלייה) שעליה מדובר בתלמוד התרחשה ״בערב הפסח״ תואמת את מה שנאמר ביוחנן י״ט 14 וביטוי זה מופיע גם בתלמוד הבבלי. ( סנהדרין סז א; ירושלמי, סנהדרין ז יב). אם כך, התלמוד מאשר מפורשות את העובדה שישוע נצלב (נתלה). עובדת צליבתו של ישוע היא עובדה היסטורית מוצקה המקובלת על ידי כל החוקרים בימינו. החוקר ג'ון דומיניק קרוסן (חוקר ביקורתי מאוד) כותב כך: > מותו של ישוע בצליבה תחת פונטיוס פילטוס הוא ודאי…גם אם שום תלמיד של ישוע לא היה כותב שום דבר מאה שנים אחרי הצליבה, עדיין היינו יודעים על כך משני מחברים אחרים שלא תמכו בו. שמותיהם הם יוסף בן מתתיהו וקורנליוס טקיטוס".7 ### **2. הקבר של ישוע נמצא ריק**  **א. הפקטור הירושלמי**– התקומה של ישוע הוכרזה בהתחלה בירושלים. זה מתועד באופן בלתי תלוי על ידי לוקס בספר מעשי השליחים ב וגם על ידי טקיטוס8. מאחר וגם ספר מעשי השליחים וגם טקיטוס מתעדים שההכרזה אודות תחייתו של ישוע החלה בירושלים, מדובר בעובדה היסטורית על פי [קריטריון העדויות המרובות](https://igod.co.il/%D7%99%D6%B5%D7%A9%D7%81%D7%95%D6%BC%D7%A2%D6%B7-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/). בהינתן העובדה שישוע נצלב ונקבר באותה העיר, לא ייתכן שההכרזה אודות קברו הריק של ישוע הייתה שורדת הרבה זמן, אם הגופה שלו עדיין הייתה בקבר. אם מישהו (במיוחד הפרושים), היה רוצה להפריך את ההכרזה שלהם, כל מה שהוא היה צריך לעשות זה ללכת לקבר, להוציא את הגופה ולהציגה לפני הקהל. אך זה מדהים שההכרזה אודות הקבר הריק אכן שרדה! איך מסבירים את זה? מדוע התלמידים של ישוע הכריזו את תקומתו באותה העיר שבה ישוע נקבר, אם גופתו עדיין הייתה בקבר? מיקום ההכרזה הראשונית אודות קברו הריק של ישוע מהווה ראיה חזקה לטובת אמיתות הטענה שקברו נמצא ריק. **ב. עדות עוינת**– כשתלמיד אומר למורה שלו שהכלב אכל לו את שיעורי הבית, הטענה שלו מניחה את העובדה שאין לו את השיעורים בידיו. כאשר האויבים של האמונה המשיחית האשימו את התלמידים שהם גנבו את הגופה, טענה זו הניחה שהגופה לא הייתה נמצאת בקבר. במילים אחרות, הם לא הכחישו את הקבר הריק, אלא ניסו לספק הסבר לסיבה שהוא ריק. > בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכוּ בָּאוּ הָעִירָה כַּמָּה מִן הַשּׁוֹמְרִים וְהוֹדִיעוּ לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה. רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִתְכַּנְּסוּ עִם הַזְּקֵנִים וּלְאַחַר הִתְיָעֲצוּת נָתְנוּ לַחַיָּלִים סְכוּם כֶּסֶף נִכָּר בְּאָמְרָם: "הַגִּידוּ כָּךְ: 'בָּאוּ תַּלְמִידָיו בַּלַּיְלָה **וְגָנְבוּ אוֹתוֹ** כַּאֲשֶׁר יָשַׁנּוּ'. וְאִם זֶה יִוָּדַע לַנָּצִיב, אֲנַחְנוּ נְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ וְנִפְטֹר אֶתְכֶם מִדְּאָגָה." הֵם לָקְחוּ אֶת הַכֶּסֶף וְעָשׂוּ כְּמוֹ שֶׁהוֹרוּ לָהֶם. וְאָמְנָם שֵׁמַע הַדָּבָר הַזֶּה נָפוֹץ בְּקֶרֶב הָעָם **עַד הַיּוֹם הַזֶּה**. מישהו עלול למחות שלא מדובר בראיה אמיתית משום שזו טענה שבאה ממתי, אחד ממחברי הבשורות של הברית החדשה, ולא ישירות מההנהגה היהודית. אז, האם מתי לא היה יכול להמציא את הטענה הזו ולייחס אותה להנהגה היהודית כדי לתת אמינות לסיפור שלו? ובכן התשובה היא לא. וזאת מכמה סיבות: ראשית, שימו לב שמתי אומר שהטענה הזו של ההנהגה היהודית הייתה נפוצה "**עַד הַיּוֹם הַזֶּה**". במילים אחרות, הטענה הזו אודות גניבת הגופה הייתה עדיין נשמעת בזמן שמתי כתב את המשפט הזה. אם ההנהגה היהודית לא טענה שהתלמידים גנבו את הגופה, כל אחד היה יכול לגשת להנהגה היהודית, לשאול אותם ולשלול את טענתו של מתי. במילים אחרות, אם ההנהגה היהודית לא באמת טענה שהתלמידים של ישוע גנבו את הגופה, מתי ירה לעצמו ברגל בכך שהוא טען שזו שמועה שהייתה נפוצה עד הזמן שלו. שנית, הטענה של ההנהגה היהודית (שהתלמידים גנבו את הגופה) מתועדת במקור עצמאי נוסף. בסביבות 150 לספירה, יוסטינוס מרטיר מתעד שההנהגה היהודית עדיין הפיצה את אותה הטענה נגד התלמידים.9  בנוסף לכך, בסביבות 200 לספירה טרטוליאנוס ענה על טענה דומה.10 מכאן, אויבי האמונה המשיחית אכן טענו את הטענה הזו. מקור הטענה היא מהמאה הראשונה, והיא המשיכה להתפשט לאורך המאה השנייה והשלישית. על פי ג'ייקוב קרמר, חוקר אוסטרלי אשר מתמחה במחקר התחייה: > "עד עכשיו רוב החוקרים מחזיקים בתוקף, במהימנות של הקבר הריק".11 על פי החוקר ואן דאלן, > זה קשה במיוחד לטעון נגד הקבר הריק, אלה שמכחישים את הקבר הריק עושים זאת על בסיס תאולוגי או על בסיס הנחות פילוסופיות".12 **ג. עדות נשית**– [על פי קריטריון המבוכה](https://igod.co.il/%D7%99%D6%B5%D7%A9%D7%81%D7%95%D6%BC%D7%A2%D6%B7-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/), אם מישהו בודה סיפור מליבו, במטרה להטעות אחרים, הוא לא ימציא מידע שיכול לפגוע באמינותו או להביך אותו. כשאנו מגיעים לסיפורת הקבר הריק, כל ארבע הבשורות מתעדות שנשים היו העדות הראשונה למאורע. אם הסיפור הזה בודה, מדובר בבדיה מאוד מוזרה, משום שהן בתרבות היהודית והן בתרבות הרומאית, ההערכה כלפי הנשים הייתה ירודה והעדות שלהן הייתה מוטלת בספק, ולא הוחשבה לאמינה כמו עדות גברית. חשבו על הכתבים הבאים: > מוטב שישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים. (ירושלמי, סוטה \[דף טז,א פרק ג הלכה ד גמרא\]) > נשים פסולות לעדות מן התורה, שנאמר: 'על פי שניים עדים'. (משנה תורה לרמב"ם, הלכות עדות, ט') יוסף בן מתתיהו כתב: > עד אחד לא ייאמן, אלא שלושה או לכל הפחות שנים, שדרך חייהם הקודמים תשוה אמון לעדותם. נשים פסולות לעדות, מחמת קלון דעתן והחוצפה שבמינן; (קדמוניות היהודים ד.ח.טו)13 > ואלו הן הפסולים–המשחק בקוביה, והמלווה בריבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית, ועבדים.  זה הכלל–כל עדות שאין האישה כשרה לה, אף הן אינן כשרים לה. (משנה, ראש השנה א' ח') על פי הציטוט האחרון מהמשנה, עדות נשית שקולה לעדות של גנב. בהינתן העובדה שהתלמידים היו יהודים, זה נותן לנו הקשר למה שכתוב בלוקס כד 11: אֶלָּא שֶׁדִּבְרֵיהֶן נִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם כְּדִבְרֵי הֶבֶל וְלֹא הֶאֱמִינוּ לָהֶן (לנשים). אחרי שמבינים את היחס הירוד כלפי נשים במאה הראשונה, זה לא סביר שמחברי הבשורות היו ממציאים סיפור שבו נשים מהוות עדות ראשונית לסיפור התקומה. אם המחברים היו ממציאים סיפור, הם קרוב לוודאי היו שמים את הגברים שם במקום את הנשים. הסיבה לכך היא שהאמינות שלהם נחשבה לגבוהה יותר מאשר אמינותן של נשים. למעשה, קלסוס, שהיה פילוסוף יווני מהמאה השנייה, השתמש במציאת הקבר הריק על ידי הנשים, כטיעון לחוסר האמינות של התחייה של ישוע (Origen: Contra Celsum 2.55). העובדה שהתלמידים לא האמינו גם כשהם ראו את הקבר הריק מתוך עקשנות וספק, מהווה עוד עובדה מביכה עבורם שמאמתת את הסיפור. לכן, לאור קריטריון המבוכה, ניתן לטעון באופן רציונלי שהקבר אכן נמצא ריק על ידי קבוצת נשים. ההיסטוריון מאוניברסיטת אוקספורד וויליאם וונד כותב, > כל הראיות ההיסטוריות הנוקשות שיש לנו הן לטובת הקבר הריק, והחוקרים שמתנגדים לכך אמורים להכיר בכך שהם עושים זאת על בסיס אחר מאשר מדע ההיסטוריה.14 ### **3. התלמידים של ישוע טענו והאמינו שישוע קם מן המתים** זוהי הראיה המרכזית לתקומתו של ישוע מן המתים. כיום זה מקובל על ידי הרוב המוחץ של החוקרים שהתלמידים הראשונים טענו ובאמת האמינו שהם ראו את ישוע מופיע בפניהם חי לאחר מותו. אפילו גרד אל דימאן מבקר גרמני ידוע של הברית החדשה כתב: > זה ברור היסטורית ששמעון כיפא והתלמידים חוו את ישוע מופיע בפניהם אחרי מותו כמשיח שקם מן המתים להופעות הללו של ישוע היו עדים לא רק מאמינים, אלא גם לא מאמינים, ספקנים ואף אויבים".15 מהן הסיבות שהובילו את החוקרים להסכים שהתלמידים טענו והאמינו שישוע הופיע בפניהם? #### **התלמידים טענו שישוע הופיע בפניהם** **א. המסורת הקדומה שנמצאת באיגרת הראשונה לקורינתים פרק טו**– הראיה המרכזית לכך שהתלמידים טענו שישוע הופיע בפניהם באה מההמנון העתיק שנמצא בראשונה לקורינתים טו 3-7. כפי שהראנו במאמר [הזה](https://igod.co.il/%D7%99%D6%B5%D7%A9%D7%81%D7%95%D6%BC%D7%A2%D6%B7-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%9E%D7%91%D7%98-%D7%A2%D7%9C-%D7%A6%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F/), רוב החוקרים מכל סוגי המעגלים (ביקורתיים ומסורתיים) מסכימים ששאול מצטט בקטע הזה המנון שמתוארך לחמש שנים לכל היותר, מאז צליבתו של ישוע. הם גם מאמינים ששאול קיבל את התוכן שאותו הוא מצטט בפסוקים הללו מפטרוס ומיעקב מספר שנים בודדות לאחר ששאול בעצמו הפך למשיחי (בין שנה וחצי עד שלוש שנים לאחר הצליבה). אם החוקרים הללו צודקים, התוכן שאותו שאול מצטט בראשונה לקורינתים מספק לנו עדות ראייה מאוד עתיקה לכך שהתלמידים טענו שישוע הופיע בפניהם. מה בדיוק כתוב בהמנון הזה אותו שאול מצטט? איך יודעים בכלל שזה המנון? ואיך יודעים שהוא מתוארך לשנה החמישית לאחר הצליבה (לכל היותר)? ואיך יודעים ששאול קיבל אותו מפטרוס ויעקב? תוכן ההמנון מופיע כך: >  מָסַרְתִּי לָכֶם בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה מַה שֶּׁגַּם קִבַּלְתִּי, שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בְּעַד חֲטָאֵינוּ, לְפִי הַכְּתוּבִים; נִקְבַּר וְקָם לִתְחִיָּה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לְפִי הַכְּתוּבִים; וְנִרְאָה אֶל כֵּיפָא וְאַחַר כָּךְ אֶל הַשְּׁנֵים-עָשָׂר. אַחֲרֵי כֵן נִרְאָה בְּבַת אַחַת אֶל יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים, אֲשֶׁר רֻבָּם עוֹדָם בַּחַיִּים וּמִקְצָתָם מֵתִים. אַחַר כָּךְ נִרְאָה אֶל יַעֲקֹב וּלְאַחַר מִכֵּן אֶל כָּל הַשְּׁלִיחִים. איך יודעים שזה המנון? אולי זו דוקטרינה ששאול בעצמו המציא. החוקרים הגיעו למסקנה שמדובר בהמנון ששאול מצטט מהסיבות הבאות: 1. שאול מסב את תשומת ליבנו אל העובדה שהוא לא כותב משהו מעצמו. בפסוק 3, שאול אומר שאלו הן לא מילותיו. הוא כותב, **מָסַרְתִּי** לָכֶם בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה מַה שֶּׁגַּם **קִבַּלְתִּי**. במילים אחרות, שאול מצהיר שהוא מעביר מידע כלשהו שהוא בעצמו קיבל ממישהו אחר. בנוסף לכך, הביטויים "מסרתי" ו"קיבלתי" היו מושגים טיפוסיים שהיו משומשים על ידי רבנים שהעבירו מסורת קדושה לאחרים.16     2. השפה בפסוקים 4-7 לא טיפוסית לשאול. חוקרים מסכימים לגבי כך שהביטויים "בעד חטאינו", "לפי הכתובים", "השנים עשר" ו"קם", לא שייכים לשאול.17 מאחר וזו לא השפה של שאול, זה ברור ששאול מצטט מתוך מקור כלשהו ולא מלמד על התחייה במילים שלו.     3. קיימת תקבולת בקטע.18 תקבולת היא צורת כתיבה שהייתה שכיחה במסורות בעל פה. המטרה של תקבולות הייתה להועיל לשינון וזיכרון. הפסוקים הללו בראשונה לקורינתים מופיעים בצורת תקבולת בעלת מבנה קבוע: מספר שורות אשר מופיעות בתבנית קבועה של שורה אחת ארוכה, שאחריה באה שורה קצרה יותר, שאחריה ארוכה יותר, ולאחר מכן שוב שורה קצרה יותר. בנוסף לכך, בסיום כל משפט ארוך מופיע הביטוי "לפי הכתובים" ובתחילת כל משפט קצר, מופיע "ו". כלומר מדובר על משפטים בעלי אותו מבנה. כשבוחנים את הראשונה לקורינתים טו מקרוב, זה ברור שיש שם תקבולת: הַמָּשִׁיחַ מֵת בְּעַד חֲטָאֵינוּ, **לְפִי הַכְּתוּבִים** (ארוך)   **ו**נִקְבַּר19(קצר)  **וְ**קָם לִתְחִיָּה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, **לְפִי הַכְּתוּבִים** (ארוך) **וְ**נִרְאָה אֶל כֵּיפָא וְאַחַר כָּךְ אֶל הַשְּׁנֵים-עָשָׂר. (קצר) **ו**אַחֲרֵי20 כֵן נִרְאָה בְּבַת אַחַת אֶל יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים, אֲשֶׁר רֻבָּם עוֹדָם בַּחַיִּים וּמִקְצָתָם מֵתִים. (ארוך) אחַר כָּךְ נִרְאָה אֶל יַעֲקֹב וּלְאַחַר מִכֵּן אֶל כָּל הַשְּׁלִיחִים. (קצר)   4. השימוש במילת הקישור "ו" מצביע על כך שמדובר בהמנון.21 ממש כמו התקבולת, השימוש בביטוי חוזר (καὶ ὅτι) גם כן תרם לשינון וזיכרון.  5. שמו של פטרוס מופיע בשפה הארמית (כיפא). ראיה נוספת לכך שמדובר בהמנון משיחי עתיק ששאול קיבל ממישהו אחר הוא שהשם "כיפא" (ארמית) משומש במקום השם "פטרוס" (יוונית) כאשר שאול כתב בשפה היוונית ולא בארמית. וזה הגיוני, משום שהמאמינים הראשונים היו יהודים, ולכן, שפתם הייתה ארמית, דבר זה מצביע על מקור עתיק להמנון.22 בגלל הסיבות לעיל, אנו עומדים על קרקע מוצקה (יחד עם מרבית החוקרים כיום) בטענה שהחומר שמצוטט בפסוקים 4-7 הוא חלק מהמנון. שאול קיבל את ההמנון מתישהו לפני שהוא כתב לקורינתים. מה שאומר שהחומר מהראשונה לקורינתים טו 4-7 קודם לשנת 55 לספירה23, כלומר, השנה שבה שאול חיבר את האיגרת. אך עד כמה ההמנון הזה עתיק? ובכן, רוב החוקרים טוענים ששאול קיבל את החומר הזה מפטרוס ומיעקב, 5 שנים בלבד לאחר הצליבה. בגלטים א 18-19 שאול כותב, אַחֲרֵי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים (שלוש שנים אחרי שהוא נהיה משיחי) עָלִיתִי לִירוּשָׁלַיִם לִרְאוֹת אֶת כֵּיפָא וְשָׁהִיתִי אֶצְלוֹ חֲמִשָּׁה-עָשָׂר יָמִים. שָׁלִיחַ אַחֵר לֹא רָאִיתִי, אֶלָּא אֶת יַעֲקֹב אֲחִי אֲדוֹנֵנוּ. זה הזמן שבו ככל הנראה שאול קיבל את המסורת\\ההמנון. כלומר, כאשר הוא ביקר את פטרוס ויעקב בירושלים. הסיבות לכך הן שהשמות היחידים שמופיעים בהמנון הם של פטרוס ויעקב, איתם שאול נפגש בירושלים שלוש שנים לאחר שנהיה משיחי. ובנוסף לכך, שאול משתמש בגלטים א 18 במושג historesai, אשר מוגדר פעמים רבות בתור השגת מידע דרך מחקר אישי.24 ההקשר המיידי לפני ואחרי הקטע בגלטים א 18-19, מגלה שהנושא הוא: שאול חוקר את טבע הכרזת הבשורה (גלטים א 11- ב 10), שבה ישוע הוא המרכז (הראשונה לקורינתים טו 3-4, 14, 17; גלטים א 11, 16). כל אלו מצביעים על כך ששאול אכן קיבל את ההמנון הזה מפטרוס ויעקב מספר שנים בודדות לאחר הצליבה של ישוע. מה שאומר שהתוכן של החומר אותו שאול מעביר, הוא מאוד מהימן. אין באמת פער זמני כדי שיתפתחו שקרים ואגדות שיטשטשו את התוכן ההיסטורי שבהמנון. **עדי הראייה לחייו ומותו של ישוע אכן טענו שהוא קם מן המתים ונראה אליהם** (משום שהחומר אותו שאול מצטט מגיע ישירות מהם). בגלטים ב 1-10 שאול מספר שהוא הלך שוב לירושלים במסעו השני לשם. שאול מסביר בפסוק 2 באותו הפרק שהוא הלך לשם כדי לוודא מול השליחים שהוא מכריז את הבשורה הנכונה, עָלִיתִי לְשָׁם עַל-פִּי הִתְגַּלּוּת שֶׁקִּבַּלְתִּי, וְהִצַּגְתִּי לִפְנֵיהֶם אֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁאֲנִי מְבַשֵּׂר בַּגּוֹיִים; הִצַּגְתִּיהָ לִפְנֵי הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּהֶם בִּפְגִישָׁה מְיֻחֶדֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַשָּׁוְא יִהְיֶה הַמֵּרוֹץ אֲשֶׁר רַצְתִּי וְעוֹדֶנִּי רָץ (גלטים ב 2). בפגישה הזו, מלבד פטרוס ויעקב, גם יוחנן היה נוכח (ב 9). נאמר לנו שגם בר נבא וטיטוס היו שם (ב 1). שאול הציג את הבשורה שהוא הכריז מול הקבוצה הזו. ולמעשה, המסר שלו תאם למסר שלהם: לֹא הוֹסִיפוּ לִי דָּבָר (ב 6). מעבר לכך, הם הכירו בשליחות של שאול ובר נבא אל הגויים (ב 9). במילים אחרות, המנהיגים המרכזיים והמשפיעים ביותר במאה הראשונה, אישרו את המסר של שאול. לאחר ששאול מצטט את המסורת בראשונה לקורינתים טו, הוא מזכיר שגם שליחים אחרים אישרו את המסר שלו בנוגע להופעות של ישוע לאחר מותו (טו 11, 12-15). הקוראים שלו היו יכולים להשיג את אותו המידע ממקורות שונים. אנו לא רואים דוגמאות כאלו לבחינה על ידי עדי ראייה בכתבים מן העת העתיקה, במיוחד לא בטווח זמן כל כך קצר. אנו מסיקים מכאן ששאול, פטרוס, יוחנן ויעקב אחיו של ישוע, בישרו את אותה הבשורה כבר מההתחלה, **כלומר, שישוע קם מן המתים ונראה אליהם לאחר מותו! אפילו החוקר הקיצוני גרד לודרמן כותב**:** > היסודות של המסורת מתוארכים לשנתיים הראשונות מאז הצליבה… לא מאוחר יותר מאשר שלוש שנים לאחר מותו של ישוע.25 מעניין לציין שבמסורת העתיקה הזו מופיעה גם טענה שישוע הופיע בפני יותר מ-500 מאות בני אדם בבת אחת. שאול כותב, אחֲרֵי כֵן נִרְאָה בְּבַת אַחַת אֶל יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים אֲשֶׁר רֻבָּם עוֹדָם בַּחַיִּים וּמִקְצָתָם מֵתִים. (הראשונה לקורינתים טו 6) שימו לב ששאול טוען שיש לו קשר אישי עם האנשים הללו כי הוא יודע שחלקם מתו וחלקם עדיין בחיים בזמן שהוא כתב את האיגרת הזו. מדוע ששאול יציין זאת אם לא היו יותר מ-500 אנשים שטענו שישוע הופיע בפניהם חי? החוקר הגדול של הברית החדשה מאוניברסיטת קיימברידג' צ'ארלס הארולד כתב בנוגע להערה הזו של שאול, > קיימת בקושי תכלית מסוימת בלהזכיר את העובדה שרוב החמש מאות עדיין בחיים, אלא אם כן שאול אומר, למעשה 'העדים עדיין קיימים לשם תשאול'.26 שאול לא היה יכול לטעון זאת אם לא היו באמת חמש מאות איש שטענו שישוע הופיע בפניהם. הוא לא היה יכול לאתגר את הקוראים לתשאל את העדים אם המאורע התרחש במידה ולא היו באמת עדים. אך זה נראה שבאמת היו עדים למאורע הזה, ושאול ידע שחלקם מתו כבר. **ב.** **מקורות עצמאיים מהבשורות מאשרים זאת**– המסורות על הופעותיו של ישוע בבשורות מספקות עדויות מרובות ובלתי תלויות להופעות הללו. זהו אחד מהדגשים החשובים ביותר בהיסטוריה. ההתגלות לשמעון כיפא מתועדת בצורה בלתי תלויה על ידי לוקס (לוקס כד 34; הראשונה לקורינתים טו 5) וההתגלות לשנים עשר מתועדת על ידי לוקס ויוחנן (לוקס כד 36-43; יוחנן כ 19-20) יש לנו גם עדות עצמאית להופעות בגליל על ידי מרקוס ,מתי, יוחנן (מרקוס טז 7; מתי כח 16-17; יוחנן כא)  כמו כן גם לנשים על ידי מתי ויוחנן. **ג. העדות של התלמידים של התלמידים של ישוע**– התלמידים של התלמידים של ישוע נקראים "האבות האפוסטוליים". אלו היו מנהיגים שחיו וכתבו במאה הראשונה, השנייה והשלישית. זה סביר שחלק מהם אף הכירו אישית את התלמידים\\השליחים של ישוע עצמם, או שהייתה להם היכרות עם אלו שהכירו את התלמידים המקוריים של ישוע. כמו שראינו שניתן לאתר את תוכן הלימוד וההצהרות של התלמידים המקוריים דרך שאול, כך אנו גם יכולים לאתר את הלימוד שלהם דרך התלמידים שלהם שנקראים האבות האפוסטוליים. לדוגמה, קלמנטוס (30-100 לספירה) כתב לקהילה בקורינתוס בסביבות 95 לספירה. בסביבות 185 לספירה, אירנאוס נתן לנו מידע נוסף על האיגרת שנשלחה על ידי קלמנטוס לקורינתים. אירנאוס כתב עליו שהוא הכיר את השליחים ושמע את הלימוד שלהם.27 בסביבות 200 לספירה, טרטוליאנוס כתב, שקלמנטוס מונה להיות מנהיגה קהילה ברומא על ידי פטרוס עצמו.28 אם אירנאוס וטרטוליאנוס צודקים, קלמנטוס ראה את התלמידים של ישוע והכיר אותם אישית, במיוחד את פטרוס. דבר זה נותן ערך היסטורי לכתביו של קלמנטוס בנוגע לשליחים וללימוד שלהם. האם קלמנטוס מזכיר את תחייתו של ישוע? במכתבו לקהילה בקורינתוס, קלמנטוס כתב שהתלמידים של ישוע היו בטוחים לגבי תחייתו של ישוע.29  אם קלמנטוס הכיר את השליחים, זה אומר שהוא היה בעמדה טובה לדווח לנו לגבי הלימוד שלהם אודות התקומה של ישוע. אירנאוס מדווח גם לגבי פוליקרפוס שהוא למד תחת השליחים, ולימד אחרים את מה שהוא למד מהם, למעשה, הוא מונה להיות המנהיג של קהילה בזמירנה, ודיבר עם עדים רבים לתקומתו של ישוע.30 לכן, יש לנו מקורות בלתי תלויים ומרובים לכך שהתלמידים הראשונים טענו שישוע קם לתחייה והופיע בפניהם. אך כעת עולה השאלה, איך יודעים שהתלמידים באמת האמינו שישוע הופיע בפניהם ולא בדו את הדבר מלבם? #### **התלמידים האמינו שישוע הופיע בפניהם** כל מה שצריך לעשות כדי להראות שהתלמידים באמת האמינו שישוע הופיע בפניהם חי, הוא להראות שהם מתו עבור אמונתם, או לפחות להראות שהם היו מוכנים למות עבורה. סביר להניח שהם לא היו מתים עבור שקר ביודעין. יש לנו מקורות מחוץ לברית החדשה ובברית החדשה שמצביעים על כך שהתלמידים מתו עבור אמונתם: - קלמנטוס- דיווח אודות הסבל והמוות של שאול ופטרוס עבור אמונתם.31 - פוליקרפוס- דיווח על הסבל והמוות של התלמידים באופן כללי עבור אמונתם.32 - טרטוליאנוס- דיווח על המוות של פטרוס ושאול (הוא מדווח שפטרוס נצלב ואילו שאול נערף).33 - ספר מעשי השליחים- מדווח על מותו של יעקב בן זבדי. (מעשי השליחים יב 1-2) - אוריגנס- מדווח על הדבקות של התלמידים באמונתם ועל מוכנותם למסור את נפשם עבורה.34 - אוסביוס- מדווח שכל התלמידים נרצחו ושפטרוס נצלב בצורה הפוכה (עם הראש למטה).35 כמובן שהמוכנות של התלמידים למות עבור אמונתם לא מוכיחה שאמונתם הייתה נכונה, כמו שהמוכנות של מוסלמי למות עבור אמונתו לא מוכיחה את אמיתות האסלאם. אלא שהיא מוכיחה שהם באמת ובתמים האמינו שישוע קם מן המתים והופיע בפניהם, כמו שמוסלמי באמת ובתמים מאמין באמונתו ולכן מוכן למות עבורה. אגב, ההבדל בין מוכנותם של חסידים מדתות אחרות למות עבור אמונתם שונה מהמוכנות של התלמידים. כאשר חסיד של דת מסוימת מת עבור אמונתו, הוא מת מתוך אמונה ותקווה. אך המצב שונה אצל התלמידים של ישוע; הם מתו עבור משהו שהם **ידעו** שהוא אמת או שקר, משום שהם היו עדים למאורעות. התלמידים של ישוע מתו עבור **העדות האישית שלהם** על פיה הם היו עדים לכך שישוע הופיע בפניהם חי לאחר מותו. חסידים מדתות אחרות מתים עבור משהו בו הם מאמינים, התלמידים של ישוע, לעומת זאת, מתו עבור משהו שהם ידעו (ידעו כנכון או לא). אבל איך יודעים שהתלמידים של ישוע מתו מרצונם עבור אמונתם? אולי הם הוצאו להורג נגד רצונם לפני שהייתה להם ההזדמנות להודות שהם המציאו ובדו את הסיפור? מהמיתות של סטפנוס (מעשי השליחים ז 54-60), יעקב אחיו של יוחנן (מעשי השליחים יב 1-3) ומהסבל של פטרוס ושאול (הראשונה של קלמנטוס ה, מעשי השליחים יב והלאה), התלמידים נהיו מודעים לכך שאם הם ימשיכו להכריז את תקומתו של ישוע, הדבר יעלה להם בחייהם. לכן, עצם ההתמדה שלהם בהכרזת הבשורה, מצביעה על כך שהם היו מוכנים לסבול ואף למות עבור האמת שהם הכריזו. איך מסבירים את מוכנותם של התלמידים לרצות למות עבור הטענה שישוע קם מן המתים? חשבו על הסיטואציה שאיתה התמודדו התלמידים אחרי צליבתו: 1. המנהיג שלהם מת, והציפיות של היהודים באותה תקופה לא כללו משיח שבמקום לנצח את אויביהם (הרומאים), ייגזר למוות באופן מביש כפושע. 2. על פי החוק היהודי, ההוצאה להורג של ישוע כפושע הציגה אותו ככופר, אדם שאכן הוא תחת הקללה של אלוהים (דברים כ"א-23). האסון של הצליבה בשביל התלמידים לא היה שהמנהיג שלהם נהרג גרידא, אלא, שהצליבה הראתה למעשה, שהפרושים צדקו כל הזמן ההוא, ששלוש שנים הם הלכו אחר כופר, אחר אדם שנמצא תחת קללת אלוהים. 3. האמונות היהודיות באותה תקופה, הוציאו מכלל חשבון את האפשרות של תקומתו של אדם אחד מן המתים (הכוונה לתקומה לתפארת וחיי נצח בגוף חדש), עד התקומה הכללית באחרית הימים.36 אף על פי כן, התלמידים פתאום האמינו כל כך חזק שאלוהים הקים אותו מן המתים עד שהם היו אפילו מוכנים למות למען אמונתם. לוק ג'ונסון, חוקר הברית החדשה מאוניברסיטת אמורי אמר: > סוג מסוים של חוויה חזקה ומהפכנית נדרשת כדי ליצור את הסוג של התנועה של התלמידים הראשונים.37 אן.טי.רייט חוקר דגול של הברית החדשה כותב : > זו הסיבה שאני כהיסטוריון, לא יכול להסביר את צמיחת תנועתם של המאמינים הראשונים אלא אם כן ישוע קם מן המתים, והשאיר קבר ריק מאחוריו.38 ### 4. המהפך של שאול התרסי #### **שאול התנגד לאמונה המשיחית ואף רדף את הקהילה המשיחית בראשיתה** קיימות ראיות היסטוריות טובות לכך שלפני ששאול התרסי נהיה משיחי, הוא היה רודף את המאמינים בישוע. איך אנו יודעים זאת? שאול טוען זאת באיגרותיו. בראשונה לקורינתים טו 9, לאחר שהוא מצטט עבור הקורינתים את ההמנון העתיק, שאול כותב, שֶׁכֵּן אֲנִי הַפָּחוּת בַּשְּׁלִיחִים וְאֵינֶנִּי רָאוּי לְהִקָּרֵא שָׁלִיחַ מִשּׁוּם שֶׁרָדַפְתִּי אֶת קְהִלַּת אֱלֹהִים. (הראשונה לקורינתים טו 9), באותו האופן בגלטים א 13-14, שאול אומר, הֲרֵי שְׁמַעְתֶּם עַל הִתְנַהֲגוּתִי בֶּעָבָר בַּיַּהֲדוּת, שֶׁרָדַפְתִּי נִמְרָצוֹת אֶת קְהִלַּת אֱלֹהִים וְעָשִׂיתִי בָּהּ שַׁמּוֹת וְהִתְעַלֵּיתִי בַּיַּהֲדוּת עַל רַבִּים מִבְּנֵי גִּילִי אֲשֶׁר בְּעַמִּי, מִשּׁוּם קִנְאָתִי הַיְתֵרָה לְמָסוֹרוֹת אֲבוֹתַי. ניתן לקבוע בסבירות גבוהה ששאול דובר אמת בפסוקים הללו על בסיס הסיבות הבאות: 1: קריטריון המבוכה. כפי שנאמר לעיל, על פי הקריטריון הזה, מחבר לא ימציא פרט או מידע שמביך אותו. בדרך כלל אנשים משקרים כדי להראות טוב, הם לא משקרים כדי להיראות רע. שאול מספר בפסוקים הללו דברים מאוד מביכים לגבי עצמו. קשה להאמין למשל שכיום מישהו ימציא שקר על עצמו כשהוא כותב את קורות חייו, ויטען שהוא היה פעם רוצח סדרתי. קשה להאמין שהוא יכתוב זאת אפילו אם זו הייתה האמת, על אחת כמה וכמה אם מדובר בשקר! 2: קריטריון העדויות העצמאיות המרובות– לא רק ששאול מעיד על עצמו שהוא רדף את הקהילה, אלא שגם לוקס מתעד זאת בספרו (מעשי השליחים ח 1-4; ט 1-2). שאול ולוקס הם מקורות עצמאיים, בלתי תלויים אחד בשני, ולכן, קיימת כאן עדות חזקה לכך ששאול רדף את המשיחיים. זה לא סביר כלל ששאול ולוקס בדו את אותו השקר. על בסיס העיקרון הזה, ניתן לקבוע בביטחון ששאול נהג לרדוף את הקהילה. 3: שאול הוכר כרודף קהילות– חשוב לזכור שבאגרותיו, שאול כתב לקהל יעד. בגלטים א 13, שאול אמר לקהל היעד שלו, > הֲרֵי **שְׁמַעְתֶּם** עַל הִתְנַהֲגוּתִי בֶּעָבָר בַּיַּהֲדוּת, שֶׁרָדַפְתִּי נִמְרָצוֹת אֶת קְהִלַּת אֱלֹהִים וְעָשִׂיתִי בָּהּ שַׁמּוֹת וְהִתְעַלֵּיתִי בַּיַּהֲדוּת עַל רַבִּים מִבְּנֵי גִּילִי אֲשֶׁר בְּעַמִּי, מִשּׁוּם קִנְאָתִי הַיְתֵרָה לְמָסוֹרוֹת אֲבוֹתַי. שאול אומר שהם הכירו את העובדה שהוא רדף את הקהילות המשיחיות. אם שאול לא באמת היה רודף את הקהילה, הקוראים שלו היו יודעים שהוא משקר. לכן, אם שאול היה משקר, הוא לא היה אומר להם שהם מכירים מידע כלשהו לגביו כשאותו המידע כלל לא היה נכון. #### **שאול נהיה מאמין בישוע באופן פתאומי אחרי שטען שהוא הופיע בפניו** בנקודה מסוימת, שאול עצמו נהיה מאמין בישוע לאחר שרדף והשתתף ברצח של מאמינים. כמו שאר התלמידים, אנו יודעים שבשלב מסוים, שאול האמין בכך שישוע קם מן המתים והיה מוכן לסבול ואף למות עבור אמונתו, ולמעשה, בסופו של דבר הוא הומת בגללה. קיימים שבעה מקורות בלתי תלויים המאשרים את סבלו ומותו של שאול עבור האמונה שישוע קם מן המתים. שאול עצמו כותב באיגרתו השנייה לקורינתים: > חָמֵשׁ פְּעָמִים הִלְקוּנִי הַיְּהוּדִים אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים הֻלְקֵיתִי בְּשׁוֹטִים; פַּעַם אַחַת נִרְגַּמְתִּי בַּאֲבָנִים; שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים נִטְרְפָה סְפִינָתִי, וּפַעַם שָׁהִיתִי בַּמַּיִם בְּמֶשֶׁךְ יְמָמָה. נִתְנַסֵּיתִי בְּמַסָּעוֹת רַבִּים, בְּסַכָּנוֹת עַל פְּנֵי נְהָרוֹת, בְּסַכָּנוֹת מִפְּנֵי שׁוֹדְדִים, בְּסַכָּנוֹת מִבְּנֵי עַמִּי, בְּסַכָּנוֹת מִן הַגּוֹיִים, בְּסַכָּנוֹת בָּעִיר וּבַמִּדְבָּר וּבַיָּם, בְּסַכָּנוֹת בְּקֶרֶב אֲחֵי שֶׁקֶר; בְּעָמָל וּבִתְלָאָה, בְּלֵילוֹת רַבִּים לְלֹא שֵׁנָה, בְּרָעָב וּבְצָמָא, בְּצוֹמוֹת הַרְבֵּה, בְּקֹר וּבְעֵירֹם; וּמִלְּבַד דְּבָרִים אֲחֵרִים, הַטֹּרַח הַבָּא עָלַי יוֹם יוֹם, הַדְּאָגָה לְכָל הַקְּהִלּוֹת. (השנייה לקורינתים יא 24-28) פרטים מסוימים מהפסוקים הללו מתועדים על ידי לוקס. אחת מטריפת ספינתו מתועדת במעשי השליחים כז 14-44, שאול נסקל במעשי השליחים יד 19, ובמעשי השליחים טז 22-24 מתועד מקרה שבו שאול הולקה. כתבים אחרים מחוץ לברית החדשה המזכירים את מותו עבור אמונתו הם של: קלמנטוס39, טרטוליאנוס40, דיוניסיוס41, פוליקרפוס42 ואוריגנוס43. ראשו של שאול נערף בזמן הרדיפות הקשות תחת הקיסר נירון בשנות ה-60 לספירה. אם כן, יש לנו שבעה מקורות בלתי תלויים שמבססים את העובדה היטב; שאול נהיה מאמין אדוק בתקומתו של ישוע, ואף היה מוכן לתת את חייו עבור אמונתו. ### **5. המהפך של יעקב אחיו של ישוע** יש לנו ראיות טובות לכך שיעקב אחיו של ישוע (יחד עם שאר משפחתו) לא האמינו בישוע בזמן שישוע היה חי. אנו יודעים זאת בהתבסס על מספר עקרונות: 1\. עקרון המבוכה– זה היה מביך באותה תקופה לדחות את הרב המשפחתי. במרקוס ג 20-35 נאמר לנו שמשפחתו של ישוע החשיבה אותו למשוגע ורצתה לקחת אותו הביתה בכח. סיפור זה לא מצייר את ישוע או את משפחתו באור טוב, לכן לא סביר שסיפור זה הומצא. החוקר ג'ון מאייר מסביר בספרו שדחיית ישוע על ידי משפחתו הייתה עובדה שהייתה יכולה להביך את הקהילה הקדומה. לכן, לא סביר שדחייה כזו הומצאה.44 2\. עקרון העדויות העצמאיות המרובות– לא רק שמרקוס מתעד את חוסר אמונתם של בני משפחתו של ישוע, אלא שגם יוחנן מתעד זאת. (מרקוס ג 21, 31; ו 3-4; יוחנן ז 455) #### **מותו של יעקב עבור אמונתו** יוסף בן מתתיהו תיעד את מותו של יעקב אחיו של ישוע, > ומפני שיוחנן היה (בעל טבע) כזה,חשב שזו שעת כושר לו, משום שפסטוס מת ואלבינוס היה עוד בדרך, והושיב סנהדרין של דיינים והביא לפניה את אחיו של ישו הקרוי משיח-שמו יעקוב- ואנשים אחרים וערך קיטגוריה עליהם, כאילו עברו חוק, והסגירם לסקילה.46 (קדמוניות היהודים כ.ט.א) בנוסף ליוסף בן מתתיהו, גם הגסיפוס47 וקלמנטוס מאלכסנדריה48 כתבו על כך שיעקב נהרג עבור אמונתו בתקומתו של ישוע. מותו של יעקב מתועד באופן בלתי תלוי בשלושת המקורות הללו.   לרבים מאתנו יש אחים. מה היה משכנע אתכם שאחיכם הוא אלוהים שבא בלבוש בשר כך שתהיו אפילו מוכנים למות עבור אמונה כזו? האם יש מקום לספק שהמהפך העצום הזה באחיו הצעיר של ישוע התרחש בגלל שישוע כמו שכתב שאול (כשציטט מההמנון העתיק עליו דיברנו לעיל) "אחר כך נראה אל יעקב"?(הראשונה אל הקורינתים ט"ו-7). ## **קריטריונים להסבר היסטורי טוב** בספרו49, פילוסוף ההיסטוריה בהאן מקקלה (Behan McCullagh), רושם מספר קריטריונים על פיהם ניתן לקבוע את ההסבר הטוב ביותר לראיות או העובדות ההיסטוריות. הקריטריונים הללו הם: 1. היקף הסברתי– הסבר טוב יסביר את כל הראיות שיש לנו ולא רק חלק מהם. 2. כח הסברתי– ההסבר יהפוך את הראיות לסבירות יותר. הוא יסביר אותן בצורה חזקה. 3. סבירות– הוא יתאים טוב יותר עם רקע של עובדות קיימות. 4. אד הוקיות– הוא לא יחייב אותנו לקבל על עצמינו אמונות או הנחות נוספות ולא מבוססות. 5. עקביות– ההסבר יהיה בקנה אחד עם אמונות מקובלות. 6. התעלות על הסברים חלופיים– הסבר טוב יענה על הקריטריונים הללו טוב יותר מאשר הסברים חלופיים ותחרותיים. כעת אנו נבחן הסברים חלופיים לאור הקריטריונים הללו, ונראה האם הם מצליחים להסביר את העובדות טוב יותר מאשר ההסבר על פיו ישוע קם מן המתים. ## **הסברים חלופיים** **גניבת הגופה**– על פי הסבר זה, התלמידים של ישוע גנבו את הגופה של ישוע ולאחר מכן טענו בפומבי שהוא קם לתחייה. התיאוריה הזו נדחתה באופן אוניברסלי על ידי המחקר הביקורתי. ראשית, הסבר זה לא מסביר את כל העובדות. תיאוריה זו מסבירה רק מדוע הקבר נמצא ריק, אך היא לא מסבירה, לעומת זאת, מדוע התלמידים היו מוכנים למות עבור אמונתם. כפי שראינו לעיל, אדם לא ימות עבור שקר ביודעין. זה לא מסביר מדוע שאול טען שישוע הופיע בפניו, שהרי שאול רדף את המאמינים והתנגד לאמונה המשיחית. יתרה מזאת, תיאוריה זו לא מסבירה מדוע יעקב, אחיו של ישוע, שהיה ספקן תחילה, היה מוכן בסופו של דבר למות עבור האמונה שישוע קם מן המתים. **הקבר הלא נכון****–** על פי תיאוריה זו, הנשים הגיעו לקבר הלא נכון ביום ראשון בבוקר, חשבו שהקבר שלו ריק, וטענו שישוע קם מן המתים. הבעיה עם הטענה הזו היא שהנשים ידעו את המיקום המדויק של הקבר: מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יוֹסֵי רָאוּ **הֵיכָן** הִנִּיחַ אוֹתוֹ. (מרקוס טו 47). בנוסף לכך, כמו התיאוריה הקודמת, תיאוריה זו לא מסבירה מדוע התלמידים טענו שהם ראו את ישוע מופיע בפניהם, והיו מוכנים למות עבור אמונתם. תיאוריה זו כמו הקודמת לא מצליחה גם להסביר את המהפך בחייו של שאול ויעקב. בנוסף לכך, הנשים כלל לא השתכנעו שישוע קם מן המתים כשהן מצאו את הקבר הריק. למעשה, הקבר הריק רק הדאיג אותן משום שהן לא הבינו לאן נעלמה גופתו של ישוע, אותה הן רצו למצוא. בנוסף לכך, גם שאר התלמידים לא השתכנעו כלל על בסיס הקבר הריק שישוע קם מן המתים. החולשה הגדולה ביותר של התיאוריה היא שגם אם כל הנשים וכל התלמידים היו שוכחים איפה ישוע נקבר, לפחות הפרושים היו יודעים. כל מה שהיה עליהם לעשות הוא ללכת לקבר הנכון ולהציג שגופתו של ישוע עדיין הייתה שם. **ישוע לא מת-** תיאוריה של ונטוריני שזכתה לפופולריות לפני כמה מאות שנים ושעדין מצטטים אותה בימינו, גורסת שישוע למעשה לא מת, אלא שהוא פשוט איבד את הכרתו מחולשה ואיבוד דם. כולם חשבוהו מת, אך מאוחר יותר הוא התאושש ואת זאת החשיבו התלמידים ל”תקומה מן המתים”. דוד פרידריך שטראוס, חוקר ספקן שאינו מאמין בתחייה מן המתים הנחית מכה מוחצת על השערה זו: > הסברה שיצור הזוחל מקברו ‘חצי מת’, חולה וחלש, הזקוק בדחיפות לטיפול רפואי, לחבישה, להתחזקות ולתמיכה, יותיר בתלמידיו רושם של שר החיים המנצח את המוות והקבר, רושם שהיה התשתית לפעילויותיהם בעתיד, סברה זו הינה בלתי סבירה לחלוטין. תחיה שכזו היה בה רק כדי להחליש את הרושם של התלמידים, להעציבם ולגרום להם מפח נפש – לבטח שלא להפוך את צערם להתלהבות ואת יראתם להשתחוות.50 בנוסף לכך, זה כלל לא סביר שישוע היה שורד את המצב הרפואי שלו לאחר ההתעללות והצליבה. רוב האנשים שנצלבו מתו תוך זמן קצר בגלל חנק. **השערת ההזייה-** רבים מנסים להפריך את תקומתו של ישוע מן המתים בכך שהם טוענים שהתלמידים הזו (היו להם חזיונות שווא) שישוע קם מן המתים. הנה שלוש סיבות לדחות את התיאוריה: ראשית, לגבי העובדה ההיסטורית שקובעת שהתלמידים טענו שישוע נראה לפניהם חי לאחר מותו, לא ניתן להסביר אותה על ידי הזיות משום שיש לנו ראיות שאנשים שונים טענו שהם ראו את ישוע, במקומות שונים, בזמנים שונים, בקבוצות שונות, בנסיבות שונות ולא רק על ידי מאמינים, אלא גם על ידי לא מאמינים וספקנים כמו יעקב אחיו של ישוע ושאול התרסי (שתחילה רדף מאמינים בישוע). אין זה סביר שכולם הזו את אותו הדבר בזמנים ובנסיבות שונים.51 הזיה היא תופעה סובייקטיבית שמתרחשת במוח של מישהו בודד. כמו שאי אפשר לחלוק חלומות עם אחרים, לא ניתן להזות את אותו הדבר. במיוחד כשמדובר בקבוצות שונות. ועוד יותר לא סביר שספקנים ולא מאמינים הזו את תקומתו של ישוע. לכן, קריטריון הסבירות שולל את התיאוריה הזו. שנית, השערת ההזיה לא מסבירה טוב את מקור אמונתם של התלמידים בתקומתו של ישוע. חוויות סוביקטיביות, או הזיות, הן חסרות כל התאמה חיצונית. מדובר בהקרנות פנימיות של המוח האישי של ההוזה. אז אם התלמידים היו הוזים את ישוע לאחר מותו, הם היו הוזים אותו נמצא בגן העדן, מקום שבו המתים הצדיקים מחכים לתקומה הכללית באחרית הימים. משום שזה היה הרעיון במוחם של התלמידים לגבי המתים. אך הזיה מהסוג הזה לא הייתה מסבירה את אמונתם בתקומתו הפיזית של ישוע מן המתים. האמונה שלהם בתקומתו של ישוע מן המתים נוגדת את הציפיות ואת האמונות האישיות שלהם לגבי אחרית הימים, תפקידו של המשיח והתקומה מן המתים. הם ציפו שהמשיח יגיע כדי לשחרר אותם מן השעבוד הרומי. הם לא ציפו שהמשיח יגיעו קודם כל למות על הצלב כפושע, ולאחר מכן יקום מן המתים. התקומה מן המתים מבחינתם הייתה אירוע קולקטיבי באחרית הימים, ולא אירוע יחידי באמצע ההיסטוריה. אם הם היו הוזים משהו לאחר מותו של ישוע, הם היו הוזים אותו נמצא במקום טוב, מקום של צדיקים שמחכים ליום הגדול שבו אלוהים יקים אותם מן המתים וישפוט את העולם. לכן, הטענה שהתלמידים הזו את תחייתו היא חסרת כח הסברי בהינתן האמונות והציפיות של היהדות (נכון שהיו הרבה זרמים ביהדות אבל אף זרם לא האמין בזה) באותה תקופה, ולכן היא לא מצליחה להסביר היטב את מקור אמונתם בתקומתו. שלישית, השערת ההזיות לא עוברת את קריטריון ההיקפיות. מדובר בקריטריון שקובע שכל הסבר היסטורי טוב, יסביר את כל העובדות ולא רק את חלקן, כך שלא יהיה צורך להרבות בהסברים וגורמים (עדיף הסבר אחד שיסביר את כל העובדות). במקרה הזה, השערת ההזיות לא מצליחה להסביר את כל הראיות, משום שהיא לא מסבירה את העובדה שהקבר של ישוע נמצא ריק. ההשערה רק מנסה להסביר מדוע התלמידים טענו שהם חוו את ישוע מופיע לפניהם. לכן, הסבר זה הוא לא הסבר היסטורי טוב על פי הקריטריונים. **ישוע קם מן המתים**– כעת נבחן את ההסבר על פיו ישוע קם מן המתים על פי הקריטריונים לעיל: כוח היקפי: הסבר התחייה מסביר את כל העובדות: למה נמצא קבר ריק, למה התלמידים חוו הופעות שלו, ולמה הם האמינו שהוא קם לתחייה. כוח הסברתי: ההסבר מסביר בצורה חזקה כל אחת מן העובדות.  סבירות: ההסבר סביר בהינתן רקע חייו הייחודיים של ישוע; טענותיו הקיצוניות לגבי טבעו האלוהי, נבואותיו אודות תקומתו וכו': התחייה מהוות אישור אלוהי לכל אלו.  ההסבר הוא לא "אד הוק": ההסבר הזה רק דורש את אפשרות [קיומו של אלוהים](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/).52 ההסבר מסתדר עם אמונות מקובלות אחרות: ההסבר הזה לא סותר את הידע שלנו שמתים לא קמים בטבעיות לחיים. אלא הוא טוען שהיה אירוע על טבעי.  ההסבר טוב יותר מהסברים אחרים: הסברים אחרים נכשלו או לא מצליחים להסביר את הראיות כמו ההסבר על פיו ישוע קם מן המתים. ## **סיכום** ראינו כי קיימות לפחות חמש עובדות היסטוריות מוצקות הדורשות הסבר: 1. ישוע מת בצליבה. 2. קברו נמצא ריק. 3. התלמידים טענו שהם חוו את ישוע מופיע בפניהם לאחר מותו. 4. המהפך של שאול התרסי. 5. המהפך של יעקב אחיו של ישוע לאור הקריטריונים להסבר היסטורי טוב, ראינו שההסבר על פיו ישוע אכן קם מן המתים, כפי שתלמידיו טענו, הוא ההסבר הכי טוב. רוב האנשים מוכנים להסכים שאלוהים קיים. אבל בחברה המערבית הפלורליסטית שלנו זה נהיה לא סובלני לטעון שאלוהים גילה את עצמו בישוע. מהי ההצדקה אשר האמונה משיחית יכולה להציע כנגד הינדים, רבנים, מוסלמים כדי לחשוב שאלוהים גילה את עצמו בישוע מנצרת? התשובה של הברית החדשה היא: תחייתו של ישוע . "שֶׁכֵּן יָעַד יוֹם לִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק על-ידי אִישׁ אֲשֶׁר מִנָּה, וְהִמְצִיא הוֹכָחָה לַכֹּל בַּהֲקִימוֹ אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים". (מעשי השליחים יז 31). התחייה של ישוע היא האישור של אלוהים לטענותיו הקיצוניות של ישוע לגבי סמכותו האלוהית ולגבי כך שהוא הדרך האמת והחיים. **הערות:** 1\. James H. Charlesworth, Jesus within Judaism, 93-94 2\. Stanton, The Gospels and Jesus, 143 3\. Meier, op. cit., page 63 4\. Cornelius Tacitus, Annals, 15:44 5\. Lucian of Samosata, The Death of Peregrine, 11–13 6\. A. Roberts, J. Donaldson, and A. C. Coxe, eds. and trans., The Ante-Nicene Fathers: Translations of the Writings of the Fathers Down to A.D. 325(Oak Harbor, Ore.: Logos Research Systems, 1997 7\. John Dominic Crossan, Jesus: A Revolutionary Biography, 145 8\. הוא כתב: "אמונה תפלה משחיתה זו דוכאה לשעה וחזרה ופרצה לא רק ביהודה, זו מקור הרעה, אלא אף ברומא”. (Annals 15:44). 9\. [Dialogue with Trypho](https://www.amazon.com/dp/0813213428/?tag=tbs242-20), 108 10\. [De spectaculis](https://www.amazon.com/dp/0674992768/?tag=tbs242-20), 30 11\. Jacob Kremer, Die Osterevangelien—Geschichten um Geschichte (Stuttgart: Katholisches Bibelwerk, 1977), pp. 49-50 12\. Van Daalen, RR, 41 13\. תורגם על ידי אברהם שליט, קדמוניות היהודים, הוצאת מוסד ביאליק ירושלים, תשמ"ה, עמ' 130. 14\. William Wand, Christianity: A Historical Religion? (Valley Forge, Pa.: Judson, 1972), 93–94 15\. Gerd L¸demann, What Really Happened to Jesus?, trans. John Bowden (Louisville, Kent.: Westminster John Knox Press, 1995), p. 80 16\. ראו, Reginald Fuller, “Resurrection Narratives”, 10; Wilkens, “resurrection”, 2; Rudolph Bultmann, “Theology”, vol. 1, p. 293; C.H Dodd, “Apostolic Preaching”, pp. 13-14; “Risen Christ”, p. 125; Neufeld, “Confessions”, p. 27 17\. Joachim Jeremias, “The Eucharistic Words”, Hymns Ancient and Modern ltd, April 30th 2012, pp. 101-102 18\. ראו “Resurrection Narratives”, pp. 11-12; Weber, “The Cross”, p. 59, Jeremias, “The Eucharistic Words”, pp. 102-103 19\. ביוונית קיימת כאן ו החיבור, אך בתרגום החדש של הברית החדשה השמיטו אותה. 20\. כנ"ל לגבי ו החיבור כאן. 21\. Pinchas Lapide, “Resurrection”, pp. 101-102 22\. Jones, In Defense of the Resurrection, Spring 2010 23\. החוקרים הביקורתיים מסכימים שזו השנה בערך בה שאול כתב את איגרתו, ראו, ראו לדוגמה, Ehrman, New Testament, 44; Funk and Hoover, Five Gospels, 128; H. Koester, Introduction to the .New Testament, 2 vols., History and Literature of Early Christianity (Philadelphia: Fortress, 1982) 2:103-4 24\. ראו, W.Farmer, ”Peter and Paul, and the Tradition Concerning ‘The Lord’s supper’ in 1 Corinthians 11:23-25,” .Criswell Theological Review 2 (1987): 122-130 25\. G. Gerd Lüdemann, The Resurrection of Jesus, trans. J. Bowden (Minneapolis: Fortress, 1994), 38 26\. C. H. Dodd, “The Appearances of the Risen Christ: A study in the form criticism of the Gospels,” in More New Testament Studies (Manchester: University of Manchester, 1968), p. 128. 27\. Irenaeus, Against Heresies, 3.3.3, c 28\. Tertullian, The Prescription Against Heretics, 32 29\. First Clement 42:3 30\. Irenaeus, Against Heresies, 3.3.4 31\. Clement Of Rome, First Clement 5: 2–7 32\. Polycarp, “To The Philippians”, 9.2 33\. Scorpiace, 15, Roberts, Donaldson, and Coxe, eds. and trans., The Ante-Nicene Fathers 34\. Origen, Contra Celsum, 2.56, Roberts, Donaldson, and Coxe, eds. and trans., The Ante-Nicene Fathers. 35\. Ecclesiastical History 2.25.8; 3.1 36\. Craig, Reasonable Faith, 390 37\. .Luke Timothy Johnson, The Real Jesus (San Francisco: Harper San Francisco, 1996), p. 136 38\. N. T. Wright, “The New Unimproved Jesus,” Christianity Today (September 13), 1993), p. 26 39\. Clement Of Rome, 1 Clement 5:2-7 40\. Scorpiace, 15, in Roberts, Donaldson, and Coxe, eds. and trans., The Ante-Nicene Fathers 41\. .Eusebius, Ecclesiastical History 2.25.8 42\. Polycarp, “To The Philippians”, 9.2 43\. אוריגן כפי שהוא מצטט אצל אוסביוס בחיבור: Ecclesiastical History 44\. John, P. meier: A Marginal Jew, vol. 3. New York: Doubleday, 2001, 70 45\. יוחנן ז 5 הוא פסוק מעניין. כשחושבים על פסוקים 3-5, זה נראה שאחיו של ישוע שמעו על הניסים שהוא עשה, לא האמינו לדיווחים, ובעצם ניסו לגרום לו לעשות נס מול עיניהם. במילים אחרות, הם התגרו בו. 46\.  תורגם על ידי אברהם שליט, קדמוניות היהודים, הוצאת מוסד ביאליק ירושלים, תשמ"ג, עמ' 368. 47\. הגסיפוס מצוטט על ידי אוסביוס בחיבור, Church History Book II 23 48\. קלמנטוס מצוטט על ידי אוסביוס בחיבור, Ecclesiastical History 2.23 49\. Behan McCullagh, Justifying Historical Descriptions (Cambridge: Cambridge University Press, 1984), p. 19. 50\. David Strauss, The Life of Jesus for the People, vol. 1, 2nd edition (London: Williams and Norgate, 1879), p. 412. 51\. S. J. Segal, "Imagery and Reality: Can they be Distinguished?" in Keup, 103-113. 52\. למעשה, לא חייבים כלל להניח שאלוהים קיים כדי לקבל את התקומה. ניתן להסכים שהראיות מצביעות על כך שישוע קם מן המתים אך להתייחס לגורם או להסבר לתקומתו כאל מיסתורין. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** התקומה של ישוע, ישוע בראי ההיסטורי, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, עקרונות האמונה **תגיות:** נבואות בתנ"ך על מותו של המשיח ("משיח בן-יוסף"), סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הדרכים בהן ישוע שינה את התרבות והעולם המערבי עבורך!](https://igod.co.il/true-judaism/התנך-והברית-החדשה-הייחודיים-ביותר-בהש/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** ב-16 לפברואר 1809, ג'ון אדאמס כתב מכתב לידידו פ' א' ואן-דר-קמפ בו הוא עמד על כך ש"העברים תרמו להפיכת האדם ליצור תרבותי, יותר מכל עם אחר". לא רק שהחוקים שלהם סייעו בחינוך ותרבות אומות העולם, אלא הם גם שימרו והפיצו בקרב האנושות "את הדוקטרינה שמלמדת על ישות ריבונית רמה, נישאת, חכמה, אינטלגנטית ונעלה, ואני מאמין שזהו העקרון החשוב ביותר של כל המוסריות, וכפועל יוצא מכך של כל תרבות".[\[1\]](/#_edn1) ### **השפעת התנ"ך על האנושות והתרבות המערבית** בספרו המרתק, The Gifts of the Jews (מתנות היהודים), תומאס קייהיל מחזק את הטיעון שלעיל. שבט הנוודים הקדום הזה הביא לאנושות תחושה של היסטוריה – עבר, הווה ועתיד – ואת הרעיון שלהיסטוריה יש מקום, תכלית וערך.[\[2\]](/#_edn2) עבור תושבי מסופוטמיה, מצריים ועמים קדומים אחרים, זמן היה מחזורי – אין חדש תחת השמש. את אותו הדבר אפשר לומר לגבי פילוסופיות ודתות מזרחיות רבות בימינו; הם שועים לדוקטרינת הקרמה, עם מעגלי הלידה, המוות והלידה המחודשת בהם דוגלת הדוקטרינה של גלגול הנשמות. התנ"ך לעומת זאת חושף אלוהים שלו יש תכנית גלובלית (קוסמית) ושמערב את בני האדם כמשתתפים מעצבי-היסטוריה בתכנית הזו. לבני האדם יש משמעות, תכלית וערך. רשימות היוחסין שכלולות בתנ"ך משקפות את התפקיד החשוב שיש לבני האדם בחשיפות תכליתו ומטרותיו של אלוהים. בנוסף לכך, היהודים הציגו לעולם מונותאיזם חסון. יהוה הוא לא עוד איזה אל בפנתאון מלא אלים, או אל מחוזי כלשהו; יהוה היה ועודנו האל היחידי שחשוב ומשנה. הוא האל היחידי שקיים. במקביל לכך, היהודים הציגו לעולם דרך חדשה לחוות את המציאות. יש ישות אלוהית שבאופן קבוע ואישי באה במגע עם בני האדם, שבחירותיהם באמת משנות. לקבלת ההחלטות האנושית יש חשיבות תהומית, ואלוהים שוזר את ההחלטות האלה בתוך התוכנית המקיפה שלו. אנחנו לא כלי משחק של הגורל או נתונים לחסדי ורצונות האלים. מצד שני, לבני האדם אין כוח ויכולת להפעיל מניפולציות על אלוהים כך שיעשה כרצונם. התימות האלה הן חלק מהמתנות שהיהודים העניקו ליתר העולם. ### **השפעת הברית החדשה על האנושות והתרבות המערבית** מעשים מאוד לא-משיחיים ומזוויעים נעשו בשמו של ישוע: מסעות הצלב, האינקוויזיציה, ציד מכשפות, מאבקים בין קתולים ופרוטסטנטים באירופה, בין היתר. וזה לא שישוע רוצה שיזהו אותו עם קנאה דתית שכזו. יש הרבה דברים שנעשים בשם אלוהים והופכים את שמו ל"מְחֻלָּל בַּגּוֹיִם" (רומים ב' 24). הבעיה עם טענתו של כריסטופר היצ'נס ש"דת מרעילה את הכל" היא שזו טענה מעורפלת בה במידה שהיא מוגזמת. המונח *דת* בספרות הקיימת הוא מעורפל וקשה להגדרה. ואם דנט והיצ'נס מעלים את הטענה שסטאלין היה איכשהו "דתי", אז בנקודה זו אנחנו מרימים ידיים בהשתהות. דבריו של היצ'נס באשר להשפעה המזיקה של הדת הם גם חסרי איזון באופן קיצוני. הדת באמת מרעילה את הכל וחסרת תועלת כלשהי? אתאיסטים מתוחכמים ומתחשבים יותר ממש לא יסכימו עם הטענה הזו. כמו שאומר הפילוסוף האתאיסט וולטר סינוט-ארמסטרונג, המוטו הזה לפיו הדת מרעילה הכל הוא "לא מדוייק ומעליב". הוא מעודד אתאיסטים שלא להריע או לצחוק לבדיחותיו של היצ'נס, וגם לא לשמור על שתיקה. מבחינתו, הביקורת שמעביר היצ'נס על הדת "דומה לקרוב משפחה סנילי" שכל הזמן "מעיר הערות מוזרות"; ההערכה שלו \[של היצ'נס\] לא הוגנת ולא שופכת אור על הדברים.[\[3\]](/#_edn3) למרבה האירוניה, רימוני הנפץ המוסריים שהאתאיסטים החדשים מטיחים באמונה המשיחית בשם המוסריות למעשה מבוססים מבחינה היסטורית על אותה האמונה נגדה הם יוצאים. היסטוריונים תיעדו איך הערכים של זכויות אדם, סובלנות, צדק חברתי וריצוי גזעי הם כולם המורשת של האמונה המשיחית, לא סתם איזה אידיאלים של הארה חילונית. עם כל חסרונותיו, גוף המשיח שיחק חלק מרכזי בהבאת תועלת עצומה לאנושות ולתרבות. ההשפעה הזו לרוב החלה כתוצאה ממסירות למשיח, שעולה על גדותיה וגולשת לכדי אהבה לזולת לתפארת אלוהים. בין ההישגים המתועדים האלה נכללות הנקודות הבאות:[\[4\]](/#_edn4) - מיגור העבדות: ככל שהאמונה המשיחית התפשטה ברחבי אירופה הברברית אחרי נפילת האימפריה הרומית, מנהג העבדות הלך והתדלדל. עם פרוש ימי הביניים, כשאירופה הפכה נוצרית כמעט לחלוטין, כמעט ולא נותר שריד למנהג החזקת העבדים. כשהעבדות הרימה שוב את ראשה, מאמינים אדוקים במשיח בקרב המנוניטים והקווייקר, כמו גם מנהיגים משיחיים כמו התיאולוגים ריצ'ארד בקסטר, ג'ון ווסלי וויליאם ווילברפורס התנגדו לה נחרצות. - התנגדות להמתת ילדים וחשיפת תינוקות לאיתני הטבע: המנהג הזה שהיה רווח בקרב היוונים והרומים, הוצא אל מחוץ לחוק במאה הרביעית לספירה, בהשפעת המאמינים בישוע. - חיסול משחקי הגלדיאטורים: המשחקים האלימים האלה בדרך כלל כללו עבדים ופושעים. הם הוצאו מחוץ לחוק בשלהי המאה הרביעית לספירה במזרח ובראשית המאה החמישית לספירה במערב. - הקמת בתי חולים ומוסדות לחולים סופניים: שלא כמו היוונים והרומים, המאמינים הראשונים הביעו דאגה בכל הקשור לבריאות, וטיפלו בחולים ובגוססים. מרגע שהאמונה הנוצרית קיבלה את חותם ההיכר של האימפריה הרומית, פעילות זו התרחבה בצורה משמעותית. ועידת ניקאה (325 לספירה) הסמיכה בישופים להקים מוסדות טיפול בחולים בכל עיר בה עמדה כנסיה או קהילה. בית החולים הראשון הוקם תחת השגחתו של בזיל הקדוש בקיסריה (369 לספירה). עם פרוש ימי הביניים, בתי חולים נמצאו בכל רחבי אירופה. (ואל תשכח את פלורנס נייטינגייל, שהקימה את הצלב האדום, ואחרים כמוה). - שיפור מעמד האשה וזכויותיה: למרות שתומכי הפמיניזם טוענים שהאמונה המשיחית משפילה נשים ומותירה אותן במעמד נחות, הרי שההיסטוריה מעידה שההפך הוא הנכון. למרות שנשים דוכאו באופן שיטתי ברוב תרבויות העולם, אנחנו רואים דבר שונה בהתנהגותו של ישוע כלפי נשים (לדוגמה, האשה השומרונית ביוחנן ד', או מרים ומרתא בלוקס י' 42-38). בשורת לוקס שמה דגש על מקומם החשוב של נשים בחייו ובפעילותו הציבורית של ישוע. המאמינים הראשונים הגנו אורח קבע על נשים וילדים מפני הזנחה והתעללות. - הקמת האוניברסיטאות החשובות באירופה ובצפון אמריקה: סורבון, אוקספורד, הארוואד, ייל ופרינסטון הן חלק מהאוניברסיטאות הרבות שהוקמו לתפארת אלוהים. באירופה, אוניברסיטאות רבות צמחו מתוך מנזרי ימי הביניים; באמריקה, האוניברסיטאות הקדומות והחשובות ביותר החלו דרכן כמוסדות להכשרת רועי קהילה ושליחי בשורה. - חיבור יצירות ספרות נפלאות: על יצירות המופת שחיברו מאמינים משיחיים בהשראת אמונתם נמנים חיבורים כמו *אודות עיר האלוהים* של אוגוסטינוס, *תולדות הכנסיה* של אוסביוס, ה*קומדיה האלוהית* של דאנטה, *גן העדן האבוד* של ג'ון מילטון כמו גם חיבוריהם של סופרים כמו ג' ר' ר' טולקין, ק' ס' לואיס, פלאנרי אוקונור, ואלכסנדר סולזייניטשין. - עיסוק וכתיבה בתחום הפילוסופיה והתיאולוגיה וחיי התבונה: על המייצגים המובילים בנקודה זו נמנים אוגוסטינוס, אנסלם, תומאס אקווינאס, בלייז פסקאל, סורן קירקגאארד, וג'ונתן אדואדס. היום, ארגונים כמו החברה לפילוסופים נוצרים והחברה הפילוסופית האבנגליסטית הם עדות למסורת המתמשכת הזו. - הפקת יצירות מופת בתחומי האומנות, הפיסול והארכיטקטורה: חשוב על מיכאלאנג'לו, רמברנדט, פיטר פול רובנס, או על הקתדרלות הביזנטיות והגותיות. - ביסוס המדע המודרני: שורשי המדע המודרני נטועים בשכנוע המקראי שהעולם נברא בידי אל בר הגיון. מסיבה זו, הוא מסודר וצפוי, ומוחות האדם מסוגלים ללמוד ולהבין אותו. אנחנו יכולים למנות את אייזק ניוטון, גלילאו גליליי, ניקולאס קפרניקוס, יוהנס קפלר, מייקל פראדיי, וויליאם ט' קלווין, רוברט בוייל, אנטון לאבואזיה, ורבים אחרים. - הלחנת מוזיקה מבריקה: יצירותיהם של יוהן סבסטיאן באך, ג'ורג' פ' הנדל, פליקס מנדלסון ופרנץ יוזף היידן מדברות בעד עצמן. - קידום זכויות האדם, דמוקרטיה, חירויות פוליטיות, דאגה לעניים: התימות האלה מושרשות באידיאלים המקראיים לפיהם כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים, הם בעלי כבוד וערך, והם שווים בעיני החוק. אנחנו לא יכולים להכביר יותר מדי מילים בתיאור ההשלכות שהיו לישוע מנצרת על ההיסטוריה ועל אין ספור חיים שהושפעו מחייו ומשנתו של האיש האחד הזה – תודות לכוח משנה החיים של צלב המשיח ותחייתו. ההיסטוריון ירוסלב פליקן עמד על כך שבשינוי לוח השנה (לפני ספירת הנוצרים ואחרי ספירת הנוצרים) ובדרכים אחרות,"כולם מוכרחים להודות בכך שבגלל ישוע מנצרת פני ההיסטוריה השתנו לעד".[\[5\]](/#_edn5) דוקינס טועה מכל וכל בטענו שהאמונה המשיחית – כמו האיסלאם – התפשטה בכוח החרב.[\[6\]](/#_edn6) לו היה בוחן את ההיסטוריה המשיחית בעיניים כנות, הוא היה חייב להודות בכך שהתנועה המשיחית בראשית ימיה היתה תנועה שאספה לקרבה את אלה שנדחו מבחינה חברתית ופוליטית. התנועה בראשיתה כונתה "הדרך" (מעשי השליחים י"ט 9, 23; כ"ב 4; כ"ד 14, 22) כאות כבוד למושיעה (יוחנן י"ד 6), ולעיתים קרובות היא אספה לקרבה עבדים ואנשים מבני המעמדות הנמוכים. בשלוש המאות הראשונות לספירה, גוף המשיח צמח וגדל כתוצאה ממעשים של אהבה, הרעפת חסד והכרזת הבשורות הטובות על ישוע. למלחמות קודש לא היה חלק ומקום בקרב התנועה הלא-אלימה הזו. רודני סטארק – מי שנחשב לענק בין ענקים בתחום הסוציולוגיה – מראה בספרו The Victory of Reason (נצחון התבונה) איך "הצלחת המערב, כולל עליית המדע, מושתתת על יסודות דתיים, והאנשים שהביאו אותה היו מאמינים משיחיים אדוקים".[\[7\]](/#_edn7) אבל אל תיקח רק את דעתו של סוציולוג משיחי בנושא. יורגן אברהאמס הוא אחד הפילוסופים הבולטים באירופה בימינו. עובדה נוספת לגביו: הוא אתאיסט מובהק. ובכל זאת הוא מבליט את העובדה ההיסטורית הברורה שאמונה בכתבי הקודש *היא* זו שהשפיעה בצורה תהומית על עיצוב התרבות והחברה. הוא אומר: כשזה מגיע להבנה הנורמטיבית של מודרניזציה, האמונה המשיחית מהווה הרבה יותר מאשר רק זרז או אות מבשר לבאות. אוניברסליות שיוויונית, ממנה צמחו הרעיונות של חופש וסולידריות חברתית, של ניהול אוטונומי של חיים ושל חרות , המוסריות האינדיבידואלית של המצפון, זכויות האדם, והדמוקרטיה, הם כולם צאצאים ישירים של אתיקת הצדק היהודית ואתיקת האהבה המשיחית. המורשת הזו, שבאופן מהותי נותרה בעינה, היתה המושא של ניכוס ופירוש מחודש מתמשכים. עד היום, אין לה כל חלופה. ולאור האילוצים של קונסטלציה פוסט-לאומית בפניהם אנחנו ניצבים כיום, אנחנו ממשיכים לשאוב מהתוכן של המורשת הזו. כל דבר אחר הוא לא יותר מאשר דיבור סרק פוסטמודרני.[\[8\]](/#_edn8) במילותיו של חוקר זכויות האדם מקס סטקהאוס, "כנות אינטלקטואלית מחייבת הכרה בעובדה ששורשיו של מה שנחשב כעקרונות 'חילוניים' או 'מערביים' של זכויות אדם בסיסיות נטוע בעקרונות מפתח שעומדים בבסיסה של דת שמושרשת בכתבי הקודש".[\[9\]](/#_edn9) שלוש עובדות היסטוריות בסיסיות שחשוב לתת עליהן את הדעת: (1) השיח בזכויות טבעיות צמח מהתיאולוגיה הקתולית של ימי הביניים, לשון שכשלעצמה היתה מבוססת על הבנה מקראית של צלם אלוהים שטבוע בכל בני האדם. (2) הכוחות העיקריים שעמדו מאחרי הכרזת זכויות האדם האוניברסלית בשנת 1948 (שמדברת על כך שלבני האדם "הוענקו תבונה ומצפון") היו בעיקר קבוצות של קהילות משיחיות שהתאגדו יחדיו ומנהיגים משיחיים אינדיבידואלים שעבדו לצד רבנים יהודים במטרה ליצור "סדר עולם חדש" של זכויות אדם. (3) אפילו הדגש של תנועת ההארה החילונית כביכול על זכויות אדם הוא בעל שורשים תיאולוגיים; עובדה זו ברורה למדי בשני המסמכים העיקריים של התנועה מהמאה השמונה עשרה: הכרזת העצמאות (שמדברת על כך שכל בני האדם "נבראו שווים" וש"הבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם") והכרזת זכויות האדם והאזרח בצרפת (שמאשרת שזכויות האדם הוענקו "בנוכחות ותחת חסותו" של אלוהים, "הישות העליונה"). בקיצור, החותם היהודי-נוצרי על זכויות האדם בהווה הוא חיוני לתיקון חלק ניכר מהמתקפה המילולית החילונית על הדת.[\[10\]](/#_edn10) אפילו לא-מערבים מכירים בהשפעה המדהימה שהיתה לאמונה המשיחית על המערב. כתב המגזין *טיים*, דייויד אייקמן, הביא את סיכום הרצאתו של מלומד סיני בפני קבוצה של שמונה-עשר תיירים אמריקאים: "אחד הדברים שנתבקשנו לבחון היה מה הוביל להצלחה, בעצם אפילו לעליונות של המערב ברחבי העולם", הוא אמר. "בחנו כל מה שיכולנו מנקודת מוצא היסטורית, כלכלית, ותרבותית. בהתחלה, חשבנו שהסיבה לכך היתה שיש לכם יותר כלי נשק מכפי שמצויים בידינו. לאחר מכן חשבנו שאולי זה נובע מכך שיש לכם את המערכת הפוליטית המוצלחת ביותר. בהמשך התמקדנו במערכת הכלכלית שלכם. אבל בעשרים השנים האחרונות, הבנו שלב ליבה של תרבות המערב היא הדת שלכם: הנצרות. זו הסיבה לכך שהמערב כל כך חסון ורב עוצמה. הבסיס המוסרי המשיחי של חיי התרבות והחברה המערביים הוא שאיפשר את צמיחת הקפיטליזם ובעקבותיו את המעבר המוצלח לפוליטיקה דמוקרטית. אין לנו ספק באשר לכך".[\[11\]](/#_edn11) המרצה הזה לא היה איזה משוגע חסר מידע. ההפך הוא הנכון, הוא ייצג את אחד ממוסדות המחקר האקדמי המובילים בסין – Chinese Academy of Social Studies. אנחנו לא מוצאים תמיכה בהשקפת העולם היודאו-נוצרית רק בקרב מלומדים מערביים, אנחנו מוצאים אותה גם במזרח! ### **ישוע כנקודת השיא** כתבי הקודש מתחילים באישור שמספקת הבריאה לכך שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים. בהרבה מובנים, השיפור שהביא התנ"ך לעומת חלק ניכר מהחקיקה במזרח הקרוב הקדום היוו צעד אל עבר האידיאל הזה. התנ"ך מספק לנו נקודת השקפה נצחית באשר לכבוד האדם ולנפילתו בחטא, שלא לדבר על תובנות מוסריות בכל הקשור לצדק, נאמנות, חסד, נדיבות, וכיוצא באלה. עם זאת, אם נעצור בתנ"ך, לא נוכל לראות את הסיפור כולו כפי שהוא מתממש בישוע. התנ"ך במובנים רבים ציפה למשהו גדול ונשגב בהרבה. אז אם ישוע באמת הביא ברית חדשה והתחיל לחדש את הבריאה כאדם השני, אז עלינו לוודא שאנחנו מבינים איך ביאתו בבשר, פעילותו עלי אדמות, מותו המכפר ותחייתו שופכים אור על התנ"ך, עם כל הבלאגן והבעייתיות שבו. אם נפסיק בנקודה בה מסתיימים הטקסטים המקראיים מבלי לאפשר לישוע, אדם השני, ולגוף המשיח לשפוך עליהם אור, הקריאה והפרוש שלנו את התנ"ך יהיו דלים למדי, ובמובנים רבים, לא נכונים. יבוא יום ובו נזכה לראות את התממשותם של טוּב ו*שלום* זכים ומוחלטים. בשמים החדשים ובארץ החדשה לא תהיה כל אפליה חברתית או גזעית. בימיו, ישוע נתן אישור לטקסטים המקראיים אודות אהבת אלוהים והזולת וקרא לישראל לחזור ולחיות בהתאם לתכנית הבריאה של אלוהים. זה היה אז, אבל לבבות קשים עדיין נמצאים בקרבנו גם היום. ועם זאת גישתו של ישוע לתנ"ך צריכה לכוון את צעדינו כמאמינים משיחיים שחיים באורח של כבר/עוד לא. אנחנו חיים עם יתרונות רבים שסיפק לנו הצלב (כבר), אבל עודנו חיים בעולם מלא חטא בשעה שאנחנו מצפים לשמיים החדשים ולארץ החדשה אז נקבל גוף של אל כליון, גוף שקם לתחייה (עוד לא). למרות שאין זו כוונתם של האתאיסטים החדשים ולמרות שלעיתים קרובות הם עושים את זה בדרכים שגויות, הם יכולים למעשה לשמש אתגר הולם למאמינים בישוע. איך? מעצם כך שהם מזכירים לנו להיות יותר חדורי מחשבה כשזה מגיע לאמונה שלנו, לחיות חיים שמתמקדים במלכות אלוהים לצד תשוקה משיחית ועקביות עמוקות יותר, להעמיק את מחויבותנו לצדק ואת התנגדותנו לדיכוי, להתמודד עם מכשולים שניצבים בפני אמונה, ולהציע חזון יותר משכנע באמצעות המילים והמעשים שלנו לעולם שצופה בנו מן הצד. כולנו צריכים להביט מחדש בישוע ולהניח למבטנו עליו לעצב את המסירות שלנו אליו, את אהבתנו לזולת (ואפילו לאויבינו), ואת הדאגה שלנו לתרבות ולעולם בו אנחנו מוצאים את עצמנו. הסופר ורועה הקהילה, טים קלר, מספק לנו נקודת מוצא: אם הבסיס עליו מושתתים חייך הוא אדם שמת על הצלב למען אויביו, אם בלב ליבו של הדימוי העצמי שלך ושל הדת שלך ניצב אדם שמתפלל עבור אויביו בשעה שהוא מת עבורם, מקריב עצמו עבורם, אוהב אותם – אם זה מה שממלא את ליבך מכל וכל, הרי שזה יפיק את סוג החיים שהמשיחיים הראשונים הפיקו. חיים מקיפים ביותר שיוצאים מתוך הטענה שאין לה אח ורע – והיא שזו היא האמת. אבל מה היא האמת? האמת היא שאלוהים הפך לאדם חלש, אוהב, שמת עבור האנשים שהתנגדו לו, מת וסלח להם.[\[12\]](/#_edn12) למרות שאנחנו עשויים למעוד או למצוא שקטע כזה או אחר בתנ"ך מטרידים את מנוחתנו, אנחנו יכולים לראות קטעים אלה בפרספקטיבה הנכונה אם נבדוק במקומות הנכונים. הפתרון האולטימטיבי נמצא באלוהים שמבהיר לנו את דברו ובזה שלבש בשר וחי בקרבנו, שמת וקם שוב לתחייה למעננו. האלוהים שהאתאיסטים החדשים רואים בו מפלצת הוא לא רק אלוהים קדוש שעלינו לתת לו דין וחשבון, אלא גם אלוהים אוהב, שהקריב את עצמו ומזמין אותנו להתרצות אליו. > קלילנד ב׳ מקאפי כותב בספרו ״היצירות הקלאסיות הגדולות באנגלית״ ש״גם אילו השמידו את ספרי התנ״ך והברית החדשה בכל עיר גדולה בעולם, עדיין היה ניתן לשחזר את כל הקטעים המהותיים שלהם בעזרת הציטוטים שאפשר למצוא על המדפים בספרייה הציבורית באותה עיר. כמעט כל הסופרים הדגולים כתבו יצירות שנועדו להראות עד כמה הם הושפעו מכתבי הקודש״. "הכתובים הם יצירה שנכתבה בהשראת אלוהים, אבל הם גם מהווים מקור השראה לאחרים. אין אח ורֵע להשפעה שלהם, הן בתחום החברתי והאתי והן בתחום הספרותי… לפעמים אנחנו שוכחים שהכתובים משפיעים גם על התחום היצירתי. הדמויות שהם עוסקים בהן הן דרמטיות, הדרמה שהן לוקחות בה חלק חוצה את גבולות הזמן, הניצחונות והתבוסות שלהן מעוררי השתאות. כל זעקה שמתועדת בכתובים פורסת על מיתרי ליבנו, כל קריאה חודרת לנשמתנו. אלה הן יצירות שנכתבו בתקופה אחרת, ובכל זאת הן חסרות גיל. הן מדברות אלינו כעם וגם לכל אחד בנפרד, לאורך השנים ומעבר להן" (אלי ויזל, סופר, חתן פרם נובל לשלום). ### מדינת ישראל המודרנית משלחת של אנגליקנים (אנגלים המאמינים בישוע) בראשותו של הרופא היהודי-משיחי ד"ר גרסטמן, בנו את בית החולים הראשון בארץ ישראל, בירושלים. תחנת הרדיו העברית הראשונה בישראל, "קול ירושלים", הוקמה על ידי מאמינים בישוע. בית הספר הראשון בו נשים הורשו ללמוד, הוקם על ידי מאמינים בישוע. כמו צה"ל כיום, גם ארגון "ההגנה" בתחילת דרכה של מדינת ישראל, נתמך באופן מסיבי על ידי מאמינים בישוע ברחבי העולם. ### שפע ורבגוניות גבריאל סיוון כותב, ״אין בידי האנושות עוד מסמך שיכול להציע לקורא שפע כזה־ הנחיות מוסריות ודתיות, שירה מעולה, תוכנית חברתית, דינים וחוקים, פרשנות היסטורית, לצד כל השמחות, העצב והתקוות שהביעו נביאי ישראל ומנהיגי העם בעוז ובתשוקה שאין שווה לה". בנוגע לתנ״ך סיוון מוסיף ואומר: "מאז שחר ההיסטוריה אין עוד ספר שסיפק השראה ליצירות כה רבות כפי שעשו זאת ספרי התנ״ך. אין מתחרים להשפעה הספרותית שלו על שירה, דרמה וסיפורים בדיוניים." המשורר הגרמני הינריך היינה כתב בשנת 1830 על חשיבותו של התנ״ך, ותיאר אותו במונחים פואטים. ״זריחה ושקיעה, הבטחה והתגשמות, לידה ומוות, הדרמה האנושית כולה – הכל מצוי בספר זה… בספר הספרים, בתנ׳׳ך… במשך למעלה מ-1,000 שנה, סופרים בכל ארץ כמעט ובכל תרבות מצאו בכתובים אוצר בלתי נדלה של נושאים ודמויות, ברמה כזו או אחרת של הבנה, ועם עקביות בלתי משתנה. הם עיבדו אותם ונתנו להם פרשנות חדשה כשהם מציגים בעזרתם מוטיבים נצחיים – למשל אלוהים והאדם, המאבק בין הטוב לרע, אהבה, קנאה וחיפושיו של האדם אחר חרות וחופש, אמת וצדק.״. ### המחשבה והיצירה המערבית סוזן גלגר ורוג׳ר לנדין מציינים ש-״ספר הבריתות הוא אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות האנושות, לא רק בגלל המעמד שלו ככתבי הקודש, אלא גם בגלל השפעתו האדירה על החשיבה המערבית. לאמונה המשיחית ולכתבי הקודש, שעיצבו את דפוסי החשיבה השולטים בעולם במשך 1,400 שנה לפחות, יש תפקיד מפתח בעיצוב התרבות המערבית. זאת הסיבה שכתבים רבים, גם בתקופה הפוסט־משיחית בימינו, מרבים לשאוב מכתבי הקודש ומהמסורת המשיחית.״ הארולד פיש, פרופסור בגימלאות מאוניברסיטת בר אילן, מציין ש-״קשה לאמוד את ההשפעה של התנ״ך והברית החדשה על הספרות המערבית. הכתובים סיפקו למחברים מימי הביניים ואילך שפע של סמלים, רעיונות ונקודת מבט יחודית על המציאות, יותר מכל יצירה אחרת ־ בין שהיא קדומה ובין שהיא בת זמננו. ההשפעה הזו באה לידי ביטוי לא רק ביצירות שעוסקות ישירות בדמויות או בנושאים השאולים מכתבי הקודש, אלא גם באין ספור יצירות, שירים ומחזות שלא עוסקים במוצהר בכתובים אבל תומכים בהשקפה של הכתובים בנוגע לאנושות ולעולם.״ מבקר הספרות הנודע נורתרוף פריי מציין במאמר הביקורת שלו, שכבר הפך לקלאסיקה, Anatomy of Criticism (״האנטומיה של הביקורת״), ש-״כתבי הקודש השפיעו על הספרות המערבית יותר מכל ספר אחר״. עשרים וחמש שנה מאוחר יותר כתב פריי, ״מהר מאוד הבנתי שמי שלומד ספרות אנגלית ולא מכיר את הכתובים, יתקשה להבין חלק ניכר מהעלילה של הסיפורים שהוא קורא. אפילו התלמיד החרוץ ביותר ישגה שוב ושוב בהבנת ההשלכות ובפירוש שהוא ייחס לדברים האמורים״. ### אישיותו של המשיח ההיסטוריון פיליפ שאף מתאר בחיבורו The Person of Christ (״אישיותו של המשיח״) את הייחוד של ספר הבריתות ושל המושיע: "האיש הזה, ישוע מנצרת, שהסתובב בלי כסף ובלי נשק, כבש מיליוני אנשים – יותר מאלכסנדר מוקדון, מיוליוס קיסר, ממוחמד ומנפוליאון; בלי כל הכשרה מדעית וידע אקדמי הוא שפך אור על נושאים אנושיים ואלוהיים – יותר מכל הפילוסופים והמלומדים גם יחד; בלי הדיבור הרהוט שנלמד בבתי הספר הוא אמר דברים שהפיחו חיים בשומעיהם, דברים שלא נאמרו כמותם מעולם – לפניו או אחריו, והניבו פרי שהוא מעל ליכולתו של נואם או משורר כלשהו; בלי לכתוב שורה אחת הוא הפעיל עטים וסיפק נושאים לדרשות, נאומים, דיונים, מחקרים, יצירות אמנות ושירי הלל – יותר מכל האנשים הדגולים שחיו בימי קדם ובימינו אנו גם יחד." ### תוכן אין סופי ברנרד ראם מוסיף: "במחקר הביבליוגרפי קיימים קשיים שאין להם אח ורעֵ בכל תחום אחר – גם במדע וגם במסגרת הידע האנושי. מאז כתביהם של אבות האמונה במשיח, שנכתבו לראשונה בשנת 95 לס', ועד ימינו אנו, קיים רצף של ספרות שהושפעה מכתבי הקודש – מילונים לתנ׳׳ך ולברית החדשה, אנציקלופדיות לתנ"ך ולברית החדשה, לקסיקונים לתנ"ך ולברית החדשה, אטלסים של התנ׳׳ך והברית החדשה ומחקרים גיאוגרפיים על התנ׳׳ך והברית החדשה. וזוהי רק ההתחלה. יש לכלול גם את הכתבים עצומי הממדים שעוסקים בתיאולוגיה, בחינוך ברוח הכתובים, את ההמנונים ומזמורי ההלל, החיבורים שעוסקים בהסברת הבשורה, את הכתבים שמנתחים את שפות המקרא והברית החדשה, את הספרים על תולדות הקהילה המשיחית, את הביוגרפיות הדתיות, כתבי ההגות, ספרי הפרשנות, הפילוסופיה של הדת, עדויות, אפולוגטיקה וכן הלאה. נדמה שמדובר במספר אין סופי… בתולדות האנושות אין עוד ספר שסיפק השראה לכל כך הרבה ספרים כמו כתבי הקודש". > ייחודם של הכתובים בא לידי ביטוי גם בהשפעתם על החברה והתרבות האנושית. גייזלר וניקס מצהירים: "כל מי שלומד היסטוריה מבחין בהשפעתם של הכתובים ושל תכניהם על העולם המערבי. גם השפעתו של המערב על השתלשלות המאורעות בעולם כולו ברורה. התנ״ך והברית החדשה השפיעו על החברה ועל התרבות האנושית יותר מכל ספר אחר בעולם כולו". אין עוד יצירה מוסרית או דתית שעולה על העומק המוסרי הגלום באהבה שהאמונה המשיחית מטיפה לה. ואין עוד ספר שמדבר על השקפות רוחניות נעלות יותר מאלה שהכתובים מבטאים בנוגע לאלוהים. הכתובים מציגים את העקרונות הנעלים ביותר שמוכרים לאדם, רעיונות שעיצבו את החברה והתרבות האנושית. #### אנציקלופדיית בריטניקה החדשה גריידי דייויס כתב באנציקלופדיה בריטניקה החדשה, ״הכתובים הביאו את ההשקפה שלהם על אלוהים, על היקום ועל האנושות אל כל השפות המערביות העיקריות, ובכך הפכו לחלק מדפוסי החשיבה האינטלקטואליים של האדם המערבי.״ הוא מוסיף ואומר, ״מאז המצאת הדפוס (באמצע המאה ה־15) הפכו הכתובים ליותר מאשר תרגום של טקסט ספרותי קדום מן המזרח. הם אינם נתפסים עוד כספר זר, אלא כמקור הזמין, המוכר והמהימן ביותר במערב לבוררות בעקרונות אינטלקטואליים, מוסריים ורוחניים.״ גבריאל סיוון מציין כי: ״הכתובים נותנים כוח ללוחם החרות ולב חדש לנרדפים. הם מהווים את תוכנית הפעולה של המתקן החברתי ואת מקור ההשראה של הסופר והאמן.״ #### פילוסופיה הפילוסוף הצרפתי ז׳אן ז׳אק רוסו אמר, ״קחו את כתבי הפילוסופים שלנו ־ עם כל הדיקציה המתנשאת שלהם; כמה עלובים ובזויים הם בהשוואה לכתבי הקודש! האם יתכן שספר כה פשוט ויחד עם זאת כה נשגב יהיה פרי עטו של אדם?״ המסקנה המתבקשת, העדויות שהובאו לעיל לא מוכיחות שהתנ״ך והברית החדשה הם דבר אלוהים. אבל הן מעידות על עליונותם בהשוואה לכל ספר אחר בעולם. פרופסור אחד אמר פעם, ״אדם אינטליגנטי שמבקש לדעת את האמת, יקרא את הספר האחד שמשך אליו יותר תשומת לב מכל ספר אחר״. ספר הבריתות הוא הספר שללא ספק עונה על הדרישה הזו. תיאודור רוזוולט אמר, ״התמצאות מלאה בכתובים ־ לפני ולפנים ־ ערכה רב יותר מזה של השכלה גבוהה״. > הספר "The Resurrection Factor", מאת ג'וש מקדאול מספק רשימה של אנשי תרבות ורוח, מדע ואקדמיה מלומדים ידועים, שחקרו ובדקו בעיון רב את ההוכחות המוצגות בכתבי התנ"ך והברית החדשה והצהירו את אמונתם באלוהים ובישוע המשיח: **ד"ר סיימון גרינליף** (1853-1783) נולד במשפחה יהודית והיה לאחד ממייסדי בית ספר למשפטים – הארווארד. הוא כתב ספר עזר למשפטנים המתחילים בשם, "דיני הראיות". לאחר שדר. גרינליף פירק לגורמים וניתח ביסודיות נמרצת את כל הראיות לתקומתו של ישוע מן המתים, הוא האמין בו. הוא שוכנע לחלוטין שיש יותר הוכחות לתקומתו של ישוע מאשר לכל אירוע אחר בהיסטוריה. יותר מאוחר כתב גרינליף ספר מדע בנושא הראיות לתקומה בשם: "בחינת עדותם של כותבי הבשורות בהתאם לדיני הראיות המיושמות בבתי משפט". גרינליף מציין בספר שהוא "מאמין בבטחה" שארבעת ספרי הבשורה (מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן) אינן זיוף, ואילו היה צריך להוכיח זאת, היה העתק הישן ביותר שבנמצא מתקבל כראייה בבית המשפט כמסמך אמתי. **ד"ר פאול ל' מאייר**, סיים את לימודיו באוניברסיטת הארווארד בשנת 1954, ומכהן בתפקיד פרופסור לעת העתיקה באוניברסיטת מערב מישיגן, סיכם: "כשבודקים את כל העדויות וההוכחות בקפדנות ובהגינות, על פי מחקר היסטורי של ספרי כתבי הקודש, נכון להסיק שהקבר שבו נקבר ישוע היה אכן ריק… ולא התגלה במקורות הכתובים או בארכיאולוגיה כל שמץ של הוכחה המפריכה את המסקנה הנ"ל.91 **לורד צ'ארלס דארלינג** (1936-1849) שר משפטים לשעבר באנגליה מאשר… "אין חבר מושבעים משכיל בעולם שלא היה מגיע לפסיקה שתקומתו של ישוע מהמתים הוא סיפור אמתי". **ג'ון סינגלטון קולי** (1815-1738) שירת שלוש קדנציות כשופט בכיר בממשלת אנגליה ונבחר להיות מרצה בכיר באוניברסיטת קמברידג', מוכר כאחד מעורכי הדין הגדולים בהיסטוריה הבריטית, הכריז ש"ההוכחה… לתקומתו של ישוע מהמתים מעולם לא הופרכה". **מיכאלאנג'לו בואונרוטי** – אחד מהאמנים הגדולים בהיסטוריה. **סר ולטר ריילי** – רב חובל, סופר, משפטן, ומנהיג קולוניאלי. **סר פרנסיס בייקון** – פילוסוף, מחבר מאמרי מחקר, משפטן ומדינאי. **גלילאו גליליי** – מתמטיקאי, פיזיקאי, אסטרונום ממציא המצפן – פיתח את רעיון חוקי המתמטיקה השולטים ביקום. **סר אייזק ניוטון** – מתמטיקאי, פילוסוף של תורת הטבע ביקום שניסח את חוק הכבידה ביקום, חיבר את שלושת נוסחאות התנועה שעזרו לקדם את חוקי הדינאמיקה, ופיתח את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי במתמטיקה. **לואי פסטר** – נחשב לאבי המיקרוביולוגיה, הניח את הדרך לקראת תהליך פסטור החלב. פיתח חיסון לכלבת (1885), לאנתרקס ולחולירע התרנגולות (1881). חולל מהפכה בתחום הרפואה כשפיתח את תורת החיידקים, היסוד האורגני, ויסות התסיסה ובקטריולוגיה. **יוהנס קפלר** – אחד ממייסדי האסטרונומיה המודרנית, נודע בזכות החוקים שניסח לגבי התנועה הפלנטארית של כוכבי הלכת סביב השמש, הידועים בשם חוקי קפלר, חוקים שעזרו לניוטון בחיבור תיאוריית חוק הכבידה שלו. **ורנר ואן בראון** – אבי תכנית החלל של ארה"ב. **לודוויג ואן בטהובן** – אחד המלחינים הקלאסיים הגדולים בהיסטוריה האנושית. **ג'ורג' פרדריק הנדל** – אחד המלחינים הקלאסיים הגדולים של תקופת הבארוק. **יוהן סבסטיאן באך** – אחד המלחינים הקלאסיים הגדולים של תקופת הבארוק. **ולפגנג אמדאוס מוצרט** – אחד מגדולי המלחינים של כל הזמנים. **ג'ון הארווארד**– מייסד אוניברסיטת הארווארד. **ג'ון לוק** – פילוסוף אנגלי ותיאורטיקן פוליטי, השפיע רבות על האבות המייסדים של ארה"ב. **ויליאם פן** – מייסד מדינת פנסילבניה. **סאמואל אדאמס** – אחד ממנהיגי המהפכה האמריקנית, ואחד החותמים על הכרזת העצמאות של ארה"ב. **ג'ורג' וושינגטון** – הנשיא הראשון של ארה"ב. **ג'ון אדאמס** – הנשיא השני של ארה"ב. **אברהם לינקולן** – הנשיא השישי של ארה"ב. **פטריק הנרי** – אחד האבות המייסדים המפורסמים של ארה"ב שנודע וזכור בזכות נאומו: "תנו לי חירות או תנו לי מוות!" **ג'ון הנקוק** – אחד ממנהיגי המהפכה האמריקנית, סיים את לימודיו באוניברסיטת הארוורד, והראשון שחתם על הכרזת העצמאות של ארה"ב. **גנרל דאגלס מקארתור** – גנרל דגול במלחמת העולם השנייה, קיבל מדליית ציון לשבח. **מרטין לותר קינג** – לוחם למען זכויות של השחורים בארה"ב וזוכה פרס נובל לשלום. **סר פרנסיס סקוט קיי** – עורך דין אמריקני ומשורר חובב שכתב שיר שחלק ממנו הפך להמנונה של ארה"ב. **סמואל מורס** – ממציא קוד המורס, פיתח את הטלגרף ובנה את המצלמה האמריקנית הראשונה. **ידידיה מורס** – חלוץ מערכת החינוך האמריקני, גיאוגרף לו ניתן התואר: "אבי הגיאוגרפיה האמריקנית". **האנס כריסטיאן אנדרסון** – סופר סיפורים ומשורר דני שנודע במעשיות ובסיפורי הילדים שלו כגון: "הברווזון המכוער", "בגדי המלך החדשים", "בת הים הקטנה" ועוד. **ויליאם שייקספיר** – סופר ומחזאי מהולל. **הנרי ודסוורת' לונגפלו** – משורר אמריקני מפורסם. **צ'ארלס דיקנס** – סופר בריטי אגדי. **לב ניקולייביץ טולסטוי** – סופר ומחזאי רוסי בעל שם, ידוע במיוחד מספרו המפורסם: "מלחמה ושלום". **בוקר ט' וושינגטון** – מחנך אמריקני, סופר, רפורמיסט, נולד עבד, היה אפרו-אמריקאי הראשון אשר תמונתו התנוססה מעל בול אמריקני וציור דמותו על מטבע אמריקני. **ג'ורג' וושינגטון קארבר** – מראשוני הבוטנאים האפרו-אמריקאים בארה"ב. **ג'יי' סי' פני** – איש עסקים, מייסד רשת החנויות על שמו ברחבי ארה"ב. **ג'ון לוק** – פילוסוף, דיפלומט ומחנך אשר מאמריו השפיעו על מייסדי ארה"ב בצורה משמעותית מאוד. "חינוך והשכלה הם חסרי ערך ללא כתבי הקודש". **נח ובסטר** – מחבר המילון האמריקני הנפוץ ביותר, מילון ובסטר "כתבי הקודש הם אבן יסוד של החירות. תלמיד החוקר את ספר הספרים וחי על פיו, יהיה אזרח, אב ובעל טוב יותר". **תומס ג'פרסון** "קיומם של כתבי הקודש כספר הזמין לכל אחד שחפץ בו היא המתנה הנפלאה ביותר שניתנה למין האנושי. כל ניסיון להמעיט מערכם הוא פשע נגד האנושות". **עמנואל קנט** – פילוסוף "בני אדם מנאצים את אשר אינם יודעים או מבינים". **בלז פסקל** – אבי מדע ההידרוסטטיקה **כריסטופר קולומבוס** (כמה היסטוריונים מאמינים שהיה יהודי) מתוך יומן המסעות שלו. הוא מדבר על אלוהים שממנו בא לו הרעיון לשוט ל"עולם החדש", וההשראה שקיבל מרוח הקודש: "היה זה האדון שהניע אותי (יכולתי לחוש את ידו עליי) לשוט מפה ועד לאיי הודו… אין ספק שההשראה שקיבלתי הייתה מרוח הקודש… אל לו לאדם לחשוש לקחת על עצמו כל משימה בשמו של משיחנו, כל עוד היא צודקת ומשרתת את רוח הקודש… הו, איזה אדון רב חסד… יום ולילה, כל רגע, צריך כל אדם להביע בפניו את תודתו הרבה". --- **לקריאה נוספת** Hill, Jonathan. What Has Christianity Ever Done for Us? Downers Grove, IL: InterVarsity, 2005. Schmidt, Alvin. How Christianity Changed the World. Grand Rapids: Zonder-van, 2004. Stark, Rodney. The Victory of Reason. New York: Random House, 2005.Wright, N. T. Evil and the Justice of God. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2006. [\[1\]](/#_ednref1)  John Adams, The Works of John Adams, Second President of the United States: with a Life of the Author, Notes and Illustrations, by his Grandson Charles Francis Adams, vol. 9 (Boston: Little, Brown, and Co., 1856). http://oll.libertyfund.org/index.php?option=com\_staticxt&static‑le=show.php&title=2107. [\[2\]](/#_ednref2) (Thomas Cahill, The Gifts of the Jews (New York: Anchor, 1999. [\[3\]](/#_ednref3)  Walter Sinnot-Armstrong, Morality without God (Oxford: Oxford University Press, 2009), 154. [\[4\]](/#_ednref4) Jonathan Hill, What Has Christianity Ever Done for Us? (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2005), 176–77. For thorough documentation on these phenomena, see Alvin J. Schmidt, How Christianity Changed the World (Grand Rapids: Zondervan, 2004). [\[5\]](/#_ednref5)  Jaroslav Pelikan, Jesus through the Centuries (New York: Harper & Row, 1985), 33. [\[6\]](/#_ednref6)  Richard Dawkins, The God Delusion (Boston: Houghton Miin, 2006), 37. [\[7\]](/#_ednref7)  Rodney Stark, The Victory of Reason (New York: Random House, 2005), xi. [\[8\]](/#_ednref8)  Jürgen Habermas, Time of Transitions, ed. and trans. Ciaran Cronin and Max Pensky (Cambridge: Polity, 2006), 150–51. [\[9\]](/#_ednref9)  Max Stackhouse, “A Christian Perspective on Human Rights,” Society (January/Febru-ary 2004): 25. [\[10\]](/#_ednref10) שם, 24. ראה גם Max L. Stackhouse and Stephen E. Healey, “Religion and Human Rights: A Theological Apologetic,” in Religious Rights in Global Perspective, ed. J. Witte Jr. and J. D. van der Vyer (Dordrecht: Kluwer, 1996), 486; and Mary Ann Glendon, The World Made New: Eleanor Roosevelt and the Universal Declaration of Human Rights (New York: Random House, 2001). [\[11\]](/#_ednref11)  David Aikman, Jesus in Beijing: How Christianity Is Transforming China and Changing the Global Balance of Power (Washington, DC: Regnery, 2003), 5. ציטוט זה מהווה סגירת מעגל למחקרו של רודני סטארק, The Victory of Reason: How Christianity Led to Freedom, Capitalism and Western Success (New York: Random House, 2005), 23. [\[12\]](/#_ednref12)  Tim Keller, “Reason for God,” The Explorer (Veritas Forum) (Fall 2008), www.veritas .org/explorer/fall2008.html#story1. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע - פועלו ודמותו, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### ["מוסר-אבולוציוני"? האם באמת קיים מוסר ללא אלוהים? האם יש דבר כזה "טוב ורע" ללא הגדרה אובייקטיבית?](https://igod.co.il/science-faith/אלוהים-בלי-מוסר-מוסר-בלי-אלוהים/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** פול קופאן **Content:** כריסטופר היצ'נס זורק את הכפפה: "אני מציב אתגר בפניך, או בפני כל אדם, למנות מעשה אחד כלשהו שלא הייתי עושה, אלא אם . . . הייתי הופך למאמין משיחי".[\[i\]](/#_edn1) סאם האריס כותב על ה"מיתוס של כאוס מוסרי חילוני" – כלומר, שלמוסריות ולסדר חברתי אין צורך כלשהו להתבסס על אלוהים או דת. אחרי הכל, יש לא מעט אתאיסטים מוסריים, והרבה חסידים דתיים חסרי מוסר. הוא דוחה את הדעה שאונס או המתת ילדים הם מעשים שגויים פשוט מעצם העובדה שזה מה שאלוהים אמר.[\[ii\]](/#_edn2) באופן דומה, דניאל דנט קורא תיגר על התפיסה שטוּב עומד בניגוד לחומרניות מדעית: "*אין כל סיבה לכך* שחוסר אמונה בחוסר גשמיות או באלמותיות של הנפש מן ההכרח יהפוך אדם לפחות אכפתי, פחות מוסרי ופחות מסור לרווחתם של כל הבריות עלי אדמות מאשר אדם שמאמין ב'רוח' ". הוא מוסיף ואומר שאדם "חומרני ומדעי טוב" יכול להביע את אותה רמה של דאגה "לצדק, אהבה, שמחה, יופי, חירות פוליטית, ואפילו חירות דתית" כמו ה"אדם הדתי/רוחני במיוחד". ואכן, אנשים שמכנים עצמם רוחנים יכולים להיות אכזריים, יהירים, מרוכזים בעצמם, וחסרי כל אפכתיות באשר לבעיות המוסריות בעולמנו".[\[iii\]](/#_edn3) בסרטו הדוקומנטרי, The Root of All Evil? ("הדת היא שורש כל הרע?"), ריצ'ארד דוקינס מתעקש שטוב לב, נדיבות, ואדיבות יכולים להימצא בטבעו של האדם ושהדרוויניזם מסביר את קיומם. איך? יש לנו גנים אלטרואיסטים. אנחנו מכויילים באופן גנטי לדאוג איש לזולתו. במילים אחרות, גנים הם שבוראים ויוצרים מוסריות; לא אלוהים או דת. לנו בני האדם יש מצפון מוסרי ואמפתיה הדדית שמתפתחים ללא הרף.[\[iv\]](/#_edn4) המסר שמביעים כל האתאיסטים האלה הוא חזק וברור: אנשים יכולים להיות מוסריים מבלי להאמין באלוהים. בחינה מעמיקה של הדברים חושפת שהאתאיסטים צודקים ברמה מסויימת, אבל טועים מלפני ומלפנים ברמה אחרת. ### **עניין של עקביות?** למרות שהוא מאשים את יהוה בהיותו מפלצת מוסר, לדוקינס יש בעיה: הוא תועד כשהוא *מכחיש* מכל וכל את עצם קיומם של רשע וטוּב. “לו היקום היה לא יותר מאשר אלקטרונים וגנים אנוכיים, טרגדיות חסרות כל משמעות … הן בדיוק מה שהיינו מצפים למצוא, לצד מזל *טוב* חסר משמעות בה במידה. יקום שכזה לא היה טוב או רע במכוון. … היקום שאנחנו מוצאים הוא בעל אותן התכונות בדיוק אותן היינו מצפים למצוא אם, ביסודו של דבר, אין כל תכנית, תכלית, מטרה, טוב או רע, דבר פרט לחוסר רחמים ואדישות עיוורים”.[\[v\]](/#_edn5) בספרו A Devil’s Chaplain (כוהנו של השטן), הוא טוען, "בידי המדע אין שיטות כלשהן למטרת קביעה מה נחשב אתי ומוסרי, ומה לא. זהו עניין שנתון לשיקוליהם של האדם האינדיבידואלי והחברה".[\[vi\]](/#_edn6) אם המדע לבדו הוא שמספק ידע בידינו, כפי שדוקינס טוען, אז איך אנחנו יכולים לראות במעשיו של אלוהים מעשים לא מוסריים או בדת את שורש כל הרעה? כפי שנראה, דוקינס עושה שימוש במשאבים המופשטים והמטאפיסיים של השקפת עולם אותה הוא דוחה. ### **לדעת לעומת להיות** בוא נבהיר משהו: האתאיסטים צודקים במלוא מובן המילה באומרה שאנחנו לא חייבים להאמין באלוהים או לציית למצוות התנ"ך כדי לדעת באופן כללי מה נכון ומה לא. כמו התאיסטים, האתאיסטים נבראו בצלמו ובדמותו של אלוהים, והם מסוגלים לזהות את אותן מעלות והתנהגויות ("מצפון"), כמו שהם עצמם אוהבים להבהיר. בהיותנו ברואים בצלמו של אלוהים, הרי שתוכננו לתפקד כהלכה כשאנחנו חיים בצורה מוסרית. אז אם אנחנו לוקחים את המצפון שלנו ברצינות (כפי שאנחנו רואים שהגויים נקראו לעשות בפרקים א' וב' בספר עמוס), אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים כמו שצריך מבחינה מוסרית. אלה שמתכחשים לכך שטוּב ואדיבות הן מעלות טובות או שעינוי תינוקות להנאה אישית הוא מעשה שגוי, לא צריכים טיעון כלשהו; הם צריכים פסיכולוג ועזרה רוחנית! הם סובלים מתקלה מוסרית. כשאנשים אומרים לי, "המחבלים שביצעו את פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר האמינו שמה שהם עושים היה הדבר הנכון", אני משיב, "הרבה אנשים במחלקות פסיכיאטריות מאמינים בכל לב שהם אלכסנדר מוקדון, יוליוס קיסר, או נפוליאון בונפרטה!" אמונה בכל לב היא לא בהכרח אינדיקציה לתפקוד הולם. יש אתאיסטים שיאמרו שאנחנו יודעים שאונס הוא מעשה לא ראוי כי הוא מפר את זכויות הקרבן וקורע לגזרים את המרקם החברתי. הבעיה עם אתאיזם מוסרי, עם זאת, היא שהוא לא מרחיק לכת מספיק. שים לב איך אתאיסטים שמאמינים בקיומם של נכון ושגוי עושים קפיצה של אמונה ענקית מבחינה אינטלקטואלית. הם מאמינים שאיכשהו עובדות מוסריות היו חלק נצחי מה"ריהוט" של המציאות, אבל איכשהו מ"שלולית" סתמית וחסרת כל ערך, נוצרו בסופו של דבר בני אדם בעלי זכויות, כבוד, ערך ומחויבויות. האמיתות המוסריות האלה "צפו" את ההתפתחות של בני אדם בעלי ערך מבחינה מוסרית להם יהיו מחויבויות להן יהיה עליהם לשעות. כן, אתאיסטים יכולים *לדעת* שאונס הוא מעשה שלא יעשה, אבל הידיעה הזו לא מפתיעה אם הם נבראו בצלם אלוהים, בקיומו הם מסרבים להודות. **השאלה הבסיסית יותר שהאתאיזם לא יכול לענות עליה היא: איך הם *הפכו* לאנשים בעלי זכויות וערך?[\[vii\]](/#_edn7) הבעיה היא לא *לדעת*; אלא *להיות*.** בוא נשנה את התרחיש מאונס שנעשה בסמטה חשוכה לשימוש בסמי אונס במסיבה. מתוך רצון להשיג את רצונו, גבר שותל את הסם במשקה של בחורה שאינה חושדת במעשיו. נניח שהוא נחמד דיו לנהוג משנה זהירות כך שאין השלכות ברורות כלשהן למעשיו. האשה מתעוררת בהמשך בלי לדעת שקרה דבר כלשהו. מדוע מעשה שכזה עדיין נחשב מתועב כל כך? אחרי הכל, האשה לא יודעת דבר, הבחור נהנה לו, ואף אחד לא יודע מכלום. ומדוע מעשה שכזה מעורר את זעמו של דוקינס? אחרי הכל, דוקינס אומר שבני האדם פשוט "רוקדים" לצליל חלילי ה-DNA שלהם.[\[viii\]](/#_edn8) אם קיימת סטייה מטוב ונדיבות שמקורם בגנטיקה, הרי שלא מדובר פה באמת ב*חוסר מוסר*; זו רק תקלה גנטית. אונס, הוא מעשה שלא יעשה – בין אם הקרבן מודעת למה שקרה לה ואם לא – מכיוון שיש לה זכויות וכבוד פנימיים ואינהרנטיים. מאותה סיבה, לעג ובוז לאנשים שלוקים בשכלם גם אם נדמה שההתקפה המילולית לא פוגעת בהם הוא מעשה שלא יעשה. **מה, אם כן, הוא מקורם של כבוד וזכויות בעולם של אלקטרונים וגנים אנוכיים?** הדוקטרינה של צלם אלוהים תומכת באינטואיציות החזקות ביותר שלנו שבני האדם אינם חפַצים שאפשר לעשות בהם שימוש ואז להשליך אותם הצידה, אלא אנשים שיש לכבד ולנהוג בהם בצורה הוגנת ובהתאם לחוק. אנשים חושבים, בעלי ערך פנימי, לא נוצרו כתוצאה משלולית ומתהליכים אימפרסונליים, חסרי הכרה, חסרי הכוונה וחסרי ערך כלשהם. אלוהים אישי, בעל מודעות, תכליתי וטוב מספק את ההקשר הנדרש שיקום נטול אלוהים פשוט לא מסוגל לספק. אנושיות ומוסריות חוברות זו לזו מן ההכרח; ערכים מוסריים מושרשים באנושיות ובאישיות. בלי אלוהים (ישות אישית), אף אדם – וכפועל יוצא מכך ערכים מוסריים – לא יוכלו להתקיים. רק אם אלוהים קיים, יכולות סגולות מוסריות להתממש. יש אתאיסטים שיטענו שערכים מוסריים "פשוט קיימים" – אמיתות הכרחיות שמהוות חלק מאביזרי היקום. אם זה המצב, כפי שציינו, אז איזה צירוף מקרים מדהים הוא שחוקי המוסר האלה איכשהו *צפו* את הצמיחה העתידית של יצורים מוסריים שיהיו מחוייבים למלא אחר החוקים האלה. קיומו של אלוהים ובריאת בני האדם הרבה יותר הגיוניים כשזה מגיע לקשר בין עקרונות מוסר אוניברסליים ואמיתיים (שמושרשים בטבעו של אלוהים) והערך והכבוד האנושיים. אפילו מערכות אתיות חילוניות – בין אם מדובר בואריאציות של הדעות האתיות של הפילוסופים אריסטו וקאנט או אולי השקפה חוזית מוסרית כלשהי – עשויות לאשר אמיתות רבות שמאשרים המאמינים בקיומו של אלוהים. המערכות האלה עשויות להסכים לכך שעלינו להוציא לפועל מחויבויות מוסריות מסוימות או לטפח איכויות אופי מסויימות. ועדיין, המערכות האלה הן לא שלמות שכן הן לא מציעות בסיס לכבוד ולערך האנושיים. ### **האתגר של היצ'נס** מה לגבי האתגר שהציב היצ'נס? אנחנו יכולים למנות מעלה מוסרית אחת שמצויה אצל המאמין המשיחי שלא תימצא בקרב האתאיסט כמו היצ'נס? כן! מה לגבי עצם העובדה שאתאיסטים לא מכבדים את אלוהים או מודים לו (רומים א' 21)? מה לגבי החטא של אספקה-עצמית והסרוב להכנע למרות אלוהים (תהילים ב')? מה לגבי הגינוי של היצ'נס את הצעת הישועה של אלוהים או הסרוב שלו להיות תלוי בחסדו של אלוהים (מתי כ"ג 37)? אם שתי המצוות הנעלות על כולן הן לאהוב את אלוהים בכל ליבנו, נפשנו ומאודנו ולאהוב את רענו כאת עצמנו, ונניח שהיצ'נס הוא אדם טוב כמו שהוא טוען להיות, אז הוא *עדיין* נכשל בחמישים אחוז מהמשוואה. הוא דחה את "הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה" (מתי כ"ב 39-38). אני תוהה אם דברים מדאיגים את היצ'נס; הוא לא מעוניין להשליך את יהבו ודאגותיו על מי שדואג לצרכיו (הראשונה לפטרוס ה' 7). היצ'נס אוהב את אויביו ושואל בשלומם (מתי ה' 44)? הוא נושא את שם ה' לשווא (שמות כ' ז')? הוא סולח לאחרים כפי שנסלח לו (אפסים ד' 32)? אולי אנחנו יכולים לקחת את הדברים צעד אחד קדימה. גונת'ר לוי, פרופסור למדעי המדינה, ואגנוסטיקן, שלימד באוניברסיטת מסצ'וסטס, הבחין שיש מעלות מוסריות מסוימות שסביר להניח שהאתאיזם לא יוכל להפיק: חסידי האתיקה \[הנטורליסטית\] לא סביר שיפיקו דמויות כמו דורותי דיי או האמא תרזה. רבים מהאנשים האלה אוהבים את האנושות אבל לא אנשים אינדיבידואלים עם כל הכשלונות והחסרונות שלהם. נמצא אותם לוקחים חלק בהפגנות לתמיכה בנושאים כמו פרוק נשק גרעיני אבל לא נמצא אותם יושבים לצידו של אדם גוסס. אתיקה של אוטונומיה מוסרית וזכויות אדם, שכל כך חשובה לליברלים חילוניים, אין ביכולתה לקיים ולכלכל ערכים כמו אלטרואיזם והקרבה עצמית.[\[ix\]](/#_edn9) באופן דומה לכך, הסופר המשיחי מלקולם מגרידג' כתב שבילה שנים רבות בהודו ואפריקה, שם הוא היה עד ל"פעולות חסד וצדקה רבים שנעשו בידי מאמינים משיחיים מכל הזרמים". בניגוד לכך, עם זאת, "מעולם, כך יצא, לא נתקלתי בבית חולים או בבית יתומים שנוהלו בידי האגודה הפאביאנית (אגודה סוציאליסטית בריטית) או במושבת מצורעים הומניסטית".[\[x\]](/#_edn10) גם אם נראה פעולות אלה של הקרבה עצמית ראויות לשבח מבחינה מוסרית ואפילו הירואיות, הרי שלא נראה שהן מועילות במיוחד מבחינה ביולוגית. ### **אבולוציה נטורליסטית יכולה לספק הסבר למוסריות?** דוקינס טוען שטוב לב ונדיבות מושרשים בגנים שלנו. פיתחנו מודעות למוסריות שמוכיחה עצמה מועילה מבחינה ביולוגית. למרות שהקדשנו לנושא מאמר במקום אחר, הרשו לנו לעמוד במסגרת זו על מספר נקודות. ### ***למה שנבטח בגנים שלנו?*** אם אנחנו לא יותר מאשר תוצרים של אבולוציה נטורליסטית שמנסים לשרוד, הילחם, להאכיל, לברוח ולהתרבות, מדוע שנבטח במה שמוחנו מאמין בו – בין אם באשר לאמת או באשר למוסריות? אם אנחנו סתם רוקדים לצלילי חליל ה-DNA שלנו – דבר שאין לנו עליו שום שליטה כלשהי – איך אנחנו יכולים לדעת אם אנחנו צודקים לגבי דבר כלשהו? הצדק יהיה איתנו רק באופן מקרי, אבל אי אפשר לקרוא לכך ידע. במילותיו של צ'ארלס דרווין, "תמיד עולה בקרבי המחשבה המבעיתה האם לאמונות דעתו של האדם, שהתפתחו ממוחם ודעתם של בעלי חיים שפלים יותר, יש ערך כלשהו או אם הן אמינות בכלל. מישהו יבטח בדברים בהם משוכנע קוף, אם מוחו בכלל משוכנע בדבר כלשהו?"[\[xi\]](/#_edn11) אנחנו יכולים להאמין באופן מקרי בדרבים אמיתיים שעוזרים לנו לשרוד. אבל בה במידה אנחנו יכולים להאמין בהרבה *כזבים* שיעזרו לנו לשרוד. לדוגמה, אולי מובנה בנו האמונה שבני האדם הם בעלי ערך וזכויות או שיש לנו חובות מוסריות אותן עלינו למלא. אמונות שכאלה עשויות לעזור לנו לשרוד כגזע, אבל הן יהיו שקריות לחלוטין. התהליך האבולוציוני הנטורליסטי מעוניין בהישרדות החזק, לא באמונה אמיתית. אז לא רק שהמוסריות האוביקטיבית מעורערת, אלא כמוה גם החשיבה ההגיונית. לפי מייקל רוּס ואדוארד ווילסון, אתאיסטים שדוגלים בתורת האבולוציה, מוסריות היא "אשליה שיתופית" ש"הגנים שלנו כופים עלינו כדי לגרום לנו לשתף פעולה".[\[xii\]](/#_edn12) אנחנו *חושבים* שעלינו באמת לאהוב ילדים קטנים, אבל אנחנו טועים כשאנחנו מסיקים שנכון ושגוי אכן קיימים. האשליה הזו שיש לנו מחויבויות מוסריות היא משכנעת וחזקה. בלעדיה, נתעלם מהדחפים המוסריים שלנו או לא נציית להם. עם זאת, עצם העובדה שיש לנו *נטיות* מוסריות שונה לחלוטין מקיומן של *מחויבויות* מוסריות, מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה. ### ***מעבר מן ה"מצוי" ל"ראוי"*** לפי הספקן מייקל שרמר, אותו מצטט דוקינס באהדה, השאלה "מדוע שנהיה מוסריים?" כמוה כמו לתהות "מדוע שנהיה רעבים או מגורים מינית?" שרמר מתעקש ש"התשובה היא שמוסריות היא חלק אינטגרלי מטבע האדם בדיוק כמו רעב, גירוי מיני, קנאה, ואהבה".[\[xiii\]](/#_edn13) דחפים שכאלה מוטמעים בקרבנו כחלק מהאבולוציה שלנו. אבל כפי שציין ק' ס' לואיס, דחפים מוסריים, בהתחשב בתנאים מובנים שכאלה, הם לא יותר אמיתיים (או מזוייפים) מ"הצורך להקיא או לפהק".[\[xiv\]](/#_edn14) לחשוב "אני צריך" שווה בערכו ל"מגרד לי". אכן, "הדחף שלי לשרת את הדורות הבאים הוא בדיוק כמו החיבה שלי לגבינה" או העדפת בירה כזו על פני אחרת.[\[xv\]](/#_edn15) למעשה, כל מה ששרמר יכול לעשות הוא לתאר איך בני האדם מתפקדים *הלכה למעשה*, אבל הוא לא יכול לקבוע איך בני האדם *צריכים* להתנהג. אין הבדל כלשהו בין השאלה האם אני צריך להיות מוסרי או אם אני צריך להיות רעב, שכן שניהם תפקודים של תכונות אבולוציונית אינהרנטיות. המצבים האלה פשוט *קיימים.* אם, מצד שני, בני האדם אכן נבראו בצלם אלוהים והם בעלי ערך מלכתחילה, אז אנחנו לא צריכים לתהות איך להתנייד מהטבע ה"מצוי" לעבר ה"ראוי" של מחויבות מוסרית. ישות שערכה יסולא מפז הוא שנמצא בלב המציאות; אם תאיזם הוא אמת, לא קיימת בעיה כלשהי של ראוי לעומת מצוי. ### ***מוסריות שרירותית*** רוס ווילסון מדווחים שבמקום להתפתח מ"יונקים שוכני ערבה", אנחנו, כמו הטרמיטים, יכלנו להתפתח עם צורך "לשכון בחשיכה ולאכול את ההפרשות של זולתנו, כמו גם את גופות מתינו". אם זה היה המצב, הרי שהיינו "מרוממים מעשים שכאלה כיפים ומוסריים" ו"היינו נגעלים מהמחשבה של חיים באוויר הפתוח, ניקוי הפרשות וקבורת מתים".[\[xvi\]](/#_edn16) אז המודעות שלנו למוסריות ("תחושה של נכון ושגוי והרגשה שעלינו לחיות את חיינו בהתאם לעקרונות האלה") היא בעלת "ערך ביולוגי", משמשת כ"עזרה להשרדות" ו"מאחוריה לא ניצבת ישות כלשהי".[\[xvii\]](/#_edn17) מוסריות נטורליסטית היא שרירותית ויכלה להתפתח בכיוון ההפוך. אנחנו במקרה מעריכים את המוסריות שהורישה לנו האבולוציה, אבל אנחנו יכולים לשיר בשבחה של מוסריות הפוכה מאותן הסיבות: אנחנו רוקדים לצלילי חליל ה-DNA שלנו. כדוגמה נוספת לכך, קח את הספר A Natural History of Rape (היסטוריה טבעית של אונס) שכתבו בשיתוף ביולוג ואנתרופולוג.[\[xviii\]](/#_edn18) טענת הספר היא שאפשר להסביר אונס מבחינה ביולוגית: כשגבר לא מצליח למצוא זיווג, הדחף התת הכרתי שלו להרבות את הגזע שלו גורם לו לכפות עצמו על אשה. אחרי הכל, דברים כאלה מתרחשים בממלכת החיות בקרב ברכיות או רקומי כנף.[\[xix\]](/#_edn19) המחברים לא מקדמים אונס בברכה; למעשה, הם טוענים שהאנסים לא פטורים מעונש על מעשיהם הקלוקלים. אבל אם הדחף לאנוס טבוע בטבעו של האדם מקדם ימי עולם ואם הוא מעניק יתרון ביולוגי, איך אם כן המחברים יכולים לטעון שמן *הראוי* לסתום את הגולל על ההתנהגות הזו? ההתנגדות של המחברים לאונס, למרות הטבעיות שבו, מרמזת לקיומם של ערכים מוסריים אובייקטיביים שעולים על הטבע. אתיקה שמושרשת בטבע מותירה אותנו עם מוסריות שרירותית. תאיזם, מצד שני, מתחיל בערך; הפער בין ראוי-למצוי מגושר בקלות. שוב, קשה לראות איך האתאיסט/הנטורליסט יכול לעבור מתהליכים חומריים, חסרי ערך, וחסרי הכרה להפקת יצורים בעלי ערך וזכויות. מחוסר ערך, רק חוסר ערך יכול לצמוח. חומר לא יכול להפיק ערך. ספרי הלימוד של הפיסיקה לא כוללים טוב או אפילו תודעה בנסיונותיהם להגדיר חומר. בניגוד לכך, ההיפותיזה של אלוהים לא כופה עלינו לקפוץ מחוסר ערך לערך. במקום זאת, אנחנו מתחילים בערך (טבעו הטוב של אלוהים), ומסיימים בערך (בני אדם שנושאים את צלמו של אלוהים בעלי אחריות וזכויות מוסריות). אלוהים טוב מגשר ביעילות על הפער בין המצוי לראוי. ערך התקיים מלכתחילה; הוא מושרש באלוהים טוב שמקיים את עצמו. אז עם כל הביקורת שלהם על הדת, האתאיסטים החדשים עדיין חסרים בסיס מוסרי להצדקת הביקורת המוסרית שלהם כלפי התאיזם, ובה במידה האתאיזם לא יכול גם לנמק את קיומם של ערך מוסרי או כבוד וערך אנושיים. > "במידה מסוימת נדמה לי שהסיבה האמתית לכך שאנחנו לומדים על האבולוציה על פי דרווין היא כדי להמחיש לנו איך לא לגבש ערכים וחיי חברה". (ריצ'ארד דוקינס) > "כדי ליהנות מערכי מוסר חייב להיות דבר אבסולוטי, וכדי שתהיינה מידות אמתיות חייב להיות דבר אבסולוטי. אם אין דבר אבסולוטי כלשהו מעבר לרעיונותיו של האדם, הרי שאין פנייה מוחלטת לשפיטה בין פרטים וקבוצות שהשיפוט המוסרי שלהם מנוגד זה לזה". (פרנסיס א. שייפר) ### טוב ורע אינם אשליה בכורת הסרט "עלייתו של האביר האפל" הייתה אחת הבכורות הנצפות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. מיליוני אנשים ברחבי העולם ספרו את הימים עד לפרמיירה של הסרט האחרון בטרילוגיה של כריסטופר נולן על בטמן. בקולורדו, לילה אפל באמת עלה באופק. לאולם מספר 9 בבית הקולנוע אורורה בקולורדו התפרץ בחור בן 24, לבוש כמו הג'וקר, הנבל המרכזי בסרטו השני של נולן. כשהוא עוטה מסכת גז ולבוש באפוד מגן, הוא החל לירות באופן אקראי לעבר הקהל המבוהל, הרג 12 בני אדם ופצע 58. ילדים והורים חדרי בעתה ניסו למצוא מסתור בבהלה והתפללו שההתקפה של המשוגע הזה תפסח עליהם. אני זוכר איך אחד השורדים אמר בדיווח לחדשות, "לעולם לא אראה את החיים כפי שראיתי אותם קודם לכן". כשהרשע נוגע בחיינו, גם אנחנו מתקשים להסתכל שוב על החיים כמו קודם לכן. הטרגדיות האלה הן כמו צירי לידה שנדמה שמתרחשים לעתים תכופות יותר ויותר. זעקת השבר בעקבות הטרגדיה הובעה בשאלות כמו, "איך דבר כזה יכול היה לקרות?" ו"לאן העולם שלנו מתדרדר?" יש תשובות אמתיות לשאלות האלה. רוצה תשובה קצרה? הרוע קיים. כל כך הרבה אנשים השתמשו בתואר סוריאליסטי כדי לתאר את הירי בקולורדו. למה לתאר כך את הדברים? אולי זה ניסיון לומר שדברים כאלה קורים בסרטים כל הזמן, אבל הם אינם אמורים לנתר מעל המסך אל העולם האמיתי. למרבה הצער, המעשים האלה נעשים יותר ויותר תכופים בגלל המיעוט ההולך וגובר של אנשים שמבקשים לדעת את החסד והאהבה של אלוהים בחברה שבה אנחנו חיים (אלא הולכים אחרי מסורות אשר פיתחו לעצמם בשם אלוהים). ידיעת האלוהים היא המערכת החיסונית של הנפשות שלנו. ככל שאנשים מכירים את אלוהים פחות ופחות, כך הרשע הולך ומתגבר בכל תרבות שהיא. שאול השליח ידע את זה: "וְכֵיוָן שֶׁלֹּא חָשְׁבוּ לְנָכוֹן לְהַכִּיר בֵּאלוהים, הִסְגִּירָם אלוהים לַהֲלַךְ־רוּחַ מְגֻנֶּה, לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים. אָכֵן מְלֵאִים הֵם בְּכָל עַוְלָה, רֶשַׁע, חַמְדָנוּת, רֹעַ; מְלֵאֵי קִנְאָה, רֶצַח, מְרִיבָה, מִרְמָה, מְזִמָּה" (רומים א 29-28). זהו תיאור הולם לכותרות המתנוססות באמצעי התקשורת מדי יום ומתארות רוע ורשע, שנאה ואכזריות שמפגינים אלה שלמדו איך לכבות את המצפון שלהם. כשאנשים מתייחסים בביטול לאמונה באלוהים ורואים בה תעתוע, הם גם נוטים להתייחס בביטול גם למושגים טוב ורע. לארי טאוּנטוֹן, מחבר ומאמין משיחי, תיאר שיחה שניהל עם ריצ'ארד דוקינס בביתו באוקספורד, אנגליה, שבמהלכה הוא שאל אותו אם בני האדם מטבעם הם טובים או רעים. טאונטון שחזר את תגובתו: "כצפוי, מבחינת דוקינס טוב ורוע אינם יותר מאשר הרכבים אנושיים, והוא העדיף במקום זאת לדבר על 'נטיות גנטיות מוקדמות'". רוב האנשים בעולם אינם כל כך נאיביים. לכל הפחות, ההיסטוריה האנושית מספקת הוכחה ניצחת לנטייה האנושית לרשע. הסוד האמתי הוא הבנת משמעות הטוּב. טאונטון סיכם: "אלוהים מברך את האנושות גם בכך שהוא מרסן את הטבע המרושע שלנו". על אף שהרשע קיים, יש גם כוח של טוב שמרסן את הרשע. כפי שהסביר האסטרונום היוּ רוס, "כפי שניתן לראות, אלוהים תכנן את חוקי הפיסיקה כך שככל שאנשים נעשים יותר מושחתים, כך ההשלכות שמהן הם סובלים נעשות חמורות יותר". במקרה של הירי בבית הקולנוע, המשטרה הגיעה למקום ומנעה מהמשוגע להשמיד את כל הנוכחים שם. במציאות, קיומו של הטוב הוא למעשה שאלה גדולה יותר משאלת הרוע ולכן יש למצוא לה מענה.. ### אין טוב – אין רוע ישבתי פעם בטיסה לצד אדם מכובד וניהלנו בינינו שיחה נעימה. הוא לימד פילוסופיה באוניברסיטה מכובדת באנגליה, אז היו לי שאלות רבות אודות המחברים האהובים עליו, למרות שקצת חששתי שאני עשוי לבלבל בין הפילוסופים והפילוסופיות שלהם. בסופו של דבר שאלתי אותו אם יש לו אמונה דתית כלשהי. הוא הגיב בחיוך ואמר, "אני אתאיסט מיליטנטי". חייכתי גם אני והודיתי לו על הכנות והישירות שלו בנושא. השאלה הבאה ששאלתי הייתה קלה: "אז למה אתה אתאיסט מיליטנטי?" הוא ענה, "משתי סיבות. ראשית, אני מאמין באבולוציה". דיברנו על מאובנים וגנטיקה ודרווין במשך כמה דקות, ואפילו לקחתי את שקית ההקאה מהתא שלפני וציירתי עליה תרשים כדי להדגים את השכבות הגיאולוגיות של כדור הארץ. מהר מאוד הבנתי שהוא לא באמת הרגיש נוח בנוגע לפרטי האבולוציה. העובדה שיש למישהו דוקטורט לפילוסופיה איננה מצביעה על כך שהוא מומחה בכל תחומי החיים; יכול להיות שהוא מתמחה רק בתחום אחד או שניים. המציאות הייתה שהפרופסור הזה לפילוסופיה לא עשה את שיעורי הבית שלו לגבי הדבר האחד שעליו הוא ביסס את כל השקפת עולמו ואמונותיו. הפרופסור שינה את מהלך הדברים ואמר שהאבולוציה איננה הסיבה העיקרית לכך שהוא דוחה את אלוהים. עצרתי לרגע קל בציפייה לשמוע מהי הסיבה האמתית שלשמה הוא דוחה את אלוהים. ממש הכנתי את עצמי לאיזה אתגר פילוסופי אדיר שלא נתקלתי בו קודם לכן, כאילו עמדתי לחטוף מהלומות ממייק טייסון בכבודו ובעצמו. כשהוא סוף כל סוף אמר לי מה הסיבה האמתית לחוסר אמונתו, הייתי בהלם מוחלט. "אם באמת יש אלוהים", הוא אמר, "אז למה יש כל כך הרבה רוע ורשע בעולם?" לא אמרתי את זה אבל בהחלט חשבתי בקול רם, זהו? זאת הסיבה האמתית לכך שאתה אתאיסט מיליטנטי? לסיבה הזאת הייתי מוכן. הפכתי את שקית ההקאה לצדה השני וציטטתי ממחשבתו של התיאולוג קורנליוס ואן טיל: "אין אלוהים – אין רשע" והסברתי לו, "אם אין אלוהים, הרי שגם הרשע לא קיים". אתה מבין, בלי אלוהים הרשע לא היה קיים באמת. הלא מאמין לא יכול לתאר את העולם שבו אנחנו חיים בלי להשתמש ברעיונות המקראיים של טוב ורע. בסופו של דבר האתאיסט המהורהר הזה אמר שהעליתי נקודה מעולה, הכרה שמגיעה לעתים נדירות מקרב שורות האתאיסטים המיליטנטים. ### לא כל ערכי המוסר נבראו שווים זה לזה הכרזת העצמאות האמריקאית מכריזה ש"אנו סבורים שאמתות אלה ברורות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים" , אך עם זאת גם ברור מאליו שעקרונות המוסר שלפיהם הם חיים אינם שווים זה לזה. לומר שאמונותיהם של כל האנשים תקפות כולן זו הכרזה שמפריכה את עצמה. הצדק אינו יכול להיות עם כולם. אבל בלי אלוהים, הרעיון המגוחך שערכי המוסר של כולם נכונים ותקפים הופך לגיהינום עלי אדמות. מישהו שטוען שמותר לפגוע בילדים או להזניח את הנכים והחולים אינו מחזיק באותו מעמד מוסרי כמו זה שמגן על ילדים או על נכים, קשישים וחולים. אבל אם אין אלוהים, מוסריות נעלה שכולם נדרשים לציית לה, לא תוכל להתקיים. טוּב ורוע אינם יותר מאשר אשליה, מעשה ידי אדם ושרירותיים. מן הסתם ללא אלוהים נשגב ונעלה או בלי איזה כוח של סמכות מוסרית, מה שייקבע היא דעת הרוב. אז מה מקורה של התפיסה האוניברסלית הזו של נכון ולא נכון? ק. ס. לואיס אמר, "טענתי נגד אלוהים הייתה, שהעולם נראה כה אכזר ובלתי צודק. אבל איך הגעתי לרעיון זה של צדק ועוול? איש אינו קורא לקו עקום, אם אין לו מושג מה זה קו ישר. לְמה השוויתי את העולם הזה כשכיניתי אותו עולם בלתי צודק?" בעולמנו קיים חוק מוסרי אמתי שלא אנחנו המצאנו וממנו איננו יכולים לברוח שכן בעולמנו יש דברים שגויים המתקיימים ללא כל קשר לארץ או להקשר שבו הם קיימים. אנחנו לא המצאנו את המוסריות כפי שלא המצאנו את המספרים או אפילו את התבונה וההיגיון עצמם. אלה הם דברים שבוראנו חתם על לבותינו. בעיית הרוע והרשע הכתה במחשבות האדם כבר מימי בראשית. אך אלוהים מתכוון שנבין את מקורה, לא רק שנהיה מודעים לקיומה. האתגר האמתי הוא: בין אם אתה מאמין או לאו, אתאיסט או תאיסט, רוע לא רק מקיף אותנו – הוא נמצא בקרבנו. לכן אפשר לומר בביטחון שקיומו של רוע איננו הוכחה לחוסר קיומו של אלוהים בעולם אלא הוכחה להיעדרו מחיינו. דחיית אלוהים לא תהפוך אותך בהכרח לאיזה פושע נוראי, בדיוק כמו שעצם העובדה שאתה אומר שאתה מאמין באלוהים לא הופכת אותך באופן אוטומטי לקדוש. הכתובים אומרים, "אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהָאלוהים אֶחָד הוּא. הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת! גַּם הַשֵּׁדִים מַאֲמִינִים וְאַף רוֹעֲדִים!" (יעקב ב 19). רק מכיוון שאתה מאמין שמשטרת התנועה קיימת אינך בהכרח תנהג בהתאם למהירות המותרת. ישוע עצמו גינה בלשון חריפה אנשים שרק מאמינים שאלוהים קיים ולא שועים למצוותיו. הוא אמר, "וְלָמָּה אַתֶּם קוֹרְאִים לִי 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי', וְאֵינְכֶם עוֹשִׂים אֶת אֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר?" (לוקס ו 46). ### ה-11 בספטמבר 2001 אם לרשע יש יום ציון שנתי, זה כנראה התאריך. ביום הזה השתנה עולמנו מן הקצה אל הקצה, לעולם. חיים נגדעו בגלל מעשי הטרור; הפגיעוּת שלנו נחשפה. כולנו זוכרים את התמונות של מטוסים מתנגשים בבנייני מרכז הסחר העולמי ושל אנשים בורחים מהמקום באימה. אנחנו זוכרים את הכבאים ואנשי צוותי ההצלה של ניו יורק עוסקים בחיפוש אחר ניצולים. המחזה של מאות אנשים עומדים ומחזיקים תמונות מוגדלות של יקיריהם וחבריהם עדיין חרוט בזיכרוני. שוב ושוב כולנו תהינו, איך דבר כזה יכול לקרות? אותו רגע הוליד תכלית ומטרה חדשות בלבי, תכלית לעזור לאנשי ניו יורק בצורה הטובה ביותר שהכרתי: להקים קהילה במנהטן שתסייע ותשרת את העיר על בסיס יומיומי. שבוע אחרי שבוע צפינו באנשים מתחזקים באמונתם באלוהים ובמאבקם נגד פחד. פחד היה עניין ממש גדול. אחרי הכול, המטרה שמחבלים מציבים לעצמם היא לעורר טרור ופחד שממשיכים לחלוש זמן רב אחרי שהמעשה עצמו נעשה. עבור האתאיסט סם האריס, ה-11 בספטמבר היה הרגע ששכנע אותו לצאת במתקפה משל עצמו – מתקפה נגד דת. בספרו The End of Faith ("מהומת אלוהים"), הוא קורא להכרה ברשעות הדת, מציג אותה כדבר רע כשהוא נשען על הנושא שבו עוסק שירו של לנון "דמיין". האריס כתב, "הגברים שחוללו את זוועות ה-11 בספטמבר לא היו 'פחדנים', כפי שהתקשורת המערבית תיארה אותם חזור ותאר, והם גם לא היו משוגעים במובן הרגיל של המילה. הם היו אנשים חדורי אמונה – אמונה מושלמת, מסתבר – וזה, חייבים סוף סוף להודות בכך, הוא דבר נוראי". האריס לוקח את הקורא לדיון בהבדל בין חשיבה הגיונית לבין מה שהוא מכנה "אמונה עיוורת" (דנו בנושא בפרק ב'), ואוסף את ההיבטים הגרועים ביותר של ביטויי אמונה שונים ומרכיב תמונה אחת גדולה של מה שהוא מכנה "דת". אכן זעקות שבר רבות צצו ונשמעו כנגד קיצוניות דתית בעקבות התקפות הטרור על ניו יורק ב-11 בספטמבר, וטוב שכך. עם זאת, אנשים כמו האריס ומאהר השתמשו באירועי אותו יום טראגי כדי לסתום את הגולל על הדת, כשהם מפגינים קיצוניות וחוסר היגיון משלהם. איכשהו האנשים האלה אינם יכולים להבחין בין מחבל מתאבד ומורה שמלמד בקהילה. ### בחיפוש אחר בסיס מוסרי מתוך ידיעה שמוסריות חייבת להיות מושרשת באיזושהי סמכות, המאבק הנואש של הספקנים הוא למצוא חלופה כלשהי חוץ מאלוהים. הנקודה האמתית הופכת להיות זיהוי הבסיס למוסריות.אם אלוהים אינו קיים, למה שנחשוב שיש לנו מחויבות מוסרית לעשות משהו? מי או מה כופה את המחויבויות האלה עלינו? מה מקורן? למה שהן יהיו יותר מאשר איזה רושם סובייקטיבי שטבעו בנו החברה והבית בו גדלנו? תנועת הניו אייג' מאופיינת באמונה בעולם רוחני שבו כל האמונות שוות זו לזו, ומציעה אלוהים בלי מוסר; האתאיסטים החדשים, לעומת זאת, מנסים להציע עולם בלי ממד רוחני ולהעניק לנו מוסר בלי אלוהים. נוצרת כאן דילמה תהומית. אם תנסה לכונן עולם בלי אלוהים, משהו תמיד ייקח את מקומו. כשבני אדם משחקים באלוהים הם בדרך כלל פועלים לטובת המניעים והאינטרסים האישיים שלהם, לא לטובת האינטרסים של הזולת. האריס מציע שיש לראות את המדע כמקור וכבורר בענייני אתיקה. אחרים במחנה האתאיסטי חושבים שמדע יכול לומר לנו מהו טוב ומה רע. רוב האקדמאים יודו שאתיקה מקורה בתחום הפילוסופיה, לא המדע. עם זאת, כשאתה מחזיק בהשקפת עולם שלפיה רק המדע יכול להיות מקור לאמת, אין לך בררה אלא לפנות אליו כדי לקבל מענה לשאלות שלך. זוהי שוב פילוסופית המדעיות. מלאני פיליפס אמרה, "קחו את המדענים שאינם מקדמים את המדע אלא את המדעיות – האמונה שמדע יכול לטפל בכל היבטי הקיום. הבוז וההשמצה שהם מערימים כנגד מאמינים דתיים הם תהומיים. ועם זאת החומרניות שלהם מובילה אותם לומר דברים שהם, ובכן… מטורפים, באותה מידה". --- **לקריאה נוספת** Copan, Paul. “God, Naturalism, and the Foundations of Morality.” In The Future of Atheism: Alister McGrath and Daniel Dennett in Dialogue, edited by Robert Stewart. Minneapolis: Fortress Press, 2008. ———. “True for You, but Not for Me”: Overcoming Common Objections to Christian Faith. 2nd ed. Minneapolis: Bethany House, 2009. Copan, Paul, and Mark D. Linville. The Moral Argument. New York: Con-tinuum Press, forthcoming. Hare, John. Why Bother Being Good? The Place of God in the Moral Life. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2002. [\[i\]](/#_ednref1)  Cited in Michael Novak, No One Sees God (New York: Doubleday, 2007), 76. [\[ii\]](/#_ednref2)  Sam Harris, “The Myth of Secular Moral Chaos,” Council for Secular Humanism, www (.secularhumanism.org/index.php?section=library&page=sharris\_26\_3 (accessed September 19, 2009 [\[iii\]](/#_ednref3)  Daniel Dennett, Breaking the Spell: Religion as a Natural Phenomenon (New York: Viking, 2006), 305. [\[iv\]](/#_ednref4) (Richard Dawkins, The Root of All Evil? Directed by Russell Barnes (BBC, 2006. [\[v\]](/#_ednref5)  Richard Dawkins, River out of Eden: A Darwinian View of Life (New York: Basic Books/HarperCollins, 1995), 132–33. [\[vi\]](/#_ednref6)  Richard Dawkins, A Devil’s Chaplain (Boston: Houghton & Miin, 2003), 34. [\[vii\]](/#_ednref7) דניאל דנט, למרות טענותיו שהוא מאמין במוסריות אובייקטיבית, דוחה באופן מוזר את קיומן של זכויות אדם מובנות, שהן אלה שמהוות את הבסיס למחויבות להפגין כבוד לאחרים. הוא קורא לזכויות שכאלה "שטויות על קביים" Daniel Dennett, Darwin’s Dangerous Idea (New York: Simon & Schuster, 1995), 507. [\[viii\]](/#_ednref8)  Dawkins, River out of Eden, 133. [\[ix\]](/#_ednref9)  Guenter Lewy, Why America Needs Religion (Grand Rapids: Eerdmans, 1996), 137. [\[x\]](/#_ednref10)  Malcolm Muggeridge, “Me and Myself,” in Jesus Rediscovered (New York: Pyramid Publications, 1969), 157. [\[xi\]](/#_ednref11) מכתב (ה-3 ביולי, 1881) לדאון, The Life and Letters of Charles Darwin, ed. Francis Darwin (London: John Murray, Abermarle Street, 1887), 1:315–16. [\[xii\]](/#_ednref12)  Michael Ruse and E. O. Wilson, “The Evolution of Ethics,” in Religion and the Natural Sciences, ed. J. E. Huchingson (Orlando: Harcourt Brace, 1993), 310–11. [\[xiii\]](/#_ednref13)  Michael Shermer, The Science of Good and Evil (New York: Henry Holt, 2004), 57. [\[xiv\]](/#_ednref14)  C. S. Lewis, Miracles (New York: Macmillan, 1960), 37. [\[xv\]](/#_ednref15) שם, עמ' 38, 37. [\[xvi\]](/#_ednref16)  Ruse and Wilson, “The Evolution of Ethics,” 311. [\[xvii\]](/#_ednref17)  Michael Ruse, The Darwinian Paradigm (London: Routledge, 1989), 262, 268. [\[xviii\]](/#_ednref18)  Randy Thornhill and Craig T. Palmer, A Natural History of Rape: Biological Bases of Sexual Coercion (Cambridge, (MA: MIT Press, 2000. [\[xix\]](/#_ednref19) סוג של חרקים ארוכי כנף. הערת המתרגמת. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, מוסר, פילוסופיה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מה זה 'השילוש הקדוש' ובכמה אלוהים אנחנו באמת מאמינים?](https://igod.co.il/answer-rabbi/מה-זה-השילוש-הקדוש-וכמה-אלוהים-יש/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אנחנו בשום אופן לא מאמינים בשלושה אלוהים. האלוהים שלנו הוא אחד, ושמו הוא יהוה (או "השם", כפי שקוראים לו הדתיים). הוא התגלה לנו דרך בנו, המשיח, שהוא עצם דמותו של אלוהים, והוא נוגע בנו ומדבר אלינו באמצעות רוחו. אלה הן אמיתות רוחניות עמוקות. מאז ומתמיד הייתה קריאת ה-"שמע" הצהרת האמונה הבסיסית של עם ישראל. בפסוק אחד קצר הציג משה אמת גדולה אודות האחדוּת האלוהית. הפסוק כתוב בימינו על קלף, בכל מזוזה התלויה על משקוף הכניסה של כל בית בישראל, והוא בעצם קורא לעם ישראל לשרת ולעבוד אלוהים אחד. מאמר זה חוקר את קיומו של אלוהים אחד שיש בו ריבוי הוויות, וזאת על סמך התנ"ך בלבד. חשוב לציין שהתפיסה או התיאולוגיה אותה נציג איננה פרשנות "נוצרית", אלא כזאת שהיתה מקובלת עוד לפני השתלטותה של היהדות-הרבנית, כבר בימי בית שני. פרופ' דניאל בויארין, פילוסוף והיסטוריון יהודי אשר הוסמך לרבנות, הפך לאחד מחוקרי היהדות וההיסטוריונים הבולטים בעולם. הוא מחזיק בתואר דוקטורט מבית המדרש לרבנים באמריקה. לימד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטת ייל, באוניברסיטת הרווארד, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בשנת 2015 אף זכה בפרס הומבולדט בשל השיגיו באקדמיה. בספרו "הבשורות היהודיות: הסיפור של המשיח היהודי" (2011), בויארין מתייחס לאמונה הנפוצה ביהדות בית שני באשר למשיח, ומסביר כי בתוך היהדות של אותה תקופה, יהודים רבים, **"האמינו שלאלוהים היה נציג או שליח או אפילו בן, רם ונישא מעל כל המלאכים, שתפקד כמתווך בין אלוהים לבין העולם בכל הקשור לבריאה, התגלות וגאולה."** (עמ' 5) בויארין ממשיך ומפרט כי היהדות, **"ציפתה למשיח שיהיה אלוהי וירד לכדור הארץ בדמות אנושית. לפיכך, החשיבה הבסיסית אשר מתוכה גם השילוש וגם ההתאנשות צמחו, כבר היתה שם בעולם אליו נולד ישוע."** (עמ' 6) "השילוש הקדוש" אגב, הוא מושג שאינו קיים בכלל, לא בתנ"ך ולא בברית החדשה. אין אנו מאמינים כי אכן קיימים שלושה אלוהים שונים. דברים ו׳, ד׳: "שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד". המילים ״אלוהים״ ו״אלוהינו״ הינן צורת רבים של המילה ״אלוה״, שמשמעותה ״אל״. מדוע אלוהים מציג את עצמו בצורת רבים ומסיים את המשפט במילה "אחד"? כדי להבין טוב יותר את המשפט עלינו לעמוד את משמעות המילה "אחד" בתנ"ך. ### משמעות המילה "אחד" בתנ"ך הנה מספר דוגמאות: 1. בראשית ב׳, כד׳: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבַק באשתו והיו לבָשָׂר אחד". איש ואישה – שני בני-אדם נפרדים ושונים, שהחיבור ביניהם יוצר ״בשר אחד״. 2. עזרא ב׳, סד׳ ונחמיה ז׳, סו׳: "כל הקהל כאחד, ארבע ריבוא אלפיים שלוש מאות שישים". 42,360 איש נאספו ביחד כקהל אחד. ה-"אחד" כלל את כל הפרטים שהיוו את הקהל. הדוגמאות הללו מלמדות שהמילה "אחד" אינה מתייחסת בהכרח לפריט יחיד, אלא גם להרכב של פרטים שיוצרים שלמות אחת (ראו גם יחזקאל לז׳, יז׳, בראשית יא׳, ו׳, לד׳, טז׳). בעברית ישנה מילה אחרת שמתארת אחדות שאין לחלקה – והיא המילה "יחיד". ### אלוהים מתגלה בשלוש הוויות נשאלת השאלה: כמה דמויות, או ישויות, קיימות באלוהות? בהתבסס על עברית מקראית, ומקריאה בתנ"ך בלבד, ניתן להיווכח שישנן שלוש הוויות נבדלות הנחשבות לאלוהיות. דמויות אלה הן: א . **אדוני** יהוה. ב . **מלאך** יהוה. ג . **רוח** יהוה. נדון בכל אחת מהן בנפרד. ## אדוני יהוה במקומות רבים בתנ"ך מדובר על "אדֹני יהוה", הראשונה מבין שלוש הדמויות האלוהיות. השימוש בשם "אדֹני יהוה" נפוץ עד כדי כך שאין כל צורך להרחיב עליו את הדיבור; דוגמאות לכך אפשר למצוא בנבואות המשיחיות הרבות שכבר דנו בהן. ## מלאך יהוה #### הצירוף "מלאך יהוה" האישיות האלוהית השנייה היא מלאך יהוה – אבל מי הוא? הצירוף "מלאך יהוה" אינו כותרת או תואר אלא משמש כשם. דמות זו נחשבת תמיד ליחידה במינה ונפרדת משאר המלאכים, ואף פעם אינה מופיעה בלשון רבים. בתנ"ך לא מדובר באף מקום על "מלאכי יהוה" או "מלאכי האלוהים", אלא נזכרים בו רק שלושת הצירופים הבאים: א . מלאך יהוה – תמיד בלשון יחיד. ב . מלאך האלוהים – תמיד בלשון יחיד, בהא־הידיעה. ג . מלאכי אלוהים – בלשון רבים, ואף פעם לא בצירוף הא־ הידיעה. הצירוף השלישי משמש כללית בהוראת מלאכים רגילים. שני הצירופים הראשונים משמשים לתאר דמות מיוחדת ושונה מהם – מלאך יהוה. ניתן לראות זאת בשופטים ו' 21-20 , שם אותה דמות שנקראת "מלאך האלוהים" בפס' 20 , נקראת "מלאך יהוה" בפס' 21 . אותו עיקרון בא לידי ביטוי בשופטים י"ג: פס' 3 מדבר על "מלאך יהוה" ופס' 9 מכנה את אותה דמות "מלאך האלוהים". התנ"ך יוצר הבחנה ברורה ועקבית בין המלאכים הרגילים לבין דמות ייחודית זו, שנקראת "מלאך יהוה" ו"מלאך האלוהים". מלאך יהוה נגלה בבירור כמישהו השונה במעמדו, בטבעו, באישיותו ובעצם הווייתו ממלאכים רגילים. ### מלאך יהוה – הוא יהוה האופן שבו משמש צירוף זה במקרא מצביע על כך שאותה דמות ייחודית היא בעצם אלוהים עצמו. בכל מקום שבו דמות זו נזכרת, היא מכונה גם "יהוה" וגם "מלאך יהוה". קיימות לכך דוגמאות רבות: #### א . בראשית ט"ז 14-7: "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יהוה עַל־עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר, עַל־הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר: וַיֹּאמַר: הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי, אֵי־מִזּהֶ בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי? וַתֹּאמֶר: מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יהוה: שׁוּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנּיִ תַּחַת יָדֶיהָ: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יהוה: הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־זרְַעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יהוה: הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי־שָׁמַע יהוה אֶל־עָנְיֵךְ: וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ, וְעַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו יִשְׁכֹּן: וַתִּקְרָא שֵׁם־יהוה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי, כִּי אָמְרָה: הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי: עַל־כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי, הִנֵּה בֵין־קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד." מלאך יהוה מוזכר כאן ארבע פעמים, בפס' 7, 9 , 10 ו 11- , אבל בפס' 13 נזכר יהוה עצמו, והגר מכנה את המקום "אתה אל רואי". #### ב . בראשית כ"ב 16-9 : "וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר־לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת־הַמִּזבְֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת־הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל־הַמִּזבְֵּחַ מִמַּעַל לעֵצִים: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה מִן־הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר: אַבְרָהָם אַבְרָהָם. וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר: אַל־תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל־הַנַּעַר וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ מִמֶּנּיִ: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵיניָו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַיִל, אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת־הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא יהוה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יהוה יֵרָאֶה: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יהוה אֶל־אַבְרָהָם שֵׁניִת מִן־הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר: בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, נְאֻם־יהוה, כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־הַדָּבָר הַזּהֶ וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידֶךָ. הקטע מכנה פעמיים את אותה דמות בשם "מלאך יהוה" (בפס' 11 ו 15), אבל בפס' 12 הוא נקרא "אלוהים" ובפס' 16 "יהוה". #### ג . בראשית ל"א 13-11 : "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם: יַעֲקֹב! וָאֹמַר: הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר: שָׂא־נָא עֵיניֶךָ וּרְאֵה כָּל־הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל־הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים, כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ: אָנֹכִי הָאֵל בֵּית־אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה קוּם צֵא מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ." פס' 11 מתייחס למלאך יהוה, אבל כשמלאך יהוה מדבר הוא אומר בפס' 13 : "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית־אֵל". #### ד . בראשית ל"ב 31-25 : "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגּעַ בְּכַף־יְרֵכוֹ, וַתֵּקַע כַּף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר: שַׁלְּחֵניִ כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. וַיֹּאמֶר: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מַה־שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל, כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר: הַגּיִדָה־ נָּא שְׁמֶךָ. וַיֹּאמֶר: לָמָּה זּהֶ תִּשְׁאַל לִשְׁמִי? וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל, כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי." זהו קטע מפורסם מאוד שמתאר את מאבקו של יעקב במלאך יהוה. עם מי בדיוק הוא נאבק? בפס' 29 כתוב: "כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים…" ואחר כך, בפס' 31 יעקב אומר: "כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים". יעקב מכיר בעובדה שהמלאך שנאבק עמו הוא אלוהים עצמו. #### ה . שמות ג' 5-1 : "וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת־צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן, וַיִּנְהַג אֶת־הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל־הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה: וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהוה אֵלָיו בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל: וַיֹּאמֶר משֶׁה: אָסֻרָה־נָּא וְאֶרְאֶה אֶת־הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזּהֶ, מַדּוּעַ לֹא־יִבְעַר הַסְּנֶה: וַיַּרְא יהוה כִּי סָר לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר: משֶׁה משֶׁה, וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר: אַל־תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל־נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת־קֹדֶשׁ הוּא." ב פס' 2 כתוב שמלאך יהוה נראה אליו מתוך הסנה הבוער, אבל בפס' 44 כתוב שאלוהים קרא אליו מתוך הסנה. #### ו . שופטים ב' 1: וַיַּעַל מַלְאַךְ־יהוה מִן־הַגִּלְגָּל אֶל־הַבֹּכִים, וַיֹּאמֶר: אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, וָאֹמַר: לֹא־אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם. בפס' זה מלאך יהוה מייחס לעצמו את יציאת מצריים ואת כריתת הברית עם ישראל. מהשוואה עם שמות י"ט 4 עולה שאלוהים הוא שעשה את שני הדברים. מכאן ששני השמות נרדפים זה לזה. #### ז . שופטים ו' 24-11 : "וַיָּבֹא מַלְאַךְ יהוה וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזרְִי, וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָניִס מִפְּנֵי מִדְיָן: וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: יהוה עִמְּךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן: בִּי אֲדֹנִי, וְיֵשׁ יהוה עִמָּנוּ? וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל־זֹאת? וְאַיֵּה כָל־נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ־לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר: הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יהוה? וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יהוה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן: וַיִּפֶן אֵלָיו יהוה וַיֹּאמֶר: לֵךְ בְּכֹחֲךָ זהֶ, וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן, הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו: בִּי אֲדֹנָי, בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת־יִשְׂרָאֵל? הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנשֶַּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו יהוה: כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְהִכִּיתָ אֶת־מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד: וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵיניֶךָ, וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי: אַל־נָא תָמֻשׁ מִזּהֶ עַד־בֹּאִי אֵלֶיךָ, וְהוֹצֵאתִי אֶת־מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָניֶךָ. וַיֹּאמַר: אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ: וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי־עִזּיִם וְאֵיפַת־קֶמַח מַצּוֹת; הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל, וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר, וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל־תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים: קַח אֶת־הַבָּשָׂר וְאֶת־הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל־הַסֶּלַע הַלָּז, וְאֶת־הַמָּרַק שְׁפוֹךְ. וַיַּעַשׂ כֵּן: וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יהוה אֶת־קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגּעַ בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת, וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן־הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת־הַבָּשָׂר וְאֶת־הַמַּצּוֹת, וּמַלְאַךְ יהוה הָלַךְ מֵעֵיניָו: וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי־מַלְאַךְ יהוה הוּא, וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן: אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהוִֹה! כִּי־עַל־כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יהוה פָּנִים אֶל־פָּנִים: וַיֹּאמֶר לוֹ יהוה: שָׁלוֹם לְךָ, אַל־תִּירָא, לֹא תָּמוּת: וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזבְֵּחַ לַיהוה, וַיִּקְרָא־לוֹ יהוה \|\| שָׁלוֹם, עַד הַיּוֹם הַזּהֶ; עוֹדֶנּוּ בְּעַפְרָת אֲבִי הָעֶזרְִי." הקטע מכנה את הדמות "מלאך יהוה" ארבע פעמים )פס' 11 , 12 , 20 , 21 ( ובשם יהוה עצמו ארבע פעמים (פס' 14 , 16 , 22 , 23). #### ח . שופטים י"ג 24-2 : "וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה; וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה; וַיֵּרָא מַלְאַךְ-יְהוָה אֶל-הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה-נָא אַתְּ-עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן; וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל-תֹּאכְלִי כָּל-טָמֵא; כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן-הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים; וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי-מִזֶּה הוּא וְאֶת-שְׁמוֹ לֹא-הִגִּיד לִי; וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל-תֹּאכְלִי כָּל-טֻמְאָה כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן-הַבֶּטֶן עַד-יוֹם מוֹתוֹ; וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר  בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא-נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה-נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד; וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל-הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ; וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר-בָּא בַיּוֹם אֵלָי; וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל-הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר-דִּבַּרְתָּ אֶל-הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי; וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ  מַה-יִּהְיֶה מִשְׁפַּט-הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ; וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-מָנוֹחַ  מִכֹּל אֲשֶׁר-אָמַרְתִּי אֶל-הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר; מִכֹּל אֲשֶׁר-יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ וְכָל-טֻמְאָה אַל-תֹּאכַל  כֹּל  אֲשֶׁר-צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר; וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-מַלְאַךְ יְהוָה  נַעְצְרָה-נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים; וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-מָנוֹחַ אִם-תַּעְצְרֵנִי לֹא-אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם-תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה  כִּי לֹא-יָדַע מָנוֹחַ כִּי-מַלְאַךְ יְהוָה הוּא; וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-מַלְאַךְ יְהוָה מִי שְׁמֶךָ כִּי-יָבֹא דבריך (דְבָרְךָ) וְכִבַּדְנוּךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהוָה לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא-פֶלִאי; וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת-גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת-הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל-הַצּוּר לַיהוָה וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים; וַיְהִי בַעֲלוֹתת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ-יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם אָרְצָה; וְלֹא-יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל-מָנוֹחַ וְאֶל-אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי-מַלְאַךְ יְהוָה הוּא; וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת   כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ; וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא-לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת; וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה; וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" תשע פעמים מכנה הקטע את הדמות "מלאך יהוה": בפס' 3, 9, 13 , 15 ,17 , 18 , 20 , 21 . אבל בפס' 22 נאמר עליו שהוא אלוהים עצמו. שים לב גם לכך ששמו של המלאך בפס' 18 הוא "פלאי". בדיון על ישעיהו ט' 5 למדנו שהשם "פלא" מתייחס תמיד לאלוהים, ולעולם לא למלאך או לאדם. עצם העובדה שהוא מייחס לעצמו את השם מגלה שהוא איננו מלאך רגיל, אלא אלוהים עצמו. אחרי ספר השופטים מלאך יהוה נזכר רק פעמיים נוספות בתנ"ך. בישעיהו ל"ז 36 הוא מכה את מחנה אשור ובששת הפרקים הראשונים של זכריה הוא מראה לו את שמונת החזונות. ### אישיותו המיוחדת של מלאך יהוה בישעיהו מ"ב 8 אלוהים אומר על עצמו: "אֲניִ יהוה; הוּא שְׁמִי, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא־אֶתֵּן…" השוואה של אמירה זו עם שמות כ"ג 21 תעזור לנו להבין טוב יותר את טבעו המיוחד של מלאך יהוה. אלוהים מדבר בשמות כ"ג 23-20 ואומר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָניֶךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, אַל־תַּמֵּר בּוֹ, כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם, כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: כִּי אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר, וְאָיַבְתִּי אֶת־אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת־צֹרֲרֶיךָ: כִּי־יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָניֶךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל־הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזּיִ וְהַכְּנַעֲניִ, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, וְהִכְחַדְתִּיו." אלוהים אומר בכ"ג 20 שמלאכו ילך לפני עם ישראל ויוביל אותם במדבר עד שיבואו אל הארץ. דברים אלה מתאימים לשופטים ב' 1, שכבר קראנו. בפס' 21 אלוהים מצווה על עם ישראל לציית למלאך זה ולא להכעיס אותו. העם חייב לציית למלאך זה באופן מוחלט. מדוע? "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ". מלאך זה מיוחד מאוד, ממספר סיבות: א . "כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" – פס' 21 יש לו סמכות לסלוח על חטאים – זכות המיוחדת לאלוהים בלבד. ב . "שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" – פס' 21 השם הוא יהוה, שם שניתן אך ורק לישויות האלוהיות, ל"שלושה שהם אחד"; מלאך זה נקרא כך. ג . הציות למלאך מניב ברכות – פס' 22. ד . מלאך יהוה הוא המלאך שהוביל אותם בצאתם ממצריים אל ארץ כנען (פס' 23). בהמשך, בשמות ל"ב 35-34 , כתוב שלמרות האזהרות העם לא ציית והמרה את פי המלאך, ולכן בא על עונשו. בהושע י"ב 6-4 כתוב ששמו של מלאך יהוה הוא "יהוה" ("יהוה זכְִרוֹ"). עצם העובדה שכל ארבע האותיות של השם המפורש כלולות בשמו של מלאך יהוה מוכיחה שהוא אלוהים עצמו. ישעיהו ס"ג 14-77 מתאר את מלאך יהוה כמלאך פני אלוהים )"מַלְאַךְ פָּנָיו", כלומר נוכחותו, קרבתו(, כלומר הדמות השנייה בשלושה שהם אחד. ## רוח יהוה האישיות החשובה השלישית שנגלית בבירור בכתבי הקודש היא רוח אלוהים, שבדרך כלל נהוג לכנותה "רוח הקודש". מקומות רבים מזכירים את רוח אלוהים, ביניהם: א . בראשית א' 2 וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם. ב . בראשית ו' 3 וַיֹּאמֶר יהוה: לֹא־יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ג . ישעיהו י"א 2 וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יהוה, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהוה. ד . ישעיהו ס"ג 10 וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ, וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב, הוּא נִלְחַם־בָּם. ה . ישעיהו ס"ג 14 כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד, רוּחַ יהוה תְּנִיחֶנּוּ; כֶּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת. ו . תהילים נ"א 13 אַל־תַּשְׁלִיכֵניִ מִלְּפָניֶךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל־תִּקַּח מִמֶּנּיִ. ז . תהילים קל"ט 7 אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח? ח . איוב ל"ג 4 רוּחַ־אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי. רוח הקודש איננה רק כוח שנובע, או מואצל. ממובאות אלה עולה בבירור שהיא מתאפיינת בכל תכונות האישיות – אינטלקט, רגש ורצון – והיא נחשבת לאלוהית, שווה לאלוהים עצמו. ### שלוש הדמויות באותו הקטע עד כה ראינו על סמך קטעים שונים בתנ"ך שקיימות שלוש דמויות שהכתוב מתייחס אליהן כאל אלוהיות ושוות לאלוהים: אדוני יהוה, מלאך יהוה ורוח אלוהים. בנוסף לכך ישנם מקומות בתנ"ך שבהם כל שלוש הדמויות האלוהיות האלה מוזכרות באותו קטע. לדוגמה, ישעיהו מ"ב 1 וס"א 1. שתי הדוגמאות הברורות ביותר נמצאות בישעיהו מ"ח 16-12 ו-ס"ג 14-7 . #### ישעיהו מ"ח 16-12 "שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי; אֲניִ־הוּא אֲניִ רִאשׁוֹן, אַף אֲניִ אַחֲרוֹן: אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קֹרֵא אֲניִ אֲלֵיהֶם, יַעַמְדוּ יַחְדָּו: הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ, מִי בָהֶם הִגּיִד אֶת־אֵלֶּה? יהוה אֲהֵבוֹ, יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל, וּזרְֹעוֹ כַּשְׂדִּים: אֲניִ אֲניִ דִּבַּרְתִּי אַף־קְרָאתִיו, הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ: קִרְבוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ־זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי, מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָניִ; וְעַתָּה אֲדֹנָי יֱהוִֹה שְׁלָחַניִ וְרוּחוֹ." בפס' 12 הדובר הוא בורא הארץ. "אני" זה הוא עדיין הדובר בפס' 16 , שאומר שהוא נשלח על ידי דמות אחרת – יהוה, ועל ידי דמות שלישית – רוחו. התנ"ך מציג לפנינו בפסוק זה את האיחוד של שלוש הדמויות האלוהיות במונחים הברורים ביותר האפשריים. #### ישעיהו ס"ג 14-7 "חַסְדֵּי יהוה אַזכְִּיר, תְּהִלֹּת יהוה, כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר־גְּמָלָנוּ יהוה, וְרַב־טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר־גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו:  וַיֹּאמֶר: אַךְ־עַמִּי הֵמָּה, בָּניִם לֹא יְשַׁקֵּרוּ; וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ: בְּכָל־צָרָתָם לא צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם, וַיְנַטְּלֵם וַיְנשְַֹּאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם:  וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ, וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב, הוּא נִלְחַם־בָּם: וַיִּזכְֹּר יְמֵי־עוֹלָם מֹשֶה עַמּוֹ; אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ? אַיֵּה הַשָֹּם בְּקִרְבּוֹ אֶת־רוּחַ קָדְשׁוֹ? מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶה זרְוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ, בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם: מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת, כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר לֹא יִכָּשֵׁלוּ: כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד, רוּחַ יהוה תְּנִיחֶנּוּ; כֶּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת." ישעיהו מתאר בקטע זה את קורותיו של עם ישראל ביציאת מצריים ובנדודים במדבר. בשבעת הפסוקים האלה ישעיהו מזכיר שלוש דמויות אלוהיות נפרדות, כלהלן: א . בפס' 7 הוא מזכיר את יהוה – האישיות הראשונה. ב . בפס' 9 הוא מזכיר את מלאך פניו – האישיות השנייה. ג . האישיות השלישית היא רוח הקודש, שמוזכרת שלוש פעמים, בפס' 10 , 11 , ו 14. פעמים רבות לאורך התנ"ך מתייחס אלוהים אל עצמו כאל מי שהושיע לבדו את בני ישראל ממצריים, אבל קטע זה מייחס את המעשה לשלוש דמויות. אין כל ניגוד בין הדברים מכיוון ששלוש הדמויות "מרכיבות" יחד את האלוהים האחד. #### מסקנות התנ"ך מלמד, אם כן, שקיים ריבוי באלוהות. האישיות הראשונה תמיד נקראת יהוה, בעוד שהשנייה נקראת יהוה, מלאך יהוה ועבד יהוה. בכל האזכורים ללא יוצא מהכלל, האישיות הראשונה היא ששולחת את השנייה. הדמות השלישית נקראת "רוח יהוה", "רוח אלוהים" או "רוח הקודש". גם דמות זו נשלחת על ידי הדמות הראשונה, וקשורה לפעילותה של הדמות השנייה. אם רעיון השילוש באלוהות איננו מושג יהודי, הרי שגם התנ"ך איננו יהודי. לא ניתן להאשים את היהודים המשיחיים שהם הידרדרו לעבודת אלילים מפני שהם מאמינים כי ישוע הוא בנו האלוהי של אלוהים. ישוע הוא אותה דמות שעליה כתב משה כשיהוה אמר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָניֶךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, אַל־תַּמֵּר בּוֹ, כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם, כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: כִּי אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר, וְאָיַבְתִּי אֶת־אֹיְבֶיךָָ וְצַרְתִּי אֶת־צֹרֲרֶיךָ: כִּי־יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָניֶךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל־הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזּיִ וְהַכְּנַעֲניִ, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, וְהִכְחַדְתִּיו (שמות כ"ג 23-20). ### פירוט נוסף בברית החדשה הברית החדשה, בהתאם לעמדת התנ"ך, מכירה בקיומן של שלוש ישויות באלוהות, ומגדירה אותן ביתר פירוט. האישיות הראשונה נקראת אלוהים האב והשנייה – הבן. הברית החדשה עונה על החידה המוצגת במשלי ל' 4: "מַה־שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ כִּי תֵדָע?" שם בנו הוא ישוע. בהתאם לכתוב בתנ"ך, אלוהים שלח את בנו כדי להיות המשיח, אבל הפעם כאדם, לא כמלאך. בנוסף, הוא נשלח למטרה מוגדרת: למות עבור חטאינו. למעשה, אלוהים לבש בשר והתגשם כאדם. אלוהים היה לאדם – ולא שאדם הפך לאלוהים – כדי להביא כפרה לבני האדם. הברית החדשה מכנה את האישיות השלישית שבאלוהות "רוח הקודש". רוח הקודש קשורה לכל אורך הברית החדשה לפעילותה של הדמות השנייה, בהתאם לכתוב בתנ"ך. אנו רואים, אם כן, שקיימים עקרונות עקביים המשותפים לתנ"ך ולברית החדשה לגבי האחדות משולשת הפנים שבאלוהות. ### הריבוי שקיים במילה אלוהים הנה מספר דוגמאות: בראשית א׳, כו׳: "ויאמר אלוהים, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ויֵרדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ"". עם מי דיבר אלוהים בפסוק הזה, משום שאמר ״נעשה״, ״בצלמנו״, ״כדמותנו״? אלוהים לא דיבר עם בני-אדם, משום שהם עדיין לא נבראו. הוא גם לא התייעץ עם המלאכים, כי המלאכים לא היו שותפים פעילים במלאכת הבריאה. התנ"ך מבהיר שאלוהים לבדו הוא זה שברא את העולם. – נחמיה ט׳, ו׳: "אתה הוא יהוה, לבדך אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עלֶיהָ, הימים וכל אשר בהם. ואתה מְחיה את כולם וצבא השמים לך משתחווים". הביטוי 'צבא השמים' מתייחס לכוכבים ולמלאכים, לכל הבריאה השמימית שמעל הארץ. – איוב לח׳, ז׳: "בְּרוֹן יחד כוכבי בוקר, ויריעו כל בני אלוהים". (כמו כן ראו ישעיהו מ׳, יג׳-יד׳). אלוהים אומר לאיוב שכאשר הוא ברא את היקום, המלאכים הריעו לו. ז"א שהם ראו לפחות חלק ממלאכת הבריאה אך לא היו שותפים במלאכה זו. אם כך, אלוהים דיבר עם הוויה או עם הוויות נוספות השוות לו בצלם, בַּדמות ובכוח לברוא. ולראיה: – בראשית ג׳, כב׳: "ויאמר יהוה אלוהים הן האדם היה כאחד מִמֶּנּוּ (מאיתנו)…". – ישעיהו נד׳, ה׳: "כי בועלייך עושייך יהוה צבאות שמו, וגואלך קדוש ישראל אלוהי כל הארץ יקרא." – תהילים קמט׳, ב׳: "ישמח ישראל בעושיו…". מסקנה: המילה "אחד" מתארת שלמות שבנויה ממספר מרכיבים או פרטים. לפיכך, בספר דברים ו׳, ד׳, נאמר שבאלוהים קיימת שלמות אחת המורכבת ממספר הוויות, ושאת השלמות הזאת עַם ישראל צריך לעבוד. ### מדוע הרבנים מתכחשים לכך? הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, 1205-1135) החליף בשלושה עשר העיקרים שלו את המילה "אחד" במילה "יחיד", כדי לתאר את טבעו של אלוהים. רעיון זה הינו מנוגד לרעיון בתנ"ך, ובכל זאת אימצה אותו היהדות-הרבנית, וגורסת שאלוהים הוא אחדות שאין לחלקה. אבל כתבי הקודש מספקים דוגמאות רבות המבהירות שקיים ריבוי באלוהות האחת. אלוהים הוא אחד, אך לא יחיד. אלוהות אחת, אלוהים אחד שאין שני לו ואין שווה, אך אלוהים אחד הקיים בצורת ריבוי. #### אז כמה הוויות קיימות באלוהים? כדי לענות על שאלה זו עלינו למצוא פסוקים מן התנ"ך המצביעים על כל אחת מההוויות, או פסוק המציין במפורש את מספרן. א. רוח אלוהים – בראשית א׳, ב׳: "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" .רוח אלוהים היה קיים מבראשית. הוא היה שותף במעשה הבריאה. הרוח לא נברא מעודו, ומכאן שהוא חלק מאלוהים. רוח אלוהים הוא אישיות עצמאית מלאת חיים, ולא תכונה או כוח דומם וחסר תבונה. דוגמאות נוספות: ישעיהו סג׳, י׳-יד׳; נט׳, יט׳-כא׳, תהילים נא׳, יג׳; קלט׳, ז׳-יב׳; ישעיהו יא׳, ב׳; מ׳, יג׳; זכריה יב׳, י׳, איוב לג׳, ד׳, שמואל ב׳ כג׳, ב׳-ג׳. ב. הוויה באלוהים שלא ניתן לראותה פנים אל פנים ולהישאר בחיים. דמות המלך, הסמכות, הוויה זו משדרת יראה, כבוד, סמכות והוקרה, כמו אבא שמצפה שיתנו לו את הכבוד לו הוא ראוי במשפחה, ולפעמים עליו להשתמש בסמכותו כדי לחנך. שמות לג׳, כ׳: "ויאמר, לא תוכל לראות את פנַי, כי לא יראני האדם וחי ". אלוהים משוחח כאן עם משה, ומבטיח לברך וללוות אותו במהלך הנדודים במדבר. משה ביקש לראות את פני אלוהים הדובר אליו, אך נתקל בסירוב. לבסוף זכה משה לראות את גבה של ההוויה שאיתה הוא דיבר, אך לא את פניה. לוּ ראה את פניה, הוא היה מת מיד. אם כך, משה שוחח עם הוויה אלוהית שאת פניה נאסר עליו לראות. ג. "אל שדי" הינה הוויה באלוהים שבני-האדם אכן יכולים לראותה פנים אל פנים. השם "אל שדי" משמעותו האל שמספק את צרכי, בדיוק כמו אם שאוהבת ומניקה את התינוק שהיא אוהבת בעזרת שדייה, ציורי מאוד, אך מפגין אהבה, דאגה ואכפתיות. שמות לג׳, יא׳: "וידבר יהוה אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". באותו פרק מתואר מפגש פנים אל פנים של אלוהים עם משה. על מנת להדגיש את הקרבה הפיזית ביניהם, הפסוק מציין שהמפגש נערך ״פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו״. כלומר, לא מדובר כאן בחזון, בחלום או בבת קול שנשמעה מן השמים, אלא בשיחה שנערכה ב-"ארבע עיניים". בהנחה שהכתוב הוא נכון, מדויק ואמיתי, הרי שפסוקים יא׳ ו–יב׳ מצביעים על שתי הוויות נפרדות ושונות, ששתיהן נקראות יהוה. דוגמא נוספת – שמות כד׳, ט׳-יא׳: "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר׃ וְאֶל־אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדֹו וַיֶּחֱזוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׃ ס". חז"ל פירשו את הפסוקים האלה באופן שונה;  לפי הדעה הרבנית, אלוהים שוחח עם משה דרך השתקפות של מראָה. זוהי פרשנות מוטעית, שאיננה נאמנה לתנ״ך. אילו דיבר אלוהים עם משה דרך השתקפות כלשהי, הוא היה מציין זאת בפסוק עצמו ולא אומר "פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". מן הראוי לבדוק כל פרשנות על פי נאמנותה לכתוב. כמו כן, בראשית יז׳, א׳: "וַיֵּרָא יהוה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי־אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃". אלוהים נראה לאברם והציג את עצמו בשם "אל שדי". הטקסט שמתאר את המפגש של יהוה עם אברם מאוד ברור ופשוט. ### ישעיהו הנביא שפך אור על היחס בין ההוויות השונות שמרכיבות את האלוהות. ישעיה מח׳, יב׳-טז׳: "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. אני הוא אני ראשון אף אני אחרון. אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמיים, קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. הקבצו כולכם ושמעו מי בהם הגיד את אלה, יהוה אהבו יעשה חפצו בבבל וזרועו כשדים. אני אני דברתי אף קראתיו, הביאותיו והצליח דרכו. קרבו אלי שמעו-זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני, ועתה אדוני יהוה שלחני ורוחו". הנביא ישעיה מצטט את אלוהים בכבודו ובעצמו. אלוהים מתואר שם כראשון והאחרון (מד׳, ו׳), כאחד שיסד את הארץ וטיפח את השמים, ואשר הכל מוכנים למלא את חפצו. אלוהים ממשיך לדבר, ומציין שגם פעילותן של הממלכות שהיו קיימות באותם ימים נעשתה במסגרת ריבונותו. ולסיכום הוא אומר בפסוק טז׳: "קִרבו אלי, שִמעו זאת, לא מראש בסתר דיברתי, מעת היותה שם **אני, ועתה אדונָי יהוה שלחני ורוחו**" (שימו לב: "אדונָי יהוה שלחני". הפסוק משלב את שני השמות באישיות אחת: שלחני ולא שלחוני.) למרות שהדובר הינו יהוה בכבודו ובעצמו (ראו מד׳, ו׳), הוא מציין שנשלח על ידי יהוה ורוחו. אם כך, ישעיהו מלמד שהשלמות האלוהית מורכבת משלוש הוויות. רוח אלוהים, ושתיים נוספות שנקראות יהוה. דוגמא נוספת: ישעיה סא׳, א׳-ג׳: "רוח אדוני עלי, יען משח יהוה אותי לבשר ענווים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח. לקרא שנת רצון ליהוה ויום נקם לאלוהינו, לנחם כל אבלים. לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהילה תחת רוח כהה, וקורא להם אילי הצדק מטע יהוה להתפאר…" הדובר חייב להיות אלוהים לאור המשימות המוטלות עליו (ראה ישעיה לה׳). למרות זאת הכתוב מציין ש״רוח יהוה״ עליו ויהוה משח אותו. הפסוק מציין שלוש הוויות אלוהיות. שמות ו׳, ב׳-ג׳: "וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו, 'אני יהוה. וארָא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי יהוה לא נודעתי להם' ". אלוהים מסביר למשה באופן ברור ביותר: כשנראיתי לאבותיך – לאברהם, ליצחק וליעקב – נראיתי להם דרך אל שדי, דרך ההוויה שהם יכולים לראות ועדיין להישאר בחיים. הפסוק שופך אור על הסיפור בשמות לג׳, שם נפגש משה עם אלוהים פנים אל פנים אך לא היה רשאי לראות את פניה של ההוויה האחרת. כולנו מרבים להתמקד, עוד בימי בית הספר, בהוויה של אלוהים כאב מחנך, לפעמים יש אלו שאפילו ירגישו קונוטציה של שוטר, מלך או בוס גדול. על ההוויה של רוח אלוהים (או רוח הקודש) מדבר התנ"ך לעיתים פחות תכופות וגם על ההוויה הזאת הייתה התמקדות בעיקר בספר בראשית. אך מדוע לא מתמקדים בהוויה "אל שדי", הצד הדואג והאוהב של אלוהים? מי הוא בעצם "אל שדי"? אל שדי – "בן" אלוהים. תהילים פרק ב' פותח בתיאור המרד של עמי העולם ביהוה ובמשיחו. מדוע כל העמים מתנגדים ליהוה ולמשיחו? כי הם מרגישים כלואים תחת שלטונו. הם אינם חופשיים לעשות את רצונם המושחת, ולכן הם מנסים לפרוק מעליהם את עול שלטונם של יהוה ומשיחו ואת סמכותם. בפסוק ד׳ מתואר יהוה כמי ששוחק (צוחק) ולועג למעשי העמים. הרי אין לאדם כל סיכוי נגד אלוהים. האדם לעולם לא יוכל להביסוֹ. יהוה כועס על מתנגדיו, ומציג בפניהם את תוכניתו. מהי בדיוק תוכניתו? "ואני נסכתי את מלכִּי על ציון הר קודשי" (פסוק ו׳). יהוה מתכנן להקים את משיחו כַּמלך שימלוך מציון. אם כך, שם התואר הנוסף של משיח יהוה הוא "מלך" בפסוקים ז׳-ט׳ המחבר משתף אותנו במה ששמע מפי יהוה המדבר אל משיחו: "אֲסַפּרה אל חוק יהוה. אמר אלי, 'בני אתה, אני היום ילידתיך. שְאַל ממני ואֶתנה גויים נחלתך, ואחוזתך אפסֵי ארץ. תְרוֹעֵם בְשבט ברזל, כִּכלי יוצר תנפּצֵם' ". פסוקים אלה מלמדים שהקשר של יהוה למשיח, הוא הקשר של אב עם בנו. האם יתכן שהבן המוזכר הוא דוד המלך? או מלך ישראל אחר כלשהו? לא, זה בלתי אפשרי, לבן-יהוה מובטחת המלוכה על כל תבל, ולדוד או כל מלך אחר מעולם לא הובטחה או הייתה מלכות שכזו. אם כך, מדוע נאמר בפסוק ז׳: "בני אתה, אני היום ילידתיך"? 1\. בפסוק זה יהוה מציין את קרבתו למשיחו ומתאר את הקשר שלהם כשל אב ובנו. קשר זה מצדיק את העברת הירושה – השליטה בעולם – לידי המשיח. כידוע, ירושה עוברת באופן טבעי וחוקי מאב לבנו. 2\. יהוה מכנה את המשיח ואת מלך התבל כבנו גם כדי ללמדנו על הקרבה ששוררת בין ההוויות שמרכיבות את האלוהות האחת. 3\. נוסף על כך, יהוה מכנה את המשיח ואת מלך התבל כבן שהוא הוליד, כרמז לאופן בואו של המשיח לעולם. נבואות כמו בראשית ג׳, טו׳, מיכה ה׳, א׳, ישעיהו ז׳ יד׳, ט׳ ה׳-ו׳ מלמדות שהמשיח ייוולד באופן על-טבעי דרך עלמה (בתולה). הדברים שיהוה אומר במזמור ב' בעצם עוזרים לנו לזהות את המשיח האמיתי. פסוקים יא׳-יב׳: יהוה מנחה את שליטי העמים ומבהיר להם מה עליהם לעשות כדי להינצל ממשפטו –  "עִבדו את יהוה ביראה וגילו ברעדה. נַשקו בַּר (בּן) פן יֶאנף ותאבדו דרך, כי יבער כמעט אפו, אשרי כל חוֹסֵי בו". אלוהים מצווה על בני-האדם לעבוד את יהוה ביראה, כלומר לציית לדברו, לחיות על פי רצונו ולתת לו את הכבוד הראוי כמלך המלכים וריבון העולם. ואיך צריכות לבוא לידי ביטוי היראה והאהבה שלנו ליהוה? ביחס שלנו לבן (לַבַּר): "אשרי כל חוסי בו". אנו מצוּוים לבטוח בבן האלוהים ולחסות תחת כנפיו. ### מי הוא הבן? הנביא ירמיהו אמר: "כה אמר יהוה, 'ארור הגבר אשר יבטח בָּאדם ושָׂם בשר זרועו, ומן יהוה יסור ליבו' " (יז׳, ה׳). בפסוק ז׳ הוא ממשיך לצטט את יהוה ואומר: "ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מִבטחו". מכיוון שלבני-אדם אסור לעבוד אדם בשר ודם, יוצא אם כן שה-"בן" במזמור ב' חייב להיות אלוהים בכבודו ובעצמו. בני-האדם מצוּוים לבטוח ביהוה ולא באדם. שוב, יהוה מכנה את המשיח בתואר "בן" על מנת לציין את הקרבה ביניהם, ולא את השוני במעמדם האלוהי. מזמור ב' מספק נתון חשוב נוסף. אם אפשר לכנות את המשיח בתור "בן-אלוהים", הרי שההוויה שאותה אנחנו לא רשאים לראות יכולה להיקרא "אלוהים אבא". בספר משלי ישנה התייחסות נפלאה לבן האלוהים. משלי ל׳, א׳-ד׳: "דברי אגור בן יקה המשא נאום הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכל. כי בער אנוכי מאיש ולא בינת אדם לי. ולא למדתי חכמה, ודעת קדושים אדע. מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחופניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו? ומה שם בנו כי תדע?" הפרק מביא את מסקנותיו של אָגוּר. אגור היה בנו של יֶקֶה ואב חכם. כל פרק ל' מוקדש לדברי התוכחה שהוא מעלה בפני שני בניו (או שני בחורים צעירים), אִיתִיאֵל ואוּכָּל. אגור אומר להם: "אתם חושבים שאינני מבין דבר בנוגע לחיים, שאינני חכם מספיק ואין לי כל מושג לגבי אלוהים ואופן פעולתו בקרב בני-האדם. ובכן, מאחר שאתם חושבים אותי לטיפש ואת עצמכם לחכמים ממני, הרשו לי לשאול אתכם מספר שאלות. א. מי עלה לשמים וירד? ב. מי אסף את הרוח בחופן ידיו? ג. מי שם את כל המים שבעולם בכיסו? ד. מי יסד את העולם וממשיך לשמר את כל חוקי הטבע? ה. מה שמו? ו. מה שם בנו? שאלות א-ה נשאלו על ידי אגור כשאלות רטוריות שהתשובה על כולן הייתה ברורה – אלוהים. אך מה לגבי השאלה השישית? ### ספר הזוהר היסוד למיסטיקה היהודית, מכיר בכך שרעיון הריבוי שבאיחוד אינו זר למחשבה היהודית, רעיון הריבוי בתוך האלוהים האחד ברור בהחלט. בקטע המפרש את קריאת שמע, נכתב בזוהר: "שמע ישראל יי אלוהינו יי, וכולם הם אחד. ועל כן נקרא אחד. הרי שלשה שמות הם, ואיך הם אחד? ואף על פי שאנו קוראים אחד דהיינו שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. אבל איך הם אחד? אלא במראה של רוח הקודש נודע, כשהם בסוד המראה של עין הסתום לדעת ששלשה (דהיינו ג' קוין המרומזים בה' אלהינו ה'), הם אחד, וזהו סוד הקול שנשמע, שקול הוא אחד, ובו ג' בחינות: אש, רוח ומים, וכולם אחד בסוד הקול. אף כאן, ה' אלוהינו ה', הם אחד, ג' בחינות, והן אחד" (זוהר, ג': שמות מ"ג ב'). אין אנו מאמינים בקדושתו של ספר הזוהר, ההיפך הוא הנכון. אך הבאנו אותו לדוגמא לכך שרעיון זה איננו זר אפילו במחשבת-ישראל. לסיכום, בעזרת דוגמאות מועטות בלבד, ניתן היה לראות שהתנ"ך מדבר על אלוהים אחד, אך מורכב משלוש הוויות, דמות המלך הסמכותי, דמות הבן האוהב ודמות רוח אלוהים, שכולן מרכיבות אלוהים אחד. בעצם, לא כל כך קשה להבין את זה, הרי בן-האדם שנברא בצלם אלוהים גם אחד אך לא יחיד, ישנה הרוח וישנו הבשר ויש שיאמרו שישנה גם הנשמה, וביחד הם מרכיבים אדם אחד המורכב בתוכו ליותר מאחד. > יהודים לא מאמינים ב"שילוש"! אנחנו מאמינים באלוהים אחד, איך אתם מאמינים בשלושה אלוהים שונים?! אנחנו בשום אופן לא מאמינים בשלושה אלוהים. האלוהים שלנו הוא אחד, ושמו הוא יהוה (או "השם", כפי שקוראים לו הדתיים). הוא התגלה לנו דרך בּנוֹ, המשיח, שהוא עצם דמותו של אלוהים, והוא נוגע בנו ומדבר אלינו באמצעות רוחו. אלה הן אמיתות רוחניות עמוקות. תיאולוגים מתקופות מאוחרות יותר כינו את המערכת הזאת "שילוש" – אלוהים אחד בשלוש הוויות. אבל המילה "שילוש" אינה מופיעה בשום מקום בברית החדשה, והיא זאת שמבלבלת אותך. היהודים המשיחיים מאמינים אך ורק באלוהים אחד, ותאמין או לא, גם הנוצרים. האמונה הזאת מנוסחת היטב בהצהרת האמונה שעליה חתומים אנשי הכנסייה האנגליקנית, "יש רק אלוהי אמת אחד, והוא נצחי, ללא גוף, איברים או תאוות; כוחו, חוכמתו וטובו הם אין סופיים; הוא הבורא והמכונן של כל הדברים – הנראים והבלתי נראים גם יחד".\[1\] לדברי כמה תיאולוגים משיחיים בימינו, "יש עיקרון אחד שהמשיחיים אינם מוכנים לוותר עליו, והוא הרעיון שאלוהים הוא אחד. העניין הזה אינו נתון למשא ומתן. זוהי עובדה שמבוססת היטב על הכתובים".\[2\] וגם, "האחדות של אלוהים היא אחד מעמודי היסוד שעליהם בנויה האמונה המשיחית כולה. איננו יכולים להתכחש לעובדה שאלוהים הוא אחד".\[3\] האם ההצהרה הזאת על אחדותו של אלוהים מהווה בעיה עבור יהודי דתי כלשהו? האלוהים שאנחנו עובדים ומעריצים הוא נשגב מהבנתנו. בספרות הסוד היהודית הוא נקרא "אין סוף", והחשיבה היהודית המסורתית מודה בכך שלאלוהים יש היבטים שונים. אפשר לומר שהוא אחד, ושהוא יותר מאחד. לאלוהים יש הרבה ממדים! אנחנו לא יכולים להכניס אותו לקופסה קטנה ולעשות לו ניתוח מתמטי.\[4\] טבעו הנצחי של אלוהים אינו ברור עד סופו, ובכך יודה כל מי שמאמין באלוהים אחד. אנחנו – עם ההבנה המוגבלת שלנו – יכולים לתאר אך בקושי את האין סוף של אלוהים. על כך כבר אמר לי אינטלקטואל יהודי, "הידע שלנו על אלוהים שווה בערך לידע שיש לזבוב על פיזיקה גרעינית".\[5\] וכמו תמיד, השאלה היא מה אומר על כך התנ"ך. לדיעות של נוצרים ויהודים יש משמעות רק אם הן עולות בקנה אחד עם דבר אלוהים. לכן עלינו להתחיל מההתחלה ולבנות את התפיסה שלנו על היסודות הנכונים. זכרו, עניין השילוש נולד כאשר מאמינים בישוע בחנו את כל חלקי הפאזל וניסו ליישב זו לצד זו את הראיות שעולות מן הכתובים. עלינו לבדוק את הראיות האלה לפני שנגיע למסקנות כלשהן – שליליות או חיוביות. הצהרת האמונה היהודית הבסיסית – "קריאת השמע" – נמצאת בדברים ו' 4. הקריאה המסורתית של הטקסט היא "שמע, ישראל: ה' אלוהינו, ה' אחד" (בהמשך נבדוק פירושים אחרים). היהודים המשיחיים טוענים שהמילה "אחד" מעידה על אחדות מורכבת – אחדות של כמה פריטים נפרדים, ואילו היהודים המסורתיים טוענים שהמילה מעידה על אחדות מוחלטת. אבל האמת היא שפירוש המילה "אחד" הוא פשוטו כמשמעו – אחד. אומנם יתכן שהיא מרמזת על אחדות מורכבת (כמו שיש בקבוצה אחת, בזוג אחד, אשכול אחד וכן הלאה), אבל היא אינה מדברת על כך ישירות. יחד עם זאת המילה "אחד" בהחלט אינה מדברת על אחדות מוחלטת, ורעיון זה בא לידי ביטוי בצורה מפורשת במאה השתים עשרה, על ידי הרמב"ם, שקבע שהעם היהודי חייב להאמין שאלוהים הוא "יחיד".\[6\] אין ספק שתגובתו של הרמב"ם התעוררה נוכח דיעות "נוצריות" מוגזמות שסותרות את הכתובים, ושעוררו ביהודים את הרושם שהנוצרים עובדים שלושה אלים. למרבה הצער, הרמב"ם אמר את מה שאמר כתגובה למצב מסוים שנוצר, אבל התגובה שלו מרחיקה לכת מעבר למה שנאמר מפורשות בכתובים. בעצם, אין אפילו פסוק אחד בכתובים שמצהיר מפורשות וישירות שאלוהים הוא אחדות אחת מוחלטת. אם כך, מה כוונתה של קריאת שמע? הדיעה הרווחת והמסורתית – זו שמוכרת לרוב היהודים – היא שהטקסט מבהיר שאלוהים הוא "אחד". אם כך, עלינו לבחון לעומק את השימוש שהכתובים עושים במילה הזאת. לפי בראשית ב' 4, כשאדם מתאחד עם אשתו, השניים הופכים ל"בשר אחד" – כלומר לאחדות מורכבת (של שני פריטים בודדים). כך גם בשמות ל"ו 13, שם אלוהים מצווה על משה לחבר את היריעות זו לזו כדי ליצור משכן "אחד" (ראה גם שמות כ"ו 6,11; ל"ו 18). למשכן האחד יש מרכיבים רבים. התנ"ך מדבר גם על כך שעם ישראל הוא "גוי אחד" (ראה שמואל ב' ז' 23; יחזקאל ל"ז 22). עם ישראל היה עם אחד שמנה כמה מאות אלפי אנשים. גם האנשים שחברו יחד כדי לבנות את מגדל בבל היו "עם אחד" (בראשית י"א 6), וכך גם האיחוד של תושבי שכם עם בני ישראל (ל"ד 16, 22). יכולים להיות היבטים רבים לאחדות שכזאת! יש עוד דוגמאות רבות בתנ"ך,\[7\] אבל חשוב להבהיר את הנקודה העיקרית: האמירה שיהוה, אלוהי ישראל, הוא אחד, אינה מלמדת דבר על טבעו – האם הוא אחד ויחיד או עשרה שהם אחד. בעצם, זה בכלל לא חשוב, משום שמאז ומתמיד היה כל אל "אחד". הבעיה היתה שהיו כל כך הרבה אלים שהתחרו על הסגידה של בני עמנו. זה היה הקרב האמיתי של בני ישראל, כפי שהזהיר אותם אלוהים בעשרת הדיברות וכפי שמשה ויהושע התריעו פעמים כה רבות: "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים, מבית עבדים. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פנַי. שמות כ' 2 "לא תשתחווה לאלוהיהם ולא תעבדֵם, ולא תעשה כמעשיהם, כי הרוֹס תהרסֵם ושבוֹר תשבור מצבותיהם. שמות כ"ג 24 "לבלתי בוא בגויים האלה – הנשארים האלה איתכם; ובשם אלוהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם. יהושע כ"ג 7 קריאת השמע לא עוסקת בנושאים פילוסופיים כמו האחדות המורכבת או המוחלטת של אלוהים (האם מישהו בכלל העלה על דעתו רעיון כזה?\[8\]). אדרבה, היא אומרת לבני עמנו שאלוהים לבדו צריך להיות האלוהים שלנו – ולא אף אל אחר. זוהי המשמעות המדויקת של "אחד", וכך זה גם בכל מקום אחר בכתובים. ראה, למשל, דברי הימים א' כ"ט 1, "ויאמר דויד המלך לכל הקהל: 'שלמה בני אחד בחר בו אלוהים, נער ורך, והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה, כי לה' אלוהים' ". המילה "אחד" מבהירה כאן שאלוהים בחר אך ורק בשלמה לבדו, ולא באף אחד אחר.\[9\] כך הבינו את קריאת שמע גם פרשנים יהודים בימי הביניים, כמו אברהם אבן עזרא ורשב"ם (רבי שמואל בן מאיר). אם כך, אין זה טיעון "נוצרי" מאוחר יותר, שלפיו דברים ו' 4 אינו מלמד שאלוהים הוא אחדות מוחלטת.\[10\] בעצם, משה וויינפלד, חוקר יהודי מוביל של הכתובים, שכתב לצורך דיון דקדוקי טכני את קריאת שמע כ"שמע, ישראל! יהוה אלוהינו הוא יהוה אחד",\[11\] ונתן לדיון שלו על דברים ו' 25-4 את הכותרת, "נאמנות בלעדית ליהוה". הכוונה של דברים ו' 4 היא שרק אלוהים הוא אלוהי ישראל. הדברים האלה תואמים את המדרש המפורסם לקטע הזה (ראה בבלי, פסחים נו א; ספרי דברים לא; בראשית רבה צח ד), שמשתמש בשם "ישראל" ככינוי ליעקב. המדרש מספר שעל ערש דווי ביקש יעקב לגלות לבניו את הצפוי להם בקץ הימים, אבל אז גילה שנסתלקה ממנו השכינה. יעקב חשש שמא אחד מבניו ימצא פסול ולא ישמור אמונים לאלוהים, אבל על כך אמרו לו בניו, "שמע, ישראל (כלומר שמע יעקב, אבינו), ה' אלוהינו ה' אחד (לבדו)… כשם שאין בליבך אלא \[אלוהים\] אחד, כך אין בליבנו אלא \[אלוהים\] אחד". ועל כך ענה להם יעקב, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".\[12\] כאמור, אין לדברים כל קשר לטבעו של אלוהים ולמהותו. זוהי הצהרת אמונה בכך שאלוהים לבדו – אלוהי יעקב, אלוהי ישראל – יהיה האלוהים של צאצאי יעקב. גם הנביאים אמרו את אותם דברים: "אל תפחדו ואל תִירהוּ \[תיראו\]. הלא מאז השמעתיך והגדתי? ואתם עֵדַי. היש אלוה מבלעדַי? ואין צוּר, בַּל ידעתי. ישעיהו מ"ד 8 "אני ה', ואין עוד; זולתי אין אלוהים. ישעיהו, מ"ה 5 "כי כה אמר ה' -בורא השמים הוא האלוהים; יוצר הארץ ועושָׂה, הוא כוֹננָה; לא תוהו בראה, לָשֶבת יְצרה -"אני ה', ואין עוד". (פס' 18) "פנו אלי והיוושעו, כל אפסֵי ארץ; כי אני אל, ואין עוד. (פס' 22) כל תלמיד של ישוע יסכים עם המילים האלה. אלוהים לבדו הוא אלוהינו (הרחבה על עניין זה ראה בטיעון 3.4). עלינו לדעת מי הוא אלוהים. מה אומרים הכתובים על כך? הם מכנים את אלוהים בכינויים שונים ומתארים אותו בדרכים שונות. מה המשמעות של כל התיאורים והכינויים האלה? האם יש בתנ"ך רמז כלשהו לכך שאלוהים הוא "ישות מורכבת"? האם אלוהים הוא ישות מורכבת, כמו בעל ואשה שהם אחד, כמו המשכן שהוא אחד על כל חלקיו, וכמו עָם – שהוא אחד על כל מיליוני האנשים השייכים לו?\[13\] עלינו לזכור שהנושא שעל הפרק הוא לא מספר האלוהים שאנחנו עובדים – שלושה או אחד. הרי אלוהי אמת יש רק אחד! אלוהי הברית החדשה הוא אותו אלוהים שעליו מדבר התנ"ך. אבל מי הוא בדיוק? איך הוא מתגלה לנו? באיזה מובן הוא אלוהים אחד? האם מדובר ב"מתמטיקה רוחנית", או שיש כאן איזו תעלומה? העולם הוא "אחד", האוקיינוס הוא "אחד", וגם אלוהים הוא "אחד", אבל מה זה אומר? אולי הבעיה אינה קשורה כל כך בטבעו של אלוהים, אלא בתגובה השלילית, הטעונה כל כך, לכל מה שמדיף ריח "נוצרי". אולי הבעיה קשורה בדגש היתר על נושא השילוש, שלא הוסבר כהלכה ואינו מובן דיו. אולי כדאי שלרגע אחד נפסיק לחשוב על מה שהנוצרים והמשיחיים מאמינים בו, כי לא כל דבר שיש עליו תווית "נוצרית" או "משיחית" הוא באמת משיחי ומבוסס על הכתובים. אולי כדאי שנראה בעיני רוחנו רב יהודי ישיש, החושף את התעלומות של אלוהים. הקשיבו לדברים שהוא אומר בשעה שהוא סורק באצבעותיו את זקנו הארוך, האפור. "אני לא מדבר על כך עם כל אחד", אומר הישיש. "הנושא עצמו הוא מאוד עמוק. אבל אתה נראה לי בחור כן ואמיתי, ולכן אחשוף בפניך כמה סודות". וכך הוא מתחיל לספר לך על עשר הספִירות – הנביעות השמיימיות שמשמשות כ"מתווכות או כחוליות מדורגות בין הבורא שהוא כולו רוחני ושאי אפשר להכירו, לבין עולם החומר". כשאתה שואל, "אבל האם זה לא סותר את האמונה שלנו באחדות של אלוהים?" הוא עונה, "אלוהים הוא שלמות אורגנית, אבל כוחו ועצמותו באים לידי ביטוי באופנים שונים – כפי שחיי הנפש הם אחד, אם כי לפעמים הם באים לידי ביטוי דרך העיניים, הידיים והגפיים האחרות. אלוהים והספירות שלו דומים לאדם ולגופו: יש לו כמה גפיים, אבל הוא עצמו אחד. אפשר לתאר את זה גם אחרת, כעץ שיש לו גזע אחד, אבל ענפים רבים. העץ הוא אחד, ובכל זאת מורכב מאיברים רבים. כך זה גם עם גוף האדם וכך זה עם אלוהים. האם אתה מבין?"\[14\] > ועכשיו הקשב לאותו רבי, כשהוא אומר לך, "הכתובים שלנו מתארים את אלוהים כיושב במרומים, ויחד עם זאת הוא שוכן בענן ובאש שכיסו את המשכן, וממלא את הנביאים ברוחו. במקביל התנ"ך מספר לנו שכבודו ממלא את היקום! האם אתה מבין כמה מורכבת היא האחדות של אלוהים?" ומה היה קורה אילו התחיל אותו רב לדבר על מונחים מיסטיים אחרים שקשורים באלוהים, כמו הרז שבשלושה (בארמית: רָזָא דִיתלַתָא, רזי ד'שלושה), ומסביר שבזוהר יש חמישה ביטויים שונים המתארים היבטים שונים בטבעו של אלוהים בעל שלושת הממדים? מה היית מבין מההתייחסות שלו לשלושה ראשים, שלוש רוחות, שלוש צורות התגלות, שלושה שמות ושלושה גוונים של פרשנות שמתארים את הטבע האלוהי? הזוהר מדבר על האחדות של כל יום, אחדות שבאה לידי ביטוי בקריאה "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". הזוהר מסביר ששלושת השמות האלה הם אחד. הכיצד? ההסבר הוא: רק על ידי אמונה, בחזון של רוח הקודש. גם רז הקול (הדרך שבה הקול נשמע) פועל בדרך דומה, כי למרות שהקול הוא אחד, יש בו שלושה יסודות: אש, אוויר ומים.\[15\] הנושא הזה של "האלוהות" הוא מאוד עמוק! לאורך הדורות הצביעו תלמידיו של ישוע על מקומות שונים בתנ"ך שמדברים על אלוהים בלשון רבים, כהוכחה לקיומו בשלוש ישויות. לדוגמה, בפסוק הראשון בבראשית הבורא נקרא "אלוהים", לשון רבים של המילה "אל". בבראשית א' 26 אלוהים אומר, "נעשה אדם בצלמנו, כדמותנו" – שוב לשון רבים. בבראשית ג' 22 הוא אומר, "והיה \[האדם\] כאחד מאיתנו". בבראשית י"א 7 אומר אלוהים לאחר שבני האדם החלו לבנות את מגדל בבל, "נרדה ונבלה את שפתם". כך זה גם בישעיהו ו' 8, שם אלוהים אומר, "את מי אשלח? ומי ילך לנו?" האם כל הדברים האלה מוכיחים שאלוהים הוא אחדות מורכבת? עוד בתקופת התלמוד (בבלי, סנהדרין לח ב) ניסו הרבנים להבהיר שבכל פעם שיש שימוש בלשון רבים, מיד אחריה באה לשון יחיד. הכוונה היא שהכתובים מרבים לכנות את בורא העולם בשם שהוא בלשון רבים (כמו אלוהים) ואחריו בא פועל בלשון יחיד (כמו ברא, בראשית א' 1). אחרי שנאמר בבראשית א' 27-26, "נעשה אדם" (רבים), נאמר, "ויברא אלוהים" (יחיד).\[16\] #### **אם כך, מי צודק?** האמת היא שאין כל דבר יוצא דופן בכך שבורא העולם נקרא "אלוהים" (מילה שאפשר לייחס גם לבורא השמים והארץ, וגם לאלילים). במזרח הקרוב הקדום היה מקובל לפנות לאלוהות כלשהי בלשון רבים,\[17\] וכך גם כשדיברו על בעל בית או על אדון. הנה כמה דוגמאות. בבראשית כ"ד דיבר משרתו של אברהם על אדונו בלשון רבים ("אדונים"). בבראשית ל"ט יוסף דיבר על פוטיפר בלשון רבים, ובמלכים א' א' 11 מתואר דוד המלך בלשון רבים ("אדונינו"). בשמות כ"א התורה מדברת על עבד ועל "אדונים", אם כי הכוונה רק לאדון אחד. בישעיהו י"ט 4 הנביא מספר לעמו שאלוהים יסגיר אותם בידי נוגש אכזר, "אדונים קשה" (השם ברבים, התואר ביחיד). בישעיהו ט' 3 נאמר שהחמור יודע אבוס בעליו (לשון רבים, אם כי מדובר רק בבעלים אחד). לעומת זאת חלקו הראשון של הפסוק מדבר על בעליו של השור בלשון יחיד ("ידע שור קונהו"). הדוגמאות האלה, שהן שכיחות למדי, מבהירות ששמות מורכבים בלשון רבים שימשו לעיתים קרובות ביחס למנהיגים, בעלים, אדונים או מלכים. על אחת כמה וכמה השתמשו בצורת ביטוי זה כדי לדבר על אדוני האדונים, על מלך המלכים, על אלוהים. במלאכי א' 6 אלוהים שואל, "אם אדונים אני איה מוראי?" ובתהילים ח' 2, 10 קורא המשורר, "יהוה אדונינו". בדברים י' 17 יהוה מתואר כ"אלוהי האלוהים ואדוני האדונים". אני מבקש שתחשוב על עובדה נוספת לפני שתקפוץ למסקנה שלשון הרבים, המשמשת לפעמים בשמות שניתנים לאלוהים, אינה הוכחה לאחדות שלו. העברית, לצד שפות שמיות אחרות, מבטאת לפעמים גדוּלה, עליונות, הדר ושלמות על ידי שמות מורכבים. כשמדברים בלשון רבים על ישות יחידה, מבטאים הדרת כבוד, בעלות או אלוהיות. כלומר, המושג של "אחדות מורכבת" או "רבים שמרכיבים את האחד" היה חלק משפת התנ"ך. מונחים אלה אינם זרים למי שמורגל בכתובים.\[18\] אומנם ההתייחסויות האלה לאלוהים או לאדונים בלשון רבים אינן מוכיחות את עניין השילוש, אבל הן תואמות כליל את מה שאני מבקש לומר כאן, שבמובן מסוים האחדות של אלוהים היא מורכבת. ומה לגבי משפטים שאלוהים עצמו אמר, כמו "נעשה אדם בצלמנו… והיה לאחד מאיתנו… נרדה ונבלה… מי ילך לנו?" האם הפסוקים האלה מוכיחים את קיומו של השילוש? גם תלמידי ישוע וגם יהודים נתנו תשובות רבות לשאלה הזאת. למשל, אלוהים האב דיבר עם הבן והרוח (ואולי עם הבן או הרוח), אלוהים דיבר עם מלאכים, והוא נשא ונתן עם עצמו. בכל המקרים האלה העברית משתמשת בלשון רבים. רשימת התשובות שניתנו לשאלה הזאת היא אין סופית, והרשימה של טיעוני הנגד שהועלו כנגד אותן תשובות ארוכה לא פחות.\[19\] אם כך, במה האדם אמור להאמין? ההצעה שלי מאוד פשוטה: הכר בכך שכל הפסוקים האלה מהתנ"ך מתארים את אלוהים בלשון רבים ומציינים את הגיוון שקיים בתוך האחדות שלו. יחד עם זאת, אפשר לפרש את זה גם אחרת. בכל אופן, הפסוקים האלה מתאימים עם האמונה בשילוש ותומכים בה. הם אינם מוכיחים אותה, אבל גם אינם מפריכים אותה. בנקודה זו ודאי תחשוב שאני פותח פתח רחב מדי לגישות שונות בעניין אחדותו המורכבת של אלוהים. אולי תטען שאיך שהוא, חייב להימצא בתנ"ך פסוק שמפריך את כל מה שאמרתי ומבהיר מעל לכל ספק שאלוהים הוא אחד. אחרי הכל, האמונה באחדותו של אלוהים היא יסוד עיקרי ביהדות.\[20\] בהקשר זה מרבים לצטט את זכריה י"ד 9, כדי להוכיח שבאחרית הימים, "והיה ה' למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה ה' אחד (כלומר, יכירו בכך שהוא אחדות מוחלטת) ושמו אחד (כדי להדגיש את העובדה שהוא אינו יותר מאחד)". כך שבסוף, כשהכל יתברר, ידעו כולם שאלוהים הוא אחדות מוחלטת ולא אחדות מורכבת או שלושה שהם אחד. נקודה.\[21\] אבל האם זו היתה כוונתו המקורית של זכריה? הנביא לא היה בוחר להשתמש במילה "אחד" בפסוק זה אילו רצה לדבר על טבעו של אלוהים ועל אחדותו המוחלטת. נחזור לרגע לזכריה י"א 8, שם מדבר הנביא על "יֶרח אחד". מה זה אומר לגבי טבעו של הירח? האם זה אומר שאין בו שלושים יום משום שהוא אחד? זו הסיבה שבאחד התרגומים של זכריה י"ד לאנגלית מופיעה הערת שוליים ליד פס' 9, המסבירה שכוונת הפסוק לכך ש"ביום ההוא יעבדו את ה' לבדו בשמו האחד". בדיוק כך. הנבואה הזאת מדברת על כך שכל העמים יִפנו ליהוה, יַפנו עורף לאלילים שלהם ולדתות השקר השונות ויעבדו אך ורק אותו.\[22\] הפסוק בזכריה אינו אומר דבר על כך שאלוהים הוא אחד ויחיד בטבעו. הוא רק אומר שכולם יעבדו אותו בתור אלוהי האמת האחד והיחיד. כך מלמדת הברית החדשה. שים לב לפסוקים הבאים, הידועים לכל. כשאחד הסופרים שאל את ישוע, "איזוהי המצווה הראשונה מכל?" ענה לו ישוע, "הראשונה היא 'שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד, ואהבת את ה' אלוהיך בכלל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך' " (מרקוס י"ב 28-30). זמן קצר לפני צליבתו התפלל ישוע ואמר, "ואלה הם חיי עולם: שיכירו אותך, אלוהי האמת לבדו, ואת אשר שלחת – את ישוע המשיח" (יוחנן י"ז 3). כן, ישוע בכבודו ובעצמו לימד שאביו הוא האלוהים האחד והיחיד! כיפא אמר את אותם דברים, וגם שאול לימד מפורשות שאלוהי האמת היחיד, אבינו ובוראנו, שלח את ישוע בנו כמשיח ואדון. ראשית אצטט את דבריו של כיפא, "אנשי ישראל, שִמעו את הדברים האלה: ישוע מנצרת, איש שנתאשר לכם מטעם אלוהים בגבורות ובניסים ובאותות אשר האלוהים עשה על ידיו בתוככם, כפי שאתם עצמכם יודעים… את ישוע זה הקים אלוהים לתחייה ועל זאת אנחנו כולנו עדים… לכן ידע נא כל בית ישראל בבירור, שאלוהים שם לאדון ולמשיח את ישוע זה אשר אתם צלבתם" (מעשי השליחים ב' 22, 32, 36). והנה מה שאמר שאול, "אנחנו יודעים כי אין ממשות לאליל בעולם וכי אין אלוהים אלא אחד. וגם אם יש הקרויים 'אלים', אם בשמים ואם בארץ – כשם שיש אלים רבים ואדונים רבים – הרי לנו יש אלוהים אחד, האב אשר הכל ממנו ואנחנו למענו; ואדון אחד, ישוע המשיח, אשר הכל דרכו ודרכו אנחנו מתקיימים" (הראשונה לקורינתים ח' 6-4).\[23\] "הן אחד האלוהים, ואחד המתווך בין אלוהים לבני אדם – האדם המשיח ישוע. אשר נתן את עצמו כופר בעד הכל. זאת העדות בעיתותיה" (הראשונה לטימותיאוס ב' 6-5). שאול כתב לתסלוניקים על כך שכולם שמעו "כיצד פניתם מן האלילים לאלוהים כדי לעבוד אל חי ואמיתי, ולחכות לבנו מן השמים, אשר הוא הקימו מן המתים, לישוע המציל אותנו מן הזעם הבא" (הראשונה לתסלוניקים א' 10-9). זוהי אחת הסיבות העיקריות לכך שאלוהים שלח את בנו לעולם: כדי שבאמצעות ישוע המשיח, אנשים מכל עם ומכל אומה יפנו עורף לאלילים ולמסורות מתות ויפנו לאל החי והאמיתי. הברית החדשה היא ללא ספק מונותאיסטית, והיא שופכת אור נוסף על המונותאיזם של התנ"ך. האל היחיד שהוא חי ואמיתי הוא אחד, אבל האחדות שלו מורכבת, מיוחדת ונשגבת מבינת אדם. הנה כמה נקודות חשובות שראוי להביא בחשבון. ארחיב עליהן בטיעונים הבאים. ·התנ"ך מבהיר שאיש אינו יכול לראות את אלוהים, ויחד עם זאת במקרים מסוימים מסופר שאנשים ראו אותו. אם כך, את מי הם ראו? ·התנ"ך מלמד שאלוהים מתגלה לפעמים עלי אדמות, בדמות אדם. יחד עם זאת, בתוקף היותו אלוהים הוא יושב במרומים. איך אפשר ליישב את שני הדברים האלה? ·התנ"ך מתאר לפעמים את רוח הקודש כאישיות נפרדת ולא רק ככוח לא אישי. האם המילים "רוח הקודש" הן שם נרדף לאלוהים, או שהן מתארות חלק מטבעו, את רוחו? ·התנ"ך מדבר על דבר אלוהים כעל אישיות נפרדת, כעל משהו שראוי לשבח והלל, שנשלח לבצע משימות מסוימות ופועל בעולם. מהו הדבר הזה? (אם תקרא בעיון רב את הטיעון הבא, תבין מה יש לרבנים לומר על "דבר אלוהים", על מה שנקרא "מימרא" בארמית). הרבנים הרבו לדבר על השכינה, על נוכחות אלוהים, שמתארת את ההיבט האימהי באישיותו של אלוהים.\[24\] הם לימדו שהשכינה יצאה לגלות עם העם היהודי, ושסבלה עם "ילדיה" בארץ נכר (מידע נוסף על כך ראה בטיעון הבא). לפי התפיסה הזאת, אלוהים לא יוכל לשוב ולהיות "שלם" לפני שבני עמו ישובו מהנדודים הפיזיים והרוחניים שלהם והמקדש ייבנה. הרבנים ביססו את הרעיון הזה על פסוקים האומרים שאלוהים נמצא עם עמו (באופן אישי או קיבוצי) בצרותיהם, במצוקותיהם ובגולה (ראה מכילתא דרבי ישמעאל, מסכת דפסחא יד). רבי עקיבא אף הרחיק לכת ואמר שלפי הכתובים, כשאלוהים גאל את עמו הוא בעצם גאל את עצמו (שם). יש חסידים ששילבו את מושג השכינה עם הרעיון המיסטי של ספירות והרחיקו שלב אחד נוסף. הם מאמינים ש… "המצוות נועדו לסייע לשכינה להתאחד עם תפארת \[ספירת ההוד וההדר\], היסוד הזכרי. חטאי ישראל מפריעים לאיחוד הזה ומונעים "איחוד מחדש של העולמות", שהוא תנאי מוקדם וחיוני לבואה של מלכות אלוהים. "לאור אמונה זו אימצו החסידים את הנוסחה (למגינת ליבם של מתנגדיהם), "לשם יחוד קודשא בּריך הוא ושכינתיה \[לשם אחדות הקדוש ברוך הוא ושכינתו\]", שאותה הם משננים לפני כל עשיית מצווה.\[25\] לפי התפיסה החסידית הזאת, אלוהים שרוי כרגע במעין מצב של "חוסר אחדות". משום מה נדמה לכולם שאחדותו של אלוהים היא עניין בסיסי ומובן מאליו! אבל בעצם, מדוע שננסה להקטין את התעלומה? כפי שאמרתי, מדובר בתפיסות רוחניות נעלות. האחדות של אלוהים, או האחדות המשולשת שלו, אינה מובנת כראוי. בעצם, אם תשאל עשרה משיחיים אם הם מצפים לפגוש בבוא היום בשמים שלוש ישויות שונות של אלוהים – את אלוהים האב, את ישוע ואת רוח הקודש – תקבל תשובות שונות ומגוונות. מדוע? משום שהאחדות המשולשת של אלוהים איננה תורה מגובשת ומנוסחת היטב, או עניין שאפשר להסבירו בשלושים שניות ואפילו פחות מזה. הרי זה כאילו שאלת חסיד, "האם השכינה היא אלוהים?" או, "האם המימרא (דבר אלוהים) היא אלוהים?" או "האם הספירות הן אלוהים?"\[26\] (כששאלתי את השאלות האלה, קיבלתי תשובות שונות). מדובר בנושאים בעלי עומק פילוסופי ותיאולוגי. #### **מימרא** הרבנים לקחו את העניין הזה צעד אחד נוסף קדימה, היות שאלוהים נחשב מאז ומתמיד ל-"בלתי נגיש", היה צורך לספק חוליה מקשרת כלשהי בינו לבין יצירי כפיו. אחת החוליות החשובות בחשיבה הרבנית היתה "הדבר", שנקרא "מימרא" בארמית (מהשורש אמ"ר, שמשמש לכל אורך סיפור הבריאה בבראשית א', היכן שאלוהים אמר, ועולם החומר לבש צורה ונברא). עניין המימרא מופיע מאות פעמים בתרגומים לארמית – בתרגומים ובשכתובים של התנ"ך שהוקראו בבתי הכנסת לפני שישוע בא אל העולם, בתקופה שבה הוא התהלך עלי אדמות וגם אחרי שנצלב. התרגומים נוצרו משום שבמקומות מסוימים, רוב היהודים לא הבינו עברית. הם חיו וגדלו בסביבה דוברת ארמית, ונזקקו לתרגומים לארמית כדי שיוכלו להבין את קטעי התורה שהוקראו בציבור. ניקח לדוגמה את בראשית ג׳, ח׳. רוב האנשים שהקשיבו לתורה שהוקראה בציבור לא היו מבינים את הנוסח העברי של הפסוק, שאומר, "וישמעו את קול ה' אלוהים מתהלך בגן". כמה משמעותי הוא ההבדל שיוצרת מילה אחת קצרה! במקרה זה המילה היא "קול". אילו הפסוק המתורגם לארמית היה אומר שה' מתהלך בגן, זה היה נשמע מוכר מדי, ברור מדי. לכן התרגום הכניס כאן שינוי קל: לא ה' הוא זה שהתהלך בגן, אלא המימרא שלו! המימרא לא היתה משהו דומם; זה משהו שמתהלך, משהו שיש לו אישיות. ועכשיו אני רוצה שתעיין בטבלה שלהלן. לצד המקור העברי מובא תרגום חופשי של הארמית. זכור שהתרגומים לארמית נחשבו לרשמיים, ושימשו בבתי הכנסת. היתה להם משמעות רבה בחיי הדת של העם. הנה כמה דוגמאות: | תרגום ארמי | עברית | מקור | |---|---|---| | ויינחם אלוהים בדברו כי עשה את האדם בארץ | ויינחם ה' כי עשה את האדם בארץ | בראשית ו', ו׳-ז׳ | | ויאמר אלוהים, "זאת אות הברית אשר אני נותן בין דברי וביניכם" | ויאמר אלוהים, "זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם" | בראשית ט', יב׳ | | והאמין \[אברהם\] בדבר ה' | והאמין \[אברהם\] בה' | בראשית טו׳, ו׳ | | ויבוא דבר אלוהים אל אבימלך | ויבוא אלוהים אל אבימלך | בראשית כ׳, ג׳ | | יצף דבר ה' ביני ובינך | יצף ה' ביני ובינך | בראשית לא׳, מט׳ | | וכהימינו במימרא דה' | ויאמינו בה' | שמות יד׳, לא׳ | | ומַלֵיל מימרא דה' את כל הדברים האלה | וידבר אלוהים את כל הדברים האלה | שמות כ', א׳ | | והעדתי לך את דברי שם\[4\] | ונועדתי לך שם | שמות כה׳, כב׳ | | ופניתי להיטיב איתכם דרך דברי | ופניתי אליכם | ויקרא כו׳, ט׳ | | קום כען מימרא דה' | קומה ה'! | במדבר י', לה׳ | | חזור כאן מימרא דה'! | שובה ה'! | במדבר י', לו׳ | | היד ה' תעכב? | היד ה' תקצר? | במדבר יא׳, כג׳ | | ה' הכרזתי בדברי | אני ה' דיברתי אני | במדבר יד׳, לה׳ | | ותמרו את דבר ה' אלוהיכם | ותמרו את פי ה' אלוהיכם | דברים א', כו׳ | | ה' אלוהיכם המדריך לפניכם – דברו ילחם לכם | ה' אלוהיכם ההולך לפניכם – הוא ילחם לכם | דברים א', ל׳ | | דברי ידרוש מעימו | אנוכי אדרוש מעימו | דברים יח׳, יט׳ | | ה' אלוהיך – דברו עובר לפניך | ה' אלוהיך – הוא עובר לפניך | דברים לא׳, ג׳ | | כאשר דברי תמך במשה – דברי יתמוך בך | כאשר הייתי עם משה אהיה עימך | יהושע א', ה׳ | | דבר ה' יהיה שומע בינותינו | ה' יהיה שומע בינותינו | שופטים יא׳, י׳ | | ישראל תיוושע במימרא דה' | ישראל נושע בה' | ישעיהו מה׳, יז׳ | ואם לא די בדוגמאות האלה (שכן יש עוד רבות אחרות), עיין בבראשית כח׳, כ׳-כא׳ – הנדר שנדר יעקב. בעברית נאמר, "אם יהיה אלוהים עימדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוהים". בתרגום אונקלוס לארמית נאמר, "אם יהי מימרא דה'  עימדי… אז יהיה  מימרא דה' לי לאלוהא". לפי התרגום לארמית, נודר יעקב שדבר אלוהים הוא שיהיה אלוהיו! ואת הנוסח הזה הקריאו בבתי הכנסת במשך עשרות, אם לא במשך מאות בשנים. שבוע אחר שבוע שמע העם על המימרא הזאת, שמתהלכת, מדברת, בוראת, מושיעה וגואלת – המימרא, דבר אלוהים שהיה אלוהיו של יעקב. ריסטו סנטלה, המלומד המשיחי מפינלנד, שמתמצא היטב בשפה העברית ובכתבי חכמים, מסכם את הראיות שעולות מן התרגום: "המימרא יהיה 'לאלוהא', אברהם נצדק על ידי המימרא, התורה ניתנה על ידי מימרא, משה התפלל למימרא, ישראל יוושע על ידי המימרא, זרע ישראל יצדקו על ידי מימרא, ואפילו העולם נברא דרכו". לפי תרגום נאופיטי, שמייצג מסורות חשובות ומוקדמות, האדם נברא בצלם המימרא של ה'! עיין גם בתרגום יונתן בן עוזיאל – תרגום שהודפס בכל כתבי הקודש הרבניים (שנקראים "מקראות גדולות"). בדברים ד', ז׳ נאמר, "כי מי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו כה' אלוהינו בכל קוראנו אליו?" אבל בתרגום יונתן נאמר שהמימרא של ה' יושב על כורסה רמה (כס גבוה), ושומע את תפילותינו בכל פעם שאנחנו מביאים אותן בפניו. זוהי רק סקירה חלקית של המושג "דבר" או "מימרא" כפי שהוא עולה מן התרגומים לארמית. נחזור עכשיו לאמיתות העמוקות שפותחות את בשורת יוחנן בברית החדשה, "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר. הוא היה בראשית עם האלוהים. הכל נהיה על ידיו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה. בו היו חיים והחיים היו האור לבני האדם" (יוחנן א' , א׳-ד׳). זה נשמע כל כך יהודי! (נסה לקרוא את הפסוקים האלה שוב, והפעם החלף את המילה "הדבר" וכל התייחסות אליו, במילה "מימרא". המסר הולך ומתבהר.) יוחנן, שהיה יהודי גלילי, הכיר היטב את המושג הארמי מימרא. אבל היות שכתב את הבשורה שלו ביוונית, הוא השתמש במונח היווני לוגוס. מעניין שפילון האלכסנדרוני, הפילוסוף היהודי הדגול ביותר בימיו ובן דורו של ישוע, הרבה לדבר על הלוגוס. למרות שבמובן מסוים זהו היבט של האלוהות, הלוגוס מופיע לפעמים כישות נבדלת, כלומר פלג אישי למחצה של אלוהים. פילון השתמש במונח הזה כדי לגשר על הפער בין האלוהים הנשגב של היהדות והחוק השמיימי שבני האדם חוו. התפיסה הזאת של הלוגוס כגורם מתווך בין אלוהים לבין עולם החומר יכלה ליישר קו עם פסוקים המדברים על "דבר ה'" שבאמצעותו נבראו השמים (תהל' לג׳, ו׳) ועם המונח "מימרא" (בארמית: "דבר", "מילה") בספרות התרגומים (במיוחד כפי שהוא מופיע בתרגום אונקלוס). פילון אומנם הזכיר את הלוגוס יותר מ-1,400 פעם בכתביו, אבל רק דוגמאות מעטות הן חשובות. הנה מה שאמר על כך חוקר הברית החדשה לארי הורטאדו: פילון קורא ללוגוס "האלוהים השני" (ton deuteron theon) ומצהיר שה"אלוהים" שבצלמו נברא אדם בבראשית א', כז׳, הוא בעצם הלוגוס, שמזכיר את המרכיב ההגיוני של הנפש. בלתי אפשרי (כך טוען פילון) לחשוב שיש משהו ארצי או חומרי שהוא צלם ישיר של אלוהים עצמו… פילון גם מכנה את הלוגוס בשם "מתווך" (mesites).פילון מדבר גם על הלוגוס כעל ה-"בכור" (protogonon), "שר המלאכים", "שם ה' " ו-"המושל והמכוון של הכל". הוא מצהיר ש-"דבר אלוהים" (theios logos) הוא כוחו ה-"עיקרי" של אלוהים. ההתגלות יוצאת הדופן של יוחנן היא שהדבר הזה (המימרא בארמית, לוגוס ביוונית) לבש בשר ובא לשכון בינינו."הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו; ואנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת. "הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו; ואנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת." (יוחנן א', יד׳). ישוע בא לעולם הזה כדי לקרב אלינו את אלוהים! הלוגוס הפך לבשר ודם. התיאור שפילון נותן ללוגוס הוא פילוסופי. הוא מדבר על תכונות אלוהיות במונחים מאוד אנושיים. יוחנן, לעומת זאת, השתמש במונחים אמיתיים. אלוהים התגלה לנו באמצעות ישוע, דבר אלוהים החי. המימרא/לוגוס, המשכו של אלוהים עצמו – במובן מסוים אלוהים ובמובן אחר משהו שנמצא איתו – ירד ובא לעולם הזה לשכון בתוכנו. אילו כתב יוחנן, "אלוהים הפך לאדם", היה נוצר בקורא רושם שגוי, וגורם לו לחשוב שה' לא ממלא עוד את היקום או יושב בשמים. שהוא עזב את כיסאו כדי לשכון בקרב בני האדם. אבל יוחנן אינו אומר את זה. הוא אומר שהיה זה דבר אלוהים שהפך לבשר ודם, ושדרכו אנחנו יכולים להכיר את אלוהים באופן אישי. עיין בפסוקים מהספר האחרון בברית החדשה – ספר התגלות. בפרק ג' 21 ישוע אומר שהוא ניצח וישב עם אביו על כיסאו. אבל מה זה אומר? לפי התגלות ד' 2, יוחנן, שכתב את הספר, נלקח לשמים בהשראת הרוח, שם הוא רואה "כיסא… ועל הכיסא יושב". היה זה ה' צבאות, "אשר היה והווה ויבוא" (ד' 8). אחר כך רואה יוחנן שבין הכיסא והזקנים עומד "שה (סמל לישוע) כמו שחוט" (ה' 6). הדרמה השמיימית הלכה ונפרשה לעיני יוחנן, שהוסיף וכתב, "וכל ברייה אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ ועל הים וכל אשר בם, שמעתי אומרים: 'ליושב על הכיסא ולשה הברכה והיקר והכבוד והעוז לעולמי עולמים' " (ה' 13). שמת לב למילים? "ליושב על הכיסא ולשה". שים לב: בהתגלות ז' 9 יוחנן רואה "המון רב… עומדים לפני הכיסא ולפני השה", וקוראים, "הישועה לאלוהינו היושב על הכיסא ולשה" (ז' 10). התמונה הכללית ברורה, אבל לא קל לפענח את הפרטים. אלוהים יושב על הכיסא והשה איתו. אבל השה עומד "באמצע הכיסא" (ז' 17). מה זה אומר? אין ספק שזוהי תעלומה. נעבור לסוף הספר, ובמובן מסוים לסופו של הסיפור. בהתגלות כ"ב 1 מסופר על "נהר מים חיים, מבהיק כבדולח, \[ש\]יוצא מכיסא האלוהים והשה". שים לב למילים "כיסא האלוהים והשה". הכיסא של האלוהים והשה. ועכשיו קרא את הפסוקים המדהימים הבאים, "כיסא אלוהים והשה יהיה בה (בעיר ירושלים החדשה), ועבדיו ישרתוהו. הם יראו את פניו ושְמוֹ על מצחותם" (כ"ב 4-3). איזה תיאור מדהים! לאלוהים ולשה יש כיסא אחד (לא שניים), ועבדיו (לא עבדיהם) ישרתו אותו (ולא אותם) ויראו את פניו (לא את פניה). כיסא אחד, אלוהים אחד ופנים אחד. זוהי אמת עמוקה, מדהימה, מונותאיסטית במיטבה. אלוהינו הוא מורכב וייחודי! כמה פסוקים אחר כך אומר המלאך ליוחנן, "לאלוהים תשתחווה!" (כ"ב 9). האלוהים האחד של אברהם ומשה הוא האלוהים האחד של כיפא ושאול.\[27\] ההצהרה המפורטת ביותר בנושא זה ניתנת לנו מפרי עטו של שאול, המורה והמלומד היהודי המבריק. שאול הסביר איך אלוהים לבש בשר: "יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע. הוא, אשר היה קיים בדמות אלוהים, לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים, אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם. וכאשר היה בצורתו כאדם, השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות בצלב. על כן הגביהו אלוהים מאוד ונתן לו את השם העלה על כל שם. למען תכרע בשם ישוע כל ברך, בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב." (פיל' ב', ה׳-יא׳) אם כך, מאין בא המשיח? מאלוהים. האם הוא אלוהי? כן, משום שהוא בן אלוהים. האם הוא גם אדם? כן, כיוון שהוא לבש דמות אדם, וכאדם הוא תיווך בין אלוהים לבין האנושות, ונתן ביטוי לעומק ולרוחב המדהימים של האהבה שאלוהים רוחש לעולם החוטא. הוא הצטרף אלינו כדי להושיע ולגאול אותנו. 1\. ההצהרה מצוטטת אצל A. Lukyn Williams, A Manual of Christian Evidences for Jewish People (New York: MacMillan, 1919), 1:95. 2\. Jack Cottrell, God the Redeemer (Joplin, Mo.: College Press, 1987), 135. 3\. Robert Crossley, מצוטט שם, עמ' 136. 4\. לדברי ס' ברסלאוור (Breslauer), "התפיסה המרכזית בתיאולוגיה היהודית היא מונותאיסטית". יחד עם זאת הוא מוסיף כי "האחדות של אלוהים היא לא במובן המתמטי. המונותאיזם מכריז שאלוהים הוא אחד ויחיד, שהשמיימי הוא מעבר לכל ריבוי מוכר". ראה "God: Jewish View", מצוטט אצל A Dictionary of the Jewish-Christian  Dialogue, ed. Leon Klenicki and Geoffrey Wigoder (New York): Paulist Press, 1984), 73. על הסבריו של ברסלאוור על הבעיות שיש ליהדות עם נושא השילוש, ראה הערה 14. 5\. דברים דומים אמר צ'ארלס ספרג'ן, אחד המורים הנמרצים ביותר במאה התשע עשרה, "באותה מידה גם יתוש יכול לרצות לשתות את כל המים באוקינוס, בדיוק כמו שיצור בן מוות יכול להבין את האלוהים הנצחי". 6\. Gerald Sigal, The Jew and the Christian Missionary: A Jewish Response to Missionary Christianity (Hoboken, N.J.: Ktav, 1981), 126-27 מצטט פסוקים כמו שמות ט' 7; שמ"ב י"ג 30; י"ז 12,22; קהלת ד' 8 – שכולם, לטענתו, משתמשים במילה "אחד" במובן של "אחד אבסולוטי, מוחלט". כך, לדוגמה, כשבשמואל ב' י"ג 30 נאמר, "היכה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד", סיגל מספק סימוכין לטענתו, ואומר ש"המילה 'אחד' שמופיעה בפסוקים אלה פירושה אחד מוחלט, ושהיא נרדפת למילה 'יחיד' ". אבל כפי שכבר נאמר, "אחד" הוא אחד, ותו לא, ללא כל משמעות נוספת. זוהי המילה הפשוטה וההגיונית ביותר שהיה אפשר להשתמש בה בכל אחת מהדוגמאות שהביא סיגל. בעצם, קל מאוד להפריך את טענתו. אם משליכים את ההיגיון שלו על מקרים אחרים הרי שאפשר להבין ממשפט כמו, "כל הזוגות האחרים עזבו, ורק זוג אחד נשאר", שהזוג שנשאר היה אחדות מוחלטת! כמו כן אפשר לטעון שקהלת ד' 8 – "יש אחד ואין שני; גם בן ואח אין לו" – שסיגל טוען כי הוא "מעניין במיוחד", בעצם פועל נגד דעתו, שכן במקרה זה "אחד" מצריך פסוק נוסף שיבהיר שמדובר רק באדם אחד. וזה עוד לא הגרוע מכל. בלי לציין כיצד הוא יודע זאת סיגל מצהיר, "במובן הזה \[של 'יחיד'\], ועם ליטוש נוסף, 'אחד' משמש בדברים ו' 4: 'שמע, ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד'. בפסוק זה המילה 'אחד' מדברת על אחד שהוא יחיד, מוחלט, ללא כל סייג". מי אומר? מניין לו לסיגל שזוהי המשמעות של "אחד" בפסוק זה – ועוד "עם ליטוש נוסף" – ושלא מדובר כאן באחדות מורכבת? זוהי דוגמה קלאסית להיגיון מעגלי: השלכה של תיאוריה מסוימת על טקסט קיים, ואחר כך שימוש באותו טקסט כדי להוכיח את התיאוריה! 7\. ראה את הדוגמאות הבאות: ברא' א' 5 (הערב והבוקר יוצרים יום אחד, וכאן הכוונה היא ליום הראשון); ברא' א' 9 (כל המים בארץ נקווים למקום אחד); ברא' מ"א 26-25 (שני חלומותיו של פרעה הם בעצם חלום אחד); שמות כ"ד 3 (העם עונה בקול אחד). 8\. השווה עם פרשנותו של המלומד היהודי בן זמננו, משה ווינפלד, לדברים ו' 25-4 (Deuteronomy 1-11, Anchor Bible \[New York: Doubleday, 1991\], 328-57). לגבי המשמעות של "אחד" בדברים ו' 4 הוא אומר, "המשמעות של 'אחד' כאן היא לא רק של אחדות אלא גם של יחידוּת" (337), עם התייחסות לדברי הימים א' כ"ט 1 (המילה 'אחד' מרמזת על בלעדיות"), וגם מעיר שבספרות של מזרח הקרוב הקדום ושל יוון, "אחדות בהקשר של אל כזה או אחר היתה כרוכה גם ביחידוּת" (338). באוגריתית (שפה אחות של העברית המקראית), המילה אחד משמשת ליחידוּת; השווה לדוגמה KTU 1.4:VII:49 עם "אחדי"; ראה גם את השימוש ב"אחד" בקוראן (סורה 6 פס' 19, עם הנוסח "אמור, הוא אלוהים אחד", שמשמש בקוראן לעיתים קרובות). עיין במיוחד בסורה 112 פס' 1 (השווה גם עם 39 פס' 4 ומקומות אחרים), "אומרים: הוא אלוהים האחד!" דיון רחב יותר על המונותאיזם של בני ישראל (והפולחן של אל אחד) בהקשר של המזרח הקרוב הקדום, ראה ספרו של מיכאל ל' בראון, Israel's Divine Healer, Studies in Old Testament Biblical Theology (Grand Rapids: Zondervan, 1995), 67-78. 9\. כסימוכין לשוני נוסף לעמדה הזאת ראה A.B. Ehrlich, Mikra KiPheshuto (New York: Ktav, 1969), 1:322, ביחס ליהושע כ"ב 20 (שמדבר על עכן), "הוא איש אחד לא גווע בעוונו". ארליך, שהיה מלומד מבריק של הלשון העברית, הסביר שהמילה "אחד" בדברים ו' 4 קשורה ל"אלוהים האחרים שלא היו אלוהי ישראל", וציין שהפסוק אינו מתכוון "לומר… שאלוהים הוא אחדות מוחלטת בפני עצמו, כי באותם ימים, כל אל היה אחדות מוחלטת ולא היתה כל חלוקה באחדות שלהם; ולאבות שלנו – שקיבלו את התורה – לא היה ספק… שהאלוהים שלהם היה אחדות מוחלטת". ראה גם את הערותיו של החוקר היהודי של הכתובים ג'פרי טיגיי לדברים ו' 4, "אין זו הצהרה מונותיאיסטית, על כך שיש רק אלוהים אחד. הנקודה הזאת כבר הובהרה ב\[פרק\] ד' 35 ו-39, שם נאמר ש'יהוה הוא האלוהים' ו'אין עוד מלבדו'… לתפיסה הזאת – שקריאת שמע מתארת מערכת יחסים עם אלוהים יותר מאשר את טבעו – יש תימוכין גם בזכריה י"ד 9". Jeffrey H. Tigay, Deueronomoy, The JPS Torah Commentary (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1996), 76. 10\. מן הראוי לחזור כאן על כך שגם אם מישהו רצה לטעון שהדגש של קריאת שמע הוא שאלוהים הוא אחד (מבחינה מספרית, לא כיחיד), הבהרנו שגם זה אינו אומר לנו דבר על טבעו (אחדות מוחלטת לעומת אחדות מורכבת לעומת שלושה שהם אחד וכן הלאה). כשישוע ציטט את השמע (ראה להלן), הוא הוסיף: "שמע, ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד" (מרק' י"ב 29), והתכוון שאלוהים הוא האלוהים האחד והיחיד שלנו. אבל בהקשר שבו נאמרו הדברים ישוע לא התכוון להיכנס כלל לדיון על טבעו של אביו שבשמים! 11\. Weinfled, Deuteronomy 1-11, 330, 337-38. הצהרה זו יכולה להתפרש גם כאילו כוונתה היא שיש רק יהוה אחד, בניגוד לאלילי הבעל הרבים שהיו מאוד נפוצים במזרח הקדום (המילה "בעל" משמשת גם במשמעות של "אדון"), כמו בעל חדד, בעל ברית, בעל פעור, בעל זבוב. לעומתם היה רק יהוה אחד! ראה גם J.C. De Moor & M.J. Mulder, ba'al," ב-Theological Dictionary of Old Testament Theology and Exegesis, ed. Willem Van-Gemeren (Grand Rapids: Zondervan, 1997; שמכאן ואילך יופיע כ-NIDOTTE), 4:422-28. 12\. כך מסבירים הרבנים מדוע הפכו בני ישראל ראויים לאמירת השמע. תגובתו של יעקב, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", היא כמובן הביטוי שמופיע אחרי קריאת השמע בסידור המסורתי. 13\. כאמור למעלה, גם אם מייחסים לקריאת שמע את הפירוש הרוֹוח, המסורתי, שלפיו ה' אלוהינו הוא ה' אחד, השאלה עדיין נותרת בלתי פתורה, "מה פירוש המילה אחד?" 14\. הציטוטים האלה מובאים כמעט מילה במילה ממאמרו של שמעון הרמן, "Sefirot", שמופיע ב-Encyclopedia of Hasidism, ed. Tzvi M. Rabinowicz (Northvale, N.J.: Aronson, 1996), 436-37. אבל לדברי הרבי מברסלב, "הכפירה הגדולה שמפניה חוששים המיסטיקנים… היא 'עקירה של השורשים', שמפרידה את התכונות האלה מהמקור השמיימי החבוי והופכת אותן למשהו עצמאי, שעומד בפני עצמו. ההיבט השמיימי שלהן נובע מכך שהן מזוהות עם האחדות הסודית של אלוהים, ולא מהביטויים הייחודיים והנפרדים שלהן… היהודים מדגישים את הפרדוקס שטמון במונותאיזם, משום שהם מסרבים לייחס מעמד עצמאי לתכונותיו של אלוהים כבורא, גואל וכזה שמזין את העולם. בעיניהם, הטענות הנוצריות בנוגע לשילוש 'עוקרות את השורשים', ולכן היהדות מגדירה זאת ככפירה" ("God: Jewish View", 74, 76). אבל אפשר להבין טוב יותר את ההשקפות הנוצריות בנוגע לשילוש בעזרת תיאור של קשרים פנימיים שקיימים בתוך אחדות חיונית – עם הבחנה ברורה בין השלושה (בדומה לשורשים, גזע וענפים של עץ). התיאולוג המשיחי ג'ק קוטרל הגדיר זאת כך, "ההשקפה המסורתית בנוגע לשילוש רואה את אלוהים כאחד בטבעו, במהותו, בהווייתו". קוטרל מסביר, "כשאנחנו אומרים שלאלוהים יש שלוש ישויות במהות אחת, אנחנו אומרים שיש לו שלושה מוקדים של מודעות, השותפים למהות שמיימית אחת" (God the Redeemer, 154, 159). ללימוד יעיל של הנושא ראה Millard J. Erickson, God in Three Persons (Grand Rapids: Baker, 1995). 15\. במקור בארמית, "יחודא דא הא אמרן בכמה דוכתי, יחודא דכל יומא, איהו יחודא דקרא (דברים ו) שמע ישראל יי' אלהינו יי' הא כלהו חד. ועל דא אקרי אחד? הא תלת שמהן אינון, היך אינון חד, ואף על גב דקרינן אחד, היך אינון חד. אלא, בחזיונא דרוח קדשא אתיידע, ואינון בחיזו דעינא סתימא, למנדע דתלתא אלין אחד. ודא איהו רזא דקול דאשתמע, קול איהו חד, ואיהו תלתא גוונין, אשא ורוחא ומיא, וכלהו חד, ברזא דקול. (ולאו אינון אלא חד) אוף הכא: יי' אלהינו יי' אינון חד. תלתא גוונין, ואינון חד". הזוהר, כרך ב', רעיא מהימנא, מג ב. 16\. ובכל זאת התלמוד שואל, איזו משמעות יש ללשון רבים? התשובה החלקית שניתנת היא שהקדוש ברוך הוא "אינו עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה", לאור הנאמר בדניאל ד'. 17\. ראה למשל מלכים ב' א' 3, שם נקרא בעל זבוב "אלוהי עקרון". הממצאים שנתגלו בתל אל-עמרנה שבמצריים מלמדים שבאכדית, פרעה שנחשב לאלוהִי, נקרא "אלוהַי". ראה גם Assyrich-babylonische Zeichenliste, Ergaenzungsheft zur 1. Auflage (AOAT 33) (Kevelaer/Neukirchen-Vluyn: Butzon & Bercker/Neukirchener, 1981), 417, שמביא ראיות לכך שצורת הריבוי השומרית אכדית של dingir-mes (שפירושה "אלוהים") יכולה לשמש גם בצורת יחיד. 18\. יש עוד דוגמאות מעניינות לכך. למשל, המילה "פנים" היא בלשון רבים. המילה "רחמים" – גם היא בלשון רבים (והיא נגזרת מאותו שורש שממנו נגזרת המילה "רֶחֶם"). דיון נוסף על צורות הריבוי האלה ראה אצל Genesuis' Hebrew Grammar, ed. and enlarged by E. Kautzsch, trans. A.E. Cowley (Oxford: Clarendon, 1910), 463, sec. 145.3. 19\. סיכום של הדיונים האחרונים שנערכו בנושא זה בידי מלומדים ראה אצלWenham, Gordon, Genesis Commentaries, Victor P. Hamilton, Claus Westermann, and Hahum Sarna. 20\. Ephraim E. Urbcah, The Sages: Their Concepts and Beliefs, trans. Israel Abrahams (Cambridge: Harvard, 1987), 26, מתייחס להשקפה התלמודית, שלפיה "האמונה באל אחד היא עיקרון יסוד, ומי שכופר בו נקרא כופר בַּיקר". לדברי אריה קפלן, Aryeh Kaplan, The Real Messiah? A Jewish Response to Missionaries (New York: Orthodox Union/National Conference of Synagogue Youth, 1985), 21, "הנצרות פוסלת את יסודות האמונה היהודית, ומי שמקבל אותה דוחה את מהותה של היהדות. וגם אם הוא ממשיך לשמור את כל המצוות ומקפיד על כל המנהגים, הרי זה כאילו נטש את היהדות כליל. התלמוד מלמד שמי שעובד אלילים, כופר בתורה כולה". 21\. אריה קפלן כותב, "יהודי המשתחווה לאלוהים שיש לו שלושה חלקים בעצם עובד אלילים, לא פחות מזה… האלוהים הנוצרי שיש לו שלושה חלקים איננו אלוהי היהדות. לפיכך, לפי היהדות, הנצרות היא סוג מסוים של עבודת אלילים" (The Real Messiah?,, 15). הדיון שערכתי כאן חושף את הטעות בדבריו של קפלן, ובמיוחד את דבריו על "אלוהים שיש לו שלושה חלקים". 22\. נבואה דומה נמצאת בצפניה ג' 9, "כי אז איהפך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יהוה, לעובדו שכם אחד". 23\. לדברי חוקר הברית החדשה מורי האריס, Murray Harris, Jesus as God (Grand Rapids: Baker, 1992), 294-95), אפשר לראות במה ששאול כתב לקורינתים ח' 6-5 את הניסוח שלו לקריאת שמע (שים לב במיוחד למילים איש קריות, אדון אחד, לאור הפרשנות של תרגום השבעים לדברים ו' 4). "נראה ששאול לא זנח מעולם את המונותאיזם היהודי, אלא ניסח אותו מחדש כך שהמשיח יהיה חלק מהאלוהות. לאור הצהרות מונותאיסטיות אחרות שמפוזרות לכל אורך הברית החדשה, ניתן לומר שאף אחד מכותבי הברית החדשה לא ויתר על מונותאיזם בגלל האמונה באלוהותו של המשיח" (295). ראה גם את דבריו של המלומד הישראלי פנחס לפיד בספר שכתב עם יורגן מולטמן, Pinchas Lapide and Jurgen Moltmann, Jewish Monotheism and Christian Trinitarian Doctrine, trans. Leonard Swidler (Philadelphia: Fortress, 1981), 39, שמצוטט אצל Harris, n. 77. הצהרות מונותאיסטיות נוספות של שאול בברית החדשה נמצאות ברומים ג' 30 ובאפסים ד' 6. 24\. לקט מועיל של מקורות רבניים העוסקים בעניין זה אפשר למצוא אצל Urbach, The Sages' 37-65, "The Shkinah – The Presence of God in the World"; ראה גם את מאמרו הקלאסי של G.F. Moore, "Intermediaries in Jewish Theology – Memra, Shekhinah, Metatron," Harvard Theological Review 15 (1922):41-85, אבל עם ביקורת עדכנית של מרגרט בייקר במחקרה החשוב והשנוי במחלוקת. Margaret Baker, The Great Angel: A Study of Israel's Second God (London: SPCK, 1992), 134-61; עיין גם ב-Michael E. Lodahl, Shekhinah/Spirit: Divine Presence in Jewish and Christian Religion (New York: Paulist Press, 1995). 25\. David Goldstein, "Shekhinah," Encyclopedia of Hasidism, 455. 26\. מוריי האריס מסביר את הקשיים שיוצר שימוש לשוני לא מדויק. לדוגמה, אם אשאל משיחי, "האם ישוע הוא אלוהים?" האם אני שואל, "האם ישוע הוא חלק מהשילוש?" או "האם הוא שווה לאב?" או "האם הוא יהוה?" או "האם הוא אישיות השנייה בשילוש?" אבל אם אשאל, "האם ישוע הוא אלוהִי?" האם השאלה תישמע שונה? הדבר דומה לשאלה "האם השכינה אלוהית?" במקום "האם השכינה היא אלוהים?" רבנים יוכלו לענות בחיוב על השאלה הראשונה, ובשלילה על השאלה השנייה. הנושא אינו כה פשוט כפי שרבים רוצים שנחשוב. בחוגים יהודים מיסטיים מדברים על ר' יצחק לוריא כעל "האלוהי רבי יצחק". הכוונה היא שהוא דומה לאלוהים, שכן יש הבדל סמנטי בין "אלוהים" ל"אלוהי". 27.  התגלות כ"ב 4-1. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, עקרונות האמונה, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, שלושה אלוהים --- ### ["האתאיזם החדש" - מי הם האתאיסטים החדשים?](https://igod.co.il/philosophy/האתאיזם-החדש-מי-הם-האתאיסטים-החדשים/) **Published:** נובמבר 17, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** "ארבעת הפרשים" של אחרית הימים הניאו-אתאיסטית הם דניאל דנט, ריצ'ארד דוקינס, סאם האריס וכריסטופר היצ'נס. אז מה כל כך *חדש* באתאיזם החדש הזה? אתאיזם לא קיים כבר מימי העת העתיקה? כן. לדוגמה, אפיקורוס (270-341 לפנה"ס), שקידם ועודד תענוגות ומי שלימים העריץ אותו ושעה למשנתו, לוקרציוס (54-95 לפנה"ס) היו אנשי חומר; כלומר, הם האמינו שהחומר הוא כל מה שיש וכל מה שקיים. לתפיסתם, אם אלוהויות אכן קימות, הרי שהן חסרות כל חשיבות ורלבנטיות. וכשאתה מת, זהו זה – תם ונשלם. בשלבים מאוחרים יותר בהיסטוריה, נתקלנו באתאיסטים יותר "חדשים" בנוף הפילוסופי המודרני והעדכני יותר – מקרל מרקס, פרידריך ניטשה, ז'אן פול סרטר, וברטרנד ראסל לתומס נאגל, ג'ון סירל, קית' פארסונס, גראהם הופי, וויליאם רואו. האתאיזם בהחלט חי וקיים. וכפי שנראה, האתאיסטים החדשים מוסיפים, אפשר לומר, "תיבול" לדיון בשאלת אלוהים. ###  **פני האתאיזם החדש** בעיני רבים, האמונה באלוהים סובלת מבעיית תדמית. הרבה אנשים שאינם מבקרים בבתי כנסת או כנסיות הפנו עורף לאמונה באלוהים. הם לא אוהבים את האופי הפוליטי של הדת, לצד מה שהם רואים בו כגאווה, צביעות, שפיטה, ונתק מהעולם האמיתי.[\[i\]](/#_edn1) הם לא מסוגלים להבדיל בין אלוהים, לבין מי שמתיימר להיות נציגיו (הבלתי מושלמים). תודות בעיקר למתקפות הטרור על מגדלי התאומים ועל הפנטגון ב-11 בספטמבר 2001, האתאיסטים החדשים משתמשים לתועלתם הם במה שהם מכנים רשע שנעשה "בשם הדת" כדי לצבוע את כל מה שקשור לאלוהים באותה מברשת. (מן הסתם המילה "דת" היא מילה שקשה להגדירה, אבל האתאיסטים החדשים לא ממש מנסים ליצור פה הבחנות בשולי הטקסט). האתאיסטים החדשים רוכבים על שיא הגל החדש הזה, ומשתמשים לתועלתם במעמד ה"פוסט-נוצרי" ההולך וגובר של המערב. הגל העדכני הזה של התנגדות הולכת וגוברת לאמונה באלוהים מונה את הנצרות והיהדות באותה קבוצה לצד האיסלם הקיצוני. האתאיסטים החדשים הם הפנים החדשות, הפומביות והפופולריות של האתאיזם. לא שהאתאיסטים החדשים שכנעו את כולם. לפי הסוציולוג הנכבד רודני סטארק[\[ii\]](/#_edn2), לאתאיסטים החדשים נוכחות ניכרת למדי במסגרת המדיה ולזכותם נרשמו מספר רבי מכר. רבים פרשו זאת כעדות לכך שהמוני אמריקאים מוכנים להתכחש לאלוהים באופן פומבי. עם זאת עבור מרבית האנשים, כשהם אומרים שאין להם דת, המשמעות שיש לכך היא פשוט שהם אינם משתייכים לקהילה או כנסייה כלשהי – לא שהם אינם מאמינים בקיומו של אלוהים. מספר האתאיסטים באמריקה בתקופתנו נשאר עקבי למדי. לפי סקרים שערך מכון גאלופ, בשנת 2007, רק 4 אחוזים מכלל האמריקאים היו אתאיסטים – אחוז זהה לזה שתועד בשנת 1944! השמועות על "מותו של אלוהים" מהצד האתאיסטי הן מוגזמות ביותר. וכשאנחנו מסתכלים על העולם הלא-מערבי, מספרם של המאמינים באלוהי התנ"ך והברית החדשה רק הולך וגובר. האמונה המשיחית היא התנועה בעלת הצמיחה המהירה ביותר בנמצא, ולעיתים קרובות צמיחה זו מלווה באותות וניסים, כפי שמתעד ההיסטוריון פיליפ ג'נקינס מאוניברסיטת פן סטייט.[\[iii\]](/#_edn3) בין אם בקרב אתאיסטים או תאיסטים, אנחנו מוצאים מעין קונצנזוס בכל הקשור לטיעוניהם של האתאיסטים החדשים. *ראשית, עם כל הדגש שהם שמים על הגיון מדעי, מפוכח, הם מבטאים את עצמם לא רק בתשוקה ועוז אלא אפילו בכעס.* רודני סטארק מתאר אותם כ"אתאיסטים מלאי זעם ואף דוחים למדי". ההוגה מייקל נובאק, מחבר הספר מעורר המחשבה No One Sees God (איש אינו רואה את אלוהים), מגיב על חיבוריהם של האתאיסטים החדשים ואומר ש"את כל הספרים האלה מאפיינת מעין הגנתיות מוזרה – כאילו הם סימן ואות לא לניצחון אלא לייאוש ואזלת יד".[\[iv\]](/#_edn4) הצדק נמצא עם האתאיסטים החדשים שטוענים שביטויי בורות, חוסר מוסריות וצביעות מאפיינים אנשים שמכריזים על היותם מאמינים בני דתות שונות. בברית החדשה, בבשורה על פי מתי, ישוע עצמו יצא נגד הכפייה הדתית מצידם של רבני היהדות הפרושית, כמו גם נגד נביאי שקר חסרי מוסר שעוטים על עצמם עורות כבשים במטרה לכסות על לב הזאב שבקרבם. הם עושים מעשי צדקה חיצוניים אבל בשורה התחתונה נחשבים ל"עושי רשעה". למרות שמדובר פה בדבר שישוע ומחברי כתבי הברית החדשה צפו מראש, זה בכל זאת מאוד טראגי. וכמובן, אדם בעל חוש הבחנה יכיר בכך שאין להפנות אצבע מאשימה נגד ישוע בגלל מעשי הרשעה והזוועה שעושים אלה שמכנים עצמם חסידיו. *שנית, באופן מפתיע, טיעוניהם של האתאיסטים החדשים נגד קיומו של אלוהים רעועים למדי, ולעיתים קרובות נשמעים יותר כמו הטיעונים הפשוטים של שוטה הכפר האתאיסט ולא כמו דבריהם של אנשי אקדמיה עטורי תארים.* האתאיסטים החדשים לעיתים קרובות מפגינים בורות מוחלטת בדברים עליהם הם מעבירים ביקורת, ולרוב זוכים לתשואות והוקרה מקרבם של המאותגרים מבחינה פילוסופית ותיאולוגית. כן, הם בהחלט עושים שימוש יעיל בשילוב של מניפולציה ורטוריקה רגשית ומילולית, אבל הם לא ידועים כמי שמסוגלים לפתח מחשבה באופן הגיוני מראשיתה ועד סופה. הטיעונים שלהם נגד קיומו של אלוהים אינם איתנים מבחינה אינטלקטואלית – למרות שהם מנסים לתת את הרושם שהם כן. כן, הם עשויים להעלות שאלות חשובות כמו, למשל, בעיית קיומו של הרשע, אבל שוב, הטיעונים שלהם הם אוסף של אמירות רטוריות שלא ממש מרכיבות טיעון לכיד וברור (לדוגמא – "אם אלוהים קיים, היכן הוא היה בשואה?"). למרות שהאנשים האלה בהחלט עשויים להתמחות בתחומים מסוימים (ביולוגיה ותיאורית האבולוציה במקרה של דוקינס ודנט), ביסודו של דבר טיעוניהם מאכזבים למדי מבחינה פילוסופית כשזה מגיע לטיעונים נגד קיומו של אלוהים או נגד הדוקטרינה המשיחית. בחינה שטחית של דבריו של דוקינס מעידה שהוא מבלה הרבה יותר זמן בחיפושים בגוגל מאשר בלימוד בספריית בודליאן באוניברסיטת אוקספורד.[\[v\]](/#_edn5) כריס הדג'ס, עיתונאי זוכה פרס פוליצר, שכתב את הספר I Don’t Believe in Atheists (אני לא מאמין באתאיסטים), הוא בהחלט לא חבר למאמינים קונסרבטיביים. אך בוחר שכן להעביר ביקורת על סאם האריס על ה"מתקפה השטחית שלו על צורה של אמונה דתית שכולנו שונאים" ועל "הפשטות הילדותית והבורות שלו במאורעות המתרחשים בעולם הסובב אותנו". המאמין המשיחי בצדק יכול להצטרף לגועל שמפגינים הדג'ס והאתאיסטים החדשים מה"שוביניזם, חוסר הסובלנות, ההתנגדות לאינטלקטואליזם וההצדקה העצמית שמפגינים פונדמנטליסטים דתיים" מבלי להישאב לטיעוניהם.[*\[vi\]*](/#_edn6) רודני סטארק אומר ש"לצפות ללמוד דבר כלשהו אודות חשיבותן של בעיות תיאולוגיות מריצ'ארד דוקינס או דניאל דנט, זה כמו לצפות ללמוד משהו על ההיסטוריה של ימי הביניים ממישהו שקרא רק את *רובין הוד".*[*\[vii\]*](/#_edn7) קל לתקוף קריקטורה באמצעות סיסמאות פשוטות ואמוציאליזם. כפועל יוצא מכך, קשה לנהל דיון נורמלי עם האתאיסטים החדשים שלא ילווה בכעס, זלזול ומרירות. מה שמדהים הוא שכל כך הרבה אנשים נפלו בפח מבחינה אינטלקטואלית בשל טיעונים שקריים שכאלה ורטוריקה שאינה אלא רוח וצלצולים. הפילוסוף האתאיסט מייקל רוּס אומר שטיעוניו של דוקינס כל כך לוקים בחסר שהוא *מתבייש* לקרוא לעצמו אתאיסט.[*\[viii\]*](/#_edn8) טרי איגלטון, פרופסור לספרות ותיאוריה תרבותית אנגלית, העביר ביקורת חריפה על "דיטצ'קינס" – השילוב שלו לשמותיהם של דוקינס והיצ'נס. הוא רואה בשניהם כמי שמדברים על דברים שאין להם כל מושג לגביהם וכמי שמתארים ייצוג שגוי של האמונה המשיחית: "הם שוב ושוב מביאים קריקטורות של אמונה דתית בצורה שתגרום לתלמיד שנה ראשונה לתיאולוגיה לרתיעה מוחלטת. ככל שהם סולדים יותר מדת, כך הביקורת שלהם נוטה להיות יותר לוקה בחסר מבחינת המידע שבידיהם".[*\[ix\]*](/#_edn9) הפילוסוף וויליאם ליין קרייג, חיבר מאמר שנושא את הכותרת "Dawkins’s Delusion" (האשליה של דוקינס), שמהווה למעשה תגובה לספרו של דוקינס "*יש אלוהים?"*. קרייג עושה כמיטב יכולתו לדון נדבך על גבי נדבך בטיעוניו של דוקינס נגד קיומו של אלוהים, שלאמיתו של דבר "חלשים בצורה מביכה למדי". בסוף מאמרו, קרייג כותב: "לפני מספר שנים עמיתי האתאיסט קוונטין סמית' הכתיר את טיעוניו של סטיבן הוקינג נגד קיומו של אלוהים שמתאורים בספרו *קיצור תולדות הזמן* כ"טיעון האתאיסטי הגרוע ביותר בהיסטוריה של החשיבה המערבית".[*\[x\]*](/#_edn10) עם הופעת הספר *יש אלוהים?* אני חושב שהגיע הזמן, להסיר את הכתר כבד המשקל הזה מעל לראשו של הוקינג ולהכיר בעלייתו של ריצ'ארד דוקינס לכס המלכות המפוקפק הזה".[*\[xi\]*](/#_edn11) *שלישית, האתאיסטים החדשים לא מוכנים להודות בזוועות שנעשו בשם האתאיזם בידי סטאלין, פול פוט, או מאו דזה דונג, אך הם מצפים שהמאמינים הנוצרים יודו בכל המעשים הברבריים שנעשו בשם ישוע.* בעימות פומבי אחד, דנט סרב לקשור בין הברוטליות וחוסר האנושיות של סטלין לבין היותו אתאיסט מופגן. למעשה, הוא טען שסטאלין היה מעין דמות "דתית"![*\[xii\]*](/#_edn12) בספטמבר 2009, בעימות פומבי בין היצ'נס ודינש ד'סוזה שנערך באורלנדו. היצ'נס סרב להודות בכך שסטאלין הרג "בשם האתאיזם". איכשהו סטאלין, שבצעירותו למד בסמינר רוסי אורתודוקסי, אך מאוחר יותר התנער בצורה חריפה מהנצרות והצהיר על עצמו כאתאיסט, נתפס בעיניו כ"דתי" למרות הכל. היצ'נס התעקש שמשקעים דתיים עדיין נותרו בקרבו, לפיכך האתאיזם לא נושא חלק כלשהו באשמה. בעימות אחר, עם זאת, היצ'נס נאלץ לצאת בהודאה נדירה למדי: "אכן, חובה לומר שחלק מאבותי הלא-מאמינים ניצלו את ההזדמנות להתנהג באותו האופן \[כמו אנשים דתיים חסרי מוסר\]".[*\[xiii\]*](/#_edn13) לדעתי הסיבה לשמה קשה לאתאיסטים החדשים האלה להודות בחוסר מוסריות בשם האתאיזם, אם לא בלתי אפשרי, נובעת מכך שהודאה שכזו תוציא חלק ניכר מהרוח ממפרשיהם בבואם להעביר ביקורת על הדת. אם נעצור לשאול, "האם ישוע היה נותן הסכמתו לקיומם של האינקוויזיציה ורדיפות היהודים?" השאלה עונה למעשה על עצמה. כדוגמה הפוכה, מה לגבי הרוצח הסדרתי והקניבל ג'פרי דאהמר? דאהמר נימק ואמר, "אם הכל קורה באופן טבעי, איזה צורך יש לנו באלוהים? אני לא יכול לקבוע חוקים לעצמי? למי אני שייך? אני שייך לעצמי".[*\[xiv\]*](/#_edn14) הוא תהה, אם אין אלוהים וכולנו פשוט נוצרנו "מבוץ ורפש", אז "מה הטעם בנסיון למתן את ההתנהגות שלך כך שתהיה במסגרת הקטבים המקובלים?"[*\[xv\]*](/#_edn15) הצד ההפוך של המטבע הוא סרובם (או חוסר רצונם) של האתאיסטים החדשים להודות בהשפעה האדירה, המתועדת כהלכה, של האמונה המשיחית ברחבי העולם. רשימת התרומות של האמונה המשיחית כוללת שימור ספרות, קידום החינוך, הנחת יסודות למדע המודרני, טיפוח אומנות ומוסיקה, יצירת האקדמיה, היותם אבות המדעים השונים, קידום הרפואה, קידום זכויות האדם, אספקת תנאי עבודה טובים וסתימת הגולל על העבדות. מבחינת האתאיסטים החדשים, הדת מרעילה את הכל, והאתאיזם לא מרעיל דבר! אירוני… ### **תחום אחד שאינו זוכה לדיון** למרות התגובה האינטלקטואלית החזקה לאתאיזם החדש, נושא אחד שטרם זכה לדיון הוא זה של תחום האתיקה בתנ"ך. במובנים מסוימים, הנושא הזה ככל הנראה ראוי לתשומת ליבנו והבהרתנו יותר מכל נושא אחר. האתאיסטים החדשים מעלים לעיתים קרובות תהיות ושאלות לגבי חוקים מוזרים וקשים אותם ניתן למצוא בתנ"ך, לגבי אלוהים שהוא אל קנא ומלא חרון אף, לגבי נושא העבדות והריגת הכנענים – וזו רק תחילת הרשימה. בדרך כלל הם מפגינים פשטות וחוסר מודעות בתחום הזה כמו בהתקפות הכלליות שלהם על נושא הדת, כגון הוצאת פסוקים מהקשרם בורות היסטורית בסיסית. בעוד זה לא תחום שקל לכסות אותו במאמרים, מאחר והמזרח הקדום הוא עולם שלפעמים נראה לנו נורא מוזר. בשעה שנבחן במאמרי האתר כמה מהביקורות העיקריות כלפי האתיקה, אנו תקווה שנזכה בהערכה מחודשת למה שקורה בתנ"ך, במיוחד בבואנו להשוות את ההתרחשויות לתרבויות אחרות במזרח הקרוב הקדום. ### **האתאיסטים החדשים ואלוהי התנ"ך** הכופר הקדום מרקיון דחה את הבורא הנוקשה לכאורה, את אלוהי ישראל והתנ"ך, עבור אלוהי האהבה של הברית החדשה – אב שמימי. בדומה לו, האתאיסטים החדשים לא מתרשמים יותר מדי מיהוה.[\[i\]](/#_edn1) כותרת ספרו של כריסטופר היצ'נס: *אלוהים אינו גדול* (שם שמהווה משחק מילים על התרגום לאנגלית של הברכה המוסלמית 'אללהו אכבר' – אלוהים גדול), בהחלט נותנת ביטוי לתחושות האלה. ריצ'ארד דוקינס מכנה את אלוהים "מפלצת מוסר". בקריאת חיבוריהם של האתאיסטים החדשים, אפשר להרכיב קטלוג מרשים למדי של פגיעות לכאורה. נתחיל בדוקינס ונתקדם משם. דוקינס רואה במצוות אלוהים לאברהם לעקוד את יצחק (בראשית כ"ב) "מעשה מחפיר" ודבר שווה ערך ל"התעללות ובריונות כלפי ילדים". מעבר לכך, האל הזה "חטף זעם ברמות בלתי נתפסות בכל פעם שילדיו פלירטטו עם אל אחר כלשהו", באופן שדומה "לקנאה מינית מהסוג הגרוע ביותר, ותו לא". תוסיף לזה את הרג הכנענים – "טיהור אתני" במהלכו "מעשי טבח שותת דם" התחוללו ב"תענוג מלא שנאת זרים". "מבחינה מוסרית אי אפשר להבחין בין פלישת היטלר לפולין, או רצח העם שביצע סאדאם חוסיין בקרב הכורדים וערביי הפרת והחידקל" לבין השמדת יריחו בידי יהושע. זו רק דוגמה אחת שהדת היא, לדברי דוקינס, כפי שאמר בסרט דוקומנטרי בעריכת ה-BBC בשנת 2006, "שורש כל הרשע".[\[ii\]](/#_edn2) מעבר לכך, דוקינס מצביע על "המוזרות חובקת העולם של כתבי הקודש". רבות מדמויות המקרא היו מעורבות במעשים נאלחים ומתועבים מבחינה מוסרית. בין היתר: - לוט השיכור שפותה בידי בנותיו שזה עתה התאלמנו, ובסופו של דבר ילדו את ילדיו (בראשית י"ט, לא-לו). - אברהם ששיקר שוב ושוב בנוגע לאשתו (בראשית י"ב, יח-יט; כ' א'-יג). - יפתח שנדר נדר מטופש שהוביל לכך שבתו הועלתה כקרבן לאלוהים (שופטים י"א). - דוד שהשתמש במעמדו הרם כדי לכפות עצמו על בת שבע ובהמשך לכך לקח חלק פעיל במזימה שהובילה לרציחתו של בעלה, אוריה – שהיה אחד מ"גיבוריו" הנאמנים (שמואל ב' י"א; כ"ג, לט).[\[iii\]](/#_edn3) וזו לא כל הרשימה. תיאורו הבולט ביותר של דוקינס לגבי יהוה הוא זה: "אלוהי התנ"ך הוא אולי הדמות הכי לא נעימה בכל כתבי הסיפורת הבדיונית: קנאי וגאה בכך; קטנוני, בלתי הוגן, שטלתן שאינו מוכן לסלוח; מטהר אתני צמא דם ונקמני; מיסוגניסטי, הומופוב, גזען, רוצח ילדים, רוצח עמים, רוצח בנים ובנות, קטלני, בעל שגעון גדלות, סאדו-מזוכיסט, בריון חורש רעה וגחמני.[\[iv\]](/#_edn4)" דן דנט אומר דברים דומים. הוא הכריז ש"יהוה מהתנ"ך" הוא לא יותר מאשר *אדם*-עָל ש"יכול לבחור צד כלשהו בקרבות, ולהיות גם קנאי וגם מלא זעם בו זמנית". למראית עין הוא יותר מלא סליחה ואהבה בברית החדשה. דנט מוסיף ואומר ש"חלק ממה שהופך את יהוה למשתתף כל כך מרתק בסיפורי התנ"ך הוא הקנאה והגאווה המלכותיות שלו והתאבון הבלתי נדלה שלו לשבח, הלל וקרבנות. אבל אנחנו לקחנו צעד קדימה הרחק מהאל הזה (הלא כן?)". הוא מודה "לשמים" על שאלה שחושבים שחילול הקודש או עבודת אלילים דינם עונש מוות הם "מיעוט הולך ומתדלדל".[\[v\]](/#_edn5) כריסטופר היצ'נס משמיע גם הוא טענות דומות. פרק 7 בספרו *אלוהים אינו גדול* נושא את הכותרת "התגלות: הסיוט של התנ"ך", ובו הוא מצביע על "החוקים והמצוות הבלתי ניתנים לשינוי" של אלוהים. הכנענים הנשכחים מדעת "גורשו ללא רחם מבתיהם כדי לפנות מקום לבני ישראל המרדנים וחסרי התודה". מעבר לכך, התנ"ך מכיל "הרשאה לסחר בבני אדם, לטיהור אתני, עבדות, מוהר, וטבח ללא אפליה, אבל צווים אלה לא חלים עלינו כי התנ"ך הורכב בידי חיות אדם לא מתורבתים וגסים". ועשרת הדברות הן "הוכחה לכך שהדת היא מעשה ידי אדם". למשל, אתה לא צריך את אלוהים כדי לדעת שרצח הוא מעשה שגוי; המידע הזה זמין לכל בני האדם באשר הם.[\[vi\]](/#_edn6) סאם האריס מביע גם הוא את דעתו באופן דומה. ספרו Letters to a Christian Nation (מכתבים לאומה נוצרית) שם לו למטרה "למוטט את היומרות של האמונה המשיחית על צורותיה המסורות ביותר". אם הנאמר בכתבי הקודש הוא אמת, הרי שעלינו לסקול אנשים למוות על כפירה, ניאוף, הומוסקסואליות, עבודת אלילים ו"פשעים דמיוניים אחרים". למעשה, המתת עובדי האלילים בקרבנו (ראה דברים י"ג ו-טו) משקפת את "חכמתו הנצחית של אלוהים".[\[vii\]](/#_edn7) בספרו *מהומת אלוהים, דת, טרור ועתיד התבונה*, האריס, בהתייחסות לנאמר בדברים י"ג ו'-י"א, מתעקש שעל המאמין המסור לרגום באבנים את בתו אם היא חוזרת הביתה משיעור יוגה ומכריזה שהיא נשבעת אמונים לקרישנה. האריס עוקץ בצורה מעוותת ואומר שאחת מהפעולות ה"ברבריות" של התנ"ך – סקילת ילדים על דבר כפירה – "היא כבר לא דבר אופנתי במדינתנו".[\[viii\]](/#_edn8) האריס מזכיר למאמינים בנאמר בכתובים שאם נכיר בכך שעבדים הם בני אדם שיכולים בדיוק כמונו לחוש סבל ושמחה, יתחוור לנו ש"בעלות על עבדים והתנהגות כאילו היו ציוד חקלאי ותו לא, היא מעשה מרושע מטבעו". כמה עמודים מאוחר יותר, האריס טוען שבני האדם יכולים להיות טובים גם מבלי אלוהים. אנחנו לא צריכים את אלוהים או את הכתובים שיאמרו לנו מה נכון ומה שגוי. אנחנו יכולים להכיר באמיתות מוסריות אובייקטיביות בלי "קיומו של אל מכונן מצוות", ואנחנו יכולים להכיר בכך שמעשיו של היטלר היו מגונים מבחינה מוסרית "בלי קשר לכתבי הקודש".[\[ix\]](/#_edn9) האריס מכנה את הטענה שהמוסריות תתמוטט אם כתבי הקודש לא יהיו זמינים לאנשים או אם הם לא יאמינו באלוהים, "מיתוס של תוהו ובוהו מוסרי חילוני". אספנו רשימה די מרשימה של טענות מפיהם של האתאיסטים החדשים: - "רצח העם" של הכנענים - עקדת יצחק - אלוהות מלאת קנאה ומרוכזת בעצמה - גזענות - עבדות - מוהר - נשים בעמדה נמוכה מזו של גברים - חוקים ומצוות מחמירים - תורת משה כמושלמת ומחייבת באופן נצחי עבור כל אומות העולם - חוסר הרלבנטיות של אלוהים בשאלת המוסר כריסטופר וורייט, חוקר המקרא המשיחי הנודע, ערך מחקר ישיר ומקיף של קטעים בעייתיים מסויימים בתנ"ך, והוא דן במיוחד בשאלת הכנענים, בספרו The God I don’t Understand (אלוהים שאני לא מבין).[\[x\]](/#_edn10) "האם פערים בהבנתנו את הטקסטים האלה עדיין קיימים? האם חלק מהשאלות שלנו ישארו ללא מענה? בהחלט! אבל אני מאמין שעם סבלנות, אדיבות וענווה נוכל לנווט בשבילים האלה בצורה מוצלחת יותר, ולהגיע לתשובות מספקות יותר מאלה שמספקים האתאיסטים החדשים." בעיה מהותית אחת ל*כל* פרשן באשר הוא היא כלהלן: אנחנו עוסקים בטקסטים מן התנ"ך שמתארים דברים שהתרחשו בתקופה ותרבות שמרוחקים מאיתנו כרחוק מזרח ממערב. במקרים רבים, האתאיסטים החדשים לא מפגינים סבלנות רבה, אלא ילדותיות בנסיונם להבין טקסט מורכב, הקשר היסטורי, ומיקומו של טקסט נתון במכלול הרחב יותר של כתבי הקודש בכללותם. אך זה בדיוק מה שעלינו לעשות ומה שספר זה שם לו למטרה להשיג ברמה שנגישה לכל המעוניין. --- **לקריאה נוספת** Novak, Michael. No One Sees God. New York: Doubleday, 2007. Wright, Christopher J. H. The God I Don’t Understand: Re‑ections on Tough Questions of Faith. Grand Rapids: Zondervan, 2008. *Copan, Paul, and William Lane Craig. Contending with Christianity’s Critics: Answering New Atheists and Other Objectors. Nashville: B & H Academic, 2009.* *Ganssle, Greg. A Reasonable God: Engaging the New Face of Atheism. Waco: Baylor University Press, 2009.* *McGrath, Alister. The Dawkins Delusion. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2007.* *Meister, Chad, and William Lane Craig, eds. God Is Great, God Is Good: Why Believing in God Is Reasonable and Responsible. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2009*. [\[i\]](/#_ednref1) ראה, David Kinnaman, unChristian: What a New Generation Really Thinks about Christianity . . . and Why It (Matters (Grand Rapids: Baker, 2007. [\[ii\]](/#_ednref2) (See chapter 14 in Rodney Stark, What Americans Really Believe (Waco: Baylor University Press, 2008. [\[iii\]](/#_ednref3) ראה Philip Jenkins, The Next Christendom (Oxford: Oxford University Press, 2002); and Philip Jenkins, The New (Faces of Christianity (Oxford: Oxford University Press, 2008. [\[iv\]](/#_ednref4) Michael Novak, “Remembering the Secular Age,” First Things (June/July 2007), www.‑rstthings.com/article.php3?id\_article=5922. [\[v\]](/#_ednref5)  Katherine Swallow Prior, “New and Unimproved: Atheism’s Brash but Ineffectual Makeover,” Salvo 7 (2009), vailable online at http://www.salvomag.com/new/articles/salvo7/7prior.php. [\[vi\]](/#_ednref6)  Chris Hedges, I Don’t Believe in Atheists (New York: Free Press, 2008), 2–3. [\[vii\]](/#_ednref7)  Stark, What Americans Really Believe, 120. [\[viii\]](/#_ednref8) דבריו של רוס מופיעים על כריכת ספרם של אליסטר וג'ואנה מקגראת' The Dawkins Delusion? (אשליית דוקינס?), Downers Grove, IL: InterVarsity, 2007. [\[ix\]](/#_ednref9)  Terry Eagleton, “Lunging, Flailing, Mispunching,” London Review of Books (October 19, 2006), www.lrb.co.uk/v28/n20/print/eagl01\_.html (accessed November 25, 2007). Eagleton gives a fuller critique in Reason, Faith, and Revolution: Reflections on the God Debate (New Haven: Yale University Press, 2009). [\[x\]](/#_ednref10)  Quentin Smith, “The Wave Function of a Godless Universe,” in Theism, Atheism, and Big Bang Cosmology (Oxford: Clarendon Press, 1993), 322. [\[xi\]](/#_ednref11)  William Lane Craig, “Dawkins’s Delusion,” in Contending with Christianity’s Critics: Answering New Atheist and Other Objectors, ed. Paul Copan and William Lane Craig (Nashville: B & H Academic, 2009), 5. [\[xii\]](/#_ednref12) דניאל דנט אמר זאת במסגרת עימות פומבי עם דינש ד'סוזה באוניברסיטת טאפטס ב-20 בנובמבר, 2007. לצפייה בוידאו – http://ygod.web2.onlinenw.com/index.php?pr=Dinesh\_vs\_Dennett (accessed June 21, 2009). [\[xiii\]](/#_ednref13)  Rev. Al Sharpton and Christopher Hitchens, “Can Morality Exist without God?” New York Public Library (May 7, 2007). Video available at http://fora.tv/2007/05/07/Al\_Sharpton\_and\_Christopher\_Hitchens. [\[xiv\]](/#_ednref14) דברי אביו של ג'פרי דאהמר, ליונל, בסרט הדוקומנטרי שנערך על בנו, Jeffrey Dahmer: The Monster Within, DVD, produced by Christine Shuler (A&E Biography, 1996). [\[xv\]](/#_ednref15) ג'פרי דאהמר, בראיון שערך סטון פיליפס, Dateline NBC, ה-29 בנובמבר 1994. \[i\] ראה Paul Copan, “Is Yahweh a Moral Monster? The New Atheists and Old Testament Ethics,” Philosophia Christi 10, no. 1 (2008): 7–37. Available at www.epsociety.org/library/printable/45.pdf/. [\[ii\]](/#_ednref2)  Richard Dawkins, The God Delusion (Boston: Houghton Miin, 2006), 248, 242, 243, 247. [\[iii\]](/#_ednref3) שם, 241, 51. [\[iv\]](/#_ednref4) שם, 31. [\[v\]](/#_ednref5)  Daniel Dennett, Breaking the Spell: Religion as a Natural Phenomenon (New York: Viking, 2006), 206, 265, 267. [\[vi\]](/#_ednref6)  Christopher Hitchens, God Is Not Great: How Religion Poisons Everything (New York: Hachette Book Group, 2007), 99, 101–2. [\[vii\]](/#_ednref7)  Sam Harris, Letter to a Christian Nation (New York: Alfred A. Knopf, 2006), ix, 8. [\[viii\]](/#_ednref8)  Sam Harris, The End of Faith (New York: W. W. Norton, 2004), 18. [\[ix\]](/#_ednref9)  Harris, Letter to a Christian Nation, 18–19, 23–24. [\[x\]](/#_ednref10)  Christopher J. H. Wright, The God I Don’t Understand: Reflections on Tough Questions of Faith (Grand Rapids: (Zondervan, 2008. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** פילוסופיה --- ### [אלוהים - מפלצת יהירה עם תאבון בלתי נדלה לשבח, הלל וקורבנות?](https://igod.co.il/morality/אלוהים-מפלצת-יהירה-עם-תאבון-בלתי-נדלה/) **Published:** נובמבר 17, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** ענווה היא סגולה שאינה מובנת נכונה. אתאיסטים תוהים מדוע אין באפשרותנו להאשים את אלוהים – שהוא, ובכן, "מרוכז-באלוהים" – גם בכך שהוא נרקיסיסט ומלא גאווה. לדברי ריצ'ארד דוקינס, אלוהים מתעסק בצורה אובססיבית ב"עליונות שלו על אלים יריבים".[\[i\]](/#_edn1) נדמה שאלוהי התנ"ך והברית החדשה מחפש כל הזמן תשומת לב ומתאווה לשבח והלל – תכונה ממש לא מושכת. המטרה שלו היא "לשום לו שם" (שמואל ב' ז' כ"ג). הוא הוציא את עמו ממצרים "למען שמו" (תהילים ק"ו ח'). אז, האם אלוהים סובל מהתעסקות עצמית לא בריאה? האם יש אמת בדבריהם של ידידנו האתאיסטים? לא בנקודה הזו. בחינה מדוקדקת יותר מעלה שאלוהים הוא דווקא עניו, מעניק מעצמו ומרוכז באחרים. ### **הגדרת המונחים שלנו** וינסטון צ'רצ'יל תיאר פעם את אחד ממכריו במילים הבאות: "הוא אדם עניו – ולא בכדי!" מן הסתם לאותו אדם היו מגבלות מסוימות והיה עליו להבטיח שהוא מודע להן. ברוב המקרים, לפני שניגשים לנושא כלשהו, חשוב להבהיר את התנאים ולהגדיר תחילה את המונחים שמשמשים אותנו. למה אנחנו *באמת* מתכוונים כשאנחנו אומרים "גאווה" ו"ענווה"? גאווה היא ראיה מנופחת של עצמנו – מסע פרסום שקרי שנועד לקדם את עצמנו כי אנחנו חוששים שאחרים לא יקבלו את מי שאנחנו באמת.[\[ii\]](/#_edn2) גאווה היא למעשה שקר על הזהות האמיתית או ההישגים שלנו. גאווה משמעה לחיות בעולם שמוקף באמרות שקר על עצמנו, ולקיחת הקרדיט שלא מגיע לנו. כן, במובן מסוים, אנחנו יכולים "להתגאות" או להיות מסופקים בעבודה שלנו; המאמין ששם מבטחו ותלותו באלוהים יכול "להתגאות באלוהים" (השניה אל הקורינתים י' 17) ובצלב המשיח (גלטים ו' 14). לא מדובר פה בבטחון עצמי שמבוסס על מה שביכולתי לעשות ולהשיג בכוחות עצמי; התנהגות שכזו היא למעשה כשלון או סירוב להכיר במקומנו הנאות בפני אלוהים לאור חסדו. אז מה היא ענווה? ענווה היא הערכה ראליסטית של עצמנו – של נקודות החולשה והחוזק שלנו. גניבה ספרותית (בעיה רצינית בעולם האקדמיה בימינו) היא נסיון לקחת את הקרדיט על עבודתו של מישהו אחר. גונבי ספרות יוצרים תחושה מנותקת מהמציאות. אבל אם יוֹ-יו מַה יגיד שהוא "לא באמת יכול לנגן בצ'לו טוב כל כך" או אם מסי או רונאלדו יאמרו על עצמם שהם"לא באמת כאלה טובים בלשחק כדורגל", יהיו אלה אמירות נטולות כל אחיזה במציאות – זוהי ענווה *מזויפת*. (מעבר לכך, אמירות שכאלה הן בדרך כלל נסיון להשיג תשומת לב מהדלת האחורית!) ענווה אמיתית לא מתכחשת ליכולות שלנו, אלא מכירה בכך שאלוהים הוא המקור למתנות האלה, עליהן איננו יכולים לקחת את הקרדיט. מה יש לנו שלא קיבלנו (הראשונה לקורינתים ד' 7)? התהלכות בענווה היא ידיעת מקומנו ההולם בפני אלוהים – עם כל החולשות ונקודות החוזקה שלנו. אז, האם אלוהים גאה? לא, הוא פשוט רואה את עצמו בצורה ריאליסטית, לא בצורה מזוייפת או מוגזמת. אלוהים, מעצם הגדרתו, הוא הישות האדירה והמקסימאלית ביותר שאפשר להעלות על הדעת, מה שהופך אותו ראוי לשבח והלל. אם איזו ישות אדירה ורבת עצמה, ועם זאת מרושעת ונבזית, תדרוש את הסגידה שלנו, אל לנו להעניק לה אותה. ישות שכזו לא תהיה ראויה לסגידה, לשבח ולהלל שלנו. אלוהים לא לוקח קרדיט מעבר למה שהוא ראוי לו. לדוגמה, הוא לא טוען שהוא מחליט החלטות שבני אדם בעלי אחריות מוסרית צריכים לקחת בעצמם, והוא גם לא לוקח את הקרדיט על בריאת-רשע בשם ה"ריבונות" (כפי שיש שנוטים לייחס לו כשהם מהללים את אלוהים על דברם רעים שקורים). לא, אלוהים לא "יַחְשֹׁב אֶת עַצְמוֹ לְיוֹתֵר מִשֶּׁרָאוּי לוֹ לַחְשֹׁב" (רומים י"ב 3). הוא חושב על עצמו בדיוק כפי שהוא באמת – מושלם. ### **דמותו של אלוהים – גאווה אלוהית או מתנה מרובת חסד?** נדמה כי טענתו של דניאל דנט שאלוהים הוא לא יותר מאשר *אדם*-עָל בעל תאבון להלל ושבח מקבלת חיזוק מעצם הרעיון שאלוהים ברא את בני האדם בצלמו ובדמותו (בראשית א' כ"ו-כ"ז). אלוהים הוא כמו אמן שיוצר בובות צעצוע שנראות בדיוק כמוהו. עצם העובדה שאלוהים ברא את בני האדם בצלמו ובדמותו היא לא עדות נוספת ליוהרה ולגאווה שלו? למעשה, היווצרות בדמותו של אלוהים וקבלת ישועה (כניסה למשפחתו של אלוהים) הם ביטויים לטובו וחסדו של אלוהים, לא ליוהרה שלו. כשאלוהים ברא את בני האדם, הוא נתן להם את הכלים הייחודיים שמאפשרים להם למלא שני תפקידים, כפי שמלמדים הפרקים הראשונים בספר בראשית. התפקיד הראשון הוא תפקיד של *מלכות*: אלוהים העניק לנו את הזכות לשלוט יחד איתו על הבריאה. התפקיד השני הוא תפקידנו כ*כוהנים*, כלומר ה"התהלכות שלנו עם" אלוהים וכינון חיינו סביבו. בריאתנו בצלם אלוהים כמלכים-כהנים טומנת בחובה את היכולת לנהל מערכת יחסים עם אלוהים, לחשוב בצורה הגיונית, להחליט החלטות מוסריות, להתבטא בצורה יצירתית, ו(יחד עם אלוהים) לדאוג לבריאה כולה ולרתום אותה בחכמה. זוהי זכות, לא שעבוד! עצם בריאתנו בצלם אלוהים משמעה פשוט שאלוהים "מחלק את העושר" איתנו. עושר טובו של אלוהים מורעף על בריאתו, שחיה, נעה, וקיימת בו. למרות שאלוהים ברא בחופשיות וללא מעצורים, הוא מלא עד גדותיו בשמחה ואהבה ומשתוקק לחלק את טובו עם ברואיו. הוא מאפשר לנו, נושאי דמותו, לחלוק (באופן מוגבל למדי) במאפיינים ובתכונות שלו. אלוהים מאפשר לנו לקחת חלק בחייה של קהילה שמימית. אלוהים נותן לנו מחמאה גדולה מעצם כך שהוא מברך אותנו בעמדת זכות וביכולות חשובות – כאלה שמשקפות את טבעו הנפלא שלו בכבודו ובעצמו. ### **הביולוגיה של מסירות דתית?** תומאס אדיסון אמר שבני האדם הם "דתיים חשוכי מרפא". ההיסטוריה בהחלט מעידה שהצדק איתו. אבל *מדוע* בני האדם מפגינים נטיות דתיות שכאלו לאורך אלפי שנים ומכלול תרבויות שונות? דוקינס ודנט מפרשים: תיאולוגיה היא ביולוגיה. מבחינת דוקינס, אלוהים הוא "אשליה"; מבחינת דנט, מאמינים דתיים נתונים תחת "כישוף" שיש לשבור. כמו מחשבים, אומר דוקינס, אנחנו מגיעים מאובזרים עם נטייה מוטבעת לעשות (ולהאמין) מה שאומרים לנו. ולכן מוחות צעירים ורכים הם רגישים ופגיעים לוירוסים או דלקות מנטליות ("מומים"). מטיפים ומבוגרים כריזמטיים אחרים יורקים את רפש האמונות התפלות שלהם, ובני הדורות הבאים נאחזים בדבריהם ובסופו של דבר מקימים קהילות ובתי ספר דתיים. גם אם אין "גן אלוהי", לבני האדם בהחלט יש דחף דתי – מעין רכיב בחומרת המוח שלנו שגורם לנו להימשך למיתוסים על טבעיים – כך לטענת האתאיסטים.[\[iii\]](/#_edn3) יש שמסיקים, אי לכך, שאלוהים לא קיים באמת אלא הוא פשוט תוצר של תהליכים ביולוגיים צפויים. בעיה מהותית אחת עם הטענה הזו היא שזהו כשל לוגי שאין לו אח ורע. זה פשוט לא הגיוני שאם בני האדם איכשהו "מתוכנתים" להיות דתיים, הפועל היוצא מכך הוא שאלוהים לא קיים. זה מה שנקרא "כשל גנטי" – הוכחת או הפרכת אמיתות תפיסה מסויימת בהסתמך על המקור שלה. במקרה הזה, קיומו של אלוהים הוא שאלה נפרדת ממקורן של אמונות דתיות. אנחנו צריכים למיין ולהפריד בין *ביולוגיה* של אמונה לבין *הגיון* של אמונה. כמו כן, אפשר להפוך את הקערה על פיה: אם אלוהים קיים ותכנן אותנו כדי שנהיה בקשר איתו, אז אנחנו בעצם מתפקדים כהלכה כשאנחנו מכוונים לעבר אמונה באלוהים. אנחנו יכולים להסכים שתהליכים טבעיים תורמים באופן חלקי למחויבות האדם לאלוהים. במקרה הזה, הטיעון הבסיסי של דוקינס ודנט יכול בעצם לתמוך ברעיון שמאמינים דתיים מתפקדים בצורה הולמת ונאותה. מעבר לכך, עדיין נותרת בעינה השאלה מדוע שאנשים ימציאו אלים ורוחות מלכתחילה. מדוע שבני האדם יקריבו את חייהם *מרצונם החופשי* עבור איזה מימד בלתי נתפס? זה אולי נובע מכך שהמימד הגשמי לא מכיל את מקור העקביות, הסדר, המוסריות, המשמעות וההנחייה עבור החיים. בני אדם, למרות היותם בעלי גוף בשר ודם, הם בריות רוחניות, מוסריות; ביכולתם להתעלות מעל לגשמי ולביולוגי ולהגות בהם ובמצבם, מה שיכול בתמורה להוביל לחיפוש אחר אל מימד רם ונישא.[\[iv\]](/#_edn4) ניסיונות מקרבם של האתאיסטים החדשים האלה לבטל את התיאולוגיה כפיקציה מועילה, או גרוע מכך, אשליה הרסנית, אינם מספקים בידינו הסבר לשאלה מדוע הדחף הדתי טבוע בקרבנו בכזו מידה. אם אלוהים קיים, עם זאת, יש לנו סיבה מצויינת שמסבירה מדוע "קנאה דתית" בכלל קיימת. ### **עבודת אלוהים: להתחבר למציאות** הזמר בוב דילן כתב את השיר "Gotta Serve Somebody" ("חייב לשרת מישהו"). "אולי זה השטן, ואולי זה אלוהים", הוא שר, "אבל אתה חייב לשרת מישהו".[\[v\]](/#_edn5) ישוע לימד שבני אדם תמיד מהללים, ושההלל הזה או שהוא מופנה לאלוהים או לתחליף-אל מעשה ידי אדם (אליל). בדרשה על ההר, הוא אומר מפורשות שאיננו יכולים לשרת שני אדונים בו זמנית; אנחנו לא יכולים לאהוב את אלוהים *ואת* הממון גם יחד (מתי ו' 24). באגרת אל הרומים ו', שאול מאשר שנהיה משועבדים לציות או לחוסר ציות (פס' 16). כפי שראינו, אנחנו יצורים בעלי נטייה דתית באופן טבעי. קהלת מכיר בכך שאלוהים "נתן את העולם", כלומר את הנצח, בליבותינו (ג' י"א). אנחנו נועדנו להלל ולשרת. אז, אם אלוהים אכן קיים, אז עבודת אלוהים ביסודו של דבר היא פשוט יצורים ברואים רוחניים, בעלי מוסר, שפשוט מתחברים למציאות. בדיוק כמו שענווה אמיתית מושרשת במציאות, כמוה גם הלל ושבח לאלוהים. מדוע אלוהים מתעקש שנהלל אותו? מאותה סיבה שמובילה הורים לדרוש מילדיהם להתרחק מאש או מכוניות מהירות. אלוהים לא רוצה שבני האדם יפרידו עצמם מהמציאות הרוחנית-אולטימטיבית, מה שבסופו של דבר רק יפגע בנו. כשאלוהים קורא לנו לעבוד ולהלל אותו, לא מדובר בהפגנת גאווה – תפיסה מזויפת ומנופחת שלו לגבי עצמו. הלל נותן ביטוי למודעות שלנו באשר למקומו הראוי של אלוהים – וכפועל יוצא מכך שלנו – בסדר הדברים, והוא גם הופך אותנו לכדי מה שנועדנו להיות. בסופו של דבר, אלוהים רוצה שיכירו בכך שהוא אלוהים, שזה אך ראוי והדבר המועיל והטוב ביותר עבור כל ברואיו. מצד שני, כשבני אדם מבקשים להם תהילה נצחית, חובקת עולם, במקרה הזה כן מדובר בעבודת אלילים משוללת מציאות.[\[vi\]](/#_edn6) ### **חיפוש נואש לשבח והלל?** זה די חורה לנו כשאדם כלשהו באופן עקבי מנסה להוציא מאיתנו מחמאות, לא? אז למה אלוהים עושה את זה? מה הקטע של כל החיפוש אחר שבח והלל? למעשה, בכתובים, אלוהים הוא לא זה שמצווה עלינו להלל אותו. בדרך כלל, יצורים ברואים הם שקוראים אלה לאלה באופן ספונטני לצאת בשבח והלל לאלוהים – להכיר בגדולתו של אלוהים ובהיותו ראוי לשבח והלל. שבח זורם באופן טבעי מהנאתם של ברואי אלוהים ומשלים אותה. אלוהים מספק את צרכיו שלו הוא ומסופק בו עצמו. הוא לא צריך בני אדם חלושים כדי לתת דחיפה לאגו שלו. כפי שמזכיר לנו הנאמר במזמור נ' (פס' י"ב): "אִם אֶרְעַב, לֹא אֹמַר לָךְ; כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ". הסופר והפילוסוף ק' ס' לואיס, גם הוא תהה באשר לרעיון הזה של הלל והשתחוויה והעלה על הכתב את מה שהוא למד: "העובדה הבולטת ביותר בכל הקשור להלל – בין אם מדובר בהלל לאלוהים או כל דבר אחר – נעלמה מבינתי בצורה מוזרה. חשבתי על זה במונחים של מחמאה, אישור, או מתן כבוד. אף פעם לא שמתי לב לכך שכל ההנאה באשר היא באופן ספונטני זורמת לכדי הלל… העולם מהדהד הלל – מאהבים מהללים ומשבחים את אהובותיהם, קוראים את המשורר האהוב עליהם, טיילנים את הנוף והחוצות, שחקנים את המשחק… אני חושב שאנחנו נהנים לשבח ולהלל את מה שמהנה אותנו כי ההלל לא רק מבטא את הנאתנו אלא גם משלים אותה; זהו המימוש המושלם."[\[vii\]](/#_edn7) לואיס הבין שהלל נובע מעשיית מה שאדם אינו יכול להפסיק לעשות – מתן ביטוי למה שאנחנו רואים כבעל חשיבות נעלה על כל דבר אחר: "טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ". למה? "כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה" (תהילים קמ"ז א'). כאשר אמא מבשלת ארוחה נפלאה, אנחנו מהללים אותה במחמאות ומבקשים את הסכמתם של שאר בני המשפחה לכך. באותו האופן מחברי התנ"ך מבקשים לתת הלל ומחמאות למי שהעניק לנו לא רק את פרי השדה, על מנת שנוכל לבשל ארוחות נפלאות, אלא את החיים כולם. נקודה נוספת שקשורה לכך: כשאנחנו, ברואי אלוהים, *באמת ובתמים* מפגינים את אהבתנו לאלוהים, זה לא אמור לנבוע מאיזה רצון מטופש לזכות בגמול כלשהו או להימנע מענישה. התענוג הצרוף שבנוכחות אלוהים – הטוב הנשגב מכל שבני האדם יכולים לזכות בו – והאישור שהוא מעניק לנו, הם כל הגמול שאנו זקוקים לו. לואיס מצייר תמונה מרעננת: "ממון הוא לא הגמול הטבעי לאהבה; מסיבה זו אנחנו מכנים גבר שנושא אישה עבור הכסף שלה תחמן. אבל נישואין הוא הגמול הראוי למי שאוהב באמת, ואין שגיאה בכך אם זהו רצונו… אלה שזכו בחיי עולם בראיית אלוהים יודעים היטב שלא מדובר בשוחד, אלא במימוש המוחלט של סגידתם לאלוהים עלי אדמות."[\[viii\]](/#_edn8) ### **אלוהים העניו, שנותן מעצמו** מאמינים משיחיים רבים חושבים בטעות שמשהו שדומה לענווה שמימית מופיע מדי פעם בכתבי הקודש – לדוגמה, בהופעתו של ישוע בבשר – אבל מדובר בענווה נטולת איכויות שמימות ארוכות טווח. בחינה מדוקדקת יותר מעלה שאחד הדברים שמאפיינים את אלוהים באופן עקבי, אפילו בתנ"ך, הוא שהוא עניו. "רָם וְנִשָּׂא" שוכן עם "דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ" (ישעיהו נ"ז ט"ו). פסוקים ה'-ו' במזמור קי"ג מעידים על אלוהים שמשפיל עצמו להשקיף עלינו ולבדוק מה מצבנו. במסגרת האינטראקציה של אלוהים עם עם-ישראל, אנחנו רואים סבלנות נטולת אנוכיות למרות המרד, התלונות ועבודת האלילים שרווחה בקרב עמנו. הברית החדשה מרחיבה את הדיבור בנושא ענוותו של אלוהים והשפלתו את עצמו; היא לא ממציאה אותו יש מאין. בברית החדשה ענוותו של אלוהים מובהרת במספר דרכים. ***אלוהים לובש בשר ודם.*** עדות לענוות אלוהים היא התגלותו לאנושות במדות אנוש (המשיח). אלוהים התגלה כיהודי בדמותו של ישוע מנצרת. מאחר ובני האדם נבראו בצלם אלוהים, ביאתו של אלוהים בדמות אדם לא מהווה סתירה כלשהי; אחרי הכל מה שהופך אותנו אנושיים נובע בראש ובראשונה מטבעו של אלוהים. ישוע שבא בבשר מתאר את עצמו כ"עניו ונמוך רוח" – דברים שנאמרו באותו הקשר בו הוא מכריז על עצמו שהוא (1) מכיר את האב ומגלה אותו לאחרים באופן הייחודי לו ו-(2) זה שנותן לעמלים ולעייפים מנוחה לנפשותיהם (מתי י"א 29-27). גדולה וענווה לא סותרות אחת את השנייה. למעשה, גדולתו של אלוהים נראית בנכונותו לשרת אותנו: "וַאֲנִי בְּתוֹכְכֶם כְּמוֹ הַמְּשָׁרֵת" (לוקס כ"ב 27). ישוע בא לא כדי שישרתו אותו אלא כדי "לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת נַפְשׁוֹ כֹּפֶר בְּעַד רַבִּים" (מרקוס י' 45). ***אלוהים לקח את מקומנו על הצלב****.* עבדול, חבר מוסלמי, ביטא פעם את הקושי שיש לו עם הנקודה שאלוהים הפך בשר ודם ומת על הצלב. "זו כזו השפלה!" הוא הזדעק. בעיני המוסלמים אלוהים כל כך רם ונישא ורחוק מאיתנו בני האדם. אבל האגרת אל הפיליפים ב' מעידה בצורה נפלאה על המרחק העצום שאלוהים מוכן ללכת בתמורה לישועתנו: אלוהים השפיל (רוקן) את עצמו, הפך לעבד (ביוונית doulos) שמת במערומיו, לעיני כל – בבושה והשפלה שאין כמותן (פס' 8-6). צליבתו של ישוע היא תמונה של ענווה וגדולה אדירות זו לצד זו. השפלתו של אלוהים הופכת להיות תו ההיכר שלו ורגע הפאר והתפארת! ישוע, שחי בנאמנות את סיפורו של ישראל כפי שאלוהים התכוון שיהיה מלכתחילה, סבל למעשה את קללת הנידוי והריחוק כדי שהקהילה החדשה שאלוהים מקים (המאמינים במשיח מכל העמים והאומות) תוכל לקבל ברכה. בבשורת יוחנן מדובר על ישוע ש"ינשא" על הצלב (י"ב 32; השווה ג' 15-14; ח' 28). הכוונה פה היא *מילולית* ו*סמלית* גם יחד. ה"הינשאות" של ישוע היא גם ההרמה הפיזית שלו על הצלב וגם התייחסות סמלית לרוממות ולכבוד מאלוהים שיזכה להן, כולל משיכת כל אומות העולם לישועה (יוחנן י"ב 32). הרגע בו ישוע מת מוות כה משפיל הוא הוא הרגע שבו הוא "פואר בכבוד" (יוחנן י"ב 24-23; י"ג 32-31). רגע הכבוד והתפארת האדירים ביותר שחווה אלוהים הוא בחוויית ההשפלה והבושה האדירות ביותר – כשהוא לקח על עצמו דמות עבד וסבל עד מוות בצלב למעננו. עד כדי כך אלוהים מוכן להרחיק לכת עבור ישועתנו! בשום מקום אחר בעולם הקדום איננו נתקלים במיתולוגיה בה אלוהים מפגין את אהבתו לאנושות בצורה כזאת. מה הפלא שחוקר הברית החדשה הגרמני המנוח, מרטין אנגל כתב, "חוסר העקביות בין המוות המביש של פושע מדינה יהודי וההודאה שמתארת את האיש המוקע הזה כאלוהים שהתקיים מאז ומעולם, שהשפיל עצמו ובא לעולם למות מות עבד, עד כמה שאני יכול לראות, אין לו מקבילה בעולם הקדום".[\[ix\]](/#_edn9) בשיחה עם אתאיסט ישראלי מוערץ בפייסבוק, הוא ביטא באוזניי פעם את חוסר אמונתו ואף את הבוז שהוא חש לגבי הרעיון שנוצרים עונדים צלבים: "איך יכולים הנוצרים לענוד בגאווה את מכשיר העינוי וההשפלה? אם אחיך היה מוצא להורג באמצעות כסא חשמלי, היית עונד שרשרת עם דמות של כסא חשמלי סביב צווארך?" עניתי בתגובה שזה תלוי: "אם אחי היה במקרה ישוע מנצרת ומותו על ידי הכסא החשמלי הוא שהוביל לישועתי והיה האמצעי באמצעותו הובס הרשע והתחדשה הבריאה, הרי שאותו כסא חשמלי היה הופך מסמל של בושה וענישה לסמל של אהבה, חסד ותפארת". **לקריאה נוספת** Bauckham, Richard. Jesus and the God of Israel: God Cruci­ed and Other Studies on the New Testament’s Christology. Grand Rapids: Eerdmans, 2008. Lewis, C. S. “The Weight of Glory.” In The Weight of Glory and Other Ad-dresses. New York: Macmillan, 1965. --- \[i\]  Richard Dawkins, The God Delusion (Boston: Houghton Miin, 2006), 37. [\[ii\]](/#_ednref2)  Lewis B. Smedes, Love within Limits (Grand Rapids: Eerdmans, 1978), 31. See also chapter 8, “The Great Sin,” in (C. S. Lewis, Mere Christianity (New York: Macmillan, 1952. [\[iii\]](/#_ednref3)  Gordon Slack, “The Atheist,” Salon, April 30, 2005, http://dir.salon.com/story/news/feature/2005/04/30/dawkins/index.html. Also see Daniel Dennett, Breaking the (Spell: Religion as a Natural Phenomenon (New York: Viking, 2006. [\[iv\]](/#_ednref4)  Christian Smith, Moral, Believing Animals: Human Personhood and Culture (New York: Oxford University Press, 2003), 110, 122. [\[v\]](/#_ednref5)  Bob Dylan, “Gotta Serve Somebody,” Special Rider Music, 1979. [\[vi\]](/#_ednref6)  Richard Bauckham, Bible and Mission: Christian Witness in a Postmodern World (Grand Rapids: Baker; Carlisle, UK: Paternoster, 2004), 37. [\[vii\]](/#_ednref7)  C. S. Lewis, Reflections on the Psalms (New York: Harcourt Brace Jovanovich, 1958), 94–95. [\[viii\]](/#_ednref8)  C. S. Lewis, “The Weight of Glory,” in The Weight of Glory and Other Addresses (New York: Macmillan, 1965), 4–5. [\[ix\]](/#_ednref9)  Martin Hengel, The Son of God: The Origin of Christology and the History of Jewish-Hellenistic Religion, trans. John Bowden (Philadelphia: Fortress, 1976), 1. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר --- ### [יהוה - אלוהי זעם רגשי, קטנוני וקנאי בצורה מוגזמת?](https://igod.co.il/morality/יהוה-אלוהי-זעם-רגשי-קטנוני-וקנאי-בצור/) **Published:** נובמבר 17, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** זכור את דברי הלעג של דוקינס שטוען שאלוהים "חטף זעם ברמות בלתי נתפסות בכל פעם שילדיו פלירטטו עם אל אחר כלשהו".[\[i\]](/#_edn1) אופרה ווינפרי אמרה שהאמונה המשיחית החלה לעורר בה דחייה כששמעה מטיף שהודה בכך שאלוהים הוא אל קנא. ביל מאהר, יוצר הסרט "בדיחדת" (Religulous) אמר דברים דומים – שקנאה מעצם כך שלאדם יש אלים אחרים על פני אלוהים היא פשוט לא דבר "מוסרי". האתאיסטים רואים את יהוה כחסר סבלנות, קנאי, ומי שזעמו מתעורר בקלות – אלוהות קטנונית וחסרת בטחון. **קנאה טובה וקנאה רעה** חשוב שנגדיר את המונחים שמנחים אותנו. קנאה יכולה להיות דבר שלילי או חיובי. הגנה על דברים קטנוניים היא דבר רע; הגנה על דברים יקרי ערך היא לא. אם קנאה מושרשת באנוכיות, מן הסתם מדובר בסוג השלילי של קנאה. קנאה שנובעת מדאגה לטובתו של הזולת, עם זאת, היא דבר ראוי. כן, קנאה יכולה להיות מידה מגונה (ראה גלטים ה' 20 – "שִׂנְאָה, מָדוֹן, צָרוּת עַיִן, כַּעַס". אך היא יכולה בה במידה להיות גם מעלה טובה. בעל אוהב "קנאי" לאשתו ומעוניין בנאמנות שלה אליו. כך גם "קנאת אלוהים", כפי שמכנה אותה שאול השליח: "מְקַנֵּא אֲנִי לָכֶם קִנְאַת אֱלֹהִים, כִּי הֶאֱרַשְׂתִּי אֶתְכֶם לְאִישׁ אֶחָד, לַמָּשִׁיחַ, כְּדֵי לְהַצִּיגְכֶם בְּתוּלָה טְהוֹרָה לְפָנָיו" (השניה לקורינתים י"א 2). שאול דאג לשלומם של הקורינתים. הקנאה שלו לא נבעה מגאווה פגועה או מאנוכיות. לאורך כתבי הקודש, אנחנו רואים את אלוהים כמאהב שדואג לאהוביו ומביע עניין בהם. הוא מלא כאב ותדהמה כשעם הברית שלו רודף אחר אלים מעשה ידי אדם. בספר הושע, ליבו (מטאפורית) של אלוהים  – הבעל האוהב – נחמץ כשאשתו, ישראל, שוב ושוב בוגדת בו: "נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי, יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי" (הושע י"א ח'). מתי קנאה יכולה להיות דבר טוב? כשמדובר באלוהים זה קורה כשאנחנו מחטטים בערמות הזבל של החיים בניסיון למצוא בהם סיפוק, בעודנו מדירים רגלינו מהמקור האולטימטיבי שיכול להביא לנו סיפוק אמיתי. זה מזכיר לי קריקטורה שראיתי פעם שמתארת כלב ששותה מיים מהאסלה. כשמים נוטפים מאפו, הוא נושא עיניים אל על ואומר, "אין טוב יותר מזה!" במקום ליהנות ממי מעיין טהורים וטריים, אנחנו מחפשים אחר תחליפים מרופשים ומגעילים שבסופו של דבר רק מאכזבים אותנו. אלוהים נושא קינה על ישראל ואומר: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת, בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (ירמיהו ב' 13). כמו שאישה המכינה לבעלה ארוחה מושקעת, נעלבת מבעלה בעודו מפספס את הארוחה וחוזר הביתה לאחר שאסף בדרך מקדונלדס. כך מתאר ירמיהו כי אלוהים הכין לעם ישראל "מקור מים חיים", בעוד עם ישראל העדיף לנסות ולכרות לעצמו בארות שבקושי מכילים מים. **אנלוגיית הנישואין** חבר שעבד באירופה במשך שנים רבות סיפר לי על זוג נפלא שהוא הכיר. איכשהו הנושא של בגידה עלה איתם בשיחה. האישה השקטה למראית עין הצהירה נחרצות שאם בעלה אי פעם יבגוד בה, היא "תכסח לו את הצורה!" היה ברור שהיא רצינית! אשה שקנאתה וכעסה לא מתעוררים כשאשה אחרת מפלרטטת עם בעלה לא באמת מסורה במלואה למערכת הנישואין שלהם. חיי נישואין בלי הפוטנציאל להתעוררותה של קנאה כשמישהו זר פולש לתוכם הם לא חיי נישואין באמת. זעם, כאב, סבל – אלו הן התגובות הראויות לפגיעה עמוקה שכזו. אלוהים מעורב, קרוב, וכזה שקושר עצמו לבני האדם. הוא רוצה להיות אביהם האוהב והשליט החכם שחולש על חייהם. במקרה של ישראל, אהבת אלוהים היא אהבתו של בעל נלהב ומלא תשוקה. מן הראוי שנעמוד נדהמים מעצם העובדה שבורא העולם מחבר עצמו בצורה כה עמוקה לבני האדם עד שהוא מוכן לפתוח את עצמו לכאב וייסורים בפני הדחייה והבגידה של בני האדם בו. אלוהים פתח עצמו לדחייה חוזרת ונשנית מבני עמו. שוב ושוב בני עם ישראל פגעו בו והכעיסו אותו: "… אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת לִבָּם הַזּוֹנֶה אֲשֶׁר סָר מֵעָלַי, וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנוֹת אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם" (יחזקאל ו' ט'). אלוהים סבל חוסר ציות רב, למרות דאגתו ואהבתו לבני עמו: "פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם, אֶל עַם סוֹרֵר, הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם. הָעָם הַמַּכְעִסִים אֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד" (ישעיהו ס"ה ב'-ג'). ניאוף רוחני הוא לא עניין של מה בכך, כמו שדוקינס חושב. שים לב לתפיסתו של אלוהים בכל הקשור לחוסר נאמנותם של ישראל כמתואר ביחזקאל ט"ז וכ"ג. התרחישים המתוארים בפרקים אלה בוטים למדי ולא בדיוק מתאימים לקהל הצעיר! בפרק ט"ז נעשה שימוש בשפה אינטימית, שנהוגה במסגרת נישואין, כדי לתאר את "נישואיו" של אלוהים לעמו בהר סיני – "עֵת דֹּדִים". אלוהים בא "בִבְרִית אֹתָךְ… וַתִּהְיִי לִי". אלוהים הרעיף אהבה על ישראל, אך הם בזו לזכות הזו. במקום לבטוח באלוהים, הם קשרו קשר עם עמים אחרים, כשהם בוטחים בכוחם הצבאי ובאלילי נכר במקום באלוהים. "וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ, וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ"; "וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ לְכָל עוֹבֵר; וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנוּתָיִךְ" (פס' ט"ו, כ"ה). הלשון הכל כך גרפית הזו נותנת ביטוי לבגידה הרוחנית העמוקה שבגדו ישראל. אנחנו לא צריכים להיות מופתעים מכך שאלוהים רצה למחות את ישראל מעל פני האדמה אחרי שבגדו בו בהקימם את עגל הזהב: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ \[משה\] לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות ל"ב י'). מעשה עגל הזהב התרחש זמן קצר לאחר שישראל "נשבעו" אמונים ליהוה בסיני: "וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כ"ד ז'; השווה פס' ג'). ניאופם של ישראל כמוהו כמו בעל שמוצא את אשתו במיטה עם גבר אחר – *בליל הכלולות שלהם*! אלוהים מקנא מכיוון שהוא קושר את עצמו לעמו במעין אינטימיות ששמורה לזוגות נשואים. לפיכך סגידה לאלילים ואלים אחרים היא דחייה של מי שהוא, בדיוק כמו שניאוף הוא דחייה של אדם את בן או בת זוגו במסגרת הנישואין.[\[ii\]](/#_edn2) כשהמילה *קנא* מתארת את אלוהים בכתובים, זה נעשה במסגרת ההקשר של שבירת הברית, עבודת אלילים וסגידה לאלילי נכר.[\[iii\]](/#_edn3) כשאנחנו בוחרים לרדוף אחרי דברי העולם הזה במקום אחר מערכת היחסים שלנו עם אלוהים, אנחנו למעשה אשמים בניאוף רוחני (יעקב ד' 4; השווה השניה לקורינתים י"א 2), מה שמעורר את קנאתו הצודקת של אלוהים. למרבה הצער, הרבה מבקרי-יהוה שסולדים מהרעיון של קנאת אלוהים – בייחוד האתאיסטים– פשוט לא מבינים מדוע עבודת אלילים מהווה בעיה תהומית שכזו. אחרי הכל, מה לא בסדר בהבאת חתיכת בשר לפסל, נכון? בורות היא אולי אושר, אבל היא בהחלט לא מידה נעלה! עבודת אלוהים היא – ותמיד תהיה – עסק מאוד מפתה שיכול להפיל את כולנו בפח. עבודת אלילים במזרח הקרוב הקדום היתה כרוכה בתמרון המציאות ("האלים") באמצעות טקסים וקרבנות מסוימים שנועדו להוביל לכך שלאדם יהיו עוד ילדים, יבול, ובקר. שירה ופיזום לאליל גרמו לאנשים ליצור קשר מיידי עם עצם מהותו של אל זה או אחר. ומי רוצה לצאת לדרך למסע ארוך ומפורך לירושלים שלוש פעמים בשנה כשאתה יכול בקלות לפנות פשוט למקדש או לאליל משפחתי (כמו דגון או הבעל) בחורשה או גבעה קרובה (דברים י"ב ב'; מלכים א' י"ד כ"ב-כ"ד)? עבודת אלילים במזרח הקרוב נשמעה טוב גם מבחינת הנאת החושים והסיפוק שאדם יכל לזכות בהם. במקום הריסון העצמי שדרשה הסגידה ליהוה, אדם יכל להשתכר בחגיגות האלילים כמו גם לקחת חלק במעשי מין טקסיים, זלילה, וניאוף – והכל בשם ה"דת". מעבר לכך, עבודת אלילים במזרח הקדום לא הובילה לכך שאדם בחר לשנות את התנהגותו המוסרית לטובה. כל עוד "האכלת" את האליל שלך, לא היה שום צורך בכך שתשנה את אורח חייך. תעמיד בניגוד לכך את ההתנהגות המוסרית שנדרשה מהאמינים ביהוה: "\[את\] כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, נַעֲשֶׂה!" (שמות כ"ד ג').[\[iv\]](/#_edn4) אז הטענה שישראל סתם "מפלרטטים" קמעא, ותו לא, משקפת את הבורות המוחלטת של דוקינס בכל הקשור לעת העתיקה. אנחנו צריכים אולי לשאול את דוקינס, "עד כמה צריך אדם להיות מחויב לחיי הנישואין שלו? באיזו חומרה יש לנהוג לגבי ניאוף במסגרת הנישואין?" תהא תשובתו אשר תהא, היא ללא ספק תחשוף דברים מעניינים. **פגיעות שמימית** לאורך התנ"ך, אלוהים לא רק מלא דאגה ואהבה לישראל אלא גם לעיתים קרובות סובל כאב בשל הטבע המרדני שלה והתשוקה שלו לריצוי עימה. אלוהים הוא בעל נפלא שמנסה ללא הרף לחזר אחר ילדיו ולהביא אותם חזרה לכדי הרמוניה עימו. בישעיהו ה' אלוהים מתואר ככורם שהיה עסוק ב"נטיעת" עמו ישראל – הפרי המובחר – על קרקע פוריה, עידר, חפר, סיקל ועזק אבנים. למרות הציפיה הלגיטימית שישראל יניבו פרי "טוב" של ענבים אחרי כל מה שהוא עשה, אלוהים מתוסכל מה"באושים" שהשדה מניב: " מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ?" (פס' ד'). ירמיהו כותב גם הוא על כך שאלוהים נטע את אלוהים כ"שורק" (כרם מובחר) ו"זרע אמת", אבל ישראל דחו את אלוהים (ירמיהו ב' 21). אותו רעיון של הציפייה הלגיטימית של אלוהים לחזרה בתשובה והפגנת צדק בישראל מופיע גם בצפניה ג' ז': "אָמַרְתִּי 'אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי, תִּקְחִי מוּסָר', וְלֹא יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ, כֹּל אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ; אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כֹּל עֲלִילוֹתָם". מחבר מזמור התהילים כותב גם הוא דברים דומים: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ. וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי; וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי" (תהילים פ"א י"א-י"ב). חוסר האמונים המתמשך של ישראל מכעיס את אלוהים. בעמוס ד' ו'-י"א, אלוהים מנסה למשוך את תשומת לב העם כשהוא שולח מגפות, רעב, בצורת, וכיוצא באלה. אבל למרות כל נסיונותיו של אלוהים, אותה שורה חוזרת על עצמה, "וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי, נְאֻם יְהוָה". בדומה לכך בישעיהו ס"ו ד', אלוהים אומר, "קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ; וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ". שוב, ביחזקאל י"ח כ"ג, ל"א-ל"ב אלוהים שואל, "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע?… כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת… וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ". התימה הזו של הפגיעות והרגישות של אלוהים[\[v\]](/#_edn5) שזורה לכל אורך התנ"ך, בו אלוהים מתואר כמאהב פצוע שמהסס להביא את משפטו על אהובתו. קנאה מרמזת על פגיעות ועל היכולת לחוות כאב – לא על קטנוניות של אלוהות צמאת-כוח שבאופן אובססיבי מעוניינת לשלוט בחיי אנשים. למרבה ההפתעה, הדבר היחידי שהבעל המאוכזב של ישראל דורש ממנה כדי לשקם את מערכת היחסים ביניהם הוא את החזרה בתשובה שלה אליו.[\[vi\]](/#_edn6) **כעס אכפתי** ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/11/ChristPilot-218x300.jpg "- ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")רב האמריקאים מכירים את ציורו של וורנר סלמן *ראש המשיח*. אפשר למצוא רפרודוקציות של הציור הזה בדרך כלל בבתי אבות או על כרטיסי זכרון שמחולקים בבתי לויות. סלמן תיאר את ישוע כמעין קריקטורה של "משיח עניו ורך". למרות שסביר שסלמן ביקש לתאר בציורו את הנגישות וטוב הלב של ישוע כלפי ילדים, הרי שתמונות כאלה יכולות לעיתים קרובות להותיר אותנו עם תפיסה מעוותת וסנטימנטלית של ישוע. לא, ישוע האמיתי לא רק שהיה חבר לחוטאים ומי שקידם את פניהם של ילדים בברכה; הוא היה גם קיצוני, אדם שנוי במחלוקת, דמות מוכיחה ואפילו מפחידה. הוא האריה משבט יהודה (התגלות ה' 5). הציור *ראש המשיח* רחוק כרחוק מזרח ממערב מישוע שהסתער על המקדש כדי לנקות אותו מחלפני הכספים, מישוע שהרגיע את רוחות הסערה, ישוע שמעורר תגובות רגשות, הנלחם בכפייה הדתית הרבנית ולעיתים אף מלאות יראה: "מי אם כן הוא זה שאפילו הרוח והים מצייתים לו?" (מרקוס ד' 41).[\[vii\]](/#_edn7) ואם בטיהור המקדש עסקינן, אנחנו רואים כעס אמיתי, ומוצדק כשישוע מגרש את חלפני הכספים מהמקדש (מרקוס י"א; יוחנן ב'). הם הפכו מקום שנועד להבאת הלל ושבח לאלוהים מקרב גויים יראי שמים למקום רועש, שכל מטרתו רווח מסחרי וגאווה לאומית. בעידן שלנו שמוצף באמיתות-מזוייפות-שנכונות-עבורך-אבל-לא-עבורי, אנחנו בהחלט יכולים להצדיק המצאות של זעם מוצדק וקדוש – זעם על חוסר הצדק בעולם, על תאוות הבצע, על עריצות, שקרים, טיוח האמת … ועל הגאווה שלנו עצמנו, על הלבבות שלנו שמוצאים הצדקה והסבר לכל דבר. ועל השרלטנים הדתיים בימינו שמנצלים אנשים ובהחלט צריך וכדאי לסלק אותם מהבמה הפומבית. אם סבלות העולם הרבים לא נוגעים בנו ישירות, או הצער, או הדיכוי, יכול להיות שהתגובה שלנו עשויה להיות שונה ואנמית והתפרצויות זעם של אדם זה או אחר עשויות לגרום לנו להרגיש חוסר נוחות עצומה. אבל כעס הוא לעיתים קרובות הסימן הראשון לכך שאכפת לנו. הטרגדיה היא שאנחנו לא כועסים, לא חוטפים שוק, במידה מספקת. כעס הוא לא בהכרח דבר שגוי (אפסים ד' 26) – לפעמים כעס יכול להיות מוצדק וראוי. אדם שכעסו אף פעם לא מתעורר סובל מחסכים מוסריים. אדם שאיטי לכעוס הוא בעל המעלות. הוא מסוגל להרגיע וויכוחים או להטות אוזן בצורה טובה יותר (משלי ט"ו 18; ט"ז 32; י"ט 11; השווה יעקב א' 19), אבל הוא מתנגד גם לחוסר צדק ועריצות. בדומה לכך, אלוהים מתואר לעיתים קרובות כ"איטי לכעוס" (לדוגמה שמות ל"ד 6) ורב חסד. כמו במקרה של קנאה, כך גם לגבי כעס: האם הכעס מרוכז בעצמו או באדם אחר? האם הוא מפגין אנוכיות תהומית או דאגה לשלומם של הזולת? בבדיקה מקרוב, כעסו של אלוהים אינו מרוכז בו. הקנאה והכעס של אלוהים נובעים מאהבה ודאגה, לא מגאווה פגועה או חוסר בגרות. האתאיסטים מתנגדים לתפיסה לפיה לאלוהים יש זכות על בני האדם. הרעיון של משפט, כעס או קנאה משמים מבחינה מסוימת גורם להם להרגיש חוסר נוחות. אבל בדיוק כמו אסלאן מנרניה, אי אפשר לשחק משחקים עם יהוה, למרות שהוא חנון ורחום. אלוהים מתמלא קנאה או כעס בדיוק מכיוון שאכפת לו. אתאיסטים מעוניינים באלוהים שהוא אך ורק אוהב ובעל חס וחמלה, הם לא מעוניינים בצד השני שלו – שופט צודק ולוחם. אבל צד חסד ללא משפט, הוא חסד זול המוביל לאנרכיה. **קנאת אלוהים שנועדה להגן על בני האדם ולהועיל להם** אלה שטוענים שקנאת אלוהים היא קטנונית ומגבילה מדמים אולי את אלוהים לבעל שלא מניח אפילו לאשתו *לדבר* עם גבר אחר. אבל אנלוגיה מוצלחת יותר היא של בעל שחושש שאשתו מפתחת מערכת יחסים רגשית עם גבר אחר. הוא רוצה להגן על הערך היקר של האינטימיות במערכת הנישואין שלהם, דבר שהוא לטובת האינטרסים של אשתו ושל חיי הנישואין שלהם. האתאיסטים נוטים ליצור הפרדה מזויפת בין מצוות אלוהים מלאות החסד לבין טובתו של האדם, כאילו מדובר בשני דברים מנוגדים זה לזה.[\[viii\]](/#_edn8) הקטכיזם המקוצר של ווסטמינסטר (1647) פותח בשאלה הבאה: "מהי תכליתו של האדם?" והתשובה המפורסמת היא: "לפאר את אלוהים ולגרום לו עונג לנצח". עבור רבים במערב (כולל רבים שטוענים שהם מאמינים באלוהים), התכלית העיקרית לחייהם היא "לקדם את ענייני שלי ולדאוג להנאתי הנצחית". אתאיסטים מאמינים שאם אלוהים באמת קיים, אז "התכלית העיקרית של *אלוהים* היא לדאוג לכך שיהיו לי חיים קלים ונוחים, נטולי כאב ככל האפשר". הפילוסוף תומאס נייגל הודה שהוא לא רוצה שיהיה אלוהים. הוא הודה בכך שבחוגים אקדמאיים היום קיימת "בעית סמכות קוסמית".[\[ix\]](/#_edn9) אם אנשים כמו נייגל לא רוצים שיהיה אלוהים (או שהם רוצים אל שיניח להם לעשות ככל העולה על דעתם), אז אנחנו שוב מוצאים את עצמנו נצבים בפני הבעיה של הכחשת המציאות במטרה לרדוף אחר תוכניותינו שלנו. אבל מן הסתם תפקידו האולטימטיבי של אלוהים הוא לא לקדם את האינטרסים והחרויות שלי (או של האנושות). קיומו של אלוהים הוא לא איזו הפשטה או נושא לשיח קליל. קיומו של האל החי ודרישתו שנעניק לו את חיינו משמעה שמשהו צריך להשתנות! מצד שני, מערכת היחסים של אלוהים איתנו היא לא הסדר של מפקד-פקוד (כמו הרעיון של "השוטר שבשמים"). במערכת יחסים שכזו, אלוהים רק כופה ומבטל את בחירות סוכניו האנושיים. במציאות לעומת זאת, אלוהים מעוניין באינטימיות בין-אישית איתנו בהקשר של כריתת ברית. הספקנים בדרך כלל מציירים תמונה של שתי חלופות שקריות: אילוץ ריבוני או אוטונומיה אנושית מוחלטת. עם זאת, אם נראה את פעילותו של אלוהים ואת הטבע האנושי כדברים שפועלים יחדיו בהרמוניה במקום להאבק זה בזה, נזכה לקבל נקודת השקפה חדשה. כשכוונותיו של אלוהים לגבינו ממומשות, וכשאנחנו ערים לגבולות שניתנו משמים ומובנים בטבענו ובעולם הסובב אותנו, אנחנו בני האדם מתחילים לשגשג ולפרוח – כלומר, אנחנו נהנים ממערכת יחסים מלאת אהבה ואמון עם אלוהים ועם זולתנו כי אנחנו חיים בהתאם לתכנית לה נועדנו מקדם ימי עולם. **אלוהים מקנא לטובתנו** קנאת אלוהים היא לא גחמנית או קטנונית. אלוהים מקנא לטובתנו. מצוותיו ניתנו "לטוב לנו" (דברים י' י"ג; ח' ט"ז; ל' ט'). למעשה, כשאנחנו חיים עבור עצמנו ויוצרים תחליפי-אל ("אלילים") משלנו אנחנו רק פוגעים בעצמנו. אם כן, חסימת אלוהים את היכולת שלנו לדעת ולהכיר אותו משמעה שהוא למעשה *ימנע מאיתנו* את *הטוּב האפשרי הטוב ביותר.* הפילוסוף המשיחי טימותי קלר מדגים איך בדיוק זה עובד עבור הפוסט-מודרניסטים: "במקום לומר להם שהם חוטאים בכך שהם שוכבים עם החברה או החבר שלהם, אני אומר להם שהם חוטאים כי הם מצפים ממערכות היחסים שלהם לספק משמעות לחייהם, להצדיק אותם ולהושיע אותם, להעניק להם את מה שהם צריכים למצוא באלוהים. עבודת האלילים הזו מובילה לחרדה, אובססיביות, קנאה ומרירות. התחוור לי שכאשר מגדירים את חייהם במונחים של עבודת אלילים, האנשים הפוסט-מודרניסטים לא מעלים התנגדות יתרה. אז אפשר להציג בפניהם את ישוע ואת הישועה שלו לא בדיוק כתקווה היחידה שלהם לסליחה, אלא כתקווה היחידה שלהם לחירות."[\[x\]](/#_edn10) כשאנחנו מכילים את זה על קנאת אלוהים, אנחנו יכולים לומר שהיא מתעוררת לא רק כדי לגונן על *מערכת יחסים*. אלוהים מבקש להגן על *ברואיו* מפגיעה עצמית אדירה. אנחנו יכולים לפגוע בעצמנו בצורה תהומית בהתרוצצות שלנו אחרי אלילי נכר שנבראו בדמותנו אנו. קנאת אלוהים מרוכזת בזולת. כפי שראינו בנוגע לענוותו של אלוהים, קנאת אלוהים היא תגובה להתכחשות האנושית לכך שאלוהים הוא אלוהים, לרעיון השקרי שמערכת יחסים איתו לא באמת נדרשת לטובתו האולטימטיבית של האדם (יוחנן י' י'). אלוהים הוא בורא שכולו טוב ונותן החיים. הוא רוצה שברואיו יחיו את חייהם כפי שנועדו לחיותם. כשאדם פועל באופן שמתכחש לחיים (כלומר, לוקח חלק בניאוף, פורנוגרפיה, או הפרת הבטחות – או פשוט מדחיק את האמת אודות אלוהים), קנאתו של אלוהים עולה לפני השטח כדי שאותו אדם יטוש אולי את המטרות ההרסניות שמכוונות את חייו ויפנה אלי חיי השפע שמצויים בחיים שמוקדשים מכל וכל לאלוהים. קנאת אלוהים צריכה להראות כרצונו של אלוהים את הטוב ביותר עבור ברואיו. התובנה של הפילוסוף ק' ס' לואיס מעמידה את קנאת אלוהים ופניית האדם לעבודת אלילים בפרספקטיבה הנכונה: "אם ניקח בחשבון את ההבטחות חסרות הבושה לגמול ואת הטבע המדהים של התגמול שמבטיחות לנו הבשורות, נדמה שאלוהים מוצא את הרצונות שלנו לא תובעניים מדי, אלא חלשים מדי. אנחנו יצורים בעלי לב חצוי, שמתעסקים בדברים של מה בכך כמו אלכוהול ומין ושאפתנות בזמן ששמחה עד אין קץ מוצעת לנו, כמו ילד בור שרוצה ללכת לשחק וליצור עוגות בוץ במשכנות עוני כי הוא לא יכול לדמיין מה זאת אומרת לבלות חופשה לחוף הים. קל מידי לרצות אותנו."[\[xi\]](/#_edn11) --- **לקריאה נוספת** Copan, Paul. Loving Wisdom: Christian Philosophy of Religion. St. Louis: Chalice Press, 2007. See esp. part 1, “God.” Kirkpatrick, Frank G. A Moral Ontology for a Theistic Ethic: Gathering the Nations in Love and Justice. Burlington, VT: Ashgate, 2004. Lane, Nathan C. The Compassionate but Punishing God. Eugene, OR: Wipf & Stock, 2010. Lewis, C. S. “The Weight of Glory.” In The Weight of Glory and Other Ad-dresses. New York: HarperOne, 2001. Phillips, J. B. Your God Is Too Small. New York: Touchstone, 1997.Stuart, Douglas K. Exodus. New American Commentary 2. Nashville: B & H Publishing, 2008. \[i\]  Richard Dawkins, The God Delusion (Boston: Houghton Miin, 2006), 243. [\[ii\]](/#_ednref2) תודה לעמיתי נתן ליין על נקודה זו. (The Compassionate but Punishing God (Eugene, OR: Wipf and Stock, 2010. [\[iii\]](/#_ednref3) לדוגמה ראה שמות כ' ה'; ל"ד י"ד; דברים ד' כ"ד; ו' ט"ו; כ"ט כ'; ל"ב ט"ז, כ"א; יהושע כ"ד י"ט; מלכים א' י"ד כ"ב; יחזקאל ח' ג' ("סמל הקנאה"), ט"ז ל"ח, מ"ב-מ"ג; ל"ט כ"ה; יואל ב' י"ח; נחום א' ב'; צפניה א' י"ח; ג' ח'; זכריה א' י"ד; ח' ב'; הראשונה לקורינתים י' 22). [\[iv\]](/#_ednref4) ראה את הדיון הקצר בנושא עבודת אלילים. Douglas K. Stuart, Exodus, New American Com-mentary 2 (Nashville: B & H Publishing, 2008), 450–54. [\[v\]](/#_ednref5)  “Divine vulnerability” comes from James Crenshaw, Defending God (Oxford: Oxford University Press, 2005), 82. [\[vi\]](/#_ednref6)  Gordon McConville and Stephen N. Williams, Joshua (Grand Rapids: Eerdmans, 2010), 134. [\[vii\]](/#_ednref7)  J. B. Phillips’s classic, Your God Is Too Small (New York: Touchstone, 1997), especially chapter 4 (“Meek-and-(Mild”. [\[viii\]](/#_ednref8)  G. Kirkpatrick, A Moral Ontology for a Theistic Ethic: Gathering the Nations in Love and Justice (Burlington, VT: Ashgate, 2004), 61–76. [\[ix\]](/#_ednref9)  Thomas Nagel, The Last Word (New York: Oxford University Press, 1997), 130–31. [\[x\]](/#_ednref10)  Tim Keller, “The Gospel in All Its Forms,” Leadership Journal 29, no. 2 (2008): 15. www.christianitytoday.com/le/2008/002/9.74.html. [\[xi\]](/#_ednref11)  C. S. Lewis, “The Weight of Glory,” in The Weight of Glory and Other Addresses (New York: HarperOne, 2001), 26. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר --- ### [למה אלוהים כלכך "שונא" חזירים ושרימפסים?](https://igod.co.il/morality/מה-הקטע-עם-כל-מצוות-הכשרות-ואיסור-על-מאכ/) **Published:** נובמבר 22, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** ## בקצרה: כיום ישנן שיטות בישול מאוד מתקדמות ויש המון מידע בעניין. אבל בעבר המצב היה שונה. תאר לעצמך אם בני ישראל בתקופת המקרא, היו אוכלים את העיט (אשר ניזון מפגרים ונבלות ו"שיירי" חיות. ולכן מי יודע איזה מחלות הוא נושא איתו כתוצאה מכך..) או חזירים (אשר אכלו צואה של חיות אחרות ואף שלהם עצמם ולכן נושאים מחלות כמו שערונות \[סוג של טפיל\] ואחרות), או ארנבת ושפן הסלע (אשר נושאו את מחלת הטולרמניה), או חסילונים-שרימפסים (אשר היוו "פח האשפה הימי"), וכתוצאה מכך נדבקים במחלה כלשהי. ואז, כאשר היו נכנסים לבית המקדש עבור פולחן כזה ואחר, היו מדביקים את הכהנים במחלות, ובכך מטמאים את בית המקדש ומחללים את עבודת הקודש כולה… בגלל זה מאכלות מסויימים נאסרו. כי הם עלולים היו לגרום לכך שבית המקדש היה טמא. בית המקדש היה המקום בו רוח הקודש שכנה. דרך בית המקדש עבדנו את אלוהים. על המקום היה להיות קדוש, טהור. לא טמא (ז"א לא מזוהם). כיום, אלוהים כבר לא שוכן בבית המקדש וגם אין יותר בית מקדש, לכן המצוות הללו אינן רלוונטיות. ובכל מקרה, אנחנו לא עוד תחת ברית סיני אלא תחת הברית החדשה ([ירמיהו ל"א](https://igod.co.il/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%99%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/)). כיום אנחנו עובדים את אלוהים דרך המשיח, כאשר רוח הקודש לא שוכנת בבית המקדש, אלא במאמינים בו, כפי שהבטיח הנביא יחזקאל: "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר" (יחז י"א) בברית החדשה ישנה התייחסות לנושא: "בָּזֹאת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מוֹדִיעָה שֶׁהַדֶּרֶךְ אֶל הַקֹּדֶשׁ אֵינָהּ נִגְלֵית כָּל עוֹד הַמִּשְׁכָּן הַחִיצוֹן עוֹמֵד עַל מְכוֹנוֹ, וְזֶה מָשָׁל לַזְּמַן הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר מַקְרִיבִים מְנָחוֹת וּזְבָחִים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהָבִיא אֶת מְשָׁרֵת הַקֹּדֶשׁ לִידֵי שְׁלֵמוּת בְּמַצְפּוּנוֹ, וְשֶׁאֵינָם אֶלָּא **כְּרוּכִים בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה** וּבְמִינֵי טְבִילוֹת — פִּקּוּדֵי-תּוֹרָה חִיצוֹנִיִּים אֲשֶׁר נִתְּנוּ עַד עֵת תִּקּוּן" (אל העברים ט 8-10). קיום מצוות הכשרות של ויקרא י"א הוא מרכיב עיקרי בכוונה של אנשים שמדברים היום על קיום מצוות. אבל אנשים רבים אינם מבינים את מה שציין בתבונה רבה מחבר האיגרת אל העברים, והוא הקשר בין מצוות הכשרות למשכן. ויקרא י"א הוא חלק מקטע גדול יותר בספר ויקרא (י"א-ט"ז) העוסק במצוות הטהרה, שכולן קשורות לטהרת המשכן (ויקרא ט"ז). מעבר לעובדה שהיום כבר אין משכן או בית מקדש, תלמידי המשיח היום הם היכל רוח הקודש (קור"א ג 16), והטהרה של ההיכל הזה איננה תלויה עוד בקיום מצוות הטהרה בוויקרא י"א-ט"ו, אלא בקרבן הסופי והמושלם של המשיח אשר החליף בגופן את המשכן הזמני (שנחרב בעקבות דחיית המשיח). ## לעומק: דמיין לעצמך משולש שמורכב מהקטגוריות הבאות: בפינה העליונה ***אלוהים*** ובצדדים ***עם ישראל*** בפינה אחת ואילו **ו*ארץ ישראל*** בפינה האחרת*.* התורה שניתנה למשה הדגישה את שלושת הזויות האלה שחוברות יחדיו זו לזו בצורה אינטימית – הזוית ה*תיאולוגית,* הזוית ה*חברתית,* והזוית ה*כלכלית.* המוטיבים האלה ששזורים זה בזה מהווים את הבסיס לברית שכרת אלוהים עם ישראל בהר סיני. הארץ (הצד הכלכלי) היא מתנת אלוהים (הצד התיאולוגי) לעם הברית שלו (הזוית החברתית). אז כששכן כלשהו מזיז, נניח, את ציון גבול השטח שלו כדי להרחיב את שטחי אחוזתו, יש לכך השלכות חברתיות, באופן שהדבר משפיע על ההכנסה של שכנו. הגניבה הזו של שכן משכנו היא לא רק הפרת חוק חברתי; היא מהווה גם הפרה של מצוות אלוהים. אז כשאלוהים האחד והיחיד כורת ברית עם עמו (בסיני) מיד לפני שהוא מעניק להם ארץ מושב, הוא מנסה לעצב את עמו לכדי אומה שאינה דומה במראיה לשכנותיה. באשר לחברה הישראלית, מחקרים סוציולוגיים עומדים על כך שבימי ראשיתם כאומה, הזהות הישראלית הוגדרה בחלוקה לשבטים ובתי אב (משפחות מורחבות). ההיבט הכלכלי, המשפטי, הדתי ואפילו הצבאי של החברה נסוב סביב המערך החברתי הזה. בניגוד לכך, העמים הכנענים היוו מעין מערכת פאודלית בעלת אליטה רבת השפעה שעמדה בראש החברה, עם אכרים ופשוטי עם בתחתיתה. באשר לארץ, משפחות מורחבות חברו יחד בבעלות על אדמות. ליחידות המשפחתיות היתה חירות חברתית משמעותית; החברה הישראלית היתה מבוזרת ונטולת היררכיה מבחינה חברתית עד ימי שלמה ולאחריו. בניגוד לכך, הבעלות על כל אדמות ארצות הכנענים היתה נתונה בידי מלכי הכנענים. האיכרים נאלצו לעבוד את האדמה כאריסים ולשלם מיסים.[\[i\]](/#_edn1) שוב אנחנו רואים שיפור דרמטי בחוק הישראלי לעומת שכניהם הכנענים. בסיני, הבורא קשר עצמו לישראל בברית אהבה, תורת משה, שמשתרעת על פני מכלול הפרקים שבין שמות כ' לבמדבר י' ומסוכמת שוב בספר דברים עבור הדור הבא של בני ישראל שעמדו להכנס לארץ כנען. בתורה הזו כלולים חוקים ומצוות שלמראית עין נתפסים מוזרים ושרירותיים. ברטרנד ראסל, האתאיסט, תהה לגבי המצווה [שלא לבשל גדי בחלב אימו](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2/%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%91%D7%A9%D7%A8-%D7%91%D7%97%D7%9C%D7%91/) (שמות כ"ג י"ט; ל"ד כ"ו; דברים י"ד כ"א); הדרישה הזו נדמית שרירותית לאזנינו, הוא טען, מכיוון שהיא מושרשת באיזה פולחן עתיק ימים.[\[ii\]](/#_edn2) כמו ראסל, כשאנחנו קוראים מצוות וחוקים שעניינם ביגוד, נטיעה, מאכלים כשרים, חוקים שאוסרים על קעקועים או גזיזת פאות הזקן, אנחנו עשויים לשאול את עצמנו, "מה לכל הרוחות? לשם מה בכלל?" בנפרד מהתכלית שהיתה לחוקים אלה עבור עם ישראל בתנ"ך, איזו תועלת יש להם עבורנו היום? הם בכלל רלבנטיים עבורנו? איזה קשר יש לתורת משה עבור אלה מאיתנו שחיים היום בעידן הברית החדשה שישוע כונן? שוב, קח בחשבון את האימרה הבאה, שמן הראוי שנקבל אותה באופן מוחלט: תורת משה אינה נצחית ובלתי משתנית. למרות מה שמניחים האתאיסטים והרבנים, חכמי ונביאי התנ"ך עצמם הכריזו שתורת משה היתה זמנית בכוונה תחילה. נכון, אנחנו רואים מקומות בהם אלוהים אומר דברים כמו "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ" (דברים ד' ב'), אבל אפילו כאן הדברים נאמרו בהקשר של עבודת אלוהים ללא צלם ודמות (פסוקים ט"ו-י"ח).[\[iii\]](/#_edn3) אנחנו רואים גם התאמות במסגרת התורה עצמה, כמו למשל בקשתן של בנות צלפחד לחקיקה מעודכנת שתענה על שאלת זכותן לירושה (במדבר כ"ז א'-י"א). מעבר לכך, קדושי התנ"ך ציפו לברית נוספת, חדשה (ירמיהו ל"א; יחזקאל כ"ו). בתוך התורה עצמה, נאמר לנו שיבוא יום בו אלוהים ימול את לבבות עמו (דברים ל' א'-ו'). אז אין לחשוב כי מדובר על החלה אוניברסלית של כל חוקי ומצוות התנ"ך על תקופות מאוחרות יותר. ### **ההיסטוריה של ישראל ופעילותו של אלוהים** וויליאם יוּאֵר, העיתונאי הבריטי בן המאה התשע עשרה, כתב, "כמה מוזר שאלוהים בחר דווקא ביהודים". ובכן, חסד הוא דבר מדהים – ובמובנים מסוימים אף מוזר. מדוע אלוהים בחר דווקא בעם ישראל ולא בעם אחר כלשהו? זה לא נבע מכך שהיתה לנו זכות כלשהי או שהרווחנו את בחירתו של אלוהים כי אנחנו טובים יותר מאחרים (כפי שהרבנים מלמדים). עם ישראל חייב את עצם קיומו לפעילות המושיעה של אלוהים בהיסטוריה. מעמדה של ישראל כתיאוקרטיה (תחת "שלטון אלוהים") הוא זכות – ואחריות – שמושרשת בחסדו של אלוהים. תורת משה לא עמדה בכוחות עצמה כאיזה קובץ חוקים קדום ותו לא. ייחודה הוא בכך שהיא שזורה לכדי נרטיב היסטורי דינמי של פעילותו של אלוהים מכונן הברית דרך ישראל כבר מבראשית: "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים; לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ' ב'). פעולת הישועה רווית החסד של אלוהים – לצד האינטראקציה שלו עם בני האדם לאורך ההיסטוריה – היא שמהווה את ההקשר לנתינת תורת משה בידי אלוהים. למעשה, המאורעות בהיסטוריה של עם ישראל לעיתים קרובות מדגימים ומבהירים נושאים שהועלו במסגרת תורת משה. לפיכך נבין שלא נכונה את הנושאים האלה בתורת משה אם נחשוב שהמחויבויות של ישראל היו לא יותר מאשר אכילת מאכלים כשרים, שמירה על טהרה על ידי המנעות מקרבה למת, והליכה לכהן לבדיקת מחלות עור, גלדים ועובש בבתים. קודם כל, אלוהים רצה שישראל *יאהבו* אותו ו*ידבקו* בו (דברים ו' ה'; י' כ'), שזה לא בדיוק דבר שאפשר לצמצם לכדי ציות ושמירה על מספר מצוות! כמו כן, *פעולותיו* של אלוהים בהיסטוריה עיצבו את *זהותם* של בני ישראל כעם הברית של אלוהים; יציאת מצרים בתורה נועדה לעצב את המוטיבציה הפנימית של העם כמענה ל*אסירות התודה* שלהם. לדוגמה, בני ישראל נקראו לזכור לנהוג בחסד ורחמים כלפי הזרים והנזקקים שבקרבם, מכיוון שאלוהים הושיע בחסדו את עמו ממצרים. בני עמו של אלוהים נקראו שלא לשכוח שהם עצמם היו פעם עבדים בארץ נכר (ויקרא כ"ה ל"ח, מ"ב, נ"ה; דברים ט"ו ט"ו). כולנו פגשנו הורים שחושבים שילדיהם חסינים מעשיית טעויות כלשהן. זה מתסכל כשאתה זה שמנסה לאמן את הילדים האלה במסגרות ספורטיביות או ללמד אותם בכיתה. יש מבקרים שמעלים את אותה האשמה נגד אלוהים – שהוא נוהג בישראל במשוא פנים עיוור. ממש לא! למעשה, אלוהים הבטיח לישראל –  הבטחה שלימים התגשמה – שהם יזכו לאותו יחס ומשפט שהוא הביא על האומות המושחתות מבחינה מוסרית שהקיפו את ישראל (דברים כ"ח ט"ו-ס"ח; יהושע כ"ג י"ד-ט"ז). אלוהים הזכיר לישראל שוב ושוב שלא צדקתם אלא חסדו של אלוהים הוא שהביא למעמדם כעם הנבחר (דברים ט' ד'-ה'); בתגובה לכך, הם נקראו לנהוג בעניים ובחלשים בחסד ורחמים ולהיות ברכה לעמים הסובבים אותם. התמונה הזו מבטאת את מה שאחד מחוקרי המקרא מכנה אידיאל החסד והוקרת התודה: "זה מה שאלוהים עשה *עבורך*. לפיכך, כתוצאה מ*הוקרת תודה* עליך *לעשות כן* בעבור אחרים".[\[iv\]](/#_edn4) ההקשר בו ניתנה התורה היה חסד. קודם לציווי ש"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (לצד תשעת הדברות האחרות) הופיעה תזכורת לכך שאלוהים הושיע את ישראל משיעבוד (שמות כ' ב'). המשמעות של עצם היותם העם שנבחר בחסדו של אלוהים היתה שעם ישראל היה מחוייב לחיות בחוכמה לפני יתר עמי העולם (דברים ד' ו'-ז'). יש פילוסופים אתאיסטים שהביעו התנגדותם לעובדת קיומו של "עם נבחר" – בחירה זו כשלעצמה, לטעמם, היא לא מוסרית. לואיז אנתוני שואלת, "איזה חלק מ'עם נבחר' אתם לא מבינים?"[\[v\]](/#_edn5) למעשה, היא עצמה לא ממש הבינה את המושג נכונה! לא רק שאלוהים מאיים על ישראל באותם משפט וענישה שהוא מביא על יתר אומות העולם, אלא שהוא גם מזכיר להם שהוא פועל בקרב אומות העולם: "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? … הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר, וַאֲרָם מִקִּיר?" (עמוס ט' ז'). כשאנחנו נתקלים בדמויותיהם של מלכיצדק, אבימלך, איוב, רחב, רות, וגוים אחרים בתנ"ך, אנחנו נזכרים בדברים שאמר שאול השליח – שאלוהים גואל ופודה אינו רחוק מאף אחד מאיתנו (מעשי השליחים י"ז 27), בין אם קודם לימיו של ישוע או אחריו. ובחירת אלוהים את ישראל לא היתה המטרה כשלעצמה אלא אמצעי לברך את כל האומות האחרות. ### **"אומה אחת תחת אלוהים"** במעמד סיני, נוצרה תיאוקרטיה אמיתית, היחידה שאי פעם תתקיים. דת ומדינה היו מאוחדות.[\[vi\]](/#_edn6) (חלק מהקוראים עשויים לחשוב, "אבל למוסלמים יש תיאוקרטיות משלהם גם כן!" אני לא מתכוון לקחת כאן את הזמן לדון בסמכות הייחודית שיש לתנ"ך כהתגלות המיוחדת של אלוהים לישראל בניגוד, נאמר, לקוראן.[\[vii\]](/#_edn7) אני פשוט מנסה לעזור להבין קשיים שמצויים בתוך התנ"ך.) תחת ברית משה, עם ישראל התקיים באופן ייחודי כתיאוקרטיה, ואפילו ההסדר הזה לא נועד להיות אידיאלי וקבוע. האווירה הזו נועדה לסייע להכין את ההקשר התרבותי והתיאולוגי להתגלותו של ישוע מנצרת "כַּאֲשֶׁר מָלְאָה הָעֵת" (גלטים ד' 4). פעילותו, מותו ותחייתו של ישוע ומתנת רוח הקודש הובילו לבריאתה של קהילה חובקת עולם ואומות –כממלכת כהנים וגוי קדוש (הראשונה לפטרוס ב' 9). התיאוקרטיה המקראית פינתה דרכה לקהילה של ברית חדשה שמורכבת ממאמינים מכל עם ואומה ולשון – גוף המשיח (ראה מתי ח' 12-11; כ"א 43). נפילת ירושלים בשנת 70 לספירה סימנה את סיומו של המעבר הזה.[\[viii\]](/#_edn8) שוב, ישראל של ימי התנ"ך היה התיאוקרטיה היחידה שאי פעם התקיימה עלי אדמות, והיא היתה זמנית. מעבר לכך, עם ישראל כלאום הוקם בידי אלוהים כדי לעזור לכונן את ההקשר הדתי, תרבותי והיסטורי לפעולתו המושיעה של ישוע המשיח מאוחר יותר בהיסטוריה. התכלית הסופית היא לא פחות מאשר ישועת אלוהים לכל העמים והאומות (בראשית י"ב ג') וראיית משפט הצדק שלו מושת סוף כל סוף על כנו (השניה לפטרוס ג' 13). ### **קדושה בכל תחומי החיים** נדמה שלישראלים היו חוקים ומצוות שכיסו את כל תחומי החיים – חוקי כשרות, חוקי לבוש, חוקי נטיעה, חוקים אזרחיים, חוקים בנוגע לנישואין וחיי אישות. החוקים האלה לא נועדו להיות ממצים. הם נועדו פשוט להתפס בראש ובראשונה כתזכורת גלויה לכך שעל בני ישראל לחיות כעמו הקדוש של אלוהים בכל תחומי החיים. לא היתה הבחנה כלשהי בין קודש לחול, בין קדוש לטמא. אלוהים דרש למצוא קדושה בכל הדברים – גדולים וקטנים כאחד, חשובים ומשניים. באמצעות חקיקה שכזו, בני ישראל הוזכרו שוב ושוב שהם שונים, שהם עם שמופרד מאחרים במטרה לעבוד את אלוהים.[\[ix\]](/#_edn9) קדושה לא נועדה רק לכהנים; היא נועדה לכל העם כולו. למעשה, הם כונו "ממלכת כוהנים" ו"גוי קדוש" (שמות י"ט ו'). מאחר ואלוהים הוא קדוש או נפרד, עמו נקרא להיות כך גם כן (ויקרא י"א מ"ד). הלויים נקראו להיות "מופרדים", ממש כמו שהשבת "הופרדה" וקודשה לאלוהים (בראשית ב' ג'). אנחנו יכולים לשכתב את המצווה "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט ב') כך: "אתם תהיו עמי ושייכים לי לבדי, כי אני אלוהיכם".[\[x\]](/#_edn10)  אפשר להשוות את מערכת היחסים הזו לנדרי הנישואין. המשמעות שהיתה לעצם היותם עם אלוהים היא שהם נקראו לחיות חיים שהוקדשו לאלוהים בכל המובנים וההיבטים. כמו כהנים. הקדושה הזו לא היתה העמדת פנים דתית – זיוף שנראה מושלם ומכובד מבחוץ אבל היה רקוב ופרוץ מבפנים. כשאלוהים כונן טקסים, הוא רצה שהם ייצגו ענוות לב ואהבה כלפיו וכלפי הזולת (תהילים נ"א ט"ו-י"ט). אלוהים *שנא* חגים, עצרות, עולות ומנחות שנערכו בשעה שבני עמו התעלמו ממשפט וצדקה (ראה עמוס ה' כ"א-כ"ד). אכילת מאכלים כשרים והקדשת תשומת לב מדוקדקת לפולחנים היא חסרת כל ערך אם עבודת אלוהים והתנהגות כלפי הזולת אינם "כשרים".[\[xi\]](/#_edn11) מצוות אכילה, לבוש ונטיעה לא היו מצוות קטנוניות שאלוהים נתן כדי לכפות את עולו על ישראל. הנביאים מזכירים לישראל שאלוהים בראש ובראשונה מעוניין במשפט צדק, רחמים, והתהלכות בענווה לפניו (דברים י' י"ב; מיכה ו' ח'). עם זאת הדאגה *המוסרית* הזו שמונחת ביסוד העניינים, לא ביטלה את הציוויים *הטקסיים* – עם המשמעות התיאולוגית העשירה שלהם – אפילו בשלב מאוחר יותר בהיסטוריה של ישראל אחרי גלות בבל.[\[xii\]](/#_edn12) היה לקח שאלוהים רצה ללמד את ישראל הקדומה: חיים תחת שלטון אלוהים צריכים להשפיע על כל היבטי החיים. נוכחות אלוהים מחלחלת וממלאה את עולמנו. השמיים והארץ מלאים בכבודו (תהילים י"ט א'-ב'; ישעיהו ו' ג'). אלוהים לא נדחק ונחסם באיזה מימד דתי, פרטי. אלוהים – בין אם בשליטה ישירה או היתר משמים בכדי שלא להפר את חירותו של האדם – פועל בריבונות בכל מקצבי הבריאה ומחצבי ההיסטוריה האנושית. כדברי מחבר המזמור המשיחי, אלוהים "מדבר אלי בכל מקום".[\[xiii\]](/#_edn13) ### **טהור וטמא** באנגלית יש ביטוי שגור שאומר "נקיון הוא שני רק לחסידות". בתקופת התנ"ך, זה היה קרוב יותר למציאות מכפי שאנחנו חושבים היום. מה המשמעות של כל עניין ה"טהרה" וה"טומאה" הזה? לשם מה צריך להיטבל לטהרה? מדוע יש צורך בהיטהרות? למרות שאנחנו במערב חושבים אולי שכל זה מוזר, הרי שתרבויות אחרות רבות – תרבויות שבטיות, האסלאם וההינדואיזם – יכולות בקלות להתחבר לתמונה שכזו. חשיבה במונחים של אנלוגיות וסמלים – לא במונחים של טיעונים – תסייע בידנו במסגרת המאמץ שלנו להבין טוב יותר את חוקי הטהרה והתפיסות של טהור וטמא. טהרה וטומאה הן סמלים או תמונות, והרעיון העברי של חיים ומוות עומד מאחורי התמונות האלה. עבור העברים, החיים לא היו קיום ביולוגי גרידא. בני אדם יכלו לחיות באופן ביולוגי ועדיין לחיות במימד המוות – הרס וניכור רוחני, מוסרי, פסיכולוגי, רגשי (לדוגמה, משלי ז' כ"ג-כ"ז). טומאה סימלה אובדן חיים. למונחים *טומאה* ו*טהרה* אין שום קשר לבריאות או הגיינה. זה ממש לא המצב. אולי המונח *טאבו* – שמרמז על משהו לא מוסרי ואולי אף מסתורי ומחוץ לתחום מבחינת מאכל, זמן, מוות או מין – עשוי לבטא את הרעיון הזה בצורה מוצלחת יותר. כהן צריך היה להיות שלם מבחינה פיזית – בלי כל מום או פגם – כדי שקדושת אלוהים לא תהפוך דבר שגור ומצוי. זה לא אומר שיש משהו שגוי או חוטא במום גופני; טומאה אינה שוות ערך לחוסר מוסר (למרות שחוסר מוסריות מוליד טומאה). אחרי הכל, בעלי חיים אסורים (טמאים) הם עדיין חלק מבריאתו הטובה של אלוהים. וכשמי מבני ישראל היה טמא, לא נאסר עליו לעבוד את אלוהים או אפילו לחגוג את החגים והמועדים – אלא רק להכנס אל המשכן או המקדש.[\[xiv\]](/#_edn14) מעבר לכך, מין הוא מתנה טובה שנתנה מאלוהים ואינו דבר מלא חטא (במסגרת הנישואין), אבל היה צורך בטהרה בעקבות קיום יחסי מין כדי להראות את ההבחנה בין אלוהים ובני האדם. (קח בחשבון את העובדה שאלילים שונים בקרב אלי המזרח הקרוב הקדום לקחו חלק בכל מיני פעילויות מיניות, שלא כמו אלוהי התנ"ך).[\[xv\]](/#_edn15) החיים, מצד שני, משמעותם חיבור נכון לאלוהים ולקהילה – ותפקוד הולם, שלם או מאורגן (*שלום*). כפי שנראה, בעלי חיים טורפים, בין אם חיות טרף או אוכלי נבלות, קשורים למוות ולפיכך הם טמאים. טומאה דתית בישראל היתה דבר שבלתי מן הנמנע והתרחשה לעיתים קרובות אבל כשלעצמה לא היתה חטא.[\[xvi\]](/#_edn16) מה שעמד ביסודו של דבר מאחורי טהרה, טומאה וקדושה הוא לב האדם – בדיוק כפי שישוע מבהיר במרקוס ז' 23-14. למרות שחטא משתרע מעבר לנושאים של פולחן, הוא עדיין מטמא אותנו. חטא יוצר טומאה *מוסרית* לפני אלוהים. בתנ"ך אין הפרדה בין נושאים *מוסריים* (חטא) ונושאי *טהרה*.[\[xvii\]](/#_edn17) רצח, לדוגמה, באופן סימלי טימא את הארץ (במדבר ל"ה ל"ג-ל"ד), ולכן יש "לטהרו". אפשר לומר את אותו הדבר לגבי לשון נאצה; גם פה קיימת אותה חפיפה כמו במקרה של טומאה. לפעמים ההתייחסות אליה היא כ*טומאה מוסרית*, ופעמים אחרות כאל *טומאה דתית* – וההפרדה בין השתים במסגרת התנ"ך עצמו לא תמיד ברורה. לסיכום הדברים, התורה מדברת על שני סוגי טהרה וטומאה: (1) טומאה *פולחנית/דתית*  (התוצאה של ביאה במגע עם התהליכים הטבעיים של לידה, מוות, ויחסי אישות) ו-(2) טומאה *מוסרית* (התוצאה של ביצוע שלושה חטאים חמורים במיוחד – עבודת אלילים, גילוי עריות ורצח).[\[xviii\]](/#_edn18) שוב, טהרה וטומאה ביסודו של דבר הם עניינים שבלב.[\[xix\]](/#_edn19) ככל שאדם התקרב יותר לאלוהים, כך היה עליו להיות טהור יותר. גישה לאלוהים היתה עניין רציני, וכדי להתקרב לאלוהים נדרשו הכנה ובחינה עצמית. העיסוק בטהרה הוא מעין "העברת ביקורת" רוחנית – חשיפה או בחינה פנימית של המקום בו אדם עמד ביחס לאלוהים. טהרה וטומאה עומדות בניגוד זו לזו (ויקרא י' י'), ובני ישראל יכלו לנוע בין השלבים (הזמניים) האלה. לאורך החיים, הם באים במגע עם טומאה. לדוגמה, אשה ישראלית יכל לבוא במגע עם גופת מת או ללדת ולהיות טמאה בשל כך אבל אז לטהר את עצמה או להעלות קרבן בעקבותיו תהיה שוב טהורה. טהרה וטומאה מהוות סמל לחיים ולמוות, בהתאמה. בני האדם נעים בין השלבים היחסיים או הזמניים האלה (בגלל מצבים כמו לידה, "הפרשות" נשיות או גבריות, ביאה במגע עם גופת מת, מעשי חטא); המצבים האלה מייצגים נוכחות או מחסור של חיים. המצב היציב של קדושה, מאידך, משקף קרבה לחיים שמצויים באלוהים, ועל בן ישראל היה להיות "טהור" (וקרוב יותר לחיים) כדי להתקרב לחצר החיצונה של המשכן; הכהן הגדול צריך היה להיות טהור והופרד ("קודש") באופן מיוחד בכדי להכנס אל קודש הקודשים פעם בשנה. כלים קדושים כמו ארון הברית וקודש הקודשים נותרו קדושים וטהורים ולא נטמאו – גם אם נסיבות יוצאות מגדר הרגיל חייבו את נקיונו וטהרתו של ההיכל (לדוגמה, דברי הימים ב' כ"ח י"ט). באופן ברור עוד יותר בברית החדשה, ישוע – "הקדוש והצדיק" (מעשי השליחים ג' 14) – נגע במצורעים ובאשה הזבה דם ובכל זאת נשאר טהור ולא נטמא. מערכת היחסים בין חיים ומוות, קדושה, וטהרה וטומאה.[\[xx\]](/#_edn20) קדושה באה בדרגות של הפרדה (כלומר, העם, הלויים, הכוהן הגדול). ככל שישראלי התקרב יותר לאלוהים הקדוש (מעבר מהחצר החיצונית של המשכן/המקדש אל עבר הקודש ומשם לקודש הקודשים), כך היה עליו למלא יותר דרישות ולנהוג משנה זהירות כדי לשמור על טהרתו. בעת הקדשתם לכהונה, הכוהנים עטו גלימות מיוחדות, רחצו, סכו בשמן, ולקחו חלק בטקס שסימן אותם כמופרדים מעם. הנזירים (במדבר ו') לקחו על עצמם שבועה והקדישו עצמם לאלוהים; נדר הנזירות בא לידי ביטוי בהימנעות משתיית יין ושכר, גזיזת שער וביאה במגע עם דברים מתים. אם מישהו משושלת הכהונה לא יכל לספק הוכחות לשושלת היוחסין שלו, הוא נחשב טמא (עזרא ב' ס"ב) – כמי שאינו ראוי לקרוב לאלוהים. בישראל היתה היררכיה של קדושה. ### **איסור להתערב עם אחרים** הורים קשובים אומרים לילדיהם דרך קבע להימנע מלשחק עם ילדים רעים. "חֶבְרַת אֲנָשִׁים רָעִים תַּשְׁחִית מִדּוֹת טוֹבוֹת" (הראשונה לקורינתים ט"ו 33; השווה תהילים א' א'-ב'). בדומה לכך, אלוהים העניק לבני ישראל מספר הוראות על האופן בו עליהם לפעול כדי לומר להם באופן *סמלי* שלא להתערב עם דרכי השקר של עמי הגויים האליליים. בני ישראל "ענדו" מעין תווים של הבחנת קדושה שהפרידו בינם ובין העמים המושחתים מבחינה מוסרית ותיאולוגית שהקיפו אותם; נאסר עליהם "להתערב" עם העמים האלה ועם אורח החשיבה וההתנהגות שלהם.[\[xxi\]](/#_edn21) בויקרא י"ט י"ט ודברים כ"ב ט'-י"א אנחנו מוצאים איסור הכלאה ושעטנז ונסיונות אחרים לערב בין מינים: איסור על הרבעה בין זנים שונים של בקר; איסור על נטיעת זני יבול שונים ("זרע כלאיים") באותו שדה (למרות שייתכן שהכוונה בכך למנהג הכישוף הכנעני של "חיתון" סוגי זרעים שונים במטרה לעודד צמיחה שופעת של יבול); איסור שעטנז (ערבוב בדים כמו צמר ופשתן – בשום פנים ואופן לא פוליאסטר!); ואיסור על חרישת שדה באמצמעות שור *ו*חמור יחד.[\[xxii\]](/#_edn22) התורה מדברת גם על עירוב *מיני* אסור ובלתי ראוי, כמו במקרה של ניאוף, גילוי עריות, קיום יחסי מין עם בעלי חיים, ומשכב זכר (הומוסקסואליזם), מאחר ומעשים אלה נתפסו כ*חציית קו אסור*(ויקרא י"ח ו'-כ"ג).[\[xxiii\]](/#_edn23) באופן דומה, מאחר ואלוהים ברא זכר ונקבה (בראשית א' כ"ו-כ"ז), לבישת בגדים שנועדו עבור בן המין השונה (דבר שעלול להוביל לכך שהגבולות המיניים הברורים בין בני המיים השונים יעומעמו או שגבולות יחצו) נאסרה גם היא (דברים כ"ב ה'). כפי שנראה, אותם חוקים חלו גם על בעלי חיים טהורים וטמאים. המצוות האלה על איסור עירוב ניסו לייצר תחושה של שלמות, מלאות, ויושר. מסיבה זו נאסרה המצאותם של פגמים פיזיים בקרב הכהנים או בעלי החיים שהועלו כקרבן (ויקרא כ"א י"ח-כ"ד; כ"ב י"ח-כ"ו). מספר מלומדים טוענים באופן הגיוני שאלוהים הזכיר לישראל את הקריאה הקדושה והמובחנת שלהם אפילו בעצם המאכלים שהותר להם לאכול. בעלי חיים ש"חצו" או במובן מסוים "שברו" את המעגל האינדיבידואלי והברור של אויר, מים או יבשה נחשבו טמאים. גורדון וונהאם אומר: "בעת הבריאה אלוהים הפריד בין אור לחושך, מים ומים. האיסור הזה על כל עירוב, בייחוד עירוב בהפריית זני בעלי חיים, מעיד על כך שבן האדם הולך בעקבותיו של אלוהים. הוא חייב להפריד בין מה שאלוהים ברא באופן נפרד".[\[xxiv\]](/#_edn24) חוקי הכשרות – ששזורים בקרב מצוות רבות אחרות שעניינן טהרה – סימלו את הגבולות שבני עמו של אלוהים צריכים היו לשמור לנגד עיניהם: - ההיכל (המשכן/המקדש): נוכחות אלוהים המוחשית הופגנה שם; זה היה "מקום מושבו". אלוהים נתן חוקים שהזכירו לעמו את ההפרדה שלהם מכל הבריאה והאופן בו עליהם לגשת אליו (כלומר, כהנים כמו גם קרבנות צריכים היו להיות ללא פגם ומום). - ארץ ישראל: ארץ ישראל היתה ממוקמת בקרב עמים שעבדו אלילי נכר, ולפיכך היו מצוות מסוימות שהפרידו את בני ישראל מהעמים הסובבים אותם. אז ארץ ישראל, הקרבנות שהעלו בני ישראל, והמאכלים שאכלו היו כולם בעלי משמעות חברתית ותיאולוגית. הגבולות השונים של ישראל נועדו להזכיר להם את מערכת היחסים שלהם עם אלוהים ועם העמים הסובבים אותם. בדיוק כמו שאלוהים נפרד מבני האדם, כך ישראל צריכים להיות מופרדים בהתנהגותם ובתיאולוגיה שלהם מאומות הגויים הסובבות אותם. בדיוק כמו שהמשכן ייצג מקום מקודש בתוך ישראל, כך ארץ ישראל עצמה ייצגה הפרדה בין עם ישראל לבין העמים הסובבים אותו.[\[xxv\]](/#_edn25) ### **חוקי כשרות** משמעות המילה *כשרות* היא לנהוג בטהרה ויושר. יהודים שומרי מצוות ישגיחו לרכוש רק מוצרי מאכל בעלי היתר כשרות. בני ישראל נקראו להמנע ממאכלים כמו חזיר, חסילונים, ודיונון. מדוע נחשבו מאכלים אלה טמאים ולא כשרים למאכל? בויקרא י"א ובדברים י"ד אנחנו מוצאים רשימות של בעלי החיים הכשרים והטמאים למאכל. היבט מעניין שאנחנו מוצאים ברשימות האלה הוא שבעלי חיים מסוימים היו אמנם אסורים למאכל אבל מותר היה ליהודי לגעת בהם (כמו למשל גמלים שיכלו לשמש לצרכי הובלה). הבעיה צצה במקרה של מוות. גופת בעל חיים טמא היא שגרמה להטמאתו של אדם, לא בהכרח המגע באותו בעל חיים בהיותו חי. #### ***זוית ראשונה: הבריאה*** פרק א' בבראשית מחלק את בעלי החיים לשלוש קבוצות: בהמות הארץ, חיות הים והמים, ועופות הכנף המעופפים בשמים. בויקרא י"א אנחנו מוצאים רשימת בעלי חיים טמאים שקשורים בארץ (פס' ב'-ח'), במים (פס' ט'-י"ב), ובשמים (פס' י"ג-כ"ה). כפי שכבר ציינו, בעלי החיים האלה מסמלים תערובת או עמעום הקווים המפרידים בין הקבוצות השונות. בניגוד לכך, לבעלי החיים הכשרים יש את כל המאפיינים המגדירים של המגזר אליהם הם שייכים מבראשית. אם כן, בעלי חיים ש"חצו" או "הפרו" את הגבולות הברורים בין קבוצה לקבוצה נחשבו טמאים. - **מים**: כדי להחשב טהורים וכשרים למאכל, לבעלי חיים מימיים צריכים להיות סנפיר *ו*קשקשת (ויקרא י"א י'; דברים י"ד י'); ולפיכך צלופחים או רכיכות, שאינם נכללים בקטגוריה הזו, נחשבים טמאים ואסורים למאכל. - **אדמה**: בהמות כשרות הן חיות בעלות ארבע רגליים שמדלגות, הולכות או מקפצות. אינדיקציה ברורה לכך שבהמה מתפקדת בהתאם למעגל אליו היא שייכת היא שהיא *גם* מפריסה פרסה ושוסעת שסע ו*גם* מעלה גרה. שני המאפיינים האלה מבהירים שחיה כלשהי שייכת למעגל הארץ והאדמה (למשל, כבשים ועיזים). גמלים, ארנבות, שפני סלע (שמעלים גרה אבל לא שוסעים שסע או מפריסים פרסה), וחזירים (שמפריסים פרסה ושוסעים שסע אבל לא מעלים גרה) הם מקרים גבוליים ולכן הם נמנים בקרב חיות הארץ שאינן מותרות למאכל. - **אויר**: לציפורים יש שתי כנפיים כדי לעוף. שקנאים ושחפים הם עופות כנף ששוכנים במים ובשמים גם יחד, מה שהופך אותם לטמאים. חרקים שעפים אך *מרוביי* רגליים נחשבים טמאים; הם פועלים בשני מעגלים – בארץ וביבשה. עם זאת, חרקים בעלי ארבע רגלים – ששתים מהן בעלות פרקים שמאפשרים להם לנתר על הקרקע – נחשבים טהורים וכשרים למאכל (דברים י"א כ"א-כ"ג). החרקים האלה – ארבה, חגבים וצרצרים – הם כמו עופות השמים, שמקפצים על הקרקע בשתי רגלים, ולפיכך הם טהורים. בעלי חיים טמאים מסמלים את מה שבני ישראל נקראו להתרחק ולהמנע ממנו – התערבות עם האמונות והמנהגים הטמאים ואליליים של העמים השכנים. בני ישראל נקראו להיות כמו החיות הטהורות – מובחנים, נשארים במסגרת המעגל שלהם, וללא מאפיינים מעורבים. אחרי הכל, בני ישראל היו העם שאלוהים הפריד לו, עם שנקרא לדחות את המנהגים והדתות של העמים השכנים לו.[\[xxvi\]](/#_edn26) אבל האם לא כל מה שברא אלוהים היה "טוב מאוד" (בראשית א' ל"א)? אם כן, זה לא אומר שכל בעלי החיים ביסודו של דבר הם טהורים ולא נחותים מאחרים? כן, ישוע נותן לכך אישור במרקוס ז' 19 (הכל מותר למאכל), ויש רמיזה לכך במעשי השליחים י' 16-10 (חזונו של שמעון כיפא). עם זאת, כעמו של אלוהים, בני ישראל הוזכרו שקדושה דורשת שאדם ישאר במסגרת המעמד או הקבוצה לה הוא שייך כחלק מעמו המופרד והמובחר של אלוהים. ולפיכך מה שבני ישראל עשו בחיי היום יום שלהם – כולל הפרטים הבסיסיים ביותר של הרגלי האכילה שלהם – היה אות וסמל לכך שהם עמו הנבחר של אלוהים שנקראו לחיות חיים מובחנים ושונים מאלה של העמים הסובבים אותם. כל ארוחה נועדה להזכיר להם את הגאולה שלהם. התזונה שלהם, שהוגבלה לבשרים מסוימים, חיקתה את פעולותיו של אלוהים, *שהגביל עצמו להיות אלוהי עם ישראל בקרב כל עמי העולם*, ובחר בהם כאמצעי לברך דרכם את העולם כולו.[\[xxvii\]](/#_edn27) אז חפיפה דתית, הבחנות מטושטשות או פשרות לא יכלו להתקיים בין ישראל ושכניה. בני ישראל נקראו לחיים של הפרדות, יושרה וטהרה, המנעות ממה שיגביל או ימנע מהם את היכולת להתקרב אל אלוהים. קדושה כרוכה בקבלת המוסכמות של הסדר שאלוהים קבע לדברים. בדיוק כפי שבעלי חיים טהורים השתייכו לקבוצות הספציפיות שלהם בלי פשרות כלשהן, כך גם בני עמו הקדוש של אלוהים צריכים היו להשתייך לקבוצה הספציפית שלהם; הם נקראו שלא לערב את הדת שלהם עם שכניהם הפגאנים או לבוא בברית הנישואים עם מי שדחו את אלוהי ישראל (השווה עזרא ט' א'-ד'; נחמיה י"ג כ"ג-ל'). קדושה לא היתה רק עניין של אכילה ושתיה אלא חיים שהוקדשו לאלוהים בכל התחומים והמובנים. #### ***הזוית השניה: הנפילה בחטא, מוות וחריגות*** שרצים וזוחלים לא רק שהם חוצים את שלושת מעגלי ההבחנה שכונן אלוהים ולפיכך הם טמאים, אלא שגם בעלי חיים אלה ששורצים וזוחלים בכל אחד מהמעגלים האמורים (צלופחים, נחשים וחרקים מעופפים) מזכירים גם את הנפילה בחטא המתוארת בפרק ג' בבראשית ואת הנחש הזוחל המקולל. אנחנו יכולים להסתכל על מאכלים כשרים וטמאים מזוית אחרת – זו של קללה ומוות. הקשר הזה עם הנפילה בחטא זוכה לחיזוק בחזרה על מצוות אלוהים בפרקים ב'-ג' בבראשית, "אָכֹל תֹּאכֵל" (בראשית ב' ט"ז; ג' ב') או "לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (ב' י"ז; ג' א', ג'), בויקרא י"א (פס' ב', ג', ט', י"א, כ"א, כ"ב). מעבר לכך, סוגי בעלי החיים שהותרו ונאסרו למאכל בתזונה הישראלית היו קשורים לסוג האנשים שאלוהים רצה שיהיו. הם נקראו שלא לנהוג כחיות טרף במסגרת מערכות היחסים שלהם. ממש כפי שהפרשות דם וזרע סימלו מוות ולפיכך טומאה, כך גם לגבי חיות הטרף. בשמות כ"ב ל' נאמר: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ". נדמה שהיבט נוסף של טהרה וטומאה קשור למראה בעל החיים. בעלי חיים בעלי מראה או מאפיינים מוזרים או חריגים או בעל חיים חלש וחסר הגנה נחשבו גם הם לטמאים. למרות שמאכלים מסויימים, ביגוד, זריעה ונטיעה, ויחסי מין במעגלים המתאימים להם משמשים כתמונה של האופי המופרד של ישראל בין הגויים, הרי שההבחנה בין בעלי חיים טהורים וטמאים באופן מיוחד מסמלת את האופי בו ישראל נקראו לנהוג במסגרת מערכת היחסים שלהם עם שכניהם כמו גם עם אלוהים. בלשון ספר ויקרא, בעלי חיים מסמלים את מה שאלוהים דרש מבני עמו. לדוגמה, שים לב להקבלה בין בעלי החיים שהועלו כקרבן בפרקים א', ג', וכ"ג בויקרא ("תמים" – כלומר ללא מום או פגם – מה שהוביל לכך שהקרבן היה ל"רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה") והכהן שנדרש להיות "ללא מום" (ראה ויקרא כ"א י"ח-כ"ג). הלשון המקבילה בין הכהן נטול המום והפגם והקרבן השלם נטול הפגמים היא מדהימה: | **כהן נטול פגם ומום** **(ויקרא כ"א י"ח-כ', כ"ג)** | **בעל חיים נטול פגם ומום** **(ויקרא כ"ב י"ח-כ"ב, כ"ד)** | |---|---| | כִּי כָל אִישׁ \[מזרע אהרון\] אֲשֶׁר בּוֹ *מוּם*, לֹא יִקְרָב: אִישׁ *עִוֵּר* אוֹ פִסֵּחַ, אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ *שֶׁבֶר* רָגֶל, אוֹ *שֶׁבֶר* יָד. אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק, אוֹ *תְּבַלֻּל \[מום\]* בְּעֵינוֹ, אוֹ *גָרָב* אוֹ *יַלֶּפֶת*, אוֹ *מְרוֹחַ אָשֶׁךְ* … אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא, וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ, כִּי *מוּם* בּוֹ; *וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי*, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם. | אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ … כֹּל אֲשֶׁר-בּוֹ *מוּם*, לֹא תַקְרִיבוּ … תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן, כָּל *מוּם* לֹא יִהְיֶה בּוֹ. *עַוֶּרֶת* אוֹ *שָׁבוּר* אוֹ חָרוּץ אוֹ *יַבֶּלֶת*, אוֹ *גָרָב* אוֹ *יַלֶּפֶת*, לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָה … *וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת* \[אשכים\], לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָה; וּבְאַרְצְכֶם, לֹא תַעֲשׂוּ. | | | | התורה עומדת בצורה מפורטת על הקשר בין סוגי החיות השונים שהיו מותרים ואסורים למאכל וסוג האנשים שאלוהים רצה שבני ישראל יהיו במסגרת מערכות היחסים שלהם.[\[xxviii\]](/#_edn28) נושא הטהרה והטומאה בויקרא ודברים מסמל את הסדר שכונן כבר בעת הבריאה כשכל פרט שייך לתחומו הוא. (ולפיכך בעלי חיים טמאים מייצגים חוסר שלמות או יושרה ודברים שאינם שייכים למעגל שלהם). אבל יש פה משהו נוסף: נדמה שבעלי חיים טמאים הם או (1) חיות טרף או (2) בעלי חיים חלשים ופגיעים (בעלי פגם מבחינת המראה או המאפיינים שלהם). יש לכך מקבילה במערכות יחסים אנושיות. באשר להיבט הטורף, עופות השמים (ינשופים, שחפים, ניצים, ואוכלי נבלות כמו העיט אסורים למאכל מכיוון שהם עצמם צרכו דם; הם חיות טרף. זכור את האיסור לאכול דם בבראשית ט' ד', שמעיד על כבוד לחיי אדם, המצויים בדם: "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא" (ויקרא י"ז י"ד). באשר לחיות הארץ, הולכי על ארבע צמחוניים – בניגוד לחיות טורפות – מותרים לאכילה (לאחר שדמם נוקז). עצם העובדה שהם (1) מעלים גרה ו-(2) מפריסי פרסה ושוסעי שסע (בין אם מדובר בבעלי חיים מבויתים או חיות בר) היא אינדיקציה ברורה לכך שהם לעולם לא צורכים דם ולפיכך הם לא חיות טורפות (ויקרא י"א ג'). המקרים הגבוליים – החזיר, הגמל, הארנבת והשפן – אסורים למאכל כי הם עונים על קריטריון אחד אך לא על שניהם. לפיכך יש להמנע מאכילת חיות הארץ אוכלות הבשר (*חיות טרף*) בגלל ביאתן במגע עם דם. באופן סמלי הן "עוברות על החוק".[\[xxix\]](/#_edn29) יש חוקרים שמצביעים על היבט סמלי נוסף. מלבד חיות טמאות שמייצגות אורח חיים של טריפה, ישנם בעלי חיים אחרים שמייצגים את *קרבנות* הטורפים. לדוגמה, חיות מימיות (נטולי סנפיר וקשקשת) באופן סמלי חסרות משהו שהן "צריכות"; זוהי תמונה של פגיעות. ההבחנה בין בעלי חיים טמאים וטהורים משמשת גם כתמונה של צדק וחוסר צדק במערכות יחסים אישיות. תרשה לי לצטט כאן מדבריה של דאגאלס באריכות: בעלי החיים האסורים למאכל מייצגים את הטורפים, מצד אחד, כלומר אוכלי הדם, ומאידך, את הסובלים מחוסר צדק. חשוב על רשימת החיות האסורות למאכל, בייחוד על החרקים השורצים, הזיקית עם הפנים המסורבלים שלה, הצב והחיפושית עם השריון המקומר, והנמלים שכורעות תחת משאות כבדים מנשוא. חשוב על עיוורנם של תולעים ועטלפים, על הפגיעות של דגים נטולי קשקשים. חשוב על מקבילותם בקרב בני האדם, הפועלים, פושטי היד, היתומים, והאלמנות שאין מי שיגן עליהן. לא הם עצמם אלא ההתנהגות שהובילה למעמדם הנחות היא דבר מתועב. אין זה פלא שאלוהים ברא את הזוחלים ומצא שהם טובים (בראשית א' ל"א). ספר ויקרא לא מבקש להשאיר בצד את הנושאים הקוסמיים בהם הוא עוסק וללמד שיש להחרים את היצורים הפתטיים האלה ולהתעלם מהם מכיוון שהגוף שלהם הוא דוחה, מגעיל, או רע, ממש כפי שזה לא מטבעו של הצדק ללמד שיש להתעלם ולהחרים את העניים והמסכנים. החרמה והתעלמות היא לא העניין שבו עסקינן. טריפה היא דבר שגוי, אכילה היא צורה של טריפה, והעניים לא צריכים להיות לטרף.[\[xxx\]](/#_edn30) מה שברור יותר מכל בכל זה הוא שקדושה והתנהגות של חיות טורפות לא הולכות יד ביד. קדושה מייצגת כבוד לחיי אדום, ולעומת זאת אכילת דם (שמסמלת מוות אלים) מייצגת פעילות של חיית טרף. חיות טהורות לא מסמלות ערכים ומידות בגופן שלהן, ממש כמו שגופן של חיות טמאות לא מסמל מידות מגונות ושחיתות. הן פשוט ממלאות אחר ה"צו" שלא לאכול דם.[\[xxxi\]](/#_edn31) אם יש אמת בטענותיהם של מלומדים שטוענים שחיות טמאות מסוימות מייצגות פגיעות וחוסר הגנה, אזי הייצוג הזה של החלכאים והנדכאים – הגר, האלמנה, היתום (דברים י"ד כ"ט; ט"ז י"א; השווה ישעיהו א' י"ז) – צריך לשמש כתזכורת שיש לנהוג בהם בכבוד. כל אורך החיים של עם ישראל – עד לפרטים הקטנים ביותר כולל האוכל שאכלו (או שלא אכלו) – היה חשוב לאלוהים. התזונה שלהם שימשה כתזכורת למה שקדוש ומה שאינו קדוש; בני ישראל נקראו להמנע מהפעילות הלא קדושה של תקיפת החלשים בחברה. ### **הפרשות מבישות ומגונות** מדוע ספר ויקרא שם דגש כה מהותי על נושא הפרשות הדם והזרע? ויקרא ט"ו מדבר על שכבת זרע ועל דם הנדה, ששניהם מובילים לטומאה ולצורך בנקיון וטהרה. הסיבה לכך? הסמליות של חיים-מוות שעומדת מאחורי נושא הטומאה-טהרה מיידעת אותנו שההפרשות האלה מייצגות את מה שנמצא "מחוץ" לגוף האדם, בדיוק כמו שמאכלים טמאים שנכנסים לגוף האדם מטמאים או מזהמים אותו באופן סמלי. דם הנידה והפרשת זרע הם סמלים רבי עוצמה שמעידים על החיים, אבל אובדנם מסמל מוות.[\[xxxii\]](/#_edn32) יש חוקרים שטוענים שהאיסור על בישול גדי בחלב אימו בשמות כ"ג י"א נבע מכך שזה היה טקס פוריות כנעני. אחרים טוענים שמדובר במקרה של התנגשות סמלים מנוגדים. כלומר, החיים (חלב אם) והמוות (בישול הגדי) מתנגשים זה בזה בתרחיש הזה. התנגשות דומה אנחנו מוצאים בויקרא כ"ב כ"ח: "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה, אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד". בדומה לכך, החיים והמוות ניצבים באופן סמלי זה נגד זה כשאשה מדממת בעת נידתה או כשזרעו של הגבר נשפך. התערובת הזו של חיים ומוות מייצגת אובדן שלמות.[\[xxxiii\]](/#_edn33) הסמליות לא עוצרת כאן. ישראל היו מוקפים עמים בקרבם היו כתות פוריות. קיום יחסי מין עם זונה במקדש משמעותה היתה התחברות רוחנית עם אלוהות כזו או אחרת. בניגוד לכך, ויקרא ט"ו מציג מעין "מערכת שליטה על פליטה"! המסר לעם ישראל היה שלמין יש את מקומו הראוי. אלוהים הוא לא אנין נפש כשזה מגיע למין. אלוהים הוא המכונן של יחסי מין מספקים הדדית עבור בעל ואשתו (בראשית ב' כ"ד; משלי ה' ט"ו-י"ט; שיר השירים). עם זאת, בניגוד לשכניו, עם ישראל נדרש לקחת ברצינות את עניין הריסון והאיפוק והמשמעת במסגרת פעילות מינית. למרות שקיום יחסי אישות הביא לטומאה זמנית, בני ישראל הוזכרו שמין נאסר בהיכל כחלק מטקס פולחן – שלא כמו טקסי המין שרווחו בקרב דתות הכנענים. שוב, קיום יחסי מין במסגרת חיי נישואין הוא דבר טוב וחיובי, אבל אל לנו לפאר ולשבח ניאוף באמצעות שימוש בתווית דתית על המעשה. כדי להבדיל בין ישראל לבין שכנותיה, אלוהים סיפק "גבולות" מסויימים כדי לוודא שקיום יחסי אישות נשמר במקומו הראוי ואינו מאבד מערכו האמיתי – ולא משנה עד כמה שכניה של ישראל גרמו לניאוף להראות כמעשה דתי ומתחסד.[\[xxxiv\]](/#_edn34) בניגוד לעמים השכנים, נשים בישראל לא היו רכוש שאפשר לעשות בו שימוש להנאה מינית. על גברים הוטלו מגבלות מסוימות באשר לזמנים בהם יכלו לקיים יחסי אישות עם נשותיהם, מה שסייע להעניק לאשה תחושת עצמאות עמוקה יותר. כפי שמצביע ריצ'ארד הס, לחוקים כאלה לטובת האשה אין אח ורע במזרח הקרוב הקדום.[\[xxxv\]](/#_edn35) ### **פער הקדושה: חוקי טהרה והצורך בחסד** להיות עמו הנבחר של אלוהים היתה זכות. עם זאת, לזכות הזו נלווה גם עול כבד. כמו שטוביה החולב בסרט *כנר על הגג* אומר לאלוהים, "אני יודע, אני יודע. אנחנו עמך הנבחר. אבל מפעם לפעם, אתה לא יכול לבחור אולי במישהו אחר?" עכשיו בוא נחזור לרגע לועדת השליחים בירושלים (מעשי השליחים ט"ו). רבים מהמאמינים הראשונים בישוע (שהיו יהודים) חשבו שעל אדם להיות יהודי טוב כדי להיות משיחי טוב. כן, די היה בישוע לצרכי ישועה – בערך. אבל היו שטענו שיש צורך בעוד משהו – כלומר, יהדות! שמעון כיפא השיב לטענתם ואמר: "וְעַתָּה מַדּוּעַ תְּנַסּוּ אֶת אֱלֹהִים לָשִׂים עֹל עַל צַוְּארֵי הַתַּלְמִידִים, עֹל אֲשֶׁר גַּם אֲבוֹתֵינוּ וְגַם אֲנַחְנוּ לֹא יָכֹלְנוּ לָשֵׂאת?" (פס' 10). בימי התנ"ך, יהודים רציניים שמעו חזור והשב על הפער בין אלוהים ובינם. קרבה לאלוהים לא היתה עניין של מה בכך, ולאורך חיי היומיום של בן ישראל היו אין ספור תזכורות על זיהום, טומאה, ומחסומים שעמדו בדרכו לעבוד את אלוהים. ישראלים יראי שמים שוב ושוב חוו את "פער הקדושה" שנפער בינם ובין אלוהים.[\[xxxvi\]](/#_edn36) מעמד שכזה יכל לדחוק בבן ישראל לדרוש את פני אלוהים ולבקש את חסדו וטהרתו עבור עצמו. קרבנות מן החי היו תמונה מוקטנת של המצב הזה. המביא את הקרבן והכהן סמכו ידיהם על ראש בעל החיים המוקרב. מעשה זה היווה סמל לכך שבעל החיים הומת במקומו של בן האדם המקריב אותו (ויקרא ד' ט"ו; ח' י"ד, י"ח, כ"ב). קרבנות שימשו כתזכורת לחטאו וטומאתו של האדם ולצורך התהומי שלו בסיוע מבחוץ – כלומר, חסד אלוהים. ריצ'ארד הס מציע נקודת השקפה ששופכת אור על מצוות הקרבנות ועל רצף הקרבנות אותו אנחנו מוצאים בספר ויקרא. תחילה אנחנו מוצאים את קרבן *החטאת* (טיהור מחטא), לאחריו קרבן *העולה* (שמסמל מסירות מוחלטת לאלוהים), ואז קרבן *השלמים* (ההסמכה) (פרקים ח'-ט', ט"ז). סדר זה עוזר לנו להבין טוב יותר את טבעה של התלמידות המשיחית המתוארת באגרות הברית החדשה: תחילה מגיע וידוי על חטא (חזרה בתשובה), אז מסירות לאלוהים, ובהמשך לכך התחברות עם אלוהים. למרות שישוע מילא את דרישות הקרבנות האלה (כפי שמבהירה מפורשות האגרת אל העברים), הם מדגימים בצורה מוצלחת את מה שכרוך בתלמידות משיחית.[\[xxxvii\]](/#_edn37) האגרת אל הגלטים ג' (25-24) מציינת שהתורה היא אומנת שתפקידה להדריך אותנו אל המשיח. במילים אחרות, התורה הצביעה *קדימה* אל עבר ההגשמה של קרבנות ישראל, הכהונה וימי החג והמועדים. וכפי שראינו, הדברים האלה הצביעו *לאחור* חזרה אל ימי אברהם, שמסתבר שהוא תמונה של הצורך בחסד בנפרד משמירה על המצוות. בראשית ט"ו ו' נותן אישור לכך שאברהם בטח באלוהים ונחשב לצדיק בגלל אמונתו. שים לב: זה קרה עוד לפני שהוא נימול וקודם למתן תורת משה. חיים באמונה, אפילו בלי התורה, אפשרו לאדם לשמור את לב התורה (ראה בראשית כ"ו ה').[\[xxxviii\]](/#_edn38) התורה – עם כל דרישות הטהרה והקרבנות שלה – למעשה חשפה את אי הכשירות של האדם ולפיכך את הצורך של בני האדם לשאת עיניים אל מעבר למשאבים שלהם, אל הסיוע רב החסד של אלוהים. ללא קשר לאופי בו אדם מנווט בין כמה מחוקי הטהרה האלה בתנ"ך, ההגיון הבסיסי שעומד מאחורי המצוות האלה הוא הקריאה שנתנה לישראל לחיות חיי קדושה בכל דבר. לכן עניין הקדושה מוזכר מפורשות בכל הקטעים בהם אנחנו מוצאים רשימות בעלי חיים אסורים למאכל (שמות כ"ב ל'-ל"א; ויקרא י"א מ"ד-מ"ה; כ' כ"ה-כ"ו; דברים י"ד ד'-כ"א). --- **לקריאה נוספת**Douglas, Mary. "The Forbidden Animals in Leviticus." Journal for the Study of the Old Testament 59 (1993): 3–23. Hartley, John L. Leviticus. Word Biblical Commentary 4. Dallas: Word, 1992. Hess, Richard S. "Leviticus." In The Expositor's Bible Commentary, vol. 1, edited by Tremper Longman III and David E. Garland. Rev. ed. Grand Rapids: Zondervan, 2008. Kiuchi, Nobuyoshi. Leviticus. Apollos Old Testament Commentary 3. Not-tingham, UK: Apollos; Downers Grove, IL: InterVarsity, 2007. Wenham, Gordon J. Leviticus. New International Commentary on the Old Testament. Grand Rapids: Eerdmans, 1979. ———. "The Theology of Unclean Food." Evangelical Quarterly 53 (1981): 6–15. Hess, Richard S. "Leviticus." In The Expositor's Bible Commentary, vol. 1, edited by Tremper Longman III and David E. Garland. Rev. ed. Grand Rapids: Zondervan, 2008. Kiuchi, Nobuyoshi. Leviticus. Apollos Old Testament Commentary 3. Not-tingham, UK: Apollos; Downers Grove, IL: InterVarsity, 2007. Miller, Patrick. The Religion of Ancient Israel. Louisville: Westminster John Knox, 2000. Wenham, Gordon J. Leviticus. New International Commentary on the Old Testament. Grand Rapids: Eerdmans, 1979. [\[i\]](/#_ednref1) Christopher J. H. Wright emphasizes this threefold arrangement and notes these contrasting socioeconomic structures in Old Testament Ethics for the People of God (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2004), 54–56. [\[ii\]](/#_ednref2) הוא מזכיר את הדברים כלאחר יד בספר "Science and Ethics," in Religion and Science (Oxford: Oxford University Press, 1961), 223–24. [\[iii\]](/#_ednref3) John Goldingay, Old Testament Theology: Israel's Life, vol. 3 (Downers Grove, IL: Inter-Varsity, 2009), 128. [\[iv\]](/#_ednref4) Christopher J. H. Wright, Eye for an Eye: The Place of Old Testament Ethics (Downers Grove, IL: InterVarsity Press, 1983), 29. [\[v\]](/#_ednref5) Louise Antony, "Atheism as Perfect Piety," in Is Goodness without God Good Enough? ed. Robert K. Garcia and Nathan L. King (Lanham, MD: Rowman & Little‑eld, 2009), 79; see also the final chapter in Erik Wielenberg, Value and Virtue in a Godless Universe (Cambridge: Cambridge University Press, 2005). [\[vi\]](/#_ednref6) עד לזמן בו חוקת אלוהים הישרה ומלאת האהבה תבוסס בשמים החדשים ובארץ החדשה (התגלות כ"א-כ"ב). [\[vii\]](/#_ednref7) באשר לשאלת סמכותם של הכתובים, ראה N. T. Wright, The Last Word (San Francisco: HarperCollins, 2005). [\[viii\]](/#_ednref8) Paul Copan, When God Goes to Starbucks: A Guide to Everyday Apologetics (Grand Rapids: Baker, 2008), chaps. 15–16. [\[ix\]](/#_ednref9) Gordon J. Wenham, Leviticus, New International Commentary on the Old Testament (Grand Rapids: Eerdmans, 1979), 270. [\[x\]](/#_ednref10) Richard Bauckham, The Bible in Politics: How to Read the Bible Politically (Louisville: Westminster John Knox, 1989), 23. [\[xi\]](/#_ednref11) Goldingay, Israel's Life, 131. [\[xii\]](/#_ednref12) לדוגמה, הדרישה להוכחת שושלת יוחסין אם ברצונו של אדם לשמש ככהן (עזרא ב' ס"ב; נחמיה ז' ס"ד), שמירת חג המצות (עזרא ו' כ'-כ"א) הטענה שנגיעה בדבר טמא מטמאת מזונות (חגי ב' י"א-י"ג). [\[xiii\]](/#_ednref13) Maltbie D. Babcock, "This Is My Father's World" (1858–1901). [\[xiv\]](/#_ednref14) Goldingay, Israel's Life, 130. [\[xv\]](/#_ednref15). שם , עמ' 615-609. [\[xvi\]](/#_ednref16) Jonathan Klawans, Impurity and Sin in Ancient Judaism (New York: Oxford University Press, 2000), 39. [\[xvii\]](/#_ednref17) Cyril S. Rodd, Glimpses of a Strange Land: Studies in Old Testament Ethics (Edinburgh: T & T Clark, 2001), 17. [\[xviii\]](/#_ednref18) ראה פרק א' בספרו של Klawans, Impurity and Sin in Ancient Judaism. [\[xix\]](/#_ednref19) Nobuyoshi Kiuchi, Leviticus, Apollos Old Testament Commentary 3 (Nottingham, UK: Apollos; Downers Grove, IL: InterVarsity, 2007), 212–13. [\[xx\]](/#_ednref20) שם, עמ' 213. [\[xxi\]](/#_ednref21) Wenham, Leviticus, 23. [\[xxii\]](/#_ednref22) בגדי הכוהן הגדול, עם זאת, היו פטורים מהאיסור הזה (ראה שמות ל"ט), והיו עשויים צמר ופשתן. מאחר והיה קשה לצבוע צמר, הוא עורב יחד עם פשתן לצורך הכנת בגדי הכהן. [\[xxiii\]](/#_ednref23) Timothy A. Lenchak, "Clean and Unclean," in Eerdmans Dictionary of the Bible, ed. David Noel Freedman (Grand Rapids: Eerdmans, 2000), 263. [\[xxiv\]](/#_ednref24) Wenham, Leviticus, 269. [\[xxv\]](/#_ednref25) David P. Wright, "Unclean and Clean (OT)," Anchor Bible Dictionary, vol. 6 (New York: Doubleday, 1992), 740. [\[xxvi\]](/#_ednref26) Mary Douglas, "The Forbidden Animals in Leviticus," Journal for the Study of the Old Testament 59 (1993): 3–23; and Mary Douglas, Leviticus as Literature (Oxford: Oxford University Press, 1999). [\[xxvii\]](/#_ednref27) Wenham, "Theology of Unclean Food," 11; Wenham, Leviticus, 170. [\[xxviii\]](/#_ednref28) Douglas, "Forbidden Animals in Leviticus," 3– ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר **תגיות:** תכלית --- ### [התורה - אוסף של מצוות ברבריות, עונשים גסים וחוקים אכזריים?](https://igod.co.il/morality/התורה-אוסף-של-מצוות-ברבריות-עונשים-גס/) **Published:** נובמבר 22, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** > לעיתים, אתאיטסים מפנים אצבע מאשימה כלפי התורה, בכך שלכאורה מכילה בתורה מצוות ברבריות, חוקים גסים ואכזריים, בעודם מוציאים פסוקים כאלו ואחרים מהקשרם. במאמר זה נבקש לבחון את מצוות התורה בהקשרן התרבותי ולהוכיח כי מדובר דווקא בחוקה מלאה בחסד ביחס לתרבות הנפוצה בעולם העתיק. בהרבה מובנים, החיים במזרח הקרוב הקדום דמו מאוד ל"מצב הטבע" שתיאר הפילוסוף תומאס הובס (1679-1588) בספרו *לויתן*: "דלים, מאוסים, חייתיים וקצרים". החיים לא היו פיקניק, זה בטוח, ורבים מחוקי המזרח הקרוב הקדום שיקפו את הקיום הנוקשה הזה שלקה בחסר מבחינה מוסרית במידה ניכרת. ### **עונשים ומציאויות נוקשות אחרות בפרספקטיבה נכונה** מה שאתאיסטים לא מבינים, זה כי חוקי התנ"ך לא נפלו מן השמיים לתוך ואקום. למרות העובדה שהם ייצגו שיפור מוסרי דרמטי, הם בכל זאת שיקפו את ההקשר החברתי-תרבותי של המזרח הקרוב הקדום. העונשים אותם אנחנו מוצאים בתורת משה חושפים היבטים של ההקשר הזה. אז כשהאתאיסטים מדברים על ברבריות, חוקים גסים ופשעים דמיוניים אחרים אותם הם מוצאים בתנ"ך, סביר להניח שהם חושבים על קטעים דוגמת הפסקאות הבאות: כִּי אִישׁ אִישׁ, אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ – מוֹת יוּמָת. אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל, דָּמָיו בּוֹ (ויקרא כ' ט'). וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: "הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ; וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה (ויקרא כ"ד י'-י"ד). וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, וְאֶל כָּל הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר, כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה (במדבר ט"ו ל"ב-ל"ו). כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ; וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ: "בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל וְסֹבֵא". וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ (דברים כ"א י"ח-כ"א). תורת משה נראית כה נוקבת ונוקשה עם כל עונשי המוות האלה והענישה המחמירה שאנחנו מוצאים בה! יש אנשים במערב שמתנגדים במלוא מובן המילה אפילו לסגנון הפעוט ביותר של ענישה גופנית. למעשה, במקומות כמו שבדיה ומדינות סקנדינביות אחרות ענישה גופנית היא מחוץ לחוק. אז כשאנחנו מגיעים לחוקים מסוימים בתנ"ך, העונשים המתוארים נראים מוגזמים. מבקרי התנ"ך טוענים שסקילת אנשים למוות היא ברברית ופרימיטיבית ושעונש המוות כשלעצמו הוא עונש אכזרי ומוגזם. לא שאנחנו תומכים בסקילת אנשים כענישה על חטא, וגם לא דוגלים בעונש מוות לאלה שדוחים את הנאמר בכתבי הקודש. אלא פשוט מנסים להביא את הפרספקטיבה הנכונה לחוקים הנוקשים האלה שאנחנו מוצאים בתנ"ך. ### **קבצי חוקים במזרח הקרוב הקדום ותורת משה** כבר עמדנו על כך שתורת משה ניתנה לישראל במסגרת ההקשר של החברה הסובבת שהיתה נחותה מבחינה מוסרית. קבצי חוקים אחרים היו קיימים במזרח הקרוב הקדום באלף השני לפני הספירה והיו מוכרים כקודקדסים של חוקים שנכתבו בכתב "יתדות". בכתב יתדות הכוונה לשיטת כתב קדומה בה אותיות נחרטו באמצעות יתדות על גבי לוחות חימר, בדרך כלל באמצעות מקל עץ. על קבצי החוקים האלה נמנים חוקי אור-נמו (סביבות שנת 2100 לפנה"ס, בתקופת השושלת השלישית של אור); חוקי ליפית-אישתר (סביב 1925 לפנה"ס), שמלך בעיר השומרית איסין; חוקי אשנונה האכדים (סביב 1800 לפנה"ס), שהיתה עיר ששכנה כמאה ושישים קילומטר מבבל; חוקי חמורבי הבבלי (שנת 1750 לפנה"ס); וקובץ החוקים החיתי (1200-1650 לפנה"ס), שהיו עם ששכן באסיה הקטנה (תורכיה).[\[i\]](/#_edn1) לא צריך להפתיע אותנו שיש מקבילות וחפיפות בין קבצי החוקים השונים במזרח הקרוב הקדום ותורת משה. למעשה, אמרות וביטויים שונים בספר משלי נשמעים כמו התאמה או שאילה מ*חכמת אמנופה*. מדי פעם אנחנו רואים שמחברים מקראיים מצטטים מיצירות פואטיות – כמו הציטוט מספר הישר (יהושע י' י"ג; שמואל ב' א' י"ח) – או נועצים במסמכים רשמיים, כפי שעושה מחבר ספר דברי הימים. באופן דומה, אנחנו יכולים לראות את משה כמעין עורך של התורה ובכתב שקשורות לבריאה ולהיסטוריה של אבות ישראל. מאוחר יותר בברית החדשה, בלוקס א' 4-1 אנחנו קוראים על פרוייקט מחקר מסודר שבחן את המסורות השונות אודות ישוע שנאספו בכדי להרכיב ביוגרפיה אמינה של חייו. המאמצים האנושיים האלה, סגנונות הכתיבה, הז'אנרים הספרותיים, וסוגי האישיות השונים הם חלק מתהליך העלאה על הכתב שנעשה בהשראת רוח הקודש. שוב, מקבילות ונקודות דמיון שונות קיימות בין המזרח הקרוב הקדום ותורת משה (ובאופן ספציפי, קובץ החוקים והמצוות שמצוי בשמות כ' כ"א – פרק כ"ג ל"ג) – בין אם מדובר בגזר דין מוות על רצח או חקיקה בנוגע לשור נוגח. וכן, לאורך הזמן אנחנו רואים שיפורים אנושיים יותר בקבצי חוקי המזרח הקרוב הקדום השונים – לדוגמה הריכוך והעידון של חלק מהחוקים שמצויים בקודקס החוקים החיתי הקדום (1500-1650 לפנה"ס) ובקודקס החוקים החדש של החיתים (1180-1500 לפנה"ס). אבל בנקודות מפתח, הבדלים עצומים קיימים בין תורת משה וקבצי החוקים האחרים שהיו מצויים במזרח הקרוב הקדום. חוקת סיני מציגה שיפורים וקדמה מוסרית ומשפטית אמיתיים כמותם לא נראו או נשמעו קודם לכן. שלא במפתיע, מבקרי המקרא כמו האתאיסטים מתמקדים בנקודות השליליות בשעה שהם מתעלמים לחלוטין מהשיפורים הדרמטיים. לשם מה לטרוח ולהתעסק עם הניואנסים כשביכולתך לזכות בנקודות רטוריות בנוגע לדרכים הנחשלות של המזרח הקרוב הקדום! בהמשך החלק הזה של הספר נדגיש את ההבדלים המשמעותיים האלה. לאורך דיוננו המעמיק נמשיך לאשר שני דברים: (1) צווים וענישות מקראיים מסוימים היו נחותים בהשוואה לאידיאל שנקבע בעת הבריאה (בראשית א'-ב'); (2) תורת משה אינה נצחית, אוניברסלית, והסטנדרט שעל כל אומות העולם לשעות אליו. אז עלינו להעריך את החומרה או הנוקשות של חוקים ועונשים בהתאם להקשר שלהם במזרח הקרוב הקדום במקום לאור התרבות והחברה המערבית. בעיניהם של אנשי המזרח הקרוב הקדום, אנחנו המערביים היינו נתפסים כרכרוכיים, חלשים, עלובים, יפי נפש ומטופשים! ### **מחללי שבת ומנאצים** הסיפור על האיש שחילל את השבת (במדבר ט"ו ל"ב-ל"ו) מופיע בעקבות חקיקה בנוגע לחטאים בשגגה וחטאים שנעשו בהתרסה והתנשאות. מקושש העצים בשבת הוא דוגמה לחטא שנעשה בהתרסה; זוהי הפרה בוטה של מצוות אלוהים המפורשות המופיעות בשמות ל"א ול"ה. מי שעבד בשבת, דינו מוות (שמות ל"א י"ד-ט"ו). במקביל לכך יש לנו גם בן שמקלל או מנאץ ("נוקב") את אלוהים – "השם" (ויקרא כ"ד) – כמו גם בן סורר ומורה (דברים כ"א). גם אלה הן הפרות בוטות של מה שאלוהים ציווה. מרד בכוונת תחילה, ולא טעות או נפילה מקרית. כשמצווה כלשהי הופרה לראשונה בקרב העם החדש הזה, לרוב הענישה על כך היתה חמורה. קח לדוגמה את הכהנים נדב ואביהוא, ש\[בדומה לאביהם\] חיקו את עבודת האלילים של אהרון שחטא בחטא עגל הזהב (שמות ל"ב); הם העלו "אש זרה" – פולחן פגאני שאפיין כתות שמיות מערביות והיה קשור בהסמכתו של אדם לכהונה – והומתו בשל כך (ויקרא י').[\[ii\]](/#_edn2) בני ישראל שפותו במכוון בידי נשים מדייניות, הוכו והומתו בגלל ההתעלמות שלהם מברית אלוהים (במדבר כ"ה). בימי מלכות דוד, עוזא ניסה לייצב את ארון הברית שמעד בעת הובלתו לירושלים (שמואל ב' ו' א'-ז'). איך אלוהים "הודה" לו על מאמציו? הוא הוכה והומת במקום! אפילו דוד כעס על מעשיו של אלוהים. אז כשעוזא ניסה לייצב את ארון הברית, שדוד הניח על גבי "עגלה חדשה", אלוהים הבהיר ללא כל עוררין שהיתה פה התעלמות מוחלטת מההנחיות שסיפק בתורת משה. ארון הברית צריך היה להינשא בידי הלויים בעזרת מוטות (שמות כ"ה י"ב-ט"ו; ל' ד'), לא להיות מובל באמצעות עגלה רתומה לשוורים. ונגיעה בחפצים קדושים מסויימים דינה מוות (במדבר ד' ט"ו). כפי שאלוהים אמר למשה ואהרון אחרי שנדב ואביהו הומתו, "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד" (ויקרא י' ג'). ### **הזולל והסובא: דברים כ"א י"ח-כ"א** מה לגבי הקטע החמור הזה, שכבר ציטטנו קודם לכן? התנ"ך לא מתעד מקרה ממשי שבו זה אכן קרה. אבל כמו במקרים של עבירה ראשונה על ציווי כלשהו, המטרה היתה להנחות ולהדריך: "וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ" (דברים כ"א כ"א). מה היתה העברה? אנחנו לא מדברים על מישהו שעושה מעשה קונדס או אפילו על בן עשרה שלא מנקה את חדרו. לא, מדובר פה בעבריין מועָד שאין תקווה לתיקון ההתנהגות הנוקשה ופורקת העול שלו, למרות כל המאמצעים שמשקיעים בו כולם. הוא עבריין שחוזר שוב ושוב על מעשיו: "וְיִסְּרוּ אֹתוֹ \[אביו ואמו\], וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם" (דברים כ"א י"ח). הוא התגלמות של מרדנות ופריקת עול – "זוֹלֵל וְסֹבֵא" (פס' כ'; השווה משלי כ"ג כ'-כ"א). לבעיה הרצינית הזו היתה השפעה הרסנית במיוחד; על המשפחה ועל החברה הסובבת. בן שכזה, סביר להניח בן בכור, בסופו של דבר יבזבז את ירושתו לאחר מות אביו; סביר להניח שיביא הרס וחורבן על משפחתו בהווה ובעתיד. הוא כמו מהמר כפייתי שמהמר על ביתו וחסכונותיו וממיט חורבן על משפחתו. שים לב, עם זאת, שההורים אינם לוקחים את העניינים לידיהם שלהם. הם מתייעצים עם הרשויות, שאחראיות על שמירת הסדר והתפקוד ההולם בחברה. ההורים מוצאים אל מחוץ לתמונה; הם לא לוקחים את הענישה לידיהם. במקום זאת, הקהילה מוציאה לפועל את התרגיל הזה באחריות חברתית. וכשזה מגיע לשלב הקיצוני הזה, זהו מוצא אחרון טראגי שנועד לטפל בבעיה הזו.[\[iii\]](/#_edn3) ### **מנחשים, מעוננים, ונביאי שקר** החיים בישראל נאסרו על מנחשים (או מגלי עתידות) או מעננים (מכשפים). העונש על עיסוק שכזה היה עונש מוות (ויקרא י"ט כ"ו). התנבאות באמצעות אותות או סימנים, הגדת עתידות, ונסיון ליצור קשר עם רוחות (שדים) נאסרו בחוק. בדומה לכך, דינם של נביאי שקר, שביקשו להוביל את ישראל לעבודת אלילים, היה גם הוא דין מוות (דברים י"ג א'-י"א). פולחן מתים היה מנהג רווח במזרח הקרוב הקדום, כולל בכנען. עמי המזרח הקרוב ניסו להיוועץ או לתקשר עם המתים כדי שאלה יוכלו להכנס לתמונה ולסייע ביד החיים. דתות המזרח הקרוב הקדומות האלה עודדו מנהגי אבלות כמו שריטת בשר למען המת או צריבת קעקועים על הגוף (ויקרא י"ט כ"ח). המנהג של גזיזת פאות השאר ("הקפה") או הזקן ("השחתה") (ויקרא י"ט כ"ז) היה מנהג כנעני של מסירת שערו של אדם לרוחות המתים במטרה לרצות אותן (השווה דברים י"ד א'). מעשים שכאלה נאסר על קיומם בישראל! עם אלוהים נקרא להיות שונה משכניו; הם נקראו להתמקד בחיים ובאלוהי החיים, לא במוות או באלילי שקר. נאסר עליהם לפנות "בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים" (ישעיהו ח' י"ט; השווה ב' ה'-ו'). על הכוהנים בישראל נאסר אפילו להיות נוכחים בלוויות, אלא אם המת היה בן משפחתם (ויקרא כ"א א'-ה'). הם נקראו להיות קדושים לאלוהים (פס' ו'). ולפיכך מנחשים ומעוננים למיניהם – אלה שמשלח ידם הוא המוות – דינם היה דין מוות.[\[iv\]](/#_edn4) בחברה דמוקרטית כמו שלנו, זה נשמע כל כך לא סובלני. אנחנו צריכים לכבד את חופש הדת של אחרים, לא? אבל עם ישראל קשר עצמו ליהוה, שכרת ברית עם ישראל – כמו בעל ואשה. בני ישראל עצמם נשבעו שהם שייכים לאלוהים ושהם ישמרו את בריתו (שמות כ"ד ג'). הם נכנעו מרצונם הם לשטונו (התיאוקרטי) של אלוהים. לפיכך כל חדירה למערכת היחסים הזו – בין אם בדמותם של אלי נכר, בעלי ברית פוליטיים, או היוועצות במתים – שבאה במקום אמון ובטחון מלא באלוהים היתה בגדר הפרת נדרי הברית הזו. סאם האריס טועה כשהוא מדבר על סקילת בן או בת שבאים הביתה אחרי שיעור יוגה.[\[v\]](/#_edn5) דברים י"ג ו'-ט"ז דן בנביא השקר שמנסה "להסית" את העם בצוותו עליהם לעבוד אלילי נכר ("נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים"). אלה שלא רצו לקבל את אלוהי ישראל או לציית לדרישותיו, היו כמובן חופשיים לעזוב את קהל ישראל ולחיות בקרב עם אחר. זו היתה האפשרות הברורה, המועדפת. זו היתה אפשרות בריאה יותר עבור ישראל ובטוחה יותר עבור המתנגדים לתיאוקרטיה. כל מי שנשארו בארץ נדרשו לכבד את הברית ואת המצוות שהיו חלק ממנה. ### **אנשים שונים, עונשים שונים** כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע, וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף; פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ (דברים כ"ה א'-ג'). עד לפני כמה עשרות שנים, בכל העולם המערבי היה נהוג להלקות ילדים במסגרת מערכת החינוך, למורים היתה הסמכות להעניש ענישה גופנית ילדים סוררים. התוצאה היתה יראה וכבוד למורים, ושקט בכיתה. המלקות ע"י המורים היו פחותות מהמלקות בתרבות השמית. ובכל זאת, ענישה בארבעים מלקות לא נשמעת קצת מוגזמת? שוב, בוא נבחן את הטקסט יותר מקרוב כדי שנוכל להעריך טוב יותר את מה שבאמת קורה פה: 1. קודם לענישה היה צורך בקיום משפט צדק. 2. הענישה לא נעשתה בידי אדם אינדיבידואלי באופן אישי, שלקח את העניינים לידיו שלו. 3. על כל התהליך פיקח שופט, שנועד לוודא שהענישה הוצאה לפועל כהלכה; הענישה לא היתה נתונה לרצונותיו האכזרים של המעניש. 4. זה היה העונש המקסימלי, והעוברים על החוק בדרך כלל ספגו מספר נמוך יותר של מלקות ולא את מלוא ארבעים המלקות המותרות. אבל המספר המקסימלי של מלקות נקבע בחוק ונאסר לעבור עליו. 5. השופט שהחליט מהו העונש ההולם והמעניש נקראו לזכור שמי שעבר על החוק הוא "אח". הפושע זכה להגנה מפני תגובה מוגזמת מצד האספסוף או אדם כלשהו; התורה מצווה להימנע מהלשפיל אותו (כדי ש"אחיך לא יהיה נקלה לעיניך").[\[vi\]](/#_edn6) הלקאה במוט אכן נשמעת כמו דבר חמור במיוחד לאוזניים המודרניות. אבל הקונוטציה שעולה מהמטאפורה או הסמל של המוט היא למשל של הנחיית והדרכת כבשים (תהילים כ"ג ד') וחינוך ילדים (משלי י"ג כ"ד; כ"ב ט"ו; כ"ט ט"ו).[\[vii\]](/#_edn7) שוב, החוק קבע מספר מקסימלי של מלקות, ושופט יכל לקבוע עונש מופחת. מעבר לכך, העונשים בישראל היו עדינים בהשוואה לקבצי החוקים היותר ברוטליים וחסרי הרחמים של תרבויות המזרח הקרוב הקדום. חוקי חמורבי למשל, קבעו שכענישה על פשעים מסוימים יש לכרות את הלשון, השד, היד, או האוזן. עונש חמור אחד במיוחד היה כרוך בגרירת הנאשם בשדה בידי פרות.[\[viii\]](/#_edn8) בחוקת מצרים הקדומה, עונשים כללו כריתת אף ואוזן. לפי חוקי חמורבי גזר דינו של גנב הוא מוות,[\[ix\]](/#_edn9) לעומת התנ"ך שדרש רק פיצוי כפול עבור הגניבה (שמות כ"ב ד). הניגוד הזה הוא אחד מני תזכורות רבות לכך שבחוקה הישראלית היה משקל כבד יותר לבני אדם מאשר בתרבויות האחרות במזרח הקרוב הקדום. בענישת פושעים (למשל במקרה של הוצאת דיבה או עדות שקר), החוק המצרי התיר בין מאה למאתיים מלקות; מאה מלקות היו העונש הקל ביותר שהותר בחוק.[\[x\]](/#_edn10) באשר לעונשים במקרה של גניבה בתנ"ך, חוקר המקרא דייויד בייקר מציין שהחוקים שמציב התנ"ך "הרבה יותר אנושיים ממרבית החוקים המצויים במזרח הקרוב הקדום, ולא חייבו קטיעת איברים, מלקות או מוות".[\[xi\]](/#_edn11) אז איך נראים בעיניך פסוקים א'-ג' בדברים כ"ה עכשיו? החקיקה הישראלית לא התירה יותר מארבעים מלקות כענישה על פשע. זה היה העונש המירבי והחמור ביותר, והקביעה כמה מלקות ינתנו בפועל נותרה בידיו של השופט. בניגוד לכך, ענישה במקומות אחרים במזרח הקרוב הקדום היתה חמורה בהרבה. בנוסף לכך, בחוק הבבלי או החיתי, לדוגמה, מעמד חברתי הוא שקבע איזה עונש ינתן על עברה כלשהי. בניגוד לכך, החוק המקראי החיל את אותם הסטנדרטים על מלכים, שליטים ובני המעמד השולט בדיוק כמו על פשוטי העם.[\[xii\]](/#_edn12) יהיו מי שיצביעו על הדוגמה הבאה כעל שדרוג מוסרי. בתחילה, החוק החיתי קבע שאם אדם חרש שדה חרוש וזרע בו את זרעיו שלו, דינו היה מוות.[\[xiii\]](/#_edn13) אבל בחקיקה מאוחרת יותר, הפושע נדרש לעבור טקס טהרה ולהעלות קרבן.[\[xiv\]](/#_edn14) למרות שאנחנו יכולים להיות אסירי תודה על השיפור הזה, הוא עדיין לא מתקרב אפילו בכדי לדגש החזק של החוק בישראל על מתן פיצוי לפשעי רכוש, ולא גזר דין מוות. בישראל לאנשים היתה חשיבות רבה יותר מאשר לרכוש, הבדל בולט בהשוואה ליתר עמי המזרח הקרוב הקדום. ### **"עין תחת עין?"** מה לגבי הדגש ששמים הכתובים על "עין תחת עין ושן תחת שן"? יש שרואים בענישה תובענית שכזו אכזרית וברברית. אבל עלינו לבחון את הדברים לעומקם. בחינה קפדנית של הדברים מעלה תמונה שונה לחלוטין. עונשים קפדניים שכאלה – *מידה כנגד מידה* – מוזכרים במספר מקומות: שמות כ"א כ"ג-כ"ה; ויקרא כ"ד י"ז-כ"ב; ודברים י"ט ט"ז-כ"א. מעניין לראות שבאף אחד מהמקרים האלה ענישה בצורה של "עין תחת עין" אינה נלקחת באופן מילולי. כל דוגמה בקטעים האלה קוראת לפיצוי (כספי), לא לקטיעת איברים. לדוגמה, מיד לאחר הקטע שמדבר על *מידה כנגד מידה* בשמות כ"א כ"ג-כ"ה, אנחנו קוראים בפסוקים כ"ו-כ"ז: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ, אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ, וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ". אנחנו לא מוצאים פה עקירה ממשית של *עין* או *שן*, אלא פיצוי על נזק גופני שנגרם. מלומדים כמו ריימונד ווסטברוק עומדים על כך שעקרון ה*מידה כנגד מידה* כפיצוי לא נלקח באופן מילולי.[\[xv\]](/#_edn15) המשמעות של *מידה כנגד מידה* היא גם להבהיר שעינו של עבד, שוות ערך בעיניו של אלוהים לעינו של מלך (לעומת העמים הפאגאנים, שם לעבד לא היה שום ערך), וגם שהעונש צריך להתאים לפשע. מעבר לכך, אלו היו העונשים המקסימליים; עונשים צריכים היו להיות פרופורציונאליים ולא לעלות על הסטנדרט שנקבע כעונש המקסימלי. ועונש יכל להיות פחות חמור אם השופט ראה לנכון שהעברה ראויה לענישה פחות חריפה. מעבר לכך, ענישה שהולמת את העוון או הפשע שחוללו נועדה לגונן על החלשים יותר בחברה – העניים, החלשים, המנודים. העשירים ובעלי הכוח בחברה לא יכלו להכתיב את תנאי הענישה; למעשה, בני המעמד העליון יכלו להענש באותם עונשים פרופורציונאליים כמו כל אחד אחר. בנוסף לכך, העקרון הזה של *מידה כנגד מידה* שימש כמדריך מועיל למניעה מנקמות דם אין סופיות ונקמה חסרת פרופורציות (חשוב פה על שיטות הענישה של המאפיה). כשאנחנו משווים את העונשים שהיו נהוגים בישראל לחקיקה בקרב עמי המזרח הקרוב הקדום, תורת משה היא בגדר שיפור מוסרי דגול אשר מלא בחסד וחמלה. כפי שמצביע חוקר המקרא ברבארד צ'ילדס, עקרון ה*מידה כנגד מידה* "סימן התקדמות מהותית והיה רחוק מלהיות שריד של עידן פרימיטיבי יותר".[\[xvi\]](/#_edn16) יהיו שיעלו את הטיעון שבחוקי חמורבי כבר נכלל עקרון ה*מידה כנגד מידה,* מה שאנחנו יכולים לכנות "עצם תחת עצם" כמו גם "שן תחת שן". עם זאת, עקרון זה במסגרת חוקי חמורבי חל רק כשהנפגע היה מקרב מעמד האצולה – לא מפשוטי העם – והפוגע נמנה גם הוא על מעמד זה.[\[xvii\]](/#_edn17) מעבר לכך, אנחנו יודעים שחוקי חמורבי קראו לקטיעת ידים, אף, חזה, ואוזניים! חוקי אשור התיכונה (סביב שנת 1100 לפנה"ס) – שמתוארכים כמאתיים שנה לאחר מתן התורה בסיני – היו חסרי פרופורציה באופן מחפיר. הם כללו הלקאה עד מאה מלקות כמו גם קטיעת איברים. לפיכך, אם כן, הביטוי "עין תחת עין" היה מידת צדק, לא משהו שישראל לקחו באופן מילולי. חוקי שור נוגח מספקים ניגוד מעניין בין תורת משה וחוקי המזרח הקרוב הקדום. קודקסי חוקים כמו חוקי חמורבי או אשנונה, לדוגמה, לא שקפו כבוד מיוחד לחיי אדם כפי שאנחנו מוצאים בתורת משה. בקבצי החוקים האחרים, אם שור היה ידוע כשור מנגח ובעליו לא נהג משנה זהירות כלשהו כדי למנוע ממנו לפגוע ולהרוג אדם חופשי, על הבעלים הוטל לשלם חצי מינה (או שני שליש מינה) בכסף למשפחתו של הקרבן והשור המשיך לחיות.[\[xviii\]](/#_edn18) בניגוד לכך, פסוקים כ"ח-ל"ו בשמות כ"א מציגים ענישה מקסימלית חמורה יותר בגלל הערך שניתן לחיי אדם, כפי שמשקפים חוקי החברה הישראלית. הציווי היה להמית שור מנגח (השווה בראשית ט' ד'-ו'), ובשרו נאסר לאכילה. מעבר לכך, אם השור נגח מתמול שלשום ובעליו לא עשה דבר כדי למנוע ממנו לעשות כן, והשור גרם למותם של גבר או אשה, אזי *הבעלים* – לא רק השור – חוייב במיתה כעונש המקסימלי (ומיד נבחן זוית נוספת בהקשר הזה). בדומה לכך, חמורבי התעקש שאם בונה בית נהג בחוסר זהירות וביתו התמוטט והרג קטין, אזי *בנו* של בעל הבית יומת בתמורה.[\[xix\]](/#_edn19) בניגוד לכך, המתת בן על חטאי הוריו (או הורים על חטאי ילדיהם) נאסרה בישראל (דברים כ"ד ט"ז). מעבר לכך, העולם הקדום חי בהתאם לקוד לא כתוב שתבע נקמה על המתת בן משפחה. וזה לא משנה אם המוות היה ביד המקרה או במכוון: "הרגת את בן משפחתי; אני אהרוג מישהו במשפחתך!" בניגוד לכך, חוקת ישראל הבחינה בין הריגה *בשוגג* להרג *בכוונה תחילה* (רצח). התורה קבעה ערי מפלט בהן ההורג בשגגה יכל למצוא מחסה (שמות כ"א י"ב-י"ג), מה שהיווה דרך למניעת נקמת דם.[\[xx\]](/#_edn20) ההיסטוריון הנודע פול ג'ונסון העיר על חוקי חמורבי, למרות שאפשר לומר דברים דומים באשר לקבצי החוקים האחרים שנמצאו במזרח הקרוב הקדום: ה"חוקים הנוראיים נודעים לשמצה בשל אכזריות העונשים הפיזיים הנקבעים בהם, בניגוד לאיפוק אותו אנחנו מוצאים בתורת משה וחוקות ספר ויקרא ודברים".[\[xxi\]](/#_edn21) נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדין: ראינו שקבצי החוקים השונים מהמזרח הקרוב הקדום אותם בחנו מחמירים בהרבה בהשוואה לחוקת ישראל. ובכל זאת, מגוון חוקרי מקרא טוענים שהענישה המתוארת בתורת משה – ואפילו בקבצי חוקים אחרים מהמזרח הקרוב הקדום – היו הרבה פחות חמורים הלכה למעשה. לדוגמה, בבמדבר ל"ה ל"א נאמר, "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ \[כלומר תשלום חלופי כלשהו\] רֹצֵחַ, אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת, כִּי מוֹת יוּמָת". הרעיון הזה מחוזק בשמות כ"א כ"ט-ל' (שור שנגח באדם למוות כתוצאה מרשלנות בעליו); מאחר ולא מדובר פה ברצח בכוונה תחילה, פסוק ל' מתיר את האפשרות של תשלום כספי במקום לקיחת חיי הבעלים: "אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו, וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו". התיאולוג וולטר קייזר מצביע על ההבחנה הכללית של חוקרי מקרא שונים: התנ"ך כולל כשישה עשר פשעים שדינם היה מוות. רק במקרה של רצח בכוונה תחילה הכתוב אומר שעל הרשויות בישראל נאסר לקחת "כופר" או תחליף כספי. עובדה זו מפורשת בדרך כלל כעדות לכך שבחמישה עשר המקרים האחרים השופטים יכלו להמיר את הפשעים שדינם מוות ב"כופר" או "תחליף" הולם. במקרה הזה עונש המוות שימש כאות וכעדות לחומרת הפשע.[\[xxii\]](/#_edn22) אפשר להביא גם את דבריהם של מלומדים כמו ריימונד ווסטברוק, ג'ייקוב פינקלשטיין, וג'וזף ספרינקל, שמסכימים בלב שלם להערכה הזו.[\[xxiii\]](/#_edn23) אז אם ניקח את עונשי התנ"ך החמורים באופן מילולי, נראה שתורת משה הרבה *פחות* מחמירה מחוקי תרבויות המזרח הקרוב הקדום האחרות. אם, מצד שני, נלך בעקבות החוקרים האלה שטוענים שברוב המקרים ניתן היה להמיר את עונשי המוות במקרא בתשלום "כופר" (פרט למקרה של רצח בכוונה תחילה), הרי שבכך נפתחת בפנינו הדלת לנקודת השקפה חדשה בכל הנוגע לעונשים החמורים לכאורה האלה. ### **הקרבת תינוקות בישראל?** תורת משה מגנה נחרצות הקרבת קרבנות אדם ורואה בכך מעשה נתעב מבחינה מוסרית (ויקרא י"ח כ"א; כ' ב'-ה'; דברים י"ב ל"א; י"ח י'). כפי שמצביעה סוזן נידיטץ' בספרה War in the Hebrew Bible (מלחמות בתנ"ך), ה"קול הדומיננטי" בתנ"ך "מגנה הקרבת ילדים ותינוקות" מאחר והתנהגות כזו עומדת בניגוד מוחלט לתכלית אלוהים ולתכניתו, וחותרת תחת אושיות החברה הישראלית.[\[xxiv\]](/#_edn24) בוא נבחן כמה קטעים שלכאורה מציעים שהקרבת קרבנות אדם היתה מותרת ומקובלת בישראל. ***מישע, מלך מואב: מלכים ב' ג' כ"ז*** וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל; וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ (מלכים ב' ג' כ"ז). בסיפור שלפנינו, מישע, מלך מואב, מעלה את בנו הבכור כקרבן על חומת קיר חרשת (במואב). לאחר מכן, הצבא הישראלי נסוג בגלל ה"קצף" הגדול שהיה עליו. יש שחושבים שמדובר פה בזעמו של *אלוהים* ושאלוהים מראה בכך שהוא *מקבל* את הקרבן שהעלה מישע בכך שהוא מגיב בזעם כלפי ישראל. תפיסה זו, עם זאת, היא בעייתית מכמה בחינות: - התפיסה הזו עומדת בניגוד גמור לגינוי הברור של העלאת קרבנות אדם שמופיע קודם לכן בתורה (דברים י"ב ל"א; י"ח י') כמו גם להתנערות מהמנהג אותה אנחנו מוצאים בספר מלכים עצמו (מלכים ב' ט"ז ג'; י"ז ז'; כ"א ו'). - במילה *קצף* הכוונה היא לא לקצפו של אלוהים.[\[xxv\]](/#_edn25) במקום אחר במלכים ב', מילה שנגזרת מאותו השורש *קצף* משמשת בברור תוך התייחסות לזעם אנושי (ה' י"א; י"ג י"ט). - הפרשנים השונים מציעים מספר פרשנויות אפשרויות: (1) מדובר בקצפו של מואב על ישראל מכיוון שמלכם, מישע, נאלץ ביאושו להקריב את בנו; המטרה שעמדה לנגד עיניו של מישע היתה לעורר מחדש את נחישותם של המואבים להילחם. (2) בני ישראל התמלאו זוועה או אמונות תפלות כשהם ראו את העלאת קרבן האדם הזו, מה שגרם להם ליטוש את שדה הקרב. (3) למרות שמישע לא הצליח לשבור את המצור שסגר עליו (אולי במטרה לנוע צפונה כדי לגייס כוחות נוספים), הוא הצליח לתפוס בשבי את בנו הבכור של מלך אדום, שהועלה כקרבן על החומה, מה שגרם לירידת המוראל בצבא אדום. זעמו של צבא אדום הביא לסיום המלחמה כי הם נסוגו משדה הקרב ומהקואליציה שלהם שהורכבה מישראל, יהודה ואדום.[\[xxvi\]](/#_edn26) ***בת יפתח: שופטים י"א ל'-מ'*** יפתח, אחד משופטי ישראל, נדר נדר פזיז: "וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן, וְהָיָה לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ עֹלָה" (שופטים י"א ל"א). אולי הוא חשב שמי שיצא לקראתו יהיה אחד מעבדיו שסביר להניח יבוא כדי לסייע בידו עם שובו מהקרב. אבל הוא הזדעזע לראות את "בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת" (פס' 34). יש חוקרי מקרא שטוענים שיפתח לא באמת העלה את ביתו כקרבן. הרבה, עם זאת, משוכנעים שזה מה שמלמד הכתוב. אז בוא נצא מנקודת הנחה שמדובר בגרוע מכל. מה שמוביל לשאלה הבלתי נמנעת: יפתח לא ידע שהקרבת ילדים נחשבה בלתי מוסרית ושאלוהים שפט את הכנענים על מעשים שכאלה? מדוע אם כן הוא לא התנער מהעלאת הקרבן הזה? זה נבע מכך שאלוהים בעצם כן נתן את אישורו להקרבת ילדים? כבר עמדנו על כך שבתנ"ך מה ש*מצוי* הוא לא בהכרח מה ש*רצוי;* עצם העובדה שמעשה כלשהו *מתואר* בתנ"ך, היא לא הוכחה לכך שזה הסטנדרט ש*קבע* אלוהים. התנהגויות מסוימות הן פשוט דוגמאות שליליות שעלינו להימנע מלחזור עליהן (השווה הראשונה לקורינתים י' 12-1). אז בוא נעשה את השינויים ההכרחיים ונחיל את ההגיון של השואל על שופט אחר – שמשון. כשופט על ישראל, הוא לא ידע בוודאות שנגיעה בגופת מת אסורה עליו (שופטים י"ד ח'-ט'), בייחוד בהתחשב בנדר הנזיר (התמידי) שחל עליו (במדבר ו')? הוא לא ידע שהתחברות עם זונות היתה אסורה (שופטים ט"ז א')? זכור שאנחנו מדברים על ימי השופטים. אם נשאל מדבריו של צ'ארלס דיקנס, במידה ניכרת היו אלה הימים הרעים מכל, עידן הסכלות, עת החשכה וחורף היאוש. אז המבקרים צריכים להיזהר מלהניח שיפתח (או שמשון) היה בעל מוסר עילאי. יהיו מי שיתהו ויגידו, "האם 'רוח ה' ' לא היתה על יפתח?" (שופטים י"א כ"ט). כן, אבל אנחנו לא צריכים לראות בכך כמתן אישור כולל לכל מה שיפתח עשה – בדיוק כמו שעצם העובדה שרוח הקודש באה ("לבשה") על גדעון (שופטים ו' ל"ד) אינה חותם אישור להתעסקות שלו בעבודת אלילים (שופטים ח' כ"ד-כ"ז), או במקרה של אהוד (שופטים ג' כ"ו). כן, השופטים האלה בהחלט היו מודעים לכך שעבודת אלילי נכר היא שגויה. בדומה לכך, "רוּחַ יְהוָה" צלחה על שמשון כדי לעזור לישראל לדחוק את רגלי הפלישתים (שופטים י"ד ו', י"ט; ט"ו י"ד). ועם זאת תכניתו לשאת אשה מקרב הפלישתים, ההתרועעות שלו עם זונה, והמעורבות שלו עם דלילה מעידים שלפנינו שופט עם יכולת שיפוט עלובה למדי! אנחנו בהחלט יכולים ללמוד כאן איך אלוהים יכול לפעול *למרות* כשלונו וחטאו של אדם. התיאולוגיה של ספר שופטים שמה דגש על נקודת שפל אדירה ברמה המוסרית והדתית של עם ישראל, עם שני סיפורים בסוף הספר שמדגימים את הנקודה הזו (פרקים י"ז-כ"א). בני ישראל שוב ושוב הניחו לעצמם "ללכת בדרכי הכנענים". ולאור התימה החוזרת ונשנית של ספר שופטים, "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (י"ז ו'; כ"א כ"ה; השווה ב' י'-כ"ג), זה לא צריך להפתיע אותנו שהרמה המוסרית של מנהיגי ישראל גם היא היתה ירודה. אנחנו לא צריכים לחפש בנרות דוגמאות למודלים שליליים לחיקוי בספר שופטים, כשעם ישראל היה נתון בשפל המוסרי שלו. סיפור יפתח לא זקוק להכרזה מפורשת של מורת רוחו הברורה של אלוהים. יהיו מי שיתעקשו ויאמרו: התנ"ך לא מדבר על הקרבת הבכורות לאלוהים (שמות כ"ב כ"ט-ל')? בעקבות יחזקאל כ' כ"ה-כ"ו, הם טוענים שאלוהים נתן חוקים רעים ("לא טובים") שבני ישראל לא יכלו "לחיות" בהתאם להם – מצוות שכוללות העברת הבכורות באש. הם טוענים שהמנהג לא מצא חן בעיני אלוהים רק כשבני ישראל הקריבו את ילדיהם לאלים *אחרים*! עם זאת, התנ"ך אינו יוצר הבחנה שכזו בשום מקום; הקרבת תינוקות – בין אם ליהוה, לבעל או למולך – נחשבה מתועבת כך או אחרת. נכון, זה היה מנהג רווח בישראל וביהודה (למשל, מלכים ב' י"ז י"ז; כ"ג י'), והמלכים אחז, מנשה ואחרים העבירו "אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם, בָּאֵשׁ" (מלאים ב' ט"ז ג; דברי הימים ב' ל"ג ו'). אבל עצם העובדה שהמנהג היה רווח, אינה מרמזת לכך שהוא היה מקובל בעיני ה'. ספר שמות מדבר על "פדיון" – לא על קרבן – בכור הרחם; אלוהים עצמו פדה את ישראל בכורו בהוציאו אותם ממצרים (שמות י"ג י"ג; השווה ד' כ"ג). על מה אם כן מדבר יחזקאל? הטקסט מצביע בברור על כך שאלוהים העניק לדור המדבר "חוקות" (כלומר מצוות השבת) בהתאם להן על בני ישראל "לחיות" (כ' י"ב-י"ג). בני ישראל דחו את המצוות האלה שנתנו בסיני; הם סרבו לשעות להן (פס' כ"א). אז אלוהים "השיב ידו" מעליהם. אלוהים הגיב לדור המדבר בדיוק כפי שהוא מגיב באגרת אל הרומים א': הוא נתן להם "חֻקִּים לֹא טוֹבִים; וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם" (יחזקאל כ' כ"ה). לא לחינם יחזקאל הבחין בין המילה *חוקים* בלשון זכר לבין המילה *חוקות* כפי שהיא מופיעה במקומות אחרים בטקסט בצורת נקבה. הפרק מכיל גם לא מעט אירוניה. אלוהים אומר לישראל בסרקסטיות, "אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ" (יחזקאל ל' ל"ט); במילים אחרות, "לכו הקריבו את ילדיכם". ה"חוק" האירוני הזה שכביכול מתיר לבני ישראל קשי העורף להמשיך ולעסוק בפולחן לאלילי נכר ובהקרבת ילדים הוא שווה ערך לנאמר בעמוס ד' ד': "בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ, הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ". אותו עקרון נכון גם לגבי הנביא מיכיה, שאומר למלך ישראל הסרבן, שמתעלם מדרכי אלוהים, "עֲלֵה וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ" (מלכים ב' כ"ב ט"ו). אלו הן ה"מצוות" הסרקסטיות שאינן "טובות" ובהן אין ישראל יכולים "לחיות".[\[xxvii\]](/#_edn27) --- **לקריאה נוספת** Longman III, Tremper, and David E. Garland, eds. The Expositor’s Bible Com-mentary. Vol. 1. Rev. ed. Grand Rapids: Zondervan, 2008. Stuart, Douglas K. Exodus. New American Commentary 2. Nashville: B & H Publishing, 2008. Wright, Christopher J. H. Deuteronomy. New International Biblical Com-mentary 4. Peabody, MA: Hendrickson, 1996. Wright, Christopher J. H. Old Testament Ethics for the People of God. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2004. [\[i\]](/#_ednref1) ראה פרק ג' בספרו של Joe M. Sprinkle, Biblical Law and Its Relevance (Lanham, MD: University Press of (America, 2004. [\[ii\]](/#_ednref2)  Richard S. Hess, “Leviticus 10:1: Strange Fire and an Odd Name,” Bulletin for Biblical Research 12, no. 2 (2008): 187–98. [\[iii\]](/#_ednref3) הדברים מבוססים על דבריו של Christopher J. H. Wright, Deuteronomy, New International Biblical Commentary 4 (Peabody, MA: Hendrickson, 1996), 235–36. [\[iv\]](/#_ednref4) ראה Mary Douglas, Leviticus as Literature (Oxford: Oxford University Press, 1999), 98–104. [\[v\]](/#_ednref5)  Harris, End of Faith, 18. [\[vi\]](/#_ednref6)  Wright, Deuteronomy, 264–65. [\[vii\]](/#_ednref7)  William H. C. Ropp, Exodus 19–40, Anchor Bible Commentary (New York: Doubleday, 2006), 218. [\[viii\]](/#_ednref8) ראה חוקי חמורבי §§192, 193, 194, 195, 205. אזכורים לטקסטים מהמזרח הקרוב הקדום לקוחים מהספר בעריכתו של וויליאם האלו, William W. Hallo, ed., The Context of Scripture, vol. 2, Monumental In-scriptions from the Biblical World (Leiden: Brill, 2003); Martha T. Roth, Law Collections from Mesopotamia and Asia Minor, 2nd ed. (Atlanta: Scholars Press, 1997); and Raymond Westbrook, ed., A History of Ancient Near East Law, 2 vols. (Leiden: Brill, (2003. [\[ix\]](/#_ednref9) חוקי חמורבי §§6–10. [\[x\]](/#_ednref10)  David Lorton, “The Treatment of Criminals in Ancient Egypt,” in The Treatment of Criminals in the Ancient Near East, ed. Jack M. Sasson (Leiden: Brill, 1977), 1–64 (see e.g., p. 25); and Andrea G. McDowell, s.v. “Crime and Punishment,” The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt, ed. Donald B. Redford (Oxford: Oxford University Press, 2001), 1:318. [\[xi\]](/#_ednref11)  David L. Baker, Tight Fists or Open Hands? Wealth and Poverty in Old Testament Law (Grand Rapids: Eerdmans, 2009), 27. Baker notes that Hittite laws also utilized demands for restitution. [\[xii\]](/#_ednref12)  Johannes Renger, “Wrongdoing and Its Sanctions: On ‘Criminal’ and ‘Civil’ Law in the Old Babylonian Period,” in The Treatment of Criminals in the Ancient Near East, ed. Jack M. Sasson (Leiden: Brill, 1977), 72; see also Christopher J. H. Wright, Old Testament Ethics for the People of God (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2004), 310. [\[xiii\]](/#_ednref13) החוק החיתי §166. [\[xiv\]](/#_ednref14) החוק החיתי §167. [\[xv\]](/#_ednref15) למרבה האירוניה, הקטור אבאלוס לועג לתפיסה של "פיצוי" לא מילולי, ומצטט כסימוכין לטענתו מדבריו של ריימונד ווסטברוק. אבל ווסטברוק למעשה חולק על דעתו של אבאלוס! ראה Raymond Westbrook, Studies in Biblical and Cuneiform Law (Paris: J. Gabalda, 1988), 45, 47–55; also William Ian Miller, Eye for an Eye (Cambridge: Cambridge University Press, 2006), 207n. תרבויות אחרות במזרח הקרוב הקדום, עם זאת, עדיין החילו עונשי קטיעת איברים ברוטליים, נקודה בה אני דן בספר זה. [\[xvi\]](/#_ednref16)  Brevard S. Childs, The Book of Exodus: A Critical, Theological Commentary (Philadel-phia: Westminster, 1974), 93. [\[xvii\]](/#_ednref17) חוקי חמורבי §§197, 200. [\[xviii\]](/#_ednref18) חוקי חמורבי §251. (אם השור נגח והרג עבד, אזי בעליו נדרש לשלם שליש מינה לבעלי העבד), חוקי חמורבי §252; חוקי אשנונה §54). [\[xix\]](/#_ednref19) חוקי חמורבי §§229–30. [\[xx\]](/#_ednref20)  Douglas K. Stuart, Exodus, New American Commentary 2 (Nashville: B & H Publish-ing, 2008), 485. [\[xxi\]](/#_ednref21)  Paul Johnson, Art: A New History (New York: HarperCollins, 2003), 33. [\[xxii\]](/#_ednref22) Walter C. Kaiser, Toward Old Testament Ethics (Grand Rapids: Zondervan, 1983), 91–92. [\[xxiii\]](/#_ednref23)  Raymond Westbrook, “The Character of Ancient Near Eastern Law,” in A History of Ancient Near Eastern Law, vol. 1, ed. Raymond Westbrook (Leiden: Brill, 2003), 71–78; J.J. Finkelstein, The Ox That Gored (Philadelphia: American Philosophical Society, 1981), esp. 34–35; Joseph M. Sprinkle, “The Interpretation of Exodus 21:22–25 ((Lex Talionis) and Abortion,” Westminster Theological Journal 55 (1993): 233–55 (esp. 237–43. [\[xxiv\]](/#_ednref24)  Susan Niditch, War in the Hebrew Bible: A Study in the Ethics of Violence (New York: Oxford University Press, 1993), 45–46. For a critique of some of Niditch’s claims, see Ben C. Ollenburger, review of War in the Hebrew Bible: A Study in the Ethics of Violence, by Susan Niditch, Interpretation 48, no. 4 (1994): 436–37. [\[xxv\]](/#_ednref25)  Iain W. Provan, 1 and 2 Kings, New International Bible Commentary 7 (Peabody, MA: Hendrickson; Carlisle, UK: Paternoster, 1995), 186. [\[xxvi\]](/#_ednref26) ראה Baruch Margalit, “Why King Mesha Sacri‑ced His Oldest Son,” Biblical Archaeology Review 12 (November/December1986): 62–63; John J. Bimson, “1 and 2 Kings,” in The New Bible Commentary, 4th ed., ed. Gordon Wenham et al. (Downers Grove, IL: InterVarsity, 1994), 365; and Anson Rainey, The Sacred Bridge: Carta’s Atlas of the Biblical World, ed. Anson Rainey and R. Steven Notley (Jerusalem: Carta, 2006), 205. [\[xxvii\]](/#_ednref27)  John Goldingay, Old Testament Theology: Israel’s Life, vol. 3 (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2009), 796. לדיון מוצלח בטקסט מספר יחזקאל, ראה, Daniel I. Block, The Book of Ezekiel: Chapters 1–24 (Grand Rapids: Eerdmans, 1997), 636–41. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר **תגיות:** מהימנות, תכלית --- ### [מעמד האישה בתנ"ך](https://igod.co.il/morality/מעמד-האישה-בתנך/) **Published:** נובמבר 23, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** > כשהדיון מגיע להתנהגות כלפי נשים בתנ"ך, פורצת המהומה! תומכי הפמיניזם מאשימים את מחברי התנ"ך בכל מיני סוגים וזנים של סקסיזם, פטריארכיה (מבנה חברתי מדכא בו הגברים מועדפים על הנשים), ואפילו שנאת נשים. אחד משמות התואר בהם משתמש ריצ'ארד דוקינס כדי לתאר את אלוהי התנ"ך הוא *מיסוגניסט* (שונא נשים). מדוע שרה קוראת לאברהם "אדוני" (בראשית י"ח י"ב)? למה בנות העברים השתייכו ל"בית אביהן" (למשל ויקרא כ"ב י"ג)? מדוע אשה ישראלית נחשבת טמאה למשך ארבעים יום אחרי לידת בן זכר לעומת שמונים יום לאחר לידת בת (ויקרא י"ב ב'-ה')? מדוע נשים לא יכולות להיות כוהנות בישראל? מה לגבי כל הפילגשים שאנחנו שומעים עליהן? מה לגבי נישואי יבום? מדוע אלוהים מתיר ריבוי נשים? התנ"ך מעודד ותומך בתשלום מוהר עבור כלה, מה שרק מחזק את הרעיון שהאשה היא לא יותר מאשר רכוש, הלא כן? במאמר זה נבחן את עניין השיוויון בין נשים וגברים בתנ"ך וכמה מהפסוקים שלכאורה מעידים על חוסר שוויון ביניהם. בהמשך לכך, בפרק הבא נבחן כמה קטעי מפתח שקשורים לריבוי נשים ופילגשים כמו גם פסוקים שקשורים לנושא עליהם נשענים מבקרי המקרא לעיתים קרובות.[\[i\]](/#_edn1) ### **האידיאל כפי שהיה בעת הבריאה (בראשית א'-ב')** לא משנה איך אנחנו מבינים את חוקי ספר ויקרא ואת סיפורי התנ"ך בכל הנוגע לנשים, פרקים א' וב' בבראשית מלמדים אותנו מהי התפיסה האידיאלית של האשה, שרחוקה כרחוק מזרח ממערב מהגישה הנחותה, הסוטה או התובענית אותה מתארים הספקנים, ועליה מתבססים הרבנים בימנו. אלוהים ברא זכר ו*נקבה* בצלמו ובדמותו (בראשית א' כ"ו-כ"ז). חווה נלקחה מצלעו של אדם (בראשית ב' כ"ב), כתמונה של שוויון ושותפות, לא של עליונות האחד ונחיתות השניה. נישואין אמורים להיות שותפות בין שווים, ויחסי מין (האיחוד בבשר) הם ברכה במסגרת הבטיחות וההגנה של חיי נישואין הטרוסקסואליים שנמשכים עד יום מותו של אחד משני הצדדים (בראשית ב' כ"ד). אף על פי שבבראשית א' וב' מתואר האידיאל של שויון בין גברים ונשים, הרי שחוקים בנוגע לנשים בישראל לוקחים בחשבון בצורה ריאליסטית את הטבע החוטא של מבני החברה האנושיים במזרח הקרוב הקדום. בחוקת ישראל, אלוהים עושה שני דברים: (1) הוא פועל בתוך ובמסגרת חברה פטריארכלית כדי לכוון את ישראל לנתיב מוצלח יותר; ו-(2) הוא מספק אמצעי הגנה וויסות נגד התעללות ושימוש לרעה בנשים בתנאים נחותים בברור. אנחנו רואים בתנ"ך דוגמאות לנשים שנתונות תחת דיכוי? בהחלט, ואנחנו רואים גם לא מעט *גברים* שנתונים גם הם תחת דיכוי! במילים אחרות, אנחנו לא צריכים לראות בקיומן של הדוגמאות השליליות האלה כ*מתן אישור ותמיכה* בדיכוי והתעללות. ### **שוויון נשים – מזויות שונות** קריאת התנ"ך חושפת שני מאפיינים מקבילים חשובים: (1) מבנים חברתיים פטריארכליים בקרב משפחות בני ישראל לצד (2) כיבוד נשים כשוות ערך, כולל מקבץ מנהיגות ונשים מובילות בחברה הישראלית הקדומה. מחד, על האבות הוטלה האחריות החוקית והמשפטית על בני ביתם (שלעיתים קרובות מנו בין חמישה עשר לעשרים איש); בכך נכללו ענייני ירושה משפחתית, בעלות על נכסים, קביעת שידוכים לבנים ובנות, ושימוש כדוברי המשפחה באופן כללי. לדוגמה, כשבת או אשה נדרו נדר, האב או הבעל צריכים היו לתת אישורם לקיום הנדר כבעל החוק בבית (במדבר ל'). עמדה זו משמעה יותר מאשר הגנה משפטית על האשה או הבת ותו לא. גישות ורעיונות חברתיים מושרשים אינם מתמוססים בקלות, בייחוד במקומות כדוגמת המזרח הקרוב הקדום. גישות פטריארכליות רווחו במזרח הקרוב הקדום – גישות שהיו רחוקות מאוד מלשון השוויון אותה אנחנו מוצאים בסיפור הבריאה. בבראשית ב' כ"ד אנחנו מוצאים אישור לכך שעל האיש לעזוב את בית אביו ואימו ו"לדבוק" באשתו כשותפה שווה. אבל לנפילה בחטא היתה השפעה תהומית על מערכות היחסים בין בני האדם. כתוצאה מכך, שרה דבקה במנהג הרווח בארצות המזרח הקרוב הקדום וקראה לבעלה "אדוני" (בראשית י"ח י"ב). היא נתנה לאברהם את שפחתה הגר כדי להקים ממנו זרע (בראשית ט"ז ג'), מנהג שהיה רווח במזרח הקרוב הקדום. מאוחר יותר אנחנו רואים שאבימלך מלך גרר "לקח" את שרה לאשה (בראשית כ' ב'-ג'). וכששרה ילדה את יצחק, היא "ילדה לאברהם בן" (בראשית כ"א ב'-ג'). מאידך, הגישות הפטריארכליות המושרשות האלה מעוותות את האישורים המקראיים הרבים והאיתנים שניתנים לכבודה ושיוויונה של האשה. נשים/אמהות היו ראויות לכבוד שווה ערך לבעלים/אבות, ונשים חזקות (כדוגמת דבורה הנביאה) אף סייעו בהנהגת ישראל כמו גם היו בעלות השפעה בבתיהן שלהן. כן, הבעל היה ראש הבית מבחינה משפטית במשפחה הישראלית, אבל זה לא אומר שעלינו להניח באופן אוטומטי שנשים ראו בכך דיכוי של מקומן שלהן. למעשה, בחלק ניכר מתיאורי הנישואין המופיעים בתנ"ך, הנשים ביסודו של דבר, נחשבו שוות ערך ובעלות השפעה שוות ערך במסגרת הנישואין שלהן ואף מעבר לכך (לדוגמה, ראו משלי ל"א). למעשה, קטעים רבים בתנ"ך מדברים דווקא על הגנה ודאגה לאלה שבדרך כלל מנוצלים בידי אחרים, ובייחוד אלמנות ונשים גרושות. אלוהים מעוניין בצדק עבור אלמנות וגורמים חלשים אחרים בחברה כמו יתומים וגרים או עניים. אלוהים הזהיר בחומרה את מי שחשבו לרגע לנהוג בעריצות כלפי אחרים והבהיר שהוא יעמוד לצידם של החלשים וחסרי ההגנה (שמות כ"ב כ"ב; דברים י' י"ח; י"ד כ"ט; כ"ד י"ז, י"ט וכיו"ב). תומכי הפמיניזם יטענו נגד הקביעה שנשים בישראל נחשבו שוות ערך מבחינת מעמדן וכבודן לבעליהם ולגברים בחברה הישראלית. בוא נבחן את הנקודה הזו. נכון, מבנים פטריארכליים אכן השפיעו במידה ניכרת על אורח המחשבה של החברה הישראלית. ובכל זאת אנחנו רואים בתנ"ך אישורים ברורים לשיוויונם של נשים מבחינה תיאולוגית, היסטורית וחוקית כאחד. *מבחינה תיאולוגית*: הפסוקים הבאים מעידים על שוויונן של הנשים: בראשית א' כ"ז: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, *זָכָר וּנְקֵבָה*, בָּרָא אֹתָם". בראשית ב' כ"ד: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ *אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ*; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". שמות כ' י"א: כַּבֵּד *אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ*, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (השווה כ"א ט"ו; דברים ה' ט"ז; כ"א י"ח-כ"א; כ"ז ט"ז). ויקרא י"ט ג': "אִישׁ *אִמּוֹ וְאָבִיו* תִּירָאוּ" (השווה כ' ט'). משלי ו' כ': "נְצֹר בְּנִי מִצְוַת *אָבִיךָ*; וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת *אִמֶּךָ*". משלי י"ח כ"ב: " מָצָא אִשָּׁה, מָצָא טוֹב, וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה". משלי י"ט כ"ו: "מְשַׁדֶּד *אָב,* יַבְרִיחַ *אֵם,* בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר". משלי כ"ג כ"ב: "שְׁמַע לְ*אָבִיךָ* זֶה יְלָדֶךָ; וְאַל תָּבוּז, כִּי זָקְנָה *אִמֶּךָ*". משלי כ"ג כ"ה: "יִשְׂמַח *אָבִיךָ וְאִמֶּךָ*; וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ". שיר השירים ו' ג': "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (השווה ז' י'). **עזר לנגדו**: בנוגע לבראשית ב' י"ח, כשאשת אדם מכונה "עזר כנגדו", חשוב שנזכור שבמקום לרמוז על רמת נחיתות, אותה מילה (*עזר*) משמשת במקומות אחרים בתנ"ך כתיאור לאלוהים (תהילים י' י"ד; ל' י'; נ"ד ד'). אנחנו יכולים להביא פסוקים נוספים לתיאור שיוויון האשה מבחינת ההיבט התיאולוגי, אבל אני בטוח שאתה כבר קולט את התמונה. ***ההיבט ההיסטורי*:** התנ"ך מלא בנשים חזקות שערכן מוערך והשפעתן רבה. עדותם של מחברי התנ"ך מעידה על השקפה שממש אי אפשר לראות בה שנאת נשים. קח לדוגמה את הנשים הבאות: שרה, הגר, רבקה, פועה (שמות א'); בת פרעה (שמות ב'); מרים ושבע בנות יתרו, כולל ציפורה, אשת משה (שמות ב', ד', ט"ו); בנות צלפחד (במדבר כ"ז); דבורה, רות, נעמי, אביגיל ובתשבע (שופטים ד'-ה'; רות א'-ד'; שמואל א' כ"ה; מלכים א' א'-ב'); ובוא לא נשכח את אשת החיל המתוארת במשלי ל"א. הנשים החזקות האלה חלשו והשפיעו לצד מיטב הגברים בימיהן. ***ההיבט החוקי והמשפטי***: חוקי המוסר והדת בישראל יצאו מנקודת הנחה שנשים לא רק היו שוות ערך אלא גם נשאו בעול האחריות המוסרית לצד הגברי. חוקר המקרא ג'ונתן קלאוואנס כתב שמערכת חוקי הטהרה והטומאה בישראל "שיוויונית וחסרת פניות בין אם מדובר בגברים או בנשים".[\[ii\]](/#_edn2) יהיו מי שיפלפלו ויביאו כהוכחה את כל עניין נידתה של האשה (המחזור החודשי), שמן הסתם חל על נשים בלבד וחסר כל תוקף כשזה מגיע לגברים. אבל כפי שנראה, לגברים יש דברים אחרים שעליהם להתמודד איתם! וחוקי הטהרה דנים גם בהיבטים האלה (למשל, ויקרא ט"ו ט"ז-י"ח, ל"ב; כ"ב ד'; דברים כ"ג י'). ההיבטים המוסריים – לא רק טקסיים – של חוקת ספר ויקרא שדנים בנושא גילוי עריות וניאוף (למשל, ויקרא י"ח, כ') חלים על גברים ועל נשים מבלי הבחנה כלשהי. למעשה, אלה שטוענים שכשאדם נאף עם אשת רעהו מדובר היה בפגיעה ב"רכוש", טועים. הגבר והאשה כאחד דינם הוא מוות בגין ניאוף, אבל, שלא כמו בקובץ החוקים של חמורבי, התנ"ך מעולם אינו דורש עונש מוות על פגיעות ברכוש.[\[iii\]](/#_edn3) ### **טקסטים שמקדמים (לכאורה) את נחיתותן של נשים** הגיע הזמן לבחון כמה מאותם קטעים מביכים בפוטנציה שרבנים השתמשו בהם על מנת לקדם השפלה וביזוי של מעמד האישה. ***מנחת קנאות: במדבר ה'*** בוא נסכם את המסר העיקרי של הטקסט הזה. גבר שחושד שאשתו בוגדת בו, יכול להביא אותה לפני הכוהן ולהאשים אותה בניאוף. במקרה הזה, אי אפשר לספק שניים או שלושה עדים (דברים י"ז ו'-ז'); ה"עד" היחיד היה חשדו של הבעל. המבקרים טוענים שמדובר פה במסע יסורים מזוויע: אשה שאשמה בבגידה בבעלה – בטנה צבתה (התנפחה) וירכה נפלה אחרי ששתתה את "הַמָּרִים הַמְאָרְרִים". המבקרים מעלים את השאלה, "מדוע *אשה* לא יכלה להביא את בעלה לפני הכהן לו היא חשדה ש*הוא* בוגד בה?" מסתבר שהמבקרים לא ממש בחרו טקסט מוצלח במטרה להדגים דיכוי של נשים. קודם כל, קח בחשבון את ההקשר, שמוביל אותנו לחשוב שהמצווה חלה גם על *גברים*. בפסוקים שלפני ואחרי הקטע האמור, מופיעה חקיקה שחלה על גברים ונשים כאחד: "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל … מִזָּכָר עַד נְקֵבָה" (במדבר ה' ב'-ג'), "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה" (ה' ו'), "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה" (ו' ב'). הבעל לא היה היחידי בידיו נתנה הזכות לקרוא את אשתו למשפט המיוחד הזה; האשה יכלה לעשות כן גם היא. שנית, המשפט הזה לפני הכהן נערך למעשה להגנת הנשים, לא במטרה להשפיל ולבזות אותן בפני בעליהן הגאים או בפני המון משוחד. החוק הזה גונן על נשים מפני התפרצות זעם אלימה מצד בעליהן או מפני איום זדוני בגירושין שיאפשר לבעל להיפטר מאשתו בזול.[\[iv\]](/#_edn4) והיה והאשה אכן אשמה, אזי אות על טבעי שמשפיע על גופה *בהחלט* מן הראוי שיפחיד אותה. למעשה, כמו במקרי המוות של חנניה ושפירא בראשית ימיו של גוף המשיח (מעשי השליחים ה'), ענישה זו היתה בגדר אזהרה מפכחת לבני ישראל באשר לאופן בו אלוהים רואה את כל נושא הניאוף. יש מבקרים שמשווים את מנחת הקנאות ל"מבחן הנהר" שהיה נהוג בתרבויות המזרח הקרוב הקדום האחרות (בבל, אשור, שומר). איך פעל מבחן זה? כשהוכחות או עדות לפשע או עוון לא היו חד משמעיות, הנאשם היה מושלך לבאר עשויה ביטומן – כלומר, אספלט טבעי ששימש בדרך כלל כחומר איטום והדבקה או כטיח בין לבנים. בקיץ, "נהר" הזפת הזה היה מקום משכנו של האל אִיד (משמע "נהר"). לפעמים המים והאדים הרעילים שלהם הכריעו את ה"קופצים" או "טובלים" האלה, שהובאו "אל האל"; הרוב שרדו (אל הנהר "הוקיא אותם מקרבו"), אבל כך או אחרת זו היתה חוויה מחרידה. מי שהכריעו "הנהר" נמצא אשם מאחר ומותו היווה עדות ל"ענישתו" של אל הנהר. מי ששרד, נחשב חף מפשע ומאשימו נאשם בהעלאת האשמות שווא.[\[v\]](/#_edn5) אבל ההבדל בין ה"מבחן" הזה ובין במדבר ה' הוא עצום. מבחן הנהר היה הנוהג *הגורף* בכל מקרה בו ההוכחות לא היו מכריעות. בתורת משה, עם זאת, אי אפשר היה לבסס האשמה אלא אם היו שניים או שלושה עדים בנמצא; אחרת, התביעה לא היתה אפשרית – סוף הסיפור. (עם זאת, במקרה הייחודי של מנחת הקנאות שמתוארת בבמדבר ה', למרות שעדים לא היו בנמצא, בלתי מן הנמנע שיהיו רמזים מסוימים שעוררו את חשדם של בעל או אשה לכך שמשהו לא ראוי מתרחש – התנהגות מוזרה, תגובות לא רציונליות, הזעה פתאומית, או עצם אמונתו של בעל שהוא לא לקח חלק בעיבור אשתו). שנית, אם הנאשם לא יכל לשחות ולצאת מהזפת, הוא נתפס כאשם גם אם לא היה עוול בכפו! אך לא כך היה אם אשה (או בעל) בקרב בני ישראל הואשמו לשווא. אות על טבעי ניתן משמים כדי להוכיח את אשמת הנאשמת או הנאשם. שלישית, מבחן הנהר הניח את אשמת הנאשם עד שהוכחה חפותו; במבחן הקנאות, בית המשפט הניח את חפות הנאשמת או הנאשם עד שאשמתם נחשפה באמצעות אות שניתן משמים בדרך על טבעית. ***טומאה בעת לידה: ויקרא י"ב א'-ח'*** יש שטוענים שקטע זה מעיד על נחיתותה של האשה: אשה נחשבת טמאה במשך ארבעים יום (שבעה ימים ועוד שלושים ושלושה) אחרי לידת *בן*, אך למשך שמונים יום (ארבעה עשר ועוד שישים וששה) לאחת לידת *בת.* מן הסתם יש בכך עדות למעמד חברתי נחות יותר של נשים. שוב, לאט לך! מספר הסברים הגיוניים הועלו לטענה זו. יש חוקרים שטוענים שלמעשה פרק הזמן המוארך מהווה למעשה הגנה על נשים במקום אות לנחיתותן. אחרים מציעים שההבחנה נועדה לשמר את ההבדל בין בני ישראל לבין דתות הכנענים, בהן נשים לקחו חלק בטקסי פולחן מיניים במקדשי האלים הכנענים. באופן כללי, ההפרדה הארוכה יותר של אם יהודיה מהמשכן (או המקדש) לאחר לידת בת היתה בגדר הצהרה תיאולוגית ומוסרית. בדתות הפוליתאיסטיות של המזרח הקרוב הקדום, הושם דגש מהותי על טקסי פריון, זנות כיתתית, והמחזה של אלי ואלות הלידה. ריחוק הזמן בין אירוע הלידה וסגידה בבית המקדש – בייחוד לאחר לידת בת – נשמר בזהירות. הסבר סביר נוסף מתמקד במקור טבעי לטומאה – כלומר, זרימת דם. פסוק ה' מדבר על הסיבה: "דְּמֵי (מלשון דם) טָהֳרָה". בעת לידה חווה האם דימום מהנרתיק. אבל דימום כזה רווח גם בקרב בנות שזה עתה יצאו לאור העולם בשל הניתוק מהאסטרוגן שמפיקה האם שמתחולל בשעת הלידה כשהתינוקת יוצאת מרחם האם. לפיכך לפנינו אם כן *שני* מקורות לטומאה דתית כשמדובר בלידת בת, ואילו *רק* *אחד* כשמדובר בלידת בן. שים לב גם שכאשר מגיע הסוף לימי טהרתה, בין אם "לְבֵן אוֹ לְבַת" , על האם להביא בדיוק את אותו הקרבן (בין אם כבש, תור או יונה); זוהי מנחת *טהרה* (י"ב ו') – לא מנחת חטאת באופן טכני – והתכלית שלה היא להסיר טומאה פולחנית (לא מוסרית).[\[vi\]](/#_edn6) ***נישואי יבום: דברים כ"ה ה'-י'*** במקרה שאדם מת מבלי להותיר אחריו בן לשאת את שם המשפחה, אחיו הרווק יכל לשאת את אלמנתו כדי להמשיך את שם המשפחה. מבחינה חוקית ומשפטית, הבן הבכור שיוולד מזיווג זה נחשב באופן רשמי לבנו של המנוח. מאחר והבעל הראשון מת, הרי שלא מדובר פה בגילוי עריות (יחסי מין בין מחותנים). החקיקה הזו נשמעת מוזרה למדי לאזניים המודרניות, והיא בהחלט משקפת רקע פאטריארכלי. החיתים נהגו גם הם מנהג דומה. לפי החוק החיתי אם אדם נשא אישה ואז מת, אחיו חייב לקחת את אלמנתו לו לאשה.[\[vii\]](/#_edn7) למרות שנישואי יבום הם בהחלט הסדר פטריארכלי, יש מספר דברים שעלינו לזכור. ראשית, אם האלמנה אכן נישאה לאחי בעלה המת, היה בכך כדי לסייע לה לשמור את רכושה שלה (הרכוש אותו היא עצמה הביאה לנישואיה) במסגרת המשפחה. נישואין *מחוץ* למשפחה משמעותם היתה סכנה באיבוד אותו רכוש.[\[viii\]](/#_edn8) שנית, למרות שהגבר יכל לסרב לשאת את אלמנת אחיו לאשה, הרי שגישה זו דוכאה בידי החברה הסובבת. ואם הוא סרב לשתף פעולה, האלמנה עצמה יכלה להפעיל את מקומה וזכויותיה במסגרת "טקס החליצה" המבייש. כלומר לאלמנה היה יתרון טבעי כלשהו במסגרת ההסדר הזה. אנחנו יכולים ללמוד הרבה ממיקומו של חוק היבום בסמוך לסיפור בנות צלפחד (במדבר כ"ז). במזרח הקרוב הקדום התקיימו חוקי בכורה – חוקים שעוסקים בזכותו של הבכור לקבל רכוש ולרשת את ראשות המשפחה מאביו – פטריארכליים. מדברים כ"א י"ז אנחנו למדים שבחברה המקראית המשמעות שהיתה לכך היא שהבכור קיבל מידה כפולה לעומת אחיו. ועם זאת במקרים מסוימים בתנ"ך זכות הבכורה נשללה מהבכור. למרות שחוקת משה פעלה במסגרת המבנים החברתיים הפטריארכליים של המזרח הקרוב הקדום, הרי שהתנ"ך חושף דינמיות ופתיחות לשינוי. בנותיו של צלפחד, שמת בלי להותיר אחריו בנים, פנו אל משה בתואנה נגד חוקי הירושה שגילו העדפה לבנים על פני בנות. לאור הנסיבות המיוחדות של אותן נשים, משה הביא את הנושא לפני אלוהים, ובקשתן של בנות צלפחד אושרה. כשבני אדם ביקשו לשנות מבנים חברתיים לאור תובנות מוסריות עמוקות יותר ונחישות לנוע קדימה לעבר האידיאל שקבע אלוהים, אנחנו רואים שינוי וסיגול של מבנים חברתיים שהיו מצויים במסגרת המזרח הקרוב הקדום. אפילו מוקדם יותר בתנ"ך, סיפורים שונים תוקפים בעדינות את ההסדר של זכות הבכורה; הצעיר פעמים רבות עולה וגובר על הבכור: הבל על קין, יצחק על ישמעאל, יעקב על עשיו, יוסף/יהודה על ראובן.[\[ix\]](/#_edn9) הדגימה הזו מהמקרא חושפת רמת מוסר יותר דמוקרטית שחותרת תחת המוסכמות החברתיות; למרות שזהו לא האידיאל, זהו שיפור דרמטי לעומת החוקות האחרות אותן אנחנו מוצאים במזרח הקרוב הקדום.[\[x\]](/#_edn10) ***אשת רעך: שמות כ' י"ג*** "לֹא תַחְמֹד" היא המצווה העשירית. היא אוסרת על אדם לחמוד את מה ששייך בזכות לאחר. מה כלול באיסור הזה? ביתו של הזולת, אשתו, עבדו או שפחתו, שורו, חמורו ו"כֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". המבקרים טוענים שהאשה מוצגת פה בצורה בלתי הולמת ולא מחניפה ונתפסת כרכוש – היא נמנית באותה קטגוריה כמו ביתו, שורו או חמורו של הרע! אבל זהו טיעון בעייתי. מספר מצוות ספורות קודם לכן (שמות כ' י"א), אנחנו מוצאים שילדים מצווים לכבד את אמם באופן *שווה ערך* לכבוד שהם מעניקים לאביהם. לאם ניתנה מרות שוות ערך על ילדיה כמו לאב המשפחה. (חזור וקרא את רשימת הפסוקים שהבאנו קודם לכן בפרק זה). בעיה נוספת: נשים בישראל לא היו פריט בר מכירה כמו בתים, שוורים או חמורים. עובדה מעניינת היא שבתרבויות המזרח הקרוב הקדום האחרות, האם לעיתים קרובות היתה נתונה תחת מרותו של בנה.[\[xi\]](/#_edn11) ועם זאת תורת משה מציגה ניגוד מדהים בהקשר הזה. בויקרא י"ט ג' הבן מצווה לכבד את אמו ואת אביו בה במידה – והאם אף מופיעה תחילה. ***איסור על שירות נשים בכהונה?*** מדוע אשה לא יכלה לשרת בכהונה? מדוע תפקיד זה הוגבל לגברים בלבד? למבקרים רבים יש בעיה עם מועדון דתי לגברים בלבד. אבל אם תחשוב על זה, הרי מרבית הגברים בישראל היו מנועים מלהימנות על מועדון זה גם הם! כהנים חייבים היו להיות משבט לוי, ומשושלת אהרון; גברים שלא מבני ישראל גם הם לא יכלו להיות כהנים. אבל זה לא אומר שהתנ"ך ממקם *נשים* ו*כהונה* באופן אוטומטי בעמדות מנוגדות זו לזו. לכתובים יש הרבה מה לומר על כוהנות. כבר בספר בראשית, לחווה עצמה היה תפקיד כהונה בגן עדן; חוקרי המקרא רואים בגן עדן כמעין מקום קדוש שמהווה צל לביאתו של המשכן (ראה בראשית ב' י"ב). אדם וחווה שניהם גם יחד בצעו פעולות כהונה ופולחן בעבודתם את אלוהים, שהתהלך ודיבר איתם בגן (בראשית ב' ט"ו; ג' ח'). מאוחר יותר, הכהונה הוענקה לכל עם ישראל – גברים *ונשים* גם יחד. אלוהים רצה ש*כל בני ישראל* יבואו אליו כ"ממלכת כהנים" (שמות י"ט ו'). אבל הם סרבו לעלות על ההר; אז משה עלה במקומם (כ' י"ט, כ"א). כתוצאה מכך נוסדה כהונה גברית רשמית שפעלה במסגרת המשכן ובהמשך המקדש.[\[xii\]](/#_edn12) כלומר כהונת נשים היא לא דבר בעייתי או מנוגד לכתובים ביסודו של דבר. הברית החדשה אף נותנת לכך אישור: עם מותו ותחייתו של ישוע, נוצר גוף המשיח; זוהי כהונה קדושה וממלכת כהנים שמעלים קרבנות רוחניים לאלוהים (הראשונה לפטרוס ב' 5, 9; התגלות א' 6; ה' 10; כ' 6). מדוע אם כן אנחנו לא רואים בתנ"ך נשים שמשרתות בכהונה במשכן או במקדש? כדי למנוע זיהום של עבודת אלוהים טהורה בישראל. בקרב דתות המזרח הקרוב הקדום, האלים (והאלות) עצמם לקחו חלק במעשים מיניים מעוותים. הם לקחו חלק בגילוי עריות (למשל, בעל ואחותו ענת). הם לקחו חלק ביחסי מין עם בעלי חיים (לדוגמה, בעל שמקיים יחסי מין עם עגלה, שיולדת לו בן). והם לקחו חלק באורגיות ופיתויים. וכל זה ללא רמז לגינוי![\[xiii\]](/#_edn13) דתות המזרח הקרוב הקדום לעיתים קרובות כללו טקסי פולחן פריון, סגידה לאלות, וכוהנות (ששימשו כנשותיו של האל). קדֵשות (זונות מקדש) רווחו, ופריצות מינית בוצעה בשם הדת. קיום יחסי מין עם הכוהנת משמעם היה איחוד עם האלה לה אדם סגד. למעשה, קיום יחסי מין עם קדשה נעשה כדי לעודד את בעל ובת זוגו אשתורת לקיים יחסי מין בשמים, ובתמורה לכך יוביל הדבר לפריון באופן כללי – יותר ילדים, יותר בקר, יותר יבול. יחסי מין הוערצו כאל בקרב תרבויות כנען ותרבויות אחרות במזרח הקרוב הקדום. ניאוף היה מותר כל עוד יחסי המין נעשו כ"מעשה דתי".[\[xiv\]](/#_edn14) אם אנחנו הופכים למה שלו אנחנו סוגדים, מה הפלא שהדת והחברה הכנענית הושחתו כתוצאה מ"מין מקודש". לפיכך, קיומם של קדשות וקדֵשים בקרב בני ישראל נאסר (השווה בראשית ל"ח ט"ו, כ"ב-ל'; דברים כ"ג י"ח-י"ט; וכן הושע ד' י"ד). בני ישראל נקראו שלא לחקות את מעשי העמים שאליליהם לקחו חלק בפריצות מינית. הדתות האלה היו סובלניות? כן, בכל הדרכים והמובנים השליליים! החל באלים וכלה בפשוטי העם, כל מיני סטיות מיניות נסבלו והותרו, אבל לרעתן של החברה והמשפחה. קבצי חוקים רבים במזרח הקרוב הקדום נתנו אישורם לפעילויות שחתרו תחת שלמות ויציבות המשפחה. גברים יכלו להיות מעורבים ביחסי ניאוף עם עבדים וזונות. חוקי ליפית אישתר ממסופוטמיה הקדומה (1930 לפנה"ס) לוקחים כמובן מאליו את מנהג הזנות.[\[xv\]](/#_edn15) בחוקת החיתים (1500-1650 לפנה"ס), אנחנו קוראים, "וישכב אב ובן עם אותה שפחה או זונה, אין בכך דבר עברה".[\[xvi\]](/#_edn16) החוק החיתי אישר אפילו קיום יחסי מין עם בעלי חיים: "וישכב אדם עם סוס או חמור, אין בכך דבר עברה".[\[xvii\]](/#_edn17) תורת משה שמה לה למטרה למנוע מבני ישראל מלפאר ולרומם מעשי ניאוף (או אף גרוע מכך) בשם המסירות לאלוהים. השמירה על כהונה גברית לחלוטין, אם כן, סייעה ליצור את ההבחנה הדתית הזו כמו גם שימרה את קדושת הנישואין. זו לא היתה פגיעה בזכויותיהן של נשים. זה היה עניין של שימור על טהרת הפולחן וקדושת המין במסגרת הנישואין. אל תשכח שבישראל הכהנים מילאו שלושה סוגי תפקידים: 1. תפקיד חינוכי, שיפוטי, ניהולי 2. תפקיד נבואי (כלומר, הבחנת רצון אלוהים באמצעות הפלת גורלות, או אורים ותומים) 3. תפקיד פולחני (טקסי דת וקרבנות) בישראל המקראית, נשים כמו מרים (שמות ט"ו כ'), דבורה (שופטים ד'-ה', בייחוד ד' ד'), וחולדה (מלכים ב' כ"ב י"ד) מילאו את שני התפקידים המוזכרים של חינוך, שיפוט, ונבואה. התחום השלישי היה אסור על נשים – *כמו גם על מרבית הגברים האחרים*. למעשה, אפילו על מלכי ישראל נאסר לבצע פעולות פולחן מסוימות (דברי הימים כ"ו ט"ז-כ"א). אז למרות שפטריארכליות היתה טבועה בגישות בני ישראל, הרי שזה לא מה שמנע מנשים מלשרת בכהונה; האיסור על כהונת נשים בישראל נסוב סביב הזהות הדתית של ישראל ושלומם המוסרי. אנחנו יכולים לכסות שטח נרחב נוסף מכפי שכיסינו, אבל אני תקווה שהתגובות האלה לטיענויהם של המבקרים יעזרו לשים את הקטעים האלה בהקשרם – ולסתום את הגולל על חלק מהפולמוסיות שנסובה על הנושא. ### **על מוהר, *ריבוי נשים ופילגשות*** מאז ימיו של תומאס ג'פרסון בשלטון, הסתובבו שמועות לפיהן הוא בעל שפחה בשם סאלי המינגס והיא הרתה לו. בשנות ה-90 של המאה העשרים, הדיון בנושא שב ועלה, והנשיא ג'פרסון נחשף לכאורה כצבוע. עם זאת, מחקר מעמיק יותר העלה שמי שסביר יותר אשם במעשה הוא אחיו הצעיר של תומאס, רנדולף, ששהה במונטיסלו סביב הזמן בו המינגס הרתה ושמו נודע כמי שבילה זמן רב עם העבדים והשפחות של משפחתו. מצד שני, תומאס, שהיה בן שישים וארבע בתקופה הנדונה, התמודד עם בעיות בריאות חמורות, כולל מיגרנות חריפות. רנדולף, למרות שנהג לשתות לשוכרה, היה במצב בריאותי טוב יותר, ואופיו ומידותיו לא היו שוות ערך לאלה של אחיו תומאס.[\[xviii\]](/#_edn18) אם תומאס אכן היה אבי ילדה של המינגס, זו הבעיה שלו! ועצם העובדה שהיו לו עבדים ושפחות (מן ההכרח להוסיף, גם אם ברגשות מעורבים) עדיין לא חותרת תחת האישור שמבטאת הכרזת העצמאות לכך שכל בני האדם "נבראו שווים" וש"הבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם". אותה אמת נכונה גם לגבי התנ"ך. גם אם לדמויות מפתח בתנ"ך היו יותר מאשה אחת או שהיו להם פילגשים, עדיין אין בכך בכדי להפר את הסטנדרט שנקבע בבראשית ב' כ"ד למונוגמיה. אבל האם ריבוי נשים הותר מבחינה חוקית? או שמא חוקי ישראל אסרו על המנהג, אפילו אם אלקנה, דוד, שלמה ואחרים התעלמו מאיסור זה? במזרח הקרוב הקדום, גבר נשוי יכל לקחת לעצמו פילגש – או אשה בעלת מעמד נחות יותר – כשהיה נתון במצב שלא אפשר לו להביא ילדים לעולם, כלומר אם אשתו הראשונה נחשבה עקרה (או אפילו אם חלתה). במקרים כאלה, גבר שביקש לו אשה נוספת כדי להביא ילדים לעולם היה עניין שבשגרה. בבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, אנחנו רואים את ההשפעה של המנהג הזה כבר בשלבים הקדומים ביותר של היותו עם. המשפחה היתה מרכזית לחיי האדם, והבאת ילדים לעולם היתה חיונית להמשכת שם וזכרון המשפחה. היותו של אדם מחוסר ילדים – ולפיכך נטול יורשים – נחשבה טרגדיה וסיבה לחרפה ובושה. לפיכך, לעיתים קרובות הובאה אשה מדרגה שניה כדי לתקן את המצב. במזרח הקרוב הקדום ריבוי נשים היה מעשה שהתקבל כמובן מאליו ולא נאסר באופן רשמי. המנהג אף קיבל אישור משפטי בחוקת חמורבי, שהתירה לבעלי שפחה, מאחר והיתה רכושו של בעליה, לעשות בה שימוש לצרכי סיפוק מיני והבאת ילדים לעולם; אם ילדה לו ילדים, היא יכלה לצאת לחופשי עם מות אדוניה.[\[xix\]](/#_edn19) ההתייחסות הקדומה ביותר לריבוי נשים (ביגמיה) בתנ"ך היא בתיאורו של למך הלא-כל-כך-נחמד שלקח לו שתי נשים (בראשית ד' י"ט, כ"ג-כ"ד) – זהו האזכור הראשון מבין כשלושים לריבוי נשים בתנ"ך. מאוחר יותר בספר בראשית, אנחנו נתקלים בשרה שלא יכלה ללדת ילד לאברהם, אז היא נתנה לו את שפחתה הגר "לאשה" (בראשית ט"ז ג'), מה שהוביל ללידתו של ישמעאל. לידתו הובילה לעימות בין שרה והגר, שהעמיד את אברהם בין הפטיש לסדן. לכאורה ידה של הגר היתה על העליונה במשחק הכוחות הזה, עד ששרה שילחה אותה מעל פניה. (נבחן את סיפור שרה-הגר לעומקו כשנגיע לנושא העבדות והברית החדשה). אותן הבעיות נפלו בחיקו של יעקב. בדרך עורמה, הוא מצא את עצמו נשוי לשתי נשים במקום לאחת. כשרחל ולאה הבינו שתיהן שאין ביכולתן להוליד ילדים, ביאושן הן נתנו ליעקב את "נערותיהן" בתקווה להוליד ילדים על ברכיהן במסגרת תחרות הכבוד-בושה הזו. אחת הנערות-השפחות האלה, בלהה, מכונה גם "שפחה" וגם אחת מ"נשותיו" של יעקב (בראשית ל"ה כ"ב; ל"ז ב'), אשה בגדר "כינור שני". זאת אומרת שככל הנראה היה משהו רשמי בהסדר הזה, למרות היותן נשים מדרגה שניה. לעיתים פלגשים היו פשוט נשים מדרגה שניה, אף על פי שהיו נשואות לבעליהן באופן רשמי. יכול להיות גם שכוונת המונח לאשה שניה שנכנסה לתמונה לאחר מות האשה הראשונה. לדוגמה, לאחר מות שרה, אברהם האלמן לקח לו אישה נוספת, קטורה. בדברי הימים א' ל"ב היא מכונה "פילגש", אבל המונח יכול לשמש גם כדי לתאר אשה חוקית, פשוט לא האשה המקורית שנשא הגבר לאשה.[\[xx\]](/#_edn20) אפילו הפילגש המתוארת בשופטים י"ט לא היתה מה שאנו מכנים היום פילגש; היא נחשבה למי שנשאה ל"אשהּ" (פס' ג'). הכתוב משתמש במונחים "חותן" ו"חתן" כדי להצביע על מעמדם כזוג נשוי למהדרין (פס' ד'-ה', ז' וכ"ו). למרות שריבוי נשים (כולל פילגשים) התרחש בתנ"ך *ללא* חותם ההסכם של אלוהים, זכור שנישואין כאלה *עדיין* חייבו את מחויבותו של הבעל להגן על אשתו ולספק את צרכיה. בניגוד לכך, אם ילד נולד כתוצאה משכירת אישה לתענוגות מיניים, לידה שכזו הביאה עימה בושה וחרפה והילד הנולד לא היה זכאי לחלק בירושה (ראה לדוגמה, יפתח בשופטים י"א א'-ב'). כשמדובר במלכי ישראל, מניעים פוליטיים – ולא רק תענוגות מיניים – הובילו לעיתים קרובות ללקיחת פילגשים. הדברים מגיעים לרף מגוחך בסופו של דבר בימיו של שלמה שלקח לו שבע מאות נשים ושלוש מאות פילגשים (מלכים א' י"א ג'), שלרב הגיעו מארצות ועמים אחרים במטרה ליצור קשרי ברית מדיניים. זאת למרות שבדברים י"ז י"ז אנחנו מוצאים הזהרה מפורשת למלך ישראל שעתיד למלוך ש"לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד"; בנוסף נאסר עליו גם להרבות "לּוֹ סוּסִים (מרכבות), וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה". בסופו של דבר, שלמה עשה את *כל* הדברים האסורים האלה, מה שהוביל בסופו של דבר למפלתו (מלאכים א' י"א א'). במלכים א', המספר המקראי משתמש בטון אירוני כדי להוקיע את הנהגתו של שלמה ואת הכישורים הרוחניים שלו. החל מראשית ימיו על כס המלכות, הוא הפר את כל האיסורים האלה: (1) נשא את בת פרעה ונשים נוכריות אחרות מקרב העמים השכנים (ג' א'; י"א א'-ח'); (2) צבר סוסים (מרכבות) לרוב (י' כ"ו); (3) אגר כסף וזהב (י' כ"ז); (4) כרת ברית עם מצרים באמצעות נישואיו לבת פרעה (ג' א').[\[xxi\]](/#_edn21) שלמה היה גם רודן, שלדברי בנו רחבעם, שם "עול כבד" על ישראל ו"יסר אותם בשוטים" (י"ב ד', י"ד). חוסר הציות של שלמה ואכזריותו כלפי העם בסופו של דבר הובילו לפיצול מלכות ישראל. שלמה בז למתנות ולפוטנציאל שאלוהים העניק לו. הוא לא השכיל לעמוד בתנאים שכונן אלוהים: אם שלמה יציית, אלוהים יכונן את מלכותו; אם יעבוד אלילי נכר, ישראל יכרתו מהארץ שאלוהים נתן להם (מלכים א' ט' ד'-ח'). המופת המוסרי והרוחני שציווה אלוהים בישראל ספג תבוסה ניצחת, בייחוד בתחום הנישואין. **תמיכה בריבוי נשים?** בתנ"ך אנחנו נתקלים בלא מעט עדויות למקרים של ביגמיה (שתי נשים), ולעיתים קרובות אנחנו שומעים מבקרים אומרים, בהתבסס על קטעים מסוימים בתנ"ך, שאלוהים למעשה תומך בריבוי נשים או כפל נישואין. עם זאת, לו אלוהים היה מצווה או נותן אישורו למנהג שכזה, הרי שהיה זה בגדר סתירה וסטייה מהסטנדרט המקובל של מונוגמיה חד מינית אותו אנחנו מוצאים בבראשית ב' כ"ד כמו גם במקומות אחרים. בוא נבחן מספר קטעי מפתח בנושא זה לעומקם. ***איסור על ריבוי נשים: ויקרא י"ח י"ח*** אפשר בהחלט לטעון שויקרא י"ח י"ח אוסר ריבוי נשים: "וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח; לִצְרֹר, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ".[\[xxii\]](/#_edn22) לעיתים קרובות יש נטיה להתעלם מפסוק זה בדיונים בנושא ריבוי נשים בתנ"ך. באופן חלקי הסיבה להשמטה הזו היא המיקום בו נמצא הפסוק. חשיבותו של הפסוק מעורפלת מכיוון שמייד לפניו מופיעים פסוקים שונים שעוסקים במצוות גילוי עריות (פס' ו'-י"ז). עם זאת, מייד נראה שויקרא י"ח י"ח הוא פסוק מעבר ואין לכלול אותו יחד עם החלק העוסק בגילוי עריות. בין פסוקים י"ז וי"ח ישנו ניתוק חיוני. כל פסוק בין פסוקים ז' לי"ז פותח באותו האופן במילה "ערוות" (מערומי), ומוביל למצווה "לא תגלה ערוות \_\_\_\_\_\_". כמו כן, בכל אחד מהפסוקים האלה (פרט לפס' ט') האיסור מלווה בהסבר (לדוגמה, "אמך היא"); הסבר שכזה, אותו היינו מצפים למצוא לו היה מדובר בפסוק על גילוי עריות, אינו מופיע בפס' י"ח. בניגוד לכך, כל פסוק בחלק שבין פסוקים י"ח-כ"ג פותח במבנה שונה. גם מי שאינו יודע עברית יכול פשוט להביט בטקסט ולהבחין מייד בתבנית השונה החל מפסוק י"ח. פסוקים י"ח-כ"ג פותחים כולם ב-ו' החיבור ולאחריה מילה שאינה המילה *ערווה*; כמו כן, במקום השימוש העקבי בלשון השלילה (*לא*) לצד הפועל *תגלה*, כמו בפסוקים ז'-י"ז, בפסוקים ח' עד כ"ג לשון השלילה מחוברת לפעלים אחרים (לא משורש *ג.ל.ה*). מדוע ההבדלים האלה חשובים? בפסוקים ו'-י"ז, הכתוב עוסק ב*קרבת דם* ואילו פסוקים י"ח-כ"ג עוסקים בקשרים ש*אין בהם קרבת דם*. מעבר לכך, מילת המפתח בפסוק י"ח היא מהשורש *צרר* (לצרור) – כלומר, אשה ששונאת את אחותה. את אותו הפועל אנחנו מוצאים גם בשמואל א' א' ו' (*צרה*), שם מסופר על אלקנה ועל אשתו חנה ו"צרתה" פנינה. חנה ופנינה לא היו אחיות מבחינה ביולוגית, אלא שתי נשים מבנות ישראל (או "אחיות"). זה מתאים למה שאנחנו מוצאים בחלק בויקרא י"ח שעוסק בקשרים שאינם קשרי דם במשפחה. אם כן, החוק הזה בויקרא י"ח י"ח הינו איסור מפורש על לקיחת אישה שניה (צרה) בנוסף לאשה הראשונה – כפי שפרשו בני "כת היחד" (קומראן, כעולה ממגילות ים המלח), שנוסדה במאה השניה לפנה"ס.[\[xxiii\]](/#_edn23) נקודה אחת אחרונה שאני רוצה להבהיר פה: נוסח פסוק י"ח (באופן מילולי, "אשה אל אחותה") עצמו מצביע על כך שלא מדובר באחות בשר ודם. הביטוי הזה "אשה אל אחותה" ומקבילתו "איש אל אחיו", מופיע עשרים פעם בתנ"ך, ובאף לא אחת מהפעמים הללו הכוונה היא לאחות או אח במובן המילולי של המילה. למעשה מדובר בביטוי שמשמעותו "אחד בנוסף לאחר". לפיכך הפסוק אינו מדבר על גילוי עריות; אלא, כוונתו היא להוספת אשה אחת על רעותה (כלומר, ריבוי נשים). מה אם כן לגבי מקומות אחרים בכתובים שנדמה שתומכים בקיום המנהג לרבות נשים? אלוהים אוסר ריבוי נשים בויקרא י"ח י"ח, אבל בכל זאת אנחנו מוצאים עדויות לריבוי נשים בישראל. את אותה הטענה אפשר להעלות, כמובן, לגבי מנהגים אסורים רבים אחרים: עבודת אלילים, הקרבת תינוקות וטף, דיכוי עניים, וכיוצא באלה. ובכל זאת יש מי שיטענו שריבוי נשים נרמז או אפילו זוכה לעידוד משמים בקטעים מסוימים. אז בוא נבחן כמה מהקטעים האלה. ***אָמָה שיועדה להיות אשת אדוניה: שמות כ"א ז'-י"א*** וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים. אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, אֲשֶׁר לא (לוֹ) יְעָדָהּ, וְהֶפְדָּהּ. לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ. וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה, כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ. אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ – שְׁאֵרָהּ, כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ, וְיָצְאָה חִנָּם, אֵין כָּסֶף (שמות כ"א ז'-י"א). כפי שראינו כבר קודם לכן, זוהי דוגמה נוספת לחוק קזואיסטי (סיבה ותוצאה).[\[xxiv\]](/#_edn24) חוקים שכאלה לא יוצאים מנקודת הנחה שמצב העניינים המתואר הוא אידיאלי. חוקים קזואיסטיים פותחים בדוגמאות ספציפיות שלא בהכרח מייצגות את התרחיש המוצלח ביותר: "כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו…", או "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים…" הם דוגמאות למצוות של סיבה ותוצאה. התורה מנחה פה את בני ישראל איך עליהם לנהוג במקרים בהם התנאים אינם אופטימליים ("*וכי* \[והיה אם\] ימכור איש את בתו…" ). אבל מיד נראה שאפילו אם התנאים לא היו אידיאליים, המטרה היא להגן על נשים שנתונות בנסיבות מצערות. בהמשך נחזור לקטע זה בכתובים במסגרת דיוננו בעבדים ואמות עבריים (עבדות). נותר לנו לתהות: "איזה מין אב *ימכור* את ביתו?" למעשה, כשאב מוכר את ביתו, הוא עושה זאת כתוצאה ממצב כלכלי חמור (בהמשך נראה שמדובר למעשה בהעסקה בחוזה יותר מאשר בעבדות גרידא). למעשה, האב מוכר את ביתו מתוך דאגה לבני משפחתו, וחוקת ישראל סיפקה מעין רשת בטחון לעניים שבענייה. מכירה מרצון היתה מעשה שנבע מהצורך לשרוד במסגרת תנאים כלכליים חמורים. החכרה זמנית של בני משפחה בחוזה למעסיקים, שסיפקו לעובדיהם גם מזון ומגורים, היתה החלופה המוצלחת ביותר בתקופות קשות. רשת בטחון לא אמורה להפוך לערסל, ועבד עברי טיפוסי ניסה לעבוד לתשלום חובו במלואו. עד כמה שזה נוגע לבת שהגיעה לפרקה, אב יעשה כמיטב יכולתו כדי לדאוג לרווחתה. כאן, הוא מנסה לעזור לבתו למצוא בטחון במסגרת נשואין; האב ידאג להסדר בו גבר בעל אמצעים הוא שישא אותה לאשה. יש שיטענו, "לאיש יש *בן*. כלומר, הוא נשוי, ובודק את האפשרות של לקיחת אישה *שנייה*, אולי כדי להביא ילדים לעולם אם אשתו הראשונה אינה מסוגלת לכך. לפיכך, לפנינו תמיכה מרומזת בריבוי נשים, הלא כן?" אבל זוהי מסקנה חפוזה למדי. היא חותרת מעבר להוכחות שמצויות בידינו. לפנינו שתי אפשרויות סבירות: (1) אשתו הראשונה של האדון מתה; או (2) האיש ואשתו הראשונה התגרשו. ובוא לא נשכח שהבן הגיע גם הוא לפרקו ויכל לשאת אשה – מה שהתרחש בדרך כלל בשנות העשרים לחייו (כמו גם במקרה של הבת). אז בין אם האדון לוקח את האמה הצעירה הזו להיות לו לאשה או להיות לאשת בנו, כך או אחרת לא מדובר פה בריבוי נשים. מעבר לכך, בפסוק ח' נאמר שהאיש החליט שלא לקחת את הנערה לאשה. בפסוקים ט'-י', עולות שתי אפשרויות נוספות: (1) האיש (בין אם אלמן או גרוש) עשוי לתת אותה לבנו לאשה, או – וזה החלק הבעייתי – (2) שהוא לוקח לו אחרת. יש שמציעים שפסוק זה מביע תמיכה בריבוי נשים: האיש לוקח את האמה לאשה *ובנוסף* לה נושא אשה אחרת. אבל לא זה מה שנאמר בפסוק. כבר נאמר לנו בפסוק ח' שהאיש בחר שלא לקחת את האמה לאשה. במקרה זה עלינו להבין כי פסוק י' אומר שהוא נושא אחרת *במקום* האמה. אז מה לגבי "עונתה" (מילה שמתורגמת לרוב במשמעות של "זכויות הכלה")? זה לא נשמע כמו ריבוי נשים? הבעיה היא עם משמעות המילה *עונתה*: זוהי מילה שמופיעה *רק פעם אחת* בתנ"ך כולו. לא פשוט להתמודד עם מילים יחידאיות, ועלינו לנהוג משנה זהירות בבואנו לפרש את משמעותה. יש חוקרי מקרא שמציעים תרגומים סבירים יותר למילה. לדוגמה, אפשר אולי לקשור בין המילה "עונתה" למילה שמן (או אולי שמנים); האמה תשולח מלפני אדוניה כששלושת צרכיה הבסיסיים באים על סיפוקם: מזון, לבוש ושמני משחה. עם זאת, קיימת אפשרות סבירה עוד יותר. שורש המילה יוצר זיקה לרעיון של דיור או מעון; לדוגמה "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם" או השמים שהם "מְעוֹן קָדְשׁוֹ" של אלוהים (דברים ל"ג כ"ז; דברי הימים ב' ל' כ"ז). אנחנו יכולים להסיק בבטחון שמדובר פה למעשה במקום מגורים או מחסה (למרות שיתכן שמדובר בשמני משחה), ולא בזכויות נישואין. כלומר צרכיה הבסיסיים ביותר של האמה מובטחים: מזון, לבוש ומגורים. לפיכך אם כן, לא מדובר פה בריבוי נשים, שלא לדבר על תמיכה מרומזת כלשהי במנהג. לסיכום, שלושת הנושאים שעומדים כאן לעיון הם: 1. אם האדון דוחה את האמה מלהיות לו לאשה, עליו להעניק לה את חרותה (פדיונה). 2. אם בנו מעונין לשאתה לאשה, עליו להביאה לביתו כבת משפחה ולנהוג בה כבת. 3. אם האדון נושא אחרת לאשה על פניה, עליו לדאוג לספק לה מזון, לבוש ומגורים. למרות שנדון בקטע זה שוב מאוחר יותר (לאור דברים ט"ו), אני חושב שאנחנו יכולים לשים בצד את שאלת ריבוי הנשים, לפחות עד כמה שהעניין נוגע לשמות כ"א. ***דוד: שמואל ב' י"ב ח'*** לכאורה נדמה שדבריו של אלוהים עצמו (אותם מביא לדוד נתן הנביא) מביעים תמיכה בריבוי נשים. אחרי שדוד כופה עצמו מכוח מעמדו על בת שבע ורוצח את בעלה, אוריה, אלוהים אומר לו, "וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ, וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ, וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה; וְאִם מְעָט, וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה" (שמואל ב' י"ב ח'). זה לא נשמע כאילו אלוהים באדיבות וחינניות מספק פה נשים רבות לדוד? אנחנו צריכים להזהר בפרשנות שלנו למילה *אתן*. אחרי הכל, את אותו שורש אנחנו מוצאים גם בפסוק י"א באותו הפרק: " הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ *וְנָתַתִּי* לְרֵעֶיךָ". מן הסתם אלוהים לא הפגין את אישורו לריבוי נשים ב"נתינתו" את נשי דוד לבנו הבוגד, אבשלום. מעבר לכך, "אדוניו" של דוד שמוזכר בפסוק ח' הוא שאול. לשון הפסוק, לפיה אלוהים "נתן" את "בית" שאול ואת "נשותיו" לדוד, מצביעה על כך שמלכות שאול הועברה לידיו של המלך החדש, דוד. אם דוד היה לוקח את אשתו של שאול אחינועם (שמואל א' י"ד נ') להיות לו לאשה, הוא היה עובר בכך על חוקת ספר ויקרא: אחינועם היתה אמה של מיכל, שניתנה לדוד לאשה, וויקרא י"ח י"ז אוסר מפורשות על איסור נישואי "שארה" ("עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ, לֹא תְגַלֵּה"). כלומר קטע זה ממש לא תומך ברעיון שאלוהים נותן אישורו ותמיכתו לריבוי נשים. ***האשה השנואה: דברים כ"א ט"ו-י"*** כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר, לַשְּׂנִיאָה. וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ, לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה, עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ, כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה. מה עושה החקיקה הזו? היא עוזרת להגן מפני משוא פנים והעדפת אשה אחת על פני אחרת. אסור שהבן הבכור יאבד את ירושתו פשוט מפני שאימו אינה האשה המועדפת על האב. הקטע הזה תומך איכשהו בריבוי נשים? ממש לא. "כי תהיינה לאיש שתי נשים…" היא דוגמה לחוק קזואיסטי. זהו לא חוק שמהווה בהכרח תמיכה במנהג קיים אלא מספק קווים מנחים להתנהלות במקרה שמצב כלשהו מתעורר. לדוגמה, בשמות כ"א כ"ז נאמר "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה". החוק הזה לא מקדם ומעודד גניבה! הוא מספק קווים מנחים לפיהם יש לנהוג והיא אם קרה מקרה מצער של גניבה. באופן דומה, במתי י"ט, ישוע נשאל לגבי פסוק הנאמר בדברים כ"ד א': "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ…" ישוע אומר למאזיניו שמשה לא *ציווה* את החוק הזה (שנועד להגן על האשה הגרושה מגחמותיו של בעלה, שמאוחר יותר החליט שהוא רוצה אותה בחזרה); אלא, הוא *התיר*גירושין בגלל קשי ליבו של האדם (מתי י"ט ח'). בנוסף לכך, יש חוקרים שטוענים שבדברים כ"א ט"ו-י"ז לא נאמר מפורשות ששתי הנשים עדיין בחיים ושהן חיות בהכרח תחת אותה קורת גג. צורת הפועל "תהיינה" יכולה להעיד על כך שהאיש נשא אולי אשה שניה לאחר מות אשתו הראשונה.[\[xxv\]](/#_edn25) ננסה לסיים את דיוננו בשאלת ריבוי הנשים באמצעות סיכום התגובה ההולמת לריבוי נשים בתנ"ך: - התנ"ך מבהיר מהו האידיאל שנקבע כבר בעת הבריאה. בבראשית ב' כ"ד, שים לב לשימוש בלשון יחיד "אשתו" כמו גם באזכור "אביו ואמו". - בויקרא י"ח י"ח אנחנו מוצאים ביטוי להתנגדות החריפה לריבוי נשים, גם אם בני העם לא תמיד שמרו לקיים מצווה זו. - המחברים המקראיים קיוו להתנהגות מוצלחת יותר בקרב העם. - יש חוקרים שטוענים שלרוב העלימו עין במקרה של ריבוי נשים, מהסיבה הפשוטה שזהו איסור שהיה קשה לאכוף. - מנשותיו של למך לאלו של אברהם, עשיו, יעקב, דוד ושלמה, בכל פעם שאנחנו רואים התעלמות מהאידיאל המונוגמי שכונן אלוהים, אנחנו עדים למריבות, התנצחויות, וחוסר הרמוניה. התנ"ך מציג ריבוי נשים לא רק כדבר בלתי רצוי אלא גם כהפרת הסטנדרטים של אלוהים. סיפורי התנ"ך מעבירים בעדינות ביקורת על הסדר נישואין שכזה. - אלוהים יוצא בדברי אזהרה למי שהסבירות הגבוהה ביותר שיבחר לרבות לו נשים – מלך ישראל: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" (דברים י"ז י"ז). - אלוהים עצמו הדגים אהבת ברית לעמו; החיבור האידיאלי הזה של נאמנות במסגרת נישואין בין בעל ואשה הוא אידיאל שאין לו אח ורע. העצה שאנחנו מוצאים במשלי ה' ט"ו-י"ח היא האידיאל הרצוי. אדם צריך למצוא עונג וסיפוק מיני עם אשתו במסגרת נישואין מונוגמיים: "שְׁתֵה … נֹזְלִים, מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ" (פס' ט"ו). **מוהר** האתאיסטים החדשים מציגים את נושא המוהר בתנ"ך כאילו מדובר בקניית אשה כאילו היתה סוס או חמור. למעשה, המוהר היה דרך שאפשרה לגבר להצהיר על כוונותיו הרציניות כלפי כלתו, כמו גם דרך לאחד בין שתי משפחות במטרה לדון בנושא רציני, קדוש וארוך טווח. קיום יחסי אישות עם אשה ללא הכנה מתאימה וללא טקס איחוד רשמי הוזיל את ערכה של האשה ואת ערך המיניות. התהליך סביב תשלום המוהר שיקף את מעמדם המכובד של חיי הנישואין. חשוב על מערכת תשלום הנדוניה שקיימת במקומות כמו הודו. במקרה זה, משפחת הכלה המיועדת משלמת למשפחתו של החתן המיועד. פעולת תשלום שכזו ממש לא אומרת שהחתן הוא רכוש ותו לא! מדוע אנשים מניחים באופן אוטומטי ש*אשה* היא רכוש בגלל מתנת הנישואין הזו שניתנת למשפחתה בתנ"ך אבל *גבר* אינו נחשב לרכוש במסגרת תשלום הנדוניה שאנחנו מוצאים בימינו? מוהר היה למעשה יותר כמו הפקדה מצידו של אבי החתן לאבי הכלה. משמעות המילה *מוהר* היא "מתנת חתונה". לא רק שהמוהר סייע ליצור קשרי קרבה בין שתי המשפחות, הוא גם סיפק יציבות כלכלית לחיי הנישואין. המתנה הזו שניתנה לאבי הכלה (שבדרך כלל היתה שוות ערך להכנסה של מספר שנים) היוותה פיצוי על העבודה שביתו היתה תורמת למשפחה. מתנת החתונה – עליה שמר הבעל לאורך ימי הנישואין – שמשה גם כבטחון עבור האשה במקרה של גירושין או של מות בעלה.[\[xxvi\]](/#_edn26) למעשה, בדרך כלל אבי הכלה העניק לזוג הצעיר מתנה גדולה עוד יותר בדמות שטח אדמה ביום נישואיהם. תלונתו של היצ'נס לגבי מוהר הכלה בתנ"ף היא שגויה מלפני ומלפנים. **האם אונס היה דבר מותר בחוק?** יש מבקרים שטוענים שחוקת משה התירה אינוס נשים או שבמקרה הטוב היא מגנה אינוס נשים תוך עניין פעוט אם בכלל ברווחתה של הקרבן. בנקודה זו עלינו לתת את הדין על שני קטעים. הראשון נצמא בשמות כ"ב ט"ו-ט"ז: וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, וְשָׁכַב עִמָּהּ: מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ, כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת. תוך הרחבה וביאור הדברים בשמות כ"ב ט"ו-ט"ז, בדברים כ"ב כ"ג-כ"ט (קטע שאפשר לחלק לשלושה חלקים) נאמר: כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה, מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ; וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר, וְשָׁכַב עִמָּהּ. וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא, וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ. אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר, וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ (פס' כ"ג-כ"ד). וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ, וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ. וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ, כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ (פס' כ"ה-כ"ז). כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, וּתְפָשָׂהּ, וְשָׁכַב עִמָּהּ; וְנִמְצָאוּ. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף; וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ. לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו (פס' כ"ח-כ"ט). בחינה מדוקדקת מעלה שההקשר שם דגש על *הגנת* נשים, לא על חוסר המשמעות שלהן. תחילה עלינו להבחין בין שלושת התרחישים המתוארים בדברים כ"ב: 1. ניאוף בהסכמה בין שני אנשים בוגרים – גבר ואשה שמאורסת לגבר אחר (פס' כ"ג), מעשה שהוא בגדר הפרת נדרי נישואין ("ענה את אשת רעהו"). 2. אינוס בכפיה של אשה מאורסת (פס' כ"ה), שחפותה במעשה מונחת. 3. פיתוי אשה לא מאורסת (פס' כ"ח), דברים שמהווים הרחבה של הציווי בנושא פיתוי הבתולה המתואר בשמות כ"ב ט"ו-ט"ז. בכל אחד מהמקרים המתוארים, ה*גבר* הוא האשם. עם זאת, טענת המבקרים מתמקדת בפסוקים כ"ח-כ"ט: הכתוב מתייחס אל קרבן האונס כאילו היא רכושו של אביה. היא זו שנאנסה ונפגעה, אך עונשו של האנס הוא לא יותר מאשר לשלם את מחיר המוהר שלה לאביה. הכתוב אינו מביע דאגה כלשהי לנערה. למעשה, נדמה שכופים עליה לשאת את האיש שאנס אותה! היש שחר לטענות האלה? באשר לפסוקים כ"ח-כ"ט, יש חוקרי מקרא שרואים בשמות כ"ב ט"ו-ט"ז כרקע לתרחיש הזה. שני הקטעים הם וריאציות של אותו נושא. גם אם הגבר הפעיל לחץ כלשהו על הצעירה, היא נתנה למעשה את הסכמתה; למרות שהופעל עליה לחץ בתחילה (פותתה), היא לא פועלת נגד רצונה. בפסוק כ"ח נאמר "ונמצאו", מלשון *רבים*, לא "ונמצא", מלשון *יחיד זכר*. שניהם אשמים במעשה. מבחינה טכנית, אי אפשר לקרוא ללחץ או לפיתוי הזה אונס; המעשה דומה יותר למה שמכונה בימינו בעילת קטינה. למרות שהאשה נכנעה לרצונו של הגבר, הרי שעיקר האחריות והאשמה מוטלים על כתפיו של הגבר. מאחר ואשה שקימה יחסי מין טרם נישואיה היתה מתקשה למצוא גבר שיסכים לשאתה לאשה, הרי שמחיר המוהר שלה – מעין מערכת כלכלית שנועדה להגן על עתידה הכלכלי – היה בסכנה. האיש שאשם בבעילת האשה *פיתה* אשה לא מאורסת; לא מדובר פה באיזה אנס שהסתתר בסמטה חשוכה, בו ניסתה האשה להילחם ולברוח מפניו. הקטע הזה ממש לא משפיל נשים ובז להן. שני הקטעים מציעים שתי פעולות אפשריות: 1. אם האב והבת מסכימים לכך, המפתה חייב לשאת את האשה ולדאוג לספק את צרכיה כל ימי חייה, בלי אפשרות לגרש אותה. המילה האחרונה בנושא נתונה לאב (יחד עם ביתו). הנערה אינה חייבת לשאת את המפתה. 2. אבי הנערה (האדם בעל הסמכות החוקית והמשפטית במשפחה) רשאי לסרב לקבל הסדר קבוע שכזה וכן נתונה בידיו הזכות לדרוש את תשלום המוהר שמגיע לביתו, גם אם המפתה אינו נושא את ביתו לאשה (שכן מאחר ובתוליה נלקחו ממנה, הרי שיקשה עליה, אם לא בלתי אפשרי, למצוא אחר שישא אותה לאשה). על הנערה להסכים להסדר, והיא לא חייבת לשאת את המפתה. בהסדר הזה, מתייחסים אליה כאילו עודנה בתולה.[\[xxvii\]](/#_edn27) שוב, אנחנו לא רואים פה חוסר התייחסות לצרכיה ורגשותיה של האשה. רווחתה היא למעשה זו שעומדת בשורש החקיקה הזו. **שבויות מלחמה כשלל?** כמה מדהים היה לו היינו חיים בעולם נטול מלחמה. למרות שבשנים האחרונות רוב מדינות המערב הדמוקרטיות מנהלות חיים די חופשיים מהטראומה וההרס שזורעת מלחמה, הרי שבמזרח הקרוב הקדום לוחמה היתה אורח חיים. (נרחיב את הדיון בנושא הזה בפרקים הבאים). מלחמה הביאה עימה מציאות מסוימת שאי אפשר היה להימנע ממנה בעולם הקדום, ועמי המזרח הקרוב הקדום נהגו בדרכים שונות במטרה "לצמצם לכדי מינימום" את השלכות המלחמה. אחת השאלות בהקשר זה היתה נושא שבויי המלחמה. בעקבות הקרב, צצה בעיה: מה לעשות עם הניצולים ששרדו את הקרב? בוא נבחן שני טקסטים שעוסקים בשאלת שבויות המלחמה: דברים כ' וכ"א. נבחן אותם בסדר הפוך. ***דברים כ"א י'-י"ד*** כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ, וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה. וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ (דברים כ"א י'-י"ד). בתרחיש זה, החוק שימש כמידת הגנה לשבוית המלחמה. היא זו שהרוויחה מהחקיקה הזו. החוק הגן על זכויותיה ועל היותה אדם. קודם כל, היא לא נאנסה, דבר שהיה נהוג בתרבויות המזרח הקרוב הקדום האחרות. הגבר הישראלי שעתיד היה לשאתה לאשה לא יכל פשוט לשאת אותה – שלא לדבר על קיום יחסי מין איתה – מייד. היה עליו לנהוג בה כאשה לכל דבר. שלא כמו חתונות נמהרות בלאס-וגאס או התופעה של הזמנת כלה בדואר, נושא הנישואין בישראל לא היה דבר שנלקח בקלות ראש (כשהמניע הוא, למשל, תאווה). הפסקה הזו מחזקת נקודה זו. תהליך ההפרדה נתן מקום לתקופה של הרהור והגות. לפני ששבוית מלחמה נלקחה בידי חייל ישראלי מנצח להיות לו לאשה, ניתנה לה תקופת מעבר להתנתק מבחינה פנימית וחיצונית מעברה ומאורח חייה הקודם. רק לאחר היא היתה מותרת לנישואין. בהתחשב בכובד המשקל שהוענק למחויבות לחיי הנישואין, פרק הזמן הזה אפשר לגבר לשנות את דעתו. המשפט "אם לא חפצת בה", עם זאת, לא גורס משהו טריוויאלי, שכן חוקת משה לקחה את נושא קדושת הנישואין כעניין רציני.[\[xxviii\]](/#_edn28) אם, מסיבה כלשהי, דעתו של האיש השתנתה, היה עליו לשלח את האשה לחופשי. ***דברים כ' י"ג-י"ד*** וּנְתָנָהּ \[את העיר שדחתה את תנאי השלום שהציעה ישראל\] יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ; וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ, לְפִי חָרֶב. רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר, כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ (דברים כ' י"ג-י"ד). נדון בשאלת הלוחמה בהמשך. בשלב זה, הנושא העומד על הפרק הוא רווחתם של נשים וילדים שנלקחו בשבי בשעת מלחמה. למרות שאונס היה מאפיין רווח במסגרת הלוחמה במזרח הקרוב הקדום, על חיילי ישראל נאסר לאנוס נשים בניגוד לטענותיהן הגסות של אחדים. קיום יחסי מין הותר רק במסגרת הנישואין, נושא שחוזר על עצמו חזור והשב בתורת משה. אונס שבויות מלחמה לא היה איזה יוצא מן הכלל לדרישות הנאמנות והטהרה המינית של גברי ישראל. כמו בדברים כ"א י'-י"ד, התרחיש הוא דומה – כלומר, חייל שלוקח לו אשה מקרב שבויות המלחמה. במקום להחשב מנודות או כנשים מדרגה נחותה בחברה הישראלית, שבויות מלחמה יכלו להטמע בחברה הישראלית באמצעות נישואין. מן הסתם, הרבה פחות הגיוני ש*גברים* יטמעו בכזו נכונות ורצון לתוך חיי ודרכי החברה הישראלית.[\[xxix\]](/#_edn29) **דברים כ"ה י"א-י"ב: הערה נלווית** כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו, אִישׁ וְאָחִיו, וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ; וְשָׁלְחָה יָדָהּ, וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו. וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ; לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ (דברים כ"ה י"א-י"ב). קטע זה עוסק ב"מתאבקת הלא מוסרית", כפי שחוקר מקרא אחד ניסח את הדברים בצחוק. המעשה שעשתה נחשב מעשה מביש, וגרוע מכך, האיש יכל לספוג פגיעה תמידית, מה שהיה מונע ממנו מלהביא ילדים לעולם בעתיד. במבט ראשון, נדמה שהפסוק דורש שידה של האשה תכרת אם נגעה במבושיו (באיבר המיני) של מי שנאבק בבעלה. אם באמת מדובר בכך, הרי שזו הדוגמה היחידה בכל התנ"ך לענישה בכריתת איבר גוף; מעבר לכך, בשעה שחוקי המזרח הקרוב הקדום קראו לענישה בכריתת איברי גוף שונים על פשעים מסוימים, הרי שתורת משה אינה נוהגת כך. לפני שנבחן את הטקסט לעומקו, עלינו להשוות אותו לעונשים מחמירים אחרים במזרח הקרוב הקדום. כפי שראינו, בחוקת חמורבי נקבע באופן חד משמעי שהענישה על פשעים מסוימים היא בכריתת הלשון, השד, היד או האוזן – או גרירת הנאשם בשדה באמצעות בקר. חוקת משה, למרות שאינה אידיאלית, משקפת שיפורים עצומים בכל הנוגע לענישה. פרשנות סבירה יותר של הקטע הזה היא שמדובר ב*הסרת שיער*("וגילחתה את \[שיער\] ערוותה"), לא *כריתת יד*. משמעות המילה "כף" יכולה להיות "כף יד" או גוף קעור כלשהו כמו קערה, כף או אפילו קשת הרגל. המילה "יד" אינה מופיעה בפסוק. כריתת כף היד היא מעשה מוזר! מעבר לכך, במקומות מסוימים בתנ"ף, המילה *כף* משמשת בברור בהתייחסות לאזור אגן הירחיים – בין אם הכוונה לכף הירך (בראשית ל"ב כ"ו, ל"ב) או לקימורי המפשעה של האשה: "קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל" (שיר השירים ה' ה'). הלשון הזו מרמזת ל"גן הנעול" המתואר בפרק ד' פסוק י"ב: "גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם". חוקרי המקרא מסכימים באופן כללי שלשון הגן הנעול היא מטאפורה לאיברי המין הנשיים ועצם היותו "נעול" היא רמיזה לטהרתה ובתוליה.[\[xxx\]](/#_edn30) כמו כן בטקסט של דברים כ"ה, אין כל אינדיקציה לנזק גופני כלשהו שנגרם לגבר (כפי שמניחים חלק מהפרשנים). לאלה שמניחים שמדובר פה בענישה של "מידה כנגד מידה", חשוב לזכור שלא *ידו* של הגבר היא שניזוקה או נכרתה כאן (במקרה כזה כריתת ידה של האשה היתה יותר הגיונית). בנוסף לכך, גילוח שיער – כולל שיער המפשעה – כעונש משפיל היה נהוג בבבל ובשומר (ראה גם שמואל ב' י' ד'-ה'; ישעיהו ז' כ'). לא מדובר פה בכריתה תחת כריתה אלא בהשפלה תחת השפלה. בנוסף לכך, בניין הפועל *קל* בלשון העברית (בדברים כ"ה י"ב) מעורר קונוטציה מעודנת יותר מאשר הבניין המחוזק *פיעל*, במשמעות "קצץ" (כלומר לנתק באופן פיזי). בכל פעם שהפועל מופיע בצורתו העדינה יותר (ירמיהו ט' כ"ו; כ"ה כ"ג; מ"ט ל"ב), משמעותו "לגזוז \[שיער\]". אין כל סיבה לשונית לפרש את צורת הפועל החלשה יותר ("לגזוז") כלשון המחמירה יותר (כלומר, גדיעה או כריתה). במקרה הספציפי הזה, אנחנו מדברים עם האזור הקעור הפתוח במפשעה, ואי לכך מדובר פה בגילוח שיער הערווה. בקיצור, עונשה של האשה הוא השפלה פומבית תמורת השפלתה את הגבר – דבר שעדיין נחשב מעשה חמור ושאין להקל בו. מנקדת השקפה טקסטואלית, הפרשנות המסתברת יותר היא "גילוח", ולא הפרשנות של כריתת איברים.[\[xxxi\]](/#_edn31) זו ענישה אידיאלית לנצח נצחים? כלל וכלל לא! עם זאת, היא עומדת בניגוד מוחלט לענישה החמורה באמצעות כריתת איברים שהיתה רווחת במזרח הקרוב הקדום. למעשה, חוקי אשור התיכונה (סביב שנת 1100 לפנה"ס) מציגים תרחיש דומה (במקרה בו הגבר ספג פגיעה), אך עם השלכות הרבה יותר קיצוניות. אם במסגרת מאבק כלשהו אשה פגעה באשכו של גבר, אצבעה נכרתה. אם האשך השני ספג גם הוא פגיעה, שתי עיניה נעקרו.[\[xxxii\]](/#_edn32) שוב, גם אם בדברים כ"ה הכוונה *אכן* היתה ענישה באמצעות כריתת ידה של האשה, הרי שמדובר (1) בענישה היחידה מסוג זה אותה אפשר למצוא בתורת משה ו-(2) בניגוד קיצוני לעונשי כריתת האיברים שהיו רווחים בקרב יתר עמי המזרח הקרוב הקדום. אבל כפי שראינו, לשון הכתובים פשוט אינה מאפשרת פרשנות לפיה מדובר פה באופן מילולי ב"כריתת איברים". חוקת ישראל לא היתה מושלמת, בהחלט לא. אבל בהשוואה לקבצי החוקים השונים מהמזרח הקרוב הקדום (בין אם בנוגע למיניות או נושאים אחרים), הרושם הכללי שחוקרי המקרא מבחינים בו הוא קשת רחבה של שיפורים מוסריים דרמטיים – ואפילו קיצוניים – בישראל. --- **לקריאה נוספת** Davidson, Richard M. Flame of Yahweh: Sexuality in the Old Testament. Peabody, MA: Hendrickson, 2007. Jones, Clay. “Why We Don’t Hate Sin so We Don’t Understand What Hap-pened to the Canaanites: An Addendum to ‘Divine Genocide’ Arguments.” Philosophia Christi n.s. 11 (2009): 53–72. Wenham, Gordon J. Story as Torah: Reading Old Testament Narratives Ethi-cally. Grand Rapids: Baker Academic, 2000. **לקריאה נוספת** Davidson, Richard M. Flame of Yahweh: Sexuality in the Old Testament. Peabody, MA: Hendrickson, 2007. Jones, Clay. “Why We Don’t Hate Sin so We Don’t Understand What Hap-pened to the Canaanites: An Addendum to ‘Divine Genocide’ Arguments.” Philosophia Christi n.s. 11 (2009): 53–72. [\[i\]](/#_ednref1) חלק ניכר מהחומר שיכלל בפרק זה מבוסס על ספרו של ריצ'ארד דייוידסון. Richard M. Davidson, Flame of Yahweh: (Sexuality in the Old Testament (Peabody, MA: Hendrickson, 2007. [\[ii\]](/#_ednref2)  Jonathan Klawans, Impurity and Sin in Ancient Judaism (New York: Oxford University Press, 2000), 39. [\[iii\]](/#_ednref3)  Daniel I. Block, “Marriage and Family in Ancient Israel,” in Marriage and Family in the Biblical World, ed. Ken M. Campbell (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2003), 63. [\[iv\]](/#_ednref4)  John Goldingay, Old Testament Theology: Israel’s Life, vol. 3 (Downers Grove, IL: Inter-Varsity, 2009), 376. [\[v\]](/#_ednref5)  D. Hollander and M. Schwartz, “Annealing, Distilling, Reheating, and Recycling: Bitumen Processing in the Ancient Near East,” Paléorient 26, no. 2 (2000): 83–91; and Wolfgang Heimpel, ed., Letters to the King of Mari: A New Translation, with Historical Introduction, Notes, and Commentary (Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2003), 272–75. [\[vi\]](/#_ednref6)  Davidson, Flame of Yahweh, 327. [\[vii\]](/#_ednref7) החוק החיתי §193. סיכום מוצלח בנושא פשעים וענישה ביחס לנשים נמצא בספר Elisabeth Meier Tetlow, Women, (Crime, and Punishment in Ancient Law and Society, vol. 1, The Ancient Near East (New York: Continuum, 2004. [\[viii\]](/#_ednref8)  J. G. McConville, Deuteronomy, Apollos Old Testament Commentary (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2002), 369. [\[ix\]](/#_ednref9)  Robin Parry, Old Testament Story and Christian Ethics: The Rape of Dinah as a Case Study (Bletchley, UK: Paternoster, 2004), 68. [\[x\]](/#_ednref10)  Gordon McConville, “Old Testament Laws and Canonical Intentionality,” in Canon and Biblical Interpretation, ed. Craig Bartholomew et al. (Grand Rapids: Zondervan, 2006), 263. [\[xi\]](/#_ednref11)  Davidson, Flame of Yahweh, 250. [\[xii\]](/#_ednref12)  John Sailhamer, The Pentateuch as Narrative (Grand Rapids: Zondervan, 1992), 51–59. [\[xiii\]](/#_ednref13) בקרב החיתים, קיום יחסי מין עם בעלי חיים מסויימים רק הפכו אדם לטמא מבחינה דתית. ראה Westbrook, History of Ancient Near Eastern Law, 1:648–49. [\[xiv\]](/#_ednref14) ראה Douglas K. Stuart, Exodus, New American Commentary 2 (Nashville: B & H Pub-lishing, 2008), 450–54; and Clay Jones, “Why We Don’t Hate Sin so We Don’t Understand What Happened to the Canaanites: An Addendum to ‘Divine Genocide’ Arguments,” Philosophia Christi n.s. 11 (2009): 53–72. [\[xv\]](/#_ednref15) חוקי ליפית אישתר 27, 30§§. [\[xvi\]](/#_ednref16) החוק החיתי §194. [\[xvii\]](/#_ednref17) החוק החיתי §200a. (מה שמוזר הוא שהחוק החיתי דווקא לא מתיר יחסי מין עם פרה, כבשה, חזיר או כלב§§187–88, 199). [\[xviii\]](/#_ednref18) ראה William G. Hyland Jr., In Defense of Thomas Jeerson: The Sally Hemings Sex Scandal (New York: St. (Martin’s, 2009. [\[xix\]](/#_ednref19) חוקי חמורבי §§170–71. [\[xx\]](/#_ednref20)  Werner Plautz, “Monogamie und Polygamie im Alten Testament,” Zeitschrift für die Altentestamentliche Wissenschaft 65 (1963): 9–13; and A. A. Anderson, 2 Samuel, Word Biblical Commentary 11 (Nashville: Thomas Nelson, 1989), 203. [\[xxi\]](/#_ednref21) ראה J. Daniel Hays, “Has the Narrator Come to Praise Solomon or to Bury Him? Nar-rative Subtlety in 1 Kings 1–11,” Journal for the Study of the Old Testament 28, no. 2 (2003): 149–74. [\[xxii\]](/#_ednref22)  Richard M. Davidson, Flame of Yahweh: Sexuality in the Old Testament (Peabody, MA: Hendrickson, 2007), 193–98; and Gordon P. Hugenberger, Marriage as a Covenant (Grand Rapids: Baker Academic, 1994), 115–18. [\[xxiii\]](/#_ednref23)  Davidson, Flame of Yahweh, 193–98. [\[xxiv\]](/#_ednref24) שם, עמ' 193-191, וכן Douglas K. Stuart, Exodus, New American Commentary 2 (Nashville: B & H Publishing, 2008), 481–84. See Hugenberger, Mar-riage as a Covenant, 320–22. תודתי לריצ'ארד דייוידסון על התכתובת עימו בנושא באימייל (ה-26 לספטמבר, 2009). [\[xxv\]](/#_ednref25) Walter C. Kaiser, Toward Old Testament Ethics (Grand Rapids: Zondervan, 1983), 187. [\[xxvi\]](/#_ednref26) Daniel I. Block, “Marriage and Family in Ancient Israel,” in Marriage and Family in the Biblical World, ed. Ken M. Campbell (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2003), 57, 63; Davidson, Flame of Yahweh, 249; Gordon Wenham, “Family in the Pentateuch,” in Family in the Bible, ed. Richard S. Hess and Daniel Carrol (Grand Rapids: Baker Academic, 2003), 23–24; and Stuart, Exodus, 509–10. [\[xxvii\]](/#_ednref27)  Davidson, Flame of Yahweh, 359, 519. [\[xxviii\]](/#_ednref28)  Duane L. Christensen, Deuteronomy 21:10–34:12, Word Biblical Commentary 6B (Nashville: Thomas Nelson, 2002), 474–75. [\[xxix\]](/#_ednref29)  Derek Kidner, “Old Testament Perspectives on War,” Evangelical Quarterly 57 (April 1985): 109. [\[xxx\]](/#_ednref30)  See Davidson, Flame of Yahweh, 593. [\[xxxi\]](/#_ednref31) ראה Jerome T. Walsh, “You Shall Cut Off Her . . . Palm? A Reexamination of Deuteronomy 25:11–12,” Journal of Semitic Studies 49 (2004): 47–48; also, Davidson, Flame of Yahweh, 476–80. Unfortunately, the article by Marc Cortez advocating the amputation view fails to engage Walsh’s textual arguments: “The Law on Violent Intervention: Deuteronomy 25.11–12 Revisited,” Journal for the Study of the Old Testament 30:3 (2006): 431–47. אני אסיר תודה לוולש על ההתכתבות שלו איתי בנושא (מאי 2010). [\[xxxii\]](/#_ednref32) חוקת אשור I.8. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר --- ### [האם התורה באמת מעודדת עבדות?](https://igod.co.il/morality/האם-התורה-באמת-מעודדת-עבדות/) **Published:** נובמבר 23, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** בימנו, ספקים אתאיסטים רבים מנסים להצביע על התנ"ך כמעודד עבדות. הקונוטציה כמובן, היא עבדות מודרנית בה האדם הלבן מתעלל באדם השחור. אבל לא רק, כפי שנראה במאמר זה, המונח "עבד" שונה לחלוטין מהמונח המודרני, אלא שתורת משה בעצם שואפת להגביל את תרבות העבדים שהיתה נהוגה במזרח התיכון הקדום (כזכור, בני ישראל עצמם היו עבדים במצרים). ### **עבדים בעידן המודרני** פרדריק דאגלאס, עבד שנמלט ונלחם כנגד העבדות בארצות הברית (1895-1817), כתב באוטוביוגרפיה שלו על קפטיין אנתוני, מי שהיה הבעלים הראשון שלו. "הוא היה אדם אכזר, ששנים ארוכות כבעל עבדים הקשיחו אותו. לפעמים נראָה שהוא נהנה ביותר להלקות עבדים במו ידיו. פעמים רבות עם שחר העירו אותי צווחותיה קורעות הלב של דודתי, שאותה הוא נהג לקשור לקורת עץ ולהצליף על גבה החשוף עד שהייתה מכוסה כולה בדם. לא מילים, לא דמעות ולא תפילות מפי קורבנו שותת הדם, לא הניאו את לב האבן שלו מלהשיג את מטרתו הרצחנית. ככל שהִגבּירה את צרחותיה, כך הצליף בה חזק יותר, ובמקום שבו הדם זרם מהר יותר, שם הצליף זמן רב יותר. הוא היה מצליף בה כדי שתצרח, ומצליף בה כדי שתשתוק, ורק כשהעייפות גברה עליו פסק מלהניף את הפרגול קרוש הדם. אני זוכר את הפעם הראשונה שהייתי עֵד למחזה הנורא הזה. הייתי ילד קטן, אך אני זוכר זאת היטב, ולעולם לא אשכח – ומן הסתם יהיה זה הדבר האחרון שאזכור. הייתה זו הראשונה בסדרה של זוועות שנגזר עלי להיות עֵד להן ולהשתתף בהן. זה הִכּה בי בעוצמה אדירה. היה זה השַׁעַר נוטף הדם, הכּניסה לגהינום העבדות שעמדתי לעבור בהם. היה זה מחזה נורא ואיום. לוּ רק יכולתי להעלות על הנייר מה חשתי בעומדי שם לפניו".[\[i\]](/#_edn1) הארייט ביצ'ר סטואו (1896-1811), מחברת רב המכר *אוהל הדוד תום*, כתבה שלבעלי האחוזות במדינות הדרום היתה שליטה מוחלטת על כל ההיבטים השונים של חיי עבדיהם: "הכוח המשפטי והחוקי שניתן בידיו של בעל האחוזה גבל בעריצות מוחלטת על גופם ונפשם של העבדים שבשליטתו" ו"לא היתה הגנה כלשהי בנמצא על חייו של העבד".[\[ii\]](/#_edn2) ### **עבדים בעידן המקראי** המילה "עבד" אומנם נגזרת מאותה מילה בשפה המקראית, אך לאמיתו של דבר, מדובר בשני דברים שונים. **בעלי חוב בתנ"ך** טעות רווחת שעושים מבקרי המקרא היא השוואת *העבדות המקראית*, שדומה יותר לעבודה כשוליה או לשרות של בעל חוב לתשלום חובו, ל*עבדות* אותה אנחנו מכירים מארצות דרום ארצות הברית קודם למלחמת האזרחים – בדומה לתרחיש שמתאר דאגלס. בניגוד לכך, אפשר להשוות בין העבדות העברית (שנועדה לשלם חוב נתון) לתנאים דומים באמריקה הקולוניאלית. תשלום דמי נסיעה לאמריקה היה מעל להישג ידם של רבים מהמעוניינים להגר. אז הם החכירו עצמם לעבודה בבתי מעסיקים – לרוב בדומה לתפקידי שוליה – עד שחובם ישולם עד תום. כמחצית עד שני שליש המהגרים הלבנים למושבות הבריטיות בעולם החדש היו בעלי-חוב חוזיים שכאלה.[\[iii\]](/#_edn3)  במילים פשוטות, המונח "עבד" במקרא, מגביל למונח "עובד" בימנו. באופן דומה, בן ישראל שהיה לחוץ מבחינה כלכלית, יכל להחכיר את שירותיו כעבד (או משרת) במטרה לשלם את חובו ל"בוס" או "מעסיק" (*אדון*) שלו. המונח "אדון" כאן מטעה, ממש כמו שבמונח *עבד* הכוונה היא לא לעבדות כפי שאנחנו מכירים אותה היום. חוקר המקרא ג'ון גולדינגיי מעיר ש"אין שום דבר נחות או נטול כבוד מטבעו בהיותו של אדם *עבד*". אכן, זהו מונח מכובד.[\[iv\]](/#_edn4) אפילו כשנעשה שימוש במונחים *לקנות, למכור,* או *לרכוש* ביחס לעבדים/עובדים, אין בכך כוונה לומר שהאדם הוא "רכוש גרידא". חישבו על כדורגלן או ספורטאי כלשהו בימינו ש"נקנה" בידי קבוצה אחרת, לה הוא עכשיו "שייך". כן, לקבוצות יש "בעלים", אבל ממש לא מדובר פה בעבדות, אלא בהסכמים חוזיים רשמיים, בדיוק כמו אלה אותם אנחנו מוצאים בכל הנוגע להסכמי תעסוקה עבריים בתנ"ך.[\[v\]](/#_edn5) דוגמה אחת לשירות חוזי שכזה אנחנו מוצאים בעבודתו של יעקב בביתו של לבן במשך שבע שנים בכדי שיוכל לשאת לאשה את בתו, רחל. בישראל, הפיכה למשרת מרצון היתה בדרך כלל מידה שנועדה להמנע מלהגיע לפת מרעב; לאדם לא היה ערבון כלשהו לתת פרט לעצמו, ולפיכך כל שנותר לו לעשות הוא או להחכיר עצמו לשירות או למות ברעב. למרות שמרבית העברים עבדו במסגרת משפחותיהם, עבדים חוזיים (משרתים) תרמו לבית בעליהם כפועלים. בניגוד לטענת המבקרים, עבודה שכזו לא היתה שונה בפועל מעבודה בתשלום בכלכלת מזומנים כמו שלנו.[\[vi\]](/#_edn6) בדרך כלל, חובות הוטלו על המשפחה ככלל, לא רק על פרט במשפחה. בין אם הסיבה היתה יבול שלא צלח או חובות חמורים, אב יכל *מרצונו החופשי* להחכיר עצמו בהסכם חוזי ("למכור" עצמו) לעבודה בביתו של אחר: "וּמָךְ אָחִיךָ… וְנִמְכַּר" (ויקרא כ"ה מ"ז). או אולי אשתו או ילדיו "נמכרו" כדי לעזור לתמוך במשפחה בתקופת מחסור כלכלי חמור. אם קרובו לא "גאל" אותו (שילם את חובו), עליו לעבוד כבעל חוב (עבד) עד שחרורו בתום השנה השישית.[\[vii\]](/#_edn7) אדמת משפחה יכלה להיות ממושכנת עד שנת היובל אחת לחמישים שנה (ראה ויקרא כ"ה, שלמעשה מפרט את השלבים השונים של העוני והמחסור בחברה הישראלית בפסוקים כ"ה-נ"ד).[\[viii\]](/#_edn8) במילים אחרות, השעבוד הזה לא נכפה על אדם בידי גורם חיצוני כלשהו, כפי שנעשה בקרב סוחרי העבדים ובעלי האחוזות בדרום ארצות הברית.[\[ix\]](/#_edn9) מעבר לכך, שירות חוזי שכזה לא היה דבר יוצא מן הכלל גם בחלקים אחרים במזרח הקרוב הקדום (למרות שלרב התנאים היו חמורים בהרבה). מאוחר יותר, כשתושבי יהודה לקחו חזרה לבתיהם עבדים עברים אותם הם שחררו, אלוהים מגנה אותם על כך שהם מפרים את תורת משה ועל ששכחו שהם עצמם היו בעבר עבדים במצרים והוא הוציאם מעבדות לחרות. אלוהים אמר לתושבי יהודה שבגלל מעשיהם הם עתידים להיגלות ולהילקח בשבי לארץ אויביהם (ירמיהו ל"ד י"ב-כ"ב). מרגע שעבד עברי שוחרר, הוא היה חופשי למצוא תעסוקה ולעשות לביתו בלי מחויבות נוספת כלשהי במסגרת בית אדוניו/מעסיקו. הוא שב להיות משתתף פעיל במלוא מובן המילה בחברה הישראלית. הפיכה למשרת חוזי משמעותה היתה צעד קטן למטה במורד הסולם החברתי, אבל אדם יכל לטפס חזרה במעלה הסולם כאזרח במלוא מובן המילה מרגע שחובו שולם או ששוחרר לחופשי בשנה השביעית (או בשנת היובל). כך או אחרת, התורה דאגה לכך שבעבד העברי ינהגו כאילו היה "שְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה" ולא "יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ" (ויקרא כ"ה נ"ג-נ"ד). למעשה, עבדים עברים לא נותקו מהחברה במהלך תקופת שירותם אלא היו חלק בלתי נפרד ממנה. כפי שציינתי קודם לכן, סליחת החובות בישראל מדי שבע שנים היתה קבועה בחוק ונועדה להיות עקבית הרבה יותר ממקבילותיה במזרח הקרוב הקדום, בהן שחרור מחובות (אם בכלל התרחש) היה בדרך כלל ספורדי הרבה יותר. שעבוד אדם לכל ימי חייו נאסר בישראל, אלא אם אדם אהב את אדונו במידה כזו שבחר לקשור עצמו אליו לכל ימי חייו כעבד נרצע (שמות כ"א ה'). עבדים עברים – גם אם לא שילמו את מלוא חובם –זכו בשחרורם מדי שבע שנים וכל חובותיהם נמחלו להם (דברים ט"ו). כפי שנראה, מעמדם החוקי היה ייחודי והיווה שיפור עצום לעומת קבצי חוקים אחרים מן המזרח הקרוב הקדום. מלומד אחד כתב ש"הלשון העברית אינה מכילה מילים לתיאור עבדות, אלא רק לתיאור שעבוד מרצון (שירות)".[\[x\]](/#_edn10) שחרורו המובטח של עבד עברי תוך שבע שנים שימש וסת שנועד למנוע התעללות ומיסוד שיעבודו של אדם. שנת השחרור הזכירה לבני ישראל שעבדות כתוצאה מעוני לא היוותה הסדר חברתי אידיאלי. מצד שני, עבדות חוזית התקיימה בישראל כפועל יוצא מעצם קיומו של עוני בחברה הישראלית: אילולא היה עוני, לא היו עבדים בישראל. ואם עבדים חיו בישראל, היה זה כתוצאה מהסדרים כלכליים התנדבותיים (כתוצאה מעוני) ולא דבר שנכפה על העבד העברי. **אמצעי סיוע לעניים** בעולם הקדום (ואף מעבר לכך), לעבדות (נכס נייד) היו שלושה מאפיינים: 1. עבד היה רכוש. 2. המרות של אדוני העבד על גופו ועבודתו של העבד היתה מקיפה ומוחלטת. 3. העבד הופשט מזהותו – מבחינה גזעית, משפחתית, חברתית ומבחינת מצבו המשפחתי.[\[xi\]](/#_edn11) ממה שראינו, מאפיינים אלה אינם מאפיינים את העבד העברי, והם גם לא (כפי שנראה בפרק הבא) מתאימים ל"עבדים" הזרים בקרב ישראל. חוקי העבד בישראל נסובו סביב *שליטה* או *וויסות* – לא *אידיאליזציה* – של הסדר עבודה נחות. עבדות עברית היתה תוצאה של עוני, נעשתה מבחירה, וממש לא היתה מצב אופטימלי. מטרת החוקים האלה היתה להילחם בניצול פוטנציאלי, לא למסד את העבדות. בהשוואת מערכת העבדות העברית לזו המצויה במזרח הקרוב הקדום באופן כללי, מה שאנחנו מוצאים הוא הסדר נינוח למדי, ובהרבה מובנים, מושך מאוד לעניים בקרב העברים. חוקי העבד העברי נועדו להועיל, להקל ולהגן על העניים בחברה הישראלית – כלומר על אלה שהסבירות שימסרו עצמם לשירות חוזי היא הגבוהה ביותר. אורח חיים כעבד עברי היה ***התנדבותי ומבחירה***: אדם ש(מסיבה זו או אחרת) לא נמצאו בידיו אדמות אותן יכל למשכן "מכר עצמו" (ויקרא כ"ה ל"ט, מ"ז; השווה דברים ט"ו י"ב). היו שהחכירו גם מי מבני משפחתם לשרת בחוזה בבתי אחרים כדי לשלם חוב כזה או אחר. מרגע שאדם שוחרר מחובותיו הושב לו מעמדו כ"אזרח מן השורה ללא עול כלשהו אותו נאלץ לשאת".[\[xii\]](/#_edn12) חוקת התורה ביקשה למנוע עבדות רצונית לתשלום חובות. חלק ניכר מחוקת משה הוקדש להגנה על העניים אפילו משירות חוזי זמני. לעניים ניתנו הזדמנויות ללקט שעורים ושיבולים בפאות השדה או לקטוף פרות שהותרו על ענפי העצים לאחר שאחיהם הישראלים אספו את קציר הארץ (ויקרא י"ט ט-י'; כ"ג כ"ב; דברים כ"ד כ'-כ"א). כמו כן, בני ישראל צוו להלוות ברוחב לב לאחיהם העניים (דברים ט"ו ז'-ח'), ולא לגבות מהם ריבית (שמות כ"ב כ"ה; ויקא כ"ה ל"ו-ל"ז). אם העניים לא יכלו להרשות לעצמם קרבנות יקרים, הם יכלו להקריב קרבנות קטנים ומוזלים יותר (ויקרא ה' ז', י"א). כמו כן, מדי שבע שנים בוטלו חובות העברים באופן אוטומטי. למעשה, כשעבדים עבריים יצאו לחופשי, על אדוניהם היה לספק בידם את צרכיהם ברוחב לב ונדיבות (דברים ט"ו י'). השורה התחתונה: אלוהים לא רצה שיהיה עוני בישראל (דברים ט"ו ד). לפיכך, חוקי עבדות התקיימו כדי לסייע לעניים, לא כדי לפגוע בהם או לשמר את מעמדם הכלכלי הנחות. ### **המטרה האולטימטיבית: שלא יהיה כל עוני, שלא תהיה כל עבדות (דברים ט"ו א'-י"ח)** מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ; לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו, כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ; וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן: כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ; וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ. כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ, מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ; וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ; וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא. נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ. כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ, אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם. וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ. כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ, כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן. לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ, בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה (דברים ט"ו א'-י"ח). החקיקה הזו מצווה על מחילת חובותיו המצטברים של האדם העני (כלומר העבד העברי); שמיטת החובות הזו נערכה מדי שבע שנים, מה שמעיד על דאגתו המדהימה של אלוהים לעניי הארץ. יהיו מי שיצביעו על מלכים מסופוטמיים מסוימים במהלך האלף השני לפנה"ס ששחררו עבדים ובעלי חוב במהלך השנה הראשונה או השנייה למלכותם – ופעם או פעמיים נוספות מעבר לכך. אבל שחרור עבדים גורף שכזה היה ספורדי בדרך כלל, שלא כמו פרקי הזמן הקבועים בחוק הישראלי של שחרור עבדים מדי שבע שנים ובשנת היובל.[\[xiii\]](/#_edn13) אם רק עברת ברפרוף על הנאמר בדברים ט"ו ולא קלטת את משמעות הטקסט, חזור וקרא אותו שוב *באמת*. התכלית המהותית המהפכנית שמבוטאת בפרק זה היא למגר שעבוד לתשלום חובות מן הארץ באופן מוחלט: "כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן \[וכפועל יוצא מכך שיעבוד לצורך תשלום חובות\]" (פס' ד').[\[xiv\]](/#_edn14) עם זאת, בהיותו ריאליסט, אלוהים היה מודע לכך שתנאים נחותים יתקיימו ושעוני (ועקב כך עבדות) ימשיכו להתקיים בארץ (פס' י"א). בכל זאת, היה צורך להילחם במצב הלא רצוי הזה ולא למסד אותו. תוך שמירה על הרוח הזו של "מיגור העוני/מיגור השעבוד", שחרור עבדים נועד להיות מלווה באספקה נדיבה וברוח אדיבה. ה"אדון" נקרא שלא לחשוב מחשבות רעות כלשהן כלפי העבד; במקום זאת, הוא נקרא להרעיף עליו אספקה ומצרכים בשפע וברוחב לב (פס' י"ג-י"ד). הסיבה מאחורי האדיבות וטוב הלב האלה היא פשוטה: "כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם" (פס' ט"ו). גם אם אי אפשר היה למגר מן הארץ את העוני (והעבדות), בכל זאת ישראל נקראו לשאוף לכך שזה מה שיקרה. ### **כבודם של עבדים (משרתים) חוזיים** במקום לכלול את אופי ההתנהלות כלפי משרתים (עבדים) בסוף קובץ החוקים (כנהוג בקבצי החוקים האחרים במזרח הקרוב הקדום), חוקת ישראל כללה את הנושא במרכז העניינים בשמות כ"א. לראשונה במזרח הקרוב הקדום, חקיקה דרשה לנהוג בעבדים כבני אדם, לא כרכוש. בתרבויות המזרח הקרוב הקדום האחרות, *המלך* היווה את דמותו של האל עלי אדמות – ובטח ובטח שלא עבד כלשהו. לעומת זאת, בראשית א' כ"ו-כ"ז נותן אישור לכך שכל בני האדם נושאים את צלם דמותו של אלוהים. הדוקטרינה הזו משמשת כבסיס לאישור הכבוד והזכויות של כל בני האדם באשר הם. בדומה לכך, איוב ל"א י"ג-ט"ו מעיד בברור על האופי האנושי שאין ממנו מנוס – וכפועל יוצא מכך השוויון – של אדונים ועבדים כאחד: "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי. וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל, וְכִי יִפְקֹד, מָה אֲשִׁיבֶנּוּ? הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ; וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד". למשרתים (עבדים) בישראל, שלא כמו בקרב העמים הסובבים אותם במזרח הקרוב הקדום, הוענקו זכויות משפטיות ואזרחיות קיצוניות וחסרות תקדים, גם אם לא היו שוות לאלו של אנשים חופשיים (שיכלו, לו הנסיבות הקשות נמשכו, למצוא את עצמם גם הם בצורך להחכיר את עצמם לשירות חוזי).[\[xv\]](/#_edn15) כנאמר במאמר על נושא ה"עבדות" במילון המקראי של Anchor, "בכתבי הקודש אנחנו מוצאים את הפנייה הראשונה בספרות העולם לנהוג בעבדים כבני אדם בזכות עצמם ולא אך ורק כאינטרסים של אדוניהם".[\[xvi\]](/#_edn16) בהשוואה לכך, "הרעיון של עבד אך ורק כמושא זכויות וכבן אדם מחוץ לחברה היה ככל הנראה רעיון זר לחוקי \[יתר\] המזרח הקרוב הקדום", שם עבדים קועקעו או סומנו בכפייה לצרכי זיהוי (בניגוד לנאמר בשמות כ"א ה'-ו'). אכן, "בניגוד לדוקטרינות קדומות רבות, החוק העברי הפגין רכות יחסית כלפי העבדים והכיר בהם כבני אדם שראויים להגנה מפני מעשים בלתי נסבלים, גם אם לא במידה שוות ערך לזו שזכו לה אנשים חופשיים".[\[xvii\]](/#_edn17) כפי שנראה בהמשך, ההגנה על עבדים נמלטים שברחו לישראל היתה שונה במידה ניכרת מחוקי העבדות בתרבויות המזרח הקרוב הקדום הסובבות, מה שנבע מההיסטוריה של עם ישראל עצמו כעבדים במצרים. עובדה זו למעשה היא שהפכה את העבדות בישראל ל"מוסד התנדבותי".[\[xviii\]](/#_edn18) יש שיטענו בנקודה זו שחוקי החיתים רוככו במידת מה כשעודכנו; הם הפכו יותר אנושיים. נכון, אבל התוצאות לא תמיד היו חיוביות כפי שנעלה על הדעת. לדוגמה, העונש על רצח כבר לא היה עונש מוות – *פרט למקרה רצח שבוצע בידי עבד*. אנשים חופשיים נענשו בקנסות וקטיעת איברים. השיפורים במקרה הטוב ביותר מינוריים! בהמשך הפרק, נראה לא רק איך שלושה חוקי מפתח בישראל היו שונים לחלוטין ממקבילותיהם במזרח הקרוב הקדום, אלא גם שבמקרים בהם "מאמינים בתנ"ך" בדרום ארצות הברית ו"משיחיים" באירופה שעו למצוות אלה, העבדות לא היתה עניין מהותי. תחילה בוא נבחן את המצוות האלה תחת זכוכית מגדלת: ### **שחרור עבד שנפגע** שיפור נוסף בחוקת ישראל לעומת חוקי שכנותיה הוא החוק לשחרור עבדים שנפגעו בצורה כזו או אחרת (שמות כ"א כ"ו-כ"ז) כשמעביד (אדון) עקר בשוגג את עינו או אחת משיניו של עבדו או אמתו, עליו לשלח לחופשי את העבד או האמה שנפגעו. התעללות או התאכזרות גופנית בעבד או אמה נאסרו מכל וכל. וכפי שנדון בפרק הבא, אם הטלת משמעת מצד הבעלים הובילה למותו המיידי של עבדו, אותו אדון (מעסיק) עצמו דינו היה מוות (שמות כ"א כ'; שים לב ללשון הכתוב המחמירה, "נקום ינקם" – לשון שתמיד מרמזת על עונש המוות). בניגוד לכך, חוקת חמורבי התירה לאדון לכרות את אזנו של עבד סורר.[\[xix\]](/#_edn19) בדרך כלל בקבצי החוקים של המזרח הקרוב הקדום, אדונים – לא העבדים – זכו לפיצוי כלכלי על פגיעות שנגרמו לעבדים ולשפחות שלהם. חוקת משה, לעומת זאת, חייבה את האדונים לתת דין וחשבון על התנהגותם כלפי העבדים והשפחות שלהם, לא רק כלפי עבדים ושפחות שהיו שייכים לאחר. כפי שנראה מיד, אם עבד מת כתוצאה מהתעללות מצד אדוניו, זה נחשב לרצח. לכל זה לא היה אח ורע בחוקי המזרח הקרוב הקדום האחרים.[\[xx\]](/#_edn20) יהיו מי שישאלו אם שחרור עבד בעקבות עקירת עין או שן היא סיבה מוצלחת יותר מאלו אותן אנחנו מוצאים בתרבויות המזרח הקרוב הקדום האחרות. אחרי הכל, חוקת חמורבי אפשרה שחרורה של אמה וילדיה (אותם הרתה לאדונה), אם האדון החליט שלא לאמץ את הילדים.[\[xxi\]](/#_edn21) השאלה כשלעצמה מעוותת.[\[xxii\]](/#_edn22) כפי שראינו, בני ישראל נקראו לשחרר את העבדים והשפחות שלהם מדי שבע שנים, אלא אם אלה בחרו להישאר בחזקתם. בדברי הימים א' ב' ל"ד-ל"ה, שֵשָן, צאצאו של כלב נותן את ביתו כאשה לעבדו המצרי ירחע – צעד לא רע במעלה הסולם החברתי! כהערה צדדית, זכור שרבים – אולי החלק הארי – מקרב העבדים היו צעירים שהוחכרו בידי הורים חסרי כל למשפחות אמידות יותר שיאכילו וילבישו אותם ויספקו קורת גג מעל לראשיהם. במקרים כאלה, מבוגר אחר מילא את מקום הוריהם – מה שכלל לעיתים צורך בהטלת משמעת על אותם עבדים-ילדים. כנאמר במשלי כ"ט י"ט: "בִּדְבָרִים, לֹא יִוָּסֶר עָבֶד; כִּי יָבִין, וְאֵין מַעֲנֶה". החסרון בכך היה שלעיתים בעל הבית העניש את אותם ילדים בחומרה יתרה, מה שעשוי היה לגרום לפגיעה בהם.[\[xxiii\]](/#_edn23) ### **מצוות איסור חטיפה** מאפיין ייחודי נוסף של תורת משה הוא הגינוי של חטיפת (גניבת) אדם במטרה למכרו לעבדות, מעשה שהעונש עליו הוא מוות: גֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת (שמות כ"א ט"ז). כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ, וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ (דברים כ"ד ז'). (שים לב לאיסור חטיפת אדם בראשונה לטימותיאוס א' 10). האיסור הזה על גניבת, או חטיפת אדם נעלם (בין שבמכוון או שלא) מעיניהם של אלה שמשווים את מוסד העבד העברי עם מוסד העבדות באחוזות הדרום, שלא לדבר על המזרח הקרוב הקדום. ### **סיוע לעבד נמלט** עד עתה עסקנו בעיקר בעבדים עבריים, לא נכריים. אבל חוק ספציפי זה מגלה בדיוק עד כמה שונה היה החוק בישראל מזה שהיה נהוג במדינות דרום ארצות הברית – למרות טענות הקונפדרציה שהם חיו את חייהם מתוך נאמנות לכתבי הקודש. חוק זה על מתן סיוע לעבדים נמלטים חל גם על עבדים עבריים שעזבו מעסיקים אכזריים בחיפוש אחר מקום מפלט. מאפיין יחודי נוסף של "חוקי העבדים" בישראל הוא כלהלן: בני ישראל נצטוו להציע מקלט לעבדים נכריים שברחו מאדוניהם (דברים כ"ג ט"ו-ט"ז). חוקי העבדים הנמלטים של מדינות הדרום, לעומת זאת, חייבו בחוק שעבדים שברחו מאדוניהם יושבו לבעליהם החוקיים. זה נשמע דומה יותר לחוקי חמורבי מאשר לחוקי התנ"ך. חמורי אף דרש להחיל עונש מוות על מי שסייעו בידיהם של עבדים נמלטים.[\[xxiv\]](/#_edn24) במקרים פחות חמורים – כמו חוקי ליפית-אשתר, אשנונה וחוקי החיתים – *קנסות* הוטלו על מי שספקו מחסה ומחבוא לעבדים נמלטים. [\[xxv\]](/#_edn25) יש הטוענים שזה היה שיפור. ובכן, בערך. בתרחישים ה"משופרים" האלה, העבד עדיין היה לא יותר מאשר רכוש, והסדרי ההסגרה של המזרח הקרוב הקדום דרשו שעבד יושב לאדוניו. לא רק זה, אלא שהעבד למעשה הושב לאותם תנאים חמורים שדרבנו אותו לברוח מלכתחילה. אפילו חוקים משופרים בבבל באלף הראשון לפני הספירה כללו פיצוי לבעלי העבד (או אולי משהו חמור יותר) כענישה על הסתרת עבד נמלט. ואילו העבדים שהושבו לבעליהם הושחתו, כולל פיצול אוזניהם וסימונם בברזל מלובן.[\[xxvi\]](/#_edn26) אלה לא בדיוק שיפורים שכדאי לפרסם ברבים! כן, נטיות חיוביות ושיפורים מוסריים אכן התרחשו במסגרת חוקי המזרח הקרוב הקדום. אבל שוב ושוב אנחנו רואים הבדל כללי, חשוב לציון, בין תורת משה לחוקי המזרח הקרוב הקדום. עניין נוסף: למרות שיש מי שטוענים שהעבד הנמלט בדברים כ"ג הוא לא זר אלא ישראלי, הרי שבידינו סיבות מספקות לדחות את הרעיון הזה. קודם כל, בשום מקום אנחנו לא מוצאים איזכור של מילים כמו *אח* או *רע.* בנוסף לכך, לפי ויקרא כ"ה, על בני ישראל נאסר לשעבד את אחיהם מבני ישראל. וכן, העבד הנמלט הנכרי יכל לבחור היכן להתיישב בישראל ("בְּקִרְבְּךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ" \[דברים כ"ג י"ז\]), שלא כמו יתר בני ישראל, עליהם היה להישאר במסגרת השטחים שהוקצו לשבט עליו נמנו (ראה במדבר, יהושע). לפיכך, אלה שהרוויחו מחקיקה זו לא היו בני השכבה העליונה בחברה אלא נכרים פגיעים שנדחקו לשולים בקרב חברה שונה לחלוטין מזו שהיתה מוכרת להם. מעבר לכך, העברים נכנסו לשעבוד מבחירה ואילו עבדים נמלטים סביר להניח שהפכו עבדים בניגוד לרצונם. אם כן, אם עבדים *נכרים* זכו להגנה מפני אדונים אכזרים, עד כמה אמת זו נכונה כשזה מגיע לעבדים *עבריים*?[\[xxvii\]](/#_edn27) ### **הערות לסיכום** אברהם לינקולן אמר בנאום שנשא לאחר שנבחר לקדנציה שניה (ה-4 במרץ, 1865) את הדברים הבאים: "כל צד קורא את אותם כתבי הקודש ומתפלל לאותו אל, שאת עזרתו הוא מגייס נגד הצד האחר. אולי יראה הדבר מוזר שאחד הצדדים יבקש את עזרתו של אל צדיק וישר בשעה שהוא אוכל לחם בזעת אפו של הזולת, אך אל לנו לשפוט, למען לא נשפט. תפילות שני הצדדים אינן יכולות להענות גם יחד. תפילתו של אף אחד מהצדדים לא נענתה בשלמותה. לאל מטרות משלו." [\[xxviii\]](/#_edn28) כן, שני הצדדים אכן קראו באותם כתובים ובקשו את תמיכת אלוהים לנצחון על אויביהם. עם זאת, האסוציאציה הרווחת שיוצרים המבקרים בין מצוות העבד העברי בישראל לבין אלה של מדינות דרום ארצות הברית לפני מלחמת האזרחים לוקה בחסר באופן משמעותי. אנחנו יכולים לומר בוודאות שאם שלושת המצוות הברורות בנושא עבדים בהן דנו זה עתה – כלומר, איסור חטיפה, איסור פגיעה והאיסור על השבת עבד נמלט לאדוניו (שמות כ"א ט"ז, כ', כ"ו-כ"ז; דברים כ"ג ט"ו-ט"ז; כ"ד ז') – היו מוצאות לפועל בדרום, אזי העבדות לא היתה קמה וצומחת באמריקה. אם היה עליך לבחור בין שעבוד בישראל ועבדות במקומות אחרים במזרח הקרוב הקדום, האדם השפוי בדעתו היה בוחר בישראל בכל פעם. מודל השרות החוזי לא היה אידיאלי, אבל חוקי ומצוות ישראל שקפו רגישות מוסרית רבה יותר ממקבילותיהם בקרב שכניהם. בספרו הקלאסי Theology of the Old Testament (התיאולוגיה של התנ"ך), וולטר איכהורדט מסכם היטב את הניגוד: "הנורמות שמתוארות בספר הברית (שמות כ'-כ"ג) מגלות, בהשוואה לספרי חוקים אחרים מהמזרח הקרוב הקדום, תיקונים קיצוניים בהליכים משפטיים. באומדן נזקים לרכוש, בגישה כלפי עבדים, בקביעת ענישה על עברות עקיפות, ובדחיית הענישה בכריתת איברים, ערך חיי האדם זוכה להכרה כנשגב מכל רכוש חומרי שהוא. המרכיב הדומיננטי בפרקים אלו הוא כבוד לזכויותיו של כל בן אנוש באשר הוא, וזה אומר שדעות שחלשו במקומות אחרים ברחבי העולם כולו ננטשו, ועקרונות חדשים הוצגו והפכו לחוק ומנהג. ביסודו של דבר זה התאפשר אך ורק בגלל עומק התובנות שעד כה לא העלנו כלל על דעתנו בנוגע ל*אצילות האדם,* דבר שכיום אנחנו מזהים כשיקול מחייב להתנהגות מוסרית. לפיכך בישראל אפילו זכויותיו של בן הנכר הנחות ביותר נכנסות תחת מעטה ההגנה של אלוהים; ואם בנוסף לכך הוא גם מך ונדכה, נטול זכויות משפטיות, התעמרות בו כמוה כמו התעמרות ודיכוי היתום והאלמנה, עברה שראויה לענישה וגוררת עונש וגמול מידי אלוהים." [\[xxix\]](/#_edn29) בני ישראל נקראו לנהוג במשרתים החוזיים כבני אדם – לא כחפצים – והם זכו להגנה מפני "התעללות לא אנושית".[\[xxx\]](/#_edn30) בחוקת התנ"ך, למרות שהיתה הבחנה חברתית בין עבד ואדם חופשי, העבד בהחלט זכה להגנה מעוגנת בחוק. התעללות בעבד הובילה לשילוחו לחופשי. בשנה השביעית, חובותיו הכספיים של העבד נמחלו, מה שאפשר לו לצאת לדרכו בכוחותיו שלו במסגרת המעמד החדש שניתן לו של אדם חופשי. למרות שבתרבויות המזרח הקרוב הקדום אנחנו מוצאים אי אלו חוקי שחרור עבדים, ההבדלים בין חוקי ישראל וחוקי שכנותיה גדולים הרבה יותר מנקודות הדמיון והשווי ביניהם. "העבדים העבריים צריכים היו לעבוד את אדונם במשך שש שנים?" המבקרים שואלים. "חוקי חמורבי התירו רק שלוש!" באופן כללי, עם זאת, במזרח הקרוב הקדום, "זכותו של עבד לזכות בחירותו היתה נתונה באופן מוחלט ואקסקלוסיבי בידיו של אדונו".[\[xxxi\]](/#_edn31) חוקי חמורבי וחוקים אחרים במזרח הקרוב הקדום שמו דגש על הבחנה בין מעמדות וחקיקה שונה לגבי עבדים, אזרחים חופשיים, אישי ציבור וממשל, כוהנים וכיוצא באלה. חוקים אלה היו שונים למדי מהחוקים נטולי ההיררכיה של התנ"ך. בישראל, אפילו מלכים כמו דוד ואחאב לא היו מעל החוק. ואכן כשאלה היו אשמים ברציחתם של אוריה ונבות (בהתאמה), נביאי אלוהים קראו אותם לדין על לקיחתם חיי אדם חף מפשע. (למרות שמלכי הכנעים הניחו שהארץ ואדמותיה היו שייכים להם ולמשפחתם, נבות ידע שחלקת אדמתו שייכת לאלוהים, שבחסדו העניק אותה למשפחות ישראל לשימושן).[\[xxxii\]](/#_edn32) למרות שאלוהים לא השתמש במערכת המשפטית של ישראל להבאת מלכים אלה לדין, הוא בהחלט לא פטר אותם מענישה. אלוהים שוב ושוב הביא משפט מחמיר ישירות על בתי המלוכה על פשעים חמורים שביצעו ועל הפרה בוטה של בריתם איתו. אלוהים קרע את מלכות שלמה וחילקה לשתי מלכויות בגלל עבודת האלילים בה לקח חלק (מלכים א' י"א י"ג); הוא הכה את עוזיה בצרעת (דברי הימים ב' כ"ו י"ט); הוא שלח את מנשה לגלות (דברי הימים ב' ל"ג י'-י"א); וזו לא כל הרשימה כולה. תקריות אלה מדגימות את מה שמצווה ויקרא י"ט ט"ו: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל; בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", בין אם מדובר במלך או באחד העם. אופן ההתנהגות של בני ישראל כלפי עבדים (משרתים) בהחלט היה ללא אח ורע במזרח הקרוב הקדום: אין בנמצא חוק כלשהו במזרח הקרוב הקדום שמחייב בעלים לתת דין וחשבון על דרך התנהגותו כלפי עבדיו שלו (להבדיל מפגיעה שנגרמה לעבדו של אדון אחר), שלא לדבר על החוק שרווח בכל מקום אחר בעולם לפיו על המוצא עבד נמלט להשיבו לבעליו החוקיים, ולא יהא עליו לשלם מחיר כבד על כשלונו לעשות כן.[\[xxxiii\]](/#_edn33) למרות שחוקי ישראל בנושא העבדות והשרות לא היו האידיאל המוסרי, הם עדיין הראו רגישות מוסרית נעלה במידה ניכרת מכפי שביכולתנו למצוא בטקסטים אחרים מהמזרח הקרוב הקדום. באופן זה, הם מצביעים חזרה על האידיאל שהציב אלוהים מבראית: כל בני האדם נבראו בצלמו ובדמותו (בראשית א' כ"ו-כ"ז). בניגוד לטענותיהם של כריסטופר היצ'נס וסאם האריס, ממש אי אפשר לכנות את מוסד העבד העברי בישראל "סחר בחיי אדם" או אמצעי לנהוג בבני אדם "כציוד חקלאי". לא, בשורה התחתונה כוונתו של אלוהים לא היתה שבני אדם יחזיקו בני אדם אחרים כעבדים.[\[xxxiv\]](/#_edn34) למעשה, האידיאל של ספר בראשית הוא שכל בני האדם נבראו שווים ואינם אמורים לעבוד עבור מישהו אחר; אלא, כל אדם בחסדו של אלוהים אמור להיות "אדון" לעצמו, לשבת תחת גפנו ותחת תאנתו (מלכים א' ד' כ"ה; מיכה ד' ד'; זכריה ג' י').[\[xxxv\]](/#_edn35) ### ***טקסטים מאתגרים בנוגע לשאלת העבדות*** עד כה הקוד סיפקנו הקשר ורקע לגבי עבדות ושירות בישראל – שהיו בגדר שיפור מהותי לחוקי העבדות אותם אנחנו מוצאים בתרבויות המזרח הקרוב הקדום האחרות. ובכל זאת ישנם עדיין מספר טקסטים מאתגרים שעלינו לתת עליהם את הדין. הכאת עבדים למוות (שמות כ"א כ'-כ"א) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת תַּחַת יָדוֹ, נָקֹם יִנָּקֵם. אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד, לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא (שמות כ"א כ'-כ"א). לכאורה, השימוש במילה עבד (שימוש מטעה) גורם לאחדים לחשוב שמדובר במקרה בו אדם אחד הוא רכושו של אחר. לכך נוסף האזכור כי "כספו הוא" בסוף הקטע. השימוש במילה כסף נועד להעיד על כך שהעבד הוא רכושו של אחר, רכוש בו הוא יכול לסחור כרצונו, ולא אדם בעל ערך בזכות עצמו? התנ"ך מאשר את היותם של בעלי חוב (עבדים או משרתים חוזיים שהכחירו עצמם לתשלום חוב) בני אדם במלוא מובן המילה (ראה בראשית א' כ"ו-כ"ז; איוב ל"א י"ג-ט"ו; דברים ט"ו א'-י"ח), והקטע הזה הוא לא יוצא מן הכלל. הוא מאשר את עצם היותו של עבד אדם במלוא מובן המילה. במקרה שאיש מכה את עבדו במידה כזו שמובילה למותו המיידי, עונשו הוא עונש מוות, כנאמר, "נקום ינקם" (שמות כ"א כ'). השורש *נקם* מדבר תמיד בתנ"ך על עונש מוות – הכוונה לומר שדינו של האשם יהיה גזר דין מוות.[\[i\]](/#_edn1) התימה הזו זוכה לחיזוק מהאזכור על לקיחת "נפש תחת נפש" (שמות כ"א כ"ג-כ"ד), במצווה שבאה מייד בעקבות הציווי הדן בגזר הדין על הכאת עבד. בכך יש למעשה אישור לעובדה שיש לנהוג בעבדים בכבוד כבני אדם, לא כרכוש. השבט או המקל לא היה נשק קטלני, שלא כמו הרומח או החרב. מה אם העבד *לא* מת מייד כתוצאה מהכאתו בשבט? מה אם הוא מת אחרי "יום או יומיים"? במקרה זה, יוצאים מנקודת הנחה שהוא פשוט רצה להטיל משמעת על העבד ושלא היו לו כל כוונות להביא למותו. מן הסתם, אם העבד מת מייד לאחר הכאתו, לא היה צורך בהוכחה כלשהי. ואם נזק קבוע כלשהו נגרם לעבד (לדוגמה איבוד עין או שן), אזי העבד היה זוכה לחרותו ומשולח לחופשי. זוהי התנהגות שונה לחלוטין מזו שהיתה נהוגה בתרבויות אחרות במזרח הקרוב הקדום בנושא זה. חמורבי, לדוגמה, התעקש שתשלום ימסר *לבעלי העבד* כפיצוי על פגיעה כזו שנגרמה לעבד זה או אחר.[\[ii\]](/#_edn2) בהקשר של המזרח הקרוב הקדום, שם אדונים יכלו לנהוג בעבדיהם ככל העולה על רוחם, פסוק זה תומך בכבודם הראוי של עבדים לתשלום חובות.[\[iii\]](/#_edn3) מדוע אם כן הכתוב אומר שהעבד הוא "כספו" של האדון או "רכושו"? הכוונה כאן היא לא לומר שעבדים הם רכוש נייד של בעליהם. העבד/עובד בא לביתו של האדון/מעסיק כדי לשלם את חובו ולהיפטר ממנו. לפיכך המעסיק עשוי לאבד כסף אם ינהג בעובדיו שלא כהלכה; ההתנהגות הנוקשה שלו כלפי אחד מעובדיו יכולה להשפיע על הכנסותיו. ואם בהתנהגותו הוא הביא למותו של עובד/עבד, הרי שגזר דינו היה מוות. בין אם המת הוא עבד או אדם חופשי, רצח היה רצח בישראל. אבל בוא נחפור קצת יותר לעומק. הארי הופנר, חוקר המזרח הקרוב הקדום (חוקר תולדות החיתים באוניברסיטת שיקגו), דוחה את הפירוש הרווח לפיו העבד הוא "כספו" של הבעלים לטובת הפרוש הבא: "התשלום הוא כספו". הפרשנות לפיה מדובר ב"תשלום" מבוססת על ההקשר של שמות כ"א י"ח-י"ט (חלק מקטע שעוסק בענישה בעקבות מריבה ומוות בשוגג): "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים, וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף; וְלֹא יָמוּת, וְנָפַל לְמִשְׁכָּב. אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ, וְנִקָּה הַמַּכֶּה; רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן, וְרַפֹּא יְרַפֵּא". בדומה לחוק החיתי המעודכן שחייב אדונים שפגעו בעבדיהם לשלם לרופא שיספק טיפול רפואי לעבד הפגוע, גם פה על המעביד לשלם את חשבונותיו הרפואיים של העבד אותו הוא פצע. בפסוק כ"א, כינוי השם *הוא* לא מתייחס לעבד אלא לקנס, או לתשלום ששולם לרופא שטיפל בעבד הפצוע. הופנר כותב, "העובדה שהאדון סיפק טיפול ושילם עליו מכיסו שלו תהווה עדות לטובתו של המעביד כשהשופטים יגיבו להאשמתו בהריגה בזדון של העבד".[\[iv\]](/#_edn4) האם החוקים אותם אנחנו מוצאים בספר שמות הם מושלמים, אוניברסלים, או כאלה שעל כולם לשעות להם? לא, אבל מבחינת ההיבט הזה ואחרים, שוב ושוב אנחנו נתקלים בחקיקה משופרת עבור החברה הישראלית בניגוד לתרבויות המזרח הקרוב הקדום הסובבות אותה. נחום סרנה אומר לגבי הקטע הזה ש"המצווה הזו – הגנה על עבדים מפני התעללות מצד אדוניהם – אין לה אח ורע בשום קובץ חוקים אחר במזרח הקרוב הקדום".[\[v\]](/#_edn5) ### **עזיבת נשים וילדים בבית האדון (שמות כ"א ב'-ו')** כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת, יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת, הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ. וְאִם אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי, אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי; לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם (שמות כ"א ב'-ו'). נוזי היא [עיר](bword://!!PUH7E05KST,%D7%A2%D7%99%D7%A8/) עתיקה ב[עיראק](bword://!!PUH7E05KST,%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%A7/), כ-15 ק"מ דרומית מערבית ל[כִּירְכו](bword://!!PUH7E05KST,%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%9B/)ּכּ, ממזרח ל[חידקל](bword://!!PUH7E05KST,%D7%97%D7%99%D7%93%D7%A7%D7%9C/).[\[vi\]](/#_edn6) אלפי לוחות – טקסטים מנוזי האכדית – מהאלף השני לפנה"ס נמצאו במקום. בלוחות אלו נזכרת חקיקה דומה: עבד שנכנס לבית אדוניו לבדו, יצא לבדו. אם נכנס כשהוא נשוי, כך גם יצא לדרכו! אבל, אם האדון הוא שנתן לו אשה, אזי היא (והילדים שנולדו להם) שייכים לאדון. לפי הקטע מספר שמות, אם האדון/המעביד נתן לעבד אשה ונולדו להם ילדים, היתה לו אפשרות בחירה: הוא יכל לעזוב בגפו בתום שבע שנות תשלום חובו, או להשאר בבית אדוניו כעבד לעולם יחד עם אשתו וילדיו. מן הסתם זהו לא מצב אידיאלי, אבל בוא נבחן את הטקסט לעומקו. במבט ראשון, נדמה שהטקסט נוהג כלפי נשים (וילדים) בצורה לא הוגנת. העבד הזכר המועדף (לכאורה) יכול להכנס להסכם שירות ואז להשתחרר ממנו. אבל האשה אותה נשא בעת שנות שרותו את אותו אדון וילדים כלשהם שנולדו להם באותה תקופה היו (כך נדמה) "תקועים" בביתו של האדון ולא יכלו לעזוב. לא רק שמדובר פה באפלייה לטובת הגברים; זה ממש מעשה פשע! זו לא גרסה מוקדמת של משפחות העבדים אותן אפשר למצוא באחוזות דרום ארצות הברית קודם למלחמת האזרחים (כמו משפחתו של פרדריק דאגלס) שהופרדו ופוזרו לכל עבר בידי בעלי עבדים חסרי רגישות? הנקודה הראשונה בה נדון במסגרת התגובה שלנו היא זו: לא נאמר לנו מפורשות שהתרחיש הזה יכל לחול גם על אשה, אבל יש לנו מספיק סיבות טובות לחשוב שהמצב לא היה מותנה למגדר מסוים. (מייד נראה שדברים ט"ו מבהיר שהתרחיש הזה חל גם על נשים ולא רק על גברים). זו דוגמה נוספת לחוק קזואיסטי: "אם תרחיש שכזה נוצר, אזי כך יש לנהוג". חוקים קזואיסטיים בדרך כלל לא היו מגדריים. מעבר לכך, שופטי ישראל הפגינו כישרון ניכר ביכולתם להחיל את החוק על גברים ונשים כאחד. אשה ענייה, שלא נמסרה בידי אביה להיות אשה מיועדת לאדם (אלמן או גרוש) או לבנו (שמות כ"א ז'-י"א), יכלה לבצע פעולות סטנדרטיות במסגרת בית האדון. והיא יכלה לצאת לחופשי בהתאם לאותה חקיקה, ממש כמו עבד ממין זכר.[\[vii\]](/#_edn7) מלומדים שונים טוענים שאפשר להחיל את דברי הכתובים בפסוק זה על גברים ונשים כאחד: "כי תקנה אמה עבריה, שש שנים תעבוד, ובשביעית תצא לחפשי חנם… אם אדוניה יתן לה בעל, וילדה לו בנים או בנות, הבעל וילדיהם, יהיו לאדוניה, והיא תצא בגפה". השינוי הזה הגיוני לחלוטין ואינו פוגע כלל וכלל ברוחו של החוק. אבל יש מבקרים שמעדיפים להילחם מלשנות דבר כלשהו. במקום להחיל את התרחישים הקזואיסטיים האלה על גברים ונשים כאחד, הם מעדיפים להתנגד לכל אפשרות שכזו כדי לגרום לציווי להראות שלילי ככל האפשר. אבל אין שום סיבה שמחייבת אותנו לעשות כן. שוב, שופטי ישראל היו פונים לקטע זה בכתובים להנחיות באשר לאופן בו עליהם לשפוט בנוגע לאמות ושפחות. רק מכיוון שפסוקים רבים בתורה במקרה נוהגים לשון זכר במקום אפשרות בחירה בין "הוא" ו"היא", זה לא אומר שזכויות אלה נשללו בשל כך מנשים. הערת שוליים: המונח "עברי" (בשלב הזה בהיסטוריה של ישראל) היה רחב יותר מהמונח "בן ישראל"; שני המונחים מאוחר יותר הפכו בעלי משמעות זהה. ה*ח'בירו* היו שבט נוודים שלא היו קשורים באופן רשמי למדינות מבוססות כמו מצרים או בבל; הם נחשבו זרים ונכרים מבחינת נקודת ההשקפה של הדובר. יכול בהחלט להיות שהקטע האמור מדבר על נכרים ולא על בני ישראל. המשמעות שיש לכך היא שהעבד הזה – שבהחלט יכול להיות נכרי – זכה להשתחרר משיעבודו בשנה השביעית אלא אם העדיף את הביטחון שמצא בבית מעסיקו. במקרה שכזה, הוא יכל להפוך את ההסדר לקבוע ונצחי. בשלב זה, נניח שהפסקה האמורה מדברת על עבד עברי, ישראלי, אבל נדון שוב בנושא כשנגיע לדיון בויקרא כ"ה. לצורך הנקודה השניה בדיוננו פה, בוא (בשלב זה) נדבוק בתרחיש לפיו מדובר בעבד/עובד ממין זכר. נניח שמעבידו מארגן את נישואיו של העבד עם עובדת נקבה. (במקרה הזה של עבדות לתשלום חוב, משפחתו של המעביד היא שתיקח חלק במשא ומתן לצורך הנישואין). בלקיחתו את העבד אל ביתו כדי שישלם את חובו, הבעלים ערך השקעה מכספו ומשאביו. אם מישהו יפר את החוזה, הוא זה שיספוג הפסד כלכלי. חשוב במונחים של שירות בצבא אמריקה. כשמישהו חותם לשרת בצבא האמריקאי למשך שלוש או ארבע שנים, הוא עדיין חייב לשרת בצבא, גם אם הוא מתחתן במהלך אותה תקופה. בדומה לכך בישראל, כדי לשלם חובות, העבד לא יכל סתם כך לעזוב עם אשתו ברגע שנשא אותה לאשה. הוא עדיין היה מחויב בחוזה, והיה עליו למלא את תנאי החוזה כהלכתם. וגם כשהחוזה שלו הגיע לסיומו, הוא לא יכל פשוט לעזוב עם אשתו וילדיו. אחרי הכל, הם עדיין היו נכסים כלכליים של המעביד. מה יכל העבד המשוחרר לעשות? היו לו שלוש אופציות. 1. הוא יכל לחכות עד שאשתו וילדיו יסיימו את תקופת השרות שלהם בעת שעבד במקום אחר. אשתו וילדיו לא היו תקועים ברשותו של המעביד לשארית ימי חייהם. הם יכלו לצאת לחופשי ברגע שהאשה שילמה גם היא את חובה. אבל, אם האיש שעכשיו היה חופשי הלך לעבוד במקום אחר, המשמעות שהיתה לכך היא (א) שהוא יהיה מופרד ממשפחתו, ו-(ב) המעביד שלו לא ימשיך לספק לו מזון, ביגוד ומחסה. מצד שני, אם הוא חי *עם* משפחתו אחרי שחרורו, יהיה עליו לשלם את מחיר הלינה והארוחות שלו. לפיכך התרחיש הזה יצר מערכת של אתגרים כלכליים כשלעצמו. 2. הוא יכל לקחת על עצמו עבודה ראויה במקום אחר ולחסוך את השקלים שלו כדי לשלם למעביד עבור שחרורם של אשתו וילדיו מהמחויבות החוזית שלהם. איזו אפשרות נהדרת! למה לא לעשות בדיוק את זה? כי אותו אדם היה מתקשה מאוד לתמוך כלכלית בעצמו ובד בבד להרוויח מספיק כסף כדי לקנות את חרותם של בני משפחתו. 3. הוא יכל למסור עצמו לשירות קבוע עבור מעבידו – חוזה לכל החיים (שמות כ"א ה'-ו'). הוא יכל להשאר עם בני משפחתו במסגרת נסיבות כלכליות יציבות למדי. ההסדר הזה היה הופך רשמי בעיני השופטים (אלוהים) על ידי רציעת אזנו במרצע. לפני שננסה למצוא כל מיני פתרונות מודרניים לבעיות הקדומות האלה, עלינו להשקיע מאמצים ניכרים יותר בנסיון להבין את הטבע האמיתי והמהות של העבד העברי והנסיבות החברתיות והכלכליות שסבבו מעמד זה. אנחנו מדברים על נסיבות מצערות במהלך ימים עגומים מבחינה כלכלית. חוקי ישראל סיפקו רשת הגנה שמטרתה היתה *להגן,* לא לדכא. ברור שההסדר הזה היה שונה לחלוטין מהעבדות אותה אנחנו מוצאים במדינות הדרום, בה עבד לא היה משרת זמני שמכר עצמו מרצונו החופשי לחיות תחת קורת גגו של אחר במטרה לשלם את חובותיו. ### **שפחה מאורסה (ויקרא י"ט כ'-כ"א)** וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת \[שייכת\] לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ, בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ, כִּי לֹא חֻפָּשָׁה. \[אינה חופשיה\] וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֵיל אָשָׁם (ויקרא י"ט כ'-כ"א). הקטע הזה שונה מדברים כ"ב כ"ג-כ"ז, בו דנו קודם לכן, שעוסק באשה מאורסת *חופשיה*. כאן תמונת המצב היא של גבר חופשי ו*שפחה* שמאורסת לאחר. אין כל ספק בכך שהגבר אשם בניאוף; ככל הנראה הוא מפתה שמנצל לרעה את מעמדו שמתנשא מעל לזה של השפחה, משהו בדומה למעשיו של דוד המלך עם בת שבע. לפנינו פה עם מצב שדומה לבעילת קטינה בין המפתה ובין השפחה, שאולצה להסכים למעשה (ראה דיוננו בדברים כ"ב כ"ח-כ"ט). בקטע המבלבל הזה, שנדון ונלעס פעמים רבות, שני נושאים מובלטים. ראשית, הנערה היתה *מאורסת* אך לא נשואה. שנית, היא היתה *שפחה* ולא אשה חופשיה; היא טרם נפדתה בידי בן משפחה או זכתה לשחרור מצד אדוניה. (זו הסיבה שמובאת לכך שלא הנערה ולא הגבר שפיתה אותה אינם מוענשים). כפועל יוצא מכך, לאדון לא היתה הזכות הרגילה עליה, והוא גם אינו זכאי לפיצוי מכיוון שהיתה מאורסת לאחר. מקרה שכזה מציג מעין תחום אפור בחקיקה הישראלית כשלפנינו תערובת שכוללת אדם חופשי ושפחה מאורסת (קרא את החלק הקודם בויקרא י"ט י"ט שעוסק בתערובות).[\[viii\]](/#_edn8) כמו בנוגע לחוקים אחרים שעניינם נשים, מטרת החוק הזה נועדה להגן על אלה שנחשבו פגיעים יותר. אנחנו יודעים שקל יותר לאנשים במצבים שמותירים אותם פגיעים וחשופים להיות מנוצלים ואפילו לסבול הטרדה מינית. במקרה הזה, הנערה – השפחה – נוצלה, ולכן היא אינה נענשת. שים לב גם לכך שלמרות שהיתה במעמד חברתי נמוך יותר, המעמד הזה נחשב זמני. הוא לא מונע ממנה מלצאת לחופשי (ויקרא י"ט כ'). הגבר גם הוא לא נענש בעונש מוות (וראינו כבר שרק רצח *חייב* עונש מוות, בשעה שבמקרה של ניאוף ועונשים חמורים אחרים, ניתן היה להמיר את העונש בפיצוי אחר כלשהו). העבירה עודנה חמורה מאוד, ובעטיה נדרשו לשלם פיצויים כבדים (כלומר, הקרבת איל אשם).[\[ix\]](/#_edn9) ובכל זאת החוק מגן בברור על נערות שנלקחו לשמש כשפחות במטרה לשלם את חובות הוריהן.[\[x\]](/#_edn10) בהתבסס על ויקרא י"ט (וקריאה שטחית של שמות כ"א), אולי נדמה יהיה לקורא שנהגו בנשים כרכוש. עם זאת, כפי שהבחנו, למרות המבנה הפטריארכלי הבלתי מושלם שירש עם ישראל, החוקים האלו למעשה שמשו בכדי להגן על נשים כמו גם על המבנה המשפחתי, שהיה מרכזי לחברה הישראלית. במקום לראות בחוקים האלה כחוקים משפילים עבור נשים, עלינו למעשה לראות בהם חוקים שמגנים על החלשים והפגיעים בחברה. כדי להבין את הדברים מנקודה נוספת, עם זאת, קחו בחשבון שוב תרבויות אחרות במזרח הקרוב הקדום בנוגע לנקודה זו. לעיתים קרובות עונשים באו לידי ביטוי באמצעים עקיפים. על ביצוע פשעים מסוימים, על גבר שסרח היה למסור את אשתו, ביתו, שורו, או עבדו – אינדיקציה ברורה לכך שלעיתים קרובות האשה נתפסה כרכושו של הגבר. חוקי אשור התיכונה קראו לענישה לא של הגבר האונס אלא של אשתו ואפילו התירו את אינוסה באופן קבוצתי. בחוקים אחרים במזרח הקרוב הקדום, גברים יכלו להכות את נשותיהם בשוט, למשוך בשערותיהן, לקצוץ את אזניהן, או להכות אותן – בניגוד דרמטי לחוקי ישראל, שלא נתנו מקום והיתר למעשים שכאלה.[\[xi\]](/#_edn11) שוב, למרות חלק מהמבנים החברתיים הבעייתים של ישראל והחוקים שנחקקו בהתאם להם, מערכת המשפט בישראל – כששעו לה בנאמנות – יצרה סביבה עדיפה מבחינה מוסרית על כל החברות האחרות במזרח הקרוב הקדום. (מילות המפתח הן "כששעו לה בנאמנות", דבר שבני ישראל לא תמיד עשו על הצד הטוב ביותר). ### **עבדים נכריים** כִּי עֲבָדַי הֵם \[בני ישראל\], אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ; וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ. וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ-לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם, מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה. וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם, מֵהֶם תִּקְנוּ, וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם, אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם, לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם, בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ; וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ. וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ, וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ; וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ, אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר. אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה-לּוֹ, אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ. אוֹ דֹדוֹ, אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ, אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ; אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ, וְנִגְאָל (ויקרא כ"ה מ"ב-מ"ט). פה אנחנו נתקלים בטקסט צורם למדי, הבחנה משמעותית בין עבדים/עובדים מ*בני ישראל* ובין פועלים *נכרים* שעובדים בישראל. הטקס הזה מתייחס לעבדים ומשרתים נכרים כאילו היו לא יותר מאשר רכוש? לפני שאנחנו קופצים למסקנה הזו, עלינו לבחון את הנאמר בפסוקים *שקדמו* לקטע הנתון – לצד שיקולים מקראיים אחרים. בעשותנו כך, נמשיך לראות ש-(1) הנכרים האלה היו רחוקים מלהיות נכס נייד כדוגמת העבדים באחוזות הדרום; (2) נוכחות משמעותית של נכרים שהיו ככל הנראה מלאי תרעומת חייבה אמצעי משמעת מחמירים יותר מאשר אלה שהוטלו על נכרים שהביעו נכונות לשתף פעולה ולשעות לחוקי ישראל; (3) מאחר ובעלות על אדמות (שביסודו של דבר שייכות היו לאלוהים) הותרה רק לבני ישראל, בני נכר ששהו בישראל שלא רק לצורך ניהול עסקיהם בדרך כלל סופחו לבתי משפחות בני ישראל כדי לשרת בהם, אלא אם כן הם בחרו לגור במקום אחר כלשהו; ו-(4) נכרים בישראל יכלו, לו רצו בכך, לא רק לזכות בשחרורם לחופשי אלא אפילו להפוך לבעלי אמצעים. לבני נכר עניים שביקשו לגור בישראל, באופן עקרוני שעבוד מרצון היה הפתרון היחידי. ### ***התנהגות נאותה כלפי נכרים*** בויקרא י"ט ל"ג-ל"ד, בני ישראל מצווים לאהוב את הגרים שחיים בקרבם: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם, לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". דברים י' י"ט מחזק את הנאמר: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". אז לפני שאנחנו קופצים לכל מיני מסקנות על חוקים "מחמירים ומעיקים" בתנ"ך בנוגע לזרים, עלינו לקחת תחילה טקסטים שכאלה ברצינות. מאחר והארץ שייכת היתה ליהוה (ויקרא כ"ה כ"ג; יהושע כ"ב י"ט), שבחסדו הלווה אותה למשפחות ישראל, הרי שמתיישבים נכרים לא יכלו לרכוש את אדמותיה. עם זאת *נכרי* יכל להפוך ל*גר*לו קיבל על עצמו את דרכי ישראל במלוא מובן המילה; במקרה שכזה הוא כבר לא נחשב עוד לנכרי או זר לעד. היתרים נרחבים נתנו בנוגע לגרים בכל הקשור לחוקי ליקוט בשדות ואספקת צרכים אחרים. הנכרי לא צריך היה להרגיש יוצא מן הכלל בארץ בה הוא שהה כאורח; בה במידה הוא גם לא היה חייב להישאר בישראל. למרות שלא היתה לו אדמה ברשותו, הוא יכל לקחת חלק בחיי הקהילה ובחגיגות הדת של ישראל לצד הטבות ושיפורים מבחינה כלכלית ומעמדית; חשוב למשל בהקשר זה על רחב או על רות. ### ***הנכרי והגר*** ה*גר* וה*תושב* היו אלה שאימצו בכל לב את עבודת יהוה, אלוהי הברית של ישראל. הם באו מארץ נכר וחיפשו מחסה ומסתור בישראל בין אם מסיבות פוליטיות או כלכליות – כמו אברהם בחברון (בראשית כ"ג ד'), משה במדין (שמות ב' כ"ב), אלימלך ומשפחתו במואב (רות א' א'), או בני ישראל במצרים (שמות כ"ב כ"א). המונח המוצלח ביותר לתיאור אנשים שכאלה, לדעתי, הוא *מיעוטים אתניים* – אנשים בעלי "מסורות גזעיות או תרבותיות שחשופים לניצול או אפליה מצידן של קבוצות דומיננטיות בקרב האוכלוסיה".[\[xii\]](/#_edn12) הם התיישבו בארץ לזמן מה. לא היתה להם אחוזת קרקע משל עצמם אבל הם היו נתונים תחת מעטה ההגנה של ישראל (דברים י' י"ט). מעבר לכך, התושבים הזרים האלה המירו את דתם לדת ישראל. (למעשה מכאן מקורו של המונח *גר* כפי שאנחנו משתמשים בו כיום). גרים ותושבים, עם זאת, יכלו לאכול מאכלים לא כשרים (דברים י"ד כ"א), אך נאסר עליהם לאכול מאכלים עם דם (ויקרא י"ז י', י"ב-י"ג). הם שמרו על קיום מצוות השבת, ונימולו, מה שאמר שהם יכלו לחגוג את חג הפסח (שמות, י"ב מ"ח-מ"ט; במדבר ט' י"ד). נאמר שאלוהים אוהב את הגרים (דברים י' י"ח), ונאסר על בני ישראל לדכא את התושבים והגרים. עם זאת, על גר אמיד נאסר מלהחזיק עבד או אמה עבריים ברשותו (ויקרא כ"ה מ"ז-מ"ט). עברי לא יכל להרתם לשרת כעבד לצורך תשלום חוב בביתו של גר שלא מבני ישראל – בייחוד לאור גאולת אלוהים את ישראל בהוציאו אותם ממצרים. הנכרים (או בני הנכר) נחשבו לקטגוריה בפני עצמה. יכול להיות שהם הגיעו לישראל כשבויי מלחמה, או שהגיעו מרצונם החופשי מסיבות עסקיות.הם לא קיבלו על עצמם לעבוד את יהוה ונותרו ערלים.[\[xiii\]](/#_edn13) הנכרים לא גילו עניין בחוקי הטהרה של ישראל והותר להם לאכול מאכלים לא כשרים. סביר להניח שלא היתה לנכרי בעיה כלשהי לאכול נבלת בעל חיים שמצא את מותו שלא בידי אדם. מה שמדהים בחקיקה הישראלית הוא ההתאמות שנעשו לטובת הנכרים: אם ישראלי ראה בעל חיים שמת באופן טבעי (לא נשחט כדת וכדין), הוא לא יכל לאכול אותו (מה שהיה הופך אותו לטמא), אבל הוא יכול היה לתת אותו ל*גר* או למכור אותו ל*נכרי* שחיו בעירו (דברים י"ד כ"א). זו היתה דרך שאיפשרה לבני ישראל להפגין אהבה לנכרי ולגר כאחד, אפילו אם הנכרי לא אימץ את חוקי הטהרה של ישראל ולא הזדהה באופן מוחלט ככל האפשר עם עמו של אלוהים.[\[xiv\]](/#_edn14) מעבר לכך, כבר ציינו שבמצב שמתעורר לאחר מלחמה (דברים כ"א י'-י"ד), אשה נכריה יכלה למלא דרישות מסוימות כדי להפריד עצמה מהתרבות הקודמת שלה ולאמץ את התרבות החדשה של ישראל. בהמשך, היא יכלה להתקדם ולהגיע למעמד של אשה ישראלית מן השורה – ממש לא כמו רכישת נכס נייד כלשהו! עצם העובדה שאדם זר בא להתגורר בישראל אינה מחייבת שאותו אדם הפך בהכרח לעבד בביתו של בן ישראל. הגר או התושב – מילים נרדפות – יכלו להפוך לבעלי אמצעים (ראה לדוגמה ויקרא כ"ה מ"ז). הנכרי – מילה שבדרך כלל, גם אם לא תמיד, היא בעלת קונוטציה שלילית – לרוב הגיע לישראל לצורך ביצוע עסקה כלשהי; "נכרים שהו בדרך כלל בארץ לצרכי מסחר", כלומר "מוצרים או כסף שניתנו להם בהקפה היו בדרך כלל בגדר השקעה או תשלום מוקדם על סחורה שמכרו, לא הלוואה בשל מצבם הכלכלי העגום".[\[xv\]](/#_edn15) עלינו לכלול את כל הפרטים שהועלו במסגרת דיוננו בזרים לפני שנבחן את החסרונות כשזה מגיע לעבדות בקרבם של נכרים בישראל. המילה *נכרי* טומנת בחובה הרבה מעבר למשתמע על פניו. בתנ"ך, המונח יוצר אסוציאציה של מישהו מסוכן או עויין כלפי דברים טובים וחיוביים וכלפי תכליתו של אלוהים לישראל. הנכרים בדרך כלל מקושרים לעבודת אלילים (ראה יהושע כ"ד כ'; ירמיהו ה' י"ט; מלאכי ב' י"א), עוינות (נחמיה ט' ב'; י"ג ל'),[\[xvi\]](/#_edn16) או לאויבי ישראל (שמואל ב' כ"ב מ"ה-מ"ו). שלמה נשא נשים נכריות שהובילו אותו לעבודת אלילים (מלכים א' י"א א'; השווה עזרא י' ב'). במשלי אנחנו מוצאים אזהרה מפני האשה הנכריה, הזרה, המנאפת (משלי ב' ט"ז; ה' כ'; ז' ה'; כ"ג כ"ז, וכיו"ב). בשל הקושי בשילוב בחברה הישראלית, יתכן שנכרים שימשו כעבדי *מס* בשירות המדינה (ראה דברים כ' י"א). הם ביצעו פעולות ציבוריות כמו בניה ועבודות חקלאיות. תחת שלטונם של דוד ושלמה, העמונים והכנענים עסקו בעבודה שכזו (שמואל ב' י"ב ל"א; מלכים א' ט' ט"ו, כ'-כ"ב; השווה שופטים א' כ"ח-ל"ה). אנחנו לא יודעים אם שרותם היה קצוב או קבוע.[\[xvii\]](/#_edn17) באופן כללי בני ישראל נקראו שלא לעשוק את הנכרי, או מי ששהה בישראל באופן זמני, אלא לנהוג בהם בהגינות (ראה שמות כ"ב כ"א). שוב ושוב בתורת משה, אלוהים הפגין את דאגתו לזרים ואת רצונו שינהגו בהם כהלכה. ### ***שיקולים מיוחדים*** מה לגבי אפליה באשר להלוואות? ההחזר על הלוואות בקרב בני ישראל עצמם, נעשה אחד לאחד – ללא ריבית (נשך). עם זאת, כשזה הגיע לנכרי, ניתן היתר לגביית ריבית על הלוואות (שמות כ"ב כ"ה; ויקרא כ"ה ל"ו-ל"ז; דברים ט"ו ג'). זה לא נראה לך לא הוגן? יש מי שיטען כך. אבל כפי שראינו כבר, בדרך כלל זרים ביקשו לקבל הלוואות *למטרות עסקיות ולצרכי השקעה,* לא מכיוון שהיו עניים ונזקקו לכסף בכדי לכסות את חובותיהם, שלא לדבר על להימנע מלגווע ברעב. במקרים אחרים, הנוכחות של נכרים היתה בעייתית. כשישראל נלחמו בעמים אחרים, היו שבויי מלחמה שנאלצו להיטמע בקרב החברה הישראלית. היה צורך במבנה שימנע מהם מלהתקומם נגד אדוניהם החדשים או להישאר מאוחדים ומגובשים בארצם שם יוכלו לגייס כוחות ולצאת למתקפת נגד. במקרים בהם אויבי ישראל שנשבו בידיהם (בייחוד זכרים) לא היו מעוניינים לשעות ל"חוקי הארץ" והיוו איום פנימי על בטחונה של ישראל (לדוגמה במדבר, פרקים כ"א-כ"ב; כ"ה; ל"א), עבדות היתה דרך אחת להתמודד עם האיום הזה. מציאויות כלכליות, צבאיות וחברתיו מסוימות הקשו על מצב העניינים.[\[xviii\]](/#_edn18) ובכל זאת, על בני ישראל נאסר לרדות בנכרים או לנצל אותם. בדברים כ"ג אנחנו מוצאים דאגה לעבדים נכרים נואשים, שהיו נתונים תחת איום, וטקסט זה שופך אור על – או אפילו משפר את – החקיקה הקודמת יותר אותה אנחנו מוצאים בויקרא כ"ה. ואין פה שום רמז, ולא הקל שבקלים, לגזענות, כאילו עצם היותם לא-ישראלים היווה הצדקה להחזקת ישראלים בעבדים. למעשה, כפי שטוען רוי גיין, החוקים המתוארים בשמות כ"א כ'-כ"א, כ"ו-כ"ז מגנים על *כל* בני האדם הנתונים בשרות אחרים מפני התעללות וניצול, לא רק על העברים.[\[xix\]](/#_edn19) שים לב לדבר חשוב בויקרא כ"ה מ"ד-מ"ז; נקודה שהמבקרים בדרך כלל מתעלמים ממנה. ראינו שגנבת אדם (חטיפה) וסחר בעבדים נאסרו באופן מפורש בתורת משה, אבל זרים ונכרים הגיעו לישראל כשבויי מלחמה, ובהתחשב בסכנה להתקוממות פנימית, נמסרו לעבודות בנייה וחקלאות בפיקוח. אבל אותם תושבים וגרים שבתחילה נאלצו לשרת כעבדים (פס' מ"ה) היו אלה להם נתנה האפשרות לחסוך מספיק כספים ואמצעים (פס' מ"ז). באופן עקרוני, *כל* העבדים והמשרתים בתחומי ישראל פרט לפושעים יכלו לזכות בחרותם.[\[xx\]](/#_edn20) בנקודה זו, בוא נציין מספר נקודות חשובות בנוגע לטקסט שעוסק ב"עבדים נוכרים" בויקרא כ"ה: ראשית, הפועל *קנה* בויקרא כ"ה ל"ט-נ"א לא מחייב קנייה או מכירה של עבדים נכרים. לדוגמה, אותה מילה מופיעה בבראשית ד' א' (שם חווה אומרת, "קָנִיתִי אִישׁ" כשהרתה וילדה את קין) ובראשית י"ד י"ט (אלוהים "קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ").[\[xxi\]](/#_edn21) מאוחר יותר בועז "קנה" את רות לאשה (רות ד' י'), למרות שבעיניו היא לא היתה נחותה לו אלא שותפה שוות ערך. שנית, במקרים מסוימים, עבדים נכרים יכלו להתקדם במעמדם ולהפוך למעשה לאזרחים ישראלים מן המניין. לדוגמה, אחת מצאצאיו של כלב נישאה לעבד מצרי. "וְלֹא הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים, כִּי אִם בָּנוֹת; וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי, וּשְׁמוֹ יַרְחָע. וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ, לְאִשָּׁה; וַתֵּלֶד לוֹ אֶת עַתָּי" (דברי הימים א' ב' ל"ד-ל"ה). לא רק שלפנינו כאן נישואין בין עבד נכרי ואשה חופשיה, בת למשפחה מיוחסת, אלא גם אחת ההשלכות החשובות שיש לחיתון זה היא שזכויות הירושה ימסרו לצאצאיו של אותו העבד (רשימת היוחסין מתארת את עתי שהוליד את נתן, שהוליד את זבד וכיו"ב). שלישית, עבדים נכרים שנמלטו מאדוניהם זכו להגנה במסגרת גבולות ישראל ולא הושבו לאדוניהם האכזריים (דברים כ"ג ט"ו-ט"ז). כלומר שרות במסגרת בית ישראלי צריך היה להיות בגדר מקום מבטחים לכל נכרי; על בני ישראל נאסר לדכא ולהעיק על עבדים נכרים; שרותם של נכרים בבית ישראלי צריך היה לספק לאותם עבדים יציבות כלכלית וחברתית. רביעית, ראינו שהעבד ה"עברי" בשמות כ"א ב' בהחלט יכל להיות נכרי שהפך להיות תושב ולפיכך צריך היה לזכות בחרותו בשנה השביעית, ככל הנראה כדי לשוב לארץ מוצאו. עם זאת, הוא יכול היה להפוך את ההסדר להסדר קבע אם אהב את אדונו/מעסיקו ורצה להשאר תחת חסותו. בהתחשב בבטחון ואספקת צרכים כמו מזון ומחסה לנכרים שאין ביכולתם לרכוש אדמות בישראל, ככל הנראה אפשר היה להאריך את ההסדר הזה ולהעניקו גם לדור הבא או לדורות הבאים. ההסדר הזה לא אמור היה להיות קבוע, אלא אם העבד בחר להשאר עם אדונו. ג'ון גולדינגיי כותב, "יכול להיות שאנשים רבים היו שמחים להסתפק בהיותם עבדים לטווח הארוך או לכל ימי חייהם. עבדים בכל זאת נחשבו כחלק מהמשפחה". הוא מוסיף, "אפשר אפילו לדמיין אנשים שהתחילו את שרותם כעבדים לתשלום חוב שהתנדבו מרצונם החופשי להפוך לעבדים לעד בגלל אהבתם לאדונם ולמשפחתו" (השווה דברים ט"ו ט"ז-י"ז).[\[xxii\]](/#_edn22) חמישית, הטקסט של ויקרא כ"ה מבהיר שהנכרי/הגר יכול באופן פוטנציאלי לעבוד לתשלום חובו ואז להפוך לבעל אמצעים בישראל: "וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ" (פס' מ"ז). זוהי אינדיקציה נוספת לכך שהוא לא היה תקוע במצב של שעבוד נצחי בלי תקווה לשינוי כלשהו. אנחנו מוצאים את המונחים *גר* ו*תושב* קשורים למונחים אותם אנחנו מוצאים בפסוק מ"ה: "הַ*תּוֹשָׁבִים* הַ*גָּרִים* עִמָּכֶם". כלומר, העבדים ה"קנויים" האלה בסופו של דבר יכלו להיטיב את מעמדם עד כדי הגעה למצב בו הם עצמם יכלו לשכור עבדים לעצמם (פס' מ"ז). מן הסתם, נכרי לא יכל לשכור לעבודה מי מבני ישראל. כפי שראינו בתרחישים אחרים, המצבים האלה לא היו אידיאליים בהתחשב במבנים החברתיים הנחותים של התקופה. אלוהים חוקק חוקים עבור ישראל שהחלו בנקודה בה היה העם. אבל אנחנו מוצאים אנושיות מדהימה טבועה בחוקי ישראל – כלפי עבדים נכרים ועבריים כאחד. ### ***לחברות יש את היתרונות שלה*** אם נכרי היה במקרה עני, הנסיבות האלה יכלו ליצור תמריץ שיגרום לו להפוך לחלק מהחברה הישראלית ולקחת חלק, למשל, בחגיגות הפסח, דבר שהגר יכל לחגוג (שמות י"ב מ"ח-מ"ט). לבן הנכר לא הותר לקחת חלק בחג הזה (י"ב מ"ג) מאחר והוא לא רצה לזהות עצמו עם ברית ישראל ועם יהוה. בדומה לכך, מדוע להעניק הלוואות *במחיר הקרן* לאנשים שחיו בתוך (ומחוץ) ישראל מבלי לקחת חלק באורח החיים ובעבודת האלוהים של הישראלים? נצפה למצוא הבדלים מסוימים ביניהם. חשוב על מצב ההגירה הבלתי חוקית בארצות הברית, נושא מורכב וטעון מבחינה רגשית עבור שני צדדי הויכוח. כולנו מכירים את הסיפור: שוהים בלתי חוקיים חוצים את גבולות מקסיקו-ארצות הברית כדי להנות מהיתרונות הכלכליים שמציעים החיים באמריקה. באותו הזמן, זרים רבים שמבקשים לחיות בארצות הברית ממלאים את דרישות הערוצים החוקיים במטרה להשיג מעמד תושב (גרין קארד) בארצות הברית בכדי (אולי) בסופו של דבר להפוך לאזרחים מן המניין; הם מחכים זמן רב שהבקשות שלהם תאושרנה. ולמרות הכל, הבקשה שלהם עשויה להענות בשלילה. לעומת זאת שוהים בלתי חוקיים עוקפים לחלוטין את הערוצים החוקיים ועושים את דרכם בתחמנות מעבר לגבול. אני לא מפגין חוסר סימפטיה לדאגותיהם של שוהים בלתי חוקיים שמבקשים למצוא חיים טובים יותר בארצות הברית, ואני מאמין שעלינו להפגין טוב לב ודאגה אישית כלפיהם. קהילות בגוף המשיח יכולות אולי לנסות לסייע לשוהים בלתי חוקיים נטולי מסמכים לזכות במשפט הוגן ולהבטיח שנוהגים בהם בכבוד כנושאי צלמו ודמותו של אלוהים; אולי קהילות יכולות אפילו לסבסד אותם בתקווה שיהפכו לאזרחים כחוק. אבל בכדי לשמור על הסדר והטעם הטוב ועל הזכויות והכבוד של אזרחות במדינה כזו או אחרת (השווה רומים י"ג), יש להעניק עדיפות לאזרחים משלמי מיסים על פני שוהים בלתי חוקיים כשזה מגיע לטיפול רפואי, רשיון נהיגה, ביטוח וכיוצא באלה. מן הסתם כאשר אדם מסוים אינו שועה לתקנות חוקיות, זכויות והטבות מסוימות נמנעות ממנו.[\[xxiii\]](/#_edn23) אותו עקרון היה תקף גם בישראל הקדומה. הנכרי דמה מבחינות מסוימות לשוהה הבלתי חוקי. הגר, עם זאת, ביקש לשעות לחוקי ישראל. שלא כמו הגר, הנכרים לא רצו לחיות את חייהם בהתאם למערכת היחסים המעוגנת בברית של ישראל עם אלוהים, ולפיכך אינם יכולים לצפות להיות זכאים לקבל את כל היתרונות להם זכו אזרחי ישראל. רות המואבית אימצה את אלוהי ישראל ואת חמותה, נעמי: "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" (רות א' ט"ז). אם גויים כמו רות, רחב או אוריה החיתי היו מוכנים לאמץ במלוא מובן המילה את אלוהי ישראל, עם ישראל, וחוקי ישראל, הם יכלו בקלות להיטמע בחיי ישראל, גם אם לא יכלו להיות בעלי אדמות. ונכרים לא היו חייבים לבוא לישראל מלכתחילה. כמו שחברת כרטיסי האשראי (אמריקן אקספרס) נהגה לומר, "לחברות יש את היתרונות שלה". אותו עקרון תקף גם לגבי חברות בחברה הישראלית. ### ***שיקולים נוספים לסיכום*** ויקרא כ"ה שיקף נסיון לווסת ולשלוט בנסיונות התאכזרות והתעללות שונים שהתרחשו לעיתים קרובות כתוצאה מתאוות בצע ומעמד חברתי. החקיקה הזו יצרה רשת בטחון עבור החלשים בחברה הישראלית; המטרה שלה היתה לסתום את הגולל על מעגלי עוני מתמשכים מדור לדור. סיפורן של רות ונעמי עוטה למעשה בשר וגידים על החקיקה בסיני. הוא מביא אותנו מחוקים תיאורטיים למימד המעשי של חיי היומיום בישראל. אנחנו רואים איך החוקים הרלבנטיים צריכים היו לחול במקרים בהם מוות, עוני וחוסר וודאות היו מנת חלקו של בן ישראל. אנחנו עדים גם לגויה שבאה לישראל עם חמותה. שתיהן היו פגיעות וחשופות ובקשו למצוא מחסה בקרב קרובי משפחה שיכלו לסייע להן. צרכיהן קיבלו מענה מעצם כך שרות יכלה ללקט שיבולים בשדותיו של בועז, גואל קרוב משפחה. צרכיה של נעמי קיבלו מענה בזקנתה.[\[xxiv\]](/#_edn24) אנחנו צריכים לבחון את ויקרא כ"ה מ"ד לאור סיפור מגילת רות: "מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם, מֵהֶם *תִּקְנוּ* עֶבֶד וְאָמָה". למרבה העניין, בועז הכריז בפני זקני העיר בית לחם שהוא "קנה" את רות לו לאשה: "וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה, אֵשֶׁת מַחְלוֹן, קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה" (רות ד' י'). זאת אומרת שבועז חשב שרות היא רכוש? ממש לא! בועז רחש כבוד מלפני ומלפנים כלפי רות, והוא ראה בה שותפה שוות ערך. פועל נכרי נחשב לבן מעמד נמוך יותר מאשר עבד עברי? כן. זה היה מצב אידיאלי? לא. אני מעודד מצב שכזה במסגרת החברה המודרנית בה אנו חיים? ממש לא. בוא לא נשכח את האסוציאציה השלילית, שלעיתים אף מביעה התנגדות לאלוהים, שקשורה לשימוש של התנ"ך במונח *נכרי*. לעיתים קרובות אנחנו מוצאים במונח הזה סירוב להיטמא בדרכי ישראל ובמערכת היחסים המעוגנת בברית שלו עם אלוהים, מה שעמד בניגוד לתכניתו וכוונותיו של אלוהים עבור עמו. שוב, נכרים יכלו לשבת בארץ, לאמץ את דרכי ישראל, ולהפוך לגרים או תושבים, מה שהיה מעניק להם אפשרות כניסה רחבה יותר לחיי החברה הישראלית והיתרונות הכלכליים המעוגנים בכך. וכפי שהדגשתי, הנכרי יכל לבחור לחיות במקום אחר ולא בישראל. לפיכך לפנינו הרבה מרכיבים מסובכים שעלינו לקחת בחשבון. ובכל זאת, אם נשים לב לטקסט המקראי, הגישה הבסיסית כלפי נכרים הרבה יותר טובה מזו שאנחנו מוצאים בתרבויות המזרח הקרוב האחרות. אלוהים שוב ושוב הזכיר לישראל שהם היו זרים ונכרים במצרים (שמות כ"ב כ"א; כ"ג ט'; ויקרא י"ט ל"ד; דברים ה' ט"ו; י' י"ט; ט"ו ט"ו; ט"ז י"ב; כ"ד י"ח, כ"ב). הזכרון הזה אמור היה לעצב את אופן ההתנהלות של בני ישראל כלפי זרים בארץ. זו הסיבה לכך שאלוהים ציווה על ישראל: לדאוג לצרכי העניים והגרים (ויקרא כ"ג כ"ב); לאהוב את הגר (דברים י' ט'); לספק את צרכיו הבסיסיים למזון (דברים כ"ד י"ח-כ"ב); לשלם לו בזמן על עבודתו (דברים כ"ד י"ד-ט"ו). בנוסף לכך, התנ"ך נושא עיניו לישועה המיוחלת של הנכרי, כן הנכרי, ולהכללותו על עם אלוהים (ישעיהו נ"ו ג' \["בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל יְהוָה"\]). פן נחשוב ששעבודו הנצחי של נכרי (שלפי ויקרא כ"ה בהחלט אפשר לראותו כשעבוד מבחירה) משמעו שאדוניו יכול לנצל אותו, עלינו לזכור את התימה שמחלחלת לאורך כל תורת משה של הגנה ודאגה לאלה שנתונים במצב של שעבוד. על בני ישראל נאסר מכל וכל לנצל אותם לרעה. לפיכך אם עבד נכרי זכה לטיפול קלוקל מידי אדוניו עד כדי כך שזה הוביל אותו לברוח, הוא יכל למצוא את דרכו לבית ישראלי אחר לצרכי הגנה ומחסה: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ; לֹא תּוֹנֶנּוּ" (דברים כ"ג ט"ז-י"ז). ההבטחה הזו נועדה לא רק לעבד נוכרי שברח *לישראל* אלא גם לעבד נכרי *בישראל* שזכה להתעללות והתאכזרות מצד אדוניו. החקיקה הישראלית בנוגע לעבדים נכרים עמדה על דאגה לרווחתם, ממש שלא כמו חוקי חמורבי, לדוגמה, שלא התעניינו מכל וכל באופן ההתנהגות של אדון כלפי עבדיו.[\[xxv\]](/#_edn25) ### **השוואת טקסטים בנושא עבדות** בוא ננסה לקשור כמה קצוות רפויים. בחנו את דברים ט"ו א'-י"ח בפרק הקודם; אז לא נצטט פה שוב את הטקסט במלואו. זהו הטקסט המפורסם שעוסק בשחרור עבדים בו אלוהים מצווה על בעלי העבדים להרעיף נדיבות וטוב לב על העבדים שמשרתים אותם בתמורה לתשלום חובם בעת שחרורם. אלוהים ביטא את רצונו שבארץ לא יהיו עניים ואביונים בכלל. חוקרי מקרא שונים טענו שקיימת מתיחות בין הטקסט הזה לבין חוקי העבדות הקדומים יותר המתוארים בשמות כ"א א'-י"א וויקרא כ"ה ל"ט-מ"ו (ואנחנו יכולים להוסיף כאן גם את ויקרא י"ט כ'-כ"א).[\[xxvi\]](/#_edn26) אם כן, המתח אינו משמעותי כפי שאחדים הניחו. לדוגמה, שמות כ"א ז' לא אומר מפורשות ש*שפחות* זכו לצאת לחופשי בתום השנה השביעית. טענו, עם זאת, שעובדה זו משתמעת מהנאמר; הפסוק הזה הוא דוגמה לחוק קזואיסטי. מתח קיים אם אנחנו מניחים שהטקסט אינו מאפשר המרת מין הנושא במשפט. אבל זה לא המצב. אנחנו יכולים להוסיף שפסוקים כ"ו-כ"ז מזכירים שעבדים ממין זכר או *נקבה* יצאו לחופשי אם נפצעו; אם הבעלים הביא למות עבדו או שפחתו, גזר דינו היה מוות. בכל מקרה, דברים ט"ו י"ב מאשר מפורשות שמדובר בעבדים ממין *זכר ונקבה.* *שניהם* זכאים היו לצאת לחופשי בשנה השביעית, שנת השבתון. אם מתח אמיתי אכן קיים, הרי שפסקה זו מרמזת לכך שההסדרים להשגת אשה בשמות כ"א ז'-י' מאוחר יותר *הושמטו* בישראל.[\[xxvii\]](/#_edn27) מה לגבי הציווי לפיו עבד לא יכל לעזוב עם אשתו וילדיו אם אשתו נתנה לו מידי אדוניו (שמות כ"א ד')? נדמה שהחוק בויקרא כ"ה מ'-מ"ב (חוקי שנת היובל) משנה ציווי זה, ולפיו הילדים (וככל הנראה גם האשה) יצאו לחופשי לצד הבעל/אב. כמו כן, בניגוד לנאמר בשמות כ"א ב'-ו', ויקרא כ"ה מ"א-מ"ב לא מבחין בין ילדים שנולדו קודם להפיכתו לעבד לבין אלה שנולדו במהלך ימי שרותו כבעל חוב. אבל כבר בויקרא כ"ה מ'-מ"ב, בשנת היובל (מדי חמישים שנה), הילדים (וככל הנראה גם האשה) יצאו לחופשי עם אביהם (בעלה). אנחנו רואים מתחים כלשהם בין טקסטים קודמים (כמו שמות כ"א) ודברים ט"ו. אנחנו לא צריכים להרים ידיים ביאוש למראה טקסטים שלכאורה סותרים זה את זה באופן שאינו משתמע לשתי פנים. במקום זאת, מה שניצב לנגד עינינו הוא התאמה דינמית ושדרוג מוסרי שהתרחשו במהלך תקופת זמן קצרה בחייו של עם ישראל כלאום בראשיתו. אתה זוכר את בנות צלפחד, שפנו למשה בבקשה להתאים את חוק היורשים (במדבר כ"ז)? משה שטח את טענותיהן לפני יהוה, שאשר את בקשתן. זוהי דוגמה נוספת להתאמה בחוקי ישראל, דוגמה למעבר מחקיקה נחותה למעמד חוקי משופר. זה רחוק כרחוק מזרח ממערב מטענתו של כריסטופר היצ'נס שחוקי התנ"ך "אינם ברי שינוי". כריסטופר ורייט מצביע על כך שבעריכה הסופית של התורה (בראשית-דברים), העורך(ים) מן הסתם היה מודע להבדלים ולמתחים האלה ובכל זאת בחר לשמור את כל הטקסטים במקומם. יד העורך מראה כשרון יוצא מן הכלל בטיפול בטקסט.[\[xxviii\]](/#_edn28) למעשה, מרבית חוקרי המקרא רואים את ספר שמות כספר שמספק את החוקים הקדומים ביותר וספר דברים מאוחר יותר בוחן שוב את החוקים ומרחיב עליהם את הדיבור (עקרון שבהחלט אפשר להחיל גם על הטקסטים בספר ויקרא).[\[xxix\]](/#_edn29) אז העובדה שהטקסטים האלה קיימים זה לצד זה באותו חיבור ספרותי עצמו מרמזת לריצוי אפשרי או הגיון כלשהו שעמד מאחורי קיום הדדי זה. ורייט רואה בספר דברים כ"מתאים, מרחיב, ובמידה מסויימת מתקן חקיקה קדומה יותר, לצד הגיון ומוטיבציה תיאולוגיים מוגדרים".[\[xxx\]](/#_edn30) אפילו ישראלי קדום היה מכיר בכך ששמות כ"א, ששם דגש על היותם של עבדים בני אנוש, עומד בסתירה מסויימת לנאמר בדברים ט"ו (וויקרא כ"ה). לפיכך המשמעות של ציות לחוקת ספר דברים, במידה מסויימת, "היתה שאדם שלא מן הנמנע הפסיק לציית לחוקים ומצוות מסויימים המצויים בספרי שמות וויקרא".[\[xxxi\]](/#_edn31) באופן חלקי הטקסטים האלה נשמרו זה לצד זה במכוון בכדי לשקף את ההסתגלות הזו. מסתבר שהמתיחויות האלה לא נתפסו סותרות זו את זו במידה ניכרת בעיניו של העורך הסופי של החלק הזה של כתבי הקודש. נקודה זו מדגימה את "האופי החי, ההיסטורי והקונטקסטואלי של צמיחת כתבי הקודש".[\[xxxii\]](/#_edn32) כשאנחנו מגיעים לנביא עמוס (שהתנבא בממלכה הצפונית, ממלכת ישראל), אלוהים אינו חוסך מילים חריפות נגד אלה שקנו "בַּכֶּסֶף דַּלִּים, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (ח' ו'; השווה ב' ו'). העשירים שחדו שופטים מושחתים כדי שיתנו אישור לקיום עבדות בישראל. העניים נקנסו כנסות כבדים, ובחוסר יכולתם לשלם, נמכרו לעבדות במחירים נמוכים – הושלכו עם פסולת החיטה.[\[xxxiii\]](/#_edn33) ספר עמוס מתאר איך עניי העם זכו ליחס משפיל ולא הגון ואף נמכרו בעבור זוג נעליים. עד כמה גרוע יותר היה המצב עבור הנכרים בישראל, עליהם ציווה אלוהים את ישראל להגן. ישעיהו מביע דאגה דומה לפליטים גויים שנמלטו ממואב. שים לב לדאגה הגדולה שמופגנת כלפי הפגיעים והחשופים ואלה שנמלטו מפני מצבים מסוכנים: "'סַתְּרִי נִדָּחִים, נֹדֵד אַל תְּגַלִּי. יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב; הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד'. כִּי אָפֵס הַמֵּץ, כָּלָה שֹׁד, תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ" (ישעיהו ט"ז ג'-ד). בנבואת יואל (ב' כ"ט), אלוהים מבטיח באופן שווה לשפוך את רוחו על *כל* בני האדם, זקנים וצעירים, זכר ונקבה – כולל *עבדים* ממין זכר ונקבה גם יחד. אותו רעיון אנחנו מוצאים גם באיוב ל"א ט"ו, שם מתואר כי אדון ועבד גם יחד מוצאם מאותו מקום – רחם אימם. ביסודו של דבר הם שווים זה לזה. בחינתנו את ההקשר הנרחב יותר של קטעים מכתבי הקודש מזכירה לנו שלא להתמקד בטקסט יחידי אלא לראות איך כל קטע מתאים לכלל הרחב יותר. מעבר לכך, כל סטייה מהסטנדרטים המוסריים האידיאליים של שיוויון אנושי וכבוד לכל בני האדם באשר הם כפי שנקבעו מבראשית הינם תוצאה של קשי לבם של בני האדם. שוב ושוב, אנחנו עדים לחקיקה הנעלה של ישראל לעומת חוקי יתר עמי המזרח הקרוב הקדום. ### ***עבדות בברית החדשה*** שלושת ימי קרב גטיסברג בראשית יולי 1863 גבו את חייהם של קרוב לחמישים אלף חיילים מצבאות הדרום והצפון. אברהם לינקולן הוזמן לשאת נאום לזכרם, ולהקדיש את בית העלמין בו קבורים יותר מ-3,500 חיילי צבא הצפון. הנאום הקצר ורב העוצמה שלינקולן נשא בגטיסבורג ב-19 בנובמבר 1863 פותח במילים המפורסמות הבאות: "לפני שבע ושמונים שנה הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה, אשר הורתה בחרות וייעודה האמונה כי כל בני האדם נבראו שווים". לינקולן שאב מהכרזת העצמאות האמריקאית בטיעוניו כנגד העבדות, דבר שהוא עשה לכל אורך הדרך במסגרת עימותי לינקולן-דאגלס (1858) ועוד הרבה קודם לכן.[\[xxxiv\]](/#_edn34) לינקולן ניכס לעיתים קרובות את המסמך הכל כך בסיסי הזה כדי לעצב מחדש את החשיבה האמריקאית בכל הנוגע לעבדים ולתת-אנושיות לכאורה של השחורים. למרות שאמריקה לא השכילה לעמוד באידיאל הזה – בין אם בשבירתה את חוזי הבריתות עם שבטי האינדיאנים או ביחס הקלוקל שמופגן כלפי השחורים – לינקולן קרא לאזרחי ארצות הברית לחשוב על ההשלכות של הכרזת העצמאות. לפיכך בגטיסברג, לינקולן דחק בשומעיו ואמר, "נקדיש עצמנו כאן למלאכה הלא גמורה אשר הם נשאו אותה עד עתה באצילות כה רבה"; הוא שאף לראות את הגשמת החזון שביטאה הכרזת העצמאות ב-1776: "לידה חדשה של חופש". המיקום של הכרזת העצמאות בנשיאותו של לינקולן ממחיש תופעה דומה בברית החדשה. פרק א' בספר בראשית "הוקדש להנחת המוצא לפיה כל בני האדם נבראו שווים זה לזה"! בתורת משה, אלוהים כמו פנה לאחור והצביע על ה"מסמך המחוקק" הזה של הבריאה, בנותנו אישור לכך שהתנהגות כלפי בני אדם כרכוש או כנחותים מזולתם הוא מעשה שעומד בניגוד בסיסי לחוקת הבריאה. למרות חטאו של האדם, קוראי התנ"ך שוב ושוב הופנו אל עבר האידיאל. למרות שאנחנו מתמקדים בספר זה בתנ"ך, עלינו לומר כמה מילים בנוגע לעבדות בברית החדשה. הברית החדשה יוצאת מנקודת הנחה שלא רק שקיים שיוויון בסיסי מאחר וכל בני האדם נבראו בצלמו ובדמותו של אלוהים (יעקב ג' ט') אלא בנוסף לכך קיימת גם אחדות עמוקה יותר בישוע שעולה על גבולות אנושיים ומבנים חברתיים: "אֵין יְהוּדִי אַף לֹא גּוֹי, אֵין עֶבֶד אַף לֹא בֶּן חוֹרִין, לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (גלטים ג' 28). בוא נבחן את ההשלכות של מנשר משיחי זה. **קצת רקע** אנחנו צריכים לכוון מחדש את החשיבה שלנו ולהסית אותה מהמצב המקראי של (בעיקר) עבדים עברים שעבדו לתשלום חובות (עבדות ממנה עבדים ושפחות כאחד זכו בחרותם בשנה השביעית). הנוף של העולם הרומאי היה שונה לחלוטין – כלומר, הקיום של עבדות ממוסדת במסגרתה העבדים הם נכס (רכוש) נייד. רומא (שלא כמו החקיקה בתנ"ך) ביקשה למסד לא רק את העבדות אלא את היותם של העבדים נכס נייד של אדוניהם. במהלך המאה הראשונה לספירה, עבדים היוו כ-85 עד 90 אחוזים מאוכלוסיית רומא.[\[xxxv\]](/#_edn35) למרות שעבדים נחשבו לרכושו של אדונם ולא היו בעלי זכויות *חוקיות*, בכל זאת היתה להם קשת רחבה למדי של זכויות ופריבילגיות אחרות. ביניהן, (1) האפשרות להקים עסק במטרה להרוויח באופן פוטנציאלי סכומי כסף ניכרים, (2) היכולת להרוויח כסף כדי בסופו של דבר לקנות את חרותם מאדוניהם, או (3) הזכות להחזיק רכוש בבעלותם (קניין פרטי).[\[xxxvi\]](/#_edn36) עבודתם של עבדים כיסתה קשת רחבה החל ממצבים מחרידים במכרות ועד לאמנים, סוכנים עסקיים, ועמדות מכובדות אחרות בעלות יוקרה כמו עבדים אזרחיים או עבדים בחצר המלכות.[\[xxxvii\]](/#_edn37) כלומר, עבדות לא היתה דבר רע ואכזרי עבור *כל* העבדים באמפריה הרומית. **הפרספקטיבה של הברית החדשה על עבדות** אני מניח ששמעת את הטענה "ישוע מעולם לא אמר דבר וחצי דבר על אי הצדק שבעבדות". לא נכון! ישוע בפרוש *התנגד* לכל צורה של דיכוי. כשהוא מצטט את ישעיהו ס"א א', ישוע תאר בברור את השליחות שלו: "לִקְרֹא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר… לְשַׁלֵּחַ רְצוּצִים חָפְשִׁים" (לוקס ד' 18). בכך, אם כן, נכלל הדיכוי הרומי והמיסוד של האמפריה הרומית את העבדות. ישוע אמנם לא יצר תכנית רפורמה כלכלית עבור ישראל, אבל הוא דן בגישות הלב של תאווה, קנאה, שביעות רצון, ונדיבות לב כדי לחתור תחת תבניות כלכליות מדאכות. בדומה לכך, מחברי הברית החדשה לעיתים קרובות דנו בגישות הבסיסיות בכל הנוגע לעבדות. איך? באמצעות הציווי על אדונים מאמינים לקרוא לעבדים שברשותם "אח" או "אחות" ולהרעיף עליהם חסד, צדק, וסבלנות. היותו של אדם בעל עבדים הפסיקה להיות בגדר מעמד ופריבילגיה והפכה לאחריות ושרות. בעשותם כן, הם סללו את הדרך לשינוי המבנים החברתיים.[\[xxxviii\]](/#_edn38) כחסידים נאמנים של ישוע, שאול והמחברים האחרים של הברית החדשה התנגדו גם הם לנטילת צלם אנוש ודיכוי הזולת. הם, לדוגמה, דחו מכל וכל את הרעיון שעבדים היו רכוש ותו לא. מעמדו של אדם כאדם חפשי או כעבד היה חסר משמעות וחשיבות בישוע (השווה גלטים ג' 28; קולוסים ג' 11). למעשה, באגרת אל האפסים ו' ובאגרת אל הקולוסים ד' שאול מספק קווים להתנהגות נאותה לא רק עבור עבדים מאמינים אלא גם עבור *אדונים* מאמינים. ביסודו של דבר עבדים היו אחראים לתת דין וחשבון לפני אלוהים, אדונם שבשמים. אבל *אדונים* נקראו לנהוג בעבדיהם "בְּאוֹתוֹ אֹפֶן" – כלומר, כאנשים להם יש אדון בשמים (אפסים ו' ט'). פרשן הברית החדשה פ' ת' או'ברייאן מצביע על כך ש"התוכחה המרומזת של שאול היתה שערורייתית" באותם ימים.[\[xxxix\]](/#_edn39) בהתחשב בשיוויון הרוחני בין עבדים ואנשים חופשיים, עבדים יכלו לקחת על עצמם עמדות הנהגה בקהילות המשיח. שאול היה רואה בעבדות אותה אנחנו מוצאים במאות השבע עשרה והשמונה עשרה כתועבה, כהפרה בוטה של כבודו וזכויותיו של האדם וכגניבת אדם. ב"רשימת המידות המגונות" של שאול בראשונה לטימותיאוס א' 10-9, הוא מרחיב את דברי הדיברות החמישית עד התשיעית מבין עשרת הדברות בשמות כ' ודברים ה'; שם הוא מגנה את "חוטפי האדם" (פס' 10) שגונבים את מה שאינו שייך להם כחוק וכדין.[\[xl\]](/#_edn40) המבקרים תוהים מדוע שאול (או כיפא בראשונה לפטרוס ב' 20-18) לא יצא באופן ישיר כנגד העבדות ואמר לאדונים לשחרר את העבדים שברשותם. תחילה עלינו להפריד שאלה זו משיקולים אחרים, אפילו אם האתאיסטים החדשים לא ממש מעוניינים בניואנסים. עמדתו של שאול באשר לעניין העבדות היתה ברורה בנקודות מסוימות: (1) הוא גינה סחר בעבדים; (2) הוא נתן אישור לכבודו המלא של האדם ולמעמד הרוחני שווה הערך של עבדים; ו-(3) הוא עודד עבדים לזכות בחרותם באם זה יתאפשר להם (הראשונה לקורינתים ז' 22-20). האישורים שסיפק שאול ברוח האמונה המשיחית סייעו לקרוע לגזרים את מבנה מוסד העבדות באירופה. שאול הזכיר לאדונים מאמינים שהם, לצד עבדיהם, היו *עבדים-אחים* לאותו אדון בשמים; לפיכך אל להם לנהוג בהם באכזריות וביד קשה אלא עליהם לנהוג בהם כאחים או אחיות במשיח. שאול קרא לכל האדונים האנושיים להפגין "צדק ויושר" כלפי העבדים שברשותם (ראה קולוסים ד' 1). באופן תקדימי, שאול נהג בעבדים כאנשים אחראים מבחינה מוסרית (קולוסים ג' 25-22) שכמו אדוניהם המאמינים, היו אחים וחלק מגוף המשיח (הראשונה לטימותיאוס ו' 2).[\[xli\]](/#_edn41) עבדים ואדונים משיחיים כאחד היו שייכים לישוע (גלטים ג' 28; קולוסים ג' 11). החשיבות שהוענקה למעמד *רוחני* היתה רבה ומשמעותית יותר מאשר זו שניתנה למעמד *חברתי*. שאול (וכמוהו גם כיפא) לא קראו להתקוממות במטרה למגר את העבדות ברומא. הם לא רצו שהמאמינים בישוע יתפסו כמי שמתנגדים לסדר חברתי ולהרמוניה. לפיכך, עבדים מאמינים נקראו לעשות את הדבר הנכון; גם אם הם עצמם זכו ליחס אכזרי וקלוקל, המצפון שלהם היה שקט (הראשונה לפטרוס ב' 20-18). על העבדים האלה חלו מחויבויות במישור הרוחני, בנפרד מהסכם השירות או השיעבוד הקודם שלהם. אי לכך דרכם של המאמינים המשיחיים בראשית ימי הקהילה היתה מסובכת, שלא בדומה למצב הנתון בישראל בימי התנ"ך. מצד אחד, התקוממות עבדים תגרום עוול לבשורה ותהווה איום ישיר על המוסד הרומי המדכא (לדוגמה, "אדונים, שחררו את העבדים שברשותכם!" או "עבדים, הסירו את כבלי השעבוד מעליכם!"). האמפריה הרומית היתה מגיבה על כל התנגדות שערורייתית שכזו במהירות, בעוצמה ובאופן קטלני. לפיכך קריאתו של כיפא לעבדים שסבלו ענישה על לא עוול בכפם מרמזת על סבל שנישא *בלי פעולת תגמול*. לא, סבל כשלעצמו הוא לא דבר טוב (אימוץ דעה לפי סבל הוא דבר טוב תהיה דבר סאדיסטי שממש לא מייצג את דעתם של כתבי הקודש); אבל תגובה *נאותה* בשעת סבל היא גישה ראויה לשבח. מצד שני, המאמינים הראשונים חתרו תחת עבדות באופן עקיף ובהחלט דחו הנחות רווחות רבות בקרב התרבות היוונית-רומית בכל הנוגע לנושא העבדות, כמו השגותיו של אריסטו למשל (שטען שעבדים מיסודו של דבר היו נחותים מעבדיהם, כמו שנשים היו נחותות מגברים). ממש כמו שישוע סבל סבל ויסורים לא הוגנים למען ישועתם של אחרים ומסר עצמו לידי מי ששופט בצדק (הראשונה לפטרוס ב' 24-20), כך עבדים משיחיים יכלו לשאת קשיים כדי להדריך אחרים – כולל האדונים שלהם – אל דרכו של ישוע ואל הישועה דרכו, כשהם מוסרים עצמם לאורך כל הדרך לידיו של אלוהים.[\[xlii\]](/#_edn42) לפיכך, לחיים כאלה שמתנהלים בדומה לאופן בו ישוע חי את חייו יכלה להיות השפעה כמו לשמרים תופחים על החברה כך שאפשר יהיה למגר מוסדות מדכאים כמו העבדות. זה, למעשה, מה שקרה ברחבי אירופה, כפי שנראה בפרק האחרון בספר. כזו היתה גם האסטרטגיה שנקט אברהם לינקולן, אסטרטגיה של בניה שנעשית נדבך על נדבך. למרות שהוא בז לעבדות בכל לב ודיבר בחופשיות על האופי המבזה והמשפיל של המוסד הזה, בראש ובראשונה הוא עשה כל שביכולתו לשמור על אחדות ארצות הברית במקום לנסות לבטל את העבדות באופן מיידי. בהיותו אדם שהכיר באופן יוצא מן הכלל את טבע האדם, הוא הכיר בכך שמציאויות פוליטיות ותגובות צפויות דרשו גישה של התקדמות צעד אחר צעד לעבר המטרה המיוחלת. הדרך הקיצונית שקראה לשחרור עבדים בהנהגת ג'ון בראון וויליאם לויד גאריסון עלולה היתה (ואכן כך היה!) פשוט ליצור רתיעה פוליטית כלפי תומכי שחרור העבדים ורק להקשות על השגת חרותם של העבדים.[\[xliii\]](/#_edn43) פעילותו הציבורית של שאול הדגימה איך בישוע אין לא עבד ולא אדם חופשי. הוא פנה אל אנשים באגרותיו בשם. לרוב האנשים האלה היו שמות רווחים בקרב עבדים כמו גם אנשים חופשיים. לדוגמה, באגרת אל הרומים ט"ז 7 ו-9, הוא מזכיר את אדרוניקוס ואת אורבנוס (שמות רווחים בקרב עבדים) כמי שהיו חבריו למאסר ולעבודה בשרות הבשורה. גישת הברית החדשה לעבדות עמדה בניגוד מוחלט לגישתם של אריסטוקרטים ופילוסופים דוגמת אריסטו, שטען שיש אנשים שהם עבדים מטבעם (*פוליטיקה*, ספר ראשון י"ג). האמונה המשיחית המתוארת בברית החדשה ממש לא תמכה בעבדות; היא איזנה את כל ההבחנות בין בני האדם לרגלי הצלב. בספר ההתגלות י"ח 13-11, דינה של בבל נחרץ ואשמתה מוטחת בפניה מכיוון שהיא נהגה בבני אדם כאילו היו "מטען", וסחרה ב"עֲבָדִים וְנֶפֶשׁ אָדָם". ההתנערות הזו מהתנהגות כלפי בני אדם כאילו היו סחורה משקפת את הדוקטרינה לפיה כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים. מה הפלא שהאמונה המשיחית נתפסה מושכת במיוחד בעיני עבדים ובני המעמדות הנמוכים:[\[xliv\]](/#_edn44) היא התנהלה בניגוד לתרבות הרווחת, היתה מהפכנית, ובניגוד לסטטוס-קוו. מה הפלא שהעבדות באירופה בסופו של דבר התמוססה והתפוגגה: השקפתם של מאמינים משיחיים באירופה היתה שבעלות על אדם אחר עומדת בניגוד לבריאה ולבריאה החדשה בישוע. ### **שאלת אוניסימוס** יש מי שטוענים שהחזרתו של ה"עבד הנמלט" אוניסימוס בידי שאול לאדוניו פילימון היתה בגדר צעד לאחור – לעבר הקוד המדכא של חמורבי! התנ"ך אסר על פעולה שכזו (דברים כ"ג ט"ו-ט"ז), לעומת חוקי בבל שדרשו השבת עבדים נמלטים. אז כאן נדמה ששאול מצדד בחמורבי נגד התנ"ך! יש אמת בטענות האלה? נאמר זה מכבר שקריאת אגרת כלשהי בברית החדשה כמוה כמו הקשבה לצד אחד של שיחת טלפון. זה בהחלט נכון לגבי האגרת לפילימון. אנחנו שומעים רק את קולו של שאול, אבל קיימים פערים רבים שהיינו רוצים למלא. מה היה טיבה של מערכת היחסים של שאול עם פילימון ("פִילִימוֹן הָאָהוּב חֲבֵרֵנוּ לָעֲבוֹדָה", ו"חָבֵר לָאֱמוּנָה" \[פס' 1, 17\])? מה היה חובו של פילימון לשאול? איך אוניסימוס גרם עוול לפילימון (אם הוא אכן גרם לו עוול בכלל)?[\[xlv\]](/#_edn45) פרשנים רבים לקחו לעצמם את החירות "לעזור" לנו למלא את הפערים. אבל תוצאה רווחת היא שהם מייחסים לטקסט דברים שאינם מצויים בו. ההנחה הרווחת שאוניסימוס היה עבד נמלט של פילימון מקורה באב הכנסיה יוחנן כריסוסטומוס (407-347). עם זאת, ישנם חילוקי דעות בקרב חוקרי הברית החדשה באשר לפרשנות זו. קודם כל, האגרת אינה מכילה פעלים כלשהם שעוסקים בבריחה, כאילו אוניסימוס נעלם פתאום. ושאול אינו מגלה כל רמז לפחד שפילימון ינהג באוניסימוס שחוזר אליו באלימות וברוטליות, כפי שבעלי עבדים נהגו בדרך כלל כשעבדיהם הנמלטים נתפסו. הועלתה טענה מתקבלת על הדעת שאוניסימוס ופילימון היו אחים מאמינים מנוכרים (אולי אפילו מבחינה ביולוגית).[\[xlvi\]](/#_edn46) שאול קורא לפילימון לא לקבל את אוניסימוס כעבד (שמעמדו בחברה הרומאית משמעו שהיה מנוכר ונטול כבוד); אלא לקבל אותו כאח אהוב: "לְמַעַן יִהְיֶה לְךָ לְעוֹלָם, וְלֹא עוֹד כְּעֶבֶד אֶלָּא לְמַעְלָה מֵעֶבֶד, כְּאָח אָהוּב – בִּמְיֻחָד לִי, ְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְךָ, הֵן כְּאָדָם וְהֵן כְּאָח בָּאָדוֹן" (פס' 16-15). שים לב ללשון הדומה בגלטים ד' 7: "לְפִיכָך אֵינְךָ עֶבֶד עוֹד, כִּי אִם בֵּן; וְאִם בֵּן, אֲזַי גַּם יוֹרֵשׁ מִטַּעַם אֱלֹהִים". פסוק זה יכול לשפוך אור נוסף על האופן בו עלינו לפרש את האגרת אל פילימון: שאול רצה לעזור לשקם את הפער שנוצר בין השנים כדי שאוניסימוס (לא כעבד באופן מילולי) יוכל להתקבל שוב כאח אהוב באדון, אפילו יותר מאשר כאח ביולוגי. התנהגות שכזו תהיה בהתאם לדוגמה שאלוהים עצמו כונן כשקיבל אותנו כבנים ובנות ולא כעבדים. אפילו אם אוניסימוס *אכן* היה עבד באמפריה הרומית, זה עדיין לא אומר שהוא היה עבד נמלט. אם חוסר הסכמה או חוסר הבנה כלשהם התעוררו בינו ובין פילימון, ואוניסימוס ביקש משאול להתערב איכשהו או לגשר ביניהם, זה לא הופך את אוניסימוס לעבד נמלט. ובהתחשב בטיב הכרותו של שאול את אופיו של פילימון ואת מסירותו למשיח ולדרכיו, הטענה שהשבת אוניסימוס לפילימון היתה בגדר "חזרה לימי חמורבי" מחמיצה את המטרה. שוב, אם אוניסימוס *היה* עבד בביתו של פילימון, הרי שהאסטרטגיה של שאול היא: במקום לאסור עבדות, לכפות התחברות![\[xlvii\]](/#_edn47) גוף המשיח הוכיח את היותו קהילה חדשה מהפכנית ומאוחדת במשיח – גוף אנשים שגברו על מחסומי גזע, מין ומעמד חברתי. ### **הגר, שרה ושאול** מן הראוי שנביא בנקודה זו את סיפור הגר-שרה. באגרת אל הגלטים ד' 30, שאול מתאר את שילוחה של הגר בידי שרה (בראשית כ"א). יש שהופכים את האלגוריה הזו לבדיחה בטענם ששאול תמך ברצונה האכזרי של שרה לגרש את שרה מעל פניה – ואלוהים אמר לאברהם לשתף איתה פעולה (כ"א י"ב)! בוא נשמור את הדברים בהקשרם. כבר ראינו שגם הגר וגם ישמעאל תרמו את חלקם לקושי ולמתיחות בבית אברהם; הם לא בדיוק היו נטולי אשמה כלשהי. אלוהים גם הבטיח לאברהם (כפי שאמר קודם לכן להגר) שהוא ידאג לשלומם ויהפוך את ישמעאל לגוי גדול. שאול מתייחס לקטע הזה (גלטים כ"א 10) כדי להעביר לגלטים מסר: הפטרו מהשפחה (ד' 30)! כלומר, תפסיקו להשמע לתורת משה ולהסתמך עליה במטרה להימצא רצויים בפני אלוהים. התיאור הקלוקל של המבקרים את שאול – לפיו שאול למעשה עודד התנהגות לא נאותה ואכזרית כלפי עבדים – הוא למעשה מגוחך למדי.[\[xlviii\]](/#_edn48) (כאופייני לפונדמטליזם שמאלני). הוא מחמיץ לחלוטין את המהות והכוח של האלגוריה ואת הטון של ההתנגדות החריפה של שאול למייהדים. הנקודה היתה שאסור היה להניח לכפירה שלהם להמשיך ולחלחל בקרב גוף המשיח. זה לא משקף את תמיכתו של שאול בעבדות. למעשה, זעקת ליבו של שאול היתה שאחיו היהודים ימצאו ישועה (רומים י' א'), וההתנגדות שלו למייהדים היתה מלווה בדמעות (פיליפים ג' 18). ### **התכלית האולטימטיבית של אלוהים: שעבוד כולם?** כבר מלכתחילה, כתבי הקודש מאשרים שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים – ביסודו של דבר, "אֵין יְהוּדִי אַף לֹא גּוֹי, אֵין עֶבֶד אַף לֹא בֶּן חוֹרִין, לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה". למרות שהאנושות סטתה מהאידיאל הזה, כתבי הקודש שוב ושוב חותרים תחת מוסדות אנושיים שקיימים בגלל קשי ליבו של האדם, כשהם מכוונים אנשים אל עבר האידיאל של הבריאה כמו גם לעבר האידיאל של הבריאה החדשה בישוע, אדם השני. יש מבקרים שטוענים שהתכלית האולטימטיבית של אלוהים היא לשעבד את כל בני האדם באשר הם, העריצות ונטילת צלם האנוש האולטימטיביים. ראה את הנאמר בישעיהו י"ד א'-ב' כדוגמה נהדרת לכך: כִּי יְרַחֵם יְהוָה אֶת יַעֲקֹב, וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם; וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם, וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב. וּלְקָחוּם עַמִּים, וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם, וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת יְהוָה, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת; וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם, וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם. המבקרים נוטים למתוח את האנלוגיה הזו לעבדים מעבר לגבולות ההגיון, מעבר לנקודת ההשוואה המיועדת. בחינה פחות סלקטיבית של כתבי הקודש חושפת שדימוי העבדות הוא פשוט פיסה אחת שלקוחה מתוך אריג גדול יותר. ביסודו של דבר אלוהים ביקש להרעיף ברכה על כל אומות העולם (בראשית י"ב ג'). תמונות מקראיות שמראות את אלוהים מכריע את אוביו ואת אויבי עמו ישראל מרמזות על כך שהמילה האחרונה לא תהיה זו של מתנגדיו של אלוהים; ההתנגדות שלהם לאלוהים תצטרך לפנות מקום להכרה באדונותו של אלוהים על הכל. אלה שמסרבים להכיר במקומו הראוי של אלוהים מפרידים את עצמם בסופו של דבר מאלוהים, מקור השמחה, התקווה והשלום. הם יזכו לקבל את תעודת הגט שלהם מאלוהים. מה לגבי אלה שייכים למשיח? הברית החדשה משתמשת במונח *עבד* (doulos) כדי לתאר את אלה שמסורים בכל לב לאלוהים. תרגומים מודרניים יותר משתמשים במילה "משרת", אבל הקשר בין משרת לבין מעסיקו הוא לרוב זמני ובר ניתוק. במקום לשקף תמונה של דיכוי, "העבד לצדקה" אינו משועבד עוד לחטא (יוחנן ח' 34; רומים ו' 20-17). ראינו כבר קודם לכן שבני האדם מטבעם עובדים או סוגדים למשהו; הם עבדים למה שהם סוגדים לו, בין אם מדובר באלילים או באלוהי האמת. עבודת אלוהי האמת במסירות מלאה היא למעשה תמונה של חירות אמיתית וחיים בשפע במקום תחת דיכוי; סגידה לאלילי נכר למעשה מביאה לעומת זאת לדיכוי (יוחנן י' 10). כלומר הדימוי של עבד לא צריך לחלוש על התמונה הרוחנית. אברהם נקרא עבד אלוהים כמו גם אוהב אלוהים (ישעיהו ד' ט'; יעקב ב' 23). ישוע אמר לתלמידיו שהוא לא קורא להם עוד עבדים (doului) אלא ידידים (philoi). ישוע עצמו מסר את חייו בעבור ידידיו (יוחנן ט"ו 15-13). בן האדם, שבעצמו בא בכדי לשרת את האנושות (מרקוס י' 45), לקח על עצמו דמות עבד – אלוהים בבשר שבא לשרת ולמות בעבור בני האדם (פיליפים ב' 11-5). אז אנחנו עבדים? כן ולא – משהו בדומה לדבריו המפורסמים של מרטין לות'ר: המאמין המשיחי הוא *בו זמנית* חופשי וכפוף לאחיו למין האנושי ומשרת נאמן שכפוף לכל.[\[xlix\]](/#_edn49) בדומה לכך, אלוהים מעוניין בהסרת דיכוי מעצם כך שהוא מאפשר לנו למצוא חרות אמיתית באהבתנו וציותנו לו, שהוא גם אדון וגם אב. הכתובים עושים שימוש בדימוי של עבדות ופחד שהופכים לאימוץ כילדי אלוהים עם הבטחון המלא באהבת אלוהים (רומים ח' 16-14; גלטים ד' 8-3). הכתובים מתייחסים למעמד המבוכר הזה כהיותם של המאמינים בישוע ילדיו של אלוהים ומשכנו (התגלות כ"א 3). בני עמו של אלוהים הם גם כלתו של ישוע (התגלות כ"א 2). חוקי מלכות אלוהים לא נועדו לדכא ולהעיק. במתי כ' 16-1, בעל האחוזה ששוכר פועלים לאורך היום שואל את הפועל שהתלונן על כך שעבד כל היום בחום הכבד בשעה שאחרים עבדו רק זמן קצר, "הַאִם אָסוּר לִי לַעֲשׂוֹת בְּשֶׁלִּי כִּרְצוֹנִי?" (פס' 15). זו ממש לא תמונה של עריצות, כפי שיש כאלה שטוענים. אחרי הכל, בעל האחוזה הפגין נדיבות וממש לא עשה דבר כלשהו לא כשורה; למעשה, האדון הוא ש*יזם* את ההזדמנות לעבוד, והפועל *הסכים* לשכר של דינר אחד, ממש כמו כל הפועלים האחרים. מבחינת הברית החדשה עולה שהדימוי של עבדות הוא רק חלק מהתמונה הגדולה יותר. המטרה האולטימטיבית של ישוע היא לא לדכא ולהרוס אלא להעניק חיים, לפדות ולשחרר לחופשי (לוקס ד' 18). ושאול באגרת אל הגלטים ג' 28 (ה"מניפסט המשיחי") לא מבטל את העבדות אלא הופך אותה ללא רלבנטית ביסודו של דבר! כל המבנים שמפרידים בין יהודי וגוי, זכר ונקבה, עבד ואדם חופשי מוגרו באופן דרמטי וקיצוני בלקיחתם חלק בארוחה משותפת במטרה לחגוג את מותו של האדון (ראה הראשונה לקורינתים י"א 34-17). זו היתה פעולה מתריסה, מנוגדת לתרבות הרומית ולמבנים החברתיים המוטמעים בה – ממש לא כמו טענת המבקרים ל"השלמה פאסיבית" (ששאול לא יצא נגד העבדות אלא קיבל אותה). מעבר לכך, סעודת האדון היתה גם בגדר פעולה תרבותית מביישת: לא רק שהמאמינים המשיחיים האלה סגדו למשיח שנצלב באופן מחפיר (ועם זאת קם מן המתים!), אלא גם אלה שנמנו על השכבות ה"לא מכובדות" בחברה – נשים, גויים ועבדים – זכו ליחס שווה ערך לגברים, יהודים ואנשים חופשיים. "ארוחת הבושה" הזו למעשה סימלה את הסרת כל חוסר הכבוד לרגלי הצלב. בימי ראשיתו של גוף השיח, מהפכה חברתית יצאה לדרך![\[l\]](/#_edn50) --- **לקריאה נוספת** Chirichigno, Gregory C. Debt-Slavery in Israel and the Ancient Near East. JSOT Supplement Series 141. Sheffield: University of Sheeld Press, 1993. Gane, Roy. Leviticus, Numbers. NIV Application Commentary. Grand Rapids: Zondervan, 2004. Hoffmeier, James K. The Immigration Crisis: Immigrants, Aliens, and the Bible. Wheaton: Crossway, 2009. Harris, Murray. Slave of Christ: A New Testament Metaphor for Total Devotion to Christ. Downers Grove, IL: InterVarsity, 1999. Wright, Christopher J. H. Old Testament Ethics for the People of God. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2004. [\[i\]](/#_ednref1)  Gregory C. Chirichigno, *Debt-Slavery in Israel and the Ancient Near East*, JSOT Supplement Series 141 (Sheffield: University of Sheffield Press, 1993), 155–63. [\[ii\]](/#_ednref2) חוקי חמורבי §§199–201. [\[iii\]](/#_ednref3)  Walter Kaiser, “Exodus,” in *The Expositor’s Bible Commentary*, vol. 2, ed. Tremper Longman III and Frank C. Gaebelein (Grand Rapids: Zondervan, 2008), 433–35. [\[iv\]](/#_ednref4) השווה, החוק החיתי (המעודכן) §9. Harry A. Hoffner, Jr., “Slavery and Slave Laws in Ancient Hatti and Israel,” in *Israel: Ancient Kingdom or Late Invention?*, ed. Daniel I. Block (Nashville: B&H Academic, 2008). [\[v\]](/#_ednref5)  Nahum M. Sarna, *Exodus* (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1991), 124. [\[vi\]](/#_ednref6) חלק ניכר מהנכלל בקטע זה לקוח מספרו של דאגלס ק' סטוארט, *Exodus*, New American Commentary 2 (Nashville: B & H Publishing, 2008), 476–81. [\[vii\]](/#_ednref7)  Chirichigno, *Debt-Slavery in Israel*, chap. 6. [\[viii\]](/#_ednref8)  Martin Noth, Leviticus: A Commentary, trans. J. E. Anderson (Philadelphia: Westminster, 1965), 143; ראה גם Jacob Milgrom’s lengthy discussion in Leviticus 17–22, Anchor Yale Bible 3A (New Haven: Yale University Press, 2000), 1665–77. [\[ix\]](/#_ednref9)  Richard M. Davidson, Flame of Yahweh: Sexuality in the Old Testament (Peabody, MA: Hendrickson, 2007), 361–62. [\[x\]](/#_ednref10)  Tikva Frymer-Kenski, “Anatolia and the Levant: Israel,” in A History of Ancient Near East Law, vol. 2, ed. Raymond Westbrook (Leiden: Brill, 2003), 1034. [\[xi\]](/#_ednref11)  Davidson, Flame of Yahweh, 250. [\[xii\]](/#_ednref12)  David L. Baker, Tight Fists or Open Hands? Wealth and Poverty in Old Testament Law (Grand Rapids: Eerdmans, 2009), 182. [\[xiii\]](/#_ednref13)  J. Daniel Hays, From Every People and Nation: A Biblical Theology of Race (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2003), 69–70; “gwr” in the New International Dictionary of Old Testa-ment Theology and Exegesis, ed. Willem A. VanGemeren, 5 vols. (Grand Rapids: Zondervan, 1997), 1:836–38; 3:108–9; and Baker, Tight Fists, 180. [\[xiv\]](/#_ednref14) ברור מאליו שמנהגי דת כמו הקרבת ילדים לא נסבלו בישראל, אפילו אם בוצעו בידי נכרים (ויקרא כ' ב'). [\[xv\]](/#_ednref15)  Jeffrey H. Tigay, Deuteronomy, Torah Commentary Series (Jerusalem: Jewish Publica-tion Society, 2003), 146. [\[xvi\]](/#_ednref16) ראה נחמיה ד', ו' וי"ג כדוגמאות לנכרים שהפגינו עוינות כלפי ישראל (לדוגמה, סנבלט וטוביה); בסוף ספר נחמיה אנחנו למדים שאלישיב הכהן העניק לטוביה לשכה בבית המקדש (נחמיה י"ג א'-ח'). [\[xvii\]](/#_ednref17)  Tigay, Deuteronomy, 189, 380nn28–29. [\[xviii\]](/#_ednref18)  Richard Bauckham, The Bible in Politics: How to Read the Bible Politically (Louisville: Westminster John Knox, 1989), 108. [\[xix\]](/#_ednref19)  Roy Gane, Leviticus, Numbers, NIV Application Commentary (Grand Rapids: Zonder-van, 2004), 441–42. [\[xx\]](/#_ednref20) Walter C. Kaiser, “A Principalizing Model,” in Four Views of Moving beyond the Bible to Theology, ed. Stanley N. Gundry and Gary T. Meadors (Grand Rapids: Zondervan, 2009), 40. [\[xxi\]](/#_ednref21)  John Goldingay, Old Testament Theology: Israel’s Life, vol. 3 (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2009), 464 (and (note. [\[xxii\]](/#_ednref22) שם, 465-66. [\[xxiii\]](/#_ednref23) ראה (James K. Homeier, The Immigration Crisis: Immigrants, Aliens, and the Bible (Wheaton: Crossway, 2009. [\[xxiv\]](/#_ednref24) ראה Robert L. Hubbard Jr., “The Go’el in Ancient Israel: Theological Reections on an Israelite Institution,” Bulletin of Biblical Research 1 (1991): 3–19. [\[xxv\]](/#_ednref25)  Chirichigno, Debt-Slavery in Israel, 147–48. [\[xxvi\]](/#_ednref26)  Noth, Leviticus, 192. [\[xxvii\]](/#_ednref27)  Frymer-Kenski, “Anatolia and the Levant: Israel,” 1008–9. [\[xxviii\]](/#_ednref28) לדוגמה ראה (John H. Sailhamer, Pentateuch as Narrative (Grand Rapids: Zonder-van, 1992. [\[xxix\]](/#_ednref29)  Baker, Tight Fists, 166. [\[xxx\]](/#_ednref30)  Christopher J. H. Wright, “Response to Gordon McConville,” in Canon and Biblical Interpretation, ed. Craig Bartholomew et al. (Grand Rapids: Zondervan, 2006), 283. See Wright’s fuller explanation in this chapter. [\[xxxi\]](/#_ednref31) שם. [\[xxxii\]](/#_ednref32) שם. [\[xxxiii\]](/#_ednref33)  Douglas Stuart, Hosea-Jonah, Word Biblical Commentary 31 (Waco: Word, 1987), 316–17. [\[xxxiv\]](/#_ednref34) לדוגמה, בעימות בקולג' נוקס בגיילסבורג, אילינוי (7 באוקטובר, 1858), לינקולן קרא תיגר על דאגלס (או כל אחד אחר), לדרוש בכל התיעודים שהועלו על הכתב משנת 1776 ועד 1855 במטרה למצוא "אישור אחד בודד, מאדם בודד אחד, לכך שהכושים לא נכללו בהכרזת העצמאות". [\[xxxv\]](/#_ednref35)  A. A. Ruprecht, s.v. “Slave, Slavery,” in Dictionary of Paul and His Letters, ed. Gerald Hawthome et al. (Downers Grove, IL: InterVarsity, 1993), 881–83. [\[xxxvi\]](/#_ednref36) . D. B. Martin, Slavery as Salvation: The Metaphor of Slavery in Pauline Christianity (New Haven: Yale University, 1990), 1–49. [\[xxxvii\]](/#_ednref37)  Ben Witherington III, Conflict and Community in Corinth: A Socio-Rhetorical Commentary on 1 and 2 Corinthians (Grand Rapids: Eerdmans; Carlisle, UK: Eerdmans, 1995), 182. Some of my comments in this section are taken from pp. 181–85. [\[xxxviii\]](/#_ednref38)  James Tunstead Burtchaell, Philemon’s Problem: A Theology of Grace (Grand Rapids: Eerdmans, 1998), 16. [\[xxxix\]](/#_ednref39)  P. T. O’Brien, The Letter to the Ephesians, Pillar Commentary (Grand Rapids: Eerdmans, 1999), 454. [\[xl\]](/#_ednref40) ראה Gordon D. Fee, 1 and 2 Timothy, Titus, NIBC 13 (Peabody, MA: Hendrickson, 1988), 45–46n, 49. [\[xli\]](/#_ednref41)  O’Brien, Ephesians, 455. [\[xlii\]](/#_ednref42)  I. Howard Marshall, 1 Peter, IVP New Testament Commentary (Downers Grove, IL: InterVarsity, 1991), 89–90; and Karen H. Jobes, 1 Peter, Baker Exegetical Commentary on the New Testament (Grand Rapids: Baker Academic, 2005), 180–87. [\[xliii\]](/#_ednref43) ראה Ronald C. White’s A. Lincoln: A Biography (New York: Random House, 2009). [\[xliv\]](/#_ednref44)  Jonathan Hill, What Has Christianity Ever Done for Us? (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2005), 176. [\[xlv\]](/#_ednref45) ראה David B. Capes, Rodney Reeves, and E. Randolph Richards, Rediscovering Paul (Downers Grove, IL: IVP Academic, 2007), 237–41. I also bor-row insights from Allen Dwight Callahan, “Paul’s Epistle to Philemon: Toward an Alternative Argumentum,” The Harvard Theological Review 86, no. 4 (October 1993): 357–76; and Sarah Winter, “Paul’s Letter to Philemon,” New Testament Studies 33 (1987): 1–15. [\[xlvi\]](/#_ednref46) ראה "Callahan, “Paul’s Epistle to Philemon. [\[xlvii\]](/#_ednref47)  Burtchaell, Philemon’s Problem, 21. [\[xlviii\]](/#_ednref48) טיעוניו של הקטור אבאלוס הם דוגמה מדהימה לפרשנות המעוותת כל כך הזו. “Yahweh Is a Moral Monster,” in The Christian Delusion, ed. John Loftus \[Amherst, NY: Prometheus, 2010\]). [\[xlix\]](/#_ednref49) מתוך חיבורו של לות'ר, Concerning Christian Liberty. [\[l\]](/#_ednref50)  Gordon D. Fee, “The Cultural Context of Ephesians 5:18–6:9,” Priscilla Papers 16/1 (2002): 7–8. --- **לקריאה נוספת** Chirichigno, Gregory C. *Debt-Slavery in Israel and the Ancient Near East*. JSOT Supplement Series 141. Sheffield: University of Sheffield Press, 1993. Goldingay, John. *Old Testament Theology III: Israel’s Life*. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2009. See esp. pp. 458–75. Wright, Christopher J. H. *Old Testament Ethics for the People of God*. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2004. [\[i\]](/#_ednref1) פרדריק דאגלס, עבד אמריקני, סיפור חייו של פרדריק דאגלס. נהר ספרים הוצאה לאור, 2006. [\[ii\]](/#_ednref2)  Harriet Beecher Stowe, *A Key to Uncle Tom’s Cabin; presenting the Facts and Documents upon which the Story is Founded, together with Corroborative Statements verifying the Truth of the Work* (Boston: John P. Jewett, 1853), I.10, 139. [\[iii\]](/#_ednref3)  David W. Galenson, “Indentured Servitude,” in *The Oxford Companion to American History* (New York: Oxford University Press, 2001), 368–69. [\[iv\]](/#_ednref4)  John Goldingay, *Old Testament Theology: Israel’s Life*, vol. 3 (Downers Grove, IL: Inter-Varsity, 2009), 460. [\[v\]](/#_ednref5)  Douglas K. Stuart, *Exodus*, New American Commentary 2 (Nashville: B & H Publishing, 2008), 474–75. [\[vi\]](/#_ednref6)  Goldingay, *Israel’s Life*, 461. [\[vii\]](/#_ednref7) חלק מהערותי בנושא העבד העברי מבוססות על דבריה של תקווה פריימר-קנסקי, Tikva Frymer-Kenski, “Anatolia and the Levant: Israel,” in A History of Ancient Near East *Law*, vol. 2, ed. Raymond Westbrook (Leiden: Brill, 2003). [\[viii\]](/#_ednref8) ראה Gregory C. Chirichigno, *Debt-Slavery in Israel and the Ancient Near East*, JSOT Supplement Series 141 (Sheffield: University of Sheffield Press, 1993), 351–54. [\[ix\]](/#_ednref9) ראה Gordon Wenham, “Family in the Pentateuch,” in *Family in the Bible*, ed. Richard S. Hess and Daniel Carrol (Grand Rapids: Baker Academic, 2003), 21. [\[x\]](/#_ednref10)  J. A. Motyer, *The Message of Exodus* (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2005), 239. [\[xi\]](/#_ednref11)  Peter Garnsey, *Ideas of Slavery from Aristotle to Augustine* (Cambridge: Cambridge University Press,1996), 1. [\[xii\]](/#_ednref12)  John I. Durham, *Exodus*, Word Biblical Commentary 3 (Waco: Word, 1987), 321. [\[xiii\]](/#_ednref13)  John L. Hartley, *Leviticus*, Word Biblical Commentary 4 (Dallas: Word, 1992), 429.. חוקי חמורבי סיפקו אפשרות לשחרור עבדי-חוב. [\[xiv\]](/#_ednref14) Gordon McConville, *Grace in the End*: *A Study in Deuteronomic Theology* (GrandRapids: Zondervan, 1993), 148. [\[xv\]](/#_ednref15)  Christopher J. H. Wright, *Walking in the Ways of the Lord* (Downers Grove, IL: Inter-Varsity, 1995), 124. [\[xvi\]](/#_ednref16)  Muhammad A. Dandamayev, s.v. “Slavery (Old Testament),” in *Anchor Bible Dictionary*, vol. 6, ed. David Noel Freedman (New York: Doubleday, 1992). [\[xvii\]](/#_ednref17) שם. [\[xviii\]](/#_ednref18)  Frymer-Kenski, “Anatolia and the Levant: Israel,” 1007. [\[xix\]](/#_ednref19) חוקת חמורבי §282. ראה גם Elisabeth Meier Tetlow*, Women, Crime, and Punishment* *in Ancient Law and Society*, vol. 1, *The Ancient Near East* (New York: Continuum, 2004). [\[xx\]](/#_ednref20) באשר להיבט הייחודי הזה, ראה Christopher J. H. Wright, *Old Testament Ethics for the People of God* (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2004), 292. [\[xxi\]](/#_ednref21) חוקי חמורבי §170–71. [\[xxii\]](/#_ednref22) הכוונה בדברי למאמרו של הקטור אבאלוס (“Yahweh Is a Moral Monster,” – אלוהים הוא מפלצת מוסר – שפורסם בספר *The Christian Delusion* *– האשליה המשיחית–* בעריכת ג'ון לופטוס \[Amherst, NY: Prometheus, 2010\]), שלעיתים קרובות עושה שימוש בעיוות הוכחות שכזה. למרות האשמותיו שדעותי משוחדות בשם גישתי "המבוססת על אמונה", הנושא העומד לדיון הוא שאלה של הוכחות וטיעונים. למעשה מסתבר שטון דבריו של אבאלוס עצמו והאופי הסלקטיבי של טיעוניו בהחלט מכשירים אותו כ"מתנגד-דת" אמיתי וכמי ש"דעתו אינה מבוססת על אמונה". [\[xxiii\]](/#_ednref23)  Goldingay, *Israel’s Life*, 470. [\[xxiv\]](/#_ednref24) חוקי חמורבי §16. [\[xxv\]](/#_ednref25) חוקי ליפית אשתר §12; חוקי אשנונה §49–50; חוקי החיתים §24. [\[xxvi\]](/#_ednref26)  Joachim Oelsner, Bruce Wells, and Cornelia Wunsch, s.v. “Neo-Babylonian Period,” in *A History of Ancient Near Eastern Law*, ed. Raymond Westbrook (Leiden: Brill, 2003), 2:932. [\[xxvii\]](/#_ednref27)  David L. Baker, *Tight Fists or Open Hands? Wealth and Poverty in Old Testament Law* (Grand Rapids: Eerdmans, 2009), 133–34. [\[xxviii\]](/#_ednref28) נאום ההשבעה השני של אברהם לינקולן מתוך אתר ויקיטקסט (<https://he.wikisource.org/wiki/>), נאום זה ואחרים באנגלית ניתן למצוא באתר <http://www.lincolnbicentennial.gov>. [\[xxix\]](/#_ednref29)  Walther Eichrodt, *Theology of the Old Testament*, vol. 2, trans. J. A. Baker (London: SCM Press, 1967), 321.. [\[xxx\]](/#_ednref30)  Walther Eichrodt, *Theology of the Old Testament*, vol. 1, trans. J. A. Baker (London: SCM Press, 1961), 77–82.. [\[xxxi\]](/#_ednref31)  Muhammed A. Dandamayev, s.v. “Slavery (ANE),” in *Anchor Bible Dictionary*, 6:61. [\[xxxii\]](/#_ednref32)  Bruce K. Waltke, *An Old Testament Theology* (Grand Rapids: Zondervan, 2007), 721. [\[xxxiii\]](/#_ednref33)  Wright*, Old Testament Ethics*, 292. [\[xxxiv\]](/#_ednref34)  Sam Harris, *Letter to a Christian Nation* (New York: Alfred A. Knopf, 2006), 14. [\[xxxv\]](/#_ednref35)  Goldingay, *Israel’s Life*, 460–62. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר --- ### [טבח אכזרי וטיהור אתני מפלצתי של אלוהים? ומי באמת היו הכנענים?](https://igod.co.il/morality/טבח-אכזרי-וטיהור-אתני-מפלצתי-של-הכנעני/) **Published:** נובמבר 27, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** אחד הנושאים המותקפים ביותר בתנ"ך על ידי אתאיסטים ספקנים מבחינת השאלה המוסרית הוא מצוות אלוהים להרוג את הכנענים.[\[i\]](/#_edn1) גרד לודמן, אתאיסט, כתב ש"המצווה להחרים את עמי הארץ היא דוחה ומעליבה עד מאוד" – בניגוד תהומי לאלוהים הרחום והחנון המתואר לעיתים כה קרובות בכתבי הקודש.[\[ii\]](/#_edn2) קח למשל הקטע הבא: רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, וְהַיְבוּסִי, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם; וַחֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם (דברים כ' ט"ז-י"ח). זו שאלה בעייתית, ואנחנו נדון בעניין אתי זה ובנושאים הקשורים לאורך המאמר הבא. ראשית, נבחן כמה עניינים מקדימים, בהמשך נדון בשני תרחישים אפשריים בנוגע לעניין הכנענים. ### **עד כדי כך הכנענים היו מרושעים?** לפי הטקסט המקראי, יהוה היה מוכן לחכות 430 שנה "כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית ט"ו ט"ז). במילים אחרות, בימיו של אברהם טרם הגיעה העת להביא משפט על הכנענים; עוד לא הגיע הזמן הנכון לגרש אותם או לכך שהארץ "תקיא את יושביה" (ויקרא י"ח כ"ה). עוונם של סדום ועמורה, לעומת זאת, *הגיע לשיאו*; אפילו עשרה צדיקים אי אפשר היה למצוא שם (בראשית י"ח-י"ט). עוד קודם לכן, בימיו של נוח, בני האדם הגיעו לרמת שפל מוסרי דומה (בראשית ו' י"א-י"ג). למרות מאה ועשרים שנות הטפתו של נוח (בראשית ו' ג'; השווה ה' ל"ב; ז' ו'; השנייה לפטרוס ב' 5), איש פרט לבני משפחתו לא הקשיב לדבריו; בני זמנו של נוח היו גם הם בשלים למשפט. אבל רק לאחר שעבודם הארוך של בני ישראל במצרים סוף סוף הגיע זמנם של בני ישראל להכנס לכנען – "לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת… בְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה" (דברים ט' ד'-ה'). לפעמים אלוהים פשוט מרים ידיים ומוותר על אומות, ערים או אנשים אינדיבידואלים כשהם עוברים את הגבול ממנו אין יותר חזרה. משפט – בין אם באופן ישיר או עקיף – הוא המוצא האחרון. על איזו מן רשעה אנחנו מדברים כאן? כולנו מכירים את הביטוי "התפוח לא נופל רחוק מהעץ". במקרה של הכנענים, התפוחים המוסריים שלהם לא נפלו רחוק מעץ הפנתאון של האלים חסרי המוסר שלהם. כך שאם אלי כנען לקחו חלק בגילויי עריות, הרי שזה לא מפתיע שגילוי עריות לא נחשב למעשה בלתי מוסרי בקרב עמי הכנענים. כפי שראינו, ניאוף (זנות המקדשים), קיום יחסי מין עם בעלי חיים, הומוסקסואליות (גם כן חלק מזנות המקדש), והקרבת ילדים היו מותרים בדתות הכנענים (השווה ויקרא י"ח כ'-ל'). בני האדם הם יצורים "דימויים", שנועדו לשקף את דמותו וכבודו של בוראם. אם אנחנו סוגדים לברוא במקום לבורא, נהפוך דומים לדמותם של צלמים מעשי ידי אדם בהם אנחנו שמים את מבטחנו.[\[iii\]](/#_edn3) הכנענים חיקו את המעשים המיניים של אלי הפנתאון הכנעני כמעין מעשה קסם: ככל שקיימו יותר יחסי מין ברמות ובגבעות הכנעניות, היה בכך בכדי לגרות את אל הפוריות בעל כך שיקיים יחסי מין עם בת זוגו, ענת, מה שהוביל לכך שיותר זרע (גשם) ירד על הארץ. נוסיף לכך את תאוות הדם של אלי כנען. ענת, פטרונית המין והמלחמה, מזכירה את האלה צמאת הדם מהפנתאון ההינדי, קאלי, ששתתה את דם קרבנותיה וישבה מוקפת גוויות; היא מתוארת בדרך כלל כשזר גולגולות על צווארה. הארכאולוג המנוח וויליאם אולברייט תיאר את הטבח שטבחה האלה הכנענית ענת בסצינה העקובה מדם הבאה: נהר הדם היה כה עמוק, שהיא שכשכה בו עד ברכיה – יתרה מכך, אפילו עד לצווארה. תחת רגליה היו ראשי אדם, מעל לראשה ידי אדם עופפו כמו ארבה. בתענוגות החושים שלה היא קישטה עצמה בראשים תלויים ועל מותניה חגורה של ידיים שלובות זו לזו. שמחתה למראה הטבח הנורא מתוארת בלשון סדיסטית עוד יותר: "כבדה תפח מצחוק, ליבה התמלא שמחה, כבדה של ענת \[היה מלא\] שמחה וצהלה". לאחר מכן ענת "היתה שבעת רצון" והיא רחצה את ידיה בדם הקרוש לפני שפנתה לעיסוקיה האחרים.[\[iv\]](/#_edn4) עבודת אלילים כנענית לא היתה רק תיאולוגיה מופשטת או עניין אישי שבוצע בביתו הפרטי של אדם. היא היתה השקפת עולם שהשפיעה עמוקות על החברה הכנענית. בהתחשב במסגרת הזו, מה הפלא שאלוהים לא רצה שבני ישראל יתחברו עם הכנענים ויפנו גבם לציות לאלוהי האמת היחידי. הוא רצה לגונן על ישראל מפני פריצות המוסר והתיאולוגיה הקלוקלת של העמים הוסבבים אותם. במילים אחרות, ארץ כנען לא היתה גן עדן לפני שבני ישראל הגיעו לשם. לבני ישראל לא היתה זכות אינהרנטית כשלעצמם לרשת את הארץ (כמתנת אלוהים שלא היו ראויים לה), ובמה במידה לכנענים לא היתה זכות להשאר בה. למעשה, גם הכנענים וגם בני ישראל הוסרו (חלקית) מהארץ בשל רשעתם. אני לא טוען שהכנענים היו בני האדם *הגרועים* ביותר שאי פעם הילכו עלי אדמות, ואני גם לא טוען שהכנענים זכו באיזו תחרות של בני העם בעלי ההתנהגות הגרועה ביותר במזרח הקרוב הקדום. ובכל זאת, העדות לקיומה של שחיתות מוסרית תהומית בקרב הכנענים שופעת. אלוהים מצא אותם בשלים לענישה משמים, ענישה שנועדה לצאת לפועל תוך שמירה על תכנית הישועה של אלוהים במסגרת ההיסטוריה האנושית. יש מי שטוענים שאלוהים מפגין חוסר סובלנות, בצוותו על ישראל ש"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ' ב'). הם טוענים שחוקי ישראל מדגימים את השלילה של חרויות דתיות שמצויה בדת ישראל. ודתות המזרח הקרוב הקדום האחרות לא העריכו גיוון דתי? הלא-ישראלים לא יכלו לסגוד לאיזה אל שבא להם? בני ישראל התחייבו להיות נאמנים ליהוה; כמו בכל מערכת נישואין טובה, בני זוג לא צריכים "להתפרפר" בשם החירות במסגרת הנישואין שלהם. באשר לכנענים, אלוהים שפט אותם לא רק מכיוון שהם סגדו לאלילי נכר, אלא גם בגלל המנהגים וההשפעות משחיתי המידות שהיו קשורים בעבודת האלילים הזו. שים לב שאלוהים שופט את העמים שמוזכרים בעמוס א'-ב' לא מכיוון שאינם עובדים אותו, אלא בגלל מעשיהם השערוריתיים. נגעתי כבר בנושא קנאת אלוהים, אבל אחזור לחלק מהנושאים האלה מאוחר יותר. האם אלוהים סתם הציק לכנענים אבל לא לבני עם אחר כלשהו? לא, יהוה שוב ושוב איים על עמים רבים במשפט אם יחצו סף מוסרי מסוים. לדוגמה, בעמוס א'-ב', אלוהים מבטיח "לשלח אש" על שכניה של ישראל בגלל מעשי הבגידה והאכזריות שלהם. והוא הבטיח להביא את אותו המשפט גם על ישראל ויהודה. מאוחר יותר, ישוע עצמו הכריז את ביאתו של המשפט האחרון על עם ישראל כלאום, שספג חורבן מידי הרומים בשנת 70 לספירה (מתי כ"ד). מעבר לכך, אנחנו בני העידן המודרני, חלילה לנו מלהניח שמשפט מידי שמים נועד רק לימי התנ"ך או הברית החדשה, כאילו אלוהים כבר לא שופט היום את העמים. למרות הישגים רבים לאורך מאות השנים בתחומי זכויות האדם וחירויות הדת, תודות להשפעה החיובית של אידיאלים מקראיים על אמריקה וארצות מערביות אחרות, בני המערב סובלים התנוונות משלהם, וסביר להניח שאנחנו דומים לכנענים הרבה יותר מכפי שאנחנו מעלים על דעתנו. עלינו לנקוט זהירות באשר להגדרה שלנו את מה שנחשב כמשפט ישיר משמים, שכן יכול להיות שלא נוכל לקבוע זאת בדיוק מוחלט.[\[v\]](/#_edn5) מעשים שכאלה מהווים דוגמיות למשפט הקוסמי האחרון שעתיד עוד לבוא על העולם. ביסודו של דבר, משפט אלוהים יבוא על כל מי שמסרבים להכנע לסדר היום של מלכות אלוהים ובמקום זאת מבקשים להקים להם מלכויות קטנות משלהם. בסופו של דבר, בני האדם יזכו לגירושין הסופיים שלהם מאלוהים כמשפט צודק כמו גם כפרי הטבעי של חיים שהתנהלו בנפרד מאלוהים. כמפלט אחרון, אלוהים אומר להם "יעשה רצונכם". ### **מי מחליט מהי נקודת האל-חזור?** הפסיכולוג הישראלי ג'ורג' טמרין ערך מחקר בשנת 1966 במסגרתו בפני 1,066 ילדים בגילאי שמונה עד ארבע עשרה הוצג סיפור חורבן יריחו. הם נשאלו, "אתם חושבים שיהושע ובני ישראל פעלו כראוי או שלא?" שני שליש מהילדים הביעו הסכמתם למעשיו של יהושע. עם זאת, כשטמרין החליף את שמו של הגנרל לין ביהושע ואת ממלכת סין לפני שלושת אלפים שנה בישראל, רק 7 אחוזים הביעות הסכמתם לנעשה לעומת 75 אחוזים שהביעו את מורת רוחם.[\[vi\]](/#_edn6) המבקר תוהה: "אנחנו מגנים כראוי טיהור אתני כשזה נעשה בידי הנאצים או ההוּטוּ. אבל נדמה שבני ישראל קיבלו – יתרה מכך, הונחו בצו משמים – לעשות בדיוק את אותו הדבר לכנענים!" אילו קווים מנחים מצויים בידינו כדי לקבוע מתי תרבות כלשהי היא חסרת כל תקנה, מעבר לנקודת האל החזור המוסרית והרוחנית? אנחנו לא צריכים משהו נשגב יותר מבני אדם גרידא כדי לבחון את בשלותה של תרבות כלשהי למשפט? השיקולים האלה לא כבדים מדי מכדי שבני אדם יכריעו במשפט? בהחלט כן! הגדרות שכאלה יש להשאיר בידיו של אלוהים, שימסור אותן באמצעות התגלות מיוחדת. בני ישראל, בצאתם לקרב נגד הפלישתים *עם* ארון הברית אך *ללא* הסכמת אלוהים, ספגו מפלה ניצחת (שמואל א' ד'). הדרישה של התגלות מיוחדת לפני משימה שכזו היא בדיוק מה שאנחנו מוצאים בכתובים. בדומה לכך, ללא הכוונה ברורה כזו משמים, בני ישראל *לא היו* מוצדקים בתקיפתם מבצרים כנענים. לפעמים בתכניות טלויזיה מסוימות מופיעה האזהרה, "אל תנסו את זה בבית!" בדומה לכך, עלינו לומר על "מלחמת הקודש" של ישראל: "אל תנסו את זה בלי שקיבלתם קודם התגלות מיוחדת משמים!" הנושאים האלה לא היו עניינים שנמסרו לידיהם והחלטתם של בני אדם. קרבות שיזם יהוה לא נועדו להילחם ללא הכוונתו! חשוב על התוצאות הרות הגורל כשישראל ניסו לצאת לקרב בלי הסכמתו ותמיכתו של אלוהים (למשל במדבר י"ד מ"א-מ"ה; יהושע ז'). כפי שכבר ראינו, קריאתו של אלוהים לצאת לקרב היתה ייחודית למצבו של עם ישראל. קריאה שכזו, עם זאת, אינה בגדר סטנדרט אוניברסלי, מתמשך, שתקף בכל העיתים והזמנים ולכל תרבויות העולם. ### **הכנענים ידעו איך עליהם להתנהג?** יש חוקרים שתוהים האם אנחנו יכולים לדרוש מהכנענים להיות אחראים למעשיהם מבחינה מוסרית. אחרי הכל, *הם* הרי פשוט התנהגו בהתאם לדרכי הדת *שלהם*, כפי שלמדו מההורים שלהם, שלמדו מההורים *שלהם*. אלוהים לא צריך היה ליידע אותם באשר לדרכיו ולדרישותיו מבני האדם? לאורך ההיסטוריה אנחנו מוצאים אומות ותרבויות שחוללו רפורמות ושיפורים בתחום המוסרי. זה לא צריך להפתיע אותנו. אחרי הכל, אלוהים מגלה את עצמו לבני האדם דרך המצפון, ההגיון, ההתנסות האנושית ודרך הבריאה. ההתגלות הזו פותחת את הדלת בפני שיפורים מוסריים מדור אחד למשנהו. גם אלה שאין בידיהם גישה לכתבי הקודש עדיין יכולים להבחין מהו הטוב והנכון ולפעול בהתאם. כסימוכין לדברי, הרשה לי לצטט שני אנשים בעלי שם – האחד תאיסט (מאמין) מוכר והשני אתאיסט נודע. המאמין הוא שאול השליח, שנותן אישור לכך שאין צורך בהתגלות מיוחדת כלשהי בכדי שאנשים ידעו שאלוהים קיים או בכדי שיוכלו להבחין בין טוב לרע: כִּי מַה שֶּׁנּוֹדַע עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה לָהֶם. הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵֹכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ. לָכֵן אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק (רומים א' 20-19). האתאיסט הוא הפילוסוף קאיי נילסן: יותר הגיוני להאמין שדברים בסיסיים כאלה \[כמו הכאת נשים והתעללות בילדים\] הם מעשי רשעה מאשר להאמין לתיאוריה ספקנית כלשהי שאומרת לנו שאין ביכולתנו לדעת או להאמין שהדברים האלה מרושעים… אני מאמין בכל לב שזו האמת לאמיתה ושכל מי שלא מאמין בכך לא בחן עמוקות מספיק את הבסיס לדעותיו המוסריות.[\[vii\]](/#_edn7) כבר ראינו איך פרקים א' ו-ב' בעמוס מדגימים את שני הציטוטים האלה. אלוהים הזהיר את שכני ישראל הגויים שיהיה עליהם לתת דין וחשבון על ההתנהלות המוסרית שלהם. למרות שידעו כיצד עליהם להתנהג הם דיכאו חמלה, הדחיקו את המצפון שלהם, וביצעו מעשי עוולה נוראיים, כמו ביקוע נשים הרות או הסגרת קבוצות מיעוט פגיעות ועקורות לידי אויביהן. מחבר האגרת אל העברים קרא להם "סוֹרְרִים" (י"א 31) – כלומר, בעלי מודעות למה שמוסרי ונכון שבחרו להתעלם מזה. בספרו של ק' ס' לואיס, Abolition of Man (ביטול האדם), הוא מונה תקנונים מוסריים של תרבויות שונות לאורך העיתים. הדמיון ביניהם בנקודות מסוימות הוא מדהים: כיבוד הורים, נאמנות במסגרת חיי נישואין, איסור על גניבה, איסור על רצח, איסור על שקר, וכיו"ב.[\[viii\]](/#_edn8) במילים אחרות, התנהגות נאותה היא לא איזה דבר חמקני ובלתי נתפס כפי שאחדים חושבים. קח למשל את רחב ובני משפחתה (יהושע ב'). למרות היותם מוטמעים בחברה הכנענית, הם מהווים אות ועדות לכך שכנענים אחרים יכלו באופן פוטנציאלי להנצל גם הם. אלוהי ישראל הושיע את עמו בצורה נחרצת משעבוד במצרים. הוא סיפק אותות ומופתים, שהעידו על מציאות קיומו וגדולתו הנשגבת מדעת, והכנענים היו מודעים לכך במלוא מובן המילה (יהושע ב' ט'-י"א; ט' ט'-י'). יש שטוענים שרחב בגדה בבני עמה כדי להציל את עצמה. אבל זו טענה הוגנת? קודם כל, רחב נטלה על עצמה סיכון עצום כשלקחה את המרגלים הזרים והסתירה אותם בביתה. ומן הסתם נאמנות לגזע או לקבוצה האתנית ממנה יצא אדם היא לא המעלה האולטימטיבית, בייחוד כשנאמנות כזו חותרת תחת מה שצודק ואמיתי. לבנים רבים בדרום אפריקה מחו נגד האפרטהייד ושברו את עולן של המסורות של אבותיהם הגזעניים, מה שהיה הדבר הנכון והראוי לעשות. ### **מדובר היה ברצח עם וטיהור גזעי?** לטענתו של ריצ'ארד דוקינס, הריגת הכנענים היתה למעשה בגדר טיהור אתני בו "מעשי טבח שותת דם" התחוללו ב"תענוג מלא שנאת זרים". בני ישראל באמת היו אשמים בשנאת זרים – בפחד מכל מי שלא נמנו על עם ישראל? מונחים כמו *רצח עם* ו*טיהור אתני* מעוררים תחושות שליליות בכולנו. דיוק לא ממש מעניין את דוקינס; אז הוא עושה שימוש ברטוריקה מטעה כדי להטות את חוות דעת הקהל. טיהור אתני מונע מתוך שנאה גזענית. הקבוצה הפופולרית לכאורה מכריזה שמי שאינם שייכים לה סובל כמו ממגפה כלשהי וממיטה עליהם חורבן. התרחיש הזה באמת עומד בקו אחד עם העובדות במקרה של בני ישראל? מסתבר שגישות קסנופוביות (של שנאת זרים) לא עודדו את בני ישראל להרוג את הכנענים. כבר מלכתחילה, אלוהים אמר לאברהם ש"כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" יתברכו בצאצאיו (בראשית י"ב ג'). אנחנו לא יוצאים לדרך בפתיחה מלאה בשנאת זרים. בפרקים הבאים אחנו קוראים לא מעט דברים חיוביים על זרים. אברהם פגש במלכיצדק ונתן לו כבוד (בראשית י"ד). הוא בא במגע עם מנהיגים זרים הוגנים וישרים במצרים (בראשית י"ב) ובקרב הפלישתים (בראשית כ') שהתנהגו באופן מכובד יותר מאברהם עצמו. "עֵרֶב רַב" הצטרף לבני ישראל בצאתם ממצרים (שמות י"ב ל"ח). משה נשא אשה כושית (במדבר י"ב א'). רחב הגויה ובני משפחתה נוספו על שורות עם ישראל (יהושע ו' כ"ג), בניגוד אירוני לעכן הישראלי, שגנב מהטובין שהיו אמורים להיות חרם ביריחו והומת בשל חוסר הציות שלו (יהושע ז'). בנוסף לכך, אפשר להחיל את לשון ה*חרם* בה במידה על ישראל כמו גם על ערי הכנעני (דברים י"ג ט"ז). מאוחר יותר, נביאי ישראל גינו ברצון את רשעת ישראל, ממש כפי שגינו את רשעת שכנותיה. באופן כללי, משפט אלוהים נפל על מי שהתנהגו ברשעה וזדון – בין אם היו יהודים או גויים, כפי שמבהיר שאול בפרקים א'-ג' באגרת אל הרומים. מעבר לכך, אלוהים ציווה גם שוב ושוב על ישראל להפגין דאגה לגרים ולתושבים (שאינם מבני ישראל) שחיו בקרבם (ראה ויקרא י"ט ל"ד; דברים י' י"ח-י"ט). מדוע? כי בני ישראל היו גרים בארץ מצרים. אלוהים הזכיר לעיתים קרובות לבני עמו שעליהם ללמוד את לקחי ההיסטוריה שלהם כדי שלא יחזרו על שגיאות העבר עם הגויים שבקרבם. בנוסף, בהתאם לחוקי ישראל, לגר שחי בקרבם היו אותן זכויות משפטיות כמו לבן ישראל: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה: כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כ"ד כ"ב; השווה במדבר ל"ה ט"ו). כפי שראינו, ה*גר* – מי שאימץ לעצמו את ברית ישראל ואת אלוהיו – יכל לקחת חלק בחגים ומועדים כמו חג הפסח (במדבר ט' י"ד). שיקולים שליליים כנגד ה*נכרי*נסובו סביב עניין הפשרה התיאולוגית ועבודת אלילים; הנחת המוצא לא היתה שיש לנקוט בגישה שלילית שכזו כשמדובר היה בלא-ישראלים שכמו רחב, רות או אוריה אימצו לחיקם את יהוה, אלוהי ישראל.[\[ix\]](/#_edn9) אנחנו יכולים להוסיף לכך גם את העובדה שאלוהים קרא לבני ישראל להפגין דאגה ואכפתיות אפילו כלפי אויביהם האישיים: "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ, אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה, הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹה" (שמות כ"ג ד'-ה'). ומה לגבי האישור שנתן אלוהים לבני ישראל לקחת נשך וריבית מנכרים אבל לא מאחיהם לעם ישראל (דברים כ"ג כ')? ראינו שריבית נלקחה מנכרים, שהיו תושבים זמניים בארץ ולא חלק אינטגרלי מהחברה. בדרך כלל הם שאלו כספים במטרה להשקיע אותם בעיסוקים רווחיים ויוזמות מסחריות; לא מדובר פה בהלוואות שנתנו לנכרים במטרה למנוע מהם ליפול בעוני.[\[x\]](/#_edn10) לתקנה הזו היה תמריץ מובנה: הזר (שלא היה חייב לחיות בישראל) יכל לבחור להפוך להיות חלק מישראל ולאמץ את אלוהי האמת היחידי; לו עשה כן, הוא יכל להנות מכל ההטבות הכלכליות והדאגה שציווה אלוהים על ישראל להרעיף על הגרים. במקום עוינות, אלוהים ציווה על ישראל לאהוב את הגרים והתושבים שבקרבם ולהפגין כלפיהם דאגה ואכפתיות. המצווה לאהוב את הגרים ולנהוג בהם כאילו היו אזרחים (ויקרא י"ט ל"ג-ל"ד) אין לה אח ורע בחשיבה והמנהגים אותם אנחנו מוצאים בקרב דתות המזרח הקרוב הקדום.[\[xi\]](/#_edn11) המבקרים מצביעים על הנאמר בדברים כ"ג ד': "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה; גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם". הציווי *הזה* לא נשמע אדיב למדי. עם זאת, מוקדם יותר (בדברים ב') שלוש אומות נזכרות לחיוב: אדום, שמקורבים לישראל דרך עשיו, אחיו של יעקב; ומואב ועמון, שמוצאם מאחיינו של אברהם, לוט. שים לב שעל ישראל נאסר לצאת נגדם למלחמה (פס' ד'-ו', ט', י"ט). אז בוא לא נראה בנאמר בשמות כ"ג ג' כשנאת זרים. יחד עם זאת, אלוהים לקח מעילה באמון ובגידה בישראל ברצינות רבה. פסוק ג' בבראשית י"ב מרמז על הבאת משפט על אלה שינהגו בישראל בצורה שלילית. ודברים כ"ג ה' חושף את הסיבה לכך שהזכות להכלל על קהל אלוהים נשללה מהעמונים והמואבים: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם, לְקַלְלֶךָּ" (ראה במדבר כ"ב-כ"ה). ולמרות האמור לעיל, זכור שמספר דורות מאוחר יותר רות *המואביה* התקבלה בברכה בקרב ישראל. הרבה היה תלוי בשאלה אם גר מואבי (או עמוני) אימץ במלוא מובן המילה את בריתות ישראל, מה שהוביל לכך שהוא (או היא) התקבל כחלק מקהל ישראל כמאמין אמיתי ביהוה.[\[xii\]](/#_edn12) במילותיו של ג'ון גולדינגיי: עצם העובדה שאדם לא נולד כישראלי לא שללה ממנו את האפשרות להיות חבר בקהל ישראל בכל תקופה שהיא. השאלה היתה לאיזה אל הם סגדו? הסיבה לאיסור להנישא לכנעני היא שנישואין אלה יגרמו לבן (או בת) ישראל להפנות גבם ליהוה ויובילו אותם לסגידה לאלילי נכר (דברים ז' ג'-ד'). כנעני שמסר את חייו וליבו ליהוה הוא עניין אחר.[\[xiii\]](/#_edn13) אז הגיע הזמן שנסתום את הגולל על הרעיון הזה של גזענות בהשראת שמים או של אתנוצנטריות. למעשה, אלוהים שוב ושוב קרא לעמו שלא להניח לליבם להלך גבוהות. הוא בעצם אמר לישראל שבעלותם על הארץ לא היתה תודות לצדקתם או יושר ליבם, אלא תוצר ישיר של רשעתם של הכנענים. מעבר לכך, אלוהים ראה בישראל "עַם קְשֵׁה עֹרֶף" (דברים ט' ד'-ו'). הסטטוס של העם המועדף ניתן להם במטרה להזמין אחרים לחוות את חינו וחסדו של אלוהים – ואלוהים יכל להפר את הסטטוס הזה בה במידה. בדומה לכך, בדיוק כמו שהוא העניק את הארץ לקבוצה של ישראלים נודדים, חסרי אדמות כנחלת עולם (שמות י"ב כ"ה; במדבר ל"ד ב'), הוא יכל בה במידה גם לקחת אותה מידיהם (דברים ד' כ"ו). יושבי הארץ – בין אם כנענים או מבני ישראל – היו רק דיירים, לא בעליה (תהילים כ"ד א'; נ' י"ב).[\[xiv\]](/#_edn14) מייד נבחן את המונח *חרם* – השמדה מוחלטת. די לומר בנקודה זו שקריאתו של אלוהים לעם ישראל "להחרים" את ערי הכנענים רוויי השחיתות הופנתה כלפי ישראל עצמם כשקבוצות בעם פותו ללכת אחרי אלילי נכר (דברים י"ג ט"ו; השווה ז' ד'; כ"ח ס"ג). מה שעניין את אלוהים הוא שאלת ה*חטא*, לא המוצא ה*אתני*. למעשה, בקוראנו את דברי הנביאים, אנחנו רואים שהם (לצד אלוהים) כעסו על חוסר צייתנותו של ישראל, מה שהוביל לאיום בהבאת משפט משמים על ישראל/יהודה הרבה יותר מכפי שאיימו בכך על עובדי האלילים. אם נקרא בזהירות, נראה שאלוהים התנגד לחטאו של *ישראל* בדיוק כמו שהוא התנגד לחטאם של אויביהם. ### **אמצעים לא יעילים?** חלק מהמבקרים מעלים שאלה אולי קצת מביכה: אם אלוהים רצה להשמיד את הדת הכנענית באמצעות הסרת הכנענים מן הארץ, הוא לא נכשל בהשגת המטרה הזו? עם ישראל בימי המקרא לא נשאב שוב ושוב אל עבודת אלילים פאגאנית? למה הוא לא הטיל משפט אפקטיבי יותר משמים – כמו למשל אש וגופרית במטרה לטהר את הארץ מעבודת האלילים הכנענית כדי שבני ישראל לא יפלו במלכודת הרוחנית והמוסרית שהציבו בדרכם הכנענים? מבקרים רבים מתמקדים באפקטיביות, כאילו איכשהו זה בלתי מוסרי, או לא מתאים לאלוהים להיות פחות מאפקטיבי. אבל איזו סיבה תיאולוגית גורמת לנו להניח שאלוהים חייב לפעול באפקטיביות המירבית? אנחנו יותר מדי מערביים בהנחות שלנו באשר למה שאלוהים *צריך* להיות? אלוהים מחוייב לזרז את תכליתו ומטרותיו? המטרות והתכלית של אלוהים חייבות להיות פחות "מסורבלות" כדי לגלות את אלוהותו? שאלות שכאלה לא לוקחות כמובן מאליו את הידיעה שלנו באופן מפורט מהן תכניותיו של אלוהים? נראה שאלוהים לא רואה שיש בעיה כלשהי עם זה שאבק כוכבים קטנטן הוא ביתם של כל יושבי תבל בשעה שכל יתר היקום (עד כמה שביכולתנו לראות) לא מיושב ובלתי ניתן ליישוב. לאורך כתבי הקודש, אלוהים לקח זמן רב ועשה שימוש באמצעים לא יעילים לכאורה כדי להשיג את תכליתו. לדוגמה, אלוהים לא בדיוק הזדרז להוציא לפועל את התכנית לצאצאים-רבים-ככוכבי-השמים. במקום זאת, הוא התחיל בזוג קשישים, עקרים – אברהם ושרה – ואז המשיך לפעול דרך עם עקשן ומרדני. קטגוריות מקראיות כמו חסד, נאמנות שמעוגנת בברית, מערכת יחסים, ציות, התמדה, ואהבה הם השיקולים היותר רלבנטיים. נראה שלאפקטיביות אין מקום מרכזי במיוחד בתמונה. במילותיו של אחד מחברי, "אלוהים תמיד *כמעט* מאחר". כתבי הקודש מעידים על אל ש*די* בו, לא בהכרח על אל *אפקטיבי.* ושאלת האפקטיביות נסובה סביב השאלה מהי ה*מטרה* הספציפית: "אפקטיביות" בעשיית מה ושלילת מה בדיוק? קניית עגבניות שגודלו בחממה בסופרמרקט הקרוב היא אולי התנהלות יעילה, אבל אם סיפוק מקסימלי הוא שעומד בראש מעיינך, אזי גידול עגבניות בחצר ביתך והנאה מטעמן של עגבניות שבשלו על השיח היא הדרך בה עליך לבחור. כן, לשם כך נדרשים יותר זמן ועבודה, אבל התוצאות הרבה יותר מהנות וטעימות. מדוע אם כן אלוהים לא הבטיח ש*אף* כנעני לא נשאר בארץ פשוט כדי לוודא שבני ישראל לעולם לא יפלו בפיתוי של החיים אותם עודדה עבודת האלילים הכנענית? כתבי הקודש חושפים אל שפועל דרך תהליכים מבולגנים, לכאורה לא יעילים – כולל בחירה וכשלון אנושיים (בראשית נ' כ') – כדי להשיג את תכליתו הגואלת בהיסטוריה. לאלוהים חשוב יותר שבני האדם יראו את חסדו, קדושתו, ואהבתו מאשר את יעילותו. הדרך בה אלוהים בחר לא דורשת את מותו של כל כנעני באשר הוא. לא רק שהכנענים נדחקו אל מחוץ לתחומי הארץ באופן *מספק* כך שלא יחתרו באופן מהותי תחת היושרה המוסרית והרוחנית של עם ישראל בסופו של דבר, אלא שגם כפי שנראה בהמשך, הכנענים לקחו חלק בתכנית הגאולה של ישראל בתנ"ך ובברית החדשה גם יחד (ראה זכריה ט'; מתי ט"ו 22; השווה תהילים פ"ז ד'-ו'; ישעיהו י"ט כ"ג-כ"ה).[\[xv\]](/#_edn15) למרות התעוררויות רוחניות והצלחות מוסריות שהתרחשו מדי פעם בהיסטוריה של עם ישראל, כשלונם למגר את עבודת האלילים הוביל לצרות רבות. ישראל שילם מחיר כבד על הפשרות שלקח על עצמו בדמות הגלית הממלכה הצפונית בידי אשור (בשנת 587/6 לפנה"ס; ראה מלכים ב' י"ז ז'-מ"א; דברי הימים ב' ל"ו ט"ו-כ"א). האיום המוסרי והתיאולוגי של דת זרה, עם זאת, לא פגע בישראל עד כדי כך שהמונותאיזם והמודעות שלו לברית שהיתה נחלתו עם אלוהים בוטלו לחלוטין. בפרוש המאה הראשונה לספירה, הבמה התיאולוגית נערכה באופן מספק: כתבי הקודש של עם ישראל נשתמרו, זהותו הלאומית עוצבה, עבודת אלוהים במקדש הושבה על כנה, ציפיות העם למשיח הוצתו מחדש, ומסירות העם למונותאיזם הובטחה. למרות הפשרות שעשה עם ישראל והמרידות שלו לאורך הדורות, כניסתו של ישוע לתמונה הגיעה כאשר "מָלְאָה הָעֵת" (גלטים ד' 4). זו היתה התנהלות אפקטיבית ויעילה? לא במובן ברור לעין. היה די בכך? בהחלט! ### **לוחמה קוסמית** עבודת אלילים לא היתה דבר תמים או לא מזיק. התנ"ך מקשר בין עבודת אלילים לבין שדים – כלומר, אוביו הקוסמיים של אלוהים שמרדו נגדו: "שְּׂעִירִם" (ויקרא י"ז ז'); "\[אלים\] זָרִים… שֵּׁדִים… לֹא-אֵל" (דברים ל"ב ט"ז-כ"א); "שֵּׁדִים… עֲצַבֵּי כְנָעַן" (תהילים ק"ו ל"ז-ל"ח); "שדים" (ישעיהו ס"ה ג', תרגום השבעים). אפילו פרעה – הייצוג של אלי מצרים עלי אדמות – היווה תמונה של ההתנגדות הקוסמית הזו. לפיכך ביציאת מצרים, יהוה הוא הלוחם הקוסמי שיוצא למלחמה נגד כוחות הרשע של מצרים והרוחות הרעות שמאחוריהם. הברית החדשה ממשיכה את התימה הזו (ראה הראשונה לקורינתים י' 22-19; השניה לקורינתים ו' 16-14; אפסים ו' 18-12). מעורבותו של אלוהים בקרב לא נעשית לצורך אלימות או אפילו נצחון כמו שהיא נעשית במטרה לכונן שלום וצדק.[\[xvi\]](/#_edn16) מצוותו של אלוהים לישראל למגר את אלילי הכנענים ואת עבודת אלילי הנכר מהארץ מדגישה את המלחמה הקוסמית שניצחת בין יהוה וכוחות הרשע שמתנגדים לשלטונו. התימה הזו של מלחמה רוחנית בהחלט מבוטאת במידה ניכרת יותר בברית החדשה, שחושפת בברור את השטן ואת צבאותיו כאויביו האולטימטיביים של אלוהים ושל התפשטות מלכותו. יהוה – "אלוהי צבאות" (ראה תהילים כ"ד ז'-י') – הוא "אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות ט"ו ג') שמתנגד לכל מה שמזהם את דמותו בקרב בני האדם, את כל מה שמאיים על שגשוג האדם, ואת כל מה שמציב עצמו כנגד שלטון הצדק של אלוהים. "מלחמות יהוה" הן לא סתם עימות בין אלוהות כזו ואחרת; הן מייצגות התנגשות של שני סדרי עולם: אחד שמושרש במציאות ובצדק, והשני בהתכחשות למציאות ובאלימות; אחד מייצג את הסדר שכונן ברגע הבריאה, והשני מתנגד לבריאה.[\[xvii\]](/#_edn17) כיבוש כנען בידי בני ישראל, אם כן, שונה לחלוטין מהאנלוגיה של הגנרל לין, שמתעדת מצב בו אומה חזקה יותר פולשת ומשתלטת על אומה חלשה יותר. מצב שכזה יעורר, ובצדק, את התגובה, "מה נותן לאומה החזקה יותר את הזכות לפעול כך?" אולי אנחנו צריכים לחשוב יותר בהתאם לקווים של משטרת סיציליה שפולשת למאחזים של האפייה כדי למגר רשת מושחתת של פשע כדי שאזרחי הארץ יוכלו לחיות בשלום במקום בפחד. בדיוק כפי שמכות מצרים היו המחשה של משפט אלוהים על אלילי מצרים, כך מלחמות ישראל חושפות את שלטונו הריבוני של אלוהים על אלילי אומות העולם. במלחמות ישראל שזכו לאישורו הרשמי של אלוהים, נתגלו כוחו העל טבעי של אלוהים ועליונותו על הכל:[\[xviii\]](/#_edn18) - אלוהים לא הניח לישראל להחזיק בצבא קבוע (ראה מפקד העם הלא חוקי שערך דוד כמתואר בשמואל ב' כ"ד א'-י"ז); מלחמות ישראל לא נועדו עבור לוחמים מקצועיים אלא חובבנים ומתנדבים. לחימה, עם זאת, לא נועדה לרכי הלב או לאלה שדאגות אחרות מסיחות את דעתם. אלה שחסרו אומץ או שהיו להם סיבות אחרות שלא לרצות להילחם הורשו – ואף *הוזמנו* – לפטור עצמם מלקחת חלק בקרב (ראה דברים כ' ה'-ח'). - חיילים שנלחמו במלחמות יהוה לא קיבלו תשלום, וגם לא יכלו לקחת חלק בשלל ובביזה באופן אישי, שלא כמו במסגרת טקטיקות מלחמה במקומות אחרים במזרח הקרוב הקדום. - מלכים, ראשי שבטים וכהנים גדולים לא הוסמכו או הורשו לקרוא למלחמה, רק נביא יכל לעשות כן באמצעות התגלות משמים. - נצחונות צבא האספסוף (ברובו) של ישראל היוו אות ועדות לכך שאלוהים הוא שנלחם בעבורם (לדוגמה דברי הימים ב' כ'). באמצעות מלחמות ישראל המתוארת תנ"ך, אלוהים רצה להפגין את גדולתו, לא את כוחם של בני אדם. ולמרות שישראל האמיתי – גוף המשיח – לא קורא למלחמה נגד "בשר ודם" (אפסים ו' 12) היום, שורשיה של מלחמתנו נגד השטן ובאי כוחו טמונים במלחמות יהוה המתוארות בתנ"ך. ## ***הריגת הכנענים (ב')*** כפי שכבר אמרנו, "מלחמות הקודש" של התנ"ך – או ליתר דיוק, "מלחמות יהוה" –ביסודו של דבר הן הנושא האמוציונלי ביותר נגדו יוצאים מבקרי המקרא. בין אם זה מוצא חן בעינינו, אם לאו, מלחמה היא עניין שבשגרה בעולם מלא החטא בו אנחנו חיים. אנחנו יודעים, למעשה, שמלחמה היתה אורח חיים – ולעיתים קרובות עניין של חיים ומוות – במזרח הקרוב הקדום. עם זאת, המלחמות הבעייתיות התרחשו בעיקר במהלך השלב ההיסטורי השני של עם ישראל, בימי יהושע ומייד לאחר מותו, בתקופה התיאוקרטית של קיומו של ישראל כעם. כפי שהזכרנו, לוחמת יהוה הזו לא היתה הסטנדרט הרצוי לשלבים אחרים בהיסטוריה של עם ישראל. היא לא נועדה להיות מרכיב קבוע בסיפורו של עם ישראל. היא היתה ייחודית לישראל בשלב ספציפי זה בהיסטוריה ולא נועדה להיות דבר חוזר ונשנה בשלבים מאוחרים יותר בהיסטוריה של ישראל או עם אחר כלשהו. ללא ציווי ישיר מאלוהים (וכפועל יוצא מכך הסיבות המוסריות המספקות שלו), תקיפת הכנענים *לא* היתה זוכה להצדקה. ### **הסתננות, מאבקים פנימיים וכיבוש** איך כבשו בני ישראל את הארץ המובטחת? חוקרי המקרא וארכאולוגים ממשיכים להשקיע מאמצים במטרה לחשוף את טבע מערכת היחסים בין ישראל והכנענים, והם מוצאים משהו הרבה יותר מורכב מהגרסה המסורתית של מודל כיבוש הארץ. התמונה המקיפה יותר כוללת לא רק כיבוש אלא גם שילוב של גורמים אחרים. מעבר ללוחמה צבאית, התרחשה גם מעין הסתננות לתוך הארץ (ראה שופטים א' א' – ב' ה'). מאבק פנימי היה היבט נוסף – כלומר, בני ישראל לעיתים קרובות נכשלו למגר את עבודת האלילים ולהבדיל את עצמם מאורח החיים הפגאני של שכניהם. ההודאה הריאליסטית של כתבי הקודש ש"הכנעני עוד בארץ" מרמזת על כך שהתרחש דבר שהוא מעבר למבצע צבאי.[\[xix\]](/#_edn19) לפי ספרי יהושע ושופטים כיבוש הארץ כלל תהליכים פחות דרמטיים של הסתננות ומאבקים פנימיים. כניסת ישראל לארץ כנען כללה יותר מאשר רק את המוטיב הצבאי. חוקר המקרא גורדון מק'קונוויל אומר על ספר יהושע שאין לנו פה "מודל של כיבוש פשוט, אלא תמונה מעורבת של הצלחה וכשלון, נצחון מיידי, והתקדמות איטית באמצעות פשרות וויתורים הדדיים".[\[xx\]](/#_edn20) בדומה לכך, חוקר המקרא דייויד הווארד טוען שמודל הכיבוש דורש התאמה. מדוע? כי "אי אפשר לקבל את המודל הסטראוטיפי של צבא כובש ישראלי שצולח על כנען ומשחית את כל הנקרה בדרכו. המידע שמספק התנ"ך לא תומך במודל שכזה". הוא מוסיף שבני ישראל נכנסו לכנען ואכן לקחו חלק במערכה צבאית "בלי להשאיר בעטים חורבן חומרי מהותי".[\[xxi\]](/#_edn21) נחזור לדון בנקודה חשובה זו בהמשך. ### **רטוריקה של הגזמה במזרח הקרוב הקדום** רוב המאמינים המשיחיים במערב קוראים את סיפור כיבושי יהושע כשברקע השיעורים שלמדו כילדים בבית הקהילה באמצעות עזרים מפלנל או מספר של סיפורי התנ"ך לילדים. הרושם שזה הותיר בהם הוא של מבצע חיסול, הריגה והרס מוחלטים. בחינה מדוקדקת יותר של הטקסט המקראי מגלה הרבה יותר ניואנסים – והרבה פחות שפיכות דמים. בקיצור, כיבוש כנען היה נרחב ואלים הרבה פחות מכפי שאנשים מניחים. כמו בני ימיו במזרח הקרוב הקדום, יהושע השתמש ברטוריקה קונבנציונלית של לוחמה. ההתנסחות הזו נשמעת באזנינו כמו הגזמה והתרברבות. שים לב קודם כל ללשון הגורפת אותה אנחנו מוצאים ביהושע י' מ': "וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת, וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם, לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד; וְאֵת כָּל הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". יהושע השתמש בהתרברבות הרטורית שהיתה נהוגה בימיו, בטענו ש*כל* הארץ נכבשה, *כל* המלכים הובסו, ו*כל* הכנענים הוחרמו (השווה י' מ'-מ"ב; י"א ט"ז-כ"ג: "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ… וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל"). ובכל זאת, כפי שנראה, יהושע עצמו הודה בכך שזה לא בדיוק מה שקרה. חוקרי המקרא ממהרים להודות בכך שספר שופטים קשור מבחינה ספרותית לספר יהושע. ועם זאת הפרקים הראשונים בספר שופטים (שדרך אגב, חוזרים על תיאור מותו של יהושע) מראים שמשימת כיבוש הארץ טרם הושלמה. בשופטים ב' ג', אלוהים אומר, "וְגַם אָמַרְתִּי, לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם". מוקדם יותר, בשופטים א' כ"א, כ"ז-כ"ח נאמר ש"אֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם \[הם\] לֹא הוֹרִישׁוּ"; "לֹא הוֹרִישׁ…"; "וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ". הגויים האלה נשארו בארץ "עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (פס' כ"א). העמים שלכאורה נמחקו מעל פני האדמה מופיעים שוב בסיפור. תושבים כנענים רבים פשוט נשארו בסביבה. יש מי שיאשימו את יהושע בכך שהוא מטעה את קוראיו או שהוא פשוט שגה. ממש לא. הוא דיבר בלשון שהיתה נהוגה ומובנת בימיו. יהושע לא ניסה להוליך אף אחד שולל, הוא פשוט אמר שהוא הכה מכות ניצחות באויביו. מצד שני, יהושע אומר, ש"לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע י"א כ"ב); שהם למעשה "הוחרמו \[הושמדו\] לחלוטין" באזור ההר (י"א כ"א). באופן מילולי? לא לפי אותו ספר יהושע – למעשה, כלב מאוחר יותר ביקש רשות לגרש את הענקים מאזור ההר (י"ד י"ב-ט"ו; השווה ט"ו י"ג-י"ט). שוב, יהושע לא מנסה להוליך פה אף אחד שולל. בהתחשב בשימוש הרווח במזרח הקרוב הקדום בהיפרבולה, הוא יכל לומר בלי סתירה כלשהי שגויים "נותרו בקרבכם"; הוא ממשיך ומזהיר את ישראל שלא להזכיר, להשבע, לשרת או להשתחוות לאלילי הכנענים (יהושע כ"ג ז, י"ב-י"ג; השווה ט"ו ס"ג; ט"ז י'; י"ז י"ג; שופטים ב' י'-י"ג). שוב, למרות שהארץ "שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה" (יהושע י"א כ"ג), פרקים י"ג והלאה מעידים בפנינו שחלק ניכר משטח הארץ טרם נכבש (י"ג א'). שבט אחר שבט לא הצליחו לגרש את הכנענים מקרבם (י"ג י"ג; ט"ו ס"ג; ט"ז י'; י"ז י"ב-י"ג, י"ח), ויהושע אומר לשבעה מהשבטים "עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם?" (י"ח ג'). מעבר לכך, אלוהים אמר לבני ישראל שתהליך מיגור הכנענים מן הארץ יהיה תהליך הדרגתי (בדברים ז' כ"ב אנחנו רואים את הצפי, ובשופטים ב' כ'-כ"ג אנחנו רואים את האישור לכך). תהא הסיבה אשר תהיה מאחורי כשלונם של ישראל לגרש את הכנענים – בין אם כתוצאה מחוסר ציות או הגישה של "לאט אבל בטוח" שהפגין אלוהים – בכל זאת נאמר לנו בספר יהושע במונחים גורפים שבני ישראל מיגרו את כל הכנענים מן הארץ. בדיוק כפי שאנחנו עשויים לומר שקבוצת ספורט כלשהו "כיסחה" או "קברה" את יריביה, באותו האופן מחבר (עורך) ספר יהושע עשה שימוש ברטוריקה של ימיו. את רטוריקת הלוחמה הקונבנציונלית של יהושע אנחנו מוצאים בשפע בתיאורים צבאיים רבים מהמזרח הקרוב הקדום באלף הראשון והשני לפנה"ס. הלשון הנהוגה בדרך כלל מוגזמת, מלאת תעוזה ומתארת חורבן טוטלי. הקורא הפיקח ידע לזהות שמדובר בהיפרבולה; בני זמנו של יהושע לא ראו בדברים האמורים כאמת לאמיתה באופן מילולי.[\[xxii\]](/#_edn22) המומחה לחקר מצריים העתיקה ותרבותה, קנת' קיטצ'ן מציין שהלשון הזו הוליכה חוקרי מקרא רבים שולל בהערכתם את ספר יהושע; יש שהסיקו שהלשון שמתארת טבח מקיף וכיבוש מוחלט – שבהסתמך על אותות וסימנים אחרים לא באמת התרחש – מוכיחה שהתיאורים האלה הם מלאכותיים ומזוייפים. אבל תיאורים מהמזרח הקרוב הקדום עשו שימוש נרחב בלשון של "חורבן מוחלט (חרם)" והשמדה גם כשהמאורע לא התרחש באמת במציאות. הנה כמה דוגמאות:[\[xxiii\]](/#_edn23) - תחותמס השלישי מלך מצריים (אמצע המאה החמש עשרה לפנה"ס) התרברב ואמר ש"צבאה האדיר של מיתני \[ממלכה חורית\] מוגר בתוך שעה, חוסל לחלוטין כמו אלה (שעכשיו) אינם קיימים עוד". למעשה, כוחות מיתני המשיכו להילחם במאות החמש עשרה והארבע עשרה לפנה"ס. - המלך החיתי מורסילי השני (שמלך בין 1322 ל-1295 לפנה"ס) תיעד את הפיכתו את "הר אשרפיה ריק (מאדם)" ואת "הר תריקרימו ריק (מאדם)". - ה"מנשר" של רעמסס השני מספר על נצחונותיה הפחות-ממזהירים של מצרים בארם (סוריה) (סביב 1274 לפנה"ס). ולמרות זאת הוא מכריז שהוא טבח "בכל כוח" החיתים, "בכל ראשי המדינות", תוך התעלמות וזלזול ב"מיליוני הזרים", שנחשבו בעיניו ל"מוץ שנישא ברוח". - על גבי מצבת הסלע של מרנפתח (סביבות 1230 לפנה"ס), רעמסס השני, בנו של מרנפתח הכריז, "ישראל הושמד, זרעו איננו עוד" – דוגמה נוספת להכרזה נמהרת. - מישע מלך מואב (830/840 לפנה"ס) התרברב שממלכת ישראל הצפונית "נחרבה לעולם ועד", הכרזה שבאה כמאה שנה מוקדם מדי. אשור החריבה את ישראל רק בשנת 722 לפנה"ס. - מושל אשור סנחריב (681-701 לפנה"ס) עשה שימוש בהיפרבולה דומה: "את חיילי החִירִים, אויבים מסוכנים, הכרתתי בחרב; לא אחד נותר מהם". אני חושב שאתה קולט את התמונה. בוא נחזור לטקסט המקראי כדי לחדד את הנקודה. בפרקים ט'-י"ב בספר יהושע אכן נעשה שימוש בתחבולות הספרותיות הטיפוסיות למזרח הקרוב הקדום לתיאור לוחמה. אבל בסופו של הספר, יהושע מסכם בצורה עניינית את קיומם המתמשך של הכנענים בארץ שיכול להוות איום על בני ישראל. הוא מזהיר את ישראל מפני עבודת אלילים וסיגול דרכי שכניהם: "כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה, אִתְּכֶם; וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם, וְהֵם בָּכֶם. יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם" (יהושע כ"ג י"ב-י"ג). מוקדם יותר בדברים ז' ב'-ה', אנחנו מוצאים מתיחות דומה. מצד אחד, אלוהים אומר לישראל שעליהם "להביס" ו"להחרים" את הכנענים (פסוק ב') – השמדה מוחלטת מטעמי קדושה. מצד שני, הוא מייד ממשיך ואומר בפסוקים הבאים: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם; בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם, וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ, לָהֶם – מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ, וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ; וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן, וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ (פס' ג'-ה'). אם הכנענים היו אמורים להיות מושמדים באופן מוחלט, לשם מה הדיון הזה בכלל באיסור חיתון או מסחר איתם? הפסוק האחרון שם דגש על כך שהנושא שעומד בליבו של העניין הוא דתי: בני ישראל נקראו להחרים מזבחות, פסילים ומצבות מקודשות. במילים אחרות: מיגור הדת הכנענית היה חשוב הרבה יותר מהשמדת העמים הכנענים.[\[xxiv\]](/#_edn24) נקודה זו מופיעה כבר קודם לכן בשמות ל"ד י"ב-י"ג: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ; פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ. כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן, וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן, וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן". בדברים י"ב ב'-ג', אנחנו מוצאים את אותו הדגש על השמדת ה*דת* הכנענית: אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם; עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. גארי מילר אומר שמטרת החרם היתה "לראות את בני ישראל מבוססים בארץ מטוהרת מעבודת אלילים כנענית עד כמה שאפשר ללא כאב וסבל". המטרה היתה "להסיר את מה שכפוף לחוקי \[*החרם*\] (את האלילים)". שורש הבעיה שנצבה בפני ישראל לא היה "האנשים עצמם, אלא אורח החיים הפאגאני שלהם". כשלון להסיר את עבודת האלילים יעמיד את בני ישראל במצב בו היו נתונים הכנענים ואליליהם לפני אלוהים. בני ישראל יסתכנו בהחרמתם המוחלטת והמקודשת.[\[xxv\]](/#_edn25) ובכל זאת, בני ישראל לא עשו עבודה מוצלחת במיוחד להסרת המוקש של אלילי הנכר מן הארץ (תהילים ק"ו ל"ד-ל"ה). רבים מהכנענים, כפי שכבר ציינו, נותרו בארץ "עד היום הזה", ורבים מהם הפכו למס עובד בישראל (יהושע ט"ו ס"ג; ט"ז י'; י"ז י"ב-י"ג; שופטים א' י"יט, כ"א, כ"ז-ל"ה). ### **העמלקים** בשמואל א' ט"ו אנחנו נתקלים במערכת נוספת של אזכורי "חרם" – ששמורים לאויב שנחוש בדעתו למגר את ישראל. כאן, אלוהים אומר לשאול להחרים את העמלקים ולא לחוס עליהם: "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (פס' ג'). לאורך הפרק, נראה ששאול השמיד את כל העמלקים – פרט למלך אגג – אבל חס על בעלי החיים. שאול לא ציית לאלוהים באופן מוחלט, והנביא שמואל נאלץ לסיים את העבודה ולהמית את אגג בעצמו. מכיוון ששאול לא מילא אחר הוראות אלוהים באופן מוחלט, אלוהים דחה אותו כמלך. כמו בסיפורי יהושע, על פניו נראה ששאול כילה את כל העמלקים. נחזור לנקודה זו מאוחר יותר, אבל תחילה בוא נשאל: מי היו העמלקים? עם הנוודים הזה היו אויבי ישראל כבר לאחר חצייתם את ים סוף (שמות י"ז). תשושים וחסרי יכולת להילחם, בני ישראל ניצבו בפני עם מאיים שלא הפגין דאגה ואכפתיות כלשהן לבני ישראל הפגיעים והמותשים. העמלקים לא הרפו ידם בנסיונותיהם להשמיד את ישראל, והמשיכו להיות קוץ בבשר ישראל למשך דורות (ראה שופטים ג' י"ג; ו' ג'-ה', ל"ג; ז' י"ב; י' י"ב; וכיו"ב). שוב, הסיפור המתואר בשמואל א' ט"ו נדמה על פניו כמקרה ברור של השמדה מוחלטת. אף עמלקי לא נשאר, נכון? לא נכון! בשמות א' כ"ז ח' נאמר, "וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי והגרזי (וְהַגִּזְרִי)…" ועל העמלקי "שהוחרמו"! אבל, זה היה סוף העמלקים? לא, הם מופיעים שוב בשמואל א' ל': העמלקים ביצעו את אחת הפשיטות הנודעות לשמצה שלהם (פס' א'); דוד רדף אחריהם כדי להציל את הישראלים שנשבו ואת השלל שהעמלקים לקחו (פס' י"ח); וארבע מאות מהם נמלטו (פס' י"ז). אז בניגוד לרושם הרווח, שאול *לא* חיסל את העמלקים מעל פני הארץ, דבר שספר שמואל א' עצמו מבהיר. ואפילו דוד לא סיים את המלאכה. העמלקים עדיין היו בישראל בימי המלך חזקיהו כמאתיים וחמישים שנה מאוחר יותר (דברי הימים א' ד' מ"ג). בשלב זה אנחנו מגיעים לימיה של אסתר, כשהיהודים היו נתונים תחת שלטון המלך הפרסי אחשוורוש (565-486 לפנה"ס). כאן אנחנו פוגשים ב"המן האגגי" (אסתר ג' א'). זוכר את המלך אגג העמלקי משמואל א' ט"ו ח'? כן, המן היה עמלקי שהמשיך את המסורת העמלקית של רדיפת עמו של אלוהים. "צֹרֵר הַיְּהוּדִים" (אסתר ג' י'), המן יצא במבצע להשמדת היהודים כעם (ג' י"ג). ביודעו שעוינות עמלקית נוקשה תמשיך ותתקיים למשך קרוב לאלף שנה בהיסטוריה של עם ישראל, אלוהים הזכיר לעמו לא להרפות בהתנגדותם לעמלקים (דברים כ"ה ט"ו-י"ז). אחרת, העמלקים האכזרים יבקשו להשמיד את ישראל. לו העמלקים השיגו את רצונם, בני ישראל היו נמחקים מעל פני האדמה. שלא כמו עמים כנענים אחרים, העמלקים לא יכלו להיטמע בישראל. מה הלקח של הסיפור? אל תאמץ פשוט קריאה שטחית של הסיפור על כך ששאול "החרים (השמיד עד תום)" את העמלקים. כשאנחנו קוראים משפטים בנוסח של "החרמת כל שנשמה באפו", עלינו להיות זהירים. למעשה, עד כמה שידוע לנו ובהתבסס על מה שראינו בספר יהושע (ומה שנראה מייד), יכול להיות ששאול פשוט ניהל קרב עם לוחמים והם אלה שהושמדו, לא אזרחים מן המניין. סביר להניח ש"עיר עמלק" (שמואל א' ט"ו ה') היתה מחנה צבאי (אולי קבוע פחות או יותר) מבוצר.[\[xxvi\]](/#_edn26) כן, אנחנו בהחלט עדים פה לתבוסה מוחלטת, אבל משהו אחר קורה כאן בנוסף לכך. נמשיך לחקור ולבחון נקודה זו בהמשך. דבר נוסף שקשור לכך: לשון ה*חרם* בהקשר למלחמות ישראל נגד עמים אחרים מתמקדת תחילה בכנענים (המילה *חרם* מופיעה שלושים ושבע פעמים); הריכוז השני של שימוש במילה *חרם* (עשר פעמים) מתמקד בעמלקים בשמאול א' ט"ו. השימוש במילה *חרם* בתקופת כיבוש הארץ – לצד החלת המילה על העמלקים, אויבי ישראל משכבר הימים – מצביע על כך שהמונח *מוגבל*. לשון זו לא הוחלה על מלחמות ישראל נגד עמים אחרים, ממש כמו ש"מלחמות הקודש" של ישראל עם עמים אחרים אינן משתרעות מעבר לתקופת זמן מוגבלת זו.[\[xxvii\]](/#_edn27) ### **גברים, נשים וילדים** חוקר המקרא ריצ'ארד הס כתב בפרוטרוט על שאלת הכנענים, והוא מספק תובנות חשובות נוספות על הנושא.[\[xxviii\]](/#_edn28) הוא טוען בצורה משכנענת שהכנענים שיועדו להשמדה היו מנהיגים פוליטיים והצבאות שלהם ולא אזרחים מן השורה. לדוגמה, דברים כ' י'-י"ח מזכיר את ה*חרם*, תוך התייחסות לחורבן המוחלט של כל החיילים שנלחמו בקרב ולא של אזרחים שאינם חלק מהצבא.[\[xxix\]](/#_edn29) אבל עם זאת, יהושע ו' כ"א לא מזכיר את ההחרמה המוחלטת של כל הנמצא בעיר ביחס לגברים ונשים, צעירים וזקנים, שור, שה וחמור? הביטוי הזה "מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה" מופיע שבע פעמים בתנ"ך תוך התייחסות לעי (יהושע ח' כ"ה); עמלק (שמואל א' ט"ו ג'); שאול בנוב (שמואל א' כ"ב י"ט \[מראה מקום זה הוא היחידי בו מוזכרים תינוקות וילדים\]); ירושלים בימי עזרא (נחמיה ח' ב'); וישראל (שמואל ב' ו' י"ט; דברי הימים ב' ט"ז ג'). בכל פעם – פרט לנוב, שם שאול המית את כל משפחת הכהונה פרט לאחד מבניו של הכוהן (שמואל א' כ"ב כ') – נעשה שימוש במילה *כל.* אותו עיקרון חל גם על קטעים קודמים יותר בדברים: "וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא, וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם, וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף; לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד" (ב' ל"ד); ושוב "וַנַּחֲרֵם אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן; הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם, הַנָּשִׁים וְהַטָּף" (ג' ו'). נדמה כי הביטוי "מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה" או ביטויים דומים הם *סטריאוטיפיים* ונועדו לתיאור כל תושבי עיר או מחוז, "מבלי להשפיע על הקורא לצאת בהנחות כלשהן באשר לגילאים או אפילו למינם של המומתים".[\[xxx\]](/#_edn30) (זה הופך ברור יותר בחלק הבא). בוא נזכור שחסד תמיד היה זמין לכל כנעני שהגיב באופן חיובי לאלוהי ישראל. למרות שהחרם הוחל במסגרות ספציפיות, זה לא שולל את האפשרות לחמלה על אנשים דוגמת רחב ומשפחתה. החרם התיר – ואף קיווה למצוא – יוצאים מן הכלל. ### **יריחו, העי, וערי כנענים אחרות** במבט ראשון הלשון שנוקט ספר יהושע לגבי יריחו והעי נראית חמורה למדי: " וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי חָרֶב" (ו' כ"א); "וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף; כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי" (ח' כ"ה).[\[xxxi\]](/#_edn31) הקורא הממוצע לא ישים לב לעובדה שהלשון הסטראוטיפית הזו של המזרח הקרוב הקדום למעשה מתארת התקפות על מצודות צבאיות או על חיל משמר, לא על אוכלוסיה אזרחית שכוללת נשים וילדים. אין עדויות ארכאולוגיות כלשהן לשהותן של אוכלוסיות אזרחיות ביריחו או בעי. בהתחשב במה שידוע לנו על חיי הכנענים בתקופת הברונזה, יריחו והעי היו מבצרים צבאיים. למעשה, יריחו שמרה על נתיבי המעבר בין בקעת הירדן עד למרכזי האוכלוסיה בארץ ההר. היא היוותה את קו ההגנה הראשונה בצומת בין שלוש דרכים שהובילו לירושלים, בית-אל ועורפה. כלומר מלחמות ישראל ביריחו כוונו הופנו כלפי מערכים צבאיים וממשלתיים; יריחו היתה המקום בו שכנו המלך, הצבא וכוהני הדת. השימוש במונחים "אשה" ו"נער עד זקן" היה פשוט התנסחות שגרתית במזרח הקרוב הקדום שבה נעשה שימוש גם אם נשים וילדים לא באמת התגוררו במקום. הלשון שמדברת על "כל" ("מאיש ועד אשה") ביריחו ובעי היא "ביטוי סטריאוטיפי לחורבן כל חיי האדם במצודה, שהורכבה ככל הנראה רק מחיילים ואנשי צבא".[\[xxxii\]](/#_edn32) הטקסט לא מחייב שהותם של נשים, ילדים וזקנים בערים האלה. המונח *עיר* מחזק את הרעיון הזה.[\[xxxiii\]](/#_edn33) יריחו, העי, וערים כנעניות רבות אחרות שימשו בעיקר לאכלוס מבנים ומוסדות ממשלתיים, בשעה שיתר העם (כולל נשים וילדים) חיו בכפרים הסובבים. מכתבי תל אל-עמארנה (המאה הארבע עשרה לפנה"ס) – התכתבות בין הפרעונים המצרים ושליטים בכנען ובאזורים השכנים – מעידים שערי מבצר ומעוזים כמו ירושלים ושכם היו שונות ממרכזי האוכלוסיה שלהם (תחת שליטתם).[\[xxxiv\]](/#_edn34) שוב, כל ההוכחות הארכאולוגיות מצביעות על כך שאוכלוסיה אזרחית לא התגוררה ביריחו, בעי, ובערים האחרות המוזכרות בספר יהושע. עדויות אחרות מהמקרא על ערים שונות ששימשו כמבצרים, מעוזים צבאיים או בסיסים צבאיים קיימות גם כן (לדוגמה, רבה בשמואל ב' י"ב כ"ו; ציון בשמואל ב' ה' ז' ודברי הימים א' י"א ה', ז'). העובדה הזו הופכת ברורה עוד יותר באמצעות השימוש במונח האסוציאטיבי *מלך*. מילה זו היתה רווחת בכנען במהלך התקופה האמורה לתיאור מנהיג צבאי שמחוייב לתת דין וחשבון לשליט רם ממנו שנמצא במקום אחר. מעבר לכך, הקרבות המתוארים ביהושע לא מזכירים אזרחים – נשים וילדים (ניגע בשאלת רחב בהמשך). בהסתמך על השיקולים המוצלחים ביותר מכתובות כנעניות וממצאים ארכאולוגיים אחרים (כלומר המחסור בהימצאותם של חפצים ופריטים שמעידים על "יוקרה" ומצביעים על עושר ומעמד חברתי, כפי שניתן היה לצפות למצוא במרכזי אוכלוסיה כללית), יריחו היתה יישוב קטן שמנה אולי מאה או פחות חיילים. מסיבה זו כל בני ישראל יכלו להקיף אותה שבע פעמים ואז לצאת נגדה לקרב בו באותו יום.[\[xxxv\]](/#_edn35) כהערה צדדית, אנחנו יכולים להוסיף שתרגום המספרים שמופיעים בתיאורי לוחמה בתנ"ך יכול להיות בעייתי. יכול להיות שהמספרים פשוט לא גבוהים כפי שנהוג לחשוב. המילה *אלף* (שבדרך כלל נתפסת כמספר "אלף") יכולה להתפרש גם במשמעות של "יחידה" או "כיתה" מבלי לציין מספר ספציפי.[\[xxxvi\]](/#_edn36) לפיכך, אם יריחו היתה מצודה, אז "כל" אלה שהומתו שם היו לוחמים לצד מנהיגים פוליטיים ודתיים. רחב ובני משפחתה יכלו להיות היוצא מן הכלל, אזרחים שחיים בתוך המצודה הצבאית הזו.[\[xxxvii\]](/#_edn37) אותו הגיון תקף לגבי כל ספר יהושע. בשעה שהטקסט המקראי מציין "מלכים" (מנהיגים צבאיים) ספציפיים שהומתו בקרבות עם ישראל, הוא לא מונה אזחים ספציפיים שמצאו את מותם. העדות המצטברת מציעה את ההפך הגמור ממה שלימדו אותנו בשיעורי התנ"ך. בדומה לכך, השמדתו של שאול את העמלקים יכלה להיות תרחיש דומה (שמואל א' ט"ו ג'). יכול להיות שהמטרה היתה פשוט עיר מבצר עמלקית, לא מרכזי אוכלוסיה. שוב, הביטויים הכוללניים "כל", "נער ועד זקן", "מאיש ועד אשה" היו ביטויים רווחים שנועדו לציין שלמות, גם אם נשים וילדים כלל לא נכחו במקום. נקודה זו זוכה לחיזוקים נוספים מעצם העובדה שהעמלקים ממש לא הוכחדו. כפי שכבר ציינו, העמלקים מוזכרים בספר שמואל א' עצמו והרבה מעבר לכך (כ"ז ח'; ל' א'; דברי הימים א' ד' מ"ג; ועוד). ### **רחב הזונה** מדוע הסתתרו שני המרגלים העברים בביתה של זונה? זה לא נשמע חשוד למדי? אם נבחן את הדברים לעומקם, אנחנו יכולים בהחלט להסיק שרחב היתה ממונה על מה שהיה ככל הנראה המסבאה או הפונדק של המחנה הצבאי; היא לא ניהלה בית בושת, למרות שלפעמים זונות הן שניהלו מקומות שכאלה.[\[xxxviii\]](/#_edn38) שיירות נודדים ושליחים מלכותיים בדרך כלל בילו את הלילה במקומות שכאלה באותם ימים.[\[xxxix\]](/#_edn39) בקובץ חוקי חמורבי אנחנו מוצאים ציון דומה למתואר ביהושע ב', כולל פונדקאית: "אם חורשי רעה נפגשים בביתה של פונדקאית \[*לשון נקבה*\], וחורשי הרעה האלה לא נתפסים ומובאים למשפט, בעלת הפונדק דינה הוא מוות".[\[xl\]](/#_edn40) מעבר לכך, משימות ריגול כאלה היו שכיחות במזרח. פונדק או מסבאה היו המקום האידיאלי לאכסן מרגלים וחורשי רעה. מקומות שכאלה היוו איום נודע לשמצה על אבטחת האזור; מסיבה זו החיתים (בתורקיה וצפון סוריה) אסרו על בניית פונדקאות או מסבאות בקרבת חומות מבצרים.[\[xli\]](/#_edn41) מה לגבי הרעיון של הקשר המיני? ספר יהושע יוצא מדרכו להכריז שפעילות מינית כלשהי לא התרחשה. הטקסט אומר שהם שכבו "שָׁמָּה" ולא שהם שכבו "עימה" (ב' א'). ונאמר שם שהם "יָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה … וּשְׁמָהּ רָחָב" (ב' א') לא שהם "באו אל רחב", מה שהיה מעיד על קשר מיני. חשוב על שמשון, בניגוד, שראה "אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ" (ט"ז א'). התנ"ך לא נרתע מלעשות שימוש בלשון כזו; אין פה התייחסות כלשהי למעשה מיני. במקום זאת, ספר יהושע מתאר את רחב כאשה יראת אלוהים באמת ובתמים. נכון, מקומות שכאלה במזרח הקרוב הקדום היו מושכים אליהם אנשים שביקשו למצוא תענוגות מיניים, אבל זה לא חל על המרגלים העברים, שבקרו במקום מכיוון שהיה מקום פומבי בו הם יכלו ללמוד על המערכים המעשיים והפריסה הצבאית באזור ולגייס תמיכה אפשרית.[\[xlii\]](/#_edn42) ### **סרובם של הכנענים להכיר באלוהי האמת היחידי** שלא כמו רחב ובני משפחתה, תושבי יריחו האחרים (ורוב הכנענים) סרבו להכיר באלוהי האמת האחד והיחיד. הדוגמה של רחב ובית אביה (ובמידה מסוימת של הגבעונים) מעידה על כך שההתקדשות לחרם לא היתה אבסולוטית ובלתי הפיכה. כפי שכבר ראינו, מה שעניין את אלוהים היה מיגור הדת הכנענית ואליליה ולא השמדת הכנענים עצמם. אלוהים שוב ושוב מבטא נכונות להמנע מענישה ולשמר את אלה שמכירים בשלטונו הברור על העמים (השווה ירמיהו י"ח ח'). לאלה שתובעים, "אם אלוהים קיים, שיגלה את עצמו", הרי שאין גילוי דרמטי יותר ממה שהוא עשה בחציית ים סוף. הבורא ואלוהי ישראל עלה לכותרות בכנען! רחב עצמה אומרת: "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם … וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת" (יהושע ב' י'-י"א). ובמילותיהם של הגבעונים, "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם" (ט' ט'; השווה שמות ט"ו י"ד-י"ז; דברים ב' כ"ה). בדיוק כפי שאנשי נינווה עובדי האלילים חזרו בתשובה לאור המסר של הנביא יונה, כך הכנענים יכלו לחזור בתשובה – אל אם כן, כמובן, הם כבר הגיעו לנקודת האל חזור מבחינה מוסרית ורוחנית. בברית החדשה, ישוע מכריז שבלי לב נכון, אדם לא יפנה לאלוהים גם אם מישהו יקום מן המתים (לוקס ט"ז ל"א). המפלות החוזרות ונשנות שספגו אלוהי מצרים מידי אלוהים יכלו לעודד את הכנענים לפנות אל אלוהי האמת היחידי, אם ליבם היה נכון כמו ליבה של רחב. אפילו הקפת העברים את יריחו שבע פעמים סיפקה הזדמנות רשמית למלכה, חייליה וכוהניה לרכך את ליבם. השורש *נקף* (להקיף, לסוב סביב – יהושע ו' ג') מכיל היבטים טקסיים שונים, כולל שופרות, תהלוכה מקודשת, ותרועות בקול רם (השווה שמואל ב' ו' ט"ו-ט"ז). אנחנו מוצאים את אותו השורש בתהילים מ"ח: "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ; סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ. שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה" (פס' י"ג-י"ד; וכן מלכים ב' ו' י"ד). המילה מרמזת על רעיון של ניהול בחינה. במקרה של יריחו, הבחינה או הבדיקה נועדה לראות אם העיר תפתח את שעריה. אבל יריחו סרבה לעשות כן.[\[xliii\]](/#_edn43) כל פעם שבני ישראל הקיפו את העיר היוותה הזדמנות לתושבי יריחו להתחמק מהחרם; למרבה הצער, כל הזדמנות כזו פגשה בסירובם של תושבי יריחו לרכך את ליבם ולהכיר בשלטונו של יהוה. ### **שיטות הלוחמה של ישראל** דנו כבר בטענה השגויה של ריצ'ארד דוקינס שבני ישראל ערכו טיהור אתני בקרב שכניהם, אותם "מעשי טבח שותת דם" שהתחוללו ב"תענוג מלא שנאת זרים". סקירה של שיטות הלוחמה שנקטו בני ישראל מעידה שההפך הוא הנכון. צבא ישראל ממש לא התנהג כעדר של מחרחרי מלחמה מטורפים וצמאי דם. קודם כל, תיאור המאורעות שהתרחשו לאחר נצחונות יהושע, הוא כעין וכאפס בהשוואה לתיאורים אותם אנחנו מוצאים באנאלים של האמפריות החיתית והמצרית (האלף השני לפנה"ס), הארמית, האשורית, הבלית, הפרסית, או היוונית (האלף הראשון לפנה"ס).[\[xliv\]](/#_edn44) שלא כמו התיאור הקצר של טיפולו של יהושע בחמשת המלכים (י' כ"ד-כ"ז), האשורים התהללו בפרטי מערכי הקרב עקובי הדם והאכזריים שלהם. האנאלים של אשורנציפל השני (883-859 לפנה"ס) נהנים לתאר את פשיטת עורם של קרבנות בעודם בחיים, שיפודם של אחרים עם מוטות, וערימת גופות זו על גבי זו למען יִרְאו ויִרַאו.[\[xlv\]](/#_edn45) הם מתארים בגאווה איך המלך ערם גופות זו על גבי זו ואסף ראשים כרותים בערמות; המלך התרברב על עקירתו את עיניהם של חיילים ועל כריתתו את אזניהם ואת ידיהם ורגליהם, כשלאחר מכן הוא הציג את ראשיהם הכרותים לראווה בכל רחבי העיר.[\[xlvi\]](/#_edn46) שנית, חלק מהקרבות שניהלו בני ישראל בדרכם לכנען ועם כניסתם לארץ היו קרבות *לצרכי הגנה*: העמלקים תקפו את הישראלים הנודדים (שמות י"ז ח'); המלך הכנעני של ערד תקף ואף שבה חלק מבני ישראל (במדבר כ"א א'); סיחון מלך האמורי סרב להניח לישראל לעבור בשלום בארצו ובמקום זאת תקף אותם (במדבר כ"א כ"א-ל"ב; דברים ב' כ"ו-ל'); עוג מלך הבשן יצא לקרב נגד ישראל (במדבר כ"א ל"ג; דברים ג' א'); בני ישראל הגיבו על נסיונותיהם המחושבים של מדיין להסיט את ישראל מדרך הישר ולהובילם לעבודת אלילים ושחיתות (במדבר ל"א ב'-ג'; השווה כ"ה; ל"א ט"ז); קואליציה של חמישה מלכים תקפה את הגבעונים, עליהם גונן יהושע תודות לברית השלום שנחתמה בין ישראל לבין הגבעונים (יהושע י' ד'). מעבר לכך, אלוהים אסר על ישראל מלכבוש עמים מסוימים ששכנו בסמיכות להם. אני מדבר פה על המואבים והעמונים (דברים ב' ט', י"ט), וכן האדומים (דברים ב' ד'-ה'; כ"ג ז'), למרות שהם סרבו מוקדם יותר לסייע לבני ישראל (במדבר כ' י"ד-כ"T; השווה דברים ב' ו'-ח'). אלוהים אסר על נישול אדמות, ולבני ישראל לא היתה זכות כלשהי לכבוש שטחים מעבר למה שאלוהים הרשה להם לכבוש. כל הקרבות שנערכו באישורו של יהוה מעבר לימיו של יהושע היו קרבות לצרכי הגנה, כולל הקרב שניהל יהושע להגנת הגבעונים (יהושע י'-י"א). מן הסתם, למרות שקרבות התקפיים מסויימים התרחשו בימי השופטים ותחת שלטונו של דוד ואף מעבר לכך, הרי שהקרבות האלה אינם זוכים לחותם אישורו של אלוהים כקרבות אידיאליים או מופתיים.[\[xlvii\]](/#_edn47) ראינו גם שלוחמה לצרכי השרדות לא היתה סתם הרפתקאה; זו היתה דרך חיים במזרח הקרוב הקדום. נסיבות שכאלה ממש לא היו אידיאליות, אבל זו היתה המציאות. ### **המדיינים (במדבר ל"א)** כמו במקרה של אויביה הנצחיים של ישראל, העמלקים (ראה דברים כ"ה י"ז-י"ט), המדיינים גם הם היוו איום רציני על ישראל. לעומת העמלקים שהיוו איום על קיומם הפיזי של בני ישראל, המדיינים איימו בעיקר על היושרה הרוחנית והמוסרית של עם אלוהים. בעזרת הנביא הפאגאני בלעם, המדיינים תכננו לפתות את ישראל לעבוד אלי נכר. פולחן זר זה כלל מין טקסי, עריכת משתאות, השתחוויה והקרבת קרבנות לבעל (במדבר כ"ה א'-ב'; ל"א ט"ז). כשבלעם לא היה מסוגל לקלל את ישראל (במדבר כ"ב-כ"ד), הוא ניסה להביא למפלתם בדרך אחרת. מסיבה זו משה ציווה "וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף; וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר, הֲרֹגוּ. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר, הַחֲיוּ לָכֶם" (במדבר ל"א י"ז-י"ח). עלינו להבין את הציווי הזה במסגרת ההקשר של פרק כ"ה. בפעור, נשים מדייניות פיתו במכוון גברים מבני ישראל לקיים אורגיות איתן ולסגוד לבעל. הציווי להרוג *כל זכר* הוא יוצא מגדר הרגיל. עם זאת, זכרים היוו לוחמי צבא פוטנציאליים שיכלו לקום נגד ישראל. (וזכור ש*הגברים הישראלים* שפותו ושעו לדרכי מדיין הומתו גם הם). כוונתם המרושעת של המדיינים להוליך את ישראל שולל דרשה ענישה מחמירה מצידו של אלוהים. הכוונה של מצוות משה היתה לחתור תחת כל איום עתידי מצד מדיין על זהותו ויושרו של עם ישראל. מה לגבי לקיחת הנשים שלא ידעו משכב זכר? יש מבקרים שטוענים בגסות שהגברים הישראלים היו חופשיים פשוט לתפוס נשים בתולות צעירות ולאנוס אותן. ממש לא. הן ניצלו בדיוק מעצם הסיבה שהן *לא* ביזו עצמן באמצעות פיתוי הגברים הישראלים. כדי להבין את הרקע, קרא שוב את דברים כ"א י'-י"ד. שם אנחנו קוראים כי אשה שנלקחת בשבי בשעת מלחמה לא יכלה להפוך לחפץ מין בידיו של שובה. גבר ישראלי צריך היה לעקוב אחר הפרוצדורה הנאותה לפני שיכל לקחת אותה לו כ*אשה*. לאור הטבע הרגיש של כל נושא הטהרה המינית בישראל ובקרב חיילי ישראל, היה צורך לדבוק בנהלים ספציפיים. אונס בהחלט הוצא מחוץ לפעילות המותרת בישראל בעת מלחמה. ### **קריאה לשלום מעל לכל** לאור הליכי הלוחמה המתוארים בדברים כ', חוקרי מקרא רבים טוענים שבני ישראל נקראו להציע תנאי שלום לערים לא-כנעניות אבל *לא* לערי הכנענים. זוהי בהחלט דעת הרוב. עם זאת, אחרים (כולל פרשנים יהודיים מסורתיים), טענו שחורבן ערי הכנענים לא היה בלתי מסוייג ושהסכמי שלום יכלו להכרת תחת תנאים מסוימים. כמו במקרה של הגבעונים (למרות התחמנות שהפעילו במטרה להשיג את ברית השלום), חוזה שלום ישיר היה זמין לכל עיר כנענית.[\[xlviii\]](/#_edn48) כפי שראינו במקרה של יריחו, שבע הזדמנויות נתנו ליריחו לכרות שלום עם ישראל, והם סרבו לעשות כן. חשוב על הנאמר ביהושע י"א י"ט: "לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן; אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה". כמו פרעה, שהתנגד למשה, ערי הכנענים האלה היו שקועות בחטא בכזו מידה שאלוהים פשוט מסר אותן לדין שגזר עליהן הלב הקשה והעקוב של יושביהן (פס' כ'). שוב, הנקודה המרכזית בה מתמקדים קטעים כמו דברים ז' וכ' היא טיהור ישראל את הארץ מאלילים וממנהגים דתיים הרסניים של סגידה לאלילי שקר וכזב. המטרה האולטימטיבית היא לא מיגור בני אדם, כמו שמרמזת גם צעדת הבחינה סביב חומות יריחו. ### **גירושם מהארץ** מה שמוסיף נדבך נוסף לדיוננו היא הלשון של "הורשה", "גירוש" ו"נישול" הכנענים. התנ"ך מדבר גם על כך שישראל "ירשו" את הכנענים וגרשו אותם מן הארץ (במדבר כ"א ל"ב; דברים ט' א'; י"א כ"ג; י"ח י"ד; י"ט א'; וכיו"ב). אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם; וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף. וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי, אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ. לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת, פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ (שמות כ"ג כ"ז-ל'). גירוש או הורשת הארץ שונים מחיסול והשמדה. מה שאנחנו רואים פה הוא הרחקה, לא כליון (ראה "*ירש*" בשמות ל"ד כ"ד; במדבר ל"ב כ"א; דברים ד' ל"ח). בדיוק כמו שאדם וחווה *גורשו* מגן עדן (בראשית ג' כ"ד) או קיין גורש לנוע ולנוד בארץ (ד' י"ד) או דוד שגורש מישראל בברחו מפני שאול (שמואל א' כ"ו י"ט), כך בני ישראל נקראו "לגרש" את הכנענים. התנ"ך עושה שימוש גם במונח נוסף – "*שלח*" – ששופך אור על שאלת הכנענים: כמו שאדם וחווה "שולחו" מגן עדן (בראשית ג' כ"ג), כך אלוהים "משלח" (ויקרא י"ח כ"ד; כ' כ"ג) את הכנענים. בדיקה מעמיקה של הנושא מגלה שהאזכורים לשילוח וגירוש עולים במידה ניכרת על אלה של השמדה ואובדן. למעשה, אפילו הפעלים "אובדן (*אבד*)" ו"השמדה (*שמד*)" הם לא בדיוק מה שהמבקרים עשו מהם. לדוגמה, אלוהים איים להשמיד את ישראל בדיוק כמו את הכנענים. איך? לא באופן מילולי, בהשמדה מוחלטת, אלא על ידי הסרתם מהארץ וגירושם לארץ אחרת. אנחנו מוצאים את שני הפעלים האלה בדברים כ"ח ס"ג: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם, כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". אפילו כשהבבלים *החריבו* את ירושלים, הם חסו על חייהם של כל היהודים ששתפו עימם פעולה (ירמיהו ל"ח ב', י"ז).[\[xlix\]](/#_edn49) בקיצור, כנענים שנסו על נפשם לא הומתו; רק אלה שהביעו התנגדות לכיבוש היו בסכנה. בחינה קצרה זו של התנאים הקשורים למלחמות יהוה מספקת לנו אינדיקציה נוספת לכך שהכוונה לא היתה להביא חורבן והשמדה טוטאליים על הכנענים ושבריחה מהארץ זכתה לעידוד. איך אם כן פעלו הגירוש או ההורשה מהארץ? קשה לדמיין. האיום בביאתו של צבא זר יעודד נשים וילדים – שלא לדבר על אוכלוסיות באופן כללי – להתרחק מהסכנה. האזרחים שאינם חלק מהצבא יהיו הראשונים לברוח. כפי שמתאר ג'ון גולדינגיי, אוכלוסיה שעמדה תחת מתקפה לא ישבה בשקט ופשוט ציפתה לחורבנה. רק המגינים, שנשארו בעיר כדי להגן עליה, הם שמצאו את מותם.[\[l\]](/#_edn50) ירמיהו ד' כ"ט מרמז על תרחיש שכזה: "מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר, בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ; כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ". שוב, הטקסט המקראי לא מספק עדות כלשהי לכך שמלחמות יהושע המוצדקות נעשו כנגד אזרחים מן המניין שאינם חלק מצבא לוחמים.[\[li\]](/#_edn51) אנחנו קוראים בספר יהושע (ובשופטים), למרות הלשון שמדברת על השמדה, שרבים מקרב הכנענים לא גורשו מהארץ ועדיין חיו באזורים בהם התיישבו בני ישראל. מעבר לכך, באופן כללי בני ישראל נקראו לגרש את הכנענים, לא להשמיד אותם. ### **יהושע הכה כל נפש, כאשר ציווה משה** בפסוקים שלהלן אנחנו קוראים שההשמדה המוחלטת של הכנענים בידי יהושע היא בדיוק מה ש"צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה": - "וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב. הֶחֱרִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה" (יהושע י"א י"ב). - "וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְהַבְּהֵמָה, בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; רַק אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חֶרֶב, עַד הִשְׁמִדָם אוֹתָם ,לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה. כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ; וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה" (יהושע י"א י"ד-ט"ו). - "כִּי מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן הַחֲרִימָם, לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה;כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה" (יהושע י"א כ'). זוכר את הציווי הגורף של משה "להכות ולהחרים" את הכנענים, לא להותיר "כל נשמה"? הלשון המקיפה של יהושע מהווה הד לזו של משה; הכתובים מעידים בברור על כך שיהושע עשה כאשר ציווהו משה. אז *אם* יהושע עשה בדיוק כמצוות משה, ו*אם* תיאור החורבן בפי יהושע באמת היה היפרבולה רווחת בלשון לוחמת המזרח הקרוב הקדום ודומה לזו של משה, *אזי* משתמע מכך באופן ברור שמשה עצמו לא התכוון לחורבן והשמדה מוחלטים וטוטאליים של הכנענים. הוא, כמו יהושע, פשוט נהג בהתאם למסוכמות הספרותיות הרווחות בימיו.[\[lii\]](/#_edn52) ### **כתבי הקודש וארכאולוגיה** באמצעות האזכור של חדירה וכיבוש הדרגתיים (יהושע י"ג א'-ז'; ט"ז י'; י"ז י"ב), הטקסט המקראי *מוביל אותנו לצפות* למה שהממצאים הארכאולוגיים מאשרים – כלומר, שבמציאות לא התרחשה השמדה גורפת של ערים אלא התבוללות והטמעות הדרגתיות.[\[liii\]](/#_edn53) רק שלוש ערים (כפי שראינו, ערי מבצר או מחוזים צבאיים) נשרפו עד היסוד – יריחו, עי וחצור (יהושע ו' כ"ד; ח' כ"ח; י"א י"ג). ביסודו של דבר כל ההיבטים המוחשיים של התרבות הכנענית – מבנים ובתים – נותרו על כנם (ראה דברים ו' י'-י"א: "עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ"). התנהלות הגיונית למדי אם בני ישראל רצו להתיישב באותו אזור – מצריך הרבה פחות נקיון! מעבר לכך, לו חיינו בישראל בתקופת הברונזה (1200-1400 לפנה"ס) ולפנינו עמדו ישראלי וכנעני זה לצד זה, לא היינו יכולים להבחין בהבדלים ניכרים ביניהם; ביסודו של דבר הם היו זהים זה לזה מבחינת הלבוש, המבנים, כלי האוכל, כלי החרס, ואפילו השפה ששימשו אותם (ראה מלכים ב" י"ח כ"ו, כ"ח; ישעיהו י"ט י"ח). זה לא צריך להפתיע אותנו במיוחד, שכן *שני* העמים האלה הושפעו במידה ניכרת למדי מהמצרים. מעבר לכך, ישראל עצמו לא היה גזע טהור. יוסף, למשל, נשא את אסנת, אשה מצרית, לאשה, והיא ילדה לו את מנשה ואת אפרים (בראשית מ"א נ'); "ערב רב" יצא עם ישראל ממצרים (שמות י"ב כ"ג; במדבר י"א ד'); וגויים אחרים כמו רחב יכלו בקלות להיטמע בקרב ישראל על ידי נישואין לבן או בת ישראל אם היו מוכנים לאמץ לקרבם את אלוהי ישראל. אז איך, אם כן, יכלו הישראלים להבחין את עצמם? בדרך כלל, באמצעות זיהוי השבט או הכפר והייחוס המחוזי שלהם – לדוגמה," אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי" (שופטים ג' ט"ו), "אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם" (שופטים י"ב ח'), "אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי" (שופטים י"ב י"א). בגזרה הדתית, שוב, כתבי הקודש מובילים אותנו לצפות למה שהממצאים הארכאולוגיים מעידים. כמו הכנענים, בני ישראל העלו קרבנות, היו להם כוהנים, העלו קטורת, והשתחוו לאלוהים ב"מקדש" (המשכן). ולמרות שבני ישראל נקראו להיות מובחנים מבחינת ההתנהגות המוסרית, התיאולוגיה ועבודת האלוהים שלהם, לעיתים קרובות הם נפלו במלכודות חוסר המוסריות ועבודת האלילים של עמי הכנענים. לדוגמה, בני ישראל חיקו את המנהג הידוע לשמצה של הפיניקים של הקרבת תינוקות לבעל ולאשרה ולמולך (ראה מלכים ב' כ"ג י'; השווה ויקרא י"ח כ"א; דברים י"ח י'). עם זאת, ארכאולוגים גילו שעם פרוש שנת 1,000 לפנה"ס (במהלך תקופת הברזל), הכנענים לא היו עוד בעלי זהות ניתנת להבחנה בקרב ישראל. (אני יוצא מנקודת הנחה שיציאת מצרים התרחשה בשלב כלשהו במאה ה-13 לפנה"ס).[\[liv\]](/#_edn54) בתקופה זו, בני ישראל עבדו אל לאומי, שנודע בשם יהוה ("אדוני"). הבדל נוסף אותו אנחנו מוצאים בין תקופת הברונזה ותקופת הברזל הוא נטישת המקדשים המקומיים בערי הכנענים ללא העברתם למקום אחר כלשהו – לדוגמה לכפרים בהרי האזור. עובדה זו מרמזת על כך שעם חדש בעל גישה תיאולוגית מובחנת עבר להתגורר במקום, באופן הדרגתי כבש את השטח, ובסופו של דבר הפך דומיננטי באזור. אנחנו יכולים להצביע על תרחיש מקביל ידוע במזרח הקרוב הקדום. אותה חדירה הדרגתית התרחשה בקרב האמורים, שעברו לבבל עשרות שנים לפני שנת 2,000 לפנה"ס. (חמורבי עצמו היה אמורי ששלט על בבל). בסופו של דבר הם כבשו ושלטו בכל ערי המפתח והיו בעלי השפעה פוליטית, כפי שמעידים השינויים אותם אנחנו מוצאים בקרב שמות רבים ובמסגרת הספרות והתחריטים שנתגלו. תרבות בבל לא השתנתה מבחינת המבנים, הלבוש, וכלי החרס, אבל שינוי חברתי משמעותי התרחש במקום. בדומה לכך, אנחנו רואים את אותו מעבר הדרגתי מתרחש בכנען בהתבסס על עדויות ארכאולוגיות דומות. שוב אנחנו נזכרים להימנע מגרסאות מופשטות של שיעורי התנ"ך על האופן בו בני ישראל כבשו את ארץ כנען. **לסיכום** בוא נסכם כמה מרעיונות המפתח המצויים בפרק זה. - הלשון שמדברת על *חרם* מכילה מונחים סטראוטיפיים: "כל", "מנער עד זקן", ו"מאיש ועד אשה". החרם הוצא לפועל גם אם נשים וילדים לא היו במקום. - ככל שביכולנו לראות, ה*חרם* המקראי הוצא לפועל בעיקר במסגרות צבאיות ולוחמניות (בקרב "ערים" ו"מלכים" \[שליטים\] צבאיים). מסתבר שהלשון הגורפת של חרם והשמדה מופנית כלפי לוחמים ואנשי צבא. - לשון החרם מאפשרת ומייחלת ליוצאים מן הכלל (למשל, רחב); היא לא אבסולוטית. - לשון החורבן שהיתה נהוגה בדיון בלוחמה במזרח הקרוב הקדום (ובתנ"ך) היא מוגזמת באופן ברור. קבוצות עמים כנעניים שלכאורה "הושמדו" לחלוטין עדיין נמצאו בארץ בסופו של דבר (ראה שופטים א'). - המטרה האמיתית היתה השמדת הדת הכנענית, לא הכנענים כשלעצמם, נקודה שחשוב להרחיב עליה את הדיון (כפי שנעשה בפרק הבא). - השימור של רחב ובני משפחתה מצביע על כך שההקדשה לחרם לא היתה מוחלטת ובלתי הפיכה. אלוהים סיפק עדויות ברורות ומספקות על כוחו וגדולתו, והכנענים יכלו להכניע עצמם לאלוהי האמת היחידי שניצח את אלי מצרים והכנענים, וכך להציל את חייהם שלהם. - הטקסט המקראי, לדברי חוקרי מקרא מסוימים, מרמז לכך שהסכמי שלום עם ערים כנעניות היו אפשריים אם הם היו בוחרים לעשות כן, אבל אף אחת מערי הכנענים (פרט לגבעון) לא בחרה לעשות כן (יהושע י"א י"ט). ההצעה להגיע להסכם שלום הוצעה במרומז ליריחו. - הטקטס המקראי מכיל אזכורים רבים ל"גירוש" הכנענים. פינוי הדרך ליישוב בני ישראל במקום לא חייב הריגת יושבי הארץ; אזרחים מן המניין ברחו מהמקום כשהמצודות הצבאיות בקרבתן שהו נהרסו והחיילים הכנענים לא יכלו להמשיך ולהגן עליהם. - כבר מלכתחילה, הכנענים (אלה מהם שהיו נכונים לשתף פעולה) היו נתונים לשירות כמס-עובד, ולא להשמדה (שופטים א' כ"ז-ל"ו; מלכים א' ט' כ'-כ"א; יהושע ט"ו ס"ג; ט"ז י'; י"ז י"ב-י"ג; השווה תהילים ק"ו ל"ד-ל"ה). זו היתה אינדיקציה נוספת לכך שהחרם לא היה אבסולוטי. - יהושע מילא אחר מצוותיו של משה (דברים ז' וכ'), מה שאומר שהלשון שבה נהג משה מהווה גם היא דוגמה ללשון ההגזמה שהיתה רווחת במזרח הקרוב הקדום. הוא לא התכוון להשמדה מילולית, מקיפה וגורפת של כל הכנענים באשר הם. העדות הארכאולוגית תומכת באופן משכנע בטקסט המקראי; שניהם גם יחד מצביעים על חורבן מוחשי מינימלי בכנען כמו גם על החדירה ההדרגתית של ישראל, ההטמעות שלו ובסופו של דבר השלטון שלו במקום. יש בידינו מספיק סיבות מוצדקות לשנות את הפרדיגמה שלנו בכל הקשור לחורבן הכנענים. בחינה מעמיקה מגלה שהטקסט המקראי מרמז לכך שקורים לא מעט דברים אחרים מתחת לפני השטח פרט להשמדת הכנענים ומיגורם המוחלט. לקיחת הרעיון של השמדת כל אשר נשמה באפו על פניו דורשת בחינה מחודשת מעמיקה. ## ***הריגת הכנענים (ג')*** המבקרים טוענים שהריגת הכנענים יצרה תקדים אלים ושלילי עבור ישראל כעם. מעניין שאנשים שקראו לעצמם מאמינים בישוע (במהלך מסעות הצלב למשל), שאבו השראה מהטקסטים המתארים את מיגור הכנענים מן הארץ כדי להצדיק את מעשיהם תוך שהם מתעלמים לחלוטין ממה שישוע עצמו לימד על מלכותו.[\[lv\]](/#_edn55) ישוע אמר לפילטוס, "מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אִלּוּ הָיְתָה מַלְכוּתִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הָיוּ מְשָׁרְתַי נִלְחָמִים" (יוחנן י"ח 36). וכן, "כָּל הָאוֹחֲזִים בַּחֶרֶב, בַּחֶרֶב יֹאבְדוּ" (מתי כ"ו 52). מצד שני, אנחנו יכולים לומר בוודאות, שבדיוק בגלל המסירות המוחלטת שלהם לעצם כך שמלכותו של ישוע *אינה* מן העולם הזה, חברי קהילת האיימיש והמנוניטים סביר להניח לא יפנו לספר יהושע במטרה להצדיק מעורבות במעשי זוועה כאלו או אחרים. ההבדל נובע מכך שמאמינים משיחיים מסוימים הרבה יותר עקביים בהחלת משנתו של ישוע על חייהם מאשר אחרים. זה דבר אחד לומר שמלחמת קודש היא שעומדת בלב ליבה של דת כלשהי והתיאולוגיה שמנחה אותה, ודבר אחר לגמרי לעשות שימוש לרעה בכתבי הקודש של דת כלשהי להצדקת קרב ולוחמה. מעבר לכך, עם ישראל עצמו לא עשה שימוש בטקסטים האלה של יהושע כדי להצדיק תקיפת עמים לא-כנעניים. הם אולי הגנו על עצמם מפני אויבים אחרים, אבל זה כבר סיפור אחר. בני ישראל לאורך ההיסטוריה לא ביקשו להשמיד עד חרם עמים לא-כנעניים כלשהם. אם לצטט שוב מדבריו של ג'ון גולדינגיי: "שאול לא מבקש להחרים את הפלישתים ודוד אינו מבקשה להחרים את העמים השכנים אותם הוא לא כבש. לא אפריים ולא יהודה יצאו לקרב נגד אשור, בבל, פרס או המקבילות האחרות לכנענים בתקופת בית שני". הוא מוסיף ואומר שספרי דברים ויהושע לא מכוננים דפוס כלשהו ש"מזמין את בני ישראל בתקופות מאוחרות יותר למלא אחריו, ובני ישראל בתקופות מאוחרות יותר אינם ממלאים אחר דפוס שכזה".[\[lvi\]](/#_edn56) ### **גאולת הכנענים** גורם נוסף שחשוב לכלול במסגרת הדיון שלנו הוא הבטחת אלוהים לברך את כל העמים דרך ישראל, כולל את הכנענים! נביאי ישראל אחרי ימיו של המלך שלמה ראו בשכנותיה של ישראל כמטרה האולטימטיבית לישועת יהוה. עמים שמבחינה היסטורית היו אויביה העזים ביותר של ישראל, עתידים לקחת חלק בברית חדשה כעמו רב-הגזעים של אלוהים. לדוגמה, בזכריה ט', אלוהים פותח בהבטחה להשפיל ולשפוט את הפלישתים (פס' א'-ו'). ואז "נִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ; וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי" (פס' ז'). במילים אחרות, הפלישתים – אויביה הנצחיים של ישראל – יהפכו לשארית שתיוושע ותהפוך לחלק מעמו של אלוהים, כמו אחד משבטי ישראל. הם יהיו "כיבוסי". היבוסים היו *כנענים* (דברים ז' א') שבסופו של דבר נטמעו בקרב ישראל (דברי הימים א' כ"א ט"ו, י"ח, כ"ח). אבל מעבר לכך, ישועת אלוהים מוצעת לכל העמים, אפילו לכנענים, שחלקם בסופו של דבר אכן הפכו להיות חלק מהשארית הנושעת של אלוהים. תהילים פ"ז מחזק את התימה הזו, שם נמנים (בין היתר) אויביה העקריים של ישראל: מצרים, בבל, ופלשת. האומות האלה שכל כך שונאות את ישראל ושנואות עליו יהפכו ביום מן הימים לחלק מקהל המאמינים באלוהים.[\[lvii\]](/#_edn57) אַזְכִּיר רַהַב \[מצרים\] וּבָבֶל לְיֹדְעָי; הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצֹר עִם כּוּשׁ; "זֶה יֻלַּד שָׁם \[בציון\]". וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר, "אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ, וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן". יְהוָה יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים, "זֶה יֻלַּד שָׁם" (פס' ד'-ו'). ישעיהו ניבא שמצרים ואשור הגויים יטמעו בקרב עם ישראל. אומות אלה ניצבות כמעט בראש רשימת אויבי ישראל: בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה, וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם, וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר; וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה, לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר, בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר: "בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר, וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל" (י"ט כ"ג-כ"ה). בברית החדשה, אנחנו מתחילים לראות את התגשמות הנבואה הזו, כשגויים הופכים לחלק מגוף המשיח (אפסים ג' א'-י"א; השווה מעשי השליחים ט"ו ט"ז-י"ז). למעשה, ישוע עצמו הפגין דאגה ואכפתיות לאשה *כנענית* מאזור צור וצידון (מתי ט"ו כ"ב). הרצון האולטימטיבי של אלוהים להושיע אפילו את אויבי עמו סוגר מעגל בישועתם של הכנענים. ### **שאלת הכנענים ואזרחים מן השורה** סיפקנו שפע עדויות לטענה שמלחמות באישורו של יהוה בתנ"ך הוגבלו לחלון הזדמנויות מסוים בהיסטוריה של ישראל, לאזור גאוגרפי מצומצם, ולקבוצת עמים מסוימת. (הפרמטרים והווסתים הספציפיים האלה שניתנו משמים עמדו בניגוד מוחלט לעמי המזרח הקרוב הקדום האחרים, שלא הציגו מגבלות שכאלה).[\[lviii\]](/#_edn58) משפט זה היה עונש מוות שיתופי שאפשר היה להחילו רק באמצעות ההכוונה של התגלות מיוחדת משמים. יש מי שטוענים שהתרחיש הזה לא תואם את המציאות. הוא דורש יותר מדי סייגים. לדוגמה, מה אם נשים, ילדים וזקנים בקרב הכנענים והעמלקים היו למעשה חלק מקהל היעד המכוון להשמדה? מה אם המילה "כל" לא חלה רק על חיילים ולוחמים במצודות כנעניות (ערים) אלא היתה הרבה יותר גורפת מהמשמעות המוגבלת הזו? יותר מדי סייגים צריכים להיות *בדיוק כמו שצריך* כדי להגיע למסקנה מוסרית מתקבלת על הדעת בנוגע לשאלת הכנענים, לא? אם זה היה המצב, אז אנחנו יכולים בהחלט להבין איך המבקרים יכולים לומר, "אני לא יכול לבטוח שאופיו וטבעו של אלוהים הם הסטנדרט לטוּב אם הוא מצווה על הריגת ילדים חפים מפשע!" או "אם זה האל אותו אתם עובדים, אני לא רוצה שום קשר איתו!" הטקסטים האלה שמתארים את מלחמות יהוה בהחלט מטרידים את דעתו של כל מי שלוקח את כתבי הקודש ברצינות. הנושא הזה הוא בהחלט הנושא כבד המשקל ביותר מכל הדילמות והבעיות המוסריות אותן אנחנו מוצאים בתנ"ך. אל לנו לבטל כלאחר יד שאלות שכאלה או להתעלם מהן. מצד שני, אנחנו מקווים שמבקרי המקרא לא יקראו את הטקסטים האלה באופן שטחי בלבד. גם אם התרחיש שלנו לא מכסה את *כל* הבסיסים, הוא עדיין מרחיק לכת באספקת נקודת השקפה אחרת באשר למה שקרה ומה שלא קרה בכנען. במילים פשוטות, הנזק והמוות של אזרחים מן המניין היה הרבה פחות רציני ונרחב מכפי שמבקרים ומאמינים גם יחד טוענים בהתבסס על הקריאה השטחית המסורתית של הכתוב. חזור על הנאמר בפרק הקודם לסיכום כל הסייגים והחריגים (לדוגמה, לשון ההגזמה שהיתה נהוגה במזרח הקרוב הקדום, משמעות המונח "לגרש", השמדת עבודת אלילים ולאו דווקא בני אדם, וכיוצא בכך). שנית, בוא נניח שנשים לא היו לוחמות, כמו ג'ון דארק שלחמה נגד האנגלים (1431-1412) או בודיקיאה (שנת 60 לספירה) נגד הרומאים. בכל זאת, נשים כנעניות לקחו חלק בפעילויות לא מוסריות, משפילות ומבזות (כפי שכבר סקרנו). סטיות מוסריות לא היו רק נחלתם של גברים. כבר ראינו איך זנות המקדשים היתה למעשה ניאוף שהוצדק מבחינה דתית, ואיך האלים הכנענים עצמם הדגימו בגידה וניאוף, קיום יחסי מין עם בעלי חיים, גילוי עריות ומגוון רחב של פעילויות אחרות אותן ביצעו חסידיהם. עוד לפני שנגיע לדון בשאלת כנען, שים לב לנכונות שהפגינו הנשים המדייניות לפתות את הגברים הישראלים במדבר (במדבר כ"ה). נשים אולי לא היו לוחמות, אבל הן ממש לא היו חפות מפשע. ולכך אנחנו יכולים להוסיף שזקני הכנענים בהחלט נושאים חלק באשמה בכל הנוגע לשחיתות המוסרית של התרבות הכנענית. שלישית, אם ההכוחות לא מספקות תשובה מושלמת, השאלה שעדיין עומדת באויר היא, מדוע להרוג ילדים ותינוקות כנענים? מן הסתם הם היו חפים מפשע. מבחינה תיאולוגית, אנחנו יכולים לומר מספר דברים. 1. אלוהים הוא מכונן החיים ויש לו זכות לגיטימית על החיים כבוראם. לפיכך, בני האדם לא יכולים לבוא בטענות באשר לאורך חייו של אדם עלי אדמות (איוב א' כ"א). אם אלוהים הוא אלוהים ואנחנו לא, הרי שהזכויות שלנו מוגבלות במידה מסוימת. 2. אם ילדים ותינוקות כלשהם אכן הומתו, הרי שהם נכנסו מייד לנוכחות אלוהים. למרות שחיים עלי אדמות נמנעו מהם, הרי שלא נמנע מהנשמות הרכות האלה הטוּב שאין לו אח ורע – להנות מרֵעוּת נצחית עם אלוהים. אפשר להרחיב כאן את הדיבור על כך, אבל עלינו לדון בהיבט נוסף של הבעיה הכנענית. זכור שהתרחיש הזה לפיו אזרחים שאינם לוחמים הומתו גם הם, הוא לא העמדה שאני תומך בה. ### ***מה לגבי נזק פסיכולוגי?*** ב-16 במרץ, 1968, כוחות אמריקאיים טבחו באכזריות ביותר משלוש מאות אזרחים וייטנאמיים בקבוצת כפרים שידועים היום לשמצה בשם מאי ליי. הם התעלמו מכל הסכמי אמנת ז'נבה, שרואים בפגיעה באזרחים או בחולים ופצועים פשע מלחמה.[\[lix\]](/#_edn59) אי אפשר להשוות בין הריגת הכנענים לטבח במאי ליי? איך יכל אלוהים לצוות על מבצע שכזה? התיאולוג ג'ון שוט מודה, "זה היה עסק מזוויע; מסוג הדברים שגורמים לך להתכווץ מרוב הזוועה".[\[lx\]](/#_edn60) במסגרת ההקשר של מלחמה אחרת, גנרל צבא הדרום רוברט א' לי אישר, "זה שמלחמה היא כזה דבר נוראי פועל לטובתנו; אחרת פשוט היינו מתרגלים אליה ורוצים בקיומה".[\[lxi\]](/#_edn61) במזרח הקרוב הקדום, עם זאת, מלחמה היתה אורח חיים שגור ואמצעי להישרדות. באותם ימים לוחמה היתה מציאות הרבה פחות עגומה מכפי שהיא נתפסת היום. במזרח הקרוב הקדום, לא תמיד קל היה להבחין בין חיילים לוחמים ובין אזרחים מן המניין. הבחנו גם שקשי לבו של האדם (מתי י"ט 8), לצד הקיום של מבנים חברתיים מלאי חטא וחסרי מוסר במזרח הקרוב הקדום, ככל הנראה הובילו לכך שפעולות שכאלו לא ממש הותירו אחריהן פגיעה פסיכולוגית משמעותית בקרב בני ישראל כפי שהיו משפיעות על התרבות המערבית בימינו. אין כל הוכחות לכך שחיילים ישראלים ספגו נזק נפשי כלשהו מעצם הריגתם את הכנענים. מעבר לכך, עלינו לשאול, מה אם יש משימות שמרתיעות אותנו ואפילו יכולות לפגוע בנו מבחינה פסיכולוגית אבל בכל זאת צריכות להיעשות? השליח שאול מסר עצמו ברצון למלא בבשרו "אֶת סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ עוֹד לִסְבֹּל בְּעַד גּוּפוֹ – הַקְּהִלָּה" (ראה קולוסים א' 24). בכך הכוונה לסבלות, לצרות ולחבלי הלידה שכל המאמינים בישוע חייבים לשאת; בכך יכולות להיכלל גם זוועות המוות עצמו. מה ששאול סבל למען הבשורה מעורר תדהמה (ראה השניה לקורינתים י"א 33-23), אבל הוא נשא את המשא הכבד הזה ברצון ובשמחה. ישוע קורא לחסידיו להתעודד שכן הוא ניצח כבר את העולם (יוחנן ט"ז 33). ישוע הניח למאמינים בו לסבול רדיפות ואפילו את זוועות המוות (עברים י"א 40-36), ממש כמו שהוא עצמו סבל. אך הוא מזכיר למאמינים בו שהוא סובל יחד איתם ולעולם לא יטוש או יעזוב אותם (מתי כ"ה 40; מעשי השליחים ט' 4). הספר *שר הטבעות* מתאר את המסע הקשה שחייב פרודו בגינס לעשות אל הר המוות, כשהוא מלווה בחברו ההוביט סאמוויז גמג'י. פרודו צריך להשליך לתוך אש הר המוות את הטבעת המתועבת שהביאה צרות ומצוקה לא רק למי שענד אותה אלא על כל יושבי הארץ התיכונה בכלל. המשימה הקשה והמתועבת הזו נפלה על כתפיו של פרודו. היתה זו משימה מסוכנת ומתישה מבחינה רגשית. השלמת המשימה גבתה מחיר פסיכולוגי יקר מפרודו בהרבה מובנים, למרות שמבחינות אחרות היא עיצבה את אופיו. הוא שנא את העול שליווה את נשיאת הטבעת, שנדמה כי קרע אותו מבפנים. אבל גנדלף החכם הזכיר לו, "אין ביכולתנו לבחור את העת בה אנו חיים. אנחנו יכולים רק לבחור מה נעשה עם הזמן שניתן בידינו".[\[lxii\]](/#_edn62) אולי אין ביכולתנו להבין את המשימות שאלוהים מטיל עלינו (בין אם אנחנו חושבים על אברהם עם יצחק או על הריגת הכנענים), ומשימות מסוימות אליהן ניקרא עשויות להיות מלוות בטראומה ועצב. אפשר להביא כאן את דבריו של התיאולוג וורנון גראונדס: אדם אינדיבידואלי, שנטול לחלוטין מכל מתח, חרדה וקונפליקט, עשוי להיות לא יותר מאשר חוטא שהסתגל לחיי החטא ובאופן מסוכן אינו עומד בקו אחד עם דרישות אלוהים; והרבה יותר עדיף להיות קדוש מלא חרדות מאשר חוטא שפוי בנפשו… שפיות נפש עשויה להיות סכנה רוחנית שמונעת מאדם מלפנות לאלוהים מעצם העובדה שאין לו תחושה מחודדת של קיומו של אלוהים… מתח, קונפליקט וחרדה, אפילו עד הגעה לסף של מחלת נפש, עשויים להיות צלב שנישא מרצון בשרותו של אלוהים.[\[lxiii\]](/#_edn63) יש לקחת בחשבון גם הקשר רחב יותר, דבר שבני דורו של יהושע לא יכלו להבין במלואו. אם בני ישראל לא היו פוגעים בצורה משמעותית בתשתיות של הדת הכנענית, התוצאה היתה הרת גורל מבחינת היושרה והמוסר של בני ישראל ואי לכך היתה ממיטה חורבן על תכניתו אלוהים לישועת האנושות כולה. הרבה היה מונח על כף המאזניים ביצירת ההקשר ההכרחי – כולל עם מופרד ומקודש בארץ מקודשת כשהם מופרדים משכניהם – בכדי להביא את הישועה ובסופו של דבר להשיב את הבריאה על כנה כמבראשית. ממש כמו שהצלחתו של פרודו עמדה על כרעי תרנוגלת מהתחלת מסעו ועד סופו, כך היה גם המסע מרגע ההבטחה שנתן אלוהים לאברהם (בראשית י"ב) ועד לביאתו של המשיח. תכנית אלוהים כללה בלאגן מיסתורי כלשהו, אבל זה לא צריך למנוע מאיתנו מלראות את התכלית האולטימטיבית של אלוהים בפעולה. ### ***התמונה הרחבה יותר*** המטרה הכללית של אלוהים היתה להביא ברכה וישועה לכל אומות העולם, כולל הכנענים, דרך אברהם (בראשית י"ב ג'; כ"ב י"ז-י"ח; השווה כ"ח י"ג-י"ד). הברית שאלוהים כרת עם אברהם היא ייחודית מבחינת אופיה הגורף, האוניברסלי והמכוון כלפי זרים. אין לה אח ורע בקרב כל תנועה דתית אחרת במזרח הקרוב הקדום.[\[lxiv\]](/#_edn64) ובכל זאת, למשך תקופה ספציפית, אסטרטגית וקצרה יחסית, אלוהים ביקש לכונן את ישראל בארץ כשלנגד עיניו הגשמת תכנית הגאולה הגלובלית (אפילו קוסמית אפשר לומר) והנצחית שלו, כשבו בזמן אלוהים גם העניש עם בשל למשפט. אילולא הוא היה מביא את משפטו, הוא היה מוחק בכך את התקווה היחידה שנותרה לגזע האנושי לזכות בגאולה וישועה. מצוותו של אלוהים באשר לכנענים היתה מצב מוגבל, ייחודי, שההיסטוריה שלו כרוכה בישועה. אנחנו יכולים להשוות אותה למצווה הקשה שציווה אלוהים את אברהם בבראשית כ"ב. ג'ון גולדינגיי אומר: "גורל הכנענים מהווה נקודת התחלה מאירת עיניים להבנת האתיקה המקראית בדיוק כמו שבראשית כ"ב \[עקדת יצחק\] מהווה נקודת פתיחה שכזו להבנת המשפחה".[\[lxv\]](/#_edn65) מאחורי שתי המצוות הקשות האלה ניצב ההקשר הברור של כוונותיו מלאות האהבה של אלוהים והבטחותיו הנאמנות. המצווה הקשה הראשונה היתה כרוכה באברהם וילד ההבטחה יצחק. אלוהים הבטיח לאברהם שדרך יצחק הוא יהפוך לאב להמון גויים. עוד קודם לכן אברהם ראה את האספקה שסיפק אלוהים עבור ישמעאל והגר כשהוא שילח אותם באי-רצון אל המדבר. אלוהים הבטיח לאברהם שישמעאל יהפוך לעם גדול. לאור נסיונו הקודם של אברהם, הוא היה בטוח שאלוהים איכשהו ימלא את הבטחות הברית שכרת עימו דרך יצחק למרות שהיו בדרכם להר המוריה. הוא היה משוכנע שאלוהים ימלא את הבטחותיו גם אם המשמעות לכך היתה שאלוהים יקים את יצחק מן המתים. לפיכך, אברהם אמר לנעריו, ""*אֲנִי וְהַנַּעַר* נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה ו*ְנָשׁוּבָה* \[לשון רבים\] אֲלֵיכֶם" (בראשית כ"ב ה'; השווה עברים י"א י"ט). אברהם ידע שתכניות ומטרות אלוהים לא יסוכלו, למרות מצוותו הקשה. במסגרת המצווה החמורה השניה באשר לכנענים, אנחנו לא יכולים להתעלם מההקשר של ברכת אלוהים האוניברסלית לכל אומות העולם, כולל אויביה הקדומים של ישראל, הכנענים. את המצוות המטרידות, היוצאות מן הכלל, בנוגע ליצחק ולכנענים יש לבחון על רקע ההקשר ההיסטורי והתיאולוגי שלהן – כלומר, הרקע של טבעו של יהוה שאוהב את אויביו ושל התכלית שלו להביא לישועה גורפת של כל העולם כולו. ספר יונה מדגים תפיסה זו. אלוהים לא העניש את תושבי נינווה – לאכזבתו הרבה של יונה, שידע שזה מסוג הדברים שעושה יהוה: הוא אוהב את אויביו (ואת אויבי ישראל). "יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה" (יונה ד' ב'; השווה שמות ל"ד ו'). ### **אי אפשר לביית את אלוהים** אנחנו אנשי המערב הרגישים תוהים מדוע אלוהים כל כך כועס על ישראל. לשם מה כל המשפט והזעם? מדוע התנ"ך נראה כל כך לא דמוקרטי? אנחנו חיים בעידן בו אנחנו מאוד עירניים לאפליה גזעית וחוסר סובלנות, אבל חטאים מיניים לא מפריעים לנו כפי שהפריעו לדורות הקודמים. אנחנו חיים בעידן שרואה במוות כרוע האולטימטיבי. אולי אנחנו צריכים להיות יותר פתוחים לעובדה שחלק מהאינטואיציות המוסריות שלנו הן לא ממש מה שהן אמורות להיות. ואותה עובדה חלה גם על המחשבות שלנו לגבי מה שאלוהים צריך היה לעשות או לא לעשות בכנען.[\[lxvi\]](/#_edn66) התיאולוג מירוסלאב וולף מאוניברסיטת ייל נולד בקרואטיה וחווה את זוועות המאבקים האתניים במה שהיה בעבר יוגוסלביה; זוועות שכללו השמדת כנסיות, אינוס נשים, ורציחת חפים מפשע. הוא נהג לחשוב שזעם וכעס אינם הולמים את אלוהים, אבל הוא הבין עם הזמן שההשקפה שלו על אלוהים לא היתה נכונה. וולף שם את טענותיהם של האתאיסטים החדשים באשר לזעם אלוהים בפרספקטיבה הנכונה: נהגתי לחשוב שזעם לא ראוי לאלוהים. הרי אלוהים הוא אהבה, לא? אהבה משמים לא צריכה להשתרע מעבר לזעם וחרון אף? אלוהים הוא אהבה ואלוהים אוהב כל אדם וכל יצור שברא. בדיוק מסיבה זו אלוהים מתמלא זעם כלפי חלק מהם. ההתנגדות האחרונה שלי לרעיון של חרון אף אלוהים היתה התוצאה של המלחמה ביוגוסלביה לשעבר, האזור ממנו באתי. לפי הערכות מסוימות, 200,000 איש מצאו את מותם ויותר משלושה מליון איש איבדו את בתיהם. אין ספור כפרים וערים נחרבו, פגזים נפלו על בני עמי מדי יום ולילה, חלקם סבלו מכות ניצחות מעבר ליד הדמיון, ואני לא יכול להעלות בדעתי שהזוועות האלה לא עוררו את זעמו של אלוהים. או חשוב על רואנדה בעשור האחרון של המאה העשרים, כש-800,000 איש נטבחו במשך תקופה של מאה ימים! איך הגיב אלוהים על הקטל הנוראי הזה? בהרעפת חיבה ואהבה כסב אוהב על מבצעי העברה? בסירוב לגנות את מרחץ הדמים ונתינת אישור לטוּב הבסיסי של המרצחים? אלוהים לא רתח עליהם? למרות שנהגתי להתלונן על חוסר ההגינות ברעיון של זעמו של אלוהים, הגעתי למקום בו אני חושב שיהיה עלי להתמרד נגד אלוהים שלא מגלה זעם וחרון אף למראה זוועות ורשעת העולם. אלוהים לא מלא חרון וזעם למרות היותו אהבה. אלוהים מלא חרון וזעם בגלל היותו אהבה.[\[lxvii\]](/#_edn67) שאול השליח מאגד יחדיו את שני המאפיינים האלה של אלוהים: "לָכֵן שִׂים לֵב לְטוּבוֹ שֶׁל אֱלֹהִים וּלְחֻמְרָתוֹ" (רומים י"א 22). אולי "אלוהים**"** האידיאלי במחשבה המערבית הוא פשוט נחמד מדי. איבדנו את היכולת להבין מהו טוב וישר תוך שאנחנו מתמקדים בנחמד, מבויית, ובר ניהול. התעלמנו מתקיפות וחומרה (שגורמות לנו להתפתל ולפרכס), ונאחזנו באידיאלים שלנו של נוחות ונוחיות. נפטרנו מהאלוהים שמייצג בעיית מרות קוסמית והחלפנו אותו באלים בהם אנחנו יכולים לשלוט בכוחות עצמנו. התמקדנו באהבת אלוהים על חשבון זעמו של אלוהים כלפי מה שביסודו של דבר מביא לחורבננו או חותר תחת טובתנו הבסיסית. הפילוסוף פול מוסר כותב: אלוהים שלא מהווה בעיית מרות קוסמית רצינית עבור בני האדם הוא אלוהים מוזר ופגום. חלק מהמעמד של היותו *אלוהים*, אחרי הכל, הוא שבידיו נתונה מרות ייחודית רק לו, או אדונות, על בני האדם. מאחר ואנחנו בני האדם איננו אלוהים, הרי שלאלוהי האמת יש מרות עלינו ורצונו הוא לתקן את דרכינו האנוכיות מלפני ומלפנים.[\[lxviii\]](/#_edn68) בשונה מאלילי המזרח הקרוב הקדום, המושיע המתואר בכתבי הקודש (כמו אסלאן מנרניה) הוא לא בטוח. כפי שאלי, מישהי מהקהילה שלי, אמרה, "הוא אלוהים תותח!" הגרסה של רוחניות בימינו היא רגועה ומאולפת ואינה מציבה דרישות כלשהן בפנינו. מעין כוח אימפרסיונלי ותו לא שעומד מאחורי הכל ולא קורא אותנו לסדר על מעשינו. אנחנו יכולים לשחק משחקים עם פנתאון שלם של אלילים כאלה. בניגוד לכך, האל החי – במילותיו של ק' ס' לואיס, "צייד, מלך ובעל" – מנסה לשבות את תשומת ליבנו כשהוא מושך בצד השני של מיתרי חיינו.[\[lxix\]](/#_edn69) מאחר והחיים לא נסובים סביבנו כמרכז המציאות, אלוהים הופך ל"מתערב עליון"[\[lxx\]](/#_edn70) ולכלב השמירה משמים שעוזר לנפשות חסרות המנוחה שלנו למצוא בסופו של דבר מנוחה בו. אם ניקח את אלוהים ברצינות, הוא בהחלט יעשה בלאגאן בחיינו, יגרום לנו לאי נוחות, ואף יבלבל אותנו. אחרי הכל, אנחנו יכולים בקלות להתרגל לסדר היום ולאלילים האנוכיים שלנו. האתאיסט *כמעט* צודק: בני האדם בדרך קבע *אכן* יוצרים אלילים בצלמם ובדמותם. אבל אלוהי התנ"ך והברית החדשה הוא לא מסוג האלים שאנחנו בודים מדעתנו. הוא מסרב להניח לתחבולות בני האדם להפעיל עליו מניפולציות. הוא גורם לכולנו – כולל לחסידיו המסורים – להרגיש חוסר נוחות, שבסופו של דבר הוא מה שאנחנו באמת זקוקים לו בכדי להתגבר על האנוכיות שלנו. "כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ, אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי יִמְצָאֶנָּה" (מתי ט"ז 25). ולמרות כל זאת, אלוהים גם גילה עצמו כאלוהים ממלא הבטחות שראוי לאמון הבלתי נדלה שלנו, למרות הקשיים, חוסר הנוחות, הסערות ואפילו הזוועות שאנחנו עשויים לשאת. ק' ס' לואיס משבח את "עקשנות האמונה" הזו. הוא טוען שאמונה באל אישי (בניגוד להנחה בלבד שהוא קיים) "לא יכולה לצמוח ולגדול אלא במקום בו יש גם מקום לספק". לואיס מרחיק לכת ואומר שאהבה כרוכה בשימת מבטחנו בחבר מעבר להוכחות הקיימות, ואפילו, לעיתים, נגד ההוכחות הקיימות. הוא מזכיר לנו שעלינו לאפשר לחבר להנות מן הספק, גם אם אותו חבר מפגין התנהגות מבלבלת ולא אופיינית. לדוגמה, אם חבר בו אנחנו בוטחים מתחייב לפגוש אותנו במקום מסוים אך לא מופיע במקום, מי מאיתנו לא "יתמלא באשמה מסוימת, אם רגע אחרי שהרמנו ידיים וויתרנו על אותו חבר, הוא מופיע במקום בליווי הסבר מלא לאיחורו? אנחנו נרגיש שהיה עלינו לדעת שאנחנו מכירים אותו טוב מספיק כדי לבטוח שיעמוד בהבטחתו ויופיע במקום".[\[lxxi\]](/#_edn71) ### **אלוהים שמצווה** יש מבקרים שטוענים שמכיוון שאלוהים מצווה על הריגת הכנענים (פעולה ספציפית במסגרת הקשר היסטורי ספציפי מסיבה תיאולוגית ספציפית), אז אנחנו יכולים להכליל ולומר ש"פעולה X תמיד מותרת". ומן הסתם, אם היא מותרת, הרי שפעולות טרור הופכות מותרות כל עוד הן נעשות בשם סמכות כזו או אחרת: "אללה אמר את זה; אני מאמין בכך; זהו זה!" זו לא בדיוק חשיבה הגיונית נאותה, אבל זו החשיבה הרווחת כשזה מגיע לשאלה הכנענית. הדיון הקודם שערכנו על בראשית כ"ב (ראה "השקפות פילוסופיות על מצוות אלוהים לאברהם" בפרק ה') חופף לשאלת הכנענים; אתה יכול לקרוא שוב את פרק ה' ולהחיל את הדיון על הכנענים. עם זאת, כאן נבחן את הדברים מזווית אחרת. אם תינוקות וטף מומתים במצוות אלוהים, לא נגרם להם עוול כלשהו, שכן אלוהים יפצה אותם בעולם הבא. אם כן, מדוע איננו תומכים בהמתת תינוקות? מדוע איננו קוראים להמתת *כל* התינוקות כדי לוודא שהם בנוכחות אלוהים בחיים שלאחר המוות? השאלה הזו שנשמעת לעיתים קרובות מפי המבקרים סובלת מכשל לוגי, לפחות מארבע סיבות: 1. בהקשר של ההתגלות המיוחדת והמתמשכת שהעניק אלוהים לישראל, הוא סיפק בידם מצווה שאינה חוזרת על עצמה לתכלית ספציפית, דבר שכתבי הקודש עצמם מבהירים; המצווה הזו לא נועדה להיות אוניברסלית ונצחית. 2. מאחר והחיים שייכים לאלוהים, כל פגיעה שהיא כתוצאה מתכלית או מטרה ספציפיות בהקשר ספציפי תעמוד בצילם של היתרונות אליהם היא תוביל בחיים שלאחר המוות. 3. בשעה שהתינוק יגיע ישירות לנוכחות אלוהים, הרי שרוצחו לא רק נטל חיי אדם אלא גם חטא (בעיקר) כלפי אלוהים (השווה תהילים נ"א ד'). 4. הרוצח אחראי להשלכות של מעשיו שלו – כלומר, לקיחת חיי אדם חף מפשע. הוא לא אחראי על הענקת חיי נצח בנוכחות אלוהים. מי שמעניק חיי נצח במלכות השמים לא יכול להיות בן האדם אלא רק אלוהים בכבודו ובעצמו. אז כשרוצח לוקח את העניינים לידיו שלו, הוא פועל בשחצנות. הרוצח לא מועיל לתינוק; הוא רק פוגע בו. הרוצח מביא רק מוות, לא יתרונות; *אלוהים* הוא שמעניק את הזכות של חיי נצח בשמים. הרוצח אינו "אחראי" להכנסת התינוק למלכות השמים; הוא לא זה שמעניק לו את היתרון הכל כך מוערך ומצופה הזה. הרוצח לא *גורם* ליתרונות האלה והוא אינו *אחראי* להם.[\[lxxii\]](/#_edn72) בניגוד לכך, בתרחיש הגרוע ביותר, אלוהים מצווה על חיילי ישראל לקחת את חייהם של אזרחים, כולל ילדים. במסגרת הנסיבות המיוחדות האלה, החיילים *היו למעשה* הכלי דרכו חיי נצח הוענקו לאותם ילדים. בהתחשב בתכלית ובמטרות הספציפיות של אלוהים, התרחיש הזה שונה מרצח תינוקות שבוצע בידי, למשל סוזן סמית', שלכדה את ילדיה ברכב שלה ודרדרה אותו אל מי הנהר. לא, סמית' לא "העניקה" לילדיה חיים טובים יותר בגן עדן בכך שהטביעה אותם. היא קראה תיגר על תכליותיו של אלוהים וחטאה נגדו ונגד ילדיה. ### **בני האדם ונקודת ההשקפה הנחותה יותר** ספר איוב שופך אור על הנושא, ומזכיר לנו שהתמונה המלאה לא תמיד זמינה ונגישה לנו. אנחנו לא בהכרח מצויים בעמדה הטובה ביותר לפענוח תכליותיו ותכניותיו של אלוהים. כמו איוב, אנחנו עשויים למצוא עצמנו עם פער מבלבל בין מה שאנחנו יודעים בוודאות אודות אלוהים ומה שנראה כחריג חמור ונוקשה. (חבריו של איוב בהחלט חשבו שהיתה להם התפיסה הנכונה בכל הקשור למה שקורה "כשדברים רעים קורים לאנשים טובים"). למרות היותו חף מפשע ועם זאת מיוסר קשות, איוב לא קיבל מענה לשאלותיו. ולמרות שבסופו של דבר הוא כן זכה לשטוח את טענותיו בפני אלוהים, הוא עדיין לא קיבל מענה לשאלת ה"למה" שלו. למרות היותו מבולבל, איוב כן זכה לאישור חכמת אלוהים, שעולה עשרות אלפי מונים על זו שלנו. הוא למד שאלוהים נאמן וראוי לבטחונו ונוכחותו די בה, גם כשאנחנו עומדים המומים לנוכח שאלות שאינן זוכות לקבל מענה. בשנת 1997, המשפחה שלי היתה מעורבת בתאונת דרכים חמורה בדרך ראשית באזור חקלאי בוויסקונסין. הנהג ברכב השני ניסה לסטות כדי לא לפגוע בכלב ופגע ברכב שלנו במקום זאת. פיטר, בננו השני, היה אז בן 5. הוא נפצע כשראשו פגע בחלון הצדדי, מה שהוביל לשבר בגולגולת וחתכים עמוקים במצחו. הוא נזקק למספר ניתוחים – ומריחה יומית של משחה דביקה נגד צלקות – כדי שמצחו יחזור למצבו הקודם. המשימה הגדולה האחרונה שנדרשנו לבצע היתה הסרת התחבושת שעטפה את מצחו של פיטר לאחר הניתוח והפכה בשלב זה נוקשית וקשיחה. (נסיונות קודמים לימדו אותנו שנדרשו לשם כך שני אנשים). דברנו על המאורע כחגיגה. אבל פיטר צרח, בכה, התנגד, וניסה לברוח מפנינו, כאילו ניסינו לפגוע בו. לו מישהו שלא היה מודע למצב היה צופה בנו מעבר לחלון – או אפילו דלת הבית! – סביר להניח היה מגיע למסקנה שאנחנו מפלצות ושברצוננו רק לענות אותו. ילדים בהחלט עשויים להגיע לכל מיני מסקנות שגויות באשר להורים "חסרי המוסר" שלהם פשוט מכיוון שהם לא מבינים את מה שההורים שלהם עושים. הורים, בכדי לחנך את ילדיהם, עשויים להתפס כנוקשים וקשוחים מדי כשהם מתעקשים שילדיהם יתנצלו על מעשיהם גם אם לא בא להם לעשות כן. הורים עשויים להתפס כעריצים כשהם שוללים את החרויות של ילד שמחליט החלטות שגויות באשר לחבריו ולפעילויות המפוקפקות שהוא מעורב בהן. הורים עשויים לעשות דברים שנתפסים בעיני ילדיהם כמוזרים לחלוטין או אפילו חסרי מוסר, ועם זאת הבעיה נפתרת באמצעות הספקת מידע נוסף או הבגרות שמביאים שנים ונסיון.[\[lxxiii\]](/#_edn73) היתכן שהשאלה הכנענית מתאימה לקטגוריה הזו גם כן? חשוב שוב על פרודו מ*שר הטבעות*. הוא אומר לחברו הנאמן, "אני לא יכול לעשות את זה, סאם". אבל סאם מנסה לשים את הדברים בפרספקטיבה הנכונה: אני יודע. זה הכל שגוי. אנחנו בכלל לא צריכים להיות פה למען האמת. אבל אנחנו כאן. זה כמו בסיפורים הנפלאים, אדון פרודו – אלה שתמיד באמת היו חשובים. הם היו מלאי חשיכה וסכנה. ולפעמים לא רצית לדעת מה יהיה הסוף. כי איך יכול הסוף להיות טוב? איך יכול העולם לשוב למצב בו היה נתון בעבר כשכל כך הרבה התרחש והשתנה? אבל בסופו של דבר, זה רק דבר חולף, הצל הזה. אפילו החשיכה חייבת לעבור. יום חדש יצוץ ויופיע. וכשהשמש תזרח, היא תזרח באור בהיר עוד יותר. אלה הסיפורים שנשארו איתך – שהיתה להם משמעות – אפילו כשהיית צעיר מכדי להבין למה ומדוע.[\[lxxiv\]](/#_edn74) באופן דומה לכך, אנחנו אולי לא בעמדה הטובה ביותר כדי להבין את טבע מצוותיו של אלוהים באשר לכנענים לאור התכנית הגורפת שלו. אולי נקודת ההשקפה שלנו נחותה יותר מכפי שהיינו רוצים לחשוב. כפי שמאשר ישעיהו נ"ה ח'-ט': "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם יְהוָה. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם". מספר פסקאות בשירו של וויליאם קואופר "God Moves in Mysterious Ways" (נסתרות הן דרכי האל) מבטאות היטב את הפער שקיים בין אלוהים לביננו – ואיך לעיתים אנחנו נוטים לפרש שלא נכונה את מה שאלוהים עושה: >                 אל תשפוט את אלוהים מתוך תחושה רפויה, > > שים מבטחך בו, שאת חסדו יעניק לך; > > מעבר להשגחה מקדירת פנים, > > הוא מסתיר פנים מלאות חיוכים. > > התכלית והמטרות שלו יבשילו במהרה, > > נדבך אחר נדבך נוסף יתגלו מדי שעה; > > לניצנים אולי טעם מר, > > אך מתוק יהיה הפרח זה מכבר. > > חוסר אמונה עיוורת לבטח תטעה > > ותבחן את פעולתו לשווא; > > אך אלוהים יפרש את עצמו > > ויהפוך את מעשיו ברורים לכל.[\[lxxv\]](/#_edn75) ### **ישוע והתמונה הרחבה יותר** כשאנחנו נאבקים בשאלות קשות מהתנ"ך, ביכולתנו להרחיק מעבר להשקפה המוגבלת של איוב ולראות את אלוהים בצורה ברורה יותר, כפי שהוא מתגלה בישוע. בביאתו של ישוע בבשר ובמותו המכפר, אנחנו רואים איך אלוהי אברהם, יצחק ויעקב מביא את התכלית והמטרות שלו לכדי הגשמה. כפי שקיוו בני ישראל, אלוהים הופיע בתמונה, למרות שלא כפי שהם ציפו לראותו. הוא ירד משמיים כדי לקחת חלק בעולמנו, עמד בפיתויי החיים, סבל חוסר צדק, סבל ואכזריות. ללא קשר לאופן בו אנחנו רואים את שאלת הכנענים, מה שמעניין את אלוהים הוא גאולה וישועה. זה בה לידי ביטוי בצורה ברורה במיוחד במידת ההשפלה שאלוהים מוכן היה לשאת לצורך ישועתנו, כשמת במערומיו על הצלב, כשהוא סובל בוז ובושה, כעבריין ואפילו כעבד. שירו של מייקל קארד, "This Must Be the Lamb" (זה חייב להיות השה) מתאר את התמונה הזו כהלכה. הוא כותב שהמנהיגים הדתיים בזו לקריאתו האמיתית של ישוע, צחקו על גורלו, "עיוורים לעובדה שאלוהים הוא שצלע לנגד עיניהם".[\[lxxvi\]](/#_edn76) מאחר ואלוהים היה מוכן לעשות את כל זה בעבור ישועתנו, המאמין המשיחי יכול לענות למבקר ולומר: "למרות שאין ביכולתי לפתור את בעיית הכנענים בצורה מסודרת ומלאה, הרי שאני יכול בהחלט לבטוח באלוהים שהוכיח את נכונותו להרחיק לכת במידה ובעומק כאלו בכדי להציע לבני האדם המרדניים ריצוי ורעוּת". לא משנה איך עלינו לפרש ולהגיב לחלק מהשאלות המבלבלות שעולות בהקשר לתנ"ך, חשוב שלא נעצור בתנ"ך אם ברצוננו לקבל התגלות ברורה באשר לליבו ואופיו של אלוהים. בברית החדשה אלוהים פודה את אויביו באמצעות הקרבן העצמי שהקריב ישוע, כחלופה עבורנו, באמצעות מעשה האהבה שלו שלווה בכזו בושה (רומים ה' 10). למרות שאל שמעניש את הכנענים נתפס בעינינו כמי שאינו עולה בקנה אחד עם חסד ורחמים, אנחנו לא יכולים להתעלם מאל פודה וגואל שאוהב את אויביו, לא רק את ידידיו ורעיו (מתי ה' 48-43). הוא הניח לעצמו להיצלב *בידי* אוביו בתקווה שיוכל להושיע ולגאול אותם: "אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים" (לוקס כ"ג 34). **לקריאה נוספת** Goldingay, John. *Old Testament Theology: Israel’s Life*. Vol. 3. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2009. See esp. chap. 5, “City and Nation.” Hess, Richard S. “War in the Hebrew Bible: An Overview.” In *War in the Bible and Terrorism in the Twenty-First Century*, edited by Richard S. Hess and Elmer A. Martens. Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008. Wright, Christopher J. H. *The God I Don’t Understand*. Grand Rapids: Zondervan, 2008. ———. *Old Testament Ethics and the People of God*. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2006. Goldingay, John. Old Testament Theology: Israel’s Life. Vol. 3. Downers Grove, IL: InterVarsity, 2009. See esp. chap. 5, “City and Nation.” Hess, Richard S. “The Jericho and Ai of the Book of Joshua.” In Critical Issues in Early Israelite History, edited by Richard S. Hess, Gerald A. Klingbeil, and Paul J. Ray Jr. Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008. ———. Joshua. Tyndale Old Testament Commentary 6. Downers Grove, IL: InterVarsity, 1996. ———. “War in the Hebrew Bible: An Overview.” In War in the Bible and Ter-rorism in the Twenty-First Century, edited by Richard S. Hess and Elmer A. Martens. Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008. Wright, Christopher J. H. The God I Don’t Understand. Grand Rapids: Zonder-van, 2008. Boyd, Gregory. God at War: The Bible and Spiritual Con‑ict. Downers Grove, IL: InterVarsity, 1997. Hess, Richard S. “War in the Hebrew Bible: An Overview.” In War in the Bible and Terrorism in the Twenty-First Century, edited by Richard S. Hess and Elmer A. Martens. Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008. Stuart, Douglas K. Exodus. New American Commentary 2. Nashville: B & H Publishing, 2008. See esp. pp. 395–97. [\[i\]](/#_ednref1)  Paul Copan, “Yahweh Wars,” Philosophia Christi n.s. 11, no. 1 (2009): 73–90. וראה גם Paul Copan, “Is Yahweh a Moral Monster? The New Atheists and Old Testament Ethics,” Philosophia Christi n.s. 10, no. 1 (2008): 7–37. [\[ii\]](/#_ednref2)  Gerd Lüdemann, The Unholy in the Holy Scripture, trans. John Bowden (Louisville: Westminster John Knox, 1997), 54. [\[iii\]](/#_ednref3) ראה G. K. Beale, We Become What We Worship: A Biblical Theology of Idolatry (Downers Grove, IL: (InterVarsity, 2008. [\[iv\]](/#_ednref4)  William F. Albright, Archaeology and the Religion of Israel (Baltimore: Johns Hopkins Press, 1968), 77. See also Richard M. Davidson, Footsteps of Joshua (Hagerstown, PA: Review and Herald, 1995), 95. [\[v\]](/#_ednref5) ראה Stephen J. Keillor’s suggestive book, God’s Judgments: Interpreting History and the Christian Faith (Downers Grove, IL: IVP Academic, 2007) [\[vi\]](/#_ednref6)  Michael Shermer, The Science of Good and Evil (New York: Henry Holt, 2004), 39–40. [\[vii\]](/#_ednref7)  Kai Nielsen, Ethics without God, rev. ed. (Bualo: Prometheus Books, 1990), 10–11. [\[viii\]](/#_ednref8) (“Appendix” in C. S. Lewis, The Abolition of Man (San Francisco: Harper, 2001. [\[ix\]](/#_ednref9)  Patrick Miller, The Religion of Ancient Israel (Louisville: Westminster John Knox, 2000), 199–201. [\[x\]](/#_ednref10)  Jeffrey H. Tigay, Deuteronomy, Torah Commentary Series (Jerusalem: Jewish Publica-tion Society, 2003), 146. [\[xi\]](/#_ednref11)  David L. Baker, Tight Fists or Open Hands? Wealth and Poverty in Old Testament Law (Grand Rapids: Eerdmans, 2009), 185. [\[xii\]](/#_ednref12)  Douglas K. Stuart, Exodus, New American Commentary 2 (Nashville: B & H Publish-ing, 2008), 478n. [\[xiii\]](/#_ednref13)  John Goldingay, Old Testament Theology: Israel’s Life, vol. 3 (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2009), 618. [\[xiv\]](/#_ednref14)  Barna Magyarosi, “Holy War and Cosmic Conict in the Old Testament: From the Exodus to Exile” (PhD dissertation, Romanian Adventist Theological Institute), 20–26. [\[xv\]](/#_ednref15) אלוהים אומר לבני ישראל שהם לא ידחקו את רגלי הגוים מפניהם במהרה, מה שהיה מותיר את הארץ שוממה (דברים ז' כ"ב); מצד שני, חוסר הציות ועבודת האלילים של ישראל האטו עוד יותר את התהליך ואף היוו מלכודת עבור עם ישראל (יהושע כ"ג י"ב-י"ג; שופטים ב' א'-ג'). [\[xvi\]](/#_ednref16)  Magyarosi, “Holy War,” 91. [\[xvii\]](/#_ednref17) שם, 79, 82. [\[xviii\]](/#_ednref18)  Stuart, Exodus, 395–97. [\[xix\]](/#_ednref19)  Walter Brueggemann, An Introduction to the Old Testament: The Canon and Christian Imagination (Louisville: Westminster John Knox, 2003), 109–13. [\[xx\]](/#_ednref20)  Gordon McConville, “Joshua,” in The Oxford Bible Commentary, ed. J. Barton and J. Muddiman (Oxford: Oxford University Press, 2001), 159. [\[xxi\]](/#_ednref21)  David M. Howard Jr., Joshua 5, New American Commentary (Nashville: Broadman & Holman, 1998), 39–40. [\[xxii\]](/#_ednref22)  Christopher J. H. Wright, Old Testament Ethics for the People of God (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2004), 474–75; and Iain Provan, V. Philips Long, and Tremper Longman III, A Biblical History of Israel (Louisville: Westminster John Knox, 2003), 149. [\[xxiii\]](/#_ednref23)  K. A. Kitchen, On the Reliability of the Old Testament (Grand Rapids: Eerdmans, 2003), 173–74; and K. Lawson Younger Jr., Ancient Conquest Accounts: A Study in Ancient Near Eastern and Biblical History Writing (Sheffi­eld: Sheffi­eld Academic Press, 1990), 227–28, 245. תודתי למאט פלאנאגן על שחשף את תשומת ליבי לספרו של יאנגר. למרות שאני חולק על התימות הפוסטמודרניות, ראה תיעודה של לורי ק' רואולט את הריטוריקה הזו בחיבור, Joshua and the Rhetoric of Violence: A New Historical Analysis (New York: Continuum, 1996), especially chap. 5. [\[xxiv\]](/#_ednref24)  Gordon J. Wenham, Exploring the Old Testament: A Guide to the Pentateuch (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2003), 137. [\[xxv\]](/#_ednref25)  R. Gary Millar, Now Choose Life: Theology and Ethics in Deuteronomy (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2001), 157. [\[xxvi\]](/#_ednref26)  David G. Firth, 1 and 2 Samuel (Downers Grove, IL: InterVarsity; Nottingham, UK: Apollos, 2009), 173. [\[xxvii\]](/#_ednref27)  Barna Magyarosi, “Holy War and Cosmic Conflict in the Old Testament,” 138–53. גם כשדוד נלחם בעמלקים (למשל שומאל א' ל' כ"ו), לא מוחלט פה לשון *חרם.* [\[xxviii\]](/#_ednref28) Richard S. Hess, “War in the Hebrew Bible: An Overview,” in War in the Bible and Ter-rorism in the Twenty-First Century, ed. Richard S. Hess and Elmer A. Martens (Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008); also Richard S. Hess, Joshua, Tyndale Old Testament Commentary 6 (Downers Grove, IL: InterVarsity, 1996).. תודה לג'ון גולדינגיי על ששלח לי את פרק 5 (“City and Nation”) from Old Testament Theology: Israel’s Life, vol. 3 (Downers Grove, IL: InterVarsity, 2009). בפרקים אלה על לוחמה אני משתמש בתובנות שלהם ומסכם אותן. אני אסיר תודה גם על ההתכתבות השופעת באימייל עם ריק הס וטרמפר לונגמן בנושאים האלה, שכלולה גם היא בפרקים אלה בנושא הלוחמה. [\[xxix\]](/#_ednref29) Hess, “War in the Hebrew Bible,” 25. Gordon Mitchell mentions a certain exibility regarding how Joshua understands herem (e.g., Rahab, the Gibeonites, and others are spared). See Gordon Mitchell, Together in the Land: A Reading of the Book of Joshua, JSOT Supple-ment 134 (She­eld: JSOT, 1993). [\[xxx\]](/#_ednref30) Richard S. Hess, “The Jericho and Ai of the Book of Joshua,” in Critical Issues in Early Israelite History, ed. Richard S. Hess, Gerald A. Klingbeil, and Paul J. Ray Jr. (Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008), 39. [\[xxxi\]](/#_ednref31) לגבי הגזמה מספרית במזרח הקרוב הקדום ובתנ"ך, ראה Daniel M. Fouts, “A Defense of the Hyperbolic Interpretation of Numbers in the Old Testament,” Journal of the Evangelical Theological Society 40, no. 3 (1997): 377–87. [\[xxxii\]](/#_ednref32)  Hess, “Jericho and Ai,” 46. [\[xxxiii\]](/#_ednref33) שם, 46-33; ראה גם Hess, Joshua. [\[xxxiv\]](/#_ednref34)  Hess, “Jericho and Ai,” 29–30. [\[xxxv\]](/#_ednref35) שם, 35, 42. [\[xxxvi\]](/#_ednref36) בדומה לכך, גילאיהם של המוזכרים לפני המבול יכולים להיות סימליים – בשמירה על אופן השימוש במספרים במזרח הקרוב הקדום. ראה “From Adam to Noah: A Reconsidera-tion of the Antediluvian Patriarchs’ Ages,” Journal of the Evangelical Theological Society 37, no 2(1994):68-161; וכן Carol A. Hill, “Making Sense of the Numbers of Genesis,” Perspectives on Science and the Christian Faith 55, no. 4 (December 2003): 239–5. [\[xxxvii\]](/#_ednref37)  Hess, “Jericho and Ai,” 38–39. [\[xxxviii\]](/#_ednref38) (Richard Hess, personal correspondence (January 28, 2009. [\[xxxix\]](/#_ednref39)  Hess, Joshua, 91–92. Note the laws of Eshnunna regarding the role of innkeepers (§15, §41). See D. J. Wiseman, “Rahab of Jericho,” Tyndale Bulletin 14 (1964): 8–11. [\[xl\]](/#_ednref40)  Hess, Joshua, 91–92. השתמשתי פה בלשון "נקבה" מאחר ולכך מכוון הטקסט של חוקי חמורבי. לא מדובר פה בגבר שמשמש כפונדקאי. [\[xli\]](/#_ednref41)  Moshe Weinfeld, The Promise of the Land: The Inheritance of the Land of Canaan by the Israelites (Berkeley: University of California Press, 1993), 141–43. [\[xlii\]](/#_ednref42)  Hess, Joshua, 91–92. [\[xliii\]](/#_ednref43) שם, 143-142. [\[xliv\]](/#_ednref44)  Hess, “War in the Hebrew Bible,” 29. [\[xlv\]](/#_ednref45) שם. [\[xlvi\]](/#_ednref46)  Ian Morris and Walter Scheidel, The Dynamics of Ancient Empires: State Power from Assyria to Byzantium (Oxford: Oxford University Press, 2009), 62. [\[xlvii\]](/#_ednref47)  Hess, “War in the Hebrew Bible,” 30. [\[xlviii\]](/#_ednref48) למרות שטיגיי תומך בעמדה הראשונה, ראה דיונו בנושא Jeffrey H. Tigay, Deuteronomy, Torah Commentary Series (Jerusalem: Jewish Publication Society, 2003), 474. [\[xlix\]](/#_ednref49) שם, 470; Magyarosi, “Holy War,” 110–18. [\[l\]](/#_ednref50)  Goldingay, Old Testament Theology, 570; also Hess, “War in the Hebrew Bible,” 30. [\[li\]](/#_ednref51)  Hess, “War in the Hebrew Bible,” 30. [\[lii\]](/#_ednref52)  Nicholas Wolterstor, “Reading Joshua,” presented at “My Ways Are Not Your Ways” conference, University of Notre Dame, September 2009. [\[liii\]](/#_ednref53)  Alan R. Millard, “Were the Israelites Really Canaanites?” in Israel: Ancient Kingdom or Late Invention?, ed. Daniel I. Block (Nashville: B&H Academic, 2008), 156–68. [\[liv\]](/#_ednref54)  James K. Homeier, Israel in Egypt: The Evidence for the Authenticity of the Exodus Tradition (Oxford: Oxford University Press, 1999); James K. Homeier, Ancient Israel in Sinai: The Evidence for the Authenticity of the Wilderness Tradition (Oxford: Oxford University Press, 2005). [\[lv\]](/#_ednref55) קרן ארמסטרונג לדוגמה עומדת על הקשר הזה בין מסעות הצלב והרג הכנענים בספרה Holy War: The Crusades and (Their Impact on Today’s World (New York: Anchor, 2001. [\[lvi\]](/#_ednref56)  John Goldingay, Old Testament Theology: Israel’s Life, vol. 3 (Downers Grove, IL: Inter-Varsity, 2009), 572. [\[lvii\]](/#_ednref57)  Christopher J. H. Wright, The God I Don’t Understand: Reflections on Tough Questions of Faith (Grand Rapids: Zondervan, 2008), 102.. השווה יהושע ט"ז נ"ג; שמואל ב' ה' ו'-י'. וורייט אומר שהיבוסים עברו מרשימת ה"מבוקשים" לרשימת "בני הבית", אינדיקציה לכך שהאויבים האלה יכלו להפוך לחלק מעמו של אלוהים. [\[lviii\]](/#_ednref58)  Richard S. Hess, “War in the Hebrew Bible: An Overview,” in War in the Bible and Ter-rorism in the Twenty-First Century, ed. Richard S. Hess and Elmer A. Martens (Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008), 29. [\[lix\]](/#_ednref59) לבחינה מעמיקה של מאורעות מאי ליי, ראה פרק ו' בספרו של M. Scott Peck, People of the Lie (New York: Simon & (Schuster, 1983. [\[lx\]](/#_ednref60)  John Stott’s in David Edwards, Evangelical Essentials: A Liberal-Evangelical Dialogue (Downers Grove, IL: InterVarsity, 1988), 263. [\[lxi\]](/#_ednref61) לי אמר את הדברים במהלך קרב פרדריקסבוג בדצמבר 1862. [\[lxii\]](/#_ednref62) מתוך The Fellowship of the Ring, directed by Peter Jackson (New Line Cinema, 2001), based on J. R .R. Tolkien’s work by the same title. [\[lxiii\]](/#_ednref63)  Vernon Grounds, “Called to Be Saints—Not Well-Adjusted Sinners,” Christianity Today (January 17, 1986), 28. [\[lxiv\]](/#_ednref64)  Paul K. Moser, *The Elusive God: Reorienting Religious Epistemology* (Cambridge:Cambridge University Press, 2008), 91–92. [\[lxv\]](/#_ednref65) Goldingay, *Israel’s Life*, 569. I address the specific question of Abraham’s sacrifice of Isaacin *“How Do You Know You’re Not Wrong?”* (Grand Rapids: Baker, 2005). [\[lxvi\]](/#_ednref66) תודתי לאלווין פלטינגה על התובנות שלו שנכללות במאמרו“Response to Fales” במסגרת הכנס “My Ways Are Not Your Ways” , שנערך באוניברסיטת נוטרה דם, בספטמבר 2009. [\[lxvii\]](/#_ednref67)  Miroslav Volf, *Free of Charge: Giving and Forgiving in a Culture Stripped of Grace* (Grand Rapids: Zondervan, 2006), 138–39; see also Volf’s *Exclusion and Embrace: A Theological Exploration of Identity, Otherness, and Reconciliation* (Nashville: Abingdon, 1996). [\[lxviii\]](/#_ednref68)  Paul K. Moser, “Divine Hiddenness, Death, and Meaning,” in *Philosophy of Religion: Classic and Contemporary Issues* (Oxford: Blackwell, 2008), 221–22. [\[lxix\]](/#_ednref69)  C. S. Lewis, “Miracles,” in *The Complete C. S. Lewis Signature Classics* (San Francisco: Harper, 2002), 383–84. [\[lxx\]](/#_ednref70)  C. S. Lewis, *Surprised by Joy* (New York: Harcourt Brace & World, 1955), 166. [\[lxxi\]](/#_ednref71) C. S. Lewis, “The Obstinacy of Belief,” in *The World’s Last Night* (New York: Harcourt Brace Jovanovich, 1960), 25–27. [\[lxxii\]](/#_ednref72)  From Mark Murphy, who kindly sent me his essay “God beyond Justice”. [\[lxxiii\]](/#_ednref73)  Murphy, “God beyond Justice,” inspired these thoughts. [\[lxxiv\]](/#_ednref74)  *The Two Towers*, directed by Peter Jackson (New Line Cinema, 2002), based on J. R .R. Tolkien’s work by the same title. [\[lxxv\]](/#_ednref75) William Cowper, “God Moves in a Mysterious Way,” 1774. את המזמור בלשונו המקורית ניתן למצוא באתר http://nethymnal.org/htm/g/m/gmovesmw.htm. [\[lxxvi\]](/#_ednref76) Michael Card, “This Must Be the Lamb,” *Legacy*, compact disc, Benson Productions, B00004RC04, 1983. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר --- ### [האם הדתות המונותאיסטיות הן המקור לאלימות בעולם?](https://igod.co.il/morality/האם-הדתות-המונותאיסטיות-הן-המקור-לאלי/) **Published:** נובמבר 27, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** בספרו Terror in the Mind of God (טרור בדעת אלוהים), מרק יורגנסמאייר טוען שדת מטבעה היא אלימה. באיזה אופן? היא נוטה "להקרין בבואות של מלחמה קוסמית ולהפוך אותן לאבסולוטיות" – גם אם ביסודו של דבר התכלית של הדת היא להביא לשלום וסדר. ההמלצה של יורגנסמאייר? מילוי הדת בערכים המרככים של "הגיון והגינות"; מה שיעזור לסתום את הגולל על אלימות והרג במטרה להוליד שלום והרמוניה בעולמנו.[\[i\]](/#_edn1) בספרה The Curse of Cain (קללת קין), רג'ינה שוורץ קוראת תיגר על "הירושה האלימה של המונותאיזם" (בכך נכללים היהדות, האיסאלם והנצרות). אמונה באל אחד (מונותאיזם) ואמת אקסקלוסיבית הולכות יד ביד, מה שמוביל כביכול לבעיות וצרות לכל מי שלא מאמין באותו האל. חסידיו של אותו "אל אמת אחד ויחיד" ידחו, ישנאו, וירחיקו מעליהם את כל הזרים, שלא מקבלים על עצמם את אלוהיהם או את השקפת עולמם.[\[ii\]](/#_edn2) מונותאיזם וטענות לאמת אקסקלוסיבית יוצרים מנטליות של "אנחנו לעומת הם": כדי לשמור על הזהות והטוהר הדתי *שלנו*, *הם* חייבים להיות מורחקים ומנודים מקרבנו. לכך מתכוון האתאיסט ריצ'ארד דוקינס כשהוא מדבר על אלוהים ש"מתעסק בצורה אובססיבית בעליונות שלו על אלים יריבים ובאקסקלוסיביות של שבט הנוודים שלו".[\[iii\]](/#_edn3) מסיבה זו קין, שאת מנחתו אלוהים דחה בעוד ששעה לזו של אחיו הבל, קם עליו ורצח אותו. בדומה לכך, אלוהים בחר בצורה לא הוגנת ביעקב הצעיר על פני אחיו עשיו, מה שהוביל לקונפליקט ולמתיחות ביניהם. מסיבות דומות, בני העם הנבחר, ישראל, בסופו של דבר הרגו את הכנענים, שלא נבחרו; אלוהים היה לצידם של ישראל, לא של הכנענים. ניכור ורצח הם התוצאות הצפויות של מונותאיזם. כפועל יוצא מכך פעולות טרור כמו אירועי ה-11 בספטמבר לא צריכות להפתיע אותנו – כך טוענים האתאיסטים.[\[iv\]](/#_edn4) החלופה לדת כפייתית תהיה הערכים הנאורים של סובלנות תוך מתן העדפה לגיוון ופלורליזם; הערכים האלה באופן כללי מקדמים זרים בברכה ולא מדכאים יצירתיות. ### **אנחנו צריכים רק ערכים של הארה?** ההפך הוא הנכון. אנחנו יכולים לטעון שאנחנו לא צריכים פחות דת ויותר ערכים נאורים. באופן אירוני, הברבריות של המהפכה הצרפתית הנאורה הפכה את החיפוש אחר חירות, שיוויון, ואחווה לאכזריות ולסיוט מזוויע. כפי שטענו רבים, מיסוד הפלורליזם והגיוון בחברה יכול להוביל לסילוק והוצאת הדת המסורתית אל מחוץ לתמונה. כשהדת מובנת בצורה נאותה, אנחנו זקוקים ליותר ממנה, לא לפחות. אבל אנחנו זקוקים לסוג הנכון של ערכים דתיים, לא סתם כל דבר שמכנה עצמו דת (חשוב על ג'ים ג'ונס, דייויד כורש, והג'יהאדיסטים). השקפת עולם מקראית אמיתית, כשהיא מלווה בחשיבה נאותה, ראויה לקבל מקום כבוד בהתחשב בבסיס שהיא מהווה למוסריות ובהשפעה החיובית שלה על עיצוב התרבות. אמונה שמעוגנת בכתבי הקודש למעשה תומכת בסובלנות: למרות חוסר ההסכמות בינינו, בני האדם הינם בכל זאת נושאי צלמו של אלוהים, ואנחנו נקראים לבקש לחיות בשלום עם כולם כל עוד זה בידינו (רומים י"ב 18). היא תומכת בגיוון: ישוע במותו על הצלב שבר את מחיצת האיבה בין גזעים, מעמדות, ובין זכר ונקבה (גלטים ג' 28; אפסים ב' 22-11). השליח שאול מדבר אומנם על לוחמה, אבל כוונתו למעשה היא למלחמה *רוחנית* (האפסים ו'). למרות שאנחנו יכולים בהחלט לדבר על מלחמה מוצדקת (למשל, מיגור הדיכוי הנאצי), הרי שהמלחמה לה נקראים המאמינים בישוע לא דורשת כלי נשק ארציים (השניה לקורינתים י' 4). הכיבוש עליו מדבר שאול קורא לנצחון הטוב על הרע (רומים י"ב 21). אז אנחנו לא מדברים פה על דת כללית, כאילו כל הדתות זהות זו לזו וכל דת הרסנית בדיוק כמו אחרות. כמו כן, עלינו לשאול אם דת כלשהי היא אמת. היא עומדת בקו אחד ומסבירה את המציאות? חשוב שלא נעשה את אותה הטעות שעשו הכובשים האשורים, שדיברו "אֶל אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלִָם כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאָדָם" (דברי הימים ב' ל"ב י"ט). אז כשאנחנו מדברים על תוספת דת, אנחנו מדברים גם על דת שהיא אמת. מה לגבי טענתה של שוורץ שמונותאיזם מוביל לאלימות? קשה לראות איך ה*אחדות* של אלוהים יכולה כשלעצמה להוביל לאלימות. קודם כל, שוורץ מתעלמת מההתייחסויות המקראיות לחסדו, רחמיו, סבלנותו וחמלתו של אלוהים (לדוגמה, שמות ל"ד ו'-ז'). מירוסלב וולף טוען שגם לו היינו נפטרים מהמונותאיזם, הרי ש"הבידול והאלימות 'ביננו' ל'בינם' ממש לא היו נעלמים".[\[v\]](/#_edn5) בעיניהם של הרומים, הפאגאנים, עובדי האלילים שסגדו לקיסר, המאמינים המשיחיים נרדפו כאתאיסטים שטענו שדי היה באמונה באל אחד. למרבה האירוניה, חיצי ההתקפה של דתיים שתמכו בגיוון ופלורליזם כוונו כנגד המשיחיים המונותאיסטים במזרח התיכון! מעבר לכך, ההיסטוריה (בנוסף לכותרות העיתונים מחר בבוקר) מלאה בתיאורים על שבטים לא-בהכרח-מונותאיסטיים שנלחמו זה בזה או על ממשל קומוניסטי כזה או אחר שתקף קבוצת דת כזו או אחרת. ולמה ההתמקדות דווקא בדת כלשעצמה? למה לא לתקוף את הפוליטיקה ואת הניצול הפוליטי של הדת? מה לגבי שבטיות אתנית שגורמת לעוינות ואלימות, כמו ביוגוסלביה לשעבר? למה לא לקחת בחשבון גורמים היסטוריים וחברתיים מורכבים שתרמו לקונפליקט? ניכור, עוני, שלילת כוח או השפעה, גזענות/שבטיות, מוסדות כוח ושליטה, מאבקים היסטוריים ורחשי טינה עשויים לגרום להתעוררות של כעס ובעטיה אלימות. לעיתים קרובות הדת היא התווית בה נעשה שימוש כדי להצדיק אלימות בין צדדים שנלחמים זה בזה. אז למה לחשוב שדת היא הגורם *היחידי*, מושא האשמה היחיד? במקום למשוך את אלוהים לתוך המצב כדי לכסות על שורש הבעיה (או הבעיות), עלינו להתנגד לפיתוי של שימוש באלוהים לצורך המטרות שלנו. ומה לגבי ההשפעות החיוביות שיש לדת? מה אם דת כלשהי מפיקה יותר רווח ותועלת מאשר פגע? התפיסה לפיה דת *מולידה* אלימות או פגע בדרך כלל מטשטשת את המורכבות של הגורמים המעורבים. ### **ומה לגבי קין** מה לגבי הבעיה שמעלה שוורץ בנוגע לקין? אלוהים לא בחר בהבל *על חשבון קין*. אלוהים הזהיר את קין לגבי הגישה מלאת החטא שלו, באומרו שעליו להשתלט על חטאו ש"רובץ לפתחו" (ראה בראשית ד' ז'). קין יכל להעלות קרבן רצוי לאלוהים לו התרעומת שלו היתה הופכת לענווה. למרות שקין כעס "וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (ד' ה'-ו'), אלוהים הזכיר לו שמצב שכזה לא היה בלתי מן הנמנע: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת (כלומר, מצב רוחך ישתפר)" (פס' ז'). אלוהים בפרוש לא שעה למנחתו של הבל על חשבונו של קין. למעשה, אפילו לאחר שקין הרג את אחיו, אלוהים בחסדו עדיין העניק לקין את הגנתו. אותו הדבר נכון גם לגבי יעקב ועשיו. למרות שעשיו איבד את זכות הירושה, בסופו של דבר הוא התפייס עם אחיו הרמאי (בראשית ל"ג ד'). עשיו הצליח בנקודה בה קין נכשל. אנחנו לא יכולים להפנות אצבע מאשימה כלפי אלוהים באף אחד מהתרחישים האלה. וכשזה מגיע לישראל ולאומות העולם, בחירת ישראל בידי אלוהים לא שללה את הישועה מהגויים (ראה למשל רחב, רות, נינווה בימי יונה). רצונו של אלוהים הוא לכלול את כל מי שמוכן לבוא אליו. אפילו בקרב ישראל, אלוהים בחר בשבט יהודה, דרכו נועד לבוא המשיח משושלת דוד. שוב, זה היה אמצעי להבאת ישועה ליהודים כמו גם לגויים. עצם העובדה שאלוהים בחר לפעול דרך שבט יהודה, למרות השם המוכפש שיצא לו (בראשית ל"ז כ"ג-כ"ז; ל"ח), אינה מעידה על כך שיוסף (שהיה איש אמונה ויושרה) לא יכל לחוות ישועה או לקבל את ברכת אלוהים תודות לבטחונו בו וציותו לדרכיו. מעבר לכך, חשוב על כך שיש אנשים שהם יותר חכמים, אתלטיים, אומנותיים או יפים יותר מאחרים. אין לנו פה שיוויון מושלם, אלא כשזה מגיע לכבוד ולערך שמגיעים לכל אדם ואדם. ועם זאת, אלה שלכאורה בורכו פחות יכולים להפוך מרירים או מלאי קנאה כלפי אלה שלכאורה בורכו יותר, *או* שאדם יכול להכיר בחסדים שזכה להם ולהתמודד באופן בונה ומועיל עם האכזבות שחווה. למעשה, חלק מהנכסים שנחשבים לכאורה לברכה, כמו כסף, מראה, או חוכמה עשויים למעשה להוות מכשולים רוחניים ומקור לגאווה ולעצמאות יתר. חשוב על משוררת המזמור העיוורת פאני קרוסבי (1915-1820). כשהיתה בת שישה שבועות, רופא העניק טיפול שגוי – תחבושת רותחת – לעיניה המודלקות, מה שגרם לעיוורונה התמידי. במקום להפוך מרירה ומלאת כעס, היא נשבעה להיות מלאת סיפוק בחלקה בחיים. היא כתבה כמה ממה שהפכו למזמורי ההלל המפורסמים ביותר. תוך התייחסות לעיוורנה, היא כתבה את הבתים הבאים: עד כמה מאושרת אני, למרות שאין ביכולתי לראות; אני נחושה בדעתי, בעולם הזה מאושרת להיות. אני נהנית מברכות כה רבות, שמאחרים נמנעות; בגלל עיוורוני להאנח, לבכות, איני יכולה, ולעולם לא אעשה זאת.[\[vi\]](/#_edn6) ### **זכות ההרחקה העצמית** אלוהים בורא באדיבות ובנועם בני אדם כדי שיקחו עימו חלק בחיים, בשמחה ובטוב שלו. אלוהים הוא עניו ומרוכז בזולת, משרת את ברואיו ומראה טוב ואדיבות לכל (מתי ה' 45). אחד המאפיינים העיקריים שייחודיים לאלוהים – ולאלה שלוקחים את חוקיו ומצוותיו ברצינות – הוא אהבתו לאויביו. לא מדובר פה באהבה הפשוטה שבאה לידי ביטוי בהיותנו טובים כלפי אלה שמרעיפים טוב וחסד עלינו, אלא באהבה הקשה, הגסה, והמושלמת ביותר מכל סוגי האהבה הקיימים (מתי ה' 48-46). יהיה מי שיתנגד ויאמר: "מה לגבי הדוקטרינה שעוסקת בגהינום, בהפרדה האולטימטיבית? למה אלוהים לא מראה הסברת פנים לכולם בלי הבחנה? לא זו האלטרנטיבה שבאמת מלאה בשלום ואהבה?" מירוסלב וולף מבחין נכונה ש"הסברת פנים מוחלטת" הופכת בעייתית כשמבצעי עבירה שאינם מוכנים לחזור בתשובה על מעשיהם יושבים לשולחן אל מול קרבנותיהם שטרם מצאו מרפא ומזור לפגיעתם. דעה מעוותת שכזו באשר להסברת פנים למעשה "תמליך את האלימות שכן היא מותירה את מבצעי העבירה ללא שינוי ואת האלימות ללא השלכות מתקנות".[\[vii\]](/#_edn7) האח הבכור במשל הבן האובד (לוקס ט"ו) צריך היה להגיע להחלטה: האם להישאר בחוץ ולהחמיץ פנים, או להכנס הביתה ולחגוג את שיבתו של אחיו הצעיר ובכך להפגין כבוד כלפי אביו החנון והרחום. הגהינום הוא הפרדה עצמית מאלוהים, ניתוק והתנגדות מוחלטים להכוונתו. אם אנחנו רוצים ניתוק מוחלט מאלוהים, הוא יעניק לנו את רצוננו. הגהינום הוא לא חדר עינויים שמורכב מאש נצחית. הגהינום ביסודו של דבר הוא מקום של הפרדה עצמית ובידוד מנוכחות אלוהים (השניה לתסלוניקים א' 9). יצורים רוחניים (השטן ועושי דברו) יחוו את ההפרדה המוחלטת מאלוהים אותה הם מבקשים. ק' ס' לואיס אומר: אני מוכן לשלם כל מחיר כדי שאוכל לומר באמת ובתמים "הכל יוושעו". אבל ההגיון שלי משיב ואומר, "שלא מרצונם, או ברצונם?" אם אומר, "שלא מרצונם", אני מייד נתקל בסתירה; איך יכול המעשה הנשגב ביותר של כניעה עצמית מרצון להיות שלא מרצון? אם אומר, "מרצונם", ההגיון שלי משיב, "איך אם הם *לא* יכנעו?"[\[viii\]](/#_edn8) לא, הבעיה היא לא דת, למרות שמעשים רבים שנעשו בהשראת הדת הם בהחלט דוחים ומלאי סטייה. בתנ"ך, אנחנו רואים שאלוהים רצה לכלול יהודי ו*גוי*, חבר ו*אויב* גם יחד בתכנית הישועה שלו. בהגיענו לברית החדשה, החזון הזה של עם אחד שמורכב מכל עמי העולם סוף סוף מתחיל להתממש. כשהיא מובנת כהלכה, האמונה המשיחית, בליווי הדוקטרינה של אלוהים שנותן מעצמו ומרוכז בזולת, היא למעשה קרן של תקווה למציאת שלום וריצוי (רומים ה' 11-6; אפסים ב' 17-14). יש שיסרבו להשתתף וימשיכו במאבק, אבל זו לא אשמתה של האמונה המשיחית. ### **ומה לגבי מסעות הצלב?** המבקרים מציינים את מסעות הצלב כעדות לאופיה האלים של הנצרות. אנחנו יכולים בלב שלם להודות בכך שמסעות הצלב, האינקוויזיציות, ומלחמות הדת האירופאיות היו טרגדיה, כתם על ההיסטוריה של האמונה המשיחית והנצרות. אבל המאורעות האלה משקפים את *מהותה* של האמונה המשיחית? כל הדיבור הזה על דת שמובילה למלחמות מעלה את השאלה הבאה. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "דת"? כל דת שהתקיימה אי פעם? קונפוציוניזם, בודהיזם, בהאי, מדע נוצרי (Christian Science), עדי יהוה? הקשר בין דת ומלחמה יוצא מנקודת הנחה שלדת יש קשר מזערי אם בכלל לאמת. כל התגלות ייחודית, אותנטית, אמיתית משמים בכלל לא נתפסת כאפשרית מבחינתו של המבקר. גם לא נשאלת השאלה, האם אלימות מוטמעת במסורת הדתית הספציפית הזו, או שמא היא עומדת בניגוד מוחלט לדת הזו? אלה שמבקרים (ובצדק) את מסעות הצלב כהולכת שולל מוסרית ירחיקו לכת ויחברו את מסעות הצלב עם הגי'האד האיסלמי. איחוד השניים הוא טעות, ובנקודה זו ביכולתי רק לעמוד על הנקודות הכלליות.[\[ix\]](/#_edn9) משמעות המונח הערבי *ג'יהאד*היא "מאבק", ובכך נכלל מאבק פנימי, אינטלקטואלי או מוסרי, כמו גם מאבק לוחמני ואלים. עם זאת, ההבנה המסורתית יותר של המונח ג'יהאד היא מהסוג האלים שמאפיין את ההיסטוריה האיסלאמית באופן גורף; יש מעט מאוד סימוכין, אם בכלל, לג'יהאד כמאבק רוחני/פנימי ותו לא.[\[x\]](/#_edn10) אפילו בהשוואת מסעות הצלב לג'יהאד האיסלאמי המיליטנטי, מסעות הצלב עדיין נראים טוב יותר: | מסעות הצלב (1291-1095) | ג'יהאד איסלאמי | |---|---| | מסעות הצלב נמשכו כמאתיים שנה. | הג'יהאד נמשך כבר יותר מאלף ושלוש מאות שנה. | | מסעות הצלב ספגו ביקורת על היותם ראשית האימפריאליזם. | ההתרחבות האימפריאליסטית של הג'יהאד בראשות מוחמד החלה חמש מאות שנה קודם למסעות הצלב. | | מסעות הצלב החלו כניסיון לכבוש מידי המוסלמים שטחים שבעבר היו בידי הנצרות. | הג'יהאד החל בכוונה לכבוש שטחים נוצריים שמעולם קודם לכן לא היו מיושבים בידי מוסלמים, ולכונן בהם קהילות מוסלמיות. | | ישוע, בשמו נערכו מסעות הצלב, לא לימד או הדגים אלימות כנגד מי שסרבו לשעות למשנתו. | מוחמד לא רק הטיף לאלימות נגד מי שלא קיבלו על עצמם את דרכי האיסלאם אלא גם לקח בה חלק בעצמו ביותר משישים מבצעים צבאיים אגרסיביים. | | המאמינים הראשונים בישוע ומחברי הברית החדשה לא הביעו תמיכה כלשהי באלימות. במאות הראשונות לקיומה, הנצרות שהיתה נטולת כל כוח והשפעה פוליטיים התפשטה תודות למעשי אהבה והפצת הבשורה הטובה אודות ישוע המשיח, בשורה שבכוחה לשנות את חיי המאמין. | הקוראן מכיל טקסטים לוחמניים ואגרסיביים רבים. אחרי מותו של מוחמד, האיסלאם התפשט לכל עבר באמצעות אלימות. הוא השתלט על אזורים שהיו קודם לכן בשליטת הנוצרים ובאורח קבע היווה איום על הנצרות הממוסדת (למשל בספרד, צרפת, וויינה). | ברנרד לואיס, החוקר המערבי המוביל ללימודי האיסאלאם מסכם בצורה יפה את ההבדלים המשמעותיים בין הג'יהאד האיסלאמי ומסעות הצלב – למרות ששניהם מתוארים כמלחמות קודש נגד אויבים שאינם מאמינים בדת האמת: מסע הצלב הוא התפתחות מאוחרת בהיסטוריה הנוצרית, ובמובן מסויים, מהווה סטייה קיצונית מהערכים הבסיסיים של האמונה בישוע כפי שהם מבוטאים בספרי הבשורה. הנצרות נתונה תחת מתקפה מאז המאה השביעית לספירה, ואיבדה שטחים נרחבים לידי המוסלמים; הרעיון של מלחמת קודש, או מלחמת צדק, היה מוכר ורווח כבר מהעת העתיקה. אבל במאבק המתמשך בין הנצרות והאיסלאם, מסעות הצלב היו מאוחרים, מוגבלים ונמשכו זמן קצר באופן יחסי. הג'יהאד נוכח כבר מראשית ההיסטוריה המוסלמית – בכתבי הקודש המוסלמים, בחייו של הנביא, ובמעשיהם של בני דורו ושל יורשיו. הוא המשיך להתקיים לאורך ההיסטוריה המוסלמית והוא שומר על מקומו עד לימינו אנו. המונח מסע צלב בא במקור לציין מלחמת קודש עבור הנצרות. אבל בעולם הנוצרי הוא כבר מזמן איבד את משמעותו. … המילה *ג'יהאד* גם היא משמשת במגוון מובנים, אבל שלא כמו המונח *מסע צלב* היא שמרה על המשמעות המקורית והעיקרית שלה.[\[xi\]](/#_edn11) מבקרי מסעות הצלב או האינקוויזיציות בהחלט צודקים באומרם שהמאמין המשיחי לא צריך לקדם בברכה מעשי זוועה או השמדת כופרים בשם ישוע. ועלינו לשאול את המבקרים, "מדוע לבחור דווקא במאורעת ה*לא-*משיחיים האלה כמוצגים א' וב' לייצוג האמונה המשיחית במקום לבחור בדוגמאות שהפגין ישוע עצמו, שלא לדבר על פרנסיס מאסיסי, מרטין לות'ר קינג הבן, האם תרזה, וויליאם ווילברפורס, ומשכיני שלום משיחיים אחרים?" אכן, מעשי זוועה ושלטון טרור תיאולוגי שנעשו בשמו של ישוע עומדים בניגוד מוחלט לכל מה שישוע עצמו הפגין ולימד בימי פעילותו עלי אדמות. ### **מלחמות יהוה בתנ"ך זהות לג'יהאד האיסלאמי?** למרות שאני דן בנושא ביתר פירוט במקום אחר,[\[xii\]](/#_edn12) כדאי שנאמר כמה מילים לגבי ההאשמה הרווחת ש"מלחמות יהוה בתנ"ך זהות למעשה לג'יהאד האיסלאמי המיליטנטי". חשוב שנזכור שהאיסלאם באופן מסורתי חילק את העולם לשני מימדים: "העולם המוסלמי/עולם השלום" (dar al-salam), בו חולש האיסלאם, ו"עולם המלחמה" (dar al-harb), אליו שלטון האיסלאם צריך להגיע ולהתפשט – אם יש צורך בכך, באמצעי לוחמה, באמצעות החרב. האיסלאם הוא אמונה דומיננטית. לאורך ההיסטוריה, הגישה המוסלמית כלפי לא מוסלמים היתה של שליט כנגד נתין, כובש לעומת נכבש. האיסלאם בראשיתו אף לא העלה על דעתו את האפשרות שמוסלמי יחיה תחת מרותה של ממשלה לא מוסלמית.[\[xiii\]](/#_edn13) לוחמה התקפית ודיכוי התנגדות היו לב ליבו של האיסלאם כבר מראשיתו. (1) מייסד האיסלאם מוחמד לקח חלק ביותר משישים מבצעים צבאיים; (2) הקוראן מכיל קטעים נוקשים, אגרסיביים ומיליטריסטיים רבים; (3) מאז מותו של מוחמד, חסידיו הפיצו את האיסלאם באמצעים אלימים, תוך כיבוש שטחים רבים שהיו בשליטת הנוצרים; (4) זכויות האדם במרבית המדינות המוסלמיות בימינו (מאלי וסאנגל הן היוצאות מן הכלל) שואפות לאפס, ואם תושבי המדינות האלה מעוניינים להשיג חירות פוליטית, למרבה האירוניה עליהם לעבור למערב במקום להישאר בארץ מוצאם. החוקרת היהודית-מצרית בת יאור תיעדה ביסודיות את ההיסטוריה של הד'ימים (מצבם של נוצרים, יהודים, ולא-מוסלמים אחרים תחת החוק המוסלמי) באזורים שנתונים לשליטת מוסלמים. כל סובלנות מוסלמית כלפי לא-מוסלמים יכלה בקלות לפנות את דרכה לג'יהאד לוחמני אם מס הגולגולת (*ג'יזיה*) לא שולם למוסלמים. יאור מתעדת ביסודיות את הדיכוי ואף את ה"השמדה הפתוחה של אוכלוסיות נוצריות וההיעלמות של התרבות הנוצרית המזרחית".[\[xiv\]](/#_edn14) "המיתוס של סובלנות מוסלמית", היא אומרת, לא התקיים קודם למאה העשרים. זוהי יצירה מודרנית של המערב. הוא התוצאה של קשיים פוליטיים ותרבותיים שהתעוררו ברגע שכוחות קולוניאליסטיים כמו אנגליה וצרפת נסוגו מצפון אפריקה והמזרח התיכון – מבלי להותיר אחריהם את היכולת להגן על מיעוטים נוצרים במקום. ספרות שלמה התפתחה שמשבחת את הסובלנות המוסלמית כלפי יהודים ונוצרים; היא צצה מסיבות כלכליות (חשוב על נפט!) ופוליטיות. מתוך רצון שלא להפר את שיווי המשקל הרעוע, הכוחות הנסוגים העדיפו לנקוט במדיניות פרו-איסלאמית רווחית מבחינה כלכלית.[\[xv\]](/#_edn15) ולמרות שהקוראן מכריז, "אין מקנים דת בכפייה" (סורה 2:256), הרי שכפייה היתה חלק מהלך המחשבה המוסלמי כבר מלכתחילה. אני לא מתכחש בכך לקיומם של מולסמים שוחרי שלום רבים ברחבי העולם; לאורך השנים אני עצמי התחברתי עם לא מעט מהם. אנחנו יכולים להיות אסירי תודה למוסלמים שוחרי שלום שכאלה, למרות שהיה נחמד לו יותר מהם היו מדברים ביתר תקיפות כנגד האלימות שמבוצעת בשם האיסלאם. מה אם כן עלינו להסיק מההשוואה בין הג'יהאד המוסלמי והמלחמות שזכו לאישורו של יהוה בתנ"ך? הנה סקירה קצרה של ההבדלים המרכזיים: | | מלחמות יהוה בתנ"ך | הג'יהאד המוסלמי | |---|---|---| | גיאוגרפיה | המלחמה הוגבלה מבחינה גיאוגרפית לארץ המובטחת. | אין מגבלות גיאוגרפיות לג'יהאד. העולם הלא-מוסלמי הוא "עולם המלחמה". | | משך פרק הזמן | מלחמות יהוה הוגבלו באופן כללי לדור אחד (סביב ימי יהושע), למרות שמאבקים שוליים עדיין נמשכו עם כמה מאויביה העקשים של ישראל. | אין מגבלות זמניות/היסטוריות לג'יהאד. | | מטרת המלחמה | המלחמה נועדה להעניש תרבות מושחתת לבלי הכר (מבחינה מוסרית ותיאולוגית), לא מכיוון שהיו לא-ישראלים או אפילו מכיוון שהם לא עבדו את יהוה. העונש הזה הגיע לאחר תקופה של יותר מארבע מאות שנה בהן מלאה סאתו של חטאם של הכנענים (בראשית ט"ו ט"ז). | תוקפנות/מלחמה מופנית כלפי לא-מוסלמים (כולל יהודים ונוצרים – "עם הספר"). | | מושא אהבת אלוהים | יהוה אוהב אפילו את אויביו/אלה שלא אוהבים אותו (ראה בראשית י"ב ג'; יונה). תכנית הגאולה שלו מקיפה את אויבי ישראל המסורתיים (בבל, אשור, מצרים) וכוללת אותם כחלק מעמו של אלוהים. | אלוהי האיסלאם אוהב רק את אלה שאוהבים אותו ומצייתים לו. | | סטנדרט המוסריות | טבעו הרחום והחנון של אלוהים הוא המקור למצוותיו. | אלוהי הקוראן הוא אל שכולו רצון (בניגוד לאל טוב מטבעו), שמצווה ככל העולה על ליבו. | | הגשמת תכנית אלוהים | מה שמאפיין את מלכות המשיח הוא שלום (ישעיהו ט' ו'; י"א א'-י'). בברית החדשה, מטרתו של ישוע היא לחתור תחת האויב האמיתי – השטן וצבאותיו (יוחנן י"ד 30; אפסים ו' 10-18; קולוסים ב' 15) – לא האויבים הפוליטיים של ישראל. | התוקפנות הצבאית של מוחמד נתפסת בעיני מוסלמים רבים כנורמטיבית (מה שמחזיר את הגלגל לאחור ממה שהמשיח בא להגשים, וחותר תחת התכנית והמטרה האולטימטיבית של אלוהים). שים לב: נהוג לראות בפסוקים הסובלניים בקוראן כקדומים יותר ואי לכך לפסוקים הלוחמניים יותר משקל רב יותר לעומתם. | | נורמטיביות המלחמה | הלוחמה נגד הכנענים לא נועדה להיות נורמלית ומתמשכת (כשמה שמניע אותה הוא כוח הציווי משמים) אלא ייחודית. אלוהים מעוניין בברית חדשה לא-לאומית עבור עמו (ירמיהו ל"א; יחזקאל ל"ו). | התוקפנות הצבאית של מוחמד (מייסד האיסלאם), בתמיכת המיליטריזם של הקוראן, ההיסטוריה האגרסיבית של האיסלאם, והמציאויות הפוליטיות בימינו במדינות מוסלמיות מעידה על תבנית מובנית. | דת מובילה לאלימות? דת היא דבר מסוכן? אם נענה בחיוב על השאלות האלה, תהיה בכך הכללה גסה. קודם כל, דעה שכזו אינה לוקחת בחשבון ואריאציות רבות בקרב כל הדתות המסורתיות בעולם, שחלקן רגועות ולא מאיימות מטבען. שנית, אלה שתומכים בעמדה הזו נכשלים לשאול אם טקסטים לוחמניים בספרי קודש מסויימים הם נורמטיביים וקבועים או ייחודיים ונועדו לפרק זמן קצוב. שלישית, ההנחה הזו לא מבחינה בין המהות של דת והשימוש לרעה שעושים בה מי שקוראים לעצמם חסידי אותה דת. רביעית, היא לא לוקחת בחשבון את קיומה של אמת בדת – שהשקפת עולם דתית כלשהי עשויה להיות אמת ולפיכך מתחריה שוגים כשאינם מסכימים עם האמת שבה. ולסיום, ההשקפה לפיה דת היא דבר מסוכן מכיוון שהיא שוללת השקפות עולם אחרות היא כשלעצמה מבלבלת. היא משאירה אותנו תוהים, "הפלורליזם המתקתק הזה לא שולל או דוחק לשוליים את השקפות העולם ה'צרות' של, למשל, המונותאיזם?" לטעון שטענה כלשהי היא אמת זה כמו לטעון שכל הטענות העומדות בניגוד לה הן שקריות. --- מאמר המשך: [**אז מה המקור האמיתי לסבל, אלימות ורוע בעולם?**](https://igod.co.il/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/) --- **לקריאה נוספת** Copan, Paul. When God Goes to Starbucks: A Guide to Everyday Apologetics. Grand Rapids: Baker, 2008. Volf, Miroslav. “Christianity and Violence.” In War in the Bible and Violence in the Twenty-First Century, edited by Richard S. Hess and Elmer A. Martens. Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008. Ye’or, Bat. Islam and Dhimmitude: Where Civilizations Collide. Teaneck, NJ: Farleigh Dickinson University Press, 2002. [\[i\]](/#_ednref1)  Mark Juergensmeyer, *Terror in the Mind of God* (Berkeley: University of California Press, 2000), 242, 159, 243. [\[ii\]](/#_ednref2)  Regina Schwartz, *The Curse of Cain* (Chicago: University of Chicago Press, 1997), 63. [\[iii\]](/#_ednref3)  Richard Dawkins, *The God Delusion* (Boston: Houghton Mifflin, 2006), 37. [\[iv\]](/#_ednref4)  Mirsoslav Volf, “Christianity and Violence,” in *War in the Bible and Violence in the Twenty-First Century*, ed. Richard S. Hess and Elmer A. Martens (Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008); and R. W. L. Moberly, “Is Monotheism Bad for You? Some Reflections on God, the Bible, and Life in the Light of Regina Schwartz’s *The Curse of Cain*,” in *The God of Israel* (Cambridge: Cambridge University Press, 2007), 94–112. [\[v\]](/#_ednref5)  Volf, “Christianity and Violence,” 8. [\[vi\]](/#_ednref6) את המזמור המלא באנגלית ניתן למצוא באתר ChristianHistory.net, “Fanny Crosby,” August 8, 2008, http://www.christianitytoday.com/ch/131christians/poets/crosby.html. [\[vii\]](/#_ednref7)  Volf, “Christianity and Violence,” 13. [\[viii\]](/#_ednref8)  C. S. Lewis, *The Problem of Pain* (New York: Macmillan, 1962), 118–19. [\[ix\]](/#_ednref9) ראה את שלושת הפרקים בנושא מלחמות יהוה והג'יהאד האסלמאי בספרי, *When God Goes to Starbucks: A Guide to Everyday Apologetics* (Grand Rapids: Baker, 2008). [\[x\]](/#_ednref10) לתיעוד התנהגות האיסלאם, ראה For documentation on Islam’s track record, see Bat Ye’or, *The Decline of Eastern Christianity under Islam: From Jihad to Dhimmitude* (Teaneck, NJ: Farleigh Dickinson University Press, 1997); *The Dhimmi: Jews and Christians under Islam* (Teaneck, NJ: Farleigh Dickinson University Press, 1985); and *Islam and Dhimmitude: Where Civilizations Collide* (Teaneck, NJ: Farleigh Dickinson University Press, 2002). [\[xi\]](/#_ednref11)  Bernard Lewis, The Crisis of Islam: Holy War and Unholy Terror (New York: Modern Library, 2003), 37–38. [\[xii\]](/#_ednref12) שוב, ראה את הפרקים העוסקים באיסלאם ובמלחמות יהוה בספרי, When God Goes to Starbuck. [\[xiii\]](/#_ednref13)  Norman Anderson, “Islam,” in The World’s Religions, 4th ed. (Downers Grove, IL: InterVarsity, 1975), 128. [\[xiv\]](/#_ednref14) מתוך ראיון שערך מייקל קרומרטי עם יאור, “The Myth of Islamic Tolerance,” in Books and Culture 4, no. 5 (September–October 1998): 38, www.christianitytoday.com/bc/8b5/8b5038.htm. [\[xv\]](/#_ednref15) שם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר --- ### [הברית החדשה - מהימנותה הביבליוגרפית (נאמנות למקור)](https://igod.co.il/answer-rabbi/המבחן-הביבליוגרפי-למהימנותה-של-הברית/) **Published:** אוגוסט 24, 2016 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > מתי הושלמה הברית החדשה ואיך קובעים את גילו של כתב יד מסוים? יש כמה גורמים שמסייעים במלאכה: החומר שעליו נכתבו הדברים, גודל האותיות וצורתן, פיסוק וניקוד, חלוקת הטקסט, עיטור הטקסט, צבע הדיו, המרקם והצבע של הנייר או הקלף. ## מכתבי היד החשובים להלן רשימה כרונולוגית של כמה מכתבי היד החשובים ביותר שנתגלו עד כה: #### אוסף ג'ון ריילנדס (130 לס׳): שמור בספריה על שם ג׳ון ריילנדס במנצ׳סטר, אנגליה. זהו הקטע העתיק ביותר של הברית החדשה שמצוי בידינו. ״בשל תאריך הכתיבה המוקדם של קטע זה מבשורת יוחנן ובגלל המקום שבו הוא נתגלה (מצריים)  לא רחוק מהמקום שבו הוא חובר לפי המסורת (אסיה הקטנה), קטע זה מאשר את התאריך המסורתי שבו נכתבה הבשורה ־ לקראת סוף המאה ה־1 לס׳״. ברוס מצגר מדבר על ביקורת שאבד עליה הקלח ואומר, ״אילו נתגלה הקטע הזה באמצע המאה ה־19, אנשי אסכולת הביקורת על הברית החדשה, שנוסדה בהשראתו של פרדיננד כריסטיאן באוואר, פרופסור מבריק מאוניברסיטת טובמגן שבגרמניה, לא היו יכולים לטעון שהבשורה הרביעית נכתבה רק אחרי שנת 160 לס׳״. #### פפירוס בודמר (השני)  (200-150 לס׳): נרכש בשנות ה־50 וה־60 של המאה ה־20 מידי סוחר מצרי. הקטע שמור בספרייה לספרות העולם של בודמר. כתב היד מכיל את רוב חלקיה של בשורת יוחנן. מאז שנתגלו כתבי היד של אוסף צ׳סטר ביטי (הרחבה בהמשך), התגלית החשובה ביותר של כתבי יד של הברית החדשה על גבי פפירוסים היתה הרכישה של אוסף בודמר בידי הספרייה לספרות העולם בקולוני שליד ז׳נבה. כתיבתו של האוסף P66 מתוארכת לסביבות שנת 200 לס׳ ואולי אפילו מוקדם יותר. הוא כולל 104 דפים של בשורת יוחנן א׳ 1 ־ ו׳ 11 ; ו׳ 35 ־ י״ד 26 ; וקטעים של 40 דפים אחרים, המכילים את פרקים י״ד־כ״א בבשורת יוחנן. הטקסט הוא תערובת של דפוסים־ אלכסנדרוני ומערבי, ובין השורות מופיעים כ־20 תיקונים, שאופייניים לדפוס המערבי. הרברט יונגר, מנהל אוספי הפפירוסים בספרייה הלאומית של וינה, קובע את תאריך כתיבתו של P66 לתקופה קדומה יותר, באמצע המאה ה־2 לס׳ ואולי אפילו בראשיתה. קטע P72, שגם הוא חלק מאותו אוסף, הוא הקדום ביותר של איגרת יהודה ושתי איגרותיו של כיפא (בברית החדשה). P75, כתב יד קדום נוסף שגם הוא נרכש על ידי מ. בודמר, הוא קונטרס שמכיל את בשורות לוקס ויוחנן. העורכים, ויקטור מרטין ורודולף קייזר מתארכים עותק זה לתקופה שבין 175 ל־225 לס׳. ואם כך, זהו העותק הקדום ביותר של בשורת לוקס שמצוי היום בידינו, ואחד העותקים הקדומים ביותר של בשורת יוחנן. מצגר מתאר כתב יד זה כ-״תגלית החשובה ביותר מבין כתבי היד של הברית החדשה, מאז רכישת הפפירוסים של אוסף צ׳סטר ביטי״. #### אוסף צ'סטר ביטי (200 לס׳): כתבי יד אלה נרכשו בשנות ה־30 של המאה ה־20. עד אז הם היו שמורים אצל סוחר מצרי. היום הם נמצאים במוזיאון צ׳סטר ביטי שבדבלין. חלק מכתבי היד נמצאים בבעלותה של אוניברסיטת מישיגן. באוסף יש פפירוסים של כתבי יד קדושים עתיקים, שלושה מהם מכילים חלקים גדולים של הברית החדשה. בספרו The Bible and Modern Scholarship (״כתבי הקודש והמחקר המודרני״) כותב סר פרדריק קניון, ״תגלית זו ־ התגלית החשובה ביותר מאז שנתגלה כתב היד סינאיטיקוס ־ צמצמה למעשה את הפער בין כתבי היד הקדומים ביותר לבין התארוך המסורתי של ספרי הברית החדשה, עד כדי כך שפער זה איבד כל משמעות בדיונים על מקוריותם של החיבורים הכלולים בברית החדשה. אין עוד ספר קדום שהטקסט שלו נתמך על ידי עדויות כל כך קדומות ובשפע כזה, וכל חוקר בלתי משוחד לא יוכל להכחיש את מהימנותו של הטקסט שבידינו.״ (רשימות מפורטות של הפפירוסים שקיימים היום של ספרי הברית החדשה ביוונית פורסמו והודפסו בשטוטגארט על ידי החברה מאוחדת לכתבי הקודש). #### דִיאַטֶסָרוֹן: הדיאטסרון הינו ״הרמוניה של ארבעה חלקים״. הביטוי היווני הוא Dia Tessaron, ופירושו ״דרך הארבעה״. חיבור זה משלב את ארבע הבשורות, פרי עטו של טטיאנוס (נכתב בסביבות שנת 160 לס׳). אוסביוס כתב בחיבורו "תולדות הכנסייה", ד׳ 6,29, עמ׳ 140, ״מנהיגם הקודם, טטיאנוס, חיבר ושילב לקט מספרי הבשורה כשהוא מכנה זאת בשם דיאטסרון, תעודה שעדיין קיימת במספר מקומות״. החוקרים גורסים שטטיאנוס, משיחי מסוריה, היה הראשון ששילב את הבשורות. אבל רק חלק קטן מיצירתו מצוי היום בידינו. #### קודקס הוותיקן וכתב יד וטיקנוס (350-325 לס׳): שמור בספריית הוותיקן ומכיל כמעט את כל כתבי הקודש. אחרי למעלה מ־100 שנות ביקורת הטקסט, רבים רואים בקודקס זה את אחד מכתבי היד האמינים ביותר של הברית החדשה. #### כתב יד סינאיטיקוס (350 לס׳): שמור במוזיאון הבריטי. מכיל כמעט את כל הברית החדשה ולמעלה ממחצית הספרים בתנ״ך. נתגלה בשנת 1859 על ידי ד״ר קונסטנטין פון טישנדורף במנזר שעל הר סיני. הנזירים הביאו את כתב היד לצאר של רוסיה, ובדצמבר 1933 רכשה אותו ממשלת אנגליה מברית המועצות תמורת 100,000 ליש״ט. סיפור גילויו של כתב יד זה הוא מרתק במיוחד. ברוס מצגר מספר על השתלשלות העניינים: בשנת 1844, בטרם מלאו לו 30, יצא טישנדורף, שהיה אז מרצה אורח באוניברסיטת לייפציג, למסע נרחב ברחבי המזרח הקרוב בחיפוש אחר כתבי יד של כתבי הקודש. כשהגיע למנזר סנטה קתרינה שעל הר סיני, הוא הבחין בכמה דפי קלף בפח האשפה, שהיה מלא ניירות שנועדו לשמש להדלקת התנור במנזר. כשבחן את הקלפים גילה שהם חלק מעותק של תרגום השבעים לתנ״ך, שנכתב כמעט כולו באותיות גדולות ביוונית. הוא שלף מפח האשפה לא פחות מ-43 קלפים כאלה, ונזיר שעמד שם העיר כבדרך אגב ששני פחים מלאים בדפים דומים כבר עשו את דרכם אל האש! מאוחר יותר, כשהובאו לטישנדורף חלקים אחרים מאותו כתב יד (חלקים שמכילים את ספר ישעיהו, מקבים א׳ ומקבים ב׳ בשלמותם), הוא הבהיר לנזירים שהדפים הללו הם יקרי ערך, ושאין להשתמש בהם לצורך הבערת אש. ארבעים ושלושה הדפים שנמסרו לידיו הכילו חלקים מדברי הימים אי, ירמיהו, נחמיה ואסתר. עם שובו לאירופה הוא הפקיד אותם בספריית האוניברסיטה של לייפציג, שם הם נמצאים עד היום. בשנת 1846 הוא פירסם את תוכנם, וקרא להם ׳קודקס פרדריקו־אוגוסטאנוס׳ (על שמו של מלך סקסוניה, פרדריק אוגוסטוס, שהיה השליט והפטרון שלו). בביקורו השני של טישנדורף במנזר בשנת 1853 הוא לא מצא כתבי יד חדשים. ההתלהבות שהוא הפגין בשנת 1844 עוררה כנראה את חשדם של הנזירים. ב-1859, בימיו של הצאר הרוסי אלכסנדר השני הוא ביקר במנזר בפעם השלישית. זמן קצר לפני שעזב את המנזר נתן טישנדורף לאחראי על המנזר עותק מהמהדורה של תרגום השבעים שהוא הוציא לאור בלייפציג. הנזיר אמר בתגובה שגם לו יש עותק של תרגום השבעים, ושלף מתוך ארון בתאו כתב יד עטוף בבד אדום. לנגד עיניו של המלומד הנדהם עמד האוצר שהוא כל כך השתוקק למצוא. הוא הסתיר את רגשותיו, וביקש רשות להמשיך ולעלעל בכתב היד. טישנדורף פרש אל חדרו, נשאר ער כל הלילה מרוב חדווה ושמחה, וחקר את כתב היד שבידו – ״שכן״, כפי שכתב ביומנו (דבר שעשה בלטינית, כראוי למלומד) "quippedormire nefas videbatur"="במצב כזה, לפרוש לישון כמוהו כחילול הקודש׳׳. עד מהרה הוא גילה שכתב היד שלפניו מכיל מעל ומעבר למה שהוא קיווה; כתב היד לא הכיל רק את חלקו הארי של התנ״ך; גם ספרי הברית החדשה היו כלולים בו בשלמותם ובמצב מעולה. נוסף על אלה הכיל כתב היד מהדורה של שתי איגרות קדומות מן המאה ה-2 לס', את איגרת בר-נבא (שהיתה מוכרת כבר קודם לכן, אבל דרך תרגום לטיני עלוב), וכן חלק גדול מ-״הרועה״ של הרמס, שקודם לכן היה מוכר רק בשמו. #### כתב היד האלכסנדרוני (400 לס׳): נקרא גם קודקס אלכסנדריוס או ספר אלכסנדריה. שמור במוזיאון הבריטי. באנציקלופדיה בריטניקה נאמר שכתב היד הזה נכתב במצרים ביוונית. הוא מכיל את כתבי הקודש כמעט בכללותם. #### קודקס אפרים (המאה ה־5 לס׳): שמור בספריה הלאומית של פריס. חשיבותו באשר לטקסט של חלקים מסוימים בברית החדשה נובעת מעצם היותו בן המאה ה־5 ובשל העדות שהוא מספק. פרט לאיגרת השנייה לתסלוניקים והאיגרת השנייה ליוחנן, כל שאר הספרים בברית החדשה נמצאים בכתב היד הזה. כאמור, ״כתב היד הוא מן המאה ה־5 לס׳, ונמנה עם סוג התעודות המכונה פָאלימְפססט (כתב יד שבו הכתב המקורי נמחק ועליו נכתב משהו מחדש). בעזרת כימיקלים ומאמץ שקדני וזהיר ניתן לקרוא את הכתוב המקורי שמתחת לטקסט הקיים״. #### קודקס בִיזָאֶה (אחרי 450 לס׳): שמור בספריית קיימברידג׳ ומכיל את הבשורות ואת ספר מעשי השליחים ביוונית וגם בלטינית. #### קודקס וושינגטון או פְריריקַאנוס (בסביבות 450 לס׳): מכיל את ארבע הבשורות. שמור במוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטון. #### קודקס קלֵרמונטַאן (המאה ה־6 לס׳): מכיל את איגרות שאול. זהו כתב יד דו-לשוני. כתבי יד אלו הם כעדות לכך שטקסט הברית החדשה שנמצא עמנו כיום הינו אמין ומהימן למקור. ### התרגומים העתיקים אמצעי נוסף שתומך בעדות הטקסטואלית ומעיד על דיוקם של כתבי היד הוא התרגומים העתיקים שנמצאו. רק לעיתים רחוקות תורגמו חיבורים קדומים לשפות שונות. כבר מראשית ימיה שאפה האמונה במשיח להפיץ את עצמה ולהגיע לכל מקום ולכל אדם. התרגומים הראשונים של הברית החדשה נעשו בידי שליחים מטעם הבשורה, ונועדו לסייע בהפצת האמונה בקרב העמים שדיברו סורית, לטינית או קופטית. התרגומים של הברית החדשה לסורית ולטינית החלו בסביבות שנת 150 לס׳. נוסחים אלה קרובים מאוד למועד כתיבתם של החיבורים המקוריים. קיימים היום למעלה מ־15,000 עותקים של נוסחים שונים כאלה. ### הנוסחים הסוריים (התרגומים הארמיים): #### התרגום הסורי העתיק מכיל את ארבע הבשורות, והועתק בסביבות המאה ה־4 לס׳. חשוב להבהיר שסורית היא הכינוי שבדרך כלל ניתן לארמית ששימשה את תלמידיו של ישוע. הכתב של שפה זו שונה מהאל״ף בי״ת הארמי. תיאודור ממופסאסטיה (שחי במאה ה־5) כתב שהכתובים תורגמו ללשונם של הסורים. #### הפשיטתא הסורית המילה פשיטתא פירושה ״פשוט״. מדובר בנוסח המקובל, שהופק בסביבות 250-150 לס׳. כיום מצויים בידינו למעלה מ־350 כתבי יד של הפשיטתא, שנכתבו במאה ה־5 לס׳. #### התרגום הסורי־ישראלי רוב החוקרים מתארכים את הנוסח הזה למאה ה־5 לס׳. (450-400) #### פילוקסניאן ב-508 לס׳. פוליקרפוס תירגם לסורית את הברית החדשה עבור פילוקסניאן, הבישוף של מאבוג. #### נוסח סורי הארקליאני ב-616 לס׳. תרגום הברית החדשה בידי תומאס מהארקל. ### הנוסחים (תרגומים) הלטיניים: #### לטינית עתיקה עדויות מהמאות ה־4־13 לס׳ מלמדות שבמאה ה־3 לס׳ היה קיים נוסח בלטינית עתיקה, ששימש ברחבי צפון אפריקה ואירופה. #### לטינית אפריקנית עתיקה (קודקס בביאנסיס 400 לס׳) מצגר כותב ש-״א׳ א׳ לאו מעיד על קיומם של סימנים פלאוגרפיים, המלמדים שנוסח זה הועתק מפפירוס בן המאה ה־2 לס׳.״ #### קודקס קורביאן 500-400 לס׳. מכיל את ארבע הבשורות. #### קודקס וורסלן 360 לס׳. #### קודקס פאלאטין המאה ה־5 לס׳. #### הוולגטה הלטינית (פירוש המילה וולגטה הוא ״עממי, פופולרי, נפוץ״). הירדנימוס היה מזכירו של דמאסוס, הבישוף של רומא. בין השנים 384-366 הוא טרח על הכנת הוולגטה, לבקשתו של הבישוף . ### הנוסחים הקופטיים (התרגומים המצריים): פ׳ פ׳ ברוס כותב שקיימת סבירות גבוהה שהנוסח המצרי הראשון תורגם במאה ה־3 או ה־4 לס׳. צַאהידית- תחילת המאה ה־3 לס׳. בוחַ'רית- העורך, רודלף קייזר, מתארך את התרגום למאה ה־4 לס׳. ### נוסחים קדומים אחרים: ארמנית- אחרי שנת 400 לס׳. כנראה שהמקור שעליו מתבסס תרגום זה הוא ספר בריתות ביוונית שנמצא בקונסטנטינופול. גותית- המאה ה־4 לס׳. גרוזינית- המאה ה־5 לס׳. אתיופית- המאה ה־6 לס׳. נובית- המאה ה־6 לס׳. תודות לקיומן (ומציאתן) של מגילות אלו, ניתן כיום להוכיח כי לא בוצע שינוי או עריכה בתוכן של ספרי הברית החדשה. ## מספר כתבי היד וקרבתם למקור > המבחן הביבליוגרפי בודק איך הגיעו אלינו התעודות והמסמכים השונים. היות שהמקור לא נמצא היום בידינו, יש לבדוק עד כמה מהימנים הם העותקים הקדומים ביותר שכן שרדו, בהתחשב במספר כתבי היד (MSS) ובפרק הזמן שעבר בין כתיבת המקור לבין כתיבת העותקים שקיימים היום. פ׳ א׳ פיטרס מציין כי ״רק על בסיס מסורת כתבי היד, הכתבים שמרכיבים את הברית החדשה הועתקו יותר פעמים וזכו לתפוצה רחבה יותר מכל ספר עתיק אחר״.  משום כך, יש היום בידינו כתבי יד רבים שמאפשרם לנו לבדוק את מידת הדיוק שבו הועתק הטקסט של הברית החדשה. כשסופרים רק את העותקים של כתבי היד ביוונית, מוצאים שהברית החדשה השתמרה ב־5,656 כתבי יד שלמים או חלקיים, שהועתקו ביד מהמאה ה־2 עד המאה ה־15 לס׳. היום מצויים בידינו למעלה מ־5,686 כתבי יד של הברית החדשה ביוונית. עליהם נוספים עוד כ־10,000 כתבי יד של הוולגטה בלטינית, ולפחות 9,300 עותקים של נוסחים קדומים אחרים (MSS). כמו כן יש קרוב ל־25,000 עותקים של קטעים מהברית החדשה, אם לא יותר. אין עוד תעודה קדומה שמספר כתבי היד ששרדו ממנה מתקרב למספרים האלה. לצורך השוואה, מהאיליאדה של הומרוס, שעומדת מבחינה זו במקום השני, שרדו 643 כתבי יד. הטקסט השלם הראשון שהשתמר מחיבורו זה של הומרוס הוא מן המאה ה־13 לס׳. להלן פירוט כתבי יד של הברית החדשה, ששרדו עד היום: כתבי יד ביוונית: כתבי יד שנכתבו באותיות גדולות (אונקיאלים): 307 כתבי יד שנכתבו באותיות זעירות (מינוסקולים): 2,860 קבצי דרשות שנועדו לקריאה בקהילה: 2,410 כתבי יד שנכתבו על גבי פפירוסים: 109 סיכום ביניים: 5,686 #### כתבי יד בשפות אחרות וולגסה לטינית: 10,000 + אתיופית: 2,000 + סלאבית: 4,101 ארמנית: 2,587 הפשיטתא הסורית: 350 + בוח׳רית (דיאלקס של הלשון הקופטית): 100 ערבית: 75 לטינית עתיקה: 50 אנגלוסקסית: 7 גותית: 6 סוגדיאנית: 3 סורית עתיקה: 2 פרסית: 2 פראנקית: 1 סיכום ביניים:19,284 + סך כל כתבי היד: 24,970 + ### חשיבות כתבי היד הקדומים אי אפשר להפריז בחשיבות מספרם של כתבי היד ששרדו עד היום. בדומה למסמכים אחרים ששרדו מהעת העתיקה, לא ידוע לנו על כתב יד מקורי של הברית החדשה שהשתמר עד ימינו. יחד עם זאת, שפע העותקים של כתבי היד מקל על מלאכת השחזור של הטקסט המקורי, ומאפשר להגיע לדיוק מושלם. ג׳והן וורוויק מונטגומרי אומר ש-״מי שמטיל ספק בטקסט של ספרי הברית החדשה בעצם מליט בערפל את כל הספרות הקלאסית של העת העתיקה, כי אין עוד תעודה או מסמך שנכתבו בעת העתיקה ושניתן לאשר אותם מבחינה ביבליוגרפית כמו שאפשר לעשות עם כתבי הברית החדשה״. סר פרדריק ג׳ קניון, שהיה המנהל והספרן הראשי של המוזיאון הבריטי ובעל סמכות עליונה בעניין כתבי היד של הברית החדשה, אמר: "מעבר למספר, יש הבדל נוסף בין כתבי היד של הברית החדשה לחיבורים קלאסיים אחרים… אין עוד חיבור שפרק הזמן שעבר בין כתיבתו לבין כתב היד הקדום ביותר ששרד עד היום הוא קצר יותר מזה של הברית החדשה. החיבורים שכלולים בברית החדשה נכתבו לקראת סוף המאה ה-1 לס'; כתבי היד הקדומים ביותר שמצויים היום בידינו (למעט פיסות קטנות וחסרות ערך) הם מן המאה ה-4 לס', כלומר 300-250 שנה מאוחר יותר. זה נשמע אולי כמו פרק זמן ניכר, אבל הוא רחוק מאוד מפערי הזמנים שמפרידים בין חיבוריהם של גדולי המחברים הקלאסיים לכתבי היד הקדומים ביותר של חיבוריהם, ששרדו עד היום. אנחנו מאמינים שמצוי בידינו עותק מדויק של שבעת המחזות של סופוקלס; אבל כתב היד החשוב הקדום ביותר שעליו הם מבוססים נכתב לפחות 1,400 שנה אחרי מותו של המשורר. קניון ממשיך ואומר בספרו The Bible and Archeology (״התנ״ך וארכאולוגיה״): "פרק הזמן שחלף בין כתיבת המקור לבין העדות הקדומה ביותר שמצויה היום בידינו הוא כה קצר, עד שהוא נראה זעום וחסר משמעות. וכך מושמט הבסיס האחרון לכל ספק בכך שכתבי הברית החדשה הועברו אלינו כפי שנכתבו במקור. הן האותנטיות והן השלמות הכללית של הברית החדשה עומדות יציבות על כנן״. דוקרי, מאתיוס וסלואן כתבו לאחרונה כי ״את רוב רובו של הטקסט אפשר לקרוא בדרך אחת בלבד. לאחר שמסלקים ממנו את שגיאות ההעתקה ואת השינויים המכוונים \[שהוכנסו בו\], נותר אחוז קטן בלבד של הטקסט שיש לגביו ספק כלשהו.״ והם מוסיפים: "יש לומר כי פרק הזמן שחלף בין כתיבת המקור לבין כתיבתו של העותק הקדום ביותר של הברית החדשה קצר בהרבה מזה של כל יצירה אחרת ביוונית… אומנם אין ספק שקיימים הבדלים בין רבים מכתבי היד של הברית החדשה, אבל אפילו לא אחת מהשרות המהותיות שעליהן מבוססת האמונה בישוע נמצאת בקטע שהדיעות חלוקות לגבי הקריאה הנכונה שלו". פ׳ ג׳ א׳ הורט מוסיף ואומר, ובצדק, כי ״מתוך כל היצירות הפרוזאיות העתיקות, הטקסט של הברית החדשה הוא יחיד ומיוחד בכל מה שקשור למגוון העדויות שעליהן הוא מתבסס ולשלמות שלהן.״ ג׳ הרולד גרינלי קובע כי ״מספר כתבי היד (MSS) הנגישים של הברית החדשה עולה בצורה מדהימה על זה של כל חיבור קדום אחר… כתבי היד הקדומים ביותר של הברית החדשה ששרדו עד היום נכתבו בתקופה קרובה לטקסט המקורי בהשוואה לכל טקסט ספרותי קדום אחר״. ו׳ פ׳ אולברייט מציין בביטחון, ״אין עוד כברית החדשה יצירה מקדמוניות יוון ורומי המקויימת היטב במסורת כתבי יד. רבים כתבי היד הקדומים של הברית החדשה מכתבי היד של כל מחבר קלאסי שהוא, ועתיקי שרידיה שבידינו אינם מאוחרים אלא כמאתיים שנה לעצם חיבורם.״ (אולברייט, ארכאולוגיה של ארץ ישראל \[או א״י\], עמ׳ 202). אדוארד גלני מדווח כי: "אלוהים סיפק לנו 5,656 כתבי יד שמכילים את כל חלקי הברית החדשה ביוונית. אין עוד חיבור קדום שנשתמר כמו שנשתמרה הברית החדשה. יש בידינו לא רק מספר עצום של כתבי יד. נוסף על כך, כתבי היד השונים ששרדו קרובים בזמנם לכתבים המקוריים שמהם הם הועתקו. חלק מכתבי היד של הברית החדשה הועלו על הכתב במאה ה-2 לס', ורבים מהם נכתבו במהלך 400 השנה שחלפו מאז שנכתב המקור. העובדות שלעיל מדהימות עוד יותר כשמשווים אותן למידת השתמרותם של טקסטים עתיקים אחרים". לגבי תיאור של כתבי היד של הברית החדשה ראה ,Aland 72-84 ,TNT. אחת הטבלאות המעודכנות ביותר שמפרסות את כתבי היד השונים של הברית החדשה מצויה בספר שערכו קורט וברברה אלאנד, Kurzgefasste Liste der grieschischen Handschriften des Neuen Testaments. Aland, KLHNT. (לפי טבלה זו, כתבי היד של הברית החדשה ביוונית ששרדו עד היום מונים 99 פפירוסים, 306 כתבי יד באותיות גדולות, 2,855 כתבי יד באותיות זעירות, 2,396 קבצי דרשות שנקראים בקהילות.) לי סטרובל מפרט בספרו (שיצא לאור ב־1998), את החלוקה הבאה של כתבי היד ביוונית: 99 פפירוסים; 306 כתבי יד באותיות גדולות; 2,856 כתבי יד באותיות זעירות; 2,403 קבצי דרשות ־ סך הכל 5,664. (השינויים הקלים בספירה נגרמים בגלל השאלה מה גודלו של הקטע שנחשב כתב יד. אבל ״הר ההוכחות״ הקיים ממילא מספק לברית החדשה אמינות היסטורית עצומה.) מייקל וולטה, מהמכון ללימודי הברית החדשה (-Westfalische Wilhelms-Universi -tat, Institut Fur Neutestamentliche Text forschung) במינסטר שבגרמניה, מספק את הספירה המעודכנת ביותר (נכון לאוגוסט 1998) של כתבי היד ביוונית: 109 פפירוסים, 307 כתבי יד באותיות גדולות, 2,860 כתבי יד באותיות זעירות ו־2,410 קבצי דרשות. סך הכל: 5,686 כתבי יד. גלני ממשיך, ומצטט תעודות קדומות שניתן להשוות בינן לבין הברית החדשה, ״איש אינו מטיל ספק באותנטיות של ספרי ההיסטוריה של העת העתיקה, \[פשוט\] משום שהעותקים המקוריים לא נמצאים בידינו. זאת למרות שמספר כתבי היד ששרדו מספרים אלה נמוך בהרבה מאלה של הברית החדשה". ### בהשוואה לכל ספרות עתיקה אחרת פ׳ פ׳ ברוס, בספרו The New Testament Document (״תעודות הברית החדשה״), מתאר בצורה חיה את ההשוואה בין הברית החדשה לבין כתבים היסטוריים עתיקים: "נוכל אולי להבין עד כמה עשירה היא העדות הטקסטואלית של הברית החדשה אם נשווה בינה לבין החומר הטקסטואלי של כתבים היסטוריים אחרים. יש מספר כתבי יד שמתארים את המלחמות הגאליות של קיסר (חוברו בין 58 ל-50 לפנה״ס), אבל רק תשעה או עשרה מהם הם באיכות טובה, והקדום ביותר מביניהם נכתב כ-900 שנה אחרי מות קיסר. מתוך 142 הספרים של ההיסטוריה הרומית של ליוויוס (59 לפנה״ס – 17 לס'), שרדו רק 35; וגם אלה מוכרים לנו מתוך כ-20 כתבי יד, חשובים יותר או פחות, שרק אחד מהם, זה שמכיל את ספרים III-VI, הוא קדום – מן המאה ה-4 לס'. מתוך 14 ספרי ה-״היסטוריות״ של טקיטוס (בסביבות 100 לס') שרדו רק ארבעה וחצי; מתוך 16 ״ספרי השנים״ (״אנאלים״) שלו, עשרה שרדו במלואם ושניים באופן חלקי. הטקסט של חלקים אלה נסמך על שני כתבי יד בלבד, אחד ששרד מן המאה ה-9 לס׳ והשני מן המאה ה-11. כתבי היד שמצויים היום בידינו מן העבודות הפחות חשובות של טקיטוס (״גרמניה״, "אגריקולה״ Dialogus de Orato-I ribus) הם חלק מקודקס שהועלה על הכתב במאה ה-10. הכתבים ההיסטוריים של תוקידידס (בסביבות 400-460 לפנה״ס) מוכרים לנו משמונה כתבי יד. הקדום ביותר ביניהם הועלה על הכתב בסביבות שנת 900 לס', וכן שרדו מספר קטעי פפירוס, שמתוארכים לתקופת ראשית ימי הנצרות. כך גם לגבי ״ההיסטוריה״ של הרודוסוס (428-488 לפנה״ס). ולמרות זאת, אף חוקר של התקופה הקלאסית לא יסכים להטיל ספק באותנטיות של כתבי הרודוסוס או תוקידידס רק משום שכתבי היד הקדומים ביותר ששרדו מחיבוריהם ושאפשר לעשות בהם היום שימוש כלשהו הועלו על הכתב למעלה מ-1,300 שנה אחרי שהמקור עצמו נכתב. גרינלי כותב ב-introduction to New Testament Textual Criticism (״מבוא לביקורת הטקסט של הברית החדשה״) על פער הזמנים בין כתב היד המקורי (autograph) לכתב היד שיש היום בידינו- העותק הקדום ביותר ששרד עד היום: "כתבי היד הקדומים ביותר ששרדו בידינו מיצירותיהם של רוב המחברים היווניים הקלאסיים, הועלו על הכתב כאלף שנה או יותר לאחר מותו של המחבר. באשר למחברים הלטיניים, פרק הזמן שחלף הוא קצר יותר, אבל פרק הזמן המינימלי הוא 300 שנה – במקרה של וירגיליוס. לעומת זאת, כשמדובר בברית החדשה, שניים מתוך כתבי היד החשובים ביותר הועלו על הכתב בתוך 300 שנה מאז שהושלמה הברית החדשה, וכמה ספרים כמעט שלמים מהברית החדשה לצד שלל קטעים של כתבי יד מהברית החדשה הועלו על הכתב בתוך 100 שנה מאז שנכתבו במקור". גרינלי מוסיף: "אם החוקרים והמלומדים אינם מטילים ספק במהימנותן של היצירות הקלאסיות, למרות שכתבי היד הקדומים ביותר ששרדו מהן הועלו על הכתב זמן כה רב לאחר שנכתבה היצירה המקורית, ולמרות שמספר כתבי היד ששרדו עד היום הוא זעום ברוב המקרים, אין גם להטיל ספק במהימנות של הברית החדשה." בספרו The Text of the New Testament (״הטקסט של הברית החדשה״), כותב ברוס מצגר בצורה משכנעת על ההשוואה בין כתבי היד השונים: "כתביהם של כמה סופרים קדומים נשתמרו אך בקושי, כציטוט של סופר אחד בכתביו של סופר אחר. לדוגמה, התיאור המתומצת של תולדות רומא על פי וליוס פסרקולוס שרד בכתב יד מקוטע, שממנו הופקה המהדורה הראשונה. כתב יד בודד זה אבד במאה ה-17, אחרי שהועתק באַמֵרבך בידי ביאטוס רנאנוס. אפילו מששת הספרים הראשונים ב-״אנאלים״ של ההיסטוריון הנודע טקיטוס שרד רק עותק אחד, שמתוארך למאה ה-9 לס'. בשנת 1870 הושמד העותק המוכר היחיד של ״האיגרת לדיוגנסוס״ – חיבור נוצרי קדום, שעורכים שונים כוללים בדרך כלל בקובץ של "כתבי אבות האמונה". העותק אבד בשריפה שפרצה בספרייה של שטרסבורג. לעומת זאת, המבקר הטקסטואלי של ספרי הברית החדשה עומד נבוך נוכח שפע החומר העומד לרשותו". פ׳ פ׳ ברוס כותב, ״אין בעולם כולו יצירה עתיקה שנהנית משפע של עדויות טקסטואליות איכותיות כמו אלה שיש לברית החדשה״. ![מהימנות ביבליוגרפית1](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/08/מהימנות-ביבליוגרפית1.png "מהימנות ביבליוגרפית1 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ![מהימנות ביבליוגרפית 2](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/08/מהימנות-ביבליוגרפית-2.png "מהימנות ביבליוגרפית 2 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") הטבלה שלהלן מדגישה את הדלות המספרית של כתבי היד ששרדו מכמה יצירות קלאסיות קדומות, בהשוואה לכתבי היד היווניים ששרדו מן הברית החדשה. מדובר בכ־5,700 כתבי יד . מה הפלא שראבי זקרייאס (פילוסוף מרקע הודי) הגיע למסקנה ש-״במונחים ריאליים, הברית החדשה היא ללא ספק החיבור הקדום בעל העדויות הטובות ביותר מבחינת מספר התעודות שקיימות בידינו, הזמן שחלף בין המאורעות שמתועדים בו לבין מועד העלאתם על הכתב, ושפע התעודות העומדות לרשותנו ומאשרות זאת. בקרב העדויות בנוגע לכתבי יד עתיקים אין אח ורע לנגישות וליושר הטקסטואלי של הברית החדשה". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מהימנות כתבי הקודש, תשובה לרב **תגיות:** מהימנות, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, סתירות בברית החדשה? --- ### [האם ישוע שמר את "התורה שבעל-פה"? (הפרושים יושבים על כסא משה)](https://igod.co.il/jesus-new-testament/האם-ישוע-שמר-את-התורה-שבעל-פה/) **Published:** יוני 15, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "אָז דִבֵּר יֵשׁוּעַ אֶל הֲמוֹן הָעָם וְאֶל תַּלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: "הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים יוֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא מֹשֶׁה. לָכֵן כָּל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לָכֶם עֲשׂוּ וְשִׁמְרוּ, אַךְ כְּמַעֲשֵׂיהֶם אַל תַּעֲשׂוּ, כִּי אוֹמְרִים הֵם וְאֵינָם עוֹשִׂים" (מתי כ"ג 2-3) - אם כוונת ישוע כי עלינו להיות תחת סמכות הרבנים, מדוע ישוע לא חוזר פעמים נוספות על כך שעלינו להכיר בסמכותם של הרבנים (פרושים\\סופרים), אם אכן לכך הוא התכוון? למה אף אחד מהשליחים לא מלמד זאת? למה ישוע הראה בחייו את ההפך (לדוגמא מקרה אי נטילת הידיים במתי ט"ו), או כשהאשים את הפרושים והסופרים כי " בִּטַּלְתֶּם אֶת מִצְוַת אֱלֹהִים כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם " (מרקוס ז:9) כמו גם שאול שמעיד על כך שמנהיגי הדת בישראל לא מפרשים נכונה את הכתובים: "אֲנִי מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִנְאָה לֵאלֹהִים, אֲבָל קִנְאָה שְׁאֵין עִמָּהּ דַּעַת " (רומים י' 2). דוברי הברית החדשה בסך הכל ממשיכים את אותה התמה מדבריהם של הנביאים, לדוגמא דבריו של ישעיהו בפרק כ"ט: "נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה׃ לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר". - ישוע ציין " הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים" כיחידה, הבעיה היא שאם ישוע אומר ללכת אחריהם, אחרי מי על תלמידי ישוע היה ללכת? בית הלל או בית שמאי? הרי לשניים היו תיאולוגיות שונות ואף לעיתים סותרות. -  אני יהודי ישראלי בתקופת בית שני ואני רוצה היחשף לכתבי הקודש (הרי אין לי עותק בבית..), היכן  המקום \*היחיד\* שאני יכול לשמוע את המקרא? המקום היחיד ממנו היו מקריאים את המקרא היה מ'כסא משה' שבבית הכנסת. (לדוגמא בקרו ב'כסא משה' שבבית הכנסת העתיק שבכורזין מהמאה הרביעית) לכן ישוע עודד זאת בחיוב.!["כסא משה"](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/Chorazin_Seat_of_Moses-300x264.jpg "כסא משה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")כסא משה שאלה לא פחות חשובה היא – מדוע היה חשוב לישוע שעם ישראל יקשיב לדברי משה והנביאים? ישנן שתי אפשרויות, הראשונה היא כי ישוע רצה לכוון אותנו בחזרה למשה על מנת שנקיים מצוות, אך אם זה באמת המצוות, ישנה בעיה, כי זה אומר שהמשיח בא כדי להצביע על משה, או במילים אחרות; משה גדול מישוע. אבל גם משה לימד את ההפך " נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ  אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים י"ח:ט"ו), גם שאול  השליח " וַהֲרֵי הוּא נִמְצָא רָאוּי לְכָבוֹד רַב יוֹתֵר מִשֶּׁזָּכָה לוֹ מֹשֶׁה" (עברים ג:3),  "הַמָּשִׁיחַ הוּא תַּכְלִית הַתּוֹרָה" (רומים י' 3). וכמובן ישוע בעצמו: "אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה, הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי עָלַי כָּתַב" (יוחנן ה:46) וגם "לֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֶלָּא אָבִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם הָאֲמִתִּי מִן הַשָּׁמַיִם… אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים." (יוחנן ו' 31-35). - הסיבה לפיה ישוע רצה שעם ישראל יחקור את משה והנביאים היא פשוטה (ובכלל לא קשורה למצוות) – כי משה והנביאים מצביעים עליו! - באותו הפסוק, ישוע הבהיר שלא לנהוג כמנהגים שלהם (לדחות את המסורת..). כמו כן, באותה הנשימה (הפרק..) ישוע תוקף נחרצות את הפרושים והסופרים (נחשים, צבועים, רוצחים, צפעונים, הולכים לגיהינום וכו') באמת נראה לך הגיוני שבאותה הנשימה ישוע אומר לנו ללכת אחריהם? ואם הוא כן, זאת אומרת שנוצרת סתירה פנימית, שהרי בתלמוד כתוב שישוע הוא נביא שקר שיושב בצואה רותחת בגיהינום עכשיו (מסכת גיטין). - ישוע היה ברור לאורך כל הדרך שאי אפשר לבוא לידי ריצוי מול אלוהים על ידי מסורות ומעשי בשר חיצוניים, למה שהוא יסתור את עצמו בצורה כה בוטה וברורה? - שם טוב בן יוסף אבן פלקירה (1225–1295) היה מקיים פולמוסים נגד הנצרות הקתולית, [בספרו](http://adamoh.org/TreeOfLife.lan.io/SDAcomms/Hebrew%20Gospel%20of%20MATTHEW%20by%20George%20Howard%20-%20Part%20One.pdf) מתייחס ומצטט מתוך [גרסא עברית קדומה של הברית החדשה](https://en.wikipedia.org/wiki/Rabbinical_translations_of_Matthew#/media/File:Shemtobfirstpage.gif). שימו לב כיצד ציטט את מתי פרק כג: *"כל אשר **יאמר** לכם"* (לשון יחיד). כותב הבשורה העברית הקדומה, הבין את ישוע כמתייחס אל משה, אשר אליו יש לשמוע – מאחר ומשה מנבא על ישוע "אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה, הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי עָלַי כָּתַב. אֲבָל אִם לִכְתָבָיו אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ לִדְבָרַי?" (יוחנן ה 46-47) ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/Capture.jpg "מתי כ"ג קדום - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ## מתי כ"ג – על מה הפרק מדבר בכלל? אין זה מן החכמה לבסס תיאולוגיה מקיפה ורחבת טווח על פסוק אחד ויחיד, במיוחד אם הוא מוצא מהקשרו. בשלב זה, ישוע דיבר לפני שהברית החדשה נכרתה. אם ישוע היה רוצה שנציית לרבנים (הפרושים והסופרים), הוא היה מזכיר זאת במקומות אחרים בבשורות וגם השליחים היו מלמדים אותנו לציית לסמכות הפרושית-רבנית. ישוע הפגין בחייו את ההפך הגמור. הוא לא נטל את ידיו בהתאם למסורת של תקופת בית שני (מתי טו 9-1). במקום אחר ישוע אומר בפירוש: "יָפֶה בִּטַּלְתֶּם אֶת מִצְוַת אֱלֹהִים כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת הַמָּסֹרֶת שֶׁלָּכֶם!" (מרק' ז 9). הרעיון לפיו אלוהים מואס במסורות דתיות שהמציאו בני אדם במטרה למצוא חן בעיניו, איננו חדש. הוא בא לידי ביטוי לכל אורך כתבי הקודש. לדוגמה, דבריו של ישעיהו הנביא: "וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (ישע' כט 14-13). לכן, אם בפסוק אחד ויחיד זה ישוע אמר שעלינו לציית למסורות הרבנים, הוא שכח לומר לנו לאיזה פלג לציית (כלומר, בית שמאי או בית הלל), כי הם ייצגו בימיו של ישוע שתי פרשנויות שונות ולעיתים נוגדות של מצוות ברית סיני. זאת ועוד, אם זה מה שהוא אמר, הוא סתר ישירות את הנביאים ואפילו את העקרונות שהוא עצמו לימד באותו פרק, כפי שנראה בהמשך. אם כן, על מה ישוע דיבר בפסוק הזה? האם "כיסא משה" מתייחס לסמכות הרבנים, כפי שיש הטוענים? התשובה הינה כלל וכלל לא! דבריו של ישוע התייחסו למקום הפיזי בבית הכנסת שבו היה נהוג לקרוא את כתבי הקודש. הבה נניח לרגע שאנחנו נמצאים עכשיו בישראל בתקופת בית שני. אין לנו עותק של כתבי הקודש וגם אין חנויות ספרים או אינטרנט. כיצד אנחנו, יהודים בתקופת בית שני, יכולים להיחשף לכתבי הקודש? יש דרך אחת בלבד: עלינו ללכת לבית הכנסת. שם קראו מ"כיסא משה" את כתבי הקודש בקול. אפשר למצוא תימוכין לפרשנות הזאת בכורזין. בבית כנסת עתיק מהמאה הרביעית גילו הארכיאולוגים את מה שנקרא "כיסא משה", כיסא שהיה נהוג לשבת עליו ולקרוא בקול את כתבי הקודש. התגלית הזו היא מתקופה מאוחרת יותר, אבל אפשר להניח במידה רבה של ודאות שהמנהג הזה לא הופיע פתאום יש מאין במאה הרביעית. גם המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן מחזקת את ההנחה הזאת[\[1\]](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D6%B7%D7%A1%D6%BC%D7%95%D6%B9%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B0%D7%94%D6%B7%D7%A4%D6%BC%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%A9%D7%81%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D6%B9%D7%A9%D7%81/#_ftn1). כשישוע אמר לעם להקשיב לסופרים ולפרושים כשקראו מכיסא משה, הוא התכוון לדבריו כלשונם. ולמה היה לישוע חשוב כל כך שהעם יקשיב לקריאה בקול של כתבי הקודש? ישוע ידע שכתבי הקודש מצביעים עליו: "אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי כִּי עָלַי כָּתַב" (יוח' ה 46). כיסא משה בבית הכנסת הוא המקום היחיד שממנו זכו היהודים בתקופת בית שני לשמוע את עדותם של משה והנביאים על המשיח: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דבר' יח 15). ישוע רצה שהעם יקשיב למשה, כי משה הצביע עליו (מתי יט 21-16)! המשיח הוא המטרה והתכלית של התורה (החומש) בכלל, ושל מצוות ברית סיני בפרט. ההקשר הוא הכול. מוקדם יותר אמרנו שישוע היה סותר את עצמו אילו דרש מאתנו לציית לרבנים (הפרושים והסופרים). באותו פרק בדיוק (מתי כג) הוא מתאר אותם כ"צבועים" (פס' 13), "בני גיהינום" (פס' 15), "מורי דרך עיוורים" (פס' 16), כסילים ועיוורים (פס' 17), סופרים ופרושים צבועים (פס' 23) מלאי צביעות ועוול (פס' 28), נחשים בני צפעונים (פס' 33) ורוצחים (פס' 35). האם אנחנו יכולים לחשוב ברצינות שישוע ציווה עלינו לציית להם? ישוע אומר בבירור שהם מכבדים מסורות של בני אדם יותר מאשר את דבר אלוהים (מתי טו 9, ציטוט של ישע' כט 13). כשישוע אמר: "אַךְ כְּמַעֲשֵׂיהֶם אַל תַּעֲשׂוּ", הוא התייחס למסורות אשר הפרושים והסופרים חשבו שבאמצעותן הם יגיעו לאלוהים. מגוחך לומר שישוע אמר לנו לציית להם. אם הוא אמר זאת, היינו נמצאים בדילמה קשה עוד יותר שכן התלמוד מתנגד לישוע ישירות. כתוב בו לא רק שישוע היה נביא שקר, אלא שכאשר אונקלוס כביכול העלה באוב את ישוע מהמתים כדי לשאול אותו לגורלו, ענה לו ישוע, לפי הסיפור, שהוא סובל "בצואה רותחת" (גיטין נז). אין שום היגיון במחשבה שישוע ביקש מאתנו לציית לתורתם או ייחס לה אמינות כלשהי. מבחינת **הסמכות**, כבר במתי פרק ט"ז ניתן לראות כי ישוע מכין את תלמידיו כי הוא עתיד להעביר את הסמכות ("המפתחות") מהרבנים, אל השליחים. "וְגַם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה כֵּיפָא וְעַל הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ. אֶתֵּן לְךָ אֶת מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶּׁתֶּאֱסֹר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה אָסוּר בַּשָּׁמַיִם, וְכָל מַה שֶּׁתַּתִּיר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מֻתָּר בַּשָּׁמַיִם." (מתי ט"ז 18-19). ושוב פעם שני פרקים לאחר מכן: " אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל מַה שֶּׁתַּאַסְרוּ עַל הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶׁתַּתִּירוּ עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מֻתָּר בַּשָּׁמַיִם." (מתי י"ח 18) ושוב פעם שלושה פרקים לאחר מכן: "עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי תִּלָּקַח מִכֶּם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְתִנָּתֵן לְגוֹי אֲשֶׁר יָפִיק אֶת פִּרְיָהּ. וְהַנּוֹפֵל עַל הָאֶבֶן הַזֹּאת יִשָּׁבֵר לִרְסִיסִים, וְכָל מִי שֶׁתִּפֹּל עָלָיו תִּכְתֹּשׁ אוֹתוֹ." כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶת מְשָׁלָיו הֵבִינוּ כִּי עֲלֵיהֶם הוּא מְדַבֵּר." (מתי כא 43-45) אפשר לראות את הסמכות הזאת מועברת על ידי ישוע לשליחים לאחר תחייתו מן המתים במתי כח (פסוק 18) ובאה לידי ביטוי כבר במעשי השליחים ט"ו (1-35). זאת ועוד, אנחנו גורסים שהטענה שלפיה ישוע מצווה עלינו לציית למסורות כאורח חיים מציגה בעיה ברמת העיקרון. ישוע דיבר בדייקנות חדה כתער: "הַנּוֹלָד מִן הַבָּשָׂר בָּשָׂר הוּא וְהַנּוֹלָד מִן הָרוּחַ רוּחַ הוּא… הָרוּחַ הִיא הַמְחַיָּה הַבָּשָׂר אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם" (יוח' ג 6, ו 63). אם ברצוננו לעבוד את אלוהים ולשרתו ברוח, איננו יכולים להשלים עם מסורות של בני אדם או לשמח בהן את אלוהים. הרי "הָאֱלֹהִים הוּא רוּחַ וְהָעוֹבְדִים אוֹתוֹ צְרִיכִים לְעָבְדוֹ בְּרוּחַ וּבֶאֱמֶת" (יוח' ד 24). אין שום פסול בחבישת פיסת בד מעוגלת על ראשינו (כיפה), בהנחת רצועות עור של בעל חיים מת על זרועותינו, או בהפרדה בין בשר לחלב (מצוות הכשרות), אבל מעשים אלה אינם יכולים לשנות את לבנו, להעניק לנו זכות כלשהי לפני אלוהים או לעזור לנו לאהוב בני אדם אחרים. בניגוד למסורות ישראליות כמו אכילת פלאפל ושירת התקווה, היהדות הרבנית תופסת את מסורות ההלכה הרבנית כאמצעי הבלעדי למצוא חן בעיני אלוהים ולהיחשב צדיקים בעיניו. במובן הזה אפשר לראות איך המסורות האלה מסלקות את ישוע מהמעמד שאלוהים נתן לו: היחיד שהופך אותנו לצדיקים בעיניו. לכן, המחויבות בציות למסורות הרבנים איננה מייצגת עבורנו, היהודים המשיחיים, את אמונת אבותינו, אלא את הדחייה של ישוע משיחנו. כמשיחיים, שמירה קפדנית של המצוות או של מסורות הרבנים לא רק מחטיאה את תכלית התורה, החומש, אלא גם זורעת בלבול ומבוכה בקרב מאמינים ולא מאמינים. איננו יכולים להיות "יהודים יותר" או להתקרב לאלוהים באמצעות מסורות של בני אדם. אם נדמה לנו שכן, אנחנו רואים את הבשורה ואת תכלית התורה, החומש, דרך עיני היהדות הרבנית ולא דרך עיניו של ישוע. זוהי בדיוק הסיבה לכך ששאול השליח שאל את יהודי גלטיה את השאלה הזאת[\[2\]](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D6%B7%D7%A1%D6%BC%D7%95%D6%B9%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B0%D7%94%D6%B7%D7%A4%D6%BC%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%A9%D7%81%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D6%B9%D7%A9%D7%81/#_ftn2): "הַאִם כְּסִילִים אַתֶּם כָּל כָּךְ? הַאִם לְאַחַר שֶׁהִתְחַלְתֶּם בָּרוּחַ תַּגִּיעוּ כָּעֵת לִשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי הַבָּשָׂר?" (גלט' ג 3). בדומה לחכמי היהדות הרבנית, הם אינם הבינו את מטרת מצוות ברית סיני. דרך אגב, חשוב לציין כי בתור תלמידיו של המשיח, אנו כפופים לתורה – לתורת המשיח ולמצוותיו. אנו מקבלים על עצמנו עול תורה ומצוות, אך אין הכוונה לעול ברית סיני אלא לעול מצוותיו של המשיח.[\[3\]](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D6%B7%D7%A1%D6%BC%D7%95%D6%B9%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B0%D7%94%D6%B7%D7%A4%D6%BC%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%A9%D7%81%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D6%B9%D7%A9%D7%81/#_ftn3) למרבה הפלא, מדרשים רבים מפרי עטם של חז"ל טענו כי כאשר יבוא המשיח, יש לשמור את תורתו אשר תחליף את תורת משה, למשל:  "תורה שאדם למד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח";[\[4\]](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D6%B7%D7%A1%D6%BC%D7%95%D6%B9%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B0%D7%94%D6%B7%D7%A4%D6%BC%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%A9%D7%81%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D6%B9%D7%A9%D7%81/#_ftn4) או: "הקדוש ברוך הוא יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי המשיח".[\[5\]](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D6%B7%D7%A1%D6%BC%D7%95%D6%B9%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B0%D7%94%D6%B7%D7%A4%D6%BC%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%A9%D7%81%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D6%B9%D7%A9%D7%81/#_ftn5) במילים אחרות, יהודים המאמינים במשחיותו של ישוע ובד בבד הולכים לפי שיטתם של חז"ל, יאלצו לשמור את תורת המשיח על-פני תורת ברית סיני. ### מדוע ישוע מברך לפני הסעודה? יש הטוענים כי העובדה שישוע המשיח בירך לפני שאכל מעידה על אמִתותה של התורה שבעל-פה, שהרי על-פי חז"ל יש לברך לפני שאוכלים. ואכן, מספר פעמים רב בכתבי הברית החדשה כתוב כי המשיח ישוע בירך לפני הסעודה (למשל: מתי י"ד 19, ט"ו 36, כ"ו 26; מרקוס ו' 41, ח' 6, י"ד 22; לוקס ט' 16, לוקס כ"ב 19, לוקס כ"ד 30; יוחנן ו' 11). ברכת המזון טרם האכילה אינה מוזכרת בתנ"ך; בספר דברים ח' 10 דווקא נאמר "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ…", דהיינו: "אכלת ושבעת? מצויין! אל תשכח להודות לאלוהיך!" וכך עולה השאלה: האם העובדה שישוע נהג לברך במקרים אלו לפני הסעודה, מעידים כל כך שככה חובה לעשות? כמובן שלא. הרי ישוע מתואר גם כעולה להתפלל על ההר, האם זה אומר שעכשיו כולנו חייבים לעלות להתפלל על הר? כמובן שלא. לאלוהים לא אכפת אם אתה מתפלל על הר, על מישור או בים, בדיוק כפי שלא אכפת לו אם תברך אותו לפני, באמצע או אחרי הארוחה, העיקר שתזכור לומר תודה 🙂 אחרת, איזה מין אלוהים קטנוני, עיקש וצר מוח הוא יהיה? ### תפילת מנחה ותחום שבת במעשי השליחים ג' 1 מסופר: "וּפֶטְרוֹס וְיוֹחָנָן הָיוּ עֹלִים יַחְדָּו אֶל־הַמִּקְדָּשׁ לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה בַּשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית". לאחר שהוקם ישוע מן המתים, נגלה את תלמידיו ועלה לשמים, כתוב: וַיַּבִּיטוּ אַחֲרָיו הַשָּׁמַיִם בַּעֲלוֹתוֹ וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבוּשֵׁי בַדִּים נִצָּבִים עֲלֵיהֶם׃ 11 וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַה־תַּעַמְדוּ וְעֵינֵיכֶם לַשָּׁמָיִם זֶה יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הוֹעֲלָה מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיִם בּוֹא יָבוֹא כַּאֲשֶׁר רְאִיתֶם אֹתוֹ עֹלֶה לַמָּרוֹם׃ 12 וַיִּפְנוּ וַיֵּלְכוּ יְרוּשָׁלַיְמָה מִן־הָהָר הַנִּקְרָא הַר הַזֵּיתִים וְהוּא קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם כְּדֶרֶךְ תְּחוּם שַׁבָּת (מעשי השליחים א' 10-12). הקטע הראשון מתאר שניים מתלמידיו של ישוע עולים לבית המקדש בשעת תפילת המנחה; הקטע השני מציין כי תלמידיו של המשיח שבו לירושלים תוך שהם מכבדים את מסורת "תחום השבת". האם בעשותם זאת הם טענו כי קיימת מסורת רבנית אשר הוענקה על ידי אלוהים בסיני? **א.** בדיוק כפי שיהודים חילונים מדליקים היום נרות חנוכה ומסובבים סביבונים, לא כי הם חושבים שאלוהים דרש זאת, אלא כי מדובר במנהג תרבותי. כך גם תלמידיו הראשנים של המשיח ישוע, הם היו יהודים אשר חיו בארץ ישראל בדיוק בתקופה בה ביססו חז"ל את מרותם על כלל העם. בתוך כך, אין להשתומם על כך שחסידיו של ישוע כיבדו את המנהגים שרווחו בארץ ושמרו מסורות אשר לא עמדו בסתירה לתורה. מדוע שיהודים מאמינים בישראל של תקופת בית שני לא יכבדו את השבת?.. הם לא עשו אלא את הדבר הטבעי ביותר שניתן היה לצפות מהם. **ב.** לתלמידיו של ישוע לא היתה כל סיבה לחפש פרובוקציה מיותרת או להיכנס למחלוקת אשר אינה לשם שמיים. עצם הבשורה על המשיח שבא על-מנת לכפר במותו על חטאת העם וקם מן המתים ביום השלישי, היתה מספיק פרובוקטיבית; בקיצור, התלמידים לא חיפשו צרות – הצרות רדפו אחריהם גם ככה. **ג.** יש משהו מעט מקומם בשאלה, בעיקר אם נצא מתוך ההנחה שהיא באה מכיוון המגזר הדתי. לא פעם מאשימים את ישוע ואת תלמידיו בכך שהם הסיטו לביטול שמירת המצוות והמסורת והנה, כעת, התהפכו היוצרות ופתע פתאום באים אליהם בטענות כי הם כן קיימו את המסורת. תחליטו, או שהמשיחיים הם פורקי-עול אשר בטלו משמירת המצוות; או שמדובר ביהודים שומרי מסורת על-אף – ואולי בזכות – היותם מאמינים במשיח ישראל, מלך היהודים, רבי ישוע בן דוד. ###  והאם ישוע נהג על פי מסורת התורה שבעל-פה? #### התשובה לכך שלילית, מכמה טעמים: 1. לאורך הבשורות שב ישוע המשיח ומזהיר את תלמידיו מפני מסורת הפרושים, בטענה כי מסורת זו עומדת בהתרסה לדבר אלהים (ראו למשל: מתי ט"ז 6-12, כ"ג 23-29; מרקוס ז' 6-13; לוקס י"ב 1). לכן קשה להניח כי הוא יאמץ בחפץ לב חלקים מהתושב"ע. 2. כתבי הברית החדשה מעידים על מסורות נוספות ששמרו ישוע ותלמידיו; מסורות שאינן מוזכרות בתנ"ך, כמו לדוגמא: לימוד התורה בבתי הכנסת וקריאה מספרי הנביאים (אולי הפטרה) לאזני הקהל (לוקס ד' 16-20); חגיגת חג החנוכה (יוחנן י' 22);ושמירת תחום שבת (מעשי השליחים א' 12). אך כמו במקרה ברכת המזון לפני האוכל, גם בנוגע למסורות לעיל, אין שום אסמכתה לכך כי מקורן מצוי בתושב"ע הרבנית. 3. מבחינה היסטוריוגרפית, קדמו כתבי הברית החדשה לכתבי חז"ל במאות שנים ולכן אין שום היגיון לטעון כי ישוע המשיח העתיק ממנהגיהם של הרבנים. אדרבא, סביר יותר להניח כי איפכא מסתברא, דהיינו: שהרבנים העתיקו מהברית החדשה, שהרי היא קדמה מהרבה לכתבי חז"ל. 4. לראיה, מסמכים קדומים המתארים את חיי תלמידיו הראשונים של המשיח חושפים כי הם ברכו הן לפני הסעודה והן לאחריה (ראו למשל: מסמך הנקרא "דידכי"[\[1\]](/#_ftn1) פרק י'). 5. לזרמים יהודים שונים בתקופת בית שני היתה מסורת של ברכת המזון טרם האכילה (למשל: חברי כת מדבר יהודה[\[2\]](/#_ftn2) והקראים[\[3\]](/#_ftn3)). 6. המשנה מתעדת כי הרבנים התווכחו ביניהם האם יש לברך לפני או אחרי הסעודה (למשל: מסכת ברכות פרק ג' ופרק ח'), דבר המעיד הן על קיום מסורות שונות בקרב עם ישראל והן על חוסר ההסכמה והאחידות בתושב"ע גופא. ### מדוע ישוע מצטט מכתבים חוץ-מקראיים? נכון שישוע ותלמידיו ציטטו ממקורות חוץ-מקראיים, אבל אין להניח שישוע ראה במידע הזה "קדוש". להלן מספר דוגמאות: באיגרת יהודה כתוב "וּמִיכָאֵל שַׂר הַמַּלְאָכִים בְּהִתְוַכְּחוֹ עִם-הַשָּׂטָן וַיָּרֶב אִתּוֹ עַל-אֹדוֹת גְּוִיַּת מֹשֶׁה לֹא-מְלָאוֹ לִבּוֹ לַחֲרֹץ מִשְׁפַּט גִּדּוּפִים כִּי אִם-אָמַר יִגְעַר יְהוָֹה בָּךְ" הוויכוח בין השטן למיכאל מופיע בספר שנקרא "עליית משה". שאול כותב "וּכְמוֹ יַנִּיס וְיַמְבְּרִיס אֲשֶׁר-קָמוּ עַל-משֶׁה כֵּן גַּם-אֵלֶּה מִתְקוֹמֲמִים אֶל-הָאֱמֶת אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁחֲתָה דַעְתָּם וּנְלוֹזִים בָּאֱמוּנָה׃" יניס וימבריס קיימים בכתבים עתיקים וקודמים לתלמוד, לדוגמא במגילות קומראן, במגילות האתיופיות, בספרים חיצוניים ובכתבים יוונים – שהיו קיימים לפני התלמוד וגם לפני הברית החדשה, ניתן למצוא את זוג המכשפים הללו. זאת אומרת שזה שאמת קיימת והיא לא מופיעה בתנ"ך (כמו המדעים), בשום פנים לא מעיד על קיומה של תושב"ע, או עדות לכך שישוע או תלמידיו ראו בכתבים שכאלה "קדושים". הנחה זאת תהיה קפיצה לוגית מעוותת. דוגמא טובה לכך היא שאול השליח, אשר ציטט פואטיקה יוונית-פאגנית: "הֵן בּוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים וּמִתְנוֹעֲעִים וְקַיָּמִים, כְּמוֹ שֶׁגַּם אֲחָדִים מִמְּשׁוֹרְרֵיכֶם אָמְרוּ שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ צֶאֱצָאָיו." (מע"ש יז 28) האם זה אומר ששאול האמין שהפאגאנים קיבלו תורה שבעל פה קדושה? כמובן שלא. ### **לסיכום** ישוע המשיח ותלמידיו נהגו לקיים מספר מסורות אשר אינן מוזכרות במפורש במקרא. לחלק מאותן מסורות קיים תיעוד במסמכים אשר קדמו לכתביהם של חז"ל ולכן אין שום היגיון לומר כי מסורות אלו הועתקו מהתושב"ע. מנהג הברכה על המזון לפני הארוחה רווח בעם ישראל לפני הופעתה של התושב"ע ולכן אין זה מן ההכרח כי המנהג הועתק ממסורת הרבנים. נהפוך הוא, הגיוני יותר לומר כי חז"ל העתיקו חלק ממסורתם ממנהגים אשר קדמו להם בעשרות ואפילו מאות שנים. הוויכוחים הרבים בספרות הרבנית, על אופן קיומן של אותן מסורות, מורידות ממהימנותה של התושב"ע ומגדילות את הספק באמינותה ובמקוריותה. --- [\[1\]](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D6%B7%D7%A1%D6%BC%D7%95%D6%B9%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B0%D7%94%D6%B7%D7%A4%D6%BC%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%A9%D7%81%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D6%B9%D7%A9%D7%81/#_ftnref1)      פרופסור חננאל מאק מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן מאשר במחקרו ( The Seat of Moses כיסא משה") שהביטוי "כיסא משה" בברית החדשה מתייחס לכיסא הפיזי שממנו היה נהוג לקרוא את כתבי הקודש בבית הכנסת. את זה הוא מבסס על ממצאים ארכאולוגים ועל הפרשנות הרבנית הקדומה פסיקתא דה רב כהנא. [\[2\]](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D6%B7%D7%A1%D6%BC%D7%95%D6%B9%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B0%D7%94%D6%B7%D7%A4%D6%BC%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%A9%D7%81%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D6%B9%D7%A9%D7%81/#_ftnref2)      יש הטוענים שאיגרתו של שאול השליח אל הגלטים מכוונת אך ורק לקוראים גויים, כי הקהילות בגלטיה כללו גויים בלבד. אנחנו מאמינים שאין זה נכון, מארבע סיבות: (1) מתוך הראשונה לפטרוס א 1 עולה בבירור שבקהילה בגלטיה היו יהודים. (2) לפי יוסף בן מתתיהו (100-37 לספירה), היו יהודים בעיר גלטיה. (3) בהתאם לשנייה לטימותיאוס ג 17-16: "כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב". במילים אחרות, איננו יכולים לבחור טקסטים ולהתעלם מהגלטים רק כי האיגרת איננה מתאימה לסדר היום שלנו. (4) שאול וברנבא הכריזו את הבשורה ליהודי בראשונה וגם ללא יהודי (רומ' א 16). בכל ספר מעשי השליחים אין מקרה אחד שבו שאול הכריז את הבשורה ליהודים בלי שהיו לפחות כמה שהגיבו בחיוב . אותו דפוס תגובה המשיך בערים איקוניון, ליסטרה ודרבי. [\[3\]](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D6%B7%D7%A1%D6%BC%D7%95%D6%B9%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B0%D7%94%D6%B7%D7%A4%D6%BC%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%A9%D7%81%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D6%B9%D7%A9%D7%81/#_ftnref3) בהתאם לכתוב במתי י"א 28-30; קור"א ט' 21; יוח"א ה' 2-3; יוח"ב פס' 9 ובקטעים רבים נוספים. [\[4\]](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D6%B7%D7%A1%D6%BC%D7%95%D6%B9%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B0%D7%94%D6%B7%D7%A4%D6%BC%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%A9%D7%81%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D6%B9%D7%A9%D7%81/#_ftnref4) מדרש קהלת רבה ח'. [\[5\]](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D6%B7%D7%A1%D6%BC%D7%95%D6%B9%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B0%D7%94%D6%B7%D7%A4%D6%BC%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%A9%D7%81%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D6%B9%D7%A9%D7%81/#_ftnref5) "ילקוט שמעוני", ישעיהו פרק כ"ו, רמז תכ"ט. דבר דומה נאמר במדרש "אליהו זוטא": "הקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד לתן ע"י משיח" (פרק כ). [\[1\]](/#_ftnref1) באנגלית: The Didache. [\[2\]](/#_ftnref2) ראו מאמרו של ד"ר רויטמן (2009): "מה הקשר בין הנזירות הנוצרית לבין כת מדבר יהודה?" (מצוי באינטרנט). [\[3\]](/#_ftnref3) ראו את המנהג בהגדה של הקראים לחג הפסח, בלינק: <https://www.kedem-auctions.com/he/node/17943> ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה --- ### ["צדיק"? האם המעשים שלנו יכולים להצדיק אותנו מול אלוהים?](https://igod.co.il/questions-life/האם-מעשים-שלנו-בלבד-מצדיקים-אותנו-מול-א/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > "המעשים שלנו מצדיקים אותנו מול אלוהים, לא האמונה שלנו! היהדות היא דת של מעשים, נדמה לכם שאמונה מספיקה לאלוהים?" (רב אנונימי) הברית החדשה מלמדת מפורשות שאמונה שאין בה מעשים היא אמונה מתה. אבל היא גם מלמדת שבלי אמונה אין משמעות למעשינו, ושהדבר הראשון שאלוהים דורש מאיתנו הוא אמון מלא ותלות מוחלטת בו. זוהי אמונה, וגם התנ"ך מדבר עליה כעל יסוד עיקרי. אבות אבותינו מתו במדבר בגלל חוסר אמונתם, ומי שמאמין באלוהים בלב שלם נחשב בעיניו לצדיק. אורח חיים נכון הוא תוצאה של אמונה נכונה. בתור יהודי, עליך לזכור שעקרונות אמונה הם דבר חשוב גם במסורת. יש קשר הדוק בין אמונה באלוהים לבין שמירת מצוותיו. אמונה אמיתית באה לידי במעשים טובים וביראת שמים, ומעשים טובים הם תוצר של אמונה אמיתית. האם יכול מישהו לנסות ולשמור את מצוות אלוהים בלי להאמין שהוא קיים, ושהוא זה שנתן לנו את המצוות האלה? והאם יכול מישהו לבטוח באלוהים בלי להפקיד את חייו בידיו? השניים קשורים זה בזה.\[86\] יעקב השליח כתב על כך לפני למעלה מאלפיים שנה: "אחַי, מה תועלת בדבר אם יאמר איש "יש לי אמונה" ואין לו מעשים? התוכל האמונה להושיעו? אח או אחות אם יהיו בעירום ואין להם לחם חוּקָם, ואיש מכם יאמר להם, "לכו לשלום, התחממו ואִכלו לשובע", ולא תיתנו להם צורכי גופם – מה הועלתם? כך גם האמונה, אם אין בה מעשים, מתה היא כשלעצמה. ואולם מישהו יאמר, "אתה, יש לך אמונה; ואני, יש לי מעשים. הראֵני את אמונתך בבלי המעשים, ואני אראה לך את אמונתי מתוך מעשַׂי" (יעקב ב' 18-14). שאול הדגיש אין ספור פעמים את חשיבותם של המעשים, גם כאשר דיבר על כך שאיננו נושעים בזכות מעשינו. הוא הבהיר שאלוהים ריחם עלינו והושיע אותנו מחטאינו, כדי שנוכל להתמסר למעשים טובים: "הן בחסד נושעתם על ידי האמונה; וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש; שהרי מעשה ידי אלוהים אנחנו, ברואים במשיח ישוע למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מִקֶדם למען נחיה בהם״ (אפסים ב' 10-8). "אולם כשנגלה טובו של אלוהים מושיענו ואהבתו את האדם, אזי לא בגלל מעשי צדקה שעשינו הוא הושיע אותנו, כי אם ברחמיו, על ידי רחיצת הלידה החדשה וההתחדשות ברוח הקודש אשר שפך עלינו למכביר על ידי ישוע המשיח מושיענו, למען נוצדק בחסדו ונהיה ליורשי חיי עולם בהתאם לתקווה. מהימן הדבר, ורצוני שתעמוד על כך בתוקף כדי שהמאמינים באלוהים ישיתו ליבם לעסוק במעשים טובים. דברים אלה טובים ומועילים לבני אדם״ (טיטוס ג' 8-4).\[87\] הבעיה היא שאיננו יכולים להיחשב לצדיקים בעיני אלוהים רק בזכות מעשים טובים – פשוט משום שאיננו טובים מספיק! – ולכן האמונה היא כל כך חשובה. היא אבן היסוד. כולנו לוקים בחסר בהשוואה לאלוהים (ראה מידע נוסף על נקודה זו בטיעון 3.20). לכן, הדבר הראשון שאלוהים מחפש הוא אמון מצידנו ותלות בו. הוא רוצה שנישא אליו את עינינו, שנאמין במה שהוא אומר על עצמו. אחרי הכל, הוא המושיע והגואל שלנו, ואילולא הוא הושיט לנו את ידו היה גורלנו נגזר לאבדון עולם. אנחנו נושאים עיניים אל טובו לפני שאנחנו מנסים להיות טובים בכוחות עצמנו. זוהי תחילתה של מערכת היחסים שלנו איתנו. רק לאחר שאנחנו שמים בו את מבטחנו – רק לאחר שאנחנו מאמינים שהוא יעזור לנו, ידריך וישנה אותנו, יסלח לנו, יושיע אותנו וישמור עלינו – אנחנו יכולים לציית לו ולחיות כילדיו. שאול השליח תמיד הדגיש שרק באמונה אנחנו נצדקים בעיני אלוהים (כלומר שאיננו אשמים, שכל האשמה שתלויה נגדנו יוּשבה), ולא בזכות מעשה טוב כלשהו שאנחנו יכולים לעשות. הכל נובע מחסדו של אלוהים! היות שהוא סלח לנו וקיבל אותנו כילדיו, אנחנו יכולים להתמסר בכל נפשנו ובכל ליבנו, בכל מאודנו, ולהפגין את אמונתנו במעשים. הכתובים מבהירים שכך זה היה עם אברהם אבינו. בתנ"ך מסופר שכאשר אלוהים הבטיח לאברהם לתת לו בן בזקנתו, אברהם "האמין ביהוה, ו\[יהוה\] יחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו 6). אברהם נשען על הבטחתו של אלוהים, האמין שהוא יהיה נאמן ויעשה את הבלתי אפשרי, ואלוהים החשיב את האמונה הזאת כצדקה.\[88\] הרי זה כאילו אלוהים אמר, "האיש הזה הוא צדיק! הוא בוטח לגמרי בהבטחתי ובדברי". מערכת היחסים שלנו עם אלוהים ראשיתה באמונה, וכל צדיק בכתובים קודם כל האמין, אחר כך עשה מעשים. כך גם התייחס אלוהים לבני עמנו לאורך כל הדרך. הוא הוציא את אבות אבותינו ממצריים ביד חזקה ובזרוע נטויה, והתגלה להם כאלוהי האמת היחיד. רק אחר כך הוא נתן להם את התורה. גם עשרת הדיברות אינם פותחים באיסור לעבוד אלילים זרים, אלא בהכרזה הקובעת מי הוא אלוהינו, "אנוכי יהוה אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים, מבית עבדים" (שמות כ' 2). רק אחר כך אלוהים אומר, לאור הקביעה הראשונית, "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". קודם כל, דע מי אני. רק אחר כך עבוד אותי. ראשית, האמן בי. רק אחר כך ציית לי. אבל מה לגבי דברים ו' 25? האם הפסוק הזה אינו אומר מפורשות שאנחנו נצדקים במעשינו, ללא כל קשר לאמונה? הבה נבדוק את הפסוק בהקשרו: "כי ישאלך בנך מחר לאמור, "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה יהוה אלוהינו אתכם?" ואמרת לבנך, "עבדים היינו לפרעה במצריים, ויוציאנו יהוה ממצריים ביד חזקה. וייתן יהוה אותות ומופתים גדולים ורעים במצריים, בפרעה ובכל ביתו לעינינו. ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ויצוונו יהוה לעשות את כל החוקים האלה ליראה את יהוה אלוהינו, לטוב לנו כל הימים, לְחיוֹתֵנוּ כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני יהוה אלוהינו כאשר ציוונו" (דברים ו' 25-20). גם כאן נשמר סדר הדברים: התשובה שעלינו לתת לילדינו מתחילה בהצהרה על האותות והמופתים הגדולים שאלוהים חולל למעננו כשהוציא אותנו ממצריים. רק על סמך עובדה זו עלינו להסביר להם מדוע אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. במילים אחרות, אלוהי המצוות קודם למצוות אלוהים.\[89\] עלינו לזכור שבלב ליבה של התורה נמצאת שיטת הקורבנות.\[90\] הרי לא יעלה על הדעת שבן לעם ישראל היה אומר, "אלוהים יראה בי צדיק אם אשמור חלק מהמצוות, גם אם אסרב לקחת חלק בקורבנות או ביום הכיפורים". הבלים! הרי זה כאילו הוא אמר, "אני בטוח שאלוהים יראה בי צדיק אם אעלה קורבנות ואתפלל, למרות שאני נוהג לגנוב ואינני מכבד את הורי". התורה מדברת גם על הכפרה בעד חטאים (שמספקת סליחה ומאפשרת לאדם להיצדק בעיני אלוהיו) וגם מפרטת את ההנחיות והמצוות לגבי אורח החיים שעל האדם לנהל (איך עליו לציית ולנהל חיי צדקה). הברית החדשה מדגישה היבט מסוים של הנושא: היות שעמנו לא הצליח לשמור את המצוות, היות שהוא הפר אותן שוב ושוב וחי חיי חטא ותועבה, המשיח בא ושילם את מחיר חטאינו. הוא לקח על עצמו את האשמה שמגיעה לנו, והפך אותנו לצדיקים וטהורים באמונה – כדי שמכאן ואילך נוכל לעשות את רצון אלוהים. על כך דיבר שאול כשכתב לרומים: "מה שלא יכלה התורה לעשות, מפני שלא יכלה להתגבר על הבשר, זאת עשה אלוהים: הוא שלח את בנו לבוש בשר בדמות בשר החטא להיות קורבן על חטא, וחרץ את דינו של החטא בבשר כדי שחוקת התורה תתקיים בנו, המתהלכים לא לפי הבשר אלא לפי הרוח" (רומים ח' 4-3). אם כך, מה הפלא שהמשיחיות עשתה לעצמה שם של דת של מעשים – דאגה לעניים, הקמת בתי חולים ומוסדות חינוך – והכל מתוך אמונה?!\[91\] אתה מבין, לכל אורך הדרך היה זה חוסר האמונה שלנו שפתח את הדלת לגשם של חטאים נוספים, שהובילו את העם למשפט וחורבן. לדוגמה, בגלל חוסר אמונה יצרו בני ישראל את עגל הזהב למרגלות הר סיני. הם עשו זאת משום שהתקשו להאמין באלוהים ובמשה עבדו (ראה שמות ל"ב). בגלל חוסר האמונה שלהם ביכולת של אלוהים להביא אותם לארץ המובטחת מת דור שלם במדבר (ראה במדבר י"ג-י"ד). שוב, אמונה וציות קשורים זה בזה, בדיוק כמו חוסר אמונה ומרד. חוסר אמונה הוא שמנע ממשה ואהרון את הכניסה לארץ המובטחת, "ויאמר יהוה אל משה ואל אהרון: 'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם' " (שם, כ' 12. פרשנות תלמודית על החטא הזה ועל מותו בטרם עת של משה ראה בבלי, יומא פז א; שבת נה ב). חוסר אמונה איננו משהו שאפשר להקל בו ראש!\[92\] וכך אנחנו מגיעים לקטע הקלאסי האחרון בתנ"ך שמדבר על אמונה, חבקוק ב' 4, שמצוטט פעמיים בברית החדשה (רומים א' 17; גלטים ג' 11) ובדיונים חשובים בתלמוד (מכות כג ב – כד א). הקטע בתלמוד דן במספר המצוות שאלוהים נתן לעם היהודי. ראשונה מובאת הערתו המפורסמת של רבי שימלא, שקובע כי מספרן תרי"ג (613) – 365 מצוות אל תעשה, אחת לכל יום בשנה) ו-248 מצוות עשה, אחת לכל עצם בגוף האדם.\[93\] הנה הדיון: "בא דוד והעמידן \[את מספר המצוות\] על אחת עשרה, דכתיב (דברים ט"ו 6-1), "מזמור לדוד. \[ה',\] מי יגור באוהלך, מי ישכון בהר קודשך? הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו. נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד. נשבע להרע ולא ימיר. כספו לא נתן בַּנֶשך ושוחד על נקי לא לקח. עושה אלה לא ימוט לעולם". "…בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב (ישעיהו ל"ג 15), "הולך צדקות ודובר מישרים, מואס בבֶצע מעשַקוֹת, נוֹעֵר כַּפַּיו מִתמוֹך בשוחד, אוטם אוזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע"… בא מיכה והעמידן על שלוש, דכתיב (מיכה ו' 8), "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלוהיך"… בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר (עמוס ה' 6), "כה אמר ה' לבית ישראל: 'דרשוני וחיו' ". הדיון התלמודי עדיין לא תם. רב נחמן בר יצחק לקח את דבריו של עמוס, וקבע שהמצווה "דרשוני" שזורה בתורה כולה. ואילו חבקוק הוא זה שבא וקבע את מספר המצוות על אחת, ככתוב, "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב' 4). הדבר מזכיר את מה שכתב שאול בברית החדשה! זה בדיוק מה שהוא אמר למאמינים בישוע שהתגוררו ברומא, "אינני בוש בבשורת המשיח, שהרי היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין, את היהודי בראשונה וגם את הלא יהודי; כי בה צדקת האלוהים מתגלית מתוך אמונה לתכלית אמונה, ככתוב: 'וצדיק באמונתו יחיה' " (רומים א' 17-16).\[94\] אכן, שאול מתייחס לפסוק הזה מהתנ"ך כאל טקסט חשוב, ומבקש להוכיח בעזרתו שגם היהודים וגם הגויים מוצדקים בעיני ה' על ידי אמונה. התלמוד, לעומת זאת, מצטט את הפסוק כסיכום לכל שאר המצוות בתורה. נראה שבתורה – אמונה, צדקה וציות קשורים זה בזה! מה ההקשר שבו נאמר פסוק זה בחבקוק? הספר פותח במילים, "עד אנה, יהוה, שיוועתי ולא תשמע? אזעק אליך חמס ולא תושיע?" (א' 2). הנביא תוהה עד מתי יראה אלוהים את חטאי יהודה בלי לעשות דבר בנדון. אמונתו – ואמונתם של הצדיקים היהודים ככלל – עמדה בפני אתגר. אבל התשובה של אלוהים היתה קשה מהצפוי: אלוהים עמד לשלוח את הבבלים כדי שיביאו את משפטו על יהודה, והתועבות שהם עמדו לעולל לעם היהודי היו גרועות יותר מחטאי העם. בהקשר זה – של ציפייה לתשובתו של אלוהים בעיצומו של העוול העצום – אלוהים אומר לנביא: "כּתוֹב חזון ובָאֵר על הלוחות למען ירוץ קורא בו. כי עוד חזון למועד ויָפֵחַ לַקֵץ ולא יכַזֵב. אם יתמהמה, חכה לו; כי בוא יבוא, לא יאחר. הנה עוּפּלָה, לא יָשרָה נפשו בו – וצדיק באמונתו יחיה״ (שם, ב' 4-2). פרשנים שונים מפרשים את המילה "אמונתו" כ"נאמנותו". אחרים מרחיקים לכת עוד יותר ומייחסים את "נאמנותו" לאלוהים, כאילו שמדובר בנאמנותו של אלוהים (כלומר, הצדיק יחיה בזכות נאמנותו של אלוהים).\[95\] כל התפיסות האלה חופפות זו את זו: אנחנו נאמנים בזכות אמונתנו (רק כך אנחנו יכולים להתמיד), והאמונה שלנו בעצם נשענת על נאמנותו של אלוהים. כך אנחנו חיים: באמונה. בכל מקרה, הקטע ברור בשלמותו. אלוהים אומר לעמו הצדיק, "אני ראוי לאמונכם! את מה שאמרתי – את זאת אעשה. כשהכל נראה מעוות ולא צודק, בִּטחוּ בצדק שלי. שימו את אמונתכם בי ואל תחששו. כך צריך הצדיק לחיות". האמת היא שעיקרון האמונה מוביל למעשים, והשילוב של אמונה ומעשים הוא שמוביל לאורח חיים הרצוי בעיני ה'.\[96\] כמובן, היות שהמשיחיות שמה דגש על אמונה, היא עלולה לגרום לאנשים לצאת בהכרזות ריקות אודות אמונתם, בלי שהיא תלווה במעשים מתאימים. אבל אמונה כזו היא מתה. היהדות, לעומת זאת, עם הדגש שלה על שמירת מצוות, עלולה להוביל למעשים צבועים שאין מאחוריהם כל אמונה. במקרה כזה מדובר בדת מתה. מן הראוי להימנע משני הקצוות ולאמץ את התפיסה שעולה מן הכתובים: אמונה אמיתית המלווה במעשים טובים. רק כך אפשר לחיות חיי צדקה ראויים בעיני אלוהים. כמו כן ברצוני להזכיר לך שגם היהדות מייחסת חשיבות רבה לעקרונות אמונה, אם כי לא במידה שבה עשה את זה גוף המשיח לאורך ההיסטוריה.\[97\] זו הסיבה שיהודים מסורתיים בחרו למות על קידוש אמונתם כשעיקרון האמונה הבסיסי של היהדות – קריאת השמע – על שפתיהם\[98\] (גם משיחיים רבים לאורך הדורות בחרו למות על קידוש אמונתם כששם ישוע המשיח על שפתיהם). ועכשיו, זה מאות בשנים חוזרים היהודים בתפילה היומית שלהם על עקרונות האמונה שגיבש הרמב"ם, שנקראים שלושה עשר עיקרי האמונה.\[99\] אם כך, אין כל מקום להתכחש לחשיבותם של עקרונות אמונה ביהדות, בדיוק כפי שתהיה זו טעות להתכחש לחשיבותם של המעשים הטובים במשיחיות. מעניין שחלק ניכר מהיהודים המשיחיים ששומרים מצוות מוצאים את עצמם במלכוד כשהם מתעמתים בנושא זה עם הקהילה היהודית המסורתית. קודם כל נאמר להם, "אם ישוע הוא אכן המשיח היהודי, מדוע ניתקתם את עצמכם ממצוות התורה?" אותם יהודים משיחיים עונים, "לא ניתקנו את עצמנו מן התורה. ההליכה שלנו בעקבות ישוע רק מעמיקה את הרצון שלנו לנהל את חיינו לאור התורה והכתובים". אבל אז הקהילה המסורתית אומר להם, "אתם רמאים וצבועים. היומרה שלכם לשמור את מצוות התורה היא רק כלפי חוץ. היא נועדה לפתות יהודים תמימים אל חיק הנצרות".\[100\] כלל וכלל לא! להיפך, הברית החדשה מלמדת מפורשות שהאמונה אינה מבטלת את התורה; היא נותנת לה תוקף (ראה רומים ג' 31).\[101\] מן הראוי לזכור שהיהדות הכירה מאז ומתמיד בחשיבות החן והחסד, ושהיא אף פעם לא נשענה אך ורק על מעשים. הדברים האלה נאמרים מפורשות במדרש תהילים קיט 124-123: ""עינַי כלו לישועתך ולאמרת צדקך" (פס' 123). \[הפסוק מתייחס\] לאיזו אמירה שאמרת לישראל, "כי תלך במו אש לא תיכווה וגו' " (ישעיהו מג ב). למה? "כי אני ה' אלוהיך, קדוש ישראל מושיעך" (שם), וכתיב, "והושעתי לצאני" (יחזקאל לד כב). הושיענו, כמו שאמרת, "כי כלו עינַי \[מרוב ציפייה לאלוהים\] וגו' " (תהילים סט ד), שמא חפץ אתה במעשים טובים שבָּנוּ, זכות ומעשים אין בנו. עשה עימנו חסד, שנאמר, "עשה עם עבדך כחסדך" (תהילים קי"ט קכד). \[הדורות\] הראשונים אשר גאלת – לא במעשיהם גאלתם, אלא עשית עימהם חסד וגאלתם. ו\[ל\]כן הוא אומר (נאמר בכתובים), "נחית בחסדך \[את העם שגאלת\]…" (שמות טו יג). כשם שעשית עם \[הדורות\] הראשונים, כך עשה עימנו! לכן נאמר \[בכתובים\], "עשה עם עבדך כחסדך".\[102\] איפה היינו אלמלא חסד אלוהים? האמת היא שהתורה עונה על שאלה זו, ואומרת שרק בזכות חסד אלוהים – שאיש מאיתנו אינו ראוי לו – הוא בחר בנו כעמו. והוא קורא לנו לציית לו בגלל חסד זה: "לא מרובכם מכל העמים חשק יהוה בכם. ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת יהוה אתכם ומשומרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא יהוה אתכם ביד חזקה, ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך מצריים. וידעת כי יהוה אלוהיך הוא האלוהים, האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו, אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי מצווך היום לעשותם. והיה, עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר יהוה אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך״ (דברים ז' 12-7). אם כך, מן הראוי לומר שהמשיחיות והיהדות בנויות שתיהן על חסד ועל מעשים טובים, על אמונה ועל תורה. הראשונה מדגישה את החסד והאמונה בלי להפחית בחשיבותם של המעשים הטובים והתורה, והשנייה מדגישה את המעשים הטובים והתורה בלי להפחית בחשיבותם של החסד והאמונה. אבל בהתחשב במצבו של המין האנושי, בעברו של עם ישראל ובשחיתות הלב של כל אחד מאיתנו, מן הראוי שנתלה את תקוותנו בחסד אלוהים ולא במעשים שלנו, ולא משנה כמה צדיקים הם החיים שאנחנו מנהלים. מן הראוי שכל אחד מאיתנו יחרוט על לוח ליבו את תפילתם הנרגשת של אבותינו, שמתועדת במזמורי תהילים: "יהוה, שמע תפילתי, האזינה אל תחנוני; באמונתך ענני, בצדקתך, ואל תבוא במשפט את עבדך, כי לא יצדק לפניך כל חי״ (תהילים קמ"ג 2-1). "אדוני, שִמעה בקולי. תהיינה אוזניך קשובות לקול תחנונַי. אם עוונות תשמור, יה, אדוני, מי יעמוד? כי עימך הסליחה למען תיוורא״ (שם, ק"ל 4-2). האם אתה באמת רוצה להיצדק בעיני אלוהים בעיקר בזכות מעשיך? אני ממליץ בחום שקודם כל תאמין במשיח, שתשים בו את מבטחך כמושיעך וגואלך, ורק אחר כך, בעזרת חסדו, תנסה לנהל אורח חיים שיישא חן בעיני אלוהים. אז, ורק אז, הוא יקבל אותך כליל. 86\. מחשבות יהודיות על רומים י' 10-9 ראה בספרם של Joseph Shulam with Hillary Le Cornu, A Commentary on the Jewish Roots of Romans (Baltimore: Messianic Jewish Publishers, 1998), 350-51. לדבריו של דוד שטרן, "ההכרה בכך שישוע הוא אדון מרמזת שהאדם מתחייב לציית לו (1:5); זוהי המשמעות של המילה kurios \[אדון ביוונית\] במתי ז' 23-21".David H. Stern, Jewish New Testamnet Commentary (Baltimore: Jewish New Testament Publications, 1992), 401. 87\. מראי מקום נוספים בברית החדשה בעניין זה, ראה למשל מתי ה' 16-13; כ"ה 46-31; מעשי השליחים כ' 35; עברים י"ג 16. אפילו בגדי הבּוּץ שהמאמינים ילבשו בעיר השמיימית מתוארים בהתגלות י"ט 8 כ"צדקות הקדושים", כלומר – כמייצגים את מעשיהם הצדיקים. 88\. לגבי המשמעות והשימוש בשורש צד"ק ראה A. Ho, Sedeq and Sedaqah in the Hebrew Bible, American University Studies, series 7, Theology and Religion 78 (New York: Lang, 1991). רש"י משתמש במילה צדקה אבל גם במילה זכות כשהוא מסביר איך אלוהים התייחס לאמונתו של אברהם. 89\. יש אמירה מפורסמת ומדהימה בתלמוד הירושלמי, שלפיה אלוהים אמר שמוטב שעמו יעזוב אותו אבל ישמור את התורה. "עזבו אוותרה, שמא את תורתי שמרו. שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו – השאור שבה היה מקרבן אצלי" (חגיגה א ז). ההיגיון שעומד מאחורי הדברים הוא שאם ישמור העם את התורה, השאור שבה בסופו של דבר יקרב את העם לאלוהים. המלומד היהודי-רפורמי יוג'ין ב' בורוביץ שואל מזווית אחרת, "האם יהודי טוב צריך להאמין באלוהים?" ומצהיר שהטענה שלו – כלומר ש"עיקרון היסוד של היהודי הוא אמונה באלוהים" – היא "הטענה השנויה ביותר במחלוקת שאי פעם אשמיע". כדי להבהיר את עמדתו הוא שואל, "האם… ישראלים אשר סיכנו את חייהם למען עמם אבל אינם מאמינים באלוהים אינם יהודים טובים? האם עלינו לבזות את מעמדם של יהודים רבים, שאף על פי שאינם מאמינים הם עמלו רבות כדי לבנות חיים יהודים כאן ובניכר? איזו זכות יש לי לקבוע שאנשים כאלה אינם יהודים טובים? אין ספק שיש הגדרות אחרות המתארות יהודי טוב, \[הגדרות\] שאינן תלויות באמונה באלוהים, ושאם הן כן מדברות על כך, \[לפחות\] אינן הופכות את האמונה לבסיס לכל דבר אחר בחיים היהודים". על סמך מה שנאמר בכתובים אני מסכים בלב מלא עם הטענה של בורוביץ, ש"עיקרון היסוד של היהודי הוא אמונה באלוהים", ואני לא חושב שיש כאן משהו "שנוי במחלוקת". 90\. בטיעון 3.9 נראה באיזה היקף מדברת התורה על נושא הקורבנות. 91\. ראה גם כרך 1, טיעון 2.5 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית) וטיעון 3.25. 92\. רש"י מציין לגבי פסוק זה שלפי התורה, חטא זה בלבד הוא הסיבה שמשה ואהרון לא הורשו להיכנס לארץ המובטחת. חוסר האמונה שלנו באלוהים הוא עניין רציני! הרמב"ן מציין שאלוהים מדבר במקום אחר על חטאם של משה ואהרון במילים קשות במיוחד, "על אשר מעלתם בי" (דברים ל"ב 51); "כאשר מריתם פי" (שם, כ"ז 14). שים לב שההצעה שלו לשנות את המשמעות של "לא האמנתם בי" ל"לא התחזקתם להקדישני לעיניהם" הוא מיותר ומאולץ. ההסבר הארוך שלו קולע טוב יותר למטרה: בני ישראל חטאו כשלא האמינו בשם יהוה, והנס מתרחש בזכות אמונה. 93\. יש ספרות יהודית מסורתית נרחבת, שעוסקת בתרי"ג מצוות. תמצית נוחה לשימוש ראה אצל Noah Aminoah & Yosef Nitzan, Torah: The Oral Tradition, trans. Haim Schacter & Larry Moscovitz (n.p.: World Zionist Organization, n.d.), 47-52 (עם הפניה לספר מצוות גדול, ספר מצוות קטן וספר החינוכים. לחיבור עדכני יותר ראהAbraham Chill, The Mitzvot: The Commandments and Their Rationale (Jerusalem: Keter Bokks, 1974). שים לב גם ל-The Concise Book of Mitzvoth: The Commandments Which Can Be Observed Today, של החפץ חיים, עם התאמה והערות של Charles Wengrov (New York: Feldheim, 1990). 94\. שאול מצטט את חבקוק ב' 4 גם בגלטים ג' 11, "דבר ברור הוא שאיש לא יוצדק לפני אלוהים על ידי התורה, שכן 'צדיק באמונתו יחיה' ". דיון בפסוק הזה ובהקשרו ראה בפרשנותו של Ronald K. Y. Fung, Richard Longenecker, Hans Dieter Batz & J. Louis Martyn. ראה גם Ben Witherington, Grace in Galatia: A Commentary on Paul's Letter to the Galatians (Grand Rapids: Eerdmans, 1998). 95\. אבל פרשנות כזאת היתה שוללת כל היגיון מהדיון התלמודי שציטטתי בגוף הספר, ממסכת מכות. זו הסיבה שרוב המתרגמים של המסכת לשפות אחרות מתרגמים את חבקוק ב' 4 כך שישתמע ממנו שהצדיק יחיה באמונתו שלו. כפי שציינו שולם ולה קורנו, "החיים, אם כך, אינם מבוססים רק על הצדקה שנובעת משמירת מצוות, אלא על נאמנות". Shulam & Le Cornu, Romans,, עמ' 359, הערה 15, עם התייחסות לבבלי, מכות כד א וסנהדרין מג ב. 96\. שים לב שעברים י"א, פרק ה"אמונה" הגדול בברית החדשה, מפרט שורה של אירועים שבהם הגיבורים צייתו. אנשי אמונה פועלים בהתאם לאמונתם! 97\. רשימה של עקרונות האמונה העיקריים ראה בחיבורו של Philip Schaff, ed. The Creeds of Christendom (Grand Rapids: Baker, 1996). שים לב שאין כל תיעוד לעקרונות האמונה העיקריים של הקהילה הראשונה עד למאה הרביעית לספירה, כמעט שלוש מאות שנה אחרי מותו ותחייתו של ישוע. 98\. דיון נרחב יותר בקריאת שמע ראה בטיעון 3.1. שים גם לב להפניה לספרו של Urbach, The Sages, שם, הערה 20. 99\. רקע על שלושה עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם ראה אצל ODJR, 691-92. הסבר על היהדות המבוססת על שלושה עשר העיקרים ראה אצלLouis Jacobs, We Have Reason to Believe: Some Aspects of Jewish Theology Examined in the Light of Jewish Thought (London: Valentin, Mitcehll, 1965); Mosheh Max, I Believe: An Exposition of Maimonides' Thirteen Principles of Faith and Their Implementation in Jewish Life (Jerusalem: Feldheim, 1973). 100\. ראה כרך 1, טיעון 1.5 (הכרך עדיין לא ראה אור בעברית). 101\. בעניין פסוק זה עיין בדבריו של C. Thomas Rhyne, Faith Establishes the Law (Chico, Calif.: Scholars, 1981) וכן את הביבליוגרפיה לטיעון 5.29 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). 102\. מדרש תהילים (בובר), מזמור קיט דה \[נה\]. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אבל אני אדם טוב..., יֵשׁוּעַ והברית החדשה, שאלות על החיים, תשובה לרב --- ### [כיצד הרבנים הפכו את עצמם לאלילים (בעזרת הדרש) ואת עם ישראל לעובדי אלילים](https://igod.co.il/true-judaism/כיצד-הרבנים-הפכו-את-עצמם-לאלילים-ואת-עם/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > לא מעט דובר על הקמעות הרבים המאפיינים את יהדות ההלכה של הרבנים, אך מן הדין לציין גם את ההערצה העצמית ואת פולחן האישיות אשר הם מטפחים ומעודדים בקרב חסידיהם. כידוע, מצווה הקב"ה כי "לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ";1 והתורה שבה ומדגישה כי אין לעשות "אלהי מסכה",2 "פֶסֶל וְכָל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא־תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא…3 לא מזמן שמעתי ידיד קרוב מספר כי כאשר התארח אצל קרובי משפחה בהונג קונג, הוא שם לב למנהג יומי של אם הבית: לעת בוקר היא נהגה להגיש מנחה לאליליה – שורה של פסלים אשר עמדו על מדף בדירה. אין ספק, היא היתה עובדת אלילים והשתחווה לפסליהם. ידידי המשיך ואמר כי כיום איננו משתחווים לאלילים ולפסלים באופן כזה מפני שאינם קיימים עוד, אך עלינו להתמודד עם אלילים רעיוניים (לא-אבסטרקטיים), המסיתים אותנו מעבודת האל הטהורה והברה. הרהרתי במה שאמר החבר ולכאורה חשבתי כי הוא צודק; עד שנזכרתי ביהדות הרבנית… אחינו הדתיים אמנם אינם משתחווים לפסלי אבן של בודהה או של אלילים אחרים, אך במקום זאת הם סוגדים ל"פסלים חיים"; לרבנים "הקדושים", לאדמו"רים, ל"צדיקים", ל"מקובלים" – לאלו החיים וגם לאלו שכבר נפטרו – על ידי הילולות, תמונות של "קדושים", השתטחות על קבריהם, וכו'. הדוגמאות לכך כיום רבות כל כך עד כי איני יודע היכן להתחיל בהצגתן. הדברים ידועים והוצגו לא פעם בתקשורת (בתוכניות תחקיר,4 בעיתונות הכתובה ועוד).5 כבר אמרנו כי דת הרבנים התאפיינה בין היתר ביצירת קמעות ובסגידה להם. דוגמאות רבות לכך ניתן למצוא למשל, במסכת שבת בתלמוד הבבלי;6 או בהרצאה המאלפת של פרופ' גדעון בוהק, על אודות ספר כשפים יהודי מהמאה ה- 15;7 וגם ב"ספר רזיאל" או ב"ספר המזלות".8 אך מעניין כי הרבנים לא עצרו שם ולקחו זאת צעד אחד קדימה כאשר הפכו אף את עצמם ואת שמם למיני קמיעות בעלי סגולות פלא. למשל, כדי למצוא אבידה, הם קבעו כי יש לתת צדקה (למוסד דתי כמובן) ולומר 3 פעמים:  "אמר רבי בנימין: "הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם. מן הכא, ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת. אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני. בזכות הצדקה שאני נודב לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, זכותו יגן עלינו, למצוא את האבידה שאיבדתי".9 תנו דעתכם לביטוי: "אלהא דמאיר ענני", החוזר 3 פעמים ברצף. מדובר בביטוי טעון ביותר בשל הרמיזה הגסה לאלוהותו של רבי מאיר.10 ואכן, הרשת מלאה בניסיונות להסביר את המבוכה הזו, מצד הרבנים.11 דוגמא פופולרית נוספת ניתן לקחת משמו של ר' נחמן מברסלב: "לטענתו של הרב אודסר, עצם האמירה או השירה של "נ נח נחמ נחמן מאומן" מקרבת את הגאולה והיא סגולה לישועה והצלחה". מדובר ב"סגולה נפלאה שהובאה בפתק שנשלח מהשמים על ידי רבנו רבי נחמן מברסלב, שהבטיח בספרו ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' שעתיד להתגלות שיר של חסד פשוט… "אכן השיר נגלה, נס בימינו אלה, והנהו לפניכם: נַ‏ נַ‏חְ‏ נַ‏חְ‏מָ‏ נַ‏חְ‏מָ‏ן מאומן. והזוכה לאומרו בכל עת יזכה לישועות, נסים ונפלאות".12 הקמיע יכול לבוא בצורת ציור, תחריט או מנטרה כמו שראינו לעיל, אך גם בצורת פולחן קברי "צדיקים קדושים". כתבת "ישראל היום", חגית רבינוביץ'13 יצאה ל"טיול מאורגן" (בעלות 130 ₪) למעוכבי זיווג הכולל מסע גלילי דרך מספר קברים, אשר ביניהם: קבר יונתן בן עוזיאל,14 המומחה הידוע לזיווג; קבר הרשב"י, וגם קבר בונוס – של ר' יהודה בר אלעאי, אשר יש להקיפו 7 פעמים תוך תפילה על פרנסה. כמובן כי הרבנית בן ישי, מארגנת הטיול, אינה נמנעת מלמכור קמיעות על הדרך: צמידים, נר ישועות וכו'. בכתבה מאתר nrg מתוודה הרב אשר סבג15 ומספר כיצד "כילד למשפחה שעלתה ממרוקו, גדלתי "בזכות" הרבה "סגולות", חמסות למינהם, עין הרע ועוד… "אך לא היה דבר גדול יותר או חזק יותר מ"זכותם של הצדיקים". אני זוכר את אמי מתפללת בדביקות מול הנרות של הצדיקים, את אבי מנשק את המזוזה בכל פעם שהוא יוצא מהבית, ומתפלל דקות ארוכות, וממלמל את שמות הצדיקים". סבג ממשיך בהסבר על הייחוד באמונת יהדות הרבנים: "ריה"ל16 בספר ה"כוזרי", מסביר שחידושו הגדול של עם ישראל לא היה אמונה באל, אלא דווקא האמונה בבני האדם. אמונה ביכולת של האדם להגיע למדריגה אלוקית הקרובה למדרגת המלאכים ואולי אף עולה עליה…". ואז שוטח סבג את מסקנתו: "שפע ה"סגולות", "זכויות הצדיקים", "קמיעות"וכדו', מצד אחד מעורר אצלנו דחיה וחשש מפני נטיה לעבודה זרה, אך האמת היא שזו היא סגולתם האמיתית של ישראל המתעוררת לאיטה, ומחפשת "לדרוש אלקים" בכל עניניה בכלל ובפרט, מתוך אמונה תמימה ופשוטה שבכחם של נושאי התורה לבצע את מה שהיו יכולים לעשות נביאי ישראל". שמעתם טוב? "הסגולות", "זכויות הצדיקים" וה"קמיעות", אינם סימנים לעבודה זרה כי אם האמונה האמיתית והפשוטה של נביאי ישראל! לקרוא ופשוט לשפשף את העיניים!! אגב, הקמיעות אינן קניינם הבלעדי של עדות המזרח; אדרבא, ביל גרוס, אחד מאספני היודאיקה הגדולים בעולם, מסביר: "לא רק שזה יהודי למהדרין, זה גם חלק בלתי נפרד מהמסורת הכי עתיקה שלנו – מהתנ"ך, מהתלמוד וגם במאות שנות הגלות שלאחר מכן… "על אף שנהוג כאן לחשוב, שקמעות זה עניין למזרחים, זה פשוט לא נכון עובדתית", הוא אומר. "דווקא בתקופת ימי הביניים זה היה הפוך – הקמעות היו שייכים בעיקר לעדות אשכנז… "רבים מהקמעות נושאים את הבקשות הקלאסיות: גירוש מלאכים רעים, בריאות, פרנסה, פוריות. "כותבי קמעות, שהיו רבנים או כותבים מקצועיים, יזמו פניות למלאכים טובים, כל אחד בהתאם לתחום סמכותו".17 צורה נוספת של קמיעות יכולה לבוא על ידי ספרי תורה מהודרים ומעוטרים בחתימות הרבנים "הקדושים" (ספרים אשר עולים הון תועפות); 18 ועל ידי תליית תמונותיהם של אותם קדושים על קירות הבית, בהתאם לפרשנות מגמתית ומטעה לחלק השני של הפסוק: "וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא-יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל' 20). ברור מההקשר של הפסוק כי המילים "מוריך" בפסוק זה מכוונות לקב"ה, וכך פירש בצדק גם רש"י19 ורוב הפרשנים אחריו. אך כאשר נוברים טיפה עמוק יותר באוקיינוס הספרות החז"לית, נחשפים על-נקלה לפירוש שונה: בשו"ת "יביע אומר", חלק ו' נאמר כי כאשר אדם "מתכוין אל רבו ונותן אליו לבו, תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו שפע קדוש, כמו שנאמר: והיו עיניך רואות את מוריך". בשו"ת "יחוה דעת", חלק ג' סימן י"ט מזוהה המילה "מוריך" עם הזקנים והחכמים; ובשו"ת "עטרת פז" חלק א', כרך ג' כתוב שהאדם מבין יותר בתורה כשרואה פני הרב, כדכתיב "והיו עיניך רואות את מוריך". בקיצור, במרוצת הדורות נטשו הרבנים את הפירוש המסורתי הנכון של הפסוק ושל המילה "מוריך" והעניקו להם פרשנות חדשה לגמרי – על עצמם. "ומשום כך מחזיקים רבים וטובים תמונות צדיקים ומציבים אותן בבתי מדרש וכיו"ב, כדי לקיים מה שכתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך", דוגמת ה"חפץ חיים", שהחזיק תמונת הצדיק ר' נחומקא מהורודנא זצ"ל והביט בה יום יום. ויתר על כן… "כל מי שהיה אצל הרבי ביחידות – יצייר לעצמו את פני הרבי… "ואלה שלא ראו את הרבי, יציירו לעצמם את פני הרבי באמצעות תמונה".20 בתשובה לשאלה: "האם גם כשמביטים בתמונה מצולמת של צדיק יש בכוחה להשפיע קדושה על המתבונן?", ענה ר' אליעזר שלמה שיק: "..שמעתי שהחזון איש זי"ע יעץ למנהלים שכן יכניסו בכיתות שלהם תמונות של צדיקים, כדי שהילדים יתעוררו ויראו לכל הפחות את פני הצדיקים, והחוש מראה שהכיתות הן של הבנים והן של הבנות שתלויות שמה תמונות של צדיקים מפורסמים, זה מעורר יראת הכבוד בלבם…"21 כאשר נשאל בפעם אחרת האם מותר לאפשר לילדים לנשק תמונות של צדיקים, ענה ר' שיק: " אין שום בעיה להראות לילדים תמונות של צדיקים, וזה דבר גדול מאד מאד, כמו שכתוב (ישעיה ל' כ') "והיו עיניך רואות את מוריך"… "וידוע שהחזון איש זצ"ל ייעץ למנהל בית ספר להשתדל שיהיו בכל כיתה תמונות של צדיקים, כדי שהילדים תמיד יראו פני צדיקים, שזה עושה רושם גדול עליהם, ובוודאי שבשביל חינוך מותר גם לנשק את התמונות".22 כל הנאמר לעיל, אינו מהווה אלא דוגמאות מעשיות להפיכתם של הרבנים את עצמם לקמיעות של סגולה ולמושא להערצה. אך על מנת לרדת לשורש העניין, יש לדרוש בספרות חז"ל – שם נטמן זרע הפורענות של פולחן האישיות, ההערצה הטוטאלית והסגידה העצמית שעודדו הרבנים בקרב חסידיהם. התורה שבעל פה גדושה באמרות וציטוטים אשר לא רק מעלים את קרנם של הרבנים לדרגת אלילים שיש לסגוד להם, אלא חושפים עידוד אגרסיבי להביא להם מנחות כספיות ואחרות, תוך הפחדה באיומים והטלת סנקציות כואבות על המתנגדים לכך. במסכת פסחים מסופר על נחמיה העמסוני שדרש בתורה וכאשר הגיע לפסוק "את ה' אלהיך תירא" (דברים י' 20), ביקשו תלמידיו לשמוע כיצד יפרש זאת. נחמיה האמין כי הפרשנות הנכונה, לפי שיטתו, מחייבת אותו לקבוע כי יש לירא תלמידי חכמים באותה מידה, אך מפני שחסר היה לו האומץ לומר זאת, פרש; "עד שבא רבי עקיבא ודרש: 'את ה' אלהיך תירא', לרבות תלמידי חכמים".23 במילים אחרות, חכמינו החלו להשוות את מעמדם לזה של הקב"ה בכבודו ובעצמו, ככתוב בפרקי אבות: "מורא רבך כמורא שמים".24 וכך, אם "השמים – שמים לה'",25 הארץ היתה שייכת לרבנים! הם היו המלכים החדשים, "כמאמר החכמים: 'מאן מלכי – רבנן', מי הם המלכים – חכמים".26 הרבנים דורשים ציות מוחלט מחסידיהם משום ש"אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני".27 מצד אחד הם המליצו: "והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים…", מצד שני איימו: "…והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה–שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש".28 חז"ל לא הסתפקו בזאת והוסיפו כי "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה"29, ואף "נידון בצואה רותחת",30 שהרי דבריהם אינם אלא בבחינת "דברי אלוהים חיים".31 עוד לימדו הרבנים את העם כי "חמורים דברי זקנים (סופרים) מדברי נביאים"32 ועל כן, "כל המהרהר אחר רבו, כאילו מהרהר אחר שכינה".33 כמובן כי קבלת מרותם של הרבנים, כללה גם את החיוב לתמוך בהם באופן כלכלי. וכך קבעו הרבנים כי "כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין";34 או: "כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים, זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: כי בצל החכמה בצל הכסף".35 על ידי הפרופגנדה הזו זכו הרבנים פעמיים: הם העלו את עצמם לרמת אלים של ממש וכמובן, שלא שכחו לקבל על כך את המנחה והשכר המגיעים להם בתוקף היותם מורמים מעם. מי שהעז לסרב לקבלת מרותם של הרבנים, זכה לכינוי הנורא "עם הארץ", על כל ההגבלות והעונשים האיומים שביטוי זה טומן בחובו. תחת שם גנאי זה, נכללו "כל שיש לו בנים ואינו מגדלן לתורה".36 "עם הארץ" ספג את הסנקציות הבאות: "תנו רבנן (אמרו רבנים): ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך. ויש אומרים: אף אין מכריזין על אבידתו"; "אמר רבי אליעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך" ; "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם… …ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ. ועל בנותיהן הוא אומר: ארור שוכב עם כל בהמה" ; "שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם (גרועה) יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל"; "אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג"!37 הרבנים לא רק שנתנו להלכותיהם תוקף תורני קדוש, הם אף הבהירו לעם ישראל כי מי שלא ילמד לפי שיטתם צפוי לגנאי, לחרם ולמיתה. וזו אולי הראיה המשמעותית ביותר לכך שהרבנים השוו את מעמדם לזה של אלהים והפכו עצמם לקמיעות חיים; כאילו היו באמת שווים לאלהים, קבעו כי מי שימרה פיהם – ייענש, ינודה ואף ימות; בידם מפתחות העולם הבא ומפתחות השאול והאופן בו נתייחס אליהם שווה לאופן בו נתייחס לאל. כמה אירוני לגלות כי אותה קבוצה דתית אשר ביקשה לסקול את ישוע על שדימה עצמו לאלהים,38 הפכה בחשבון אחרון את עצמה לאלהים! שימו לב: - אלהים נתן תורה מסיני39– הרבנים טוענים כי מקור תורתם בסיני;40 - אלהים קבע כי ארור מי שלא יקיים את מצוותיו41 – הרבנים קבעו כי המהרהר על תורתם חייב מיתה;42 - משה ודוד המלך הביטו באופן סמלי בתמונת ה'43 – אך הרבנים משדלים את חסידיהם להביט באופן ממשי בתמונתיהם;44 - הקב"ה מכנה עצמו קדוש45 – הרבנים מכנים זה את זה בתואר קדוש;46 - הקב"ה הוא לבדו מלך הכבוד האמיתי של ישראל47 – הרבנים קבעו כי הם המלכים החדשים;48 - רק ביכולתו של אלהים להושיע ולהכניסנו לעולם הבא49 – אך הרבנים קבעו כי כשם שאביו של אדם מביאו לעולם הזה "רבו, שלמדו חכמה, מביאו לחיי העולם הבא".50 לסיכום, נכון, חסידיהם של הרבנים אינם משתחווים לפסלים עשויי אבן או עץ. אך כאשר הם ורבותיהם מוסיפים זה לזה את שמות התואר "צדיק", "מקובל", "אדמו"ר" (אדוננו, מורנו ורבנו) ואף "קדוש", אין מנוס מן המסקנה כי הם סוגדים, ומעריצים את עצמם – כלומר: אלילים, פסלים ומסיכות חיים. מעניין אם אל הכבוד העצמי המזויף והמפוקפק הזה כיוון ישוע, כאשר הזהיר את העם מפני השפעות כת הרבנים, כיוון שעושים הם "אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם לְהֵרָאוֹת בָּהֶם לִבְנֵי אָדָם; כִּי מַרְחִיבִים אֶת תְּפִלֵּיהֶם וּמַאֲרִיכִים אֶת צִיצִיּוֹתֵיהֶם; וְאֹהֲבִים לְהָסֵב רִאשֹׁנִים בַּסְּעוּדוֹת וְלָשֶׁבֶת רִאשֹׁנִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת; וְשֶׁיִּשְׁאֲלוּ בִשְׁלוֹמָם בַּשְׁוָקִים וְשֶׁיִּקְרְאוּ לָהֶם בְּנֵי הָאָדָם רַבִּי רַבִּי".51 ואז פונה המשיח ישירות אל הרבנים, באומרו: "אָכֵן יָדַעְתִּי אֶתְכֶם, כִּי אֵין אַהֲבַת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם. אֲנִי הִנֵּה בָאתִי בְּשֵׁם אָבִי, לֹא קִבַּלְתֶּם אֹתִי. וְאִם יָבֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ, אֹתוֹ תְקַבֵּלוּ. אֵיךְ תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין, אַתֶּם הַלּקְחִים כָּבוֹד אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאֶת הַכּבוֹד אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד, לֹא תְּבַקֵּשׁוּ. אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי אָנֹכִי אֶטְעֹן עֲלֵיכֶם לִפְנֵי אָבִי. משֶׁה, אֲשֶׁר לוֹ תְיַחֵלוּ, הוּא הַטֹּעֵן עֲלֵיכֶם".52 Ω \[1\] שמות כ' 3. \[2\] ל"ד 17. \[3\] פס' 4-5. \[4\] ראו לדוגמא את תוכניתו של אמנון לוי (ערוץ 10) על הבאבות או על עולם המקובלים, בלינק:http://10tv.nana10.co.il/Category/?CategoryID=600230&sid=169&pid=58 \[5\] כמובן שתעשיית כסף אדירה מלווה ומניעה את העסק הזה של הפולחן העצמי. \[6\] דף ס', דף ע"ט ועוד. \[7\] http://vod.walla.co.il/episode/1892359/hamishi-bakempus/episode-4 \[8\] ספרי קבלה הגדושים במתכונים להכנה ושימוש בקמיעות מסוגים שונים. \[9\] מבוסס על מסכת עבודה זרה י"ח ע"א-ב. \[10\] מעניין שאין להם בעיה לעכל את "אלוהותם" של רבנים אחרים, כדוגמת הרשב"י, הנקרא בפי הדתיים "התנא האלוקי" (מעל קברו מתנוסס הכיתוב: "התנא האלקי ר' שמעון בר יוחאי"). \[11\] למשל, באתר "כיפה": http://www.kipa.co.il/ask/show/190090-%D7%90%D7%9C%D7%94%D7%90-%D7%93%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%A2%D7%A0%D7%A0%D7%99 \[12\] מתוך ויקיפדיה, תחת הערך "נ נח נחמ נחמן מאומן". \[13\] כתבה מתאריך 4.07.2014. \[14\] "הרבי ילך לבקש אצל השם בקשה עבור שלומית", מסבירה הרבנית בן ישי, "הוא הצינור אל השם. וביום הפטירה שלו מספרים שרוחו שורה על הקבר והוא נענה לכל הבקשות. עכשיו קחי אבן ושימי על כיפת הקבר". \[15\] http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/579/646.html \[16\] רבי יהודה הלוי (מחבר ספר הכוזרי). \[17\] כתבה מאת טלי פרקש, מתאריך 18.08.13, בלינק: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4416822,00.html \[18\] להלן לינקים לשני אתרי יודאיקה המוכרים קמיעות וספרי תורה "כשרים למהדרין": http://www.shalom-from-israel.co.il  http://www.kedem-auctions.com/auction-items/1246 \[19\] "מוריך – הקב"ה המלמדך להועיל" (רש"י על ישיעיהו ל' 20). \[20\] http://www.hageula.com/study/books/2981.html לינק לסרטון המעודד פולחן תמונות:  http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=1488&ArticleID=9929 \[21\]באתר מוסדות ברסלב, בלינק: http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA\_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91\_3318 \[22\] באותו אתר, בלינק: http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA\_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91\_3510 \[23\] בבלי, פסחים כ"ב, ע"ב. \[24\] פרק ד', טו. \[25\] תהילים, קטו: 16. \[26\] עדין שטיינזלץ, "מדריך לתלמוד", 2002: 26. \[27\]  ירושלמי, מסכת פיאה, פרק ב', הלכה ד. \[28\] משנה, אבות ב' י"ג. \[29\]  בבלי, עירובין, כ"א, ע"ב. \[30\] "שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת" (בבלי, עירובין כ"א ב). \[31\]  שם, י"ג, ב. \[32\]  ירושלמי, ברכות, פרק א', הלכה ד. \[33\] בבלי, סנהדרין ק"י, ע"א. \[34\] בבלי, ברכות, י', ע"ב \[35\] בבלי, פסחים, נ"ג, ע"ב. \[36\]  בבלי, מסכת סוטה, כ"ב, א. \[37\]  בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ט, ב. \[38\] יוחנן ה' 18. \[39\] שמות י"ט-כ'. \[40\] ירושלמי, מסכת פיאה, פרק ב', הלכה ד; בבלי, גיטין ס', ע"ב. \[41\] דברים כ"ז 26. \[42\] בבלי, עירובין, כ"א, ע"ב. \[43\] במדבר י"ב 8; מזמור י"ז 15. \[44\] בלינק הבא תוכלו לרכוש תמונות "צדיקים": http://www.breslev-shop.co.il/Default.asp?sType=0&PageId=67892 ובלינק הבא תוכלו למצוא את ההצדקה לכך, כפי שכבר הראנו: http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA\_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91\_3510 \[45\] למשל, בויקרא י"ט 2; ובישעיהו מ"ג 3, 14-15. \[46\] למשל: ר' יהודה הנשיא, הנקרא "הקדוש" או "רבנו הקדוש" (פסחים ל"ז, ע"א); והאר"י הקדוש (שימו לב כיצד הוא מכונה בהקדמה לספר "עץ חיים" של תלמידו, ר' חיים ויטאל: "הרב הקדוש בוצינא קדישא המקובל האלהי החסיד האר"י ז"ל". גם בהמשך הספר מקבלים האר"י ואחרים את התואר "קדוש"). \[47\] מזמור כ"ד 7-10, צ"ח 6, קמ"ה 1. \[48\] עדין שטיינזלץ, "מדריך לתלמוד", 2002: 26 (בהסתמך על מסכת גיטין ס"ב ע"א). \[49\] ישעיהו מ"ג 11. \[50\] בבא מציעא, ל"ג ע"ב; בהתאם לכך, קובע הרמב"ם במשנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק ה': "כשם שאדם מצווה בכבוד אביו, וביראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו, ויראתו; ורבו, יותר מאביו. שאביו, הביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלימדו חכמה, הביאו לחיי העולם הבא". \[51\] מתי כ"ג 5-7. \[52\] יוחנן ה' 42-45. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית --- ### [כיצד הפכו עצמם הרבנים למלכים החדשים](https://igod.co.il/true-judaism/המלכים-החדשים/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > הפילוסופיה שעמדה מאחורי השמירה על המסורת והתורה שבעל-פה, למעשה הניחה את התשתית להתעצמות כוחם של חז"ל ולהשפעתם המכריעה על עיצוב האומה. בתחילה נשמעו אִמרות כגון: "חביבים דברי סופרים מדברי תורה", ו"חמורים דברי זקנים מדברי נביאים", משום ש"דברי תורה – יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים – כולן חמורין הן".1 לאחר מכן "בא רבי עקיבא ודרש: \[דברים, ו: 13:\] `את ה` אלהיך תירא`, לרבות תלמידי חכמים".2 במילים אחרות, חכמינו החלו להשוות את מעמדם לזה של הקב"ה בכבודו ובעצמו.3 וכך, אם "השמים – שמים לה`",4 הארץ היתה שייכת לרבנים! הם היו המלכים החדשים, "כמאמר החכמים: `מאן מלכי – רבנן`, מי הם המלכים – חכמים".5 כך התפשטה ברית ההלכה של חז"ל וביססה את אחיזתה בכל חלקי האומה. אחת התוצאות הטובות של מגמה זו היתה שאריסטוקרטיה חדשה זו של תלמידי חכמים, היתה פתוחה לכל. אם עד חורבן בית המקדש היו עוברות המלוכה והכהונה בירושה, הרי שבתקופת המשנה והתלמוד "בעלי הכשרונות היו עולים לגדולה בשל מעלותיהם האישיות, וייחוסם קבע בעניין זה אך מעט… "בדרך כלל היו ראשי החכמים בכל דור אנשים חדשים, שעלו בכוחות עצמם".6 תוצאה מעט פחות חיובית היתה המידה בה ניצלו חז"ל את השררה שנפלה בידם. כל תלמיד שנכנס לבית המדרש למשל, נצטווה "לכבד את רבו יותר מאשר את אביו",7 ובנוסף לתרי"ג המצוות הכתובות בתורה, הוסיפו חז"ל כי "מִצווה לשמוע דברי חכמים".8 והם לא התלוצצו, שהרי "כל העובר על דברי סופרים9 חייב מיתה".10 אפקט נוסף לאותה מגמה, היה ההתרחקות של הרבנים מדברי אלהים חיים – מן המקרא – לטובת המסורת שבעל-פה. יש הרואים את ביטוי השיא לכך, בויכוח המיתולוגי בין רבי אליעזר לבין כמה תלמידי חכמים על הכשרתו של תנור מסוים. כזכור, על-מנת להוכיח את צדקתו נעזר רבי אליעזר באותות ובמופתים, לרבות בת קול מן השמים11 אך לשווא. רבי יהושע, אחד ממתנגדיו, נעמד על רגליו ופסק שני דברים מהפכניים: (1) כי התורה – "לא בשמים היא"12 ועל-כן אין סומכים יותר על קולות מן השמים; (2) וכי מעתה, הרוב קובע. ברם הדבר המעניין (והמצער) ביותר במדרש זה נאמר דווקא מפיו של הקב"ה, שככל הנראה היה ער לויכוח, וכאשר חש כי השררה בורחת לו מהידיים, חייך ואמר: "נצחוני בניי, נצחוני בניי".13 אפרופו בת קול, בעוד חז"ל דחו את סמכותה ובחרו לבסס את בריתם על דברי החכמים, יודעות שלוש הבשורות הסינופטיות לספר כי האסמכתא לברית החדשה שהגשים ישוע המשיח, התקבלה דווקא ע"י בת קול שיצאה מן השמים ואמרה: "זה בני ידידי, אשר רצתה נפשי בו".14 אגב, אם תשימו לב, תמצאו כי כל ארבעת הבשורות מספרות כי צורתה של בת הקול שירדה על ישוע, היתה כדמות יונה היורדת ונחה עליו.15 מידע זה מתגלה כמעניין ביותר לאור אמונתם של חז"ל כי כאשר ברא אלהים את השמים ואת הארץ, רוחו היתה "מרחפת על פני המים כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת".16 ולאחר שתיארו את רוח ה` מרחפת כיונה, מתארים הרבנים גם את בת הקול, באומרם: "בת קול שמנהמת כיונה".17 דבר חשוב שכדאי לזכור בנוגע לברית הראשונה שניתנה בסיני, הוא מידת האחריות שהיתה לעם ישראל כלפי שאר העמים בהיותו "ממלכת כהנים וגוי קדוש".18 מסתבר כי חלק חשוב מעבודת הקורבנות שעשו הכוהנים, היה להביא כפרה גם עבור הגויים. בספר במדבר פרק כט מצווים בני ישראל להקריב שבעים פרים במשך שבוע חג הסוכות, והתלמוד מעלה את השאלה: "שִבעים פרים כנגד מי?". והתשובה שניתנת ללא היסוס אומרת: "כנגד שִבעים אומות".19 מיד אח"כ אומר רבי יוחנן: "אוי להם \[לאומות העולם\] שאבדו ואין יודעין מה שאבדו. בזמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר עליהן. ועכשיו, מי מכפר עליהן?!".20 באותו הקשר מסופר כי כאשר ראה רבי יוחנן בן זכאי את אספסיינוס בא להחריב את ירושלים, אמר לו: "שוטים, מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת, ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש".21 במילים אחרות, בעם ישראל רווחה הדעה כי עבודת הקורבנות משרתת גם את שאר האומות. מכאן אנו למדים כי הברית הראשונה כללה בתוכה כפרה לא רק עבור ישראל, אלא עבור כלל הגויים.22 ובשל כך, אך טבעי יהיה שגם הברית החדשה שיכרת ה` עם עמו תתחשב בגויים ותציע להם כפרה וסליחת חטאים. > גדולתה של תקופת בית שני היתה בכך שבזמנה נוצרה בעצם התיאולוגיה היהודית,1 בה מחזיקים האורתודוקסים עד היום הזה. כאשר חרב בית המקדש השני ופסקה עבודת הקורבנות, נותרו הכוהנים – שהשתייכו למפלגת האריסטוקרטיה, היו מקורבי בית המלך והשרים וכל מגמתם הייתה להשליט את הגוף המדיני על כל שאר עניני החיים2 – ללא עבודה. או אז, התעורר ויכוח שכביכול היה בלתי ניתן ליישוב, על שאלת הסמכות. קרי, את מי הסמיך ה` לפרש את המקרא ולהגדיר את אורח החיים המחייב כל יהודי?! גם הסופרים וסיעת הפרושים, שממנה יצאו הרבנים, טענו לסמכות מוחלטת ולבלעדיות בעניין זה.3 מאחר שבתנ"ך לא מוזכרים הרבנים כלל, הרי שרק התורה שבעל-פה היא הממנה אותם לפרשניה ולמשגיחיה של התורה. תפקידם וסמכותם נקבעה אפוא, רק בתורה שבעל-פה (המהווה את הפירושים והביאורים הכלולים במשנה, בתוספתא, במדרשי ההלכה ובתלמוד) ומאחר שדברי החכמים היו לאמצעי היחיד שבעזרתו יכול היה עם ישראל להבין את התורה, הם הפכו לסמכות העליונה וקהל ישראל היה חייב לציית להם.4 מדוע חייבים לציית? משום שאותם רבנים הטיפו לעם כי "אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני" 5 ואף איימו כי "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה" 6, שהרי דברים אלו הם בבחינת "דברי אלוהים חיים".7 עוד לימדו החכמים את העם כי "חמורים דברי זקנים (סופרים) מדברי נביאים".8 כמובן שהם לא הסתפקו בזאת, ועל-מנת להבטיח את קיום משנתם הם קבעו כי כל "העוסק במקרא (תורה שבכתב), מידה ואינה מידה. העוסק במִשנה (תורה שבעל-פה), מידה שנוטלין עליה שכר. העוסק בתלמוד, אין לך מידה גדולה מזו" 9 והוסיפו את ההבטחה כי "כל השונה הלכות (לומד את הלכותיהם של הרבנים) בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא".10 ממש כך ביססו הרבנים את חשיבותם של בתי המדרש בקרב העם כאשר בכל דור הוסיפו החכמים עוד ועוד הלכות לאוקיינוס התורה שבעל-פה. כמובן שכל הלכה חדשה התבססה על דבריו של רב מדור קודם, בהתאם לפתגם המפורסם: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם".11 לכן, כאשר רצו לתת מחמאה לרב או לתלמיד חכם על שקדנותו הרבה, היו אומרים עליו "שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, מעולם"! 12 אכן, חז"לל הפכו זאת לאידיאל צרוּף לקחת למופת את הרבנים שקדמו להם בכל מעשיהם ופועלם ועל כן ציוו כי "חייב אדם לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי"! 13 כך קרה שעל-מנת להיות תלמיד חכם ולהכיר את ההלכה על כל חוקיה האזרחיים ודיניה הפליליים, לא רק שהיית חייב ללמוד תחת רב ידוע בישיבה מוכרת, היית חייב ללמוד זאת בשיטה ובכללי פרשנות מסוימים. ללא כללי פרשנות קבועים ומוסכמים מראש, עלולה הייתה פרשנותם של הרבנים להתגלות כשרירותית ומלאכותית – דבר שהיה מסכן את מעמדם בעם ואת קביעתם כי אפילו אברהם אבינו (!) קיים את הלכות התורה שבעל-פה 14 ("קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר: `תורותי`, אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל-פה"15). בוודאי אפשר לשאול מה עלה בגורלם של אותם אנשים שלא היה בכוונתם ללמוד את הלכותיהם של חז"ל או לסור תחת מרות פסיקותיהם. ואמנם, זמן קצר לאחר חורבן בית המקדש השני, מעטים בלבד מקרב העם מיהרו לאמץ את תכתיביה הנוקשים של ההלכה הפְרושית (רבנית).16 אותם "כופרים" קיבלו עד מהרה את הכינוי "עם-הארץ"– תחת שם גנאי זה נכללו "כל שיש לו בנים ואינו מגדלן לתורה".17 במילים אחרות, לדידם של החכמים, רק מי שקיבל עליו את מרותם ותמך בהם כספית 18 ניצל מהבוז והסטיגמה השלילית הנלוות למונח זה. הנה כמה ציטוטים שיבהירו במה דברים אמורים: "תנו רבנן (אמרו רבנים): ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך. ויש אומרים: אף אין מכריזין על אבידתו"; "אמר רבי אליעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך" ; "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם… …ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ. ועל בנותיהן הוא אומר: ארור שוכב עם כל בהמה" ; "שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם (גרועה) יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל"; "אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג"! 19 ולמרות שיש עוד שפע ציטוטים בסגנון זה, ניראה לי כי הדברים מדברים בעד עצמם: הרבנים לא רק נתנו להלכותיהם תוקף תורני קדוש, הם אף הבהירו לעם ישראל כי מי שלא ילמד לפי שיטתם צפוי לגנאי ולחרם.20 חשוב לדעת היסטוריה זו מפני שרק כך ניתן להבין כיצד הגיעו הישיבות ובתי המדרש ביהדות ימי הביניים למעמד וחשיבות כה רמים ומדוע נהרו כל העם אל פתחיהם. לאחר חורבן בית-המקדש השני, בשנת שבעים לספירה, הוברח רבן יוחנן בן זכאי (מגדולי התנאים בארץ) מירושלים הנצורה בתוך ארון מתים לכיוון יבנה. בראשותו הפכה העיר למושב הסנהדרין ולמרכז הרוחני של העם, ובה גם נחתמו ספרי המקרא.21 הטיב לתאר זאת "אחד העם": "עתה הרגישו (הרבנים) את הצורך המוחלט למצוא איזה אמצעי זמני לקיום העם ורוחו גם בלי גוף מדיני, עד אשר ירחם ה` את עמו וישיב לו את ארצו וחירותו. ובכן נתפרדה החבילה: ה"קנאים" המדיניים נשארו אחוזי חרב על חומות ירושלים, והפרושים לקחו ספר תורה בידם והלכו ליבנה… ועמלם של הפרושים נשא פרי. הם הצליחו לברוא גוף לאומי "אווירי", שאין לו אחיזה בקרקע, ובגוף הזה שכן הרוח הלאומי העברי וחי את חייו המיוחדים במשך אלפים שנה! האורגניזציה של הגֶטו, שיסודה הונח אז, בדורות הראשונים אחר החורבן, היא יצירה נפלאה שאין דוגמתה בעולם, והיא נבנתה על יסוד ההשקפה, שתכלית החיים היא השתלמות הרוח, אלא שהרוח זקוק לגוף, שיהיה כלי למעשהו.  ועל כן חשבו הפרושים אז, כי עד שיוכל העם לשוב ולהשכין רוחו בגוף מדיני אחד שלם וחפשי, צריך למלאות חסרונו באופן מלאכותי, על ידי התרכזות רוחו בגופים חברתיים קטנים ומפוזרים, שכולם נבראו בצלמו וחיים בדרך אחת ומאוחדים, למרות פזורם, על ידי הכרה אחת משותפת לכולם: הכרת אחדותם במקורם ושאיפתם לתכלית אחת ואחדות שלמה לעתיד" (`אחד העם` במאמרו "בשר ורוח"). \[1\] ירושלמי, ברכות ח, ב. \[2\] בבלי, פסחים כב, ב. \[3\] ככתוב: "מורא רבך כמורא שמים" (משנה, אבות ד, טו). \[4\] תהילים, קטו: 16. \[5\] עדין שטיינזלץ, "מדריך לתלמוד", 2002: 26. על מעמדם ההולך ונחלש של הכוהנים ניתן ללמוד מהפתגם התלמודי: "אם היה ממזר תלמיד חכם, וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ" (ירושלמי, הוריות יח, ב, פרק ג, הלכה ה; בבלי, הוריות יג, א). עבור הרבנים היתה התורה שבעל-פה גדולה "יותר מן הכהונה ומן המלכות" (משנה, אבות ו, ו). \[6\] עדין שטיינזלץ, "מדריך לתלמוד", עמ` 24. \[7\] משה אברבך, "החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד", 1982: 55-53. יחסים אלו נשמרו גם בתקופת ימי הביניים, כפי שניתן ללמוד מדברי הרמב"ם, שאמר כי "אין לך כבוד גדול מכבוד הרב" ("משנה תורה", הלכות תלמוד תורה, פרק ה, ב). \[8\] בבלי, יבמות כ, א; ולא רק לשמוע, אלא אף לשתות "בצמא את דבריהם" (אבות, א, ד). \[9\] ו"סופר", משמעו "תלמיד חכם" (מדרש "תנא דבי אליהו", פרק א, עמ` ז, למטה בפרוש). \[10\] בבלי, עירובין כא, ב; ואף גרוע מכך: "כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת" (בבלי, גיטין נז, א).\[11\] "חזר ואמר להם \[רבי אליעזר\]: אם הלכה כמותי, מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל ר"א, שהלכה כמותו" (בבלי, בבא מציעא נט, ב). \[12\] שם. \[13\] שם. לכן נאלץ ה` להודות: "אני מושל באדם. מי מושל בי? צדיק, שאני גוזר גזרה ו\[הוא\]מבטלה" (בבלי, מועד קטן טז, ב). \[14\] מתי, ג: 17; מרקוס, א: 11; לוקס, ג: 22. גם בבשורת יוחנן מתוארת רוח בדמות יונה היורדת על ישוע מן השמים, אולם בניגוד לשלוש הבשורות הראשונות, אין בקטע המקביל אצל יוחנן כל איזכור של קול מן השמים (יוחנן, א: 32). \[15\] מתי, ג: 16; מרקוס, א: 10; לוקס, ג: 22; יוחנן, א: 32. \[16\] בבלי, חגיגה טו, א. \[17\] בבלי, ברכות ג, א. \[18\] במדבר, יט: 6. \[19\] בבלי, מגילה נה, ב. \[20\] שם. \[21\] מדרש "אבות דרבי נתן", פרק רביעי, סימן ה. \[22\] ואל נא נשכח, אבן הפינה של ברית משה היתה הכפרה ע"י קורבן תמים וטהור, ללא "כל מום רע" (ככתוב בדברים: טו: 21). \[1\]  דוד פלוסר, 2002, "יהדות בית שני, חכמיה וסופריה", עמוד 12. \[2\]  `אחד העם`, במאמרו: "בשר ורוח". \[3\]  דניאל גרובר, 1999, "משיחו של רבי עקיבא", עמוד 324. \[4\]  שם, עמודים 102-101, 154. \[5\]   ירושלמי, מסכת פיאה, פרק ב`, הלכה ד. \[6\]   בבלי, מסכת עירובין, דף כא`, ב. \[7\]  שם, דף יג`, ב. \[8\]   ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א`, הלכה ד. \[9\]  שם, מסכת שבת, פרק ט"ז, טו. \[10\]  בבלי, מסכת נידה, דף ע"ג, א. והוסיפו הרבנים ואמרו: "מצוה לשמוע דברי חכמים" (שם, מסכת יבמות, דף כ`, א). \[11\]  שם, מסכת מגילה, דף ט"ו, א. \[12\]  שם, מסכת סוכה, דף כ"ז, ב ודף כ"ח, א. פרגון זה נאמר הן על רבי אליעזר והן על רבן יוחנן בן זכאי, שכידוע, היו מעמודי התווך של היהדות התלמודית. \[13\]  מתוך מדרש "נפש החיים", שער ג, פרק י"ד . \[14\]  דניאל גרובר, 1999: 135. \[15\]  בבלי, מסכת יומא, דף כ"ח, ב. \[16\]  דניאל גרובר, 1999: 298 \[17\]  בבלי, מסכת סוטה, דף כ"ב, א. \[18\]  "כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין" (שם, ברכות, דף י`, ב). או: "כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: כי בצל החכמה בצל הכסף" (שם, פסחים, דף נ"ג, ב). \[19\]  בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ט, ב. \[20\]  ועוד קבעו כי "כל המהרהר אחר רבו, כאילו מהרהר אחר שכינה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"י, א). \[21\]  לקסיקון יודאיקה, 1976, תחת הערכים: "יבנה" (עמוד 149) ו"יוחנן בן זכאי" (עמוד 153). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית --- ### [אתם מאמינים במשיח שמת בגלל שאתם מפחדים מגיהנום](https://igod.co.il/christian-faith-myths/אתם-מאמינים-במשיח-שמת-בגלל-שאתם-מפחדים/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אתם מאמינים במשיח שמת ולקח את החטאים שלכם עליו רק בגלל שאתם כל כך מפחדים מגיהינום! לא ככה? האמת היא שמתוך אלפי המאמינים בישוע שאני מכיר ברחבי העולם – יהודים וגם גויים – אני לא מכיר אפילו אחד שממשיך ללכת בעקבות ישוע בעיקר בגלל הפחד שלו מפני הגיהנום, ובטח שלא רק בגלל פחד זה. אנחנו הולכים בעקבותיו כי אנחנו אוהבים אותו ומכירים בו את המשיח שלנו. יחד עם זאת, אין כל ספק שכתבי הקודש (תורה, נביאים, כתובים, ברית חדשה) מדברים על יראת ה' ומכירים בכך שהוא השופט העליון. היראה הזאת ממריצה אותנו לנהל חיי קדושה. אם כך, האהבה שלנו לישוע היא הסיבה העיקרית לאמונה שלנו בו. הסיבה השנייה היא הרצון לחיות לנצח במלכותו. הסיבה השלישית היא הרצון להימלט ממשפט עולם בגיהנום. המניע הגדול מכולם, הכוח הגדול ביותר שמניע את בני האדם, הוא האהבה. שים לב כמה עוצמה יש לה, איזו יכולת לגרום לאנשים להקריב את עצמם. חייל ילחם עד מוות מתוך אהבה למולדתו. אֵם תרוץ לתוך בית שבוער בלהבות כדי לחלץ משם את ילדיה. בעל יתן את חייו כדי להציל את חיי אשתו. האם יש משהו שהאהבה בוחלת בו? האם יש משהו שהיא לא מוכנה לעשות? האהבה מייצרת אהבה! בהקשר של הנושא שלפנינו, אהבתו של אלוהים אלינו ממלאת אותנו באהבה כלפיו. איך נוכל שלא לאהוב ולשרת אותו, לא לתת למענו את כל מה שיש לנו? הוא הרי נתן את בנו למעננו! זו הסיבה שיוחנן השליח כתב, "אנחנו אוהבים מפני שהוא אהב אותנו תחילה" (הראשונה ליוחנן ד' 19). אהבתו של אלוהים מפיחה בנו אהבה. הברית החדשה מדברת בצורה מאוד ברורה על הנושא הזה. אנחנו אוהבים את אלוהים וזה את זה בזכות האהבה שהוא הרעיף עלינו. "אהובַי, נאהב נא איש את רעהו כי האהבה מאלוהים היא; וכל מי שאוהב, נולד מאלוהים ויודע את אלוהים. מי שאינו אוהב, אינו יודע את אלוהים שכן האלוהים הוא אהבה. בזאת נגלתה אהבת האלוהים בָּנוּ: בעובדה שאלוהים שלח את בּנוֹ יחידו לעולם למען נחיה בזכותו. בזאת היא האהבה: לא שאנחנו אהבנו את אלוהים, אלא שהוא אהב אותנו ושלח את בנו להיות כפרה על חטאינו. אהובַי, אם ככה אהב אותנו האלוהים, גם אנחנו חייבים לאהוב איש את רעהו (הראשונה ליוחנן ד' 11-7). "בזאת הכרנו מה היא אהבה, בעובדה שהוא מסר את נפשו בעדנו. גם אנחנו חייבים למסור את נפשנו בעד אחינו (שם, ג' 16). "\[ישוע אמר:\] זאת מצוותִי: אהבו זה את זה כמו שאני אהבתי אתכם. אין אהבה גדולה מאהבתו של הנותן את נפשו בעד ידידיו (יוחנן ט"ו 13-12). אחד העקרונות של הבשורה קובע שמי שסלחו לו על דברים רבים מסוגל לאהוב הרבה (ראה לוקס ז' 50-36). אם כך, כמה עמוקה צריכה להיות אהבתנו לאלוהים? הוא הרי סלח על כל חטאינו באמצעות מות בנו: "הנה, בעוד שהיינו חסרי אונים, בהגיע השעה מת המשיח בעד הרשעים. והרי לא במהרה ימות מישהו בעד אדם צדיק, אם כי בעד האיש הטוב אולי יעז מישהו למות. אולם אלוהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים. וכעת, לאחר שכבר הוצדקנו בדמו, בוודאי ובוודאי שניוושע על ידו מן הזעם; שכן אם בזמן שהיינו אויבים נרצינו לאלוהים במות בנו, על אחת כמה וכמה ניוושע בחיי בנו לאחר שכבר נרצינו״ (רומים ה' 10-6). זו הסיבה שכיפא היה מסוגל לכתוב לאחיו לאמונה על המשיח "אשר אתם אוהבים אותו אף כי לא ראיתם אותו, ואשר כעת אינכם רואים אותו ובכל זאת מאמינים אתם בו וששים בשמחה מפוארה ועצומה מִסַפֵּר" (הראשונה לפטרוס א' 8). וזו הסיבה ששאול העיד מניסיונו האישי, "אבל הדברים שהיו יתרון בעינַי, אותם חשבתי להפסד בגלל המשיח; ולא עוד אלא שאני חושב את הכל להפסד בגלל היתרון לדעת את המשיח ישוע אדונִי אשר למענו הפסדתי את כל הדברים; ואני חוֹשבָם לפסולת בשאיפתי להרוויח את המשיח" (פיליפים ג' 8-7). ישוע השווה את החוויה הזאת ל"אוצר טמון בשדה, והנה מצָאוֹ איש. הוא טומן אותו שוב, ובשמחתו הוא הולך ומוכר את כל אשר לו וקונה את השדה ההוא" (מתי י"ג 44). אחר כך הוא השווה אותו ל"סוחר המחפש מרגליות יפות. כאשר מצא מרגלית אחת יקרת ערך, הלך ומכר את כל אשר לו וקנה אותה" (מתי י"ג 46-45). ודאי שמעת את המאמינים בישוע אומרים שהוא מרגלית יקרת ערך.\[485\] מזמורים ושירי הלל רבים שמושמעים בקהילות המשיחיות ובכנסיות מכריזים על השמחה שבה אנחנו נענים לחסד שאלוהים משפיע עלינו. אני יכול לכתוב על כך בלי סוף. אבל למטבע הזה יש כמובן גם צד שני, והכוונה היא ליראת ה'. זהו נושא חשוב לא פחות. המַלח מפליג בספינתו משום שהוא אוהב להפליג, אבל הוא נשאר בספינה משום שאינו רוצה לטבוע. איננו צריכים ללעוג לפחד בריא (או ליראה בריאה). התנ"ך מלמד שיראת ה' היא ראשית כל חוכמה ודעת (איוב כ"ח 28; תהילים קי"א 10; משלי א' 7; ט' 10), תרופה מונעת נגד החטא (שמות כ' 20; משלי ט"ז 6), המפתח לאריכות ימים ולברכה (תהילים ל"ד 22-11; משלי י' 27; י"ד 27) ואוצר (ישעיהו ל"ג 6). שלמה המלך סיכם את הנושא הזה במילים, "סוף דבר, הכל נשמע. את האלהים ירָא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת י"ב 13). מדוע? "כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט, על כל נעלם – אם טוב ואם רע" (שם, פס' 14). גם בברית החדשה אפשר למצוא הקבלות דומות (עיין למשל במתי י' 28; מעשי השליחים ט' 31; עברים י"ב 29-28; הראשונה לפטרוס א' 17). שאול אפילו אמר, "מתוך הכרת יראת אדוני אנחנו מדברים על לב בני אדם כדי לשכנעם" (השנייה לקורינתים ה' 11). מדוע? "כי כולנו חייבים להיראות לפני כס המשפט של המשיח, למען יקבל כל אחד כפי המעשים שעשה בעת היותו בגוף אם טוב ואם רע" (שם, פס' 10). מזכיר את מה שנאמר בקהלת ובמקומות אחרים בתנ"ך! נכון שילדיו של אלוהים רוצים לשרת אותו בעיקר בגלל אהבתם אליו, ולא בגלל יראתם.\[486\] אבל נכון גם שמאז ומתמיד אלוהים הזהיר אותנו מפני ההשלכות של חוסר ציות מצידנו. פרקים שלמים בתורה מזהירים אותנו מפני הפרת מצוות ומפני ההשלכות שיהיו לכך (ראה ויקר' כ"ו ודברים כ"ו). התיאורים שמופיעים בפרקים אלה הם ציוריים, מקיפים ומפורטים יותר מכל אזהרה שקיימת בברית החדשה. האמת היא שכתבי הקודש מלאים אזהרות. משה הזהיר את עמו, הנביאים הזהירו, מחברי ספרות החוכמה בתנ"ך הזהירו את שומעיהם, ישוע הזהיר, תלמידיו הזהירו. למה עוד עלינו לצפות? כולנו זקוקים לפעמים לכמה מילים קשות של תוכחה, לסטירה רוחנית בפרצופינו, לתזכורת מיד שמים אודות ההשלכות המרות של החטא. אני שמח שישוע אמר: "אם ידך או רגלך תכשיל אותך, קצץ אותה והשלך אותה ממך. מוטב לך לבוא לחיים גידם או קיטע, מהיותך מושלך לאש עולם עם שתי ידיים או שתי רגליים. ואם עינך תכשיל אותך, נקר אותה והשלך אותה ממך. מוטב לך לבוא לחיים עם עין אחת מהיותך מושלך לגיהנום האש עם שתי עיניים" (מתי י"ח 9-8). יש הרבה תמריצים לקדושה. מה רע בזה? מה רע ברצון להימלט מהגיהנום ומאבדון נצחי?\[487\] הבה נהיה כנים: הרי אפשר לבוא בטענות כאלה גם נגד היהדות. האמת היא שיכולתי לבוא בטענות הרבה יותר קשות בנוגע למקומו של הפחד כמניע ביהדות המסורתית, בניגוד לפחד כמניע ביהדות המשיחית. הפסוק שעומד תמיד לנגד תלמידיו של ישוע מתאר על דרך הדימוי את המשיח שהלך אל הצלב למעננו. מדובר אולי בפסוק המפורסם ביותר בברית החדשה, "כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יֹאבד כל המאמין בו אלא ינחל חיי עולם" (יוחנן ג' 16). לעומת זאת, הדימוי שעומד תמיד לנגד עיניו של היהודי שומר המסורת – או לפחות אחד הדימויים העיקריים – הוא זה של מתן תורה בסיני. לפי אחד המדרשים הידועים, אלוהים כפה את הר סיני על עם ישראל "כגיגית", ואמר להם, "אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם" (בבלי, שבת פח א). אין כל פלא שהם ענו, "כל אשר יאמר ה' נעשה" (שמות כ"ד 3; ראה גם כ"ד 7).\[488\] אם כך, מי עובד את אלוהים מתוך אהבה ומי עושה את זה מרוב פחד? אני מוצא אירוניה בכך שמתנגדי המשיחיות טוענים שהיהודים המשיחיים לא מתכחשים לישוע משום שהם חוששים שאם יעשו את זה, הם יגיעו לגיהנום. אבל אותם אנשים גם יאמרו לנו שאנחנו אשמים בעבודת אלילים, ושלכן אנחנו עלולים להביא עלינו את זעמו של אלוהים. רב אורתודוקסי שפגשתי באוניברסיטת סטוני ברוק באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת אמר לי שאילו חיינו הוא ואני בתקופת התנ"ך, היו מעמידים אותי בפני הסנהדרין ומכניסים לגרוני ברזל מלובן! הנקודה היא שהאהבה שלי אלוהים עולה על כל הניסיונות האלה להרחיק אותי ממנו ומהרצון שלי לשרת את המשיח בכל ליבי ונשמתי. אני מאמין באמונה שלמה שאילו הכרת את אלוהים כמו שאני מכיר אותו, גם אתה היית אוהב אותו כך. אני רוצה לסיים את הטיעון הזה עם הזמנה אישית מישוע, מהרועה הטוב שנתן את חייו למען צאנו (יוחנן י' 15-10), ממושיע העולם שמזמין אותנו להיות ידידיו (שם, ט"ו 15-14). רק בו נוכל למצוא סיפוק ומנוחה לנפשנו. "מי שצמא, יבוא נא אלי וישתה! המאמין בי כדבר הכתוב, נהרות של מים חיים יזרמו מקרבו… אבל השותה מן המים אשר אני אתן לו לא יצמא לעולם; המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם… אני הוא לחם החיים. כל הבא אלי לא ירעב, והמאמין בי לא יצמא עוד״ (שם, ז' 38-37; ד' 14; ו' 35). בכל ליבי ומאודי אני מעודד אותך לשוב הביתה, אל המשיח, ולאכול ולשתות איתו. עדיין נותר מקום ליד השולחן. וגם אם ההליכה בעקבותיו תעלה לך במחיר כל מה שיש לך, לעולם לא תביט לאחור בחרטה. לפני למעלה ממאה וחמישים שנה אמר רוברט מורי מצ'ייני, "אין דבר שתזדקק לו ולא תמצא אותו בו (בישוע)". זו הסיבה שהמבשר הנרי מרטין, שאיבד את כל מה שהיה לו וסיכן את חייו כשסיפר על אהבת המשיח בקרב המוסלמים, כתב, "איתך, אלוהַי, אני לא מתאכזב אף פעם. לעולם לא אתחרט על שאהבתי אותך עד בלי די". 485\. עיין בפרק שכותרתו "Jesus, the Pearl of Great Price, the Center of Revival" בספרי From Holy Laughter to Holy Fire: America on the Edge of Revival (Shippensburg, Pa.: Destiny Image, 1996), 186-95. בעניין השימוש שישוע עשה במשלים והשוואה לשימוש שהרבנים עושים בהם, עיין בספריו של Brad H. Young, Jesus and His Jewish Parables: Rediscovering the Roots of Jesus' Teaching (New York: Paulist Press, 1989); The Parables: Jewish Tradition and Christian Interpretation (Peabody, Mass.: Hendrickson, 1998). 486\. בתלמוד יש דיון המנסה לברר אם איוב (ואברהם) עבדו את אלוהים מתוך אהבה או מתוך פחד. ראה בבלי, סוטה כז ב; לא א. עיין גם בבלי, יומא פו א-ב; יבמות מח ב; סוטה כב ב; סנהדרין סא ב – סב א; כריתות ג א. 487\. אגב, כפי שכבר אמרתי, הגיהנום איננו רק מושג "משיחי"! התנ"ך מדבר על דיראון עולם – ראה במיוחד דניאל י"ב 2, והספרות הרבנית מדברת על גיהנום ועל עונש עתידי; עיין בהערה 30 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית), וכן בטיעון 3.25. מידע נוסף יש בספרו של Moore, Judaism, 2: 287-322 ("Retribution after Death"). 488\. ראה בבלי, שבת פח א. אם נצרף בדרך המקובלת כמה מדרשים ידועים, יתקבל הסיפור שלפיו, כאשר בא ה' לסיני ליתן תורה לישראל בזיקין וזוועות ורעמים וברקים, כ"ב אלף (עשרים ושניים אלף) מלאכים ירדו עימו \[שמות רבה כט ב; ילקוט שמעוני לשמות י"ט רמז רפג\]. בני ישראל שמעו את קול השופר הולך וחזק, ככל שהאוזן \[האנושית\] יכולה לשמוע. והר סיני עשן כולו וההר בוער באש ויעל עשנו כעשן הכבשן \[ראה את המכילתא\]. העם רעד מפחד. אז כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם, "אם אתם מקבלים התורה, מוטב. ואם לאו, שם (מתחת להר הזה) תהא קבורתכם!" מכאן שהקב"ה כפה על העם לקבל את התורה, למרות שקודם לכן קיבלוה ברצון \[בבלי, שבת פח א\]. עיין גם בספרו של Rabbi Moshe Weisman, The Midrash Says, The Book of Sh'mos (Brooklyn: Bnei Yakov Publications, 1980), 180-81. מחקר מלא חיים של הקריקטורה המשיחית המשמשת בסיס לטיעון הזה (במקרה זה מדובר בקתוליוּת) ראה בספרו של Piero Camporesi, The Fear of Hell: Images of Damnation and Salvation in Early Modern Europe, trans. Lucinda Byatt (University Park, Pa.: Penn State, 1991). חיבורים נוספים על תולדות תורת הגיהנום ראה למשל אצל Alan E. Bernstein, The Formation of Hell: Death and Retribution in the Ancient and Early Christian Worlds (Ithaca, N.Y.: Cornell, 1993); Alice K. Turner, The History of Hell (New York: Harcourt Brace, 1993). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, מיתוסים על האמונה המשיחית --- ### [משיח הגויים - מדוע בעיקר גויים מאמינים בישוע כמשיח?](https://igod.co.il/prophecies-messiah/למה-המשיח-נקרא-מלך-היהודים-אם-הוא-גם-מוש/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > למה ישוע נקרא 'משיח היהודים' ו'מלך היהודים' אם הוא גם מושיע את הגויים? ולמה יש דבר כזה 'העם היהודי' אם כל בני האדם שווים בעיניו של ישוע? והאם אמונה של יהודי במשיח שווה יותר מאמונתו של גוי במשיח? נבקש להשיב ממספר נקודות מבט: של התנ"ך ושל כתבי הברית החדשה. ****מזווית הראייה של התנ"ך**** מחד גיסא, מלמד המקרא כי המשיח והברית החדשה נועדו לעם ישראל וניתן למצוא זאת באופן מובהק בקטעים כגון ישעיהו נ"ג ("מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ", פס' 8) וירמיהו ל"א ("וְכָרַתִּי, אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה", פס' 31). מאידך, קטעים אחרים מעידים על כך שתפקיד המשיח להביא מזור גם לגויים; הנה לדוגמא ****שלושה קטעי נבואות**** אשר שופכים אור יקרות על משרתו של המשיח. ****1-**** נפתח עם בראשית מ"ט 10, שם מברך יעקב אבינו את יהודה, ואומר לו: "לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". דהיינו, השלטון והחקיקה לא יסורו/יילקחו מידיה של יהודה עד שיבוא שילה (=מלך המשיח, ע"פ חז"ל)  ולו – למלך המשיח – יקהת (כלומר: יישמעו/ייציתו/יכנעו/ידרשו)  עמים. על כך שהשם "שילה" מזוהה עם אחד משמותיו של המשיח, ניתן לקרוא במסכת סנהדרין צ"ח, ע"ב, שם נאמר מפורשות: "ורבי יוחנן אמר: למשיח, מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר: 'עד כי יבא שילה'". לעניינו, שני הדברים החשובים אשר ניתן ללמוד מקטע זה הם: 1) כאשר יבוא "שילה", ידרשוהו דווקא הגויים; 2) שילה מזוהה ע"י חז"ל עם שמו של מלך המשיח. ****2-**** הקטע הבא לקוח מפרק העוסק כמעט כולו בביאת המשיח – ישעיהו י"א 10: "וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד". ברור מהקטע הזה כי הגויים הם אלו אשר ידרשו לשורש ישי. אך הבה נברר מיהו אותו "שרש ישי אשר עמד לנס עמים". שימו לב לפרשנותו הבלתי מתפשרת של רש"י: 1) "לנס עמים – יהיה הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום"; 2) "שורש ישי – משיח היוצא משורש ישי". שורש ישי אם-כן איננו מזוהה, אלא עם המשיח בכבודו ובעצמו. ומעניין ביותר שאותו משיח, לפי הקטע, ימשוך אחריו דווקא את הגויים, אשר מצידם ידרשוהו וילכו אחריו. אפרופו עתיד הגויים, תנו דעתכם לפרטי הפולמוס התלמודי הבא: "רבי הרואה מרקוליס אומר: ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים. ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו ומכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך. ובחוץ לארץ אין צריך לומר: והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שרובה גוים". אך תראו מה עונה לו רבי בן אלעזר: "רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים \[גוים\] להתגייר".  דהיינו, הגויים יקבלו על עצמם את האמונה היהודית שתוגש להם על-ידי יהודים. ולא סתם ע"י היהודים, כי-אם ע"י המשיח היהודי בכבודו ובעצמו, כפי שמדגיש המדרש: "אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא שנא' (ישעיה יא): אליו גוים ידרושו, לא ישראל". ****3-**** הקטע השלישי והאחרון לקוח מישעיהו מ"ט 3-6: "וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לא \[לוֹ\] יֵאָסֵף, וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי \[וּנְצוּרֵי\] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". הבה נברר ונבאר 3 דברים חשובים מקטע מדהים זה: 1) מיהו אותו "עבדי" אשר מנהל שיחה כה גלויה עם ה'?; 2) על מה מלין אותו עבד ועל מה הוא כואב?; 3) מהי התשובה אשר נותן לו ה' בפסוק האחרון בקטע? ****א)**** לדאבוני, בחרו הפרשנים המסורתיים (רש"י, מצודת דוד ומצודת ציון) להתחמק מן המובן מאליו ולכן לא הודו כי העבד אשר עימו משוחח ה' איננו אלא מלך המשיח. אך בירור מעמיק יותר מגלה כי אין מנוס ממסקנה זו. הביטוי "אור גוים" מופיע במקרא פעמיים בלבד, ושתיהן מתוך אותו ספר: א- ישעיהו מ"ב 6; ב- וישעיהו מ"ט 6. באופן מפתיע, ההקשר בשני המקרים האלו הינו משיחי באופן מובהק. והנה, כאשר מחפשים את הפרשנות המסורתית לישעיהו מ"ב 6, מגלים כי אחד מן הפרשנים עזר אומץ והעיז לומר כי "קראתיך בצדק – על המשיח יאמר, מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקיים" (מצודת דוד). אם-כן, לפי מצודת דוד, המשיח בעצמו, הוא מי שאמור להאיר את עיני הגויים. ואם ישעיהו מ"ב 6 עוסק במשיח, אין סיבה לא להניח שגם ישעיהו מ"ט 6 (כאמור, הקטע השני והאחרון עם הביטוי "אור גוים") ידבר על מלך המשיח. ****ב)**** לאחר שמצאנו כי עבד ה' אשר עימו מדבר ה' איננו אלא המשיח, הבה נברר על מה הוא מלין בפנייתו לה'. כאמור, בפסוק 4 מצר עבד ה' ואומר: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי". רש"י אומר: "ואני אמרתי – לריק יגעתי כשראיתי שאני מוכיחם ואינם שומעים". רוצה לומר, העבד חושש כי עבודתו הקשה היתה לשווא משום שישראל אינם שומעים בקולו ואינם נאספים אחריו. כואב לו כי דווקא עמו אינו שומע אליו והוא מן הסתם חש מאוכזב ומתוסכל. ****ג)**** אך התקווה לא מאחרת לבוא כאשר עונה לו ה': "וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי \[וּנְצוּרֵי\] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". רש"י ומצודת דוד מסכימים ואומרים פחות או יותר את אותו הדבר: "נקל מהיותך וגו' – מתנה קטנה היא בעיני שתהא לך זאת לבדה שתהא לי עבד להקים את יעקב ולהשיב אלי נצורי ישראל והנני מוסיף לך עוד ונתתיך לאור גוים" (רש"י).  במילים אחרות, ה' מבקש לעודד את המשיח וכביכול לומר לו: אל תתאכז מכך שישראל עדיין אינם הולכים אחריך; הלא קל מדיי עבורי שרק ישראל יפנו אליך; תוכניותיי גדולות יותר: קודם הגויים ידרשוך, אח"כ גם ישראל יצטרפו. ****מזווית הראייה של הברית החדשה**** כאשר בוחנים את תפקיד המשיח לפי כתבי הברית החדשה נתקלים בדפוס זהה; דהיינו, ****מצד אחד****, הסתובב המשיח בגבולות ישראל והכריז את בשורת מלכותו רק לעמו; ****ומצד שני****, כמעט באותה נשימה, שלח ישוע המשיח את תלמידיו להפיץ את הבשורה, החל מירושלים ומיהודה וכלה בעולם כולו –  אל כלל משפחות האדמה. כאמור, כשהתגשמה הברית החדשה בישוע המשיח, נעשתה הפנייה ליהודים בראשונה ורק לאחר מכן לגויים (רומיים א' 16); החל מירושלים ורק אחר-כך עד קצה הארץ (מעשי השליחים א' 8). ישוע בן-דוד הדגיש כי הישועה, מן היהודים היא (יוחנן ד' 22); כי לא בא אלא אל הצאן האובדות של בית ישראל (מתי ט"ו 24) ; לכן אין תמה אפוא מדוע בחר להסתובב ולהכריז את בשורת מלכות השמים דווקא בבתי הכנסת (מתי ד' 23, מרקוס א' 39, לוקס ד' 44). ישוע המשיח נולד בא"י, להורים יהודים; הוא גדל כיהודי; עבר ברית מילה (לוקס ב' 21); חגג בר-מצווה בכותל (לוקס ב' 42); פקד את בית הכנסת בקביעות (לוקס ד' 16); עלה לתורה (לוקס ד' 17); חגג עם תלמידיו את מועדי ישראל (למשל: במתי כ"ו 17, וביוחנן י' 22-23); ואפילו נקבר לפי כללי המסורת היהודית (יוחנן י"ט 40). תלמידיו הראשונים של המשיח היו כולם יהודים ומספרם מקביל למניין שבטי ישראל (מתי י' 2-4); שאול השליח, תלמיד נוסף של ישוע, היה יהודי ירא שמים, תלמיד-חכם אשר למד בישיבתו של רבן גמליאל (מעשי השליחים כ"ב 3); ולפני שהגיע לאמונה בישוע, היה שותף פעיל בהסגרתם ובהוצאתם להורג של יהודים משיחיים (מעשי השליחים כ"ב 4). לאחר שנהיה לתלמידו של ישוע, לא נמנע מלהכריז את אמונתו בבתי הכנסת (מעשי השליחים י"ז 1-2), לאחיו היהודים. ברור אם-כן, כי מדובר באמונה יהודית, במשיח יהודי ובתלמידיו היהודים שהמשיכו את מורשתו. תלמידיו של ישוע הקפידו לדבוק במגמה בה החל משיחם ודאגו להכריז את בשורת המשיח לבני ישראל בבית המקדש ובבתי הכנסת מדי שבת בשבת (מעשי השליחים, פרקים: ג', ט', י"ג, י"ד, ט"ו, י"ז, י"ח, י"ט). ברם להיסטוריה, מסתבר, יש חוש הומור בריא; לפני קרוב לאלפיים שנה עלתה השאלה האם וכיצד יכולים הגויים לקבל את הברית החדשה (מעשי השליחים ט"ו). בספר מעשי השליחים פרק י' אף מתואר עד כמה השתוממו תלמידיו של ישוע המשיח כאשר נשפך רוח הקודש גם על הגויים. כיום נראה כי התהפכו היוצרות והשאלה הפכה להיות: כיצד, ריבונו של עולם, יכולים יהודים לקבל את הברית החדשה ולהאמין בה?! ובכן, לא רק שהם יכולים, אלא שהברית החדשה נכרתה בראש ובראשונה דווקא עבורם! ****לסיכום****, נמצא כי יש התאמה מוחלטת בין המסר העולה מהתנ"ך, לזה הנגלה מכתבי הברית החדשה;למרות – ואולי בגלל – היותו של המשיח מלך היהודים, לא נותרה לו ברירה אחרת זולת להוות אור וישועה גם לגויים; כך נבאו הנביאים מקדם וכך בדיוק התגשמה תכניתו של האלוהים בברית החדשה! מכאן גם מתבררות מאליהן שאלותיך האחרות: "למה יש דבר כזה 'העם היהודי' אם כל בני האדם שווים בעיניו של ישוע? והאם אמונה של יהודי במשיח שווה יותר מאמונתו של גוי במשיח?". התשובה היא שמבחינת ****הדרך לישועה**** ולקשר חי ואמתי עם אלהים, אין הבדל בין יהודי לגוי (גלטיים ג' 28;קולוסים ג' 11) ואמונתו של יהודי אינו שווה יותר מאמונתו של הנכרי; אלהים אינו נושא פנים לאיש (לוקס י"ח 2) ורצונו הוא שאוהביו יאמינו וישתחוו לו ברוח ובאמת (יוחנן ד' 23-24). במקרה הזה, אין לעם ישראל פרוטקציה או מעמד מיוחד בשל זכות אבות (שם, ח' 33-34) וגם היהודים חייבים להאמין בבן כדי לבוא אל האב (שם, י"ד 6; כ' 31; יוח"א ה' 12-13). בנוגע לשאלת ****העם היהודי****, כתבי הקודש ללא ספק מלמדים כי יש לה' יחס שונה ותכנית מיוחדת השמורים לעמו ישראל; והדבר בה לידי ביטוי באופן מופגן וברור הן בתנ"ך, הן בברית החדשה. קצרה יריעה זו מלהכיל תשובה מלאה ומספקת לשאלה זו ולכן נעודד אותך לדרוש בכתובים ולגלות זאת בעצמך. למשל: שמות ד' 22; דברים ל"ב 8; ישעיהו מ"ה 4, מ"ט 3; זכריה א' 14-15; מלאכי א' 3; מזמור פ"ג' מזמור ק"ז ועוד. לדוגמא: מתי ט"ו 24-26, כ"ה 31-46; רומיים ט'-י"א; אגרת יעקב א' 1; פטר"א א' 1-2 וכו'. > "ירמיהו ל"א מבטיח ברית חדשה בעבור עם ישראל ובית יהודה. מישהו יודע איפה הגויים בנבואה, האם להם לא תהיה ברית חדשה? ואולי אתם רוצים להגיד לי ….שששש…יש כזו ברית, אך הגויים מסתירים אותה מהיהודים…. חחח, כן בטח…". \[יד-לאחים\] אז האם הברית החדשה המתוארת בירמיהו פרק ל"א הובטחה ליהודה ולישראל בלבד? אם כן, מה הגויים עושים בברית הזאת? נבקש להשיב בשלושה מישורים: **הגויים שותפים לברית** 1. זה נכון שירמיהו הבטיח, בשם ה', ברית חדשה לישראל וליהודה; ברית שונה מזו שנכרתה בסיני, ככתוב: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־ה'" (ל"א 31-32). זה נכון שהגויים אינם מוזכרים בקטע זה! אך זה נכון שבעתיים שהתנ"ך אינו מתחיל בפסוקים האלה ואינו מסתיים בהם. במילים אחרות, הקטע מירמיהו מבטא אמת נכונה בהחלט, אך זו איננה האמת כולה כי-אם רק חלק ממנה. על מנת לקבל תמונה שלמה של אמת אלהים, יש לדרוש במקרא כולו ורק אז להסיק מסקנות נכונות. פסוק 32 בקטע בנבואת ירמיהו מתייחס לברית אשר נכרתה על-ידי משה בחורב. שמות פרק כ"ד מתאר דק דק את כריתת ברית זו, ככתוב: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל־הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם־הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (פס' 7-8). לא מפתיע לגלות כי גם מתיאור ברית זו נעדרו הגויים; גם כאן, כמו בקטע מירמיהו, הם אינם מוזכרים כלל. והנה, עובדה זו לא מנעה מחז"ל לקבוע חד משמעית כי הגויים שותפים לברית הקורבנות של סיני ונהנים מעבודת הקורבנות של ישראל! הרבנים ניסו למצוא פשר לכך שבמהלך חג הסוכות מצווה התורה להקריב בסך-הכל 70 פרים (במדבר כ"ט), והגיעו למסקנה כי: "הני שבעים פרים כנגד מי – כנגד שבעים אומות" (בבלי, סוכה נ"ה ע"ב). דהיינו, כשם שהכוהנים מכפרים על עוונותיהם של ישראל, "כך ישראל מכפרים על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג – כנגד שבעים אומות" (מדרש שיר השירים רבה). בהקשר זה מובנת אמירתו של ר' יהושע בן לוי לאחר חורבן הבית: "אלו היה אומות העולם יודעים מה היה המקדש יפה להם, היו מקיפים אותו כדי לשומרו, שהיה יפה להם יותר משל ישראל" (מדרש במדבר רבה). לא בכדי, התייחס לכך גם ר' יוחנן בן-זכאי במלוא הרצינות והתריס: "אוי להם, לאומות העולם, שאבדו ואין יודעין מה שאבדו; בזמן שבית המקדש \[היה\] קיים, מזבח מכפר עליהן; ועכשיו, מי מכפר עליהן?" (בבלי, סוכה נ"ה ע"ב). מאי נפקא מינה? אם הברית "הישנה" טמנה בחובה מזור לגויים, מדוע אין להניח כי גם הברית "החדשה", עליה ניבא ירמיהו, תספק מקור של תקווה לכל משפחות האדמה?.. **ליהודי בראשונה** 2. די ברור מדוע הקטע מירמיהו פרק ל"א מדגיש כי הברית החדשה נכרתה בעבור בית ישראל ובית יהודה; עבור הגויים אין זו יכולה להיות ברית חדשה מפני שמעולם לא נכרתה להם ברית קודמת או "ישנה" במקביל לבריתות שנכרתו עם ישראל. מאז נכרתה ברית סיני עם ישראל, אין במקרא כל אזכור לכך שהגויים זכו לברית משלהם. לכן ניתן לומר כי הברית החדשה אשר עליה ניבא ירמיהו, חדשה היא רק כלפי ישראל; למעשה, לגביי הגויים, זו הברית הראשונה והיחידה. עם-זאת חשוב לזכור כי כאשר התגשמה הברית החדשה בישוע המשיח, הפנייה היתה ליהודי בראשונה ורק לאחר מכן לגויים (רומיים א' 16); החל מירושלים ורק אחר-כך עד קצה הארץ (מעשי השליחים א' 8). ישוע בן דוד הדגיש כי הישועה, מן היהודים היא (יוחנן ד' 22); כי לא בא אלא אל הצאן האובדות של בית ישראל (מתי ט"ו 24); לכן אין תמה אפוא מדוע בחר להסתובב ולהכריז את בשורת מלכות השמים דווקא בבתי הכנסת (מתי ד' 23, מרקוס א' 39, לוקס ד' 44). בל נשכח כי ישוע המשיח נולד בא"י, להורים יהודים; הוא גדל כיהודי; עבר ברית מילה (לוקס ב' 21); חגג בר-מצווה בכותל (לוקס ב' 42); פקד את בית הכנסת בקביעות (לוקס ד' 16); עלה לתורה (לוקס ד' 17); חגג עם תלמידיו את מועדי ישראל (למשל: במתי כ"ו 17, וביוחנן י' 22-23); ואפילו נקבר לפי כללי המסורת היהודית (יוחנן י"ט 40). תלמידיו הראשונים של המשיח היו כולם יהודים ומספרם מקביל למניין שבטי ישראל (מתי י' 2-4); שאול השליח, תלמיד נוסף של ישוע, היה יהודי ירא שמים, תלמיד חכם אשר למד בישיבתו של רבן גמליאל (מעשי השליחים כ"ב 3); ולפני שהגיע לאמונה בישוע, היה שותף פעיל בהסגרתם ובהוצאתם להורג של יהודים משיחיים (מעשי השליחים כ"ב 4). אך גם לאחר שנהיה לתלמידו של ישוע, לא נמנע מלהכריז את אמונתו בבתי הכנסת (מעשי השליחים י"ז 1-2), לאחיו היהודים. ברור אם-כן, כי מדובר מאמונה יהודית, במשיח יהודי ובתלמידיו היהודים שהמשיכו את מורשתו. תלמידיו של ישוע המשיכו לדבוק במגמה בה החל משיחם והקפידו להכריז את בשורת המשיח ליהודים בבית המקדש ובבתי הכנסת מדי שבת בשבת (מעשי השליחים, פרקים: ג', ט', י"ג, י"ד, ט"ו, י"ז, י"ח, י"ט). ברם להיסטוריה יש חוש הומור בריא; לפני קרוב לאלפיים שנה עלתה השאלה האם וכיצד יכולים הגויים לקבל את הברית החדשה. בספר מעשי השליחים אף מתואר עד כמה השתוממו תלמידיו של ישוע המשיח כאשר נשפך רוח הקודש גם על הגויים.[\[1\]](/#_ftn1) כיום דומה כי התהפכו היוצרות והשאלה הפכה להיות: כיצד, ריבונו של עולם, יכולים יהודים לקבל את הברית החדשה ולהאמין בה?! ובכן, לא רק שהם יכולים, אלא שהברית החדשה נכרתה עבורםם בראשונה! **המשיח כאור לגויים** 3. האם אמונת הגויים ברבי ישוע כמשיח בן דוד אמורה לחזק ולבסס את אמיתות זהותו או להחלישה? הבה אפוא נבחן שאלות אלו לאור **3 קטעי מפתח** במקרא, לאור פרשנות חז"ל. - **בראשית מ"ט 10**, שם מברך יעקב אבינו את יהודה, ואומר לו: "לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". דהיינו, השלטון והחקיקה לא יסורו/יילקחו מידיה של יהודה עד שיבוא שילה (=מלך המשיח, ע"פ חז"ל)[\[2\]](/#_ftn2) ולו – למלך המשיח – יקהת (כלומר: יישמעו/ייציתו/יכנעו/ידרשו)[\[3\]](/#_ftn3) עמים. על כך שהשם "שילה" מזוהה עם אחד משמותיו של המשיח, ניתן לקרוא במסכת סנהדרין צ"ח, ע"ב, שם נאמר מפורשות: "*ורבי יוחנן אמר: למשיח, מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר: 'עד כי יבא שילה*'". לעניינו, שני הדברים החשובים אשר ניתן ללמוד מקטע זה הם: **א)** כאשר יבוא "שילה", ידרשוהו דווקא הגויים; **ב)** שילה מזוהה ע"י חז"ל עם שמו של מלך המשיח. - **הקטע הבא** לקוח מפרק העוסק כמעט כולו בביאת המשיח – **ישעיהו י"א 10**: "וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד". ברור מהקטע הזה כי הגויים הם אלו אשר ידרשו לשורש ישי. אך הבה נברר מיהו אותו "שרש ישי אשר עמד לנס עמים". שימו לב לפרשנותו הבלתי מתפשרת של **רש"י**: **א)** "לנס עמים – יהיה הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום"; **ב)** "שורש ישי – משיח היוצא משורש ישי". שורש ישי אם-כן איננו מזוהה, אלא עם המשיח בכבודו ובעצמו. ומעניין ביותר שאותו משיח, לפי הקטע, ימשוך אחריו דווקא את הגויים, אשר מצידם ידרשוהו וילכו אחריו. אפרופו עתיד הגויים, תנו דעתכם לפרטי הפולמוס התלמודי הבא: "*רבי הרואה מרקוליס אומר: ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים. ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו ומכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך. ובחוץ לארץ אין צריך לומר: והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שרובה גוים*"*.* אך תראו מה עונה לו רבי בן אלעזר: "*רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים \[גוים\] להתגייר*".[\[4\]](/#_ftn4) דהיינו, הגויים יקבלו על עצמם את האמונה היהודית שתוגש להם על-ידי יהודים. ולא סתם ע"י היהודים, כי-אם ע"י המשיח היהודי בכבודו ובעצמו, כפי שמדגיש המדרש: "*אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא שנא' (ישעיה יא): אליו גוים ידרושו,* *לא ישראל*".[\[5\]](/#_ftn5) - **הקטע השלישי** והאחרון לקוח **מישעיהו מ"ט 3-6**: "וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לא \[לוֹ\] יֵאָסֵף, וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי \[וּנְצוּרֵי\] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". הבה נברר ונבאר 3 דברים חשובים מקטע מדהים זה: **א)** מיהו אותו "עבדי" אשר מנהל שיחה כה גלויה עם ה'?; **ב)** על מה מלין אותו עבד ועל מה הוא כואב?; **ג)** מהי התשובה אשר נותן לו ה' בפסוק האחרון בקטע? **א)** לדאבוני, בחרו הפרשנים המסורתיים (רש"י, מצודת דוד ומצודת ציון) להתחמק מן המובן מאליו ולכן לא הודו כי העבד אשר עימו משוחח ה' איננו אלא מלך המשיח. אך בירור מעמיק יותר מגלה כי אין מנוס ממסקנה זו. הביטוי "אור גוים" מופיע במקרא פעמיים בלבד, ושתיהן מתוך אותו ספר: **א-** ישעיהו מ"ב 6; **ב-** וישעיהו מ"ט 66. באופן מפתיע, ההקשר בשני המקרים האלו הינו משיחי באופן מובהק. והנה, כאשר מחפשים את הפרשנות המסורתית לישעיהו מ"ב 6, מגלים כי אחד מן הפרשנים עזר אומץ והעיז לומר כי "קראתיך בצדק – על המשיח יאמר, מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקיים" (מצודת דוד). אם-כן, לפי **מצודת דוד**, המשיח בעצמו, הוא מי שאמור להאיר את עיני הגויים. ואם ישעיהו מ"ב 6 עוסק במשיח, אין סיבה לא להניח שגם ישעיהו מ"ט 6 (כאמור, הקטע השני והאחרון עם הביטוי "אור גוים") ידבר על מלך המשיח. **ב)** לאחר שמצאנו כי עבד ה' אשר עימו מדבר ה' איננו אלא המשיח, הבה נברר על מה הוא מלין בפנייתו לה'. כאמור, בפסוק 4 מצר עבד ה' ואומר: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי". **רש"י** אומר: "ואני אמרתי – לריק יגעתי כשראיתי שאני מוכיחם ואינם שומעים". רוצה לומר, העבד חושש כי עבודתו הקשה היתה לשווא משום שישראל אינם שומעים בקולו ואינם נאספים אחריו. כואב לוו כי דווקא עמו אינו שומע אליו והוא מן הסתם חש מאוכזב ומתוסכל. **ג)** אך התקווה לא מאחרת לבוא כאשר עונה לו ה': "וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי \[וּנְצוּרֵי\] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". **רש"י** ו**מצודת דוד** מסכימים ואומרים פחות או יותר את אותו הדבר: "*נקל מהיותך וגו' – מתנה קטנה היא בעיני שתהא לך זאת לבדה שתהא לי עבד להקים את יעקב ולהשיב אלי נצורי ישראל והנני מוסיף לך עוד ונתתיך לאור גוים*" (רש"י).[\[6\]](/#_ftn6) במילים אחרות, ה" מבקש לעודד את המשיח וכביכול לומר לו: אל תתאכז מכך שישראל עדיין אינם הולכים אחריך; הלא קל מדיי עבורי שרק ישראל יפנו אליך; תוכניותיי גדולות יותר: קודם הגויים ידרשוך, אח"כ גם ישראל יצטרפו. **לסיכום**, ראינו אם-כן, כי כשם שברית סיני הביאה כפרה לגויים, גם הברית החדשה עליה ניבא ירמיהו, מזמינה אליה את אומות העולם ומספקת להם מזור; הברית החדשה נכרתה ליהודים בראשונה ולכן רבי ישוע ותלמידיו דאגו להכריז את בשורת חסד האלהים בקרב חוגים יהודיים בלבד; אלא מאי, ממש כפי שחזו נביאי המקרא, התפשטה בשורת המשיח בכל קצווי תבל וברכתו של שמעון החסיד זכתה לקרום עור וגידים: "רָאוּ עֵינַי אֶת־יְשׁוּעָתֶךָ, אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לִפְנֵי כָּל־הָעַמִּים; אוֹר לְהָאִיר עֵינֵי הַגּוֹיִם וְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ" (לוקס ב' 30-32). [\[1\]](/#_ftnref1) פרק י' 45. אך "כשמעם זאת, ויחרישו ויהללו את האלהים ויאמרו אכן גם לגויים נתן האלהים התשובה לחיים" (שם י"א 18). שימו לבכם גם על מה נסובה "השאלה הזאת" במעשי השליחים, מפרק י"ד 27 עד פרק ט"ו 2. [\[2\]](/#_ftnref2) "שילה" לפי רש"י: "מלך המשיח שהמלוכה שלו". [\[3\]](/#_ftnref3) ע"פ רש"י: "אף זה יקהת עמים: אסיפת עמים שנא' (ישעי' יא): אליו גוים ידרושו". [\[4\]](/#_ftnref4) מסכת ברכות נ"ז, ע"ב. [\[5\]](/#_ftnref5) ויחי רבה, פרשת צו. [\[6\]](/#_ftnref6) **מצודת דוד**: "ונתתיך – אלא עוד מתנה גדולה אוסיף לך, כי אתן אותך מתנבא ומבשר על הגאולה העתידה אשר תהיה לאור כל העמים. כי אז כולם ילכו באור ה' להאמין בו להיות אז תשועתי מקצה הארץ עד קצהו, כי כולם יהיו נושעים בתשועת ה'". \[1\] "שילה" לפי רש"י: "מלך המשיח שהמלוכה שלו". \[2\] ע"פ רש"י: "אף זה יקהת עמים: אסיפת עמים שנא` (ישעי` יא): אליו גוים ידרושו". \[3\] מסכת ברכות נ"ז, ע"ב. \[4\] ויחי רבה, פרשת צו.\* \[5\] מצודת דוד: "ונתתיך – אלא עוד מתנה גדולה אוסיף לך, כי אתן אותך מתנבא ומבשר על הגאולה העתידה אשר תהיה לאור כל העמים. כי אז כולם ילכו באור ה` להאמין בו להיות אז תשועתי מקצה הארץ עד קצהו, כי כולם יהיו נושעים בתשועת ה`". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אפולוגטיקה יהודית, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תשובה לרב --- ### [האמת על רבי עקיבא (המגוייר) - אבי ההלכה הרבנית](https://igod.co.il/true-judaism/רבי-עקיבא/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > לפי האמונה המשיחית, ישוע מת עבור חטאינו וקם לתחייה בסביבות שנת 30 לספירה. להלן מספר עובדות היסטוריות שהישראלי\\יהודי הממוצע אינו מודע להן באשר למאה הראשונה לספירה: > כ-40 שנה מאוחר יותר, בשנת 70 לספירה, נחרב בית המקדש וזעזוע עמוק עבר על העולם היהודי. אם אין בית מקדש אין אפשרות לסליחה על חטא ("חטא" = כל מה שאנו עושים שמחטיא את רצון אלוהים). > בעת ההיא היו מספר זרמים וקבוצות בעם היהודי, אולם בשנים שלאחר חורבן בית המקדש קבוצה אחת מחקה, לעיתים באלימות, את שאר הקבוצות, ומזה 2000 שנה טוענת לבלעדיות על העולם היהודי. הם נקראו הפרושים, והם האבות הרוחניים הישירים של היהדות הרבנית של היום. משנת 70 ועד היום, ההנהגה הרוחנית בעולם היהודי מסורה בידי הרבנים, ולא בידי הכהנים, שעד אותה עת היו אלו שהדריכו את העם לקשר עם אלוהים ולימדו את דברו, התנ"ך. רבים לא זוכרים היום שלמרות החורבן של בית המקדש וירושלים בשנת 70 לספירה, חיים יהודיים המשיכו להתקיים בארץ ישראל באותה תקופה. העיר יבנה עברה להיות מושב הסנהדרין, גוף בן 71 זקני העם ששלט למעשה בעם היהודי. בשנת 132-135 פרץ מרד בר כוכבא, אשר בגלל תוצאותיו הטרגיות, חי עם ישראל בגלות נוראה במשך כמעט 2000 שנה, עד ייסוד מדינת ישראל של ימינו. התקופה בין 70-135 לספירה (כ 65 שנה) היתה תקופה מכריעה ומעצבת בחיי העם שלנו לדורותיו ועד היום מבחינות רבות מאד, וגם מבחינת היחס של עמנו לאלוהים, לתנ"ך, לישוע עצמו, ולמאמיניו היהודים; היהודים-המשיחיים. בשיאה של תקופה זו החכמים המשפיעים ביותר ואשר מצוטטים תכופות בספרות חז"ל, היו רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה. שני הפכים, שניהם תלמידי יוחנן בן זכאי, אשר עמדו בראש שתי אסכולות המחשבה העיקריות בין הפרושים. בית הלל בעלי הפרשנות היצירתית והמחדשת (רבי יהושע) ובית שמאי, הפרשנות שמדגישה את דרך המחשבה של היהדות לאורך הדורות הקודמים. במשך רוב תקופה חשובה זו, בית שמאי אשר נשענו על הזיכרון הפנומנלי של רבי אליעזר, היה האסכולה המובילה. רבי אליעזר עצמו הוא דמות מעניינת מאד. הוא התחיל ללמוד תורה בגיל מאוחר יחסית, והתעלה במהירות הודות לזכרונו המדהים וגאוניותו. פחות ידוע כי רבי אליעזר היה אחיינו של שאול התרסי, השליח פולוס, וכי רבי אליעזר האמין במשיח ישוע ושמר על קשרים טובים עם היהודים המשיחיים שנקראו "נצרנים" באותה תקופה. השינוי באיזון של בית הלל ובית שמאי הגיע עם עלייתו לגדולה של רבי עקיבא, אחת הדמויות המרתקות, המשפיעות, והשנויות במחלוקת ביותר בעולם היהודי לאורך הדורות. ### רבי עקיבא רבי עקיבא התחיל בתור תלמיד של רבי אליעזר מבית שמאי ויחסו ליהודים המשיחיים היה חיובי בהתחלה, אולם בהמשך אימץ שיטת פרשנות ייחודית משלו, ויצר שינוי עצום ומעמיק במחשבה היהודית. לא ניתן להגזים בחשיבות השינוי במחשבה היהודית שחולל רבי עקיבא. במשפט אחד, הוא לימד שאלוהים נתן את דברו, התנ"ך, לעם היהודי בלבד לקניין. היות וכעת התנ"ך הוא שלנו, אנו יכולים לדלות ממנו כל משמעות שאנחנו נרצה, ולא משנה מה היתה כוונתו של אלוהים לומר בדברו. רבי עקיבא הוביל את השינוי מבית המקדש, שם אלוהים פוגש בני אדם ומדריך אותם, אל בית המדרש, בו אנשים מחברים מדרשים לפי ראות עיניהם מתוך התנ"ך ללא שיקול מהו רצון אלוהים או מה אלוהים התכוון לומר בקטע הרלוונטי. למעשה, כפי שלעיתים זה נאמר, העולם היהודי בהנהגת רבי עקיבא גירש את אלוהים מבית המדרש! כתוצאה מכך, רבנים ויהודים מן השורה הפסיקו ללמוד את התנ"ך, והחלו לפתח את המדרשים שלהם ומחשבותיהם שלהם, בנפרד מאלוהים. השפעה משמעותית נוספת של רבי עקיבא והמנהיגים בתקופתו הינה ההחלטה ההיסטורית לגרש את היהודים המאמינים בישוע מבתי הכנסת. מעת תקומת ישוע ועד לתקופה זו, אחוז משמעותי מן היהודים בארץ ישראל, יש הסוברים עד 15%, היו יהודים-משיחיים, תלמידי ישוע המשיח. למרות המחלוקות הפנימיות בעם לגבי זהותו של ישוע, עד לתקופה זו מנהיגי העם הקפידו לכלול את היהודים-המשיחיים בעם ישראל, מתוך הכרה שבית המקדש השני חרב בשל שנאת חינם בין הזרמים השונים בתוך עמנו. אבל זמן קצר לפני מרד בר כוכבא והגלות שבאה בעקבותיו, התקינה הסנהדרין את ברכת המינים בתוך תפילת שמונה עשרה, התפילה היסודית בחיים היהודיים. למרות שמה, ברכת המינים הינה קללה, כלפי היהודים-המשיחיים. כדי להכניס את הקללה הזו לתפילת הקבע היהודית, הוציאה הסנהדרין ברכה המצפה למשיח מתוך תפילת שמונה עשרה. בפועל, זה גרם לנידוי היהודים-המשיחיים מבתי הכנסת. באותה עת רבי עקיבא הגדיל לעשות והכריז על שמעון בר כוכבא, איש מלחמה ידוע באכזריותו, כמשיח ישראל, וקרא לעם כולו להתאחד תחתיו במרד נגד הרומאים. מרד זה הסתיים בהחרבה מוחלטת של ארץ ישראל ועם ישראל, והביא לגלות של 2000 שנה לעמנו. היהודים-המשיחיים סרבו לקריאתו של עקיבא להשתתף במרד בר כוכבא, שכן הם ידעו שהוא משיח שקר, וזאת מתוך אמונתם בישוע מנצרת כמשיח ישראל. דבר זה הביא להעמקת נידויים של היהודים-המשיחיים בקרב עם ישראל. השילוב של כל המאורעות הללו, ובעיקר השינוי המעמיק בפירוש התנ"ך וסמכותו, הביא לכך שרבנים ויהודים מן השורה במשך 2000 השנה האחרונות לא קוראים את דבר אלוהים, התנ"ך עצמו, אלא מסתמכים על הלכות הרבנים והמסורת בלבד. כל זה משפיע עלינו כיהודים היום – אנו לא רגילים לקרוא את התנ"ך ואת הנבואות הרבות שבו אשר מדברות על המשיח, כיצד נזהה אותו שהוא יבוא? וזו אחת הסיבות שישוע הוא הסוד הכמוס ביותר בעם ישראל. האתגר שלנו אליכם – אל תסתמכו אוטומטית על מה שאחרים אומרים, לא מסורות ולא רבנים– פנו אתם לאלוהים חיים, ובקשו ממנו שיראה לכם את האמת שלו מתוך דברו – קראו וחקרו בעצמכם! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית --- ### [סודותיו של משיח בן יוסף - בתנ"ך | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/סודותיו-של-משיח-בן-יוסף-בתנך-נבואות-המ/) **Published:** נובמבר 19, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "סודותיו של משיח בן יוסף - בתנ"ך | נבואות המשיח בתנ"ך") פרק 1 מתוך 4 של "משיח בן יוסף" בדפי התנ"ך. האם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הם שניים או אחד? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, סודותיו של משיח בן יוסף **תגיות:** ווידאו --- ### [סודותיו של משיח בן יוסף - בברית החדשה | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/סודותיו-של-משיח-בן-יוסף-בברית-החדשה-נב/) **Published:** דצמבר 10, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "סודותיו של משיח בן יוסף - בברית החדשה | נבואות המשיח בתנ"ך") פרק 4 מתוך 4 של ״משיח בן יוסף״ בברית החדשה. האם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הם שניים או אחד? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, סודותיו של משיח בן יוסף **תגיות:** ווידאו --- ### [מדהים! מוסלמית ששנאה את היהודים התאהבה במשיח היהודי!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/מדהים-מוסלמית-ששנאה-את-היהודים-התאהבה/) **Published:** יולי 1, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מדהים! מוסלמית ששנאה את היהודים התאהבה במשיח היהודי!") עכשיו בעברית! הסרטון שזכה למיליוני צפיות באנגלית, חושף את סיפורה המצמרר של אישה שגדלה תחת שטיפת מוח איסלאמית לשנאת ישראל ורצח יהודים וכיום צועדת לצידם של ניצולי שואה! אנא שתפו את הסיפור המדהים!! (\*הרעלה ועיוות הקול לצורך הגנה עליה ועל משפחתה.) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [שירי האמינה שריפוי, ניו אייג' וכוחו של היקום יעניקו לה משמעות עד שגילתה את ישוע בן דוד](https://igod.co.il/messianic-testimonies/שירי-האמינה-שריפוי-ניו-אייג-וכוחו-של-ה/) **Published:** מאי 6, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "שירי האמינה שריפוי, ניו אייג' וכוחו של היקום יעניקו לה משמעות עד שגילתה את ישוע בן דוד") שירי תמיד חיפשה דרך רוחנית שתיתן לה הגנה ושקט פנימי. היא למדה פסיכולוגיה והתמסרה לעולמות הריפוי האלטרנטיבי והניו אייג׳, והאמינה שהיקום יגונן עליה. אבל כשחלתה בסרטן, הבינה שמשהו חסר. היא פגשה את ישוע – וזה שינה את כל חייה. מאז, לא רק שהחלה להחלים פיזית, אלא מצאה את הכוח, התקווה והשלום הפנימי שהיו חסרים לה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### ["אפילו הרופאים כבר לא ראו תקווה" - סיפורה הרוחני המצמרר של ויקה](https://igod.co.il/messianic-testimonies/אפילו-הרופאים-כבר-לא-ראו-תקווה-סיפורה/) **Published:** דצמבר 22, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# ""אפילו הרופאים כבר לא ראו תקווה" - סיפורה הרוחני המצמרר של ויקה") אימה של ויקה נפטרה ממחלה ובעקבות כך ויקה נכנסה לדכאון קשה שהוביל אותה לחוסר תפקוד מוחלט בחייה. ויקה התחילה להיות תלויה בצורה מוחלטת בכדורים פסיכיאטריים. עד שיום אחד ויקה הגיעה לאסיפה כהרגלה ושמעה קטע מהברית החדשה – ״מי מכם האיש אשר בנו יבקש לחם והוא יתן לו אבן״(מתי ז'8) . באותו ערב, ויקה הרגישה את אהבת המשיח כפי שלא הרגישה מעולם. ויקה נרפאה מחדש בעקבות השינוי הפנימי שהאדון ישוע חולל בתוכה ובנוסף התמלאה בבטחון אמיתי! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [הם עלו לארץ מגרמניה כדי לתמוך ביהודים - ואז בנם נפל בקרב בעזה | רס"ל אוריה באייר ז"ל | אור האלוהים](https://igod.co.il/messianic-testimonies/הם-עלו-לארץ-מגרמניה-כדי-לתמוך-ביהודים/) **Published:** דצמבר 17, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הם עלו לארץ מגרמניה כדי לתמוך ביהודים - ואז בנם נפל בקרב בעזה | רס"ל אוריה באייר ז"ל | אור האלוהים") אימה של ויקה נפטרה ממחלה ובעקבות כך ויקה נכנסה לדכאון קשה שהוביל אותה לחוסר תפקוד מוחלט בחייה. ויקה התחילה להיות תלויה בצורה מוחלטת בכדורים פסיכיאטריים. עד שיום אחד ויקה הגיעה לאסיפה כהרגלה ושמעה קטע מהברית החדשה – ״מי מכם האיש אשר בנו יבקש לחם והוא יתן לו אבן״(מתי ז'8) . באותו ערב, ויקה הרגישה את אהבת המשיח כפי שלא הרגישה מעולם. ויקה נרפאה מחדש בעקבות השינוי הפנימי שהאדון ישוע חולל בתוכה ובנוסף התמלאה בבטחון אמיתי! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** חרבות ברזל, עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [רק כאשר אירית הגיעה ל"סוף של עצמה", היא גילתה את הזהות היהודית האמיתית שלה](https://igod.co.il/messianic-testimonies/רק-כאשר-אירית-הגיעה-לסוף-של-עצמה-היא-גי/) **Published:** אפריל 21, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "רק כאשר אירית הגיעה ל"סוף של עצמה", היא גילתה את הזהות היהודית האמיתית שלה") אירית גדלה כחילונית בישראל ותמיד חיפשה את אלוהים, אך הטלטלות שבחייה גרמו לה להתחיל לשאול שאלות. מפגש עם מאמינים בישוע והיכרות עם הברית החדשה עוררו בה סקרנות – האם ייתכן שישוע הוא באמת משיח ישראל? בעיצומו של משבר אישי, היא פנתה לאלוהים בבקשה לגילוי האמת, ומאותו רגע חייה השתנו. היא מצאה תקווה, שלווה ומשמעות חדשה. צפו בסיפורה של אירית, על הדרך שהובילה אותה לישוע ולזהותה היהודית האמיתית ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [מה הפך קיבוצניק-חילוני למאמין באלוהים ולחוקר מקרא? סיפורו של ד"ר גולן ברושי](https://igod.co.il/messianic-testimonies/מה-הפך-קיבוצניק-חילוני-למאמין-באלוהים/) **Published:** מרץ 16, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מה הפך קיבוצניק-חילוני למאמין באלוהים ולחוקר מקרא? סיפורו של ד"ר גולן ברושי") גולן גדל והתחנך כאתאיסט-חילוני, אך כשהגיעו מתנדבים לקיבוץ, סקרנה אותו השמחה שקרנה מליבם והשתקפה מבעד לעיניהם. מפה לשם, הוא החל לקרוא את התנ"ך והברית החדשה וגילה כי שורשי הזהות היהדות שהכיר כל חייו נטועים עמוק באותם ספרים! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [ישראל ניסה להתעלם זמן מה, אך החליט לשלם את המחיר עבור התקווה והשלום האמיתיים!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/ישראל-ניסה-להתעלם-זמן-מה-אך-החליט-לשלם/) **Published:** אוקטובר 14, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ישראל ניסה להתעלם זמן מה, אך החליט לשלם את המחיר עבור התקווה והשלום האמיתיים!") ישראל גדל בבית מרוקאי מסורתי בצפון הארץ. הוא הרגיש שהאמת מתחבאת מתחת לאפו והחליט לצאת למסע בדרום אפריקה. הוא פגש בכמה נוצרים חברותיים עם אהבה עמוקה לעם היהודי, בזכות המשיח היהודי – ישוע. ישראל החליט לקרוא לחקור את נבואות המשיח בתנ"ך ופגש המון רבנים שלא סיפקו לו מענה: האם יכול להיות שהעם היהודי דחה את המשיח שלו?! צפו בסיפורו של ישראל על איך אמונתנו שינתה את חייו לחלוטין לאחר שפגש את משיח ישראל, ופתאום תקווה ושלום חדרו לליבו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [אורית חיפשה נואשות את אלוהים בדת ובמיסטיקה, עד שמצאה אותו ב...](https://igod.co.il/messianic-testimonies/אורית-חיפשה-נואשות-את-אלוהים-בדת-ובמיס/) **Published:** ספטמבר 5, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אורית חיפשה נואשות את אלוהים בדת ובמיסטיקה, עד שמצאה אותו ב...") סיפורה המטלטל של אורית, במסע חיפוש אחר אלוהים בחיים מאופיינים בחושך, פחד וצביעות דתית, עד שהכל השתנה כאשר היא מצאה את משיח ישראל, והניסים והנפלאות שפעו בחיים שלה ושל משפחתה! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [אביגיל: מפוסט-טראומה לאור ותקווה באחד שכבר כיפר על כל הסבל שלה!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/אביגיל-מפוסט-טראומה-לאור-ותקווה-באחד-ש/) **Published:** מאי 12, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אביגיל: מפוסט-טראומה לאור ותקווה באחד שכבר כיפר על כל הסבל שלה!") סיפורה המרגש של אביגיל שנקלעה לאובדן ודכאון במבצע צוק איתן, וגם על השמחה והתקווה החדשה שמצאה באלוהים ובמשיח ישוע! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [ליאת קיבלה התגלות ששינתה את חייה ופוגגה את משבר הזהות היהודי שלה!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/ליאת-קיבלה-התגלות-ששינתה-את-חייה-ופוגג/) **Published:** מרץ 11, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ליאת קיבלה התגלות ששינתה את חייה ופוגגה את משבר הזהות היהודי שלה!") סיפורה המרגש והעוצמתי של ליאת במרדף אחר זהותה היהודית שלעולם לא רצתה לאבד, עד שגילתה שאמונה בישוע, המשיח היהודי – זה הדבר הכי יהודי שיש! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### ["משיח בן-יוסף" הוא ישוע (מקבילות ספרותיות "מעשה אבות סימן לבנים")](https://igod.co.il/prophecies-messiah/משיח-בן-יוסף/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > לאחרונה נשמעים קולם של רבנים שטוענים כי הברית החדשה מוציאה פסוקים מהקשרם בציטוטים שהיא מביאה מן התנ"ך. לטענתם, הברית החדשה מאלצת "נבואות" בתנ"ך שלא באמת קיימות על ידי ציטוט של פסוקים אקראיים. טיעון זה מפגין חוסר התמצאות בסגנון פרשני עתיק יומין בו השתמשו מחברי המקרא עצמם (כפי שאנו עתידים לראות), ואפילו חז"ל, בייחוד כאשר מדובר בדמותו של המשיח (ועל כן מושגי חז"ל "משיח בן יוסף" ו"משיח בן דוד"). מאז ומעולם לסיפורים היו כוח והשפעה על החשיבה האנושית. לקחים ומסרים הועברו באמצעות סיפורים. לסיפורים יש את היכולת לעזור לנו לזכור ולהעביר רמזים, לקחים ומסרים שונים. אנחנו זוכרים טוב יותר כאשר המידע מגיע אלינו כסיפור, זו הסיבה לכך שמאז ומתמיד מנהיגים השתמשו בסיפורים, אגדות ומשלים על מנת להעביר מסרים לאנשיהם. מסר עובר בקלות רבה יותר ונשמר איתנו לזמן רב יותר כאשר הוא מגיע אלינו בצורת סיפור. במיוחד בתקופת העולם הקדום אז לא היו האמצעים האלקטרונים העומדים לרשותנו היום על מנת לסייע לנו לזכור ולשמר מידע וזיכרונות לטווח ארוך. פרופסור פול זאק, מרצה לנירו-כלכלה מאוניברסיטת קלרמונט, במחקר שערך על האופן בו סיפורים מעצבים ומשפיעים על מוחנו, כותב: "סיפורים הם דרך יעילה להעביר מידע וערכים חשובים בין פרטים ובין קהילות. סיפורים אישיים ורגשיים משפיעים על המוח וכך משתמרים טוב יותר במוח, לעומת קביעה פשוטה של רשימה של עובדות." 1 ואכן, פעמים רבות אנו קוראים קטע כלשהו בספר שמעלה בזיכרוננו קטע מספר או סיפור אחר אשר קראנו בעבר. מה שיוצר אסוציאציה בין סיפורים שונים ובין דמויות שונות. ### מקבילות ספרותיות כריס אנדרסון, נשיא המייזם הידוע, TED, כותב בספרו: "באוניברסיטת פרינסטון, ד"ר אורי חסון עורך מחקר פורץ דרך שמנסה לתאר איך התהליך הזה עובד. כיום ניתן לתעד בזמן אמת את הפעילות המוחית המורכבת הקשורה לבניית מושגים או לזכירת סיפור. כדי לעשות זאת נעזרים בטכנולוגיה שנקראת 'דימות תהודה מגנטית תפקודי' (fMRI). בניסוי אחד, ב2015, הכניס ד"ר חסון קבוצה של מתנדבים למכשירי fMRI והקרין להם סרט בן חמישים דקות, שבוא סופר סיפור. בזמן שהמתנדבים חוו את הסיפור, תועדו דפוסי התגובה המוחיים שלהם. כמה מן הדפוסים הללו היו דומים זה לזה אצל כל המתנדבים כמעט, ונתון זה הוא ראיה פיזית לחוויה המשותפת שהם עברו. אחר כך התבקשו המתנדבים לספר מה הם זוכרים מהסרט. מרבית הדיווחים היו מפורטים למדי ונמשכו כעשרים דקות. והנה הדבר המדהים באמת – ד"ר חסון השמיע את הדיווחים הללו לקבוצה אחרת של מתנדבים שמעולם לא צפו בסרט, ותיעד את נתוני הfMRI שלהם. הדפוסים שנראו בקבוצת המתנדבים השנייה, שרק האזינה לדיווחים, תאמו לדפוסים שהופיעו במוחותיהם של המתנדבים מהקבוצה הראשונה בזמן שצפו בסרט! כלומר, אותן החוויות המנטליות שחוו אנשים שצפו בסרט, נוצרו מחדש בכוח השפה בלבד. זוהי ראיה מדהימה ליעילותה של השפה. וזהו כוח שכל אדם שמדבר בפני קהל יכול להיעזר בו." מדהים איזה כוח על מוחנו יש לסיפור המסופר כאמצעי להעברת מידע! אך לצערנו, רבים התרגלו להביט על התנ"ך מבעד למשקפיהם של הרבנים וכפועל יוצא מכך לראות בתנ"ך כאוגד של חוקים, הלכות ומצוות. אבל לאמיתו של דבר, רק חלק מזערי ביותר מהתנ"ך הוא כזה. התנ"ך הוא בראש ובראשונה סיפורת. ככזה, הוא מכיל בתוכו אינספור סיפורים, סיפורים אודות אבותינו ואודות עמנו. סיפורים דרכם אלוהים מעוניין להעביר אלינו מסרים, לקחים ואמיתות. לכוון אותנו מדמות לדמות וללמד אותנו אודות התוכניות שלו והרצונות שלו. סיפוריהם של דמויות רבות בתנ"ך נועדו להוות אנלוגיה ספרותית. כאשר סיפור אחד מקביל לסיפור אחר, אנו קוראים לכך "אנלוגיה ספרותית" או "הקבלה ספרותית" שנועדה לשמש השוואה, ניגוד וסימן לבאות. כמו חוקרים רבים אחרים2 , חוקר המקרא ד"ר יאיר זקוביץ מסביר: "המספר המקראי עושה כמיטב יכולתו לעורר את הקורא ליתן דעתו על היחס הבבואתי בין הסיפורים, ובמיוחד המרוחקים שבהם." 3 מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג, הרב אמנון דב בזק כותב: "במקומות רבים אנו מוצאים שתוך כדי תיאור של אירוע מסוים, המקרא רומז לסיפור אחר מספר קודם במקרא, באמצעות מקבילות תוכניות ולשוניות. סביר להניח, כי יש משמעות למקבילות אלו וכי הן מהוות חלק מדרכי המקרא לבטא את הערכתו כלפי הסיפור המתואר. הקבלות מפורשות בין אירועים שונים הן תופעה מקובלת כבר במקרא עצמו. לא פעם אנו מוצאים, שדוברים שונים במקרא מזכירים אירוע קודם כדי לחזק את מסריהם."4 חז"ל גם הם זיהו זאת כאשר דרשו: "אמר לו הקב"ה לאברהם: שב! אתה סימן לבניך!" (בראשית רבה מ"ח) הרמב"ן בפרושו על ספר בראשית מרחיב את עקרון זה לכלל, שעל פיו מפרש את כל מעשי האבות שבתורה‏ שם כותב: "כל מה שאירע לאבות – סימן לבנים" ובמקום אחר: "לא נפל מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים…"5 על פי הרמב"ן מעשי האבות מלמדים אותנו כי ה' קובע את עתיד הבנים על פי מה שקרה לאבות.6 אנלוגיות ספרותיות יצטיינו בהעברת מסרים על ידי תקבולות בין דמויות וסיפורים. ניתן יהיה לזהות תקבולות שכאלה על ידי חומרי עלילה דומים ועל ידי זיקות לשוניות משותפות (כגון שימוש באוצר מילים דומה או זהה). המטרה היא לעורר אסוציאציה במוחו של הקורא על מנת לעזור לו לזהות סיטואציה מסויימת בהתאם לסיטואציה קודמת , מעין נבואה אם נרצה. הקורא לומד לזהות דמויות מפתח בהתבסס על דמויות מן העבר אותן הוא כבר מכיר היטב. על כן, יהודי המעורה היטב בסיפורי התנ"ך יצפה כי דמותו של המשיח תהווה מקבילה לדמויות קיימות בתנ"ך. כאמור, ניתן לסכם את רעיון האנלוגיות הספרותיות בפתגם המפורסם: "מעשה אבות סימן לבנים". במאמר זה אבקש להראות כיצד המחבר המקראי משתמש בתקבולות\\אנלוגיות ספרותיות על מנת לבצע השוואה  בין דמותו של יוסף (כדמות אב טיפוס למשיח) לדמותו של דוד, על מנת להראות שדמות דוד אמנם מקבילה לזאת של יוסף, אך נכשלת להיות הדמות המובטחת, המשיח. כמו כן אבקש להראות כיצד חייו של ישוע מהברית החדשה כן מהווים תקבולת מוצלחת לדמותו של יוסף. ### דוד כיוסף ברצוני להציג כמה מהמקבילות העלילתיות המובהקות ביותר בסיפור אשר כוללות בתוכן גם זיקות לשוניות, בין סיפור חייו של יוסף לסיפור חייו של דוד המלך. 1\. אחיו הגדולים של יוסף הולכים מהבית, וכך גם אחיו הגדולים של דוד. שניהם נשלחים. "וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם׃ וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ…" (בראשית ל"ז:י"ב-י"ג) "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי-יִשַׁי הַגְּדֹלִים", "וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם", "וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל-יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת-דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן" (שמואל א' כ"ב:י"ג, ט"ז:י"ט) 2\. כמו יוסף שהיה נער ומבין הצעירים ביותר במשפחתו, כך גם דוד. שני הצעירים הללו הם שנבחרו, בקרב אחיהם, למשימה גדולה שעתידה לשרת את העם שלהם. "יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה.. וְהוּא נַעַר", " וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ" (בראשית ל"ז:ב, ח) "הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן", "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו" (שמואל א' ט"ז:י"א, י"ג) 3\. כמו יוסף שהיה רועה את צאן משפחתו, כך גם דוד. "רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן" (בראשית ל"ז:ב) "לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אָבִיו" (שמואל א' י"ז:ט"ו) 4\. כפי שאחיו של יוסף לא חיבבו אותו והגיבו אליו בסרקזם ציני, כך גם אחיו של דוד.7 "וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ", "וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ", "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (בראשית ל"ז:ה,י"ח, י"ט) "וַיִּחַר-אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה-זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל-מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת-זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ" (שמואל א' י"ז:כ"ח) 5\. אביו של יוסף אומר לו ללכת לדרוש בשלום אחיו, וכך גם דוד. "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ" (בראשית ל"ז:י"ג-י"ד) "וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח-נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ׃ וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר-הָאָלֶף וְאֶת-אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם" (שמואל א' י"ז:י"ז-י"ח) 6\. כתונת-הפסים בסיפור יוסף ודוד מסמלת רגעי מאבק וחטא שגורמים צער-רב ליוסף ודוד. כתונת-הפסים של יוסף מופשטת ונספגת בדם המסמל את המאבק עם אחיו אשר דחו אותו וביקשו ברעתו. ואילו כתונת-הפסים בסיפור דוד נקרעת ומסמלת את הבשורות הרעות שמקבל דוד המלך. "וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו", "וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם" (בראשית ל"ז:כ"ג, ל"א) "וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה", "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר לוֹ מְאֹד" (שמואל ב' י"ג:י"ט,כ"א) 7\. יוסף זוכה להינשא על ידי המלך, וכך גם דוד. שניהם גם נישאים לנשים שאינן מעם-ישראל8. "וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה" (בראשית מ"א:מ"ה) "וַיִּתֶּן-לוֹ שָׁאוּל אֶת-מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה" (שמואל א' י"ח:כ"ז) 8\. יוסף בן שלושים שנה כאשר הוא זוכה למעמד ולכבוד מ"עמו", כך גם דוד, במלאת לו שלושים שנה זוכה לכבוד מעמו ולמעמד בקרבו9. שניהם מתוארים כיוצאים לעם, שניהם אהובים על ידי "ישראל". "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו", "וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וְיוֹסֵף בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית ל"ז:ג, מ"א:מ"ה-מ"ו) "וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר-אָלֶף וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם׃ וַיְהִי דָוִד לְכָל-דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִמּוֹ׃ וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר-הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו׃ וְכָל-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת-דָּוִד כִּי-הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם", "בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ" (שמואל א' י"ח:י"ג-ט"ז, שמואל ב' ה:ד) 9\. השליטים שעל יוסף ודוד שניהם רואים (ויראים) כי הם מכירים בכך שאלוהים איתם וכי הם "נבונים" . "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִתּוֹ", "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם" (בראשית ל"ט:ג, מ"א:ל"ג)10 "וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיהוָה עִמּוֹ", "וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי-הָיָה יְהוָה עִמּוֹ" (שמואל א' ט"ז:י"ח, י"ח:י"ב) 10\. יוסף ודוד שניהם מתוארים כיפי-מראה . "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (בראשית ל"ט:ו) "וַיִּרְאֶה אֶת-דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי-הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם-יְפֵה מַרְאֶה" (שמואל א' י"ז:מ"ב) 11\. גם יוסף וגם דוד נצבים בפני פיתוי מיני של אישה נשואה, נוכרייה, בעודם לבדם. ושניהם נענשים בעקבות הפיתוי. דוד נענש בצדק מאחר שחטא, יוסף על לא עוול בכפו. (בראשית ל"ט, שמואל ב' י"א, י"ב). "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה׃ וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי"…"וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים" בראשית ל"ט:ו',ט'). "וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד׃…וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל-בֵּיתָהּ"….."וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר-עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְהוָה " (שמואל ב' י"א:ב,ד,כ"ז). החוקר אמנון בזק מציין כי יוסף ודוד הם שני האנשים היחידים בכל המקרא שזכו לכינויים "נבון" ו"יפה מראה".[\[1\]](/#_ftn1) בנוסף לכך, רק שניהם מכונים כ"בן שלושים שנה", והביטוי "כתונת-פסים" ייחודי לשני הסיפורים הללו. החוקר אמנון בזק מציין כי יוסף ודוד הם שני האנשים היחידים בכל המקרא שזכו לכינויים "נבון" ו"יפה מראה". בנוסף לכך, רק שניהם מכונים כ"בן שלושים שנה", והביטוי "כתונת-פסים" ייחודי לשני הסיפורים הללו.12 המקבילות הספרותיות הללו בין שתי הדמויות מבקשות להשוות בין דמות אחת לשנייה, ומעבר לכך גם מבקשות להציע תיקון או שיפור בין הדמויות. היכן שדמות אחת נכשלת, השנייה מצליחה. לדוגמא, יוסף לא נכנע לפיתוי המיני של אשת פוטיפר (בראשית, ל"ט:ז), אך דוד המלך, לעומתו, כן נכנע לפיתוי המיני כאשר נאף את בת-שבע אשת אוריה החתי (שמואל ב' י"א:ב-ד). שתי הדמויות הללו היו צריכות לעבור סבל ודחייה בחייהם על מנת להכין אותם לגדולה מאוחר יותר. ואכן שניהם עברו ניסיונות לא פשוטים אשר עיצבו את האופי שלהם והכינו אותם להפוך להיות מושלים בעלי סמכות. (בראשית ל"ז-מ"א; שמואל א' י"ז שמואל ב' י"א) ### משיח בן-יוסף בדיוק כפי שדמויותיהן של יוסף ודוד בתנ"ך מצביעות אחת על השנייה, כך הן מצביעות גם על דמותו של המשיח. הסיבה לשמה המחבר המקראי בחר לכתוב את סיפור דוד לאור סיפור יוסף, היא כדי לשאול את השאלה: "האם דוד הוא משיח בן-יוסף? או שנמשיך לחכות?" אמנם גם דמותו של דוד נחשבת לדמות אב טיפוס למשיח במובנים מסוימים13, אך היא לא "ה"דמות המובטחת שתשלים את המשימה בצורה מושלמת וללא כל חטא; המשיח. מאחר שדמותו של יוסף היא ללא ספק דמות ה"אב טיפוס" למשיח. ברצוני להשוות בין דמותו של יוסף לדמותו של ישוע מהברית החדשה. ראשית, ניתן להרחיב רבות על ההבנה של חז"ל על כך שדמותו של יוסף מהווה תבנית לדמותו של המשיח. דוגמא נפלאה אחת לכך מגיעה ממדרשו של הראש הגולה זלמן ברוך מלמד: "יוסף הוא פורץ הדרך, אחר כך בעתיד זה מתבטא בכך שיש משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לא מכירים את מעשיו של משיח בן יוסף, הוא מופיע במציאות חיצונית, לא מובנת, כאילו שאין בו קדושה. "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב, ח), בספר קול התור מובא שהאחים לא מבינים ולא מכירים את המדרגה של משיח בן יוסף, הם לא מזהים את הקדושה שיש בתוך המהלכים הללו, הם חושבים שאלו מהלכים שליליים, חיצוניים וחילוניים ללא תוכן פנימי של קדושה, אבל זו דרכו של משיח בן יוסף ושל יוסף – הפנימיות שלו חזקה מאוד מאוד והחיצוניות נראית שונה. מצד שני, הכח של משיח בן יוסף הוא: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (שם לט, ג). עליו להתקדם ולהצליח מתוך הצרות ואי ההבנות. התפקיד שלו הוא תמיד להיות הראשון, הדוחף קדימה – אבל לא המסיים, המסיים זה משיח בן דוד. גם כאן בתחילת הדרך, מעשה אבות סימן לבנים, יוסף הוא הראשון והמוביל, הוא המושל שמוביל את כל האחים…יוסף היה צריך לעבור את כל התהליך הקשה שהוא עבר, כדי להגיע למיצוי וגילוי האישיות המיוחדת הזאת, ה'יוספיות' המיוחדת."14 ספרים רבים נכתבו הן בנושא יוסף (ודוד) כדמות משיחית, והן על ההקבלות בין ישוע המשיח לבין יוסף. להלן רשימה קצרה של תקבולות עלילתיות בין דמותו של יוסף לזו של ישוע מהברית החדשה. רשימה זו מוכיחה כי ישוע הוא הדמות המקבילה ליוסף, ולכן ראוי להגדרה כ"משיח בן-יוסף". הערה: יש לזכור כי אחיו של יוסף מייצגים את כלל שבטי ישראל ולכן את עם ישראל (בעוד יוסף הוא חלק מבניו של יעקב, הוא נבדל מאחיו שעל כן על שמו של יוסף, אין שבט. כך גם ישוע, בעוד הוא חלק מעם ישראל, נבדל מעם ישראל). **בני שלושים:** כמו יוסף (וגם דוד) שהיה בתחילת שנות השלושים לחייו כאשר הגיע ל"שיא" שלו, כך גם ישוע. **שנואים:** כפי שבתחילה יוסף (וגם דוד) היה שנוא על ידי מרבית משפחתו, כך גם מרבית "משפחתו" של ישוע שונאת אותו עד היום. אך כפי שמאוחר יותר משפחתו של יוסף הכירה בו, קיבלה אותו והעריכה אותו, כך גם יקרה בעתיד עם ישוע. **הפשטה:** כפי שבגדיו של יוסף הופשטו ממנו (בראשית ל"ז:כ"ג), כך גם ישוע הופשט מבגדיו (מתי כ"ז:כ"ח). **בודדים באדמה:** יוסף הושלך לבור לבדו (בראשית כ"ז:כ"ד), כך גם ישוע נקבר לבדו לשלושה ימים (מתי י"ב:40). **ידעו את עתידם:** תודה לחלומו, יוסף ניבא כי הוא עתיד למלוך (בראשית ל"ז:י"ז). גם ישוע ניבא על כך שהוא עתיד למלוך (מתי כ"ו:64). **הואשמו כחולמים:** יוסף הואשם כי הוא "חולם" (בראשית ל"ז:י"ט), כך גם ישוע הואשם בדרך דומה (מרקוס ג:21). **קונספירציה להורגם:** אחיו של יוסף בקשו את מותו (בראשית ל"ז:י"ח), כך גם עמו של ישוע ביקש את מותו (לוקס כ"ג:21). **נמכר בכסף לידיהם של הגויים :** יוסף נמכר לישמעאלים תמורת מטבעות כסף, הללו הביאו את יוסף למצרים (בראשית ל"ז:כ"ח). הסגרתו של ישוע נמכרה בעד מטבעות כסף, כדי להביא אותו לידי השלטונות המקומיים (מתי כ"ו:15). **נחשב למת, נחשב לזר ושייך לגויים:** יוסף נחשב למת לתקופה ארוכה על ידי אביו (בראשית מ"ה:כ"ח), ונחשב לשייך לגויים ע"י אחיו (בראשית ל"ז). ישוע נאלץ למות בעיני אביו שבשמים (מתי כ"ז:45), ועד היום הוא נחשב בעיני "אחיו" למת ולאחד השייך לגויים. **אחיו לא הכירו אותו:** "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב, ח) "הוּא בָּא אֶל שֶׁלּוֹ וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לוֹ לֹא קִבְּלוּ אוֹתוֹ" (יוחנן א י"א) **הועלה מהאדמה:** יוסף הועלה מהבור (בראשית ל"ז:כ"ח). גם ישוע קם לתחיה מהקבר (קור"א ט"ו:4) **הפכו למשרתים:** יוסף שרת את אדונו בארמון המצרי (בראשית ל"ט:א-ב). ישוע הכריז על עצמו כמשרת ואף רחץ את רגלי תלמידיו (לוקס כ"ב:27, יוחנן י"ג:1-7). **התנגדות לפיתוי:** יוסף התנגד בהצלחה לפיתוי של אשת פוטיפר (בראשית ל"ט:7-12). ישוע התנגד לפיתויו של השטן (מתי ד':1-11) **רועה:** יוסף היה רועה צאן (בראשית ל"ז:ב). ישוע הכריז על עצמו בתור "הרועה הטוב" (יוחנן י:14) **סנגור:** בסיפור יוסף היתה דמות שניסתה להציע כי יש לעצור את המהלך נגדו, אחיו ראובן שביקש שלא להורגו (בראשית ל"ז:כ"א). בסיפור ישוע היתה דמות דומה, גמליאל, שהציע לעצור את המהלך נגדו (מעשי השליחים ה:34-38). **האשמת שקר:** יוסף הואשם בצורה שקרית לשווא על ידי אשת פוטיפר, מה שגרם לענישתו (בראשית ל"ט:17-18). ישוע הואשם בצורה שקרית לשווא גם הוא, מה שגם הביא לענישתו (מתי כ"ו:60-61). **בילה עם פושעים:** יוסף הושלך לכלא עם פושעים (בראשית ל"ט:20). ישוע נצלב לצידם של פושעים (לוקס כ"ג:33). **תקווה לפושע:** יוסף נתן תקווה לאחד הפושעים כאשר הבטיח לו ישועה פיזית (בראשית מ:13). ישוע הבטיח ישועה רוחנית לאחד הפושעים שנצלב עמו (לוקס כ"ג43). **מספקי אוכל:** בתמורה לתשלום, יוסף סיפק אוכל לכל העמים (בראשית מ"א:נ"ז). ישוע סיפק אוכל רוחני, כאשר טען שהוא בעצמו לחם החיים והזמין את כולם לבוא אליו לאכול, בחינם (יוחנן ו:35) **בלתי מזוהה:** אחיו של יוסף לא זיהו אותו (בראשית מ"א:57). גם את ישוע לא מזהים "אחיו" עד היום. **הסבל כתוצאה מהדחייה:** אחיו של יוסף סבלו בזמן דחייתו (בראשית מ"ב:ו). "אחיו" של ישוע סובלים מאז דחייתו ועתידים לסבול עוד באחרית הימים (מתי כ"ד:21). **פיוס:** אחיו של יוסף זיהו אותו, מאחר שהוא החליט לגלות את עצמו בפניהם (בראשית מ"ה:3-9). גם עם ישראל עתיד לזהות את ישוע (רומים י"א:26, זכריה י"ב). **מלכים, כנגד כל הציפיות:** יוסף לא רק נדחה על ידי אחיו, אלא נחשב למת, אף אחד לא ציפה שהוא יהיה למושל בעל סמכות (בראשית ל"ז), אך הוא אכן הפך לכזה.  (גם במקרה של דוד, אפילו אביו, ישי, לא ציפה שהוא יהיה זה ששמואל מחפש למשוח למלך (שמואל א' ט"ז). שאול המלך ציפה כמובן שבנו ימלוך אחריו \[פרק כ'\], וזו היתה כנראה גם ציפייתו של יתר העם. אך דוד אכן היה למלך.) באופן דומה, עם ישראל לא מצפה כי ישוע יהיה "מלך המשיח", אפילו תלמידיו הטילו ספק בכך בתחילה (יוחנן א' 46). זאת אף על פי שבסופו של דבר (ולמרבה האירוניה) הוא "מומלך" בעטרת קוצים (יוחנן י"ט:2) לראשו נקבע שלט עליו נכתב: "ישוע מנצרת, מלך היהודים". (פסוק 19). אך עם זאת, בעתיד ישוע עתיד לחזור ולהגשים את דמות המשיח המולך בצורה מושלמת. ### מסקנות אם כך, אין ספק כי המחבר המקראי בחר לכתוב על דוד לאור חייו של יוסף. דוד לא עמד בציפיות ל"משיח בן-יוסף" אלא נפל בחטא, ולכן עיני הקורא נשואות אל העתיד, אל זה שיבוא ולא יפול בחטא. אל המשיח, אל ישוע. דמויותיהן של יוסף ודוד מייצגות את המשיח. לא מדובר בשני משיחים שונים כפי שיוסף ודוד הם שני אנשים שונים. אלא, בתבנית משיחית אחת. תבנית לדמות המשיח שתחילה אמור להידחות ולסבול שלא בצדק, ולאחר מכן להיות מושל ומולך. יוסף נדחה, סבל ונענש לא על פשעיו, אלא כי אחיו פרשו את דבריו והתנהגותו כמתנשאת. אך בזכות הסבל והדחייה שעבר יוסף, חייהם של אחיו ומשפחתו ניצלו מאוחר יותר, וברכה אדירה הגיעה ממנו אל העמים! כך גם ישוע בביאתו הראשונה נדחה, סבל ונענש, לא על חטאיו, אלא כי "אחיו" פרשו את דבריו והתנהגותו כמתנשאת. אך בדומה ליוסף, בזכות הסבל, הדחייה והמוות של ישוע, מוצעת כעת סליחה בעבור חטאים, ובדומה ליוסף, חייו של ישוע הם ברכה לעמים! --- \[1\]במאמרו אשר פורסם באתר אוניברסיטת ברקלי בדצמבר 2013 (http://greatergood.berkeley.edu/article/item/how\_stories\_change\_brain) \[2\]ניתן להרחיב על קיומן וחשיבותן של הקבלות\\אנלוגיות ספרותיות גם בספריהם של פרופסור אורי אלטר: "אמנות הסיפור במקרא". ופרופסור יונתן גרוסמן: "הרמזים ואנלוגיות במגילת אסתר". \[3\]יאיר זקוביץ, מקראות בארץ המראות. תל-אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995. עמוד 106. \[4\]אמנון בזק, מקבילות נפגשות : מקבילות ספרותיות בספר שמואל. אלון שבות: הוצאת תבונות, 2005. עמוד 7. \[5\]בפירושו של הרמב"ן לבראשית י"ב, ו', י'. \[6\]י' חרל"פ, מעשה אבות סימן לבנים – גזרה, יצירה או דוגמה?, המעיין מ"ה, ב', 97 -76; ר' בן מאיר, "מעשה אבות סימן לבנים: אינטרפרטציות בפירוש רמב"ן לתורה", עיוני מקרא ופרשנות ח', עמ' 551-533; \[7\]מחבר מסכת יומא במשנה מזהה קשר זה בין סיפורי יוסף לדוד. (יומא דעצרתא, נספחים ומכתכים, רנא) \[8\]עתליה ברנר, זמן יהודי חדש : תרבות יהודית בעידן חילוני – מבט אנציקלופדי – כרך ראשון : ההגות היהודית המודרנית ; זיכרון, מיתוס והיסטוריה ; תמורות באורחות החיים. כתר הוצאה לאור למדא, ירושלים, 2007, עמ 179-182. \[9\]מחבר מסכת יומא במשנה מזהה קשר זה בין סיפורי יוסף לדוד. (יומא דעצרתא, נספחים ומכתכים, רנא) \[10\]שם. \[11\]שם. \[12\]אמנון בזק, מקבילות נפגשות : מקבילות ספרותיות בספר שמואל. אלון שבות, תבונות, תשס"ו, עמ 98. \[13\]זקוביץ, י., דוד – מרועה למשיח, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1995, עמ' 19 ;162-169 \[14\] http://www.yeshiva.org.il/midrash/23213 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, סודותיו של משיח בן יוסף, פרשנות הכתובים **תגיות:** נבואות בתנ"ך על מותו של המשיח ("משיח בן-יוסף"), סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [המשיח (ישוע) - גדול ממשה וגדול מהאבות](https://igod.co.il/true-judaism/ישוע-המשיח-גדול-ממשה-וגדול-מהאבות/) **Published:** יוני 21, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בתולדות עם ישראל שמור למשה מקום של כבוד. הוא קיבל את הכינוי "משה רבינו" (על אף שלא היה רב), הוא זה שנתן את התורה לעמנו, חולל ניסים מופלאים והיה נביא שאין שני לו. נוסף על כך הוא דיבר עם אלוהים פנים אל פנים. אלוהים הבטיח למשה שבבוא העת הוא יקים נביא כמוהו: "נביא אקים להם מקרב אחֵיהם – כמוך. ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו. והיה האיש אשר לא ישמע אל דברַי אשר ידבר בשמי, אנוכי אדרוש מעימו" (דברים י"ח 18-19). במשך השנים קמו אנשים רבים וטענו שהם נביאים. לא מעט נביאי שקר יחסו את הפסוקים האלה לעצמם ויש פרשנים האומרים שההבטחה הזאת לא התגשמה דרך נביא אחד, אלא דרך כמה נביאים ביחד: אליהו, אלישע, ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל. ובכל זאת, בני דורו של ישוע חיכו ל"נביא", המסקנה היא שאף על פי שהנבואה הזאת אולי מדברת על כמה נביאים, ההתגשמות המלאה שלה תהיה בחייו של אדם אחד, כפי שהפסוק מציין. גם בני דורו של ישוע יחלו לבואו של זה. רבי לוי בן גרשון (הרלב"ג), בן המאה ה-14, אמר שהמשיח הוא הנביא הזה, כפי שנכתב במדרש (תנח', תולדות יד) על הפסוק מישעיהו נ"ב 13: "הנה ישכיל עבדי". הרלב"ג כתב: "משה משך ישראל לבד לעבודת ה' יתעלה בנפלאות שחדש, והוא (המשיח) ימשוך כל האומות לעבודת ה' ". לנביא אמיתי ונאמן היו שני תפקידים: ראשית, היה עליו למסור לעם את דברו של אלוהים, ולא תמיד זה היה קל ונעים! למשל, נבואותיו הראשונות של ישעיהו תוקפות את אמות המידה המוסריות של מנהיגי העם בתקופתו. לצד המתקפה הנוקבת השמיע הנביא גם מילים מנחמות, אבל בכל נבואותיו (בין שהיו אלה נבואות זעם או נבואות נחמה) הוא הכריז את דבר אלוהים. תפקידו השני של הנביא הוא לחזות את העתיד בצורה מדויקת ("נבואות"). אלוהים הזהיר את עם ישראל בצורה מפורשת מפני נביאי שקר, ואסר עליהם לראות באדם כזה שליח מטעמו. כל נבואה היתה צריכה להיות נכונה במלואה, אחרת נחשבה לנבואת שקר, גם אם חלק ממנה היה נכון. נביא שטעה הסתכן בחייו. כמו שאר נביאי האמת שקמו בעם גם ישוע מילא את שני התפקידים – הוא מסר לעם את דבר אלוהים, וחזה את העתיד. יוחנן המטביל אמר על ישוע, ש"מי ששלחוֹ האלוהים מדבר את דברי אלוהים" (יוחנן ג' 34). לכן אין זה מפתיע שישוע הוכיח את בני דורו על אדישות ועצלות מוסרית. הוא גם ניבא מראש את חורבן ירושלים, שהתרחש כ-40 שנה לאחר מכן, בשנת 70 לס'. נביאים רבים חוללו ניסים ונפלאות, כהוכחה לכך שהמסר שבפיהם מקורו באלוהים. גם ישוע חולל ניסים. הנביא שאלוהים הבטיח צריך להיות "כמשה". בספר שמות מסופר שפרעה חשש מההתרבות של בני ישראל ולכן ציווה להמית את כל הזכרים. לכן, כשמשה נולד, הסתירו אותו הוריו והצילו את חייו. ההשוואה בין הדרך שבה ניצל משה לאופן שבו ניצל ישוע (ראה מתי ב') היא מדהימה. בדומה לפרעה, המלך הורדוס חשש מהמשיח שעמד להיוולד, ולכן ציווה על אנשיו לרצוח כל תינוק שלא מלאו לו שנתיים. כדי להציל את ישוע נמלטו יוסף ומרים למצרים. מאות שנים לפני שישוע נולד התגלה משה לבני עמו במצרים וגאל אותם מעבדות. גם ישוע עלה ממצרים כדי לגאול את עמו – אם כי הגאולה שישוע סיפק לא היתה במישור הגשמי-פיזי. הוא בא לגאול את עמו במישור הרוחני; מהשעבוד לכוחו של החטא. משה נדד במדבר סיני במשך 40 שנה; ישוע צם במשך 40 יום במדבר יהודה. גם משה וגם ישוע חוללו ניסים שונים, ואלה של ישוע מתועדים בבשורות בברית החדשה. הנה שיחה שהתנהלה בין ישוע לבין כמה אנשים בגליל, שלא כלכך התלהבו ממנו: "אמרו לו: "אם כן, מה האות שאתה עושה למען נראה ונאמין בך? מה אתה פועל? אבותינו אכלו את המָן במדבר, כמו שכתוב, 'לחם מן השמים נתן למו לאכול' " (יוחנן ו' 31-30). תשובתו של ישוע תפסה את כולם לא מוכנים: "אני הוא לחם החיים. אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. זה הוא הלחם היורד מן השמים… אם יאכל איש מן הלחם הזה יחיה לעולם" (יוחנן ו' 51-48). במילים אחרות, משה הוריד לכם מן, אבל אני אתן לכם מן טוב יותר – את עצמי, את מקור החיים. משה חולל ניסים, הוביל את עמו משעבוד פיזי לגאולה והביא לעם את התורה. ולמרות שמשה היה אדם גדול ונפלא, יש אחד גדול ונפלא ממנו, זה שמשה ניבא עליו בעצמו – המשיח ישוע. ליהדות אף פעם לא היתה מערכת אחת, רשמית ומקיפה, של עקרונות אמונה בנוגע למשיח, אבל נכון שהיהדות המסורתית אינה מלמדת באופן חד משמעי על משיח אלוהי. יחד עם זאת, המסורת היהודית מרבה לתאר משיח נעלה וגם משיח שקיים מאז ומעולם, עד כדי כך שהחוקרים היהודים שמסתמכים על אותן מסורות מדברים לפעמים על טבע "חצי אלוהי" או "אלוהי כביכול" של המשיח. אבל הכי חשוב: התנ"ך עצמו מדבר על טבעו האלוהי של המשיח, וזה השיקול המכריע לגבי מה שאנחנו אמורים להאמין בו. ג'והן קולינס, מומחה בעל שם בספרות החיצונית, טוען שבמקום לחשוב על האמונה היהודית במשיח בשר ודם או משיח אלוהי במאה הראשונה לספירה, "עלינו לחשוב על קשת רחבה של ציפייה משיחית, מהמשיח עלי אדמות שעליו מדובר במזמורי שלמה ובכמה ממגילות ים המלח, דרך המשיח שנשגב מבינת האדם של עזרא ד' ועד לדמות השמיימית של ספר חנוך".373 "אבל אתם מחטיאים את העיקר", אתה אומר. "רוב הכתבים האלה אינם משקפים את הזרם המרכזי ביהדות. התלמוד לבדו הוא הסמכות הבלעדית של היהודים, והתלמוד מדבר בצורה מאוד ברורה על אישיותו של המשיח ועל פועלו". בכלל לא. ראשית, הגישות שמתוארות בחיבורים השונים שנכתבו מהמאה השנייה לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה היו "יהודיות" בדיוק כמו זו שעולה מן התלמוד, שנכתב מאוחר יותר. רק היהדות הפרושית (שהתפתחה והפכה ליהדות התלמודית) שרדה אחרי חורבן הבית והפכה לשלטת, כשהיא הופכת את כל שאר הגישות לנחלת העבר.374 שנית, התלמוד אינו מספק תיאור מוגדר או קטיגורי של המשיח. עיין בדיון המשיחי הידוע (והארוך) בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין צו ב – צט א. תמצא שם כמה אמונות רווחות (למשל, המשיח נקרא בן דוד) לצד עשרות אמונות אחרות, מסורות ופרשנויות, שמשולבות בהן השערות רבות. חלק ניכר מהחומר שמתועד שם סותר את עצמו! הוסף לכך את שאר הקטעים המשיחיים בתלמוד ובמדרש (יש כמה וכמה כאלה), ותקבל תמונה שרחוקה מלהיות ברורה או אחידה.375 ניתן דוגמה. במאה העשירית לספירה, כארבע מאות שנה אחרי חתימת התלמוד, ביקשה הקהילה היהודית בפומבדיתא שבבבל מאחד הרבנים המובילים באותם ימים, רב חי גאון, להסביר את הפרטים שנוגעים למשיח. הסיפור הזה מלמד שכאלף שנה אחרי ישוע וכשמונה מאות שנה אחרי כתיבת המשנה, אותם יהודים דתיים לא היו בטוחים לגבי הפרטים הקשורים בבואו של המשיח ובמה בדיוק להאמין. זאת משום שהאמונה שלהם התבססה על התלמוד, שכאמור אינו מציג דיון שיטתי או הלכה פסקנית ברוב הנושאים שבהם הוא מטפל, וגורם לכך שגם הדורות הבאים צריכים להבהיר מה הוא בעצם אומר. כשמדובר בדמותו של המשיח, התלמוד מעורפל יותר מתמיד משום שמדובר באמונה יותר מאשר בהלכה מעשית, והצד המעשי מעניין את התלמוד יותר מאשר האמונה המופשטת. גם הרב סעדיה גאון, שכתב כמה עשרות שנים לפני חי גאון ואף היה מפורסם ממנו, התייחס לשאלת המשיח. הוא הסביר שבעצם צריכים להיות שני משיחים, משיח בן יוסף (שעליו מדובר מפורשות בבבלי, סוכה נב א), שבואו קשור עם ניצחון המשולב בקשיים וחורבן; ומשיח בן דוד, שיכונן את מלכות אלוהים עלי אדמות. אבל אם יקפיד העם היהודי על יראת שמים ויציית לאלוהיו, יתכן שיהיה רק משיח אחד, בן דוד, ושלא יבוא משיח בן יוסף, דבר שפירושו פחות סבל לעם ישראל.376 ג' ע' שוחט מתמצת את הנקודה הזאת: "ראוי לציון שהרב סעדיה גאון (אחד הבודדים שהרחיב על תפקידו של משיח בן יוסף) מציין שסדר הדברים אינו ודאי, שכן הוא תלוי בנסיבות! משיח בן יוסף לא יצטרך לבוא לפני משיח בן דוד, וגם המעשים שמיוחסים לו ולמותו לא יצטרכו להתרחש. הכל תלוי במצב הרוחני של העם היהודי בשעה שבה אמורה הגאולה להתרחש.377 למעלה ממאתיים שנה מאוחר יותר הציע הרמב"ם תיאור ברור יותר של המשיח. במשנה תורה שלו הוא מזכיר רק את משיח בן דוד, ואינו מתייחס כלל למשיח בן יוסף. והיות שלמשנה תורה יש משקל כה רב ביהדות המסורתית, התיאור הזה של המשיח נתפס בדרך כלל כאמונה היהודית היחידה על הנושא. אבל אין זה כך, שכן המסורת היהודית מלאה בדיעות עשירות ומגוונות על המשיח ועל העידן המשיחי.378 השוואה פשוטה בין הדיון שבמסכת סנהדרין לבין דעתו של סעדיה גאון ועקרונות האמונה של הרמב"ם – שלא להזכיר את המסורות הרבות שנמצאות במדרשים ובספרות הקבלה – מלמדת שאין כל מסורת יהודית אחידה בנוגע למשיח. זו הסיבה שלא תמיד נכון לומר ש"היהודים אינם מאמינים במשיח אלוהי או במשיח סובל, או בכך שהמשיח יבוא פעמיים". איפה זה כתוב? איפה זה נאמר? איזה רב או איזו סמכות רשמית אמרו את זה? "אבל האם לא אמרתם הרגע שאין אף דיעה יהודית מסורתית המדברת מפורשות על משיח אלוהי? אני לא מבין לאן אתם חותרים". המטרה היא פשוטה: יש כמה תורות יהודיות שמדברות על משיח נעלה שהיה קיים מאז ומתמיד, וכאלה שמדברות על מנהיג בשר ודם שיסבול למען עמו. חלק מהתורות מדברות על משיח שיבוא בענני שמים, ואחרות על משיח שיחבוש את פצעיו מחוץ לשערי רומא ("אפיתחא דקרתא"). באיזו מסורת עלינו לדבוק? יש רבנים שמדברים על משיח אחד, אחרים מדברים על שני משיחים; כאלה שמלמדים על משיח שהוא מלך גיבור וכאלה שמתארים את המשיח כמורה תורה. שוב אני שואל: באיזו מסורת עלינו לדבוק? האמונה היהודית במשיח היא מגוונת יותר משעולה על דעתכם, במיוחד כשמדובר בייסוריו של המשיח ובמועד פעולתו עלי אדמות.379 בנוגע לאלוהותו של המשיח, נכון שאין מקור יהודי מסורתי אחד שמדבר על טבעו האלוהי, אבל יש בהחלט מקורות חשובים שמדברים על האיכויות העל-טבעיות שלו, ולכן תיארו החוקרים את ההיבטים האלה באישיותו של משיח יהודי מסורתי כ"אלוהיים למחצה".380 זה חשוב, כי ההיגיון דורש שהמסורת היהודית תתעלם לגמרי מטבעו הנעלה של המשיח, לאור הדברים שנאמרים בברית החדשה על אלוהותו.381 האם יתכן שטקסטים מהתנ"ך שמדברים על אלוהותו של המשיח, שללו מהיהדות הרבנית את האפשרות לדחות את הרעיון הזה על הסף? והאם יתכן שהציפייה הממושכת של בני עמנו למשיח שיגאל אותם מיד אויביהם, גרמה לנו לייחל לבואה של דמות נעלה יותר? שאלות אלה ראויות למחקר נוסף. אין כל ספק שהתנ"ך מניח את היסודות לאמונה שלנו במשיח אלוהי, בעוד שמספר לא מבוטל של מסורות יהודיות מכירות בכך שלמשיח יהיו תכונות על-טבעיות. נבדוק עכשיו כמה טקסטים עיקריים שעוסקים בנושא, החל בספרות היהודית המסורתית וכלה בתנ"ך. היות שהספרות המסורתית היא כה נרחבת – לא לשווא היא נקראת ים התלמוד – והיות שתמיד אפשר למצוא טקסט מעורפל ולא מוכר שיתמוך בכל דיעה אפשרית, נתמקד רק במסורת רבנית אחת, במדרש לישעיהו נ"ב 13. בפסוק המקורי נאמר, "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד". המדרש מסביר את הפסוק כך: "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור? \[זכריה ד' 7\] זה מלך המשיח. ולמה קרא אותו "הר הגדול"? שהוא גדול מן האבות שנאמר, "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד". ירום מן אברהם שאמר, "הרימותי ידי אל ה' " \[בראשית י"ד 22\]. ונישא מן משה שנאמר בו "שאהו בחיקך" \[במדבר י"א 12\]. וגבוה ממלאכי השרת שכתוב בהם, "וגַבֵּיהֶן וגובה להם ויִראה להם" \[יחזקאל א' 18\]. ממי הוא יוצא? מדוד (ילקוט שמעוני לתרי עשר, רמז תקעא). מדוע המדרש מייחס תכונות כה נעלות למשיח, על סמך ישעיהו נ"ב 13? אולי משום שבמקומות אחרים בישעיהו יוחסו מונחים כאלה (ירום, נישא, גבה) רק לאלוהים, ובצדק. בעצם, אפשר לטעון שבשום מקום אחר בישעיהו אף אחד – אפילו לא אלוהים – אינו מתואר במונחים כה נשגבים, ולכן רק טבעי שפסוק כזה ימשוך את תשומת ליבם של כותבי המדרשים.382 מעניינת עוד יותר היא הפרשנות שנכתבה למדרש זה בידי מלומדים מסורתיים מובילים. רבי דון יצחק אברבנאל, הפילוסוף והפרשן הספרדי הידוע של התנ"ך, עוזר לנו ליישם את כל המינוחים האלה בהקשרם.383 לדבריו, המדרש מסביר את ישעיהו נ"ב 13 בהקשר של "מלך המשיח". אברבנאל אומר: "…יקשה הדבר מאוד, שאיך אפשר שבן אדם \[כלשהו\] ינשא ממשה, שהעידה התורה עליו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", כל שכן שתִגבַּה \[מעלת\] ילוד אשה ממעלת מלאכי השרת אשר אין למעלה ממדרגת מציאותם, כי אם מציאות הסיבה הראשונה יתברך? עד שמזה עשו חכמי הנוצרים לפנות דתם (לבסס את אמונתם) באלוהות המשיח.384 ראוי לציין שלמרות שאברבנאל פירש את ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12 והשליך את מה שנאמר שם על עם ישראל, הוא עדיין הרגיש מחויב להסביר את המדרש לישעיהו נ"ב 13 משתי סיבות. ראשית, בגלל המשקל הרב שהמסורת מייחסת לפסוק. שנית, "פן יבואו המִתפַּקרים לחסות בצילו".385 אבל לא רק ה"מתפקרים" דרשו את המדרש הזה על טבעו הנשגב של המשיח. גם חלק מהפרשנים היהודים המסורתיים נהגו כך.386 רבי משה אלשייך הסביר: "הנה ישכיל ויצליח עבדי, הוא מלך המשיח, כי ישכיל הוא כ'ד'א "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל", שהוא עניין הצלחה. והנה תיכלל ארבעה עולמות, שהוא מעולם השפל ועולם המלאכים ועולם הגלגלים (הכוכבים) ועולם העליון. והנה הצלחתו תהיה בכולם. כי ירום בעולם הזה ונישא בעולם הגלגלים כאשר היה ליהושע באומרו "שמש בגבעון דום" וכיוצא בו. וגבה בעולם המלאכים שגם הם יהיו סרים אל משמעתו, כי לא יגָרע משלמה המלך, כי אמרו רז"ל, "למה לא מנו את שלמה בכלל אשר מלכו בכיפה (כיפת העולם)"? שהוא מפני שהוא מלך אפילו בעליונים שהם מלאכים, שנאמר, "וישב שלמה על כיסא ה' ". מאוד יהיה כי גם תהיה לו הצלחה גם בעולם העליון לפניו יתברך, שהוא מאמרם \[של\] ז"ל על פסוק, "שאל ממני", שיהיה כבן יקיר מתחטא לפני קונו ואומר, "שאל ממני" בו, הרי היות לו הצלחה בארבע עולמות. וזהו "הנה ישכיל" כו', כי בד' תיבות אלו – ירום ונישא וגבה מאוד – נכללו ארבעתם כמדובר.387 כאשר משלבים תיאורים כאלה עם מסורות אחרות שמדברות על קיומו הנצחי של המשיח (או על קיום שמו עוד לפני שנברא העולם; ראה בבלי, פסחים נד א; נדרים לט ב),388 או על בואו בענני שמים (בבלי, סנהדרין צו ב – צז א), קל לראות שיש מסורות יהודיות שמכירות בשיעור קומתו הרם, העל-אנושי ואפילו האלוהי למחצה של המשיח. וכפי שכבר אמרנו בתחילת התשובה שלנו לטיעון זה, יש טקסטים דתיים חשובים, שנכתבו במאות האחרונות לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה, שמדברים על משיח אלוהי. אבל היות שטקסטים אלה אינם כלולים בחלק העיקרי של הספרות הרבנית, רוב היהודים המסורתיים אינם מודעים לתוכנם. ג'והן קולינס מציע את הניתוח שלו לכמה מהטקסטים האלה: "הדגש על האופי האלוהי של מלך המשיח עולה מטקסטים שנכתבו במאה הראשונה לספירה, ובמיוחד בתקופה שאחרי כישלון המרד הראשון ברומי וחורבן המקדש (עזרא ד, חזיונות הסיבליות ה). אפשר להניח שהם משקפים התפכחות מסוימת ממשיחים אנושיים, שמקורם עלי אדמות. ההתפכחות לא היתה מוחלטת, כפי שאפשר לראות מהמרידות המשיחיות שפרצו בראשית המאה השנייה. גם התקווה לגואל משמים, תחת אלוהים, באה לידי ביטוי בספרות החיצונית המוקדמת ובמיוחד בדניאל ז, והמשיח האלוהי של חזון חנוך נכתב כנראה לא יאוחר משנת 70 לספירה. אבל בכתבים מהמאה הראשונה לספירה אנחנו מוצאים את הנטייה לשלב מסורות על משיח בן דוד עם הציפייה למושיע משמים. באותה תקופה היתה מידה מסוימת של גמישות בשימוש במסורות משיחיות. האיש ש\[הנביא\] דניאל תיאר כמראהו "של בן אדם" יכול להיות דמות לגמרי אלוהית (כמו בחזון חנוך) או משיח שפועל עלי אדמות במטרה לשקם את עם ישראל (עזרא ד). את הדימויים של דניאל אפשר להשליך על משיח בן דוד כדי לייחס לו אופי אלוהי ונשגב יותר מזה שעולה ממקורות אחרים.389 דברים אלה מחזירים אותנו לכמה פסוקי מפתח בתנ"ך. בטיעון 3.3 ראינו שהמדרש לתהילים ב' 7 – שם המלך מבית דוד (כלומר מלך המשיח לפי רבי יודן) נקרא בן אלוהים – שילב כמה פסוקי מפתח, ופירש אותם כך שיתייחסו למשיח ה'. מדובר ב: 1) שמות ד' 22, שם אלוהים קורא לישראל "בני בכורי", והכוונה היא שכמו שעם ישראל הוא בנו של אלוהים, כך גם המלך. 2) ישעיהו נ"ב 13, "הנה ישכיל עבדי", וישעיהו מ"ב 1, "הן עבדי אתמוך בו, בחירי, רצתה נפשי"390 מזהים את המלך עם עבד ה'. 3) תהילים ק"י 1, "נאום ה' לאדוני: 'שב לימיני' ", פסוק שישוע עצמו ציטט כדי להוכיח שבתור המשיח הוא לא רק בן דוד, שהרי דוד עצמו קורא לו "אדוני" במזמור זה. 4) דניאל ז' 13, "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם", פסוק נוסף שישוע השתמש בו כשדיבר על תפקידו כמשיח. כשמצרפים את כל הפסוקים האלה, מבינים שהדמות הנעלה שתבוא בענני שמים היא לא אחרת מאשר המלך מבית דוד, בן האלוהים. וכך אנחנו מגיעים שוב לדניאל ז' 14-13, פסוקים שגם התלמוד וגם פרשנים מובילים בימי הביניים יחסו אותם למשיח.391 דניאל כתב: "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם. ועד עתיק יומין הגיע \[זה שדומה לבן אדם\] והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור, וממלכתו לא תכלה. ### דניאל ז' 14-13 האם הפסוקים האלה, כפי שמייחסים אותם למשיח, מוכיחים את אלוהותו? דבר זה מוטל בספק, אבל העובדה שהוא בא בענני שמים ושכל העולם משתחווה לו מבהירה שהוא לא רק אדם!392 בעצם, יש בתלמוד דיווח מרתק שעוסק בפרשנות לדניאל ז' 10-9, הפסוקים שמובילים עד לקטע שמצוטט למעלה. פסוקים אלה מספרים על החזון שראה דניאל (באותיות נטויות מופיע הביטוי שמשך את תשומת ליבם של הרבנים בתלמוד): "רואה הייתי, והנה הועמדו כיסאות ועתיק יומין ישב. לבושו היה לבן כשלג, ושער ראשו כצמר נקי. כיסאו היה כלשונות אש וגלגיליו כאש דולקת. נהר אש נמשך ויצא מלפניו. אלף אלפים שירתו אותו וריבוא רבבות עומדים  לפניו. בית הדין ישב וספרים נפתחו." דניאל ז' 10-9 בתלמוד מסופר שהתעורר ויכוח בין כמה חכמים בנוגע למשמעות של המילה "כיסאות" בלשון רבים: "כתוב אחד אומר, "וכיסאו שביבי אש" \[דניאל ז' 9) וכתוב אחד אומר, "עד אשר הובאו הכיסאות ועתיק ימים ישב" (שם), משמע ששני כיסאות הם! ומשיבים: אינו קשה (אין כל סתירה). כיסא אחד לו (לאלוהים עתיק היומין) וכיסא אחד לדוד (למשיח). כמו ששנויה ברייתא בנושא זה, "אחד לו ואחד לדוד", דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יוסי הגלילי, "עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול (עד מתי תחלל את נוכחות שמים), שאדם יושב לידה? אלא שני כיסאות אלה הם אחד לדין ואחד לצדקה. ושואלים: האם קיבל ר' עקיבא את הדיעה הזו ממנו או לא קיבלה ממנו? ומביאים ראיה: בוא ושמע. ששָנינו בברייתא אחרת, "שני כיסאות אלה אחד לדין ואחד לצדקה", דברי ר' עקיבא (בבלי, חגיגה יד א. שים לב שבשיחה שמתנהלת אחר כך ר' אלעזר בן עזריה דוחה את שני הפירושים, וטוען שכיסא אחד נועד לישיבה והשני נועד לשמש כשרפרף, כהדום לרגליים!). האם יתכן שהפירוש הראשון של רבי עקיבא היה נכון ושיש כיסא המיועד לעתיק היומין וכיסא למשיח? אין ספק שפירוש זה נשמע הגיוני יותר בהקשר שבו הוא מובא, ושהוא מרמז שוב על כך שהמשיח הוא יותר מאשר אדם. וויליאם הורבארי, חוקר מקיימברידג', מציין שתרגום השבעים, שיש לו משמעות רבה בהיותו הפירוש היהודי הכתוב הקדום ביותר של התנ"ך, מתרגם בדרך מעניינת את ישעיהו ט' 5. הוא מציין ש"העברית, שאפשר לתרגם אותה כ'פלא יועץ, אל גיבור' (ט' 5) ושמציגה את הילד המלכותי כמעין \|אלוהים למחצה' (כדברי ג' ביוקאנן גריי)393 נאמרת מפי 'מלאך העצה הגדולה' (ט' 6)".394 אם כך, לדברי פרשן של התנ"ך, תרגום השבעים מתרגם את אחד משמותיו של המלך מבית דוד – שהתרגום רואה בו את המשיח – כ"מלאך העצה הגדולה" בעוד שהמקור קורא לו "אל גיבור", "מעין אלוהות למחצה".395 ובאשר לתהילים ק"י 1, שלפי פרשנות יהודית קדומה דוד קורא שם למשיח "אדוני", קוראי הברית החדשה ודאי יזכרו את הדברים שאמר ישוע למנהיגים הדתיים בימיו. ישוע שאל אותם: "מה דעתכם על המשיח? בן מי הוא?" השיבו לו, "בן דוד". אמר להם, "אם כן, כיצד בהשראת הרוח קורא לו דוד 'אדון' באומרו: 'נאום ה' לאדוני, שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך'? ובכן, אם דוד קורא לו 'אדון', כיצד הוא בנו?" ### מתי כ"ב 45-42 אם כך, המשיח הוא בן דוד, אבל המשיח גם גדול מדוד.396 לאור כל הדברים האלה אנו רוצים לומר לך משהו מופלא ועמוק: דרך המשיח אלוהים עצמו מושיט לנו יד, מקדיש את עצמו כליל לגאולתנו ולישועתנו. וכפי שנראה בטיעון הבא, באמצעות המשיח הוא מזדהה איתנו בסבלותינו ובכאבינו. אם תקדיש מחשבה לראיות שסיפקתי כאן ותתפלל על כך, תבין שרק ישוע מגשים את הציפיות המשיחיות של נביאי ישראל, ושהוא לבדו מגשים את החלום המשיחי.397 למרבה הצער, אלפי יהודים קנאים ומסורים בימינו ממשיכים להכריז שהרב המנוח שלהם, מנחם מנדל שניאורסון, הוא מלך המשיח.398 ואין זה הכל. רבי דן כהן-שרבוק מציין: "כמה מחסידיו של הרבי אפילו הרחיקו לכת עד כדי כך שהם משתמשים במונחים של לבישת בשר כדי לתאר את שליחותו (כפי שאולי זכור לך מהדיון בטיעון 33.2, המונח מתייחס לכך שאלוהים לובש דמות אדם. עכשיו חסידיו של הרבי מייחסים לו את המינוח הזה). במהלך חייו הם דיברו על הרבי כעל "שלמות הכל", והיום יש חב"דניקים שמדברים עליו כעל "ריבונו של עולם".399 אין פלא שטיעונים כאלה עוררו התנגדות עזה מצידם של יהודים דתיים שאינם חסידי לובאביץ', במיוחד בישראל. בתגובה להכרזותיהם של החב"דניקים פירסמו חסידיו של הרב אליעזר שך שלט חוצות ענק, האומר: "התגלות מזעזעת כדברי חב"ד עצמם: הרבי הוא המשיח וריבון העולם בכבודו ובעצמו" (תרגום חופשי) לדברי שמואל היילמן, מתחת לכותרות האלה הופיע הלוגו של העיתון שהרבי הוציא לאור דרך קבע… ופיסקה מסוימת שנלקחה מתוכו, באותיות גדולות ובתוך עיגול בולט: "…בשעת גאולה יתגלה המשיח לכל בני האדם וייוודע שאינו בשר ודם, ואפילו לא בשר ודם כמו משה רבנו, אלא קדוש ישראל, יתברך שמו, בכבודו ובעצמו! "לצד הטקסט הופיע ציטוט נוסף: 'במהרה יגלה את עצמו הוד קדושתו, אדוננו, מורנו ורבנו, יחיה ויאריך ימים, אמן – המלך, המשיח, בכל כבודו ותפארתו'. "האם החב"דניקים אומרים שהרבי שלהם היה המשיח, אפילו אלוהים עצמו? הקורא הזהיר ודאי ישים לב למילה 'ממש' – ראשי התיבות של שמו של הרבי מלובאביץ'. בעיני מתנגדים כמו הרב שך, אפילו זה מזעזע. 'הדבר מכאיב לנו ביותר!' מסכם השלט באותיות ענק. 'אך לא נוכל לעצום עינינו לעובדות' ".400 כמה אירוני שהיהודים החסידים האלה, שדוחים את ישוע בלהט כה רב ורואים חילול קודש ופגיעה במה שהברית החדשה מלמדת על האלוהים שלבש בשר, יכולים לדבר על המנהיג המנוח שלהם כעל "ריבון עולם" ועל הטבע האלוהי שלו כביכול. הם מכירים במרומז בכמה היבטים של אלוהות המשיח, אבל משליכים את ההיבטים האלה על המועמד הלא נכון. רק ישוע מתאים לתיאור הזה ומגשים אותו. הוא המשיח האלוהי שלנו, המלך הצדיק, זה שמותו ניחן בעוצמה כה רבה עד שהוא יכול לשלם את מחיר חטאי העולם כולו.401 --- 373\. COLLINS, SCEPTER AND THE STAR, 189. 374\. זו הסיבה שהחוקרים בימינו מדברים על היהדות של המאה הראשונה בלשון רבים. ראה למשל אצל JACOB NEUSBER, WILLIAM S. GREEN & ERNEST FRERICHS, JUDAISMS AND THEIR MESSIAHS AT THE TURN OF THE CHRISTIAN ERA (CAMBRIDGE: CAMBRIDGE, 1987). ראה גם טיעון 2.3 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית). 375\. רשימה חלקית של קטעים אלה ראה בטיעונים 3.24-3.23. 376\. עד עצם היום הזה יש דתיים רבים שדבקים בדיעה הזאת אודות שני משיחים. אפשר להבין אותם, לאור העובדה שהדיעה הזאת קיימת בתלמוד. ראה טיעונים 3.24-3.23. 377\. J. IMMANUEL SCHOCHET, MASHIACH: THE PRINCIPLES OF MASHIACH AND THE MESSIANIC ERA IN JEWISH LAW AND TRADITION, EXPANDED EDITION (NEW YORK/TORONTO: S.I.E., 1992), 98. 378\. האריס לינוביץ' מציין אודות פסיקותיו של הרמב"ם בנוגע למשיח כפי שהן מופיעות במשנה תורה, ש"אין למסקנותיו כל תוקף חוקי, והן אינן משפיעות על המשיחים או על אלה שמחפשים אותם". הוא מוסיף ש"ה'תורה' שלו איננה תורה. אין לה כל תימוכין במקורות יהודים מסורתיים או באמונות מסורתיות, והרמב"ם עצמו אינו דורש מקוראיו לדבוק במה שהוא רואה כדעתו האישית בלבד". HARRIS LENOWITZ, JEWISH MESSIAHS, 66,217. 379\. על ניסיונותיו של שוחט ליישב את המסורות השונות ראה אצל LENOWITZ, JEWISH MESSIAHS, 217. 380\. זה המינוח שמופיע על העטיפה הקדמית בספרו של לינוביץ', "המילה 'משיח' פירושה 'משוח' ומקורה בתנ"ך, שם היא מתייחסת לנביאים ולכוהנים הקדושים, וכן גם למלכים. ביהדות המאוחרת יותר היא קשורה בדמות אלוהית למחצה, ששלטונה העתידי יהיה כרוך במשפט עולם, בביטחון ובשלום". הצהרות מפורטות יותר של לינוביץ' ראה בעמוד 11 בספרו, "התיאורים התנ"כיים של משיחה מבהירים שלמשיחים יש מערכת יחסים יחודית עם האלוהי… העל-טבעיות באה להעשיר את דמותו של מלך המשיח, היות שהאילוצים הפוליטיים של שושלת דוד דורשים תוקף תיאולוגי". לגבי השימוש שלו במונח "אלוהי-כביכול" (שם) ראה הערה 55 למעלה. 381\. ראה טיעונים 3.4-3.1. 382\. אלוהים מבטיח לשפוט כל "גאה ורם" (ראה ישעיהו ב' 14-12), ולעומת זאת הוא נקרא "רם ונישא" (ראה שם, ס' 1; נ"ז 15. ראה גם ל"ג 10; ה' 16). 383\. ראוי לציין שהמשקל שהמסורת מייחסת למדרש הזה הוא שגרם לרמב"ן לקבל את הפרשנות המשיחית של ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12. הרמב"ן כתב, "הנכון בפרשה הזאת שהיא על ישראל כולו, כלשון 'אל תירא עבדי יעקב. ויאמר לי עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר' וכן רבים. אבל על דעת המדרש המייחס אותה על משיח, צריכים אנו לפרש אותה כפי דברי הסופרים". הרמב"ן בעצם אומר שהגישה הנכונה (כדרך הסופרים) בנוגע לפרשה הזאת מניחה שהמונח "עבדי" מתייחס לכלל ישראל. אבל גישה אחרת, שאותה מאמץ המדרש, מייחסת את המונח למשיח ולכן חשוב לו להסביר את המונח כך שיתאים לגישת הסופרים .DRIVER AND NEUBAUER, FIFTY-THIRD CHAPTER OF ISAIAH, כרך 2, עמ' 78. 384\. שם, עמ' 154. 385\. שם, עמ' 165. 386\. עלי לציין בנקודה זו שאני לגמרי מודע לעמדה היהודית המסורתית בנוגע לאנושיותו של המשיח, ושקיבלה ביטוי ברור אצל יוסף קלוזנר בספרו "הרעיון המשיחי בישראל" בהוצאת מסדה. קלוזנר גורס שהמשיח היהודי הוא אנושי במקור, בשר ודם כמו כל בני תמותה. הוא מציין כי בכל מה שנוגע לקדושה, צדקה, אמת, טוּב, גבורה וסמכות, המשיח הוא אדם עליון. אבל יחד עם זאת, למרות מעלותיו הנעלות, המשיח נותר בן אדם, או כדבריו של כהן (שאולי יש בהם הזגמה מסוימת), "התלמוד אינו מרמז בשום מקום על אמונה במושיע על אנושי בדמותו של המשיח". COHEN, EVERYMAN'S TALMUD, 347. מן הראוי לזכור שתלמידיו של ישוע מאשרים הן את האנושיות שלו והן את אלוהותו. ראה טיעונים 3.2-3.1. דיון נוסף על השקפות יהודיות מסורתיות על המשיח, בנוסף לחיבורים שצוטטו במקומות אחרים בהערות אלה, ראה אצל LEO LANDMAN, THE WOLF SHALL LIE WIHT THE LAMB (NORTHVALE, N.J.: ARONSON, 1993); RABBI YEHUDAH CHAYOUN, WHEN MOSHIACH COMES: HALACHIC AND AGGADIC PERSPECTIVES, בתרגומם של רבי יעקב מ' רפופורט ורבי משה גרוסמן  (SOUTHFIELD, MICH.: TARGUM; SPRING VALLEY, N.Y.: FELDHEIM, 1994);JACOB NEUSNER, THE MESSIAH IN CONTEXT (PHILADELPHIA: FORTRESS, 1984); JOSEPH SARACHEK, THE DOCTRINE OF THE MESSIAH IN MEDIEVAL JEWISH LITERATURE (NEW YORK: HERMON, N.D.); JULIUS H. GREENSTONE, THE MESSIAH IDEA IN JEWISH HISTORY (WESTPORT, CONN.: GREENWOOD, 1972); GERSHOM SCHOLEM. THE MESSIANIC IDEA IN JUDAISM AND OTHER ESSAYS ON JEWISH SPIRITUALITY (NEW YORK: SCHOCKEN, 1971), 1-77;MOSHE IDEL, MESSIANIC MYSTICS (NEW HAVEN: YALE, 1998). ראה גם JAMES H. CHARLESWORTH, ED., THE MESSIAH (MINNEAPOLIS: FORTTESS, 1992). 387\. אלשיך משה, ספר מראות הצובאות, נד. 388\. כמובן שאני מודע לכך שהמשמעות הכללית שמייחסים לקטעים אלה בתלמוד היא שהמושג של המשיח נוצר לפני שהעולם נברא, אבל לא המשיח עצמו, או שנשמתו של המשיח היתה קיימת מאז ומתמיד לפני כיסא הכבוד עד שבאה שעת הולדתו. ראה למשל בספרו של קלוזנר, הרעיון המשיחי, הוצאת מסדה. כמו כן עיין בפסיקתא רבתי קנב ב, "\[מתחילת\] ברייתו של עולם נולד מלך המשיח. שעלה במחשבות \[של אלוהים\] עד שלא נברא העולם". עיין גם אצל ROBERT LEO ODOM, ISRAEL'S PREEXISTENT MESSIAH (WASHINGTON, D.C.: ISRAELITE HERITAGE INSTITUTE, 1985). 389\. COLLINS, THE SCEPTER AND THE STAR, 189. 390\. לגבי הפסוקים האלה ציינתי למעלה שאף לא אחד מהם מתייחס למושג בן, ובכל זאת המדרש מצטט אותם בהקשר של "בן" אלוהים. הפסוקים האלה נמנים עם הנבואות המשיחיות הידועות ביותר בתנ"ך כולו, ומצוטטים תכופות על ידי יהודים משיחיים כהוכחה למשיחיותו של ישוע. 391\. מראי מקום נוספים ראה בטיעון 3.3. כמו כן ראה הערה 392. 392\. דמות זו זוכה לכבוד כה רב, שרוב הפרשנים תהו שמא מדובר במלאך! הדיעה הלא משיחית הרווחת ביותר בנוגע לקטע זה היא שהמונח "בן אדם" מתאר באופן קיבוצי את עם ישראל (או את הצדיקים בעם). הפרכה של גישה זו ראה אצל ARCHER, "DANIEL", 90-91; עיין גם בדיון המפורט אצל JOHN E. GOLDINGAY, DANIEL, WORD BIBLICAL COMMENTARY (DALLAS: WORD, 1989), 167-72; COLLINS, DANIEL, (HERMENEIA (MINNEAPOLIS: FORTRESS, 1993), 304-10. לא משנה איזו פרשנות מאמצים החוקרים בימינו, כולם מכירים בכך שהפרשנים היהודים הראשונים הבינו שפסוקים אלה מתייחסים למשיח (ראה אצל COLLINS, DANIEL, 306-7, N. 63, וכן את ההפניה ל-GEZA VERMES, JESUS THE JEW \[PHILADELPHIA: FORTRESS, 1973\]; 170-72; HERMAN L. STRACK & PAUL BILLERBECK, KOMMENTAR ZUM NEUEN TESTAMENT AUS TALMUD UND MIDRASCH \[MUENCHEN: C. H. BECK, 1924\], 1:486). עיין גם במאמרו של CHILTON, "THE SON OF MAN: HUMAN AND HEAVENLY" ב-JUDAIC APPROACHES TO THE GOSPELS, 75-109. הוא מצהיר בתמציתיות שהביטוי "דומה לבן אדם" בדניאל "אינו התייחסות טכנית או תואר, אלא תיאור של מלאך אנושי יוצא דופן". 393\. אני מביא כאן את המידע שכלל הורבארי בהערת השוליים של ספרו. "GRAY, \[בספרו\] ISAIAH I-XXVII \[הכוונה לכרך שלו ב-INTERNATIONAL CRITICAL COMMENTARY\], 173. הוא מדגיש, ובצדק, שהמילה העברית "אל" שמופיעה כאן, בדרך כלל מתייחסת לאל שדי, אבל החשיבות שיש לשימוש בה בתנ"ך במובן של ישות אלוהית או מלאך מהשמים, ושכנראה באה כאן לידי ביטוי, הובלטה בינתיים בגלל מגילות קומראן. (ראה אצל CLINES, DICTIONARY, I, 253-54, 'EL).WILLIAM HORBURY, JEIWUSH MESSIANISM AND THE CULT OF CHRIST (LONDON: SCM, 1998), 188-89, N. 94. 394\. שם, 90. ראה גם בעמוד 112. 395\. אני מתכוון לג'ורג' ביוקאנן גריי, שמצוטט על ידי הורבארי. המו"ל היהודי KTAV הוציא לאור מהדורות חדשות של כמה מספריו של גריי. הידוע שבהם הוא ספרו על שירה עברית וקורבנות בתנ"ך. 396\. דיון מפורט יותר על תהילים ק"י, בלוויית ביבליוגרפיה, ראה טיעון 4.29 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). 397\. ראה במיוחד כרך 3 סעיף 4 (שעוסק בנבואה משיחית). 398\. הערה 437. 399\. COHN-SHERBOK, THE JEWISH MESSIAH, XVI. 400\. HEILMAN, DEFENDERS OF THE FAITH, 303. התרגום של השלט לעברית הוא חופשי. 401\. ראה טיעון 3.15. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, נבואות משיחיות **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [סתירות מביכות ביותר בין התלמוד למדע](https://igod.co.il/science-faith/סתירות-מביכות-ביותר-בין-התלמוד-למדע/) **Published:** יוני 23, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > התלמוד הבבלי (ובתוך כך, ספרות חז"ל כולה) מלאים בסתירות פנימיות ובסתירות עם התנ"ך (ראו מאמר: [222 סתירות מביכות בתלמוד](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/101-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/)). נוסף על כך, מכיל התלמוד מאות רבות של סתירות מביכות עם המדע, מה שמוכיח כי התלמוד לא יכול להיות ספר בהשראה אלוהית, כפי שהרבנים אוהבים לטעון בניסיון להשליט את כוחם ומעמדם בציבור. ###  להלן כמה סתירות לדוגמא בין המדע לתלמוד: - על פי התלמוד, משך הריונה של הנחשה (נקבת הנחש) עומד על **שבע שנים** (בבלי, בכורות ח' ע"א) – בעוד על פי המדע ידוע כי ההריון נמשך מספר חודשים בלבד. - כיצד חז"ל היו בודקים **אם אישה בתולה**? רבן גמליאל הושיב אישה, ערומה, על חבית יין והריח את פיה. אם הוא הריח יין מפיה? איננה בתולה. אם לא הריח יין מפיה? בתולה. מאחר, וכרום התולים חוסם את ריח היין לעבור מאיבר מינה של האישה, למעלה אל פיה. (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י', עמוד ב') – מיותר לציין כי על פי המדע – זה ממש לא עובד ככה. אגב, הרב אריה שטרן, מודה ומנסה לתרץ: "אין לנו יכולת להסביר, ואולי הטבעים היו שונים אז. (*[הרב שטרן, ראש מכון הלכה ברורה](http://www.kipa.co.il/ask/show/289606-%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99,-%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA-%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA,-%D7%93%D7%A3-%D7%99,-%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%91)*) - לפי חז"ל, רעש הרעמים נובע מן **חיכוך העננים עם הכוכבים** בשמים (בבלי, ברכות נ"ט ע"א). – בעוד על פי המדע, ידוע כי הרעם הוא הקול הנוצר כאשר הברקים מחממים את האוויר סביבם לטמפ' גבוהה ביותר; אוויר זה מתפשט במהירות ואז מתכווץ ככל שהוא מתקרר; פעולת ההתרחבות וההתכווצות גורמת להיווצרות גלי קול המכונים רעמים. - על פי התלמוד, **לתרנגולת אין ריאה** (בבלי, חולין נ"ז ע"א). – מבחינה מדעית, ידוע כי הריאות הן חלק בלתי נפרד מחלקיו הפנימיים של התרנגולת. - על פי התלמוד **כדור הארץ שטוח** ולא עגול, וכאשר שהאדם הראשון חי על הארץ, גופו נמתח מקצה אחד לקצה השני של העולם. (בבלי, חגיגה י"ב ע"א) – מבחינה מדעית, ידוע לכול כי צורת הארץ כדורית ואינה שטוחה (מכאן שמו: כדור הארץ). - בתלמוד (בבלי, שבת ק"ז ע"ב) נקבע כי הכינים אינן נוצרות מתוצאה של זיווג אלא **מזיעת האדם**, מבשר האדם או מבגדים ישנים. – ברור מבחינה מדעית שחז"ל טעו; הכינים הן סוג של חרקים טפילים הנוצרים כמו יתר בעלי החיים – מהזדווגות. - חז"ל לימדו כי קיים סוג של עכבר אשר **חציו בשר וחציו אדמה** וגם הוא אינו נוצר מתוצאה של זיווג (בבלי, חולין קכ"ז ע"א). – כמעט מיותר לציין כי המדע אינו מכיר בעכבר העשוי חציו אדמה וחציו בשר, הנוצר מהאדמה (כפי שפירש רש"י את הקטע). - לפי התלמוד (בבלי, חולין נ"ב ע"ב – נ"ג ע"א) לחתול, לזאב ולאריה יש **ארס היוצא מציפורניהם** ועלול לטמא את החיות הכשרות למאכל (ראו גם פירוש רש"י לעניין). – מבחינה מדעית ידוע לכול כי חיות אלו אינן מטילות ארס מציפורניהן מאחר ואין להן ארס כלל. - חכמי התלמוד קבעו כי **קנה הנשימה נחלק לשלושה**: לריאה, לכבד וללב (בבלי, חולין מ"ה ע"ב). – באופן מדעי ידוע כי קנה הנשימה הולך אל הריאות בלבד ומתפצל לשניים: אחד לריאה השמאלית והשני לימנית. - על פי התלמוד לאישה מניקה אין דם וסת, **מאחר והדם הופך לחלב** אשר אותו התינוק יונק. (בבלי, נידה ט' ע"א). – מבחינה מדעית ידוע שכאשר אישה מניקה היא אינה מבייצת ועל-כן אין לה וסת. (הדם שלה לא הופך לחלב..) - על פי התלמוד **אישה בהריון יכולה להעבר בשנית**. (בבלי, כתובות ל"ט ע"א) – ברור מבחינה מדעית כי בזמן הריון אין האישה מבייצת ולכן לא ייתכן הריון נוסף. - רבי יהודה קבע כי בים קיימים יצורים אשר **חציים גוף אדם וחציים גוף דג**, את הללו כינה רש"י – "סירנות" (בבלי, בכורות ח' ע"א). – מיותר לציין כי בת הים הקטנה קיימת רק באגדות ילדים… - ה**תלמוד הבבלי** (מגילה ו' ע"א) התייחס לעיר טבריה ושאל: "למה נקרא שמה טבריא?". תשובת התלמוד: "שיושבת בטבורה של ארץ ישראל". **בפרספקטיבה היסטורית** ברור כי מדובר בטעות אומללה, שהרי טבריה נקראה על שמו של הקיסר טיבריוס. - **הרמב"ם** טען כי כדור הארץ שוכן במרכז היקום ואילו השמש וכוכבי הלכת סובבים אותו: "כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם כולו, הן עגולין כדור, והארץ תלויה באמצע" (משנה תורה, הלכות יסודי תורה, פרק ג'). **מבחינה אסטרונומית** ברור לכל בר בי רב כי איפכא מסתברא; כדור הארץ נע סביב השמש ואינו שוכן במרכז היקום. - **חז"ל** קבעו כי על מנת להחלים ממחלת הקדחת יש לשבת על פרשת דרכים ולתפוס נמלים. לאחר שהכניס החולה את הנמלה לתוך שפורפרת מנחושת, עליו לומר לה: "משאי ומשאך עליך". אם לא הועילה סגולה זו, יישא כד חדש, ילך לנהר ויאמר לו: "נהר נהר, הלווה לי כד מים לאורח שהזדמן לי". אחר-כך יסובב הכד שבע פעמים מעל ראשו, ישפכנו לאחוריו ויאמר: "נהר נהר, קח את המים שנתת לי, שהאורח שהזדמן לי, ביומו בא וביומו הלך" (בבלי, שבת ס"ו ע"ב).[\[1\]](/#_ftn1) **מנקודת מבט רפואית**, כמעט ואין צורך לומר כי מרשם זה אינו יצמיח רפואה מקדחת המלריה! מחלה זו נגרמת על-ידי יתושים המעבירים את טפילי המלריה מאדם חולה לאדם בריא. ניתן למגר את המלריה על-ידי שימוש באמצעים לסיכול עקיצות יתושים ובתרופות למניעת הופעת המחלה. - ב**משנה** (מסכת אוהלות פרק א') נקבע כי בגוף יש האדם "אחת עשרה צלעות". **מבחינה פיזיולוגית** ידוע כי קיימות בגוף 12 צלעות מכל צד ולא 11. מעניין כי גם המהר"ל מפראג,[\[2\]](/#_ftn2) בספרו "תפארת ישראל" (על מסכת אוהלות א'), הודה: "וגם ראיתי ובדקתי בעצמי בבהמה וראיתי שיש לה י"ג צלעות בכל צד; ובאדם ראינו שיש לו י"ב צלעות בכל צד". - ב**מסכת דרך ארץ** פרק ז' נאמר כי "העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו, זה ים אוקיינוס, שמקיף את כל העולם כולו, שחור שבו, זה ישוב". במילים אחרות, לדידם של חז"ל, היבשה והים הם כמו גלגל העין והאישון; דהיינו, יבשה אחת המוקפת כולה במים. **מבחינה טופוגרפית** ברור כי מפת העולם אינה נראית כך, שהרי פני השטח של כדור הארץ אמנם מכוסים ברובם במים, אך אזורי היבשה מחולקים ומפוזרים למספר יבשות נפרדות. - ב**מדרש שמות** רבה (פרשת בא, פרשה ט"ו) נאמר: "שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקב"ה ברקיע, מאה ושמונים ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים במערב, מהן ברא לשמש ומהן ברא ללבנה…". כלומר, לפי חז"ל אין אור השמש חודר לכדור הארץ אלא דרך חלונות שהתקין אלהים ברקיע. **מבחינה מדעית** כמעט ואין צורך לומר כי אור השמש אינו חודר לעולם דרך 365 חלונות שבשמים, אלא דרך שכבת האטמוספירה המקיפה את כדור הארץ. - ב**תלמוד הבבלי** (פסחים צ"ד ע"ב) מאשרים חז"ל את דעת אומות העולם, לפיה: "ביום, חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה, למטה מן הקרקע". דהיינו, בשעות היום נמצאת השמש מתחת לרקיע ובשעות הלילה היא יורדת ושוכנת מתחת לקרקע. **מבחינה מדעית** ידוע כי מיקומה של השמש נותר קבוע ואינו משתנה בבוקר או בלילה; אדרבא, כדור הארץ והירח הם אלו המשנים את מיקומם, בעודם חגים סביב החמה. - ב**מסכת פסחים** צ"ד ע"א נאמר כי "שיתא אלפי פרסי הוי עלמא". כלומר, לדעת התלמוד, גודלו של כדור הארץ הוא 6,000 פרסה (כ- 24,000 ק"מ). **מנקודת מבט מדעית**, ידוע כי קוטרו הממוצע של כדור הארץ עומד על 12,742 ק"מ והיקפו בקו המשווה נעמד ב- 40,075 ק"מ. - **חז"ל** טענו כי "העולם הזה עשוי ומחולק לשלושה חלקים; שליש מים, שליש מדבר, שליש ישוב" (אוצר מדרשים, ברייתא דמעשה בראשית[\[3\]](/#_ftn3)). **מבחינה טופוגרפית**, ידוע כי לפחות שני שליש מהעולם מכוסים במים (ולא שליש אחד בלבד, כפי שנאמר במדרש). - ב**תלמוד** **הבבלי** (נידה ל' ע"ב) קובע ר' ישמעאל כי בניגוד לעובר זכר, אשר יצירתו נשלמת לאחר 40 יום, יצירת איבריו של עובר ממין נקבה נשלמת רק לאחר 80 יום. **מבחינה מדעית** ידוע כי בכל הקשור להשלמת איברי הגוף, אין הבדל משמעותי בין עובר זכר לעובר נקבה (איבריהם מושלמים בסביבות השבוע ה- 8 להריון). - ב**תלמוד** **הבבלי** נקבעו שלושה גורמים למחלת הנפילה (אפילפסיה[\[4\]](/#_ftn4)): "העומד בפני הנר ערום… והמשמש מיטתו לאור הנר… המשמש מיטתו על מיטה שתינוק ישן עליה". ב**מסכת שבת** ס"א ע"א נאמר כי ניתן לרפא את הפרעת האפילפסיה על-ידי כתיבת קמיע שנעשה בידי מומחה. **מבחינה רפואית** ידוע כי הפרעת אפילפסיה אינה נגרמת כתוצאה מהסיבות לעיל, אלא בשל פגיעה מולדת או התפתחותית אשר גורמת לשינויים חשמליים במוח המובילים לאפילפסיה; מדובר בגורמים גנטיים העלולים לעבור בתורשה; בסיבות הקשורות לסיבוכים בלידה או במקרים של הפרעות התפתחות. מעניין כי במקום אחר סתרו חז"ל את עצמם והודו – גם אם ברמז – לגורם תורשתי של מחלת הנפילה.[\[5\]](/#_ftn5) בניגוד לדברי חז"ל, כיום טרם נמצא מזור למחלה, אך ניתן לרסנה באמצעים תרופתיים. - **חכמי התלמוד** (בבלי, נדרים נ"ד ע"ב) קבעו כי אכילת דגים קשה לעיניים, כלומר: אינה מיטיבה עם העיניים ואף עשויה לפגוע בהן. **אך בתחום מדעי התזונה** אין כל הוכחה או רמז לכך שאכילת דגים פוגמת בתפקוד העיניים; אדרבא, מחקר מאונ' הרווארד, אשר בדק כ- 40 אלף נשים במשך 10 שנים גילה כי אלו שדיווחו על אכילת מנה אחת או יותר של דגים בשבוע, נמצאו בסיכון נמוך משמעותית לפתח מחלת עיניים הגורמת לאובדן ראייה. החוקרים ייחסו זאת לחומצות שומן מסוג אומגה 3, הנמצאות בדגים. אין תמה אפוא, מדוע המליץ איגוד הלב האמריקאי לצרוך דגים או שמן דגים לפחות פעמיים בשבוע. אגב, חז"ל סתרו לא רק את המדע אלא גם את עצמם, שהרי במקומות אחרים הם דווקא מעלים על נס את סגולותיה של אכילת דגים.[\[6\]](/#_ftn6) - לרפואה ממחלת הכלבת, המליצו **חז"ל** את התרופה הבאה: ליצור קמיע מעור של צבוע ולכתוב עליו את הלחש הבא: "כנתי כנתי קלירוס", או: "קנדי קנדי קלורוס, יה יה ה' צבאות אמן אמן סלה" (בבלי, יומא פ"ד ע"א). **מבחינה רפואית**, ידוע כי כלבת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף הכלבת; לפיכך, טיפול במחלה מתבצע על-ידי חיסון ראשון, הניתן לרוב בזריקה לבטנו של החולה מייד עם הנשיכה; וחיסוני משנה, הניתנים לאחר כשבעה או עשרה ימים. - **חז"ל** דרשו בכל תוקף מהמוהל העורך את ברית המילה, למצוץ בפיו את דם התינוק הנימול ואף הוסיפו: "האי אומנא דלא מייץ, סכנה הוא", כלומר: מוהל שלא מוצץ – סכנה היא לתינוק (בבלי, שבת קל"ג ע"ב). **מדע הרפואה** מצא כי ההפך הוא הנכון: לא רק שאין צורך רפואי במציצת הדם, אלא שעדיף להימנע מכך כי הדבר עלול לזהם את הפצע הפתוח ולסכן את חיי התינוק; לכן פנה איגוד רופאי הילדים למשרד הבריאות, בדרישה להורות על הפסקת נוהג זה. - על-פי **המשנה** (מסכת אוהלות א'), קיימים בגופו של האדם 248 איברים.[\[7\]](/#_ftn7) ר' ישמעאל ור' עקיבא מצאו כי ביחס לגבר, גוף האישה מכיל מספר איברים רב יותר (253 או 252 איברים).[\[8\]](/#_ftn8) **מבחינה פיזיולוגית** מדובר בטעות כפולה; **ראשית**, ידוע כי בגוף האדם קיימים לכל היותר 210 איברים; **שנית**, מניין האיברים בגוף הגבר והאישה זהה. - ב**תלמוד הבבלי** (שבת קל"ה ע"א) קבעו חז"ל כי תינוק שנולד בחודש השמיני להריונו, "בודאי שלא יחיה, ולכן אין מחללין עליו את השבת" (כלומר: אין הצדקה לחלל למענו את השבת ולנסות להצילו כי ממילא אין לו סיכויי חיים).[\[9\]](/#_ftn9) **מבחינה רפואית** מדובר בטעות אומללה ולראיה, הפוסקים האחרונים הודו: "אין למצוא אישור רפואי לדבר זה… למעשה… אין אנו סומכים בכל דבר על מניית חדשי ההריון של האם, ובעיקר מסתמכים על סימני התפתחותו הגופנית".[\[10\]](/#_ftn10) הרבנים אף הודו כי כיום אין להתייחס לקביעת התלמוד, "אלא נוהגים בכל תינוק שנולד בשווה… ואף מחללים את השבת להצלת חייו".[\[11\]](/#_ftn11) בקיצור, אפילו פרשני התלמוד טוענים כי אין ללכת לפי דעת התלמוד בנושא זה.[\[12\]](/#_ftn12) - ב**תלמוד הבבלי** (**תענית** ט' ע"ב) מתוארת מחלוקת סביב מקור ירידת הגשמים: "ר' אליעזר אומר: כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה… אמר לו רבי יהושע: והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן. אמר לו: ממתקין בעבים. ר' יהושע אומר: כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה… אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ, מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר". כאן מתגלה סתירה כפולה בין התלמוד למדע: **א-** ר' אליעזר אמנם צודק באומרו כי הגשם בא מן העננים הנוצרים מהים, אך הוא טועה באומרו כי המים הופכים למתוקים רק כאשר הם בתוך העננים (שהרי ידוע כי בתהליך האידוי נותר המלח בים ואינו עולה לשמים); **ב-** הסתירה השנייה עם המדע מתגלה בעמדתו של ר' יהושע, שטען כי העננים עולים לשמים ריקים כחבית ורק אז מתמלאים מהמים העליונים. [\[1\]](/#_ftnref1) מבואר מארמית ע"י ר' עדין שטיינזלץ. [\[2\]](/#_ftnref2) בן המאה ה- 16, היה רב, פוסק הלכה ומקובל. [\[3\]](/#_ftnref3) בעריכת י"ד אייזנשטיין, 1915: 318. [\[4\]](/#_ftnref4) מחלה המוזכרת בתלמוד בשם "נכפה" (ראו ביאור ר' עידן שטיינזלץ למסכת פסחים קי"ב ע"ב). [\[5\]](/#_ftnref5) בבלי, יבמות ס"ד ע"ב. [\[6\]](/#_ftnref6) ד"ר יואל רפל, "מועדי ישראל: אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג", 1990: 73. [\[7\]](/#_ftnref7) איבר, לפי ההלכה הרבנית, חייב לכלול "בשר, גידים ועצמות" (בבלי, חולין ק"ב ע"ב). [\[8\]](/#_ftnref8) בבלי, בכורות מ"ה ע"א. [\[9\]](/#_ftnref9) ביאור שטיינזלץ לבבלי, שבת קל"ה ע"א. [\[10\]](/#_ftnref10) מתוך התוספות בדף התלמוד לשטיינזלץ, שם. [\[11\]](/#_ftnref11) מתוך "עיונים" בדף התלמוד לשטיינזלץ, שם. [\[12\]](/#_ftnref12) באתר הדתי "הידברות" הועלתה השאלה: "האם יש מקור לנושא הלידה בחודש השמיני כי שמעתי שמועות שזה לא טוב ללדת בחודש זה". בניגוד לדעת התלמוד, שימו לב לתשובת הרב בנימין שאולי: "אין כל דבר לא טוב בלידה בחודש זה מלבד שהעובר לא בשל עדיין לגמרי". לפי התלמוד: "בודאי שלא יחיה"; אך לפי הרב שאולי: "אין כל דבר לא טוב בחודש זה". ראו בלינק: <http://www.hidabroot.org/question/42844> להזכירכם, על לימוד התלמוד הזה ("תורתו אומנותו") שופכת ומבזבזת מדינת ישראל מיליארדי שקלים בכל שנה – היישר מכספיהם של משלמי המיסים! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, תשובה לרב --- ### [הנבואה על מותו של המשיח - תהילים ט"ז](https://igod.co.il/isaiah-53/הנבואה-על-מותו-של-המשיח-תהילים-טז/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "א מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי-חָסִיתִי בָךְ׃ ב אָמַרְתְּ לַיהוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל-עָלֶיךָ׃ ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל-חֶפְצִי-בָם׃ ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל-אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל-אֶשָּׂא אֶת-שְׁמוֹתָם עַל-שְׂפָתָי׃ ה יְהוָה מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי׃ ו חֲבָלִים נָפְלוּ-לִי בַּנְּעִמִים אַף-נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי׃ ז אֲבָרֵךְ אֶת-יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף-לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי׃ ח שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל-אֶמּוֹט׃ ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אף-בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח׃ י כִּי לֹא-תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא-תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת׃ יא תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת-פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח׃" (תהילים ט"ז) תהילים ט"ז 2-1 מדגישים שהמשיח חוסה באלוהים, ופס' 3 מדגיש שהוא שמח בקדושים, יראי האל השומרים את דרכו (השארית המאמינה, ראה זכריה י"א 11). בפס' 9-4 המשורר אומר שהמשיח ישים את מלוא מבטחו באלוהים האב, אפילו עד כדי מוות (פס' 11-10). גם במוות, המשיח בוטח באלוהים. על פי מזמור זה אלוהים אמנם מניח למשיח למות, אבל "לֹא־תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא־תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת". המשיח יוקם לתחייה. לסיכום, על פי תהילים ט"ז, המשיח ייהנה ממערכת יחסים ייחודית עם אלוהים האב, היבט זה בחיי המשיח מודגש במיוחד בבשורת יוחנן. המשיח ימות. המשיח יקום לתחייה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישעיהו נ"ג, נבואות משיחיות, תהילים --- ### [סודותיו של משיח בן יוסף - בספרות החיצונית | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/סודותיו-של-משיח-בן-יוסף-בספרות-החיצוני/) **Published:** נובמבר 28, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "סודותיו של משיח בן יוסף - בספרות החיצונית | נבואות המשיח בתנ"ך") פרק 2 מתוך 4 של "משיח בן יוסף" לפי מחברי הספרות החיצונית. האם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הם שניים או אחד? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, סודותיו של משיח בן יוסף **תגיות:** ווידאו --- ### [סודותיו של משיח בן יוסף - בספרות חז"ל | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/סודותיו-של-משיח-בן-יוסף-בספרות-חזל-נבו/) **Published:** דצמבר 3, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "סודותיו של משיח בן יוסף - בספרות חז"ל | נבואות המשיח בתנ"ך") פרק 3 מתוך 4 של "משיח בן יוסף" בתוך ספרות חז"ל. האם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הם שניים או אחד? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, סודותיו של משיח בן יוסף **תגיות:** ווידאו --- ### [מהי אמת? מי מגדיר אותה? והאם קיימת אמת אובייקטיבית עליה ניתן להישען?](https://igod.co.il/science-faith/האם-קיימת-אמת-אבסולוטית-ומה-לפוסט-מודר/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > אנו חיים בעולם ששינה באופן דרמטי את השקפתו לגבי האמת, ולכן ירשנו מערכת אתית שמתכחשת לקיומה של האמת. השקפת העולם של המאה ה-21 הינה ״פוסט-מודרניזם״, והמערכת האתית הדומיננטית של 200 השנים האחרונות הינה ״תורת היחסות״. הפוסט-מודרניזם מבוסס על הדעה שהאמת היא יחסית וקיימת בהתאם לדעתו של הפרט, אין לה ערך מוחלט. פוסט-מודרניזם איננו מערכת של עקרונות או תורות, אלא התייחסות חדשה לחלוטין של התמודדות עם עולם של מושגים והיא בעלת השפעה עצומה על כמעט כל תחום אקדמי ואף מדעי. הפוסט-מודרניזם מבוסס על מערכת של הנחות המפריכות את עצמן. מהי הנחה המפריכה את עצמה? אם אני אומר שאחי הוא בן יחיד, אני יוצא באמירה המפריכה את עצמה. לבן יחיד אין אח. לכן, הפוסט-מודרניזם מפריך את עצמו. כיצד? האנשים שדוגלים בפוסט-מודרניזם טוענים שכל השקפות העולם נכונות באותה מידה. במילים אחרות, הם מתכחשים לקיומה של אמת אבסולוטית, אבל הכחשת קיומה של אמת אבסולוטית מפריכה את עצמה. הטענה שהשקפות העולם הן בעלות יחסיות נכונה לגבי הכול, בכל מקום, בכל עת, הינה טענה אבסולוטית בפני עצמה. הדבר דומה לסטודנט שטוען שאין אמת אבסולוטית. כששואלים אותו אם האמירה שלו היא אמת אבסולוטית הוא אומר "בהחלט". במילים אחרות, הוא אומר שהוא מאמין בצורה חד-משמעית שאין אמת חד-משמעית! ### פוסט-מודרניזם הפוסט-מודרניזם סובלני למראית עין, אבל במובנים רבים הינו חסר סובלנות. לדוגמה, האנשים הדוגלים בו נוטים לגלות ספקנות לגבי בני אדם שטוענים שהם יודעים את האמת. משמעות הדבר איננה שהם עוינים דת או רוחניות, לאנשים שדוגלים בפוסט-מודרניזם אין שום בעיה עם דת או אמונה כלשהי כל עוד היא איננה יוצאת באמירות על עצמה. האנשים הדוגלים בפוסט-מודרניזם סובלים דת ואמונה כל עוד הן אינן טוענות לאמת אוניברסלית ואין להן כל סמכות, אבל הם ביקורתיים מאוד כלפי אנשים שמאמינים שיש אמת אחת או מוחלטת. גם האמונה בפלורליזם דתי קשורה למושג זה של יחסיות תרבותית. זוהי הדעה שכל דת היא נכונה. אמנם חשוב לרחוש כבוד לבני אדם בני אמונות דתיות שונות, אבל אין זה נכון להניח שכל דת הינה אמת. ישנן דתות וקבוצות דתיות שיוצאות באמירות מתחרות לגבי האמת, ולכן לא ייתכן שהן נכונות. לדוגמה: או שאלוהים הוא אלוהים אישי, או שהוא איננו אישי. אם הוא אלוהים אישי, הרי ייתכן שהיהדות, הנצרות והאסלאם נכונות. לעומת זאת, דתות המזרח (הינדואיזם ובודהיזם) אינן נכונות. או שישוע הוא המשיח או שהוא לא. אם כן, הרי שהמשיחיות נכונה, והמסורת הרבנית, השוללת את משיחיותו, טועה. הפלורליזם הדתי למעשה מפר את "עיקרון אי הניגודיות". העיקרון קובע שא' וההפך מא' שניהם נכונים (באותו זמן באותו אופן). אין מעגלים מרובעים, ולא ייתכן שטענות דתיות הן גם סותרות וגם נכונות בו זמנית. ישוע הבהיר זאת בספר יוחנן (מתוך הברית החדשה), פרק יד׳, פסוק ו׳, כשאמר: "אני הדרך האמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי". ישוע לימד שהישועה היא דרכו ולא בדרך אחרת. הדבר נוגד דתות אחרות. הפוסט-מודרניזם גם שינה את הערך העליון בחברה. פעם חיינו בחברה שהאמינה ב"אמת". היום אנחנו חיים בחברה שמאמינה ב"סובלנות". אומרים לנו להתייחס בסובלנות לכל השקפה וערך. באופן בסיסי, אפשר להתייחס אל כל שאלה מוסרית בשאלה: "מי אתה שתחליט?". ### יחסיות מוסרית השקפת העולם של הפוסט-מודרניזם מספקת את היסוד ליחסיות מוסרית. ההתייחסות אל האתיקה כאל יחסית החלה כבר בעידן המודרניזם, אבל היא הגיעה לשיאה בעידן הפוסט-מודרניזם. אם אין אמת אובייקטיבית-אבסולוטית, גם אין קנה מידה מוחלט להתנהגות אתית, ואם האמת איננה אלא העדפה אישית, הרי שאתיקה הינה עניין אישי ונסיבתי בהחלט. יחסיות מוסרית היא הדעה שמוסריות היא עניין יחסי לפרט. במילים אחרות, אין מערכת של כללים אוניברסליים התקפים לגבי הכול. במובן מסוים, ניתן לסכם את היחסיות המוסרית בביטוי "תלוי". האם רצח הוא תמיד פסול? האנשים שדוגלים ביחסיות אומרים: "תלוי בנסיבות". האם יש פסול בניאוף? תשובתם היא: "תלוי אם תופסים אתכם או לא". גם יחסיות מוסרית מפריכה את עצמה. אנשים שטוענים שהם מאמינים ביחסיות אינם יכולים להתאים את עצמם בעקביות למערכת האתית שלהם. אנשים אלה מבצעים הערכות מוסריות כל הזמן. הם משמיעים את קולם נגד גזענות, ניצול, טבח המוני ודברים רבים אחרים. למשיחיים יש יסוד עקבי המבוסס על התגלותו של אלוהים, והיסוד הזה מאפשר להם לצאת נגד הרעות החברתיות. לאנשים שדוגלים ביחסיות מוסרית אין בסיס. ליחסיות המוסרית יש שתי בעיות אחרות. ראשית, איש איננו יכול למתוח ביקורת חיצונית על מוסריות. בספר Christian Ethics in Plain Language ("אתיקה נוצרית במונחים פשוטים") מצויין הקושי שביחסיות תרבותית. אם האתיקה יחסית לכל תרבות, כל מי שאיננו כלול בתרבות הזו מאבד את זכותו לבקר אותה. למעשה, זו הייתה טענתם של המפקדים הנאציים במשפטי נירנברג: "איזו זכות יש לכם לבקר את הדברים שעשינו בגרמניה הנאצית? הייתה לנו מערכת מוסרית משלנו". לשמחתנו, השופטים והחברה המערבית דחו את הטענות האלה. שנית, איש איננו יכול לבקר מוסריות מבפנים. היחסיות התרבותית איננה מותירה מקום לרפורמיסטים חברתיים. התנועה לביטול העבדות, לחופש הבחירה ולזכויות האזרח הן עדיין דוגמאות לתנועות חברתיות שמתנגדות לנסיבות החברתיות של התרבות. רפורמיסטים כגון ויליאם וילברפורס או מרטין לותר קינג הצעיר נקטו עמדה, קבל עם ועדה, והצביעו על מנהגים לא מוסריים, וקראו לחברה לספק פתרון מוסרי. ביטול העבדות והמאבק לזכויות האזרח הם דברים חיוביים גם אם אנשים רבים בחברה התנגדו להם. לא זו בלבד שהיחסיות המוסרית מפריכה את עצמה, אלא שהיא גם מסוכנת. יחסיות מוסרית מובילה לאנרכיה מוסרית. היא מבוססת על ההנחה שיש לאפשר לכל אדם לחיות בהתאם לאמות המידה המוסריות שלו. חשוב על הסכנה שנשקפת מכך בחברה שיש בה ערכים מוסריים שונים ומגוונים. יש אנשים שחושבים שגנבה היא מעשה מוסרי לחלוטין, לפחות בנסיבות מסוימות. אחרים חושבים שאפשר להצדיק רצח. החברה אינה יכולה לאפשר לכל אדם לעשות את הישר בעיניו. ברור שהחברה מאפשרת מידה מסוימת של אנרכיה כשלא נשקפת סכנה לחיים, לחופש או לרכוש. בכל שנה כשאני הולך ליריד הלאומי, אני רואה את האנרכיה הרבה שבאה לידי ביטוי על המדבקות שעל המכוניות. במקרה הזה, החברה מאפשרת לבני אדם לעשות את מה שנראה להם נכון. לעומת זאת, אם אותם אנשים יתחילו לפעול כראות עיניהם על הדרך המהירה, לא נוכל לאפשר להם את זה מכיוון שהם גורמים סכנה לחיים, לחופש ולרכוש. יחסיות מוסרית נשמעת נחמדה וסובלנית ומשחררת, אבל אם היא תיושם ברמת החברה, היא עלולה להיות מסוכנת. איננו יכולים לאפשר את קיומה של אנרכיה מוסרית מוחלטת מבלי שנהפוך לברברים. זוהי ההשלכה של חיים בעולם ששינה את השקפתו לגבי האמת ויצר מערכת אתית שמתכחשת לקיומה של האמת. ### השפעתו של ריקבון האמת מהן ההשלכות של אבדן האמת בחברה? יש דרכים רבות לאמוד אותן וארגונים רבים עסקו בכך. בשנת 1994 ניהלה קבוצת המחקר של ברנה סקר עבור ג'וש מקדואל על נוער שחונך בכנסיות. מדובר בצעירים ובני נוער שהולכים לכנסיה באופן קבוע. הסקר גילה שמתוך בני נוער אלה, 57% אינם מסוגלים לאמר שקיימת אמת מידה אובייקטיבית לאמת. כמו כן גילה הסקר ש-85% מתוך אותם בני נוער טוענים ש"אולי זה לא בסדר בעיניך, אבל זה לא אומר שזה לא בסדר בעיניי". ג'ורג' ברנה אומר שהדור הצעיר מורכב בעיקר מאנשים שחושבים באופן לא ליניארי. במילים אחרות, הם יוצרים את מערכת הערכים שלהם בשיטת "גזור והדבק" ממגוון של מקורות שונים, גם אם הם סותרים זה את זה. זאת ועוד: הם מאמינים במושגים סותרים אלה מכיוון שאין להם אמונה מוצקה באמת מוחלטת. אם האמת הינה אישית ולא אובייקטיבית, אין שום החלטה נכונה, וכל אדם צריך לעשות כטוב בעיניו. ### השקפת העולם של כתבי הקודש מהי ההשקפה של כתבי הקודש לגבי פוסט-מודרניזם? אחת הבעיות עם ההשקפה של הפוסט-מודרניזם היא שהיא משפיעה על האופן שבו אנחנו קוראים את כתבי הקודש. הפוסט-מודרניזם אהוד ונפוץ מאוד, ולכן בני אדם קוראים ספרות (וגם את כתבי הקודש) בצורה שונה מבעבר. הפרשנות הספרותית פועלת בשיטה המכונה "דקונסטרוקציה של הפוסט-מודרניזם". היא משמשת לא רק בשיעורי עברית בתיכון ובאוניברסיטאות אלא גם בפרשנות של כתבי הקודש. עלינו לפתח אבחנה, במיוחד כשאנחנו בוחנים את השקפות העולם המוצגות בתקשורת. בפיליפים ד', ח׳ כתוב: ״סוף דבר, אחיי, כל אשר אמת, כל מה שנכבד, כל דבר ישר, טהור, מלא נועם, כל אשר שמעו טוב, כל מעשה נעלה, וכל דבר הראוי לשבח, באלה יהגה לבבכם". תלמיד ממוצע צופה ב-22,000 שעות טלוויזיה לפני שהוא מסיים תיכון. אותו תלמיד גם מקשיב ל-11,000 שעות של מוזיקה במהלך שנות ההתבגרות שלו. על אלה יש להוסיף את השעות שהוא מבלה על המחשב, באינטרנט ובספיגת התרבות באמצעות ספרים וירחונים. הפוסט-מודרניזם הינו בעל השפעה עצומה על החברה שלנו. שחיקה זו של האמת משפיעה על האופן שבו אנחנו רואים את העולם, ודחיית הערכים המוחלטים מובילה באופן טבעי לדחייתם של ערכים מוחלטים וקידום היחסיות המוסרית. מגמה חדשה בפילוסופיה, בראשותו של הפילוסוף הצרפתי ז׳אק דרידה, נקראת דה־קונסטרוקציוניזם או פוסט מודרניזם. השקפה זו עוסקת ביחסיות של כל 'משמעות' ושל כל 'אמת', ומכחישה את קיומם של עקרונות בסיסיים ־ כלומר, של אמיתות שמקובלות בדרך כלל (לדוגמה, ״אני קיים״), ושמהוות נקודת התחלה של כל מחקר פילוסופי. אף על פי שהטענות שמשמיעים חסידי הגישה הזו עלולות לבלבל את מי שאין לו הכשרה פילוסופית, הפעולה המעשית שלה שולטת בחשיבה של רוב האנשים בימינו. התוצאה היא דרך חשיבה יחסי לחלוטין בכל מה שקשור לאמת: אין אמיתות מוחלטות, רק כאלה שמתאימות לכל אדם באשר הוא. קרל הנרי אומר שזרעי הפוסט מודרניזם נזרעו בתקופה המודרנית. ״העידן המודרני ביקש לשחרר את האנושות מגורל או קיום ביקום שמנוהל על ידי אלוהים. המדע החילוני מבטיח חופש חדש לאנושות וקידמה לעולם. הסדר האינטלקטואלי של העולם עבר לתבונה האנושית". אם כך, התבונה האנושית מחליפה בעידן המודרני את האמונה באלוהים. בעידן הפוסט מודרני האנשים דוחים את הצורך להיות כבולים אפילו לתבונה ולאחריות שמשתמעת ממנה. הפוסט מודרניזם דוחה את הרעיון שאמונות יכולות לשקף את המציאות כיאות. הנרי אומר ש״ההנחה האפיסטמית שמשותפת לכל הפוסט מודרניסטים היא דחייה של הפנדמנטליזם ־ של האמונה שמידע מורכב ממערכות של אמונות שנשענות בבטחה על מערכות אחרות של אמונות, ושהכל מבוסס על אמונות בסיסיות שאי אפשר לשנותן״. גרנץ מסכם, ״חסידי הפוסט מודרניזם הגיעו למסקנה שכל ניסיון לתאר מרכז עצמאי, בלתי תלוי ומאחד ־ עולם אמיתי אחד ויחיד ־ מאחורי החוויה, נועד להיכשל; בסופו של דבר הם מייצרים רק בדיות, פרי הדמיון האנושי. כשהמבקר הפוסט מודרניסטי של המודרניזם מפריד את ההסבר האנושי מהרעיון של עולם עצמאי ובלתי תלוי שנמצא ביסודם של הדברים, הוא מנתק אותנו מדברים ומשאיר לנו רק מילים״. מקאלום מסכם את העמדה הפוסט מודרנית: "איך נוכל לדעת אם הדימויים שהחושים שלנו מביאים לתודעה אכן תואמים את המציאות שנמצאת מחוץ למוח שלנו? כדי להיות בטוחים בזה עלינו לעמוד מחוץ לעצמנו ולהשוות את הדימויים המנטלים שלנו לעולם האמיתי. אבל היות שאנחנו לא יכולים לעמוד מחוץ לעצמנו, אין כל דרך שתאפשר לנו לדעת אם הדמיון שלנו תואם במדויק את המציאות. נותרה לנו רק ספקנות". ### אובייקטיביות אמפירית? זוהי אחת הסיבות לכך שהפוסט מודרניסטים טוענים שלא קיימת אובייקטיביות אמפירית. הם מעלים את הבעיה של יצוג – איך אנחנו תופסים את המציאות, והאם התפיסות שלנו משקפות בצורה מדויקת את העולם החיצוני. הפוסט מודרניסטים אומרים שהתשובה היא שלילית. הם מצביעים על כך שאנשים שונים רואים את אותו דבר בצורה שונה. לדוגמה, הם יאמרו שאנחנו לא יכולים לדעת איזה מין אדם בדיוק היה ישוע, ושאנחנו יכולים רק לבנות את הדמות שלו על ידי שימוש בשפה שלנו. גרנץ מוסיף, ״הוגים פוסט מודרניסטים… טוענים שאנחנו לא באים במגע עם העולם שפשוט ׳קיים שם׳, אלא בונים לעצמנו עולם בעזרת ההבנה שאנחנו מביאים איתנו. הם טוענים שאין לנו נקודת יתרון קבועה מעבר לעולם שאנחנו בונים לעצמנו, נקודה שעליה נוכל לבסס דיעה אובייקטיבית טהורה לגבי המציאות שבחוץ״. רורטי טוען כי ״בעיניו של הפוסט מודרניסט הפרגמטיסט (של אדם שחושב שהאמת שעומדת מאחורי הנחה מסוימת נקבעת רק על סמך התוצאות המעשיות שלה), משפטים אמיתיים אינם בגדר אמת רק משום שהם תואמים את המציאות, ולכן אין כל מקום לשאלה לאיזה סוג של מציאות, אם בכלל, מתאים משפט נתון כלשהו. אין כל טעם לדאוג בנוגע למה ש׳הופך׳ אותו לאמת״. ### אמת היא הקבלה למציאות פיטר קריפט ורונלד ק׳ טאצלי ממכללת בוסטון מסבירים ש״אמת היא ההקבלה בין מה שאתה יודע או אומר לבין המציאות. אמת פירושה ׳לומר את הדברים כפי שהם למעשה׳״. הם ממשיכים ואומרים, ״ברגע שכל התיאוריות שעוסקות באמת מנוסחות באופן ברור ובפשטות, הן יוצאות מנקודת הנחה שקיים מושג הגיוני של אמת, ששמור בחוכמה של השפה ובמסורת של השימוש, כלומר תיאוריית ההקבלה (או הזהות). שכן כל תיאוריה טוענת שיש בה אמת, כלומר, שהיא מקבילה למציאות, ושהתיאוריות האחרות הן שקריות, כלומר, שהן לא מקבילות למציאות״. מקאלום אומר, ״הפוסט מודרניסטים טוענים שאין כל דרך לדעת אם חוקי השפה זהים לחוקים ששולטים במציאות. הפוסט מודרניזם מותיר אותנו עם ספקנות שמחלחלת לכל, כלואים במה שהם מכנים בית הסוהר של השפה. המציאות מוגדרת או נבנית בידי תרבות ושפה, ולא נחשפת באמצעות תבונה וצפייה״. הנרי מסכם, ״טקסטים לא יכולים להעביר אמת אודות מציאות אובייקטיבית. המשמעות שנותן להם פרשן אחד טובה בדיוק כמו פרשנותו של אחר, בלי כל קשר לפער האפשרי בין שתי הפרשנויות. לטקסט אין כל משמעות מקורית או סופית, ואין רק דרך אחת שבה יש לפרש את כתבי הקודש או כל טקסט אחר״. רורטי מסכם, ״הפרגמטיסטים אומרים שהנאמנות שלנו לבני אדם אחרים שנלחמים יחדיו בחושך היא זאת שמשנה בסופו של דבר, ולא התקווה שלנו להבין נכונה את הדברים״. גרנץ מסכם, ״השקפת העולם הפוסט מודרנית פועלת מתוך הבנה של האמת שמבוססת על הקהילה. היא מאשרת שהדרך שבה אנחנו מקבלים דבר מסוים כאמת, ואפילו הדרך שבה אנחנו רואים את האמת, תלויות בקהילה שבה אנחנו חיים. מעבר לכך, באופן קיצוני יותר, השקפת העולם הפוסט מודרנית מאשרת שהבנת האמת שלנו משתרעת מעבר להבנות שלנו לגבי מהות האמת: אין אמת מוחלטת; האמת היא יחסית ותלויה בקהילה שבה אנחנו חיים או חברים״. ### כן = לא, אור = חושך, טוב = רע, מה? זוהי השקפת עולם מפחידה, בעיקר כשמביאים בחשבון את ההגדרה שהנאצים נתנו למושג ״אמת״! נורמן גייזלר מדבר על ההשלכה המעשית של הלוגיקה הפוסט מודרנית. ״המשמעות היא שאברהם אבינו אומר את האמת כשהוא מכריז ש׳יש אלוהים׳, אבל האמת היא גם לצידה של מדלין מוריי אוהרה שאומרת ש׳אין אלוהים׳. אבל הרי לא יתכן ששתי האמירות האלה נכונות. אם אחת מהן היא אמת, יוצא שהשנייה היא שקר. ומאחר שהן ממצות את האפשרויות היחידות שקיימות, אחת מהן חייבת להיות אמת״. גייזלר טוען ש״אם אמת היא יחסית, יוצא שאיש לא טועה לעולם ־ אפילו כשהוא כן טועה. כל עוד דבר מסוים הוא בגדר אמת עבורי, יוצא שאני צודק גם כשאני טועה. החיסרון הוא שאני לעולם לא אוכל ללמוד משהו, שכן למידה פירושה מעבר מאמונה שקרית לאמונה שהיא בגדר אמת ־ כלומר מאמונה שקרית באופן מוחלט לאמונה שהיא אמת באופן מוחלט״. ### אני סובייקטי כי אני מגניב קריפט וטאצלי אומרים, ״המקור הראשוני לסובייקטיביזם בימינו, לפחות באמריקה, הוא הרצון להיות מקובל, להיות ׳אין, להיות אופנתי, אוונגארד… ולא ׳מרובע׳, ׳חנון׳, או ׳מחוץ לעניינים׳. כולנו למדנו את זה כילדים ־ הפחד הגדול ביותר של נער מתבגר הוא למצוא את עצמו במצב מביך ־ אבל ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מלבישים את הפחד הזה בתחפושת מתוחכמת, למדנית יותר״. לדברי קריפט וטאצלי, מקור נוסף לסובייקטיביזם ״הוא הפחד שלנו משינוי קיצוני ־ הפחד משינוי אמונה, מהצורך ׳להיוולד מחדש׳, מהצורך להכניע את כל אורחות חיינו ואת הרצון שלנו לרצונו של אלוהים. הסובייקטיביזם הוא הרבה יותר נוח. הוא דומה לחלום, או פנטזיה נרקסיסטית״. ואן אינוואגן מציין כמה מביך שאנשים מסוימים מכחישים את האובייקטיביות של האמת: "מה שמעניין יותר מכל ביחס לאמת האובייקטיבית הוא שיש אנשים שמכחישים את קיומה. יהיה מי שיתהה איך מישהו יכול להכחיש את קיומה של אמת אובייקטיבית. אבל אני בטוח שההסבר שיתנו לזה אנשים מסוימים הוא שהם מתמלאים עוינות עמוקה מעצם המחשבה שקיים דבר כלשהו שבאופן כזה או אחר שופט אותם. וכמובן, הרעיון שמעורר בהם את העוינות המירבית הוא שיש אלוהים. אבל הם גם חשים עוינות דומה לרעיון שקיים יקום אובייקטיבי שלא אכפת לו מה הם חושבים, ושיכול להפוך את האמונות היקרות ביותר שלהם לשקריות, בלי לשאול אפילו לדעתם". ### האמונה המשיחית כנגד הפוסט מודרניזם הטענות של האמונה המשיחית מנוגדות לחלוטין לעולם המטושטש של השפה הפוסט מודרנית. ישוע לא הותיר כל ספק בכך שהוא המרפא היחיד של המין האנושי, התקווה היחידה שיש לנו והדרך היחידה להתרצות ולהתפייס עם אלוהים. ישוע אמר, ״אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי״ (יוח׳ יד׳, ו׳). ״גוף המשיח״ הבין היטב את ההשלכות של דבריו. כשראשי היהודים לחצו על כיפא להסביר את הנס שחולל כשריפא את הפיסח, הוא אמר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ״שיהא ידוע לכולכם ולכל עם ישראל, כי בשם ישוע המשיח מנצרת, אשר אתם צלבתם ואשר אלוהים הקימו מן המתים, בשם הזה הוא עומד בריא לפניכם. הוא האבן שמאסתם, אתם הבונים, אשר היתה לראש פינה. ואין רפואה (ישועה) באחר, כי אין שם אחר נתון לבני אדם תחת השמים, ובו עלינו להירפא (להיוושע)״. (מעשי השליחים, ד׳, י׳-יב׳). כשבודקים את הטענות של האמונה המשיחית, מבינים שיש להגיע להחלטה ולבחור בין שתי אפשרויות: או שישוע המשיח הוא התשובה לכל בני האדם בכל הזמנים ובכל המקומות, או שהוא לא התשובה לאף אחד, בשום זמן ובשום מקום. אם הוא לא יותר מאשר קביים פסיכולוגיים לאנשים מסוימים, הרי שהוא לא מושא האמונה של כל בני האדם. ולהיפך, אם ישוע הוא אדון ואלוהים, הרי שעובדה זו לא חדלה מלהיות אמת רק כי מישהו בוחר לא להאמין בה. "אנחנו לא הופכים אמירות כלשהן לאמיתיות או שקריות רק משום שאנחנו מאשרים או מכחישים אותן. אמירות כאלה הן בגדר אמת או שקר ללא כל קשר למה שאנחנו חושבים, \[ללא כל קשר\] לדיעות שלנו או להערכה שלנו לגביהן." (מורסימר ג׳ אדלר) ### אבל אנחנו לא פרימיטיביים מימי הביניים! נוסף על כך, מורטימר ג׳ אדלר מסביר שאמירות כמו ״אולי זה היה נכון בימי הביניים אבל היום זה כבר לא כך״, או ״זה עשוי להתאים לאנשים פרימיטיביים אבל לא לנו״, מבוססות על שני סוגים של בלבול. לפעמים אנחנו מבלבלים בין האמת לבין מה שמרבית האנשים בזמן מסוים או במקום מסוים חושבים שהוא האמת, כפי שעולה מהדוגמה הבאה: ״עד לפני כמה מאות בשנים האמין חלק מהמין האנושי שהארץ היא שטוחה. אמונה שקרית זו הופרכה בינתיים. אבל אין זה אומר שהאמת האובייקטיבית השתנתה ־ שמה שבעבר היה נכון היום כבר לא נכון… לא האמת השתנתה, אלא התפוצה הרחבה של דיעה כלשהי, שהיום כבר אינה מקובלת על הרוב״. בלבול מסוג אחר נוצר כשמתעלמים מההקשר של המקום או הזמן שבהם נאמר משפט כלשהו. ״גודל האוכלוסייה במדינה מסוימת משתנה מזמן לזמן, אבל דברים מסוימים שנאמרים לגבי גודל האוכלוסייה בארץ מסוימת בזמן נתון נותרים בגדר אמת, גם כשבשלב מאוחר יותר עולה מספר האוכלוסין. ההכללה של תאריך מסוים במשפט מסוים שמדבר על אוכלוסיית ארצות הברית בשנה מסוימת הופכת את אותו משפט לאמת נצחית, בתנאי שהמשפט עצמו היה מדויק מלכתחילה״. אפילו ברטרנד ראסל האגנוסטי טוען שאמת היא לא דבר יחסי שתלוי בהבנה או בתפיסה שלנו, ושלא המוחות שלנו הם שיוצרים את האמת או את השקריות. הם יוצרים אמונות. אבל לאחר שהאמונות נוצרו, המוח לא יכול לתפוס אותן כאמיתיות או שקריות, ״פרט למקרה מיוחד בו נוגעות האמונות בדברים העתידים להתרחש והתלויים במאמין (דרך משל, האמונה שנגיע לתחנה לפני צאת הרכבת). מה שעושה את האמונה לאמיתית היא עובדה, ועובדה זו, פרט למקרים יוצאים מן הכלל, אין בינה ובין רוחו של המאמין ולא כלום״. ### אמת אובייקטיבית-אבסולוטית איננה תלויה בנו ״מידת האמת או השקר של אמירה כלשהי תלויה בקשר שלה לעובדות שניתן לוודא, לא בקשר שלה למשפט שבני האדם חורצים על אותן עובדות. אני עשוי לאשר שאמירה מסוימת היא נכונה, כשלמעשה היא שקרית. אתה עשוי לשלול אמירה ולומר שהיא שקרית, כשלמעשה היא אמת. האישור שלי או ההכחשה שלך לא משנים את מידת האמת או השקר של האמירות שאתה ואני שופטים בצורה שגויה. אנחנו לא הופכים אמירות כלשהן לאמיתיות או שקריות רק משום שאנחנו מאשרים או מכחישים אותן. אמירות כאלה הן בגדר אמת או שקר, ללא כל קשר למה שאנחנו חושבים, לדיעות שלנו או להערכה שלנו לגביהן״. ד״ר וויליאם ליין קרייג אומר ש״הטענה (הפוסט מודרנית), שלפיה ׳האמת היא שאין כל אמת, סותרת את עצמה והיא גם לא הגיונית, כי אם יש אמת באמירה הזו, הרי שהיא איננה אמת, מאחר שאין כל אמת. לפיכך, אי אפשר למנוע מהדה־קונסטרוקציוניסט מלעשות דה־קונסטרוקציה לעצמו. גם אין כל סיבה לאמץ את נקודת ההשקפה הפוסט מודרנית במקום השקפות (כמו) הקפיטליזם המערבי, השוביניזם הגברי, הגזענות הלבנה וכיוצא באלה, מאחר שבפוסט מודרניזם אין יותר אמת משיש בכל אחת מהשקפות העולם האחרות". קרייג בעצם עומד על הסכנה שטמונה בחשיבה הפוסט מודרנית. כשאין כל אמת אובייקטיבית, לא קיים שום דבר שהוא רע במהותו. מה שרוב האנשים רואים כמעשה נתעב (למשל רצח, גניבה, ובעבר גם שקר), צריך להיות מקובל עכשיו פשוט משום שהוא מקובל על אנשים מסוימים. ג׳יימס סייר חושף חוסר עקביות פוסט מודרני נוסף, ״למרות שהפוסט מודרניסטים צריכים לומר שהם מעולם לא פגשו נרטיב שלא מצא חן בעיניהם, ברור שהם כן נתקלו בנרטיב כזה. הם דוחים על הסף את הפנדמנטליזם המשיחי וסיפורי בישור שונים בגלל הבלעדיות שלהם״. ### מדע מצדד באמת אובייקטיבית-אבסולוטית מקאלום טוען: "הפוסט מודרניסטים אומרים שמאחר ואנחנו לא יכולים לצאת מעצמנו כדי להשוות את הדימויים המחשבתיים שלנו למציאות… אין לנו ברירה אלא לדחות את הרעיון שאנחנו יכולים לדעת את המציאות בצורה אובייקטיבית. עלינו לענות שבניגוד לכך, למרות שההערכות שלנו לגבי העולם הן לא תמיד מדויקות, הן פתוחות לתיקון באמצעות מחקר נוסף. העובדה שאין לנו ודאות מוחלטת בנוגע לעולם החיצוני אין פירושה שאנחנו לא יכולים לדעת דבר על מה שקיים מחוץ לנו. אנחנו לא חייבים להתפלש בספקנות הפוסט מודרנית. ההצלחה של הטכנולוגיה המדעית מוכיחה שהתפיסה שלנו לגבי העולם היא מדויקת יחסית. שפע של השגים מעיד על האמינות של הידע האנושי. לדוגמה, המתמטיקאים חישבו ומצאו אילו מסלולים, נתיבים ומידות האצה דרושים כדי להנחית אדם על הירח. החישובים האלה הוכיחו את עצמם כנכונים. ניל ארמסטרונג אכן נחת על הירח! אף אדם לא היה מצליח לתפקד או להאריך ימים אם היה נוהג כאילו שהאמת היא עניין של השקפה ולא דבר אובייקטיבי. השיקים שלו היו חוזרים אם חשבון הבנק שייך לו רק ״לדעתו״, הוא היה שותה רעל אם ״לדעתו״ זאת לימונדה, הוא היה נופל מבעד לשכבת קרח דקה ש״לדעתו״ היא עבה, או נפגע מאוטובוס ש״לדעתו״ עומד בתחנה ולא נוסע. אדם שמבקש לתפקד בעולם הזה חייב לייחס חשיבות כלשהי להקבלה האובייקטיבית של האמת למציאות. מסוכנים עוד יותר הם אלה שדוגלים בהשקפת עולם יחסית של האמת רק כשמדובר במוסר שלהם עצמם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** בחירה חופשית, מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מעמד האישה בברית החדשה - הציטוטים הקשים](https://igod.co.il/answer-rabbi/מעמד-האישה-בברית-החדשה-הציטוטים-הקשים/) **Published:** יוני 19, 2020 **Author:** גולן ברושי **Excerpt:** מעמד האישה בברית החדשה: מה לגבי הציטוטים ה"קשים" בברית החדשה אודות נשים? האם יש הדרת נשים בברית החדשה? כיצד מתמודדים עם אותם פסוקים מאתגרים על האישה בברית החדשה? על כך המאמר! **Content:** עם פרסומים ברשת האינטרנט של מאמרים וסרטונים על מעמד האישה ביהדות בהם מובאים ציטוטים מזעזעים ביותר על האישה מפיהם של רבנים מודרנים ורבנים מן העבר (חז"ל \\ "התורה שבעל-פה") – הרבנים לא נשארו חייבים. **ראשית**, הם טענו כי הדברים "מוצאים מהקשר" (מעניין באיזה הקשר הגיוניים הציטוטים – כי האישה היא נאד מלא צואה, כי האישה היא חמור, כי לאישה אין שכל, שאישה שוכבת עם חמורים בשוק כשהיא שותה אלכוהול, שמותר להכות נשים, שאישה תענש ע"י חזרה בגלגול של פרה וכי אישה שאינה בתולה לא שווה 10 אגורות…?!??) **שנית**, על מנת להסית את הדיון – הם ניסו לטעון כי גם בברית החדשה ישנם ציטוטים בעייתיים על האישה. לכך בדיוק יוקדש מאמר זה. תכף נכנס לעניינים התיאולוגיים ונעבור על הפסוקים ה"מאתגרים" בברית החדשה. אבל לא צריך להיות תיאולוג כדי לראות את ההבדל במעמד האישה בין היהדות-הרבנית, לבין המאמינים בישוע – מספיק להסתכל על נשים במאה שערים ובבני ברק, ולהשוות לנשים במדינות נוצריות (כגון ארה"ב, אירופה ואוסטרליה) – איפה נמצא נשים שהן מנתחות בבתי חולים? נשים שהן טייסות תעופה? נשים שהן מנכלית של חברות גדולות? נשים שהן מדינאיות ופוליטיקאיות? נשים שהן מדעניות מובילות וזוכות פרסי נובל? האם נשים אלו הגיעו ממאה שערים ובני ברק, או ממדינות נוצריות…. ### האישה בברית החדשה ל[מעמד האישה בברית החדשה](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%aa-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%9c%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%96%d7%9e/) כבר הוקדש מאמר אחר, כאן ברצוננו לגעת בפסוקים הלכאורה "קשים ומתאגרים" שבברית החדשה בכל הנוגע למעמדה של האישה. אבל **ראשית** חשוב לנו לציין, גם אם הברית החדשה לכאורה מדירה נשים, זה עדיין לא מתרץ את הציטוטים שמופיעים בסרטון ציטוטי רבנים על נשים. מדובר בניסיון התחמקות קלאסי והסתה של הדיון. **שנית**, כלל לא ניתן להשוות בין הציטוטים החמורים והמזעזעים המובאים ע"י הרבנים (וציטוטי חז"ל על מעמדה של האישה) לבין הציטוטים ה"קשים" שבברית החדשה שהם בעצם עדינים ביותר בהשוואה, כפי שתכף נראה. **שלישית**, אמנם ניתן לעיתים למצוא גם ציטוטים חיוביים ע"י רבנים על האישה, אך אין בזאת כדי לכסות על הציטוטים השליליים (הרי זה שבעל מביא פרחים לאשתו ואומר לה מילים מעודדות – לא מכפר על כך שהוא מכה אותה ומשפיל אותה בזמנים אחרים). ### אז מה לגבי הציטוטים "הקשים" על מעמדה של האישה בברית החדשה? מצד אחד, לא צריך להיות גאון גדול כדי לשים לב להבדל הניכר שבין מעמדה של האישה בתרבויות שנוסדו על בסיס הערכים של הברית החדשה (לדוגמא – ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, מדינות אירופה וכו') אשר בהן האישה משגשגת בכל תחום אפשרי, לבין מעמדה של האישה בהלכה הרבנית (ההלכה של הרבנים משמע "התורה שבעל-פה", זאת לעומת מעמדה הנעלה של האישה בתנ"ך) או לעומת תרבויות שנוסדו על בסיס ערכי ההלכה המוסלמית (השָׁרִיעָה) אשר בהן לאישה כמעט ואין זכויות כלל. מצד שני, יש מספר קטן של ציטוטים מעט "קשים" בברית החדשה אודות האישה, ואותם ברצוננו כעת לבאר. נביא בפניכם את 5 הציטוטים שבדר"כ מצטטים בניסיון להראות שלכאורה הברית החדשה מדירה נשים – ונראה לכם שאין בכך דבר וחצי דבר נכון. נעשה זאת בקצרה. נתחיל עם הפסוק הפופולרי ביותר בברית החדשה שהרבנים אוהבים להצביע עליו, פסוק שלאחרונה גם הובא ע"י הארגון החרדי יד-לאחים בפוסט פייסבוק: > "הַנָּשִׁים תֶּחֱשֶׁינָה **בַּקְּהִלּוֹת**; אֵין לָהֶן רְשׁוּת לְדָבֵּר, אֶלָּא תִּכָּנַעְנָה לְמָרוּת, כְּמוֹ שֶׁגַּם הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת. וְאִם רְצוֹנָן לִלְמֹד דָּבָר, תִּשְׁאַלְנָה אֶת בַּעֲלֵיהֶן בַּבַּיִת, כִּי לֹא יָאֶה שֶׁאִשָּׁה תְּדַבֵּר **בַּקְּהִלָּה**." > (אגרת שאול השליח הראשונה אל הקורינתים, יד 34-35) ראשית, חשוב לנו להדגיש – עצם ההשוואה בין **לבקש מנשים לא לפטפט בזמן אסיפות קהילה** (אסיפות מעורבות נשים-גברים, לעומת ההפרדה שבבתי הכנסת), לבין הדברים שמובאים בתלמוד – **שאישה היא נאד מלא בצואה, שאפשר לנעול אותה בבית ולהצליף בה, שהיא מתאווה לשכב עם חמורים בשוק כשהיא שותה יין,** וכו' – הינה מגוכחת, מאחר ומדובר ב"ליגות" שונות לחלוטין. ולעיקר – מדובר בפסוק שמופיע באגרת אותה שלח שאול השליח אל הקהילה המשיחית אשר בקורינתוס, שם אחת הבעיות שהיו היא שבזמן נשיאת הדרשה\\האסיפה, נשים התכנסו ופטפטו בינן לבין עצמן והפריעו לאחרים. חלקן, שלא הבינו דברים מתוך הדרשה התחילו לדבר ולהיכנס לתוך דבריו של הדורש ולקטוע אותו. שאול בסך הכל מבקש מהן – **"את לא מבינה משהו? תתאפקי ותשאלי אח"כ את בעלך שיסביר לך. אל תעשי זאת בזמן אסיפת הקהילה כי את תפריעי לדורש ותדברי – זה לא מכובד."** אגב, לשם השוואה, ביהדות האורתודוקסית עד היום מפרידים בבתי הכנסת לחלוטין בין גברים לנשים. > "הַנָּשִׁים **הִכָּנַעְנָה** לְבַעֲלֵיכֶן כְּמוֹ לַאֲדֹנֵינוּ׃ כִּי הָאִישׁ הוּא־רֹאשׁ הָאִשָּׁה כַּאֲשֶׁר הַמָּשִׁיחַ הוּא רֹאשׁ הָעֵדָה וְהוּא מוֹשִׁיעַ שֶׁל־הַגּוּף׃ אֲבָל כַּאֲשֶׁר **תִּכָּנַע** הָעֵדָה לַמָּשִׁיחַ אַף כֵּן־הַנָּשִׁים לְבַעֲלֵיהֶן…" (האפסים ה' 22-24). שאול השליח מלמד פה על **סמכות** – ולא על חשיבות. הבוס לא חשוב יותר מהעובדים שלו, אלא שיש לו סמכות על העובדים שלו ולכן עליהם להיכנע לו. הרמטכ"ל לא יותר חשוב מהחיילים אלא שיש לו סמכות עליהם ולכן עליהם להיכנע לו. ראש הממשלה לא יותר חשוב מהאזרחים אלא שיש לו סמכות עלינו ולכן עלינו להיכנע לו ולכבד את סמכותו. משמע, לקבל את סמכותו של מישהו מתוקף תפקידו. כך גם אלוהים ברא את הבעל והאישה – הבעל תפקידו להנהיג את המשפחה. כפי שאין 2 רמטכ"לים או 2 ראשי ממשלה או 2 נשיאים, אלא מנהיג אחד ראשי בכל תחום אשר לו את המילה האחרונה, ככה גם סמכות הבעל על המשפחה. כמובן לא מדובר בדיקטטורה, אלא שכמו כל מנהיג אחר – עליו לכבד דעות של אחרים ולהתייעץ עם אחרים. שימו לב מה אומר שאול השליח פסוק אחד לפני כן, שכמובן "שוכחים" לצטט: "הִכָּנְעוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִתּוֹךְ יִרְאַת הַמָּשִׁיחַ" (האפסים ה' 21) ז"א שיש אלמנט לכניעה שהוא הדדי – גם הגבר נכנע לאשתו בתחומים מסויימים. ושימו גם לב לפסוק אחד אחרי, שגם אותו "שוכחים" לצטט: "הָאֲנָשִׁים, אֶהֱבוּ אֶת נְשֵׁיכֶם כְּשֵׁם שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֶת הַקְּהִלָּה וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדָהּ" (האפסים ה' 25) > פְאֵרְכֶן אַל יְהֵא פְּאֵר חִיצוֹנִי שֶׁל מַחְלְפוֹת שֵׂעָר וַעֲדִי זָהָב וּבְגָדִים, אֶלָּא הָאָדָם אֲשֶׁר בְּסֵתֶר הַלֵּב, הַפְּאֵר הַבִּלְתִּי נִשְׁחָת שֶׁל רוּחַ עֲנָוָה וּשְׁקֵטָה אֲשֶׁר יְקָרָה הִיא מְאֹד בְּעֵינֵי אֱלֹהִים. > (אגרת כיפא א', ג' 3) אכן היו בהיסטוריה אלו שהוציאו מהקשר את הפסוק ופסקו כי אסור לנשים להשקיע במראה החיצוני שלהן – אוסרים עליהן לרכוש תכשיטים, בגדים וכו'. אבל זה לחלוטין מפספס את הנקודה של השליח פטרוס. פטרוס לא כותב "אל תענדו תכשיטים", אלא כותב "פארכן אל יהא…". במילים אחרות, פטרוס אומר לנשים – שהזהות שלהן והערך העצמי שלהן לא יהיה נטוע בתכשיטים ובבגדים שלהן (מה שהיווה סטטוס למעמד חברתי) אלא שהערך, הזהות והפאר שלהן יהיה מבוסס באופי שלהן – מה שנשאר לנצח. זה מונע מהן להתנשא על נשים אחרות שאין להן יכולות פיננסיות לרכוש תכשיטים ובגדים יקרים – בעיה שכפי שכולנו ערים – קיימת עד היום. > אֵינֶנִּי מַרְשֶׁה לָאִשָּׁה לְלַמֵּד, אַף לֹא לְהִשְׂתָּרֵר עַל הָאִישׁ, אֶלָּא לְהִשָּׁאֵר בְּדוּמִיָּה > (ב' טימותיאוס 12) הבעיה נוצרה מאחר והיה מקובל באותה תקופה ותרבות להטיף בציבור על נושא כזה או אחר. אנשים רבים היו ל"משעשעי אוזניים", מצחיקים את הקהל ומדברים על כל דבר על מנת לנסות ולהרשים את הקהל, מבלי שהם בהכרח למדו את הנושא (גם כיום ניתן למצוא כל מיני "גורויים" שכאלה למיניהם…). ממש כמה פסוקים קודם לכן מסביר שאול השליח ***"יֵשׁ שֶׁסָּטוּ מִזֶּה וּפָנוּ לְדִבּוּרֵי הֶבֶל; רְצוֹנָם לִהְיוֹת מוֹרֵי תּוֹרָה, אַךְ אֵין הֵם מְבִינִים לֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים וְלֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים בְּתֹקֶף."*** בהקשר הזה, בתרבות לפני אלפיים שנה בה נשים בדר"כ לא ידעו קרוא וכתוב ולא היו למדניות אלא עסקו במלאכות הבית – שנשים לא תלמדנה תורה, זאת כמובן מאחר ורמת הידע היחסי שלהן היתה נמוכה משמעותית מזאת של הגבר. כיום כמובן המצב שונה לחלוטין ומבט חטוף בתרבות המערבית מוכיח זאת בנקל. דרך אגב, היו אלו "מיסיונרים נוצרים" שהקימו בארץ ישראל המודרנית את בית הספר הראשון בו גם לנשים מותר היה ללמוד! > "וְכָל **אִשָּׁה הַמִּתְפַּלֶּלֶת אוֹ מִתְנַבֵּאת בְּגִלּוּי רֹאשׁ, מְבַזָּה אֶת רֹאשָׁהּ**; שֶׁכֵּן כָּמוֹהָ כְּמִי שֶׁגֻּלַּח שְׂעַר רֹאשָׁהּ. אִם רֹאשׁ הָאִשָּׁה אֵינוֹ מְכֻסֶּה, אֲזַי גַּם רָאוּי שֶׁיִּגָּזֵז שְׂעַר רֹאשָׁהּ." > (אגרת שאול הראשונה אל הקורינתים י"א 5-6) מתוך כתבים היסטוריים (לדוגמא Menander) אנחנו יודעים שבקורינתוס – גילוח ראשה של האישה, היה משהו שעשו לשפחות\\זונות המקדש. כמו כן גילוח ראש סימל בושה עמוקה ועונש על הפקרות מינית (כגון ניאוף). לכן, ספציפית בתרבות של הקורינתיים, האסוציאציה של נשים מגולחות שיער היה מביש ביותר: \[1\] שפחות\\קדשות המקדש (הירוגמיה), \[2\] נשים שנענשו מאחר וחטאו חטאים מיניים, \[3\] יציאניות. זאת הסיבה מדוע שאול בעצם אומר כי *"ראשך ללא כיסוי (כיסוי ע"י שיער או ע"י בגד) ואת רוצה להיכנס להקהילה? את מוזמנת! רק בבקשה תשימי כיסוי על ראשך כדי לכבד את המקום והמעמד (בית תפילה, לא בית בושת) ולא להוות מכשול לאחרים."* אבל כיום, מאחר ושיער קצר וכיסוי ראש כבר לא מסמלים את אשר סימלו בעבר (אישה מופקרת, יציאנית, קדשה וכו'), בעיקר מאחר והדרכים להבדיל בין המינים נשען בימנו על הרבה מעבר לאורך השיער. בתרבות המודרנית – שיער קצר, קצוץ או קירח (בפני עצמו) כבר לא מסמל הפקרות, זנות או בושה – אלא עניין של אופנה וטעם אישי. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב **תגיות:** מעמד האישה בברית החדשה, נשים בברית החדשה, פסוקים על נשים בברית החדשה --- ### [חסד אלוהים במשיח - מדוע היה על ישוע למות?](https://igod.co.il/discipleship/grace/) **Published:** ספטמבר 17, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "חסד אלוהים במשיח - מדוע היה על ישוע למות?") התפיסה המציגה משיח שמת זרה מאוד ליהדות המודרנית (למרות שהייתה פעם חלק מהיהדות), לפיכך עולה השאלה: "מדוע היה על המשיח למות?" תוך כדי מתן תשובה לשאלה זו, עולה שאלה נוספת: "כיצד ניתנת הגאולה? איזה אמצעי משרת אותה?" הגאולה- [הפדות באמצעות דם](https://igod.co.il/m017) היא אחד הנושאים שכתבי הקודש מרבים לעסוק בו לכל אורכם. --- [לסרטונים ומאמרים על נבואות התנ"ך על מותו של המשיח](https://igod.co.il/?s=%D7%A6%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%94) --- ### **I. לפי התנ"ך** הצורך בגאולה נוצר כאשר חדר החטא לקיום האנושי והפריד בין האדם לאלוהים. עם מעשה המרי הראשון של אדם וחווה חדר החטא והרחיק אותם מאלוהים. מנקודה זו ואילך, האמצעי שמשמש לגשר על המרחק המפריד את האדם מאלוהים היה דם. גישור זה על פני המרחק העצום שנפער בין האדם לאלוהים נקרא "גאולה" או "פדות". לכל אורך תולדות יחסיו של אלוהים עם עמו, האמצעי להשגת הפדות היה תמיד דם. הדם השפוך בתור גורם שמספק פדות, מופיע בכתבי הקודש לראשונה בשעה שחדר החטא למערכת, שהרי לפני שחדר החטא, לא היה הדם נחוץ כלל. אנחנו קוראים בבראשית ג 21 שכאשר גירש ה' אלוהים את האדם מגן עדן הוא עשה "לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם". העור היה עורם של בעלי חיים. היה צורך לכסות את העירום שהחטא חשף כעת. אבל כדי לכסות את אדם וחווה נדרש מותם של בעלי חיים, וכך, לראשונה בהיסטוריה, נשפך דם. זה מספק את המשמעות השורשית של המילה "לכפר", שמשמעותה "לכסות" (ראה בראשית ו 14: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר… וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר"). הצורך בשפיכת דם כדרך להתקרב אל אלוהים היה לקח שבניו של הזוג האנושי הראשון למדו במהרה. קין והבל הביאו את מנחותיהם לה' (בראשית ד 16-3). קין הביא לאלוהים מנחה מפרי האדמה – ירקות מפרי עמלו בשדה. מנחתו לא כללה דם. הבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן, כלומר קרבן שלקח מעדרו ושדמו נשפך. מבין שני סוגי הקרבנות, אלוהים לא שעה למנחתו של קין וקיבל את זו של הבל. הלקח שנלמד כאן היה שהאדם אינו יכול להתקרב לאלוהים בדרך שהוא בוחר לעצמו. האדם הוא זה שחטא ופגע באלוהים הקדוש; אלוהים הוא הצד הסולח. לפיכך, בחירת האמצעי לסליחה אינה נתונה בידי האדם אלא בידי אלוהים, ואלוהים בחר לשם כך בשפיכת דם, כלומר במותו החלופי של בעל חיים תמים. קין בחר לבוא לפני אלוהים בדרכו-הוא, אבל נדחה. הבל בחר בדרך שאלוהים דרש, וקרבנו היה רצוי לאלוהים. אנחנו מוצאים לכל אורך התפתחות ההיסטוריה המקראית המפורטת בספר בראשית שכל האנשים שנשאו חן בעיני אלוהים התקרבו אליו דרך דם. נוח הקריב לאלוהים בעלי חיים – קרבנות דם – מיד כשיצא מהתיבה. אחריו נהגו כך אישים דגולים נוספים בהיסטוריה היהודית: אברהם, יצחק ויעקב, שכולם הקפידו לגשת אל אלוהים באמצעות קרבנות בעלי חיים שדמם נשפך. כאשר קיבל משה את התורה בהר סיני, הדם כגורם חיוני לגאולה עבר כחוט לכל אורך התורה על תרי"ג מצוותיה. הפסוק הבא מסכם היטב את התורה כולה: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז 11). אפשר לומר שהתורה כולה נסובה סביב קביעה זו. אלוהים נתן בתורה מצוות שהיה צריך להישמע להן. אי ציות היה חטא. אם אכן לא צייתו, האמצעי לקבלת כפרה על החטא היה דם. בתחילת ספר ויקרא נמנים בפרוטרוט הסוגים השונים של קרבנות בעלי החיים – קרבנות דם. לכל הקרבנות השונים האלה הייתה מטרה זהה: לאפשר לבן ישראל מערכת יחסים מתוקנת עם אלוהים. שפיכת דם נדרשה בכל שבעת מועדי ה', מקראי הקודש: פסח, חג המצות, יום הנפת עומר ראשית הקציר, חג השבועות (חג הביכורים), שבתון זכרון תרועה, יום הכיפורים וסוכות. טקס יום הכיפורים תואר במפורט בוויקרא טז. ניתנו בו הוראות מדויקות לשפיכת הדם כדי לכפר על חטאי עם ישראל. המשכן ובית המקדש נבנו כדי לרכז ולייעל את שפיכת הדם הנדרשת עבור הכפרה על חטאי העם. אל תוך קודש הקודשים, שהכיל את ענן כבוד השכינה – ההתגלות הנראית לעין של נוכחותו של אלוהים – ניתן היה להיכנס רק פעם אחת בשנה, והכניסה הותרה רק לאדם אחד – הכוהן הגדול. כדי שיוכל להיכנס לשם, היה עליו להביא עמו את דם קרבן יום הכיפורים והוא נדרש להזות מהדם הזה על ארון הברית, שבתוכו הונחו לוחות הברית – התורה עצמה. הפירוט ניתן בוויקרא טז 17-15: "וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמו אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת; וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר, וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת. וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם, לְכָל חַטֹּאתָם; וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד, הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ; וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל". עיקרון זה היה תקף בהמשך ההיסטוריה המקראית, אבל היה זה עול מכביד. עם ישראל נדרש להקריב את קרבנות הדם הללו שוב ושוב מדי שנה והיה צריך לעשות זאת בבית המקדש בירושלים. היהודים שגרו ברחבי הארץ במקומות מרוחקים מירושלים התקשו לבוא מדי שנה לירושלים כדי להעלות את הקרבנות שלהם לה' עבור כפרת חטאיהם. רק מעטים – האנשים הנאמנים שכונו בפי הנביאים "השארית" – אהבו את אלוהים ואת תורתו עד כדי כך שמילאו דרישה זו למרות היותה עול מכביד. אחרים בנו מזבחות משלהם על ההרים והגבעות בקרבת מקום מגוריהם והעלו שם את קרבנותיהם. אבל מזבחות יריבים אלה לא סיפקו כפרה, ונביאי אלוהים מחו נגד הפולחנים האלה וגינו סטייה זו מתורת ה'. רבים לא למדו את הלקח מקין: שאי אפשר להתקרב אל אלוהים ולבקש סליחה בדרך שהאדם יבחר לעצמו, אלא חייבים לבוא בדרך שאלוהים עצמו קבע לשם כך. ישעיהו היה הראשון שנתן את התקווה שיבוא יום שבו יוסר העול השנתי. בישעיהו נג  הכריז אלוהים שעבד ה' הסובל, המשיח, יהיה הקרבן שיוקרב עבור החטא. "וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי – אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע – בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים; וַעֲו‍ֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל" (פסוקים 11-10). ישעיהו נג בעצם קובע שקרבנות בעלי החיים שעליהם ציוותה תורת משה נועדו לתקופה מוגבלת והיו אמצעי זמני בלבד. אלוהים תכנן שיהיה קרבן סופי אחד שדמו יישפך – המשיח עצמו. מסיבה זו משתמש ישעיהו נג במילים, דימויים ודגשים מספר ויקרא. לדוגמה, בפסוק 10 נאמר "תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ". זהו מושג הלקוח מתחום הקרבנות; מקור המילים הללו בתורת משה עצמה. בפסוק 11 אנו קוראים: "בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים; וַעֲו‍ֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל". מונחים אלה משמשים כללית בתורה ומופיעים ספציפית בוויקרא טז, שהוא הפרק שמסביר  את כל הפרטים בנוגע לקרבן יום הכיפורים. זו הייתה, אם כן, הסיבה שבגללה היה על המשיח למות: לספק אחת ולתמיד את קרבן הדם עבור החטא. הקרבנות השנתיים לא יעיקו עוד על היהודים. כל מה שאדם יצטרך לעשות הוא לקבל את מותו של המשיח במקומו, וחטאיו ייסלחו לו. המשיח היה צריך למות כדי לספק את הכפרה הזאת, שכן הדם הוא האמצעי שדרכו מושגת הפדות. נושא חשוב נוסף כלול בשני הפסוקים האלה מישעיהו נג. יש כאן אמירה מעט מבלבלת. בפסוק 11 נאמר: "בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים". המילה "דעת" מדגישה ידע התנסותי, ולא רק ידע שכלי, בראש. זו ידיעה של הלב, או ידיעה של אמונה. עבד זה יצדיק את אלה שיודעים אותו באמונה. הוא יצדיק אותם "בדעתו" – באמצעות הידיעה שהוא מת עבור חטאינו. הצדקה משמעה "להכריז על מישהו שהוא צדיק". ניתן להכריז עלינו כצדיקים רק אם חטאינו כופרו. כפרה לחטאינו מושגת רק על ידי שפיכת דם; דמו של המשיח עמד להיות הדם הסופי שיוקרב. ### **II. לפי הברית החדשה** האיגרת אל העברים שבברית החדשה היא בת הזוג של ספר ויקרא שבתנ"ך. כדי להבין את האיגרת אל העברים יש צורך להבין תחילה את ויקרא. כפי שבוויקרא יש פסוק מרכזי (יז 11) שכל הספר וכל התורה סובבים סביבו, כך גם באיגרת אל העברים מודגשת אותה הנקודה בפסוק המרכזי שלה (ט 22): "אָכֵן עַל פִּי הַתּוֹרָה כִּמְעַט הַכֹּל מְטֹהָר בְּדָם, וּבְלֹא שְׁפִיכַת דָּם אֵין מְחִילָה". בוויקרא יז 11 העיקרון היה שהדם כיפר עבור הנפש. בברית החדשה נעשה שימוש במילים שונות אך המסר הוא אותו המסר כשנאמר "וּבְלֹא שְׁפִיכַת דָּם אֵין מְחִילָה". הכול מטוהר בדם. האיגרת אל העברים נכתבה על ידי מאמין יהודי ונשלחה אל קבוצה של קהילות משיחיות בארץ ישראל. היא מתייחסת לנושא המרכזי של ספר ויקרא ולנושא של נבואת ישעיהו כדי להצביע על עליונותו של קרבן המשיח. מספר קטעים באיגרת מציגים את הדברים האלה. שים לב לכך שהמחבר חושב כל הזמן, ברקע, על שני דברים: ראשית, על ספר ויקרא וקרבנות בעלי חיים שדמם נשפך; שנית, על ישעיהו נג והמשיח, שהוא הקרבן הסופי. בעברים ב 18-16 נאמר: "הֵן לֹא בְּמַלְאָכִים הוּא תּוֹמֵךְ, אֶלָּא בְּזֶרַע אַבְרָהָם. לְפִיכָךְ הָיָה עָלָיו לְהִדָּמוֹת לְאֶחָיו בְּכָל דָּבָר, לְמַעַן יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל רַחֲמָן וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי אֱלֹהִים לְכַפֵּר עַל חֲטָאֵי הָעָם; כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ סָבַל כַּאֲשֶׁר הִתְנַסָּה, הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר נְתוּנִים בְּנִסָּיוֹן". פסוקים אלה אומרים שהמשיח בא כיהודי והתנסה בעצמו בכל הקשיים שהיו מנת חלקם של היהודים, למען יהיה כוהן גדול רחמן ומבין. המשיח בא אל העולם כיהודי כדי שגם הוא יחיה בכפוף לתורה וייקח על עצמו את עול התורה. היה ביכולתו להזדהות ולהבין היטב את מצבם של היהודים הכפופים לתורה. קטע מרכזי נוסף באיגרת אל העברים הוא: "וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר עָבַר דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם, הֲלֹא הוּא יֵשׁוּעַ בֶּן הָאֱלֹהִים, נַחֲזִיקָה בְּהַכְרָזַת אֱמוּנָתֵנוּ. כִּי אֵין לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָחוּשׁ עִמָּנוּ אֶת חֻלְשׁוֹתֵינוּ, אֶלָּא אֶחָד שֶׁהִתְנַסָּה בַּכֹּל כָּמוֹנוּ מִבְּלִי חֵטְא" (ד 15-14). קטע זה מְפתח עוד את אותה הנקודה – שישוע הוא הכוהן הגדול הרחמן והמבין. הוא מבין את מה שכל אדם צריך לחוות מפני שהוא עצמו התנסה בכל הדברים האלה. קטע נוסף הוא פסוקים 25-22 בפרק ז באיגרת: "כָּךְ גַּם טוֹבָה יוֹתֵר הַבְּרִית אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ נִהְיָה עָרֵב לָהּ. וְרַבִּים הָיוּ לְכֹהֲנִים, כִּי הַמָּוֶת מְנָעָם מִלְּהַמְשִׁיךְ בַּכְּהֻנָה. אֲבָל זֶה, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִשְׁאָר לְעוֹלָם, יֵשׁ לוֹ כְּהֻנָּה שֶׁאֵינֶנָּה עוֹבֶרֶת. לָכֵן הוּא גַּם יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ לָנֶצַח אֶת הַבָּאִים לֵאלֹהִים דַּרְכּוֹ, כִּי חַי הוּא תָּמִיד כְּדֵי לְהַפְגִּיעַ בַּעֲדָם". העובדה שהכוהנים היו בני תמותה מדגישה את עליונותה של כהונת המשיח. כל כוהן גדול שירת בתפקידו זמן מה אבל במוקדם או במאוחר הוא מת ואז היה צורך לבחור כוהן חדש במקומו. מעגל החיים והמוות היה בגדר חיסרון לסדר הכהונה הישן. עליונותה של כהונת המשיח נגלית בנצחיותה. ישוע קם לתחייה וזה הפך אותו לכוהן הגדול לעולמי עולמים. חיסרון נוסף של כהונת בני לוי מוסבר בפסוקים הבאים: "אָכֵן כֹּהֵן גָּדוֹל כָּזֶה יָאֶה לָנוּ – קָדוֹשׁ, תָּמִים, טָהוֹר, נִבְדָּל מֵחוֹטְאִים וְנִשָֹא מֵעַל הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר אֵינוֹ צָרִיךְ יוֹם יוֹם, כַּכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים, תְּחִלָּה לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת עַל חֲטָאָיו וְאַחֲרֵי כֵן עַל חֲטָאֵי הָעָם; כִּי זֹאת עָשָׂה אַחַת וּלְתָמִיד בְּהַקְרִיבוֹ אֶת עַצְמוֹ" (שם, ז 27-26). הכוהנים היו צריכים לחזור ולהקריב את הקרבנות יום יום, שנה אחרי שנה. המשיח בא כדי להיות קרבן שמועלה אחת ולתמיד. זה התרחש כאשר ישוע בא אל העולם והקריב את חייו ככפרה לחטא. בנוסף לכך, בסדר הכהונה הישן היה על הכוהן הגדול להקריב תחילה קרבנות דם על חטאיו ורק אחרי כן להקריב קרבנות דם כדי לכפר על חטאי העם. מאחר שישוע היה טהור ונקי מחטא לא היה צורך שיכפר תחילה על חטאיו-הוא, והוא כיפר בדמו עבור כל מי שיקבלו זאת. הוא כיפר עבור העולם כולו, כמובן, אבל הכפרה תקפה רק לאלו שיאמינו בו. החיסרון הראשון של כהונת בני לוי היה זמניותה, שכן הכוהנים מתו בסופו של דבר. החיסרון השני של השיטה הישנה היה בצורך לחזור ולהקריב קרבנות שנה אחרי שנה. החיסרון השלישי היה שהכוהן הארצי נאלץ לכפר תחילה על חטאיו לפני שהיה ביכולתו לכפר על חטאיהם של אחרים. כל שלוש המגבלות הללו שהיו בכהונה, תוקנו באמצעות ישוע המשיח. ראשית, מאחר שישוע קם לתחייה והוא חי כעת לעולם, הכהונה שלו נצחית ולא תופסק לעולם. שנית, מאחר שהיה זה דמו הטהור של המשיח, הוא נשפך באופן חד פעמי. ישוע לא יצטרך לשפוך שוב את דמו. כך שיתרון בולט נוסף על פני תורת משה הוא העובדה שאין צורך לחזור שוב על קרבן המשיח. הוא הוקרב אחת ולתמיד. שלישית, בשיטה המקראית היה על הכוהן הארצי לכפר על חטאיו-הוא. לא כך עם המשיח שלנו, מפני שישוע נקי מחטא. אין צורך שהוא יקריב תחילה קרבן על חטאיו ואז יקריב קרבן עבור חטאיהם של אחרים. במילים אחרות, הכוהן הגדול שלנו הוא כוהן טהור, נקי מחטא, בעוד שהכהונה של בני לוי הייתה כהונה לא מושלמת, מוכתמת בחטא. הרעיון לפיו היה על המשיח למות מובן באיגרת אל העברים בהתאמה מלאה למה שנדרש בספר ויקרא ולתקווה שהובעה בישעיהו נג. מות המשיח הגשים באופן מלא את התקווה הזו. עליונותו של המשיח על פני כל הקרבנות האחרים מוצגת באיגרת אל העברים ט 15-11: "אֲבָל הַמָּשִׁיחַ, בְּבוֹאוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל לַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת, עָבַר בְּמִשְׁכָּן גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם יוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה יָדַיִם – כְּלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַבְּרִיאָה הַזֹּאת וּבְדָמוֹ הוּא, וְלֹא בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, נִכְנַס אַחַת וּלְתָמִיד אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִשִֹיג פְּדוּת עוֹלָמִים; שֶׁכֵּן אִם דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים וְאֵפֶר הַפָּרָה, בְּהִזָּרְקָם עַל הַטְּמֵאִים, יְקַדְּשׁוּ עַד כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הַגּוּף, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דָּמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הִקְרִיב עַצְמוֹ לֵאלֹהִים בְּרוּחַ עוֹלָמִים וּבְלֹא מוּם – יְטַהֵר אֶת מַצְפּוּנֵנוּ מִמַּעֲשֵׂי מָוֶת כְּדֵי שֶׁנַּעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים חַיִּים. לָכֵן הוּא מְתַוֵּךְ לִבְרִית חֲדָשָׁה, וְעַל יְדֵי כָּךְ – מֵאַחַר שֶׁמֵּת לִפְדוֹת מִן הַפְּשָׁעִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ בִּימֵי הַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה – יְקַבְּלוּ הַמְקֹרָאִים אֶת נַחֲלַת עוֹלָם הַמֻּבְטַחַת". שלא כמו קרבנות בעלי החיים, הקרבן שישוע הקריב (את עצמו) מביא פדות עולם ולא פדות זמנית. זהו ההבדל הרביעי בין שתי השיטות. יתרה מכך, היהודי המשיך להיות מודע לחטאיו אפילו אחרי הקרבת בעלי החיים. אבל אמונה בקרבן שישוע הקריב עבורנו מביאה טיהור מלא של המצפון מן החטאים. זהו ההבדל החמישי. "כָּךְ גַּם הַמָּשִׁיחַ, אַחֲרֵי שֶׁהֻקְרַב פַּעַם אַחַת לָשֵׂאת חֲטָאֵי רַבִּים, יוֹפִיעַ שֵׁנִית – שֶׁלֹּא לְעִנְיַן הַחֵטְא – לַמְחַכִּים לוֹ לִישׁוּעָה" (שם, ט 28). פסוק זה מבהיר שישוע בא אל העולם בפעם הראשונה כדי להיות קרבן חטאת עבור העם, בהתאם למה שנאמר בישעיהו נג אודות עבד ה'. כמו כן, באמצעות מותו נשא ישוע חטאי רבים, בדיוק כפי שנאמר שעבד ה' הסובל יעשה. ואז קובע פסוק זה שישוע יופיע שנית, למטרה שונה. מטרת ביאתו הראשונה אל העולם הייתה למות כדי לשאת חטאי רבים. מטרת בואו בפעם השנייה תהיה כדי לכונן את מלכות המשיח. הניגוד בין קרבנות בעלי החיים ובין שפיכת דמו של ישוע כקרבן מוצג שוב בפסוקים הבאים: "הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר צֵל הַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת בָּהּ וְלֹא עֶצֶם צֶלֶם הַדְּבָרִים, אַף פַּעַם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָבִיא לִידֵי שְׁלֵמוּת עַל יְדֵי אוֹתָם הַקָּרְבָּנוֹת אֶת הַבָּאִים לְהַקְרִיבָם בְּהַתְמָדָה שָׁנָה בְּשָׁנָה. אִלּוּ יָכְלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, הָיְתָה מֻפְסֶקֶת הַקְרָבָתָם; כִּי לְאַחַר שֶׁהַמְשָׁרְתִים בַּקֹּדֶשׁ הָיוּ נִטְהָרִים פַּעַם אַחַת, לֹא הָיְתָה בָּהֶם עוֹד הַכָּרַת חֵטְא. אֲבָל יֵשׁ בַּקָּרְבָּנוֹת הַלָּלוּ זִכְרוֹן חֲטָאִים מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, שֶׁכֵּן דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָסִיר חֲטָאִים" (שם, י 4-1). הכוהנים היו צריכים לחזור ולהקריב את קרבנות בעלי החיים בהתמדה מדי שנה בשנה. קרבנות אלה סיפקו כפרה זמנית אך לא סיפקו סליחה קבועה לחטאים. להפך, הקרבנות שהועלו מדי שנה בשנה שירתו כתזכורת לחטאים; בני ישראל ידעו שיהיה עליהם להביא קרבן נוסף גם בשנה הבאה. המודעות לחטא נותרה בעינה. אבל קרבן ישוע הוקרב אחת ולתמיד ואין צורך לחזור עליו. קבלת קרבנו של ישוע אינה מספקת כפרה זמנית אלא סליחה קבועה. כאשר אדם מבין שישוע במותו לקח על עצמו את חטאיו של האדם ושילם עליהם במקומו, הוא מקבל טיהור שלם ופטור מלזכור עוד כל הזמן את החטאים האלה. לכן קרבנו של ישוע כל כך נעלה מעל קרבנות בעלי החיים של השיטה הישנה. "וּבְאוֹתוֹ הָרָצוֹן מְקֻדָּשִׁים אֲנַחְנוּ עַל יְדֵי הַקְרָבַת גּוּפוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ פַּעַם אַחַת וּלְתָמִיד. כָּל כֹּהֵן עוֹמֵד יוֹם יוֹם לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וּמַקְרִיב פְּעָמִים רַבּוֹת אֶת אוֹתָם הַקָּרְבָּנוֹת אֲשֶׁר אַף פַּעַם אֵינָם יְכוֹלִים לְהָסִיר חֲטָאִים. אֲבָל זֶה, לְאַחַר שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּן אֶחָד עַל הַחֲטָאִים, יָשַׁב לִימִין הָאֱלֹהִים לְתָמִיד וּמֵאָז הוּא מְחַכֶּה עַד אֲשֶׁר יוּשְׁתוּ אוֹיְבָיו הֲדוֹם לְרַגְלָיו, שֶׁכֵּן בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לְתָמִיד אֶת הַמְקֻדָּשִׁים" (שם, י 14-10). גם קטע זה מצביע על כך שהכוהן הגדול היה צריך להקריב קרבנות יום יום, ועבודתו אף פעם לא הסתיימה. הכוהן הגדול מתואר כעומד ומשרת בקודש, זאת כדי להדגיש את כהונתו המתמשכת, שלא הסתיימה. אבל ישוע, שהקריב את עצמו  אחת ולתמיד, מתואר כמי שיושב לימין האלוהים – מה שמראה שעבודתו הושלמה. יתרה מכך, קרבנות בעלי החיים סיפקו כפרה שנתית אבל לא הסירו חטאים לתמיד. לעומת זאת, המשיח "בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לְתָמִיד אֶת הַמְקֻדָּשִׁים". האנשים שמקבלים את קרבנו של ישוע מושלמים לתמיד; חטאיהם הוסרו לתמיד. אם כן, בנוגע לשאלה "מדוע היה על המשיח למות?", הברית החדשה מסבירה שיש לכך שתי סיבות: ראשית, כדי למלא את כל נבואות התנ"ך ודרישותיו, ושנית, כדי לספק כפרה קבועה במקום כפרה זמנית. ##### **מסקנה** המסקנה הן מהתנ"ך והן מהבריה"ח היא שהאמצעי להשגת הפדות היה דם, ושקרבן הדם הקבוע עמד להיות המשיח עצמו. זו הסיבה שלשמה היה על המשיח למות לפי התנ"ך. זו הסיבה שבגללה מת המשיח לפי הברית החדשה. הברית החדשה לא התמקדה אף פעם בשאלה מי הרג את ישוע, שכן היה על המשיח למות. שאלה זו הפכה לסוגייה רק שנים מאוחר יותר, כאשר האנטישמים חיפשו תירוצים לרדוף את היהודים. העניין המרכזי היחיד בברית החדשה עצמה היה האם האדם יקבל את קרבנו של ישוע, שמסר את נפשו במקומו, או לא. ### **III. התנגדויות מצד היהודים לישוע** **א. איזה מין אלוהים הוא האלוהים שלך?** חלק מההתנגדויות מצד היהודים למשיחיותו של ישוע מבוססות על פקפוק בלידת ישוע מבתולה ובתקומת ישוע מן המתים. אבל ההתנגדות לשני העניינים האלו כשלעצמם איננה השאלה האמתית. השאלה האמתית היא מיהו ואיזהו האלוהים שהאדם מאמין בו. השאלה איננה: "האם לידה מבתולה היא אפשרית?" או, "האם תיתכן תחייה מהמוות?" מנקודת השקפה אנושית גרידא, הן אינן אפשריות. השאלה האמתית היא, "האם אלוהים מסוגל לחולל דברים שכאלה?" אם אינו מסוגל, הוא אינו אלוהים של ממש. אבל אלוהים הוא אלוהים וביכולתו לעשות כל דבר שברצונו לעשות. המגבלות האפשריות היחידות המוצבות לפני אלוהים הן מגבלות שהוא עצמו מציב לעצמו. אם אלוהים הוא כל-יכול, הרי שקל לו לגרום לבתולה ללדת או להשיב מת לחיים. מי שמסכים שאלוהים ברא את השמים ואת הארץ ואז מפקפק ביכולתו של אלוהים לגרום ללידה מבתולה נוהג בחוסר עקביות בולט. אם אלוהים מסוגל לברוא את הפלא העצום של היקום ואת כל המורכבות של התא היחיד, הרי שלידת בתולין ותקומה מהמתים הן עניינים פשוטים מאוד עבורו. עבור יהודי שמאמין באלוהים, אין סיבה להטיל ספק בנס הלידה מבתולה. השאלה האמתית היא: "האם זה קרה בלידתו של ישוע?" התנ"ך חזה שזה יקרה בלידת המשיח. הבריה"ח מעידה שזה קרה עם ישוע. **ב. "ישוע לא הביא שלום"** ההתנגדות הרווחת ביותר שמושמעת בנוגע למשיחיותו של ישוע היא: לא ייתכן שהוא המשיח מפני שהוא לא הביא עמו שלום. אבל… כיצד יוכל להביא שלום אם דוחים אותו? יתרה מכך, מטרת בואו אל העולם לראשונה, או ביאת המשיח הראשון – משיח בן יוסף – כפי שחז"ל ניסחו זאת, לא הייתה כדי להביא שלום אלא כדי לסבול ולמות. השלום יבוא כאשר יגיע המשיח השני, משיח בן דוד, או במונחי הברית החדשה – בביאתו השנייה של המשיח. כך שמשיחיותו של ישוע חייבת להישקל תחילה לפי השאלה אם הוא סבל ומת עבור החטאים, ואז יש לשאול: האם אלה שהאמינו בו קיבלו הצדקה וסליחה על חטאיהם? תיאוריהם של עדי ראייה, שכלולים בברית החדשה, מעידים שהוא סבל ומת עבור חטאי ישראל. רבים העידו על כך שיהודים זכו לסליחה על חטאיהם באמצעות אמונה במותו של ישוע, שסבל ומת במקומם. גם היהדות התלמודית וגם הברית החדשה מסכימות שתהיה ביאה אחת של משיח שיבוא כדי לסבול ולמות, ושזה יקרה לפני שיבוא המשיח שיביא שלום. נקודת השוני היא בטענת החכמים בדבר שני משיחים, בעוד שהברית החדשה טוענת שהמשיח שיבוא פעמיים הוא אחד – ישוע. כך שנכון אמנם שישוע לא הביא שלום, אך הסיבה היא שלא הייתה זו מטרת ביאתו הראשונה אל העולם. לטענה הזו אין תוקף בניסיון להפריך את משיחיותו שכן ישוע עדיין אמור לחזור ולהביא שלום. **ג. התנגדויות תיאולוגיות** ההתנגדויות התיאולוגיות לישוע מצד ברי סמכא רבניים תוקפות שוב ושוב את אותם התחומים. הן הפכו לדעות קדומות סטראוטיפיות שמתמקדות בדרך כלל בשלוש סוגיות: לידת הבתולין; הטענה של ישוע שהוא בן האלוהים; העובדה שיהודים אינם יכולים להאמין שאדם מסוגל להפוך לאלוהים. התייחסנו כבר קודם לכן להתנגדויות המועלות בנוגע ללידת הבתולין. אבל סוג האלוהים שאדם מאמין בו נותר עדיין סוגיה לא פתורה. בכל הנוגע לטענתו של ישוע שהוא בן האלוהים, אחת ההתנגדויות לכך היא: "הברית החדשה מציגה את ישוע כבן האלוהים וכמשיח. אבל היהדות אינה מכירה בבן לאלוהים שהובדל ורומם מעל בני אדם אחרים. האמונה היהודית היא שכל בני האדם שווים לפני אלוהים ואף בן תמותה אינו יכול לטעון לאלוהות". הדוגמה שלהלן מראה איך משיחיותו של ישוע נבחנת אך ורק על יסוד היהדות המודרנית. "ישוע לא יכול להיות המשיח", כתב מישהו, "מפני שהיהדות אינה מכירה בקיומו של בן לאלוהים מלכתחילה". המחבר היה נוהג ביתר הגינות אילו היה אומר שהיהדות כפי שהוא מכיר אותה, כלומר היהדות המודרנית בלבד, אינה מכירה בבן לאלוהים. ולפי היהדות הרפורמית, אין כלל קיום למשיח! המחבר בוחר להתעלם מדורות של פרשנויות תיאולוגיות יהודיות שבהחלט מתייחסות למשיח כאל בן לאלוהים. אילו היה מקדיש זמן מה לעיון בפרשנויות רבניות קדומות למזמור ב, היה נוכח לדעת שאל לו לצאת בהכרזה נמהרת כל כך. התנ"ך, שהוא היסוד של היהדות, כן לימד שלאלוהים יהיה בן. בן זה הוא המשיח. השאלה איננה האם היהדות מכירה בכך או לא. השאלה היא האם התנ"ך מלמד זאת, והתשובה היא שכן, בצורה ברורה בהחלט! בנוגע לטענה שיהודים אינם מאמינים שאדם כלשהו יכול להיהפך לאל, ושלכן יהודים אינם יכולים לקבל את ישוע: ראשית, בהחלט נכון שאדם אינו מסוגל להפוך לאל! ואין אף אדם שיכול לטעון לאלוהות. אלא שהיהדות המודרנית הבינה כאן שלא כהלכה את מה שמלמדת הברית החדשה. הברית החדשה אף פעם לא טענה שישוע היה אדם שהפך לאלוהים. זוהי כפירה. זה מנוגד ליהדות על כל צורותיה, וזה גם מנוגד לאמונה במשיח. הברית החדשה וישוע לא לימדו שאדם כלשהו הפך להיות אלוהים. הברית החדשה טוענת את ההפך: אלוהים הוא זה שהפך לאדם – בישוע מנצרת. אם אלוהים היה לאדם, מובן מאליו שאדם זה יהיה נעלה מכל בני האדם האחרים. הוא יהיה אלוהים-אדם, אלוהים שלבש בשר. היהדות ודאי לא תעז לטעון שאלוהים אינו מסוגל להתגשם בבשר, כאדם, אם רצונו בכך. האלוהים של היהדות המקראית הוא אלוהים רב כוח, כל-יכול. בכוחו לעשות ככל שיחפוץ. אם יש משהו שאלוהים אינו יכול לעשות, הרי שהוא איננו אלוהים במלוא מובן המילה. לכן השאלה האמתית היא "האם בחר אלוהים להפוך לאדם?" ולא "האם הוא מסוגל?" הברית החדשה טוענת שכן, שאלוהים אכן הפך לאדם. ממש מדהים לראות איך כל כך הרבה כתבים רבניים שמתייחסים לישוע מסרבים לדון בנקודה זו ומתעקשים לדון בשאלה איך יכול אדם להפוך לאל. גם התנגדויות נפוצות אחרות מחטיאות את הנקודה האמתית. אחת מהן היא העובדה שישוע סלח לחטאים, והטענה שזכות זו שמורה אך ורק לאלוהים. שוב, זה נכון: אלוהים לבדו יכול לסלוח על חטאים. אבל אם ישוע הוא אכן אלוהים שהיה לאדם, הרי שסליחת חטאים תהיה חלק מסמכותו. התנגדות נוספת מסוג זה מתמקדת בעובדה שישוע חולל נסים בשמו-הוא. ראשית, יש לציין שפעמים רבות ישוע טען שהוא מחולל את נסיו בגבורת רוח אלוהים ובסמכותה. נכון שהנביאים חוללו נסים ונתנו לאלוהים את הכבוד לכך, אבל שוב – המשיח לא נועד להיות מלכתחילה אדם רגיל או נביא ככל הנביאים. קיימות תיאוריות רבניות שמסבירות שהמשיח יהיה מסוגל לעשות דברים בשמו-הוא מפני שאחד משמותיו הוא שם האלוהים עצמו. לכן המשיך המשיח לתפוס מקום כל כך חשוב בתיאולוגיה הרבנית. זו הסיבה לכך שלאורך הדורות שקדמו לחדירת הליברליזם המודרני ליהדות, ציפה העם היהודי בהתמדה לבואו של המשיח היהודי. למשיח יהיו סמכות וכוח נעלים והוא יהיה מסוגל לבצע דברים גדולים בשמו-הוא. ישוע טען שהוא המשיח הזה ולכן היה עליו, למעשה, להיות מסוגל לעשות דברים שכאלה בשמו. ישוע אכן חולל דברים אלה בשמו. בעשותו כך בשמו, הוא מאמת את עובדת היותו המשיח, ולא מפריך אותה. תודה מיוחדת לד"ר ארנולד פרוכטנבאום ([אריאל](https://www.ariel.org/)) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** יום כיפור, עקרונות האמונה --- ### [דאגה, חרדה ולחץ](https://igod.co.il/discipleship/worry/) **Published:** ספטמבר 26, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "דאגה, חרדה ולחץ") > אַל תַּאַצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יֹאכְלוּם שָׁם סָס וְרָקָב וְגַנָּבִים יַחְתְּרוּ וְגָנָבוּ׃ אֲבָל תַּאַצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בַּשָׁמָיִם אֲשֶׁר סָס וְרָקָב לֹא־יֹאכְלוּם שָׁם וְגַנָּבִים לֹא יַחְתְּרוּ וְלֹא יִגְנֹבוּ׃ כִּי בִמְקוֹם אֲשֶׁר־אוֹצַרְכֶם בּוֹ שָׁם יִהְיֶה גַם־לְבַבְכֶם׃ נר הַגּוּף הָעָיִן וְאִם־עֵינְךָ תְמִימָה כָּל־גּוּפְךָ יֵאוֹר׃ וְאִם־עֵינְךָ רָעָה כָּל־גּוּפְךָ יֶחְשָׁךְ וְאִם יֶחְשַׁךְ הָאוֹר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ מָה־רַב הַחשֶׁךְ׃ לֹא יוּכַל אִישׁ לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדֹנִים כִּי יִשְׂנָא אֶת־הָאֶחָד וְיֶאֱהַב אֶת הָאַחֵר אוֹ יִדְבַּק בְּאֶחָד וְיִבְזֶה אֶת־הָאַחֵר לֹא תּוּכְלוּ עֲבוֹד אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֶת־הַמָּמוֹן׃ עַל־כֵּן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אַל תִּדְאֲגוּ לְנַפְשְׁכֶם לֵאמֹר מַה־נֹּאכֵל וּמַה־נִּשְׁתֶּה וּלְגוּפְכֶם לֵאמֹר מַה־נִּלְבָּשׁ הֲלֹא הַנֶּפֶשׁ הִיא יְקָרָה מִן־הַמָּזוֹן וְהַגּוּף יָקָר מִן־הַמַּלְבּוּשׁ׃ הַבִּיטוּ אֶל־עוֹף הַשָׁמַיִם וּרְאוּ הֵן לֹא יִזְרְעוּ וְלֹא יִקְצְרוּ וְלֹא יַאַסְפוּ לַאֲסָמִים וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם מְכַלְכֵּל אֹתָם הֲלֹא אַתֶּם נַעֲלֵיתֶם עֲלֵיהֶם מְאֹד׃ וּמִי בָכֶָם בְּדַאֲגָתוֹ יוּכַל לְהוֹסִיף עַל־קומָתוֹ אַמָּהּ אֶחָת׃ וְלִלְבוּשׁ לָמָּה תִדְאָגה הִתְבּוֹזָנוּ־נָא אֶל־שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה הַצֹּמְחוֹת׃ לֹא יַעַמְלוּ וְלֹא יִטְווּ וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי גַם־שְׁלֹמֹה בְּכָל־הֲדָרוֹ לֹא־הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵהֵנָּה׃ וְאִם־כָּכָה מַלְבִּישׁ הָאֱלֹהִים אֶת־חֲצִיר הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הַיּוֹם צּמֵחַ וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אַף כִּי־אֶתְכֶם קְטַנֵּי אֱמוּנָה׃ לָכֵן אַל־תִּדְאֲגוּ לֵאמֹר מַה־נֹּאכַל וּמַה־נִּשְׁתֶּה וּמַה־נִּלְבָּשׁ׃ כִּי אֶת־כָּל־אֵלֶּה מְבַקְשִׁים הַגּוֹיִם הֲלֹא יֹדֵעַ אֲבִיכֶם אֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם כִּי צְרִיכִים אַתֶּם לְכָל־אֵלֶּה׃ אַךְ דִּרְשׂוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת־מַלְכוּת אֱלֹהִים וְאֶת־צִדְקָתוֹ וְנוֹסַף לָכֶם כָּל־אֵלֶּה׃ לָכֵן אַל־תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר כִּי יוֹם מָחָר הוּא יִדְאַג לוֹ וְדַיָּהּ לַצָּרָה בְּשַׁעְתָּה". (מתי ו' 19-34) זה מאוד טרגי, נכון? לעבוד כל חייך עבור רגע אחד, המאבק העיקש הזה יומם ולילה לשמור על מה שאתה רוצה ובסופו של דבר זה נלקח ממך. אך זוהי התסבוכת של המין האנושי. הפחד הגדול של רובנו הוא איבוד שליטה ולמעשה: החיים, העושר, הפרסום והביטחון שלנו כולם נמצאים מחוץ לשליטתנו, למרות מאמצינו הרבים. הפתרון של אלוהים הוא פשוט מאוד. אמונה. אמונה היא כשאתה בוטח באחד שיכול באמת לרפא את מחלותינו, להציל אותנו מכול סכנה, לספק את כל צרכינו ולהדריך אותנו בזמנים חשוכים וקשים. אלוהים תמיד רצה שאנשיו יבטחו בו בכל התחומים האלה אבל פעם אחר פעם אנחנו רצים לאלילים, לעושר, כוח וספרים לעזרה עצמית במקום לדרוש את האחד שבאמת בידיו הכוח לשנות את מצבנו. במאמר אחר דיברנו על נתינה ותפילה. אחת הנקודות העיקריות בשיעור ההוא הייתה שהמניע העיקרי של הנתינה והתפילה צריך להיות אמונתנו ואהבתנו לאלוהים. במאמר זה נדבר על חלק ממלכודות הפחד שמונעות מאתנו לשרת את אלוהים בכל לבנו. האמת היא, שהדבר שהוא מושא מחשבותינו ופחדנו, משקף את הדבר שיקר לנו ביותר. אז, שאל את עצמך את השאלות הבאות: מהו הפחד הגדול ביותר שלך? אולי זה להיות כלוא בקופסא על עכבישים, אבל איך זה קשור? האמת שזה מגלה את אחד הפחדים הראשוניים שלנו, בטחון. אז השאלה הבאה המתבקשת היא, האם אתה מאמין שאלוהים יכול להגן עליך ולשמור עליך? בואו נתעמק עוד יותר. האם אתה דואג בנוגע לכסף? אם אתה הורה, האם אתה דואג בנוגע ליכולת שלך לכלכל את הילדים שלך? במערכות היחסים שלך האם אתה מפחד שחבריך ידחו אותך או אפילו בן/בת הזוג שלך? אילו הן סוגיות קשות לחשוב עליהן. כולנו מתמודדים עם פחדים כאלה ואחרים ולעיתים הם יכולים לתת לנו את ההרגשה שהם מכריעים ומוחצים אותנו. אבל ישוע מציע לנו פתרון מדהים. במתי ו' 22 ישוע אומר: "נר הַגּוּף הָעָיִן וְאִם־עֵינְךָ תְמִימָה כָּל־גּוּפְךָ יֵאוֹר׃ וְאִם־עֵינְךָ רָעָה כָּל־גּוּפְךָ יֶחְשָׁךְ וְאִם יֶחְשַׁךְ הָאוֹר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ מָה־רַב הַחשֶׁךְ". החלק שאומר שאם עינך טובה, כל גופך יהיה מלא באור, יכול גם להתפרש: "אם עינך תביט בכיוון אחד, כל גופך יהיה מלא באור". כשלבנו חצויי בין הרכוש שלנו, הביטחון שלנו, הבית והבגדים, מערכות היחסים שלנו, אנחנו חצויים. אם אחד מהתחומים האלה סובל, הלב שלנו סובל יחד איתו. אך מה שישוע מציע כאן בפסוק הבא הוא שאנחנו לא יכולים לשרת שני אדונים, חיינו צריכים להיות ממוקדים באחד, הערך שלנו ואוצרנו צריך להיות ממוקד במקור בטוח – אלוהים. ישוע אומר שאלוהים יכול להיות מקור הביטחון, הקבלה, הסיפוק וההדרכה שלך. היופי של החיים האלה הוא, בניגוד למשאבים האישים שלנו של כסף, ביטחון וחברים, שהמקור שלנו לעולם לא יתייבש. אך אם המקור והערך שלנו הם בעולם הזה, הוא נמצא באופן תמידי במצב של כליון והרס. אם אחד מהם מותקף, חיינו מרגישים כעוטים חשכה. האם אתה מזדהה עם זה? אך הוא קורא תיגר מוחלט על דרך החשיבה שלנו כשהוא אומר, אל תאצרו לכם אוצרות עלי אדמות, אל תדאגו מה תאכלו ומה תלבשו או על אריכות ימיכם. ואז בניגוד מובהק הוא מציב בפנינו מטרה אחת ויחידה, בקשו בראשונה את מלכות האלוהים ואת צדקתו וכל השאר ייווספו לכם. הכוונה באגירת אוצרות כאן על פני הארץ היא בדיוק כפי שהיא נשמעת. זהו מסר חשוב מאוד שמופיע לאורך הכתובים כולם. משלי אומר כמעט את אותו הדבר: "אַל-תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר; מִבִּינָתְךָ חֲדָל. התעוף (הֲתָעִיף) עֵינֶיךָ בּוֹ, וְאֵינֶנּוּ: כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה-לּוֹ כְנָפַיִם; כְּנֶשֶׁר, ועיף (יָעוּף) הַשָּׁמָיִם". אלוהים לא אומר שאתה לא צריך לעבוד יותר או שעליך לעבור חזרה לגור בבית הוריך. למעשה, כתוב בצורה ברור בברית החדשה שאם אתה לא עובד, שלא תאכל! הכתובים מעודדים לעשות השקעות טובות ולחסוך לעתיד, לב ליבו של הנושא העיקרי הוא היכן לבך נמצא ומה אתה עושה עם העושר שהופקד בידיך. באגרת הראשונה לטימוטיאוס כתוב: "כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל־הָרָעוֹת אַהֲבַת הַכָּסֶף…" זה לא שהכסף עצמו הוא רע, אלא האהבה לכסף וחומריות שבהם נמצא שורש הרשע. כשאתה אוהב מישהו, אתה משרת אותו, דואג לו, הוא מקור שמחתך. שוב, אלוהים רוצה שלבנו יהיה רק שלו ולא חצויי בין דברים שונים. למעשה, אם תביט ברוב האלילים של ימי הקדם, רובם היו אלים של שפע, פריון האדמה והבטן. אהבה לרכוש ולעושר תמיד היוו מלכודת עבורנו ותמיד הותירו אותנו עם הבטחות נכזבות. אז, ישוע אומר שעלינו לאצור אוצרות בשמים במקום לעבוד קשה עבור האוצרות הגשמיים, כאן בארץ. אך למה הכוונה, "לאצור אוצרות בשמים"? פרק י"א באגרת אל העברים מסביר את הרעיון כולו כשהוא אומר שמשה חשב את חרפת המשיח גדול יותר מאוצרות מצרים, כי הוא הביט אל הגמול. גם האיגרת הראשונה לקורינתים מדברת על התקווה הזו שיש לנו באומרה: "אִם־בַּחַיִּים הָאֵלֶּה בִּלְבַד בֹּטְחִים אֲנַחְנוּ בַּמָּשִׁיחַ אֲמֵלָלִים מִכָּל־אָדָם אֲנָחְנוּ׃ אֲבָל עַתָּה הַמָּשִׁיחַ הוּקַם מִן־הַמֵּתִים רֵאשִׁית הַיְשֵׁנִים". שאול ממשיך לומר שאנחנו נקום מן המתים עם ישוע כשהכיליון ילבש אל-כיליון, ומה שעתה סופו למות ילבש אל-מוות. איזה אוצר! אל-מוות, זה לא היה מה שאנדיאנה ג'ונס חיפש? החוקרים העשירים האלה ניסו לנצל את אינדיאנה שימצא להם את הגביע הקדוש בכדי שהם יוכלו לחיות לנצח? זהו סיפור עתיק יומין אבל לא תמצא נצח בגביע מיוחד או במפל חבוי במרכז יערות הגשם. זה נמצא בישוע, במסירת הלב והחיים שלך אליו, הוא האוצר הגדול ביותר. החיים שלך עלי אדמות הם זמנים ואנחנו יכולים וחייבים להתמקד במה שנצחי, שהוא המקום שלנו בשמים. עלינו לשרת את אלוהים ואותו לבדו, לתת לו את כל תשומת לבנו והתמקדותנו. כשאתה אוכל או שותה או בכל דבר שאתה עושה, עשה הכול למען כבוד אלוהים. עלינו להחליף את הרצונות שלנו עם רצונותיו ולהשקיע כל מאמץ לבניית מלכותו על ידי אהבת רענו, נתינה לנזקקים וחלוקה עם אחרים את האוצר שיש לנו, אהבת אלוהים. ישוע ממשיך לומר: "הַבִּיטוּ אֶל־עוֹף הַשָׁמַיִם וּרְאוּ הֵן לֹא יִזְרְעוּ וְלֹא יִקְצְרוּ וְלֹא יַאַסְפוּ לַאֲסָמִים וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם מְכַלְכֵּל אֹתָם הֲלֹא אַתֶּם נַעֲלֵיתֶם עֲלֵיהֶם מְאֹד׃ **27** וּמִי בָכֶָם בְּדַאֲגָתוֹ יוּכַל לְהוֹסִיף עַל־קומָתוֹ אַמָּהּ אֶחָת"? הבה נפרק את הפסוקים האלה לגורמים. ישנם שני סוגים של דאגות: הראשון הוא הדאגה האנושית לכלכל את עצמך ואת משפחתך והשני הוא התייסרות בדאגות מטורפים למרות היותך ילד של אלוהים. כשהסתכלות קדימה נהפכת להיות חיזוי רעות והתמדה הופכת להיות דאגה, האדם נכנס לדאגה שנחשבת לחטא. מצד שני דוד מתאר את המעמד הנכון של אמון כשהוא אומר: "אִם-לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי. יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם". אלוהים מספק עבורנו את כל מה שאנחנו צריכים ואנחנו מודים לו על כל יום וההזדמנויות שהוא מספק לנו. אך, עלינו עדין ללכת לעבוד, לתקצר את הכסף שלנו ולהשקיע בחוכמה. ההבדל עבורנו הוא שאנחנו יכולים לבטוח באלוהים בכל מצב, משום שהמיקוד שלנו הוא לא על רווחים ועושר ארצי או כוח אלא על אלוהים שיספק את כל צרכינו. אז, אם מפטרים אותנו מהעבודה באופן בלתי צפוי, זה עלול להיות מתסכל ואפילו מפחיד, אבל אנחנו בוטחים באלוהים שהוא דואג לנו אפילו יותר ממה שהוא דואג לציפורים ולפרחי השדה. ומשום שהוא דואג לנו, אנחנו יכולים להלל אותו, אפילו בהיותנו במצב קשה. אם ביל גייטס היה ניגש אליך ואומר לך שאתה לא צריך לדאוג עבור קניית דירה עבור הילד שלך כי הוא יטפל בזה, והוא מכניס את השם של בנך לצוואה שלו, לא היית פותח קופת חסכון עבור דירה לבן שלך, למקרה ולא יהיה לביל גייטס כסף בעוד כמה שנים, נכון? כשאלוהים אומר לנו לא לדאוג למחר, אנחנו יכולים לבטוח בו! אנחנו לא צריכים לדאוג משום שזה שמחזיק את העולם בידיו, אוהב אותנו ויש לו תכנית מדהימה עבור חיינו! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה --- ### [שפיטה](https://igod.co.il/discipleship/judge/) **Published:** ספטמבר 26, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "שפיטה") > **"**אַל תִּשְׁפְּטוּ לְמַעַן לֹא תִּשָּׁפְטו, כִּי בַּמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר אַתֶּם שׁוֹפְטִים תִּשָּׁפְטוּ וּבַמִּדָּה אֲשֶׁר אַתֶּם מוֹדְדִים יִמָּדֵד לָכֶם. מַדּוּעַ אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵין אָחִיךָ וְאֵינְךָ שָׂם לֵב לַקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ? אֵיךְ תֹּאמַר לְאָחִיךָ: 'הַנַּח לִי לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם מֵעֵינְךָ', וְהִנֵּה הַקּוֹרָה בְּעֵינְךָ? צָבוּעַ! הוֹצֵא תְּחִלָּה אֶת הַקּוֹרָה מֵעֵינְךָ; אַחֲרֵי כֵן תִּרְאֶה הֵיטֵב וְתוּכַל לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם מֵעֵינוֹ שֶׁל אָחִיךָ. אַל תִּתְּנוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ לַכְּלָבִים וְאַל תַּשְׁלִיכוּ פְּנִינֵיכֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים, פֶּן יִרְמְסוּ אוֹתָם בְּרַגְלֵיהֶם וְיִפְנוּ וְיִטְרְפוּ אֶתְכֶם." (מתי ז 1-6) בבשורה על פי לוקס, ישוע אמר: "הֱיוּ רַחֲמָנִים כְּשֵׁם שֶׁאֲבִיכֶם רַחֲמָן הוּא" והנביא מיכה אמר: " הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ". הקריאה שלנו היא ללכת בצדקה, לעשות מה שנכון עם לב עניו ובדיוק כמו ישוע, לאהוב חסד! ובכן, מה זאת אומרת בפועל? ראשית, ענווה. אני מבין שזה רק בחסד אלוהים ובאמצעות האמונה שלי במשיח שלו שנסלחו לי חטאיי ושהוצדקתי לפני אלוהים. כי בחסד נושעתם באמונה – זה לא הצדקה שנובעת ממעשינו כי אם מתנתו של אלוהים. כשהמחשבות שלך ממוקדות בחסד אלוהים, קל יותר לנהוג בחסד ורחמים כלפי אחרים. ועליך לאהוב חסד! בלי חסד היינו חסרי אונים אבל אלוהים ברוב רחמיו אהב אותנו אהבה גדולה. אפילו כשהיינו מתים בפשעינו, הוא החייה אותנו יחד עם המשיח. בחסד נושענו! זאת הסיבה שזה כל כך מעליב את אלוהים כשאנחנו בוחרים לשפוט ולתקוף את האחים שלנו בשל שגיאותיהם. ישנו סיפור שישוע סיפר על עבד שהיה צריך ללוות סכום גדול של כסף מהמלך. זה היה סכום אסטרונומי! סכום הכסף בימינו היה שווה לשבע ביליון דולר! אותו העבד התחנן בפני המלך לרחמים והמלך החליט במקום להעניש אותו, להעניק לו חסד ולמחוק את חובו של 7 ביליון הדולרים, מדהים נכון? אך לאחר מכן, אותו עבד מצא את אחד האנשים שעבדו איתו שהיה חייב לו 10,000 דולר, הוא איים עליו קשות, חנק אותו ודרש שהוא ישלם לו את חובו. לאחר שאותו העובד התחנן בפניו לרחמים ולהארכת הזמן לתשלום החוב, העבד זרק אותו לבית הכלא! המלך ששמע מה שקרה שינה במהירות את קביעתו בנוגע לעבד הרשע משום שהוא לא הפגין חסד ורחמים לזה שעבד איתו. הרעיון העיקרי מסוכם בנושא דומה, נושא הסליחה, עלינו לסלוח ולהפגין חסד כפי שאלוהים הפגין חסד כלפינו. פעמים רבות אנחנו מתרצים רכילות והפצת שמועות כדיבורים לא מזיקים. אבל ישוע אמר כי ביום המשפט ניתן דין וחשבון על כל מילה איוולת שיצאה לנו מהפה. מילים גאוותניות ושופטניות מחזיקות בחובן השלכות קשות בחיים הבאים. ובמיוחד המילים שנראות כשמועות לא מזיקות, פעמים רבות הורסות את חייהם של אלה שנשפטים. השליח שאול כתב באיגרת אל הרומים: "מִי אַתָּה כִּי תִּשְׁפֹּט אֶת עַבְדּוֹ שֶׁל אַחֵר? הֲרֵי בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו הוּא עוֹמֵד אוֹ נוֹפֵל. אַךְ הוּא יַעֲמֹד, כִּי הָאָדוֹן יָכוֹל לַעֲזֹר לוֹ לַעֲמֹד". מעניין לשים לב כי הרבה מההערות השופטניות שלנו כלפי אחרים קשורות לאזורים האפורים של החיים. לרוב איננו שופטים חטא כי אם אישיויות והבדלים תרבותיים או מסורתיים. אם היינו בוחרים להתהלך באהבה וחפצים לשבח את האחר, לא היינו צריכים לדאוג לגביי הפרת המצווה של ישוע במתי ז'. אז, האם אלוהים אומר לנו לא לשפוט אי פעם אדם, תחת כל נסיבות? מה עלינו לעשות כשאנחנו רואים את חולשותיו וחטאיו של האחר? עלינו להתפלל עבור אותו אדם באהבה ורחמים! בעוד ששפיטה חריפה מגבירה את חוסר האהבה והאחדות בקהילה, תפילה מניעה את אלוהים לפעול ולהיות הכוח המאחד. כשאנחנו בוחרים להתפלל במקום לבקר, אנחנו נראה את אחדות המאמינים מתגברת ונוכל להיות אור לעולם הזה, כפי שיועדנו להיות. אך, חזרה אלינו, קל להיות ביקורתי כלפי החטא והטעויות שאנחנו רואים בחייהם של אחרים ובו זמנית, לתרץ על החטאים האישים שלנו. אלוהים רוצה שאנחנו נשנא חטא לחלוטין, בייחוד החטא שנמצא בנו! הקורות האלה מטשטשות את הראייה שלנו ומעוותות את יכולת השפיטה שלנו. חלק מהעיוותים הללו הם צביעות וגאווה. צביעות היא להתנהג כאילו אנחנו משהו שאנחנו לא באמת. זה חושף את הרצון שלנו למצוא חן על ידי אדם אפילו במחיר של אי מציאת חן בעייני אלוהים. זה לחיות חיים שקריים ומשום שאנחנו לא אמיתיים, איננו יכולים להבחין במצבם האמתי של אחרים. "קורות" אחרות יכולות להיות כל חטא ותאווה שאנחנו נותנים לו גישה לחיינו. ה"קורות" האלה יכולים לעוות את השפיטה שלנו ולגרום לנו לסגת בהליכתנו הרוחנית. דוד התפלל: "לב טהור ברא לי אלוהים… אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ". זה תמיד מתחיל בנו. הדבר הראשון שדוד ביקש היה שאלוהים יטהר אותו ואחר כך הוא יוכל לעזור לאחרים. אז האם עליי לחכות עד שאני מושלם בכדי לעזור לאחרים? אם זוהי הגישה שלך, לעולם לא תוכל לעזור לאחרים. כולנו שבורים בדרך זו או אחרת וכל יום אנחנו מתחדשים ומטוהרים על ידי רוח הקודש. כשדוד התפלל את התפילה הזו של מזמור נ"א, הוא לא היה חופשי מחטא לשארית חייו אבל לבו התיישר והונמך לפני אלוהים. זכור את מה שאמר מיכה, עלינו לעשות צדק ולאהוב חסד וללכת בצנעה מול אלוהים. כשלבך ממוקד בעקרונות האלה, אלוהים יכול להשתמש בך בדרכים מדהימות! רצונו של אלוהים הוא שנוכל לעזור לאחרים להתחזק במערכת היחסים שלהם איתו אבל האחריות הראשונית שלי היא כלפי עצמי ורק לאחר מכן לאלה הקרובים אליי. בהסתכלות על הפסוק בבשורה על פי מתי ז', ישוע קורא לאלה שאנחנו עוזרים "אחים". הרעיון שעומד מאחורי זה הוא שעלינו לתקן את השגיאות של אלו הקרובים אלינו כמו בני משפחותינו, חברים ואלה שאנחנו קרובים אליהם בקהילה שלנו. אנחנו לא צריכים לתקן מכרים רחוקים. הפסוק הבא גם מחזק את האמרה הזו: " אַל תִּתְּנוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ לַכְּלָבִים וְאַל תַּשְׁלִיכוּ פְּנִינֵיכֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים, פֶּן יִרְמְסוּ אוֹתָם בְּרַגְלֵיהֶם וְיִפְנוּ וְיִטְרְפוּ אֶתְכֶם". הנה מספר פסוקים שמשקפים את הערך הנעלה שיש בתוכחה הניתנת על ידי חבר, מספר משלי: "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא". “בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי-רֵעֵהוּ.” "יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל-יָנִי רֹאשִׁי". בספר התגלות ישוע אומר: " אֲנִי אֶת אֲשֶׁר אֹהַב אוֹכִיחַ וַאֲיַסֵּר. לָכֵן הֱיֵה נִמְרָץ וַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה". קיים כאן מתאם, קשירת כל המקרים הללו בלב מלא אהבה וחוכמה של אלוהים, יחד עם תיקון אלוהי באהבה שהוא יקר ערך. אך, יכול להיות שיש לך כוונות מאוד טובות לעזור לאדם שרק הרגע הכרת להפסיק לעשן, אבל בלי מערכת יחסים עם אותו אדם, הוא ירמוס על פניני החוכמה האלה ובמהרה תמצא עצמך באמצע קטטה. כשישוע אמר "אל תשפטו" הוא לא אמר לנו להתעלם מהתנהגות חוטאת של אחרים, וגם לא לעצום את עינינו לחטא. הוא לא צידד בסובלנות כלפי דוקטרינות שגויות או קבלה מוחלטת של אילו שמלמדים אותם. הוא אמר לנו שאל לנו לקחת את אבני החן של הבשורה ולזרוק אותם בפני לצים. הוא גם ציווה עלינו לא לחלוק את אמיתות דבר אלוהים עם אלה שאנחנו יודעים שילעגו להם. לפעמים אלוהים יביא אותך לבשר את הבשורה לאדם זר, אך עלינו להיות כמו ישוע, מודרכים על ידי רוח אלוהים ולא חפצים להיות אלה שישנו את האחרים בכוחות עצמנו. הקדש זמן להתפלל על מה שדיברנו. אולי אתה צריך לבקש סליחה על גישה שופטנית כלפי אחרים. אולי אלוהים מעיר את תשומת לבך ל"קורות" שאתה צריך להסיר מעינך. וייתכן שאתה יודע שאתה צריך עזרה אבל אינך יודע כיצד לעשות זאת. אנחנו צריכים להתפלל ולחיות חיים יחד עם מאמינים אחרים ועלינו להיות במערכות יחסים בכדי שנוכל לעזור ולהיעזר באחרים. אם אתה חלק מרשת החברים הוירטואלית שלנו ועדין לא חבר בקהילה מקומית, התחבר השבוע! הצוות שלנו יכול לקשר אותך עם מישהו מהאזור שלך לקבלת ייעוץ ותפילה. שאלוהים יברך אותך ושיהיה לך שבוע נהדר! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה --- ### [מהי תיאולוגיה?](https://igod.co.il/discipleship/מהי-תיאולוגיה/) **Published:** ספטמבר 27, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מהי תיאולוגיה?") **תיאולוגיה** היא בשביל כולם. אכן, כל אחד צריך להיות תאולוג. במציאות כל אחד הוא תאולוג מסוג זה או אחר. וכאן טמונה הבעיה. אין כל פסול להיות תאולוג חובב או תאולוג מקצועי, אבל יש פסול מוחלט להיות תאולוג בור או רשלני. לפיכך, כל משיחי צריך לקרוא תיאולוגיה. המשמעות הפשוטה של תיאולוגיה היא לחשוב על אלהים ולבטא את המחשבות הללו בדרך כלשהי. הגדרה מדוייקת יותר תופיע בפרק ראשון, אבל במובן הבסיסי הזה כל אחד הוא תאולוג. אפילו לאתאיסט יש תיאולוגיה. הוא חושב על אלהים, דוחה את קיומו ומבטא זאת לעתים באמונה ותמיד באורח חיים. חסיד של דת אחרת (שאינו משיחי) החליף את האלוהות המזויפת שלו באלהים האמתי ומפגין את התיאולוגיה הזאת בדרכים שונות. כך שמחשבותיך – מפוזרות או שיטתיות – הן על אלהים חיים, האלהים האמתי והיחיד שקיים. לפיכך, זו סיבה נוספת ללמוד תיאולוגיה, כי כל הזמן והאנרגיה שאתה מקדיש לחשוב על אלהי האמת לא רק ירחיב  את דעתך אלא גם ישפיע על חייך. כדוגמה כיצד תיאולוגיה יכולה להשפיע על חייך, חשוב על נושא האחריות. לכולנו יש רמות שונות של אחריות. אנו אחראים לעצמנו; המצפון דואג לכך. אבל את המצפון ניתן לעוות, להקשות ולהתעלם ממנו ובכך להוריד את רמת האחריות. אנו אחראים כלפי החברה, אולם לחברות שונות יש אמות מידה שונות בענייני חוקיות ומוסר, והפרט עלול לעתים להפר את אמות המידה ולברוח מאחריות. יחידות אחרות של אחריות כוללות משפחה, קהילה מקומית, תעסוקה וכד'. אבל מי שמאמין באלהי אמת מכיר בכך שהוא גם אחראי בפני אלהים. לעתים נראה כאילו אנו מצליחים לברוח מאחריות כלפי אלהים בהווה, אולם איש לא ימלט מאחריות בעתיד מפני שכולנו נעמוד לפני כס הדין של המשיח. התיאולוגיה, שעוסקת ביום הדין, מאלצת אותנו לחשוב על הפן של אלהים שצריך לבוא לידי ביטוי בהשקפה מפוקחת על החיים עכשיו. תאולוגים טובים באים בכל מיני צורות. חלקם, על-פי הערכות של העולם נחשבים בורים, אבל למרות זאת הם מבינים אמתות רבות על אלהים. אחרים הם שקדנים באופן לא טכני. יש ביניהם מיומנים מאוד ומלומדים. חלקם תאולוגים מקצועים; רובם לא. בספר זה בחרתי להגביל את מספר הערות השוליים למינימום. השתמשתי בהן במידת הצורך כדי להביא סימוכין להצהרה שהקורא עשוי לחשוב שהיא שיקרית, או להבהיר שאיני יוצר איש קש. אבל יותר מכל השתמשתי בהן לציין ספרים ומאמרים שחשבתי שיכולים להיות לעזר בנושא מסויים בדיון. בדרך זו, הקורא יכול להמשיך ולחקור בנושא אם הוא חפץ בכך. אבל אם תיאולוגיה משמעותה לחשוב על אלהים ולהביע את המחשבות האלו, אזי שפוט ספר זה על סמך השאלה האם הוא משקף מחשבות נכונות על אלהים ומבטא אותן בדייקנות ובפשטות באופן שמשנה את דרך מחשבתך ואת חייך, או לא. הביטוי "דוקטרינה מוצקת" מכונה על-ידי שאול השליח "לקח בריא" (ראה טימ"ב ד 3; טיט' א 9). לקח בריא או תיאולוגיה בריאה אמורים להביא לחיי קדושה. כאשר שאול מתפלל עבור הקהילות, הוא מתפלל להרחבת הדעת מפני שהבין שהיא תניב חיי קדושה (ראה פיל' א 11-9; קול' א 10-9). תיאולוגיה בריאה אינה באה לידי ביטוי רק באמונה אלא גם בחיים נושאי פרי; וחיי קדושה צריכים להתבסס על תיאולוגיה בריאה. כיצד התיאולוגיה משפיעה על חיינו היא אחריותנו האישית והפרטית. אבל להתאים את חיינו לדמותו של המשיח היא המטרה האולטימטיבית בלימוד תיאולוגיה. עם זאת, בסופו של דבר אין ספר שיכול לעשות זאת. רק  אלהים ואתה יכולים. ### I. רעיון התיאולוגיה המילה "תיאולוגיה" גזורה מהמילים *theos*–אלהים ו-*logos*– ביטוי שכלתני, והמשמעות היא: "הפרשנות השכלתנית של אמונה דתית". לפיכך, המשמעות של תיאולוגיה משיחית היא הפרשנות השכלתנית של האמונה המשיחית. שלושה יסודות לפחות נכללים ברעיון הכללי של התיאולוגיה. (1) התיאולוגיה ברורה. היא ניתנת להבנה על-ידי המוח האנושי באופן שכלתני מסודר. (2) התיאולוגיה דורשת הסבר. הוא בתורו כרוך בפרשנות ובשיטתיות. (3) האמונה המשיחית יסודה בספר הבריתות, לכן תיאולוגיה משיחית היא מחקר שמבוסס על המקרא. תיאולוגיה היא גילוי, עריכה שיטתית והצגה של האמתות על אלהים. ### II. הרבגוניות של התיאולוגיה תאולוגיות יכולות להיות מקוטלגות בדרכים שונות. (1) לפי תקופה: תיאולוגיה של אבות הכנסייה, תיאולוגיה של ימי הביניים, תיאולוגיה של הרפורמציה, תיאולוגיה מודרנית. (2) לפי נקודת ראות (גישה): תיאולוגיה ארמניאנית, תיאולוגיה קלוויניסטית, תיאולוגיה קתולית, התיאולוגיה של בארת, תאולוגיית השחרור וכד'. (3) לפי מוקד: תיאולוגיה היסטורית, תיאולוגיה מקראית, תיאולוגיה שיטתית, תיאולוגיה אפולוגטית, תיאולוגיה פרשנית וכד'. כמה מההבחנות האלה חשובות מאוד לכל מי שלומד תיאולוגיה. **א. תיאולוגיה היסטורית** תיאולוגיה היסטורית מתמקדת בדעתם של לומדי המקרא על הלקחים שבו, הן באופן פרטי הן באופן קולקטיבי, כמו למשל בוועידות הכנסייה. היא מראה כיצד הכנסייה ניסחה הן אמת הן שגיה, ומדריכה את התאולוג בהבנת הדוקטרינה ובגילוי הדעת שלו עליה. הסטודנט יכול להגיע להבנת האמת, באופן יעיל יותר, אם ידע על תרומתה של ההיסטוריה של הכנסייה ועל טעויותיה. כאשר זה יראה לנכון, אכלול משהו מן ההיסטוריה של הדוקטרינה בספר זה. **ב. תיאולוגיה מקראית** אע"פ  שהשתמשו במונח תיאולוגיה מקראית בדרכים שונות, הוא משמש לשימת דגש מיוחד על חקר התיאולוגיה. במובן הלא טכני הוא יכול להתייחס לתיאולוגיה אדוקה (בניגוד לתיאולוגיה פילוסופית), או לתיאולוגיה שמבוססת על המקרא (בניגוד לזו שפועלת הדדית עם הוגי דעות בני זמננו), או לתיאולוגיה פרשנית (שמנוגדת לתיאולוגיה עיונית(. אחדות מהתאולוגיות המקראיות בנות זמננו שייכות, מנקודת מבט ליברלית, לקטגוריה האחרונה – הפרשנית – אף שהפרשנות אינה מייצגת נאמנה את המחקר המקראי. לעתים קרובות מדי, עבודותיהם מורכבות מפרשנות שעוברת לאורך כל ספר הבריתות ומקובצת לקטגוריות גדולות, כמו מלכות או ברית או אלהים (אם זו תיאולוגיה מקראית של התנ"ך), או קטגוריות כמו הוראתם של ישוע ושל שאול השליח, ומשיחיות ראשונית (אם זו תיאולוגיה מקראית של הברית החדשה). באופן טכני, התיאולוגיה המקראית ממוקדת הרבה יותר מזה. היא מטפלת באופן שיטתי בהתקדמות ההיסטורית המותנית של ההתגלות העצמית של אלהים במקרא. מהגדרה זו עולים ארבעה מאפיינים: (1) התוצאה של חקר התיאולוגיה המקראית חייבת להיות מוצגת באופן שיטתי. בזה היא דומה לתחומים אחרים של מחקרים מקראיים ותאולוגיים. השיטה או התכנית שבה מוצגת התיאולוגיה המקראית לא בהכרח תשתמש  באותן הקטגוריות שבהן משתמשת התיאולוגיה השיטתית. היא אינה צריכה להשתמש בהן, אבל גם לא להתעלם מהן. (2) תיאולוגיה מקראית שמה לב לרקע ההיסטורי שממנה באה התגלות אלהים. היא חוקרת את חייהם של מחברי המקרא, את הנסיבות שאילצו אותם לכתוב ואת המצב ההיסטורי של מקבלי כתביהם. (3) תיאולוגיה מקראית חוקרת את ההתגלות ברצף ההדרגתי שבו ניתנה. היא מכירה בכך שההתגלות לא נשלמה מצד אלהים בפעולה אחת יחידה, אלא נפרשה בסדרה של שלבים רצופים תוך שימוש במגוון של אנשים. ספר הבריתות מהווה תיעוד של התקדמות ההתגלות, והתיאולוגיה המקראית מתמקדת בזה. בניגוד לכך, תיאולוגיה שיטתית רואה את ההתגלות כמכלול שנשלם. (4) תיאולוגיה מקראית מסתמכת על ספר הבריתות כמקור; ולמעשה גם תאולוגיות אורתודוקסיות שיטתיות עושות כך. אין זה אומר שתיאולוגיה מקראית או תיאולוגיה שיטתית אינן יכולות או אינן משתמשות בחומר ממקורות אחרים, אבל התיאולוגיה או הדוקטרינה עצמה אינה באה משום מקור אחר מלבד ספר הבריתות. **ג. תיאולוגיה שיטתית** תיאולוגיה שיטתית משווה את הנתונים של ההתגלות המקראית בכללותה על מנת להציג באופן שיטתי את התמונה הכוללת של הגילוי העצמי של אלהים. תיאולוגיה שיטתית עשויה לכלול רקע היסטורי, אפולוגטיקה והגנה, ופרשנות, אולם היא מתמקדת במבנה הכולל של הדוקטרינה המקראית. לסיכום: תיאולוגיה היא תגלית, קביעה שיטתית והצגה של האמתות על אלהים. תיאולוגיה היסטורית מגשימה זאת בכך שהיא מתמקדת במה שאמרו אחרים במהלך ההיסטוריה על האמתות הללו. תיאולוגיה מקראית עושה זאת בסיקור ההתגלות ההדרגתית של אמת אלהים. תיאולוגיה שיטתית מציגה את כל המבנה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה --- ### [תורת השדים - מי הם וכיצד הם נלחמים בנו?](https://igod.co.il/discipleship/warfare/) **Published:** ספטמבר 27, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "תורת השדים - מי הם וכיצד הם נלחמים בנו?") במאה העשרים חלה תפנית חדה ביחס למציאותם של שדים. בחלק הראשון של המאה התכחשו, בדרך כלל, למציאותם; בחלקה האחרון זכתה מציאותם לאישור אוניברסלי ביתר קלות. אין ספק שגידול במספר המכשפות והאסטרולוגים, יחד עם פריחה במכירות של אביזרים נלווים (כולל כתבי עת מסחריים), תרמו לשינוי הזה. סרטים וספרים על חוצנים יצרו אווירה אוהדת יותר לקבלת שדים. ### I. עדות ספר הבריתות ספר הבריתות מאשר באופן חד-משמעי את מציאותם של שדים, אף שלא כל מאמין משיחי מודה בתקפותה של עדות זו. שימו לב לדרך ההתחמקות מכוחה של חלק מההוראה המקראית: "לעתים קרובות, שדים שורדים כצורת ביטוי (למשל, 'גרמלינס') זמן רב לאחר שחדלו להיות דמויות של אמונה. בהתאם לכך, אזכור שם של שד בטקסט המקראי אינו עדות אוטומטית לאמונה בו".1 א. עדותו של המשיח במשך שירותו הארצי, גירש אדוננו שדים מספר פעמים מאנשים שונים. המקרים האלו מאשרים כמובן את אמונתו במציאותם של שדים (מתי יב 29-22; טו 28-22; יז 20-14; מרק' ה 16-1). הוא אף נתן סמכות לתלמידים לגרש שדים בהקשר שלא דרש, כפי שאחדים  טוענים, התאמה לאמונתם הנבערת בשדים (מתי י 1). האדון מעולם לא הוכיח איש שהאמין בקיומם של שדים (לוקס י 17), ועם זאת, בנקודות אחרות, הוא היה מוכן לתקן תיאולוגיה כוזבת בנושא. אם איננו יכולים לקבל את עדות האדון, נאלץ להגיע למסקנות הבאות: (א) הוא שיקר, או (ב) הוא התאים את הוראתו לבורות של קהל שומעיו (שלמעשה מאשימה אותו בהפצת שקר), או (ג) עורכי הטקסט בקהילה הקדומה הוסיפו את החלקים שעוסקים בהוראתו על שדים. ב. עדותם של חלקים אחרים בברית החדשה כל מחברי הברית החדשה (להוציא מחבר האיגרת אל העברים) מזכירים את קיומם של שדים ביותר מ- 100 הפניות. ראו למשל, האיגרת הראשונה אל הקורינתים י 21-20; יעקב ב 19; התגלות ט 20. כל ההפניות שהוזכרו משתמשות במילה שדים (*daimonion)*. הפניות אחרות לשדים משתמשות במילים "מלאך" או "רוח". ג. עדות התנ"ך התייחסות התנ"ך לשדים פחותה בהרבה. השדים בדברים לב 17 ובתהלים קו 37 היו אלילים שבני-ישראל החשיבו כסמלים חזותיים של שדים. השעירים בויקרא יז 7; בדברי הימים ב יא 15; בישעיהו יג 21; לד 14 היו גם הם תפיסות שדיות. התכחשות למציאותם של שדים דורשת התעלמות מאמתותם של קטעים רבים במקרא או אפילו שלילתם. ### II. מוצא השדים הוצעו מגוון של הצעות למוצאם של השדים. א. הם רוחות של אנשים רשעים שנפטרו. נראה שהשקפה זו נובעת מהאמונה היוונית העתיקה על השדים, שהם רוחות של מתים המופרדות מגופם, במיוחד אלו שהיו רשעים בחייהם. אין לכך שום סימוכין בספר הבריתות מפני שעל-פיו המתים שלא נושעו נשלחים למקום של עינויים ואין ביכולתם לשוב ולשוטט על פני כדור הארץ (תהל' ט 18; לוקס טז 23; התג' כ 13). ב. הן רוחות של גזע שהיה קיים טרם בריאת האדם ואשר הופרדו מגופם השקפה זו טוענת שבמקור משל השטן על עולם מושלם ועל גזע של אנשים טרם בריאת האדם. כשחטא השטן לאלהים, האנשים האלו היה מעורבים באופן כלשהו במרד. הם איבדו את גופם והפכו לרוחות או לשדים.2 רעיון זה מבדיל בין כל המלאכים, טובים ורעים כאחד לבין השדים, ומסתמך על כך שהשדים מחפשים גוף לשכון בו כהוכחה שהם רוחות אשר הופרדו מגופם. אולם מול ההשקפה הזאת עומדת עובדה פשוטה שבשום מקום בספר הבריתות אין רמז לקיומו של גזע שקדם לבריאת האדם. אדרבא, האדון מצהיר שאדם היה האדם הראשון (מתי יט 4). בנוסף, בשום מקום במקרא לא מצויין שהמתים חופשיים לחזור לכדור הארץ. ג. הם צאצאי האיחוד שמוזכר בבראשית ו 4-1 כדי לאמת את ההצעה הזאת יש צורך בשתי הנחות לפחות: (א) בני האלהים הם מלאכים; (ב) הצאצאים לא היו אנושיים. הדעה שבני האלהים היו מלאכים אפשרית, אולם לא ייתכן שהצאצאים היו שדים. המשמעות של דבר זה צריכה להיות שהצאצאים היו בני כלאיים – חצי אנושיים וחצי מלאכיים (הנפילים או הגיבורים בעלי השם, המוזכרים בפסוק 4), שהושמדו במבול ושרוחותיהם חסרות הגוף הפכו לשדים. ד. הם מלאכים שחטאו על פי השקפה זו, השדים הם המלאכים שמרדו יחד עם השטן. תומכים בה השיקולים הבאים: השטן כונה שר השדים (מתי יב 24), שמעיד על-כך שהואיל ומנהיגם, השטן, הוא מלאך גם השדים הם מלאכים, אבל מלאכים שחטאו כמוהו. אנו יודעים שלשטן יש דרגות שונות של מלאכים שמאורגנות היטב ומקדמות את מטרותיו. שתיים מהדרגות הללו מכונות רשויות וממשלות, בדומה לשתי הדרגות של המלאכים הטובים (אפס' ג 10; ו 12). נראה שדבר זה מצביע על כך שאותו סוג של ישויות מאייש את הדרגות האלה, ולפיכך הישויות המרושעות הן מלאכים שחטאו. במספר מקומות נקראים השדים רוחות (אם כי רוחות טמאות), ועל-כן הם קשורים לעולם הרוחני של מלאכים ולא לעולם האנושי. לדוגמה, השד שמוזכר במתי יז 18 נקרא רוח טמאה בגרסה המקבילה במרקוס ט 25. אותה משוואה של שדים ורוחות נמצאת בלוקס י 20-17. בנוסף, לפי מתי ח 16, האדון ריפא רבים שהיו אחוזי שדים בגרשו את הרוחות הטמאות מהם. עלינו להכיר בכך שבשום מקום במקרא לא נאמר ישירות שהשדים הם מלאכים שחטאו, אבל נראה שהראיות שצוטטו לעיל מצביעות על המסקנה שהם כאלה. ### III. כליאתם של מספר מלאכים שחטאו ספר הבריתות מציין שתי קבוצות של מלאכים שחטאו, האחת כוללת את אלו שנהנים ממידה מסוימת של חופש לבצע את תוכניות השטן; והשנייה מורכבת ממלאכים כלואים, חלקם באופן זמני ואחרים כלואים לצמיתות בכבלי השאול (Tartaros) (פטר"ב ב 4; יהודה 6). היוונים ראו בטרטרוס מקום ענישה שנמצא מתחת להאדס. אלו שכלואים באופן זמני נמצאים בתהום (לוקס ח 31; התג' ט 3-1, 11). חלק נשלחים לשם לחכות למשפט הסופי ואחרים ישוחררו כדי לפעול על פני האדמה (התג' ט 3-1, 11, 14; טז 14). מדוע חלק מהם כלואים בטרטרוס? אם הסיבה היא בגלל הצטרפותם למרד השטן אז מדוע כל המלאכים שחטאו לא נמצאים שם? ומדוע השטן עצמו לא כלוא שם? עבור חלק מהמלאכים "הנופלים" כליאה בטרטרוס היא עונש על חטא מסוים בנוסף על החטא הקדמון, חטא ייחודי. היו שהציעו את החטא הלא-טבעי, שמוזכר בבראשית ו 4-2, שאותו ביצעו מספר מלאכים שחטאו (שמכונים שם "בני- האלהים") ועל כך נכלאו בטרטרוס. אף שמלאכים לא מולידים למינם (כלומר, לא מולידים תינוקות מלאכים), ייתכן והותר להם להתאחד עם נשים אנושיות, במקרה היחיד הזה לצורך הולדת צאצאים אנושיים. עם זאת, טבעה יוצא הדופן של ההרשאה הזאת, שסותרת את כל מה שאנו יודעים על מלאכים ונישואים, היא נקודת החולשה בהשקפה הזו. אבל אם זה אושר במקרה היחיד הזה, הוא רק מחזק את הייחודיות של החטא המפלצתי הזה שהסתיים בכליאתם לנצח של אותם מלאכים בכלא של טרטרוס. השותפים האנושיים לחטא זה הושמדו כמובן במבול. דעות אחרות על "בני-האלהים" בקטע הזה הן: (א) שושלת שת המוסרית שהתאחדה עם הנשים הבלתי מוסריות משושלת קין;  ו-(ב) שליטים משושלת קין. נקודת החולשה של הדעה הראשונה נעוצה בצורך להאמין  ששתי השושלות – המוסרית והבלתי מוסרית נשמרו בנפרד זו מזו במהלך כל השנים לפני התרחשות המאורע בבראשית פרק ו. נקודת החולשה בדעה השנייה (שהוצעה על-ידי התרגום הארמי) היא חוסר ראיות שמערכת מלכותית של שליטים משושלת קין נוסדה באותו זמן. אף שאני באופן אישי נוטה להשקפה על מלאכים שנפלו, זו בעיה פרשנית שאיננו יכולים לפתור. מה היה החטא הספציפי שביצעו המעורבים בו? שלוש תשובות אפשריות: (1) אם מלאכים היו מעורבים אז החטא היה מגע פיזי בין מלאכים לבין בני אנוש: (2) אם בני-האלהים היו אנושיים, היה זה חטא של נישואים ללא אבחנה ובלי התייחסות למצב הרוחני (במקרה של שושלת שת) או למעמד המלכותי (אם מלכים היו מעורבים); (3) היה זה חטא של פוליגמיה מפני שעל-פי פסוק 2 ניתן להבין שהם (אלו שעליהם מדובר) לקחו את כל הנשים שבחרו (השווה שם ד 19) והצאצאים היו גיבורים בעלי כושר צבאי (הנפילים חיו קרוב לוודאי בארץ לפני הנישואים הללו ועל-כן לא היו הפרי שלהם). **הערות** 1. T. H. Gaster, “Demons,” in *The Interpreter’s Dictionary of the Bible* (New York: Abingdon, 1976),      1:818. 2. G. H. Pember, *Earth’s Earliest Ages* (New York: Revell, ca. 1900), 72-73. --- ## מהותם של השדים מאחר ושדים שייכים לאותו מעמד של ישויות כמו המלאכים והשטן, לכל היצורים האלה יש הרבה במשותף. ### I. טבעם האישי א. הם אישיויות אמיתיות השדים אינם כוחות או רעיונות שקיימים רק במוחנו. השדים קיימים; מציאותם אינה תלויה בקיומם של בני-אדם וביכולתם של אלה להעלות אותם על דעתם. 1.  *אינטליגנציה*. הם בעלי אינטליגנציה. הם יודעים מי היה האדון בהיותו עלי אדמות (מרק' א 24), ויודעים על אובדנם הסופי (מתי ח 29). הם גם מאמינים באלהים אחד (יעקב ב 19). 2.  *רגשות.* הם יכולים להפגין רגשות, במיוחד כשהם נשפטים (לוקס ח 28; יעקב ב 19). 3.  *רצונות.* הם מבטאים את רצונותיהם (לוקס ח 32). 4. *אישיות.* הם מתוארים בכינויי גוף אישיים (לוקס ח 30-27). ב. הם ישויות רוחניות בניגוד לישויות בשר ודם השדים הם ישויות רוחניות (אפס' ו 12). למרות זאת, כיצירים הם מוגבלים במקום ולא אינסופיים כפי שאלהים הוא. בדרך כלל, הם בלתי נראים לעיני אדם, אם כי לעתים נוכחותם נראית באמצעים שונים (מה"ש יט 15; התג' ט 12-1; טז 13). ### II. טבעם האינטלקטואלי השדים מפגינים יכולת שכלית רבה, כמצופה ממעמד רם כזה של ישויות. הם יודעים מיהו ישוע (מרק' א 24). הם מכירים באובדנם הסופי (מתי ח 29). הם יודעים שיש רק אלהים אחד (יעקב ב 19). הם מפתחים שיטות דוקטרינליות ומקדמים אותן (טימ"א ד 3-1), פעילות שלכאורה תגדל לקראת אחרית הימים. אינטליגנציה ניתנת להעצמה תוך כדי ניסיון. כל שד מתקיים, כמובן, לאורך כל ההיסטוריה האנושית. למרות העובדה שלא כל אחד מהם צפה בכל מה שהתרחש במהלך ההיסטוריה, אריכות ימיהם מוסיפה מימד נוסף לאינטליגנציה הטבעית שלהם. הם ראו בני-האדם כמעט בכל מצב שניתן להעלותו על הדעת ולכן הם יכולים לחזות במדויק מה יעשה הפרט ברוב הנסיבות. ### III. טבעם הלא מוסרי א. בישותם השדים מכונים "רוּחוֹת הַטֻּמְאָה" (מתי י 1), "רוחות רעות" (לוקס ז 21), "רוּחַ שֵׁד טָמֵא" (לוקס ד 33), "כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים" (אפס' ו 12). מונחים אלה מציינים בבירור את טבעם הלא מוסרי של השדים. ב. במטרותיהם אי מוסריות היא כל דבר שמנוגד לטוב, אבל טוב חייב בסופו של דבר להיות מוגדר ביחס לרצון אלהים. לפיכך, פעילויותיהם הלא מוסריות של השדים כוללות כל דבר שמתנגד לרצון אלהים. להלן עדותו של מי שהיה מעורב באופן עמוק בספיריטואליות: הרוחות  שפגשתי בסיאנס היו, על-פי רוב, מוסריות מאוד. הן עודדו אותנו לא לעשן או לא לשתות או לא לעשות כל דבר שיזיק למוחנו ולגופנו. רועי קהילה נדרשו להטיף מוסריות, נימוסים טובים וגאווה אזרחית. הכרתי רועי קהילה שבפועל קיבלו מסרים ברוח  והשתמשו בהם בדרשות! הרוחות מדברות לעתים תכופות על ישוע מוסרי, אבל לעולם לא על המושיע שמת מות כפרה על חטא. בניגוד לטון המוסרי הגבוה של הסיאנסים שנערכו בביתנו, השתתפתי בסיאנסים אחרים שבהם הרוחות היו חושניות ומגדפות.1 המטרות הלא מוסריות של השדים חייבות לכלול קידום של אי מוסריות מרושעת ואי מוסריות טובה. זה, לחלוטין, עולה בקנה אחד עם מטרות השטן ועם רצונו לחקות כל מה שטוב וצודק. ### IV. היכולות שלהם א. כוחם לעתים השדים מסוגלים להפגין כוח על-אנושי כאשר הם פועלים דרך בני-אדם. אחוז השדים המטורף מגרשיים היה מסוגל לנתק את כל האזיקים והכבלים (מרק' ה 3). בני סקוה הותקפו על-ידי אחוז שדים (מה"ש יט 16). ב. האינטליגנציה שלהם הזכרתי כבר את האינטליגנציה הגבוהה שלהם, אבל תמיד נשאלת השאלה, האם השדים יודעים את העתיד. הם בהחלט יכולים להבין את תכנית אלהים לעתיד שהרי היא כתובה בספר הבריתות. האם מעשי השליחים טז 16 מעיד על-כך שהם מסוגלים לחזות את העתיד? כנראה שלו, כי המונח "ניחוש העתיד", שמופיע בברית החדשה רק כאן, יש להבינו במובן הרע של המילה, כלומר "מתחזים לנבא את העתיד". בתרגום השבעים, המונח מתייחס בקביעות לדבריהם של נביאי שקר או למי שמתעסק בכישוף שאסור על-פי דין תורה. ג. נוכחותם השדים אינם אינסופיים; הם מוגבלים והם ברואים, אם-כי על-אנושיים. כפי הנראה, הם אינם נמצאים בכל מקום; ועם זאת, אינם כה מוגבלים כבני-אדם על-ידי המחסומים הרגילים של החלל (לוקס ח 30 – לגיון של שדים שכן בתוך אדם אחד). עצם העובדה שהשדים יכולים להיכנס לתוך גוף של אדם או של חיה מוכיחה שביכולתם לעבור דרך מחסומים שמגבילים בני-אדם. מספרם הרב של השדים יוצר את הרושם שהם נמצאים בכל מקום, אף שלא כך הוא. השטן שעובד עימם משתמש במספרם הרב לנסות ולקדם את תוכניותיו בכל העולם. לסיכום, השדים אינם אנושיים ואינם אלוהיים. הם על-אנושיים בעלי אינטליגנציה גבוהה, ניסיון רב ויכולות רבות. שלילת קיומם אינה ספקנות אלא בערות. גישה לא מציאותית לגבי היכולת שלהם היא פזיזות מסוכנת. **הערות** 1. Victor H. Earnest, *I Talked with Spirits* (Wheaton: Tyndale, 1970), 38. --- ## מה עושים השדים? ###  I. ביחס לשטן על-פי רוב פועלים השדים כשליחי השטן לקדם את מטרתו לסכל את תכנית אלהים. על-אף שהשטן מוגבל מעצם היותו יציר נברא, השדים מרחיבים את יכולתו ואת פעילותיו באופן ניכר. למעשה, נדמה לעתים שהשטן הוא כל-יכול ונמצא-בכל, למרות העובדה שאינו כזה. השדים מרחיבים את את פעילויותיו בהרבה באופן שניתן לחשוב שהשטן עצמו עושה הכל (אפס' ו 12-11). ### II. ביחס לאלהים א. הם מתנגדים לתכנית אלהים בבחירתם למרוד באלהים ולתמוך בשטן, השדים ממשיכים להתנגד למטרותיו של אלהים בעולמנו (דנ' י 14-10; התג' טז 16-13). ב. אלהים עשוי להשתמש בהם לבצע את מטרותיו לעתים אלהים עשוי להשתמש בשדים כדי לקדם את מטרותיו. הוא שלח רוח רעה להתסיס את אנשי שכם נגד אבימלך (שופ' ט 23). הוא השתמש ברוח רעה להעניש את שאול המלך בהפרעה נפשית שגבלה בשיגעון (שמ"א טז 14). הוא שלח רוח שקר בנביאיו של אחאב לתת לו עצה רעה (מל"א כב 22). הוא השתמש במלאכו של השטן לייסר את שאול השליח כדי שלא ייתנשא (קור"ב יב 7). הואיל והם יצירים, השדים אחראים בפני אלהים ולכן הוא יכול להשתמש בהם כרצונו. ### III. ביחס לדת א. הם מקדמים עבודת אלילים בביצוע התנגדותם לאלהים, השדים מנסים בפועל להפנות את בני-האדם לעבודת אלילים. הדבר היה נכון בתקופת התנ"ך (ויק' יז 7; דבר' לב 17; תהל' קו 38-36) והוא נכון עכשיו (קור"א י 20); וכפי הנראה, ההשתחוויה לשדים תתרחב בימי הצרה הגדולה שתבוא עלינו (התג' ט 20). ב. הם מקדמים דתות שקר 1.  *הם מלמדים על מושיע חסר ערך.* יוחנן הזהיר את קוראיו לבחון את הרוחות כי השדים משפיעים על נביאי שקר (יוח"א ד 4-1). המבחן העיקרי של האורתודוקסיה (אם כי לא היחיד) היה לאשר את אמתות ההתגלמות; כי לו המשיח לא היה בא בבשר הוא לא היה יכול למות ולהיות מושיענו. גם שאול הזהיר מפני התקפה על ההתגלמות בהוראת השדים (טימ"א ג 16- ד 3). אם ג 16 הוא תמצית האמת שכלולה במה שסביר להניח היה מזמור של הקהילה הקדומה, אז נוכל לשער שהשדים תוקפים לא רק את ההתגלמות, אלא גם את תקומת האדון ואת עלייתו השמימה. 2.  *הם מלמדים ישועה הנובעת ממעשים.* נדמה שזו הנקודה באיגרת הראשונה אל טימותיאוס ד 3- 4. על-ידי קידום סגפנות כמעשה טוב, הם מחליפים את חסד אלהים בתכנית של מעשים לישועה. 3. *הם מלמדים הפקרות מוסרית.* "עמוקות השטן" שללא ספק מקדמים אותם שדיו, מנסים ללמד את האנשים שרע זה טוב (התג' ב 24-20). ### IV. ביחס לגויים דניאל י 13 מציין ששר מלכות פרס התנגד שמלאך אלהים יעביר מסר לדניאל. בתגובה נשלח מיכאל שר המלאכים להתמודד איתו, מה שמצביע על כך שהנסיך היה שד רב עוצמה. לפני פרוץ אירועי הר מגידון יאספו השדים את מנהיגי הגויים למערכה הצבאית (התג' טז 16-13). לכאורה שוררת מלחמה בין מלאכים לבין שדים שמערבת את ענייניהם של עמי העולם. התעיית הגויים היא חלק מתכנית-העל של השטן והוא משתמש בשדים לבצעה. ההשלכות מכך על הפוליטיקה הבינלאומית הן מזעזעות, מפני שאין שום סיבה לא להאמין שזה עדיין קורה היום. ### V. ביחס לבני-אדם א. ייסורים השדים יכוליםלגרום למחלות פיזיות (מתי ט 33, אלם; יב 22, עיוורון ואלם; יז 18-15, התקף). הם גם מסוגלים לגרום להפרעות נפשיות (מרק' ה 5-4; ט 22; לוקס ח 29-27; ט 42-37). הם יכולים להיות מעורבים בגרימת מוות לאנשים (התג' ט 19-14). כמובן, לא כל הבעיות הפיזיות והנפשיות נגרמות על-ידי שדים; למעשה, ספר הבריתות מבחין בין מחלות שנגרמות באופן טבעי לבין אלו שנגרמות על-ידי שדים (מתי ד 24; מרק' א 32, 34; לוקס ז 21; ט 1). ב. סטייה העובדה ששדים נקראים גם רוחות טמאות מוכיחה שבכל מעשיהם משחיתים כל מה שטהור, נעלה וצודק. השדים רוצים להשחית אנשים בכך שהם גורמים להם לסור מתכנית אלהים אל תכניתו של השטן. לפעמים הם עושים זאת באמצעות דוקטרינה וסגנון חיים מושחתים שאולי נראים טוב לבני-אדם (טימ"א ד 3-1); ולפעמים הם עושים זאת על-ידי קידום פעילויות של רשע וטומאה (דבר' לב 17; תהל' קו 39-37). את היעדר המוסריות של הכנענים ניתן ליחס לפעילות של שדים (ויק' יח 30-6; דבר' יח 14-9). ג. בעלות 1. *הגדרה.* אחוז שדים הוא אדם שנשלט ישירות על-ידי שדים בכך שהם שוכנים בו. כל בני-האדם, מאמינים ולא מאמינים, מושפעים מפעילותם של השדים, אבל לא כולם אחוזי שדים. אנשים אחוזי שדים אינם מסוגלים לנתק עצמם משליטת השד. המונח "אחוז שדים" מופיע שלוש-עשרה פעם בברית החדשה, תמיד בבשורות (למשל, מתי ד 24; יב 22; מרק' ה 18-15; לוקס ח 36; יוח' י 21). אותה התופעה מתוארת במונחים כגון: "לגרש" או "להוציא" (מרק' א 26-25; ט 25). לאחר חג השבועות אחוזי שדים וגירוש שדים מוזכרים רק במעשי השליחים ה 16; ח 7; טז 18-16; יט 12. המתנה הרוחנית של הבחנה בין הרוחות (קור"א יב 10) מתייחסת קרוב לוודאי ליכולת ההבחנה בין מקורות אמיתיים לבין מקורות מזוייפים של התגלות על-טבעית כאשר היא ניתנת באופן מילולי, ולא ליכולת לגרש שדים מבני-אדם. 2.  *מאפיינים.* המאפיינים של אחיזת שד יכולים להיות מגוונים כמו פעילויותיהם של השדים, ונעים בין מתון ועד חמור ואפילו מוזר. בספר הבריתות לא מוזכרים יותר מדי תסמינים ספציפיים של אחיזת שדים, אבל הם כוללים: מומים גופנים כגון אלם, עיוורון ופרכוסים (מתי ט 32; יב 22; לוקס ט 39); נטייה להרס עצמי (מרק' ה 5; לוקס ט 42); טירוף (אנשים האמינו ששדים יכולים לגרום זאת, יוח' י 20); כוח על-טבעי (מרק' ה 4-3) וכוחות הנסתר (מה"ש טז 18-16). אף שהשדים יכולים לעשות את הדברים האלה באנשים, אין זה אומר שכל מחלה, למשל, נגרמת כתוצאה מפעילות השדים. לוקס הרופא מבחין בבירור בין מחלות שנגרמות על-ידי שדים לבין מחלות מסיבות אחרות, טבעיות יותר (מה"ש ה 16). להלן תיאור של אחוז וודו בהאיטי: האדם נכנס למצב שדומה לטראנס (בדרך כלל לאחר שעבר פרכוסים), שבמהלכו נכנסת אחת מרוחות הוודו אל תוך גופו ומשתלטת עליו. האישיות האנושית מוחלפת בעל-אנושית, התכונות האנושיות מקבלות את המאפיינים של הרוח (זכר או נקבה, טוב או רע, זקן או צעיר, ערמומי או כן), ומגרונו של בן האנוש נשמעים דברי הרוח, חלקם ב"לשונות" לא מובנות לחלוטין. ההשתלטות עשויה להימשך דקות או שעות או לפעמים אפילו ימים, כשבמהלך הזמן הזה אחוז השד מוזן באוכל ובמשקה שאהובים על הרוח (לעתים מזון שאדם שאינו אחוז שדים לא מסוגל לאכול) ומוצע לו הבידור החביב עליו. לאחר מכן, האדם אינו זוכר דבר מהתנהגותו כאליל.1 3. *אחריות.* בנושא זה המקרא אומר מעט מאוד באופן מפורש. האזהרה להישמר מהתקפות השטן ולהתנגד להן מרמזת שכישלון חושף את האדם לאפשרות שיישלט על-ידי השטן ושדיו. על-כן, הפרט עשוי לשאת באחריות לכל מה שמתרחש בזמן שהשד אוחז בו בזה שהוא פותח פתח להתקפות שטניות קודמות. עם זאת, המקרה של הנער אחוז השדים מילדותו, עשוי להצביע על כך שזה היה מצב שלא היתה לו שליטה בו (מרק' ט 21). ובוודאי שהקוץ בבשרו של שאול לא היה משהו שהוא הביא על עצמו, אלא שאלהים השתמש בשד כדי להכותו (קור"ב יב 7). 4. *היקף התופעה.* האם אחיזת שדים מוגבלת ללא מאמינים או שהיא יכולה להתפשט גם למאמינים? במילים אחרות, האם בימינו משיחי יכול להיות אחוז שדים? הטענה שמאמין אינו יכול להיות אחוז שדים מבוססת על העובדה שרוח הקודש שוכן בלב המאמין. כלומר, מאחר ורוח הקודש שוכן במאמין, בלתי אפשרי שהשטן או שד כלשהו ישכון במאמין בו בזמן. אולם האין זה נכון שהבשר והרוח נלחמים בתוך המאמין? (גלט' ה 17-16). אם נטען שהאדם הישן נשפט (רומ' ו 6), ניתן לציין שגם השטן נשפט (יוח' יב 31). ובכן, אם הרוח והבשר, החדש והישן יכולים לדור במאמין באותו זמן, מדוע לא רוח הקודש והשטן (או השדים)? הפסוקים הַמוּעֲלִים כתמיכה בהשקפה שמאמינים יכולים להיות אחוזי שדים הם בדרך כלל אלו: שמואל א טז 14; לוקס יג 16-11; מעשי השליחים ה 3; הראשונה לקורינתים ה 5; השנייה לקורינתים יא 4; יב 7. אבל, כשבודקים את הפסוקים הללו מגלים כי הם אינם מוכיחים שמאמינים יכולים להיות אחוזי שדים. אולי צריך להציג מחדש את השאלה. במקום לשאול האם מאמין יכול להיות אחוז שדים, אנו צריכים לשאול האם השטן או שד יכולים לפעול מתוך המאמין כמו מחוצה לו? שמואל א טז אומר שרוח רעה עינתה את שאול, אבל בסיס הפעולה לא מצויין. גם איננו יודעים בוודאות את מצבו הרוחני של שאול לפני אלהים. לוקס מייחס את העיוות הגופני של האישה לפעולה של שד והאדון מכנה אותה "בת אברהם". יש שמבינים זאת כמקרה ברור של שד שפועל בתוך המאמין. אך אין זה ברור אם "בת אברהם" מצביע על היותה מאמינה או רק בת לעם הנבחר. ברור שלא היתה משיחית במובן שהתקבל אחרי חג השבועות. העונש שהוטל על האח החוטא באיגרת הראשונה אל הקורינתים פרק ה כלל את מסירתו לידי השטן (ראה גם טימ"א א 20). אבל בין אם הכוונה היא שהשטן ו/או השדים ייפעלו מתוך חייו או שפשוט הוא כעת הוצא מתוך ההגנה וההתחברות של הקהילה אל תחום שליטתו של השטן, העולם, עדין נתון לוויכוח. "הרוח השונה" בשנייה לקורינתים יא 4 אינה שד יותר מאשר "ישוע אחר" בפסוק. היא בשורה אחרת שמשעבדת. בסיס הפעולה של שליח השטן (שד) שאלהים שלח לייסר את שאול השליח אינו מצויין בפרק יב 7. על-אף שהתוצאה היתה קוץ בבשר, אין זה אומר שהשד שכן בגופו של שאול. מעשי השליחים ה 3 מציין בבירור שהשטן מילא את לבו של חנניה לשקר לרוח הקודש. המילה "מילא" זהה למילה באיגרת אל האפסים ה 18: "הימלאו ברוח". הואיל ואין סיבה שלא נאמין שחנניה היה מאמין, הרי לפנינו הצהרה ברורה שהשטן אכן מילא את לב המאמין. לא נאמר כאן דבר על שדים, אם כי ניתן לשער שאם השטן מילא את לבו גם השדים היו יכולים. איך ניתן לאמוד את הראיות הללו? להלן שתי הצעות. ראשית, עלינו לבטל כל ביטוי כגון "אחיזת שד" או "שכינת שד" כשמייחסים את המושגים האלה למאמינים, מפני שאנו נוטים לייחס למושגים האלה אותה תובנה שיש לנו על שכינת רוח הקודש (דהיינו, תושבות קבע במאמין). לא השטן ולא השדים יכולים לשכון בקביעות במאמין או לנצחו באופן סופי, אף-על-פי שהם עשויים לשלוט לפעמים בחייו. המאמין עשוי להימסר לידי השטן לאובדן הגוף, אולם רוחו תיוושע ביום האדון(קור"א ה 5). לא משנה מה השטן או השדים יכולים לעשות למאמין, בין אם בסיס הפעולה שלהם הוא בתוך המאמין או מחוצה לו, השליטה שלהם אינה יכולה להיות קבועה ונצחית. יוחנן מצהיר בפירוש שהרע אינו יכול לגעת במי שנולד מאלהים (יוח"א ה 18). המילה "לגעת" כאן נאמרת במובן של לפגוע – השטן אינו מסוגל לפגוע במאמין. יוחנן משתמש במילה רק בעוד מקום אחד, ביוחנן כ 17, שם הכוונה לא למגע קל אלא לאחיזה, להידבקות, להיאחז במישהו. השטן לעולם לא יכול לאחוז במאמין מתוך כוונה לפגוע בו, מפני שהמאמין שייך לאלהים לנצח ובאופן שאי אפשר לשנותו. השטן (או השדים) עשויים לייסרו ואפילו לשלוט בו לזמן מה, אבל לעולם לא באופן קבוע או לנצח. שנית, הערפול שקיים בברית החדשה בנוגע לבסיס הפעולה של השדים ביחס למאמין,שחובר להיעדרן של מצוות ישירות (לאחר חג השבועות) לגירוש שדים, עשוי לתת לנו מושג כיצד להילחם באויב. בדרך כלל, אין לראות בגירוש שדים דרך לתקוף אותם, אלא יש להשתמש בכלי הנשק המקובלים שלנו נגד השטן ושדיו. המשיחי צריך לטפל בהתעללות של השדים כפי שהוא מתנגד לפיתוי או כפי שהוא נלחם נגד מעללי הבשר שלו. הוא צריך לבחון עצמו, אם יש בו תחומי מרדנות נגד תורת אלהים או נגד רצונו, להתוודות על כל חטא, לסמוך על כוחו של רוח הקודש ששוכן בו וגדול מהשטן (יוח"א ד 4) ולהשתמש בכל שריון הנשק של אלהים (אפס' ו 18-13). אפילו אם יהיה צורך בגירוש שדים במקרים קיצוניים, מגרש השדים אינו יכול למנוע מהם לתקוף את אותו האדם שוב, כי אף אדם אינו יכול להבטיח שיקשור את השדים ויישלחם לתהום. שאול מזכיר לנו שאנו נלחמים נגד כוחות האופל כל חיינו. לפיכך, המשיחי צריך להיות ערני (פטר"א ה 8), ללבוש את שריון הנשק של אלהים ולהשתמש בכל דבר שתורם לרוחניות בריאה (רומ' יב 2; קור"ב י 5; פיל' ד 8). הערה של זהירות: לא כל הבעיות מקורן ביוזמה של שדים, לא כל המחלות הגופניות, לא כל הבעיות הנפשיות, לא כל החטאים. חלקם נובעים מגורמים טבעיים, אחרים מהבשר. גירוש שדים לא יעזור במקרים כאלה, אבל אם נילחם את המלחמה הטובה של האמונה נרוויח בכל. **הערה** 1. Carter Harman, “The West Indies,” *Life World Library* (New York Time, Inc. 1963), 53-54. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה, תיאולוגיה --- ### [הקהילה בבחינה תיאולוגית - צ'ארלס ריירי](https://igod.co.il/discipleship/kehila/) **Published:** ספטמבר 27, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הקהילה בבחינה תיאולוגית - צ'ארלס ריירי") לא ניתן להפריז בחשיבותה של הקהילה. אלהים קנה אותה בדם בנו (מה"ש כ 28). אותה המשיח אוהב, מכלכל ומטפח (אפס' ה 25, 29), ואותה יעמיד לפניו מפוארת בכבוד, ללא כתם וקמט (שם פס' 27). בניית קהילתו מהווה את עיקר פועלו של המשיח בעולמנו כיום (מתי טז 18) דרך המתנות הרוחניות שהוא נותן (אפס' ד 12). מימוש המתנות האלה על-ידי המאמינים מעמיד אותנו בשורה אחת עם מה שהמשיח עושה כיום. ### I. משמעות המילה קהילה א. פירוש המילה האנגלית המילה *church* (והצורה המקורית *kirk*) נגזרת מהמילה היוונית *kyriakon*, שפירושה "שייך לאדני". שני השימושים היחידים של המילה בברית החדשה מופיעים באיגרת הראשונה אל הקורינתים יא 20 (בהקשר לסעודת האדון) ובספר ההתגלות א 10 (בהקשר ליום האדון). ההקשר של המילה התפתח גם לדברים אחרים כגון, מקום או אנשים או זרם משיחי או ארץ שקשורים לקבוצה ששייכת לאדון. ב. פירוש המילה העברית המילה "קהל" פירושה אסיפה, כינוס ובדרך כלל מתורגמת בתרגום השבעים למילה  *ekklesia*. עם זאת, היא אינה בהכרח מתייחסת לאסיפה דתית (ברא' כח 3; מט 6; תהל' כו 5), ואפילו לא לקהילה של בני-אדם (תהל' פט 5), על אף שברוב המקרים היא כן מתייחסת לקהל ישראל. ג. פירוש המילה היוונית פירוש המילה e*kklesia* היה אסיפה, קהל, והשתמשו בה במובן פוליטי, לא דתי. היא לא התייחסה לאנשים אלא להתכנסות, במילים אחרות, כאשר אנשים לא התכנסו באופן רשמי לא התייחסו לכך כ-*ekklesia*. בברית החדשה המילה מופיעה פעמיים באופן השימוש החילוני שלה (מה"ש יט 32, 41). כאשר משתמשים במילה היוונית בברית החדשה היא מקבלת היבטים עשירים ומלאים יותר מהפירוש החילוני הבסיסי. לדוגמה, האנשים עצמם, בין אם הם מתכנסים או לא, הם ה-*ekklesia* . אף-על-פי-כן, המילה, כפי שמשתמשים בה בברית החדשה, עדיין שומרת על הפירוש הבסיסי של קהילה ואינה מקבלת משמעות תיאולוגית משוערת (בהתבסס על פרוק המילה לשני חלקים: "זימון" ו-"מתוך") של אנשים ש"זומנו מתוך". אם נתרגם את המילה על בסיס גיזָרוֹן (אטימולוגיה), אז יש לתרגמה: "זומנו יחד" ולא "זומנו מתוך". ### II. השימוש במילה בברית החדשה אם המילה קהילה קשורה לקבוצה שהתאספה, השימושים השונים של המושג  בברית החדשה צריכים לומר לנו (א) מה אופיה או טבעה של הקבוצה שהתכנסה; (ב) מהם המוקדים והסיבות שהביאו להתקהלות המסוימת הזאת. א. מעשי השליחים יט 39, 41 כאן כללה הקבוצה עובדי אלילים שהתקהלו כדי לממש זכות פוליטית. לאזרחי העיר החופשית הזאת היתה הזכות להיפגש באסיפה מחוקקת והם עשו זאת שלוש פעמים בחודש. אולם במקרה הזה ההתקהלות היתה בלתי חוקית שרומא לא תראה אותה בעין יפה; לכן הזדרז מזכיר העיר לשלח את הקהל. ב. מעשי השליחים ז 38 כאן התקהלו בני-ישראל לקבל את התורה באמצעות משה. האופי הרוחני של הקבוצה היה מעורב – אחדים לבם היה נכון עם אלהים באופן אישי ופרטני ואחרים לא. כמובן, כולם התיחסו אליו במובן זה שאלהים בחר בעם, אבל זה לכשעצמו לא הבטיח את ישועתו הרוחנית של כל אחד. הקריאה הלאומית הזאת היתה הסיבה להתקבצות למרגלות הר סיני. ג. האיגרת אל האפסים א 23-22 כאן מדובר על קהילת המשיח, שהיא גוף המשיח. המאפיין את הקבוצה הזאת הוא שהיא מאה אחוז מחודשת, והסיבה לקיומה נעוצה בשירות הטבילה של רוח הקודש, שמצרף לגוף המשיח את כל מי שמאמין (קור"א יב 13). הקהילה הזאת היא כלל עולמית, כוללת את כל המאמינים עלי אדמות ואת אלו שבשמים (עבר' יב 23).בעצם, הקהילה אינה בלתי נראית כי רבים מחבריה גלויים.כינוי טוב יותר הוא הקהילה העולמית. ד. האיגרת אל הרומים טז 5; האיגרת אל הקורינתים טז 19; האיגרת אל הקולוסים ד 15; האיגרת האיגרת אל פילימון 2 כאן אנו פוגשים קבוצות מקומיות מאוד – קהילות בבתים. הקהילות הורכבו (לפחות בזמן הברית החדשה) מאנשים שהצהירו שקיבלו את ישוע כמושיע. במקרים מסוימים אלו שרק הצהירו אבל לא היתה להם ישועה היו יכולים להיות משויכים לקהילות מקומיות (יוח"א ב 19; התג' ג 20), אולם כדי להיות קהילה משיחית האנשים היו צריכים להצהיר כי הם משיחים. מה היו מוקדי הקהילות המקומיות הללו? אחד מהם היה גיאוגרפי. אחר היה הצהרה של אמונה במשיח. אחר היה טבילה וסעודת האדון. ואחר היה מימוש אחריויות קבוצתיות כגון הוראה. ### III. מושג הקהילה על-פי הברית החדשה כנהוג, מושג הקהילה התמקד בקהילה העולמית והמקומית. לעתים, הקטגוריות מבוטאות, בטעות, כבלתי נראות ונראות. אבל, נדמה שאפילו המילים "עולמיות" ו"מקומיות" אינן מכסות את כל היבטי המושג. המילה ה"אוניברסלית" משמשת היטב כתווית לגוף המשיח, הן עלי אדמות הן בשמים (עבר' יב 23). אבל ה"מקומית" זקוקה להגדרה נוספת. עד כמה מקומית היא הקהילה המקומית? כפי שראינו, במושג קהילה מקומית הכוונה היא, לעתים, לקהילת בית. היא יחידה מקומית, כפי שמצטיירת בברית החדשה. אולם, אין ספק שהקהילה בקורינתוס (קור"א א 2) כללה מספר קהילות בית ועדיין, היא נחשבה ל"מקומית" כי היתה בתחומי העיר קורינתוס ולא כללה קהילות אחרות ביוון, כמו למשל קהילת תסלוניקי (תסל"א א 1). עם זאת, ה"קהילה" הבודדת כללה קהילות מחוזיות אחדות (מה"ש ט 31). כאן כללה ה"קהילה" קבוצות מכל רחבי יהודה, הגליל והשומרון. כאשר רדף שאול את הקהילה, לפני שחזר בתשובה, הוא לא הגביל עצמו לקהילה מקומית אחת (קור"א טו 9). אם-כן, המושג "קהילה מקומית" יכול לכלול קבוצת בית בודדת, מספר קבוצות בית בעיר, או אף קבוצות בית רבות באזור. אפילו עם הקטגוריות הללו, האיגרת הראשונה אל הקורינתים י 32 עשויה שלא להתאים לאף אחת מהן. "אַל תִּהְיוּ מִכְשׁוֹל … לִקְהִלַּת אֱלֹהִים" חייב להתייחס לקבוצות גלויות, אם כי לא כולן יימצאו באותו אזור. המילים חייבות לכלול כל היבט של הקהילה הגלויה עימו באים במגע. כנראה שאנו זקוקים ליותר מהסיווג הכפול המקובל של הקהילה – עולמית ומקומית. (1) יש קהילה עולמית – כל המאמינים שבשמים או בארץ; (2) יש קהילה גלויה – קהילות מקומיות באזורים שונים, במיוחד אלו שאני מכיר; (3) יש קהילה מקומית – הקהילה המסוימת שאליה אני שייך באופן ראשוני ומתמשך. כל מאמין שייך למעשה לכל שלושת ההיבטים האלה, והראשונה לקורינתים י 32 מתייחסת לכל אחד מהם, עימם יש לו קשר בכל עת. ### IV . מושגי קהילה אחרים א. המושג הקתולי המושג הקתולי אומר: "היא חברה שנוסדה באופן אלוהי וכוללת חברים מכל גזע ואומה, שמחזיקים באמונה אחת. כולם משתמשים באותם סקרמנטים כאמצעים לקדושה ולישועה ונשלטים בנדיבות על-ידי יורשו של פטרוס הקדוש, שליח המשיח, האפיפיור …".1 ב. המושג האנגליקני המושג האנגליקני אומר: "קהילת המשיח הגלויה היא קהל של אנשים נאמנים, שבה מטיפים את דברו הטהור של אלהים והסקרמנטים ניתנים כדין בהתאם למצוות המשיח ….".2 הכנסייה האנגליקנית נמצאת כמובן, באופן זמני, בראשות מלך או מלכת אנגליה. ג. המושג הרפורמי הצהרת האמונה של ווסטמינסטר אומרת: "הכנסיה הקתולית או הכנסייה העולמית, שהיא סמויה, כוללת את כל הנבחרים … הכנסייה הגלויה, שגם היא קתולית או עולמית תחת הבשורה, כוללת את כל אלו ברחבי העולם שמכריזים את האמונה האמתית, יחד עם ילדיהם …". (פרק XXV). ד. המושג הבפטיסטי הצהרת האמונה הבפטיסטית משנת 1646 אומרת: "הקהילה היא חברה של קדושים גלויים, שנקראו מתוך העולם והופרדו ממנו על-ידי דבר אלהים ורוחו, להכרזה גלויה של אמונת הבשורה, ונטבלו לאמונה הזאת" (מאמר XXXIII). בפטיסטים אחדים בני זמננו מכירים במציאותה של קהילה עולמית ואילו אחרים לא. **הערות** 1. C. B. Pallen, “Catholic Church,” in *The New Catholic Dictionary* (New York: The Universal      Knowledge Foundation, 1929), 180-81. 2. Article XIX of the Thirty-Nine Articles of the Church of England. --- ## ייחודיותה של הקהילה הקהילה ניצבת ייחודית בתוכניות אלהים. על אף שאלהים קושר עצמו לקבוצות אחרות, פעילות ובקהילה נותרת ייחודית. "אבנה את קהילתי", אמר האדון, וזאת עבודתו המיוחדת כיום. המילים האלו של המשיח מציינות את ייחודה של הקהילה: (א) היתה זו עבודה עתידית של חייו עלי אדמות; (ב) היא לא היתה דומה למלכות שעליה לימד גם-כן; (ג) היא היתה לבטח שונה מהתיאוקרטיה של ישראל.  כעת, נבחן את הייחודים הללו ואחרים. ### I. הקשר בין קהילת המשיח למלכות קיים בלבול רב בנושא בגלל הכישלון להגדיר, להבדיל ולהשוות בזהירות בין הקהילה למלכות. בהתבסס על ספרו של אוגוסטינוס "עיר האלהים" (City *of God*), במשוואה בין הקהילה למלכות, התוצאה היא סמכות מוחלטת של הקהילה עלי אדמות. חזון אחרית הימים (Postmillenialism) בונה את המלכות הארצית על הצמיחה וההצלחה של הקהילה. הרעיון השגוי של "חוק אלהים" (Theonomy) קובע ששליחות הקהילה היא ליסד את תורת משה בממלכות העולם כיום. התיאולוגיה הרפורמית, שהיא פחות חזיתית מרעיון "חוק אלהים", בונה על רעיון אדנותו של המשיח על פני כל הארגונים העולמיים ורואה בקהילה מתווכת ראשית להגשמת רעיון זה. מה הקשר בין הקהילה למלכות? א. משמעות המלכות הגדרה של מלכות היא: שלטון המלך. מלכות מורכבת משליט, מנתינים ומממלכה. כדי להגדיר מלכות מסוימת יש לשאול מספר שאלות: מי השליט? מי הנתינים? היכן הממלכה ובאיזו תקופה? יש לאפיין את המלכויות השונות שמוזכרות במקרא על-פי השאלות הללו. ב. המושגים השונים של מלכות 1. *המלכות האוניברסלית.* המקרא מגלה את אלהים כשליט העולם כולו (דהי"א כט 11; תהל' קמה 13). ככזה, הוא מפעיל את סמכותו על אומות העולם, ממנה שליטים לפי בחירתו ושופט את התבל (תהל' צו 13; דנ’ ב 37). על-פי המחשבה היהודית המושג הזה של המלכות, שמתחיל באדם הראשון, עוות כאשר בא החטא לעולם, ועם זאת המשיך עד אברהם שקרא לאנשים לחזור למלכות בהצלחה חלקית בלבד (ראה מרד סדום ועמורה). ברם, כאשר קיבלו בני-ישראל את התורה, נוסדה מחדש המלכות הזאת, על-אף שפרץ מרד כמעט מיד לאחר מכן (מקרה עגל הזהב) וחזר ושנה במהלך ההיסטוריה של עם ישראל. רק שארית של ייראי שמים הקימה לתחייה את המלכות. רק המשיח יביא להכרה מלאה במלכות זו. התיאולוגיה המשיחית מכירה ברעיון של מלכות עולמית (אם כי היא כוללת בדרך כלל מלאכים, מה שלא קיים במלכות לפי היהדות). אלהים הוא מלך הגויים (התג' טו 3), ובסופו של דבר הם ייתנו לו דין וחשבון כאשר ידון אותם (תהל' קי 6). לסיכום, במלכות העולמית אלהים הוא המלך; הוא מולך על הכל ועושה זאת בכל הזמנים ולנצח. 2. *מלכות בית דוד/המשיח.* הן היהדות והן התיאולוגיה המשיחית של טרום עידן אלף השנים נותנות מקום מרכזי למושג הזה של המלכות. היא נקראת מלכות בית דוד כי ההבטחות שנוגעות למלכות ניתנו בברית הנודעת שכרת אלהים עם דוד (שמ"ב ז 16-12). היא נקראת מלכות המשיח כי הוא יהיה השליט. זה ייתממש בביאתו השנייה של המשיח כאשר ייסד את מלכותו ויקיים את ההבטחות שניתנו לדוד. (לדיון נוסף ראה החל מפרק 77, תחת "האמונה באחרית הימים" \[eschatology\]). לסיכום, במלכות המשיחית של בית דוד המשיח מולך; בביאתו השנייה הוא ימלוך על הארץ ועל תושביה במשך אלף שנים. 3. *סוד המלכות.* בבשורת מתי יג מגלה המשיח את סודות מלכות השמים (פס' 11). כלומר, הוא סיפר לתלמידיו דברים אחדים על המלכות שלא נודעו מקודם. הרעיון הזה של המלכות החל אז בהוראתו של האדון ויסתיים בביאתו השנייה (שם פסו' 40-39). במילים אחרות, מושג זה של המלכות הקיף את התקופה שבין שתי הביאות של המשיח. השליט הוא אלהים. הנתינים הם בני-האדם עלי אדמות אשר קשרו עצמם באופן חיובי, ניטרלי או שלילי ל"הוויה הנוצרית/משיחית" (" (כולל מאמינים אמיתיים, אנשים שטוענים שהם מאמינים, אנשים שדוחים את האמונה המשיחית ואפילו המתנגדים לה). הזמן הוא התקופה שבין שתי ביאותיו. 4. *המלכות הרוחנית*. רוחני אולי אינו הכינוי המתאים,1 אך נדמה שאין כינוי טוב יותר שמאפיין את המושג הזה של המלכות. הוא מתייחס למלכות שאליה שייכים כל המאמינים (קול' א 13) ואליה נכנסים דרך הלידה מחדש. השליט הוא המשיח; על-פי רעיון זה של המלכות, הוא מולך רק על המאמינים ומערכת היחסים בינו לבינם מתקיימת כעת. ג. מערכת היחסים בין הקהילה למלכויות הללו 1. *למלכות העולמית.* הקהילה מהווה חלק מהמלכות העולמית במובן זה שהיא בעולם. הוא תכנן אותה, כונן אותה ומולך עליה, כפי שהוא עושה בכל ההיבטים של עולמו.     *2.למלכות בית דוד/המשיח.* הקהילה אינה מהווה חלק מהמלכות הזאת כלל וכלל. כאשר תיכון המלכות הזאת הקהילה כבר תקום לתחייה ותמלוך עם המשיח במלכות אלף השנים.     *3.לדמותה המסתורית של המלכות.* הואיל והקהילה מהווה חלק מההוויה הנוצרית/משיחית (Christendom) היא חלק מהרעיון הזה של המלכות. 4. למלכות הרוחנית. הקהילה האמתית, גוף המשיח, היא שוות ערך לרעיון זה של המלכות. אם ננסה לסכם את מערכת היחסים בין הקהילה למלכות, אנו צריכים לומר שיש לה קשר לרעיונות מסוימים של המלכות אבל אינה שוות ערך להם; היא אינה קשורה לרעיון אחד; והיא שוות ערך לרעיון אחר. רעיון המלכות חייב להיות מוגדר לפני שניתן לקבוע את מערכת היחסים בין הקהילה לבינו. ### II. הקשר בין הקהילה לעם ישראל הקהילה עומדת נבדלת מישראל וקיומה מתחיל רק בחג השבועות, לכן היא לא קיימת בעידן התנ"ך. ההבדל בין ישראל לקהילה מאומת במספר עובדות: (1) בברית החדשה עם ישראל והגויים מנוגדים זה לזה *לאחר* שהקהילה נוסדה (מה"ש ג 12; ד 8, 10; ה 21, 31, 35; כא 19); (2) עם ישראל והקהילה נבדלים בבירור בהראותם שהקהילה אינה ישראל (קור"א י 32). ההבדלה שעשו השליחים תהיה חסרת משמעות לו ישראל היתה כמו הקהילה ;(3) האיגרת אל הגלטים ו 16 אינה מספקת הוכחה ברורה שהקהילה שוות ערך לישראל. רק אם ו' החיבור ( היא בעלת אופי הסברתי ניתן יהיה לפרש כי המשפט ישווה את ישראל של אלהים לבריאה החדשה, דהיינו הקהילה. אבל ייתכן שהמילה *kai*  מודגשת, ומדגישה חלק חשוב ביותר (מאמינים יהודים) בברכה על הקהילה כולה (כפי שהמילה או שהיא פשוט מקשרת בין משיחים יהודים לבריאה החדשה. האיגרת אל הגלטים יוצאת נגד השימוש המפרש (היחיד שמזהה את הקהילה כישראל). הואיל ושאול תקף באופן חמור את תומכי התורה היהודים, נתן לצפות שהוא יבדיל לברכה מיוחדת את היהודים שנטשו את התורה ונהו באמת אחרי המשיח. ### III. הקשר בין הקהילה לעידן הזה הקהילה לא היתה קיימת בעידן התנ"ך אבל נוסדה בחג השבועות. היא ייחודית לעידן הנוכחי.  ארבעה קווי ראיה תומכים במסקנה זו. (1) אדוננו אמר: "אֶבְנֶה אֶת קְהִלָּתִי" (מתי טז 18). הוא לא אמר שימשיך להוסיף על מה שכבר קיים אלא יעשה משהו שעדיין לא החל. (2) לקהילה לא יכול להיות ראש מתפקד אלא לאחר תחיית המשיח, לכן אינה יכולה להתקיים אלא בזמן כלשהו לאחר שקם מן המתים (אפס' א 20). (3) הקהילה לא היתה יכולה להיות ישות מתפקדת עם מתנות רוחניות מתפקדות לפני עלייתו של המשיח לשמים (אפס' ד 12-7). (4) מלוא האופי הרזי של גוף אחד לא נודע בשלמותו בזמן התנ"ך (אפס' ג 6-5; קול' א 26). ביוונית קלאסית, המילה *musteijon* פירושה דבר נסתר או רזי. היא מציינת את הטקסים הקדושים של הדתות היווניות הסודיות, סודות שידע רק מי ששותף להם. במגילות ים המלח המילים הרלוונטיות אינן  מציינות בהכרח דבר בלתי ידוע, אלא חכמה שהיא הרבה מעל הבנה סופית. בתנ"ך המילה ששקולה לה מופיעה רק בדניאל ב 19-18, 30-27, 47; ד 6. אם-כן, מושג המסתורין משמעו רז שאותו חלקו רק השותפים לדבר. בנוסף, הוא כלל שני רעיונות: (א) זמן שבו הרז לא נודע ובעקבותיו הזמן שבו הוא נודע; (ב) חכמה עמוקה ורמה יותר שמתגלית לשותפים לדבר. מה תוכן הרז בקטעים הללו? התוכן הוא שהגויים יהיו שותפי נחלה, שותפי גוף ושותפי ההבטחה במשיח ישוע על-ידי הבשורה. כבר בתנ"ך נתגלה שהגויים יהיו שותפים לתוכנית הגאולה של אלהים (ברא' יב 3; ישע' מב 7-6), כך שהאמת אינה סוד. אולם, העובדה שיהיה גוף אחד המורכב מיהודים ומגויים ושותף לתוכנית אלהים לא נתגלתה בתקופת התנ"ך (מלבד לנביאים). בדיקה בקונקורדנציה לשימוש במילה "גוף" מגלה במהרה ובאופן מקיף כי הרעיון של גוף המשיח או של גוף כלשהו שאליו משתייכים הפדויים אינו מופיע בתנ"ך. הפעם הראשונה ששאול השתמש במילה "גוף", במשמעות של גוף המשיח, היתה בדיונו המורחב על מושג זה בראשונה לקורינתים יב 25-12. מקרה נוסף מופיע באל הרומים יב 5-4, וכל שאר השימושים מופיעים באל האפסים ובאל הקולוסים. באל האפסים ב 15 המילה הנרדפת לגוף הזה (פס' 16) היא "אדם חדש". ברור שהרז הזה לא נודע בתקופת התנ"ך, ומפני שהגוף הוא האדם החדש הוא אינו המשך או עיצוב מחדש של ישראל. על-אף שיש המשכיות של הפדויים בכל הדורות (פשוט מכיוון שנפדו ויעודם המשותף הוא השמים), קיים חוסר-המשכיות כי הפדויים כיום נמצאים בגוף המשיח ולא בסוג מסוים של ישראל. באופן דומה, הפדויים טרם זמנו של אברהם (כמו חנוך ונח) לא היו שייכים לישראל, ועדיין היו שייכים למשפחת אלהים. כך שיש את הפדויים של טרום-ישראל (הקדושים של העידן הטרום-אברהמי) והקדושים שלאחר-ישראל (המשיחים בגוף המשיח). אבל האם המילה "כְּמוֹ" באיגרת אל האפסים ג 5 רק אומרת שהרז הזה של גוף אחד לא נודע בתנ"ך רק באופן יחסי? שימו לב, הרעיון של "פחות נודע/נודע טוב יותר" לא קיים בקטע המקביל אשר באיגרת אל הקולוסים א 26, היכן שהניגוד הוא בבירור "לא נודע/נודע". כדי להביא להרמוניה את שני הקטעים האלה, המילה "כמו" באיגרת אל האפסים ג 5 אינה חייבת להיות השוואתית. כמובן, למילה "כמו" יכולות להיות משמעויות אחרות. היא עשויה להכניס סעיף שמוסיף מידע (כפי שרואים בבירור במה"ש ב 15 – התלמידים פשוט לא היו פחות שיכורים ממה שסבר ההמון במילים אחרות, הגוף החדש לא נודע בדורות הקודמים, אבל נגלה כעת. הואיל והקהילה היא גוף המשיח, והואיל והגוף לא נגלה ולא היה פעיל עד לעידן הברית החדשה, הקהילה ייחודית לתקופה הזאת. ### IV. הקשר של הקהילה לישוע המשיח בתקופת שירותו עלי אדמות הצהיר אדוננו שיעשה דבר חדש בבניית קהילתו (מתי טז 18). "אֶבְנֶה" בזמן עתיד המציין כי זה דבר שהמשיח עדיין לא עשה עד לאותו זמן. למעשה, הקהילה לא התחילה כמציאות מתפקדת עד בואו של רוח הקודש בחג השבועות. מה, אם-כן, היה הקשר של האדון לקהילה הואיל ובמהלך חייו הארציים היא לא היתה פעילה? במילה אחת, הוא היה המייסד. היא קהילתו (מתי טז 18). הוא היסוד (קור"א ג 11). (1) כמייסד בחר את התלמידים שגם ייתפסו מקום ביסוד הבניין (אפס' ב 20); (2) כמייסד הוא לימד את תלמידיו על עניינים שייתממשו כאשר הקהילה תחל לתפקד. רוב ההוראה נרשמה בשיח שבעליית הגג (יוח' יג-יז). חלק מהוראתו של המשיח עסק בתורה שאותה קיים, חלק עסק במלכות אלף השנים וחלק בקהילה העתידית. השיח שהתרחש בעליית הגג היווה בית-יוצר למה שנמצא מאוחר יותר באיגרות הברית החדשה. חלק מהדברים החדשים שחשף כוללים מצווה חדשה (שם יג 34), תקווה חדשה לעליית הקהילה לשמים (שם יד 3-1), מערכת יחסים חדשה (אתם בי ואני בכם, פס' 20), ויסוד חדש לתפילה (שם טז 24). (3) המייסד הפך גם לאבן הפינה במותו ובתחייתו (מה"ש ד 11; אפס' ב 20). הוא קנה את הקהילה בדמו (מה"ש כ 28). תחייתו ועלייתו לשמים עשו אותו לראש הקהילה (אפס' א 23-20) וככזה הוא, בין השאר, נותן מתנות למי ששייך לגופו (ד 8). (4) כמייסד הוא היה גם מי ששלח את רוח הקודש, שעשה את הקהילה לישות מתפקדת (מה"ש ב 33). מהו אותו הצור עליו נבנית הקהילה? (מתי טז 18) אחדים מבינים כי ההתייחסות מכוונת לשמעון כיפא. אם אכן כך, ישוע עשה משחק מילים על משמעות המילים *פטרוס* (אבן קטנה – petros) ו*פטרה* (סלע גדול – petra). המילה הראשונה ביוונית היא בלשון זכר ומשמעותה היא אבן, ואילו המילה השנייה ביוונית היא בלשון נקבה ומשמעותה היא סלע גדול. בגלל השוני המהותי במילים הללו ניתן להניח בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי ההתייחסות כאן אינה מכוונת לשמעון כיפא. לעיתים עולה החשד כי יש כאלו אשר חוששים כי פירוש זה יוסיף תמיכה להצהרת הכנסייה הקתולית שכיפא הוא אכן הצור עליו הקהילה בנויה (כפי שטוען הכיתוב הלטיני בבסיסה של קתדרלת פטרוס הקדוש שברומא, שכן הלטינית אינה מבדילה בשוני בין שתי המילים הנ"ל). ואף על פי כן, השליחים הראשונים אכן מרכיבים את בסיסה של הקהילה הראשונה (אפס' ב 20), ובכל זאת, שמעון כיפא עם כל חשיבותו, לא החזיק בעליונות אפיפיורית (מה"ש ב 14, י 34; גלט' ב 11) אחרים מבינים שהצור, בקטע הזה, מתייחס למשיח כפי שזה בקטעים אחרים (קור"א ג 11; פטר"א ב 9-5). ברם, נראה שזה יוצר ניתוק בין שני הצורים בניגוד לקשר הקרוב שביניהם בטקסט עצמו. תיקון בהשקפה הזאת רואה את הצור כהכרזת אמונה של כיפא במשיח (מתי טז 16). ייתכן שהאמת משלבת בתוכה מרכיבים של שני הרעיונות כלומר, הצור הוא כיפא שמשתמש במפתחות מלכות השמים (מתי טז 19; ישע' כב 22) בהכריזו את האמת על המשיח ליהודים ולגויים. לפיכך, המשיח הוא המייסד של קהילתו בכך שבחר בשליחים כיסוד, לימד באופן יסודי על מערכות היחסים בתוך הקהילה, נתן את חייו כדי להיות אבן פינה, ואז שלח את רוח הקודש בחג השבועות להפעיל את הקהילה. ### V. הקשר של הקהילה לרוח הקודש חג השבועות מציין את תחילתה של הקהילה כגוף פעיל על-ידי שפיכת רוח הקודש ביום ההוא. לפני עלייתו לשמים הבטיח האדון שהתלמידים ייטבלו בקרוב ברוח הקודש (מה"ש א 5). למרות שהמילה "טבילה" אינה מופיעה בתיעוד על חג השבועות בפרק ב, ברור למדי מפרק יא 16-15 שהטבילה התרחשה לראשונה ביום ההוא. מאחר שעל-פי שאול (קור"א יב 13), טבילה ברוח הקודש מציבה את האנשים בגוף המשיח, והואיל וגוף המשיח הוא הקהילה (אפס' א 23-22), הקהילה – הגוף – החלה כאשר נטבלו האנשים הראשונים בחג השבועות. בחג השבועות קרו מספר דברים אחרים. התלמידים נמלאו ברוח הקודש (מה"ש ב 4). שלושת אלפים נפשות נטבלו במים (שם פס' 41). הקהילה הגלויה החלה ביום ההוא (שם פסו' 47-42). בנוסף להטבלתם של המאמינים לגוף המשיח, רוח הקודש שכן במאמינים בודדים (קור"א ו 19), בקהילות מקומיות (שם ג 16), ובגוף המשיח (אפס' ב 22). בנוסף, רוח הקודש נותן כוח, מנהיג, מעודד ונותן מתנות לקהילה (מה"ש א 8; ט 31; קור"א יב 4). במובן ממשי מאוד, רוח הקודש הוא החיים והכוח הממריץ של הקהילה. **הערה** 1. I take the term from J. Oliver Buswell, *A Systematic Theology of the Christian Religon* (Grand Rapids: Zondevan, 1962), 2:346. --- ## דגמים של ניהול קהילה מה מכונן קהילה מקומית? האם קהילה קיימת בכל מקום ובכל פעם ששניים או שלושה מאמינים מתאספים בשם המשיח? אם-כן, כל בית משיחי נחשב לקהילה משיחית. מה היא מידת הארגון ההכרחית להתהוות קהילה מקומית? יש אומרים כמה שפחות כן ייטב ואילו אחרים בוחרים בארגון מפותח. בברית החדשה אין הגדרה רשמית לקהילה מקומית. ברם, היא כן מתארת את התכונות הרגילות של אסיפה מקומית. על יסוד התכונות הללו נוכל להגדיר מהי קהילה מקומית. קהילה מקומית היא אסיפה של מאמינים מוצהרים במשיח שנטבלו והתארגנו לבצע את רצון אלהים. שימו לב להיבטים החשובים של ההגדרה: (1) מי שאינם מצהירים על אמונתם לא נכללים. ההצהרה עלולה לא להיות אמתית, אבל היא חייבת להיעשות; (2) בלי להתווכח על אופן הטבילה, ברור שהברית החדשה אינה יודעת דבר על חברי קהילה שלא נטבלו; (3) לקהילה יש תמיד ארגון מסוים, ובברית החדשה הקימו ארגון וסדר מהר ככל האפשר (מה"ש יד 23); (4) קהילה קיימת למטרה – לעשות את רצון אלהים. הדבר הזה כולל: קיום תקנות, בישור, בניית המאמינים, השתחוויה, מתן, לשרת את כל קבוצות הגיל וכד'. שירות מיוחד לקבוצת גיל מסוימת אינו נחשב לקהילה. על אף שהוא נושא תכונות ופעילויות דומות לאלו של קהילה. כיוון שאינו פותח את שעריו לכל המאמינים המוצהרים הוא אינו קהילה. על אף שההגדרה עשויה להיראות בעיני אחדים נוקשה מדי, שימו לב שיש בה מרחב תמרון. אופן הטבילה נתון לוויכוח, אבל העובדה שהטבילה הכרחית לחברי הקהילה אינה נתונה לוויכוח (אם נוהגים על-פי הדוגמה בברית החדשה). דגם מסוים של ארגון עשוי להיות לא ברור, אולם הצורך בארגון ברור למדי. דבר לא נאמר על מקום ההתכנסות, מספר האסיפות, התדירות של התקנות, או האופן לביצוע השירות. כיוון שקיים ויכוח מתמשך על הפרטים בארגון הקהילה, יש הבדל יסודי בסוגי הקהילות. אולם, אין ויכוח על-כך שהקהילה הקדומה היתה מאורגנת. כבר בהתחלה (אם-כי לא בהמשך) הם מנו את הקבוצה (מה"ש ב 41; ד 4). עד מהרה היה עליהם לבחור עוזרים לשליחים (שם ו 7-1). פעולות רווחה עבור העניים היו צריכות להיות מאורגנות כבר בשלב מוקדם (שם ד 37-32). הזקנים נחשבו למנהיגים (שם יא 30). בחלק השני של מסע השליחות הראשון, מינה שאול זקנים בקהילות החדשות (שם יד 23). ### I. ניהול מזערי א. מאפייני ההשקפה הזאת באופן כללי, קבוצות המשתדלות לשמור על ניהול מִמְעָטי מונהגות על-ידי קבוצת זקנים קטנה, המדגישה את מימוש המתנות הרוחניות על-ידי כל החברים, ממעיטות ברעיון החברות ומבליטות את הנהגתו של המשיח. ב. הבחנות אחדות קבוצות כאלה אינן כמובן ללא ארגון וסדר. לדוגמה, הן מנהיגות משמעת קהילתית אדוקה יותר מקבוצות שהן מאורגנות יותר, וזה דורש פעילות מאורגנת. הן נוטות לשיטת ניהול פדרלית, אם-כי מן הסתם בפחות מעורבות קהילתית בקבלת החלטות. משרת בעבודת אלהים בודד אינו מהווה, בדרך כלל, חלק מהמבנה. איננו צריכים לחשוב שהדגם הניהולי הזה חל רק על קבוצות קטנות; הוא יכול לפעול ביעילות גם בקבוצות גדולות. למשל, קבוצות קווייקרים (Quaker) אחדות מעדיפות ניהול מזערי. ### II. ניהול לאומי א. מאפייני השקפה זו קהילת מדינה היא קבוצת קהילות שמאורגנות תחת ראשותו של ראש המדינה או בגבולות המדינה. הזכות הברורה של המדינה להיות מעורבת בקהילות ולשלוט בהן קיימת במבנה הארגוני הזה. הדרך שבה הזכויות האלה ניתנות למימוש באופן מפורש ונרחב שונה ממדינה למדינה. בידי המדינה היכולת לאפשר או לא את קיומן של קהילות חופשיות לצד קהילת המדינה. בידיה ההחלטה אם לכנס מועצות וסינודים; אם להיות מעורבת בהטלת משמעת או לאשרר אותה. באפשרותה לאסוף את המעשרות ולהיות מעורבת בתמיכה בקהילות בודדות. יהיו אשר יהיו פרטי מערכת היחסים בין קהילת המדינה למדינה, יחסים רשמיים אכן קיימים, והם מהווים מאפיין בסיסי של צורת הניהול הזאת. הכנסייה האנגליקנית באנגליה והכנסייה הלותרנית בגרמניה הן קהילות מדינה. ב. מספר קטעים רלוונטים מהמקרא טיעונים להפרדת הקהילה מהמדינה מבוססים על הקטעים הבאים: כמתועד בבשורה על-פי מתי כב 21, המשיח הבדיל בין שני תחומי האחריות (הקיסר ואלהים) ומערכת היחסים של חסידיו עם כל אחד מהם. קטעים אחרים מפרטים את אחריות המשיחי כלפי המדינה (רומ' 7-1; פטר"א ב 17-13; טיט' ג 1). כאשר מתעורר עימות בין שני התחומים כתוצאה מבקשת המדינה להפר את חוק אלהים, קיימות דוגמאות מקראיות למרי אזרחי (דנ’ ג 18; מה"ש ה 29).יש לפחות דוגמה אחת נוספת להתנגדות סבילה (לא בלתי חוקית) כדי לאלץ את השלטון החילוני להכיר בחוסר הצדק (מה"ש טז 37). מעורבות המדינה נעדרת לחלוטין מכל הדוגמאות של משמעת קהילה בברית החדשה (מתי יח 17; קור"א ה 2; תסל"ב ג 15-11). אם קהילת מדינה מאורגנת על-פי המקרא, ניתן היה לצפות, בבשורה על-פי מתי יח 17, כי השלבים הכרוכים בניסיון לתקן בעיה ייכללו, כצעד סופי, את העברת העניין לרשויות המדינה. מכל מקום, בברית החדשה הקהילה היא בית הדין האחרון לשימוע העניין. במאמץ להפריד בין הקהילה למדינה עולות מספר בעיות מעשיות קשות. האם הקהילות צריכות לקבל פטור ממס? באיזו מידה צריכות קהילות להשתמש בתהליך החקיקה לקידום מטרות דתיות בחברה? האם הקהילה צריכה לתמוך בזיכוי מס על שכר לימוד המשולם בבתי ספר משיחיים? ### III. ניהול היררכי א. דוגמאות אחדות בשיטה ההיררכית הגוף השולט של אנשי דת מאורגן במסדרים ובדרגות, שכל אחד מהם כפוף למי שמעליו. בשיטה המתודיסטית הסמכות ההיררכית פחות מוחלטת. בכנסייה האפיסקופלית ההיררכיה של הסמכות ניכרת יותר; אבל בכנסייה הקתולית הסמכות נשענת לחלוטין על ההיררכיה, ומתבצעת עד לסופה ההגיוני בדמותו של האפיפיור. הניהול בכנסייה האנגליקנית משלב את שתי צורות הניהול – ההיררכית והמדינית. ב. תמיכה לכאורה תמיכה ברעיון הזה מבוססת על (א) עליונות השליחים, במיוחד כיפא; (ב) המשכיות רצופה מהשליחים עד היום. על-אף שנכון כי השליחים היוו את היסוד שעליו נבנתה הקהילה (אפס' ב 20), ועל-אף שגם נכון שכיפא היה השליח הבולט אם כי לא העיקרי (גלט' ב 11); השליחים נעלמו עד סוף המאה הראשונה ומאז לא היה שום סוג של חוסר רצף בהמשכיות של הבישופים (יורשי השליחים) עד היום. אין ספק כי שתי המשרות של זקנים ושל שמשים התקיימו בזמן הברית החדשה. ברם, המשרה המובהקת השלישית, זו של בישוף, אינה מופיעה בברית החדשה. בדרך כלל, בישופים וזקנים נחשבו לאותה משרה. התעלות משרת הבישוף על יתר נושאי המשרות החלה כבר במאה השנייה. אולם, העברת הכוח הזאת מהשליחים לבישופים מעולם לא צוותה ולא הוסדרה בברית החדשה. למעשה, בשלהי המאה הראשונה ה- didache, המדריך לקהילה, הורה לכל קהילה לבחור לעצמה את הבישופים שלה ואת שמשיה (שם 1.15), דבר המנוגד לחלוטין לרעיון של המשכיות אפוסטולית. ליתר ביטחון, קיים היבט לגיטימי להמשכיות האפוסטולית בכך שאת תורת השליחים צריכים ללמד כל הדורות הבאים (טימ"ב ב 2), אך זו המשכיות של דוקטרינה ולא שלהסמכה. ### IV. ניהול קהילתי א. תיאור 1\. סמכות. ביסודו של דבר צורת הניהול הקהילתי פירושה שהסמכות המוחלטת לנהל את הקהילה נמצאת בידי החברים עצמם. 2\. אוטונומיה. בנוסף, זה גם אומר שכל קהילה בודדת מהווה יחידה אוטונומית שאין מעליה שום ארגון או אדם, להוציא המשיח שהוא הראש. 3\. אחריות. קהילתיות אינה מרמזת על-כך שהקהילה כולה מצביעה על כל החלטה. אחריות מואצלת על נושאי משרות ועל מנהיגים אם-כי, כמו חברים אחרים, יש להם רק קול אחד בקהילה. 4\. התחברות. הכוונה אינה שהקהילות הן כה אוטונומיות שאין להן התחברות זו עם זו. ברקהוף קורא לקהילתיות שיטה עצמאית השוללת את האחדות של גוף המשיח,1 אבל אין זה כך. ב. תמיכה 1\. אוטונומיה מקומית. על-אף שהשליחים ונציגיהם מימשו את סמכותם על יותר מקהילה מקומית אחת, זקנים ושמשים בעת הברית החדשה לא עשו זאת. לפיכך, הואיל ושליחים עברו מן העולם הקהילות המקומיות הפכו לאוטונומיות. 2\. משמעת. לקהילה כולה היתה סמכות להפעיל משמעת (מתי יח 17; קור"א ה 5-4; קור"ב ב 7-6; תסל"ב ג 15-14). והעניין החשוב של משמעת לא הופקד בידיהם של המנהיגים בלבד, אלא בידי הקהילה כולה – דבר התומך ברעיון של ניהול קהילתי. 3\. הנהגה. הקהילה כולה היתה מעורבת בבחירת מנהיגים. קטעים מסוימים מוכיחים זאת בבירור (מה"ש א 23, 26; ו 3, 5; טו 22, 30; קור"ב ח 19). נראה כי קטעים אחרים, כגון: מעשי השליחים יד 23 והאיגרת אל טיטוס א 5, טוענים נגד מעורבות הקהילה בבחירת מנהיגים. במעשי השליחים יד 23 מתועד מינויים של מנהיגים בחלק השני של מסע השליחות הראשון. שם הפועל cheirotoneo פירושו למנות, אם-כי התומכים במעורבות הקהילה (Congregationalists) יעדיפו להבין את הפועל באופן אטימולוגי יותר, של הרמת ידיים. כלומר, הצבעה קהילתית. ברם, אפילו התיאולוג הבפטיסטי, הדוגל במעורבות הקהילה, א' ה' סטרונג (A. H. Strong) מכיר בכך ששם הפועל הזה אינו יכול לתמוך בהצבעה עממית. הוא שלל את השימוש בשם הפועל הזה גם באיגרת אל טיטוס א 5 (שם נצטווה טיטוס למנות זקנים בכל עיר), כפועל שתומך בסוג של מִנְהל פדרלי בציינו כי הפסוקים "אינם אומרים דבר בקשר לאופן הבחירה, ובשל כך גם הבחירה על-ידי הקהילה אינה נשללת בהכרח". 2אולי עדיף לתומכים במעורבות הקהילה להכיר במפורש בדוגמאות האלו כאפוסטוליות ולא כדוגמאות מאלפות כיום. 4\. תקנות. בקטעים אחדים הציוויים מחייבים את כל הקהילה ולא רק את המנהיגים או את ההיררכיה (מתי כח 20-19; קור"א יא 2, 20). 5\. מִנְהל. ממלכת הכהנים של כל המאמינים טוענת לרעיון של מנהל דמוקרטי וקהילתי (פטר"א ב 5, 9). ג. אומדן של קהילתיות 1\. סמכות. בברית החדשה נלמד בבירור כי הסמכות המוחלטת נמצאת בידי הקהילה המקומית בראשותו של המשיח. אין זה מונע התחברות עם קהילות אחרות, אבל אינו מאפשר קיום של מבנה ארגוני שהוא מעל לקהילה המקומית. 2\. בחירת מנהיגים. אין ספק כי הקהילה כולה היתה מעורבת בעניינים רבים שקשורים בקהילה, אבל לא בכל דבר. במקרים מסוימים, באופן ברור מונו מנהיגים ולא נבחרו על-ידי כולם. בחירת השמשים הראשונים, במעשי השליחים ו, מהווה דוגמה להרמוניה ששררה בין השליחים שביקשו מהקהילה לבחור לבין הקהילה שהביאה את בחירתה לאישרור השליחים. לא נאמר לנו מה היה קורה לו היתה הקהילה בוחרת מישהו שלא היה זוכה לאישורם. יש להניח שאדם כזה לא היה יכול לשרת (כלומר, הקהילה לא היתה הסמכות הסופית). 3\. סיוגים. לעיתים נדמה שקיים ערפול עדין אך משמעותי בהבחנה בין מה שיש לכל המאמינים באופן שווה כחברי גוף המשיח לבין מה שביכולתם לעשות בכל הנוגע לשירות בתוך הגוף הזה. על-אף שכל המאמינים כהנים אין זה אומר שכל המאמינים יכולים לעסוק באותם תפקידים. כישורי מנהיגות אכן מוציאים מכלל אפשרות כמה מהם. לצורך השוואה, למרות העובדה שכל בעלי זכות הבחירה בארצות הברית יכולים להצביע, לא כולם יכולים להיות חברי קונגרס (הם חייבים להגיע לגיל מסוים), ולא הכל יכולים להיבחר לנשיאות (הנשיא חייב להיות יליד הארץ). למרות הבסיס הדמוקרטי קיימים סיוגים שמוציאים מכלל אפשרות אתההתעסקות של אזרחים מסוימים בפעילויות מסוימות. באותה מידה הדבר נכון בקהילה, והקהילתיות (congregationalism) עשויה במודע או שלא במודע לזכך את זה. 4\. רבגוניות של מנהיגות. לאמיתו של דבר, קהילתיות אינה קהילתית במלואה. הקהילה אינה מחליטה הכל. מנהיגים אכן נוטלים סמכות שאינה תמיד ניתנת להם באופן מיוחד. השמשים פועלים לעיתים כזקנים כך שלמעשה קיימת רבגוניות של הנהגה. מספר כנסיות קהילתיות ופדרליות פועלות באופן מאוד דומה. הדבר נכון במיוחד כאשר הקהילה שמנוהלת באופן פדרלי היא אוטונומית. אם היא מהווה חלק מזרם, אז היא נבדלת באופן ברור מהכנסייה הקהילתית האוטונומית. ### IV. ניהול פדרלי א. משמעות בנוגע לרעיון הניהולי, השיטה הפדרלית משמעה, על-פי ההגדרה המילונית, שיחידות פרטיות "מכפיפות את ריבונותן הפרטית לסמכות מרכזית, אבל שומרות לעצמן שרידי סמכויות מוגבלות". באשר לניהול קהילה, המשמעות של הדפוסים הפדרליים היא שחברים בודדים נותנים מכוחם למנהיגים, ובמקרים של זרם, המשמעות הנוספת היא שהקהילות הבודדות נותנות היבטים מהאוטונומיה שלהן למבנה ארגוני גבוה יותר. לעומת זאת, הדפוס הקהילתי שומר את הסמכות בידי חברים בודדים ובידי קהילות מקומיות ואוטונומיות. בין הזרמים השונים, הקבוצות הפרסביטריאניות והרפורמיות בנויות על-פי הקו הזה. אבל גם מספר קהילות מקראיות עצמאיות בנויות כך, למעט העובדה שהפדרליזם שלהם מוגבל לקהילה מקומית ואינו מעורב בשום סוג של ארגון שבסמכותו קבוצת קהילות. במילים אחרות, זרמים מן הסוג הפדרלי כוללים פרסביטרים presbyteries)), סינודים (synods) ואסיפות כלליות (general assemblies); בעוד שקהילות פדרליות מקומיות לא כוללות אותם. ב. תמיכה 1\. הנהגה. אין ספק כי למנהיגים יש מקום בולט בניהול הקהילה בברית החדשה. לכל הדעות, הם מחזיקים בעמדה של אחריות שאינה דורשת מעימם לתת דין וחשבון בכל עניין לחברי הקהילה. באיגרת אל העברים יג 17, החברים מצווים להיכנע למנהיגים; כך שהסמכות ניתנת למנהיגים ולא לחברי הקהילה. כמובן, הנהגה אינה רודנות. היא מנהיגות אשר אחראית על חברי הקהילה. 2\. מינוי. במקרים מסוימים ברור למדי שמנהיגים מונו ולא נבחרו. זה מובן מאליו מתוך מעשי השליחים יד 23 והאיגרת אל טיטוס א 5. מי שתומך במעורבות הקהילה עשוי לטעון כי לפחות במעשי השליחים יד 23 היה זה מנהג ייחודי לשליחים. באופן מתקבל על הדעת, ייפוי הכוח אשר ניתן לטיטוס למנות מנהיגים עשוי גם לבוא תחת המטרייה האפוסטולית. אולם, אפילו אם זה כך אין זה אומר שההצבעה הקהילתית היתה שיטה לבחירת מנהיגים בברית החדשה. אין אף פסוק מוגדר המציין זאת, ולעומת זאת יש פסוקים מוגדרים שכן מציינים מינוי. 3\. משמעת. אף שבסופו של דבר התערבה הקהילה כולה בבעיות משמעת, הורו המנהיגים מה לעשות (קור"א ה; טימ"א ה 20). 4\. הסמכה לכהונה. הפדרליסטים מצביעים על-כך ש"הסמכה לכהונה" נעשתה בסמיכת ידיהם של זקני הקהילה (טימ"א ד 14). התומכים במעורבות הקהילה טוענים שזקני הקהילה פשוט פעלו בשמה של הקהילה כולה ושהסמכות להסמכה נמצאת בידי הקהילה. ג. הבחנה בפועל, קהילות רבות מהוות מזיגה של קהילתיות ושל פדרליזם. יותר מדי פדרליזם נותן סמכות רבה מדי למבנה ארגוני מסוים על פני הקהילות המקומיות. אם פגמים דוקטרינליים חודרים לזרם מסוים, ההיסטוריה מלמדת שקשה, אם לא בלתי אפשרי, לקהילה מקומית לבקש דין וחשבון ממבנה-העל. ואם הקהילה המקומית חשה צורך לעזוב את הזרם שאליו היא שייכת, ביכולתה לעשות זאת, אבל לעתים קרובות רק במחיר יקר ולפעמים אפילו באיבוד כל נכסיה. יותר מדי קהילתיות אינה מצליחה להפיק תועלת ממתנות ההנהגה. בנוסף, היא מאפשרת למאמינים לא בוגרים המתהלכים בבשר זכות דיבור שווה כמו לאחרים. בדיון הזה יש דברים שהם ברורים. הקהילה והשלטון הרומי היו נפרדים. בזמן הברית החדשה לא היתה קהילת מדינה. הקהילה ההיררכית היא התפתחות פוסט-מקראית. לקהילה הקדומה היה מבנה ניהולי. קהילות מקומיות, אף שהתחברו ושתפו פעולה זו עם זו לא היו קשורות זו לזו באופן ארגוני. הקהילה היתה מעורבת בעניינים מסוימים. המנהיגים אכן נטלו את המושכות בעניינים אחרים. נדמה שהתמונה שמצטיירת בברית החדשה כוללת בליל של ניהול קהילתי ופדרלי המוגבל לרמה המקומית. הערות 1\. L. Berkhof, Systematic Theology (Grand Rapids: Eerdmans, 1941), 580. 2\. A. H. Strong, Systematic Theology (Philadelphia: Judson, 1907), 906. --- ## הנהגה מוסמכת לקהילה ###  I. הצורך בהנהגה תהיינה אשר תהיינה העדפותיו של אדם או ארגון בנוגע לסוגי הנהגה, איש אינו יכול להכחיש כי הנהגה נחשבה לחיונית בקהילות של הברית החדשה. ניזכר במספר עובדות: (1) בתחילת דרכן של הקהילות נשלחו כספי סיוע מאנטיוכיה לזקני הקהילות אשר ביהודה (מה"ש יא 29); (2) שאול מינה זקנים כמעט מייד בקהילות שייסד במסע הבישור הראשון (שם יד 23); (3) המנהיגים הם שקראו לכינוס בירושלים, ניהלו אותו וקבעו את ההחלטות (שם טו); (4) זקנים ושמשים מופיעים כחלק מהתמונה השגרתית של חיי קהילות שונות (מה"ש כ 17; פיל' א 1); (5) שאול  ראה במנהיגים הכרח לתפקוד תקין של הקהילות (טיט' א 5); (6) מנהיגות היא אחת המתנות הרוחניות (רומ' יב 8) הפועלת בקהילות המקומיות (עבר' יג 7, 17). ### II. סוגי הנהגה הכל מסכימים כי התקיימו לפחות שני סוגי מנהיגים בקהילות של הברית החדשה – זקנים ושמשים. לא הכל מסכימים כי שניהם חיוניים כיום. לדוגמה, נטען כי מאחר ושאול הזכיר רק זקני קהילה באיגרת אל טיטוס א (אף שכתב על זקנים ועל שמשים כאחד בטימ"א ג), שמשים הם אפשרות בארגון הקהילה. כמו-כן, לא הכל מסכימים בקשר לזקן קהילה אחד לעומת מספר זקני קהילה בכל קהילה (אם-כי מן הסתם הכל מסכימים על ריבוי שמשים). בשיטה הקהילתית הבפטיסטית רועה הקהילה היחיד נושא גם בתפקיד הזקן, ואילו בשיטה הפדרלית-פרסביטריאנית רועה הקהילה משמש כאחד מבין השמשים. שאלה בסיסית יותר היא האם קיים סוג שלישי של מנהיגים – רועים. המילה מופיעה פעם אחת בקשר למשיח (פטר"א ב 25), אחרת היא מתייחסת למנהיגים אנושיים של הקהילות. העובדה כי רועים וזקנים מתייחסים לאותה קבוצה, ברורה מהסיבות הבאות: (1) שאול ציווה על טיטוס למנות זקנים בכל עיר בכרתים, ולאחר מכן תיאר אותם כסוכנים (טיט' א 7-5); (2) כאשר קרא שאול לזקני הקהילה באפסוס להיפגש עימו במיליטוס הוא קורא להם מנהיגים (מה"ש כ 17, 28). בנוסף, הוא הכיר בכך שאחד מתפקידיהם היה לרעות את קהילת אלהים (פס' 28); (3) כאשר ציין שאול כישורים שנדרשים ממנהיג ומשמשים (טימ"א ג 13-1), הוא לא הזכיר זקני קהילה (אם-כי אנו יודעים מפרק ה 17 שהיו לקהילה זקנים), דבר המצביע בתוקף על-כך שמנהיגים וזקנים מתייחסים לאותה קבוצה; (4) באיגרת אל הפיליפים א 1 מזכיר שאול רק מנהיגים ושמשים. מדוע השמיט את הזקנים אם למעשה היו שלושה סוגי מנהיגים? יש הטוענים כי בישופים (סוכנים) היו סוג שלישי מובהק של מנהיגים בגלל התבלטותו של יעקב בכינוס בירושלים (מה"ש טו), מפני שטימותיאוס וטיטוס שרתו כבישופים בקהילות שבאפסוס ובכרתים. ברם, איגנטיוס (Ignatius) (115-50 לספירה בקירוב) היה הראשון שהבדיל בין בישופים לבין זקנים לבין שמשים כשלוש משרות שונות (*Ad Smyrna, vii).* הצורך בבישופים התייחס לצורך בשמירה על אחדות הקהילה, לצורך בהבטחת המשכיות האמונה האפוסטולית האמתית, ומאוחר יותר לצורך בערוץ אנושי שיעביר את החסד האלוהי.1 לסיכום, הראיות מצביעות לא רק על שני סוגי נושאי משרות בקהילה – בישופים-זקנים ושמשים. ### III. הבדלים בין מתנות למשרות לעתים קרובות שורר בלבול בנוגע למתנות שאלהים מעניק למשיחים לבין תפקידיהם בארגון הקהילה. לדוגמה, לעיתים תכופות מתייחסים לרועה ולמִשְׂרַת רועה (pastorate) כשווים במקום להבדילן, כפי שצריך. רועה הוא מתנה רוחנית ולעומת זאת משרת הרועה )בתורת הקהילה \[eclesiology\] בת זמננו) היא תפקיד שאותו נושא המנהיג הראשי של הקהילה (במיוחד בשיטה הקהילתית). אולם, שימו לב למספר הבדלים חשובים בין מתנות רוחניות למשרות. 1. *מתנה לעומת משרה.* ייתכן שיש לאדם מתנות רוחניות מסוימות אבל הוא אינו נושא באף משרה בקהילה המקומית. למעשה, זה המצב אצל רוב המאמינים. יש להם מתנות (כי לכל המאמינים יש) אבל אינם בעלי תפקידים בקהילה. ברם, מי שכן אוחזים בתפקידים צריכים גם לממש מתנות רוחניות מסוימות. זקני הקהילה מלמדים ומושלים ושמשים צריכים לממש את מתנת השירות (רומ' יב 7). אם-כן, אדם בעל מתנות עשוי שלא לשאת משרה, אבל לנושא משרה חייבות להיות גם מתנות רוחניות. 2. *גברים ונשים.* המתנות ניתנות הן לגברים הן לנשים, אולם את התפקידים העיקריים בקהילה צריכים למלא גברים. המתנה היחידה שלא ניתנה לנשים היא מתנת השליחות. אבל את שאר המתנות נתן אלהים לגברים ולנשים כאחד. אפילו מתנת הרועה ניתנת למימוש על-ידי נשים אם מבינים נכון את משמעות המתנה שהיא היכולת להנהיג. אולם, אין זה אומר שאישה יכולה לשאת במה שמכונה כיום משרת רועה. בתפקידים העיקריים בקהילות הברית החדשה החזיקו גברים. הדבר ברור לחלוטין כי זקני הקהילה והשמשים היו צריכים להיות "בַּעַל אִשָּׁה אַחַת". אף אישה אינה יכולה לענות על הדרישה הזאת! 3. *בתוך הקהילה ומחוצה לה.* ניתן לממש מתנות רוחניות בתוך קהילה מקומית ומחוצה לה. המשרות מתייחסות רק לקהילה מקומית. את מתנת הבישור, למשל, יכולים וחייבים להפעיל בתוך הקהילה ומחוצה לה. מאידך, זקנים ושמשים מתפקדים רק במסגרת הקהילה המקומית שלהם. ### IV. זקנים א. מספרם קיים ויכוח ער בנוגע לשאלה על מספר הזקנים שהיו בכל קהילה (בעת הברית החדשה) או מה המספר שצריך להיות (היום). מי שתומך בשלטון הזקנים (השיטה הפדרלית) מאמין שהיו לכל קהילה מספר זקנים. לעומת זאת, התומכים במעורבות הקהילה רואים רק זקן אחד (הרועה) בכל קהילה. שניהם תמימי דעים שלכל קהילה היה יותר משמש אחד. העובדה שהקהילה הקדומה התאספה בבתים (רומ' טז 5; קור"א טז 19; קול' ד 15) מקשה על יישוב הוויכוח באופן החלטי. אין ספק כי לקהילה בכל עיר (כלומר, סך כל קהילות הבית בכל עיר) היו זקנים (פיל' א 1; טיט' א 5), אבל אין ודאות כי בכל קהילת בית היה יותר מזקן אחד. במילים אחרות, ייתכן ולכל קהילת בית היה זקן אחד שיחד עם זקני קהילות בית אחרות היוו את כלל זקני הקהילה של אותה עיר. יתר על-כן, האיגרות של האדון שקם לתחייה אל הקהילות באסיה הקטנה נשלחו ל"מלאך" של כל קהילה. אם הכוונה היא למלאך ממשאז זה אינו קשור לשאלה. אולם, אם המילה "מלאך" מציינת מנהיג אנושי של כל קהילה, אז ברור שהיה רק אחד, מה שמחזק את הדיעה שלא היו מספר מנהיגים בכל קהילה. טיעון מסקרן נוסף, בקשר לזקן יחיד בכל קהילה, נמצא באיגרת הראשונה אל טימותיאוס ג. כאשר תיאר שאול את הכישורים הנדרשים למנהיג הוא דיבר באופן עקבי בלשון יחיד (שם פסו' 7-1). אולם, כאשר מנה את הכישורים שנדרשים לתפקיד שמש, הוא דיבר בלשון רבים (שם פסו' 13-8). האם זה מציין שהיו זקן קהילה אחד ושמשים אחדים בכל קהילה? או אולי היו בכל קהילה זקן אחד לפחות ולעיתים קרובות יותר מאחד. האחד היה הזקן שמיטיב לנהל (טימ"א ה 17), שמפאת מקומו הבולט היה זקן הקהילה (אף שייתכן שהיו לקהילה זקנים נוספים). יש שאינם שוקלים את הדיעה הזאת כדי שלא יישתמע מכך שהם תומכים ברעיון של מנהיג יחיד שמושל על הזקנים. ברם, עצם העובדה שזה בדיוק מה שהתפתח במאות מאוחרות יותר, משמעות הדבר עשויה להיות שבמאה הראשונה היה לכל קהילה מנהיג שליט. ב. שירותם אם זקן ומנהיג הם אותו אדם, אז השירות העיקרי של הזקנים כולל פיקוח על עבודת הקהילה בכל היבטיה. בניגוד למה שחושבים לפעמים, הזקנים אינם אחראים רק על הרווחה הרוחנית של הקהילה בעוד שהשמשים דואגים לעניינים הכספיים. הזקנים מפקחים על כל היבטי העבודה. שימו לב שהתרומה בגלל הרעב בקהילה הקדומה נשלחה לזקנים בירושלים לחלוקה (מה"ש יא 30). לכן, התרשים הארגוני הבסיסי של קהילה אינו כדלקמן:                     **זקנים                   שמשים** (רוחני)                       (כספי) אלא כלהלן: **זקנים** (כל ההיבטים) **שמשים** (כל מה שמאצילים עליהם הזקנים) 1. *פיקוח כללי כולל משילות.* הכוונה היא לניהול (טימ"א ה 17) ולהשגחה (עבר' יג 17) לא כאדון וכרודן, אבל בשליטה ובסמכות (פטר"א ה 3; עבר' יג 17). לדוגמה, ליו"ר הכנסת אין זכות הצבעה למעט במקרה של שיוויון, אולם יש לו שליטה (על סדר היום, על אורך הדיון, במי להכיר וכד'). באופן הולם, היבט זה של שירות הזקנים צריך לערב בתוכו את המתנה הרוחנית של הנהגה (קור"א יב 28 – המילה השונה שמופיעה כאן נושאת בחובה את הרעיון הבסיסי של התוויה, כמו במה"ש כז 11). לכן, זקן קהילה מוביל, מדריך, מתווה את צאנו, מנווט אותו במיומנות דרך המים הבוגדניים של העולם הזה. 2. *פיקוח כללי כולל גם שמירה על האמת* (טיטוס א 9). הכוונה היא לשני דברים: להצהרה ולהסבר חיובי של דוקטרינה, והגנה עליה מפני הוראה כוזבת. מסיבה זו הזקנים חייבים לדעת ללמד (טימ"א ג 2). ללא ספק, איש אינו יכול להיבחר לזקן קהילה אלא אם כן הוא בקיא בדוקטרינות של אמונתנו ויכול להסבירן ולהגן עליהן במדויק. ג. כישוריהם 1. *בנוגע לאופי.* שני קטעים מונים את הכישורים שנחוצים לתפקיד זקן קהילה, האיגרת הראשונה אל טימותיאוס ג 7-1 והאיגרת אל טיטוס א 9-5, כאשר חלק הארי נוגע לכישורים אישיים. בראשונה לטימותיאוס ג 4-2 ובטיטוס א 7 רשומים עשרה פריטים:     *א. המנהיג צריך להיות איש שאין בו דופי.* כלומר, שלא תימצא בו שום אשמה.     *ב. בעל אישה אחת.* האם הכוונה שהוא צריך להיות נשוי? השוללים טוענים כי אם התכוון שאול שמנהיג צריך להיות נשוי הוא היה כותב: "בעל אישה". מאידך, אלו שמאמינים שמנהיג חייב להיות נשוי מציינים שמנהיג מתואר תמיד לא רק כבעל לאישה אלא כאב לילדים. יתר על כן, המילה "צריך" מופיעה לפני פירוט הכישורים הללו. מה בקשר לשאול? מספר הערות: הוא מעולם לא אמר שהוא זקן קהילה; ללא ספק, הוא לא היה נשוי (מעולם לא נישא או שהתאלמן) כשכתב את האיגרת הראשונה אל הקורינתים ז 8; וקשה להוכיח שהיה נשוי על סמך היותו חבר סנהדרין הואיל ובמעשי השליחים כו 10 לא מצוינת בהכרח חברותו בסנהדרין. כמו-כן, אין זה ברור אם נישואים היוו דרישה לחברות לפני שנת 70 לספירה. האם הכוונה היא שמנהיג אינו יכול להינשא בשנית לאחר גירושים? יש הטוענים שאם הגירושים מוצדקים אפשר להינשא בשנית, ולכן מנהיג גרוש ונשוי בשנית יכול לשרת. במילים אחרות, "בַּעַל אִשָּׁה אַחַת" משמעו אישה אחת בכל פעם.2 ברם, אותו הפסוק בדיוק אך הפוך ("נְשׂוּאָה לְאִישׁ אֶחָד") מופיע באיגרת הראשונה לטימותיאוס ה 9, שם נאסר לרשום אלמנה שנישאה שנית.3 להסיק שאדם שנישא בשנית לאחר גירושים אינו יכול לשרת כזקן קהילה אינו בהכרח אומר שגרוש שלא נישא בשנית אינו יכול לשרת. הדבר יצריך את השאלה האם היה הוא ללא רבב בנוגע לעילה לגירושים. ברור שלא היה זה איסור על ביגמיה או ריבוי נשים הואיל ודבר שכזה לא היה נהוג בקרב היוונים והרומים. היו להם נשים רבות במשך חייהם אבל רק רעיה אחת בכל פעם. השאלה היא האם שאול אסר על דיגמיה (נישואים בפעם השנייה). באופן אישי, אני מבין את הראיות כאיסור דיגמיה על זקן קהילה. האם המשפט הזה אומר שאלמן שנישא בשנית אינו יכול לשרת כזקן קהילה? שאול כן הרשה (קור"א ז 40-39) ועודד (טימ"א ה 14) נישואים שניים של אלמנות (וסביר להניח שגם אלמנים). אולם, אף-על-פי-כן יש שמסיקים כי אלמנים שנישאו בשנית אינם יכולים לשרת כזקנים. ייתכן שהיה זה עניין של משמעת קפדנית יותר  לזקנים כדי לשמש דוגמה לאחרים.4 *ג. הוא צריך להיות מפוכח.* משמעות המילה במקור "שאינו שיכור". *ד. הוא צריך להיות מאופק* כלומר, הגיוני.     *ה. הוא צריך להתנהג בדרך ארץ* (מהמילה *kosmos)*.     *ו. הוא צריך לרצות ולדעת ללמד* (למען יוכל גם לעודד את הוראת הלקח הבריא וגם להוכיח את המתנגדים \[טיט' א 9\]).     *ז. לא מתמכר ליין.*     *ח. לא בעל אגרוף.*     *ט. הוא צריך לנהוג בסבלנות, לא נחוש בדעתו לקבל את המגיע לו.*     *י. לא נמהר לריב.*     *יא. לא רודף כסף.* זה בהחלט כולל את ניצול מעמדו לרעה לרווח אישי.     *יב. לא עיקש* (טיט' א 7). 2. *בנוגע לחיי משפחה*. המעגל האינטימי הקטן יותר של הבית מהווה שטח אימונים ליכולתו של מנהיג להנהיג את הקהילה. לכן, הוא צריך (המילה "צריך" מטימ"א ג 2 עדיין שולטת גם בדרישה הזאת) להנהיג היטב את ביתו שלו באופן שבניו נשמעים לו בכל דרך ארץ. האם ילדיו חייבים להיוולד מחדש? המילים באיגרת אל טיטוס א 6 "בָּנִים מַאֲמִינִים" עשויים לאשר זאת, או שהמשמעות היא שעליהם להיות נאמנים למשפחה, אם-כי לא בהכרח להיוולד מחדש. הדרישה הזאת מבוססת על ההנחה שזקן קהילה יהיה לא רק נשוי אלא גם אב לילדים בגיל מתאים שיוכיחו את נאמנותם מרצון למשפחה. כמובן, עצם המילה "זקן" רומזת על מבוגר. 3. *בנוגע לבגרות רוחנית.* חובה על זקן קהילה לא להיות מאמין חדש שמא יינשא על גלי יוהרה, והגאווה הזאת תביא למפלתו, כפי שקרה לשטן. 4. *בנוגע לחיי קהילה.* הוא גם חייב לשמש דוגמה טובה בקהילה. כמובן שאין אדם שיכול להפגין את כל המאפיינים הללו במשך כל חייו עלי אדמות, שהרי ייתכן שהוא חזר בתשובה מרקע קשה. אבל אין ספק שהוא צריך להפגין את הכישורים האלו בתפקידו כזקן קהילה. הרקע שלו לפני שנושע לא צריך להגביל את יכולתו לשמש כזקן למעט הסתייגות אפשרית אחת. בהנחה שבעל לאישה אחת פירושו שהיה נשוי פעם אחת בלבד, אז, כמובן, זה לא ניתן לשינוי על-ידי חזרה בתשובה. אם-כן, על סמך הפירוש הזה אם היה נשוי פעמיים לפני שנושע או לאחר שנושע, אינו עומד בדרישות למנהיגות. ד. בחירתם 1. *כיצד הזקנים נבחרים?* המונח "זקן" היה נהוג בעם ישראל ובעמים אחרים במינוי מנהיגים. בבית-הכנסת היו הזקנים אחראים על ניהול הקהילה היהודית. הכינוס בירושלים שאל לכאורה את רעיון "הזקנים" מבית-הכנסת. כשנוסדו קהילות חדשות מינו השליחים זקנים (מה"ש יד 23; טיט' א 5). כיצד נבחרו לאחר מכן, אין המקרא אומר. כיצד ייבחרו היום, ייקבע מן הסתם על-פי אופן הניהול הקהילתי של כל קהילה. בסדר ההיררכי הם ימונו. לפי התקנה הפדרלית, סביר להניח שייבחרו על-ידי הזקנים הקיימים. בשיטה הקהילתית הם ייבחרו על-ידי הקהילה. קהילות רבות משלבות מספר שיטות למשל, הזקנים ממנים והקהילה מצביעה או מאשרת. 2. *כמה זמן ישרתו?* שוב, בברית החדשה אין מענה על השאלה. כמובן, זקן קהילה לא יכול להמשיך בתפקידו אם מסיבה מסוימת נמצא בלתי כשיר. 3. *האם צריך להסמיכם?* השליחים סמכו ידים על השמשים הראשונים שנבחרו (מה"ש ו 6). הקהילה סמכה ידיה על שאול ועל בר-נבא כאשר שלחו אותם למסע הבישור הראשון (שם יג 3). זקני הקהילה סמכו ידיהם על טימותיאוס (טימ"א ד 14). טיטוס מינה זקנים בכרתים (טיט' א 5). שאול הזהיר לא למהר לסמוך ידים (טימ"א ה 22). אם זה סוג של הסמכה הוא מצביע על הכרה ציבורית, על הצהרה, על יעוד ויכולת, ועל שיתוף הקהילה בשירות של מי שהוסמך. נראה היה שסמיכת ידיים היתה הסמל הגלוי של "הסמכה". שורשיו של הטקס הזה נעוצים בתנ"ך שם הוא שימש (א) להקדיש מישהו לתפקיד (במד' כז 23); (ב) לברך (ברא' מח 14); (ג) להקדיש לאלהים (ויק' א 4); (ד) להעביר ולהשתתף בפעולה (פס' 4, משמעות הפועל היא "להישען עליו"). בברית החדשה, הסמכה לא היתה מינוי למשרה, אלא הכרה באישור ובתמיכה. שימו לב, גם-כן, שהיה קיים קשר מתמשך בין המסמיכים למוסמך (טימ"א ה 22), לכן אין להיחפז בסמיכת ידיים. לו הנוהג היה מתקיים היום הוא לא היה מוגבל ל"רועים". ייתכן שזקנים היו מוסמכים וגם שמשים, ואפילו שליחים, במתכונת הברית החדשה. ### V. שמשים א. מספרם קיימת הסכמה בנוגע למספר השמשים בקהילה. היו שמשים אחדים. ההתייחסות הברורה הראשונה לקבוצה רשמית של שמשים מופיעה באיגרת אל הפיליפים א 1, שם הם  מוזכרים בלשון רבים (כמו מנהיגי או זקני הקהילה, אם-כי אין זה בהכרח מוכיח שבכל קהילה היו מספר שמשים ממש כמו שאין זה מוכיח שהיו מספר מנהיגים בכל קהילה). הדבר נכון גם לגבי הראשונה לטימותיאוס ג 13-8. כאן חברו מספר שמשים למנהיג אחד, ראיה מוצקת לכך שבכל קהילה היו מספר שמשים. ב. שירותם המילה שירות כשמה כן היא ולעתים קרובות ביותר היא משמשת במשמעות לא רשמית, עוד לפני שהתברר תפקיד השמש בברית החדשה (קול' א 7; טימ"א ד 6). באופן כללי, המונח "שירות" (Deaconing) מתייחס לשירות באופן רשמי ובאופן לא רשמי. מה עשו שמשים רשמיים באופן מיוחד נותר לא ברור בברית החדשה. יש המשתמשים במעשי השליחים פרק ו כרמז לכך ששמשים השתתפו בחלוקת הסעד היומית. אולם אין זה ברור כלל וכלל אם שבעת האנשים שנבחרו אז היו למעשה שמשים רשמיים. מן הסתם היה מדויק יותר לכנותם בשם העוזרים הראשונים שאינם שליחים. העובדה ששמשים היו צריכים להיות אנשים שאינם הפכפכנים בדיבורם ושנשותיהם היו צריכות להימנע מלשון הרע (טימ"א ג 8, 11) עשוי לציין שהם שירתו כסוג של יועצים אישיים לחברי הקהילה, לכן היה הכרח מיוחד שלא יפרו את האמון במהלך השירות הזה. בכתבים היווניים המילה "שמש" פירושה מלצר, שליח, מנהל משק ומשרת. הפירושים הללו עשויים לחזק את הרעיון ששמשים רשמיים בקהילה שירתו בכל דבר שזקני הקהילה ייפו את כוחם לעשות. ג. כישוריהם (טימ"א ג 10-8; 13-12) 1. *כישורים אישיים* (פס' 8). השמשים צריכים להיות (א) רציניים ומכובדים, (ב) לא הפכפכנים בדיבורם (אומרים דבר אחד לאיש אחד ודבר אחר לאחר), (ג) לא מתמכרים ליין, (ד) לא רודפי בצע. 2. *כישורים דוקטרינליים* (פס' 9). שמשים צריכים להחזיק את סוד האמונה במצפון טהור, כלומר לחיות את חייהם בהתאם לאמונה. 3. *כישורים רוחניים* (פס' 10). השמשים ייבחנו תחילה; אחרי שיימצא שאין בהם דופי ישרתו כשמשים. 4. *כישורים משפחתיים* (פס' 12). כמו המנהיגים, השמש יהיה בעל אישה אחת, אדם שמנהיג היטב את בניו ואת ביתו. ד. בחירתם לא נאמר שום דבר ברור או מוגדר על בחירת שמשים או על תנאי כהונתם. הקהילה  היתה מעורבת באופן עמוק בבחירת השמשים שבמעשי השליחים פרק ו. ### VI. שמשיות א. משרה או שירות? שני קטעים מתייחסים לשאלה הזאת: האיגרת אל הרומים טז 2-1, שם מוזכרת פבי כשמשית וכ"עזר" של הקהילה בקנכראה; והאיגרת הראשונה אל טימותיאוס ג 11, שם המילה *gunaiks* ("הנשים") עשויה להתייחס לקבוצה נבדלת של נשים מנהיגות או פשוט לנשות השמשים. אין ספק שנשים שירתו בקהילה הקדומה, אבל לא ברור האם חלקן נשאו במשרה של שמשית. השיקולים הבאים מצדדים ב"משרה": (1) במילה "עזר" שמופיעה באיגרת אל הרומים טז 2 משתמשים מחוץ לברית החדשה לתאר משרת באגודה דתית. ברם, זה נכון רק לגבי גברים ולא לגבי נשים מפני שהמילה בפס' 2 מופיעה בלשון זכר; (2) באיגרת הראשונה אל טימותיאוס ג 11, ייתכן שהמילה "כמו כן", שמציגה את הנשים כפי שמציגה את השמשים בפס' 8, מציינת משרה ייחודית לנשים הללו. לעומת זאת, השיקולים הבאים אינם רואים זאת כמשרת שמשית: (1) המילה היוונית לשמשית אינה מופיעה בברית החדשה; (2) אף שפבי כונתה בשם "שמשית" ולמרות העובדה שהכינוי הזה תיאר נושא משרה, אין דוגמה ידועה לשימוש בו ביחס לאישה (אלא אם כן פבי היא מקרה חריג); (3) אם פס' 11 מציג משרה חדשה (של שמשית), מדוע אם-כן לא סיים שאול את רשימת הכישורים שנדרשים משמש לפני שהציג אותה? במקום זאת, הוא ממשיך ברשימת הכישורים שדרושים לשמשים בפסוקים 13-12. כנראה שזה מצביע על-כך שהוא התייחס לנשות השמשים בפסוק 11, ולא על משרה נפרדת בקהילה. ליברלים אחדים, שחשים בכוחה של הנקודה הזאת, טוענים שפסוק 11 אינו נמצא במקום הנכון בטקסט והוא צריך לבוא לאחר פסוק 13. בשנת 112 לספירה, הזכיר פליני (Pliny), המושל הרומאי של ביתניה, במכתבו לטריאנוס שתי נשים נושאות משרה (*ministrae)*. אבל כלל וכלל לא ברור שהכוונה למשרות רשמיות של שמשית, במיוחד שאף שמשית לא מוזכרת במילה המסוימת הזאת (*diakonissa)* בשום כתבים עד לכתב-היד של המאה השלוש-עשרה שנקרא ה-*Didascalia*. כאן "שמשית" מופיעה כמסדר מוכר היטב ומבוסס של עוזרות אשר היו צריכות להיות בתולות או אלמנות.5 ב. כישוריהן רשימת הכישורים היחידה במקרא מופיעה בפסוק 11 אם הפסוק אכן מתייחס לשמשיות. הרשימה הלא-מקראית מופיעה *ב-Didascalia* שם נכתב שעליהן להיות בתולות או אלמנות נאמנות ומכובדות. ג. שירותן ה-*Didascalia* מפרטת את רשימת תפקידיהן כגון, סיוע בטבילת נשים, ביקור חולים, עזרה לנזקקים ולמחלימים (III.16.12). ### VII. אפוטרופוסים כמובן, אפוטרופוס אינו תפקיד מקראי, אולם מהווה צורך עכשווי (ולא אנטי מקראי) בחברות מסוימות. הם מחזיקים בנכס בשם הקבוצה כדי למנוע סיבוכים משפטיים כאשר מישהו מת. אם נכס הוחזק בשמו של אדם פרטי, הוא אינו שייך לקבוצה, אבל חלקו של הפרט בנכס יעבור במותו ליורשיו (שייתכן שאינם מאמינים). הימצאותו של אפוטרופוס מונעת סיבוכים כאלה. **הערות** 1. See Edwin Hatch, *The Organization of Early Christian Churches* (London : Rivingtons, 1881),     83-112/ 2. A. T. Robertson says, without elaboration or proof, that this is the meaning “clearly” in *Word* *Pictures in the New Testament* (New York: Harper 1931), 4:573. 3. On this verse Robertson inconsistently concludes that “widows on this list must not be married a     Second time,” *Word Pictures,* 4:585. 4. Alan G. Nute, *A New Testament Commentary* (Grand Rapids: Zondervan, 1969), 510. 5. For added Documentation see Charles Ryrie, *The Role of Women in the Church* (Chicago: Moody,     1979), 85-91, 102-3, 131-36. --- ## תקנות לקהילה ###  I. הרעיון של תקנות טבילה וסעודת האדון נחשבים כיום, בדרך כלל, לתקנות, אם-כי יש קבוצות שמעדיפות לכנותם בשם סקרמנטים. המילה "סקרמנט" פירושה לקדש, להקדיש לאל או לשימוש קדוש. המילה הלטינית משמשת בוולגטה (vulgate) לתרגום המילה היוונית *musterion*, שמשמעותה משהו מסתורי או קסום. לפיכך, קבוצות שמעדיפות לכנות את טקסי הקהילה הללו בשם סקרמנטים משייכות להם בדרך כלל כוח מסתורי או העברה ממשית של חסד. ועידת טרנט הגדירה סקרמנט במילים הבאות: "משהו שמוצג לתודעה, שיש לו הכוח, באמצעות תקנה אלוהית, לא רק לסמל חסד אלא גם להעבירו ביעילות". לעומת זאת, "תקנה" (אף שבמילון היא מילה נרדפת לסקרמנט) אינה מכלילה את הרעיון של העברת חסד אלא רק את הרעיון של סמל. לכן, בתקנה עצמה לא טמון הכוח לשנות את אלו שמקיימים אותה, אף שאלהים עשוי להשתמש בה כדי לעזור להם. ### II. מספר התקנות רבים (כמו Thiessen) מגבילים את התקנות רק לאלו שציווה המשיח לקהילה. על-פי הגדרה זאת טבילה וסעודת האדון הן ללא ספק תקנות, אם-כי רחיצת רגליים עשויה גם להיכלל בהן. אם ניתן להרחיב את יריעת התקנות (עדיין במסגרת שנקבעו על-ידי אלהים ומיוחסות לקהילה), אז נישואים ותפילה למען החולים באיגרת יעקב ה עשויים גם להיחשב לתקנות. נישואים נקבעו על-ידי אלהים ומסמלים את היחסים החשובים בין המשיח לבין הקהילה, ותפילה למען החולים מערבת את הקהילה דרך זקניה. ברם, הכל מסכימים שטבילה וסעודת האדון מתאימים כתקנות קהילה. ### III. תקנת הטבילה א. חשיבות הטבילה חשיבותה של הטבילה מודגשת על-ידי השיקולים הבאים: 1.  המשיח נטבל* (מתי ג 16). למרות העובדה שמשמעות טבילתו היתה שונה לחלוטין מהמשמעות של הטבילה המשיחית, אף-על-פי-כן קיימת תחושה שאנו הולכים בעקבות האדון כשאנו נטבלים. אין ספק, לעולם לא נוכל לחקות באופן מלא אישיות חסרת טומאה, ועדיין עלינו ללכת בעקבותיו, וטבילה היא אחת מהם (פטר"א ב 21). 2. *האדון אישר לתלמידיו להטביל* (יוח' ד 2-1). 3. *המשיח ציווה שאנשים ייטבלו בעידן זה* (מתי כח 19). ברור שהמצווה הזאת לא היתה רק לשליחים ששמעו אותה, אלא לחסידיו לאורך התקופה כולה, הואיל והבטיח את נוכחותו עד לקץ העידן. 4. *הקהילה הקדומה ייחסה חשיבות לטבילה* (מה"ש ב 38, 41; ח 13-12, 36, 38; ט 18; י 48-47; טז 15, 33; יח 8; יט 5). הקהילה הקדומה מעולם לא העלתה על דעתה שמאמין לא ייטבל. 5. *הברית החדשה השתמשה בתקנה כדי להמחיש או לסמל אמתות תיאולוגיות חשובות* (רומ' ו 10-1; גלט' ג 27; פטר"א ג 21). 6. *מחבר האיגרת אל העברים כינה את הטבילה בשם אמת יסודית* (עבר' ו 2-1). הטבילה אינה אופציונלית יותר או משמעותית פחות מהדוקטרינות של חזרה בתשובה, תחיית המתים ומשפט. ב. משמעות הטבילה מבחינה מקראית, טבילה קשורה למחילה (מה"ש ב 38; כב 16), לאיחוד עם המשיח (רומ' ו 10-1), לעשיית תלמידים (מתי כח 19) ולחזרה בתשובה (מה"ש ב 38). אין להסיק מכך שטבילה במים מממשת מחילה וכד', אלא שהיא קשורה באופן הדוק לדברים הללו שהם התחלת החיים המשיחיים. מבחינה תיאולוגית, ניתן להגדיר את הטבילה כפעולה של התחברות או הזדהות עם מישהו, עם קבוצה כלשהי, עם מסר כלשהו או עם מאורע כלשהו. טבילה לדת המסתורין היוונית מחברת את הנטבל לדת הזאת. טבילת הגיור היהודית מחברת את המתגייר ליהדות. טבילת יוחנן המטביל חיברה את חסידיו למסר הצדקה שלו (לא היתה לו קבוצה שאליה יכלו להצטרף). המשמעות בשביל יעקב ויוחנן להטביל בטבילת המשיח היתה להיות שותף לסבלותיו (מרק' י 39-38). טבילה ברוח הקודש מחברת את הנטבל לגוף המשיח (קור"א יב 13) ולחיים החדשים במשיח (רומ' ו 10-1). טבילה למשה כרוכה בהזדהות עם הנהגתו להוצאת בני-ישראל ממצרים (קור"א י 2). להיטבל עבור המתים משמעו להזדהות עם הקבוצה המשיחית ולתפוס את מקומו של המאמין שמת (שם טו 29). טבילה משיחית משמעותה הזדהות עם הבשורה, עם אישיותו של המשיח, ועם קבוצת המאמינים. חלק מהטבילות המפורטות אינן במים. כמו-כן, שימו לב כמה עניים היינו יכולים להיות ללא הבנה נאותה של משמעות הטבילה והסתעפויותיה. ג. סוגיות הטבילה השאלה היא: האם רק מאמינים צריכים להיטבל או גם ילדים להורים מאמינים? הטיעונים בעד טבילת ילדים הם: 1. *טיעון ברית המילה.* . הטיעון נשען על רעיון תאולוגיית הברית של ברית חסד יחידה שכוללת טקס חניכה לתוך הברית, בתנ"ך הטקס הוא ברית המילה ובברית החדשה הוא הטבילה. טקסים אלו מצביעים על חברות בברית, ולא בהכרח על אמונה אישית.1 2. *הטיעון ההיסטורי.* מתקופות קדומות היתה נהוגה בקהילה טבילת תינוקות, לכן היא מותרת. אבות הקהילה אכן תמכו בטבילת ילדים, כאשר לעתים קרובות הם מקשרים אותה לברית המילה, אולם העובדה שהקהילה הקדומה עסקה או האמינה בדבר כלשהו אינה עושה אותו לנכון. בקהילה הקדומה היו מי שלימדו התחדשות הטבילה, דבר שהוא כפירה. 3. *טיעון בני הבית.* בתקופת הברית החדשה נטבלו כל בני הבית. סביר להניח שבמשקי בית אחדים נכללו לפחות מספר תינוקות (ראה מה"ש יא 14; טז 15, 31, 33 ; יח 8; קור"א א 16). בנוסף, יש שמצטטים את את ההבטחה לבני-הבית, שמופיעה באיגרת הראשונה אל הקורינתים ז 14,כמי שלא רק מתירה טבילת תינוקות במשפחה אלא גם מצפה שזה יעשה בבית שיש בו לפחות הורה מאמין אחד. העמדה נגד טבילת תינוקות ובעד טבילת מאמינים מצביעה על-כך מספר דברים: (א) הציווי המקראי אומר תמיד קודם להאמין ולאחר מכן להיטבל (מתי ג 6-2; כח 19; מה"ש ב 38-37; טז 15-14, 34); (ב) הטבילה היא טקס החניכה לתוך קהיליית המאמינים, הקהילה; לכן יש להטביל רק מאמינים. לעומת זאת, ברית מילה הכניסה אנשים (כולל תינוקות) לתאוקרטיה, שבה נכללו גם לא מאמינים (ג) גיל הילדים לא מוזכר באף קטע שעוסק בטבילת בני הבית. אבל נאמר שכל מי שנטבל בבתים האלה האמין. בהתאם לכך, תינוקות לא נכללו בטבילה; (ד) אם באיגרת הראשונה אל הקורינתים ז 14 מתירים או דורשים טבילת תינוקות במשפחה שיש בה הורה מאמין, אזי היו גם מתירים או דורשים את טבילתו של בן זוג בוגר שאינו מאמין. ד. טבילה מחדש קיימת דוגמה ברורה אחת בלבד של אנשים שנטבלו פעמיים (מה"ש יט 5-1). תריסר האנשים האלה שנטבלו על-ידי יוחנן המטביל נטבלו שוב על-ידי שאול לאחר שהאמינו בבשורה המשיחית. הדוגמה הזאת משמשת יעוץ לאנשים שנטבלו בהיותם תינוקות, בני-נוער או בוגרים לא מאמינים ולאחר מכן האמינו במשיח. בנוסף, היא מהווה טיעון נגד טבילת תינוקות, כי מדוע להטביל תינוק אם מאוחר יותר, לאחר שהוא מקבל את המשיח באופן אישי, עליו להיטבל שנית? ה. זמן הטבילה הדוגמאות בברית החדשה מציינות כי מאמינים נטבלו מיד לאחר שהאמינו. לא מצוינת שום תקופת ניסיון, אם כי היתה עשויה להיות מוצדקת על מנת להעיד על אמתות אמונתם. ו. סגנון הטבילה 1. *במקרה של הזית מים.* (1) טקסי טוהרה מסוימים בתנ"ך כוללים הזיה (שמות כד 7-6; ויק' יד 7; במד' יט 4,8), ונחשבים לרחיצה (פשוטו כמשמעו "טבילה") באיגרת אל העברים ט 10. (2) הזיית מים מתארת בצורה הטובה ביותר את טיהור הרוח ביחזקאל לו 25. (3) ייתכן שלטבילה יש משמעות משנית של "להביא תחת השפעה" ואפשר שהזיית מים מתארת זאת בקלות. (4) במקרים מסוימים היתה טבילה בלתי סבירה או בלתי אפשרית (מה"ש ב 41, אנשים רבים מדי; ח 38, מעט מדי מים במקום צחיח; טז 33, מעט מדי מים בבית). (5) רובה הגדול של הקהילה הגלויה לא מיישמת טבילה אל תוך המים. 2. במקרה של שפיכת מים על הנטבל (או הזלפה). שפיכת רוח הקודש מדגימה באופן מיטבי את שירות הרוח שבא אל ועל חייו של המאמין (יואל ג 2-1; מה"ש ב 18-17). (2) הביטויים "אל תוך המים" ו"החוצה מן המים" יכולים להיות מתורגמים באותה מידה כ"אל המים" ו"מהמים". במילים אחרות, הנטבל בא אל המים, אולי אפילו אל תוך המים, אבל לא מתחת למים. (3) ציורי קיר מהקטקומבות מראים את הנטבל עומד כשהמים מגיעים לו עד מותניו והמטביל אוחז בידיו כלי ושופך את מים מעל ראשו. *3.במקרה של טבילת כל הגוף*. (1) טבילת הגוף כולו היא ללא ספק הפירוש הראשוני לטבילה. בשפה היוונית יש מילים להזיה ולשפיכה שאין משתמשים בהן על טבילה. (2) טבילת כל הגוף מתארת את משמעות הטבילה – מוות לחיים הישנים ותחייה לחיים החדשים (רומ' ו 4-1). (3) טבילת הגוף כולו יכולה היתה להיעשות בכל מקרה. בירושלים היו מספיק בריכות שאפשרו את הטבלתם של שלושת אלפי האיש שקיבלו את האמונה בחג השבועות. הדרך לעזה היתה שוממה אך לא נטולת מים. בבתים היו בדרך כלל בריכות בחוץ, היכן שלמשל משפחתו של הסוהר הפיליפי היתה יכולה להיטבל. (4) טבילה לשם גיור נעשתה באופן עצמאי בתוך מיכל מים. צורת טבילה כזאת עברה באופן טבעי אל הקהילה המשיחית. (5) שפיכה, לא התזה, היתה התחליף הראשון לטבילת של הגוף והותרה במקרי חולי. היא כונתה בשם " טבילה קלינית". סיפריאן (Cyprian, שנת 258-200 בקירוב) היה הראשון לאשר הזיית מים. אפילו אלו שאינם דוגלים בטבילת כל הגוף מכירים בכך שטבילה כזו היתה נוהג עולמי של הקהילה האפוסטולית (ראה, .(Calvin *Institiute* IV.XV, 19 הערה: לדעתי, אלו שרוצים להצדיק הזיית מים ממשיכים בקו המחשבה הזה. אם ניתן להוכיח שכל צורת טבילה שאינה טבילת הגוף כולו (כגון שפיכה) היתה נהוגה בתקופה מוקדמת, אזי אפשר לבצע באופן לגיטימי טבילה באמצעות הזיית מים, אף שברור כי טבילה מסוג זה לא היתה נהוגה בקהילה האפוסטולית. במילים אחרות, אם שפיכת מים יכולה להיות חור בסכר של הטבילה האוניברסלית, אז גם הזיית מים יכולה להצטרף לשטף. ברם, אם בכלל, הראיות רק אומרות ששפיכת מים (אם היה זה נהוג) נחשבה לטבילה, אבל הזיית מים לא נחשבה מתאימה כטבילה. ז. טבילה משולשת טבילה משולשת היא טבילה שבה נטבל האדם שלוש פעמים (בדרך כלל קדימה) כדי לסמל את הקשר לאחדות האלהים. ה- *Didache* מציין שאם אין אפשרות להטביל אז יש לשפוך מים שלוש פעמים על הראש (פרק 7). שימו לב כי לא מצויין שם לטבול שלוש פעמים, אלא רק לשפוך שלוש פעמים. חסידי הטבילה המשולשת מציינים שיש מילונים שבהם טבילה פירושה לטבול שוב ושוב (אבל יש כאלו שלא). הראיות להשקפה זו אינן מוצקות. ### IV. סעודת האדון א. הנוהג לכאורה האדון הנהיג את סעודת האדון בהקשר לאכילת סעודת הפסח לפני צליבתו אף שזה יוצר בעיה כרונולוגית. מתוך הנחה שהצליבה קרתה ביום שישי, נדמה שלפי הבשורה על-פי יוחנן חג הפסח נחוג לאחר מותו וקבורתו של ישוע (שם יח 28; יט 14). ברם, יש שחושבים שהגליליים ו/או הפרושים אכלו את הפסח ביום חמישי בערב, ואילו אנשי יהודה ו/או הצדוקים חגגו בערב שישי. (הפועל "זבחו" המופיע במרקוס יד 12 בזמן עבר לא מושלם, יכול להבציע על כך שהכוהנים הקריבו את הקורבן בשני ימי החג). ב. הסדר סעודת האדון לבדה (ללא הארוחה) נערכה כך: ישוע לקח את המצה, שבר אותה, ברך וחילק לתלמידים. אותו דבר עשה עם הכוס. במהלך המאות הראשונות האסיפה המורחבת יותר כללה סעודת אחווה, תפילות הודיה שונות וידוי, קריאה ולימוד מן המקרא, הארוחה, התרמה למען היתומים, האלמנות, החולים והנזקקים, ונשיקה קדושה. ראה,  Didache*15-7; יוסטינוס מרטיר (Justin Martyr) "אפולוגטיקה*"(Apology*) C. lxvii; C. lxv. הסימוכין הראשון מציין שהיין היה מעורב במים. המקרא אינו משתמש במילה "יין" בהקשר לסעודת האדון אלא רק "הכוס" או "פרי הגפן". כמובן, היה זה מיץ מענבים, אבל לא נאמר אם עבר תסיסה. שתיית יין לא מותסס בזמנו של המשיח היתה נפוצה יותר ממה שהרוב סובר. אף-על-פי-כן, אם היה מותסס הוא, ככל הנראה, דולל במים. למען אלכוהוליסטים שחזרו בתשובה או אפילו למנוע ממי שמתחיל לשתות, מיץ ענבים עדיף לאור בעיית האלכוהוליזם העולמית. ג. המשמעות 1. *לזכר המשיח* (קור"א יא 24).לזכור את חייו (הלחם), את מותו (הכוס), את תחייתו ואת נוכחותו החיה (השירות עצמו). 2. *הכרזת מותו* (קור"א יא 26). השירות עצמו קובע את מסר הבשורה כמו גם את טענות הבשורה על האדם הנגאל. שליח שהיכרתי, בהיותו רועה קהילה הודרך לשירות בשדה השליחות בעת סעודת האדון בקהילתו, כאשר הגה במשמעותה בזמן שהשמש חילק את הלחם והיין. 3. *ביטחון בביאתו השנייה של המשיח* (מתי כו 29; קור"א יא 26). באיזה מובן המשיח נוכח בסעודת האדון? הכנסייה הקתולית מלמדת שגופו ודמו של המשיח נוכחים, פשוטו כמשמעו, בלחם ובכוס ובזמן הסעודה מרכיביה משתנים באופן ממשי (המרה \[substantiation\]). הכנסייה הלותרנית מלמדת שהפרט משתתף בגופו ובדמו האמתיים של המשיח, עם המרכיבים ותחתם. מרכיבי הסעודה אינם משתנים, אבל תפילת הקידוש מקשרת בין המשיח למשתתפים (con-substantiation). ההשקפה הרפורמית (קלווין) מלמדת שעל-אף שהמרכיבי הסעודה סמליים בלבד, ההשתתפות בה כרוכה בהשתתפות בנוכחותו הגואלת של המשיח. ברם, צווינגלי (Zwingli) לימד שסעודת האדון היא רק לזיכרון. היא זיכרון, אבל גם שירות שבו נוכחות המשיח בקרב אנשיו מממשת סעודת קודש אמתית. ד. הדרישות 1. *התחדשות.* רק מאמינים יכולים להשתתף בסעודת האדון. 2. *התחברות עם קהילה המקומית.* מאמינים שלא התוודו על חטאיהם ולא התהלכו בצייתנות לא יכלו להשתתף בסעודה (קור"א ה 13-11; תסל"ב ג 6, 15-11). 3. *היטהרות לפני השתתפות בסעודה* (קור"א יא 32-27). ה. התדירות המקרא אינו מפרט בעניין זה. לאחר חג השבועות המאמינים בצעו לחם בבתים, אבל אין זה מוכיח שסעודת האדון נערכה מדי יום (מה"ש ב 46(. ראשית, על-פי הטקסט הזה, אין זה ברור שהמשמעות של "בציעת לחם" לא היתה אלא סעודה משותפת. שנית, הטקסט אפילו אינו רומז שמה שנעשה נעשה מדי יום בכל בית. בטרואס כללו כנראה המאמינים את סעודת האדון בארוחה המשותפת שנערכה בראשון בשבוע (שם כ 7). אולם לא משנה מה התדירות שבה קהילה מקיימת את התקנה הזאת, יש להקדיש לה זמן מספיק כדי שלא תחשב לתוספת משנית לאסיפה. ו. שאלות אחדות 1. *באיזו אסיפת קהילה יש לקיים את סעודת האדון?* על-פי הדוגמה של הקהילה הקדומה התשובה היא ביום ראשון. אולם, הואיל והיתה זו ארוחת ערב, נראה יאה לקיימה באסיפת יום ראשון בערב, לפחות לפעמים. 2. *האם יש לקיימה רק בקהילה*? היה זה כנראה הדפוס המקובל (קור"א יא 18, 20). 3. *האם רק חברי הקהילה רשאים להשתתף בה?* שוב, נראה שזאת הדוגמה של הברית החדשה, הואיל ורק מאמינים שנטבלו היו קשורים באופן ברור לקהילה מקומית. האם אין לשתף מאמינים שמבקרים בקהילה? לא בהכרח. כמחווה הם צריכים להשתתף. אולם, הואיל ומשמעת בקהילה מקומית והתחברות בתוכה קשורים לסעודת האדון לכן, בדרך כלל, רק מי שהיה באופן ברור קשור לקהילה המקומית השתתף בסעודה. ### V. סעודת האחווה חלק מהאסיפה המורחבת שכלל את סעודת האדון, כלל גם ארוחה משותפת של כלל הקהילה. סעודת האחווה הזאת מוזכרת במיוחד באיגרת פטרוס השנייה ב 13 (בחלק מכתבי היד) ובאיגרת יהודה 12, ונרמזת באיגרת הראשונה אל הקורינתים יא 20 (וייתכן גם במה"ש ב 42, 46; ו 1). יהא מקור הסעודה אשר יהא (סעודות אליליות, ארוחות יהודיות משותפות, הרצון של המשיחים להימנע מבשר שהוקרב לאלילים וכד'), עשו בה שימוש לרעה בזמן ששאול כתב את האיגרת הראשונה אל הקורינתים. אחדים השתמשו בה כתירוץ לגרגרנות וזללו ככל שיכלו וסרבו לשתף את האחריםבאוכל שהביאו. שאול הדריך את הקהילה ההיא להורות לאנשים לאכול בביתם במקום לסתור את רעיונות ההתחברות והאהבה שבהם דגלה האחווה (*agape)*. במהלך המאה הרביעית הפכה סעודת האחווה לבלתי אהודה וכיום היא נהוגה לעתים רחוקות. העובדה ששאול היה יכול לייעץ להשעות את קיומה בקהילה מנעו את הפיכתה לתקנה. ### VI. רחיצת רגליים בהתאם לנוהג שרווח במזרח, בגלל ההליכה בסנדלים בדרכים המאובקות או הבוציות, רחץ וניגב האדון את רגלי התלמידים בסעודה האחרונה (יוח' יג 20-1). מעשה זה שימש מופת לענווה (פס' 15), עידוד לסלוח איש לרעהו (פס' 14), ולֶקח בצורך לטיהור בחיים המשיחיים (פס' 10). כשם שהטבילה מסמלת את הטיהור שדרוש לסליחת חטאים, רחיצת רגליים מסמלת את הטיהור שדרוש להתחברות. אלו אשר מתמקדים בטיהור מוצאים בסיס להמשך קיומו כיום כתקנה. אלו אשר מדגישים את ההיבטים של מופת או של סליחה אינם חשים צורך לקיים את הטקס, אלא לממש את האמתות הרוחניות שהטקס ממחיש. נכון הוא כי העידוד ללכת על-פי המופת של המשיח, בפסוקים 15-14, מתייחס לסליחה של איש לרעהו בענווה, ולא לסליחתו של אלהים על המשגים שלנו בחיינו. לכן, הוא מהווה טיעון נגד השיקול להפוך את רחיצת הרגליים לתקנה. **הערות** 1. See J. Oliver Buswell, *A Systematic Theology of the Christian Religion* (Grand Rapids: Zondervan,     1962), 2:262. --- ## ההשתחוויה של הקהילה ### **I.** משמעות ההשתחוויה א. המילים 1. *Proskuneo*. המילה הזאת שמשמשת כמילה העיקרית להשתחוויה קשורה ברעיון של נשיקה. (כמו נישוק האדמה לכבד את אלוהויות הארץ); היא מרמזת על השתטחות שבאה מתוך ייראת כבוד, ובאה להראות שהאובייקט נחשב בעיני המשתחווה ראוי לכל מה שהוא מציע. אפילו המילה האנגלית "worship" (קיצור של “worthship”) פירושה ליחס ערך לאובייקט שאליו משתחווים. אדוננו השתמש במילה הזאת באמירה הקלאסית בבשורה על-פי יוחנן ד 24. בקשר לקהילה המילה מופיעה רק בראשונה אל הקורינתים יד 25 ומתייחסת שם להשתחוויתו של לא-מאמין שבא לקהילה. ייתכן שנמנעו משימוש במונח הזה לתיאור ההשתחוויה בקהילה הקדומה בגלל המִקְשוֹר שלה לטקסים אליליים, והרעיון שהשתחווית *proskuneo* נעשתה בנוכחותו הגלויה של האוביקט שאליו השתחוו. זאת עשויה להיות הסיבה שהיא מופיעה לרוב בבשורות ובספר ההתגלות (בקשר להשתחוויה אמתית ולהשתחוויה כוזבת אבל בנוכחותו הגלויה של האובייקט). אף-על-פי-כן, הרעיון של השתטחות מתוך ייראת כבוד לאובייקט שאליו משתחווים נותר פן לגיטימי של ההשתחוויה המשיחית. *2*.*Latreuo . ה*מילה הזאת שהיא משמעותית ביותר מעבירה את הרעיון שהשתחוויה היא עבודת כהונה. כל חייו של המאמין צריכים להיות מוקדשים לעבודת אלהים (רומ' יב 1). תפילה משקפת השתחוויה מסוג זה (מה"ש יג 2; רומ' א 10). המילה מופיעה פעמים אחדות בקשר למתן (רומ' טו 27; קור"ב ט 12); ואז לכהן בבשורת אלהים היא עבודת קודש (רומ' טו 16; פיל' ג 3). ייתכן שהסיבה שמשתמשים במילה הזאת לתאר את השתחוויתו של המאמין ולא במילה הראשונה היא שהואיל והמשיח אינו גלוי כיום השתחוויתנו צריכה לבוא לידי ביטוי בשירות. ב. הרעיון אם-כן, ההשתחוויה של הקהילה מורכבת משירות אישי, ארגוני, ציבורי ופרטי לאדון, ונוצרה מתוך ייראת כבוד וכניעה לאדון שראוי לכך לחלוטין. ### II. אופי ההשתחוויה (יוח' ד 24) האדון גילה שני יסודות של השתחוויה אמתית כאשר הכריז שהיא חייבת להיעשות ברוח ובאמת. "ברוח" כולל שלושה דברים שהם לב ההשתחוויה: (1) ההשתחוויה יכולה וצריכה להתקיים בכל מקום הואיל ורוח הקודש אינו מוגבל למקום או לזמן מסוים; (2) ההשתחוויה נובעת מרוח האדם (עבר' ד 12). היא אינה טקס חיצוני בלבד; (3) השתחוויה אמתית היא חוויה של אישיות לאישיות, שבאמצעותה אנו מכבדים ברוחנו את אלהים שהתגלה דרך האדון ישוע, בכל העתים ובכל המקומות. "באמת" פירושו שהשתחוויה חייבת להיות אמתית וללא העמדת פנים. אלהים שונא השתחוויה צבועה (ישע' א 17-10; מלאכי א 14-7; מתי טו 9-8). השתחוויה מזויפת היא השתחוויה שאינה עולה בקנה אחד עם דברו הגלוי של  אלהים. לפיכך, כדי להשתחוות באמת נדרשת ידיעה הולכת וגדלה של דבר אלהים, מה שגם יעלה את הערכתנו לאלהים שאליו אנו משתחווים. ### III. מהותה של השתחוויה משותפת למעשה, בברית החדשה נאמר מעט מאוד על הצורה ועל המהות של השתחוויה בקהילה מקומית. למרות זאת, במעשי השליחים ב; כ; ובראשונה אל הקורינתים יב-יד ובקטעים אחרים, ניתנים רמזים אחדים. א. הדבר מלכתחילה ייחסה הקהילה חשיבות עיקרית לדוקטרינה (מה"ש ב 42). הסיבה היתה לבנות את המאמינים (שם פס' 42; יב 26; קור"א יד 26; תסל"ב ב 5 שם לימד שאול את המאמינים החדשים על אחרית הימים; טימ"ב ד 2) וגם לבשר (מה"ש ד 2; יג 5; יז 2, לבשר למי שאינם מאמינים מחוץ לקהילה; קור"א יד 24-23, כאשר לא-מאמינים באים לאסיפת קהילה). כל האיגרות מתארות את סוג ההוראה שלבטח היתה נהוגה בקהילות, וזה כולל אל כל ההיבטים של הוראת הדוקטרינה עם יישומים. נדמה שבתוך הקהילה היה הליך ההטפה וההוראה גמיש. ללא ספק, כל מאמין זכר היה יכול לדבר אם זה נעשה באופן מסודר, ואם המסר שלו עבר את מבחן האמת (קור"א יד 33-26). נשים הוגבלו בציבור ובקבוצות מעורבות, אם-כי נשים מבוגרות יותר הוסמכו ללמד את הצעירות (שם פס' 34; טימ"א ב 12; טיט' ב 5-3). ב. תפילה תפילה היתה נהוגה הן באופן אישי הן במשותף (מה"ש ד 24; ו 4; י 9; יב 5; יג 3; טימ"א ב 8-1). על-פי הקטע האחרון, הגברים הדריכו את התפילה בציבור בקהילה (המילה בפס' 8 מתייחסת לגברים). אם גם נשים התפללו בהשתחוויה ציבורית זה תלוי בפרשנות של כל אחד לראשונה אל הקורינתים יא 5. ייתכן ששאול אפשר את הנוהג הזה, או שאולי רק הכיר בכך שזה קורה בקורינתוס  ללא אישורו. ג. שירה הברית החדשה מעודדת שירה פרטית וציבורית כפן של השתחוויה. מי שייטב לבו, הוא יזמר (יעקב ה 13). שאול וסילא שרו מזמורי הלל בכלא (מה"ש טז 25). שירה היתה חלק מההשתחוויה הקהילתית (קור"א יד 26, סביר להניח שהיתה שירת יחיד; קול' ג 16). למרות ההבחנה בין מזמורים, תשבוחות ושירים רוחניים, אין להקפיד על-כך. במזמורים הכוונה כנראה למזמורי תהלים, אם כי אולי עם תוספות משיחיות. תשבוחות עשויות להיות הלל לאלהים (עדיין עשויות לכלול מזמורים, מה"ש טז 25). שירים רוחניים עשויים לכלול מגוון רחב של נושאים. מוסיקה מהווה כיום חלק חשוב של ההשתחוויה ברוב הקהילות. קטעים אחדים בברית החדשה עשויים לכלול חלקי מזמורים שבהם השתמשה הקהילה הקדומה (אפס' ה 14; טימ"א ג 16). מזמורי הלל רבים גם מדגישים את ההיבט החשוב הזה בהשתחוויה (רומ' ט 5; יא 36-33; טז 27; פיל' ד 20; טימ"א ו 16; טימ"ב ד 18). סביר להניח שאחדים מהפסוקים הללו משקפים הצהרות "אני מאמין"  שנאמרו ללא ליווי מוסיקלי. האיגרת הראשונה לטימותיאוס ג 16 מהווה דוגמה ברורה. אחרים עשויים לכלול את הראשונה אל הקורינתים יב 3; טו 5-3; טז 22. הדוגמאות האלו רומזות על כך שדקלום של אמנת קהילה (שהיום אינו נהוג כל-כך כבעבר) עשוי להיות מתאים ומועיל. היכולים אנו ללקט עקרונות כלשהם לשימוש במוסיקה בקהילה היום? צריך לעודד שירה ברמות שונות: על-ידי אנשים באופן פרטי, יחד כקבוצה בקהילה, שירת יחיד בקהילה, עם או בלי כלי נגינה. הדוגמאות שמופיעות בברית החדשה, כולל מזמורי הלל, משבחות את אופיו של אלהים ואת פעליו בשפה עשירה ולא בשפה דלה שחוזרת על עצמה. הברית החדשה לא מציינת סגנונות מוסיקליים  מסוימים שהשתמשו בהם. ד. מתן בברית החדשה כתוב יותר על מתן מאשר על כל היבט אחר של חיי הקהילה. נתינה לאחרים מעידה באופן ברור על אהבה לאלהים (יעקב ב 17-15; יוח"א ג 18-17), צריכה לנבוע מתוך חיים שקודם הוקדשו לאדון (קור"ב ח 5), כל איש ייתן כפי שיידבנו לבו (שם פסו' 12-11; ט 7) בנדיבות אפילו במחסור (ח 12), בשמחה (ט 7), וכפי שידו משגת (קור"א טז 2). על-פי הברית החדשה, היה המתן עניין עיקרי שאליו נרתמו במאמץ משותף מספר קהילות (מה"ש יא 30-27; קור"ב ח-ט). ה. התחברות הקהילה הקדומה המשיכה בהתחברות (מה"ש ב 42). כלומר, שררו יחסים קרובים בין חברי הקהילה. הקִרבה הזאת כללה נאמנות משותפת לדוקטרינה שלהם, נכונתם להתחלק בדברים חומריים, חוויית השיתוף והאחווה בסעודת האדון ובתפילות המשותפות. במילים אחרות, כל היבטי ההשתחוויה מהווים התחברות. היא אינה דבר נפרד שקיים בפני עצמו. היא מנהג של השתחוויה משותפת. בהתבסס על ההמחשה באיגרת הראשונה אל הקורינתים יב, היא עשויה להיקרא גוף החיים. אולם, בהתבסס על ההמחשה באיגרת אל האפסים ב,  באותה מידה היא עשויה להיקרא בית החיים. לא משנה התווית, המטרה היא להגדיל את הבריאות, את הכוח, את המחויבות ואת המספרים של הגוף או הבית (אפס' ד 17-12). ### IV. היום שנקבע להשתחוויה משותפת קהילת הברית החדשה קבעה את יום ראשון ליום השתחוויה משותפת. הם עשו זאת על אף העובדה שזה אינו יום שבתון שבועי. אין ספק שעבדים משיחיים רבים עבדו מדי יום, ועם זאת הם מצאו זמן להשתחוויה משותפת. א. המקור של יום האדון על אף שהמחברים המודרניים מנסים בקביעות להדגיש את הקשר בין יום האדון לשבת, הקהילה הקדומה ואבות הקהילה לא הדגישו זאת. הם הבינו את הערך המוסרי שביישום עשרת הדברות, אבל חרגו לגבי הדיבר הרביעי שנוגע לשבת. שימו לב להיעדר הבעיה של שבת-יום האדון במעשי השליחים טו 29 ולהוראה הברורה של הברית החדשה באשר לקץ התורה, כולל עשרת הדברות (כולם חוץ מהשבת נזכרים שוב באיגרות, קור"ב ג 11-7; קול' ב 16). הרעיון של יום מסוים להשתחוויה עשוי להיות קשור ליום השבת, אבל היום המסוים הזה לא היה קשור ליום השבת. כמו-כן, הרעיון של יום האדון אינו נובע מלוח השנה. למרות העובדה שהיהודים שמרו את היום השביעי (מבוסס על שבוע הבריאה), לא נודעה חלוקה שבועית של הזמן בעולם היווני והרומי עד לאחר ייסוד הקהילה במאה הראשונה. עד המאה השלישית התפשט הסידור השבועי כי לוח השנה הרומי היה במצב גרוע עד לקונסטנטין. לפני הזמן ההוא היו שבועות "שוק" של ארבעה ושמונה ימים. מתווה שבעת הימים נוצר מאיחוד של השמש, הירח וחמשת כוכבי הלכת שנודעו אז. אפילו עד המהפכה הצרפתית במאה ה-19, ניסו לקבוע חודש של שלושה שבועות בני עשרה ימים כל אחד, כאשר היום העשירי בשבוע הוא יום מנוחה ועוד חמישה ימי חג בכל שנה כדי להגיע למספר של 365 יום בשנה. ההסבר היחיד לשאלה מדוע הקהילה הקדומה קבעה יום השתחוויה חדש שאינו קשור ליום השבת וללוח השנה הקיים הוא, שיום ראשון היה יום עליית האדון לשמים. הוא לא רק עלה לשמים ביום ראשון, אלא שש הפעמים שבהם נראה לאחר תחייתו קרו ביום ראשון, וחג השבועות שבו נוצר גוף המשיח ארע ביום ראשון. כמעט תמיד היום הזה מצוין כיום הראשון בשבוע (מתי כח 1; מרק' טז 2, 9; לוקס כד 1; יוח' כ 1, 19; מה"ש כ 7; קור"א טז 2). בספר ההתגלות א 10 היום נקרא "יום האדון", מונח שדומה לסעודת האדון (קור"א יא 20) שבו השתמשו המאמינים כמחאה וכניגוד ליום הקיסר או יום אוגוסטוס. יום האדון, אם-כן, הוא היום הראשון בשבוע, יום תחייתו והיום שבו חוגגים המאמינים את המאורע הגדול ביותר בהיסטוריה. ב. הייחודיות של יום האדון אין ספק שהקהילה הקדומה ייחדה את היום הזה, כי למרות העובדה שהלכו לאסיפות בית הכנסת בשבת, הם הלכו לבשר. עם מאמינים אחרים הם נפגשו ביום ראשון. המשמעות של האיגרת אל הרומים יד 5 אינה שהמשיחים לא ייחדו את יום הראשון להשתחוויה, אלא ששאול עודד אותם שלא להיכנע ליסודות היהודיים בקהילה שלצום ושל שמירת ימים מסוימים. ג. הפעילויות ביום האדון 1. *לזכור ולחגוג את תחיית המשיח.* 2. *להתכנס להשתחוויה משותפת* (עבר' י 25; קור"א ג 16). 3. *3. כל אחד ייתרום כפי שידו משגת* (קור"א טז 2). 4. *קיום סעודת האדון* (מה"ש כ 7). ד. ההזנחה העכשווית של יום האדון 1. *הסיבה.* בארצות משיחיות יום הראשון האזרחי, עם ההפסקה החלקית של פעילויות סדירות, הפך ליום שמלא בפעילויות אחרות (משחקים מיוחדים, אפשרויות לקניות וכד'). גם המאמינים נסחפו לפעילויות החילוניות של יום האדון. גם הקהילות נטשו את ההזדמנויות להשתמש בשעות זמינות ביום ראשון לפעילויותיהן. התוצאה עלולה להיות עד מהרה שיום ראשון יהיה ככל הימים, שדורש גם-כן שעות עבודה רגילות, והמאמינים יחזרו כמו במאה הראשונה להשתחוויה בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב המאוחרות. 2. *התוצאה*. להזניח את יום האדון פירושו לפגוע בו, להקהות את עדות תחייתו, ולהחמיץ את הייתרונות של השירות וההגנה של ההשתחוויה המשותפת. --- # שאר שירותי הקהילה בנוסף לשירותים הכרוכים בהשתחוויה, בברית החדשה יש דוגמאות וציוויים שנוגעים לשירותים אחרים. השתחוויה מופנית בעיקר כלפי האובייקט שאליו משתחווים, המשיח, ראש הקהילה; אבל, היא משפיעה גם על חברי הקהילה ופונה אל כל מי שאינו מחויב. ### I.שירות המשמעת מטרתו של המשיח עבור הקהילה היא לקדשה ולהעמידה לפניו ללא כתם וקמט (אפס' ה 27-26). כל פעילויות הקהילה צריכות להיות מכוונות למטרה זו, כולל משמעת, כי גם היא נועדה לעצב אופי קדוש במי שצריך להיות ממושמע. א. יעדים במשמעת במקרא מופיעות לפחות ארבע סיבות לנחיצותה של משמעת: (1) להסיר את השפעתו המזהמת והמחמיצה של החטא (קור"א ה 8-6); (2) להגן על מאמינים אחרים מלחטוא ולאתגר אותם לקדושה (גלט' ו 1; טימ"א ה 20); (3) ליצור אמונה בריאה (טיט' א 13); (4) להשיב את האח התועה ולשקמו (קור"ב ב 11-5). ב. גישות במשמעת מי שמעורב בתהליך המשמעת צריך גם להפגין את הגישות הבאות: (א) ענווה (גלט' ו 1): (ב) עמדה בלתי מתפשרת כלפי חטא (טיט' א 13); (ג) אהבה (תסל"ב ג 15-9); (ד) רוח של סליחה כלפי החוזר בתשובה (קור"ב ב 11-5). ג. עקרונות של משמעת שלושת העקרונות של משמעת הם: (א) אי משוא פנים (טימ"א ה 21): (ב) לא בחיפזון אלא בצעדים שקולים (מתי יח 20-15); (ג) המטרה היא להוכיח ולבסוף לשקם (קור"ב ב 8-6). ד. האנשים שזקוקים למשמעת במקרא נזכרים שבעה סוגי אנשים (חלקם חופפים) שזקוקים למשמעת: 1. *זקן קהילה שנאשם* (טימ"א ה 20-19). במקרה של חטא מתמשך אצל הזקן, שניים או שלושה עדים צריכים להיות מעורבים והתוכחה תעשה בפומבי למען תהיה ייראה בלב אחרים. 2. *אח חוטא* (מתי יח 20-15). במקרה זה ננקטים מספר צעדים. ראשית, הוכחה באופן פרטי (לא נאמר באיזו תדירות), מעורבותם של אנשים נוספים (שוב, לא נאמר באיזו תדירות), לאחר מכן, אם החוטא אינו מוכן לחזור בתשובה הוא מובא לפני הקהילה. הקהילה חייבת אז לנתק כל התחברות עימו – רוחנית וחברתית. 3. *אח שכשל* (גלט' ו 1). מדובר על מי שכשל בעבירה כלשהי ברגע של היסח דעת ולא בחטא מתמשך. הוא זקוק לעזרה של מאמין בוגר כדי שישיב את חייו אל כנם (המילה "להקים" מופיעה גם במתי, "לתקן"; אפס' ד 12, "להכשיר"; תסל"א ג 10, "להשלים"). 4. *אח שהולך בטל* (תסל"ב ג 6). הכוונה למי שאינו מתנהג על-פי הוראת המקרא, ובקטע זה במיוחד, מי שמסרב לעבוד בחושבו שהאדון כבר מגיע. דרך המשמעת של שאול היתה לומר להם לצאת לעבוד מפני שמאמינים אחרים לא צריכים לחוש כל מחויבות לתמוך בהם. 5. *5. מורי שקר* (טיט' א 16-10). כאשר מורי שקר משתלטים על הקהילה יש להוכיחם באופן חמור. את הימנאוס ופיליטוס, שכנראה לימדו שיש להבין את התחייה באופן רוחני או על דרך המשל, צריך לדחות; שאול מסר את הימנאוס ואת אלכסנדר לידי השטן למען יחונכו לא לגדף (טימ"א א 20; טימ"ב ב 18-17). על אף ששאול טיפל באופן חמור במורי שקר, הוא גילה סבלנות משמעותית כלפי אנשים שהותעו מבחינה דוקטרינלית. הוא לא יעץ להחרים את האנשים בקורינתוס שכפרו בתחייה, אלא לימדם את האמת בסבלנות. סביר להניח שלו היו דוחים את אשר לימדם והיו מקדמים כפירה הוא היה מוכיחם בדרך כלשהי. 6. *אנשים תככניים* (טיט' ג 11-8). עימם נמנים אלו שגורמים לפילוגים על מחלוקות חסרות תועלת שמפריעות לקהילה. אנשים כאלו יש להזהיר פעמיים ולאחר מכן לדחותם או להתרחק מהם. האיגרת אל הרומים טז 17 מצווה על פעולה דומה, להתרחק מהם כלומר, להימנע מכל קשר אישי, חברתי ורוחני. 7. *האח הבלתי מוסרי* (קור"א ה). הואיל והחטא של גילוי עריות התמשך במקרה זה והיה גלוי, היה צורך למסור את הנאשם לידי השטן כלומר, להרחיקו מהקהילה ולמוסרו חזרה לשליטת השטן לאובדן הגוף. על חטאים אחרים, שמוזכרים בפסוק 11, שמאמינים מבצעים (זנות, חמדנות, עבודת אלילים, גידוף, סביאות, חמסנות) ניתן עונש של ניתוק מהתחברות עם מאמינים (כולל חברתית – לא להסב לאכול עם איש כזה). ג'ון ווסלי (Wesley) היה ידוע היטב כמי שהדגיש את הרגישות לחטא ולמשמעת. מנהיגים של קבוצות בית קטנות (חלוצי הקהילה הזעירה) הונחו לברר מדי שבוע על חייו הרוחניים ועל התנהגותו של כל חבר בקהילה. כל שלושה חודשים, כל מי שחי את הבשורה באמת קיבל תעודה שאישרה את העובדה הזאת ואלו שלא קיבלו לא נכללו באסיפות השבועיות.1 כישלון הקהילה לממש את שירות המשמעת עלול להחליש את הקהילות (אם כי כנראה את הקהילות הגדולות יותר). 1. ### II. השירות לאלמנות עבודת אלהים טהורה, מכריז יעקב, היא לפקוד את היתומים ואת האלמנות (יעקב א 27). בברית החדשה לא מפורט במה זה כרוך בנוגע ליתומים, אבל קיימות הנחיות מפורטות לקהילה בנוגע לשירות לאלמנות. א. אחריות המשפחה בזמנו של המשיח היתה קיימת קרן בבית המקדש ששימשה לתמיכה באלמנות וביתומים. כאשר אלמנות יהודיות רבות האמינו בישוע המשיח נטלה על עצמה הקהילה המשיחית את המשך התמיכה בהן. ברם, בקטע המרכזי מבהיר שאול שהמחויבות הראשונה והעיקרית לטיפול באלמנה חלה על משפחתה, הן לגבי אלמנות צעירות לא רשומות (טימ"א ה 4, 8) הן לגבי אלמנות זקנות לא רשומות (שם פס' 16). ב. אחריות הקהילה אם לאלמנה אין קרובים שייתמכו בה הקהילה חייבת לעשות זאת ללא קשר לגילה של האלמנה. "אלמנה" אינה בהכרח אלמנה רשומה אלא מי שנצרכת מכיוון שאין לה משפחה שתתמוך בה (טימ"א ה 5). לפיכך, משפחת הקהילה חייבת להבטיח את תמיכתה. את האלמנות הצעירות יותר מעודדים להינשא (שם פס' 14). אלמנות שזכאיות לסיוע יכולות להירשם בקהילה לאחר גיל שישים (פסו' 10-9). מה צריכה הקהילה לעשות בעניין זה בימים אלו של ביטוח לאומי, ביטוח חיים, קצבאות והכנסות כספיות אחרות שיש לאלמנה? העיקרון ברור: במידה ומשפחתה אינה יכולה לתמוך בה (באמצעות קרובי משפחה חיים או באמצעות סיוע כספי של קרובי משפחה שנפטרו), הקהילה צריכה להתחייב בין אם זו תמיכה חלקית או תמיכה מלאה. כיום ישנן אלמנות של עובדים משיחיים שנצרכות על לא עוול בכפן. ### III. שירות החסד הקהילה צריכה לשרת גם חברים נזקקים אחרים. מעגל האחריות כלפי הנזקקים מתפשט אל מחוץ לקהילה המקומית. לנצרכים שעימם אנו באים במגע בקהילה (מאמינים ולא מאמינים) יש עדיפות ראשונה (יעקב ב 3-2, 16-15; יוח' ג 17). הקהילה הקדומה דאגה גם לצרכיהם של מאמינים במקומות אחרים (מה"ש  יא 30-27). שאול הקדיש מאמץ וזמן רבים לאיסוף תרומות למאמינים נזקקים בירושלים. לצורך זה, נדרש מאמץ משותף של מספר קהילות. הכסף לא הועבר ישירות מהתורמים לנזקקים, אלא התרומות הופקדו בידי ועדה שנבחרה על-ידי הקהילות ומן הסתם חילקה את התרומות תחת ניהולה של ההנהגה (קור"ב ח 22-18). לעתים דאגה הקהילה הקדומה לתמוך בשליחים. אף ששאול עבד למחייתו ולמחיית שותפיו הוא קיבל גם מתנות. כנראה שהקהילה בפיליפי סיפקה את צרכיו לפחות בשלושה מקרים (פיל' ד 16), והוא באופן ברור מגן על זכותם של המשרתים בקודש להיות נתמכים על-ידי אחרים (קור"א ט 14-4). אף פרט או קהילה אינם יכולים לענות על כל הצרכים שידועים להם בימים אלו של תקשורת המונים, שכמעט מדי יום מביאה אל פתחנו צרכים רבים כל-כך. מה, אם-כן, צריך להיות סדר העדיפויות שלנו? בנוגע לאנשים שלהם אנו צריכים לתת, על סדר העדיפויות להתמקד במשרתי האדון, אנשי האדון הנזקקים, ולאחר מכן באחרים (גלט' ו 10). באופן רגיל קהילה או פרט צריכים לתת עדיפות למי שנמצא תחת חסותם ובאחריותם באזור שלהם, ולאחר מכן לאלו שנמצאים במקומות אחרים. **הערה** 1. See *Works of John Wesley,* VIII. 250ff. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה, תיאולוגיה --- ### [סליחה לאור הברית החדשה](https://igod.co.il/discipleship/forgive/) **Published:** פברואר 10, 2019 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "סליחה לאור הברית החדשה") > אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה. (א' יוחנן א 9) האם תהיתם פעם למה בכלל אנחנו מבקשים סליחה על חטאינו אם הוּא סָלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ (קולוסים ב 13)? הרי כבר בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לְתָמִיד אֶת הַמְקֻדָּשִׁים (אל העברים י 14). כדי לענות על זה אנחנו צריכים להבדיל בין **מעמדנו** מול אלוהים, לבין **התחברותנו** עם אלוהים. מבחינת **המעמד** מול אלוהים, בקורבנו של המשיח – אלוהים סלח לנו על כל חטאינו (עבר הווה עתיד), לכן אנחנו מוצדקים בעיניו, חסרי אשמה והרשעה. אך כדי ליהנות מהמעמד הזה, כחלק **מההתחברות** שלנו עם אלוהים, עלינו להתהלך באור (הראשונה ליוחנן א 6) ולחזור בתשובה על חטאינו. ניתן להמשיל זאת להורים וילדים בעולם. אם ילד חוטא להורה שלו (לדוגמא: פוגע באחים שלו, מורד בהוראות של ההורה וכו') הוא לא מפסיד את **המעמד** שלו בתור הילד של הוריו, אבל הוא כן פוגע **בהתחברות** שלו איתם. כשאלוהים סולח יום יום לילדיו, מדובר בסליחה משפחתית, לא על הסליחה הרשמית שקיבלנו כשהאמנו בישוע. כשאנחנו מבקשים סליחה, אנחנו משקמים את ההתחברות שלנו עם אלוהים, לא את המעמד הנצחי שתלוי בו ובמה שישוע השיג על הצלב בלבד. יוחנן ה 24 אומר לנו שלא נבוא במשפט ואילו השנייה לקורינתים ה 10 אומר שכן נבוא במשפט. יוחנן ה 24 מדבר על המשפט שקובע את הגורל או היעד, ואילו המשפט שמופיע בקורינתיים הוא משפט משפחתי שייקבע את השכר של המאמין במלכות השמיים. **הסליחה הרשמית** (המעמד) תלויה באמונה בלבד (רומים ד 1-8; גלטים ב 16; אפסים ב 5, 8-9; פיליפים ג 9; השנייה לטימותיאוס א 9; טיטוס ג 5) **הסליחה המשפחתית** (ההתחברות) תלויה בחזרה מתמדת בתשובה (הראשונה ליוחנן א 9), בסליחה לאחרים (מתי ו 14-15, מתי יח 21-35), ציות (יוחנן יד 21, הראשונה ליוחנן ג 24) ועוד. הסליחה המשפחתית היא לא רק בנינו לבין אבינו שבשמים, אלא שעלינו גם לסלוח וגם לבקש סליחה – כאשר אנחנו פוגעים בבני אדם אחרים, או הם בנו (קולוסים ג 13, מתי ו 12-16, לוקס יז 3-4). כשאנחנו מבינים את ההפרדה בין **מעמד** לבין **התחברות**, הדבר יעזור לנו להימנע מהשקר שאומר שמאמינים צריכים לבקש סליחה כדי להיוושע שוב ושוב מצד אחד (אחרת יאבדו את ישועתם) ומהצד השני, מהשקר שאומר שמאמינים לא צריכים לבקש סליחה ולחזור בתשובה יותר – רק כי הם כבר נושעים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה, תיאולוגיה --- ### [חיים ומוות ביד הלשון](https://igod.co.il/discipleship/tongue/) **Published:** יוני 20, 2019 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "חיים ומוות ביד הלשון") הלשון, היא האיבר החזק והעוצמתי בְּיותר בגוף האדם, וגם, כלי הנשק החד והמסוכן ביותר עלי אדמות. זאת מאחר, ובעוד חרב יכולה לפצוע את הגוף, הלשון מסוגלת לצלק את הנפש. בְּכוחה של הלשון, להפיץ שנאה ולגרום למלחמות יותר מכל כלי נשק אחר בָּעולם. ולכן נאמר: > "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד-לָשׁוֹן" (משלי יח כא) לוחם סמוראי משקיע שנים מחייו בְּאימונים אינטנסיבים, כדי להיות מסוגל לשלוט בָּחרב שלו בָּצורה הטובה בְּיותר. אבל אף אחד לא טורח ללמד אותנו איך להשתמש בָּלשון שלנו. לא בְּבתי הספר וברוב המקרים, גם לא בָּבית. לָמילים שלנו יש את הכוח לְהשפיל, לְפגוע, לָחתוך, לְהשמיד ולָהרוס חיים של אנשים; הרבה יותר ממקלות, סכינים וחרבות. בעוד שברים פצעים בגוף יכולים להחלים, מילים; משאירות צלקות נפשיות. מהצד השני, לָמילים שלנו גם יש את הכוח לעודד, לנחם, לבנות ולתת תקווה לְבני אדם אחרים. תחשבו על זה, אנחנו לא באמת יכולים לְהגיד על עצמנו "איזה חכם ויצירתי אני", אבל כשמישהו אחר אומר לך שאתה חכם או יצירתי, אתה באמת מעריך את זה ולוקח את זה בְּרצינות. לְמילים, יש כוח עצום. לא בְּמקרה, כבר בָּראשית, עם בריאת העולם, אלוהים ברא הכל, בְּאמצעות הדיבור: > "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר" (בראשית א ג) אם נבראנו בְּצלמו של האלוהים – שבמילותיו ברא את היקום, גם לנו יש כוח ליצור מציאות בְּחייהם של אנשים. תחשבו על זה, איזה מבוגר יצא לדעתכם מילד, שבמהלך כל חייו, הוריו, שאולי סיפקו לו את כל הצרכים הפיזיים שלו, כל יום חזרו ואמרו לו שהוא לא מוצלח, חסר ערך, עלוב, לא מועיל ולא שווה כלום. שהוא אפס, שהוא קרציה מעצבנת, ושהוא טיפש ולא מוצלח. איזה השפעה תהיה לָמילים של ההורים, על העתיד של הילד שלהם? כָּיום, אנחנו זורקים לָאוויר מילים או הבטחות בלי לחשוב פעמיים, וגרוע מכך; קללות, גידופים ודברי נאצה, מבלי באמת להבין עד כמה הם משפיעים על אחרים. בְּעבר לעומת זאת, עד לא מזמן יש לומר, אנשים דיברו פחות, ונתנו משקל רב לכל מילה שיצאה להם מהפה. בָּעולם הקדום, כשמישהו אמר "אני נותן לך את המילה שלי", היתה לזה משמעות. הבטחות, נחשבו לְברית והיה להן משקל כשל צוואה. לא בְּמקרה הרי, יעקב אבינו ניסה לקנות מעשיו את הברכה של אביהם. ### מדוע הייתה חשיבות כזאת למילים? **ראשית**, כי אנשים הכירו בָּעובדה שמה שבן אדם אומר, בעצם, מייצג את מה שקורה לו בתוך הלב. הלשון שלנו, היא  כמו חלון לָלב שלנו: > כִּי מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפֵעַ בַּלֵב מְדַבֵּר פִּיו (לוקס ו 45) **שנית**, אנשים הכירו בכך שלָמילים שלנו יש כוח ועוצמה בלתי רגילים, ולכן, חשבו פעמיים לפני שבכלל דיברו: > אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ (קהלת ה א) להיבהל, מהמילה בהילות, משמע לדבר בְּמהירות או בְּחיפזון. זאת אומרת, אל תמהר לדבר. תחשוב ותשקול קודם. ממש כמו שוטר שמחזיק בְּכלי נשק; יש לשמור על קור רוח ולא למהר ללחוץ על ההדק. זה לא טוב להגיד כל מה שרק עולה לנו לָראש. בעבר, אנשים הבינו משהו שבָּעולם המודרני כמעט ושכחנו לָחלוטין. הם הבינו את הכוח שיש לָמילים שלהם. לא רק על נפשם של אחרים, אלא גם עליהם עצמם. הרי המילים שיוצאות לנו מהפה; מעצבות אותנו, הן הופכות לָתדמית שלנו – גם בעיניהם של אחרים. לכן, היו גם שהבינו שלעיתים עדיף פשוט לשתוק, גם אם זה רק כדי להראות חכמים: > "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן" (משלי יז כח) **שלישית**, מאחר והם האמינו שיום אחד, הם יצטרכו לתת דין וחשבון על כל מילה שיצאה להם מהפה. > "וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל מִלָּה בְּטֵלָה שֶׁיְּדַבְּרוּ בְּנֵי אָדָם יִתְּנוּ עָלֶיהָ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בְּיוֹם הַדִּין." (מתי יב 36) להזכירנו מה קרה למרים, אחותו של משה, כשהיא ריכלה על נישואי אחיה, עם הערות גזעניות כגון "אִשָּׁה כֻשִׁית"? אלוהים העניש אותה בְּצרעת. אם אלוהים מייחס משמעות כלכך גדולה לָמילים שלנו, על אחת כמה וכמה גם עלינו. הבעיה היא שכלכך הרבה אנשים כָּיום, לא מבינים את זה. ובמקום שהם ישלטו בָּלשון שלהם, הלשון שלהם, שולטת בהם. ובגלל זה, הם מוצאים את עצמם תקועים בָּחיים, לא מצליחים להתקדם לשום מקום, ורק מכניסים את עצמם לאין סוף צרות: > "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא כג) מי ששולט על הפה שלו, שומר על עצמו מצרות. מי שלא, מזמין צרות. דוד המלך הבין את העקרון הזה: > "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה" (תהילים לד יד) יכול גם להיות שלפעמים, דוד היה פזיז לדבר, שהרי ביקש מאלוהים לשים לו מחסום על הפה. ולא, לא כדי שהוא לא ינשך אחרים: > "שִׁיתָה יְהוָה שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה עַל-דַּל שְׂפָתָי; אַל-תַּט-לִבִּי לְדָבָר רָע" (תהילים קמא ד-ג) העולם המודרני, מתעסק כל הזמן בְּדיאטות – אנחנו כל הזמן דואגים מה אנחנו מכניסים לָפה, אבל אולי הגיע גם הזמן לשקול לעשות "דיאטה", דווקא עם מה שאנחנו מוציאים מהפה. ציניות, סרקזם, התנשאות, רכילות, ווכחנות וסתם לרדת על אחרים בשביל הצחוק; מונע ממך להתקדם בָּחיים. אבל, גם מחבל בְּמערכות היחסים שלך ומרחיק ממך אנשים. הרי אף אחד לא נהנה להיות בְּחברתו של אדם כזה. בְּעוד נפוץ לראות בני נוער מקללים, לעיתים נדירות נראה מבוגרים בעלי השכלה מקללים. לכן, היכולת שלנו לשלוט בָּלשון שלנו, מעידה בעצם – על מידת הבגרות שלנו. אבל ההשפעה של הלשון שלנו עלינו היא רק דבר אחד. מילא אם היינו פוגעים רק בְּעצמנו. הבעיה היא, שכאשר אנחנו לא שולטים בָּלשון שלנו – היא פוגעת גם בְּאחרים. שאול השליח כתב: > "אַל יֵצֵא מִפִּיכֶם כָּל דְּבַר נִבּוּל, אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב בְּעִתּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִבְנוֹת, לְמַעַן יַשְׁפִּיעַ נֹעַם עַל הַשּׁוֹמְעִים." (אפסים ד 29) בְּמילים אחרות, שאול אומר; מה שאתם אומרים משפיע על מי ששומע, אז לא כל דבר שעולה לכם לָראש, צריך לצאת לכם מהפה. תבחנו ותשקלו כל מחשבה, תסננו ותרשו רק לָמילים שבכוחן לבנות ולהשפיע באופן חיובי; לָצאת לכם מהפה. גידוף, גסות וניבול פה, לא רק גורמות לנו להראות רדודים וכסילים, הן גם משפילות אחרים: > "הַזְכֵּר לָהֶם…שֶׁלֹּא לְגַדֵּף אִישׁ, לַחְדֹּל מִמְּרִיבוֹת, לִהְיוֹת נוֹחִים לַבְּרִיּוֹת וּלְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה עִם כָּל אָדָם." (טיטוס ג 2) על אנשי אלוהים, לשלוט בָּלשון שלהם, לא לקלל, לא לגדף, לא לרכל ולא להתלונן: > "מִי שֶׁסָּבוּר שֶׁהוּא עוֹבֵד אֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ שָׂם רֶסֶן לִלְשׁוֹנוֹ כִּי אִם מַתְעֶה אֶת לִבּוֹ, עֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא הֶבֶל." (יעקב א 26) כאשר בני ישראל היו בדרכם לָארץ המובטחת, אתם זוכרים מה מנע מהם להיכנס אליה? חוסר האמונה שלהם. הוא התבטא בכך שהם לא הפסיקו להתלונן: - וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה (שמות טו כד) - וַיִּלּוֹנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר (שמות טז ב) - וַיָּרֶב הָעָם עִם-מֹשֶׁה (שמות יז ב) - וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה (במדבר יא א) - וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר (במדבר יא ד) - וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יד ב) מכירים את האנשים האלה, שכל החיים שלהם זה פרצוף חמוץ ותלונות על כל הדבר? ממש כיף בְּחברתם, נכון? ### איך לשלוט על הלשון יום קשה בָּעבודה? מכבי שוב הפסידה? עצבנו אתכם בָּכביש? אל תענו מתוך רגש, תעצרו, תקחו נשימה, ותשקלו את השלכות של המילים שלכם – לפני שהן יוצאות לכם מהפה, כי ברגע ששחררתם אותן, כבר אי אפשר לקחת אותן בָּחזרה. > "עַל כֵּן, אַחַי אֲהוּבַי, יְהֵא כָּל אִישׁ מָהִיר לִשְׁמֹעַ, בִּלְתִּי נֶחְפָּז לְדַבֵּר וְקָשֶׁה לִכְעֹס" (יעקב א 19) תחשבו על כל הפעמים שאמרתם משהו, ומאוחר יותר התחרטתם שבכלל אמרתם; אבל היה כבר מאוחר מידי. לא חייבים להגיב על כל דבר, לא חייבים להתווכח על כל דבר, ולא חייבים לנצח כל ויכוח. יש דברים שלוקח לנו 5 שניות להגיד, אבל אח"כ 5 שנים כדי לתקן ולכפר. המילים שלנו מסוגלות לגרום לאחרים להרגיש נחותים, חסרי בטחון וכאלה קטנים. גם אם אנחנו מתוסכלים עם משהו או מישהו, זה לא חייב לצאת החוצה על אחרים. אם מישהו אמר לנו משהו חצוף, טיפשי או פוגעני, לא צריך לתקוף בָּחזרה. אולי הם קיבלו חדשות רעות, אולי עובר עליהם יום מאתגר, ואולי, הם לא ממש מבינים מה הם אומרים. במקום לרדת רמה, החסד חייב לגבור. הרי אף אחד לא מושלם, בטח שלא אנחנו. ע"פ המלך שלמה, לא ניצחון בְּמריבה מביא כבוד, אלא סיום המריבה ופתרון הסכסוך; הוא שמביא כבוד לָאדם. > "כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב" (משלי כ ג) נכון, אתה יכול לענות ולהמשיך להתווכח; להאכיל את הגאווה שלך. או, להשאיר מקום לְאלוהים להילחם בשבילך. לא תמיד חייבים להיות צודקים, או אפילו להיות אלו שאומרים את המילה האחרונה. ### ישוע כשאנחנו נמצאים תחת לחץ, זה בדיוק הזמן שבו עלינו הכי להיזהר ולשקול את המילים שלנו, כי תחת לחץ אנחנו לא תמיד מסננים כמו שצריך, ופולטים החוצה שטויות מתוך זעם רגשי. כשאנחנו בְּלחץ, עדיף לדבר כמה שפחות. ישוע הבין זאת, ולקראת צליבתו אמר לתלמידיו: > "לֹא אַרְבֶּה עוֹד לְדַבֵּר אִתְּכֶם" (יוחנן יד 30) ואכן, ישוע לא התלונן כשבגדו בו, ישוע לא התווכח עם החיילים הרומים, ישוע לא התנשא על אלו שהאשימו אותו. אלא שהוא הרבה לשתוק. > "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו" (ישעיהו נג ז) אם ישוע החליט לא לדבר תחת משבר, לחץ ומצוקה. על אחת כמה וכמה עלינו ללמוד לשמור על הלשון שלנו כשאנחנו מתמודדים עם לחץ. במיוחד, בקרבת אנשים איתם אנחנו רגילים לדבר בצורה ישירה וכנה. כי לָמילים שלנו יש כוח מיוחד דווקא על הקרובים אלינו – כגון משפחה וחברים טובים. כשאנשים קרובים אלינו, אז מבלי ממש להתכוון, אנחנו עלולים לדכא ולהשפיל אותם, אם נגיב מתוך לחץ. אפילו כאשר יש צורך בְּתיקון או ענישה, אפשר לעשות את זה בכעס, אכזריות והשפלה, ואפשר לעשות את זה – עם חסד ועם חמלה – על מנת לבנות את האדם. החיים של היקרים לנו מספיק קשים כפי שהם; גם מבלי שנרד עליהם. ומצד שני- כשאנחנו אומרים לָילדים שלנו שאנחנו גאים בהם ומאמינים בהם, אלו לא רק מילים נחמדות, אלא זרעים שאנחנו שותלים בָּלב שלהם, זרעים שיצמיחו להם את הבטחון. בָּברית החדשה, יעקב השליח מקדיש קטע שלם, רק לָנושא של הלשון. יעקב, הוא אחיו של ישוע, שבתחילת הדרך, ממש כמו אחיו של יוסף, לא מיהר לקבל אותו בְּברכה. יעקב, שהוצא לָהורג בסביבות שנת 62 לסביבה, כתב את האגרת – בְּסביבות שנת חמישים לָספירה. הנמענים – הם משיחיים מרקע יהודי, שחיו בָּגולה. > "אַחַי אַל-יִהְיוּ רַבִּים מִכֶּם לְמוֹרִים בַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם כִּי בָזֹאת נַחְמִיר עָלֵינוּ אֶת-הַדִּין׃ וַהֲלֹא כֻּלָּנוּ מַרְבִּים לְהִכָּשֵׁל. מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְשָׁל בְּדִבּוּר, אִישׁ מֻשְׁלָם הוּא וְיָכוֹל לָשִׂים רֶסֶן לְכָל גּוּפוֹ.  3 הִנֵּה בְּפִי הַסּוּסִים שָׂמִים אָנוּ רֶסֶן כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לָנוּ, וְכָךְ מְנַהֲגִים אָנוּ אֶת כָּל גּוּפָם. 4 וְהִנֵּה גַּם הָאֳנִיּוֹת, אַף שֶׁגְּדוֹלוֹת הֵן וְנֶהְדָּפוֹת בְּרוּחַ עַזָּה, הֶגֶה קָטָן יְנַהֵג אוֹתָן אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה הַהַגַּאי. 5 כֵּן גַּם הַלָּשׁוֹן אֵיבָר קָטָן הִיא, וּמְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. רְאוּ אֵיזוֹ אֵשׁ קְטַנָּה מַבְעִירָה יַעַר גָּדוֹל! 6 גַּם הַלָּשׁוֹן אֵשׁ הִיא, עוֹלָם שֶׁל עַוְלָה. הַלָּשׁוֹן נִצֶּבֶת בֵּין אֵיבָרֵינוּ וּמְטַמֵּאת אֶת כָּל הַגּוּף. הִיא מַצִּיתָה אֶת גַּלְגַּל הֲוָיָתֵנוּ וְנִצֶּתֶת בְּאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם. 7 כָּל מִין בְּהֵמָה וְעוֹף וְרֶמֶשׂ וְחַיּוֹת הַיָּם, הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלָיו, וְאָכֵן הִשְׁתַּלֵּט. 8 אֲבָל הַלָּשׁוֹן אֵין אָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ; רָעָה הִיא וְחַסְרַת מַעְצוֹר, וּמְלֵאָה אֶרֶס מָוֶת. 9 בָּהּ מְבָרְכִים אָנוּ אֶת הָאָדוֹן וְהָאָב, וּבָהּ מְקַלְּלִים אָנוּ אֲנָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. 10 מֵאוֹתוֹ הַפֶּה יוֹצֵאת בְּרָכָה וְגַם קְלָלָה. אַחַי, לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה. 11 הֲיַבִּיעַ הַמַּעְיָן מַיִם מְתוּקִים וּמַיִם מָרִים מִמּוֹצָא אֶחָד? 12 אַחַי, הֲיוּכַל עֵץ הַתְּאֵנָה לַעֲשׂוֹת זֵיתִים, אוֹ הֲתוּכַל הַגֶּפֶן לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים? כֵּן גַּם מְקוֹר מַיִם מְלוּחִים אֵינֶנּוּ מֵפִיק מַיִם מְתוּקִים." > > (יעקב ג 1-12) **"אַחַי אַל-יִהְיוּ רַבִּים מִכֶּם לְמוֹרִים בַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם כִּי בָזֹאת נַחְמִיר עָלֵינוּ אֶת-הַדִּין" (יעקב ג 1)** יעקב, מתייחס בָּראש ובראשונה אל מורים ומנהיגים בָּקהילות, שהרי להם, יש את הסמכות, והם המשפיעים על הקהל הרחב. אך דבריו תקפים ורלוונים לכל בני האדם, וכמובן לנו. **"וַהֲלֹא כֻּלָּנוּ מַרְבִּים לְהִכָּשֵׁל. מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְשָׁל בְּדִבּוּר, אִישׁ מֻשְׁלָם הוּא וְיָכוֹל לָשִׂים רֶסֶן לְכָל גּוּפוֹ."   (יעקב ג 2)** כולנו שוגים, בלי יוצא מן הכלל, וזה בא לידי ביטוי בָּדיבור שלנו. הרי מה שיוצא לנו מהפה, מייצג את מה שאנחנו חושבים ומאמינים. מי שאף פעם לא טועה בְּדבריו, הוא אדם מושלם. ובְּאדם מושלם – עדיין לא יצא לי להתקל. **"הִנֵּה בְּפִי הַסּוּסִים שָׂמִים אָנוּ רֶסֶן כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לָנוּ, וְכָךְ מְנַהֲגִים אָנוּ אֶת כָּל גּוּפָם. וְהִנֵּה גַּם הָאֳנִיּוֹת, אַף שֶׁגְּדוֹלוֹת הֵן וְנֶהְדָּפוֹת בְּרוּחַ עַזָּה, הֶגֶה קָטָן יְנַהֵג אוֹתָן אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה הַהַגַּאי." (יעקב ג 3-4)** יעקב נותן שתי דוגמאות למשהו ממש קטן, ששולט במשהו גדול ועוצמתי. בעזרת רסן קטן ניתן לשלוט בָּסוס החזק ובְּכיוון התנועה שלו. בְּעזרת הגה קטן יכול החובל לשלוט בְּספינה גדולה – אפילו אל מול רוח חזקה – על מנת להשיט אותה אל מקום בטוח. ההחלטה הכי קטנה של החובל, משליכה על החיים של כל האנשים על הסיפון. באופן דומה, לשון שמלמדת דברי שקר, משפיעה על כל השומעים אותה. **"כֵּן גַּם הַלָּשׁוֹן אֵיבָר קָטָן הִיא, וּמְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. רְאוּ אֵיזוֹ אֵשׁ קְטַנָּה מַבְעִירָה יַעַר גָּדוֹל! גַּם הַלָּשׁוֹן אֵשׁ הִיא, עוֹלָם שֶׁל עַוְלָה. הַלָּשׁוֹן נִצֶּבֶת בֵּין אֵיבָרֵינוּ וּמְטַמֵּאת אֶת כָּל הַגּוּף. הִיא מַצִּיתָה אֶת גַּלְגַּל הֲוָיָתֵנוּ וְנִצֶּתֶת בְּאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם" (יעקב ג 5-6)** כמו ההגה הקטן על הספינה הגדולה, ככה גם עוצמת ההשפעה שיש לָלשון שלנו – עלינו. היא יכולה לְדבר גדולות, זאת אומרת לבנות ולעודד. אבל היא גם מסוגלת להעלות בָּאש יער שלם, זאת אומרת – לָהרוס ולהשמיד. בְּרגע שמציתים אש בָּיער, כבר אין עליה שליטה; היא הולכת ומתפשטת. ככה גם מילה אחת לא במקום, כגון שמועה לדוגמא, יכולה להיות מופצת במהירות ולרסק חיים של בני אדם. או לימוד שקר – שיכול לגרום נזק בְּחיים של כלכך הרבה אנשים. לְראייה – תחשבו על כתות שונות ומשונות וכיצד המנהיג שלהן השפיע החברים בָּהן. **"כָּל מִין בְּהֵמָה וְעוֹף וְרֶמֶשׂ וְחַיּוֹת הַיָּם, הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלָיו, וְאָכֵן הִשְׁתַּלֵּט. אֲבָל הַלָּשׁוֹן אֵין אָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ; רָעָה הִיא וְחַסְרַת מַעְצוֹר, וּמְלֵאָה אֶרֶס מָוֶת." (יעקב ג 7-8)** יעקב אומר, בְּאופן אלגורי, שבעוד האדם הצליח להשתלט, לאלף ולביית בעלי חיים גדולים ופראיים. על הלשון שלו, שמשולה לנחש ארסי ומסוכן שגורם להרבה נזק, האדם עדיין לא הצליח להשתלט. **בָּהּ מְבָרְכִים אָנוּ אֶת הָאָדוֹן וְהָאָב, וּבָהּ מְקַלְּלִים אָנוּ אֲנָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. מֵאוֹתוֹ הַפֶּה יוֹצֵאת בְּרָכָה וְגַם קְלָלָה. אַחַי, לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה. (יעקב ג 9-10)** יעקב מראה את הצביעות שקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו. עם הלשון שלנו, רגע אחד אנחנו מסוגלים להתחנף אל אלוהים, ורגע אחר לקלל את אלו שברא. **"הֲיַבִּיעַ הַמַּעְיָן מַיִם מְתוּקִים וּמַיִם מָרִים מִמּוֹצָא אֶחָד? אַחַי, הֲיוּכַל עֵץ הַתְּאֵנָה לַעֲשׂוֹת זֵיתִים, אוֹ הֲתוּכַל הַגֶּפֶן לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים? כֵּן גַּם מְקוֹר מַיִם מְלוּחִים אֵינֶנּוּ מֵפִיק מַיִם מְתוּקִים" (יעקב ג 11-12)** הטבע מראה עד כמה מגוחך המצב של הלשון האנושית. כפי שעץ התאנה והגפן מסוגלים להצמיח רק סוג אחד של פרי, ככה הלשון שלנו, מטרתה ותכליתה להפיק גם היא רק סוג פרי אחד; ברכה. **לסיכום,** כל איש צבא יודע שעם כלי נשק עוצמתיים באה אחריות גדולה, שהרי הם יכולים להועיל ולהגן, ויכולים להרוס ולהשמיד. והלשון – היא חתיכת כלי נשק. מילה אחת יכולה להבעיר שריפה שלמה, ומילה אחת יכולה להפיח חיים. מילה אחת יכולה לגרום צרות, ומילה אחת יכולה להביא ברכה עצומה. מילה אחת יכולה לרסק, ומילה אחת יכולה לתת מוטיבציה. מילה אחת יכולה להרוס, ומילה אחת יכולה לבנות. הלשון יכולה להיות חרב שחותכת אנשים לגזרים. והלשון יכולה להיות מנוף שבונה ומרים אנשים גבוה. איך להשתמש בָּלשון, זה – כבר בידיים שלכם. תזכרו, המילים שיוצאת לנו מהפה, מייצגות את מה שקורה לנו בָּלב. לכן, על מנת לשלוט בָּלשון שלנו, עלינו בָּראש ובראשונה ללמוד לשלוט על המחשבות שלנו. אבל לָמחשבות שלנו; הקדשנו סרטון אחר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה --- ### [כוח המחשבה](https://igod.co.il/discipleship/think/) **Published:** יוני 27, 2019 **Author:** צוות אייגוד **Excerpt:** כוחן של מחשבות - הרבה לפני שהקואוצ'רים המודרנים עלו על זה, מחברי התנ"ך והברית החדשה כבר הרחיבו על הכוח האדיר שיש למחשבות שלנו - על החיים שלנו! על איך להתמודד עם המחשבות שלנו לאור הברית החדשה - בסרטון "כוח המחשבה" - צפייה מהנה! **Content:** [](# "כוח המחשבה") מחשבות. מה שאתה הוגה עליו בָּמחשבות שלך, הסבירות היא שיבוא לידי ביטוי בְּחיי היום יום שלך. אם תחשוב כפי שתמיד חשבת, תמשיך להתנהג כפי שתמיד התנהגת. אם תתנהג כפי שתמיד התנהגת, תמשיך לְקבל את מה שתמיד קיבלת. זאת אומרת, שאם אתה רוצה לְקבל תוצאות שונות בחיים, עליך לָעבור שינוי מחשבתי. הרי בְּלא מעט מובנים בָּחיים, המחשבה שלך, מייצרת את המציאות שלך. איך? כי המחשבות שלך הופכות לָמעשים שלך. המחשבות שלך גורמות לְמצבי הרוח שלך. המחשבות שלך הן מי שאתה. מי שלא חושב, לא קיים. ומי שכן חושב, צריך ללמוד לִשלוט בָּמחשבות שלו – כי הן משפיעות לנו על כל החיים: > "מִכָּל-מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי-מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים" (משלי ד כג) אם אנחנו לא נשמור ונשלוט בָּמחשבות ובָּרגשות שלנו, המחשבות והרגשות שלנו ישלטו בנו ויכתיבו לנו את החיים, בְּמקומנו. אנחנו צריכים ללמוד לשלוט לא רק בָּמחשבות של עצמנו. בְּנוסף לָמחשבות שלנו, בְּמודע או לא בְּמודע, כולם שותלים לנו מחשבות; פרסומות, חברים, משפחה, ואפילו השטן. ילד שכל החיים שלו שמע מההורים והאחים שלו שהוא נודניק וקרצייה מעצבנת, או ילדה שכל החיים שלה שמעה מהחברות שלה שהיא עלוקה מכוערת ושמנה, יגדלו לחשוב שמשהו לא בסדר איתם, שהם באמת כאלה. איך לדעתכם זה יתבטא בְּתפיסת הזהות שלהם כמבוגרים? איך זה יבוא לידי ביטוי בָּהתנהגות שלהם? איך זה יבוא לידי ביטוי בָּגישה שלהם כלפי בני אדם אחרים? הכל בגלל שקרים ששתלו להם בָּמחשבות, רעל שמציף להם את המוח ומשפיע להם על החיים. לעתים קרובות, בְּרגע שנקלע לְמצב קשה או לא נעים, מתוך הרגל וללא כוונה רעה, נאשים את הסביבה בָּכישלון שלנו, מה שיוביל לְכעס ותסכול על כך שהמצב הוא כמו שהוא, ולא כמו שקיווינו. לְבסוף, נמצא את עצמנו כבולים על ידי המחשבות השליליות שלנו, תקועים עם רגשות אשם ורחמים עצמיים. איך נמנעים מהמצב הזה? בכל סיטואציה, עלינו לשאול את עצמנו – 'האם יש לי שליטה על המצב הנוכחי?', במידה ואין לי שליטה על המצב, עדיין יש לי שליטה על הדרך בה אני בוחר לְהגיב לָמצב – וזה לא משנה עד כמה גרועה הסיטואציה. ראו לדוגמא את דבריו של ניצול השואה, הפסיכיאטר, ד"ר ויקטור פראנקל: > "הבחירה היא שלך איך להגיב לסיטואציה. אתה לא יכול לשלוט על מה יקרה לך בחיים, אבל אתה תמיד יכול לשלוט על מה שאתה מרגיש ועושה – עם מה שקורה לך. אני לא יכול לשלוט בנסיבות, אבל יכול לשלוט בתגובה." (ויקטור פראנקל, האדם מחפש משמעות) האדם הוא כמו ספינה בָּים בְּשיאה של סערה, יש לנו מעט מאוד שליטה בְּמה שמתרחש מסביבנו, אבל שליטה מלאה בדרך בה אנחנו בוחרים לְהגיב לכל דבר. לא משנה כמה קשה הסערה שיש לנו בָּחיים כרגע, או איזה טראומה עברנו בְּעבר, אלוהים ברא לנו מוח שמסוגל להתמודד עם כל דבר. הניורו-סיאנטיסטית המשיחית, מדענית החוקרת את מערכות העצבים, ד"ר קרוליין ליפ, מסבירה: > "לכולנו יש מוח בלתי ייאמן, מוח שמסוגל להתמודד ולשגשג בכל תנאי החיים, כאשר אנחנו לומדים לפעול באהבה." (ד"ר קרוליין ליף, אפריל 18, 2018) זאת אומרת, שהמוח שלנו מסוגל לְהתאים את עצמו לכל מצב. המשמעות לכך היא, שמדובר בְּהחלטה מודעת שעלינו לְקבל, שלא משנה מה הן נסיבות החיים, אנחנו תמיד בוחרים להיות אופטימיים ולראות את חצי הכוס המלאה. לא שמחה מזוייפת שתלויה בְּדברים שלא בְּשליטתנו או בְּנסיבות חיים זמניות שמשתנות, אלא, מבוססת בְּהבטחותיו של אלוהים. לכן, הברית החדשה מצווה עלינו: > "שִׂמְחוּ תָּמִיד; הַתְמִידוּ לְהִתְפַּלֵּל; הוֹדוּ עַל כָּל דָּבָר" (א תסלוניקים ה 16-18) האדם המשיחי, הוא לא אדם שאין לא צרות בָּחיים, אלא, אדם שהביטחון שלו לא תלוי בְּנסיבות החיים שלו. שמחת החיים שלו מבוססת בָּביטחון שלו בְּאלוהים. לא מדובר בְּרגשות זמניים של התלהבות או צחוק חולף, אלא בְּאושר עמוק וחזק כָּסלע, שנובע מהביטחון והזהות שלנו בָּמשיח. משיחי הוא אדם שמבין ש90 אחוז מהחיים שלו זו הדרך בה הוא בוחר להגיב – לְדברים שלא בְּשליטתו – בוחר לשמוח בגלל נסיבות כאלה ואחרות, או בגלל הביטחון שלו בָּמשיח שלו: > "שִׂמְחוּ בָּאָדוֹן בְּכָל עֵת; אֹמַר שׁוּב, שִׂמְחוּ." (פיליפים ד 4) כל יום אנחנו עלינו לקבל מחדש החלטות, ולעיתים החלטות לא פשוטות. אולי נקלענו לְפרשת דרכים מוסרית, אולי מקום עבודה שלנו דורש מאיתנו לְנהוג בְּצורה שסותרת את הערכים שלנו, אולי הזדמנות לְהרוויח בדרך לא ישרה, ואולי סתם רכילות. על מנת לנווט בְּים סוער ומלא בְּמערבולות מוסריות – עלינו לדעת על פי אילו ערכים נרצה לחיות את חיינו. למה אנחנו קמים בָּבוקר? עבור מה אנחנו חיים? מה תכלית החיים שלנו? על פי הברית החדשה, רוב החיים שלנו מורכבים מתשוקות, רצונות, העדפות ומותרות – שהם ממש לא דרישות ותנאים לְחיים מאושרים. דברים כמו עושר, קריירה ואפילו מציאת אהבה – הם לא דברים שאנחנו מוכרחים בְּקיומם – כדי להיות מאושרים בְּאמת. למען האמת, כדי להיות בְּאמת מאושרים, אנחנו צריכים לבטל את התלות שלנו בְּכל דבר שהוא לא אלוהים, כפי שישוע אמר: > הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ, אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי יִמְצָאֶנָּה. מַה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לְאָדָם אִם יַרְוִיחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם וְיַפְסִיד אֶת נַפְשׁוֹ, אוֹ מַה יִּתֵּן אָדָם כִּתְמוּרָה בְּעַד נַפְשׁוֹ? (מתי טז 25-26) המחשבות שלנו מובילות לָהחלטות שלנו, לכן, המחשבות שלנו הן ההגה שמכוון לנו את החיים. רוב העולם חי בשביל עצמו, פשוט שוחה עם הזרם. אבל ישוע מאתגר אותנו – אם תחייה עבור עצמך, גם אם תרוויח את כל העולם, מה זה משנה אם בסופו של דבר, הפסדת את הנפש שלך? בתוך המחשבות שלנו מתחוללות המלחמות הגדולות בְּיותר – כי המחשבות שלנו קובעות עבורנו עבור מה ועבור מי אנחנו חיים. לָמחשבות שלנו יש כוח אדיר, גם לָמחשבות שאנחנו לא ממש מודעים להן. קרה לכם פעם שידעתם שאתם חייבים לְהתעורר בשעה מסויימת, אז כיוונתם שעון מעורר לְאותה השעה, אבל כמה דקות לפני כן הגוף שלכם פשוט התעורר בְּעצמו? או שטעמתם או הרחתם משהו שעורר בכם רגש או זכרון חזק והעיף אתכם אחורה בָּזמן? האם קרה לכם שכתוצאה ממילה אחת שמישהו זרק לכם פעם, הגוף שלכם הגיב בְּקיצוניות? לחץ הדם עלה, הלב דפק בְּחוזקה, ורגש כלשהו כגון פחד או אימה הציפו אתכם? כל זה, רק קצה הקרחון של כוח המחשבה שלנו. כוח אדיר שבְּחלקו אנחנו שולטים וחלקו פועל עצמאית מתוך התת מודע שלנו. כבר לפני אלפיים שנה, הרבה הרבה לפני שכל הקאוצ'רים, הפסיכולוגים והמאמנים האישיים הופיעו, ישוע ומחברי הברית החדשה הביאו את נושא כוח המחשבה לְמקום שאליו רק היום מגיעים גדולי הפסיכולוגים; הם לימדו על הכוח האדיר שיש לָמחשבות שלנו לְהשפיע על החיים שלנו ועל הסובבים אותנו. למה המחשבות שלנו כלכך חשובות? הסיבה היא, כי המחשבות שלנו, לא רק משפיעות על החיים שלנו, אלא הופכות להיות מי שאנחנו: > "כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן-הוּא" (משלי כג ז) או, בשפה פשוטה – מה שאתה חושב על עצמך עמוק בפנים, לזה אתה לאט לאט נהפך. לָמחשבה שלנו הפוטנציאל לָבוא לידי ביטוי בָּמציאות: אם אנחנו היפוכונדרים שכל הזמן בטוחים שהם חולים, אנחנו באמת נהיה חולים. אם אנחנו בטוחים שהחיים גרועים והכל רע, נשקע בְּדיכאון. מצד שני, המחשבות שלנו יכולות לגרום לְיצירתם של דברים מדהימים, מדינת ישראל הוקמה הודות לכך שאדם בְּשם הרצל, חשב, הגה, חלם וקיווה לְהקמתה של מדינה שכזאת. מה שהתחיל כמחשבה בְּראשו של הרצל, הפך לָמציאות בה אנו חיים כָּיום. המוח שלנו, או בָּשפה המקראית, הלב שלנו, הוא כמו גן. אם המודעות שלנו היא כמו עצים, אז התת מודע שלנו הוא כמו האדמה, אשר מתוכה, צומחים השורשים של הזרעים ששתלנו. אם בָּאדמה שבָּגן שלנו נשתול מחשבות שליליות והרסניות, אז הזרעים הללו יתחילו לְהצמיח שורשים רעילים, שבָּהמשך גם יהפכו לְעצים.בכל פעם שאנחנו חושבים, אנחנו בעצם שותלים. השאלה היא לא **האם** אנחנו שותלים או לא, אלא **מה** אנחנו שותלים. או שאנחנו שותלים זרעים טובים, או שאנחנו שותלים זרעים רעילים. המילים שיוצאות לנו מהפה והמעשים שלנו, הם בעצם הפרי של אותם זרעים ששתלנו עוד קודם בָּמחשבות; התוצר של המחשבות. אם נשתול זרעים רעים, כמו לדוגמא נחשוב שאנחנו עלובים, שלאף אחד לא באמת אכפת מאיתנו ושאין לנו מה לָהציע לעולם. כתוצאה מכך נהיה מדוכאים, חלשים וחסרי בטחון. זרעים רעילים מייצרים פירות רעילים, פירות שירעילו לא רק אותנו, אלא גם אחרים סביבנו. זרעים טובים, מייצרים פירות טובים, שיכולים לברך לא רק אותנו אלא גם אחרים סביבנו. כל מילה רעה שאי פעם נאמרה, כל מריבה, כל מלחמה, כל רצח, וכל מעשה שנאה, היו בְּמחשבה תחילה. ההשלכה של כל זה, היא שיש לנו חופש בחירה. נכון, לעיתים נשמע קולם של אנשים דתיים שאומרים שהגורל קבע הכל מראש, שהכל נתון בידי שמיים, שכל מה שקורה, לָטוב ולָרע, זה כי ככה אלוהים רצה. אז זה אכן אפשרי לְהתכחש לְחופש הבחירה, מה שנותן לנו תירוץ מצויין לְהתנהג איך שאנחנו רוצים ללא שום השלכות לָמעשים שלנו. זה נוח. וזה פותר אותנו מאחריות. הרי לִכאורה, אין לנו באמת שליטה מלכתחילה, כי הכל נקבע מראש. אבל מנקודת מבטה של הברית החדשה, אנחנו כן צריכים לִבחור, כל הזמן. ישנם שני סוגים של מחשבות שעלינו לבחור מביניהן: המחשבות של הבשר שלנו, והמחשבות של רוח האלוהים השוכנת בְּקרבנו. מחשבות הבשר הן אנוכיות ונועדו לְשרת את עצמנו; מה נאכל, מה נלבש, איך נרוויח יותר כסף, וצרכים, תשוקות ויצרים אחרים של הבשר. מחשבות הרוח לְעומת זאת מונעות על ידי אהבה, עזרה, תמיכה, חסד, סליחה וחמלה. הבעיה היא, ששני הסוגים לְעיתים קרובות נוגדים אחד את השני, מעין דו קרב שלא פוסק לעולם, אפילו על הדברים הקטנים יותר; כמו הרצון לְהתפלל. כשישוע ביקש מתלמידיו להתפלל, הוא התייחס בדיוק לָמאבק הזה: > "הֱיוּ עֵרִים וְהִתְפַּלְּלוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן. אָמְנָם הָרוּחַ חֲפֵצָה, אֲבָל הַבָּשָׂר חַלָּשׁ." (מתי כו 41) האם אנחנו חסרי אונים? האם כל מה שיש לנו לעשות זה להביט על המחשבות ולקבל אותן? האם עלינו לאפשר לכל מחשבה שעוברת בְּראשנו להישאר שם? בכלל לא. עלינו להגיע לידי שליטה מלאה בָּמחשבות שלנו. אנחנו לא חייבים לָהגות בכל מחשבה שעולה לנו. אנחנו יכולים לדחות אותן ולקבל החלטה להגות בְּמחשבות אחרות בּמקומן. בָּברית החדשה, מסביר שאול השליח בדיוק את זה: > "אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם; הִתְהַלְּכוּ בְּדֶרֶך הָרוּחַ וְלֹא תְּמַלְּאוּ אֶת תַּאֲווֹת הַבָּשָׂר; כִּי הַבָּשָׂר מִתְאַוֶּה לְמַה שֶּׁבְּנִגּוּד לָרוּחַ, וְהָרוּחַ מִתְנַגֶּדֶת לַבָּשָׂר; שְׁנֵיהֶם מִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה וְלָכֵן אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁבִּרְצוֹנְכֶם." (גלטים ה 17-18) צריך להכיר בָּעובדה שבעוד המחשבות תמיד יהיו שם,  אנחנו בוחרים איך להגיב להן, בְּאילו איזה מחשבות לָהגות, ואם לקבל ולהאמין להן, או לא. בָּמחשבות שלנו, אנחנו יכולים להגות בְּשקרים – אודות העולם, אודות עצמנו ואודות אלוהים. ובָּמחשבות שלנו, אנחנו גם יכולים לחזק את האדם הפנימי שלנו עם אהבה ואמונה: > "מִשּׁוּם כָּךְ כּוֹרֵעַ אֲנִי עַל בִּרְכַּי לִפְנֵי הָאָב אֲשֶׁר קָרָא שֵׁם לְכָל מִשְׁפָּחָה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ; שֶׁיִּתֵּן לָכֶם כֹּחַ, כְּפִי עֹשֶׁר כְּבוֹדוֹ, לְהִתְחַזֵּק עַל-יְדֵי רוּחוֹ בָּאָדָם הַפְּנִימִי שֶׁלָּכֶם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁכֹּן הַמָּשִׁיחַ בִּלְבַבְכֶם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה וְתִהְיוּ מֻשְׁרָשִׁים וּמְיֻסָּדִים בְּאַהֲבָה; כָּךְ תּוּכְלוּ לְהָבִין יַחַד עִם כָּל הַקְּדוֹשִׁים מָה הָרֹחַב וְהָאֹרֶךְ וְהַגֹּבַהּ וְהָעֹמֶק, וְלָדַעַת אֶת אַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ הַנִּשְׂגָּבָה מִדַּעַת, לְמַעַן תִּמָּלְאוּ בְּכָל מְלוֹא הָאֱלֹהִים." (אפסים ג 14-19) כשהגוף שלנו עייף, לחוץ, כואב או סתם חסר מוטיבציה, אנחנו יכולים לבחור לְהיכנע לו, ולהיות מתוסכלים, מעוצבנים ואומללים. מה שאגב משפיע לא רק עלינו, אלא גם מרעיל את הסובבים אותנו. או, שאנחנו יכולים לבחור להיות מודעים לָמחשבות ולבחור לדחות כל מחשבה שלילית שקשורה לְדכאון ולְלחץ, ובמקום זאת, לבחור להכריז כל בוקר את מה  שדוד המלך הכריז: > "זֶה-הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (תהילים קיח כד) תהיו מודעים לָמחשבות שלכם, תזהו אותן ותבררו אותן. תאמנו את עצמכם להיות ערים לכל מחשבה עד שתתרגלו לְהכניע כל מחשבה שלילית, למוטט אותה ולהחליף אותה בְּמחשבה חיובית. הבחירה האם להיות אומללים כי נסיבות החיים הן כאלה, או מאושרים בְּהתאם לְדעת אלוהים, היא שלכם בלבד: > "אָמְנָם חַיִּים אָנוּ כְּבָשָׂר וָדָם, אַךְ אֵין אָנוּ נִלְחָמִים כְּדֶרֶךְ בָּשָׂר וָדָם; שֶׁכֵּן כְּלֵי מִלְחַמְתֵּנוּ עָצְמָתָם אֵינָהּ מִבָּשָׂר וָדָם, אֶלָּא עָצְמַת אֱלֹהִים בָּהֶם לַהֲרֹס מִבְצָרִים. אֲנַחְנוּ מְמוֹטְטִים תַּחְבּוּלוֹת וְכָל דָּבָר רָם שֶׁמִּתְנַשֵּׂא נֶגֶד דַּעַת אֱלֹהִים, וּמַכְנִיעִים כָּל מַחֲשָׁבָה לְשֵׁם צִיּוּת לַמָּשִׁיחַ" (קור"ב י 3-5) אי אפשר להיות ממורמר ועצבני ולָחשוב מחשבות של אהבה, חסד ושלום. צריך לבחור. גם אם כולם סביבכם לחוצים, עצבניים, מדוכאים וציניים, תזכרו: > "אַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל-יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו." (רומים יב 2) במקום לחשוב מחשבה אנוכית כמו; "אף אחד לא מעריך אותי, נמאס לי שלוקחים אותי מובן מאליו", תחשבו מחשבה אלוהית, כמו; "את מי אני יכול לִבנות, במי אני יכול לִתמוך ולמי אני יכול לָעזור היום?". בְּמקום לָחשוב מחשבה אומללה ושלילית כמו; "המצב גרוע, אין לי כוח, רע לי, עזבו אותי כבר", תחשבו מחשבה שמימית, כמו; "גם כשקשה לי אלוהים אוהב אותי והוא הכוח שלי לְהמשיך!" אם נרצה או לא, בָּעולם תמיד יהיו לנו צרות, לכן: > "בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם, לֹא בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ" (קולוסים ג 2) הרעיון הוא ממש לא לרוקן את הראש שלנו ממחשבות, כפי שעושים בָּמדיטציות של המזרח הרחוק, אלא, לדחות מחשבות שליליות ולהחליפן בְּמחשבות חיוביות. > "כָּל אֲשֶׁר אֱמֶת, כָּל מַה שֶׁנִּכְבָּד, כָּל דָּבָר יָשָׁר, טָהוֹר, מָלֵא נֹעַם, כָּל אֲשֶׁר שִׁמְעוֹ טוֹב, כָּל מַעֲשֶׂה נַעֲלֶה, וְכָל דָּבָר הָרָאוּי לְשֶׁבַח – בְּאֵלֶּה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם" (פיליפים ד 8) לכן, המלחמה הגדולה ביותר שאתה לוקח בה חלק, אם או מבלי לדעת, מתחוללת…בתוך הראש שלך. המחשבות שלך מסוגלות לעודד, ליצור ולבנות: גם אותך וגם אחרים. אבל המחשבות שלך גם יכולות להיות אנוכיות, לשתק, לחבל, לרסק ולהמית. בָּראש שלנו, בָּמחשבות שלנו, מתרחשת המערכה האמיתית. שם שיא המלחמה. שם השטן גם תוקף אותנו עם שקרים בְּניסיון לנטרל אותנו ולהפוך אותנו ללא יעילים. לדוגמא, כולנו חווינו טראומות כאלה או אחרות בָּחיים שלנו, בְּעיקר בָּילדות. ולכולנו יש שלדים בָּארון; סודות או חטאים שאנחנו לא בדיוק מתגאים בהם. השטן, מנצל את זה כדי לשתול לנו מחשבות – "אתה מקולקל, אתה סוג ב, החיים שלך לא שווים כמו של אחרים ואין לך סיכוי להצליח או ליהנות מהחיים, אתה סחורה פגומה." גם אם אנחנו מרגישים ככה לְעיתים, אסור לנו לְהיכנע לָרגש, תהיה זאת טרגדיה של ממש, לתת לָרגשות שלנו, לְהכתיב לנו את החיים. אז לפני שאנחנו מסוגלים לחיות כמו שצריך, אנחנו צריכים קודם כל ללמוד לחשוב כמו שצריך. למה? כי המחשבות שלנו הן שמייצרות את המעשים שלנו, ולא להיפך. אם אתה רוצה לקבל תוצאות שונות בָּחיים, עליך לעבור שינוי מחשבתי. הרי לעולם לא תוכל להגיע מעבר, למה שהמחשבה שלך מגבילה אותך. אם אתה האריה שחשב שהוא פחדן, תמיד תהיה תקוע בְּמחשבה שאתה חתלתול חלשלוש. מחקרים פסיכולוגים מודרניים, מלמדים שאם אנחנו חוזרים על משהו מספיק פעמים, הוא הופך להיות אוטומטית חלק ממי שאנחנו. ד"ר דוד פלדמן, פסיכולוג מאוניברסיטת סנטה קלרה בְּארה"ב, ממחיש זאת בְּעזרת הדוגמא הבאה: > "עשרת הפעמים הראשונות שפסנתרן מנגן סונטה, עליו לחשוב בקפידה ובאופן מודע מה כל אצבע ואצבע עושה. אבל בסופו של דבר, ניגון היצירה הופך לפעולה אוטומטית."[\[1\]](/#_ftn1) > > (ד"ר דוד פלדמן, מגזין “Psychology Today”, יולי 2017) עכשיו, מה קורה אם אנחנו אומרים לְעצמנו שוב ושוב שאנחנו סחורה פגומה, שאנחנו לא מוצלחים או שאף אחד לא באמת אוהב אותנו? לאט לאט, זה יהפוך להיות חלק מאיתנו ומי שאנחנו. נהיה חסרי מוטבציה, אנשים מרירים וחסרי שמחת חיים, שנאבקים עם דכאון בְּאופן תמידי. ומה קורה אם אנחנו כל הזמן חושדים בְּכולם, חושבים שכולם נגדנו, מקנאים בְּאחרים, זוממים בָּמחשבות שלנו איך להתנקם ולפגוע בְּאחרים, או מזלזלים בְּאחרים ובָּמניעים שלהם? מה יהיה הפרי של המחשבות הללו? איזה מעשים המחשבות הללו יולידו? בָּברית החדשה, נותן שאול השליח רשימה של דוגמאות, לפרי שנובע מתוך מחשבות הבשר: > "מַעֲשֵׂי הַבָּשָׂר גְּלוּיִים וְאֵלֶּה הֵם: נִאוּף וּזְנוּת, טֻמְאָה, זִמָּה, עֲבוֹדַת אֱלִילִים, כִּשּׁוּף, שִׂנְאָה, מָדוֹן, צָרוּת עַיִן, כַּעַס, מְרִיבָה, מַחֲלוֹקוֹת, כִּתּוֹת, קִנְאָה, שִׁכְרוּת, הוֹלְלוּת וְכַדּוֹמֶה" (גלטים ה 19-21) אנשים שהולכים אחרי המשיח, אמורים לכבוש ולהכניע מחשבות בשריות, לטובתה של הרשימה האחרת, הפרי אשר נובע ממחשבות הרוח: > "לְעֻמַּת זֹאת, פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי, עַל מִדּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין תּוֹרָה חָלָה. הָאֲנָשִׁים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ צָלְבוּ אֶת בְּשָׂרָם עִם תְּשׁוּקוֹתָיו וְתַאֲווֹתָיו. אִם חַיֵּינוּ מִן הָרוּחַ, הָבָה גַּם נִתְהַלֵּךְ עַל-פִּי הָרוּחַ." (גלטים ה 22-25) המלחמה הזאת לעולם לא נגמרת. תמיד יקפצו לנו לראש מחשבות מהרוח ומחשבות מהבשר. הבחירה באיזה מחשבה נהגה – היא בְּידנו כל יום מחדש. השאלה היא – האם המחשבות שלך שולטות בך, או שאתה זה ששולט בָּמחשבות שלך? מי מנצח בָּקרב הזה? והאם אתה בכלל מודע לְקיומו? לא כל מחשבה אנחנו בוחרים לָחשוב, יש גם מחשבות שפתאום קופצות לנו לָראש ישירות מהתת מודע. אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים לקבל, להסכים או אפילו להגות בכל מחשבה שקופצת לנו לָראש. אנחנו יכולים לבחור למוטט ולהכניע מחשבות שכאלה. זאת אומרת שכחלק מהמלחמה הזאת, עלינו לבחון כל מחשבה ומחשבה שעוברת לנו בָּראש ולקבל החלטה לגבי כל אחת מהן, תמיד. האם אנחנו מאמינים לה ומאמצים אותה, או מכניעים אותה ודוחים אותה? נשמע מתיש, נכון? לעצור ולבחון כל מחשבה ומחשבה שעוברת לנו בָּראש, להעמיד אותה לְמבחן מול דעת אלוהים, ואז, אם צריך, לְמוטט ולהכניע אותה. נכון, וזאת אולי המלחמה הקשה בְּיותר שעל כל אחד ואחת מאיתנו לְהילחם! כשאנחנו בוחרים לָלכת אחרי המשיח, החיים שלנו לא הופכים לְפתע לְגן עדן. לְהיפך, יש לנו סטנדרט חדש ולכן עלינו לָעבוד הרבה יותר קשה על עצמנו – על האופי שלנו ועל האישיות שלנו. ראשית, עלינו לעקור את כל העשבים השוטים, הקוצים והדרדרים שבְּמשך שנים, אם או מבלי לדעת, נשתלו לנו בָּגן. ואז, כשאנחנו רואים שזרעים רעילים חדשים מתחילים לְהישתל, עלינו לבלום אותם. אל תצפו בָּהם מהצד נשתלים וצומחים. תעקרו אותם ובמקומם, תשתלו זרעים טובים. השטן מתמוגג כאשר זרעים רעילים נשתלים לנו בָּמחשבות. לא רק כי אנחנו מרעילים את עצמנו, אלא כי על הדרך – אנחנו משרתים את האג'נדה של השטן בְּלהרעיל אחרים סביבנו. הזרעים הרעילים שאתם שותלים, הורגים לא רק אתכם, אלא גם מרעילים את הסביבה שלכם. אתם יודעים בדיוק על מה אנחנו מדברים. מחשבות בָּהן כולנו נאבקים, מחשבות של קנאה, אנוכיות, רמאות, שליטה, מרירות, כעס ושנאה. אלו הן המחשבות והזרעים הרעילים שהובילו בְּסופו של דבר לְדחייתו וצליבתו של משיח אלוהים. אבל אלוהים, בְּריבונותו, השתמש בָּמשיח על מנת לָהוות זרע בפני עצמו. עם תחייתו מן המתים, הצמיח עבורנו שורשים טובים חדשים, שרמסו את השורשים הרעילים. הוא קם לְתחייה על מנת לְהעניק לנו חיים חדשים לא רק בָּנצח, אלא גם פה עלי אדמות. ישוע יצר עבורנו גפן שתתמודד מול קורי העכביש שהשטן מייצר. לבדנו, אין לנו סיכוי להתמודד עם השטן, אבל אם אנחנו הופכים לְשריג בָּגפן של ישוע, אנחנו מקבלים תזונה טובה לְזרעים טובים: > "אַתֶּם כְּבָר מְטֹהָרִים עַל-יְדֵי הַדָּבָר שֶׁדִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם. עִמְדוּ בִּי וַאֲנִי בָּכֶם. כְּמוֹ שֶׁהַשָּׂרִיג אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְּרִי מֵאֵלָיו אִם לֹא יַעֲמֹד בַּגֶּפֶן, כָּךְ גַּם אַתֶּם אִם לֹא תַּעַמְדוּ בִּי. אֲנִי הַגֶּפֶן; אַתֶּם הַשָּׂרִיגִים. הָעוֹמֵד בִּי וַאֲנִי בּוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי לָרֹב, שֶׁכֵּן בִּלְעֲדַי אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר." (יוחנן ט"ו 1-5) אז בָּפעם הבאה שעולה לכם המחשבה שאתם לא מסוגלים יותר, שאין לכם מספיק, שנגמר הכוח, שאתם כשלון ושאין לכם סיכוי להצליח. > תבחרו לִדחות אותה, ולהחליף אותה בְּמחשבה חיובית: > "הַכֹּל אֲנִי יָכוֹל בְּעֶזְרָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן בִּי כֹּחַ." (פיליפים ד 13) אל תלך לישון עם המחשבה "אף אחד לא באמת מבין אותי ואף אחד לא באמת אוהב אותי", תלך לישון עם המחשבה "אלוהים מבין אותי, מכיר את החטאים ואת הסודות הכמוסים שלי, ובכל זאת הוא אוהב אותי!". ממש כמו שספורטאי מצטיין מתאמן בלי הפסקה כל יום מחדש בְּכדי לְהשתפר ולנצח, ככה גם עלינו, בָּעולם הרוחני. מדובר בְּשינוי מחשבתי פנימי. עלינו לפתח בָּסיס של מחשבות רוחניות: דעת אלוהים, המבוססת בָּזהות שלנו בְּאלוהים. אם אתם מרגישים שאתם תחת התקפה, תחזרו אחורה אל הבסיס, אל הזהות שלכם בָּמשיח כבנים לְאלוהים. עלינו להזכיר לְעצמנו שוב ושוב, להגות בְּאמיתות רוחניות נצחיות, עד שהללו יהפכו להיות חלק טבעי מאיתנו ומהזהות שלנו. אחד הדברים החשובים ביותר, זה לדעת מי אנחנו בָּמשיח. אם לא נדע את הזהות שלנו כילדיו של אלוהים, נחייה בְּמנטליות של עבד ללא מעמד: > "הֲרֵי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ שֶׁל עַבְדוּת לַחֲזֹר אֶל הַפַּחַד, אֶלָּא קִבַּלְתֶּם רוּחַ הַמַּקְנָה מַעֲמָד שֶׁל בָּנִים, וּבְרוּחַ זֹאת אָנוּ קוֹרְאִים "אַבָּא, אָבִינוּ". הָרוּחַ עַצְמָהּ מְעִידָה יַחַד עִם רוּחֵנוּ שֶׁבָּנִים לֵאלֹהִים אָנוּ. וְאִם בָּנִים, אֲזַי יוֹרְשִׁים: יוֹרְשֵׁי נַחֲלַת אֱלֹהִים וְגַם יוֹרְשִׁים הַשֻּׁתָּפִים לַמָּשִׁיחַ" (רומים ח 15-17) לא רק לגבי עצמנו עלינו לברור מחשבות ולשנות את דרכי החשיבה. אלא, גם לגבי אחרים. העולם הרגיל אותנו בְּאופן אוטומטי לחשוב מה הבעיה בְּכל אחד אחר: ההוא לא חכם במיוחד, ההיא מתלבשת גרוע, ההוא ממש מעצבן, ההיא חסרת השכלה, ההוא עם ידיים שמאליות. אבל הברית החדשה מלמדת אותנו להסתכל אחד על השני דרך עיניו של המשיח, בתור הבריאה של אלוהים: > "שֶׁכֵּן אַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ דּוֹחֶקֶת בָּנוּ, בְּהַכִּירֵנוּ שֶׁאֶחָד מֵת בְּעַד הַכֹּל, לָכֵן הַכֹּל מֵתוּ. וּבְעַד הַכֹּל הוּא מֵת, כְּדֵי שֶׁאֵלֶּה הַחַיִּים לֹא יִחְיוּ עוֹד לְמַעַן עַצְמָם, אֶלָּא לְמַעַן זֶה אֲשֶׁר מֵת וְקָם בַּעֲדָם. עַל כֵּן מֵעַתָּה אֵין אָנוּ מַכִּירִים אִישׁ עַל-פִּי רְאוּת אֱנוֹשִׁית… עַל כֵּן מִי שֶׁנִּמְצָא בַּמָּשִׁיחַ הוּא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה. הַיְשָׁנוֹת עָבְרוּ; הִנֵּה נִהְיוּ חֲדָשׁוֹת." (ב' קורינתים ה 15-18) ### לסיכום פסיכולוגים מומחים הגיעו בימנו לָמסקנה כי הדרך הטובה ביותר להביא לְשינוי אמיתי, זה הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. זאת אומרת, שינוי החשיבה בָּמוח על ידי תרגול ולמידה מחדש שמביאה לְשינוי תפיסת העולם. לָמסקנות שמיטב הפסיכולוגים רק היום מגיעים, כתבי הקודש כבר הגיעו לפני אלפי שנים. זכרו, החיים שלנו מורכבים מעט מאוד מסיטואציות, והרבה מאוד מאיך שאנחנו מגיבים להן. אין לנו שליטה על רוב נסיבות החיים. אבל, כן יש לנו שליטה איך שאנחנו מגיבים. עלינו לבחור כל יום מחדש, בין מחשבות הבשר האנוכיות, לְבין להכניע אותן למען מחשבות הרוח שנועדו לבנות, לעודד ולברך. בָּעולם הגשמי, ידע זה כוח. כמה שאתה יודע יותר, ככה תוכל להתמודד ולהצליח יותר. זה תקף גם לָעולם הרוחני. אז עכשיו כשאתם יודעים, כבר אין תירוצים. תתחילו היום, תהיו מודעים לכל מחשבה שעוברת לכם בָּראש, ותבקשו מרוח הקודש שתעזור לכם לזהות, לברור, ולהכניע מחשבות שליליות, ולהחליף אותן בְּמחשבות חיוביות. קל בָּתיאוריה, קשה לְיישום, אבל ההתמדה תשתלם לכם! [\[1\]](/#_ftnref1) https://www.psychologytoday.com/us/blog/supersurvivors/201707/does-the-unconscious-really-exist ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה --- ### [אלוהותו של המשיח ישוע](https://igod.co.il/discipleship/lord/) **Published:** אוגוסט 29, 2019 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ‏בכתבי הקודש העבריים מתוארות מספר תכונות האופייניות לקב"ה לבדו ולא לאף אחד אחר זולתו. כאשר הופיע ישוע המשיח על בימת ההיסטוריה, אין הוא היה חייב לטעון לאלוהותו על-מנת להוכיח זאת. התכונות שעל-פיהן פעל; כמו גם מעשיו והתנהגותו כלפי הבריות, דיברו בעד עצמם ולא הותירו לתלמידיו[\[1\]](/#_ftn1) ואפילו למתנגדיו[\[2\]](/#_ftn2) שום מקום לספק. --- לסרטונים ומאמרים אפולוגטיים אודות אלוהות המשיח: [לאור ספרות חז"ל](https://igod.co.il/m077) \\ [בן האלוהים](https://igod.co.il/m005) \\ [השילוש הקדוש](https://igod.co.il/m003) --- להלן **20 דוגמאות** מכתבי הקודש – התנ"ך והברית החדשה – הממחישות את אלהותו המוחלטת של המשיח, אדוננו ישוע בן-דוד: **(1)** **בורא העולם**: ב**בראשית** א'-ב' ניתן לשים לב לתכונה מופלאה וייחודית המיוחסת גם ביתר ספרי התנ"ך לאלהים לבדו. הכוונה איננה אלא לבריאתו של העולם וכל אשר בו על-ידי האל. כאמור, מעשה הבריאה, המשוייך לאלהים, עובר כחוט השני דרך רבים מספרי המקרא, למשל: ב**שמות** ל"א, 17 נכתב: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ"; ב**ישעיהו** מ"ד, 24 מכריז אלהים: "אנכי ה' עשה כל, נטה שמים לבדי רקע הארץ מי אתי"; בספר **יונה**, פרק א, אומר הנביא: "את ה' אלהי השמים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה" (פס' 9); ב**זכריה** י"ב, 1 נאמר: "נאם ה' נטה שמים ויסד ארץ רוח אדם בקרבו"; ב**תהילים** ק"ד, 2, 5 מתואר ה' כך: "נוטה שמים כיריעה… "יסד ארץ על מכוניה";[\[3\]](/#_ftn3) ב**משלי** ג', 19 נאמר: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה" ;**באיוב** ל"ח, 4 שואל האל את איוב: "איפה היית ביסדי ארץ, הגד אם ידעת בינה";[\[4\]](/#_ftn4) ו**בנחמיה** ט', 6 כתוב: "אתה הוא ה' לבדך את עשית את השמים ואת הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם". כמובן שניתן למצוא עוד ראיות רבות לכך במקרא,[\[5\]](/#_ftn5) אך גם דוגמאות אלו מספיקות על-מנת לקבוע כי בריאתו של העולם מיוחסת בכתבי הקודש לאלהים בלבד – "הוא צִוָה ונִבראו".[\[6\]](/#_ftn6) למעשה, גם ספרי **הברית החדשה** אינם מהססים מלייחס את פעולת הבריאה לאלהים. להלן מספר דוגמאות המלמדות על-כך: בבשורת **מרקוס**, פרק י, מזכיר המשיח לפרושים כי "מראשית הבריאה, זכר ונקבה עשה אותם אלהים";[\[7\]](/#_ftn7) ב**מעשי השליחים**, פרק י"ז, מתייצב שאול השליח מול הפילוסופים היוונים ומספר להם על-אודות "האל אשר עשה את העולם וכל אשר בו" (פס' 24); באיגרת **אל הרומיים**, פרק א', גוער שאול באלו "אשר המירו אמת אלהים בכזב, ויכבדו ויעבדו את הבריה תחת בוראה, המבורך לעולמים" (פס' 25); באיגרת **אל העברים**, פרק א', נאמר: "אתה אדני, לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים" (פס' 10); ב**שנייה לפטרוס** כתוב "כי מקדם קמו השמים והארץ בדבר אלהים";[\[8\]](/#_ftn8) וב**חזון יוחנן**, פרק ד', מתוארים 24 הזקנים כאשר הם משתחווים לפני ה' ואומרים: "לך נאה אדונינו לקחת כבוד והדר ועוז, כי אתה בראת הכל והכל ברצונך היו ונבראו".[\[9\]](/#_ftn9) ברם אף על פי שמעשה בראשית מיוחס ללא הסתייגות לקב"ה לבדו לאורך כתבי הקודש כולם, מחברי הברית החדשה אינם נמנעים מלשייך אותו גם למשיח ישוע. בפרק הראשון של **בשורת יוחנן**, אנו לומדים על-אודות "**הדבר**", אשר נהיה בשר[\[10\]](/#_ftn10) ושכן בתוכנו "ונחזה תפארתו כתפארת בן יחיד לאביו" (פס' 14), כי "הכל נהיה על ידו ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה" (פס' 3). בהמשך הפרק נאמר על הדבר, קרי על ישוע המשיח,[\[11\]](/#_ftn11) כי "בעולם היה ועל ידו נהיה העולם" (פס' 10).[\[12\]](/#_ftn12) באיגרת **אל הקולוסים**, פרק א', מיד לאחר שמתאר שאול השליח את האדון ישוע המשיח כ"צלם האלהים הנעלם ובכור כל נברא" (פס' 15), הוא מכריז ומגלה כי "הכל נברא על ידו ולמענהו".[\[13\]](/#_ftn13) בפרק י"א של האיגרת **אל העברים** קראנו באופן ברור כי "העולמות נעשו בדבר האלהים" (פס' 3). והנה, בפרק א של אותה האיגרת מסופר כי "האלהים אשר דיבר מקדם פעמים רבות ובפנים שונים אל אבותינו ביד הנביאים, דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו, אשר נתנו ליורש כל וגם עשה בידו את העולמות" (פס' 1-2). עלינו לסכם אפוא ולומר כי המעשה המופלא של בריאת העולם, המיוחס לאורך כל הכתובים לאלהים לבדו, מוענק גם למשיח ישוע בספרי הברית החדשה. **(2)** **שולט בים**: בספר **ירמיהו**, פרק ל"א פסוק 34, נאמר במפורש שבכוחו של הקב"ה להרגיע את גליו של הים: "כה אמר ה', נתן שמש לאור יומם, חקת ירח וכוכבים, לאור לילה, רגע הים ויהמו גליו, ה' צבאות שמו". תכונה זו, של שליטה מלאה במצב רוחו של הים, מיוחסת אפוא לאלהים לבדו והיא חוזרת ומתוארת הן בספר **נחום**: "ה' בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו. גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב";[\[14\]](/#_ftn14) הן במזמור **תהילים** ק"ז, פס' 25: "ויאמר, ויעמד רוח סערה ותרומם גליו"; ופס' 29: "יקם סערה לדממה ויחשו גליהם".[\[15\]](/#_ftn15) דוגמא לכך ניתן למצוא מספר **יונה** פרק א', שם בפסוק 4 מטיל ה' רוח סערה בים ומפסוק 15 וההקשר כולו, מובן כי ה' הוא אשר העמיד את הים מזעפו. והנה, בבשורה ע"פ **מרקוס**[\[16\]](/#_ftn16) מסופר כי באחד הימים, "לפנות ערב, ויאמר אליהם \[ישוע\]: נעברה אל-עבר הים. ויניחו את המון העם וייקחו אותו באוניה אשר היה בה ואניות אחרות הלכו אחריו. ותקם רוח-סערה גדולה וישטפו הגלים אל-תוך האוניה עד אשר-כמעט מלאה והוא ישן על-הכסת באחרי האוניה. ויעירו אותו ויאמרו אליו: רבי, הלא תדאג לנו ואנחנו אבודים. וייעור, ויגער ברוח ויאמר אל הים: הס ודם. ותשך הרוח ותהי דממה רבה. ויאמר אליהם: למה חרדים אתם? איך חסרתם אמונה? וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל-רעהו: מי אפוא הוא, אשר גם הרוח וגם הים שומעים לו?" (פרק ד', פס' 35-41). אין להתפלא על-כך שהתלמידים נחרדו כאשר הם ראו כיצד משיחם מצווה על הרוח והים להירגע. גם הם ידעו היטב כי סגולות מסוג אלו שמורות לאלהים לבדו. **(3)** **הולך על המים**: עדיין בעניין מים, מספר **איוב** פרק ט' ניתן ללמוד על תכונה בלעדית אחרת השמורה לאלהים לבדו. שם, בפסוק 8, מתאר איוב את הקב"ה כ"נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים". אם כוונת צמד המילים "במתי ים" היא לבמה של הים או לגליו, אין להתפלא על-כך שהסגולה המתוארת כאן שמורה לאלהים בלבד.[\[17\]](/#_ftn17) שהרי מובן מאליו כי אין בן-אנוש המסוגל לדרוך או להלך על גלי הים, ממש כמו על במה, מבלי לשקוע. והנה, כאשר פונים לבשורות הברית החדשה, מגלים כי בשלוש מהן (מתי, מרקוס ויוחנן) נמצא תיאור מופלא של ישוע המשיח מהלך על פני המים: "ויהי באשמורת הרביעית ויבוא אליהם ישוע מתהלך על פני הים" (מתי י"ד, פס' 25).[\[18\]](/#_ftn18) מיותר כמעט לציין שזולת אלהים ובן האלהים – ישוע המשיח – אין בכל כתבי הקודש תיאור כל שהוא של אדם אשר דרך או הלך על פני המים.[\[19\]](/#_ftn19) תכונה אלוהית זו, שמורה אפוא לקב"ה לבדו. **(4)** **זוקף כפופים**: בספר **תהילים** קמ"ו 8, מתוארות שלוש תכונות נוספות המאפיינות את הקב"ה: "ה' פקח עורים, ה' זקף כפופים, ה' אהב צדיקים".הבה נתעכב בתכונה השנייה המוזכרת בפסוק זה, והיא: יכולתו הבלעדית של האל לזקוף את הכפופים.[\[20\]](/#_ftn20) תכונה זו אמנם שמורה לקב"ה לבדו, אולם בבשורה ע"פ **לוקס** אנו קוראים כי באחת השבתות, כאשר לימד ישוע בבית הכנסת, "והנה אישה טעונת רוח-חולי כשמונה עשרה שנה, ותהי כפופה ולא יכלה לקום קומה זקופה. ויהי בראות אותה ישוע, ויקרא אליה ויאמר לה: אישה, היחלצי מחולייך. וישם את ידיו עליה וכרגע כמה ותתעודד ותשבח את האלהים" (פרק י"ג, פס' 10-13). אין בכל התנ"ך סיפור אחר המקביל לסיפור הזה. ישוע מהווה את הדמות היחידה בכתבי הקודש הזוקפת כפופים – תכונה מופלאה שכאמור, שמורה גם היא לקב"ה לבדו. **(5)** **בוחן לבבות**: בכתבי הקודש מוזכרת תכונה אדירה נוספת האופיינית לאלהים לבדו. ב**ירמיהו** פרק י"א נאמר על ה' כי הוא "שפט צדק בוחן כליות ולב" (פס' 20);[\[21\]](/#_ftn21) במזמור תהילים צ"ד, ניטען כי "ה' ידע מחשבות אדם" (פס' 11); במזמור **תהילים** מ"ד נאמר על אלהים "כי הוא ידע תעלמות לב" (פס' 22). דוגמא לכך שה' יודע את אשר מתחולל בקרבנו, ניתן למצוא ב**בראשית** י"ח 12-13: כאשר צוחקת "שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ", ה' מודע לכך ושואל את אברהם: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה". סגולה זו באה לידי ביטוי בספרים נוספים: ב**משלי** י"ז מתואר ה' כבוחן לבבות (פס' 3).[\[22\]](/#_ftn22) לאור תובנה זאת, לא מפתיעה תפילתו של דוד המלך אל הקב"ה במזמור קל"ט: "חקרני אל ודע לבבי, בחנני ודע שרעפי" (פס' 23); בספר **דברי הימים** ב', פרק ו', מתחדדת תכונה ייחודית זו אף יותר. בפרק זה, המתעד את שלמה המלך כאשר הוא מתפלל לאלוהיו, נאמר: "ואתה \[אלהים\] תשמע מן-השמים מכון שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, כי אתה לבדך ידעת את-לבב בני האדם" (פס' 30).[\[23\]](/#_ftn23)  לפי כל הנאמר לעיל, ברור כי לפי דעת המקרא רק אלהים – ולא אף אחד זולתו – מסוגל לדעת את לבב בני האדם, דהיינו להבין לליבם ולדעת את מחשבותיהם ורגשותיהם הכמוסים ביותר. והנה, בבשורה על-פי **יוחנן** אנו קוראים כי לאחר שרבים האמינו בשמו, "ישוע לא הפקיד את עצמו בידם על אשר ידע את כולם. ולא הצטרך לעדות איש על האדם, כי הוא ידע מה בקרב האדם" (פרק ב', פס' 24-25); בבשורת **מרקוס** נאמר כי מיד לאחר שהסופרים חשבו בליבם מה פתאום ישוע סולח חטאים, "וידע ישוע ברוחו כי ככה חשבו בלבבם, ויאמר אליהם: מדוע תחשבו כאלה בלבבכם?" (פרק ב', פס' 8); ובבשורת **לוקס** מסופר על ויכוח שהתעורר בקרב התלמידים: "ויעל על לבבם לחשוב מי הוא הגדול בהם. וירא ישוע את מחשבת לבם, ויקח ילד ויעמידהו אצלו" (פרק ט', פס' 46-47). מדהים! לדעת את לבב בני האדם – תכונה השמורה לאלהים לבדו – מיוחסת אף היא לישוע המשיח כמה וכמה פעמים בספרי הבשורות.[\[24\]](/#_ftn24) ואם ב**ירמיהו** י"א קראנו ש"ה' צבאות שפט צדק בוחן כליות ולב" (פס' 20), אזי ב**ספר ההתגלות** פרק ב' פונה המשיח לקהילת תיאטירא ואומר להם: "אני חוקר כליות ולב" (פס' 23). **(6)** **הראשון והאחרון**: בספר **ישעיהו**, פרק מ"ד, פסוק 6, נאמר: "כה אמר ה' מלך ישראל וגאלו, ה' צבאות: אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים". ובפרק מ"ח, פסוק 12 של אותו הספר, חוזר אלהים וקובע שוב: "אני ראשון, אף אני אחרון" (פס' 12). אין ספק כי תכונה זו, בלעדית היא לקב"ה: הוא ההתחלה והוא הסוף; הוא הראשון והוא האחרון – מעתה ועד עולם,[\[25\]](/#_ftn25) ככתוב ב**דניאל** ו': "שהוא אלהים חי וקיים לעולם, אשר מלכותו לא תכלה ושלטונו יהיה עד קץ הימים" (פס' 27). ושוב, כאשר עוברים לעיין בספרי הברית החדשה מגלים כי גם סגולה מופלאה זו מיוחסת לישוע המשיח. בספר **ההתגלות**, פרק א', מעיד יוחנן כי שמע את ישוע אומר לו בצורה שלא משתמעת לשני פנים: "אני האלף ואני התו, הראשון והאחרון" (פס' 11). והדבר חוזר על עצמו בפסוק 17 של אותו הפרק, עת אומר המשיח ליוחנן: "אל תירא, אני הראשון והאחרון והחי".[\[26\]](/#_ftn26) שוב, תכונה השמורה בכתבי הקודש לאלהים לבדו, מיוחסת בגאון לישוע המשיח. **(7)** **אינו משתנה**: כתבי הקודש מלמדים אותנו על-אודות תכונה מופלאה נוספת הייחודית לקב"ה לבדו: כאמור, אלהים הוא הראשון והאחרון; והוא גם קיים לנצח; אך בנוסף לכך, בטבעו הוא איננו משתנה לעולם. דוגמא מובהקת לסגולה זו ניתן לקבל מספר **מלאכי** ג', שם נאמר: "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (פס' 6).[\[27\]](/#_ftn27) גם בברית החדשה אנו מוצאים חיזוק לכך, כאשר **יעקב** מתאר את הקב"ה כ"אבי האורות, אשר חילוף וכל צל שינוי אין עמו" (פרק א' 17). והנה, אותה תכונה ממש – דהיינו, טבע בלתי משתנה – המיוחסת לאורך הכתובים כולם לאלהים לבדו, ניתנת באיגרת **אל העברים** י"ג גם למשיח בן דוד: "ישוע המשיח, גם תמול גם היום הוא הוא, וגם לעולמים" (פס' 8).[\[28\]](/#_ftn28) **(8)** **אני הוא**: בספר **ישעיהו**, אנו קוראים על-אודות תכונה מיוחדת נוספת שאותה שומר אלהים לעצמו בלבד. בפרק מ"א, פסוק 4, אומר אלהים: "אני ה' ראשון ואת אחרונים, אני הוא". צמד המילים "אני הוא" שמור בכתבי הקודש לאלהים בלבד ומופיע תדיר בספר ישעיהו. בפרק מ"ג, פסוק 10, נאמר: "אני הוא, לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה". ומיד לאחר מכן, בפסוק 13, אומר אלהים: "גם מיום אני הוא ואין מידי מציל, אפעל ומי ישיבנה". הכינוי "אני הוא" ממשיך להופיע בישעיהו פרק מ"ו, 4; פרק מ"ח, 12; ופרק נ"ב, 6. למעשה, אלהים מכנה עצמו כך כבר בספר **דברים**, כאשר הוא קובע: "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי" (פרק ל"ב, 39). מאחר שבתנ"ך מיוחס צמד המילים "אני הוא" לקב"ה לבדו, מובן מדוע לא היה יהודי שהעז לכנות עצמו כך. אך למרבה הפליאה, מחברי הברית החדשה לא מסתירים את העבודה שכך בדיוק כינה עצמו ישוע המשיח פעם אחר פעם. בבשורה על-פי **מתי**[\[29\]](/#_ftn29) מתואר כי "באשמורת הרביעית, ויבוא אליהם ישוע מתהלך על פני הים. והתלמידים, בראותם אותו מתהלך על פני הים, נבהלו לאמור: מראה רוח הוא. ויצעקו מפחד. וידבר ישוע פתאום אליהם: חזקו, כי אני הוא ואל תיראו" (פרק י"ד, 25-27). בבשורת **יוחנן** פרק ד' מתוודעת האישה השומרונית לישוע, ואומרת לו: "ידעתי כי יבוא המשיח, הנקרא כריסטוס, והוא בבואו יגיד לנו את כל. ויאמר אליה ישוע: אני הוא המדבר אליך!" (פס' 25-26). באותה בשורה מתווכח המשיח עם ראשי עמו ואומר להם: "אברהם אביכם שש לראות את יומי וירא וישמח. ויאמרו אליו היהודים: הנה אינך בן חמישים שנה ואת אברהם ראית? ויאמר אליהם ישוע: אמן אמן אני אומר לכם, בטרם היות אברהם, אני הוא! אז ירימו אבנים לרגום אותו" (פרק ח', 56-59). כדי להבין טוב יותר את תגובתם של ראשי היהודים יש לרדת לעומקם של דברי ישוע כאן. צמד המילים "אני הוא", בהן השתמש המשיח, מופיעות כך ביוונית: "εγω ειμι".[\[30\]](/#_ftn30) למרבה הפלא, אלו בדיוק המילים המתארות את שמו של אלהים ב**תרגום השבעים** לספר **שמות** פרק ג': "אהיה אשר אהיה" (פס' 14); אותן מילים ביוונית מופיעות גם בתרגום השבעים ל**ישעיהו** מ"א, 4: "אני הוא"; בתרגום לישעיהו מ"ג, 10: "אני הוא"; בפס' 25 של אותו פרק: "אנכי אנכי הוא" ("εγω ειμι, εγω ειμι"); בישעיהו מ"ח, 12; ובפרק נ"ב, 6. חשוב לציין כי בכל המקומות לעיל, אין המילים "εγω ειμι" נאמרות אלא ישירות מפיו של ה'. מדוע אפוא ביקשו היהודים לרגום את ישוע לאחר מה שאמר על עצמו? ובכן, התשובה נמצאת בגוף השאלה: כנראה כי הם הבינו היטב כי צמד המילים "אני הוא", בנוסף להקשר של אברהם אבינו, פירושו כי ישוע עשה עצמו אחד עם אלהים.[\[31\]](/#_ftn31) יתרה מכך, כאשר נשאל ישוע על-ידי הכהן הגדול אם הוא אמנם המשיח בן האלהים, השיב ואמר: "אני הוא, ואתם תראו את בן-האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים" (**מרקוס** י"ד, 62). ובבשורת **יוחנן** אף מזהיר המשיח את העם באמרו להם: "אם לא תאמינו כי אני הוא, בחטאיכם תמותו" (פרק ח', 24). וכך, שם תואר השמור לאורך כל כתבי הקודש לקב"ה לבדו, מיוחס ע"י סופרי הברית החדשה למשיח ישוע בן דוד. אגב, גם חז"ל הודו כי התואר "אני הוא" אינו מכוון אלא לשמו של הקב"ה (זוהר, חלק א, כג).[\[32\]](/#_ftn32) **(9)** **מייסר באהבה**: בספר **דברים** פרק ח', פסוק 5 מתוארת תכונה נוספת האופיינית לאלהים בלבד: "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלהיך מיסרך". דבר דומה נאמר ב**משלי** ג', פסוק 12: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה". **בתהילים** צ"ד, פסוק 10 נאמר: "היסר גוים הלא יוכיח, המלמד אדם דעת"; ובפסוק 12 של אותו מזמור נכתב: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו".[\[33\]](/#_ftn33) דברים אלו חוזרים על עצמם עוד מספר פעמים במקומות נוספים בתנ"ך,[\[34\]](/#_ftn34) אולם המוטיב ברור: הייסורים שמנחית ה' על עבדיו באים מאהבה ומטרתם לחנך ולהוכיח וכמו-כן, להאיר את דרך הישר ולהביא לתשובה אמיתית. מחבר **האיגרת אל העבריים** חוזר על עיקרון זה כאשר הוא מזכיר למאמינים כי "אם סובלים אתם מוסר, דעו כי כאב עם בניו, כן מתנהג אלהים עמכם" (פרק י"ב, פס' 7). והנה, בספר **ההתגלות**, אנו מוצאים כי בדברו אל הקהילה של לודקיא, אומר להם ישוע המשיח את אותם הדברים, שכפי שהראנו, שמורים לאלהים בלבד: "אני, את כל אשר אוהב, אוכיחם ואייסרם. לכן תשקוד ותשוב" (פרק ג', פס' 19). גם כאן מיוחסת למשיח – בגוף ראשון – תכונה האופיינית לקב"ה ולבו ולא לאיש זולתו. **במעשי השליחים** פרק ט', מסופר כי כאשר נגלה ישוע אל חנניה במחזה, הוא אמר לו: "קום לך אל הרחוב הנקרא הישר ושאל בבית יהודה לאיש טרסי ושמו שאול, כי הנה הוא מתפלל" (פס' 11). אולם אין ישוע המשיח מסתפק בזאת, כי-אם מוסיף ואומר: "כי אני אראהו כמה יש לו לסבול למען שמי" (שם, פס' 16). אין לי ספק כי אמירה זו, לא ביטאה אלא את אהבתו של המשיח כלפי שאול. ועל-כן, הסבל והייסורים שהיה על שאול לעבור, היו ספוגים אף הם באותה אהבה שבאה לידי ביטוי בדבריו של ישוע לקהילת לודקיא. **(10)** **הוא האמת**: בפרק העשירי של ספר **ירמיהו** אנו קוראים על שם-תואר וסגולה שאינם מאפיינים אלא את הקב"ה לבדו: "וה' אלהים אמת הוא, אלהים חיים" (פס' 10). גם **בבשורה ע"פ יוחנן** פרק ג', נאמר "כי האלהים אמת".[\[35\]](/#_ftn35) ואכן, בכתבי הקודש אין ולו דמות אחת זולת הקב"ה, המזוהה ישירות עם האמת. אף על פי כן, כאשר ממשיכים לקרוא בבשורת יוחנן מגלים כי באחת הפעמים השיב המשיח לאחד מתלמידיו ואמר לו: "אנכי הנני הדרך והאמת והחיים, ולא יבוא איש אל האב כי אם על-ידי".[\[36\]](/#_ftn36)  ישוע מזהה עצמו עם האמת גם בפרק ח' של אותה בשורה: בפסוק 32 אומר המשיח לתלמידיו: "וידעתם את האמת והאמת תשימכם לבני חורין"; ואז, שלושה פסוקים לאחר מכן מבטיח ישוע ואומר כי "אם הבן יעשה אתכם בני חורין, חופשיים באמת תהיו" (שם, פס' 35). ההקבלה בין **הבן** (מפסוק 35) לבין **האמת** (בפסוק 32) איננה מותירה מקום לספק. בתנ"ך אם-כן, נאמר על אלהים לבדו כי הוא אמת; והנה בברית החדשה, מצאנו כי ישוע המשיח הכריז על עצמו כי הוא האמת. למעשה, אין כאן כל סתירה. אדרבא, הקרבה והיחס המיוחד שהפגין המשיח כלפי אלהים האב היו כה ברורים שאפילו מתנגדיו לא יכלו שלא להאשים אותו על כך שאמר "כי האלהים הוא אביו, וידמה לאלהים".[\[37\]](/#_ftn37) **(11) הוא האור**: בספר **שמואל ב**', פרק כ"ב, ניתן לקבל רמז לתכונה מופלאה נוספת השמורה בכתבי הקודש לאלהים לבדו. כידוע, מוקדש פרק זה לשירת דוד המלך לכבודו של הקב"ה ובפסוק 29 נאמר: "כי אתה נֵירי ה', וה' יגיה חשכי".[\[38\]](/#_ftn38) כוונתו של נעים זמירות מתחדדת אפוא ב**מזמור** כ"ז, שם נאמר מפי דוד: "ה' אוֹרי וישעי, ממי אירא" (פס' 1).[\[39\]](/#_ftn39) הנה כי-כן, ראינו לפי קטעים אלו כי האלהים נמשל לאור. כמובן כי הקבלתו של האל לאור נעשית במקומות נוספים במקרא,[\[40\]](/#_ftn40) כמו למשל ב**ישעיהו** פרק י', שם נאמר: "והיה אור ישראל לאש, וקדשו ללהבה" (פס' 17);[\[41\]](/#_ftn41) או בישעהו ס': "…והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך… "כי ה' יהיה לך לאור עולם" (פס' 19-20);[\[42\]](/#_ftn42) וב**מיכה** פרק ז', שם אומר הנביא: "כי נפלתי, קמתי. כי אשב בחשך, ה' אור לי" (פס' 8). בפסוק זה נאמר אפוא באופן מפורש ופשוט כי ה' אור הוא. והנה, כאשר פונים לכתבי הברית החדשה מגלים כי למרות שאין שם מחלוקת על העובדה "כי האלהים אור הוא"[\[43\]](/#_ftn43) ואף "אבי האורות",[\[44\]](/#_ftn44) מיוחסת תכונה נפלאה זו גם לישוע הנצרי. בבשורת **לוקס**, פרק ב', אוחז שמעון הצדיק את המשיח ומתאר אותו כ"אור לגלות עיני הגוים ותפארת ישראל עמך" (פס' 31). בבשורת **יוחנן**, פרק א', נאמר על המשיח כי הוא "האור האמיתי, המאיר לכל אדם" (פס' 9).[\[45\]](/#_ftn45) ביוחנן פרק ח' מכריז ישוע: "אני אור העולם. כל ההולך אחרי לא יתהלך בחשכה, כי אור החיים יהיה לו" (פס' 12);[\[46\]](/#_ftn46) ובפרק ט' הוא חוזר על-כך: "בהיותי בעולם, אור העולם אני" (פס' 5). השוואתו של המשיח לאור נמשכת גם ב**שנייה אל הקורינתיים** פרק ד', שם מסביר שאול הטרסי "כי האלהים אשר אמר: ויופיע אור מחושך, הוא הופיע בלבנו להפיץ אור דעת כבוד האלהים, אשר הוא בפני המשיח" (פס' 6);[\[47\]](/#_ftn47) באגרת **אל העברים** מכונה המשיח "זוהר כבודו" של האלהים (א', 3); ולבסוף, שמעון-כיפא ויוחנן השליח מכנים את המשיח בשם "כוכב הנגה" ו"כוכב נגה השחר".[\[48\]](/#_ftn48) למעשה, ההקבלה בין תאור הקב"ה בתנ"ך לישוע המשיח בספרי הברית החדשה היא כה רבה עד כי אם הזכרנו כיצד מתאר דוד המלך את האלהים **כנֵר המאיר שלו**,[\[49\]](/#_ftn49) הנה בא שמעון-כיפא ומכנה את המשיח באותו אופן ממש: "והטיבותם עשות אשר שתם לבכם אליו, כמו אל נר מאיר במקום אפל".[\[50\]](/#_ftn50) הדבר נשנה בדפוס דומה גם בספר **חזון יוחנן**, בתיאור עיר האלהים: "והעיר איננה צריכה לאור השמש ולנגה הירח כי כבוד אלהים האיר לה, ונרה הוא השה" (כ"א, 23); ושוב: "ולילה לא יהיה עוד ולא יצטרכו עוד לאור נר ולאור שמש כי ה' אלהים הוא יאיר להם, וימלכו עד עולמי עולמים" (כ"ב, 5). שימו לב לחילופי התפקידים בין אלהים ובין השה (ישוע): לפי פסוק אחד (בפרק כ"א, 23) המשיח הוא המאיר ולפי פסוק אחר (כ"ב, 5) מקבל האלהים את התפקיד. ואין פה סתירה; אדרבא, הדבר מחזק את התחושה כי עבור כותבי הברית החדשה האלהים והמשיח אחד הם. בנבואתו של ישעיהו לאחרית הימים נאמר: "לֹא־יִהְיֶה־לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא־יָאִיר לָךְ וְהָיָה־לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ. לֹא־יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי ה' יִהְיֶה־לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם" (ס' 19-20). כפי שראינו, בחזון יוחנן מהווה המשיח עצמו הוא מקור האור. פרשנותו של **רש"י**  למזמור **תהילים** מ"ג, 3 עשויה אולי לעזור ביישוב האניגמה הזו. מחבר המזמור קורא לאלהים ומבקש ממנו: "שלח אורך ואמִתך, המה ינחוני, יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך". רש"י מפרש: "שלח אורך ואמתך", זה מלך המשיח שנדמה לאור.[\[51\]](/#_ftn51) הנה כי-כן, מוצאים אנו כי כבר במקרא, ולא רק בברית החדשה, יושבים זה לצד זה פסוקים המגדירים את האלהים כאור, ופסוקים אחרים המגדירים דווקא את המשיח כאור הישועה. **(12)** **רועה הצאן האובדות לבית ישראל**: באופן כללי ניתן לומר כי המשיח ישוע הוא היחיד בכל כתבי הקודש – למעט אלהים כמובן – המכריז על עצמו בגוף ראשון כי הוא הרועה הטוב של הצאן האובדות לבית ישראל. כאמור, תכונה ייחודית זו שמורה לאורך התנ"ך לקב"ה לבדו ואף על פי כן, מחברי ספרי הברית החדשה מעניקים אותה גם לרבנו ישוע המשיח. להלן מספר דוגמאות ממזמורי **תהילים** בהם אנו מוצאים כי אלהים מכונה כרועה ישראל: כ"ג 1, ע"ד 1, ע"ט 13, פ' 2, צ"ה 7. נכון, בספר יחזקאל ל"ז 24 נרמז כי גם "עבדי דוד" יקבל את תפקיד רועה העם. אך אופיו של הפסוק הוא נבואי-משיחי באופן מובהק וכוונתו היא ל"מלך המשיח הבא מזרע דוד, יהיה מלך עליהם".[\[52\]](/#_ftn52) אך תנו דעתכם להקבלה המופלאה ביחזקאל ל"ד: לאורכו של הפרק מכנה אלהים את עם ישראל בביטוי "צאני" (למעלה מתריסר פעמים החל מפסוק 6 וכלה בפסוק 31), כלומר: אנו הצאן שלו והוא איננו אלא הרועה האמיתי שלנו. אולם שימו לב לדבר מאוד מעניין: בפסוק 23 של אותו פרק מכריז אלהים מפורשות: "והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן, את עבדי דויד, הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה". כלומר: מלך המשיח נקרא אף הוא רועה ישראל, כפי שהבין זאת בצדק גם מפרש "מצודת דוד": "…ואת עבדי דוד אקים והוא מלך המשיח הבא מזרע דוד". והנה, כאשר פונים לכתבי **הברית החדשה** מגלים כי מחבריהם אכן מזהים את ישוע המשיח כרועה העם, והוא מצידו מכריז על כך ללא בושה במספר מראי מקום, כמו למשל: מתי ב' 6, ט' 36, י' 6, ט"ו 24, כ"ה 32; וביתר שאת: ביוחנן י' 11, 14, 27, 1 לפטרוס ב' 24. **(13)** **נגלה ונראה רק ע"י מלאך ה'**: הדוגמא הבאה תסייע לנו, הן להוכיח כי מחברי הברית החדשה אמנם האמינו כי ישוע המשיח אינו אדם בלבד; הן לראות כי אלהותו של המשיח למעשה פותרת סתירה-לכאורה בתנ"ך. בספר **שמות** פרק ל"ג אנו קוראים כי **משה** עבד ה' התחנן לאלהים שיראה לו את כבודו, אולם הקב"ה ענה לו, ואמר: "לא תוכל לראת את פני, כי לא יראני האדם וחי" (פס' 20). מקטע מופלא זה, ניתן ללמוד על תכונה נוספת המייחדת את אלהים והיא – שאין איש יכול לראות את פניו ולחיות. על אמת מקראית זו חוזרים גם ספרי הברית החדשה המספרים לנו כי "האלהים, רוח הוא"[\[53\]](/#_ftn53) ועל-כן "איש לא ראהו ולא יוכל לראותו".[\[54\]](/#_ftn54) ברם **מצד שני**, מגלה הברית החדשה כי למרות ש"את האלהים לא ראה איש מעולם, הבן היחיד אשר בחיק האב, הוא הודיעו";[\[55\]](/#_ftn55) "לא כאילו ראה איש את האב, בלתי הבא מאת האלהים – הוא ראה את האלהים".[\[56\]](/#_ftn56) במילים אחרות, ישוע המשיח מהווה את הדמות היחידה בכתבי הקודש המסוגלת לראות ולהראות את כבוד האלהים. בהתאם לכך, כאשר ביקש **פיליפוס** מישוע שיראה לו ולשאר התלמידים את אלהים האב, ענה לו המשיח ואמר: "זה כמה ימים אנכי אתכם ואתה פיליפוס הטרם תדעני? הרואה אותי, ראה את האב!" (יוחנן י"ד, 9). דבר זה מהווה את אחת ההוכחות הגדולות ביותר לכך שמחברי הברית החדשה ראו בישוע המשיח יותר מאשר בן-אנוש בלבד, שכן כפי שנוכחנו לדעת, בעוד שמצד אחד הם מודים כי מעולם לא ראה איש את אלהים, מן הצד השני הם מכריזים כי ישוע המשיח הוא היחיד שראה את האב. כאמור, בכוחה של עובדה חשובה זו לפתור את הסתירה הבאה: מחד גיסא, כבר קראנו במקרא שלא יוכל איש לראות את פניו של אלהים ולחיות (שמות ל"ג, 20); אך מאידך גיסא מלא המקרא בסיפורים מדהימים על אישים שראו את האל: החל ב**משה רבנו**, שדיבר אל האלהים "פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו",[\[57\]](/#_ftn57) "ותמנת ה' יביט";[\[58\]](/#_ftn58) דרך **דוד המלך** שאמר: "אני בצדק אחזה פניך, אצבעה בהקיץ תמונתך";[\[59\]](/#_ftn59) **ישעיהו** **הנביא** שהעיד "כי את המלך ה' צבאות ראו עיני";[\[60\]](/#_ftn60) וכלה ב**איוב**, שהודה בפני הקב"ה כי "לשמע אזן שמעתיך, ועתה עיני ראתך".[\[61\]](/#_ftn61) נוסף על-כך, ראוי לציין את המקרים הרבים בהם נפגשים גיבורי המקרא עם **מלאך ה'**. ועל-אף העובדה שמלאך ה' מופיע **בדמות איש**, הם מזהים אותו כלא אחר מאשר אלהים בכבודו ובעצמו.[\[62\]](/#_ftn62) דוגמא מרתקת לכך ניתן להביא מהתיאור של **יחזקאל**, פרק א', את המראות אשר ראה בגולה, על נהר כבר: "וממעל לרקיע אשר על ראשם, כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה" (פס' 26). אח"כ מבקש הנביא לפרש את אשר ראה, ואומר: "הוא מראה דמות כבוד ה'. ואראה ואפל על פני ואשמע קול מדבר" (פס' 28). ואם לא די בכך, בפרק ג' (פס' 22-23) ובפרק ח' (פס' 4) חוזר ומשווה הנביא את מפגשיו הטריים עם כבוד ה' למראה דמות האדם אשר ראה קודם לכן. אין מנוס אפוא מן השאלה: כיצד יתכן כי מחד-גיסא אין איש יכול לראות את פניו של אלהים, ומאידך המקרא מכיל דוגמאות של אנשים שדווקא כן ראו את פניו ואת כבודו של האל? ובכן, סתירה זו באה סוף-סוף לפתרונה המלא בכתבי הברית החדשה, שכאמור מגלים לנו כי "הבן היחיד אשר בחיק האב, הוא הודיעו".[\[63\]](/#_ftn63) המסקנה הבלתי נמנעת היא כי כל הדמויות המקראיות אשר חזו את האלהים, למעשה ראו בעיניהן את דמותו של המשיח ישוע, שאמר: "הרואה אותי, ראה את האב";[\[64\]](/#_ftn64) הן ראו את ישוע המשיח, אשר הוא "צלם אלהים הנעלם"[\[65\]](/#_ftn65); "הוא זהר כבודו וצלם ישותו \[של האב\] ונושא כל בדבר גבורתו".[\[66\]](/#_ftn66) מכאן מובנת לגמרי התנהגותו של תומא, אשר בראותו את ישוע קם מן המתים קרא אליו ואמר: "אדנִי ואלהָי".[\[67\]](/#_ftn67) **(14)** **מקור המים החיים**: בספר **ירמיהו** פרק ב' מתאר עצמו הקב"ה כמקור האמיתי למים החיים, ואומר: "כי שתים רעות עשה עמי: אותי עזבו, מקור מים חיים; לחצב להם בארות בארת נשברים, אשר לא יכלו המים" (פס' 13). בפרק י"ז של אותו ספר מתואר אלהים באופן דומה, ושם נאמר: "מקוה ישראל ה'. כל עזביך יבשו, יסורי בארץ יכתבו, כי עזבו מקור מים חיים, את ה'" (פס' 13). אם נעבור לברית החדשה ניראה כי בשיח המתואר בין ישוע המשיח לאישה השומרונית שבאה לשאוב מים מן הבאר **(יוחנן** פרק ד'), מסופר כיצד פונה אליה המשיח ומבקש שתתן לו לשתות. לאחר שהשומרונית מביאה פליאה על כך כי ישוע – בתור יהודי –  לא  נמנע מלדבר עמה, עונה לה המשיח ואומר: "לו ידעת את מתת אלהים ומי הוא האומר אליך תני נא לי לשתות, כי עתה שאלת ממנו ונתן לך מים חיים" (פס' 10). ישוע אינו מסתפק בזאת ומוסיף כי כל "אשר ישתה מן המים אשר אנכי נותן לו, לא יצמא לעולם. כי המים אשר אתן לו יהיו בקרבו למקור מים נובעים לחיי עולמים" (פס' 14). גם בפרק ז', עדין באותה בשורה, מזמין אליו המשיח את שומעיו "לאמור: איש כי יצמא, יבוא נא אלי וישתה. המאמין בי, כדבר הכתוב: מבטנו ינהרו נהרי מים חיים" (פס' 37-38). גם בספר **ההתגלות** פרק כ"א מזמין אותנו המשיח אליו ומבטיח: "אני אתן לצמא ממעין מים חיים חינם" (פס' 6).[\[68\]](/#_ftn68) בכל הדוגמאות האלו אם-כן, מזוהה ישוע המשיח עם אותו האלהים שכפי שקראנו מפי הנביא ירמיהו, הגדיר עצמו כמקור הבלעדי למים החיים. **(15)** **גואל ומושיע**: מן הקריאה בספרי התנ"ך עולה כי יש שם אחד בלבד שבו ועל-ידו יכולים בני האדם לקבל ישועה. הכוונה כמובן, היא לשמו המפורש של ה' ואת אחד הביטויים המובהקים לכך נותן **הנביא יואל** בפרק ג': "והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט" (פס' 5). עיקרון זה חוזר על עצמו לאורך כל כתבי הקודש עשרות פעמים והנה מספר דוגמאות לכך: ב**זכריה** י"ג, 9 נאמר: "הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו, אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלהי"; ב**תהילים** נ"ד, 3 קורא דוד ואומר: "אלהים, בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני"; במזמור קט"ז, פס' 13 נאמר: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"; ובמגילת **איכה** ג', 55 נכתב: "קראתי שמך ה' מבור תחתיות".[\[69\]](/#_ftn69) כאמור, המכנה המשותף הבולט ביותר של פסוקים אלה הוא כי הוא שאין הישועה וההצלה באות אלא על-ידי קריאת שמו המפורש של הקב"ה. נפנה כעת לספרי הברית החדשה וניבחן כיצד מתייחסים לנושא זה שניים משליחיו הגדולים ביותר של המשיח. הבה נתחיל עם **שמעון כיפא**, המכונה גם **פטרוס**. ובכן, בפרק השני של **מעשי השליחים** מתואר פטרוס כאשר הוא פונה לאנשי יהודה ויושבי ירושלים ומבציר בהם לעשות תשובה ולהיטבל על שם ישוע המשיח לסליחת חטאים (פס' 38). אך כמה פסוקים קודם לכן, בוחר שמעון לצטט באוזניהם את הקטע מיואל הנביא בו נאמר: "והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט" (פס' 21). כלומר, בהכנעה מוחלטת לרוח הדברים העולים מן התנ"ך, גם שמעון האמין כי רק הקריאה בשם ה' מסוגלת להושיע. ולמרות זאת, שני פרקים אחר-כך מתואר אותו שמעון מתמלא ברוח הקודש ומכריז "כי בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן המתים, כי בשמו עומד זה לפניכם בריא. והוא \[ישוע\] האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פינה. ואין ישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם, אשר בו נושע" (פרק ד', 10-12). מקריאה מדהימה שכזו עולה כי שמעון לא ראה כל סתירה בין שמו המפורש של ה' לבין שמו של האדון ישוע המשיח. נפנה עתה ל**שאול** **השליח** וניראה מה דעתו בעניין. מקריאה ב**איגרת אל הרומיים** עולה כי גם שאול האמין כי יש רק שם אחד שבו ניתן להיוושע, ועל-כן גם הוא ציטט את יואל הנביא שקבע "כי כל אשר יקרא בשם ה' ימלט".[\[70\]](/#_ftn70) אולם זה לא הכל שכן ממש בדומה לפטרוס, גם שאול זיהה את שמו של המפורש של ה' עם זה של ישוע המשיח. ב**איגרת אל הפיליפיים** פרק ב' אנו מוצאים ביטוי מצוין לכך כאשר שאול מכריז כי "בשם ישוע תכרע כל ברך אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ" (פס' 10). ההקבלה כאן, בין שמו של ה' לשמו של ישוע, הופכת להיות ברורה עוד יותר כאשר מבינים כי שאול השתמש בפסוקים הידועים מישעיהו מ"ה, לפיהם אומר הקב"ה: "פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד. בי נשבעתי יצא מפי צדקה, דבר ולא ישוב. כי לי תכרע כל ברך, תשע כל לשון" (פס' 22-23). שאול לקח פסוקים אלה, המכוונים באופן מפורש לשמו של ה', והשליך אותם ישירות על שמו של ישוע המשיח. נוסף על-כך, **בשנייה אל טימותיוס** פרק ב', שוב מזהה שאול את שמו של המשיח עם השם המפורש של ה': "אך איתן הוא יסוד האלהים וזה חותמו: יודע ה' את אשר לו ועוד יסור מעוול כל הקורא את שם המשיח" (פס' 19). **(16)** **תמים לפניו**: כתבי הקודש מציבים בפנינו את הדרישה המיוחדת להתהלך בתמימות לפני הקב"ה לבדו. אנו קוראים על כך בצורה מפורשת ב**דברים** י"ח 13, שם נאמר: "תמים תהיה עם ה' אלהיך".  אברהם אבינו התבקש ע"י האלהים להתהלך לפניו ולהיות תמים (**בראשית** י"ז 1); ונוח, כזכור, מצא חן בעיני ה' כאשר התהלך "את האלהים" והיה לאיש צדיק תמים בדורותיו (שם, ו' 9). והנה, כאשר פונים לכתבי הברית החדשה מגלים כי גם שם את מודגשת הפנייה להתהלך בתמימות לפני ה'. להלן מספר מראי מקום: לוקס א' 75, מעשי השליחים כ"ד 16, אפסיים א' 4, 1 לתסלוניקים ג' 13, יהודה 24, התגלות י"ד 5. אף באיגרת השנייה **לקורינתיים** ט' 11 אנו נתקלים בפנייה להתהלך בתמימות עם ה', אך מייד לאחריה ניתן למצוא את הבקשה לשמור על תמימותינו עם המשיח (שם, י" 3). **(17) קדוש**: השורש ק.ד.ש. מופיע עשרות (אם לא מאות) פעמים במקרא, אולם לאורך התנ"ך כולו, מקבלת דמות[\[71\]](/#_ftn71) אחת בלבד את התואר "קדוש". אין נביא, כהן או מלך אשר זוכים להיקרא כך. אין אדם או בעל חיים הזוכה להיקרא כך ע"י כתבי הקודש. הקב"ה, והוא לבדו, מקבל את הכינוי המיוחד והבלעדי הזה.[\[72\]](/#_ftn72) אהרן הכהן,[\[73\]](/#_ftn73) משה רבנו[\[74\]](/#_ftn74) ועם ישראל[\[75\]](/#_ftn75) אמנם מקבלים מאת אלהים את התואר "קדוש" ו"קדושים", אך במקרים אלה חשוב לשים לב לשני מאפיינים מהותיים: **(א)** אהרן, משה ועם ישראל מכונים "קדושים" אך ורק בזיקה ישירה אל האל וע"פ בחירתו הריבונית; **(ב)** הם נקראים "קדושים" רק ע"י האל עצמו, דהיינו: אין איש במקרא אשר פונה אליהם או מכנה אותם בתואר הזה. לעומת זאת, זוכה הקב"ה לתואר "קדוש" פעמים רבות ביותר ולהלן מספר דוגמאות לכך מהתורה, מהנביאים ומהכתובים: ויקרא י"ט 2: "דבר אל-כל-עדת בני-ישראל, ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני יהוה אלהיכם"; שמואל א' ב' 2: "אין-קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו"; שמואל א' ו' 20: "ויאמרו אנשי בית-שמש מי יוכל לעמד לפני יהוה האלהים הקדוש הזה ואל-מי יעלה מעלינו"; ישעיהו ו' 3: "וקרא זה אל-זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל-הארץ כבודו"; מזמור צ"ט 5: "רוממו יהוה אלהינו והשתחוו להדם רגליו קדוש הוא"; ופסוק 9: "רוממו יהוה אלהינו והשתחוו להר קדשו כי-קדוש יהוה אלהינו". כאשר פונים לכתבי הברית החדשה מגלים דבר מעניין ביותר בנוגע לשם התואר "קדוש". נמצא כי קיימת בברית החדשה הבחנה ברורה בין השימוש במילה "קדוש" לשימוש  במילים "קדושים" ו"קדושה". בעוד הכינוי "קדושים" ניתן לנביאים, למאמינים, לשליחים ולמלאכים,[\[76\]](/#_ftn76) והמילה "קדושה" מיוחסת לירושלים, למצוות האדון ולנשיקה הקדושה,[\[77\]](/#_ftn77) התואר "קדוש" (בלשון יחיד) איננו מיוחס אלא לשתי דמויות בלבד: לקב"ה ולישוע המשיח (למעט שני יוצאי דופן אשר עליהם נתייחס בהמשך). המילה "הקדוש" (אם ה' הידיעה) מתייחסת אך ורק אל אלהים ואל המשיח ישוע, ללא יוצא מן הכלל.[\[78\]](/#_ftn78) להלן שתי דוגמאות מן הברית החדשה לתיאור אלהים בכינוי "הקדוש": **(1)** "…ואני בא אליך אבי הקדוש, נצור אותם בשמך, את-אשר נתת לי, למען יהיו אחד כמונו" (יוחנן י"ז 11); **(2)** "ויזעקו בקול גדול ויאמרו אדני הקדוש והאמיתי: עד-מתי לא תשפט ולא-תקום את-דמינו מיושבי הארץ" (התגלות ו' 10). להלן אפוא שתי דוגמאות לכינוי ישוע המשיח בתואר "הקדוש": **(1)** "כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם-הגוים ולאומי ישראל על-ישוע עבדך הקדוש אשר משחת" (מעשי השליחים ד' 27); **(2)** "בנטתך את-ידך למרפא ולתת אותות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש" (שם פס' 30). כאמור, את שם התואר "קדוש" (ללא ה' הידיעה), מקבלים האל והמשיח פעמים רבות לאורך כתבי הברית החדשה. הנה שתי דוגמאות לכך מכל אחד: **האלהים** נקרא "קדוש" באגרת הראשונה לפטרוס א' 16 ובהתגלות ד' 8; **ישוע** **המשיח** נקרא "קדוש" בבשורת מרקוס א' 24 ובמעשי השליחים ג' 14. כאמור, המילה "קדוש" (ביחיד, ללא ה' הידיעה) מיוחסת תמיד לאהלים ולמשיח ישוע, למעט **שני יוצאי דופן**: **א)** בבשורת מרקוס ו' 20 נאמר: "כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש…". יוחנן המטביל, אם-כן, מכונה "קדוש", אך זה בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל, משום ש**דבר ראשון**, כתוב במפורש שזוהי דעת יחיד – דעתו של הורדוס; **דבר שני**, זו הפעם היחידה בספרי הברית החדשה אשר בה מכונה יוחנן "קדוש". מלבד מקרה זה, אין איש פונה אל יוחנן ישירות או בעקיפין בתואר "קדוש", או "הקדוש", או מכיר בו ככזה. **ב)** יוצא הדופן השני מופיע כאשר המילה "קדוש" מתייחסת אל המאמין באופן כללי או  מורה כיצד על המאמין לפעול בדרך כלל. לדוגמא: באל הפיליפיים ד' 21 נאמר: "שאלו לשלום כל קדוש במשיח ישוע…"; ובאיגרת אל טיטוס א' 8 נכתב על פקיד העדה (או זקן הקהילה), כי עליו להיות: "…מכניס אורחים ואוהב טוב וצדיק וקדוש וכובש את ייצרו". בדוגמאות הללו בולטים אפוא **שני מאפיינים** החוזרים על עצמם גם במקומות נוספים בברית החדשה: **(1)** אין פנייה אישית אל דמות ספציפית (עם שם) בתואר "קדוש"; **(2)** התואר במקרים אלו ניתן אל המאמין במשיח ובזיקה ישירה לאדון. לסיכום, מצאנו כי בתנ"ך התואר "קדוש" ניתן ע"י בני האדם, לאלהים לבדו. בכתבי הברית החדשה גילינו אפוא כי שם תואר זה, בתוספת ה' הידיעה, ניתן ע"י הבריות לא אל אבינו שבשמים לבדו, כי-אם גם אל בנו – המשיח ישוע, ככתוב: "…גם לקדוש הילוד יקרא בן אלהים" (לוקס א' 35). עובדה נפלאה זו מעידה ביתר שאת על אחדותם. **(18)** **שופט עליון**: בתנ"ך מתואר הקב"ה לבדו כשופט כל הארץ וכל אשר חי בה (בראשית י"ח 25; מזמור קמ"ג 2), כשופט הצדק (מזמור ט' 5) האולטימטיבי וכדמות הבלעדית אשר תביא למשפט אחרון כל מעשה , "עַל כָּל־נֶעְלָם, אִם־טוֹב וְאִם־רָע" (קהלת י"ב 14). ספרי הברית החדשה נותנים לכך משנה תוקף וגם שם מתואר אלהים כשופט העליון אשר יביא לפניו כל יציר נברא במשפט (לוקס י"ח 7-8; רומיים א' 32, ב' 2, 16;  פטר"ב ב' 11, אל העברים י"ב 23; התגלות ט"ז 7 ועוד). מעניין כי במקביל לכך, ישוע המשיח זוכה מאותם כתבים לתיאור זהה, של השופט אשר קיבל את הסמכות האלוהית לדון את הכל בצדק ובאמת (יוחנן ה' 5, 27; מעשי השליחים י' 42, י"ז 31; טימ"ב ד' 1, 8 ועוד). **(19)** **הוא החיים**: בדברים ל' 20 מצווה משה את עם ישראל "לְאַהֲבָה אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה־בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ…". זולת אלהים, אין בתנ"ך ולו דמות אחת המתוארת כחיים עצמם. אלהים אפוא הוא החיים, הוא חיינו. במקומות רבים אחרים במקרא, נקרא ה' בשם "אֱלֹהִים חַיִּים".[\[79\]](/#_ftn79) דהיינו, בלתי אפשרי להפריד את אלהים מהחיים עצמם. כתבי הברית החדשה ממשיכים את אותה מגמה ואף הם מכנים את ה' בתואר "אֱלֹהִים חַיִּים".[\[80\]](/#_ftn80) והנה, תכונה זו, שבתנ"ך מאפיינת את אלהים לבדו, מוענקת אפוא גם למשיח ישוע: ביוחנן א' 4 נאמר כי בַּדָּבָר – כלומר בישוע –  "הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ אוֹר לִבְנֵי הָאָדָם";[\[81\]](/#_ftn81) ביוחנן י"א 25 אומר ישוע למרתא: "אָנֹכִי הַתְּקוּמָה וְהַחַיִּים…"; וביוחנן י"ד 6 מכריז המשיח ואומר: "אָנֹכִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים". **(20) סולח חטאים**: הדוגמא האחרונה קשורה ליכולת לסלוח חטאים. ברור כי כאשר אדם מסוים פוגע באדם אחר עליו לבקש מחילה מהאדם הפגוע, ועל הנפגע מוטלת ההחלטה האם לסלוח או לא. אם נניח שחס וחלילה פגעתי במישהו, מן הסתם עלי להתנצל בפניו ולקוות שיסלח לי. מצד שני, איני יכול לסלוח לאדם על כך שפגע במישהו אחר. ביכולתי לסלוח רק למי שפגע בי אישית. אולם בניגוד לכך, כתבי הקודש מראים כי אנשים שחטאו כלפי בני אדם אחרים, באים לפני הקב"ה ומבקשים ממנו מחילה וסליחה משום שהם מבינים כי פגיעה בזולת, כמוה פגיעה באל. וכך למשל, כאשר מנסה אשת פוטיפר לפתות את יוסף ולגרום לו לנאוף עימה, זועק יוסף ואמר: "ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים" (**בראשית** ל"ט, 9). דוגמא נוספת ניתן לתת מסיפור דוד ובת-שבע. כאשר מוכיח נתן הנביא את המלך על חטאיו, הוא אומר לו: "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיניו?" (**שמואל ב** י"ב, 9). גם עבור הנביא, חטאו של דוד הוא בראש ובראשונה כנגד אלהים ורק אחר-כך כנגד אוריה ואשתו. לכן מובנת זעקתו של דוד אל אלהיו: "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי" (**תהילים** נ"א, 6); ובמזמור ל"ח: "אדני, נגדך כל תאותי" (פס' 10).[\[82\]](/#_ftn82) ההתפתחות מעניינת בסיפור מתגלית דווקא בפרק י"ב, 13 (של שמואל ב): לאחר שמתוודה דוד על חטאיו לפני נתן, מנחם אותו הנביא באומרו אליו כי "ה' העביר חטאתך, לא תמות". שימו לב מה קרה כאן. דוד המלך, שכזכור לא עמד בפיתוי ונאף עם בת-שבע, חטא כנגד אוריה החתי. אך למרבה הפליאה, אין בת-שבע או משפחתו של בעלה מתבקשים למחול לו; נתן הנביא הוא הבא אל דוד כדי לבשר לו כי אלהים הוא זה שסלח לו. דבר זה מביא אותנו לתובנה על-אודות תכונה מופלאה נוספת השמורה בלעדית לקב"ה: לאלהים – ורק לאלהים – היכולת לסלוח לאדם על חטאיו, גם אם הם נעשו מלכתחילה נגד הזולת (או במילים אחרות: כל חטא כלפי הזולת הוא בראש ובראשונה נגד ה'). כאשר פונים לספרי הברית החדשה מוצאים כי תכונה זו של סליחת חטאים, האופיינית לאלהים לבדו, מיוחסת – ממש כמו התכונות האחרות שהזכרנו – לישוע המשיח. בבשורה על-פי **מרקוס**[\[83\]](/#_ftn83) פרק ב', מסופר על נכה האברים המובא לפני המשיח בציפייה לנס רפואי. "ויהי כראות ישוע את אמונתם, ויאמר אל נכה האברים: בני, נסלחו לך חטאותיך" (פס' 5). איזו שערורייה! כיצד מעז ישוע לסלוח לנכה האברים? האם נכה האברים חטא נגדו? כמובן כי הסופרים והפרושים[\[84\]](/#_ftn84) אשר נכחו באירוע לא יכלו להתאפק יותר; נדמה היה כי הפעם עבר ישוע את הגבול: "ויהיו מן הסופרים יושבים שם וחושבים בליבם לאמור: מה ידבר זה גידופים כאלה? מי יוכל לסלוח חטאים בלתי האלהים לבדו?" (פס' 6-7). ישוע, כזכור, לא נשאר חייב, וענה להם: "אך למען תדעון כי לבן-האדם יש השלטון לסלוח חטאים בארץ, ויאמר אל נכה האברים: לך אני אומר, קום שא את משכבך ולך אל ביתך" (פס' 10-11). ואין זו הפעם היחידה בה ישוע לוקח לעצמו את הזכות והיכולת לסלוח חטאים. אדרבא, דבר מסוג זה עובר כחוט השני בכל ארבעת הבשורות. למשל, **בלוקס** פרק ז' מסופר כי ישוע פונה לאישה שמשכה את רגליו בשמן, ואומר לה: "נסלחו לך חטאותיך! ויחלו המסובים עמו לאמור בליבם: מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים" (פס' 48-49). גם כאן הבינו כולם כי כאשר אמר זאת ישוע, הוא למעשה ייחס לעצמו סגולה השייכת לאלהים בלבד. נוסף על כך, התנ"ך מעביר בצורה ברורה ביותר את המסר לפיו רק בכוחו של הקב"ה לסלוח על חטאיו עם ישראל ושל האנושות כולה. **בישעיהו** פרק מ"ג, אומר אלהים: "אנכי אנכי הוא מחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכר" (פס' כ"ה). ובישעיהו מה, נאמר: "אני ה' ואין עוד אלהים מבלעדי, אל צדיק ומושיע, אין זולתי. פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ" (פס' 22-23). **בתהילים** פרק קל, מכריז בעל המזמור כי ה' הוא ש"יפדה את ישראל מכל עונותיו" (פס' 8). אם פונים לספרי הברית החדשה מגלים כי כבר בפרק הראשון של בשורת **מתי** מבשר מלאך ה' ליוסף כי אשתו הרתה מרוח הקודש, "והיא יולדת בן וקראת שמו ישוע, כי הוא יושיע את עמו מעוונותיהם" (פס' 21). בסעודת הפסח האחרונה שחגג המשיח ביחד אם תלמידיו, ניתן להבחין בדוגמא נוספת לאותו רעיון: ישוע לקח את כוס היין, בירך ונתן לתלמידיו לשתות, באומרו להם: "שתו ממנה כולכם. כי זה הוא דמי, דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים".[\[85\]](/#_ftn85) **במעשי השליחים** פרק כ"ו מתועדת עדותו של שאול בפני המלך אגריפס. לאחר שמתאר שאול את מפגשו עם המשיח בדרכו לדמשק, הוא מעיד כי ישוע ציווה עליו לבשר לגויים ולפקוח את עיניהם, למען ישובו לאלהים "וימצאו בי \[בישוע\] את סליחת החטאים ואת הנחלה בתוך הקדושים" (פס' 18). ושוב אנו רואים כי סגולה ייחודית כמו סליחת חטאים, הניתנת בכתבי הקודש לאלהים לבדו, מיוחסת בספרי הברית החדשה לישוע המשיח. מכאן אין ספק בכלל כי ההקבלה בין הקב"ה לבין מלך המשיח, בלתי נמנעת היא. לסיכום, מצאנו כי ישוע המשיח לא התבייש להעיד על האמת כאשר הכריז: "אני ואבי, אחד אנחנו";[\[86\]](/#_ftn86)  "הרואה אותי, ראה את האב… "אנכי באבי ואבי בי".[\[87\]](/#_ftn87) ועם-זאת, אנו קוראים כי על-אף ש"היה בדמות האלהים, לא חשב לו לשלל היותו שווה לאלהים. כי אם הפשיט עצמו וילבש דמות עבד וידמה לבני אדם וימצא בתוכנו כבן-אדם. וישפל את נפשו ויכנע עד מות, עד מיתת הצליבה".[\[88\]](/#_ftn88) הבה אם-כן נשפיל גם אנו את נפשנו בכניעה ולא נשכח בפני מי אנו עומדים בפעם הבאה שנקרא בשמו, שהרי לו נתן האלהים "כל שלטון בשמים ובארץ".[\[89\]](/#_ftn89) אמן! **Ω** [\[1\]](/#_ftnref1) ראו למשל: מרקוס ד' 41; יוחנן כ' 28. [\[2\]](/#_ftnref2) אגב, זו היתה אחת הסיבות המרכזיות להתנגדותם אליו (ראו למשל: מרקוס ב' 7; לוקס ה' 21; יוחנן ה' 18; יוחנן ח' 58-59; יוחנן י' 33). [\[3\]](/#_ftnref3) תכונה זו מופיעה בלא מעט מזמורי תהילים נוספים, כגון: ח' 4; י"ט 2; כ"ד 1-2; ל"ג 6 (השוו עם בשורת יוחנן א' 1-3 ועם אל העברים י"א 3); ע"ד 16-17; פ"ט 12; צ"ה 5-6; צ"ו 5; ק"ב 26; ק"ד 16-26; קט"ו 15; ובמזמור קל"ו 5-9. [\[4\]](/#_ftnref4) וכן באיוב ל"ג, 4. [\[5\]](/#_ftnref5) למשל, בדברים פרק ל"ב, פס' 6, 18; בישעיהו: כ"ט, 16; מ', 26-28; מ"ג, 1, 7; מ"ה, 7-12, 18; מ"ח, 13; בירמיהו: י"ח, 2-6; כ"ז 5; ל"א, 34; בעמוס ד' 13; ה' 8; בקהלת: ג', 14; ז', 29; י"ב, 1; ובדברי הימים א' ט"ז, 26. [\[6\]](/#_ftnref6) מזמור קמ"ח, 5. [\[7\]](/#_ftnref7) פסוק 6. מופיע בצורה דומה גם במתי י"ט, 4. [\[8\]](/#_ftnref8) פרק ג' 5. זאת בהתאמה גמורה לכתוב, הן במזמור ל"ג, 5: "בדבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם"; הן באיגרת אל העברים י"א, 3: "באמונה נבין כי העולמות נעשו בדבר האלהים"; הן באיגרת יעקב א' 18: "הוא בחפצו ילד אותנו בדבר האמת". [\[9\]](/#_ftnref9) פס' 11. התרגום של הפסוק מיוונית לאנגלית אומר: "Thou art worthy, O Lord, to receive glory and honour and power, for thou hast created all things, and for thy pleasure they are and were created" (Revelation 4: 11, King James Version). מכאן מובן יותר כי משמעות הפסוק מקבילה לנאמר בישעיהו מ"ג: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו" (פס' 7). [\[10\]](/#_ftnref10) באיגרת אל העברים ב', 14 נאמר: "לבש בשר". [\[11\]](/#_ftnref11) מומלץ לקרוא היטב את 31 הפסוקים הראשונים של הפרק על-מנת להיווכח כי "הדבר" הוא אמנם ישוע המשיח. [\[12\]](/#_ftnref12) כפי שראינו, גם באיגרת השנייה לפטרוס נאמר כי השמים והארץ נבראו ע"י דבר אלהים (פרק ג', 5). [\[13\]](/#_ftnref13) פס' 16. שוב, עם קריצה ברורה לנאמר בישעיהו מ"ג 7. [\[14\]](/#_ftnref14) פרק א', פס' 3-4. [\[15\]](/#_ftnref15) במזמור פ"ט נאמר על הקב"ה: "אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם" (פס' 10); ובמזמור קמ"ח כתוב: "רוח סערה עשה דברו" (פס' 8); גם באיוב כ"ו 12 נאמר על אלהים כי "בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם…". [\[16\]](/#_ftnref16) מופיע בצורה דומה גם במתי פרק  ח', פס' 23-27; ובלוקס ח', 23-25. [\[17\]](/#_ftnref17) שימו לב לתרגום לאנגלית של ה- Complete Jewish Bible: He alone spreads out the sky and **walks on the waves in the sea**. [\[18\]](/#_ftnref18) ראו תיאור דומה גם במרקוס ו', פס' 48; וביוחנן ו', פס' 19. [\[19\]](/#_ftnref19) נכון, במתי י"ד 29 נאמר כי גם תלמידו של ישוע, שמעון-כיפא, התהלך על המים. אך מן ההקשר ברור כי הוא עשה זאת ע"י אמונתו במשיח, בעזרתו בלבד ולפי הזמנתו ומצווותו. [\[20\]](/#_ftnref20) אותה סגולה מתוארת גם מזמור אחד לפני כן: "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים" (תהילים קמ"ה 14). [\[21\]](/#_ftnref21) וכן בירמיהו פרק י"ז, 10; ופרק כ', 12. [\[22\]](/#_ftnref22) "מצרף לכסף וכור לזהב, ובחן לבות ה'" (משלי י"ז, 3). [\[23\]](/#_ftnref23) בקטע המקביל בספר מלכים א' פרק ח', פס' 39, נאמר: "כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם". [\[24\]](/#_ftnref24) ראו גם: מתי ט"ז 8; מרקוס ח' 17; לוקס ה' 22. [\[25\]](/#_ftnref25) או במילים אחרות, אלהים הוא מעולם ועד עולם (מזמור מ"א: 14; מזמור צ: 2; דניאל ב: 20; דברי הימים א, כ"ט: 10). [\[26\]](/#_ftnref26) ושוב באופן דומה בפרק כ"א, 6; ובפרק כ"ב, 13. [\[27\]](/#_ftnref27) רמז נוסף לתכונה זו ניתן למצוא גם בישעיהו מ"ו, 9-10; ובתהילים ל"ג, 11. [\[28\]](/#_ftnref28) משמעות הפסוק מתחדדת יותר בתרגום מיוונית לאנגלית:  "Jesus Christ the same yesterday, and to day, and for ever" (Hebrews 13: 8, KJV) המילה היוונית, המופיעה בטקסט המקורי, היא **αὐτός** ומשמעותה "the same". [\[29\]](/#_ftnref29) מופיע גם במרקוס פרק ו', פס' 50. [\[30\]](/#_ftnref30) המילים "אני הוא", כפי שנכתב ביוונית של תרגום השבעים, נאמר מפיו של המשיח עצמו במתי י"ד, 27; במרקוס פרק ו', 50; ופרק י"ד, 62; בלוקס כ"ד, 39; ויותר מתריסר פעמים בבשורת יוחנן: בפרק ד', 26; בפרק ו', 20; בפרק ח', פס' 18, פס' 24 ופס' 28; בפרק י', פס' 7, פס' 9 ופס' 11; בפרק י"ג, 19; בפרק י"ד, 6; בפרק י"ח, פס' 5, פס' 6 ופס' 8. [\[31\]](/#_ftnref31) זו בדיוק האשמה שהם מטיחים בו ביוחנן י', 33: "על מעשה טוב לא נסקול אותך, כי-אם על גדפך את אלהים ועל כי אדם אתה ותעש את עצמך לאלהים". [\[32\]](/#_ftnref32) בתוך: הרב רונן נויבירט, "לגעת בזמן: החגים כחוויה בעולם המדרש", 2016: 115-116. [\[33\]](/#_ftnref33) ובמזמור ל"ח, 2 מתפלל דוד המלך: "ה' אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני". [\[34\]](/#_ftnref34) למשל באיוב ה', 17-18: "הנה, אשרי אנוש יוכיחנו אלוה, ומוסר שדי אל תמאס. כי הוא יכאיב ויחבש, ימחץ וידו תרפינה". [\[35\]](/#_ftnref35) פסוק 33. [\[36\]](/#_ftnref36) פרק י"ד, פס' 6. [\[37\]](/#_ftnref37) יוחנן פרק ה', פס' 18. על כך שישוע השווה עצמו לאלהים, ראו גם פרק י', פס' 33; ופרק י"ט, פס' 7. [\[38\]](/#_ftnref38) בסיוע פרשנותו של מצודת-דוד אנו לומדים "כי אתה נירי", רוצה לומר: אתה תאיר לי כנר. [\[39\]](/#_ftnref39) "ה' אורי", לאמור: הלא ה' מאיר לי בעת צרה (ע"פ מצודת דוד). [\[40\]](/#_ftnref40) ראו דוגמאות נוספות בישעיהו ב', 5; בתהילים מ"ד, 4; בתהילים פ"ט, 16; ובאיוב כ"ט, 3. [\[41\]](/#_ftnref41) "והיה אור ישראל", דהיינו: האל המאיר לישראל (ע"פ מצודת דוד). [\[42\]](/#_ftnref42) ראו גם את התקבולת בישעיהו ס' 1-2. [\[43\]](/#_ftnref43) הראשונה ליוחנן א', 5. [\[44\]](/#_ftnref44) אגרת יעקב א', 17. [\[45\]](/#_ftnref45) ראו גם יוחנן ג', 18-21. [\[46\]](/#_ftnref46) ראו יוחנן י"ב, 36, 46. [\[47\]](/#_ftnref47) בראשונה ליוחנן ב' 8 נאמר כי בנו, המאמינים, "האור האמיתי כבר זורח". [\[48\]](/#_ftnref48) השנייה לפטרוס א', 19; וחזון יוחנן כ"ב, 16. [\[49\]](/#_ftnref49) שמואל ב, פרק כ"ב, 29. [\[50\]](/#_ftnref50) השנייה לפטרוס א', 19. [\[51\]](/#_ftnref51) דוגמאות נוספות במקרא לאנאלוגיה בין המשיח לאור, ניתן לראות בפרשנות לנאמר בישעיהו מ"ב, 6; ובישעיהו מ"ט, 6. [\[52\]](/#_ftnref52) לפי פרשנות "מצודת דוד" (מן המאות 17-18). [\[53\]](/#_ftnref53) יוחנן ד', 24. [\[54\]](/#_ftnref54) הראשונה לטימותיוס ו', 16; וגם: "את האלהים לא ראה איש מעולם", ככתוב באגרת הראשונה ליוחנן ד', 12; נוסף על-כך, באיגרת אל הרומיים פרק א', מדגיש שאול את "מהותו הנעלמה" של אלהים (פס' 20) ומוקיע את אלו שהמירו את כבודו "בדמות צלם אדם" (פס' 23). לאור דברים אלו, ברור כי שאול לא החשיב את ישוע המשיח לאדם בלבד. [\[55\]](/#_ftnref55) יוחנן א', 18. [\[56\]](/#_ftnref56) יוחנן ו', 46. [\[57\]](/#_ftnref57) שמות ל"ג, 11; ראו גם דברים ל"ד, 10. [\[58\]](/#_ftnref58) במדבר י"ב, 8. [\[59\]](/#_ftnref59) תהילים י"ז, 15. [\[60\]](/#_ftnref60) ישעיהו ו', 5. [\[61\]](/#_ftnref61) איוב מ"ב, 5. [\[62\]](/#_ftnref62) כך לדוגמא, קרה עם הגר (בראשית ט"ז 7-13); עם אברהם אבינו (בראשית פרק י"ח 1, 22; ופרק כ"ב, 11-12); עם יעקב אבינו (בראשית ל"ב 25-31); עם בלעם בן-בעור (במדבר כ"ב 22-39); עם יהושע בן-נון (יהושע ה' 13-15); עם גדעון (שופטים ו' 11-24); עם מנוח ואשתו (שופטים י"ג 2-23); עם דוד המלך וגד הנביא (שמואל א' כ"ד 11-19, ובקטע המקביל בדברי הימים א' כ"א, 18-27); עם אליהו הנביא (מלכים ב' א' 3-6, 15-16); ועם יהושע הכהן הגדול (זכריה ג' 1-2). [\[63\]](/#_ftnref63) יוחנן א', 18. [\[64\]](/#_ftnref64) יוחנן י"ד, 9. [\[65\]](/#_ftnref65) אל הקולוסים א', 15. [\[66\]](/#_ftnref66) אל העברים א', 3. [\[67\]](/#_ftnref67) יוחנן כ', 28. [\[68\]](/#_ftnref68) הדבר חוזר על עצמו בפרק כ"ב, שם נאמר: "אני ישוע שלחתי את מלאכי להעיד לכם את אלה בפני הקהילות. אנכי שורש דוד ותולדתו, כוכב נגה השחר. והרוח והכלה אומרים בא, והשומע יאמר בא, והצמא יבוא, והחפץ יקח מים חיים חינם" (פס' 16-17). [\[69\]](/#_ftnref69) דוגמאות נוספות לכך ניתן למצוא בבראשית כ"ו, פסוק 25; דברים ל"ב, 3; שמואל א י"ז, 45; מלכים א י"ח, 24; ישעיהו נ, 10; מיכה ד', 5; צפניה ג', 12; ובתהילים: פרק כ', 6; פרק ל"ג, 21; ופרק קט"ז, 4, 17. [\[70\]](/#_ftnref70) אל הרומיים פרק י', 13. שאול חוזר על-כך באופן דומה גם באיגרת אל העברים פרק י"ג, 15. [\[71\]](/#_ftnref71) יש במקרא מקומות קדושים (לדוגמא: שמות כ"ו 33-34, בויקרא ז' 6, בויקרא י' 13, בויקרא ט"ז 24, דברים כ"ג 15, קהלת ח' 10), ימים קדושים (לדוגמא: בראשית ב' 3, נחמיה ח' 10) ואפילו מים קדושים (במדבר ה' 17); אך כפי שאמרתי, אין דמות אחרת זולת הקב"ה הזוכה לכינוי "קדוש" מאת מלאכים בשמים או מאת בני אדם על הארץ. [\[72\]](/#_ftnref72) אמנם נמצא יוצא דופן אחד בספר דניאל ח' 13, אך מתואר שם חזון והדברים הנאמרים סתומים ואינם ברורים; אפילו דניאל אינו מבין את פשר החזון (לפי פס' 15). [\[73\]](/#_ftnref73) מזמור ק"ו 16 (מההקשר שם, ניתן להבין כי המילה "קדוש" מתארת את בחיר ה'). [\[74\]](/#_ftnref74) במדבר ט"ז 5-7 (גם כאן הקדושה ניתנת באופן ישיר לבחירתו של ה'). [\[75\]](/#_ftnref75) לדוגמא: שמות י"ט 6, ויקרא י"א 44, ויקרא י"ט 2, ויקרא כ' 26, דברים, פרקים: ז', י"ד, כ"ח, תהילים ט"ז 3, דברי הימים ב' ל"ה 3. [\[76\]](/#_ftnref76) הנביאים הקדושים, לדוגמא: לוקס א' 70, מעשי השליחים ג' 21; המאמינים הקדושים, לדוגמא: רומיים י"ב 13, רומיים ט"ו 25; השליחים הקדושים, לדוגמא: אפסיים ג' 5; המלאכים הקדושים, לדוגמא: מרקוס ח' 38, לוקס ט' 26. [\[77\]](/#_ftnref77) ירושלים "העיר הקדושה", למשל: מתי כ"ז 53, התגלות כ"א 10; המצווה הקדושה, למשל: השנייה לפטרוס ב' 21; הנשיקה הקדושה, למשל: רומיים ט"ז 16, ראשונה לקורינתיים ט"ז 20, שנייה לקורינתיים י"ג 12. [\[78\]](/#_ftnref78) בספר חזון יוחנן כ"ב 11, נאמר: "החומס יוסיף לחמס והטמא יוסיף להטמא והצדיק יוסיף להצדק והקדוש יוסיף להתקדש". זו הדוגמא היחידה בברית החדשה אשר בה מיוחסת המילה "והקדוש" למישהו אחר זולת אלהים והמשיח. אך אין כאן כל פנייה אישית לדמות אדם מסויימת וספציפית; ובנוסף, המדבר איננו אדם, אלא מלאך המדבר בשמו של האלף והתו. [\[79\]](/#_ftnref79) דברים ה' 26; שמו"א י"ז 26; ירמיהו י' 10, וכו'. [\[80\]](/#_ftnref80) מתי ט"ז 16; מה"ש י"ד 15; קור"ב ג' 3; טימ"א ג' 15 וכו'. [\[81\]](/#_ftnref81) גם ביוח"א א' 1 מתואר ישוע כ"דְּבַר הַחַיִּים". [\[82\]](/#_ftnref82) ובספר שמואל ב' פרק י"ב, 13, נאמר: "ויאמר דוד אל נתן: חטאתי לה'". [\[83\]](/#_ftnref83) המקבילות לסיפור זה – במתי ט', פס' 2-3 ובלוקס ה', פס' 20-21 – מדווחות על מסר דומה. [\[84\]](/#_ftnref84) "הפרושים" מופיעים לצד "הסופרים" בגרסתו של לוקס לאותו סיפור (לוקס ה' 21). [\[85\]](/#_ftnref85) מתי כ"ו, פס' 27-28. ראו גם: מרקוס י"ד, פס' 24; ולוקס כ"ב, פס' 20. [\[86\]](/#_ftnref86) יוחנן י', פס' 30. [\[87\]](/#_ftnref87) שם, פרק י"ד, פס' 9, 11. [\[88\]](/#_ftnref88) אל הפיליפיים פרק ב', פס' 6-8. [\[89\]](/#_ftnref89) מתי כ"ז, פס' 18. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, אלוהים ביהדות, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, עקרונות האמונה, תיאולוגיה --- ### [ואהבת לרעך כמוך – את מי עלינו לאהוב?](https://igod.co.il/discipleship/ואהבת-לרעך-כמוך-את-מי-עלינו-לאהוב-2/) **Published:** מרץ 18, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ואהבת לרעך כמוך – את מי עלינו לאהוב?") "השומרוני הטוב". הרבה לפני שהפך לְחוק, היה השומרוני הטוב סיפור, שסיפר ישוע כתשובה לְבעל תורה, ששאל אותו כיצד עליו למצוא חן בעיני אלוהים. סיפור, שהפך עם השנים לְמונח שגור וידוע המתאר נכונות של אדם לעזור לְזר, ללא שום תמורה. על בסיס סיפורו של ישוע, מדינות רבות בְּאירופה ובארצות הברית חוקקו את "חוק השומרוני הטוב", שנחקק בְּרוח הביטוי. אבל לא בְּמקרה הפך הסיפור או המשל, שסיפר ישוע, לְחוק, וגם לְאחד הסיפורים המפורסמים ביותר בָּהיסטוריה האנושית. #### סיפור השומרוני הטוב מבקש לתת תשובה לָשאלה; מי ה"לרעך" הזה שעלינו לאהוב? מתוך הבשורה על פי לוקס, פרק י: > "אִישׁ אֶחָד, בַּעַל תּוֹרָה, קָם לִבְחֹן אוֹתוֹ וְאָמַר: "רַבִּי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם? "שָׁאַל יֵשׁוּעַ: "מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה? מָה אַתָּה קוֹרֵא? "הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדְךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ." אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "יָפֶה עָנִיתָ, עֲשֵׂה זֹאת וְתִחְיֶה."אֲבָל מֵאַחַר שֶׁרָצָה לְהַמְצִיא הֶצְדֵּק לְעַצְמוֹ, שָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ: "וּמִי הוּא רֵעִי?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אִישׁ אֶחָד יָרַד מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ וְנָפַל בִּידֵי שׁוֹדְדִים. הַלָּלוּ הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּהוּ, וְהָלְכוּ לָהֶם בְּעָזְבָם אוֹתוֹ מֻטָּל בֵּין מָוֶת לְחַיִּים. וְהִנֵּה כֹּהֵן אֶחָד יָרַד בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, אַךְ כִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאִישׁ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. כֵּן גַּם אִישׁ לֵוִי, כַּאֲשֶׁר בָּא לַמָּקוֹם וְרָאָה אוֹתוֹ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. וְהִנֵּה שׁוֹמְרוֹנִי אֶחָד, שֶׁעָבַר בַּדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ אֵלָיו, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים. נִגַּשׁ אֵלָיו, יָצַק שֶׁמֶן וְיַיִן עַל פְּצָעָיו וְחָבַשׁ אוֹתָם. אַחֲרֵי כֵן הוֹשִׁיבוֹ עַל בְּהֶמְתּוֹ וְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל פֻּנְדָּק וְשָׁם דָּאַג לִצְרָכָיו. לְמָחֳרָת הוֹצִיא שְׁנֵי דִּינָרִים, נְתָנָם לְבַעַל הַפֻּנְדָּק וְאָמַר: 'דְּאַג לוֹ אַתָּה; וְכָל מַה שֶּׁתּוֹסִיף אַחֲזִיר לְךָ בְּשׁוּבִי. 'וּבְכֵן מַה דַּעְתְּךָ, מִי מִן הַשְּׁלוֹשָׁה הָיָה רֵעַ לַנּוֹפֵל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים?" הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "זֶה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד." אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "לֵךְ וַעֲשֵׂה כֵּן גַּם אַתָּה." (לוקס י 25-37) לוקס, לא נותן רקע לָאירוע, כל מה שאחנו יודעים זה שבְּאחת הפעמים בָּהן ישוע לימד, ניסה אחד השומעים לאתגר אותו: > אִישׁ אֶחָד, בַּעַל תּוֹרָה, קָם לִבְחֹן אוֹתוֹ וְאָמַר: "רַבִּי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?" (לוקס י 25) בעל תורה, זה סופר המומחה בָּדין עברי, קצת כמו עורך דין של היום. אותו בעל תורה ניסה לאתגר את ישוע. הראוי הוא, שהמורה עומד והתלמידים יושבים. אך אותו בעל תורה קם. הוא לא שאל את השאלה בתור סטודנט כנוע, אלא קם במטרה לבחון ולערער את סמכותו של ישוע, ואולי אפילו לנסות לטמון לו מלכודת. המונח 'לרשת חיי עולם', מתאר את הירושה של המאמין בָּעולם הבא; ראו מתי יט פסוק 29. האמונה שלנו מושיעה אותנו. אבל הדרך בה אנחנו בוחרים לחיות את החיים שלנו; ההתנהגות שלנו בָּעולם הזה; היא שמשפיעה על התמלוג שלנו בָּעולם הבא – השכר שנקבל מאלוהים, על הבחירות שקיבלנו בְּמהלך חיינו. > שָׁאַל יֵשׁוּעַ: "מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה? מָה אַתָּה קוֹרֵא? "הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדְךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ." (לוקס י 26-27) ישוע, זיהה את הניסיון של בעל התורה, וכמו מורה טוב, ענה לו – לא עם תשובה, אלא עם שאלה נגדית; "אתה, בתור בעל תורה, אמור לדעת. תגיד לי אתה, מה כתוב בָּתורה?". בעל התורה ציטט בחזרה את הפסוקים מהתורה. מה שמעניין, זה שבעל התורה זיהה את הקשר שבין לאהוב את אלוהים, לבין לאהוב את רעך כמוך. משהו שישוע בעצמו כבר לימד כמה פרקים מוקדם יותר. אי אפשר לאהוב את אלוהים מבלי שאוהבים בני אדם אחרים. אבל העניין פה, או יותר נכון הויכוח פה, הולך להתמקד על נקודה אחרת. > אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "יָפֶה עָנִיתָ, עֲשֵׂה זֹאת וְתִחְיֶה." (לוקס י 28) או במילים אחרות, תחייה בָּפועל את מה שאתה יודע. זה שלמדת ידע על אלוהים, או שאתה מסוגל לזכות בְּחידון התנ"ך, לא בהכרח אומר שאתה יודע את אלוהים, או שאתה מיישם בָּפועל את הידע שלך. ידע תיאולוגי הוא לא המטרה, אלא רק אמצעי. בְּ'עשה זאת ותחייה', ישוע מתייחס לְויקרא יח: > אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם (ויקרא יח ה) קטע המתייחס לָברכות של אלוהים על מי שחי בהתאם למצוותיו, ומופיע ממש כמה פסוקים לפני מצוות ואהבת לרעך כמוך. > אֲבָל מֵאַחַר שֶׁרָצָה לְהַמְצִיא הֶצְדֵּק לְעַצְמוֹ, שָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ: "וּמִי הוּא רֵעִי?" (לוקס י 29) האהבה של בעל התורה, היתה סלקטיבית לְאנשים מסויימים בלבד, לכן, הוא ניסה לכוון את הדיון בדיוק לשם. עצם השאלה שלו "מי הוא רעי", מעידה כי מבחינתו, לא כולם הרעים שלו. משמע, לא את כולם הוא חייב לאהוב. עד כה, הסכימו ישוע ובעל התורה בְּנוגע לָחובה לְאהוב, אבל בנקודה הזאת הם מתפצלים. כאן מתחיל הויכוח; "אוקי, עליי לאהוב את רעי, אבל…מי הוא בדיוק?" משמעות המילה רע, רחבה למדיי; חבר, מכר או שכן. כָּידוע, התורה הורתה לאהוב אפילו את הזר: > "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט לד) ההלכה הרבנית לעומת זאת, צמצמה את המצווה והגדירה אותה מחדש, עד כדי לאהוב יהודים שומרי הלכה, בלבד. בעוד בעל התורה ציפה לקבל תשובה עם הגדרה ברורה, בְּסגנון של "יהודי שומר מצוות שגר בָּשכונה שאתה גר". ישוע, עמד לאתגר את התפיסה הדתית והגזענית, המבקשת בעצמה לקבוע את מי כן ולא לאהוב. שעל פיה, יש לאהוב רק את מי שמאמין בדיוק כמוך, ומאותו הגזע שלך. מבחינת ישוע, החכמה היא; לאהוב גם את מי ששונה ממך, וגם, את מי שלא אוהב אותך בחזרה. לפי ישוע, לָאהבה אמתית אין גבולות. היא פורצת את כל מחסום – תרבותי, דתי וגזעי. ועל כך, הסיפור של ישוע על השומרוני הטוב. > הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אִישׁ אֶחָד יָרַד מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ וְנָפַל בִּידֵי שׁוֹדְדִים. הַלָּלוּ הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ וְהִכּוּהוּ, וְהָלְכוּ לָהֶם בְּעָזְבָם אוֹתוֹ מֻטָּל בֵּין מָוֶת לְחַיִּים." (לוקס י 30) על פי ההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו, הדרך שבין יריחו לְירושלים היתה ידועה כמסוכנת. היא היוותה ציר מרכזי לבית המקדש. דרך בה גם יהודים וגם שומרונים עברו. ואכן, ישוע תיאר מצב ריאלי לְאותה תקופה, בה אדם, שזהותו לא ברורה, נשדד והושלך הצידה למותו. ומאחר וגם לבושו נגנב ממנו, לא היה אפשרי לדעת האם מדובר ביהודי או לא. זאת אומרת, שזהותו של האיש בכוונה מוצנעת ואיננה ידועה. ומכאן שאותו האיש מייצג כל אחד ואת כולם, ולא גזע או דת מסויימת. > וְהִנֵּה כֹּהֵן אֶחָד יָרַד בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, אַךְ כִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאִישׁ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. כֵּן גַּם אִישׁ לֵוִי, כַּאֲשֶׁר בָּא לַמָּקוֹם וְרָאָה אוֹתוֹ, עָבַר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַדֶּרֶךְ. (לוקס י 31-32) בעוד האיש שנשדד נאבק על חייו, כהן ירד מירושלים, ככל הנראה בְּדרכו חזרה הביתה מבית המקדש, שהרי באותה התקופה, היה בְּיריחו את הריכוז הגבוה ביותר של כהנים מחוץ לְירושלים. הכהן עבר לָצד השני של הדרך, משמע, שהוא לא פספס את האיש ששוכב חצי מת, אלא בכוונה החליט להימנע ממנו. הכהנים, נתפסו בתור האליטה של היהדות. אבל כידוע, ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, מתאר את הכהונה בְּבית המקדש כמושחתת ורקובה מן היסוד. גם לוי, כאשר התקרב, עבר לָצד השני. ייתכן והם חששו שאותו איש מת, ועל כן נמנעו מלבוא איתו בְּמגע – שהרי לא רצו לטמא את עצמם. ז"א, שטקסים דתיים, היו חשובים להם יותר מקדושת חיי אדם. אבל לא רק זה, אלא שהאירוניה כאן היא כפולה. ייתכן ואותו האיש, היה שכן שלהם, ואולי אפילו כהן בעצמו. בנוסף, מאחר ואותו אדם כנראה זה עתה חזר גם הוא מבית המקדש, ומתרומתו בָּמקדש של אדם כזה, מתפרנסים הכהנים והלווים. הכהן והלוי לא עברו על שום חוק וגם לא עשו שום דבר רע – הם פשוט לא עשו שום דבר. וזאת, בדיוק הבעיה. > "וְהִנֵּה שׁוֹמְרוֹנִי אֶחָד, שֶׁעָבַר בַּדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ אֵלָיו, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים." (לוקס י 33) כעת, ישוע מציג בָּסיפור שומרוני. בְּתקופת בית שני, בין היהודים לשומרונים היו יחסי שנאה. שומרונים, נחשבו לְטמאים בעיניהם של היהודים, תתי-אדם אם תרצו. ממש לא ה"לרעך" שעליהם לְאהוב. אולי מהפחד שישדדו גם אותם, הכהן והלוי שאלו את עצמם: "אם אעצור ואגיש עזרה, מה יקרה לי?". השומרוני לעומת זאת, הסיט את הפוקוס מעצמו-לָאחר: "אם אני לא אעצור ואגיש עזרה, מה יקרה לָאיש?" כמו אותו שומרוני, גם עלינו לאהוב; זאת אומרת לשרת ולהקריב למען אחרים, ללא קשר למי הם או להכרת תודה. אחרת, המניעים שלנו הם לא אהבה כלל, אלא רק כבוד והערצה. ####     #### ״לא כולם הם אחיך או אחותך באמונה, אבל כולם הם רעך, ועליך לאהוב את רעך.״ ![טים קלר](https://biblecollege.co.il/wp-content/uploads/2023/11/tim_keller.jpg "דבר אלוהים משנה את ליבנו - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ##### ד"ר טים קלר – תיאולוג     כשיש לי הזדמנות לעזור, לתמוך, לסייע ולהקריב למען אחרים, ואני בוחרת שלא, אני לא רק 'לא אוהבת', אני גם חוטאת; ומחטיאה את רצונו של אלוהים. > נִגַּשׁ אֵלָיו, יָצַק שֶׁמֶן וְיַיִן עַל פְּצָעָיו וְחָבַשׁ אוֹתָם. אַחֲרֵי כֵן הוֹשִׁיבוֹ עַל בְּהֶמְתּוֹ וְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל פֻּנְדָּק וְשָׁם דָּאַג לִצְרָכָיו. לְמָחֳרָת הוֹצִיא שְׁנֵי דִּינָרִים, נְתָנָם לְבַעַל הַפֻּנְדָּק וְאָמַר: "דְּאַג לוֹ אַתָּה; וְכָל מַה שֶּׁתּוֹסִיף אַחֲזִיר לְךָ בְּשׁוּבִי." (לוקס י 34-35) מבחינת ישוע, אהבה היא לא רגש, אלא מעשים. אתה לא חייב להתאהב, לחבב או לנסות לפתח רגשות אהבה בְּכוח כלפי כולם. הרי אי אפשר לכפות רגש. אלא, שאתה חייב לאהוב את כולם; לתת, לעזור ולהקריב למען כולם. השומרוני סיכן את חייו, שהרי לא ידע אם השודדים עדיין מתחבאים וישדדו גם אותו. השומרוני גם הקריב מזמנו, ושינה את התוכניות שלו. הוא גם הקריב מהרכוש ומהמשאבים שלו – כדי להציל את חייו של הזר. אגב, בעזרת שני דינרים, ניתן היה לרכוש מספיק אוכל לְאדם למשך כמעט חודש שלם. שמן ויין, אותם יצק השומרוני על פצעיו של האיש, הם לא רק רכוש יקר המסמל מעמד ושפע, אלא שיש להם משמעויות נוספות. שמן ויין היו בְּשימוש נפוץ בכל הקשור לְחיטוי וטיפול בְּפצעים, אבל חוץ מזה הם גם היו בְּשימוש הכהנים בְּבית המקדש- כחלק מעבודת אלוהים. ישוע מייצר פה אירוניה גדולה בְּאוזניהם של השומעים. שהרי הכהן והלוי, שזה עתה ירדו מבית המקדש, פספסו לָחלוטין את ליבו של אלוהים. השמן והיין של השומרוני נחשב בעיניו של ישוע להרבה יותר 'עבודת אלוהים', מאשר השמן והיין ששפכו הכהנים, שעה קלה קודם לכן, בְּבית המקדש. > "וּבְכֵן מַה דַּעְתְּךָ, מִי מִן הַשְּׁלוֹשָׁה הָיָה רֵעַ לַנּוֹפֵל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים?" (לוקס י 36) עבור בעל התורה, הרע היה רק המושא של הציווי, וכל עוד הוא בגדר המושא, הוא בעצם עניין משפטי; האם זה בְּאחריותי לעזור? למי אני חייב לעזור? עד כמה אני צריך לעזור? אבל ישוע שואל את השאלה בְּצורה כזאת שהרע; הוא עכשיו הנושא. ישוע בעצם אומר; לא, זה לא עניין משפטי ותפסיקו להסתכל על חיי אדם בתור הלכות וחוקים, אלא בתור בריאתו של אלוהים, שעליכם לאהוב. ישוע גם מגדיר מחדש 'רע'. על פי ישוע, עלינו להיות רעים, זאת אומרת לְאהוב; את כל מי שאלוהים ברא, וזה לא משנה מה הגזע או האמונה שלו. > הֵשִׁיב בַּעַל הַתּוֹרָה: "זֶה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד." אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "לֵךְ וַעֲשֵׂה כֵּן גַּם אַתָּה." (לוקס י 37) בעל התורה היה כלכך מקובע, שהוא לא היה מסוגל אפילו להעלות על שפתיו את המילה "שומרוני". אבל לא נשארה לו ברירה אלא, להודות שהרע האמיתי, זה שאהב אותו בְּאמת –  ששרת אותו בהקרבה, היה אותו האחד שעשה עמו חסד – השומרני. לעשות חסד עם מישהו, זה הרבה מעבר לְרק להיות נחמד אליו. זה אומר לסבול ביחד איתו, לשרוף מהזמן שלך ולשנות תוכניות אם צריך, להקריב מהמשאבים שלך ולהכניס את היד עמוק לָכיס, ולפעמים אפילו להתעלם מהנוחות והבטחון שלך, ולהתלכלך מהדם שלו בָּתעלה. גם אם זה אומר שאח"כ תקבל בָּראש מאחרים על ההחלטה שקיבלת. להקריב עבור אחרים תמיד יעלה לך בְּיוקר. כשישוע עונה "לך ועשה גם אתה", הוא לא שולח אותו לָדרך בין ירושלים לְחברון לחפש אנשים זרוקים בְּצד הדרך, אלא מדבר על דרך חיים. "לך ועשה גם אתה" היא בעצם תשובתו של ישוע לָשאלה הראשונית ששאל "רַבִּי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?". בְּמילים אחרות, אתה רוצה למצוא חן בעיני אלוהים? לקבל ירושה מכובדת בָּעולם הבא? אז ישוע אומר שאת הירושה שלך בעולם הבא, מודד אלוהים על פי יכולת ההקרבה והנתינה שלך למען הזולת; בָּעולם הזה. ## לסיכום בְּסיפור השומרוני הטוב, השורה התחתונה היא כזאת. בעוד הנטייה האנושית שלנו היא לאהוב רק את אלו שדומים לנו מבחינה כזאת או אחרת, ישוע, שנא את העובדה שבני אדם מייצרים לעצמם מעמדות בְּשם אלוהים. מבחינתו זאת גזענות. מעמדות, מגזרים ודתות, רק יוצרים חומות ומחסומים שמונעים מאיתנו לאהוב ולשרת אחד את השני באמת. לפי ישוע, כל אדם שיש לו צורך, הוא הרע שלך. ומאחר ועליך לאהוב את הרע שלך, עליך לאהוב את כל מי שיש לו צורך; את האנושות כולה. ישוע הוכיח לְאותו בעל תורה, ולנו, שעד שאתה לא מתמודד עם העובדה שבָּטבע שלך; אתה לא באמת יודע לאהוב אחרים בְּהתאם לסטנדרטים של אלוהים, לא תהיה מסוגל באמת לאהוב אחרים. בְּמילים אחרות, רק כאשר אתה מחסל את כל הגאווה שלך ונהיה עני בְּרוחך, רק אז תהיה מסוגל באמת לאהוב אחרים: > אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. (מתי ה 3) זאת אומרת שבָּחיים המשיחיים, אין שום מקום למשוא פנים, עלינו לאהוב את כל בני האדם בְּאופן שווה, במיוחד את החלש והדחוי, ואפילו את מי שלא אוהב אותנו בְּחזרה. לעומת מוחמד, בודהה, רבי נחמן או כל מורה רוחני אחר בָּהיסטוריה, שניסה ללמד איך להצטדק מול אלוהים, ישוע, הצדיק אותנו בְּעצמנו. הלימוד של ישוע לא מסתכם בְּאיזה סיפור על הנייר, אלא, שהוא גם הדגים זאת בְּחייו. המדהים הוא, שכפי שאת האיש בְּסיפור השומרוני הטוב – הפשיטו, הכו ועזבו לְמותו. גם את ישוע – הפשטנו ולא רק מבגדיו אלא גם מכבודו, הכנו אותו וחיררנו אותו על צלב למותו. רק שבמקרה של ישוע – אף אחד לא היה מספיק צדיק כדי לעמוד לְצדו של המשיח. אבל בְּמותו של המשיח הצדיק; אנחנו החוטאים מוצדקים, הוא ויתר על השמן והיין שכן הגיעו לו, כדי שאנחנו נקבל את הרפואה – שממש לא מגיעה לנו. ישוע נתן לנו את הדוגמא המושלמת ביותר לָמצווה ו'אהבת לרעך כמוך', בכך, שנתן את חייו עבורנו, הרֵעים שלו: > "אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם. אֵין אַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו." (יוחנן טו 12-13) אמן. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, עקרונות האמונה --- ### [ירושלמי בן לניצולי שואה הבין שבשם הדת הסתירו, שיקרו לו ועבדו עליו כל חייו!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/ירושלמי-בן-לניצולי-שואה-הבין-שבשם-הדת-ה/) **Published:** אפריל 13, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ירושלמי בן לניצולי שואה הבין שבשם הדת הסתירו, שיקרו לו ועבדו עליו כל חייו!") ירושלמי בן לניצולי שואה הבין שהרבנים הסתירו ממנו, שיקרו לו ועבדו עליו כל החיים: "הברית החדשה בעברית?! הברית החדשה זה התורה של הנוצרים!! לא? מי צריך את זה??" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [חייו של נריה ניצלו על ידי ישוע](https://igod.co.il/messianic-testimonies/חייו-של-נריה-ניצלו-על-ידי-ישוע/) **Published:** אפריל 13, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "חייו של נריה ניצלו על ידי ישוע") יום אחד ישוע התגלה בחזון לאישה אקראית בקנדה וביקש ממנה לתרום את הכלייה שלה לנריה על מנת להציל את חייו! זהו סיפורו הנפלא והמיוחד של יהודי-דתי שבא לאמונה בישוע המשיח בעקבות נס על טבעי בחייו! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מרדכי וקנין, משגיח כשרות, מחושך הכפייה הדתית לחופש בישוע המשיח!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/מרדכי-וקנין/) **Published:** אפריל 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מרדכי וקנין, משגיח כשרות, מחושך הכפייה הדתית לחופש בישוע המשיח!") מטורף! מרדכי וקנין, משגיח כשרות שהחליט לצאת מהחושך עם חשיפה מדהימה על המאבק שלו מול הדת, ואת האמת שגילה בדרך! חובה לצפייה!! אנא שתפו כעזרה למלחמה בכפייה הדתית!! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הרואין לכד את אבי, ישוע שחרר אותו!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/הרואין-לכד-את-אבי-ישוע-שחרר-אותו/) **Published:** אפריל 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הרואין לכד את אבי, ישוע שחרר אותו!") הסמים לקחו את אבי למסע חשוך ואפל, והביאו אותו למקום בו היה עליו להודות כי אינו מסוגל לעזור לעצמו, רק אז הבין שמשהו חזק וגדול ממנו יוכל להושיע אותו ולשנות את חייו! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הצביעות הדתית לה נחשף סהר כל חייו גרמה לו לחפש את אלוהים במקום אחר...](https://igod.co.il/messianic-testimonies/הצביעות-הדתית-לה-נחשף-סהר-כל-חייו-גרמה-ל/) **Published:** אפריל 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הצביעות הדתית לה נחשף סהר כל חייו גרמה לו לחפש את אלוהים במקום אחר...") הצביעות הדתית לה נחשף סהר כל חייו גרמה לו לחפש את אלוהים במקום אחר, בייחוד לאחר שרב מפורסם דרש 40,000 ש"ח כדי להתפלל עבור חבר חולה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [טכניון, בתי כנסת, תל אביב, אהבה מושלמת, ישוע - סיפורו של עודד!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/טכניון-בתי-כנסת-תל-אביב-אהבה-מושלמת-יש/) **Published:** אפריל 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "טכניון, בתי כנסת, תל אביב, אהבה מושלמת, ישוע - סיפורו של עודד!") בתור טכניוניסט, עודד ראה בסדר, התחכום והמורכבות שבטבע עדות לכך שאלוהים קיים…עד שגם מצא אותו! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [בזמן שדן לימד מתמטיקה באוניברסיטה הוא למד את האמת על ישוע!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/בזמן-שדן-לימד-מתמטיקה-באוניברסיטה-הוא/) **Published:** אפריל 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "בזמן שדן לימד מתמטיקה באוניברסיטה הוא למד את האמת על ישוע!") בזמן שדן לימד מתמטיקה באוניברסיטה, אחת הסטודנטיות שלו לימדה אותו את האמת על ישוע! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [פסיכיאטרים לא הצליחו לתקן את ישראל, ישוע המשיח כן!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/פסיכיאטרים-לא-הצליחו-לתקן-את-ישראל-ישו/) **Published:** אפריל 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "פסיכיאטרים לא הצליחו לתקן את ישראל, ישוע המשיח כן!") לאחר שאובחן כסכיזופרן פרנואיד הגיע למקום בו איבד את היכולות להבחין במה נכון ומה לא נכון. הוא לא האמין כי יוכל להרפא, אף אחד לא האמין. אפילו ניסיונות הרופאים כשלו. משהו היה צריך להשתנות מבפנים. לאחר שלקח סמים, ישן ברחובות וניזון מקיבוץ נדבות הגיע ישראל אל היער ברצון להתאבד. דווקא שם הוא מצא את הרפואה האמיתית! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מיליונרית שחוותה הכל רק כדי להבין שדברים חומריים לא יכולים לספק את צרכייה הרוחניים!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/מיליונרית-שחוותה-הכל-רק-כדי-להבין-שדבר/) **Published:** אפריל 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מיליונרית שחוותה הכל רק כדי להבין שדברים חומריים לא יכולים לספק את צרכייה הרוחניים!") עם מיליונים בכיס, מותגים על גבי מותגים, וחיי פאר ויוקרה, מבפנים דניה היתה ריקה. כמו שלמה המלך, היא גילתה ששום דבר חומרי לא יוכל למלא את החור הרוחני שבליבה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [למרות הכל - יש תקווה](https://igod.co.il/messianic-testimonies/למרות-הכל-יש-תקווה/) **Published:** אפריל 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "למרות הכל - יש תקווה") חיי עבריינות בעולם התחתון הובילו את קרלוס דאמינוס לדקור למוות אדם שניסה לחסלו. בתקופת מאסר הבית אלוהים התגלה אליו באופן על טבעי והראה לו חסד ורחמים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [המסע של סוזי מהקומונה הסוציאליסטית לישוע המשיח](https://igod.co.il/messianic-testimonies/המסע-של-סוזי-מהקומונה-הסוציאליסטית-לי/) **Published:** מאי 17, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "המסע של סוזי מהקומונה הסוציאליסטית לישוע המשיח") כשהאחיות שלה התחילו להאמין בישוע המשיח,  סוזי החליטה שהיא תתחיל ללמוד עליו על מנת להראות להן שהן טועות.  היא לא ידעה שמה שהיא תמצא בברית החדשה ישנה את החיים שלה מקצה לקצה. היא עזבה את הכל מאחוריה ויצאה לדרך חדשה, עם חיוך על הפנים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [אם חד הורית מגלה איך אלוהים הופך את השברון שלה לשליחות!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/אם-חד-הורית-פוגשת-בתהילים-את-ישוע-המשיח/) **Published:** דצמבר 15, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אם חד הורית מגלה איך אלוהים הופך את השברון שלה לשליחות!") "הזמינו אותי לכל שישי בערב, והייתי צריכה להקשיב לסיפורי הרבי מילובביץ – בכל ביקור מקבלים דולר שהוא מברך עליו, דולר שהופך לקמע, שמים בכיס, על השולחן, הכל סובב את הדולר שהרבי בירך, כל הסיפורים, כל החיים – אני לא זוכרת את כל הסיפורים, אני רק זוכרת את הנפש שלי שמתכווצת…" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### ["הבנתי שיצחק רבין הוא לא המנהיג הראשון שהרגנו כעם"](https://igod.co.il/messianic-testimonies/הבנתי-שיצחק-רבין-הוא-לא-המנהיג-הראשון-ש/) **Published:** דצמבר 15, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# ""הבנתי שיצחק רבין הוא לא המנהיג הראשון שהרגנו כעם"") סיפורו של עומרי – קיבוצניק שמסיירת צנחנים הגיע לישוע! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מנחם שגדל בירושלים לאב ניצול שואה, עונה על השאלה "היכן היה אלוהים בשואה"](https://igod.co.il/messianic-testimonies/מנחם-שגדל-בירושלים-לאב-ניצול-שואה-עונה/) **Published:** דצמבר 19, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מנחם שגדל בירושלים לאב ניצול שואה, עונה על השאלה "היכן היה אלוהים בשואה"") מנחם גדל בירושלים, לאב ניצול שואה, כאשר השאלה "היכן אלוהים היה בשואה" תמיד הידהדה ברקע. התשובה תפתיע אתכם!! לביקור בקהילת בית גאולה בירושלים: www.yeshua.co.il ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מטרגדיה משפחתית לתחייה רוחנית](https://igod.co.il/messianic-testimonies/מטרגדיה-משפחתית-לתחייה-רוחנית/) **Published:** מרץ 6, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מטרגדיה משפחתית לתחייה רוחנית") במהלך מסע לחו"ל בעקבות מוות של קרוב משפחה,  איתן התחיל לקרוא בתנ"ך וגילה אלוהים שונה לחלוטין מזה שהציגה לו הדת- הוא גילה  אלוהים של אהבה וחסד. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### ["כסף ראיתי, ערכים לא."](https://igod.co.il/messianic-testimonies/כסף-ראיתי-ערכים-לא/) **Published:** מרץ 30, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# ""כסף ראיתי, ערכים לא."") מייקי אלעדי נולד למשפחה חילונית, והטעימה שלו מהדת לא סיפקה אותו. אחרי שהשתחרר מהצבא, אלוהים בכבודו ובעצמו היה צריך לעורר אותו למציאות שהוא אכן קיים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [בת לאבא ניצול שואה, הפך את חייה של ליאת לשואה.](https://igod.co.il/messianic-testimonies/בת-לאבא-ניצול-שואה-הפך-את-חייה-של-ליאת-ל/) **Published:** אפריל 4, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "בת לאבא ניצול שואה, הפך את חייה של ליאת לשואה.") ברגע האחרון, ישוע הציל לליאת את החיים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [נבואות התנ"ך על המשיח ("נבואות משיחיות")](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נבואות-או-ניחוש-מוצלח/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** > במקרים רבים המאמינים באלוהים מסתמכים על נבואות שהתגשמו כתוקף לאמונתם. זהו באמת אחד הטיעונים החזקים ביותר שניתן להביא. אך האם הן לא יותר מניחוש מוצלח או נבואות שהגשימו את עצמן? נביאי התנ"ך מציירים תמונה, או "תעודת זהות" אם תרצו, לקווי דמותו של המשיח. נבואות אלו מצביעות בצורה ברורה על דמותו של ישוע מנצרת (ישוע מהברית החדשה). הנבואות במקרא (תנ"ך) מצביעות עליו בצורה כלכך בולטת, עד כדי כך שהרבנים מבקשים מבני ישיבותיהם שלא להתרכז עוד במקרא (תנ"ך) ובנבואותיו, אלא להתעמק בהלכה הרבנית (המשנה) בלבד: בתלמוד נכתב: "הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים" (בבלי, ברכות כ"ח ע"ב). רש"י פירש את ההוראה "ומנעו בניכם מן ההגיון" בשני אופנים: הראשון : "לא תרגילום במקרא יותר מדי משום דמשכא" (מתוך ספרו של עזריה בייטנר, "ספורי יבנה: ביקור חולים וניחום אבלים", 2011: 54). במילים אחרות, בתלמוד כתוב להימנע מההגיון; רש"י פירש את המילה "הגיון" במילה "מקרא" (תנ"ך). כלומר: להימנע מהמקרא לטובת התלמוד (תלמוד על חשבון המקרא). ### המשיח בנבואות התנ"ך הכתובים עצמם מגדירים את תפקיד הנביאים: "זכרו ראשונות מעולם, כי אנוכי אל ואין עוד אלוהים ואפס כמוני, מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו" (ישעיה מ"ו 9-10). "הראשונות מאז הגדתי ומפי יצאו, ואשמיעם פתאום, עשיתי ותבואנה… ואגיד לך מאז, בטרם תבוא השמעתיך, פן תאמר, 'עָצְבִי עָשָם ופִסְלִי וְנִסְכִי ציוָום" (ישעיה מ"ח 3-5). הברית החדשה תיארה את בואו של ישוע כ"בשורה שאלוהים הבטיח מקדם בפי נביאיו, בכתבי הקודש" (האיגרת אל הרומים א' 2). הנבואה מאשרת שאלוהים אכן קיים ושיש לו תוכניות עבור העולם שאנחנו חיים בו. נבואות על גורלם של אנשים, מקומות ואירועים נאמרו בפירוט רב מאות שנים לפני שהדברים התרחשו. אין כל אפשרות שמדובר ב"ניחוש מוצלח". דוגמה טובה לכך היא הנבואות שבישעיה מ"ד 28 ומ"ה 1 אודות כורש. ישעיהו כתב בערך בשנת 700 לפנה"ס ונקב בשמו של כורש. הוא אמר שכורש יאפשר לעם לבנות מחדש את ירושלים ואת בית המקדש. כשהנבואה נכתבה ירושלים והמקדש עמדו עדיין על תילם. רק אחרי למעלה ממאה שנה, בשנת 586 לפנה"ס נכבשה ירושלים ונחרבה על ידי הבבלים. מאוחר יותר, כשהפרסים כבשו את בבל, הרשה כורש מלך פרס לבנות מחדש את העיר ואת המקדש. כל זה קרה כ160 שנה לאחר שישעיהו ניבא על כך. מדהים שישעיהו ניבא את חורבן העיר ואת בנייתה מחדש על פי היתר, שנתן מלך שנולד כ160 שנה מאוחר יותר. זוהי איננה הדוגמה היחידה. יש מאות נבואות בכתובים. מגוחך לטעון שהתגשמותן הוא צירוף מקרים, מזל או נבואה המגשימה את עצמה. אלוהים סיפק ראיות למכביר לעצם קיומו ולעובדה שכתבי הקודש אכן נכתבו בהשראתו. ### נבואות משיחיות בשנות 1950 המאוחרות, המתקשרת ג'ין דיקסון ניבאה שירצחו את הנשיא הבא של ארה"ב. כאשר הנשיא הבא, ג'ון קנדי נרצח בשנת 1963, התפרסמה גב' דיקסון עקב הניחוש הזה, למרות שנבואות רבות שלה לא התקיימו. לעומתה, נבואותיהם של הנביאים בתנ"ך התקיימו ב100%. להלן 7 מתוך 300 ויותר נבואות על המשיח שאותן מילא ישוע לפני 2000 שנה: 1. **הנבואה: המשיח ייוולד בבית לחם.** "וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם… מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם" (מיכה ה' 1). **עובדה:** ישוע נולד בבית לחם (מתי ב' 6-1, לוקס ב' 20-1). 2. **הנבואה: המשיח יכנס לירושלים כשהוא רוכב על חמור.** "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר" (זכריה ט' 9). **עובדה:** ישוע נכנס לירושלים רוכב על חמור (מתי כ"א 9-1, יוחנן י"ב 16-12). 3. **הנבואה: העם שאליו שייך המשיח יבזה וידחה אותו.** "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים… וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ"{הכוונה לעם ישראל} (ישעיהו נ"ג 3). "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהילים קי"ח 22). **עובדה:** יהודים רבים דחו את ישוע המשיח (מתי כ"ו 4-3, יוחנן י"ב 43-37, מעשי השליחים ד' 12-10). 4. **הנבואה**: **המשיח ירפא חולים, יפקח עיני עיוורים, ירפא נכים, יפקח אוזני חירשים ויתיר לשון אילמים**. "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה. אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם" (ישעיהו ל"ה 6-5). **עובדה**: ישוע ריפא חולים רבים, פקח עיני עיוורים, ריפא נכים, חירשים ואילמים (מתי י"א 5-4, ט"ו 31-30). 5. **הנבואה: המשיח ימות עבור חטאי העולם.** "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ. וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ… כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל… כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ" (ישעיהו נ"ג 8-6). **עובדה:** ישוע לקח על עצמו את העונש שהגיע לנו (כל בני האדם) ומת עבור חטאי העולם. עיין בישעיהו פרק נ"ג ותיווכח בעצמך שאין אחר מלבד ישוע שמילא את הנבואה על עבד ה'. התלמוד, בסנהדרין 98א' מכיר בזה שישעיהו נ"ג מדבר על המשיח (ראה יוחנן א' 29 , יוחנן י"ט, ראשונה לטימותיאוס א' 15, ובפסוקים רבים אחרים בכתבי הברית החדשה). 6. **הנבואה: המשיח ייצלב.** "כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים, עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי, כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי… יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל" (תהילים כ"ב 17, 19). " וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ, מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ" (ישעיהו נ"ג 5). " כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן-מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם" (ישעיהו נ"ב 14). **עובדה:** ישוע נצלב (ראה מתי כ"ז 35, לוקס כ"ד 34-33, 40-39). מעניין שמזמור כ"ב נכתב בערך בשנת 1000 לפנה"ס וישעיהו נ"ב ונ"ג נכתב בערך בשנת 700 לפנה"ס. עם זאת, עונש מוות בצליבה הונהג רק בשנת 600 לפנה"ס או אפילו מאוחר יותר! 7. **הנבואה: המשיח יקום מן המתים.** "כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת" (תהילים ט"ז 10). **עובדה:** ישוע קם מן המתים אחרי שלושה ימים (ראה מעשי השליחים ב' 36-23, י"ג 37-33, מתי כ"ח 20-1). בנוסף, מופיעה נבואה על זמן מותו של המשיח בספר דניאל פרק ט' 27-25. דניאל מנבא בבירור, שבזמן מסוים "יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ" (ימות ואיננו יותר). ליתר דיוק, הנביא מציין ש-69 (62+7) שבועות של שנים או 69\*7=483 שנים יחלפו אחרי ההכרזה לשוב ולבנות את ירושלים, אותה נתן מלך פרס בערך בשנת 444 לפנה"ס. (ראה נחמיה ב' 1). בפרק ט' מנבא דניאל על מותו של המשיח בערך בשנת 39 לפנה"ס. כאשר ממירים את 483 השנים הללו מלוח שנה הרומי (המבוסס על חודשי הירח – 360 ימים בשנה) שהשתמשו בו בתקופתו של דניאל, ללוח שנה הגריגוריאני (365 ימים בשנה), השנה בה דניאל ניבא שהמשיח ימות היא 32 לספירה – זו בערך השנה, שעל פי טענת רוב ההיסטוריונים הייתה השנה שבה ישוע נצלב וקם לתחייה. (483 שנים \* 360 ימים = 173,880 ימים, לחלק ל-365.25 \[מוסיפים 0.25 עבור שנים מעוברות\] התוצאה היא – 476 שנים. 476 שנים אחרי 444 לפנה"ס היא שנת 32 לספירה). המסקנה מהחישובים הללו היא שהמשיח היה חייב לבוא בתקופה שישוע חי עלי אדמות. בפסוקים הבאים דניאל כתב שאחרי שהמשיח ייכרת, בית המקדש ייחרב ויגיע קץ לקרבנות בעלי חיים עבור חטאים. הסיבה שלא יהיה יותר צורך בקרבנות בעלי חיים כדי לכפר על חטאים היא, שקרבנו של ישוע המשיח, הכפרה המלאה, המושלמת והסופית, שם קץ לכל קרבנות בעלי החיים: "וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן… וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא… וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים, שָׁבוּעַ אֶחָד; וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה" (דניאל ט' 27-25). > האם הנבואות המשיחיות הן יד המקרה? ״הרי חלק מהנבואות האלה התגשמו גם במותם של קנדי, קינג, נאצר ואישים אחרים״ או שהן היו תיכנון זדוני מראש של ישוע. יש שיטענו כך. ואכן, אפשר למצוא נבואה או שתיים שהתגשמו בחייהם של אחרים, אבל אפילו לא אדם אחד שכל 300 הנבואות התגשמו בו, או אפילו 61 הנבואות העיקריות. במשך שנים הציעה ההוצאה לאור -Christian Victory Publishing Company פרס של 1,000 דולר למי שימצא עוד אדם אחד (חי או מת), חוץ מישוע, שבדמותו התגשמו לפחות מחצית מהנבואות המשיחיות המפורטות בספר Messiah in Both Testaments (״המשיח בשתי הבריתות״) מאת פרד ג׳והן מלדאו. לא חסרים בעולמנו אנשים שהיו שמחים לקבל את הפרס! ### הסתברות מדעית? ה׳ הרולד הרצלר מ-American Seitntific Affiliation שבמכללת גושן, כתב את ההקדמה לספרו של פיטר סטונר, Science Speaks (״המדע מדבר״). הרצלר כותב, ״הספר "המדע מדבר" נבדק בקפידה על ידי ועדה המורכבת מחברים באיגוד המדע האמריקני ועל ידי הוועדה הממונה עליהם. נמצא, באופן כללי, שהחומר המדעי שמוצג בו הוא מהימן ומדויק. הניתוח המתמטי שמופיע בספר מבוסס על עקרונות הסתברות איתנים ומבוססים, ופרופסור סטונר ישם את העקרונות האלה באופן נאות ומשכנע. (Stoner, SS מצוטט אצל .F. Hartzier) ההסתברויות שיובאו להלן מובאות מספרו של סטונר Science Speaks ("המדע מדבר"), והן מלמדות שמדעי ההסתברות שולל כל אפשרות לכך שהתגשמות הנבואות היתה יד המקרה. סטונר נשען על מדע ההסתברות המודרני, ומדבר על הסבירות שאך ורק שמונה מתוך ההנבואות יתגשמו באדם אחד. הנבואות שנבחרו הן נבואות "פשוטות" יותר יחסית שיש ביכולתו של אדם באופן אקראי למלאן: 1. מיקום לידתו יהיה בית לחם שבאפרתה (מיכה ה' 1). 2. דמות נבואית תודיע על בואו המיידי בקרב העם לפני שיבוא (ישעיהו מ' 3, מלאכי ג' 1). 3. הוא יכנס לירושלים רכוב על חמור (זכריה ט' 9). 4. הוא יוסגר בידי אחד מחבריו (תהילים מ"א 10, נ"ה 12-14). 5. הוא ימכר תמורת 30 שקלי כסף, הכסף ממכירתו יושלך בבית המקדש ובעזרת הכסף הזה יקנו שדה (זכריה י"א 12-13). 6. הוא יחריש מול מאשימיו בעת משפטו (ישעיהו נ"ג 7). 7. ידיו ורגליו יחוררו (תהילים כ"ב 17 \\ זכריה י"ב 10). 8. הוא ימות לצידם של פושעים ויחשב לאחד מהם (ישעיהו נ"ג 12) ההסתברות שאדם כלשהו שחי מאז שנאמרו הנבואות ועד ימינו והגשים את כל שמונה הנבואות היא 1 ל-10 בחזקת 17, כלומר 1 ל-100,000,000,000,000,000 (17 אפסים אחרי הספרה אחת). או שהנבואות האלה נכתבו בהשראה אלוהית, או שהנביאים שחזו אותן פשוט ניחשו ובמקרה לא טעו. כאמור, במקרה כזה, הסיכוי שנבואות אלה יתגשמו הוא אחד ל-10 בחזקת 17, והנה, כל הנבואות האלה התגשמו בסיפור חייו וצליבתו של ישוע. זוהי הוכחה לכך שהנבואות האלה נכתבו בהשראת אלוהים. (Stoner, ss 100-107). סטונר ממשיך והפעם בודק 48 נבואות, ומדווח שהסיכוי שאדם כלשהו יגשים את כל 48 הנבואות הוא 1 ל-10 בחזקת 157. זהו מספר עצום, והסיכוי שכל הנבואות האלה התגשמו באדם אחד באורח אקראי הוא בלתי אפשרי, שלא לדבר על 300 נבואות. #### מה לגבי מגידי עתידות שחזו חזיונות המזכירים את אלה שבתנ״ך? האנשים שמותחים ביקורת על הכתובים רואים במגידי העתידות ובמדיומים למיניהם שווי ערך לנביאי המקרא. תהום עמוקה פעורה בין כל מדיום לבין נביאי המקרא, שלא טעו מעולם (ראה Miracle and Magic \[״נס וקסם״\]). אחד המבחנים שהנביא היה צריך לעמוד בהם נועד לבדוק אם אי פעם הוא ניבא נבואה כלשהי שלא התגשמה (דברים י״ח 22). נביאים שנבואותיהם לא התגשמו נסקלו באבנים (י״ח 20) ־ מנהג שללא ספק גרם לכל מי שלא היה בטוח שהמסר שבפיו מקורו באלוהים, לעצור. מתוך מאות הנבואות של הנביאים השונים בכתובים, אין בהן אפילו טעות אחת. לעומת זאת, בין השנים 1981-1975 נערך מחקר שבדק 72 נבואות של מגידי עתידות. המחקר העלה שרק שש מתוכן התגשמו ברמה כזו או אחרת. שתיים מתוך השש היו מאוד מעורפלות ושתיים אחרות לא היו מפתיעות כלל ־ הן חזו שארה״ב ורוסיה ישארו הכוחות המובילים בעולם ושלא תפרוץ מלחמת עולם. המגזין The People's Almanac ערך בשנת 1976 מחקר על נבואותיהם של 25 מגידי העתידות המובילים באותם ימים. התוצאות: מתוך 72 נבואות, 92% (כלומר 66 נבואות) היו שגויות לחלוטין (,Koie, MM 69). את 8% הנותרים אפשר להסביר בקלות כיד המקרה וכידע כללי של הנסיבות. בשנת 1993, למשל, מגידי העתידות לא הצליחו לחזות את האירועים החדשותיים הגדולים והבלתי צפויים ־ את פרישתו של מייקל ג׳ורדן, את השיטפון שהציף את מערב ארה״ב ואת הסכם אוסלו. בין נבואות השקר היו כאלה שחזו שמלכת אנגליה תהפוך לנזירה ושעיתונאית בשם קתי לי גיפורד תחליף את ג׳יי לנו בתוכנית הלילה שלו (30.12.93 Charlotte Observer). ה״נבואות״ המפורסמות של נוסטרדמוס לא היו מדהימות עד כדי כך. בניגוד לדיעה הרווחת, הוא מעולם לא ניבא את המקום או את השנה המדויקת שבה תתרחש רעידת אדמה קשה בקליפורניה או אסון התאומים בניו יורק, רוב הנבואות ה״מפורסמות״ שלו, כמו עליית היטלר לשלטון, היו מאוד מעורפלות ולא ספציפיות. כמו מדיומים אחרים, גם הוא טעה לעיתים קרובות, ולפי אמות המידה של הכתובים הוא התגלה כנביא שקר לכל דבר. (Geisier, BECA, 615). #### הנבואות המשיחיות שהתגשמו בדמותו של ישוע הן יד המקרה, או שהיו תכנון זדוני מראש של ישוע? ישוע תיזמן את מהלך המאורעות כך שהנבואות המשיחיות יתגשמו בו, כך בספרו The Passover Plot (״מזימת חג הפסח״) טוען החוקר ה׳ ג׳ שונפילד שישוע היה מתחזה שזמם ״להגשים״ את נבואות התנ״ך כדי להוכיח את טענותיו (,.Schonfieid, H. J 35-38). ראשית, טענה זו עומדת בניגוד לאופיו ההגון של ישוע, הטענה הזו יוצאת מתוך הנחה שישוע היה אחד הרמאים הגדולים ביותר בכל הזמנים, שהוא אדם רשע. שנית, ישוע לא היה יכול לשלוט ברבים מהמאורעות שהיו חייבים להתגשם במשיח, לפי התנ״ך, לדוגמה, לא היתה לו כל שליטה על המקום שבו הוא נולד (מיכה ה׳ 1), על אופן לידתו (ישעיהו ז׳ 14), על מועד מותו (דניאל ט׳ 24), על השבט שממנו הוא נולד (בראשית מ״ט 10) ועל השושלת שאליה הוא השתייך (שמ״ב ז׳ 12), וכן על היבטים אחרים בחייו שהתאימו לנבואות המשיחיות בתנ״ך. שלישית, רק בדרך נס ישוע היה יכול לתמרן את המאורעות ואת האנשים השונים בחייו כך שיגיבו ויפעלו באופן שיתאים לגמרי לנבואות, וכך שיראה כאילו הוא מגשים את כל אותן נבואות: כולל את המבשר שיודיע על בואו (מתי ג׳), את התגובה של מאשימיו (מתי כ״ז 12), את החיילים שהפילו גורלות על בגדיו (יוחנן י״ט 24-23) ואת הדרך שבה דקרו את צידו ברומח (יוחנן י״ט 34). בקיצור, צריך נס גדול יותר כדי להאמין בקיומה של ״מזימת חג הפסח״ מאשר לקבל את האופי העל־טבעי של הנבואות האלה. (Geisier, BECA, 585) > לכל אורך הברית החדשה התמקדו השליחים בשני תחומים בחייו של ישוע בכל פעם שביקשו להוכיח את משיחיותו: תחייתו, והדרך שבה הוא הגשים נבואות משיחיות בתנ״ך. התנ״ך, שנכתב במשך כ־1,000 שנה, מכיל כ־300 נבואות המתייחסות למשיח. כל הנבואות האלה התגשמו בישוע, והן מספקות אישור מבוסס היטב למשיחיותו. חשיבותן של הנבואות המשיחיות בכך שהן מובילות למסקנה שהתנ״ך והברית החדשה נכתבו בעזרת חוכמה שמיימית, שהן מבססות את עובדת קיומו של אלוהים, שהן מעידות על כך שישוע הוא המשיח ושהן מבהירות שכתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית. הברית החדשה מפנה לנבואות המשיחיות בתנ"ך בכל הזדמנות שהיא רק יכולה, להלן כמה דוגמאות לכך: ״אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים; לא באתי לבטל כי אם לקיים״ (מתי ה׳ 17). ״הוא החל ממשה ומכל הנביאים, וביאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים״ (לוקס כ״ד 27). ״הוסיף ואמר להם: ׳אלה דברי אשר דיברתי אליכם בעוד שהייתי עימכם: צריך שיתקיים כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהילים׳״ (לוקס כ״ד 44). ״אתם חוקרים את הכתובים, כי חושבים אתם שיש לכם חיי עולם בהם; והם המעידים עלי. ואילו אתם אינכם רוצים לבוא אלי כדי שיהיו לכם חיים. אילו האמנתם למשה, הייתם מאמינים לי, כי עלי כתב. אבל אם לכתביו אינכם מאמינים, איך תאמינו לדברי?״ (יוחנן ה׳ 47-46,40-39). ״ומתקיימת בהם נבואת ישעיהו לאמור: ׳שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראיה ואל תדעו׳״ (מתי י״ג 14. הכוונה למשלים). ״אך כל זה קרה למען יתקיימו כתבי הנביאים״ (מתי כ״ו 56). ״…לקיים את הכתוב בתורתם: ׳שנאת חינם שנאוני׳״ (יוחנן ט״ו 25). ״אך אלוהים קיים בדרך זאת את אשר הודיע מקדם בפי כל הנביאים – שמשיחו יסבול״ (מה״ש ג׳ 18). ״כל הנביאים מעידים כי כל המאמין בו יקבל בשמו סליחת חטאים״ (מה״ש י׳ 43). ״כמנהגו נכנס שאול אליהם, ושלוש שבתות דרש לפניהם מתוך הכתובים, כשהוא מסביר ומוכיח כי המשיח היה צריך לסבול ולקום מן המתים, וכי ׳ישוע זה שאני מכריז לכם ־ הוא המשיח׳״ (מה״ש י״ז 2-3). ״בשורה שאלוהים הבטיח מקדם בפי נביאיו בכתבי הקודש״ (רומים א׳ 2). יש שאומרים כי הנבואות נכתבו בימיו של ישוע או אחרי מותו, וזו הסיבה שבגללה הן מגשימות את עצמן. אך העובדה היא שהתנ״ך נחתם בשנת 450 לפנה״ס (כשכל הנבואות על המשיח כבר כלולות בו), כמו כן היוזמה לתרגום השבעים ־ תרגום התנ״ך ליוונית ־ החלה בשנת 250 לפנה״ס, בימי תלמי פילדלפוס (246-285 לפנה״ס). ואם קיים תרגום שהעבודה עליו החלה בשנת 250 לפנה״ס, הרי שהטקסט שעליו מסתמך התרגום היה קיים כבר קודם. די בכך כדי להצביע על פער של 250 שנה לפחות בין כתיבת הנבואות לבין התגשמותן בדמותו של ישוע. הנבואות על המשיח בתנ"ך יוצרות תעודת זהות שלמה המתאימה אך ורק למשיח ונועדו להוות הכלי היחידי עבור עם ישראל לצורך זיהויו של המשיח. > טענה – "אני יכול למצוא בתנ"ך נבואות על מוחמד באותה קלות שאתה מוצא נבואות משיחיות על ישוע. וזאת בגלל כול ההוכחות-כביכול שלך שהן המצאות מהאגדות, סילופים או פירושים דרשניים חופשיים גרועים מאוד של המדרש". אם טענתך נכונה, מדוע המוסלמים אינם יכולים למצוא נבואות בתנ"ך? מדוע היה על המוסלמים לשנות את התנ"ך ולחבר ספר עם פסוקים שונים לחלוטין (הקוראן) במקום להתייחס לאשר כתוב בתנ"ך העברי המקורי שהוא דבר אלוהים המקובל גם ביהדות וגם באמונה המשיחית בישוע? והיכן יש בתנ"ך התייחסות למקום הולדתו של מוחמד, או לעת שיבוא לעולם, או כיצד ימות, או עלייתו כביכול לשמים? (זכור שבתנ"ך מופיעות הנבואות על מקום הולדתו של ישוע, העת בו יבוא לעולם, כיצד ימות ותקומתו מהמתים!) ברצוני להזכירך גם שמלומדים של זמננו – יהודים ומאמינים משיחיים בישוע כאחד – מסכימים שכותבי כתבי הברית החדשה היו מאוד מתוחכמים בשיטות פירושי התנ"ך, הטענה שלך פה אינה מתאימה אפילו להיקרא טענה. ברצוני לבקש מהקורא היהודי-רבני, במילים של הנביא ישעיהו, לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה," (ישעיהו א 18א) או במילים שלי: "הבה ונדבר יחד בהיגיון" האם אני יכול לבקש ממך שתקשיב לי? ייתכן שיש לך טענות רבות נגד משיחיותו של ישוע, ואתה מאמין שהוא לא האחד שממלא את הנבואות המשיחיות בתנ"ך. אך קראת עד עכשיו ונוכחת שיש מענה לכול הטענות הללו, בשיטתיות וביסודיות. בכול זאת אתה מהסס מלהאמין באמת זו, כי במשך דורות רבים דחה העם שלנו את ישוע כמשיח ורק מיעוט קטן מבין העם הכיר בו כמלך המושיע שהובטח לעם ישראל. אך הייתכן שהמיעוט צודק, וישוע הוא אכן המשיח המיוחל? לא תהיה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו שהרוב טעה. והאם ייתכן שאלוהים לא נתן לנו עיניים לראות ואוזניים לשמוע עד לזמן הזה? הייתכן שכעת הגיע הזמן שהאור הפציע, ולאט לאט, יותר ויותר מבני עמנו פונים להאמין בישוע שהוא משיח אלוהים? הייתכן שנבואות אלו מופיעות בכתבי הברית החדשה? ובכן, הן אכן מופיעות שם! הרב שאול היהודי מטרסוס (מורה דגול בתנ"ך, מוכר במיוחד ברחבי העולם כפאולוס השליח) מסביר בכתביו לחסידי ישוע מקרב הגויים הרומים ש"קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִידַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים.” במילים אחרות, בחלק הארי של אלפיים השנים האחרונות, רוב בני העם היהודי חוו איזה שהוא עיוורון רוחני בנוגע לזיהוי המשיח. בדומה לאשר אירע לעם שלנו כאשר עם ישראל יצא ממצרים: ראינו את הניסים והנפלאות שאלוהים עשה, שמענו את קולו אך לא ממש הבנו, כפי שמשה אמר לדור ההוא, "וְלֹא-נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה." ואז האור נגה, ואלוהים פקח את עיני האומה, לבסוף הם ראו והבינו! כך יקרה שוב לעם ישראל כאשר המשיח יחזור. כפי ששאול הסביר למאמינים מרומא, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים (הכוונה היא שמספר רב מקרב הגויים מכול שבט ולשון, עם ואומה יפנו אל אלוהי ישראל ויאמינו בישוע משיחו), ואז "…כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם." (אל הרומים יא 26-27, שאול מצטט מישעיהו נט 20-21 וירמיהו לא 33). מסות של יהודים יפנו אל ישוע המשיח ויאמינו בו. באותה מידה שהייתה דחייה לאומית של ישוע על ידי עם ישראל, כך תהייה קבלה של ישוע על ידי העם היהודי. רבים מהמנהיגים ושאר בני עמנו היו אשמים בדחייה של ישוע המשיח כאשר הוא בא בפעם הראשונה  – למרות הניסים והנפלאות שחולל, למרות שהיה בעל אופי טהור, למרות שמת מות כפרה, למרות תקומתו המדהימה מהמתים. בכך הם קבעו דגם שהועבר הלאה לדורות הבאים, כאשר ילדים הלכו בעקבות הוריהם ודחו את ישוע, כי הרי "יהודים אינם מאמינים בישוע." הדברים הלכו והחמירו אף יותר כאשר גויים צבועים שהכריזו על עצמם כמאמינים בישוע (נוצרים), הפרידו עצמם מהשורשים היהודים של ישוע ויצרו דת שונה (נצרות), חיו חיים של צביעות בכך שלא הלכו בעקבות דבריו והלך חייו של ישוע,  ובשמו ובשם הנצרות עשו דברים איומים ליהודים ורדפו את היהודים שלא האמינו בישוע על פי הדת הנוצרית שיצרו. הדברים הללו גרמו ליהודים לדחות ביתר שאת את ישוע ואישרו את הדעה הרווחת ביהדות שהישוע הזה (שינו את שמו לישו) אינו עבור היהודים. ברם, למרות כול זאת, במשך כול הדורות הללו תמיד הייתה שארית פליטה של יהודים שנוכחו שישוע הוא אכן המשיח של העם היהודי (לפעמים מספרם עלה ליותר ממאות אלפים בדורות מסוימים.) כך קורה גם בימינו אנו, ומספר היהודים המאמינים בישוע המשיח גדל כול שנה, אפילו בקרב הדתיים והחרדים. ובמקביל גדל מספר המאמינים האמיתיים מקרב הגויים, וכאשר אני אומר מאמינים אמיתיים בישוע, אני מתכוון למאמינים לא יהודים החיים על פי האמונה בישוע האמיתי היהודי ועל פי דוגמת חייו ודברו. (אחד הסימנים הבולטים על כך הוא המסירות והאהבה העמוקה שמדגימים מאמינים אמיתיים לא יהודים אלה כלפי היהודים וישראל, מתפללים עבורם, צמים עבורם, תומכים במדינת ישראל, עומדים איתם בזמן שהעולם עומד נגדם.) כעת הגיע הזמן עבורנו לעצור ולבחון. האם יכול להיות שהישו הזה (Jesus Christ) הוא אכן ישוע המשיח היהודי שלנו? האם יכול להיות שטעינו כאשר דחינו אותו כמנהיג שנתן את נפשו לכפרה עבורנו? האם יכול להיות שכעת, בדור שלנו, יהיה הזמן בו תתחיל הנהירה הגדולה בקרב עמנו לישוע ואמונה בו, ועיני העם שלנו תפקחנה? אני מסיים את הכרך הזה של כתיבתי בתחינה לקהילה היהודית להכיר במשיח הפודה והגואל שהובטח לעם ישראל. חשבו על העובדות הבאות: \* במשך אלפיים השנים האחרונות קמו כאלה מבני עמנו שהכריזו על עצמם כמשיח המיוחל, אך לא היה מועמד ראוי אחר להיות המשיח, שקם לתחייה (באופן פיזי). ההשפעה החיובית של ישוע היהודי על העולם גדולה יותר מההשפעה החיובית של כול משיח-כביכול יהודי אחר, כולל זה מהדור שלנו, הרבי מלובביץ', מנחם שנירסון. \* ישוע המשיח מילא את הנבואות המהותיות על המשיח בתנ"ך שיש בהן מסגרת זמן מוגדרת, ושהיה אמור להסתיים לפני חורבן הבית השני. לא מדובר פה בספקולציות אלא בעובדות היסטוריות. היות וישוע מילא את הנבואות שכבר התקיימו (הוא בא בתור הכוהן הגדול שהיה לכפרה עבור חטאינו), אנו יכולים להיות בטוחים שהוא יקיים גם את הנבואות שיקרו בעתיד (ימלוך כמלך המשיח על כול העולם ויביא את השלום על פני האדמה). \* הוא מזדהה איתנו בסבל ובייסורים שלנו. ברוב ההיסטוריה שלנו כעם היינו מודחים, בזויים, דחויים והעלילו עלינו עלילות שווא. כזו היא גם התמונה של המשיח הסובל! ישוע הוא הדוגמה האולטימטיבית של היהודי הסובל והנרדף. הוא לא רק אחד מאיתנו אלא אחד איתנו. \* יותר ממאה אלף יהודים ברחבי העולם מכירים בישוע כמשיח, כולל מספר הולך וגדל של חסידים וחרדים המאמינים בסתר, המשוכנעים מהפסוקים בתנ"ך שהוא המשיח בהא הידיעה. כבר לא ניתן להתעלם מהיהודים המשיחיים, ואנו רק ביכורי העתים של משהו הרבה יותר גדול שהולך וקרב – הזמן שכול עם ישראל יפנה לישוע ויכיר בו כמלך המשיח. \* בכול יום אלפי אנשים ברחבי העולם באים לאמונה באלוהי ישראל דרך ישוע. זמן מלוא הגויים הולך ובא אל קצו – וכאשר זה יקרה, כול עם ישראל ייוושע. כך כתוב, וכך יהיה. לכן אנו מפצירים בבני העם שלנו, ביהודים, לקחת את הזמן ולבדוק את הטענות המשיחיות שישוע מנצרת הוא המשיח המיוחל שלנו. כמו כן אנו מפצירים בכל יהודי שקורא את הפרקים הללו לדרוש את אלוהים, ללמוד את דברו בתנ"ך בעצמו, לשים בצד כול דעה קדומה ופחדים, ולהחליט מהמסקנות שהסיק בעצמו: מיהו האיש ההוא – ישוע? לא ניתן להתעלם מהשאלה הזאת? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תהילים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הבגידה במשיח על פי ספר תהלים](https://igod.co.il/devotionals/הבגידה-במשיח-על-פי-ספר-תהלים/) **Published:** מאי 7, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "יְהוּדָה שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט וְהֶחֱזִיר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַזְּקֵנִים אֶת שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: חָטָאתִי, כִּי דָּם נָקִי הִסְגַּרְתִּי. אַךְ הֵם אָמְרוּ: מָה אִכְפַּת לָנוּ? זֶה עִנְיָנְךָ שֶׁלְּךָ! הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ" (מתי כ"ז 5-3). לפי הברית החדשה, בגידתו של יהודה בישוע הגשימה נבואות מהתנ"ך (ראו יוחנן י"ג 18; י"ז 12; מה"ש א' 16). אולם כיצד אפוא נצפתה הבגידה במשיח כבר במקרא? התשובה טמונה בעיקרון המכונה "מעשה אבות סימן לבנים". במילים אחרות, על ידי קריאת מה שארע למנהיגיו הגדולים של עם ישראל בעבר, נוכל לצפות למה שיקרה למנהיג הגדול ביותר של ישראל בעתיד. במקרה של בגידת יהודה, חשוב לשים לב לרמז במתי כז 5 לסיפור בגידה אחר, מספר שמואל ב' י"ז 23. במתי כ"ז 5 נאמר על **יהודה**: *"הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ"*. בשמ"ב י"ז 23 נאמר על **אחיתופל**, היועץ שבגד בדוד, *"וַיֵּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ… וַיֵּחָנַק וַיָּמָת"*. נוסף על-כך, בשני הסיפורים, הבוגד במלך ישראל מסתלק ותולה את עצמו מיד לאחר שבקשתו ו/או עצתו נדחית על ידי מנהיגי העם המושחתים (השוו מתי כ"ז 4-3 לשמ"ב י"ז 23). העלילה אודות הבגידה בדוד, הפכה לנבואה על הבגידה במשיח, המתוארת בתהילים (ראו מזמור מ"א 10, ס"ט 26, ק"ט 8), אשר התגשמה על ידי יהודה איש קריות, כאשר בגד במשיח ישוע. ### **עלינו ללמוד לקרוא את המקרא כפי שקראו בו הנביאים והשליחים!** לארוך השנים אני שם לב כי מאמינים נוטים להתעלם מקטעים משיחיים רבים בתנ"ך, מפני שהם מחפשים רק "טקסטים מפורשים". הם אינם מבינים כי הנרטיב המקראי הוא במקרים רבים המקום העיקרי המספק פרטים על אישיותו ופועלו של המשיח. אם אנו מייחלים להבנה עמוקה יותר של המשיח בתנ"ך, ולהערכה רבה יותר לתיאורו של ישוע בברית החדשה, עלינו ללמוד לקרוא את המקרא כפי שקראו בו הנביאים והשליחים. הם ידעו היטב כי "מה שהיה, הוא שיהיה"; אלוהים משתמש במה שנכתב בעבר על-מנת להכין אותנו למה שצפוי לקרות בעתיד! > "אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים, כִּי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם; וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי" (יוחנן ה' 39). > > "אֶת הַיְשׁוּעָה הַזֹּאת חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ הַנְּבִיאִים שֶׁנִּבְּאוּ עַל הַחֶסֶד הַמְיֻעָד לָכֶם. הֵם חָקְרוּ מָה הָעֵת וְהַנְּסִבּוֹת שֶׁהוֹדִיעָה רוּחַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם, כְּשֶׁהֵעִידָה מֵרֹאשׁ עַל סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ וְעַל הַכָּבוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרֵיהֶם" (פט"א א' 11-10). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [קוראים את תהלים רואים את ישוע](https://igod.co.il/devotionals/קוראים-את-תהלים-רואים-את-ישוע/) **Published:** מאי 16, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָצָא יֵשׁוּעַ עִם תַּלְמִידָיו אֶל מֵעֵבֶר לְנַחַל קִדְרוֹן וְנִכְנַס עִם תַּלְמִידָיו אֶל גַּן אֲשֶׁר הָיָה שָׁם. גַּם יְהוּדָה הַמַּסְגִּיר אוֹתוֹ הִכִּיר אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁכֵּן פְּעָמִים רַבּוֹת נוֹעַד שָׁם יֵשׁוּעַ עִם תַּלְמִידָיו. לָקַח יְהוּדָה קְבוּצַת חַיָּלִים וְגַם מְשָׁרְתִים מֵאֵת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים, וּבָא לְשָׁם בְּלַפִּידִים וּבִמְנוֹרוֹת וּבִכְלֵי נֶשֶׁק" (יוחנן י"ח 3-1). ברור כי ישוע ומחברי הבשורות התייחסו לבגידתו של המשיח כהתגשמות התנ"ך (ראו מרקוס י"ד 18, 21). ספר תהילים מתאר את הבגידה בדוד על-ידי חבר קרוב, בהקשר נבואי (ראו מזמור מ"א 10). עם זאת, תשומת לב לפרטי הסיפור על בגידתו של אחיתופל בדוד משקפת את מלוא היקף "התגשמות המקרא" בברית החדשה. ### על מה הפרטים מעידים? לפי בשורת יוחנן, רגע הבגידה של יהודה התרחש כאשר ישוע עזב את ירושלים וחצה את "נחל קדרון" למקום מסוים בהר הזיתים. מדוע ראה יוחנן צורך להזכיר את "נחל קדרון"? כי דוד ערך מסלול דומה בעודו נבגד על ידי אחיתופל. כאשר קוראים את סיפור הבגידה בדוד לאור הנבואה, הבגידה בישוע צצה ועולה מתוך דפי הבשורה בדיוק מפורט. ההבדל המרכזי בין שני הסיפורים הוא שעצת אחיתופל לתפוס את דוד המלך בהר הזיתים סוכלה ולכן הוא תלה עצמו; בניגוד לכך, עצת יהודה התקבלה וישוע נתפס ונצלב. רק לאחר מכן, הלך יהודה ותלה עצמו. **כפי שקורה לעתים קרובות, נרטיבים בתנ"ך מתגלים כמשאב חשוב להבנת פרטים מרכזיים בתיאור קורותיו של ישוע בברית החדשה.** במקרה זה, אם קוראים בעיון את הסיפור על בגידתו של אחיתופל בדוד המלך, רואים את ישוע! > "וְכָל־הָאָרֶץ בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל וְכָל־הָעָם עֹבְרִים וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן וְכָל־הָעָם עֹבְרִים עַל־פְּנֵי־דֶרֶךְ אֶת־הַמִּדְבָּר… וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה׃ וְדָוִד הִגִּיד לֵאמֹר אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים עִם־אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד סַכֶּל־נָא אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְהוָה… וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל־אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא, שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי־דָוִד הַלָּיְלָה… וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ אֶל־עִירוֹ וַיְצַו אֶל־בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו" (שמ"ב ט"ו 23, 31-30; י"ז 1, 23). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [מעשי דוד סימן למשיח](https://igod.co.il/devotionals/מעשי-דוד-סימן-למשיח/) **Published:** מרץ 30, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְהָיָה בִּקְרָב־אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְשָׁלַח אֶת־יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ׃ וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת־לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל… וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת־אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ מִגִּלֹה בְּזָבְחוֹ אֶת־הַזְּבָחִים וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת־אַבְשָׁלוֹם" (שמ"ב טו 5–6, 12). בגידתו של דוד בנשיקות בנו (אבשלום) ומזימתו הסודית של חבר קרוב (אחיתופל) בשמ"ב, מתחלפות לנבואה בספר תהילים. כידוע, ספר תהילים מחולק לחמישה ספרים (תהלים ג–מא, מב-עב, עג–פט, צ–קו, קז–קמה) עם פרולוג (תהלים א–ב) ואפילוג (תהלים קמו–קנ). המפתח לסידור התיאולוגי של הספר טמון בהבטחת אלוהים להקים מלך מבית דוד. בדרמה מוזיקלית-תיאולוגית זו, מעשי דוד במזמורי הקינה (למשל, תהילים כב) ובמזמורי הניצחון המלכותיים (למשל, תהילים עב) מתפקדים כאותות נבואיים למשיח. למרבה הפלא, הספר הראשון בתהילים (פרקים ג-מא) ממוסגר על-ידי אזכורים למרד של אבשלום ולבגידת אחיתופל. "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ׃ יְהוָה מָה־רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי" (תהלים ג 1–2). "גַּם־אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר־בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב" (תהלים מא 10). מיקומם של מזמורי הבגידה הללו בצמתים אסטרטגיים ספרותיים במבנה תהילים, מצביע לא רק על השפעתם העמוקה על חייו האישיים של דוד עצמו, אלא גם על חשיבותם יוצאת הדופן בתוכנית ההבטחה המשיחית של אלוהים. הבגידות שחווה דוד הן בחזקת מסר לעתיד. בהתאם לכוונה הנבואית, חייו של ישוע מקבילים לדוד המלך כאשר גם הוא נבגד בנשיקה על-ידי חבר קרוב שסעד על שולחנו (מתי כו 24-23, 48–49). "לֹא עַל כֻּלְּכֶם דִּבַּרְתִּי – אֲנִי יוֹדֵעַ מִי אֵלֶּה שֶׁבָּחַרְתִּי אוֹתָם – אַךְ לְמַעַן יִמָּלֵא הַכָּתוּב, אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב" (יוחנן יג 18). אם גם אנו חשים בכאב הצורב של סכין בגב, ביכולתנו לסמוך את ידינו על עידוד הכתובים. כיוון שאלוהים השתמש בבגידה בחיי דוד וישוע למטרות נעלות יותר, כך בכוחו להשתמש בבגידות שאנו חווים בחיינו האישיים למטרות נעלות יותר. > "אָכֵן לָזֹאת נִקְרֵאתֶם, כִּי גַּם הַמָּשִׁיחַ סָבַל בַּעַדְכֶם וְהִשְׁאִיר לָכֶם מוֹפֵת כְּדֵי שֶׁתֵּלְכוּ בְּעִקְּבוֹתָיו – הוּא אֲשֶׁר חֵטְא לֹא עָשָׂה וְלֹא נִמְצְאָה מִרְמָה בְּפִיו; אֲשֶׁר חֵרְפוּהוּ וְלֹא הֵשִׁיב חֵרוּף, סָבַל וְלֹא אִיֵּם, כִּי אִם מָסַר דִּינוֹ לְשׁוֹפֵט הַצֶּדֶק" (פט"א ב 21–23). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [המשיח במזמור כב שבספר תהלים](https://igod.co.il/devotionals/המשיח-במזמור-כב-שבספר-תהלים/) **Published:** יולי 8, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לַמְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד׃ אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי׃ אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא־דוּמִיָּה לִי" (תהלים כב 3-1). חבל שבגלל המחקר הביקורתי של המקרא, בתרגומי התנ"ך לשפות זרות הפסוק הראשון של מן המזמורים (הכותרת) לא נחשב בספירת שאר הפסוקים. כיוון שהכותרות אינן ממוספרות (למרות שבנוסח המסורה הן נחשבות לפסוק הראשון), רבים מקוראי התנ"ך מתעלמים מהן לחלוטין או מתייחסים אותן כפחות חשובים בפרשנותם לספר תהילים. אך אל תטעו: ה"כותרות" הללו נכתבו בהשראת רוח הקודש. הן מופיעות כפסוק הראשון בכל כתבי היד המוקדמים ביותר של התנ"ך (במגילות ים המלח) ובתרגומים העתיקים של התנ"ך (תרגום השבעים, הוולגטה הלטינית, התרגום הסורי והתרגום הארמי). הברית החדשה לא רק מניחה כי "הכותרות" חוברו בהשראת הרוח, ישוע ושמעון מתייחסים למידע המסופק בהן כהוכחה לכך שדוד ניבא על המשיח (ראו מתי כב 45; מה"ש ב 25). מה אנו יכולים ללמוד מ"הכותרת" (דהיינו מהפסוק הראשון) של תהילים כב? ראשית, אלוהים מסוגל להפוך את האבל העמוק ביותר שלנו לשמחה (ראו מזמור ל 13-12). פרק כב, אולי הקינה העגומה ביותר בתהילים, הולחנה. ה"כותרת" של תהילים כב מזכירה את "מנצח המקהלה" ומכנה קינה זו "מזמור" – מילה בעברית הקשורה לשירה ולניגון (ראו תהלים עא 22; צב 2). בתקופות של סבל, מוחנו מתמלא בדרך כלל בקולות שליליים. אך בדיעבד, תקופות של צער הופכות לעתים קרובות לרגעי מפתח של גילוי חסדו ואהבתו של אלוהים במסע הרוחני שלנו. שנית, ה"כותרת" של תהילים כב מוכיחה כי קינותיו של דוד שימשו כחלק מהליטורגיה הקדושה של ישראל בבית המקדש הראשון והשני (ראו נחמיה יב 46-45). תהילים כב, יחד עם תהילים נוספים של דוד, נאספו, הושמעו וזומרו על ידי אנשי אלוהים במקדשים. במילים אחרות, הפסוק הראשון מבהיר כי התייחסו למזמור כב כאל חלק מכתבי קודש: המזמור הזה הוא בו-זמנית דבריו של דוד לאלוהים ודבר אלוהים אלינו. שלישית, ואולי הדבר המעודד מכל. מוסיקה וכלי נגינה בתנ"ך מקושרים לעתים קרובות לנביאים ולנבואה (ראו שמות טו 20; שמ"א י 5). הנביא אלישע, למשל, דרש ליווי מוזיקלי כדי להתנבא עבור המלך (מל"ב ג 15). בכינוי תהלים כב בשם "מזמור", הפסוק הראשון מעודד אותנו לקרוא את הפרק כנבואה. נקודה זו מתבהרת בדה"א כה 2-1: "וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הַנְּבִּיאִים בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם׃ לִבְנֵי אָסָף זַכּוּר וְיוֹסֵף וּנְתַנְיָה וַאֲשַׂרְאֵלָה בְּנֵי אָסָף עַל יַד־אָסָף הַנִּבָּא עַל־יְדֵי הַמֶּלֶךְ". אין זה מפתיע שישוע ציטט את המזמור הזה מהצלב. בהתייחסו למילים הראשונות של המזמור, הוא הבהיר כי אלוהים יהפוך את הטרגדיה של צליבתו לניצחון תחייתו. נוסף על כך, על ידי ציטוט המזמור הזה, ישוע טען כי דברי דוד בתהילים כב, כמו גם במזמורים אחרים, אינם אלא דברי נבואה המדברים עליו! > "אֲנָשִׁים אַחִים, אֶפְשָׁר לוֹמַר לָכֶם בְּבִטָּחוֹן עַל דָּוִד אָבִינוּ, שֶׁהוּא מֵת וְגַם נִקְבַּר וְקִבְרוֹ נִמְצָא עִמָּנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה נָבִיא וְיָדַע כִּי אֱלֹהִים נִשְׁבַּע לוֹ שְׁבוּעָה לְהוֹשִׁיב מִפְּרִי חֲלָצָיו עַל כִּסְאוֹ, בַּחֲזוֹתוֹ מֵרֹאשׁ דִּבֵּר עַל תְּחִיַּת הַמָּשִׁיחַ – שֶׁלֹּא נֶעֶזְבָה לִשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וּבְשָׂרוֹ לֹא רָאָה שַׁחַת" (מה"ש ב 31-29). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [האם התנ״ך דיבר על המשיח?](https://igod.co.il/devotionals/האם-התנ״ך-דיבר-על-המשיח/) **Published:** יוני 4, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים" (לוקס כד 44). האם אי–פעם דמיינתם עצמכם הולכים לצידו של ישוע בדרך לעמאוס, שעה שביאר את הנבואות המתייחסות אליו מהתנ"ך (לוקס כד 13, 25–27)? כלום זו האפשרות היחידה העומדת בפנינו אם ברצוננו לשמוע את ביאור הכתובים? לא ולא! אם נלמד כיצד השתמש לוקס בתנ"ך, נוכל לאתר את אותם הקטעים שמהם לימד ישוע את תלמידיו. חשבו לרגע על האופן בו מתאר לוקס את הצליבה, לאור התייחסותו של ישוע למה 'צריך שיתקיים' מתהלים (לוקס כד 44). הם הטילו גורל על בגדי ישוע, בהגשימם את מזמור כב 19 (לוקס כג 33); מנהיגי הדת לעגו לישוע באומרם 'שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת עַצְמוֹ', בהגשימם את תהילים כב 8–9 (לוקס כג 35); אנשי הצבא הגישו לישוע חומץ, בהגשימם את מזמור סט 22 (לוקס כג 36); ומילותיו האחרונות של ישוע, 'אָבִי, בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי' (לוקס כג 46), הן התגשמות של תהילים לא 6. בקיצור, לוקס כתב את בשורתו כי לא רצה שנפספס את הדרשה המדהימה של ישוע בדרך לעמאוס. אך הדרך היחידה לשחזר את הביאור של ישוע, היא על ידי קריאה קפדנית של בשורת לוקס תוך שימת לב לכל הרמיזות והציטוטים מהתנ"ך. קחו אפוא את התנ"ך, יחד עם מדגיש, והתחילו את המסע האישי שלכם בדרך לעמאוס לצד ישוע. > "הוּא הֵחֵל מִמֹּשֶׁה וּמִכָּל הַנְּבִיאִים וּבֵאֵר לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים הַמְכֻוָּנִים אֵלָיו בְּכָל הַכְּתוּבִים" (לוקס כד 27). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [נשקו את הבן](https://igod.co.il/devotionals/נשקו-את-הבן/) **Published:** אפריל 24, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "נַשְּׁקוּ־בַר פֶּן־יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל־חוֹסֵי בוֹ" (תהלים ב 12). מתחת לפני השטח של התרגומים לאנגלית לפסוק לעיל, מתקיים קרב פרשני על משמעות הביטוי: "נשקו בר". כיוון ש"בר" אינה המילה העברית האופיינית ל"בן" (ראו משלי לא 2) ומשמעות "בר" יכולה להיות גם "טהור", המתרגמים והפרשנים היהודים טוענים כי הביטוי "נשקו בר", פירושו לחלוק כבוד בתום לב. סלע המחלוקת נוגע בשאלה האם תהילים ב 12 מתייחס למשיח אם לאו. חיזוק לפרשנות המשיחית מגיע הן מהמבנה של תהילים ב והן מפסוק המתאר את משיחת שאול למלך, בשמואל א. באשר למבנה, יהוה בתהילים ב מצוי תמיד לצד מלך המשיח, הנקרא בשמות שונים. בפס' 1–3 העמים מורדים ביהוה ובמשיחו. בפס' 4–9, יהוה ומלכו/בנו (פס' 6–7) מגיבים יחד למרד נגדם. לבסוף, בפס' 10–12, מחבר המזמור מפציר באומות המורדות לחזור בתשובה ולתקן את דרכן. אך אם "בר" אינו מתורגם כ"בן", הפיוס שלהן עם אלוהים אינו אלא חלקי בלבד. הן נקראות לעבוד את יהוה (פס' 11), אך אין זכר למי שעמד לצד יהוה לאורך המזמור כולו. לפיכך, יש לתרגם את "בר" כ"בן" כדי להפוך את הפיוס לשלם. לא רק שהגויים חייבים "לעבוד את יהוה" (פס' 11), אלא גם "לנשק את הבן" (פס' 12). מה משמעות הביטוי "לנשק" את הבן? כאשר שמואל "משח" (אותו שורש ממנו נגזר "משיח"; ראה מזמור ב' 2) את שאול כמלך על ישראל, האות לקבלת המלך ומלכותו היה נשיקה: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל־רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי־מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל־נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד" (שמ"א י 1). מטרת הנשיקה בתהילים ב 12, היא עבור העמים המורדים, להסיר את נשקם ולקבל את בנו של אלוהים כמשיחם! וכך, מבנה המזמור והשימוש ב"נשיקה" מספקים סיבות טקסטואליות חזקות לתמיכה בפירוש המשיחי של תהילים ב 12. לא רק שפרשנות זו היא הטובה ביותר, היא גם פרשנות הדורשת מכולנו לעבוד את יהוה ביראה ולנשק את משיחו! > "עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֹד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלֹהִים הָאָב" (פיליפים ב 9–11). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [ספר תהילים: סידור תפילה בלבד או גם תקווה משיחית? | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/ספר-תהילים-סידור-תפילה-בלבד-או-גם-תקווה/) **Published:** ינואר 16, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ספר תהילים: סידור תפילה בלבד או גם תקווה משיחית? | נבואות המשיח בתנ"ך") בסרטון הזה נענה על השאלה, מהי תכליתו של ספר תהלים. האם הספר נכתב כסידור תפילה בלבד, המתייחס רק לחייו של דוד, או שהספר בנוי באופן כזה שתכליתו להצביע גם על התקווה המשיחית בבואו של בן דוד. "המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים חדשה המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תהילים **תגיות:** ווידאו --- ### [תהילים: ספר מעורר תקווה או דכאוני?](https://igod.co.il/devotionals/תהילים-ספר-מעורר-תקווה-או-דכאוני/) **Published:** דצמבר 12, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** **נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ… עַד־מָה יְהוָה תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ חֲמָתֶךָ (תהילים פט 40, 47).** למרות הנטייה לפרש כל מזמור במנותק ממזמורים אחרים, כל מזמור בתהילים למעשה ממוקם באופן אסטרטגי (ושמימי) לצד מזמורים הנושקים אליו. לעיתים קרובות, מזמור מסוים מעלה שאלה תיאולוגית סבוכה והמזמור הבא אחריו מספק את התשובה. במקרה דנן, מזמור פ"ט (האחרון בספר השלישי של תהילים: פרקים ע"ג-פ"ט), מתאר קינה קורעת לב בעקבות חורבן מלכות דוד, הבאה לידי ביטוי בציפייה לכך שאלוהים בחסדו יגשים את הבטחותיו להקים מלך נצחי מבית דוד (ראו תהילים פ"ט 52-39; שמ"ב ז' 16-12). לפיכך, מחבר המזמור מעמיד בסימן שאלה את התזמון של אלוהים: "עַד־מָה יְהוָה?" המזמור הבא, פרק צ' (תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה) מעניק את התשובה: "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" (צ' 4). > אלוהי הנצח שולט בעיתים ולכן יש ביכולתנו לבטוח בו שיגשים את הבטחותיו לפי לוח הזמנים המושלם שקבע. ואם מקננים בליבכם ספקות באשר לתיזה האומרת כי מזמור צ' מספק את התשובה המדויקת לשאלה הספציפית שמעלה מזמור פ"ט, שמעון-כיפא עשוי להרגיעכם: **"וְקֹדֶם כֹּל דְּעוּ זֹאת, שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ לֵצִים הַמִּתְהַלְכִים לְפִי מַאֲוַיֵּיהֶם הָאִישִׁיִּים וְיִתְלוֹצְצוּ לֵאמֹר: אֵיפֹה בּוֹאוֹ הַמֻּבְטָח? הֲרֵי מֵאָז שֶׁמֵּתוּ הָאָבוֹת הַכֹּל מַמְשִׁיךְ כְּמוֹ שֶׁהָיָה מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה!… אַךְ אַל יֵעָלֵם מִכֶּם הַדָּבָר הַזֶּה, אֲהוּבַי: יוֹם אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֵי אֲדֹנָי, וְאֶלֶף שָׁנִים כְּיוֹם אֶחָד.\[תהילים צ' 4\] אֵין אַדֹנָי מְאַחֵר בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַחוֹשְׁבִים זֹאת לאִחוּר, אֶלָּא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָנוּ; אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה" (פט"ב ג' 4-3, 9-8).** ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [תהילים כספר נבואי](https://igod.co.il/devotionals/תהילים-כספר-נבואי/) **Published:** ינואר 25, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים׃ וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהוָה וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר" (שמ"א י 6-5). אחת התופעות המעניינות ביותר בתנ"ך באה לידי ביטוי בקשר בין נבואה למוזיקה (ראו שמות טו 20; דברים לא 19, 22-21, 30, לב 44, שמ"ב כג 2-1; מל"ב ג 15-14). הנביאים במקרא נהגו להתנבא בליווי מוזיקלי. תובנה זו הופכת חשובה להפליא עבור הדרך בה קוראים ומפרשים את ספר תהילים! עקב האזכורים הרבים לכלי נגינה ולשירה, נהוג להתייחס לספר תהילים כאל ספר מזמורים ו/או כסידור תפילה. אך הקוראים המקוריים היו מזהים את המוזיקה של תהילים כביטוי לנבואה. במילים אחרות, הם היו מוקירים את ספר תהילים, לא בשל היותו ספר גדוש בשירים, אלא מפני שהוא ספר מלא בנבואות. "וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הַנִּבְּאִים בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם׃ לִבְנֵי אָסָף זַכּוּר וְיוֹסֵף וּנְתַנְיָה וַאֲשַׂרְאֵלָה בְּנֵי אָסָף עַל יַד־אָסָף הַנִּבָּא עַל־יְדֵי הַמֶּלֶךְ" (דב"א כה 2-1). זו הסיבה שבעטיה זיהו מחברי הברית החדשה את ספר תהילים ככזה המצביע על ישוע כמשיח המובטח של ישראל! > "הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים" (לוקס כד 44). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [ספר תהילים - סידור תפילה או ספר נבואי?](https://igod.co.il/devotionals/ספר-תהילים-סידור-תפילה-או-ספר-נבואי/) **Published:** יוני 2, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן־יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל׃ רוּחַ יְהוָה דִּבֶּר־בִּי וּמִלָּתוֹ עַל־לְשׁוֹנִי… כִּי־לֹא־כֵן בֵּיתִי עִם־אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּי־כָל־יִשְׁעִי וְכָל־חֵפֶץ כִּי־לֹא יַצְמִיחַ" (שמ"ב כג 1–2, 5). במשך שנים רבות, הרגשתי מאוד לא בנוח לגבי האופן בו הברית החדשה מצטטת את המזמורים וטוענת כי מדובר בנבואות שהתגשמו על ידי ישוע. לדוגמה, כיפא מצטט את תהילים טז במה"ש ב 30—31 וטוען כי דוד, כנביא, ידע מבעוד מועד שהוא מדבר על המשיח. אך כשקראתי את תהילים טז בעצמי, פשוט לא הצלחתי להבין איך הגיע כיפא למסקנה שכזו. הנחתי, כמו מרבית האנשים שהכרתי, כי תהילים אינו אלא ספר תפילה, דהיינו ליקוטי דבריו של דוד (וסופרים אחרים) אל אלוהים. מעולם לא העליתי בנפשי כי אפשר לקרוא את תהילים כספר נבואה, דהיינו כאוסף של דברי אלוהים אל דוד אודות המשיח. אתם יכולים לנחש את גודל השמחה אשר הציפה את ליבי כאשר הבנתי כי הבעיה לא הייתה בפרשנותו של כיפא לתהילים, אלא בהנחות השגויות שלי לגבי פרשנות הכתובים. שכן דוד עצמו אומר כי "רוּחַ יְהוָה דִּבֶּר־בִּי" כשחיבר את מזמוריו (שמ"ב כג 2). יתרה מכך, דוד קושר את מזמוריו לברית הנצחית של אלוהים ולהבטחה להקים נצר משיחי שישלוט וימלוך לעולם (פס' 5). אין ספק, ספר תהילים מלא בתפילות מעוררות השראה שאנו יכולים וצריכים להתפלל אל אלוהים. אך לקרוא את ספר תהילים רק כדברו של דוד לאלוהים, פירושו לצאת נגד משאלותיו האחרונות של דוד. כי הדבר האחרון שדוד רצה שנדע לפני מותו (" דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים" (שמ"ב כג 1) היה כי מזמוריו אינם אלא נבואות שחוברו בהשראת רוח הקודש אודות מלך המשיח של ישראל! > "הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים. אָז פָּתַח אֶת לְבָבָם לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים" (לוקס כד 44–45). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, תהילים --- ### [הסתירה הפנימית בגישה כי אמונה באלוהים היא שריד אבולוציוני](https://igod.co.il/philosophy/הסתירה-הפנימית-בגישה-כי-אמונה-באלוהים/) **Published:** מאי 15, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** > תנועת האתיאיזם החדש דוגלת בכך שניתן להסביר כל דבר על ידי תהליך הברירה טבעית. האתאיסט דניאל דנט כותב בספרו שאותם "רגשות דתיים" שיש לבני האדם, הם אך ורק מאחר שפעם, בעבר הרחוק, רגשות אלו עזרו לאבות אבותינו לשרוד, ולכן ישנן שאריות גנטיות של "אמונה דתית" בכולנו עד עצם היום הזה. הוא כותב: "כל דבר שאנו מעריכים – מסוכר ויחסי מין ועד למוזיקה, אהבה ודת – אנחנו מעריכים מסיבות המגיעות מעברנו הרחוק, הסיבות הינן אבולוציוניות. רציונאליזם אשר אומץ על ידי תהליך הברירה הטבעית." ריצ'ארד דוקינס מסכים: "אמונה באלוהים הינה תוצר לוואי של תכונות אחרות." מעניין כי אתאיסטים אבולוציונים מודים, אולי מבלי לשים לב, כי בכל בני האדם מוטמעת הידיעה עמוק בתוך הגנום שלנו – כי אלוהים קיים. ### הסתירה הקטלנית בחלק האחרון בספרו "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת", מודה דוקינס כי מאחר ואנו תוצר של ברירה טבעית, איננו יכולים לסמוך באופן מלא על החושים שלנו. אחרי הכל, אבולוציה מודרכת אך ורק על ידי רצון לשרוד ולשמר התנהגויות חיוניות. ולא על ידי אמת. במאמר במגזין "ניו יורק טיימס" הסביר אתאיסט נוסף כי: "במצבים מסויימים, אמונה סימבולית המנותקת מהמציאות היא עדיפה". במילים אחרות, אמונות פראנואידיות שקריות הן אפקטיביות יותר במצבים מסוימים מאחר והם עוזרות לך לשרוד, להבדיל מאמונה באמת. למשל, הן יכולות לעזור לך להיות ערני ודרוך יותר לסכנות מידיות. דוקינס ואתאיסטים אחרים לא לגמריי לוקחים בחשבון את ההשלכה המלאה של אמונתם. וזו, שניתן לסמוך על אבולוציה אך ורק על מנת לספק לנו יכולות הישרדותיות, ולא על מנת לספק לנו תמונה אמיתית של המציאות. הפילוסופית האתאיסטית פטרישיה צ'ורצ'לנד מסכמת זאת בצורה טובה: "תפקידו של המוח לדאוג שחלקי הגוף יהיו היכן שעליהם להיות על מנת שהאורגניזם ישרוד. השבחה סנסורית-מוטורית מעניקה יתרון אבולוציוני: סגנון מהודר יותר בו העולם מוצג בפנינו מהווה יתרון כל עוד הוא מעלה את סיכויו של האורגניזם לשרוד. אמת, תהיה אשר תהיה, שניונית." הפילוסוף האתאיסט נייגל תומס כותב בספרו "המילה האחרונה": "האם יש לנו ביטחון מתמשך בהיגיון כמקור למידע אודות המאפיינים הבלתי-נראים של היקום? בפני עצמו, אני מאמין כי האבולוציה סותרת ביטחון שכזה." אם כך, אתאיסטים טוענים כי אמונה באלוהים היא הגיונית עבור המוח האנושי, לא כי הוא קיים, אלא כי האמונה בו עוזרת לנו לשרוד, ולכן האמונה באלוהים נמצאת בגנום האנושי של כולנו. כאן בדיוק הסתירה. הרי אם אנחנו לא יכולים לסמוך על החושים שאומרים לנו שאלוהים קיים, למה שנסמוך עליהם לומר לנו את האמת לגבי כל דבר אחר? כולל תיאורית האבולוציה. אם המוח שלנו מחווט בצורה שנועדה אך ורק לגרום לנו לשרוד, ולא בהכרח לדעת את האמת, הכיצד נוכל לסמוך עליו בכל נושא שלא יהיה? אתאיסטים מנסים לרקוד בשתי חתונות בעת ובעונה אחת. עליהם להחליט, או שעליהם לחזור אחרונית ולהודות כי כן ניתן לסמוך על חושינו, כולל אלו שעמוק בפנים אומרים לכולנו כי כן קיים אלוהים. או, שעליהם ללכת "על כל הקופה" ולהודות כי לא באמת ניתן לסמוך על מוחנו, בנוגע לשום דבר, אף פעם. מדובר בסתירה פנימית משמעותית, והפילוסוף אלווין פלנטינגה מביא לתשומת ליבנו כי דארווין עצמו היה מודע לה כאשר כתב: > "הספק תמיד עולה באשר להאם יש בכלל ערך או האם ניתן לסמוך על שכנועיו של המוח האנושי, אשר התפתח מחיה פרימיטיבית." באותו האופן, בלתי סביר לקבל אבולוציה נטורליסטית אשר טוענת כי הכל בתוכנו מונע על ידי ברירה טבעית מתוך יצר הישרדותי גרידא. שהרי אם זה אכן היה כך, גם לא היינו יכולים לסמוך על ההיגיון שהוביל אותנו למסקנות אלו מלכתחילה. חישבו על זה – אם ההיגיון האנושי הוא תוצר של ברירה טבעית, כמה ביטחון כבר יכול להיות לנו בטיעון הגיוני לטובת ברירה טבעית? הרי כוחו של ההיגיון נמצא בעצמאותו של ההיגיון. אם מה שהמוח שלנו אומר לנו על העולם, על היגיון, מוסר, אהבה, אמונה ואסתטיקה, הם לא יותר מאשר קוד גנטי ופעולות כימיות במוחנו שנועדו לגרום לנו לשרוד. אז גם חשיבה אתאיסטית היא לא יותר מאשר פעולות כימיות שנועדו להכתיב לאתאיסטים ראיית עולם. ללא שום קשר להאם פרספקטיבה שכזאת היא אמת או לא. אז למה שנסמוך עליהם? ### סמוך על סמוך כמו ספרו של דוקינס, גם אתאיסטים רבים אחרים טוענים שבכולנו מוטמע עמוק בפנים הרעיון כי אלוהים קיים, ושעלינו להילחם ברעיון הזה. אנחנו מבקשים לקחת צעד אחורה ולשאול – אולי דווקא כן אפשר לסמוך על החושים שלנו? אולי ישנה סיבה מדוע בכולנו מוטמעת האמונה שקיים אלוהים? אלוהים הוא ישות מופשטת, רוח, ולכן לא ניתן לשים אותו תחת מיקרוסקופ במעבדה ו"להוכיח" את קיומו. בשביל זה דרושה אמונה. אמונה המבוססת על היגיון בריא, ולא על מסורות, מנהגים והלכות מוזרות. אמונה צרופה, עמוקה וטהורה. אמונה שכבר קיימת בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. ### האם האמונה באלוהים היא רק טריק של המוח? האתאיסט המפורסם ריצ'רד דוקינס טוען כי האמונה באלוהים הינה תכונה מושתלת על ידי האבולוציה. על פי טענתו, הברירה הטבעית תכנתה אותנו בצורה כזו שנעשה את מה שהיא מכתיבה לנו- בדיוק כמו מחשבים. ולכן, בני אדם כמו מחשבים יכולים לטעות: וירוס יכול לתקוף מחשבים, ובני אדם בדומה לכך פגיעים לוירוסים מנטאליים מזיקים. ב20 שנים האחרונות, צצו מספר פסיכולוגים אבולוציוניים אשר ניסו לבסס את האמונה באלוהים על הפעולות של המוח, כאילו האמונה באלוהים איכשהו מושתלת בנו בעזרת תהליך האבולוציה. לכן לטענתם לאמונה באלוהים יש הסבר מדעי, איך אין לנו צורך אמיתי בכך. לנו כבני אדם יש את הנטייה הטבעית לטענתם לייחס את תופעות הטבע ונסתרות הטבע לעל טבעי. המוח השתיל בנו את האמונה כי קיימת תכלית ואת הנטייה לענות על פערים בידע שלנו בעזרת מענות על טבעיים ("אלוהי הפערים"). ### בעיות בניסיון להסביר את האמונה באלוהים מבחינה ביולוגית **הבעיה הראשונה עם טיעון שכזה היא שהמדע לא יכול לסלק את הנפש ואת כישוריה.** נטורליסטים מניחים שבני אדם הם חומר גרידא. כל פעולה מנטאלית מתה כשהגוף מת. אם אנחנו עשויים מחומר בלבד, אז כוחות שלא בשליטתנו מייצרים את אמונותינו, בחירותינו, חשיבתנו ואת התנהגותנו. אך תפיסה זו של חומריות לא יכולה להסביר את המאפיינים הבסיסיים שלנו כבני אדם, כמו מודעות, רציונאליות, רצון חופשי, אחראיות מוסרית ועוד. הרעיון כי נבראנו בצלמו של אלוהים (בראשית א:27) מסביר טוב יותר את התכונות הללו. **מודעות:** ההשקפה הנטורליסטית לא יכולה להסביר איך מודעות יכלה להיווצר מחומר בלתי מודע. פילוסופים נטורליסטים מכירים בבעיה זו. תיאיסטים לעומת זאת, מאמינים בישות בעלת מודעות שבראה יצורים סופיים בעלי מודעות עצמית, לכן יש לתיאיסטים הקשר מוכן להסברת קיומה של המודעות. תכונת המודעות מצביעה על מוצא על טבעי ולא חומרי, וזו תכונה מרכזית באישיויות נפשיות. זה כולל בני אדם (אשר להם נפש עם טווח של כישורים רוחניים, רציונאליים ורצוניים- אשר שורדים כאשר הגוף מת) ובעלי חיים ( אשר להם נפש בעלת כישורים מוגבלים שלא שורדים במוות). הנקודה העיקרית היא שהחומר לא יכול לייצר מודעות, בין אם אצל בני אדם או אצל בעלי חיים. **אמת והיגיון:** אמונות יכולות להיות נכונות או שגויות. החומר פשוט קיים. זה מוזר להגיד שחתיכת חומר אחת היא יותר נכונה מהשנייה. אתם מבינים, החומר לא יכול ליצור היגיון או רציונאליות. יותר מזה, למה שנבטח באמונות שלנו אם הן נוצרו על ידי כוחות פיזיקאליים שלא בשליטתנו? האבולוציה מעוניינת בהישרדות- לא בייצור אמונות נכונות התואמות את המציאות- אנו יכולים לפי התיאוריה להחזיק באמונות שגויות אשר עוזרות לנו לשרוד. לדוגמא "לבני אדם יש זכויות" או "לבני אדם יש חובות מוסריות", או "אלוהים לא קיים". אלו הן אמונות שגויות לפי טענתם של נטורליסטים רבים. לעומת זאת, אם אלוהים רציונאלי עשה אותנו בצלמו, אז רדיפה אחר ההיגיון וציות לחוקי ההיגיון הם בעלי משמעות רבה. אלוהים אמר  "לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה" (ישעיהו א:18) והוא קורא לנו לאהוב אותו בכל שכלנו (מתי כ"ב:37). החומר לא יכול לחפש אחר ההיגיון או האמת, זה התפקיד של הנפש. **רצון חופשי ומחויבות מוסרית:** אנו מאמינים באופן אינסטינקטיבי שיש לנו רצון חופשי, שיכולנו לבחור אחרת, ושאנו אחראיים על מעשינו. בחירה חופשית מפרידה אותנו מבעלי חיים, שלא יכולים להתעלות על גנטיקה וסביבתם. זה לא מפתיע שנטורליסטים רבים שוללים את קיומו של הרצון החופשי עקב התחייבותם להשקפה החומרית, לפי השקפתם המוח שלנו מכתיב לנו את אמונותינו ומעשינו. לעומת זאת, רוב התיאיסטים טוענים שהסביבה שלנו, מצבי גופינו, ואפילו האופי שלנו יכולים להשפיע על בחירותינו, אבל הם לא קובעים את בחירותינו. **שיקולים אחרים בנוגע לנפש:** השכל או הנפש הם יותר מרק המוח. תגליות מדעיות מאשרות עובדה זו. לדוגמא, ד"ר ג'פרי סטינובר מסביר שעל יד הרצון החופשי שלנו אנו יכולים להגדיר מחדש את המסלולים של הנוירונים במוחנו. (1) מחקרים מראים שמטופלים בעלי התמכרויות אובססיביות, פחדים ודיכאונות הצליחו לתכנת מחדש את מוחם על ידי בחירת צורת חשיבה אלטרנטיבית. על ידי בחירה חופשית חוזרת, תבניות חדשות יכולות לעצב מחדש את חיווט המוח. **הבעיה השנייה היא שטענה זו לא מבדילה בין הביולוגיה או המוצא של האמונה לבין הרציונאליות או האמיתות של האמונה:** אתאיסטים רבים מנסים לתקוף את קיומו של אלוהים בכך שהם מצביעים על הסיבה בה המאמינים מאמינים בקיומו. למשל הם טוענים שהסיבה שאנו מאמינים באלוהים היא בגלל תהליך האבולוציה. על פי טענתם האמונה בקיומו של אלוהים הפכה ליתרון הישרדותי אצל אבותינו הקדומים וכתוצאה מכך אנו מאמינים בו. או שהם מצביעים על העובדה שחלקינו נולדנו למשפחות שמאמינות בקיומו של אלוהים ועל ידי כך הם מנסים להראות שהאמונה באלוהים היא שגויה. אך הבעיה עם הטענה הזו היא שקיים בה כשל לוגי שנקרא "כשל גנטי". **כשל גנטי** היא סוגה של כשלים לוגיים שבה יש בלבול בין אמונה, טענה או תאוריה והצדקתן. הכשל משמש לעתים קרובות כדי לגזול אשראי מאמונה, אף כי הוא עשוי גם לתמוך בה. הכשל טמון בכך שאין קשר בין מקור הטענה ואמיתותה. לדוגמה: יכול להיות שאני חושב שכדור הארץ הוא עגול כי כך קראתי בספר קומיקס, זה מקור לא אמין, אך האם זה אומר שכדור הארץ הוא לא עגול? וודאי שלא. גם אם אכן אני מאמין בקיומו של אלוהים כתוצאה מתהליך האבולוציה או כתוצאה מחינוך ביתי, אין לזה קשר לשאלת קיומו האובייקטיבי של **אלוהים, אין לזה קשר לשאלת אמיתות ההשקפה שלי.** **הבעיה השלישית היא שהרעיון שהאמונה באלוהים מושתלת בנו, כן מסתדרת עם כתבי הקודש.** אלוהים שם את הנצח בלבבותינו (קהלת ג:11)- ובמוחנו. זה הגיוני כי קיימת בנו אמונה מושתלת באלוהים. מחקר עולמי על ילדים בגיל 3 שנערך על ידי מדענים מאוניברסיטת אוקספורד, מצביע על כך שילדים הם תיאיסטים באופן אינטואיטיבי, מגיל מאוד צעיר בני אדם נחשפים לאמונה באלוהים ובעל טבעי, קיימת בנו נטייה לראות תכלית בעולם מעבר לעולם החומרי ולהאמין בחיי נצח (2). קיומם של תהליכים טבעיים התורמים לאמונה באלוהים הינם הגיוניים בהשקפה שאלוהים קיים. אלוהים עיצב אותנו בצורה כזו שתהליכים מסוג כזה יאפשרו לנו להאמין באלוהים ולבוא להכיר אותו, כלומר אנו מתפקדים נכון כשאנו כן מאמינים באלוהים. אך בלי קשר, כיצד העובדה שקיימת בנו אמונה מושתלת בקיומו של אלוהים איכשהו ממעיטה בערך של אמונה זו?  לדוגמא פסיכולוגים הראו כי לילדים יש אמונה מושתלת שאובייקט שהם רואים ממשיך להתקיים גם כשהוא נעלם מאחורי מסך. זה לא מפסיק להתקיים ואז מופיע שוב לידי קיום כשהוא נראה על ידם. זוהי אמונה מושתלת בילדים אך אף אחד לא יטען שזוהי אמונה שגויה. דוגמא נוספת היא מוסר מושתל, חוקרים הצליחו גם להראות כי כולנו נולדים עם קוד מוסרי בסיסי. האם מישהו מאיתנו יטיל ספק באינטואיציה המוסרית שלנו רק כי היא הושתלה בנו בעזרת האבולוציה? לא. אז למה כשזה מגיע לאלוהים ולאמונה בעל טבעי העניין שונה? 1\. Jeffrey Santinover,*Homosexuality and the Politics of Truth*(Grand Rapids: Baker, 1996), 135,36. 2\.  Richard Allen Greene, “Religious Belief Is Human Nature, Huge New Study Claims” [Religious belief is human nature, huge new study claims](http://religion.blogs.cnn.com/2011/05/12/religious-belief-is-human-nature-huge-new-study-claims/),” CNN (May 12, 2011). Available at: <http://religion.blogs.cnn.com/2011/05/12/religious-belief-is-human-nature-huge-new-study-claims/>. Accessed 4th January 2012. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** פילוסופיה --- ### [ישוע - רמאי, משוגע או אלוהים שלבש דמות אנוש?](https://igod.co.il/true-judaism/ישוע-רמאי-משוגע-או-אלוהים-שלבש-דמות-אנ/) **Published:** אפריל 5, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > יש אנשים שרואים בישוע אלוהים כי הם מאמינים שהתנ״ך והברית החדשה נכתבו בהשראת אלוהים. ומאחר שהכתובים מלמדים שישוע הוא אלוהים, הרי שהוא חייב להיות אלוהים. אומנם גם אנו מאמינים שכתבי הקודש הם דבר אלוהים ושהם נכתבו אך ורק בהשראתו, אבל אנו לא חושבים שצריך להאמין בזה כדי להגיע למסקנה שישוע הוא אלוהים, להלן הסיבות לכך. ספרי הברית החדשה הם מדויקים ואמינים מבחינה היסטורית; אמינים עד כדי כך שאי אפשר לבטל כלאחר יד את קיומו של ישוע ולראות בו אך ורק סיפור אגדה. ספרי הבשורה מספקים תיעוד מדויק של הדברים שהוא עשה, של המקומות שבהם הוא ביקר ושל המילים שאמר. נוסף על כך, ישוע עצמו העיד על עצמו שהוא אלוהים. לפיכך, השאלה שכל אדם צריך לשאול את עצמו היא: האם דבריו של ישוע הם אמת או שקר? על שאלה זו ראוי לענות בכובד ראש. במאה ה־1 לס׳ אנשים נתנו תשובות שונות לשאלת זהותו של ישוע. באותם ימים ישוע שאל את תלמידיו, ״ואתם מה אומרים, מי אני?״ בתשובה ענה שמעון כיפא, ״אתה המשיח, בן אלוהים חיים״ (מתי ט״ז 16-15). אולי לא הכל מסכימים עם תשובתו של שמעון, אבל לאיש אסור להתעלם משאלתו של ישוע. יש רק שתי אפשרויות לגבי טענתו של ישוע בנוגע לאלוהותו: או שהיא אמת או שמדובר בשקר. אם הוא אמר את האמת, אזי הוא אלוהים שירד אלינו בדמות בשר, ולנו רק נותר לקבל את סמכותו לחיינו או לדחות אותה. אין כל מקום לתירוצים בעניין זה. ואם טענתו של ישוע שהוא אלוהים היא שקרית, קיימות שתי אפשרויות: או שהוא ידע שהוא משקר (רמאי), או שלא (משוגע). נבדוק כל אחת מהאפשרויות האלה בנפרד, וכן את העדויות שבידינו. ### האם ישוע היה שקרן ורמאי? אם ישוע ידע שהוא לא אלוהים ובכל זאת אמר שהוא כזה, יוצא שהוא שיקר. אבל אם הוא היה שקרן, אז הוא היה גם צבוע, שהרי הוא לימד את שומעיו להיות כנים בכל מחיר, ואילו הוא עצמו חי חיי שקר. מעבר לכך, הוא כנראה היה אחוז שד, שכן אמר לאחרים שעליהם להאמין בו ושהאמונה שלהם תקבע את גורלם לנצח. אם ישוע לא יכול לגבות את ההבטחה הזאת, ואם אמר את מה שאמר בידיעה שהוא משקר, יוצא שמדובר ביצור מרושע במיוחד. ובמקרה זה יוצא גם שהוא היה טיפש, שכן היומרה שלו להיות אלוהים היא שהובילה לצליבתו. • יוחנן י״ט 7 ־ ״השיבו לו: ׳תורה יש לנו, ועל פי התורה הוא חייב מיתה, כי עשה עצמו בן אלוהים׳״. אבל אם ישוע היה שקרן, רמאי, ולפיכך גם איש רשע וטיפש, איך נוכל להסביר את תורת המוסר המעמיקה ביותר ואת אמות המידה הנעלות ביותר שמישהו לימד מעולם? האם רמאי ־ מתחזה בקנה מידה בין לאומי ־ יכול ללמד אמיתות אתיות כל כך לא אנוכיות ולנהל אורך חיים כל כך מוסריים כפי שהוא חי ולימד? הרעיון הזה הוא מגוחך. גראונדס מצטט את ג׳ון סטיוארט מיל, הפילוסוף האתאיסט הנודע והמתנגד החריף של האמונה בישוע, שמודה בכך שישוע הוא אדם מוסרי מן המעלה הראשונה, ושמן הראוי להקדיש לו תשומת לב וללכת בדרכיו. מיל אומר: "חייו ומשנתו של ישוע חתומים בחותם של מקוריות אישית לצד תובנה עמוקה מן המעלה הראשונה. הוא ניצב בשורה הראשונה, לצד האנשים הנעלים ביותר שהמין האנושי יכול להתהלל בהם. הגאוניות האדירה הזו משולבת עם הסגולות של מי שהוא ככל הנראה המתקן המוסרי והקדוש הגדול ביותר שאי פעם התהלך עלי אדמות, ולכן אין זו טעות לראות באיש הזה את המייצג האידאלי והמדריך של האנושות; אפילו למי שאינו מאמין בו לא קל למצוא דרך טובה יותר מדרכו של ישוע, דרך שתאפשר לו לתרגם את עיקרי המוסר מהלכה למעשה". לאורך ההיסטוריה ישוע שבה את ליבם והעסיק את מחשבותיהם של מיליוני אנשים, ששאפו ללכת בעקבותיו. וויליאם לאקי, אחד ההיסטוריונים המפורסמים ביותר בבריטניה, כתב בספרו ״תולדות המוסר האירופאי מאוגוסטוס ועד קרל הגדול״: "לאמונה בישוע נשמרה הזכות להציג לעולם דמות אידאלית, שבכל התהפוכות ההיסטוריות שהתחוללו במשך 1,800 שנה השפיעה על בני האדם ומילאה את ליבם באהבה ובהתלהבות, הוכיחה שהיא יכולה לפעול בכל העיתים, בקרב כל העמים, בעיצומם של כל הלכי הרוח והנסיבות, שהיתה לא רק הדוגמה הנעלה ביותר ליושר ומוסריות, אלא גם התמריץ החזק ביותר לקיומה… התיעוד הפשוט של אותן שלוש שנים קצרות בחייו של ישוע הצליח להפיח חיים ולרכך את האנושות יותר מכל החיבורים הפילוסופיים וכל מילות העידוד של מטיפי המוסר". ההיסטוריון פיליפ שאף, המתמחה בחקר תולדות האמונה בישוע והמשיחיות, בחן את הממצאים המעידים על אלוהותו של ישוע, וכן את הדברים שישוע לימד ואורח החיים שהוא ניהל. שאף היה המום נוכח הפירושים המגוחכים שמנסים להתחמק מההשלכות ההגיוניות של הממצאים האלה. הוא אומר: "אם עדות זו אינה אמת, הרי שאינה אלא חילול שם שמים או טירוף מוחלט. ההנחה הראשונה לא תחזיק מעמד אפילו לרגע נוכח הטוהר המוסרי והאצילות של ישוע, שבאו לידי ביטוי בכל דבריו ומעשיו וזכו להסכמה כללית. גם האפשרות שאדם בעל תבונה כה רבה הוליך את עצמו שולל אינה באה בחשבון. איך יכול להיות שהוא היה משוגע או מטורף אם מעולם לא איבד את שפיות דעתו? הרי הוא ריחף בשלווה מעל גלי הצרות והרדיפות, כמו השמש הנעה מעל העננים; הרי הוא תמיד שלף את התשובה החכמה ביותר לכל שאלה מפתה; הרי בשקט ובמכוון הוא ניבא את מותו על הצלב, את תחייתו כעבור שלושה ימים, את צליחת רוח הקודש, את הקמת קהילתו ואת חורבן ירושלים – נבואות שהתגשמו במדויק. דמות כה מקורית, כה שלמה, כה עקבית ואחידה, כה מושלמת, כה אנושית ויחד עם זאת נישאת מעל כל גדולה אנושית, דמות כזו אינה יכולה להיות מזויפת או פרי הדמיון. במקרה כזה המשורר היה עולה על הגיבור, כמאמר הפתגם. צריך מישהו שעולה על ישוע כדי להמציא מישהו כמוהו". מתוך המאמר The Person of Christ (אישיותו של ישוע״) שאף בוחן שוב את התיאוריה שלפיה ישוע היה רמאי, ויוצא במתקפה משכנעת נגד תיאוריה זו: "ההנחה שישוע היה מתחזה מעוררת חלחלה מבחינה מוסרית ומזעזעת גם את השכל הישר, שכן עצם אמירתה מביא הרשעה… אף חוקר הגון ובעל כבוד עצמי לא יעז לבטא אותה היום בגלוי. איך אפשר להסביר בצורה הגיונית ונבונה שמתחזה – כלומר אדם רמאי, אנוכי ומושחת – יכול להמציא ולתחזק באופן עקבי, מההתחלה ועד הסוף, את האישיות הטהורה והאצילה ביותר בתולדות האנושות ולעטוף אותה באווירה של אמת ומציאות? איך הוא היה יכול להמציא ולהוציא לפועל תוכנית של גמילות חסדים שאין שנייה לה, של מוסר שאין נעלה ממנו, של רוממות, ולהקריב את חייו למענה נוכח דיעות קדומות קשות ביותר של בני עמו ודורו?" התשובה היא כמובן, שישוע לא היה יכול לעשות את זה! מי שחי כפי שחי ישוע, שלימד כשם שהוא לימד ומת מוות זהה לשלו ־ לא יכול להיות שקרן\\רמאי. ### האם ישוע היה משוגע או מטורף? אם ההנחה שישוע היה שקרן לא באה בחשבון, האם יתכן שהוא רק חשב שהוא אלוהים אבל בעצם דמיין? אחרי הכל, אדם יכול להיות בעל כוונות כנות, ובכל זאת ללכת שולל. אבל עלינו לזכור שאם אדם מסוים חושב שהוא אלוהים, במיוחד בחברה מונותאיסטית כמו זו שישוע חי וגדל בה, ועוד מעז לומר לאחרים שעתידם הנצחי תלוי באמונתם בו, הרי שלא מדובר בפנטזיה קלילה, אלא במחשבותיו של מטורף במלוא מובן המילה. האם ישוע היה אדם כזה? הפילוסוף פיטר קריפט מעלה את האפשרות הזו, ואחר כך מסביר מדוע עלינו לדחות אותה: "מידת השפיות שלך נקבעת על פי מידת הפער בין מה שאתה חושב שאתה לבין מה שאתה באמת. אם אני חושב שאני הפילוסוף הגדול ביותר באמריקה, יוצא שאני לא יותר מאשר אידיוט שחצן; אם אני חושב שאני נפוליאון, סביר להניח שעברתי את הגבול; אם אחשוב שאני פרפר, הרי שהפלגתי הרחק מחופי השפיות. אבל אם אני חושב שאני אלוהים, יוצא שהטירוף שלי קשה עוד יותר שכן הפער בין כל דבר שנועד לכיליון לבין אלוהים שהוא נצחי ואין סופי, גדול עוד יותר מהפער בין שני דברים שנועדו לכיליון, גדול עוד יותר מהפער בין אדם לפרפר. אם כך, מדוע ישוע לא היה שקרן או מטורף? …כמעט כל מי שקרא את ספרי הבשורה לא יעז לשקול את האפשרות הזו ברצינות ובכנות. התבונה, החריפות, החוכמה האנושית, הקסם של ישוע, עולים מבין דפי הבשורות בעוצמה שרק קורא קשה לב ובעל דיעות קדומות במיוחד יצליח להתעלם מהן… השווה בין ישוע לבין שקרנים… או משוגעים כמו ניטשה בהיותו על ערש דווי. ישוע ניחן באותן שלוש תכונות שחסרות אצל שקרנים ומטורפים: א) החוכמה המעשית שלו, היכולת שלו לבחון את הלב האנושי; ב) אהבתו העמוקה והכובשת, רחמיו הרבים, היכולת שלו למשוך אנשים אליו ולגרום להם להרגיש רצויים וטהורים; הסמכות שלו, שהיא ״לא כדרך הרבנים״; ג) היכולת שלו להדהים את שומעיו, העובדה שהוא בלתי צפוי, היצירתיות שלו. שקרנים ומטורפים הם משעממים וצפויים, כל מי שמכיר את הבשורות ואת הטבע האנושי, לא יוכל לשקול ברצינות את האפשרות שישוע היה שקרן, מטורף, או איש רשע". גראונדס מביא את דבריו של נפוליאון בונפארטה הנודע, שגם הוא הודה בגלוי: "אני מכיר את בני האדם; ואני אומר לכם שישוע הוא לא בן אדם. אנשים בעלי מחשבה שטחית מוצאים קווי דמיון בין ישוע לבין מייסדיהן של אימפריות ואלוהיהם של דתות אחרות. דמיון כזה אינו קיים. יש פער נצחי בין האמונה בישוע לבין כל דת אחרת… כל מה שקיים בישוע מדהים אותי. רוחו מטילה עלי אימה, ורצונו מדהים אותי. אין כל בסיס להשוואה בינו לבין אף אחד אחר בעולם. הוא אכן ישות בפני עצמה. אי אפשר להסביר את רעיונותיו ואת דיעותיו, את האמת שהוא לימד, את יכולת השכנוע שלו, בעזרת כלים אנושיים… ככל שאני מתקרב יותר, כך אני בוחן את הדברים בזהירות רבה יותר. הכל מעל ראשי – הכל נשאר עצום וגדול ועל אנושי. האמונה שלו היא התגלות שמקורה בתבונה, שללא ספק מקורה איננו אנושי… אי אפשר למצוא בשום מקום חיקוי של חייו, אלא אך ורק בו עצמו… חיפשתי לשווא בהיסטוריה מישהו שדומה לישוע המשיח, או משהו שיוכל להתקרב לבשורה. אבל לא ההיסטוריה, לא האנושות, לא העיתים ולא הטבע יכולים להציע לי משהו שאוכל להשוותו לישוע או להסביר אותו באמצעותו. כשמדובר בו, הכל יוצא מגדר הרגיל". האמת היא שישוע לא רק היה שפוי בדעתו, אלא שהתורה שהוא לימד מספקת את הנוסחה המתומצתת והמדויקת ביותר לשלוות הנפש והמחשבות. להלן דרך ניסוחו של הפסיכולוג ג׳ ט׳ פישר בעניין זה: "אילו לקחתי את כל המאמרים הסמכותיים שנכתבו אי פעם על הגיינה נפשית בידי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים המוסמכים ביותר; אילו יכולתי לשלב אותם זה בזה, לזקק אותם ולעקור מהם את כל הגיבוב המיותר; אילו יכולתי לקחת את כל הבשר בלי הפטרוזיליה; ואילו לקחתי את כל פיסות הידע המדעי הטהור שהובע בתמציתיות בידי המשוררים המוכשרים ביותר – היה בידך סיכום מוזר ובלתי מושלם של "הדרשה על ההר" של ישוע. וגם אז, התוצר שהיה בידך היה לוקה בחסר בהשוואה לדרשה על ההר. במשך קרוב ל-2,000 שנה המאמינים בישוע החזיקו בידיהם את התשובה המושלמת לכיסופי השווא חסרי השלווה של האנושות. בידיהם… נמצאת התבנית לחיים מלאי הצלחה ותקווה, בריאות נפשית וסיפוק. אף מטורף לא יכול להיות המקור של תובנה פסיכולוגית כה עמוקה ויעילה. הסופר ק׳ ס׳ לואיס (מחבר סדרת 'נרניה') צדק. אין עוד הסבר פרט להסבר המשיחי, ״הקושי ההיסטורי לתת לחייו, לאמרותיו ולהשפעתו של ישוע איזה ביאור שאינו קשה מן הביאור המשיחי, קושי רב הוא במאוד. הסתירה שבין עומקה, צלילותה (והבה נא אוסיף) חריפותה של תורתו המוסרית, לבין שגעון הגדלות הפרוע, המוכרח להיות צפון מאחורי תורתו התיאולוגית ־ אלא אם כן באמת הוא הוא אלוהים ־ מעולם לא התגברו עליה בצורה מניחה את הדעת. מכאן ההיפותיזות הלא־משיחיות שבאו בזו אחר זו וזרעו מבוכה ללא הרף״ (לואיס, ניסים, 113). ### האם ישוע הוא אלוהים? אם ישוע איננו שקרן וגם לא מטורף, הרי שהוא חייב להיות אלוהים שירד אלינו בדמות בשר. -  כיפא הכריז, ״אתה המשיח, בן אלוהים חיים״ (מתי ט״ז 18). -  מרתא, אחותו של אלעזר, הודתה, ״כן, אדוני, אני מאמינה שאתה המשיח, בן האלוהים שבא אל העולם״ (יוחנן י״א 27). -  לאחר שתאמא ראה מולו את ישוע שקם מן המתים, הוא זעק, ״אדוני ואלוהי!״ (יוחנן כ׳ 28). -  מרקוס כתב בפתח הבשורה הנושאת את שמו, ״תחילת בשורת ישוע המשיח, בן אלוהים״ (מרקוס א׳ 1). -  מחבר האיגרת לעברים כתב, ״הוא \[ישוע\] זוהר כבודו וצלם עצמותו \[של אלוהים\] ונושא כל בדברו רב הגבורה״ (עברים א׳ 3). אנשים אחרים שהכריזו על אלוהותם או על משיחיותם באו ונעלמו מעל בימת ההיסטוריה, אבל ישוע עודנו כאן, רם ונישא מעל כולם. ההיסטוריון ארנולד ג׳ טוינבי הקדיש דפים רבים לדיון על ״מושיעי החברה״ השונים שהופיעו על בימת ההיסטוריה ־ אלה שניסו למנוע אסון חברתי כלשהו או התפוררות תרבותית כשהם מבשרים על מה שקרה בעבר או מפנים אנשים לעבר העתיד, אלה שניהלו מלחמה או דיונים סביב הסכמי שלום, ואלה שטענו שהם חכמים או אלוהיים. אחרי שניתח את הדמויות האלה לאורך כ־80 עמודים בכרך השמיני של היצירה הגדולה שלו study of history ״(חקר ההיסטוריה״), הגיע טוינבי לדמותו של ישוע המשיח ומצא שאין שווה לה: "כשיצאנו לראשונה למסע זה מצאנו את עצמנו נעים יחדיו כצבא גדול; אך ככל שהתארכה הדרך, הצועדים נשרו מן המרוץ כיתה אחר כיתה. הראשונים שנפלו היו נושאי החרבות, הבאים אחריהם היו הארכאיסטים (חובבי הדברים המיושנים), לאחר מכן הדוגלים בעתידנות ואחריהם הפילוסופים, עד שבסופו של דבר לא נותרו עוד מתחרים אנושיים במרוץ. בשלב האחרון התדלדל הצבא המעורב והרבגוני שלנו, שכלל את אלה שהתיימרו להיות שורדים אנושיים ואלוהיים כאחד, ונותרה ממנו מחלקה אחת בודדת של אלים בלבד; בשלב מתוח זה נבחנה יכולת ההישרדות של אחרוני הרצים, למרות הכוח העל אנושי שלהם. במבחן האחרון של המוות, רק מעטים, אפילו מקרב 'האלים' האלה שלכאורה מושיעים, העזו להעמיד את שמם למבחן על ידי קפיצה אל מי הנהר הקפואים. ובעודנו עומדים ובוהים כשעינינו מביטות לעבר החוף המרוחק, עלתה מן המבול דמות אחת בודדת ומילאה מיד את האופק. יש מושיע; ״וחפץ ה׳ בידו יצלח, מעמל נפשו יראה, ישבע״ (ישעיהו הנביא, פרק נ״ג 11-10)." חשוב שהתשובה שאתה נותן לשאלת זהותו של ישוע לא תהיה רק תרגיל שכלתני. אינך יכול למקם אותו על המדף כמורה מוסרי דגול. האפשרות הזו לא באה בחשבון. או שהוא שקרן, או שהוא משוגע-מטורף, או שהוא 'ה'אדון. אתה חייב לבחור באחת מהאפשרויות האלה. ״אבל״, כפי שכתב השליח יוחנן, ״אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים״; והכי חשוב: ״כדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו״ (יוחנן כ׳ 31). בכל זאת אנשים שדוחים את העדות הברורה בגלל ההשלכות המוסריות שכרוכות בה. כדי לענות על השאלה שפותחת את המאמר הזה יש צורך בכנות מוסרית. בלעדיה, איש לא יוכל לענות לעצמו על השאלה אם ישוע הוא שקרן, מטורף או אלוהים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע - פועלו ודמותו, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה --- ### [קבלה: האם ביכולתה לספק את כמיהת נפשך?](https://igod.co.il/true-judaism/קבלה-האם-ביכולתה-לספק-את-כמיהת-נפשך/) **Published:** אפריל 7, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > התנועה החסידית העסיקה את עצמה, במהלך שני העשורים האחרונים, ביהדות של הנשמה. בניגוד למנהגים החיצוניים הנוקשים של היהדות האורתודוקסית, מגזר הלובביץ' בתנועה החסידית התאים והציג לקהל הרחב יהדות חווייתית, יהדות ניסיונית השואפת להיות רלוונטית ואמיתית. תנועה זו, עם הדגש שלה על חיי הנפש, יושבת כמו גמד על כתפיים של ענק אחר בתוך היהדות – תורת הקבלה, אשר מבוססת על ספר הזוהר. קרליבך, קוק ואחרים הכניסו לימודי קבלה לתוך היהדות המודרנית באופן כל כך מוצלח עד שהיום נראה הדבר על ידי רבים כגל חדש של יהדות רוחנית. כוכבי תקשורת כמו ג'ף גולדבלום ואליזבת' טיילור ואף לא יהודים כמו מדונה אימצו לעצמם את תורת הקבלה. מה מושך אנשים לקבלה? מדוע ישנה התעניינות מחודשת ברוחניות מיסטית לגווניה השונים? כדי לענות על שאלות אלו, בואו נסתכל מה יש לתורת קבלה להציע. ### רעיונות המפתח של הקבלה הקבלה מנסה להשיג חוויה ישירה ואיחוד אינטימי עם אלוהים. היא מלמדת שרכישת ידע על המסתורין של התחום האלוהי הוא הכרחי על מנת להגיע לאיחוד זה. החל מכתבי "ספר ההיכלות", המחשבה הקבליסטית כוונה להשגת ידע נשגב על סודות האלוהים ועל תחומו העליון. #### אין סוף ועשרת הספירות "ספר היצירה" מתאר עשר ספירות, אשר, על פי אמונה זאת, נובעות מאלוהים. על פי הקבלה, הספירות משקפות את התגלמותו החיצונית של אלוהים ואף מתארות את אופיו הפנימי. "ספר הבהיר" מנסה לתאר את טבעו של אלוהים על ידי פיתוח תיאוריה שישנם כוחות ומיימדים שונים בתוך יישותו של אלוהים. אפילו התחום האלוהי נחקר וממופה על ידי "עץ סודי" המנסה לתאר את מבנה כוחותיו היצירתיים של אלוהים. כ-"אין סוף" אלוהים הוא גם בלתי ניתן להכרה. ניתן להכיר אותו רק דרך תכונותיו כפי שהן מוגדרות באמצעות עשרת הספירות. בכל אופן, הספירות הן בלתי נפרדות מהאין סוף. כפי שמתאר ספר הזוהר, הספירות הן אלוהים ואלוהים הוא הספירות. יחדיו, האין סוף והספירות מכילים את מה שהקבליסטים מכנים "העולם העליון". מתחת ל”עולם העליון" נמצא העולם שלנו, או ה"עולם התחתון". (מאוחר יותר קבליסטים מהעיר צפת יתעקשו שישנם שלושה עולמות גבוהים מן העולם שלנו, כל אחד מהם בעל מבנה ספירות דומה (3)). העולם הנמוך יותר הוא מין יקום מקביל לעולם העליון, אך בזמן שהעולם העליון מאופיין על ידי שלמות והרמוניה, העולם התחתון הוא פגום ושבור. העולם שלנו משקף (באופן נאו-אפלטוני קלאסי) את העולם העליון. העולם המוחשי הינו גילוי נראה לעין של מה שמתרחש בדרגה של הספירות הבלתי נראות. הקבלה טוענת שהחטא גרם לאלוהים לצאת מהעולם וזה מסביר מדוע נוכחותו אינה זמינה באופן מיידי לשוכני העולם הזה. #### תפקידה של האנושות הקבלה מלמדת שמכיוון שאנשים בעולם התחתון נבראו בצלמו של אלוהים, לכל בן אנוש יש השתקפות פנימית של מבנה הספירות (4) –  נשמה – המהווה קשר ישיר לאלוהים השוכן המרומים. (בלימודים קבליסטים מאוחרים יותר, נשמות יהודיות נחשבות כנובעות מעולם הבריאה, בעוד שנשמות של גויים נובעות מעולם היצירה, ראה הערת שוליים 2). על בסיס קישור על טבעי זה מלמדת הקבלה שבני אנוש יכולים להשפיע על העולם העליון. כמו כן, לכל מעשה אנושי יש כוח רב השפעה על הסדר הקוסמי של היקום. המשימה הגדולה שניתנה לבני אנוש היא לתקן את הנזק שנגרם כתוצאה מן החטא. משימה זו נקראת כיום במעגלים החסידיים כ-"תיקון עולם" והאמצעי להשלים משימה זו היא באמצעות עשיית מצוות. לימודי הקבלה של הרב יצחק לוריא ניסחו וזיקקו את הרעיון שגאולת העולם וחזרת המשיח יושגו על ידי מאמציו של העם היהודי עם הקבלה, כמפתח למאמצים אלו. כדי לתמוך בתוכנית המיסטית, המשמעות המילולית של כתבי התנ"ך הוזזה הצידה. שמות אנשים ומקומות המוזכרים בתנ"ך הפכו להפניות סמליות ל-"ספירות" ולתפקידן המיסטי. שיטות של נומרולוגיה פותחו כדי לחקור את ה"קודים הסודיים" שבכתבי התנ"ך וכדי להעניק לכל אות משמעות מיסטית. קהילות שלמות בצפת, ומאוחר יותר קהילות החסידים ברוסיה ובאירופה, שואפות להשיג שלמות מיסטית בכדי לשחרר את הגאולה ואת חזרתו של המשיח מן השמיים. מנהגים הידועים בשם "דבקות" (במשמעות "הדבקות או הצמדות") הנעשים באמצעות מדיטציה מיסטית ו-"כוונה" (מאמץ עז ומרוכז) היו בשימוש כניסיון להגיע לקרבה ושיתוף עם אלוהים. בהשפעת הקהילות החסידיות הפכו מנהגים קבליים אלה לחלק חשוב מהיהדות המודרנית היום. מלומדים אורתודוקסים מודרנים, כמו הרב אברהם יצחק קוק ואריה קפלן, הפכו את התיאולוגיה והפילוסופיה הקבליסטית לפופולרית, כפי שעשה גם הרבי מילובביץ'. אך השאלה שעולה היא – האם הקבלה היא אמת? #### האם התנ"ך תומך ברעיון הקבלה? כל הבסיס התנ"כי של המצוות (קדושה ואהבת הזולת) מכוון ומוגדר מחדש על ידי הקבלה. בעוד שהתנ"ך מזכיר לנו על הצורך שלנו להיאבק בחטא ולחזור לאלוהים עם חרטה נמרצת, הקבלה מלמדת שרווחתו של אלוהים יכולה להיקבע על ידי התנהגותם של בני אנוש. ההרכב המיסטי של הקבלה מאציל על האנושות כוחות שלמעשה אינם נמצאים בידייה. הקבלה מנסה להיות מן מכונה קוסמית המתודלקת על ידי דת המבוססת על מעשים אנושיים היכולים, לכאורה, לשלוט באלוהות. "הפעלול של התיאולוגיה הקבליסטית הוא נסיונה לשנות לגמרי את הדעה לגבי שלטונו העצמי של אלוהים. התפקיד של קיום מצוות הוגדר מחדש." (5) במקום לשמור מצוות 'פשוט מכיוון שכך עלינו לעשות', ניתנת למעשים משמעות קוסמית אשר מעלה את האנושות למעמד של כוכב על במת גאולת העולם. כל זאת עומד כנגד המסר התנכ"י אשר מלמד בבירור שאלוהים בעצמו יוזם ורוכש גאולה. #### הגאולה – קבלה מול תורה "אנו רוצים משיח עכשיו!", זאת הקריאה הנוכחית של חסידי לובביץ'. נראה שהם מאמינים שיש להם את הזכות לדרוש לבואו עכשיו, מכיוון שעל פי תפישתם, יותר תורה מלומדת ויותר מצוות מקוימות עכשיו מאשר בכל זמן אחר. אולי השאלה שצריכה להישאל היא: "אנו רוצים משיח, אבל עכשיו?". הצעות של מזון-נשמה, המתובל ברעיונות הקבלה, מנסות למשוך יהודים אשר אינם יכולים למצוא קשר עם אלוהים דרך היהדות המסורתית. אך האם אלוהים באמת הסתיר את עצמו מהאנושות כפי שטוענת הקבלה? האם הקבלה היא הדרך הנכונה למצוא אותו ואת המשיח? מה מציינות הנבואות המשיחיות בתנ"ך לגבי המשיח, מי הוא יהיה, מתי וכיצד הוא יבוא? מה אומרת התורה לגבי טבעו של אלוהים וכיצד ניתן להיות בקשר איתו? מה התנ"ך מכריז לגבי טבעה החוטא של האנושות וכיצד ניתן לפתור את ההשלכות שיש לכך? הדבר נכון ביותר לעשות הוא פשוט להקשיב היטב לדברי התורה עצמה: "הנסתרות ליהוה אלוהינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת." (דברים כט׳, כט׳) באופן כה ברור ופשוט פונה משה לעם ישראל לפני כניסתם לארץ כנען. למעשה, כל החומש חושף בפנינו אלוהים אישי המתקשר עם משה ועם אחרים בשיחה חופשית אך מלאת כבוד. התורה מציגה לנו אלוהים קדוש, נבדל ונשגב, אך לא בלתי ניתן להשגה. היא מראה לנו שאלוהים אכן הרחיק את עצמו מחטא אך בו בזמן הוא סולל דרך עבור חוטאים ליישר את ההדורים איתו ומלמד כיצד להתמודד עם תוצאות החטא ולהסירן. אלוהי התנ"ך אוהב להיות קרוב לעמו. #### מיסתורין ישנם הרבה דברים נסתרים בקשר לאלוהים ולמטרותיו שהתורה אינה חושפת. כמו כן, אלוהי אברהם לא ראה לנכון שעלינו לדעת את המסתורין של טבעו העצום והייחודי. אף על פי כן גילה אלוהים את כל מה שדרוש עבור חיים וקדושה, כולל אזהרות חמורות לגבי תוצאות המרד האנושי וחטא שלא הביעו על האדם צער וחרטה. בספר דברים לא׳, יז׳, אלוהים מכריז: "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא: הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה". אדם וחווה חטאו והובלו מחוץ לנוכחותו של אלוהים. בני ישראל הוזהרו שאף הם יוגלו מנוכחותו של אלוהים אם הם יחיו בחטא ובחוסר ציות. למרבה הצער, דברים אלה אכן התממשו ועמנו מתקשה להבין מדוע. הקבלה נאבקת בשאלה זו ומשתמשת בדימויים ובסמלים על מנת לתמוך בתשובותיה המיסטיות. אך מה אמר אלוהים לאותו האדם הראשון שהחזיק את התורה השלמה בידיו: > "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל." (יהושוע א', ח׳) אלוהים ציווה על יהושוע לקחת את דבריו ברצינות, לא להוסיף להם ולא להחסיר מהם. אלוהים לא אמר ליהושוע למצוא קוד סודי בתנ"ך או לחקור תעלומות של משמעויות נסתרות. על יהושוע היה למלא את המצוות באופן מעשי, לתת את כל הכבוד לאלוהים ולכבד גם את רעהו. היה עליו גם ללמוד את חומרת החטא ואת הצורך בכפרה ובחרטה על חטא לפני אלוהים. למרבה הצער, פילוסופית הקבלה לגבי גאולה מתעלמת לחלוטין ממצווה זו של אלוהים אשר עדיין אמורה לדבר אלינו היום. כיצד הגענו למצב זה? ובכן, מבט על ההתפתחות ההיסטורית של הקבלה מספק כמה תובנות על כיצד נוצרה פילוסופיה פגומה זו לגבי הגאולה. היהדות הרבנית עצמה התפתחה כתוצאה מחורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. בבית המקדש שכנה נוכחות אלוהים. כפי שהזהירם מראש, עזב אלוהים בעת ההיא את בית המקדש ופיזר את עמו. אנשי התלמוד לא היו מיסטיקנים, הם נאבקו ברצינות עם אירועי תקופתם. הם היו אנשים שהתחבטו בשאלה: כיצד אנו ממשיכים להיות יהודים בלי נוכחות אלוהים ובלי בית המקדש? הם נסוגו אל המסורת, החוקים והתקנות. מאוחר יותר, כאשר הקבליסטים של אירופה נאבקו גם הם עם אובדן נוכחות אלוהים, התפתחה כמיהה מיסטית לקירבתו ובסופו של דבר אותם רעיוניות נערכו באופן שיטתי ואוגדו. על מנת להסביר את העדרותו של אלוהים שולבו אמונות גנוסטיות. כתוצאה מהצרות של עמנו היהודי בגולה, שדרשו הסברים, פותחו בעיר צפת אמונות מיסטיות לגבי עזיבת השכינה (הנוכחות האלוהית). בתקופה מאוחרת יותר, בניסיון נואש ליצור קשר עם אלוהים, התמקדו חסידים על חוויות מיסטיות, "דבקות" ו-"כוונה", במטרה לנסות להתאחד עם אלוהים ולפתוח את הדרך למשיח כדי שיגאל ויחדש את העולם. על אף העובדה שאלוהים הבטיח למשה שהוא יקים לעם היהודי נביא כמוהו, שאלוהים ישים את דברו בפיו ושאותו נביא יאמר לעם היהודי את כל מה שאלוהים ציווה עליו (ראה דברים יח׳, יח׳), המיסטיקנים הגיעו לאמונה שהם, ולא אלוהים, יהיו אחראים לשובו של המשיח. אך מקור ידע גלוי ועיקרי אחד, לא סודי, שהמיסטיקנים פיספסו, היה הלימוד הברור של הנביאים שנשלחו לעם ישראל באופן עקבי לפני חורבן בית המקדש. לאורך התקופה הטרום-גלותית, אלוהים גילה באופן חד-משמעי מי יהיה המשיח ומה יהיה עליו לעשות. הוא יהיה האחד שיישלח ביוזמתו של אלוהים לגאול את העולם באמצעות מותו כקורבן שיכפר על חטאי האנושות. "זרוע יהוה" תתגלה והוא יובל כצאן לטבח: "נגש הוא ונענה ולא יפתח פיו, כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו" (ישעיהו נג׳, ז׳). המשיח יבוא לפני חורבן בית המקדש (דניאל ט', כה׳). הוא לא יהיה מרוחק, מיסטי, שניתן להגיע אליו רק על ידי טקסים מסתוריים. הוא יוולד בבית לחם, עיר דוד, במקום בו כולם, מרועי צאן ועד אסטרולוגים, יוכלו לראות אותו (מיכה ה', ב׳). הנביאים מכריזים שהמשיח יהיה אלוהים בעצמו, הלובש דמות בשר כדי לבקר את עמו, מספיק קרוב אליהם כדי לאהוב אותם, לדבר אליהם ולהראות להם את ישועתו. "כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכמו. ויקרא שמו פלא, יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום." (ישעיהו ט', ו׳). המשיח ידגים את אהבתו לאנושות באופן הדרמטי ביותר, הוא יידקר וימות כדי לכפר על חטאינו:"ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור" (זכריה יב׳, י׳) המשיח יבוא כדי ללמד אותנו כיצד להתפלל, איך לשוחח עם אלוהים שהוא "אבא שלנו" ואיך להתייחס אליו כמו ילדים הגרים בביתו. המשיח ינהיג את עמו כצאן, בחזרה אל הידיים של הרועה עדין הלב, המאהב של נפשם. לא ידרש לכך שום ידע סודי, שום לחש קסם, רק אמונה ואמון, אהבה וחרטה, לב ליבם של לימודי התורה עצמה. כולנו משתוקקים שתעלומות היקום תפתרנה כדי לחשוף אמיתות נסתרות. אך אלוהים רוצה שנחווה את קירבתו מבלי שנצטרך לרוץ דרך מבוך על מנת לפתור את התעלומה. הוא שלח את המשיח כדי להראות לנו בבירור כיצד נוכל להיות עם אלוהים היום ולעולמי עולמים. ישוע אמר לתלמידיו שהוא ילך להכין להם מקום (מעבר לקיום הארצי שלהם) ושהם ידעו כיצד להגיע לשם. תומא, אחד מהתלמידים, שאל את ישוע: "אמר לו תומא: "אדוני, איננו יודעים לאן אתה הולך; איך נדע את הדרך?" אמר לו ישוע: "אני הדרך האמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי. אילו הכרתם אותי גם את אבי הייתם מכירים. מעתה אתם מכירים אותו אף ראיתם אותו" אמר לו פיליפוס: "אדוני, הראה לנו את האב ודי לנו." אמר לו ישוע: "ימים רבים כל כך אני עמכם ואינך מכיר אותי, פיליפוס? הרואה אותי ראה את האב." (יוחנן יד׳, ה׳-ט׳) מי שראה את ישוע, ראה את אלוהים. המשיח אכן הגיע, אך המיסטיקנים פיספסו אותו. במקום לחפש את התשובות אצל מלומדים בעלי כוונות טובות אך מחוסרי הדרכה אלוהית, קחו בחשבון את העובדה שאלוהים גילה את הכל בישוע, אשר בא לשאת את חטאינו, להעניק סליחה ולהציע לנו עתיד ניצחי בו לא נתבונן יותר מבעד "מראה מעורפלת". "עכשיו רואים אנו במראה, במעורפל, אבל אז – פנים אל פנים. עכשיו ידיעתי חלקית, אבל אז אכיר כדרך שגם אני מוכר." (הראשונה אל הקורינתים יג׳, יב׳) (1) חוכמה מעשית משלמה קרליבך; תיקון, כרך 12 מס' 5 עמוד53. (2) אבולפיה, קבליסט ספרדי מציע שהדוקטורינה של עשרת הספירות נכתבה בתור התנגדות לרעיון השילוש של המשיחיות: "הוגי הקבלה והספירות התכוונו לאחד את אלוהים ולהימלט מהשילוש, אך הם הפכו זאת לעשירייה!" צוטט ע"י דניאל חנן מט; זוהר וכו', עמוד 20 ראה הערת שוליים 55. בעוד שהשילוש הוא דוקטורינה הנטענת על בסיס הכתובים, ה-"עישור" נובע מתפיסה קבלית. (3) כפי שנטען על ידי משה קורדוברו (1522-1570). העולם העליון ביותר הוא "אצילות" – עולם הנביעה, אחריו "בריאה" – עולם הבריאה, אחריו "יצירה" – עולם ההתהוות וההיווצרות, האחרון – העולם התחתון, העולם שלנו, עולם ה-"עשייה". (4) הספירות אינן מיוצגות כעץ בלבד אלא גם מצוירות בדמות בן אנוש, עם ראש, גוף, ידיים, רגליים וכו'. 'Back to the sources" עמוד 325. (5) "Back to the sources", בעריכת Barry W. Holtz, הוצאת Simon and Shuster, ניו יורק, 1984, עמוד 325. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, היהדות האמיתית, הרבי מלובביץ, מדע ואמונה, נשמה, רוחניות --- ### [האם ישוע היה מושלם?](https://igod.co.il/jesus-new-testament/האם-ישוע-היה-מושלם/) **Published:** אפריל 10, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > ישוע הציג פעם בפני קהל עוין את השאלה הבאה, ״מי מכם על עוון יוכיחני?״ (יוח׳ ח׳ 46). הוא לא קיבל כל תשובה. כשהציע להם להאשים אותו, הוא עמד לבחינה מדוקדקת שלהם ונמצא חף מפשע. הוא היה יכול לעודד ביקורת ציבורית כזו משום שהוא היה נקי מחטא. הוא גם אמר ש״את הטוב בעיניו \[של אלוהים\] אני עושה תמיד״ (יוח׳ ח׳ 29). כולנו יודעים כי בני אדם אינם מושלמים, אף אחד מאיתנו. אך המשיח האלוהי מוכרח להיות מושלם. ראשית על מנת להוות "קורבן השה התמים"; שה ללא חטא או כל מום באופיו שמסוגל לקחת את חטאינו עליו. וכן, בכדי להוות דמות מושלמת לחיקוי, כזאת ללא רבב. המודעות העצמית של ישוע לטוהר שלו היא מדהימה. הוא שונה לחלוטין מכל מה שאנחנו מכירים מהניסיון האישי שלנו. כל מאמין משיחי יודע שככל שהוא מתקרב לאלוהים, כך הוא מפתח יותר מודעו ורגישות לחטאו שלו. אבל זה לא היה כך במקרה של ישוע. הוא חי קרוב לאלוהים יותר מכל אחד אחר, ובכל זאת היה חופשי מתחושת חטא כלשהי. הברית החדשה מספרת על הפיתויים שניצבו בפני ישוע (לוקס ד׳), אבל לא מזכירה אף פעם כי חטא. אנחנו לא שומעים אותו מתוודה על חטא או מבקש סליחה על עוול כלשהו שעשה, למרות שלימד את תלמידיו לעשות כן. נראה שלא היתה בו שמץ מתחושת האשמה שנלווית לטבע החוטא ששוכן בקרב המין האנושי. ק׳ א׳ ג׳פרסון כותב, ״הסיבה הטובה ביותר לכך שעלינו להאמין שישוע היה ללא חטא״… היא העובדה שהוא גרם לחבריו הקרובים ביותר להאמין בזה. אין בדבריו כל זכר לחרטה, כל רמז לנקיפות מצפון, כל סימן לעצב על קיומו של חיסרון כלשהו באישיותו, כל שריד לצער. הוא לימד את תלמידיו להתייחס אל עצמם כאל חוטאים, ואמר מפורשות שליבו של האדם הוא מרושע ועקוב מכל. הוא אמר לתלמידיו שבכל פעם שהם מתפללים, עליהם להתפלל שאלוהים יסלח להם, אבל אף פעם לא דיבר או פעל כמי שמודע לכך שעשה דבר מה שלא היה רצוי בעיני אלוהים. עדות נוספת היא זו של א׳ א׳ גארווי, שאומר, ״אם היה בקרבו של ישוע חטא סמוי כלשהו, או אפילו זכר של חטאים מן העבר, היתה זו עדות לחוסר רגישות מוסרי, שעומד בניגוד גמור להבחנה המוסרית החדה שעולה מהדברים שהוא לימד״. ### עדותם של חסידיו הכתובים חושפים את חוסר העקביות של כל הדמויות שעליהן הם מספרים. אף אחד מהגיבורים היהודיים לא מוצג כשהוא נקי מפגם, אפילו לא דוד, המלך הדגול ביותר של ישראל, או משה, שהושיע את עמו ממצרים. גם הברית החדשה מתארת את חסרונותיהם של השליחים, כמעט בכל ספר, ובכל זאת אנחנו לא מוצאים אפילו עדות אחת לקיומו של חטא בחייו של המשיח. עובדה זו מדהימה עוד יותר כשמבינים שישוע היה מוקף בתלמידיו רוב שעות היממה, במשך שלוש וחצי שנות פעילותו. כשלוקחים בחשבון את העובדה שהתלמידים חיו לצידו של ישוע באותה תקופה, ושהמורשת היהודית שלהם שמה דגש על הטבע האנושי החוטא ועל הצורך בגאולה מיד שמים, מדהים עוד יותר שהם לא מצאו אף פגם באדונם. אין ספק שהם היו מבחינים בצעד שגוי אחד לפחות שישוע עשה בזמן שהם שירתו לצידו, אבל עדותם מלמדת שהם לא מצאו בו כל שגיאה כזו. במערכת היחסים ההדוקה שלהם איתו, הם אף פעם לא מצאו אצלו את החט¬אים שהיו בהם עצמם. הם עיצבנו זה את זה, רטנו והתווכחו, אבל אף פעם לא ראו את הדברים האלה אצל ישוע. הרקע היהודי הקפדני שלהם היה מקשה עליהם לומר שישוע הוא ללא חטא, אלא אם כן הוא אכן היה כזה. חבריו הקרובים ביותר של ישוע ־ שמעון כיפא ויוחנן, העידו על כך שלא היה בו חטא: - פטר״א א׳ 19 – ״כי אם בדם יקר של שה תמים שאין בו מום, בדמו של המשיח״. - פטר״א ב׳ 22 – ״אשר חטא לא עשה ולא נמצאה מרמה בפיו״. - יוח״א ג׳ 5 – ״אתם יודעים שהוא נגלה כדי לשאת את חטאינו, ובו אין חטא״. פסוקים אלו, כמובן, מתאימים לנבואת ישעיהו הנביא בפרק נ"ג אודות כך שהמשיח צפוי להיות ללא פגם "עַל לֹא-חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו". (פסוק ט) ### עדותם של שונאיו אחד האנשים שנצלבו ליד ישוע העיד על כך שלא היה בו חטא. בלוקס כ״ג 41 מסופר שאחד הגנבים גער בחברו ואמר, ״האיש הזה לא עשה שום רע״. גם פילטוס מצא שישוע חף מכל פשע. אחרי שחקר אותו ובדק את האשמות השווא שהובאו נגדו, הוא אמר לראשי הכוהנים, לשרים ולעם, ״הבאתם אלי את האיש הזה כמדיח את העם, והנה אני חקרתי אותו לעיניכם ולא מצאתי באיש הזה כל אשמה מן הדברים שאתם מאשימים אותו״ (לוקס כ״ג 14). ואחרי שההמון הזועם תבע שפילטוס יצלוב את ישוע, פילטוס, שהתקשה להאמין למשמע אוזניו, שאל, ״אבל מה רעה עשה זה? לא מצאתי בו כל אשמה מחייבת מוות״ (לוקס כ״ג 22). שר המאה הרומי שעמד ליד צלבו של ישוע הכריז, ״באמת, האיש הזה היה צדיק!״ (לוקס כ״ג 47). שונאיו של ישוע העלו נגדו האשמות לעיתים קרובות, בניסיון למצוא בו אשמה כלשהי. אבל הם אף פעם לא הצליחו להביא להרשעתו (מרקוס י״ד 56-55). מרקוס מספר על ארבעה מקרים כאלה (ב׳ 1 ־ ג׳ 6). במקרה הראשון, אויביו של ישוע האשימו אותו בגידוף מכיוון שסלח על חטאיו של אדם מסוים. אבל, אם ישוע היה אלוהי, הרי שהיתה לו הסמכות לסלוח על חטאים. ההתכחשות העצמית המוחלטת הזו של ישוע בשירותו של אלוהים ולמען בני האדם היא מה שהכתובים מכנים אהבה. באהבה אין כל רווח אישי. המהות של אהבה היא הקרבה עצמית. האדם הגרוע ביותר מתקשט בניצוצות ארעיים של אצילות כזו, אבל חייו של ישוע הקרינו אותה בזוהר שלא דעך מעולם. ישוע היה נטול חטא מכיוון שהוא היה נטול כל אנוכיות. חוסר אנוכיות כזה הוא האהבה בהתגלמותה. ואלוהים הוא אהבה. במקרה השני הם הזדעזעו כשראו את ישוע יושב בחברת אנשים ״טמאים״ ־ חוטאים, מוכסים, זונות וכיוצא באלה. רבים מקרב הרבנים חשבו שצדיקים צריכים להימנע מחברת אנשים כאלה. אבל ישוע ענה על הטענה הזו ותיאר את עצמו כרופא שבא לרפא את החוטאים (מרקוס ב׳ 17). במקרה השלישי הואשם ישוע בהפצת גירסה שטחית של היהדות, שכן הוא ותלמידיו לא צמו כמו הפרושים. ישוע הגיב ואמר שכל עוד הוא עם תלמידיו, אין כל צורך שיצומו. אבל כשיעזוב, הצום יהפוך לאחד ממנהגיהם. ובמקרה האחרון, טענו הרבנים שהוא הפר את המסורת שאוסרת עבודה בשבת, כשריפא אנשים וקטף שיבולים ביום זה. אבל ישוע הגן על עצמו בהצביעו על הטעות שבמסורות שלהם. אין ספק שישוע ציית לתורת אלוהים. יחד עם זאת, מאחר שהוא ״אדון השבת״, הוא בחר שלא לציית למסורות של בני אדם, שלמעשה הקלו ראש בפירוש האמיתי של תורת אלוהים ובמטרתה המקורית. ### עדותה של ההיסטוריה חייו הטהורים ונטולי החטא של ישוע משכו גברים ונשים זה למעלה מ־2,000 שנה. חייו עמדו במחקר ביקורתי, ושבו את מחשבותיהם ואת ליבם של בני אדם מכל שכבות האוכלוסייה ומרקעים דתיים שונים. לדוגמה, באיסלאם ישוע נתפס כנקי מחטא. לפי הקוראן (מרים, פ׳ י״ט), המלאך גבריאל אמר למרים שבנה, ישוע, יהיה ״זך״, כלומר, נקי מחטא. ההיסטוריון פיליפ שאף אומר שישוע ״הוא קודש הקודשים של האנושות״. ״מעולם לא התהלך עלי אדמות יצור טהור ממנו. הוא לא פגע באיש, לא ניצל איש. הוא מעולם לא אמר מילה שלא היתה במקומה, הוא מעולם לא עשה מעשה שגוי״. ״הרושם הראשון שנוצר אצלנו כשאנחנו קוראים על חייו של ישוע הוא של חפות מושלמת מפשע ומחטא, בתוך עולם מלא חטא. לו, ורק לו, היתה ילדות טהורה ומושלמת, שלא הוכתמה בנערותו ובבגרותו. זו הסיבה שהסמלים של שה ויונה מתאימים לו״. ״במילה אחת, השלמות המוחלטת שלו מעלה את אופיו מעל להישג ידו של כל אדם אחר, והופכת את אופיו ליוצא מן הכלל, לנס מוסרי בהיסטוריה״. ״הוא ההתגלמות בבשר של אמות המידה המושלמות של מוסריות וקדושה, הדגם הנעלה ביותר לכל מה שהוא טהור וטוב ואצילי בעיני אלוהים ואדם״. פיליפ שאף אומר, ״ככל שאדם הוא טוב וקדוש יותר, כך הוא מודע יותר מאי פעם לצורך שלו בסליחה, ומבין עד כמה הוא לוקה בחסר בהשוואה לאמות המידה הלא מושלמות שלו של שאיפה למצוינות. אבל ישוע, שהיה לו טבע כמו שלנו ושעמד בפיתויים כמונו, לא נכנע מעולם לפיתוי; מעולם לא היתה לו סיבה להתחרט על מחשבה, מילה או מעשה כלשהם; הוא מעולם לא נזקק למחילה או לתיקון; הוא מעולם לא הפר את ההרמוניה בינו לבין אביו שבשמים. כל חייו היו רצף אחד של מעשים שהעידו על הקדשה עצמית לכבודו של אלוהים ולרווחה הנצחית של בני האדם". ### עדותם של ספקנים ומבקרים הפילוסוף הצרפתי ז׳ק רוסו (דאיסט) אמר: ״כשאפלטון תיאר את דמותו של האדם הצדיק שהוא ראה בעיני רוחו, \[הצדיק\] שכורע תחת עומס כל העונשים וכובד האשמה אבל ראוי לגמול הנעלה ביותר על מוסריותו, הוא תיאר במדויק את דמותו של ישוע״. ווילבור סמית כותב: "אפילו דוד שטראוס, המתנגד החמור ביותר לכל המרכיבים העל טבעיים של הבשורות, על כל הביקורת הנוקבת, המבריקה והמרושעת שלו, על כל ההכחשות הגורפות שלו לכל דבר שעולה ממנו ריח של נס, נאלץ להודות לפני מותו בכך שבישוע קיימת שלמות מוסרית. ״ישוע הזה… הוא רמות אמיתית, לא מיתוס; הוא אדם אמיתי, לא רק סמל… הוא המופת הנעלה ביותר של דת שהדעת האנושית יכולה להעלות על הדעת; ואיש אינו יכול להגיע לרמה של חסידות מושלמת בלי שישוע ישכון בליבו״." לסיכום, שלמות ללא חטא וחפות מושלמת מחטא הן מה שהיינו מצפים למצוא באלוהים שלבש בשר, ואת זה אנחנו מוצאים בישוע המשיח. הנחת המוצא והעובדות מתאימות זו לזו״. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה --- ### [איסלאם, דת של שלום?](https://igod.co.il/uncategorized/האם-האיסלאם-דת-של-שלום/) **Published:** אפריל 11, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Excerpt:** חושפים את האמת על האסלאם ישירות מתוך הקוראן! **Content:** > כיום בעולם המערבי ישנה ידיעה שטחית לגבי הזהות האמיתית של האסלאם, ישנם אלו שיאמרו שהאסלאם הוא באמת דת של שלום ושמדובר אך ורק בכמה מטורפים שטופי-מוח פונדמנטליסטים, שכופים את דעותיהם ולשם הפגנת כוחם מפוצצים הם את עצמם ורוצחים חפים משפע, ואילו לאסלאם האמיתי אין כל קשר לפונדמנטליסטים שכאלה, אלא מטפח יחסי שלום ואהבה בין הבריות ומקבל את כולם – כי זה המסר שלכאורה השאיר עמם מוחמד. בפח נופלים תמימי הפוסט מודרניזם שלא טורחים לחקור ולהכיר במלחמה הרוחנית שמתנהלת מאחורי הקלעים, ובכל הנוגע להשפעה שיש לקוראן על כל מוסלמי מאמין באשר הוא – חובה על האדם המשכיל לחקור ולבדוק בעצמו עניינים אלו. ### רקע  #### מי הוא "הנביא מוחמד"? נולד בשנת 570, כאשר את התגלותו הראשונה חווה בשנת 610 כשהתבודד על ההר חירא'א ליד מכה. לפי המסורת המוסלמית, הורד לנביא מוחמד דבריו של אללה ע"י המלאך ג'בריל במשך 23-22 שנים באופן של חלקים חלקים. #### מהו "הקוראן"? הוא כתב-הקודש המוסלמי, אשר על פי המסורת המוסלמית הוא ההתגלות האחרונה והחותמת של דברי אללה לבני האדם לאחר התנ"ך והברית החדשה. מעמדו של הקוראן באסלאם הוא דברי אלוהים חיים ושווה ערך לאלוהים עצמו. "כל המוסלמים \[הדבקים בדתם\] מקבלים את הקוראן כדבר אלהים המילולי" (Azzam Tamimi, “Fundamentalism and violence: an Islamic viewpoint”, Institute of Political Thought, 26 March 2004). . כמו כן הקוראן בא על חשבון התנ"ך והברית החדשה שהרי לטענתם, אלו סולפו והושחתו על ידי היהודים והנוצרים. #### מהו "החדית' ? הוא אוסף של הלכות, אגדות וסיפורים אודות מוחמד ודרך חייו, אשר מופיעים בסונה, הכוללת גם את הביוגרפיה שלו (הידועה גם בתור הסירה), ואת הצהרותיו ועצותיו לגבי נושאים שונים. המילה חדית' היא מהשורש הערבי "ח.ד.ת'" (حدث) המקביל מבחינה אטימולוגית לשורש העברי ח.ד.ש. משמעות המילה היא "חדשה" או "שיחה". כלומר, המשמעות המילולית של המושג חדית' הוא ידיעה או סיפור על הנביא מוחמד, דבריו ופועלו. מאוחר יותר התפתח המושג חדית' כאוסף סיפורים ואמרות על חיי מוחמד. החדית היא שוות ערך לתלמוד ביהדות. מקובל שהקוראן והחדית' שווים בסמכותם, גם אם הקוראן נעלה על החדית' בטבעו ובראשונותו. אף על פי כן היחס בין הקוראן לחדית' נתון במחלוקת, היו מפרשים שטענו שהחדית' יכולה לבטל את הקוראן. אחרים טענו שהחדית' יכולה לשפוט את הקוראן. עוד אחרים טענו שהחדית' היא המבהרת של הקוראן. #### מהי "הסונה"? פירושה נוהג, אורחות חיים. בתקופה הקדם-אסלאמית ("תקופת הג'היליה", תקופת הבערות) ציין המושג "סונה" את אורחות החיים הראויים לחיקוי של אבות השבט. במסורת המוסלמית הפכה המילה למציינת את הרגלי החיים של הנביא מוחמד, והטקסים הדתיים שהנהיג במהלך 23 שנות שלטונו, שכל מוסלמי מצווה לחקותם ולדבוק בהם. בסונה נכללו המנהגים והדעות של העדה המוסלמית בראשיתה, ולמעשה היא התקבלה כתורה שבעל-פה של האסלאם, כפרשנות המוסמכת לתורה שבכתב, היא הקוראן. את תיאור מעשיו של מוחמד קיבלו המוסלמים דרך מלוויו של הנביא, שדיווחו על מעשיו ודבריו בחדית' אך גם במנהגים ומסורות שעברו מאב לבן לאורך השנים (כמו תפילות מיוחדות). באסלאם השיעי ה"סונה" היא מעשיהם ודבריהם של הנביא מוחמד, בתו פאטִמה ושנים-עשר האימאמים השיעים. ### התחלה – סבירות פנים ההתנגדות הגדולה לתורה החדשה, שהטיף מוחמד במכה, אילצה אותו לעזוב את העיר ולברוח למדינה. במדינה קיווה לזכות ליחס יותר טוב, בייחוד מצד יהודים, שהיוו מרכז ניכר בימים ההם. מלבד במדינה, אפשר היה למצוא אז יישובים יהודיים מפוזרים מדרומה של מכה ומצפונה. במאה השישית שלט בתימן המלך היהודי האחרון משושלת ההימיארים. היהודים, ששכנו בלבו של חצי-האי, עסקו בחקלאות ובמסחר. שיירות גמליהם עברו את "דרך הבשמים" שהובילה עד בואך עזה. יהודי ערב דמו באורח-חייהם ובאופיים לשכניהם. כערבים חוננו בסגולות גבורה ואומץ-לב. יחד עם זה שמרו בעקשנות על דתם ועל ייחוסם. "מוחמד קשר את הצלחתו בעמדתם החיובית של יהודי מדינה אל דתו החדשה. כשם שרצה למשוך אליו את עובדי האלילים, כן ציפה מן היהודים – לאו דווקא כולם ולא בבת אחת – שיכירו בו כשליח אלוהים. הוא אמר, שדי לו בתחילה במנין אחד, כי אחריו יגררו רבים". (ד'ר שמעון מרכוס, שנאת היהודים באיסלאם, מחניים, תשר'ג) #### שלום ואחווה, היהודים כ"עם הספר" בתחילה, מי שיקרא את הקוראן עשוי לקבל את הרושם שמוחמד והקוראן מטיפים לשלום, אחווה ודו-קיום בין היהדות לאסאלם שעתיד לקום, המוסלמים מאוד אוהבים להשתמש בפסוקים אלו על מנת "להוכיח" שהקוראן מטיף לאהבה ושלום בין בני האדם, ובכך להראות שאינם "קיצונים" כמו אותם אלו שמפוצצים עצמם באוטובוסים: "התנצחו עם בעלי הספר רק בדרכי נועם, חוץ מאשר עם בני העוולה שבהם. אמרו: 'אנו מאמינים באשר הורד אלינו ממרומים ובאשר הורד אליכם, ואלוהינו ואלוהיכם אחד הוא, ואנו מתמסרים לו' ". (סורה 29 פסוק 46). מכיוון שמוחמד קיווה להתקבל על ידי היהודים בנועם וסבירות פנים, כמו כן הוא קיווה שיקבלו את תורתו והטפתו, בתחילה היה בעל סבלנות וסובלנות כלפי היהודים שהרי אם היה בא אליהם בכוחניות כמובן שלא היו מקבלים אותו, אך בין כה וכה המסורת היהודית כה חזקה שאפילו את המשיח שלהם לא קיבלו, אז בטח שלא יקבלו מישהו שאינו יהודי כדמות מוחמד. #### דחייה כאמור, מוחמד ציפה שהיהודים, על אף שאיננו יהודי בעצמו, יקבלוהו כאחד מנביאיהם, אך כשזה הבין שאין בכוונתם לקבל את סמכותו הדתית, החל לתעב את היהודים כאשר עד מהרה הלכה וגעשה שנאתו אליהם. בפסוק 40 של סורה 2 מתחילה פנייה ליהודים: "הוי בני ישראל…" כאשר בפסוק 42 כתוב: "אל תערבו את האמת בהבל ואל תסתירו את האמת ביודעין"  ובפסוק 44 ממשיך "התצוו על האנשים לעשות מעשים טובים ובעצמכם תשכחו, אף כי תקראו בספר (בתורה)? האם לא תשכילו להבין?" (סורה 2 פסוק 44). על פי המפרשים המוסלמים, ה"אמת" המדוברת בקטע היא על כך שהתורה מתנבאת ומשבחת את הנביא מוחמד. ואילו היהודים מסרבים לקבלה ולכן "מסתירים את האמת ביודעין". "התחפצו כי יאמינו לכם? הן יש וחבורה מהם תשמע את דבר אלוהים ואז תטה אותו ביודעין לאחר שעמדה על פשרו." שוב, המוסלמים מסבירים שהכוונה ליהודים שסילפו את דברי התורה שנתן להם משה, על מנת להסוות את דברי השבח לנביא מוחמד שלכאורה היו כלולים בנוסח התורה המקורי". (סורה 2 פסוק 75) "אבוי לכותבים במו ידיהם את הספר ואחר אומרים, זאת מעם אלוהים, למען ימכרוהו באפס מחיר. אוי להם על כל שכתבו ידיהם, ואוי להם על פועלם." הכוונה-מזייפים את התורה, "ושוב כדי להסתיר את הדברים שהיו בה בשבח מוחמד, באפס מחיר". בחדית' נכתב על הפסוק כי הרבנים היהודים קיבלו שוחד תמורת סילוף פסוקי התורה המדברים בשבח מוחמד. (סורה 2 פסוק 79) "רבים מבין בעלי הספר היו רוצים להחזירכם להיות כופרים לאחר שכבר האמנתם, מתוך קנאה המקננת בנפשם, אף כי התבררה להם האמת. מחלו וחוסו עד אשר יקים אלוהים את דברו ,כי אלוהים כל יכול". (סורה 2 פסוק 109) "אמור, הוי בעלי הספר ("בעלי הספר" = עם ישראל שקיבל את ספר התורה), האם תיטרו (תשמרו טינה\\תתנקמו) לנו רק על שום שהאמנו באלוהים ובאשר הורד אלינו ממרומים, ובאשר הורד זה כבר, או רק על שום שמרביתכם מופקרים?", "אמור, הבה ואודיעכם למי השכר הרע מכל אצל אלוהים: לאלה אשר קיללם אלוהים ושפך חמתו עליהם ועשה אותם קופים וחזירים. רע מכל מקומם, וגדולה מכל תעייתם מן הנתיב הראוי". (סורה 5 פסוקים 59-60). מוחמד שואל ועונה – למה עם ישראל נוטר טינה ורוצה להתנקם על זה שעכשיו אחרי שעם ישראל לא הלך בדרך אלוהים, אלוהים עבר למוסלמים והוא מוריד את תורתו למוחמד, אלוהים יענישם בחזרה כקופים וחזירים. #### זיופי התנ"ך ע"י היהודים בחסות דחייתם של היהודית את מוחמד, דעותיהם של המפרשים המוסלמיים נחלקו בשאלה: מי מבניו של אברהם הוקרב על המזבח? אם גם הקוראן אינו פורש בשמו, ברור שלגביו היה זה יצחק. מוחמד שמע ברורות על מעשה העקדה מפי יהודים. בדורות הראשונים של האסלאם לא הובע ספק, כי יצחק הובא לקרבן. אבל מומר יהודי בא לפני הכליף עומר בן עבד אל עזיז וגילה את אזניו על שיבוש שהוכנס לתורה בעטיים של יהודים, אשר מקנאתם בערבים, דחו את ישמעאל אביהם והכניסו במקומו את יצחק. זהו אחד מן הזיופים שחכמי היהודים התנסו בהם במקום לקרוא (בראשית כ"ב ב') קח-נא את-בנך את-יחידך אשר אהבת את-יצחק". השם יצחק הוגנב הנה ע"י יהודים, לפי טענותיהם. דוגמא זו היא אחת מיני רבות הממחישה לנו שוב את הלך הרוח המוסלמי, מכיוון שסיפור עקדת יצחק התנכ"י לא יתאים לאמונתם הם החליטו שאלו הם היהודים שהחליפו בזדון את שמו של ישמעאל בשמו של יצחק מכיוון שלא רצו להאמין באללה ודרכו – האסלאם. ### ג'יהאד התקפי – דר אל חארב במילים פשוטות זהו כיבוש של אדמות שאינן מוסלמיות והבאתן תחת שלטון מוסלמי, או מלחמה בכופרים כדי שיקבלו עליהם את "דת האמת". בפרשנות המוסלמית ישנו מושג הנקרא 'עקרון הביטול', עיקרון הביטול נוצר בעקבות פסוקים הסותרים אחד את השני, ושהרי לפי אמונתם של המוסלמים הקוראן הוא מושלם וללא פגם, לכן אין בו סתירות, לשם כך יצרו את תיאורית "עקרון הביטול", אלו פסוקים המבטלים את הפסוקים הקודמים להם במקרה סתירה כדוגמת הגישה כלפי היהודים, פעם אחת ניתן לראות חיבה וכבוד לעם ישראל כעם הספר, ומאידך גישה של שנאה והסתה כנגד העם היהודי. לכן, כאשר מוסלמים מסוימים מעוניינים להציג את הקוראן והאסלאם כדת של שלום, אהבה ואחווה, מצטטים הם את פסוקי הנועם המסבירי פנים עם היהודים ושאר דתות העולם הדורשות באהבה ושלום בשם אלוהים. אך זאת למען הגנה על שמם הטוב ודאגה מכך שיעלו על תוכניתם – הג'יהאד "השקט" בו הם מסתננים לתרבות, לכלכלה, לחברה ולפוליטיקה במדינה בה הם נמצאים תחת שלטונה, עד אשר יתאפשר להם להשתלט על אותה המדינה ולהשליט את דתם עליה – זו היא אשמה חמורה, אך כך לפחות מלמדם הקוראן הקדוש להם מכל. לעומת זאת, בינם ובין עצמם מלמדים ומקיימים הם את עקרון הביטול, זאת אומרת שכאשר מוחמד מטיף להלחם ולהרוג יהודים הוא מבטל את ציווי הסבלנות כלפי עם ישראל שציווה קודם לכן. כאשר הבין מוחמד שאין בכוונתם של היהודים להיכנע למרות תורתו שקיבל ישירות מאללה, חלה תפנית חדה בלימודו בכל הקשור ליהודים, כמו כן לנוצרים: "הכופרים מבין בעלי הספר (בעלי הספר = בעלי ספר התורה = היהודים) והמשתפים, באש גיהינום הם, לנצח יהיו בה. הם הרעים שבברואים (משתפים = עובדי אלילים המשתפים את אליליהם לאלוהים כשותפיו לאלוהות.) (סורה 6 פסוק 98). "הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אללה ושליחו (מוחמד), ואינם מחזיקים בדת האמת (אסלאם) אלה בהם אשר ניתן להם הספר-עד אשר ישלמו את הג'זיה (מס גולגולת הנועד להשפיל את אלו שלא מסכימים להתאסלם) במו ידיהם, בעודם מושפלים". (סורה 9 פסוק 29) כמו כן כתוב "קום להיאבק בכופרים ובמתחסדים והקשה את ידך עליהם, בגיהינום ידורו, ושם יהיה סופם המר." (סורה 9 פסוק 73) טבעו של האסלאם היא השלטת דת האסלאם על כל העולם, ולכן יש להשתמש בכל האמצעים לעשות זאת, גם במלחמה, הבא נראה: "האם לא תילחמו באנשים אשר הפרו את שבועותיהם וזממו לגרש את השליח?" . . . "הילחמו בהם! וכך יענישם אלוהים בידיכם וימיט קלון עליהם." (סורה 9 פסוקים 13-14). "הילחמו בכופרים הקרובים אל גבולכם, והקשו ידכם עליהם!" (סורה 9 פסוק 123) "נכתב בספר כי מִצווה עליכם להילחם" (סורה 2 פסוק 216). ### שאהיד מוסלמים מאמינים כי לאחר מותם, ישפטו על ידי אלוהים כמו עם מאזניים כאשר מעשיהם הטובים ישקלו לצד מעשיהם הרעים (בדיוק כמו הרבנות המסורתית או הקתולים) ולפי הצד שיצלח גם ינתן דינם – גן עדן או גיהינום. אך ישנה דרך אחת ויחידה בה ניתן לדלג על הסבל שבאי הוודאות במהלך החיים ועל הניסיונות היומיומיים לצלוח במעשיהם הטובים, והיא למות מוות כקדוש מעונה, זאת אומרת למות כשאהיד. המילה שאהיד מתארת כיום מחבלים מתאבדים, בפירושה המלא היא תואר למוסלמי שמת במלחמה למען הדת. "בראיון  עם השיח' סלח-ראעד, מי שהיה ראש עיריית אום-אל-פחם והמוכר בין ערביי ישראל בתור בר-סמכא בענייני האסלאם נשאל השיח': "המאמין אתה, שלמעונים קדושים (מחבלים מתאבדים) מחכות בגן עדן 70 בתולות בתור פרס?", תשובתו הייתה: "בעניין זה יש לנו הוכחות מרובות, זה כתוב בקוראן ובסונה. עניין זה הוא ברור. מעונה קדוש יקבל מאלוהים כפרס שישה דברים ספציפיים, כולל 70 בתולות, הוא לא יסבול ייסורים בקבר והוא מאפשר ל70 מבני משפחתו להגיע לגן עדן גם כן ללא משפט" " (מרסל ריביאי, 2006, "איסלם, ישראל והקהילה– המאבק על הבחירה", עמוד 35.) זו היא דוגמא למחשבת האסלאם ולמנטליות השולטת אפילו במוסלמים יציבים, משכילים, בעלי עמדה, "מתונים", בהחלט נותן לנו הבנת אמת איזה היגיון יש לאסלאם. זו היא הוכחה לכך שלא רק שטופי מוח קיצוניים מסוגלים להאמין כך וללמד כך, השיח' סלח-ראעד אינו יוצא מן הכלל, אך הוא בהחלט לא מצא לנכון להחביא עובדה זו. #### ג'האד חיצוני זהו כבר מאמץ שהוא הכרזת מלחמה כנגד עובדי האלילים כדי שיקבלו על עצמם את האסלאם, וכנגד אלו שאינם מעוניינים להתאסלם. או אם הם תוקפים מוסלמים או מורדים בשלטון מוסלמי. כינוי אחר לג'האד חיצוני הוא "הג'האד הקטן" מה שרומז, לפי כמה מאסכולות האסלאם, על כך שהוא משני בחשיבותו. הג'יהאד גם הוא אינו הומצא ומופעל על ידי קיצוניים בלבד, אלא מסתמך כולו על אותם הפסוקים בקוראן שקוראים להלחם באלו שלא מוכנים לקבל על עצמם את האסלאם. #### אינדיווידואליזם לעיתים כששואלים מוסלמי מה דעתו על מעמדם של היהודים מול אלוהים, בעודו בסביבה יהודית ארץ-ישראלית ועל מנת לא להיקלע למבוכה אנו עשויים לקבל תשובה בסגנון: "בקוראן כתוב שגם היהודים מאמינים באלוהים", תשובה פוליטית ומתחמקת משהו, אך הכרחית מבחינתו והעונה למצבו, אך מה באמת אומר הקוראן, הבה נראה: "הדת הראויה בעיני אלוהים היא האסלאם" (סורה 3 פסוק 19), אך ורק האסלאם היא הדת המתקבלת בפני אלוהים, לטענתו של מוחמד. "פנה פניך אל הדת האמיתית היחידה… זוהי הדרך הטבעית שבה אלוהים ברא את האדם. זוהי הדת הנכונה, אך רוב האנשים אינם יודעים זאת" (סורה 30 פסוק 30). נוסף לכך, לקח מוחמד את אדם מספר הבריאה "בראשית" והפך אותו למוסלמי, ככה שהאסלאם לא התחיל מבחינת המוסלמים עם מוחמד, אלא כבר עם אדם בבריאת העולם, (מרסל ריביאי (2006). "איסלם, ישראל והקהילה – המאבק על הבחירה", עמוד 20.) לפי כך, על פי הקוראן אין עוד דרכים המגיעות לאלוהים ולא ניתן לספקו בעזרת דת אחרת שאיננה האסלאם – לכן על האסלאם להטיל את שלטונה על כל העולם, שהרי העולם לא יודע מה טוב לו, אלא רק המוסלמי המאמין יודע, והדרך היא לא משה, לא ישוע ולא אף אחד אחר, אלא מוחמד בלבד, מי שאינו מוכן לקבל על עצמו את מוחמד ותורתו יש לראות בו כבוגד שהולך נגד אלוהים ולכן להרוג אותו בעצם כטובה לאלוהים. #### אסלאמיזם יש כאלו שיקראו לו "אסלאם פוליטי", הוא אידיאולוגיה של ממש שנובעת מההשקפה השמרנית דתית של הפונדמנטליסט האיסלאמי. מבוסס על כך שהאסלאם לא רק דת, אלא מערכת פוליטית שלמה שכוללת תחומי משפט, כלכלה, חברה ובעצם כל הקשר למדינה, לכן לא יתכן שהאסלאם יתקיים ולא ישלוט במדינה בה הוא קיים, לכן האסלאמיזם רואה כחובה וכספינת דגל מבחינתו לשלוט על המדינה בעזרת השריעה (החוק האסלאמי), יחד עם זאת, הספרות האסלאמיסטית איננה מתמקדת ברובה במאבק בדתות אחרות, כי אם באידאולוגיות פוליטיות, שכן האסלאמיסטים נאלצו להתמודד מול תנועות מתחרות כמו קומוניזם במאבקם על תמיכת ההמונים. עוני רב ומתיחות בין-מעמדית הביאו לצמיחתן של תנועות סוציאליסטיות רבות ברחבי העולם המוסלמי במהלך המאה ה-20. על כן שלפני שיוכל להשתלט על העולם, עליו קודם כל להשתלט על דעת הציבור המוסלמי… ואולם התמוטטותה של ברית המועצות בשלהי המאה הביאה בסופו של דבר לירידה בהשפעתן של אידאולוגיות שמאליות. כתוצאה מכך, נותר האסלאמיזם בבחינת האידאולוגיה המהפכנית העיקרית בחברות המוסלמיות. העלייה הניכרת ברגש הדתי-מוסלמי, לצד העוינות הגוברת למערב ולישראל, הקנו לאידאולוגיה זו בסיס תמיכה עצום בקרב המוסלמים. אף אחד לא ממש התייחס לאסלאמיזם במערב, עד פיגועי ה-11 בספטמבר המפורסמים, בו זכה האסלאמיזם לתשומת הלב בה חפץ. התקשורת נוהגת לבלבל את המושג "אסלאמיזם" עם מושגים קשורים כגון "אסלאם", "פונדמנטליזם" ו"והאביזם". אף שקיימת חפיפה מסוימת בין המושגים, קיימת הבחנה אקדמית מובהקת ביניהם. קבוצות אסלאמיסטיות אחדות היו ועודן מעורבות בטרור, ולפיכך הוצבו כמטרות במלחמה בטרור שהכריז הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש בעקבות אותם פיגועים מפורסמים בספטמבר. #### מות מוחמד על פי מסורת האסלאם, הורעל למוות מוחמד על ידי יהודיה שכפה עליה להיות לו לאשה, בעוד שאשתו הרעילה אותו כאשר צלתה לו כבש, לקח לו 3 שנים למות מן [ההרעלה](http://www.answering-islam.org/Silas/mo-death.htm). כמובן שלא ניתן להוכיח עניין זה, בטח ובטח כאשר לקח 3 שנים לרעל לפעול, זה הוא ללא ספק עוד ביטוי אנטי-יהודי הבא לומר דבר אחד – היהודים רצחו את נביאנו ולכן עלינו להתנקם בהם, לא צריך להיות רופא כדי להבין שאם אשתו היהודיה היתה מנסה להרעילו לא היה זה לוקח 3 שנים, אלא 3 שעות, אך המוסלמים כבר התרגלו להאמין ב"עובדות היסטוריות" שלא ניתן להוכיח. #### הדת כמניע לטרור המחקר המערבי מנסה להבין מה היה או מה השפיע על העיתוי לעלייתו של הפונדמנטליזם האיסלמי. ההשערה הרווחת היא כי הדבר קשור לקריסתן של ברית-המועצות שגרמה להשתקתו של האסלאם. כשקרסה הברית, היא בעצם שיחררה שד נוראי מבקבוקו בו היה חבוי וחיכה לצאת ולהתנקם. "העמים בברית-המועצות-לשעבר גילו כי אין להם עוד כל מכנה משותף המגדיר ומלכד אותם. עם השחרור מהאידיאולוגיה הקומוניסטית, שָׁבו רבים לזהותם הדתית אשר דוכאה משך זמן רב, והפכה מקור להתארגנות פוליטית וכאמצעי להבנת עצמם ועולמם" (אנתוני ג'יי דניס, "הג'יני המוסלמי הגיח – האיום על המערב", נתיב מס' 82-81, ספטמבר 2001, ע' 39-38). בדיוק כמו שהמשיחיים מנסים להתחקות אחר השורשים המקוריים שלהם, כך גם אפשר לטעון כי המוסלמים מנסים למלא את החלל האידיאולוגי החדש שנוצר לו. מנהיגים רבים במזרח התיכון המוסלמי, בצפון אפריקה ובאסיה התיכונה, שָׁבים אל "השורשים המוסלמיים" כדגמי ממשל וכדרך לשמירת הרלבנטיות שלהם בעיני ההמונים, שרובם מוסלמים. "אין זה מפתיע כי בחוקת הרפובליקה האיסלמית של איראן קיים סעיף הקורא להפצת המהפכה האיסלמית לארצות אחרות" (Constitution of the Islamic Republic of Iran, Middle East Journal, 1980, p. 185). "לבד מאידיאולוגיה, המתאבד או המתאבדת מוּנעים גם מסיבות פסיכולוגיות. קארל יאספרס, ממבשרי האקזיסטנציאליזם, קורא למניע זה בשם "ודאות המוות"  (Karl Jaspers, Philosophy of Existence. Black Well, Oxford, 1971). כאמור, אמרנו שהמוסלמי המאמין, מאמין כי רק מוות כשאהיד יכול להבטיח לו חיי נצח בגן אדם ללא המתנה, לכן פועל זה כלחץ פסיכולוגי, על אנשים שמנסים למצוא משמעות לחייהם, כמו כן הערכה על ידי אחרים (גם אם אחרי מותם). אצל הרבה מוסלמים למות משמעותו למצות את אישיותו, בחברה בה ישנה כל כך הרבה מוסלמים שחיים בצפיפות שכזאת, המוסלמי היחיד אינו מורגש, ואם רוצה להיות מורגש ונודע, זו היא דרך נפלאה עבורו להתפרסם. טרור שמוזן ממניעים דתיים התרבה מאוד בעשורים האחרונים של המאה העשרים. "בשנת 1980 רשם משרד החוץ האמריקאי רק קבוצת טרור דתית אחת ברשימת ארגוני הטרור הבינלאומיים" (Global Terror, Los Angeles Times, August 1998, p.16), ב- 1998, 18 שנה מאוחר יותר, רשם משרד החוץ האמריקני כבר 80 קבוצות טרור דתיות ברשימה הבינלאומית, רישום דומה, שנערך בידי מכון ראנד-סנט אנדרוז, העלה הממצא הבא: "ב- 1994 נמנו 16 ארגוני טרור בעלי מניע דתי מתוך 49 ארגוני טרור מזוהים, שנה מאוחר יותר גדל מספרם לכדי 26 ארגונים מתוך 56 ארגונים מזוהים" (Bruce Hoffman, Inside Terrorism, New York: Columbia University, 1998, p. 91). #### אלוהים אוהב את כולם לסיכומו של עניין עלינו לזכור כי אנחנו נקראים לאהוב כל אדם באשר הוא, אלוהים שונא את החטא שבתוך האדם אך אוהב כל אדם. אך בו בזמן אל עלינו להיות תמימי דעים ונאיבים, עלינו להבין ולזכור את אשר עובר בראשו של המוסלמי, את המנטאליות שלו והלך הרוח שבו בכל הנוגע אלינו כלא-מוסלמים. הקוראן לא מסתיר את עמדתו כלפי יהודים, נוצרים ובעצם כל אחד שאיננו מוכן להתאסלם, אך המוסלמים כן מסתירים, וזאת על מנת לשמור על תדמיתם. זאת הסיבה לכך שמוסלמים רבים לא ימהרו להציע לנו מידע זה. נוסף על כך, הפוסט מודרניזם והשמאל הקיצוני לא מעודד להטיל ספק באמינותם של אלו ובאמונתם, שהרי זה "חוסר סובלנות". מי שלא טורח להבין את המלחמה הרוחנית הקיימת או לחקור את נושא האסלאם ומניעיו ואף לחקור את הקוראן, הטפתו והשפעתו הפסיכולוגית על המוסלמי המאמין והאדוק עלול למצוא את עצמו מופתע כשזה ישעט לעברו כאריה שואג. http://www.youtube.com/watch?v=e8DMM5ETqE4 ד"ר וואפה סולטן, מוסלמית בראיון טלויזיוני על האיסלאם \| אל-ג'זירה מקורות: • מרסל ריביאי 2006. "איסלם, ישראל והקהילה – המאבק על הבחירה". • האנציקלופדיה החופשית באינטרנט www.wikipedia.org.il • הקוראן, 2005. אוניברסיטת תל-אביב. • הקוראן הקדוש, 1971. הוצאת מסדה. • אתר "דעת – אתר לימודי יהדות ורוח" www.daat.ac.il • http://www.answering-islam.org • http://www.therightroadtopeace.com/infocenter/Heb/AharonYafe-Jihad.html ```   ``` ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** Uncategorized --- ### [222 סתירות חדשות בין 'התורה שבעל פה' לתורה שבכתב](https://igod.co.il/answer-rabbi/101-סתירות-מביכות-בין-התורה-שבעל-פה-לתורה/) **Published:** אפריל 17, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > אולי תופתעו לשמוע זאת – אך המושג "[תורה שבעל פה](https://www.oral.law)" לא מופיע בשום מקום בתנ"ך! למען האמת, "תורה שבעל-פה" שכזאת לא מוזכרת כלל ע"י אף אחד מהנביאים, מלכים או סופרים בתנ"ך כולו. אך בכל זאת מאמינים הרבנים כי ניתנה למשה במעמד הר סיני תורה שבעל פה, כזאת המעניקה להם עצמם את הכוח, הסמכות והשליטה על עם ישראל. לדוגמא, הרב שלמה בן אליהו כותב "כל הפירושים שאנו מפרשים ניתנו למשה בסיני". הללו מאמינים כי התורה שבעל פה היא "דברי אלוהים חיים". לפיכך, עלינו לצפות כי לא יהיו סתירות בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, אם כזאת באמת ניתנה ע"י אלוהים. אך אכן קיימות אלפי סתירות בין התלמוד ("התורה שבעל פה") לבין המקרא (תורה נביאים כתובים). לפי זאת לא ייתכן כי ההלכה הרבנית הינה מאלוהים. להלן אפוא רשימה מקוצרת של 222 סתירות אשר משינו מנבכי האוקיינוס של הספרות הרבנית. (בנוסף – ראו רשימה של [סתירות מאוד מביכות בין התלמוד למדע](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2/%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%94/%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%a2/)). --- מאמר זה הינו מאמר המשך לסרטון הודיאו [**מיתוס התורה שבעל פה**](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/). --- כמו כן ראו מאמר משלים: **[סתירות מביכות בין התלמוד למדע](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2/%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%94/%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%a2/)**. --- זה לא מכבר מנסים הרבנים להתקיל אותנו בלכאורה "[סתירות בברית החדשה](https://igod.co.il/%d7%95%d7%99%d7%93%d7%99%d7%90%d7%95/%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/)". למרבה האירוניה, על כל "סתירה" כזו, ניתן למצוא בנקל לפחות 50 סתירות בין התושב"ע למקרא; להלן אפוא אסופה בת 222 סתירות אשר משינו מנבכי האוקיינוס של הספרות הרבנית. 1. **בתלמוד** נאמר כי דוד המלך נמנה על צאצאיה של מרים הנביאה: "דוד נמי? ממרים קאתי \[=בא\], דכתיב (דברי הימים א ב): ותמת עזובה, אשת כלב, ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, וכתיב (שמואל א יז): ודוד בן איש אפרתי" (**בבלי**, **סוטה** י"א ע"ב). אך במקרא אין זכר לכך שמרים נישאה והולידה ילדים! יתרה מכך, **חז"ל** עורכים שם שגיאה כפולה: **ראשית**, הם מזהים את מרים הנביאה עם פועה[\[1\]](/#_ftn1) ועם אפרת[\[2\]](/#_ftn2) (כלומר: למרים היו שמות נוספים); **שנית**, חז"ל טוענים באותו קטע כי דוד המלך הוא צאצא של כלב בן-חצרון ואפרת. לנוכח זאת יש להבהיר: **דבר ראשון**, אין בתנ"ך שום רמז לכך שמרים הנביאה נקראה גם "פועה" או "אפרת"; **דבר שני**, מ**מגילת רות** (ד' 19) ו**מדהי"א** (ב' 5-15)[\[3\]](/#_ftn3) נמצא כי דוד המלך נמנה על שושלת רם בן-חצרון (ולא כלב בן-חצרון, כפי שצוין בתלמוד). 2. **רבי יונתן** אמר כי טועה כל האומר כי מלכת שבא היתה אישה (**בבלי**, **בבא בתרא** ט"ו ע"ב). ברם עִיון ב**מלכים א'** (פרק י' 1-13) וב**דבר"ה ב'** (פרק ט' 1-12), מבהיר מעל לכל ספק כי מלכת שבא היתה אישה במלוא מובן המילה. 3. אחד מחכמי ה**תלמוד** קבע כי הנביא "מלאכי זה מרדכי"; רב אחר החליט כי "מלאכי זה עזרא" (**בבלי**, **מגילה** ט"ו ע"א). מדוגמא זו ניתן ללמוד כי חז"ל אינם מסתפקים בלסתור את התנ"ך, אלא מבטלים אפילו זה את דברי חברו. חשוב לציין כי אין ב**מקרא** שום אינדיקציה או רמז לזיהויה של הנביא מלאכי עם דמותם של מרדכי היהודי או עזרא הסופר (התנ"ך אינו רומז לקשר ביניהם). 4. לא פחות מארבע פעמים שָׁבָה **מגילת אסתר** ומדגישה כי להמן היו עשרה בנים (פרק ט' 10-14). אף על פי כן וללא כל רמז מהטקסט, החליטו **חז"ל** כי "מאה בנים היו לו להמן" (מדרש "**שוחר טוב**", כ"ב).[\[4\]](/#_ftn4) 5. **בתלמוד הבבלי** נקבע באופן נחרץ כי "איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה" (**בבא** **בתרא** ט"ו ע"א).[\[5\]](/#_ftn5) ברם טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת ל**מקרא**, משני טעמים: **א-** הנביא יחזקאל מזכיר את איוב באותה נשימה יחד עם נוח ודניאל ומתאר את השלושה כאנשים צדיקים (**יחזקאל** י"ד 14, 20). השוואת איוב לשתי דמויות היסטוריות כנוח ודניאל, מחלישה את הסברה בתלמוד, לפיה הוא מעולם לא נברא ;**ב-** ר' אבא (ב**תלמוד** **הירושלמי**, **סוטה** כ"ה ע"ב) טופח על פניו של הבבלי, באומרו כי איוב נישא לדינה, בת יעקב אבינו.[\[6\]](/#_ftn6) הסתירה הפנימית בדברי חז"ל אינה יכולה לעמוד, שהרי בלתי אפשרי כי דמות פיקטיבית כאיוב תינשא לדמות היסטורית כדינה!.. אם איוב אכן היה משל, טועים אלו שאמרו כי הוא נישא לדינה; מאידך, אם איוב אכן נישא לדינה, טועים החכמים אשר חשבוהו למשל. 6. **בבראשית** א' 28 מברך אלהים את אדם וחווה ומצווה על שניהם: "פְּרוּ וּרְבוּ". למרות הדברים הברורים, קובעת **המשנה**: "האיש מצווה על פרייה ורבייה, אבל לא האישה" (מסכת יבמות, ו').[\[7\]](/#_ftn7) 7. בספר **שופטים** י"ט 1-2 כתוב: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר-אֶפְרַיִם וַיִּקַּח-לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל-בֵּית אָבִיהָ…". לפי הכתוב לעיל, פילגשו של האיש עזבה אותו מפני שזנתה. תוך התעלמות מוחלטת מהטקס המפורש, קבע **התלמוד הבבלי** שתי סיבות שונות לגמרי לעזיבתה: "רבי אביתר אמר: זבוב מצא לה; ר' יונתן אמר: נימא מצא לה" (**גיטין** ו' ע"ב). במילים אחרות, **סיבה ראשונה** נעוצה בכך שהאיש מצא זבוב במזון שהגישה לו, כעס עליה והיא נאלצה לברוח; לפי **העילה השנייה** – והגרוטסקית, יש לציין – הוא מצא שערה באיבר מינה ועל-כן היא נאלצה לנוס. בשני המקרים, חז"ל סתרו לחלוטין את הסיבה הברורה שמביא התנ"ך – "וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ".[\[8\]](/#_ftn8) 8. **בבראשית** כ"ה 1-2 נאמר: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־זִמְרָן וְאֶת־יָקְשָׁן וְאֶת־מְדָן וְאֶת־מִדְיָן וְאֶת־יִשְׁבָּק וְאֶת־שׁוּחַ". מדרש **בראשית רבה** קבע כי קטורה "זו הגר" (פרשה ס"א, חיי שרה). המדרש מזהה את קטורה כהגר, אך מהכתוב בתורה ברור כי חז"ל טעו, שהרי בפסוק 2 מצוינים ילדיה של קטורה והשם ישמעאל אינו אחד מהם. על הטעות של המדרש עמד גם הפרשן ר' יצחק אברבנאל,[\[9\]](/#_ftn9) שהודה כי דעת חז"ל במקרה זה אינה מתיישבת עם פשט התורה. 9. ב**שמות** ד' 25 נאמר: "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת־עָרְלַת בְּנָהּ…". הנה, שחור על גבי לבן, כתוב כי ציפורה כרתה ומָלָה את ערלת בנה. **חכמי התלמוד** התקשו לקבל את העובדה שאישה יכולה לבצע מילה ובסתירה גמורה לנאמר בתורה, קבעו: " וַתִּקַּח – כלומר, שלא לקחה בעצמה, אלא אמרה לאחר לעשות זאת… וַתִּכְרֹת – שאמרה לאיש אחר ועשה…" (**בבלי**, **עבודה זרה** כ"ז ע"א).[\[10\]](/#_ftn10) בכך, סתר התלמוד לא את התורה לבדה כי-אם את מדרש **שמות רבה**, בו דווקא נאמר כי ציפורה – ולא איש אחר – היא שכרתה את ערלת בנה (סדר שמות, פרשה ה').[\[11\]](/#_ftn11) 10. ב**בראשית** ו' כתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל־בָּשָׂר בָּא לְפָנַי… עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת־הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר… וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה" (פס' 13-14, 22). בהסתמך על תיאור זה, קבעו **חז"ל** כי נוח בנה את התיבה במשך ק"כ (120) שנה![\[12\]](/#_ftn12) **רש"י** נתן לכך גושפנקא, באומרו: "ולמה הטריחו בבניין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה".[\[13\]](/#_ftn13) ברם בהסתמך על הטקסט הרלוונטי, ברור כי החשבון שערכו חז"ל עומד בסתירה מוחלטת עם התורה; לפני שהחל נוח לבנות את התיבה נאמר כי נולדו 3 בניו – שם, חם ויפת (**בראשית** ו' 10); כאשר יצאו כולם מן התיבה, שנתיים לאחר המבול, נאמר כי שם היה בן 100 שנה (פרק י"א 10). כעת עולה השאלה כיצד ייתכן כי נוח עמל על בניית התיבה 120 שנה (כמאמר חז"ל), בידיעה כי בניו של נוח נולדו לפני פרוץ המבול ולפני תחילת בניית התיבה ובהסתמך על העובדה כי שם היה בן 100 שנה כאשר יצאו מן התיבה?.. לפי החשבון של **חז"ל**, שם היה חייב להיות לכל הפחות בן 121 שנה[\[14\]](/#_ftn14) בצאתו מן התיבה לאחר המבול, אך **התנ"ך** אומר בפירוש כי גילו היה 100 שנה בלבד! 11. ב**בראשית** ל"ב 25-31 כתוב: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר… וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי… וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה־נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי". הקטע לעיל מכיל מספר אינדיקטורים לכך שהאיש שנאבק עם יעקב היה מלאך ה': יעקב מבקש את ברכתו (פס' 27); המלאך מחליף את שמו לישראל,[\[15\]](/#_ftn15) כי שרה עם אלהים (פס' 29); המלאך אינו מגלה את שמו[\[16\]](/#_ftn16) (פס' 30); המלאך מברך את יעקב (פס' 30); יעקב קורא את שם המקום  "פְּנִיאֵל", כי ראה את פני אלהים (פס' 31). יתרה מכך, **הושע** חוזר על הסיפור ומתאר את האיש שנאבק ביעקב כמלאך אלהים (י"ב 4-5). **חז"ל** לא התרשמו מכך וקבעו: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זֶה סַמָּאֵל שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ" (**מדרש תנחומא**, פרשת וישלח, ח'). כלומר, לפי התורה, היה האיש מלאך אלהים; לפי חז"ל, השטן.[\[17\]](/#_ftn17) 12. ב**בראשית** ח' נאמר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־נֹחַ לֵאמֹר. צֵא מִן־הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי־בָנֶיךָ אִתָּךְ… וַיֵּצֵא־נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי־בָנָיו אִתּוֹ… וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ" (פס' 15-16, 18, 20). מהמשפט האחרון (פסוק 20) ברור כי נוח הוא שבנה מזבח והעלה עליו את העולות. למרות זאת וללא כל צידוק מקראי, קבע **מדרש תנחומא** (פרשת נח) כי נוח "לֹא הָיָה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב קָרְבָּן וְהִקְרִיב שֵׁם בְּנוֹ תַּחְתָּיו". דהיינו, למרות שבתורה כתוב שחור על גבי לבן כי נוח הקריב עולות במזבח, טוען **המדרש** כי היה זה דווקא בנו – שם.[\[18\]](/#_ftn18) 13. ב**בראשית** י"ח 8 נאמר במפורש כי שלושת אורחיו של אברהם אכלו מהכיבוד אשר נתן להם, ככתוב: "וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ". **חז"ל** מלמדים כי למעשה הם לא אכלו כלל (**בראשית רבה**, פרשת וירא). 14. **התורה** קבעה כי חודש האביב (ניסן) הוא החודש הראשון בשנה (**שמות** י"ב 2, י"ג 4; **ויקרא** כ"ג 5). **הרבנים** קבעו כי ראש השנה יוצא דווקא בחודש השביעי, קרי בתשרי (**קצור שולחן ערוך**, הלכות ראש השנה). 15. וכאילו להוסיף חטא על פשע, הוסיפו **הרבנים** כי "נוהגין לילך בערב ראש השנה אחר תפילת שחרית לבית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים" (**קצור שלוחן ערוך**, דיני חודש אלול). זאת למרות ש**התורה** אוסרת מכל וכל את המנהג הטמא הזה ואף מזהירה כי הנוגע בקבר ולא טוהר, נפשו תיכרת מקהל ישראל (**במדבר** י"ט 16-20). 16. ב**דברים** י' 12 נאמר באופן ברור: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם־לְיִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ…". עם-זאת, החליט הפרשן "**רבנו בחיי**"[\[19\]](/#_ftn19) (ורבים כמוהו) להוסיף אות אחת למילה 'מה', כדי להצדיק את טיעונו: "מה ה' אלהיך שואל מעמך, אל תקרא "מה", אלא מאה, כלומר: מאה ה' אלהיך שואל מעמך… כדי לרמוז בדרך אסמכתא שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות" (פרשת עקב, פרק י'). שימו לב, לא זו בלבד שהפרשן תחב אות לטקסט המקורי, הוא אף המציא מִצְוה אשר אינה כתובה בתורה, לפיה חובה לברך מאה ברכות ביום. 17. מהתיאור **במלכים ב'** ד' 17-37, ברור ללא צל של ספק כי בנה של האישה השונמית מת (ואלישע השיבו לחיים), שנאמר: "וַיֵּשֶׁב עַל־בִּרְכֶּיהָ עַד־הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת" (פס' 20), "וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת" (פס' 32). **ר' משה סופר** לא התרשם מהפשט הנהיר וקבע בשם **הרמב"ם** כי "בן השונמית לא מת ממש" (ה'חת"ם סופר', שו"ת ח"ב יו"ד סי' שלח).[\[20\]](/#_ftn20) 18. בספר **במדבר** כ"ח נאמר: וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַה' פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם… "וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" (פס' 11, 22). למרות שהתורה אומרת "לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם", ב**תלמוד** נאמר כי קורבנות אלה נועדו להיות כפרה על חטאו של האל, רחמנא-ליצלן: "אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח… "אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח" (**בבלי, חולין** ס' ע"ב).[\[21\]](/#_ftn21) 19. מחבר **קהלת** מזהיר אותנו פן נעשה "סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (פרק י"ב 12). אך שימו לב לשתי הפרשנויות של **חז"ל** לאותו פסוק: **1-** "אין הכוונה שיזהר מעשות אותם, אלא שיזהר וישתדל לעשותם…" (**אברבנאל**, הקדמה לפרשנות על ירמיהו); **2-** "בני, הזהר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה…" ("**תורה תמימה**", קהלת י"ב). כלומר, פרשנותם הפוכה לגמרי מפשט הפסוק בקהלת ומהקשרו! 20. ב**בראשית** ל"ט מסופר על אשת פוטיפר: "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי. וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים" (פס' 7-9). "וימאן", פירושו: לא רצה, סירב.[\[22\]](/#_ftn22) משום מה, הבינו זאת **חז"ל** בצורה הפוכה וקבעו: "שעלה בדעתו לשכב עמה, וראה דמות אביו בחלון ופירש ממנה" (**מדרש אגדה** על פרשת ויחי, מ"ט, כ"ד). כלומר: חשק יוסף לשכב עם אשת פוטיפר ולולא הופיע יעקב בחלון, לבטח היה נכנע לייצרו. 21. **התנ"ך** מדגיש כי כאשר נבראה התבל וכל אשר בה, לא נועץ אלהים באף אחד אלא עשה זאת לבדו, ככתוב: "גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן, אָנֹכִי ה' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ, מִי אִתִּי" (**ישעיהו** מ"ד 24).[\[23\]](/#_ftn23) כל זאת לא מנע מ**חז"ל** לפסוק כי כאשר ביקש אלהים לברוא את האדם, הוא נועץ ונמלך תחילה במלאכי השרת (**בבלי**, **סנהדרין** ל"ח ע"ב).[\[24\]](/#_ftn24) **ישעיהו הנביא** (מ' 12-14) הדגיש כי אלהים לא נועץ בשום דבר כאשר ברא את עולמו. ברם עד כמה שהדבר יישמע מוזר, **הרבנים** קבעו כי הוא נועץ גם בתורה טרם ברא את העולם.[\[25\]](/#_ftn25) 22. **רבי נחמיה** אומר כי פרעה לא נספה ביחד עם חילו (**מכילתא דרבי ישמעאל**)[\[26\]](/#_ftn26), אף על פי ש**בשמות** י"ד 28 (וב**מזמור** קל"ו 15) ברור מההקשר כולו כי המים כיסו את פרעה על כל חילו ואפילו "אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר" (**מזמור** ק"ו 11). 23. **חז"ל** קבעו כי "אין תפילה של אדם נשמעת, אלא בבית הכנסת" (**בבלי**, **ברכות** ו' ע"ב). אולם המקרא מלא בדוגמאות לדמויות אשר התפללו מחוץ לבית הכנסת ותפילתן נשמעה, כגון: **אברהם** (בראשית כ' 17); **משה** (במדבר י"א 2, דברים ט' 20-26); **חנה** (שמו"א פרק א' 10-19); **יונה** (יונה ב' 2); **איוב** (איוב מ"ב 8-10). 24. **התורה** אוסרת על גילוי עריות ועל חתונת קרובי משפחה באופן קטגורי וברור, ככתוב: "אִישׁ אִישׁ, אֶל־כָּל־שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה…" (**ויקרא** י"ח 6-17). אף על פי כן, באה ההלכה הרבנית ופוסקת: "מצוה לישא \[להתחתן עם\] בת אחותו או בת אחיו" (**קיצור שולחן ערוך**, הלכות אישות קמ"ה ט').[\[27\]](/#_ftn27) ראייה לכך שהלכה זו מעוותת לחלוטין, מצויה בצוואת ר' יהודה החסיד אשר העז לצאת נגד חז"ל ופסק: "לא ישא אדם בת אחיו או בת אחותו" (אות כ"ב). 25. בספר **במדבר** כ"ד 3, 15 מתואר בלעם כ"גֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן". מפסוק 16 ניתן להבין בנקל כי 'שתם העין', פירושו: גלוי עיניים.[\[28\]](/#_ftn28) אך ב"**מדרש אגדה**" (פרשת בלק, כ"ד) לא רק שנאמר בדיוק ההפך, אלא שלכבוד זאת גם החליפו בחוצפה את האות הראשונה במילה "שתם": "ונאם הגבר שתם העין. מכאן שבלעם, סומא \[עיוור\] באחת מעיניו היה; אל תקרא 'שתום' אלא סתום". 26. **חז"ל** מלמדים כי משה לא מת (**בבלי**, **סוטה** י"ג ע"ב;[\[29\]](/#_ftn29) ספר "**משך חכמה**", פרשת וזאת הברכה; וספר "**דף על הדף**", כתובות: ספר "**מנחת אליהו**" מפתח 'תלמיד', עמ' 34), למרות ש**בדברים** ל"ד 5-6 כתוב במפורש כי משה מת ונקבר בארץ מואב. 27. **בתלמוד** נאמר כי 3 שעות ביום יושב הקב"ה "ומשחק עם לִויתן" (**בבלי**, **מסכת עבודה** **זרה** ג' ע"ב). למרות שאם קוראים את **מזמור** ק"ד 25-26 ברור לגמרי כי כוונת הפסוק "לִוְיָתָן זֶה־יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק־בּוֹ", היא לכך שהלויתן משחק בים (המילה 'בּוֹ' מכוונת למילה 'הַיָּם', מפסוק 25). 28. **הלל הזקן** תיקן את הלכת ה"פרוזבול" (**משנה**, **גיטין** ד') וביטל הלכה למעשה את שמטת החובות המחוּיבת מ**התורה** (**דברים** ט"ו 1-3). עד כדי כך חמורה היתה פסיקתו של הלל כנגד התורה, עד כי האמורא שמואל אמר עליה: פרוזבול היא עלבון לתורה, אם אאזור כוח – אבטלה! (מסכת גיטין, ל"ו עמוד ב'). 29. בספר **ילקוט שמעוני** (שמואל א'), נאמר כי טועה כל האומר שבניו של שמואל הנביא חטאו, למרות שב**שמואל א'** ח' 3 כתוב בפירוש כי הם "וְלֹא־הָלְכוּ בָנָיו בְּדַרְכוֹ \[של אביהם\] וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ־שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט". במילים אחרות, בניו של שמואל חטאו בגדול (רדפו בצע, לקחו שוחד והיטו משפט)! 30. ב**תלמוד** (**בבלי**, **מסכת יומא** ט' ע"א), נאמר כי טועה מי שאומר שבניו של עלי חטאו. אך ב**שמואל א'** כתוב מפורשות כי הם היו "בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת־ה'" (פרק ב' 12); וגם: "וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד" (פס' 17); בהמשך הפרק מסופר כי הם אפילו העזו לשכב עם "הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (פס' 22); שלושה פסוקים לאחר מכן, רומז להם אביהם כי הם חטאו לה' (פס' 25); ואם לא די בכך, בפסוק 34 נאמר לעלי כי שני בניו ימותו ביום אחד בשל מעשיהם הרעים (נבואה אשר הגשימה עצמה בפרק ד' 17). 31. ב**ילקוט שמעוני** (שמואל ב'), נאמר כי טועה כל האומר כי דוד המלך חטא. אולם ב**שמואל ב'** כתוב: "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר־עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה'" (פרק י"א 27); בפרק י"ב מתוודה דוד בפני נתן ואומר: "חָטָאתִי לַה'" (פס' 13); וב**מזמור** נ"א שב דוד ומתוודה על חטאו כאשר הוא מתחנן לה' שימחק את פשעו, יכבסנו מעוונו ויטהרנו מחטאו (פס' 3-4), כי "לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי" (פס' 6). 32. ב**ילקוט שמעוני** (מלכים א'), נאמר כי טועה כל האומר כי שלמה המלך חטא. אך ב**מלכים א'** כתוב כי "הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת… "אֲשֶׁר אָמַר־ה' אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם" (פרק י"א 1-2); הוא הרבה לעצמו סוסים (**דבר"ה ב'** ט' 25) ונשים (**מלכים א'** י"א, פס' 3),[\[30\]](/#_ftn30) אשר הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים (פס' 2). בפסוק 6 נכתב כי שלמה עשה הרע בעיני ה'; בפסוק 7 נכתב כי שלמה הקים מזבחי אלילים; בפסוק 9 כתוב: "וַיִּתְאַנַּף ה' בִּשְׁלֹמֹה כִּי־נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"; ובפסוק 14 נכתב כי בעקבות מעלליו של שלמה, ה' הקים שטן לשלמה. 33. **חז"ל** לימדו כי "גדול כבוד הבריות, שדוחה את \[מצוות\] לא תעשה שבתורה",[\[31\]](/#_ftn31) כלומר: "דברים רבים התירו לעקור דבר תורה מפני סייג ומפני כבוד הבריות" (**רש"י**). **הרב אהרן ליכטנשטיין** מסביר: "רש"י מזכיר את הגמרא ביבמות, המסיקה שחכמים יכולים לגזור גזירה שתעקור דבר מן התורה".[\[32\]](/#_ftn32) אך ב**תורה** (**דברים** ד' 3, י"ג 1), נאמר כי אסור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה; ובדברים כ"ז 26 כתוב כי ארור מי שלא מקיים את מצוות התורה. 34. לפי המתועד ב**חומש**, מצוות התורה ניתנו על ידי משה (**שמות** י"ט, **דברים** ה') ולא לפני כן. לפי **חז"ל**, גם התושב"ע נמסרה מאת משה (**ספרא** בהר, פרשה א'). אך במקום אחר טוענים הרבנים כי אבותינו – אברהם, יצחק ויעקב – הספיקו ללמוד ולקיים את התורה שבכתב ואת התושב"ע.[\[33\]](/#_ftn33) אם-כן, **מצד אחד** טוענים חז"ל כי התורה שבכתב ושבעל-פה ניתנה ע"י משה; **מצד שני** הם מספרים כי אבותינו למדו את התורה עוד לפני הולדת משה. 35. ב**בראשית** ט' 1-7 מצווה אלהים את בני נוח בכארבע מצוות לכל היותר. אם זאת, **חז"ל** בדו מליבם את שבע "מצוות בני נוח".[\[34\]](/#_ftn34) הבעיה מתעצמת כאשר מגלים כי רק שתיים מתוך השבע שהמציאו הרבנים מופיעות בטקסט המקראי; כל היתר פשוט הומצאו והוכנסו לרשימה על אפה וחמתה של התורה! 36. **התורה** מצווה: "וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם, לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" (**ויקרא** י"ט 33-34). אולם **ההלכה הרבנית** קובעת כי "הגויים שאין בינינו וביניהם מלחמה… אסור להצילן; אם נטו למות כגון: שראה אחד מהן שנפל לים, אינו מעלהו, שנאמר: "לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא י"ט), ואין זה ריעך" (**הרמב"ם**, משנה תורה, הלכות רוצח, ד'). כלומר, כאשר פוגשים גוי טובע, אפילו בעיתות שלום, אסור לנסות להצילו ואין לסייע לו. מדוע? מפני שהוא גוי! 37. **התורה** אוסרת עלינו לשקר (**שמות** כ"ג 7; **ויקרא** י"ט 11). והנה, באים הרבנים ומלמדים כי בניגוד לדברי התורה, לפעמים דווקא מותר ומתבקש לא לומר את האמת ואף לשקר, בעיקר עם מדובר בלשקר לגויים.[\[35\]](/#_ftn35) 38. במגילת **אסתר** נאמר באופן פשוט וברור ביותר: "וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ… הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא-בָאָה" (פרק א' 12, 17). משום מה, לקחו לעצמם **חז"ל** את הרשות לקבוע כי המלאך גבריאל הצמיח למלכה ושתי זנב בישבן (!!!) ולכן בוששה להיענות להזמנתו של אחשוורוש (**בבלי**, **מגילה** י"ב ע"ב). 39. בנושא הגירושין, נאמר **בתורה**: "כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (**דברים** כ"ד 1). כלומר: העילה לנתינת גט יכולה להיות רק זנות או ניאוף.[\[36\]](/#_ftn36) למרות דברים ברורים אלה, באו **בית הלל** ולימדו כי בעל יכול לגרש את אשתו אפילו אם "הקדיחה תבשילו…". ו**רבי עקיבא** פסק: "אפילו מצא אחרת נאה הימנה" (**בבלי**, **גיטין** צ' ע"א).[\[37\]](/#_ftn37) 40. **המקרא** מעיד על דניאל כי הוא וחבריו היו "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין-בָּהֶם כָּל-מאוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּלִים בְּכָל-חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע" (**דניאל** א' 4)… "וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם, נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל-סֵפֶר וְחָכְמָה. וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכָל-חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת" (פס' 17). למרות ש**התנ"ך** מעלה על נס את חכמתו של דניאל, טוען **רבא** כי "דניאל טעה בהאי חושבנא", כלומר: דניאל טעה בחשבון אשר ערך בפרק ט' (**בבלי**, **מגילה** י"ב ע"א). 41. במגילת **אסתר** פרק ב' נאמר על מרדכי: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (פס' 7). **חז"ל** לא הסתפקו בתיאור הברור לעיל והעניקו למרדכי גם את התפקיד הביזארי הבא: "פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר מניקה, והוא היה מניקה" (**ילקוט שמעוני**, אסתר פרק ב'). כלומר: מרדכי הניק את אסתר בעצמו. 42. ב**בראשית** ב' נאמר: "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה…" (פס' 19-20). **חז"ל** לא התביישו לקבוע בגסות גרוטסקית, כי מעשה זה "מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה" (**בבלי, יבמות** ס"ג ע"א). כלומר: אדם הזדווג עם כל חיה וחיה טרם ידע את חוה.[\[38\]](/#_ftn38) 43. חלקה הארי של **התורה** מוקדש לעבודת הקורבנות וכפרתנו תלויה בה,[\[39\]](/#_ftn39) ככתוב: "כִּי־הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (**ויקרא** י"ז 11). למרבה הפלא, מתוך 613 המצוות, אין אפילו אחת המתייחסת לתפילה.[\[40\]](/#_ftn40) על אף זאת, לימדו **חז"ל** כי "גדולה תפילה יותר מן הקורבנות" (**בבלי**, **ברכות** ל"ב ע"ב)[\[41\]](/#_ftn41) ולמעשה, כי התפילה החליפה את הקורבנות לחלוטין.[\[42\]](/#_ftn42) 44. ב**תורת משה** כתוב: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא, חָרוּת עַל־הַלֻּחֹת" (**שמות** ל"ב 16). המילה 'חרות' מדגישה את האופן המחייב והקבוע במצוות. אך על-מנת לתת לעצמם את החופש לפרש את התורה כרצונם ולבדות מליבם מצוות נוספות, שינו **חז"ל** את הכתוב וקבעו: "אל תקרא 'חרות' אלא 'חירות'" (**פרקי אבות** ו'). 45. ב**ויקרא** כ"ג חוזר על עצמו שלוש פעמים הציווי "תִּקְרְאוּ אֹתָם" (פס' 2, 4, 37). הכוונה: לקרוא 'אותם' – את מועדי ה' – במועדם, כפי שקבעם אלהים. עם-זאת, בא **ר' עקיבא** וקרא: "אַתֶּם… אַתֶּם… אַתֶּם" (**בבלי**, **ראש השנה** כ"ה ע"א). דהיינו, עקיבא סילף את הכתוב במזיד על-מנת להדגיש כי קביעת המועדים אינה בידי שמים, אלא נתונה לשיקול דעתם של הרבנים. 46. ב**שירת האזינו** כתוב: "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל-חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה, גַּם-בָּחוּר גַּם-בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם-אִישׁ שֵׂיבָה" (**דברים** ל"ב 25). משמע, המושא לשכול ולאימה יהיו גברים, נשים וטף וזקנים. והנה, ב"**מדרש תנאים**" לספר דברים ל"ב לא נמנעו מלשנות את הפשט ולקבוע בעזות מצח: "אל תקרא עם 'איש שיבה', אלא עם איש ישיבה, מלמד שכולן ראויין לישיבה". 47. ב**ישעיהו** מ"א 2 כתוב: "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ…". למרות זאת, במדרש **בראשית רבה** לא סלדו משינוי הטקסט: "אל תקרא 'העיר', אלא האיר…". 48. ב**שמות** כ"ט 43 כתוב: "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי". עם-זאת, **חז"ל** לא בחלו מלסלף את הכתוב, וייחסו לו משמעות שונה לגמרי: "אל תקרי 'בכבודי' אלא במכובדיי" (**בבלי**, **זבחים** קט"ו ע"ב). 49. ב**דברים** ל"ג 4 כתוב: "תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים ל"ג 4). **חז"ל** עיוותו את הנאמר בגסות כדי להתאימו לנטיית לִבם: "הבא על נערה מאורסה \[בחלום\] יצפה לתורה, שנאמר (דברים לג): תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב; אל תקרי 'מורשה' אלא מאורשה" (**בבלי**, **ברכות** נ"ז ע"א). 50. ב**ישעיהו** ג' 3 נאמר: "שַׂר־חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ". **חז"ל** העזו לשנות את הטקסט וקבעו: "אל תקרי 'שר חמשים' אלא שר חומשין; זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה" (**בבלי**, **חגיגה** י"ד ע"א). 51. ב**שמות** י"ב 17 כתוב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם". 'היום הזה' מתייחס לחג 'המצות' מראשית הפסוק. למרות שהמילה "מצות" נשנית גם בפסוקים 8, 15, 20, 39, הרשה לעצמו **ר' יאשיה** לשנות לגמרי את משמעותה ולקבוע כי אין לקרוא 'מצות', "אלא ושמרתם את המצוות" (**מכילתא דרבי ישמעאל**, בא, מסכתא דפסחא פרשה ט'). 52. ב**שמות** כ"ה 18, 20 כתוב: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת… וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל־הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל־אָחִיו אֶל־הַכַּפֹּרֶת…". **חז"ל** סטו בגסות מהפשט ופירשו: "בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים \[מזדווגים[\[43\]](/#_ftn43)\] זה בזה ואומרים להן: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה" (**בבלי**, **יומא** נ"ד ע"א). 53. ב**דברים** כ"ד 16 כתוב: "לֹא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּבָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ". ב**יחזקאל** י"ח נאמר: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת… "בֵּן לֹא־יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת רָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה" (פס' 4, 20). בניגוד למסר הצלול והברור של המקרא, לימדו **חז"ל** כי "בעוון נדרים מתה אישה של אדם… "בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים" (**בבלי**, **שבת** ל"ב ע"ב); ה**רד"ק** קבע כי "הבנים הקטנים מתים בעוון אבותם";[\[44\]](/#_ftn44) ו**רש"י** העיר כי "הקטנים מתים בעוון אבותם בידי שמים".[\[45\]](/#_ftn45) כלומר: **התנ"ך** אומר כי לא יומתו בנים בעוון אבותיהם; **התלמוד** ובכירי **הפרשנים** המסורתיים מלמדים כי הבנים כן יומתו בעוון אבותיהם. 54. ב**שמות** כ' 4-5 נכתב בפירוש: "לֹא תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל וְכָל־תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא־תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם…". לא זו בלבד שאין להשתחוות לפסלים, התורה אף מצוונו: "כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם. וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (כ"ג 24-25). **הרבנים** התעלמו מכך, שהרי ב"בית הכנסת בנהרדעא הייתה אנדרטא \[פסל אדם בדמות המלך[\[46\]](/#_ftn46)\], והיו נכנסים רב ושמואל ואביו של שמואל ולוי ומתפללים שם" (בבלי, **ראש השנה** כ"ד ע"ב). 55. **התורה** אוסרת על קיום משכב-זכר מכל וכל ומכנה זאת תועבה (**ויקרא** י"ח 22, כ' 13).[\[47\]](/#_ftn47) בניגוד לכך, קובע **הרמב"ם**: "הבא על הזכור… אם היה הזכור בן תשע או פחות, שניהן פטורין".[\[48\]](/#_ftn48) הווה אומר, הרמב"ם מתיר יחסי מין בין שני זכרים, ובלבד שאחד מהם עודנו תחת גיל תשע. בכך למעשה, הוא מאפשר הומוסקסואליות ופדופיליה גם יחד, והכל בחסות ההלכה. 56. ב**משנה** נפסק כי "בת שלוש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה" (**מסכת נידה**, פרק ה'). דהיינו, תינוקת למעלה מגיל שלוש מותרת לנישואין ולבעילה![\[49\]](/#_ftn49) **רש"י** אף מצא לכך תקדים בתורה וקבע כי יצחק נישא לרבקה כאשר היתה בת שלוש.[\[50\]](/#_ftn50) אך שימו לב כיצד מתוארת רבקה פרק אחד קודם לכן, ב**בראשית** כ"ד: "וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת… וְכַדָּהּ עַל־שִׁכְמָהּ. וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר: הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט־מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר: שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל־יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם־כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל־הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל־הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל־גְּמַלָּיו" (פס' 15-20). האם כך מתנהגת ילדה בת שלוש?.. גם על-פי תיאור המפגש הראשון בין רבקה ליצחק, די ברור כי מדובר באישה או בנערה בוגרת: "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת־עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת־יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל. וַתֹּאמֶר אֶל־הָעֶבֶד מִי־הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ? וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי. וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" (פס' 64-65). 57. **התורה** מותחת גבול ברור ותהומי בין הטהור לבין השרץ הטמא (**ויקרא** י"א, **דברים** י"ד). אף על פי כן, **התלמוד הבבלי** מספר על **ר' מאיר**, שהיה "אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים";[\[51\]](/#_ftn51) על **סומכוס**, תלמידו של ר' מאיר, "שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה"; ועל **תלמיד ותיק מיבנה**, "שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים" (מסכת **עירובין** י"ג ע"ב). במילים אחרות, על-ידי פלפולים הלכתיים, הרשו לעצמם **חז"ל** להפוך לטהור "את מה שכתוב בתורה במפורש שהוא טמא" (ביאור שטיינזלץ). 58. בספר **דברים** מצוּוה המלך ש"לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים" (פרק י"ז 17). על אף ההזהרה הברורה מהתורה, החליט **רבי יהודה** להתחכם ואמר: "מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו". כלומר: בניגוד לציווי התורני שלא ירבה לו המלך נשים בשום תנאי, התיר **התלמוד** ריבוי נשים באמתלה מסויימת.[\[52\]](/#_ftn52) **הרמב"ם** פסק כי כל גבר עשיר דיו רשאי לשאת "כמה נשים, אפילו מאה, בין בבת אחת, בין בזו אחר זו; ואין אשתו יכולה לעכב עליו…".[\[53\]](/#_ftn53) חשוב לומר כי למרות שמבחינה הלכתית יכול האיש לקחת מאה נשים, מזכיר הרמב"ם כי **חז"ל** צמצמו זאת "רק" לארבע, על-מנת שיהיה לבעל פנאי לשמש כל אחת מהן לפחות פעם בחודש.[\[54\]](/#_ftn54) 59. בספר **בראשית** (א' 27, ב' 21-23) נאמר במפורש כי ביום השישי ברא אלהים גבר אחד (אדם) ואישה אחת (חווה). והנה, בעזות מצח חסרת תקדים, קבעו **חז"ל** כי למעשה ברא אלהים לאדם שתי נשים; הראשונה לילית והשנייה חווה (מדרש "**אלפא ביתא דבן סירא**"). 60. בספר **דברים** חוזרת ומודגשת האזהרה שלא להוסיף ולו גם מצווה אחת על הכתוב בתורה (דברים ד' 2, י"ג 1). **הרבנים** התעלמו מכך והוסיפו מצוות רבות, ממש בשמו המפורש של הקב"ה, למשל: להתעטף בטלית, נטילת ידיים, הדלקת נרות[\[55\]](/#_ftn55) והפרשת חלה.[\[56\]](/#_ftn56) 61. בסדר הבריאה, המתואר ב**בראשית** א', נאמר במפורש כי ביום השני עשה אלהים את ה"רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" (פס' 6). בפשטות, התורה מדווחת כי ביום השני נהיה הרקיע, "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם" (פס' 8). **חז"ל** לא הסתפקו בכך וקבעו, ללא כל גושפנקא מהתנ"ך, כי ביום שני ברא אלהים גם את המלאכים: "אימתי נבראו המלאכים? ר' יוחנן אמר: בשני נבראו המלאכים" (**בראשית רבה** פרשה א'). 62. ב**ישעיהו** מ"ג 7 נאמר ישירות מפי הגבורה, באופן ברור וחד, כי הבריאה כולה נוצרה לכבוד ה' ובשבילו. בניגוד לכך, חייבו **חז"ל** כל אדם ואדם לומר: "בשבילי נברא העולם" (**משנה**, סנהדרין ד'). **ר' נחמן מברסלב** המשיך את המגמה הנואלת הזו וקבע "כי צריך אדם לומר: כל העולם לא נברא, אלא בשבילי" (**ליקוטי מוהר"ן** ה').[\[57\]](/#_ftn57) 63. לפי הנאמר ב**תנ"ך**, ברור כי בריאת העולם קדמה לתורה (**בראשית** א'-ב', כ"ו; **שמות** י"ג-כ"ד; **תהילים** ע"ח, ק"ד-ק"ה, קל"ו).[\[58\]](/#_ftn58) לעומת זאת, על-פי **חז"ל** התורה קדמה לבריאת העולם (מדרש תנחומא, פרשת בראשית; ילקוט שמעוני, בראשית רמז ב').[\[59\]](/#_ftn59) 64. **תורת משה** מדגישה כי יש אלהים אחד בלבד (**דברים** ו' 4). עובדה זו לא מנעה ממחבר **ספר הזוהר**[\[60\]](/#_ftn60) לקבוע כי יש שְני אלהים: "וְעַל דָּא וַיִּבְרָא אֱלקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים (תרי אלהים הכא, חד כלפי דכר וחד כלפי נוקבא[\[61\]](/#_ftn61))". במילים פשוטות, מחבר הזוהר ביקש להסביר כיצד ייתכן כי אלהים אחד יברא בצלמו שתי דמויות שונות – זכר ונקבה – ולכן קבע בעזות מצח אווילית כי חייבים להיות שני אלהים – אחד זכר ואחד נקבה. 65. מהכתוב ב**בראשית** י"ח (פס' 1-3, 16-22) ברור לחלוטין כי אחד משלושת האנשים שביקרו את אברהם היה ה' בכבודו ובעצמו![\[62\]](/#_ftn62) פשוטו של המקרא לא מנע מ**חז"ל** לקבוע כי שלושת האנשים היו "מיכאל וגבריאל ורפאל" (**בבלי**, **בבא מציעא** פ"ו ע"ב).[\[63\]](/#_ftn63) חבל שעל-מנת להימנע מלהודות במובן מאליו, נאלצו הרבנים להמציא את המלאך "רפאל", אשר אינו מוזכר כלל בתנ"ך. 66. **התורה** מדגישה כי עלינו לזכור ולשמור את יום השבת לקדשו וזה כולל לא רק אותנו, כי אם את כל בני ביתנו לרבות: "גֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (**שמות** כ' 10; **דברים** ה' 14). למרות ש**חז"ל** סילפו את פירושו של "הגר" וקבעו כי מדובר במי שהתגייר,[\[64\]](/#_ftn64) משמעותו של הגר במקרה זה (ובאופן כללי במקרא) איננה אלא לזר ולנוכרי.[\[65\]](/#_ftn65) על אף הציווי הברור לא להעסיק את הנוכרי אשר בקרבנו בשבת,[\[66\]](/#_ftn66) המציאו **הרבנים**, יש מאין, את הביטוי "**גוי של שבת**"[\[67\]](/#_ftn67) וקבעו כי אמנם אסור לבקש מהגוי לעשות מלאכה באופן מפורש,[\[68\]](/#_ftn68) אך לומר לנוכרי ברמז – מותר![\[69\]](/#_ftn69) הבנתם את הפלפול?.. אסור לומר, מותר לרמוז! ראוי לציין כי הרבנים המאפשרים לרמוז לגוי לבצע מלאכה בשבת, עוברים בגסות על ההלכה ב"**קיצור שולחן ערוך**", הקובעת: "ואפילו לרמוז לו \[לגוי\] לעשות, אסור" (סימן צ', סעיף י"ד). מכל מקום, הביטוי "גוי של שבת" מדגים נכוחה כיצד הוסיפו **חז"ל** חטא על פשע כאשר **מצד אחד** סילפו את משמעותו הברורה של הביטוי "גר"; ו**מצד שני** מנעו ממנו לנוח בשבת, כפי שציווה ה'.[\[70\]](/#_ftn70) 67. בספר **במדבר** כ"ב נאמר: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם־שָׂרֵי מוֹאָב" (פס' 21). בהשראת תיאור קצר זה, הגיע מחבר **ספר הזוהר** למסקנה סוטה ומטונפת לפיה בלעם "היה מטמא את עצמו בכל לילה באתונו, והיה עושה עימה מעשה אישות" ("**זוהר לעם**", בראשית ב' – חיי שרה, נחש הרקיע, עמ' 118). 68. מ**המקרא** עולה באופן ברור כי לכל בני האדם יש נשמה, יהודים וגויים כאחד (למשל: **בראשית** ב', ז' ; **דברים** כ' 16; **יהושע** י' 40; **ישעיהו** ב' 22, **מלכ"א** י"ז 17). **האר"י** (ר' יצחק לוריא בן שלמה, בן המאה ה- 16) לא השתכנע מכך וקבע כי אין בגויים רוח או נשמה ואינם שווים אפילו לבהמה הכשרה למאכל, אלא מטה ממנה ("עץ החיים", היכל אבי"ע, שער הקליפות, פרק ב'-ג').[\[71\]](/#_ftn71) 69. בספר **שופטים** ד' מתואר כיצד נס סיסרא מן המערכה והגיע מובס ומותש אל אוהל יעל, אשת חבר הקיני: "וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל־תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי־נָא מְעַט־מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת־נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם־אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ־פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן. וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת־חֶבֶר אֶת־יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת־הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת־הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא־נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת" (פס' 18-21). **רבי יוחנן** לא התייחס לכך ובהתבסס על פיוט מ**שירת דבורה** (שופטים ה' 27), נתן דרור למחשבת ליבו המנאפת; הוא קבע ללא בושה כי טרם נרדם, הספיק סיסרא לבעול את יעל שבע פעמים (**בבלי, יבמות** ק"ג ע"א: "אמר רבי יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום, שנאמר (שופטים ה): בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד"). 70. ב**תורה** נאמר במפורש כי החטא אשר בגינו הומתו בני אהרן (נדב ואביהוא) היה על שהקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם ה' (**ויקרא** י' 1-2, ט"ז 1; **במדבר** ג' 4, כ"ו 61). **ר' אליעזר** דחה את הפשט הברור וקבע סיבה שונה בתכלית: "לא מתו בני אהרן, עד שהורו הלכה בפני משה" (**בבלי**, **עירובין** ס"ג ע"א). דהיינו, בתורה כתוב כי הם הומתו מפני שהקריבו "לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה"; **התלמוד** אומר: מפני שלימדו הלכה בפני משה. 71. בספר **מלאכי** נערכת השוואה ברורה בין הכוהנים לבין מלאך ה', שנאמר: "כִּי־שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ־דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה'־צְבָאוֹת הוּא" (פרק ב' 7). למרות שהפסוק וההקשר כולו נהירים בכוונתם לכוהנים משבט לוי (פס' 1-8), הרשו לעצמם **חז"ל** לסלף את הכתוב באופן אנוכי בכך שרמזו כי פסוק 7 מכוון אליהם, כלומר אל הרבנים עצמם: "…'כי מלאך ה' צבאות הוא', אם דומה הרב למלאך ה' – יבקשו תורה מפיו" (**בבלי**, מסכתות: **מועד קטן** י"ז ע"א; **חגיגה** ט"ו ע"ב). 72. בספר **בראשית** ט' 20-22 נאמר כי לאחר יציאתו מהתיבה, "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן־הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי־אֶחָיו בַּחוּץ". על אף התיאור הברור בתורה, לא גברו **חז"ל** על ייצרם וקבעו כי יש שתי אפשרויות להבנת הקטע: **א-** חם סירס את אביו[\[72\]](/#_ftn72); **ב-** חם בעל את אביו (**בבלי**, **סנהדרין** ע' ע"א. **רש"י** מאשש זאת בפרשנותו). 73. בספר **שמות** כ"ג 2 נאמר באופן חד וברור "לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא־תַעֲנֶה עַל־רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". במילים אחרות, אם הרשעים מטים משפט, אל תלך בעקבותיהם.[\[73\]](/#_ftn73) אף על פי כן, כדי לחדד את טיעונו בוויכוח הלכתי מול ר' אליעזר ולהוכיח כי חובה ללכת אחרי רוב הפוסקים, השמיט **ר' ירמיה** את המילה "לא" מהקטע ובכך הפך על פניה את משמעות הפסוק (**בבלי**, **בבא מציעא** נ"ט ע"ב).[\[74\]](/#_ftn74) 74. ב**שמות** ל"ד 27 כתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל". דהיינו, לא נכרתה הברית, אלא לפי[\[75\]](/#_ftn75) הדברים אשר כתב משה. בהתרסה גמורה לפסוק לעיל, קבע **ר' יוחנן**: "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה" (**בבלי**, **גיטין** ס' ע"ב). כלומר, למרות שהתורה אומרת בפירוש כי הברית נכרתה על-פי הדברים הכתובים, סברו **חז"ל** בדיוק את ההפך: הברית נכרתה דווקא לפי הדברים שבעל פה (דהיינו, לפי התושב"ע). 75. בספר **דברים** ל"ג פס' 2 נאמר: "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ". מעניין כי אפילו העובדה שמשפט זה נכתב על ידי משה איש האלהים, לא מנעה מ**רבי יהודה** לשנות את הכתוב ולקבוע על דעת עצמו כי אין לקרוא "מסיני", אלא "לסיני" (**ילקוט שמעוני**, פרשת יתרו).[\[76\]](/#_ftn76) 76. ב**בראשית** ד' 1-2 כתוב בצורה ברורה: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת־אָחִיו אֶת־הָבֶל…". כלומר: חוה ילדה את קין ואת הבל מאדם. **חז"ל** לא הצליחו לרסן את דמיונם הפרוע וסתרו את התורה בצורה בוטה: "האישה הזאת \[חוה\], כל מה שנזרעה הרה ויולדת בבעילה; בא אליה רוכב נחש ועיברה את קין ואחר כך, בא אליה אדם ועברה את הבל" (**פרקי דרבי אליעזר** כ"א). דהיינו: התורה קבועת כי קין והבל נולדו מאדם וחוה; לפי חז"ל, הבל אמנם נולד מאדם וחוה, אך קין נולד מזיווגם של חוה והנחש… 77. ב**בראשית** י"ח מתואר ביקורם של שלושת האנשים את אברהם באלוני ממרא. ברגע בו מבחין בהם אברהם, הוא אץ "לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (פס' 2-3). ברור כי אברהם זיהה אחד מהאנשים כה', שהרי הוא מדבר בלשון יחיד ואינו מהסס לכנותו "אֲדֹנָי" (במקרא, מתייחס שם תואר זה – עם קמץ תחת האות נ' – אך ורק לאלוהי ישראל).[\[77\]](/#_ftn77) כל זאת לא מנע מ**רש"י** לקבוע כי אברהם חשב את שלושת האנשים לערביים עובדי אלילים (בפרשנותו לפס' 4). 78. **חז"ל** התעלמו מהאיסור החמור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה (**דברים** ד' 2, י"ג 1) וגזרו על נשים מצוות אשר אינן מוזכרות בתנ"ך כמצוות לנשים בלבד: "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנידה, ובחלה, ובהדלקת הנר" (**משנה**, **שבת** פרק ב').[\[78\]](/#_ftn78) שימו לב, לא זו בלבד שהרבנים גזרו על הנשים שתי מצוות חדשות לגמרי (חלה והדלקת נרות), הם אף איימו בעונש אשר אין לו זכר ושריד בתורה. 79. ב**ישעיהו** ל' 20 נאמר: "וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא־יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת־מוֹרֶיךָ". מהפסוק עצמו ומהקשרו המיידי, מובן כי המילה "מוֹרֶיךָ" מתייחסת לאלהים. משום מה, בחרו שלושה מגדולי הפרשנים והפוסקים ביהדות הרבנית להתנגד לפשט הברור של הפסוק; **ר' דוד אברהם מנדלבוים**,[\[79\]](/#_ftn79) **ר' יצחק זילברשטיין**[\[80\]](/#_ftn80) ו**ר' יצחק יוסף**[\[81\]](/#_ftn81) הניחו כי המילה "מוֹרֶיךָ" מתייחסת דווקא לתמונות הרבנים עצמם ("**ילקוט יוסף**"[\[82\]](/#_ftn82) אף מפרט כי לאור אותו פסוק, מותר להדביק את תמונות הרבנים באלבום ועל קירות הבית). מעניין כי השלושה סטו בגסות, לא רק מהמשמעות הברורה של הפסוק לאור הקשרו בפרק ל' כולו, הם אף סתרו את פירושם של **רש"י**[\[83\]](/#_ftn83) ושל **מצודת דוד**,[\[84\]](/#_ftn84) שקבעו: "מוֹרֶיךָ – הקב"ה, המלמדך להועיל". 80. ב**ויקרא** כ"ו 15-16 נאמר: "וְאִם־בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ… "וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת־הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת־הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם". **חז"ל** שינו את הכתוב וקבעו: "בעוון חלה אין ברכה… "שנאמר: אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת…. "אל תקרי בהלה אלא בחלה" (**בבלי**, **שבת** ל"ב ע"ב). במילים אחרות, **התורה** מזהירה כי אם לא ילך העם בחוקות ה', תבואנה עליו רעות חולות. **חכמי** **התלמוד** שגו כפליים כאשר ניצלו את פס' 16 על-מנת לתרץ ולהצדיק את מִשְנתם: **ראשית**, הם שינו את הטקסט מ'בהלה' ל'בחלה'; **שנית**, הם הפכו את 'בהלה' למצוות הפרשת חלה ובעשות זאת, הוסיפו מצווה שאינה מן התורה.[\[85\]](/#_ftn85) 81. ב**בראשית** כ"ד 39, אומר דמשק אליעזר: "וָאֹמַר אֶל־אֲדֹנִי אֻלַי לֹא־תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי". הניקוד וההקשר של המילה "אולי" ברורים כשמש ואין מקום לסטות מכוונת הפשט של הפסוק.[\[86\]](/#_ftn86) **רש"י** לא התרשם מנוסח המקרא וקבע: "אלי לא תלך האשה – אֵלַי כתיב". כלומר: רש"י החליף את המילה "אולי", במילה " אֵלַי". בכך, הוא שינה לחלוטין את המשמעות כדי שתתאים להבנתו שלו. 82. ב**ישעיהו** ס"ב 8 כתוב: "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם־אֶתֵּן אֶת־דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם־יִשְׁתּוּ בְנֵי־נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ". שימו לב לפרשנות מרחיקת הלכת שהעניקו **חז"ל** לפסוק: "א"ר יצחק: מנין שהקב"ה מניח תפילין? שנאמר (ישעיהו סב): נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו" (**בבלי**, **ברכות** ו' ע"א). נראה כי **הרבנים** לא השכילו להבין כי מדובר בתיאור מטאפורי בלבד; הם התייחסו לביטוי 'בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ' באופן מילולי לחלוטין ובכך טעו פעמיים: **ראשית**, הם למעשה רמזו לכך כי לאלוהים יש זרוע פיזית של ממש; **שנית**, הם קבעו כי ה' מניח על זרועו תפילין.[\[87\]](/#_ftn87) 83. חרף האיסור החמור להוסיף או לגרוע ממצוות מן **התורה**,[\[88\]](/#_ftn88) קבעה **ההלכה**: "נשים פסולות לעדות מן התורה, שנאמר: 'על פי שניים עדים' (**דברים** י"ז, 6) – לשון זכר, לא לשון נקבה".[\[89\]](/#_ftn89) לא זו בלבד שהרבנים הוסיפו מצווה חדשה, אלא שההיגיון שעליו התבססו מעוות לחלוטין; שימו לב, לדברי **הרמב"ם**, כיוון שהפסוק מספר דברים י"ז מדבר בלשון זכר, אין הנשים נכללות בו. אך גם עשרת הדברות[\[90\]](/#_ftn90) נכתבו בלשון זכר; האם בשל כך פטורות הנשים גם מהן?.. יתרה מכך, **המקרא** עצמו מספק דוגמאות לכך שעדותן של נשים לא נפסלה: **1-** ב**במדבר כ**"ז 1-5 נעמדות בנות צלפחד לפני משה ושוטחות את טענתן ללא כל הסתייגות משפטית מעצם עדותן; **2-** בספר **מלכים ב'** ג' 16-27 מקבל שלמה את עדותן של שתי הנשים אשר עמדו לפניו. 84. ב**משלי** ג' 17 נאמר על חכמת ה': "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־נֹעַם וְכָל־נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם". מחבר מדרש "**לקח טוב**"[\[91\]](/#_ftn91) ירד לסוף דעתו של הפסוק ופירש: "למוד תורה מאהבה וסוף הכבוד לבוא" (פרשת מסעי). גם **הרמב"ם** השכיל להבין כי הפסוק מתכוון לתורה, וכתב: "גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם".[\[92\]](/#_ftn92) ב**קהלת** ט' 17 נאמר: "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים". גם את פסוק זה הבינו הרבנים כמדבר על דרכה של תורה להיאמר ולהישמע בנחת.[\[93\]](/#_ftn93) ב**נחמיה** ח' 10 כתוב: "כִּי־חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם". לאור הפרק כולו, ניתן לפרש את הביטוי 'חדוה' בשני אופנים: **א)** שמחה[\[94\]](/#_ftn94); **ב)** תורה.[\[95\]](/#_ftn95) כלומר, לימוד התורה, כפי שנעשה על ידי עזרא הסופר,[\[96\]](/#_ftn96) הלך יד ביד עם חדוה. בניגוד לכל אלה, החליט **ר' חנינא בר פפא** להפוך את היוצרות ולקבוע: "פנים זועפות – למקרא, כשאדם מלמד בנו תורה, צריך ללמדו באימה" (**ילקוט שמעוני**, שמות כ', סימן רפ"ו). 85. ב**ויקרא** כ"ג 2 מפורטים מועדי ישראל, כפי שנקבעו על ידי אלהים בכבודו ובעצמו. הכתוב מדגיש כי מדובר ב"מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי". המועדים שייכים לה' והוא שקבע את התאריך המדויק בו יש לחגוג אותם. בפס' 27 נאמר: "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם". יום כיפור, אם כן, חייב לחול כל שנה בדיוק בעשרה בתשרי.[\[97\]](/#_ftn97) והנה, עובדה זו לא מנעה מ**חז"ל** לחלל את יום הכיפורים במצח נחושה על ידי שינוי התאריך לאחד עשר בתשרי[\[98\]](/#_ftn98) למרות שידעו כי מדובר בשגגה (**בבלי, ראש השנה** כ"ה ע"א).[\[99\]](/#_ftn99) ו**הרמב"ם** הצְדִיקם, באמרו: "בית דין שקידשו את החודש – בין שוגגין, בין מוטעין, בין אנוסין – הרי זה מקודש, וחייבין הכול לתקן המועדות על יום שקידשו בו: אף על פי שזה ידע שטעו, חייב לסמוך עליהם".[\[100\]](/#_ftn100) 86. ב**בראשית** מ' 10 מספר שר המשקים ליוסף כי ראה בחלומו גפן בעלת שלושה שריגים. יוסף מפרש את החלום ואומר: "שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם. בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת־רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל־כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס־פַּרְעֹה בְּיָדוֹ…" (פס' 12-13). בהמשך הפרק מתברר כי יוסף צדק ופירושו התגשם אחת לאחת: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת־פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל־עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת־רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים… "וַיָּשֶׁב אֶת־שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל־מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל־כַּף פַּרְעֹה… "כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף" (פס' 20-21). אך אף על פי שהכתוב מבהיר כי שלושת השריגים לא סִמלו אלא שלושה ימים, באו **חז"ל** וקבעו פתרונות שונים בתכלית: "**ר' אליעזר** אומר: שלושה שריגים – זה אברהם יצחק ויעקב"; "**ר' יהושע**: שלושה שריגים – זה משה ואהרן ומרים"; "**ר' אלעזר המודעי** אומר: שלושה שריגים – זה מקדש ומלך וכהן גדול"; "**ר' יהושע בן לוי**: שלושה שריגים – אלו באר עמוד הענן ומן"; "ו**ר' ירמיה בר אבא** אמר: שלושה שריגים – אלו שלושה רגלים, שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה" (**ילקוט שמעוני**, בראשית מ'). שימו לב, לא רק שיש לרבנים את עזות המצח לסתור את פתרונו של יוסף ואת דברי התורה, הם אף אינם נמנעים מלסתור אחד את השני. 87. ב**בראשית** מ"א 26-27 מפרש יוסף את חלומו של פרעה ואומר לו כי "שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה…"וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה". בפסוקים 53-54, אנו למדים כי פתרונו של יוסף התברר כאמת לאמיתה: "וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף". במילים אחרות, התורה אומרת במפורש כי שבע הפרות הטובות היו שבע שנים טובות; שבע הפרות הרעות היו שבע שנות רעב. **חז"ל** לא התרשמו מפתרונו של יוסף והציעו חלופה: "שבע פרות הטובות, שבע בנות אתה מוליד. שבע פרות הרעות, שבע בנות אתה קובר. וכן אמרו: שבע שבלים הטובות, שבע מלכויות אתה מכבש. שבע שבלים הרעות, שבע אפרכיות מורדות בך" (**מדרש** **בראשית רבה**, מקץ, פרשה פ"ט). 88. כך מתואר בריאת האישה ב**בראשית** ב' 21-22: "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן יה' אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע אֲשֶׁר־לָקַח מִן־הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל־הָאָדָם". בקיצור, אלהים הרדים את האדם, ומאחת מצלעותיו יצר את האישה. למרות התיאור הברור והפשוט דלעיל, קבע **ר' שמואל בר נחמן** סדר בריאה חדש: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים, גב לכאן וגב לכאן" (**בראשית רבה**, פרק ח'). במילים אחרות, לפי חז"ל, מלכתחילה ברא אלהים את אדם וחווה מחוברים זה לזה בגבם ורק לאחר מכן, ניסר אותם באמצע כדי ליצור שתי דמויות נפרדות. 89. ככתוב ב**בראשית** ב' 21-22, לפני בריאתה של חוה, הפיל "ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו… "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע אֲשֶׁר־לָקַח מִן־הָאָדָם לְאִשָּׁה". דהיינו, אלהים השתמש באחת מצלעותיו של אדם כדי לברוא את אשתו. משום מה, דבקו **חז"ל** בגרסה שונה וקבעו כי ה' ברא את חוה מזנבו של האדם (**בבלי**, **עירובין** י"ח ע"א).[\[101\]](/#_ftn101) במילים אחרות, על-אף שבפסוק כתוב באופן מפורש "צֵּלָע", אומרים הרבנים "זנב". 90. לפי **במדבר** י"ט 16, "כֹל אֲשֶׁר־יִגַּע עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל־חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ־בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים". על כן, מעודדת אותנו התורה להימנע ממגע במת או בקברו, קל וחומר – לדרוש אל המתים (**דברים** י"ח 11). בהתרסה מוחלטת למצוות התורה, **חז"ל** מעודדים את חסידיהם לעסוק בפולחן המתים ולהשתטח על קברי צדיקים;[\[102\]](/#_ftn102) וכאילו לא די בכך – אפילו לדרוש אל המתים.[\[103\]](/#_ftn103) רוב הרבנים[\[104\]](/#_ftn104) ששים לחזק את המנהג המתועב הזה, עד כי הסתייגותו של הרמב"ם אינה נשמעת, אלא בקול ענות חלושה: "והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן – דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות" (משנה תורה, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ד').[\[105\]](/#_ftn105) 91. ב**דניאל** י"ב 1-3נאמר: "וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל־הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר. וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת־עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד". דהיינו, בניגוד לצדיקים אשר יקיצו לחיי עולם ויזהירו כזוהר הרקיע לעולם ועד, ינחלו הרשעים דיראון עולם (כלומר: חרפה נצחית[\[106\]](/#_ftn106)). **ר' עקיבא**, כנראה לא התרשם מדבר אלהים וקבע: "משפט רשעים בגיהינם, שנים עשר חודש" (**משנה**, עדויות ב'). במילים אחרות, המקרא אומר: "לדראון עולם"; ר' עקיבא מתריס: שנה בלבד! 92. ב**בראשית** מ"א 26 פותר יוסף את חלומו של פרעה ומבאר לו כי "שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה". פסוקים 53-54 מבהירים כי פתרונו של יוסף התברר כנכון ומדויק: "וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף". והנה, למרות שהתורה אומרת במפורש כי שבע הפרות שוות שבע שנים, לא היססו **חז"ל** לקבוע מספר שנים שונה בתכלית: "ר' יהודה אומר: ארבע עשרה שנה היו… "רב נחמן אומר: עשרים ושמונה שנה… "רבנן אמרין: ארבעים ושתים…" (**ילקוט** **שמעוני**, בראשית מ"א, סימן קמ"ז). 93. בעניין מענק הלוואות בקרב עם ישראל, אוסרת **התורה** מכל וכל לקיחת ריבית ונֶשׁך, שנאמר: "אִם־כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא־תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא־תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" (**שמות** כ"ב 24); "אַל־תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית" (**ויקרא** כ"ה 36); "לֹא־תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ" (**דברים** כ"ג 20). **חז"ל** לא התרשמו מהצו האלוהי האוסר גְבִיית נֶשך, והחליטו – אל אפה וחמתה של התורה – להתיר את הריבית, תוך התחכמות ופלפול הלכתי (**בבלי**, **בבא מציעא** ס"א ע"ב). 94. ב**בראשית** ל"ה 22 כתוב: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת־בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל…". בברכה אשר בסיפא של הספר, מזכיר יעקב לראובן את מעלליו: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז; "…כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (מ"ט 3-4). בלי למצמץ, חיברו **חז"ל** גרסה חלופית לסיפור: "וישכב את בלהה פילגש אביו, מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה" (**בבלי**, **שבת** נ"ה ע"ב). במילים אחרות, **המקרא** אומר: "וַיִּשְׁכַּב אֶת־בִּלְהָה"; **התלמוד** קובע: "כאילו שכב עמה".[\[107\]](/#_ftn107) 95. ב**דברים** ו' 7 נאמר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". כדי להצדיק את התושב"ע, קבעו **חז"ל**: "אל תקרי 'ושננתם', אלא ושלשתם; לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד" (**בבלי**, **קידושין** ל' ע"א). בכך הוסיפו הרבנים חטא על פשע; לא רק שהעזו לשנות את הכתוב ב'קריאת שמע', הם אף הוסיפו מצווה שאינה כתובה בתורה: חייב אדם ללמוד שני שלישים מחייו את המשנה והתלמוד. 96. ב**בראשית** ב' 16-17 גוזר אלהים על האדם את המצווה הבאה: "מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת". למרות הדברים הברורים, **ר' יהודה** אמר: "אדם הראשון לא נצטווה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר: ויצו ה' אלהים על האדם" (**בבלי**, **סנהדרין** נ"ו ע"ב). במילים אחרות, **התורה** אומרת מפורשות כי ה' ציווה על האדם שלא לאכול מעץ הדעת; אך בהסתמך על אותו פסוק (פס' 16), קבעו **חז"ל** כי אלהים ציווה על האדם דבר אחר לגמרי – שלא יעסוק בעבודה זרה. 97. ב**בראשית** ב' 6-7 כתוב: "וְאֵד יַעֲלֶה מִן־הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת־כָּל־פְּנֵי־הָאֲדָמָה. וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה". כלומר: קודם הִשקה ה' את האדמה ואז יצר את האדם. **חכמי** **התלמוד** הפכו את היוצרות וקבעו "שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו" (**בבלי**, **מנחות** ס' ע"ב). דהיינו, על-פי **התורה**, קודם העלה אלהים אד מן הארץ להשקות את האדמה ואחר כך, יצר את האדם; לפי **חז"ל**, קודם יצר אלהים את האדם ורק לאחר מכן ירדו הגשמים. 98. ב**בראשית** א' 29 אומר אלהים לאדם וחווה: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כָּל־עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵץ אֲשֶׁר־בּוֹ פְרִי־עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה". ובפרק ט' 3 נאמר לבני נוח: "כָּל־רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא־חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כֹּל". כלומר: הרשות לאכול בשר ניתנה רק בתקופתו של נוח. אף על פי כן, לא היסס **ר' יהודה בן תימא** לשנות את סדרי בראשית, וקבע: "אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין" (**בבלי**, **סנהדרין** נ"ט ע"ב). במילים אחרות, לפי **התורה**, התחילו בני-האדם לאכול בשר לאחר המבול; על-פי **התלמוד**, אדם הראשון נהנה מבשר כבר בגן העדן. 99. ב**בראשית** ל"ח מסופר כי תמר הצילה עצמה משריפה, בכך שהוציאה את "הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה" אשר הפקיד בידה יהודה (פס' 18-25). **חז"ל** טוענים כי אותו מטה ממש, לא היה אלא מטהו של משה (**בראשית רבתי**, פרשת וישב). טענה זו מתגלה כְבִיזרית ותמוהה משני טעמים: **ראשית**, אין לה כל סימוכין במקרא; **שנית**, כיצד ייתכן כי המטה שקיבלה תמר מיהודה היה של משה, אם באותה תקופה משה טרם נולד?.. 100. ב**בראשית** מ"ט 13-14 כתוב: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל־צִידֹן. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם". מברכה קצרה זו, פסקו **חז"ל** "שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא \[מסחר\], ויששכר עוסק בתורה, וזבולון בא ומאכילו" (**בראשית רבה**, פרשת ויחי צ"ט).[\[108\]](/#_ftn108) ומניין הסיקו חז"ל כי יששכר לומד גמרא בישיבה? "רובץ בין המשפתים, אלו שלושה שורות של תלמידי חכמים, שהן יושבים לפניהם" (שם, צ"ח). כלומר: ללא כל ביסוס מקראי ובניגוד מוחלט לפירוש האמִתי של המילה 'מִּשְׁפְּתָיִם' (שמשמעותה: מכלאות-צאן[\[109\]](/#_ftn109) או כיריים[\[110\]](/#_ftn110)), בדו **הרבנים** מלִיבם הסכם לא-כתוב בין זבולון ליששכר, אשר לפיו יממן זבולון את לימודי הגמרא של אחיו.[\[111\]](/#_ftn111) 101. בספר **מלכים ב'** פרק י' נאמר: "וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן…" (פס' 1). **חז"ל** קבעו, יש מאין וללא כל גושפנקא מקראית, כי בנוסף לכך היו לאחאב שבעים בנים נוספים ביזרעאל (**אסתר רבה** פרשה א').[\[112\]](/#_ftn112) 102. ב**ישעיהו** א' 15 כתוב: "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי־תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ". **חז"ל** התעלמו מכך וקבעו על דעת עצמם "שכל המרבה בתפילתו, נענה" (**מדרש שוחר טוב**, שמואל פרשה ב').[\[113\]](/#_ftn113) במילים אחרות, **המקרא** מזהיר כי בנסיבות מסוימות גם אם נרבה בתפילה, היא לא בהכרח תשמע;[\[114\]](/#_ftn114) **חז"ל** הבטיחו באופן קטגורי כי כל המרבה להתפלל תפילתו תענה. 103. בספר **בראשית** א' 1 נאמר באופן ברור: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". כנגד התיאור הפשוט לעיל, מתעד **התלמוד הירושלמי** כיצד החליטו **רבני בית הילל** לשנות את סדר הבריאה ולקבוע: "הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים" (דף י,ב פרק ב הלכה א גמרא). 104. ב**נחמיה** ז' 7 כתוב: "הַבָּאִים עִם־זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מָרְדֳּכַי". בפרק י"ב 47 נאמר: "וְכָל־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי זְרֻבָּבֶל וּבִימֵי נְחֶמְיָה נֹתְנִים מְנָיוֹת הַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ…". משני הפסוקים לעיל ברור מעל לכל ספק כי השמות 'נחמיה'[\[115\]](/#_ftn115) ו'זרובבל' מתארים שני אנשים שונים בתכלית. **חז"ל** לא התרשמו מכך וקבעו: "זרובבל שנזרע בבבל ומה שמו, נחמיה בן חכליה" (**בבלי**, **סנהדרין** ל"ח ע"א). דהיינו, משני אישים שונים לגמרי, עשו חכמי התלמוד אדם אחד. לראיה כי מדובר בטעות, ניתן לצטט את ר' יעקב עמדין,[\[116\]](/#_ftn116) אשר התייחס למאמר חז"ל וטען כי מדובר ב"דבר תמוה שהרי הוא נגד פשט הכתובים המבוארים בספרים של עזרא ונחמיה". 105. **חז"ל** קבעו חוק ברזל מקראי, לפיו "כל מי שנאמר בו: לך לשלום, הלך וחזר. וכל מי שכתוב בו: בשלום, הלך ולא חזר" (**שמות רבה**, פרשת שמות ה').[\[117\]](/#_ftn117) אך הנה 3 דוגמאות הפוכות לכך מהתנ"ך: **א-** ב**בראשית** כ"ח 20-21 נודר יעקב "נֶדֶר לֵאמֹר אִם־יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל־בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים". לאחר מכן מסופר כי הוא אכן שב בשלום (ל"ג 18-20);  **ב-** לפני שיצא יפתח למלחמה בבני עמון, הוא נדר כי "הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה" (**שופטים** י"א 31). בפסוק 34 נאמר כי שב יפתח הביתה בשלום לאחר שהכניע את אויביו; **ג-** בספר **שמואל א'** כ"ט 7 קורא אכיש מלך גת לדוד ואומר לו: "וְעַתָּה שׁוּב וְלֵךְ בְּשָׁלוֹם וְלֹא־תַעֲשֶׂה רָע, בְּעֵינֵי סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים". לאחר מכן מסופר כי דוד אכן שב בשלום, הביס את אויביו ושִחרר את השבויים (כ"ט 11 – ל' 19). 106. סדר הבריאה, כפי שמתואר ב**בראשית א'**, מובן למדי: דגת הים נבראה ביום החמישי (פס' 20-22) ובני האדם ביום השישי (פס' 27). מהפרק עולה באופן ברור כי קיימת הבחנה מהותית בין הדגים לבין בני האדם ומדובר בשני סוגי בריאה שונים לגמרי. **ר' יהודה** לא התרשם מכך וקבע כי בים קיימים יצורים אשר חציים צורת אדם וחציים צורת דג (**בבלי**, **בכורות** ח' ע"א). בפירושו לקטע, מכנה אותם **רש"י** בשם "סירנות",[\[118\]](/#_ftn118) קרי: בתולות ים. למקרה שתהיתם, **ההלכה** בעניין זה קובעת כי בת הים אינה כשרה למאכל![\[119\]](/#_ftn119) 107. ב**מזמור קי"ט** 126 נאמר: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". הפרק כולו מהווה שיר הלל ושבח ולמצוות התורה ולקיומן ולכן, מההקשר מובן כי כוונת הפסוק איננה אלא לכך שבמקום לעשות כמצוות ה', בחרנו כעם להפר אותן. **התלמוד** סטה לחלוטין מפירושו הברור של הפסוק וקבע: "כי על פי הדברים האלה, לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה… "עת לעשות לה' הפרו תורתך, אמרי: מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל" (**בבלי**, **תמורה** י"ד ע"ב).[\[120\]](/#_ftn120) הבנתם? על-מנת שלא תישכח התורה, מוטב לעקור אותה! [\[121\]](/#_ftn121) במילים אחרות, **חז"ל** מוכנים היו להרחיק עד למחוזות האבסורד ובלבד שיצדיקו את קיומה של התושב"ע ואת העלתה על הכתב. 108. בספר **יהושע** ה' 4-5 כתוב: "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל־הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. כִּי־מֻלִים הָיוּ כָּל־הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל־הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא־מָלוּ". כלומר: הכתוב מדגיש כי כל הזכרים שיצאו ממצרים נימולו. בניגוד לכך, טענו **חז"ל** כי "לא בִקשו ישראל למול במצרים, אלא כלם בטלו המילה במצרים, חוץ משבטו של לוי" (**שמות רבה**, פרשת בא י"ט). דהיינו, בתנ"ך נאמר "כִּי־מֻלִים הָיוּ כָּל־הָעָם הַיֹּצְאִים" ממצרים; חז"ל החליטו כי רק שבט לוי נימול. 109. ב**נחמיה** **ח'** 15 נאמר: "צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי־זַיִת וַעֲלֵי־עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב". מהכתוב לעיל נמצא כי הדס אינו עץ עבות![\[122\]](/#_ftn122) והנה, למרות שהפסוק מונה סוגי עצים שונים ומבדיל בין הדס לעץ עבות, טענו **חז"ל**: "היינו הדס היינו עץ עבות" (**בבלי**, **סוכה** י"ב ע"א). כלומר: לפי **התלמוד**, הדס ועץ עבות הם היינו הך.[\[123\]](/#_ftn123) 110. לאחר שהושלמה כל מלאכת הבריאה, כתוב: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (**בראשית** א' 31). **ר' נחמן בר שמואל** לא התרשם מהקשרו של הפסוק וקבע: "הנה טוב מאד – זה יצר טוב. והנה טוב מאד – זה יצר רע" (**בראשית רבה**, פרשת בראשית ט'). בדומה לכך, על סמך הפסוק: "וייצר ה' אלהים את האדם…" (ברא' ב' 7), החליטו **חז"ל** כי "שני יצרים ברא הקב"ה: אחד יצר טוב ואחד יצר רע" (**בבלי**, **ברכות** ס"א ע"א). קביעות אלה תמוהות ביותר בהתחשב בכך שהמושג 'יצר טוב' אינו מופיע במקרא ולו גם ברמז![\[124\]](/#_ftn124) 111. בשמות י"ט 25 – כ' 4 כתוב במפורש כי משה ירד אל העם והודיע להם, בשם ה', "אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ. לֹא תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל וְכָל־תְּמוּנָה…". בפרק ל"ב מתואר כיצד הפרו בני ישראל את האיסור על עבודה זרה כאשר השתחוו לעגל הזהב (פס' 4-8). במדרש שמות רבה (פרשת כי תישא) מתואר כיצד מתפלפל משה עם ה' וטוען בפניו כי עשרת הדברות התייחסו למשה בלבד ולא לעם כולו כיוון שהן נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים. לכן, לפי המדרש, אין אלהים יכול לבוא בטענות לעם, אלא לעצמו. חשוב לציין כי בטיעון של המדרש ישנן אפוא שתי בעיות כבדות משקל: א) התורה בפירוש מציינת כי משה ירד אל העם ופנה אליהם עם עשרת הדברות (י"ט 25); ב) אין שום היגיון בטיעון שאומר כי מפני שעשרת הדיברות נאמרו בלשון יחיד, הן אינן מחייבות את הכלל. ראשית, מרבית המצוות בתורה נאמרו בלשון זכר למרות שהן פונות לכלל ישראל; שנית, מרבית המצוות (ובכללן עשרת הדברות) נאמרו בלשון זכר-יחיד למרות שהן פונות לגברים ולנשים כאחד. 112. בספר חבקוק ג' 6 כתוב: "עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ". המילה "הליכות", כוונתה 'דרכים' ומשמעות הביטוי "הליכות עולם לו" איננו אלא 'דרכי פעולה נצחיות'. ברם על סמך פסוק זה, הסיקו חז"ל כי "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר (חבקוק ג): הליכות עולם לו. אל תקרי הליכות אלא הלכות" (בבלי, נידה ע"ג ע"א). כך הוסיפו חכמי התלמוד חטא על פשע: מחד גיסא, הם העזו לשנות את הכתוב בתנ"ך על פי מאווייהם; מאידך, הם בדו הבטחה שאינה מן המקרא, לפיה כל השונה הלכות בכל יום, ינחל את העולם הבא. 113. על-אודות הקשר בין מרדכי לאסתר, כתוב: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (אסתר ב' 7). על-אף תיאור היחסים הברור בין השניים, קבעו חז"ל בגסות רוח כי אסתר קיימה יחסיי אישות עם בן-דודה: "היתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי" (בבלי, מגילה י"ג ע"ב). 114. במגילת אסתר ט' 20-22 נאמר: "וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל־כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם־חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה. כַּיָּמִים אֲשֶׁר־נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". תוך התעלמות מהמנהג המתואר לעיל, קבעו חז"ל מצוה חדשה אשר אינה מופיעה בתנ"ך: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (בבלי, מגילה ז' ע"ב). במילים אחרות, למרות שהמקרא מדבר מאופן מפורש על עשייה וולונטרית של מִשתה ושמחה, באו חז"ל וציוו כי חובה להשתכר בפורים עד אובדן חושים טוטאלי. 115. על-אף האזהרה הברורה שלא להוסיף מצוות לתורה (דברים ד' 2, י"ג 1), קובעת ההלכה הרבנית כי "כל הטמאים – בין אדם, בין כלים, בין שנטמאו בטומאה חמורה של תורה, בין שנטמאו בטמאות של דבריהם – אין להן טהרה, אלא בטבילה במים הנקווים בקרקע" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מקוות פרק א'). אך בניגוד מוחלט להלכה, תורת משה מלאה בדוגמאות לטמאים המטוהרים שלא על-ידי טבילה במקווה; למשל: אישה מטוהרת מטומאת נידתה באמצעות הבאת עולה לכהן המכפר עליה (ויקרא י"ב 1-8, ט"ו 19-33); המצורע מטוהר מטומאתו על-ידי כפרת העולה בידי הכהן (ויקרא י"ד 19-20); ביום כיפור, מטהר הכהן את כל ישראל מטומאתם באמצעות דם הכפרה של קרבן החטאת (ויקרא ט"ז 16-30). 116. ההלכה הרבנית קבעה, יש מאין, כי התורה מצווה לעשות הבדלה: "מִצות עשה מן התורה, לקדש יום השבת בדברים… וצריך לזוכרהו בכניסתו, וביציאתו; בכניסתו בקידוש היום, וביציאתו בהבדלה" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת פרק כ"ט). אולם בתורת משה אין זכר לקיומה של מצוות ההבדלה. בחינת המקומות בחומש, בהם מופיעה מצוות שמירת השבת, חושפת כי אין כל אזכור למצוות הבדלה במוצאי השבת (ראו למשל: בראשית ב' 2-3; שמות כ' 8-11, ל"א 13-17, ל"ה 2-3; ויקרא י"ט 3, 30, כ"ג 3; במדבר כ"ח 9, ט"ו 32-36; דברים ה' 12-15). וכך, למרות האזהרה שלא להוסיף מצוות לתורה (דברים ד' 2, י"ג 1), הוסיפו הרבנים מצווה שלא היתה ולא נבראה. 117. בדברים י"ז נאמר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ… "וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ מְאֹד" (פס' 15, 17). למרות הציווי המפורש לא להרבות נשים, פרשו זאת הרבנים שלא ירבה מעל שמונה עשרה! ר' יהודה אף בחר להתחכם וקבע: "מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו" (בבלי, סנהדרין כ"א ע"א). במילים אחרות, התורה אוסרת על המלך להרבות נשים; חז"ל קובעים כי הכוונה היא להסתפק "רק" ב- 18 ור' יהודה מתיר להרבות אף מעבר לכך ובלבד שלא תהיינה מסירות את ליבו של המלך. 118. בדברים ח' 10 נאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ". בתנ"ך, המונח "שָׂבָעְתָּ" (על צורותיו השונות) מתאר את תחושת הסיפוק הבאה בעִקבות האכילה או השתייה (למשל: עמוס ד' 8; תהל' כ"ב 27). עם-זאת, החליטו חז"ל להמציא את העִברית המִקראית מחדש וקבעו: "ואכלת – זו אכילה; ושבעת – זו שְתִיה" (בבלי, פסחים מ"ט ע"ב). 119. חז"ל קבעו כי בכל מקום בתורה בו נעשה השימוש בביטוי "צו", הכוונה היא כי בגין הציווי יהיה "חסרון כיס", דהיינו: צריך יהיה להוציא כסף ולהפסידו (מדרש פסיקתא זוטרא, פרשת צו). אולם כפי שהעיר בצדק הרב דוד סתיו, קביעה זו אינה נכונה, שהרי בויקרא ו' 2 למשל, נאמר: "צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה…"; ובמקרה זה אין חסרון כיס, "שהרי הכהנים לא מפסידים מאומה מרכושם בהקרבת קורבן העולה". 120. הילל הזקן הגיע למסקנה כי "אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה" (בבלי, סנהדרין צ"ט ע"א). רוצה לומר: המשיח לא יבוא כיוון שהנבואות לגביו כבר התקיימו בימי חזקיה והגואל בושש לבוא. למרות שעל הילל נאמר כי דבריו אינם אלא בחזקת "דברי אלהים חיים" וההלכה תמיד לצִדו, הוא שגה בחישוביו! למרבה הפלא, התלמוד עצמו אינו נמנע מלהעמיד את הילל על טעותו: "\[ימחול לו אדונו, ה'\] לר' הילל, שאמר דברים שאין בהם ממש! שהרי חזקיה \[מתי היה\] – בבית ראשון, ואילו זכריה \[מתנבא\] בבית שני… "הרי שדורות לאחר חזקיה יש נבואה לא רק לגאולה אלא לביאת המשיח". 121. על-אף שהתורה אוסרת מכל וכל לקיחת ריבית ונשך כאשר מלווים כספים לישראל (שמות כ"ב 24; ויקרא כ"ה 37; דברים כ"ג 20), באו חז"ל והתירו הלוואה בריבית במספר מקרים, כמו למשל: "תלמידי חכמים מותרים ללוות זה מזה בריבית"; או: "מותר לו לאדם להלוות בניו ובני ביתו בריבית כדי להטעימן טעם ריבית" (בבלי, בבא מציעא ע"ה ע"א). 122. בדברים כ"ה 4 נאמר באופן שאינו משתמע לשני פנים: "לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ". כלומר: אין להגביל את השור מאכילה בזמן שהוא דש את החיטים. על אפה וחמתה של התורה, התחכמו חז"ל וקבעו כי מותר לחסום את פיו מאכילה אם הוא דש בשתי רגליו בלבד (בבלי, בבא מציעא צ"א ע"ב). 123. בבראשית ח' 6-7 כתוב: "וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת־חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד־יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ". מהתיאור הפשוט הזה לא התביישו חז"ל לעשות חוכא ואטלולא על חשבונו של נוח; לפי ילקוט שמעוני (בראשית ח', סימן נ"ח) האשים העורב את נוח כי שלח אותו מן התיבה רק על-מנת שיוכל לבצע את זממו באשתו העורבת. ייתכן וחשדנותו של העורב היתה מוצדקת, שכן בתלמוד (סנהדרין ק"ח ע"ב) ובפרשנות רש"י (על בראשית ח' 7) נרמז כי נוח אכן התאווה לשמש את אשת העורב. 124. בתלמוד נאמר כי "עשרת השבטים אינן עתידין לחזור" לארץ ישראל לאחר הגלות. עמדה זו סותרת את דעת המקרא, לפיה עתיד ה' לקבץ את "כל משפחות ישראל" ולהשיבם לארץ (ירמיהו כ"ט 1, 14; ל"א 1, 8).  מדרש "שוחר טוב" (על מזמור קמ"ז) הודה בטעותם של חז"ל כאשר טען: "'נדחי ישראל יכנס', אלו עשרת השבטים". 125. בבראשית ל"ח 6-10 כתוב: "וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר. וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה'. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל־אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם־בָּא אֶל־אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן־זֶרַע לְאָחִיו. וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם־אֹתוֹ". דמיונם הפרוע והגס של חז"ל הביא אותם לקבוע, על סמך פסוקים אלו, כי "ער ואונן שִמשו שלא כדרכן" (בבלי, יבמות ל"ד ע"ב). במילים אחרות, ער ואונן קיימו עם תמר מין אנאלי. לא זו בלבד שפרשנותו של התלמוד מעוותת את הכתוב באופן בוטה, היא אף סותרת את הפשט, כפי שהבינו רש"י: "רע בעיני ה' – כרעתו של אונן, משחית זרעו… "ושחת ארצה – דש מבפנים וזורה מבחוץ". 126. בבראשית ל"ד 1-2 נאמר: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת־לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן־חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ". בהסתמך על תיאור זה קבע ר' שמואל בר נחמני בעזות מצח כי דינה "גָּרְמָה לְעַצְמָהּ שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר" (קהלת רבה, פרשה י'). הגדיל לעשות בעל מדרש אגדה (פרשת וישלח), כאשר טען ללא בושה וללא סימוכין מהמקרא: "כשם שהיתה לאה יצאנית… כך היתה דינה יצאנית" (דהיינו, פרוצה). התורה מלמדת כי אחיה של דינה האשימו את התוקף וסגרו איתו חשבון (ברא' ל"ד 7, 25-31); מנגד, בחרו חז"ל להטיל אפוא את האחריות למעשה ואת האשמה דווקא על הנאנסת. 127. בדברים י"ח 9 נאמר: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא־תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם". בהמשך מפורטים כמה מנהגים מתועבים שאִפיינו את עמי הארץ ואחד מהם הוא תִקשור עם המתים, שנאמר: "לֹא־יִמָּצֵא בְךָ… דֹרֵשׁ אֶל־הַמֵּתִים" (פס' 10). חומרת הציווי שלא לדרוש אל המתים, לא עשתה רושם על חוגים רחבים בקרב היהדות הרבנית. כך למשל, לפי מחבר ספר הזוהר  האיסור לדרוש אל המתים מכוון רק לגויים בעוד שלישראל מותר, בתנאי שהולכים הם אצל מתיהם בתשובה ותענית וכוונתם שנשמות המתים תתפללנה עליהם; במסכת שמחות  פרק ח' נאמר: "יוצאים לבית הקברות ופוקדין על המתים עד שלשים ימים ואין חוששים משום דרכי האמורי"; בתלמוד עלתה השאלה: "למה יוצאין לבית הקברות?"; אחת התשובות היתה: "כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים" (בבלי, תענית ט"ז ע"א); ב"קיצור שולחן ערוך"  נמצא העידוד לסור לבית הקברות, מיד לאחר התפילה בבית הכנסת, על-מנת להשתטח על קברי הצדיקים ולהרבות ב"תחנונים לעורר את הצדיקים הקדושים… שימליצו טוב בעדנו ביום הדין". 128. בירמיהו י' 2, מדבר הנביא בשם ה' ומזהיר את בית ישראל: "אֶל־דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל־תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל־תֵּחָתּוּ כִּי־יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה". במל"ב כ"ג 5 מתואר כיצד טיהר המלך יאשיהו את בית המקדש משלל מרעין-בישין וביניהם "אֶת־הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם". על-אף ההזהרה הברורה להימנע מעכו"ם ומלימוד האסטרולוגיה, רווחה האמונה במזל בקרב רבים מחז"ל, כגון: ר' יהושע בן לוי, ר' אפס, ר' מאיר, ר' יאשיה, ר' שמעון ור' יוסף.  תנו דעתכם לחלק מהדברים שהיו כתובים "על פנקסו של ר' יהושע בן לוי: מי \[שנולד\] באחד בשבת, יהא אדם כלו טוב או כלו רע… בשני בשבת, יהא אדם רגזן… בשלישי בשבת… "לא מזל יום גורם, אלא מזל שעה גורם… "מזל מחכים, מזל מעשיר – ויש מזל לישראל" (בבלי, שבת קנ"ו ע"א).  גם רבא  לא טמן ידו בצלחת ואמר: "חיי, בני ומזוני – לא בזכות האדם תלוי הדבר, אלא במזל תלוי הדבר". 129. בתלמוד נאמר כי לְחיות כגון: זאב וחתול יש ארס אשר אותו הן מטילות מציפורניהן (בבלי, חולין נ"ב ע"ב-נ"ג ע"א). ב"ספר הכוזרי",  מסביר ר' יהודה הלוי כי הואיל וחז"ל לא היו חוקרי טבע וברור כי לא בדו את המידע הזה מליבם, מובן מאליו כי הם קיבלו זאת מסיני (מאמר רביעי, ל"א); ב"משנה תורה" מאשרר הרמב"ם כי טענות אלו "כולן הלכה למשה מסיניי" (הלכות שחיטה, פרק ה'). יש בעיה קטנה בתאוריה הזו: אין בתורה ובתנ"ך כולו ולו גם אסמכתה או רמז לכך כי לחיות לעיל ארס היוצא מציפורניהן ויתרה מכך, ידוע כי מבחינה זואולוגית אין לכך ביסוס. ר' אליהו דסלר  נדרש לעניין זה בחיבורו "מכתב מאליו" והודה בטעות של חז"ל, אך העיר כי אין לשנות הלכה גם אם נתבטל טעמה (כרך ד', עמ' 355). 130. שמה של ערפה, כלתה של נעמי, מופיע בתנ"ך פעמיים בלבד: "וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים… "וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ" (רות א' 4, 14). בהתבסס על תיאור קצר זה, הרשו לעצמם חז"ל לתת דרור לדמיונם הפרוע וקבעו בגסות בלתי נתפסת כי שמה של ערפה ניתן לה מפני שקיימה יחסי מין כאשר עורפה מול פני הגבר: "שהכל עורפין אותה מאחריה"; ומשום "שהכל דשין אותה" (בבלי, סוטה מ"ב ע"ב). ר' יצחק לא הסתפק בכך והוסיף מלוא חופנים של גסות רוח מִשלו: "כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה, נתערבו בה ערוות גוים של מאה בני אדם" (מדרש רות רבה, פרשה ב'). 131. חז"ל קבעו: "העוסקין במקרא – מִדה ואינה מִדה; במשנה – מִדה ונוטלין עליה שכר; גמרא – אין לך מִדה גדולה מזו" (בבלי, בבא מציעא ל"ג ע"א). דהיינו, לדידם של הרבנים העיסוק בתנ"ך שווה למשחק סכום אפס, כלומר: אין שכר לעוסקים בו! אך המקרא מלא בדוגמאות המלמדות כי איפכא מסתברא, למשל: ביהושע א' 8 מובטח למי שיהגה בתורה וישמור את מצוותיה, "כִּי־אָז תַּצְלִיחַ אֶת־דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל"; במזמור א' 2-3 נאמר לאיש אשר יהגה בתורת ה' כי הוא יהיה "כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא־יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ"; במזמור י"ט 8-9 מתואר שכרה של תורת ה' באותיות קידוש לבנה: התורה משיבת נפש, מחכימת פתי ומשמחת לב. אם-כן, בעוד התנ"ך שופע דוגמאות לכך שיש שכר לעוסקים במקרא; החליטו חכמי התלמוד כי ההפך הוא הנכון. 132. לאחר בריאת האיש והאישה נאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד…" (בראשית א' 31). גם לאור בראשית ב' 18-24 ברור כי האישה נחשבת לדבר טוב. במשלי י"ח 22 כתוב: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'". ברם למרות קטעים אלו, אשר מעלים את קרנה של האישה ומתארים אותה כברכה, חז"ל חייבו כל גבר יהודי לומר פעם ביום: "ברוך אתה ה'… שלא עשני אישה" (סידור התפילה, ברכות הבוקר). מסביר ר' אברהם סבע: "שלא עשני אִשה, שהאשה סימן קללה" ("צרור המור", בראשית פרשת ויצא). 133. בשמות כ"א 5-6 נאמר: "וְאִם־אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת־אֲדֹנִי אֶת־אִשְׁתִּי וְאֶת־בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל־הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל־הַדֶּלֶת אוֹ אֶל־הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת־אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם". חז"ל סתרו את הפשט ופסקו: "בדלת אתה נותן, אבל אי אתה נותן במזוזה" (מכליתא דרבי ישמעאל, משפטים, פרשה ב'). במילים אחרות, התורה אומרת: בדלת או במזוזה; התושב"ע מתריסה וקובעת: רק בדלת ולא במזוזה. 134. בדברים כ"ה 3 מתואר באופן מדויק מִנְיָן המכות אשר בהן מחויב אדם אשר נמצא אשם בדין: "אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן־יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ". למרות שהתורה מדגישה כי אין לגרוע ממצוות משה (דברים ד' 2, י"ג 1), קבעו חז"ל על דעת עצמם: "כמה מלקין אותו? ארבעים חסר אחת" (משנה, מסכת מכות ג'). דהיינו, התורה מצווה: 40 מכות; התושב"ע קובעת: 39. 135. בויקרא י"א 3 נאמר באופן ברור וחד: "כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ" (העיקרון חוזר על עצמו בדברים י"ד 4-6). מכאן נובע כי החמור והכלב אינם כשרים לאכילה, כפי שמודים גם חז"ל (בבלי, בבא בתרא ט"ז ע"א; בבא קמא פ"ג ע"א ). אך למרות שהחמור והכלב טמאים, נקבע בתלמוד כי "מי שאחזו ירקון \[צהבת\], מאכילין אותו בשר חמור; מי שנשכו כלב שוטה, מאכילין אותו מחצר כבד שלו" (יומא פ"ד ע"א). 136. בתלמוד נקבע: "לא יהלך אדם אחורי אישה בדרך ואפילו אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין. וכל העובר אחורי אִשה בנהר אין לו חלק לעולם" (בבלי, ברכות ס"א ע"א). ב"אבות דרבי נתן" (פרק שני) נאמר: "לא ילך אדם אחר האישה בשוק".  לפי חז"ל, אסור אפוא לאדם ללכת אחרי אִשתו, קל וחומר אחורי אשת חברו. אולם קביעות אלה משונות משני טעמים: א- אין בתורת משה כל רמז למצווה, תוראה או הלכה מסוג זה; ב- המקרא מספק דוגמאות לאנשים שהלכו אחרי נשותיהם ולא ספגו גנאי וביקורת בשל כך: שופטים י"ג 11: "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ…"; שופטים י"ט 1-3: "…וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר־אֶפְרַיִם וַיִּקַּח־לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל־בֵּית אָבִיהָ… וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ לְדַבֵּר עַל־לִבָּהּ לַהֲשִׁיבוֹ (לַהֲשִׁיבָהּ)…"; שמ"ב ג' 14-16: "וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל־אִישׁ־בֹּשֶׁת בֶּן־שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת־אִשְׁתִּי אֶת־מִיכַל… וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד־בַּחֻרִים…"; מל"ב ד' 29-30: "וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ… וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי־ה' וְחֵי־נַפְשְׁךָ אִם־אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ". 137. חז"ל קבעו עיקרון מקראי אשר לפיו: "הרשעים קודמין לשְמן: נבל שמו, גלית שמו, שבע בן בכרי שמו; אבל הצדיקים שְמן קודמן: ושמו אלקנה, ושמו ישי, ושמו בעז…" (אסתר רבה ו'). במילים אחרות, אם שם הדמות קודם למילה "שמו" – מדובר ברשע; אם המילה "שמו" קודמת לדמות – מדובר בצדיק. אולם התנ"ך מראה כי אין זה כך תמיד: הביטוי "ושמו" מופיע לפני "חירה" (בראשית ל"ח 1), "שוע" (ל"ח 2), "מיכיהו" (שופטים י"ז 1), "שאול" (שמ"א ט' 2), "שמעי בן-גרא" (שמ"ב ט"ז 5) – ואין לנו כל אינדיקציה מקראית לכך שהם היו צדיקים. לגבי שמעי בן-גרא, אף נאמר במפורש כי קילל וסקל את דוד באבנים (שמ"ב ט"ז 5-6) וחז"ל בעצמם תיארוהו כרשע (מדרש תהילים י"ח). כאמור, חז"ל קבעו כי אם הביטוי "שמו" מופיע לאחר שם הדמות, מדובר ברשע. אך התנ"ך מעיד כי גם זה אינו בהכרח נכון: "יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ" (מל"א י"ג 2), "אִיּוֹב שְׁמוֹ" (איוב א' 1) – אין כל סימוכין לכך שהם היו רשעים; אדרבא, המקרא מתאר באופן חיובי ביותר את יאשיהו (מל"ב כ"ג 24-25) ואת אִיוב (יחזקאל י"ד 14-20, איוב א' 1-8). 138. על-פי ההלכה הרבנית חייב כל אדם להביא לעולם לפחות שני ילדים – זכר ונקבה (בבלי, יבמות ס"א ע"ב). במילים אחרות, חז"ל קבעו כי מי שאין לו לכל הפחות בן ובת, לא יצא ידי חובה ולא קִיים מצוות פרו ורבו. אולם קביעה זו אינה מתיישבת עם דעת המקרא, שם ישנן דוגמאות לאישים אשר ילדו בנים בלבד: נוח הוליד שלושה בנים (בראשית ה' 32); לתרח נולדו שלושה בנים בלבד (י"א 25); יצחק הוליד שני בנים – יעקב ועשיו (כ"ה 25-26); ליוסף נולדו שני בנים – מנשה ואפרים (פרק מ"א 51-52); משה הוליד שני בנים – גרשם ואליעזר (שמות ב' 22, י"ח 4); לאהרון הכהן נולדו רק בנים (פרק ו' 23); עלי הכוהן הוליד שני בנים בלבד וכך גם שמואל הנביא (שמ"א ב' 34, ח' 2); לבעז ורות נולד ילד אחד – עובד (רות ד' 13-21). מיותר לציין כי בשום מקום בתנ"ך אין מוזכרת המצווה להביא לכל הפחות בן ובת; ויתרה מכך, אין כל גושפנקא מקראית לכך שאחת מהדמויות לעיל נעשנה וננזפה על כך שלא הולידה בנות. כל זאת לומר כי ההלכה הרבנית במקרה זה מהווה דוגמא נכוחה להוספת מצווה אשר אינה מן התורה. 139. לפי שמות ז' 17 – י"א 1-5 ברור כי ה' הביא על מצרים 10 מכות (השוו גם עם תהילים ע"ח 44-51, ק"ה 28-36). ר' אליעזר לא התרשם מהמובן מאליו וספר לא פחות מ- 40 מכות! הגדיל לעשות ר' עקיבא כאשר קבע על דעת יחיד כי יש לומר: "במצרים לקו 50 מכות" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, פרק י"ד). צמד הרבנים לעיל נתפס בקלקלתו לא רק מצד המקרא, אלא משתי חזיתות נוספות: א- במשנה (מסכת אבות פרק ה') נאמר: "עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים"; ב- גם בהגדה של פסח כתוב: "אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּות שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים…". 140. חכמי התלמוד (בבלי, סנהדרין י"ח ע"א) קבעו כי בעוד ש"כהן גדול דן ודנין אותו… המלך לא דן ולא דנין אותו". כלומר: בניגוד לכוהן, אסור למלך לשפוט בעצמו ואין שופטים אותו. אולם התנ"ך מראה את ההפך הגמור: בשמ"א ח' 5 דורשים זקני ישראל משמואל הנביא: "שִׂימָה־לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם"; בשמ"ב ח' 15 נאמר: "וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל־עַמּוֹ".  דהיינו, דוד היה מלך ושופט בעת ובעונה אחת; כאשר ביקש אבשלום למלוך תחת אביו, הוא הבין כי אחד מתפקידי המלך הוא לשפוט (שמ"ב 2-6). כשהחל שלמה למלוך הוא ביקש מה': "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ"; ומייד לאחר מכן נאמר: "וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה" (מל"א ג' 9-10). בהמשך אף מוצגת דוגמא למשפטו של המלך את שתי הנשים הזונות ולסיכום הפרק נכתב: "וַיִּשְׁמְעוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי־חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" (פס' 28). לסיכום, חז"ל קובעים כי המלך אינו רשאי לשפוט; המקרא מעיד כי המלכים הבינו שחלק מתפקידם הוא לשפוט וכך הם עשו בפועל. 141. בשמות ל"ב 7 כתוב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֶךְ-רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". מההקשר ברור כי המילה "עַמְּךָ" מתייחסת לעם ישראל ולראייה, בפסוק 1 כתוב "וַיַּרְא הָעָם"; בהמשך הפרק נאמר כי כאשר נקראו שבט לוי לבוא חשבון עם האשמים במעשה העגל, הם הרגו "אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ" (פס' 27). רש"י לא התרשם מכך ובפרשנותו לפסוק 7 קבע: "שחת העם לא נאמר, אלא עמך; ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו". דהיינו, בניגוד לפשט העולה מהפרק כולו, קבע רש"י כי האשמים בחטא העגל אינם עם ישראל אלא הגרים שהיו חלק מהערב הרב שיצא ממצרים. 142. ר' שמעון בר יוחאי קבע: "אתם קרויין אדם ואין <עובדי כוכבים> {גוים} קרויין אדם" (בבלי, בבא מציעא קי"ד ע"ב). דהיינו, בניגוד לישראל, אין הגויים מגיעים למעמד של אדם ואין הם ראויים להיקרא כך. האמירה הלַקונית הזו נשמעת מוזרה ביותר בעיקר מפני שבתנ"ך אלהים בכבודו ובעצמו קרא ללא-יהודים בכינוי "אדם": אדם וחוה נקראו "אדם" (בראשית ה' 2); ה' כינה את הגויים באופן כללי בביטוי "אדם", הן לפני המבול והן אחריו (בראשית ו' – ט'); המקרא מתייחס לַמצרִים כאל "אדם" (שמות ח' 13-14). בקיצור, חז"ל קבעו כי הגויים אינם נחשבים "אדם" ועל-כן אינם קרויים כך; לעומת זאת, המקרא (ואלהים בעצמו) מכנה את הגויים "אדם" במקומות רבים. 143. ללא כל אסמכתא מהתנ"ך, החליטו חז"ל כי נבוכדנאצר זמם לעשות בצדקיהו המלך משכב זכר; ובהסתמך על פסוק שאינו קשור לכך כלל (מחבקוק ב' 16), קבעו הרבנים כי כאשר ביקש נבוכדנאצר לבעול את צדקיהו, התארכה עורלתו בשלוש מאות אמה (בבלי, שבת קמ"ט ע"ב). 144. בשופטים י"ג 24 נאמר: "וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה'". ר' יהודה לא הצליח לגבור על ייצרו ובהסתמך על פסוק זה, קבע בגסות: "שברכו באמתו אמתו כבני אדם וזרעו כנחל שוטף" (בבלי, סוטה י' ע"א). במילים אחרות: לפי התלמוד, אלהים בירך את שמשון בכך שהעניק לו איבר מין של אדם בוגר בעודנו נער צעיר. בשופטים ט"ז 21 כתוב: "וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסִירִים". על בסיס פסוק זה, קבעו חז"ל כי שמשון "טחן" את נשות ישראל: "כל אחד ואחד הביא לו את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו". 145. בויקרא כ"ג 15 כתוב: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה". דהיינו, ספירת העומר חייבת לחול ביום ראשון בשבוע בתוך חג המצות. יהדות ההלכה שינתה את המועד וקבעה כי יש להתחיל את הספירה "ממחרת יום טוב" (רש"י), כלומר: בתאריך ט"ז בניסן. פירוש זה טומן בחובו לפחות שני קשיים: 1- הפשט המקראי מצווה ממחרת "הַשַּׁבָּת" ובכל מקום בתורה בו נאמר "השבת" בה' הידיעה, אין הכוונה אלא ליום השביעי בשבוע; 2- גם הרבנים מודים  כי בניגוד למועדים האחרים בתורה, אין לחג השבועות (טקס הנפת העומר) תאריך קבוע והוא תלוי לגמרי בסיום ספירת העומר.  אך משום שההלכה קבעה כי יש להתחיל את הספירה כל שנה מתאריך ט"ז בניסן, ייפול חג השבועות דרך קבע על התאריך ו' בסיוון! לסיכום, בשל פרשנותם המוטעה של חז"ל לביטוי "ממחרת השבת", נכפה על מי שהולך לפי שיטתם לציין את הנפת העומר בתאריך שגוי; יתרה מכך, על-פי התורה אין לחג השבועות תאריך מפורש והוא נקבע רק עם סיום ספירת העומר; אף על פי כן, סתרו הרבנים את הכתוב בכך שפסקו מועד קבוע לחג וכתוצאה מכך עיקרו לגמרי את הצורך בספירת העומר. 146. התנ"ך מכנה את בלעם בכמה שמות תואר כמו למשל: "הקוסם" (יהושע י"ג 22), אך בשום אופן אינו מתארו בכינוי "נביא"! חרף זאת, הרשו לעצמם חז"ל להעניק לבלעם פריווילגיה חדשה וקבעו: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה; בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם, אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם… וְאֵיזֶה נָבִיא הָיָה לָהֶם כְּמשֶׁה? זֶה בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר". (במדבר רבה, פרשת בלק י"ד). בהמשך המדרש חז"ל אף עורכים בין משה לבלעם השוואה אשר בסופה יוצאת ידו של בלעם על העליונה. בכך טעו הרבנים פעמיים: א- הם העניקו לבלעם את התואר "נביא" למרות שהמקרא נמנע מכך; ב- בהשוואה שערכו חז"ל בין משה לבלעם, נראה האחרון כנביא גדול ורוחני יותר. 147. למרות שהתורה מצווה ומדגישה כי אין להוסיף על מצוות משה (דברים ד' 2, י"ג 1), החליטו חז"ל להתערב ברגעים האינטימיים ביותר בחייו של אדם; בעזות מצח בלתי נתפסת, פסקו הרבנים הלכות חדשות, אשר אין להן רמז בתנ"ך, כמו למשל: כאשר נכנסים לבית הכיסא, "אין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום… אין נפרעין מעומד אלא מיושב… אין מקנחין בימין אלא בשמאל". וכאילו אין די בכך, נכנס רב כהנא לחדר המיטות של רבו, לעניינים שבינו לבינה – כדי ללמוד כיצד יש לקיים את מצוות תשמיש המיטה לפי ההלכה. בשני המקרים, נאמר בפירוש כי מדובר בחלק בלתי נפרד מהתורה (בבלי, ברכות ס"ב ע"א). 148. בשופטים ד' 4 נאמר: "וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת־יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא". מהתיאור לעיל מובן כי דבורה היתה אשתו של אדם בשם לפידות. והנה, על-אף התיאור הפשוט והברור מספר שופטים, קבעו הרבנים – ללא כל סימוכין מהמקרא – כי דבורה היתה נשואה דווקא לברק בן אבינעם (ילקוט שמעוני, שופטים ד', סימן מ"ב). 149. בבראשית כ"ד 2 כתוב: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל־אֲשֶׁר־לוֹ שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי". לאור פרק ט"ו 2 ופרק כ"ד 34 ברור מעבר לכל ספק כי מדובר בדמשק אליעזר. מחבר ספר הזוהר חשב אחרת וקבע: "זהו שכתוב: ויאמר אברהם אל עבדו, זהו מטטרון" (פרשת חיי שרה קנ"ה-קנ"ז). כלומר: לפי התורה, עבד אברהם הוא דמשק אליעזר; לפי הזוהר, העבד הוא מלאך הברית מטטרון, שאיננו אלא גלגול ושדרוג רבני של האל הפרסי 'מיתרה'. 150. ברית המילה מופיעה לראשונה בתנ"ך בספר בראשית י"ז, שם אומר ה' לאברהם: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן־שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם… "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל־יְלִידֵי בֵיתוֹ… …וַיָּמָל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתָם" (פס' 10-12, 23). עם-זאת, ללא כל סימוכין מהמקרא, קבעו חז"ל כי שת, בנו של אדם, נולד מהול – ממש כמו אביו (ילקוט שמעוני, בראשית ה', סימן מ"ב). כלומר: לפי התורה, ישמעאל, אברהם ובני ביתו נימולו ראשונים; לפי הרבנים, אדם ושת נימולו קודם לכן. 151. בבראשית ה' 23-24 כתוב: "וַיְהִי כָּל־יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי־לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים". למרות שמילה "התהלך" מופיעה בתורה בקונוטציה חיובית בלבד, קבעו חז"ל כי חנוך "חנף היה – פעמים צדיק פעמים רשע… ולכן "אינו נכתב בתוך טימוסן \[ספרם\] של צדיקים, אלא בתוך טימוסן של רשעים" (בראשית רבה, פרשה כ"ה). דהיינו, התורה מאירה את חנוך באור חיובי בלבד; הרבנים טוענים כי חנוך היה צדיק ורשע גם יחד ונכתב בספר הרשעים. 152. בבראשית מ"ט 33 כתוב: "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת־בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל־הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו". בפרק נ' 5-7 אומר יוסף לפרעה: "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה־נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת־אָבִי וְאָשׁוּבָה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת־אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ. וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת־אָבִיו…". מקטעים אלו ברור מעבר לכל ספק כי יעקב מת. רבי יוחנן לא השתכנע מכך וקבע על דעת יחיד: "יעקב אבינו לא מת" (בבלי, תענית ה' ע"ב). מעניין כי כאשר שמע זאת רב נחמן, תמה ושאל: וכי לחינם ספדו, חנטו וקברו את יעקב? תשובתו הלקונית של ר' יוחנן לכך היתה: מקרא אני דורש! 153. ספר במדבר ט"ז מספר על ניסיון המרד בראשות קרח ועל העונש שבא בעקבותיו. פרק כ"ו 10 מזכיר שוב את עונשם של קרח ועדתו. למרות שהתורה ברורה ביותר בתיאור השותפים לפשע, חז"ל קבעו – ללא כל סימוכין מהתנ"ך – כי במרד של קרח לקחו חלק גם בני גד ובני שמעון (במדבר רבה, פרשת קרח). 154. בבראשית א'-ב' מתוארת תכונה ייחודית המיוחסת לאלהים לבדו גם ביתר ספרי התנ"ך; היכולת לברוא את העולם ואת כל אשר בו. מעשה הבריאה, המשויך לאלהים, עובר כחוט השני דרך רבים מספרי המקרא, למשל: בשמות ל"א 17; בישעיהו מ"ד 24; ביונה א' 9; בזכריה י"ב 1; בתהילים ק"ד 2, 5; במשלי ג' 19 ;באיוב ל"ח 4;  ובנחמיה ט' 6. קיימות במקרא ראיות נוספות רבות לכך,  אך די בדוגמאות אלו על-מנת לקבוע כי הבריאה בכתבי הקודש מיוחסת לאלהים בלבד ולא לשום דמות זולתו, ככתוב: "הוא צִוָה ונִבראו" (מזמור קמ"ח 5). אף על פי כן, מתאר התלמוד הבבלי (סנהדרין ס"ה ע"ב) כיצד חכם בשם 'רבא' ברא אדם של ממש, אך לא היה בו כוח הדיבור, נֶבֶּךְ; וכמו-כן, רב חנינא ור' אושעיא עסקו ב"ספר יצירה" ובראו עגלה משולשת מדי ערב שבת, ואכלוה בתיאבון. כלומר: לפי התנ"ך, אלהים לבדו ניחן ביכולת לברוא; לפי חז"ל, גם הרבנים מסוגלים לברוא יש מאין! 155. בבראשית ל"ד 1-2 כתוב: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת־לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן־חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ". מהתיאור הקצר לעיל, הסיקו חז"ל כי "בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם" (מסכת סופרים י"א ט'; ילקוט שמעוני, בראשית ל"ד קל"ד). כלומר: ללא כל אסמכתא מהמקרא, קבעו הרבנים כי: א- דינה נאנסה כאשר היתה בת שש שנים; ב- אסנת, אשתו של יוסף, היתה בתם של שכם ודינה. כאן סותרים חז"ל את התורה באופן גס, שהרי לפי בראשית מ"א 45, אביה של אסנת היה "פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן" (ולא שכם, כפי שנטען במדרשים). 156. בבראשית י"ד 18 כתוב: "וּמַלְכִּי־צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן". צירוף המילים 'מלך שלם', פירושו "שמה העתיק של ירושלים". במדרש ילקוט שמעוני, החליטו חז"ל להתחכם וקבעו: "מלך שלם – שנולד מהול" (בראשית י"ד, סימן ע"ד). במילים אחרות, בעוד התורה מזהה את 'שלם' עם שמה של עיר מקראית (ראו בראשית ל"ג 18) מחליט המדרש לסטות לגמרי מהפשט ולפסוק כי מלכי צדק נולד מהול. 157. בספר במדבר כ"ה כתוב: "וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל־אֶחָיו אֶת־הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת־שְׁנֵיהֶם… "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת־הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן־סָלוּא נְשִׂיא בֵית־אָב לַשִּׁמְעֹנִי" (פס' 6-8, 14). מהתיאור הזה הסיקו הרבנים כי "ארבע מאות ועשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום, והמתין לו פינחס מבחוץ כדי שיתשש כחו" (ילקוט שמעוני, במדבר כ"ה סימן תשע"ב). אם-כן, לפי התורה, ברגע שראה פנחס כי זמרי קירב את האישה המדינית אל אחיו, הוא לקח את הרומח בידו ודקר אותם; ע"פ גסות ליבם הבלתי נתפסת של חז"ל, הספיק זמרי לבעול את האישה 424 פעמים לפני שנדקר. 158. בבראשית א' 26-27 כתוב באופן חד וברור: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ… "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". הפרשנים המסורתיים התעלמו מהפשט והחליטו כי האדם נברא בצלם המלאכים (רש"י, רשב"ם, ראב"ע וכו'). במילים אחרות, התורה אומרת מפורשות כי האדם נברא בצלם ובדמות אלהים; הרבנים קבעו, יש מאין, כי האדם נברא בצלם המלאכים. ראיה לטעותם של אותם פרשנים באה מפי שד"ל, שאמר: "נעשה – אין הכוונה שנמלך באחרים, כגון במלאכים, כי אמר בצלמנו, והאדם איננו בצלם המלאכים". 159. בבראשית ב' כתוב: "וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה כָּל־עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע… "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל־הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ…" (פס' 9, 16-17). פרק ג' שב ומדגיש כי מדובר היה בעץ ולא בסוג אחר של צמח (פס' 1-7, 11-12). ר' מאיר (בראשית רבה ט"ו) לא התרשם מדעת המקרא וקבע כי לא היה זה עץ כי-אם חיטה (למרות שהחיטה אינה עץ, אלא דגן); ר' יהודה (בראשית רבה ט"ו) ביקש אף הוא להתחכם וטען כי מדובר דווקא במיץ ענבים (למרות שגם הגפן אינה סוג של עץ). בקיצור, התורה אומרת עץ; חז"ל מתריסים כי אין מדובר בעץ, אלא בחיטה או בגפן. לפיכך, טעו הרבנים פעמיים: א- הם ניסו לקבוע מה מינו של עץ הדעת למרות שאין בתנ"ך כל רמז לסוג העץ; ב- חלקם טענו כי לא מדובר בעץ על-אף שהמקרא מדגיש זאת. 160. בבראשית ד' 1-2 נאמר: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת־חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת־קַיִן… "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת־אָחִיו אֶת־הָבֶל…". בפרק ד' 25 כתוב: "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת־אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁת…"; ובפרק ה' 4 כתוב: "וַיִּהְיוּ יְמֵי־אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת־שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת". כך אפוא מתוארות כל לידותיה של חוה. חז"ל לא הסתפקו בכך וקבעו, ללא כל ראיות מקראיות, כי בשעה השמינית לבריאת האדם כבר נולדו לחוה תאומים – קין ואחותו (בבלי, סנהדרין ל"ח ע"ב); הגדיל לעשות מדרש בראשית רבה (פרשה כ"ב) כאשר טען כי באותה עת ממש הולידה חוה גם שלישיית תאומים – הבל ושתי אחיותיו: "עלו למיטה שנים, וירדו שבעה: קין ותאומתו, והבל ושתי תאומותיו". 161. בויקרא כ"א 13-14 מצווה הכוהן הגדול כי "הוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת־אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם־בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה". בפשטות, אין הכוהן הגדול יכול להינשא אלא לבתולה משבט לוי. בהסתמך על פסוק 13 קבע הרמב"ם כי אסור לכוהן הגדול לשאת נערה בוגרת מעל גיל 12 או קטנה מגיל 12: "מצות עשה על כוהן גדול, שיישא נערה בתולה; ומשתבגור, תיאסר עליו, שנאמר: 'והוא, אישה בבתוליה ייקח' (ויקרא כא,יג) – 'אישה', לא קטנה; 'בבתוליה', לא בוגרת" (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י"ז). מדוע אסרו חז"ל על הכוהן לשאת בתולה בוגרת? תשובה: "והוא אשה בבתוליה יקח, פרט לבוגרת – שכלו לה בתוליה" (דהיינו, מעל גיל 12 מתחילים הבתולים להתכלות וערכה של האישה יורד בהתאמה, בבלי, יבמות נ"ט ע"א). לסיכום, התורה מצווה על הכוהן הגדול לשאת אישה בתולה; חז"ל הוסיפו מצווה שאינה מן התורה וקבעו כי עליו לשאת ילדה בדיוק בת 12, לא פחות ולא יותר. 162. ב**בראשית** ל"ז 24 נאמר כי הבור אליו הושלך יוסף היה ריק. התלמוד לא קיבל את דעת המקרא וקבע כי הבור לא היה ריק אלא שרץ עקרבים ונחשים (בבלי, שבת כ"ב ע"א). יש לציין כי גם לאחר עיון בפרק ל"ז כולו, אין בנמצא כל אינדיקציה לכך שהיו בבור שרצים. 163. ב**משלי** כ"ג 31 כתוב: "אַל־תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי־יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים". למעשה, פסוקים 29-32 מהווים תמרור אזהרה חמור מפני הפיתוי והסכנה אשר גלומים ביין. משום מה, החליט התלמוד להפוך לגמרי את הפירוש וקבע: "דכתיב (משלי כג) 'אל תרא יין כי יתאדם', ת"ר: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו; אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות" (בבלי, פסחים ק"ח ע"ב). מעניין, לא זו בלבד שחז"ל סטו לחלוטין מפשוטו של מקרא, הם אף גזרו מהפסוק מצווה אשר אינה מן התורה, לפיה חובה (אפילו על ילדים) לשתות 4 כוסות יין בערב פסח. 164. בספר במדבר ל' 3 כתוב: "אִישׁ כִּי־יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ־הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל־נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל־הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". הנודר נדר, מחויב אפוא לנהוג על פי נדרו, כפי שהודה הרב מרדכי אליהו: "הפשט הוא, שמוטלת עליו חובה לקיים את נדרו". התורה מסייגת זאת ע"י 3 מקרים אשר בגינם ניתן להתיר נדרים וחשוב לציין כי כל השלושה נוגעים לנשים בלבד (פס' 4-16).  בתנ"ך קיימות דוגמאות המבליטות את מידת חומרתו של הנדר ומדגישות את החובה לקיימו (כגון: דברים כ"ג 22-23; שופטים י"א 29-39; שמ"א א' 11; וקהלת ה' 3-4). ברם על-אף האיסור התורני בהתרת נדרים, מלבד 3 המקרים יוצאי הדופן, תיקנו חז"ל "נוסח התרת נדרים" דרקוני, המתאים לכל אדם וכולל פדיון כספי שבזכותו מתירים הרבנים את הנדר, באמרם: "הַכּל יִהְיוּ מֻתָּרִים לָךְ, הַכּל מְחוּלִים לָךְ, הַכּל שְׁרוּיִם לָךְ, אֵין כַּאן לא נֶדֶר, וְלא שְׁבוּעָה…";  בתלמוד אף נקבע: "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר: כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל…";  גם "קיצור שולחן ערוך"  מתעלם מהאיסור המקראי ומפרט הלכות להתרת נדרים, על אפה וחמתה של התורה. 165. התורה מתנגדת ואוסרת מכל וכל את העיסוק בכישוף; בשמות כ"ב 17 נאמר: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" ובדברים י"ח כתוב: "לֹא־יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ־וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף". על-אף יחסה השלילי של התורה לכישוף, חושפים חוקרי התלמוד כי תופעת הכישוף רווחה ופרחה בקרב חז"ל. למעשה, הרבנים עצמם הודו בכך בלי בושה: "אני רואה בגמרא דברים רבים… שהתירו מכלל הנחשים והלחשים ומן המכשפים" (שו"ת הרשב"א, חלק א' סימן תי"ג).  אין תמה אפוא שהתלמוד רווי בדוגמאות של רבנים אשר עשו שימוש בכשפים ונתנו להם גושפנקא (ראו למשל: בבלי, קידושין ל"ט ע"ב; גיטין מ"ה ע"א; סנהדרין ס"ה ע"ב; סנהדרין ס"ז ע"ב; סנהדרין ס"ח ע"א). התלמוד אף מודה כי הרבנים אשר כיהנו בסנהדרין היו "בעלי כשפים" (סנהדרין י"ז ע"א; מנחות ס"ה ע"א). לסיכום, התורה מגנה את המכשפים ואוסרת על העיסוק בכישוף בכל תוקף; ספרות חז"ל מלאה בדוגמאות של רבנים אשר עסקו במאגיה ובכישוף באין מפריע וללא סייג. 166. בבראשית א' 6-10 נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי־כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל־מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי־כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים". כך מתוארת אפוא בריאת הים; אלהים ברא זאת לבדו ללא שום התערבות של גורם חיצוני לו. ברם בניגוד לכל מה שמלמד התנ"ך, קבעו חז"ל כי כאשר ביקש אלהים לברוא את הים, היה עליו להתעמת תחילה עם אל הים, 'רהב' שמו (בבלי, בבא בתרא ע"ד ע"ב). 167. בירמיהו ל"ב 40 נאמר: "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא־אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם וְאֶת־יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי". מהפסוק עולה באופן ברור כי יראת השמים ניתנת על ידי אלהים. עם-זאת, "אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (בבלי, ברכות ל"ג ע"ב). דהיינו, בניגוד לכתוב בתנ"ך, לימדו חז"ל כי יראת השמים אינה בידי אלהים אלא בידי האדם. 168. בדברים י"ג 13-16 מתואר חוק 'עיר נידחת': "כִּי־תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ… יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת־יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים… וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר… הַכֵּה תַכֶּה, אֶת־יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי־חָרֶב…". בפרק כ"א 18-19 מוסבר חוק 'בן סורר ומורה': "כִּי־יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ… וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל־זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל־שַׁעַר מְקֹמוֹ". על-אף שמצוות אלו כתובות בתורה באופן ברור, שחור על גבי לבן, קבעו חז"ל כי הן לא היו ולא עתידים להיות (בבלי, סנהדרין ע"א ע"א).  פעמיים אזר ר' יונתן אומץ והעמיד את הרבנים על טעותם: א- כאשר העיד כי במו עיניו ראה עיר נידחת: "אמר רבי יונתן: אני ראיתיה וישבתי על תילה"; ב- כאשר כמו-כן העיד בנושא 'בן סורר ומורה': "אני ראיתיו, שהייתי במקום שנידון בו… ואף ישבתי על קברו לאחר שנידון והרגוהו". 169. בויקרא י"ד 34-37 מפורטים הדינים לגבי בית שנמצא נגוע בצרעת: "כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן… וּבָא אֲשֶׁר־לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת־הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת־הַנֶּגַע… וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת־הַבָּיִת. וְרָאָה אֶת־הַנֶּגַע…". למרות שהדברים כתובים בתורה באופן מפורש, נקבע בתלמוד: "בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות" (בבלי, סנהדרין ע"א ע"א). ראיה לכך שחז"ל טעו והתורה צודקת מתקבלת מר' אליעזר ור' שמעון, אשר העידו ואמרו: "הרי שהיה במציאות בית המנוגע". 170. בבראשית י"א 27, 29 כתוב: "תֶּרַח הוֹלִיד אֶת־אַבְרָם אֶת־נָחוֹר וְאֶת־הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת־לוֹט… וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת־אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת־נָחוֹר מִלְכָּה בַּת־הָרָן אֲבִי־מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה". בפרק כ' 12 אומר אברהם בנוגע לשרה: "אֲחֹתִי בַת־אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת־אִמִּי וַתְּהִי־לִי לְאִשָּׁה". מהקטעים לעיל מצטיירת התמונה הבאה: א- תרח היה אביהם של אברהם ושל שרה; ב- הרן, אחיו של אברהם ובנו של תרח, היה אביהם של מלכה ושל יסכה; ג- שרה היתה אשתו של אברהם. התלמוד הפך את היוצרות ובסתירה מוחלטת לתורה, קבע: "שרה דכתיב (בראשית יא): אבי מלכה ואבי יסכה. ואמר ר' יצחק: יסכה זו שרה" (בבלי, מגילה י"ד ע"א). במקרה זה, סתרו הרבנים את המקרא שלוש פעמיים: א- כשקבעו כי תרח לא היה אביה של שרה; ב- כשטענו כי שרה היתה יסכה, בתו של הרן; ג- כאשר בכך קבעו למעשה, כי שרה לא היתה אחותו של אברהם מצד תרח אביו. 171. בספר דניאל ד' מתואר כיצד הושלכו שלושת חבריו של דניאל – שדרך (חנניה), מישך (מישאל) ועבד נגו (עזריה) – אל כבשן האש משום שסירבו להשתחוות לצלם המלך. מהטקסט ברור כי השלושה הושלכו לכבשן בכוח (פס' 15-24) ולא קפצו לשם ביוזמתם, חלילה. אף על פי כן, קבעו חז"ל בעזות מצח בלתי נתפסת, כי השלושה ניסו להתאבד ממש בדומה לשאול המלך (בראשית רבה, נח, פרשה ל"ד; בבלי, פסחים נ"ג ע"ב)! 172. חז"ל קבעו כי אסור לאדם לעמוד ולהתפלל במקום גבוה, אלא רק במקום נמוך: "אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל… "לא יעמוד אדם, לא על גבי כיסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך" (בבלי, ברכות י' ע"ב). קביעה זו סותרת את המקרא, שם יש כמה דוגמאות לאנשים שהתפללו במקומות גבוהים ואלהים שמעם, למשל: א- משה עלה להר סיני והתפלל בעד עם ישראל (שמות ל"ב 11-15, 30-35); ב- שמואל התפלל לה' במצפה וברמה (שמ"א ז' 5-9; ח' 4-6); ג- איש האלהים עלה על המזבח בבית אל והתפלל בעד המלך ירבעם (מל"א י"ג 1-6); ד- דניאל נכנס לביתו אשר היה למעלה (אולי בעליית גג) והתפלל לה' (דניאל ו' 11). 173. לפי המקרא, יהדותו של אדם נקבעת לפי מוצאו של אביו (במדבר א' 2, 16-18, י"ז 18); במילים אחרות, בין אם אמו של הילד יהודייה או לאו, הוא יחשב יהודי כל עוד אביו נמנה על צאצאי בני ישראל. ואמנם, התנ"ך שופע דוגמאות לגברים שנשאו נשים נוכריות וצאצאיהם נחשבו יהודים לכל דבר, כמו למשל: בניו של יעקב מבלהה ומזלפה (בראשית ל' 5-13); בניו של יהודה מהאישה הכנענית (פרק ל"ח 2-5); בניו של יוסף מאסנת (פרק מ"ו 20); בניו של משה מציפורה (שמות י"ח 2-4); בנו של בעז מרות (רות ד' 13). אך בניגוד לדעת המקרא, עיוותו חז"ל את כוונתו של פס' 3 מספר דברים פרק ז', וקבעו כי צאצאיו של גבר הנושא אישה נוכרייה, לא ייחשבו יהודים (בבלי, קידושין ס"ח ע"ב). דהיינו, לפי התנ"ך נקבע המוצא ע"פ האב; לפי ההלכה הרבנית, נקבע המוצא לפי האם. 174. בשמות כ"ג 17 כתוב: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל־זְכוּרְךָ אֶל־פְּנֵי הָאָדֹן ה'". בדברים ל"א 10-12 נאמר: "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל־יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת־פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת־הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ…". מקטעים אלו ברור כי המצווה לעלות לבית המקדש במועד האמור לעיל כוללת את התינוקות (הטף). אף על פי כן, קבעו חכמי המשנה כי "הכול חייבין בראייה, חוץ מחירש שוטה וקטן" (מסכת חגיגה א'). דהיינו, התורה כוללת את התינוקות במצווה ("כָּל־זְכוּרְךָ", "כָל־יִשְׂרָאֵל" "וְהַטַּף"); ואילו המשנה מדירה את התינוקות מהמצווה. 175. איוב מתואר בתנ"ך כאדם צדיק (יחזקאל י"ד 14, 20); כאיש אשר אין כמוהו בכל בארץ, "תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (איוב א' 1, 8, ב' 3); כאדם אשר לא חטא בשפתיו (א' 22, ב' 10); כי-אם דיבר נכונה אל אלהים (מ"ב 7). רבא ור' אליעזר לא התרשמו מכך וטענו כי איוב חטא בליבו ואף ביקש "להפוך קערה על פיה", כלומר, לכפור באלהים (בבלי, בבא בתרא ט"ז ע"א).  במילים אחרות, בעוד המקרא הצדיק את איוב; חלק מהרבנים הפלילוהו. 176. חז"ל טענו כי שרה אימנו היתה בתו של שם (מדרש ילקוט שמעוני לאיוב, פרק ח', סימן תתק"ד). אך קביעה זו אינה נכונה, משני טעמים עיקריים: א- אין בתנ"ך כל אסמכתא לכך; ב- לפי בראשית י"א 10-26, כעשרה דורות מפרידים בין תקופת חייו של נוח לזו של אברהם אבינו (גם חז"ל הודו בכך במסכת אבות ד').  לפי התנ"ך, תקופה של דור אחד נמשכת בין 20 ל- 40 שנה (ראו במדבר ל"ב 13; או מזמור צ"ה 10). אם-כך, בחשבון פשוט ניתן להסיק כי בין שם לאברהם חלפו לכל היותר 400 שנה (10 דורות כפול 40 שנה), או לכל הפחות 200 שנה (10 דורות כפול 20 שנה). יוצא מכך, שאם שרה אכן היתה בתו של שם, כטענת הרבנים, אזי כאשר פגש אותה אברהם היא כבר היתה חייבת להיות לכל הפחות בת 200 שנה. אך אין זה אפשרי כיוון שהתורה קובעת כי טרם נולד יצחק, היתה שרה בת 90 שנה (בראשית י"ז 17); וביום פטירתה, היתה בת "מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים" (כ"ג 1). 177. במלכים ב', פרק ב' כתוב: "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת ה' אֶת־אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן־הַגִּלְגָּל… וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב־אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם" (פס' 1, 11). למרות הדברים הברורים, קבעו חז"ל כי "מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום" (בבלי, סוכה ה' ע"א). כלומר: בתנ"ך נאמר במפורש כי אליהו הנביא עלה השמימה; התלמוד קובע כי לא היו דברים מעולם. 178. בספר איוב כ"ו 7 כתוב: "נֹטֶה צָפוֹן עַל־תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל־בְּלִי־מָה". התקבולת בין שני חלקי הפסוק עורכת השוואה בין הביטוי "תֹּהוּ" לביטוי "בְּלִי־מָה". מכאן ברור כי הפירוש הנכון של "בְּלִי־מָה" חייב להיות 'מאומה', או 'לא כלום'. במילים פשוטות, איוב מתאר את העובדה כי הקב"ה כביכול תלה את כדור הארץ בחלל האוויר, בלי דבר שיחזיקו. חכמי התלמוד טעו והבינו את הביטוי כמילה אחת: "בלימה", כמו מעצור; לכן הם פירשו את הפסוק כך: "תולה ארץ על בלימה… אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה" (בבלי, חולין פ"ט ע"א).  כלומר: בתנ"ך נאמר "בלי-מה" – צירוף שתי מילים נפרדות שכוונתן: לא-כלום; חז"ל לא בחלו מהחלפת הביטוי, במילה אחת בעלת משמעות שונה לחלוטין ("בלימה") ובכך סטו לחלוטין מכוונת המקרא. 179. בספר יונה ב' כתוב: "וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת־יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל־ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה… וַיֹּאמֶר יְהוָה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת־יוֹנָה אֶל־הַיַּבָּשָׁה" (פס' 1-2, 11). מקטעים אלה ברור כי המילים "הַדָּגָה", "לַדָּג" ו"הַדָּג", מתייחסות לאותו דג גדול אשר בלע את יונה. חז"ל הבינו זאת אחרת לגמרי והחליטו (על סמך פס' 2) כי יונה נבלע על ידי שני דגים שונים, אחד זכר והשני נקבה (אוצר מדרשים, מדרש יונה עמ' 219). כלומר, התנ"ך מדגיש כי מדובר בדג אחד שבלע את יונה; המדרש טוען כי שני דגים נבדלים בלעו את יונה, בזה אחר זה: "אמר לה לדגה: לכי ובולע את הנביא שבמעי הדג. פולטו הדג ובולעו אותו הדגה". 180. בספר שמואל א' פרק ג' כתוב: "וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר־שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים" (פס' 3). חז"ל לא יכלו לסבול את המחשבה כי שמואל שכב בהיכל אלהים ממש ולכן הרשו לעצמם לסלף את פשוטו של מקרא באופן הבא: "נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו" (בבלי, קידושין ע"ח ע"ב). בהתייחסו לכך, הודה הרב אמנון בזק כי חז"ל סירסו את הפסוק ויצרו קושי על דרך הפשט. 181. במדרש שמות רבה (פרשה מ"א) קבעו חז"ל באופן קטיגורי כי כל מקום בתנ"ך "שאתה מוצא ישיבה, אתה מוצא שם תקלה". כלומר, בכל סיפור בו מופיע השורש י.ש.ב., בהכרח ימצא בסופו חטא. המדרש מצא לכך כמה דוגמאות וביניהן: מגדל בבל ("וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם", בראשית י"א 2); מכירת יוסף ("וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל־לֶחֶם", פרק ל"ז 25); העם זונה עם בנות מואב ("וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים", במדבר כ"ה 1). במקרים לעיל אכן מתוארת ישיבה אשר מביאה לתקלה, אולם קביעתם של חז"ל סותרת קטעים רבים במקרא, אשר בהם מתוארת ישיבה ללא חטא או תקלה, כגון: "וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'" (בראשית י"ג 18); "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (י"ח 1); "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים" (נ' 22); "וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל־הַכִּסֵּא עַל־מְזוּזַת הֵיכַל ה'"(שמ"א א' 9); "וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם־אָכִישׁ בְּגַת" (כ"ז 3). כל זאת לומר, חז"ל קבעו חוק מקראי על-פיו ישיבה גוררת תקלה וחטא; אך כפי שראינו, קביעה זו עומדת בסתירה עם התנ"ך, שהרי הוא מלא דוגמאות לישיבה ללא תקלה באחריתה. 182. בספר יהושע י' 12-13 כתוב: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת־הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד־יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו…". הסיבה המפורשת לעצירת גרמי השמים נעוצה ברצון לדחות את החשיכה ולנצל את אור היום על-מנת לנצח בקרב; כך הבינו זאת גם הפרשנים המסורתיים כגודמת "מצודת דוד", שכתב: "שמש בגבעון דום – כי בעת ההיא עמד השמש נוכח גבעון, וחשש פן ישקע בעונתו ולא יוכלו לרדוף אחרי האויב באישון הלילה". אף על פי כן, במדרש "פרקי דרבי אליעזר" (פרק נ"ב), קבעו חז"ל סיבה אחרת לחלוטין: "שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, והגיע ערב שבת, וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת…".  כלומר, ללא כל גושפנקא מהתנ"ך, קבע המדרש שני דברים חסרי ביסוס מקראי: א- הקרב התרחש ביום שישי; ב- יהושע בן-נון חשש מחילול שבת ולכן חולל את הנס. אגב, התלמוד הבבלי (עבודה זרה כ"ה ע"א) מדגים את הבלבול ששרר בקרב חז"ל בהתייחס לזמן שעבר עד שקיעתה של השמש (רב אחד טען ל- 12 שעות, שני 24 שעות, רב נוסף 36 שעות ואחר ל- 48 שעות). אך זה לא הכל; מדרש "סדר עולם הבא"  מראה כי הרבנים נחלקו גם לגבי התאריך בו חל הנס: חלקם טוענים ג' בתמוז וחלקם אומרים א' בניסן. 183. חז"ל קבעו כי "עַד שֶׁלֹּא נוֹלַד נֹחַ עוֹשִׂין מְלָאכָה בִּידֵיהֶם לְכָךְ כְּתִיב וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ. נוֹלָד נֹחַ הִתְקִין לָהֶם מַחֲרֵשׁוֹת וּמַגָּלוֹת וְקַרְדֻּמּוֹת וְכָל כְּלֵי מְלָאכָה" (מדרש תנחומא, בראשית י"א). דהיינו, לדידם של הרבנים, כלי המלאכה הוכנסו לשימוש רק על-ידי נוח, שכן לפני כן עבדו בני האדם רק בידיהם. ברם קביעה זו עומדת בסתירה עם התורה, שהרי טרם הולדת נוח, נאמר: "וְצִלָּה גַם־הִוא יָלְדָה אֶת־תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל־חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (בראשית ד' 22). תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל  לתורה, מפרשים את הביטוי "חֹרֵשׁ" כעבודה ("עבידת" בארמית), קרי: כמלאכת נחושת וברזל.  במילים אחרות, התורה מצביעה על כך שמלאכת הכנת כלי הברזל הופיעה לראשונה ע"י צאצאי קין, לפני שנולד נוח; לפי מדרש תנחומא, צצו כלי המלאכה רק לאחר הולדת נוח, למרות שאין לכך ולו גם רמז קט בתורה. 184. בדברים כ"ד 17 נאמר: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה". פירוש הביטוי "תַחֲבֹל" בהקשר זה הוא משכון, דהיינו: התורה אוסרת ליטול מהאלמנות בגד כמשכון או כשעבוד. המשנה נתנה לציווי זה משנה תוקף והסבירה: "אלמנה, בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה, אין ממשכנין אותה".  אף על פי כן, ביקש ר' שמעון להתחכם וקבע: "עשירה ממשכנין אותה, ענייה אין ממשכנין אותה" (בבלי, בבא מציעא קט"ו ע"א), כלומר: אם האלמנה עשירה, מותר למשכן את בגדיה (בכך סתר ר' שמעון לא רק את התורה, כי אם גם את המשנה). למרות שהמצווה ברורה בהתייחסותה לכל אלמנה שהיא, מצער לגלות כי הרבנים לאורך הדורות חככו בדעתם ולא הכריעו האם יש לנהוג כפי שכתוב בתורה או ע"פ גישתו של ר' שמעון בתושב"ע. 185. חכמי התלמוד החליטו על דעת עצמם לפטור את הנשים ממצוות אשר הזמן גרמן, כגון: "סוכה ולולב שופר וציצית". כאמור, חז"ל פטרו נשים ממצוות ישיבה בסוכה, ככתוב במשנה: "נשים ועבדים וקטנים, פטורין מן הסוכה".  לפטור המוזר הזה אין שום סימוכין בתנ"ך והוא אף סותר אותו באופן גס; בויקרא כ"ג נאמר במפורש כי המצווה נתונה לכל בני ישראל: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (פס' 34, 42).  גם תיאור מצוות חג הסוכות בספר דברים ט"ז 14 אינו פוטר את הנשים, שנאמר: "אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". דוגמא נוספת לכך שהמקרא כלל נשים במצוות הסוכה, באה מספר נחמיה ח', שם כתוב כי כל "הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה… הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים", ישבו בסוכות (פס' 2-3, 17). מדוע אם-כן פטרו הרבנים את הנשים ממצוות שהזמן גרמן? הרב דוד אבודרהם  הסביר: "לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם היתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמן, אפשר שבעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו, ואם תעשה מצוות הבורא ותניח מצוותו – אוי לה מבעלה; ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא – אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה".  לאמיתו של דבר, לא הבורא פטר אותה; חז"ל פטרו אותה! ולשם מה? על-מנת שתהיה האישה משועבדת למצוות בעלה ולצרכיו בלבד. 186. בזכריה י"ד 4 כתוב: "וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב. וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם…". למרות שהכתוב אומר באופן מפורש כי רגלי ה' יעמדו על ההר, החליטו חז"ל להתחכם ולקבוע כי למעשה, ירחף הקב"ה "למעלה מעשרה טפחים" מעל ההר ולא יגע בו ממש (בבלי, סוכה ה' ע"א). 187. בבראשית כ"ה 23 הבטיח ה' לרבקה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". מייד לאחר מכן מתברר כי שני הגויים אינם אלא עשיו ויעקב, שנאמר: "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן… וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו… וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (פס' 24-26). חז"ל החליטו לסלף את הפשט וקבעו: "אל תקרי גוים אלא גיים… אלו אנטונינוס ורבי" (בבלי, ברכות נ"ז ע"ב). כאן טעה התלמוד פעמיים: א- כאשר סילף את פשט התורה והחליף את הביטוי "גֹיִים" (גויים, עם חולם מעל האות ג'), בביטוי "גיים" (ללא החולם); ב- כאשר החליט כי כוונת הפסוק אינה לעשיו ויעקב כי-אם לאנטונינוס ורבי. 188. הקטע בבראשית י"א 7-9 מתאר מה עשה ה' לאותם בני האדם אשר תכננו לבנות את מגדל בבל: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר… וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל־פְּנֵי כָּל־הָאָרֶץ". על-אף התיאור הקצר והקולע לעיל, קבעו חז"ל – ללא כל הצדקה מקראית – כי אלהים העניש כשליש מאותם אנשים בכך שהפכם לקופים (מדרש תנחומא, פרשת נח, סימן י"ח). אם-כן, התורה אומרת: בלבל את שפתם והפיצם על פני כל הארץ; המדרש קובע: הפך אותם לקופים. 189. בשמות ל"ב 1 כתוב: "וַיַּרְא הָעָם כִּי־בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן־הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל־אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה־לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי־זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לוֹ". מהקשר הפסוק ברור כי כוונת הביטוי "בֹשֵׁשׁ" היא התעכב וכך מפורש גם במילון העברית המקראית. למרות זאת, לקחו לעצמם חז"ל את הרשות לסלף את הכתוב ואת משמעותו לגמרי: "אל תקרי בושש, אלא באו שש; בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא…" (בבלי, שבת פ"ט ע"א). 190. בבראשית א' 14-15 נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה… "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ וַיְהִי־כֵן". מתיאור זה עולה באופן ברור כי ה' ברא את המאורות ביום רביעי. רש"י לא התרשם מכך וזיהה את האור ביום א' עם המאורות ביום ד': "מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע". במילים אחרות, התורה קובעת: נבראו המאורות ביום רביעי; רש"י מתריס: ביום ראשון! אגב, ראיה לכך שהאור שברא אלהים ביום א' אינו קשור למאורות של יום ד', באה לא מהתורה לבדה כי-אם מכמה מדרשי חז"ל אשר טענו כי האור מיום ראשון הוא דווקא אורו של המשיח. 191. בשמות י"ב כתוב: "וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה… וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם־אַתֶּם גַּם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת־ה' כְּדַבֶּרְכֶם… וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת־בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל־שִׁכְמָם… וַיֹּאפוּ אֶת־הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי־גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם־צֵדָה לֹא־עָשׂוּ לָהֶם… לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא־הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (פס' 30-42). בדברים ט"ז 1 נאמר: "שָׁמוֹר אֶת־חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה". משני קטעים אלה ברור כי בני ישראל יצאו ממצרים בלילה. חכמי התלמוד לא התרשמו מכך וקבעו: "וכשיצאו, לא יצאו אלא ביום… וכי בלילה יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום" (בבלי ברכות ט' ע"א). אם-כן, בעוד המקרא אומר: לילה; חז"ל אומרים: יום. 192. בספרא לספר ויקרא נקבע באופן גורף: "למדנו לכל הקרבנות שאין כשירים אלא ביום \[בבוקר\]" (פרק י"ח). כלומר: לפי חז"ל, אין קורבנות כשירים מן התורה, אלא בשעות היום. אך קביעה זו סותרת את התורה, שהרי בספר במדבר כ"ח 2-4 כתוב: "צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת־הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם".  חוץ מזה, לפי התורה, גם קרבן הפסח נשחט בערב ולא ביום (ויקרא כ"ג 5; במדבר ט' 3; דברים ט"ז 6). 193. ביחזקאל ט' 6 כתוב: "…וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת". חז"ל לא היססו לסלף את הכתוב ולשנות את משמעותו לחלוטין: "אל תקרי 'מקדשי', אלא מקודשי. אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו" (בבלי, שבת נ"ה ע"א). גודל הטעות שעשה התלמוד מתברר כאשר מבינים כי כוונתו המקורית של הביטוי "וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ" היתה לומר כי "תתחילו להכות מהאנשים העומדים לפני מקדשי" (כפי שפירש "מצודת דוד" ). דהיינו, בהיפוך גמור לדעת חז"ל, הדמויות המתוארות בפסוק 6 הוכו קשות דווקא מפני שלא קיימו את תורת ה', ככתוב: "עֲוֹן בֵּית־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים… וְגַם־אֲנִי לֹא־תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל דַּרְכָּם…" (פס' 9-10). 194. במלכים א' ג' 27-28, לקראת סיומו של משפט שלמה, מתוארת פסיקתו של שלמה ותגובת העם: "וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר, תְּנוּ־לָהּ אֶת־הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ. וַיִּשְׁמְעוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ…". חז"ל המציאו גרסה משלהם לסיפור: "כיון שאמר: 'תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו', יצתה בת קול ואמרה לו: 'היא אמו'…" (מדרש תהלים על מזמור ע"ב). בכך, סתרו חז"ל את התנ"ך פעמיים: א- פסוק 27 אומר באופן ברור כי המילים "הִיא אִמּוֹ" יצאו מפיו של שלמה, אך המדרש החליט כי היתה זו אמירתה של הבת קול (זאת על-אף שהבת קול אינה מוזכרת כלל); ב- המדרש רומז כי לא חכמתו של שלמה הצילה את הילד, אלא בת הקול שיצאה משמים (למרות שהקשר הסיפור בפרק כולו מבקש להדגים את חכמת שלמה). 195. במלכים א' כתוב: "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת… מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר־ה' אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה… וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת־לִבּוֹ… נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא־הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם־ה' אֱלֹהָיו… וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים. וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה'… אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן. וְכֵן עָשָׂה לְכָל־נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן" (פס' 1-8). הכתוב לעיל מדגיש כי שלמה הלך אחרי אלהים אחרים ובנה במות לעבודה זרה. אף על פי כן, בתלמוד הבבלי (שבת נ"ו ע"ב) נאמר: "ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים, ולא הלך. והכתיב (מלכים א יא): אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב, שבקש לבנות ולא בנה". כאן סתרו חז"ל את התנ"ך פעמיים: ראשית, בתלמוד נאמר: 'לא הלך', אך בתנ"ך כתוב: "וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה"(פס' 5); שנית, בתלמוד נאמר: 'לא בנה', אך בתנ"ך כתוב: "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה" (פס' 7). 196. במגילת אסתר פרק ט' מתוארים 3 מנהגי חג הפורים: "יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (פס' 22). ר' יהושע בן לוי לא הסתפק בכך וקבע על דעת עצמו מצוות נוספת: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום…" (בבלי, מגילה כ' ע"א). בכך סתר רבי יהושע לא רק את התנ"ך, אלא גם את דברי המשנה, שם נאמר כי יש לקרוא את המגילה דווקא מ"הנץ החמה… כל היום כשר לקרות את המגילה" (מסכת מגילה פרק ב'). 197. בתלמוד הבבלי (יומא כ"ח ע"ב) נקבע כי "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה". אך קביעה זו סותרת את המקרא שהרי אברהם נשא לאישה את אחותו – בת אביו (בראשית כ' 12), על-אף שהתורה אוסרת זאת מכל וכל, ככתוב: "אִישׁ אִישׁ אֶל־כָּל־שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה… עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת־אָבִיךָ אוֹ בַת־אִמֶּךָ… לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן" (ויקרא י"ח 6, 9). 198. בבראשית ו' כתוב: "וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ…הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי־כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל־בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם…" (פס' 2, 4). מהקטע לעיל ברור כי הביטוי "מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ", מתייחס לבנות האדם אשר מצאו חן בעיני בני האלהים. מדרש בראשית רבה (פרשה כ"ו) לא הסתפק בכך וקבע באופן גס ותמוה כי "מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ, זֶה זָכָר וּבְהֵמָה". כלומר: התורה אומרת כי בני האלהים בחרו להם נשים מבנות האדם; חז"ל הוסיפו על דעת עצמם וללא כל רמז לכך מהטקסט, כי בני האלהים בחרו לשכב גם עם זכרים ובהמות. 199. בויקרא (פרק כ"ו) ובדברים (פרקים כ"ז-כ"ח) מזהירה התורה באופן כללי כי ציות למצוות יביא ברכות ושגשוג ואילו חוסר-ציות יגרור עונשים וקללות. חז"ל קבעו חוק קטיגורי לפיו "עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אַזְהָרוֹת וָעֳנָשִׁין" (מדרש תנחומא, פרשת במדבר). כלומר, על-פי המדרש כל מצוה ומצוה בתורה כוללת אזהרה ועונש. ברם עיון בתרי"ג המצוות שבתורה מוכיח על-נקלה כי הכלל שקבעו חז"ל אינו מחזיק מים; רבות ממצוות התורה אינן כוללות אזהרה ורבות אחרות כוללות אזהרה אך אינן מזכירות ענישה. הנה מספר דוגמאות: לבנות את המשכן (שמות כ"ה); לעשות בגדי קודש לכוהנים (שמות כ"ח); מצוות הכוהן לשאת בתולה (ויקרא כ"א); להקריב עולה לה' בראשי חודשים(במדבר כ"ח); למלוח כל קרבן (ויקרא ב'); להפריש חלה לכוהן (במדבר ט"ו); לא לבשל גדי בחלב אמו (שמות כ"ג, ל"ד; דברים י"ד); לא לאכול בשר שור הנסקל (שמות כ"א); לא לחסום שור בדישו (דברים כ"ה). 200. בספר במדבר כ"ז נאמר: "…קַח־לְךָ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן… וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל־הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד… הוּא וְכָל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל־הָעֵדָה" (פס' 18-21). הביטוי "וְכָל־הָעֵדָה" מתייחס לכל עדת ישראל, כפי שמתברר בנקל, הן מפסוק 20 והן מפסוק 2 באותו הפרק. אולם כדי להצדיק את קיום הסנהדרין בתקופת המקרא, קבעו חז"ל: "וכל העדה, זו סנהדרין" (בבלי, יומא ע"ג ע"ב). הפרשנות של התלמוד תמוהה עוד יותר בהתחשב בכך שלאורך התנ"ך, מתייחס הביטוי "כָּל־הָעֵדָה" לכלל בית ישראל ולא לקבוצה נפרדת כמו הסנהדרין. מעניין כי חז"ל עשו טעות דומה גם בפרשנות לשמות י"ט 3, שם נאמר: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל־הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן־הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". מההקשר דנן ברור כי "בֵּית יַעֲקֹב" מקביל לביטוי "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ומדובר בהיינו-הך.  למרות זאת, במדרש שמות רבה נקבע: "כה תאמר לבית יעקב —אלו הסנהדרין" (סדר יתרו, פרשה כ"ח). גם כאן מדובר בטעות אומללה שהרי "בֵּית יַעֲקֹב" במקרא, מתייחס תדיר לעם ישראל. 201. בשמואל ב' י"ב 9 מוכיח נתן הנביא את דוד על חטאו ואומר: "מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת־דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינוֹ אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת־אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן". בתלמוד הבבלי (שבת נ"ו ע"א) כתוב: "מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע? רבי אומר: משונה רעה זו מכל רעות שבתורה; שכל רעות שבתורה כתיב בהו 'ויעש' וכאן כתיב 'לעשות', שביקש לעשות ולא עשה". באומרו זאת, טעה ר' יהודה הנשיא פעמיים: ראשית, הוא גרס כי למעט מקרה זה, בכל הרעות שבתורה כתוב 'ויעש הרע' ולא 'לעשות הרע'. אך אין זה נכון! הביטוי "לַעֲשׂוֹת הָרַע" מופיע כתריסר פעמים נוספות בתנ"ך, כגון: דברים ט' 18; שופטים ג' 12; מל"א ט"ז 19; מל"ב י"ז 17; דה"ב ל"ג 6 וכו'; שנית, הוא טען כי מקרה זה יוצא דופן מפני שכאן ביקש דוד לעשות רעה ולא עשה. אך בתנ"ך נאמר בצורה ברורה: "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר־עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה'" (שמ"ב י"א 27; ראו גם שמ"ב י"ב 13). בתהילים נ"א 6 מתוודה דוד על חטאו בפני ה' ומודה: "לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי". 202. בהסתמך על ויקרא י"ט 32, קבעו חז"ל כלל מקראי חדש: "מפני שיבה תקום… ואין זקן אלא חכם" (בבלי, קידושין ל"ב ע"ב). דהיינו, לפי התלמוד, התואר 'זקן' בתנ"ך ניתן רק לאדם חכם. אך קביעתם של חז"ל סותרת את המקרא, שם יש כמה וכמה דוגמאות המתארות אנשים זקנים שאינם חכמים, למשל: ישעיהו ט' 13-15; איוב ל"ב 6-9; קהלת ד' 13. בקיצור, התלמוד אומר: זקן שווה חכם; התנ"ך אומר: לאו דווקא! 203. הרמב"ם, בהסתמך על התלמוד הבבלי (סנהדרין ע"א ע"א), קבע כי "זו אכילת בן סורר ומורה, שאינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל". כלומר, לפי הרמב"ם, בן סורר ומורה נענש רק בגין אכילה מופרזת של בשר ויין (משנה תורה, הלכות ממרים ז'). אך שימו לב כיצד מתואר הבן הסורר בתורה: "כִּי־יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ… וְאָמְרוּ אֶל־זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא" (דברים כ"א 18-20). על-פי התורה אם-כן, בן סורר ומורה מתאפיין בראש ובראשונה בכך שאינו שומע בקול הוריו ואינו סר למשמעתם; בנוסף לכך, הוא גם זולל וסובא (אגב, בניגוד לדברי חז"ל, אין כאן כל אזכור לבשר וליין). ישעיהו הנביא (פרק ל' 1) מתאר בנים סוררים ככאלו שאינם נועצים בה' ומתכסים באצטלא שאינה לרוחו. בתהילים ע"ח מתואר הדור הסורר והמורה ככזה אשר "לֹא-הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא-נֶאֶמְנָה אֶת-אֵל רוּחוֹ… לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת. וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם" (פס' 8-11). בשני המקרים (ישעיהו ל' ותהילים ע"ח) אין זכר לצריכה מופרזת של בשר ויין. 204. בדברים כ' 5-7 נאמר על-ידי שוטרי העם כי איש אשר בנה בית חדש, נטע כרם ולא חיללו, התארס לאישה וטרם לקחה – איש זה רשאי לקבל פטור מיציאה למלחמה. השוטרים הוסיפו סיבה רביעית: "מִי־הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת־לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ" (פס' 8). פירוש הביטוי "רַךְ לֵּבָב" בתנ"ך איננו אלא פחד או חוסר אומץ. אף על פי כן, במדרש "ספרי דברים" (פרשת שופטים, פיסקא קצ"ז), קבע ר' יוסי הגלילי: "הירא ורך הלבב, שהוא בעל מום". דהיינו, התורה אומרת: ירא ורך לבב; רבי יוסי אומר: בעל מום. 205. במטרה להצדיק את נחיצותה של התושב"ע, נאמר ב"מדרש שמואל" (על מסכת אבות א'): "משה קיבל תורה מסיני – לפי שלא נתן לו הקב"ה כל התורה בשלמות, משום שלא היה בו הכנה לקבל את כולה… כלומר מה שקיבל הוא תורה, אבל מקצתה קיבל ולא כולה". דהיינו, אליבא המדרש דנן, לא קיבל משה אלא חלק קטן מהתורה בלבד. קביעה זו תמוהה ביותר בהתחשב בכך שפעמים רבות מדגיש התנ"ך כי משה קיבל וכתב את התורה במלואה ואף העבירה בשלמות ליהושע בן-נון.  בדברים ל"א 24 נאמר בצורה ברורה: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה־הַזֹּאת עַל־סֵפֶר עַד תֻּמָּם". הרד"צ הופמן  העז לצאת נגד דעת חז"ל כאשר פירש את הביטוי "עַד תֻּמָּם" באופן מדויק: "כאן מדובר בסיום כל התורה כולה".  אגב, בתלמוד  נאמר כי "שלושת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה"; גם טענה זו חסרת כל בסיס מקראי. 206. בויקרא י"א 1-2 כתוב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם. דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר…". משני פסוקים אלו ברור כשמש כי אלהים דיבר, הן אל משה והן אהרן ולא אל אחד מהם בלבד. שלושה ביטויים מחזקים עובדה זו ביתר-שאת: 1- "אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן"; 2- "אֲלֵהֶם"; 3- "דַּבְּרוּ". ברם למרות שהתורה מדגישה כי ה' דיבר אל משה ואל אהרן, טען רש"י: "למשה אמר שיאמר לאהרן". כלומר, אליבא דרש"י, אלהים דיבר אל משה לבדו וביקשו כי יאמר לאהרן לאחר מכן. בקיצור, הפסוק אומר: למשה ולאהרן; רש"י אומר: לא! למשה בלבד. מעניין כי בפרשנותו זו מתגלה חוסר עקביות מוזר; בפעמים הקודמות בתורה אשר בהן מסופר כי ה' פנה "אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן" (שמות ו' 13, י"ב 1), קבע רש"י כי אלהים דיבר אל שניהם ביחד. 207. בתלמוד הבבלי (שבת י"ג ע"ב) מסופר: "זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה". כלומר: לחז"ל היתה את עזות-המצח לנסות ולמנוע מיחזקאל להיכלל בקאנון של כתבי הקודש, מפני שלדידם הוא עומד בסתירה עם התורה. עמדתם של חז"ל תמוהה ביותר לנוכח העובדה שספר יחזקאל נפתח באופן הבא: "וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ־הַגּוֹלָה עַל־נְהַר־כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים… הָיֹה הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יְחֶזְקֵאל בֶּן־בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל־נְהַר־כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד־ה'" (פרק א' 1-3). יחזקאל מעיד אפוא כי מילותיו משקפות את דבר ה' ועל-כן, נותרנו עם שתי ברירות: א- חז"ל צדקו; ספר יחזקאל סותר את התורה, ולכן עדותו בפסוק 3 אינה נכונה; ב- חז"ל טעו; דבר ה' היה אל יחזקאל ואלהים אינו סותר את עצמו. לא יודע מה אתכם, אני דבק באופציה השנייה! 208. בתלמוד הבבלי (עירובין ס"ה ע"א) כתוב: "אמר רב: כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, משום שנאמר: בצר אל יורה". שימו לב, על-מנת להצדיק את טענתו – לפיה כל מי שכועס, עדיף שלא יתפלל – מסתמך הרב על הפסוק "בצר אל יורה". ברם השימוש בציטוט זה מוזר ביותר מפני שהוא אינו מופיע כלל בתנ"ך. גם רש"י השתומם על-כך והודה במבוכה כי בדק בכל המקרא ולא מצא רמז לציטוט; לפיכך סבר רש"י שאולי נלקח הביטוי מתוך ספר בן-סירא (אולם בדיקה 'בבן סירא' מגלה כי גם שם לא מופיע הביטוי "בצר אל יורה"). התלמוד מוסיף ומספר על רבי חנינא: "ביום שהיה כועס בו, לא היה מתפלל, שנאמר: בצר אל יורה". לסיכום, חז"ל נשענו על פסוק אשר בדו יש-מאין כדי להצדיק הלכה בנושא תפילה בשעת כעס. 209. בבראשית ל"ח 1-2 כתוב: "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד־אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה. וַיַּרְא־שָׁם יְהוּדָה בַּת־אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ". פסוק 2 אומר באופן מפורש כי יהודה לקח לאישה בת זוג ממוצא כנעני. הביטוי "כְּנַעֲנִי" מופיע קודם לכן, בבראשית כ"ד, כאשר אברהם משביע את עבדו כי לא ייקח אישה כנענית לבנו יצחק. למעשה, הכינוי "כְּנַעֲנִי" מופיע בספר בראשית כתריסר פעמים ובכולן אין הכוונה אלא לעם ספציפי השוכן בארץ כנען. חז"ל לא סבלו את העובדה כי יהודה לקח אישה כנענית, חרף אזהרותיהם של אברהם ויצחק שלא לשאת נשים כנעניות; לפיכך, החליטו הרבנים כמעט פה אחד לסלף את משמעות הכתוב ולקבוע: "מאי כנעני?… בת גברא תגרא".  כלומר: מפני שמעשיו של יהודה לא נראו להם כשרים, החליטו חז"ל לקבוע כי "בת איש כנעני", פירושו בת של סוחר.  אגב, בכך סתרו חז"ל לא רק את התורה כי-אם גם את עצמם, שהרי במדרש אחר נאמר כי כל נשותיהם של בני יעקב – לרבות יהודה – "כנעניות היו" (ילקוט שמעוני, פרשת וישב סימן קמ"ג). 210. רבי יוחנן קבע כלל מקראי, לפיו: "כל מקום שנאמר 'וישב', אינו אלא לשון צער, שנא' (במדבר כה): וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (בבלי, סנהדרין ק"ו ע"א). לדידו של ר' יוחנן, בכל פעם בתנ"ך בה מופיע הביטוי "וַיֵּשֶׁב" יש למצוא אינדיקציה לצער. אך בדיקה במקרא מוכיחה כי קביעה זו אינה נכונה ועומדת בסתירה עם פסוקים בהם ביטוי זה אינו מתאר נסיבות מצערות, כמו למשל: בראשית י"ג 18: אלהים בירך את אברהם והבטיח לזרעו הרב את הארץ, ואז נאמר: "וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'"; ברא' כ"ט 14: "וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים"; ברא' ל"ז 1: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"; ברא' נ' 22: "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים"; במדבר כ"א 25: "וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל-עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל-בְּנֹתֶיהָ"; במד' ל"ב 40: "וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת-הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ". אם-כן, על-פי התלמוד: "וַיֵּשֶׁב", פירושו תמיד לשון צער; לפי התנ"ך: לאו דווקא. 211. בבראשית י"ח 2-8 מסופר על אברהם: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם… וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ… וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן־הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא־עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ". בהמשך הפרק כתוב: "וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרֲדָה־נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם־לֹא אֵדָעָה. וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'". לפי הפשט, אברהם עמד לפני ה' בעת שאורחיו אכלו ונותר לעמוד לפני ה' כאשר שניים מהם פנו לסדום. חז"ל לא התרשמו מכך וקבעו בדיוק את ההפך: מלכתחילה אברהם ישב והקב"ה עמד לפניו ורק לאחר תיקון סופרים נאמר כי אברהם עמד.  למעשה, מסתבר שהרבנים קבעו כי ה' עמד לפני אברהם על-מנת להצדיק את תקנת "עמידת זקן", לפיה חובה לעמוד מפני תלמיד חכם גם אם אינו זקן כלל.  אליבא דרבי דוד פרנקל, אמר הקב"ה: "אני הוא שקיימתי 'עמידת זקן' תחילה; שהיה אברהם יושב ושכינה עומדת".  שימו לב לעזות המצח הבלתי נתפסת של חז"ל: לא זו בלבד שהם יצקו פרשנות נרקיסיסטית למושג "עמידת זקן", הם אף סילפו את התנ"ך על-מנת להצדיק זאת. אם-כן, על-פי התורה: אברהם עמד לפני ה'; לפי חז"ל: ה' עמד לפני אברהם. 212. במדרש שמות רבה (פרשה א'), קבעו חז"ל חוק מקראי אשר לפיו: "אֵין מְצַחֵק אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים". במדרש אחר נקבע: "אֵין מְצַחֵק אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת" (בראשית רבה, סדר וירא, פרשה נ"ג). בהמשך המדרש מתואר הפועל "מְצַחֵק" אף כשפיכות דמים. הוי אומר, ע"פ חז"ל, בכל פעם בתנ"ך בה מופיע הביטוי "מְצַחֵק" אין הכוונה אלא לעבודה זרה, לגילוי עריות ולשפיכות דמים. ברם טענתם של חז"ל עומדת בסתירה מוחלטת לתורה, למשל בבראשית י"ט 14: "וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל־חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי־מַשְׁחִית ה' אֶת־הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו". לוט ביקש להזהיר את חתניו והפציר בהם לעזוב את סדום, אך חרף מאמציו הוא נראה בעיניהם כמצחק. ברור כי הביטוי "מְצַחֵק" בהקשר זה אינו יכול להתפרש כגילוי עריות, כעבודה זרה או כשפיכות דמים, שהרי איזו סיבה יש לחתניו של לוט לחשוב שהוא מעודד אותם לכיוון זה?.. דוגמא נוספת מופיעה בבראשית כ"ו 8, שם כתוב: "וַיְהִי כִּי אָרְכוּ־לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ". מההקשר של הפסוק בפרק כולו, ברור כי הפועל "מְצַחֵק" כאן אינו מתאר עבודה זרה, גילוי עריות או שפיכות דמים.  לסיכום, לפי חז"ל: "מְצַחֵק", פירושו עבודה זרה, גילוי עריות או שפיכות דמים, לפי התורה: "מְצַחֵק", פירושו מגחך,  צוחק (מלגלג)  או מקיים תשמיש המיטה. 213. חז"ל קבעו: "שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה… וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה, אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים" (בבלי, כתובות ק"י ע"ב). לדידם של חז"ל אפוא, יהודי המתגורר בחו"ל אין לו אלהים וכאילו עוסק בעבודה זרה. אמירה זו תמוהה ביותר וסותרת את התנ"ך על ימין ועל שמאל. הנה שלוש דוגמאות לכך: משה דר בחו"ל ונהיר כי היה לו אלהים והוא לא עסק בעבודה זרה (דברים ל"ג 10); מרדכי גר בחו"ל, אין ספק כי היה לו אלהים והוא סירב בתוקף לעבודה זרה (אסתר ג' 2-5), דניאל דר בחו"ל ובגלל אמונתו באלהים נמנע מעבודה זרה (דניאל ו' 10-29). מעניין מהו אפוא יחסם של מאות אלפי החרדים החיים בגולה לקטע מהתלמוד?.. 214. בויקרא י"ב 2-7 נאמר: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים… וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה… וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן־יוֹנָה אוֹ־תֹר לְחַטָּאת אֶל־פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד אֶל־הַכֹּהֵן. וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ". הנה כי כן, מהכתוב בסוף פסוק 7 ברור כי הסיבה שבעטיה נדרשת היולדת בהבאת קרבן נעוצה בצורך לטיהור דם נדתה. בספר ההלכה "קיצור שלוחן ערוך" עמדו על כך ולכן קבעו: "כל אישה שנעקרה ממקורה טיפת דם… הרי היא טמאה נידה, עד שתספור שבעה נקיים ותטבול כראוי". הצורך בתהליך הטהרה נובע אפוא מדם הנידה. למרות שהדבר פשוט וברור, החליט התלמוד לתת סיבה אחרת: "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להן: בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה: תביא קרבן" (בבלי, נידה ל"א ע"ב). הוי אומר, בסתירה מוחלטת לתורה ולהלכה, קבע ר' שמעון בר יוחאי כי האישה חייבת בהבאת קרבן מפני שבלידתה היא נודרת שלא תזדקק עוד לבעלה, כדי שלא תלד יותר לעולם. 215. שלושה פסוקים במגילת אסתר מדגישים כי בשל מות אביה ואמה, אימץ מרדכי את אסתר כבתו שלו והיה לה לאומן, ככתוב: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת־הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר… וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (פרק ב' 7; ראו גם פס' 15, 20). חז"ל לא נרתעו מלסתור את הכתוב וקבעו כי מרדכי נשא את אסתר לאישה וקיים עימה יחסי אישות (בבלי, מגילה י"ג ע"א-ב). לכבוד עמדתם, לא התביישו חז"ל לסלף את דבר המגילה וקבעו: "אל תקרי לבת אלא לבית" (שם). אמירתם של חז"ל נראית מוזרה עוד יותר לאור העובדה שע"פ המגילה, מרדכי לא מנע מאסתר להילקח לארמונו של אחשוורוש ואף עודד אותה לעשות כן (אסתר ב' 10-11, ד' 13-14). 216. בבראשית כ"ד 64-67 כתוב: "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת־עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת־יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל… וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ…". בהתבסס על התיאור הרומנטי לעיל, קבעו חז"ל את התרחיש הבא: "ותיפול מעל הגמל – לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע, נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים. מיד אמר הקב"ה לגבריאל: רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום. בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים חשדה מאליעזר. אמר לה: בתולותיך היכן הן? אמר לו: כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ. אמר לה: שקר את מדברת, אלא אליעזר פגע בך, ונשבעה לו שלא נגע בה. הלכו ומצאו העץ צבוע דם מיד ידע יצחק שהיא טהורה" (ילקוט שמעוני, בראשית כ"ד, סימן ק"ט). במילים אחרות, כאשר נפלה מהגמל, איבדה את בתוליה וחשד בה יצחק כי שכבה עם אליעזר. לאחר שנשבעה רבקה כי לא היו דברים מעולם, נמצא הדם וסלח לה יצחק. את כל זאת הוסיפו חז"ל לסיפור ללא שמץ של אינדיקציה מהטקסט המקראי. 217. בשופטים ד' 18-19 כתוב: "וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל־תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי־נָא מְעַט־מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת־נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ". ללא כל סימוכין מהטקסט, חכמי התלמוד (בבלי, נידה נ"ה ע"ב) "ראו בחלב שנתנה יעל לסיסרא חלב אשה". כלומר, לדידם של חז"ל, יעל השקתה את סיסרא בחלב אֵם, שלה עצמה. אגב, בשירת דבורה (שופטים ה' 25) נשנה הסיפור וגם שם אין כל אסמכתא לפרי דמיונם של חז"ל. 218. מגילת אסתר שבה ומדגישה כי בעת שנלקחה אסתר אל בית המלך היא עודנה היתה נערה-בתולה, ככל הנערות האחרות שהוזמנו לארמון (פרק ב', פסוקים: 2-4, 7-13). חז"ל התעלמו מכך לחלוטין ופרצו בוויכוח הבא: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר, רַב אָמַר: בַּת אַרְבָּעִים הָיְתָה; וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בַּת שְׁמוֹנִים שָׁנָה; רַבָּנָן אַמְרֵי: בַּת שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה" (בראשית רבה ל"ט). דהיינו, התנ"ך מתאר את אסתר כנערה-בתולה; חז"ל מתווכחים ביניהם האם היתה בת 40, 75 או 80 שנה. נוסף על-כך, בדומה ליתר הנערות שהובאו למלך, מזהה הטקסט במגילה את אסתר כנערה בתולה (שלא ידעה איש). חז"ל סתרו גם את זאת באומרם כי אסתר היתה נשואה למרדכי ושכבה עימו (בבלי, מגילה י"ג ע"א-ב). 219. הרמב"ם פסק כי "ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיה, או שהוא עובד עבודה זרה, הרי הוא כגוי לכל דבריו" (משנה תורה, הלכות עירובין ב'). קביעה זו טופחת על פני התנ"ך וסותרת פסוקים רבים המכריזים כי על-אף שיחלל עם-ישראל את בריתו ויפנה לעבודה זרה, אלהים לא יחדל להתייחס אליו כאל עמו הנבחר (ויקרא כ"ו 44-45; דברים ל"ב; יחזקאל כ' 32-38, ל"ו 22-28; תהלים ק"ו 45-48). בניגוד אפוא לעמדתו של הרמב"ם, המקרא מעיד כי אלהים לא התייחס לישראל כאל גויים גמורים, על-אף שחיללו את השבת ופנו לעבודה זרה. 220. בתלמוד נאמר: "שלשה יינות הן: יין נסך – אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית; סתם יינם – אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית; המפקיד יינו אצל עובד כוכבים, גוי, – אסור בשתיה ומותר בהנאה" (בבלי, עבודה זרה ל' ע"ב). לדידם של חז"ל, יין נסך פירושו יין אשר הוקדש לעבודה זרה ובשל כך, אסור מדאורייתא (מהתורה ) בשתייה ובהנאה. ד"ר משיח מסביר: "עם השנים חלה הרחבה של דין זה ואף מגע של גוי שאינו עובד עבודה זרה יאסור את היין במגעו".  אולם הפירוש הרבני למושג "יין נסך" מעוות וסותר לחלוטין את משמעותו בתורה. בספר במדבר ט"ו 5, 7 נאמר: "וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל־הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד… וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ־נִיחֹחַ לַה'… וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ־נִיחֹחַ לַה'" (פס' 5, 7, 10).  בניגוד גמור לדעת חז"ל, המשמעות כאן איננה אלא ליין הנשפך; נסך, פירושו – שפך, כפי שציין רש"י בצדק.  יתרה מכך, אין לבמדבר ט"ו שום נגיעה לגויים או לעובדי כוכבים בהקשר יין הנסך. בבראשית ל"ה 14 נאמר: "…וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן". זו אינדיקציה נוספת לכך שהביטוי "יַּסֵּךְ" מקביל לביטוי "יִּצֹק". 221. ב**שמות** י"ח 9 כתוב: "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר־עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם". הביטוי "וַיִּחַדְּ" אינו מבטא אלא שמחה, חדוה והכרת תודה – כפי שברור מההקשר וכפי שהבינו זאת הפרשנים המסורתיים.[\[125\]](/#_ftn125) אולם ללא כל אסמכתא או רמז מהתורה, החליטו **חז"ל** כי יתרו התגייר ולפיכך לא נמנעו מלשנות את הטקסט: "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ; אַל תִּקְרֵי וַיִּחַדְּ אֶלָּא וַיִּהַד, שֶׁנַּעֲשָׂה יְהוּדִי" (**מדרש תנחומא**, פרשת יתרו). 222. בספר **במדבר** י"ח 16 כתוב במפורש כי אין לערוך את טקס פדיון הבן אלא "מִבֶּן־חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה". דהיינו, יש להמתין לפחות 30 יום מהולדת הבן לפני הפדיון. **חז"ל** לא התרגשו מכך ונחלקו בדעתם אם ניתן לפדות את הבן לפני שמלאו 30 יום: "רב[\[126\]](/#_ftn126) אמר: בנו פדוי; ושמואל אמר: אין בנו פדוי" (**בבלי**, **בכורות** י"ב ע"ב). וכך, "בימי רבא נראה שנתקבלה הדעה שהפודה לפני הזמן, בנו פדוי".[\[127\]](/#_ftn127) לסיכום, **התורה** קובעת: פדיון הבן – לא לפני 30 יום; **התלמוד** מתריס: לאו דווקא. [\[1\]](/#_ftnref1) "שפרה זו יוכבד. ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד… "פועה זו מרים. ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה…" (בבלי סוטה י"א ע"ב). שימו לב, מבלי שום סימוכין בטקסט, קבעו חז"ל כי המילדות העבריות שפרה ופועה, למעשה היו יוכבד ומרים! [\[2\]](/#_ftnref2) ראו גם ב"פרקי דרבי אליעזר" פרק מ"ה. [\[3\]](/#_ftnref3) הדבר נשנה גם בבשורת מתי א' 3-6; ובלוקס ג' 31-33 (שם נקרא רם – "ארם בן חצרון"). [\[4\]](/#_ftnref4) נקרא גם "מדרש תהלים". [\[5\]](/#_ftnref5) גם הרמב"ם תמך בדעה כי איוב היה משל בלבד, בספרו "מורה נבוכים" (בתוך: פרופ' ישעיהו נבנצל, "איש תם וישר: לימוד ועיון בספר איוב", 2008: 1). [\[6\]](/#_ftnref6) הטענה כי דינה נישאה לאיוב נשנית הן במדרש בראשית רבה (פרשה י"ט) והן בתלמוד הבבלי (בבא בתרא ט"ו ע"ב). [\[7\]](/#_ftnref7) ראו גם: קיצור שולחן ערוך, הלכות אישות ה', סימן קמ"ה. [\[8\]](/#_ftnref8) מעניין כי רש"י סתר את דעת חכמי התלמוד וקבע בצדק: "ותזנה עליו פילגשו – זנתה מביתו אל החוץ: כל לשון זנות אינו אלא לשון יוצאת… יוצאת מבעלה לאהוב את אחרים". [\[9\]](/#_ftnref9) בן המאה ה- 15, בפרשנותו על פרשת חיי שרה. [\[10\]](/#_ftnref10) מבואר ע"י שטיינזלץ. [\[11\]](/#_ftnref11) גם פרשנים כגון: רשב"ם, ראב"ע ושד"ל, התנגדו לדברי התלמוד וקבעו, בהתאם לתורה, כי ציפורה מלה את ערלת בנה. [\[12\]](/#_ftnref12) ראו בין היתר: בראשית רבה, נח, פרשה ל'; מדרש תנחומא, פרשת נח; ילקוט שמעוני, פרשת נח. [\[13\]](/#_ftnref13) בפרשנותו לבראשית ו' 14. [\[14\]](/#_ftnref14) ציינתי כי שם היה חייב להיות לפחות כבן 121 שנה, כי ע"פ הנרטיב המקראי הם שהו בתיבה למעלה משנה תמימה. [\[15\]](/#_ftnref15) לאורך התורה כולה, אלהים הוא היחיד שמחליף שמות לאנשים (ראו בראשית י"ז 5, 15). [\[16\]](/#_ftnref16) הביטוי "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי" (בראשית ל"ב 30) מופיע בתנ"ך פעם נוספת אחת בלבד (שופטים י"ג 18) ושם רשום באופן ברור כי המדבר הוא מלאך ה' בכבודו ובעצמו (פס' 3-21). להרחבה ראו: פרופ' אוריאל סימון, "בקש שלום ורדפהו: שאלות השעה באור המקרא – המקרא באור שאלות השעה", 2002: 113-115. [\[17\]](/#_ftnref17) חז"ל מזהים את סמאל עם שר השדים – השטן: ראו בתלמוד הבבלי, סוטה י' ע"ב; בפרקי דרבי אליעזר, י"ג; ובספרו של ד"ר דוד ברזיס, "בין קנאות לחסד: מגמות אנטי־קנאיות במחשבת חז״ל", 2015: 396. [\[18\]](/#_ftnref18) אגב, בזאת סותר המדרש לא רק את התורה כי-אם גם התלמוד הבבלי (זבחים קט"ו ע"ב), שם נאמר כי היה זה נוח שהעלה את העולות ולא בנו. [\[19\]](/#_ftnref19) ר' בחיי בן אשר (המאה ה- 13). [\[20\]](/#_ftnref20) לדוגמאות נוספות ולדיון נרחב, ראו:  <http://eretzhemdah.org/newsletterArticle.asp?lang=he&pageid=48&cat=1&newsletter=989&article=3762> [\[21\]](/#_ftnref21) בפירושו לקטע, מאשר זאת רש"י ומסביר כי רצה הקב"ה לפייס את דעת הלבנה לאחר עוגמת הנפש שנגרמה לה. [\[22\]](/#_ftnref22) וכך בדיוק כתב על כך מ. צ. קדרי במילון לעברית מקראית: "יוסף סירב להצעת אשת פוטיפר" (2007: 574). [\[23\]](/#_ftnref23) ראו גם: בראשית א' 26-27, ב' 7, 21-22; ישעיהו מ' 12-14, מ"ד 24; מזמור קמ"ח 5; איוב ל"ח 4; נחמיה ט' 6. [\[24\]](/#_ftnref24) ראו גם: בראשית רבה פרשה ח'; רש"י על בראשית א' 26; פירוש "רבנו בחיי", במדבר פרשת חקת פרק י"ט; פרשנות "עקידת יצחק", בראשית שער י'; ואת דבריו הברורים של ר' אברהם צוקרמן: "הוא \[האדם\] היחידי שנוצר מתוך התייעצות עם פמליה של מעלה" (במאמר שפורסם באתר: <http://www.yba.org.il> ). [\[25\]](/#_ftnref25) מדרש תנחומא, פרשת בראשית; ילקוט שמעוני, בראשית רמז ב'. [\[26\]](/#_ftnref26) גם ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק מ"ג) נטען כי פרעה לא נספה עם חילו בים סוף. [\[27\]](/#_ftnref27) בהשראת הגמרא בבבלי, מסכת בבא בתרא ק"י ע"א. [\[28\]](/#_ftnref28) וכך הבינו זאת: קדרי, במילון לעברית מקראית (שתום = "בעל יכולת ראייה של מחזה שדי"); קאסוטו, בפירושו לאותם פסוקים (שתום = מי שעינו פתוחה לראות מחזה אלהים, כמפרש בפסוק הבא"); מילון אבן שושן, בפרושו למילה 'שתום' ("גלוי, פתוח"); מילון אלקלעי, שם כתוב: שתום = "היפך מן סתום"); ואפילו תרגום אונקלוס, אשר תרגם זאת "פתוח העין" (כפי שציין רש"י). [\[29\]](/#_ftnref29)\[29\] הרמב"ם חוזר על כך בפירושו למשנה: "וכן אמרו (סוטה יג,ב): משה רבנו ע"ה לא מת, אלא עלה ומשמש במרום". [\[30\]](/#_ftnref30) בניגוד למצוּוה בתורת המלך (דברים י"ז 16-17). [\[31\]](/#_ftnref31) בבלי, מסכתות: ברכות, מגילה, מנחות, עירובין, שבת. התלמוד גדוש בדוגמאות של סתירות בין הלכות החכמים למצוות התורה בגין תירוצים כגון: "כבוד הבריות", "סייג לתורה", מפני "שהשעה צריכה" ומפני "דרכי שלום". [\[32\]](/#_ftnref32) במאמרו "כבוד הבריות", www.etzion.org.il/vbm/archive/10-halak/15briot.rtf‎ הרמב"ם חוזר ומאשר את הכלל התלמודי הזה בספרו "משנה תורה", הלכות כלאיים, פרק י', כ"ה-כ"ו. [\[33\]](/#_ftnref33) בבלי, יומא כ"ח ע"ב; ירושלמי, עירובין ל"ב; תנא דבי אליהו, פרק ו'; בראשית רבה, תולדות, פרק י'; ויקרא רבה, פרשה ב'. [\[34\]](/#_ftnref34) בבלי, סנהדרין נ"ו ע"א. [\[35\]](/#_ftnref35) בבלי, יבמות ס"ה ע"ב; בבא מציעא כ"ג ע"ב; אבות דרבי נתן י"ב ג'; חידושי הריטב"א, מסכת חולין פרק ז'; שו"ת שארית יוסף, חלק ב'. [\[36\]](/#_ftnref36) בספר מלאכי ב' פס' 14-16 נאמר כי ה' שונא גירושים (ראו גם משלי ה' 18-19). [\[37\]](/#_ftnref37) לפי מסכת כתובות ע"ה ע"א, מותר לגרש את האישה גם בגין גודל דדיה. [\[38\]](/#_ftnref38) ילקוט שמעוני, בראשית ב' סימן כ"ד. [\[39\]](/#_ftnref39) כעשרים אחוזים מכלל מצוות התורה מוקדשים להוראות הנוגעות למשכן, לכהונה ולהקרבת עולות וזבחים לה'. [\[40\]](/#_ftnref40) אדרבא, יש כמה וכמה מקרים במקרא שבהם התפילה מופיעה לצד הקורבנות (למשל, מלכים א' ח', איוב מ"ב). [\[41\]](/#_ftnref41) ובתלמוד הירושלמי כתוב כי בזבח ומנחה כבר "אין מתכפר, אבל מתכפר בתפילה" (ראש השנה, דף ד,א פרק א הלכה ב גמרא). [\[42\]](/#_ftnref42) בבלי, ברכות כ"ו ע"א; תענית כ"ז ע"ב; מגילה ל"א ע"ב; אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה. [\[43\]](/#_ftnref43) שטיינלזץ מפרש "מעורים" כ"דבוקים ומחובקים". בכל אופן, מההקשר של הקטע התלמודי כולו אין ספק כי חז"ל כיוונו לאקט מיני. [\[44\]](/#_ftnref44) בפירושו על יחזקאל י"ח. [\[45\]](/#_ftnref45) בפירושו על דברים כ"ד. [\[46\]](/#_ftnref46) תרגום מארמית ע"פ שטיינזלץ (רש"י פירש "אנדרטא": צלם דמות המלך). [\[47\]](/#_ftnref47) "וְאֶת-זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא י"ח 22); "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם. מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם" (שם, כ' 13). [\[48\]](/#_ftnref48) משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, א'. [\[49\]](/#_ftnref49) והרמב"ם מרחיב בנושא: "כל אישה אסורה מאלו: אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה, גדול הבא עליה, חייב מיתה או כרת או מלקות; והיא פטורה מכלום, אלא אם כן הייתה גדולה. ואם הייתה פחותה מזה, הרי שניהן פטורין, שאין ביאתה ביאה. וכן אישה גדולה שבא עליה קטן, אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה, היא חייבת כרת, או מיתה, או מלקות; והוא פטור. ואם היה בן תשע שנים ולמטה, שניהם פטורין" (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה א'). [\[50\]](/#_ftnref50) בפרשנותו על בראשית כ"ה 20. להלן הציטוט במלואו: "הרי ליצחק ל"ז שנים, ובו בפרק נולדה רבקה. המתין לה עד שתהא ראויה לביאה \[ובהגיעה לגיל\] ג' שנים ונשאה". חשוב לציין כי רש"י אינו מבטא דעת יחיד בעניין גילה של רבקה; ב**פרקי דרבי אליעזר** ט"ז נאמר כי כאשר עזבה רבקה את ביתה כדי לפגוש את יצחק, יצאה עימה דבורה – המיינקת שלה. [\[51\]](/#_ftnref51) "מראה לו פנים", כלומר צדדים – להוכיח שהוא טהור (ביאור שטיינזלץ). [\[52\]](/#_ftnref52) בבלי, סנהדרין כ"א ע"א. [\[53\]](/#_ftnref53) משנה תורה, הלכות אישות, פרק י"ד, הלכה ד. [\[54\]](/#_ftnref54) שם, הלכה ו'. למען הגילוי הנאות, יש להזכיר כי מאז שנת 1000 לספירה, נמנעו היהודים אשר חיו בארצות אשכנז לשאת למעלה מאישה אחת. הדבר קרה בעקבות תקנה האוסרת על נשיאת אישה שנייה. את התקנה מייחסת המסורת היהודית לאחד מחשובי הרבנים באירופה – רבנו גרשום. עם-זאת, יש לציין כי קהילות מסוימות סרבו לקבל את התקנה החדשה והמשיכו במנהגי הפוליגיניה הישנים בחסות ההלכה. [\[55\]](/#_ftnref55) סידור התפילה: שער הבוקר, שער שבת. לגבי הדלקת הנרות בשבת, היתה לחז"ל עזות המצח לקבוע כי מדובר במצווה מן התורה שבכתב (מדרש תנחומא, נח א'; ותנחומא, מצורע ט'). [\[56\]](/#_ftnref56) קיצור שולחן ערוך, סימנים: ל"ה, ע"ב (מצוות הפרשת חלה מצויה גם בהוספות לסידור התפילה, ברכות המצוות). אין שום אינדיקציה לכך שמצוות הפרשת חלה מיועדת לנשים בלבד (ראו במדבר ט"ו 17-21). [\[57\]](/#_ftnref57) גם ר' אברהם צוקרמן הבין זאת כך וקבע: "למענו \[של אדם\] נברא העולם" (באתר: <http://www.yba.org.il>(. [\[58\]](/#_ftnref58) גם לפי הכרונולוגיה המתוארת בתהילים פרק ע"ח ופרק ק"ה ברור כי בריאת העולם קדמה לתורה. [\[59\]](/#_ftnref59) על סמך המדרש: "וכשברא הקב"ה את עולמו, נתייעץ בתורה וברא את העולם". [\[60\]](/#_ftnref60) בפרשת יתרו, דף ע"ו ע"א. [\[61\]](/#_ftnref61) בתרגום לעברית: "שני אלהים כאן; אחד כלפי זכר ואחד כלפי נקבה". [\[62\]](/#_ftnref62) בפסוק 3, פונה אליו אברהם בתואר: "אֲדֹנָי"; בכל המקרא כולו, כאשר מילה זו מנוקדת כך, כוונתה לה' לבדו! בפסוק 22 נאמר כי שניים מהאנשים ירדו לסדום (ראו גם: פרק י"ט 1) ואברהם נותר עם השלישי, ככתוב: "עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'". [\[63\]](/#_ftnref63) במדרש בראשית רבה (פרשת וירא) קבעו הרבנים כי האיש האמצעי מבין השלישי היה מיכאל ואליו פנה אברהם בתואר "אֲדֹנָי". [\[64\]](/#_ftnref64) כלומר: ב"גר צדק". למשל, במיכלתא דרבי ישמעאל (משפטים, מסכתא דכספא, פרשה כ); מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (פרק כ'); וילקוט שמעוני (פרשות: משפטים, ואתחנן) ובדברי פרשונתם של: הרמב"ן (בן המאה ה- 13); המלבי"ם (פרשן בן המאה ה- 19); והרש"ר הירש (בן המאה ה- 19). [\[65\]](/#_ftnref65) וכך מאשרים: מילון העברית המקראית (מ. צ. קדרי, 2007: 164); ודעת מקרא לשמות כ' (מפורש ע"י עמוס חכם, מוסד הרבה קוק, עמ' שפ"ה). [\[66\]](/#_ftnref66) לחידוד ולהרחבה, ראו דבריה של פרופ' וייס בלינק:  <http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4513139,00.html> ובלינק: <http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4480611,00.html> [\[67\]](/#_ftnref67) רָוַוח בקרב יהודי אירופה בכינויו ביידיש – "שאבעס גוי". [\[68\]](/#_ftnref68) ראו למשל: משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת פרק ו': "אסור לומר לגוי, לעשות לנו מלאכה בשבת". [\[69\]](/#_ftnref69) דברי ר' יצחק בן יוסף, בלינק: <http://www.yeshiva.org.il/ask/91349> דברי ר' נפתלי הרצל, בלינק:  <http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_50509_342.pdf> ודברי האתר "כושרות" (עליו ממונה ר' אליקים לבנון), בלינק: <http://www.kosharot.co.il/show_hadracha.asp?id=42013> [\[70\]](/#_ftnref70) למעשה, לפי חז"ל, גוי אשר מעז לשמור שבת חייב מיתה (בבלי, סנהדרין נ"ח ע"ב; משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות פרק י'). [\[71\]](/#_ftnref71) מתוך ספרו של ספי ברכלבסקי "חמורו של משיח"; שם מתואר בהרחבה מעמד הגוי בספרות ההלכה והמדרש. להלן מספר דוגמאות: לדברי **הראב"ד**, **המהר"ל** ו**ר' יהודה הלוי**, שווים הגויים לבהמות ואינם ראויים להיקרא אדם; גם **הרמב"ם** כותב כי הגוי אינו אדם באמת וכל תכליתו איננה אלא לשמש את היהודי; לפי **ר' צדיק הכהן מלובלין**, כל הגויים הם כבהמה בדמות אדם; על-פי **הזוהר**, בניגוד ליהודים שיש להם נפש חיה, שאר העמים אינם נפש חיה (פרק 7, עמ' 104-113). **הרב קוק** אף קבע כי ההבדל בין היהודי לגוי גדול ועמוק יותר מההבדל שבין נפש האדם לנפש הבהמה, כי בין היהודים לגויים "שורר הבדל עצמי איכותי" ("אורות", אורות ישראל, פרק ה'). לשאלה האם יש לגויים נשמה, ענה ר' **בנימין שמואלי** ואמר: "לגוי יש רק נפש" (מאתר "הידברות", בלינק:  <http://www.hidabroot.org/he/question/19043> ). [\[72\]](/#_ftnref72) לפי מדרש בראשית רבה (פרשה ל"ו), סירס חם את אביו כדי למנוע ממנו להביא בן נוסף לעולם. [\[73\]](/#_ftnref73) רש"י: "'לא תהיה אחרי רבים לרעת' – אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם". [\[74\]](/#_ftnref74) "אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג): אחרי רבים להטות" [\[75\]](/#_ftnref75) מ. צ. קדרי (מילון העברית המקראית) מפרש את הביטוי 'על-פי' כך: 'בהתאם ל…', 'כפי' או 'לפי' (2007: 799, 848). [\[76\]](/#_ftnref76) "אמר רבי יוסי: רבי יהודה היה דורש ה' מסיני בא אל תקרי כן אלא ה' לסיני בא". [\[77\]](/#_ftnref77) כך הבינו זאת גם מ. צ. קדרי (מילון העברית המקראית, 2007: 12) וגם אבן-שושן. עובדה זו מקבלת חיזוק בבראשית י"ח 22, כאשר מסופר כי לאחר המפגש עם אברהם באלוני ממרא, "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'". [\[78\]](/#_ftnref78) בתלמוד הבבלי, שבת דף ל"א-ל"ב, מפורטים לעומק – האיום, החטא ועונשו. יש לציין כי אין שום אינדיקציה מקראית לכך שמצוות התרומה מלחם הארץ (במדבר ט"ו 17-21) מיוחסת לנשים בלבד ולפיכך, אין פלא שהתנ"ך לא מזכיר את העונש הנורא שהמציאו הרבנים. [\[79\]](/#_ftnref79) "דף על הדף", עירובין מ"ז ע"ב. [\[80\]](/#_ftnref80) "חשוקי חמד", עבודה זרה דף י"ט ע"א. [\[81\]](/#_ftnref81) "ילקוט יוסף", קצוש"ע יורה דעה סימן ק"מ-קמ"א; השכמת הבוקר הערות סימן ג'; תפילה א' הערות סימן צ' סעיף ט'. [\[82\]](/#_ftnref82) לר' יצחק יוסף. [\[83\]](/#_ftnref83) ר' שלמה יצחקי (המאה ה- 11), נחשב לגדול פרשני התנ"ך והתלמוד. [\[84\]](/#_ftnref84) ר' דוד אלטשולר (המאה ה- 17), מגדולי פרשני התנ"ך. [\[85\]](/#_ftnref85) הרש"ר הירש (רב ופרשן מהמאה ה- 19), התנגד בצדק לעיוות התלמודי כאשר טען כי "בהלה" זו מבוכה הנובעת מתחושת חוסר אונים" (בביאורו לויקרא כ"ו 16). [\[86\]](/#_ftnref86) רוב פרשני המקרא מאשרים זאת, לרבות מ. צ. קדרי (מילון העברית המקראית, 2007: 17) שעל-פיו, כוונת "אולי" במקרה זה היא: "מילה המורה על אפשרות". [\[87\]](/#_ftnref87) גם לפי מדרש ילקוט שמעוני (שמות ל"ג, סימן שצ"ו), מניח אלהים תפילין: "והסירותי את כפי וראית את אחורי – מלמד, שהראה לו הקב"ה קשר של תפלין". [\[88\]](/#_ftnref88) דברים ד' 2, י"ג 1. [\[89\]](/#_ftnref89) משנה תורה לרמב"ם, הלכות עדות, ט'. [\[90\]](/#_ftnref90) וכן מרבית מצוות התורה האחרות. [\[91\]](/#_ftnref91) הקרוי גם "פסיקתא זוטרא", מהמאה ה- 11 לספירה. [\[92\]](/#_ftnref92) משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד'. [\[93\]](/#_ftnref93) ראו למשל: מדרש "חומת אנך" מהמאה ה- 18 לספירה (שמות, פרשת בשלח); ומדרש "תורה תמימה" מהמאה ה- 19 (הערות לשיר השירים, פרק א'). [\[94\]](/#_ftnref94) לפי מ. צ. קדרי (מילון העברית המקראית, 2007: 276). [\[95\]](/#_ftnref95) על-פי הבבלי, ביצה ט"ו ע"ב; לפי "שיטה מקובצת" לר' אשכנזי (המאה ה- 16): "חדות ה' היא מעוזכם, זה מגדל בניו לתלמוד תורה"; ולפי מדרש "חומת אנך" (נחמיה ט'), שם נאמר: "חדות ה', שהיא התורה שקבלתם". [\[96\]](/#_ftnref96) נחמיה ח' 1-12. [\[97\]](/#_ftnref97) מועד יום כיפור, בעשרה בחודש בשביעי, חוזר על עצמו לכל אורך התורה (ראו: ויקרא ט"ז 29, כ"ה 9; ובמדבר כ"ט 7). [\[98\]](/#_ftnref98) דרך אגב, **מדרש תהילים** ד' מגלה כי אותו הדין תקף גם ביחס למועדים אחרים, כגון ראש השנה: "הקב"ה, מה שהסנהדרין של מטה גוזרין, הוא מקיים, ואימתי? בראש השנה, כשהסנהדרין יושבין ואומרים: נעשה ראש השנה בשני בשבת, או בשלישי בשבת, מיד הקב"ה מושיב שם למעלה סנהדרין של מלאכי השרת… …ואותו היום שישראל גזרו הוא יום ראש השנה אף לאלהי יעקב, שהוא מקיים גזירתם, ומסכים על ידם". [\[99\]](/#_ftnref99) במהדורת שטיינזלץ לקטע זה בתלמוד, נאמר: "כיון שנודעו דברי ר' יהושע אלה, שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבוא אצלי… "ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונך, שהוא לפי חשבוננו אחד עשר בתשרי. הלך ומצאו ר' עקיבא לר' יהושע כשהוא מיצר על שמאלצו הנשיא לחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו, אמר לו ר' עקיבא לר' יהושע: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל בקידוש החודש הריהו עשוי…". [\[100\]](/#_ftnref100) משנה תורה, הלכות קידוש החודש, פרק ב'. [\[101\]](/#_ftnref101) "רב ושמואל: חד אמר פרצוף וחד אמר זנב. בשלמא למ"ד פרצוף, היינו דכתיב: אחור וקדם צרתני, אלא למ"ד זנב מאי אחור וקדם צרתני". [\[102\]](/#_ftnref102) מסכתות קטנות, מסכת שמחות ח'; בבלי, תענית ט"ז ע"א; תענית כ"ג ע"ב; סוטה ל"ד ע"ב (בתוספת פרשנותו של רש"י במדבר י"ד 22). [\[103\]](/#_ftnref103) ספרות חז"ל מספקת לא מעט דוגמאות לרבנים שעודדו השתטחות על קברי צדיקים ואף עשו זאת בעצמם: בבלי, בבא מציעא פ"ה ע"ב; סוטה י"ד ע"א; עבודה זרה י"ח ע"א-ב; חגיגה כ"ג ע"ב; ילקוט שמעוני, פרשת בשלח. כיום, ניתן לראות זאת בא לידי ביטוי בדמות אין ספור ההילולות הפגניות ל"צדיקים", ל"מקובלים" ול"קדושים" לכאורה. וכאילו להוסיף חטא על פשע, קבעו חז"ל כי גם דמויות מקראיות – כיהושע וכלב למשל – השתטחו על קברי צדיקים (פסיקתא זוטרתא \[לקח טוב\], במדבר, פרשת שלח לך). [\[104\]](/#_ftnref104) ראו למשל ב"תיקון הכללי", המיוחס לר' נחמן מברסלב, שם נמצא העידוד "להשתטח על קבר הצדיק האמת הקדוש הזה…"; וגם באתרים: <http://din.org.il/wp-content/uploads/newsletter/he_61.pdf> <http://www.breslev.org/pages.php?subaction=showfull&id=1182187161&ucat=36> <http://www.biu.ac.il/jh/parasha/shlach/klei.html> [\[105\]](/#_ftnref105) קיימת אפוא, מידה לא מבוטלת של אירוניה בעובדה שכיום יש המשתטחים גם על קברו של הרמב"ם. [\[106\]](/#_ftnref106) מילון אבן שושן על הביטוי "דראון עולם"; גם מ. צ. קדרי (מילון העברית המקראית, 2007: 782) הבין את המילה "עולם" כזמן בלתי מוגבל. [\[107\]](/#_ftnref107) **רש"י** ביקש להצדיק את חז"ל והתעלם אף הוא מהסתירה הברורה בין התלמוד למקרא: "מתוך שבלבל משכבו, מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה. ולמה בלבל וחלל יצועיו? שכשמתה רחל, נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה. בא ראובן ותבע עלבון אמו; אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? לכן בלבל". [\[108\]](/#_ftnref108) מחוזק ע"י **התלמוד הירושלמי**, סוטה דף לא,א פרק ז הלכה ד גמרא: "לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק, הרי זה בכלל ברוך… "עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה". [\[109\]](/#_ftnref109) ביאור מ. צ. קדרי (מילון העברית המקראית, 2007: 680). [\[110\]](/#_ftnref110) פירוש מילון אבן שושן. [\[111\]](/#_ftnref111) "הסכם יששכר וזבולון" שימש יסוד ההנמקה למתן כסף לתלמידי חכמים, כפי שמפרט **קיצור שולחן ערוך**: "ומי שאינו יודע כלל ללמוד, או שאי אפשר לו מחמת רוב הטרדות, יספיק לאחרים הלומדים, ותחשב לו כאילו לומד בעצמו. כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק: שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך. זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון עסק בסחורה והספיק ליששכר פרנסתו, שיהיה לו פנאי לעסוק בתורה" (סימן כ"ז, סעיף ב'). [\[112\]](/#_ftnref112) ראו גם: קהלת רבה פרשה ו'; ילקוט שמעוני על מלכים ב'; מדרש שוחר טוב, שמואל פרשה ב'. [\[113\]](/#_ftnref113) בנוסח אחר נאמר: "כל המרבה בתפילה, נענה". [\[114\]](/#_ftnref114) ישוע המשיח חיזק ואישש את דעת המקרא כאשר לימד: "וּבְהִתְפַּלֶּלְכֶם, אַל־תְּפַטְפְּטוּ כַּגּוֹיִם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם: בְּרֹב דְּבָרֵינוּ נִשָׁמֵעַ" (מתי ו' 7). [\[115\]](/#_ftnref115) הכוונה איננה אלא ל"נְחֶמְיָה בֶּן־חֲכַלְיָה" (נחמיה א' 1). [\[116\]](/#_ftnref116) בן המאה ה- 18, היה פוסק מקובל ומחבר ספרי הלכה. [\[117\]](/#_ftnref117) ראו חיזוקים לכך בתלמוד הבבלי, ברכות ס"ד ע"א: "הנפטר מחברו, אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום". [\[118\]](/#_ftnref118) ראו פרשנותו של **רש"י** לקטע:"בני ימא – דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א". [\[119\]](/#_ftnref119) ר' יוסף וייצן מסביר כי מדובר ב"יצור שנולד מזיווג של בני אדם ודולפינים… "**במדרש ספרא** (שמיני פרשה ג ז) על האמור בויקרא: "ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם" וז"ל: "חיה – זו חית הים. הנפש – להביא את הסירונית. יכול תהא מטמא באהל כדברי ר’ חנינא, תלמוד לומר ’ואת’". כלומר, אסור לאכול סירונית, מן הטעם שחיה זו היא דג, אך יחד עם זאת כשתמות, תטמא באהל כאילו היתה אדם". מתוך הלינק: <http://www.yeshiva.org.il/ask/49593> [\[120\]](/#_ftnref120) אגב, בתחילת אותו קטע מהתלמוד, קובע **ר' יוחנן** באופן נמרץ כי "כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר". כלומר, מי שיעז להעלות את התושב"ע על הכתב ואף ללמוד ממנה שווה לשורף התורה ואינו נוטל שכר. מעניין מה חושבים על כך תלמידי הישיבות?.. [\[121\]](/#_ftnref121) מן הסתם, העדיפו רוב הפרשנים המסורתיים לרקוד לצלילי החליל התלמודי; לכן ראויה לציון פרשנותו של ר' פנחס הורוביץ (המאה ה- 18, בעל פירוש "פנים יפות", פרשת ויקרא פרק ד'), אשר העז לצאת כנגד דעת הרוב ודבק בכוונתו הפשוטה והברורה של הפסוק. [\[122\]](/#_ftnref122) בדיקה במילון העברית המקראית (מ. צ. קדרי, 2007: 204, 773) מעלה כי אכן מדובר בשני מינים שונים של עצים. כמו-כן, גם עיון בתרגום השבעים (לנחמיה ח' 15) מראה כי הפסוק מבדיל בין ההדס לבין עץ העבות. [\[123\]](/#_ftnref123) מעניין כי בעל הפירוש "תורה תמימה" (ר' ברוך הלוי אפשטיין, המאה ה- 19) הודה בטעותם וקבע: "עלי הדס ועלי עץ עבות, ומבואר דשני מינים הם" (הערות על ויקרא כ"ג). [\[124\]](/#_ftnref124) גם הביטוי 'יצר רע', אינו מופיע בשלמותו, אך יש לקיומו רמזים רבים בתנ"ך (למשל, ברא' ו' 5, ח' 21; דבר' ל"א 21; קהלת ח' 6-11; דהי"א כ"ט 18). [\[125\]](/#_ftnref125) ראו: פסיקתא זוטרתא, רש"י, רשב"ם, ראב"ע, אברבנאל, רבנו בחיי, אבן עזרא (על איוב פרק ג') ועוד. [\[126\]](/#_ftnref126) כינויו של ר' אבא אריכא שהיה מחשובי אמוראי בבל (במאה ה- 3 בקירוב). [\[127\]](/#_ftnref127) פרופ' ניסן רובין, "ראשית החיים", 2005: 129. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תשובה לרב **תגיות:** התורה שבעל-פה, תורה בעל פה, תושבע --- ### [ההבטחה על המשיח - מאברהם ליצחק ליעקב ליהודה ולדוד](https://igod.co.il/prophecies-messiah/ההבטחה-על-המשיח-מאברהם-ליצחק-ליעקב-ליה/) **Published:** אפריל 18, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > לאחר שאדם וחווה גורשו מגן עדן, הם לא עלו על מטוס שלקח אותם להוואי. הם יצאו לגלות. שם הם גילו שהחיים לא פשוטים, אפילו קשים. מדור לדור הלכה הרמה המוסרית והתדרדרה, עד שאלוהים הוריד מבול והטביע בו את כל האנושות, מלבד נוח, בני משפחתו וגן החיות הראשון בתולדות האנושות. בבראשית פרק ג' פסוק ט"ו אלוהים הבטיח דבר מה לאדם וחווה, הוא הבטיח להם שהפתרון האולטימטיבי לבעיית החטא שנוצרה יבוא דרך הזרע של חוה. ואכן, עד מהרה נקט אלוהים צעדים שנועדו לממש את אותה ההבטחה. הוא קרא לאברם לעזוב את אור כשדים וללכת לארץ כנען. נדרשת מידה מסוימת של אמונה באלוהים כדי להיענות בחיוב לקריאה מוזרה שכזאת! מאוחר יותר, כשאברהם ושרה כבר היו קשישים ושערם האפיר, אלוהים הבטיח לו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית י"ב:ג') וגם "ברך אברכך והַרבֵּה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים" (פס' י"ז) – הבטחות שאפילו אברהם התקשה להאמין בהן. לידתו של יצחק הייתה בגדר נס. אלוהים חזר על ההבטחה שנתן לאברהם, והבהיר שהברכה הזאת תעבור בירושה ליצחק בלבד ולא לאף אחד אחר מצאצאיו של אברהם1. מאוחר יותר הוא חזר ואישר את ההבטחה פעם נוספת, הפעם ליעקב, בנו של יצחק2. על ערש דווי אסף יעקב את בניו והשמיע באוזניהם את צוואתו ועדותו. הוא הכריז: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שִילֹה ולו יִקהַת עמים" (בראשית מ"ט 10). המילה "שבט" כוונתה לסמכות שיש ביד המלך, לא ראש שבט. גם הרבנים הכירו בזה והודו שהמילה "שִילֹה" מתייחסת למשיח, וראו בדבריו של יעקב אות לכך שהמשיח יבוא משבט יהודה. האם אתה מתחיל לראות כיצד אלוהים צימצם בהדרגה את האפשרויות בנוגע לשושלת המשפחתית של המשיח? בבראשית ג' 15 המשיח נקרא "זרע האשה". כלומר, הוא יהיה אדם אמיתי, לא מלאך או ישות רוחנית מעורפלת. אפשר גם להזכיר בהקשר זה את בראשית ט' 27, שם נאמר שההבטחה תתקיים ב"אוהלי שֵם", כלומר בצאצאיו של שם ולא של אף אחד אחר מבניו של נוח. אם כך, המשיח לא יכול להיות ממוצא דֶני, או להגיע מאוזבקיסטן או יפן. עליו להיות צאצא של אברהם, אם כי גם כאן האפשרות צומצמה. לא כל אחד מצאצאיו של אברהם יכול להיות המשיח, שכן ההבטחה בנוגע אליו עברה ליצחק ולא לישמעאל. ואחר כך היא ניתנה ליעקב וליהודה בנו (משם המושג "יהודים"); אם כך, המשיח חייב להיות יהודי, בן לשבט יהודה, מה שמוציא מכלל אפשרות את הצאצאים של 11 שבטים בעם. ולבסוף, מתוך כל המשפחות בשבט יהודה אלוהים מבהיר שהמשיח יוולד למשפחתו של דוד המלך. אלוהים הבטיח לדוד שמלכותו תיכון לעולם3. צאצאיו של דוד ישבו על כס המלכות במשך 400 שנה רצופות – שיא של כל הזמנים. אבל גם 400 שנה אינן נֶצח. ידוע שאחרי שנת 586 לפנה"ס כבר לא ישב על כס המלכות צאצא של דוד. האם זה אומר שההבטחה שאלוהים נתן הופרה? ובכלל, האם יש היום מלך אחר משבט יהודה? יש רק שלוש תשובות אפשריות לשאלות האלה. האפשרות הראשונה – היא שהנבואות היו שקריות, שמקורן לא באלוהים, שהן חסרות כל ערך ושהן לא ניבאו את העתיד. האפשרות השנייה – היא שיום יבוא והכנסת תעלה על עקבותיו של צאצא אמיתי של דוד, ואז יצביעו חברי הכנסת בעד הקמת המלכות מחדש, ימליכו את אותו צאצא, יעבירו לידיו את השלטון ויתפטרו מכיסאם – כמובן, אחרי שהם ישתכנעו שזהו צעד נבון. האמת היא שהאפשרות הראשונה נשמעת הגיונית יותר! האפשרות השלישית – היא שצריך לבדוק אם ישוע היה צאצא של דוד ואם הוא ימלוך "עד עולם", כפי שכתוב בשמואל ב':ט"ז. בהמשך נבדוק איך יתכן שהוא ימלוך "עד עולם". בשלב זה נראה אם הוא אכן היה צאצא של דוד. אחרי הכל, אם הוא לא מבית דוד, אין שום טעם להתייחס לאפשרות שהוא משיח ישראל. בשורת יוחנן בברית החדשה מביאה כמה פסוקים מעניינים: "אנשים מהמון העם, ששמעו את הדברים האלה, אמרו: "זהו באמת הנביא". אחרים אמרו: "זהו המשיח" ואחרים אמרו: "מה, מהגליל יבוא המשיח? הרי הכתוב אומר שמזרע דוד ומבית לחם עיר דוד יבוא המשיח". משום כך נפלה מחלוקת בין המון העם על אודותיו" (יוחנן ז' 40-43). בברית החדשה, גם מתי (א' 1-16) וגם לוקס (ג' 23-38) מתעדים את אילן היוחסין של ישוע. שניהם עוקבים אחר הדורות שנולדו מדוד, ובכל זאת יש שוני בין שתי הרשימות. מתי עקב אחר השושלת שנולדה דרך שלמה, ואילו לוקס עקב אחר השושלת שנולדה מבן אחר של דוד – נתן. יתכן שהשושלת שלוקס תיעד היא של מרים והשושלת שמתי תיעד היא של יוסף4. אבל בכל מקרה, שניהם מבהירים שישוע הוא צאצא של דוד. מאברהם עד יצחק, מיעקב עד יהודה ומיהודה ועד לדוד המלך נקבעה שושלת היוחסין של המשיח. לכן אין כל פלא שכאשר ישוע הגיע ליריחו והדבר נודע לקבצן עיוור שנקרא ברטימי, הוא החל לצעוק: "בן דוד, ישוע, רחם עלי!" (מרקוס י' 47). לברטימי לא היה כל ספק בנוגע לאילן היוחסין של ישוע. הוא ידע, כמו כל בני דורו, שישוע היה צאצא של דוד ומועמד ראוי ומתאים לתואר "משיח". 1\. בראשית י"ז 19. 2\. בראשית כ"ז 29. 3\. שמואל ב' ז' 1-17; דברי הימים א' י"ז 11-12. 4\. התיאולוג יוליוס אפריקנוס, בן המאה ה-3 לס', יחס את ההבדלים בין שתי הרשימות למצוות הייבום. לפי מצווה זו, אלמנה שאין לה בן הייתה צריכה להינשא ליבם שלה, לאחי בעלה המנוח. אם נולד לה בן, הוא נקרא על שם הבעל המנוח, וזאת כדי לשמור על שמו. אפריקנוס העלה את האפשרות שיוסף אכן נולד מהיָבם (הגִיס) עלי (שעליו מדבר לוקס), אבל נשא את שמו של יעקב, אחיו המנוח של עלי (שעליו מדבר מתי). היות שעלי ויעקב היו אחים למחצה, בנים לאותה אם אבל לא לאותו אב, אביו של עלי מופיע בשושלת של בית דוד דרך נתן (לפי הרשימה של לוקס), ואילו יעקב מתייחס לשושלת של שלמה (לפי הרשימה של מתי) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, ישוע ושושלת דוד, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [האם ישוע הוא בעצם העתק של סיפורי אלילים פאגאנים? תגובה לרב דניאל עשור](https://igod.co.il/answer-rabbi/האם-ישוע-הוא-בעצם-העתק-של-סיפורי-אלילים/) **Published:** אפריל 19, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** לאחר שהפרכנו את טיעוניו המרכזיים של דניאל עשור בכרך הראשון שלו "על פתחה של רומי", הוא הוציא כרך ב ושם הוא מתיימר להפריך בחזרה את תשובותינו. במאמר זה אנו נבחן את ניסיונות ההפרכה שלו לתשובותינו בנוגע לקווי הדמיון לכאורה בין ישוע לדתות פגאניות. ### טענתו של הרב עשור: > "בודהה נולד לבתולה 600 שנים לפני הולדת יש"ו הנוצרי והסיפור גנוב משם נקודה" (עמ' 298). ### תשובה שלנו: דניאל עשור, למה אתה מצפה מאנשים להאמין לטענותיך מבלי לספק מקורות? אתה חושב שאם אתה טוען טענה ובסופה כותב "נקודה" אז זה אומר שאתה צודק? ראשית, הביוגרפיה הראשונה אודות בודהה (Buddhacarita) לא נכתבה עד המאה השנייה אחרי הספירה1 (כלומר אחרי מאורעות הברית החדשה). שנית, כפי שמלומד אדווארד ת'ומאס כתב בספרו: > "התיעודים הקדומים ביותר אודות השושלת של בודהה לא מניחים שום דבר בלתי רגיל לגבי הולדתו…"2 ושוב, הרב עשור הוכיח שהוא לא חוקר אמין או זהיר. ### טענתו של הרב עשור: > "חורוס, האל המצרי, נולד לבתולה אלפי שנים לפני יש"ו…" (שם). ### תשובה שלנו: מקור כלשהו לטענתך? כלום. אז לפחות אנחנו נספק מקורות לטענתנו: אוזיריס לא הייתה בתולה כשהולידה את חורוס: האגיפטולוגית הצרפתית פרנסויס דונדנד כתבה: > "לאחר שקיימה יחסי מין… עם האל המת שאותו היא החזירה לחיים, היא הולידה בן, את הורוס."3 ### טענתו של הרב עשור: > "…קרישנה נצלב על הצלב לאחר מותו…"  (שם). ### תשובה שלנו: מקור כלשהו? כמובן שלא. משום שזו המצאה, כפי שהפרופסור לדת ההינדואיסטית אדווין בריינט כתב, "מדובר בשטות מוחלטת. אין שום אזכור לצליבה בשום מקום".4 ### טענת הרב עשור: > "הרב עשור הביא חוקרי תאולוגיה והיסטוריה בתחומים אלו, אין זה משנה אם הם חיו לפני מאתיים שנה. הם פתחו ספרי דתות שהם עתיקים יותר שנים…" (שם). ### תשובה שלנו:  הטיעון שלנו הוא לא שבגלל שהחוקרים עליהם הוא הסתמך חיו לפני מאתיים שנה ושלכן הם לא מהימנים. אלא שמדובר בתיאוריה מיושנת אשר ננטשה על ידי המחקר המודרני. מדוע הרב עשור לא הביא חוקרים מודרניים שטוענים שישוע הוא העתק של סיפורים מתוך דתות פגניות? ובכן כי לא קיימים כאלו כיום. החוקרים שחיו לפני מאתיים שנה, עליהם הרב עשור מסתמך, לקחו היבטים מסוימים מתוך הסיפורים הפגאניים, הוציאו אותם מההקשר וניסו ליצור קווי דמיון. אך כפי שהחוקר הסקפטי של הברית החדשה בארט הרמן כותב: "אין כיום פרופסור אחד שסבור שישוע הוא העתק פגאני אשר מלמד את הברית החדשה או את תולדות הכנסייה או אפילו לימודים קלאסיים במוסד אקדמי מוכר כלשהו.. וזה לא מפתיע. ההשקפות הללו הן כל כך קיצוניות ולא משכנעות.."5 ### טענת הרב עשור: > "גם קרישנה החיה מתים לטענת מאמיניו.. שניהם גם קרישנה וגם יש"ו השתנו ועברו טרנספורמציה לנגד עיני עדים, שניהם גם קרישנה וגם יש"ו נחשבים חלק מהשילוש הקדוש, שניהם מכפרים את חטאיהם של האחרים. מאמיני כל אחד מהם טוענים שהם בראו את העולם. שניהם גם קרישנה וגם יש"ו לפי טענת מאמיניהם שופטים את המתים. שניהם ירדו לגיהנום ולאחר מכן עלו לגן עדן. שניהם התגלמות האל בבשר… שניהם גם ישו וגם קרישנה כשהם מתו העולם חשף בצהריים ומתים קמו מקברם ונראו בכל מקום. שניהם רחצו רגלי תלמידיהם גם קרישנה וגם יש"ו." (עמ' 299). ### תשובה שלנו:  אדווין בריינט, הפרופסור לדת ההינדואיסטית אותו הזכרנו לעיל עונה על כל הטיעונים הללו. בקשר לטענה שקרישנה החיה מתים הוא כותב: "זה מנוסח בצורה המזכירה יותר מדי את הברית החדשה. אבל הוא כן עשה ניסים…" במילים אחרות, אין ביסוס לטענה שהוא הקים מתים, למרות שכן נטען עליו שהוא עשה ניסים, אך עשיית ניסים היא כללית מדי בשביל לטעון שקיימת העתקה. בקשר להשתנות של שניהם לעיני עדים הוא כותב: "לא". שוב, אין שום ראיה לטענה הזו. בקשר לטענה ששניהם נחשבים חלק מהשילוש הקדוש, הוא כותב: "לא". שוב, אין שום ראיה לטענה הזו. בקשר לטענה שגם קרישנה כיפר על חטאי העולם, הוא כותב: "לא"6. טענה זו למעשה מצביעה על חוסר בקיאות בדת ההינדואיסטית משום שהקונספט של סליחת חטאים כלל איננה קיימת בדת זו. לגבי הטענה שגם על קרישנה נטען שהוא ברא את העולם, ובכן, זה כללי מדי, אם ישוע הוא אכן מי שהוא טען שהוא, כלומר אלוהים בכבודו ובעצמו, אז הדת ההינדואיסטית היא זו שהעתיקה מהאמונה התנ"כית. מה לגבי שאר קווי הדמיון? ובכן, חשוב להבין שגם אם קווי הדמיון הללו היו נכונים, החוקרים בתחום מסכימים שאם כבר, זו לא הברית החדשה שהעתיקה, אלא שהעתיקו ממנה. אדווין בריינט שוב כותב: > "הסיפורים הללו של קרישנה יכולים להיות מתוארכים בין המאה הרביעית למאה השישית אחרי הספירה לכל המוקדם".7 החוקר גווין מסכים איתו לגבי כך.8 במילים אחרות, גם אם כל ההשוואות שדניאל עשור עושה בין ישוע לקרישנה, היו נכונות, המסקנה הייתה שחסידי קרישנה גנבו או העתיקו מהברית החדשה, ולא להפך. בעמוד 300-301, עשור ממשיך ומשווה בין בודהה לישוע, אך כפי שהראנו לעיל, הביוגרפיה של בודהה נכתב מאתיים שנים לאחר חייו של ישוע, לכן ההשוואות הללו אינן רלוונטיות (ורובן כצפוי שגויות). בעמוד 302, הרב עשור בעצם מסכם את הטיעון שלו בכך שהדת הנוצרית הרומית הושפעה מהדתות הפגאניות (הוא נותן דוגמאות כמו מסורת המים הקדושים, הפעמונים, עץ האשוח ועוד). אך אנו לא מכחישים את ההשפעות הללו על הדת הנוצרית במאות המאוחרות לאחר מאורעות הברית החדשה. אלא, שאנחנו טוענים שדניאל עשור לא הצליח להראות שיש ראיות לכך שהדוקטרינות בברית החדשה או התיעודים אודות ישוע בבשורות הושפעו מדתות פגאניות במאה הראשונה. קיימות שתי סיבות לכך: ראשית, אין ראיות לקיומן של דתות פגאניות מיסטיות בארץ ישראל במאה הראשונה.9 החוקר נורמן אנדרסון כותב, > "אין ראיות מכל סוג שהוא…שהדתות המיסטיות היו בעלות השפעה כלשהי בישראל בעשורים הראשונים של המאה הראשונה".10 שנית, התלמידים של ישוע היו יהודים מונותאיסטיים, לא הייתה להם שום סיבה לאמץ את האלמנטים הזרים מהדתות הפאגניות. שלישית, בבסיס הטיעון של דניאל עשור קיים כשל לוגי הנקרא "פוסט הוק ארגו פרופטר הוק". מהו הכשל הזה? מדובר בכשל של סיבה שגויה. בכשל הזה, מסיקים שאם מאורע מסוים מגיע אחרי מאורע אחר, אז שהמאורע הראשון הוא הסיבה למאורע השני (ולא מספקים ראיה מספקת עבור הקשר הסיבתי הזה). **גם אם דניאל עשור היה צודק בכך שקיימים קווי דמיון בין הדתות הפאגניות לבין האמונה המשיחית, העובדה בפני עצמה לא הייתה מספיקה כדי להראות שהאמונה המשיחית הושפעה מדתות פאגניות ומיסטיות. בעוד שהוא יכול לנחש ולהסיק שקיים קשר בין הדתות הזרות הללו, לאמונה המשיחית, הניחושים וההיסקים שלו לא מהווים ראיות אובייקטיביות בפני עצמם. קורלציה (התאמה) איננה כרוכה בסיבתיות.** ### **מסקנה** דמיינו שאנו חיים בזמן כלשהו בעתיד הרחוק. כתוצאה מאסון כלשהו רק מספר מסמכים בודדים של ההיסטוריה של ארצות הברית נשארו, ואלו הם רק קטעים מתוכם. לאחר קריאה מתוך אותם קטעים, קבוצה קטנה של היסטוריונים מגיעה למסקנה קיצונית: המיתוס אודות הנשיא ג'ון קנדי מבוסס על מיתוס קדום יותר של אברהם לינקולן. הסיבה של אותה קבוצה לאותה מסקנה: "הביטו בדמיון שיש בינהם!" - לינקולן נבחר לקונגרס ב1846; קנדי נבחר לקונגרס ב1946. - לינקולן נבחר לנשיאות ב1860; קנדי נבחר לנשיאות ב1960. - לשמות של לינקולן וקנדי יש שבע אותיות באנגלית. (Lincoln, Kennedy). - שניהם התחתנו בשנות השלושים שלהם, ושניהם התחתנו עם אישה שידעה צרפתית. - שני הנשיאים התעסקו בזכויות של האזרחים האפרו-אמריקנים. - שני הנשיאים נרצחו ביום שישי, דרך ירי בצד האחורי של ראשם, בעודם יושבים ליד נשותיהם. - שני הרוצחים שלהם נורו ונהרגו על ידי אקדח תופי מספר ימים לאחר שרצחו את הנשיאים ולפני שהובאו למשפט. - שני הנשיאים הוחלפו על ידי סגנים בשם ג'ונסון, מהדרום, שנולדו ב1808 ו1908. הדוגמה הזו מראה שהשוואות שגויות וחסרות חשיבות יכולות להוכיח כל דבר שרק נרצה. דניאל עשור לא סיפק את הראיות הדרושות כדי להראות את הקשר הסיבתי שהוא ביקש להראות. גם אם עשור מביא מקורות כלשהם לטענות שלו, כפי שחוקרים מתעקשים, זה לא מספיק לציין מקורות. כמות המקורות גם כלל לא משנה. מה שצריך זה איכות, לא כמות. המקורות שעשור נותן הם לא מקורות למחקרים שנעשו על ידי חוקרי דתות. מדובר במקורות ישנים שננטשו על ידי החוקרים הביקורתיים בתקופתנו. המקורות שהוא סיפק מניחים הנחות וספקולוציות ומגיעים למסקנות שלא מבוססות על מחקר דקדקני. ### הרחבה: השוואות נוספות ### ישוע והורוס רבנים מסויימים טוענים כי היבטים בחייו של ישוע דומים לשל הורוס כמו: שניהם נולדו ב25 לדצמבר (איפה דבר כזה מוזכר בברית החדשה?), נולדו מבתולה, בשניהם מוזכר כוכב במזרח, השתחוו בפניהם שלושה מלכים, לשניהם 12 תלמידים, נטבלו בגיל 30, עשו ניסים, שניהם נקראו "שה האלוהים", שניהם נצלבו, נקברו לשלושה ימים וקמו לתחייה. #### שבירת מיתוס האם פרטים אלו נמצאים גם בסיפורו של הורוס? ובכן קודם כל יש מספר תאריכי לידה אשר מיוחסים להורוס, אחד מהם בסביבות החורף ב21 בדצמבר או ה22 בדצמבר, למרות שהתאריך המדויק אינו ברור. אך גם אם כן, אין זה קשור ללידתו של ישוע. בברית החדשה לא נזכר בשום מקום כי ישוע נולד ב25 בדצמבר. לכן השוואה זו לא רלוונטית. מה בנוגע ללידת בתולין? אין סיפור אחד אשר מציע כי הורוס נולד מבתולה. זו המצאה. כן מסופר כי הורוס עשה ניסים, לעומת זאת, שום נס שלו לא מקביל לניסים של ישוע. אין הליכה על המים, הקמת בני אדם מהמתים, הפיכת מים ליין, וכו. להורוס לא היה כוכב במזרח, לא השתחוו בפניו 3 מלכים, הוא לעולם לא נטבל, הוא לא התחיל את שליחותו בגיל 30, לא היו לו 12 תלמידים, הוא לעולם לא נקרא בפי אף אחד "שה האלוהים", הוא לא נצלב, לא נקבר לשלושה ימים, ואף פעם לא קם לתחייה. אין עדות היסטורית אחת אשר יכולה לתמוך בטענות הללו בנוגע להורוס. ### ישוע ואטיס הטענות בנוגע לאליל אטיס הן: הוא נולד מבתולה, נולד ב25 בדצמבר, נצלב, היה מת לשלושה ימים, קם לתחייה. #### שבירת מיתוס בעוד שעל פי האגדה אטיס התעבר ללא התערבות מינית, שום טקסט עתיק לא טוען כי אמו, ננה, הייתה בתולה. על פי הגרסה הנפוצה, עץ רימון צומח מהדם של אגדיסטיס. ננה עוצרת להרים רימון, ומחזיקה אותו בחיקה, ואז הרימון נעלם, והופך לאטיס בתוך רחמה ללא שום פעילות מינית. אך האם היא הייתה בתולה? שום דבר בטקסט מציע זאת. בנוגע למועד לידתו, אין שום עדות לכך שאטיס נולד ב25 בדצמבר למרות ששוב, אין כל אזכור בברית החדשה כי ישוע נולד בתאריך זה. לכן השוואה זו לא רלוונטית. בנוגע לצליבה, אטיס מת מתחת לעץ הוא לא היה תלוי עליו. משך מותו, אטיס מת ונשאר מת. תחייה מן המתים, שוב הוא נשאר מת. יש סיפור שאומר כי אגדיסטיס מבקש מזאוס להחיות את אטיס, אבל זאוס מסרב, ולבסוף גרם לכך שרק שאצבעו של אטיס תזוז. סיפור זה מתוארך בשנת 150 אחרי הספירה, הרבה אחרי חייו של ישוע. ### ישוע ודיוניסוס שניהם נולדו מבתולה, עשו ניסים, הפכו מים ליין, נקראו "מלך המלכים", "הראשון והאחרון", "בן יחיד", שניהם קמו לתחייה. #### שבירת מיתוס הוא עשה ניסים, אך שוב, הם לא מקבילים לניסים של ישוע. יש גרסה שטוענת כי דיוניסוס קם לתחייה, אך הפרטים בסיפור אינם דומים בכלל לקימתו של ישוע. הרעיון כי דיוניסוס נצלב מופיע לכל המוקדם במאה הרביעית אחרי הספירה. דיוניסוס לא נולד מבתולה, לעולם לא הפך מים ליין, אף פעם לא נקרא "מלך המלכים", "הראשון והאחרון", "הבן היחיד" (לאביו זאוס, היו מספר בנים). ### ישוע ומיתרה נולדו מבתולה, דצמבר 25, היו להם 12 תלמידים, עשו ניסים, מתו לשלושה ימים, קמו לתחייה, שניהם נקראו- "האמת"\\ "האור". #### שבירת מיתוס חוץ מזה שהוא עשה ניסים (אשר לא תואמים את הניסים של ישוע- מים ליין, הליכה על המים, הקמת מתים לתחייה) שאר ההשוואות הן שקריות. מיתרה נוצר בתוך הר, לא מאיש, בתולה או לא. אין שום מקור אשר מצביע על כך שהוא נולד ב25 בדצמבר, אותו הדבר תקף לגבי ישוע. בגרסה הפרסית למיתרה היה תלמיד אחד, ורונה. בגרסה הרומאית, היו לו שני תלמידים. הוא עשה ניסים אך הם לא תואמים לניסים של ישוע. הוא לא היה מת לשלושה ימים ולא קם לתחייה בשום גרסה קיימת. הוא לא נקרא "האמת" או "אור העולם" בשום תיעוד קיים. הערות שוליים: 1\. .Miranda Eberle Shaw, Budhhist Goddesses of India, 237 2\. .Edward Thomas, The life of Buddha, 36 3\. Gods and Men in Egypt: 3000 BCE to 395 CE, trans by Lorton (Cornell Univeristy Press, 2005),39\] ראו גם: Great Goddesses of Egypt (Great Goddesses of Egypt, 1999), 162, וגם: Handbook of Egyptian Mythology (ABC-CLIO, 2002), 80, וגם: Romanising Oriental Gods, James Alvar, tans. ed. by Gordon (Brill, 2008), 44. 4\. Mike Licona (2001), “A Refutation of Acharya S’s book, The Christ Conspiracy,” http://www.risenjesus.com/a-refutation-of-acharya-ss-book-the-christ-conspiracy. 5\. ?Bart D. Ehrman, Did Jesus exist https://www.huffpost.com/entry/did-jesus-exist\_b\_1349544 6\. Mike Licona (2001), “A Refutation of Acharya S’s book, The Christ Conspiracy,” http://www.risenjesus.com/a-refutation-of-acharya-ss-book-the-christ-conspiracy 7\. .sscnet.ucla.edu/southasia/Religions/texts/Puranas.htm 8\. Flood, Gavin D. (1996). An Introduction to Hinduism Cambridge University Press. p. 110-111 9\. .Metzger, "Methodology," 8 10\. Norman Anderson, Christianity and World Religions (Downers Grove, IL: InterVarsity, 1984), 53–54 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** תשובה לרב **תגיות:** בן האלוהים --- ### [האם ישוע היה שוביניסט?](https://igod.co.il/true-judaism/האם-ישוע-היה-שוביניסט/) **Published:** אפריל 19, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > סיפורה של ברוריה (או ברוריא), אשת רבי מאיר, מהווה דוגמא כל כך יוצאת דופן בספרות חז"ל לאישה-תלמידה, עד כי אל-לנו להתייחס אליו אלא בחזקת "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל. ללמד לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא".\[1\] מדוגמתה של ברוריה, ניתן אפוא ללמוד עד כמה נדיר היה זה למצוא ולו תלמידה חכמה אחת של כתבי הקודש בחברה הדתית-פטריארכאלית של תקופת סוף בית שני. כאשר קוראים את ספרי הברית החדשה מגלים כי לא זו בלבד שהיחס אשר מקבלות שם הנשים הוא חיובי ביותר, אלא שבאופן יחסי, מבין כל הכתבים הדתיים של אותה תקופה הנמצאים ברשותנו (לרבות כתבי חז"ל, קלמנס, טרטוליאנוס ואוגוסטינוס), אין מסמך יותר פרו-פמיניסטי מזה של הברית החדשה. להלן כמה דוגמאות לכך: כבר בפרק הפתיחה של בשורת מתי מתגלה פרט יוצא דופן, אם לוקחים בחשבון את האופי השמרני של התרבות היהודית בתקופת בית שני. מתי מזכיר לנו לא פחות מארבע נשים כאשר הוא מתאר את שושלת היוחסין של המשיח – תמר, רחב, רות ובת-שבע (מתי א`, 3, 5-6). וכאמור, אין הוא מתבייש בכך שהמשיח הוא צאצא של אישה זונה (רחב), למרות שבנקל היה יכול לוותר על ציון שמה. רחב מוזכרת שוב, גם בפרק י"א של האיגרת אל העברים – פרק המוקדש כולו לדמויות מקראיות המהוות מודל לחיקוי בגלל עוצמת אמונתן. ואמנם, מחבר אותה איגרת אינו שוכח לעשות כבוד לרחב הזונה, כאשר הוא מכניס את שמה לפנתיאון בו מצויים בין השאר שלושת האבות, משה רבנו ודוד המלך (פס` 31). דוגמא נוספת ליחס המפתיע שאליו זוכות נשים בברית החדשה, מתקבל גם מישוע עצמו. בבשורת לוקס פרק י`, אנו קוראים: "ויהי בנסעם, ויבוא אל כפר אחד ואישה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל ביתה. ולה היתה אחות ושמה מרים, אשר ישבה לרגלי ישוע לשמוע את דברו. ומרתא יגעה ברוב שירותה ותיגש ותאמר: הלא תשים על לבך אדני, אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי? אמור נא אליה ותעזור לי. ויען ישוע ויאמר לה: מרתא מרתא, את דואגת ומבוהלת על הרבה. אבל אחת היא מן הצורך ומרים בחרה לה החלק הטוב, אשר לא יילקח ממנה" (פס` 36-42). בקטע קצר זה ניתן להבחין במספר דברים יוצאי דופן: (1) בתקופה בה נשים-תלמידות היתה תופעה נדירה ביותר,\[2\] שלא לומר אסורה, אנו קוראים כי ישוע לא נמנע מללמד את מרים לרגליו; (2) יתרה מכך, במקום לשבח את מרתא ולגעור במרים, ישוע בוחר להעמיד את מרתא במקומה ולשבח את מרים על כך שבחרה בחלק הטוב יותר – לימוד דבר האלוהים. ומרים הזו לא היתה תלמידתו היחידה של המשיח. בפרק האחרון של האיגרת אל-הרומיים, מציין שאול השליח את שמותיהן של לפחות עוד שש תלמידות נוספות ברשימה הכוללת גברים ונשים כאחד (פרק ט"ז, פס` 1, 3, 6, 12, 15). פיבי, הראשונה אשר פותחת את הרשימה, אף מתפקדת כשמשית הקהילה בקנכראה (שם, פס` 1). דוגמא נוספת נמצאת במעשי השליחים פרק ט`, שם אנו קוראים על "תלמידה ביפו, ושמה טביתא, שתרגומו צביה, והיא מלאה מעשים טובים וצדקות אשר עשתה" (פס` 36).\[3\] נוסף על שנים עשר תלמידיו של ישוע, אנו קוראים בבשורת לוקס כי התלוו אליו באופן קבוע גם :"נשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחוליים: מרים, הנקראה מגדלית, אשר גורשו ממנה שבעה שדים. ויוחנה, אשת כוזא סוכן הורדוס. ושושנה, ואחרות רבות אשר שרתהו מנכסיהן" (פרק ח, 2-3). משמעות הדבר היא כי לא רק שהיו לישוע תלמידות, אלא שדווקא הן (ללא עזרתם של גברים) היו אלה אשר ניאותו לממן את שירותו הציבורי ולסייע לכסות את הוצאות מחייתו. דוגמא אחרת ליחס המפתיע המוענק לנשים בברית החדשה, מתקבלת אף היא מן המשיח עצמו. המפגש של ישוע עם האישה השומרונית, כפי שהוא מתועד בבשורת יוחנן פרק ד`, חושף את יחסו המהפכני לנשים באותה תקופה. כאשר ביקש ממנה המשיח מעט מים, הופתעה האישה והשיבה: "הן יהודי אתה וכיצד תשאל ממני לשתות ואנכי שומרונית? כי לא יתערבו היהודים עם השומרונים" (פס` 9).\[4\] וכששבו תלמידיו וראו את שניהם משוחחים, "ויתמהו על דברו עם אישה, אך לא אמר לו איש מה זה תשאל או מה תדבר עימה" (פס` 27). הדמות שעימה שוחח ישוע היתה אפוא בקבוצת סיכון כפולה, אשר היוותה מטרה נוחה ביותר להפליה: (1) הן עקב היותה שומרונית; (2) הן עקב היותה אישה. אך כאמור, ישוע התעלה על החיץ האתני-לאומי ועל החיץ המגדרי גם יחד, והוכיח שוב כי אינו נושא פנים לאיש.\[5\] \[1\] תלמוד בבלי, מסכת בכורות ו, ע"א. \[2\] כאמור, הדוגמא של ברוריה היא בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. \[3\] למעשה, למרות שהיו לישוע תלמידות רבות, צביה היא הדמות  היחידה המקבלת בספרי הברית החדשה את התואר "תלמידה". \[4\] על-מנת ללמד על הסיבות לראשיתה של האיבה בין היהודים לשומרונים, ניתן לפנות למלכים ב י"ז, 24-41. \[5\] ככתוב בלוקס כ`, 21. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע - פועלו ודמותו, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה --- ### [לאן זזו מועדי וחגי אלוהים?](https://igod.co.il/true-judaism/לאן-זזו-מועדי-וחגי-אלוהים/) **Published:** מרץ 1, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** בעוד אלוהים קבע כי אין להוסיף על מצוותיו, החליטו חז"ל לא רק להוסיף, אלא גם לשנות ולהזיז את מועדי וחגי אדוני, שהוא עצמו קבע! ### **יום כיפור:** **בויקרא** כ"ג 2 מפורטים מועדי ישראל, כפי שנקבעו על ידי אלהים בכבודו ובעצמו. הכתוב מדגיש כי מדובר ב"מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי". המועדים שייכים לה' והוא שקבע את התאריך המדויק בו יש לחגוג אותם. בפס' 27 נאמר: "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם". יום כיפור, אם כן, חייב לחול כל שנה בדיוק בעשרה בתשרי.[\[1\]](/#_ftn1) והנה, עובדה זו לא מנעה מ**חז"ל** לחלל את יום הכיפורים במצח נחושה על ידי שינוי התאריך לאחד עשר בתשרי[\[2\]](/#_ftn2) למרות שידעו כי מדובר בשגגה (**בבלי, ראש השנה** כ"ה ע"א).[\[3\]](/#_ftn3) ו**הרמב"ם** הצְדִיקם, באמרו: "בית דין שקידשו את החודש – בין שוגגין, בין מוטעין, בין אנוסין – הרי זה מקודש, וחייבין הכול לתקן המועדות על יום שקידשו בו: אף על פי שזה ידע שטעו, חייב לסמוך עליהם".[\[4\]](/#_ftn4) ### **חג שבועות:** ב**ויקרא** כ"ג 15 כתוב: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה". דהיינו, ספירת העומר חייבת לחול ביום ראשון בשבוע בתוך חג המצות. **יהדות ההלכה** שינתה את המועד וקבעה כי יש להתחיל את הספירה "ממחרת יום טוב" (**רש"י**), כלומר: בתאריך ט"ז בניסן. פירוש זה טומן בחובו לפחות שני קשיים: **1-** הפשט המקראי מצווה ממחרת "הַשַּׁבָּת" ובכל מקום בתורה בו נאמר "השבת" בה' הידיעה, אין הכוונה אלא ליום השביעי בשבוע;  **2-** גם הרבנים מודים כי בניגוד למועדים האחרים בתורה, אין לחג השבועות (טקס הנפת העומר) תאריך קבוע והוא תלוי לגמרי בסיום ספירת העומר.  אך משום שההלכה קבעה כי יש להתחיל את הספירה כל שנה מתאריך ט"ז בניסן, ייפול חג השבועות דרך קבע על התאריך ו' בסיוון! לסיכום, בשל פרשנותם המוטעה של חז"ל לביטוי "ממחרת השבת", נכפה על מי שהולך לפי שיטתם לציין את הנפת העומר בתאריך שגוי; יתרה מכך, על-פי התורה אין לחג השבועות תאריך מפורש והוא נקבע רק עם סיום ספירת העומר; אף על פי כן, סתרו הרבנים את הכתוב בכך שפסקו מועד קבוע לחג וכתוצאה מכך עיקרו לגמרי את הצורך בספירת העומר. [\[1\]](/#_ftnref1) מועד יום כיפור, בעשרה בחודש בשביעי, חוזר על עצמו לכל אורך התורה (ראו: ויקרא ט"ז 29, כ"ה 9; ובמדבר כ"ט 7). [\[2\]](/#_ftnref2) דרך אגב, **מדרש תהילים** ד' מגלה כי אותו הדין תקף גם ביחס למועדים אחרים, כגון ראש השנה: "הקב"ה, מה שהסנהדרין של מטה גוזרין, הוא מקיים, ואימתי? בראש השנה, כשהסנהדרין יושבין ואומרים: נעשה ראש השנה בשני בשבת, או בשלישי בשבת, מיד הקב"ה מושיב שם למעלה סנהדרין של מלאכי השרת… …ואותו היום שישראל גזרו הוא יום ראש השנה אף לאלהי יעקב, שהוא מקיים גזירתם, ומסכים על ידם". [\[3\]](/#_ftnref3) במהדורת שטיינזלץ לקטע זה בתלמוד, נאמר: "כיון שנודעו דברי ר' יהושע אלה, שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבוא אצלי… "ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונך, שהוא לפי חשבוננו אחד עשר בתשרי. הלך ומצאו ר' עקיבא לר' יהושע כשהוא מיצר על שמאלצו הנשיא לחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו, אמר לו ר' עקיבא לר' יהושע: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל בקידוש החודש הריהו עשוי…". [\[4\]](/#_ftnref4) משנה תורה, הלכות קידוש החודש, פרק ב'. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יום כיפור, מועדי ישראל, שבועות --- ### [טיעונים לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/science-faith/טיעונים-פילוסופיים-לקיומו-של-אלוהים/) **Published:** יוני 15, 2013 **Author:** וויליאם ליין קרייג **Content:** > האם יש טיעונים טובים לקיומו של אלוהים? האם זה בכלל משנה אם הוא קיים? אין שאלה חשובה יותר בתודעה האנושית התובעת תשובה, מאשר השאלה "האם יש אלוהים?". כל אדם חייב לענות על השאלה הזאת, והתשובה שייתן, קריטית מבחינת השלכותיה. האם זה משנה אם אלוהים קיים? והאם יש בכלל סיבות טובות לחשוב שהוא קיים? ### 3 סיבות לטובת חשיבות שאלת קיומו של אלוהים #### ללא אלוהים אין משמעות לחיינו אם אלוהים לא קיים, החיים בתכליתם חסרי משמעות. אם חייך נידונים לסוף של מוות, אז זה לא משנה בסופו של דבר, איך ניהלת את חייך. אין הבדל בין אם היית קיים, או בין אם לא. אין ספק שחייך יכלו להיות בעלי חשיבות יחסית משום שאולי השפעת על אחרים או על השתלשלות ההיסטוריה. אך בסופו של דבר, גם שאר האנושות נידונה להרס ומוות. לבסוף, זה לא משנה מי אתה או מה אתה עושה, החיים חסרי משמעות. לכן, תרומתו של המדען לקידום הידע האנושי, מחקרו של הרופא להקלת הכאב והסבל, מאמציו של הדיפלומט להבטחת שלום עולמי, ההקרבות שאנשים עושים כדי לשפר את המין האנושי הם חסרי חשיבות, משום שיום אחד, כולנו נעלם מכאן ולא יישאר שום זכר לקיומנו. #### ללא אלוהים אין תקווה לחיינו בנוסף, אם אלוהים לא קיים, אין לאף אחד מאיתנו שום תקווה לעתיד טוב יותר. אם אין אלוהים, אז אין לאף אחד מאיתנו או לא אמורה להיות לפחות שום תקווה לגאולה עתידית מהחסרונות של המציאות שלנו. לדוגמא, אין תקווה לגאולה מהרוע. למרות שאנשים רבים שואלים איך אלוהים יכל לברוא עולם שמכיל הרבה רוע, ללא ספק רוב הסבל בעולם הוא תוצאה של אכזריות האדם כלפי האחר. אם אלוהים לא קיים אנו נעולים בעולם ספוג בסבל וכאב, ללא שום תקווה שיום אחד הרוע והסבל יסתיימו. #### אם אלוהים קיים ניתן להכיר אותו באופן אישי מצד שני, אם אלוהים כן קיים, אז לא רק שיש משמעות (או חשיבות) לקיומנו ותקווה לגאולה מהסבל, אלא שגם קיימת האפשרות להכיר את אלוהים ואת אהבתו כלפינו באופן אישי. חשבו על זה: האלוהים האינסופי אוהב אותנו ורוצה להיות במערכת יחסים איתנו. אם אלוהים קיים, לא רק שמדובר בהשלכות מהותיות עבור האנושות באופן כללי, אלא מדובר בהשלכות מהותיות עבור כל אחד מאיתנו באופן אישי. יש להודות כי כל הנאמר לעיל לא מוכיח כי אלוהים אכן קיים. אך זו לא הייתה המטרה. המטרה הייתה להראות כי שאלת קיומו של אלוהים היא שאלה קריטית ובעלת השלכות נצחיות. לכן, גם אם הראיות בעד ונגד אלוהים היו שקולות, הדבר ההגיוני והרציונלי לעשות, הוא להאמין בו. כלומר, זה לא הגיוני להעדיף מוות, חוסר משמעות וייאוש על פני תקווה, משמעות ושמחה. לעומת זאת, אנו לא חושבים שהראיות לקיומו של אלוהים שקולות לראיות נגדו. ישנן סיבות טובות יותר להאמין באלוהים מאשר להטיל ספק בקיומו. ועכשיו נציג בקצרה כמה מהן. ספרים שלמים נכתבו על כל אחת מהראיות הללו, ולכן נשתדל להציג בקצרה כל אחת מהן, ובהמשך נוכל להיכנס לעומק העניין. אז, האם אלוהים קיים? הטענה כי אלוהים קיים נתמכת על ידי טווח רחב של עובדות. ### 1. טיעון הכלאם הקוסמולוגי האם אי פעם שאלת את עצמך מאיפה היקום הגיע? למה משהו בכלל קיים במקום כלום? באופן כללי אתאיסטים נוטים לומר כי היקום הוא פשוט נצחי וזה הכל. אך האם זה אפשרי? הקדישו לכך רק דקה של מחשבה. אם ליקום מעולם לא הייתה התחלה, זה אומר שמספר אירועי העבר בהיסטוריה של היקום הוא אינסופי. אולם מכירים בכך שקיומו של אינסוף ממשי מוביל למצבים בלתי אפשריים. לצורך הדוגמא, הניחו שיש בידכם מספר אינסופי של מטבעות: 1,2,3 …וכן הלאה, עד אינסוף. ואז נלקחו מכם כל המטבעות האי-זוגיים. כמה מטבעות נשארו לכם? התשובה היא אינסוף, שהרי אינסוף מינוס אינסוף שווה..אינסוף! עכשיו הניחו שבמקום לקחת את כל המטבעות האי- זוגיים, נלקחו כל המטבעות חוץ משלושה. כמה מטבעות נשארו לכם? ובכן, שלושה! מכאן שאינסוף מינוס אינסוף שווה 3! בכל אחד מהמקרים נלקח מספר זהה של מטבעות ממספר זהה של מטבעות ובכל זאת קיבלנו תוצאות סותרות. כמובן שמבחינה מתמטית, אלו הן התוצאות הנכונות, וניתן אף להוכיח זאת. אך מבחינה מציאותית, מצב כזה לא יכול להתממש, כי מצב כזה הוא אבסורדי. או לדוגמא, נניח שמישהו מבקש מכם להאזין לדיסק שבו מספר אינסופי של שירים. במקביל, הוא מבקש מחברכם להאזין למספר אינסופי של דיסקים ובכל אחד מהם אינסוף שירים. מי מכם האזין ליותר שירים? במקרה של הדיסק הבודד או במקרה השני עם אינסוף הדיסקים? ובכן בשני המקרים מספר שווה של שירים למרות שבמקרה הראשון היה מדובר בדיסק בודד. כל זה מראה שאינסוף ממשי הוא פשוט רעיון בשכל שלנו, לא משהו שקיים במציאות. דויד הילברט, אולי המתמטיקאי הגדול ביותר במאה העשרים אמר: "האינסוף לא ימצא בשום מקום במציאות, גם לא בטבע וגם לא יספק בסיס לגיטימי בשביל מחשבה רציונלית".1 האינסוף הוא אך ורק רעיוני או דמיוני. מכיוון שאירועי העבר הם לא סתם רעיונות והם גם לא דמיוניים, מספר אירועי העבר חייב להיות סופי. לכן, סדרת אירועי העבר לא יכולה ללכת אחורה לנצח. ליקום הייתה חייבת להיות התחלה. המסקנה הפילוסופית הזו אושרה על ידי גילויים חשובים באסטרונומיה ואסטרופיזיקה. המפץ הגדול מייצג את המקור של היקום- מכלום, מאחר שכל החומר והאנרגיה, אפילו המרחב הפיזיקלי והזמן עצמו, הגיעו לידי קיום במפץ הגדול. כפי שהפיזיקאי ג'ון בארוו ופרנק טיפלר מדגישים: "בנקודה הסינגולרית, המרחב והזמן הגיעו לידי קיום. שום דבר לא התקיים לפני הנקודה הסינגולרית, אם היקום נוצר בסינגולריות כזו אז אכן יש לנו בריאה יש מאין (ex nihilo)".2 כמובן שתאוריות חלופיות הוצעו בעשורים האחרונים בכדי להימנע מההתחלה האבסולוטית. אבל אף אחת מהן הצליחה להביא את עצמה לקהילה המדעית כמתקבלת על הדעת יותר מתאוריית המפץ הגדול. למעשה, בשנת 2003, ארווין בורד, אלן גות' ואלכסנדר וילנקין, היו מסוגלים להוכיח שכל יקום שנמצא במצב של התפשטות קוסמית לא יכול להיות נצחו בעברו. מה שעושה את ההוכחה שלהם לכל כך חזקה, הוא שהמודל שלהם לא תלוי בתיאור הפיזיקלי של היקום הקדום. מכיוון שאין לנו עדיין תיאוריית כבידה קוונטית, אנו עדיין לא יכולים לספק תיאור פיזיקלי לשבריר השנייה הראשון של היקום. אבל התאורמה של בורד-גות'-וילנקין לא תלויה בשום תיאור פיזיקלי של אותו הרגע. ההוכחה שלהם תקפה גם על הווקום הקוונטי שאולי לקח מקום ביקום הקדום, אשר מדענים קוראים לו בהולכת שולל "כלום". לכן גם הוא לא יכול להיות נצחי בעברו אלא חייבת להיות לו התחלה אבסולוטית. התאורמה של בורד-גות'-וילנקין מראה שאפילו אם היקום שלנו הוא רק חלק ממה שנקרא "multiverse"-רב יקום, אז גם להם חייבת להיות התחלה אבסולוטית, כמו לכל צורת יקום שכרוכה בהתפשטות. וילנקין התבטא בנוגע לכך באומרו: "אומרים שמה שמשכנע אדם רציונלי הוא טיעון, אבל מה שמשכנע אפילו אדם לא רציונלי הוא הוכחה. כשההוכחה עכשיו במקומה, קוסמולוגים כבר לא יכולים להתחבא מאחורי האפשרות של יקום בעל עבר נצחי. אין מנוס, הם חייבים להתייצב מול הבעיה של ההתחלה הקוסמית".3 אנט'וני קני מאוניברסיטת אוקספורד כותב: "חסיד תאוריית המפץ הגדול, לפחות אם הוא אתאיסט, חייב להאמין שהיקום הגיע מכלום ועל ידי כלום".4 כמובן שזה לא הגיוני. מ'אין דבר' לא בא 'דבר'. אז למה היקום קיים במקום לא להיות קיים, ומאיפה הוא הגיע? חייב להיות גורם אשר הביא אותו לידי קיום. אנו יכולים לסכם כך את הטיעון שלנו: 1. לכל מה שמתחיל להתקיים יש גורם. 2. היקום החל להתקיים. 3. לכן, ליקום יש גורם. בהינתן נכונות שני הסעיפים, המסקנה נובעת באופן הכרחי.מטבע הדברים, גורם היקום חייב להיות גורם ראשוני משום שראינו כי לא יכולה להיות שרשרת אינסופית של גורמים. מאחר שהוא גורם ראשוני, הוא גם חסר התחלה, משום שאם הייתה לו התחלה הוא היה מצריך גורם, אך אין גורם לפניו משום שהוא הגורם הראשוני. גורם זה התקיים במצב בלתי משתנה כאשר התקיים ללא היקום, משום שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של שינויים. מחוסר השתנותו ניתן להסיק כי הוא לא עצם פיזיקלי, משום שעצמים פיזיקליים נמצאים בשטף מתמיד של שינויים לפחות ברמה המולקולרית או האטומית. גורם זה גם חזק מאוד משום שהיה לו את הכוח לברוא את כל היקום ללא שום גורם חומרי. בנוסף, גורם זה חייב להיות אישיותי. מדוע? ישנן שתי אופציות המתאימות לתיאור של גורם בלתי חומרי: 1. אובייקטים מופשטים. 2. שכל (לא חומרי). מעצם הגדרתו, אובייקט מופשט לא יכול לגרום לשום דבר. קחו לדוגמא את המספר 7. אין לו שום כוח סיבתי. לכן, הגורם חייב להיות שכל טרנסצנדנטלי (מחוץ) ליקום. סיבה נוספת מדוע הגורם חייב להיות אישיות היא כזו: אם הגורם היה נצחי, מכני (חסר אישיות) ומספיק ליצירת היקום, אזי הגורם לא יכל להתקיים ללא היקום. לדוגמא, הגורם לקיפאון המים הוא טמפרטורה נמוכה מ-0. אם הטמפרטורה הייתה מתחת לאפס מנצח נצחים, אז כל המים שהיו מסביב היו צריכים להיות קפואים מנצח נצחים. בלתי אפשרי להניח שהמים התחילו פתאום לקפוא, לפני זמן סופי. כלומר, אם יש לנו את התנאים המספיקים לגרימת תוצאה כלשהו, התוצאה תתקיים כל עוד הגורם שלה קיים. אם הסיבה היא נצחית גם תוצאתה צריכה להיות נצחית. הדרך היחידה עבור הגורם להיות נצחי ולתוצאתו להיות זמנית, היא אם הגורם הוא אישיות, הבוחרת ליצור בחופשיות לגרום למשהו, ללא תנאים מקדימים. לצורך הדוגמא, איש אשר יושב מנצח יכול בחופשיות לבחור לעמוד. לכן הגענו לא רק לגורם טרנסצנדנטלי ליקום, אלא לבורא פרסונלי- בעל אישיות. אין זה מדהים, שתאוריית המפץ הגדול מאשרת את מה שהמאמינים תמיד האמינו? שבראשית ברא אלוהים את היקום? עכשיו זה תלוי בך להחליט: מה נראה לך יותר הגיוני? ההסבר התאיסטי, או זה הסובר כי היקום צץ לו משום מקום, משום דבר? לנו לפחות, אין בעיה לקבל את החלופה הראשונה. ### 2. כיוונון עדין- אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לכיוונון העדין של היקום לחיים תבוניים במשך 40 השנה האחרונות, מדענים גילו כי קיומם של חיים תבוניים, תלוי במאזן מורכב ועדין של תנאים התחלתיים הנתונים כבר במפץ הגדול עצמו. פעם מדענים סברו כי לא משנה אילו תנאים התחלתיים היו ליקום, לבסוף היו מתפתחים חיים תבוניים. אך כעת אנו יודעים כי קיומנו תלוי במאזן מדויק בצורה שלא ניתן לעלות על הדעת. קיומם של חיים תבוניים תלוי בקונספירציית תנאים התחלתיים, החייבים להיות מכווננים ברמת דיוק להפליא. הכוונון העדין בא לידי ביטוי בשתי דרכים: הקבועים הפיזיקליים של חוקי הטבע והגדלים הפיזיקליים. כאשר חוקי הטבע מתבטאים כמשוואות מתמטיות, מופיעים בהם קבועים מסוימים. למשל, קבוע הכבידה (G = 6.673 x 10-11/m3/kg/sec2). קבועים אלו לא נגרמים או נקבעים על ידי חוקי הטבע. חוקי הטבע הם בקנה אחד עם מגוון רחב של ערכים שונים לקבועים האלה. בנוסף לקבועים אלו, ישנם גדלים פיזיקליים מסוימים שניתנו כתנאים התחלתיים, וחוקי הטבע פועלים על פיהם. לדוגמא, כמות האנטרופיה הראשונית של היקום, או המאזן בין חומר ואנטי חומר ביקום. כל הקבועים והגדלים הללו נופלים לטווח צר של ערכים, המאפשרים חיים בצורה פלאית. אם הקבועים והגדלים הללו היו משתנים בערכם ולו מעט, האיזון היה מופר, והחיים לא היו יכולים להתקיים. הפיזיקאי פי.סי דייוויס חישב כי שינוי בכוח הכבידה או בכוח הגרעיני החלש ב 10^1:10 היה מונע מהיקום לאפשר חיים. או הקבוע הקוסמולוגי שמניע את האינפלציה של היקום ואחראי על האצת התפשטות היקום באופן מכוונן בדיוק של ל120^1:10. רוג'ר פנרוז מאוניברסיטת אוקספורד חישב, כי הסיכויים שיווצר מצב של אנטרופיה נמוכה במפץ הגדול על ידי אקראיות בלבד הם בסדר גודל של 1 מתוך(123)^10^10. פנרוז מגיב על כך באומרו: ”אני לא יכול להיזכר בשום דבר אחר בפיזיקה שדיוקו אפילו מתקרב בקצת לזה של אנטרופיית המפץ הגדול… דיוק של (123)^10^10!”..5 זה לא רק הקבוע או הגודל שצריכים להיות מדוייקים בצורה מפליאה, אלא גם יחסם האחד לשני חייב להיות מכוון. סיכויים מוכפלים בסיכויים שמוכפלים בסיכויים עד שהמוח שלנו מסוחרר ממספרים שההבנה קטנה מלהכיל. ישנן שלוש אופציות היכולות להסביר את הנוכחות של הכיוון המדויק של היקום: 1. הכרח פיזיקלי. 2. אקראיות. 3. תכנון תבוני. האופציה הראשונה מחזיקה בכך שקיימת "תאוריה של הכל" (T.O.E) אשר מסבירה את דרכו של היקום. כלומר, הכל קיים מתוך הכרח, ואין סיכוי ריאלי שהדברים היו בצורה שונה. האופציה השנייה טוענת, כי הכיוונון העדין בא לידי קיום בעקבות אקראיות בלבד, תאונה שהתרחשה ואנחנו ברי המזל שהרוויחו ממנה. החלופה השלישית מבטלת את שתי האפשרויות הללו, לטובת שכל תבוני העומד מאחורי היקום ואחראי לו, זה שעיצב את היקום כך שיאפשר חיים. מהי האפשרות הסבירה וההגיונית יותר? האופציה הראשונה לא סבירה כלל. אין סיבה פיזיקלית שלקבועים הללו ולגדלים הללו יהיו ערכים המאפשרים חיים. כמו שפי.סי. דייוויס לדוגמה מסביר כי גם אם היקום היה חייב להיות עם החוקים הנוכחיים, אין זה אומר שהתנאים ההתחלתיים שלו היו צריכים להיות כפי שהם היו. הוא כותב: > ״אין שום רעיון כיום של  'חוקי התנאים ההתחלתיים'… זה נראה כאילו שהיקום החומרי לא היה חייב להיות בדרך שהוא כעת. הוא יכל להיות שונה"….6 לדוגמא המועמדת המובטחת ביותר ל "תאוריה של הכל" היא "תורת העל מיתר" והיא בכלל לא מנבאת באופן ייחודי את היקום שלנו. למעשה תורת המיתרים מאפשרת 500^10 יקומים שונים בעלי אותם חוקים שיש ליקום שלנו אך עם ערכים שונים לגמרי לחוקים הללו. כלומר ערכי הקבועים של חוקי הטבע אינם הכרחיים ואינם נגרמים או נקבעים על ידי החוקים. הם פשוט ניתנו כך במפץ הגדול. לכן, ההשערה הזו לא יכולה להסביר את הכיוון העדין שלנו. אז מה בנוגע לאפשרות השנייה, האם הכיוון העדין ביקום הוא בגלל אקראיות? הבעיה עם האלטרנטיבה הזו היא כי הסיכוי ליקום מאפשר חיים הוא קטן בצורה בלתי נתפסת. בשביל להציל את האלטרנטיבה הזו חסידי חלופה זו הוכרחו לאמץ את היפותזת הרב יקום, על פיה קיימים אינסוף יקומים מקבילים ולכן יקום כלשהו מכוונן לחיים תבוניים יופיע באקראיות ואנחנו למרבה המזל הופענו באותו היקום. ישנן לפחות 2 בעיות בהיפותזה זו: ראשית, אין כל ראיה ליקומים מקבילים. בנוסף, זכרו שהתיאורמה של וילנקין הוכיחה שכל יקום שנמצא בממוצע במצב של התפשטות קוסמית, לא יכל להיות נצחי. ההוכחה שלהם תקפה גם לרב יקום גם כן. לכן, בגלל שהעבר הוא סופי, רק מספר סופי של יקומים יכלו להיווצר עד עכשיו, לכן אין ערובה לכך שיקומנו המכוונן לחיים תבוניים יופיע בתוך רב יקום אינסופי. שנית, אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים אז סביר יותר לצפות לכך שהיינו רואים יקום שונה מהיקום שבו אנו נמצאים. החוקר רוג'ר פנרוז חישב כי זה סביר יותר באופן בלתי נתפס שמערכת השמש שלנו תיווצר פתאום על ידי התנגשויות אקראיות של חלקיקים, מהסבירות של הכוונון העדין של היקום הנוכחי.7 אז אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים, הרבה יותר סביר שנראה את היקום שלנו לא גדול יותר ממערכת השמש. או שוב, אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים היינו אמורים לחוות אירועים מוזרים כגון: סוסים שצצים לידי קיום מתוך התנגשויות אקראיות של חלקיקים וכו' וכו'. אירועים כאלו סבירים יותר מאשר סידורם של כל הערכים של הקבועים לתוך טווח זעיר מאוד המאפשר חיים. מאחר ואנו לא חווים יקום כזה, העובדה הזו סותרת את השערת הרב יקום. לכן, האפשרות שהמאמינים תמיד החזיקו, שיש מתכנן תבוני ליקום, נראית יותר הגיונית ורציונלית  מאשר האלטרנטיבה בה אתאיסטים מסוימים מחזיקים, דהיינו שהיקום פשוט כוונן באופן אקראי לאפשר חיים. אפשר לסכם כך את הטיעון: 1. הכוונון העדין של היקום הוא או בזכות הכרח פיזיקלי, אקראיות או תכנון תבוני. 2. הכוונון העדין של היקום הוא לא בזכות הכרח פיזיקלי או אקראיות. 3. לכן הוא מוסבר על ידי תכנון תבוני. ### 3. אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לישימות של המתמטיקה לעולם הפיזי. לפילוסופים ולמדענים אין הסבר למה שהפיזיקאי יוג'ין וויגנר מכנה "היעילות המסתורית של המתמטיקה."8 כלומר איך זה שתאורטיקן מתמטיקאי כמו פיטר היגס יושב בשולחנו ועל ידי כתיבת משוואות מתמטיות מסוגל לחזות חלקיק יסודי אשר מדענים מגלים 30 שנה לאחר מכן, ואחרי השקעה של מיליוני דולרים ואלפי שעות עבודה. מתמטיקה היא השפה של הטבע. אבל איך אפשר להסביר את זה? אם אובייקטים מתמטיים הם מופשטים וחסרי כל כח השפעתי על היקום, אז כפי שהפילוסופית של המתמטיקה פינלופי מדי אמרה, ״הישימות המתמטית היא צירוף מקרים משמח״.9 אבל מצד שני, אם אובייקטים מתמטיים הם רק פרי הדמיון האנושי, איך זה שהטבע כתוב בשפה של ההמצאות הללו? לנטורליזם אין כל הסבר לקשר המסתורי הזה של המתמטיקה לעולם הפיזי. לעומת זאת לתאיסט קיים הסבר: כאשר אלוהים ברא את היקום הפיזי הוא תכנן אותו על פי המבנה המתמטי שהיה לו בשכלו. אפשר לסכם כך את הטיעון: 1. אם אלוהים לא קיים הישימות של המתמטיקה לעולם הפיזי תהיה צירוף מקרים משמח. 2. הישימות של המתמטיקה היא לא צירוף מקרים משמח. 3. לכן, אלוהים קיים. ### 4. ערכים וחובות מוסריים אובייקטיבים בעולם- אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לקיומם. אם אלוהים לא קיים, אז ערכי מוסר אובייקטיבים אינם קיימים. להגיד שיש ערכי מוסר אובייקטיבים זה להגיד שמשהו הוא באמת רע ומשהו הוא באמת טוב ללא תלות בדעתם של אנשים או אמונותיהם. זה להגיד למשל שהשואה היא דבר רע מבחינה מוסרית, למרות שהנאצים חשבו שזה היה דבר טוב. וזה היה עדיין רע גם אם הם היו מנצחים במלחמת העולם השנייה, שוטפים לכולם את המוח והורגים את מי שלא הסכים איתם, כך שכולם היו חושבים שזה דבר טוב. והטענה היא שבהעדרו של אלוהים ערכי מוסר הם לא אובייקטיבים מהבחינה הזו. הרבה תאיסטים ואתאיסטים מסכימים על הנקודה הזו. למשל ג'יי.אל.מאקי מאוניברסיטת אוקספורד, אחד מהאתאיסטים המשפיעים בזמננו מודה: "אם ישנם ערכי מוסר אובייקטיבים הם מחזקים את קיומו של אלוהים .. לכן יש לנו טענה חזקה מתוך המוסר לטובת קיומו של אלוהים".10 אך כדי להימנע מקיומו של אלוהים, מאקי הכחיש את קיומם של ערכי המוסר האובייקטיבים. הוא כתב: "זה קל להסביר את הפן המוסרי כתוצאה טבעית של אבולוציה ביולוגית וחברתית…"11 פרידריך ניטשה האתאיסט הגדול של המאה ה-19 שהכריז את מותו של אלוהים, הבין שמותו של אלוהים משמע הרס של כל משמעות וערך בחיים. פרידריך ניטשה צדק לגבי כך. אך עלינו להיות זהירים כאן. השאלה היא לא: האם אנחנו חייבים להאמין באלוהים בשביל שנוכל לחיות חיים מוסריים. זו לא הטענה. אלא השאלה היא: בהעדרו של אלוהים, האם קיימים ערכי מוסר אובייקטיבים? כמו שמאקי חשב, אין כל סיבה לחשוב שבהעדרו של אלוהים, המוסר האנושי הוא אובייקטיבי. אחרי הכל אם אין אלוהים, מה מיוחד כל כך בבני אנוש? הם אך ורק תאונה ביולוגית מקרית של הטבע, תוצאה של זמן וחומר ביקום שנידון להרס ומוות. מהשקפה נטורליסטית, מספר פעולות כמו רצח או אונס הם חסרי יתרון הישרדותי מבחינה אבולוציונית, ולכן נהיו "לא אופנתיים" או לא מקובלים. אך הנקודה היא שזה לא הופך מעשים אלו לרעים מבחינה אובייקטיבית. בראייה נטורליסטית חוץ מהשלכות חברתיות אין באמת משהו רע במעשה האונס עצמו. לכן, ללא אלוהים לא נותר קנה מידה אובייקטיבי לטוב ולרע. אבל הבעיה היא שערכי מוסר אובייקטיבים כן קיימים, וכולנו מודעים לכך. לא קיימת סיבה טובה יותר להכחיש את קיומם של ערכי המוסר האובייקטיבים מאשר להכחיש את קיומה של המציאות הפיזית. ישנם מעשים שהם באמת רעים וישנם שהם באמת טובים. כמו שמייקל רוס אמר: "אדם אשר אומר שלאנוס ילד קטן זה מוסרי-טועה כמו אדם שחושב ש- 5=2+2."12 מעשים כמו, אונס, רצח והתעללות, הם לא רק התנהגויות לא מקובלות חברתית, אלא מדובר במעשי תועבה מוסרית. לעומת זאת, אהבה, הקרבה עצמית ושיוויון הם באמת טובים. אבל אם ערכי מוסר אובייקטיבים לא יכולים להתקיים ללא אלוהים, ואם ערכי מוסר קיימים, ניתן להסיק לוגית כי אלוהים קיים. אפשר לסכם כך את הטענה שלנו: 1. אם אלוהים לא קיים, ערכי מוסר אובייקטיבים לא קיימים. 2. ערכי מוסר אובייקטיבים כן קיימים. 3. לכן, אלוהים קיים. ### 5. הטיעון האונטולוגי- קיומו של אלוהים משתמע מעצם האפשרות של קיומו בשביל להבין את הטיעון הזה צריך להבין למה פילוסופים מתכוונים כאשר הם מדברים על "עולמות אפשריים״. עולם אפשרי הוא תיאור אפשרי וממצה של מציאות.מדובר באופן שבו העולם היה יכול להיות. עולם אפשרי זה לא כוכב, יקום מקביל או כל סוג של אובייקט מוחשי. זהו רק תיאור מופשט של עולם. העולם הממשי זהו התיאור הנכון של המציאות, עולם אפשרי זהו תיאור שהוא לא נכון אך אפשרי: כלומר יכל להיות נכון או ממשי. להגיד שמשהו קיים בעולם אפשרי כלשהו משמע שיש תיאור של מציאות שכולל את הדבר ההוא. או במילים פשוטות יותר, זה להגיד שהדבר הזה היה יכול להתקיים. להגיד שמשהו קיים בכל עולם אפשרי זה להגיד שלא משנה איזה תיאור של מציאות היה נכון, הדבר הזה ייכלל בתיאור. כלומר משהו שקיים בכל עולם אפשרי הוא משהו שחייב להתקיים ולא יכול שלא להתקיים. חדי קרן לדוגמה לא קיימים למעשה, אבל יש עולם אפשרי שבו חדי קרן קיימים (כלומר חדי קרן היו יכולים להיות קיימים בעולם שלנו). מצד שני, מתמטיקאים מסוימים חושבים שאובייקטיבים מופשטים כמו מספרים קיימים בכל עולם אפשרי. עכשיו יישמו את כל זה לטיעון האונטולוגי. על פי הטיעון האונטולוגי אלוהים הוא הישות הכי עילאית שניתן להעלות על הדעת. על פי ההגדרה, אם היה משהו גדול ממנו אז הוא היה אלוהים. אז מעצם הקונספט של אלוהים הוא הישות המקסימלית ביותר שעולה על הדעת. אם כן מהן תכונותיה של אותה ישות עילאית? ובכן היא יהיה: כל יכולה, כל יודעת, מושלמת מוסרית והיא יתקיים בכל עולם אפשרי (ישות שקיימת באופן הכרחי). ישות אשר חסרה לה אחת מהתכונות לעיל לא תהיה ישות מקסימלית מעצם ההגדרה, כי אנחנו נהיה מסוגלים להעלות על דעתנו ישות גדולה יותר. אך המשמעות היא שאם הקיום של אלוהים הוא אפילו אפשרי אז אלוהים חייב להתקיים. כי אם ישות הכרחית קיימת בעולם אפשרי כלשהו, היא חייבת להתקיים בכולם עולם אפשרי (אחרת היא לא ישות הכרחית מלכתחילה בעולם האפשרי שאתו התחלנו). אם היא קיימת בכל עולם אפשרי היא גם קיימת בעולם הממשי. לכן, אם קיומו של אלוהים הינו אפשרי מבחינה מטאפיזית, זה אומר שהוא קיים בכל עולם אפשרי ולכן בעולם הממשי. אפשר לסכם כך את הטיעון שלנו: 1.זה אפשרי שישות מקסימלית (אלוהים) קיימת. 2.אם זה אפשרי שישות מקסימלית קיימת, אז היא קיימת בעולם אפשרי כלשהו. 3.אם ישות מקסימלית קיימת בעולם אפשרי כלשהו אז היא קיימת בכל עולם אפשרי. 4.אם ישות מקסימלית קיימת בכל עולם אפשרי, אז היא קיימת גם בעולם הממשי. 5.לכן, ישות מקסימלית קיימת בעולם הממשי. 6.לכן, ישות מקסימלית קיימת. 7.לכן, אלוהים קיים. עכשיו זה עלול להפתיע אתכם לדעת שסעיפים 2-7 אינן שנויות במחלוקת. רוב הפילוסופים מכירים בכך שאם קיומו של אלוהים אפשרי, אז הוא קיים הכרחית. לכן, כל הכובד נופל על הסעיף הראשון. השאלה היא האם קיומו של אלוהים אפשרי? האתאיסט חייב להראות שהרעיון של ישות מקסימלית הוא רעיון בלתי אפשרי מבחינה לוגית. כמו הקונספט של רווק נשוי או מרובע מעוגל. אבל הבעיה היא שהקונספט של אלוהים בכלל לא נראה בלתי אפשרי מהבחינה הזו. הרעיון של ישות אשר היא כל יכולה, כל יודעת בכל עולם ומושלמת מוסרית, נראה הגיוני מאוד.  לכן, האתאיסט נושא פה נטל הוכחה גדול מאוד. ### 6. אוקיי, אלוהים קיים, אז למה דווקא ישוע היא הדרך? #### תקומתו של ישוע מן המתים- אלוהים הוא ההסבר הכי טוב לעובדות ההיסטוריות בנוגע לחייו ומותו של ישוע. ראו המאמר ״[ראיות היסטוריות לתקומתו של ישוע](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%99/)״. ### סיכום ראינו כי שאלת קיומו של אלוהים היא השאלה המהותית ביותר. לאור הטיעונים לעיל, ניתן להסיק כי אלוהים אכן קיים. אך מה לגבי טיעונים נגד קיומו? ניתן להעמיק בהם [במאמר הבא](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/) ולבחון אותם. 1. David Hilbert, "On the Infinite," in Philosophy of Mathematics, ed. with an Introduction by Paul Benacerraf and 2\. John Barrow and Frank Tipler, *The Anthropic Cosmological Principle* (Oxford: Clarendon Press, 1986), p. 3\. Alex Vilenkin, *Many Worlds in One: The Search for Other Universes* (New York: Hill and Wang, 2006), p. 176. 4. Anthony Kenny, *The Five Ways: St. Thomas Aquinas' Proofs of God's Existence* (New York: Schocken Books, 1969), p. 66. 5.Roger Penrose, *The Road to Reality* (New York: Alfred A. Knopf, 2005), pp. 762-765 6\. Paul Davies, *The Mind of God* (New York: Simon & Schuster, 1992), p. 169 7.Roger Penrose, *The Road to Reality* (New York: Alfred A. Knopf, 2005), pp. 762-5 8\. The Unreasonable Effectiveness of Mathematics in the Natural Sciences," in *Communications in Pure and״ .Applied Mathematics 13/*1 (New York: John Wiley & Sons, 1960). 9\. .Mary Leng, *Mathematics and Reality* (Oxford: Oxford University Press, 2010), p. 239 10.J. L. Mackie, *The Miracle of Theism* (Oxford: Clarendon Press, 1982), pp. 115-116. 11.שם, 117-118. 12\. Michael Ruse, "Evolutionary Theory and Christian Ethics," in *The Darwinian Paradigm* (London: Routledge, 1989), pp. 262-269 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a4e4254efad69631f5169f5bd124d30aa3c7c0eae3fa34e09bb7e2e27689441d?s=300&d=mm&r=g) וויליאם ליין קרייג [See Full Bio](https://igod.co.il/author/william-lane-craig/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, על טבעי, פילוסופיה, קיומו של אלוהים --- ### ["אלוהי הפלאים" מדענים על אמונה, בריאה ואלוהים (2008)](https://igod.co.il/movies/אלוהי-הפלאים-2008/) **Published:** מאי 16, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# ""אלוהי הפלאים" מדענים על אמונה, בריאה ואלוהים (2008)") פרופסורים, אנשי אקדמיה ומדענים מדברים על העדויות לקיומו של בורא ומתכנן ליקום – אלוהים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** סרטים מלאים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [כל הסיפור המקראי בשעה אחת! (1999)](https://igod.co.il/movies/כל-הסיפור-המקראי-בשעה-אחת/) **Published:** אוגוסט 18, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "כל הסיפור המקראי בשעה אחת! (1999)") מעניין אתכם, אבל אין לכם זמן להתחיל מבראשית? הנה התמה המקראית המרכזית כולה – בשעה אחת! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** סרטים מלאים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### ["קם לתחייה" (2016)](https://igod.co.il/movies/קם-לתחייה-2016/) **Published:** דצמבר 19, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# ""קם לתחייה" (2016)") שנת 32 לספירה, קצין רומאי ביהודה מנסה למצוא את הגופה החסרה של יהודי שהוצא להורג שהשמועות אומרת שהוא קם לתחייה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** סרטים מלאים **תגיות:** ווידאו, נבואות בתנ"ך על מותו של המשיח ("משיח בן-יוסף"), סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הבשורה על-פי יוחנן (2003)](https://igod.co.il/movies/הבשורה-על-פי-יוחנן-2003-hd/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הבשורה על-פי יוחנן (2003)") סיפור חייו ומשנתו של ישוע כפי המתואר בבשורת יוחנן שבברית החדשה. הבשורה על-פי יוחנן היא הבשורה הרביעית בברית החדשה. הזו נכתבה על ידי יוחנן בן זבדי, הידוע בכינוי "יוחנן השליח". כמו שלוש הבשורות האחרות (לוקס, מרקוס ומתי), בשורת יוחנן מכילה תיאור של חייו ופועלו של ישוע המשיח. אך נכתבה על מנת להדגיש את אלוהותו של המשיח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** סרטים מלאים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [ישו הנוצרי או ישוע היהודי? - סרט מנקודת מבט ישראלית רבגונית (2013)](https://igod.co.il/movies/ישו-הנוצרי-או-ישוע-היהודי-סרט-מנקודת-מ/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ישו הנוצרי או ישוע היהודי? - סרט מנקודת מבט ישראלית רבגונית (2013)") סרט דוקו-דרמה המנסה להתחקות אחר הדמות ההיסטורית של ישוע, מי הוא היה? מה הוא רצה? אנשי אקדמיה שונים מביאים את הבנותיהם על ישו ועל תקופת חייו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** סרטים מלאים **תגיות:** ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [בן האלוהים - הסרט המלא (2014)](https://igod.co.il/movies/בן-האלוהים-הסרט-המלא-hd/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "בן האלוהים - הסרט המלא (2014)") הסרט "בן האלוהים" (2014) על אודות חייו ופועלו של ישוע מנצרת מלידתו ועד צליבתו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** סרטים מלאים **תגיות:** בן האלוהים, ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הטענה בעד המשיח (2017)](https://igod.co.il/movies/הטענה-בעד-המשיח/) **Published:** דצמבר 6, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הטענה בעד המשיח (2017)") אשתו של עיתונאי אתאיסט מחליטה להאמין בישוע המשיח. בעלה, ליי סטרובל מחליט להוכיח לה כי אמונתה עיוורת ובנוייה על כרעי תרנגולת, ויוצא למסע להוכיח זאת. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** סרטים מלאים **תגיות:** ווידאו --- ### [הבקתה (2017)](https://igod.co.il/movies/הבקתה-2017/) **Published:** דצמבר 6, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הבקתה (2017)") בעוד מק פיליפס מתאבל על בתו הצעירה, הוא מקבל בדואר מכתב מסתורי מאלוהים הדורש ממנו לחזור לבקתה שבה היא נרצחה. מק מחליט לעשות את המסע חזרה אל הבקתה בפעם הראשונה מאז האירוע הטראומטי. האנשים שיפגוש בדרך והתגליות שייחשפו בפניו ישנו את חייו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** סרטים מלאים **תגיות:** ווידאו --- ### [התלמוד אומר: כל הגויים יעבדו את המשיח היהודי | המשיח בתלמוד - פרק 13](https://igod.co.il/jesus-talmud/התלמוד-אומר-כל-הגויים-יעבדו-את-המשיח-הי/) **Published:** ספטמבר 15, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "התלמוד אומר: כל הגויים יעבדו את המשיח היהודי | המשיח בתלמוד - פרק 13") האם זה הגיוני שכל כך הרבה גויים מאמינים דווקא במשיח ישראלי – סתם במקרה? שלושה מקורות חז""ליים שמזהים את המשיח עם דמות אוניברסלית, שגויים ינהרו אליו. המשיח של חז"ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז"ל, רש"י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. הרב דוד אלטשולר – פרשנות ״מצודת דוד על ישעיהו״ י״א:ט׳:ג׳ 2\. מדרש בראשית רבה צ״ח:ט׳ 3\. מצודת דוד, פירוש פסוק 14 (דניאל ז׳) 4\. תלמוד בבלי – מסכת סנהדרין צ״ח ע״ב 5\. תנ״ך – בראשית מ״ט 10 6\. תנ״ך – דניאל ז׳ 13-14 תרגום גורדון 7\. תנ״ך – ישעיהו י״א 10 8\. ברית חדשה – רומים א׳ 16 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [חז"ל: הקב"ה ייתן תורה חדשה דרך המשיח | המשיח בתלמוד - פרק 12](https://igod.co.il/jesus-talmud/חזל-הקבה-ייתן-תורה-חדשה-דרך-המשיח-המשי/) **Published:** ספטמבר 8, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "חז"ל: הקב"ה ייתן תורה חדשה דרך המשיח | המשיח בתלמוד - פרק 12") הרמב"ם שלל את זה, אבל חז"ל רמזו שכן. לא תורה אחרת – אלא תורה גבוהה יותר, עמוקה יותר, של אחרית הימים. חז"ל כתבו שהקב"ה עצמו ידרוש אותה בגן עדן. ומי יביא אותה? המשיח. המשיח של חז"ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז"ל, רש"י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. מדרש ״אוצרות אחרית הימים״, עמ׳ קכ״ו 2\. אוצר מדרשים, פרק ר׳ עקיבא, עמ׳ 414 3\. מדרש ״אליהו זוטא״, פרק כ׳ 4\. מדרש ״ילקוט שמעוני״, ישעיהו פרק כ״ו, רמז תכ״ט 5\. מדרש קהלת רבה ח׳ 6.מדרש תהילים קמ״ו 7\. אור החיים על ויקרא י״א:ג׳ 8\. ברית חדשה – אל העברים ח׳ 13 9\. פרופ׳ זאב ספראי – בספר ״משנת ארץ ישראל: סדר טהרות מסכת נידה״, 2019, עמ׳ י״ב 10\. רמב״ם – י״ג עיקרים 11\. רמב״ם – משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א-י״ב 12\. תלמוד בבלי – מסכת שבת קנ״א, ע״ב 13\. תלמוד בבלי – נידה ס״א ע״ב" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [למה חז"ל קישרו את הגאולה לפסח בדיוק כמו ישוע? | המשיח בתלמוד - פרק 9](https://igod.co.il/jesus-talmud/למה-חזל-קישרו-את-הגאולה-לפסח-בדיוק-כמו/) **Published:** אוגוסט 18, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "למה חז"ל קישרו את הגאולה לפסח בדיוק כמו ישוע? | המשיח בתלמוד - פרק 9") חז"ל קבעו: המשיח עתיד לגאול את ישראל דווקא בפסח. ישוע מת כקורבן חטאים בעד עמו, דווקא בפסח! האם זהו סתם צירוף מקרים? המשיח של חז"ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז"ל, רש"י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. תלמוד בבלי – מסכת סנהדרין מ״ג ע״א 2\. תלמוד בבלי – מסכת ראש השנה י״א ע״א 3\. ברית חדשה – יוחנן ח׳ 31-36 4\. ברית חדשה – מתי ב׳ 13-21" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [המשיח קיים מלפני בריאת העולם? | המשיח בתלמוד - פרק 4](https://igod.co.il/jesus-talmud/המשיח-קיים-מלפני-בריאת-העולם-המשיח-בת/) **Published:** יולי 14, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "המשיח קיים מלפני בריאת העולם? | המשיח בתלמוד - פרק 4") חז"ל מפתיעים במדרשיהם על נשמה קדומה שמחכה להתגלות, על דבר ה'. זה בדיוק מה שנאמר בברית החדשה לפני 2000 שנה. המשיח של חז"ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז"ל, רש"י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. מדרש פרקי דרבי אליעזר ג׳ ד׳ 2\. מדרש תנחומא על בראשית א׳:א׳ 3\. פרופ׳ אבי שגיא – בספר ״טקס, טקסט והמאבק על הזהות״, 2022, עמ׳ 54 4\. פרופ׳ דוד ביאל – בספר ״לא בשמים: מסורת המחשבה היהודית החילונית״, 2011, עמ׳ 27 5\. פרופ׳ דניאל בויארין – בספר ״מדרש תנאים: אינטרטקסטואליות וקריאת מכילתא״, 2011, עמ׳ 210 6\. תלמוד בבלי – מסכת פסחים נ״ד ע״א ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [האם חז"ל האמינו בלידה על־טבעית של המשיח? | המשיח בתלמוד - פרק 5](https://igod.co.il/jesus-talmud/האם-חזל-האמינו-בלידה-על־טבעית-של-המשיח/) **Published:** יולי 21, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "האם חז"ל האמינו בלידה על־טבעית של המשיח? | המשיח בתלמוד - פרק 5") "האם המשיח אמור לבוא בלידה ניסית וללא התערבות של גבר? מדרשים מעניינים סיפרו סיפור מפתיע, שמזכיר מאוד את אחד הספרים העתיקים שבברית החדשה. האם חז""ל קידמו רעיונות דומים לאינקרנציה, בדיוק כמו הברית החדשה? המשיח של חז""ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז""ל, רש""י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. ד״ר רות קרא-איוונוב קניאל – בספר ״קדשות וקדושות: אמהוֹת המשיח במיתוס היהודי״, 2014, עמ׳ 284 2\. משנה תורה – הלכות מלכים ומלחמות י״א 3\. פרופ׳ יהודה ליבס – בקובץ המאמרים ״סוד האמונה השבתאית״, 1995, עמ׳ 289, הערת שוליים מס׳ 180 4\. פרופ׳ מנחם מור – בספר ״מרד בר כוכבא – עוצמתו והיקפו״, 1991, עמ׳ 192-196 5\. תלמוד ירושלמי – מסכת תענית ד׳ ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [לפי התלמוד: המשיח הוא האור הראשון שברא אלוהים! | המשיח בתלמוד - פרק 6](https://igod.co.il/jesus-talmud/לפי-התלמוד-המשיח-הוא-האור-הראשון-שברא-א/) **Published:** יולי 29, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "לפי התלמוד: המשיח הוא האור הראשון שברא אלוהים! | המשיח בתלמוד - פרק 6") "האם המשיח אמור לבוא בלידה ניסית וללא התערבות של גבר? מדרשים מעניינים סיפרו סיפור מפתיע, שמזכיר מאוד את אחד הספרים העתיקים שבברית החדשה. האם חז""ל קידמו רעיונות דומים לאינקרנציה, בדיוק כמו הברית החדשה? המשיח של חז""ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז""ל, רש""י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. ד״ר רות קרא-איוונוב קניאל – בספר ״קדשות וקדושות: אמהוֹת המשיח במיתוס היהודי״, 2014, עמ׳ 284 2\. משנה תורה – הלכות מלכים ומלחמות י״א 3\. פרופ׳ יהודה ליבס – בקובץ המאמרים ״סוד האמונה השבתאית״, 1995, עמ׳ 289, הערת שוליים מס׳ 180 4\. פרופ׳ מנחם מור – בספר ״מרד בר כוכבא – עוצמתו והיקפו״, 1991, עמ׳ 192-196 5\. תלמוד ירושלמי – מסכת תענית ד׳ ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [גם חז"ל מודים: המשיח הוא בן אלוהים! | המשיח בתלמוד - פרק 7](https://igod.co.il/jesus-talmud/גם-חזל-מודים-המשיח-הוא-בן-אלוהים-המשיח/) **Published:** אוגוסט 4, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "גם חז"ל מודים: המשיח הוא בן אלוהים! | המשיח בתלמוד - פרק 7") "הרבה טוענים שזה מושג נוצרי. אבל מה יגידו על כך מדרשי חז""ל ומסכת סוכה נ""ב? הצצה למקורות שמכנים את המשיח ""בנו של אלוהים!"" המשיח של חז""ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז""ל, רש""י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. אוצר מדרשים – משיח, פרקי משיח ג׳ 2\. מנחת אליהו, כ״ה עמ׳ 223 3\. מנחת אליהו, כ״ה עמ׳ 223 4\. פרופ׳ יהודה ליבס – במאמר ״מלאכי קול השופר וישוע שר הפנים״, בתוך״ יוסף דן \[עורך\], ״המיסטיקה היהודית הקדומה״, ירושלים, תשמ״ז 5\. תלמוד בבלי – מסכת סוכה נ״ב ע״א 6\. תנ״ך – ירמיהו ל״א 20 7\. תנ״ך – משלי ל׳ 4 8\. תנ״ך – תהילים ב׳ 7 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [ספר הזוהר אומר: המשיח נושא את ייסורי העם | המשיח בתלמוד - פרק 10](https://igod.co.il/jesus-talmud/ספר-הזוהר-אומר-המשיח-נושא-את-ייסורי-העם/) **Published:** אוגוסט 25, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ספר הזוהר אומר: המשיח נושא את ייסורי העם | המשיח בתלמוד - פרק 10") חז"ל תיארו משיח שסובל, דחוי, נושא חטאים ומת עבור העם. מה שמדהים זה שהדמות שהם ציירו כבר הופיעה לפני כן בברית החדשה. המשיח של חז""ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז""ל, רש""י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. הזוהר – כרך ב׳, שמות פרשת ויקהל, דף רי״ב, עמוד א׳ 2\. הזוהר – כרך ג׳, במדבר פרשת פנחס, דף רי״ח עמ׳ א׳ 3\. מדרש ״אוצרות אחרית הימים״, חלק א׳, פרק ט״ו, בירורים ד׳ 4\. מדרש תנחומא, תולדות י״ד 5\. תלמוד בבלי – מסכת סנהדרין צ״ח ע״ב 6\. תנ״ך – ישעיהו נ״ב 13 תרגום יונתן 7\. תנ״ך – ישעיהו נ״ב 13-נ״ג 12" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [מה קרה בבית המקדש כשישוע נצלב? | המשיח בתלמוד - פרק 11](https://igod.co.il/jesus-talmud/מה-קרה-בבית-המקדש-כשישוע-נצלב-המשיח-בת/) **Published:** ספטמבר 1, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מה קרה בבית המקדש כשישוע נצלב? | המשיח בתלמוד - פרק 11") עדויות מהתלמוד מתארים שבשנת 30 לספירה, בית המקדש התחיל לקרוס מבפנים. נרות כבים, דלתות נפתחות לבד, כהנים נבהלים. ואף מילה על הפרוכת שנקרעה. באותו הזמן גם ישוע מת כקורבן על חטאי עמו. יכול להיות שיש קשר בין השניים? המשיח של חז"ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז"ל, רש"י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. הרב ד״ר בנימין לאו – בספר ״חכמים״, כרך ראשון, 2006, עמ׳ 239 2\. תלמוד בבלי – מסכת יומא ל״ט ע״ב 3\. ברית חדשה – מתי כ״ז 51" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [כוכבו של המשיח לפי התלמוד | המשיח בתלמוד - פרק 8](https://igod.co.il/jesus-talmud/כוכבו-של-המשיח-לפי-התלמוד-המשיח-בתלמוד/) **Published:** אוגוסט 12, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "כוכבו של המשיח לפי התלמוד | המשיח בתלמוד - פרק 8") חכמים מהמזרח, כוכב מסתורי – והפסוק שגרם לרבי עקיבא להכריז על משיחיותו של בר כוכבא. כוכבו של המשיח זורח מהתנ""ך ועד התלמוד. המשיח של חז"ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז"ל, רש"י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. הזוהר – חלק ב׳ דף ז/ב, מופיע גם בזוהר פרשת שמות, סימן ק׳-ק״א 2\. אוצר מדרשים – משיח, אגדת משיח ג׳ 3\. תלמוד ירושלמי – מסכת תענית ד׳ 4\. תנ״ך – במדבר כ״ד 17" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [חז"ל הודו: המשיח נולד בבית לחם! | המשיח בתלמוד - פרק 3](https://igod.co.il/jesus-talmud/חזל-הודו-המשיח-נולד-בבית-לחם-המשיח-בתל/) **Published:** יולי 7, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "חז"ל הודו: המשיח נולד בבית לחם! | המשיח בתלמוד - פרק 3") בדיוק כמו הברית החדשה, גם חז"ל לא מכחישים את בית לחם כמקום היוולדו של המשיח. המשיח של חז"ל דומה לישוע מהברית החדשה יותר ממה שחשבנו! סדרה מחקרית וחדה בה נחשפים 13 נושאים מסעירים מתוך מדרשי חז"ל, רש"י, הקבלה, שמאירים את דמות המשיח היהודי בדיוק כמו שהברית החדשה תיארה כבר מאות שנים לפני כן! תיאורים כמו לידה ניסית, בנו של ה' וקיום נצחי עימו ואפילו תורה חדשה – כל אלו מקורות יהודיים, לא רעיונות זרים! מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. מדרש פרקי דרבי אליעזר ג׳ ד׳ 2\. משנת ארץ ישראל מסכת מעשרות ב׳ ג׳ 3\. תנ״ך – מיכה ה׳ 1 4\. תנ״ך – מיכה ה׳ 1 תרגום יונתן ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [התלמוד קובע: המשיח היה צריך לבוא לפני 2,000 שנה | המשיח בתלמוד - פרק 2](https://igod.co.il/jesus-talmud/התלמוד-קובע-המשיח-היה-צריך-לבוא-לפני-2000-ש/) **Published:** יוני 30, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "התלמוד קובע: המשיח היה צריך לבוא לפני 2,000 שנה | המשיח בתלמוד - פרק 2") חז"ל חישבו מתי יתחיל עידן המשיח – והזמן כבר עבר. מה זה אומר על ציפיותיהם? ואולי הוא כבר בא – ואנחנו פשוט פספסנו?? סדרה מחקרית החושפת קטעים מרתקים מספרות חז"ל בנוגע למשיח: לידה על-טבעית, בנו של אלוהים ואפילו כאחד המביא תורה חדשה מאת הקב"ה! המשיח המתואר בתלמוד, אצל רש"י ואפילו בספר הזוהר דומה מאוד לישוע מהברית החדשה, יותר ממה שחשבנו! אז האם יתכן שהוא ה-אחד? מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. תלמוד בבלי – מסכת סנהדרין צ״ז ע״ב 2\. תלמוד בבלי – מסכת עבודה זרה ט׳ ע״א ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [מדוע לחז"ל יש שני משיחים ולא אחד? | המשיח בתלמוד - פרק 1](https://igod.co.il/jesus-talmud/מדוע-לחזל-יש-שני-משיחים-ולא-אחד-המשיח-ב/) **Published:** יוני 9, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מדוע לחז"ל יש שני משיחים ולא אחד? | המשיח בתלמוד - פרק 1") מדוע חז"ל חילקו את דמות המשיח לשניים – בן יוסף ובן דוד? מה המקור לחלוקה הזו וכיצד הברית החדשה, מציעה פתרון שונה לתעלומה, מאות שנים קודם לכן? סדרה מחקרית החושפת קטעים מרתקים מספרות חז"ל בנוגע למשיח: לידה על-טבעית, בנו של אלוהים ואפילו כאחד המביא תורה חדשה מאת הקב"ה! המשיח המתואר בתלמוד, אצל רש"י ואפילו בספר הזוהר דומה מאוד לישוע מהברית החדשה, יותר ממה שחשבנו! אז האם יתכן שהוא ה-אחד? מזמינים אתכם לבדוק ולחקור בעצמכם את מראי המקום: 1\. תלמוד בבלי – סוכה נ״ב ע״א 2\. תלמוד בבלי – סנהדרין צ״ח ע״א 3\. תנ״ך – דניאל ז׳ 13 4\. תנ״ך – זכריה ט׳ 9 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע בתלמוד **תגיות:** ווידאו --- ### [הנינג'ה הישראלי שגילה את הכוח האמיתי](https://igod.co.il/messianic-testimonies/הנינגה-הישראלי-שגילה-את-הכוח-האמיתי/) **Published:** מרץ 21, 2019 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הנינג'ה הישראלי שגילה את הכוח האמיתי") לאחר שבילה 20 שנה ביפן בחיפוש אחר אומנות הלחימה המושלמת, נועם הופתע לגלות שהמפתח לכוח האמיתי, היה כאן בארץ, לפני 2000 שנה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [יעקב ראה במו עיניו נס רפואה על טבעי שזעזע את האמונה שלו ויזעזע גם את שלכם!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/יעקב-ראה-במו-עיניו-נס-רפואה-על-טבעי-שזעז/) **Published:** אוגוסט 10, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "יעקב ראה במו עיניו נס רפואה על טבעי שזעזע את האמונה שלו ויזעזע גם את שלכם!") ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [אבי הלך לאיבוד בעולם הסמים והפשע, אבל מצא את השלום, השלווה והאהבה של אלוהים!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/אבי-הלך-לאיבוד-בעולם-הסמים-והפשע-אבל-מצ/) **Published:** אוגוסט 22, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אבי הלך לאיבוד בעולם הסמים והפשע, אבל מצא את השלום, השלווה והאהבה של אלוהים!") ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [בנכות של רבקה הושלמה גבורת המשיח](https://igod.co.il/messianic-testimonies/בנכות-של-רבקה-הושלמה-גבורת-המשיח/) **Published:** אוקטובר 4, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "בנכות של רבקה הושלמה גבורת המשיח") היכן שהנכות של רבקה הגבילה אותה, שם החסד של המשיח סיפק! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [הסרטן לא שבר את האמונה של יהונתן](https://igod.co.il/messianic-testimonies/הסרטן-לא-שבר-את-האמונה-של-יהונתן/) **Published:** ינואר 7, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הסרטן לא שבר את האמונה של יהונתן") יהונתן, יהודי-משיחי, חלה בלוקימיה בגיל צעיר ונאלץ להתמודד מול שאלות החיים. אך סבלו של המשיח ישוע נתן בו רוח חדשה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [הם הקריבו בשביל עם ישראל וההלכה הרבנית השליכה אותם הצידה](https://igod.co.il/messianic-testimonies/הם-הקריבו-בשביל-עם-ישראל-וההלכה-הרבנית/) **Published:** מרץ 14, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הם הקריבו בשביל עם ישראל וההלכה הרבנית השליכה אותם הצידה") לב פיסחוב ז"ל לקח את המשמרת של יגאל ובכך הציל את חייו. בעקבות פסיקת הרבנים לגבי מקום קבורתו של לב ז"ל, יגאל הבין עד כמה פיספסה המסורת הדתית את העיקר, ובכך גם את המשיח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### ["גדלתי לשנוא יהודים"](https://igod.co.il/messianic-testimonies/גדלתי-לשנוא-יהודים/) **Published:** מאי 14, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# ""גדלתי לשנוא יהודים"") יום הנכבה – לעומת מיליוני הפלסטינים שיקראו "מוות ליהודים", הערבי הזה יזכור את היהודי שחווה סבל ומוות עבורו ובמקומו. התשובה לבעית המזרח התיכון היא לא שנאת-ישראל, אלא סליחה ואהבה דו-צדדית! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [אור גדל במחשבה ש"דת היא אופיום להמונים", אבל יום אחד...](https://igod.co.il/messianic-testimonies/אור-גדל-במחשבה-שדת-היא-אופיום-להמונים/) **Published:** אוגוסט 16, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אור גדל במחשבה ש"דת היא אופיום להמונים", אבל יום אחד...") בניגוד גמור לסביבה בה אור גדל, הוא נחשף לאמת, אותה החליט לחקור לעומק… ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### ["אם אתה אוהב אותי, תפסיק לקרוא את זה"](https://igod.co.il/messianic-testimonies/אם-אתה-אוהב-אותי-תפסיק-לקרוא-את-זה/) **Published:** אוגוסט 20, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# ""אם אתה אוהב אותי, תפסיק לקרוא את זה"") נתקלתי בתנ"ך היהודי שלנו בנבואה מצמררת על המשיח, הייתי בשוק והקראתי את הנבואה לאמא שלי, והיא מיד דרשה ממני להפסיק כי היא חשבה שאני קורא לה מתוך "ספר נוצרי". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [יואב מצא מקור מים שלא נגמר!](https://igod.co.il/messianic-testimonies/יואב-מצא-מקור-מים-שלא-נגמר/) **Published:** ספטמבר 12, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "יואב מצא מקור מים שלא נגמר!") "יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" – אלוהים העניק ליואב את השלום שאף אחד לא יוכל לקחת ממנו לעולם! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [עדותה של אסיל שומר, דוקטורנטית להנדסה כימית בטכניון.](https://igod.co.il/messianic-testimonies/עדותה-של-אסיל-שומר-דוקטורנטית-להנדסה-כ/) **Published:** ינואר 28, 2019 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "עדותה של אסיל שומר, דוקטורנטית להנדסה כימית בטכניון.") اسيل، طالبة دكتوراة في التَخنِيون (إحدى الجامعات الرّائِدة بالعالم في مجال البحث التّكنولوجيّ). شاهد/ي وشارك/ي!!! ~أنتِج على يد "لحظات أبديّة"~ ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [נביא כמשה חלק ג׳ - הפרכת טיעונים אפשריים | המשיח בנבואות התנ׳׳ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נביא-כמשה-חלק-ג׳-הפרכת-טיעונים-אפשריים/) **Published:** אוגוסט 20, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "נביא כמשה חלק ג׳ - הפרכת טיעונים אפשריים | המשיח בנבואות התנ׳׳ך") אוקי, דברים י׳׳ח זו נבואה על המשיח וישעיהו מדבר על יציאת מצרים חדשה. אבל איך ישוע הוא הנביא כמשה אם יציאת מצרים החדשה טרם התגשמה? בפרק זה נראה שגם בברית החדשה זו עדיין תקווה עתידית ונראה את ההקבלות המדהימות בין נבואת אחרית הימים של יוחנן השליח, לבין יציאת מצרים בספר שמות! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [ישעיהו נ׳׳ג - סוף לויכוח, מדובר במשיח! | נבואות המשיח בתנ׳׳ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/ישעיהו-נ׳׳ג-סוף-לויכוח-מדובר-במשיח-נב/) **Published:** אפריל 2, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ישעיהו נ׳׳ג - סוף לויכוח, מדובר במשיח! | נבואות המשיח בתנ׳׳ך") מצאנו הוכחה חותכת לכך שישעיהו נ׳׳ג מדבר על המשיח! הצטרפו אלינו לפרק נוסף של ׳׳נבואות המשיח בתנ׳׳ך׳׳ וגלו ראייה שאינה ניתנת להפרכה, לכך שישעיהו נ׳׳ג מנבא על-אודות משיח סובל! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [הברית החדשה או התורה שבעל-פה - מה קדם למה?! | נבואות המשיח בתנ''ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הברית-החדשה-או-התורה-שבעל-פה-מה-קדם-למה/) **Published:** מרץ 31, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "הברית החדשה או התורה שבעל-פה - מה קדם למה?! | נבואות המשיח בתנ''ך") רוב האנשים סבורים כי הברית החדשה הושפעה מהתורה שבעל פה, אך לאחרונה, יותר ויותר חוקרים מגלים כי ההפך הוא הנכון! בפרק זה נראה כיצד לוח ההפטרות מתקשר לברית החדשה ויתרה מכך, כיצד הברית החדשה עיצבה את ההפטרות שקוראים היום בבתי הכנסת! פרק 1 מתוך 3 של "השפעת הברית החדשה על התורה שבעל פה". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [תרגום אונקלוס נוצר כתגובה לברית החדשה! | נבואות המשיח בתנ''ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/תרגום-אונקלוס-נוצר-כתגובה-לברית-החדשה/) **Published:** מאי 7, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "תרגום אונקלוס נוצר כתגובה לברית החדשה! | נבואות המשיח בתנ''ך") תרגום השבעים היה נחשב כקדוש בקרב כל היהודים במאה הראשונה, אך הוא היווה בעיה אדירה לרבנים – לא היה בו אף רמז לכל תורה שהועברה בעל-פה! ויתרה מכך, מחברי הברית החדשה השתמשו בתרגום השבעים. בפרק זה נסקור כיצד השפיעה הברית החדשה על הצורך בתרגום אונקלוס ונוכיח שהוא תרגום שלא נאמן לטקסט המקורי. פרק 3 מתוך 3 של "השפעת הברית החדשה על התורה שבעל פה". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [התורה שבעל-פה נולדה הודות לברית החדשה?! | נבואות המשיח בתנ''ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/התורה-שבעל-פה-נולדה-הודות-לברית-החדשה/) **Published:** אפריל 7, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "התורה שבעל-פה נולדה הודות לברית החדשה?! | נבואות המשיח בתנ''ך") "התורה שבעל-פה נוצרה כתשובה לברית החדשה", זהו ציטוט של פרופסור ישראלי וכמוהו, עוד ועוד חוקרים מגלים כי התורה שבעל-פה נוצרה כתגובה לברית החדשה! בפרק זה נראה כיצד הברית החדשה עיצבה את התורה שבעל-פה דרך התלמוד, ההגדה של פסח ואפילו רבי עקיבא! פרק 2 מתוך 3 של "השפעת הברית החדשה על התורה שבעל פה". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [גם הגויים הופכים לעם אלוהים ול''רוחמה''?! הושע ב' | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/גם-הגויים-הופכים-לעם-אלוהים-ולרוחמה/) **Published:** פברואר 7, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "גם הגויים הופכים לעם אלוהים ול''רוחמה''?! הושע ב' | נבואות המשיח בתנ"ך") באיגרתו אל הרומים, שאול השליח מצטט נבואה מהושע ב' שבהקשרה מדובר על עם ישראל, ומוסיף אליה גם את הגוים! האם בפרשנותו שאול עיוות לחלוטין את הכתוב, רק משום שדיבר אל גויים שלא ידעו את התנ"ך? או שמא, שאול מפרש נכונה את הקטע לאור שאר ספרי הכתובים, ומקבל את פרשונותו הישר מתורת משה?! בפרק זה נספק טיעונים לפרשנות המשיחית של הקטע, ונראה כיצד פרשנות הפסוק משפיעה על ההבנה שלנו לגבי תכנית אלוהים המלאה \_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_ "המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [בנו של דוד המלך הוא גם אדונו?! תהלים ק"י | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/בנו-של-דוד-המלך-הוא-גם-אדונו-תהלים-קי-נ/) **Published:** יולי 27, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "בנו של דוד המלך הוא גם אדונו?! תהלים ק"י | נבואות המשיח בתנ"ך") רבים ממזמורי תהלים מתחילים במילים "מזמור לדוד", כלומר מדוד לאלוהים. אחד מהמזמורים החשובים ביותר הוא תהלים ק"י: "לְדָוִד מִזְמֹור נְאֻם יהוה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" ישוע ציטט את המזמור כאשר שאל את פרושים, בבשורת מתי, כיצד יכול להיות בנו של דוד גם אדונו?! כפי שאפשר לתאר, מזמור זה עדיין תחת ויכוח חריף! בפרק זה נספק טיעונים בעד פרשנותו המשיחית של המזמור \_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_ "המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [האם ישעיה ט' מנבא על משיח נולד? | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/האם-ישעיה-ט-מנבא-על-משיח-נולד-נבואות-המ/) **Published:** יוני 12, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "האם ישעיה ט' מנבא על משיח נולד? | נבואות המשיח בתנ"ך") ישעיהו ט' הוא אחד מהפרקים המנבאים על המשיח, ועל הכתרתו למלך מעל הכל ולשר שלום עד אין קץ (ישעיה ט', ה'-ו') אך ככל שזה נראה ברור, ישנן התנגדויות רבות לפרשנות המשיחית של פסוקים אלו. בפרק זה של המשיח בנבואות התנ"ך אנו עונים על התנגדויות אלו ונגלה את המשיח שנולד לנו, שהוא פלא יועץ, אל גיבור, אבי-עד, שר שלום! "המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [זכריה י"ב 10 - משיח צלוב או שקר עלוב | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/זכריה-יב-10-משיח-צלוב-או-שקר-עלוב-נבואות/) **Published:** מאי 11, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "זכריה י"ב 10 - משיח צלוב או שקר עלוב | נבואות המשיח בתנ"ך") בסרטון זה נעסוק בזכריה י"ב 10, נבואה משיחית המצוטטת בברית החדשה. נתייחס לטענות של הרבנים ונפרש את הפרק מתוך גישה צמודת טקסט ותלוית הקשר. "המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים חדשה המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [מי ימחץ את ראש השטן? בראשית ג' 15 | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/מי-ימחץ-את-ראש-השטן-בראשית-ג-15-נבואות-המ/) **Published:** אפריל 5, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מי ימחץ את ראש השטן? בראשית ג' 15 | נבואות המשיח בתנ"ך") יש שטוענים כי הברית החדשה טועה לגבי בראשית ג' 15. האם מדובר רק בשנאה הטבעית בין בני אדם לנחשים או שמדובר ברמז המבשר על סיפור הגאולה הגדול ביותר של אלוהים לבני האדם? בפרק זה, אנו מגנים על הפירוש המשיחי של פסוק זה. המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים חדשה המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### ["בר-אנש": משיח אלוהי או סתם ברנש? דניאל ז' 13 | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/בר-אנש-משיח-אלוהי-או-סתם-ברנש-דניאל-ז-13/) **Published:** מרץ 6, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# ""בר-אנש": משיח אלוהי או סתם ברנש? דניאל ז' 13 | נבואות המשיח בתנ"ך") בסרטון זה נפריך את הטיעונים נגד הפרשנות המשיחית של דניאל ז' ונסביר מדוע, לאור קריאה צמודת טקסט ותלוית הקשר, אין מנוס מן המסקנה שהפרק מתנבא על המשיח, ככתוב בברית החדשה. המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים חדשה המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [לידת המשיח - עלמה בתולה? ישעיהו ז׳ 14 | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/לידת-המשיח-עלמה-בתולה-ישעיהו-ז׳-14-נבואו/) **Published:** פברואר 9, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "לידת המשיח - עלמה בתולה? ישעיהו ז׳ 14 | נבואות המשיח בתנ"ך") בסרטון זה נבחן את הטענות נגד הפרשנות המשיחית לישעיהו ז' 14. לאחר בחינת הראיות, מסקנתנו היא שפירוש המילה "עלמה" בפסוק זה הוא "רווקה צעירה, שמעולם לא ידעה איש, כלומר בתולה". אנחנו גם טוענים שהפרשנות המשיחית לישעיהו ז' 14 תואמת לחלוטין את ההקשר הרחב בו ממקום הפסוק. "המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים חדשה המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [ישעיהו נ"ג - חלק ב': חוסר-התגובה מעיד על חוזק טיעוננו! | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/ישעיהו-נג-חלק-ב-חוסר-התגובה-מעיד-על-חו/) **Published:** ינואר 24, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ישעיהו נ"ג - חלק ב': חוסר-התגובה מעיד על חוזק טיעוננו! | נבואות המשיח בתנ"ך") בסרטון זה נחזור על שלושת הטיעונים שנותרו ללא מענה וללא תגובה עניינית. מיהו עבד ה' הסובל בישעיהו נ"ג? פרשנות פנים-מקראית, צמודת טקסט, תלויית הקשר ותואמת את המוסר האלוהי, מבהירים כי מדובר בדמות יחידה (המשיח?), הנושאת על עצמה את חטאי עמה. "המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים חדשה המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [תהלים ב' 12 "נשקו-בר" - האם מדובר בבן האלוהים? | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/תהלים-ב-12-נשקו-בר-האם-מדובר-בבן-האלוהים/) **Published:** ינואר 18, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "תהלים ב' 12 "נשקו-בר" - האם מדובר בבן האלוהים? | נבואות המשיח בתנ"ך") קטע קטן מתוך הפרק "ספר תהלים", המסביר למה המילה "בר" במזמור ב' 12 חייבת להתייחס לבן האלוהים. "המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים חדשה המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [תהלים כ"ב 17 חלק 2 - כארי/כארו/כרו? | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/תהלים-כב-17-חלק-2-כארי-כארו-כרו-נבואות-המש/) **Published:** ינואר 8, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "תהלים כ"ב 17 חלק 2 - כארי/כארו/כרו? | נבואות המשיח בתנ"ך") הסרטון מסביר מאיפה באה המילה "כארו" ומדוע הקריאה המתאימה להקשר חייבת להיות "כרו" (דקרו). בנוסף, אנו מראים שהביקורת שקיבלנו אינה רלוונטית לתוכן המהותי של הסרטון המקורי. "המשיח בנבואות התנ"ך" היא סדרת פודאקסטים חדשה המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח, ותפריך בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [תהלים כ"ב 17 חלק 1 - כארי/כארו/כרו? | נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/תהלים-כב-17-חלק-1-כארי-כארו-כרו-נבואות-המש/) **Published:** דצמבר 22, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "תהלים כ"ב 17 חלק 1 - כארי/כארו/כרו? | נבואות המשיח בתנ"ך") "כארי ידי ורגלי" – ביטוי משונה אותו ניתן למצוא בתהלים כ"ב פסוק 17. הבעיה היא שחסר פועל המקשר בין המילים. חזרנו אחורה לנוסחים עתיקים יותר מנוסח המסורה (הנוסח הטיפוסי שבביתנו) וגילינו שהמילה "כארי" הייתה בעצם "כרו". למה שינו אותה? הפרק הזה יעזור לנו לגלות את האמת בקשר לאחת הנבואות החזקות ביותר של התנ"ך על המשיח היהודי, ויחזק את שורשי האמונה שלכם. "נבואות המשיח בתנ"ך" היא סדרת פודקסטים המתמקדת בנבואות תנכיות אודות תכונותיו של המשיח ומפריכה בצורה מחקרית כל טענה אפשרית החולקת על איזכור המשיח ישוע בנבואות התנ"ך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** ווידאו --- ### [מהו טבעו המסתורי של אלוהים? | נושאים תנכיים - אלוהים](https://igod.co.il/animation/מהו-טבעו-המסתורי-של-אלוהים-נושאים-תנכ/) **Published:** ספטמבר 17, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מהו טבעו המסתורי של אלוהים? | נושאים תנכיים - אלוהים") אלוהים אינו קל לתפיסה או הבנה, אבל מה אם היינו יכולים להבין טוב יותר את מה שאנו לא יכולים להבין? בסרטון זה נחקור את זהותו המורכבת של אלוהים המוצגת בתנ"ך, ו(הפתעה!) הכל מוביל אל ישוע המשיח. התעמקו בכתובי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new/](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqa05fcDBTU1R1V3F2VUw0ZzNPa3g1aWxTeWhBd3xBQ3Jtc0tsdUVNSDROc21KbDladFoteDlQLVFicWpqMTM4SXN6M2Mwd1pNOVplU3JvM0VaOF9RWi1YdFJUWWVrZVBYYXREemw3aXVsQWxTSWRHdFVXNm1wQ3NMMl81MXlOQTEyME44UGQ1WmcycmttOFJnck5CRQ&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=938wpAlTrbQ) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [ככה התנ"ך סולל דרך לתכנית גאולת העולם! | איך לקרוא את המקרא פרק 2 - תכנית המקרא](https://igod.co.il/animation/ככה-התנך-סולל-דרך-לתכנית-גאולת-העולם-א/) **Published:** נובמבר 18, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ככה התנ"ך סולל דרך לתכנית גאולת העולם! | איך לקרוא את המקרא פרק 2 - תכנית המקרא") פרק 2 מסכם את הסיפור הכולל של המקרא כסדרה של צומת דרכים של החלטות. כל האנושות, ואחריה בני ישראל, מגדירים מחדש מהו טוב ורע בעיניים שלהם, מה שמוביל אותם בסופו של דבר לבבל. אחריהם בא מנהיג חדש משושלת המלוכה של ישראל אשר נוקט בדרך אחרת, דרך אשר פותחת את השביל לבריאה חדשה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [יש בתנ"ך יותר ממה שהעין רואה | איך לקרוא את המקרא פרק 4 - תכנית המקרא](https://igod.co.il/animation/יש-בתנך-יותר-ממה-שהעין-רואה-איך-לקרוא-א/) **Published:** דצמבר 2, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "יש בתנ"ך יותר ממה שהעין רואה | איך לקרוא את המקרא פרק 4 - תכנית המקרא") פרק 4 חוקר את הסגנון הספרותי הייחודי של המקרא שנועד למשוך את קוראיו למסע של הגות וקריאה בדבר אלוהים שנמשך לאורך כל החיים. התנ"ך מעוצב כיצירה רב-שכבתית, המציע רמות חדשות של תובנה כשאנו קוראים אותו מחדש ומאפשרים לכל חלק לעזור לנו להבין כל חלק אחר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [ככה התנ"ך מכוון אותנו אל ישוע | איך לקרוא את המקרא פרק 5 - תכנית המקרא](https://igod.co.il/animation/ככה-התנך-מכוון-אותנו-אל-ישוע-איך-לקרוא/) **Published:** דצמבר 9, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ככה התנ"ך מכוון אותנו אל ישוע | איך לקרוא את המקרא פרק 5 - תכנית המקרא") אחד הדברים החשובים בקריאת נרטיב מקראי הוא ללמוד כיצד להבין את אופי "העלילה", וכיצד סיפורים מסודרים לדפוס של קונפליקט ופתרון. בסרטון זה נראה גם כיצד התעלמות מרצף העלילה יכול להוביל לפרשנות מעוותת של סיפורי המקרא. כמו כן, נחקור כיצד הבנת הטבע הרב-שכבתי של הנרטיב יכול לעזור לנו לראות את הסיפור המאוחד שמוביל אל ישוע. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [גם גיבורי התנ"ך נכשלים וטועים | | איך לקרוא את המקרא פרק 6 - תכנית המקרא](https://igod.co.il/animation/גם-גיבורי-התנך-נכשלים-וטועים-איך-לקרו/) **Published:** דצמבר 17, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "גם גיבורי התנ"ך נכשלים וטועים | | איך לקרוא את המקרא פרק 6 - תכנית המקרא") רובנו חושבים על דמויות בתנ"ך כפי שהן מוצגות ברוב ספרי הילדים בהם יש את הדמות הרעה ואת הדמות הטובה. אך בסרטון זה, נלמד את הדרכים שבהן המחברים התנ"כיים מציגים את דמויות המקרא כדמויות מורכבות ומוסריות יותר מכפי שאנו מדמיינים בדרך כלל. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [המקומות בתנ"ך אומרים הכול! | איך לקרוא את המקרא פרק 7 - תכנית המקרא](https://igod.co.il/animation/המקומות-בתנך-אומרים-הכול-איך-לקרוא-את/) **Published:** דצמבר 23, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "המקומות בתנ"ך אומרים הכול! | איך לקרוא את המקרא פרק 7 - תכנית המקרא") כל סיפור צריך להתרחש במקום כלשהו, ולעתים קרובות יש למקום הזה חשיבות או משמעות מיוחדת שמעוררת אירוע שכבר התרחש באותו המקום. בסרטון זה, אנו חוקרים כיצד מחברי המקרא משתמשים ברקע כדי לעמוד בציפיות של הקורא, או להפך – להפוך את הציפיות. וכאשר אנו שמים לב למקומות ולזמנים בסיפורי המקרא נוכל לגלות רבדים עמוקים יותר של משמעות. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [ככה התנ"ך מספר סיפור אחד שלם | איך לקרוא את המקרא פרק 8 - תכנית המקרא](https://igod.co.il/animation/ככה-התנך-מספר-סיפור-אחד-שלם-איך-לקרוא-א/) **Published:** דצמבר 30, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "ככה התנ"ך מספר סיפור אחד שלם | איך לקרוא את המקרא פרק 8 - תכנית המקרא") דפוסי עיצוב הם אחת הדרכים המרכזיות שבהן מחברי המקרא איחדו את קו העלילה של התנ"ך. חלק מהסיפורים לאורך המקרא תואמו באמצעות מילים חוזרות ונושאים מקבילים, דפוסים אלה מדגישים את נושאי הליבה של הסיפור המקראי ומראים כיצד כל זה מוביל אל ישוע. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [למה קשה לקרוא את התנ"ך? | איך לקרוא את המקרא פרק 9 - תכנית המקרא](https://igod.co.il/animation/למה-קשה-לקרוא-את-התנך-איך-לקרוא-את-המקר/) **Published:** ינואר 6, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "למה קשה לקרוא את התנ"ך? | איך לקרוא את המקרא פרק 9 - תכנית המקרא") האם ידעתם ששליש מהתנ"ך הוא שירה עברית עתיקה? שירה היא צורה עשירה ואמנותית של תקשורת אנושית, אך לרוב היא גם הקשה ביותר לקריאה. בסרטון זה נחקור את המאפיינים הייחודיים של השירה המקראית, כדי שתוכלו לגלות את יופיה ועוצמתה בעצמכם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [איך נוצר התנ"ך, מי כתב ולמה? | איך לקרוא את המקרא פרק 1 - תכנית המקרא](https://igod.co.il/animation/איך-נוצר-התנך-מי-כתב-ולמה-איך-לקרוא-את/) **Published:** נובמבר 14, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "איך נוצר התנ"ך, מי כתב ולמה? | איך לקרוא את המקרא פרק 1 - תכנית המקרא") זהו פרק ראשון בסדרת ״איך לקרוא את המקרא״ בפרק זה נחקור את מקורות המקרא, התוכן שלו, את מטרתו, ואת האופן בו התנ״ך נוצר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [המפתח להבנת התנ"ך - הבנת סגנון הכתיבה | איך לקרוא את המקרא פרק 3 - תכנית המקרא](https://igod.co.il/animation/המפתח-להבנת-התנך-הבנת-סגנון-הכתיבה-אי/) **Published:** נובמבר 25, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "המפתח להבנת התנ"ך - הבנת סגנון הכתיבה | איך לקרוא את המקרא פרק 3 - תכנית המקרא") פרק 3 מראה כיצד קריאה נבונה של התנ"ך דורשת שנלמד על הסגנונות הספרותיים השונים שבהם השתמשו מחברי המקרא. בסרטון זה נחקור מדוע חשוב להבדיל בין הסגנונות הספרותיים השונים כדי שנוכל לקרוא את מקרא בצורה נכונה ובכך להבין את המסר שבו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [שלום עם האל בזכות כפרת הגואל | נושאים תנכיים - קורבן וכפרה](https://igod.co.il/animation/שלום-עם-האל-בזכות-כפרת-הגואל-נושאים-תנ/) **Published:** מאי 30, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "שלום עם האל בזכות כפרת הגואל | נושאים תנכיים - קורבן וכפרה") אלוהים התחייב להסיר את כל הרוע מהעולם הטוב, ביחד עם כל ההשפעות המרקיבות שלו. עם זאת, הוא רוצה לעשות זאת בצורה שאינה כרוכה ב"חיסול" בני האדם. בסרטון זה על קורבן וכפרה, נחקור כיצד אלוהים מכסה את הרוע האנושי באמצעות קורבנות בעלי חיים המצביעים בסופו של דבר על ישוע המשיח, על מותו ותחייתו התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbmVMcjdpMllYdVY4UEprOTU0Unc4Z0sxTzc0Z3xBQ3Jtc0trdmNYRHE0ZXctTE5XZmtmM0toM1ZJX1E1QjF4ZkE3QTBScTl3cENRSXYtSkdMblpVWkZtSFF6dWRXSWVJYU83R1dmaUNieHFuaERuTDF4bEo5OGdtMU5US3JmTlhOTy1kdTdtd09UTVBsUDAzQkZqbw&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=_9pZ56Xm6jA) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [למה בעצם קיבלנו את תורת משה? | נושאים תנכיים - התורה](https://igod.co.il/animation/תכלית-התורה/) **Published:** פברואר 7, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "למה בעצם קיבלנו את תורת משה? | נושאים תנכיים - התורה") בסרטון זה נחקור את חשיבות החוקים והמצוות העתיקים שבתורת משה. מדוע הם מופיעים בתנ"ך? נחקור כיצד הם הגשימו מטרה אסטרטגית בשלב מרכזי אחד של הסיפור המקראי, המוביל לישוע שהגשים את התורה וסיכם אותה בציווי לאהוב את אלוהים ולאהוב את רעך כמוך.   התעמקו בכתובי המקרא וגלו עוד: <https://bible.new/> Bible Project בשיתוף          ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** האם ישוע המציא דת חדשה?, ווידאו, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם אלוהים בוחן אנשים? | נושאים תנכיים - המבחן](https://igod.co.il/animation/האם-אלוהים-בוחן-אנשים-נושאים-תנכיים-ה/) **Published:** יולי 7, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "האם אלוהים בוחן אנשים? | נושאים תנכיים - המבחן") בסרטון הזה אנחנו עוקבים אחרי נושא המבחנים שחוזר על עצמו בתנ״ך ורואים איך אלוהים קובע את הנאמנות והאמון של השותפים לברית איתו, אפילו שלפעמים מבחנים אלה עלולים להיות קלים, הם מציעים לעם ישראל הזדמנויות חשובות לצמיחה ולשינוי רוחני. התעמקו בכתובי המקרא וגלו עוד: [https://bible.new/](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbk9HQkVQdVFOTHhqQzhmTElIODZkT2dkQnJPd3xBQ3Jtc0ttUDNldHJ3UWF1VXh4MWcyQXNkUTA0aEd4SGYxMXJuV2pGaUc3YlVQSzBndGJ2VkNBUmhpUUJ5U3l3aGlkQnN2WG9wVEkwWl90MEt5LS1KSGJCcmExSGJtdy1KdnliejVUNFN4R2w4dDB5QWk0QXJHVQ&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=o6PxKE_SRCs) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [האם אנו פתוחים לקבל את המתנה האולטימטיבית? | נושאים תנכיים - נדיבות](https://igod.co.il/animation/האם-אנו-פתוחים-לקבל-את-המתנה-האולטימטי/) **Published:** יולי 30, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "האם אנו פתוחים לקבל את המתנה האולטימטיבית? | נושאים תנכיים - נדיבות") בסיפור התנ"ך, אלוהים מתואר כמארח נדיב המספק את צורכי אורחיו. עם זאת, בני האדם חיים בהלך רוח של מחסור ואוגרים לעצמם מתנות רבות שאלוהים העניק להם. בסרטון זה נחקור את תוכניתו של אלוהים לגבור על האנוכיות שלנו דרך דמותו של ישוע, על ידי הענקת המתנה הגדולה ביותר, שהיא אלוהים עצמו. התעמקו בכתובי המקרא וגלו עוד: [https://bible.new/](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqa05tWEJxVldxYjV5NnFWeExKRm05LWt6aTh1QXxBQ3Jtc0ttMnBHb0RjQnlSTllBQzhHbEVuMFNmdUZSbmpoYjM1Qy1mT3d2eVl6MWk3RmRGbHoydTZhLU1zUDBBd01HYTBuakNUQ3ZLM2g2RmFNV0JONjI5VHBGd3dGZEctSFVJTzN3N2p3dnZVMUE4WENZeUdCVQ&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=0FUlZuUNOKM) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [צדק אלוהי בעולם ללא תקווה | נושאים תנכיים - צדק](https://igod.co.il/animation/צדק-אלוהי-בעולם-ללא-תקווה-נושאים-תנכיי/) **Published:** פברואר 1, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "צדק אלוהי בעולם ללא תקווה | נושאים תנכיים - צדק") "צדק" הוא צורך מורגש בעולמנו כיום ונושא שנוי במחלוקת. אבל מהו בדיוק צדק ומי יכול להגדיר אותו? בסרטון זה נחקור את הנושא המקראי של צדק ונגלה כיצד הוא מושרש עמוק בקו העלילה של התנ"ך שמוביל אל ישוע. התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbVI5ck8ycXVybGF1Vjh6ZDhwMDZ2RzA1YU9MZ3xBQ3Jtc0trdmYySmxnY0ZtbTVZMDBwanp3eV9uN1NqSVJfUWJ2dVBLSXJDbGZWS3hVd1ZRYlVGMjBiS3Z0ajhlRUFVRHJZTU1IOFN6MTAzdHlGTmpNcmk3Y1d4NW83ck85cnFCYWVqZUxJNExlMTJNVnVybXlkWQ&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=v27K-bfk03M) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [שמירת אמונים לאלוהים בעולם חשוך | נושאים תנכיים - דרך הגלות](https://igod.co.il/animation/שמירת-אמונים-לאלוהים-בעולם-חשוך-נושאי/) **Published:** מאי 4, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "שמירת אמונים לאלוהים בעולם חשוך | נושאים תנכיים - דרך הגלות") כיצד עלינו כאנשי אלוהים להתייחס לשלטונות ארציים חשוכי אל וכל מוסר? בסרטון זה נראה כיצד דניאל וחבריו שומרים אמונים לאלוהים בזמן גלות בבל, בעודם מתמודדים עם הלחץ להכנע לשלטון אלילי. התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbF9VN0docFEteWR3dDdZWGFCZm9oUjZEZDVWd3xBQ3Jtc0ttUzN4ZVF6MUVYQm5Nd1g0czczZk4yYVN1dk9JeHhtVXhMcXZaYy1lWnp5dW1tbkVXWGNTVzZKT18xc2hnUXlYN1NIbmJMTkM0Mk8yTGxjYkN6cmtGd2N1MXRyN1FhaGZYMGFaeDN3VXZYdFRBUnZlOA&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=-niUO76_ugA) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [מיהו שומר השבת? | נושאים תנכיים - שבת](https://igod.co.il/animation/מיהו-שומר-השבת-נושאים-תנכיים-שבת/) **Published:** נובמבר 16, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מיהו שומר השבת? | נושאים תנכיים - שבת") בעמוד הראשון של התנ"ך, אלוהים מכין את גן העדן לאדם ברצף של שישה ימים. ביום השביעי אלוהים נח. העובדה הזו מביאה נושא תנ"כי מאוד עיקרי בנוגע לדפוסים של הספרה 7, המסתיימים בכך שאלוהים ובני אדם נחים יחד כ"שותפים". בסרטון זה אנו חוקרים את הנושא של מנוחת היום השביעי ואת הרעיון המקראי של שבת. אנו גם בוחנים מדוע אימץ ישוע רעיון זה כחלק מרכזי בשליחותו שלו להביא את מלכות אלוהים ארצה התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbnAtVjhQRU9mS3dPVW5DSlJxRW01aE5TSjBCd3xBQ3Jtc0trWXB1RzIxcU9pSWExOE9lNXRIMWFscFpxQ1ZKVmQwV3NSdmxod21RdjZXY3d5bUNwNmotdXpEQXlKcDNid2g0endTa3hPQlhkektpLWRnNGxnZm5iNGNFNkF1Rk0zenpNRVZkVEVSZ0dxN3RCUUFpZw&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=3FIkWWYdgVs) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [קוראים כתובים ביחד! | נושאים תנכיים - קריאת דבר ה' בפומבי](https://igod.co.il/animation/קוראים-כתובים-ביחד-נושאים-תנכיים-קרי/) **Published:** נובמבר 28, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "קוראים כתובים ביחד! | נושאים תנכיים - קריאת דבר ה' בפומבי") יש מנהג עתיק מאוד של קריאת התנ"ך בקול רם עם קבוצת אנשים. אבל למה הם נטו לקרוא את ספרי התנ"ך בציבור? בסרטון הבא נחקור את מקורותיו והתפתחותיו של המנהג המשמעותי הזה, ואיך הוא מנגיש אלינו את קריאת התנ"ך והבנתו בחיי היום יום! התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbVhhM1FvWU9zRE40ZjdvMWs3T0tqanNTWHB0QXxBQ3Jtc0tuWmlJSXA3UTNNUUxSM1d0QnppY2JUVmNGaE1NUzdsMjh0MXVnVnI5RzFTSUdpTERaOE1WR1VmWk0wbnhlSXBfaVhleGl5eXRWQmY5ZUwyRklrWm8zQUhVcXQwZ0EzQkc4ZVJoY1hXcEQ0aHQxYVlzbw&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=h9CqyKcfLP8) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [בדרך למלכות עוצרים בגלות | נושאים תנכיים - גלות](https://igod.co.il/animation/בדרך-למלכות-עוצרים-בגלות-נושאים-תנכיי/) **Published:** פברואר 27, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "בדרך למלכות עוצרים בגלות | נושאים תנכיים - גלות") גלות עם ישראל היא אחד הנושאים המרכזיים העומדים בבסיס כל העלילה המקראית, אך בד"כ מתעלמים ממנו. בסרטון זה מראה כיצד גלות ישראל לבבל היא תמונה של כל גלות האנושות מגן עדן. כפי שניתן לנחש, ישוע הוא זה שיפתח את הדרך חזרה הביתה התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbUpqYzBVV0ZmcEtnWkVON05kanY3cEVTdVppUXxBQ3Jtc0ttUjJCNXJObWZYV3BFWmZMX0dyT3ZmdjJYLXp5Wm44MEpjU0F3YnBrbjktUVh5Tm84V1RFRWlRaENJdThXVUVlemlwUmhGQ21TMkdDSG83aUNGTzFIRnMydWdZY19DVnpyeE1YM3BUUHV1a0VGaDlpbw&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=aSXFtbIPvhA) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [מי ינצח את השטן? | נושאים תנכיים - בן האדם](https://igod.co.il/animation/מי-ינצח-את-השטן-נושאים-תנכיים-בן-האדם/) **Published:** ינואר 21, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מי ינצח את השטן? | נושאים תנכיים - בן האדם") אם חשבתם ש"משיח" הוא התואר שישוע נתן לעצמו, חשבו שוב! התואר שבו ישוע השתמש לרוב לעצמו הוא "בן האדם". בסרטון זה, נחקור את המשמעות של הביטוי המרתק הזה ונראה איך הוא מזמין אותנו לסיפור מקראי גדול יותר התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqa1pJUjc3MEJQNHdLWjZXMTZFclNmdmItc3dfUXxBQ3Jtc0trNlQ1NTdjaVgzcC1CNnpuQVpPMV91U19RbU9FLTJXaEN1Uy1ReV92bENPbDRTQzRNZGRjMmdMSlNac2ttX0RJeExoZ1hYZ1lneUlKdDNSbHRCOE5hQ01JbzhmdjNyUVNPSVVMUVgybHdzbDNsQXFzTQ&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=F9gT1_GT50E) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [עץ החיים ואלילים מעץ | נושאים תנכיים - עץ החיים](https://igod.co.il/animation/עץ-החיים-ואלילים-מעץ-נושאים-תנכיים-עץ/) **Published:** מאי 10, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "עץ החיים ואלילים מעץ | נושאים תנכיים - עץ החיים") בראשית התנ"ך, אלוהים נותן לאנושות מתנה, אותה איבדו במהירות – חיי נצח דרך אכילת פרי עץ החיים. בסרטון זה, אנו חוקרים את המשמעות הסמלית של עצים בתנ"ך המשמשים תפקידי מפתח לאורך הסיפור המקראי. הכל מוביל אל ישוע עצמו, שמת על עץ כדי שיוכל להפוך לעץ חיים חדש עבור האנושות כולה. התעמקו בכתובי המקרא וגלו עוד: [https://bible.new/](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbXVGTk52NnBXY1lEMEVrUFZFME0yNEFuNjVuUXxBQ3Jtc0ttZ3NOUDdGR0FDZUJQVTVMQ1JRNjdNU0ZZZnlxem1Bb3ppYTZHRXI3cjNURGFtVkgyRzdUNUZkN3EwUmdKVV9pdFB0dW1xaW9zNG9nSmtpcHhMbGNLMGxZaWNYeDN2YjZOSlI3UG9tOEZSeHFTLUJJdw&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=C6JSqJSAC1o) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [המלך הגיע | נושאים תנכיים - בשורת המלכות](https://igod.co.il/animation/המלך-הגיע-נושאים-תנכיים-בשורת-המלכות/) **Published:** דצמבר 7, 2022 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "המלך הגיע | נושאים תנכיים - בשורת המלכות") בסרטון זה אנו עוקבים אחר מקורותיה של המילה "בשורה" וכיצד היא מחוברת לתנ"ך עם סיפורו של ישוע והכרזתו על מלכות אלוהים ישראל והעולם כולו! ישוע הביא לעולם את שלטונו ומלכותו של אלוהים בצורה מאוד מיוחדת, וזו הבשורה הכי טובה שאפשר לבקש התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbjZBRGw5VnRDcGI0RUM5QW5GU09BaHNrbklBZ3xBQ3Jtc0trRW5YWENsaWRSb0hHR2xtVl9rN2ppY1MtOU83VU9xSDRtSG1aNGI1dFRubi1EVGxKcnVJdlRGLXNwS1kxLTk5ZXE0YjV1RVVSOFVQbmo3bkhJRy0zcWxraXpzQ0hDOWtGNzc2NTdJY2E1SWVWUUZsWQ&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=hLlR2ErYM7A) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [בטחון באלוהים בזמנים קשים | סדרת החוכמה - איוב](https://igod.co.il/animation/בטחון-באלוהים-בזמנים-קשים-סדרת-החוכמה/) **Published:** יוני 8, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "בטחון באלוהים בזמנים קשים | סדרת החוכמה - איוב") איך ניתן לסמוך על אלוהים גם כשהחיים אינם הוגנים ואנו סובלים בלי סיבה מוצדקת? סיפורו של איוב מזמין אותנו להתעמק בדרך בה אלוהים מנהל את העולם על ידי חוכמה, וכיצד האמת הזו יכולה להביא שלום בזמנים קשים. איוב הוא הספר השלישי והאחרון מבין ספרי החוכמה המקראיים. התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbWxvZDFDOElSYTh5VDJNRzVnUXp5OTlrYkhmZ3xBQ3Jtc0traV9zYjhyR1JKV1haQzg3T2VjNjcxS01TM2FVX2p3UllOaWUzc0VhWkVJVHcwdXVsRGJZdWg5YkxmNC1zN0VlU0UtZllXVVVFTlRzU2VWaWtTVWRrOVRYbTcxWm1ENEZDb29Ba3lxQ3QycHdQZS1IRQ&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=Djh0PyapBRQ) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [מהבל הבלים ליראת אלוהים | סדרת החוכמה - קהלת](https://igod.co.il/animation/10631/) **Published:** מאי 26, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מהבל הבלים ליראת אלוהים | סדרת החוכמה - קהלת") בקהלת אנו שומעים את קולו הספקני של "המבקר". הוא מבחין שלחיות לפי ספר משלי לא תמיד מביאים לתוצאות חיוביות. לפעמים החיים קשים ולא תמיד מספקים הסברים. איך אפשר לחיות עם מתח שכזה ועדיין לשאוף לחוכמת אלוהים? קהלת הוא השני מבין שלושת ספרי החוכמה המקראיים. התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbEtUWjFTaTlpLWprX3ZqcGVkM3JKTXFKUkVWQXxBQ3Jtc0ttRWU3bGszWE1VdDJWdHRPVVI5bi1CZFZpd2FLNlZXeVJ6blkxVVZTSDhZaDZvX0tSQTN2V1c2dktCYlJGUEZnb2t4Y2RSVHVyRThJYkk4NUpMS0JlWnJRZVZJdkNkcmNENUF2V1htclItVk9fR216OA&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=wHG_apRK_BU) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [אלוהים עוד יפתור את הרוע בעולם! אבל איך? | נושאים תנכיים - יום ה׳](https://igod.co.il/animation/אלוהים-עוד-יפתור-את-הרוע-בעולם-אבל-איך/) **Published:** יוני 23, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "אלוהים עוד יפתור את הרוע בעולם! אבל איך? | נושאים תנכיים - יום ה׳") האם בכלל אכפת לאלוהים מכל הרוע שקיים בעולם? ואם כן, מה הוא עושה בנידון? בסרטון זה נעקוב אחר הדרכים השונות שבהן אלוהים מוכיח את הרוע האנושי והרוחני העמוק העומד בבסיסו, ובסופו של דבר נגלה איזה תפקיד יש לישוע בסיפור הזה. ספוילר קטן: הוא מנצח את הרוע בכך שהוא מאפשר לרוע להביס אותו. התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqa3BFQ0NKdlZjZ3hPejkwNXYtVkwyOWFtbGM0QXxBQ3Jtc0ttWmxPTXdqbWVmQWQwTm44Y3c0TndvdVRmZzhuWFRZLVhBNkRiSmNVbnltT295bGZfV005ZkY4LVBMVU91OFdYbnVxa0VaaE1fNnpEamNVaFhBcFJPVFAtVHo3QXZpWjZSZ2tLdVF4ek5lOGN0LWNPdw&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=crReSdRaGBQ) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [יראת אלוהים, חכמה לחיים | סדרת החוכמה - משלי](https://igod.co.il/animation/יראת-אלוהים-חכמה-לחיים-סדרת-החוכמה-מש/) **Published:** מאי 22, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "יראת אלוהים, חכמה לחיים | סדרת החוכמה - משלי") ספר משלי מכיל פתגמי חוכמה שנאספו במשך דורות הודות לאנשים בעלי חוכמת אלוהים. הספר מקדם חיי מוסר גבוהים ו"יראת אלוהים", כדי שנוכל באמת לחיות חיים נכונים. משלי הוא אחד משלושת ספרי החוכמה החוקרים את נושא החוכמה המקראית התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: התעמקו בכתבי הקודש וגלו עוד: [https://bible.new](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqa3BFQ0NKdlZjZ3hPejkwNXYtVkwyOWFtbGM0QXxBQ3Jtc0ttWmxPTXdqbWVmQWQwTm44Y3c0TndvdVRmZzhuWFRZLVhBNkRiSmNVbnltT295bGZfV005ZkY4LVBMVU91OFdYbnVxa0VaaE1fNnpEamNVaFhBcFJPVFAtVHo3QXZpWjZSZ2tLdVF4ek5lOGN0LWNPdw&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=crReSdRaGBQ) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [מהי התקווה בעולם מלא ברוע | נושאים תנכיים - המשיח](https://igod.co.il/animation/מהי-התקווה-בעולם-מלא-ברוע-נושאים-תנכיי/) **Published:** ספטמבר 27, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# "מהי התקווה בעולם מלא ברוע | נושאים תנכיים - המשיח") בסרטון זה נגלה את ההבטחה המיסתורית בפרק ג׳ של התנ“ך, שיום יבוא ויגיע הגואל המובטח שיביס את הרוע ויציל את האנושות. אנו נעקוב אחר הבטחה זו דרך משפחתו של אברהם – השושלת המשיחית של דוד המלך, ובסופו של דבר אל ישוע שהביס את הרוע בכך שנתן לרוע להביס אותו. התעמקו בכתובי המקרא וגלו עוד: [https://bible.new/](https://www.youtube.com/redirect?event=video_description&redir_token=QUFFLUhqbTRHR1VtbTQ2SXhiUE5QdF8xLWw0Um5xUzlEQXxBQ3Jtc0ttUUk2NS1takZraThHc3JfOTNoTzlGS2F6ZUs2MVNveXBOclVFSWFVV1Jtd05kWmdiMzBwM1ZQa0NxdC05b0VXUkwzUzdDeWFxdlZJOWZ0UkxXenZjU2F2RFpMNjR3WFJpRVB5ZnI2bmVFMHVCNVVqSQ&q=https%3A%2F%2Fbible.new%2F&v=T1Td4PuGO5s) בשיתוף Bible Project ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אנימציה מקראית **תגיות:** ווידאו --- ### [מילת הלב: מברית סיני אל בשורת ישוע](https://igod.co.il/devotionals/מילת-הלב-מברית-סיני-אל-בשורת-ישוע/) **Published:** ספטמבר 30, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "עַל־מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב הִנֵּה דְבַר־יְהוָה הָיָה לָהֶם לְחֶרְפָּה לֹא יַחְפְּצוּ־בוֹ" (ירמיהו ו 10). כאן, אלוהים מאשים את ישראל, תוך שימוש מטאפורה מעורבת. כיוון ש"עֲרֵלָה אָזְנָם", אין ביכולתם לשמוע את דבר האל (ראו פס 19). ירמיהו מכנה את יהודה גם כ"עַרְלֵי־לֵב" (ט 25). שפה זו מוזכרת בויקרא, שם משה ניבא את הכפירה והיציאה לגלות של ישראל, יחד עם ההבטחה לשיקום: "אַף־אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ־אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת־עֲוֹנָם׃ וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת־בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת־בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (לב 26: 41–42). הנקודה של ירמיהו ברורה: השיקום של ישראל אינו יכול להגיע דרך ברית סיני שהופרה. עליהם לקבל לב נימול דרך ברית חדשה (ראו דברים ל 6, 11–14; ירמיה לא 31–34; יחזקאל לו 24–27; רומים יא 27). קיימות כאן שתי אמיתות בולטות: ראשית, קריאתו של ירמיהו בתורה היא אסקטולוגית ומשיחית באופן מובהק – משה היה הראשון שדיבר על הצורך של ישראל בברית חדשה. שנית, הרבה לפני ששאול טען כי על–מנת להצטדק מול אלוהים יש למול את ערלת הלב (רומים ב 28–29), משה וירמיהו אמרו זאת בתנ"ך. מטרתם לא הייתה להגדיר מחדש את ישראל, אלא להראות כי כישלונם לשמור על התורה הצריך ברית המסומנת בלב נימול. לאור טענתו של ירמיהו, המבוססת על התורה, ביכולתנו לאשר כי הבשורה שהכריז שאול נאמנה "לכתובים" (ראו רומים א 2, 16–17, ג 21, טז 25–26). > "וְהֶעָרֵל מִבְּחִינָה גּוּפָנִית, הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, יַחֲרֹץ עָלֶיךָ מִשְׁפָּט, שֶׁהֲרֵי לְךָ הַכְּתוּבִים וְהַמִּילָה וְאַתָּה מֵפֵר אֶת הַתּוֹרָה. הֵן לֹא עַל–פִּי מַרְאִית עַיִן יְהוּדִי הוּא יְהוּדִי, וְלֹא מַה שֶּׁרוֹאִים בַּגּוּף הוּא מִילָה. יְהוּדִי הוּא זֶה שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא זוֹ שֶׁבַּלֵּב, לְפִי הָרוּחַ וְלֹא לְפִי אוֹת כְּתוּבָה; שִׁבְחוֹ אֵינוֹ בָּא מִבְּנֵי אָדָם, כִּי אִם מֵאֱלֹהִים" (רומים ב 27–29). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### ["מבחוץ לא ראו כלום, אבל בפנים דיממתי למוות"](https://igod.co.il/messianic-testimonies/רונית-בנדר/) **Published:** דצמבר 27, 2021 **Author:** צוות אייגוד **Content:** [](# ""מבחוץ לא ראו כלום, אבל בפנים דיממתי למוות"") רונית, בת 70, מספרת איך ילדה קטנה שעוברת התעללות מינית קשה, בתי אמנה והתמכרות לסמים, מוצאת החלמה מלאה ואמיתית לנפש כאשר היא מגלה, לתדהמתה, את ישוע המשיח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [חרוט בהיסטוריה – יהודים המאמינים בישוע לאורך הדורות](https://igod.co.il/true-judaism/חרוט-בהיסטוריה-יהודים-המאמינים-בישו/) **Published:** אפריל 25, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** יהדות משיחית איננה תנועה או זרם רשמי, אלא נועדה לציין מאמינים בישוע מרקע יהודי. שאול, בעודו טוען באגרת אל הרומים (פרק י"א 1) כי אלוהים לא נטש את עם ישראל, מביא מספר הוכחות, כאשר אחת מהן זה הוא עצמו, יהודי שמאמין בישוע, כהוכחה לשארית שתמיד היתה ותמיד תהיה, שארית של יהודים שמצהירים על אמונתם בישוע. אך לרבנים יש נוסחה, לפיה, יהודי שמאמין בישוע הוא איננו יהודי אלא "מומר" ולכן כבר לא נחשב יהודי ומודח מהקהילה. לפיכך, מעולם לא היו בעיניהם יהודים שהאמינו בישוע. לשמחתנו, ניתן למצוא בדפי ההיסטוריה מאות תיעודים ליהודים שכן האמינו בישוע במהלך כל הדורות. להלן כמה דוגמאות לבני העם היהודי אשר התייחסו לישוע המשיח כאל יהודי וקיבלו את משיחיותו: **פרופסור מרדכי בובר** – האוניברסיטה העברית. (1878-1965) **הרב יצחק ליכטנשטיין** – כיהן כרב ראשי בהונגריה. (1909-1824) **ד"ר בנימין ד'יזראלי** – ראש ממשלת אנגליה לשעבר. (1804-1881) ראש ממשלת בריטניה לשער, ציטטו הידוע: "בין התנ"ך לברית החדשה יש דף אחד, אני הדף הזה". **שמואל יצחק יוסף שרשבסקי** – מייסד אוניברסיטה בסין ומתרגם התנ"ך לשפה הסינית. (1906-1831) **הסופר שלום אש** – סופר ומחזאי מפורסם בשפה היידיש. (1880-1957) **משה בן אהרון** מקרקוב (ידוע גם בשם יוהן קמפר) קבליסט ומורה לעברית חזלית באוניברסיטת אופסלה (1670–1716) **הרב סלוסטובסקי** – רב ומורה בבית מדרש לרבנים ומזכיר הרבנות הראשית בירושלים. (במאה ה20) **יעקב בן-חיים** – מהדיר 'מִקְרָאוֹת גְּדוֹלוֹת'. (המאה ה16) **יעקב איש כפר סכניא**  מתועד בתור יהודי תלמיד ישוע המסוגל לרפא באופן על טבעי הכשות נחשים. (תוספתא, מסכת חולין, פרק ב, ו') (המאות ה2-3 לספירה) **יוסף הטבריאני**  (285-356) או יוסטוס איש טבריה, היסטוריון, סופר, פוליטיקאי ואיש ציבור ידוע בטבריה. **הרב פאבלו דה קורונל**  (1480-1534) יהודי, רב, פרופסור לעברית באוניברסיטת סלמנקה. **הרב אלפונסו דה זמורה**  (1474-1544) עורך הטקסט העברי של הפוליגוט הקומפלוטוני (תנ"ך רק לשוני)  **הרב אלפונסו דה אלקאלה** (המאה ה15) רב, פרופסור ורופא. **הרב שמואל ויואס הירושלמי** (המאה ה16) מחבר הליך 'ספר הזיקוק' אשר תודות לו הופסקו שריפת ספרים יהודים. **יהודה יונה הצפתי** (המאה ה17) מחבר ומתרגם לשפה העברית עבור הותיקן **גגרגורי בר היבראוס** (1226-1286) מלומד בן למשפחת רופאים, פילוסוף, תיאולוג, היסטוריון ורופא. **פיאטרו פיארלוני בן ברוך לאוני** (המאה ה12) אנטיאפיפיור **הרב שלמה הלוי** (1351-1445) כרב, היה ליהודי המשפיע ביותר בבורגוס, לשנים הפך לארכיבישוף. כתביו זכו לשבח מהריב"ש (רבי יצחק בר ששת ברפת) בעצמו. **אבנר הבורגוסי** (1270-1347) רופא, פילוסוף ואפולוגיסט. מחבר "מורה צדק". בא לאמונה בישוע כתוצאה מחלום. **אפיפניוס מסלמיס** (310-402) יליד בית גוברין, למדן, נחשב לאחד מאבות הכנסייה, מחבר הפנריון, נחשב ל'קדוש' בכנסיות אורתודוקסיות. **אווריסטוס** (107) נולד בבית לחם למשפחה יהודית הלניסטית. נחשב ע"פ המסורת הקתולית לאפיפיור ולקדוש מעונה. **הלל הנשיא** (המאה ה4) הלל השני, נשיא הסנהדרין בדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל. מתקן הלוח העברי. מאמין בישוע בסתר. לקראת מותו הוטבל והודה באמונתו בפני תלמידיו. **פרופסור דוד מנדל**  (1789-1850) תיאולוג והיסטוריון. **פרופסור עמנואל טרמליוס**  (1510-1580) פרופסור לעברית באונירסיטת קיימבריג' הנחשבת. הרשימה המלאה ארוכה הרבה יותר ומכילה מאות דוגמאות לאורך כל הדורות. אך כבר הבנתם את הרעיון, יהודים שהאמינו בישוע כמשיח תמיד היו ותודה לאל, ימשיכו להתקיים! ---  [**לסיפורי חיים של רבנים שבאו לאמונה בישוע המשיח לחצו כאן.**](https://igod.co.il/category/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D/) --- ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מרב למשיחי, עדויות משיחיים **תגיות:** ווידאו --- ### [הברית החדשה - מהימנותה ההיסטוריוגרפית (אמינות האירועים)](https://igod.co.il/science-faith/הברית-החדשה-עדויות-היסטוריות-למהימנו/) **Published:** אפריל 17, 2016 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > מבקרי הברית החדשה רומזים או טוענים שהכתבים הכלולים בה אינם מהימנים, כי הם פרי עטם של תלמידי ישוע או של מאמינים מדורות מאוחרים יותר. לדבריהם, במקורות שלא נכתבו על ידי משיחיים אין כל אזכור לישוע או למאורעות אחרים שמתועדים בברית החדשה. זוהי טענת שווא, אם לומר את המעט. גייזלר מציין: "הטענה שכתבי הברית החדשה הם חד צדדיים מבוססת על הנחה משמעותית אבל שקרית, שלפיה עדותם של עדים שהיו קרובים לאירוע שעליו הם מעידים אינה יכולה להיות מהימנה. אין ספק שזוהי טענת שווא. ניצולי שואה קרובים למאורעות שאותם הם תיארו. די בעובדה זו כדי להציב אותם בעמדה הטובה ביותר כדי לדווח על מה שהתרחש שם. הם היו שם, והם חוו את הזוועות על בשרם. עיקרון זה חל גם על עדות בבית משפט של מי שנפל קורבן להתקפה אכזרית. וכך גם לגבי מי שניצל מן הפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה או מהמתקפה בטאט במהלך מלחמת וייטנאם. אין לשלול את העדים שעדויותיהם נמצאות בברית החדשה רק משום שהיו קרובים למאורעות שאותם הם מתארים". גייזלר מוסיף: "נניח שיש ארבעה עדים לרצח. נוסף לכך יש עוד עד שהגיע למקום אחרי הרצח וראה את גופת הנרצח, ואדם נוסף ששמע על הרצח מאדם אחר, שגם שמע על כך ממישהו. במהלך המשפט הסניגור יטען שחוץ מארבעת עדי הראייה מדובר בטיעון שאין לו על מה להתבסס ושלכן יש לבטל את ההאשמות נגד הנאשם בשל חוסר ראיות. הנוכחים במקום ודאי יחשבו שהסניגור הסיט את תשומת הלב מהנושא העיקרי. הוא גרם לכך שדעתם של השופט והמושבעים הוסחה מהעדות החזקה ביותר לחלשה יותר, בנימוק שהוא לכל הדיעות לקוי. מאחר שהאנשים שכתבו את הברית החדשה היו עדי הראייה היחידים שסיפקו עדויות עדכניות, עוד בימיו של ישוע, תהיה זו טעות להסיט את תשומת הלב מהם אל מקורות חיצוניים. ויחד עם זאת יש לשים לב לעדויות ממקורות לא משיחיים, שאינם כלולים בברית החדשה, ושתומכים במה שנאמר בה על ישוע". ### טקיטוס טקיטוס, הרומי שחי במאה ה-1 לס' נחשב לאחד ההיסטוריונים הדייקנים ביותר בעולם העתיק. הוא מתאר את השריפה הגדולה שפרצה ברומא, שיש שראו בקיסר נירון את האשם בה: "למען מחות שמועה זו טפל נירון אשמה על אנשים, שהיו שנואים בשל שיקוציהם וכונו בפי המון העם בשם 'משיחיים' (Χριστιανός), וייסרם בעינויים מחוכמים שבמחוכמים. אבי השם משיחיים (Χριστιανός) היה המשיח (Χριστός), אשר בימי שלטונו של טיבריוס הוציאו להורג הפרוקוראסור פונטיוס פילאטוס. אמונה תפלה משחיתה זו דוכאה לשעה וחזרה ופרצה לא רק ביהודה, זו מקור הרעה, אלא אף ברומא, אשר אליה נוהר מכל עבר ובה רווח כל דבר אימים ודבר בושת" (טקיסוס, ספרי השנים, מ״ה \[עמ׳ 318\]). סביר להניח ש״האמונה הטפלה המזיקה״ שטקיטוס מדבר עליה היא תחייתו של ישוע מן המתים. נימה דומה אנו מוצאים בדבריו של סבטוניוס. ### סבטוניוס סבטוניוס היה מזכירו הראשי של הקיסר אדריאנוס (ששלט בין השנים 138-117 לס׳). הוא מאשר את הדיווח שמופיע במעשי השליחים י״ח 2, לפיו בשנת 49 לס׳ ציווה הקיסר קלאודיוס על כל יהודי רומא (וביניהם פריסקילה ועקילס) לעזוב את העיר. שתי מובאות מדבריו חשובות לענייננו: ״כשהיהודים חוללו מהומות חוזרות ונשנות בגלל כרסטוס \[ישוע\], הוא \[קלאודיוס\] גירש אותם מרומא״. בתיאור השריפה הגדולה שפרצה ברומא סבטוניוס מדווח ש״עונש הוטל על המשיחיים – קבוצה של אנשים המכורים לאמונה טפלה חדשה ומזיקה״. סבטוניוס כתב על המאורעות האלה כ-75 שנה בערך לאחר התרחשותם, ולכן לא היה בעמדה שאיפשרה לו לדעת אם המהומות והתסיסות שעליהן הוא מדבר אכן התרחשו בגלל מישהו שכונה 'משיח' (ביוונית: "כריסטוס") או בגלל מישהו שזהו שמו. סביר להניח שהוא מתכוון לוויכוח שהתעורר בקרב היהודים באשר לזהותו של ישוע. ### יוספוס (יוסף בן-מתיתיהו) יוספוס (בסביבות 100-37 לס׳) היה בן לכת הפרושים, נצר לשושלת כוהנים והיסטוריון יהודי, אף על פי שעבודתו נעשתה עבור הרומים ומתוך הקפדה שלא לפגוע בהם. נוסף לאוטוביוגרפיה שלו הוא כתב שני חיבורים רחבי היקף, ״מלחמות היהודים״ (78-77 לס׳) ו״קדמוניות היהודים״ (בסביבות 94 לס׳). הוא כתב גם חיבור שולי יותר – ״נגד אפיון״. יוספוס יוצא בהצהרות רבות שמאשרות, לפעמים באופן כללי ולפעמים בפרטי פרטים, את האופי ההיסטורי של התנ״ך ושל הברית החדשה גם יחד. #### עדותו על הקאנון יוספוס מונה את הספרים שכלולים בקאנון המקודש בדומה לנוסח המסורה, ולא כולל בהם את הספרות החיצונית. יוספוס מחלק את 39 הספרים ל-22 כרכים, בהתאם למספר האותיות בעברית. ״הן ברשותנו לא נמצאים רבבות ספרים חסרי התאמה החולקים זה על זה, כפי שיש ליוונים, אלא רק עשרים ושניים ספרים, שבהם נכתב על כל אירועי הזמן שחלף, והם נאמנים עלינו בצדק. מביניהם, חמישה ספרים של משה, ובהם כתובים החוקים… כתבו הנביאים שלאחר משה את קורות זמנם בשלושה עשר ספרים; ואילו ארבעת הספרים הנותרים כוללים מזמורים לאל ולקח חיים לבני האדם״ (יוספוס, נגד אפיון, א' ח', שורות 40-38). גייזלר מציין שהתייחסותו של יוספוס לדניאל הנביא כאל מחבר שחי במאה ה-6 לפנה״ס (יוספוס, קדמוניות, י' יא'), מאשרת את האופי העל־טבעי של נבואותיו המדהימות של דניאל בנוגע להתפתחויות ההיסטוריות בעתיד. שלא כמו התלמוד, שנכתב מאוחר יותר, יוספוס כולל את דניאל בין הנביאים, שכן ספרו אינו נמנה עם תורת משה או עם החלק שנקרא ׳מזמורי אלוהים׳ וכולל את ספרי תהילים, משלי, קהלת ושיר השירים. דבריו של יוספוס מאשרים את תאריך כתיבתו המוקדם של ספר דניאל״. ### עדות על הברית החדשה בדברי יוספוס (יוסף בן-מתיתיהו) #### יעקב אחי ישוע יוספוס מתייחס לישוע כאל אחיו של יעקב שהוצא להורג על קידוש אמונתו. בהתייחסו לכהן הגדול חנניה, הוא כותב: ״…הושיב סנהדרין של דיינים והביא לפניה את אחיו של ישוע הקרוי המשיח – שמו יעקוב – ואנשים אחרים וערך קטיגוריה עליהם, כאילו עברו חוק, והסגירם לסקילה״ (יוספוס, קדמוניות, כ' ט' א' \[ספר ט', סעיף א', שורה 200\]). פיסקה זו, שנכתבה בשנת 93 לס׳, מאשרת את הדיווח של הברית החדשה: ישוע היה אדם אמיתי, שחי במאה ה-1 לס׳ ושתלמידיו ראו בו משיח; היה לו אח בשם יעקב, שהוצא להורג בידי הכהן הגדול אלבינוס ובידי הסנהדרין בשל אמונתו. #### יוחנן המטביל יוספוס מאשר גם את קיומו של יוחנן המטביל ואת הוצאתו להורג (קדמוניות, יח' ה' ב', 119-116). לאור האופי שבו כתובה פיסקה זו, אין כל בסיס לחשד שמדובר בזיוף שנוצרים הוסיפו מאוחר יותר. ״אולם לאחדים מן היהודים נדמה היה, שצבא הורדוס הושמד בידי אלוהים שנפרע ממנו… כמידת העונש שהוטל על יוחנן הקרוי המטביל. שכן הרג הורדוס את האיש הטוב הזה, שקרא ליהודים לעשות מעשים טובים ולנהוג בצדקות בין אדם לחברו ובחסידות כלפי אלוהים ולהתכנס יחד ולקבל את הטבילה״ (יוספוס, קדמוניות, יח' ה' ב', 117-116). יש הבדל בין התיאור של יוספוס לגבי טבילתו של יוחנן לבין זה שבבשורות. יוספוס כתב שטבילת יוחנן לא נעשתה לשם סליחת חטאים, בעוד שהברית החדשה (מרק׳ א׳ 4) טוענת שזו היתה מטרתה; יוספוס גם אומר שיוחנן הוצא להורג מסיבות פוליטיות ולא כי גינה את נישואיו של הורדוס להרודיה. החוקר ברוס אומר כי סביר להניח שהורדוס האמין שאם יכלא את יוחנן, הוא יוכל להרוג שתי ציפורים במכה אחת. בנוגע לחוסר ההתאמה בעניין הטבילה, ברוס אומר שהדיווח בבשורות מתקבל יותר על הדעת מהזווית ה״היסטורית־דתית״, וגם שהבשורות עתיקות יותר מחיבוריו של יוספוס, ולפיכך מדויקות יותר. יחד עם זאת, הנקודה העיקרית פה היא שהמסגרת הכללית שיוספוס מספק מאשרת את זו שקיימת בספרי הבשורה. #### ישוע יוספוס מספק בטקסט שנוי במחלוקת תיאור קצר של ישוע ושל היעוד שלו: "ובאותו זמן היה ישוע, איש חכם, אם מותר לקרוא לו 'איש'. שכן היה עושה מעשי פלא והיה רבם של הבריות, שקיבלו את האמת בהנאה, והוא משך אחריו יהודים רבים וגם רבים מן ההלנים. הוא היה המשיח. וכשהוציא פילטוס דינו לתלייה על פי מסירתם של האנשים הראשונים (במעלה) אצלנו, לא פסקו (מלאהוב אותו) אלה שאהבוהו תחילה. שכן נתגלה אליהם ביום השלישי והוא שוב חי, לאחר שנביאי אלוהים ניבאו עליו דבר זה, (וגם) רבבות נפלאות אחרות. ועד היום לא פס גזע המשיחיים, הנקרא כך על שמו" (יוספוס, קדמוניות, יח ג ג, 64-63). פיסקה זו מצוטטת בספרו של אוסביוס (בסביבות 325 לס׳), ״תולדות הכנסייה״ א׳ 8-7,11, עמ׳ 28, והעדות שקיימת בכתבי היד תומכת בגירסה זו. הגירסה הנוכחית מופיעה בכל העותקים של טקסט זה שמצויים היום בידינו. ובכל זאת, נטייה רווחת היא לראות בפיסקה זו זיוף נוצרי, כי קשה לקבל שיוספוס היהודי יאשר שישוע היה המשיח ויציין שמשיחיותו קיבלה אישור מעצם העובדה שהוא הגשים נבואות, וכן בזכות הניסים שחולל ותחייתו מן המתים. אפילו ״אוריגינס אומר שיוספוס לא האמין שישוע הוא המשיח, וגם לא הכריז עליו כעל כזה״. פ׳ פ׳ ברוס טוען שהביטוי ״אם אכן אפשר לקרוא לו אדם״ עשוי ללמד שהטקסט הוא אכן פרי עטו של יוספוס, אבל זוהי כתיבה צינית של יוספוס, שמתייחס בסרקזם לאמונה בכך שישוע הוא בן-אלוהים. חוקרים אחרים הציעו לשנות את הטקסט באופן שתישמר האותנטיות שלו אבל בלי שישתמע ממנו שיוספוס האמין שישוע היה המשיח. יתכן שטקסט ערבי שנכתב במאה ה-4 לס׳ (ומצוי בכתב יד ערבי מהמאה ה־10) משקף את הכוונה המקורית של הכתוב: באותם ימים היה איש חכם ושמו ישוע. התנהגותו היתה טובה והוא נודע כאיש מוסרי. רבים מבין היהודים, כמו גם בני עמים אחרים, הפכו לתלמידיו. פילטוס גזר את עונשו למוות בצליבה. ואלה שהיו תלמידיו לא נטשו את לימודו. הם דיווחו שהוא ניגלה אליהם שלושה ימים לאחר צליבתו וכי הוא חי; אם כך, יתכן שהוא היה המשיח שעל נפלאותיו דיברו הנביאים (פיסקה זו מצויה בכתב יד ערבי הנקרא -Kj'tab AJ – Unwan Al-Mukallal Bi-Fadail Al-Hik ma AJ-Mutawwaj Bi-Anwa Al-Falsafa Al-Manduh Bi-Haqaq Al-Marifa.) ### פליניוס הצעיר לפקידי הממשל בעת העתיקה היתה גישה למידע רשמי שלא היה זמין לציבור. פליניוס היה סופר ואדמיניסטרטור רומי. במכתב ששלח לקיסר טריאנוס בסביבות שנת 112 לס׳ הוא תיאר את מנהגי עבודת האלוהים של המשיחיים: "ביום קבוע היו רגילים להתקהל לפני עלות השחר ולשיר שיר לנוצרי כמו לאל ולהתחייב בשבועה לא לפשע כלשהו, אלא שלא לבצע גניבות, מעשי שוד וניאוף, שלא להפר הבטחה ולא להכחיש שהם חייבים חוב, כאשר ידרשו לפרוע אותו. אחר זאת התפזרו והתאספו שוב, כדי לאכול, אומנם מזון פשוט ושאינו מזיק (פליניוס, המכתבים, י׳ 96). מובאה זו מספקת עדות מוצקה לכך שכבר בשלב קדום המשיחיים עבדו את המשיח כאלוהים ובצעו יחד את הלחם כמתואר בברית החדשה (מעשי השליחים ב׳ 46,42.) ### הקיסר טריאנוס ״אין לבלוש אחריהם. אם יואשמו ויורשעו, יש להעניש אותם, אולם באופן כזה, שמי שיכחיש שהוא משיחי ויוכיח זאת למעשה, כלומר על ידי תפילה לאלים שלנו, יזכה למחילה בשל החרטה, אפילו קיים חשד לגבי עברו״ (פליניוס, המכתבים, י׳ 97). התלמוד הכתבים התלמודיים בעלי הערך הרב ביותר בנוגע לדמותו ההיסטורית של ישוע הם אלה שחוברו בין השנים 200-70 לס׳, בתקופת התנאים. הקטע המהותי ביותר בעניין זה נמצא בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין מג' עא': ״בערב הפסח תלאוהו (תלו את) לישו הנוצרי. והכרוז יוצא לפניו (לפני כן) \[במשך\] ארבעים יום: ׳ישו הנוצרי יוצא פה ויסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל. כל מי שיודע לו זכות ־ יבוא וילמד עליו׳. ולא מצאו לו זכות, \[ולכן\] תלאוהו בערב הפסח״. המידע שמובא בברית החדשה ומקבל אישור בקטע זה כולל את זמן הצליבה ואת עצם התרחשותה, וכן את כוונתם של הסנהדרין להרוג את ישוע. ### לוקיאנוס לוקיאנוס מסאמוסטה היה סופר יווני, שחי במאה ה־2 לס׳. חיבוריו מכילים ביקורת צינית על האמונה בישוע: "המשיחיים, אתה יודע, סוגדים עד היום לאיש אחד – האיש הנכבד שהציג את הפולחן החדש שלהם ונצלב בשל כך… אתה מבין, היצורים הללו שהולכו שולל, פועלים מתוך אמונה שהם בני אלמוות, מה שמסביר את הבוז שלהם למוות ואת ההקרבה העצמית שכה נפוצה בקרבם; נוסף לכך, זה שנתן להם את תורתם קובע בהם גם את המחשבה שהם כולם אחים מרגע שהם מאמינים \[במשיח\], מתכחשים לאלי יוון, סוגדים לחכם הצלוב וחיים על פי מצוותיו. הם עושים את כל הדברים האלה מתוך אמונה, ובזים לכל טוב העולם, שבו הם רואים לא יותר מאשר רכוש משותף". ד״ר גארי האברמס כתב על מאורעות היסטוריים הקשורים בדמותו של ישוע, ומפרט כמה עובדות מבוססות שמוצאות אישור בטקסט הנ״ל, ״המשיחיים סגדו לישוע… ישוע לימד משנה חדשה בישראל… משנה שהובילה לצליבתו… משנה הטוענת שכל המאמינים בו הם אחים מרגע ישועתם והתכחשותם לאלילי השקר… המשנה הזו כללה סגידה לישוע וחיים שהתנהלו לאור חוקיו ותורתו״. האברמס מוסיף, ״נאמר לנו שהמשיחיים הם חסידיו של ישוע, שהאמינו שהם בני אלמוות… \[הם\] קיבלו על עצמם את משנתו של ישוע באמונה, ואמונתם באה לידי ביטוי באורח חייהם ובבוז שהפגינו כלפי נכסים חומריים״. מסקנתו של ד״ר גייזלר בנוגע ללוקיאנוס היא כי ״למרות היותו אחד המבקרים הקולניים ביותר שיצאו נגד הכנסייה, הוא מספק את אחד הדיווחים המפורטים ביותר מחוץ לברית החדשה אודות ישוע ותלמידיו הראשונים״. ### מַארָה בר־סרפיון מארה בר־סרפיון הסורי שלח לבנו סרפיון איגרת, מתישהו בין סוף המאה ה־1 לתחילת המאה ה־3 לס׳. באיגרת יש התייחסות לישוע כ"המלך החכם של היהודים": "איזה יתרון השיגו האתונאים כשהוציאו את סוקרטס להורג? כעונש על פשעם באו עליהם רעב ומגיפה. באיזה יתרון זכו אנשי סאמון מכך ששרפו את פיתגורס? בין רגע כוסתה ארצם בחול. איזה יתרון השיגו היהודים מכך שהוציאו להורג את מלכם החכם? הרי מיד לאחר מכן נתבטלה מלכותם. אלוהים נקם בצדק את מותם של שלושה חכמים אלה: האתונאים מתו ברעב; הים מחץ את הסמונאים; ארצם של היהודים הוחרבה והם גורשו מארצם, והיום הם חיים בפזורה. אבל סוקרסט לא נעלם עם מותו; הוא המשיך לחיות דרך דבריו של אפלטון; פיתגורס גם הוא לא נעלם עם מותו אלא המשיך לחיות בפסלה של הרה. גם המלך החכם לא נכחד לגמרי; הוא ממשיך לחיות דרך הדברים שלימד". בשורת האמת זמן קצר אחרי ישוע צמחו כמה קבוצות לא־משיחיות שהיו להן קשרים רופפים עם קהילת המשיח. אחת הקבוצות היותר מוצלחות היתה הגנוסטיקאים. סִפרם, ״בשורת האמת" שנכתב במאה ה־2 לס' נכתב ככל הנראה בידי ולנטינוס (160-135 לס׳). בכמה מקומות נאמר בחיבור שישוע היה דמות היסטורית אמיתית: "שכן כאשר ראו ושמעו אותו, הוא הניח להם לטעום ולהריח אותו ולגעת בבן האהוב. כשהוא נגלה, הוא הדריך בנוגע לאב… שכן הוא הופיע בדמות בשר ודם". "ישוע עמד בסבלנות בייסוריו, שכן ידע שבמותו יהיו חיים לרבים… הוא חובר במסמרים לעץ; על הצלב הוא פירסם את מצוות האב… במהלך חייו הוא התקרב כל הזמן אל המוות. אחרי שפשט מעליו את בלויי הסחבות המתכלים, הוא עטה על עצמו אל־כיליון, שאיש אינו יכול לקחת ממנו". ### מעשי פונטיוס פילטוס מעבר למקורות הלא־משיחיים שנמצאים בידינו היום בנוגע לחייו של ישוע יש כמה מסמכים שקיומם נרמז במקורות אחרים, אם כי הם עצמם לא נמצאים בידינו. המסמך שנקרא The Acts of Pontius Pilate (״מעשי פונטיוס פילטוס״) אומנם היה מסמך רשמי, ובכל זאת הוא לא שרד; הוא מוזכר בדבריו של יוסטינוס מרטיר בסביבות שנת 150 לס׳, וכן בדבריו של טרטוליאנוס (בסביבות 200 לס׳). יוסטינוס כותב: ״והביטוי, ׳הם דקרו את ידי ורגלי׳ התייחס למסמרים על הצלב שנקבעו בידיו וברגליו. ולאחר שנצלב, הם הטילו גורלות על בגדיו, ואלה שצלבו אותו חילקו אותם ביניהם. אישור לכך שהדברים האמורים אכן התרחשו ניתן למצוא ב׳מעשים׳ של פונטיוס פילטוס״. יוסטינוס טוען שבחיבור זה ניתן למצוא גם אישור לניסים שישוע חולל. ד״ר גייזלר מסכם: המקור העיקרי לתיאור חייו של ישוע הוא ארבע הבשורות. יחד עם זאת קיימים דיווחים חשובים, ממקורות לא־משיחיים, המוסיפים מידע על הדיווחים של ספרי הבשורה ומאשרים את מה שנאמר בהם. מקורות אלה הם בעיקר יוונים, רומים, יהודים ושומרונים שחיו במאה ה-1 לס'. הם מלמדים ש… 1. ישוע בא מנצרת; 2. הוא חי חיים של חוכמה ויושר; 3. הוא נצלב בישראל במצוות פונסיוס פילטוס, בימי שלטונו של הקיסר טיבריוס, במהלך חג הפסח, ונחשב למלך היהודים; 4. תלמידיו האמינו ששלושה ימים אחר כך הוא קם מן המתים; 5. הסנהדרין היהודי הודה שהוא חולל מעשי גבורה יוצאים מן הרגיל וכינו אותם ״כשפים״; 6. קבוצת התלמידים הקטנה שלו גדלה בקצב מסחרר, והתפשטה עד רומא; 7. תלמידיו סירבו לעבוד אלים אחרים, ניהלו חיים מוסריים והתייחסו למשיח כאל אלוהי. תמונה זו מאשרת את דמותו של ישוע כפי שהיא מתוארת בספרי הבשורה בברית החדשה. ד״ר הברמס מסיק ש״מקורות עתיקים, מחוץ לכתבי הקודש, מספקים באופן מפתיע כמות גדולה למדי של פרטים על חייו של ישוע ועל אופייה של המשיחיות בראשיתה״. הוא מוסיף עוד נקודה שרבים נוטים להתעלם ממנה. ״חשוב שנבין עד כמה יוצאת מן הכלל היא העובדה שבאפשרותנו לשרטט תרשים נרחב למדי של רוב ההיבטים העיקריים בחיי ישוע בעזרת מקורות היסטוריים ׳חילוניים׳. החשיבות שיש לכך היא רבה״. פ׳ פ׳ ברוס אומר כי ״מפתיע עד כמה מעטים, באופן יחסי, הם החיבורים ששרדו מאותם ימים ושהיינו יכולים לצפות ששמו של ישוע יוזכר בהם (לעת עתה אני מוציא מכלל זה את איגרותיו של שאול וחיבורים אחרים מהברית החדשה)". מייקל ווילקינס וג׳ פ׳ מורלנד אומרים שאילולא היו בידינו כתבים משיחיים כלשהם, ״היינו יכולים להסיק מתוך חיבורים לא־משיחיים כמו אלה של יוספוס, התלמוד, כתבי טקיטוס ופליניוס הצעיר: (1) שישוע היה מורה יהודי; (2) שאנשים רבים האמינו שהוא חולל ניסי ריפוי וגירש שדים; (3) שהמנהיגים היהודים דחו אותו; (4) שהוא נצלב בהוראת פונטיוס פילטוס בימי שלטונו של הקיסר טיבריוס; (5) שלמרות מותו המחפיר, חסידיו, שהאמינו שעודנו חי, התפשטו מעבר לגבולות ארץ ישראל, עד כדי כך שבשנת 64 לס׳ הם כבר היו ברומא בהמוניהם; (6) שבתחילת המאה ה־2 לס׳, כל מיני אנשים, עירוניים וכפריים כאחד ־ גברים ונשים, עבדים ואנשים חופשיים ־ האמינו שהוא אלוהים שבא דמות בשר״. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מדע ואמונה **תגיות:** מהימנות, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, סתירות בברית החדשה? --- ### [האם שאול התרסי (פאולוס השליח) הוא שהמציא דת חדשה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/האם-שאול-התרסי-פאולוס-השליח-הוא-שהמציא/) **Published:** אפריל 17, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > יש האומרים כי ישוע היה מורה טוב אשר לעולם לא הצהיר על היותו המשיח או "בן האלוהים". הם טוענים ששאול ("פאולוס") הכניס רעיונות פאגאניים ללימודים היהודיים של ישוע על מנת שימשכו את הגויים ובכך ליצור דת חדשה. שאול, יש האומרים, היה יוצר הנצרות האמיתי ואויב מושבע של היהדות, אשר לימד שלתורה אין ערך. ### אלוהות המשיח המתנגדים מייחסים את הדוקטרינות לגביי האלוהיות של ישוע, תחייה מן המתים, ארוחות טקסיות וטבילה, לדוקטרינות שמוצאם בפולחנים אליליים. שוב, אם תחקרו טוב את השורשים של אותם המנהגים, תיווכחו לדעת כי כולם מופיעים בארבעת הספרים הראשונים של הברית החדשה ולא בכתבי שאול. לא רק שדברים אלו לא היו זרים למחשבה ואף למנהגים היהודים בימים ההם, יתרה על כך, כולם רעיונות יהודיים טהורים ואף מושרשים בתנ"ך. נושא תחיית המתים היה נושא שהיהודים-הפרושים האמינו בו מאוד ועדיין מוצהר יום יום על ידי היהודים הדתיים אשר קוראים את שלושה עשר עיקרי האמונה. בנוגע לטקסיות 'סעודת האדון', עניין זה נוסד על ידי ישוע עצמו בחג הפסח ובוסס על ארוחת החג עצמה ומשמעותה התנכ"י. טבילה תמיד הייתה עניין יהודי, "יוחנן המטביל", שקדם לישוע, הטביל אנשים הרבה לפני ששאול הופיע בזירה. יהודים רבים באו על מנת להיטבל במים. אין כל ספק לכך שאנשים בני דורו היו רגילים ומודעים לרעיון הטבילה עקב המסורת היהודית – המוכרת לנו עד היום כ- מקווה. לאור עובדות אלה, מגוחך שאדם מלומד כמו שמואל לווין יטען ששאול "הכניס מספר מסורות פגאניות לדת הנוצרית החדשה על מנת למשוך את הגויים, עובדי האליליים", ניחוח בעל דעה קדומה ולא אקדמאית באופן מובהק עולה מניסוח שכזה.. ### תיעוד הברית החדשה התיעוד בברית החדשה של הקהילה הראשונה מראה כי הדברים קרו לגמרי ההיפך. לאור מה שנכתב במעשי השליחים פרק ט"ו בברית החדשה, מנהיגים יהודים של הקהילות הראשונות לא ניסו לשכנע את הגויים ללכת אחרי ישוע, להיפך, הם אסרו עליהם להתקרב אליהם בגלל הרקע הפגאני שלהם. חלקם אף הקצינו ודרשו מהגויים המאמינים החדשים לימול את עצמם ולחיות כיהודים לכל דבר. זה לא היה שאול כי אם פטרוס ויעקוב שהפגינו חמלה כאשר זה הגיע לגויים שמאמינים בישוע. "על כן אני פוסק שלא להקשות על אותם אנשים מן הגויים אשר שבים אל אלוהים, אלא לכתוב אליהם להימנע מטמאות אלילים ומזנות, מבשר הנחנק ומן הדם" (מעשי השליחים ט"ו 19-20). וזה הוסכם על ידי המנהיגים האחרים של הקהילה, כולל שאול. אין תיעוד כלל ששאול או כל מנהיג יהודי-משיחי אחר הציע אי פעם שהאמונה בישוע צריכה לכלול מנהגים פגאנים. לעומת חוסר ההוכחות, רבים מקבלים את הטיעונים שאומרים כי לימודיו של שאול לא היו יהודים, רק כמחוות נאמנות ליהדות. אך ישנם מלומדים אשר מטילים ספק ומערערים טענות אלה. אחד ממלומדים אלה הוא ו.ד. דיוויס, בספרו: "שאול והיהדות הרבנית: מספר אלמנטים רבניים בתיאולוגיה של שאול (1948).״ שאול אגב, היה רב-יהודי שלמד לרגליו של הרב-גמליאל הנודע, ואף היה מקושר לסנהדרין עד אשר בא לאמונה בישוע כמשיח היהודי. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תשובה לרב **תגיות:** האם ישוע המציא דת חדשה? --- ### [האם התנ"ך והברית החדשה מלאים במיתוסים?](https://igod.co.il/jesus-new-testament/האם-התנך-והברית-החדשה-לא-מלאים-במיתוסי-2/) **Published:** אפריל 17, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > יש מבקרים שטוענים, ״מאורעות כמו לידת המשיח מבתולה, התחייה והעלייה לשמים, הפיכת המים ליין וההליכה על פני המים, לא התרחשו באמת. אלה הם סיפורים שהוכנסו לברית החדשה כדי לרומם את ישוע למעמד של ישות אלוהית. אבל אם הוא באמת חי אי פעם, הוא לא היה יותר מאדם רגיל״. ### מיתולוגיה יוונית פרופסור לספרות כלל־עולמית שאל פעם אדם: ״מה אתה חושב על המיתולוגיה היוונית?״ ענה לו אותו אדם בשאלה, ״אתה שואל אם המאורעות שהתרחשו בחייו של ישוע ־ התחייה, לידתו מבתולה וכיוצא באלה הם לא יותר מאשר מיתולוגיה?״ ״כן״, הוא ענה. ענה האדם שיש הבדל ברור בין המאורעות שמתועדים בברית החדשה לבין הסיפורים שכלולים במיתולוגיה היוונית, גם אם יש ביניהם דמיון קל. סיפורים על תחייה מן המתים, לצד סיפורים אחרים שכלולים במיתולוגיה היוונית, לא עוסקים באנשים אמיתיים, בשר ודם, אלא בדמויות מיתולוגיות בדויות, א-היסטוריות. אבל כשמדובר באמונה המשיחית, המאורעות האלה קשורים בישוע מנצרת, שהתהלך עלי אדמות ושמחברי הברית החדשה הכירו באופן אישי. הפרופסור השיב, ״אתה צודק, לא חשבתי על כך״. ### עדי ראייה מחברי הברית החדשה כתבו על מאורעות שהם היו עדי ראייה להם, או שתיעדו תיאורים מיד ראשונה של עדי ראייה אחרים שראו את המאורעות. הקשר האישי שלהם למאורעות עולה בבירור מהדברים שהם אמרו, למשל: - ״לא אחרי אגדות מחוכמות הלכנו כאשר הודענו לכם את גבורת אדוננו ישוע המשיח ואת בואו, אלא במו עינינו ראינו את גדולתו״ (פטר״ב א׳ 16). - ״את אשר היה מראשית, את אשר שמענו, את אשר ראינו בעינינו, אשר היבטנו בו וידינו מיששו אותו, על אודות דבר החיים ־ והחיים נגלו ואנחנו ראינו, והרינו מעידים ומודיעים לכם את חיי העולמים אשר היו אצל האב ונגלו לנו ־ את אשר ראינו ושמענו מודיעים אנו גם לכם, למען תתחברו עימנו גם אתם. ואכן התחברותנו היא עם האב ועם בנו ישוע המשיח״ (יוח״א א׳ 3-1). - ״רבים שלחו ידם לחבר את סיפור הדברים אשר התקיימו בקרבנו, כפי שמסרום לנו אלה אשר מתחילה היו עדי ראייה ומשרתי דבר ה׳. לפיכך, לאחר שהתחקיתי היטב על כל הדברים מראשיתם, חשבתי גם אני לנכון לכותבם לך כסדרם, תיאופילוס הנכבד״ (לוקס א׳ 3-1). - ״תיאופילוס, בחיבור הראשון כתבתי על כל מה שישוע עשה ולימד מתחילה ועד יום הילקחו למרום לאחר שמסר הוראות, לפי רוח הקודש, לשליחים אשר בחר בהם; לפניהם הוא הופיע חי בהוכחות רבות, אחרי ענותו, ובמשך 40 יום נראה אליהם ודיבר איתם על מלכות האלוהים״ (מה״ש א׳ 3-1). - ״אחרי כן נראה בבת אחת אל יותר מ־500 אחים, אשר רובם עודם בחיים ומקצתם מתים. אחר כך נראה אל יעקב ולאחר מכן אל כל השליחים. אחרי כולם נראה גם אלי, אני, האחרון, אשר כנפל אני״ (קור״א ט״ו 8-6). - ״גם אותות רבים אחרים עשה ישוע לעיני תלמידיו, אשר לא נכתבו בספר הזה. אבל אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים, וכדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו״ (יוח׳ כ׳ 31-30). - ״ואנו עדים על כל מה שעשה בארץ היהודים ובירושלים; הוא אשר גם הרגוהו בהוקעה על עץ. אותו הקים האלוהים ביום השלישי ונתן לו להיראות, לא לכל העם, אלא לעדים שאלוהים קבע אותם מראש, לנו אשר אכלנו ושתינו איתו אחרי קומו מן המתים. הוא ציווה עלינו להכריז לעם ולהעיד כי אותו שם האלוהים לשופט החיים והמתים״ (מה״ש י׳ 42-39). - ״מן הזקנים אשר בקרבכם אבקש, אני הזקן עמיתם ועד סבלות המשיח וגם שותף לכבוד העתיד להתגלות…״ (פטר״א ה׳ 1). - ״אחרי שאמר את הדברים האלה נישא מעליהם בעודם מסתכלים, וענן נטל אותו מנגד עיניהם״ (מה״ש א׳ 9). - השליח שמעון כיפא הכריז, ״אנשי ישראל, שמעו את הדברים האלה: ישוע מנצרת, איש שנתאשר לכם מטעם אלוהים בגבורות ובניסים ובאותות אשר האלוהים עשה על ידיו בתוככם, כפי שאתם עצמכם יודעים…״ (מה״ש ב׳ 22). - ״כשאמר \[שאול\] את הדברים האלה להגנתו, אמר פסטוס בקול רם: ׳אתה משתגע שאול! הלימוד הרעב מביא אותך לידי שיגעון׳. השיב שאול: ׳אינני משתגע, הוד מעלתו פסטוס, אלא דברים של אמת ושל טעם אני משמיע. הרי המלך יודע את העניינים האלה ואני מדבר אליו בביטחון, שכן אני בטוח שלא נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה, כי לא בקרן זווית נעשתה זאת. המלך אגריפס, המאמין אתה בנביאים? אני יודע שאתה מאמין! ענה אגריפס לשאול: ׳עוד מעט ואתה משכנע אותי להיות משיחי!׳״ (מה״ש כ״ו 28-24). ### הרי אתם בעצמכם יודעים ש… מחברי הברית החדשה נשענו גם על הידע שהיה לאלה שקראו או שמעו את דבריהם, על עובדות ועל העדות על אישיותו של ישוע. המחברים לא רק אמרו ״ראינו את הדברים״, או ״שמענו אותם״, אלא הפכו את הקערה על פיה ואמרו למבקרים העוינים ביותר שלהם, ״אתם עצמכם יודעים את הדברים האלה. אתם ראיתם אותם״. מי שאומר למתנגדיו, ״גם אתם יודעים את זה״, צריך לנקוט משנה זהירות, שהרי אם הוא יטעה בפרטים, מבקריו ישמחו לחשוף את טעותו. אבל זה בדיוק מה שעשו השליחים, והמבקרים שלהם לא יכלו להפריך את דבריהם. #### מחברי הברית החדשה ידעו היטב מה ההבדל בין מיתוס ואגדה למציאות "אם \[המבקר\] יאמר שדבר כלשהו בספרי הבשורה הוא אגדה או נובלה, אבקש לדעת כמה אגדות או נובלות הוא קרא בימי חייו ואם הוא מסוגל לזהות אותן כהלכה, ולא כמה שנים הוא הקדיש ללימוד אחת הבשורות… כל חיי קראתי שירים, סיפורי אהבה, ספרות עתירת חזון, אגדות ומיתוסים. אני יודע מהו אופיים. אני יודע שאף אחד מהם לא משתווה לחיבור הזה." (ק׳ ס׳ לואיס. פרופסור לספרות הרנסנס וימי הביניים בקיימברידג׳ ומחבר סדרת ״נרניה״) ### הכתבים ההינדיים ס׳ אסטבורן מספר בספרו Gripped by Christ (״לכוד בידיו של המשיח״) על אדם בשם אנת נאת, שהיה הינדו אדוק. נאת ״למד הן את כתבי הקודש והן את הכתבים ההינדיים. שני מוטיבים מהכתובים העסיקו אותו במיוחד: הראשון, בן האלוהים שלבש בשר. השני, הכפרה על חטאי האנושות. הוא ניסה למצוא קווים משותפים בין הדוקטרינות האלה לבין כתבי הקודש ההינדיים. בפראיפאטי, האל הבורא בכתבי הקודש ההודים, הוא מצא הקבלה לקורבנו של ישוע. אבל הוא גם מצא ביניהם הבדל מהותי. בשעה שפראיפאטי הוא סמל מיתי שהוחל על דמויות שונות, ישוע מנצרת הוא אדם שאכן התהלך עלי אדמות. ׳ישוע הוא הפראיפאטי האמיתי׳, אמר נאת, ׳המושיע האמיתי של העולם׳״. א׳ מ׳ בלייקלוק מצטט את ג׳ ב׳ פיליפס, שאמר, ״׳קראתי המוני מיתוסים ביוונית ובלטינית, אבל פה \[בברית החדשה\] לא מצאתי אפילו שמץ של מיתוס׳. רוב האנשים ששולטים היטב ביוונית ולטינית יסכימו איתו, ולא משנה מהי עמדתם בנוגע לברית החדשה״. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** סתירות בברית החדשה? --- ### [הארכיאולוגיה מוכיחה את אמיתות ומהימנותו ההיסטורית של התנ"ך](https://igod.co.il/reliability-scriptures/הארכיאולוגיה-מוכיחה-את-אמיתות-התנך/) **Published:** אפריל 17, 2016 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > הארכיאולוגיה עוסקת בחקר חומרים שאינם מתכלים, שבני האדם השאירו אחריהם במהלך הדורות. כיום משתמשים בשיטות מחקר מתקדמות ובחידושים מדעיים כדי לשחזר את העבר ואת אורח חייהם של אבותינו, ללמוד ולהבין אותו. המזרח התיכון, וישראל בפרט, הם שדה פורה למחקר ארכיאולוגי, בגלל רצף ההיסטוריה האנושית באזור. ### הארכיאולוגיה מאשרת את אמינות התנ"ך הארכאולוגיה לא מוכיחה שהתנ״ך הוא דבר אלוהים. היא יכולה רק לאשר את האמינות ההיסטורית ואת האותנטיות הבסיסית של סיפור כלשהו. הארכאולוגיה יכולה להוכיח שמאורע מסוים מתאים לתקופה שבה הוא אמור להתקיים. ג׳ א׳ רייט כותב, ״סביר להניח שלעולם לא נוכל להוכיח שאברהם אבינו אכן חי… אבל אנחנו כן יכולים להוכיח שאורח חייו והתקופה שבה הוא חי, כפי שהם משתקפים בסיפורים אודותיו, מתאימים באופן מושלם לאלף ה־2 לפנה״ס, ולא לאף תקופה אחרת״. מילר בורוז מאוניברסיטת ייל מכיר בערכה של הארכאולוגיה וביכולתה לאשר את האותנטיות של כתבי הקודש: "שוב ושוב תומכים הממצאים הארכאולוגיים במה שמסופר בכתובים. אין ספק שהחפירות הארכאולוגיות תרמו רבות להערכה של החוקרים כלפי התנ״ך, שהיום \[כבר\] רואים בו אוסף של תעודות היסטוריות. האישורים לכך הם כלליים ונקודתיים כאחד. עצם העובדה שניתן לפרש את התיאור המקראי או להדגימן בעזרת ממצא ארכאולוגי מעידה על כך שסיפור כזה או אחר מתאים למסגרת ההיסטורית, כפי שיכול לקרות רק עם ממצא מקורי של התקופה העתיקה. נוסף לאימות הכללי הזה אנחנו מוצאים אישורים חוזרים ונשנים לתיאור המקראי בנקודות ספציפיות. למשל, שמות של מקומות ואנשים שנמצאים במקומות המתאימים ובתקופה הנכונה". רוב ההיסטוריונים והארכיאולוגים המכובדים יסכימו שמעולם לא נמצא שום ממצא ארכיאולוגי שסתר או הפריח את הנאמר בכתבי הקודש. למעשה, ככל שהארכיאולוגים חופרים עמוק יותר כך הם מגלים יותר ראיות המחזקות את הנאמר בכתבי הקודש. הרב נלסון גליק, ארכיאולוג אמריקני-יהודי הגיע למסקנה שממצאים ארכיאולוגיים אימתו שוב ושוב את מהימנות הכתובים: > "…ניתן לומר באופן קטגורי שלא נמצא כל ממצא ארכיאולוגי המנוגד לתיעוד בתנ"ך. לעומת זאת, נמצאו פריטים ואתרים ארכיאולוגים רבים המאשרים בצורה ברורה או בפרטים מדויקים עובדות היסטוריות המוזכרות בפסוקי התנ"ך. כמו כן, הערכה נכונה של תיאורים בתנ"ך הובילה לעתים קרובות לתגליות מדהימות, היוצרות ריבועים בפסיפס העצום של הזיכרונות ההיסטוריים המדויקים כל כך שבתנ"ך". ### סדום ועמורה במאה השנה האחרונות אימת המחקר הארכיאולוגי חלק גדול מההיסטוריה שמתוארת בכתבי הקודש. לדוגמה, סיפורן של הערים סדום ועמורה נחשב במשך שנים לאגדה, אך בחפירות שנעשו לאחרונה באָבֵל, הלא היא בית מעכה, נחשפו כ15,000 לוחות חרס ועליהן חותם, שמעיד שהלוחות נוצרו בסדום ובעמורה. חפירות ארכיאולוגיות הוכיחו גם את קיומו של שליט פרסי בשם בלשאצר, את קיומה של ממלכת החיתים שעד הגילוי לא הוזכרה בשום מקום פרט לכתוב בתנ"ך, ואת קיומו של המלך סרגון. מעולם לא נמצא ממצא ארכיאולוגי שסתר את הנאמר בכתבי הקודש. ### **מנהרת חזקיהו** המנהרה מיוחסת לחזקיהו (דברי הימים ב ל"ב 30) היא נבנתה בשנת 700 לפנה"ס במטרה להוביל דרכה מים. המנהרה נתגלתה בחפירות במאה הקודמת וכיום ניתן לעבור בה בסיורים מודרכים ולדשדש במימיה בהליכה תת-קרקעית. ### הארכיאולוגיה נותנת לנו ידע על רקע כלכלי, תרבותי, חברתי ופוליטי הארכאולוגיה עוזרת להמחיש ולהסביר פסוקים שונים בתנ״ך ובברית החדשה הארכאולוגיה מעצימה את ידיעותינו על הרקע הכלכלי, התרבותי, החברתי והפוליטי של פסוקים מהתנ״ך ומהברית החדשה. היא תורמת גם להבנה של הדתות של העמים שגבלו עם ישראל. הארכאולוג ס׳ ה׳ הורן מביא דוגמה נפלאה לגבי הדרך שבה העדות הארכאולוגית מסייעת בלימוד המקרא: "ממצאים ארכאולוגיים שפכו אור מעניין על כיבוש ירושלים ביד׳ דוד. בלי האור שהממצאים הארכאולוגיים שופכים על הנושא, התיאורים המקראיים של כיבוש זה (שמ״ב ה׳ 8-6; דהי״א ׳״א 6) הם מעורפלים למדי. לדוגמה, בשמואל ב׳ ה׳ 8 נאמר, ״ויאמר דוד ביום ההוא: יכל מכה יבוסי וייגע בצינור, ואת הפיסחים ואת העיוורים שנואי נפש דוד \[יהיה לראש ולשר\]״. לכך יש להוסיף את מה שנאמר בדברי הימים א׳ ׳״א 6, ״ויעל בראשונה יואב בן צרויה, ויהי לראש״. ### כיבוש ירושלים בידי דוד באותם ימים היתה ירושלים עיר קטנה, ששכנה על צלע אחת של ההרים שעליהם הוקמה בסופו של דבר העיר הגדולה. היא היתה ממוקמת במקום אסטרטגי, מוקפת עמקים משלושת צדדיה. זו הסיבה שהיבוסים הכריזו בשחצנות שאפילו פיסחים ועיוורים יוכלו להגן על העיר מפני מתקפה של צבא עצום וחזק. אבל אספקת המים של העיר היתה דלה; תושבי העיר היו תלויים לצורך זה במעיין שזרם מחוץ לחומת העיר, על המדרון המזרחי של ההר. כדי לשאוב מים בלי לרדת למעיין פיתחו היבוסים מערכת משוכללת של תעלות, שעברו בסלע עצמו. תחילה הם חפרו את המנהרות במאוזן, מהמעיין לכיוון מרכז העיר. אחרי כ-28 מטר הם הגיעו למערה טבעית. מן המערה הם חפרו פיר מאונך, בגובה של כ-14 מטר, ומקצה הפיר הם חפרו תעלה באורך של כ-42 מטר, וגרם מדרגות שהסתיים בגובה פני העיר, כ-34 מטר מעל גובה פני המים במעיין. המעיין הוסתר מעיני אויב. כדי לשאוב מים ירדו נשות היבוסי דרך התעלה העליונה, הורידו את נאדות המים שלהן לפיר ושאבו מים מהמערה, שאליה הם זרמו באופן טבעי מהמנהרה האופקית שקישרה בין המערה למעיין. החפירות שערכו ר׳ א׳ ם׳ מקאליסטר וגי ג׳ דאנקן לפני כמה עשרות שנים חשפו חומה ומגדל. בתחילה חשבו שהחומה שייכת לתקופה היבוסית והמגדל לימי דוד. חלק זה של החומה נמתח לאורך גבעת העופל, מערבית לכניסה לתעלה. כלומר, הכניסה היתה מחוץ לחומת העיר, חשופה להתקפות אויב. השאלה היא מדוע המנהרה לא נבנתה כך שתסתיים בתוך העיר. החידה הזו קיבלה מענה בחפירות שערכה מאוחר יותר קתלין קניון באזור העופל. היא מצאה שמקאליסטר ודנקן שגו בתארוך שהם יחסו לחומה ולמגדל; הממצאים שהם חשפו הם למעשה מהתקופה ההלניסטית. קניון חשפה את החומה היבוסית האמיתית בהמשך המדרון, מזרחית לכניסה למנהרה, מה שממקם את הכניסה למנהרה במקום בטוח, בתחומי העיר העתיקה. דוד, שנולד בבית לחם הממוקמת כ-6.5 ק״מ דרומית לירושלים… הבטיח שהראשון שייכנס לעיר דרך פיר המים יהפוך לשר הצבא, לרמטכ״ל של אותם ימים. יואב, שכבר היה שר הצבא, לא רצה לאבד את מעמדו, ולכן הוביל את המתקפה בעצמו. כנראה שהכוחות נכנסו למנהרה, טיפסו דרך הפיר ונכנסו לעיר לפני שאיש מהנצורים הבחין בכך. חשוב להבין שהממצאים הארכאולוגיים לא הפריכו את כל טענותיהם של מבקרי המקרא. מבקרים אלה יוצאים מתוך הנחות מסוימות שלא מאפשרות להם לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית. דבריו של בורוז בנושא הם מאוד ברורים, ״תהיה זו טעות לומר שהממצאים הארכאולוגיים מפריכים את כל התיאוריות של מבקרי המקרא. ותהיה זו טעות גדולה עוד יותר לומר שגם הגישות והשיטות הבסיסיות של הביקורת המדעית המודרנית הופרכו כליל״. ### ממצאים ארכאולוגיים הפריכו הנחות רבות של הביקורת הקיצונית יחד עם זאת, כפי שעולה מפרק זה, הממצאים הארכאולוגיים הפריכו הנחות רבות של הביקורת הקיצונית, וגרמו להטלת ספקות במה שלעיתים קרובות הוצג כ״תוצאות הבדוקות של ביקורת המקרא העליונה״. אולברייט מדבר על העדויות שנתגלו אודות השלטון המקיף של שלמה, שאנשי ביקורת המקרא הטילו בו ספק. ״שוב אנחנו מוצאים שיש לתקן באופן משמעותי את ההנחות של הביקורת הקיצונית \[שרווחה\] ב־50 השנה האחרונות״. יש אנשים המתעקשים שמי שמאמין במימד העל־טבעי לעולם לא יסכים עם מי שלא מאמין בכך בכל מה שנוגע למשמעות הממצאים הארכאולוגיים, שכן מדובר בשני מחנות מנוגדים. הם יטענו שכל אדם יפרש את הממצאים הארכאולוגיים על בסיס ההשקפה שלו. לסיכום: 1. הארכאולוגיה לא מוכיחה את מה שנאמר בתנ״ך ובברית החדשה; היא מאשרת את המהימנות ההיסטורית ומבארת פסוקים מסוימים. 2. הארכאולוגיה לא הפריכה את כל טענותיהם של המבקרים הקיצוניים, אבל קראה תגר על רבות מהנחות המוצא שלהם. "שוב אנחנו מוצאים שיש לתקן באופן משמעותי את ההנחות של הביקורת הקיצונית \[שרווחה\] ב-50 השנה האחרונות." – וויליאם פ׳ אולברייט ### מהימנות ההיסטוריה המקראית-אישור ארכאולוגי לתנ׳׳ך וויליאם פ׳ אולברייט, ששמו התפרסם כאחד מגדולי הארכאולוגים, אמר, ״אין ספק שהארכאולוגיה מאשרת באופן משמעותי את המהימנות ההיסטורית של המסורת המקראית״. פרופסור ה׳ ה׳ ראולי (מצוטט בדבריו של דונלד פ׳ ווייסמן בספרו Revelation and the Bible ־\[״התגלות והכתובים״\]), טוען ש״החוקרים בימינו רוחשים כבוד לסיפורי האבות יותר מכפי שהיה נהוג בעבר, רק בזכות ההצדקה שמספקות העדויות השונות, ולא משום שהם ניגשים לעבודתם עם גישה שמרנית יותר מזו שהיתה לקודמיהם. מריל אונגר מסכם, ״המחקר הארכאולוגי של התנ״ך חשף את קיומם של עמים שלמים, הקים לתחייה עמים חשובים, ובאופן מדהים למדי גישר על פני פערים היסטוריים ותרם המון להבנת הרקע של סיפורי המקרא״. סר פרדריק קניון אומר לגבי חלקי התנ״ך שאליהם הופנו רוב חיצי הביקורת המתפוררת בשלהי המאה ה־19, כי ״יהיה זה לגיטימי לומר…שהעדויות הארכאולוגיות ביססו מחדש את המהימנות והסמכותיות שלהם, והעלו את ערכם משום שהפכו אותם למובנים יותר וסיפקו ידע מקיף על הרקע והמסגרת שבה התרחשו המאורעות השונים. הארכאולוגיה טרם אמרה את המילה האחרונה; אבל התוצאות שכבר הושגו מאשרות את האמונה שהתנ״ך יכול רק להרוויח מכל מידע חדש שמתגלה״. ### דיוק נוסח המסורה הארכאולוגיה מספקת שפע של עדויות המאמתות את מידת הדיוק של נוסח המסורה שנמצא היום בידינו. ברנרד ראם כתב על חותם ירמיהו: המחקר הארכאולוגי מספק עדויות לגבי הדיוק המהותי של נוסח המסורה. ניקח למשל את חותם ירמיהו, ששימש לחתימת הביטומן על כדי יין במאה ה-2 לס', ועליו חקוקות המילים מירמיהו מ״ח 11, שבאופן כללי תואמות את נוסח המסורה. חותם זה ״…מעיד על מידת הדיוק של העברת הטקסט מאז ש(החותם) נוצר ועד שנכתבו דבריו של ירמיהו״. גם פפירוס רוברטס, שמתוארך למאה ה-2 לפנה״ס, ופפירוס נאש, שאולברייט תיארך למועד שקודם לשנת 100 לפנה״ס, מאשרים את נוסח המסורה. וויליאם אולברייט אומר כי ״אפשר להיות בטוחים שהטקסט העיצורי של נוסח המסורה, גם אם אינו נטול שגיאות, נשתמר בדיוק שאין שני לו בכל חיבור אחר בספרות המזרח הקרוב… שפע האור שהספרות האוגריתית שופכת על השירה העברית המקראית לדורותיה מבטיח שהמקרא הוא חיבור קדום ומדויק באופן מדהים בכל מה שקשור למסירה שלו לאורך הדורות״. "ככל שמוצאים עוד ועוד התאמה בין הארכאולוגיה לבין פרטים בתמונת העבר כפי שהתנ״ך מתאר אותה… כך גדלה ההתרשמות מהאותנטיות הכללית של התנ״ך". – מילר בורוז ביחס למידת הדיוק של הכתובים, כפי שהיא עולה מממצאים ארכאולוגיים שונים, אולברייט כותב כי ״התכנים של התורה קדומים בהרבה מהשלב שבו הם נערכו בסופו של דבר; תגליות חדשות ממשיכות לאשר את הדיוק ההיסטורי ואת העתיקות הספרותית של פרט אחר פרט בתורה… לפיכך, מי ששולל את הרעיון שהתורה נכתבה בידי משה בעצם מותח ביקורת מיותרת״. אולברייט מתייחס למה שהמבקרים נהגו לומר: "עד לא מזמן רווח המנהג בקרב חוקרי המקרא לנהוג בסיפורי האבות שבספר בראשית כאילו היו יצירה מלאכותית של סופרים ישראלים מתקופת הממלכה המפוצלת, או מעשיות שסיפרו מלחים דמיוניים כשישבו סביב המדורה במאות שלאחר כיבוש הארץ. אפשר למנות שמות של חוקרים בולמים שראו כל פרט ופרט מבראשית י״א-נ׳ כהשתקפות של המצאה מאוחרת יותר, או לכל הפחות כהשלכה של מאורעות ומצבים מימי המלכות אל העבר הרחוק, שאודותיו, כך הם חשבו, דבר לא היה ידוע באמת למחברים שכתבו בתקופה מאוחרת יותר". הוא מוסיף ואומר שבינתיים הכל השתנה. ״תגליות ארכאולוגיות שנחשפו מאז 1925 שינו את התפיסה הזו. פרט לכמה חוקרים עקשנים וותיקים יותר, בקושי אפשר למצוא חוקר מקרא אחד שהקצב המהיר שבו מצטבר מידע שתומך באמינות ההיסטורית המוצקה של מסורת האבות לא הותיר עליו את רישומו. לפי בראשית, האבות היו קשורים לעמים הנוודים למחצה של ירדן, סוריה, אגן נהר הפרת וצפון ערב במאות האחרונות של האלף ה־2 לפנה״ס, ובמאות הראשונות של האלף ה־1 לפנה״ס״. מילר בורוז אומר על הנושא: "כדי להבין את המצב לאשורו עלינו להבחין בין שני סוג אישורים, כללי ונקודתי. אישור כללי מעיד על קיומה של התאמה כללית בלי שיהיה בהכרח אישור מוחלט של כל הנקודות. אישורים כלליים ניתן לראות גם בחלק ניכר מהדברים שהוזכרו קודם כהסבר ודוגמאות. התמונה מתאימה למסגרת; המנגינה והליווי מתקיימים זה לצד זה בהרמוניה. לעדות כזו יש כוח מצטבר. ככל שיש עוד ועוד התאמה בין הארכאולוגיה לבין פרטים בתמונת העבר כפי שהתנ׳׳ך מתאר אותה, גם אם אין התייחסות ישירה אליהם, כך גדלה ההתרשמות שלנו מהאותנטיות הכללית של התנ׳׳ך. סיפור שאיננו אלא אגדה או פיקציה, בסופו של דבר יסגיר את עצמו על ידי פרטים שיתגלו ככאלה שאינם שייכים לתקופה ועל ידי חוסר הרמוניה". ### הארכיאולוגיה מוכיחה אמיתות היסטורית של התנ"ך הארכאולוגיה מספקת מידע נוסף בתחומים שהכתובים לא דנים בהם. דוגמה טובה היא התקופה שבין שתי הבריתות, המלכים, המערכות הצבאיות והאימפריות, שלא מוזכרת בכתבי הקודש. אבל יש מקום למילת אזהרה. לעיתים קרובות אנחנו שומעים ש״הארכאולוגיה מוכיחה את אמיתותו של התנ״ך״. הארכאולוגיה לא יכולה ״להוכיח״ את אמיתותו של התנ״ך, אם הכוונה היא שהארכאולוגיה מוכיחה שהתנ״ך נכתב בהשראת אלוהים. אבל אם במילה ״הוכחה״ הכוונה שהארכאולוגיה מעידה על האמת ההיסטורית של מאורע מסוים או של פסוקים מקראיים כלשהם, אזי הארכאולוגיה אכן ״מוכיחה״ את אמיתותו של התנ״ך. אני מאמין שהארכאולוגיה תורמת לביקורת המקרא, לא בתחום ההשראה וההתגלות האלוהיים, אלא משום שהיא מאשרת את הדיוק ההיסטורי ואת המהימנות של המאורעות המתועדים במקרא. נניח שלוחות האבן שעליהם נכתבו עשרת הדיברות ימצאו. מדע הארכאולוגיה יוכל לאשר שמדובר בלוחות אבן, שעשרת הדיברות חקוקים על לוחות אלה, ושתאריך יצירתם הוא בימיו של משה; הארכאולוגיה לא תוכל להוכיח שאלוהים הוא שנתן אותם למשה. מילר בורוז כותב שהארכאולוגיה ״יכולה לתאר בפירוט את מראהו הטופוגרפי של מחנה צבאי, אבל היא לא יכולה לספר לנו על אופיו של אלוהים״. אחת המגבלות שהארכאולוגיה מתמודדת איתן היא מחסור בעדויות. אדווין ימאוצ׳י כותב ש״כאשר היסטוריונים של העת העתיקה עושים שימוש בממצאים ארכאולוגיים, הם שוכחים כמה זעומות הן העדויות הארכאולוגיות שבידיהם. לא תהיה זו הגזמה לומר שיש בידינו לא יותר מאשר שבריר של מחצית של השליש של הרבע של החמישית של העדות שהיתה יכולה להיות בידינו״. ג׳וזף פרי דן בספרו Archeology and Bible History (״ארכאולוגיה והיסטוריה מקראית״) בשאלת הארכאולוגיה והקשר שלה לתנ״ך: "כבר אמרנו שממצאים ארכאולוגיים מסוימים שפכו אור על אין ספור פסוקים בתנ״ך, שבמשך שנים הביכו את הפרשנים. בזכות הממצאים האלה התבררה משמעותם של פסוקים אלה. כלומר, הארכאולוגיה שופכת אור על הכתובים, וכך תורמת רבות לפרשנות המקראית. נוסף על כך, הממצאים הארכאולוגיים תומכים בפסוקים רבים שקודם לכן נדחו בידי המבקרים, במענה שאינם נכונים מבחינה היסטורית או שהם סותרים עובדות ידועות". ### **בית המקדש הראשון** כתוב בתנ"ך ששלמה המלך בנה בירושלים את בית המקדש הראשון (מלכים א ה' – ו'). בשנת 1971 נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות שרידים מהשער השלישי של בית המקדש אותו בנה שלמה המלך. ### **חותמות ברוך** בשנת 1982 גילו ארכיאולוגים מצבור של 51 בולות – טביעות חותם עבריות על גבי פיסות טין המשתייכות לברוך בן נריה, סופרו וחברו הנאמן של הנביא ירמיהו. על אחת מהן הופיע שמו של גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן, והיא נמצאה בדיוק במקום שבו על פי ירמיהו ל"ו 10, הסופר ברוך בן נריה קרא מהספר את דברי ירמיהו באוזני כל העם לפני 2,600 שנה. ### **קברות אברהם, שרה ובני משפחתם** בספר בראשית כ"ג 20-8, כ"ה 9 ומ"ט 30 כתוב שאברהם קנה את מערת המכפלה כאחוזת קבר לבני משפחתו לאחר מותה של שרה אשתו. אברהם ושרה, יצחק, יעקב ונשותיהם נקברו שם. כיום ניתן לבקר בקבריהם במערת המכפלה כהוכחה לאמתות הכתוב בתנ"ך. פרופסור ריימונד א׳ באומן מאוניברסיטת שיקגו, מציין שהארכאולוגיה עוזרת למצוא את האיזון בין התנ״ך לבין כל מיני תיאוריות ביקורתיות. ״האישור שהסיפור המקראי קיבל, הוביל ברוב המקרים להוקרה מחודשת של המסורת המקראית ולראייה שמרנית יותר של ההיסטוריה המקראית״. אולברייט כותב במאמרו Archaeology Confronts Biblical Criticism (״הארכאולוגיה מתעמתת עם ביקורת המקרא״) ש״המידע שעולה מממצאים ארכאולוגיים ומכתובות שנתגלו, מבסס את האמינות ההיסטורית של אין ספור פסוקים ואמירות בתנ״ך״. ###### כל הזכויות למהדורה העברית שמורות ל"מעוז" ישראל צור (תל אביב) בע"מ.  ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** מהימנות כתבי הקודש --- ### [הגילוי המדהים של מגילות קומראן וחשיבותן המדעית לכתבי הקודש](https://igod.co.il/true-judaism/הגילוי-המדהים-של-מגילות-קומראן-וחשיבו/) **Published:** אפריל 17, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > מגילות קומראן, (שמות נרדפים: מגילות ים המלח והמגילות הגנוזות), על שם המקום בו נמצאו רובן, במערות קומראן שבמדבר יהודה, וכן באתרים נוספים באזור. עתירת ממצאים במיוחד הייתה מערה שנמצאו בה 15,000 קטעי מגילות בקירוב, ששרדו מתוך 600 כתבים שונים. האחרונה במערות, שבה נמצאו שרידי מגילות אותרה בשנת 1956 כאשר בה נחשפו יצירות ארוכות, בהן מגילת תהלים, תרגום לארמית של ספר איוב ומגילת המקדש (8.148 מטרים). ובסופו של דבר נתגלו אחת-עשרה מערות שבתוכן נמצאו מגילות קדומות, ונחשפו גם שרידיו של היישוב הקדום. בשנת 1947 מוחמד א-דיב, נער בדווי משבט תעמרה שרעה את צאנו באיזור איבד את אחת העזים שלו, כאשר הלך לחפש את העז מצא באופן מקרי כד חרס שבתוכו מגילות, עניין זה עורר התלהבות נרחבת וגם עיסוק מחקרי רציני לאורכה של כמה עשרות שנים מאז הגילוי הראשון. התלהבות זאת מקורה במה שניתן ללמוד ממגילות ים המלח על תקופת הבית השני (520 לפסה"נ-70 לסה"נ). המגילות נכתבו בסביבות 250 לפנה"ס עד 70 לספירה, כלומר בתקופה של בית המקדש השני והברית החדשה. המגילות נכתבו בעיקר בעברית ובארמית (ומעט מהן ביוונית) ודרכי החשיבה של תנועה זו ביהדות באותה תקופה, נגלות בהן. אף כי משתמשים במילה ”מגילות” לתאר כתבי יד אלו, רוב המגילות הן רק קטעים קטנים (פרגמנטים) בגודל פחות מדף אחד, שעשויים בעיקר מקלף עור שעליו כתבו בדיו. ניתן לחלק את התוכן של המגילות כלהלן: 40% עותקים של טקסטים מהמקרא, 10% עותקים של טקסטים חיצוניים שנמצאו גם במקומות אחרים, ו- 50%- טקסטים ייחודיים לקהילת קומראן. אין בין המגילות עותקים ידועים של הברית החדשה. לכן נשאלת השאלה, מדוע מגילות ים המלח חשובות לנו להבנת התנ"ך והברית החדשה? ### ים המלח במכלול הממצאים הראשון שגילו הבדואים במדבר יהודה, היו שבע המגילות הארוכות ממערה 1. היה זה זמן קצר קודם שפרצה מלחמת העצמאות, ומאורעות אותם ימים האפילו, מטבע הדברים, על ראשית המגעים לרכישת המגילות הללו. זמן קצר לפני ההכרזה על כינונה של מדינת ישראל עלה בידי א"ל סוקניק, פרופסור באוניברסיטה העברית, לרכוש בחשאי שלוש מן המגילות, שהיו ברשותו של סוחר עתיקות ערבי-נוצרי מבית לחם. ארבע המגילות האחרות הגיעו לידיו של מר אתנאסיוס ישוע סמואל, שכיהן כמטרופוליט של מנזר מרקוס הקדוש (סורי-יעקוביטי) בירושלים. בשנת 1949 הוא נסע לארצות הברית ועמו המגילות, אך חמש שנים חלפו עד שעלה בידו למצוא להן קונה. מודעה פורסמה בעיתון האמריקני וול סטריט ג'ורנל ביוני 1954 מטעמו של מר סמואל, בה הוצעו למכירה ארבע מגילות מים המלח. הדבר הובא לידיעתו של יגאל ידין, בנו של פרופ' סוקניק, לאחר משא-ומתן ממושך, ובסיוע מתווכים, נרכשו ארבע המגילות מאת מר סמואל בתמורה לתשלום בסך 250,000 דולרים. גילויין של מגילות ים המלח עורר מחלוקת לוהטת בחוגי החוקרים באשר לזמנן ובאשר לזהותה של הקהילה, שבה חוברו החיבורים הקדומים. פרופ' א"ל סוקניק, שקבע תחילה את זמנן של המגילות לימי הבית השני, הבחין במשמעותן המיוחדת והעלה את הסברה, שכיום היא מקובלת על רבים, שאלה הם שרידיה של ספריית כת האיסיים. כשסברה זו הוצגה בראשונה התייצבו נגדה בתוקף רב חוקרים אחדים, אשר הטילו ספק הן בקדמותן של המגילות והן באותנטיות של היצירות. ### מגילות קומראן עמדת החוקרים כיום באשר לזמנן של המגילות ובאשר לרקען ההיסטורי והתרבותי מעוגנת ממצאיהם של מחקרים שונים – היסטוריה, פליאוגרפיה ולשון – הזוכים לאישוש ברור בתיארוכם הנקבעים בבדיקות פחמן-14. מגילות אחדות נכתבו והועתקו במאה ה3 לפסה"נ, אך רובן המכריע, ובעיקר אלו המשקפות אמונות ואורחות-חיים של כת מתבודדים, הוא כתבי-יד מקוריים או העתקות מן המאה ה1 לפסה"נ; כתבים אחדים זמנם מאוחר, מן השנים שקדמו לחורבנו של היישוב בחורבת קומראן בשנת 68 לסה"נ בידי הרומיים. גילוי המגילות נחשב לאחד מהממצאים הארכיאולוגיים החשובים ביותר מאז ומעולם. למרות שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו בצורה מעוררת פליאה, וזאת בשל האקלים היבש השורר באזור ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, ומיעוטן בארמית וביוונית. ### כת האיסיים בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי כת האיסיים, אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני, שלפי מרבית החוקרים הם אלו המוזכרים בכתביו של יוסף בן מתתיהו. רוב הקטעים שרדו מתוך חיבורים רבים ושונים – בעברית, בארמית, וביוונית – ובהם: ספרים של אנשי כת מדבר יהודה המתארים את השקפת עולמם ואורח חייהם, קטעים מספרים חיצוניים, וחלקים מכל ספרי התנ"ך (פרט למגילת אסתר), ובהם גם נקודת השיא של כל הממצא, ספר אחד, ספר שנשמר כמעט בשלמותו המלאה – ספר ישעיהו הנביא. קטעי המקרא שבמגילות, ובראשם ספר ישעיהו, הם כיום כתבי היד העתיקים ביותר של התנ"ך שהגיעו לידינו לאחר שהיו חבויים במשך כאלפיים שנה. עד לגילוי המגילות היו כתר ארם צובה וכתב יד לנינגרד כתבי היד העתיקים ביותר של התנ"ך – אך זמנם מאוחר באלף שנה (בערך) מזה של מגילות מדבר יהודה. נוסף על קטעים מספרי התנ"ך. בין המגילות נמצאה מגילה המתארת את תקנון הכת ואת תפיסת עולמה – ומכאן חשיבותן להכרת התרבות היהודית בתקופת הבית השני. למגילות ערך רב גם בבדיקת נוסח המקרא והמסורה מתקופה מוקדמת זו, והן תרמו תרומה חשובה לחקר המקרא והלשון של תקופת הבית השני. לחוקרים הסתבר כי הקטעים של ספרי המקרא שבמגילות כוללים נוסחים שונים של התנ"ך, ולא רק את הנוסח המוכר היום – נוסח המסורה. כמו כן נמצאו במגילות רמזים לאירועים פוליטיים שהתרחשו בירושלים, ואפשר ללמוד מהם על תולדות ממלכת יהודה בתקופת הבית השני. המגילות היו מקור מידע חשוב במגוון תחומים: היסטוריה, תרבות, לשון ונוסחים של טקסטים קדושים – ולפיכך משכו את התעניינותם של חוקרי מקרא והיסטוריונים, ארכיאולוגים ובלשנים וכן אנשי דת נוצרים, "וגרמו להתרגשות ניכרת בקהל הרחב". אגב ישוע אינו נזכר באף מגילה, וגם לא כל דמות אחרת מהברית החדשה. ### מגילת ישעיהו הנביא מגילת ישעיהו היא המגילה היחידה שנמצאה בשלמותה, מבין 180 המגילות המקראיות שנתגלו בקומראן. המגילה מוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים, ב"היכל הספר" – (חלון הראווה של התרבות הישראלית בעולם). זמנה של המגילה הוא בערך במאה הראשונה לפני הספירה. נוסח המסורה המצוי בידינו מאוחר בערך באלף שנים מנוסח המגילה, ובכל זאת הוא משמר נוסח מקורי יותר מן הנוסח של המגילה, למשל מבחינת הכתיב: במקרים רבים יש במגילת ישעיהו כתיב מלא המשקף שלב מאוחר יותר בתולדות הכתיב העברי – כיא (כי), לוא (לו), רואש (ראש); או שינויים באוצר המילים, כגון: שם העיר דמשק בישעיהו (ז), כמקובל במאה השמינית לפני הספירה, בימי הנביא, מופיע במגילה בצורה "דרמשק" – לפני השינוי שחל בשם העיר במאה החמישית לפני הספירה. חשיבות הממצאים הללו היא דווקא לאחד הויכוחים הגדולים ביותר בין יראי אלוהים ולבין חסידי אתיאיזם ואבולוציונרים, על השאלה כיצד יכול לשמור על עצמו המקרא לאורך כלכך הרבה זמן ללא שינויים, שהרי קרוב לוודאי שהשתנתה צורתו כלכך הרבה פעמים במהלך השנים על ידי בעלי אינטרסים כאלה ואחרים או פשוט מהעתקות רבות כלכך. על אחת כמה וכמה נבואות חשובות שנערכו אל תוך התנ"ך לאחר שכבר קרו – אחת הטענות הגדולות של מבקרי כתבי הקודש למיניהם. אך אם אנו יודעים להעיד על חלק מהתנ"ך שבידנו כבן אלף שנה (כדוגמא ספר ישעיהו) והוא כמעט וללא שינוי מהותי מהמגילה שהיא בת אלפיים שנה שזה עתה מצאנו בים המלח, שהרי זה להעיד על כך שלא נעשו שינויים של ממש בתוכן במשך לפחות אלפיים שנה, זו היא עדות נפלאה על שמירתו בקפידה של התנ"ך לאורך ההיסטוריה בצורה שחייבת לעורר כבוד לאשר כתוב בו ומאמתת את אמינותו. קצת אירוני שדווקא ספר ישעיהו הוא זה שנשאר בשלמות, שהרי הנבואה הידועה ביותר על המשיח, על סבלו, על דחייתו על ידי עמו הרי הוא עם ישראל, ועל מותו מכפר החטאים של המשיח שנמצאת בפרק נ"ג של הספר, לא עוד יוכלו להציע מתנגדי האמונה שהיו אלה בעלי אינטרסים שהכניסו את הכתוב בפרק בתחילת זמנה של הכנסייה הקתולית (מהמאה הרביעית ואילך). ### כתבי היד המקראיים של מגילות ים המלח מגילות ים המלח חושפות כתבי יד של ספרים רבים מן התנ"ך שהם קדומים מכתבי היד שהיו ידועים עד גילוי המגילות. לפני התגלית של מגילות ים המלח, הטקסט השלם הקדום ביותר בעברית היה עותק של נוסח המסורה מהמאה ה-10 לספירה. והטקסט השלם הקדום ביותר אז היה עותק של תרגום השבעים (LXX) היווני מהמאה ה-4 לספירה. מגילות ים המלח נכתבו אם כך כאלף שנים קודם להם, רובן אפילו לפני התקופה של הברית החדשה. במגילות ים המלח יש חלקים של כל ספר מספרי התנ"ך מלבד של מגילת אסתר, ועותקים רבים של ספרים כגון דברים, ישעיהו, תהילים ועוד. אבל תוכן כתבי היד חשוב יותר מגיל כתבי היד ומספרם. אם נשווה את הטקסט של מגילות ים המלח עם הטקסט של התנ"ך היום (כלומר, נוסח המסורה), נראה שהם כמעט זהים לגמרי, מלבד שוני קטן באיות ומעט מאוד שינוים טקסטואליים שהם תופעה שקיימת בכל כתב יד עתיק. כלומר, לאורך תקופה של אלף השנים שלפני זמנו של העותק המוקדם ביותר של נוסח המסורה, שימרו את הטקסט בצורה מדויקת מאוד. לכן, השימור המדויק של הטקסטים מעיד על כך שהתנ"ך שלנו היום הוא עותק מאוד מדויק של הטקסטים המקוריים של התנ"ך. ### מגילות ים המלח והיהדות העתיקה כ-50% ממגילות ים המלח הן כתבי יד ייחודיים שלא נמצאו כמוהם בשום מקום אחר. כתבי היד האלה מתארים את החיים ואת דרכי החשיבה של הקהילה היהודית ששכנה בקומראן לפני כאלפיים שנה. הם מקור חשוב שדרכו ניתן להבין טוב יותר את היהדות דאז ואת הרקע היהודי של הברית החדשה, אם כי אין ביניהן אף כתב יד שיש לו קשר עם הנצרות העתיקה. כל המגילות התגלו במרחק של פחות משני ק"מ מאתר קומראן שעל יד ים המלח. חפירות באתר הראו שתיארוך האתר הוא מהמאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-1 לספירה. לכן הקשר בין המגילות לבין אתר קומראן הוא קשר חזק ומשמעותי גם מבחינת הזמן וגם מבחינת הסמיכות הגיאוגרפית. לכן סביר להניח שכמה ממגילות, אבל לא כולן, נכתבו בידי סופרים מהיישוב קומראן. בגלל הקשר הקרוב בין היישוב לבין התוכן של המגילות, רוב החוקרים סבורים שבקומראן התגוררה קהילה של האיסיים. האיסיים היו תנועה בתוך היהדות שהדגישה דרך חיים מחמירה המבוססת על תורת משה, וציפייה לביאתו של המשיח בימיהם. הקהילה קראה לעצמה ”יחד” וראתה את עצמה כיהדות האמִתית, לעומת היהדות המושחתת הקשורה לבית המקדש השני בירושלים. אבל מה שמעניין יותר הוא תוכן המגילות שעוסק בעניינים מאוד דומים לנושאים שבהם עוסקת הברית החדשה, כגון המהות של צדקה וביאתו של המשיח בהתאם לנבואות בתנ"ך. האיסיים לא היו קהילה נוצרית, אבל הם התייחסו לנושאים דומים לאלו שהעסיקו את הקהילה הנוצרית. ההתפלגות המספרית של כתבי היד המקראיים שנמצאו במגילות ים המלח מקבילה במידה ניכרת להתפלגות המספרית של הציטוטים מהתנ"ך שנמצאים בברית החדשה. לעומת זאת, אין הקבלה משמעותית בין ההתפלגות המספרית של המגילות לבין ההתפלגות המספרית של הציטוטים מהתנ"ך שנמצאים במשנה. התוכן של מגילות ים המלח מראה בבירור שהיו תנועות רבות במה שנקראת יהדות בית שני, ולא הייתה תנועה מונוליתית כפי שאנחנו רואים היום ביהדות האורתודוקסית. אף כי האיסיים לא מוזכרים בברית החדשה באופן ספציפי, הברית החדשה גם מציינת שהיו תנועות שונות ביהדות, כגון הפרושים, הצדוקים, הקנאים ואחרים. כעת נסקור עוד קשרים בין מגילות ים המלח לבין הברית החדשה. עד כה סקרנו את סיפור מציאת המגילות, תיארוכן ותוכנן, התייחס לכתבי היד המקראיים של מגילות ים המלח ולהשוואתם לתנ"ך של היום והדגיש את הקשר בין תוכן המגילות הלא-מקראיות לבין האמונות היהודיות של קהילת האיסיים בקומראן. כעת נתמקד בקשר שבין מגילות ים המלח לבין הברית החדשה. אמנם, בין מגילות ים המלח אין כתבי יד של הברית החדשה והתוכן של מגילות ים המלח לא דומה למה שהברית החדשה מלמדת. אף על פי כן קיימים כמה קשרים משמעותיים בין המגילות לבין הברית החדשה. להלן כמה דוגמאות: #### יוחנן המטביל יוחנן המטביל, שהכריז על ביאתו של המשיח, היה דמות חשובה בברית החדשה. מתיאורו בברית החדשה עולים הרבה אפיונים שמשותפים לו ולאיסיים. לדוגמה, דרך חיים סגפנית (גם באוכל וגם בלבוש), דגש על חזרה בתשובה מחטא, וההכרזה שלו מספר ישעיהו מ 3 (שגם מצוטט הרבה במגילות). ניתן למצוא גם קשר גיאוגרפי: האתר שבו, לפי המסורת, נטבל ישוע בנהר הירדן, נמצא לא רחוק מקומראן, והמקום שבו נוסה ישוע במדבר לאחר שנטבל נמצא גם הוא באזור זה. לכן, האם אפשר לשער שיוחנן היה חבר בקהילת קומראן ועזב אותה לאחר שהוטלה עליו השליחות לצאת לכיכר הירדן ולקרוא לאנשים לחזור בתשובה כדי להכין את העם לביאת המשיח? #### בני האור מגילות ים המלח מרבות לתאר את אנשי ה"יחד" במונח "בני האור". הביטוי לא מוזכר בתנ"ך וגם לא במשנה או בתלמוד אבל הוא מופיע בברית החדשה שלוש פעמים (לוקס טז 8, יוחנן יב 36 והאיגרת הראשונה לתסלוניקים ה 5). מכאן שהן קהילת קומראן והן הקהילה המשיחית הראשונה ראו את חבריהן כ"בני האור", בניגוד לעולם המושחת שסביבן. לפיכך יש מקום לשאול, האם הביטוי "בני האור" היה חלק משפה עממית של אותם הימים שאומץ גם על ידי האיסיים וגם על ידי ישוע והקהילה המשיחית הראשונה? #### הקרב הסופי בין מגילות ים המלח נמצאה מגילה מיוחדת שנקראת "סרך המלחמה" (1QM), שמתארת את הקרב הסופי בין בני האור לבין בני החושך בקץ העולם. בברית החדשה מתואר באופן דומה קרב סופי בקץ העולם שנקרא "קרב הר מגידון" (התגלות טז 16; יט 19). בקרב הזה יתאספו כל הכוחות הרעים למערכה הסופית נגד הכוחות של אלוהים בקץ העולם. לכן, האם יש קשר משותף בין המגילות לבין הברית החדשה? הרי שתיהן רואות תקווה לעתיד ומעודדות את חבריהן להישאר נאמנים עד קץ העולם למרות הרוע והשחיתות שבעולם. #### מעשי התורה כתב היד המיוחד שנקרא "מקצת מעשי התורה" (4QMMT) עוסק במהותה של צדקה, במיוחד בהקשר טקסי, כגון חגים, כשרות וברית מילה‫. המונח "מעשי התורה" לא מוזכר בתנ"ך, במשנה או בתלמוד אבל הוא מופיע בכמה מאיגרותיו של פולוס השליח בברית החדשה, כגון בגלטים ב':16. בפסוק זה גם פולוס משתמש ב‫מונח "מעשי התורה" כשהוא מלמד על חגים, כשרות וברית מילה. אבל פולוס מדגיש שצדקה באה על ידי אמונה בישוע המשיח ולא על ידי מעשי התורה. הפירוש של הביטוי "מעשי התורה" לפי רוב הפרשנים הוא שמירת מסורת התורה. אבל האם פולוס למעשה מנסה להגיב לתנועה פופולארית שהתפשטה ביהדות, ונשקף ממנה איום ישיר לדברים שלימד בין המאמינים המשיחיים הראשונים? ### מסקנה סקירה קצרה זו הראתה כי מגילות ים המלח חשובות מאוד גם כעדות לדיוק נוסח המסורה וגם להבנה טובה יותר של יהדות ימי בית שני והברית החדשה. מאמר זה הוא רק בגדר הקדמה וסקירה קצרה של נושא מגילות ים המלח. ספרים רבים מפרטים בצורה רחבה נושא זה. מעניין לציין שהרבה מהנושאים שבהם עוסקות מגילות ים המלח עדיין נמצאים במרכז השיח שלנו, ולכן חשובים מאוד גם בימינו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** מהימנות --- ### [אמונה בגודל גרגר חרדל](https://igod.co.il/devotionals/אמונה-בגודל-גרגר-חרדל/) **Published:** אוקטובר 15, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְאַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל־תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת־זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד׃ אַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם־יְהוָה כִּי אִתְּךָ אָנִי כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה וְאֹתְךָ לֹא־אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ" (ירמיה מו 27–28). הפרקים האחרונים בספר ירמיהו נראים טראומטיים. רוב רובה של יהודה הוגלה לבבל והמעטים שנותרו החליטו, בניגוד לדבר אלוהים, לברוח מצריימה. כעת אלוהים עמד לשפוט גם את מצרים (ראו ירמיהו מ–מה). בעוד אנשי יהודה עומדים מול הצל ההולך וגדל של צבאות בבל, מן הסתם חרדה נפלה עליהם, כולל על ברוך בן נריה (ירמיהו מה). התחושה היתה כאילו אין לאן לברוח ואין מקום בטוח עלי–אדמות. אך דווקא באותו גיא צל–מוות, ירמיהו הזכיר לעם כי יש מקום אחד בו יוכלו למצוא שקט, נחמה ומרגוע מפחדיהם: הבטחותיו הבלתי–מותנות של אלוהים. פרק מו 27 אינו אלא ציטוט מילה במילה של הבטחת אלוהים דרך ירמיהו קודם לכן, לכרות ברית חדשה עם ישראל (ראה ירמיהו ל 10); ירמיהו מו 28 רומז להבטחת אלוהים כבר בפי משה, לכריתת ברית חדשה (דברים ל 1, 4). חמושים בהבטחות האל, הדבר היחיד שאליו נזקקו ישראל בעוד הם מתמודדים עם פחדיהם המוצדקים, היה אמונה. אפילו אמונוה בגודל גרגר חרדל היתה מספיקה להם. להתעדכן תדיר באירועים האקטואליים בישראל וברחבי העולם, עלול להוביל לא רק לייאוש אלא גם לפחד. יש הרגשה כאילו אין מקום בטוח עלי–אדמות. אך בדיוק כמו בתקופת ירמיהו, כך גם כיום; אלוהי ישראל הנאמן נתן לנו ספר מלא בהבטחות לעתיד טוב ולתקווה. הוא מבטיח לנו, אפילו בעיצומם של צער ויגון, שהכל פועל יחדיו לטובתנו. אך הבטחות שכאלו לעולם לא תוכלנה להגן עלינו מפני חיצי האימה הבוערים של השטן, אלא אם כן נשלבן עם אמונה. > "עִם כָּל אֵלֶּה שְׂאוּ אֶת מָגֵן הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לְכַבּוֹת בּוֹ אֶת כָּל חִצָּיו הַבּוֹעֲרִים שֶׁל הָרָע" (אפסים ו 16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המשיח שנדחה ונבחר](https://igod.co.il/devotionals/המשיח-שנדחה-ונבחר/) **Published:** אוקטובר 15, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּקְחוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל־הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וּבַבּוֹר אֵין־מַיִם כִּי אִם־טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט" (ירמיהו לח 6). למרות שירמיהו בדרך כלל אינו נחשב לדמות משיחית, הוא אמור להיחשב ככזה. בפרק א ירמיהו מתואר כנביא כמו משה (השוו ירמיהו א 5–9 לשמות ד 10 ולדברים יח 18). בפרק יא הוא מתואר כעבד ה’ הסובל (השוו ירמיהו יא 19 לישעיהו נג 7–8). ובפרק לח ירמיהו מתואר כיוסף שני. כמו יוסף, הוא נלקח בניגוד לרצונו בידי שונאיו והושלך לבור ללא מים (השוו ירמיהו לח 6 לבראשית לז 22, 24). באופן מפתיע, לכל הרמיזות הללו, משה, עבד ה’ ויוסף, יש נושא משותף אחד: להיות כמותם פירושו להיות מושא לבוז, שנאה ודחייה. אף על פי שסבל מעלבונות אינה נחשבת תכונה משיחית, היא בהחלט אמורה להיחשב ככזו. למעשה, אילו היינו מדרגים את היהודים הבזויים ביותר בהיסטוריה, אותו האיש שעשה ניסים כמו משה, הובל לטבח כמו העבד הסובל בישעיהו, וסבל עלבונות ונדחה כמו יוסף, ודאי היה ניצב בראש הרשימה. אותו אחד שרבים מעמנו מזלזלים בו ואומרים “ימח שמו וזכרו”, נושא את כל סימני המשיח. "וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ וְלֹא־יָדַעְתִּי כִּי־עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא־יִזָּכֵר עוֹד" (ירמ' יא 19). פרדוקסלי ככל שזה נשמע, עצם המידה שבה עמנו דוחה את ישוע מעניקה משנה תוקף להיותו המשיח האמיתי של ישראל. וכיוון שאנו יודעים כיצד סיפורו של יוסף מסתיים, אנו מייחלים ליום בו עמנו סוף סוף יזהה ויחבק את אחיו המנוכר אך הנבחר. > "וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא־עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו׃ וַיִּתֵּן אֶת־קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה׃ וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו׃ וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו גְּשׁוּ־נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה׃ וְעַתָּה אַל־תֵּעָצְבוּ וְאַל־יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי־מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מה 1–5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [לא ייפלא ממך כל דבר](https://igod.co.il/devotionals/לא-ייפלא-ממך-כל-דבר/) **Published:** אוקטובר 15, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כִּי עַל־אַפִּי וְעַל־חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי׃ עַל כָּל־רָעַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם… הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח… וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא־אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם וְאֶת־יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי׃ וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכָל־לִבִּי וּבְכָל־נַפְשִׁי" (ירמיהו לב 31–32, 37, 40–41). בירמיהו לב, אלוהים אומר לנביא לרכוש שטר בעלות על אדמה שעמדה להיחרב בידי הבבלים. זו לא הייתה השקעה אישית, אלא סימן נבואי לכוונתו של אלוהים להשיב את עמו לארץ ולמלא את הבטחתו לברית חדשה (השוו ירמיהו לב 37 לדברים לב 1, 4; ירמיהו לב 40 לדברים לב 6; ירמיהו לב 41 לדברים לב 9; ירמיהו לב 44 לדברים לב 3). אחד הדברים הבולטים בקטע הוא המעבר הפתאומי מרשימת החטאים של ישראל (ירמיה לב 31–36), להבטחה בלתי–מותנית של אלוהים לברך את עמו (ירמיהו לב 37–44). פרק זה חוגג את חסדי האל, שלמרות שלעולם אינם עומדים בסתירה לצדקתו, הם מנוגדים ליכולת האנושית להכילם. חסדו זורח באור יקרות רב עוד יותר כאשר הוא מאיר על אלו הנחשבים "מקרא אבוד" (שימו לב לרמיזתו של ירמיהו לחסדו של אלוהים לאחר חטא עגל הזהב: ירמיהו לב 18; שמות לד 6–7). > אולי אתם רואים בעצמם מקרה אבוד בשל התמכרות לחטא אשר אינו חדל מלהציק. עם זאת, אלוהים שמח לגאול את אלו המאמינים שהם מעבר לכל תקווה אנושית. תנו לשבח שמבטא ירמיהו אודות כוחו וחסדו של אלוהים לחלחל ללבכם: "אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא־יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל־דָּבָר" (ירמיהו לב 17). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [לא רחוק, אלא קרוב](https://igod.co.il/devotionals/לא-רחוק-אלא-קרוב/) **Published:** אוקטובר 15, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְכָלָה אַפִּי וַהֲנִחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי בְּקִנְאָתִי בְּכַלּוֹתִי חֲמָתִי בָּם" (יחזקאל ה 13). פס' 13, הוא הראשון מבין חמישים ושש הופעות של הביטוי "וידעו כי אני ה'" בספר יחזקאל. כל מה שאלוהים עושה בספר, בין אם זה משפט ובין אם ישועה, נועד למטרה אחת: שישראל ידעו את ה'. אלוהים אינו מעוניין במערכות יחסים בשלט–רחוק. הוא אינו מסתפק במפגש עם בני עמו רק בחגים. בכל הברכות שהוא נותן, בכל האסונות שהוא מאפשר, ובמשפטיו הצודקים, אנו רואים אלוהים שליבו חפץ כי נכירו באופן אישי. אנו רואים אלוהים המשתוקק לחלוק את טובו עם עמו. אפשר רק לדמיין את עומק הכאב בליבו של אלוהים כאשר אנו מתייחסים אליו כמו אל כספומט, או כשחיי התפילה שלנו נראים יותר כמו הזמנת תפריט במסעדה האהובה עלינו. אנו מתלוננים על–כך ש"המשרת השמימי" שלנו מגיש לנו את האוכל באיחור. ואנו כועסים כשהוא אומר כי מנות שאנו באמת רוצים כבר אינן בתפריט. כמה כואב לו כשאנו מודים לו רק על מה שהוא מעניק לנו, במקום לעבוד אותו בשל מי שהוא. אנא סלח לנו, אלוהים! מי ייתן ומטרת חיינו תתיישר עם משאלת ליבו הגדולה ביותר של אלוהים: לדעת אותו וליהנות במחיצתו לנצח. הלוואי שהייעוד של חיינו יוקדש לכך שישראל והגויים יידעו את אלוהים! > "כֹּה אָמַר יְהוָה אַל־יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל־יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל־יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ׃ כִּי אִם־בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי־בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם־יְהוָה" (ירמיה ט 22–23). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הנבואה שאי אפשר להשתיק](https://igod.co.il/devotionals/הנבואה-שאי-אפשר-להשתיק/) **Published:** אוקטובר 15, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּקְרָא יִרְמְיָהוּ אֶת־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה וַיִּכְתֹּב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלָיו עַל־מְגִלַּת־סֵפֶר׃ וַיְצַוֶּה יִרְמְיָהוּ אֶת־בָּרוּךְ לֵאמֹר אֲנִי עָצוּר לֹא אוּכַל לָבוֹא בֵּית יְהוָה׃ וּבָאתָ אַתָּה וְקָרָאתָ בַמְּגִלָּה אֲשֶׁר־כָּתַבְתָּ־מִפִּי אֶת־דִּבְרֵי יְהוָה בְּאָזְנֵי הָעָם בֵּית יְהוָה בְּיוֹם צוֹם וְגַם בְּאָזְנֵי כָל־יְהוּדָה הַבָּאִים מֵעָרֵיהֶם תִּקְרָאֵם… וַיַּעַשׂ, בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּהוּ יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לִקְרֹא בַסֵּפֶר דִּבְרֵי יְהוָה בֵּית יְהוָֹה" (ירמיהו לו 4–6, 8). אני בטוח שכולנו היינו קופצים על ההזדמנות לפגוש את אחד מנביאי ישראל המקראיים. אולי אנו חושבים שהליכה ל"הופעה חיה" של נביא עדיפה בהרבה על האזנה להקלטה. אך אם יש לקח אחד שביכולתנו ללמוד מהפרק הזה, הרי שהוא הלקח הבא: דברו הכתוב של הנביא חזק ומלא השראה בדיוק כמו הנביא עצמו. אפשר אפילו לומר שהספר הוא הנביא ודרכו הנביא עדיין מבטא את דבר ה'. חשוב לציין שירמיהו היה "עָצוּר", כלומר, נתון במעצר. ישראל סברו שאם ישתיקו את נוכחותו הפיזית של הנביא, הם לא יאלצו לשמוע את נבואותיו. אולם ברגע שברוך העלה את דברי ירמיהו על מגילת ספר, כבר לא היה משנה אם הנביא עצמו קרא את המגילה או לא. למעשה, אפילו לא היה משנה אם ירמיהו ההיסטורי מת או חי, כי המגילה דיברה בשמו. ובו בזמן, המגילה הייתה גם דבר ה' (ירמיהו לו 8). זהו הפלא של כתבי הקודש. בכל פעם שאנו פותחים את הספר, אנו פוגשים את הנביאים ואת השליחים, ודבריהם מלאים בעוצמה והשראה בדיוק כפי שהיו כאשר נאמרו ונכתבו לראשונה. משמעות הדבר היא שאסור לנו לשכוח כי ישנם נביאים ושליחים השוכנים בבתינו ומשתוקקים לדבר אלינו את דבר האמת של האל, הנכתב בהשראת רוח הקודש ובעל יכולת על–טבעית. האם ברצונכם לפגוש את ירמיהו, דניאל, מתי או שאול האמיתיים? גשו אל הכתובים ואל תפספסו את ההזדמנות להגות בם עוד היום! > "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר־אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" (ישעיה מ 8). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [האם דברי ישוע 'לאהוב את אויבך' לא מוגזמים?!](https://igod.co.il/answer-rabbi/האם-לאהוב-את-אויבך-זה-לא-קצת-מוגזם-2/) **Published:** אפריל 18, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > ואולי התרגלנו להשקפות אנושיות בסיסיות ונחותות יותר, בעוד שההתנהגות המוסרית שישוע דורש מתלמידיו משקפת השקפות רוחניות נעלות יותר? אולי לא כל מה שהוא "טבעי" הוא טוב, ולא כל מה ש"איננו טבעי" הוא רע? ואולי המשיח קורא לנו לנהל חיים טובים ונעלים יותר? אולי בעזרת חסדו הוא מאפשר לנו להמית את הנטיות החומריות והבשריות שלנו, ולשקף את צלמו האלוהי שבו נבראנו? אני מציע לראות בזה צעד אחד קדימה עבור המין האנושי, פרי של מה שהמשיח עשה למעננו. היהדות המסורתית מלמדת שלאדם יש שתי נטיות (או יצרים): יצר הרע ויצר הטוב. אדם ירא שמים צריך להכניע את יצר הרע ולטפח את יצר הטוב. השאלה היא, איזה משני היצרים הוא "טבעי". האם טבעי שהאדם יתפרץ בזעם, או שדווקא טבעי שהוא יתאזר בסבלנות? האם טבעי שבחור צעיר ישקע בפנטזיות מופקרות, או שטבעי יותר שהוא ישמור על טוהר וישלוט בעצמו? מהי התנהגות טבעית? ואם הטבע שלנו הוא מושחת, האם עלינו לחוש סיפוק מכך שאנחנו עושים את מה שבא לנו בטבעיות, או שאנחנו אמורים לזעוק לעזרתו של אלוהים, כדי שנוכל לעשות את מה שאיננו טבעי? --- [“אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם” ישוע מול הרמב”ם.](https://igod.co.il/%D7%99%D6%B5%D7%A9%D7%81%D7%95%D6%BC%D7%A2%D6%B7-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%95%D7%90%D7%94%D7%91%D7%AA-%D7%9C%D7%A8%D7%A2%D7%9A-%D7%9B%D7%9E%D7%95%D7%9A/) --- הברית החדשה מדברת על ה'אדם הפנימי' כנגד 'האדם החיצוני', על הבשר כנגד הרוח, ומכירה בנטייה האנושית לעשות את הרע ולהיכנע לתאוות הבשר. אבל היא מבטיחה למאמינים שינוי על טבעי בכוחה של האמונה בישוע המשיח. לאור הבטחה זו ישוע קורא לתלמידיו לסרב לתאוות החוטאות של הבשר, ולטפח את דרכי הקדושה של הרוח. לכך התכוון ישוע כשאמר שאנחנו צריכים "להתכחש לעצמנו". לכן, כשהאני שלנו רוצה לנטור טינה, לנקום, לספק תאווה מסוימת, להתנפח מגאווה, לחרחר מריבה, להתפרץ בזעם או להשתלח, ישוע קורא לנו להתכחש ל"אני" הזה – גם אם זה לא נראה לנו טבעי בהתחלה. כמה טוב לדעת שבהדרגה, ההתכחשות לתאוות החוטאות שלנו וההליכה בדרך הרוחנית הנעלה יותר הופכת לטבעית. אבל התנ"ך מלמד שעלינו לנקום באויבינו, אם כך, מדוע ישוע אומר שעלינו לסלוח להם? זה לא טבעי, וגם לא נכון לנהוג כך? אענה על השאלה הזאת עם כמה שאלות משלי. האם לא טוב יותר לסלוח לאויבים מאשר לטפח שנאה כלפיהם? האם לא מוטב להתגבר על הרע באמצעות הטוב, מאשר להילחם ברע באמצעים רעים? הבה נבדוק מה נאמר בתנ"ך, ובמיוחד בעניין הנקמה באויבים. נכון שאלוהים לפעמים ציווה על עם ישראל להעניש את אויביו. לדוגמה, הוא הורה להם לא לשכוח לעולם את מה שעשו להם עמלק בצאתם ממצרים, וציווה, "והיה, בהניח ה' אלוהיך לך מכל אויביך מסביב, בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים. לא תשכח!" (דבר' כה׳, יט׳. עיין גם בבמד' לא׳). אבל האם מישהו יקרא את הפסוק הזה ויחשוב שעליו ליישם היום, באופן מילולי, את מה שנאמר בו? האם יקום מישהו ויאמר, "היות שאלוהים ציווה על בני ישראל להרוג את כל הכנענים – נשים, גברים, ילדים, צאן ובקר – הוא כנראה מצווה עלי להרוג את כל הכופרים בחברה שאני חי בה"? ממש לא! להיפך, לאורך כל הכתובים אלוהים ציווה על ילדיו לנהוג בנדיבות עם אויביהם, לא לנטור להם טינה ולהשאיר את הנקמה בידיו. בתורה נאמר: **"כי תפגע (תפגוש) שור אויבך או חמורו תועה, השב תשיבנו לו. כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו. עזוב תעזוב עימו." (שמות כג׳, ד׳-ה׳)** **"לא תשנא את אחיך בלבבך. הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא. לא תקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'." (ויק' יט׳, יז׳-יח׳)** **"לי נקם ושילם \[אמר ה'\]. לעת תמוט רגלם, כי קרוב יום אידם וחיש עתודות למו." (דבר' לב׳, לה׳)** בספר משלי נאמרים דברים דומים. נאמר שם מפורשות שאין מקום לתחושות נקם ושנאה כלפי האויב, "אם רעב שונאך, האכילהו לחם, ואם צמא, השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו. וה' ישלם לך" (משלי כה׳, כא׳-כב׳). וגם אם אלוהים שופט את אויבינו, מחבר ספר משלי מזהיר אותנו שלא לשמוח על כך, "בנפול אויביך אל תשמח, ובכשלו אל יגל ליבך. פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו" (משלי כד׳, יז׳-יח׳). בתנ"ך, האנשים שלא הייתה בהם יראת שמים היו אלה ששנאו ונקמו, ואילו יראי אלוהים שילמו על הרע בטוב, כפי שאמר מחבר מזמור תהילים פרק לה׳. מעניין שבברית החדשה, כאשר שאול השליח רצה להדגיש נקודה מוסרית מסוימת, בתור יהודי שהתמצא בתנ"ך, הוא נשען על כמה מהפסוקים שציטטתי למעלה: אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה. בקשו את הטוב בעיני כל בני אדם. עד כמה שהדבר בידכם, חיו בשלום עם כל אדם. יקירי, אל תתנקמו אלא הניחו לזעם, כי כתוב "לי נקם ושילם אמר ה' ". אבל "אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא – השקהו מים; כי גחלים אתה חותה על ראשו". אל תניח לרע להתגבר עליך, אלא התגבר על הרע בטוב. (רומים יב׳, יז׳-כא׳. שאול מצטט כאן מתוך דברים לב׳, לה׳; משלי כה׳, כא׳-כב׳) האם אתה מתנגד למילים האלה? האם הן אינן קוראות לנו לעלות על מסלול נעלה יותר – או יותר נכון, על המסלול הנעלה מכולם? חשוב לרגע על ישוע, כשהיה ממוסמר לצלב. האם היית מעריך אותו יותר אילו הוא קילל את צולביו במילים המכוערות ביותר, מאחל להם עינויי נצח ומקלל את צאצאיהם, או שהיית מוצא שקל לך יותר להעריך אותו אילו אמר, "אבא, סלח להם, כי אינם יודעים את אשר הם עושים" (לוקס כג׳, לד׳)? אין ספק שיהיה זה "טבעי" לאדם שנצלב להתפרץ בזעם על אלה שמסמרו אותו לצלב, ולקלל את אלה שהאשימו אותו על לא עוול בכפו. אבל כמה על טבעי זה – וכמה נאה – לסלוח דווקא לאותם אנשים. כך עשה ישוע, וזה בדיוק מה שהוא מצווה עלינו לעשות, "אבל אליכם, השומעים, אומר אני: אהבו את אויביכם, היטיבו עם שונאיכם. ברכו את מקלליכם והתפללו בעד הפוגעים בכם" (לוקס ו', כז׳-כח׳). "עוד כשהיינו חוטאים המשיח מת בעדנו" (רומים ה', ו׳), ואהבתו זו – שאין מאחוריה כל תנאי – היא זו שעלינו ללמוד ממנה ולחקות אותה; "נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסלחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סלחו גם אתם" (קולוסים ג', יג׳ / מתי יח׳, כא׳-לה׳). הברית החדשה קוראת למאמינים בישוע להקפיד על מוסר גבוה ביותר במצבים של מחלוקות ועימותים, והיא מתבססת על דוגמאות מן התנ"ך ועל העקרונות שעולים מהן. אומנם האידיאלים הנעלים של ישוע מציבים בפנינו אתגר עצום, אבל בעזרתו נוכל גם לעמוד בו. אלה שמאמינים לדברים שאמר ישוע, גילו שדרכו היא הטובה ביותר, שהיא משחררת מתפישות שגויות והרסניות, ומטפחת תפישות קדושות וטהורות שתואמות את מלכות אלוהים, ושיתגשמו שם במלואן. כמובן שאילו היינו אלוהים, היינו יכולים להבחין בשלמות בין טוב לרע, לעולם לא לאבד שליטה על עצמנו ולעולם לא להיתפס לגישה קלוקלת. הזעם שלנו היה צודק ומושלם, חוש הצדק שלנו היה ללא מתום, ומעשינו כלפי אויבינו היו לגמרי צודקים. אבל אנחנו לא אלוהים. ולכן הגישות והמעשים שלנו מוכתמים פה ושם. לכן מוטב שנשאיר את הנקם האישי לאלוהים, ובמקום זאת נתמקד במעשי חסד, רחמים, נדיבות וטוב. כמה זה מרגש כשכל התכונות האלה הופכות לנו לטבע שני. כמה מרגש לעלות על הדרך הנעלה יותר, גם אם זה אומר שלשם כך עלינו לצעוד בדרך שנראית לאחרים כנחותה (ראה למשל קור"א ו', א׳-ז׳). כל עוד אלוהים לצידנו, זה כל מה שאנחנו זקוקים לו. ###### כל הזכויות שמורות מעוז ישראל (תל-אביב) צור בע"מ" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תשובה לרב --- ### [המבול ותיבת נוח](https://igod.co.il/science-faith/הוכחות-מדעיות-למבול-של-נוח-ועל-ההבדל-מ/) **Published:** אפריל 18, 2016 **Author:** יו רוס **Content:** ### מה היה היקפו של המבול הגדול? > במשך שנים רבות ספקנים טענו כי אין עדויות ארכאולוגיות למבול גלובלי במילים אחרות מבחינת המדע מבול גלובלי לעולם לא התרחש. המאמר הבא יספק את המודל למבול אשר נקרא "מבול מקומי" וייקח בחשבון את התיאור התנ"כי ואת הראיות המדעיות. בניסיון להציע תשובה אפשרית לשאלה – איפה התרחש המבול? בכל כדור הארץ? או במקום מסוים? אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת אפילו יותר מגיל היקום, ימי בראשית, הוא נושא המבול בזמנו של נוח. יש שתי גישות למבול של נוח: "מבול גלובלי" ו"מבול מקומי". הגישה הגלובלית אומרת שהמבול כיסה את כל הפלנטה ללא יוצא מן הכלל. הגישה המקומית טוענת שהמקרה היה קטן יחסית, אשר השפיע רק על חלק קטן מהפלנטה ועל חלק קטן מהאוכלוסייה. אך אנו נתמקד כעת בגישה שונה משתי הפרשנויות הללו. נקרא לגישה זו "מבול אוניברסלי", עם המילה אוניברסלי נתכוון לאירוע שמקיף את כל הפרטים בקטגוריה או קבוצה, במקרה הזה, "כל האנושות". אחת ממילות המפתח בפרקים של המבול אשר מתארת את היקף המבול זו המילה "הָאָרֶץ".  קוראים מודרניים  אשר נתקלים במילה זו חושבים ישר על כל כדור הארץ. אך בימי קדם בני האדם לא דמיינו כדור יבשתי. "ארץ" או "עולם" בשבילם הייתה הכוונה לשטח מקומי או "אנושות"  או "כלל האוכלוסיה". ישנן שתי דוגמאות מוכרות בתנ"ך אשר משתמשות במילה "הארץ" כמו בסיפור המבול  :בראשית מ"א 56-42 ומלכים א' י' 24. משמעותה של המילה "ארץ" בפסוקים אלו יכולה לשפוך אור חדש על הבנתנו את היקף המבול. בבראשית מ"א:57 אנו קוראים: וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף:  כִּי-חָזַק הָרָעָב, בְּכָל-הָאָרֶץ. בראשית מ"ב :5-6 מבהיר שהרעב התפשט בכל האימפריה המצרית ובארץ כנען. המילה "הארץ" בקונטקסט זה מתייחסת לאזור גדול של ציביליזציה אנושית, במקום לכל הפלנטה. מחבר ספר מלכים א' י:24 מכריז ש כָל-הָאָרֶץ–מְבַקְשִׁים, אֶת-פְּנֵי שְׁלֹמֹה:  לִשְׁמֹעַ, אֶת-חָכְמָתוֹ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים, בְּלִבּוֹ. שוב הכוונה לשליטים שבאו מאזור אתיופיה ומארצות ערב של ימינו. סביר להניח שאיש לא בא מאנטרקטיקה או מגרינלנד. התייחסויות גאוגרפיות מקומיות מופיעות גם בברית החדשה. במעשי השליחים ב' 5 לוקס מתאר יהודים הגרים בירושלים כ יְהוּדִים יִרְאֵי אֱלֹהִים מִכָּל עַם וְעַם אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמַיִם.  פרשנים מסכימים שפסוק זה לא כולל בהכרח סינים, אצטקים ובני המאיה. בדיקות דנ"א מאשרות ששום יהודי מהמאה הראשונה לא הגיע מהמזרח הרחוק או מאמריקה המרכזית. באל הרומים א':8 שאול השליח כותב למאמינים הרומים: דְּבַר אֱמוּנַתְכֶם נִשְׁמַע בְּכָל הָעוֹלָם. באל הקולוסים א':6 הוא כותב שֶׁהַבְּשׂוֹרָה עוֹשָׂה פְּרִי וּמְשַׂגְשֶׂגֶת בְּכָל הָעוֹלָם. חלק מהתרגומים של לוקס מזכירים את הצו של הקיסר אוגוסטוס לגבות מס מ"העולם".  מאחר והקונטקסט של פסוקים אלה מצביע על התייחסותו של הכותב לעולם הרומי, להיקף של האימפריה הרומית. בכל הפסוקים הללו הביטויים "כל הארץ" "מכל עם ועם תחת השמיים", "בכל העולם" מתייחסים לאזורים גאוגרפיים או גאופוליטיים מאשר לכל פלנטת כדור הארץ. לכן, אנו יכולים להסיק רציונלית שההתייחסויות בבראשית ו-ח ל-"עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ" ו-"תַּחַת, כָּל-הַשָּׁמָיִם" לא בהכרח צריכות לרמוז על אירוע גלובלי בהיקפו. אחרי  שראינו את משמעות המילה "הארץ". על בסיס קונטקסט לשוני והיסטורי, המילה "ארץ" בפסוקים של בראשית יכולה להתייח לא לכל הפלנטה אלא לכל ה"עולם" האנושי. כלומר, המבול היה יכול להיות כלל עולמי(אוניברסלי) מבלי להיות גלובלי. בנוסף לכך, הרבה קטעים בתנ"ך מחוץ לספר בראשית שופכים אור ברור יותר על ההיקף הגאוגרפי של המבול. אחד מהפרקים הוא תהילים ק"ד, שזהו סיכום תיאורי יפיפה על הניסים הגדולים שאלוהים עשה במשך ששת ימי הבריאה של בראשית א'. בתהילים ק"ד:6, הסופר מתאר את מראהו של כדור הארץ לפני כל האיים או היבשות שנוצרו (ביום הבריאה הראשון והשני). תהילים ק"ד:7-8 מספר על ההשתנות של קרום כדור הארץ (ביום הבריאה השלישי) ,מעולם ימי לתוך משטח עם שני אוקיינוסים ויבשות. בתהילים ק"ד: 9,הסופר אומר בפרוש  שבתהליך זה של היווצרות יבשות גְּבוּל-שַׂמְתָּ, בַּל-יַעֲבֹרוּן; (המים)  בַּל-יְשֻׁבוּן, לְכַסּוֹת הָאָרֶץ. מאחר והמבול של בראשית התרחש אחרי ימי הבריאה, פסוק זה מצביע על כך שהמבול לא יכל להיות גלובלי בהיקפו הגיאוגרפי. ספר איוב, בפרקים ל"ח-ל"ט, גם כן מתאר את האירועים של ימי הבריאה. עם התייחסות ליום השלישי של הבריאה, אלוהים שואל, רטורית, וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם; בְּגִיחוֹ, מֵרֶחֶם יֵצֵא. ט  בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ; וַעֲרָפֶל, חֲתֻלָּתוֹ. י  וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי; וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. יא  וָאֹמַר–עַד-פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף; וּפֹא-יָשִׁית, בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ. שוב, מקטע זה משתמע שבהיווצרות היבשות אלוהים קבע מגבלות קבועות עבור האוקיינוסים אשר לא יכלו להיחצות שוב. קטעים נוספים מדגישים את הנקודה שיוסדה בתהלים ק"ד ואיוב ל"ח. שניים מקטעים אלו הם תהילים ל"ג:6-11 ומשלי ח':25-29. בנוסף לכך, השנייה לפטרוס ב':5 מיידע אותנו על כך שאלוהים הביא את המבול על "עוֹלָם שֶׁל רְשָׁעִים". אם האנושות עדיין לא הגרה לכל היבשות של של הפלנטה כמו אנטרקטיקה, גרינלנד, אוסטרליה, צפון ודרום אמריקה, לא הייתה שום סיבה שאלוהים ישמיד גם את המקומות הללו. עיקרון דומה מתבטא בשנייה לפטרוס ג':6  וְעַל־יְדֵי אֵלֶּה נֶהֱרַס הָעוֹלָם **שֶׁהָיָה אָז**, בְּהִשָּׁפְטוֹ בַּמַּיִם. פטרוס מבדיל כאן את "עולמו" של נוח, מעולמו שלו, העולם הרומי. אפילו בתיעוד של המבול בספר בראשית(ו'-ט') אנו רואים סימנים לכך שהמבול היה מוגבל בהיקפו **. בבראשית ח' לדוגמא, כאשר נוח צופה במיתון של המים, פסוק 5 אומר שהוא יכל לראות את הגבעות הרחוקות וההרים מנקודת מבטו. אז, הוא שחרר יונה.  אבל מצד שני לא־מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף־רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל־הַתֵּבָה, כִּי־מַיִם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ**(בראשית ח' 9). מכאןנאפשר להבין שכנראה היונה עפה מתחת לגובה של נקודת תצפיתו של נוח. אבל המילים שמשומשות כאן "על פני כל הארץ" הן דומות לאלו המשומשות בבראשית ז' :19, הטקסט שמשומש לעיתים קרובות כהוכחה לכך שהמבול היה גלובלי. לכן ביטויים כגון: "על פני כל הארץ", "תחת כל השמיים", "העולם כולו" וכו' מתייחסים לאזור קטן מאשר לכל פני שטח הפלנטה,למשל, מאופק לאופק(פחות או יותר) או באזור מיושב על ידי אנשים, שעליהם הטקסט מתמקד. המבול של בראשית ייתכן והתרחש במסופוטמיה ומעבר. רוב שמות המקומות שנרשמו בספר בראשית ב'-ח' קשורים במיקומם למסופוטמיה, אך חלקם לא. החריגים הם פישון ונהרות הגיחון, שזרמו מהחלק הדרומי של חצי האי ערב. נראה שאפשר שהמבול של בראשית הציף לא רק את מסופוטמיה אלא גם את כל אזור המפרץ הפרסי וחלק גדול מדרום ערב. זה מעניין לציין כי באזור המפרץ הפרסי הייתה יבשה, על פי הגאולוגים, לפני כ40,000-80,000 שנים, עידן שבערך עולה בקנה אחד עם הימים של נוח. כמו בכל שאלה או מחלוקת מקראית, גישה מועילה היא גישה שמשלבת את כל קטעי המקרא אשר מתייחסים לנושא ספציפי וכך מביאים תמונה ברורה יותר. במבט תאולוגי, ההיקף הגאוגרפי של המבול יכול להיקבע על ידי מיקומם הגאוגרפי של בני האדם והחיות שלהם. הבסיס לפירוש של המבול כאירוע קטן יחסית במקום גלובלי, הוא שלציביליזציה של בני האדם באותו הזמן היה מחסור בכלכלה, טכניקה ואמצעים בכדי להשתרע במקומות רחוקים על פני הפלנטה. עדויות ארכאולוגיות מלמדות שהתיישבות בני האדם לא התפשטה מעבר לאזור של שלוש יבשות עיקריות: אפריקה אסיה ואירופה. בראשית י"א :1-9 מספר לנו שגם אחרי המבול הנורא, בני האדם נשארו נחושים בעקשנותם ולא צייתו למצוותו של אלוהים: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ". במקום זאת הם אמרו "הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ"(בראשית י"א 4). מבחינה תאולוגית, אין סיבה שאלוהים ישמיד את כל כדור הארץ. והחיות שהובאו לתיבתו של נוח היו זוגות(זוגות רבים במקרים מסוימים) של יצורים אשר היו ילידים באזור וחיוניים לכינונה החדש והמהיר של המערכת האקולוגית. פרשנות זו נכונה גם לטקסט ונכונה לאופיו הנגלה של הבורא והמושיע. לכן, השאלה "איך העלה נוח את כל החיות לתיבה" מאבדת ממשמעותה מאחר והמבול היה מקומי ולא גלובלי. הטענה כי אין לנו ראיות למבול גם מאבדת מתוקפה משום שאם מדובר במבול מקומי, אנו לא אמורים לצפות למצוא ראיות לאירוע כזה, כמו שאנו לא מוצאים ראיות למבולים מקומיים אחרים מהעבר. כעת נבחן מספר טיעונים המשומשים לטובת הפרשנות שסיפור המבול מתאר מבול שהתרחש בכל כדור הארץ ואז נראה טיעון מתוך ההקשר של הסיפור לטובת הפרשנות שהמבול היה אירוע מקומי. אציג בקצרה את שלוש הנקודות עליהן נדבר במאמר: - אנו נראה שהמילה "כֹּל" לא פותרת את הבעיה. משום שעולה השאלה "כל מה?" אותו הדבר לגבי המילה הַר. הר זה לא בהכרח מה שאנחנו חושבים שזה כשאנחנו חושבים על הרים. ולבסוף זה נכון גם לגבי המילה אֶרֶץ שמשמעותה הבסיסית היא חלקה של אדמה מסוימת. - אנו נראה שהביטויים "כל בשר" או "כל השמיים" (שמשתמשים בכל+שם עצם) לא מדברים במונחים מוחלטים בתנ"ך. - אנו נראה שההקשר יכול לעזור לנו לענות על שאלת היקף המבול. ההקשר הוא בראשית ו-ח לאור העולם המוכר בזמן בראשית י. וזה מעלה את השאלה: האם יש דרך טקסטואלית לקשר בין בראשית י, העמים שמוצאם מבניו של נוח, לסיפור המבול? ### המילה "כֹּל" המילה "כל" לא מצביעה על שום דבר בפני עצמה, משום שהיא מעלה את השאלה: "כל מה?" בבראשית מא 57 נאמר: **וְכָל-הָאָרֶץ** בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף:  כִּי-חָזַק הָרָעָב, בְּכָל-הָאָרֶץ. האם ניתן להסיק מכאן שכל בני האדם על פני כדור הארץ הגיעו אל יוסף? ברור שלא. זה לא רק ברור בגלל שזה הגיוני, אלא בגלל שאנו יודעים שיעקב ובניו ומשפחותיהם לא ירדו למצרים בזמן הזה (פרק מב). בקשר למילה "ארץ", כפי שצויין לעיל, המושג מתייחס בדרך כלל לחלק מסוים על פני השטח. בראשית מא 56, פסוק אחד לפני הפסוק שראינו עכשיו, אומר: וְהָרָעָב הָיָה, עַל **כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ**; וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם, וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב, בְּאֶרֶץ **מִצְרָיִם**. "כל הארץ" בפסוק הזה היא לא כל העולם, אלא ספציפית מתיחסת לארץ מצרים. הכתובים אף משתמשים במילה "ארץ" כדי להתייחס לשטח מוגבל גם כשהם לא מתארים את השטח המוגבל הספציפי (כמו "מצרים"), ולכך יש דוגמאות רבות בכתובים (בראשית מא 57, י 11; יב 7, 10; יג 7, 17; טו 18; כג 15 ועוד). המילה "הר" בסיפור המבול משומת במקומות אחרים כדי לתאר גבעה, או במושגים כללים יותר, משהו הנמוך מהר האוורסט (בראשית כד 14; לו 8 {אדום}; יהושע יג 19; מלכים ב א 9; כג 13; ירמיהו ג 6; חגי א 8 {עצים לא צומחים על הרים מאוד גבוהים}). ### "כל בשר" תהלים סה 3- מה לגבי כל בני האדם בצד השני של כדור הארץ? ישעיהו מ 5- האם כולם ערים באותו הזמן? כשהפסוק הזה מצוטט בברית החדשה, הוא גם לא משומש כדי לדבר על כל בני האדם, אחרת נצטרך להגיד שכל בני האדם בכדור הארץ יוושעו ישעיהו סו 24- איך כל בני האדם על פני כדור הארץ יראו את הגופות הללו? ירמיהו כה 31- אלוהים שופט את העמים, לא את ישראל בהקשר, לכן לא מדובר על כולם. שמות כא 4- מה לגבי האנשים במזרח ובמערב (ההקשר וההתייחסות הגיאוגרפית לצפון ולדרום מתייחסים לישראל, ולכן לא מדובר על כל בני האדם בכדור הארץ) יואל ב 28- לא כל בני האדם קיבלו את רוח הקודש כאשר הנבואה הזו התגשמה באופן חלקי במעשי השליחים ב- וגם לא כולם ייוושעו בעתיד (ולכן לא כולם יקבלו את רוח הקודש). ### הטיעון מן ההקשר הטקסטואלי לטובת מבול מקומי מה לגבי ההקשר? ההקשר קובע את הפרשנות הנכונה. ההקשר תמיד קובע את המשמעות. אז מהו ההקשר הנכון לקריאת סיפור המבול? ההקשר הנכון הוא בראשית י'. מה זה ה"עולם" בעולם המקראי? התשובה: בראשית י'. הפרק הזה מפרט את כל העמים שהגיעו מבניו של נח. הם מכסים רק את האזור הים תיכוני ואת המזרח הקרוב הקדום. אין שום ידע אודות אוסטרליה, סין, יפן, צפון אמריקה, דרום אמריקה וכו'. לכן, הם היו קוראים את בראשית ו'-ח' ופשוט טוענים שעבור המחבר, הסיפור מספר על מבול שכיסה את כל השטחים הידועים, אך המבול עצמו לא היה גלובלי. לאחר מכן הם היו לוקחים אותך לבראשית ט 19. שם נאמר: שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ. מאחר ובניו של נח הם המקורות לכל העמים בבראשית י', והעמים הללו לא מצייגים את כל כדור הארץ, זה אומר שבראשית י'= "כל הארץ". הנקודה היא שהיבטוי "כל הארץ" מוגדרת בפסוק הזה בתור השטחים שבהם התיישבו הצאצאים של בני נח. המקומות האלה מפורטים בבראשית י, וזה ברור שלא מדובר שם על כל כדור הארץ. הטיעון מן ההקשר עוזר לאלה שטוענים שהמבול היה מקומי להסביר ביטויים כמו תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם (בראשית ז 19). אלו שמאמינים שהמבול היה מקומי ישאלו: "האם נח ראה את השמיים שמעל אוסטרליה? צפון אמריקה? או שעד כמה שעינו הייתה יכולה לראות, שזה אומר שהיה מדובר במבול בסדר גודל של מיליוני קילומטרים מרובעים, אך לא בכל כדור הארץ? המסקנה מן הנאמר כאן היא שהפרשנות הגורסת שהיה מדובר במבול מקומי ולא גלובלי, זמינה והגיונית, ולא "לא תנ"כית". ### האם ישנה סתירה בתיאור המבול של נוח בספר בראשית? > כך חושב מבקר-המקרא רולי שכותב: בסיפור המבול אנחנו מוצאים שלפי בראשית ו׳ 20-19 אלוהים מצווה על נוח לאסוף זוג אחד מכל מין בעל חיים, ולהביאם לתיבה. ואילו לפי בראשית ז׳ 2 נאמר לו לקחת שבעה זוגות מן החיות הטהורות, וזוג בודד של חיות טמאות. בבראשית ז׳ 8 ואילך מודגשת הסתירה הזו על ידי האמירה שמופיעה שם, ולפיה לתיבה נכנסו זוגות בודדים של בעלי חיים טהורים וטמאים, למרות שבהחלט יתכן שהדגש הזה על הסתירה לא היה קיים במקור. כמו כן קיים חוסר הסכמה באשר למשך המבול. לפי בראשית ז׳ 12, הגשמים נמשכו 40 יום, ואחריהם, לפי בראשית ח׳ 6 ואילך, נוח המתין פרקי זמן של שבעה ימים עד שירדו המים. ואילו לפי בראשית ז׳ 24 המים נותרו על עומדם במשך 150 יום, ולא ירדו לחלוטין אלא אחרי שנה ועשרה ימים מאז שהחל המבול לרדת (ח׳ 14; השווה עם ז׳ 11) (,Rowley 18 ,GOT). קיטצ׳ן משיב לטענה זו: לעיתים קרובות עולה הטענה שפרקים ז׳ וח׳ בספר בראשית, לדוגמה, מביאים שני אומדנים שונים באשר למשך המבול, כשלמעשה טענות אלה אינן אלא המצאה של תורת המקורות. הטקסט המקראי שמצוי בידינו היום הוא עקבי לחלוטין, והוא מדבר על שנה ועשרה ימים (11, אם סופרים גם את היום הראשון וגם את האחרון) שבהם נמשך המבול מתחילתו ועד סופו, כפי שהוכיחו כבר לפני זמן רב אלדרם, ה״דל ואחרים. גם הניגוד שקיים לכאורה בין בראשית ו׳ 20-19 (השווה עם ברא׳ ז׳ 9-8) ובראשית ז׳ 3-2 באשר ל״זכר ונקבה״ או ״שבעה שבעה איש ואשתו״ הוא דמיוני. בבראשית ו׳ 20, המילה ״שניים״ משמשת ככל הנראה כמילה קיבוצית ל״זוגות״, שהרי בעברית אי אפשר ליצור ריבוי למילה כפולה (המילה ״שניימים״ לא קיימת!); בבראשית ו׳ 20-19 וז׳ 9-8 האמירות הן כלליות, ואילו בבראשית ז׳ 3-2, הכוונה היא במפורש לזוגות ושביעיות, האמירה היא מפורטת. אלכסנדר היידל ערך מחקר מקיף על התיאור המקראי של פרק הזמן שבו נמשך המבול: כידוע, ביקורת המקרא המודרנית רואה בסיפור המבול שבספר בראשית תערובת שלקוחה משני מקורות עיקריים, שבמובנים מסוימים סותרים זה את זה באופן שאינו ניתן לגישור, ושחוברו יחד בידי עורך. לפי אחד המקורות, זה שמכונה P- המקור הכוהני, המבול החל ביום ה-17 לחודש השני (ז׳ 11) והסתיים ביום ה-27 לחודש השני של השנה שלאחר מכן (ח׳ 14-13). אם כך, האירוע כולו התרחש לאורך תקופה של שנה 11-1 יום. אבל לפי המקור האחר, זה שמכונה J (המקור היהוויסטי), הגשם ירד במשך 40 יום ו-40 לילה (ז׳ 12), ובסופם פתח נוח את הצוהר בתיבה ושלח ארבע ציפורים בהפרשים של שבעה ימים זו מזו, שלוש פעמים ברצף (ח׳ 12-6). אחר כך הוא הסיר את מכסה התיבה ומצא שפני הארץ יבשו (פסוק 13); לפי חישוב זה, המבול נמשך רק 61 יום. אין זה המקום להיכנס לדיון מפורט בבעיות שכרוכות בנושא; בשלב זה נצטרך להסתפק בכמה מילים. ייתכן שהיו מספר מקורות שונים, ששימשו לצורך חיבור סיפור המבול המקראי, שכן הכתובים עצמם מרמזים באופן מפורש שהסופרים עשו שימוש ברשומות כתובות וכיוצא באלה לצורך הכנת ספריהם. אבל למרות הטענות שהועלו, אל לנו להפריד בוודאות גמורה את החומר המקראי לגורמים שמרכיבים אותו. יתרה מכך, המנהג הרווח – לטפל בשיירים של כל אחד מהמקורות־לכאורה כאילו הוא מכיל את השלם, מוביל לכך שסיפור המבול בספר בראשית, הסיפור שבו אנו עוסקים כרגע, מתמלא באי התאמות. כל קורא בלתי משוחד צריך להבין שבתיאור המבול בספר בראשית, כפי שהוא מחולק בידי אנשי ביקורת המקרא המודרנית, יש מספר פערים חשובים בחלקים שמיוחסים למקורות P-I J. אילו היתה לנו גישה אל הטקסט השלם של המקורות־לכאורה שמכונים P-I J ,ולצורך הדיון נניח שמקורות כאלה אכן היו קיימים אי פעם, היינו רואים מיד שאין כל חוסר התאמה בין שני הסיפורים. אבל גם בלי גישה כזו למקורות, שוב ושוב הוכח שאפשר ליישב בקלות ובאופן הגיוני את הסתירות־לכאורה שקיימות בסיפורי בראשית, אם משאירים אותן באופן שבו מצאנו אותן בטקסט העברי. דוגמה טובה לכך יש בנושא שעומד כאן לדיון – פרק הזמן שבו נמשך המבול. אם נותיר את הטקסט המקראי כמו שהוא ונתייחס לסיפור כאל יחידה אחת שלמה, הנתונים המספריים שקשורים במבול יעמדו בהרמוניה מושלמת, כפי שמעיד ההסבר שיובא להלן. לפי פרק ז׳ 11, המבול החל בשנה ה-600 לחייו של נוח, ביום ה-17 לחודש השני, שבעה ימים אחרי שנוח קיבל את ההוראה להיכנס לתיבה שבנה (ז׳ 10,4-1). במשך 40 יום ו-40 לילה ירד גשם על הארץ (פסוק 12). בשום מקום לא נאמר שאחרי תקופה זו פסקו הגשמים לחלוטין. להיפך, הגשם המשיך לזרום, והמעיינות התת קרקעיים המשיכו לנבוע, שכן נאמר מפורשות שמעיינות התהום וארובות השמים לא נסגרו והגשם שירד מן השמים לא חדל עד סוף היום ה-150 מאז תחילת המבול, מה שגרם לכך שהמים המשיכו לעלות או שמרו על גובהם לאורך כל התקופה הזו (ז׳ 24 – ח׳ 2). אבל בשעה שזרימת מי התהום נמשכה אולי בחוזקה גם אחרי 40 הימים הראשונים, מטחי הגשם הקשים פסקו מן הסתם, והגשם המשיך לרדת בצורה מתונה יותר. בבראשית ז׳ 12 נאמר, ״ויהי הגשם על הארץ 40 יום ו-40 לילה״, ובפסוק 17, ״ויהי המבול 40 יום על הארץ. כאמור, המונח מבול בפסוק 17 מתאר ללא כל ספק את מטחי הגשם חסרי התקדים שירדו מהשמים, ושגרמו לפני המים לעלות ולהציף את הארץ. מדברים אלה משתמע שהיה זה גשם הזלעפות הבלתי מרוסן, או מטחי המים שירדו מן השמים, שפסקו אחרי 40 הימים הראשונים. בסופם של 150 הימים החלו המים לרדת (ח׳ 3), וביום ה-17 לחודש השביעי נחה התיבה על אחד מהרי אררט (פסוק 4). זה קרה בדיוק חמישה חודשים ויום מאז שהחל המבול (השווה עם ז׳ 11). נדמה שהמסקנה הברורה היא ש-150 הימים היו חמישה חודשים, ושכל חודש היה בן 30 יום. ביום שבו החלו המים לרדת, כלומר ביום ה-151 מאז פרוץ המבול, נחה התיבה על הקרקע. המים המשיכו לרדת גם אחר כך, עד שביום הראשון לחודש העשירי נראו ראשי ההרים (ח׳ 5). אם חודש מורכב מ-30 יום, הרי שנותרו לנו 74 ימים נוספים, ובסך הכל מדובר ב-225 יום. בסופם של 40 יום מתאריך זה, כלומר, ביום הראשון של החודש העשירי, פתח נוח את צוהר התיבה, ושלח ארבע ציפורים במרווחים של שבעה ימים זו מזו (פסוקים 12-6). מאחר שהציפור הראשונה נשלחה ביום ה-41, מדובר בסך הכל ב-62 יום נוספים, וכך אנחנו מגיעים ל-287 יום בסך הכל. הציפור האחרונה נשלחה ביום ה-287 מאז שהחל המבול, או (אם מוסיפים את 46 הימים שחלפו לפני פרוץ המבול) ביום ה-333 של השנה. וכך הגענו ליום השלישי בחודש ה-12. 28 יום מאוחר יותר, ביום הראשון של השנה הבאה, השנה ה-601 לחייו של נוח, יבשו המים מעל הארץ (אם כי פני האדמה עדיין לא יבשו לחלוטין), ונוח הסיר את מכסה התיבה (פסוק 13). חודש ו-26 יום אחר כך, ביום ה-27 לחודש השני, שוב היתה הארץ יבשה ומוצקה, ונוח יצא מן התיבה (פסוקים 14 ואילך). שתי תקופות אלה מסתכמות ב-84 יום. אם נוסיף את הימים האלה ל-287 הימים הקודמים, נגיע ל-371 יום בסך הכל, או שנה אחת 11-1 יום מאז פרוץ המבול. אין כאן כל חוסר התאמה. לא רק שהסתירות־לכאורה לא קיימות בכלל; שני התיאורים תלויים זה בזה, ולפיכך מהווים יחידה אחת. רייבן מדגים זאת: המבקרים לא הצליחו להפיק שני תיאורים שלמים של המבול, אפילו לא במידה נסבלת. תחילת פרק ז׳ מיוחסת למקור J אם כך, מקור J מספר לנו שאלוהים ציווה על נוח להיכנס לתיבה עם כל ביתו, בלי לספר ולו במילה אחת על בניית התיבה או על משפחתו של נוח. פרק ז׳ זקוק לדברים שנאמרים בפרק ו׳ 22-9 כדי להפוך אותו למושלם או לבר הבנה. בבראשית ח׳ 13 נאמר, ״ויסר נוח את מכסה התיבה, וירא והנה חרבו פני האדמה״. אמירה זו מיוחסת למקור J, אבל אף מילה נוספת של מקור J לא מופיעה עד פסוק 20, שם נאמר, ״ו״בן נוח מזבח ליהוה״. פער רציני זה מגושר באמצעות האמירות החוצצות שהמבקרים מייחסים למקור P. מעבר לכך, מה שנאמר בבראשית ט׳ 17-1 (P) איננו חזרה מיותרת על בראשית ח׳ 22-12 (J), אלא הרחבה של הברית שאלוהים כרת עם נוח אחרי שבנה את המזבח ליהוה והחל לשקם את חייו עלי אדמות. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/0af76740d33d6ca465797f037bf217d7270af359a8443842c89ec514dcf9b240?s=300&d=mm&r=g) יו רוס [See Full Bio](https://igod.co.il/author/hugh-ross/) **קטגוריות:** מדע ואמונה --- ### [האם קורבן המשיח מספק סליחה לכל חטא?](https://igod.co.il/discipleship/האם-קורבן-המשיח-מספק-סליחה-לכל-חטא/) **Published:** אפריל 18, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > האם שערי גן עדן יהיו פתוחים בפני רוצח אכזר שהכיר בקורבנו של המשיח וחזר בו מחטאיו? ואם כן, האם זה צודק שהוא יקבל סליחה מאלוהים? אלוהים רואה את הלב, ולפי דברו בכתבי הקודש, לכל בני האדם תמיד יש דרך חזרה! ולכן אפילו אם רוצח נאצי חזר בתשובה אמיתית על מעשיו לפני מותו, אלוהים מקבל אותו כצדיק כי הוא באמת האמין בדם הקורבן והכפרה של ישוע, אך אם רק טען שהוא "מאמין" מבלי שבאמת חזר בתשובה בליבו, אין לכך כל משמעות. מצד שני, יהודי שנהרג ולא נמצא ראוי בעיני אלוהים על פי אמות המידה שלו, הרי שגם הם לא יגיע לגן עדן אלא לדראון עולם. חשוב לזכור דבר אחד, עצם העובדה שיהודי הוא יהודי, גם אם הוא נהרג בשואה או בפיגוע, לא הופך אותם ל"צדיקים" בעיניו של אלוהים, הם עדיין חייבים בדין וחשבון על חייהם עלי אדמות לפני אלוהים. קשה לבני אדם להבין זאת, כי לו הדבר היה תלוי בנו היינו כן חושבים כל מי שנרצח בשואה לקדושים מעונים. רבים מהם אפילו איבדו את אמונתם באלוהים כתוצאה מהסבל והעינויים שעברו במחנות הריכוז, ומהדברים הנוראים שראו שנעשו לבני משפחותיהם, ורבים מהיהודים החילונים שלא האמינו באלוהים הפכו להיות קיצונים בשנאתם לאלוהים ויש אף כאלה שעשו את הדרך ההפוכה. אני יודע שהנושא של השואה טעון רגשית, אך חשוב לדון בנושאים הקשורים לשואה בראש צלול ורגשות רגועים. יעזור גם לדון בנפרד בכל נושא בשאלות הללו. ראשית נדון בנושא הנרחב של חזרה בתשובה אמיתית של החוטאים הגדולים ביותר, לפני שנדון בפרטים של הקשר שבין "להאמין בישוע" ו"חזרה בתשובה". לפני יותר מאלפים חמש מאות שנה, דיבר אלוהים אל עמו ישראל דרך הנביא יחזקאל את הדברים הללו: "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם-אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם-בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה  שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְאַתָּה בֶן-אָדָם אֱמֹר אֶל-בְּנֵי-עַמְּךָ צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא-יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ; בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה וְהוּא-בָטַח עַל-צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כָּל-צִדְקֹתָו לֹא תִזָּכַרְנָה וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר-עָשָׂה בּוֹ יָמוּת; וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה; חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת". (יחזקאל ל"ג 11-16) על פי התנ"ך, אם הרשע חוזר באמת מדרכו הרעה ושב אל אלוהים ודרכו, מהות החזרה בתשובה, אלוהים יסלח לו לגמרי. כמובן שיש תוצאות למעשיו למרות שאלוהים סולח לו ומקבל אותו חזרה אליו. לדוגמא: אנס שחזר בתשובה עדיין ילך לבית סוהר על מעשי הפשע שלו, אף על פי שאלוהים סלח לו ומקבל אותו, בתנאי שהחזרה בתשובה שלו הייתה אמיתית כפי שציינו לעיל. באותה מידה יסלח גם לנאצי אם באמת ובתמים קיבל את הישועה של אלוהים וחזר בו ממעשיו הרעים בכל לבו. אך בעולם הזה יהיה עליו לשלם על פשעיו לחברה. כמו כן כתוב ביחזקאל: ""לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה  שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל-פִּשְׁעֵיכֶם וְלֹא-יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן; הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל; כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה  וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ!" (יחזקאל י"ח 30-32) הרב יונה בן אברהם הגרוני, הרבי הדגול של ימי הביניים ומחבר הספר המפורסם "שערי תשובה", כתב בביאורו על הקטע הנ"ל מיחזקאל שהמילים הללו מופנות בעיקר כלפי פושע וחוטא שהפנה עורף למעשיו הרעים ושב לאלוהים ומצא מסתור תחת כנפי השכינה, ובכך עלה על הדרך לחזרה בתשובה. על פי דברו של אלוהים בתהילים ל"ב 8, "אשכילך ואורך בדרך זו תלך, איעצה עליך עיני." בתרגום חופשי מספרו יסוד התשובה א' 1 הרב כותב על אדם חוטא: "ביום ההוא ישליך כול חטאיו אשר חטא וייעשה כאילו נולד באותו היום, ללא אשמה וכל מעשה." כדי שלא יאמר, "אני חטאתי שוב ושוב ואשמתי לא ניתנת להיספר מרוב אשמה. ומרוב בושה איני יכול לעמוד בפני אלוהים ולבקש חסד וחמלה ממנו, כי איני מסוגל לקיים את כל מצוותיו". רבי יונה מפציר באיש לא לדבר כך, אלא שעליו להכיר בעובדה שבטבעו של הבורא לקבל בזרועות פתוחות את אלה שמביעים חרטה על חטאיהם, ולכן עליו לחזור בתשובה ולשנות את דרכו. כך מלמד גם התנ"ך, ולמעשה גם בתלמוד יש משפט מדהים, עליו מדבר פרופ' יעקב ניוזנר, מומחה למדעי היהדות הרבנית. התלמוד אומר: "הנכדים של המן למדו תורה בבני ברק, הנכדים של סיסרא לימדו ילדים בירושלים. נכדים של סנחריב לימדו תורה בפומבי. ומי היו אלה? שמעיה ואבטליון, \[מוריהם של הילל ושמאי\]". פרופ. ניוזנר מסביר זאת כך: "כדי להבין את העוצמה שבמשפט הזה מהתלמוד, אנו יכולים לחלופין להגיד שהנכדים של היטלר מלמדים תורה בישיבה בבני ברק, או הנכדים של אייכמן יושבים בבית מדרש בירושלים, מתפללים מהסידור ומצטטים פסוקים מתהילים, ולומדים תלמוד. והימלר יכול לקחת את מקומו של סנחריב. את שמעיה ואבטליון –גדולי הסמכות של היהדות של זמנם אפשר להמיר ברבנות הראשית וגדולי הרבנים בישיבות בישראל. המסר של התלמוד הוא שגדולי הרשעים והחוטאים שחוזרים בתשובה אמיתית ומבקשים ריצוי מאלוהים, מקבלים את סליחתו. האומה שחוזרת בתשובה אמיתית מתקבלת על ידי החברה, כפי שגרמניה של היום השיבה לעצמה את הכבוד בעיני אומות העולם. דוגמאות לכך אנו מוצאים בתנ"ך במקרה של שני מלכים רשעים במיוחד, אחאב מלך ישראל, ומנשה מלך יהודה. שניהם חזרו בתשובה אמיתית ואלוהים סלח להם וקיבל אותם. על אחאב כתוב בתנ"ך: "רַק לֹא-הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר-הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ; וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." מלכים א' כ"א 25-26. עקב חטאיו הגדולים של אחאב, אלוהים הבטיח להכרית אותו. ככתוב: "הִנְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל", מלכים א' כ"א 21. אך לאחר שאחאב שמע את פסק דין המוות שאלוהים הוציא עליו, "יְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם-שַׂק עַל-בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט; וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר; הֲרָאִיתָ כִּי-נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי-נִכְנַע מִפָּנַי לֹא-אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל-בֵּיתוֹ", מלכים א' כ"א 27-29. אלוהים חנן את אחאב לאחר שחזר בתשובה. המקרה של מנשה אף הוא דרמטי: "וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת-בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵי בֶן-הִנֹּם וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי  הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ…וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת-יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם  לַעֲשׂוֹת רָע מִן-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מְנַשֶּׁה וְאֶל-עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ; וַיָּבֵא יְהוָה עֲלֵיהֶם אֶת-שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה; וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו; וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים", דברי הימים ב' ל"ג 6, 9-13. אני מבקש ממך לא להקל ראש בפסוקים הנ"ל. אחאב ומנשה היו בין המלכים הנתעבים ביותר בתולדות מלוכת יהודה וישראל, שעשו מהדברים הרעים ביותר בעיני אלוהים. התנ"ך מספר עליהם שלא רק שהיו עובדי אלילים והובילו את העם ללכת בעקבותיהם בדרך הרעה, הם גם היו רוצחים. בנוסף לחטא הנורא של מנשה שהעביר את בניו באש, "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה…" מלכים ב' י"א 16. האיש הזה היה רשע! הוא היה האחראי לרצח של המונים. ובכל זאת אלוהים סלח לו. ובכן, אם אלוהים מצא לנכון לסלוח ולקבל את חזרתם בתשובה של רוצחים רשעים כמו אחאב ומנשה, הוא יכול לקבל את חזרתו בתשובה של רוצח נאצי רשע. בנקודה זו אולי תאמר: "למען האמת, איני ממש מתנגד לדברים הנאמרים כאן, הבעיה היא בשימוש ללא הרף במושג חזרה בתשובה, שהוא מסמל את הרוחניות של המסורת היהודית, ושאלתי הייתה בנוגע למושג להאמין בישוע המשיח – שמסמל את הרוחניות של המסורת המשיחית". נגעת בנקודה טובה מאוד, אך לא מדויקת, כי החזרה בתשובה והאמונה הן מסמליה של הרוחניות המשיחית האמיתית. למעשה לחזור בתשובה הוא המושג הראשון של הבשורה שיוחנן המטביל השתמש כשהתחיל להטיף במדבר יהודה – הוא קרא לחזרה בתשובה (ראה מתי ד' 17), וכאשר שלח את תלמידיו להטיף לעם, היה זה אותו המסר, לקרוא לעם לחזור בתשובה (מרקוס ו'  12). לאחר שקם מהמתים, ישוע לימד את תלמידיו השליחים שבמרכז המסר שעליהם להעביר לעולם נמצאים החזרה בתשובה וסליחת חטאים, ושעליהם להתחיל בירושלים (לוקס כ"ד 47), וזה בדיוק היה המסר שהכריזו לעם כבר בתחילת שרותם (ראה מעשי השליחים ב' 38, ג' 19, ה' 31, י"א 18, י"ז 30, כמו כן באיגרת אל העברים ו' 1, האיגרת השנייה לפטרוס ג' 9). השליח שאול, שהיה ידוע בלימודיו על "ההצדקה על ידי האמונה" – סיכם את המסר הנ"ל במילים אלו: "בהעידי גם ביהודים וגם ביוונים לחזור בתשובה אל אלוהים ולהאמין באדוננו ישוע. כי אם הגדתי תחילה לאנשי דמשק, וכן גם בירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגויים – לחזור בתשובה ולפנות אל אלוהים בעשותם מעשים ראויים לתשובה (מעשי השליחים כ' 21, כ"ו 20). נכון שבכתבי הברית החדשה ניתן דגש רב על אמונה, אך הנושא של אמונה הולך יד ביד עם חזרה בתשובה. בחזרה לדבריו של השליח שאול, בשלב הראשון אלוהים קורא לכל בני אדם לפנות אליו ולחזור בתשובה – פירושו להפנות עורף ולחדול מחיי החטא ודרך של אי ציות לאלוהים ולחזור ולשוב אליו בכוונה כנה להשתנות. השלב השני "להאמין בישוע אדוננו –  פירושו להאמין שישוע הוא המשיח והמושיע, להאמין שהוא מת במקומנו עבור חטאינו ובכך שילם את המחיר שהיה עלינו לשלם עבור פשעינו, בדיוק כמו בשיטת קורבן הבהמות שהוקרבו ביום כיפור  – מחיר הכופר שמשלם עבור חטאי העם שלנו. אין זו דוקטרינה שונה ומוזרה. קרא על כך בתורה ובנביאים. התורה הדגישה את שיטת הקורבנות, והנביאים הדגישו את החזרה בתשובה. אלה שני הצדדים של אותו המטבע, שניהם קוראים לאמונה ללא עוררין באלוהים, ולציות מלא לחוקיו ומצוותיו ככתוב בדברו, ולא למצוות ומסורות של הדת. הברית החדשה מדברת על אותן הנקודות בדיוק, בהדגש על דבר נוסף, שהמשיח שלנו כבר בא בפעם הראשונה כדי להיות הקורבן המושלם עבור עם ישראל והגויים על ידי דם הכפרה שלו ששפך לכפר על עוון כולם. לכן הקריאה להאמין בו כה חשובה. מהיבטה של הברית החדשה, בלתי אפשרי להפריד בין אמונה אמיתית וחזרה בתשובה, כפי שבלתי אפשרי, בהיבט של התנ"ך, להפריד בין אמונה באלוהים אחד ולציות לחוקיו ומצוותיו. מכל הנימוקים שציינתי לעיל עולה שהטענה שהכותרת לפרק הזה מבוססת על חוסר הבנה של לימודי הברית החדשה על נושא האמונה. על האמונה כתב יעקב, אחיו של ישוע, באיגרתו למאמינים היהודים, שטיפשות גמורה לחשוב שאפשר שלמישהו תהיה אמונה בלי לגבות אותה במעשים: "כי כשם שהגוף בלא הרוח מת הוא, כן גם האמונה בלא מעשים מתה היא." (ראה איגרת יעקב ב' 18-26). במילים פשוטות, לא ישוע ולא כותבי כתבי הברית החדשה לימדו שניתן להיוושע על ידי אמירת כמה מילים של תפילה קצרה או לחזור על איזו שהיא נוסחה. אלא שהדגישו בלימודיהם שישועה דרך אמונה בישוע פירושה שעליהם להתוודות על חטאיהם ולבקש סליחה מאלוהים, באמונה שמותו של ישוע המשיח כיפר על חטאיהם ושחרר אותם מעונש המוות, ותקומתו מהמתים העניקה להם לב חדש והתחלה של חיים חדשים עם אלוהים כאביהם וישוע המשיח כאדונם. רק להכריז ש"ישוע הוא האדון" (אל הרומים י' 9-10) מבלי לתת לו להיות אדון בחיינו, הוא דבר חסר משמעות בדיוק כמו להתפלל את תפילת ה"שמע" ולהכריז שאדוני הוא אלוהינו, מבלי להאמין בו מכל הלב ולקיים את כל מצוותיו. אמונה אמיתית וכנה באדוני אלוהינו ובישוע המשיח פירושה מערכת יחסים אמיתית ואישית עם אלוהים והמשיח. אולי כעת התשובה לשאלת הכותרת של הפרק "מה יקרה לרוצח נאצי שהאמין בישוע לפני מותו?" ברורה. כי אם כשאתה אומר שהוא "האמין בישוע" הכוונה שהוא רק חושב שישוע הוא האדון והמשיח, אזי אותו הנאצי יישפט על מעשיו הרעים וחטאיו, ואלוהים ידון אותו לגיהינום. לעומת זאת, אם אותו הנאצי באמת ובתמים חזר בתשובה, התוודה על מעשיו הרעים, הפנה להם עורף ופנה אל אלוהים והתחנן בפניו שיסלח וימחל לו, והאמין שישוע הוא המשיח והאדון שלו ששפך את דמו כדי לטהר אותו מחטאיו, ואלוהים ראה בלבו שהוא אכן מתכוון לכך בכל לבו, הוא יסלח לו כפי שקראנו ביחזקאל י"ח. בתרחיש שהוצג בשאלה הנ"ל, זאת אומרת שיכריז על אמונתו לפני מותו, יש רק הבדל אחד, שלא תהיה לו הזדמנות להוכיח לאחרים שאכן חזר בתשובה אמיתית, על פי הברית החדשה, יניב פרי ראוי לחזרה בתשובה, לכן רק אלוהים שופט הצדק יודע את מצב לבו, ומקומו יהיה  בגן עדן במידה ואכן חזר בתשובה אמיתית. אל תקבל את הרושם שחזרה בתשובה אמיתית כזאת על ערש דווי הוא הדבר לעשות, ושתוכל לחכות עד רגעי המוות האחרונים לחזור בתשובה ולהבטיח את מקומך בגן עדן. אל תנסה לשכנע את עצמך שתוכל לחטוא כעת ולחזור בתשובה מאוחר יותר. רבי אליעזר כתב במשנה: "ושוב יום אחד לפני מיתתך!" זאת אומרת שהיות ואינך יודע את היום בו תמות, לכן עליך לחזור בתשובה כל יום מימי חייך. (מסכת אבות ב' 10, אבות דרבי נתן 15, וגם בן סירא ה' 7). המוות יכול להגיע פתאום, לפני שתהיה לך הזדמנות להתוודות בפני אלוהים על חטאיך ולאפשר לאלוהים לסלוח לך ולקבל אותך. או מנגד, שתחכה זמן כה רב, ואז כאשר תהיה על סף מותך, יהיה לבך קשה כאבן והרעיון החזרה בתשובה אמיתית רחוק ממחשבותיך מרחק רב. ככל שאנו חיים חיי חטא ארוכים יותר, כך אנו נעשים קשים יותר! כאשר מדובר ברוצחים הנאצים, מעטים ביניהם הודו על מעשיהם הנתעבים. ספק אם כאלה שלבם, שהיה כה קשה לאחר שטבחו במיליוני אנשים חסרי ישע, יכה בהם פתאום לפני מותם. סביר יותר להניח שאותם הנאצים הלכו אל מותם כשעודם משוכנעים שטוב עשו. אם היו מעטים שכן חזרו בתשובה אמיתית, להם אלוהים סלח על סף מותם. עלינו להודות לאלוהים שקיים אצלו חוט דק כזה של חסד, אך אל תיתן שחיי הנצח שלך יהיו תלויים עליו. כאשר ישוע נצלב היו לימינו ולשמאלו שני פושעים שנצלבו גם הם, לאחד מהם, לאחר שחזר בתשובה אמר ישוע: "היום תהיה אתה אתי בגן עדן." על כך אמר בחוכמה אחד ממנהיגי קהילת המאמינים המשיחיים הקדומה, אוגוסטין, "היה מקרה אחד בכתבי הקודש של חזרה בתשובה על סף המוות, הגנב שנצלב ליד ישוע, אל לאף אחד להגיע למצב נואש כזה ואל לו לקחת כמובן מאליו שגם הוא יקבל חנינה כמו אותו פושע". בנוגע ליהודים שנרצחו על ידי הנאצים, רק אלוהים הוא שמכריע מה יהיה יעדם הסופי. ובכל זאת, רק בגלל שיהודי סבל מזוועות השואה לא הופך אותו אוטומטית לצדיק. רבים מבני עמנו היו חילונים לפני ובמשך השואה, ונשארו כאלה גם לפני מותם. האם מותו של יהודי שמת רק בגלל היותו יהודי, ואפילו היה שמח לו יכול היה לא להיות יהודי יותר – מכפר על כך שחי עד לרגע מותו חיים המנוגדים לדרך אלוהים? ואם כן, מה בנוגע ליהודי מאמין בישוע שמת בשואה, לנאצים לא היה משנה במה יהודי מאמין כל עוד שנולד יהודי- ימות כיהודי, האם יש לו מקום בגן עדן למרות שנחשב בעיני היהודים כעובד אלוהים אחרים? ודבר נוסף, היו יהודים, דתיים מסורתיים ומשיחיים, שהאמינו שגורם השואה בחלקו היה המשפט של אלוהים על עם ישראל. במילים אחרות, הסבל הנורא שבא ליהודים כעם נגרם בחלקו כתוצאה מהחטא של היהודים כעם. כדוגמת חורבן בית המקדש הראשון בירושלים בשנת 586 לפני הספירה וחורבן הבית השני בשנת 70 לספירה. באותן תקופות ירושלים נחרבה והעם שלנו נטבח באכזריות על ידי האויב כי העם חטא נגד אלוהים, לפרטים נוספים קרא בספר איכה. האם יהודי חוטא שנטבח על ידי הבבלים או הרומיים הפך אוטומטית לצדיק? ומדוע שיהודים שמתו בשואה ייחשבו אוטומטית למתים על קידוש השם? למרות שהמצבים הללו אינם זהים, במיוחד היות והשואה הייתה ללא ספק גזענית במהותה, הם עדיין די דומים. יש רבנים חרדים שטוענים כיום שהשואה באה על היהודים כי כפרו באלוהים וסטו מדרכיו, ואם לא נחזור בתשובה, שהיא ממבחינתם – להשתעבד לדת, תהייה שוב שואה על עמנו. דבר אחד בטוח, גם אם איננו יכולים לחזור לימי השואה האיומים והנוראים, כפי שיודעים עליה רבים מהיהודים היום, או לשפוט עכשיו את אלה שנספו שם, אנחנו יודעים שאלוהים שלנו יקבל אליו את אלה שבאים אליו בתנאים שלו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, עקרונות האמונה --- ### [פפירוס שרומז שישוע היה נשוי – האומנם?](https://igod.co.il/jesus-new-testament/נחשף-פפירוס-שרומז-שישוע-היה-נשוי-האו/) **Published:** אפריל 18, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Excerpt:** מה דעתם של מומחים אחרים המתמחים בכתבים קופטיים? גרגור וורסט, מומחה לקופטית מגרמניה,.. **Content:** > ב-19 לספטמבר 2012 התפרסם בעיתון "הארץ" ובמקורות אחרים מאמר על תגלית "יוצאת דופן" – כתב-יד קטן ובו כתוב שישוע אמר את המילה "אשתי". היסטוריונית מאוניברסיטת הרווארד, המתמחה בתקופת ראשית הנצרות, הציגה את הפפירוס, שלדבריה נכתב במאה הרביעית לספירה. בין השורות הכתובות עליו בשפה הקופטית, ניתן למצוא משפט שמעולם לא נראה בכתב עד כה: "ישוע אמר להם 'אשתי'". מה דעתם של מומחים אחרים המתמחים בכתבים קופטיים? גרגור וורסט, מומחה לקופטית מגרמניה, ציין בריש גלי שהטקסט בפיסת פפירוס זה דומה לטבעם לא עקבי ובלתי מסודר של טקסטים מאגיים. ד"ר קריסטיאן אסקלנד שהיה נוכח בקונגרס ברומא מעיר כך (בבלוג שלו): "במהלך השעות האחרונות של המפגש בוועדה בינלאומית של מומחים לכתבים קופטיים ברומא, ניסיתי להבין תגובות של חוקרים שונים שהשתתפו בדיון על הפפירוס. התפיסה הראשונית שלי היא שבקרב המתמחים בכתבי-יד עתיקים יש פיצול כאשר רוב החוקרים מאוד סקפטיים לגבי האותנטיות של כתב יד זה והיתר משוכנעים לחלוטין שמדובר בזיוף. טרם פגשתי מישהו שתומך באותנטיות של מסמך זה, למרות שאין לי ספק שיש גם כאלה. אין כל ספק שהטקסט הזה אינו מהווה חלק ממסמך ספרותי מכל סוג (למשל, הקודקס). ככל הנראה שכתב היד הזה הוא זיוף. אם חובב עם ידע בסיסי בקופטית היה מנסה לזייף ולהמציא טקסט בקופטית, הטקסט שהיה ממציא היה יכול להיראות בדיוק כמו הטקסט הנדון. מה שחסר לנו הוא ראיות חותכות ומשכנעות שיכולות להכריע בעד אמינותו של הטקסט ולהסביר את המסתוריות המוחלטת של כתב היד המשונה הזה. האם ישנם בכלל כתבי יד אחרים (ספרותיים, בעיקר) שבאמת נראים כמו הקטע הזה? לדעתי, הטקסט הזה נראה כמו זיוף." מן הראוי לציין שאנו נמצאים בתקופה המתאפיינות במידה לא מועטה של בורות בנוגע לעובדות בסיסיות על ישוע, תולדות חייו ותורתו האמיתית, כפי שמשתקפת בספר הברית החדשה. כך שגם כאשר אמצעי התקשורת מעבירים רק את העובדות עצמן, הן עדיין עשויות להופיע בדפוס בהיותן כבר מעוותות לחלוטין ובלתי מובנות לקהל הרחב. ניתן לראות זאת היטב באופן שבו אמצעי התקשורת נוטים להציג תגליות מסוג זה ובתגובות הקוראים למאמרים שפורסמו. תכופות, השאיפה הסמויה שבאה לידי ביטוי באופן הצגת החומר, היא ככל הנראה לעורר שערורייה וללבות וויכוח חדש על הנושאים הישנים שכבר נידונו בהרחבה בעבר. אם כן, בואו ננסה לקבוע כמה עובדות. מה, למעשה, ניתן ללמוד מהפפירוס עצמו ומהכתבה עליו? ובכן, נתחיל מניתוח השם של הכתבה עצמה. החוקרת, פרופסור והיסטוריונית קרן קינג מאוניברסיטת הרווארד, החליטה לקרוא לפיסת הפפירוס הקטנה הזו בשם "האוונגליון של אשתו של ישו", כאשר השם המתאים יותר היה יכול להיות, לדוגמא, "הקטע המעניין על קשרים ומערכות יחסים של ישוע" היות שאין ראיות לכך שהטקסט העתיק הזה נקרא "בשורה" (אוונגליון) ומוזכרים בו לפחות שני בני משפחה נוספים. כמובן, ששם כזה לא היה מייצר אותה עוצמת הפרסום. למרות הבחירה הלא מוצלחת של השם, פר' קינג ראויה לשבח על פרסום תצלום הפפירוס וניתוח מחקרי מפורט שלו בו זמנית עם ההודעה לעיתונות. בדרך כלל, כאשר מדובר בטקסט כה שינוי במחלוקת, קודם מופיע פרסום רעשני ולעיתים מוגזם למדי ורק לאחר מכן הטקסט עצמו הופך לנגיש לציבור הקוראים. ### אמיתי או מזויף? פרופסור קינג סיפקה תמונות של הפפירוס, אך מקורו נותר בגדר המסתורין. לא ידוע לנו מי גילה אותו ולמי הוא שייך משום שבעל הפפירוס ביקש לשמור על אלמוניותו. במידה והפפירוס אכן אמיתי, סביר להניח שהוא הגיע אלינו ממצרים, היכן שנתגלו רוב הפפירוסים מסוג זה. לאור העובדה שהפפירוס לא נתגלה באתר עצמו, דהיינו, לא במקום מוצאו הטבעי, ניתן לפקפק באמינותו. עם זאת, החוקרים מבית טינדייל חושבים שעל בסיס הראיות המוגבלות שזמינות להם כעת, סביר להניח שלא מדובר בזיוף, אם כי ישנן סיבות טובות לספקנות. #### מה לגבי התאריך? הפפירוס כתוב בשפה הקופטית, זה כתב של מצרים אשר שהתפתח מכתב עתיק יותר, כתב החרטומים. קופטית היא מצרית כתובה באותיות יווניות עם כמה אותיות נוספות. מכיוון שהקופטית החלה להתפתח כשפה כתובה במאה השלישית ופפירוס יצא מכלל שימוש במאה השביעית לספירה, ניתן לתארך את הפפירוס לתקופה שבין המאה השלישית למאה השביעית והחוקרים שעוסקים בתחום ובדקו את הפפירוס קבעו שהוא שייך למאה הרביעית בהסתמך על אופן כתב היד שמופיע בו. היות שאין בידינו כמעט שום כתבי-יד קופטי שתוארך בוודאות, התאריך שנקבע בנוגע לפפירוס הנדון הוא בגדר של השערה או ניחוש מלומד בלבד. האם ניתן לתארך בוודאות את התוכן עצמו, דהיינו, על איזו תקופה מדובר בפפירוס? כאן פר' קינג מנסה לשייך את התוכן לשלהי המאה השנייה, אך לאמתו של דבר כל מה שידוע לנו על הטקסט עצמו זה שהוא עתיק לפחות באותה מידה כמו כתב-היד עצמו. ### מה כתוב? להלן תרגום הטקסט כפי שמוצע על ידי פרופסור קינג (הסוגריים מצביעים על הטקסט שלא השתמר). בחלק הקדמי: - לא לי. אמי נתנה לי חי(ים) - תלמידים אמרו לישוע, "(…) - להכחיש. מרים ראויה לכך (…) - …" ישוע אמר להם, "אשתי…(..) - … היא תוכל להיות תלמידתי - שאנשי רשע… (…) - באשר לי, אני יושב איתה על מנת (..) אנו סבורים שתרגום זה הינו מהימן במידה רבה. אומנם האם זו עדות לכך שלישוע הייתה אישה? התשובה היא בהחלט 'לא'. אפילו קרן קינג מזהירה שאין לראות בתגלית הוכחה לכך, למרות שזה בלתי נמנע שכמה מערוצי החדשות יציגו אותה בדרך אחרת על מנת להצית את הוויכוח. מה שיש לנו כאן הוא סוג של טקסט, האופייני לתקופה שבה החלו להתהוות טקסטים נוספים, לאחר שהנוצרות הפכה לאמונה נפוצה ופופולארית וכאשר הנגזרים של הנצרות החלו לצוץ. שפת טקסט הפפירוס מאוד דומה לטקסט של הבשורה על-פי תומאס, בעיקר לאמירות 101 ו-114 ואמירה 101 בבשורה על-פי תומאס מעידה על השפעה ניכרת מהבשורה על-פי לוקס 14:26, בדיוק כמו שהדמיון הזה מסתבר בקטעים אחרים של הבשורה על-פי תומאס. דרך זו של התבטאות שייכת לאמצע המאה השנייה או לתקופה מאוחרת יותר והיא אופיינית לדורות מאוחרים יותר שבאו אחרי כתיבת הספרים הראשונים של הברית החדשה. ביקשנו מד"ר סיימון גזרקואל, מומחה לספרי הבשורה החיצוניים ומרצה בכיר בברית החדשה באוניברסיטת קמברידג', להביע את דעתו בעניין ולכן הערותיו מובאות כאן כדלקמן: "האוונגליון של אשת ישוע" – פיסת פפירוס זו אומתה על ידי שני חוקרים מכובדים, פר' רוג'ר בגנאל ואנה מרי לויג'אנדג'יק. ביחד עם זאת, ישנן ספקות שהועלו על האותנטיות של המסמך, בעיקר על ידי החוקרים שנכחו בקונגרס הבינלאומי ללימודי הקופטית ברומא. בסך הכול מדובר בשבר זעיר של טקסט מקוטע, אלא שהטקסט הזה מכיל פריט מידע קטן אך חסר תקדים, כלומר ההתייחסות לישוע אשר לכאורה פונה למישהי כ"אשתו". הדבר המעניין ביותר בטקס הנדון הוא קרבתו הספרותית הבולטת לבשורות חיצוניות אחרות (דהיינו, הספרים אשר לא התקבלו על ידי חוקי הכנסייה ואינם נחשבים מסמכים מהימנים), בעיקר לבשורה על-פי תומאס: #### שורה 1 הפפירוס – אמי נתנה לי (חיים) הבשורה על-פי תומאס – אמי האמיתית נתנה לי את חיי. #### שורה 3 הפפירוס – מרים ראויה לכך הבשורה על-פי תומאס – שמעון פטרוס אמר להם, "מרים תעזוב אותנו כי נשים אינן ראויות לחיים. #### שורה 5 הפפירוס – היא תוכל להיות תלמידתי הבשורה על-פי תומאס – מי שאינו שונא את אביו ואת אמו כמוני אינו יכול להיות תלמידי. ומי שאינו אוהב את אימו ואת אביו כמוני אינו יכול להיות תלמידי. בחוגים שונים קיים וויכוח מתמשך על תפקידה של מרים, ובהרחבה. אולם הדבר שאין לו שום הקבלות בשום מקור אחר הוא, שישוע לכאורה מתייחס למישהי – כנראה למרים – כאשתו. מה משתמע מכך? ישנם כמה הסברים אפשריים: 1\. ייתכן שזה דומה למערכת יחסים מיוחדת בין ישוע למרים המגדלית כפי שזו מתוארת בספר הבשורה החיצוני על-פי פיליפוס. שם, מרים קרובה יותר לישוע מהתלמידים האחרים משום שהיא מהווה סמל חשוב: היחסים בין ישוע לבין מרים הם אלגוריה למפגש של נשמה אנושית עם אלוהים בחדר הכלולות, כלומר הישועה של הנשמה. 2\. הטקסט בפפירוס עשוי לשקף ויכוחים על נישואים ויחסי מין בכנסייה הקדומה. המאה השנייה התאפיינה בדיון רב שניטש על הנישאים, בעיקר על נישואין מחדש לאחר מות של בן זוג. טרטוליאנוס שחי ופעל בערך בין השנים 230-150 לספירה והיה תיאולוג נוצרי חשוב ואחד מאבות הכנסייה, סבר שהנישואין האידיאליים הם בלי קיום יחסי מין. אחרים בזמנו, כמו קלמנט מאלכסנדריה, מספרים על מתנגדים לנישואין בקרב הנוצרים כאשר הם משתמשים בדוגמא האישית של ישוע אשר בחר להיות רווק. הם מנצלים עובדה זו כטיעון נגד מוסד הנישואין כלל ועיקר. חלקם, על-פי דבריו, אומרים במפורש שנישואים הם "ניאוף והמצאת השטן". "אנשים יהירים האלה אומרים שהם מחקים את האדון שלא התחתן ולא היה בעל רכש אישי כלשהו בעולם הזה, הם מתגאים בכך שהם כביכול מבינים את הבשורה טוב יותר מאחרים…" (קלמנט, Stromateis 3.49.1) ייתכן שהשימוש במוטיב כה בולט כמו זה של ישוע "נשוי", נעשה עם מטרה סמויה – אפשר שהדבר הומצא מאוחר יותר והכוונה הייתה להפריך לימוד השקר בנוגע לקדושת הנישואים ולהציג את ישוע כמי שגם התחתן ובכך נמצא טיעון מוצק להצדקת הנישואים. 3\. זה יכול להיות דומה לטקסט של הבשורה על-פי מרים, אחד הטקסטים החיצוניים שנוספו בתקופה מאוחרת יותר ומעולם לא התקבלו על-ידי הכנסייה הנוצרית. בכל אופן, בבשורה ההיא, מרים הפכה כמעט לערוץ אלטרנטיבי של התגלות. היה לה מקום מיוחד וקרוב לישוע כך שהיא יכלה להיות מעין "השופר" ולהעביר מסרים נוספים בנוגע למהות הישועה. ### התייחסויות נוספות למערכות יחסים של ישוע עם נשים לישוע היו תלמידות, עובדה זו מתוארת בבשורות הקָנוֹנִיות- המקובלות על-פי חוקי הכנסייה. הן תמכו בשירות שלו (הבשורה על-פי לוקס, פרק 8), והיו בין האנשים שסובבו אותו והלכו איתו באופן קבוע. עם זאת, חשוב לציין שאין שום התייחסות לנישואים מכל סוג לאורך כל תולדות חייו של ישוע כפי שהם מתוארים בארבעת הבשורות של הספר הברית החדשה. רק בבשורות מאוחרות יותר המכונות 'ספרים חיצוניים', שמעולם לא התקבלו על-ידי הכנסייה כספרים מהימנים, ניתן למצוא רמזים למערכות יחסים הללו. הבשורה על-פי פיליפוס עשויה לייחס לישוע נשיקה של מרים, אך בכתב היד הזה ישנם כמה חורים בנקודות המפתח! פר' קרן קינג, החוקרת שבידיה הופקד הטקסט הנדון, הזהירה אותנו, ובצדק, שהטקסט עצמו למעשה אינו אומר שום דבר שיכול להצביע על כך שמדובר בו על אותו ישוע, הדמות ההיסטורית הידועה לנו ביותר מספרי הברית החדשה. היא צודקת בהשערתה כי "ייתכן" שמועדו האפשרי של הטקסט, אם מיוחס למחצית השנייה של המאה השנייה לספירה, טוען נגד ערכו כעדות לחייו של ישוע מהברית החדשה. כמו כן, היא צודקת כאשר מציינת שבכל אופן מדובר בתגלית מרתקת המאפשרת לנו חלון הצצה לתוך הויכוח שניטש על מין ונישואים בכנסייה הקדומה, ועל הדרך שבה הרבו לנצל את דמותו של ישוע בכדי לבסס טיעונים שונים ומשונים ותכופות גם מנוגדים זה לזה על מנת להצדיק השקפות עולם אישיות של ראשי כנסיות שונות. אם, כמובן, הפפירוס הזה, אכן אמיתי… ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, ישוע בראי ההיסטורי, יֵשׁוּעַ והברית החדשה --- ### [עשר עדויות קוסמולוגיות לבריאתו של אלוהים את היקום](https://igod.co.il/science-faith/עשר-עדויות-קוסמולוגיות-לבריאתו-של-אלו/) **Published:** אפריל 19, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** > לכולנו יש לעיתים צירופי מקרים בחיינו, אך כאשר ישנם מאה צירופי מקרים בו זמנית, אנחנו נצא מנקודת הנחה שלא מדובר בצירוף מקרים, אלא ביד מכוונת בעלת אינטלגנציה. במאמר זה נבחן עשרה מתוך אותם "צירופי מקרים" מהעולם הקוסמולוגי הנוגעים לפרמטרים הדרושים לקיומם של חיים על כדור הארץ. #### מרחק כדור הארץ מן השמש מרחק כדור הארץ מן השמש הוא כ-149,600,000 קילומטרים. הטמפרטורה הממוצעת השוררת על פני השמש היא כ-6,000 מעלות. חומם של כתמי שמש מגיע לבין מיליון לשני מיליון מעלות פרנהייט. מדענים קבעו שאילו היו הטמפרטורות גבוהות ולו רק בכ- 50 מעלות פרנהייט במשך שנה אחת בלבד, או אם כדור הארץ היה קרוב יותר לשמש, המים היו מתאדים והחיים על פני הארץ היו נכחדים. חמישים מעלות פרנהייט הן פחות מ-0.5% של מידת החום הממוצעת השוררת על פני השמש. מרחק גדול יותר מן השמש היה גורם לקפיאת המים ולהכחדת החיים. נראה שטמפרטורת השמש ומרחק כדור הארץ ממנה נקבעו בדיוק למטרת הפיכת כדור הארץ למקום שמאפשר את קיומם של יצורים חיים. #### מהירות התנועה במסלול סביב השמש כדור הארץ נע סביב השמש במהירות של כ-29 קילומטרים לשנייה. אילו היה כדור הארץ מאט את המהירות ל-10 קילומטרים לשנייה, היצורים החיים היו נשרפים. אם מהירות הסיבוב של כדור הארץ סביב השמש הייתה גדלה ל-60 קילומטרים לשנייה, כוכב הלכת היה חורג ממסלולו אל תוך החלל הקר, והחיים היו נכחדים במהרה. נראה שמהירות תנועת כדור הארץ סביב השמש תוכננה בקפידה בדיוק למטרה מסוימת והיא- הפיכת כדור הארץ למקום שמאפשר קיומם של חיים. #### קצב סיבוב כדור הארץ סביב צירו כדור הארץ משלים סיבוב אחד ביום בדיוק באופן המבטיח שלא נישרף במשך היום ולא נקפא בלילה. הוא סובב סביב צירו במהירות של 0.4651 קילומטרים לשנייה בקו המשווה (כ-1,670 קילומטרים לשעה). לו הסתובב סביב צירו לאט יותר, כל צורות החיים היו חדלות מלהתקיים מפני שהיו קופאות בלילה או נצרבות מן החום העז במשך היום. אם, לדוגמא, כדור הארץ היה מסתובב במהירות של 167 קילומטרים לשעה (לכוכב מרקורי נחוצים 59 ימים כדי להשלים סיבוב סביב צירו. לנוגה נחוצים 243 ימים לשם כך), הימים והלילות היו ארוכים פי 10 ממשכם כעת. החום היה עולה בחודשי הקיץ עד לנקודה שלא הייתה מאפשרת ליצורים חיים להתקיים. הטמפרטורות בחודשי החורף היו יורדות למינוס מאות מעלות מתחת לאפס, והחיים לא היו מסוגלים להמשיך בקיומם. למעשה, אילו הטמפרטורה השנתית הממוצעת על פני האדמה הייתה עולה או יורדת ולו רק במעלות אחדות, רוב צורות החיים היו נצלות או קופאות במהרה. השינוי היה מפר את יחסי כמות ושטח המים- קרח, ואיזונים אחרים, והיו לכך השלכות הרסניות. נסו לדמיין מצב שבו היו נדרשות לסיבוב כדור הארץ סביב צירו עשר שעות. כוכב צדק וכוכב שבתאי נעים מסביב צירם במהירות זו, שלא כמו הסיבוב בן 24 השעות של כדור הארץ סביב צירו. זמן הערנות הנורמלי של האדם, שמשכו 16 שעות, היה מופרע בשל הצורך התמידי להתרגל לשינויים: לעשר שעות של אור יום ולשש שעות חשכה- ולאחר כך ההפך- לשש שעות של אור יום ולעשר שעות חשכה. נראה שמהירות סיבוב כדור הארץ סביב צירו תוכננה בדיוק למטרה מסוימת- להפוך את התנאים על כדור הארץ למתאימים לקיומם של חיים. #### זווית נטיית ציר הסיבוב כדור הארץ נטוי מעט על צירו בזווית של 23.4 מעלות. הנטייה עוזרת לאיזון כמות הקרינה המגיעה מן השמש, כך שהטמפרטורה לא הופכת חמה מדי או קרה מדי לקיומם של היצורים החיים. אם הארץ הייתה נטויה בזווית של 80 מעלות ביחס לשמש (כמו אורנוס), לא היו לנו ארבע עונות שנה. ללא עונות השנה, החיים היו נעלמים. שני הקטבים היו שרויים בדמדומים נצחיים. אדי מים מהאוקיינוסים היו נישאים על ידי הרוחות לעבר הצפון והדרום וקופאים כשהיו מתקרבים לקטבים. במהלך הזמן, יבשות ענק של שלג וקרח היו נוצרות באזורי הקטבים, וגורמות להפיכת רוב שטח פני כדור הארץ למדבריות יבשים. בסופו של דבר, האוקיינוסים היו נעלמים לגמרי והגשמים היו חדלים. משקל הקרח המצטבר בקטבים היה גורם לקו המשווה להתרחב וכתוצאה מכך, סיבוב כדור הארץ היה משתנה באופן דרסטי ויוצר השפעות שליליות נוספות על צורות החיים עלי אדמות. זווית ההטיה של כוכבי הלכת האחרים שונה מאוד: פלוטו 60 מעלות, צדק ונוגה 3 מעלות, מרקורי (חמה)- ללא הטיה. נראה שזווית ההטיה של כדור תוכננה בדיוק למטרת הפיכת כדור הארץ למקום ידידותי לקיומם של חיים. #### תנודת כדור הארץ במסלול המעגלי של כדור הארץ סביב השמש קיימת שונות- תנודה קלה של 3 מעלות, המסייעת להסיט ולהפחית את עוצמת קרני השמש. לו נע יותר מ-3 מעלות כלפי מעלה, הקטבים היו קופאים וכתוצאה מכך האוקיינוסים היו מצטמקים, דבר שהיה גורם להגדלת שטח היבשות ובסופו של דבר להפיכתן למדבריות. לו נע יותר מ-3 מעלות כלפי מטה, כיפות הקרח של הקטבים היו נמסות וגורמות לעליית גובה פני המים באוקיינוסים, דבר שהיה גורם לספיגת פחמן דו חמצני מן האטמוספרה. תופעה זו הייתה מגבילה את גדילת הצמחים- יצרני החמצן הראשיים. נראה שמידת התנודה של כדור הארץ תוכננה בדיוק למטרת הפיכת כדור הארץ למקום ידידותי לקיומם של חיים. #### גודל הירח ומרחקו מכדור הארץ הירח הוא בדיוק בגודל הנכון ונמצא בדיוק במרחק הנכון מכדור הארץ. אילו היה גדול יותר או קרוב יותר, האוקיינוסים היו מציפים חלק גדול מאזורי החוף הנמוכים והשטוחים. אילו היה קרוב יותר לכדור הארץ (כ-80,000 קילומטרים במקום כ-384,000 קילומטרים), הגאות לאורך קו החוף של טקסס הייתה מגיעה עד הרי הרוקי ויוצרת רוחות הוריקן. נחשולי ענק היו מציפים את היבשה ואת העמקים וגורמים לבליית ההרים. משערים שכאשר פני היבשות היו נהיים שטוחים, המים היו מכסים את כל פני כדור הארץ עד לעומק של כ-2.4 קילומטרים. אם הירח היה קטן יותר או רחוק יותר, זרמי הגאות והשפל היו חלשים מכדי לשמור על ניקיונם של הנמלים שלנו ולספק להם חמצן, החיוני לשרשרת המזון. נראה שהן הגודל והן המרחק של הירח מכדור הארץ תוכננו במיוחד למטרה מסוימת והיא, להפוך את כדור הארץ למקום ידידותי לקיומם של חיים. #### קוטר כדור הארץ קוטרו של כדור הארץ הוא כ-12,750 קילומטרים. המדענים אומרים שאם קוטרו של כדור הארץ היה גדול ב-1,600 קילומטרים, כוח המשיכה שלו היה גדל וגורם לסדרת תגובות שרשרת. משקל האוויר היה גדול, וכתוצאה מכך היה נפח המים שעל כדור הארץ גדל, פני האוקיינוסים היו עולים ומציפים שטחים נרחבים מפני כדור הארץ. אילו היה קוטר כדור הארץ קטן ב-1,600 קילומטרים, כוח המשיכה היה קטן ומאפשר לאטמוספירה להתפזר ולהתנדף אל החלל. קיומם של חיים לא היה אפשרי אז, ומטאוריטים היו מכים כל הזמן על פני כדור הארץ, עד שהוא היה הופך להיות דומה לירח – כוכב לכת קפוא וחסר חיים. נראה שקוטר כדור הארץ תוכנן במיוחד למטרת הפיכה כדור הארץ למקום המאפשר קיומם של חיים. #### גובה פני האוקיינוסים האוקיינוסים של כדור הארץ משמשים כווסתים ושומרים על יציבות הטמפרטורה. למים סגולות מיוחדות במינן, הם קולטים כמויות חום גדולות מבלי שיחול שינוי גדול בטמפרטורה שלהם. אם לא הייתה כמות עצומה שכזו של מים על כדור הארץ, ההבדל בטמפרטורה בין היום והלילה היה גדול בהרבה. אם גובה פני האוקיינוסים היה נמוך יותר, עונות הקיץ היו חמות וארוכות. במקומות רבים פני המים היו חמים כל כך, עד שניתן היה להרתיח בהם ביצים בשעות היום, ובלילה הם היו קרים כל כך, עד שהמים היו קופאים. אם גובה פני האוקיינוסים היה גבוה יותר, הפחמן הדו חמצני הנמצא באוויר היה נספג וצמחים רבים, שהם המקור העיקרי לייצור החמצן, היו גוועים. נראה שגובה פני האוקיינוסים תוכנן במיוחד למטרת הפיכת כדור הארץ למקום המאפשר חיים. #### עובי קרום כדור הארץ עוביו של קרום כדור הארץ הוא בדיוק העובי הנכון. מדענים קבעו שאילו הוסיפו כשלושה מטרים של חומר מוצק לכל פני כדור הארץ, כל החמצן האטמוספרי היה מתחמצן (מסולק ממנה). בהתחשב בכך שקוטר כדור הארץ הוא כ-12,750 קילומטרים, העובדה ששלושה מטרים היו מחוללים שינוי גדול שכזה, מעוררת תהיות לגבי הרעיון שעובי קרום כדור הארץ הגיע לממדיו באופן מקרי. נראה שעובי קרום כדור הארץ תוכנן במיוחד למטרת הפיכת כדור הארץ לידידותי לקיומם של חיים. #### הרכב האטמוספירה מה שומר על יציבותה של האטמוספירה המקיפה את כדור הארץ? לכוכבים מאדים ונוגה יש כ-90% פחמן דו חמצני, בעוד שאטמוספירת כדור הארץ מורכבת מכ-21% חמצן, 75% חנקן ומעט מאוד פחמן דו חמצני. מה שומר על ההרכב הזה באופן שהוא "במקרה" חיוני לחיים?  חשבו על רמת החמצן: 21%. אילו הייתה הרמה 25%, היערות לא היו יכולים לצמוח מחמת שריפות שהיו ניצתות במהלך סופות ברקים. אפילו גשם סוחף לא היה יכול לכבות את השריפות האלה. אילו הייתה רמת החמצן 19% (רק שני אחוזים פחות), היינו נחנקים. אילו הרמה הייתה גבוהה ב-10%, כדור הארץ היה מתפוצץ כמו כדור אש ענקי. נראה שרמת החמצן באטמוספירה של כדור הארץ תוכננה במיוחד כדי שתתאים להפיכת כדור הארץ לידידותי לקיומם של חיים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה --- ### [האם השערת היקומים המקבילים (Multiverse) מסבירה את הכוונון העדין של היקום?](https://igod.co.il/science-faith/האם-השערת-היקומים-המקבילים-multiverse-מסבירה-א/) **Published:** אפריל 19, 2016 **Author:** וויליאם ליין קרייג **Content:** > בעשרות השנים האחרונות מדענים נדהמו לגלות כי קיומם של חיים תבוניים במקום כלשהו ביקום תלויים בערכים מדויקים של קבועים פיזיקאליים- ממש עם תחילת היווצרותו של היקום. המחלוקת הנוכחית על הכוונון העדין של היקום הפכה למחלוקת הנוגעת באפשרות לקיומם של יקומים מקבילים. זהו לב ליבו של הדיון הנוכחי על הכוונון העדין. על מנת להסביר את הכוונון העדין של היקום (ללא מעורבות אינטיליגנציה), אנו מתבקשים להאמין לא רק שיש יקומים אחרים, אשר לא נצפים על ידינו, אלא שיש מספר אינסופי של יקומים אחרים, ויתרה מזאת, שכולם מסודרים באקראיות בקבועים ובגדלים שלהם, לכן כמה מהם בטוח יהיו מכווננים בכדי לאפשר חיים תבוניים. אך יש לפחות 3 בעיות עם השערת היקומים המקבילים: 1. ראשית, אותם יקומים מקבילים עצמם דורשים כיוונון עדין. השערת הרב יקומים חייבת לספק מנגנון מסוים שייצור את היקומים הללו. אך המנגנון עצמו לא אמור להיות מכוונון אחרת זה רק מקשה על הפתרון. הבעיה היא שאותו מנגנון חייב להיות מכוונן מכיוון שהוא חייב לוודא שכל יקום יווצר עם ערכים שונים כך שזה יגדיל את ההסתברות לקבל יקום מאפשר חיים, לכן בעיית הכוונון פשוט נופלת על המנגנון. 2. הבעיה השנייה היא שרוב התיאורטיקנים של היקומים המקבילים הם ספקנים בנוגע לקיומם הממשי של היקומים המקבילים. למה אחרי הכל אנו צריכים לחשוב כי יקומים מקבילים אכן קיימים? האם יש עדות חיצונית כלשהי לקיומם? זכרו כי התאורמה של בורד- גות'-וילנקין (2003) תקפה ליקומים המקבילים עצמם. התאורמה שלהם מוכיחה כי גם היקומים המקבילים דורשים התחלה אבסולוטית לקיומם1. אם זהו אכן המצב, זה אומר שהמנגנונים אשר יוצרים את היקומים המקבילים פועלים רק תקופת זמן מוגבלת ולא אינסופית. לכן המנגנונים, אשר יוצרים את היקומים יצרו מספר סופי ומוגבל של יקומים ולא אינסופי, לכן זה מיותר לדבר בכלל על כמות אינסופית של יקומים. אין לנו שום ראיה אמתית כי יקומים מקבילים אכן קיימים. 3. שלישית, הבעיה הכי מרכזית והכי קשה בהשערה הזו נקראת "בעיית המוח של בולצמן": דמיינו אינסוף קופים שיושבים ליד מקלדת, ומקלידים. נכון, בגלל הכמות שלהם, יש סבירות לא אפסית שייצא מידע ממה שהם הקלידו. אבל הרבה יותר סביר שמתוך כל החוסר סדר שהם הקלידו, תצא פסקה בודדת מהספר של שייקספיר, מאשר **שספר שלם** של שייקספיר ייצא. יותר סביר להניח שיהיו איים קטנים של סדר בתוך ים שלם של אי סדר. אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים אז זה סביר יותר באופן גורף שאנחנו אמורים לראות יקום שונה מהיקום שאנחנו עכשיו רואים, רוג'ר פנרוז חישב כי זה סביר יותר באופן בלתי נתפס שמערכת השמש שלנו צריכה פתאום להיווצר על ידי התנגשויות אקראיות של חלקיקים מאשר שיקום מכוונן כמו שלנו יתקיים. אז אם היקום שלנו הוא חלק אקראי מתוך להקה אינסופית של יקומים אז זה יותר סביר באופן בלתי נתפס שאנחנו צריכים למצוא את עצמנו בתוך איזור סדר, לא גדול ממערכת השמש, שמוקף בים של בלגאן. וכאן נכנס העניין עם המוח של בולצמן, היקום הנצפה שהכי סביר להיות נצפה, הינו יקום שבו מוח בודד צץ מתוך תנודת ואקום, ומוצא את עצמו מוקף ביקום ריק. הרעיון הוא לא שהמוח הוא כל היקום, אלא המוח הוא טיפת סדר בתוך ים של חוסר סדר. שוב, איזורים קטנים של סדר הם הרבה יותר סבירים מאשר איזורים גדולים, אז היקום הסביר ביותר יהיה יקום קטן, שמיושב על ידי צופה יחיד ופשוט. אך מה שאנו למעשה מוצאים זה בדיוק הדבר שלו אנו אמורים פחות לצפות: יקום עצום, מורכב באופן מרהיב ומסודר מאוד שמיושב על ידי מיליארדי צופים. הבעיה ביקומים המקבילים כהסבר לכוונון העדין היא שהם לא באמת מסבירים למה חיים מורכבים כמונו קיימים, כשהסבירות היא שהתצפית שלנו תיהיה שונה לחלוטין כמו שהסברנו למעלה. לכן, הפנייה ליקומים מקבילים שיסבירו את הכוונון העדין, לא באמת עוזרת. אין באמת סיבה לחשוב שרוב היקומים הנצפים הם יקומים שבהם צופים כמונו צופים ביקום, הרבה יותר סביר שרוב היקומים המקבילים הם יקומים שבהם מוח בודד מוצא את עצמו בתוך ים של חוסר סדר. לכן, הסבר היקומים המקבילים נכשל בלהסביר את הכוונון העדין של היקום ואת התצפיות שלנו. Roger Penrose, *The Road to Reality* (New York: Alfred A. Knopf, 2005), pp. 762-5. ######  1.   http://prl.aps.org/abstract/PRL/v90/i15/e151301   ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a4e4254efad69631f5169f5bd124d30aa3c7c0eae3fa34e09bb7e2e27689441d?s=300&d=mm&r=g) וויליאם ליין קרייג [See Full Bio](https://igod.co.il/author/william-lane-craig/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים --- ### [למה אלוהים דרש קרבנות עבור חטאים? זה לא אכזרי מצידו?](https://igod.co.il/science-faith/למה-אלוהים-דרש-קורבנות-זה-לא-אכזרי-מציד/) **Published:** אפריל 19, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > רבים שואלים שאלה זו. שאלה זו נוגעת במערכת הקורבנות בתנ"ך. מדוע אלוהים נתן לבני אדם להשתמש בבעלי חיים בשביל הקרבת קורבנות? האם הוא לא דואג לבעלי חיים חפים מפשע? כיום בחברה בה מחשיבים את זכויותיהם של בעלי החיים כהכרחיות, הקרבת הקורבנות כפי שהיא מתוארת בתורה יכולה להתפרש כמעשה ברברי ואכזרי. אך תפיסה זו רחוקה מהאמת. דמיינו שני מקרים. הראשון, בו אתה נוסע ברכב ומישהו נכנס בך מאחור ומרסק את הרכב שלך. אין לא לך ולא לו ביטוח. מישהו צריך לשלם על הנזק, או שאתה תשלם על תיקון רכבך, או שהנהג האחר ישלם (או שתתחלקו חצי חצי), לכאן או לכאן, מישהו צריך לשלם, החוב לא יעלם מעצמו לאוויר. עכשיו דמיינו את המקרה השני, בו אדם נשפט על דבר עבירה, לצורך הדוגמא; גניבה של אלף ש"ח, השופט לא יכול לוותר לו ולשחרר אותו ללא תמורה. אם השופט יעשה זאת, הוא יעוות משפט והמשפט לא יהיה משפט צדק. באותה המידה בעולם הרוחני – לא ניתן לצפות שאלוהים פשוט "יסלח וישכח" על העברות שלנו, יהיה זה לא הוגן כלפי אחרים. יצא לי לדבר פעם עם אדם שאמר לי "האלוהים שאני מאמין בו מקבל אליו את כולם ללא קשר למה הם עשו או במה הם מאמינים". הבעיה עם גישה שכזאת היא, שאם אין השלכות למעשים שלנו ואנחנו לא צריכים לתת דין וחשבון על ההחלטות שלנו, אז גם אין שום סיבה לקחת אחריות על המעשים שלנו. חשוב לזכור – חוסר משפט זה חוסר צדק, חוסר צדק זה חוסר אכפתיות, וחוסר אכפתיות זה חוסר אהבה. זו היא גם הסיבה לפיה התורה מלמדת "עין תחת עין, שן תחת שן". זאת אומרת, שאם גנבת אלף ש"ח, השופט יפסוק כי עליך להחזיר את האלף ש"ח (ואולי אף יוסיף קנס). או, אם גרמת נזק של אלף ש"ח לרכב אחר, באשמתך, תאלץ לשלם על הנזק. לכן, אלוהים  קבע כי דינו של חטא, כל חטא, הוא מוות. בכך אלוהים אומר לבני האדם כי יש לו ציפיות מושלמות מאיתנו. הוא מושלם ולכן עלינו לשאוף לשלמות. כמו כן אנו למדים כי להחלטות ולמעשים שלנו יש השלכות מרחיקות לכת. שאנחנו פוגעים בבני אדם אחרים, אנחנו פוגעים בבריאה שלו ולכן פוגעים בו, ולכן מגיע לנו עונש מוות. בכך, אלוהים מצפה מאיתנו שנקח ברצינות, ונחשוב טוב טוב לפני כל פעולה שלנו. אם אנחנו יודעים שלמעשים שלנו יש השלכות, אנחנו נחשוב פעם ופעמיים לפני כל החלטה, מעשה ואף מילה שיוצאת מפינו. תארו לעצמכם כיצד נראת היתה החברה האנושית אם אנשים היו חושבים לעומק שוקלים טוב טוב לפני שהיו אומרים או עושים משהו; כמה אי-נעימויות, כמה מריבות ואף מלחמות היו יכולות להימנע. לכן, דינו של כל "חטא" ([מהו חטא?](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%a7-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%93%d7%9d-%d7%98%d7%95/)) הוא מוות. אך אלוהים נתן לנו אפשרות לכפר על חטאינו בכך שמישהו אחר יקח את העונש וימות במקומנו. נשמע לא הוגן נכון? הרי החיה לא עשתה דבר רע, למה היא צריכה למות במקומנו? אבל חכו, זה עוד לא הכל. בתקופת המקרא, בעלי החיים היו חיים יחד עם בעליהם. בעליהם הכירו אותם מילדותם, גידלו אותם, ישנו איתם בחורף ושיחקו איתם. זאת אומרת שבעוד כיום אנחנו לא מכירים את הכבשה שאת החלב שלה אנחנו מוציאים מן המקרר ושותים, בתקופת המקרא את הכבשה כן הכרת, לעומק, היא היתה מחמד עבורך, ממש כמו בן משפחה. ואם ידעת שעליך להרוג אותה כשאתה חוטא, היית חושב ושוקל טוב טוב לפני שהיית חוטא, כי אהבת את הכבשה שלך, ולא רצית לפגוע בה. הקרבה שלך והאהבה שלך לכבשה גרמה לך להיות שקול במעשיך ולהימנע מלחטוא, כי ידעת שלא רק שתפגע באלוהים, אלא גם ביקר לך! ### מבחינה מקראית ביום הכיפורים על הכהן היה להקריב קורבנות בעבור חטאי עם ישראל. בפסח היה מוקרב שה הפסח, כתזכורת לכך שאלוהים פסח על בתי עם ישראל. למען האמת, חגי התנ"ך מלאים בקרבנות שנועדו לכסות על חטאי עמנו. אז מה בדיוק הקטע עם כל הקרבנות הללו? בשביל מה כל המוות והדם הזה? המילה "חטא" מגיעה מהרעיון של להחטיא, כמו שזורקים חץ למטרה, אך מחטיאים את המטרה. המטרה של אלוהים עבור חיינו היא שנאהב בצורה מושלמת אחד את השני, וכמובן אותו, כשאנחנו לא עומדים בסטנדרטים שהוא קבע, אנחנו מחטיאים את רצונו, את המטרה. בימנו אנו, המושג "צדיק" מאוד נפוץ במגזרים מסויימים, וניתן למצוא תמונות של "צדיקים" באינספור בתים בישראל, כאילו מדובר בדמות מתווכת, או דמות מושלמת לחיקוי. אבל האמת היא, שאף אחד מאיתנו לא מושלם. כולנו חוטאים, כי כולנו עושים טעויות. מי שחושב שיש אדם שהוא "צדיק מושלם", כנראה לא באמת מבין לעומק מהם הסטנדרטים המושלמים של אלוהים, ועד כמה כל אחד מאיתנו מחטיא את המטרה כל יום מחדש. דם מסמל חיים, דם מסמל מוות. ועל כן נאמר בויקרא י"ז פסוק י"א: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי-הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר". בתקופת התנ"ך, האדם החוטא הביא את השה התמים, הכבש שלו, אל בית המקדש, אל הכהן. הכהן מייצג את אלוהים, או את עיניו של אלוהים אם תרצו. הכהן בוחן את השלמות והתמימות, לא שלנו אנשים חוטאים, אלא, של השה שהבאנו איתנו. אין פה שאלה עד כמה אנחנו טובים או מושלמים, אלא שאלה עד כמה טוב ומושלם השה שהבאנו. בגלל זה באנו לבית המקדש, כי אנחנו חטאנו ואין לנו היכולת לכפר בעד עצמנו. חוסר שלמות לא יכולה לכפר עבור חוסר שלמות. רק משהו תמים ומושלם יכול לשלם את המחיר עבור חטאינו, במקומנו. דרך אגב, בגלל חוסר השלמות שלנו, החטאים שלנו, אנחנו גם לא יכולים לגשת ישירות אל אלוהים בעצמנו. אנחנו צריכים מתווך שיתווך בנינו לבין אלוהים. לדוגמא בפרק כ"ו שבספר דברי הימים ב', המלך עוזיהו החליט להיכנס למקדש ולהקטיר קטורת, יכול להיות שהכוונות שלו היו טובות, אך הוא הוכה בצרעת בגלל שנכנס למקום הקדוש ועשה משהו שרק לכוהנים הותר לעשות. אפילו המלכים, כדי להגיע לידי התחברות עם אלוהים, היו צריכים לעבור דרך מתווך; דרך הכהן הגדול. כולנו זקוקים למתווך. לאחר שהכהן היה מוודא כי השה אכן מושלם וללא רבב, אנחנו, האנשים החוטאים, היינו שמים את הידיים שלנו על השה, ובאופן סמלי, באמונה, מעבירים את החטאים שלנו אליו, אל השה. הוא, לא עשה שום דבר רע. אבל הוא משלם בחייו על השטויות שאנחנו כן עשינו. הוא סובל את ההשלכות של המעשים שלנו, במקומנו. אנחנו מרדנו, הוא זה שמקבל את העונש. אנחנו חטאנו, הדם שלו נשפך. כך הוא מתווך בעדנו. חשוב להבין שהשה התמים זה לא איזה דג שקנית בחמישה שקלים בחנות חיות ואז הרגת. היה עליך לקחת שה תמים, מובחר וללא שום פגם. שה שגידלת כל חייו, שה שקרוב לוודאי חי איתך ועם משפחתך, שה שאהבת, שהיה לך כבן משפחה וקרוב לליבך. שה שגם היה שווה הרבה מאוד כסף. לבסוף, היה עליך לשחוט את השה, לשפוך את דמו, להרוג את השה האהוב שלך במו ידיך. קרוב לוודאי שהסתכלת לו בעיניים בזמן שהרגת אותו, ראית את הכאב שהוא חווה, את המוות שהוא לוקח על עצמו, במקומך, בגללך! זו היא תמונה מושלמת לקורבן שעתיד היה המשיח להוות למעננו. החטאים שלנו הם שתלו את המשיח על הצלב. הוא נשחט ודמו נשפך כדי לנקות את חטאינו. התפקיד של השה היה לקרב את האדם החוטא בחזרה לאלוהים. אף על פי שהחטאים שלך הרחיקו אותך מאלוהים, השה מקרב אותך בחזרה. ולכן, הוא מכונה "קורבן". בכך עם ישראל למד כמה לקחים חשובים. ראשית, שאלוהים דורש שלמות, שנית, שלמעשים שלנו יש השלכות; החטאים שלנו מפרידים בנינו לבין אלוהים, בנוסף, החטאים שלנו משפיעים על הסובבים אותנו, על האהובים לנו, ועל כלל בריאתו של אלוהים. להחלטות שלנו יש כוח להשפיע גם על העכשיו, אבל גם על הדורות העתידיים. שלישית, למד עם ישראל כי שכר החטא הוא מוות. חטאים עולים ביוקר, אם זה במערכות יחסים, אם זה באמצעים כלכליים, ואפילו במוות. אבל אולי הדבר החשוב ביותר שלמד העם היה על החסד של אלוהים. חסד שמוכן לסלוח, אבל לא חסד זול של חוסר צדק וחוסר משפט, כאוס בו כל אחד יכול לעשות מה שבא לו ללא שום השלכות. מעל הכל, הקרבנות בתנ"ך הם תמונה נבואית למשיח. כשאנחנו שמים את הידיים שלנו, או את האמונה שלנו, במשיח ישוע, הוא לוקח מאיתנו את העונש עבור החטאים שלנו. אנחנו מקבלים סליחת חטאים תודות לסבל ולמוות שלו. הוא משלם בחייו על השטויות שאנחנו עשינו. הוא סובל את ההשלכות של המעשים שלנו במקומנו. אנחנו מרדנו, הוא זה שנענש. אנחנו חטאנו, הדם שלו נשפך. רק שהפעם, לעומת השה, המשיח שקם לתחייה מעניק לנו בתמורה את הקדושה והצדיקות שלו. הוא מטהר אותנו והופך אותנו לצדיקים בעיניו של אלוהים. לא כי הרווחנו את זה בעצמנו. לא כי אנחנו טובים יותר מאחרים, ולא כי "הרשמנו" את אלוהים בעזרת מנהגים, מסורות והלכות מוזרות. אלא כי אלוהים הוא טוב, אוהב ורב חסד – עד כדי כך, שהתגלה אלינו בדמותו של המשיח ונתן את חייו בעדנו. זו היא הקרבה אמיתית, אהבה מושלמת, ממש כמו אהבת הורה שמוכן לתת את חייו למען אלו של ילדיו. ### מותר האדם מן הבהמה הכתובים מלמדים כי קיומם של כל היצורים החיים נובעים ישירות מבוראם. אין ליצורים החיים חיים עצמאיים. יצורים חיים, לכן, מעצם טבעם, הם חסרי חופש ועצמאות מוחלטת. על פי הכתובים, בעלי החיים נבראו על ידי אלוהים בכדי לשרת את מטרותיו. לעיתים קרובות מטרות אלוהיות אלו כרוכות בסיוע לבני אדם. מבחינה תאולוגית, אלוהים השתמש בקורבנות בעלי חיים כאות לקורבן הסופי של ישוע המשיח (אל העברים ז': 27). קורבנות בעלי החיים היוו כסמל לרעיון של קורבן חלופי הלוקח את העונש על חשבון עבירת האחר. המשיח הוא הקורבן המושלם שסבל את זעמו של אלוהים במקום החוטאים (ישעיהו נ"ג: ד–ה, השנייה לקורינתים: ה:21, הראשונה לפטרוס ג:18). קורבנות בעליי חיים שירתו את מטרתו של אלוהים והיא, ללמד את עמו של אלוהים אודות החטא, הכפרה והגאולה. וזוהי אכן מטרה חשובה. למרות כל זאת, אלוהים כן מבטא דאגה גדולה ומיוחדת לכל היצורים, גם לבעליי החיים ולבני אדם (איוב ה:י, תהילים ס"ה: ט–י, קי"ד:יד, קמ"ז:ח–ט, ירמיהו י':יג, מעשי השליחים יד:17). חשבו על מילותיו של ישוע: " הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָּׁמַיִם: אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים, אַף אֵינָם אוֹסְפִים אֶל אֲסָמִים, וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מְכַלְכֵּל אוֹתָם. הֲלֹא אַתֶּם חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מֵהֶם." (מתי ו': 26). בעוד כי זה נכון שבעליי חיים לא יכולים לחטוא ולעשות רוע, חשוב להבין כי בעלי חיים מעצם טבעם, לא מסוגלים להגיע להחלטות מוסריות. בעלי חיים הם לא מוסריים וגם לא מרושעים. ולכן הם לא צריכים להיות מובנים כ"חפים מפשע" או "אשמים" משום שאין להם חושים מוסריים\\רוחניים הנדרשים בשביל סיווגים מוסריים אלו. מבין כל המינים על פני כדור הארץ, רק האדם נברא בצלמו של אלוהים (בראשית א':כו–כז). הפן המוסרי הוא בבירור אחד ההבדלים בין האדם לבעלי החיים. רק האדם יכול לעשות החלטות ושיקולים מוסריים. לרבים כיום יש השקפה סנטימנטלית יותר מאשר מציאותית על בעלי החיים. בוודאי שכיצורים אשר נבראו על ידי אלוהים, בעלי חיים צריכים להיות מוגנים ומטופלים, אך ברמה המוסרית והרוחנית הם לא שווים לבני אדם אשר נבראו בצלמו של אלוהים. בעלי חיים אף פעם לא צריכים להיות מיוחסים באכזריות, אך זו טעות לשים אותם באותה הרמה של בני אדם, כפי שארגונים למען זכויות בעלי החיים נוטים לעשות. הרי לא משנה כמה קשה יעבדו פעילי זכויות בעלי החיים, גם אם יצליחו להניא את האנושות כולה מאכילת בשר, הם לעולם לא יצליחו לעצור את פעולת הטבע. בעלי חיים תמיד יאכלו בעלי חיים אחרים, האחד נטרף, קורבן, כדי שהאחר יחיה. ולמרות זאת, בחזון אחרית הימים גם לחיות ישנו מקום בו יוכלו לחיות בשלום וללא סבל (ישעיהו י"א). אידיאל אוטופי שהבטיח אלוהים לבריאה כולה, לאנושות ובעלי החיים כאחד. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** מדע ואמונה **תגיות:** תכלית --- ### [האם משה באמת כתב את כל התורה?](https://igod.co.il/true-judaism/אם-משה-חיבר-את-התורה-למה-הוא-דיבר-על-עצמ/) **Published:** אפריל 19, 2016 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Excerpt:** לפי שיטתם של חסידי 'תורת המקורות', מקרים כאלה של חוסר התאמה מעידים על כך שבמציאות, לא משה הוא שכתב את התורה. .. **Content:** > ישנם פלגים דתיים, כגון זרמים ביהדות, המלמדים כי משה הוא שכתב כל מילה ומילה בתורה. אך זה לא ייתכן מאחר שהתורה מכילה את תיאור מותו של משה. יחד עם זאת, מהטקסט עצמו עולה כי אין ספק שמשה הוא שאמור להיות מחבר התורה, אז מדוע פסוקים מסויימים המתייחסים למשה כתובים בגוף שלישי במקום בגוף ראשון (כגון, כאמור, תיאור מותו)? לפי שיטתם של חסידי 'תורת המקורות', מקרים כאלה של חוסר התאמה מעידים על כך שבמציאות, לא משה הוא שכתב את התורה. אך ישנן כמה אפשרויות המתקבלות על הדעת, אשר יכולות לענות על טיעונם של המבקרים והספקנים באשר לשימוש בגוף שלישי. לטעמנו, אין חובה לייחס את כתיבת התיאור אודות מותו של משה למשה עצמו: ### תופעת השימוש בגוף שלישי #### יתכן שמדובר בהכתבה יתכן שמשה הכתיב את יצירתו לסופרים. האריסון מציע, "אין כל ודאות שמשה עצמו כתב את החומר שמיוחס לו. יכול להיות שהנוכחות של כינויי גוף בגוף שלישי בקטעים שונים של התורה… מצביעים על כך שקטעים אלה כותבו מפי משה. בהחלט יתכן שרבים מהקטעים המבודדים בטקסט המקראי הופקדו תחילה בידי הכוהנים למשמרת, ורק בתקופה מאוחרת יותר נאספו פיסות כתבי היד האלה לכדי פסיפס כלשהו, וחוברו יחדיו למגילה". מעשה כזה תואם את המנהג שרווח במזרח הקדום. ר' ד' ווילסון טוען:"האם עלינו לשער שאי אפשר לקרוא לחמורבי מחבר החוקה שקוריה על שמו, אלא אם כן הוא עצמו כתב את הדברים בכתב ידו? ובכל זאת, המצבה מייחסת את עצמה במפורש לחמורבי, במילים שמופיעות באפילוג, 'בימים שעוד עתידים לבוא, לכל הזמנים העתידיים, מי ייתן והמלך השולט בארץ ישמור על מילות הצדקה שכתבתי על מצבתי'… האם משה לא היה יכול להעלות על הכתב את מחשבותיו ואת מעשיו באותה דרך שעשו זאת קודמיו, בני דורו, וגם הבאים אחריו? #### יתכן שמשה כתב את הדברים בגוף שלישי יתכן שמשה עצמו כתב בגוף שלישי. הצעה זו נראית הגיונית, במיוחד לאור העובדה שהמחברים הקדמונים הבאים כתבו על עצמם בגוף שלישי, בין שבאופן חלקי ובין שלכל אורך הדרך: יוספוס, מלחמת היהודים (המאה ה–1 לס'). כסנופון, אנבסיס (המאה ה–5 לפנה"ס). יוליוס קיסר, המלחמות הגליות (המאה ה–1 לפנה"ס). #### עורך ראשי לתורה ולתנ"ך כולו אולי הדעה המתקבלת ביותר על הדעת היא הדעה הנעשית יותר ויותר רווחת בקרב חוקרי מקרא מודרניים, גורסת כי לתנ"ך היה "עורך ראשי". סופר מקראי עם סיום כתיבת התנ"ך, עושים תפרים והערות משלימות במקומות שונים ברחבי התנ"ך על מנת לאחד את כל ספרי התנ"ך למקשה אחת רצופה. לא יודע מי הוא אותו "עורך ראשי", אך ניתן לשער כי מדובר באחר ממחברי התנ"ך עצמם, כגון עזרא הסופר או אחד הנביאים. בהתאם לגישה כי לתנ"ך היה עורך ראשי, תיאור מותו של משה הוא תוספת מאוחרת יותר. חוקר המקרא ארצ'ר כותב על ספר דברים: "פרק ל"ד הוא חיבור שנכתב במובהק אחרי ימי משה, מאחר שהוא כולל תיאור קצר של מותו." לכן, עובדה זו לא מסכנת אפילו במעט את מהימנותו של התנ"ך ככלל או של התורה כפרט. ### עדויות לאותנטיות התורה כדי להגיע לאובייקטיביות מרבית בתארוך תעודה כתובה כלשהי, יש לבחון את העדויות הפנימיות. רמזים אפשר למצוא בהתייחסות למאורעות עדכניים, למצבים גיאוגרפיים או אקלימיים, לתיאורי צמחייה ובעלי חיים נפוצים, ולמעורבות של עדי ראייה. בעזרת רמזים אלה ניתן לבסס הערכה מדויקת, לפחות במידה שמניחה את הדעת, על המקום והזמן שבו נכתבה התעודה. יש שפע של עדויות לכך שהתורה, בתוכנה ובצורתה כאחד, קדמה בהרבה למאה ה–5–9 לפנה״ס, התאריך שקובעים לה המבקרים. > "למרות שרבים הטילו ספק בדיוקם של כתבי הקודש, הזמן והמחקר המתמשך הוכיחו בעקביות שהידיעות של דבר אלוהים מבוססות יותר מאלה של מבקריו."- נורמן גייזלר דוגמאות לפרטים פנימיים שמצביעים על עתיקותה של התורה: #### הרקע המדברי של ספרי שמות, ויקרא ובמדבר ספרי שמות, ויקרא ובמדבר פונים בבירור אל קהל יעד של עם נודד, לא אל אומה של חקלאים היושבים זה שנים במקום אחד ומבססים את עצמם בארצם המובטחת. אם זה לא כך, הרי שהתיאור המפורט של אוהל מועד, תיאור שחוזר ונשנה בספרים אלה, הוא מגוחך. ההוראות הקפדניות בנוגע לסידור המחנה(במד׳ ב׳ 1–21) ולאופן הצעידה(במד׳ י׳ 14–20) אינן מתאימות לעם שיושב בארצו, אבל במדבר הן מעשיות לגמרי. יש אין ספור התייחסויות למדבר, כולל הוראות שמירה על היגיינה (דבר׳ כ״ג 12–13) ושליחת השעיר לעזאזל למדבר(ויק׳ ט״ז 10). #### השפעה מצרית על חלקים מהתורה לחלק ניכר מן החומר שמתועד בבראשית ובשמות יש רקע מצרי בולט, כפי שצריך להיות אם אכן משה כתב את הדברים (שהרי הוא גדל בארמונו של מלך מצריים) זמן קצר אחרי יציאת מצריים. יהיה קשה להסביר את התופעה אם הדברים נכתבו, כפי שטוענים חסידי תורת המקורות, יותר מ–400 שנה אחרי שבני ישראל יצאו ממצריים. \[ראה ספרו של אברהם יהודה, The-Language of the Pentateuch in Its Relation(1933) ship to Egyptian (״שפת התורה והקשר שלה לשפה המצרית״). זהו חיבור מקיף שדן ברקע המצרי של תולדות משה ויוסף במצריים.\] השפעה מצרית זו באה לידי ביטוי בתחומים הבאים: #### גיאוגרפיה הגיאוגרפיה של מצריים ושל מדבר סיני היתה מוכרת למחבר הסיפורים (ברא׳ ל״ז־במד׳ י׳). הוא מזכיר בסיפורו הרבה מקומות, שהארכאולוגיה המודרנית אישרה את נכונותם. יחד עם זאת, המחבר ידע מעט מאוד פרטים על הגיאוגרפיה של ארץ ישראל, למעט זו שהיתה חלק ממסורת האבות. לדוגמה, בבראשית י״ג המחבר מבקש לתאר תמונה של כנען, ומשווה אותה למצריים (פס׳ 10). ובפסוק שלקוח ממקור P (המקור הכוחני). המחבר מכנה את חברון בשם שהיה לה לפני שבני ישראל ירדו למצריים – קריית ארבע (ברא׳ כ״ג 2). בבמדבר י״ג 22 מסופר על יסוד העיר חברון, לצד אזכור בנייתה של העיר צוען במצריים. קשה להניח שסופר שישב בקרב עמו בארץ כנען במשך מאות בשנים, יטרח להזכיר את שלם, ״עיר שכם, אשר בארץ כנען״. מחבר התורה ראה בכנען ארץ חדשה, שבני ישראל עמדו להיכנס אליה. #### התמצאות עמוקה זו בגיאוגרפיה המצרית בולטת במיוחד בספר שמות מחבר הספר ניחן בידע מקיף בתחום. הוא הכיר את קני הגומא שצמחו במצריים (ב׳ 3), את גדת היאור ואת חולות המדבר (ב׳ 12). הוא הכיר מקומות כמו רעמסס וסוכות (י״ב 37), איתם (י״ג 20) ופי החירות (י״ד 2). הדברים שנאמרים בשמות י״ד 3, על כך ש״סגר עליהם המדבר״, מלמדים על הכרות אישית עם הגיאוגרפיה של מצריים. למעשה, אי אפשר להבין את פרק י״ד בלי ללמוד את הנושא. (Raven, OTI, 109) #### הגייה ארצ׳ר אומר: "הוא \[המחבר של בראשית ושמות\] משתמש במספר הרב ביותר של מילים מצריות בהשוואה לכל מקום אחר בתנ״ך. לדוגמה: - המילה ״אברך(ברא׳ מ״א 43 – שפירושה אכרע ברך) היא ככל הנראה תרגום של המילה המצרית ״ברכ״(שפירושה השתחווה!), למרות שכבר הוצעו לה הסברים אחרים. - מידות ומשקלים כמו ״זרת״, שנגזרו מהמילה ״דרת״; ״יד״; ״איפה״ (עשירית העומר) מהמילה ״פת״; ״היד (נפח של כ–5 ליסר), ששאובה מהמילה ״הנו״. - המילה ״גומא״ מבוססת על המילה ״כמית״. - המילה ״קמח״ נגזרה מהמילה ״קמחו״(סוג של לחם). - ״שש״ (פשתן משובח) נגזר מהמילה ״שנשר (פשתן). - ״יאור״ מהמילה ״תרו״ שפירושה נהר (ושהפכה ל-eioor בקופוית)". המחבר משתמש גם בשמות מצריים מובהקים רבים. ביניהם: - פוטי פרע(ברא׳ מ״א 45; מ״ו 20) ובצורתו המקוצרת. - פוטיפר (ברא׳ ל״ז 36; ל״ט 1) שמשמעו ״מי שניתן על ידי רע(אל השמש)״. - צפנת פענח(ברא׳ מ״א 45) ־ השם שהעניק פרעה ליוסף. תרגום השבעים מפרש את השם כ״מושיע העולם״ – תואר שבהחלט תואם את מי שהציל את מצריים מרעב. - אסנת(ברא׳ מ״א 50,45) – אשת יוסף. - און(ברא׳ מ״א 50,45; מ״ו 20) ־ שמה המצרי העתיק של הליופוליס. - רעמסס(ברא׳ מ״ז 11 ; שמות א׳ 11 ; י״ב 37; במד׳ ל״ג 5,3). - פיתום (שמות א׳ 11). סביר להניח שזוהי העיר המצרית פיתום, שנזכרת לראשונה בתעודות של השושלת ה–19, בדיוק כפי שמצוין בספר שמות (,Raven, 0T1 107–8) #### שמות המלכים המצריים כמה מומחים לחקר מצריים, הנאמנים לעמדה של ביקורת המקרא, טענו שמחבר מוקדם היה מזכיר את שמותיהם של מלכי מצריים שמלכו בתקופתו. למעשה, היעדרם של שמות אלה בספרות העברית עד ימיו של שלמה בעצם מהווה תמיכה בחיבור מוקדם של הדברים. פקידי הממלכה המצרית החדשה נהגו לכנות את המלך בתואר ״פרעה״, בלי לצרף את שמו לתוארו. בתקופה שבה בני ישראל היו במצריים, הם סיגלו לעצמם את המנהג. בנקודה זו ראוי לציין שהטענה שהתנ״ך נכתב בתקופה קדומה זוכה לתמיכה גם מהאזכור שבני המלוכה ענדו טבעת חותם וענק זהב, כאות לסמכות שהוענקה להם (ברא׳ מ״א 42; אסתר ג׳ 12,10; ח׳ 10,8,2; דני׳ ה׳ 29). המנהג הזה לא היה מוכר בישראל, אבל היה קיים במצריים, בפרס ובבבל. #### שימוש במילים ארכאיות מילים וביטויים מסוימים שמופיעים בתורה יצאו משימוש לאחר ימיו של משה. אולברייט כותב על בראשית ט״ו: "סיפור הברית בין יהוה ואברהם… גדוש מילים ארכאיות; א׳ א׳ שפ״זר הוכיח את קדמותו. לפנינו דוגמה למקום המרכזי שהדת העברית הקדומה יחסה לאל שכרת ברית חמורת סבר עם האדם, ושלפי תנאיה הוא יגן עליו ועל משפחתו אם ישבע לו אמונים. זהו דפוס פרימיסיבי של ברית ריבונית… בתקופת הברונזה המאוחרת, המילה beritu, בעברית ברית, מופיעה בסוריה ובמצריים(שם היא היתה מילה שמית שאולה) בהקשר של עבודות שנעשו על פי חוזה ושל אנשים ששמותיהם מצוינים בתעודה נתונה ושנשכרו כדי לבצע את העבודה". ארצ׳ר מספק דוגמאות נוספות לשימוש במילים ארכאיות. ״כינוי השם ׳היא׳ מאוית לעיתים קרובות כ׳הוא׳ במקום ׳היא׳. לפעמים גם יש שימוש במילה ׳נער׳ במקום ׳נערה׳. ולפעמים (פעמיים בספר בראשית) מופיעה המילה ׳הלזה׳ במשמעות של ׳זה׳ במקום המילה ׳הלז׳ – הצורה שמופיעה בספר שופטים, בשמואל ובספרים שאחריהם. הפועל צ.ח.ק. מאוית כש.ח.ק. (בבראשית ובשמות); המילה ׳כשב׳ מופיעה במקום ׳כבש' שהוא השם המאוחר יותר״. > "כששופטים את העדות הפנימית של הטקסט המקראי, חייבים להגיע למסקנה שהמחבר היה תושב מצריים במקור (ולא כנען), עד ראייה ליציאת מצריים ולנדודים במדבר. \[נוסף על כך\] הוא היה בעל מידה ניכרת של השכלה, \[שכן הוא מפגין\] בקיאות וכישורים ספרותיים." – גליסון ארצ׳ר עדויות אלה כוללות גם את העובדה שיש בתנ״ך מקומות שבהם מוזכרים פרטים יומיומיים, שהסבירות שמחבר מאוחר יותר יכלול אותם בתיאוריו היא נמוכה. לדוגמה, כשיוסף והמצרים ישבו לאכול בנפרד מאחיו של יוסף, מופיע הסבר לכך, ״כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם, כי תועבה הוא למצ-ריים״ (ברא׳ מ״ג 32). האם מחבר מאוחר יותר היה כולל את הדברים בחיבורו? ארצ׳ר מביע את ההערכה הבאה על בסיס העדות שלעיל. ״כששופטים את העדות הפנימית של הטקסט המקראי, חייבים להגיע למסקנה שהמחבר היה תושב מצריים במקור(ולא כנען), עד ראייה ליציאת מצריים ולנדודים במדבר. \[נוסף על כך\] הוא היה בעל מידה ניכרת של השכלה, \[שכן הוא מפגין\] בקיאות וכישורים ספרותיים״. ### עדויות ארכאולוגיות אחרות המעידות על כך שהתורה נכתבה ביד משה - ספרות עברית קדומה - מקבילות קדומות במצוות התורה אין ספור תגליות של חוקים מקבילים שהיו קיימים בתרבויות מסופוטמיות אחרות מעיד על כך שרבים מהמצוות וההליכים המשפטיים שמתועדים בתנ״ך קדומים בהרבה משנהגו להניח בעבר. הנה שלוש דוגמאות: #### ספר הברית מנדנהאל אומר: "קשה לחשוב על קובץ חוקים שונה יותר מזה של התובות הכנענית, מקובץ החוקים שבספר הברית (שמות כ״א-כ״ג. JE)… רוב הערים הכנעניות היו ערי מסחר, מרובדות בקפדנות \[בשכבות\] מבחינת המבנה החברתי… חוקי ספר הברית לא מעידים על קיומו של ריבוד חבותר, שכן העבדים שמוזכרים בו לא היו חלק מהחברה, חוץ מהבת שנמכוה כאמה או כשפחה־אשה (ושגם עליה החוק הגן מפורשות)… חוקי ספר הברית משקפים מנהגים ומחויבות מוסחת ודתית של החברה העברית (ואולי של חברה עברית מסוימת בצפון), עוד לפני תקופת המלכים… שכן הם מציגים תערובת של חוקים שמותנים בהתכחשות מסוימת (חוקים קזואיסטים) עם חוקים שקובעים נורמה ומנוסחים בפסקנות (חוקים אפודיקטיים. למשל ״לא תרצח״), שנמצאת בהסכמי ברית חיתיים ובקבצי החוקים המסופוטמיים; כל מחקר שמניח שמדובר בחיבור מאוחר ומלאכותי, המבוסס על מקורות ספרותיים עצמאיים, הוא תוצר של כושר המצאה ולא של עובדה היסטורית". > "תגליות חדשות מאשרות ומוסיפות את פרטיו \[של החומש\] בזה אחר זה, אם מצד הנאמנות ההיסטורית אם מצד הקדמות הספרותית״. -וויליאם פ׳ אולברייט גם אולברייט מבסס את עמדתו בנוגע לתאריך הקדום של ספר הברית: "חוקי אשנונה, שקודמים בכ–200 שנה לחוקי חמורבי, מכילים את המקבילה המדויקת הראשונה למצווה מקראית קדומה (שמות כ״א 35 – שעוסקת בחלוקת שוורים לאחר מאבק אלים בין החיות). מאחר שלפי כל תיאוריה הגיונית, חוקי אשנונה קודמים לספר הברית לפחות ב–500 שנה, המקבילה הזו הופכת למעניינת במיוחד. כמובן, עובדה זו פירושה שהרקע התרבותי של ספר הברית הוא בתקופת הברונזה, לא הברזל; כלומר, יש לתארך את החיבור באופן מהותי לימי משה". #### עיסקאות מכירת שטחים, המתועדות בבראשית כ״ג ארצ׳ר מדבר על עתיקותו של הליך זה. בבראשית כ״ג מתוארת הסתייגותו של אברהם מרכישת שטח אדמה מידי עפרון החיתי. במקום זאת הוא מבקש לרכוש רק את מערת המכפלה ואת השטח הצמוד לה. גילוי קובץ החוקים החיתי(שמתוארך לשנת 1300 לפנה״ס) מספק מקבילות מדהימות, ומסביר שבעליו של מגרש שלם חייב לשאת באחריות פיאודלית, כולל שמירה על מנהגי דת פגאניים. אברהם סירב לרכוש יותר מחלקת אדמה, כי רצה להימנע ממעורבות עם אלים אחרים פרט ליהוה. סיפור זה משקף הבנה של הליכי החוק החיתי, ולכן הסבירות שהוא נכתב לפני נפילת הממלכה החיתית במאה ה–13 לפנה״ס, היא גבוהה. #### שלושה מנהגים שמשערים בספר בראשית ארצ׳ר אומר שהארכאולוגיה ביססה את עתיקותם של שלושה מנהגים שמוזכרים בספר בראשית (פרקים ט״ז, כ״ז, ל״א). הוכח שרבים מהמנהגים המוזכרים בבראשית רווחו באלף ה–2 לפנה״ס, אבל לא באלף ה–1. בנוזי נמצאו אין ספור תעודות משפטיות מן המאה ה–15 לפנה״ס, שמדברות על אבהות לילדים חוקיים שנולדו משפחות (כמו זה שילדה הגר לאברהם); צוואה מחייבת למרות שניתנה בעל פה על ערש דווי(כמו ברכת יצחק ליעקב); המשמעות של אחזקת התרפים המשפחתיים (כמו אלה שרחל לקחה מלבן) שכן הם העידו על כך שבעליהם זכאי לחלקו בירושה. ### המסקנה המתבקשת הארכאולוגיה לא רק עירערה את תורת המקורות, אלא גם סיפקה תמיכה לרעיון שהתורה נכתבה בידי משה. אולברייט כותב על החומש, ״תגליות חדשות מאשרות ומוסיפות את פרטיו בזה אחר זה, אם מצד הנאמנות ההיסטורית אם מצד הקדמות הספרותית״(אולברייט, ארכאולוגיה של א״י, 191). אולברייט אומר ש״לא נמצאה כל עדות שסותרת פרט כלשהו במסורת סיפורי האבות״. והוא מזהיר, ״אין זה אלא סתם ביקורת יתר לעמוד ולכפור בכך שמסורת החומש אופיה משאי בעיקרו״ (אולברייט, ארכאולוגיה של א״י, 191). מרדית קליין מגיעה למסקנה הנאותה: ״סיפורה של הארכאולוגיה במאה ה–20 הוא סיפור של השתקת הקול הצורם של הוולהויזנים המערביים המודרניים, באמצעות העדות הדוממת שעולה מתילי החפירות הקדומים במזרח. עלילת הסיפור יכלה להיות בהירה יותר לולא היה כל כך קשה לחוקרים הביקורתיים להיפרד מהגישה המסורתית שלהם. אבל היום כולם נאלצים להודות שהסיפורים המקראיים של תקופת האבות ומשה רחוקים מלהיות זרים לאלף ה–2 לפנה״ס, שבו ממקמת אותם הכרונולוגיה המקראית, וכי הם יהיו כמו דג מחוץ למים באלף ה־1 לפנה״ס. וכך, הרצף המקראי של התורה והנביאים זוכה מכל אשמה״. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מהימנות כתבי הקודש, פרשנות הכתובים **תגיות:** מהימנות, תכלית --- ### [איך כתבו את התנ"ך ואת הברית החדשה?](https://igod.co.il/reliability-scriptures/איך-כתבו-את-התנך-ואת-הברית-החדשה/) **Published:** אפריל 19, 2016 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > אנשים רבים מתחבטים לגבי הרקע של התנ״ך והברית החדשה, החלוקה שלהם לספרים והחומרים ששימשו את הכותבים השונים. מאמר זה נכתב במטרה לאפשר לך להכיר את המבנה של הכתובים, ולעורר בך הערכה עמוקה יותר לדרך שבה הכתבים השונים קובצו יחדיו. ### חומרי הכתיבה #### פפירוס רבים מכתבי היד הקדומים של התנ״ך והברית החדשה לא מצויים בידינו בעיקר בגלל טיבם המתכלה של החומרים שעליהם הם נכתבו במקור. כתבי היד אבדו לפני זמן רב. אין זה מפתיע שהרי הם נכתבו על פפירוס ולכן זה לא היה יכול לקרות אחרת, שכן… הפפירוס יכול להישמר לאורך זמן רק בתנאים מיוחדים במינם. חומר הכתיבה הנפוץ והנגיש ביותר בתקופת המקרא היה נייר הפפירוס, שהופק מגומא. הקנים צמחו במים הרדודים של הנהרות והאגמים במצריים ובסוריה. משלוחים גדולים של פפירוס יצאו מהנמל הסורי של ביבלוס (שנקרא גם גבל). המילה היוונית שפירושה ספרים – bibios – מקורה בשמו של נמל זה, שהיה ספק חשוב של נייר הפפירוס. המילה האנגלית שפירושה נייר – paper – היא עיבוד של המילה היוונית פפירוס. את הקנים קילפו וחתכו לרצועות אורך צרות ודקות. אחר כך חבטו בהן, והניחו אותן בשתי שכבות של שתי וערב. על השכבות האלה הפעילו לחץ, וכשהתייבשו, הבריקו את פני השטח והחליקו אותן באמצעות אבן או כלי אחר. סוגי פפירוס היו בעלי איכויות שונות ועובי שונה, בדרך כלל דקים ועכורים. קטע הפפירוס הקדום ביותר ששרד עד היום מתוארך לשנת 2400 לפנה״ס. כתבי היד הקדומים ביותר נכתבו על גבי פפירוסים, מה שהקשה על שימורם והישרדותם, חוץ מהפפירוסים שנשמרו באזורים יבשים כמו חולות מצריים, או במערות דוגמת קומראן, היכן שנמצאו המגילות הגנוזות. השימוש בפפירוס היה נפוץ למדי עד למאה ה־ 3 לס׳. #### יריעות קלף, גוויל הקלף מיוצר מעורות כבשים, עיזים, דישון ובעלי חיים אחרים. את העורות גילחו ועיבדו במטרה להפיק מהם חומרי כתיבה עמידים לאורך זמן. המילה האנגלית שפירושה קלף או גוויל – parchment – נגזרה משמה של העיר פרגמון שבאסיה הקטנה, שכן בשלב מסוים קישרו בינה לבין חומר הכתיבה הזה." #### מגילות מקלף משובח הקלפים יוצרו מעורות עגלים. בדרך כלל הם נצבעו בסגול. חלק מכתבי היד של הברית החדשה שמצויים היום בידינו כתובים על קלף סגול. הכתיבה על קלף זה נעשתה לרוב באותיות של זהב או כסף. מגילות העור הקדומות ביותר ששרדו עד היום הועלו על הכתב בסביבות שנת 1500 לפנה״ס #### חומרי כתיבה אחרים **אוסטרקונים:** כלי חרס לא מצופים, ששימשו בעיקר את פשוטי העם. מדובר בעצם בשברי חרסים. שברים כאלה נמצאו בשפע בחפירות במצרים ובישראל (ראה איוב ב׳ 8). **אבנים:** ארכאולוגים מצאו אבנים פשוטות שעליהן נחקקו כתובות באמצעות עט ברזל. **לוחות חומר (או לבנים):** לוחות מחומר שעליהם חקקו בעזרת כלי חד, ואחר כך הניחו לייבוש כדי לשמר את הכתב (ראה ירמ׳ י״ז 13; יחז׳ ד׳ 1). לוחות אלה היו חומר הכתיבה הזול ביותר, ויחד עם זאת מהעמידים ביותר. **לוחות שעווה:** לוחות עץ שכוסו בשעווה. עליהם נחרטו כתובות באמצעות חרט מתכת חד. **מפסלת (אזמל):** כלי ברזל ששימש לחריטה על אבנים. **חרט מתכת:** מכשיר תלת־צדדי בעל ראש שטוח, ששימש לחריטה על לוחות חומר ועל שעווה. **עט:** קנה עם קצה מחודד. ״הוכן מצמח ביצה (Juncus maritimis) שאורכו נע בין 15 ל–41 ס״מ. את הקצה חתכו בצורת אזמל שטוח, כך שהיו לו שני צדדים – עבה ודק, מה שאיפשר לכותב לשרטט קווים דקים וגם עבים. עט הקנה היה בשימוש במסופוטמיה מאז תחילת האלף ה–1 לפנה״ס. השימוש בעט נוצה החל כנראה אצל היוונים במאה ה–3 לפנה״ס.״ (ראה ירמ׳ ח׳ 8). בעזרת העט כתבו על קלפים משובחים ופשוטים יותר, וכן על גבי פפירוס. **דיו:** בעת העתיקה בדרך כלל הפיקו דיו מתרכובת של פחם, גומי ומים. ### צורות קדומות של ספרים וכתבי יד מגילות: בדרך כלל הן הוכנו מדפי פפירוס שהודבקו זה לזה לרצועות ארוכות, ואחר כך גולגלו סביב מקל. גודל המגילה היה מוגבל בגלל הקושי לקרוא ממנה. בדרך כלל כתבו רק על צד אחד של המגילה. מגילה שכתובה משני צדדיה נקראת –opis tograph (אופיסטוגרף). בהתגלות ה׳:1 מתוארת מגילה כזאת, שכתובה ״מפנים ומאחור״, כלומר משני הצדדים. היו מגילות שאורכן הגיע לכ–44 מטר, אבל אורכן הממוצע של המגילות נע בין 6 ל–10 מטר. עובדות אלה מסבירות את דבריו של קלימאכוס, שקיטלג את הספרים בספרייה העתיקה של אלכסנדריה. קלימאכוס אמר כי ״ספר גדול פירושו צרות גדולות". קודֶקס, מצחָף או ספר: כדי להקל על הקריאה אספו את דפי הפפירוס כדפים בודדים, שנכתבו משני הצדדים. גרינלי מציין שהתפשטות האמונה בישוע כמשיח תרמה רבות להתפתחות צורה זו של ספרים. ### סוגי כתיבה #### כתבי יד אוינקיאלי, כתיבה באותיות גדולות לדברי ברוס מצגר, חוקר של הברית החדשה, ״יצירות ספרותיות… נכתבו בכתב רשמי יותר, באותיות גדולות. ׳אותיות דפוס׳ אלה נכתבו בצורה מדויקת וזהירה יותר, כשכל אות מופרדת מהשאר, בדומה לאותיות הגדולות בשפות הלועזיות״. גייזלר וניקס אומרים ש-״כתבי היד החשובים ביותר של הברית החדשה נחשבים לקודקסים הגדולים ביותר שנכתבו באותיות גדולות, מהמאה ה–4 ואילך. כתבי היד האלה הופיעו זמן קצר אחרי שקונסטנטינוס שינה את דתו, ואחרי שוועידת ניקאה (325) אישרה את הפקתם של עותקים רבים של הכתובים". שני כתבי היד העתיקים והחשובים ביותר שנכתבו בכתב זה הם כתב יד ותיקן (Codex vaticanus) שנכתב בסביבות 325–350 לס׳, וכתב יד סינאיטיקוס (Codex Sinaiticus) בסביבות 340 לס'. #### כתבי יד מימסקולים, כתיבה באותיות קטנות כתיבה באותיות קטנות בכתב יד מחובר… שנוצר לצורך הפקת ספרים, בתחילת המאה ה־9 לס׳. #### מרווחים, ניקוד ותנועות כתבי היד היווניים נכתבו בלי רווחים בין המילים, והטקסט העברי נכתב בלי ניקוד. את הניקוד הוסיפו בעלי המסורה מאוחר יותר, בין המאות ה–5–10 לס׳. צורת הכתיבה הזאת נראית לקורא המודרני משונה ומבלבלת. אבל המנהגים האלה היו ברורים ונורמליים בעיניו של הקורא בימי קדם, שהיוונית או העברית היו שפת אמו. היהודים לא נזקקו לסימני ניקוד. כבר בשלבי רכישת השפה הם למדו איך לבטא כל מילה ואיזו משמעות לייחס לה. גם דוברי היוונית לא התקשו לקרוא את שפתם בלי רווחים בין המילים. למעט כמה יוצאים מן הכלל, כללי הלשון היוונית מחייבים שמילים שמקורן ביוונית יסתיימו אך ורק בתנועה (או בתנועה כפולה – דיפטונג), או באחד משלושת העיצורים υ, ρ ו–ς (ם, ס, ע). סביר להניח שהמשכיות הכתיבה (scriptio continua) לא הערימה קשיים על הקורא, כי בעת העתיקה האדם קרא בקול רם, גם אם היה לגמרי לבדו. כשהקורא ביטא בקול את מה שקרא, הברה אחרי הברה, הוא התרגל לקרוא בהתאם לכתיבה המתמשכת, למרות חסרונם של רווחים בין המילים. ### החלוקה של כתבי הקודש #### התנ"ך החלוקות הראשונות של התנ״ך נעשו לפני גלות בבל בשנת 586 לפנה״ס. התורה חולקה אז ל–154 קטעים שנקראים ״סדרים״, והפכו לשיעורים שכיסו מחזור קריאה של שלוש שנים. במהלך גלות בבל, ועד שנת 536 לפנה״ס, התורה ״חולקה ל–54 חלקים שנקראים ׳פרשיות׳… ואלה חולקו מאוחר יותר ל–669 קטעים כדי להקל על ההפניה אליהם. קטעים אלה שימשו להכנת מחזור שבעזרתו אפשר לקרוא את התנ״ך בתוך שנה אחת. בסביבות שנת 165 לפנה״ס חולקו ספרי הנביאים לקטעים. ולבסוף, ״אחרי הרפורמציה הפרוטסטנטית חולק התנ״ך בעברית פחות או יותר לפי החלוקה שמשמשת עד היום בתנ״ך של הפרוטסטנטים. בשנת 1330 הודפסו החלוקות האלה, לפרקים ופסוקים, לראשונה בשולי הטקסט. #### הברית החדשה היוונים חילקו את הברית החדשה לפיסקאות עוד לפני ועידת ניקאה ב-325 לס׳, ואף אולי כבר בשנת 250 לס׳. החלוקה הקדומה ביותר לפרקים נעשתה בסביבות 350 לס׳, והיא מופיעה בשולי כתב היד של ״קודקס ותיקן״. אבל הקטעים האלה קטנים יותר מהחלוקה לפרקים שמשמשת אותנו היום. לדוגמה, בימינו יש בספר מתי 28 פרקים, בעוד שב–״קודקס ותיקן״ הספר מחולק ל־170 קטעים. גייזלר וניקס מציינים ש-״רק במאה ה–13 חלו שינויים בחלוקה הזו, וגם הם היו הדרגתיים. סטפן לנגטון, שהיה פרופסור באוניברסיטת פריס ואחר כך הארכיבישוף של קנטרברי, הוא שאחראי לחלוקה לפרקים של ספר הבריתות, כפי שהיא מוכרת לנו היום (בסביבות שנת 1227). החלוקה הזו נעשתה לפני המצאת הדפוס והאותיות המטלטלות. והיות שתרגום וויקליף לכתבי הקודש (שנת 1382) עשה שימוש בחלוקה הזו, היא הפכה לבסיס של כל ספרי הבריתות שמודפסים היום״. ### החלוקה לפסוקים #### בתנ"ך בהתחלה, ההפרדה בין הפסוקים בתנ״ך נעשתה על ידי ״ריווח בין המילים, שכן המילים בספרים השונים נכתבו ברצף, ללא כל הפרדה ביניהן… אחרי גלות בבל הוסיפו נקודות אחרי המילים, לצורך קריאה בציבור ופרשנות. בשלב מאוחר יותר נוספו עוד סימונים. סימון זה של ה׳פסוקים׳ לא היה קבוע, אלא השתנה ממקום למקום. רק בסביבות שנת 900 לס׳ נקבע תקן לסימנים האלה". #### בברית החדשה סימון הפסוקים בברית החדשה, בדומה לזה שקיים בימינו, החל רק באמצע המאה ה–16. למעשה, סימון הפסוקים החל רק אחרי החלוקה לפרקים, ״ככל הנראה בניסיון להקל על מציאת מראי מקום ועל קריאת הברית החדשה בציבור. הסימונים הופיעו לראשונה במהדורה הרביעית של הברית החדשה ביוונית, שהוצאה לאור בידי המדפיס הפריסאי רובר סטפנוס בשנת 1551. חלוקה זו לפסוקים הוכנסה גם לתרגומים לאנגלית של הברית החדשה. הפעם הראשונה היתה בברית החדשה שהוציא לאור וויליאם וויטינגהאם מאוקספורד בשנת 1557. בשנת 1555 הכניס סטפנוס לראשונה את החלוקה שלו לפסוקים לתרגום של הוולגטה (התרגום של כתבי הקודש ללטינית), והחלוקה הזו משמשת מאז ועד היום". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** סתירות בברית החדשה? --- ### [האם ישוע עצמו והברית החדשה העידו על ישוע כאלוהים או שזו היא המצאה מאוחרת?](https://igod.co.il/answer-rabbi/האם-ישוע-עצמו-והברית-החדשה-העידו-על-ישו/) **Published:** אפריל 20, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > ישנם אלו שאומרים כי ישוע מעולם לא העיד על אלהותו אלא שזו היא המצאה של תלמידיו. ישנם שיוסיפו ויאמרו שגם לא הברית החדשה כולה מעידה על אלוהותו, ואילו מדובר בהמצאה  נוצרית מאוחרת, במאמר זה נבחן את הדברים שאמרו הן ישוע והן מחברי הברית החדשה אודות אלוהותו של ישוע. ישוע טען שהוא בן האלוהים (לוקס כ"ב 70) שעל בואו ניבאו נביאי התנ"ך. בחג החנוכה בירושלים, הכריז ישוע: "אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ" (יוחנן י' 30) ובכך למעשה הודה שהוא בן האלוהים. חושבני שתסכים אתי שצריך אומץ כדי להכריז על עצמך שאתה אלוהים. הסופר ק' ס' לואיס, בספרו המפורסם "האמונה המשיחית – אמת או שקר?" אמר שאדם המכריז על עצמו שהוא אלוהים חייב להיות אחד מאלה: או שהוא משוגע, רשע, או שקרן, או באמת אלוהים. במידה ואין אמת בדבר, אותו האיש שמכריז על עצמו שהוא אלוהים חייב להיות שקרן או משוגע. אין כל הוכחה לכך שישוע היה משוגע או שקרן מרושע. לא ולא. כל מעשיו ושיחותיו, התנהגותו, תקשורתו עם הרבנים היהודים והמנהיגים נעשו בצורה שפויה וחכמה. איש לא מצא דופי באופיו מלבד אלה שחשבו ששיקר בהכרזתו שהוא ואלוהים אחד המה. ישוע לא היה מתמיד בהכרזתו זו אילו לא הייתה זאת האמת. דעתם של רוב המלומדים היהודים בימינו על ישוע היא שהיה רבי שנון וחכם, ושלימודיו היו מלאי תובנה, עומק וחכמה. לכן, אם הוא אינו שקרן ואינו משוגע, וטען שהוא אלוהים שבא בגוף אדם, אזי דובר אמת הוא – והוא אכן מי שהוא טוען על עצמו. הבה נבחן כמה מהדברים שישוע לימד, ונראה אם יש בדבריו דבר מוליך שולל או מטעה: "אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לְצֶדֶק, כִּי הֵם יִשְׂבָּעוּ" (מתי ה' 6). "אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים, כִּי הֵם יְרֻחָמוּ" (מתי ה' 7). "אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים" (מתי ה' 8). "אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם, כִּי בְּנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵאו" (מתי ה' 9). "כָּךְ יָאֵר נָא אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיכַבְּדוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי ה' 16). "הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: 'וְאָהַבְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶך' " (מתי כ"ב 37). האם משוגע מלמד דברים כאלה? הסופר טים לאהיי, מחברם של כמה רבי מכר, כותב, ״כמעט לכל מי ששמע על ישוע יש דיעה כלשהי לגביו. זה מאוד צפוי, כי הוא לא רק האדם המפורסם ביותר בתולדות האנושות, אלא גם האדם הכי שנוי במחלוקת". הסופר פיליפ יאנסי מסכים עם דברים אלה ואומר, ״נדמה לי שכל התיאוריות המסולפות על ישוע, שצצו ופרחו באופן ספונטני מאז מותו, רק מאשרות את הסיכון המדהים שאלוהים לקח כשעלה על שולחן המנתחים ־ סיכון שהוא בעצם קיבל בברכה. "בחנו אותי. נסו אותי. החליטו בעצכם". הכתובים מזמינים אותנו לחקור את הדמות הזו, את ישוע, ולהגיע בעצמנו למסקנות. אבל החקירה שלנו לא יכולה להתמקד רק בדברים שהוא לימד או עשה. לפני הכל החקירה שלנו צריכה להתמקד בזהותו. אין ספק ששאלת זהותו של ישוע חשובה לא פחות מהמעשים שעשה, האתגר שהברית החדשה מציבה בפני כל דור לא קשור במה שישוע לימד, אלא בזהותו ובהשלכות שיש לכך על חיינו. ### אם כך, מי הוא ישוע? איזה מין אדם הוא? ״אילו יצאו הדברים שישוע העיד על עצמו מפיו של אדם אחר, הם היו נתפסים כשיגעון גדלות, כי ישוע רמז שהעולם סובב סביבו, ושגורל כל בני האדם תלוי בדבר אחד: אם הם יקבלו או ידחו אותו״. ישוע לא מתאים כלל וכלל לדפוס האופייני של מנהיג דת. תומאס שולץ כותב, ״אף מנהיג דתי ידוע ־ לא משה, לא שאול, לא בודהא, לא מוחמד, לא קונפוציוס ולא אחרים, טען שהוא אלוהים; אף אחד, פרט לישוע המשיח. ישוע הוא המנהיג הרוחני היחיד שטען שהוא אלוהי, והיחיד שהצליח לשכנע חלק ניכר מהעולם שהוא אכן אלוהים״. איך יכול ״בשר ודם״ לגרום לאחרים לחשוב שהוא אלוהים? נפתח עם דבריו של פ׳ ג׳ מלדאו, ״הדברים שישוע לימד היו מוחלטים, חד משמעיים ־ ונשגבים בהשוואה לדברי משה והנביאים. הוא מעולם לא שינה או תיקן את הדברים שאמר ולימד; הוא מעולם לא חזר בו מהדברים שאמר; הוא מעולם לא ניחש, ׳הניח׳ או דיבר בחוסר ודאות. כל זה מנוגד כל כך למורים אנושיים ולדברים שהם מלמדים״. ונוסיף את עדותו של פוסטר, ״הסיבה הראשית, העיקרית, שהובילה להוצאתו המחרידה להורג של המורה מן הגליל, היתה טענתו שהוא ־ בנו של נגר פשוט, שגדל בין השבבים והנסורת בנגרייה של אביו ־ למעשה אלוהים שלבש בשר!״. ואם מישהו יאמר, ״כמובן שהברית החדשה תציג כך את דמותו של ישוע. הרי היא נכתבה בידי חסידיו, שביקשו להקים לו מצבה נצחית״. אבל גם אם נבטל את עדותה של הברית החדשה כולה לא נוכל לבטל את כל העדויות שקיימות אודות ישוע, כפי שכבר ראינו מהעדויות ההיסטוריות שמזכירות אותו, את מעשיו ואת משנתו. וויליאם רובינסון אומר, ״מי שמבקש לבחון את הדברים מתוך גישה היסטורית אובייקטיבית, ימצא שאפילו ההיסטוריה החילונית מספקת אישורים לכך שישוע היה אדם אמיתי שהתהלך עלי אדמות ושחסידיו השתחוו לו כמו שמשתחווים לאלוהים. הוא יסד קהילה שעבדה אותו במשך 1,900 שנה, ושינה את מהלך ההיסטוריה של העולם כולו״. ### המשפט העדות שישוע עצמו סיפק בנוגע לאלוהותו, כשעמד למשפט. "אך הוא שתק ולא השיב דבר". הוסיף הכוהן הגדול ושאל אותו, ״האם אתה המשיח בן המבורך?״ אמר ישוע, ״אני הוא. ואתם תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים״. קרע הכוהן הגדול את בגדיו ואמר, ״מה לנו עוד צורך בעדים? שמעתם את הגידוף. מה דעתכם?״ הכל הרשיעו אותו ופסקו שהוא בן מוות (מרקוס י״ד 64-61). השופט גיינור, משפטן מומחה בבית המשפט בניו יורק, הרצה על המשפט שערכו לישוע וטען שההאשמה שחברי הסנהדרין הטיחו בפניו היתה בגין חילול השם. ״העלילה שמובאת בבשורות מלמדת בבירור שהפשע־לכאורה שבעקבותיו הועמד ישוע למשפט והורשע הוא חילול השם… ישוע טען שהיו לו כוחות על אנושיים, וטענה זו התפרשה כחילול שם שמים (׳גידוף׳ ביוחנן י׳ 33). גיינור מתייחס לטענה שהוטחה בפני ישוע על כך שהוא ״עושה עצמו אלוהים״, ולא למה שהוא אמר על המקדש. א׳ ת׳ רוברטסון מדבר על השאלות שהפרושים הציגו בפני ישוע ואומר, ״ישוע נענה לאתגר והודה שהוא כל שלושת הדברים שהם שאלו אותו אודותיהם (משיח, בן האדם, בן אלוהים). ישוע אמר למאשימיו ׳אתם אומרים׳ ־ Humeisiegete ביוונית, שהוא ביטוי יווני המקביל ל׳כן׳ (השווה ׳אני הוא׳ במרקוס י״ד 62 עם ׳אתה אמרת׳ במתי כ״ו 64)״. לשמע תשובתו של ישוע קרע הכהן הגדול את בגדיו. ה׳ ב׳ סווט מסביר את משמעות התגובה הזו, ״התורה אסרה על הכהן הגדול לקרוע את בגדיו גם כשפקדו אותו אסונות פרטיים (ויקרא י׳ 6; כ״א 10). אבל כששימש כשופט, המסורת דרשה שיביע בצורה זו את הבעתה שמילאה אותו לשמע כל גידוף או חילול קודש שנשמעו בנוכחותו. תגובה זו הקלה על השופט הנבוך. גם אם לא נמצאה עדות מהימנה \[שהוכיחה את אשמתו של האסיר\], הגידוף הבהיר שכבר אין בה כל צורך: האסיר הרשיע את עצמו״. לא מדובר במשפט רגיל. עורך הדין אירווין לינטון אמר על כך, ״זהו משפט יחודי בתחום המשפטים הפליליים, שכן הנושא שעמד לדיון לא היה מעשיו של הנאשם אלא זהותו. ההאשמה הפלילית שהוטחה בישוע המשיח, לצד הווידוי או העדות, או ליתר דיוק המעשה שהוא עשה בפני בית הדין ושבעטיו הוא הורשע, החקירה בידי הנציב הרומי, הכתובת שנתלתה מעל הצלב וההכרזה שהוא הכריז בשעת הוצאתו להורג ־ כולם עוסקים בשאלה אחת, שאלת זהותו האמיתית של ישוע ומעמדו. ׳מה אתם חושבים על ישוע? בנו של מי הוא?״׳. העיתונאי והנוביליסט פרנק מוריסון מבהיר ש״ישוע מנצרת לא נידון למוות בגלל ההצהרות של מרשיעיו, אלא בגלל ההודאה שנסחטה ממנו תחת שבועה״. לדברי הילארין פלדר, ״די בבדיקה הזו של המשפט שנערך לישוע כדי להוכיח לנו מעל לכל ספק שהמושיע התוודה על אלוהותו בפני שופטיו״. פר' סיימון גרינליף, לשעבר פרופסור למשפטים באוניברסיטת הרווארד ועורך דין בעל שם, אמר על משפטו של ישוע, ״קשה לחשוב על מה היה ניתן לבסס את ההגנה המשפטית שלו בבית דין כלשהו, חוץ מאשר על אופיו העל־אנושי. אף עורך דין לא היה מעלה על דעתו לבסס את ההגנה של ישוע על בסיס אחר״. אף על פי שתשובתו של ישוע לשופטיו לובשת צורה אחרת בכל אחת מהבשורות, לכולן יש אותה משמעות. מוריסון אמר על כך, ״תשובותיו של ישוע זהות. הנוסחה ׳אתה אמרת׳ או ׳אתם אומרים כי אני הוא׳, שנשמעת לאוזן המודרנית כמו התחמקות מתשובה, אך לא נשמעה כהתחמקות באוזניהם של בני דורו. הביטוי ׳אתה אמרת׳ היה צורה מסורתית, שבה יהודי מנומס ענה על שאלה כה רצינית וחמורה. הנימוס באותם ימים אסר על מענה ישיר של ׳כן׳ או ׳לא׳״. ק׳ ג׳ מונטיפיורי ניתח את הדברים שנאמרו לאחר הצהרת האלוהות של ישוע, במטרה לוודא שישוע התכוון למשמעות האמורה, ״שני הביטויים ׳בן האדם׳ (ביטוי שהיה שגור בפי ישוע) ו׳לימין הגבורה׳… (ביטוי עברי השמור אך ורק לאלוהים) מלמדים שתשובתו של ישוע עומדת בקו אחד עם רוחו של ישוע ועם סגנון הדיבור שאפיין אותו״. פר' קרייג בלומברג, הסופר הנודע והחוקר המקראי, כותב: יתכן שבצורת הניסוח של ישוע יש הפניית אצבע מאשימה כלפי חוקריו. אבל הוא לא עצר בנקודה זו. הוא המשיך והוסיף, ״ואתם תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים״ (מרק׳ ׳״ד 62). בתגובה זו יש רמז למה שנאמר בדניאל ז׳ 13 ותהילים ק״י 1. שם, לביטוי ״בן האדם״ יש משמעות שהיא מעבר לזו של בן אנוש. ישוע תיאר את עצמו כמי ש״דומה לבן אדם״ ובא ״עם ענני השמים, ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו״. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות יעבדו אותו לעולם, שכן ״שלטונו… לא יסור וממלכתו לא תכלה״ (דניאל ז׳ 14-13). דבריו אלה של ישוע, על כך שהוא לא בן אנוש רגיל, הביאו ככל הנראה להאשמתו בגידוף ובחילול הקודש בידי הסנהדרין. פ׳ פ׳ ברוס, מאוניברסיטת מנצ׳סטר באנגליה, כותב, ״בדבריו של ישוע יש רמז, אם לא אמירה מפורשת, לכך שהדמות שדניאל ראה ישבה על כס המלכות… ישוע קישר בין שני פסוקים אלה כשהכהן הגדול קרא לו להכריז על זהותו״. אם כך, ברור שאלה הם הדברים שישוע רצה להעיד על עצמו. כמו כן אין ספק שהיהודים בימיו הבינו מתשובתו של ישוע שהוא טוען שהוא אלוהים. עמדו בפניהם שתי אפשרויות: לראות בטענותיו גידוף וחילול השם, או להסכים שהוא אכן אלוהים. שופטיו היו חייבים לברר את העניין ־ למעשה, הם ביררו אותו עד כדי כך שהחליטו לצלוב אותו ואחר כך ללעוג לו באומרם, ״בטח באלוהים… כי אמר ׳בן אלוהים אני׳״ (מתי כ״ז 43). ישוע נצלב כעונש על זהותו, על כך שהיה בן-אלוהים. הניתוח של עדותו מוביל למסקנה הזו. העדות שלו עצמו הבהירה שהוא היה בן המבורך. הוא היה האחד שישב לימין הגבורה. הוא היה בן האדם שיבוא עם ענני שמים. הרשל הובס מעיר: "חברי הסנהדרין הבינו את שלוש השאלות האלה. הם סיכמו אותן בשאלה אחת. ״אם כן, אתה הוא בן האלוהים?״ שאלתם הזמינה תשובה חיובית. הם בעצם הזמינו את ישוע לצאת בהצהרה ברורה. וישוע ענה בפשטות, ״אתם אומרים כי אני הוא״. הוא גרם להם להודות בזהותו לפני שהם מצאו אותו אשם באופן רשמי וראוי למוות. היתה זו טקטיקה חכמה מצידו. הוא עמד למות לא רק בגלל ההודאה שלו על היותו אלוהים אלא גם בגלל הודאתם. לשיטתם של חברי הסנהדרין, לא היה צורך בעדות נוספת. הם שמעו אותו בעצמם, ולכן הרשיעו אותו במילה ״מפיו״. אבל גם הוא הרשיע אותם באמצעות דבריהם שלהם. הם לא יכלו לומר שהם לא הכריזו שבן אלוהים ראוי לעונש מוות" (ראה לוקס כ״ב). רוברט אנדרסון כותב, ״אין עדות תומכת ומשכנעת יותר מזו של עדים עוינים. העובדה שישוע טען שהוא אלוהי זוכה לביסוס שאין עליו עוררין דווקא מתוך מעשיהם של אויביו. הרי היהודים אינם שבט של פראים בורים, אלא עם מתורבת ודתי; הסנהדרין ־ בית הדין העליון, שהורכבה ממנהיגי הדת הבולטים ביותר וכללה אנשים כמו גמליאל ותלמידו שאול הטרסי ־ גזרה עליו עונש מוות על בסיס הטענה הזו, בלי שתישמע התנגדות כלשהי. הילארין פלדר שופך אור נוסף על העונש שהפרושים בעצם כפו על עצמם, ״מאחר שהשופטים הרשיעו את המושיע וקבעו שהוא מגדף ומחלל את שם שמים רק על בסיס ההודאה שלו, הם הוכיחו באופן רשמי ובשבועה שישוע לא רק הודה שהוא מלך המשיח התיאורטי ובן אלוהים האנושי, אלא גם המשיח האלוהי ובן אלוהים במהותו. על בסיס ההודאה הזו הוא הוצא להורג״. לאור המחקר בהחלט אפשר להסיק שישוע הכריז שהוא אלוהים, ושכל מאשימיו הבינו שזאת טענתו. מנהיגי היהודים ראו בטענות האלה גידוף וחילול שם שמים, ועל פי התורה גזרו לו עונש מוות. הם צלבו את ישוע משום ש״עשה עצמו בן אלוהים״ (יוחנן י״ט 7). ### ישוע מצהיר שהוא שווה לאב. יוחנן י׳ 33-25: השיב להם ישוע… ״אני והאב אחד אנחנו״. שוב הרימו אבנים כדי לרגום אותו. השיב להם ישוע, ״מעשים טובים רבים הראיתי לכם מאת האב; על איזה מעשה מהם תרגמוני?״ ענו לו, ״לא על מעשה טוב נרגום אותך, אלא על חילול שם שמים ועל שבהיותך אדם אתה עושה את עצמך אלוהים״. אין ספק שהיהודים הבינו שישוע טוען שהוא אלוהים. תגובתם דומה לזו של מנהיגי הסנהדרין במהלך המשפט, ומבהירה שהם הבינו בדיוק למה התכוון ישוע. יש לכך משמעות נוספת כשבודקים את הטקסט היווני. א׳ ת׳ רוברטסון אומר, ״המילה אחד (hen). מינוח נייטרלי, לא לשון זכר (heis). לא מדובר באדם אחד (השווה heis בגלט׳ ג׳ 28), אלא במהות ובטבע אחד״. הפרשן ג׳ קארל לייני מסכים עם הדברים האלה ואומר ש״המילה אחד (hen) היא חסרת מין ומדברת על מהות אחת, לא על אדם אחד… האב והבן הם אחד במהותם האלוהית, ויחד עם זאת ישויות נפרדות בתוך האלוהות האחת״. רוברטסון ממשיך ואומר, ״ההצהרה הזו היא פיסגת טענותיו של ישוע בעניין מערכת היחסים שלו עם האב. דבריו עוררו בפרושים זעם בלתי נשלט״. אם כך, אין ספק שמי ששמע אותו אומר את הדברים האלה הבין היטב שישוע טוען שהוא זה אלוהים. ״מנהיגי היהודים לא יכלו לראות בדבריו של ישוע דבר אחר פרט לגידוף וחילול שם שמים, ולכן ניסו לקחת את החוק לידיהם. התורה קבעה שמי שמחלל את שם שמים ירגם למוות (ויקרא כ״ד 16). אבל האנשים האלה לא הקפידו על ההליכים המשפטיים הנדרשים. הם לא טרחו להכין כתב אישום ולאפשר לרשויות לנקוט את הצעדים הדרושים. בזעמם הרב הם החליטו להיות השופטים והמוציאים להורג גם יחד. המילה ׳שוב׳ (ביוחנן ח׳ 59) מעידה על כך שהם ניסו לרגום אותו עוד קודם לכן״. הניסיון שלהם לרגום את ישוע בגלל חילול שם שמים מבהיר שהם הבינו היטב את דבריו, ושהם לא עצרו לרגע כדי לחשוב אם הדברים שהוא אמר על אלוהותו הם נכונים או לא. יוחנן ה׳ 18-17: השיב להם ישוע, ״אבי פועל עד עתה וגם אני פועל״. משום כך עוד יותר השתדלו להרוג אותו, כי לא רק שהפר את השבת אלא גם אמר שהאלוהים הוא אביו ועשה עצמו שווה לאלוהים. ניתוח של המילים שישוע השתמש בהן (מופיע בWord Pictures of the New Testament של א׳ ת׳ רוברטסון.) ניתוח זה מעלה כמה נקודות מעניינות. ״ישוע אמר מפורשות ׳אבי׳ (ho pater mou), לא ׳אבינו׳, ובכך טען שיש לו מערכת יחסים מיוחדת עם האב. ׳פועל עד עתה׳ (-heos arti erga zetai)… ישוע זיהה את עצמו כשווה לאלוהים, וכך הצדיק את הריפוי בשבת״. כידוע, היהודים לא פונים לאלוהים בתואר ״אבי״. כשהם כן עושים את זה, הם מוסיפים את המילה ״שבשמים״. אבל ישוע לא נהג כך. כשפנה לאלוהים בתואר ״אבי״, הוא יצא בהכרזה שבני עמו לא יכלו לטעות לגבי המשמעות שלה. ישוע טען שיש לו קשר יחודי עם האב. וכמו שבן לאב אנושי צריך להיות אנושי לחלוטין, כך בנו של אלוהים חייב להיות אלוהי לחלוטין. כאב כן הבן. בדבריו אלה ישוע גם רמז שכל עוד אלוהים פועל, גם הוא ־ הבן ־ פועל. גם במקרה זה בני עמו הבינו היטב את ההשלכות שיש לכך שהוא בן אלוהים, ובעקבות ההכרזה הזו גברה שנאתם אליו. עד אז הם רדפו אותו, אבל מאותו רגע גבר רצונם להרוג אותו. ### ״אני הוא״ "השיב להם ישוע, ״אמן אמן אני אומר לכם, בטרם היות אברהם, אני הוא״ (יוח׳ ח׳ 58). אחד הפרשנים הבהיר היטב את הפסוק, ״ישוע אמר להם: ׳אמן אמן אני אומר לכם…׳ בעזרת החזרה הכפולה על המילה אמן ־ על השבועה החריפה ביותר ־ ישוע מייחס לעצמו את שמו של אלוהים. היהודים הבינו היטב את כוונתו. הם הזדעזעו מדבריו, ולכן ביקשו לרגום אותו למוות״. איך קיבלו מנהיגי היהודים את ההכרזה הזו של ישוע? הנרי אלפורד מסביר, ״כל פרשנות נטולת פניות חייבת להבחין בכך שמילים אלה כוללות הכרזה על קיומו הנצחי של ישוע״. מרווין וינסנט כותב בספרו word studies of the New Testament (״משמעותן של מילים בברית החדשה״) שההכרזה הזו של ישוע היא ״הנוסחה של השם הנצחי, האבסולוטי ־ ׳אני הוא׳(eimi)״. התנ״ך מבהיר שהביטוי ״אני הוא״ מתייחס לשמו של אלוהים עצמו ־ יהוה. א׳ ג׳ קמפבל מסיק בבירור ״ממראי מקום כמו שמות ג׳ 14, דברים ל״ב 39 וישעיהו מ״ג 10 ברור שישוע לא הציג רעיון חדש. היהודים הכירו היטב את הרעיון שלפיו יהוה ־ אלוהי התנ״ך ־ הוא אלוהים נצחי. החידוש שישוע הציג היה הייחוס של הכינוי הזה לעצמו״. תגובתם של היהודים מלמדת שהם הבינו את דבריו. הם הבינו שהוא הכריז שהוא אלוהים בכל המובנים. זו הסיבה שהם ביקשו למלא את התורה ולרגום את ישוע באבנים באשמת חילול השם (ויקרא כ״ד 16-13). פיטר לואיס אומר, ״הצהרה אחת מבטאת את האמת הנעלה מכולן על האדם הנעלה ביותר ־ את עובדת קיומו הנצחי והמוחלט״. קמפבל מבהיר את הנקודה הזו, ״עלינו להבין את הביטוי ׳אני הוא׳ (eimi) כהכרזה על אלוהותו המוחלטת של ישוע. עובדה שישוע אפילו לא טרח להסביר את דבריו. הוא לא ניסה להסביר לשומעיו שהם לא הבינו אותו נכונה, אלא חזר על הצהרתו מספר פעמים בהזדמנויות שונות״. חוקר הכתובים הנודע ריימונד בראון כותב בנוגע לפסוק זה, ״אי אפשר למצוא במסורת של הבשורה רמז ברור יותר לאלוהותו של ישוע״. ### ישוע מקבל כבוד שניתן לאב "…כדי שהכל יכבדו את הבן כמו שמכבדים את האב. מי שאינו מכבד את הבן, אינו מכבד את האב אשר שלח אותו. אמן אמן אני אומר לכם, השומע את דברי ומאמין לשולחי יש לו חיי עולם ואינו בא במשפט, כי אם עבר ממוות לחיים (יוח׳ ה׳ 24-23). בחלקו האחרון של הפסוק ישוע מזהיר את אלה שהאשימו אותו בחילול השם. הוא אמר להם שהם לא מטיחים את האשמה בו, אלא באלוהים, ושאלוהים הוא זה שזועם על יחסם אליו. ישוע גם טוען כאן שהוא זכאי לכך שיעבדו אותו וישתחוו לו כמו שמשתחווים לאלוהים. אם כך, מי שמחרף את ישוע, מחרף את אלוהים. #### ״אילו הכרתם אותי״ שאלו אותו, ״איפה אביך?״ השיב ישוע, ״גם אותי גם את אבי אינכם מכירים. אילו הכרתם אותי, גם את אבי הייתם מכירים״ (יוח׳ ח׳ 19). ישוע טוען שמי שמכיר ורואה אותו ־ בעצם מכיר ורואה את האב. ישוע הוא ההתגלות המושלמת והמלאה של האב, שכן הוא זהה לו במהותו ומקיים איתו מערכת יחסים כשל בן עם אביו. #### ״האמינו בי״ "אל יבהל לבבכם. האמינו באלוהים, האמינו גם בי" (יוח׳ י״ד 1). מריל טני מסביר, ״על ישוע נגזר למות ככל האדם. ובכל זאת היתה לו החוצפה לדרוש מתלמידיו שיהפכו אותו למושא אמונתם. הוא הפך את עצמו למפתח שקובע את גורלם, והצהיר בבירור שעתידם תלוי בו. הוא הבטיח להכין להם מקום, וכן שבבוא היום ישוב וייקח אותם אליו״. #### ״הרואה אותי״ אמר לו פיליפוס, ״אדוני, הראה לנו את האב ודי לנו״. אמר לו ישוע, ״ימים רבים כל כך אני עימכם ואינך מכיר אותי פיליפוס? הרואה אותי ראה את האב, ומדוע אתה אומר: ׳הראה לנו את האבי?״ (יוח׳ ׳״ד 9-8). #### ״גם אני אומר לכם…״ (מתי ה׳ 44,34,32,28,26,22,20) בפסוקים אלה ישוע לימד ודיבר בשם עצמו, וכך העלה את רף הסמכות של דבריו וייחס להם סמכות שמקורה בשמים. במקום לחזור על דברי הנביאים ולומר ״כה אמר ה״, הוא חזר ואמר, ״אני אומר לכם״. קארל שפראן והנרי קרייזלר אומרים שישוע ״מעולם לא היסס ולא חזר בו. לא היה לו כל צורך לסתור את דברי עצמו, לשנות אותם או לחזור בו ממשהו שאמר. הוא דיבר את דברי אלוהים באופן חד משמעי (יוחנן ג׳ 34). הוא אמר ש׳השמים והארץ יעברו, ודברי לא יעברו׳ (מרקוס י״ג 31)״. #### סגדו לו כמו שסוגדים לאלוהים אנשים סגדו והשתחוו לישוע כמו שסוגדים לאלוהים, והוא לא עצר בעדם: "אז התקרב איש מצורע, השתחווה לו…״(מתי ח׳ 2). האיש העיוור מלידה נפל על פניו לפני ישוע, לאחר שנרפא, והשתחווה לו (יוחנן ט׳ 39-35). התלמידים ״השתחוו לו באומרם: ׳באמת בן האלוהים אתה׳״ (מתי י״ד 33). ״השיב תומא ואמר לו: ׳אדוני ואלוהי!׳ אמר לו ישוע: ׳מפני שראית אותי האמנת? אשרי אלה שאינם רואים ועם זאת מאמינים׳ ״(יוח׳ כ׳ 29-27). #### ישוע בהשוואה לאחרים שר המאה קורנליוס נפל לרגלי כיפא ״והשתחווה״ לו. אבל כיפא גער בו ואמר, ״קום! גם אני עצמי בן אנוש״(מה״ש י׳ 26-25). יוחנן נפל לרגלי המלאך המדבר אליו כדי ״להשתחוות לו״, אבל המלאך אמר שהוא ״עבד חבר׳, ושעל יוחנן להשתחוות אך ורק לאלוהים (התג׳ י״ט 10). אם כך, ישוע דרש שישתחוו לו כמו שמשתחווים לאלוהים ולא עצר בעד מי שעשה את זה, עובדה זו גרמה לטייסן לכתוב, ״אם הוא רמאי, או שהלך שולל בעצמו, כך או כך, אם הוא לא אלוהים אז הוא לא טוב" (Christus si non Deus, non bonus). אליסטר מקגראת, תיאולוג ומרצה בעל שם באוניברסיטת אוקספורד, מוסיף, ״בתקופה שבה חיו ופעלו המאמינים הראשונים בישוע, היה מותר להשתחוות ולסגוד לאלוהים – ואך ורק לו. שאול השליח הזהיר את המאמינים המשיחיים ברומא מפני הסכנה שאנשים ישתחוו לבריאה במקום לבורא (רומ׳ א׳ 23). אבל המאמינים הראשונים השתחוו לישוע כמו שמשתחווים לאלוהים ־ ומנהג זה משתקף בבירור גם בכתבי הברית החדשה״. ### מה שאול השליח אמר עליו האיגרת לרומים ט׳ 5: "להם \[ליהודים\] האבות, ומהם, מצד יחוסו האנושי, המשיח שהוא מעל כל, אל מבורך לעולמים. אמן." צ׳ארלס הודג׳, התיאולוג והחוקר הנודע מאוניברסיטת פרינסטון, מציין, ״שאול… הכריז שישוע, שהיה לו טבע אנושי, שהיה אדם ואחד מבני ישראל, הוא במובן אחר אלוהים הנעלה מעל הכל ומבורך לעולמים… פסוק זה מלמד בעצם שישוע הוא אלוהים במובן הנעלה ביותר של המילה״. חוקר הברית החדשה ד״ר מארי ג׳ האריס ניתח באריכות את הפסוק המקורי ביוונית. הוא אומר, ״בסוף פסוק 5 שאול מאשר שבניגוד לדחייה מצד אחיו היהודים, המשיח ישוע הוא מעל כל היקום, מעל כל החי והדומם, כולל היהודים שדחו אותו, שכן הוא אלוהים מעצם טבעו ומושא להערצה לעולמי עולמים״. #### פיליפים ב׳ 11-6 "הוא אשר היה קיים בדמות אלוהים לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים, אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם; וכאשר היה בצורתו כאדם, השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות בצלב. על כן הגביהו אלוהים מאוד ונתן לו את השם הנעלה על כל שם, למען תכרע כל ברך, בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב". פסוקים 8-6 מתארים את תפארתו של ישוע ואת שני סוגי הטבע שלו: הטבע האלוהי (פס׳ 6) וטבעו של עבד (פס׳ 7). הקטע כולו מציג את ישוע כמי שבטבעו הוא אלוהי לחלוטין וגם אנושי לחלוטין. פיטר טון כותב, ״הניגוד בין הקיום השמיימי של ישוע לקיום הארצי שלו רומז על כך שהמילה morphe (שמופיעה בפס׳ 7,6 ומתורגמת ל״דמות״ של אלוהים או עבד) פירושה שלישוע יש חלק אמיתי באלוהים, ממש כשם שיש לו חלק בחיים האנושיים ובהיסטוריה״. בפס׳ 11-9 יש השוואה בין ישוע לאלוהים. פ׳ פ׳ ברוס כותב: פסוקים אלה מהווים הד למה שנאמר בישעיהו נ"ב 13… וכן בישעיהו מ״ה 23, שם אלוהי האמת נשבע בעצמו, ״כי לי תכרע כל ברך, תישבע כל לשון״. בפסוקים אלה, שמדברים על המשיח, זהו אותו אלוהים שמצהיר שכל ברך תכרע בשמו של ישוע וכל לשון תודה שהוא האדון… יש השואלים אם ״השם הנעלה על כל שם שניתן לישוע הוא השם ״ישוע״, או שמא מדובר בתואר ״אדון״. השם הנעלה הוא שניהם גם יחד, שכן על פי מצוות אלוהים השם ישוע הוא מעתה ואילך שווה ערך ל״אדון״ במובן הנעלה ביותר – המובן של השם יהוה. אם כן, מה שנאמר בפיליפים ב׳ 11-6 מתייחס לאלוהותו של ישוע משתי בחינות: מבחינת הטבע הכפול שלו, וכן על ידי השוואה בינו לבין השם הייחודי לאלוהים (יהוה) שמופיע בתנ״ך. #### קולוסים א׳ 17-15 "והוא צלם של האלוהים הבלתי נראה, בכור כל בריאה; כי בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ, מה שנראה ומה שבלתי נראה, גם כיסאות ורשויות וגם ממשלות ושלטונות. הכל נברא באמצעותו ולמענו, והוא קודם לכל והכל קיים בו.״ בפסוק 15 ישוע נקרא ״צלם של האלוהים הבלתי נראה״. פיטר לואיס אומר ש״הצלם שישוע משקף הוא חלק ממנו; הוא משקף את צלמו האמיתי של אלוהים כי הוא שותף לאותו צלם. בתור צלם אלוהים ישוע הוא שווה ערך לאלוהים בעולמו של האדם (ראה יוחנן י״ד 9)״. פ׳ פ׳ ברוס מוסיף, ״המילים שישוע אמר, המעשים שעשה, החיים שחי, האדם שהוא היה ־ כל אלה שיקפו את צלמו של האב הבלתי נראה. \[ישוע\] הוא, כדברי שאול, הצלם, ההשתקפות הנראית של ה׳אלוהים הבלתי נראה׳״. המונח ״בכור כל בריאה״ מלמד על כך שישוע הוא הבן הנצחי, יורש הכל. אנחנו לומדים את זה גם מעצם העובדה שהוא בורא הכל (פס׳ 17-16). מי עוד ישוע יכול להיות מלבד אלוהים? #### קולוסים ב׳ 9 "הן במשיח, בגופו, שוכן כל מלוא האלוהות." הכרזה פשוטה זו מלמדת מי הוא ישוע ומדוע צריכה להיות לו חשיבות בעינינו. קרל פ׳ הנרי מעיר, ״האמונה שנותנת למשיחיות את המאפיין הייחודי לה, כלומר שבגופו של ישוע המשיח שוכן ׳כל מלוא האלוהות׳ (קול׳ ב׳ 9), היא מאפיין חיוני וחד משמעי במסר של הברית החדשה; השליחים, שהיו בני דורו של ישוע, חוזרים ומאשרים אמונה זו״. #### טיטוס ב׳ 13 "…בציפייה למימוש התקווה המבורכה ולהופעת הדר אלוהינו הגדול ומושיענו ישוע המשיח." בתרגומים שונים משתמע מפסוק זה שמדובר בשתי ישויות נפרדות: ״אלוהינו הגדול״ ו״מושיענו ישוע המשיח״. אבל התחביר היווני מדבר על שני תארים שמיוחסים לאדם אחד, לישוע המשיח. #### מה יוחנן המטביל אמר עליו? "רוח הקודש ירדה עליו בדמות גשמית כיונה, וקול היה מן השמים, ״אתה בני אהובי, בך חפצתי״ (לוקס ג׳ 22)." ביוחנן א׳ 34,29 נאמר, ״הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם… ואני ראיתי והעדתי שזה הוא בן האלוהים״. #### מה השליח כיפא אמר עליו? מתי ט״ז 17-15 מספק את האישור המפורסם ביותר של כיפא לאלוהותו של ישוע, ״שאל אותם \[ישוע\]: ׳ואתם מה אומרים, מי אני? ענה שמעון כיפא ואמר: ׳אתה המשיח, בן אלוהים חיים!׳ אמר לו ישוע: ׳אשריך שמעון בר יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים׳״. שפראן וקרייזלר כותבים כי ״במקום לגעור בכיפא על חוצפתו (כפי שעשה ישוע בכל פעם שנתקל בחטא כלשהו), הוא בירך את כיפא על הכרזת האמונה שלו. לאורך כל שנות פעילותו הציבורית ישוע לא גער באיש שהתפלל אליו או השתחווה לפניו – שכן הוא היה ראוי לכך״. במעשי השליחים ב׳ 36 כיפא שב ואישר את אמונתו בישוע, ״לכן ידע נא כל בית ישראל בבירור, שאלוהים שם לאדון ולמשיח את ישוע זה אשר אתם צלבתם״. #### מה תאמא אמר עליו? תאמא ״הספקן״ יצא ביוחנן כ׳ 28 בהכרזה הבאה, ״אדוני ואלוהי״. ג׳והן סטוט מסביר בספרו -Basic Christianity (״משיחיות בסיסית״) את הכרזת האמונה של תאמא, ״ישוע התגלה ביום ראשון שאחרי הצליבה לתאמא הספקן ולתלמידים האחרים שהיו בחדר העלייה. הוא הזמין את תאמא לגעת בפצעיו, ותאמא ההמום זעק: ׳אדוני ואלוהי!׳ (יוח׳ כ׳ 29-26). ישוע הסכים עם התארים שייחס לו תאמא. הוא גער בתאמא על חוסר האמונה שלו, אבל לא על מילות הסגידה שאמר״. כאמור, בני אדם או מלאכים מיהרו לגעור באלה שהשתחוו להם, ואמרו שצריך להשתחוות אך ורק לאלוהים (מה״ש י׳ 26-25; התג׳ י״ט 10). אבל ישוע לא רק קיבל את הערצתו של תאמא, אלא גם עודד אותו על כך. #### עברים א׳ 3 "הוא זוהר כבודו וצלם עצמותו ונושא כל בדברו רב הגבורה." פ׳ פ׳ ברוס מתייחס למילים ״צלם עצמותו״ ואומר, ״ממש כשם שהדמות והכתב שחקוקים על גבי מטבע תואמים לחלוטין את הגלופה ששימשה להכנתו, כך גם בן אלוהים ׳נושא את צלם עצמותו׳. המילה היוונית charakter, שמופיעה בברית החדשה רק במקום הזה, מבארת את האמת הזו באופן נחרץ עוד יותר מהמילה eikon, שמשמשת במקום אחר כדי לציין שישוע הוא ה׳צלם׳ של אלוהים (קור״ב ד׳4; קול׳ א׳ 15)… מהותו הבסיסית של אלוהים באה לידי ביטוי בדמותו של ישוע״. #### עברים א׳ 8 אך על הבן הוא אומר, ״כיסאך אלוהים, עולם ועד, שבט מישור שבט מלכותך״. תומאס שולץ כותב ש״ההכרזה ׳כיסאך אלוהים׳ עדיפה על דיבור ישיר, שהיה מוביל לתרגום ׳אלוהים הוא כיסאך׳ או ׳כיסאך הוא אלוהים׳. שוב, גם במקרה זה העדות היא חד משמעית – כתבי הקודש מכנים את ישוע אלוהים״. #### יוחנן השליח יוחנן א׳ 14,1: "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר… הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו; ואנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת." המורה והתיאולוג המכובד ר׳ ספראול אומר על "הדבר" (Logos ביוונית) ביוחנן א׳ 1, ״בפסוק נפלא זה ה׳לוגוס׳ גם נפרד מאלוהים (׳היה עם האלוהים׳) וגם מזוהה איתו (׳הדבר היה אלוהים׳). לפרדוקס הזה היתה השפעה עצומה על התפתחות תורת האלוהות, שרואה בלוגוס את הישות השנייה באלוהות. הלוגוס הוא ישות שונה מזו של האב, אבל במהותה היא והאב אחד הם״. גם ג׳ קארל לייני מציין שמה שנאמר ביוחנן א׳ מאשר ״את הקיום הנצחי (׳בראשית היה הדבר׳), את ההבחנה בין הישויות (׳והדבר היה עם האלוהים׳), ואת הטבע האלוהי של הלוגוס \[הדבר\] (׳והדבר היה אלוהים׳)״. ד״ר דניאל ב׳, חוקר היוונית ובלשן, מדבר על מבנה השפה היוונית בפסוק זה ועל חשיבותו, ״המבנה שבו בחר המחבר להשתמש כדי להביע את הרעיון, הוא הדרך התמציתית ביותר שבה ניתן להשתמש כדי לומר שהדבר היה אלוהים ויחד עם זאת נפרד מן האב״. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תשובה לרב --- ### [האישור שמעניקות תעודות ארכיאולוגיות למהימנות קיומם של האבות כפי שמתוארים בתנ"ך](https://igod.co.il/science-faith/האישור-שמעניקות-תעודות-כתובות-ארכיאו/) **Published:** אפריל 20, 2016 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Excerpt:** למרות שסיפוריהם של אברהם, יצחק ויעקב לא מערימים את אותם קשיים שקיימים בפרקים הראשונים של ספר בראשית, ... **Content:** > למרות שסיפוריהם של אברהם, יצחק ויעקב לא מערימים את אותם קשיים שקיימים בפרקים הראשונים של ספר בראשית, במשך זמן רב ראו בהם סיפורי אגדה כי הם לא התאימו למידע שהיה ברשות החוקרים בנוגע לאותה תקופה. אבל ככל שהולך ומצטבר מידע נוסף, סיפורים אלה זוכים לאישור רב יותר. קבצי חוקים מתקופתו של אברהם מסבירים מדוע הוא היסס להשליך את הגר מביתו, שכן החוק חייב אותו לתמוך בה. רק לאחר שניתן לו צו גבוה יותר, ישירות מאלוהים, הוא היה מוכן לשלח אותה מביתו. המסמכים והתעודות שנתגלו במארי מלמדים ששמות כמו אבמרם (אברהם), יעקב־אל ובניומיטס היו קיימים אז. שמות אלה אומנם לא שייכים לדמויות מהתנ״ך, אבל הם מעידים על כך ששמות כאלה היו אז בשימוש. התעודות שנמצאו במארי מאשרות גם את סיפור המלחמה של חמשת המלכים בארבעת המלכים (ברא׳ י״ד). שמות המלכים שמוזכרים בתעודות מתאימים לעמים החזקים שהיו קיימים באותם ימים. לדוגמה, בבראשית י״ד:א' מוזכר המלך האמורי אריוך; בתעודות מארי מופיע שמו של המלך אריוק. עדויות אלה מובילות למסקנה שמי שכתב את ספר בראשית חי בימיו של אברהם ונשען על מידע מיד ראשונה. במחקר שערך קיטצ׳ן יש דוגמאות לממצאים ארכאולוגיים שבעזרתם נקבע כי האבות חיו בתקופת הברונזה התיכונה. הנתונים המקראיים מתאימים לעובדות אובייקטיביות מהעולם העתיק באופן כמעט לא־טבעי, מה שמבסס את האמינות ההיסטורית של התקופות המקראיות. אחד הפריטים החשובים מדבר על מחירם של עבדים בשקלי כסף. מקורות שונים מהמזרח הקרוב הקדום מדברים על מחירם של עבדים באופן מפורט, במשך תקופה של כ-2,000 שנה, מ-400-2,400 לפנה״ס… נתונים אלה מספקים עדות שאפשר להשוותה לתנ״ך, שנוקב בכמה מקומות במחירם של עבדים (ברא׳ ל״ז 28; שמות כי; שמות כ״א 32; מל״ב ס״ו 20)… בכל מקרה מחיר העבדים בסיפור המקראי מתאים לתקופה שעליה הוא מדבר. הר העדויות הולך וגדל, ומבהיר שהמסגרת של הסיפור המקראי שעבר בירושה הוא מבוסס ביסודו – החל מסיפורי האבות דרך סיפור יציאת מצריים, כיבוש כנען, תקופת המלכים ופיצול הממלכה לישראל ויהודה, הגלות והשיבה ממנה. #### שושלת היוחסין של אברהם אין כל ספק לגבי נכונותה ההיסטורית של שושלת היוחסין של אברהם. ובכל זאת עולה השאלה אם השמות שכלולים בה מדברים על אנשים פרטיים או על ערים עתיקות (למרות שערים בעת העתיקה נשאו לעיתים קרובות את שם המייסד). בדבר אחד אין כל ספק: אברהם היה אדם אמיתי, שאכן חי עלי אדמות. בורוז אומר: ״הכל מצביע על כך שמדובר באדם אמיתי שחי במהלך ההיסטוריה. אומנם הוא לא מופיע במקור ארכאולוגי כלשהו, אבל שמו מופיע בבבל כשם פרטי באותה תקופה שאברהם חי בה״. בעבר נעשו ניסיונות למקם את אברהם במאות ה־15 או ח-14 לפנה״ס ־ תקופה מאוחרת בהרבה מימיו. אבל אולברייט אומר שבזכות הנתונים שלעיל ובזכות עדויות נוספות, יש היום ״עדויות רבות ־ כולל שמות אנשים ומקומות ־ שיוצאות נגד הגישה הזו״. #### שושלת היוחסין של עשיו ברשימת היוחסין של עשיו מוזכרים החורים (ברא׳ ל״ו 20). הסברה היתה שמדובר בעם של ״שוכני מערות״, בגלל הדמיון בין השם ״חורי״ למילה ״חור״, שיכולה לציין גם מערה. אבל הממצאים הארכאולוגיים מלמדים שמדובר בקבוצת לוחמים חשובה, שחיה במזרח הקרוב בתקופת האבות. #### יצחק: הברכה שניתנה בעל פה (ברא׳ כ׳׳ז) ג׳וזף פרי מציין שעצם העובדה שיצחק לא לקח בחזרה את ברכתו לאחר שהתרמית של יעקב נחשפה יכולה להישמע מוזרה למדי. אבל מהלוחות שנתגלו בנוזי עולה שהכרזה כזו בעל פה היתה חוקית ומחייבת בכל המובנים. אחד הלוחות מתאר תביעה משפטית של אשה שהיתה אמורה להינשא לגבר מסוים, אבל אחיו הקנאים התנגדו לכך. החתן זכה בתביעה המשפטית כי אביו הבטיח לו את האשה בעל פה. הצהרות שנאמרו בעל פה היו בעלות משקל כבד ביותר, לא כמו היום. התעודות שנמצאו בנוזי מקורן בחברה הדומה לזו שעליה מסופר בבראשית. ג׳ ארנסט רייט מסביר את המנהג הזה, ״ברכות שנאמרו בעל פה או צוואות שניתנו על ערש דווי הוכרו כברות תוקף בנוזי, וגם בחברה שבה חיו האבות. ברכות כאלה היו עניין רציני, ומרגע שנאמרו לא היה אפשר להפר אותן. יצחק ידע שעליו להישאר נאמן לדבריו, למרות שהברכה הוצאה ממנו במרמה. ׳ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד ויאמר, ״מי אפוא הוא הצד ציד ויביא לי ואוכל?…גם ברוך יהיה׳״ (ברא׳ כ״ז 33)״. כורש גורדון מפרט שלוש נקודות לגבי התעודות מנתי, ״הטקסט דומה באופיו לברכות המקראיות, דוגמת ברכותיהם של האבות, מעצם היותו (א) צוואה שנאמרה בעל פה. (ב) בעל תוקף חוקי. (ג) האב אמר את הדברים לבנו בהיותו על ערש דווי״. וכך, החברה שמוכרת לנו באופן חלקי בלבד, מוארת לפתע באור בהיר ביותר. ### יעקב #### קניית הבכורה מעשיו גורדון שופך אור על הסיפור מבראשית כ״ה, ״אין עוד הרבה מאורעות משפחתיים שנראים מוזרים כמו מכירת הבכורה של עשיו לאחיו התאום יעקב. אחד הלוחות \[מנתי\]… מתאר מאורע דומה״. רייט מפרש את הלוח שגורדון מדבר עליו, ״לסיפור קניית הבכורה יש מקבילה בלוחות נוזי. במקרה האמור, אח אחד מכר חורשה שירש תמורת שלושה כבשים! נדמה שמדובר בעיסקה שאינה שווה לשני הצדדים, ממש כמו זו שעשה עשיו: ׳ויאמר עשיו אל יעקב, ״הלעיטני נא מן האדום האדום הזה…״ ויאמר יעקב, ״מכרהָ כיום את בכורתך לי״. ויאמר עשיו, ״הנה אנוכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה?״ ויאמר יעקב, ״הישבעה לי כיום״, ויישבע לו, וימכור את בכורתו ליעקב. ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת׳ (כ״ה 34-30)״. פרי ממשיך ומפרש, ״באחד הלוחות של נוזי מופיעה רשומה על אדם בשם טאפקיטילה, שבתמורה לשלושה כבשים העביר לאחיו קורפאזה את זכותו לרשת חורשה מסוימת. עשיו השתמש בטכניקה דומה כשהחליף את זכויות הירושה שלו כדי לאכול את הנזיד שהוא כה התאווה אליו״. ס׳ ה׳ הורן כותב על כך במאמרו ״אור חדש על התנ״ך" ("Recent Illumination of the Old Testament״)  :ומגיע למסקנה הבאה, ״עשיו מכר את בכורתו תמורת אוכל שהתבשל בסיר. טאפקיטילה מכר את בכורתו תמורת אוכל שעדיין לא בושל״. #### פרשת לבן ויעקב (ברא׳ כ׳׳ט) כורש גורדון טוען שהממצאים מנוזי יכולים לשפוך אור אפילו על הסיפור מבראשית כ״ט. ״לבן ניאות לתת את בתו ליעקב לאשה, והפך אותו לבן בית; ׳טוב תִיתִי אותה לך מתיתי אותה לאיש אחר. שבה עימדי!׳ (ברא׳ כ״ט 19). יש עוד נקודות דמיון מדהימות שמצויות בתעודות של נוזי ושתומכות בתיאוריה שלנו, שלפיה הפיכתו של יעקב לבן בית אצל לבן דומה לאימוצו של וולו (דמות שמוזכרת בלוחות נוזי)׳׳. #### גניבת התרפים (ברא׳ ל׳׳א) גם סיפור זה זוכה להסבר בתגליות של נוזי. דבריו של ג׳וזף פרי, במאמרו Archeoiogy and the Bible (״ארכאולוגיה והכתובים״) מספקים הסבר טוב לא רק לפרשה עצמה, אלא גם לרקע של לוחות נוזי: בשנת 1925 נמצאו בחפירות שנערכו באתר במסופוטמיה, שמוכר היום בשם יורע׳אן טפה למעלה מ-1,000 לוחות חומר. בחפירות שנערכו שם מאוחו יותר נמצאו 3,000 לוחות נוספים. כך נחשף האתר הקדום של ׳׳נוזי׳׳. הלוחות, שנכתבו בסביבות שנת 1500 לפנה״ס, שופכים אור על תקופת האבות, על ימיהם של אברהם, יצחק ויעקב. הנה דוגמה אחת: כשיעקב ורחל ברחו מביתו של לבן, רחל גנבה את התרפים של המשפחה. כשלבן גילה את הגניבה, הוא רדף אחרי בתו וחתנו, ובתום מסע ארוך השיג אותם (ברא׳ ל״א 23-19). לאורך הדורות תהו הפרשנים מדוע לבן טרח להשיב צלמים שהיה יכול לרכוש שוב בקלות באחת החנויות המקומיות. הלוחות של מזי מתעדים מקרה שבו חתן שהחזיק בתרפים המשפחתיים היה זכאי לתבוע את רכושו של חמיו, מה שמסביר את חרדתו של לבן. עדות זו, ואחרות כמוה, יוצרות התאמה בין הרקע של סיפורי האבות לבין התקופה הקדומה שבה הם חיו, ואינה תומכת בגישה הביקורתית – הטוענת שהסיפורים נכתבו 1,000 שנה מאוחר יותר. תודות למחקר הארכאולוגי אנחנו מתחילים להבין את הרקע לחלק ניכר מסיפורי התנ״ך. ### יוסף #### המכירה לעבדות ק׳ א׳ קיטצ׳ן מציין בספרו Ancient Orient and 0ld Testament (״המזרח הקדום והתנ״ך״) שהסיפור מבראשית ל״ז 28 נוקב במחירו של עבד במאה ה־18 לפנה״ס, ״המחיר של 20 מטבעות כסף ששולמו עבור יוסף בבראשית ל״ז 28 הוא המחיר הממוצע שהיה תקף במאה ה־18 לפנה״ס: בתקופות קדומות יותר היו העבדים זולים יותר (המחיר הממוצע היה 15-10 שקלי כסף), ואילו מאוחר יותר עלה מחירם בהתמדה. זהו עוד פרט קטן שנאמן לתקופתו מבחינה תרבותית״. #### הירידה למצריים יש שהטילו ספק באשר לשנים שבהן יוסף חי במצריים. מילר בורוז מציין כי ״דיווחים על ירידה למצריים בעיתות רעב (ברא׳ י״ב 10; מ״ב 2-1) תואמים את הדיווחים המצריים על האסיאתים שבאו לארצם למטרה זו. על קירות הקבר שנמצא בבני חסן, בן זמנו של אברהם, אפשר לראות תמונה של אנשים שמיים המבקרים במצריים״. גם הווארד ווס מדבר בספרו Genesis and Archeology (״בראשית וארכאולוגיה״) על נוכחותם של בני ההיקסוס במצריים. מצויות בידינו עדויות נוספות, מעבר לציור שעל קברו של אמנחוחתפ, שמאשרות את העובדה שזרים נכנסו לתחומי מצריים בשלב מוקדם. יש סימנים שונים המעידים על כך שההיקסוס החלו לפלוש לעמק הנילוס בסביבות שנת 1900 לפנה״ס. בסביבות שנת 1730 לפנה״ס נוספו אליהם שבטים אחרים, שהכניעו את השליטים המצריים המקומיים. כך שאם צריך לקבוע תאריך מוקדם לכניסתם של העברים למצריים, הרי שהם נכנסו למצריים בתקופת הפלישה של ההיקסוס – תקופה שבה זרים רבים נכנסו למצריים. אם נקבל את התארוך של כניסת העברים לסביבות 1700 או 1650 לפנה״ס, הרי שהחיקסוס שלטו אז במצריים, והסבירות שהם איפשרו לזרים אחרים להיכנס היא גבוהה. ווס מפרט ארבע נקודות שמקשרות בין שבטי ההיקסוס לסיפור בתנ״ך. ראשית, המצרים התייחסו להיקסוס ולעבדים כאל משהו שונה. שנית, יתכן שהמלך המצרי ש״לא ידע את יוסף״ (שמות א׳ 8) היה מלך מצרי. אך טבעי שקנאות לאומית כמו זו שהוא הפגין לא תהיה אופיינית לשליטים זרים. שלישית, בבראשית מ״ז 17 מצוי האזכור הראשון של סוסים בתנ״ך. ההיקסוס הם שהביאו את הסוסים למצריים. רביעית, אחרי גירוש ההיקסוס רוכז חלק ניכר מאדמות מצריים בידי השליטים; התמונה מתאימה לסיפור הרעב שיוסף ניבא, ושהביא לכך שהוא חיזק את כס המלוכה וריכז בידי המלך את רוב אדמות המדינה. #### קידומו של יוסף הנה הסיכום שמביא הווארד ווס בנוגע לעלייתו של יוסף לגדולה, שהיתה ללא כל ספק יחודית, הדברים מופיעים בספרו Genesis and Archeology. עלייתו של יוסף מעבדות למעמד של ראש ממשלת מצריים גרמה להרמת גבה בקרב חוגים מסוימים. אבל היום מצויים בידינו ממצאים ארכאולוגיים המעידים על מקרים דומים שהתרחשו בארץ הנילוס. כשפועה מינה את יוסף על כל ארץ מצריים, הוא העניק לו טבעת ורביד זהב, כפי שהיה נהוג במצריים עם קידומו של אדם מסוים לתפקיד בכיר יותר. א׳ קמבל מדבר על תקופת עמארנה ומספר על מקבילה לזו של עליית יוסף לשלטון: אחת הדמויות בתכתובת של רב־אד מלך גבל יוצרת קישור מעניין בין שליטי הערים השונות בארץ ישראל ובדרום לבין התנ׳׳ך. זוהי דמותו של ינחם, שרב־אד מתאר בשלב מסוים כ-musallil של המלך. משמעות המונח, ככל הנראה, היא נושא המניפה של המלך. זהו כינוי כבוד למישהו שמקורב למדי למלך, וככל הנראה מייעץ לו בנושאים מדיניים. אם כך, ינחם שימש בתפקיד בכיר למדי במצריים. שמו מופיע בתכתובות בין שליטים בארץ ישראל ובסוריה. בתחילת תקופת רב־אד נדמה כי ינחם היה אחראי על אספקה מסל הלחם המצרי, המכונה יארימוטה, וכבר ראינו שרב־אד נזקק כל הזמן לשירותיו. השם ינחם הוא ממוצא שמי, מה שמצביע על הקבלה נוספת לסיפור יוסף בבראשית, מעבר לעובדה ששניהם קשורים לאספקת מזון לזרים. המידע על ינחם מספק אישור מושלם לרקע המצרי של סיפור יוסף, אם כי אין זה מספיק כדי לומר שינחם ויוסף אחד הם, או שהם מילאו את תפקידם באותו זמן. סביר להניח שיוסף חי בתקופה מוקדמת יותר. יש להשערה הזו כמה סיבות, אם כי העדויות לא מאפשרות להגיע לוודאות מוחלטת בנושא. כן ברור שאנשים ממוצא שמי יכלו להגיע לעמדות סמכותיות במצריים, ואפילו יתכן שהשליטים העדיפו למנות אותם משום שהמנהיגים המצריים החלו לצבור עוצמה וכוח. קיטצ׳ן מתייחס לפפירוסים קדומים ומדבר על שמים שעלו לגדולה במצריים: עבדים אסיאתיים שימשו במצריים בבתיהם של בעלי תפקידים ציבוריים. היה זה דבר שגרתי בסוף ימי השושלת התיכונה במצריים (1700-1850 לפנה״ס). שמיים יכלו לעלות לגדולה ולהגיע למעמד רם (ולפני תקופת ההיקסוס אפילו לשבת על כס המלוכה), כפי שקרה בימיו של הנשיא חוב. הקריירה של יוסף יכולה להתאים באופן מושלם לתקופה של שלהי השושלת ה-13 וראשית השושלת ה-14 במצריים. כמובן שבכל התקופות יחסו לחלומות תפקיד חשוב. יש בידינו עותק משנת 1300 לפנה״ס בערך, של ספר לימוד מצרי לקורא חלומות. הספר מבוסס על מקור שנכתב מאות שנים קודם לכן; חיבורים כאלה מוכרים לנו גם מממצאים אשוריים מן האלף ה-1 לפנה״ס. #### קבר יוסף ג׳ון אלדר אומר בספרו ,Prophets, idols and Diggers (״נביאים, אלילים וחופרים״): בפסוקים האחרונים של בראשית מסופר כיצד הפציר יוסף בקרוביו להעלות את עצמותיו לכנען, כשאלוהים ישיב אותם אל ביתם; ביהושע כ״ד 32 מסופר שעצמותיו אכן הובאו אל כנען ונקברו בשכם. בעיר שכם עומד היום קבר, שבמשך מאות בשנים זכה לכבוד והערצה כקבר יוסף. לפני מספר שנים נפתח הקבר, ונמצאה בו גופה חנוטה ברוח המנהג המצרי, נוסף לממצאים אחרים שנתגלו בקבר – ביניהם חרב שכמוה חגרו הפקידים המצריים. ### לסיכום סיפורי האבות – עדות ארכאולוגית מסכמת הממצאים של נוזי שופכים אור רב על הנושאים שעליהם דיברנו במאמר זה. ס׳ ה׳ הורן מפרט שישה תחומים שעליהם משפיעים הממצאים האלה: תעודות אחרות \[שנמצאו בבוזי\] מלמדות שבדרך כלל האב הוא שבוחר כלה לבנו, ממש כשם שעשו האבות; הם מלמדים שהחתן צריך לשלם נדוניה לחותנו, או לעבוד אצלו אם אינו יכול לשלם את הנדוניה, ממש כשם שעשה יעקב העני; הם מלמדים שלא היה אפשר לשנות את רצונו של האב לאחר שהוא הבהיר אותו, כפי שיצחק סירב לשנות את הברכות שהעניק ליעקב למרות שהושגו במרמה; הם מלמדים שהכלה קיבלה בדרך כלל מאביה אמה – משרתת אישית, כפי שקיבלו לאה ורחל כשנישאו ליעקב; הם מלמדים שהעונש על גניבת חפצי דת או אליל היה עונש מוות, וזו הסיבה שיעקב הסכים שמי שגנב את התרפים של חותנו יוצא להורג; הם מעידים על כך שמערכת היחסים המשונה בין יהודה לכלתו תמר מומחשת בצורה חיה בחוקים הקדומים של האשורים והחיתים. הארכאולוגיה ללא ספק השפיעה על הידיעות שיש ברשותנו בנוגע לרקע של סיפורי המקרא. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** מהימנות --- ### [מה תלמידי ישוע האמינו אודות התנ"ך?](https://igod.co.il/reliability-scriptures/תורה-נביאים-כתובים/) **Published:** אפריל 20, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > טור משחקי הספורט שהתפרסם בעיתוני הבוקר הוא מהימן מבחינה היסטורית, אבל אין זה אומר שהוא נכתב בהשראת אלוהים. הכתובים, לעומת זאת, כן מתיימרים להיות דבר אלוהים. ### מה טוענים הכתובים? במקומות רבים בכתובים נאמר שהם ״דבר אלוהים״. למה הכוונה? ואם הכתובים הם אכן דבר אלוהים, איך בדיוק אלוהים העביר את דברו לידי האנושות? שאול השליח אומר ש״כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים, ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק״ (טימ״ב ג׳ 16). פסוק זה הוא הבסיס לאמונה בכך שהכתובים נכתבו בהשראת אלוהים. המילה היוונית theopneustos מתורגמת בדרך כלל למילה ״השראה״. שאול אומר שהכתובים נכתבו בהשראת רוח אלוהים. השראה היא תהליך מיסתורי: אלוהים פעל דרך מחברים אנושיים והשתמש באופי ובסגנון האישי של כל אחד מהם כדי ליצור כתבים אלוהיים ובעלי סמכות. חשוב שנהיה זהירים בדרך שבה אנחנו משתמשים במילה ״השראה״. מילה זו משמשת אותנו בחיי היומיום. אנחנו אומרים ש״ההשראה נחה על אמן״ מסוים, וש״אין ספק שהמוסיקה הזאת מלאת השראה״. זהו שימוש מאוד כללי במונח, ובימינו מייחסים לו משמעות של משהו שנעשה היטב או שיש לו ערך רב. אבל כשמחילים את המילה על כתבי הקודש, הכוונה היא אחרת. ההשראה שבה נכתבו ספרי התנ״ך והברית החדשה אינה אותה השראה שנחה על זמר או אמן כלשהו. אלוהים נשף את רוחו, והכתובים נוצרו. הכתובים הם דברו, שכן הם יצאו מפיו. ### הטענות שעולות מן התנ׳׳ך על כך שהוא נכתב בהשראת אלוהים ברבים מספרי התנ״ך נאמר שהם נכתבו בהשראת אלוהים. לכל אורך הדורות התנ״ך נחשב ל״דבר אלוהים״. אפשר לחלק את התנ״ך לקטגוריות רבות ושונות. הברית החדשה מחלקת אותו לשניים (מתי ה׳ 17; ז׳ 12), וגם לשלושה (לוקס כ״ד 44). בסעיף זה נבחן את החלוקה של התנ״ך לשניים – התורה והנביאים – ונראה אילו טענות הם מעלים לכך שהם נכתבו בהשראת אלוהים. כמו כן נדון בחלקי התנ״ך שאינם מעלים את הטענה הזו במפורש. #### התורה חמשת הספרים הראשונים בתנ״ך מרכיבים את ״התורה״, ונקראים גם ״חומש״ או ״חמשת חומשי תורה״. המסורת גורסת שחמשת הספרים האלה – בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים – נכתבו בידי משה. בשמות (ל״ב 16), בוויקרא (א׳ 1), בבמדבר (א׳ 1) ובדברים (ל״א 26-24) נאמר מפורשות שהם נכתבו בהשראת אלוהים. אבל גם ספר בראשית נתפס כחלק מ״ספר משה״(ראה דהי״ב ל״ה 12; נחמ׳ י״ג 1), ומעצם העובדה שהוא נכלל ביניהם, גם לו מיוחסת אותה סמכות אלוהית. מה שנכון לגבי ספר אחד נכון לגבי כולם. במילים אחרות, טענה שתקפה לגבי ספר אחד בחלק זה של הכתובים חלה על כל חמשת הספרים, מאחר שכולם מאוחדים תחת כותרת אחת: ספר משה, או תורת משה. בכל שאר הספרים בתנ״ך עם ישראל נצטווה לשמור את תורת משה בשל היותה תורתו של אלוהים; קולו של משה נחשב לקולו של אלוהים. יהושע החל את תפקידו כיורש של משה עם ההצהרה הבאה, ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך… למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו״(יהוש׳ א׳ 8). אלוהים ניסה את בני ישראל כי ביקש לדעת אם הם ״ישמעו את מצוות ה׳ אשר ציווה את אבותם ביד משה״ (שופ׳ ג׳ 4). ושמואל אמר לעם, ״ה׳ \[הוא זה\] אשר עשה את משה ואת אהרון, ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצריים… וישכחו את ה׳ אלוהיהם״(שמ״א י״ב 9,6). בימיו של יאשיהו ״מצא חלקיהו הכוהן את ספר תורת ה׳ ביד משה״, כלומר את ספר התורה שאלוהים נתן למשה (דהי״ב ל״ד 14). ודניאל אמר שתורת משה היא דבר אלוהים, כשהתפלל, ״ותיתך(אתה נתת) עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה עבד האלוהים, כי חטאנו לו. ויקם את דבריו אשר דיבר עלינו״(דני׳ ט׳ 12,11). ובימי שיבת ציון, התחייה הרוחנית של העם תחת שרביטו של נחמיה באה בעקבות הציות לתורת משה (ראה עזרא ו׳ 18;נחמ׳ י״ג 1). #### הנביאים החלק השני של התנ״ך מכונה בברית החדשה ״נביאים״. כינוי זה עלול להטעות, כי בדרך כלל המילה נביאים מתקשרת אצלנו עם ספרים כדוגמת ישעיהו, ירמיהו ואחרים. אבל הברית החדשה כוללת במילה נביאים לא רק את ספרי הנביאים שהועלו על הכתב, אלא את כל ספרי התנ״ך, פרט לחומש. בכמה מדברי הנביאים המאוחרים יותר יש ביטויים של כבוד רב כלפי כתביהם של נביאים מוקדמים יותר. אלוהים דיבר אל דניאל דרך נבואותיו של ירמיהו (השווה את דני׳ ט׳ 2 עם ירמ׳ כ״ה 11). גם עזרא הכיר בסמכות האלוהית של נבואות ירמיהו (עזרא א׳ 1), ושל חגי וזכריה (עזרא ה׳ 1). אחד הפסוקים החזקים ביותר במובן הזה נמצא באחד מאחרוני הנביאים בתנ״ך, בספר זכריה. זכריה מדבר שם על ״התורה ואת הדברים אשר שלח ה׳ צבאות ברוחו, ביד הנביאים הראשונים״ (זכר׳ ז׳ 12). בפסוק דומה שמופיע בספר נחמיה, נאמר שאלוהים נהג בסבלנות עם עמו במשך שנים רבות, ואף העיד נגדם באמצעות רוחו ודרך נביאיו (ראה נחמ׳ ט׳ 30). הדוגמאות האלה מעידות על הכבוד הרב שרחשו הנביאים המאוחרים לכתבים של קודמיהם; הם ראו בהם את דבר אלוהים, שניתן לעם ישראל בידי רוח הקודש. הפתיח הנבואי ״כה אמר ה׳״, לצד ביטויים דומים, מופיע בחלקים שונים של התנ״ך מאות פעמים. ### הנביאים כשופר וכקול של אלוהים ישעיהו, לדוגמה, מכריז, ״שמעו שמים והאזיני ארץ! כי ה׳ דיבר״ (ישע׳ א׳ 2). וירמיהו הכריז, ״ויהי דבר ה׳ אלי לאמור…״ (ירמ׳ א׳ 11). ״הייה היה דבר ה׳ אל יחזקאל״(יחז׳ א׳ 3). אמירות דומות מופיעות לכל אורך ספרי תרי עשר(ראה הו¬שע א׳ 2-1; יואל א׳ 1). על ספח הנביאים שקובצו מאוחו ׳ותו ונקואים ״כתובים״ חלות באופן אוסומס׳ המענות שתקפות לגבי הנביאים, שכן הם היו חלק מהם. אפילו ספו תהילים (שמהווה חלק מה״כתובים״), ושישוע דיבר עליו בנפרד בשל חשיבותו המשיחית (לוקס כ״ד 44), היה חלק מהתורה והנביאים, וישוע אמו שהם מכילים את ״כל הכתוב״(לוקס כ״ד 27). יוספוס כלל את ספר דניאל (שמשולב מאוחו יותר במסגות ה״כתובים״) ב״נביאים״, ברוח החלוקה שרווחה בימיו (נגד אפיון, א ח). כך שלא משנה מהי האפשרות החלופית או מה היתה השיטה (המאוחות יותר) של סידור ספר התנ״ך בשלושה חלקים, ברור שהחלוקה הקדומה היתה לשני חלקים – תורה ונביאים (כשהחלק של הנביאים כולל את הספרים שמאוחר יותר נכללו בחלק נפרד, ב״כתובים״). כך זה היה מסוף תקופת התנ״ך ועד לתקופת הברית החדשה. הנביאים שימשו כשופר וכקול של אלוהים, לא רק בזכות הדברים שאמרו אלא גם בגלל הדברים שהם כתבו. אלוהים ציווה על משה, ״כתוב לך את הדברים האלה״ (שמות ל״ד 27). ולירמיהו הוא הורה, ״שוב, קח לך מגילה אחרת וכתוב עליה את כל הדברים הראשונים אשר היו על המגילה הראשונה״(ירמ׳ ל״ו 28). ישעיהו העיד שאלוהים אמר לו, ״קח לך גיליון גדול וכתוב עליו״(ישע׳ ח׳ 1). מאוחר יותר אמר לו אלוהים, ״עתה בוא כתבה על לוח איתם ועל ספר חוקה, ותהי ליום אחרון לעד עד עולם״(ישע׳ ל׳ 8). מצווה דומה ניתנה לחבקוק, ״כתוב חזון ובאר על הלוחות, למען ירוץ קורא בו״ (חבק ב׳ 2). הפתיח הנבואי ״כה אמו ה׳ ״, לצד ביסו״ם דומים, מופיע בחלקים שונים של התנ״ך מאות פעמים. ### התנ״ך כולו רוב ספרי התנ״ך (כ־18 מתוך 24) טוענים מפורשות שהם דבר אלוהים לבני האדם. יחד עם זאת, יש כאלה שאינם מעלים הצהרות ברורות כאלה בנוגע למקור שלהם. הנה מספר סיבות לכך: #### הם שייכים לחלק נתון שהטענה שלו למקור ההשראה היא ברורה כל ספר בתנ״ך נמנה עם חלק מסוים שלו – התורה או הנביאים – ובכל חלק כזה יש טענה ברורה שאין עליה עוררין לכך שחלק זה נכתב בהשראת אלוהים. טענה זו מכסה כל ספר שנמנה עם אותו חלק. לכן, כל ספר בפני עצמו לא צריך לספק טענות בנוגע לעצמו; הטענה הזו כבר הועלתה עבורו במסגרת החלק שבו הוא כלול, והיא זוכה לאישור מעצם העובדה שספרים מאוחרים יותר שנכללו בתנ״ך מתייחסים לסמכות שיש לאותו חלק שלם. #### אופיים של ספרי היסטוריה ושירה ספרי ההיסטוריה והשירה בתנ״ך הם היחידים שלא תמיד מופיעה בהם טענה ישירה באשר למקור האלוהי שלהם. בכל שאר הספרים מופיע הביטוי ״כה אמר ה׳״. ספרי ההיסטוריוגרפיה והשירה לא כוללים את הביטוי הזה משום שהם מתעדים את מה שאלוהים הראה(את ההיסטוריה) ולא את מה שהוא אמר (תורה ונביאים). ובכל זאת, הביטוי הדידקטי ״כה אמר ה׳ ״ מופיע גם בספרי ההיסטוריוגרפיה והשירה. היסטוריה היא הדברים שאלוהים אמר במהלך מאורעות מסוימים בחיי העם. שירה היא מה שאלוהים אמר בלבבות ובשאיפות של אנשים פרטיים מקרב העם. שניהם דברים שאלוהים אמר, לא פחות מהתיעוד המפורש של הדברים שהוא אמר בתורה ובספרים הדידקטיים האחרים. #### אלוהים בחר את הכותבים שלמה, שהמסורת מייחסת לו את כתיבת שיר השירים, משלי וקהלת, היה בעל חוכמה שמקורה באלוהים(מל״א ה׳ 29). הוא גם עמד בתנאים שצריכים להתקיים אצל נביא. לפי במדבר י״ב 6, נביא הוא אדם שאלוהים דיבר דרכו על ידי חזונות וחלומות (מל״א י״א 9). לדוד מיוחסת כתיבתם של כמחצית המזמורים בתהילים. למרות שבמזמורים עצמם לא נאמר מפורשות שהם נכתבו בהשראת אלוהים, עדותו של דוד עצמו מתועדת בשמואל ב׳ כ״ג 2, ״רוח ה׳ דיבר בי ומילתו על לשוני״. אין כל ספק לגבי הסמכתו של ירמיהו לנביא (ראה ירמ׳ א׳ 17,4), והמסורת רואה בו את מחבר ספרי מלכים א׳ ובי. את כתיבת ספרי דברי הימים, עזרא ונחמיה מייחסים לעזרא הכוהן, שתיפקד כנביא, כשהוא מפרש את תורת משה ומכניס תיקונים אזרחיים ודתיים בהתאם. אם כך, לגבי אותם ספרים בתנ״ך שלא מעידים על עצמם – האנשים שכתבו אותם, כמעט בלי יוצא מן הכלל, טוענים שהם דבר אלוהים ושהם נכתבו בסמכותו. ###### כל הזכויות למהדורה העברית שמורות ל"מעוז" ישראל צור (תל אביב) בע"מ. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** מהימנות כתבי הקודש --- ### [האם ע"פ ישעיהו נ"ג על המשיח היה לחלות בצרעת?](https://igod.co.il/prophecies-messiah/האם-עפ-ישעיהו-נג-על-המשיח-היה-לחלות-בצר/) **Published:** מאי 14, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "המשמעות הפשוטה המובנת היא שהוא \[עבד ה'\] נשא את החולי בעבורנו, הוא נשא את הסבל והחולאים שהיו עלינו על שכמו, על גביו, בעצמו. האם כאשר ישו ריפא מצורע, הוא נצטרע במקום בעצמו? בוודאי שלא". (הרב דניאל עשור) הרב דניאל עשור טוען כי עבד ה' בישעיהו נ"ג לא יכול להיות ישוע המשיח, אלא חייב להיות עם-ישראל, מאחר וישוע מעולם לא חלה בצרעת. ### עבד ה' חולה בצרעת? ברור מההקשר כי ישעיהו נ"ג הוא נבואה פואטית, אחרת, אם נקח באופן מילולי כל מילה, יוצא שידו של אלוהים נוגעת באנשים מהשמיים (פסוק א'), שהוא שורש שעולה במדבר (פסוק ב') ושהוא כבשה (פסוק ז'). מביך למדיי נכון? אבל על מנת להימנע מפירוש הנבואה על ישוע המשיח, החליט הרב עשור להתעקש ולפרש את ישעיהו נ"ג באופן מילולי. לכן, לטענתו, על המשיח לחלות בצרעת. מעניין אם הרב עשור מוכן לקחת את זה עד הסוף, ולטעון כי על עם ישראל לחלות בצרעת גם הוא? (שהרי לטענתו "עבד ה'" בפרק הוא עם ישראל). --- הרחבה בנושא נבואת [ישעיהו נ"ג](https://igod.co.il/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa/%d7%99%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%a0%d7%92-%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%93%d7%97%d7%99%d7%99%d7%aa%d7%95-%d7%95%d7%a1%d7%91%d7%9c%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97/) על המשיח --- ### תחילה חז"ל בתלמוד הבבלי, סנהדרין צ"ח ע"ב; במדרש תנחומא לספר במדבר, במדרש שמואל על פרק נ"ג; במדרש בראשית רבה; בספר הזוהר; במחזור התפילה ליום הכיפורים (תפילת מוסף) וכו'. כל אלה ועוד זיהו את ישעיהו נ"ג עם **המשיח** בצדק וללא סייג. לפיכך, אם מישהו טוען כי נבואה זו אינה מדברת על המשיח, הרי שיש לו בעיה כנגד פרשנותם של חז"ל. ### הנבואה גופא בניגוד לדבריו של הרב דניאל עשור, פרק ישעיהו נ"ג אינו מזכיר כלל את המונח "צרעת". בפס' ד-ו נאמר:  "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַה' הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ". הסוגה הספרותית אשר בה השתמש ישעיהו שייכת, מן הסתם, לנבואה ולכן אין כל הצדקה להתייחס לכל מילה ומילה כפשוטה ובאופן מילולי. הנביא בסך הכל ערך הקבלה ספרותית בין ביטויים כגון חולי, מכאוב ונגע (פס' ג-ד); לבין פשע, עוון וחטא (פס' ה-ו, י"ב). הניסיון להיטפל לביטוי מסוים מבלי להתייחס לאופי הסוגה, רק מדגיש את חוסר הבנת המסר שמבקש הנביא להעביר. אגב, נבואות ישעיהו מלאות במטאפורות ובביטויים סמליים אשר אם ייתפסו באופן מילולי כפשוטם, יאבדו כל משמעות הגיונית. ### בברית החדשה סבלותיו של ישוע החלו הרבה קודם לצליבה, מרגע מעצרו על-ידי הרומאים וכלה בהסגרתו לידי הכהן הגדול (ראו לדוגמא: מרקוס י"ד 53-65, ט"ו 16-21; יוחנן י"ט 1-3). המשיח ישוע חווה אם-כן סבל נורא זמן רב לפני שנצלב ולא רק לאחר מכן. אבל גם דחייתו והבוז שחווה ע"י בנו עמו היה קיים לאורך שירותו. מאות שנים לפני שהעלו זאת חז"ל על הכתב, נאמר בכתבי הברית החדשה כי נבואת ישעיהו בפרק נ"ג התגשמה במשיח ישוע (ראו למשל: מרקוס ט"ו 27-28; יוחנן י"ב 37-38; מה"ש ח' 30-35; יעקב ד' 6; פטר"א ב' 25). כחלק מתפקידו כמשיח ישראל, ישוע אכן ריפא מצורעים ומעניין כי כתבי הברית החדשה מספרים כי באחד המקרים, לאחר שריפא המשיח איש נגוע בצרעת, הוא פרש אל מחוץ לישוב (בהתאם לתורת המצורע בויקרא י"ד), כאילו כעת נושא הוא על עצמו את מחלתו של הנרפא (מרקוס א' 40-45). נוסף על-כך, מלמדת הברית החדשה כי המשיח ישוע היה מוכן לסבול נידוי, עינויים ומוות מחוץ למחנה על-מנת לקדש את עמו ולשאת את חרפתם עליו (אל העברים י"ג 12). > גדול חוקרי ספרות חז"ל והקבלה, פרופ' גרשם שלום המנוח, כתב: > > פרק נג בס' ישעיה מילא גם כאן את תפקידו הגדול. כי לא רק משיח בן יוסף יהיה 'מחולל מפשעינו', להיות נהרג על  ידי הגויים, אלא גם על משיח בן דוד נגזר חילול על עזבם את התורה…  וכן דרושים רבים על כל אותו הפרק ועל 'ויתן את רשעים קברו'… הביאו \[חז"ל\] המון ראיות מהמקראות, שהמשיח עתיד להיות מתועב ומחורף ומגודף לישראל ופושע בעיניהם…  אבל החכמים, שהיו יודעים הסוד הזה… הוציאו מסקנות בכיוון זה מתוך המוטיב האגדי הידוע: 'כגואל ראשון כן גואל אחרון', שכשם שמשה רבינו חי שנים רבות בחצרו של פרעה, אף משיח מוכרח לחיות אצל ה'תוגר הגדול'. בסוף הגלות יסבול אף המשיח עצמו גלות בעדנו ובזה יכפר על כל ישראל ("מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה", 1982: 26). אנו שותפים לתקווה זו, שלא ירחק היום ועם ישראל יראה את ישוע המשיח כפי שהוא באמת, ייתן לו את מקומו הראוי ובכך ישיבהו מן הנידוי ב"גלות" אשר בה הוא לכאורה שרוי עדין. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, ישעיהו נ"ג, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, סתירות בברית החדשה?, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [קבלה - המאגיה של היהדות](https://igod.co.il/true-judaism/קבלה-המאגיה-של-היהדות/) **Published:** אפריל 28, 2020 **Author:** גולן ברושי **Content:** תופעת מעשי הכשפים, הקסמים והמאגיה היו נחלתם של תרבויות פרימיטיביות רבות[\[1\]](/#_ftn1) והעיסוק בהם רווח מאוד בכל העולם העתיק, לרבות ארץ ישראל.[\[2\]](/#_ftn2) הזיקה הברורה בין הקבלה והמיסטיקה הרבנית והגנוסטיקה הפגאנית לא נעלמה מעיניהם של חוקרי הקבלה.[\[3\]](/#_ftn3) יתרה מכך, פרופ' גרשם שלום אף "ראה בגנוסטיקה את מקורותיה של המיסטיקה היהודית והכיר בהשפעת הניאו-אפלטוניות על ראשית הקבלה".[\[4\]](/#_ftn4) ד"ר ידידיה יצחקי מפרט: עיקרה של תורת המיסתורין, המכונה 'קבלה', התפתחה בין המאה השתים עשרה למאה החמש עשרה. שורשיה של ה'קבלה' הם ב'תורת הסוד', שראשיתה בימי הבית השני, אבל עיקרה במאה השנייה והשלישית, בהשפעתן של תורות מיסטיות שמוצאן במזרח העתיק.[\[5\]](/#_ftn5) פרופ' יוסף דן מונה מספר הקבלות בין תורת הגנוסיס הפגאנית לבין תורת הסוד הקבלית: **א-** שתי התנועות טוענות לקיומו של ידע אזוטרי שעבר באופן חבוי מדור לדור ונשתמר בידי "מקובלים" ויודעי ח"ן; **ב-** בבסיס התוראה שלהן קיימת תפיסה דואליסטית לגבי עולם האלוהות: האלוהות הטובה, אשר אין מגע ישיר עם העולם, מול כוח אלוהי רע השולט שליטה גמורה בעולם הזה; **ג-** רק בנשמותיהם של קומץ אנשים נבחרים (גברים בלבד), הם "המקובלים" (הגנוסטיקאים), מצוי ניצוץ נסתר המאפשר הכרה במציאותו של האל הטוב ובהתקשרות עימו; **ד-** שתי התנועות ביססו את רעיונותיהם על פסוקים עלומים מהתנ"ך (לרוב, מבראשית א'-ג' ומיחזקאל א'), אגב יישומה של פרשנות מיסטית לשם כך.[\[6\]](/#_ftn6) כמובן כי עקרונות אלו זרים לחלוטין לספרות המקרא. **התנ"ך** אף אוסר על מעשי כישוף ומגנה בחריפות את העוסקים בו, כפי שכתוב מפורשות בשמות כ"ב 17; בדברים י"ח 10; במיכה ה' 11; במלאכי ג' 5 ובמקומות נוספים. ברם על-אף האיסור המקראי הגורף, השפעתו של הכישוף לא פסחה על **חז"ל** והרבנים התפלשו בו והציפו את התלמוד בעדויות ומעשיות על כוחם של קסמים, אחיזת עיניים וכישוף על ידי לחשים.[\[7\]](/#_ftn7) אמרתו של ר' חנינא: "אין עוד מלבדו – ואפילו לדבר כשפים" (סנהדרין ס"ז ע"ב), ביטאה אפוא את האמונה העמוקה בכישוף לאחר שקיבל הכשר מן הרבנים.[\[8\]](/#_ftn8) פרופ' י"ל לוין מציין כי מקורות שונים מראים כי בתקופת בית שני רווח בעם ישראל העיסוק בענייני כשפים וקמיעות למיניהם.[\[9\]](/#_ftn9) היהדות הרבנית נתנה לגיטימציה למעשי הכישוף ובתוך כך, בולטת במיוחד אמרתו של אביי:[\[10\]](/#_ftn10) "הלכות כשפים כהלכות שבת… יש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחילה". אביי מסיים את דבריו על כישוף בהזכירו שני רבנים אשר היו עוסקים בהלכות יצירה, בראו עגל ואכלוהו בשבת (סנהדרין ס"ו).[\[11\]](/#_ftn11) מעניין כי אביי מדבר על הלכות ספציפיות לכישוף; רוצה לומר, לא זו בלבד שחז"ל אימצו לחיקם את העיסוק במאגיה, הם אף שכללו זאת לכדי פרקטיקה של ממש. אם-כי, נראה שהרבנים אשר עסקו בכישוף לא היו אשפים בכך, שכן התלמוד מתאר כיצד חכם בשם 'רבא' ברא אדם של ממש, אך לא היה בו כוח הדיבור… [\[12\]](/#_ftn12) ואמנם, במאמרו "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", חושף פרופ' יעקב בזק כי הביטוי "נטיעת קישואים" שימש את הרבנים כצופן סודי הידוע לבעלי ח"ן, שפירושו היה למעשה "הלכות כשפים". פרופ' בזק כותב: "במסכת סנהדרין (סח עא) מביאה הברייתא את דבריו של רבי אליעזר בן הורקנוס… על שלוש מאות הלכות שהיה שונה בנטיעת קישואין. לפי פירושו של רש"י… אלו הם "הלכות מיני כשפים שעל ידיהם נתמלא כל השדה קישואים".[\[13\]](/#_ftn13) במסכת סנהדרין ס"ז ע"ב מצוטט ר' עקיבא כמי שאמר "גדרי הלכות כשפים ונטיעת קישואים על ידי כישוף".[\[14\]](/#_ftn14) בהמשך הקטע מתרברב ר' אליעזר[\[15\]](/#_ftn15) ואומר כי הוא עוסק ב"שלושת אלפים הלכות בנטיעת קישואין על ידי כשפים…". מייד לאחר מכן, מספר ר' אליעזר מה ארע עת ר' עקיבא ביקש ללמוד ממנו את הלכות הכשפים: "פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי: רבי, למדני בנטיעת קשואין. אמרתי דבר אחד של כשפים ונתמלאה כל השדה קשואין. אמר לי: רבי, למדתני נטיעתן, למדני עקירתן! אמרתי דבר אחד, נקבצו כולן למקום אחד". בסוף הגמרא עולה התמיהה כיצד הרשה לעצמו ר' אליעזר לעסוק במעשי כישוף, שהרי לכאורה זה אסור; והמסקנה התלמודית קובעת לבסוף: "שאם רוצה אדם ללמוד דבר ולא להשתמש בו, אלא כדי לדעת אותו – מותר לו".[\[16\]](/#_ftn16) פרופ' בזק כותב: "במסכת חגיגה (טו ע"ב) מביא רבי יהודה את דברי המדרש על החכמים שהיו שונין שלוש מאות הלכות במגדל הפורח באוויר (וראה אחד הפירושים לכך שמביא רש"י בסנהדרין קו ע"ב): "לעשות כישוף להעמיד מגדל באוויר. כגון שלוש מאות הלכות בנטיעת קישואין…".[\[17\]](/#_ftn17) במקום אחר בתלמוד (שבת ס"ו ע"ב – ס"ז ע"א), נתנו חז"ל הכשר לשימוש בלחשים ובסגולות למטרות רפואה. מסכת שבת ס"ז ע"א-ע"ב מלאה בדוגמאות ללחשי סגולה שונים ומשונים שניתן לומר בהתאם לנסיבות כאלו ואחרות. בתוך כך, נמצא שם דיון על בשאלת כשרות השימוש במילות הכישוף "אשכי ובושכי".[\[18\]](/#_ftn18) מילות קסם מוכרות יותר הן "אברא כדברא" (שפירושו מארמית: אברא לפי דברי), או "מוריפת", שמוצאן אף הוא בספרות חז"ל.[\[19\]](/#_ftn19) הרבנים ניסו לטשטש את עיסוקם בכישוף, בלחשים ובאמונות טפלות ע"י מכבסת מילים כגון: "סגולות" ו"ניסים". עם-זאת, כאשר מתוודעים למעשים עצמם, אין כל ספק כי מדובר בכשפים גרידא. בתוך כך, ר' שמעון בר יוחאי בהחלט לא טמן ידו בצלחת; הנה שלוש דוגמאות: **א-** מסופר כי כאשר נודע לו על מצוקתו הכלכלית של תלמידיו, הוציאם הרשב"י לבקעה סמוכה למירון והתפלל: "בקעה בקעה, התמלאי דינרי זהב!" מיד החלה הבקעה להתמלא דינרים;[\[20\]](/#_ftn20) **ב-** במקרה אחר, הוא הגיע ללוד, ונודע לו כי דבר כבד משתולל בעיר ואנשים נופחים את נשמתם. אמר הרשב"י: "כל זה בעיר ואני כאן?! גוזרני שתתבטל הגזרה!". מיד בטלה הגזרה ופסקה המגפה;[\[21\]](/#_ftn21) **ג-** כשטיהר הרשב"י את טבריה מטומאת המתים, היה נוטל תורמוסים, קוצצן ומשליכן. ובכל מקום שהיה בו מת, היתה הגופה צפה ועולה באורח נס, וקברוה במקום אחר. אחד מהגויים שראה זאת, נטל מת וטמנו במקום שכבר טיהר הרשב"י. בא לפניו ושאל אותו: האם לא טיהרת כבר מקום זה? והרי יש שם מת! ידע הרשב"י כי אותו נוכרי הוא זה שהניח שם את גופת המת, ואמר: "גוזר אני על העליונים שירדו – ועל התחתונים שיעלו". וכן היה, שוב קם המת לתחיה והנוכרי נקבר באותו מקום.[\[22\]](/#_ftn22) תופעת הכישוף בקרב היהדות הרבנית היתה כה נפוצה עד כי אפילו חברי הסנהדרין הוגדרו כ"בעלי כשפים" (סנהדרין י"ז ע"א); ורש"י מאשר זאת ואומר כי הם אכן היו בקיאים בכישוף.[\[23\]](/#_ftn23) למרות ששנים מאוחר יותר ניסה הרמב"ם להילחם בתופעה וגינה את הכישוף בכל תוקף, תנו דעתכם לתגובתו של הגר"א[\[24\]](/#_ftn24) לכך: "והוא \[הרמב"ם\] נמשך אחרי הפילוסופיה הארורה ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר. אבל כבר היכו אותו על קדקודו, שהרי מצינו הרבה מעשים בגמרא. וכן קמיעין בהרבה מקומות, ולחשים רבו מלספור".[\[25\]](/#_ftn25) הנה כי כן, התנגדותו של הרמב"ם אינה נשמעת אלא בקול ענות חלושה אל מול נחשול העיסוק בכישוף בקרב חז"ל וחכמי הקבלה. נדמה כי כיום קיימת אינפלציה במכשפים אשר מתפרנסים מקבלה מעשית ומשרתים ציבור רחב מכל קשת הזרמים במגזר הדתי בישראל.[\[26\]](/#_ftn26) ד"ר יצחקי מפרט: במרוצת הדורות התפתח בקבלה כיוון המכונה 'קבלה מעשית', שעיקרו ביומרה למעשים על-טבעיים, השפעה על כוחות עליונים לשם מילוי רצונות או צרכים של בני אדם. 'מקובלים' העוסקים בכך מבטיחים רפואה, פרנסה, שידוך הולם, פריון לחשוכי ילדים, סגולה ליולדות, הצלחה, וכל מה שאפשר לבקש. הם עוסקים במעשי כשפים, 'ברכות', לחשים והשבעות, הם כותבים קמיעות ו'סגולות' שיש להם כביכול כוחות בלתי רגילים ויכולת שמחוץ לגדר הטבע. בכך הם העניקו לקבלה אופי של כשפנות, מאגיה שחורה… לאישים אלה יוחסו קשרים עם עולמות עליונים, המאפשרים להם להעניק מהטוב האלוהי למאמינים, בדרכים של לחש, תפילה, קמיעות וכיוצא באלה. לאחרונה חדרה המאגיה השחורה של 'הקבלה המעשית' גם לפוליטיקה הישראלית, בדרך של חלוקת קמיעות, 'ברכות' והבטחות שונות מפי 'מקובלים קדושים' למטרות פוליטיות.[\[27\]](/#_ftn27) [\[1\]](/#_ftnref1) האנציקלופדיה העברית, כרך עשרים, 1971: 1079. [\[2\]](/#_ftnref2) פרופ' משה דוד הר, ההיסטוריה של ארץ ישראל, 1985: 185. [\[3\]](/#_ftnref3) עיין מאמרה של פרופ' חמוטל בר-יוסף, "הריהביליטציה של המיסטיקה היהודית ומניעיה בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל‎, כרך כ', ספר זיכרון לגרשם שלום. במלאת עשרים וחמש שנים לפטירתו – כרך ראשון, תשס"ז, עמ' 207-250;  או מאמרו של פרופ' בוריס אוסטרר, "רבי יוחנן וריש לקיש בסיפור גנוסטי", איגוד: מבחר מאמרים במדעי היהדות, י"ד, כרך א: המקרא ועולמו, ספרות חז"ל ומשפט עברי ומחשבת ישראל, 2005, עמ' 193-211. [\[4\]](/#_ftnref4) ראו בתוך ספרו של בועז הוס, "שאלת קיומה של מיסטיקה יהודית: הגנאלוגיה של המיסטיקה היהודית והתיאולוגיות של חקר הקבלה", בהוצאת: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד, 2016, עמ' 62. [\[5\]](/#_ftnref5) ידידיה יצחקי, בראש גלוי: יהדות כתרבות – היבטים חדשים, בהוצאת: הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים, 2011, עמ' 207. [\[6\]](/#_ftnref6) עיין: יוסף דן, המיסטיקה העברית הקדומה, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, 1989, עמ' 33-47. [\[7\]](/#_ftnref7) פרופ' יעקב בזק, "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", שנתון בר אילן ו',  1968. [\[8\]](/#_ftnref8) האנציקלופדיה העברית, כרך עשרים, 1971: 1089. [\[9\]](/#_ftnref9) בתוך: מנחם שטרן (עורך), ההיסטוריה של ארץ-ישראל – שלטון רומי: התקופה הרומית – ביזנטית,  יד יצחק בן-צבי כתר הוצאה לאור, 1984: 205-206. [\[10\]](/#_ftnref10) אחד מגדולי האמוראים המוזכרים בתלמוד, כיהן כראש ישיבה בבבל. [\[11\]](/#_ftnref11) ד"ר עזריה בייטנר, סיפורי יבנה: ביקור חולים וניחום אבלים, 2011: 329-330. [\[12\]](/#_ftnref12) בבלי, סנהדרין ס"ה ע"ב – ס"ז ע"ב. [\[13\]](/#_ftnref13) פרופ' בזק, "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", שנתון בר אילן ו',  1968. [\[14\]](/#_ftnref14) ביאור הרב עדין שטיינזלץ לסנהדרין ס"ז ע"ב. [\[15\]](/#_ftnref15) ר' אליעזר, ר' יהושע ור' עקיבא היו שלושת החכמים שהוזכרו כבקיאים בהלכות כשפים (פרופ' בזק "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים, 1968). [\[16\]](/#_ftnref16) ביאור הרב עדין שטיינזלץ לסנהדרין ס"ז ע"ב. [\[17\]](/#_ftnref17) פרופ' בזק, "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", שנתון בר אילן ו',  1968 (ראו בהערת השוליים 26 ד'). [\[18\]](/#_ftnref18) או: "אושכו ובושכו", לפי ילקוט שמעוני, פרשת אחרי מות, תקפ"ז. [\[19\]](/#_ftnref19) עיין: מרית בן ישראל, כשדוד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י, בהוצאת: הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 128-129. [\[20\]](/#_ftnref20) מדרש שמות רבה נ"ב. [\[21\]](/#_ftnref21) מתוך אתר האינטרנט "מתחברים לרשב"י", בלינק: [http://www.rashbbi.com](http://www.rashbbi.com/), ובלינק: <http://www.radio2000.co.il/?category=articles&subcat=10&pageart=301> [\[22\]](/#_ftnref22) לפי: ירושלמי, שביעית ט' ע"א; שבת ל"ד ע"א; קהלת רבה י'. באתר האינטרנט "אור הרשב"י" ניתן למצוא דוגמאות לסיפורי "ניסים" נוספים, למתכוני סגולות ולמכירת ישועות, בלינק: [http://www.miron.org.il](http://www.miron.org.il/) [\[23\]](/#_ftnref23) פרופ' בזק "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", 1968. [\[24\]](/#_ftnref24) ר' אליהו בן שלמה זלמן (ידוע בכינוי "הגאון מווילנה"), בן המאה 18. [\[25\]](/#_ftnref25) בתוך מאמרו של פרופ' בזק "הלכות כשפים והלכות נטיעת קישואים", 1968, הערת שוליים מס' 4. [\[26\]](/#_ftnref26) אמנון לוי, החרדים, 1988: 25-30. [\[27\]](/#_ftnref27) ידידיה יצחקי, שם, עמ' 209. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, תשובה לרב --- ### [אלוהות המשיח במחשבת ישראל (חז"ל והתושב"ע)](https://igod.co.il/answer-rabbi/אלוהות-המשיח-במחשבת-ישראל-חזל-והתושב/) **Published:** ספטמבר 12, 2019 **Author:** גולן ברושי **Content:** לא פעם, נשמעות קובלנות מצד אחינו הדתיים לעניין אלהותו של המשיח ישוע. את רובן המכריע ניתן לצמצם לכדי שתי טענות מרכזיות: **א-** הברית החדשה האנישה את אלהים בכך שעשתה אותו לאדם; **ב-** הברית החדשה העלתה את המשיח ישוע למעמד על-אנושי בכך שהפכה אותו לאלהים. כלומר, מצד אחד טוענים כי הפכנו את אלהים לאדם; מצד שני, טוענים כי הפכנו אדם לאלהים. בתגובה לכך, נקדיש פרק זה לעיון במחשבת ישראל בכלל ובספרות התושב"ע בפרט ונבחן טענות אלה תוך מתן מענה לשלוש השאלות הבאות: - האם הרעיון כי אלהים יכול להתגלות בגוף אדם, זר ליהדות חז"ל? - האם התושב"ע והיהדות, על זרמיה השונים, מכירות בקיומו של משיח אלוהי? - האם קיימות בהיסטוריה היהודית דוגמאות למשיח שנחשב שמיימי? 1. **לאלהים יש גוף?** פרופ' יאיר לורברבוים חקר את נושא האנתרופומורפיות בספרות חז"ל וקבע באופן נחרץ כי כל המתבונן במדרשי חז"ל אינו יכול שלא להשתאות נוכח ביטויים חריפים ונועזים ביותר להתאנשות האל.[\[1\]](/#_ftn1) פרופ' דוד הנשקה, מהמחלקה לתלמוד מאוני' בר-אילן, מודה אף הוא כי מחקר אובייקטיבי של מקורות חז"ל אינו יכול להתעלם מעניין הגשמת האלוהות הניכר בהם.[\[2\]](/#_ftn2) לעומתם, העיר יצחק היינמן, פרופ' לספרות חז"ל ולספרות קלאסית, כי כבר בקרב חז"ל נמצאה מחלוקת בין המחזיקים בהגשמת האל לבין הדוחים אותה.[\[3\]](/#_ftn3) עם-זאת, פרופ' משה הלברטל, מהחוג למחשבת ישראל באוני' העברית, מודה כי האנשת האל כשלעצמה אינה מהווה בעיה למדרשי חז"ל. הלברטל מראה כי הגשמתו של אלהים גופא בספרות חז"ל אינה מפתיעה כלל; התפקידים האנושיים שמקבל האל, הם העומדים במחלוקת. לדידו, המדרש מעשיר את התמונה האנתרופומורפית העולה מן המקרא ומרכז את כל התפקידים המואנשים של האל לכדי דמות אחת גשמית.[\[4\]](/#_ftn4) ד"ר רבקה רביב, חוקרת המתודה הפרשנית של חז"ל בהתייחסותם למקרא, מסכמת באומרה כי כאשר שיוו חכמי התלמוד צורה אנושית לאלהים, הם למעשה המשיכו את הקו האנתרופומורפי המקראי ופיתחוהו בדרכם.[\[5\]](/#_ftn5) בי"ג העיקרים, חיבורו המונומנטלי של הרמב"ם, נאמר על אלהים, "שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל". ברם חיבור רבני עתיק וחתרני הנקרא "**שיעור קומה**", המיוחס לרבי ישמעאל ולרבי עקיבא, מערער את תפיסת הרמב"ם ולמעשה, מנפצה לרסיסים! פרופ' יוסף דן, שחקר את ספר "שיעור קומה" לפני ולפנים, כותב כי מדובר באחד מהחיבורים העתיקים ביותר בתרבות העברית, העוסק באופן ישיר ונוקב באלוהות עצמה ואף מתארה בפרטי פרטים. כל עיסוקו של חיבור זה מתרכז בדמותו של האל, באנתרופומורפיה של הקב"ה. כלומר, במתן צורת אדם לאלהים (התאנשות האל).[\[6\]](/#_ftn6) "שיעור קומה" קיבל השראה ממגוון קטעים מקראיים[\[7\]](/#_ftn7) אשר רומזים על התגלותו של הקב"ה בדמות אדם.[\[8\]](/#_ftn8) "שיעור קומה" הוא ספרון קטן היקף, כשישה עמודים, המצוי בנוסחאות רבות וגרעינו העיקרי של החיבור מכיל **שלוש רשימות** המצורפות יחד בסדרת משפטים נחרצים: **הרשימה הראשונה** מתארת את איבריו של האל: כף רגלו, קרסול ימינו, קרסול שמאלו, ירך ימינו, ירך שמאלו, צווארו, עיגול ראשו, זקנו, חוטמו, לשונו, רוחב מצחו, שחור האישונים שבעיניו, לבן שבעיניו, שכמו, זרועותיו, אצבעות ידיו, כפות ידיו, הכתר שבראשו, לחייו ועוד. **הרשימה השנייה** כוללת את פירוט שמות אבריו של הקב"ה; למשל, השחור שבעין ימינו מכונה: "אזדייה אטטיטוס"; ושל עין שמאל: "מטטגרופמצוא מטטרון גרופמציא". כף רגלו הימנית נקראת: "פרסמיזה אטרקק;" והשמאלית: "אגטמץ". הספר ממשיך בתיאור רשימות ארוכות של שמות אברי האל, המורכבים מצירופי אותיות מוזרים וחסרי פשר. **הרשימה השלישית** מתארת את מידות אבריו של אלהים, דהיינו את שיעור הקיפם של אברי גופו (צווארו, אצבעות ידיו וכו'). "שיעור קומה" מתאר אפוא את מניין חלקי גופו של האל ומפרט את שמות איבריו ומידותיהם ביחידות ענק של רבבות פרסאות. מקור הסמכות המקנה אמינות לאותו חיבור, הוא עדותם של ר' עקיבא ור' ישמעאל, הדוברים העיקריים בספר. "שיעור קומה" נפתח במילים: "אמר רבי ישמעאל אני ראיתי את מלך מלכי המלכים יושב על כסא רם ונישא וחיילותיו עומדים לפניו מימינו ומשמאלו … אמר רבי ישמעאל, כמה שיעור קומתו של הקב"ה שהוא מכוסה מכל הבריות". לקראת סיומו של החיבור, מופיעה ההצהרה הבאה: "אמר רבי ישמעאל, כשאמרתי דבר זה לפני רבי עקיבא אמר לי: 'כל מי שהוא ידוע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקב"ה שהוא מכוסה מן הבריות מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ייטב לו בעולם הזה מטוב העולם הבא ומאריך ימים הוא בעולם הזה'. אמר לו רבי ישמעאל לפני תלמידיו? אני ורבי עקיבא ערבים בדבר זה, שכל מי שהוא יודע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקב"ה מובטח לו שהוא בן העולם הבא ובלבד שהוא שונה אותו במשנה \[כלומר, בחיבור 'שיעור קומה'\] בכל יום ויום". פרופ' דן מציין כי "שיעור קומה" מהווה חיבור אנתרופומורפי קיצוני, לא רק משום שהוא מונה את איבריו של אלהים בפירוט שאין דומה לו בשום מקור אחר, אלא מפני שאין הוא ניתן לדחייה ולשלילה כמו מקורות אחרים. לדידו, אי-אפשר לטעון כי מדובר בדימוי ובמטאפורה בלבד, שכן השיעורים המדויקים, פירוט האיברים ומבניהם, מעידים בבירור שאכן כוונת המחברים בדיוק לנאמר באותם תיאורים. מעניין כי תיאור כה גשמי-אנושי ואנטומי של האל, איננו נחלתם של כתבי הברית החדשה, אלא דווקא של חיבור החתום על-ידי שניים מגדולי התנאים של המשנה – עמודי התווך של יהדות חז"ל – רבי ישמעאל ורבי עקיבא. אולם "שיעור קומה" אינו המקרה היחיד לאנתרופומורפיה של האל במחשבת חז"ל. להלן דוגמאות למקורות אחרים מספרות התושב"ע המצביעים על התאנשות אלהים: - **א.** רבי ישמעאל מצוטט במקום אחר כמי שתיאר בפרוטרוט את אלהים כבעל חמש אצבעות ביד ימינו, החל מהזרת וכלה בבוהן (**פרקי דרבי אליעזר**, פרק מ"ח). - **ב.** ב**תלמוד** נאמר כי המשפט: "וְרָאִיתָ אֶת־אֲחֹרָי" (שמות ל"ג 23), "מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין, שכן קשר התפילין נמצא מאחורי הראש, וכבר נאמר שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין" (**בבלי**, **ברכות** ז' ע"א. ביאור שטיינזלץ).[\[9\]](/#_ftn9) אם אלהים מניח תפילין, חֲזָקָה עליו שיש לו גוף. - **ג.** בשמות ל"ב 10 אומר י-ה-ו-ה למשה: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר־אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל". חז"ל פירשו כי הדבר מלמד כי משה תפס את אלהים כאדם התופס את חברו בבגדו ולכן ביקש ה' ממשה שיניח לו, קרי שיעזוב אותו לנפשו (**בבלי**, **ברכות** ל"ב ע"א). - **ד.** ב**מדרש בראשית רבה** (פרשה ח') נאמר: "בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו 'קדוש…' מה עשה הקב"ה? הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם". דהיינו, מפני שברא אלהים את האדם בצלמו וכדמותו,[\[10\]](/#_ftn10) התבלבלו מלאכי השרת וזיהו אותו כאלהים ממש. בשל כך, ביקשו לומר לפניו "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ".[\[11\]](/#_ftn11) - **ה.** ב**תלמוד הבבלי** (**בבא בתרא** נ"ח ע"א) מסופר על רבי בנאה שהיה מאתר מערות קבורה על-מנת לסמנן כדי שלא ייטמאו על ידן. כאשר הגיע למערה שבה נקבר אדם הראשון, יצאה בת קול ואמרה: הסתכלת באברהם, שהוא כעין דמותו של אדם הראשון, בדיוקני אל תסתכל, שהרי נאמר שבצלם אלהים עשה את האדם. במילים אחרות, בת הקול הפצירה ברבי בנאה שלא יביט בדיוקנו של אדם הראשון, שהרי אז ייחשף לצלם דמותו של האל. - **ו.** ב**בבלי**, **ברכות** ז' ע"א, כתוב: "אמר ר' ישמעאל בן אלישע הכהן הגדול: פעם אחת, ביום כיפורים אחד, נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים בבית קודש הקדשים, וראיתי בחזון את אכתריאל יה ה' צבאות, שהוא אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא המבטאים את שלטונו העליון, שהוא יושב על כסא רם ונשא (עיין ישעיה פרק ו), ואמר לי: 'ישמעאל בני, ברכני'!… ונענע לי הקדוש ברוך הוא בראשו, כמרוצה מן הברכה הזו" (ביאור שטיינזלץ). כלומר: ר' ישמעאל רואה בחזונו את הקב"ה ממש, מנענע בראשו לאות ריצוי. - **ז.** ב**תלמוד הירושלמי** (**יומא** דף כז,א פרק ה הלכה ב גמרא) מסופר: "ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ובשנה האחרונה אמר להן: בשנה הזאת אני מת. אמרו לו: מאיכן אתה יודע? אמר להן: כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים, היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי, ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי. שאלו לפני ר׳ אבהו: והא כתיב ׳וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו׳ (ויקרא טז, יז), אפילו אותן שכתוב בהן ׳ודמות פניהם פני אדם׳ (יחזקאל א, י) \[המלאכים\] לא יהיו באהל מועד. אמר להם: מי אומר לי שהיה בן אדם, אני אומר: הקב״ה היה". דהיינו, שמעון הצדיק זיהה את הדמות האנושית שנכנסה עמו לקודש הקודשים כאלהים. במילים אחרות, "מי שמלווה אותו ׳לפני ולפנים׳ אינו מלאך, אלא האל בכבודו ובעצמו", כפי שפירש ד"ר דוד ברזיס.[\[12\]](/#_ftn12) - **ח.** דוגמא נוספת מגיעה מ**ספר הזוהר**, שם נעשה ניסיון לפרש את בראשית א' 27: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". מחבר הזוהר לא השכיל לתפוס כיצד אלהים אחד יברא בצלמו ובדמותו שני יצורים שונים (קרי: זכר ונקבה). פירוש "**מסורת** **הזוהר**" נחלץ לעזרה ומסביר: "תרי אלהים: הכא חד כלפי זכר, וחד כלפי נקבה". בתרגום חופשי: שני אלהים כאן – אחד כלפי זכר, אחד כלפי נקבה.[\[13\]](/#_ftn13) הוי אומר: הזוהר נאלץ לפרש כי קיימים שני אלוהים, אחד זכר והשני נקבה, מפני שרק כך יכול היה לתרץ את בריאתם, באופן מילולי, של שני האנשים (אדם וחוה) בצלמו של האל. - **ט.** במדרש **ילקוט שמעוני**[\[14\]](/#_ftn14) וב**תלמוד הירושלמי**[\[15\]](/#_ftn15) נאמר באופן מפורש כי כאשר ירד משה עם לוחות הברית, הוא אחז בהם בצד אחד, בעוד אלהים אחז בצדם השני. למעשה, נאמר שם כי משה הצליח לחטוף את הלוחות מידיו של ה' ורק לאחר מכן שברם. רק אלהים בעל גוף של ממש יכול להתאים למדרש שכזה. - **י.** ד"ר אליק אייזקס, שחקר את האנתרופומורפיות של ספר התורה ב**תלמוד**, מצא תפיסה לפיה מגילת התורה בבית הכנסת מייצגת את נוכחות האל בהתגלמותו הגופנית. לראיה, הוא מזכיר כי ספר התורה "מחליף גם את הגבר החסר וגם את נוכחות האל, אשר על פי הגמרא, שוכן רק במניין".[\[16\]](/#_ftn16) - **יא.** ב**ויקרא רבה** נאמר: "…וענף עץ עבות, זה הקב"ה שנאמר: 'והוא עומד בין ההדסים'".[\[17\]](/#_ftn17) המדרש מצטט מזכריה א' 8-11 שם נאמר: "רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה… וָאֹמַר מָה־אֵלֶּה אֲדֹנִי… וַיַּעַן הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין־הַהֲדַסִּים וַיֹּאמַר אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח ה' לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ. וַיַּעֲנוּ אֶת־מַלְאַךְ ה' הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים". לפיכך, האיש העומד בין ההדסים הוא מלאך ה', הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, כפי שטען המדרש. - **יב.** ב**דברים רבה** (סדר וזאת הברכה, פרשה י"א) נאמר כי אלהים נטל את נשמתו של משה "בִּנְשִׁיקַת פֶּה" (דהיינו, ע"י כך שנשק בפיו של משה) ולאחר מכן בכה על מותו. גם במקרה דנן, אם לוקחים את המדרש ברצינות, בלתי אפשרי להתחמק מהעובדה שרק אלהים גשמי יכול לנשק ולהזיל דמעות. חוקרי תנ"ך ישרים, אשר ניגשו לטקסט המקראי נטולי משוא פנים, הודו כי בהסתמך על תיאורי הופעתו של האל במקרא, אין מנוס מן המסקנה כי עוד מימי קדם האמינו בני ישראל כי יש לאלהים גוף. ולמרות התגלותו של אלהים כגוף, בכל פעם שהוא מתגלם במקום אחד, הוא נותר מגולם במקומות אחרים מבלי שהתגלמות אחת תגרע מן האחרת.[\[18\]](/#_ftn18) לסיכום חלק זה, נראה כי אין ברירה אלא להודות כי מקורות חז"ל רבים, מתקופות שונות ומפי רבנים שונים, מתארים את גופו של אלהים לפרטי פרטים. כעת נפנה לשאלה השנייה והיא, האם ספרות התושב"ע מצביעה על משיח אלוהי. 1. **האם יהדות ההלכה מכירה במשיח אלוהי?** עיון מעמיק בספרות חז"ל מגלה כי לחלק בלתי מבוטל מהרבנים היתה ציפייה למשיח שמיימי, המתאפיין בתכונות אלוהיות מובהקות. יתרה מכך, כמה מן המדרשים אינם בוחלים מלרמוז שהמשיח ואלהים הם היינו-הך.[\[19\]](/#_ftn19) ד"ר רות קניאל מציינת כי בדרשות החז"ליות ובספרות המיסטיקה הרבנית מתואר המשיח כ'בן האל'; כדמות אנושית מצד אחד ואלוהית מצד שני.[\[20\]](/#_ftn20) בספרה, "קדשות וקדושות: אמהוֹת המשיח במיתוס היהודי", מציגה ד"ר קניאל קטע ממדרש בראשית רבה ובו מעידים חז"ל על שותפותו האקטיבית של אלהים בהולדת עמון ומואב ובכך רומזים על תפיסת המשיח כבן האלהים. במדרש נאמר: "וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ בֵּן אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע; אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁהוּא בָּא מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאֵי זֶה? זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ". הקטע רומז אפוא ללידה ניסית מהאב העליון ששותף במעשה במקום לוט,[\[21\]](/#_ftn21) ולדבריה של קניאל: "לפי מדרש זה, האל מעַבֵּר את בנות לוט – ולא אביהן… מדרש נועז זה לא רק רומז שהמשיח היהודי הוא 'בן האל', אלא גם משקף את השפעת מיתוס עיבור הבתולין על חז"ל".[\[22\]](/#_ftn22) פרופ' אורה לימור מודה כי עד למאה השביעית לספירה (תקופת הסבוראים) התקיים ביהדות הרבנית זרם שהאמין באלוהותו של המשיח, אלא שהחל מתקופה זו ואלהה, נדחקה עמדה זו הצידה ואילו הזרם שראה במשיח מלך בשר ודם התגבר והלך.[\[23\]](/#_ftn23) בחלק זה נתמקד אפוא בכמה דוגמאות לכך וכמו-כן, נדרוש לדמותו המסתורית של מטטרו"ן, בהקשרו למשיח. **משיח שמיימי – ארבע דוגמאות מספרות חז"ל** - במדרש **בראשית רבה** ח':א', כתוב: "דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ (בראשית א, ב): 'וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם', זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ".[\[24\]](/#_ftn24) מעניין כי בהתייחסו לפסוק זה, מבחין פרופ' בנימין מזר בכך שרוח זו אמנם יוצאת מאת אלהים ומייצגת את כוחו, אך בד בבד מסמלת את נוכחותו בעולם ואת דאגתו אליו. בנוסף, מצביע פרופ' מזר על הדמיון הסמנטי בין רוח אלהים לבין דבר אלהים, שעל-ידו נברא העולם,[\[25\]](/#_ftn25) ככתוב בתהלים ל"ג 6: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל־צְבָאָם".[\[26\]](/#_ftn26) - במדרש **בראשית רבה** א':ו' נאמר כי הפסוק "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח" (ישעיהו ס' 1), מדבר על מלך המשיח. טענה זו מעניינת מאוד לאור התקבולת, בפסוק 1 ובפסוק 2, בין האור לבין אלהים בכבודו בעצמו. הקבלה זו לא נעלמה ממדרש **במדבר רבה** כ"א:כ"ב, אשר קבע כי האור שאחריו ילכו ישראל הוא ה' אלהים ההולך לפניהם. במילים אחרות, מדרש אחד אומר כי האור הוא אורו של המשיח; מדרש שני אומר כי אותו האור הוא אלהים. - ב**מדרש תנחומא** (תולדות כ':א') כתוב: "וכתיב 'מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור' (זכריה ד ז). מהו מי אתה הר הגדול? זהו מלך המשיח, ולמה קורא אותו הר הגדול? שהוא גדול מן האבות, שנאמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד (ישעיה נב יג), ירום מן אברהם, ונשא מן משה, וגבה ממלאכי השרת". המשיח, לפי מדרש זה, גבוה וגדול לא רק יותר מהאבות, כי-אם אף למעלה מהמלאכים. אך אם לא די בכך, המדרש אף מזהה את המשיח כ"ירום ונישא" (לפי ישעיהו נ"ב 13) – תואר המיוחס לאורך התנ"ך כולו לאלהים לבדו (ראו: ישעיהו ו' 1, נ"ז 15). - בדניאל ז 9 נאמר: "עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב" (תרגום: "עד אשר הכסאות הורמו ועתיק ימים יושב"). **בתלמוד הבבלי**, **סנהדרין** ל"ח ע"ב, הועלתה השאלה כיצד יתכן שהדברים נאמרו בלשון רבים ויחיד גם יחד. אחת התשובות שניתנה היתה: כסא אחד לו \[לאלהים\] וכיסא אחד לדוד, הוא המשיח.[\[27\]](/#_ftn27) בהמשך, מפרש התלמוד את "עַתִּיק יוֹמַיָּא" הנראה "כְּבַר אֱנָשׁ" ובא "עִם־עֲנָנֵי שְׁמַיָּא" (דניאל ט' 13), על מלך המשיח בכבודו ובעצמו (סנהדרין צ"ח ע"א).[\[28\]](/#_ftn28) **לא רק בקרב חז"ל** רמזים למשיח שמיימי ניתן למצוא גם בספרות הקבלה,[\[29\]](/#_ftn29) שם נאמר בין היתר כי "קיים בשמים היכל מיוחד הנקרא בשם: 'היכל משיח', או בשם: 'היכל קן ציפור', אשר בו שוכן המשיח".[\[30\]](/#_ftn30) דהיינו, לפי הקבלה מלך המשיח מואצל (או ניתן) ישירות מתוך האלוהות.[\[31\]](/#_ftn31) **הספרים החיצוניים ומגילות מדבר יהודה** לבד מספרות התושב"ע, דמותו האלוהית של המשיח נִיכֶּרֶת גם מתוך ספרות יהודית עתיקה יותר, המתוארכת למאות הראשונות לפני הספירה. חקירת ספר חנוך למשל, מעלה את הסברה כי כנראה שהיה חוג קדום של יהודים אדוקים שהעלו על הדעת את הרעיון של אלוהות המשיח, רעיון שקדם לאמונה המשתקפת בברית החדשה.[\[32\]](/#_ftn32) בחינת דמותו של מלכיצדק לאור מגילות קומראן מעלה כי בקטעים מסוימים הוא המבצע את התכנית האלוהית ובקטעי מגילות אחרים הוא מתואר כאלוהים ממש.[\[33\]](/#_ftn33) בחלקים משרידי המגילות, מזוהה מלכיצדק עם דמותו של המשיח (בדומה לכתוב באל העברים ה'-ז') ותפקידו לפדות את כל בני האור.[\[34\]](/#_ftn34) המקרה של מלכיצדק אם-כן, מעניין ביותר, משום שכפי שראינו, בחלק מן המגילות הוא מתואר כמשיח ובחלק אחר כאלהים.[\[35\]](/#_ftn35) יוצא מכך, שעל-פי מגילות ים המלח מלכיצדק הוא המשיח, הוא האלהים.[\[36\]](/#_ftn36) הדמיון בינו לבין דמותו של ישוע אינו מסתיים שם; פרופ' דוד פלוסר מצא כי חברי כת מדבר יהודה זיהו את מלכיצדק כשופט-על שלא מת, אלא יושב לימין הגבורה באחרית הימים.[\[37\]](/#_ftn37) פרופ' יעקב ליכט, שחקר את מגילות מדבר יהודה, מצא כי באחת מהן מתואר אלהים כמי שיוליד את המשיח. לדבריו, בעל סרך העדה האמין כי עתיד האל להוליד את המשיח, או לכל הפחות לגרום ללידתו.[\[38\]](/#_ftn38) ד"ר קרייג אוונס נחשב למומחה בעל שם עולמי בכל הקשור לתקופת בית שני ולמגילות מדבר יהודה; במאמר שחיבר בנושא המשיח לאור מגילות ים המלח, הוא מסכם ואומר כי דמותו השמימית של ישוע, כפי שהיא משתקפת בספרי הברית החדשה, עומדת בקנה אחד עם הציפיות המשיחיות היהודיות שרווחו בתקופתו.[\[39\]](/#_ftn39) לסיכום, משיח אלוהי לא היה נחלתם הבלעדית של מחברי הברית החדשה, אלא רעיון אשר מצא לעצמו אחיזה בכתבים יהודים זולתם, כגון מגילות מדבר יהודה, הספרים החיצוניים וכאמור, גם ספרות חז"ל וספרות הקבלה.[\[40\]](/#_ftn40) **'מימרא' כדבר אלהים הנגלה לבני אדם** **תרגום אונקלוס** של התורה ל**ארמית**, מן המאה השנייה לספירה בקירוב, ידוע כנאמן למקור העברי באופן מלא ולכן נחשב לַנפוץ והמקובל ביותר מבין יתר התרגומים לארמית.[\[41\]](/#_ftn41) לראיה, נוסח התרגום התקבל על-ידי חז"ל בשלמותו ונחשב ככשר למהדרין מבחינה תיאולוגית.[\[42\]](/#_ftn42) תרגום זה עושה שימוש תדיר בביטוי **'מימרא'**, אשר מקביל לביטוי היווני **'לוגוס'**.[\[43\]](/#_ftn43) 'מימרא' הוא שם נרדף לדבר אלהים, למאמר אלהים, לחכמת אלהים (שבאמצעותה ברא אלהים את העולם[\[44\]](/#_ftn44))  או כאמור, ללוגוס – מקור ההיגיון השמעי העברי.[\[45\]](/#_ftn45) המימרא שבתרגום אונקלוס זוהה עם הַדָּבָר – הלוגוס – ולעיתים נראה כי הוא פעל כסוג של סוכן-מתווך בין אלהים לאדם.[\[46\]](/#_ftn46) הנה מספר דוגמאות להמחשת תפקידו המיוחד של ה'מימרא' בתורה: | **מראה מקום** | **נוסח המסורה** | **תרגום אונקלוס** | |---|---|---| | **בר' ג' 8** | וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם | ושמעו ית קל *מימרא* דה' אלוהים מהליך בגינתא למנח יומא (וישמעו את קול **דבר אלהים**) | | **בר' ט' 16** | וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל־נֶפֶשׁ חַיָּה | ותהי קשתא בעננא ואחזינה לדוכרן קיים עלם בין *מימרא* דה' ובין כל נפשא חיתא (בין **דבר אלהים** ובין) | | **בר' ט"ו 6** | וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה | והימין *במימרא* דה' וחשבה ליה לזכו (והאמינו ב**דבר אלהים**) | | **בר' כ"ד 3** | וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ | ואקיים עלך ב*מימרא* דה' אלהא דשמיא ואלהא דארעא (ואשביעך ב**דבר אלהים**) | | **בר' כ"ח 21** | וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים | ויהי *מימרא* דה' לי לאלה (ויהי **דבר אלהים** לי לה') | | **בר' ל"ט 21** | וַיְהִי יְהוָה אֶת־יוֹסֵף | והוה *מימרא* דה' בסעדיה דיוסף (ויהי **דבר אלהים**) | | **שמ' י"ד 31** | וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ | והימינו *במימרא* דה' ובנביאות משה עבדיה (ויאמינו ב**דבר** **אלהים**) | | **שמ' י"ח 19** | וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ | ויהי *מימרא* דה' בסעדך (ויהי **דבר אלהים** בעזרתך) | | **במ' ט' 23** | עַל־פִּי יְהוָה יַחֲנוּ וְעַל־פִּי יְהוָה יִסָּעוּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת יְהוָה שָׁמָרוּ עַל־פִּי יְהוָה בְּיַד־מֹשֶׁה | על *מימרא* דה' שרן ועל *מימרא* דה' נטלין. ית מטרת *מימרא* דה' נטרין על *מימרא* דה' בידא דמשה (על פי **דבר אלהים** יחנו) | | **במ' י"א 23** | הֲיַד יְהוָה תִּקְצָר | *המימרא* דה' מתעכב (היד **דבר אלהים** תקצר) | | **דב' ד' 33** | הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ־הָאֵשׁ | השמע עמא קל *מימרא* דה' ממליל מגו אישתא (השמע עם קול **דבר אלהים** מדבר) | | **דב' ט' 23** | וַתַּמְרוּ אֶת־פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ | וסריבתון על *מימרא* דה' אלהכון ולא הימנתון ליה ולא קבילתון *למימריה* (ותמרו את פיו של **דבר אלהים**… ולא שמעתם ל**דברו)** | ד"ר מייקל בראון חקר את נושא הופעת המימרא בתנ"ך, מהשקפת עולמם של חז"ל, ומצא כי גם הרבנים לא יכלו להתעלם מכך שהמימרא לעתים תכופות מתפקדת כזרוע המבצעת של אלהים. בראון מביא דוגמא מישעיהו מ"ה 17, שם כתוב בנוסח המסורה כי "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה". ברם **תרגום יונתן**[\[47\]](/#_ftn47) לארמית אומר כי "יִשְׂרָאֵל יִתְפְּרִיק בְּמֵימְרָא דַייָ". דהיינו, ישראל נושע על-ידי דבר אלהים (ה'מימרא'). לפיכך מסיק בראון, כאשר הברית החדשה מדברת על היותו של המשיח 'דבר אלהים' (הלוגוס-המימרא) ב**יוחנן** א' 1, אין מדובר בהמצאה חדשה, אלא בהבנה עמוקה של מהות תכליתו של דבר אלהים (מימרא) במקרא, כפי שתפסוהו התרגומים לארמית.[\[48\]](/#_ftn48) חוקרים נוספים שבחנו את הופעת המימרא ב**ישעיהו**, מצאו כי הביטוי מופיע שם למעלה מ- 120 פעם וכמעט תמיד בקונוטציה לדבר אלהים. פעמיים בלבד נקשר הביטוי לדיבור אנושי ובמקרים אלו מדובר בנבואה המיוחסת למשיח (י"א 4, כ"ח 6). בנוסף, נמצא כי המימרא בספר ישעיהו טעון משמעות אנתרופומורפית מרומזת. במילים אחרות, המימרא מבטא התאנשות שמימית, כאשר הוא מתואר כבעל עיני ה', ידי ה', פי ה' ולשון ה'.[\[49\]](/#_ftn49) בהתייחסו ל**בראשית** כ"ח 21, נאלץ אפילו הרב פרופ' דב רפל להודות כי "בעיני בני-אדם יכולה המימרה להחשב לאלוהות, שהרי כל מה שהם יודעים על ה' הם מעשיו, ואלה כולם נעשים ע"י המימרה".[\[50\]](/#_ftn50) לפי פירוש הרמב"ם לשימוש שעשה תרגום אונקלוס ב"מימרא", קיים בין האל לבין האדם מתווך הממלא את ביטויי ההגשמה המיוחסים לאלהים עצמו. במילים אחרות, מצד אחד שחרר התרגום לארמית את אלהים מהתגשמות פיזית; ומצד שני, ייחס את אותה התאנשות למימרא, אשר מתווך בין אלהים לבין ברואיו ובא איתם במגע ישיר. הרמב"ן זיהה את אותו מתווך עם השכינה, קרי עם רוח הקודש.[\[51\]](/#_ftn51) המגמה הבולטת בתרגום אונקלוס היא לייחס למימרא ולשכינה את כל ביטויי ההגשמה האלוהית והפעולות האנושיות המיוחסות לה'.[\[52\]](/#_ftn52) מעניין כי לפי **תרגום ירושלמי** של התורה לארמית,[\[53\]](/#_ftn53) נברא האדם בצלמו ובדמותו של המימרא (בראשית א' 27).[\[54\]](/#_ftn54) לסיכום, ראינו כי השימוש שעשו התרגומים לארמית בביטוי "מימרא", מילא את ביטוייו האנתרופומורפיים של האל במקרא. המימרא ברא את אדם וחווה בצלמו, המימרא התהלך עימם בגן, המימרא היווה את מושא אמונתם של אברהם ובני ישראל, המימרא תפקד כסוכן המתווך בין אלהים לבין האדם וכזרוע המבצעת של פעולות אלהים על פני הארץ. לפיכך, לא קשה להבין מדוע דמויות תנכיות התייחסו למימרא כאל אלהים, כפי שטען הרב פרופ' רפל. **המשיח כמטטרו"ן** הספרות הרבנית לדורותיה רצופה בהתייחסויות למלאך המסתורי **מטטרו"ן**. אך כמו במקרים רבים אחרים, הרבנים אימצו את ידיעותיהם על-אודות מלאך זה, מתוך ספרות חיצונית לתנ"ך (שהרי במקרא אין לו זכר). ההתייחסות הקדומה ביותר למטטרו"ן מופיעה אפוא **בספר חנוך ה- 3**,[\[55\]](/#_ftn55) שם מוזכר שמו עשרות פעמים והוא מזוהה, הן כחנוך עצמו והן כמלאך הרם ביותר בהיררכיית המלאכים של ה';  נוסף על כך, נאמר שם על מטטרו"ן כי הוא בעל שבעים שמות שונים; מסופר כי אלהים הציבו כשומר-הסף של העולם הבא; והוא מתואר כבעל היכולת לפתוח את שערי השמים. כפי שניווכח מיד, **חז"ל** לא נותרו אדישים לכך ועשו מטעמים מאותו מלאך אזוטרי. כאשר בוחנים את התייחסותם אליו, קשה להתעלם מהדמיון וההקבלה בינו לבין דמותו של י**שוע המשיח**.[\[56\]](/#_ftn56) כאמור, שמו של מטטרו"ן אינו נעדר ממדרשים רבים ובעיקר מ**ספר הזוהר**, שם הוא מככב כמלאך בעל מספר תכונות ייחודיות:[\[57\]](/#_ftn57) - מטטרו"ן כעמוד האמצע של האלוהות;[\[58\]](/#_ftn58) - כעבד ה';[\[59\]](/#_ftn59) - כבכורו של אלהים;[\[60\]](/#_ftn60) - כדרך לעץ החיים;[\[61\]](/#_ftn61) - כמתווך הבלעדי בין האדם לאל.[\[62\]](/#_ftn62) - כדרך היחידה בה מתגלה אלהים לבני אדם (מטטרו"ן מכונה גם מלאך הברית ושר צבא ה').[\[63\]](/#_ftn63) - כלבושו של אל שדי.[\[64\]](/#_ftn64) - כבן אלהים.[\[65\]](/#_ftn65) - כמי שמכפר על עוונותיהם של ישראל.[\[66\]](/#_ftn66) - מטטרו"ן כמשיח ישראל.[\[67\]](/#_ftn67) הגדיל לעשות **ר' מנחם מרקנאטי** בפרשנותו לשמות כ"ד 1, כאשר כתב: "וְאֶל־מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל־ה' – שיעלה אל ה' – זה מטטרו"ן". **רש"י**, בפרשנותו לשמות כ"ג 21, כתב: "כי שמי בקרבו – הישמר מפניו כי שמי משותף בו. ורבותינו אמרו: זה מטטרו"ן, ששמו כשם רבו.[\[68\]](/#_ftn68) מטטרו"ן בגימטריא – שדי". זיהויו של מטטרו"ן כבן אלהים ניכר גם מבין דפיו של הספר "**מנחת אליהו**", שם נאמר: "'מי עלה שמים וירד' \[משלי ל' 4\] – זה הקב"ה, שעלה אלהים בתרועה וירד על הר סיני… "ומשיב 'מה שמו ומה שם בנו כי תדע', כלומר כשתעיין ותבין מה שמו, שנקרא משה על שם מטטרו"ן שר הפנים".[\[69\]](/#_ftn69) באופן מוזר למדי, מתקבל הרושם כי ככל שנתקלים בהתייחסויות רבות יותר של חז"ל ל**מטטרו"ן**, כך גובר הדמיון בינו לבני דמותו של **ישוע המשיח**:[\[70\]](/#_ftn70) - **א.** מטטרו"ן מתואר כמלאך בעל מבנה צורת אדם[\[71\]](/#_ftn71); **ישוע** מתואר כדבר אלהים שלבש בשר והיה לבן אדם (יוחנן א' 14; אל העברים ב' 14). - **ב.** מטטרו"ן מתואר כמי שהתלבשה עליו השכינה[\[72\]](/#_ftn72); **המשיח ישוע** מתואר כמי שנחה עליו רוח הקודש (מתי ג' 16; מרקוס א' 9-10; לוקס ג' 21-22; יוחנן א' 32-33(. - **ג.** מטטרו"ן מכונה "עבד ה'"; **ישוע** מזוהה כעבד ה' (מתי י"ב 18; מעשי השליחים ג' 26, ד' 27). - **ד.** מטטרו"ן נקרא מלאך הברית; **ישוע** מזוהה עם מלאך הברית שבא אל היכלו (מרקוס א' 2; לוקס ז' 27). - **ה.** מטטרו"ן נחשב למתווך היחיד בין אלהים לאדם; **המשיח ישוע** מתואר כמתווך היחיד (הראשונה לטימותיוס ב' 5; אל העברים י"ב 24). - **ו.** איש לא ראה את אלהים מעולם, אלא את מטטרו"ן שנגלה לפניו; בברית החדשה נאמר על **ישוע**: "אֵת הָאֱלֹהִים לֹא־רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם, הַבֵּן הַיָּחִיד אֲשֶׁר בְּחֵיק הָאָב הוּא הוֹדִיעו" (יוחנן א' 18). - **ז.** מטטרו"ן מזוהה כבן אלהים; **ישוע המשיח** מתואר כבן אלהים (מתי ח' 29, י"ד 33, ט"ז 16, כ"ז 54; יוחנן א' 50, כ' 31; אל הגלטים ב' 20; הראשונה ליוחנן ה' 20). - **ח.** מטטרו"ן מתואר כבעל זהות וזיקה לאדם הראשון[\[73\]](/#_ftn73); הברית החדשה עורכת השוואה והנגדה בין **המשיח ישוע** לאדם הראשון (אל הרומיים ה' 15-19; הראשונה לקורינתיים ט"ו 22, 45-47). - **ט.** מטטרו"ן מכונה בכורו של אלהים; **ישוע** מתואר כבכור אלהים (אל הרומיים ח' 29; אל הקולוסיים א' 15). - **י.** אלהים לא גילה עצמו לאיש, אלא דרך מטטרו"ן; **ישוע המשיח** לימד: "הַכֹּל נִמְסַר־לִי מֵאֵת אָבִי וְאֵין מַכִּיר אֶת־הַבֵּן בִּלְתִּי הָאָב וְאֵין מַכִּיר אֶת־הָאָב בִּלְתִּי הַבֵּן וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ הַבֵּן לְגַלּוֹת לוֹ" (מתי י"א 27; לוקס י' 22). - **יא.** מטטרו"ן מכפר על חטאי עמו; **ישוע המשיח** בא לשאת את חטאת עמו (מתי א' 21) ולתת את נפשו כופר בעדם (מתי כ' 28). - **יב.** מטטרו"ן מתואר כדרך לעץ החיים; בברית החדשה מזוהה **המשיח** **ישוע** כדרך לעץ החיים (ספר התגלות ב' 7, כ"ב 14). - **יג.** מטטרו"ן יושב לימין האל[\[74\]](/#_ftn74); **ישוע** מתואר כמי שעלה למרום ויושב לימין האב (מרקוס ט"ז 19; לוקס כ"ב 69; מעשי השליחים ז' 55-56[\[75\]](/#_ftn75); אל הקולוסים ג' 1; אל העברים א' 3, ח' 1, י' 12; הראשונה לפטרוס ג' 22). הזיקה הבלתי נמנעת בין ישוע המשיח למטטרו"ן[\[76\]](/#_ftn76) נחשפת במלוא עוזה בתפילה רבנית שמצאה את מקומה ב**מחזור ראש השנה**, בסדרי התקיעות שנדפסו בסידורים המסורתיים. להלן הנוסח העתיק של התפילה: יהי רצון מלפניך שתקיעת תשר"ת שאנחנו תוקעין תהא מרוקמת ביריעה על ידי הממונה (טרטיא"ל) כשם שקבלת על ידי אליהו ז"ל וישוע שר הפנים ושר מטטרו"ן ותמלא עלינו ברחמים. ברוך אתה בעל הרחמים. במאמרו "מלאכי קול השופר וישוע שר הפנים",[\[77\]](/#_ftn77) מוכיח **פרופ' יהודה ליבס** כי נוסח תפילה זה לא חובל על ידי מיסיונרים וקשה לטעון כי אין מדובר בישוע המשיח. פרופ' ליבס מסכם את דבריו באומרו כי "ישוע שר הפנים" הוא מושג יהודי-נוצרי, שמצא את מקומו בספרות המיסטית של תקופת התנאים, התגלגל לספרות "חוג ספר החשק" ומשם לסדרי התקיעות שבמחזורי ראש השנה המסורתיים. לסיכום חלק זה יש לומר כי מתקבל הרושם שמרבית התכונות השמימיות שיוחסו לישוע בברית החדשה, הולבשו בידי הרבנים על מטטרו"ן.[\[78\]](/#_ftn78) דא עקא, היחס לו זכה מטטרו"ן מאת חז"ל מעיד עד כמה רב היה מחסורם בדמות ממשית אשר תגשר בין אלהים הרוחני, הבלתי נראה והקדוש לבין האדם הגשמי, האלמותי והחוטא. מה חבל כי דחייתם את המשיח ישוע דחקה אותם למחוזות פגאניים ולתְלוּת במלאך אשר לקיומו המקראי אין שחר. 1. **דוגמאות למשיח אלוהי בהיסטוריה היהודית** בחלק זה נבחן אפוא את דמותו של משה ואת טיפוס הצדיק במטרה לראות האם גם אותם אפפה הילת האלוהות. כמו-כן, נידרש לדיוקנם של שלושה מהאישים המפורסמים ביותר בעולם היהודי, שנחשבו – כל אחד בפני עצמו – למשיח בעיני חסידיהם. נעשה כן, במטרה לברר שני דברים: **א-** האם גם את דמויותיהם אפפו תכונות ומוטיבים אלוהיים?; **ב-** במידה והתשובה חיובית, מה היתה התגובה לכך בקרב העולם היהודי? **דמותו של משה ודמות הצדיק בתפיסת התושב"ע:** - **משה:** ספרות חז"ל (לרבות ספר הזוהר) מזהה את דמותו של משה עם זו של המשיח.[\[79\]](/#_ftn79) למעשה, הקבלתו של משה עם המשיח עברה כחוט השני לאורכה של הספרנות הרבנית ואף באה לידי ביטוי בעידן המודרני; למשל, בהגותו של רבי נחמן, שסבר כי בכל תקופה מזוהה צדיק הדור בבחינת משה-משיח.[\[80\]](/#_ftn80) מדרש "אוצרות אחרית הימים" (חלק א' פרק ז', מלך המשיח) שאב מִסֵפֶר הזוהר את הסברה לפיה במלך המשיח תימצא נשמת משה; ואפילו: "משה רבנו בעצמו יהיה מלך המשיח". מדרש דברים רבה (פרשה י"א) מסביר את פשר כינויו של משה 'איש האלהים' (דברים ל"ג 1): "מהו 'איש האלהים'? אמר רבי אבין: מחציו ולמטה 'איש', מחציו ולמעלה 'האלהים'".[\[81\]](/#_ftn81) הפן האלוהי של משה בספרות חז"ל, מקבל גיבוי וחיזוק גם על-ידי הדעה הרבנית הטוענת כי משה מעולם לא מת.[\[82\]](/#_ftn82) במדרש קהלת רבה (א' כ"ח) נאמר: "כגואל ראשון (משה), כך גם גואל אחרון (המשיח)".[\[83\]](/#_ftn83) דהיינו, דמותו של המשיח מהווה בבואה לזו של משה. לפיכך, אם משה לבש מאפיינים שמימיים,[\[84\]](/#_ftn84) קל וחומר שהמשיח – אשר גדול ממנו ואף נעלה יותר מן המלאכים[\[85\]](/#_ftn85) – ייתפס כנשגב מאדם רגיל. ברם למרות שמשה נשא פן שמיימי ברור, התנ"ך וספרות חז"ל אינם מזהים אותו כמשיח ממש, אלא כבבואה וכאב-טיפוס בלבד. לכן נפנה כעת לבחון כעת את דמותו של הצדיק, כפי שהיא מצטיירת בתושב"ע: - **הצדיק:** פרשני וחוקרי המקרא מודים כי התואר "צדיק" בתנ"ך אינו שמור לאדם מושלם שאינו חוטא,[\[86\]](/#_ftn86) אלא מתאר את מי שהוצדק בידי אלהים בזכות אומנתו.[\[87\]](/#_ftn87) לעומת הצדיק המקראי, זכו הצדיקים בתקופתם של חז"ל ליחס נשגב הרבה יותר. לפי ספרות התושב"ע, "גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת;"[\[88\]](/#_ftn88) יתרה מכך, הצדיק מתווך בין שמיים וארץ, אשר נוכחותו עלי-אדמות מקיימת את העולם כולו. הצדיק הפך לצינור השפע בעולם אשר בכוחו להעלות את כל דורו למעלה.[\[89\]](/#_ftn89) הצדיק נקרא גם "מקדש", על שום שמכפר על דורו כמקדש; הצדיק, על-פי התושב"ע, מתפקד אפוא כתחליף לקורבן המכפר על החוטא.[\[90\]](/#_ftn90) פרופ' יהונתן (יוני) גארב חקר את מיתוס הצדיק ביהדות הרבנית תוך התמקדות בדמותו של חוני המעגל. בהתייחסותו לכתוב במשנה (תענית ג'), מציין פרופ' גארב כי פעולתו של חוני המעגל מבוססת על קרבתו האישית והמיוחדת לאל ועומדת בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". במילים אחרות, הצדיק בעל המופת, מצליח מפני היותו האדם הנבחר הפועל כבן האלהים.[\[91\]](/#_ftn91) פרופ' יוסף וייס, מחוקריה החשובים ביותר של החסידות, מצא את התפיסה לפיה הצדיק נחשב ליוצא מן הכלל; לאישיות יחידה במינה בכל בעולם; המנהיג הגדול הנעלם; הצדיק בחסידות מועלה למדרגת המשיח, שבידו נמסר הכול מכוח מעמדו, שהוא אנאלוגיה קיצונית למעמד האל.[\[92\]](/#_ftn92) תפקידו של הצדיק אינו מסתכם רק בהיותו מתווך בין האדם לאלהים, אלא בכוחו אף להפוך את מידת הדין של הקב"ה למידת רחמים.[\[93\]](/#_ftn93) לפי הקבלה, הצדיק חייב לרדת אל העולם הטמא בניסיון משיחי להציל את הניצוצות הכלואים בו ולהביא לגאולתו.[\[94\]](/#_ftn94) אם הצדיק סובל בעולם זה, הרי שהוא עושה זאת מתוקף תפקידו; על-פי החסידות, הוא סובל את עוון הדור; דהיינו, מקבל על עצמו ייסורים למען עמו ישראל ומביא עצמו קרבן על מזבח העם.[\[95\]](/#_ftn95) מנחם מיכלסון חקר את תופעות הסגידה לקברי הצדיקים בארץ ומצא כי הפוקדים את האתרים הקדושים מתייחסים אל הצדיק הטמון במקום כאל מליץ יושר אשר מאזין לתפילותיהם ובזכותו בכוחם להיוושע.[\[96\]](/#_ftn96) כאמור, מלבד התכונות השמימיות שהצמידו חז"ל לדמות הצדיקים, הם אף הלבישו להם תפקיד מיוחד במינו; בתלמוד הירושלמי (יומא פ"א, לח ע"ב) נאמר כי "כשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל, כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל". פרופ' אפרים חזן מאוני' בר-אילן מסביר: העניין הכללי של "מיתתן של צדיקים מכפרת", מתייחס בספר הזוהר לעניין הכפרה ליום הכיפורים ולמיתתם של נדב ואביהוא.[\[97\]](/#_ftn97) פרופ' דוד פלוסר חושף כי האמונה במיתתו של הצדיק, המכפרת על חטאת אחרים, היתה נפוצה ביהדות כבר למן המאה השנייה לפה"ס. לדידו, רעיון מות הצדיק בעד החוטאים מהווה אבן פינה של מושג קידוש השם.[\[98\]](/#_ftn98) עכשיו שימו לב כיצד ביטא ספר הזוהר את רעיון הצדיק המכפר: "בשעה שחפץ הקדוש ברוך הוא לתת רפואה לעולם, מלקה הוא צדיק אחד ביניהם במחלות ובנגעים, ובגללו הוא נותן רפואה לכל. מניין לנו? שכתוב: 'והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו, ובחבורתו נרפא לנו'. 'ובחבורתו' – הקזת הדם, כמי שמקיז זרוע; ובאותה חבורה 'נרפא לנו' – רפואה היא לנו, לכל אברי הגוף. ולעולם אין הצדיק לוקה, אלא לתת רפואה לדור ולכפר עליהם".[\[99\]](/#_ftn99) קשה להתעלם מהדמיון בין דברים אלו לבין בשורת המשיח ישוע. **שלוש דוגמאות מההיסטוריה היהודית למעמדו של מי שמתפקד בחזקת משיח:** - **א. בר-כוכבא:** פרופ' אופנהיימר ופרופ' איזק חקרו את תקופת מרד בר-כוכבא ומצאו כי המשיחיות שיוחסה לשמעון בן-כוזבא ניתנת להתפרש לא רק באופן ריאלי וארצי, אלא גם במובן של גואל ומושיע בעל אופי אלוהי ועל-טבעי.[\[100\]](/#_ftn100) מקורות היסטוריים אודות בר-כוכבא מייחסים לו אותות ומופתים שמחוץ לגדר הטבע, כמו-גם כוחות אגדיים והערצה פסאודו-מיסטית מצדו של רבי עקיבא – שכידוע, חשב אותו למשיח ופרש עליו את חסותו.[\[101\]](/#_ftn101) מעניין כי הסיבה לדחיית משיחיותו של בן-כוזבא לא היתה נעוצה כלל בכוחות העל-טבעיים ובתכונות השמימיות שיוחסו לו, אלא כפי שכתב הרמב"ם: "כיוון שנהרג, נודע שאינו משיח".[\[102\]](/#_ftn102) במילים אחרות, האופי האלוהי שיוחס לבר-כוכבא לא הרתיע את רבי עקיבא ואת חכמי ישראל מלְדַמוֹת אותו למלך המשיח; אדרבא, תכונותיו העל-אנושיות וההילה סביבו חזקו את תמיכתם של חז"ל בו. לעומת זאת, כשלונו ומותו הם שסתמו את הגולל על שאלת משיחיותו. היותו של בר-כוכבא משיח שקר שהמיט על חסידיו ועל האומה שואה פיזית ורוחנית,[\[103\]](/#_ftn103) התבררה אפוא רק לאחר תבוסתו. - **ב. שבתאי צבי:** פרופ' גרשם שלום, אשר חקר את תנועת השבתאות לעומק, מצא כי בקרב כמה מחסידיו של שבתאי צבי צצה ועלתה תורת ההתגשמות האלוהית, אשר הפכה אותו לא רק לאדם נעלה, אלא לאל מתגשם.[\[104\]](/#_ftn104) האמונה באלוהותו של המשיח ניכרת מתוך ספרי השבתאים, אשר העניקו לשבתאי צבי את מעלת האלוהות עוד בחייו.[\[105\]](/#_ftn105) בתוך כך, חשוב לזכור כי המוני היהודים אשר הלכו בשבי תנועת השבתאות, לא התייאשו מאמונתם במשיחיותו של שבתאי צבי בגין הטענות לאלוהותו, אלא דווקא בשל התאסלמותו ומותו.[\[106\]](/#_ftn106) במילים אחרות, תפיסתו כהתגשמות אלוהית לא היתה הגורם שהרתיע את חסידיו מלדבוק בו. - **ג. הרבי מילובביץ:** כיום, כאשר מנחם שניאורסון נתפס על-ידי חסידיו כמלך המשיח,[\[107\]](/#_ftn107) גובר טשטוש הגבולות בינו לבין האל בחוגים הרדיקליים בתנועת חב"ד, עד להעלותו למדרגת אלוהית של ממש. המחנה המרכזי בחב"ד אינו חוסך שבטו מן השוליים הקיצוניים בחסידות, המכונים "אלוקיסטים", משום שהם מייחסים לרבי מלובביטש מעמד אלוהי מפורש.[\[108\]](/#_ftn108) בקרב גרעין חסידים זה, יש המתארים את הרבי כאלוהות המולבשת בגוף הצדיק.[\[109\]](/#_ftn109) חלקם אינם מתביישים להכריז כי הם רואים ברבי אלוה, או לדבריהם: "זה ה', הרבי מילובביץ מלך מלכי המלכים הקב"ה ממש".[\[110\]](/#_ftn110) פרופ' בילו מצטט מכתב-עת מסוים של תנועת חב"ד, ובו מתואר מנחם שניאורסון במילים הבאות: "הוא אבינו, הוא מלכנו, הוא מושיענו". הוא מוסיף כי חסידים רבים קבעו את תמונתו של הרבי על הכותל המזרחי בביתם ואף מתפללים אליו ישירות".[\[111\]](/#_ftn111) פרופ' יורם בילו, מעיר כי "המקובלים מדווחים על חוויות של איחוד עם האלוהות, ולמעשה המיסטיקה היהודית מלאה בתיאורי חוויות של התכללות באל, התמזגות עמו והתלבשות האלוהות באדם, בגרסאות שונות".[\[112\]](/#_ftn112) זאת אומרת שחסידי חב"ד לא המציאו תוראה זו יש-מאין, אלא שאבו אותה מרעיונות דומים בספרות היהודית המיסטית המוקדמת והמאוחרת, אודות מעמדו האלוהי של הצדיק.[\[113\]](/#_ftn113) **רבנים כאלוהים** כאמור, היחס האלוהי הניתן לבר-כוכבא, לשבתאי צבי ולרבי מילובביץ, אינו בגדר תקדים; התלמוד מכיל דוגמאות לרבנים אשר קיבלו, ללא התנגדות, גילויי הערצה הגובלים בהשוואת מעמדם לזה של אלהים. בולטות במיוחד דמותו של רבי שמעון בר יוחאי, המכונה אפילו כיום בתואר "התנא האלוהי" (או: "התנא האלוקי");[\[114\]](/#_ftn114) ודמותו של רבי מאיר, שעודד אנשים לומר את שמו בסמוך לשם ה', בתור סגולה שבכוחה להינצל מצרות.[\[115\]](/#_ftn115) דוגמא נוספת ליחס שכזה, באה לידי ביטוי בתליית תמונות של רבנים 'קדושים' על קירות ביתם של אנשים דתיים. מנהג זה, הדומה להפליא למסורת ה"איקונות" הקתולית,[\[116\]](/#_ftn116) נעשה בהשראת הפסוק: "וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא-יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל' 20). פירוש פסוק זה בהקשרו, קובע כי הביטוי "מוֹרֶיךָ" אינו מכוון אלא לקב"ה לבדו[\[117\]](/#_ftn117) (וכך פירש רש"י בצדק). עובדה זו לא מנעה מחכמי התלמוד לפרש את המילה "מוֹרֶיךָ" על עצמם[\[118\]](/#_ftn118) ובכך לרמוז למעמד שווה לזה של אלהים. מה הפלא אם-כן שכיום זוכים האדמו"רים העומדים בראש חצרות חסידיהם להערצה השמורה במקרא לאלהים בלבד?[\[119\]](/#_ftn119) אדמו"רים, רבנים וראשי ישיבות מתוארים תדיר בביטויים כגון: "ראש גאון עוזינו, משוש תפארתינו, נזר אלהים על ראשינו, כבוד אדמו"ר הרב הגאון אמיתי האלוקי, כבוד קדושת שמו".[\[120\]](/#_ftn120) השופט חיים כהן הֵעִיר כי אפילו בישראל החילונית (לכאורה), זוכים הרבנים פוסקי-ההלכה למעמד של קדושים ולסמכות אלוהית.[\[121\]](/#_ftn121) ואם רבנים בשר-ודם מְשַוִוים לעצמם מעמד אלוהי, מדוע אפוא יש להשתומם על-כך שמלך המשיח יזכה לתהילה דומה? **סיכומו של דבר** בפרק זה בחנו אפוא את יחסה של התושב"ע לרעיון אלוהותו של המשיח, משלוש נקודות-מבט; **ראשית**, הבאנו ראיות מתוך ספרות חז"ל לאנתרופומורפיה (התאנשות) של אלהים והוכחנו כי כמה מן החשובים שבתַנָאִים והאַמוֹרָאִים לא בוששו לתאר את אלהים כבעל גוף גשמי. **שנית**, הצגנו מספר מדרשים רבניים אשר מייחסים למשיח תכונות אלוהיות ברורות והראנו כי גם בספרים החיצוניים ומגילות קומראן היתה ציפייה למשיח שמימי. כמו-כן, הבאנו את דוגמתם של ה"מימרא" – דבר אלהים (הלוגוס), אשר מתפקד כמתווך בין האל הבלתי-נראה לבין האדם; ומטטרו"ן – אותו מלאך מסתורי, אשר לפי חז"ל נושא תכונות שמימיות ותכליתו דומה להפליא לזו של המשיח בברית החדשה. **שלישית**, הבאנו הן את דוגמתו של משה, אשר על-פי חז"ל נשא תכונות על-אנושיות והיווה אב-טיפוס לדמות המשיח; והן את דיוקנו של הצדיק, אשר בכוחו לתווך בין האדם לאל ואף לסבול את עוונם של ישראל כאקט של כפרה. בתוך כך, בָּחַנוּ שלוש דוגמאות לאישים אשר חסידיהם חשבו אותם למשיח ולא היססו לְשַווֹת להם תכונות אלוהיות. ראינו כי הפן השמימי שייחסו להם לא גרע ממעמדם. כל זאת לומר, אלוהותו של ישוע המשיח, כפי שהיא משתקפת בספרות הברית החדשה, אינה בחזקת רעיון זר לספרות היהודית לדורותיה או למחשבת ישראל. אדרבא, היא משקפת ציפייה ואמונה יהודית-מקראית מוצקה, במושיע נאדר שמוצאותיו מקדמת-דנא ותפקידו להביא גאולה לעם ישראל ולעולם כולו. פרופ' פלוסר מסכם: הביוגרפיה השמימית של ישוע בברית החדשה, מורכבת כולה ממוטיבים יהודיים: ישוע המשיח קיים לפני בריאת העולם; הוא בא לעולם, או אפילו בורא את העולם. הכל אלמנטים יהודיים גרידא.[\[122\]](/#_ftn122) [\[1\]](/#_ftnref1) יאיר לורברבוים, 'על דעתם של החכמים ז"ל לא עלתה ההגשמה מעולם' (מורה הנבוכים א, מו): אנתרופומורפיות בספרות חז"ל – סקירת מחקר ביקורתית, מדעי היהדות, כרך 40, 2000, עמ' 3-54.[\[2\]](/#_ftnref2) דוד הנשקה, "בצלם דמות תבניתו": ברכה כמדרש: ומשהו לשאלת האנתרופומורפיזם בתלמוד, סידרא: כתב-עת לחקר ספרות התורה שבעל-פה, תש"ע, עמ' 123-145. [\[3\]](/#_ftnref3) יצחק היינמן, ההאבקות על הגשמת-האל ביוון ובישראל, עיון: רבעון פילוסופי, חוברת ב/ג, כרך א', 1946, עמ' 147-165; וראו באותו עניין גם את מאמרו של אברהם אהוביה, בצלם אלהים ברא אותו, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, חוברת ג' (ק"ב, כרך ל'), 1985, עמ' 361-369. [\[4\]](/#_ftnref4) משה הלברטל, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, תרביץ, חוברת א', כרך ס"ח, 1999, עמ' 39-59. [\[5\]](/#_ftnref5) רבקה רביב, עיצוב חזון הכיסא בדניאל בידי חז"ל ויחסם לאנתרופומורפיה שבמקרא, סידרא: כתב-עת לחקר ספרות התורה שבעל פה, כרך ל"א, 2016, עמ' 139-164. [\[6\]](/#_ftnref6) ראו: יוסף דן, המיסטיקה העברית הקדומה (עורכת: מלכה טל), 1989: 19, 48-51. גם פרופ' משה אידל, שחקר את "שיעור קומה" לעומק, מציין את ייחודו בכך שהוא מתאר את האלוהות גופא (משה אידל, עולם המלאכים: בין התגלות להתעלות, 2008:  19-22"). [\[7\]](/#_ftnref7) כגון: בראשית א' 26, איוב י"ט 26, שמות ל"ג 20, ישעיהו ו' 1 ויחזקאל א' 26. [\[8\]](/#_ftnref8) פרופ' גרשום שלום ופרופ' שאול ליברמן הציעו כי "שיעור קומה" התפתח כחלק מפרשנות רבנית קדומה לשיר השירים (ראו: תמר קדרי, בתוך: נחם אילן, קימי קפלן וכרמי הורוביץ \[עורכים\], דורש טוב לעמו: הדרשן, הדרשה וספרות הדרוש בתרבות היהודית, 2012: 35). [\[9\]](/#_ftnref9) ראו גם: בבלי, מנחות ל"ה ע"ב. [\[10\]](/#_ftnref10) בראשית א' 26. [\[11\]](/#_ftnref11) ישעיהו ו' 3. [\[12\]](/#_ftnref12) בספרו: "בין קנאות לחסד: מגמות אנטי־קנאיות במחשבת חז״ל", 2015: 483. [\[13\]](/#_ftnref13) פירוש "מסורת הזוהר", על הזוהר, פרשת יתרו ל"ה. [\[14\]](/#_ftnref14) פרשת עקב, סימן י"א. [\[15\]](/#_ftnref15) מסכת תענית, דף כג,א פרק ד הלכה ה גמרא. [\[16\]](/#_ftnref16) אליק אייזקס, בתוך: אבינועם רוזנק (עורך), "הלכה, מטה-הלכה ופילוסופיה: עיון רב-תחומי", 2011: 350-351. [\[17\]](/#_ftnref17) בתוך ספרו של הרב רונן נויבירט, "לגעת בזמן: החגים כחוויה בעולם המדרש", 2016: 112. [\[18\]](/#_ftnref18) א"ו הורוביץ, "יש לו דמות הגוף והנו גוף", בתוך: בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, כרך נה‎, חוברת ב‎, 2010: 148-160; יצחק אבישור, "בצלם דמות תבניתו", בתוך: לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה, כרך נא, ג/ד‎, (ניסן-תמוז ה'תשמ"ז), 1987: 231-234; אברהם אהוביה, "בצלם אלהים ברא אתו", בתוך: בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, כרך ל‎, חוברת ג (ק"ב‎) (ניסן-סיון תשמ"ה), 1985: 361-369. [\[19\]](/#_ftnref19) אברהם מלמד, פרופ' למחשבת ישראל ולהגות יהודית, חקר את כתביו של פרשן המקרא, רבי יצחק בן יהודה אברבנאל (בן המאה ה- 15). פרופ' מלמד מצא כי האפשרות שהמשיח המיוחל לא יהיה סתם מלך בשר ודם אלא אלהים בכבודו ובעצמו, קסמה לתפיסתו של אברבנאל (אברהם מלמד \[עורך\], אחותן הקטנה של החכמות: המחשבה המדינית היהודית בימי הביניים – מקראה, רעננה, בהוצאת: האוניברסיטה הפתוחה, 2011: 304-306). [\[20\]](/#_ftnref20) רות קרא-איוונוב קניאל, 'זרע שבא ממקום אחר' – גלגול מעשה בנות לוט: מקרא, חז"ל, זוהר, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, תשע"א, עמ' 91-119. [\[21\]](/#_ftnref21) רות קרא-איוונוב קניאל, קדשות וקדושות: אמהוֹת המשיח במיתוס היהודי, בהוצאת: הקיבוץ המאוחד, 2014: 179-180. [\[22\]](/#_ftnref22) רות קניאל, שם, עמ' 284. קניאל מוסיפה בהקשר זה, כי דווקא הולדת ישוע בבשורות (מתי ולוקס), ממשיכה את רוח הנרטיב המקראי ולא מתנגדת אליו, כפי שניסתה לעשות ספרות חז"ל (שם). [\[23\]](/#_ftnref23) אורה לימור, בין יהודים לנוצרים, כרך ג' , בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 1993, עמ' 83. [\[24\]](/#_ftnref24) ראו גם ויקרא רבה י"ד:א'. [\[25\]](/#_ftnref25) למותר לציין, ד"ר יהושע עמיר (במאמרו: "דרשנות חז"ל ואלגוריה פילונית", דעת: כתב-עת לפילוסופיה יהודית וקבלה, תשמ"ז, עמ' 5-14), מצין כי "בבן-סירא מוצאים בפעם הראשונה את הזיהוי בין התורה לבין דמות ה'חכמה' של ספרי החכמה, זו ששהתה אצל אלוהים עוד מימי בראשית. זיהוי זה מאפשר לפרש גם את מאמר הבריאה האלוהי כדבר התורה, עד שהפסוק הראשון של בראשית מתפרש: באמצעות ה'ראשית' (קרי: התורה) ברא אלהים את השמים ואת הארץ. תורה זו ששימשה את האלוהים כאומן בשעת בריאת העולם, נהגית אפוא בעצמה כקדמונית לעולם, ושעת נתינתה למשה אינה שעת היווצרה, אלא היא מובאת ממשכנה הקדום, מבית-גנזיו של הקב"ה בשמים, ונמסרת לידיו של משה". במילים אחרות, כתבים יהודים קדומים ביותר זיהו את דבר אלהים עם התורה ועם אלהים עצמו. [\[26\]](/#_ftnref26) בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ז, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1976: 331-332. [\[27\]](/#_ftnref27) ביאור שטיינזלץ. [\[28\]](/#_ftnref28) ראו גם במדרש במדבר רבה י"ג:י"ד. [\[29\]](/#_ftnref29) ראו דוגמאות מפורטות לכך בספרו של פרופ' חיים וירשובסקי, מקובל נוצרי קורא בתורה, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1977. ראיות נוספת לאלוהותו של המשיח בספרות הקבלה, ניתן למצוא בחיבור המיסטי המכונה 'ספר המשיב', בו "המשיח הוא גילום וגילוי כוחו וגבורתו של אלהים בארץ" (בתוך: סמדר שרלו, צדיק יסוד עולם: השליחות הסודית והחוויה המיסטית של הרב קוק, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2012: 360). [\[30\]](/#_ftnref30) מדרש אוצרות אחרית הימים, חלק ג' פרק ו'. [\[31\]](/#_ftnref31) ש' גיורא שוהם, סטייה וניכור, רעננה, בהוצאת: רמות, 1993: 196. [\[32\]](/#_ftnref32) משה גיל, בתוך: אריה כשר ואהרן אופנהיימר (עורכים), דור לדור: משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד, קובץ מאמרים לכבוד יהושע אפרון, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, אוניברסיטת תל אביב. ביה"ס למדעי היהדות, 1995: 167. [\[33\]](/#_ftnref33) מנחם קיסטר, בתוך: מנחם קיסטר (עורך), מגילות קומראן מבואות ומחקרים – כרך שני, ירושלים, בהוצאת: יד יצחק בן-צבי, 2009: 505. [\[34\]](/#_ftnref34) דניאל שוורץ, בתוך: מנחם קיסטר (עורך), שם, עמ' 625. [\[35\]](/#_ftnref35) כנה ורמן, הספרות האפוקליפטית בימי הבית השני, רעננה, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 2003: 88-91. [\[36\]](/#_ftnref36) יאיר לורברבוים, מלך אביון: המלוכה בספרות היהודית הקלאסית, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2008: 155-156 (הערת שוליים מס' 59). [\[37\]](/#_ftnref37) דוד פלוסר, מגילות מדבר יהודה והאיסיים, רעננה, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 1985: 74. [\[38\]](/#_ftnref38) יעקב ליכט, מגילת הסרכים: ממגילות מדבר יהודה, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1996: 267-268. [\[39\]](/#_ftnref39) Craig E. Evans, in: Richard S. Hess & M. Daniel Carroll (Eds.), Israel's Messiah in the Bible and the Dead Sea Scrolls, Wipf & Stock, Oregon, 2011, pp. 100-101. [\[40\]](/#_ftnref40) על שיוך סגולות אלוהיות למשיח ותפיסתו כהנכחה של האל בספרים החיצוניים ובמגילות קומראן, ראו: סמדר שרלו, שם, עמ' 359 (בהערת שוליים מס' 28); וגם: דבורה דימנט, כלים שלובים: מגילות מדבר יהודה וספרות ימי הבית שני, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 2010: 276, 315-320. [\[41\]](/#_ftnref41) יהודה קומלוש, בתוך: חיים רבין (עורך), תרגומי המקרא: פרקי מבוא, מוסד ביאליק, 1984, עמ' 8-9. [\[42\]](/#_ftnref42) הרב פרופ' דב רפל, התיאולוגיה של תרגום אונקלוס, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"א, עמ' 28-60. [\[43\]](/#_ftnref43) ראו: בן-ציון לוריא, מגילת תענית: פרשיות בתולדות בית חשמונאי לאור משנה קדומה, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1996, עמ' 80; וגם: משה צבי סגל, ספר בן-סירא השלם, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1958, עמ' קה. [\[44\]](/#_ftnref44) עיין תרגום ירושלמי לבראשית א' 1: "בראשׁית בְּחוּכְמָא בְּרָא יְיָ". [\[45\]](/#_ftnref45) יהודה ביטי, הפילוסוף המקובל: עיונים בספר "קול הנבואה", בהוצאת: הקיבוץ המאוחד, 2016, עמ' 176, 203, 207. [\[46\]](/#_ftnref46) George Foot Moore, Intermediaries in Jewish Theology: Memra, Shekinah, Metatron, The Harvard Theological Review, Cambridge University Press on behalf of the Harvard Divinity School, Vol. 15, No. 1, 1922, pp. 41-85 [\[47\]](/#_ftnref47) תרגום המיוחס לתנא יונתן בן עוזיאל, מהמאה ה- 1 ("תרגום של תורה המצוי בארמית ומשתמשים בו בבתי הכנסת, אונקלוס הגר אמרו מפי (על פי הדרכת) ר' אליעזר ור' יהושע. תרגום של נביאים – יונתן בן עוזיאל אמרו מפי, כלומר, על פי מסורת שנבעה מאת חגי זכריה ומלאכי, הנביאים האחרונים. מסופר: כשעשה יונתן בן עוזיאל תרגום זה נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ויצתה (יצאה) בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם?" \[בבלי, מגילה ג' ע"א. ביאור שטיינזלץ\]). [\[48\]](/#_ftnref48) Michael L. Brown, The Real Kosher Jesus: Revealing the Mysteries of the Hidden Messiah, Frontline, 2012, pp. 125-134 [\[49\]](/#_ftnref49) Domingo Munoz Leon, Memra in the Targum to Isaiah, Proceedings of the World Congress of Jewish Studies, World Union of Jewish Studies, 1985, pp. 135-142 ד"ר רפאל ויס חקר את נושא האנתרופומורפיה (התאנשות האלהים) בתרגומים לארמית של ספר איוב ומצא כי תרגומים אלו לא עשו מאמצים להסתיר, להרחיק או להדחיק גילויי התגשמות ברורים של האל בספר (רפאל ויס, תרגום לשונות אנתרופומורפיסטיים בתרגום איוב, תרביץ, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, תשל"ה, עמ' 54-71). [\[50\]](/#_ftnref50) דב רפל, התיאולוגיה של תרגום אונקלוס, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, מוסד ביאליק ירושלים, תשמ"א, עמ' 28-60 (הציטוט מעמוד 37). [\[51\]](/#_ftnref51) משה הלברטל, על דרך האמת: הרמב"ן ויצירתה של מסורת, בהוצאת: מכון שלום הרטמן, 2006, עמ' 188-190. [\[52\]](/#_ftnref52) יהודה קומלוש, בתוך: חיים רבין (עורך), תרגומי המקרא: פרקי מבוא, מוסד ביאליק, 1984, עמ' 8-12. [\[53\]](/#_ftnref53) התרגומים הירושלמים נחשבים פחות פופולריים מתרגום אונקלוס, על-אף קדימת התהוותם (יהודה קומלוש, בתוך: חיים רבין \[עורך\], תרגומי המקרא: פרקי מבוא, מוסד ביאליק, 1984, עמ' 18-20). [\[54\]](/#_ftnref54) פרופ' אברהם טל מראה כי תרגום אחר לארמית פירש את בראשית ג' 21 באופן כזה האומר כי מימרא הוא זה שברא לאדם ולחווה כותנות עור והלבישם (בתוך: דוד רוזנטל, ורד נעם, מנחם קיסטר ומנחם כהנא \[עורכים\], ספרות חז"ל הארץ־ישראלית: כרך ראשון – מבואות לחיבורי ספרות חז"ל, בהוצאת: יד יצחק בן-צבי, 2018, עמ' 414). [\[55\]](/#_ftnref55) הספר3rd Enoch  שייך לקובץ הספרים החיצוניים, נכתב ביוונית ומתוארך למאה ה- 2 לפנה"ס בקירוב. פרופ' דניאל בויארין, במאמרו "Beyond Judaisms: Metatron and the Divine Polymorphy of Ancient Judaism" (2010) מציין כי ייתכן ושמו של מטטרו"ן מהווה, בין היתר, נגזרת פגאנית קדומה לאל "Mithra" או למונח היווני Metatronnos. [\[56\]](/#_ftnref56) לדברי פרופ' משה אידל, מטטרו"ן ממלא "תפקיד דומה לתפקידו של ישו\[ע\] בהגות הנוצרית, כמי שמבטא את ההתגלות האלוהית וכמי שזכה לעלות למרום ולשבת לימין האל, ולהפוך למתווך בין האל לעולם" ("עולם המלאכים: בין התגלות להתעלות", 2008: 17). [\[57\]](/#_ftnref57) למאמר מקיף בנושא, הכולל גם עיון במושג "מימרא", ראו: George Foot Moore, Intermediaries in Jewish Theology: Memra, Shekinah, Metatron, The Harvard Theological Review, Cambridge University Press on behalf of the Harvard Divinity School, Vol. 15, No. 1, 1922, pp. 41-85 (see footnote no. 84) [\[58\]](/#_ftnref58) זוהר כרך ג', עמ' 227, מהדורת אמסטרדם. [\[59\]](/#_ftnref59) זוהר, בראשית עמ' 126, מדרש נעלם. [\[60\]](/#_ftnref60) שם. [\[61\]](/#_ftnref61) תמצית מזוהר, כרך ב', שמות, עמ' 51, מהדורת אמסטרדם. [\[62\]](/#_ftnref62) שם. [\[63\]](/#_ftnref63) שם; ובזוהר, כרך ג' עמ' 231. [\[64\]](/#_ftnref64) שם. [\[65\]](/#_ftnref65) פרשנותו של ר' משה בוטראלי על ספר יצירה, עמ' 85, טור א', מהדורת מנטובה, פרק 5, פסקה 1. [\[66\]](/#_ftnref66) ספר "מנחת אליהו", פרק כ"ו עמ' 232-234. ראו גם דבריו של פרופ' יונה פרנקל בספרו "סיפור האגדה – אחדות של תוכן וצורה", 2004: 341). [\[67\]](/#_ftnref67) סמדר שרלו, שם, עמ' 361. [\[68\]](/#_ftnref68) ראו גם: בבלי, סנהדרין ל"ח ע"ב: "זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שמות כד) כי שמי בקרבו". [\[69\]](/#_ftnref69) מנחת אליהו, פרק כ"ה, עמ' 223, 228. [\[70\]](/#_ftnref70) בנושא זה, ראו הרצאתו של פרופ' דניאל בויארין: "Enoch or Jesus? The Quest of the Historical Metatron", בלינק: <https://www.youtube.com/watch?v=qyK2GCyQGYQ> [\[71\]](/#_ftnref71) משה אידל, שם, עמ' 67-69, 101. [\[72\]](/#_ftnref72) משה אידל, שם, עמ' 61-62. [\[73\]](/#_ftnref73) משה אידל, שם, עמ' 102, עמ' 207 בהערת השוליים מס' 36, ובעמ' 208 בהערת שוליים מס' 46). באותו ספר (עמ' 208, בהערת שוליים מס' 45), מזכיר פרופ' אידל ראיה חז"לית לכך שמטטרו"ן נתפס אף כ"יהוה קטן" – דבר נוסף המהווה הקבלה לא מבוטלת בינו לבין ישוע המשיח. [\[74\]](/#_ftnref74) כפי שהעיר משה אידל (2008: 17). פרופ' יוסף דן, בספרו "המיסטיקה העברית הקדומה" (1989: 81-82), מזכיר מדרשי חז"ל אשר מתארים את מטטרו"ן כיד ימינו של אלהים ואף כ"אלוהות עצמה", כדבריו של אלישע בן אבויה. ד"ר חגי דגן, בספרו "המיתולוגיה היהודית", מציין כי היו בקרב חז"ל כאלו שזיהו את מטטרו"ן כיושב ב"מרכבה האלוהית עצמה שעליה יושב האל" (2003: 52). נוסף על כך, מציין ד"ר דגן כי היו חכמים אשר זיהו את מטטרו"ן עם "דמות האדם שעל הכיסא שראה יחזקאל בחזונו" (שם, עמ' 66). [\[75\]](/#_ftnref75) שם נאמר כי ישוע נראה "נִצָּב לִימִין הָאֱלֹהִים". [\[76\]](/#_ftnref76) במאמרו "מיתוס לעומת סמל בזוהר ובקבלת האר"י" (1995), כותב פרופ' יהודה ליבס כי רבים מקשרים בין דמותו של המלאך מטטרו"ן לבין ישוע המשיח (ראו בהערת השוליים 33, עמ' 13 למטה). [\[77\]](/#_ftnref77) בתוך: יוסף דן (עורך), המיסטיקה היהודית הקדומה, ירושלים, תשמ"ז. [\[78\]](/#_ftnref78) עוד על הזיקה בין ישוע למטטרו"ן, ראו: יהודית וייס, משיח נוצרי־קבלי ברנסנס: גיום פוסטל וספר הזוהר, רעננה, בהוצאת: הקיבוץ המאוחד, 2016: 225. [\[79\]](/#_ftnref79) ביטי רואי, אהבת השכינה: מיסטיקה ופואטיקה בתיקוני הזוהר, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2017: 148-149. [\[80\]](/#_ftnref80) צבי מרק, מגילת סתרים: חזונו המשיחי הסודי של ר' נחמן מברסלב, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2006:  82-83. [\[81\]](/#_ftnref81) מודי ברודצקי ודוד הלל וינר, ואם תרצה אמור: חברותא במדרש ובאגדה, הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים, 2007: 55. [\[82\]](/#_ftnref82) בבלי, סוטה י"ג ע"ב;  ספר "משך חכמה", פרשת וזאת הברכה; וספר "דף על הדף", כתובות: ספר "מנחת אליהו" מפתח 'תלמיד', עמ' 34. הרמב"ם מבטא דעה זו בפירושו למשנה: "וכן אמרו (סוטה יג,ב): משה רבנו עליו השלום לא מת, אלא עלה ומשמש במרום". בעניין זה כתב גם יוסף בן מתתיהו (בספרו "קדמוניות היהודים", ספר רביעי, ח' מ"ח): "ופתאום עמד עליו \[על משה\] ענן והוא נעלם לתוך גיא אחד. אולם בכתבי הקודש כתב על עצמו שמת, משום פחד שמא יעזו לומר, בגלל צדקותיו הגדולות שעלה לאלוקים". ראו בתוך: יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, בהוצאת: משכל (ידיעות ספרים), 2004: 172. [\[83\]](/#_ftnref83) ראו בתוך: אלחנן נאה, אפשר אחרת: החשיבה היוצרת של התלמוד, בהוצאת: עם עובד, 2013: 242. [\[84\]](/#_ftnref84) למשל, מדרש משלי מפרש את הפסוק "מִי עָלָה־שָׁמַיִם וַיֵּרַד" (משלי ל' 4) על משה, אך מדרש תנחומא (נשא כ"ד:א') מפרש את אותו הפסוק על אלהים בכבודו ובעצמו. ודי לחכימא ברמיזא. [\[85\]](/#_ftnref85) דוד פלוסר, המקורות היהודיים של הנצרות, רעננה, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 1980: 43. [\[86\]](/#_ftnref86) משה דוד הר, בתוך: ישעיהו גפני (עורך), מחקרים בתולדות ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים, בהוצאת: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 1994: 358-359. [\[87\]](/#_ftnref87) ראו: רות בן-מאיר, בתוך: משה חלמיש, חנה כשר ויוחנן סילמן (עורכים), אברהם אבי המאמינים: דמותו בראי ההגות לדורותיה, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2003: 156; וגם: ישראל מאיר לאו, הנחת יסוד: מאה מושגים ביהדות, בהוצאת: משכל (ידיעות ספרים), 2008: 68. [\[88\]](/#_ftnref88) חיים כהן, בתוך: יעקב מלכין (עורך), תרבות היהדות החילונית: הגות חדשה בישראל, בהוצאת: כתר ספרים בע"מ, 2006: 372. [\[89\]](/#_ftnref89) גרשון דוד הונדרט, גאולה קטנה ומעט כבוד: החברה היהודית בפולין-ליטא במאה השמונה-עשרה, ירושלים, בהוצאת: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 2008: 195-196. [\[90\]](/#_ftnref90) גרשון דוד הונדרט, שם, עמ' 136. [\[91\]](/#_ftnref91) יוני גארב, בתוך: משה אידל ואיתמר גרינולד (עורכים), המיתוס ביהדות: היסטוריה, הגות, ספרות, ירושלים, בהוצאת: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 2004: 65-66. [\[92\]](/#_ftnref92) יוסף וייס, מחקרים בחסידות ברסלב, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1974: 94. [\[93\]](/#_ftnref93) אלכסנדר אבן-חן, עקדת יצחק: בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא, בהוצאת: משכל (ידיעות ספרים), 2006: 83. [\[94\]](/#_ftnref94) אלכסנדר אבן-חן, שם, עמ' 136-137. [\[95\]](/#_ftnref95) י' נ' שמחוני, בתוך: איבן מרקוס (עורכים), דת וחברה במשנתם של חסידי אשכנז, ירושלים, בהוצאת: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 1987: 76. [\[96\]](/#_ftnref96) מנחם מיכלסון, יהודה סלומון ומשה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, רעננה, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 2000: 13. [\[97\]](/#_ftnref97) אפרים חזן, בתוך: אמנון בזק (עורך), וביום צום כיפור ייחתמון, בהוצאת: תבונות, 2005: 271-272. [\[98\]](/#_ftnref98) דוד פלוסר, בתוך: מנחם שטרן, ישעיהו גפני ואהרן אופנהיימר (עורכים), יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד, ירושלים, בהוצאת: יד יצחק בן-צבי, 1993: 141-142 (ראו הערת שוליים מס' 125). עמוד: 142 [\[99\]](/#_ftnref99) ישעיה תשבי, פרקי זוהר – מבחר מאמרי הזוהר מתורגמים עברית – כרך ב, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1985: 260. [\[100\]](/#_ftnref100) אהרן אופנהיימר ובנימין איזק, בתוך: ישעיהו גפני (עורכים), מחקרים בתולדות ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים, בהוצאת: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 1994: 130-131. [\[101\]](/#_ftnref101) אהרון אופנהיימר, רבי יהודה הנשיא, ירושלים, בהוצאת: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 2007: 33. [\[102\]](/#_ftnref102) משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות י"א. [\[103\]](/#_ftnref103) סטיוארט א' כהן, בתוך: אניטה שפירא, שמואל אלמוג ויהודה ריינהרץ, ציונות ודת, ירושלים, בהוצאת: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, 1994: 201. [\[104\]](/#_ftnref104) גרשם שלום, מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה, בהוצאת: מוסד ביאליק, ירושלים, 1982: 49. [\[105\]](/#_ftnref105) יהודה ליבס, סוד האמונה השבתאית: קובץ מאמרים, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1995: 88. [\[106\]](/#_ftnref106) יהודה ליבס, סוד האמונה השבתאית: קובץ מאמרים, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1995: 10-11. [\[107\]](/#_ftnref107) ראו יהודה באואר, בתוך: יעקב מלכין (עורך), תרבות היהדות החילונית: הגות חדשה בישראל, בהוצאת: כתר ספרים בע"מ,  ספריית היהדות החילונית, 2006: 437. [\[108\]](/#_ftnref108) יורם בילו, אתנו יותר מתמיד: הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית, בהוצאת: האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 2017: 258. [\[109\]](/#_ftnref109) יורם בילו, שם, עמ' 259. [\[110\]](/#_ftnref110) יורם בילו, שם, עמ' 261. [\[111\]](/#_ftnref111) יורם בילו, שם, עמ' 265-266. [\[112\]](/#_ftnref112) יורם בילו, שם, עמ' 260, הערת שוליים 14. [\[113\]](/#_ftnref113) יורם בילו, שם, עמ' 265. [\[114\]](/#_ftnref114) בנימין לאו, חכמים – כרך שלישי: ימי גליל, משכל (ידיעות ספרים), 2008: 118. [\[115\]](/#_ftnref115) ראו: בבלי, עבודה זרה י"ח ע"א-ב. [\[116\]](/#_ftnref116) ראו: גבריאל ברקאי ואלי שילר (עורכים), אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל – נצרות ונוצרים בארץ-ישראל, 2002: 65-66, 255-257; משה פלאי, עטרה ליושנה: המאבק ליצירת יהדות ההשכלה, 2012: 66-67; אבידב ליפסקר, שיר אדום שיר כחול: שבע מסות על שירת אורי צבי גרינברג ושתיים על שירת אֶלזֶה לַסקֶר־שׁילֶר, 2010: 106. [\[117\]](/#_ftnref117) אנציקלופדיית עולם התנ"ך – איוב, רעננה, דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1993-1996: 195. [\[118\]](/#_ftnref118) ראו דוגמאות לכך, בבבלי, מסכת הוריות י"ב ע"א, ובמסכת עירובין י"ג ע"ב. [\[119\]](/#_ftnref119) ראו דוגמא לכך בספרו של אמנון לוי, החרדים, ירושלים, כתר הוצאה לאור, 1988: 137, 149-164. [\[120\]](/#_ftnref120) מרדכי וילנסקי, היישוב החסידי בטבריה, ירושלים, בהוצאת: מוסד ביאליק, 1988: 153. [\[121\]](/#_ftnref121) חיים כהן, בתוך: יעקב מלכין (עורך), תרבות היהדות החילונית: הגות חדשה בישראל, בהוצאת: כתר ספרים בע"מ, 2006: 372-373. [\[122\]](/#_ftnref122) דוד פלוסר, המקורות היהודיים של הנצרות, רעננה, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 1980: 44. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, אלוהים ביהדות, ישוע בתלמוד, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מה הרבנים אומרים על המשיח?, תשובה לרב **תגיות:** אלוהות המשיח בתנ"ך ובמחשבת ישראל (כתבי חז"ל), בן האלוהים --- ### [הידעתם? חמס נמצא בכתבי הקודש!](https://igod.co.il/iron-swords/הידעתם-חמס-נמצא-בכתבי-הקודש/) **Published:** נובמבר 2, 2023 **Author:** צוות אייגוד **Content:** המילה **'חמס'** המתארת אלימות ורשעות בתנ"ך היא במקרה זהה לשמו של ארגון הטרור המוסלמי 'חמאס'. אומנם, אלו הן שפות שונות, ולפיכך לא מדובר על אותה מילה, ועדיין, צירוף המקרים הוא מעניין. הפעם האזכור הראשון של המילה 'חמס' בתנ"ך הוא בסיפורו של נוח. > וַיֹּאמֶר יהוה **אֶמְחֶה** אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר־בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי ה͏ָאֲדָמָה מ͏ֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־עֹוף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם׃ וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יהוה׃ אֵלֶּה תֹּולְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת־ה͏ָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ׃ וַיֹּולֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת׃ וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי ה͏ָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ **חָמָס**" (בראשית ו' 11-7). אלוהים היה מוכן **למחות** את הרוע שמילא את הארץ. אלוהים קרא לבני האדם לפרות, לרבות, למלא את הארץ ולכבוש אותה, אך בניגוד לציווי זה, האנושות מילאה את הארץ באלימות ורשע – ב**'חמס'**. במקום שבני האדם ינהלו את החיים בהתאם למצוות אלוהים, הם גנבו, הרגו והרסו. #### למעט נוח. אלוהים עשה חסד עם נח, ונוח התהלך עם אלוהים. נוח קיבל את דרכי אלוהים והוא שיתף איתו פעולה. הביטוי התנכ"י "מצא חן" קשור לחסד – ההחלטה להראות חן וחסד. אלא, שחטאו של נוח מרים ראש לאחר שוך המבול, כאשר נוח מתעוות, משתכר ומקלל את בנו. ברם, באיגרת אל העברים אנו קוראים שחסדו של אלוהים היה עם נוח עקב אמונתו באלוהים: > "מִתּוֹךְ אֱמוּנָה בָּנָה נֹחַ תֵּבָה לְהַצָּלַת בֵּיתוֹ, בִּהְיוֹתוֹ יָרֵא אַחֲרֵי שֶׁהֻזְהַר עַל דְּבָרִים אֲשֶׁר עוֹד לֹא נִרְאוּ, וּבֶאֱמוּנָתוֹ הִרְשִׁיעַ אֶת הָעוֹלָם וְהָיָה לְיוֹרֵשׁ הַצְּדָקָה הַמְיֻסֶּדֶת עַל אֱמוּנָה. (אל העברים י"א 7). אלוהים **לא מחה** את נוח על חטאו, אלא העניק לו חסד. אלוהים החשיב את נוח לצדיק בזכות אמונתו. יחד עם זאת, היה צורך למחוק משהו – היה צורך להיפטר מהרשעות והאלימות (**חמס**). > "כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה, אָנֹכִי מַמְטִיר עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה‏; **וּמָחִיתִי**, אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, מֵעַל, פְּנֵי הָאֲדָמָה. (בראשית ז 4). אלוהים מחק את המציאות שהייתה קיימת, ובצורה אפקטיבית הוא יצר מחדש את השמיים ואת הארץ – התחלה חדשה. שמיים וארץ חדשים. אלוהים חזר אל הציווי לפרות ולרבות, ולמלא את הארץ ולרדות בה (בראשית ט' 1). ברם, לא עבר זמן רב עד שהחטא שב וגבר כמתואר במגדל בבל, מספר פרקים לאחר מכן. תוך הפרת הציווי המפורש למלא את הארץ לאחר המבול, האנשים תכננו תוכנית לעשות בדיוק את ההפך. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ". (בראשית י"א 4). האנושות שרויה כל הזמן בחטא ובמרד נגד אלוהים, ממרה את פיו ומתריסה נגד דרכיו. ה**'חמס'**, במשמעותו התנכי"ת, נמצא במידה רבה בכל דור וכמעט בכל פינה בעולם. אין אומה שיכולה להצביע באצבע מאשימה כלפי רשעותה של אומה אחרת, מבלי לחשוב על העוולות שביצעו בני עמה, כאילו היא עצמה חפה מפשע. אין לאף אחד הזכות להעביר ביקורת על מדינה אחרת מבלי להיזכר בפשעים שנעשו על האדמה עליה הוא עומד. התקווה היחידה נמצא בהתערבותו של אלוהים. אלוהים יצטרך למחוק את הכול ולהתחיל מחדש. וזה בדיוק מה שיקרה. יום אחד הארץ הנוכחית **תמחה** אחת ולתמיד, וארץ אחרת תיווסד במקומה. > כִּי-הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, וָאָרֶץ חֲדָשָׁה‏; וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת, וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל-לֵב. (ישעיהו ס"ה 17) ברם, יש זמן המתנה ארוך במיוחד בין 'מגדל בבל' לבין הבריאה החדשה של העולם. #### "במקום **למחות** את החוטאים או את העולם החוטא כולו, אלוהים סלל דרך להסרת ומחיקת החטא עצמו" > "וּבִהְיוֹתְכֶם מֵתִים בְּפִשְׁעֵיכֶם וּבְעָרְלַת בְּשַׂרְכֶם, הֶחֱיָה אֶתְכֶם עִמּוֹ. הוּא סָלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ; **בִּטֵּל אֶת שְׁטַר הַחוֹב** אֲשֶׁר הָיָה נֶגְדֵּנוּ עַד תֻּמּוֹ וֶהֱסִירוֹ בְּתָקְעוֹ אוֹתוֹ בַּצְּלָב" (אל הקולוסים ב' 14-13) התיעוד של חטאינו **נמחק ונמחה** לחלוטין. בבראשית ו', תרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית) משתמש במילה ביוונית (εξαλείψ) בהתייחס למחיקת הרוע והרשע (**החמס**), ומילה זו מופיעה גם באיגרת אל הקולוסים כדי לתאר את ביטול שטר החוב. אולם, יש עוד דבר שצריך למחוק. באחרית הימים, כאשר נהיה יחד עם אלוהים בבריאתו החדש, הוא **ימחה** (εξαλείψ) כל דמעה מעינינו. רָאִיתִי שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה, כִּי הַשָּׁמַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה עָבְרוּ וְהַיָּם אֵינֶנּוּ עוֹד. רָאִיתִי אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, מוּכָנָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת לְבַעֲלָהּ. וְשָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל מִן הַכִּסֵּא — אוֹמֵר: "הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם, **וְיִמְחֶה** כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ. (התגלות כ"א 1-4). באותו אופן, אלוהים יתמודד בסופו של דבר גם עם חמאס. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** חרבות ברזל --- ### [מן משפט לתקווה: קריאה מחודשת בירמיהו](https://igod.co.il/devotionals/מן-משפט-לתקווה-קריאה-מחודשת-בירמיהו/) **Published:** ספטמבר 30, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם־יְהוָֹה לֹא־אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה׃ וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ תַּחַת מֶה עָשָׂה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם" (ירמיהו ה 18–19). על–נקלה אפשר לבלבל בין דברי הזעם של ירמיהו – שנמסרו לישראל במספר הזדמנויות לפני הגלות – לבין המסר האסכטולוגי והמלא תקווה המאפיין את הספר, המכוון לקהל בגלות. הרשו לי להסביר. בפרק ה, אלוהים מאיים על ישראל – בטרם גלו – בחרון אפו, אשר יבוא בדמות אויב מצפון שישחית את הארץ ויפזר את העם. הסיבה לפעולת אלוהים ניתנת בירמיהו ה 19 – ציטוט כמעט מדוייק של דברים לא 16: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ". מטרת הציטוט לעיל היתה ברורה לשומעי דברי הזעם האלו, לפני הגלות. בציטוט זה, ירמיהו מאשים את ישראל בהפרה מוחלטת של ברית סיני – מה שמשה ויהושע אמרו שיקרה (דברים לא 16–21, לב 1–43; יהושע כד 20). זהו ללא ספק מסר של משפט. עם זאת, ברגע שנאום זה (ורבים כמוהו) מוצב בתצורה הסופית של הספר ונשלח ליהודים שכבר גלו, האיום במשפט הופך למסר של תקווה. אם נבואת משה, אודות שבירת הברית והגלות התגשמה בדיוק כפי שחזה, יש לצפות שתתגשמנה גם נבואותיו על קיבוץ גלויות וברית חדשה (ראו דברים ל 1–7, לב 43). > קריאת ספר ירמיהו באופן ראוי, פירושה קריאתו כמסר של תקווה – התגשמות נבואת משה על מילת עורלת הלב (ראו דברים ל 6), שירמיהו מזהה עם כריתת ברית חדשה לחלוטין, שתעשה בידי אלוהים: "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יְהוָה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם" (ירמיה לא 33). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הבטחת אברהם מתגשמת במשיח](https://igod.co.il/devotionals/הבטחת-אברהם-מתגשמת-במשיח/) **Published:** ספטמבר 30, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אִם־תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם־תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד׃ וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי־יְהוָה בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ" (ירמיהו ד 1–2). הרמיזה של ירמיהו לאחת ההבטחות החשובות ביותר במקרא אינה מוטלת בספק. השימוש בביטוי "וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם" אינו אלא ציטוט כמעט מילה במילה של בראשית כב 18: "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ". אך לא זו בלבד שירמיהו רומז לאותה הבטחה, האופן בו הוא רומז אליה נושא משמעות מיוחדת. אלוהים הוא הדובר בירמיהו ד 1–2 (ראו את השימוש בגוף ראשון "אֵלַי", פס' 1), בעוד ישראל הם המושא שאליהם אלוהים פונה (ראו את מהפעלים בגוף שני, בפס' 2). עם–זאת, פחות ברורה זהותו של "בוֹ" בהבטחה: "וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם". "בו" אינו יכול להתייחס לישראל. ועל אף שהדבר אפשרי, מאוד לא סביר שאלוהים מתייחס לעצמו בגוף שלישי. אם–כן, למי מתייחס "בו"? כדאי לבחון מקרוב את הקטע שירמיהו מצטט: "וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו׃ וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית כב 17–18). בהתבסס על ניסוח ההבטחה, המילה "בו" בירמיהו ד 2 מתייחסת ככל הנראה ל"זרע" שיירש את שער אויביו ודרכו יתברכו כל הגויים. על פי הציטוט של ירמיהו, ה"זרע" בהבטחה אינו מתייחס לעם ישראל אלא לזרע יחיד שיבוא מהם. לפיכך, הזרע שיירש את שער אויביו אינו אלא "זרע האישה" שיביס את הנחש (בראשית ג 15). פרשנותו של ירמיהו להבטחה אינה מתיישבת רק עם פרשנויות משיחיות אחרות להבטחה זו בתורה ובכתובים (במדבר כד 7–9; תהילים עב 17), אלא גם עם פירושו של שאול השליח. זו היא אפוא דוגמה אחת מיני רבות בהן פרשנות התנ"ך לתנ"ך עצמו, מצדיקה את פרשנות הברית החדשה לתנ"ך. שאול לא ניסה לתחוב את ישוע להבטחה משוללת כל קשר למשיח. אדרבא, הוא קרא את אותה הבטחה דרך עדשת הפרשנות אשר ירש מהתורה, מהנביאים ומהכתובים. > "וְהִנֵּה הַהַבְטָחוֹת נֶאֶמְרוּ לְאַבְרָהָם, וּלְזַרְעוֹ. לֹא נֶאֱמַר 'לִזְרָעֶיךָ', כְּמוֹ עַל רַבִּים, אֶלָּא 'לְזַרְעֲךָ', כְּמוֹ עַל יָחִיד, וְהוּא הַמָּשִׁיחַ" (גלטים ג 16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אם אלוהים שינה את ציון, הוא יכול לשנות גם אותנו](https://igod.co.il/devotionals/אם-אלוהים-שינה-את-ציון-הוא-יכול-לשנות-ג/) **Published:** ספטמבר 28, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם־יְהוָה כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם׃ וְהָיָה מִדֵּי־חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל־בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְהוָה׃ וְיָצְאוּ וְרָאוּ, בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל־בָּשָׂר" (ישעיה סו 22–24). הקטע לעיל מביא אותנו לסיום המפואר של ישעיה; ירושלים נפדתה באורח נס (פס' 9–14), וכל העמים עולים אליה כדי לתת לאלוהים את התהילה (פס' 18–19). הסיום אינו אקראי; אדרבא, הוא מאוד מתוחכם ואסטרטגי, מלא ברמיזות למבוא הספר. הפסוקים המסיימים של ישעיה מדברים על שמים וארץ חדשים (סו 22; ראו סה 17), רמז ברור לפסוק הפותח את הספר, בו אלוהים קורא לשמיים ולארץ להעיד נגד המרד של ישראל (א 2). הספר מסתיים במשפט, דהיינו באש שלא תכבה עבור הרשעים (סו 24) – רמז לפסוק האחרון בפרק הראשון, המדבר על אש שלא תכבה כנגד הרשעים (א 31). הפרק האחרון מסתיים גם בחגיגת "ירח ושבת חדשים" לתפארת האל (סו 23) – רמז לפרק הראשון – הנפתח באזכור "חודש ושבת" המכעיסים את אלהים (א 13–14). מדוע ההקבלות הברורות הללו כה חשובות? אני יכול לחשוב על לא פחות משלוש סיבות לכך: ראשית, המבוא והסיום המתוחכמים הללו מדגימים כי הגרסה הסופית של ישעיה אינה אלא יצירתו של סופר אחד. למרות שהספר מורכב משלושה קטעים עיקריים (פרקים א–לט, מ–נה, נו–סו), כל אחד מהם תפור באופן מחושב לכדי שלמות מאוחדת. המחבר השמיימי וההיסטורי דורש שנקרא ונפרש את ישעיה כספר אחד וקוהרנטי ולא כשלוש יחידות ספרותיות נפרדות שנכתבו על ידי מחברים שונים. שנית, המעבר של ישראל מעם חוטא ומורד לעם פדוי אשר מביא אור לעולם, מעיד על–כך שהאל הנאמן והרחמן לעולם לא יפר את הבטחותיו. לא משנה עד כמה הבטחות אלה נראות בלתי–סבירות, כאשר אלוהים מבטיח שכל העמים יעלו לירושלים כדי להשתחוות לו באחרית הימים, הוא מתכוון לכך, שהרי הוא בעצמו יגרום לכך לקרות (ישעיה ב 4–1). שלישית, ישראל המחודשת והפדויה, המתוארת בפרק האחרון, מעידה בפני הקוראים – יהודים וגויים כאחד – שאלוהים יכול לעשות את הבלתי–אפשרי בחייהם. אם אלוהים יכול להפוך את ירושלים ל"עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (א 26–27), ביכולתו לשנות גם אותנו. לא משנה מהו גודל המאבק בחיינו הרוחניים, אלוהים לא רק מסוגל להופכנו לכלים לתפארתו, הוא גם יעשה זאת כאשר – כמו ישעיה – נתוודה על חטאנו ונזעק אליו לישועה (ו 5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הפחד שמנצח את כל הפחדים](https://igod.co.il/devotionals/הפחד-שמנצח-את-כל-הפחדים/) **Published:** ספטמבר 27, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל־דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל־תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל־תֵּחָתּוּ כִּי־יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה׃ כִּי־חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא כִּי־עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי־חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד" (ירמיהו י 2–3). למרות שירמיהו מתייחס ספציפית לאיוולת של עבודת אלילים, הגישה התיאולוגית שלו מנוגדת גם להשקפה חומרית על העולם (כלומר, הטענה ששום דבר לא קיים מלבד חומר ואנרגיה). אם אלוהים אינו קיים וכל שנותר הוא היקום החומרי, משהו חומרי חייב להפוך לאולטימטיבי – אליל לחיות עבורו ולשרתו. יתרה מכך, חיים ללא אלוהים הם בהכרח חיים של פחד מהדברים הלא נכונים. אנו חוששים מקריסה כלכלית, בידוד עולמי, שיימיניג ונידוי חברתי. אנו חוששים מחובות, מהתחממות כדור הארץ או מאלה המנהלים קמפיין נגדה. בתפיסת העולם החומרנית, אנו אחראים לגורלנו – והדבר מפחיד, כי נראה שהעולם הולך ומתפרק. למרות שאיני מדען, ככל שאני לומד יותר על הכוונון העדין של היקום ועל המורכבות הבלתי–נתפסת של צורות החיים הפשוטות ביותר, אני משוכנע יותר כי השקפת העולם המקראית נשענת על בסיס מדעי איתן. חשוב מכך, הבנתי שיש רק פחד אחד שמעמיד את כל הפחדים האחרים במקומם הראוי. אם אלוהים חכם וחזק דיו כדי ליצור את הקידוד המורכב ביותר ביקום – DNA – שבאמת עובד, יש לפחד ממנו יותר מכל איום חומרי' (במושגים מקראיים פחד זה מכונה יראת אלוהים). אלוהים הוא יצירתי מספיק כדי לצייר שקיעה; הוא אוהב מספיק כדי לעצב יחסי הורים–ילדים הראויים לא רק לפחד שלי, אלא גם לכבוד, לאמונה ולהערצה שלי כלפיו. אם–כן, במקום להצטרף לאומות העולם ולהיסטריה שמכלה אותן, הבה נירא את אלוהי ישראל, הבורא האחד והיחיד! > "מֵאֵין כָּמוֹךָ יְהוָה גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה׃ מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל־חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל־מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ… וַיהוָה אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא־אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא־יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ… עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם׃ לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו" (ירמיה י 6–7, 10, 12–13). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [לְעֵת כָּזֹאת](https://igod.co.il/devotionals/לְעֵת-כָּזֹאת/) **Published:** ספטמבר 14, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > וּבְכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים׃ וַתָּבוֹאינָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת־מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל׃ … וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל־מָרְדֳּכָי׃ לֵךְ כְּנוֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל־תֹּאכְלוּ וְאַל־תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם־אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא־כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד 3–4, 15–16). פרק ד הוא "נקודת המפנה בפרס" בספר אסתר. הפרק מתחיל באבל וצום מחוץ לארמון, בעוד מלכה יהודיה יושבת בנחת על כסאה בפנים. משום מה אסתר הייתה עיוורת לסבל של עמה. אך כאשר דודה מרדכי גרם לה לראות את התמונה הגדולה, אסתר הבינה שמטרת חייה אינה להגשים את החלום הפרסי בנוחות אלא לחיות ואף למות למען מטרה נעלה יותר. לכן, בחודש הראשון בלוח השנה העברי, שהוא חודש הפסח (אסתר ג 7), נכנסה אסתר באומץ אל חצר המלך, ממש כמו שה פסח המוכנה למסור את חייה כדי להציל את עמה (אסתר ה 1). בעת שאני כותב מילים אלו על אישה נפלאה זו, איני יכול שלא לחשוב על אדם אחר שחייו ומותו היו למען מטרה גדולה יותר. צ'ארלי קירק היה אדם שאמונתו הניעה אותו לחיות חיי משמעות, אמת ושירות. וכמו אסתר, גם הוא היה נכון לשלם את המחיר האולטימטיבי עבור האמת, אשר הבין אותה גם כעמידה לצד עם ישראל "לְעֵת כָּזֹאת" (אסתר ד 14). הבוקר אני מתאבל על מות ידיד אמת לישראל. "הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל־בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים" (שמ"ב א 19). אך אינני רק עצוב. אני גם באמת נרגש מהדוגמה שהשאיר. אני מתפלל שמותו יהפוך לנקודת מפנה עבור אנשים רבים, שיבינו כי החיים הטובים ביותר הם חיי מסירות נפש למען אלוהים, למען האמת ולמען טובת הזולת, כמו אסתר המלכה. יהי זכרו של צ’ארלי קירק לברכה. > "אֵין אַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו" (יוח' טו 13). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מי מדבר בשם אלוהים... ונשלח על ידי יהוה ורוחו?](https://igod.co.il/devotionals/מי-מדבר-בשם-אלוהים-ונשלח-על-ידי-יהוה-ור/) **Published:** ספטמבר 12, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ־זֹאת לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ… צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת הוֹצִיאוּהָ עַד־קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ גָּאַל יְהוָה עַבְדּוֹ יַעֲקֹב׃ וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ וַיִּבְקַע־צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם" (ישעיה מח 16, 20–21). לאורך פרק מח כולו, אלוהים מדבר בגוף ראשון (ראו פסו' 11, 12, 17). אך בפס' 16, דמות מסתורית לוקחת באופן בלתי צפוי את המיקרופון, נוטלת את קולה בגוף ראשון כאלוהים ומכריזה כי יהוה אלוהים שלח אותה ורוחו. מי יעז לדבר בשמו ובקולו של אלוהים ובו בזמן לשמור על זהותו הייחודית? ניתן להבחין בזהות של הדובר רק על–ידי תשומת לב, הן להקשר הספרותי המיידי והן להקשר הרחב יותר. דימויים מיציאת מצרים החדשה מבהירים למי הכוונה בפסוקים הבאים מיד לאחר מכן. הציווי "צאו מבבל" (פס' 20) רומז באופן ברור לציווי "צאו ממצרים" (שמות יב 31; ישעיה מט 9, נב 11); "קול הרינה" (ישעיה מח 20) מהדהד את שירת הים (שמות טו); סיפוק צמאונם של ישראל על ידי בקיעת הצור (ישעיהו מח 21) מקביל לשמות יז 6. רק בהקשר יציאת מצרים החדשה, הביטוי "יהוה אלוהים שלחני" מתחיל להיות הגיוני. זהו הביטוי המדויק החוזר על עצמו שלוש פעמים בבחירתו ושליחתו של משה על ידי אלוהים (שמות ג 13–15) – גואל עליו האציל אלוהים את רוחו (במדבר יא 17, 25). בהתבוננות בהקשר הרחב יותר של ישעיה, המשיח המלא ברוח – דמוי משה – אינו רק מוטיב המאחד כל חלק ספרותי מרכזי בספר (ראו ישעיהו יא, מב, סא), אלא גם האמצעי דרכו אלוהים גואל את עמו ומביא בריאה חדשה. התבוננו שוב בזהות הדובר בישעיהו מח 16: על ידי לקיחת הקול האלוהי והפנייתו לרוח הקודש, גואל ישראל מגלה כי הוא גדול בהרבה ממשה. רק על–ידי תשומת לב קפדנית לישעיהו מח 16 בהקשרו הספרותי, ניתן להתחיל לצפות לדבריו המפורסמים של ישוע על האל האמיתי והאחד המתגלה בשלוש אישיויות – אותו אנו נקראים לייצג בשליחות הגדולה: > "נִגַּשׁ יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אִתָּם וְאָמַר: נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם" (מתי כח 18–20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המלך שנולד והאויב שנכשל](https://igod.co.il/devotionals/המלך-שנולד-והאויב-שנכשל/) **Published:** ספטמבר 10, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (אסתר ג 15). מבחינה היסטורית, מגילת אסתר לא הייתה פופולרית בהקשר הקאנון המקראי, מכמה סיבות. ראשית, הספר כלל אינו מזכיר את אלוהים. שנית, גיבורת הספר, אסתר, מסתירה את זהותה היהודית ולכאורה מתכחשת למצוות התורה כדי להינשא למלך פגאני. שלישית, לא נמצאו עותקים של הספר במגילות ים המלח. לדעתי, יש סיבה נוספת להזנחת המגילה: הספר אינו מצוטט או נרמז בברית החדשה (או כך נאמר לנו). כתוצאה מכך, מאמינים רבים בישוע מניחים כי לאסתר יש רלוונטיות מועטה לאמונה המשיחית. עם זאת, הרמיזות הרבות לספרי תנ"ך אחרים – בעיקר לספר בראשית – מוכיחות כי מחבר אסתר היה פרשן מהשורה הראשונה ותיאולוג יוצא דופן. הוא קושר את שנאתו של המן ליהודים לסכסוך בין עשו ליעקב ולהבטחת אלוהים לזרעו של אברהם, דרכו יברך את ישראל ואת העולם כולו (ראו בראשית כז 29; במדבר כד 7–9, 14, 17–20). ולמרות הדעה הרווחת בנוגע להיעדר המגילה מהברית החדשה, הרמיזה המכוונת של מתי לאסתר ג 15 מראה כי השליח הבין את התיאולוגיה המשיחית של הספר. כאשר הורדוס שמע מהחכמים כי מלך היהודים נולד, נאמר כי כל ירושלים "נדהמה" (מתי ב 3). המקום היחיד הנוסף בכתובים שבו מילה זו משמשת לתיאור עיר שלמה מצוי בתרגום השבעים לאסתר ג 15. ראוי לשקול בקפידה עד כמה הורדוס היה מלך "דמוי המן". בדיוק כמו המן, עוינותו כלפי המלך שזה עתה נולד הובילה לרצח ילדים חפים מפשע (מתי ב 16), מלווה בבכי ובאבל מר (מתי ב 18; ראו אסתר ד 3). אך הקבלה נוספת בקשר של הורדוס להמן באה לידי ביטוי בזהותו האתנית. כמו המן, הורדוס היה צאצא של עשו – אדום (ראו יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים יד:ח) – שהשתתף במאבקו השטני של המן להשמדת זרע אברהם, יצחק ויעקב, ובכך ניסה לכבות את אור ישראל ואת תקוות העולם. הזנחת אסתר, לדעתי, מעידה על כישלוננו להתייחס למגילה ככתובים שנותרו רלוונטיים מאוד עבור עם ישראל כיום – במיוחד כל עוד ימשיכו לצוץ אישים כמו המן והורדוס, הנחושים להשמיד את היהודים כחלק מתוכנית שטנית לבטל את הבטחותיו של אלוהים ולהציגו כשקרן. מגילת אסתר עומדת כעדות חזקה לכך שלמרות הניסיונות לחסל את המלך ואת עמו, אדם יהודי ינצח, וכל יגון יהפוך באורח נס לשמחה. > "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (אסתר ח 15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ישעיה נ״ד עונה על השאלה שהכי מציקה לגבי פרק נ״ג](https://igod.co.il/devotionals/ישעיה-נ״ד-עונה-על-השאלה-שהכי-מציקה-לגבי/) **Published:** ספטמבר 9, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כָּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל־לָשׁוֹן תָּקוּם־אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם־יְהוָה" (ישעיה נד 17). לנדל"ן ולפרשנות נכונה של התנ"ך יש דבר אחד במשותף: חשיבות המיקום. תודה לאל ולא במפתיע, ישעיה נד – הממוקם מיד לאחר פרק נג – מסייע בפרשנות אחד הפרקים השנויים ביותר במחלוקת בתנ"ך (פרק נג). אחד הטיעונים העיקריים נגד סברת הברית החדשה שישעיה נג מצביע על ישוע, היא ההתייחסות לזרעו של העבד בפס' 10. כיוון שלישוע לא היו צאצאים ביולוגיים, יש הטוענים כי פרק נג אינו מצביע עליו. במקרה, ישעיהו נד עוסק כולו ב"זרע" (ראו פס' 3) – הצאצאים הרוחניים של העבד (בישעיה נג 10), שכן הם נולדו באורח פלא (או שמא יש לומר נולדו מחדש?) כתוצאה ישירה מפעולת העבד. עובדה זו זוכה לאישור על–ידי רמיזות בישעיה נד חזרה לפרק נג. הבולטת ביותר מתגלה במעבר הפתאומי של ישעיה מהשימוש במילה "עבד" ביחיד, לצורת הרבים "עַבְדֵי" (נד 17), שהופכת לצורה היחידה בה משתמש הנביא בשארית ספרו (ישעיה נד 17, נו 6, סג 17, סה 8–9, 13–15, סו 14). "עבדי" ה' אינם אלא מי שהוצדקו על–ידי אלוהים; וזה בדיוק מה שעל–פי ישעיה תהא תוצאת מותו המכפר של העבד: "מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל" (ישעיה נג 11). בנוסף, שום נשק אשר יכוון נגד אותם עבדים "לֹא יִצְלָח", דווקא משום שרצון אלוהים "יצליח" ביד העבד (פס' 10). הן ההתייחסות ל"זרע" והן המעבר לרבים "עבדים", מבטיחים כי העבד בישעיה נג חייב להיות אדם אשר מותו "מצדיק" את הרבים – את אלו שמאמינים בו (ישעיהו נג 1). לכן, פרשנות הברית החדשה לישעיה נג, כנבואה המצביעה על ישוע, מתבררת כנכונה ביותר הן מבחינת ההקשר והן מבחינה תיאולוגית. נוסף על–כך, אותו פירוש מחזק את האמת האדירה, לפיה על–ידי אמונתנו בישוע, לעולם איננו צריכים לפחד מכל לשון שמאשימה או מגנה אותנו, שכן הוצדקנו (לקראת ליום הדין) על ידי אמונה. > "אוּלָם אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים. וְכָעֵת, לְאַחַר שֶׁכְּבָר הֻצְדַּקְנוּ בְּדָמוֹ, בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי שֶׁנִּוָּשַׁע עַל–יָדוֹ מִן הַזַּעַם… לָכֵן אֵין עַכְשָׁו שׁוּם הַרְשָׁעָה עַל אֵלֶּה שֶׁנִּמְצָאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (רומים ה 8–9, ח 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [רק נציג מושלם יכול לגאול את עמו](https://igod.co.il/devotionals/רק-נציג-מושלם-יכול-לגאול-את-עמו/) **Published:** אוגוסט 30, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי׃ וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי׃ וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי־אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט 1–3). פשוט לא יתכן שעבד ה' בישעיהו מט מתייחס לעם ישראל. בפס' 5, העבד משקם ומקבץ מחדש את עם ישראל. בפס' 6, הוא מקים את שבטי ישראל. בפס' 8, הוא מתפקד כברית עבור עם ישראל ודרכו ארץ ישראל זוכה לשיקום. בנוסף, ישעיהו משתמש שוב באוצר מילים ובנרטיב השאולים מתיאורו של משה, במטרה לתאר את העבד: אלוהים קורא לו מן הרחם (השוו ישעיהו מט 1 לשמות ב 1–3); אלוהים נותן לו פה (השוו ישעיהו מט 2 לשמות ד 11); אלוהים מחביאו (השוו ישעיהו מט 2 לשמות ב 2–3); ודרכו יוצאים לחופשי שבויי ישראל (השוו ישעיהו מט 9 לשמות ה 1). למרות ההבדל הברור בין זהות העבד שמציל את האומה לאומה עצמה, ישעיהו מט 3 מאתגר אותנו: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי־אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר". מה קורה פה? שאלה זו ניתנת לתשובה די בקלות אם לוקחים בחשבון את המידה בה חווה משה באופן אישי את סיפורו של עם ישראל, כדי לייצג אותם כראוי. כשם שאלוהים הציל את כל העם ממוות במים (שמות יד 29), כך הוא הציל את משה מניסיונות פרעה להטביעו (שמות א 22, ב 2–3); כשם שכל האומה ברח מפני פרעה למדבר (שמות יד 5, טו 22), כך גם משה ברח מפני פרעה למדבר (שמות ב 15); כשם שאלוהים גילה את נוכחותו לישראל בהר סיני דרך אש (שמות יט 18), כך הוא פגש את משה בהר סיני בסנה הבוער (שמות ג 2). דרך חוויות אלו, משה הפך ל"ישראל קטן" וכך לנציגם הראוי. אין פלא אפוא, שגם ישוע חווה יציאת מצרים (מתי ב), מעבר במי הטבילה (מתי ג), מסע במדבר בתמיכת אלוהים (מתי ד) ומתן תורת אלוהים על פסגת ההר (מתי ה). עבד ה' בישעיהו מט – אותו מזהה הברית החדשה כישוע – הוא אכן "ישראל"; לא כדי להחליפם חלילה, אלא כדי להושיעם כנציגם הראוי והמושלם. > "הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם" (מתי א 21). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מה באמת מלמד התנ״ך על שה הפסח והכפרה?](https://igod.co.il/devotionals/מה-באמת-מלמד-התנ״ך-על-שה-הפסח-והכפרה/) **Published:** אוגוסט 30, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי־הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃ הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד… כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ׃ נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו" (ישעיה נב 12–13, נג 6–7). אחד הטיעונים המעניינים ביותר ששמעתי נגד אמיתותה של הברית החדשה נוגעת לזיהוי שגוי לכאורה של שה הפסח כקורבן הכפרה. על ידי הצגת ישוע כשה הפסח "הנושא את חטאת העולם" (ראן יוחנן א 29, יט 36), נטען כי יוחנן הדגים את בורותו במקרא, שכן שה הפסח בשמות יב לא היה קשור כלל לכפרה או לסליחת חטאים. אולם האם הצגתו של יוחנן את ישוע כשה הפסח היא הוכחה לבורותו בתנ"ך, או דווקא לכך שהגה בכתובים בדקדוק רב? שכן אם יש להטיל "דופי" כלשהו בקשר בין שה הפסח לבין הקורבן עבור חטאי ישראל, הרי שאשמה צריכה ליפול על הנביא ישעיה, שחי מאות שנים טרם נכתבה הברית החדשה. תיאורו של ישעיה את עבד ה' בפרק נג 7 כ"שה" (ראה שמות יב 3–5) מופיע בהקשר רווי רמיזות לסיפור גאולת ישראל ממצרים בספר שמות. הרמזים ליציאת מצרים בישעיה נב 10–13 אף חושפים את אותם פרקים מהתורה (שמות יב–יד) שהיוו השראה לישעיה כשכתב את פרק נג. ישעיה נב 10 רומז לשמות יד 13; ישעיה נב 11 רומז לשמות יב 31; ישעיה נב 12 לשמות יב 11, יג 21, יד 19; וישעיהו נב 13 לשמות יד 31. הבולט במיוחד לענייננו הוא השימוש בביטוי "\[לֹ֤א\] בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ" (ישעיהו נב 12) – ביטוי המופיע אך ורק בהתייחסות ליציאת מצרים ובאופן משמעותי, להוראות אכילתו הראויה של שה הפסח (שמות יב 11). הבה נעצור לרגע כדי לחשוב עד כמה הפרשנות של ישעיה לסיפור הפסח תואמת את הסגנון של הברית החדשה. כאשר יוחנן טוען כי ישוע מת כשה הפסח עבור חטאי העולם, הוא מוכיח כי הבין נכונה את הפרשנות המשיחית של ישעיה לשמות יב – וחשוב מכך, שהוא זיהה בדיוק על מי ניבא ישעיה. > "בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא־תוֹצִיא מִן־הַבַּיִת מִן־הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ־בוֹ" (שמות יב 46). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מה הקשר בין יציאת מצרים לישעיה נג? יותר ממה שחשבת…](https://igod.co.il/devotionals/מה-הקשר-בין-יציאת-מצרים-לישעיה-נג-יותר/) **Published:** אוגוסט 27, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם־יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי־אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא־נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה" (ישעיה מג 10). רב ידוע בעל ערוץ ביוטיוב מפורסם, מצטט את ישעיה מג 10 – פסוק המזהה את עם ישראל כעבד ה' – כהוכחה לכך שהעבד בישעיה נג מתייחס אף הוא לישראל. בעוד אין עוררין על–כך שעם ישראל אכן מכונה עבד ה' לאורך ישעיהו מ–נה, ניסיונו של רב זה להכחיש את הפרשנות המשיחית של ישעיהו נג אינו מסביר את השימוש העקבי והאסטרטגי של ישעיה במוטיב יציאת מצרים לאורך אותם פרקים. בפסוק לעיל (ישעיה מג 10), נעשה השימוש הראשון של ישעיהו בביטוי "למען תדעו… כי אני הוא" (ראו גם מה 3, 6). באופן לא מפתיע, זהו ביטוי מפתח בסיפור יציאת מצרים (שמות ח 6, 18, ט 29, יא 7). העובדה שישעיה רומז במכוון לסיפור יציאת מצרים, מקבלת משנה–תוקף על ידי התייחסויותיו הברורות ליציאת מצרים בישעיהו מג 16–17: "כֹּה אָמַר יְהוָה הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה׃ הַמּוֹצִיא רֶכֶב־וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל־יָקוּמוּ דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ". כיצד אפוא קשור הדבר לזהותו של העבד בישעיהו נג? על פי ישעיה מג 10, מטרת יציאת מצרים החדשה (ראו ישעיה מג 18–19) אינה רק כדי שישראל ידעו את ה', אלא גם למען יאמינו בו; האמונה אינה אלא מוטיב חשוב נוסף הממסגר את סיפור יציאת מצרים הראשונה של ישראל (שמות ד 1, 5, 8–9, 31, יד 31, יט 9). עם זאת, חשוב להבין כי נושא האמונה ביציאת מצרים הראשונה של ישראל, כרוך באמונה לא רק באלוהים אלא גם במשה, המכונה עבד ה'. מאחר שסיפור יציאת מצרים הראשונה מגיע לשיאו באמונה בה' ובמשה עבדו (שמות יד 31), ניתן על–נקלה לזהות את עבד ה' כמשיח בסיום הכביר של יציאת מצרים החדשה אשר מתאר ישעיה. > "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד… מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל־מִי נִגְלָתָה" (ישעיה נב 13, נג 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [תנ״ך – הספר העל–טבעי](https://igod.co.il/devotionals/תנ״ך-הספר-העל-טבעי/) **Published:** אוגוסט 27, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מִי־פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִים אֲנִי־הוּא… מִי־הִגִּיד מֵרֹאשׁ וְנֵדָעָה וּמִלְּפָנִים וְנֹאמַר צַדִּיק אַף אֵין־מַגִּיד אַף אֵין מַשְׁמִיעַ אַף אֵין־שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם" (ישעיה מא 4, 26). בישראל יש אנשים רבים המעריכים את התנ"ך ומכבדים אותו מאוד. עבורם, המקרא משול לתיבת אוצר לאומית מלאה בשרידים יקרי ערך מהעבר הקדום. עם–זאת, מרביתם אינם מתייחסים אל התנ"ך כאל ספר על–טבעי. אך השקפת עולם חילונית זו פירושה התכחשות לעדותו של התנ"ך עצמו. המקרא הוא מקבץ ספרותי הקשור בעבותות של ברזל לנביאי ישראל. זהו ספר שנכתב לא רק על ידי מחברים שהתנבאו (ראו דברים לד 10; ישעיה א 1; דניאל ט 6), אלא נשמר בקפידה והועבר מדור לדור דור על–ידי אותם נביאים (ראו דניאל ט 10). נוסף על היותו מחויב מבחינה תיאולוגית לאלוהי ישראל האחד והאמיתי (דברים יג 1–3), נבואה שהתגשמה הייתה מבחן מכריע להבחנה בין נביאי אמת לנביאי שקר (דברים יח 22; יחזקאל לח 17). בישעיהו פרק מא, נבואה שהתגשמה ("קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ"; פס' 4) מוצגת בפני הגולים כסיבה מספקת עבורם להיות מחויבים לאל האחד שברא את היקום: "אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִים אֲנִי־הוּא" (שם). אלוהים לא רק נתן לנו את התנ"ך כדי שנלמד את העבר. אלוהים העניק לנו את ספר הספרים כדי שלא נופתע מנסיבות החיים הנוכחיות ונשכיל לדעת את העתיד לפני שהוא קורם עור וגידים. התנ"ך מזמין אותו – או יותר נכון, מחייב אותנו – להתייחס אליו כאל ספר על–טבעי המוכיח כי רק אלוהי אמת, המסוגל לצפות את אשר יקרה בעתיד מבעוד מועד, יכול להיות מחברו של אותו ספר! > "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר־אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" (ישעיה מ 8). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [התשובה הייתה שם עוד לפני הברית החדשה!](https://igod.co.il/devotionals/התשובה-הייתה-שם-עוד-לפני-הברית-החדשה/) **Published:** אוגוסט 27, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ־בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא… אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם׃ לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ" (ישעיה מב 1, 6–7). בנבואה על גאולת ישראל העתידית, ישעיה מציג עבד מלא ברוח הקודש אשר יפקח עיני עיוורים וישחרר אסירים (פס' 7); עבד אשר יביא את תורת אלוהים עד קצות הארץ (פס' 4). בכך, הוא היה לברית עבור עמו ואור לגויים (פס' 6). הברית החדשה מזהה את אותו "עבד" כישוע (מתי יב 15–21) בן דוד (מתי א 1), אשר ריפא באורח נס את העיוורים (מתי ט 27–28, יא 5, יב 22, טו 30–31, כ 30, כא 14) ותורתו השמיימית הגיעה עד קצות הארץ (מתי כח 18–20). אך למרות טענת הברית החדשה וההקבלות יוצאות הדופן בין נבואת ישעיה לבין אופיו המופלא וההיקף האוניברסלי שאפיין את שירותו של ישוע, זהותו של העבד שנויה במחלוקת, שכן ישראל מזוהה כ"עבד" אלוהים בהקשר המיידי (ישעיהו מא 8–9, מב 1, 19). מסיבה זו, רש"י טען כי העבד בישעיהו מב 1 הוא עם ישראל. למען האמת, הטיעונים בעד זהות העבד כישראל נושאים משקל רב וסביר להניח שהיו מנצחים במחלוקת, אלמלא העובדה שמחבר ישעיה עצמו מספק תשובה לאתגר פרשני זה. בשתי הזדמנויות אחרות, הנביא רומז לאותו קטע ואומר במפורש כי העבד הוא המשיח. בישעיהו מט, הנביא שואל אוצר מילים ומוטיבים ייחודיים מישעיה מב 9–11 כדי לתאר את עבד אלוהים, המשחרר את השבויים והופך לאור לגויים (ישעיהו מט 6). אך העבד אינו יכול להיות ישראל, גם משום שהוא אשר משיב את שבטי ישראל אל אלוהים (פס' 5–7). שוב בישעיהו סא, הנביא שואל אוצר מילים ומוטיבים ייחודיים מישעיהו מב 1–9, מט 5–8 כדי לתאר גואל המלא ברוח הקודש, אשר בא לשחרר את שבויי ישראל. לפיכך, הפתרון למחלוקת הפרשנית בנוגע לזהותו של העבד המלא ברוח הקודש בישעיהו מב, הופיע מאות שנים לפני שנכתבה הברית החדשה, הרבה לפני הופעת האדון ישוע. כפי שקורה בישעיה מב ובקטעים רבים אחרים שנויים במחלוקת, ההגנה הטובה ביותר לפרשנות הברית החדשה לתנ"ך, היא פרשנות התנ"ך לעצמו! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ישעיה פוגש את מתי](https://igod.co.il/devotionals/ישעיה-פוגש-את-מתי/) **Published:** אוגוסט 26, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם־לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ׃ נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה׃ וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ׃ וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (ישעיה מ 28–31). ישעיה מ פותח פרק חדש במבנה הספרותי של הספר, המכונה "יציאת מצרים החדשה" (ישעיהו מ–נה). הפרק הפותח חלק זה מלא בשאלות רטוריות (ראו פסוקים 12–14, 18, 21, 25, 27–28), שמטרתן לעודד את היגעים ואת חסרי האונים (פס' 29–31). ישעיה מזמין אותנו להגות בחוכמתו האינסופית (פס' 12–14) ובכוחו (פס' 25–26) של אלוהים (פס' 26, 28), שהבטיח לשוב לירושלים ולערי יהודה כדי להושיע את עמו (פס' 3, 5, 9, 10). כיוון שאין איש אשר יכול להשתוות אליו (ישעיה מ 18, 25), אנו נקראים להחליף את כוחנו המוגבל בכוחו הנצחי (פס' 29), על ידי מבטחנו בו (פס' 31). אף על פי שישוע אינו מצטט במפורש את הקטע הזה, במתי יא 28–30, קשה שלא לראות בקריאה זו לתלמידות – שניתנה על ידי עמנו–אל (מתי א 23) – את התגשמות נבואת ישעיה בכך שאלוהים בא בבשר כדי לתת לנו כוח לחיות ומנוחה מדתיות מעיקה! > "בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה. קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָּׂאִי" (מתי יא 28–30). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כשמלך צדיק כושל](https://igod.co.il/devotionals/כשמלך-צדיק-כושל/) **Published:** אוגוסט 20, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר־יְהוָה צְבָאוֹת׃ הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא־יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר יְהוָה׃ וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל׃ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל־יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר־יְהוָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי" (ישעיה לט 5–8). הרגע בו אנו מתוודעים לנפילתם של אנשי אמונה שהיו עבורנו מופת ודוגמה–אנשים אשר אהבנו והערכנו בכל ליבנו, יכול להיות מטלטל וטראומתי. כאשר אדם כזה קרוב אלינו במיוחד, נפילתו הופכת לפצע עמוק של בגידה, המותיר בנפשנו צלקת לשארית חיינו. אם אי–פעם היה מלך אשר בטח באלוהים, הרי זהו חזקיהו. כאשר יהודה חרבה וירושלים כותרה מכל עבריה בידי צבאות מעצמת–העל של אותה עת, סירב חזקיהו לוותר על אמונתו באלוהים והעיר ניצלה (ישעיהו לו–לז). ואף למעלה מכך, חזקיהו זכה כביכול לתחייה מן המתים, כאשר התפלל לה' שירפאהו ממחלתו האנושה. אולם באיווחה אחת ופתאומית סיכן חזקיהו את כל אוצרות ירושלים כאשר התרברב בפני שליחי מלך בבל, ובכך העביר מסר סמלי של כניעה לאויב שעתיד להגלות את עם ה׳, רק מפני שחש עצמו חשוב מדי בעקבות הרושם שהותיר על מלכי בבל. מדוע דברי הסיום של ישעיה אודות המלך חזקיהו מבטאים כישלון? מדוע פעמים כה תכופות אנו נאלצים לשמוע בשורות רעות על גברים ונשים גדולים באמונה, שנפלו בחטא מוסרי? תשובתו של ישעיה לשאלה זו היא עמוקה ורלוונטית להפליא גם עבורנו; ישעיה מבקש להזכיר כי למרות שחזקיהו היה גדול ונאמן, הוא אינו המשיח. אכן, ימי חזקיהו התאפיינו ברגיעה זמנית של ״שלום ואמת״ (ישעיהו לט 8) או במילים אחרות, מהפסקת אש. אך חשוב לזכור כי רק משיח ה׳ יכול להעניק שלום עולמי אמיתי שאין לו קץ (ט 6), עת יהפכו העמים את חרבותיהם לאתים (ב 4) והזאב ישכון עם כבש (יא 6). אכן טוב שיש לנו דמויות מופת ומודלים לחיקוי, וחובה עלינו להתפלל לשלומם ולשמירתם. אך הבה לא נשכח לעולם עד כמה שגוי ואווילי לתלות את תקוותנו בזרוע אנושית, אלא אם כן מדובר בזרועו של משיח ישראל, שהוא התגלמות האלוהים בגוף אנוש. > "וְעוֹד, אַתָּה אֲדֹנָי לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמַיִם; הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַּעֲמֹד, וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ; כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ, וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמוּ" (עברים א 12–10). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מישעיהו למרקוס](https://igod.co.il/devotionals/מישעיהו-למרקוס/) **Published:** אוגוסט 20, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ… עַל הַר־גָּבֹהַ עֲלִי־לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל־תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם׃ הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו׃ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל" (ישעיה מ 3, 9–11). איני יכול למנות את הפעמים בהן נתקלתי בטענה כי האלוהות של ישוע היא עיוות תיאולוגי שהוכנס לאמונה רק במאה הרביעית, על ידי הכנסייה שנטשה כל זיקה לשורשיה היהודיים. אין ספק שהכנסייה המאוחרת התרחקה מן היהדות של נביאיה, שליחיה ומשיחה–תופעה מסוכנת אשר עלולה להתרחש כאשר התיאולוגיה נעשית לאומית. אולם הטענה לעיל למעשה מתנגדת לשורשי התנ״ך, וממילא גם לשורשיה היהודיים של אמונת הברית החדשה. הדרך הטובה ביותר לברר את עמדותיה התיאולוגיות של הקהילה הקדומה בימי הברית החדשה, היא לבחון כיצד מחבריה הבינו ופירשו את כתבי הקודש שעמדו לרשותם, קרי את התנ״ך. חוקרים רבים מסכימים כי בשורת מרקוס היא הראשונה מבין הבשורות שהועלתה על הכתב, ויש לה זיקה ישירה לעדותו האישית של השליח שמעון–כיפא. הבשורה על–פי מרקוס נפתחת אפוא בציטוט מישעיהו מ 3: "כַּכָּתוּב בִּישַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַרְכֶּךָ. קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה, יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו" (מרקוס א 2–3). מאחר שברור מן ההקשר כי יוחנן המטביל הוא "הקול הקורא במדבר", משתמע מכך כי ישוע אינו אלא "י–ה–ו–ה". השימוש של מרקוס בפסוק לעיל תואם לחלוטין את התיאולוגיה של ישעיה, הקובע כי ה׳ בכבודו ובעצמו יבוא לגאול את ירושלים ואת ערי יהודה: "הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ" (ישעיה מ 10). מי שקראו בעיון את ספר ישעיה, יודעים כי הזיהוי של משיח ישראל כאלוהים הבא לגאלנו את עמו אינו זר כלל, אלא עולה בקנה אחד עם נבואותיו הקודמות של ישעיהו עצמו, שלפיהן המשיח יהיה "עמנו אל" (ז 14, ט 5). שיבה אמיתית של הקהילה אל שורשיה היהודיים, כוללת, בין היתר, את ההכרה בכך שהאמונה כי אלוהים עצמו בא בדמות המשיח איננה השחתה של האמונה המשיחית, אלא בשורת אמת עבור עם ישראל ועבור כלל אומות העולם! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מי הכניס את ישוע לתנ"ך?](https://igod.co.il/devotionals/מי-הכניס-את-ישוע-לתנך/) **Published:** אוגוסט 12, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח־לִי אֹזֶן, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי, אָחוֹר לֹא נָסוֹגְתִּי. גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים, וּלְחָיַי לְמֹרְטִים; פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי, מִכְּלִמּוֹת וָרֹק. וַאֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר־לִי, עַל־כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי; עַל־כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ." (ישעיה נ 5–7). לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שקראתי את הפסוקים לעיל: "וואו!", חשבתי לעצמי, "מי הכניס את ישוע לתנ"ך?!" באותה תקופה לא היה לי מושג שאותם פסוקים צוטטו בברית החדשה וגם לא הבנתי עד כמה הרמיזה של לוקס לישעיה נ 7 הייתה חלק ממבנה–העל של בשורתו. אך כאן, בספר ישעיה – מאות שנים טרם נכתבה הברית החדשה – העבד הסובל חושף פניו לבוז, כלימה, יריקות ומכות, בעוד הוא עושה דרכו במורד "ויה דולורוסה". מדוע שהעבד התמים הזה יוביל עצמו ברצון "כשה לטבח"? ובכן, הנביא חושף את הסיבה בפרק נג 5–7: "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו; כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו". כפי ששאלתי לפני ארבעים שנה, אני שואל שוב: "מי הכניס את ישוע לתנ"ך?" אלוהים עשה זאת! והוא חולל זאת מאות שנים לפני שהדבר התגשם, כך שאזהה את משיחי. > "כַּאֲשֶׁר מָלְאוּ יָמָיו לְהִלָּקַח הַשָּׁמַיְמָה שָׂם פָּנָיו לָלֶכֶת לִירוּשָׁלַיִם" (לוקס ט 51). "הוּא לָקַח אִתּוֹ אֶת הַשְּׁנֵים־עָשָׂר וְאָמַר לָהֶם: 'הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם וְכָל מַה שֶּׁנִּכְתַּב בִּידֵי הַנְּבִיאִים עַל בֶּן־הָאָדָם יִתְקַיֵּם; הוּא יִמָּסֵר לַגּוֹיִם וְהֵם יְהַתְּלוּ בּוֹ, גַּם יִתְעַלְּלוּ בּוֹ וְיִרְקוּ עָלָיו, וּלְאַחַר שֶׁיַּלְקוּ אוֹתוֹ יַהַרְגוּהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָקוּם'" (לוקס יח 31–33). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [סוד מציאת השלווה](https://igod.co.il/devotionals/סוד-מציאת-השלווה/) **Published:** אוגוסט 11, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם כִּי בְךָ בָּטוּחַ. יְהוָה תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ, כִּי גַּם כָּל־מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ." (ישעיה כו 3, 12). לעולם לא אשכח את היום בו טלפן אלי אח יקר והודה בפניי כי אין לו שלווה עם אלוהים. לא משנה כמה מעשים טובים עשה, כמה התפלל, כמה השתדל לחיות חיי חסידות, הוא חש לוקה בחסר. הוא תיאר את חווייתו עם אלוהים כאדם התלוי על צוק אדיר בחוט השערה, ולו יאבד את אחיזתו, שום דבר ואף אחד לא יתפסוהו. מערכת היחסים שלו עם אלוהים הייתה כולה תלויה בו והותירה אותו מותש לחלוטין. אך שלוש פעמים בשיר המדהים לעיל, החוגג את תקוות התחייה (ראו ישעיה כה 8, כו 19), ישעיה מדבר על השלום המושלם אשר ניתן לעמו של אלוהים (כו 3, 12). מאיין מגיע השלום עם אלוהים? ישעיה מספק את התשובה על ידי התבוננות בשני צדדיו של מטבע אמיתי אחד: על ידי (1) אמונה באלוהים, אשר (2) פעל עבורנו. במילים אחרות, השלום נובע מהביטחון במעשיו של אלוהים עבורנו, לא במעשינו עבורו. לאחר חצי שעה בה האזנתי לידידי שופך את ליבו, נתתי לו כמה עצות פשוטות: "אחי היקר, מדוע שלא תיקח חופשה של חודש מהמחשבה על מה שעליך לעשות עבור אלוהים, ותבלה שלושים יום בהגות על כל הדברים הגדולים שאלוהים עשה עבורך?" שבועיים לאחר מכן, קיבלתי את ההודעה הבאה: "היי! אני חייב לשתף אתכם שאני פשוט שמח – שמח מבפנים! זו באמת שמחת הישועה – משהו קרה כשקלטתי שאני באמת בטוח באלוהים וכי ביכולתי להרפות. עברו כבר כמעט שבועיים; מצד אחד זה לא הרבה זמן, אך מצד שני הכל התייצב מאז כי אני יודע שזה מבוסס על דבר אלוהים! איני יכול להפסיק להודות לאלוהים וכשאני פותח בשיר הלל, איני יכול שלא לדמוע משמחה כי אני סוף סוף יכול לומר דברים מסוימים ולדעת שהם אמיתיים – באמת לדעת את זה – כמו סליחת חטאים, אהבת אלוהים והרבה יותר מכך. זה באמת מרגש ואני בקושי יכול לתפוס כמה חופשי ומשוחרר אני חש בהשוואה למצבי לפני שבועיים – זה ממש מרגיש כמו נס". הלוואי והיינו לומדים את סוד מציאת השלווה, השמחה והמנוחה באלוהים, שעשה דברים אדירים עבורנו! > "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן. מַה־גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ." (תהלים צב 5–6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אלוהים אוהב את כרמו](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-אוהב-את-כרמו/) **Published:** אוגוסט 10, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶד עַנּוּ־לָהּ׃ אֲנִי יְהוָה נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה… הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי־תֵבֵל תְּנוּבָה" (ישעיה כז 2–3, 6). ספר ישעיה מכיל שני שירים הנוגעים לכרמו של אלוהים. בשיר הראשון, ליבו של אלוהים נשבר נוכח כרם המסרב להניב פרי טוב, לא משנה כמה הוא עיבד אותו וטיפל בו (ישעיה ה 1–2). לכן הוא מושך ממנו את ידו המגנה והכרם נהרס לחלוטין (פס' 3–6). כרם זה מזוהה במפורש עם ישראל ויהודה (פס' 7). בהתבסס על תוכן השיר הראשון, אנו עשויים להניח כי אלוהים יסיים את קשריו עם אותו הכרם – יוותר עליו ואולי אף יחליפו באחר. אך השיר השני המתייחס לכרם, לא רק מפריך כל סיכוי שאלוהים דוחה את עמו לצמיתות, אלא חושף את אופיו האמיתי של האל. בשיר השני אלוהים מתענג על כרמו, מחדש את דאגתו והגנתו (כז 3, 5) והופך את ה"שָׁמִיר וָשָׁיִת" – שבעבר סימלו את חורבן הכרם (ה 6) – לאמצעי הגנה מפני אויביו (כז 4). במקום להניב ענבים חסרי ערך (ה 4), הכרם הפך כה פורה, עד כי הוא מספק פרי לעולם כולו (כז 6). אני יכול לחשוב על לפחות שני יישומים לקטע לעיל, אחד לאומי והשני אישי. מבחינת ייעודו הלאומי של ישראל – היותה מקור של ברכה לעולם כולו – אנו רואים כי אלוהים יגשים את תוכניתו. עם ישראל יגשים את הייעוד שאלוהים נתן לו, "שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ" (רומים יא 29). ברמה האישית, לעתים קרובות אנו עלולים להתייאש מחסרונותינו וכשלונותינו. ואכן, חזרה בתשובה ממלאת תפקיד קריטי בבריאותנו הרוחנית. אך עלינו לזכור כי אלוהים מחויב יותר מאיתנו לגדילתנו הרוחנית ולפרי שנפיק למען מלכותו. אלוהים מוכיח את מי שהוא אוהב; הוא גוזם את הענפים הרעים בחיינו כך שנוכל לשאת פרי רב וראוי יותר (יוחנן טו 1–2, 8–9). הבה נזכור אפוא כמה אלוהים אוהב את כרמו (הכולל אותך ואותי), ונתחנן בפניו לעשות את כל הגינון הדרוש בחיינו כדי שנוכל לשאת פרי רב! > "מִשּׁוּם כָּךְ גַּם אָנוּ, מִיּוֹם שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֶת זֹאת, אֵינֶנּוּ חֲדֵלִים לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וּלְבַקֵּשׁ שֶׁתִּמָּלְאוּ דַּעַת רְצוֹנוֹ, בְּלִוְיַת כָּל חָכְמָה וּתְבוּנָה רוּחָנִית, לְמַעַן תִּתְהַלְּכוּ כַּיָּאוּת לִפְנֵי הָאָדוֹן, כְּכָל חֶפְצוֹ, וּלְמַעַן תָּנִיבוּ פְּרִי בְּכָל מַעֲשֶׂה טוֹב וְתִגְדְּלוּ בְּדַעַת אֱלֹהִים" (קולוסים א 9–10). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם – מתי א 21](https://igod.co.il/devotionals/הִיא-יוֹלֶדֶת-בֵּן-וְאַתָּה-תִּקְרָא/) **Published:** אוגוסט 8, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי׃ וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי׃ וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי־אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט 1–3). פשוט לא יתכן שעבד ה' בישעיהו מט מתייחס לעם ישראל. בפס' 5, העבד משקם ומקבץ מחדש את עם ישראל. בפס' 6, הוא מקים את שבטי ישראל. בפס' 8, הוא מתפקד כברית עבור עם ישראל ודרכו ארץ ישראל זוכה לשיקום. בנוסף, ישעיהו משתמש שוב באוצר מילים ובנרטיב השאולים מתיאורו של משה, במטרה לתאר את העבד: אלוהים קורא לו מן הרחם (השוו ישעיהו מט 1 לשמות ב 1–3); אלוהים נותן לו פה (השוו ישעיהו מט 2 לשמות ד 11); אלוהים מחביאו (השוו ישעיהו מט 2 לשמות ב 2–3); ודרכו יוצאים לחופשי שבויי ישראל (השוו ישעיהו מט 9 לשמות ה 1). למרות ההבדל הברור בין זהות העבד שמציל את האומה לאומה עצמה, ישעיהו מט 3 מאתגר אותנו: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי־אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר". מה קורה פה? שאלה זו ניתנת לתשובה די בקלות אם לוקחים בחשבון את המידה בה חווה משה באופן אישי את סיפורו של עם ישראל, כדי לייצג אותם כראוי. כשם שאלוהים הציל את כל העם ממוות במים (שמות יד 29), כך הוא הציל את משה מניסיונות פרעה להטביעו (שמות א 22, ב 2–3); כשם שכל האומה ברח מפני פרעה למדבר (שמות יד 5, טו 22), כך גם משה ברח מפני פרעה למדבר (שמות ב 15); כשם שאלוהים גילה את נוכחותו לישראל בהר סיני דרך אש (שמות יט 18), כך הוא פגש את משה בהר סיני בסנה הבוער (שמות ג 2). דרך חוויות אלו, משה הפך ל"ישראל קטן" וכך לנציגם הראוי. אין פלא אפוא, שגם ישוע חווה יציאת מצרים (מתי ב), מעבר במי הטבילה (מתי ג), מסע במדבר בתמיכת אלוהים (מתי ד) ומתן תורת אלוהים על פסגת ההר (מתי ה). עבד ה' בישעיהו מט – אותו מזהה הברית החדשה כישוע – הוא אכן "ישראל"; לא כדי להחליפם חלילה, אלא כדי להושיעם כנציגם הראוי והמושלם. > "הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם" > (מתי א 21). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כיצד הבינו מחברי הברית החדשה את דמותו של השטן – על פי המקרא?](https://igod.co.il/devotionals/כיצד-הבינו-מחברי-הברית-החדשה-את-דמותו-ש/) **Published:** יולי 31, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מַשָּׂא בָּבֶל אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן־אָמוֹץ… אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל־גּוֹיִם׃ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי־אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר־מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן׃ אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן׃ אַךְ אֶל־שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל־יַרְכְּתֵי־בוֹר" (ישעיה יג 1, יד 12–15). קריאת ספרי הנבואה (ישעיה–מלאכי) שונה מקריאת הספרות הנרטיבית בתנ"ך. בעוד ספרות נרטיבית ערוכה לפי ציר זמן כרונולוגי, ספרות נבואית מסודרת לפי נושאים עיקריים. לכן, דברי הנבואה אינם מסודרים לפי התאריך הספציפי בו נשא אותם הנביא, אלא לפי מבנה העל של הספר, המשקף מטרה קומפוזיציונית מכוונת. למרות שישעיה חי וניבא בתקופת ממלכת אשור, סידור ספרו משקף את תחומי העניין האסכטולוגיים שלו. מסיבה זו, בבל (ישעיהו יג–יד) היא הממלכה הראשונה המופיעה ב"דברי הגויים" של הספר (פרקים יג–כג). בהקשר זה, ישעיה מתאר את מלך בבל כאויב ארכיטיפי המטיל חיתתו על כל העמים ואף מניף את אגרופו נגד האלוהים. אך בסופו של דבר, גם הוא יושלך לשאול. בהתבסס על מיקומו המיוחד במבנה–העל של ישעיה, אין פלא שמחברי הברית החדשה רואים את משפטו הסופי של השטן משתקף בנפילתו של מלך בבל הגאה. ישוע שאל מילים מישעיה יד 12, כאשר הצהיר: "רָאִיתִי אֶת הַשָּׂטָן נוֹפֵל כְּבָרָק מִן הַשָּׁמַיִם" (לוקס י 18). באופן דומה, שאול נשען על ישעיהו יד 13 כדי לתאר את צר המשיח, "הַמִּתְקוֹמֵם וּמְרוֹמֵם עַצְמוֹ עַל כָּל הַנִּקְרָא אֱלוֹהַּ אוֹ קֹדֶשׁ, עַד כִּי יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים" (תסל"ב ב 4). לבסוף, יוחנן מתאר את גורלו של השטן באופן המקביל למשפטו של מלך בבל: "וְהַשָּׂטָן אֲשֶׁר הִדִּיחָם הֻשְׁלַךְ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ וְהַגָּפְרִית, אֲשֶׁר שָׁם גַּם הַחַיָּה וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְהֵם יְעֻנּוּ יוֹמָם וָלַיְלָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים" (התגלות כ 10; ראו גם התגלות כ 3). לפיכך, ספר ישעיה מספק ודאות נבואית וביטחון גמור בכך שאבי השקר – אויב האלוהים והאדם, הנחש הקדמון – יובס לבסוף. אין זו שאלה של "אם", אלא של "מתי". הניצחון הסופי שייך אפוא לאלוהים והוא נחלתו של עמו. > "זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי אָמַר יְהוָה" (ישעיה סה 25). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [התקווה שלא מאכזבת](https://igod.co.il/devotionals/התקווה-שלא-מאכזבת/) **Published:** יולי 30, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, עַל־סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ; וַיִּבְטְחוּ עַל־רֶכֶב, כִּי רָב, וְעַל פָּרָשִׁים כִּי־עָצְמוּ מְאֹד; וְלֹא שָׁעוּ עַל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת־יְהוָה לֹא דָרָשׁוּ. וְגַם־הוּא חָכָם, וַיָּבֵא רָע, וְאֶת־דְּבָרָיו לֹא הֵסִיר; וְקָם עַל־בֵּית מְרֵעִים, וְעַל־עֶזְרַת פֹּעֲלֵי אָוֶן. וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא־אֵל, וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא־רוּחַ; וַיהוָה יַטֶּה יָדוֹ, וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזוּר, וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן." (ישעיה לא 1–3). לאחרונה, בשהותי באנגליה, זכיתי בפגישה שמיימית עם אם חד–הורית שנמלטה מהמלחמה באוקראינה. היא שיתפה אותי כיצד איבדה הכל – את ביתה, את עבודתה ואת חייה הנוחים – כדי לחיות במקום חדש שלדבריה, היה מאוד לא מזמין. כאשר שיתפה אותי בסיפור חייה, הופתעתי לשמוע את עצמי מספר לה כמה היא מבורכת לגלות אמת חשובה מאין כמוה: אמונה באדם (כמו בריתות פוליטיות עם מצרים; ישעיהו לא 1) או בכל דבר מתכלה אחר (כגון סוסים ומרכבות; שם), תתברר כתקוות שווא. כפי שאמר ישעיה, "מִצְרַיִם אָדָם וְלֹא־אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא־רוּחַ" (פס' 3). דברים אלו פתחו לי את הדלת לעודד אותה לתור אחר התקווה האחת שלעולם לא תאכזב או תכשיל אותה: קדוש ישראל (פס' 1). בסיום שיחתנו חשבתי כי אותה אישה מבורכת יותר מכל הבריות סביבה, אשר למרות חייהם הנוחים בארץ מולדתם, מעולם לא זכו ללמוד כמה טיפשי להישען על בשר ודם. במציאות, זהו לקח שאף אחד מאיתנו לא באמת רוצה ללמוד. אך כמה נורא יהיה לחצות לצד השני של הנצח לאחר שבנינו את כל חיינו ותקוותינו על יסודות מחול, במקום לשים את מבטחנו באחד והיחיד שבכוחו לפדות את נפשנו "מִיַּד־שְׁאוֹל" (תהילים מט 16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### ["גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" תהלים קיט 18](https://igod.co.il/devotionals/גַּל־עֵינַי-וְאַבִּיטָה-נִפְלָאוֹת/) **Published:** יולי 30, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא־יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר׃ כִּי־נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת־עֵינֵיכֶם אֶת־הַנְּבִיאִים וְאֶת־רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה׃ וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר־יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל־יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא־זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא׃ וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא־יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא־זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר" (ישעיה כט 9–12). בנבואה זו, שוב מעלה ישעיה את נושא העיוורון של ישראל, בדומה לכתוב בפרק ו 9–10. הוא מתאר את העיוורון כחוסר יכולת מוחלט לראות ולהבין את המסר העולה מהכתובים. לאור דבריו של ישעיה, מפתיע באיזו תדירות אני נשאל על ידי משיחיים לא–יהודים מדוע עם ישראל אינו מזהה כי הנבואות המשיחיות בתנ"ך מצביעות לעבר ישוע בברית החדשה. שכן הכתובים מעידים על עיוורון חלקי בעם ישראל (ראו גם רומים יא 25, קורי"ב ג 12–16). אך ישעיה מעיד על–כך שעיוורון זה אינו נצחי: "וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם־הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי־סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה׃ וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ" (ישעיה כט: 18–19). ביום ההוא, עם ישראל לא רק יראה, אלא יבין כיצד התנ"ך בשלמותו מצביע על ישוע. ישראל יהפוך לעם מלא בדמויות כישעיה (ישעיהו ו 1–7) ושאול (מע"ה ט 1–20), ואז יִשְׁפַּע עושר חסר תקדים של ברכות אלוהים על כלל העמים (רומים יא 12, 15). לכן, תפילתו של דוד עבור עצמו, צריכה להיות תפילתנו עבור עם ישראל: "גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט 18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### ["יְהוָה אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן" ישעיה כה 1](https://igod.co.il/devotionals/יְהוָה-אֱלֹהַי-אַתָּה-אֲרוֹמִמְךָ-או/) **Published:** יולי 28, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "יְהוָה אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן" (ישעיה כה 1). השיר בישעיה כה, החוגג את יכולתו המופלאה של אלוהים להגשים את תוכניותיו, אינו מקרי או אקראי. הוא עוקב אחר דפוס יפהפה ומכוון. כשם שנבואת ישעיה אודות שלטון אלוהים על ירושלים בפרק יא (ראו ישעיה יא 9) מובילה לשיר הלל (יב 6-1), כך ההכרזה על ריבונות אלוהים בירושלים בפרק כד 23 מלווה בשיר הלל (ישעיהו כה 12-1). בשני המקרים, אלוהים ראוי להלל – שכן בישעיה ב-יב, הוא כובש את לב עמו הסורר ובישעיהו יג-כד הוא מכניע את אויביי ישראל תחת רצונו הכל יכול. מילות ההלל בישעיהו כה 1 אינן מצביעות רק על יכולתו המושלמת של אלוהים, כי-אם רומזות לעבר אלוהותו של משיחנו. הביטוי "עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק" רומז ישירות לשמו של המשיח – "פֶּלֶא יוֹעֵץ" (ישעיה ט 5). בשם הזה ובזכותו, אנו מוצאים שלווה ותקווה בנאמנותו המושלמת של אלוהים. כי לא משנה מי או מה עומד בדרכו, אלוהים תמיד יגשים את אשר תכנן עבורנו ויוכיח כי הוא לבדו "פלא יועץ". אם-כן, הבה נשבח את אלוהים הכל-יכול, אודות התקווה הבלתי-מכזיבה שניתנה לנו מאת ידו החזקה! > "וְהֵם שָׁרִים אֶת שִׁירַת מֹשֶׁה עֶבֶד אֱלֹהִים וְשִׁירַת הַשֶּׂה לֵאמֹר: גְּדוֹלִים וְנִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ, יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת; צֶדֶק וֶאֱמֶת דְּרָכֶיךָ, מֶלֶךְ הַגּוֹיִים. מִי לֹא יִירָאֲךָ, יהוה, וְלֹא יִתֵּן כָּבוֹד לְשִׁמְךָ? כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ קָדוֹשׁ; הֵן כָּל הַגּוֹיִים יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ; כִּי נִגְלוּ מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (התגלות טו 4-3). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אשור או בבל? מי האויב אשר ממנו עמנואל יושיע את עמו?](https://igod.co.il/devotionals/אשור-או-בבל-מי-האויב-אשר-ממנו-עמנואל-יו/) **Published:** יולי 25, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם־יְהוָה… נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם׃ לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל־הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר׃ זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל־כָּל־הָאָרֶץ וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל־כָּל־הַגּוֹיִם׃ כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה" (ישעיה יד 22, 24–27). חשיבותם של פרקים יג–יד לצורך פרשנות ספר ישעיה – ובמיוחד ביחס לפרקים ב–יב 2–12 (חלקו הראשון של הספר) – לא תסולא בפז. בישעיהו יד 25, מכריז אלוהים על תוכניתו הבלתי ניתנת לעצירה: "לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל־הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר". הצירוף "עול סבלו ושכמו", מופיע פעמיים נוספות בכל התנ"ך (בישעיהו ט 3, י 27), שם הבטחת אלוהים לשבור את עול אשור מופיעה לפני הכרזתו על לידת בנו המלכותי של דוד (ישעיה ט 5—6, יא 1–5, 10). אך בישעיה יג–יד הנביא מפרש את אותם הביטויים בהתייחסו ל'אשור' כאל 'בבל'. עבור הנביא, ממלכות אשור ובבל שוות ערך בתפקודן. המשמעות היא שהילד הנקרא 'עמנואל', פלא יועץ , וחוטר מגזע ישי, אינו מתייחס לחזקיהו או לכל ילד אחר שנולד בתקופה האשורית. במילים אחרות, ילד זה ייוולד לאחר שיחלוף האיום הבבלי – לא בתקופת הממלכה האשורית. פרקים יג–יד אומרים באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הילד עם השמות האלוהיים בפרקים ז, ט, יא חייב להיות המשיח ואינו יכול להיות דמות בלתי–מזוהה מימי המלכים אחז וחזקיה. חרף טענותיו של הרב טוביה זינגר, כי בשורת מתי מסלפת פסוקים מישעיהו ז, ט ומוציאה אותם מהקשרם, השליח מתי מוכיח עצמו כקורא רגיש וקפדן של הכתובים. הוא מחבר נכון את אותן הנבואות בישעיה להרכבת הפרופיל של המשיח בן דוד בן אברהם, המכונה 'ישוע' (ראו מתי א 1). > "בְּעוֹד שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בָּזֶה נִרְאָה אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה בַּחֲלוֹם וְאָמַר: יוֹסֵף בֶּן דָּוִד, אַל תַּחְשֹׁשׁ לָקַחַת אֵלֶיךָ אֶת מִרְיָם אִשְׁתְּךָ, כִּי אֲשֶׁר הוֹרָה בָּהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא. הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם. כָּל זֶה אֵרַע לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁדִּבֵּר אֲדֹנָי בְּפִי הַנָּבִיא: הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (מתי א 20–23). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [״תחייתו״ של חזקיהו מרמזת על תחיית המשיח!](https://igod.co.il/devotionals/״תחייתו״-של-חזקיהו-מרמזת-על-תחיית-המשי/) **Published:** יולי 22, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה־אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה׃ וַיַּסֵּב אֶת־פָּנָיו אֶל־הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה לֵאמֹר׃ אָנָּה יְהוָה זְכָר־נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל׃ וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא חָצֵר הַתִּיכֹנָה וּדְבַר־יְהוָה הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר׃ שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל־חִזְקִיָּהוּ נְגִיד־עַמִּי כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת־דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית יְהוָה" (מל"ב כ 1–5). מהי תכליתו של הקטע לעיל? האם הוא מלמד כי אלוהים תמיד ירפא אותנו ממחלות סופניות כאשר נבקש ממנו? אלוהים אכן נעתר לתפילות בדרכים עוצמתיות, אך אני מכיר מאמינים רבים, יראי שמים, שבקשתם לריפוי לא נענתה. אין ספק שחזקיהו משמש דוגמה מדהימה למישהו אשר מתגבר על איומים צבאיים ובראותיים באמצעות אמונה. אך עם–זאת, איני חושב שהמטרה העיקרית בהקשר של מלכים א–ב היא להורות לנו לפעול כמו חזקיהו (למרות שאני מאמין שעלינו לעשות זאת). עבור מחבר מלכים, וגם עבור ישעיה, חזקיהו הוא דמות המשקפת את המשיח העתידי של ישראל. הוא, במובנים רבים, מלך כמו דוד ולכן הוא דמות משיחית. בספר ישעיה, הנבואות בנוגע למלך המשיח בפרקים ז–יא (ז 14, ט 6–7, יא 1) כה דומות לסיפורים על חזקיהו בישעיה לו–לח, עד שניתן להניח כי הם זהים. אבל הם לא, שכן חזקיהו אינו עומד באידיאל המשיחי ואף אינו מגשים את מלכותו הנצחית של אלוהים (ראו ישעיהו ט 6, יא 6–9). ובכל זאת, חשוב להטמיע כי חזקיהו הוא דמות משיחית ומעשיו משמשים גם כאות למשיח העתידי. באור משיחי זה, "תחייתו" של חזקיהו מן המתים ביום השלישי (מל"ב כ 5) הופכת למדהימה עוד יותר. שכן בקריאת הסיפור על תקומת חזקיהו ממוות לחיים ביום השלישי, אנו רואים את תחייתו של משיחנו! > "הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים. אָז פָּתַח אֶת לְבָבָם לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים וְאָמַר לָהֶם: כָּךְ כָּתוּב, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִסְבֹּל וְיָקוּם מִן הַמֵּתִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (לוקס כד 44–46). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [האם יש קשר בין המשיח לבין החטא של אדם וחוה בבראשית פרק ג׳?](https://igod.co.il/devotionals/האם-יש-קשר-בין-המשיח-לבין-החטא-של-אדם-וח/) **Published:** יולי 17, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה… וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם׃ וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן׃ וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל־חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה׃ לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא 1, 6–9). פרק יא מבטא את אחת הנבואות המעודדות ביותר בתנ"ך – במיוחד עבור אומה המצויה במלחמה, בחזיתות רבות. חזונו של ישעיה בפרק יא 1–9, הבא מיד לאחר התייחסותו להסרת עול האויב "כְּמַכַּת מִדְיָן" (ראו פרק י 26), שופך אור על הנבואה בפרק ט 5–6. ישעיה יא מציג אפוא פרטים נוספים על אופי מלכותו של בן–דוד, הקרוי גם "שר שלום" (ט 5). היפוך מעשי האיבה בתוך ממלכת החיות – ובראשם ניטרול האיום הקטלני מצד הנחשים (פס' 6, 8) – מהווה ביטול ברור של השפעת הקללה המתוארת בבראשית ג 14, 17 (ראו גם בראשית ט 2). אפילו האיות המיוחד של המילה העברית "מְאוּרַת" (ישעיה יא 8) באות א' במקום ע', מחזק את הקשר הספרותי להבטחה בבראשית ג 15 – כי "זרע האישה" יסיר את הקללה מהבריאה. האיות בישעיה יא 8 גורם למילה להיראות דומה באופן בולט למילה העברית "מְּאֵרָה" (דהיינו, "קללה"; ראו דברים כח 20). מבחינה אפולוגטית, הנבואה בישעיה יא מציעה טיעון נחרץ בעד הפרשנות של הברית החדשה לתנ"ך. בהקשר המיידי, הזיהוי המשיחי של "גזע ישי" בישעיה יא1 מסיר כל ספק בנוגע לזהותו של "עמנואל" בפרק ז 14 ו"פלא היועץ" בפרק ט 5. בהקשר הרחב יותר, היפוך הקללה בבראשית ג, מאשר כי ישעיה עצמו פירש את בראשית ג 15 באופן משיחי (ראו גם ישעיה סה 25). חרף טענתו של הרב טוביה זינגר, כי מחברי הברית החדשה הוציאו מהקשרם את ישעיה ז 14, ט 5–6 ובראשית ג 15, ישעיה יא מספק את הראייה הסמכותית ביותר לכך שהפרשנות המשיחית של הברית החדשה לקטעים הללו נכונה לגמרי. יחד עם הנביא ישעיה והשליח יוחנן, גם אנו כמהים ליום המבורך בו הבריאה תיוושע וגן עדן ישוקם במלוא תפארתו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מטרגדיה לגאולה](https://igod.co.il/devotionals/מטרגדיה-לגאולה/) **Published:** יולי 16, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אַךְ עַל־פִּי יְהוָה הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה׃ וְגַם דַּם־הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת־יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא־אָבָה יְהוָה לִסְלֹחַ" (מל"ב כד 3–4). לעיתים קרובות נוטים להתעלם מכך שמחציתו הראשונה של התנ"ך – מבראשית עד מלכים ב – מהווה סיפור אחד רציף. המעבר הספרותי החלק מספר לספר רומז על–כך שמבנה זה אינו רק מכוון אלא גם חיוני לפרשנות נאותה. במילים אחרות, בראשית עד מלכים ב נועד להיקרא כספר שלם אחד. בהתחשב בכך, אין זה צירוף מקרים ש"ספר" זה מתחיל ומסתיים בתיאור הגלות לבבל עקב חוסר–ציות. אדם וחוה גורשו מגן העדן משום שלא צייתו לצו האל (בראשית א–ג). במקביל, ישראל ויהודה גורשו מהארץ המובטחת מאותה סיבה ממש. צאצאיו של אדם, המתמידים במרד, מגורשים מגן העדן, לבבל (בראשית יא). באופן דומה, יהודה – צאצא אברהם – נשלח בסופו של דבר לגלות בבל (מל"ב כד–כה). המסגרת הספרותית הרחבה הזו הופכת את ההתייחסות לשפיכת דם של חפים מפשע, במל"ב כד 3–4, לבולטת במיוחד. הדבר מזכיר את הפעם הראשונה בה התרחשה עבירה כזו – כאשר קין רצח את הבל בתחילת הסיפור. כתוצאה מכך, קולל קין וגורש מנוכחות אלוהים (בראשית ד 10–12). בשני הסיפורים, שפיכת דם נקי מובילה למשפט אלוהי ולגלות. אך כאן הסיפור מקבל תפנית מדהימה. בניגוד לכל הציפיות – ומעבר לכל דמיון – אלוהים בוחר להשתמש באותו סוג של טרגדיה מוסרית כאמצעי לגאולתנו. בישעיהו נג, עבד ה' התמים מוצא להורג, כך שיסלח לחטאם של האשמים. הו חסד אל, מקור פלאים, אותי הדל גאל! "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ" (ישעיה נג 5). > "יְהוּדָה שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט וְהֶחֱזִיר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַזְּקֵנִים אֶת שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: חָטָאתִי, כִּי דָּם נָקִי הִסְגַּרְתִּי. אַךְ הֵם אָמְרוּ: מָה אִכְפַּת לָנוּ? זֶה עִנְיָנְךָ שֶׁלְּךָ!" (מתי כז 3–4). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [עִמָּנוּ אֵל](https://igod.co.il/devotionals/עִמָּנוּ-אֵל/) **Published:** יולי 9, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה־הוּא בְיָדָם זַעְמִי׃ בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל־עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת׃ וְהוּא לֹא־כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא־כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט׃ כִּי יֹאמַר הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים׃ הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם־לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם־לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן׃ כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן׃ הֲלֹא, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ" (ישעיה י 5–11). למרות שידוע כי למשיח בן—דוד ניתנים כינויים אלוהיים בישעיהו ז—ט (עמנואל, פלא יועץ, אל גיבור), רק כאשר פוגשים את מלך אשור האסכטולוגי בישעיה י מבינים את הסיבה האמיתי לכך. בישעיה י, מלך אשור לא רק מחלל את שמו של אלוהי ישראל — דהיינו מתייחס אליו כאל אחד מאלילי יתר העמים — הוא גם מתגאה, מתפאר ומדבר כאילו היה בעצמו אל. התרסתו נגד אלוהים ועמו, מזכירה את סיפורו של ענק בשם גוליית, שפעל ודיבר באופן דומה (ראו שמ"א יז 4—10, 42—44). אך כשם שאלוהים הקים את משיחו, דוד, כדי להשמיד את גוליית (יז 45—51), כך הוא יקים את בנו הגדול ביותר של דוד – שהוא באמת המשיח האלוהי – כדי להכניע את המלך החוצפן שהעיז להניף את אגרופו נגד אלוהים. שמותיו האלוהיים של משיח ישראל משמשים כתזכורת: לא משנה כמה עמים יתריסו נגד אלוהי ישראל ולא חשוב כמה נחושים הם יהיו לסכל את תוכניתו, אלוהים עצמו ימלא כל אחת מהבטחותיו לעמו. הוא בוודאות יעמיד את משיחו – עמנו אל – לנצח על כס מלכותו של דוד. > "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל" (ישעיה ח 10). > > "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא־יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית־יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל־מַכֵּהוּ וְנִשְׁעַן עַל־יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת׃ שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב אֶל־אֵל גִּבּוֹר" (ישעיה י 20–21). > > "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת" (ישעיה ט 6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ](https://igod.co.il/devotionals/כִּי-יֶלֶד-יֻלַּד-לָנוּ/) **Published:** יולי 8, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ בֵּן נִתַּן־לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃ לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת" (ישעיה ט 5–6). בערוץ יוטיוב פופולרי המוקדש להפרכת פרשנות הברית החדשה לתנ"ך, טוען הרב טוביה זינגר כי תרגומים "נוצריים" של התנ"ך סילפו במכוון את זמני הפעלים בישעיהו ט 5 כך שהקטע ייראה משיחי. לדברי זינגר, כל הפעלים בפס' 5 רשומים בזמן עבר. העברית המקורית, הוא טוען, אומרת "ילד נולד" לנו, ובן "ניתן" לנו. לפיכך, ישעיהו אינו מנבא לעבר העתיד, אלא מתייחס לאירוע שהתרחש בעבר. על בסיס זה, זינגר מסיק כי הבן הנולד הוא ככל הנראה חזקיהו. אך ישנן לכל הפחות שלוש בעיות עיקריות בפרשנותו של זינגר: ראשית, בניסיון להפריך את אמונת הברית החדשה, הוא למעשה נוגד את ההבנה היהודית העתיקה. התרגום הארמי המקובל של פס' 5 (תרגום יונתן) מזהה במפורש את הילד כמשיח. גם הרמב"ם, במאה ה—12, טען כי ישעיה ט 5 מתייחס למשיח שיבוא ("איגרת תימן" יג). שנית, צורות פעלים בעברית המקראית מתפקדות באופן שונה ממערכת הזמנים הסטנדרטית של העברית המודרנית. הפועל שקובע את מסגרת הזמן של קטע זה מופיע בפס' 6, שם נאמר: "קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת". במילים אחרות, פס' 6 מבהיר כי ההבטחה לילד שימלוך על כס דוד לנצח צפויה להתגשם בעתיד — על—ידי אלוהים. שלישית, כל קוראי העברית יזהו על—נקלה כי המילים בפס' 5—6 נלקחו ישירות מהבטחת אלוהים למלך דוד בשמ"ב ז 12–13, 16: "כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת־אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת־זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת־מַמְלַכְתּוֹ׃ הוּא יִבְנֶה־בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד־עוֹלָם… וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד־עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד־עוֹלָם" (שמואל ב' ז':12—13, 16). יתרה מכך, נביאי התנ"ך שחיו זמן רב לאחר ישעיהו, המשיכו להתייחס לדברי אלוהים לדוד בשמ"ב ז כאל הבטחה שטרם התגשמה. לאחר כריתת הברית החדשה, ביכולתנו לומר בביטחון כי הילד שנולד בבית לחם הוא הבן אשר הבטיח אלוהים. כמו—כן, ניתן לומר באותה מידה של ביטחון כי יום אחד נישא את עינינו לשמיים ולא נראה עוד את עשן הטילים מיתמר מעל ירושלים, אלא את בן—דוד — בן האלוהים — שב עם מלאכיו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המשיח יביא שינוי חסר תקדים!](https://igod.co.il/devotionals/המשיח-יביא-שינוי-חסר-תקדים/) **Published:** יולי 7, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת־הַקְּבָרִים אֲשֶׁר־שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת־הָעֲצָמוֹת מִן־הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל־הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא, אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית־אֵל׃ וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ אִישׁ אַל־יָנַע עַצְמֹתָיו וַיְמַלְּטוּ עַצְמֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר־בָּא מִשֹּׁמְרוֹן" (מל"ב כג 16–18). מציאת ספר התורה בבית המקדש, על–ידי המלך יאשיהו (ראו מל"ב כב 8) וחזרתו בתשובה נוכח זאת (ראו פס' 11), הובילו למה שנחשבת כאחת התקומות הגדולות ביותר בהיסטוריה של ישראל העתיקה. השפעת תשוקתו של יאשיהו לדבר אלוהים אישרה עיקרון מפתח במנהיגות: "הדג מסריח מהראש". במילים אחרות, הבעיה העיקרית של ישראל עד אותה נקודה הייתה היעדר חמור במנהיגות ראויה המבוססת על יראת אלוהים. עם–זאת, תראו איזה שינוי הביא אדם אחד – בן דוד – לכל האומה. פן אנו הקוראים נשכח זאת, מחבר ספר מלכים מפנה את תשומת ליבנו להתגשמותה של נבואה המתייחסת להולדתו של יאשיהו, שניתנה על ידי איש אלוהים מאות שנים קודם לכן, בימיה הראשונים של ממלכת ישראל המחולקת: "וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְהוָה אֶל־בֵּית־אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל־הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר׃ וַיִּקְרָא עַל־הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יְהוָה וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יְהוָה הִנֵּה־בֵן נוֹלָד לְבֵית־דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת־כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ" (מל"א יג 1–2). תיאור לידתו של יאשיהו, כהגשמת נבואה וכחלק מתוכניתו של אלוהים לשנות את מצב האומה, צופה את כתיבת כל ארבע הבשורות. מדוע? מפני שבאופן דומה, מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן מתארים את לידתו, מותו ותחייתו של ישוע כהגשמת רשת מתוחכמת להפליא של נבואות עתיקות מהתנ"ך. לכן, כדי לקרוא היטב את הבשורות, עלינו לחפש תדיר את הקשר בין חייו ותקפותו של ישוע לבין התחזיות המפורטות של נביאי ישראל. אם מלך אחד לא מושלם (יאשיהו) הביא שינוי דרמטי שכזה לעם ישראל, על אחת כמה וכמה ישנה המלך המושלם של ישראל את עמו, יחד עם כל אומות העולם! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [דבר אלוהים משנה את ליבנו](https://igod.co.il/devotionals/דבר-אלוהים-משנה-את-ליבנו/) **Published:** יולי 6, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל־שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת־הַסֵּפֶר אֶל־שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ… וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׃ וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו" (מל"ב כב 8, 10–11). עד לרגע בו נמצאה התורה האבודה בבית המקדש, יאשיהו עשה כמיטב יכולתו לרצות את האלוהים. עבורו, עבודת אלוהים פירושה היה שיקום בית המקדש המוזנח. אולם רק לאחר ששכבות האבק סרו מעל ספר התורה, הוא הבין עד כמה רחוק הוא ועמו סטו מאלוהים. על ידי קריאת התורה, יאשיהו זיהה עד כמה היה זקוק בתשובה ובסליחה, לרבות את הצורך שלו בחיים חדשים לגמרי. אולם סיפורו של יאשיהו אינו אמור להיות ייחודי. אדרבא, זהו הסיפור שאלוהים חפץ בו עבור כל איש ואישה המגלים – או מגלים מחדש – את כתבי הקודש שבידם. עשיית מעשים טובים עשויה לתת תחושה טובה מאוד, אך את רצון האל לחיינו יש למצוא בכתובים בלבד. כאשר נקרא את דבר אלוהים בלב פתוח – בדיוק כמו יאשיהו – נשכיל לזהות את הצורך שלנו בתשובה, סליחה וחיים חדשים לגמרי. כי כאשר אנו "מבדילים" נכון את דבר אלוהים, דברו תמיד "מבדיל" נכונה את ליבנו. > "שֶׁהֲרֵי דְּבַר הָאֱלֹהִים חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד לְהַבְדִּיל בֵּין נֶפֶשׁ לְרוּחַ וּבֵין פְּרָקִים לְמֹחַ הָעֲצָמוֹת, וּבוֹחֵן מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וְכַוָּנוֹתָיו. אֵין שׁוּם נִבְרָא נִסְתָּר מֵעֵינָיו; הַכֹּל חָשׂוּף וְגָלוּי לְעֵינֵי מִי שֶׁלְּפָנָיו עָלֵינוּ לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן" (עברים ד 12–13). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אלוהים יביא ישועה דרך אל גיבור משיחנו](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-יביא-ישועה-דרך-אל-גיבור-משיחנו/) **Published:** יולי 3, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֶל־חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל־סַנְחֵרִב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי… וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית־יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה׃ כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת" (מל"ב יט 20, 30–31). עבור מחברי כתבי הקודש, העבר משמש כַּן צבעים לציור העתיד. בקטע לעיל, ישעיה מבטיח לחזקיהו כי שארית מיהודה תכה שורש ותניב פרי (מל"ב יט 30), חרף איומיו היהירים של שליח מלך אשור (ראו מל"ב יח 19–30). שכן למרות יהירותו, "קנאת ה' צבאות תעשה זאת" (מל"ב יט 30). לאחר מכן, הנביא ישעיה משתמש באותו מקרה בספרו, כאות למשיח העתיד לבוא. לאחר גאוותו של מלך דמוי אשורי (ישעיה י 8–11, 32), אשר צבאו יביא הרס נורא (ישעיה י 25), הנביא מבטיח כי שארית מישראל תשוב (ישעיה י 21–23) לאחר שאלוהים "נִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל" (ישעיה י 34). או אז יצא חוטר מגזע ישי – תיאור המתייחס למשיח בן–דוד (ישעיה יא 1). כמו שאלוהים נשבע להגשים את מטרותיו בנוגע לחזקיהו (מל"ב יט 31), כך "קנאת ה'" תביא ישועה דרך בנו הגדול ביותר של חזקיהו, שאינו אלא האל הגיבור ומשיחנו. > "כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ, בֵּן נִתַּן־לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃ לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת" (ישעיה ט 5–6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [התקומה העתידית של המאמינים](https://igod.co.il/devotionals/התקומה-העתידית-של-המאמינים/) **Published:** יולי 2, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּמָת אֱלִישָׁע וַיִּקְבְּרֻהוּ וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ בָּא שָׁנָה׃ וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ אֶת־הַגְּדוּד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת־הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל־רַגְלָיו" (מל"ב יג 20–21). מטרת הקטע לעיל להצית מחדש את התקווה לתחיית המתים העתידית. שהרי אם הנפטר קם לתחייה רק על–ידי נגיעה בעצמותיו של נביא מת בדמותו של משה (אלישע), על אחת כמה וכמה אומה שלמה של עצמות יבשות תקום לחיים חדשים כאשר הם סוף סוף "יתחברו" למשיח החי (ראו יחזקאל לז 1–6, 24–25)! כיוון שהמשיח ישוע הוא התחייה והחיים (יוחנן יא 25–26), ברגע שאנו בוטחים בו, אלוהים מקים אותנו ממוות רוחני לחיים חדשים לגמרי (רומים ו 4). למרות שאנו עדיין נאנחים בחולשת בשר התמותה שלנו, כאשר ישוע יבוא שוב נלבש את גופנו הנצחי והפדוי. בוא אדון ישוע, אנא בוא מהר! > "אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה נֶאֱנַחַת וְסוֹבֶלֶת כִּבְצִירֵי לֵדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְלֹא זֹאת בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם אֲנַחְנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בִּכּוּרֵי הָרוּחַ, נֶאֱנָחִים בְּנַפְשֵׁנוּ וּמְצַפִּים לְמִמּוּשׁ אִמּוּצֵנוּ לְבָנִים – לִפְדוּת גּוּפֵנוּ, שֶׁכֵּן בַּתִּקְוָה נוֹשַׁעְנוּ. אַךְ תִּקְוָה לְדָבָר שֶׁנִּרְאֶה לְעֵינַיִם אֵינָהּ תִּקְוָה, כִּי מַדּוּעַ יְקַוֶּה אָדָם לְמַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה? אֲבָל אִם אָנוּ מְקַוִּים לְדָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹאִים, מְצַפִּים אָנוּ לוֹ בְּסַבְלָנוּת" (רומים ח 22–25). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [למי אנחנו מקשיבים?](https://igod.co.il/devotionals/למי-אנחנו-מקשיבים/) **Published:** יוני 29, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן־יָרָבְעָם עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים׃ וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל׃ וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן־יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָלְעָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו׃ וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃ הוּא דְבַר־יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל־יֵהוּא לֵאמֹר בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל־כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל וַיְהִי־כֵן" (מל"ב טו 8–12). בתיאורו את תולדות ישראל, מחבר ספר מלכים לעולם אינו מפספס הזדמנות להדגיש את התגשמותה של נבואה מסויימת. במקרה זה, רצח זכריהו בן ירבעם הגשים נבואה צפציפית מאוד, שנאמרה ליהוא ארבעה דורות קודם לכן (ראו מל"ב י 30). מדוע מחבר ספר מלכים כה להוט לאמת את התגשמות הנבואות שנאמרו קודם לכן על ידי נביאי ישראל? אני יכול לחשוב על כמה סיבות לכך: ראשית, הוא רוצה שנדע כי נבואות שנאמרו על ידי נביאי ישראל הן דבר אלוהים, בהשראת רוח הקודש, ולכן יש להתייחס אליהן ברצינות מרבית. שנית, הוא רוצה שקוראיו הגולים (ראו מל"ב כה 27–30) יפרשו את נסיבות חייהם הנוכחיות לא כנטישת אלוהים אותם, אלא כהתגשמות דברי הנבואה. שלישית, הוא רוצה שקוראיו יעצבו את התנהגותם בהווה ואת ציפיותיהם לעתיד לא לפי הכתוב בעיתון המקומי ("חדשות בבל"), אלא על ידי הגות מתמדת בדבר הנבואה. המסר לקוראיו של הספר בגלות דאז, נותר אותו המסר עבורנו כיום; אם אנו רוצים לחיות חיים בעלי פרי ראוי לתשובה, עם מבט אופטימי לעתיד – בחברה המוצפת בחדשות מדכאות – עלינו להקדיש זמן רב יותר להגות בישעיה, ירמיה, יחזקאל והתרי–עשר, במקום לשמוע למגישי החדשות האהובים עלינו או למשפיעני המדיה החברתית. במובן זה, עלינו ללכת בעקבות דוגמתו של דניאל! > "בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן־אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים׃ בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמִיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה" (דניאל ט 1–2). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הארכיאולוגיה מאששת את התנ״ך](https://igod.co.il/devotionals/הארכיאולוגיה-מאששת-את-התנ״ך/) **Published:** יוני 27, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה" (ישעיה א 1). בשנת 2009, במהלך חפירה ארכיאולוגית ליד חומות העיר העתיקה, התגלה חותם ("בולה") השייך לנביא ישעיה, במרחק מטרים ספורים מחותם השייך למלך חזקיהו. מלבד אלוהים, ישעיה וחזקיהו הם הדמויות החשובות ביותר בספר ישעיה. לאחרונה, כשהבטתי במקום בו נמצאו חותמות אלה, נדהמתי עד כמה כתבי הקודש באמת ייחודיים ומהימנים. במשך למעלה משני עשורים, למדתי את התנ"ך כספרות. התפעלתי מהשימוש המתוחכם שעורכים מחבריו בהקבלה, שירה, משחקי מילים ואנלוגיה ספרותית, כדי להעביר את מסריו. אך למרות שהמסר של התנ"ך יפיפה ומיוחד, כיצד ביכולתו להועיל אם אינו אמיתי? מדוע שאבטח באלוהים שעושה דברים עצומים בסיפורי בדים? אולם הכתובים – התנ"ך והברית החדשה – אינם מזמין אותנו לתוך אמונה עיוורות באלוהים דמיוני. למרות שלא ניתן להוכיח אמונה במעבדה, אני דר בארץ מלאה בראיות היסטוריות – ראיות המציעות סיבות הגיוניות רבות לאמונה. אז אם אתם מתמודדים עם שאלות לגבי מהימנות התנ"ך, הרשו לי להזמין אתכם לבצע מחקר היסטורי בארץ ולהיווכח שאלוהי התנ"ך הותיר טביעות אצבע רבות על-פני ההיסטוריה של ישראל. "הֵשִׁיב לָהֶם: בּוֹאוּ וְתִרְאוּ. הָלְכוּ וְרָאוּ הֵיכָן הוּא גָּר וְשָׁהוּ אִתּוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם. הַשָּׁעָה הָיְתָה אַרְבַּע אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם בְּעֶרֶךְ… אָמַר לוֹ נְתַנְאֵל: מִנָּצְרַת יָכוֹל לָבוֹא מַשֶּׁהוּ טוֹב? אָמַר לוֹ פִילִיפּוֹס: בּוֹא וּרְאֵה" (יוחנן א 39, 46). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הכוח האמיתי לאהוב](https://igod.co.il/devotionals/הכוח-האמיתי-לאהוב/) **Published:** יוני 26, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְיוֹאָשׁ בֶּן־יוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲמַצְיָהוּ בֶן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה… וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּךְ אֶת־עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת־הַמֶּלֶךְ אָבִיו׃ וְאֶת־בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת־מֹשֶׁה אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר לֹא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּבָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת כִּי אִם־אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת" (מל"ב י"ד 1, 5–6). הקטע לעיל זורח כקרן אור בהיסטוריה האפלה של מלכי יהודה וישראל. בתחילת שנות העשרים לחייו, אמציהו היה עד לבגידה באביו ולהרג האכזרי שחווה בידי עבדיו (ראו מל"ב יב 21–22). כאשר אמציהו אזר כוח לנקום ברוצחי אביו ובמשפחותיהם, הוא בחר בצו המוסרי הגבוה יותר בכך שציית למצוות התורה, לא להמית בנים בחטאי אבותיהם (דברים כד 16). יש להודות, תגובתו של אמציהו לאלה שנטלו את חיי אביו מאתגרת את הטבע הג'ינג'י שלי. אני תוהה מה הייתי עושה לו היה עומד לרשותי הכוח לנקום באויביי ובאלה המוסיפים להסב לי נזק. האם עדיין הייתי בוחר לציית למצוות ישוע, לאהוב ולהתפלל עבור אויביי (ראו מתי ה 44)? האם הייתי מציית להוראה של שאול, לגבור על הרוע בטוב (רומים יב 21)? המלך אמציהו מהווה אם–כן דוגמה מצוינת למישהו שניתנה לו ההזדמנות לפרוק את זעמו, אך בחר להגיב בהתאם לרוח מצוות התורה. אך אנו צריכים הרבה יותר מדוגמה טובה כדי לנהוג על–פי הכתובים כאשר מישהו פוגע בנו. שהרי שום דבר בתוכנו לא רוצה ללכת בעקבות דוגמתו של אמציהו או לעשות את הדבר הנכון. אנו זקוקים לכוח על–טבעי כדי לציית למצוות האלוהים. וזה בדיוק מה שאלוהים מספק דרך בן–דוד, הגדול בהרבה מאמציהו, אשר מת עבורנו עוד בהיותנו אויבי האל. רק דרך הבשורה – ולא דרך גבורה ונחישות – נזכה לקבל את הכוח לאהוב, כי אלוהים אהב אותנו תחילה; ולסלוח, כי אלוהים סלח לנו תחילה. > "הָסִירוּ מִכֶּם כָּל מְרִירוּת וְחֵמָה וְכַעַס וּצְעָקָה וְגִדּוּף וְכָל רִשְׁעָה. הֱיוּ טוֹבִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ; הֱיוּ מְלֵאֵי רַחֲמִים וְסִלְחוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כְּשֵׁם שֶׁאֱלֹהִים סָלַח לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ. וּבְכֵן לְכוּ בְּדַרְכֵי אֱלֹהִים כְּבָנִים אֲהוּבִים, וְהִתְהַלְּכוּ בְּאַהֲבָה כְּשֵׁם שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ אָהַב אוֹתָנוּ וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדֵנוּ כְּמִנְחָה וְקָרְבָּן לֵאלֹהִים, לְרֵיחַ נִיחוֹחַ" (אפסים ד 31–ה' 2). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [עם כלביא](https://igod.co.il/devotionals/people-lion/) **Published:** יוני 15, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד־יֹאכַל טֶרֶף וְדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה׃ וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל־בִּלְעָם גַּם־קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם־בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ׃ וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל־בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר־יְדַבֵּר יְהוָה אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה" (במדבר כג 26-24). השם שנבחר למבצע הצבאי של ישראל להשמדת מתקני הגרעין של איראן, "עם כלביא", לקוח ישירות מפרשת בלק – הפרשה המתארת את שלושת ניסיונותיו הכושלים של בלק לקלל את ישראל (במדבר כב-כד). איני יודע מי בחר בשם זה או את ההיגיון העומד מאחוריו, אך באופן אירוני הוא משקף אמת מקראית אשר למרות היותה נכונה לחלוטין, נסתרת לעת עתה מעיני עמנו. בפרשה זו, בלק שוכר את בלעם לקלל את ישראל. במסעו, מנסה בלעם לעקוף את מלאך ה' שלוש פעמים בעודו רכוב על אתונו, אך נכשל שוב ושוב. לאחר מכן, עיניו נפקחות באופן על-טבעי (במדבר כב 31-28). הסיפור על בלעם ואתונו מעיד על תפקידו של בלעם עצמו בפרקים כג-כד. הפעם, בלעם הופך ל"אתון" מבחינה רוחנית; הוא אומר את מה שאלוהים מצווה עליו חרף התנגדותו האנושית. השם "עם כלביא" לקוח מספר במדבר כג 24, המתאר את ניסיונו השני של בלק לאלץ את בלעם לקלל את ישראל. המשמעות הרוחנית העמוקה יותר של פרשת התורה הזו עולה במהלך נאומו השלישי של בלעם (במדבר כד). בניסיון השלישי והאחרון של בלק לגרום לבלעם לקלל את ישראל (פס' 10), בלעם מקבל חזון אלוהי (פס' 2-1). בעיניים גלויות (פס' 4-3), הוא רואה את מלך ישראל – המשיח – אשר יקום "כלביא" (פס' 9) ב"אחרית הימים" (פס' 14), כדי להביא ברכה לגויים (פס' 9) ותבוסה לאויבי אלוהים (פס' 19-17). בין אם בצירוף מקרים אנושי ובין אם בהשגחה אלוהית, השם "עם כלביא" מזכיר לנו ישועה גדולה יותר מכל מה שמערכה צבאית תוכל להשיג אי-פעם. הדבר משקף את הישועה שאלוהים מציע לישראל – ולכל העמים – דרך הלביא משבט יהודה הקרב ובא – מלך המשיח (בראשית מט 1, 12-8). אין זה צירוף מקרים שההפטרה לפרשה זו – מיכה פרק ה – מספרת לנו בדיוק היכן ייוולד אותו גור אריה יהודה: "וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם" (מיכה ה 1). > בוא, בוא עמנואל, ופדה עמך ישראל! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע שְׁלַח: במדבר י"ג – ט"ו](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-שְׁלַח-במדבר-יג-טו/) **Published:** יוני 10, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** ### מה עושים כשאלוהים נותן לנו "משימה בלתי אפשרית"? מה אנחנו אמורים לעשות כשנראה שאלוהים נתן לנו "משימה בלתי אפשרית" – דרישה שאינה סבירה, בנסיבות שלנו, עם האישיות שלנו או עם המחסור במשאבים, פשוט לא ניתן לצפות מאיתנו למלא אותה? ברוכים הבאים לקדש ברנע! מהמקום הזה ציווה ה' את משה לשלוח שנים–עשר מרגלים לארץ כנען – מנהיג אחד לשבט, ויחדיו ייצגו את העם כולו. המשימה שלהם הייתה לדווח על איכות הארץ ועל עוצמת העמים שיש לגבור עליהם בכיבוש. אפשר לשאול: "מדוע בכלל היה צורך לשלוח מרגלים?" הרי אלוהים כבר הבטיח שוב ושוב שארץ ההבטחה היא "…אֶרֶץ טֹובָה וּרְחָבָה אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ…" (שמות ג 8). והוא גם הבטיח לתת לישראל ניצחון מוחלט על כל אויביהם: "…כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמֹו מִפָּנֶיךָ׃" (שמות כג 31). אז למה אלוהים פשוט לא ציווה על צבאות ישראל לתקוף מיד, ללא עיכובים כביכול? הסיבה היא שאלוהים לא רוצה אמונה עיוורת – קפיצה אל תוך החושך שמתעלמת מהמציאות או מכחישה אותה. הוא לא קורא לישראל – וגם לא לנו – להוריד את הרף של האמונה ולהעמיד פנים שהכוחות שמתנגדים לנו הם לא כאלה נוראים. להפך – דרך שליחת שנים–עשר המרגלים, מאלץ אלוהים את ישראל להתמודד עם הקושי האמיתי שבפניהם. אותם מרגלים העידו שהבטחות אלוהים לגבי הארץ הטובה היו נכונות לחלוטין. אך השאלה הייתה: האם יוכלו – וירצו – לבטוח בו גם בהבטחות הנוגעות לכיבוש הארץ, למרות הענקים והמבצרים שראו? אלוהי ישראל כבר הכניע את מצרים – האימפריה החזקה ביותר בזמנם – עם הצבא החזק ביותר, והוביל את עמו בניצחון עד לקצה ארץ ההבטחה. הוא סיפק באמונה את כל צרכיהם של יותר מ–600,000 איש במשך שנה שלמה במדבר סיני הצחיח. אלוהים הוכיח את נאמנותו בכל דרך – ובכל זאת, העם סירב לבטוח בו; ולכן גזר אלוהים על אותו הדור למות במדבר (במדבר יד 22–24). ובמעשה המרד אחרון, ניסה העם להפוך את גורלו בעצמו, ויצא למתקפה נואשת – אך אלוהים לא היה איתם והם הובסו קשות (יד 39–45). הכישלון האדיר באמונה בקדש ברנע הפך לדוגמה הקלאסית למרד נגד אלוהים, והוא נזכר שוב ושוב בכתבי הקודש, כולל בתהילים צה ובאיגרת אל העברים, פרקים ג'–ד'. שם, כמאמינים במשיח ישוע, אנו נקראים שלא לסגת מהביטחון המלא שלנו במושיענו, שכבר כבש עבורנו את שני האויבים הגדולים ביותר – החטא והמוות: "לְפִיכָךְ נוֹתְרָה מְנוּחַת שַׁבָּת לְעַם אֱלֹהִים. הֵן הַבָּא אֶל מְנוּחָתוֹ גַּם הוּא שָׁבַת מִמְּלַאכְתּוֹ, כְּמוֹ הָאֱלֹהִים מִשֶּׁלּוֹ. לָכֵן נַחְתֹּר נָא לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה הַהִיא, פֶּן יִכָּשֵׁל אִישׁ וְיִהְיֶה לְמַמְרֶה כְּמוֹהֶם" (עברים ד 9–11). ""אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים בָּאִים אֶל הַמְּנוּחָה…" (אל העברים ד 3) החברה והתרבות סביבנו אולי לוחצות עלינו להתפשר, אולי אפילו להכחיש את אמונתנו, להתאים את דרכינו לסטנדרטים של העולם ולמצוא נחמה בחברתו – אך ישוע המשיח קורא לנו לבטוח בו, להתגבר על כל התנגדות, ולהיכנס למנוחה ולברכה הגדולה שרק הוא יכול להעניק: "וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר עָבַר דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם, הֲלֹא הוּא יֵשׁוּעַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, נַחֲזִיקָה בְּהַכְרָזַת אֱמוּנָתֵנוּ." (אל העברים ד 14) כל מצב שאנו נתקלים בו הוא "ענק", הוא "משימה בלתי אפשרית" – אם אנו שופטים לפי אמת המידה של אלוהים לניצחון. אין לנו שום יכולת להגיב לאתגרים וללחצים היומיומיים של העולם, ולשקף באופן מושלם את אופיו ואת דרכיו של אלוהים בכוחות עצמנו. מישהו פעם אמר: "לחיות עבור האדון זה לא קשה – זה בלתי אפשרי! רק אלוהים עצמו יכול לעשות זאת!" "עַל כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן אֶל כֵּס הַחֶסֶד לְקַבֵּל רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ." (אל העברים ד 16)" אלוהינו הכול–יכול נחוש להוביל אותנו לניצחון מלא – יום אחר יום, לא משנה אילו "ענקים" עומדים מולנו. וכשנשען על כוחו הבלתי מוגבל ונשמע בקולו, הוא יביא אותנו אל ברכתו המובטחת, כדי שנירש את הארץ יחד איתו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [אלוהים לא מתחרט על מתנותיו](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-לא-מתחרט-על-מתנותיו/) **Published:** יוני 9, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת־אַחְאָב הָיְתָה־לּוֹ לְאִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה׃ וְלֹא־אָבָה יְהוָה לְהַשְׁחִית אֶת־יְהוּדָה לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ לָתֵת לוֹ נִיר לְבָנָיו כָּל־הַיָּמִים" (מל"ב ח 18–19). בקטע לעיל, אנו מגלים את הסיבה התאולוגית לחסדיו של אלוהים וביתר–שאת לחסדו הבלתי–ראוי כלפי אנשי יהודה. למרות שמלך יהודה הפנה עורף לאלוהים, משהו – או שמא יש לומר מישהו – מנע את ידו של אלוהים מלהשמיד את יהודה. תקוותו של מנהיגי יהודה, שהיא גם תקוות העולם כולו, לא הותנתה במעשיהם (טובים או רעים). אדרבא, תקוותם הייתה נטועה עמוק בבחירתו של אלוהים בדוד ובהבטחתו הבלתי–מותנית להושיב מלך נצחי מצאצאיו על כס מלכותו (ראו שמ"ב ז 12–16). אך כיוון שרובו של עם ישראל דחה את משיחם במאה הראשונה, המאמינים הגויים ברומא הגיעו למסקנה מעוותת למדי: הם סברו כי אלוהים שינה את דעתו לגבי מתנותיו וקריאתו לישראל (ראו רומים יא 1–6, 17–24). אולם "התיאולוגיה" של אלוהים בנוגע לישראל לא השתנתה לאחר הצלב. בחירתו, מתנותיו וקריאתו של אלוהים לישראל אינן מבוססות על מעשיהם הטובים או הרעים, שכן זו תהא בשורה שקרית לחלוטין. אותה יד שסירבה להשמיד את יהודה בזכות דוד, לפני בואו של בנו הגדול ביותר של דוד, היא שתשמור על ישראל ובסופו של דבר תגאל אותם, בזכות בחירתו הבלתי–מותנית של אלוהים ושבועתו לאבותם. > "אָמְנָם בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּשׂוֹרָה הֵם אוֹיְבִים בִּגְלַלְכֶם, אֲבָל בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּחִירָה אֲהוּבִים הֵם בִּגְלַל הָאָבוֹת, שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ" (רומים יא 28–29). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ישוע ניבא את חזרתו והוא יגשימה](https://igod.co.il/devotionals/ישוע-ניבא-את-חזרתו-והוא-יגשימה/) **Published:** יוני 8, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּבֹא וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיֹּאמֶר פִּקְדוּ־נָא אֶת־הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ כִּי בַת־מֶלֶךְ הִיא׃ וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ וְלֹא־מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם־הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם׃ וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ וַיֹּאמֶר דְּבַר־יְהוָה הוּא, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד־עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת־בְּשַׂר אִיזָבֶל" (מל"ב ט 34–36). על–אף שזהו אחד הסיפורים המזוויעים ביותר בתנ"ך, הוא נשמר בתנ"ך ולא צונזר. הסיפור מחזק שוב את ההשלכות הבלתי–נמנעות של דבר אלוהים, שנאמר בפי נביאיו. הואיל ואליהו ניבא כי גופתה של איזבל תאכל על ידי כלבים (מל"א כא 23), שום אדם בעולם לא היה יכול למנוע מיֵהוּא בֶן־נִמְשִׁי להיות זה שדרכו יגשים אלוהים את הנבואה הזו (ראו מל"ב ט 20, י 10, 17). אין ספק שהסיפור לעיל משמש תמרור אזהרה לכל מי שמבקש לכונן עתיד שונה מזה שנחזה על–ידי הנביאים. במובן זה, מחבר מלכים מפציר בקוראיו "להצטרף לתוכנית". אך סיפור זה, על הנבואה שהתגשמה, יכול באותה מידה להפוך למסר של נחמה גדולה. שהרי אם נבואתו השלילית של אליהו אודות איזבל הייתה חייבת להתגשם, מה לגבי הנבואות החיוביות שנאמרו על ידי נביאי ישראל? נתן הנביא ניבא שאחד מבני דוד ימלוך על כסאו לנצח (שמ"ב ז 12–16); ישעיה ניבא כי יום יבוא בו הזאב יגור עם כבש (ישעיהו יא 6); חבקוק אמר כי הארץ תתמלא בדעת ה', "כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם" (חבקוק ב 14). ואם כל הנבואות של נביאי ישראל תתגשמנה בוודאות מוחלטת, על אחת כמה וכמה ביכולתנו לבטוח בהתגשמותה של הנבואה האחרונה בתנ"ך, שנאמרה בפי המשיח ישוע, הנביא הגדול ביותר של ישראל! > "הַמֵּעִיד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹמֵר: אָכֵן, אֲנִי בָּא מַהֵר. אָמֵן. בּוֹא נָא הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ. חֶסֶד הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ עִם כָּל הַקְּדוֹשִׁים. אָמֵן" (התגלות כב 20–21). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [נבואה היא הבטחה](https://igod.co.il/devotionals/נבואה-היא-הבטחה/) **Published:** יוני 7, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל־הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הֶחֱיָה אֶת־בְּנָהּ לֵאמֹר קוּמִי וּלְכִי אַתְּ וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי כִּי־קָרָא יְהוָה לָרָעָב וְגַם־בָּא אֶל־הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים׃ וַתָּקָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָר בְּאֶרֶץ־פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים… וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל־טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ בֶן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע לֵךְ אֱמָר־לוֹ חָיֹה תִחְיֶה וְהִרְאַנִי יְהוָה כִּי־מוֹת יָמוּת… וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע הִרְאַנִי יְהוָה אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל־אֲרָם" (מל"ב ח 1–2, 9–10, 13). כאן אנו נתקלים בשני סיפורים נוספים בספר מלכים, המדגישים את הדיוק האלוהי של דבר הנבואה. אלישע מספר לשני אנשים שונים בדיוק מה יקרה בעתיד – אישה ועבד המלך – ותפקידם להאמין לדבריו ולפעול בהתאם. עם זאת, בחירתם להאמין אינה תשנה את התוצאה הסופית. בשני המקרים, דברי הנביא אודות העתיד התגשמו, שכן הם התבססו על ידיעתו המוקדמת של אלוהים. בהקשר של מלכים א–ב, מטרתם של הסיפורים אינה אלא לעודד אותנו לעצב את הבנתנו את העתיד – ואת מעשינו בהווה – לאור אמונה בדבר אלוהים, שנאמר בפי נביאיו. מה שהנביא אומר תמיד יתגשם; הדבר חייב לקרות, שהרי זהו דבר אלוהים ולא דעתו האישית של הנביא. לפיכך, כנגד כל הסיכויים וחרף חוסר–האפשרות לכאורה להתגשמות (למשל, שלום אמיתי במזרח התיכון, סוף מלחמות, צדק כלל–עולמי, דעת אלוהים, ירושלים החדשה, מתנת חיי נצח וכו'), הבה נבחר לבטוח באלוהים, לחיות באמונה ולאמץ את דברו כתוצאה ודאית של נבואה אשר תתגשם בעתיד. > "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר׃ הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא־יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב 3–4). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע בְּהַעֲלֹתְךָ: במדבר ח׳ – י״ב](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-בְּהַעֲלֹתְךָ-במדבר-ח׳-י/) **Published:** יוני 6, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### מי המנהיג של חייך? אנו חיים בעולם שיש בו צרכים רבים בתחומים שונים של החיים. בין אם הם פיזיים, רגשיים או רוחניים, הצרכים של האנשים כיום הם אמיתיים. אחד התחומים שיותר ויותר אנשים מודעים להם הוא נושא המנהיגות. מי המנהיג של חייך? היום, אנשים מחפשים מנהיגים, מנהיגים אמיתיים, שיכולים להנחות אותם בתחומים שונים של החיים. למרבה הצער, בכל מקום סביבנו אנו רואים אומות, חברות, משפחות ויחידים הסובלים ממחסור חמור במנהיגות; השפעות הבעיה הזו ניכרות בכל יום בכל הרמות של החברה. קל להתייאש מהמציאות הזו ולמצוא את עצמנו משתוקקים ומחפשים מנהיגים שנוכל להסתכל אליהם וללכת אחריהם באמון מלא. תמיד מעודד למצוא שהתנ"ך מתייחס לנושאים כאלה כבר בתחילת ההיסטוריה של בני ישראל; בפרשת השבוע, מספר במדבר ח׳ – י״ב, אנו מוצאים דוגמה בולטת למי צריך להנהיג את חיינו. אנו פוגשים את עם ישראל בתחילת השנה השנייה מאז יציאתם ממצרים, מתכוננים לצאת מהר סיני אל הארץ המובטחת. לפני יציאתם אנו קוראים (במדבר ט 1–3) שהגיע הזמן לחגוג את פסח בפעם הראשונה מאז יציאתם ממצרים. זה היה חייב להיות חוויה ייחודית כאשר הם נזכרו בגאולה הגדולה של אלוהים רק שנה קודם – תמיד חשוב לזכור את כל מה שעשה אלוהים עבורנו עד כה בחיינו. ועכשיו, מי ינהיג את הדרך? משה היה השם הראשון שעולה, אך לא, זה אלוהים עצמו שינהיג את עמו כפי שאנו קוראים במדבר ט 15–18: "וּבְיֹום הָקִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת־הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל־הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה־אֵשׁ עַד־בֹּקֶר׃ כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה־אֵשׁ לָיְלָה׃ וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי־כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקֹום אֲשֶׁר יִשְׁכָּן־שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ עַל־פִּי יהוה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל־פִּי יהוה יַחֲנוּ כָּל־יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל־הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ׃" מדהים! נוכחות אלוהים עצמה הובילה את הדרך לעם ישראל, הראתה להם מתי לצאת ואיפה להקים מחנה. איזו ברכה היא שאלוהים אומר לך בדיוק מתי ואיפה ללכת! פסוקים מאוחרים יותר מסבירים שאלוהים גם הראה לישראל כמה זמן עליהם להישאר בכל מקום – בין אם ליום, שבוע, חודש או אפילו יותר, אלוהים היה זה שהוביל את עמו. איזו רחמים ונחמה לאומה שזה עתה נולדה שיש לה אלוהים שמגלה בדיוק מה עליה לעשות ולאן עליה ללכת. זהו לקח לחיינו, וצורך אמיתי לבחינה: האם אלוהים מוביל אותנו בחיינו היום? האם אנו מבינים שאלוהי ישראל רוצה להדריך כל היבט בחיינו? האם אנו, כמו ישראל הקדומה, תלויים לחלוטין בנוכחות אלוהים להוביל ברוחו? אפשר רק לתהות איזו טרנספורמציה והתעוררות היינו חווים אם מנהיגי האומות היו תופסים את האמת הזו ומבקשים מאלוהים להוביל את הדרך! אבל יש עוד. אנו מוצאים שגם שבט מסוים היה אמור להוביל את הדרך ברגע שאלוהים נתן את האות לצאת. במדבר 10:14 מסביר: "וּבָרִאשׁוֹן, דֶּגֶל–מַחֲנֵה יְהוּדָה, יִסָּע–לִפְנֵי…"שבט יהודה צץ שוב מתוך דפי הכתובים ומזכיר לנו ששם יהודה הוא שעלינו לשים לב אליו בחיינו, כי מזרעו יגיע מנהיג אמיתי ונצחי, מלך המשיח עצמו. כפי שנאמר בנבואה המשיחית בבראשית מט 10: "לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא (שילה) שִׁילֹו  וְלֹו יִקְּהַת עַמִּים׃" אלוהים לא רק יכול להוביל את חייך, אלא גם נתן את המלך משבט יהודה ללכת לפניך בכל מסעותיך. בספר יוחנן י 14–15, ישוע אומר: "אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. אֲנִי מַכִּיר אֶת שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי מַכִּירִים אוֹתִי, כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מַכִּיר אוֹתִי וַאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאָב; וְאֶת נַפְשִׁי נוֹתֵן אֲנִי בְּעַד הַצֹּאן." הוא זה שצריך להנהיג את חייך, משום שהוא טוב, הוא יודע את הדרך, והוא מסר את נפשו עבורך כדי לשאת את חטאיך ולתת לך לב חדש — לב שירצה ללכת אחר אלוהים. כמו שאמר ביוחנן י ג : "…וְהַצֹּאן שׁוֹמְעוֹת בְּקוֹלוֹ. הוּא קוֹרֵא לְצֹאנוֹ בְּשֵׁם וּמוֹצִיא אוֹתָן."אני מעודד אתכם לקחת לפניו את כל מה שאתם מתמודדים בחייכם כעת, ולבקש מהרועה הטוב משבט יהודה להוביל את הדרך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [הבטחות לעתיד מפואר](https://igod.co.il/devotionals/הבטחות-לעתיד-מפואר/) **Published:** יוני 5, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם וַיְהִי סְאָה־סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר יְהוָה׃ וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת־הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר־נִשְׁעָן עַל־יָדוֹ עַל־הַשַּׁעַר וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו׃ וַיְהִי, כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל וּסְאָה־סֹלֶת בְּשֶׁקֶל יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן׃ וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת־אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר וְהִנֵּה יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל׃ וַיְהִי־לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת" (מל"ב ז 16–20). כאשר עם ישראל סבל מרעב תחת מצור צבאי ממושך, ניבא אלישע באומץ לעבדו של המלך על–כך שאלוהים יסיים את המצור ויספק שפע על–טבעי של מזון תוך עשרים וארבע שעות. כיוון שעבד המלך בחר לא להאמין לדבר ה' שנאמר דרך נביאו, הוא מת בדיוק כפי שחזה הנביא. בהקשר של מלכים א–ב, המסר של הסיפור ברור ורלוונטי היום בדיוק כפי שהיה אז. דבר אלוהים מביא לעולם מציאות שאינה קיימת ואף נראית בלתי אפשרית. בבריאה, למשל, כל מה שאלוהים אמר היה "יהי", והעולם נברא (בראשית א 3, 6, 14, 22). סיפור זה מלמד אותנו כי דברו הכל יכול של אלוהים אינו פחות חזק כאשר שהוא נאמר דרך שפתי נביאיו, ברוח קודשו. המסר הזה הופך עוצמתי עוד יותר כאשר אנו בוחנים את מלכים א–ב בהקשר המקרא כולו. בתנ"ך, ספר מלכים א–ב מופיע ממש לפני ספרי הנביאים (כלומר, ישעיהו עד מלאכי). לפיכך, מלכים א–ב מספק בסיס תיאולוגי ופרשני חיוני ביותר לאופן בו עלינו לקרוא כתבים נבואיים אלה ולהגיב להם. עלינו לקבל את דברי הנביאים הכתובים כדבר אלוהים, ולהגיב להם באמונה, לא משנה כמה בלתי אפשרית נראית נבואתם והבטחתם בנוגע לעתיד (ראו מל"ב יז 13–15). דווקא בתקופה בה החדשות מלאות רק בדכדוך ואבדון, עלינו להיאחז בנבואות ובהבטחות לעתיד מפואר – כאשר גויים יכתְּתוּ "חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת", והארץ תתמלא "דֵּעָה אֶת־יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ראו ישעיה ב 4, יא 9; חבקוק ב 14; זכריה יד 9). > "אָכֵן נִתְאַשֵּׁר לָנוּ בְּיֶתֶר תֹּקֶף דְּבַר הַנְּבוּאָה, וְתֵיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂימְכֶם לֵב אֵלָיו כְּאֶל נֵר מֵאִיר בִּמְקוֹם אֹפֶל, עַד כִּי יִבְקַע אוֹר הַיּוֹם וְיִזְרַח וְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר תִּזְרַח בִּלְבַבְכֶם. וְזֹאת דְּעוּ רִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּל נְבוּאַת הַמִּקְרָא אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל פֵּרוּשׁ אִישִׁי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא יָצְאָה נְבוּאָה עַל–פִּי רְצוֹן הָאָדָם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵנִיעָה בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר מִטַּעַם אֱלֹהִים" (פט"ב א 19–21). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הָאַהֲבָה לֹא תִּתְפָּאֵר וְלֹא תִּתְנַשֵּׂא](https://igod.co.il/devotionals/הָאַהֲבָה-לֹא-תִּתְפָּאֵר-וְלֹא-תִּת/) **Published:** יוני 5, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּקְחוּ אֶת־אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל־הַפַּחַת הַגָּדוֹל וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל־אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד וְכָל־יִשְׂרָאֵל נָסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו׃ וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב־לוֹ בְחַיָּיו אֶת־מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק־הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין־לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל־שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמ"ב יח 17–18). אותו האיש שהורגל להנות משבחים אודות מראהו יוצא הדופן (שמ"ב יד 25–26), נותר האדם היחיד שבאמת רצה לזכור עצמו לאחר מותו. כך נראים חייו העגומים של נרקיסיסט. אם ניפול שבי בידי השקר האומר כי אנו מתנת אלוהים לעולם, וננסה כל הזמן לגרום לעצמנו להיראות טוב יותר מכולם (או, להנמיך את הזולת כך שאנו ניראה טוב יותר), אנשים למעשה יחושו הקלה כאשר סוף סוף נעלם מהשטח, ויעשו כמיטב יכולתם לא לזכור אותנו. אם אנו באמת רוצים שאנשים יזכרו אותנו לטובה לאחר הסתלקותנו (ראו קהלת ז 1), עלינו להפסיק להיות מאוהבים בעצמנו. במקום זאת, עלינו להתאהב מחדש באלוהים ולהעמיד את הזולת לפנינו. > "וְאַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת, אַף לֹא מִתּוֹךְ כְּבוֹד שָׁוְא, אֶלָּא בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ. כָּל אֶחָד אַל יִדְאַג רַק לְעִנְיָנָיו, אֶלָּא גַּם לְעִנְיָנָיו שֶׁל זוּלָתוֹ. יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים ב 3–5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מעשי יוסף סימן למשיח](https://igod.co.il/devotionals/מעשי-יוסף-סימן-למשיח/) **Published:** יוני 3, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הַנָּשִׁים שֶׁסִּפְּרוּ זֹאת לַשְּׁלִיחִים הָיוּ מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית, יוֹחָנָה, מִרְיָם אֵם יַעֲקֹב, וַאֲחֵרוֹת שֶׁהָיוּ אִתָּן, אֶלָּא שֶׁדִּבְרֵיהֶן נִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם כְּדִבְרֵי הֶבֶל וְלֹא הֶאֱמִינוּ לָהֶן" (לוקס כד 10–11). תיאורו של לוקס את חוסר האמון שהפגינו התלמידים, מזכיר את תגובתו של יעקב כאשר נאמר לו כי יוסף חי (כלומר, קם מן המתים מנקודת מבטו) והפך לשליט במצרים: "וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל־יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׃ וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי־הוּא מֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא־הֶאֱמִין לָהֶם" (בראשית מה 25–26). בדומה ליעקב, גם התלמידים עתידים לגלות כי הידיעה 'הלא–הגיונית' אודות תחייתו של ישוע הייתה למעשה נכונה. בעקבות זאת, חייהם של התלמידים ישתנו לעולם. בהתחשב בדמיון לעיל ובהקבלות אחרות בין יוסף לישוע, סביר כי ביאור התורה על–ידי ישוע בדרך לעמאוס כלל גם דיון על 'משיח בן יוסף' (לוקס כד 27, 44), במיוחד בהתחשב בכך שסיפור יוסף הוא הנרטיב הרצוף הארוך ביותר בספר בראשית, הגדוש ברמזים רבים גם לדמותו של משה. קריאת קורותיו של יוסף כקדימון משיחי לסיפור ישוע מעניקה לנו נחמה גדולה, בהביננו כי לסיפור האח הדחוי של ישראל צפוי סוף נפלא. כפי שארע עם יוסף, כך גם עם ישוע; אלוהים מושיע את אומות העולם על ידי דחייתם של ישראל את אחיהם הנבחר. כפי שקרה ליוסף, כך גם הדם הרע בין ישוע לאחיו אינו אלא זמני. יום יבוא, בו יוסר המסווה מעיני ישראל, כך שהאמת אודות תחייתו של ישוע תחדל מלהיות שטות עבורם. או אז, משפחתו של ישוע סוף סוף תתאחד מחדש, והעולם ישוב לתיקונו. > "וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא־עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו… וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה׃ וְעַתָּה לֹא־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל־בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃ מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל־אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל־מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל־תַּעֲמֹד" (בראשית מה 1, 7–9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [האם אתה הוא שנועד לבוא?](https://igod.co.il/devotionals/האם-אתה-הוא-שנועד-לבוא/) **Published:** יוני 1, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מַה בְּכָל זֹאת יְצָאתֶם לִרְאוֹת? נָבִיא? כֵּן, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אַף יוֹתֵר מִנָּבִיא. זֶה הוּא אֲשֶׁר כָּתוּב עָלָיו, הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַּרְכְּךָ לְפָנֶיךָ" (לוקס ז 26–27). יוחנן, שכנראה איבד כל תקווה בהיותו בכלא, שלח שליחים לברר האם ישוע "הוּא אֲשֶׁר נוֹעַד לָבוֹא" (פס' 19). אולם כיוון שהוא החל לפקפק בזהותו של ישוע, הוא פקפק גם בעצמו. האם החלטתו ללכת בעקבות ישוע הייתה שווה את המאבקים, הבידוד וההקרבה? בהקשר לספק העצמי שקונן בליבו של יוחנן, עלינו לשקול את דברי ישוע אודות יוחנן. ישוע מצטט את מחציתו הראשונה של מלאכי ג 1, המדבר על ביאתו של שליח מיוחד, ומזהה אותו כיוחנן המטביל: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי…" (מלאכי ג 1; ראו גם פס' 23). חשוב להבין את ההשלכות של פרשנות ישוע לנבואה זו. כאשר ישוע מעיד על–כך שיוחנן הוא אותו שליח ממלאכי ג, הגדול מנביא, הוא גם טוען טענה מדהימה על עצמו! אם יוחנן הוא אכן אותו שליח, הרי שישוע אינו אלא ה"אדון" שעבורו מפנים את הדרך: "…וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" (מלאכי ג 1). כיוון שישוע הוא האדון שבא מהשמים כדי להושיע אותנו, כל המאבקים, ההקרבה והבדידות שעימן אנו נאלצים להתמודד באופן קבוע כתלמידי ישוע, שווים את המאמץ. למי עוד אפשר לפנות כדי לקבל חיי עולם (ראו יוחנן ו 68)? כאשר אנו מפקפקים במושיע, באופן טבעי אנו עשויים לפקפק בעצמנו. אך כאשר בוחנים את זהותו המקראית של ישוע, מבינים מיד את הזכות המדהימה שנפלה בחלקנו להיות תלמידיו. הבנה זו נותנת לנו כוח לשלם את המחיר הכרוך בהליכה אחריו. > "הָרוּחַ עַצְמָהּ מְעִידָה יַחַד עִם רוּחֵנוּ שֶׁבָּנִים לֵאלֹהִים אָנוּ. וְאִם בָּנִים, אֲזַי יוֹרְשִׁים: יוֹרְשֵׁי נַחֲלַת אֱלֹהִים וְגַם יוֹרְשִׁים הַשֻּׁתָּפִים לַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן סוֹבְלִים אָנוּ עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁגַּם נִזְכֶּה לְכָבוֹד עִמּוֹ. אֲנִי סָבוּר שֶׁסִּבְלוֹת הַזְּמַן הַזֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לְהִגָּלוֹת בָּנוּ" (רומים ח 16–18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מעשי ישוע סימן לשאול](https://igod.co.il/devotionals/מעשי-ישוע-סימן-לשאול/) **Published:** מאי 29, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כָּל הַנֶּאֱסָפִים קָמוּ וְהוֹלִיכוּהוּ אֶל פִּילָטוֹס. שָׁם הֵחֵלּוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ בְּאָמְרָם: אֶת זֶה מָצָאנוּ מַדִּיחַ אֶת עַמֵּנוּ, אוֹסֵר לָתֵת מַס לַקֵּיסָר, וְאוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, כְּלוֹמַר מֶלֶךְ… אָמַר פִּילָטוֹס אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאֶל הֲמוֹן הָעָם: אֵינֶנִּי מוֹצֵא שׁוּם אַשְׁמָה בָּאִישׁ הַזֶּה… אֶלָּא שֶׁכֻּלָּם יַחְדָּיו צָעֲקוּ: קַח אוֹתוֹ וְשַׁחְרֵר לָנוּ אֶת בַּר–אַבָּא!" (לוקס כג 1–2, 4, 18). לעתים קרובות מתעלמים מהעובדה ש'בשורת לוקס' אינה אלא הכרך הראשון מתוך שני חלקים. בשורת לוקס נכתבה מתוך מחשבה על ספר מעשי השליחים (ולהיפך). לוקס רוצה כי נבחין בקשרים הרבים בין הספרים הללו. ההאשמות של המנהיגים הדתיים נגד ישוע על הדחת העם (לוקס כג 1–2), הכרזת חפותו על ידי פקידים רומיים והרודיאניים, לרבות הקריאות "קח אותו" למרות חפותו, משמשות כהקדמה להאשמות שהטיחו מנהיגי הדת בשאול השליח, אודות הדחת העם (מה"ש כא 28, כד 5), הכרזת חפותו על ידי פקידים רומיים והרודיאניים (כג 29) והקריאה "חסל אותו" על–אף חפותו (כא 36, כב 22). עד כמה שזה יישמע מפתיע, לוקס רוצה שנראה את דמותו של ישוע כהקדמה לשאול. מדוע מבקש לוקס שנראה את אותן הקבלות? כדי לחזק את טיעוני ההגנה שלו עבור שאול השליח! שאול מואשם לעתים קרובות מדי בייסוד דת חדשה ואנטי–יהודית עבור הגויים; דת נטולת כל קשר לכוונותיו המקוריות של ישוע. אך לוקס רוצה שנדע כי ההאשמות הללו שקריות בדיוק כמו האשמה שהוטחה נגד ישוע! למרות שאלוהים הזמין את שאול להטיף לגויים, המסר שנשא מבוסס על המקרא וממשיך את שליחותו של ישוע. המשמעות היא שעלינו לקרוא את איגרותיו של שאול כתיאולוגיה שאמנם נמסרה לקהילה, אך היא תואמת באופן מלא את אישיותו, שליחותו וכוונותו של ישוע. בדיוק כשם שלוקס נזכר בישוע כשראה ושמע את שאול, אני מתפלל כי אנשים יביטו בנו ויראו את חייו, פועלו ובשורתו של ישוע משתקפים בחיינו! > "כְּשֶׁרָאוּ אֶת בִּטְחוֹנָם שֶׁל כֵּיפָא וְיוֹחָנָן וְהִבְחִינוּ שֶׁהֵם אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וּבִלְתִּי מְלֻמָּדִים – תָּמְהוּ. הֵם זִהוּ אוֹתָם, שֶׁבֶּעָבָר הָיוּ יַחַד עִם יֵשׁוּעַ" (מה"ש ד 13). "וּבְכֵן לְכוּ בְּדַרְכֵי אֱלֹהִים כְּבָנִים אֲהוּבִים, וְהִתְהַלְּכוּ בְּאַהֲבָה כְּשֵׁם שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ אָהַב אוֹתָנוּ וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדֵנוּ כְּמִנְחָה וְקָרְבָּן לֵאלֹהִים, לְרֵיחַ נִיחוֹחַ" (אפסים ה 1–2). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע נָשֹׂא: במדבר ד':21 – ז':89](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-בְּמִדְבַּר-במדבר-א׳1-ד׳20/) **Published:** מאי 26, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### כיצד ניתן להיטהר ולבוא לפני אלוהים קדוש? השבוע אנו עוסקים בפרשת השבוע מתוך ספר במדבר, פרקים ד׳–ז׳, פרשת "נָשֹׂא". בלב הפרשה הזו מופיעה מספר פסוקים הקוראים לבני ישראל להוציא מחוץ למחנה כל מי שהוא טמא:  "וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן־הַמַּחֲנֶה כָּל־צָרוּעַ וְכָל־זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ׃ מִזָּכָר עַד־נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתֹוכָם׃ וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אֹותָם אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ה 1–4) אלוהים מלא אהבה, רחמים וחסד, ורוצה שכל אדם יבוא אליו; אך הוא קדוש, כלומר נבדל מכל רע וחטא. בלשון הנביא חבקוק:"טְהֹור עֵינַיִם מֵרְאֹות רָע וְהַבִּיט אֶל־עָמָל לֹא תוּכָל…" (חבקוק א 13). העיקרון פשוט – אף אדם שהוא טמא אינו יכול להתקרב לאלוהים. בעם ישראל הקדום תחת הברית שניתנה למשה, כל הטמאים הוצאו מחוץ למחנה כדי שלא יטמאו את שאר המחנה. אז כיצד יוכלו להיטהר ולהתקרב אל אלוהים הקדוש? לאורך כתבי הקודש, הנביאים עשו ניסים רבים בכוחו של אלוהים כדי לעודד את עמו. אך קיימת קטגוריה מיוחדת של ניסים שמעולם לא נעשו, המכונים "ניסים משיחיים". רק המשיח, כשיבוא, יעשה ויוכל לעשות ניסים אלו, ובכך יסמן לנו שהוא אכן המשיח. ניסים משיחיים אלו מתמקדים בטיהור ה"טמאים שאינם ניתנים לטיהור". בתלמוד הבבלי, במסכת נדרים, נאמר שהמשיח ירפא עיוור מלידה, יטהר מצורעים, יוציא שד אילם, ויקים לתחייה אדם שמת לפחות ארבעה ימים. בבשורת לוקס אנו רואים את ישוע עושה חלק מאותם ניסים משיחיים, כולל ריפוי מצורעים. מטעמי קיצור נתמקד הפעם בטיהור המצורע, מאחר שצרעת מוזכרת בפרשת השבוע. מאז שניתנה ונשלמה תורת משה, לא נרפא אף מצורע יהודי (אחותו של משה, מרים, נרפאה לפני שנשלמה התורה, ונעמן היה גוי). "בֶּהֱיוֹתוֹ בְּאַחַת הֶעָרִים בָּא אִישׁ נָגוּעַ כֻּלּוֹ בְּצָרַעַת. כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת יֵשׁוּעַ, נָפַל עַל פָּנָיו וְהִתְחַנֵּן אֵלָיו: "אֲדוֹנִי, אִם תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֵר אוֹתִי." יֵשׁוּעַ הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וּבְנָגְעוֹ בּוֹ אָמַר: "רוֹצֶה אֲנִי! הִטָּהֵר!" וּמִיָּד נֶעֶלְמָה הַצָּרַעַת. "אַל תְּסַפֵּר לְאִישׁ", צִוָּה עָלָיו יֵשׁוּעַ, "כִּי אִם לֵךְ הֵרָאֵה אֶל הַכֹּהֵן וְהַקְרֵב קָרְבָּן עַל טָהֳרָתְךָ, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה לְעֵדוּת לָהֶם."אוּלָם הַשְּׁמוּעָה עַל־אוֹדוֹתָיו הָלְכָה וְהִתְפַּשְּׁטָה, וַהֲמוֹנִים רַבִּים נִקְבְּצוּ לִשְׁמֹעַ וּלְהֵרָפֵא מִמַּחֲלוֹתֵיהֶם" (לוקס ה 12–15) צרעת היא מחלה מתקדמת ומתדרדרת, והאיש הזה היה "מלא צרעת" – בכל גופו. דמיינו את הסצנה: כאשר האיש הטמא הזה מתקרב לישוע, התלמידים יחד עם שאר האנשים בקהל נסוגים במהירות לאחור כדי להתרחק ממנו ככל האפשר. ייתכן שאף איימו עליו, כנהוג באותם ימים, אם יתקרב יותר מדי. המצורע הזה עשה צעד נועז – הוא סיכן את חייו כשהתקרב לישוע – וביקש בקשה מוזרה: "אֲדוֹנִי, אִם תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֵר אוֹתִי." הוא לא הטיל ספק בכוחו של ישוע, אך הטיל ספק באהבתו, רחמיו וחסדו. גם אנחנו נוהגים כך פעמים רבות כשאנו מפקפקים באהבת אלוהים וברחמיו כלפינו כשאנו ניגשים אליו. ישוע עונה שהוא רוצה לרפא אותו, ואז עושה דבר יוצא דופן. להפתעתו הגדולה של המצורע (וללא ספק לזעזועו של הקהל), ישוע מושיט את ידו ונוגע בו! זה, ככל הנראה, היה המגע האוהב הראשון שחש האיש מזה שנים. האיש נרפא מיידית, וישוע שלח אותו לבית המקדש כדי שיוכרז רשמית כטהור על ידי הכוהנים. באופן רגיל, כאשר אדם טמא נוגע באדם טהור – האדם הטהור נטמא. אך כאן, אנו רואים שישוע, הטהור המושלם, מטהר את הטמא במגע של אהבה. והוא ממשיך להזמין אותנו גם היום לבוא אליו, עם כל טומאה, לקחת סיכון כמו המצורע, ולהושיט אליו יד. הוא מוכן ויכול לטהר אותנו מכל טומאה, כדי להכניס אותנו מ"מחוץ למחנה" אל נוכחותו הנצחית. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [גיבורות התנ״ך](https://igod.co.il/devotionals/גיבורות-התנ״ך/) **Published:** מאי 22, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל־הָעִיר וַתַּעֲמֹד בַּחֵל וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אֶת־יוֹאָב מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה׃ וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן־הָעִיר שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ־נָא אֶל־יוֹאָב קְרַב עַד־הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ׃ וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי וַתֹּאמֶר לוֹ שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ וַיֹּאמֶר שֹׁמֵעַ אָנֹכִי" (שמ"ב כ 15–17). שלוש פעמים בסיפורים אודות דוד, מתוארות נשים חכמות המצילות אותו ו/או את ממלכתו מסכנה איומה: אביגיל (שמ"א כה 2); האשה מהעיר תקוע (שמ"ב יד 2); והאישה המתוארת לעיל, מבֵּית מַעֲכָה (שמ"ב כ 15). חבל שהאישה היחידה שרובנו זוכרים בקשר לדוד היא בת שבע (שלא באשמתה עלי להוסיף!). אין ספק כי מחבר ספר שמואל רוצה שנזכור את הנשים החכמות והמדהימות בקורות חייו של דוד, נשים אמיצות שמנעו אסונות מוסריים ופיזיים, נשים שהצילו חיים של אנשים רבים מטפשותו של דוד. עם–זאת, עלי להודות בצער כי גברים כמוני נוטים להתעלם מהנשים הללו ומנשים חשובות אחרות בכתובים כאשר אנו מלמדים סיפורי מקרא לאנשים אחרים. לפני מספר שנים, ידידה קרובה הזכירה לי באיזו קלות מורים וזקני קהילות נוטים להתמקד בגברים בתנ"ך, בעודם מזניחים נשים בדרשותיהם. ובאיזו תדירות הדוגמאות והיישומים שלהם מכוונים לגברים בלבד. מדוע זה קורה? אולי בגלל תחושת החשיבות העצמית המנופחת שלנו? או שמא בשל החשש להודות בכך שנשים מחלצות אותנו תדיר מטיפשותנו ומקושי ליבנו. או אולי זה קורה דווקא עקב הכישלון לשקול באהבה את הצרכים של כל מי שיושב מולנו בקהילה ובא לשמוע את דבר אלוהים. מכל מקום, דבר אחד ברור; אי אפשר להאשים את מחברי המקרא בהדרת נשים. כתבי הקודש משבחים נשים מבראשית ועד התגלות ותמיד נותנים כבוד למי שמגיע לו. כיוון שהכתובים עושהים זאת, תלמידי ומורי המקרא צריכים לעשות זאת גם הם! > "תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ" (משלי לא 31). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [על העיוורון](https://igod.co.il/devotionals/על-העיוורון/) **Published:** מאי 22, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אֲבָל הֵם לֹא הֵבִינוּ דָּבָר מִן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הַמִּלִּים הָאֵלֶּה נִסְתְּרוּ מֵהֶם וְהֵם לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה מְדֻבָּר. הוּא הִתְקָרֵב אֶל יְרִיחוֹ, וּבְאוֹתָהּ עֵת הָיָה אִישׁ עִוֵּר יוֹשֵׁב עַל—יַד הַדֶּרֶךְ וּמְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת… יֵשׁוּעַ נֶעֱצַר וְצִוָּה לַהֲבִיאוֹ אֵלָיו. כַּאֲשֶׁר הִתְקָרֵב שָׁאַל אוֹתוֹ: מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ? הֵשִׁיב: אֲדוֹנִי, שֶׁאֶרְאֶה. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: רְאֵה! אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה אוֹתְךָ. מִיָּד רָאָה וְהָלַךְ אַחֲרָיו כְּשֶׁהוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת אֱלֹהִים, וְכָל הָעָם כִּרְאוֹתָם זֹאת הוֹדוּ לֵאלֹהִים" (לוקס יח 34—35, 40–43). עיקרון חשוב בפרשנות המקרא, שלעתים קרובות זוכה להתעלמות, מכונה עקרון הסמיכות (juxtaposition). העיקרון מתייחס למיקום מכוון של שני סיפורים זה לצד זה לצורך השוואה וניגוד. אין זה מקרה שהסיפור על העיוורון הרוחני של התלמידים ביחס לנבואות הסבל והמוות של המשיח (לוקס יח 31–34) מלווה בסיפור ריפוי של עיוורון פיזי (לוקס יח 35–43). מה הטעם בהשוואה הזו? בדומה לעיוורון פיזי, גם עיוורון רוחני מהווה בעיה הדורשת ריפוי על–טבעי. לשאלת ישוע מה הוא רוצה, השיב העיוור: "שאראה" (פס' 41). והאדם הראשון שראה העיוור כשעיניו נפקחו היה ישוע, ואין ספק כי היתה זו "אהבה ממבט ראשון". האיש שנרפא מעיוורון מיד החליט לעזוב את חייו הישנים מאחור וללכת בעקבות ישוע (לוקס יח 43). ריפוי האיש העיוור משמש הקדמה למה שצפוי לקרות בעתיד לתלמידי ישוע, כאשר תפקחנה עיניהם לראות נכונה את משמעות התנ"ך לאחר מפגשם עם המשיח בדרך לעמאוס: "וְהִנֵּה בְּשָׁעָה שֶׁשּׂוֹחֲחוּ וְהִתְוַכְּחוּ הִתְקָרֵב יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ וְהָלַךְ עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁעֵינֵיהֶם הָיוּ אֲחוּזוֹת וְלֹא הִכִּירוּהוּ… הוּא הֵחֵל מִמֹּשֶׁה וּמִכָּל הַנְּבִיאִים וּבֵאֵר לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים הַמְכֻוָּנִים אֵלָיו בְּכָל הַכְּתוּבִים… אָז נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וְהִכִּירוּהוּ, וְהוּא נֶעְלַם מֵהֶם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: הֲרֵי לִבֵּנוּ הָיָה בּוֹעֵר בְּקִרְבֵּנוּ כְּשֶׁדִּבֵּר אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ וּפָתַר לָנוּ אֶת הַכְּתוּבִים!" (לוקס כד 15–16, 27, 31–32; ראו לוקס כד 44–45). כאן מתגלה עיקרון חשוב נוסף לפירוש המקרא; קריאת הכתובים אינה רק עיסוק אינטלקטואלי הנועד למלא את ראשנו בידע. זהו עיסוק רוחני שאמור לשנות את חיינו. אך כדי שהכתובים יחוללו שינוי, עלינו להודות כי אין ביכולתנו לראות את האמת בעצמנו ואנחנו זקוקים נואשות לאלוהים שיפתח את עיני ליבנו. > "גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט 18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [יהושע החדש](https://igod.co.il/devotionals/יהושע-החדש/) **Published:** מאי 22, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הִנֵּה תַּהֲרִי וְתֵלְדִי בֵּן, וְתִקְרְאִי שְׁמוֹ יֵשׂוּעַ. הוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן–עֶלְיוֹן יִקָּרֵא, וַיהוה אֱלֹהִים יִתֵּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו" (לוקס א 31–32). מסיבות שעדיין אינן ברורות לי לגמרי, מתרגמי הברית החדשה מיוונית לשפות לועזיות החליטו להשתמש בתעתיק יווני,"Jesus", במקום בתעתיק עברי לשמו של מושיענו. אילו החליטו המתרגמים להשתמש בתעתיק העברי, כפי שעשו באגרת אל העברים ד 8, העולם היה מכירו בתור יהושע (Joshua): "אִלּוּ הֱבִיאָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמְּנוּחָה, לֹא הָיָה מְדַבֵּר אַחֲרֵי כֵן עַל יוֹם אַחֵר". אין לי כל כוונה להתעקש על–כך שאנשים יקראו לישוע Joshua בשפות זרות, כיוון שאפילו התעתיק היווני הוא עדיין השם הכי מתוק שאני מכיר. אבל השימוש בתעתיק היווני במקום בעברי כרוך במחיר. המחיר הוא הכישלון להעריך נכונה כיצד הבחינו הקוראים במאה הראשונה בקשר ההדוק בין יהושע החדש ליהושע בן–נון: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה, אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם־מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" (יהושע ג 7). בכנותנו אותו בשם "יהושע/ישוע", ביכולתנו לקרוא את סיפור לידתו המופלאה של האיש היהודי הזה כהמשך הנרטיב המקרא, במקום לראותו כתחילתה של דת חדשה. כאשר אנו קוראים לו יהושע (ישוע), שפירושו "ה' יושיע", אנו מזכירים לעצמנו כל הזמן מדוע הוא בא לעולם. > "הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוֹשֻׁעַ (ישוע), כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם" (מתי א 21). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע בְּמִדְבַּר: במדבר א׳:1 – ד׳:20](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-בְּמִדְבַּר-במדבר-א׳1-ד׳20-2/) **Published:** מאי 22, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### האם היעד חשוב יותר מהמסע? האם היעד של החיים חשוב יותר מהמסע עצמו? פרשת השבוע שלנו נפתחת בפסוק: **"וַיְדַבֵּר יהוה אֶל־מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מֹועֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃" (במדבר א 1)** לפי פסוק זה, עם ישראל שוהה כבר שנה אחת בהר סיני. הגיע הזמן לצאת לדרך — אל הארץ המובטחת. פרשת במדבר, העוסקת בפרקים הראשונים של ספר במדבר, עוסקת בעניינים מכריעים למסע של בני ישראל: מי יילחם בצבא? מי יפרק את המשכן ויקים אותו מחדש? ואיפה ישכון כל שבט סביב המשכן? הפרקים הללו מלמדים אותנו לקח רוחני חשוב: החיים עם אלוהים אינם עוסקים רק ביעד הסופי — הם עוסקים גם בדרך עצמה, ובאופן שבו אנו הולכים בה. לצערנו, החלק הראשון של המסע של בני ישראל במדבר לא היה מוצלח במיוחד: "צמאים אנחנו!" "רעבים!" "מתגעגעים למצרים!" ובשבועות הקרובים נראה שהחלק השני של המסע יהיה קשה עוד יותר. נראה כי המקומות המדבריים בחיינו חושפים את הגרוע שבנו. רועה קהילה אחד אמר לי פעם שהוא מלמד רק "תאולוגיית משחת שיניים" — כמו שבשפופרת, כשלוחצים — יוצא מה שיש בפנים. החדשות הלא–משמחות הן: מה שיוצא מאיתנו במדבר — הוא באמת מה שבתוכנו. מסע ישראל במדבר הוא ראי רוחני לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו. אבל אם המסע של ישראל מהמדבר לארץ ההבטחה היה מלא בכישלונות, מה התקווה שלנו? היה יכול להיות נהדר למצוא מישהו שילך את המסע הזה במקומנו! למעשה, פרשת השבוע שלנו רומזת (גם אם בעדינות) על הפתרון האלוהי האולטימטיבי להישרדות במדבר. שמתם לב ששבט **יהודה** מופיע שוב ושוב במקומות חשובים ולא צפויים לאורך התורה? לדוגמה: - בפרק הלפני אחרון של בראשית, מדובר על מלך עתידי משבט יהודה שיביא ברכה לישראל ולעמים (בראשית מט 10). - בספר שמות אנו רואים את בצלאל משבט יהודה שנבחר על ידי אלוהים לבנות את המשכן — האוהל החשוב בהיסטוריה. ועכשיו, גם בספר במדבר — שבט יהודה מקבל כבוד מיוחד: **"וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשֹׁון בֶּן־עַמִּינָדָב׃" (במדבר ב 3)** ומי יוביל את העם בצעדה אל ארץ ההבטחה? פתחו את במדבר פרק י כדי לגלות אם ניחשתם נכון… למה אלוהים מדגיש שוב ושוב את שבט יהודה? כי לשבט הזה תפקיד מרכזי בסיפור הגאולה האלוהי. המעמד של יהודה בתורה מצביע על הדרך שבה אלוהים מביא את הניצחון האמיתי במדבר. למרות שעם ישראל נכשל באמונה במדבר, אלוהים הקים בעתיד איש מיהודה שגם הוא, כמו ישראל, יצא ממצרים (מתי ב), גם הוא עבר דרך המים (מתי ג), אבל בניגוד לישראל, הוא שם את מבטחו המלא באלוהים, וניצח את השטן במדבר (מתי ד). וכאשר אנו מציבים את שבט יהודה במקום של כבוד במחנה חיינו, כלומר, כשאנו מקבלים את בן יהודה הנעלה ביותר – הניצחון של ישוע על השטן במדבר והניצחון שלו על המוות עצמו הופכים להיות הניצחון שלנו! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [בחברתם ינחלו טוב](https://igod.co.il/devotionals/בחברתם-ינחלו-טוב/) **Published:** מאי 19, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי עַל־שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת… אוּרִיָּה הַחִתִּי כֹּל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה" (שמ"ב כג 8, 39). סיפורי דוד מתקרבים לסיומם, בדומה לסרט הוליוודי: עם שמות המשתתפים בסיום. מחבר ספר שמואל מונה שלושים ושבעה "גיבורים" שהקדישו את חייהם לתמיכה בדוד, בקריאתו על–ידי אלוהים ובהפיכתו לאדם טוב יותר. הצלחתו של דוד לא הייתה שייכת לו בלבד והמחבר רוצה שנדע זאת. לפני שנים, בפגישת עבודה, דיברתי על "ההישגים שלי כראש מחלקה". המנהל מיהר לתקן את האמירה הנרקיסיסטית שלי: "ההישגים של כולנו, למען הצלחת המחלקה". שמחתי עבור התיקון האוהב הזה, והתעצבתי על–כך שהצגתי את ההישגים כאילו הכל סובב אותי. החיים שלנו אף פעם אינם צריכים להתרכז בנו, וכל ההצלחות שאלוהים מעניק לנו מגיעות תמיד עם רשימה ארוכה של אנשים שתמכו בנו ואפשרו את ההצלחה. הלוואי שאלוהים יפקח את עינינו בפני האנשים הראויים לציון בשל "הישגינו", ויפתח את פינו, כך שנוקיר תודה לאנשים המבורכים אשר באמת ראויים לכך. > "וְאַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת, אַף לֹא מִתּוֹךְ כְּבוֹד שָׁוְא, אֶלָּא בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ" (פיליפים ב 3). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הזרע המובטח בשירת ספר שמואל](https://igod.co.il/devotionals/הזרע-המובטח-בשירת-ספר-שמואל/) **Published:** מאי 19, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקָתִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי׃ כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי… עַל־כֵּן אוֹדְךָ יְהוָה בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּר׃ מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה־חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד־עוֹלָם" (שמ"ב כב 21–22, 50–51). היה זה המנחה שלי לדוקטורט, ג'ון סיילהמר, שלימד אותי את חשיבותם הרבה של השירים המוצבים בצמתים המרכזיים של הנרטיב המקראי. שירים אלו מופיעים לעתים קרובות במקומות מרכזיים במבנה המאקרו של סיפורי התנ"ך. אותם שירים לא רק מדגישים את התיאולוגיה של הנרטיבים בהם הם מופיעים, אלא לעתים קרובות מפרשים את הסיפור לכדי נבואה. ספר שמואל (א–ב) מתחיל ומסתיים בשירים: תפילת חנה (שמ"א ב 1–10); שירו של דוד (שמ"ב כב 1–51); ודבריו האחרונים של דוד (שמ"ב כג 1–7). שירים אלו מבליטים את הנושאים התיאולוגים המרכזיים בספר שמואל כולו. השירים הללו מספקים גם את האמצעי המאפשר להבין את סיפורו של דוד לאשורו. אין זה צירוף מקרים שהמילה "משיח" מופיעה בכל שלושת השירים הללו (שמ"א ב 10, 35, שמ"ב כב 51, כג 1). בשיר המדבר על הצלתו של דוד (שמ"ב כב 22), נהיר כי דוד מתייחס למישהו אחר, באומרו: "כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי". אותו "מישהו אחר" מזוהה בשורה האחרונה של השיר באופן מפורש (פס' 51): דוד מתכוון לזרעו, המשיח, שבניגוד לדוד עצמו, ישמור את דרכי ה' ולא ינהג נגדו ברשעות. לפי הבטחת אלוהים, ובניגוד למלכותו הארצית של דוד, זרעו ימלוך לעד. לכן, כאשר שאול השליח קרא את שיר הגאולה של דוד בשמ"ב כב וייחס אותו לישוע, הוא לא נקט בעודף יצירתיות או במניפולציה כריסטולוגית–אלגורית. הוא פשוט קרא את משמעות דברי דוד בדיוק כפי שהתכוון להם מחבר ספר שמואל. > "וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַמָּשִׁיחַ הָיָה לִמְשָׁרֵת הַנִּמּוֹלִים בִּגְלַל נֶאֱמָנוּת אֱלֹהִים, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַהַבְטָחוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָאָבוֹת, וּכְדֵי שֶהַגּוֹיִים יְהַלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים עַל רַחֲמָיו, כַּכָּתוּב: עַל–כֵּן אוֹדְךָ בַּגּוֹיִם וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה" (רומים טו 8–9; ראו שמ"ב כב 50). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע כִּי בְּהַר: ויקרא כ"ה:1 – כ"ו:2](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-כִּי-בְּהַר-ויקרא-כה1-כו2/) **Published:** מאי 16, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### מה הקשר בין המשיח ושנת היובל? בפרשת השבוע, משה ממשיך לפרט את התורה. הוא כבר דיבר על השבת, ובפרשה של השבוע שעבר הסביר על החגים. ניתן להבחין שאלוהים אוהב להשתמש בספרה שבע. ישנם שבעה ימים בשבוע, יש שבעה חגים בכל שנה עברית תנ"כית. שלושת החגים החשובים ביותר נמצאים בסתיו, במהלך החודש השביעי בלוח השנה העברי. כדי לראות רשימה של כל שבעת החגים, עיין בַּויקרא כ"ג, שאני אוהב לקרוא לו "לוח השנה של ה' במבט מהיר." פרשת התורה של השבוע ממשיכה עם הספרה 7. כאשר בני ישראל נכנסים לארץ, עליהם לקיים שנת שבתון, כפי שהטקסט אומר בפסוקים 3 ו—4: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת־תְּבוּאָתָהּ׃ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתֹון יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה)." לאחר שבעה סבבים של שנות שבתון – או סך הכל 49 שנים – תבוא שנה מיוחדת אחת, שנת היובל. ויקרא כה 9—10 ממשיך: "וְה͏ַעֲבַרְתָּ שֹׁופַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשֹׂור לַחֹדֶשׁ בְּיֹום הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שֹׁופָר בְּכָל־אַרְצְכֶם׃ וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרֹור בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶיהָ יֹובֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתֹו וְאִישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתֹּו תָּשֻׁבוּ׃" מה הקשר בין המשיח ושנת היובל? בישראל העתיקה, כל שנה חמישים הייתה צריכה להיות שנת היובל. ברמה המעשית, חובות הוסדרו מבחינת קרקעות ומשרתים. אך גם הרבה יותר מזה, ישנה אמת רוחנית גדולה יותר. קודם כל, שימו לב שזה מתחיל ביום הכיפורים. כדי לקבל את ברכת אלוהים, עלינו קודם כל להכיר בחטאינו ולקבל את סליחתו. וכפי שאלוהים סולח לנו, אנו חייבים לסלוח לאחרים. אנו לא רק מחויבים לעשות זאת, אלא גם מסוגלים לעשות זאת בו, בכוחו של אלוהים. אכן, מי שסולח הרבה גם יחווה הרבה מאוד שמחה. שנת היובל הייתה שנה להכריז חירות לשבויים, גם באופן מילולי וגם באופן סמלי. זה, כמובן, הגיע למימוש הגדול ביותר במשיח. בלוקס ד 18—19, ישוע אמר: "רוּחַ אֲדֹנָי עָלָי, יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים. שְׁלָחַנִי לִקְרֹא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר, וּלְעִוְרִים פְּקַח־קוֹחַ; לְשַׁלֵּחַ רְצוּצִים חָפְשִׁים, לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוה." לשמחתינו, איננו צריכים לחכות חמישים שנה, או אפילו שבע שנים, כדי להשתחרר. המשיח הגיע והחל היובל. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [ההשגחה האלוהית למשיח אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/ההשגחה-האלוהית-למשיח-אלוהים/) **Published:** מאי 11, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ אֶל־עִירוֹ וַיְצַו אֶל־בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו" (שמ"ב יז 23). ברבות מההגויות שאני מפרסם, אני מצביע על אנלוגיות ספרותיות בתוך סיפורי המקרא. באנלוגיה ספרותית, המחבר קושר בכוונה (ולא באופן מופרך) את "סיפור 2" כהקבלה ל"סיפור 1". על ידי שימת לב לאוצר המילים הייחודי ולרצף האירועים המשותפים בין שני הסיפורים, ניתן למפות את קווי הדמיון וההבדלים האסטרטגיים על מנת לחדד את משמעותו של "סיפור 2" לאור הקבלתו ל"סיפור 1". מחברי המקרא משתמשים באנלוגיות ספרותיות כדי לפרש עבורנו את תולדות עם ישראל. פספוס אותן הקבלות, אם כן, פירושו להחמיץ את משמעותה של ההיסטוריה שלנו. חשוב להבין כי מחברי הברית החדשה לא היו מודעים רק למאפיין הספרותי הזה בתנ"ך, אלא גם כתבו את קורותיהם על ישוע ותלמידיו תוך שימוש באנלוגיות ספרותיות מכוונות. מחברי הברית החדשה, אחרי הכל, היו יהודים שהבינו את המאורעות הדרמטיים בימיהם מכוח האנלוגיה לעברם המקראי. אין זה מקרה שהאדם היחיד בברית החדשה שתלה עצמו היה יהודה. "הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ" (מתי כז 5). ממש כמו אחיתופל, יהודה תלה עצמו מיד לאחר שהבין כי פישל בכך שקשר קשר עם מנהיגי ישראל נגד המלך המשוח של ה'! מכוח אותה הקבלה, ביכולתנו להיות בטוחים כי למרות שישוע גורש מירושלים ושמו הפך לקללה (כמו שקרה לדוד; ראו שמ"ב טז 5–14), ההשגחה האלוהית דורשת שתושלמנה כל ההקבלות בין סיפור בגידת דוד על–ידי חבר קרוב, לבגידתו של ישוע. ובדיוק כמו לדוד, כך גם ישוע ישוב אפוא לירושלים ויישב על כס המלכות (ראו שמ"ב כ 3; מתי כו 64)! אנלוגיה ספרותית בתנ"ך ובברית החדשה משמשת כאור העוזר להבין את ההיסטוריה של עמנו. בנוסף, היא מבטיחה לנו שוב ושוב כי לבסוף הכל יבוא על מקומו בשלום. שכן ההיסטוריה המקראית אינה רומן חילוני או מדע בדיוני, אלא התגלמות ההשגחה של תוכנית אלוהים עבור ישראל והעמים! > "הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה־בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם" (ישעיה מב 9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע כִּי אֱמֹר: ויקרא כ״א – כ״ד](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-כִּי-אֱמֹר-ויקרא-כ״א-כ״ד/) **Published:** מאי 9, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### "איך ניתן לחוות את מנוחת השבת של אלוהים?" איך ניתן לחוות את מנוחת השבת של אלוהים? ומה המשמעות של מצוות השבת עבור המאמינים היום? פרשת השבוע מציגה את המועדים של ה' אשר ציווה ישראל לשמור. כשאנחנו חושבים על "מועדי ה'", אנו בדרך כלל זוכרים את חגי העלייה השנתיים כמו פסח, שבועות, וסוכות; או אולי נזכרים בחגים הגדולים – ראש השנה ויום הכיפורים. אבל רשימת הימים הקדושים של אלוהים, כפי שהיא מתועדת בויקרא פרק כ״ג, מתחילה למעשה עם הזכרה השבועית של השבת, שהיא במובנים רבים הדגם לכל החגים האחרים. אלוהים מצווה את משה,"דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מֹועֲדֵי יהוה אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מֹועֲדָי׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיֹּום הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתֹון מִקְרָא־קֹדֶשׁ כָּל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהוה בְּכֹל מֹושְׁבֹתֵיכֶם" (ויקרא כג 2–3). נוסחת הפתיחה האחידה, "אֵלֶּה מֹועֲדֵי יהוה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמֹועֲדָם" (ויקרא כג 4), לפני שמפרטים את המועדים השנתיים של ה', אמנם עושה הבחנה בין יום השבת השבועי לבין שאר המועדים, אך בו זמנית מראה גם את המאפיינים המשותפים שלהם כ"מועדי ה'". כמו המועדים השנתיים, ליום השבת יש משמעות חגיגית ונבואית, יחד עם יישום מעשי בהווה. יום השבת חוגג שניים מהמעשים הגדולים ביותר של אלוהים: בריאת השמים והארץ מהכאוס הראשוני (התוֹהוּ וָבוֹהוּ של בראשית א 2) וגאולת ישראל כעם מעבדות מצרים. עשרת הדיברות, כפי שניתנו בשמות כ׳, נותנים את ההיגיון לשבת במילים הללו: "כִּי שֵׁשֶׁת־יָמִים עָשָׂה יהוה אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם וַיָּנַח בַּיֹּום הַשְּׁבִיעִי עַל־כֵּן בֵּרַךְ יהוה אֶת־יֹום הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ 11). הסיפור המקביל בדברים פרק ה, מקשר את אותה מצווה לגאולת ישראל: "וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל־כֵּן צִוְּךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשֹׂות אֶת־יֹום הַשַּׁבָּת" (דברים ה 15). נבואתית, יום השבת מנבא את המנוחה ואת השלום העולמי אשר אלוהים יביא, יחד עם מלכותו, בעת חזרתו של ישוע המשיח. בראשית ב, מנוחת אלוהים מתוארת לאחר סיום הבריאה מיד לפני תיאור גן עדן בכל שלמותו – ההתגלמות של מלכות אלוהים על פני האדמה. ישעיהו יא מנבא לגאולת העולם ולהשבת "גן העדן" למצבו המושלם על ידי המשיח, בן דוד. באותו זמן, כותב ישעיהו, "וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ישעיה יא 6) בברית החדשה איגרת אל העברים מצטט את תהילים צה כדי להראות שאף משה ולא יהושע לא הצליחו להכניס את האומה למנוחת מלכות השבת של אלוהים: "אִלּוּ הֱבִיאָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמְּנוּחָה, לֹא הָיָה מְדַבֵּר אַחֲרֵי כֵן עַל יוֹם אַחֵר. לְפִיכָךְ נוֹתְרָה מְנוּחַת שַׁבָּת לְעַם אֱלֹהִים." (אל העברים ד 8–9). מנוחה זו תתממש במלואה כאשר ישוע יחזור להקים את מלכותו על פני האדמה. עם זאת, אנו, אשר שמנו את בטחוננו במשיח ישוע, חווים את מנוחתו בהמתנה ליום העתידי ההוא: "אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים בָּאִים אֶל הַמְּנוּחָה…הֵן הַבָּא אֶל מְנוּחָתוֹ גַּם הוּא שָׁבַת מִמְּלַאכְתּוֹ, כְּמוֹ הָאֱלֹהִים מִשֶּׁלּוֹ." (אל העברים ד 3, 10) ישוע מזמין אותנו להיכנס אל מנוחתו באמונה היום, להסתמך על מה שעשה והשלים על הצלב ולהפסיק לפעול בכוחות עצמנו: "בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה." (מתי יא 28) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [יותר ממך, פחות ממני](https://igod.co.il/devotionals/יותר-ממך-פחות-ממני/) **Published:** מאי 8, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וּלְקֵץ הַיָּמִים, אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר, עֵינַי לַשָּׁמַיִם נָשָׂאתִי, וְדַעְתִּי עָלַי תָּשׁוּב, וְאֶת הָעֶלְיוֹן בֵּרַכְתִּי, וְאֶת חַי הָעוֹלָם שִׁבַּחְתִּי וּפֵאַרְתִּי, אֲשֶׁר שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם וּמַלְכוּתוֹ עִם דּוֹר וָדוֹר. וְכָל דָּרֵי הָאָרֶץ כְּאַיִן חֲשׁוּבִים, וְכִרְצוֹנוֹ עוֹשֶׂה בְּחֵיל הַשָּׁמַיִם וְדָרֵי הָאָרֶץ, וְאֵין אֲשֶׁר יְמַחֶה בְיָדוֹ וְיֹאמַר לוֹ מָה עָשִׂיתָ" (דניאל ד 31–32). לכולנו יש נטייה לחשוב על תוכניתו של אלוהים לחיינו כיחידים, ולראות עצמנו במרכז מחשבותיו של האל. בדרך כלל אנו מתפללים, "יעשה רצוני, כמו שמים כן גם בארץ"! ואז אנו מתמלאים בתרעומת על כל מכשול המונע מאיתנו להגשים את כלל הפריטים ברשימת המטלות היומית שלנו. אין ספק כי לכל אחד מאיתנו יש מטרה. אך תכלית אישית כזו או אחרת מחייבת אותנו להיכנע לתוכניתו של אלוהים ולמטרותיו לעולם. עד שנכרע ברך לפני תוכניותיו של אלוהים ונכנע לרצונו, סביר להניח שנוסיף למצוא עצמנו נלחמים בו ללא הרף. אם היום שלנו מתנהל באופן שונה ממה שציפינו, הבה נניח את רשימת המטלות שלנו לרגלי אלוהים ונתפלל כך: > "תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ" (מתי ו 10). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [דוד כיהושע](https://igod.co.il/devotionals/דוד-כיהושע/) **Published:** מאי 8, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין־רֹגֵל וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְהִגִּידָה לָהֶם וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה׃ וַיַּרְא אֹתָם נַעַר וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּית־אִישׁ בְּבַחוּרִים וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ וַיֵּרְדוּ שָׁם׃ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וַתִּפְרֹשׂ אֶת־הַמָּסָךְ עַל־פְּנֵי הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת וְלֹא נוֹדַע דָּבָר׃ וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל־הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם" (שמ"ב יז 17—20). בשמ"ב יז 14, מסופר כיצד סיכל אלוהים את העצה המרושעת של אחיתופל נגד דוד. בסיפור לעיל, על אישה אלמונית המסתירה את שני מרגליו של דוד (יהונתן ואחימעץ; ראו שמ"ב טו 27) מפני אבשלום הרוצה להיות המלך, רואים את מפליא העצה בפעולה. תיאור מעשיה של אישה אמיצה זו, מקביל למעשיה של רחב, אשר הסתירה באומץ את שני המרגלים ששלח יהושע, מפני מלך יריחו (יהושע ב 3—4). לא ייתכן כי מדובר בצירוף מקרים, שדוד עובר לצידו השני של נהר הירדן (שמ"ב יז 21—22); הסיפור מלא אפוא ברמזים לרחב, שהצילה את שני המרגלים. ההקבלות הללו משרות ביטחון בכך שיהושע החדש בסיפור – דוד – ינצח בוודאות; מלך יריחו החדש בסיפור – אבשלום – יפסיד בוודאות. למרות שהאישה האלמונית בסיפור זה, אינה אומרת זאת במפורש, רחב מדברת מתוך גרונה ומזכירה לנו שלא משנה כמה קטנים סיכויינו להצליח, שום דבר אינו אקראי ולבסוף הכל יהיה בסדר! > "כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת" (יהושע ב 11). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ראשית סופו של אבשלום](https://igod.co.il/devotionals/ראשית-סופו-של-אבשלום/) **Published:** מאי 5, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל־הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר־תַּחְתָּיו עָבָר" (שמ"ב יח 9). בתיאור מראהו המיוחד של אבשלום מוקדם יותר בסיפור, מחבר ספר שמואל לא הרעיף שבחים על בנו של דוד; הוא למעשה הכין את הבמה לנפילתו הטרגית (ראו שמ"ב יד 26-25). האיש שהיה כה מאוהב בשערו, חי את רגעיו האחרונים כמו "אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" (ראה בראשית כב 13). אנו חיים בתרבות שהתמכרה ליופי חיצוני. כתוצאה מכך, בריונות ברשת, שיימינג והפרעות אכילה, הפכו להיות לחם חוקנו. זה הוא תג המחיר הטרגי שאנו משלמים בשל הסגידה למראנו החיצוני שלנו, משל היינו אלים. אך ככל שנתמקד יותר במראה שלנו, כך נהפוך יותר מדוכאים ובודדים. עלינו להפנים את הסיפור הטרגי של אבשלום, שנלכד בסבך מעשה ידיו. אני די בטוח שחייו של אבשלום היו מסתיימים טוב יותר לולא היה מבלה כל כך הרבה זמן בהתבוננות במראה. האם אנו כמהים לשמחה ולשביעות רצון פנימית? אם-כן, עלינו להסיר את עינינו מחוסר השלמות הפיזית שלנו ולהביט בפניו היפות של המלך שאוהב אותנו בצורה מושלמת. > "לַמְנַצֵּחַ עַל־שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי־קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת׃ רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר׃ יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶיךָ עַל־כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם… וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי־הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי־לוֹ" (תהלים מה 3-1, 12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [חשיבות המקרא בחיי המאמין](https://igod.co.il/devotionals/חשיבות-המקרא-בחיי-המאמין/) **Published:** מאי 4, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אַךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא מָצְאוּ דֶּרֶךְ לְהַכְנִיסוֹ בִּגְלַל הֶהָמוֹן, עָלוּ עַל הַגַּג וְהוֹרִידוּהוּ עִם הָאֲלוּנְקָה דֶּרֶךְ הָרְעָפִים לְתוֹךְ הַבַּיִת, לִפְנֵי יֵשׁוּעַ. כִּרְאוֹתוֹ אֶת אֱמוּנָתָם אָמַר אֵלָיו: בֶּן אָדָם, נִסְלְחוּ לְךָ חֲטָאֶיךָ. הֵחֵלּוּ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לְהַרְהֵר וְאָמְרוּ: מִי הוּא זֶה הַמְדַבֵּר דִּבְרֵי נְאָצָה? מִי יָכוֹל לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים זוּלָתִי אֱלֹהִים לְבַדּוֹ?" (לוקס ה 19–21). לפני מספר שנים, רועה קהילה ידוע דחק במאמינים "להפריד את האמונה המשיחית מהתנ"ך". תורתו העלתה באוב כפירה עתיקה בשם "מרציוניזם" (65–165 לספ'), על שם מייסדה מארקיון, שהסיר כל אזכור של התנ"ך מתוך עותקי הברית החדשה שהיו בידו. חוסר מתמשך בלימוד והטפה של התנ"ך בקהילות רבות, הביא אפוא ל"התנתקות" נרחבת של ישוע מזהותו המקראית והאותנטית. מאמינים הסובלים מ"תת–תזונה" שכזו, מתקשים למצוא פשר בדבריו של ישוע ובניסים שחולל. כתוצאה מכך, הם מעצבים לעצמם "ישוע" שנראה ונשמע כמייסד דת חדשה ואנטי–יהודית לחלוטין. למרות שאותם מאמינים מפנים אצבע מאשימה כלפי הסופרים והפרושים על כך שלא האמינו בישוע, הם עצמם אינם מצליחים להעריך את העובדה שאותם מורים דתיים מהעבר הבינו טוב יותר מיהו ישוע בזכות ידיעתם הנרחבת את התנ"ך. כיוון שמנהיגי הדת במאה הראשונה לספ' הכירו את המקרא, הם ידעו כי כאשר ישוע אמר "נסלחו חטאיך", הוא טען למשהו שרק אלוהי ישראל מסוגל לעשות (ישעיהו מג 25, מד 22, נה 7). על–אף שהם לא שמו את מבטחם בישוע, הם לפחות הכירו את התנ"ך מספיק טוב כדי להיעלב עמוקות. אם תלמידי הסמינרים המשיחיים, רועי קהילות ותלמידי ישוע לא יתמסרו ללימוד רציני של המקרא, אנשים רבים בקהילות יחסרו את המידע הדרוש להבנת מעשיו של ישוע לאור התנ"ך ולא יבינו מדוע הסופרים והפרושים נעלבו כל כך מדבריו. במקום להתנתק מהתנ"ך, הגיע העת שתלמידי ישוע יתאהבו בישוע האמיתי על–ידי "חיבור מחדש" לתנ"ך הקדוש של ישוע. > "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ׃ וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ׃ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו 5–9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע כִּי אַחֲרֵי מוֹת: ויקרא ט"ז – י"ח](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-כִּי-אַחֲרֵי-מוֹת-ויקרא-טז/) **Published:** מאי 2, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### למה דת אישית היא דבר מסוכן? במרכזה של הפרשה הנפלאה שלנו עומדת השאלה "איך אנחנו כבני אדם מגיעים אל אלוהים אוהב וקדוש?״. שאלה זאת איבדה את חשיבותה בקרב היהודים ורוב האנשים כיום, שבאים לאלוהים בדרכם הייחודית שבחרו בעצמם. אך למעשה הכתובים אומרים לנו כי לא אנחנו אלו שמחליטים כיצד לבוא אליו, אלא הוא המחליט איך אנחנו מגישים אליו. אמנם לא הרבה יאהבו את זה, זו הנקודה העיקרית בפרשה הזאת. הפרשה שלנו השבוע עוסקת בכהן הגדול. הוא הסמכות הרוחנית העליונה ביותר בישראל, והיחיד המורשה, פעם בשנה להיות בנוכחותו של אלוהים. הסיפור מתחיל בזיכרון, כאשר שני בני אהרון – כהנים וכהנים גדולים פוטנציאליים – קיבלו החלטה חפוזה להיכנס ללא הזמנה לקודש הקודשים, לנוכחות אלוהים. קשה להבין מה הם חשבו, אבל נראה בבירור שהם ניסו לגשת לאלוהים בדרכם שלהם. "וַיִּקְחוּ בְנֵי־אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתֹו וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יהוה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם׃ וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהוה וַתֹּאכַל אֹותָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יהוה" (ויקרא י 1–2). וואו! אלה היו כהנים וכהנים גדולים פוטנציאליים! המסר ברור – אנו מגיעים לאלוהים בדרך שהוא קובע בפנינו, ולא בכל דרך שנראה לנו מתאימה. הפרשה ממשיכה בפרטים מאוד ספציפיים על מי ואיך אנחנו יכולים להיכנס לנוכחות אלוהים. כמו שאמרנו קודם, מדובר רק באדם אחד, הכהן הגדול, ורק פעם בשנה, ביום כיפור. הוא נכנס בצורה מסוימת, מכפר קודם כל על חטאיו, למטרה מאוד ספציפית – לכפר על חטאי העם כולו בישראל. רבים מהיהודים היום חושבים שביום הכיפורים הם פשוט יכולים להתפלל ולקבל כפרה וסליחה על החטאים שביצעו במהלך השנה. זה לחלוטין לא נכון! דמיינו את הסצנה שהתרחשה בירושלים במשך מאות שנים לפני חורבן המקדש: ביום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים, רוב עם ישראל התאסף בחצרות המקדש. בחצר הפנימית, שבה מורשים להיכנס רק הכהנים, הכהן הגדול מתכונן להיכנס, לבד, לקודש הקודשים. אין ספק, בשבועות שלפני כן, הוא הכין את ליבו רוחנית לרגע הזה, חיפש את נשמתו והתחרט על חטאיו האישיים. מבחינת מעשית, הוא גם סידר את ענייני משפחתו, כשהוא יודע שהכניסה שלו לנוכחות אלוהים, אם לא תיעשה בדיוק כפי שנאמר, עשויה להוביל למותו הטרגי. הכתבים המסורתיים היהודיים מתייחסים לרגע הזה ואומרים שחבל היה קשור למתני הכהן הגדול, למקרה שהוא ימות במקום הקדוש והכהנים ייאלצו לגרור אותו החוצה. הרגע הגדול הגיע, הכהן הגדול הניח את ידו על ראש הקורבן האישי שלו והודה בחטאיו האישיים. לאחר מכן, הכהנים הביאו קורבן מיוחד, פעם בשנה, עבור האומה – ישראל, והכהן הגדול הניח את ידו על ראשו והודה בחטאי ישראל. ואז, בזמן שכל ההמונים מתפללים בחצרות המקדש והכהנים מתפללים בחצר הפנימית, הכהן הגדול עבר דרך הפרוכת אל קודש הקודשים, לנוכחותו של אלוהים. הוא עמד לפני כס הרחמים וכיפר על חטאי העם כולו. מה זה אומר לנו היום? כפי שאנחנו יודעים, במשך כמעט אלפיים שנה לא היה מקדש, ולא הייתה דרך לקיים את תורת משה. אז איך עלינו להגיע לאלוהים היום? אלוהים נתן תשובה מאוד ברורה דרך הנביאים היהודיים שדיברו מאות שנים לפני חורבן המקדש; תשובה זו מוזכרת מחדש בספר העברים: המשיח יספק את הדרך לנוכחות אלוהים! "אֲבָל הַמָּשִׁיחַ, בְּבוֹאוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל לַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת, עָבַר בְּמִשְׁכָּן גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם יוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה יָדַיִם – כְּלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַבְּרִיאָה הַזֹּאת, וּבְדָמוֹ הוּא, וְלֹא בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, נִכְנַס אַחַת וּלְתָמִיד אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִשִּׂיג פְּדוּת עוֹלָמִים;" (אל העברים ט 11–12) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [פרשת השבוע כִּי תַזְרִיעַ: ויקרא י"ב – י"ג](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-כִּי-תַזְרִיעַ-ויקרא-יב-י/) **Published:** אפריל 29, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### האם יש לכם "צרעת רוחנית"? פרשת השבוע שלנו היא קצת קשה, ורוב הסיכויים שלא למדתם עליה בקהילות המקומיות שלכם. באופן כללי אין היבט אחד מהחיים שלא כלול בתורת משה. אפילו עניינים אישיים הם תחת ריבונותו של אלוהים. הכל כתוב באופן ברור, בְּדִיּוּק רב. החלקים האלו לעיתים יותר קשים לקריאה. אלוהים רוצה להיות ריבון על כל היבט של חיינו. עבור העברי הממוצע באותה התקופה, בריאות פיזית הלכה יד ביד עם הבריאות הרוחנית. ברור לנו שלא כל מחלה היא תוצאה של חטא, זה לא העניין. בסופו של דבר, נושאים אלה עסקו בקשר שבין אלוהים לבין עמו. הפרשה שלנו השבוע כוללת היגיינה אישית, טהרה, ומחלות עור. היו מספר מחלות עור שהחולה בהם נשלח מיידי לכהן לבדיקה, "האם הוא טמא או טהור?" בספר ויקרא יג 46 כתוב: "כָּל־יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בֹּו יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מֹושָׁבֹו". אלוהים תמיד סיפק לנו דרכים לטהר אותנו, אבל זה מצריך מאיתנו להבין אותו בצורה נכונה. צריך להבין שרצונו שנהיה טהורים ושלמים. בתוכניתו, אפילו אלו "מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" לא נשארים מאחור. זה מזכיר לי קטע מלוקס יז 11—19. ישוע ריפא חולים "מִחוּץ לַמַּחֲנֶה", אבל רק אחד מהם הבין והעריך את המאורע. "בְּלֶכְתּוֹ לִירוּשָׁלַיִם עָבַר בְּשׁוֹמְרוֹן וּבַגָּלִיל. כְּשֶׁנִּכְנַס לִכְפָר אֶחָד בָּאוּ לִקְרָאתוֹ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מְצֹרָעִים. הֵם נֶעֶמְדוּ מֵרָחוֹק וְקָרְאוּ בְּקוֹל רָם: "יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ, רַחֵם נָא עָלֵינוּ!" כִּרְאוֹתוֹ אוֹתָם אָמַר לָהֶם: "לְכוּ וְהֵרָאוּ אֶל הַכֹּהֲנִים." הֵם הָלְכוּ וּבֶהֱיוֹתָם בַּדֶּרֶךְ נִטְהֲרוּ. אֶחָד מֵהֶם, כַּאֲשֶׁר רָאָה כִּי נִרְפָּא, חָזַר כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּל אֶת אֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל, נָפַל עַל פָּנָיו לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וְהוֹדָה לוֹ. אוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה שׁוֹמְרוֹנִי. הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "הֲלֹא טֹהֲרוּ הָעֲשָׂרָה, וְהֵיכָן הַתִּשְׁעָה? כְּלוּם לֹא נִמְצָא מִי שֶׁיָּשׁוּב לָתֵת כָּבוֹד לֶאֱלֹהִים זוּלָתִי בֶּן־נֵכָר זֶה?" וְאֵלָיו אָמַר: "קוּם וְלֵךְ. אֱמוּנָתְךָ הוֹשִׁיעָה אוֹתְךָ."" כיום עבור רובם בעולם, צרעת היא כבר לא בעיה כפי שהייתה. אך ישנם דרכים רבות להיות טמאים בעיניי האל. זאת הסיבה שישוע בא — לטהר את ליבנו. המצורעים בלוקס יז ידעו שהם מצורעים. זו הייתה עובדה בעיני כל. הם הכירו ברפואה באופן מיידי, אבל רובם לא הכירו בזה שריפא אותם. היחיד שכן הכיר בו היה שומרוני, אויב שהיה שנוא ע"י העם היהודי. אחרי שנרפא, הוא זכה באושר של להכיר את זה שריפא אותו. תפילתנו שעוד הרבה יכירו בצרעתם הרוחנית – החטא – ויחפשו רפואה אצל הרופא הגדול מכולם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [פרשת השבוע כִּי שְּׁמִינִי: ויקרא ט׳ – י״א](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-כִּי-שְּׁמִינִי-ויקרא-ט׳/) **Published:** אפריל 28, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### מי קובע את הכללים לעבודת ה'? בעידן שלנו, אנו מגנים על חופש הבחירה שלנו. התרבות שלנו אומרת ש"הדרך שלנו" היא הטובה והנכונה ביותר עבורנו, ואף אחד לא צריך לשפוט או לבקר את ההחלטות האישיות שלנו, כל עוד הן לא פוגעות בחופש הבחירה של אחרים. למעשה, הדבר היחיד שלא מתקבל בחברה של היום הוא מה שמכונה "חוסר סובלנות" – כלומר, הכרה בכך שהבחירות והסגנונות חיים של אחרים הם "נכונים וטובים" עבורם, גם אם אני בוחר לחיות אחרת. כמאמינים במשיח, לעיתים קרובות אנו טוענים שהחופש שלנו לבטא את עצמנו ולבחור הוא ערך עליון – אפילו במערכת היחסים שלנו עם אלוהים. המאמינים הקורינתיים היו אומרים "הַכֹל מֻתָּר לִי" (א' קורינטים ו 12), ובכך ביססו את ה"חופש" לעשות את מה שבא להם, כולל להשתתף בחגיגות פגאניות ולעסוק בזנות. ההבנה השגויה שלהם לגבי מהו "חופש במשיח", שהתבססה על מה שהם ראו כ"ידע עליון", הובילה אותם לבגוד באלוהים ובתורת האהבה שלו – לחפש את הטוב עבור האחים והאחיות שלהם בישוע ועבור בני האדם האחרים. לאחר סיום בניית המשכן וירידת כבוד אלוהים בקודש הקודשים בשמות מ', ספר ויקרא מתחיל בתיאור מפורט על עבודת הקורבנות, ולאחר מכן טקס הכנת אהרון ובניו לכהונה. בויקרא פרק ט', אהרון ובניו מתחילים לפעול ככהנים, ומביאים את הקורבנות היומיים הנדרשים על המזבח. אבל בפרק י', מתרחש אסון! שני בניו הבכורים של אהרון, נדב ואביהוא, "…יַּקְרִבוּ לִפְנֵי יהוה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם." (ויקרא י 1). מלאים בעצמם ובסמכות ותחושת הזכות שקיבלו – ואולי גם מאלכוהול, כפי שהפסוקים הבאים רומזים – בני אהרון השתמשו ב"חופש" לעבוד את ה' כרצונם, אך "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהוה וַתֹּאכַל אֹותָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יהוה׃" (ויקרא י 2) כפי שקרה עם עבודת עגל הזהב, שע"פי אהרון היה "חַג לַיהוה" (שמות לב 5), סגנון העבודה שבחרו נדב ואביהוא היה מנוגד לרצון ולדרכי אלוהים. בשני המקרים, פסק הדין של אלוהים נפל על אלו שבחרו לעבוד אותו כרצונם. כתבי הברית החדשה מציעים מגוון רחב של מודלים והנחיות מקובלים לעבוד את ה', עם לא מעט חופש אישי. אך לפי ישוע, כאשר דיבר עם האישה השומרונית, אלוהים נהנה מהעובדים אותו ״ברוח ובאמת" (יוחנן ד 24). עלינו לעבוד אותו ברוח, מהלב ולא רק בטקסים חיצוניים; אך עלינו גם לעבוד אותו באמת, בהתאם לרצונו ודרכיו, כך שהוא יתואר כראוי וישתבח באמת בעבודתנו. שום עבודה של "עגל זהב" שנעשה בעצמנו לא תהיה מקובלת עליו! בעצם, כל חיינו צריכים להיות מעשים של עבודה הנובעים מלבבות מלאים בהערצה לאלוהים ומשקפים את אופיו, כדי שנוכל באמת להאדיר אותו בזה, במשכן שלו. בואו נאתגר את עצמנו עם מה ששאול אתגר את הרומים: "וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֶאֱלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו." (אל הרומים יב) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [אהבת האב לבנו](https://igod.co.il/devotionals/אהבת-האב-לבנו/) **Published:** אפריל 10, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל־עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי־יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי" (שמ"ב יט 1). צערו של דוד על אבשלום מספק תמונה יפהפיה, אם כי לא מושלמת, של אהבת אלוהים האינסופית לאנשים בעולם הזה. דוד כה אהב את אבשלום, עד כי היה מוכן למות במקום בנו המורד. אלוהי ישראל כה אהב את העולם עד כי שלח את בנו יחידו למות, במטרה להפוך מורדים לבניו ובנותיו (יוחנן א 12, ג 16). הגות בסיפור זה, על אהבתו של האב הלא מושלם לבנו אבשלום, מדגישה את אהבתו הגדולה לאין שיעור של אלוהי ישראל אלינו; לא זו בלבד שהוא רצה למות במקומנו, הוא אף לבש דמות של עבד, הלך עד הסוף ועשה זאת בצורה מושלמת (ראו יוחנן א 1, 14). > "אֲבָל אֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים אָהַב אוֹתָנוּ, וּבְאַהֲבָתוֹ הָרַבָּה, אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ — הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם! — וְהֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ וְהוֹשִׁיבָנוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת בָּעוֹלָמִים הַבָּאִים אֶת שֶׁפַע עֹשֶׁר חַסְדּוֹ בַּטּוֹבָה שֶׁגָּמַל עָלֵינוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (אפסים ב 4–7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פלא יועץ](https://igod.co.il/devotionals/פלא-יועץ/) **Published:** אפריל 6, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַיהוָה צִוָּה לְהָפֵר אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא יְהוָה אֶל־אַבְשָׁלוֹם אֶת־הָרָעָה" (שמ"ב יז 14). מפחיד לחשוב על כל האנשים בעולם שזוממים מזימות מאחורי דלתיים סגורות במטרה לפגוע בתלמידי ישוע ולהשמיד את העם היהודי. אך לפני שניתן לפחד למלא את ליבנו, הבה נתנחם בהגנתו של אלוהים על דוד, בשמ"ב יז 14. כן, עצתו של אחיתופל לחסל את דוד הייתה יוצאת לפועל אלמלא פלא–יועץ, אשר לעולם אין לסכל את הבטחותיו, תוכניותיו ומטרותיו לעמו. הביטו בפסוקים הבאים, המבטאים את העצה המופלאה של אלוהים: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל" (ישעיה ח 10). "נִשְׁבַּע יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם" (יד 24). "כִּי־יְהוָה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה" (פס 27). "יְהוָה אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן" (כה 1). "גַּם־זֹאת מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת יָצָאָה הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה" (כח 29). כאמור, אחד השמות שאלוהים נותן למשיח, פלא–יועץ, מספק עבורנו ביטחון מדהים שלא משנה כמה האויב מתכנן להשמידנו, יש לסיפור סוף טוב! או שמא יש לומר, סוף טוב ללא סוף (לנצח)! > "כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ בֵּן נִתַּן־לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃ לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת" (ישעיה ט 5–6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [חזרה בתשובה אמיתית מפארת את אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/חזרה-בתשובה-אמיתית-מפארת-את-אלוהים/) **Published:** אפריל 2, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק הָשֵׁב אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר אִם־אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת־נָוֵהוּ׃ וְאִם כֹּה יֹאמַר לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ הִנְנִי יַעֲשֶׂה־לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו" (שמ"ב טו 26-25). דברי דוד לצדוק חושפים אדם נטול כל דאגה למוניטין שלו. לא זו בלבד שהוא מקבל את ההשלכות של מעשיו החוטאים, הוא מתמסר לחלוטין לרצון האל. בשני הפסוקים לעיל, דוד מדגים כיצד נראית חזרה בתשובה אמיתית; כזו שאינה נובעת מהרצון לשפר את מצבנו, אלא מתוך רצון כנה לפאר את אלוהים. תשובה אינה המסלול הלא נעים שעלינו לעבור כדי להחזיר לעצמנו את הכבוד שאבד לנו. אדרבא, זוהי כניעה של האגו המנופח והכיסופים האישיים שלנו למען כבוד האל. > "כָּעֵת אֲנִי שָׂמֵחַ לֹא עַל שֶׁנֶּעֱצַבְתֶּם, אֶלָּא עַל שֶׁהָעֶצֶב הַזֶּה הֵבִיא אֶתְכֶם לִידֵי תְּשׁוּבָה; כִּי נֶעֱצַבְתֶּם כִּרְצוֹן אֱלֹהִים, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא נִגְרַם לָכֶם שׁוּם נֵזֶק עַל-יָדֵינוּ. הֵן הָעֶצֶב שֶׁהוּא כִּרְצוֹן אֱלֹהִים מְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה אֲשֶׁר תּוֹצָאָתָהּ יְשׁוּעָה, וְעַל עֶצֶב כָּזֶה אֵין לְהִצְטַעֵר. אֲבָל הָעֶצֶב כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם גּוֹרֵם מָוֶת" (קור"ב ז 10-9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [חֲקֹר וּרְאֵה](https://igod.co.il/devotionals/חֲקֹר-וּרְאֵה/) **Published:** מרץ 30, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בַּלַּיְלָה מִהֲרוּ הָאַחִים לְשַׁלֵּחַ אֶת שָׁאוּל וְאֶת סִילָא לְבֵּרֵאָה, וּכְשֶׁאֵלֶּה הִגִּיעוּ לְשָׁם נִכְנְסוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. יְהוּדֵי בֵּרֵאָה הָיוּ אֲצִילֵי-רוּחַ יוֹתֵר מִן הַיְּהוּדִים שֶׁבְּתֶסָּלוֹנִיקִי וְקִבְּלוּ אֶת הַדָּבָר בְּכָל לֵב כְּשֶׁהֵם בּוֹדְקִים יוֹם יוֹם בַּכְּתוּבִים אִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָכֵן כָּךְ" (מה"ש יז 10–11). אחת השיחות החשובות ביותר שהיו לי על האמונה התנהלה עם דודי הגוסס, בהיותי בן 19. הוא היה משוכנע כי הסיבה היחידה לאמונתי בישוע המשיח נעוצה בעובדה שהסתמכתי על תרגומים מושחתים לאנגלית של התנ"ך. הוא היה משוכנע שאם אלמד לקרוא את התנ"ך בעברית, אבין במהרה כי ישוע אינו יכול להיות משיח ישראל המובטח. הלוואי שדודי היה חי היום, כדי שאוכל להודות לו על–כך שאתגר אותי לדרוש בכתובים כמו אנשי בֵּרֵאָה. הוא דחק בי, לא רק לקבל את דברי השליחים בברית החדשה, אלא לדרוש במקרא ולראות "אִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָכֵן כָּךְ". הודות לאתגר של דודי, אמונתי בישוע ובטחוני בכתבי הברית החדשה ממשיכים להתחזק ככל שאני מוסיף ללמוד את דברי משה והנביאים בתנ"ך. > "וּבִהְיוֹת הָאֱלֹהִים בְּעֶזְרִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הֲרֵינִי עוֹמֵד וּמֵעִיד לִפְנֵי קְטַנִּים וּגְדוֹלִים וְאֵינֶנִּי אוֹמֵר דָּבָר מִלְּבַד הַדְּבָרִים שֶׁהַנְּבִיאִים וּמֹשֶׁה אָמְרוּ כִּי עֲתִידִים הֵם לִקְרוֹת: שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִסְבֹּל, יִהְיֶה רִאשׁוֹן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים וִיבַשֵּׂר אוֹר לָעָם וְלַגּוֹיִים" (מה"ש כו 22–23). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אִתַּי אישי החיל](https://igod.co.il/devotionals/אִתַּי-אישי-החיל/) **Published:** מרץ 30, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־אִתַּי הַגִּתִּי לָמָּה תֵלֵךְ גַּם־אַתָּה אִתָּנוּ שׁוּב וְשֵׁב עִם־הַמֶּלֶךְ כִּי־נָכְרִי אַתָּה וְגַם־גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ׃ תְּמוֹל בּוֹאֶךָ וְהַיּוֹם אֲנִיעֲךָ עִמָּנוּ לָלֶכֶת וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר־אֲנִי הוֹלֵךְ שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת־אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת׃ וַיַּעַן אִתַּי אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי־יְהוָה וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אִם־בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם־לְמָוֶת אִם־לְחַיִּים כִּי־שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ" (שמ"ב טו 19–21). איני זוכר שאי–פעם שמעתי דרשה על איתי הגיתי, אך ברור שהוא הגרסה הגברית של רות. איתי ורות היו גרים שקיבלו הזדמנות לנטוש את הספינה (ראו רות א 16–17). עם–זאת, שני הגיבורים הנוכריים הללו בחרו להזדהות עם סבלו של עם ישראל. אף על פי שאין במסורת היהודית שום דבר שהנציח את אהבתו של איתי לדוד ולאלוהי ישראל, זכרה של רות נשמר ולמעשה מוזכר מדי שבת. נהוג כי בכל ערב שבת, לפני הסעודה, הבעל קורא בפני אשתו את משלי לא 10–31 ('אשת חיל'). למרבה הפלא, האישה היחידה המכונה בתנ"ך 'אשת חיל' היא רות, אישה נוכריה, שנטשה את נוחות ביתה ומשפחתה בשל אהבתה לנעמי (סבתא רבא רבא של דוד) ולאלוהי ישראל (רות ג 11). בהתבסס על קווי הדמיון הללו, אפשר לכנות את איתי 'איש חיל'! תודה לאל, נפלה בחלקי הזכות להינשא לרות בת–זמננו! ואני אסיר תודה על אינספור 'אנשי ונשות חיל' בני–ימינו, כמו איתי ורות, שעומדים בנאמנות וללא חת לצד עם ישראל, חרף נחשול האנטישמיות ששטף את העולם מאז השבעה באוקטובר. אלו הם שארית הגויים שמבינים כי חברם הטוב ביותר ומושיעם אינו אלא יהודי (רומי א 3)! אלו הם הגויים שהזדהו במלואם עם ליבו השבור של שאול השליח, למען עם ישראל (רומים ט 2–5). הכוונה לגויים שלא התנשאו על הענפים השבורים (רומים יא 18), בהתחשבם במסתורין הכרוך בישועת ישראל העתידית (רומי יא 25). מדובר בחסידי אומות עולם המבינים כי טוב ונכון לברך את עם הספר, שהפך לברכה נצחית עבורי ועבורך! > "הֵן, אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם הָרָז הַזֶּה, פֶּן תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם: קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִדַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים" (רומים טו 27). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הנהגה תחת סמכות אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/הנהגה-תחת-סמכות-אלוהים/) **Published:** מרץ 26, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי־נָא וְלִבְשִׁי־נָא בִגְדֵי־אֵבֶל וְאַל־תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל־מֵת׃ וּבָאת אֶל־הַמֶּלֶךְ וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו כַּדָּבָר הַזֶּה וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶת־הַדְּבָרִים בְּפִיהָ" (שמ"ב יד 2–3). מאז חטא דוד עם בת שבע (שמ"ב יא), זהו הסיפור השלישי הכולל אנשים שבוחרים לתקשר עם המלך בעקיפין. בשל הציפייה לכעס מצד המלך על מות חייליו, יואב שם דברים בפי שליח (יא 19–21); במקום להתעמת עם דוד בגלוי על חטאו, נתן נזף בו באמצעות משל (יב 1–4); בסיפור לעיל, יואב שם בפיה של אשה חכמה מילים בנוגע לבנו, במקום לדבר עמו ישירות (יב 2–3). האם ייתכן שכמעט בלתי אפשרי לדבר ישירות עם המנהיג, מפני שהרשה לעצמו להשתכר מגאווה של כוח, שגשוג ופופולריות? זה מדאיג לגלות כי האנשים המשרתים איתנו חוששים לשתף אותנו באופן גלוי בדעותיהם. האם יכול להיות שאפשרנו לכוח ולהצלחה לעלות לנו לראש? אלוהים יודע שהצלחותינו מסוכנות הרבה יותר מכישלונותינו (ראו דברים יז 16–17). מסיבה זו הוא סיפק הגנה חזקה מפני הפיכתנו לבלתי נגישים, ואטומים בפני ביקורת בונה. מנהיגים כפי ליבו של אלוהים חייבים להפוך לתלמידים לכל החיים של דבר אלוהים, המשילים מעצמם כל יומרה של התנשאות. כאשר מנהיגים מעמידים את עצמם מדי יום תחת סמכותו של דבר אלוהים, הם זוכרים כי אינם נישאים מעל האנשים אותם הם מנהיגים. כל מנהיגות מונתה על ידי אלוהים ולכן חייבת להיכנע לסמכות גבוהה יותר, "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת ה 7). > "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל־סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם׃ וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם׃ לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן־הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים יז 18–20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [דוד המלך מרמז על משיח ישראל](https://igod.co.il/devotionals/דוד-המלך-מרמז-על-משיח-ישראל/) **Published:** מרץ 23, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ־יְהוָה אֶל־דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה" (שמ"א טז 13). סיפור בחירת אלוהים בדוד כמלך על עמו אינו רק עשיר ברמיזות לסיפורו של יוסף, שהוא עצמו משמש כדמות מקדימה למשה (עבד עברי, נדחה על ידי אחיו, נקרא בשם על ידי מצרים, מזוהה כמצרי בשל לבושו, נישא לבתו של כהן נוכרי, מוליד שני בנים, הופך לשליט על עמו וכו'), אלא מכיל רמז לשני טקסטים משמעותיים בתורה. לפי שמ"א טז 13, דוד נמשח "בקרב אחיו". הביטוי המדויק הזה, כמו גם גרסה קרובה מאוד שלו, מופיע רק בשני קטעים נוספים בכתובים: דברים יז ודברים יח. בספר דברים יז 15 ההתייחסות היא לבחירת מלך ישראל. "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ…". בדברים יח, הביטוי מופיע בהתייחסות לשבט לוי (פס' 2), ולהבטחתו של נביא כמשה: "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ" (פס' 18). חשבו על עוצמת הרמיזות הללו לדברים יז-יח: המחבר מצייר דיוקן של דוד, תוך שימוש בכל המאפיינים הקשורים למשיח ישראל. המשיח יהיה מלך המלכים של ישראל, הכהן הגדול ביותר שלהם ונביא כמשה. בנוסף, כאשר בוחנים את ההקבלות בין בחירתו של אלוהים בדוד על פני אחיו הגדולים ליוסף, מוקדם יותר בפרק זה, רואים בדוד גם תמונה של העבד הסובל עבור ישראל (השוו שמ"א טז 11 לבראשית לז 2). חברים יקרים, מבנה העלילה של התנ"ך הוא כמו נהר הנע באיטיות; כאשר הולכים ברצון עם הזרם, נהר הגאולה מוביל את מי שקורא בין השורות, היישר אל המלך, אל הכהן גדול, אל הנביא ואל העבד הסובל שאלוהים שלח כדי לגאול את העולם ולמלוך בו. > "הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: אֵלֶּה דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם: צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים" (לוקס כד 44). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [תפקידיו של המשיח](https://igod.co.il/devotionals/תפקידיו-של-המשיח/) **Published:** מרץ 19, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן־יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא׃ וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל־עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד׃ וְדָוִד וְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת־אֲרוֹן יְהוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר… וַיָּבִאוּ אֶת־אֲרוֹן יְהוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה־לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁלָמִים" (שמ"ב ו 13–15, 17). קשה שלא לחשוב על שני הפרקים האחרונים של ספר ההתגלות (כא–כב) כאשר קוראים את הפסוקים לעיל, אודות "משיח" ישראל (דוד) המלווה את נוכחותו הקדושה של אלוהים לתוככי ירושלים, בכרכור וברינה. אך בתיאור התנהגותו של דוד, שמתי-לב למשהו מוזר; לפי פס' 14, דוד חגור באפוד בד, בגדים שאינם הולמים מלך, אלא את לבוש הכוהנים (ראו שמ"א ב 18, כב 18; דה"א טו 27). דוד המלך לבוש ככוהן, ובפס' 17, כאשר הוא מקריב עולות ושלמים, הוא אף נוהג ככוהן. לרגע, מחבר שמואל נותן לנו הצצה לכך שגבולות ברית סיני "קורסים", כאשר דוד ממלא את השליחות הלאומית של ישראל, להיות ממלכת כוהנים (ראו שמות יט 9). אם מוסיפים לכך את האסוציאציות הנבואיות המתלוות למוזיקה בתנ"ך (ראו שמ"א י 5), התיאור של דוד פותח צוהר נבואי לפרופיל של המשיח. משיח ישראל יתפקד כמלך, נביא וכוהן. כמו כל נביאי ישראל, קודם עליו לחוות דחייה מצד עמו. בדומה ליתר כוהני ישראל, המשיח יספק לישראל כפרה ויעניק להם גישה לאל. וכמו כל מלכי ישראל, המשיח ימלוך על כס דוד. סביר אפוא להניח שתיאור זה של דוד, מקבל רוח גבית מנבואת זכריה ותהלים על הכהן-המשיח (זכריה ו ומזמור קי). יתר על כן, התמונה לעיל מספקת הערכה עמוקה יותר לתיאורו של ישוע כנביא, כוהן ומלך, ככתוב באגרת אל העברים (ראו פרקים א 1, ז 13–16). המלך–נביא–כוהן, המלווה את נוכחות אלוהים לירושלים בריקוד ובגיל, אינו אלא צל עמום של משיח ישראל. למרות שדוד ה"משיח" לא הצליח להכניס את עמו לקודש הקדשים, ישוע הכוהן הגדול שלנו עשה זאת בגדול! > "אֲבָל הַמָּשִׁיחַ, בְּבוֹאוֹ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל לַטּוֹבוֹת הָעֲתִידוֹת, עָבַר בְּמִשְׁכָּן גָּדוֹל וּמֻשְׁלָם יוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה יָדַיִם – כְּלוֹמַר, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַבְּרִיאָה הַזֹּאת וּבְדָמוֹ הוּא, וְלֹא בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, נִכְנַס אַחַת וּלְתָמִיד אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִשִּׂיג פְּדוּת עוֹלָמִים" (עברים ט 11–12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [קריאה חכמה של כתבי הקודש](https://igod.co.il/devotionals/קריאה-חכמה-של-כתבי-הקודש/) **Published:** מרץ 18, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי לֹא־בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה׃ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא־נָסֹב עַד־בֹּאוֹ פֹה׃ וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם־יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא׃ וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ־יְהוָה אֶל־דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה" (שמ"א טז 13-10). הבחירה האלוהית בבן הזקונים, דוד, למלוך על-פני אחיו, לצד המראה הטוב שלו, מספקים את כל המרכיבים החיוניים לסיר של קנאה אשר לבטח יתבשל בפרק הבא (ראו שמ"א יז 29-28). אך יש בסיפור הזה יותר ממה שנראה לעין. כל מילה ומילה נבחרה באופן אסטרטגי כדי להקביל לסיפור ידוע אחר בתנ"ך. המחבר מציג את דוד באומרו כי הוא "רֹעֶה בַּצֹּאן" (פס' 11), ביטוי המתאר רק אדם אחד נוסף בתנ"ך, שהוא במקרה גם האח הצעיר אשר נבחר על-ידי אלוהים למלוך על אחיו: יוסף (בראשית לז 2, 8). גם תיאור מראהו הטוב של דוד יוצר הקבלה ליוסף (השוו שמ"א טז 12 לבראשית לט 6). נוסף על-כך, ישנו רמז עדין מאוד בסיפור לכך שדוד, כמו יוסף, יצטרך להתמודד אך הוא עם פיתוי מיני (השוו שמ"ב יא לבראשית לט). כמו יוסף, כך גם דוד מתמלא ברוח אלוהים (השוו שמ"א טז 13 לבראשית מא 38). אך אולי ההקבלה החשובה מכולם: כמו יוסף, המחבר משתמש בשיר בסוף הסיפור כדי לפרש את מאורעות חייו של דוד (בחירתו האלוהית של אלוהים, הדחייה על ידי אחיו, הסבל הנורא והעלייה בסופו של דבר לכס המלכות) כהקדמה לביאתו של מלך המשיח (שמ"ב כב 51-1, כג 7-1; בראשית בראשית מט 12-8). בקריאת קורות דוד, רואים את יוסף; בקריאת סיפורם של דוד ויוסף, רואים את המשיח! באמצעות אנלוגיה ספרותית ומכוונת זו, הנמצאת בתחילת סיפורי דוד, קושר המחבר את הבחירה האלוהית בדוד ישירות להבטחות אלוהים לאבות בספר בראשית ולתוכניתו לברך את העולם באמצעות זרע אברהם. אין פלא לפיכך, כי מחברי הברית החדשה זיהו את ישוע כמשיח בן דוד (מתי א 1) וכמשיח בן יוסף (יוחנן א 45), שתי דמויות השזורות בצורה ברורה בסיפור-העל של המקרא. לומר כי ישוע הוא מי שמשה והנביאים כתבו עליו, אינה הגזמה. זו אמירה מבוססת המוכיחה כי אנו קוראים את הטקסט ברגישות. ישוע הוא באמת הפתרון האמיתי לסכסוך; הוא גיבור הגיבורים, בו בחר אלוהים למלוך, לא רק על אחיו, אלא על כל העמים. אם-כן, ברוח האזהרה של שאול לטימותיוס: קראו את הכתובים בחוכמה, חברו את הנקודות, והאמינו בישוע! > "אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (טימ"ב ג 15-14). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר (בראשית יב׳ ג׳)](https://igod.co.il/devotionals/וַאֲבָרֲכָה-מְבָרְכֶיךָ-וּמְקַלֶּלְ/) **Published:** מרץ 15, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת־שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ… וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־מִיכַל לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר־בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל־בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל־עַם יְהוָה עַל־יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהוָה… וּלְמִיכַל בַּת־שָׁאוּל לֹא־הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ" (שמ"ב ו 16, 21, 23). ההתייחסות לחלון מצביעה על ניגוד מכוון בין גבורתה של מיכל בעבר, כאשר הורידה את דוד דרך החלון כדי להגן עליו מפני שאול (שמ"א יט 12), לבין הפיכתה להעתק של אביה, כאשר היא בזה לדוד בלבה (שמ"ב ו 16). מעשיה בסיפור הקודם (שמ"א יט) מזכירים לנו את רחב, אשר בזכות אמונתה באלוהים, הצילה את המרגלים כאשר הורידה אותם מחלון ביתה (יהושע ב 15). מעשיה של מיכל בסיפור האחרון (שמ"ב טז) מזכירים כיצד אבימלך מלך פלשתים הביט מהחלון וראה את יצחק מצחק עם אשתו (השוו בראשית כו 8 לשמ"ב ו 16, 21). וכמו מיכל, גם אבימלך הקשה את ליבו נגד זרעו הנבחר של אלוהים (בראשית כו 16). ההקבלות בין יחסה של מיכל לדוד לבין יחסו של אבימלך ליצחק, עוזרות להבין את חומרת תגובתו של אלוהים למיכל (דהיינו, את סגירת רחמה). דוד, אחרי הכל, הוא "יצחק החדש", לא רק בסיפור הספציפי הזה, אלא גם בתוכנית הגאולה של אלוהים. במילים אחרות, הבטחת אלוהים לאברהם באמצעות יצחק, "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית כו 4), קשורה בעבותות של ברזל לבית דוד. ברכת דוד מביאה ברכה מאלוהים, זלזול בדוד גורם לקללה. וכך גם כיום; ברכות אלוהים (ובעיקר חיי נצח) ליחידים ולעמים קשורות ישירות לבית דוד, כלומר לדרך בה אנו מתייחסים למשיחו. כאשר השליח יוחנן אומר דברים כמו: "הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן-הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד" (יוחנן ג 18); או: "הַשּׂוֹנֵא אוֹתִי שׂוֹנֵא גַּם אֶת אָבִי" (יוחנן טו 23), הוא אינו מלמד דת חדשה עם כללים חדשים. אדרבא, הוא מבטא אמת המושרשת עמוק בסיפור אודות מיכל בשמ"ב ו ובקטעים אחרים בתנ"ך. > "נַשְּׁקוּ־בַר פֶּן־יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל־חוֹסֵי בוֹ" (תהלים ב 12). "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל־גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ" (תהלים עב 17). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע כִּי צַו: ויקרא ו' – ח'](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-כִּי-צַו-ויקרא-ו-ח/) **Published:** מרץ 14, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### האם בית המקדש השלישי נהרס ונבנה מחדש? האם יש צורך במקדש שלישי? נושא המקדש השלישי הוא ללא ספק אחד הנושאים המורכבים ביותר בעולם כיום. בעוד שיש דעות רבות האם יש לבנות בית מקדש שלישי, ישנם כאלו שלא מבזבזים זמן ומבצעים הכנות לבנייתו ולהקמת הכהונה והעבודה במקדש. אבן פינה למטרה זו כבר הונחה והוקדשה בטקס מיוחד. בשנת 1984 הוקם מכון המקדש על ידי הרב ישראל אריאל עם המטרה הבאה, אותה אני מצטט מהאתר הרשמי שלהם: "המכון מוקדש לכל היבט של המקדש הקדוש בירושלים, והתפקיד המרכזי שהוא מילא, וימשיך למלא, לטובת הרוחניות של ישראל וכל האומות בעולם. המטרה הסופית של המכון היא לראות את ישראל בונה את המקדש הקדוש על הר המוריה בירושלים, בהתאם למצוות המקראיות". לטובת הרוחניות של ישראל והאומות?! זה מאוד רציני ויכול להסביר מדוע הושקע כל כך הרבה זמן, מאמץ וכסף בתכנון הבנייה של המקדש השלישי. אבל, חכו רגע! זה אומר שהרווחה הרוחנית של ישראל והאומות הייתה במצב נוראי במשך כמעט אלפיים שנה, מאז חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה, שהפך את הכפרה על החטאים לבלתי אפשרית. מאוד מעניין שפרשת השבוע ממשיכה את הפרקים הקריטיים העוסקים בכל המנחות והקורבנות. פרשת השבוע שעברה ראינו שהקורבנות הללו היו מהפכניים כי אפשרו לראשונה בהיסטוריה האנושית לאנשים חוטאים לקבל סליחה ולכונן קשר נכון עם אלוהים הקדוש של ישראל. בפרשה שלנו השבוע, המילים “תורה/ת” או “צו/ציווה” והביטוי “לדרותם” חוזרים על עצמם פעמים רבות מה שמעיד על כך שעבודת הקורבנות הוא קריטי לגישה נצחית לאלוהים. אבל איך זה אפשרי כשמדובר במקדש שאינו פעיל במשך מאות שנים? בתוך ספר יוחנן ב אנו מוצאים את התשובה לשאלה הקריטית הזו: "הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "הִרְסוּ אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה, וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אָקִים אוֹתוֹ." הֵם אָמְרוּ: "אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים נִבְנָה הַהֵיכָל הַזֶּה, וְאַתָּה בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים תָּקִים אוֹתוֹ?"אַךְ הוּא דִּבֵּר עַל הֵיכַל גּוּפוֹ. לָכֵן, כַּאֲשֶׁר קָם מִן הַמֵּתִים, נִזְכְּרוּ תַּלְמִידָיו כִּי אָמַר לָהֶם זֹאת, וְהֶאֱמִינוּ בַּכָּתוּב וּבַדָּבָר שֶׁאָמַר יֵשׁוּעַ." (יוחנן ב 19–22) ישוע עושה מהפכה לא רק בכך שהוא מסביר את המעבר של שכינת האל מההיכל הקדוש אל בנו, שהגיע כהמשיח המובטח, אלא הוא גם מראה לנו שהאל היה נאמן לדבריו ולמצוותיו על ידי כך שסיפק את ישוע כדרך לכפרה מאז מותו ועד היום הזה. למרבה הצער, ישוע היה הסוד היהודי השמור ביותר באלפיים השנים האחרונות – המנהיגים הדתיים במשך הדורות הכשילו את ישראל ברווחתה הרוחנית, אך כעת רבים מתחילים לראות את האמת הזו כפי שנאמר באיגרת העברים ט 24–26: "הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס אֶל מִקְדָּשׁ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וַאֲשֶׁר הוּא בָּבוּאָה שֶׁל הָאֲמִתִּי, כִּי אִם בָּא אֶל עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְהֵרָאוֹת עַתָּה בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַף לֹא בָּא לְהַקְרִיב אֶת עַצְמוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, כַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל הַנִּכְנָס שָׁנָה בְּשָׁנָה אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּדָם אֲשֶׁר אֵינוֹ דָּמוֹ; שֶׁאִם כֵּן, הָיָה צָרִיךְ לִסְבֹּל פְּעָמִים רַבּוֹת מֵאָז הִוָּסֵד תֵּבֵל. אֲבָל כָּעֵת נִגְלָה פַּעַם אַחַת, בְּקֵץ הָעוֹלָמִים, לְהָסִיר אֶת הַחֵטְא בְּקָרְבַּן עַצְמוֹ." משהו עמוק בתודעה של האנשים עדיין מציף את הצורך במקדש. תודה לאל שהמקדש חי, והקורבן לכפרת חטאים נגיש אלינו היום! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [מיהו עבד ה׳ המיוחל?](https://igod.co.il/devotionals/מיהו-עבד-ה׳-המיוחל/) **Published:** מרץ 10, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד" (ישעיה נב 13). > > "לָכֵן אֲחַלֶּק־לוֹ בָרַבִּים וְאֶת־עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת־פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ" (נג 12). זהות העבד המתואר לעיל נחשבת לאחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בפרשנות המקרא. מאז ימי רש"י, הקהילה היהודית טוענת כי עבד ה' בישעיה נב 13–נג 12 אינו אלא ישראל (או שארית ישראל). מצד שני, חסידי ישוע, מאז המאה הראשונה לספ', טוענים כי עבד ה' בישעיהו נג מתייחס למשיח. ההכרעה במחלוקת זו נושאת משקל רב, שכן פירוש משיחי של הקטעים לעיל פירושו שיש רק דמות אחת בהיסטוריה של ישראל אשר תואמת את התיאור הנבואי של "שיר העבד" הרביעי בישעיה (נב 13–נג 12). ובכן, מי צודק? הרשו לי אפוא להעלות טיעון לטובת הפרשנות המשיחית, שלמיטב ידיעתי מעולם לא נשקל קודם לכן. ידוע בקרב חוקרי התנ"ך, כי פרקים מ–נה בישעיה מתארים את גאולת ישראל העתידית כ"יציאת מצרים חדשה", שכן הנביא שואל אוצר מילים, נושאים ומוטיבים ייחודיים מסיפור יציאת מצרים הראשונה (שמות א–טו) כדי לתאר את הגאולה העתידית של ישראל. במסגרת הקשר זה, משמש "שיר העבד" הרביעי והאחרון כשיאה של "יציאת מצרים החדשה". מסיבה זו, ישעיה נב 10–12 מלא ברמיזות לסיום הגדול של סיפור יציאת מצרים. דברי ישעיהו נב 10 לקוחים משמות יד 13; דברי ישעיה נב 11 שאולים משמות יב 21; דברי ישעיה נב 12 לקוחים מכמה קטעים מרכזיים משיאו של סיפור יציאת מצרים (ראו שמות יב 11, יג 21, יד 19). חשוב לשים לב שכל הרמיזות של ישעיהו בפרק נב 10–12, לקוחות מהפרקים המסכמים את סיפור יציאת מצרים (שמות יב–יד). בקריאת פרקים אחרונים אלו, בסיפור יציאת מצרים, נמצא כי הסיום הגדול של יציאת מצרים (ממש לאחר קריעת ים סוף) מרומם את משה, עבד ה': "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד 31). למרבה הפלא, ספר יהושע, המבקש להציג את יהושע כ"משה חדש", מדגיש אף הוא את גדולתו של יהושע, עבד ה' (ראו יהושע כד 29), כסוף הגדול של הכניסה לארץ המובטחת, מיד לאחר חציית נהר הירדן: "בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל יְהוָה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת־מֹשֶׁה כָּל־יְמֵי חַיָּיו" (יהושע ד 14). רוממותו של עבד ה' בשיא "יציאת מצרים החדשה" (ישעיה נג) הולכת לפי אותו דפוס. ואם ברצוננו להיות עקביים עם השימוש של ישעיה באנלוגיה של יציאת מצרים ונאמנים לכוונותיו הספרותיות, עלינו לזהות את העבד ה' בפרקים נב 13–נג 13, לא כישראל, אלא כמשה השני, הגואל אשר מחברי הברית החדשה זיהו כישוע המשיח (ראו מעשי השליחים ח 30–35)! כשם שמשה פצח בשיר גאולה (שמות טו) מיד לאחר שאלוהים רוממו (יד 31), כך אנו מייחלים ליום בו עמנו ירומם את העבד ש"חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא" (ישעיהו נג 12), ויפצח ברינה עבור הגאולה השלמה שהושגה על–ידו! > "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא־חָלָה כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה" (ישעיה נד 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע כִּי וַיִּקְרָא: ויקרא א' – ה'](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-כִּי-וַיִּקְרָא-ויקרא-א-ה/) **Published:** מרץ 7, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### מדוע חוסר הסליחה מזיק לבריאות שלך? למה הסליחה חשובה עבורך? ספר ויקרא, ובמיוחד הפרקים של פרשת השבוע, הם בין הקטעים הפחות נקראים ומוכרים בכל כתבי הקודש, אולי בגלל כל פרטי הפרטים. הנושא של קורבנות, עבודת הכהונה וכו׳. אל תתייאש! ספר ויקרא מכיל את הטבע המהפכני של תורת משה, שבה לראשונה בהיסטוריה האנושית, אלוהים הקים מערכת שלמה עבור קבלת סליחה וכפרה וקהילה – מערכת יחסים אישית – עם אלוהים האוהב והקדוש. פרשת השבוע שלנו עוסקת במגוון הקורבנות של תורת משה/תורת סיני, ובעיקר בנושא סליחת החטאים. הביטוי "ונסלח לו/להם" מופיע כארבעים פעם בכל הכתובים. הוא נמצא לעיתים קרובות בספר ויקרא, ובתוכו בעיקר בפרשת השבוע. לאורך הכתובים, כאשר אלוהים משתמש במונח סליחה/מחילה בהקשר לחטאיהם של בני אדם, הוא נושא את המשמעות של להשלים את הנדרש מהצד האשם ושיקום הקשר עם אלוהים. בעשורים האחרונים נערכו מספר רב של מחקרים חברתיים ופסיכולוגיים בנושא הסליחה, אם כי לא בהכרח מפרספקטיבה של אמונה. הממצאים הכלליים מצביעים על כך שקבלת סליחה וגם מתן סליחה תורמים לבריאות פיזית ונפשית טובה יותר. מחקרים מראים שקשה מאוד לסלוח לאחרים אם לא חווית סליחה בעצמך! לכן, סליחה היא טובה עבורך, אבל עליך לחוות אותה באופן אישי לפני שתוכל להעביר אותה הלאה ולסלוח לאחרים. זה מחזיר אותנו לפרשת השבוע שלנו, המכילה פרטים על חמשת הקורבנות המרכזיים של תורת משה/תורת סיני, אשר אפשרו לאנשים לכפר על חטאיהם ולקבל סליחה. באמצעות מערכת הקורבנות, ובמיוחד "קורבן חטאת", אלוהים הראה לכולנו את חסדו. מדוע? במילותיו של שלמה המלך: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה־טֹּוב וְלֹא יֶחֱטָא (משלי ז 20)." כי כולנו חוטאים וצריכים קורבן לכפר על חטאינו. אך כיצד נוכל לקבל סליחה כיום, כאשר המקדש והמזבח נהרסו לפני כמעט אלפיים שנה? כתוצאה מכך, במשך אלפיים שנה, היהודי הדתי מתפלל יום יום כחלק מתפילת שחרית לאחר שמתפללים ואומרים את כל הקורבנות שאלוהים ציווה להקריב: “יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יהֵוָהֵ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא אֲמִירָה זוֹ חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּמְרֻצָּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ. כתוצאה מכך, במשך אלפיים שנה, היהודי הדתי מתפלל יום יום כחלק מתפילת שחרית לאחר שמתפללים ואומרים את כל הקורבנות שאלוהים ציווה להקריב: “יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יהֵוָהֵ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא אֲמִירָה זוֹ חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּמְרֻצָּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ וּבִמְקוֹמוֹ וּכְהִלְכָתוֹ". עם זאת, אלוהים במילותיו נתן פרטים מאוד ספציפיים לגבי מה שיקרה לאחר שהקורבנות לא יהיו זמינים על המזבח. מעל אלף נבואות בכתבי הקודש בעברית מנבאות על המשיח, טבעו, מעשיו, הזמן לבואו, והמציאות החדשה שהוא יביא לכל המאמינים – סליחת חטאים. במילות של ישעיהו הנביא: "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכֹּו פָּנִינוּ וַיהוה הִפְגִּיעַ בֹּו אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ" (ישעיהו נג 6), המשיח הוא הגילוי האלוהי האולטימטיבי, והקורבן האולטימטיבי שדרכו כולם יכולים להכיר את אלוהים החי. אם עדיין לא הכרת את ישוע כמשיח האישי והמושיע שלך – הוא קורא לך לפנות אליו היום. "…כִּי חַיֵּי עוֹלָם נָתַן לָנוּ הָאֱלֹהִים וְהַחַיִּים הָאֵלֶּה בִּבְנוֹ הֵמָּה׃ אֲשֶׁר יֶשׁ־לוֹ הַבֵּן יֶשׁ־לוֹ הַחַיִּים וַאֲשֶׁר אֵין־לוֹ בֶּן־הָאֱלֹהִים אֵין לוֹ הַחַיִּים" (א' יוחנן ה 11–12) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [ישוע הרס את מחיצת האיבה](https://igod.co.il/devotionals/ישוע-הרס-את-מחיצת-האיבה/) **Published:** מרץ 6, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְלֹא־אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת־אֲרוֹן יְהוָה עַל־עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד־אֱדוֹם הַגִּתִּי׃ וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת־עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת־כָּל־בֵּיתוֹ" (שמ"ב ו 11-10). תראו מה זה גיבור עלום-שם. האם אי-פעם שמעתם דרשה על עובד אדום הגיתי? עובד היה מגת, עיר פלשתית וביתו של הענק הידוע לשמצה גוליית (שמ"ב כא 19). הגיתים לא היו יהודים כמובן (ראו שמ"ב טו 19) ועם-זאת, אלוהים כיבד את ביתו של עובד הגיתי בכך שהפכו למשכנו למשך שלושה חודשים! ואם זה לא מספיק מפתיע, בדברי הימים נאמר כי עובד אדום הפך לשומר הסף של הארון במשכן/בית המקדש, עבודה שהייתה שמורה רק לשבט לוי (ראו דה"א טו 18-4, טו 21, 25-24, טז 5, 38). איני בטוח כיצד אלוהים היה מסוגל להתייחס לביתו של נוכרי כאל בית מקדשו וכיצד התיר לגיתי לשמש כמישהו משבט לוי, אך אני מתפעל מהחסד המדהים שלו לאדם שאולי אפילו גר בשכנות לגוליית. המקרה יוצא הדופן הזה בתקופת ברית סיני, הפך כעת לדבר שבשגרה. כי כל אלה שהיו פעם זרים לבריתות והודחו מעדת ישראל, הפכו קרובים דרך דמו השפוך של ישוע המשיח. היכן שפעם שרתה איבה, עכשיו שוכן שלום. במקום בו הוצבו פעם מחסומים, כעת נפתחה גישה ללא מפריע. עובד אדום משמש כאב טיפוס מפואר עבור כל גוי טמא, שהופך באמצעות האמונה בישועה לאזרח, ליורש, לשותף, לאבן חיה ולקדוש בעיני האל. > "לָכֵן אֵינְכֶם עוֹד זָרִים אוֹ תּוֹשָׁבִים נָכְרִים, אֶלָּא בְּנֵי עִירָם שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלֹהִים; בְּנוּיִים עַל יְסוֹד הַשְּׁלִיחִים וְהַנְּבִיאִים, וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ הוּא אֶבֶן הַפִּנָּה. בּוֹ כָּל הַבִּנְיָן מְחֻבָּר יַחַד וְגָדֵל לִהְיוֹת הֵיכַל קֹדֶשׁ לַיהוה; וּבוֹ גַּם אַתֶּם נִבְנִים יַחְדָּיו לִהְיוֹת מִשְׁכַּן אֱלֹהִים עַל-יְדֵי הָרוּחַ" (אפסים ב 22-19). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [קדושת אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/קדושת-אלוהים/) **Published:** מרץ 4, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו… וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר׃ וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל־הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים" (שמ"ב ו 2, 7-6). מותו של עוזה באירוע משמח שכזה היה בלתי צפוי ואיום כאחד, במיוחד עבור דוד (ראו פס' 9). למה כל זה קרה? לטעמי, הרמז הטקסטואלי לטרגדיה קשור לניסוח הייחודי המתאר את אלוהים, בפס' 2: "שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו". ניסוח מעין זה מופיע שש פעמים בכתובים (ראו שמ"א ד 4; שמ"ב ו 2; מל"ב יט 15; ישעיה לז 16; תהלים פ 2; דה"א יג 6), והכוונה לכרובים הסוככים מעל ארון הברית (שמות כ"ה, כב). מדוע אפוא היה צורך לעצב העתק מזהב של הכרובים, במיוחד בהתחשב באופן התקיף בו מתייחס התנ"ך ליצירת פסלים מכל סוג שהוא (שמות כ 4)? אין ספק כי התשובה לשאלה זו מצויה באחד הקטעים הבודדים בתנ"ך בהם הכרובים הם אמיתיים: "וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג 24). כאשר אדם וחוה חטאו, הגישה לקודש הקודשים של הבריאה (כלומר, לגן העדן) ולעץ החיים נחסמה על-ידי כרובים בעלי חרב מתהפכות. כל ניסיון לעבור ליד הכרובים הללו, אפילו מהסיבות הטובות והנעלות ביותר, פירושו מוות בטוח. למרות שהכרובים במשכן היו העתק של הכרובים האמיתיים העומדים על המשמר בכניסה לגן העדן, אלוהים עדיין מצא לנכון לשכון מעליהם. עיצוב המשכן שימש תזכורת מתמדת לכך שטרם נחשפה גישה פתוחה לגן העדן ולעץ החיים האמיתיים. המגע של עוזה בארון נחשב ניסיון לעבור דרך החרב המתהפכת או להקרבת אש זרה (ויקרא י 3-1). אך אלוהי ישראל הקדוש והרחום סיפק בחסדו דרך אחת חזרה אל נוכחותו הקדושה-קדושה-קדושה. חסדו זמין לכולם, אך אלוהים אינו יכול לחלק את החסד שלו על חשבון השלמות המוסריות שלו, שמא יתנהג כשופט בלתי-צודק המוחל לפשעים ומשחרר פושעים כרצונו (ראו ישעיה ו 6-1). תחת ברית סיני, אלוהים סיפק כפרה בחסד באמצעות דם הקורבנות, כך שלאנשים לא מושלמים תהא גישה מוגבלת אל נוכחותו הקדושה. כיום, גישה בלתי מוגבלת לנוכחות הקדושה של אלוהים ניתנת באמצעות מותו המכפר של בנו! כל ניסיון להיכנס לנוכחות אלוהים על ידי עקיפת מתנת החסד של בנו, דומה למעשיו של עוזה, שלמרות כוונותיו הטובות ביותר, עדיין מת ברגע שנגע בארון. > "כִּי הַכֹּל חָטְאוּ וּמְחֻסְּרֵי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵמָּה. אַךְ הֵם מֻצְדָּקִים בְּחַסְדּוֹ, בְּחִנָּם, הוֹדוֹת לַפְּדוּת שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים שָׂם אוֹתוֹ לְכַפָּרָה בְּדָמוֹ, כַּפָּרָה עַל-יְסוֹד אֱמוּנָה. כָּל זֶה כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת הַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים בְּכָךְ שֶׁבְּאֹרֶךְ רוּחוֹ פָּסַח עַל חֲטָאֵי הֶעָבָר, וּלְהַרְאוֹת אֶת צִדְקָתוֹ בַּזְּמַן הַזֶּה: שֶׁהוּא צַדִּיק וּמַצְדִּיק אֶת בֶּן אֱמוּנַת יֵשׁוּעַ" (רומים ג 26-23). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [?האם פספסנו את זהותו האמיתית של המשיח](https://igod.co.il/devotionals/האם-פספסנו-את-זהותו-האמיתית-של-המשיח/) **Published:** מרץ 3, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל־הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל־עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה… וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב 6, 8). > > "וַתָּבֹאנָה אֶל־רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם׃ וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם־דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת־הַצֹּאן" (שמות ב 19-18). לומר שהתורה היא "ספר משה" זו אינה הגזמה. בראשית עד דברים, התורה היא ספר המבקש לחשוף את חשיבותו של משה בתוכנית הגאולה של אלוהים״ (ראו דברים לד 12-10). מדוע? כי הפרטים הייחודיים בחייו של משה הם סימני-דרך לזיהוי הנביא-המושיע המובטח 'כמשה', שיבוא באחרית הימים (דברים יח 15 וגו'). לפיכך, כל דמויות המפתח בספר בראשית (הקדמה לסיפורו של משה בשמות-דברים), הן בחזקת רמיזות אנלוגיות למשה. אלוהים "בונה" גן דמוי מקדש כרמיזה לבניית ארון הקודש על-ידי משה (בראשית א-ב; שמות כה-מ). נח ניצל ממי המבול על-ידי תיבה והופך למתווך הברית בין אלוהים לעולם (בראשית ו-ט), כרמיזה להצלת משה בתיבה והפיכתו למתווך הברית בין האל לעמו (שמות א-יט). אברהם מוציא את שרה ממצרים לאחר המכות שהרעיף עליהם אלוהים, כרמיזה למשה אשר הוציא את עמו ממצרים לאחר עשר המכות (בראשית יב-יג; שמות ג-טו). יוסף, יותר מכל אדם אחר בספר בראשית, הוא איש מפתח ברמיזות הללו. רבים מהפרטים החשובים ביותר בחייו של יוסף נמצאים שם כדי להדגים כיצד האח הדחוי הופך למושיע של ישראל, כרמיזה למשה. אחד הפרטים המעניינים ביותר באנלוגיה הפרה-פיגורטיבית בין יוסף למשה הוא שיוסף, כמו משה, נחשב בטעות לאיש מצרי (השוו בראשית לב 6, 8 לשמות ב 19-18). האם עלינו להיות מופתעים מכך שיהודים רבים כיום אינם מזהים את ישוע כפי שהוא באמת? כמו במקרה של יוסף ומשה, כך גם לגבי ישוע; רוב רובו של עמנו רואה בישוע משיח זר שבא עבור הגויים. במרבית הציורים והתמונות הוא לבוש כ'נוצרי' אירופאי מתקופת הרנסנס. ישוע 'מחופש' כל-כך טוב, עד שבילדותי לא שיערתי בנפשי כי הוא יהודי, שלא לדבר על היותו מלך ישראל! אך יום יבוא והתחפושת תוסר. או אז, עמנו יכיר ויתפייס עם הגואל היהודי, שהוא כמובן בשר מבשרנו. באותו יום, המפגש המחודש והמרגש הזה, יביא נחשול של ברכות לעולם כולו (ראו רומים יא 12, 15). > "וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא־עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו׃ וַיִּתֵּן אֶת־קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה" (בראשית מה 2-1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע כִּי פְקוּדֵי: שמות ל״ח:21 – מ׳:38](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-כִּי-פְקוּדֵי-שמות-ל״ח21-מ׳/) **Published:** פברואר 28, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### האם האמונה שישוע הוא אלוהים סותרת את התורה? "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד" (דברים ו 4). ה"שמע" הוא ללא ספק הסטנדרט התיאולוגי שבו נמדדות כל הטענות על אלוהי ישראל, כולל הטענות על אלוהים בברית החדשה. מכיוון שאלוהים הוא אחד, כיצד ניתן לטעון שישוע הוא גם אלוהים מבלי לסתור את התורה על אל אחד ויחיד? ואם ישוע הוא אלוהים על פני האדמה, מדוע הברית החדשה מספרת לנו שישוע התפלל לאלוהים שבשמים? האם זו לא סתירה? האמונה באלוהות של ישוע נחשבת לחילול שם לא רק על ידי יהודים דתיים, אלא גם נדחית על ידי רבים מן הכתות הנוצריות, ולכן שום עוקב כנה של המשיח ישוע אינו יכול להימנע מהשאלות הללו. מפתיע ככל שזה נשמע, הפרקים האחרונים בספר שמות חיוניים לעזור לנו להבין מדוע האמונה באלוהות של ישוע תואמת לחלוטין, ולא סותרת, את התורה. הפסוקים האחרונים בשמות נכתב: "וַיָּקֶם אֶת־הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת־מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת־הַמְּלָאכָה׃ וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־אֹהֶל מֹועֵד וּכְבֹוד יהוה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃ וְלֹא־יָכֹל מֹשֶׁה לָבֹוא אֶל־אֹהֶל מֹועֵד כִּי־שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבֹוד יהוה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן׃ וּבְהֵעָלֹות הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם׃ וְאִם־לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד־יֹום הֵעָלֹתֹו׃ כִּי עֲנַן יהוה עַל־הַמִּשְׁכָּן יֹומָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בֹּו לְעֵינֵי כָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־מַסְעֵיהֶם." (שמות מ 33–38) בפסוקים האחרונים של שמות, אנו רואים כיצד נוכחות אלוהים עוברת מהר סיני אל המשכן, ובכך הופך המשכן להר סיני נייד. כמו שהר סיני היה בעל שלוש רמות של קדושה, כך גם למשכן. בדיוק כפי שכבוד אלוהים שכן על פסגת הר סיני (שמות כד 15-16), כך גם כבודו מילא את המשכן, ובפרט את קודש הקודשים. מיקום כבודו של אלוהים בתוך אוהל ארצי מעלה שאלה: כיצד יכול אלוהים האמיתי לשכון במשכן מבלי להפסיק להיות אלוהים בכל מקום אחר? התורה מלמדת כי "…כִּי יהוה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עֹוד" (דברים ד 39) ׂכמו כן, אנו קוראים בתפילתו של המלך שלמה, "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל־הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" (מלכים א' ח 27). רגע! האם זה לא סותר את עצמו? כלומר, התורה מלמדת שאלוהים יכול לשכון במקום מסוים מבלי להפסיק להיות אלוהים בכל מקום אחר? כן, זה מה שהתורה מלמדת. קשה להבנה, אך זה נכון. כאן אנו רואים שמה שהברית החדשה מלמדת על ישוע אינה סותרת את התורה כלל. להיפך: רק דרך התורה אנו יכולים להבין ולהעריך את זהותו האמיתית של ישוע. יוחנן כותב, "הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ…וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת." (יוחנן א 1, 14). בדיוק כמו שאלוהי ישראל שכן במשכן מבלי להפסיק להיות אלוהים על הכל, כך גם אלוהים שכן בגופו של ישוע מבלי להפסיק להיות אלוהים על הכל! לא פלא שישוע מאוחר יותר מתייחס לעצמו כמקדש, שכן הוא היה! כפי ששאול אמר בקולוסים ב 9, "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת." ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [נביא כמשה](https://igod.co.il/devotionals/נביא-כמשה/) **Published:** פברואר 25, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת־עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת־עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי" (שמ"א ט 16). דברי אלוהים לשמואל מהדהדים את דברי אלוהים למשה מתוך הסנה הבוער. "וַיֹּאמֶר יְהוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת־צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת־מַכְאֹבָיו… וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם־רָאִיתִי אֶת־הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם" (שמות ג 7, 9; ראו גם שמות ב 25-23). ההקבלה בין האופן בו שמע אלוהים את זעקת עמו בימי שמואל לבין הזעקות שנשמעו במצרים, גם יוצרת הקבלה בין בחירתו של האל במלך שאול – העתיד להושיע את עמו מהפלשתים (שמ"א ט 16), ובחירת האל במשה – במטרה להושיע את עמו מהמצרים (שמות ג 8). במילים אחרות, המלך החדש של ישראל הוא בו-זמנית גם "משה חדש". ברור כי ישעיה הנביא קלט את הקשר בין מלך ישראל ל"נביא כמשה", כאשר תיאר את המשיח בפרק יא כנביא-מלך בדמות משה (ראו ישעיהו יא 11-10, 16-15). התמזגות הבטחת "נביא כמשה" עם הבטחת המלך, מספקת טיעון חשוב לטובת הצגת הברית החדשה את ישוע בבשורת מתי. הבה נבחן למשל, את זיהויו של ישוע כמלך היהודים במתי ב 2 בהקשר נרטיב לידתו, המלא ברמיזות ללידת משה (השוו את מתי ב 16 עם שמות א 22). תיאורו של מתי את ישוע כמלך היהודים וכמשה החדש (השוו את מתי ב 21-19 עם שמות ד 20-19), אינו מצביע על גיבוב מילים חסר פשר של הבטחות הסותרות זו את זו (קרי דברים יח 15 ושמ"ב ז 16-12), אלא על חיבור של קורא רגיש ביותר של התנ"ך, שידע בדיוק כיצד לזהות את משיח ישראל כאשר פגש בו! > "סֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן-דָּוִד בֶּן-אַבְרָהָם" (מתי א 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע כִּי וַיַּקְהֵל: שמות ל״ה:1 – ל״ח:20](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-כִּי-תִשָּׂא-שמות-ל״ה1-ל״ח/) **Published:** פברואר 21, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### איפה מנורת הזהב היום? הרבה אנשים מחפשים את ארון הברית האבוד. רבים תוהים מה קרה ללוחות הברית. אבל מה עם מנורת הזהב? מה קרה לכלי המופלא הזה; האם אי פעם נמצא אותו? בפרשת השבוע, אנו ממשיכים את המסע שלנו אל תוך המשכן, והיום נבחן מקרוב את מנורת הזהב שעמדה בתוך הקודש, וננסה לגלות מה קרה לה; לא בהיסטוריה, אלא בכתובים. מקריאת ספר שמות אנו יודעים כי עברי בשם בצלאל מונה על ידי אלוהים להכין כמה פריטים עבור אוהל הקדוש, אחד מהם היה מנורת הזהב – מנורה יפהפייה, בעל שבעה קנים, אשר הפיץ אור באופן מתמשך לכל מי שנכנס מעבר לאוהל הקודש, שם לא יכול היה לחדור אור טבעי. מנורת הזהב, שהייתה מעוטרת בפרחי שקדים, לא רק שהעניקה אור, אלא גם הייתה תזכורת חיה לעץ החיים שעמד במרכז גן העדן שממנו אדם גורש. מעניין שבין כל הפריטים במשכן, דימוי מנורת הזהב הוא זה שנבחר מאוחר יותר בכתובים לייצג את האדון ומאמיניו. לאחר תיאור המשכן בשמות, מנורת הזהב מופיעה שוב בזכריה, בחזון של מנורת זהב בעלת שבעה קנים עם שני עצי זית, אחד בכל צד. כאשר הנביא שאל על משמעות החזון, הוסבר כי עצי הזית מייצגים את "בְנֵי־הַיִּצְהָר" (המשוחים בשמן) והמנורה מייצגת את "אֲדֹון כָּל־הָאָרֶץ". דימוי זה מופיע שוב בברית החדשה (התגלות יא 4), בתיאור של שני העדים; כאן שוב, המנורה מייצגת את האדון. הדימוי ממשיך גם לנצח, בשמים החדשים והארץ החדשה, בהתגלות כא 23; כאשר נאמר על ירושלים השמימית, "וְהָעִיר אֵינֶנָּה צְרִיכָה לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ שֶׁיָּאִירוּ בָּהּ, כִּי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵאִיר אוֹתָהּ וְהַשֶּׂה הוּא מְנוֹרָתָהּ". כלומר זה לא במקרה שישוע בא והכריז על עצמו כאל "אור העולם" – מנורה שמיימית המאירה מתוך חושך רוחני. לא רק האדון, אלא גם אנחנו, המאמינים, נחשבים לאור, מיוצגים על ידי מנורת הזהב. במתי ה 14–16, ישוע אומר למאמיניו "אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. גַּם אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת כְּלִי, אֶלָּא עַל כַּן מְנִיחִים אוֹתָהּ, וְאָז תָּאִיר לְכָל מִי שֶׁבַּבַּיִת. בהתגלות א 12–19, יוחנן רואה את האדון במרכז שבע מנורות זהב, המייצגות את קהילות המאמינים. ולכן, כיום, כאשר אין משכן או מקדש, איפה ניתן למצוא את מנורת הזהב? אולי לא נצליח לחשוף את המנורה העתיקה בחפירה ארכיאולוגית, אבל עדיין נוכל למצוא את האור המופלא שלה, זורח כמו תמיד. אנו מוצאים אותו באדון עצמו, וגם במאמינים ובקהילות. חיינו צריכים להיות כמנורות, לא מוסתרים בבושה או מעומעמים על ידי חטא, אלא מפיצים אור לכל הסובבים אותנו. באותו אופן, הקהילות שלנו צריכות להיות מנורות המאירות באורו של האדון. מנורת הזהב היא יותר מאשר חפץ עתיק – היא תזכורת מופלאה כיצד אלוהים רואה כל מאמין וכל קהילה, וכיצד עלינו לחיות את חיינו כדי להביא לו כבוד. (מתי ה 16) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [פרשת השבוע כִּי תִשָּׂא: שמות ל׳:11 – ל״ג:35](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-כִּי-תִשָּׂא-שמות-ל׳11-ל״ג35/) **Published:** פברואר 14, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### האם ישנם עגלי זהב בחייך? משה נמצא במעמד הר סיני. פרשת השבוע מתחילה בכל מיני ציווים לגבי המשכן. אך בעוד שמשה מקבל את תורת ה', בני ישראל למטה מפרים אותה. ליתר דיוק, הם מפרים את הדיבר הראשון. אנו קוראים בשמות לב 1: "וַיַּרְא הָעָם כִּי־בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן־הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל־אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה־לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי־זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לֹו" לצערנו, אהרון היה מוכן להיענות לבקשה. שמות לב 4 ממשיך, "וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתֹו בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" אף על פי שאלהים איים להשמיד את העם מיד, משה הפגיע עבורם. הוא הזכיר לאלוהים את הברית עם אברהם, יצחק ויעקב, ואת הבטחתו להביא את צאצאיהם אל "הארץ המובטחת." כמובן, לא היה צורך להזכיר לאלוהים שום עניין. זה היה משה ובני ישראל שהיו צריכים להבין את אופיו של אלוהים. בפסוקים הבאים, אלוהים חזר בו מההחלטה להטיל את זעמו, ומשה ירד מההר עם שני הלוחות בידיו. אך כאשר ראה את העגל הזהב בעצמו, הוא התרגז. משה השליך את הלוחות ארצה ושבר אותם, ואכן היו לכך תוצאות חמורות במחנה. שוב עלה משה והתחנן אל אלוהים. בשמות לב 32 הוא אמר, "וְעַתָּה אִם־תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" דומה למה שכתב שאול השליח שנים רבות לאחר מכן ברומים ט 3, "עַד כִּי הָיִיתִי מוּכָן לִהְיוֹת מְנֻדֶּה מִן הַמָּשִׁיחַ לְמַעַן אַחַי, שֶׁהֵם בְּנֵי עַמִּי, עַצְמִי וּבְשָׂרִי" בני ישראל היו עדיין בתחילת דרכם, והיו להם עוד הרבה לקחים ללמוד. רובם סבבו סביב העובדה כי רק אלוהים ראוי לשבח, ושלא ניתן לסמוך על היכולות שלנו. לאחר המקרה של עגל הזהב, הסיפור חוזר לבניית המשכן. גם זה אירוני. המשכן היה המקום לכפר על חטאים. ובמרכז ההנחיות המפורטות, בני ישראל חטאו בחטא החמור ביותר. למעשה, חטא זה הוכפל מאוחר יותר על ידי ירבעם, שיצר שני עגלי זהב והכריז שהם הוציאום ממצרים. אירוע זה, שנמצא במלכים א' יב, היה הגורם המרכזי לפיצול ממלכות ישראל לממלכה הצפונית והדרומית. בני ישראל בימיו של משה כבר ראו את אלוהים עושה ניסים ונפלאות. אך עכשיו הם רצו שהוא יעשה דברים בדרך שלהם ובזמן שלהם. כאשר משה חזר אל ההר, הוא היה הראשון ללמוד על אופי האל: "וַיַּעֲבֹר יהוה עַל־פָּנָיו וַיִּקְרָא יהוה יהוה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות לד 6). האם ישנם עגלי זהב בחייך? האם אתה רוצה שאלוהים יעשה דברים בדרך שלך? לחכות ולבטוח בה' יכול להיות קשה; אך ככל שנבין ונתעמק באופיו של אלוהים, נלמד שהוא שווה את ההמתנה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [פרשת השבוע תְּצַוֶּה: שמות כ״ט:20 – ל׳:10](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-תְּצַוֶּה-שמות-כ״ט20-ל׳10/) **Published:** פברואר 7, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### איך ניגשים לאלוהים? איך אפשר לגשת לאלוהים קדוש? פרשת השבוע ממשיכה את ההתגלות המפורטת של אלוהים (שהחלה בשמות כה) לגבי התוכניות למשכן. בשמות כז 20, הפרשה שלנו מתמקדת באהרון ובניו, אשר ישמשו ככהנים במשכן. פרק כח מתאר בפירוט רב את בגדי הכהנים, במיוחד את לבושו של הכהן הגדול, אהרון. פרק כט מתאר את טקס המשיחה של אהרון ובניו, אשר ימשחו בשמן קדוש כדי לסמל את מעמדם הקדוש – "מופרדים" לאלוהים ולשירותו. תיאור זה יחזור על עצמו בשמות לה–לט, דבר המראה לנו שתוכניותיו של אלוהים מומשו לחלוטין. אך מדוע תשומת הלב הזו לפרטים? בשמות כט 43–46, אלוהים מסביר למה: "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי׃ וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־אֹהֶל מֹועֵד וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי׃ וְשָׁכַנְתִּי בְּתֹוךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים׃ וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הֹוצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתֹוכָם אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם" כל ספר שמות מוביל אותנו לרגע השיא, כאשר כבוד ה' ימלא את המשכן ואלוהים עצמו ישכון בקרב עמו (פרק מ'). נוכחותו של אלוהים קדוש, דורשת עם קדוש וכהן גדול, בבגדיו הקדושים הייחודיים, שייצג את ישראל לפני אלוהים כקדוש, כפי שאומרת פרשת השבוע שלנו: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־שְׁמֹות בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל־לִבֹּו בְּבֹאֹו אֶל־הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי־יהוה תָּמִיד…וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהֹור וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוה…וְהָיָה עַל־מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל־מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל־מִצְחֹו תָּמִיד לְרָצֹון לָהֶם לִפְנֵי יהוה" (שמות כח 29, 36–38) איך זה רלוונטי לנו היום? שאול השליח אומר לנו, "הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי גּוּפְכֶם הוּא הֵיכָל שֶׁל רוּחַ הַקֹדֶשׁ הַשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכְכֶם, אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אוֹתָהּ מֵאֵת אֱלֹהִים, וְכִי אֵינְכֶם שַׁיָּכִים לְעַצְמְכֶם? הֲלֹא בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם, לָכֵן כַּבְּדוּ אֶת אֱלֹהִים בְּגוּפְכֶם." (א' קורינתים ו 19–20). כולנו מודעים על כמה רחוקים אנחנו מהקדושה הדרושה לנוכחות אלוהים בתוכנו. אבל דווקא מסיבה זו, אנו מודים לאלוהים על זה שנתן לנו "…כֹהֵן גָּדוֹל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר עָבַר דֶּרֶךְ הַשָּׁמַיִם, הֲלֹא הוּא יֵשׁוּעַ בֶּן־הָאֱלֹהִים…" (עברים ד 14). הוא, "…הִקְרִיב עַצְמוֹ לֶאֱלֹהִים בְּרוּחַ עוֹלָמִים וּבְלֹא מוּם – יְטַהֵר אֶת מַצְפּוּנֵנוּ מִמַּעֲשֵׂי מָוֶת כְּדֵי שֶׁנַּעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים חַיִּים." (עברים ט 14). בהסתמך על קדושתו של ישוע, גם אנחנו יכולים להתקרב "…בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבִמְלוֹא וַדָּאוּת הָאֱמוּנָה, כְּשֶׁלִּבּוֹתֵינוּ מְטֹהָרִים מֵהַרְשָׁעַת מַצְפּוּן וְהַגּוּף רָחוּץ בְּמַיִם טְהוֹרִים." (עברים י 22). "עַל כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן אֶל כֵּס הַחֶסֶד לְקַבֵּל רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ." (עברים ד 16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [פרשת השבוע תְּרוּמָה: שמות כ"ה:1 – כ"ז:19](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-תְּרוּמָה-שמות-כה1-כז19/) **Published:** ינואר 31, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### איפה אלוהים עכשיו כשבית המקדש איננו? ידעתם שאלוהים רוצה להיות מעורב בחייכם, להיות חלק מחייכם, ולמעשה לשכון בלבכם ולמלא את כל מי שאתם? זה אולי נשמע מוזר, אבל תנו לי להסביר: בפרשת השבוע אנו מגיעים לשיא במסע של ישראל ובמעבר שלה כאומה. לאחר ששחרר את ישראל מעבדות ונתן את מצוותיו הקדושות בהר סיני, תוכנית הגאולה המלאה של אלוהים מגיעה לשיאה. עכשיו יש צורך בהכנה כדי שאלוהים יוכל לשכון שוב בין עמו בכל הדרו. הרצון הבוער של אלוהים להיות בקשר עם בני האדם, קשר שנקטע והושמד על ידי החטא בגן עדן, מייצר בסיס לקשר מחודש על ידי הוראה לבנות את המשכן. בשמות כה 8 אומר אלוהים: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתֹוכָם׃" ומבקש מישראל להציע ברצון את החומרים הטובים ביותר הדרושים לבניית המשכן (שמות כה 2–7). אלוהים מגלה למשה מבנה פולחן פשוט, אך אלוהי, כדי להביא כפרה על חטאים ולהציע אינטימיות עם אלוהים. אך עלינו להסתכל על התמונה הגדולה כדי להבין כיצד זה קשור למשיח ישוע, שהפך לדרך היחידה להיכנס למערכת יחסים נכונה עם אלוהים. השלב הראשון החל בבראשית כאשר אלוהים נהנה מקשר עם אדם וחווה ללא בושה. לאחר שהחטא נכנס, הקשר המיוחד הזה הסתיים לצערנו. אנו קוראים על השלב השני בפרשת השבוע: אלוהים נותן את המשכן כפתרון זמני לקורבנות וכפרה על חטאים, מה שמאפשר לנוכחות אלוהים לשכון שוב בין עמו. לאחר שעם ישראל נכנס לארץ המובטחת, הגיע הזמן לשלב השלישי. המשכן הזמני של ישראל, שאירח את ארון הברית ואת נוכחות אלוהים, הוחלף ע"י בית המקדש בירושלים; והפך להיות מרכז הפולחן לאלוהי ישראל. אך נבואה מרכזית בדניאל ט 26 מסבירה שטרם חורבן בית המקדש – "יִכָּרֵת מָשִׁיחַ". זה מה שמספק את הדרך לפתרון האלוהי של אלוהים לחטא, ובכך מאפשר את שכינתו של אלוהים בין כל בני האדם. וזה מביא אותנו לשיא, השלב הרביעי, כפי שאנו קוראים בברית החדשה: "הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת." (יוחנן א 14). בואו של המשיח לעולמנו לפני חורבן בית המקדש, כפי שמנובא בספר דניאל, הוא התגשמות מושלמת של שמות כה 8 – בן האלוהים בבשר בא לשכון בין עמו. המשכן ובית המקדש היו רק צל של האירוע ההיסטורי הזה: בן האלוהים בא לשכון בין עמו ולהיות הדרך, המזבח, הקורבן, מי הטהרה, האור, לחם הפנים, מזבח הקטורת, ונוכחות אלוהים עם בני אדם. אני זוכר שכילד, חשבתי שלהכיר את אלוהים או אפילו לשמור על מצוותיו זה הספיק; כשבחנתי את ספר יוחנן פרק א' לאור פרשת השבוע הזו, השתנה מחשבתי. תחשבו על זה לרגע. האם תוכלו לדמיין כלה וחתן מאוהבים לגמרי חיים בבתים נפרדים לאחר יום החתונה? זה ייראה מוזר! אז למה אנחנו חיים בעולם שחושב שנוכל לרצות את אלוהים על ידי סימון משימות ברשימת המטלות הרוחניות שלנו, במקום לתת לו חופש מוחלט להיכנס לחיינו ולמלא אותנו בנוכחותו? כן, אלוהים אוהב אתכם ורוצה להיות חלק מחייכם ולשכון בבית הרוחני שלכם – בלבכם! ישוע הוא זה שיכול לקחת את חטאיכם, לנקות את חדרי ליבכם, ולמלא אתכם בנוכחות אלוהים. אולי האמת הזו הייתה אחת הסיבות לכך שעם ישראל החליט לתת ברצון ובנדיבות, כפי שמתואר בשמות ל"ו; משה נאלץ לבקש מהעם להפסיק את תרומותיהם כי הן היו כל כך שופעות. הלוואי וניתן לאלוהים את החופש לשכון בתוכנו ולמלא את חיינו בנוכחותו, כך שמילותינו ומעשינו ייצגו את אלוהים השוכן באדם, ולא אדם המלא בעצמו ומנסה להיות אלוהים. אני מעודד אתכם לתת לאלוהים בנדיבות בדיוק כפי שעשה ישראל – ורק אז תגלו מה אלוהים יכול לבנות מחייכם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [קרב עמלק בהקשר משיחי](https://igod.co.il/devotionals/קרב-עמלק-בהקשר-משיחי/) **Published:** ינואר 26, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת־עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי מִצְרָיִם׃ וַיִּתְפֹּשׂ אֶת־אֲגַג מֶלֶךְ־עֲמָלֵק חָי וְאֶת־כָּל־הָעָם הֶחֱרִים לְפִי־חָרֶב׃ וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל־אֲגָג וְעַל־מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל־הַכָּרִים וְעַל־כָּל־הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל־הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ" (שמ"א טו 7–9). קריאה בכתבי הקודש דומה להבנת הקשרים בין החוטים בשטיח יפהפה. על ידי משיכה בחוט אחד, ניתן לראות חוטים אחרים זזים בשטיח. אם נמשוך בשמ"א טו 7–9, סיפור החטא אשר הוביל להדחתו של שאול, הנבואה המשיחית של בלעם (במדבר כד 7–9) ודאי תושפע מכך. "יִזַּל־מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ׃ אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ׃ כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר". משיכת החוט של נבואת בלעם משפיעה על שני חוטים נוספים: 1– נבואת יעקב על מלך המשיח, השוכב כארי: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ׃ לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מט 9–10); 2– הבטחת אלוהים לברך את כל משפחות הארץ באמצעות זרעו של אברהם: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב 3). בהתחשב בחשיבות המשיחית של הקרב עם עמלק (ראו שמות יז 14), אין זה פלא שאלוהים הסיר את שאול מכס המלוכה. כאשר נמשוך ממש חזק בכל החוטים הספרותיים בתנ"ך, הדבר ישפיע על החוטים בספר ההתגלות, המבטיחים את בואו של מלך אדיר, רכוב על סוס, שישלים את המלאכה ששאול ודוד לא סיימו. בבואו, הוא ימחץ את הנחש ואת זרעו תחת רגליו. > "רָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים וְהִנֵּה סוּס לָבָן וְהַיּוֹשֵׁב עָלָיו נִקְרָא נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי; בְּצֶדֶק הוּא שׁוֹפֵט וְלוֹחֵם. עֵינָיו שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ, עַל רֹאשׁוֹ עֲטָרוֹת רַבּוֹת, וְיֵשׁ לוֹ שֵׁם כָּתוּב אֲשֶׁר אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ מִלְּבַדּוֹ. הוּא לָבוּשׁ בֶּגֶד טָבוּל בְּדָם וּשְׁמוֹ נִקְרָא דְּבַר הָאֱלֹהִים. צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאִים אַחֲרָיו, רְכוּבִים עַל סוּסִים לְבָנִים וּלְבוּשִׁים בּוּץ לָבָן וְטָהוֹר. מִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה לְהַכּוֹת בָּהּ אֶת הַגּוֹיִים וְהוּא יִרְעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. הוּא דּוֹרֵךְ אֶת גַּת הַיַּיִן שֶׁל חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, וְעַל בִּגְדוֹ וְעַל יְרֵכוֹ כָּתוּב שֵׁם: מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים" (התגלות יט 11–16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע מִּשְׁפָּטִים: שמות כ"א:1 – כ"ד:18](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-מִּשְׁפָּטִים-שמות-כא1-כ/) **Published:** ינואר 24, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### לעמוד בָּאֱמֶת משמע לעיתים קרובות לעמוד לבד פרשת השבוע מתרחשת כאשר עם ישראל נמצא בסיני, מיד לאחר מתן עשרת הדיברות. עם ישראל בתדהמה מהאירוע המיוחד הזה ומבקש ממשה שאף אחד מלבדו ידבר עם אלוהים, והם ישמעו לו: "…וַיַּעַן כָּל־הָעָם קֹול אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר יהוה נַעֲשֶׂה" (שמות כד 3). בהקשר זה, נבחן שני פסוקים משמעותיים שנאמרו על ידי אלוהים: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל־תָּשֶׁת יָדְךָ עִם־רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס׃ לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא־תַעֲנֶה עַל־רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג 1–2). כפי שאנחנו יודעים מעשרת הדיברות, ארבעת הדיברות עוסקים במערכת היחסים שלנו עם אלוהים, בעוד שישה עוסקים במערכות יחסים בין בני אדם. במקומות רבים בכתובים נאמר שהאופן שבו אנחנו מתנהגים במערכות היחסים שלנו מעיד על יחסינו עם אלוהים. במילים של ישוע: "מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה. בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם." (יוחנן יג 34–35). במובן ממשי, מערכות היחסים שלנו עם בני אדם משקפות את מערכת היחסים שלנו עם אלוהים. בכל הכתובים, יש פחות מחמישה עשר מקומות שבהם אלוהים אומר שהוא שונא משהו. ברוב המקרים, אלוהים מתייחס לאופן שבו בני אדם מתנהגים זה כלפי זה. רוב הטקסטים עוסקים בגאווה, הבעת העדפות או עדות שקר. לכן זה לא מפתיע שלאחר מתן עשרת הדיברות, אלוהים מדבר על האופן שבו אנחנו צריכים להתנהג זה כלפי זה. אלוהים אומר לנו "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא." בנוסף המילה "שמע" מרמזת על פעולת השמיעה וההקשבה, כלומר עליינו לא להפיץ שמועות ורכילות וגם לא לשמוע אותן. עניין מיוחד הוא ההרחבה של מצווה זו בשמות כג 2: "לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת…" ביטוי זה "אחרי רבים" חוזר על עצמו פעמיים בפסוק. כאנשים, אנו לעיתים קרובות מחפשים קבלה אנושית, ולעיתים אף נהיה מוכנים לשלם עם כבודנו כדי להשיג זאת. בתקופות של רדיפות ואתגרים בשל האמונה שלנו, אנו עלולים להכחיש את אמונתנו למען קבלה חברתית. ספר העברים, שנכתב במיוחד למאמינים יהודים במאה הראשונה, נכתב כדי לעודד אותנו לעמוד איתנים באמונתנו בזמן של ניסיון או רדיפה. וישוע אמר: "וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל הַמּוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם גַּם בֶּן־הָאָדָם יוֹדֶה בּוֹ לִפְנֵי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים." (לוקס יב 8). לסיכום, למרות שהכמיהה לקבלה אנושית היא בהחלט נטייה אנושית נורמלית, היא לגמרי משנית לקבלה מאלוהים. במילים אחרות, כאשר מערכת היחסים שלנו עם אלוהים אינה מבוססת, אנו מחפשים נוחות במערכות יחסים אנושיות, אפילו אם אנחנו צריכים להתפשר. אך כאשר מערכת היחסים שלנו עם אלוהים מעוגנת היטב, איננו תלויים בנוחות של קבלה ואישור אנושי. אלוהים מציין שש עשרה פעמים לעם ישראל שהוא שלח את עבדיו הנביאים אליהם שוב ושוב, כדי לעודד אותם להאמין בו. נביאי אלוהים היו כמעט תמיד במיעוט – לא התקבלו על ידי בני זמנם. למה? כי "הרבים" לא האמינו בנביאים. בואו נעמוד בעוז נגד הזרם, איתנים באלוהים ובדברו! "לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת…" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [חזרה בתשובה כנה](https://igod.co.il/devotionals/חזרה-בתשובה-כנה/) **Published:** ינואר 22, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר חָטָאתִי עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי־עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמ"א טו 30). החרטה של שאול, על אף שנעשתה מכל בלב, הייתה נגועה בתחושת החשיבות העצמית והנרקיסיסטית שלו כמנהיג ציבור. דברי החרטה שהביע אפילו לא הספיקו להגיע לאוזני שמואל, בטרם הוסיף את המילה "אבל" ("עַתָּה" בעברית מקראית). "כן, חטאתי, אבל אנא ממך, כבד אותי לפני הזקנים… ולפני העם". עם–זאת, חזרה בתשובה אמיתית אינה יכולה להתמקד בו–זמנית, הן בכבודו של אלוהים והן בניסיון לשמר את כבודנו העצמי. סוג כזה של חזרה בתשובה אינו אלא צורה מעוותת של סגידה עצמית. חזרה בתשובה אמיתית, המשמחת את אלוהים, לא רק מודה במעשים אשר גרמו בושה לשמו של האל, אלא גם מקבלת בהשלמה את ההשלכות הלא–נעימות של החטא, גם אם הן כוללות יציאה מקדמת הבמה של השירות הציבורי. אבא אלוהים, אנא "אַל תְּבִיאֶנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן, כִּי אִם חַלְּצֵנוּ מִן הָרָע". אני מתפלל כי לעולם לא נעשה דבר מאחורי דלתיים סגורות שיביא לשמך בושה לעיני העולם. אך אם חלילה נחטא בכך, אני מתפלל שתיתן לנו את הגבורה לעשות כל מה שצריך כדי להאדיר את שמך הקדוש והיקר, במקום לשמר את המוניטין שלנו באופן נרקיסיסטי ואנוכי. > "לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ" (תהלים נא 6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [לא לסמוך על כוחנו](https://igod.co.il/devotionals/לא-לסמוך-על-כוחנו/) **Published:** ינואר 19, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל־הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה׃ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־כָּל־הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר־בּוֹ יְהוָה כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל־הָעָם וַיָּרִעוּ כָל־הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ" (שמ"א י 24-23). למרות שההתייחסות לגובהו של שאול עשויה להיראות חיובית, תפקידה אינה להדגיש תכונה ראויה לשבח, אלא להוכיח את החטא הכרוח בבקשת ישראל למלך כשאר העמים (שמ"א ח 19–20). מאחר שישראל רצו מישהו שילחם עבורם כיתר העמים, הם קיבלו מלך שלא היה שונה מהחייל הענק של הפלשתים – גוליית (יז 4–8). אך בכל פעם שאנו שמים את מבטחנו בעצמנו, בסופו של דבר נפגוש מישהו גדול יותר, מהיר יותר וחזק יותר. כשם שהאיש משבט בנימין נחבא אל הכלים ביום המשחו (שמ"א י 22), כך הוא הסתתר מאחורי חייליו ביום בו הופיע הענק הפלשתי, הגדול ממנו (יז 11). בהתאם לתפילתה הנבואית של חנה (שמ"א ב 4–5, 7–8), הניצחון אינו ניתן לגדולים ביותר, אלא לקטנים ביותר (יז 14); לא לגבוהים ביותר, אלא לנמוכים ביותר (יז 38–39). בניגוד לשאול, שנחבא אל הכלים, דוד הקטן השאיר את כלי המלחמה מאחור (יז 22) והתייצב מול הענק בשם ה' צבאות (יז 45). כפי שהיה בימי שמואל, כך גם היום; העולם ממשיך לתלות את תקוותיו בעוצמה הצבאית. ובדיוק כמו אחיו הבכור של דוד, כאשר אנו תולים את תקוותנו בעצמנו, אנו בסופו של דבר מזלזלים במשיח ה' (שמ"א יז 28). משום שהגיבור הגדול ביותר של ישראל לא בא לבוש בשריון, אלא עטוף בחיתול ושוכב באבוס (לוקס ב 12); הוא לא נכנס לירושלים עם שיירת טנקים, אלא עני ורכוב על חמור (זכריה ט 9); הוא הביס את אויב נפשנו במסמרים ובעץ (גלטים ג 13), ולא בחנית ובחרב. > "כֹּה אָמַר יְהוָה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן־יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ… בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ" (ירמיה יז 5, 7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע יִתְרוֹ: שמות י"ח:1 – כ':23](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-יִתְרוֹ-שמות-יח1-כ23/) **Published:** ינואר 17, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### אין ישועה ללא ישראל למרות שפרשת השבוע יחסית קצרה, היא ללא ספק אחת מהפרשות העמוקות ביותר מבחינה תיאולוגית בלוח השנה. בפרשה זו אנו קוראים על המפגש של משה עם יתרו, והמפגש של עם ישראל עם אלוהים על הר סיני, כולל מתן עשרת הדיברות. כדי להעריך את האיש המדהים הזה, עלינו להסתכל עליו בהקשר של פרשת השבוע הקודמת; בפרק י"ז, ממש לפני שיתרו מגיע, אנו קוראים כי עמלק בא ונלחם עם ישראל ברפידים. פרק י"ח בספר שמות מספר מה קרה כאשר יתרו הגיע: "וַיִּשְׁמַע יִתְרֹו כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמֹּו כִּי־הֹוצִיא יהוה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם… וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנֹו וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק־לֹו וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ־לְרֵעֵהוּ לְשָׁלֹום וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה׃ וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנֹו אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה יהוה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אֹודֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יהוה׃ וַיִּחַדְּ יִתְרֹו עַל כָּל־הַטֹּובָה אֲשֶׁר־עָשָׂה יהוה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילֹו מִיַּד מִצְרָיִם׃ וַיֹּאמֶר יִתְרֹו בָּרוּךְ יהוה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת־הָעָם מִתַּחַת יַד־מִצְרָיִם׃ עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל יְהוָ֖ה מִכָּל־הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם." (שמות יח 1, 7–11) הזמן לא מאפשר לנו לבחון את הדמיון המדהים בין יתרו, כהן מדיני וְגוי, שמברך את משה עם לחם וברכות לאחר הקרב עם עמלק, לבין מלכיצדק, כהן גוי נוסף, שגם הוא מברך את אברהם בלחם וברכות לאחר הקרב עם המלכים הרעים. חשוב לראות איך שתי הסיפורים הללו מחלקים את העולם הגוי לשתי קבוצות. מצד אחד יש את יתרו ומלכיצדק, שני אנשים שמייצגים את אלה שמברכים את אלוהי ישראל, ולפיכך את עם ישראל. מצד שני יש את העמלקים ואת המלכים הרעים שלא מברכים את אלוהי ישראל. העמלקים תוקפים את ישראל, אך יתרו, מצד שני, נותן שבח לאלוהי ישראל וחוגג את הניצחונות שהשיג אלוהים עבורם. וזה מביא אותנו לנקודה שכל אנטישמי כדאי לו לשקול: "הַיְשׁוּעָה מֵאֵת הַיְּהוּדִים הִיא" (יוחנן ד 22). אין דרך להימנע מעם ישראל, כי אין ישועה ללא אלוהי ישראל. על ידי תקיפת העם היהודי, העמלקים בחרו להילחם נגד אלוהים לנצח. הכתוב אומר: "…מִלְחָמָה לַיהוה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז 16) איזה אירוניה נוראה לחשוב שיש אנשים שטוענים שהם אוהבים את אלוהי ישראל ועוקבים אחרי מלך היהודים, אך מבזים את העם היהודי. איך זה יכול להיות? האמת היא, אם החבר הכי טוב שלך אינו יהודי, אתה לא יכול להיכנס למלכות אלוהים! מצד שני, אל תשכחו לעולם שנאמנותו של אלוהים לעם היהודי, כולל שליחת המשיח ישוע, תמיד מביאה ברכות לגויים. לאחר ששמע על ישועת העם היהודי, יתרו מודה בשמחה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי־גָדֹול יהוה מִכָּל־הָאֱלֹהִים…" (שמות יח 11). בזכות טובו של אלוהים לישראל, יתרו מכיר ומביא קורבנות לאלוהים שהוא מעל כל האלים. ובזכות טובו של אלוהים לישראל, גם אתה יכול להנות מהברכות שניתנות בחינם הן ליהודים והן לגויים דרך משיח ישראל. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [פרשת השבוע בְּשַׁלַּח: שמות י"ג:17 – י"ז:16](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-בְּשַׁלַּח-שמות-יג17-יז16/) **Published:** ינואר 10, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### למה יציאת מצרים כל כך חשובה? פרשת של השבוע שלנו היום כוללת את יציאת מצרים, הנס הגדול שבו אלוהים הוציא את בני ישראל ממצרים. למה יציאת מצרים כל כך חשובה? למרות הספקנות המודרנית, יש לראות את יציאת מצרים לאור מילות הפתיחה של התורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". אם אלוהים יכול לברוא את כל היקום, אז קריעת הים בהחלט אפשרית. אירוע יציאת מצרים תופס מקום ייחודי בתוכנית האלוהים להיסטוריה. הוא מוזכר כ-120 פעמים בתנ"ך, והוא מסמל את כוחו של אלוהים. זהו דוגמה מדוע הוא ראוי לשבח. גם עשרת הדיברות – הנכללות בפרשת השבוע הבאה – מתחילות בהתייחסות לאירוע זה. בשמות כ 2–3 כתוב: "אָנֹכִי יהוה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֹוצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ" אכן, הציות לאלוהים מתחיל בהבנה מי הוא ומה הוא עשה. יציאת מצרים היא לא סמל בלבד; היא קרתה באמת. והאמונה בכך קשורה באופן בלתי נפרד לחוקי משה. פרק יד בספר שמות מתאר את הסיפור המפורסם הזה. בני ישראל יצאו ממצרים אחרי עשר המכות, ופרעה וצבאו מתחילים לרדוף אחריהם. כאשר הרודפים התקרבו, בני ישראל נכנסו לפאניקה. הם קראו למשה ואלוהים. משה עונה להם בפסוק 13: "…אַל־תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת־יְשׁוּעַת יהוה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיֹּום…" ואז נתן אלוהים הוראות למשה והוא ציית: "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדֹו עַל־הַיָּם וַיֹּולֶךְ יהוה אֶת־הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל־הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם׃ וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתֹוךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם." (שמות יד 21–22) הנס הזה שימש לשחרר פיזית את בני ישראל מארץ העבדות. אך היה גם יישום רוחני. כפי שנאמר בשמות יד 31: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יהוה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יהוה וַיּ͏ַאֲמִינוּ בַּיהוה וּבְמֹשֶׁה עַבְדֹּו." נכון – "לראות זה להאמין". אבל מה איתנו היום? האם אנו מאמינים שזה באמת קרה? ישנם שמציעים שהים האדום – למעשה הים סוף, או "ים הסוף" – היה פשוט סוג של ביצה, ולכן חצייתו לא היה דבר גדול. אך הים הסוף מוזכר גם מאוחר יותר, במלכים א' ט 26, כמקום שבו המלך שלמה מחזיק צי שלם של ספינות. וזכרו, גם צבא שלם טבע במים האלה. יציאת מצרים הייתה התחלה של דפוס. לאורך ההיסטוריה, העם היהודי היה בעבדות לכל מיני "פרעונים". אנו רואים זאת בעמודי כתבי הקודש עצמם, החל מהעמים כמו אשור, בבל ופרס. דפוס זה ממשיך להיות ניכר בהיסטוריה. בעוד שדוגמאות אלו לשחרור עשויות להיראות פחות על טבעיות מיציאת מצרים, הן לא פחות מופלאות. והיום אלוהים ממשיך לשמר את עמו היהודי. אירוע יציאת מצרים הוא רמז לאירוע נוסף, אחד שגם הוא שחרור מעבדות – כלומר, תחייתו של ישוע. גם אירוע זה הוא תצוגה של כוח אלוהים הגדול. אך הוא לא רק סמל. כמו יציאת מצרים, הוא קרה באמת. והאמונה באירוע זה קשורה באופן בלתי נפרד לשחרור מעבדות החטא. שאול השליח היה ברור כשאמר בראשונה אל הקורינתים טו 17: "וְאִם הַמָּשִׁיחַ לֹא קָם לִתְחִיָּה, לַשָּׁוְא אֱמוּנַתְכֶם וַעֲדַיִן שְׁרוּיִים אַתֶּם בַּחֲטָאֵיכֶם." חשוב לזכור, כי אלוהים שפעל בהיסטוריה חי ופועל גם היום. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [יראת אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/יראת-אלוהים/) **Published:** ינואר 9, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם־יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד־רָע׃ וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי־נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת־אֱלֹהָי" (בראשית לא 30-29). שני דברים לגמרי בלתי-צפויים מתחוללים בפרק זה. ראשית, לבן מגלה כי אלוהי יעקב מגן על עמו ואינו זקוק להגנה בעצמו (אולי לבן היה צריך לשכור חברת אבטחה שתגן על אלוהיו מפני גניבה). וכך בהעדרו של אל גנוב שאינו יכול להגן עליו, פונה לבן אל אלוהי יעקב בבקשה להגנה בבראשית לא 50-48. שנית, רחל תגלה שהאל אותו היא משרתת אינו רק מגן על עמו, אלא גם מוכיחו. רחל אינה יכולה להתחמק ממעשה הגניבה שביצעה ומעבודת האלילים שהפגינה. כתוצאה מפשעתה, יעקב יקים בקרוב מצבה על שמה של רחל, שכן משאלתו מתגשמת לפרטי פרטים: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת־אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה… זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי" (בראשית לא 32, 38; יעקב הצליח לשמור על רחלי לבן, בעוד הרחל שלו מתה בלידה). הסיפור מזכיר לי את הדיון התיאולוגי המפורסם של הבונה (the beaver) עם סוזן ב"אריה, המכשפה וארון הבגדים" מאת ס"ק לואיס: "אסלן הוא אריה – הוא האריה, האריה הגדול'. "אוי", השיבה סוזן, ״חשבתי שהוא גבר. האם הוא בטוח? ארגיש די לחוצה לפגוש אריה". "בטוח?" ענה הבונה, ״מי אמר משהו על בטוח? כמובן שאינו בטוח. אבל הוא טוב, הוא המלך". אלוהי ישראל אינו צריך את ההגנה שלנו, אולם הוא דורש מאיתנו ליראה אותו ולכבדו. > "יְהוָה מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים׃ עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ׃ אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו׃ הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ׃ הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי יְהוָה מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ׃ הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ וְרָאוּ כָל־הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ׃ יֵבֹשׁוּ כָּל־עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים הִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ כָּל־אֱלֹהִים" (תהלים צז 7-1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע בֹּא: שמות י':1 – י"ג:16](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-בֹּא-שמות-י1-יג16/) **Published:** ינואר 3, 2025 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### מה עשה את קרבן הפסח לכשר? פרשת השבוע מתארת את המכות האחרונות שגרמו למצרים לשחרר את בני ישראל. הדגש בפרק זה הוא תיאור מאורע הפסח המקורי וההוראות המפורטות שנתן אלוהים לגבי קרבן הפסח.  "וַיּ͏ַעֲשׂוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ׃ וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיֹּום הַזֶּה הֹוצִיא יהוה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל־צִבְאֹתָם" (שמות יב 50–51). בפסוקים אלו, שמירה קפדנית של ישראל על הוראות אלוהים לגבי קורבן הפסח מקושרת ישירות למעשה הגאולה של אלוהים, היציאה ממצרים! מה בדיוק עשה את קרבן הפסח של ישראל לכשר כדי שינצלו ממלאך המוות וישוחררו מעבדות מצרים כדי לשרת את אלוהים החיים? ראשית, השה היה צריך להיות ללא פגם, והיו אמצעים כדי לוודא שהוא יישאר שלם עד זמן הקורבן. אלוהים אומר: "דַּבְּרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית־אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת… שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן־שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן־הַכְּבָשִׂים וּמִן־הָעִזִּים תִּקָּחוּ׃ וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יֹום לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתֹו כֹּל קְהַל עֲדַת־יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם" (שמות יב 3, 5–6). לאחר מכן, דם השה היה נמרח על המשקוף והמזוזות של הבית, והמשפחה אכלה את השה הצלוי עם מרור ומצה (יב 7–8), ללא שבירת שום עצם (יב 46). כל בני המשפחה נשארו בבית כל הלילה (יב 22), תחת הגנת דם שה הפסח; משה הסביר את הוראות אלוהים: "וְוְעָבַר יהוה לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת־הַדָּם עַל־הַמַּשְׁקֹוף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יהוה עַל־הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל־בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב 23). הברית החדשה מציגה את ישוע המשיח כשה הפסח של אלוהים, מההתחלה ועד הסוף. היא מתחילה בעדותו של יוחנן המטביל, שציין את ישוע ואמר: "…הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם." (יוחנן א 29). קורבנו של שה הפסח יקרה בירושלים, בפסח האחרון של ישוע. יוחנן מספר לנו, שישה ימים לפני הפסח, הגיע ישוע לבית עניה, שהייתה בחוצות ירושלים (הבשורה ליוחנן יב 1). ביום למחרת, העשירי בניסן, ביצע ישוע את כניסתו המלכותית לירושלים והציג את עצמו בבית המקדש כשה הפסח התמים. שם, בימים הבאים, ישוע נבחן שוב ושוב על ידי ההנהגה הדתית ונמצא "ללא פגם". יוחנן מדגיש כי ישוע נבחן ונצלב בערב הפסח, כלומר, בארבעה עשר בניסן (יוחנן יט 14). באותו אחר הצהריים, החל מהשעה 3 , היו הכהנים עסוקים במקדש בשחיטת שה הפסח עבור אלו שציפו לחגוג את החג בערב ההוא. בדיוק בשעה שהחלו הכהנים בעבודתם, ישוע, שה הפסח של אלוהים, השתמש בנשימתו האחרונה להכריז: "הכל הושלם!" (יוחנן יט 30). כאשר ליל הפסח התקרב במהרה, חיפשו המנהיגים היהודיים לזרז את מותם של הנצלבים ע"י שבירת רגליהם, כדי שיוכלו לקבור אותם לפני תחילת השבת. אך ישוע נחסך מההשפלה הזו, כי כבר נפטר. במקום זאת, חנית רומית שפכה את דמו של ישוע (יוחנן יט 31–34). במפתיע, יוחנן מדגיש: "כִּי זֹאת הָיְתָה לְמַלּאת הַכָּתוּב וְעֶצֶם לֹא־תִשְׁבְּרוּ בוֹ" (יוחנן י"ט: 36). הצהרתו של יוחנן לא התבססה על פסוק מנביאים, אלא על ההוראות המפורטות לגבי שה הפסח המקורי שישראל הונחו לגביו: "…וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ־בֹו" (שמות יב 46). יוחנן רואה בהתרחשות זו, את ידו של אלוהים הריבון, אשר סידר את האירועים והעונות כדי לחשוף את המשמעות האמיתית של קורבנו של ישוע. פרט קטן לכאורה זה הוא למעשה אישור סופי שישוע הוא אכן שה הפסח המושלם של אלוהים, שבדמו אלוהים נותן חיים וגאולה לישראל ולעולם! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [מנהיג אמיתי](https://igod.co.il/devotionals/maxim/) **Published:** ינואר 1, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְהִי־אִישׁ מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן־אֲבִיאֵל בֶּן־צְרוֹר בֶּן־בְּכוֹרַת בֶּן־אֲפִיחַ בֶּן־אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל׃ וְלוֹ־הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל־הָעָם" (שמ"א ט 2-1). אחת המיומנויות החשובות ביותר בקריאת הנרטיב המקראי, היא היכולת לזהות משמעויות נרמזות הניתנות להבחנה תוך מבט על קטע מסוים בהקשרו הספרותי הרחב. על ידי הצגת המלך הראשון של ישראל כ"גָּבֹהַּ מִכָּל־הָעָם" (פס' 2), הקוראים עלולים להאמין בטעות כי גובהו של שאול מצוין כיתרון עבור הכתרתו כמלך. אך דרך ההתרשמות מגובהו של שאול, המחבר חושף את הנטייה החוטאת שלנו לבחור על-סמך מראה חיצוני. על-אף שאין פסול בגובה לכשעצמו, תיאורו של שאול ("גָּבֹהַּ") בספר שמואל נושא קונוטציות שליליות. בתפילה המשיחית של חנה, היא מזהירה אותנו פן נדבר "גבוהה גבוהה" (שמ"א ב 3). שאול אמנם היה גבוה יותר מכל עמו (י 23), אך ביטחון בגובהו אינו שונה מאותם פלשתים אשר תלו את תקוותם בענק גבוה מאוד (יז 4). עם-זאת, מחבר שמואל א-ב מאפשר לנו להתענג על אמות המידה הגשמיות שלנו, לכל הפחות עד שהוא מפיל אותנו במלכודת של שמ"א טז. שכן בעוד שמואל שכנע עצמו כי אליאב, בנו בכורו של ישי, חייב להיות הבן הנבחר בזכות שיעור קומתו, אלוהים נוזף הן בנביא והן בנו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל אַל־תַּבֵּט אֶל־מַרְאֵהוּ וְאֶל־גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" (טז 7). בעידן הפוסט-מודרני, המעלה על נס כוכבי קולנוע יפים, עלולה להיות לנו נטייה חזקה לבחור במנהיגים הנראים טוב מול מצלמה, דהיינו באלו אשר "עוברים מסך". אך עלינו לזכור כי מה שטמון בפנים חשוב לאין שיעור. מנהיגים שבאמת דורשים את לבו של אלוהים הם אלו ששמו עצמם תחת סמכותו, ולכן לעולם לא יעמידו עצמם מעל עמו של אלוהים. > "וְהָיְתָה \[הַתּוֹרָה\] עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם׃ לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן־הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים יז 20-19). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [התבוסה של הרוע](https://igod.co.il/devotionals/התבוסה-של-הרוע/) **Published:** ינואר 1, 2025 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ אֵצֶל דָּגוֹן׃ וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה וַיִּקְחוּ אֶת־דָּגוֹן וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ׃ וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל־הַמִּפְתָּן רַק דָּגוֹן נִשְׁאַר עָלָיו" (שמ"א ה 4-2). סיפור תבוסתו של דגון בידי אלוהים משקיף לעבר, כמו-גם לעתיד. במובן מסוים, הסיפור משמש כתיקון לאופן המחפיר בו היללו הפלשתים את דגון בגין לכידתו של שמשון: "וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח־גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ" (שופט טז 23). במובן אחר, התבוסה הסמלית של דגון מבשרת את נפילתו של פלשתי אחר, בפני מלך אחר שנמשח בידי אלוהים – דוד. כשם שדגון נפל ארצה על פניו כאשר ראשו מנותק מגופו, כך נפל גוליית על פניו ארצה (שמ' א' יז, 49) וראשו נכרת (פס' 51). משני הסיפורים נהיר כי ניצחונם של ישראל אינו קשור ללאום, אלא לאמונה. במילים אחרות, הסיפורים הללו אינם עוסקים בשאלה איזו אומה טובה יותר, אלא בשאלה מי הוא העם ההולך בעקבות האל האמיתי. אין פלא שהפלשתים אינם קיימים יותר, בעוד עם ישראל חי וקיים! אין שד בגיהינום, אומה או אדם שאי פעם עמדו נגד אלוהי ישראל בקרב ויצאו כאשר ידם על העליונה. סיפוריהם של דגון וגוליית כרותי-הראש משמשים כקדימון לאותו יום מפואר בו זרע האישה ימחץ סוף סוף את ראש הנחש תחת רגליו. ביום זה, לא יסתיים רק הקרב הבודד, אלא המלחמה כולה! > "אָז הֻשְׁלַךְ הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי הַנִּקְרָא מַלְשִׁין וְשָׂטָן, הַמַּתְעֶה אֶת תֵּבֵל כֻּלָּהּ; הוּא הֻשְׁלַךְ אַרְצָה וּמַלְאָכָיו הֻשְׁלְכוּ אִתּוֹ. וְשָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם אוֹמֵר: עַתָּה בָּאָה יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ, גְּבוּרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ וּמֶמְשֶׁלֶת מְשִׁיחוֹ, כִּי הֻשְׁלַךְ שׂוֹטֵן אַחֵינוּ הַמְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלַיְלָה" (התגלות יב 10-9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע וָאֵרָא: שמות ו':2 – ט':35](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-וָאֵרָא-שמות-ו2-ט35/) **Published:** דצמבר 27, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### האם אלוהים באמת שולט? האם אלוהים באמת שולט במלכים ובאומות ובגורל עמו? כשאנו מתבוננים בפרשת השבוע, מדהים לראות את כוחו של אלוהים שמתגלה בתנ"ך, כאשר הכל מוכן לקראת היציאה הגדולה של עמו ממצרים. בפרק שלפנינו אנו עומדים לחוות מפגש עוצמתי בין אלוהי העברים לפרעה, השליט החזק ביותר בעולם באותה תקופה. כשאנו מתבוננים במצב העולם סביבנו כיום, לעיתים אנו תוהים אם אכן אלוהים שולט, ואנו מוצאים את עצמנו מפחדים ותוהים לגבי מה שצפוי לקרות! עד היום, שליטים רודניים ודיקטטורים שולטים בעמים שלהם  בעריצות. אפילו יותר מטריד הוא המגמה המודרנית לנסות להרחיק את אלוהים לחלוטין מההיסטוריה העולמית. בישראל, אנו ניצבים מדי יום מול איום מלחמה והשמדה מצד אויבים שמקיפים אותנו. אך האמת היא שאלוהים תמיד שלט וימשיך לשלוט באופן מוחלט. לו יש את המילה האחרונה! פרקים ו–ט בספר שמות מסתכמים בספר משלי: "פַּלְגֵי־מַיִם לֶב־מֶלֶךְ בְּיַד־יהוה עַל־כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ" (משלי כא 1). ישנם מספר לקחים שעלינו ללמוד מהפסוקים הללו כשאנו מתבוננים במשה, ישראל ופרעה. משה נמצא במצב של ייאוש לאחר הכישלון לכאורה של המפגש הראשון עם פרעה; הוא אומר לאלוהים: "…אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי׃ וּמֵאָז בָּאתִי אֶל־פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא־הִצַּלְתָּ אֶת־עַמֶּךָ" (שמות ה 22–23). אך אלוהים, שכבר ניבא את ליבו הקשה של פרעה, משיב למשה בשמות ו 1 "…עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר א͏ֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצֹו". אלוהים, בחסדו, השתמש במשה, אדם כמו כולנו, לעמוד בין ישראל לפרעה ולדרוש את גאולת העם. מי ייתן ואלוהים יתן לנו את החסד לעמוד עבור עמנו היום. למרות הכל, עם ישראל, לא שמע למשה בעת סבלם והעבדות הקשה – זה, בהרבה מובנים, תמונה של המין האנושי היום, המתקשה לשמוע את דברי אלוהים כשהם סובלים מעבדות לחטא. בואו נתחזק היום בידיעה שאלוהים עדיין נאמן לגאול את בני האדם מעבדות. לא פחות חשוב, אנו רואים את פרעה והמכשפים ככלים ביד אלוהים. כפי שאלוהים אומר לפרעה, "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת־כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל־הָאָרֶץ" (שמות ט 16). הצגת כוחו של אלוהים כאן היוותה צל של הגאולה האולטימטיבית שהעולם יחווה עם בואו הראשון של  המשיח ישוע, וגם רמזים לבואו השני, כאשר שמו יוכרז בכל העולם על ידי אלו אשר נושעו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [הפרשנים הטובים ביותר נמצאים בתנ׳׳ך](https://igod.co.il/devotionals/הפרשנים-הטובים-ביותר-נמצאים-בתנ׳׳ך/) **Published:** דצמבר 26, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּפֶן אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר, לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת־יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי… וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי־שָׂרֵי מִדְיָן אֶת־עֹרֵב וְאֶת־זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת־עוֹרֵב בְּצוּר־עוֹרֵב וְאֶת־זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב־זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל־מִדְיָן וְרֹאשׁ־עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל־גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן" (שופטים ו 15-14, ז 25). פורטל "מאסטרקלאס" הפך, מסיבה מוצדקת, לאבן-שואבת עבור סטודנטים רבים המעוניינים בלמידה מקוונת. בעצם, למה לא? מי לא יעריך את ההזדמנות ללמוד מהטובים ביותר בתחומם? מי הוא אפוא הטוב ביותר כשמדובר בפרשנות התנ"ך? המורים הטובים ביותר לפירוש כתבי הקודש אינם נמצאים במכללות למקרא, אלא בתנ"ך עצמו. כאן ניתנה לנו הזדמנות ללמוד משני נביאים הקוראים ומפרשים את סיפור גדעון: מיכה וישעיה. מיכה שואל את דברי מחאתו של גדעון בשופטים ו 15 ומשליך אותם למילות הבטחה על מוצאו של המשיח במיכה ה 1: "וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם". בדומה לכך, ישעיה רואה בניצחונו המופלא של גדעון על המדיינים "העזים" (ראו שופטים ו 12) סימן לניצחון "האל הגיבור" על כוחות הרשע, בישעיהו ט 3, 5: "כִּי אֶת־עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן… כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ בֵּן נִתַּן־לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם". אם נלך בעקבות הנביאים, שהגו בפועלו של אלוהים דרך עלילות גיבורי האמונה, נלמד לקרוא את הסיפורים הללו כסימן לבאות. הם מספרים לנו לא רק אודות העבר, אלא על העתיד (בקנה מידה גדול בהרבה) דרך הגיבור הגדול ביותר של ישראל, המשיח! הבה נלמד לקרוא את התנ"ך מהמומחים הטובים ביותר בתחום! > "אֶת הַיְשׁוּעָה הַזֹּאת חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ הַנְּבִיאִים שֶׁנִּבְּאוּ עַל הַחֶסֶד הַמְיֻעָד לָכֶם. הֵם חָקְרוּ מָה הָעֵת וְהַנְּסִבּוֹת שֶׁהוֹדִיעָה רוּחַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם, כְּשֶׁהֵעִידָה מֵרֹאשׁ עַל סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ וְעַל הַכָּבוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרֵיהֶם" (פט"א א 11-10). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [חסד אלוהים בנפילותינו](https://igod.co.il/devotionals/חסד-אלוהים-בנפילותינו/) **Published:** דצמבר 24, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה׃ וַיְהִי כִּי־זָעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה עַל אֹדוֹת מִדְיָן… וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל־זֹאת וְאַיֵּה כָל־נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ־לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף־מִדְיָן… וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת־מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד" (שופטים ו 7-6, 13-12, 16). אחד השירים המשיחיים הידועים בישראל נקרא "שוב נפלתי". השיר עוסק במאבקינו בחטא, בכישלונותינו החוזרים ונשנים ובחסדו של אלוהים, המעמיד אותנו שוב על רגלינו בכל פעם בה אנו נופלים. אם מחבר ספר שופטים היה כותב את ספרו כמחזמר, לא הייתי מופתע אם הוא היה בוחר בשיר הזה כשיר הנושא. חסד אלוהים בקטע לעיל מתבלט עוד יותר באמצעות קריצה לקריאה של אלוהים למשה להוציא את ישראל ממצרים. חשבו על ההקבלות הבאות: ישראל נדחקים לסבל ועוני וזועקים לאלוהים לישועה (שמות ב 23; שופט ו 7-6). מלאך ה' מופיע וקורא לגואל ישראל (שמות ג 2; שופטים ו 12), שאומר פעמיים "בי אדני" (שמות ד 10, 13; שופט ו 13, 15). אלוהים, ברחמיו האינסופיים, מבטיח לגואל כי נוכחותו לא תמוש ממנו – "אֶהְיֶה עִמָּךְ" (שמות ג 12; שופט ו 16). סיפורו של גדעון, כמו עלילות דבורה (שופטים ד-ה) ויהושע בן-נון, הוא סיפורו של אדם בדמותו של משה, שאלוהים שולח כדי לספק "יציאת מצרים" נוספת. אני אסיר תודה על החסד המדהים של אלוהים ועל הסליחה שהוא מספק בכל פעם בה אני נופל. אני אסיר תודה על-כך שמשה האחרון כבר בא להושיע אותי מעונש החטא (רומים א-ד) ובאמצעות רוח קודשו איני צריך להיכנע יותר לשררת החטא (רומים ו-ח). אך כמה אני מייחל ליום בו ישוב הנביא כמשה, כדי להביא לסיומו של מעגל הקסמים הבלתי נדלה, של חטא וחזרה בתשובה. או אז, נהיה כולנו חופשיים מנוכחות החטא ולעולם לא נצטרך לזמר עוד את השיר "שוב נפלתי" שוב! > "אֹמַר זֹאת, אַחַי: בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לָרֶשֶׁת אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים; גַּם אֵין הַכִּלָּיוֹן יוֹרֵשׁ אַל-כִּלָּיוֹן. הִנֵּה רָז אַגִּיד לָכֶם: לֹא כֻּלָּנוּ נָמוּת, אֲבָל כֻּלָּנוּ נִשְׁתַּנֶּה בִּן רֶגַע וּכְהֶרֶף עַיִן בַּשּׁוֹפָר הָאַחֲרוֹן, שֶׁכֵּן יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר וְהַמֵּתִים יָקוּמוּ בְּלִי כִּלָּיוֹן וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתַּנֶּה; כִּי מִן הָרָאוּי שֶׁזֶּה הַכָּפוּף לְכִלָּיוֹן יִלְבַּשׁ אַל-כִּלָּיוֹן וְזֶה הַכָּפוּף לַמָּוֶת יִלְבַּשׁ אַלְמָוֶת. וְכַאֲשֶׁר הַכָּפוּף לְכִלָּיוֹן יִלְבַּשׁ אַל-כִּלָּיוֹן וְהַכָּפוּף לַמָּוֶת יִלְבַּשׁ אַלְמָוֶת, אָז יִתְקַיֵּם דְּבַר הַכָּתוּב: בֻּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (קור"א טו 54-50). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [משקיט הסערות שאוהב אותנו](https://igod.co.il/devotionals/משקיט-הסערות-שאוהב-אותנו/) **Published:** דצמבר 22, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה יֵשׁוּעַ יָשֵׁן עַל כַּר בְּיַרְכְּתֵי הַסִּירָה. הֵעִירוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, הַאִם לֹא אִכְפַּת לְךָ שֶׁאֲנַחְנוּ טוֹבְעִים?… הֵם יָרְאוּ יִרְאָה גְּדוֹלָה וְאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: אִם כֵּן מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם הָרוּחַ וְהַיָּם נִשְׁמָעִים לוֹ?" (מרקוס ד 38, 41). תגובתם של התלמידים נוכח הסכנה מהסערה קשורה ישירות לכישלונם לעמוד על זהותו האמיתית של האחד שישן בסירה. בהתבסס על אוצר מילים זהה ועלילה משותפת לספר יונה פרק א, אפשר להניח כי התלמידים המבוהלים העירו את ישוע מתרדמתו כדי שיקרא לאלוהיו (יונה א 6). אך על ידי הרגעת הסערה, הוכיח ישוע באמצעות מעשיו כי הוא עצמו אלוהים (ראו יונה א 16-15; תהלים קו 9). הדבר לא אמור להפתיע את מי ששם לב לאופן בו מרקוס מציג את הזהות האלוהית של ישוע. שכן אפילו בפרולוג של הבשורה, מרקוס מציג את ישוע בתור י-ה-ו-ה שבא להושיע את עמו (ראו מרקוס א 4-1). כאן אפוא טמון מקור הספק שהביעו התלמידים בנוגע להתנהגותו של ישוע. בשאלה, "לֹא אִכְפַּת לְךָ שֶׁאֲנַחְנוּ טוֹבְעִים?", הוכיחו התלמידים שהם פשוט לא הבינו מהי זהותו האמיתית של ישוע. שהרי חוץ מאהבה על טבעית, מה עוד היה מביא את בורא השמים והארץ (ראו יונה א 9) "להריק את עצמו" כדי להיות עם חבורת עם דייגים מסריחים, מפוחדים ומבולבלים בסירה מוכת גלים?! לא משנה כמה עזות סערות החיים והכאב שאנו סובלים מאובדן טרגי, המציאות ההיסטורית של התאנשות המשיח אינה אלא ההוכחה המוחלטת והבלתי ניתנת להפרכה כי ישוע באמת ובתמים אוהב אותנו. > "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם׃ וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל־מְחוֹז חֶפְצָם׃ יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קז 31-29). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ביטחון נצחי](https://igod.co.il/devotionals/ביטחון-נצחי/) **Published:** דצמבר 21, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם׃ וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא־חָלְקוּ אֶת־נַחֲלָתָם שִׁבְעָה שְׁבָטִים׃ וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד־אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם" (יהושע יח 3-1). יהושע זה עתה הביא את הניצחון לעם ישראל, והארץ המובטחת נכבשה. בכל זאת, שבעה שבטים טרם מימשו את נחלתם על הארץ הטובה! בתוכחתו כלפיהם, יהושע משתמש בפועל "מִתְרַפִּים". בין אם הסיבה תלויה בפחד או בחוסר אמונה, שבעה משבטי ישראל איבדו את אחיזתם בהבטחות האל. זוהי מציאות עצובה, אך אמיתית למדי; כמה פעמים אנו עומדים יבשים מצמא מול באר הבטחותיו הטובות של אלוהים, רק משום שאיננו מצליחים להושיט יד ולדלות ממנה מים? ההבטחות האלו שייכות לנו. הם נועדו שנהנה מהן. אולם אנו לא מצליחים לעשות זאת פשוט מפני שאיננו מממשים את אותן הבטחות (אגב, אינני מנסה לקדם כאן את בשורת השגשוג). מדוע אנו חוששים לאבד את ישועתנו כאשר אלוהים הבטיח כי מי שמאמין לא יאבד (יוחנן ג 16) ושאף אחד לעולם לא יוכל לשלוף אותנו מידיו (יוחנן י 29-28)? למה אנו חושבים שאלוהים אינו אוהב אותנו כאשר הוא אומר כי שום דבר ביקום כולו לא יפרידנו מאהבתו (רומים ח 39-38)? מדוע אנו חשים כאזרחים סוג ב' כאשר דבר אלוהים מדגיש כי נבחרנו מלפני היווסד תבל (אפסים א 4)? ומדוע אנו כל כך מפחדים או כועסים כאשר התוכניות שלנו אינן מסתדרות, בעוד אלוהים אומר שכל הדברים פועלים יחד לטובת אוהביו (רומים ח 28)? התשובה ברורה: אנו מאפשרים להבטחות היקרות של אלוהים לחמוק מבעד לאצבעותינו הרפויות, כי הספקות והפחדים שלנו גוברים עלינו. אחת הדרכים שבהן למדתי להחזיק בהבטחותיו של אלוהים, היתה על ידי תזכורת אישית לכך שיש דברים שאלוהים אינו יכול לעשות. הוא אינו יכול לשקר; הוא אינו יכול לבגוד; והוא אינו יכול לחזור בו ממתנותיו ומהבטחותיו. מדוע לא? כי הוא אלוהים. בכל פעם שאני מזכיר לעצמי את הדברים שאלוהים אינו יכול לעשות, ידיי מוצאות כוח על-טבעי להמשיך ולהחזיק מעמד! > "נַחֲזִיקָה נָא בַּתִּקְוָה שֶׁאָנוּ מַצְהִירִים עָלֶיהָ וְאַל נִמּוֹט, שֶׁכֵּן נֶאֱמָן הַמַּבְטִיחַ" (עברים י 23). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע שְׁמוֹת: שמות א':1 – ו':1](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-שְׁמוֹת-שמות-א1-ו1/) **Published:** דצמבר 20, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### האם המשיח היה בסנה הבוער? נתבונן בחלק הראשון מתוך ספר שמות; הוא נקרא "שמות" על שם הפסוק הראשון בספר, המפרט את שמות בני ישראל שבאו למצרים. נתמקד במפגש המפורסם של משה עם אלוהים החיים במדבר, הסנה הבוער (שמות ג). האם המשיח היה בסנה הבוער? ראשית, נתחיל במשה. שמות ב' מפרט את נסיבות לידתו המיוחדות ואת גדילתו בארמון פרעה. בתקופה זו מצרים היא המובילה בעולם – לא רק פוליטית, אלא גם בטכנולוגיה ובמדע. משה מקבל את החינוך הטוב ביותר על פני האדמה, כל זה כהכנה להיות המנהיג של העם הנבחר. לא רק זאת, יוסף בן מתתיהו מספר לנו שמשה היה מפקד צבא פרעה, והוביל אותו לניצחונות מזהירים. אך כל ההישגים האנושיים הללו במהלך ארבעים השנים הראשונות של משה לא היו מספיקים למלאכה רוחנית. משה היה זקוק לארבעים שנים נוספות של בידוד, במדבר, כדי לשנות את חייו באופן רוחני ולהפוך לאיש אלוהים שישמש ככלי בידו של האל. התזמון המושלם של אלוהים היה כאשר משה הגיע לגיל שמונים. אלוהים לא נגלה אל עם ישראל במשך 430 שנה, ועכשיו הוא נגלה למשה: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהוה אֵלָיו בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתֹּוךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג 2). במסורת היהודית והנוצרית, הסנה עצמו מייצג את ישראל, צמח צנוע בין האומות, סובל מעונש האש, אך אלוהים במרכזו ולכן אינו נשרף. סנה בוער איננו מחזה נדיר במדבר. השיחים הללו לעיתים מתלקחים באופן רנדומלי במזג האוויר החם והיבש של המדבר. עם זאת, הסנה הזה היה יוצא דופן, שכן למרות שהוא בער, הוא לא נשרף. שימו לב כי "מַלְאַךְ יְהוָה" היה במרכז השיח הזה, בלהבת אש. אלוהים הופיע באש גם כאשר קיים את בריתו עם אברהם בבראשית ט"ו, וכעמוד אש בהובלת ישראל ממצרים (שמות יג 21, יד 19, 24). מי הוא אותו "מַלְאַךְ יהוה"? נענה על כך בהמשך. הסנה הבוער תופס את תשומת ליבו של משה והוא מתקרב. ״וַיַּרְא יהוה כִּי סָר לִרְאֹות וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתֹּוךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי״ (שמות ג 4). "מַלְאַךְ יהוה" הוא התגלות של אלוהים עצמו! "מַלְאַךְ יהוה" מופיע במקרים רבים אחרים בתנ"ך כנוכחות אלוהים על פני האדמה. זה מכין את הדרך לברית החדשה ולגילוי המלא של אלוהים כשהוא לובש צורת אדם – המשיח עצמו, ישוע מנצרת! דרך הסנה, משה פוגש אותו, והמפגש הזה משנה את חייו לחלוטין. מה אומר "מַלְאַךְ יְהוָה" למשה? שימו לב לפעלים: ״וַיֹּאמֶר יהוה רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת־צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת־מַכְאֹבָיו׃ ח  וָאֵרֵד לְהַצִּילֹו מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתֹו מִן־הָאָרֶץ הַהִוא אֶל־אֶרֶץ טֹובָה וּרְחָבָה אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל־מְקֹום הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי״ (שמות ג 7–8). "יְהוָ֔ה" בפסוק 7 הוא שם אלוהים עצמו (השם המפורש). אלוהים עושה שימוש במטאפורה אנושית – הוא רואה, שומע, יודע, יורד ומביא. כדי להזדהות עם החוויה האנושית ולשחרר את סבלה של האנושות, אלוהים שולח את "מַלְאַךְ יְהוָה". המפגש הזה שינה את חייו של משה והפך אותו לשליח אלוהים לשחרר את ישראל. עבורנו, המפגש הזה מבשר את הופעת המשיח: "אֲבָל כַּאֲשֶׁר מָלְאָה הָעֵת שָׁלַח אֱלֹהִים אֶת בְּנוֹ \[את "מַלְאַךְ יְהוָה"\] יְלוּד אִשָּׁה וְכָפוּף לַתּוֹרָה, 5 לִפְדוֹת אֶת הַכְּפוּפִים לַתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁנְּקַבֵּל אֶת מַעֲמַד הַבָּנִים." (אל הגלטים ד 4–5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [המשיח- בנו של דוד ואלוהים](https://igod.co.il/devotionals/המשיח-בנו-של-דוד-ואלוהים/) **Published:** דצמבר 19, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַתִּרְאוּ כִּי־נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי־מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם׃ וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ" (שמ"א יב 13-12). נאומו של שמואל מבטא דילמה תיאולוגית שאפשר לפותרה רק באמצעות התגלמותו של משיח ישראל. על ידי בחירת מלך בשר ודם, דחו ישראל את ה' כמלכם. אך בהבטחת אלוהים לדוד טבוע אפוא הפתרון לדילמת "אלוהים או אדם כמלך ישראל". המשיח לא יהיה רק בנו של דוד, אלא בנו של האל (שמ"ב ז 14). פן נחשוב כי התואר "בן" משמש כביטוי של כבוד בלבד ולא כאמת אונטולוגית (דהיינו, כי המשיח הוא למעשה בן האלוהים הנצחי בהווייתו), הנביאים מבטיחים כי גם בן דוד – המשיח – יהיה עמנואל (ישעיהו ז 14), אל-גיבור (ישעיהו ט 5), אשר יזכה לפולחן מאת כל שבט, אומה ולשון (תהלים ב 7, 12, מה 18; דניאל ז 14-13). בתגובה לבחירה הנואלת של ישראל, בשמ"א יב, אלוהים לא רק מאפשר לישראל לקצור את השלכות בחירתם הגרועה, אלא מספק את הפתרון באהבה ובחמלה! ביום בו ישוב ישוע לירושלים, האדון של דוד ויורשו ימלוך סוף סוף על עמו. > "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶגְבָּה… וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד 4, 9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הניצחון של המאמינים בישוע](https://igod.co.il/devotionals/הניצחון-של-המאמינים-בישוע/) **Published:** דצמבר 15, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וּלְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי־יְהוּדָה אֶל־פִּי יְהוָה לִיהוֹשֻׁעַ אֶת־קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק הִיא חֶבְרוֹן׃ וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת־שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת־שֵׁשַׁי וְאֶת־אֲחִימַן וְאֶת־תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק׃ וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל־יֹשְׁבֵי דְּבִר וְשֵׁם־דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת־סֵפֶר" (יהושע טו 15-13). יכולתו של כלב לרשת את בני הענק ולהשתלט על נחלתם, עומדת בניגוד מוחלט לפסוקים ביהושע המדגישים את כישלונם של יתר השבטים להוריש ("לגרש") את הכנענים מהארץ. שווה לקרוא אותם הפסוקים אחד לאחד: "וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַגְּשׁוּרִי וְאֶת־הַמַּעֲכָתִי וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע יג 13); "וְאֶת־הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא־יָכְלוּ בְנֵי־יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת־בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (טו 63); "וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת־הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי לְמַס־עֹבֵד" (טז 10); "וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת׃ וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֶת־הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ" (יז 13-12). הניגוד המוחלט בין הצלחתו של כלב לכישלון הקולקטיבי של ישראל, מתאר את כלב באור משיחי. בזכות הקשר ההדוק של כלב עם שבט יהודה, הוא אינו אלא דמות מקדימה של משיח ישראל העתיד לבוא, להביס את אויביו ולמלוך מציון. "לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מט 10). כמה מעודד לראות את ניצחונו של כלב עובר אלהה לבתו, כאשר הוא מברך את עכסה בהעניקו לה את שטחי המעיינות (ראו יהושע טו 19-18). בדומה לעכסה, כך יקרה לאלו שהפכו לילדי אלוהים באמצעות האמונה בישוע. ניצחונותיו של ישוע (עבר, הווה ועתיד) הם ניצחונותינו; תחייתו היא תחייתנו; עלייתו לשמים היא עלייתנו. באותו יום מפואר, בו אלוהים ישית את אויביו הדום לרגליו (תהלים קי 1; עברים ב 8), מלכותו תהיה למלכותנו. > "וְלוֹ נִתַּן שִׁלְטוֹן וִיקָר וּמַלְכוּת, וְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אוֹתוֹ יַעֲבֹדוּ, שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר וּמַלְכוּתוֹ – אֲשֶׁר לֹא תִּשָּׁחֵת… וְהַמַּלְכוּת וְהַשִּׁלְטוֹן וְהַגְּדֻלָּה שֶׁל הַמַּלְכֻיּוֹת תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם, נִתְּנוּ לְעַם קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹנִים, מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת עוֹלָם, וְכָל הַשִּׁלְטוֹנוֹת לוֹ יַעַבְדוּ וְיִשָּׁמֵעוּ" (דניאל ז 14, 27). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כולנו זקוקים לחסדו](https://igod.co.il/devotionals/כולנו-זקוקים-לחסדו/) **Published:** דצמבר 13, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְגַם כָּל־הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל־אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ אֶת־יְהוָה וְגַם אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל" (שופטים ב 10). לא קשה להבחין בצביעות של האנשים הסובבים אותנו. עם זאת, אנו מסונוורים יתר על המידה מהצביעות שלנו, שלעתים גרועה היא בהרבה מהצביעות של החוטאים המעצבנים המקיפים אותנו. הביטוי "אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת" אינו שכיח במקרא. הוא מופיע פעם נוספת בשמות א 8: "וַיָּקָם מֶלֶךְ־חָדָשׁ עַל־מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף". אוצר המילים המשותף בשופטים ב ושמות פרק א חובר לעלילה הדומה בין שני הקטעים. בשני הסיפורים, עולה דור חדש, שוכח לחלוטין את טובו של מי שברכו, והעם כולו סובל מההשלכות. כיהודים, אנו עלולים להביט על המצרים ולומר, "כמה טיפשים הם צריכים להיות כדי לשכוח את כל הטוב שהרעיף עליהם יוסף?!" אולם חטא השכחה של ישראל בספר שופטים חמור בהרבה מהשכחה של פרעה במצרים. פרעה שכח את יוסף; ישראל שכחו את אלוהים (ראו רומים ב 21-17). כקהילה, אנו עשויים לומר, "כמה עיוורים ישראל יכולים להיות כדי לא לזהות את משיחם?!" אך חטא העיוורון הרוחני של הקהילה חמור בהרבה מזה של ישראל. ישראל השתמשו בשמו של ישוע כקללה; הכנסייה השתמשה בשמו של ישוע כדי לגרום נזק נוראי לעם היהודי (ראו רומים יא 21-17). כבעלים/נשים/משרתים, אנו עשויים לומר על בן/בת הזוג או הקולגות שלנו, "עד כמה אנוכיים הם יכולים להיות, שהם רק חושבים על עצמם כל הזמם?". אך אם נקדיש רגע קט ונביט על עצמנו במראה, אני חושד כי נגלה שאנו אשמים באותה מידה, אם לא יותר, בכך שאנו שמים את עצמנו במקום הראשון בבית, בעבודה ובקהילה (מתי ז 5-2; לוקס יח 14-9). אם לא נערוך חשבון נפש יום-יומי, נסתנוור מהחטאים שלנו והתוצאה תהא גאווה דתית. אין אומה, קבוצת אנשים או יחידים, שביכולתם לומר כי הם טובים מהזולת. שאול אומר שכולנו חטאנו ומחוסרי כבוד אלוהים אנו (רומים ג 23). כולנו, יהודים וגויים כאחד, זקוקים נואשות לחסדי האל. ככל שנגביר את המודעות לחטאינו, כך נהיה תלויים יותר ברחמי אלוהים ונרחם יותר על "החוטאים" סביבנו. > "מְהֵימָן הַדָּבָר וְרָאוּי לְהַסְכָּמָה מְלֵאָה, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בָּא אֶל הָעוֹלָם לְהוֹשִׁיעַ חוֹטְאִים אֲשֶׁר אֲנִי הַגָּדוֹל בָּהֶם. וְאוּלָם מִשּׁוּם כָּךְ רֻחַמְתִּי, כְּדֵי שֶׁבִּי בָּרִאשׁוֹנָה יַרְאֶה יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֶת כָּל אֹרֶךְ רוּחוֹ, כְּמוֹפֵת לָעֲתִידִים לְהַאֲמִין בּוֹ לְשֵׁם חַיֵּי עוֹלָם" (טימ"א א 16-15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע וַיְחִי: בראשית מ"ז:28 – נ':26](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-השבוע-וַיְחִי-בראשית-מז28-נ26/) **Published:** דצמבר 13, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### האם יעקב ניבא על הנס הראשון של ישוע? השבוע נבחן את בראשית פרק מ"ז:28 – נ’:26, אחד הקטעים החשובים ביותר בתורה, אחת מהנבואות המשיחיות החשובות ביותר בתנ"ך. לפני שנביט ספציפית בפסוקים הללו, אני רוצה להראות לכם הקשר רחב יותר על חשיבותו של הקטע הזה. למרות שבני אדם בדרך כלל חושבים על התורה כספר חוקים בלבד, מבט מלמעלה מגלה לנו משהו מדהים: התורה, כמו הספרים הנבואיים האחרים בתנ"ך, נכתבה במיוחד כדי לנבא עתיד מפליא. בארבעה קטעים אסטרטגיים בתורה, אנחנו מוצאים אנשים מנבאים על "אחרית הימים". בשנים הראשונות לשעבודם של בני ישראל במצרים, יעקב אומר לשבטי ישראל: "…הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט 1). לאחר מכן, בסוף הנדודים במדבר, בלעם אומר לבלק "וְעַתָּה הִנְנִי הֹולֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (במדבר כד 14). לבסוף, בהוראות הסיום של משה לעם ישראל לפני מותו, הוא מדבר פעמיים על האחרית הימים! בדברים ד 30 הוא אומר, "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים…" כמו כן בפרק לא 29, משה אומר, "…וְקָרָאת אֶתְכֶם ה͏ָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים…" באופן מרשים, בשלושה מתוך ארבעת המקומות שבהם התורה מזכירה את אחרית הימים, הדובר ממשיך ומתאר את בואו של מלך המשיח! כרגע לא נתמקד בשני הקטעים הנוספים על האחרית הימים, העוסקים בבואו של המלך. כעת נתבונן בנבואת יעקב על מלך משבט יהודה שיבוא באחרית הימים. יעקב אומר: ״יְהוּדָה אַתָּה יֹודוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ 9  גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ 10  לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא (שילה) שִׁילֹו וְלֹו יִקְּהַת עַמִּים 11  אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירֹו וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנֹו כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשֹׁו וּבְדַם־עֲנָבִים (סותה) סוּתֹו 12 חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן־שִׁנַּיִם מֵחָלָב״ (בראשית מט 8–12) נבואת יעקב על המלך העתידי, חוזרת מספר פעמים בצורות שונות אצל נביאי ישראל המאוחרים וכתבי הברית החדשה גם כן. לדוגמה, הנביא זכריה מדבר על בואו של מלך ישראל "…עַל־חֲמֹור וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנֹות" (זכריה ט 9). ברור מהאזכור על המשיח שבא על ״חמור ועל עיר בן־אתנות״ כי נבואת זכריה מבוססת על דברי יעקב על המשיח ״…אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירֹו וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנֹו…״ (בראשית מט 11) הנה שאלה מעניינת: האם ייתכן כי הנס הראשון של ישוע, הפיכת המים ליין, הוא בעצם התגשמות ראשונה של נבואת יעקב על ימיי הברכה? תהיה שפע כה רב בארץ המובטחת כאשר ישוע יחזור, עד שהוא אפילו יכבס את בגדיו ביין ובדם ענבים! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [אמונה פירושה לבטוח באלוהים](https://igod.co.il/devotionals/אמונה-פירושה-לבטוח-באלוהים/) **Published:** דצמבר 11, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה׃ וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת־כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת־בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (אסתר ג 15-ד 1). בספרו המבריק על אסתר, יונתן גרוסמן מפנה את תשומת הלב לרמז נוראי למדי באסתר ד 1 לבראשית כז 34. תגובתו של מרדכי לגזירה נגד היהודים ("וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה") לקוחה כמעט מילה במילה מתגובתו של עשיו, כאשר הבין שברכתו נגנבה על ידי יעקב: "כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת־דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד־מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם־אָנִי אָבִי". לדברי גרוסמן, "הרמיזה המפתיעה הזו משווה את מרדכי לעשיו ואת המן ליעקב; שני הראשונים הגיבו באופן דומה לתבוסה מיד שני האחרונים" (עמ' 219). אבל רגע, האירוניה המרה בהשוואה זו הולכת ומחמירה כאשר מתחשבים בעובדה שהמן הוא צאצא של עשו (בראשית לו 1, שמ"א טו 8; אסתר ג 1), ומרדכי בא משושלת יעקב (בראשית לה 18, 24; אסתר ב 5). ברור כי לא כך אומר להראות עולם מתוקן! ה"יופי" באנלוגיה הזו בא לידי ביטוי ביכולת שלה ללכוד את התחושה הנוראה שמקבלים כאשר רואים דברים המתרחשים בעולמנו ועומדים בניגוד מוחלט לכל ציפיותינו המקראיות. בפרפרזה לדברי ישעיהו ה 7, "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה". אך מחברי המקרא מסרבים לטייח או לצנזר את החוויות הטרגיות של העבר. אדרבא, התנ"ך מתאר כיצד האמונה פועלת בעולם האמיתי. אמונה פירושה לבטוח בטובו של אלוהים ובוודאות הבטחותיו, גם בהיעדר מוחלט של ראיות בנסיבות הנוכחיות. כאשר מחשיבים את מרדכי לדמות משיחית, אפשר להיות בטוחים באותה מידה בסוף טוב לסיפור (מבחינת התנ"ך), לא משנה עד כמה המצב נראה רע. השפלה ותלייה בעץ מובילות לתחיה והתעלות! אלוהים פועל כנגד כל הסיכויים במטרה להחליף את שק האבלות (אסת ד 1) ב"בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת" (אסת ח 15); את האפר שעל ראש מרדכי (אסת ד 1) ב"עֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה" (אסת ח, טו); הזעקה המרה בעיר שושן (אסתר ד א) תוחלף יום אחד ב"צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" בעולם כולו (אסתר ח 15). > "…אַךְ כָּעֵת עֲדַיִן אֵין אָנוּ רוֹאִים כִּי הַכֹּל הוּשַׁת תַּחְתָּיו. אֲבָל רוֹאִים אָנוּ אֶת יֵשׁוּעַ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִשּׁוּם שֶׁסָּבַל מָוֶת, הוּא אֲשֶׁר חֻסַּר מְעַט מִמַּלְאָכִים, כְּדֵי שֶׁבְּחֶסֶד אֱלֹהִים יִטְעַם מָוֶת בְּעַד הַכֹּל. אָכֵן הוּא אֲשֶׁר הַכֹּל לְמַעֲנוֹ וְהַכֹּל עַל-יָדָיו יָאֶה הָיָה לוֹ, בַּהֲבִיאוֹ בָּנִים רַבִּים לְכָבוֹד, לְהַשְׁלִים עַל-יְדֵי סֵבֶל אֶת מְכוֹנֵן יְשׁוּעָתָם" (עברים ב 10-8). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [במשיח שוכן מלוא האלוהות](https://igod.co.il/devotionals/במשיח-שוכנת-מלוא-האלוהות/) **Published:** דצמבר 9, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְהָיָה כִּי־תָבוֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ׃ וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל־פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם… כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ׃ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ… הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כו 2-1, 13-12, 15). בקלות אפשר לפספס את ההשלכות התיאולוגיות המדהימות בקטע לעיל, אם לא נותנים לו את תשומת הלב הראויה. בפס' 2-1, האל מצווה על עמו להביא את ביכורי תוצרתם אל "אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (פס' 2). לאחר שנתנו מעשר ובעודם עומדים לפני משכן האלוהים (פס' 13-12), הם מצווים להתפלל לה' ולומר: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל" (פס' 15). תפסתם מה קורה פה? בעודם עומדים מול מקדש ה' עלי אדמות, מצווים אנשי אלוהים להתפלל אל מקדשו שבשמים. האם אין כאן סתירה? לפי קטע זה, יש שני מקדשים שבהם אלוהים נמצא בו-זמנית: אחד בשמים ואחד בארץ. אולם לפי החישוב של ספר דברים, יהוה אחד בשמים ויהוה אחד עלי אדמות שווים לאל אחד. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד" (דברים ו 4). כאשר כותבי הברית החדשה מזהים את ישוע כיהוה עלי אדמות (מרקוס א 3-1; ד 41-35; יוחנן א 14; פיליפים ב 11-9) ובו זמנית מאשרים את אמונתם ביהוה שבשמים (מרקוס א 11-9), הם אינם מציגים תיאולוגיה חדשה אודות אלוהי ישראל. הם אפילו אינם סותרים את התיאולוגיה של התורה. לומר שאלוהים איתנו על פני האדמה באותו העת בה הוא שומר עלינו בשמים, זו באמת ובתמים האמונה שנמסרה לנו על ידי אבותינו! שכן התורה עצמה מאשרת כי אלוהי השמים ציווה על עמו לבנות משכן עלי אדמות הואיל והוא אינו מאמין ביחסים בשלט-רחוק! > "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת" (קולוסים ב 9). > > "וְגַם אִם יֵשׁ הַקְּרוּיִים 'אֵלִים', אִם בַּשָּׁמַיִם וְאִם בָּאָרֶץ – כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ אֵלִים רַבִּים וַאֲדוֹנִים רַבִּים – הֲרֵי לָנוּ יֵשׁ אֱלֹהִים אֶחָד, הָאָב אֲשֶׁר הַכֹּל מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ לְמַעֲנוֹ; וְאָדוֹן אֶחָד, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הַכֹּל דַּרְכּוֹ וְדַרְכּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְקַיְּמִים" (קור"א ח 6-5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הצורך הנואש בישוע](https://igod.co.il/devotionals/הצורך-הנואש-בישוע/) **Published:** דצמבר 9, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבְּעָלִים׃ וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת־יְהוָה׃ וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְהוָה וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת" (שופטים ב 13-11). על-נקלה אפשר לפספס את משמעות הפס' לעיל, אם קוראים אותם מחוץ להקשרם. "ההקשר" אינו מתייחס רק לשופטים פרק ב, או אפילו לספר שופטים כולו. אף על פי ששופטים הוא ספר בפני עצמו, מבחינה תיאולוגית הוא שייך להיסטוריה המתואמת להפליא שמתחילה בבראשית ומסתיימת בספר מלכים ב. עבור מי שעקב בקפידה אחר המסלול הנבואי הזה, בהיסטוריה הקדומה של ישראל, האופן בו כופרים ישראל בשופטים ב אינו מפתיעה כלל. למעשה, זה לגמרי צפוי, שכן שניים מנביאי ישראל הגדולים, משה ויהושע, חזו זאת. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" (דברים לא 16); "כִּי תַעַזְבוּ אֶת־יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר־הֵיטִיב לָכֶם" (יהושע כד 20). גלות ישראל לבבל, במל"ב כה, אינה נצפית רק על ידי גלות אדם מגן העדן (בראשית ג 24-23, יא 9-1), אלא גם על ידי משה בסוף ספר התורה (דברים ד 28-25, ל 1, לא 29-28, לב 20-15). אם כפירת ישראל, כמתואר בספר שופטים, לא היתה אלא נבואה שהגשימה עצמה, מהו אפוא המסר התיאולוגי של ההיסטוריה הקדומה של ישראל? פשוט מאוד: עם ישראל זקוק נואשות לברית חדשה (ראו דברים לא 6-1) ולמשה חדש שיביא להם אותה (דברים ל 14-11). ההיסטוריה הקדומה מספקת אפוא את התשתית שעליה ביססו הנביאים האחרונים את תפארת הברית החדשה (ראו יחזקאל לו 27-24). על-מנת להבין בצורה נכונה את ספר שופטים, יש לקלוט את הצורך הנואש שלנו בישוע! במובן זה, ספר שופטים ממלא תפקיד קריטי באסכטולוגיה של התנ"ך ובאופיו המשיחי, וסולל את הדרך התיאולוגית לביאת מלך ישראל בברית החדשה! > "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים כא 25). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [משה חדש](https://igod.co.il/devotionals/משה-חדש/) **Published:** דצמבר 9, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת־יְהוָה כִּי־אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל־קַנּוֹא הוּא לֹא־יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם׃ כִּי תַעַזְבוּ אֶת־יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר־הֵיטִיב לָכֶם" (יהושע כד 20-19). בסוף הספר יוצא יהושע מתפקיד המנהיג הצבאי וחובש את כובע הנביא. הוא מתבונן לעתיד ורואה את ישראל עוזבים את אלוהים לטובת אלילי נכר. זה לא בדיוק הסוף הטוב אליו ציפינו! מדוע אם-כן מסיים המחבר את הספר בנימה כה מדוכדכת? תפקידו של יהושע פרק כד קשור ישירות להצגתו של יהושע כנביא \[לא 'הנביא'\] כמשה, שכן הוא מקביל לאופן בו מתואר משה בסיום ספר התורה; שם משה אוסף את מנהיגי העם (השוו דברים לא 28 ליהושע כד 1) ומתנבא על-כך שישראל יעזבו את אלוהים ויפנו לאלילי נכר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" (דברים לא 16). למרות שמי שמתנגד לבשורה מנסה להשתמש בהקבלות כגון אלו כדי להוכיח שיהושע הגשים את הנבואה בספר דברים יח והוא 'הנביא כמשה' (דברים יח 15), ההקבלות הללו למעשה מוכיחות את ההפך; מאחר שמשה ויהושע מביטים אל העתיד באופן נבואי ורואים את ישראל עוזבים את אלוהים, מפרים את ברית סיני ויוצאים לגלות (השוו דברים ל 1, לא 29 עם יהושע כג 15), ההבטחות שניתנו על ידי משה, אודות יציאת מצרים חדשה בראשותו של 'משה חדש' שיספק ברית חדשה באחרית הימים, נותרות בלתי ממומשת בימי יהושע (ראו דברים ד 30-24, ל 6-1 14-11, לא 29, לב 43). התחזיות השליליות לגבי עתיד ישראל בסוף ספר יהושע מחזקות אפוא את העובדה שיהושע הוא למעשה לא 'הנביא' המובטח כמשה. כי כאשר יבוא 'משה החדש' הוא יביא ל'יציאת מצרים' חדשה ומפוארת הרבה יותר מהראשונה. בוא אדוננו ישוע, אנא בוא מהר! > "הָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם׃ וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ… וְהֶחֱרִים יְהוָה אֵת לְשׁוֹן יָם־מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל־הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים׃ וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ישעיה יא 12-11, 16-15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [פרשת השבוע וַיִּגַּשׁ: בראשית מ"ד:18 – מ"ז:27](https://igod.co.il/parashat-shavua/פרשת-וַיִּגַּשׁ/) **Published:** דצמבר 6, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ### מה משותף בין יוסף וישוע? בהמשך לסיפור המרגש של יוסף במצרים, אנו שואלים את עצמנו, "מה הקשר בין יוסף וישוע? ומה הקשר בין דחייתו של יוסף לבין דחייתו של המשיח?". ראינו בפרשת השבוע האחרונה כי בני יעקב ירדו מצרימה כדי להשיג אוכל, מבלי לדעת שהפחד הגדול ביותר שלהם עומד להתגשם: יוסף, אחיהם, חי והוא זוכר את הכל. יוסף בחן את האחים שלו פעמיים, כדי לבדוק אם הם התחרטו ולמדו ממעשיהם אחרי כל השנים הללו. שני המבחנים קשורים לבנימין, בנו השני של רחל; והשניים מיועדים לבחון את אופי האחים – האם הם ייקחו גם את בנימין מאת אביהם באכזריות, כפי שלקחו את יוסף לפני כעשרים שנה? או האם הם ינסו להציל אותו מגורל כזה? באופן מפתיע, בשני המקרים, יהודה, זה שלפני שנים רבות אמר: "…מַה־בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת־אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת־דָּמֹו׃ לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים…" (בראשית לז 26–27) הוא זה שנענה לאתגר. תחילה הוא מציע את עצמו כערבות לביטחונו של בנימין בפני יעקב; הוא מציע את עצמו כעבד לשליט המצרי, רק כדי שבנימין יוכל להשתחרר. הוא מתחנן: "וְעַתָּה יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם־אֶחָיו׃ כִּי־אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל־אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת־אָבִי" (בראשית מד 33–34). בשלב הזה יוסף נשבר. הוא רואה כי יהודה, שבמובנים רבים היה הגרוע מבין האחים, אכן השתנה. יוסף לא יכול היה להסתיר את רגשותיו, וציווה על כולם מלבד האחים לצאת מהחדר. עכשיו – בפעם הראשונה שיוסף נמצא לבד איתם –  הוא מגלה להם את זהותו האמיתית! "…אֲנִי יֹוסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" (בראשית מה 4). בברית החדשה (מעשי השליחים ו) נמצא מדרש נפלא, או דרשה, על הסיפור הזה. לפני מותו, סטפנוס העביר מסר לעם, והראה מתוך ההיסטוריה של ישראל שלמרות שישוע דחוי, הוא בכל זאת המשיח המובטח. דוגמה אחת היא משה, אשר נדחה על ידי עמו בפעם הראשונה כאשר ניסה לשחרר אותם, אך התקבל בפעם השנייה כאשר שב למצרים לאחר ארבעים שנה. דוגמה נוספת היא מחיי יוסף. סטפנוס אומר במעשי השליחים ז 9–14: "הָאָבוֹת קִנְּאוּ בְּיוֹסֵף וּמָכְרוּ אוֹתוֹ לְמִצְרַיִם, אַךְ אֱלֹהִים הָיָה אִתּוֹ 10 וְהִצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל צָרוֹתָיו; גַּם נָתַן לוֹ חֵן וְחָכְמָה לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וְהוּא מִנָּה אוֹתוֹ עַל מִצְרַיִם וְעַל כָּל בֵּיתוֹ. 11 אֲבָל רָעָב בָּא עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן וְגַם צָרָה גְּדוֹלָה, וַאֲבוֹתֵינוּ לֹא מָצְאוּ אֹכֶל. 12 כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ חִטָּה בְּמִצְרַיִם, שָׁלַח אֶת אֲבוֹתֵינוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. 13 בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וּמוֹצָאוֹ שֶׁל יוֹסֵף נִתְגַּלָּה לְפַרְעֹה. 14 שָׁלַח יוֹסֵף וְקָרָא לְיַעֲקֹב אָבִיו וּלְכָל מִשְׁפַּחְתוֹ, שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נְפָשׁוֹת." גם אצל משה וגם אצל יוסף, סטפנוס מוצא את אותו העיקרון: שני אנשים נבחרו על ידי אלוהים כדי לשחרר ולגאול את ישראל, אך שניהם נדחו בהתחלה על ידי עַמם, ורק מאוחר יותר התקבלו. רק כאשר משה חזר בפעם השנייה הוא התקבל כגואל, ורק בביקור השני, יוסף גילה את זהותו לאחיו. טיעונו של סטפנוס ברור – דחיית ישוע אינה שונה מדחיית משה ויוסף, שנבחרו להיות גואלים עבור ישראל. הקבלה המאוחרת שלהם רק מנבאת את זו של ישוע. ישראל כיום דוחה אותו, אך מאוחר יותר תקבל אותו. יחד עם סטפנוס, אנו פונים אל עמנו, גם היום, להכיר בדפוס זה של הדחייה ראשונית והקבלה המאוחרת, ולזכור כי למרות שדחינו את ישוע, הוא בכל זאת המשיח היחיד שאלוהים שלח לשחרר אותנו מחטא. הוא הנביא המובטח כמו משה (דברים יח 18, 23, מעשי השליחים ג 22) והוא גם כמו אחינו יוסף, שאלוהים שלח לפנינו לשמור על החיים (בראשית מה 7)! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פרשת השבוע --- ### [איש הישר בעיניו יעשה](https://igod.co.il/devotionals/איש-הישר-בעיניו-יעשה/) **Published:** נובמבר 29, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְאֶת־הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת־בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שופטים א 21). אלו שקוראים בקפידה את ספר יהושע, אמורים לקבל את הפסוק לעיל משופטים פרק א בהלם מוחלט. אין זו אלא חזרה על יהושע טו 63, אך עם שינוי אחד חשוב: "וְאֶת־הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא־יָכְלוּ בְנֵי־יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת־בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה". אצל יהושע, שבט יהודה הואשם בכך שלא הצליח לגרש את היבוסים. אך בספר שופטים מאשימים דווקא את שבט בנימין. מה קורה פה? ההבדל בין שופטים א 21 ליהושע טו 63 לא נעשה בטעות. זהו שינוי אסטרטגי החושף את ההרכב של ספר שופטים (מבחינה היסטורית, שני הפסוקים יכולים להיות נכונים באותה מידה, אך כל ספר מדגיש את נוכחותם המתמשכת של היבוסים בירושלים מנקודות מבט שונות). עבור מחבר שופטים, חטאו של בנימין הוא שהוביל את עם ישראל למלחמת אזרחים עקובה מדם; מלחמה שכמעט וחסלה את כל השבט (שופטים יט-כא). הואיל ושבט בנימין לא הצליח לגרש את היבוסים מירושלים (שופטים יט 12-10), התקיימה פגיעה מינית בפילגש, באחת מערי בנימין המכונה "גבעה". אירוע זה הצית את האש שכמעט כילתה את האומה (שופטים יט 16-12, כ 9-4, 37-13, 43). אין זה צירוף מקרים אפוא, שהעיוות המוסרי הזה החל כאשר אדם ופילגשו יצאו מהעיר הבטוחה בית לחם יהודה, לכיוון העיר גבעה, הדומה לסדום (שופטים יט 1). אם נחבר יחדיו את חלקי הפאזל, נגלה אסטרטגיה מכוונת בספר שופטים, המפארת את שבט יהודה ומדגישה את הסכנות שבהחלפת העיר בית לחם בעיר גבעה. כמו-כן, אפשר לראות כיצד חטאי בנימין הביאו להשמדתו הכמעט מוחלטת של שבט בישראל ולשפל המוסרי תושבי גבעה. אכן, הסיבה לכאוס הזה אינה טמונה אלא בהיעדר מלך בישראל, כאשר איש הישר בעיניו יעשה (שופט יז 6, יח 1, כא 25). אך כאשר בשלה העת לבחור מלך נכון לעם ישראל, המלך היה חייב לבוא משבט יהודה ומהעיר בית לחם, לא משבט בנימין ומהעיר גבעה! ספר שופטים משמש אפוא כהקדמה לעלילת הספר הבא בנביאים (שמואל א-ב). האם רק במקרה בא דוד משבט יהודה ומהעיר בית לחם (שמ"א טז 4, י"ז 12, 15), בעוד שאול המלך הגיע משבט בנימין ומהעיר גבעה (י 26)?! ההבדל הזעיר בין שופטים א 21 ליהושע טו 63, הוא שמסייע להבחין במטרת אלוהים עבור שבט יהודה בתוכנית הגאולה של אלוהים. בלית ברירה, נמשיך לחיות בעולם בו איש הישר בעיניו יעשה, עד לאותו יום מופלא בו ישראל והגויים ייפלו על פניהם וישתחוו לרגלי המלך משבט יהודה, אשר נולד בבית לחם! > "אַחֲרֵי כֵן שָׁלַח אוֹתָם לְבֵית לֶחֶם בְּאָמְרוֹ: לְכוּ חִקְרוּ הֵיטֵב עַל-אוֹדוֹת הַיֶּלֶד וְכַאֲשֶׁר תִּמְצְאוּ אוֹתוֹ הוֹדִיעוּ לִי כְּדֵי שֶׁאָבוֹא וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לוֹ גַּם אֲנִי. הֵם שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וְהָלְכוּ, וְהִנֵּה הַכּוֹכָב שֶׁרָאוּ בַּמִּזְרָח הִתְקַדֵּם לִפְנֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בָּא וְנֶעֱמַד מֵעַל לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם הַיֶּלֶד. כִּרְאוֹתָם אֶת הַכּוֹכָב שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד. הֵם נִכְנְסוּ לַבַּיִת וְרָאוּ אֶת הַיֶּלֶד עִם מִרְיָם אִמּוֹ. נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וּפָתְחוּ אֶת צְרוֹרוֹתֵיהֶם וְהִגִּישׁוּ לוֹ מַתָּנוֹת: זָהָב וּלְבוֹנָה וָמוֹר" (מתי ב 11-8). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המנוחה הנצחית](https://igod.co.il/devotionals/המנוחה-הנצחית/) **Published:** נובמבר 28, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת־יְרִיחוֹ וְאֶת־מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל׃ וְסַבֹּתֶם אֶת־הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת־הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים׃ וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת־הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת׃ וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל־הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ" (יהושע ו 5-2). בכל מקום אחר בכתובים בו מוצאים את הדפוס של עשיית דבר מסוים במשך שישה ימים ודבר אחר ביום השביעי, היום השביעי מתייחס לשבת (שמות כ 9, 11, כג 12, לא 15, 17; ויקרא כג 3; דברים ה 13, טז 8). נוסף על העובדה המפתיעה שאלוהים ציווה על הכוהנים "לעבוד" בשבת, הפלת חומות יריחו מתוארת כחידוש מנוחת השבת של אלוהים (ראו בראשית ב 3-1). כדי להשיג ניצחון מוחלט, צבא ישראל לא היה צריך לעשות מאומה ביום השביעי, זולת להיכנס לעבודת האל הגמורה. הניצחון של ישראל על יריחו ביום השביעי מלמד אותנו לקח חשוב. ישוע מזמין את כולנו לבוא אליו, למנוחה נצחית (מתי יא 30-28). אך אם חיינו מאופיינים בשגרת עשייה אינסופית, לא יישאר לנו פנאי או מרחב ליהנות מאותה מנוחה. בתור חסידי ישוע, שבאו מכל שבט, אומה ולשון, אין שום צורך להתווכח על יום המנוחה הספציפי (רומים יד 8-5). עם זאת, רוחניות בריאה מחייבת אותנו להפסיק את כל הדברים החשובים שאנו עושים למען אלוהים, לפחות פעם בשבוע, כך שנשכיל להגות בכל הדברים הגדולים שאלוהים כבר חולל עבורנו. לעולם לא באמת נוכל להעריך את גאולתנו, לולא נפנה את הזמן להגות בכך! > "וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל־כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה 15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ריבוי ואחדות האלוהים בספר שופטים](https://igod.co.il/devotionals/ריבוי-ואחדות-האלוהים-בספר-שופטים/) **Published:** נובמבר 27, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיַּעַל מַלְאַךְ־יְהוָה מִן־הַגִּלְגָּל אֶל־הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא־אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם׃ וְאַתֶּם לֹא־תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה־זֹּאת עֲשִׂיתֶם" (שופטים ב 2-1). רבים מודים כי "הפירוש הטוב ביותר לכתבי הקודש הוא כתבי הקודש", אך אינני בטוח שביכולתם להסביר למה הכוונה ומדוע זה כה חשוב. לומר שכתבי הקודש הם הפרשנות הטובה ביותר לכתבי הקודש, משמעותו שמחברים מקראיים מאוחרים יותר מצטטים בכוונה ו/או רומזים לקטעים קודמים יותר בתנ"ך. בכך, הם שופכים אור על האופן בו הם הבינו את משמעות הטקסט המקורי אשר אותו הם ציטטו. תופעה זו אינה נוגעת רק לשימוש של הברית החדשה בתנ"ך. התנ"ך גופא מלא ב"פרשנות פנים-מקראית". קשה להפריז בחשיבות השימוש של המקרא במקרא עצמו. במקרים רבים, השימוש של התנ"ך בתנ"ך, דומה לשימוש שעושה הברית החדשה בתנ"ך. עובדה זו מספקת טיעון חזק ביותר לטובת מהימנותה של אמונת הברית החדשה. בשופטים פרק ב קוראים אודות מלאך ה' מסתורי; למרות שהוא נושא זהות נבדלת מאלוהים, הוא מתואר כאלוהים: לפי שופטים ב, אותו מלאך הוציא את עם ישראל ממצרים, כרת עמם ברית, הביא אותם לארץ המובטחת וציווה עליהם להשמיד את הכנענים, לרבות מזבחותיהם. אוצר מילים זהה, מוטיבים משותפים ותוכן ייחודי שכזה, נמצא רק במקום אחד נוסף בתנ"ך. > "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי׃ הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל־תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ׃ כִּי אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת־אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת־צֹרְרֶיךָ׃ כִּי־יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל־הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו׃ לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם" (שמות כג 24-20). המלאך המופיע בפני ישראל בספר שופטים ב אינו אלא המלאך שאלוהים מינה כדי ללוות את ישראל לאורך הדרך, כמתואר בשמות כג. שם, ביכולתו לסלוח על חטא ולשאת בשמו הקדוש והייחודי של האל. מחבר ספר שופטים ביסס את התיאולוגיה על מלאך ה' משמות כג; הוא הבין כי השליח הזה הוא בעת ובעונה אחת ישות בעלת זהות ייחודית, ויהוה בכבודו ובעצמו. מדוע עניין זה כה חשוב? כי הדבר מוכיח שהרבה לפני שפרץ ויכוח פנים-יהודי אודות זהותו של ישוע (כלומר, בין יהודים שהאמינו שישוע הוא המשיח ליהודים שלא), והרבה לפני שהיהדות של ימי הביניים פיתחה תיאולוגיה שלא סבלה את רעיון אחדות ומורכבות האל, מחבר ספר שופטים נותן ביטוי לדוקטרינה הזו, שהוא עצמו ירש ממשה. הוא עושה זאת ללא כל חשש שיאשימו אותו בהתכחשות לאמונה היהודית! אותה גישה יהודית לריבוי ולאחדות של האל בשופטים (ובמקומות אחרים בתנ"ך) היא מה שאנו מוצאים בכתבי הברית החדשה. למחבריה לא היתה בעיה לזהות את ישוע כאדם בעל זהות מובחנת מאלוהים וגם כאלוהים בעצמו; הם עשו זאת ללא חשש כי הם חלילה מעוותים את המקרא או נוטשים את אמונתם היהודית! האמונה שישוע הוא גם אלוהים וגם אדם המדבר עם אלוהים אמנם עלולה לבלבל אותנו, אך הדבר תואם לחלוטין את התיאולוגיה של ספר שמות כג, שופטים ב ומקומות נוספים בתנ"ך. > "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וְהַדָּבָר הָיָה אֱלֹהִים. הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. הַכֹּל נִהְיָה עַל-יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה" (יוחנן א 3-1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אהבת אלוהים לישראל](https://igod.co.il/devotionals/אהבת-אלוהים-לישראל/) **Published:** נובמבר 25, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהֹוֶה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ" (רומים ח 39-38). > > "אָמְנָם בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּשׂוֹרָה הֵם אוֹיְבִים בִּגְלַלְכֶם, אֲבָל בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּחִירָה אֲהוּבִים הֵם בִּגְלַל הָאָבוֹת, שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ" (רומים יא 29-28). לעולם אין לפרש פסוקים, אפילו את המוכרים לנו ביותר, במנותק מהקשרם הרחב יותר בספר. אחת המיומנויות החיוניות לקריאת הכתובים היא היכולת לראות כיצד חלקי הספר הבודדים משתלבים בתמונת הספר השלמה. הבה נבחן אפוא את אחד הפסוקים האהובים עליי, מרומים ח 39, לאור ההקשר הספרותי הרחב יותר של האגרת. הפסוקים לעיל, מרומים ח, מופיעים בסוף חלק ספרותי שהחל ברומים פרק ה. החלק מתחיל בכך ש"אַהֲבַת אֱלֹהִים הוּצְקָה לְתוֹךְ לִבֵּנוּ" (רומים ה 5) ומסתיים בכך ששום דבר לא יוכל להפרידנו מאותה אהבה (רומים ח 39-38). כעת נראה כיצד רומים ח קשור ישירות לרומים יא, במרקם הספרותי של האגרת. רומים ט מתחיל חלק חדש המסתיים ברומיים יא. היחידה פותחת בהבטחותיו של אלוהים לאבות (ט' 5) ומסתיימת בבחירתו הבלתי מותנית של אלוהים באבות (יא 28). חשוב לשים לב כי פרקים ח ו-יא מסתיימים באופן דומה: באהבה הבלתי הפיכה, שאינה ניתנת לכיבוי – באהבתו הנצחית ואינסופית של אלוהים. אך תנו דעתכם לקשר המסתמן בין רומים ח' לרומים יא: שום דבר לא יוכל "לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ" (ח 39); "בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַבְּחִירָה אֲהוּבִים הֵם בִּגְלַל הָאָבוֹת" (יא 28). בכל הנוגע להבטחותיה של אהבת אלוהים, המסקנה של פרק יא היא עבור עם ישראל, מה שפרק ח הוא עבור הקהילה. פשוט בלתי-אפשר להסיר רכיב אחד מהמשוואה בלי לפגוע בשני. אהבתו של אלוהים לישראל ולקהילה קשורות זו בזו במערכת סגורה: דהיינו, במבנה הספרותי המעוצב בקפידה של האגרת. אני מאמין בקריאה הבלתי מבוטלת של אלוהים לישראל, כי אני מאמין בביטחון הנצחי של המאמין. אני מאמין בשתי הדוקטרינות הללו כיוון שהן כרוכות יחדיו באגרת אל הרומים, על ידי התפרים שנחתמו באהבת אלוהים. > "כֹּה אָמַר יְהוָה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃ אִם־יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם־יְהוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים" (ירמיהו לא 36-35). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [האם מותר לעתים לשקר?](https://igod.co.il/devotionals/האם-מותר-לעתים-לשקר/) **Published:** נובמבר 24, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר׃ וַיִּזָּעֲקוּ כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בָּעִיר לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ מִן־הָעִיר׃ וְלֹא־נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא־יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַזְבוּ אֶת־הָעִיר פְּתוּחָה וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע ח 17-15). אתיקה המקראית היא נושא מאתגר, במיוחד כשמדובר בהונאה. על-אף שהתנ"ך אומר כי אסור לשקר (ויקרא יט 11; אפסים ד 25), יש מקומות בכתובים שבהם הונאה לא רק נראית כמו הדבר הנכון לעשות, אלא שהיא אף זוכה לברכה מאת אלוהים. בקרב של יהושע נגד העי, הוא מטעה את אויבו כך שיחשבו כי צבא ישראל נמצא במנוסה. בשמות א 21-15 המיילדות המצריות מטעות את פרעה כדי להציל את התינוקות העבריים. נוצרים רבים הטעו את הנאצים כדי להגן על יהודים חפים מפשע במהלך השואה. יש מכנה משותף אחד בכל המקרים הללו שבהם "ההונאה" הופכת לסגולה ולא לחטא. הם עוסקים בקרב רוחני נגד אויב שטני המבקש להשמיד אנשים מתוך שנאתו לאלוהים ולתוכניותיו. שימוש בתחבולות אף מוצא ביטוי במדריכים חילוניים של תורת הלחימה. לפי סון טסו (Sun Tzu), ב"אמנות המלחמה", "כל לוחמה מבוססת על הונאה. מכאן, כאשר אנו מסוגלים לתקוף, עלינו להיראות בלתי מסוגלים; כאשר אנו משתמשים בכוחותינו, עלינו להיראות פאסיבים; כאשר אנו קרובים, אנו חייבים לגרום לאויב להאמין שאנו רחוקים; כשאנחנו רחוקים, אנחנו חייבים לגרום לו להאמין שאנחנו קרובים". חשוב מכך, חכמת התחבולות בעת מלחמה נותנת את אותותיה גם בפתגמי שלמה: "…וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה" (משלי כ 18). כולנו חיים בקרב רוחני עז נגד אויב השונא את אלוהים ושונא את עמו (אפסים ו 17-10). בקרב זה, אסור לנו להתפשר על היושרה שלנו או ללכת נגד מצפוננו. מושיענו הבהיר כי אמירת האמת היא דרכו של אלוהים לשחרר את השבויים (יוחנן ח 32). יחד עם זאת, לעולם אסור לנו לשחק לידיו של אויבנו. להיות שקופים לחלוטין אל-מול אויב השונא את אלוהים ומבקש להזיק לנו, משמע להעניק לו את הניצחון על מגש של כסף. איני מתיימר לדעת תמיד את הגבול המפריד בין פשרה מוסרית לבין השכל הישר. לכן אני מתפלל שאלוהים ייתן לנו את החוכמה לדעת מתי לדבר אמת באהבה ומתי להסתירה (או לפחות חלק ממנה) מתוך אהבתנו לאלוהים ותוך מאבקנו בשטן ובגרורותיו. > "הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ אֶתְכֶם כִּכְבָשִׂים בֵּין זְאֵבִים. לָכֵן הֱיוּ עֲרוּמִים כִּנְחָשִׁים וּתְמִימִים כְּיוֹנִים" (מתי י 16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [דברו של אלוהים עומד לעולם](https://igod.co.il/devotionals/דברו-של-אלוהים-עומד-לעולם/) **Published:** נובמבר 23, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל־הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא־נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא־נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד" (יהושע כג 14). הביטוי "לֹא־נָפַל דָּבָר אֶחָד" מופיע בתנ"ך לעתים נדירות. הוא משמש לתיאור שניים מהאירועים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה המקראית של ישראל, כפי שתועדה בנביאים הראשונים (ספרי יהושע-מלכים). אצל יהושע, ביטוי זה משמש כסיבה לכיבוש המוצלח של ישראל ולנחלתם את הארץ המובטחת (יהושע כא 45, כג 14). משפט זה מספק גם את הסיבה להשלמתו המוצלחת של בניית המקדש בידי שלמה, במל"א ח 56: "בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא־נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ". שניים מהאירועים ההיסטוריים המשמעותיים ביותר בספרי הנביאים אינם מיוחסים למעשיהם הטובים של ישראל; אדרבא, הם קורים בזכות "כֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה" (יהושע כ"ג 14). יתרה מכך, בין שני האירועים המשמעותיים ביותר הללו (כיבוש הארץ ובניית המקדש) נמצאת התנהגותו המחפירה של העם כלפי אלוהים (חישבו על כל החטאים הנוראים של ישראל בשופטים ובשמואל). אך על-אף המעשים הרעים הללו, התגשם דברו הטוב של אלוהים. כך גם לגבי הקהילה של אלוהים כיום; למרות הדברים הנוראים ש"הכנסייה" עשתה "בשמו של ישוע" ולמרות השערוריות הרבות של מנהיגים פופולריים בקהילה, דברו הטוב של אלוהים עדיין עומדת בעינו! "וְגַם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה כֵּיפָא וְעַל הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ" (מתי טז 18). כיצד אפוא נשמור על עצמנו, שלא נהיה משותקים מצער ובושה בשל כישלונותינו האישיים? איך נמנע עצמנו מלהפוך ממורמרים נגד גוף המשיח והקהילה? כיצד נשמור עצמנו מלהתמלא בכעס עקב האנטישמיות הפושה בעולם? עלינו להגות בדבר הטוב של אלוהים, במקום להגות בכל ההתנהגות הרעה הזו. ישראל עלולה למעוד, מנהיגי הקהילה עשויים ליפול וכן גם אנחנו. אבל דברו הטוב של אלוהים יעמוד לעד! > "כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא־יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם־עָשָׂה אֶת־אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו" (ישעיה נה 11). > > "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ" (מתי כד 35). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מנהיג אמיתי](https://igod.co.il/devotionals/מנהיג-אמיתי/) **Published:** נובמבר 19, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר־מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול" (יהושע כג 6). לקראת סוף הספר, יהושע מפציר בעם ישראל להתחייב לקיום תורת משה. באופן לא מפתיע, הדגש על שמירת התורה הוא בדיוק המקום בו גם מתחיל הספר. שם, אלוהים דוחק ביהושע לשמור את תורת משה ולהגות בה יומם ולילה (א 8-7). חשיבותה של תורת משה לאסטרטגיה של מבנה ספר יהושע מודגשת באמצעות מבנה המסגרת הזה. הדבר המרשים ביותר בעיניי בסיום הספר, הוא היעדר התייחסות כלשהי למינויו של מחליף ליהושע. במקום זאת, יהושע הקשיש קורא לעמו לדבוק בדבר אלוהים. מתחילתו ועד סופו, ניתן לומר כי חייו של יהושע מאפיינים אדם המסור בכל ליבו לדבר אלוהים. יהושע הלך כמו משה, דיבר כמו משה, והתנהג כמו משה, מפני שהוא הגה יומם ולילה בתורתו. יהושע משתוקק שעם ישראל ילך בעקבות הדוגמה שלו. אמנם רצף מנהיגות הוא בהחלט דבר חשוב, אך מנהיג אמיתי לפי המקרא אינו נמדד ביכולתו למנות את המועמד הטוב ביותר אחריו, אלא בתשוקתו ובמחויבותו להעביר לדור הבא את אהבתו הכנה לדבר אלוהים. לכן השאלה שכל מנהיג (כולל הורים) חייב לשאול את עצמו, היא זו: האם האנשים אותם אני מוביל נכספים להגות בכתובים פחות או יותר בגללי? > "זוֹכֵר אֲנִי אֶת אֱמוּנָתְךָ הַכֵּנָה, אֱמוּנָה שֶׁשָּׁכְנָה תְּחִלָּה בְּלוֹאִיס סָבָתְךָ וּבְאֶבְנִיקָה אִמְּךָ, וּבְטוּחַנִי שֶׁהִיא שׁוֹכֶנֶת גַם בְּךָ" (טימ"ב א 5). > > "אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (טימ"ב ג 15-14). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ביטחון בנאמנות אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/ביטחון-בנאמנות-אלוהים/) **Published:** נובמבר 18, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּנַח יְהוָה לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא־עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל־אֹיְבֵיהֶם אֵת כָּל־אֹיְבֵיהֶם נָתַן יְהוָה בְּיָדָם׃ לֹא־נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא" (יהושע כא 45-44). לקראת סופו של ספר יהושע אנו נתקלים בהתייחסות הראשונה מבין שלוש לביטוי "הַדָּבָר הַטּוֹב" של אלוהים (כא 45, כג 15-14). חציית מי הירדן, הפלת חומות יריחו, כיבוש אויבים רבים וירושת ישראל את הארץ המובטחת לא הושגו בזכות עליונות צבאית ואף לא כפרס על התנהגות טובה. כפי שמתברר, עלילות ישראל בספר יהושע, כמו גם קורותיו של ישוע בבשורות וסיפור הקהילה הראשונה במעשי השליחים ובאיגרות, לעולם לא היו מתגשמים לולא "הדבר הטוב" של אלוהים. שום דיקטטור בעולם, שד בגיהינום, קללות, קונספירציות או כל כוח אחר ביקום, לא יוכלו למנוע מאלוהים להגשים את הדבר הטוב היוצא מפיו. אלוהים לעולם יעמוד בהבטחותיו. זו הסיבה שבעטיה אני נאחז בשתי דוקטרינות התלויות זו בזו: תורת הביטחון הישועה, האומרת שאלוהים אינו יכול לבטל את מתנת הישועה (רומים ח 39-38); ותורת גאולת ישראל לעתיד, האומרת שהאל אינו מתחרט על מתנותיו (למשל, הבריתות וההבטחות) ועל קריאתו לעם ישראל (רומים יא 29). מדוע? כי שתי הדוקטרינות הללו מעוגנות ומבוססות על דברו הטוב של אלוהים. > "כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא־יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם־עָשָׂה אֶת־אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו" (ישעיה נה 11). > > "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וַהֲקִמֹתִי אֶת־הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל־בֵּית יְהוּדָה" (ירמיהו לג 14). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [גן העדן החדש](https://igod.co.il/devotionals/גן-העדן-החדש/) **Published:** נובמבר 16, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם" (יהושע יח 1). קשה להפריז במשקל התיאולוגי שנושא הפסוק לעיל, אך כל קו העלילה מהרישא של ספר בראשית עד יהושע י"ז סלל את הדרך ליהושע יח 1. ההשראה העיקרית לפסוק זה מגיעה מתיאור הבריאה (בראשית א 1-ב 3) ומסיפור גן העדן (בראשית ב 4-ג 24). המילה "נִכְבְּשָׁה", ביהושע יח 1, נבחרה באופן מכוון ואסטרטגי. זו אותה מילה המופיעה במנדט שמעניק אלוהים לאדם על הבריאה: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ…" (בראשית א 28). הצלחתו הצבאית יוצאת הדופן של יהושע, הביאה להתגשמות קצרת מועד וחלקית של מנדט הבריאה; האדמה נכבשה לפי שעה. עתה הבה נבחן מילה טעונה נוספת מיהושע יח 1. הפועל "וַיַּשְׁכִּינוּ" נגזר מהשורש העברי שכ"נ. זהו אותו שורש ממנו נגזרת המילה "שכינה", המתייחס לנוכחות האל בקרב עמו עלי אדמות. הבניין הספציפי של פועל זה (הפעיל), ביהושע יח 1, מופיע לעתים רחוקות בתנ"ך. לכן אין מדובר בצירוף מקרים שהפעם הנוספת והיחידה שהפועל שכ"נ מופיע באותו בניין, נמצאת בבראשית ג 24. מיד לאחר שאדם חטא, אלוהים גירשו ממקדשו דמוי הגן וחסם את הכניסה המזרחית אליו בכך שהשכין ("וַיַּשְׁכֵּן") "אֶת־הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים". אך כעת, לאחר שיהושע כבש את הארץ, מוקם דגם של גן העדן (המשכן), כך שאלוהים יוכל שוב "להתהלך" בקב עמו (בראשית ג ח; ויקרא כו 12; דברים כג 15; ראו גם יהושע יח 4, 8) ולשכון עמם (שמות כה 8). על הפסוק היחיד הזה נשען אפוא כל כובד משקלה של האסכטולוגיה המקראית. הפסוק מיהושע יח 1 נותן הצצה למושא כיסופיהם של נביאי התנ"ך, וכאן למעשה מגיע לסיומו הסיפור של הקאנון המקראי. בפרקים האחרונים של ספר התגלות, יהושע של הברית החדשה שב לכבוש את הארץ (פרק יט 15), ירושלים של מעלה (גן העדן המחודש) תרד מהשמים (פרק כא 2), וכך יתגשם "מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם" (פרק כא 3). גן העדן אינו נחלת העבר בלבד; זהו גם האופק לעתיד. אלוהים משתוקק שנתהלך עימו בעדן החדשה. אל לנו אם-כן לנהוג כאדם, שהיה מוכן להחליף הכל עבור חתיכת פרי (בראשית ג 6); או כמו עכן, שהחליף את ברכתו במעט כסף וזהב (יהושע ז 21). אנא אלוהים, עזור לנו להפוך את הסיפוק מה"שכינה" שלך בעדן החדשה לאוצר הנכסף ביותר שלנו. > "הָרוּחַ וְהַכַּלָּה אוֹמְרוֹת: בּוֹא!, וְהַשּׁוֹמֵעַ יֹאמַר נָא בּוֹא!; הַצָּמֵא יָבוֹא נָא, וְהֶחָפֵץ יִקַּח נָא מַיִם חַיִּים חִנָּם" (התגלות כב 17). "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז 11). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מנהיגות אמיתית](https://igod.co.il/devotionals/מנהיגות-אמיתית/) **Published:** נובמבר 15, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְכַלּוּ לִנְחֹל־אֶת־הָאָרֶץ לִגְבוּלֹתֶיהָ וַיִּתְּנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן בְּתוֹכָם׃ עַל־פִּי יְהוָה נָתְנוּ לוֹ אֶת־הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל אֶת־תִּמְנַת־סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם וַיִּבְנֶה אֶת־הָעִיר וַיֵּשֶׁב בָּהּ" (יהושע יט 50-49). במבנה הספרותי של חלק זה בספר, כלב הוא הראשון שקיבל את נחלתו (יד 15-6) ובאופן לא מפתיע, יהושע שהנהיג את ישראל היה אחרון (י"ט 50-49). מנהיגות משרתת מאפיינת את כל המנהיגים הגדולים בתנ"ך. עיקרון זה הוכר גם בעולם החילוני כאחת התכונות החשובות ביותר למנהיגים טובים (ראו למשל את הספר, "Leaders Eat Last: Why Some Teams Pull Together and Others Don't"). זה היה אפוא אחד השיעורים החשובים ביותר, ואולי אף המביכים ביותר, שלמדתי כחייל בצה"ל. כילד בן עשרים ושלוש מאמריקה, הייתי תחרותי ביותר. באופן טבעי שאפתי תמיד לסיים ראשון בכל מרוץ. הייתי משוכנע לחלוטין, לפיכך, כי הדרך הטובה ביותר להרשים את המפקד שלי היא להיות תמיד הראשון לעמוד בחי"ת. אחרי שסיימתי באופן עקבי ראשון במה שהרגיש כמו שעות של תיזוז ללא הפסקה, המפקד שלי סוף סוף אמר לי, "פוסטל, אתה גאה בעצמך שסיימת ראשון? תביט לאחור וספר לי מה אתה רואה." כשהסתכלתי לאחור ראיתי את החיילים האחרים במחלקה מתנשפים ובקושי מרימים את רגליהם. המפקד המשיך: "פוסטל, חזור ועזור לחברים שלך. ולעולם אל לעמוד לי שוב ראשון בבחי"ת!" זו הייתה ה"דרשה" הטובה ביותר על מנהיגות ששמעתי מאודי. כמנהיגים, אנו פעמים כל-כך משתדלים לסיים ראשונים, שאיננו מצליחים להביט אחורה ולראות את האנשים שאלוהים הפקיד בידינו, מתנשפים בקושי וגוררים רגליים. וכך אומר לנו המפקד השמיימי שלנו, "חזרו אחורנית ודאגו לאנשיכם. ולעולם אל תסיימו שוב ראשונים בחי"ת!" > "קָרָא לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאֵלֶּה הַנֶּחְשָׁבִים לְמוֹשְׁלִים בַּגּוֹיִם רוֹדִים בָּהֶם וְהַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם שׁוֹלְטִים בָּהֶם. אַל יְהִי כֵּן בֵּינֵיכֶם. אַדְּרַבָּא, הֶחָפֵץ לִהְיוֹת גָּדוֹל בָּכֶם יְהֵא מְשָׁרֵת שֶׁלָּכֶם, וְהֶחָפֵץ לִהְיוֹת רִאשׁוֹן בֵּינֵיכֶם יְהֵא עֶבֶד לַכֹּל; כִּי גַּם בֶּן-הָאָדָם לֹא בָּא כְּדֵי שֶׁיְּשָׁרְתוּהוּ אֶלָּא כְּדֵי לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת נַפְשׁוֹ כֹּפֶר בְּעַד רַבִּים" (מרקוס י 45-42). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מצוותיו של ישוע](https://igod.co.il/devotionals/מצוותיו-של-ישוע/) **Published:** נובמבר 10, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ פִּתְחוּ אֶת־פִּי הַמְּעָרָה וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת־חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן־הַמְּעָרָה׃ וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת־חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן־הַמְּעָרָה אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶת־מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶת־מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶת־מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶת־מֶלֶךְ עֶגְלוֹן׃ וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת־הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל־כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל־קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת־רַגְלֵיכֶם עַל־צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת־רַגְלֵיהֶם עַל־צַוְּארֵיהֶם" (יהושע י 24-22). לסיפור הצלת יהושע את ארבע ערי הגבעונים (פרק ט 17) מקואליציית חמשת מלכים (י 5-3), קיימות הקבלות רבות ומכוונות לסיפור הצלת אברהם את אחיינו לוט מחמשת הצבאות בבראשית יד 9 (אני מעודד אתכם לאתר בעצמכם את אותן הקבלות בין יהושע י לבראשית יד). מטרת ההקבלות הללו היא להציג את יהושע בדמותו של אברהם ולסייע בידינו לזהות את ניצחונו הצבאי המופלא של יהושע אל-מול הקשיים העצומים העומדים בדרך להתגשמות הבטחת אלוהים לאברהם ולזרעו: "וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" (בראשית כב 17; כד 60). אם נוסיף למשוך בחוטים הטקסטואליים של הקטע הזה ביהושע, במיוחד בדרישתו מקציניו להניח את רגליהם על צווארם של חמשת המלכים, בראשית ג 15 יושפע מכך: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב". פעולה זו, של עמידה על ראש האויב, קושרת את סיפור הקרב העתיק הזה לניצחונו של המשיח על קואליציה שטנית בראשות השטן (ראו בראשית מט 10-8; במדבר כד 19-17; תהילים עב, קי). למרות שאנו נמצאים בעיצומו של קרב עז, כנגד אויב גדול וחזק מאיתנו, אל לנו לשכוח כי "הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם" (יוח"א ד 4). וכאשר יהושע של הברית החדשה ישוב כאל-גיבור, לא רק שהוא יביס את אויביו כפי שעשה יהושע בן-נון, נוכל אנו לחגוג את ניצחונו בדומה לקציניו של יהושע: "וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם יַכְרִיעַ בִּמְהֵרָה אֶת הַשָּׂטָן תַּחַת רַגְלֵיכֶם. חֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ עִמָּכֶם" (רומים טז 20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הניצחון מובטח](https://igod.co.il/devotionals/הניצחון-מובטח/) **Published:** נובמבר 10, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ פִּתְחוּ אֶת־פִּי הַמְּעָרָה וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת־חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן־הַמְּעָרָה׃ וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת־חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן־הַמְּעָרָה אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶת־מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶת־מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶת־מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶת־מֶלֶךְ עֶגְלוֹן׃ וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת־הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל־כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל־קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת־רַגְלֵיכֶם עַל־צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת־רַגְלֵיהֶם עַל־צַוְּארֵיהֶם" (יהושע י 24-22). לסיפור הצלת יהושע את ארבע ערי הגבעונים (פרק ט 17) מקואליציית חמשת מלכים (י 5-3), קיימות הקבלות רבות ומכוונות לסיפור הצלת אברהם את אחיינו לוט מחמשת הצבאות בבראשית יד 9 (אני מעודד אתכם לאתר בעצמכם את אותן הקבלות בין יהושע י לבראשית יד). מטרת ההקבלות הללו היא להציג את יהושע בדמותו של אברהם ולסייע בידינו לזהות את ניצחונו הצבאי המופלא של יהושע אל-מול הקשיים העצומים העומדים בדרך להתגשמות הבטחת אלוהים לאברהם ולזרעו: "וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" (בראשית כב 17; כד 60). אם נוסיף למשוך בחוטים הטקסטואליים של הקטע הזה ביהושע, במיוחד בדרישתו מקציניו להניח את רגליהם על צווארם של חמשת המלכים, בראשית ג 15 יושפע מכך: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב". פעולה זו, של עמידה על ראש האויב, קושרת את סיפור הקרב העתיק הזה לניצחונו של המשיח על קואליציה שטנית בראשות השטן (ראו בראשית מט 10-8; במדבר כד 19-17; תהילים עב, קי). למרות שאנו נמצאים בעיצומו של קרב עז, כנגד אויב גדול וחזק מאיתנו, אל לנו לשכוח כי "הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם" (יוח"א ד 4). וכאשר יהושע של הברית החדשה ישוב כאל-גיבור, לא רק שהוא יביס את אויביו כפי שעשה יהושע בן-נון, נוכל אנו לחגוג את ניצחונו בדומה לקציניו של יהושע: "וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם יַכְרִיעַ בִּמְהֵרָה אֶת הַשָּׂטָן תַּחַת רַגְלֵיכֶם. חֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ עִמָּכֶם" (רומים טז 20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [האמונה, לא המוצא משנה](https://igod.co.il/devotionals/האמונה-לא-המוצא-משנה/) **Published:** נובמבר 9, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ פִּתְחוּ אֶת־פִּי הַמְּעָרָה וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת־חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן־הַמְּעָרָה׃ וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת־חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן־הַמְּעָרָה אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶת־מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶת־מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶת־מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶת־מֶלֶךְ עֶגְלוֹן׃ וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת־הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל־כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל־קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת־רַגְלֵיכֶם עַל־צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת־רַגְלֵיהֶם עַל־צַוְּארֵיהֶם" (יהושע י 24-22). לסיפור הצלת יהושע את ארבע ערי הגבעונים (פרק ט 17) מקואליציית חמשת מלכים (י 5-3), קיימות הקבלות רבות ומכוונות לסיפור הצלת אברהם את אחיינו לוט מחמשת הצבאות בבראשית יד 9 (אני מעודד אתכם לאתר בעצמכם את אותן הקבלות בין יהושע י לבראשית יד). מטרת ההקבלות הללו היא להציג את יהושע בדמותו של אברהם ולסייע בידינו לזהות את ניצחונו הצבאי המופלא של יהושע אל-מול הקשיים העצומים העומדים בדרך להתגשמות הבטחת אלוהים לאברהם ולזרעו: "וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" (בראשית כב 17; כד 60). אם נוסיף למשוך בחוטים הטקסטואליים של הקטע הזה ביהושע, במיוחד בדרישתו מקציניו להניח את רגליהם על צווארם של חמשת המלכים, בראשית ג 15 יושפע מכך: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב". פעולה זו, של עמידה על ראש האויב, קושרת את סיפור הקרב העתיק הזה לניצחונו של המשיח על קואליציה שטנית בראשות השטן (ראו בראשית מט 10-8; במדבר כד 19-17; תהילים עב, קי). למרות שאנו נמצאים בעיצומו של קרב עז, כנגד אויב גדול וחזק מאיתנו, אל לנו לשכוח כי "הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם" (יוח"א ד 4). וכאשר יהושע של הברית החדשה ישוב כאל-גיבור, לא רק שהוא יביס את אויביו כפי שעשה יהושע בן-נון, נוכל אנו לחגוג את ניצחונו בדומה לקציניו של יהושע: "וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם יַכְרִיעַ בִּמְהֵרָה אֶת הַשָּׂטָן תַּחַת רַגְלֵיכֶם. חֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ עִמָּכֶם" (רומים טז 20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [איך להוות השראה עבור אחרים](https://igod.co.il/devotionals/איך-להוות-השראה-עבור-אחרים/) **Published:** אוקטובר 30, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד־יְהוָה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת־הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם־לְבָבִי׃ וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת־לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהָי… וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְהוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר יְהוָה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֶל־מֹשֶׁה אֲשֶׁר־הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן־חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה׃ עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא׃ וְעַתָּה תְּנָה־לִּי אֶת־הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה־שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי־עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי יְהוָה אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה" (יהושע יד 8-7, 12-10). שני דברים ממש מפתיעים אותי בנוגע לכלב. ראשית, הוא התהלך באמונה ולא לפי מראה עיניים (ראו קור"ב ה 7). הבטחותיו ונוכחותו של אלוהים הספיקו לכלב בדרכו להביס את הענקים השוכנים בעריהם המבוצרת. שנית, הוא חי "מאמונה לאמונה" (ראו רומי א 17). למרות שוטטות של ארבעים שנה במדבר בעוד עם ישראל לא חדל מלהתלונן ומלהביע חוסר אומנה, בטחונו של כלב באלוהים לא התערער. במונחים של הברית החדשה, אנו יכולים לומר כי כלב מעולם לא איבד את "אהבתו הראשונה" (דהיינו, את האהבה החשובה ביותר; התגלות ב 4). כלב לא רק התחיל את מרוץ האמונה בצורה טובה, הוא למעשה סיים אותו עם מדליית זהב. מורשת האמונה של כלב צריכה להיות שאיפתם של כל ילדי אלוהים! שאיפה שכזו בעולם העסקי מתארת מטרה ארוכת טווח כה נועזת שבכוחה לשכנע את עובדי הארגון לפעול. מטרה לטווח ארוך, כשמה כן היא; היא חזקה דיה כדי לשמור עלינו לאורך כל הדרך עד המטרה כמו בריצת מרתון, מקו הזינוק עד הסוף. התפארת והניצחון שייכים למי שמצליח להסיר מעליו את השריון לאחר סיום הקרב (מל"א כ 11). הדוגמה של כלב מספקת השראה ושאיפה שבאמת שווה לחיות עבורן: להתחיל ולסיים את המרוץ בצורה טובה, כך שגם הקרובים אלינו יקבלו השראה לבטוח באלוהים ולפעול בהתאם (ראו פיליפים ג 14-12). אין מדליה בעולם שתשווה לדבריו של ישוע, כאשר הוא יאמר: "יָפֶה, עֶבֶד טוֹב וְנֶאֱמָן" (מתי כה 21). ואם נתעייף ונתייאש מהמכשולים במירוץ האמונה, לא אבדה תקוותנו. משום שדבר אלוהים מכיל תפילה רבת-כוח לאצנים שעייפו: "אֲנִי מַאֲמִין, עֲזֹר נָא לִי בְּחֶסְרוֹן אֱמוּנָתִי!" (מרקוס ט 24). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [רוח אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/רוח-אלוהים/) **Published:** אוקטובר 30, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי… יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ׃ כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל־אֶבְרָתוֹ׃ יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב 1, 12-10). הסיפא של ספרי התנ"ך בדרך-כלל מסתיים ברמיזות לרישא של הספרים. אין זה מפתיע אפוא למצוא רמיזות ברורות לבראשית א (הקדמת התורה) בספר דברים לב ("שירת האזינו"). השיר פותח בהתייחסות ל"שמים וארץ" (דברים לב 1), אותה נקודה בה החל ספר התורה: בריאת "השמים והארץ" (בראשית א 1). בפס' 10, אלוהים מוצא את עמו ב"תהו" – רמז ברור לפסוק השני בבראשית, שכן מילה זו מופיעה פעמיים בלבד בתורה (בראשית א 2; דברים לב 10). לבסוף, המטאפורה המשמשת לתיאור אלוהים "מרחף" מעל עמו כנשר (דברים לב 11), חוזרת על אותו פועל המשמש לתיאור רוח האלוהים "מרחפת" על פני המים (בראשית א 1). פועל זה מופיע שלוש פעמים בתנ"ך (בראשית א 2; דברים לב 11; ירמיהו כג 9); אך רק בבראשית ובדברים המילה מופיעה בבניין פיעל. אָז מָה? למי אכפת? מדוע חשובות ההקבלות הללו? כי הן שופכות אור על משמעות המילה העברית "רוח" בבראשית א 2. כיוון ש"רוח" יכולה להתפרש לשני כיוונים, משמעותה בבראשית א עומדת במחלוקת. מפני שבבראשית ח 1 נושאת המילה "רוח" משמעות של רוח רגילה (wind) ומתוך סלידה מפרשנות נוצריות, תרגומים יהודים נוטים לפרש את ה"רוח" בבראשית א 2 כרוח רגילה ולא כרוח אלוהים. אך כיוון שמשה עורך הקבלה בין אלוהים ה"מרחף" מעל עמו לבין "רוח" אלוהים המרחפת על פני המים, אפשר להכריע את הסוגיה. ה"רוח" בבראשית א 2 חייבת להיות רוח אלוהים. במבט שני על סיפור הבריאה, רואים את "אלוהים" ו"רוחו" פועלים יחד (בראשית א 2-1). ועד כמה שזה נראה פרדוקסלי, שתי הדמויות הללו מתוארות כאל האמיתי והאחד שברא את העולם. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ… וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א 26, 27). כאשר שמים לב להקבלות האלו, בין דברים לב לבראשית א, אפשר להבין טוב יותר את נרטיב הבריאה וגם להעריך באופן מלא יותר את רוח אלוהים לאור הברית החדשה כאלוהים עצמו (ראו מה"ש ה 3, יג 2, 4; אפסים ד 30; עברים ג 7, ט 8). הרוח שריחפה על פני המים (בראשית א 2) ופרשה את כנפיה מעל עם ישראל (דברים לב 11), היא אותה רוח ששלח אבינו שבשמים במטרה לחיות בקרבנו ולחתום אותנו ("ברוח ההבטחה") עד יום הגאולה! > "וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר הִיא עֵרָבוֹן לְנַחֲלָתֵנוּ עַד לִפְדִיַּת הַקִּנְיָן, לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ" (אפסים א 14-13). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [תקווה המעוגנת על נאמנות אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/תקווה-המעוגנת-על-נאמנות-אלוהים/) **Published:** אוקטובר 30, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא־עָבַדְתָּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל׃ וְעָבַדְתָּ אֶת־אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְהוָה בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל־צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ" (דברים כח 48-47). יש בתנ"ך עיקרון חשוב החוזר על עצמו כמעט בכל ספר; סיומו של ספר מסוים חוזר באופן אסטרטגי על מילות מפתח, ביטויים ונושאים מפתיחתו, במטרה לשפוך אור על משמעות הספר כולו. אין זה מפתיע אפוא שהקטע לעיל מספר דברים חוזר על ארבע מילות מפתח מהקדמת התורה: "עבד", "שלח" "עֵירֹם" (פס' 48), ו"ארור" (פס' 19-16). המילה "וְעָבַדְתָּ" בדברים כח 48 נושאת שתי כתובות, האחת חיובית והשנייה שלילית: כיוון שישראל סרבו "לעבוד" את אלוהים בארץ המובטחת (פס' 47), הם "יעבדו" את אויביהם בגלות (פס' 48). באופן דומה, למילה זו קיימים שני פירושים גם בבראשית א-ג. מפני שאדם לא השכיל "לעבוד" את אלוהים במקדש גן-העדן (בראשית ב 15), בסופו של דבר הוא נאלץ "לעבוד" את האדמה מחוץ לגן, כלומר בגלות (בראשית ג 23). המילה "עֵירֹם" (דברים כח 48) מתארת את הבושה שספגו ישראל מהכניעה לאויביהם. מילה זו מופיעה שלוש פעמים נוספות בתורה, ומשמשת לתיאור מצבם המביש של אדם וחוה לאחר שנכנעו לפיתויי הנחש (בראשית ג 7, 10, 11). כיוון שמילה אחרת משמשת לתיאור אדם וחוה לפני הנפילה בחטא ("עֲרוּמִּים"; בראשית ב 25), השינוי במילים "עֵירֻמִּם", "עֵירֹם" (פרק ג 7, 10, 11) מבליט את נפילתם מחסדו של האל. המילה "יְשַׁלְּחֶנּוּ'" (דברים כח 48) מהווה חזרה על הביטוי המשמש לאופן בו אלוהים "שולח" את אדם מהגן לגלות ("וַיְשַׁלְּחֵהוּ"; בראשית ג 23). על-אף שהמילה "ארור" אינה מופיעה בדברים כח 48-47, היא חוזרת על עצמה שש פעמים בפרק (פס' 19-16), ומתארת את השלכות אי-ציותם של ישראל. המילה "ארור" היא כמובן מילת מפתח גם בסיפור הנפילה בחטא של אדם וחוה, המבטאת את השלכות אי-ציותם (בראשית ג 14, 17). בחינת התורה מבעד לעדשת הזו, מראה כיצד חוסר-ציותו של אדם למצוות אלוהים ובעקבות זאת הגלות מהגן, משמשות הקדמה לחוסר-הציות של ישראל למצוות אלוהים ולגלותם מהארץ המובטחת: אדם כישראל – ישראל כאדם. הדבר מעיד אפוא על-כך שתוכניתו של אלוהים לברך את ישראל ואת העמים לא תוכל להתגשם באמצעות ציות למצוות ברית סיני. שכן כבר בהקדמה לתורה צופה משה את גלות ישראל מהארץ המובטחת בכך שהוא מתאר את קורות אדם וחוה (ראו דברים לא 29-28). אם תוכנית הברכה של אלוהים לא תתגשם באמצעות ציות לתורה, כיצד אפוא עליה לצאת לפועל? לפי משה, אלוהים יברך את ישראל ואת כל העמים דרך "זרע" האישה (בראשית ג 15) שיבוא ב"אחרית הימים" (בראשית מט 1, 12-18, במדבר כד 14, 19-17). יתרה מכך, הברכה וההבטחה הללו נחתמו מפני שאלוהים ימול את לבבות עמו כך שיאהבו אותו (דברים ל 6). אם נבחין בחזרות האסטרטגיות הללו, ברישא ובסיפא של התורה, נוכל לראות כי התיאולוגיה של החומש מבשרת על המשיח ועל ברית חדשה. שכן רק נאמנות אלוהים להבטחותיו, ולא ציות ישראל למצוות סיני, היא זו שבאמת מבטיחה סוף טוב לנרטיב התורה! > "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם־עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב 43). > > "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל־אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף־שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל׃ אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר־חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל־בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (לג 29-28). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ישוע משקיט הסערה](https://igod.co.il/devotionals/ישוע-משקיט-הסערה/) **Published:** אוקטובר 28, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, לְעֵת עֶרֶב, אָמַר לָהֶם: "בּוֹאוּ נַעֲבֹר לַצַּד הַשֵּׁנִי. הֵם עָזְבוּ אֶת הֶהָמוֹן וְלָקְחוּ אֶת יֵשׁוּעַ בַּסִּירָה אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהּ. גַּם סִירוֹת אֲחֵרוֹת הָיוּ אִתּוֹ. וְהִנֵּה הִתְחוֹלְלָה רוּחַ-סְעָרָה גְּדוֹלָה וְהַגַּלִּים שָׁטְפוּ אֶת הַסִּירָה עַד שֶׁנִּתְמַלְּאָה. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה יֵשׁוּעַ יָשֵׁן עַל כַּר בְּיַרְכְּתֵי הַסִּירָה. הֵעִירוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, הַאִם לֹא אִכְפַּת לְךָ שֶׁאֲנַחְנוּ טוֹבְעִים? הוּא הִתְעוֹרֵר, גָּעַר בָּרוּחַ וְאָמַר אֶל הַיָּם: דֹּם! הֵרָגַע! אָז פָּסְקָה הָרוּחַ וְנִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה עֲמֻקָּה. אָמַר לָהֶם: מַדּוּעַ אַתֶּם פּוֹחֲדִים כָּל כָּךְ? אֵיךְ זֶה שֶׁאֵין לָכֶם אֱמוּנָה? הֵם יָרְאוּ יִרְאָה גְּדוֹלָה וְאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: אִם כֵּן מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם הָרוּחַ וְהַיָּם נִשְׁמָעִים לוֹ?" (מרקוס ד 41-35). אנחנו חיים בזמנים סוערים; כאילו ישובים בספינה העומדת לטבוע. מלחמות ושמועות על מלחמות; חוסר יציבות פוליטית וכלכלית; אנטישמיות משתוללת; שנאה גוברת לתלמידי ישוע ולאמת המקראית. האם יש משהו שביכולתנו ללמוד מהקטע לעיל, אודות התמודדות עם פחדים בסבך סערות החיים? כן! התלמידים, שבמקרה היו דייגים ותיקים, פחדו פחד מוות מהסערה. באופן מוזר, פחדם לא פחת גם אחרי שהסערה שככה. למעשה, הם פחדו אפילו יותר. מדוע? הפחד שלהם קשור היה ישירות לכריסטולוגיה שלהם. דהיינו, להבנתם מיהו ישוע באמת. הרשו לי להסביר. בפס' 38-35, ישוע מתנהג כיונה הנביא (יונה א). יש סערה, הוא ישן בסירה, המלחים (כלומר, התלמידים) מעירים אותו ומפצירים בו שיציל את המצב וישעה משהו; ככל הנראה להתפלל, בדיוק כפי שביקשו המלחים מיונה: "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל־אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל־הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל־יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם׃ וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה־לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל־אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד" (יונה א 6-5). בפס' 39, ישוע חורג מהתסריט של יונה ומתנהג באופן שונה לגמרי. כאשר הוא גוער בסערה ומשתיק את הים, ישוע נוהג כמו אלוהי יונה, "אֲשֶׁר־עָשָׂה אֶת־הַיָּם וְאֶת־הַיַּבָּשָׁה" (ראו יונה א 9). "וַיִּשְׂאוּ אֶת־יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל־הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ׃ וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת־יְהוָה וַיִּזְבְּחוּ־זֶבַח לַיהוָה וַיִּדְּרוּ נְדָרִים" (יונה א' 15-16). מקור הפחד של התלמידים, לפני ואחרי הסערה, קשור ישירות לכישלונם להעריך נכונה את זהותו של האדם שישב עימם בסירה! האם ישוע הוא נביא? כן! אך בהתבסס על ההקבלות לסיפור ביונה א, ברור שהוא הרבה יותר מכך. ישוע הוא "עימנו אל". וכיוון ש"עימנו אל", אנו אף פעם לא לבד, גם לא בסערות החיים. לפי התזמון המושלם שלו, ישוע יצווה על הנחשול המאיים לשבור אותנו: "דֹּם! הֵרָגַע"! > "וְעַתָּה כֹּה־אָמַר יְהוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב, וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל־תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי־אָתָּה׃ כִּי־תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ־אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי־תֵלֵךְ בְּמוֹ־אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר־בָּךְ׃ כִּי, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ…" (ישעיה מג 3-1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ישעיהו נ״ג ומותו של המשיח](https://igod.co.il/devotionals/ישעיהו-נ״ג-ומותו-של-המשיח/) **Published:** אוקטובר 16, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אִם־לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת־הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ וְהִפְלָא יְהוָה אֶת־מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים׃ וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל־מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ׃ גַּם כָּל־חֳלִי וְכָל־מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְהוָה עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ" (דברים כח 61-58). באחד ממוקדי הוויכוח על זהות המשיח של ישראל עומד ישעיהו נג. מתוך רצון להרחיק קטע זה מפרשנות הברית החדשה, רש"י טוען כי "עבד ה'" בישעיהו נב 13 מתייחס לשארית ישראל. עוד טוען רש"י, על סמך ישעיהו נב 15, כי ישעיהו נג אינו מתייחס לדבריהם של ישראל אלא של האומות (ראו ישעיהו נב 15), כאשר הן מבינות כי עם ישראל הוא עבדו של אלוהים שסבל דחייה, התעללות ומוות במטרה לכפר על חטאי העולם. עד כמה שזה יישמע מפתיע, דברים כח 61-58 מציג ראיות חזקות נגד פרשנותו של רש"י ומספק תמיכה חזקה לפירוש המשיחי (כלומר, לכך שהמשיח הוא שסבל עבור חטאי עמו). הריכוז של המילים "חולי" ו"מכה" נדיר למדי בתנ"ך, ומחוץ לדברים כח הוא מתקשר בעיקר לקללות שיספוג העם עקב חוסר-הציות למצוות ברית סיני (ראו דברים כח 59, 61; ישעיהו א 6-5, נג 4-3; ירמיה ו 7, י 19). כיוון שספר ישעיה נפתח בתיאור עם ישראל מלא ב"חולי" (א 5), ומכוסה ב"מכות" וב"חבורות" (פס' 6), הקורא הקשוב אמור לזהות את הרמיזה לקללות מספר דברים כח. ספר ישעיהו נפתח בתיאור עם ישראל הסובל בצדק את השלכות חוסר-הציות לתורה. ישעיהו נג משתמש באותו אשכול מילים כדי לתאר את סבלו של "עבד ה' התמים". בישעיה נג 5-4, העבד סובל את ה"חולי", "מכה" ו"החבורה" שהיו צריכים להיות עונשם של אלה המתוודים על חטאיהם (ישעיהו נג 5-4). החזרה על המילים הללו ("חולי" ו"מֻכֵּ֥ה") פירושה שאלו המתוודים אכן מודים במפורש בכישלונם לקיים את ברית סיני (ראו דברים כח 59, 61). הם גם מודים בסבלו של העבד למענם: "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה׃ וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ" (ישעיהו נג 5-4). מכיוון שדברי הווידוי מדגישים את הקללות הבאות כתוצאה מחוסר-ציות לתורה, אלו שמתוודים על חטאיהם (ישעיהו נג) פשוט אינם יכולים להיות הגויים. מפני שרק עם ישראל יסבול מאותן קללות ספציפיות על הפרת ברית סיני. ישעיהו נג חייב אפוא לבטא את הווידוי של עם ישראל, בו הם מודים כי עבד ה' לקח על עצמו את קללת התורה במקומם ועבורם (ראו ישעיהו א 6-4). התיאור של המשיח בישעיהו נג מסתדר היטב עם התיאולוגיה של שאול, על-אף שהוא נכתב כשבע מאות שנה לפני ששאול נולד! > "הַמָּשִׁיחַ פָּדָה אוֹתָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בְּכָךְ שֶׁהָיָה לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ – שֶׁכֵּן הַכָּתוּב אוֹמֵר, קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי עַל-עֵץ" (גלטים ג 13). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אלוהים אהבנו תחילה](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-אהבנו-תחילה/) **Published:** אוקטובר 9, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה׃ וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃ כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׃ כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה׃ כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה׃ וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים כד 22-17). המצוות הנוגעות ליחסם של ישראל כלפי החלשים מבחינה סוציו-אקונומית, מתומצתות במשפט: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם…" (דברים כד 18, 22). במקום אחר בספר דברים, גאולת ישראל משעבוד אמורה להיות המוטיבציה העיקרית ליחסם לזולת (דברים ה 15, טו 15, טז 12). באותה המידה בה נזכור מי היינו ומי אנו עכשיו בחסדי האל, כך נתייחס לאנשים סביבנו באהבה, חסד וחמלה. מצד שני, אנו עלולים להתייחס לאנשים בצורה גועלית אם נשכח שבעבר היינו "עבדים במצרים". חישבו על התרחיש הבא: אם חד-הורית העובדת כמלצרית במסעדה נאבקת לשלם את חשבונותיה. דאגות החיים אינן נותנות לה מרגוע, בזמן שהיא טרודה בשירות לקוחות בשעות האחרונות של משמרתה. לבסוף, היא באה לשרת קבוצה של מאמינים, לאחר שראתה אותם מודים לאלוהים על המזון. אולם המאמינים "אסירי התורה" הללו, שאינם מודעים לנסיבות חייה הקשות, מגיעים בסוף הארוחה להחלטה בנוגע לתשר (טיפ) ההוגן שיש לתת לה. הם מחליטים ללמד אותה שיעור על צדק בכך שהם נותנים לה בדיוק את המגיע לה. אך אילו אותם מאמינים היו חושבים על גאולתם ממצרים, ייתכן שהם היו להוטים הרבה יותר ללמד את המלצרית המסכנה שיעור על חסד (במקום על צדק). לפי הכתובים, המניע הפנימי לאהבת אלוהים ולאהבת הזולת הוא כזה: אלוהים קדם לאהוב אותנו. אך כאשר אנו שוכחים כיצד אלוהים גאל אותנו בחסדו משעבוד לחטא, אנו נופלים קורבן ליחס שיפוטי, ליגליסטי ומשולל כל סליחה כלפי ה"חוטאים" סביבנו. אלוהים בסופו של דבר סובל את המוניטין הרע על התנהגותו, כעם ששכח לגמרי שגם הוא היה פעם עבד במצרים. > "נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הָאָדוֹן עַל הָעֶבֶד הַהוּא, פָּטַר אוֹתוֹ וּוִתֵּר לוֹ עַל הַחוֹב. כְּשֶׁיָּצָא הָעֶבֶד הַהוּא מָצָא אֶת אֶחָד מֵחֲבֵרָיו הָעֲבָדִים שֶׁהָיָה חַיָּב לוֹ מֵאָה דִּינָרִים. תָּפַס אוֹתוֹ בִּגְרוֹנוֹ וְאָמַר, 'שַׁלֵּם מַה שֶׁאַתָּה חַיָּב!' נָפַל חֲבֵרוֹ לְרַגְלָיו וּבִקֵּשׁ מֵאִתּוֹ, 'אָנָּא, הֱיֵה סַבְלָן כְּלַפַּי וַאֲשַׁלֵּם לְךָ'. אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא הִסְכִּים וְעוֹד הָלַךְ וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לַכֶּלֶא עַד אֲשֶׁר יְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב. כְּשֶׁרָאוּ חֲבֵרָיו הָעֲבָדִים אֶת הַנַּעֲשֶׂה הִתְעַצְּבוּ מְאֹד וּבָאוּ וְסִפְּרוּ לַאֲדוֹנָם אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה" (מתי יח 31-27). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אהבתו של ישוע לתורה](https://igod.co.il/devotionals/אהבתו-של-ישוע-לתורה/) **Published:** אוקטובר 9, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ מְאֹד׃ וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל־סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם׃ וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם" (דברים יז 19-17). על פי "תורת המלך" (דברים יז 20-14), אהבת המלך לתורה אמורה להיות גדולה יותר מאהבתו לכל דבר אחר שיש לעולם להציע לאיש עם מעמד וכוח. לפי תהילים יט 11, דוד המלך אהב את דבר אלוהים יותר מזהב, אך בסופו של דבר הוא שבר את האידיאל של דברים יז בכך שאסף לעצמו נשים (שמ"ב ה 13; יא 1 ואילך). שלמה החל כמו שצריך כאשר דרש חוכמה במקום עושר (מל"א ג 9, 11), אך גם הוא הפר את הכתוב בדברים 17 באהבתו לסוסים (מל"א ד 26; י 29-26), לזהב (י 25-2) ולנשים (יא 4-3). למרות שהיו לישראל כמה מלכים טובים מאוד, תורת המלך נותרה אידיאל שלא התממש. דברים יז משמש אפוא כצל למלך הגדול ביותר של ישראל. רק המלך המהולל של ישראל, מלך המשיח, יכול לומר באמת על דבר אלוהים: "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (תהלים יט 11); "טוֹב־לִי תוֹרַת־פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף… עַל־כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז׃ עַל־כֵּן כָּל־פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל־אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי" (תהלים קיט 72, 128-129). המשיח הוא גם המלך היחיד בישראל שעליו ניתן לומר: "אשְׁרֵי־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב׃ כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהלים א 2-1). אהבתו של ישוע לתורה (לוקס ב 47-46) וסירובו ליפול-טרף לעושר של העולם הזה (מתי ד 10-9), אינם רק פרט טריוויאלי או מקרי; זהו הדבר אשר מכשירו להיות המלך המושלם של ישראל והמשיח המבורך שלנו. > "הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: כָּתוּב, לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יהוה" (מתי ד 4). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אל תסמוך על ליבך!](https://igod.co.il/devotionals/אל-תסמוך-על-ליבך/) **Published:** אוקטובר 6, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו… לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי־תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה… שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד־עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יב 8, 25, 28). "מראית עין עשויה להטעות"; "לא כל מה שנוצץ זהב"; "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". קיימות אמירות רבות בנושא הסכנות הטמונות בבחירה הנעשית על בסיס מראה חיצוני. החלטות רעות המבוססות על מראה עיניים יכולות לבוא לידי ביטוי גם בדמות הרגשות הסובייקטיביים שלנו. בספר דברים יב, רואים ניגוד בין עשיית "הישר בעיני ה'" (פס' 25, 28) לעשיית "הישר בעינינו" (פס' 8). הדגש על עיניים ומראה חשוב על אחת כמה וכמה כאשר בוחנים את דפוס הנפילה בחטא, המתחיל כמעט תמיד ב"ראייה". "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם … וַתִּקַּ֥ח" (בראשית ג 6); "וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ" (בראשית ו 2); "אֶרְאֶה בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר … וָֽאֶקָּחֵ֑ם" (יהושע ז 21); "וַיַּרְא \[דוד\] אִשָּׁה… טוֹבַת מַרְאֶה… וַיִּקָּחֶהָ" (שמ"ב יא, 2, 4). כיוון שהיכולת שלנו להבחין בין "טוב" לרע" כל כך לקויה, עלינו לצאת מתוך הנחה כי מה שנראה טוב אולי לא כל-כך טוב עבורנו, וסביר להניח שלא יביא כבוד לאלוהים. כדי לבחור את הטוב בעיני אלוהים, עלינו לשקוע בכתבי הקודש כך שנראה את העולם דרך עיניו של אלוהים. שכן התנ"ך הוא התגלות על-טבעית של נקודת המבט של אלוהים על העולם (דברים ח 3; טמ"ב ג 17-16). אם נאפשר לעיניים ולרגשות שלנו להוביל אותנו, חזקה עלינו שנעשה בחירות שגויות ונתעורר למציאות מאוד לא נעימה. מצד שני, אם נבלה את זמננו בלימוד המפה האלוהית, תמיד נמצא את הדרך הנכונה לברכה, אפילו בנפתולי המקומות האפלים והמסוכנים ביותר של החיים. > "כִּי־עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה־אוֹר" (תהלים לו 10). "נֵר־לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" (קיח 105). > > "הֵן צָרָתֵנוּ הַקַּלָּה שֶׁל הָרֶגַע מְכִינָה לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וְרַב עַד מְאֹד. וְאֵין אָנוּ צוֹפִים אֶל הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים, אֶלָּא אֶל אֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים; כִּי הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים לְשָׁעָה הֵם, אֲבָל הַבִּלְתִּי נִרְאִים – לְעוֹלָמִים… שֶׁכֵּן עַל-פִּי אֱמוּנָה אֲנַחְנוּ מִתְהַלְּכִים וְלֹא עַל-פִּי מַרְאֵה עֵינַיִם" (קור"ב ד 18-17; ה 7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הקשר בין ארץ כנען לגן העדן](https://igod.co.il/devotionals/הקשר-בין-ארץ-כנען-לגן-העדן/) **Published:** אוקטובר 6, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיַּעַן עָכָן אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי׃ וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ" (יהושע ז 21-20). קל לזהות שדבריו של עכן נלקחו כמעט מילה במילה מסיפור החטא הקדמון, בבראשית ג' 6: "וָאֵרֶא ('וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה') … אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה ('טוֹב הָעֵץ') … וָאֶחְמְדֵם ('תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ') … וָאֶקָּחֵם ('וַתִּקַּח')" (יהושע ז 21). לא רק שאלו שני המקומות היחידים בתנ"ך בהם מצוי אשכול המילים הייחודי הזה, אלא שהם גם מופיעים בשני הסיפורים בדיוק באותו הסדר. שני הקטעים מתארים את מסלול הפיתוי הספציפי המוביל לנפילה בחטא. מחבר ספר יהושע רוצה שנחבר את הנקודות, לא רק בין החטא הקדמון לכישלונו של עכן, אלא גם בין גן העדן לארץ המובטחת. הקבלה זו מעידה על כך שעם ישראל לא נכנס רק לפיסת נדל"ן אקראית, אלא על-כך שבא לכבוש מחדש את גן העדן האמיתי מאחיזת הנחש ומזרעו הרוחני (ראו בראשית ג 15-14, ט 27-25). הקבלות נוספות מחזקות את הקשר בין ארץ כנען לגן עדן. ראשית, הפועל המשמש להבאת עם ישראל לארץ המובטחת ("מֵנִיחַ לָכֶם", יהושע א 13, 15; ראו דברים יב 10-9), מקביל לפועל המשמש לתיאור הבאת אדם לגן העדן (בראשית ב 15). הארץ המובטחת תחומה באותם נהרות (יהושע א 4; ראו בראשית טו 18) כגן עדן (ראו בראשית ב 14, טו 18). הפועל המתאר את כיבוש כנען ("נִכְבְּשָׁה", יהושע יח 1) מופיע כאשר אלוהים מצווה על האדם לכבוש את הארץ (בראשית א 28). זיהויה של ארץ כנען כגן עדן הופך את סיפור חטאו של עכן לטראגי עוד יותר. אנו לא רק מתמודדים עם כישלון חסר משמעות, אלא עם נפילה נוספת ב"גן העדן". עכן זה עתה נטע את הזרע לגלות נוספת מעדן. אין מדובר בצירוף מקרים, אם כן, ש"אַדֶּרֶת שִׁנְעָר" אשר לקח עכן, מקורה בשנער/בבל (יהושע ז 21). זהו המקום אליו הוגלו צאצאיו הראשונים של אדם לאחר נפילתו בחטא (בראשית יא 2); לשם יוגלו גם צאצאיו העתידיים של אדם – עם ישראל (מל"ב כה 8; דניאל א 2). מדוע אפוא חשוב שנזהה את הארץ המובטחת כגן עדן? החשיבות נובעת מכמה סיבות. ראשית, הדבר מסייע בידינו להבין כי בחירת האל באברם ובצאצאיו אינה אלא תגובה ישירה לנפילה בחטא (בראשית ג). אברהם וזרעו קשורים ישירות ל"זרע האשה", שנבחר על ידי אלוהים להשבת הבריאה על תיקונה. שנית, הדבר עוזר לנו לראות כי אלוהים לא הביא את אברהם לארץ אקראית (בראשית יב 3-1) כי-אם לארץ המובטחת, במטרה לכבוש מחדש את גן העדן. שלישית, כישלונו של אדם, ואחר כך של עכן, הכין את הבמה להקמת "אדם חדש" שיבוא כדי להביס את הנחש ולחדש את עדן (בראשית כב 17, כד 60, מט 12-8; במדבר כד 19-17). סיפור הגאולה פשוט אינו מאפשר להפוך את זהותה הפיזית של הארץ המובטחת לדבר רוחני גרידא, כמו שאינו מאפשר להפוך את זהותו הגשמית של ישוע, כזרע האישה וכצאצא של אברהם, לדבר מופשט (מתי א 1; רומים א 3, ט 5). תוכנית הגאולה של אלוהים כרוכה בהכרח בחזרתו של ישוע למקום ספציפי על המפה, בו הוא ימחץ את ראש הנחש אחת ולתמיד. באותו יום תזרום ברכת אלוהים מהעיר האהובה אל שאר העולם. > "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם׃ וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְהוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם׃ וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיה ב 4-2; ראו סה 25). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המסר של מגילת אסתר](https://igod.co.il/devotionals/המסר-של-מגילת-אסתר/) **Published:** ספטמבר 26, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ׃ וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי, כִּי־הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר־הוּא יְהוּדִי" (אסתר ג' 4-3). המפתח להבנת המסר התיאולוגי של מגילת אסתר טמון בתהפוכותיו הבלתי צפויות. באסתר ב' 23-21 מציל מרדכי את המלך בחושפו את מזימת ההתנקשות של שניים ממשרתיו. הפקידים שזממו נגד המלך נתלים על עץ, אך המעשה הטוב של מרדכי נשכח לחלוטין. קיים דמיון ברור, באוצר המילים וברצף האירועים, בין הסיפור לעיל לבין כליאתו של יוסף ותליית אחד ממשרתי המלך על עץ (ראו בראשית ל"ו 2, 8-6, 15-14, 23). אך בספר בראשית המעשה הטוב שחולל יוסף בכלא אמנם נשכח, אך מייד לאחר מכן מסופר על עלייתו לכס השלטון במלכות פרעה (בראשית ל"א 40); פרעה מצווה על לכולם להשתחוות ליוסף (בראשית ל"א 43); ועונד את טבעתו על ידו (בראשית מ"א 42). לפיכך, ניתן בהחלט לצפות כי מרדכי יזכה בגורל דומה. אולם בניגוד גמור לציפיותינו, המן הוא המרומם ביד המלך; כל העם מצווה להשתחוות לו (אסתר ג' 2-1); וטבעת המלך עוברת לידיו של צורר היהודים (אסתר ג' 10). מה קורה פה? משהו בסיפור הזה שגוי לחלוטין! בעיצומו של העלילה האירונית הזו, על קידומו הלא צודק של המן, ההקבלה לסיפור יוסף זוכה לתפנית כאשר מחבר המגילה רומז שהכל יסתדר בסופו של דבר. המחבר שואל ביטוי מסיפור סירובו של יוסף לשכב עם אשת פוטיפר (בראשית ל"ט 10), כדי לתאר את סירובו של מרדכי להשתחוות להמן (אסתר ג' 4). כאשר המן רואה את סירובו של מרדכי להשתחוות לו, הוא זומם להשמיד את היהודים (אסתר ג' 6-5). באופן דומה, כאשר מבינה אשת פוטיפר כי יוסף מסרב לשכב עמה, היא זוממת להשמידו (בראשית ל"ט 18-13); המן משמיץ את היהודים בפני המלך (אסתר ג', ח'). אשת פוטיפר מוציאה את דיבתו של יוסף רעה בפני בעלה (בראשית ל"ט 15-14); אחשוורוש מאמין לשקריו של המן וחותם על גזירה נגד היהודים (אסתר ג' 15-11). פוטיפר האמין לשקרי אשתו והשליך את יוסף לכלא (בראשית ל"ט 20-19). אך בסופו של דבר, יוסף ניצח והושיע את עמו (ראו בראשית נ' 20-19)! יש תקווה; אולי בכל זאת הסיפור עם מרדכי והעם היהודי יסתדר בסוף! ההיפוכים הללו הם חלק מהדרך של המחבר להזכיר לנו שאלוהים ריבון, לא משנה כמה מפתיעות נראות נסיבות החיים. נקודה זו מודגשת ביתר שאת בסוף הספר, עם הקבלות נוספות לסיפור יוסף. בתפנית האירונית ביותר של הסיפור, המן מואשם בניסיון לנאוף עם המלכה, על-לא עווול בכפו (אסתר ז' 8). זו תזכורת להאשמות השווא שהופנו נגד יוסף (בראשית ל"ט 17). אך קוראי המגילה מודעים לכך שהמן אשם בפשע גדול בהרבה; הוא נתלה מיד (אסתר ז' 9), הטבעת נלקחת ממנו ונמסרת למרדכי (ח' 2). מרדכי מתגלה כ"יוסף שני", והעולם שב לתיקונו. למרות שסיפור הגאולה של ישראל והעולם גדוש בפיתולים מעוררי פלצות, מגילת אסתר מפיחה בנו תקווה גדולה. ה"המנים" המרושעים של העולם הזה יכולים להמשיך לאיים ולקלס אותנו ככל העולה על רוחם. אך הואיל והתסריטאי השנון שחיבר את התסריט אוחז במושכות, הוא זה שיצחק אחרון ויעניק ניצחון לבחיריו. > "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם… כַּיָּמִים אֲשֶׁר־נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט' 1, 22). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המשיח כְּבַר אֱנָשׁ](https://igod.co.il/devotionals/המשיח-כְּבַר-אֱנָשׁ/) **Published:** ספטמבר 26, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אַתָּה הַמֶּלֶךְ, רוֹאֶה הָיִיתָ וְהִנֵּה צֶלֶם אֶחָד גָּדוֹל, צֶלֶם זֶה גָּדוֹל הוּא וַהֲדָרוֹ רַב, עוֹמֵד נֶגְדְּךָ וּמַרְאֵהוּ נוֹרָא… נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה צֶלֶם זָהָב, גָּבְהוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים, רָחְבּוֹ אַמּוֹת שֵׁשׁ, הֱקִימוֹ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל… כָּל-עֻמַּת זֶה בּוֹ בַּזְּמַן, כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים כָּל הָעַמִּים אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, נוֹפְלִים כָּל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת, סוֹגְדִים לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ" (דניאל ב 31, ג 1, 7). דניאל הוא הרבה יותר מעוד ספר המכיל חזיונות אסכטולוגיים. מדובר ביצירה ספרותית מתוחכמת ביותר, שקל לפספס את העיקר בה אם לא מבחינים כיצד חלקיה משתלבים זה בזה. למרות שהתרגומים לאנגלית משתמשים במילה "פסל" בהתייחס למושא חלומו של נבוכדנצר בפרק ב (פס' 32-31, 35-34), בארמית כתוב "צלם". לא רק שזו אותה מילה ל"צלם" המופיעה בפרק ג (פס' 3-1, 5, 7, 10, 12, 15-14, 19-18), היא גם אותה מילה מבראשית א 27-26. חומרת חטאו של נבוכדנצר על כך שציווה על כל העמים לעבוד את "צלמו", יכולה להימדד רק בהתייחס לסיפור הבריאה בבראשית. אלוהים ברא את האדם בצלמו והפך אותו לשליט על הבריאה (בראשית א 27-26). נבוכדנצר טוען (בין אם ביודעין ובין אם לאו) להיותו "צלם" אלוהים ולכן דורש מהאומות לעבוד אותו. אך אלוהים לא יסכים לדבר שכזה. יש רק "צלם" אחד השולט בבריאה, והוא "כְּבַר אֱנָשׁ": "רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת הַלַּיְלָה וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם כְּבֶן אָדָם \[=כְּבַר אֱנָשׁ\] בָּא הָיָה, וְעַד עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ, וּלְפָנָיו הִקְרִיבוּהוּ. וְלוֹ נִתַּן שִׁלְטוֹן וִיקָר וּמַלְכוּת, וְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אוֹתוֹ יַעֲבֹדוּ, שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר וּמַלְכוּתוֹ – אֲשֶׁר לֹא תִּשָּׁחֵת" (דניאל ז 14-13). כאשר אלוהים ישים את "כְּבַר אֱנָשׁ" על כס המלכות, הוא ישלוט על המלכים דמויי החיות של העולם הזה (דניאל ז 3, 7-5, 12-11, 17, 19, 23). בהקשר הספר כולו, יש להבין את "כְּבַר אֱנָשׁ" כחלופה של אלוהים ל"צלם" הכוזב, לו סגדו כל העמים בדניאל ג 4, 7! אך כדי לקבל סוג כזה של פולחן, "כְּבַר אֱנָשׁ" אינו יכול להיות עם ישראל, או סתם אדם רגיל; עליו לשקף את דמותו המהותית והנצחית של אלוהים. כלומר, "כְּבַר אֱנָשׁ" חייב להיות משיח ישראל, "אֶבֶן שֶׁנִּכְרְתָה שֶׁלֹּא בְיָדַיִם" (דניאל ב 35-34, 45); הוא שימלוך לנצח על עמו ויזכה לפולחן מכל העמים! > "וְהוּא \[המשיח\] צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ. הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכֹּל" (קולוסים א 18-15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אל לנו לאבד את בטחוננו באלוהים](https://igod.co.il/devotionals/אל-לנו-לאבד-את-בטחוננו-באלוהים/) **Published:** ספטמבר 25, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת־כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת־בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד 1). קיימת אירוניה סדיסטית בתיאור קידומו של המן על ידי המלך (אסתר ג 2-1), דווקא בעקבות מעשהו הטוב של מרדכי (ב 23-21). איש יהודי מציל את חיי המלך, בעוד המלך גומל על-כך בחתימה על צו הקורא להשמיד את מרדכי ואת היהודים! התנ"ך אינו מתאר "דת מתוקה" וכמובן שאינו מעודד את בשורת השגשוג (prosperity gospel). הכל עניין של "אמונה תחת אש", ונסיבות שכולנו יכולים להתחבר אליהן, כי הן משקפות את החיים האמיתיים. כפי שהתברר, רופא יהודי אכן הציל את יחיא סינוואר, המוח מאחורי הטבח בשבעה באוקטובר. הפרס על מעשהו הטוב של הרופא הגיע בצורת רצח האחיין שלו, יחד עם 1200 אחרים בשואת העוטף. עוולה בסדר גודל כזה, אכן מסוגלת לזעזע את אמונתנו. היכן היה אלוהים כל אותה העת? מדוע דרך רשעים צלחה? בעיצומה של הטרגדיה הלאומית של ישראל (כלומר, קידומו של המן, אויב היהודים), מחבר אסתר מעודד אותנו לא לאבד את אמונתנו באלוהים ובהבטחותיו. המחבר טומן רמז חשוב בטקסט, לפיו הכל יסתדר בסופו של דבר. הביטוי "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת־בְּגָדָיו" שאול כמעט מילה במילה מסיפור יוסף. "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל־הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין־יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו" (בראשית לז 29). לאור הרמיזות הרבות האחרות לסיפור יוסף במגילת אסתר, אפשר להיות סמוכים ובטוחים כי השימוש החוזר בביטוי הייחודי הזה אינו אלא כלי מכוון ואסטרטגי. למרות שאנו מתאבלים על קידומו של המן ועל הנסיבות הטרגיות הפוקדות את היהודים, ההקבלה לסיפור יוסף מבטיחה כי אלוהים יקים את "יוסף השני" (מרדכי) מהבור ויושיע באמצעותו את עמו. כיוון שאלוהים הוא ריבון ונאמן, הרשעים ישגשגו לזמן מוגבל בלבד. כל העוולות תבואנה על תיקונן וסיפור הגאולה יזכה לסוף טוב! >  "שְׁמַע־יְהוָה וְחָנֵּנִי יְהוָה הֱיֵה־עֹזֵר לִי׃ הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃ לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" (תהלים ל 13-11). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הפגעה](https://igod.co.il/devotionals/הפגעה/) **Published:** ספטמבר 25, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת־רָחָב וְאֶת־אָבִיהָ וְאֶת־אִמָּהּ וְאֶת־אַחֶיהָ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ וְאֵת כָּל־מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" (יהושע ו 23). מחבר ספר יהושע בכוונה השתמש במילים הלקוחות מסיפור הצלתו של לוט, בבראשית יט 16, כדי לתאר את סיפור הגאולה של רחב ומשפחתה: "וַיִּתְמַהְמָהּ \[לוט\] וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד־אִשְׁתּוֹ, וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר". באמצעות ההקבלה בין רחב ללוט, הצלתה של רחב מיריחו מתוארת כתוצאה של תפילת ההפגעה שעשה אברהם למען מעט הצדיקים בסדום (ראו בראשית יח 33-22). נוסף על-כך, מדהים ששתי הדמויות שניצלו בעקבות תפילת אברהם, מצאו את דרכם לאילן היוחסין של מושיענו. גילוי העריות של לוט עם בתו הבכורה מביאה להולדת מואב (בראשית יט 37), ממנה באה הסבתא רבתא של דוד (רות ד 22-18; מתי א 5). לפי בשורת מתי, אמו של בועז היא "במקרה" לא אחרת מאשר רחב הזונה (מתי א 5). רק בצידו השני של הנצח הבין אברהם עד כמה עוצמתית היתה תפילת ההפגעה שלו בבראשית יח. לא רק שאלוהים השתמש באותה תפילה כדי להציל את לוט ורחב; כיוון שהמושיע שלנו בא מלוט ורחב, אלוהים השתמש בתפילת ההפגעה של אברהם גם כדי להושיע אותנו. הבה ניקח דוגמה מאברהם ונהפוך בעצמנו לאלו המפגיעים עבור ערי העולם הזה; אפילו אותן ערים הנראות רחוקות ביותר מאלוהים. הלוואי שאלוהי אברהם ישתמש בתפילותינו כדי להביא ישועה, רווח והצלה לדורות הבאים! כאשר נהיה סוף סוף בצד השני של הנצח, אולי גם אנחנו נופתע, כמו אברהם, לגלות באיזו עוצמה פעל אלוהים דרך תפילותינו! > "…גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלַּת צַדִּיק בִּפְעֻלָּתָהּ" (יעקב ה 16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [רק דרך ישוע!](https://igod.co.il/devotionals/רק-דרך-ישוע/) **Published:** ספטמבר 25, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כִּי אִם־אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת־שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים יב 5). ההכרזה כי "ישוע הוא הדרך היחידה" בחברה הפוסט-מודרנית בה אנו חיים, נתפסת כצרת אופקים, שיפוטית וקיצונית. אחרי הכל, יש דתות רבות ודרכים מגוונות לעבוד את האל. אך בארץ מלאה באלילים ובמקומות קדושים (ראו דברים יב 3-2), משה התעקש על מקום אחד בלבד בו חייבים לעבוד את ה'. האמירה "ישוע הוא הדרך היחידה", אולי אינה מקובלת על המבקרים הפוסט-מודרניים שלנו, אך היא עולה בקנה אחד עם התיאולוגיה של משה (דברים יב 5, 11, ט"ז 6, כו 2). הגישה לאלוהי ישראל לעולם אינה עוברת דרך מקדש שבחרנו אנו, אלא רק דרך המקדש בו בחר אלוהים! > "הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: הִרְסוּ אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אָקִים אוֹתוֹ. הֵם אָמְרוּ: אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים נִבְנָה הַהֵיכָל הַזֶּה וְאַתָּה בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים תָּקִים אוֹתוֹ? אַךְ הוּא דִּבֵּר עַל הֵיכַל גּוּפוֹ. לָכֵן, כַּאֲשֶׁר קָם מִן הַמֵּתִים, נִזְכְּרוּ תַּלְמִידָיו כִּי אָמַר לָהֶם אֶת זֹאת, וְהֶאֱמִינוּ בַּכָּתוּב וּבַדָּבָר שֶׁאָמַר יֵשׁוּעַ" (יוחנן ב 22-19). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המנהיג האמיתי שלנו](https://igod.co.il/devotionals/המנהיג-האמיתי-שלנו-2/) **Published:** ספטמבר 22, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְהִי יְהוָה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל־הָאָרֶץ" (יהושע ו' 27). אחת המטרות המרכזיות של הספר אינה אלא להציג את יהושע כמנהיג האידאלי. לאורך הספר משווה יהושע למשה. אך פן נשכח את זהותו השבטית של יהושע, עושה המחבר שימוש ברמז אסטרטגי למנהיג אידיאלי אחר בתורה. הביטוי ("וַיְהִי יְהוָה אֶת" משמש גם לתיאור יוסף. "וַיְהִי יְהוָה אֶת־יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי" (בראשית לט 2; ראו פס' 21). האנלוגיה המכוונת בין יהושע ליוסף מודגשת ביתר-שאת כאשר בוחנים שלושה פרטים נוספים בספר: ראשית, יהושע הוא באמת "בן יוסף" (מוצאו משבט אפרים). שנית, ספר יהושע מסתיים בהדגשת התגשמות בקשתו של יוסף לקבור את עצמותיו בארץ ההבטחה (השווו את יהושע כד 32 לבראשית לה 25-24). שלישית, יהושע ויוסף הם שני האנשים היחידים בתנ"ך שמתים בגיל מאה ועשר שנים (יהושע כד 29; בראשית נ 26). בתוך ספר יהושע קיימת רשת של אנלוגיות המקבילות את יהושע למנהיגים גדולים אחרים (בפרקים ב, ט-י, יהושע מקביל לאברהם). רשת של אנלוגיות למנהיגי ישראל הגדולים בתורה נמשכת לאורך הנביאים הראשונים (ספר יהושע עד ספר מלכים ב): שמואל נמשל ליוסף ולמשה (ראו שמ"א א-ג); דוד דומה ליוסף (ראו שמ"ב יא); אליהו מושווה למשה (ראו מל"א יט); אלישע מקביל לאליהו ולמשה (ראו מל"ב' ב 14-13). האנלוגיות בין המנהיגים האלו מופיעות גם בנביאים האחרונים ובכתובים. חשיפת רשת האנלוגיות הזו מגלה עד כמה מחברי התנ"ך השתוקקו לבוא מנהיגה הגדול ביותר של ישראל. המנהיג המושלם הזה לא רק שמגלם את כל מידותיהם של מנהיגי ישראל הטובים ביותר בעבר, הוא חף מכל מגרעותיהם. אין פלא אפוא, שהבשורות עורכות השוואות רבות בין ישוע לבין המנהיגים הגדולים מהתנ"ך. ישוע אינו מגלם רק את התכונות הטובות ביותר שלהם, הוא הרבה הרבה יותר גדול. אם נעבור ליישום מעשי של הדברים, עלינו תמיד לזכור מיהו המנהיג האמיתי שלנו בעולם הטעון מבחינה פוליטית והמפולג בו אנו חיים. ישוע הוא המנהיג היחיד הראוי באמת לכל נאמנותנו. שינוי בר-קיימא לא יגיע לעמנו דרך הקלפי אלא דרך בן דוד, כאשר הוא סוף סוף ישוב למלוך על כס אביו! > "כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ בֵּן נִתַּן־לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם׃ לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת" (ישעיה ט 6-5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הוא אהב אותנו תחילה!](https://igod.co.il/devotionals/הוא-אהב-אותנו-תחילה/) **Published:** ספטמבר 17, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא־בָנִיתָ׃ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא־חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (דברים ו 12-10). בליבו של אחד הקטעים החשובים ביותר בתנ"ך (ראו דברים ו 5-4; מתי כב 38-36) קיימת אזהרה לעם אלוהים, לעולם לא לשכוח (דברים ו 12). לא לשכוח את מה? את הבשורה! "אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". כאן טמונה אפוא הסיבה שבעטיה לעולם אסור לנו להתייחס לבשורה בזלזול. אדרבא, הבשורה מהווה את ההגנה הטובה ביותר מפני שכחת אלוהים (פס' 12), מפני עבודת אלילים (פס' 15-14), מפני הפיתוי לנסות את אלוהים (פס' 16), מפני חוסר ציות (פס' 19-17) ומפני הפיכת ילדינו לליגליסטים (פס' 25-20). למעשה, הבשורה היא הכוח האלוהי המאפשר לנו לקיים את הציווי הגדול ביותר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד׃ וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ" (דברים ו 5-4). כיצד נמשיך ללבות את להבות אהבתנו הראשונה, כלומר "אהבתנו החשובה ביותר" (התגלות ב 4)? על ידי כך שנזכור כי אלוהים הוא שאהב אותנו בראשונה (יוח"א ד 19), ונתן לנו את בנו יחידו (יוחנן ג 16). הוא אהב אותנו אפילו בעודנו חוטאים (רומים ה 8), ואהבתו אלינו היום היא אינסופית (אפסים ג 19). האם אנו נכספים לקיים את המצווה לאהוב את ה' בכל ליבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו? אם-כן, עלינו להזכיר לעצמנו מדי יום כי אלוהים יזם את מערכת היחסים איתנו, באהבתו אותנו בכל ליבו, נפשו ומאודו! > "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל־הָעַמִּים חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי־אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל־הָעַמִּים׃ כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם" (דברים ז 8-7). > > "אֲבָל אֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים (תהילים קג' ח') אָהַב אוֹתָנוּ, וּבְאַהֲבָתוֹ הָרַבָּה, 5 אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ — הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם! — וְהֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ וְהוֹשִׁיבָנוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, 7 כְּדֵי לְהַרְאוֹת בָּעוֹלָמִים הַבָּאִים אֶת שֶׁפַע עֹשֶׁר חַסְדּוֹ בַּטּוֹבָה שֶׁגָּמַל עָלֵינוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ." (אפסים ב 7-4). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [תפקיד התורה](https://igod.co.il/devotionals/תפקיד-התורה/) **Published:** ספטמבר 15, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ׃ וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם־הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי־אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה׃ וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִים׃ וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה־לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃ כִּי־אֲבִיאֶנּוּ אֶל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי׃ וְהָיָה כִּי־תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת־יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי" (דברים לא 16, 21-20). על-פי שאול השליח, התורה (כלומר, מצוות ברית סיני) דומה לאומנת זמנית שתפקידה להובילנו אל ישוע (גלטים ג 25-19) מאחר שאין בכוחה לשחרר אותנו מחטאינו (רומים ו 14, ז 11-514). לפי האגרת אל העברים ז 19-18, התורה, "בִּגְלַל חֻלְשָׁתָהּ וְאִי יְכָלְתָּהּ לְהוֹעִיל", אינה יכולה להפוך אותנו למושלמים לפני אלוהים. היא מתפקדת כצל מקדים לברית גדולה יותר (עברים ח) עם הבטחות גדולות יותר (עברים ט). כדי להבין את תיאולוגיית התורה של הברית החדשה, עלינו להשקיע זמן רב יותר בקריאה חוזרת ונשנית בסיפא של התורה, דהיינו בספר דברים ל-לד. להלן כמה אמיתות מדברים לא 21-16, שבעזרתן אפשר להעריך טוב יותר את השקפתה של הברית החדשה: ראשית, פרק לא מנבא כי ישראל יעבדו אלילים (פס' 16) ויפרו את ברית סיני (פס' 16, 20), לאחר שאלוהים יביא אותם לארץ המובטחת (פס' 20; ראו ד' 28-25, ל 1, לב 21-15). שנית, פרק לא מבליט את הבעיה הכרונית ב"יצר" שלנו (פס' 21). מהשורש "יצר" נגזר הפועל "ליצור". בתורה, הפועל "יצר" מופיע רק בהקדמה לתורה (בראשית ב 8-7, 19). למרבה הפלא, גם שם-העצם "יִצְרוֹ" (דברים לא 21) מופיע רק פעמיים נוספות בתורה, ושתיהן בהקדמה של התורה: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם" (בראשית ו 5); "וַיָּרַח יְהוָה אֶת־רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־לִבּוֹ לֹא־אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת־הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא־אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת־כָּל־חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (בראשית ח 21). למרות שהיהדות הרבנית מדברת על שני יצרים: היצר הטוב והיצר הרע, התורה מתייחסת רק ל"יצר אחד". היצר הרע הוא הנטייה הפנימית שלנו לבחור ברע על-פני הטוב. על ידי התמקדות בבעיה הרוחנית של היצר (בדברים לא 21-16), מבהיר משה כי התורה החקוקה על אבן אינה יכולה לתקן את הבעיה. לפיכך, דברים לא 21-16 (יחד עם כל הסיפא של התורה) מספק את הטיעון התיאולוגי לטובת ברית חדשה לגמרי. כיוון שייצרנו הוא הבעיה (ראו מזמור קג 14), התקווה היחידה שלנו אינה מצויה בשמירה אדוקה יותר של המצוות, אלא בכך שאלוהים מעניק לנו לב חדש לגמרי. וזה בדיוק מה שבאה הברית החדשה לחולל בנו! > "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר׃ וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם" (יחזקאל לו 27-26; ראו דברים ל 6; ירמיהו לא 34-31). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אלוהים אוהב גם את בעלי החיים](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-אוהב-גם-את-בעלי-החיים/) **Published:** ספטמבר 8, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּךָ׃ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ־וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל־בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן, יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" (דברים ה 14-13). קיימים הבדלים בין עשרת הדיברות בשמות כ לעשרת הדיברות בדברים ה. אך הבדלים אלו אינם צריכים לעורר דאגה מאחר שספר דברים אינו אלא ביאור (פירוש) של התורה (ראו דברים א 5). בנוסח המקורי של מצוות השבת, אין התייחסות למתן מנוחה עבור חיות הבית (ראו שמות כ 10), אף שהדבר משתמע (ראו שמות כג 12). בספר דברים ה, משה אומר מפורשות את מה שהיה מרומז בשמות. אנשי אלוהים צריכים להיות אדיבים לבעלי החיים שלהם. אלוהים לא רק דורש יחס טוב לבעלי חיים (דברים כה 4; ראו בראשית א 28); כמי שברא אותם, יש לו חמלה כלפיהם (בראשית ב 20-19; ו 20-19; תהל' קד 30-11). וכאן טמונה הפואנטה שלי. כאשר מתייחסים לבעלי חיים בצורה נאותה, אין מדובר בנימוס גרידא אלא בביטוי פעיל של צלם אלוהים בקרבנו. אנו יכולים, באופן כללי, לומר זאת גם לגבי הסביבה. כיוון שאלוהים אוהב את הבריאה ודואג לה (ראו רומים ח 22), גם אנו צריכים לעשות זאת. הגישה של "ממילא הכל יישרף" מנותקת לחלוטין מליבו ומרצונו של אלוהים, מאחר והיא אינה מתחשבת בעובדה שתוכנית הגאולה כוללת את עולם החי ואת הסביבה (ישעיה יא 7-6, נה 12, סה 25). לפיכך, אם אין לנו טיפת חמלה לבעלי חיים או לסביבה שלנו, עלינו לחזור בתשובה על כך שאנחנו מנותקים לחלוטין מליבו של אלוהים. אלוהים לא אוהב רק את בני בריתו, אלא אפילו את אויבי ישראל ואת "חיות המחמד" שלהם! "וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא־יָדַע בֵּין־יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה" (יונה ד 11). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [קוראים את ירמיהו רואים את ישוע](https://igod.co.il/devotionals/קוראים-את-ירמיהו-רואים-את-ישוע/) **Published:** ספטמבר 4, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַאֲנִי הִנְנִי בְיֶדְכֶם עֲשׂוּ־לִי כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם׃ אַךְ יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי אִם־מְמִתִים אַתֶּם אֹתִי כִּי־דָם נָקִי, אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶם וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְאֶל־יֹשְׁבֶיהָ כִּי בֶאֱמֶת שְׁלָחַנִי יְהוָה עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (ירמיהו כו 15-14). כאשר קראתי את ירמיהו כו הבוקר, נזכרתי עד כמה חשוב הסיפור של ירמיהו לפיענוח הזהות את המשיח. ראו למשל, את ההקבלות בין ירמיהו לישוע, בפרק כו. שני האישים הטיפו בבית המקדש (ירמיהו כו 2; מתי כא 13-12). שניהם נשלחים על ידי אלוהים (ירמיהו כו 5, 12, 15; יוחנן ה 36). שניהם מתנבאים על חורבן בית המקדש (ירמיהו כו 6; מתי כד 2). שניהם נדחים ונידונים למוות על ידי מנהיגי הדת בישראל (ירמיהו כו 11-7; מתי כו 68-65). שניהם מביעים מילות נחמה וחיים לעמנו (ירמיהו כו 13-12; יוחנן ג 18-14). שניהם מוכנים למות (ירמיהו כו 14; לוקס כב 44-42). גורל בית המקדש בירושלים קשור ישירות בשפיכת דמם על-לא עוול בכפם (ירמיהו כו 15; מתי כז 4). ושניהם גורמים לפילוג בקרב עמנו בשאלה האם הם נשלחו על ידי אלוהים (ירמיהו כו 24-16; מתי י 39-34). כשקוראים על-אודות ירמיהו בתנ"ך, קשה שלא לראות את ישוע מביט אילנו מבעד לדפי הברית החדשה. אולם כשם שהיה בימי ירמיהו, כך גם בימינו; יהודים אשר מאמינים בנביא הבזוי והדחוי הזה, חייבים להיות מוכנים (לפי שעה) לעמוד לבדם! "אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן הָיְתָה אֶת־יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת־אֹתוֹ בְיַד־הָעָם לַהֲמִיתוֹ" (ירמיהו כו 24). > "הֵשִׁיב הָאִישׁ וְאָמַר לָהֶם: אָכֵן הַפְלֵא וָפֶלֶא שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים מֵאַיִן הוּא, וַהֲרֵי הוּא פָּקַח אֶת עֵינַי! אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְחוֹטְאִים, אֲבָל לְאָדָם יְרֵא אֱלֹהִים וְעוֹשֵׂה רְצוֹנוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ. מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמַע שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּקַח עֵינֵי עִוֵּר מִלֵּדָה. לוּלֵא הָיָה הוּא מֵאֵת אֱלֹהִים, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ: אַתָּה בִּכְלָל בַּחֵטְא נוֹלַדְתָּ וְאַתָּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ?! וּדְחָפוּהוּ הַחוּצָה" (יוחנן ט 34-30). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [?האם הקשבנו בקול משה והנביאים](https://igod.co.il/devotionals/האם-הקשבנו-בקול-משה-והנביאים/) **Published:** ספטמבר 1, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כֹּה אָמַר יְהוָה עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־יְהוָה וְדִבַּרְתָּ עַל־כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֹת בֵּית־יְהוָה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אַל־תִּגְרַע דָּבָר… וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם׃ לִשְׁמֹעַ עַל־דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם׃ וְנָתַתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (ירמיה כו 2, 6-4). הליכה לבית כנסת, כנסייה או כל בית תפילה אחר אינה יכולה לרצות אותנו מול אלוהים. אנו יכולים להעסיק עצמנו מבוקר עד ערב בפעילויות דתיות, אפילו בכאלה שקבע אלוהים (למשל, תפילה, שירה, צום, קיום החגים וגמילות חסדים), ועדיין לעמוד תחת מורת רוחו של אלוהים. אלוהים שלח את ירמיהו הנביא למוקד הדת המקראית כדי לומר לנו מה עלינו לעשות כדי להצטדק בפני האל. עלינו להקשיב לדברי משה והנביאים. משה והנביאים אומרים הרבה על משיח ישראל: היכן הוא יוולד, מתי יבוא, כיצד נתייחס אליו בבואו, איך ימות וכו', כך שכאשר הוא יבוא, נכירו ונאמין בו. לא משנה כמה דתיים נהיה או כמה מעשים טובים נחולל; ההצדקה מול אלוהים נקבעת על-ידי התשובה שניתן לשאלה אחת: האם הקשבנו בקולם של משה והנביאים? > ""אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים, כִּי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם; וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי… אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אֶטְעַן עֲלֵיכֶם לִפְנֵי אָבִי. מֹשֶׁה אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם בּוֹ בִּטְחוֹנְכֶם הוּא הַטּוֹעֵן עֲלֵיכֶם. אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה, הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי עָלַי כָּתַב. אֲבָל אִם לִכְתָבָיו אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ לִדְבָרַי?" (יוחנן ה 39, 47-45; ראו לוקס טז 31-27). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [התורה והאמונה המשיחית](https://igod.co.il/devotionals/התורה-והאמונה-המשיחית/) **Published:** אוגוסט 28, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם־חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד 6-5). על פי הברית החדשה, איננו נתונים עוד תחת התורה (רומים ו 14; קור"א ט 20; גלטים ג 25-24, ה 18; עברים ז 12, 19, ט 15-8). מה אפוא עלינו לעשות עם התורה, שהרי היא עודנה חלק מהתנ"ך? האם שאול לא אמר שהכתובים כולם חוברו בהשראת רוח אלוהים והם מקור הסמכות, הלכה למעשה (טימ"ב ג 17-16)? אך כיצד הדבר ייתכן, עם מצוות שאין אנו חייבים לקיים עוד, כמו למשל: מצוות ציצית (במדבר טו 40-38), מצוות הטהרה (ויקרא יא-טז); מצוות שעטנז (ויקרא יט 19; דברים כב 11); ומצוות "פרשת סוטה" (במדבר ה 31-11)? הקטע בדברים ד 6-5 מספק פתרון עוצמתי, מעשי ומשנה חיים לדילמת "מצוות הברית הישנה". משה אומר שם שהתורה היא חוכמה אלוהית. למרות שאנחנו כבר לא בסמכות השיפוט של תורת ברית סיני, אנו עדיין הוגים בתורה כיוון שהיא מחכימה אותנו ובסופו של דבר מדריכה אותנו אל ישוע ומעמיקה את אמונתנו בו (גלטים ג 24). אם נתעלם מהתורה, לא רק שנחמיץ שפע של חוכמה, גם לא נצליח להעריך את העושר של אמונת הברית החדשה. כיצד, למשל, נוכל להעריך את הציווי המופלא של הברית החדשה למאמינים יהודים וגויים להיכנס באומץ אל קודש הקודשים (עברים י 22-1919-22), בלי שלמדנו את מצוות התורה – האוסרת על כולם להיכנס זולת אדם אחד תחת סיכון של מוות (ויקרא י 2-1; במדבר טז 40, יח 4, 7)? או איך נוכל להעריך נכונה את זהותו של ישוע כשה הפסח (יוחנן א 29) ואת אמירתו של שאול לבער את החמץ (הרוע) מקרבנו (קור"א ה 8-6), אם לא למדנו אודות מועדי ה' בתורה (שמות יב; ויקרא כג)? ## כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים כל הכתובים, אפילו המצווה הקטנה ביותר בברית סיני, ניתנו לנו על ידי אלוהים במטרה להחכימנו! הבה נחגוג על דבר אלוהים – על כל כולו. "אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב" (טימ"ב ג 17-14). > "כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ישוע הוא אלוהים במלוא מובן המילה](https://igod.co.il/devotionals/ישוע-הוא-אלוהים-במלוא-מובן-המילה/) **Published:** אוגוסט 13, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "מִשּׁוּם כָּךְ כּוֹרֵעַ אֲנִי עַל בִּרְכַּי לִפְנֵי הָאָב אֲשֶׁר קָרָא שֵׁם לְכָל מִשְׁפָּחָה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ; שֶׁיִּתֵּן לָכֶם כֹּחַ, כְּפִי עֹשֶׁר כְּבוֹדוֹ, לְהִתְחַזֵּק עַל-יְדֵי רוּחוֹ בָּאָדָם הַפְּנִימִי שֶׁלָּכֶם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁכֹּן הַמָּשִׁיחַ בִּלְבַבְכֶם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה וְתִהְיוּ מֻשְׁרָשִׁים וּמְיֻסָּדִים בְּאַהֲבָה; כָּךְ תּוּכְלוּ לְהָבִין יַחַד עִם כָּל הַקְּדוֹשִׁים מָה הָרֹחַב וְהָאֹרֶךְ וְהַגֹּבַהּ וְהָעֹמֶק, וְלָדַעַת אֶת אַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ הַנִּשְׂגָּבָה מִדַּעַת, לְמַעַן תִּמָּלְאוּ בְּכָל מְלוֹא הָאֱלֹהִים" (אפסים ג' 19-14). כתות נוצריות רבות ידועות בניסיונן להגדיר מחדש את אלוהות המשיח. ישוע "הורד בדרגה" מהיותו אלוהים ובורא הכל, והפך יצור בעל מעמד נמוך יותר. המנהיגים ה"נאורים" של כתות אלו טוענים כי הבינו מהי המשמעות היוונית המקורית של פסוק מסוים בכתובים, ומדוע הקהילה לא השכילה להבין זאת במשך אלפיים שנה. עם-זאת, אלוהותו של ישוע אינה תלויה ​​בקומץ פסוקים בלבד (למשל, יוחנן א' 1), אלא בעשרות פסוקים בהם מניחים את אלוהותו באופן מרומז. אפסים ג' 19-14 הוא דוגמה טובה לקטע מסוג זה. בפסוקים לעיל, שאול מתפלל שנדע משהו העולה על הידע המוגבל שלנו; הוא מתפלל כי נדע את האהבה האינסופית של ישוע אלינו! אך אם נניח כי המשיח נברא (ואינו אינסופי), כיצד אפוא יכולה ישות סופית שכזו, שנבראה על ידי אלוהים, לאהוב אותנו באופן אינסופי? האם שאול יכול היה לטעון כי הוא אוהב אותנו בצורה כזו מבלי לשקר או לחטוא בחילול הקודש? האם יש פסוק אחד בכל כתבי הקודש המעלה טענה זו על אהבת נביא, מלך או מלאך? לא ולא! ### אלוהינו האינסופי רק לאל האינסופי קיימת היכולת לאהוב עד אין קץ. מבחינת שאול, כאשר הוא מדבר על אהבתו "הנשגבה מדעת" של ישוע אלינו, כוונתו לומר כי ישוע חייב להיות שווה לאלוהים! אהבתו הבלתי ניתנת למדידה של ישוע אלי, היא האמת ששינתה את חיי באופן קיצוני יותר מכל דבר אחר. זה נותן לי כוח לגבור על החטא ורצון לחיות למען אלוהים. זה מבטיח שיש לי ערך ומשמעות ביקום הבלתי נתפס בו אני חי. אם-כן, בזמן שכתות נוצריות מסוימות מתלבטות בנוגע לפירוש הנכון של יוחנן א' 1 על-פי היוונית המקורית, אנו נזכרים תדיר בזהותו המקראית והאמיתית של ישוע מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים, כאשר הם שרים: > "ישוע ישוע, אתה אוהב אותי! ישוע ישוע, אני אוהב אותך! תודה לך ישוע שיש לי ביטחון. אתה תהיה איתי בכל מקום!" ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [משה מרמז על ישוע](https://igod.co.il/devotionals/משה-מרמז-על-ישוע/) **Published:** אוגוסט 10, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם׃ לִשְׁמֹעַ עַל־דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם… וַיִּשְׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל־הָעָם אֶת־יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּבֵית יְהוָה׃ וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לְדַבֵּר אֶל־כָּל־הָעָם וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל־הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת" (ירמיהו כ"ו 5-4, 8-7). במבט לאחור, לעבר נבואות המקרא שהתגשמו, נראה כי היהדות תמיד מזכה את נביאיה האמיתיים. בקטע לעיל, ירמיהו מייצג שורה ארוכה של נביאים שנשלחו על ידי אלוהים, אך נחשבו ראויים למוות. אותו נביא, שבעבר ספג בוז, נחשב כיום בעיני כל ישראל כנביא אמת. דבריו נכללים בקאנון שלנו, וספרו נלמד בבתי ספר דתיים וחילוניים כאחד. כך גם במקרה של משה; משה נחשב בזוי (ראו שמות ב' 14; במדבר י"ד 4) ודחוי (שמות ל"ב, 1) וכמו ירמיהו, ביקשו להמיתו (שמות י"ד 10). אך כיום נחשב משה לגדול נביאי ישראל (דברים ל"ד 10). ### הנביא האחרון אפשר למצוא נחמה רבה בעובדה שלהיסטוריה של ישראל יש דרך מופלאה לחזור על עצמה. וכך נותר עוד נביא אחד אחרון שעודנו סופג תיעוב ודחייה; נביא שעם ישראל עדיין חושב שהיה ראוי למות פושעים. אך כאשר הוא סוף סוף יזוכה, סיפור הגאולה של עם ישראל ושל העולם כולו, יושלם! > "יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם, הַהוֹרֶגֶת אֶת הַנְּבִיאִים וְסוֹקֶלֶת אֶת הַשְּׁלוּחִים אֵלֶיהָ, כַּמָה פְּעָמִים חָפַצְתִּי לְקַבֵּץ אֶת בָּנַיִךְ כְּתַרְנְגֹלֶת הַמְקַבֶּצֶת אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ וְלֹא רְצִיתֶם. הִנֵּה בֵּיתְכֶם יִנָּטֵשׁ לָכֶם, וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: מֵעַתָּה לֹא תִּרְאוּנִי עַד אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהוה!" (מתי כ"ג 39-37). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המאמין מנצח](https://igod.co.il/devotionals/המאמין-מנצח/) **Published:** אוגוסט 6, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד־הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ׃ רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת־הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת… וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ׃ אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת־לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם־בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם: וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא־תַעַרְצוּן וְלֹא־תִירְאוּן מֵהֶם׃ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם׃ וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא־אִישׁ אֶת־בְּנוֹ בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד־בֹּאֲכֶם עַד־הַמָּקוֹם הַזֶּה׃ וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים א' 21-20, 32-27). ### לא נפקפק כי אם נאמין! דבריו של שאול באפסים ו' 20-10 הם בבחינת טקסט קלאסי בנושא לוחמה רוחנית, אך בעזרת דברים א' אפשר לראות את הדינמיקה של הלוחמה הרוחנית מיושמת בחוויות החיים שלנו. דברים א' אינו מזכיר את האויב הרוחני הבלתי נראה שלנו, משום שהשטן הוא אשף התחפושת. אך אם נביט קצת יותר בעיון, נראה אותו בפעולה. הוא נמצא מאחורי הקלעים, דבר הגורם לנו לפקפק במה שאלוהים "אמר באמת" (ראו בראשית ג' 1) אודות מתנת הארץ המובטחת (דברים א' 21-20). השטן אומר לנו להיות מציאותיים יותר אל-מול האתגרים העומדים נגדנו (דברים א' 28-27), עד שאנו משתכנעים בכך שאין לנו סיכוי לממש את הבטחות אלוהים. הוא גורם לנו לשכוח את נאמנותו של אלוהים אלינו בעבר (דברים א' 31-30). למרות כל הבטחותיו של אלוהים וההיסטוריה המופלאה של עמו, השטן מפתה אותנו לסגת בפחד במקום להאמין באלוהים האמת והצדק. > כיצד אפוא נוכל להביס את הנחש הערמומי והרמאי הזה? בכך שנאמין במה שאלוהים אומר לנו ובמה שהוא אומר עלינו, על-אף כל הפחדים הממלאים את ליבנו. "שֶׁכֵּן כָּל הַנּוֹלָד מֵאֵת אֱלֹהִים מְנַצֵּחַ אֶת הָעוֹלָם. וְזֶהוּ הַנִּצָּחוֹן הַמְנַצֵּחַ אֶת הָעוֹלָם — אֱמוּנָתֵנוּ" (יוח"א ה' 4). "נַחֲזִיקָה נָא בַּתִּקְוָה שֶׁאָנוּ מַצְהִירִים עָלֶיהָ וְאַל נִמּוֹט, שֶׁכֵּן נֶאֱמָן הַמַּבְטִיחַ" (עברים י' 23). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [זעם אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/זעם-אלוהים/) **Published:** יולי 28, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְאָמְנָם זַעַם אֱלֹהִים נִגְלֶה מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּל עַוְלָתָם וְרִשְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַמְעַכְּבִים בְּרִשְׁעָתָם אֶת הָאֱמֶת" (רומים א' 18). המושג "זעם אלוהים" אינו אהוד במיוחד בחברה המודרנית, המתוחכמת יותר. הזהרת אנשים מפני זעמו של אלוהים עשויה להזכיר לנו מטיפים עצבניים המאיימים מפני אש הגיהינום. אנו מעדיפים להטיף על אלוהים של דיסני; אלוהים חמוד המקבל בשמחה את סגנון החיים שכל אדם בוחר לעצמו. ובסוף, כולם מקבלים פרס תנחומים על השתתפותם במשחק. אך למרות הניסיונות הנואשים לכפות על אלוהים את האופנה של המאה העשרים ואחת, התנ"ך ממשיך להיות הסמכות הסופית והבלעדית. ואם יש תוראה אחת שאי-אפשר להימנע ממנה כאשר קוראים את האגרת אל הרומים, הרי שמדובר ב"זעם אלוהים" (רומים א' 18, ב' 5, 8, ג' 5; ד' 15, ה' 9, ט' 22, י"ב 19, י"ג 5-4). > עד כמה שזה יישמע מוזר לאוזנינו הרגישות, בתרבות התקינות הפוליטית, "ישועה" ברומים אינה מתייחסת לישועה מהשטן או מהחטא, אלא מזעמו של אלהים רב-צדק! לפי שאול, זעם אלוהים נגלה על כל מי שאינו מאמין בבשורה. לא משנה אם מדובר בעובד אלילים הסוגד לעצים ולחיות לשם טובתו האישית (רומים א' 32-18), או באדם המבטא נאמנות דתית ומנסה לחיות לפי מצוות התורה (רומים ב' 29-1). "כִּי הַכֹּל חָטְאוּ וּמְחֻסְּרֵי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵמָּה" (רומים ג' 23). ### זעם צודק למרבה הפלא, אלוהים מוביל את החוטאים לתשובה באמצעות חסדו (רומים ב' 4). דרך הקרבת בנו, הוא הוכיח את אהבתו הגדולה לחוטאים (רומים ה' 8). עם זאת, עבור החוטאים שאינם חוזרים בתשובה, הזעם של יום הדין הוא תוצאה בלתי נמנעת וצודקת לגמרי. האל המקראי הוא צדיק ולכן לוקח את חוקי המוסר שלו בשיא הרצינות. בשורה נטולת זעם אלוהים, איננה הבשורה המקראית. שכן תורת ההצדקה היא לב ליבה של הבשורה שהטיף שאול ברומים. הצדקה מתייחסת לכך שאלוהים מצדיק בחסדו את אלו הראויים לזעמו. למרות שהיינו אשמים, אלוהים הכריז על כל מי ששם את בטחונו בישוע כחף מפשע, על-אף שהפר את מצוותיו. לומר שאנו נושעים לפי האגרת אל הרומים, פירושו שנושענו באהבה ובחסד מזעם אלוהים! > "אוּלָם אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים. וְכָעֵת, לְאַחַר שֶׁכְּבָר הֻצְדַּקְנוּ בְּדָמוֹ, בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי שֶׁנִּוָּשַׁע עַל-יָדוֹ מִן הַזַּעַם; שֶׁכֵּן אִם בִּזְמַן שֶׁהָיִינוּ אוֹיְבִים נִרְצֵינוּ לֵאלֹהִים בְּמוֹת בְּנוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה נִוָּשַׁע בְּחַיֵּי בְּנוֹ לְאַחַר שֶׁכְּבָר נִרְצֵינוּ" (רומים ה' 10-8). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אמונה בזמן משבר](https://igod.co.il/devotionals/אמונה-בזמן-משבר/) **Published:** יולי 22, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל־הַלֻּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ׃ כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר׃ הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא־יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב' 4-2). אין צורך להזכיר כי חבקוק ב' 4 הוא פסוק מכריע לאופן הבנתו של שאול את הבשורה, ברומים א' 17 (ראו גלטים ג' 11). אך ההערכה שלנו למסר החזק של הקטע הזה עשויה לגדול עוד יותר אם נבין אותו בהקשרו המקורי. בחבקוק פרק א' נקלע הנביא למשבר אמונה. המאבק הגדול ביותר שחווה חבקוק התנהל מול שתיקת אלוהים ("כישלון" בעשיית צדק), נוכח העוול והסבל הנורא בארץ (חבקוק א' 4-1, 12-17). חבקוק ב' 4-2 הוא המסר שאלוהים נותן לנביא במטרה להפיח בו תקווה ואמונה. אלוהים אומר לנביא לכתוב על הלוחות חזון שהקורא בו "ירוץ" (פס' 2) ו"יחכה" (פס' 3). למרות שריצה והמתנה נראים כהתנהגויות הפוכות לחלוטין, הם שני צדדים של אותו מטבע המכונה "אמונה". אמונה פירושה "לנהל" את המרוץ שהוצב לפנינו בכוחו של אלוהים, בעוד אנו ממשיכים "לחכות" להתגשמות החזון הכתוב על הלוחות (פס' 4). ### חיי ניצחון – באמונה חבקוק, נביא שהתמודד עם חוסר אומנה, בטח במסר שקיבל ובכך הדגים כיצד הצדיקים חיים באמונה. בפסוקים האחרונים של הספר רואים אפוא את ציפייתו של חבקוק לעתיד (ג' 17), עם רגליים כאיילות (פס' 19), נכונות לרוץ את המרוץ שנקבע לפניו! למרות שחבקוק המשיך לחוות את אותן נסיבות חיים קשות, שעליהן התלונן בתחילת הספר, בסופו הוא שיקף חיי ניצחון באמונה. הבחירה להאמין בדבר אלוהים לא תמיד משנה את נסיבות חיינו, אך היא תמיד משנה אותנו! > "שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ׃ כִּי־תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה־זַיִת וּשְׁדֵמוֹת לֹא־עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים׃ וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי׃ יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (חבקוק ג' 19-16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [משיח אחד עם שני תפקידים](https://igod.co.il/devotionals/משיח-אחד-עם-שני-תפקידים/) **Published:** יולי 22, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ־יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ אֶת־רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית הַכְּלִיא: וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת־כִּסְאוֹ מִמַּעַל לְכִסֵּא מְלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל׃ וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כָּל־יְמֵי חַיָּו׃ וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה־לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ־בָּבֶל דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ עַד־יוֹם מוֹתוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּיו" (ירמיה נ"ב 34-31). היהדות הרבנית מלמדת כי ישנם שני משיחים שונים: משיח בן יוסף, שיסבול וימות למען עם ישראל; ומשיח בן דוד, שימלוך על כסאו וישכין שלום עולמים. בשל אמונה זו, הם אינם רואים בדחייה ובסבלו של ישוע רמז לזהותו המשיחית. אך ההתייחסות ליוסף ולדוד כשני אבות-טיפוס משיחיים שונים, מפספסת את האופן בו התנ"ך מציג את יוסף כדמות מקדימה של דוד ואת דוד כ"יוסף שני". עלילות יוסף, הכוללות את דחייתו ואת סבלו, כחלק מתוכנית האלוהית להופכו ל"מלך" על אחיו (בראשית ל"ז 8), מספקות את כל הפרטים המהותיים בסיפור דרכו של דוד לכס המלכות. מיזוג הדמויות הללו לאב טיפוס אחד, מוצא ביטוי ברור בסוף ספר ירמיהו: שחרורו של יהויכין (בן דוד) מהכלא בבבל (ירמיה ל"ג 31), מקביל לסיפור שחרורו של יוסף מהכלא במצרים (בראשית מ"א 14). "נשיאת ראש יהויכין" (ירמיה נ"ב 31) מקבילה לתיאור "נשיאת ראש שרי פרעה" בסיפור יוסף (בראשית מ' 13, 20-19). ישיבתו של יהויכין מעל כס המלכים האחרים בבבל (ירמיה נ"ב 32) היא רמז לקידומו של פרעה את יוסף למשנה למלך (בראשית מ"א 40). החלפת בגדי יהויכין (ירמיה נ"ב 33) מקבילה להחלפת בגדי יוסף (בראשית מ"א 14, 42). ההתייחסות ל"אכילת לחם" במקרה של יהויכין (ירמיה נ"ב 33) רומזת לאופן בו יוסף ואחיו "אוכלים לחם" (בראשית מ"ג 25). אספקת המזון ליהויכין עד יום מותו (ירמיה נ"ב 34) רומזת לאופן בו מכלכל יוסף את אחיו עד יום מותם (בראשית נ' 22-21). ### מה משמעות ההקבלות הברורות הללו לסיפור יוסף? ראשית, על ידי ציון הקשר בין שחרורו של יהויכין מהכלא לשחרור יוסף, ירמיהו מבקש לומר כי לא אבדה התקווה של בית דוד. למרות שזרע דוד שרוי בגלות, אלוהים יציל ויושיב את אחד מצאצאיו על כס המלכות. לפיכך, התגשמות הבטחת אלוהים לדוד בשמ"ב ז' בטוחה, בדיוק כמו התגשמות חלומותיו של יוסף, "למלוך על אחיו" (בראשית ל"ז). שנית, בגלל המיזוג של סיפור יהויכין עם עלילות יוסף, אפשר להבין כי רק משיח אחד נחוץ, לא שניים. יוסף ודוד אינם אלא שני צדדים של אותו מטבע משיחי, ושניהם מייצגים משיח אחד בלבד. כיוון שישוע נדחה על ידי "אחיו", בדמותם של יוסף ודוד, ניתן להישען בבטחה על-כך שהוא ישוב כדי לשבת על כס שלטונו הנצחי! > "לְבַסּוֹף שָׁלַח אֲלֵיהֶם אֶת בְּנוֹ בְּאָמְרוֹ, אֶת בְּנִי יְכַבְּדוּ. כְּשֶׁרָאוּ הַכּוֹרְמִים אֶת הַבֵּן אָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, זֶה הַיּוֹרֵשׁ, בּוֹאוּ נַהֲרֹג אוֹתוֹ וְנִקַּח לָנוּ אֶת נַחֲלָתוֹ הֵם תָּפְסוּ אוֹתוֹ, גֵּרְשׁוּהוּ אֶל מִחוּץ לַכֶּרֶם וַהֲרָגוּהוּ… אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: הַאִם לֹא קְרָאתֶם בַּכְּתוּבִים, אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה; מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ?" (מתי כ"א 39-37, 42). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [נחמו עמי](https://igod.co.il/devotionals/נחמו-עמי/) **Published:** יולי 18, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח־קוֹחַ׃ לִקְרֹא שְׁנַת־רָצוֹן לַיהוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל־אֲבֵלִים: לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר" (ישעיה ס"א 2-1). קשה לדמיין את הרגשות הסותרים שחווה משפחתו של אלמוג מאיר ג'אן, חטוף ישראלי שחולץ על ידי צה"ל. לפי העיתונים, אביו של אלמוג מת משברון לב כמה שעות לפני שהגיעה לביתו הבשורה על שחרור בנו. איני יכול לדמיין כיצד היום המאושר ביותר במשפחתו של אלמוג הפך בו זמנית גם ליום העצוב ביותר. על כך נאמר: "עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ" (מחזור ראש השנה עדות המזרח, סדר תקיעת שופר). במובן אמיתי מאוד, סיפור משפחתו של אלמוג הוא הסיפור של עמנו. אנו חוגגים את שחרורם של ארבעה בני ערובה תוך אבלות ויגון על מותם של המפקד שחילץ אותם (ארנון) ואביו של אלמוג. אנו חוגגים את שחרור השבויים בזמן שאנו מלווים את הנופלים לקבורה. אנו חוגגים את החיים ומתאבלים על המוות. כיצד אנו אמורים להתמודד עם רגשות כה סותרים? ### לנחם כל אבלים שני היבטים של שירות המשיח, מישעיהו ס"א, בולטים בהקשר זה. ראשית, המשיח בא לשחרר את השבויים! השמחה שחווינו כעם, כאשר שוחררו כמה מהשבויים, תגבר לאין-שיעור כאשר המשיח יבוא לשחרר את אלו שנפלו בשבי האויב. שנית, המשיח בא לנחם את האבלים. ליבנו מתנפץ ונשבר מהידיעה על מותם של אביו של אלמוג וארנון (הגיבור שהצילו). אנו רוצים לחגוג, אך מגלים כי הדבר כמעט בלתי אפשרי, בזמן שאנו מתאבלים בבית העלמין. המחצית השנייה של ספר ישעיהו מתחילה בציווי "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" (ישעיהו מ' 1). אולם בשל הצער שחווה ישראל, הוראה זו נראית הרבה מעבר ליכולת האנושית. רק משיח ישראל מספיק גדול, חזק ואוהב כדי לשחרר את השבויים שלנו, לחבוש את לבנו השבור ולנחם אותנו מהאובדן הנורא שהצטבר במהלך אלפיים השנה האחרונות! לפיכך, ברור מדוע ישעיהו ס"א היה הקטע שבחר ישוע להטיף בדרשתו הראשונה בבית הכנסת! > "הוּא בָּא אֶל הָעִיר נָצְרַת, הָעִיר אֲשֶׁר גֻּדַּל בָּהּ, וּבְיוֹם הַשַׁבָּת הָלַךְ כְּמִנְהָגוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְקָם לִקְרֹא. כַּאֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ אֶת מְגִלַּת סֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, פָּתַח אֶת הַמְּגִלָּה וּמָצָא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: רוּחַ אֲדֹנָי עָלָי, יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים. שְׁלָחַנִי לִקְרֹא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר, וּלְעִוְרִים פְּקַח-קוֹחַ; לְשַׁלֵּחַ רְצוּצִים חָפְשִׁים, לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוה. לְאַחַר שֶׁגָּלַל אֶת הַמְּגִלָּה, הֶחֱזִירָהּ לַגַּבַּאי וְהִתְיַשֵּׁב. עֵינֵי כָּל הַנּוֹכְחִים הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֵלָיו וְהוּא הֵחֵל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאָמַר: הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזֶּה בְּאָזְנֵיכֶם" (לוקס ד' 21-16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הזהות של המאמינים היא הבסיס לציותם](https://igod.co.il/devotionals/הזהות-של-המאמינים-היא-הבסיס-לציותם/) **Published:** יולי 15, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "עַל כֵּן זִכְרוּ אַתֶּם מֶה הָיָה בֶּעָבָר, אַתֶּם, הַגּוֹיִים מִבְּחִינָה גּוּפָנִית, הַנִּקְרָאִים 'עֲרֵלִים' בְּפִי הַנִּקְרָאִים 'נִמּוֹלִים', אֲשֶׁר מִילָתָם בַּבָּשָׂר וּמַעֲשֵׂה יָדַיִם הִיא. בְּאוֹתָהּ עֵת הֱיִיתֶם בְּלִי מָשִׁיחַ, זָרִים לַעֲדַת יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִים לִבְרִיתוֹת הַהַבְטָחָה, מְחֻסְּרֵי תִּקְוָה וּלְלֹא אֱלֹהִים בָּעוֹלָם" (אפסים ב' 12-11). יש בסך הכל ארבעים ציוויים במחצית השנייה של אגרת שאול לאפסים (פרקים ד'-ו'), אך רק ציווי אחד במחציתה הראשונה של האגרת (פרקים א'-ג'): "זִכְרוּ" (ב' 11). ההשלכה של המבנה הספרותי הזה על חיינו הרוחניים היא עמוקה למדי. ברור כי שאול משתוקק שנקיים את הדברים הנכונים ונחדול מלעשות את הדברים הלא ראויים. זו הסיבה שבעטיה הוא מבלה את שלושת הפרקים הראשונים, לא בדיבור על מה שעלינו לעשות, אלא על מה שאלוהים כבר עשה עבורנו. ### שינוי פוקוס מאמינים רבים טועים בכך שהם רותמים את העגלה לפני הסוסים. אנו כל כך מרוכזים במה שעלינו לעשות למען אלוהים (או לא לעשות), שאנו שוכחים את מה שהוא עשה עבורנו (כלומר, שוכחים את הבשורה). אם נשכח את מה שאלוהים חולל עבורנו, חיינו הרוחניים יהפכו לניסיונות מתסכלים וחסרי תועלת לשפר את עצמנו. המבנה של אפסיים מעצים את ילדיו של אלוהים כך שיחיו נכון, על ידי הדגשת הדבר הבא: "אנחנו אוהבים (אפסים ד'-ו'), כי הוא אהב אותנו תחילה (אפסיים א'-ג')" (ראו יוח"א ד' 19). > "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן׃ מַה־גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ" (תהלים צ"ב 6-5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אלוהים הופך קללות לניצחון](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-הופך-קללות-לניצחון/) **Published:** יולי 8, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃ וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן׃ נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם׃ אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל־בְּנֵי־שֵׁת׃ וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל׃ וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר" (במדבר כ"ד 19-14). בלעם מפתיע אותנו במשל נוסף, הרביעי במספר. מטרתו היא לבאר את משמעות המשל השלישי (במדבר כ"ד 9-5). ראשית, באומרו כי המלך מפס' 9-7 יבוא באחרית הימים (פס' 14), בלעם מזהה אותו באופן חד משמעי עם המלך עליו דיבר יעקב בבראשית מ"ט 1, 10: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל־בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים… לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". שנית, על ידי חזרה על אותן המילים מהמשל הקודם, "נְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן" (השוו פס' 16-15 לפס' 4-3), בלעם מבקש שנראה קשר ישיר בין נבואתו על ה"מלך" (פס' 9-7) ל"שרביט" המשיחי (פס' 17). שלישית, בהתייחסו למחיצת פאתי מואב (פס' 17), מבהיר בלעם כי מלך המשיח אינו אלא זרע האישה שעתיד למחוץ את ראש הנחש (בראשית ג' 15). לבסוף, בשימוש בביטוי "שֵׂעִיר אֹיְבָיו" (פס' 18), רומז בלעם (על-ידי משחק מילים) להבטחה כי זרעו של אברהם ינצח את "שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו" (בראשית כ"ב 17; כ"ד 60; ראו במדבר כד 7). במהלך השנים הבנתי שספר במדבר כד הוא אחד הפרקים החשובים ביותר בתנ"ך. הפרק מזכיר כי "כָּל־כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָ" (ישעיה נ"ד 17). אלוהים תמיד לוקח את ניסיונות הקללות של אויבינו והופך אותן לניצחון. על ידי קשירת כל יתר קטעי המפתח וההבטחות בתורה, פרק כד מראה מיהו באמת הגיבור האמיתי של ספר התורה. באמצעות מלך המשיח, לא רק שניצחונו של אלוהים מובטח, ניתן בידינו המפתח לביאור המשמעות והמטרה האמיתית של ההיסטוריה המקראית! > "כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ" (קולוסים א' 17-16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הנבואה המשיחית של בלעם](https://igod.co.il/devotionals/הנבואה-המשיחית-של-בלעם/) **Published:** יולי 4, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "יִזַּל־מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ׃ אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ׃ כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר" (במדבר כ"ד 9-7). במונחים של נבואה משיחית, במדבר כ"ד 9-7 היא ככל הנראה פחות ידועה, אך אולי החשובה ביותר בכל התנ"ך! הסיבה שנבואה זו אינה פופולרית נעוצה בכך שאנשים רבים מניחים שבלעם מדבר בקטע זה על עם ישראל ויציאתו ממצרים. אפשר להבין זאת לאור ההקבלה בין פרק כ"ד 8 לפרק כ"ג 22, שם מתייחס בלעם ליציאת מצרים: "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ". אך קיים הבדל קל המשנה את הכל. פרק כ"ג 22 נאמר בגוף שלישי רבים: אלוהים מוציא אותם ממצרים (אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם). לעומת זאת, פרק כ"ד 8 נאמר בגוף שלישי יחיד: אלוהים מוציא אותו ממצרים (אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם). מדוע בלעם משתמש בלשון רבים במשל השני ובלשון יחיד במשל השלישי? הסיבה להבדל מתבהרת בהשוואת שני המשלים הללו. במשלו השני, בפרק כ"ג 21, מדבר בלעם על שני נושאים, ישראל ומלך (כנראה משה) בקרב ישראל: **"לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא־רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ"**. במטרה להבהיר שבלעם מדבר על ישראל ועל מלכו (ככל הנראה מדובר במשה) ביחד, עליו להשתמש בכינוי רבים ("הם"): אלוהים מוציא אותם (ישראל ומלכו) ממצרים (כ"ג 22). ברור אפוא כי המשל השני של בלעם מתייחס לגאולת אלוהים את ישראל ממצרים בעבר. ### אז למי ההתייחסות במשל השלישי? במשל השלישי (כ"ד 9-7) לעומת זאת, בלעם אינו מתייחס לעבר אלא לעתיד ולכן הוא עורך שימוש בביטויים "נְאֻם" ו"מַחֲזֵה" (כ"ד 4-3). בפרק כ"ד 5, מזכיר בלעם את ישראל/יעקב; אך בפס' 7 הוא מתייחס למלך העתידי שיבוא מישראל. כדי לוודא שאנו מבינים שבלעם מדבר על מלך ישראל בפס' 8 ולא על ישראל באופן קולקטיבי, הוא משתמש בלשון יחיד: "אֵל מוֹצִיאוֹ \[מלך המשיח\] מִמִּצְרַיִם". מדוע אני עושה עניין כה רב מהנבואה הזו? ראשית, משום שהיא מדגימה את היכרותו של בלעם עם נבואה משיחית אחרת; זו של יעקב בבראשית מ"ט (השוו בראשית מ"ט 9 עם במדבר כ"ד 9). שנית, בלעם אומר כי הבטחת אלוהים לאברהם תתקיים בסופו של דבר באמצעות משיח ישראל: "מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ" (במדבר כ"ד 9; ראו תהלים ע"ב 17; גלטים ג' 16). שלישית, משום שנבואת בלעם היא מיוחדת באופן על-טבעי: אלוהים יוציא את משיח ישראל ממצרים. לכתובת הסופית של נבואת בלעם יש אפוא רק נמען אפשרי אחד: ישוע המשיח! > "הֵם הָלְכוּ מִשָּׁם וּמַלאַךְ יהוה נִרְאָה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלוֹם וְאָמַר: קוּם, קַח אֶת הַיֶּלֶד וְאֶת אִמּוֹ וּבְרַח לְמִצְרַיִם וֶהֱיֵה שָׁם עַד אֲשֶׁר אֹמַר לְךָ, כִּי הוֹרְדוֹס יְחַפֵּשׂ אֶת הַיֶּלֶד כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אוֹתוֹ. הוּא קָם וְלָקַח אֶת הַיֶּלֶד וְאֶת אִמּוֹ בַּלַּיְלָה וְיָצָא לְמִצְרַיִם. שָׁם נִשְׁאַר עַד מוֹת הוֹרְדוֹס, לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר אֲדֹנָי בְּפִי הַנָּבִיא: מִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי" (מתי ב' 15-13). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [!בלתי אפשרי לקלל את העם שאלוהים בירך](https://igod.co.il/devotionals/בלתי-אפשרי-לקלל-את-העם-שאלוהים-בירך/) **Published:** יולי 1, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְגַל יְהוָה אֶת־עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת־מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה עַל־מָה הִכִּיתָ אֶת־אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי־יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי׃ וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם־אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי" (במדבר כ"ב 33-31). עד כמה שהסיפור על בלעם והאתון המדברת שלו נשמע מוזר, מדובר במפתח לפירוש הנכון של שלושת "משלי" בלעם בפרקים הבאים (כ"ג 7, 18; כ"ד 3). בסיפור על בלעם ואתונו, בלעם עיוור לחלוטין למציאות הרוחנית כאשר דווקא האתון רואה בצורה ברורה. אך בניסיון השלישי של בלעם לעקוף את מלאך ה' כדי "לקלל" את ישראל, אלוהים פותח את פי האתון וגם את עיניו של בלעם לראות את שר צבא ה' עומד עם חרבו שלופה בידו, מוכן להגן על עמו ולהושיעם. הבה נבחן כיצד סיפור זה מקביל לסיפורם של בלעם ובלק בשני הפרקים הבאים. בלק, המלך העיוור מבחינה רוחנית, מנסה להכריח את בלעם (שמתפקד כחמור שלו) לקלל את ישראל שלוש פעמים. בניסיונו השלישי של בלק להשתמש בבלעם כדי לקלל את ישראל (כ"ד 10), אלוהים פותח את פיו של בלעם (כ"ד 2), ופוקח (+גלה) את עיניו (כ"ד 4-3), כך שיראה את משיח ישראל אשר אלוהים ישלח באחרית הימים (כ"ד 14), להגן ולהושיע את עמו (כ"ד 9-7, 19-17). ### בעיניים פקוחות לסיפור אודות בלעם ואתונו יש לפחות שתי פונקציות אסטרטגיות. ראשית, הוא מראה מדוע ביכולתנו לסמוך על דברי הנבואה של בלעם למרות שאיננו מקבלים אותו כנביא אמת. על ידי הקבלה בין בלעם בסיפור השני לאתונו בסיפור הראשון, רואים כי ניתן לסמוך על "אתון מדברת" (בלעם) כאשר אלוהים פותח את פיו (כ"ב 38, כ"ג 12, 16). שנית, בעזרת ההקבלות רואים את חשיבות המשל השלישי של בלעם. "הניסיון השלישי" של בלעם לעקוף את מלאך ה' כל-כך חשוב, עד כי המחבר מדגיש כי "שלוש פעמים" ניסה בלעם לעקוף את המלאך ללא הצלחה (כ"ב 28, 33-32). באמצעות ההקבלות הללו, מכוון המחבר את הזרקור לעבר המשל השלישי של בלעם. אנו יודעים כי המשל השלישי יגלה דברים שלא ראינו בשני המשלים הקודמים. אנו בהחלט לא מאוכזבים. בעיניים פקוחות לרווחה, אנו רואים בדברי בלעם ובלק את חזון מלך המשיח העתיד לגאול את ישראל (כ"ד 9-7, 14, 19-17). בזמן שאומות העולם מנסות כל העת לקלס את ישראל, אל לנו להיכנע לפחד. בלתי-אפשרי לקלל את העם שאלוהים בירך (במדבר כ"ג 8, 20-19). בעיניים פקוחות אפשר להביט בביטחון אל העתיד ולראות את מלך ישראל שב להגן על ארצו ועל עמו. לכן שום נשק שנועד לפגוע בעם אלוהים לא יִצְלַח! > "וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים… אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל־בְּנֵי־שֵׁת׃ וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל׃ וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר" (במדבר כ"ד 14, 19-17). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [?מהי השראת הכתובים](https://igod.co.il/devotionals/מהי-השראת-הכתובים/) **Published:** יוני 27, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "עַל־כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת־וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת־הַנְּחָלִים אַרְנוֹן׃ וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב" **(במדבר כ"א 15-14)**. זהו אחד מאותם פסוקים נדירים בתורה בהם מגלה משה חלק ממקורותיו לכתיבת התורה: "ספר מלחמות ה'" (ראו גם בראשית ה' 1). האם המשמעות היא שחלק מספרי התנ"ך אבדו ואינם עוד? ומה אם מישהו היה מוצא את הספר הזה במערות קומראן? האם נאלץ להוסיפו לתנ"ך? התשובה לכל השאלות הללו היא שלילית! מחברי המקרא לעולם אינם מנסים להסתיר את העובדה שהם מצטטים ו/או עושים שימוש במקורות כתובים קודמים יותר (ראו יהושע י' 13; שמ"ב א' 18; דה"א כ"ט 29; דה"ב ט' 29, י"ב 15, י"ג 22; טימ"ב ג' 8). הדבר אינו רומז על-כך שהמקורות הללו נכתבו בהשראת אלוהים. קחו למשל את הציטוט של שאול מהמשוררים הפגאניים בטיטוס א' 12 ובמה"ש י"ז 28. ברור כי מקומם של הספרים אשר שאול ציטט אינו בכתבי הקודש. כך גם לגבי הציטוט של יהודה 15-14 מספר חנוך (ספר חיצוני למקרא). ### משמעות השראת רוח אלוהים כיוון שמחברי המקרא כתבו מתוך השראת אלוהים, רוח הקודש הדריכה אותם בזמן שאספו את מקורותיהם וליקטו, סידרו וחיברו את ספריהם. הואיל וכתבי הקודש נכתבו בהשראה שמיימית, רוח אלוהים הנחתה את הסידור הספציפי של כל אחד מהספרים בתצורתם הסופית. בתוך כך, השראה פירושה שהמיקום של ירמיהו כ"ג בין פרקים כ"ב-כ"ד, נעשה באותה השראה שבה נכתב פרק כ"ג עצמו. לעולם אסור לנו לארגן מחדש את הספרים והפרקים במקרא כך שיתאימו לרגישויות המודרניות שלנו (או לפי הסדר הכרונולוגי שלהם). השראה פירושה שכל בשורה הוכנסה לפי הסדר שאליו התכוונה רוח אלוהים. כאשר אנו מסדרים מחדש את הסדר של בשורה מסוימת, או מחברים את הבשורות יחד לכדי התקדמות היסטורית מדויקת יותר של האירועים, אנו מאבדים את המסר שאליו התכוונו המחברים; אותו מסר שהועבר אלינו בהשראת רוח אלוהים. כיוון שמחברי המקרא פעלו מתוך השראת הרוח, ביכולתנו לנוח בידיעה שבידינו מלוא דבר אלוהים, בדיוק כפי שהאל התכוון למסור לנו אותו! עם התנ"ך בידינו, לא חסר לנו דבר מעצת אלוהים השלמה והמשולמת, ההופכת אותנו לקדושים ולשלמים בו! > "אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב" **(טימ"ב ג' 17-14)**. > > "אָכֵן נִתְאַשֵּׁר לָנוּ בְּיֶתֶר תֹּקֶף דְּבַר הַנְּבוּאָה, וְתֵיטִיבוּ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂימְכֶם לֵב אֵלָיו כְּאֶל נֵר מֵאִיר בִּמְקוֹם אֹפֶל, עַד כִּי יִבְקַע אוֹר הַיּוֹם וְיִזְרַח וְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר תִּזְרַח בִּלְבַבְכֶם. וְזֹאת דְּעוּ רִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּל נְבוּאַת הַמִּקְרָא אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל פֵּרוּשׁ אִישִׁי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא יָצְאָה נְבוּאָה עַל-פִּי רְצוֹן הָאָדָם, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֵנִיעָה בְּנֵי אָדָם לְדַבֵּר מִטַּעַם אֱלֹהִים" **(פט"ב א' 21-19)**. > > "אָנֹכִי מֵעִיד בְּכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי נְבוּאַת הַסֵּפֶר הַזֶּה: אִישׁ אִם יוֹסִיף עֲלֵיהֶם, יוֹסִיף עָלָיו אֱלֹהִים אֶת הַמַּכּוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּסֵּפֶר הַזֶּה. וְאִישׁ אִם יִגְרַע מִדִּבְרֵי סֵפֶר הַנְּבוּאָה הַזֹּאת, יִגְרַע הָאֱלֹהִים אֶת חֶלְקוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים וּמֵעִיר הַקֹּדֶשׁ, מִן הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה" **(התגלות כ"ב 19-18).** ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מהי עלמה בישעיהו ז' 14?](https://igod.co.il/devotionals/מהי-עלמה-בישעיהו-ז-14/) **Published:** יוני 24, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא־חָלָה כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה… אַל־תִּירְאִי כִּי־לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל־תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי־עוֹד׃ כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל־הָאָרֶץ יִקָּרֵא" (ישעיה נ"ד 1, 5-4). בספרם על ישעיהו ז' 14 ("The Mother of the Infant King, Isaiah 7:14"), כריסטוף ריקו ופיטר ג'. ג'נטרי מבטאים את חשיבותם של פסוקים אלה, בישעיה נ"ד, לקביעת משמעות המילה "עלמה" בפרק ז' 14. למרות שתרגום השבעים לישעיהו ומחברי הברית החדשה מתעקשים ש"עלמה" פירושו "בתולה", מתרגמים יהודים מסורתיים טוענים כי פירושו אינו אלא "אישה צעירה". ישעיהו נ"ד משמש אפוא כמפתח לזיהוי משמעות הביטוי "עלמה". על כף המאזניים עומד הדבר הבא: האם ישעיהו ז' 14 מתייחס להריון תקין בלבד או לאות פלאי? בישעיהו נ"ד, ישעיהו משתמש בשתי מטפורות שונות כדי לתאר שני גורמים לחוסר ילדים בחברה הישראלית העתיקה. המטאפורות הללו משמשות בסיס להבטחה לכך שירושלים, שנתייתמה מילדיה בשל הגלות, תהפוך יום אחד ל"אם" לילדים רבים. במטאפורה הראשונה, האישה סובלת מבושת "העלומים", כלומר: ממצב של "עלמה" חסוכת ילדים. במטאפורה השנייה, האישה סובלת ממצב של "אלמנות", כלומר: מצב של אלמנה חשוכת ילדים. פס' 5 מספק את הפתרון לבעייתן של נשים חשוכות ילדים אלה, וגם את המשמעות המדויקת של המילה "עלומים" (כלומר, את היותה עלמה). הבה נביט במחציתו השנייה של פס' 5. המשפט (לא להביא ילדים) של האלמנות מוסר על ידי "גאולת" האלמנה, כלומר: על-ידי מתן ילדים לאשת המת (זה בדיוק מה שעשה בועז במקרה של רות). במחצית הראשונה של פס' 5, הבושה הנגרמת כתוצאה מאי-הבאת ילדים, במקרה של "עלמה", מוסרת כאשר מישהו מתחתן עם אישה שלא נישאה קודם לכן, בשל היותה עלמה. > עלמה היא אישה צעירה בגיל נישואין, שטרם נישאה. בתרבות הישראלית העתיקה, פירוש הדבר שהאישה הצעירה הזו מעולם לא שכבה עם גבר (כלומר, היא בתולה). בהתבסס על השימוש במטאפורה הספציפית הזו, בישעיהו נ"ד, ניתן לומר בביטחון כי עלמה אינה יכולה להביא ילדים לעולם. מדוע? כי עלמה היא אישה צעירה בגיל נישואין, שטרם נישאה. בתרבות הישראלית העתיקה, פירוש הדבר שהאישה הצעירה הזו מעולם לא שכבה עם גבר (כלומר, היא בתולה). ובתרבות ההיא, הדבר נחשב לבושה אם לאישה צעירה לא היו ילדים, כי אף אחד לא היה מוכן ו/או יכול להינשא לה. אולם ברגע בו האישה הצעירה נישאה, דהיינו שכבה עם בעלה, היא הפסיקה להיות עלמה. ומאחר שהיא כבר לא עלמה, היא מסוגלת להיכנס להריון וללדת ילדים. בהתחשב בכך, הבה נביט שוב בישעיהו ז' 14. לפי נבואה זו, "העלמה" הרה (לא "תיכנס" להריון, אלא "כבר" הרה) ותלד בן. אך כיוון שעלמה היא אישה צעירה בגיל נישואין שלא נישאה, ולכן, מעולם לא שכבה עם גבר, הדבר בלתי אפשרי! האות הזה כל כך אדיר ומופלא וכה מיוחד במינו, עד כי הילד בישעיה ז' 14 חייב להיות המשיח האדיר, המופלא והיחיד במינו! > "בְּעוֹד שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בָּזֶה נִרְאָה אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה בַּחֲלוֹם וְאָמַר: יוֹסֵף בֶּן דָּוִד, אַל תַּחְשֹׁשׁ לָקַחַת אֵלֶיךָ אֶת מִרְיָם אִשְׁתְּךָ, כִּי אֲשֶׁר הוֹרָה בָּהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא. הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם. כָּל זֶה אֵרַע לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁדִּבֵּר אֲדֹנָי בְּפִי הַנָּבִיא: הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (מתי א' 23-20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [התקווה המשיחית על פי ירמיהו](https://igod.co.il/devotionals/התקווה-המשיחית-על-פי-ירמיהו/) **Published:** יוני 18, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ" (ירמיה כ"ג 5). יש הנוטים להתייחס לנבואות המשיחיות בתנ"ך כעל תחזיות ספציפיות לגבי זהותו של המשיח ומעשיו. אולם תחזיתו של ירמיהו עבור משיח ישראל מספקת תובנות חשובות על הדרך בה קראו ופירשו נביאי ישראל את הספרים שקדמו להם בתנ"ך. כמעט כל מילה בנבואת ירמיהו נלקחה ממקום אחר במקרא וליתר דיוק, מעלילות דוד בשמואל א'-ב'. השימוש בכינוי "צמח" מעיד על-כך שירמיהו קרא את דבריו האחרונים של דוד ופירשם כנבואה משיחית (הביטוי "צמח" בירמיה כ"ג 5 נגזר מהמילה "יַצְמִיחַ" בשמ"ב כ"ג 5). האמירה שהמשיח "הִשְׂכִּיל", מעידה כי ירמיהו קרא על-אודות חוכמתו של דוד והתייחס אליה כאל סגולה משמעותית שתאפיין את המשיח (שמ"א י"ח 5, 15-14, 30). באומרו כי המשיח יעשה "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" בארץ, ברור כי ירמיהו התייחס למלכותו של דוד ככזו המסמלת את מלכות המשיח בעתיד (שמ"ב ח' 15). ### מה ניתן ללמוד מכך? אילו לקחים ניתן ללמוד מהדרך בה קרא ירמיהו את כתבי הקודש (דהיינו, את שמואל א'-ב')? **ראשית,** לומדים לראות את התמונה הגדולה, הרחבה והמפורטת של זהות המשיח. שכן אם נתייחס רק לנבואות מאוד ספציפיות כאל נבואות משיחיות, תפיסתנו את הרעיון המשיחי בתנ"ך תהא רדודה למדי. התקווה המשיחית כביכול תצטמצם לפסוקים אחדים בלבד. **שנית,** ניתן ללמוד כי התובנות המשיחיות שהעלו הנביאים על הכתב בהשראת רוח הקודש, עוצבו על ידי הנרטיבים ההיסטוריים. סיפורים אודות דוד וגיבורי אמונה אחרים, לא נשתמרו רק כדי לספר לנו על דברים שקרו בעבר, אלא גם כדי לחזות את אשר יתרחש בעתיד, בקנה מידה גדול הרבה יותר. **שלישית,** אנו לומדים להבין טוב יותר מדוע מחברי הברית החדשה התייחסו למשיח כאל תכלית התנ"ך. כמו הנביאים שלפניהם, ראו השליחים בצדק, את דמותו של ישוע משתקפת מבעד לסיפורים על גיבורי ישראל במקרא. בקריאת עלילות דוד, ראו הנביאים והשליחים את ישוע. אם נשב לרגלי הנביאים ונלמד מהם כיצד לקרוא את המקרא, נשכיל לקרוא ולהבין גם את הברית החדשה! > "אֶת הַיְשׁוּעָה הַזֹּאת חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ הַנְּבִיאִים שֶׁנִּבְּאוּ עַל הַחֶסֶד הַמְיֻעָד לָכֶם. הֵם חָקְרוּ מָה הָעֵת וְהַנְּסִבּוֹת שֶׁהוֹדִיעָה רוּחַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם, כְּשֶׁהֵעִידָה מֵרֹאשׁ עַל סִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ וְעַל הַכָּבוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרֵיהֶם" (פט"א א' 11-10). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ילדי אלוהים הם אלו שמאמינים](https://igod.co.il/devotionals/ילדי-אלוהים-הם-אלו-שמאמינים/) **Published:** יוני 10, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּרַע אַבְרָהָם אַתֶּם. וְאוּלָם מְבַקְשִׁים אַתֶּם לַהֲרֹג אוֹתִי, כִּי אֵין לִדְבָרִי מָקוֹם בְּקִרְבְּכֶם… אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָּׂטָן וְאֶת מַאֲוַיֵּי אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ. מִדֵּי דַּבְּרוֹ שֶׁקֶר, מִתּוֹךְ יֵשׁוּתוֹ שֶׁלּוֹ יְדַבֵּר, כִּי שַׁקְרָן הוּא וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר" (יוחנן ח' 37, 44). דבריו של ישוע כנגד המבקשים להורגו נטועים עמוק במרקם הספרותי של התורה, בעיקר בספר בראשית. כדי להעריך כראוי את כוחן של מילים אלו, עלינו לשקול אותן בהקשרן המקראי. בתגובה לנִכְלֵי הנחש, אלוהים הבטיח להביא זרע נבחר שימחץ את הנחש בעתיד (בראשית ג' 15). פסוק זה משרת כמנוף לספר כולו. תוכניתו של אלוהים להסיר את הקללה ולברך את העולם, תתגשם באמצעות הזרע הנבחר. מי שיברך את הזרע הנבחר יתברך, מי שיקלל אותו – יקולל (ראו בראשית י"ב 3; במדבר כ"ד 9). אם קיים בלבול לגבי המשמעות של בראשית ג' 15, פרק ד' מבהיר את השלכותיו של פסוק זה. בבראשית ד' מסופר על שני אחים אשר בתחילה מזוהים כ"זרעה" של חוה (בראשית ד' 2-1). אולם עד מהרה האח הצעיר מתברר כ"זרע הנבחר". מתוך קנאה, אחיו הבכור קם עליו להורגו, ובכך חושף את זהותו האמיתית. אף על פי שקין קשור באופן פיזי לחוה, הוא מדגים במעשיו כי אינו אלא זרעו הרוחני של הנחש (השוו את בראשית ד' 11 עם ג' 14; ראו יוח"א ג' 12). תגובתו של אלוהים אינה מאחרת לבוא; קין מקולל (בראשית ד' 11), ואלוהים ממשיך בתוכניתו לברך את העולם באמצעות שת, הזרע הנבחר (בראשית ד' 25). **עד כמה שזה נשמע קשה, ברכת אלוהים שומרת רק על מי שמברך את זרעו הנבחר.** אם להתייחס לאמת המקראית הזו בהקשר המודרני שלנו, אנשים רבים פונים נגד ישראל והעם היהודי. כמו קין, הם מוכיחים את מורשתם הרוחנית בקריאה להשמדת ישראל. הם מתחקים אחר השושלת הרוחנית של הנחש בגן. עם זאת, עלינו לקחת את העניין צעד אחד קדימה; כיוון שאילן היוחסין המבורך של חוה מוביל, החל מבראשית ג' 15, עד למשיח (בראשית מ"ט 1, 12-8; תהלים ע"ב 17), לא ניתן להשיג את ברכתו המובטחת של אלוהים ללא אמונה בישוע (מתי א' 1). בין אם אנו יהודים או גויים, המורשת הרוחנית שלנו נקבעת לא באמצעות בדיקה גנטית, אלא על ידי תגובתנו לישוע! באמונה במשיח אנו מוכיחים כי אלוהי ישראל הוא באמת אבינו הרוחני! > "הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: אִלּוּ אֱלֹהִים הָיָה אֲבִיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, שֶׁכֵּן אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי. הֵן לֹא מֵעַצְמִי בָּאתִי; הוּא שְׁלָחַנִי" (יוחנן ח' 42). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אלוהים אינו נושא פנים](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-אינו-נושא-פנים/) **Published:** יוני 2, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ אֵלָיו: הַאִם לֹא צָדַקְנוּ בְּאָמְרֵנוּ שֶׁשּׁוֹמְרוֹנִי אַתָּה וְשֵׁד בְּךָ?… הַאִם אַתָּה גָּדוֹל מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁמֵּת? גַּם הַנְּבִיאִים מֵתוּ. מָה אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ?… מִשּׁוּם כָּךְ הֵרִימוּ אֲבָנִים לְהַשְׁלִיךְ עָלָיו, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁוּעַ הִסְתַּתֵּר וְיָצָא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ" (יוחנן ח' 48, 53, 59). יוחנן מדגים את האירוניה העצובה בדחייה הזמנית של ישראל את משיחם, באמצעות סיפור בָּבוּאָה של קבלת המשיח היהודי על-ידי השומרונים (סיפור בבואה מדגיש קשר בין שתי דמויות ו/או אירועים שונים מקבילים על ידי מהפך הפרטיים המרכזיים בעלילה). הבה נבחן את ההקבלות והניגודים בין שני הסיפורים הבאים: ביוחנן ח' 48, העם היהודי מזהה באופן שגוי את ישוע כשומרוני הנולד כתוצאה מזנות (ראו פס' 41). ביוחנן ד' 9, אישה שומרונית החיה בזנות, מזהה את ישוע כיהודי. ביוחנן ח' 53, העם היהודי שואל בחוסר כנות האם ישוע גדול מאברהם אביהם. ביוחנן ד' 12, האישה השומרונית שואלת בכנות האם ישוע גדול מאביה יעקב. ביוחנן ח' 59, העם היהודי אינו מאמין שישוע הוא המשיח, למרות המצאותם על ההר הנכון (היכן שעמד בית המקדש). ביוחנן ד' 21, האישה השומרונית, ומאוחר יותר כל בני הכפר שלה, מאמינים כי ישוע הוא המשיח למרות הימצאותם בסמוך להר שגוי (יוחנן ד' 39; ראו פס' 26-25, 30-28). ### אמונה לא צפויה באמצעות הניגודים לעיל, אנו מקבלים בהפתעה את האנשים הרואים את האמת ומאמינים בה; ואנו מופתעים באותה מידה מהאנשים שלא מאמינים. אמונה נוטה להגיע ממקומות בלתי צפויים. בעוד עמו של ישוע לא קיבל אותו (יוחנן א' 11), סיפורה של האישה השומרונית מדגים כיצד אלוהי ישראל נכון לאמץ כל אדם שיאמין בשמו – אפילו השומרונים (יוחנן א' 12). במילים אחרות, **אין אזרחים סוג ב' במשפחת אלוהים!** חזרתה של האישה השומרונית וכל בני הכפר שלה לאלוהי ישראל אינה אלא הוכחה לכך שאלוהים לעולם אינו מוותר על צאנו. חשבו כיצד מערכות היחסים הנואפות של האישה השומרונית (יוחנן ד' 18) מתכתבות עם נטישת אלוהים, מקדשו ומלכו על-ידי הממלכה הצפונית (שומרן), במטרה לעבוד אלילים. אך למרות שהשומרונים נדדו כל כך רחוק מהעדר, הרועה הטוב הלך לחפשם ולהצילם. הסיפור מוכיח כי הרועה הטוב מסרב לוותר על צאנו האבוד אפילו כאשר מדובר בשבטי ישראל הצפוניים. הסיפור גם מרגיע אותנו בידיעה כי הרועה הטוב לעולם לא יפסיק לתור אחר שבטי יהודה הדרומיים. כיוון שאנו הצאן שלו, ביכולתנו לנוח בידיעה כי הרועה הטוב מגן עלינו באהבה, ורודף אם צריך, גם אחר כל אחד מאיתנו! > "גַּם צֹאן אֲחֵרוֹת יֵשׁ לִי, אֲשֶׁר אֵינָן מִן הַמִּכְלָא הַזֶּה. עָלַי לְהַנְהִיג גַּם אוֹתָן. הֵן אֶת קוֹלִי תִּשְׁמַעְנָה וְיִהְיֶה עֵדֶר אֶחָד וְרוֹעֶה אֶחָד" (יוחנן י' 16). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [צֹאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי](https://igod.co.il/devotionals/צֹאנִי-שׁוֹמְעוֹת-אֶת-קוֹלִי/) **Published:** מאי 28, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "צֹאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי" (יוחנן י' 27). לפני מספר שנים, ידידה יקרה התרחקה מהאדון לאחר שקראה את הפסוק הזה. היא שאלה אותי אם אי-פעם שמעתי את ישוע מדבר אלי בקול רם. עניתי לה בכנות כי מעולם לא שמעתי את קולו. היא הודתה שגם אליה הוא מעולם לא דיבר. בשל כך, היא טענה שאיננו הכבשים של ישוע, או שדברי ישוע אינם נכונים, ולכן הוא אינו הרועה הטוב. למרבה הצער, היא בחרה באפשרות השנייה, ונטשה את אמונתה במשיח. מה שהכי טרגי בסיפור הזה הוא שהכחשת האמונה שלה לא נבעה מהפסוק לעיל, **אלא מחוסר הבנתה את הפסוק.** המפתח לכוונתו של יוחנן היא לזהות את ישוע כנביא כמשה. שני פסוקים מהתורה מעידים באופן מיוחד על אופן הצגתו התיאולוגית של יוחנן את ישוע: "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ׃ וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע אֶל־דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ" (דברים י"ח 19-18). ### לשמוע קולות מהשמים? הנקודה של ישוע ביוחנן י' 27 ברורה כאשר מפרשים את דבריו בהקשרם הספרותי והמקראי. "קולי" אינו מתייחס למילים הנאמרות באופן קולי לכל אחת מהכבשים, אלא למילים שנאמרו על ידי ישוע ונכתבו בבשורת יוחנן. "לשמוע את קולו של ישוע" פירושו לקרוא את בשורת יוחנן ולהבין, הלכה למעשה, כי ישוע נשלח על ידי אלוהים והוא אכן משיח ישראל! אנו יודעים כי אנו הצאן של ישוע, לא מפני שאנו שומעים קולות מהשמים. אנו הצאן שלו כי "שמענו" את דברי ישוע בבשורת יוחנן, שקלנו אותם לאור הנבואות המקראיות על המשיח, וכתוצאה מכך האמנו כי הוא הרועה הטוב שלנו והמשיח המובטח של ישראל! > "וְאֵלֶּה הֵם חַיֵּי עוֹלָם: שֶׁיַכִּירוּ אוֹתְךָ, אֱלֹהֵי הָאֱמֶת לְבַדּוֹ, וְאֶת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ – אֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ… כִּי דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי נָתַתִּי לָהֶם וְהֵם קִבְּלוּ אוֹתָם, וְאָכֵן הִכִּירוּ שֶׁמִּמְּךָ יָצָאתִי וְהֶאֱמִינוּ שֶׁאַתָּה שְׁלַחְתַּנִי" (יוחנן י"ז 3, 8). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ישוע גדול בהרבה מנביאי המקרא](https://igod.co.il/devotionals/ישוע-גדול-בהרבה-מנביאי-המקרא/) **Published:** מאי 26, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אָמַר לָהֶם: תְּנוּ לָהֶם אַתֶּם לֶאֱכֹל, אַךְ הֵם אָמְרוּ: אֵין לָנוּ יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם וּשְׁנֵי דָגִים, אֶלָּא אִם כֵּן נֵלֵךְ אֲנַחְנוּ וְנִקְנֶה אֹכֶל לְכָל הָעָם הַזֶּה… לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת שְׁנֵי הַדָּגִים, וּלְאַחַר שֶׁנָּשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וּבֵרַךְ עֲלֵיהֶם, בָּצַע אוֹתָם וּנְתָנָם לְתַלְמִידָיו לְהַגִּישׁ לָעָם. הַכֹּל אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, וּמִמַּה שֶּׁנּוֹתַר לָהֶם נֶאֶסְפוּ שְׁנֵים-עָשָׂר סַלִּים" (לוקס ט' 13, 17-16). עבור לוקס, עלילות אליהו-אלישע במלכים א'-ב' משמשות רקע חיוני לאסטרטגיה התיאולוגית של בשורתו ושל ספר מעשי השליחים. למרות שאליהו הוא אחד מגדולי נביאי התנ"ך, ניסיו של אלישע גדולים יותר בהיקפם ובמספרם. אליהו האכיל את האלמנה ואת בנה באופן על-טבעי, מכף אחת של קמח ומעט שמן (מל"א י"ז 24-7). אך אלישע עשה משהו גדול יותר! > "וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים־לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ׃ וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָכֹל וְהוֹתֵר׃ וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהוָה" (מל"ב ד' 44-42). הסיפור לעיל, על ההזנה המופלאה של אלישע את מאת האנשים, מתאר כמעט באופן מושלם את מעשיו של ישוע ברית החדשה! רבים מהניסים האחרים של אליהו ואלישע משמשים **כצללים** לניסים שחולל ישוע בבשורת לוקס. קחו למשל את הסיפור אודות ריפוי המצורע (לוקס ה' 16-12; ראו מל"ב ה' 19-1); הקמת בן האלמנה מהקבר (לוקס ז' 17-11; ראו מל"א י"ז 24-7; מל"ב ד' 37-8), ופתיחת עיני העיוורים (לוקס י"ח 43-35; ראו מל"ב ו' 20-17). וכשם שהניסים של אלישע החליפו את אלו של אליהו, כך ישוע מדגים, הן בדיבור והן במעשים, כי הוא גדול בהרבה מנביאי המקרא, המשמשים צללים למלך המשיח של ישראל! בהבחינו בין הצללים לבין התגשמותם המשיחית, לוקס רוצה שנראה את כוחו ותפארתו העצומים של ישוע ובנוסף לכך, שנשליך את כל הספקות שלנו באשר לזהותו האמיתית! > "בְּבוֹאָם אֵלָיו אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים: יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל שָׁלַח אוֹתָנוּ אֵלֶיךָ לִשְׁאֹל הַאִם אַתָּה הוּא אֲשֶׁר נוֹעַד לָבוֹא, אוֹ נְחַכֶּה לְאַחֵר? בְּאוֹתָהּ עֵת רִפֵּא רַבִּים מִמַּחֲלוֹת, מִנְּגָעִים וּמֵרוּחוֹת רָעוֹת, וּלְעִוְרִים רַבִּים הֶעֱנִיק מְאוֹר עֵינַיִם. הֵשִׁיב לָהֶם: לְכוּ, וְהַגִּידוּ לְיוֹחָנָן אֶת אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּשְׁמַעְתֶּם: עִוְרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים, מְצֹרָעִים מְטֹהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים קָמִים, וַעֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים. וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה לוֹ לְמִכְשׁוֹל" (לוקס ז' 23-20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [תוכנית אלוהים עבור עם ישראל מתפתחת כמתוכנן](https://igod.co.il/devotionals/תוכנית-אלוהים-עבור-עם-ישראל-מתפתחת-כמת/) **Published:** מאי 25, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אֲנָשִׁים מִן הֶהָמוֹן הִסְבִּירוּ מַשֶּׁהוּ לַאֲלֶכְּסַנְדֶּר לְאַחַר שֶׁבְּנֵי עַמּוֹ הַיְּהוּדִים דְּחָקוּהוּ קָדִימָה. הֵנִיף אֲלֶכְּסַנְדֶּר אֶת יָדוֹ וְרָצָה לְהַשְׁמִיעַ לֶהָמוֹן דְּבַר הֲגַנָּה, אַךְ כְּשֶׁהִבְחִינוּ שֶׁהוּא יְהוּדִי רָעֲמוּ כֻּלָּם בְּקוֹל אֶחָד וּבְמֶשֶׁךְ שְׁעָתַיִם צָעֲקוּ: גְּדוֹלָה אַרְטֶמִיס שֶׁל הָאֶפֶסִים!" (מה"ש י"ט 34-33). > > "הוּא הִרְשָׁה לוֹ. עָמַד שָׁאוּל עַל הַמַּדְרֵגוֹת וְהֵנִיף אֶת יָדוֹ אֶל הָעָם. כַּאֲשֶׁר הִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט מֻחְלָט נָשָׂא דְּבָרוֹ בַּשָּׂפָה הָעִבְרִית וְאָמַר: אֲנָשִׁים אַחִים וְאָבוֹת, שִׁמְעוּ נָא כָּעֵת אֶת דְּבַר הִצְטַדְּקוּתִי לִפְנֵיכֶם. כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹתוֹ מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם בַּשָּׂפָה הָעִבְרִית הָיְתָה שְׁתִיקָתָם עֲמֻקָּה יוֹתֵר…" (כ"א 40, כ"ב 2-1). קיימות הקבלות רבות ומכוונות בין המהומה במקדש באפסוס למהומה בבית המקדש בירושלים. בשני הסיפורים, שאול מואשם על לא עוול בכפו בכך שעורר מהומה בעולם כולו (י"ט 26, כ"א 28). בשני המקרים, הערים חוות "מהומה" רבתי (י"ט 32, כ"א 27, 31). בשניהם, שאול מבקש לפנות לקהל המשתולל (י"ט 30, כ"א 39). בשניהם, הדובר מניע בידו בעודו פונה לקהל (י"ט 34-33, כ"א 40). ההקבלות הללו מבליטות את העובדה כי יהודים המבקשים לעבוד את האל האמיתי בבית המקדש בירושלים, אבודים לא פחות מהגויים המשתחווים לעבודה זרה במקדש האפסי וזקוקים לאותה הבשורה! ### שוני מהותי אך עבור התקופה שלנו חשוב לעמוד על הבדל בולט ומטריד בין שני הסיפורים. כאשר הפורעים הירושלמים מבינים כי שאול ממוצא יהודי ושומעים אותו מדבר בעברית, שקט משתרר בקרב הקהל. גם אם רק לרגע קט, הם מזהים את השליח שאול כפי שהוא באמת: אחד משלהם. באפסוס לעומת זאת, ברגע בו הקהל מבין שהדובר יהודי, הם מתמלאים זעם והמהומה מגיעה לשיאה. אלו אפוא סיפורים על שתי מהומות. שני הקהלים מוטעים על ידי שקרים ואינם רואים את האמת. ובכל זאת, כאשר הדבר נוגע לישראל ולעם היהודי, שנאה שטנית ועיוורת תמיד מביאה את ההמונים לזעם ולטירוף. בקטעים מקבילים אלו, אנו נחשפים לשניים מהשקרים האהובים על השטן: - שקרים על ישוע - שקרים אודות העם היהודי ובל נטעה: כיוון **שישוע הוא יהודי**, בחר האל לברך את העולם דרך העם היהודי. אך כפי שהיה באפסוס, כך גם כיום: העולם מעדיף לירוק לבאר המים החיים אשר ממנה אלוהים בחר שישתה. ועם-זאת, בתוך הטירוף של הפרעות האנטישמיות, ביכולתנו לראות עיקרון אחר בפעולה. כפי שאמר ווס טאבר, השגריר העולמי של LIFE IN MESSIAH INTERNATIONAL: **"כל מה שאלוהים ממש אוהב, השטן ממש שונא".** בעוד ההיסטריה האנטי-ישראלית השטנית פושה על פני הגלובוס כמו נמק מסוכן, אני נזכר כי זמנו של השטן הולך ומתקצר ותוכניתו של אלוהים עבור העם היהודי עדיין מתפתחת בדיוק כמתוכנן ולפי לוח הזמנים שקבע בריבונותו! > "עַל זֹאת שִׂמְחוּ שָׁמַיִם וְשׁוֹכְנֵיהֶם. אוֹי לָאָרֶץ וְלַיָּם, כִּי יָרַד אֲלֵיכֶם הַשָּׂטָן בְּחֵמָה גְּדוֹלָה, בְּיָדְעוֹ כִּי קְצָרָה עִתּוֹ. כַּאֲשֶׁר רָאָה הַתַּנִּין כִּי הֻשְׁלַךְ אַרְצָה, רָדַף אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר יָלְדָה אֶת הַזָּכָר" (התגלות י"ב 13-12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [דוגמה מובהקת לאלוהותו של ישוע](https://igod.co.il/devotionals/דוגמה-מובהקת-לאלוהותו-של-ישוע/) **Published:** מאי 9, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ" (מרקוס י"ג 31). מבחן אחד פשוט בהתייחס לתנ"ך, יכול לסייע בידינו להבין את גדולתו של ישוע. עלינו רק להעלות שאלה פשוטה: "מה היה עושה משה?" האם משה, או כל נביא אחר לצורך העניין, היה מעז לומר: "השמים והארץ יעברו ודברי לא יעבור?" במילים אחרות: האם משה או נביא אחר היו מסוגלים לומר זאת? התשובה ברורה: לא! כי לוּ היו עושים כן, הם היו אשמים בחילול השם. אך האם אנחנו מכירים מישהו בתנ"ך שיכול ולמעשה כן אמר זאת? "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ **וּדְבַר־אֱלֹהֵינוּ** יָקוּם לְעוֹלָם" (ישעיהו מ' 8). "כֵּן יִהְיֶה **דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי** לֹא־יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם־עָשָׂה אֶת־אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו" (ישעיה נ"ה 11). ### הוא אלוהים! המבחן הפשוט הזה לא רק שחושף את זהותו האמיתית של ישוע, אלא הופך את האדישות לדבריו לשיא האיוולת האנושית. מצד שני, אלו המזהים את טבעו האמיתי של ישוע ומוקירים כל מילה שלו, יהיו ממש כמו דברו; הם יעמדו לנצח! > "לָכֵן כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְעוֹשֶׂה אוֹתָם יִהְיֶה דּוֹמֶה לְאִישׁ נָבוֹן אֲשֶׁר בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עַל הַסֶּלַע. הַגֶּשֶׁם יָרַד, בָּאוּ הַשִּׁטְפוֹנוֹת וְנָשְׁבוּ הָרוּחוֹת וְהָלְמוּ בַּבַּיִת הַהוּא, אַךְ הוּא לֹא נָפַל, כִּי יֻסַּד עַל הַסֶּלַע. וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָם יִדְמֶה לֶאֱוִיל אֲשֶׁר בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עַל חוֹל. הַגֶּשֶׁם יָרַד, בָּאוּ הַשִּׁטְפוֹנוֹת וְנָשְׁבוּ הָרוּחוֹת וְהָלְמוּ בַּבַּיִת הַהוּא; נָפַל הַבַּיִת וּגְדוֹלָה הָיְתָה מַפַּלְתּוֹ" (מתי ז' 27-24). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הסוד השמור ביהדות](https://igod.co.il/devotionals/הסוד-השמור-ביהדות/) **Published:** מאי 5, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כְּשֶׁרָאוּ הַכּוֹרְמִים אֶת הַבֵּן אָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, זֶה הַיּוֹרֵשׁ, בּוֹאוּ נַהֲרֹג אוֹתוֹ וְנִקַּח לָנוּ אֶת נַחֲלָתוֹ. הֵם תָּפְסוּ אוֹתוֹ, גֵּרְשׁוּהוּ אֶל מִחוּץ לַכֶּרֶם וַהֲרָגוּהוּ" (מתי כ"א 39-38). משיח בן יוסף (דהיינו, המשיח שיסבול כיוסף) הוא דמות חשובה בכתבים יהודיים קדומים לברית החדשה ובספרות חז"ל. נראה כי ישוע אימץ מסורת זו הואיל והמשל שלו במתי כא מכיל רמיזות לסיפור דחייתו של יוסף בבראשית לז. במשל, ישוע מתאר עצמו כבנו של בעל הכרם, שנשלח לבדוק את שלום כרמו של אביו. אך הבן נדחה והושלך מהכרם. כל אחת מהתמות הללו בולטת בסיפור דחייתו של יוסף (בראשית ל"ז 3, 14-13; ראו גם פרק מ"ט 26-22). הביטוי "בואו נהרוג אותו" במתי אינו אלא רמז ברור לבראשית ל"ז 20, ככתוב בתרגום השבעים: "עכשיו, בואו נהרוג אותו ונשלחהו לאחד הבורות; נאמר, חיית בר אכלתהו. אז נראה מה יהי עם חלומותיו!" כמו כן, הביטוי "הם תפסו אותו", לקוח מילה במילה מבראשית ל"ז 24: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם". בשני הסיפורים, מי שנלקח, למעשה "מגורש" או "מושלך": יוסף הושלך לבור וישוע גורש מהכרם. ### מה זה אומר על ישוע? > על-ידי השימוש בביטויים מסיפור יוסף בבראשית ל'ז, ישוע למעשה מכריז על עצמו כי הוא "משיח בן יוסף"; הבן האהוב שנדחה על ידי אחיו, במטרה להביא לישועתם ולישועת יתר עמי העולם! ישוע ממשיך להיות הסוד השמור ביותר בעולם היהודי. כאשר ישראל מביטים בו כיום, אינם יכולים לראות את המושיע היהודי החבוי מתחת ללבוש ה"מצרי". אולם יום יבוא, די בקרוב אני מקווה, בו סוף סוף ייצא החתול מהשק. באותה שעה יאמר ישוע לאחיו: *"וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן, עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם־רָב׃ וְעַתָּה אַל־תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת־טַפְּכֶם…" (בראשית נ' 21-20).* או אז, יקבלוהו אחיו בדמעות, בחיבוקים ובנשיקות. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [שאו עיניכם לישוע](https://igod.co.il/devotionals/שאו-עיניכם-לישוע/) **Published:** אפריל 30, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "רָאָה אוֹתָם מִתְיַגְּעִים בַּחֲתִירָה, כִּי הָרוּחַ נָשְׁבָה נֶגְדָּם, וּבָא אֲלֵיהֶם בְּעֵרֶךְ בָּאַשְׁמֹרֶת הָרְבִיעִית שֶׁל הַלַּיְלָה כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַל פְּנֵי הַיָּם וְכַוָּנָתוֹ לַעֲבֹר לְיָדָם \[ביוונית: parelthein\]" (מרקוס ו' 48). לראות אדם המתהלך על המים אינו דבר שבשגרה. למעשה, מדובר בפעולה המיוחסת בתנ"ך לאלוהים לבדו (איוב ט' 8). אך למה בדיוק התכוון מרקוס באומרו כי ישוע רצה "לעבור לידם". לעתים קרובות, ניסוח מוזר בטקסט מאותת על שפה שאולה מקטעים אחרים במקרא. במקרה לעיל, המילה היוונית "לעבור על פני" מופיעה בשני קטעים מרכזיים בתרגום השבעים: שמות לג-לד; מל"א י"ט. שני הקטעים מתייחסים להופעתו של אלוהים בפני שניים מגדולי נביאי ישראל: משה ואליהו. המילה "לעבור ליד" ביוונית, היא אותה מילה המתארת את הופעת אלוהים בשני הקטעים: *"**וַיַּעֲבֹר \[parēlthen\] יְהוָה** עַל־פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת"* (שמות ל"ד 6; ראו ל"ג 19, 22); *"וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה **וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר \[pareleusetai\]** וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה לֹא בָרוּחַ יְהוָה וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה"* (מל"א י"ט 11). על ידי בחירת המילה המסוימת הזו כדי לתאר את הופעתו העל-טבעית של ישוע בפני תלמידיו, מרקוס רומז לשתיים מההתגלויות הגדולות ביותר של אלוהים בתנ"ך! ### משמעות הדברים הנקודה התיאולוגית שמרקוס מבקש להטמיע באה לידי ביטוי בתגובתו של ישוע לבקשת פיליפוס שיראה להם את האב, בבשורת יוחנן י"ד 9-8: *"אָמַר לוֹ פִילִיפּוֹס: אֲדוֹנִי, הַרְאֵה לָנוּ אֶת הָאָב וְדַי לָנוּ. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ אֲנִי עִמָּכֶם וְאֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי, פִילִיפּוֹס? הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב, וּמַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר 'הַרְאֵה לָנוּ אֶת הָאָב?".* אם אנו מייחלים להתגלות עמוקה יותר של כבוד אלוהים, עלינו לשאת את עינינו אל ישוע! > "אֶת הָאֱלֹהִים לֹא רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם; הַבֵּן הַיָּחִיד, הַנִּמְצָא בְּחֵיק הָאָב, הוּא אֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ" (יוחנן א' 18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אלוהותו של ישוע על פי מתי וזכריה](https://igod.co.il/devotionals/אלוהותו-של-ישוע-על-פי-מתי-וזכריה/) **Published:** אפריל 29, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וּבָאוּ אֶל בֵּית-פַּגֵּי, אֶל הַר הַזֵּיתִים, שָׁלַח יֵשׁוּעַ שְׁנֵי תַּלְמִידִים… יֵשׁוּעַ נִכְנַס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְגֵרֵשׁ אֶת כָּל הַמּוֹכְרִים וְהַקּוֹנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְהָפַךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הַחַלְּפָנִים וְאֶת כִּסְאוֹת מוֹכְרֵי הַיּוֹנִים" (מתי כ"א 1, 12). מתי מניח כי קוראיו בקיאים בתנ"ך ויתפסו את רמזיו לפרק האחרון בספר זכריה. הר הזיתים מוזכר פעמיים בלבד במקרא, ובשתיהן מדובר בפסוק המתייחס לביאת ה' לירושלים (זכריה י"ד 4). כמה פסוקים לאחר שמתי מזכיר את הר הזיתים, הוא מספר כי ישוע נכנס לבית המקדש וגירש משם את הסוחרים. אין זה אלא רמז ברור לפסוק האחרון בזכריה י"ד 21: "…וְלֹא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־יְהוָה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא". בתנ"ך, המילה "כנעני" יכולה להתפרש גם כ"סוחר" (ראו משלי ל"א 24; זכריה י"א 7, בתרגום השבעים). כעת נבחן את ההשלכות התיאולוגיות של הקישור שעורך מתי בין מעשיו של ישוע במקדש (מתי כ"א) לבין הפרק האחרון בזכריה. מתי לא רק מכריז כי ישוע הוא מלך ישראל, **אלא מזהה אותו כהתגלמות אלוהי ישראל. זכריה אומר בצורה מפורשת לגמרי, כי י-ה-ו-ה הוא שיעמוד על הר הזיתים באותו יום ה' (ראו זכריה י"ד 4-3).** אין ספק, מתי ידע כי נבואת זכריה תתגשם רק בביאתו השנייה של ישוע. אולם מטרת רמיזותיו לזכריה יד באה להבהיר לקוראיו כי ישוע הוא ה' (עמנו אל), אשר בא להושיע את עמו. ובדיוק כמו החכמים מן המזרח (מתי ב' 2-1), אנשים נבונים עדיין תרים אחריו במטרה להשתחוות לו! > "וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה י"ד 9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [נצחון המשיח](https://igod.co.il/devotionals/נצחון-המשיח/) **Published:** אפריל 18, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וּבְעֶרֶךְ בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ צָעַק יֵשׁוּעַ בְּקוֹל גָּדוֹל: אֵלִי, אֵלִי, לְמָה שְׁבַקְתָּנִי? כְּלוֹמַר, אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?" (מתי כ"ז 46). דבריו של ישוע, "אֵלִי אֵלִי", עלולות להישמע כקריאת נטישה. אך הן נשמעות כדברי נטישה רק למי שאינו מכיר את המזמור כולו. קחו בחשבון את המבנה המדהים של תהילים כ"ב. מחציתו הראשונה של המזמור מתארת את קינת המשיח בגין עינויים ומוות אכזריים ויוצאי דופן (פס' 22-1). מחציתו השנייה, לעומת זאת, נעה באופן בלתי מוסבר לעבר שלטונו הכלל-עולמי של האל ולשבח שהוא מקבל (פס' 32-23). **פס' 23 אינו אלא הציר שעליו מתרחש המהפך הדרמטי הזה! "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ" (ראו עברים ב' 12).** מי שמסוגל לזהות את המזמור כולו לפי מילותיו הראשונות, מבין כי זעקתו של ישוע לא הייתה ביטוי של הפסד, אלא של *ניצחון*. כאשר ישוע מצטט את פתיחת המזמור, הוא למעשה מכריז בביטחון מלא שאלוהים יביא אותו בניצחון כל הדרך עד סוף המזמור; שם, אחרי סבלו הנורא, ייתנו לו אומות העולם הלל ושבח! > "יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל־יְהוָה כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל־מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם׃ כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם" (תהלים כ"ב 29-28). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ביטחון בדמו של שה האלוהים](https://igod.co.il/devotionals/ביטחון-בדמו-של-שה-האלוהים/) **Published:** אפריל 9, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** בשורתו של יוחנן בנויה על שלוש אמיתות של חג הפסח! האמת הראשונה אודות הפסח מופיעה בפרק הראשון של הבשורה בדבריו של נביא יהודי: הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם (יוח' א 29, 36). האמת השנייה אודות הפסח מופיעה בדיוק במרכזה של בשורת יוחנן, בדבריו של קייפא הכהן הגדול: שֶׁכְּדַאי לָנוּ כִּי אִישׁ אֶחָד יָמוּת בְּעַד הָעָם וְלֹא תֹּאבַד כָּל הָאֻמָּה כֻּלָּהּ (יוח' יא 50). האמת השלישית אודות הפסח מופיעה לקראת סוף הבשורה בדבריו של איש נכרי, המעיד על כך שהשה הוא כשר לפסח: קְחוּהוּ אַתֶּם וְצִלְבוּ אוֹתוֹ, כִּי אֲנִי אֵינֶנִּי מוֹצֵא בּוֹ אַשְׁמָה (יוח' יט 6, ראו יח 38, יט 4, שמות יב 5). מפני שאלוהים חפץ לתת לנו בטחון בישועתנו, הוא נותן לנו שלושה עדים כדי להעיד שאיננו כבר עבדים לחטא. על ידי דם השה, אנחנו בני חורין, ילדיו של אלוהים: > עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנֵ֣י עֵדִ֗ים א֛וֹ עַל־פִּ֥י שְׁלֹשָֽׁה־עֵדִ֖ים יָק֥וּם דָּבָֽר (דבר' יט 15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [!הוא קם](https://igod.co.il/devotionals/הוא-קם/) **Published:** אפריל 9, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי־יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי־לֹא מִלִּבִּי׃ אִם־כְּמוֹת כָּל־הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל־הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי׃ וְאִם־בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת־פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת־יְהוָה" (במדבר ט"ז 30-28). לפני כמה ימים שוחחתי עם חבר טוב, שעדיין אינו בטוח ב-100% כי ישוע הוא המשיח. אולם במהלך שיחתנו הוא הודה: "אם אלוהים באמת הקים את ישוע מהמתים, אזי אין זו אלא הוכחה מוחלטת שישוע חייב להיות בן האלוהים והמשיח המובטח". השליח שאול מסכים עימו (ראו רומים א' 4-1)! תחייתו העל-טבעית של ישוע מן המתים כסימן לאמיתות משיחיותו, מקבילה למותם העל-טבעי של קורח וחבריו כסימן לסמכותו משה כשליח אלוהים. מנהיגים דתיים קמו נגד משה. דחייתו של משה נתפסה כמעשה כה חמור, עד שאלוהים חשב לחסל את כל העדה לולא התפללו בעדם משה ואהרן (במדבר ט"ז 21-22). אלוהים כבר הבהיר לעמו כי האמונה במשה חיונית לרוחניותם לא פחות מהאמונה באלוהים עצמו (ראו שמות ד' 1, 5, 9-8, 31, י"ד 31, י"ט 9). על-מנת להוכיח שאלוהים שלח את משה בקטע לעיל, הוא מציג דבר חדש לגמרי: הוא גורם לאדמה לפתוח את פיה, לבלוע את המורדים ולהורידם חיים שאולה (במדבר ט"ז 33-31). **בעשותו את הנס המדהים הזה, אלוהים הבהיר כי האמונה במשה לא הייתה אחת מיני אפשרויות רבות, תקפות באותה מידה.** ואם מוות מופלא משמש כאישור לכך שהאל שלח את משה, על אחת כמה וכמה תחייתו המופלאה של ישוע מהמתים תוכיח את אמיתות שליחותו. ידידי צודק ב-100%! כיוון שאלוהים באמת הקים את ישוע מהמתים, ישוע הוא אכן המשיח המובטח, וגורלנו הנצחי תלוי בקבלתו או בדחייתו. פשוט אין דרך אחרת לאהוב את אלוהי ישראל, זולת האמונה במי שהוא בעצמו שלח! > "נָבִיא אָקִים \[תרתי משמע\] לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ׃ וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע אֶל־דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ" (דברים י"ח 19-18). > > "וְהִנֵּה הוֹפִיעַ עָנָן וְסָכַךְ עֲלֵיהֶם. יָצָא קוֹל מִתּוֹךְ הֶעָנָן: זֶה בְּנִי אֲהוּבִי; אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן!" (מרקוס ט' 7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אלוהים תמיד משאיר שארית](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-תמיד-משאיר-שארית/) **Published:** אפריל 4, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה מִן־הַתָּרִים אֶת־הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם׃ וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד׃ אִם־חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר־הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ אַךְ בַּיהוָה אַל־תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל־תִּירְאוּ אֶת־עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ אַל־תִּירָאֻם׃ וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י"ד 10-6). על-נקלה ניתן לשתול את הסיפור לעיל בספר מעשי השליחים. בקטע זה, יהושע בן-נון נראה בדיוק כמו סטפנוס (מה"ש ז') ושאול (פרק כ"א). כל מה שרצה לעשות היה לחלוק את החדשות הטובות עם עמו, אך הם סרבו להקשיב. במקום לקבל את דבריו באמונה (במדבר י"ד 11), הם ביקשו לסקול אותו. תראו מה זה להרגיש בודד; באותו רגע בהיסטוריה, "קהילת" ישראל מנתה ארבעה אנשים (משה, אהרון, יהושע וכלב), מתוך עם מלא בלא מאמינים. למרות שמדינות משגשגות תחת משטר דמוקרטי, האמת לעולם אינה נקבעת על ידי הרוב, במיוחד כשמדובר באמת רוחנית. בשנת 1948, כאשר היו בישראל פחות מחמישים יהודים משיחיים, הבשורה הייתה האמת ללא קשר לדעת הרוב; היא עודנה היתה בגדר החדשות הטובות לעמנו. זו ברכה מופלאה לראות את מספר המאמינים ההולך וגדל בארץ. ועם-זאת, אנו עדיין מונים פחות מאחוז אחד מכלל האוכלוסייה. אנו מייצגים מיעוט זעיר של מאמינים בדורנו, בדומה למשה, אהרון, יהושע, כלב, סטפנוס, ושאול בדורם. אולם עלינו להתעודד. אף על פי שדור אחד של בני ישראל דחה את הבשורה, הדור הבא האמין בה, ויהושע וכלב הובילו את עם אלוהים דרך הנהר הגועש, היישר לארץ המובטחת. **אסור לנו להיכנע לפחד מפני היותנו שנואים ודחויים.** אל לנו להתייאש מכך שיש כה מעט מאמינים בארץ. יום יבוא בו "שאול" של אומתנו יהפוך סוף סוף ל"פולוס", והעולם כולו יחווה מטר חסר תקדים של ברכת אלוהים! > "רָדַפְתִּי אֶת הַדֶּרֶך הַזֹּאת עַד מָוֶת. כָּבַלְתִּי אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְהִסְגַּרְתִּי אוֹתָם לְבָתֵּי כֶּלֶא, דָּבָר שֶׁגַּם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל יָעִיד עָלַי וְכָל הַסַּנְהֶדְרִין; מֵהֶם גַּם קִבַּלְתִּי אִגְּרוֹת אֶל אַחֵינוּ, וְהָלַכְתִּי לְדַמֶּשֶׂק לַעֲצֹר אֶת הַנִּמְצָאִים שָׁם וְלַהֲבִיאָם בִּכְבָלִים לִירוּשָׁלַיִם כְּדֵי שֶׁיֵּעָנְשׁוּ. וְהִנֵּה כְּשֶׁהָלַכְתִּי וְהִתְקָרַבְתִּי לְדַמֶּשֶׂק, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם בְּעֵרֶךְ, לְפֶתַע פִּתְאוֹם נָגַהּ סְבִיבִי אוֹר גָּדוֹל מִן הַשָּׁמַיִם. נָפַלְתִּי אַרְצָה וְשָׁמַעְתִּי קוֹל אוֹמֵר אֵלַי, שָׁאוּל, שָׁאוּל, לָמָּה אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי? שָׁאַלְתִּי, מִי אַתָּה, אֲדוֹנִי? הֵשִׁיב וְאָמַר אֵלַי, אֲנִי יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף" (מה"ש כ"ב 8-4). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [נאמנות אלוהי ישראל לעמו](https://igod.co.il/devotionals/נאמנות-אלוהי-ישראל-לעמו/) **Published:** אפריל 1, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל־שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל־בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ׃ וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל־אֹהֲבָיו אֵת כָּל־אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא־תוּכַל לוֹ כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" (אסתר ו 13-12). קיימות הקבלות מכוונות רבות בין מגילת אסתר לדניאל. שני הספרים מכילים אנלוגיות לסיפור יוסף. כמו אסתר, מרדכי, דניאל ושלושת חבריו, גם יוסף נלקח בניגוד לרצונו מארץ ישראל והפך לשני למלך בארץ אליה הוגלה. בסיפורי אסתר ודניאל, אנשי בליעל המקורבים למלך, תרים אחר דרכים לחסל את הגיבורים היהודים המסרבים להשתחוות לאלילים. בשני הסיפורים, אלה שביקשו את מותם של אותם יהודים, מתים באופן בו תכננו להוציא להורג את אויביהם. באופן מפתיע, מגילת אסתר נותנת לאשתו של המן את הקול המבטא את תמצית התיאולוגיה של שני הספרים! זרש מושכת באופן אירוני בחוטים של המן על-אף גזרת המלך, לפיה כל אישה חייבת להשתעבד לבעלה. בפרק ו 13, היא מתנהגת בדומה לחמור של בלעם: היא מבטאת מילים שניחנו בחוכמה על-טבעית, למעלה מהבנתה המוגבלת. "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא־תוּכַל לוֹ כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו". זרש מבהירה את המסר של אסתר ודניאל ואולי אף של התנ"ך כולו! אין תועלת בניסיון לגבור על עם ישראל ולנסות לעצור את תוכנית אלוהים לברך את העולם דרכו. אם לנסח את הדברים בצורה חיובית יותר, סיפור פורים הוא הזמנתו האוהבת של אלוהים לכרוע ברך בפני הגיבור היהודי הגדול ביותר בכתבי הקודש, במקום "ליפול לפניו" ולמות כפי שארע להמן וליתר אויבי עם אלוהים. הלוואי שאויבי ישראל יעריכו את חוכמתה האלוהית של זרש, בטרם יהיה מאוחר מדי! > "הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל הֱיוֹת שָׁוֶה לֵאלֹהִים, אֶלָּא הֵרִיק אֶת עַצְמוֹ, נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם; וְכַאֲשֶׁר הָיָה בְּצוּרָתוֹ כְּאָדָם, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְצִיֵּת עַד מָוֶת, עַד מָוֶת בַּצְּלָב. עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֹד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלֹהִים הָאָב" (פיליפים ב 11-6). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [עלינו להתפלל לישוע?](https://igod.co.il/devotionals/עלינו-להתפלל-לישוע/) **Published:** מרץ 26, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > וּסְטֵפָנוֹס נִסְקַל כְּשֶׁהוּא זוֹעֵק וְאוֹמֵר: אֲדוֹנִי יֵשׁוּעַ, קַבֵּל אֶת רוּחִי! כְּמוֹ כֵן כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְצָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: אֲדֹנָי, אַל תִּפְקֹד עֲלֵיהֶם אֶת הַחֵטְא הַזֶּה! אָמַר זֹאת וָמֵת (מעשי השליחים ז' 60-59). שני דברים בולטים במיוחד בתפילתו האחרונה של סטפנוס: ראשית, הוא מתפלל ישירות לישוע. עבור יהודי במאה הראשונה, לפנות באופן ישיר לישוע בתפילה ולכנותו "אֲדֹנָי", משמע כי סטפנוס הבין לאשורה את טבעו השמימי של המושיע. שנית, התיאולוגיה שלו, שהתייחסה לישוע כאלוהים (כפי שאכן עולה מכתבי הקודש), אפשרה לו לעשות משהו באמת על-טבעי: הוא נפטר ללא מרירות! בהתחשב בכל הדרכים בהן אנשים פוגעים בנו, (לפעמים באופן ממשי ולפעמים בתפיסתנו בלבד), רק בכוחה של תיאולוגיה מקראית בריאה לתת לנו לנוח על משכבנו בשלום, בלי לשאת אבנים בידינו! אבינו היקר שבשמים, אנא תן לנו לחיות (ולמות) בלי לנטור טינה. עזור לנו לשאת את עינינו לישוע ולדבר עימו, בעיקר באותם רגעים בהם נפגענו על-ידי אנשים שאנו באמת אוהבים. > "אָמַר יֵשׁוּעַ: אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים" (לוקס כ"ג 34). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ניסיון להשמדה מסתיים בחג](https://igod.co.il/devotionals/ניסיון-להשמדה-מסתיים-בחג/) **Published:** מרץ 24, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי׃ וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל־עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ… אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת־הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת־כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל־הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (אסתר ב' 22 – ג' 1). מרדכי היהודי, צאצא של שאול המלך, הציל את חיי אחשוורוש. כאות הוקרה, קידם המלך את… המן העמלקי, שונא-יהודים החפץ בהשמדתם. ממש הוקרת תודה! אם התיאולוגיה שלנו אינה נותנת מקום לשגשוגם של הרשעים ולהתעלמות לכאורה ממעשיהם הטובים של הצדיקים (הזוכים לקללות ולהשפלות), סביר להניח שנפתח מרירות כלפי אלוהים (וכלפי הקהילה), כאשר הוא לא יענה על ציפיותינו לדרך בה ראוי העולם להתנהל. באופן טרגי, בשורת השגשוג (prosperity gospel) עובדת **רק** עבור אלו המטיפים אותה, אך לכל היתר אין זו אלא דרך המובילה לאכזבה גמורה. אמונה מקראית אמיתית אמנם מוכנה לעיתות של **בכי וזעקה מרה** (אסתר ד' 1), אולם היא לוקחת בחשבון את העובדה שכל ניסיון לכלות את עמו של אלוהים, תמיד הסתיים בחג ליהודים. > "עַל־כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל־שֵׁם הַפּוּר עַל־כֵּן עַל־כָּל־דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה־רָאוּ עַל־כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם׃ קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל־זַרְעָם וְעַל כָּל־הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה׃ וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא־יָסוּף מִזַּרְעָם" (אסתר ט' 28-26). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המשיח יהיה חייב לעבור את זה...](https://igod.co.il/devotionals/המשיח-יהיה-חייב-לעבור-את-זה/) **Published:** מרץ 15, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > וְעַתָּה אִם־תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שמות ל"ב 32). היהדות הרבנית מתקשה לעכל משיח שיידחה, יסבול ואף ימות עבור חטאי ישראל. אך אם על המשיח להידמות למשה, עליו לנקוט באמצעים קיצוניים במטרה להביא סליחה לישראל; להימחק מספרו של אלוהים ואפילו להיתלות מרצונו ובאופן פומבי על עץ! אם חושבים על-כך, עלינו להודות כי יהדות מקראית אותנטית אינה יכולה אלא להאמין במשיח כמו משה, שהלך עד הסוף המר כך שאנו (יהודים וגויים) נוכל לזכות בסליחת חטאים! > "וּבְעֶרֶךְ בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ צָעַק יֵשׁוּעַ בְּקוֹל גָּדוֹל: אֵלִי, אֵלִי, לְמָה שְׁבַקְתָּנִי? כְּלוֹמַר, אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?" (מתי כ"ז 46). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המפתח לברכות](https://igod.co.il/devotionals/המפתח-לברכות/) **Published:** מרץ 12, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן־הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא־תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כ"ו 6). ויקרא כ"ו מספק חומר רב לחזון האסכטולוגי של הנביאים. עבור נביאי המקרא, המחשבה שישראל ישכנו בשלום בארץ המבוטחת, ללא חיות רעות או אויבים שיפחידו אותם, דמתה לשיבה לגן עדן. מאחר שהבטחות גן עדן מותנות בצייתנותם של ישראל לחוק בפרק כ"ו (פס' 3-2), היו הנביאים מודעים עד כאב לכך שישראל לעולם לא יוכלו לזכות בברכה זו ללא התערבות על-טבעית. ## לא בידיים שלנו באורח פלא, הנביאים מעבירים את ההבטחה המותנית הזו, בויקרא כ"ו 6, למציאות בלתי-מותנית, בעתיד (ירמיה ל 10,מ"ו 27; יחזקאל ל"ד 28, ל"ט 26; מיכה ד' 4; צפניה ג' 13). עבור הנביאים, הבטחות התורה לברכות יכלו להפוך למציאות, לא על ידי קיום ברית סיני, אלא באמצעות כריתת ברית חדשה (ירמיה ל"א 34-31; יחזקאל ל"ו 27-25) וביאת המשיח (ירמיה ל' 9, ל"ג 15, 17, 22-21, 26; יחזקאל ל"ד 24-23, ל"ז 25-24). אין זה מוגזם לומר כי הברית החדשה והתקווה המשיחית הינן המפתחות היחידים שבכוחם לפתוח את הדלת לברכות המובטחות בתורת משה. נביאי ישראל קראו את משה ובאמת השתוקקו לישוע! כמו הנביאים, כשאנו קוראים את משה, עלינו לראות את ישוע ואף לייחל לבואו! > "וַאֲנִי יְהוָה אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי׃ וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה־רָעָה מִן־הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים… וְלֹא־יִהְיוּ עוֹד בַּז לַגּוֹיִם וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד" (יחזקאל ל"ד 25-24, 28). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אין נביא בעירו?](https://igod.co.il/devotionals/אין-נביא-בעירו/) **Published:** מרץ 7, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ חִטָּה בְּמִצְרַיִם, שָׁלַח אֶת אֲבוֹתֵינוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, וּמוֹצָאוֹ שֶׁל יוֹסֵף נִתְגַּלָּה לְפַרְעֹה (מעשי השליחים ז' 13-12). דרשתו של סטפנוס באה כתגובה להאשמות על-כך שדיבר נגד משה והתורה (מע"ה ו' 11, 13). טיעוניו של סטפנוס לטובת משיחיותו של ישוע שאולים ישירות מפרדיגמה נבואית הממוקמת בתורה עצמה! הסיפורים על יוסף ומשה מלמדים אותנו כי אלו שנשלחים על-ידי האל להושיע את ישראל, מלכתחילה סובלים דחייה (ז' 9, 29-27). בהקשר זה אפוא, התייחסותו של סטפנוס להתגלות יוסף בפני אחיו "בפעם השנייה" מספקת רמז דק, אך עם-זאת מדהים, לתקווה שיום יבוא וישראל יכירו בישוע, כאשר הוא ישוב שנית! ממש כשם שהתורה מהווה עדות ראשית בנאומו של סטפנוס לכך שישוע אינו אלא המשיח, כך התורה מתפקדת כעדת מפתח נגד התיאולוגיה הגורסת כי אלוהים זנח את ישראל משום שדחו את המשיח בביאתו הראשונה! > "וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא־עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו" (בראשית מ"ה 1). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המלך שמסר את חייו עבור ישראל](https://igod.co.il/devotionals/המלך-שמסר-את-חייו-עבור-ישראל/) **Published:** פברואר 20, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > וְלֹא־הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֵם־בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ וְלֹא שָׁמַע אֶל־דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ׃ וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד׃ וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן־הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר־לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל־יֹאשִׁיָּהוּ׃ וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל־יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל־הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל־יֹאשִׁיָּהוּ עַד־הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל־יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל־הַקִּינוֹת (דה"א ל"ה 25-22). מנקודת מבטם של מחברי ספרי מלכים ודברי הימים, יאשיהו אינו רק אחד ממלכיה הגדולים ביותר של ישראל, הוא טיפוס פסאודו-משיחי (השוו מל"ב כ"ג 25 גם דברים ל"ד 10). הוא בטח בדבר אלוהים יותר מאשר בזהב צרוף (ראו דה"ב ל"ד 33-1) והוביל את ישראל לחידוש חגיגות הפסח (ל"ה 19-1). מותו בטרם עת, מיד לאחר חג המצות, בא באופן לא צפוי וגרר קינות שהוקדשו "למלך הדקור" והפכו חלק בלתי נפרד מהפולחן הלאומי של ישראל. **מדוע זה כה חשוב?** נסיבות מותו של יאשיהו מספקות את הרקע הנדרש להבנת זכריה י"ב 11-10. בפסוקים אלו, האבל של ישראל על האחד "אֲשֶׁר־דָּקָרוּ" (פס' 10) מקביל לאבל על יאשיהו: "בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ־רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (זכריה י"ב 11; ראו דה"ב ל"ה 2-24). כמה אנו מייחלים ליום בו קינתם של ישראל על מלכם הנדקר (ישוע), שמסר את חייו לאחר חגיגת הפסח בקרב עמו (יוחנן "ג-י"ז), תהפוך אף היא חלק בלתי נפרד מהפולחן הלאומי. > "זֶה שֶׁרָאָה הֵעִיד וְעֵדוּתוֹ נֶאֱמָנָה וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֱמֶת, לְמַעַן תַּאֲמִינוּ גַּם אַתֶּם. הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵרְעוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַכָּתוּב: וְעֶצֶם לֹא-תִּשְׁבְּרוּ בוֹ. וְעוֹד כָּתוּב אַחֵר אוֹמֵר: וְהִבִּיטוּ אֵלָיו אֶת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ" (יוחנן י"ט 37-35). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מי הדמות המסתורית בזכריה?](https://igod.co.il/devotionals/מי-הדמות-המסתורית-בזכריה/) **Published:** פברואר 18, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר (זכריה י"ב 10). התלמוד ופרשנות רבנית מימי הביניים, מזהים את ה"דקור" עם משיח בן יוסף, שעתיד למות בקרב הסופי (פס' 9-1). עם-זאת, בשום מקום בפרק י"ב או בספר זכריה כולו, אין פסוקים המתארים מצביא עתידי מבית יוסף. הפרשנות הרבנית אינה אלא ניסיון ברור לחמוק מהאופן בו מזהה הברית החדשה את הנדקר עם ישוע בן דוד. **האם קיימים אפוא רמזים מההקשר הרחב לכך שהנדקר הוא אכן משיח בן דוד?** **בהחלט!** בזכריה ט' 9, המלך שעתיד לבוא משבט יהודה מתואר כ"נוֹשָׁע" וגם כ"עָנִי". הצורה המיוחדת בה נכתבה המילה "נוֹשָׁע", מופיעה בתנ"ך פעמיים נוספות בלבד (דברים ל"ג 29; ישעיהו מ"ה 17). מילה זו לוקחת כמובן מאליו, חוויה של סבל מצד מי שנושע. הוסיפו לכך את העובדה שהמילה "עָנִי" (זכריה ט' 9), יכולה להתפרש גם כ"מעונה" (ראו ישעיהו נ"ג 4, 7), בייחוד בהקשר בו המילה מופיעה לצד נגזרות השורש "י.ש.ע." (תהלים ל"ד 7, ס"ט 30, ע"ב 4). זכריה ט' 9, המזוהה על-ידי רוב הפרשנים היהודים כפסוק המדבר על משיח בן דוד, סולל את הדרך לזכריה י"ב 10, למשיח אחד שהוא גם רם ונישא וגם מעונה. מהי זהותו של הנדקר בזכריה י"ב 10? ישוע אינו אלא המועמד היחיד לתפקיד! > "וְעוֹד כָּתוּב אַחֵר אוֹמֵר: וְהִבִּיטוּ אֵלָיו אֶת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ" (יוחנן י"ט 37). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [העבודה שהושלמה](https://igod.co.il/devotionals/העבודה-שהושלמה/) **Published:** פברואר 15, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְכָל־אָדָם לֹא־יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד־צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל" (ויקרא ט"ז 17). פרשני המסורת שברו קולמוסים רבים בגין הפסוק לעיל. לפיו, אין לאף אדם רשות להיכנס לאוהל מועד במטרה לסייע לכהן הגדול לכפר על חטאי העם. כמה רבנים מגבילים זאת לאוהל מועד, שכן הכהן הגדול קיבל עזרה לקיום הטקס בבית המקדש. אחרים טוענים שאפילו ארבעת היצורים ביחזקאל א' 10 יצאו מקודש הקדשים בהתאם לאותו פסוק. אחרים טוענים שהכהן הגדול ודאי היה רם יחסית לאדם רגיל (ראו מלאכי ב' 7), מאחר ואף אדם לא שהה באוהל מועד כאשר הכהן הגדול השלים את עבודתו בקודש. דבר אחד בטוח, בכל הנוגע לכפרה על חטאינו, כיחידים וכעם, התורה ברורה למדי: עלינו לשים את כל כובד מבטחנו על כתפיו של הכהן הגדול, בעת עבודתו. אין ספק שעלינו "לענות את נפשנו" (לחזור בתשובה; ויקרא ט"ז 29, 31) במטרה להפיק תועלת מעבודתו של הכהן הגדול, אך אין ביכולתנו לעשות מאומה, פשוטו כמשמעו, כדי לכפר על עצמנו. עלינו לקבל בענווה את הכפרה שעורך עבורנו הכהן הגדול. וזו, חברים יקרים, הסיבה שבעטיה ישוע הוא הדרך, האמת והחיים. **פעילויות דתיות, מעשים טובים ואפילו תחינה בפני אלוהים שיסלח לנו, אינם יכולים לכפר ולו גם על הזעירים שבחטאים.** אלוהים הטיל את מלאכת הכפרה על הכהן הגדול, עד כדי כך שדוד המלך מכנהו "אדון" (תהלים ק"י 1); זהו כהן כה אלוהי שכהונתו עומדת לעד (תהלים ק"י 4); כהן כה מושלם עד כי הכפרה שערך פעם אחת עומדת לעד ואין צורך לחזור עליה שנה בשנה. חברים יקרים, הבה ננוח ונתענג בעבודתו המושלמת של כוהננו הגדול, תוך ידיעה שישוע אינו זקוק, או אפילו רוצה, את עזרתנו לסלוח לנו. כל מה שאלוהים חפץ מאיתנו הוא את אמוננו המוחלט בעבודה שהבטיחה את כפרתנו הנצחית והגמורה, באמצעות מותו ותחייתו של ישוע משיחנו. > "הוּא זֹהַר כְּבוֹדוֹ וְצֶלֶם עַצְמוּתוֹ וְנוֹשֵׂא כֹּל בִּדְבָרוֹ רַב-הַגְּבוּרָה, וּלְאַחַר שֶׁעָשָׂה טִהוּר חֲטָאִים יָשַׁב לִימִין הַגְּדֻלָּה בַּמְרוֹמִים" (עברים א' 3). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [החדשות האמינות ביותר](https://igod.co.il/devotionals/החדשות-האמינות-ביותר/) **Published:** פברואר 13, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל־כָּל־אָח אַל־תִּבְטָחוּ כִּי כָל־אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל־רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ׃ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר־שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ… מִי־הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת־זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי־יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל־מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר" (ירמיה ט' 4-3, 11). אנו חיים בזמנים מבלבלים להפליא, בעיקר מפני שכל הידוע לנו אודות המתרחש בעולם מסונן דרך כלי התקשורת הפופולריים. מדינות שלמות תלויות בדברי מגישי החדשות האהובים עליהן והן מאפשרות להם להכתיב את ערכיהן באמצעות פרשנויותיהם למתרחש במציאות. תוכנית סאטירה אהובה בישראל, ארץ נהדרת, מרבה ללעוג לאמון העיוור שנותנים אנשים בתקשורת לעיוותים האנטישמיים של ה-BBC נוכח האירועים הנוכחיים באיזור. אך אם סבורים אנו כי ערוצי החדשות האהובים עלינו ידווחו עבורנו את האמת, את כל האמת ורק את האמת, הבה נשים לב כיצד מתאר ירמיה את לשון האדם. לדבריו, שפת האם של כל אדם היא הונאה. פשוט אי-אפשר לסמוך על המילים היוצאות מפינו כיוון שהן נובעות מתוך לב ערל (ראו ירמיה ט' 25-24). **לאפשר לכל ערוץ חדשות, ימין או שמאל, לקבוע את תפיסת עולמנו זו שטות גמורה!** המקור החדשותי היחיד שניתן לסמוך עליו לחלוטין, ולכן צריך לעצב את השקפותינו ולקבוע את ערכינו, הוא דבר אלוהים שנמסר בפי נביאיו ושליחיו. האנשים החכמים באמת הם אלה המתחייבים ללימוד מעמיק של הכתובים, ביודעם כי "שפת האם" של אלוהים אינה אלא אמת. אין ביכולתו לשקר לגבי העבר, ההווה או אפילו העתיד. כל מילה היוצאת מפיו נכונה לחלוטין. לפיכך, אם נאפשר לכתבי הקודש להיות מקור החדשות המועדף עלינו, נוכל להיות בטוחים כי לעולם לא נולך שולל. > "כָּל־אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ׃ אַל־תּוֹסְףְּ עַל־דְּבָרָיו פֶּן־יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ" (משלי ל' 6-5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [איך אפשר לא לשבח את ה׳ אחרי זה?](https://igod.co.il/devotionals/איך-אפשר-לא-לשבח-את-ה׳-אחרי-זה/) **Published:** ינואר 22, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > הַלְלוּ אֶת־יְהוָה כָּל־גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל־הָאֻמִּים׃ כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת־יְהוָה לְעוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ (תהלים קי"ז 2-1). מילת המפתח במזמור זה היא "כִּי", ביטוי עברי שמשמעותו "משום ש…" או "מפני ש…". מדוע כל הגויים מצווים לשבח את אלוהים? משום (1) שגבר חסדו על ישראל (="עלינו"); ולכן (2) כל הבטחות אלוהים בפי נביאיו התגשמו ו/או יתגשמו בעתיד. תהלים קי"ז, המזמור הקצר ביותר בתנ"ך, מזמין את כל אומות הגויים להיות תלמידים של היסטוריית ונבואת המקרא, להתאהב בתנ"ך ולגלות כי אלוהי ישראל אינו מכריח את עמו להיכנע אלא מכניע אותם באהבה; לגלות כי **לסמוך על הבטחות אלוהים אינה הליכה על קרח דק, אלא הישענות עם כל כובד משקלנו על סלע איתן.** מזמור זה אומר כי ההיסטוריה של ישראל מעולם לא נועדה להיות של ישראל לבדם כי אלוהים תמיד השתוקק לגלות עצמו לכל משפחות האדמה ולקבל מהם שבח והלל! האם אתם משתוקקים לשבח ולהלל את אלוהים עוד יותר? אם-כן, הכינו כוס קפה, שבו עם תנ"ך פתוח ועד-מהרה, תגלו כי חסדו המופלא של אלוהים כלפי עמו ישראל ניתן גם לכם! > "זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל־אַפְסֵי־אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ׃ הָרִיעוּ לַיהוָה כָּל־הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ" (תהלים צ"ח 4-3). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אפשר לראות את כבוד ה׳?](https://igod.co.il/devotionals/אפשר-לראות-את-כבוד-ה׳/) **Published:** ינואר 17, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל־הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן (שמות ט"ז 10). מעניין כי במקרים רבים בתנ"ך "כבוד ה'" מופיע לצד המילה "נראה", והמקבץ הרב ביותר של הצמד מופיע דווקא בתורה גופא (שמות ט"ז 10; ויקרא ט' 6, 23; במדבר י"ד 10, ט"ז 19, י"ז 7, כ' 6; ישעיהו ס' 2; תהלים ק"ב 17). עם ישראל יכול היה לחזות אפוא בהתגלות נראית לעין של כבוד ה'! מנקודת מבט מקראית-תיאולוגית, אחת מפסגות עלילת התורה באה לידי ביטוי כאשר "כבוד ה'" יורד על הר סיני בפעם הראשונה (שמות כ"ד 16) ואז עובר למשכן (מ' 35). יתרה מכך, "כבוד ה'" הממלא את המשכן בשמות מ 35-34 מזוהה כאלוהים עצמו, הקורא למשה מקודש הקודשים בויקרא א' 1. באופן מסתורי, כבוד ה' מתגלה כדמות! אמנם רבים טוענים כי גרסת התורה למונותיאיזם נוגדת את האופן בו מציגה הברית החדשה את ישוע כאלוהים המתהלך עמנו על הארץ מבלי לחדול מלהיות אלוהים בשמים. אך למען האמת, **התורה היא זו המניחה את היסודות המקנים לנו את היכולת להבין את התגשמות כבוד אלוהים בבשר!** > "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר וְהַדָּבָר הָיָה אֶת-הָאֱלֹהִים וְהוּא הַדָּבָר הָיָה אֱלֹהִים… וְהַדָּבָר לָבַשׁ בָּשָׂר וַיִּשְׁכֹּן בְּתוֹכֵנוּ וְאֶת-כְּבוֹדוֹ רָאִינוּ כִּכְבוֹד בֵּן יָחִיד לְאָבִיו מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת" (יוחנן א' 1, 14). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כבוד אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/כבוד-אלוהים/) **Published:** ינואר 14, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ… תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי… יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי" (תהלים י"ט 2, 8, 16). תהילים י"ט מדבר על מסע רוחני המתחיל בתואר הכי לא אישי של אלוהים, "אל", ומסתיים בתואר המשקף חוויה אישית של אהבת ה': "גואלי". כינויים אלה משקפים אופנים שונים של התגלות האל (ההתגלות הכללית וההתגלות המיוחדת). הם מסייעים בידינו להבין מיהו אלוהים ומי אנחנו. אך חשוב מכך, מי אנחנו צריכים להיות. ### שתי אמיתות חשובות כאשר אנו מביטים לשמים ומאזינים לעדותם, אנו עומדים ביראת כבוד מול כוחו של אל השוכן בשמים (פס' 7-2). על ידי הגות בתורה והקשבה לעדותה (פס' 14-8), אנו לומדים שתי אמיתות חשובות ביותר: האמת הראשונה שאנו לומדים היא על "אל". בכתובים שמו הפרטי, הוא יהוה (לא זאוס, הבעל, או האשרה). הכתוב אומר כי אל רוצה שנכירו אישית, ובהגות בכתובים אנו מגלים את השלמות המוחלטת של כל דרכיו (פס' 10-7). האמת השנייה שאנו לומדים היא על עצמנו. אנו לומדים במהירות כיצד ליבנו מעיד, לא על כוחו ושלמותו של אלוהים, אלא על כוחו של החטא בחיינו ועל עומק חוסר שלמותנו (פס' 14-12). **וכך מגיע המסע לקראת ידיעה אישית של אלוהים לסיומו; ברגע שאנו עדים לכוחו של אלוהים, לשלמות האישיות שלו ולעומק החטא שלנו, ביכולתנו לזעוק לאלוהים שישנה אותנו מבפנים.** אנו זועקים לאלוהים לשנות את דיבורנו ומחשבותינו, מעדות נגדנו לעדות על אהבתו המדהימה ועל כוחו להושיע! אבל חברים יקרים, אי אפשר לקחת את המסע המדהים הזה מאל לגואל, בזמן שאנו מכלים את זמננו בטלפון החכם במקום במבט לשמיים ובהגות בכתבי הקודש: > "הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי" (תהלים קי"ט 37). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [תקווה נצחית](https://igod.co.il/devotionals/תקווה-נצחית/) **Published:** ינואר 10, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** הפסוק הפותח והפסוק הסוגר של ספר חבקוק לא היו יכולים להיות שונים יותר זה מזה: הוא פותח בקינה, "משא כבד": **"הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִֽיא׃ עַד־אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תֹושִֽׁיעַ. " (חבקוק א' 1-2).** הוא חותם את הספר בשיר הלל מתפרץ, שבו הוא מביע שמחה עילאית על "אלוהי ישועתו": **"וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלֹוזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִֽי ׃ יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּֽאַיָּלֹות וְעַל בָּמֹותַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָֽי." (חבקוק ג' 18-19).** ### המניע להלל ראוי לציון באופן מעורר פליאה אפילו, שאותו המצב שעורר את חבקוק להשמיע קינה בתחילת הספר, נותר בעינו גם בסוף הספר: האויבים עדיין מאיימים על ירושלים (חבקוק ג' 16), והמחסור במזון… העצים ריקים מתאנים וזיתים, אין ענבים בגפן, אף לא ירקות ולא בשר (חבקוק ג' 17). אז אם הנסיבות לא השתנו, כיצד עבר חבקוק מ"משא" לנגינה"? מה כן השתנה? נקודת המבט של חבקוק! על ידי אמונה, חבקוק הבין שתכניתו של אלוהים לעולם הזה ועבור עמו לא השתנתה, וכל הבטחות אלוהים ישאו פרי בהתאם ללוח הזמנים השמיימי של אלוהים. הוא למד שחיים המלאים בשמחה אינם מותנים בהשבתת כל האיומים הקיימים ואף לא במקרר מלא בכל טוב, אלא, היסוד שלהם הוא בתקווה הנצחית לישועת אלוהים, מתנה שניתנת בנדיבות ובשפע על ידי אלוהים לכל מי שמבקש (חבקוק ב' 3-4; רומים א' 16-17)! > על ידי אמונה, חבקוק הבין שתכניתו של אלוהים לעולם הזה ועבור עמו לא השתנתה, וכל הבטחות אלוהים ישאו פרי בהתאם ללוח הזמנים השמיימי של אלוהים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אל תפחד!](https://igod.co.il/devotionals/אל-תפחד/) **Published:** ינואר 8, 2024 **Author:** סת' פוסטל **Content:** ספר ישעיה מגולל את סיפורם של שני מלכים שעמדו בפני אותו משבר: חיילי האויב צועדים לכיוון ירושלים להילחם בה ולהרוג את המלך: *אחז:* "וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן-יוֹתָם בֶּן-עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם וּפֶקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ…" (ישיעיה ז' 1). *חזקיה:* "וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-רַבְשָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד וַיַּעֲמֹד בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס" (ישעיה ל"ו 2). אך כה שונה תגובתם של שני המלכים, שהיו אגב, אב ובנו: *אחז:* "וַיֹּאמֶר אָחָז  **לֹא-אֶשְׁאַל** וְלֹא-אֲנַסֶּה אֶת-יְהוָה." (ישעיה ז' 12). *חזקיה:* "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק **וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה**." (ישעיה ל"ז 1). שני המלכים פחדו (ז 2; ל"ז 6), אך תגובותיהם לפחד שלהם עצמם, שונות כל-כך! > אחז החליט לחפש דרכים "פרקטיות" להתמודדות עם המצב. **חזקיה פנה אל הדרך היחידה להתמודדות עם המצב!** ### התמודדות עם פחד ארצנו מתמודדת עם משבר מעורר אימה, מול אויב בלתי נראה. האם את/ה פוחד/ת? תנו לי לעודד אתכם ללכת אחר הדוגמה של חזקיה: הביאו את כל פחדכם לאלוהי ישראל היום, משום שהוא ממש רוצה לומר לכם משהו עכשיו: "**אַל-תִּירָא כִּי עִמְּךָ-אָנִי אַל-תִּשְׁתָּע כִּי-אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף-עֲזַרְתִּיךָ אַף-תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי**." (ישעיה מ"א 10) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית, חרבות ברזל --- ### [אלוהים זוכר אותנו!](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-זוכר-אותנו/) **Published:** דצמבר 26, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** המילים "זיכרון" ו-"שכחה" הן מילות מפתח במזמור מ"ב. בני קורח נזכרים בזמנים בהם היו מתאספים, כל העם, בבית המקדש לעבוד ולהלל את אלוהים! **"אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי׀ נַפְשִׁי כִּי אֶֽעֱבֹר בַּסָּך אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית אֱלֹהִים בְּקֹול־רִנָּה וְתֹודָה הָמֹון חֹוגֵֽג." (מזמור מ"ב 5, 7).** אבל משום שהורחקו בכוח מבית המקדש על ידי אויב, הם נטו בטעות לחשוב שאלוהים שכח אותם: **"אֹומְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָֽמָּה־קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אֹויֵֽב." (מזמור מ"ב 10; ראה גם מ"ג 2; מ"ד 24).** בשעה הזו של ייאוש, כשהם חושבים שהחיים לעולם לא ישובו למסלולם הרגיל, ולא יהיה באפשרותם לשוב ולהלל את אלוהים יחד עם כל עמו… ממש אז, בני קורח נרגעו מעט ולקחו קצת זמן לבחון את עצמם, להגות בדבר אלוהים ולחשוב חיובי: **"מַה־תִּשְׁתֹּוחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הֹוחִילִי לֵֽאלֹהִים כִּי־עֹוד אֹודֶנּוּ יְשׁוּעֹות פָּנָֽיו." (מזמור מ"ב 6, 11; מ"ג 5).** > התעודדו יקרים, אלוהים זוכר אותנו, עוד נשוב להלל אותו ביחד (ראו מזמור מ"ג 3-4), ובגלל הצלב, הדבר היחיד שאלוהים בוחר לשכוח זה החטאים שלנו (ירמיה ל"א 34; אל העברים ח' 12)! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [כיצד לקרוא את הכתובים?](https://igod.co.il/devotionals/כיצד-לקרוא-את-הכתובים/) **Published:** דצמבר 25, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > כְּשֶׁיָּצְאוּ בִּקְּשׁוּ מִשָּׁאוּל וּבַר-נַבָּא לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה (מעשי השליחים י"ג 42). שמעתי במו אזני אנשים האומרים כי התנ"ך משעמם. למען האמת, בכל פעם שאני שומע שיעור מהתנ"ך, המתייחס אליו כאל ספר גדוש בעובדות חסרות משמעות ומצוות מיושנות, גם אני נרדם. בטוח שהדרשה של שאול לא הרדימה איש (לכל הפחות, לא במקרה דנן). אדרבא, דרשתו גרמה להם להתחנן שישוב ללמד בשבת הבאה. מדוע? כי **שאול הראה דרך העלילה, הנבואות והשירה, שהתורה, הנביאים והכתובים (תנ"ך) חוברו בכוונה תחילה, עם תוכנית-על ועם מסלול המוביל לישוע.** נפלה בחלקי הזכות ללמוד את התנ"ך תחת ד"ר ג'ון סיילהיימר (ז"ל), אדם שתדיר נהג לרתק את תלמידיו דרך האופן בו לימד וכתב, בכך שהראה שוב ושוב כי המקרא אינו שריד עתיק ומנוון שמקומו במוזיאון. אדרבא, זהו דבר אלוהים חיים שעלינו ללמוד במהלך כל החיים, לא רק על-מנת להבין את הברית החדשה טוב יותר, אלא משום שאנו באמת ובתמים רוצים לדעת את ישוע! > "אָמְרוּ זֶה לָזֶה: הֲרֵי לִבֵּנוּ הָיָה בּוֹעֵר בְּקִרְבֵּנוּ כְּשֶׁדִּבֵּר אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ וּפָתַר לָנוּ אֶת הַכְּתוּבִים!" (לוקס כ"ד 32). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אלוהים אוהב חוטאים!](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-אוהב-חוטאים/) **Published:** דצמבר 10, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > כַּאֲשֶׁר הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר צָלְחָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁצָּלְחָה עָלֵינוּ בַּתְּחִלָּה (מעשי השליחים י"א 15) אי-אפשר להפריז בחשיבותו של פסוק זה בספר. כיפא מבהיר באופן שלא משתמע לשני פנים כי אלוהים נתן לגויים חוויה של "פרק ב' במעשי השליחים", ממש "כְּמוֹ עָלֵינוּ בַּתְּחִלָּה". על-אף שאלוהים הבטיח לשפוך את רוחו רק על עם ישראל (יחזקאל ל"ו 27), הוא מרעיף זאת גם על אלו שאפילו לא הוזמנו להצגה! אם אתם כמוני, אתם עלולים מדי פעם לחשוב כי יש לאלוהים ילדים מועדפים במשפחתו ולעולם אינכם טובים מספיק כדי להיכלל ברשימה. עד כמה שהדבר עשוי להישמע מפתיע, אלוהים אינו נושא פנים לאיש כי הדבר יעמוד בסתירה גמורה לבשורה. **עובדה: אלוהים אוהב חוטאים, ואני הגדול שבהם! "הֵיכָן שֶׁהִתְרַבָּה הַחֵטְא, הַחֶסֶד שָׁפַע עוֹד יוֹתֵר" (רומים ה' 20).** המוצא האתני ומעשי המוסר אינם מעניקים לי מקום מיוחד או עדיפות כלשהיא. ישוע, והוא לבדו, הוא כרטיס הזהב שבאמצעותו נקבל חן וחסד נצחיים מאלוהים. "הוא אהבני, הוא אהבני! הוא אהבני! ישוע מושיעי". > "כִּי כָּל הַבְטָחוֹת אֱלֹהִים, כֵּן הֵן בּוֹ. לָכֵן הָאָמֵן שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים בּוֹ כָּבוֹד לֵאלֹהִים גַּם הוּא בְּאֶמְצָעוּתוֹ" (קור"ב א' 20). > "אֲבָל אֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים אָהַב אוֹתָנוּ, וּבְאַהֲבָתוֹ הָרַבָּה, אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ, הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם!" (אפסים ב' 5-4). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [למה אנחנו בוטחים באלוהים? ולמה כדאי גם לך!](https://igod.co.il/devotionals/למה-אנחנו-בוטחים-באלוהים-ולמה-כדאי-גם-ל/) **Published:** נובמבר 22, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בַּיּוֹם הַמְיֻעָד לָבַשׁ הוֹרְדוֹס לְבוּשׁ מַלְכוּת, יָשֵׁב עַל כֵּס הַמִּשְׁפָּט וְנָשָׂא לִפְנֵיהֶם נְאוּם. זֶה קוֹל אֱלֹהִים וְלֹא קוֹל שֶׁל אָדָם! הֵרִיעַ הַקָּהָל (מעשי השליחים י"ב 22-21). מדוע אנו מעדיפים לשים את מבטחנו באנשים הנראים יפה מבחוץ, אך במציאות הורסים באופן פומבי את אלו המעיזים לחבל בדמותם (י"ב 19); אנשים המבצעים מעשים יוצאים מן הכלל מול מצלמת הטלוויזיה, אך במציאות אינם מסוגלים להביס תולעת (י"ב 23)? טוב הרבה יותר לבטוח באלוהים, הנותן לנו תקווה בפני המוות (י"ב 12) וחירות מכבלי המאסר (י"ב 7); אלוהים שאינו מוגבל לפעול לטובתנו, על-אף חוסר אמונתנו (י"ב 16-15). > "כֹּה אָמַר יְהוָה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן־יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ׃ וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב׃ בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ׃ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם וְעַל־יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרָא כִּי־יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (ירמיהו י"ז 8-5). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [למה לב האדם כל כך רע?](https://igod.co.il/devotionals/למה-לב-האדם-כל-כך-רע/) **Published:** נובמבר 21, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם (בראשית ו' 5). > "וַיָּרַח יְהוָה אֶת־רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־לִבּוֹ לֹא־אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת־הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא־אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת־כָּל־חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (בראשית ח' 21). > "וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים ל"א 21). בדרך כלל, יהודים ונוצרים לוקחים כמובן מאליו את ההשוואה בין התורה לברית סיני (כלומר, שהתורה וברית סיני הן היינו הך). עם-זאת, קריאה צמודה של הרישא (בראשית א'-י"א) והסיפא (דברים כ"ט-ל"ד) של ספר התורה אינה מחזקת הנחה זו. בתחילתה ובסופה של התורה, נאמר כי הגלות מגן העדן (בראשית ג' 24-23) ומהארץ המובטחת (דברים ל' 2-1), קרתה משום שאדם (האנושות) וישראל הפרו את ברית האל. ישראל, כצאצאיו של אדם, מוצאים עצמם אפוא בבבל (בראשית י"א 9-1; מל"ב כ"ה). מנקודת מבטו של משה, הבעיה נעוצה ביצר, הנוטה לעשות את הרע בעיני ה'. מציאות זו אינה יכולה לבוא על תיקונה על-ידי מאמץ אנושי רב יותר בעזרת מעשים טובים. אדרבא, בעיית יצר הרע דורשת מנתח רוחני שיערוך ניתוח לב פתוח. "וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל' 6). ללא ספק, משה שירת כמתווך של ברית סיני; אך בעודו חי בצל כישלונותיהם החוזרים ונשנים של בני ישראל במשך ארבעים שנה, ומתוך וודאות כי הם עתידים להפר את הברית ולצאת לגלות (דברים ד' 30-24; ל' 1 – ל"ב 43), משה ויתר הנביאים אחריו, הטיפו בלהט את הברית החדשה (ראו למשל, ירמיהו ל"א 34-31; יחזקאל לו 27-24). אם-כן, הבנת המסר של משה והנביאים, מובילה לאמונה בישוע. > "וּבִהְיוֹת הָאֱלֹהִים בְּעֶזְרִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הֲרֵינִי עוֹמֵד וּמֵעִיד לִפְנֵי קְטַנִּים וּגְדוֹלִים וְאֵינֶנִּי אוֹמֵר דָּבָר מִלְּבַד הַדְּבָרִים שֶׁהַנְּבִיאִים וּמֹשֶׁה אָמְרוּ כִּי עֲתִידִים הֵם לִקְרוֹת" (מע"ה כ"ו 22). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [ישוע הגיע עבור החולים, החוטאים, ועבורך](https://igod.co.il/devotionals/ישוע-הגיע-עבור-החולים-החוטאים-ועבורך/) **Published:** נובמבר 20, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > בְּלִיסְטְרָה יָשַׁב אִישׁ אֶחָד רְפֵה רַגְלַיִם, פִּסֵּחַ מִבֶּטֶן אִמּוֹ שֶׁלֹּא הָלַךְ מִיָּמָיו. הוּא שָׁמַע אֶת שָׁאוּל מְדַבֵּר. כְּשֶׁהִבִּיט בּוֹ שָׁאוּל וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה לְהֵרָפֵא (מעשי השליחים י"ד 9-8). כילד שסבל מבעיית אסטמה חמורה וביקורים תכופים לבית החולים, לעיתים קרובות קנאתי בילדים שהיה בכוחם לרוץ ללא בעיות נשימה וללא התלות במשאף. הוסיפו לקנאה זו את הבושה הכרוכה בפנים נפוחות ומעוותות בשל לקיחת תרופות. עם-זאת, במבט לאחור, מצבי השבור הוא שעורר בי את התיאבון הבריא לתקן את עצמי מבפנים; הוא שנטע בי את התשוקה למציאת מזור. ועל-אף שהאמונה בישוע לא גרמה לאסטמה להיעלם, ברגע שנחו עיני על ישוע ידעתי כי מצאתי את הרופא הטוב, היחיד שהיה אדיר דיו, חכם דיו ואוהב דיו כדי לרפא את כל מה ששבור בקרבי. איני מאמין כי המחלה באה מאלוהים ואני משוכנע כי יבוא יום וכל כסאות הגלגלים יהפכו לְאִתִּים. עם-זאת, אני מעריך כי היו בעולם רק מְתֵי מְעַט מאמינים בישוע, לולא מכאובי המחלות, לולא משפחות שבורות, לולא משברים כלכליים, לולא הפשע וכו'. > "הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: לֹא הַבְּרִיאִים צְרִיכִים לְרוֹפֵא, אֶלָּא הַחוֹלִים. לֹא בָּאתִי לִקְרֹא אֶת הַצַּדִּיקִים לִתְשׁוּבָה, כִּי אִם אֶת הַחוֹטְאִים" (לוקס ה' 32-31). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [השליח המסתורי שפגש את משה](https://igod.co.il/devotionals/השליח-המסתורי-שפגש-את-משה/) **Published:** נובמבר 18, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי׃ הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל־תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ׃ כִּי אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת־אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת־צֹרְרֶיךָ׃ כִּי־יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל־הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו׃ לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם׃ וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת־לַחְמְךָ וְאֶת־מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ" (שמות כ"ג 25-20). זהותו של השליח המסתורי הזה משכה תשומת לב רבה מצד הפרשנים היהודים המסורתיים. יש הטוענים כי אותו שליח אינו אלא התורה ו/או ארון הברית, שכן שמו של האל נישא עליהם. חלק טענו כי מדובר בשליח שגאל את יעקב מכל רע (בראשית ל"ח 16). אחרים טוענים כי השליח הוא מיכאל (עיין דניאל י' 13, 21; י"ב 1). פרשן יהודי אחד אפילו טען כי השליח הוא לא אחר מאשר נוכחותו הפעילה של אלוהים בקרב עמו. בהתחשב בכך שעם ישראל נדרש לציית לאותו שליח, שהוא מוחל להם, ששם ה' מצוי בקרבו, שהאיסור על עבודה זרה מופיע מיד אחר-כך באותו הקשר (שמות כ"ג 25-24), נכון יותר לזהות את השליח הזה כאלוהים אשר התגלה למשה בסנה (שמות ג' 2), והופיע לפני ישראל בעמוד הענן (שמות י"ד 20-19). השליח המסתורי הזה נוטל חלק בזהותו של אלוהים, אך יש לו גם זהות ייחודית משלו. הפולחן והציות לשליח אלוהי זה עולים בקנה אחד עם תובנת התורה אודות אחדות האלוהים (דברים ו' 4). אף על פי שהוויכוח על זהותו של השליח מעולם לא הוכרע בקרב היהדות המסורתית, היהדות המקראית, המשיחית, סיפקה התשובה נאותה. אוי, כמה אנו מתפללים שעמנו יבין במהרה כי האל ש"התגלה" למשה מתוך הסנה והאל אשר "התגלה" בענן כדי להגן על עמנו, הוא אלוהים שהתגלה בבשר במטרה להציל את עמו מחטאיהם! > "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר. הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. הַכֹּל נִהְיָה עַל-יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה… הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת" (יוחנן א' 3-1, 14). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [איך להבחין בין טוב לרע](https://igod.co.il/devotionals/איך-להבחין-בין-טוב-לרע/) **Published:** נובמבר 16, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל־תָּשֶׁת יָדְךָ עִם־רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס׃ לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא־תַעֲנֶה עַל־רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת׃ וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ" (שמות כ"ג 3-1). אני סבור כי הפסוקים העתיקים הללו רלוונטיים באופן בלתי מפתיע לאקטואליה בעולמנו המודרני. חשוב לתת את הדעת לביטוי "חָמָס" (פס' 1); אלוהים קורא לעמו לא להטיח האשמות חסרות ביסוס נגד חפים מפשע, שמא יהפכו מבלי משים ל"עדי לחמס". אלוהים מאיץ בנו לא להיסחף לטירוף של המון מבולבל מבחינה מוסרית, שמא נעוות משפט (פס' 2). לבסוף, אלוהים דוחק בנו לא לצאת מתוך הנחה שאדם עני הוא תמיד קורבן של דיכוי ואי צדק (פס' 3). למרות שהעולם מפולג על-ידי אידיאולוגיות סותרות, סוף סוף נמצאה פרדיגמה אחת המאחדת את כולם: "מוות לישראל!" אבל פן נפנה אצבע מאשימה מהר מדי לאשליה ההמונית שמוכרים לנו ה"אינטלקטואלים" מכל העולם, עלינו לבחון באיזו קלות גם אנו משתכנעים מהמוסר המעוות של העולם הזה, כאשר אנו מבלים את רוב זמננו מול המסך. התקשורת אינה מסייעת בהבנתנו את העולם; אדרבא, היא מבנה את תפיסתנו, ובסופו של דבר פוגעת ביכולתנו להבחין בין טוב לרע. כמאמינים, עלינו לסרב להתאים עצמנו למוסר ההמונים הקלוקל של העולם, אלא להתמסר בהגות ממושכת באמיתות דבר אלוהים (ראו רומים י"ב 2). > "נֵר־לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאֹור לִנְתִיבָתִי׃" (מזמור קי"ט 105). > "קַדֵּשׁ אוֹתָם בָּאֱמֶת: דְּבָרְךָ אֱמֶת" (יוחנן י"ז 17). > "אַךְ אֲנָשִׁים רָעִים וּמַדִּיחִים יַגְבִּירוּ רָעָתָם, יַתְעוּ וְיֻתְעוּ. אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (טימ"ב ג' 15-13). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [לא תעשה לך פסל](https://igod.co.il/devotionals/מערכת-היחסים-האמיתית/) **Published:** נובמבר 15, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ׃ לֹא תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל וְכָל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ׃ לֹא־תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל־בָּנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי׃ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי" (שמות כ' 6-2). לעיתות מלחמה יש דרך לגרום לנו לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלנו כפרטים וכעם. בני זוג שהכירו בצבא ודחו את חתונתם, נישאים כעת בבסיסי צה"ל; זוגות נשואים שדחו הבאת ילדים לעולם, מנסים כעת להיכנס להריון; בני משפחה שלא דיברו זה עם זה במשך שנים חוזרים ליצור קשר. המבנה של עשרת הדיברות עוזר לנו למדוד את סדרי העדיפויות שלנו; ידוע למדי כי לוח אחד מתמקד ביחסינו עם אלוהים והשני ביחסינו עם בני אדם. חשוב לעמוד על תשומת הלב שעשרת הדיברות מקדישים ליחסים האנכיים והאופקיים מבחינת ספירת המילים. הלוח השני, מערכת היחסים שלנו עם אנשים, מכיל כ-56 מילים. הלוח הראשון, מערכת היחסים שלנו עם אלוהים, מכיל כ- 178 מילים, 69 מהן מתמקדות באיסור על עבודת אלילים (שמות כ' 6-3), כלומר בלאהוב משהו בעולם הזה יותר מאלוהים. לא פעם נאמר שאין אתאיסטים בשוחות, וזאת מסיבה טובה; עם קולות של צפירות ואזעקות, רקטות מתפוצצות וכדורים שורקים, אנו חשים את סופיות החיים ואת נוכחות המוות סביבנו. אנו גם מתחילים להבין כי האלילים אשר למענם חיינו אינם אלא חסרי ערך כיוון שאין בכוחם לעזור לנו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אלוהי ישראל הוא אלוהים קנאי (שמות כ' 5, ל"ד 14; דברים ד' 24, ה' 9, ו' 15), והוא מחכה שכל אחד מאיתנו יבין סוף סוף כי מערכת היחסים עימו חייבת לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו! > "מָה־הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ מַסֵּכָה וּמוֹרֶה שָּׁקֶר כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים" (חבקוק ב' 18). "וְיוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבֶּן-הָאֱלֹהִים בָּא וְנָתַן לָנוּ בִּינָה לָדַעַת אֶת הָאֲמִתִּי; וַאֲנַחְנוּ בָּאֲמִתִּי, בִּבְנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. הוּא הָאֵל הָאֲמִתִּי וְחַיֵּי עוֹלָם. יְלָדַי, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם מִן הָאֱלִילִים" (יוח"א ה' 21-20). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [עד מתי?](https://igod.co.il/devotionals/הזעם-הצודק-של-אלוהים/) **Published:** נובמבר 13, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא־גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב… וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ׃ יְהִי־שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ׃ תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד׃ שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם׃ תְּהִי־טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל־יְהִי יֹשֵׁב" (תהלים ס"ט 5, 26-22). רבים מחסידיו של ישוע אינם יודעים מה לעשות עם מזמורי הזעם בספר תהלים (מזמורים המעוררים זעם אלוהי על האויב). הם אומרים לעצמם, "נכון, זה חלק מדבר אלוהים, אך זה היה רלוונטי לתקופה נשכחת, עם מוסר תת-משיחי. מסיבה זו, לא ראוי שנתפלל כך כיום!" עם-זאת, תהילים ס"ט מצוטט ומיושם לעתים קרובות על-ידי ישוע בברית החדשה. תרצו או לא תרצו, מזמור הזעם הזה הוא בו-זמנית תפילתו של דוד ושל בנו הגדול ביותר. מה נוכל ללמוד מפרק מפחיד שכזה? אפשר ללמוד ממשיחנו שזה בסדר לכעוס על הרוע ולהשתוקק לחיסולו המוחלט מהעולם. אולם בשם המוסר הקלוקל של העולם הזה, אנשים מעדיפים לפרוק את זעמם על קורבנות הרשע (ישראל) ולא על מבצעיו (חמאס). לאחרונה שמעתי פוליטיקאי אמריקאי קורא לעולם לזעום על ישראל בגין הסבל הנורא הנגרם לערביי עזה. אין ספק שהמצב הנוכחי בעזה הוא סיבה לזעם מוצדק! זעם על ארגון שטני המחזיק שני מיליון אזרחים ומאות ישראלים כבני ערובה; זעם על המוות וההרס שארגון זה מביא על העם שאלוהים אוהב, שעבורו שלח את בנו יקירו. אנו מייחלים למיגור הרשעים; למזרח תיכון בו ניתן להכריז את הבשורה בחופשיות, בו מקור כל הרוע נמחץ תחת רגליו של המשיח; אנו מייחלים ליום בו מדינות עוינות לא ילמדו שוב מלחמה. נוסף על-כך, אנו מייחלים לעושי הרשע שיתעוררו ויחזרו בתשובה לפני שיהיה מאוחר מדי. > "הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה׃ הֲלוֹא הִנֵּה מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ׃ כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת־כְּבוֹד יְהוָה כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם" (חבקוק ב' 14-12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המקל שהציל את ישראל](https://igod.co.il/devotionals/המקל-שהציל-את-ישראל/) **Published:** נובמבר 12, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי־מֵתוּ כָּל־הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת־נַפְשֶׁךָ׃ וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל־הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ" (שמות ד' 20-19). אינני בטוח אם מחבר התורה התכוון להתבדח, אך אם חושבים על זה, הקטע לעיל רווי בהומור. משה נקרא זה עתה לחלץ את עמו מהמעצמה החזקה ביותר בעולם. כעת הגיע הזמן לגייס את כל כוחותיו לקרב. צבאו מורכב מאישה נוכרייה ושני בניהם; נישקו מורכב מחמור ומטה. איך אומרים בישראל: "יאללה, בוא למצרים ונכסח לפרעה את הצורה". אך למרות שנראה כי משה אינו מחומש כראוי, צבאו היה הכוח האדיר ביותר שאי-פעם ראה העולם. מדוע? כי משה לקח "אֶת־מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ". המטה הזה, ממש כמו הסנה הבוער, מייצג את נוכחות אלוהים ואת יכולתו לעשות בדיוק את מה שהבטיח: להביס את המצרים ולהביא את עמו לארץ המובטחת. כמה אני אסיר תודה על כך שניצחוננו אינו תלוי בגודל צבאנו או במלאי הנשק שלנו, "כִּי אֵין לַיהוָה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמואל א י"ד 6). הבה נשען בכל כוחנו על הבטחות אלוהים, ונזכור תמיד כי המערכה וניצחונה נתונים בידיו! > "וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כָל־יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה־אָמַר יְהוָה לָכֶם אַתֶּם אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים" (דה"ב כ' 15). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [צדק אלוהים](https://igod.co.il/devotionals/אלוהים-ינקום-בחמאס/) **Published:** נובמבר 11, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת־לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל־חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו׃ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו… וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם׃ וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת־הָרֶכֶב וְאֶת־הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא־נִשְׁאַר בָּהֶם עַד־אֶחָ" (שמות י"ד 18-17, 28-27). אלוהים יכול היה לאפשר לבני ישראל לברוח, וגם למנוע את אובדן חייהם של החיילים בצבא פרעה, לולא הקשיח את לבם. אם-כן, מדוע אלוהים לא עשה זאת? אחת מתכונותיו של אלוהים, אותה מזכירים לעתים רחוקות בלבד, היא נקמה. לפי כתבי הקודש, אלוהי ישראל הוא אל נקמה (דברים ל"ב 35; רומים י"ב 19), והוא חייב להיות כזה, שהרי הוא אלוהי צדק ואמת (דברים ל"ב 4). טביעת הלוחמים המצרים בים היא יותר מגמול צודק לאומה שהטביעה באכזריות את התינוקות של ישראל ביאור (שמות א' 22). ברצוני לחזור על האמת הזו שוב: אלוהים הוא אל נקמה. בתזמון מושלם ובהתאם למטרותיו, הוא ינקום את חייו של כל גבר, אישה, ילד ותינוק שנרצחו באכזריות ב-7 באוקטובר. המשמעות היא שאנחנו יכולים וצריכים להתפלל לביצוע נקמת אלוהים. אבל יש אזהרה אחת חשובה: אסור לנו לעולם לאפשר לרגשות של שנאה ומרירות לכלות את ליבנו, וחלילה לקחת את זכות הנקמה של אלוהים בידינו. כמובן שיש זמנים, כמו העת הזו, בהם עלינו לאחוז בנשק על-מנת להגן על עמנו ולהשתוקק לצדקת אלוהים. אך לעולם אל לנו להפסיק להתחייב, בנשמתנו, בשכלנו ובגופנו, לטובת השליחות הגדולה. אנו מוצאים נחמה בצדקת אלוהים, אך אסור לשכוח כי האל משתוקק להשתמש בנו כדי להביא את בשורת הישועה לכל עמי העולם! > "וְאוּלָם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הַנּוֹכְחִיִּים אֲצוּרִים עַל-יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר לָאֵשׁ, שְׁמוּרִים לְיוֹם הַדִּין, לְאָבְדָן אַנְשֵׁי הָרֶשַׁע. אַךְ אַל יֵעָלֵם מִכֶּם הַדָּבָר הַזֶּה, אֲהוּבַי: יוֹם אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֵי אֲדֹנָי, וְאֶלֶף שָׁנִים כְּיוֹם אֶחָד. אֵין אַדֹנָי מְאַחֵר בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַחוֹשְׁבִים זֹאת לאִחוּר, אֶלָּא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָנוּ; אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה. יוֹם יהוה כְּגַנָּב יָבוֹא. אָז הַשָּׁמַיִם בְּשָׁאוֹן יַחְלְפוּ וְהַיְסוֹדוֹת יִבְעֲרוּ וְיִתְפָּרְקוּ, וְהָאָרֶץ וְהַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָלֶיהָ" (פט"ב ג 10-7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [יותר בטיחותי מממ״ד?!](https://igod.co.il/devotionals/יותר-בטיחותי-מממ״ד/) **Published:** נובמבר 9, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** **יותר בטיחותי מממ״ד?!** > "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח׃ וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר־בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן־הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח־בֵּיתוֹ עַד־בֹּקֶר׃ וְעָבַר יְהוָה לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת־הַדָּם עַל־הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְהוָה עַל־הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל־בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף׃ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק־לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד־עוֹלָם" (שמות י"ב 24-21). במשך שנים אמרו לנו להיכנס לממ"ד למשמע האזעקות. אך אפילו בסיוטים הגרועים ביותר, לא תיארנו לעצמנו שבשבעה באוקטובר, אותם חדרים בטוחים יהפכו לזירות של הרס בלתי נתפס עבור מאות משפחות מעוטף עזה. הטראומה שיצרה הטרגדיה הזו, גרמה לכולנו לאבד את תחושת הביטחון, אפילו בתוך הממ"ד. אך הפסוקים לעיל מביאים בעיניי תחושת הקלה לליבי הדואב. חג הפסח מתעד כשני מיליון ישראלים, מוגנים בתוך חדרים בטוחים, בלילה בו בא המשחית לזרוע הרס. לא פרעה וצבאותיו, ולא כל כוחות הגיהינום יכלו לפגוע באותם בתים עם משקופים מוכתמות בדם, כי ה' צבאות עמד על המשמר (המילה "פסח" בתנ"ך, פירושה ככל הנראה "לעמוד במקום" או "לא לזוז": שמ"ב ד' 4; מל"א י"ח 21, 26; ישעיה ל"א 5). חברים, החגיגה השנתית של חג הפסח אינה אלא תזכורת לכך שלא משנה כמה אנשים קמו להשמידנו, אלוהי ישראל תמיד הגן ושמר על עמו. חג הפסח הוא גם תזכורת לביטחון הנצחי שאלוהים מספק לכל אדם, יהודי או גוי, המחפש מקלט תחת דמו של שה האלוהים, שבא לשאת את חטא העולם (יוחנן א' 29). בעוד אנו באמת אסירי תודה עבור ממ"דים, האפודים הטרמיים והקסדות הטקטיות, המקום הבטוח היחיד עבור אנשי אלוהים נמצא בחיקו האוהב של אלוהים. > "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד" (דברים ל"ג 27). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [המשמעות מאחורי הסבל](https://igod.co.il/devotionals/המשמעות-מאחורי-הסבל-עם-המרירות/) **Published:** נובמבר 8, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > ״וְאָכְלוּ אֶת־הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי־אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל־מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (שמות י"ב 8). חג הפסח הוא בין היתר חגיגה שנתית של ניצחון אלוהים על כל מכשול העומד בדרך להגשמת הבטחותיו. אך בל נטעה: בסיפור יציאת ישראל התנהל קרב בשתי חזיתות: אלוהים לא רק נלחם כדי לגבור על ליבו הקשה של פרעה, אלא גם על ליבם חסר-האמונה של עם ישראל (ראה שמות ו' 9). תרצו או לא, מרכיב מרכזי בחגיגת הניצחון אינו אלא המרור. באופן מוזר, הסיבה להכללת המרור בסעודת הפסח אינה מפורשת בטקסט. אך בהתחשב בשימוש הנרחב במשחקי מילים בעברית בסיפור יציאת מצרים (ובתנ"ך כולו לצורך העניין), סביר להניח שהצמחים המרים בשמות י"ב 8 הם תזכורת לסבל המר שהטיל פרעה על העם היהודי בראשית הסיפור (שמות א' 14-13). החיים הפכו מרים ביותר במצרים במטרה להזכירנו שהאדם לא יחיה רק על הדגה, הקישואים, האבטיחים, החציר, הבצל והשום (ראו במדבר י"א 5). המרירות הזו היא שגרמה לנו לזעוק לאלוהים; להיאנח ולהיאנק בגין המרירות הכרוכה בחיים ללא הגשמת הבטחות אלוהים (שמות ב' 23). אם כן, מדי שנה אוכלים ישראל את המרור כתזכורת לכאב בו משתמש אלוהים בחיינו, כדי לגרום לנו להפסיק לחפש חיים בלעדיו, ולהתחיל לרעוב למתיקות תהילתו בארץ המובטחת. > "אֲנִי סָבוּר שֶׁסִּבְלוֹת הַזְּמַן הַזֶּה אֵינָם שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד הַכָּבוֹד הֶעָתִיד לְהִגָּלוֹת בָּנוּ" (רומים ח' 18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הגענו לסוף?](https://igod.co.il/devotionals/הגענו-לסוף/) **Published:** נובמבר 7, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת־אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת־שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שמות ח' 18). בשל המלחמה בישראל, שעוררה את כינוסן של מעצמות העולם למזרח התיכון (ארה"ב, רוסיה וסין), מאמינים רבים שואלים עצמם אם אחרית הימים בפתח. למען האמת, אינני יודע, וגם איני חושב שזה חכם לזהות אירועים אקטואליים כהתגשמות של פסוקי התנ"ך, שלעתים קרובות אף מוצאים מהקשרם. עם זאת, התנ"ך מבהיר כי אחרית הימים עומדת בפתח, ועל המאמינים להכין עצמם לכך על ידי הגות בדבר אלוהים. קיים דפוס חוזר ומנחם המופיע בכתבי הקודש; בכל פעם שאלוהים שופך את זעמו העל-טבעי על הרשעים (המבול, סדום ועמורה, המכות על מצרים והמכות העתידיות על האימפריה של האנטי-משיח בהתגלות ט"ו-ט"ז), הוא תמיד מגן ומציל את בני בריתו: נח ומשפחתו (בראשית ח' 1), לוט ומשפחתו (בראשית י"ט 29), משה ועם ישראל (שמות ח', 22; ט' 4, 6, 26, ; י' 23, י"א 7); ובעתיד, את כל מי ששמו כתוב בספר החיים של השה (התגלות כ"א 27). אכן, המשפט האחרון יהיה זמן בו אלוהים ישפוך את חמתו על הרשעים. אבל זה גם זמן בו אלוהים ישפוך חסד על עמו, יספק מקומות מסתור, מלאכים וארצות הנקראות גושן, שם הוא יגונן עלינו, ישמור עלינו ובסופו של דבר יובילנו מהחורבן אל הארץ המובטחת. לפיכך, אל נא תפחדו, ילדי אלוהים! > "כִּי אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם אֶלָּא לִנְחֹל יְשׁוּעָה עַל-יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (תס"א ה 9). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [לב חדש](https://igod.co.il/devotionals/לב-חדש/) **Published:** נובמבר 6, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל־מִדְבַּר־שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת־יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא־מָצְאוּ מָיִם׃ וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמָהּ מָרָה׃ וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה־נִּשְׁתֶּה׃ וַיִּצְעַק אֶל־יְהוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל־הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (שמות ט"ו 25-22). כיוון שהמלחמה בישראל מתנהלת בכמה חזיתות, מתקיימות למעלה מתשעה מיליון מלחמות רוחניות בליבם של אזרחי ישראל. סימן אחד להתנגדות העזה שעומדת בפני אלוהים באחיזה על ליבנו, בא לידי ביטוי בתלונות שלנו, כל אימת שאיננו מקבלים מה שאנחנו רוצים או כאשר הדברים אינם מסתדרים כפי שרצינו. למרות שישראל היו עדים לכוחו של אלוהים על מי הים (שמות י"ד), הם מיד באו בתלונות בפני משה בנושא המים (שמות ט"ו 24)! תלונה היא ביטוי של לפחות שתי אמונות שווא: (1) אלוהים אינו טוב ו/או הוגן; (2) היקום וכל מי שנמצא בו (כולל אלוהים) כאן כדי לרצות אותי (כלומר, האמונה שאני אלוהים). שלא נטעה: הניסיון להיות דתי יותר, על ידי קיום מצוות, אינו יכול לתקן את הבעיה הרוחנית הזו. למעשה, ישראל התלוננו יותר לאחר שקיבלו את המצוות בהר סיני (שמונה פעמים: במדבר יד 2, 27, 29, 36; ט"ז 11, י"ז 6, 20), מאשר לפני כן (פעמיים: שמות טו 24, ט"ז 2, 8-7, י"ז 3). ככל שננסה לעשות את הדבר הנכון, עדיין בסופו של דבר נאמין בשקר שאלוהים אינו טוב או הוגן, בכל פעם בה ניתקל במכשול בדרך לאושר האישי שלנו. יש רק דרך בה יכול אלוהים לנצח את הקרב על ליבם של ישראל, וזאת על ידי כך שייתן לנו לב חדש! משה מכנה זאת כמילת הלב (דברים ל' 6); ירמיה מתאר זאת ככתיבת תורת אלוהים על ליבנו (ירמיה ל"א 34-31); ויחזקאל מדבר על החלפת לב האבן שלנו בלב בשר (יחזקאל ל"ו 27-26). אבל עד לאותו יום עתידי בו אלוהים סוף סוף ימול את לב עמו, עלינו לקבל החלטה אישית לתת לאלוהים לנצח במלחמה נגד רוח התלונות המשתוללת בליבנו, בכך שנבקש ממנו לב חדש! > "לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהלים נ"א 12). > > "שֶׁכֵּן מַה שֶּׁלֹּא יָכְלָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבָּשָׂר, זֹאת עָשָׂה אֱלֹהִים: הוּא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לָבוּשׁ בָּשָׂר בִּדְמוּת בְּשַׂר הַחֵטְא, לִהְיוֹת קָרְבָּן עַל חֵטְא, וְחָרַץ אֶת דִּינוֹ שֶׁל הַחֵטְא בַּבָּשָׂר, כְּדֵי שֶׁחֻקַּת הַתּוֹרָה תִּתְקַיֵּם בָּנוּ, הַמִּתְהַלְּכִים לֹא לְפִי הַבָּשָׂר אֶלָּא לְפִי הָרוּחַ" (רומים ח' 4-3). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [השלווה הצפויה לנו](https://igod.co.il/devotionals/השלווה-הצפויה-לנו/) **Published:** נובמבר 5, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וְיָצָא יְהוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב׃ וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶגְבָּה… וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת" (זכריה יד 4-3, 16). לפני כמה ימים צצה בראשי מחשבה נוראית: סוכות, החג המשמח ביותר בלוח השנה, הפך להיות נגוע בזיכרונות של זוועות נוראיות שבוצעו נגד העם היהודי בשבעה באוקטובר. היום האחרון של סוכות 2023, הפך באופן טרגי לחגיגה של שנאת יהודים ברחבי העולם (ראה זכריה י"ב 9). אולם אז עלתה במוחי מחשבה אחרת, הרבה יותר מנחמת. הכאב של אותו חג יתפוגג יום אחד על-ידי שמחת סוכות העתידית לבוא. כי רק העלייה לירושלים של כל העמים לחגוג את חג הסוכות שנה אחר שנה במלכות המשיח מסוגלת אפוא לרפא את הכאב הלאומי הקולקטיבי שנקשר כעת לחג זה. ובין אם אותו "קשר-סוכות" נעשה על-ידי המחבר בכוונה תחילה ובין אם לאו, אני יודע שאצטרך להיאחז בכל כוחי בתקווה של סוכות העתידי, בכל פעם שאזכר בתוגת השבעה באוקטובר. אלוהים, ואלוהים לבדו, הוא היחיד שמסוגל לגאול את אותו יום אפל. אלוהים, ואלוהים לבדו, יכול להפוך את המספד הלאומי שלנו למחול (תהלים ל' 12). אלוהים, ואלוהים לבדו, יכול למחות את הדמעות מעינינו כאשר ישוב בבשר במטרה לשכון בקרב עמו! > "רָאִיתִי אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, מוּכָנָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת לְבַעֲלָהּ. וְשָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל מִן הַכִּסֵּא – אוֹמֵר: הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם, וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ" (התגלות כ"א 4-2). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [הלוחם שיציל את כולנו](https://igod.co.il/devotionals/הלוחם-שיציל-את-כולנו/) **Published:** נובמבר 4, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת־יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת־מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד־עוֹלָם׃ יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה מַה־תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ׃ וְאַתָּה הָרֵם אֶת־מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שמות י"ד 16-13). ישראל זעקה בפחד אל-מול הצבא הגדול ביותר על פני כדור הארץ, שדחק אותם לעבר הים. העם היה משוכנע שפרעה הולך לחסלם אחת ולתמיד. אך למעשה, אלוהים קבע אחרית אחרת לישראל, כדי להוכיח כי הוא לבדו הלוחם האדיר שלהם; לו לבדו שייך הניצחון. אלוהים נלחם למען עמו על ידי ביקוע הים, הוא זרח את אורו בחושך, בלבל את המצרים והציל את עמו מעבדות תוך לקיחת הזהב והכסף של האויב. כפי שקורה תמיד בכתובים, הצלת האל את ישראל בעבר, משמשת אות לבאות. יבוא יום וכל הגויים יעלו להילחם בעמו של אלוהים (זכריה י"ד 3-1). ביום ההוא, ילחם ה' עבור ישראל (פס' 3), הוא יספק פינה בטוחה לעמו על ידי חלוקת הר הזיתים (פס' 5-4; ראו שמות י"ד, 16, 21). ביום ההוא, אלוהים יזרח את אורו בחושך (פס 7-6; ראו שמות י"ד 20), יגרום לבהלה (בלבול) בקרב הגויים (פס' 13; ראו שמות י"ד 24), ויביא ניצחון מוחלט לעמו, אשר יאסוף את הזהב והכסף של אויביו (פס' 14). המשחתת הסינית המוצבת בים האדום, הזינוק בתרגילים הצבאיים שמבצעת איראן, איומי המלחמה של טורקיה, פגישות רוסיה עם מנהיגי החמאס זרם הטילים הקבוע של החיזבאללה וההתפשטות של אנטישמיות לכל רחבי העולם, גורמים לי לחשוש שמא היקף האויבים שאיתם עשוי צה"ל להתמודד גדול מדי. אולם אז אני נזכר כי אלוהים הוא שהציב אותי ואת עמי במקום ובזמן הנכונים, למען נבטח בו כלוחם האדיר הנלחם את מלחמותינו, וניתן לו את כל תהילת הניצחון! > "וְיָצָא יְהוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב׃ וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶגְבָּה" (זכריה י"ד 4-3). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [התפקיד שלך במלחמה](https://igod.co.il/devotionals/התפקיד-שלך-במלחמה/) **Published:** נובמבר 3, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם־יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר־לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל־רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי׃ וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה׃ וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק׃ וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ־אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד־בֹּא הַשָּׁמֶשׁ׃ וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת־עֲמָלֵק וְאֶת־עַמּוֹ לְפִי־חָרֶב" (שמות י"ז 13-8). לאחרונה ניהלתי שיחה עם שני ישראלים שחשו אשמה על-כך שלא יכלו להילחם בחזית עם יתר החיילים. דיברתי גם עם כמה מאמינים אשר חשים אשמה מפני שלא הצליחו לתפוס את הטיסה האחרונה לישראל, ברצונם לסייע. לקטע לעיל יש אפוא הרבה מה לומר אודות התפקידים השונים של עם ישראל בלהט הקרב. חלק מאנשי אלוהים נקראו לאחוז בנשק פיזי כדי להילחם בקרב הפיזי; אחרים נקראו לראש ההר כדי להילחם בקרב הרוחני, בתפילה ובתחנונים. לכל אדם היה תפקיד חיוני למלא, כאשר אף אחד אינו חשוב יותר מהשני. לכן, אל תתמלאו ברגשות אשם אם אין ביכולתכם לעזור דווקא בשדה הקרב; תודה לאל, יש אלף ואחת דרכים אחרות לתמוך, לתרום ולתת מעצמכם לטובת הכלל! > "סוֹף דָּבָר, חִזְקוּ בָּאָדוֹן וּבְכֹחַ גְּבוּרָתוֹ. לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָּׂטָן… בְּכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הִתְפַּלְּלוּ תָּמִיד בְּרוּחַ. שִׁקְדוּ בִּתְפִלַּתְכֶם וְהַתְמִידוּ בִּתְחִנָּה בְּעַד כָּל הַקְּדוֹשִׁים" (אפסים ו' 11-10, 18). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [אחדות ישראלית](https://igod.co.il/devotionals/אחדות-ישראלית/) **Published:** נובמבר 1, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו׃ וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל… וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת־הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן׃ וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת־צֹאנָם" (שמות ב' 12-11, 17-16). משה איננו רק המושיע של ישראל, הוא מגלם בדמותו את עם ישראל כולו. כשם שאלוהים אפשר למשה להימלט בבטחה דרך מי היאור (שמות ב' ג'-ו'), כך אלוהים העביר בבטחה את ישראל דרך ים סוף (שמות י"ד); כפי שאלוהים התגלה למשה בסנה הבוער בחורב (שמות ג' 2-1), כך התגלה אלוהים לישראל מראש אותו הר בוער (שמות י"ט-כ'). מבט על דמותו של משה בטרם פגש את אלוהים פנים אל פנים, מזכיר את עמנו כיום. כאשר משה הבחין באנשים חסרי ישע (עבד עברי, נשים מדיינייות), הוא מיהר לסייע להם ללא מורא. אחוזי גיוס המילואים בישראל עומדים על 150%; ישראלים החיים בחו"ל, נוטשים הכל כדי לשוב ולהגן על ביתם היחיד; שיעור ההתנדבות זינק לשמים; גברים מבוגרים מכדי לשרת בצה"ל, נשארים ערים כל שעות הלילה בסיורים אזרחיים במטרה להגן על רחובותיהם. התשוקה הזו, לסייע לחסרי ישע, איננה רק תופעה של ימי מלחמה. ישראל תמיד הראשונה מבין האומות לשלוח צוותי סיוע בשעת חירום לאזורים מוכי אסון, אפילו אם המדינה הזקוקה לסיוע אינה בשלום עם ישראל. כיוון שדמותו של משה מגלמת בתוכה את ישראל, אפשר לצפות כי בדיוק כמו משה, נגלה את ייעודנו האמיתי ואת מלוא הפוטנציאל שלנו כעם כאשר נפגוש סוף סוף את אלוהים פנים אל פנים. ואז אלוהים ישתמש בתשוקה הלאומית שלנו במטרה לסייע לחסרי ישע ולברך את העולם כולו! > "וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר אַל־תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל־נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת־קֹדֶשׁ הוּא׃ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב…" (שמות ג' 6-4). > "וְאִם מְעִידָתָם הִיא עֹשֶׁר לָעוֹלָם וְהֶפְסֵדָם הוּא עֹשֶׁר לַגּוֹיִים, שְׁלֵמוּתָם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!" (רומים י"א 12). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [איך למצוא שלום בעת מלחמה?](https://igod.co.il/devotionals/איך-למצוא-שלום-בעת-מלחמה-הגות/) **Published:** אוקטובר 22, 2023 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > "טוֹב לָלֶכֶת אֶל־בֵּית־אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל־בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל־הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל־לִבּוֹ" (קהלת ז' 2). מאז לידתה מחדש של המדינה ב-48, ישראל לא חוותה אבל לאומי בסדר גודל כזה. הלב נכמר נוכח אובדנם האיום של כל-כך הרבה חפים מפשע. כל אחד מאיתנו ודאי היה מעדיף לרקוד בחתונות ולשיר במסיבות יום הולדת של חברים ומשפחה, במקום להשתתף בהלוויות ולשמוע את רשימת השמות האינסופית של הנופלים נקראת מעל גַלֵי האֶתֶר. אך מחבר ספר קהלת אומר בכנות כי אפשר למצוא חכמה רבה יותר בקרב המתאבלים מאשר במחיצת החוגגים והנהנים. אין הכוונה לכך שיש פסול בשמחה וחגיגה. למעשה, אלוהים חפץ בכך שנשמח ונגיל בחיים שהעניק לנו. אולם רק במקומות האובדן העמוק ביותר שלנו אנחנו מגלים מה, או מי, הכי חשוב בחיים הללו. הוויכוחים הקטנוניים שחילקו בינינו והתענוגות שהשתעשענו בהן בעבר, נראים כעת כחסרי משמעות. בבית האבל, אנו מתחילים לחשוב על המציאות והסופיות של המוות, על יחסינו עם אלוהים ועל יחסינו אחד עם השני. ואם ננהג בחכמה, נתחיל לתקן את הדברים. אשת החכמה דוחקת בנו לארגן מחדש את סדר העדיפויות שלנו, כאשר בראש הרשימה חייב לעמוד יחסנו האישי עם אלוהים. האם שלום בנפשנו? לא חשוב כמה הרחקנו לכת, אלוהים לעולם נמצא במרחק של תפילה אחת בלבד. > "דִּרְשׁוּ יְהוָה בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב׃ יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל־יְהוָה וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל־אֱלֹהֵינוּ כִּי־יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ" (ישעיה נ"ה 7-6). > "אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: אֲנִי הַתְּחִיָּה וְהַחַיִּים. הַמַּאֲמִין בִּי יִחְיֶה גַּם אִם יָמוּת. וְכָל מִי שֶׁחַי וּמַאֲמִין בִּי לֹא יָמוּת לְעוֹלָם. הַאִם מַאֲמִינָה אַתְּ בָּזֶה?" (יוחנן י"א 26-25). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** הגות יומית --- ### [מלחמת ישראל בחמאס וברוח עמלק](https://igod.co.il/iron-swords/מלחמת-ישראל-בחמאס-וברוח-עמלק/) **Published:** אוקטובר 19, 2023 **Author:** Daniel **Content:** חמאס, ארגון הטרור הגדול בעולם הממומן לאחרונה על ידי איראן, שבעצמה סובלת ממצוקה כלכלית, חישב את המתקפה שלו. המחבלים, הגיעו דרך היבשה, באוויר ובים, וביצעו את הפיגוע הקטלני ביותר מאז שנוסדה מדינת ישראל הצעירה. בשבת בבוקר, השביעי באוקטובר, ביום שמחת תורה, התעוררנו לשמע אזעקות צבע אדום. לא ידענו שהיום יביא לנו בשורות רעות מאוד. מה שקרה באותו יום היה לא פחות מטבח נורא. ## רוחו של עמלק משמעות המילה חמאס (חמס) היא אלימות, עוול, גזל. אין מילה שמתארת טוב יותר את אשר התרחש! עד כה כ-1400 ישראלים נטבחו בדם קר, כ-3800 נפצעו, ולמעלה מ-200 נחטפו ונלקחו לעזה כבני ערובה. קשישה בת 85 הוצעדה ברחובות עזה כשלל. היא נלקחה וכעת נותרה ללא התרופות הנחוצות לה. זו רק דוגמה אחת לחוסר האנושיות של מחבלי החמאס. הם חטפו בכוח צעירים וצעירות, ילדים קטנים ואפילו תינוקות, זקנים ואנשים חלשים – בדיוק כפי שעשו העמלקים בעת שבני ישראל ברחו ממצרים. הם תפסו את החלשים שהשתרכו מאחור – את הילדים, את החולים, את הזקנים… ואלוהים, לא שכח את מעשיהם הרעים. היום אנחנו פוגשים שוב את אותה שנאה רוחנית לישראל, את רוח עמלק, מרימה שוב את ראשה המכוער. לא, לא מדובר במלחמה נגד בשר ודם. > "זָכֹור אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃ אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים׃" (דברים כ"ה 18-17) מאות צעירים שהשתתפו בפסטיבל מוזיקה למען השלום נלכדו ונרצחו. רבים אחרים נלקחו לתוך עזה תוך שהם זועקים באימה. האלימות האכזרית לא פסחה גם על נשים ובחורות צעירות. רבות נגררו בשערן, נקשרו ויש גם שנאנסו. המחבלים תפסו ילדם קטנים, התעללו בהם ורצחו אותם ביריות. כ-40 תינוקות נמצאו ערופי ראש. גופותיהן השבורות של נשים עירומות הוצגו והושפלו ביריקות. מחבלי חמאס רקדו וחגגו על גופות של חיילים שנהרגו בקרב. > "איננו יכולים למחוק מהזיכרון את המראות שבהן חזינו. אי אפשר לעכל את הרוע שאליו היינו עדים." מחבלי חמאס נהרו דרך הגבול הפרוץ, נכנסו לתוך היישובים הישראליים ועברו מדלת לדלת כדי לגנוב, להרוג ולהשמיד. קשישה אחת נורתה למוות והטלפון שלה נלקח כדי להעלות את תמונת גופתה לעמוד הפייסבוק האישי שלה. באופן מכאיב זה התבשרה משפחתה על מותה. הרשעות מצמררת! אנחנו הרוסים! ליבנו שבור… > "מִי־יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקֹור דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יֹומָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת־עַמִּי׃" (ירמיהו ח' 23) בימים האחרונים קיבלנו מאנשים מכל רחבי העולם אלפי הודעות המביעות הזדהות, מאנשים הרוצים לנחם אותנו בעת אבלנו. בכל רחבי העולם המונים מתפללים אל האחד שבאמת יכול לעזור! הפגנת האהבה וההזדהות הזו מעוררת הערכה רבה ומרגשת מאוד! בזמן האימה וחוסר האונים שלנו, אנחנו נושאים את עינינו לאלוהים ומבקשים ישועה, תקווה והבנה. ## לחימה בכוחות רוחניים ירמיהו ראה דברים דומים שקרו לישראל בימיו. אין זו הפעם הראשונה שעם ישראל עובר התאכזרות נוראית ברמה שכזאת. וצר לי לומר, זו לא הפעם האחרונה. השנאה הזו היא עתיקה, ארוכת שנים, שטנית. רוח עמלק הרצחנית עולה שוב ושוב מאז תקופת התנ"ך במטרה להשמיד את ישראל, והיא נמשכת לאורך ההיסטוריה עד עצם היום הזה. ואכן, כשבלעם אמר את דברי אלוהים על העתיד, הוא ניבא שכל זה יגמר רק באחרית הימים: > "וַיַּרְא אֶת־עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלֹו וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גֹּויִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתֹו עֲדֵי אֹבֵד׃" (במדבר כ"ד 20) בני ישראל שיצאו ממצרים נלחמו בעמלקים וניצחו אותם ברפידים (שמות י"ז), אך העמלקים חזרו שוב ושוב ותקפו את ישראל גם בימי השופטים. הם קמו שוב ושוב במטרה להטיל אימה גם בימי שאול ודוד. כשדוד חנה בצקלג, פשטו העמלקים על המחנה – בדומה לחמאס – ולקחו נשים וילדים ובזזו את המחנה. אבל בעזרת אלוהים העם התאושש והכל חזר לקדמותו. אנחנו מתפללים שבדיוק כמו בפרשת צקלג, גם כעת נראה את שובם הבטוח של יקירינו ואת שיקומם המלא. > "וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל־הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ׃ וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתֹּו אֶת־קֹולָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין־בָּהֶם כֹּחַ לִבְכֹּות׃ וּשְׁתֵּי נְשֵׁי־דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי׃ וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי־אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלֹו כִּי־מָרָה נֶפֶשׁ כָּל־הָעָם אִישׁ עַל־ (בנו) בָּנָיו וְעַל־בְּנֹתָיו וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּיהוה אֱלֹהָיו׃" (שמואל א' ל' 6-3). מאוחר יותר, נאמר במגילת אסתר, שבעת שעם ישראל היה בגלות בבבל, קם צאצא נוסף של עמלק ששמו המן. הוא זמם שוב להשמיד את העם היהודי. המצב נראה אז כל כך גרוע, עד שכל העם החליט ללבוש שק ואפר, לצום במשך שלושה ימים ולהתפלל שרצח העם המתקרב לא יתרחש. אז הקים אלוהים את אסתר. באומץ רב היא הלכה לדבר אל המלך בשם עמה. כך הציל אלוהים את עמו. חשוב לזכור: המלחמה שלנו אינה נגד בשר ודם. > "זוהי מלחמה רוחנית נגד אלוהים, מטרותיו ועמו." רוחו של עמלק חיה ופועלת לאורך הדורות, נושפת איומים רצחניים ולא חדלה מלנסות להשמיד את ישראל לתמיד. כמובן, השואה הייתה הופעה נוספת של עמלק ושנאתו ליהודים. נגד זה אנחנו עומדים. לחמאס כארגון טרור יש אולי סוכנים אנושיים, אבל הרוח מאחוריו היא שטנית. ## הערבים אינם האויב המצב הרסני ומזעזע עבור יהודים בישראל וגם בכל רחבי העולם הרואים את התומכים בפלסטינים חוגגים כשבני עם ישראל נטבחים. המצב קשה מאוד עבור ערביי ישראל. ככל הנראה במתקפת החמאס נרצחו למעלה מארבעים ערבים אזרחי ישראל. לדברי יאיר וולך (Yair Wallach), המחבלים לא חסו אפילו על אישה שלבשה חיג'אב. היא נורתה למוות מטווח קצר בעת שהייתה ברכבה. מסגד ליד ירושלים נפגע מרקטה שנורתה מעזה. לחמאס לא אכפת מי נפגע ממעשיו. כשנשמעות האזעקות, כולנו רצים לתפוס מחסות, יהודים וערבים כאחד. נוסייר יאסין (מ- Nas Daily) נהג להזדהות כפלסטיני-ישראלי, אבל כעת הוא כתב כך: "לאחר האירועים האחרונים, התחלתי לחשוב, ולחשוב, ולחשוב. ואז המחשבות שלי הפכו לכעס. הבנתי שאם יפלשו שוב ככה לישראל, לא נהיה בטוחים. בעיני טרוריסט שפולש לישראל, כל האזרחים הם מטרות. 900 ישראלים מתו עד כה. יותר מ-40 מהם ערבים, שנרצחו בידי ערבים אחרים. גם שני תאילנדים נרצחו וזרים נוספים. אינני רוצה לחיות תחת ממשלה פלסטינית. יש לי רק בית אחד. על אף שאינני יהודי, הבית הזה הוא ישראל. שם גרה כל משפחתי, שם גדלתי. זו המדינה שאני רוצה לראות ממשיכה להתקיים כדי שגם אני אוכל להתקיים". למרבה הצער, קיים בארצנו מתח רב בין יהודים לערבים. על פי הערכות, כ-3,000 עזתים חצו בשבת את הגבול הפרוץ. חלקם נעצרו, חלקם חוסלו אך רבים הצליחו לחזור חזרה לשטח הרצועה. החמאס מפציר בערבים הפלסטינים בגדה המערבית להצטרף למאבק, "לכבוש מחדש את ירושלים". על בסיס קורות העבר אנחנו יודעים שרבים אינם זקוקים לעידוד רב על מנת להיענות לקריאה שכזאת. השקר עתיק היומין לפיו "יהודים מסתערים על מסגד אל-אקצא" מלבה את אש הזעם, אש המקשה להבחין בין מחבל חמאס, לפלסטיני זועם המבקש להצטרף למאבק ולמישהו שהוא רק רופא שיניים, ירקן תמים או אפילו אח לאמונה. אחינו ואחיותינו הערבים, מרגישים חוסר ביטחון וחוששים שיזהו אותם כאויבים רק בגלל זהותם, חזותם או המבטא הערבי שלהם. אולם, ערבים אינם האויב שלנו. האויב שלנו הוא האויב הרוחני. המלחמה הזו היא טרגדיה לכל בית ישראל ולכל מי שמשתוקק לחיות כאן בשלום. ## התקווה שבאופק התמונה היא אומנם עגומה, אך כמו בכל נבואה קודרת בתנ"ך, תמיד יש תקווה. חבר חילוני קונן: "לעולם תיפתר הבעיה הזו…", אבל הוא טועה. באופק יש סוף לבעיה, והוא מפואר לחלוטין. ישוע יחזור לירושלים ויסדר את הכול כראוי. עד אז אנחנו יכולים להלל ולשבח את שמו בכל עת! מאמינים רבים, ערבים ויהודים, מהללים את האדון בעת שהם ממתינים בתקווה ובאמונה לפריצת הדרך! בכל קצות העולם אנשי אמונה מתפללים למען מדינת ישראל, למען המשפחות שנפגעו ולמען כל הסובלים מהרוע השטני שהתממש לנגד עינינו. אנחנו, במכללה למקרא, בשיתוף פעולה עם רבים מהארץ ומחו"ל, נמשיך להושיט יד כדי לתמוך בעמנו. מאמינים רבים הם שוחרי שלום, תומכים בישראל ומסייעים ברכישת ציוד, אוכל, מים וכל דבר נדרש אחר. כמובן שאנחנו ממשיכים לעודד ישראלים לפנות לאלוהים, וממשיכים לחלוק את הבשורה גם עם אנשים בעזה. מאמינים יהודים וערבים פועלים בתיאום כדי להעניק עזרה וטיפול לנזקקים ולהיות אור בחשכה. אלוהים העניק לנו את דברו, ובעזרתו נוכל לדעת למה לצפות. ישוע אמר שנחווה צרות בעולם הזה, אך גם עודד אותנו בהבטחתו שהוא ניצח את העולם. הוא האדון, הוא המלך! > "אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרֹות נִמְצָא מְאֹד׃ > עַל־כֵּן לֹא־נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמֹוט הָרִים בְּלֵב יַמִּים׃ > יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ־הָרִים בְּגַאֲוָתֹו סֶלָה׃ > > נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר־אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיֹון׃ > אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל־תִּמֹּוט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנֹות בֹּקֶר׃ > הָמוּ גֹויִם מָטוּ מַמְלָכֹות נָתַן בְּקֹולֹו תָּמוּג אָרֶץ׃ > יהוה צְבָאֹות עִמָּנוּ מִשְׂגָּב־לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃ > > לְכוּ־חֲזוּ מִפְעֲלֹות יהוה אֲשֶׁר־שָׂם שַׁמֹּות בָּאָרֶץ׃ > מַשְׁבִּית מִלְחָמֹות עַד־קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלֹות יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ׃ > הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי־אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגֹּויִם אָרוּם בָּאָרֶץ׃ > יהוה צְבָאֹות עִמָּנוּ מִשְׂגָּב־לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃" (תהילים מ"ו) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/175525c282d59d4ee9483c73d21cb66bd983c6641ac48a4cb518f7334d5fcd85?s=300&d=mm&r=g) Daniel [See Full Bio](https://igod.co.il/author/daniel/) **קטגוריות:** חרבות ברזל --- ### [שאלה שבועית מספר 3](https://igod.co.il/weekly-answers/שאלה-שבועית-מספר-3/) **Published:** ינואר 31, 2023 **Author:** אלי חייטוב **Content:** | היי , אני שואל את זה בשביל בשביל מכר , איך ישוע יכול להיות אלוהים אבל כתוב שהמשיח צריך להיות לפי ישעיה יא צריכה להיות עליו רוח אלוהים "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה. ג. וַהֲרִיחוֹ\[11\] בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. ד. וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. ה. וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו." והרי שהוא כבר אלוהים בעצמו . פז | |---| שלום פז, במספר מקומות בספר ישעיהו, נאמר לנו שהמשיח נמשח למשימתו על ידי רוח הקודש (ישעיהו יא 1-3; מב 1;סא 1). עניין זה מעלה את השאלה התיאולוגית (או פילוסופית), אם ישוע הוא אלוהים, איך זה מסתדר עם העובדה שהייתה עליו רוח הקודש? התשובה היא שיש לזכור שעל פי האמונה המשיחית, ישוע לא היה אלוהים בלבד. אלא הוא היה אלוהים שלקח על עצמו טבע נוסף, טבע אנושי. לכן בטבעו האנושי, ישוע היה מלא ברוח הקודש, אשר דרכה הוא נמשח למשימתו, להיות משיח ישראל והעולם כולו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים **תגיות:** אלוהותו של המשיח, ישוע --- ### [שאלה שבועית מספר 2](https://igod.co.il/weekly-answers/שאלה-שבועית-מספר-2/) **Published:** ינואר 23, 2023 **Author:** אלי חייטוב **Content:** | אתם מאמינים שאלוהים ברא את היקום, קודם כל מה הסיבה שלכם שהיקום צריך בורא? דבר שני, אותה השאלה אפשר לשאול על אלוהים- מי ברא את אלוהים? אם אתם אומרים אף אחד, אז למה אי אפשר להגיד את זה על היקום? זה מה שנקרא כשל ״פנייה מיוחדת״. רוני | |---| **תשובה:** היי רוני, השאלה שלך הייתה לגיטימית במידה שהיינו טוענים את הדבר הבא: ״לכל דבר שקיים יש גורם״, היקום הוא דבר שקיים, לכן ליקום יש גורם״. אם זו הייתה הטענה, אז כמובן שניתן להשליך את הלוגיקה הזו על אלוהים: ״לכל דבר שקיים יש גורם, אלוהים הוא דבר שקיים, לכן לאלוהים יש גורם.״ אך הטיעון אינו גורס שלכל דבר שקיים יש גורם, אלא רק לכל דבר שמתחיל להתקיים יש גורם. להלן הניסוח של הטיעון: 1. לכל דבר שמתחיל להתקיים יש גורם להתחלתו. 2. היקום התחיל להתקיים. 3. לכן, ליקום יש גורם להתחלתו. משהו מתחיל להתקיים אם יש גבול כלשהו בעברו. זה כולל דברים שבאים לידי קיום, מאורעות ושינויים. [לא יכולה להיות שרשרת אינסופית של שינויים ואירועים, משום שלא ניתן לחצות אינסוף](https://www.youtube.com/watch?v=2LYqpTCIqBA&t=130s). מאחר שלא ניתן לחצות אינסוף אירועים, אם העבר של היקום היה אינסופי, לא היינו מגיעים לנקודה הנוכחית בהווה (הרי עבר נצחי כרוך באינסוף אירועים עד היום). מכאן, בגלל שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של שינויים ואירועים בעבר של היקום, הייתה חייבת להיות התחלה מוחלטת ליקום. שים לב, היקום לא היה יכול לברוא את עצמו, משום שכדי לברוא את עצמו, עליו היה להתקיים לפני שהוא התקיים, מה שמהווה סתירה לוגית. האופציה האחרת היא שהיקום צץ מכלום, ללא גורם. הבעיה עם הטענה הזו היא שאם היקום היה מתחיל ללא סיבה, גם דברים אחרים בתוכו היו מתחילים ללא סיבה. היינו אמורים לראות חפצים ואובייקטים אחרים צצים לידי קיום ללא שום גורם שיצר אותם. למה? כי בהינתן ההתחלה של היקום, לא היו תנאים מקדימים שהיו קובעים כי רק היקום יתחיל ללא גורם. לכן, אם היקום חל ללא גורם, אין דבר שעוצר דברים אחרים בתוכו להתחיל בלי גורם. אולי חוקי הטבע עוצרים את הדברים מלהתחיל ללא גורם? הבעיה היא שחוקי הטבע הם אך ורק תיאור מופשט של מה משמתרחש באופן שגרתי. לא מדובר בעצמים בעלי כוח שיכולים למנוע מדברים להתחיל מכלום, ללא גורם. לכן, חוקי הטבע לא יכולים להסביר מדוע דברים בתוך היקום לא מתחילים ללא גורם, אם היקום התחיל ללא גורם. עם מה זה משאיר אותנו? זה משאיר אותנו עם המסקנה שליקום היה גורם. מאחר שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של גורמים, מדובר בגורם ראשוני, חסר התחלה. הוא חסר התחלה משום שהוא גורם ראשוני. אם הייתה לו התחלה, הוא גם היה מצריך גורם, אך זה בלתי אפשרי משום שהוא גורם ראשוני. מאחר שהוא לא היה יכול לחוות כמות אינסופית של שינויים, הוא בלתי משתנה (לפחות כאשר הוא התקיים לבד בלי היקום). מאחר שהוא בלתי משתנה הוא לא חומרי, כי החומר משתנה באופן מתמיד. הוא גם לא מרחבי, כי הוא ברא את המרחב. הוא גם חזק, משום שהוא ברא את היקום ללא שום עזרה או כלי כזה או אחר. הוא גם אישיותי. למה? כי אם מדובר בגורם הראשוני, הוא היה חייב להיות בעל יכולת ליזום פעולה ללא תנאים מקדימים (כי לא היו תנאים מקדימים). אך מאורעות טבעיים הם פאסיביים, הם נגרמים על ידי תנאים אחרים שמקדימים אותם. אולי מצבים קוונטיים הם יוצאי דופן משום שהם יכולים להביא למאורעות קוונטיים באופן ספונטני. אך מצב קוונטי אינו יכול להתקיים ללא שינויים. מצבים קוונטיים נמצאים בשטף מתמיד.[\[1\]](/#_ftn1) מאחר שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של שינויים, הגורם הראשוני לא יכול להיות מצב קוונטי. הגורם הראשוני היה חייב להיות מסוגל להצליח להימנע משינויים אך גם להיות מסוגל ליזום שינויים. הדבר היחיד שעומד בקריטריונים הללו הוא רצון חופשי. רק אישיות הניחנת ברצון חופשית יכולה לבחור להימנע משינויים ולבחור ליזום פעולה (לברוא את היקום ללא תנאים מקדימים). לכן, הגורם של היקום הוא הכרחי בקיומו, חסר התחלה, לא חומרי, לא מרחבי, חזק ואישיותי. אתה מוזמן לקרוא לו איך שמתחשק לך (אלוהים או כל שם אחר). אך המסקנה עדיין נובעת. גורם כזה קיים. אלי הפניות: [\[1\]](/#_ftnref1) .Boddy, Carroll, and J. Pollack, De Sitter Space Without Dynamical Quantum Fluctuations ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים **תגיות:** אלוהים, אתאיזם, טיעונים לקיומו של אלוהים --- ### [שאלה שבועית מספר 1](https://igod.co.il/weekly-answers/שאלה-שבועית-מספר-1/) **Published:** ינואר 13, 2023 **Author:** אלי חייטוב **Content:** | מה אדם אמור לעשות אם הוא רוצה לדעת את אלוהים, להכיר אותו ולהיות בטוח שהדרך שהוא בחר בה היא הדרך האמיתית והנכונה? זאת אומרת צעדים שעליי לעשות על מנת שאלוהים יחשוף בפני את הדרך האמיתית, ובאילו דרכים הוא חושף?  עדי | |---| **תשובה:** השאלה שלך היא השאלה החשובה ביותר שאנו צריכים לשאול כבני אדם. מה עלינו לעשות אם אנו רוצים לדעת את אלוהים? ישוע עונה על השאלה הזו בבשורת יוחנן: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי. אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֲיִיתֶם מַכִּירִים. (יוחנן יד 6). לא ניתן להכיר את אלוהים, או להיות במערכת יחסים אתו, ללא האמונה בישוע. למה? כי לפני שאנו יכולים להכיר אותו, עלינו לקבל סליחת חטאים. מישהו צריך לשלם על החטא האישי שלנו. אלוהים כל כך אהב אותנו שהוא יזם את הפתרון: אלוהים הבן, ישוע, לקח על עצמו את הטבע האנושי ושילם עבורנו על החטא, במותו. כדי שנוכל להיכנס למערכת יחסים נצחית עם אלוהים, עלינו להאמין שהפתרון נמצא בישוע, כלומר שהחטא שלנו שולם בזכותו. לגבי השאלה איך ניתן לדעת שבחרנו בדרך הנכונה? ראשית, [קיימות ראיות היסטוריות לתקומתו של ישוע](https://youtu.be/0JcDfoo2f6o). אם ישוע קם מן המתים, כפי שהראיות מראות, אז ישוע הוא אכן מי שהוא טען שהוא: הוא הדרך האמת והחיים, כלומר הוא הדרך לאב. התקומה של ישוע בהכרח שוללת את שאר הדרכים (דתות בעולם) לאלוהים, משום שהתקומה מראה כי הטענה שלו, לגבי כך שהוא הדרך היחידה לאב, היא נכונה. הבחירה להאמין בישוע היא בחירה מושכלת משום שהאמיתות לגבי אישיותו ותורתו של ישוע מעוגנות על עובדות היסטוריות, ולא על אמונה עיוורת. שנית, אם האמונה המשיחית היא האמת, תפקידה של רוח הקודש (אשר היא אישיות אלוהית בפני עצמה) הוא להוכיח את בני האדם על החטא, ולשכנע אותם לגבי אמיתות הבשורה (יוחנן טז 8). במילים אחרות, החיפוש אחר אלוהים הוא לא חיפוש אינטלקטואלי בלבד. החיפוש מערב את כל כולנו. מהם הצעדים שעליך לעשות כדי למצוא את אלוהים? הייתי [ממליץ שתזמין את הברית החדשה](https://bible.new/#free) ותתחיל לקרוא את הבשורה על פי יוחנן. תוך כדי שאתה קורא את הבשורה, תבחן את דמותו של ישוע. שים לב למה שהוא מלמד, ולמה שהוא טוען על עצמו. בנוסף, אני מזמין אותך להתפלל לאלוהים (תוך כדי קריאת הבשורה) ולשאול אותו: ״האם זו האמת?״. תמשיך לקרוא ולהתפלל, ואני מאמין שאם אתה מחפש את האמת בכל ליבך, אתה תגיע אליה. אלוהים חושף את האמת שלו דרך דברו. הדבר שלו הוא ההתגלות שלו לאנושות. לכן, בחיפוש אחרי אלוהים, עלינו להתחיל בהתגלות שהוא העניק לנו בדברו. אני מאמין שחיפוש כנה אחר האמת, יוביל אותך להכיר בה ולהודות:  "אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, בֶּן־ אֱלֹהִים חַיִּים!" אלי ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים **תגיות:** אלוהים, הברית החדשה --- ### [טיעון קוסמולוגי מחודש לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/science-faith/טיעון-קוסמולוגי-חדש/) **Published:** אוקטובר 22, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** במאמר זה נציג ונגן על הטיעון הקוסמולוגי החדש שנוסח על ידי הפילוסוף אנדרו לוק, בספרו החדש.[\[1\]](/#_ftn1) טיעון זה הוא שילוב בין שני טיעונים קוסמולוגיים קיימים: טיעון הקאלאם, והטיעון הקוסמולוגי של תומאס אקווינס. היתרונות של הגירסה הזו הם שהטיעון לא מניח שחייבת להיות התחלה מוחלטת לזמן (בניגוד לטיעון מהגרסה של הקאלאם) ושהוא גם לא מניח שהזמן הוא דינמי (כלומר שקיים הבדל ממשי בין העבר, ההווה והעתיד). הטיעון הולך כך: 1. קיימות ישויות שמהוות חלק משרשרת של סיבות; ושמתחילות להתקיים. 2. לכל דבר שמתחיל להתקיים יש גורם. 3. אם יש ישות שהיא חלק משרשרת סיבתית ושהתחילה להתקיים, אז חייבת להיות ישות X חסרת גורם. 4. יש ישות X חסרת גורם וחסרת התחלה (מסקנה משלושת הסעיפים הקודמים). 5. אם ישות X חסרת גורם והתחלה, שום דבר לא מתקיים לפניה, ולכן היא הגורם הראשוני. 6. ישות X היא הגורם הראשוני. ### הגנה על הסעיפים הסעיף הראשון ברור לכולנו. אנו מכירים דברים רבים שמתחילים להתקיים על ידי גורמים. לסעיף השני ניתן לספק טיעון דדוקטיבי שמראה שלכל דבר שמתחיל להתקיים חייב להיות גורם: 1\. אם x (היקום) התחיל להתקיים ללא גורם, אז גם y (דברים אחרים בתוכו) היה מתחיל להתקיים ללא גורם כי: א. לא היה שום גורם שקדם ל-x שהיה קובע שרק x יכול להתחיל להתקיים משום דבר. (כי אנחנו מדברים על חוסר קיום). ב. אם רק x יכול להתחיל להתקיים משום דבר, זה אומר שיש לו תכונה שמבדילה אותו מ-y: תכונה המאפשרת לו להתחיל להתקיים ללא גורם. הבעיה היא שתכונה זו (המאפשרת ל-x להתחיל מכלום) לא קיימת ללא קיומו של-x עצמו. לכן, אם x זקוק לתכונה זו כדי להתחיל להתקיים משום דבר, ואם תכונה זו לא מתקיימת מבלי קיומו של x עצמו, לא ניתן להגיד ש-x יכול להתחיל להתקיים מכלום ובמקביל לטעון ש-y לא יכול. 2\. y לא מתחיל להתקיים ללא גורם (פיצות, כיסאות, ספרים וכו' לא מתחילים משום דבר). 3\. לכן, x לא התחיל להתקיים ללא גורם. ועכשיו חזרה לטיעון המקורי, סעיפים 3 ו4 הם סעיפים קריטיים עבור הטיעון. הפילוסוף לוק, מזמין אותנו לדמיין סדרה של קרונות רכבת. כל קרון צריך שהקרון שמלפניו ימשוך אותו, כדי שהוא יוכל לנוע. לא משנה כמה קרונות יהיו, שום קרון לא ינוע ללא איזשהו מנוע, "מושך ראשוני", שלא זקוק לשום קרון אחר שיניע אותו. הוא מסביר שההיגיון בטיעון הזה הוא שאם לקרון אין שום פוטנציאל בפני עצמו לנוע (כלומר ללא משהו מלפניו שימשוך אותו), אז גם אם יש שני קרונות, הם עדיין לא ינועו, כי 0+0=0.  גם אם יש שלושה קרונות זה לא יעזור כי 0+0+0=0. והנה הנקודה הקריטית: גם אם יש מספר אינסופי של קרונות, 0+0+0….. התוצאה עדיין תהיה אפס. חשבו על שרשרת של סיבות שבה כל סיבה דורשת שהסיבה שלפניה תגרום לה להתחיל להתקיים (על פי הסעיף השני). ניתן לטעון ששום ישות לא תתחיל להתקיים, לא משנה כמה יש, אלא אם כן יש ישות חסרת התחלה אשר היא הסיבה הראשונית שגורמת לסיבה שאחריה להתחיל, מבלי שהיא צריכה גורם. ההיגיון הוא כזה: אם לכל ישות שמתחילה להתקיים אין שום פוטנציאל או יכולת להתחיל להתקיים ללא גורם קודם, אז אם יש שתי ישויות, זה לא פותר את הבעיה משום ש0+0=0. גם אם יש שלוש ישויות, זה לא פותר את הבעיה כי 0+0+0=0. גם אם יש אינסוף ישויות, 0+0+0…=0. מישהו עלול לטעון שאם הסדרה היא חסרת התחלה, ואם לכל גורם יש אינסוף גורמים קודמים, אז אין שום צורך בגורם ראשוני חסר התחלה. הבעיה בטיעון היא שגם אם הסדרה היא אינסופית, זה לא עוזר לפתור את הבעיה: איך הישויות שבסדרה מתחילות להתקיים אם כל ישות בסדרה דורשת גורם? מישהו עלול למחות ולהגיד שהסיבה לכך היא שלכל הישויות יש בהכרח גורם בתוך סדרה אינסופית של גורמים (לכן כל ישות בסדרה יכולה להתחיל להתקיים). לעומת זאת, בהינתן העובדה שלכל ישות יש התחלה, ובהינתן כך שלאף ישות אין שום פוטנציאל להתחיל להתקיים בפני עצמה וללא גורם קודם; סדרה חסרת התחלה, עם אינסוף ישויות, לא פותרת את הבעיה, משום ש0+0+0…=0. הדבר הדרוש הוא גורם חסר התחלה וחסר סיבה, דהיינו, גורם ראשוני והכרחי בקיומו. טענה שעלולה לעלות גורסת שהטיעון המחודש מניח אנלוגיה שגויה. הסיבה לכך היא שהאנלוגיה מניחה שהקרונות נמצאים במנוח; אך מה אם הקרונות היו כבר בתנועה? לוק מצביע על הבעיה בטענה זו, ומראה שההנחה שהקרונות כבר נמצאים בתנועה איננה מהווה אנלוגיה נכונה לבעיה לגבי האופן שבו הישויות שבסדרה התחילו להתקיים. כדי שהאנלוגיה תהיה נאותה, (לגבי התחלת הקיום), עלינו לדבר על "התחלת תנועה" ולנתח את הבעיה לגבי ה"התחלה", ולכן, האנלוגיה דורשת שהקרונות קודם יהיו במצב מנוחה.[\[2\]](/#_ftn2) טענה נוספת עלולה לגרוס שהטיעון אשם בכשל הרכבה.[\[3\]](/#_ftn3) כלומר, על פי הטיעון, בגלל שלאף חלק בסדרה אין את היכולת להתחיל להתקיים ללא גורם קודם, אז לכל החלקים (בלי קשר למספרם) אין שום יכולת להתחיל להתקיים ללא גורם קודם. כפי שלוק מסביר, לא כל טיעון שמסיק מסקנה לגבי השלם מהחלק, אשם בכשל הרכבה. זה תמיד תלוי בתוכן של הטיעון. לדוגמה, אם כל החלקים של המקל שחורים, אז גם המקל הוא שחור. או אם כל החלקים של עצם מסוים שוקלים אפס, אז גם העצם עצמו שוקל אפס. או לפי האנלוגיה לעיל, אם לכל קרון יש אפס יכולת לנוע מעצמו, אז לכל הקרונות יש אפס יכולות לנוע (ללא תלות במספר הקרונות). ובאותה המידה, אם לכל ישות יש אפס יכולת להתחיל להתקיים ללא גורם קודם, אז גם לכל הישויות יחד (ללא תלות במספר הישויות) יש אפס יכולת להתחיל להתקיים ללא גורם קודם, משום ש0+0+0…=0. [\[1\]](/#_ftnref1)  .Loke, *God And Ultimate Origins: A Novel Cosmological Argument*, 93-97 [\[2\]](/#_ftnref2) .Ibid., 95-96 [\[3\]](/#_ftnref3)  כשל לוגי שבו מצביעים על משהו שנכון לגבי פרטים שמרכיבים דבר כלשהו, ומשליכים אותה על הדבר עצמו. לדוגמה: "כל החלקים של הפיל הם קלים, לכן הפיל עצמו קל." ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה **תגיות:** אלוהים, אתאיזם, הטיעון הקוסמולוגי --- ### [צירופי מקרים בלתי מתוכננים ומהימנות הבשורות](https://igod.co.il/reliability-scriptures/צירופי-מקרים-בלתי-מתוכננים-ומהימנות-ה/) **Published:** אפריל 19, 2020 **Author:** לידיה מקגרו **Content:** מהם צירופי מקרים בלתי מתוכננים? התיאולוג וויליאם פיילי גילה כי לעיתים קרובות תיעוד אחד של מאורע בבשורות, משאיר איזשהו פריט מידע שמתחבר אל תוך תמונה שלמה יותר, על ידי תיעוד אחר, שגם כן מציין פריט מידע מסוים. שני פריטי המידע הללו מתחברים כפאזל ויוצרים תמונה שלמה יותר שמבהירה לנו את הערפול שנוצר כאשר התיעוד הראשון ציין עובדה מסוימת שלא היה נראה שהייתה לה חשיבות כלשהי מבחינה תיאולוגית, טקסטואלית או עלילתית. וכל זה מתרחש בצורה מקרית ובלתי תלויה. על מה מצביע החיבור הזה בין פריטי מידע אקראיים וחסרי חשיבות שנמצאים בתיעודים שונים לגמרי? זה מצביע על כך שהמחברים אכן היו עדי ראייה לסיפורים או לפחות שהייתה להם גישה ישירה לעדי הראייה שהיו יכולים לדווח להם בצורה מדויקת על מה שהתרחש. למה? משום שזה בלתי סביר כלל שסיפורים בדויים ומומצאים ישלימו אחד את השני בצורה כזו שתיצור תמונה שלמה שמבהירה את מה שהתרחש. קיימים שני סוגים של צירופי מקרים כאלו בברית החדשה: פנימיים וחיצוניים. ## צירופי מקרים פנימיים כעת נבחן מספר דוגמאות לצירופי מקרים פנימיים כאלה בברית החדשה: דוגמה 1: ביוחנן ו, קיים תיעוד אודות האכלת החמשת אלפים האנשים. בפסוקים 1-7 כתוב: אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָבַר יֵשׁוּעַ לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל יָם כִּנֶּרֶת. הֲמוֹן עַם רַב בָּאוּ אַחֲרָיו, כִּי רָאוּ אֶת הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה בַּחוֹלִים. הוּא עָלָה עַל הָהָר וְיָשַׁב שָׁם עִם תַּלְמִידָיו. הָיָה זֶה סָמוּךְ לְפֶסַח, חַג הַיְּהוּדִים. כְּשֶׁנָּשָׂא יֵשׁוּעַ אֶת עֵינָיו וְרָאָה עַם רַב בָּאִים אֵלָיו, אָמַר לְפִילִיפּוֹס: "אֵיפֹה נִקְנֶה לֶחֶם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ אֵלֶּה?" וְזֹאת אָמַר כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי יָדַע מַה הִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת. הֵשִׁיב לוֹ פִילִיפּוֹס: "כְּדֵי שֶׁכָּל אֶחָד יְקַבֵּל קְצָת לֹא יַסְפִּיקוּ לָהֶם כִּכְּרוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר." שימו לב לפרט שנראה לכאורה חסר משמעות כאן. ישוע שואל דווקא את פיליפוס: אֵיפֹה נִקְנֶה לֶחֶם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ אֵלֶּה? פיליפוס הוא לא דמות מרכזית מבין השליחים. למה ישוע שאל דווקא אותו? למה לא לשאול את יהודה למשל אשר אצלו הייתה הקופה (יוחנן יב 6)? רמז דק נמצא ביוחנן א 44: פִילִיפּוֹס הָיָה מִבֵּית צַיְדָא…יוחנן אומר לנו בהקשר שכלל לא מקושר בשום צורה להאכלת החמש אלפים, שפיליפוס הגיע מבית צידא.  מה כל כך מיוחד בעובדה שפיליפוס היה מבית צידא? אנו לומדים על כך בלוקס ט 10-17. שם נאמר, כַּאֲשֶׁר חָזְרוּ הַשְּׁלִיחִים סִפְּרוּ לְיֵשׁוּעַ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ. הוּא לָקַח אוֹתָם וְיָצָא אִתָּם לְבַד לְכִוּוּן עִיר הַנִּקְרֵאת **בֵּית צַיְדָא**. כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לַהֲמוֹן הָעָם הָלְכוּ אַחֲרָיו. הוּא קִבֵּל אוֹתָם, דִּבֵּר אֲלֵיהֶם עַל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְרִפֵּא אֶת הַזְּקוּקִים לְרִפּוּי (פס' 10-11). אנו מבינים מלוקס שהמאורע הזה של האכלת החמשת האלפים התרחש בעצם בבית צידא- העיר שממנה הגיע פיליפוס! ישוע פונה אל פיליפוס, משום שפיליפוס הכיר את האיזור. שימו לב שלוקס בכלל לא מציין את שאלתו של ישוע כלפי פיליפוס. דוגמה 2: ביוחנן ב 18-22 אנו קוראים: הֵגִיבוּ רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים וְאָמְרוּ אֵלָיו: "אֵיזֶה אוֹת אַתָּה מַרְאֶה לָנוּ בַּעֲשׂוֹתְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "הִרְסוּ אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אָקִים אוֹתוֹ." הֵם אָמְרוּ: "אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים נִבְנָה הַהֵיכָל הַזֶּה וְאַתָּה בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים תָּקִים אוֹתוֹ?" אַךְ הוּא דִּבֵּר עַל הֵיכַל גּוּפוֹ. לָכֵן, כַּאֲשֶׁר קָם מִן הַמֵּתִים, נִזְכְּרוּ תַּלְמִידָיו כִּי אָמַר לָהֶם אֶת זֹאת, וְהֶאֱמִינוּ בַּכָּתוּב וּבַדָּבָר שֶׁאָמַר יֵשׁוּעַ. במרקוס יד 55-59, מתואר המשפט של ישוע לפני הסנהדרין: אוֹתָהּ שָׁעָה חִפְּשׂוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְכָל הַסַּנְהֶדְרִין עֵדוּת נֶגֶד יֵשׁוּעַ כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ וְלֹא מָצְאוּ, כִּי רַבִּים הֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר נֶגְדּוֹ וְהָעֵדֻיּוֹת לֹא הָיוּ תּוֹאֲמוֹת. קָמוּ אֲחָדִים וְהֵעִידוּ נֶגְדּוֹ דְּבַר שֶׁקֶר בְּאָמְרָם: "אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ אוֹמֵר 'אֲנִי אֶהֱרֹס אֶת הַהֵיכָל הַזֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וּבִשְׁלוֹשָׁה יָמִים אֶבְנֶה אַחֵר שֶׁאֵינֶנּוּ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם'." וְגַם בַּזֹּאת לֹא תָּאֲמוּ דִּבְרֵי עֵדוּתָם. שימו לב שעדות השקר, שמתוארת על ידי מרקוס, מעוותת את מה שישוע אמר. ישוע לא אמר שהוא יהרוס את ההיכל שנבנה על ידי בני אדם. אלא, שהוא השתמש בהיכל כמטפורה לגוף שלו (כפי שאפשר לראות ביוחנן ב). קיים גם קטע מקביל במתי כו 59-61. במרקוס טו 27-30 נאמר לנו, וְיַחַד אִתּוֹ צָלְבוּ שְׁנֵי שׁוֹדְדִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. וְהָעוֹבְרִים שָׁם גִּדְּפוּ אוֹתוֹ, הֵנִיעוּ רֹאשָׁם וְאָמְרוּ: "אֲהָהּ! הַהוֹרֵס אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבוֹנֶה אוֹתוֹ בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים, הוֹשַׁע אֶת עַצְמְךָ וְרֵד מִן הַצְּלָב!". קיים תיעוד מקביל לכך במתי כז 38-40. שימו לב שלא מתי ולא מרקוס, מסבירים את ההקשר המקורי לגבי מה שישוע באמת אמר. כל מה שמתואר לנו במתי ומרקוס הוא העיוות על ידי עדי השקר ועל ידי אלו שלעגו לישוע. אך שימו לב שבאותה המידה, יוחנן שמדווח על כוונתו המקורית של ישוע, לא מדווח על כך שעדי שקר עיוותו את המשפט הזה כאשר ישוע נשפט מול הסנהדרין. הפרטים הללו שמשלימים אחד את השני בצורה עצמאית, מצביעים על כך שישוע אכן ניבא את מותו ותקומתו. דוגמה 3: בלוקס כג 1-4 כתוב, כָּל הַנֶּאֱסָפִים קָמוּ וְהוֹלִיכוּהוּ אֶל פִּילָטוֹס. שָׁם הֵחֵלּוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ בְּאָמְרָם: "אֶת זֶה מָצָאנוּ מַדִּיחַ אֶת עַמֵּנוּ, אוֹסֵר לָתֵת מַס לַקֵּיסָר, וְאוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, כְּלוֹמַר מֶלֶךְ." שָׁאַל אוֹתוֹ פִּילָטוֹס: "אַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים?" הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "אַתָּה אוֹמֵר." אָמַר פִּילָטוֹס אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאֶל הֲמוֹן הָעָם: "אֵינֶנִּי מוֹצֵא שׁוּם אַשְׁמָה בָּאִישׁ הַזֶּה." במבט ראשון, זה נראה מוזר שפילטוס מכריז שהוא לא מוצא שום אשמה בישוע. ישוע לא הכחיש את זה שהוא מלך היהודים, האשימו אותו שהוא מדיח את העם, ואוסר לתת מס לקיסר. מדוע פילטוס לא מצא שום בסיס עליו הוא יכול להרשיע את ישוע? התשובה נמצאת בקטע מקביל בבשורת יוחנן יח 33-38: פִּילָטוֹס נִכְנַס בַּחֲזָרָה לְבֵית הַמִּמְשָׁל, קָרָא לְיֵשׁוּעַ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "אַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "הַאִם מִלִּבְּךָ אַתָּה אוֹמֵר זֹאת אוֹ שֶׁאֲחֵרִים אָמְרוּ לְךָ עַל-אוֹדוֹתַי?" עָנָה פִּילָטוֹס: "וְכִי יְהוּדִי אֲנִי? הֲרֵי עַמְּךָ וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים מָסְרוּ אוֹתְךָ אֵלַי. מֶה עָשִׂיתָ?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אִלּוּ הָיְתָה מַלְכוּתִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הָיוּ מְשָׁרְתַי נִלְחָמִים שֶׁלֹּא אֶמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים; אֶלָּא שֶׁכָּעֵת מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִפֹּה." אָמַר לוֹ פִּילָטוֹס: "אִם כֵּן, אַתָּה מֶלֶךְ!" עָנָה יֵשׁוּעַ: "אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ;  לְכָךְ אֲנִי נוֹלַדְתִּי וּלְשֵׁם כָּךְ בָּאתִי לָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁאָעִיד עַל הָאֱמֶת. כָּל אֲשֶׁר הוּא מִן הָאֱמֶת שׁוֹמֵע לְקוֹלִי." אָמַר לוֹ פִּילָטוֹס: "מַהִי אֱמֶת?" רק כאשר קוראים את התיעוד בבשורת יוחנן ניתן ללמוד שישוע אמר לפילטוס מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אִלּוּ הָיְתָה מַלְכוּתִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הָיוּ מְשָׁרְתַי נִלְחָמִים שֶׁלֹּא אֶמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים; אֶלָּא שֶׁכָּעֵת מַלְכוּתִי אֵינֶנָּה מִפֹּה. במילים אחרות, פילטוס הבין שישוע לא היווה איום פוליטי וצבאי בשבילו. אך יש עוד מאפיין מעניין בקטע הזה. מדוע, בתיעוד של יוחנן, פילטוס שואל את ישוע אם הוא המלך? אנו מגלים את התשובה בלוקס כג 2: שָׁם הֵחֵלּוּ לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ בְּאָמְרָם: "אֶת זֶה מָצָאנוּ מַדִּיחַ אֶת עַמֵּנוּ, אוֹסֵר לָתֵת מַס לַקֵּיסָר, וְאוֹמֵר עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, **כְּלוֹמַר מֶלֶךְ**." ההאשמה הזו לא נמצאת בתיעוד של יוחנן. אלא שהיא משלימה את התיעוד שלו. דוגמה 4: במתי יד 2, הורדוס אנטיפס דיבר אל משרתיו לגבי זהותו של ישוע. השאלה המתבקשת היא, איך מתי ידע על מה דיבר הורדוס עם משרתיו? התשובה נמצאת בהקשר אחר לחלוטין בבשורת לוקס ח 1-3: אַחֲרֵי כֵן עָבַר מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּפָר לִכְפָר כְּשֶׁהוּא מַכְרִיז וּמְבַשֵּׂר אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. הַשְּׁנֵים-עָשָׂר הָיוּ אִתּוֹ וְגַם כַּמָּה נָשִׁים שֶׁנִּרְפְּאוּ מֵרוּחוֹת רָעוֹת וּמֵחֳלָאִים: מִרְיָם הַנִּקְרֵאת מַגְדָּלִית, אֲשֶׁר שִׁבְעָה שֵׁדִים יָצְאוּ מִמֶּנָּה, **וְיוֹחָנָה, אֵשֶׁת כּוּזָא מְנַהֵל מֶשֶׁק בֵּיתוֹ שֶׁל הוֹרְדוֹס**, וְשׁוֹשַׁנָּה וְרַבּוֹת אֲחֵרוֹת אֲשֶׁר כִּלְכְּלוּ אוֹתוֹ מִנִּכְסֵיהֶן. נאמר לנו כאן בזריזות וללא חשיבות מיוחדת שיוחנה הייתה אשתו של כוזא מנהל המשק של ביתו של הורדוס! צירוף המקרים הזה שמשלים בין מתי ללוקס, מספק לנו מקור אפשרי והגיוני עבור הידע של מתי אודות תוכן השיחה בין הורדוס למשרתיו. ## צירופי מקרים חיצוניים לעתים מסוימים בפריטי מידע מסויימים בברית החדשה מתבהרים על ידי מידע בתיעוד חיצוני לברית החדשה. דוגמה 1: במתי ב 22, נאמר לנו: אֲבָל בְּשָׁמְעוֹ כִּי אַרְכֵלָאוֹס מוֹלֵךְ בִּיהוּדָה בִּמְקוֹם הוֹרְדוֹס אָבִיו, פָּחַד לָלֶכֶת לְשָׁם. לְאַחַר שֶׁהֻזְהַר בַּחֲלוֹם יָצָא אֶל סְבִיבוֹת הַגָּלִיל. עולה השאלה שמתי לא עונה עליה: מדוע יוסף פחד ללכת ליהודה? יוסף בן מתתיהו מספר בקדמוניות היהודים יז.ג.א שהשלטון על ידי הורדוס הגדול התחלק בין ילדיו, כך שלארכלאוס הייתה סמכות ביהודה אך לא בגליל. בגליל, השלטון היה בידי אחיו הצעיר, אנטיפס. אנו גם יודעים שלארכלאוס היה שם של אדם אלים ועקוב מדם (קדמוניות היהודים יז.יג.א-ב; יז.ט.ג). יוסף בן מתתיהו מתעד שארכלאוס רצח 3,000 יהודים בפסח (קדמוניות יז.ט.ג). לכן, ניתן להבין מדוע יוסף פחד ללכת ליהודה והעדיף ללכת צפונה לגליל. דוגמה 2: כאשר לוקס מספר על המהומה באפסוס, הוא מדווח שמזכיר העיר אמר להמון: לָכֵן, אִם יֵש לְדֶמֶטְרִיוֹס וְלָאֻמָּנִים אֲשֶׁר אִתּוֹ דָּבָר נֶגֶד מִישֶׁהוּ, יֵשׁ בָּתֵּי מִשְׁפָּט וְיֶשׁ שׁוֹפְטִים; שֶׁיִּטְעֲנוּ זֶה נֶגֶד זֶה. שופט היה אדם בעל סמכות רומית אליו הגישו תלונות. בדרך כלל היה שופט אחד. אך בנקודת הזמן הספציפית ההיא, היו שני שופטים כתוצאה מהירצחו של סילאנוס (השופט הקודם) שהורעל בשנת 54 לספירה. המאורע הזה מתועד על ידי טקיטוס בחיבורו "האנלים" (13.1). למעשה, הדיוק של לוקס אפשר להיסטוריונים לתארך את המאורע אותו לוקס מתעד עם דיוק בלתי יאומן מאחר ואנו יודעים מתי סילאנוס הורעל. מאמר זה מבוסס על ספרה של לידיאה מקגרו "Hidden in plain view". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d3b675ccdb003a0a409511eaa9f991a128446257a59b71cd218d517c58a74f54?s=300&d=mm&r=g) לידיה מקגרו [See Full Bio](https://igod.co.il/author/dr-lydia-mcgrew/) **קטגוריות:** מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** מהימנות הבשורות, סתירות בברית החדשה? --- ### [טעויות גיאוגרפיות בברית החדשה? תגובה למאמר של יד לאחים](https://igod.co.il/answer-rabbi/טעויות-גיאוגרפיות-בברית-החדשה-תגובה-ל/) **Published:** מרץ 29, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** בארגון החרדי יד לאחים טוענים שיש טעויות גיאוגרפיות בבשורות המראות שהמחברים של הבשורות לא היו עדי ראייה ששהו בארץ כאשר האירועים המתוארים בברית החדשה התרחשו. במאמר זה נבחן את הדוגמאות אותן הם מעלים. ### **הדוגמה הראשונה: מרקוס ז 31** יֵשׁוּעַ יָצָא מֵאֵזוֹר צוֹר וְחָזַר דֶּרֶךְ צִידוֹן אֶל יַם הַגָּלִיל, דֶּרֶךְ אֵזוֹר עֶשֶׂר הֶעָרִים. יד לאחים טוענים שזה לא הגיוני שישוע ותלמידיו הלכו דרך צידון כדי להגיע לכינרת (משום שזו דרך ארוכה יותר ממה שנחוץ). הסוגיה הזו העלתה מספר ניסיונות להסביר מדוע מופיע תיאור כזה בפסוק זה אשר במרקוס. ההסבר של יד לאחים הוא שמי שמחבר את בשורת מרקוס לא היה בקיא בגיאוגרפיה של ארץ ישראל. הבעיה בסברה הזו היא שיש לנו ראיות חזקות ומוקדמות לכך [שמרקוס אכן חיבר את הבשורה, ושפטרוס היה המקור העיקרי למידע שמופיע בבשורתו](https://igod.co.il/%d7%99%d6%b5%d7%a9%d7%81%d7%95%d6%bc%d7%a2%d6%b7-%d7%95%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%a0%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%93%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%91%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%91%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94/). (נטל ההוכחה על יד לאחים להוכיח אחרת, ולהוכיח שגם פטרוס לא היה בקיא בגיאוגרפיה של ישראל). בנוסף לכך, חשבו על כך רגע, למה שמרקוס ימציא מסלול בדיוני שיגלה את הבורות שלו לגבי הגיאוגרפיה בארץ ישראל? בניגוד לטענת יד לאחים, ניתן להסביר את התיאור של מרקוס בדרכים אחרות. המסלול שמופיע במרקוס ז 31 הוא אמנם משונה ולא צפוי, אך הוא לא ייחודי וראשון. מלכים ב למשל מתעד לא אחד, אלא שני מסלולים לא צפויים, שקשה להסבירם באותה מידה. במלכים ב ב 1-6 אליהו ואלישע הולכים מגלגל מערבה לבית אל ואז משם מזרחה ליריחו ולירדן; ושוב, במלכים ב ב 23-25 אלישע מתקדם מבית אל והולך צפון מערבית להר כרמל ואז חוזר לשומרון. האם זה אומר שמי שחיבר את ספר מלכים לא היה בקיא בגיאוגרפיה בארץ ישראל? כמובן שלא. השירות של ישוע בגליל התאפיין בתנועה מתמדת מסביב ולאורך הכינרת, והמסע הנוכחי עליו מדובר בדוגמה הזו, ממשיך את אותה האסטרטגיה באזורים של הגויים. למעשה, המסע הזה יכול להיות מוסבר על ידי רצונו של ישוע לחמוק מההתנגדות הגוברת של הפרושים ושל הורדוס אנטיפס. אך ישוע לא מתחמק מהתנגדות גרידא. המסע הזה אל תוך עומק האיזור הגלילי- שהיה ידוע לשמצה כמקום המגורים של הגויים- מצביע על רצונו האדיר של ישוע לכלול את הגויים בתור קהל היעד של שירותו בעולם. ### **הדוגמה השנייה: מרקוס יא 1** כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם אֶל בֵּית פַּגֵּי וּבֵית עַנְיָה שֶׁבְּהַר הַזֵּיתִים, שָׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו. יד לאחים כותבים, > מהמשפט שלמעלה עולה כי ישוע וחבורתו נסעו מיריחו לירושלים דרך בית פגי ואז לבית-היני. עם זאת, זה די בלתי אפשרי. בית-היני (מזרחית דרומית לירושלים) רחוקה מירושלים כמה קילומטרים וקרובה יותר ליריחו, לעומת בית-פגי שנמצאת בסמיכות ממש לחומות ירושלים. האם יד לאחים צודקים שמרקוס מפגין כאן בורות גיאוגרפית ברורה? ובכן, לא כל כך מהר. הסיפור מתחיל בדרך המזרחית לירושלים. מרקוס מדווח על כך שישוע והתלמידים הִתְקָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם אֶל בֵּית פַּגֵּי וּבֵית עַנְיָה. הרצף של המקומות אכן מבלבל את הקוראים המודרניים שמכירים את הדרך הנוכחית מבית עניה דרך בית פגי לירושלים, משום שכיום הסדר הוא הפוך ממה שמרקוס מתאר (כיום בית עניה רחוקה יותר מבית פגי). לעומת זאת, הרצף על פי מרקוס- בית פגי-בית עניה כלל לא בעייתי כפי שיד לאחים טוענים. צריך לקחת בחשבון שהמסלול של רומא העתיקה, בו ישוע הלך, לא תאם את המסלול המודרני, אלא היה צפוני לו. המסלול הרומאי מיריחו היה נמצא דרום מערבית למה שנקרא היום וואדי אום, ואז המשיך ישירות לפסגת הר הזיתים שהיה ליד, אם לא בבית פגי. מי שהלך בדרך הזו עבר בין בחרים שמצפון (שמואל ב ג 16; טז 5; יז 18; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים. ז. 225) לבין בית עניה שנמצאת דרומית יותר. מבית פגי לבית עניה הייתה דרך תלולה של קילומטר הליכה דרומה בצד המזרחי של הר הזיתים. הנושא של מרקוס יא 1 הוא להביא את ישוע ואת התלמידים לפסגת הר הזיתים, משם התלמידים נשלחו להביא את החמור לישוע שבעזרתו הוא יגיע לירושלים. מרקוס מזכיר את בית עניה בפסוק 1 לא כי היא נמצאת במסלול מיריחו לירושלים אלא כדי להצביע על המקום שבו ישוע יבלה לילות בזמן שהותו בירושלים (יא 11). מכאן, המשמעות של פסוק 1 אמורה להיות: "ובדרכם לירושלים הם הגיעו לבית פגי (ליד בית עניה) על הר הזיתים". ### **הדוגמה השלישית: טעות בשעה שבה ישוע נצלב** יד לאחים טוענים מצטטים את ברוס מצגר: > "כמה מעתיקים ניסו להתאים את התיאור ביוחנן של הכרונולוגיה של הפסיון (תיאור הייסורים) לזה שבמרקוס על ידי שינוי 'השעה השישית' של יוחנן 19:14 ל'השעה השלישית' (שמופיעה במרקוס 15:25). אך גם אם זה נכון, זה לא מוכיח שמדובר בסתירה. שתי הבשורות צודקות. הקושי נפתר כשלוקחים בחשבון שכל בשורה משתמשת בשיטה או במערכת זמן שונה מהשאר. יוחנן משתמש במערכת הרומית ואילו מרקוס במערכת היהודית. על פי המערכת הרומית, היום נמדד מחצות לחצות. ואילו ביהדות היום התחיל בשש בערב ואילו הבוקר בשש בבוקר. לכן, כאשר מרקוס טוען שישוע נצלב בשעה השלישית הוא התכוון לשעה תשע בבוקר בערך. יוחנן טען שהמשפט של ישוע היה בערך בשעה השישית, ותיאור זה ממקם את המשפט לפני הצליבה אך לא שולל תיאור של בשורות אחרות. זה תואם את יוחנן ואת אחרים ביחס לזמן. בנוסף לכך, בשאר הבשורות ובספר מעשי השליחים הזמנים היחידים ביום שמיוחסים (חוץ מפעם אחת) הם השעה השלישית, השישית והתשיעית. בוודאי שבעידן ללא שעונים, מספרים עגולים יכולים להיות משומשים. ולכן, השעה השלישית הייתה יכולה להתייחס לכל זמן בין 9:00 בבוקר ל12:00 בצהריים.[\[1\]](/#_ftn1) ### **הדוגמה הרביעית: המיקום של המזבח** יד לאחים כותבים: > מחבר האגרת אל העברים מציב את מזבח הזהב של הקטורת בקודש הקודשים (9:4), בניגוד לתיאור המשכן של הברית הישנה (שמות 30:1-6) הפסוקים מאל העברים מופיעים כך: מִבֵּית לַפָּרֹכֶת הַשְּׁנִיָּה מִשְׁכָּן הַנִּקְרָא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּבוֹ מִזְבַּח זָהָב לִקְטֹרֶת וַאֲרוֹן הַבְּרִית הַמְצֻפֶּה זָהָב סָבִיב. (אל העברים ט 3-4) על פי שמות ל 6, המזבח היה בקודש לפני הפרוכת, לא בקודש הקודשים מאחורי הפרוכת. אז איך ניתן ליישב זאת עם אל העברים ט 4? חשוב לשים לב לכך שהמילה שמתורגמת "מזבח" (θυμιατήριον) בפסוק זה באל העברים ט, אמורה להיות מתורגמת כמקטרת או המחתה, שאהרון הכניס לתוך קודש הקודשים ביום כיפור (ויקרא טז 12). מילה זו משומשת בתרגום השבעים גם כן כהתייחסות למקטרת (יחזקאל ח 11; דברי הימים ב כו 19). למעשה תרגום זלקינסון של הברית החדשה תרגם זאת בצורה המדויקת: שָׁם מַחְתַּת הַזָּהָב וַאֲרוֹן הַבְּרִית מְצֻפֶּה זָהָב סָבִיב וְצִנְצֶנֶת זָהָב אֲשֶׁר הַמָּן בְּתוֹכָהּ וּמַטֵּה אַהֲרֹן אֲשֶׁר פָּרַח וְלוּחֹת הַבְּרִית. (אל העברים ט 4, תרגום זלקינסון) ### **הדוגמה החמישית: מרקוס ה 1** הֵם בָּאוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם, אֶל אֶרֶץ הַגֵּרָשִׁיִּים. (מתי ה 1) יד לאחים מצטטים את ריימונד בראון באומרו: > "מרקוס 5:1-13 מתבלבל לגבי המרחק בין אֶרֶץ הַגֵּרָשִׁיִּים\*\* לכנרת." זה נכון שהעיר עצמה הייתה כ-50 קילומטר מהמיקום של ישוע והתלמידים, אך שימו לב, המילה "ארץ" היא χώραν אשר יכולה להיות מתורגמת כ"איזור" (מעשי השליחים טז 6; יח 23; כו 20). במילים אחרות, ישוע והתלמידים באו אל איזור הגרשיים, לא אל העיר עצמה. ### **הדוגמה השישית: מרקוס ו 53** עָבְרוּ אֶת הַיָּם וְהִגִּיעוּ אֶל חוֹף גִּנּוֹסָר וְעָגְנוּ שָׁם. יד לאחים מצטטים את בראון שוב שכותב: >  "גם לומר שסירה המפליגה לבית צידה (בצד הצפוני-מזרחי של הכנרת) מגיעה לגינוסר (בצד צפון-מערב) עשויה אף היא להעיד על בלבול (6:45-53)" דרך פשוטה לפתור את הבלבול היא לקחת בחשבון שהרוח מצפון מזרח (פס' 48) הייתה יכולה להוביל את הסירה לכיוון דרום מזרח (כיוון גינוסר).[\[2\]](/#_ftn2) ### **הדוגמה השביעית: מרקוס ח 10**  **ויוחנן ג 23** וּמִיָּד נִכְנַס לַסִּירָה עִם תַּלְמִידָיו וְעָבַר אֶל אֵזוֹר דַּלְמָנוּתָא. יד לאחים מצטטים את בראון טוען: > איש לא הצליח לאתר את דַּלְמָנוּתָא. לאחר מכן הם כותבים: "כבר ציינו כי דלמנותה הינו מקום שלא ניתן לאתר. כמוהו גם עֵינוֹן שביוחנן 3,23, שמחבר הבשורה מאתר קָרוֹב לְשָׁלֵם." אם מכאן יד לאחים רוצים לטעון שהמקומות לא קיימים (רק בגלל שלא מצאו אותם) אז מדובר בדוגמה קלאסית לכשל לוגי שנקרא "טיעון מן השתיקה". מהו אותו כשל? הפילוסוף טים מקגרו מגדיר אותו כך: הטיעון מן השתיקה הוא צורת חשיבה על פיה הכישלון של מקור ידוע להזכיר עובדה או מאורע מסוימים מהווה בסיס למסקנה, בדרך כלל למסקנה שהעובדה היא לא נכונה או לכאורה שהמאורע לא התרחש.[\[3\]](/#_ftn3) חשבו על כך, למה שמרקוס ימציא מקומות שלא היו קיימים אם כל קורא בתקופתו היה עולה על כך? ### **הדוגמה השמינית: מרקוס י 46** הם ממשיכים לצטט את בראון: > מרקוס 10:46 מציג את ריפוי העיוור לאחר שישוע עזב את יריחו, בעוד שלוקס 18:35-19:1 ממקם אותו לפני שנכנס ישוע ליריחו. אולי ישוע עזב את יריחו של התנ"ך ונכנס ליריחו של הברית החדשה! (עמ' 109-110). לא מדובר בסתירה אלא [באמצעי ספרותי נפוץ שהיה קיים בז'אנר הכתיבה של הביוגרפיות הרומיות-יווניות במאה הראשונה. אמצעי זה נקרא "ערבוב"- אמצעי ספרותי שבו המחבר מערבב שני יסודות משני אירועים או יותר (או גם בני אדם) ומתעד אותם כאירוע אחד.](https://igod.co.il/%d7%99%d6%b5%d7%a9%d7%81%d7%95%d6%bc%d7%a2%d6%b7-%d7%95%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%90%d7%9e%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a9/) ### **הדוגמה התשיעית: השלב האחרון במסעו של ישוע עד הגעתו לירושלים** ושוב הם מצטטים את בראון: > השלב האחרון במסעו של ישוע עד הגעתו לירושלים (17:11-19:27). זה מתחיל עם ריפוי עשרת המצורעים, מעשה שאינו קיים בבשורות האחרות, וכולל את סיפורו של השומרוני המודה לישוע (17:11-19). ישוע נסע לכיוון ירושלים מאז 9:51, וב-9:52 נכנסו שליחיו לכפר שומרוני. לומר שברגע זה של הסיפור (הערת המתרגם: כ-8 פרקים מאוחר יותר) הוא עדיין עובר בין השומרון לגליל מוכיח לנו כי המסע שלו הוא מסגרת מבוימת (וגם שללוקס לא היה מושג מדויק לגבי הגיאוגרפיה הארץ-ישראלית). יד לאחים מאשימים את לוקס בבורות גיאוגרפית, משום שאף אחד לא יכול לעבור בשומרון ובגליל בדרך לירושלים. הבעיה היא שלוקס לא אומר זאת. לוקס רק אישר את העובדה שישוע שירת בגבול של שני האזורים הללו כשהוא החל את המסע האחרון שלו לירושלים.[\[4\]](/#_ftn4) [\[1\]](/#_ftnref1) Geisler, “Defending Innerancy”. [\[2\]](/#_ftnref2) Edwards, J. R. (2002). [*The Gospel according to Mark*](https://ref.ly/logosres/pntcmark?ref=Bible.Mk6.53&off=989&ctx=+west+of+Bethsaida.+~A+boat+crossing+from) (p. 202). Grand Rapids, MI; Leicester, England: Eerdmans; Apollos. [\[3\]](/#_ftnref3) “Mcgrew, “The Argument from Silence. [\[4\]](/#_ftnref4) Cabal, T., Brand, C. O., Clendenen, E. R., Copan, P., Moreland, J. P., & Powell, D. (2007). The Apologetics Study Bible: Real Questions, Straight Answers, Stronger Faith (p. 1548). Nashville, TN: Holman Bible Publishers. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מהימנות כתבי הקודש, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב **תגיות:** אמינות הברית החדשה, סתירות בברית החדשה? --- ### [האם אנו יודעים מי חיבר את בשורות הברית החדשה?](https://igod.co.il/jesus-new-testament/האם-אנו-יודעים-מי-חיבר-את-בשורות-הברית-ה/) **Published:** מרץ 9, 2020 **Author:** מייקל לייקונה **Content:** רבים טוענים שלא ניתן לסמוך על המאורעות המתוארים בבשורות משום שאנו לא יודעים כלל מי חיבר אותן. על פי הטענה, השמות של מחברי הבשורות ("מתי", "מרקוס", "לוקס", "יוחנן"). האם יש ראיות לכך שהבשורות נכתבו על פי המחברים הללו? לפני שניכנס אל תוך הראיות ההיסטוריות לכך שהמחברים הללו אכן כתבו את הבשורות, חשוב קודם כל להבין ששאלת זהות המחברים איננה כלל חשובה לשאלת המהימנות ההיסטורית הכללית של הבשורות. ההנחה שזהות המחברים היא קריטית לשאלת המהימנות של הכתובים מגלה חוסר בקיאות במחקר המודרני של הברית החדשה. כאשר החוקרים מבקשים לקבוע מהימנות של מאורע או אמרה שמיוחסת לדמות היסטורית מסויימת, לא מעניין אותם מי כתב את המסמך. הם משתמשים [בקריטריונים היסטוריים](https://igod.co.il/%D7%99%D6%B5%D7%A9%D7%81%D7%95%D6%BC%D7%A2%D6%B7-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/) המשומשים עבור קביעת האותנטיות של אותו המאורע שהם חוקרים. הקריטריונים הללו הם: 1. **חופפות היסטורית**: השתלבותו והסתדרותו של המאורע עם העובדות הידועות אודות ההקשר בו המאורע התרחש. 2. **עדות בלתי תלויה ומוקדמת**: הופעתו של המאורע בעדויות רבות (הקרובות מבחינה זמנית להתרחשותו ואשר אינן תלויות זו בזו ולא במקור משותף כלשהו) מגבירה את סבירות התרחשותו. 3. **קריטריון ה"מבוכה"**: המאורע\\המידע ההיסטורי המסוים נחשב למביך ולכן הסיכוי שהוא הומצא או בודה הינו נמוך ולא מתקבל על הדעת. 4. **שוני**: המאורע איננו תואם את צורת החשיבה של החברה ולכן לא הגיוני כי הוא המצאה. 5. **עקביות**: המאורע\\המידע ההיסטורי הינו עקבי עם שאר העובדות הידועות לנו אודות הדמות אותה אנו חוקרים. שימו לב שהקריטריונים הללו לא מניחים כלל את הזהות של המחברים או אפילו את המהימנות הכללית של הבשורות. אלא שהקריטריונים מתמקדים על מאורעות ספציפיים בבשורות ומספקים אישור או ראיה לכך שהם אכן התרחשו. כמובן שניתן להראות שהבשורות באופן כללי הן אמינות, אך הקריטריונים הללו לא תלויים במהימנות הכללית של הבשורות.1 ## אז איך כן יודעים שהבשורות נכתבו על ידי המחברים מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן? על פי הטיעון של הספקנים, הייחוס של ארבע הבשורות למתי, מרקוס, לוקס ויוחנן הוא שגוי. הסיבה לכך היא שלעותקים המקוריים לא היו כותרות כמו "הבשורה על פי מתי". אז איך אנו יודעים שהם אכן חיברו את הבשורות אם הם לא ציינו את שמם ככותרת לחיבורם? חשוב להבין שהמחברים בעת העתיקה לא נהגו לציין את שמם. פלוטרכוס למשל שהיה מחבר יווני שחיבר מעל 50 ביוגרפיות מסוף המאה הראשונה עד לתחילת המאה השנייה, לא ציין את שמו באף אחת מעבודותיו. אלא המסורת שהועברה לאורך הדורות שמעניקה לנו את הידע לגבי זהות המחברים של הביוגרפיות של העת העתיקה. שימו לב שאף אחד לא מכחיש שפלוטרכוס הוא המחבר של כתביו. אז אילו מסורות עתיקות מצביעות על זהותם של מחברי הבשורות? הראשונה מגיעה מהמנהיג המשיחי פפיאס שכתב בזמן 120 לספירה או אפילו לפני. סביר להניח שפפיאס הכיר את השליח יוחנן או מישהו שהכיר את השליחים2. הוא היה הראשון שטען שמתי ויוחנן היו חלק מן השנים עשר שחיברו את הבשורות המשוייכות להם. הוא גם כתב שמרקוס כתב את בשורתו על פי המידע שקיבל (שמרקוס קיבל) מפטרוס השליח. מספר עשורים לאחר מכן, מנהיג משיחי נוסף בשם יוסטינוס (150 אחרי הספירה) דיווח שלוקס, שהיה שותף למסעותיו של שאול, כתב את בשורת לוקס. זמן קצר לאחר מכן, מנהיג משיחי נוסף בשם אירנאוס (170 אחרי הספירה), אשר כנראה תקשר עם אחד מתלמידיו של יוחנן השליח בשם פוליקרפוס, אישר את הטענה של פפיאס לגבי זהות מחברי הבשורות. למרות שזהות מחברי הבשורות שנויה במחלוקת, חוקרים רבים מקבלים את הראיות לטובת המסורת הקדומה על פיה הבשורות אכן נכתבו על ידי המחברים שעל שמן נקראות הבשורות.3 אמנם לא ניתן לטעון בוודאות מוחלטת, יש ראיות היסטוריות טובות לכך שהבשורות אכן נכתבו על ידי המחברים הללו. העובדה ששמות המחברים לא מופיעים בעותקים הקדומים ביותר אשר בידינו, איננה מצביעה על כך שהכתבים הללו לא חוברו על ידי מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן.ככל הנראה, שמות המחברים נוספו מאוחר יותר כדי למנוע בלבול בין הבשורות האותנטיות לבין הבשורות השקריות.4 הערות: 1\. https://www.reasonablefaith.org/question-answer/P50/gospel-authorshipwho-cares 2\. Papias, Fragments 1:4; 3:1–4, 7; 11; 15; 16:1. Come Let Us Reason: New Essays in Christian Apologetics . B&H Publishing Group.. 3\. Robert H. Gundry, "Trimming the Debate," in Jesus' Resurrection: Fact or Figment? A Debate Between William Lane Craig and Gerd Lüdemann, ed. Paul Copan and Ronald K. Tacelli (Downers Grove, IL: InterVarsity Press, 2000), 117 (n15). 4\. Martin Hengel, Studies, 64–84, cited by Robert H. Gundry, Mark: A Commentary on His Apology for the Cross (Grand Rapids: Eerdmans, 1993), 1041. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/5153d6a7d8ae705326e4d8c0606e13ebc557a356f6503c82dd260d0fe883180e?s=300&d=mm&r=g) מייקל לייקונה [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-r-licona/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** מהימנות הבשורות, סתירות בברית החדשה? --- ### [מענה לטיעונים שכיחים נגד טיעון הכוונון העדין](https://igod.co.il/science-faith/מענה-לטיעונים-שכיחים-נגד-טיעון-הכוונו/) **Published:** מרץ 9, 2020 **Author:** רובין קולינס **Content:** במאמר זה אנו נענה על חמישה טיעונים שכיחים מאוד נגד טיעון הכוונון העדין. אך לפני שנעשה זאת, יהיה כדאי להיזכר בטיעון עצמו. בארבעים השנים האחרונות, חוקרים גילו שקיומם של חיים תבוניים ומורכבים במקום כלשהו ביקום, תלוי באוסף של פרמטרים שחייבים להיות מדויקים להפליא. הדיוק הזה נקרא הכוונון העדין והוא מתבטא במספר דרכים: 1. הכוונון העדין של חוקי הפיזיקה. 2. הכוונון העדין של הערכים של הקבועים הפיזיקליים. 3. הכוונון העדין של התנאים ההתחלתיים של היקום. 4. הכוונון העדין של תכונות היקום, כמו תכונות היסודות הכימיים. טיעון זה משומש באופן תמידי על ידי חסידי ההשקפה התיאיסטית (ההשקפה שבה אלוהים קיים), כראיה לקיומו של יוצר אינטיליגנטי מאחורי היקום. לעומת זאת, טיעון זה, כמו שאר הטיעונים לטובת קיומו של אלוהים, מותקף פעמים רבות על ידי אתאיסטים ואגנוסטיקנים. מה הם הטיעונים שלהם נגד הטיעון והאם קיימות תשובות טובות לטיעוניהם? במאמר זה נענה על השאלות הללו. ## 1. הטיעון מתוך ההכרח הפיזיקלי שבכוונון העדין על פי הטיעון הזה, אפשרי שקיים איזשהו חוק בסיסי בפיזיקה שבאופן הכרחי מחייב את הערכים של הקבועים הפיזיקליים ליפול בטווח שמאפשר חיים מורכבים. לכן, בהינתן החוק הזה, זה כלל לא בלתי סביר שהקבועים הפיזיקליים יפלו בטווח שמאפשר חיים.     נניח בצד את העובדה שמדובר בהשערה ספקולטיבית וחסרת בסיס, הבעיה בטיעון הזה היא שגם אם קיים חוק כזה, אז הכוונון העדין פשוט מועבר רמה אחת למעלה, כלומר, לחוק הפיזיקלי עצמו. כפי שהאסטרופיזיקאים ברנארד קאר ומרטין ריס מציינים, "אפילו אם צירופי המקרים האנטרופיים היו יכולים להיות מוסברים (במושגים של איזושהי ,תאוריה מאוחדת גדולה), זה עדיין היה יוצא מן הכלל שהקשרים שמוכתבים על ידי תאוריה פיזיקלית במקרה גם תומכים בחיים".1 אותה התשובה יכולה להינתן לטענה שהכוונון העדין הוא לא בלתי סביר משום שיכול להיות שזה הכרחי מבחינה לוגית שהקבועים הפיזיקליים יהיו בעלי ערכים מאפשרי חיים. כלומר, על פי הטענה הזו, כמו ש2+2 בהכרח שווה ל-4, כך גם הערכים של הקבועים הפיזיקליים הם בהכרח מאפשרי חיים. אך בדומה להשערת החוק היסודי המחייב את הכוונון העדין עליו ענינו לעיל, ההשערה הזו רק מעבירה את חוסר הסבירות לרמה אחת מעלה: מכל החוקים והקבועים הפיזיקליים שהיו יכולים להיות אפשריים מבחינה לוגית, הסיכוי שדווקא שאלו המאפשרים חיים יהיו הכרחיים לוגית, הוא נמוך מאוד. ## 2. הטיעון מתוך צורות החיים השונות טיעון שכיח נוסף המשומש נגד טענת הכוונון העדין של היקום היא שככל הידוע לנו, צורות חיים אחרות היו יכולות לצמוח אפילו אם הערכים של הקבועים הפיזיקליים היו שונים. לכן, נטען שהטיעון מתוך הכוונון העדין מניח שרק צורת החיים הנוכחית היא האפשרות היחידה, מה שנראה כמו הנחה בלתי מבוססת ויומרנית. תשובה אחת לטענה הזו היא שדוגמאות רבות של הכוונון העדין כלל אינן מניחות את ההנחה הזו. חשבו למשל על הקבוע הקוסמולוגי. אם הקבוע הקוסמולוגי היה גדול יותר, החומר היה מתפזר כל כך מהר שכוכבים וכוכבי לכת לא היו יכולים להיווצר. לעומת זאת, ללא כוכבים, לא היה קיימים מקורות אנרגיה יציבים הנדרשים עבור התפתחותן של מערכות חומריות מורכבות. לכן, הטיעון מן הכוונון העדין במקרה הזה מניח רק שהתפתחות של חיים מורכבים דורשת מקור אנרגיה כלשהו. מדובר בהנחה מאוד הגיונית וסבירה. כמובן, אם הקבועים הפיזיקליים וחוקי הטבע היו שונים מספיק, צורות אחרות של חיים מורכבים היו יכולים להתקיים, כאלה שאנו אפילו לא יכולים להעלות על הדעת. אך זה לא רלוונטי לטיעון של הכוונון העדין משום שההערכה של חוסר הסבירות שבכוונון העדין תחת יקום בודד, רק דורשת שבהינתן חוקי הטבע הנוכחיים, הטווח של הערכים שמאפשרים חיים הוא מאוד צר יחסית לטווח של הערכים שלא מאפשרים חיים. ניתן להמחיש זאת באנלוגית לוח החצים. אם היינו רואים חץ שפגע במטרה מאוד קטנה שמוקפת בשטח ריק מאוד גדול, עדיין היינו מחשיבים את הפגיעה למכוונת גם אם איזורים אחרים בלוח היו מלאים במטרות. למה? כי גם אם לאיזורים אחרים של לוח החצים היו מטרות עליהן, זה עדיין היה מפתיע שתחת השערת האקראיות, החץ יפגע במטרה במקום במקום אחר בשטח הריק של הלוח.2 ## 3. הטיעון מתוך העיקרון האנטרופי על פי הגרסה החלשה של העיקרון האנטרופי, ללא הכוונון העדין של חוקי הטבע, לא היינו קיימים כאן כדי לדבר על הנושא הזה. לכן, יש הטוענים שבגלל זה הכוונון העדין הוא לא בלתי סביר או מפתיע תחת ההשקפה האתאיסטית, אלא שהוא פשוט נובע מעצם העובדה שאנו קיימים. ג'ון לסלי נתן המחשה בספרו (1988, עמ' 304), שממעיטה בערך של הטענה. הוא טוען שאם חמישים צלפים היו מפספסים אותו, תגובה מהסוג "אם הם לא היו מפספסים אותי לא הייתי כאן כדי לחשוב על העובדה הזו" היא לא תגובה מתאימה. אלא, שהוא היה מסיק שהייתה סיבה לכך שכולם פספסו (אולי הם בכלל לא רצו להרוג אותו). מדוע כל אחד מאיתנו היה מסיק כך? משום שהמשכיות הקיום שלנו לאחר ירי של חמישים צלפים היא לא סבירה תחת השערת האקראיות, היא כן סבירה תחת ההשערה שהייתה כוונה מאחורי הפספוס שלהם. ## 4. הטיעון מתוך בעיית ההסתברות יש הטוענים שמאחר ויש לנו רק יקום אחד להשוואה, לא ניתן לטעון שהכוונון העדין של היקום שלנו הוא בלתי סביר. ההנחה מאחורי הטענה היא שניתן לקבוע הסתברות רק בהתבסס על שכיחות יחסית בתוך קבוצת ייחוס. לכן, לשם ההמחשה, המסקנה שההסתברות שאדם שמעשן ימות מסרטן היא 30%, מתכוונת לכך ש30% מהאנשים מהקבוצה שמעשנת תחלה בסרטן. אך אם יש לנו רק את היקום שלנו, אין קבוצת ייחוס של יקומים איתם אנו יכולים לבצע השוואה, ולכן, כל טיעון בנוגע להסתברות של הכוונון העדין של היקום הוא לא הגיוני. הבעיה בטיעון הזה היא שהוא מתעלם לחלוטין מעקרונות ידועים של הסתברות. אחד מהעקרונות הוא הטבע האפיסטמי של ההסתברות. הסתברות אפיסטמית (או הסתברות לוגית) היא סוג מוכר של הסתברות שתקף לטענות, משפטים והיפותזות.3 הסתברות אפיסטמית של משפט שקולה לרמת הביטחון, או רמת האמון שעלינו לתת למשפט מסוים. במילים אחרות, הסתברות אפיסטמית היא מדד לרמת הרציונליות של האמונה שלנו תחת בורות בנוגע לאמיתותו של משפט מסוים. לדוגמה, כשמישהו אומר שהיקום ככל הנראה עתיק יותר מחמישה עשר מיליארד שנים, הוא טוען טענה של הסתברות אפיסטמית. היקום שלנו הוא למעשה או עתיק יותר מחמישה עשר מיליארד שנים או שלא. אבל, אם אנו לא יודעים בוודאות את התשובה, אנו משתמשים בביטוי "ככל הנראה" כדי להצביע על כך שעלינו לשים את בטחוננו בכך שהיקום עתיק יותר מחמישה עשר מיליארד שנים מאשר צעיר יותר. בנוסף לכך, פילוסופים מדברים על מה שנקרא הסתברות אפיסטמית מותנית של משפט אחד באחר (משפט הוא טענה, מסקנה או היפותזה מסוימים לגבי העולם). ההסתברות האפיסטמית המותנית של משפט R במשפט S אשר נכתב כ-(P(R/S– יכולה להיות מוגדרת בתור רמת הוודאות שאליה S אמור להוביל אותנו לצפות לכך ש-R הוא אמת (רמה גבוהה או נמוכה). מכאן, בתפיסה האפיסטמית של ההסתברות, המשפט על פיו הכוונון העדין של היקום הוא לא סביר תחת יקום אתאיסטי בודד, הוא משפט הגיוני: הוא אמור להיות מובן בתור משפט לגבי רמת הוודאות שאליה היפותזת היקום האתאיסטי הבודד אמורה להוביל אותנו לצפות לכוונון עדין. לכן, הטענה שמצב עניינים מסוים הוא מאוד בלתי סביר מבחינה אפיסטמית, היא טענה השקולה לכך שמדובר במשהו מפתיע או לא צפוי. כעת לאחר שאנו יודעים מה זה אומר שהכוונון העדין של הקבועים הפיזיקליים הוא לא סביר ביקום אתאיסטי בודד, עלינו להבין איך משפט כזה יכול להיות מוצדק. כאן עלינו ליישם את "עקרון האדישות". מהו העקרון הזה? על פי העקרון, כאשר אין לנו סיבה להעדיף ערך כלשהו של פרמטר על פני ערך אחר, עלינו לייחס הסתברויות שוות לטווחים שווים של הפרמטר, בהינתן כך שהפרמטר אותו אנו בודקים תואם באופן ישיר את הפרמטר הטבעי.4 בשפה פשוטה יותר, אם אין סיבה או מספיק מידע על מנת ליחס הסתברויות מסוימות לאפשרויות שונות מייחסים להן הסתברויות שוות. אם הטווח התיאורטי האפשרי של פרמטר כזה הוא R והטווח המאפשר חיים הוא r אז ההסתברות היא r\\R. לשם ההמחשה: הטווח התיאורטי האפשרי (R) של הערכים של כוח הכבידה הוא עד העוצמה של הכח הגרעיני החזק-כלומר, 1040G0,כאשר G0 מייצג את הערך הנוכחי של קבוע כח הכבידה. טווח הערכים של קבוע הכבידה שמאפשר חיים הוא בין 0 ל109G0. לכל היותר. השערת היקום האתאיסטי הבודד לא נותנת לנו שום סיבה לחשוב שהכח של הכבידה יפול בטווח שמאפשר חיים במקום בטווח תיאורטי אפשרי אחר. לכן, בהנחה שהעצמה של הכוחות מהווה משתנה טבעי, עיקרון האדישות יקבע שטווחים שווים של הכח הזה אמורים לקבל הסתברויות אפיסטמיות שוות, ולכן ההסתברות האפיסטמית שכח הכבידה יפול בטווח הערכים המאפשרים חיים היא; r/R = 109 /1040 = 1/1031 לכל היותר. לסיכום, זה מאוד מפתיע שכח הכבידה יפול בטווח המאפשר חיים ביקום אתאיסטי בודד, בהינתן הטווח העצום האפשרי אשר לא מאפשר חיים. ## 5. השערת היקומים המקבילים כתגובה לבעיית הכוונון העדין של היקום, אתאיסטים רבים מציעים אלטרנטיבה שונה. על פי האלטרנטיבה הזו, קיים מספר עצום, אפילו אינסופי של יקומים מקבילים עם ערכים שונים לקבועים הפיזיקליים. אמנם מספר גדול מהיקומים הללו אינם מאפשרים חיים, קיים מספר מזערי של יקומים שכן מאפשרים חיים. בצורה הזו, זה סביר שאנו מוצאים את עצמנו ביקום שמאפשר חיים משום שהמספר העצום של היקומים המקבילים העלה את ההסתברות לכך. אלטרנטיבה זו נקראת השערת הרב יקום. ### מודל אינפלצית היקומים המקבילים רוב המודלים אודות היקומים המקבילים הם ספקולטיביים, חסרי בסיס ראייתי בפיזיקה המודרנית. לעומת זאת, קיים מודל אחד שכן יש לו בסיס הגיוני בפיזיקה המודרנית- המודל שמבוסס על קוסמולוגית האינפלציה. קוסמולוגית האינפלציה היא תאוריה מודרנית המנסה להסביר את המקור של היקום. התיאוריה טוענת שהיקום שלנו נוצר על ידי אזור קטן של מרחב קדמוני שהתרחב באופן עוצמתי על ידי שדה אינפלציה היפותטי, באותו האופן שבו בועת סבון תופיע באוקיינוס מלא סבון. במודלים של אינפלציה כאוטית-נקודות שונות של המרחב הקדמוני התנפחו באופן ספונטני, מה שיצר מספר עצום של בועות של יקומים. בנוסף לכך, בגלל שדה האינפלציה, המרחב הקדמוני מתרחב כל כך מהר שהוא הופך למקור נצחי של בועות של יקומים. לכן, קוסמולוגית האינפלציה יכולה בקלות ליצור יקומים מקבילים. כדי לקבל מגוון רחב של תנאים התחלתיים וקבועים פיזיקליים בין יקום ליקום, דבר שהכרחי כדי להסביר את הכוונון העדין, חייב להיות איזשהו מנגנון פיזיקלי שיבטיח גיוון כזה (אם לכל היקומים יהיו אותם התנאים ההתחלתיים ואותם הערכים לקבועים הפיזיקליים, זה לא מגביר את ההסתברות לקבל יקום שיש לו את התנאים ההתחלתיים והערכים הנכונים לאפשר חיים). תורת העל מיתר עשויה לספק מנגנון שכזה, אך מוקדם מדי לטעון דבר שכזה. תורת העל מיתר המהווה תיאוריה לגבי המבנה הבסיסי ביותר של היקום, היא מאוד שנויה במחלוקת כיום  (Greene, 1999, p. 214). על פי תורת העל מיתר, המרכיבים הבסיסיים ביותר של החומר הם מיתרים של אנרגיה שעוברים תנודות קוונטיות בתוך מרחב-זמן בעל עשרה או אחד עשר מימדים, אשר שישה או שבעה מתוכם דחוסים לגדלים מזעריים ולכן לא ניתנים לתצפית.  הצורה של המימדים הדחוסים, לעומת זאת, מגדירה את המצבים של התנודות של המיתרים, ולכן גם את הסוגים והמסות של החלקיקים היסודיים, יחד עם תכונות רבות אחרות של הכוחות ביניהם. לכן, יקומים (שבהם למימדים הדחוסים יש צורות שונות) יהיו בעלי קבועים פיזיקליים שונים. כיום השאלה האם תורת העל מיתר מתירה מגוון רציני בצורה של המימדים הדחוסים היא שנויה במחלוקת, למרות שהכיוון במחקר העדכני מצביע על כך שהיא כן. לעומת זאת, אם התורה הזו מתירה את זה, זה אומר שזה אפשרי שהיפותזת העל מיתר\\האינפלציה יוכלו להיות בנויים בצורה כזו שבה הצורה של המימדים הדחוסים, כמו כן הקבועים הפיזיקליים, יעברו מספיק שינויים מיקום ליקום כדי להסביר את הכוונון העדין. ### מענה להשערת הרב יקום 1. תשובה תאיסטית ראשונה להשערת הרב יקום, הוא שהמגנון עצמו שמייצר את היקומים, חייב להיות מכוונן בעדינות כדי ליצור יקום שתומכים בחיים. אחרי הכל, פריט יומיומי כמו אופה לחם, שרק מייצר כיכרות לחם במקום יקומים, חייב מתוכנן כך שייצר כיכרות לחם נאותים. אם זה נכון, אז בעיית הכוונון העדין עולה פשוט שלב אחד למעלה, למנגנון עצמו. תיאורית האינפלציה היא דוגמה טובה לטיעון הזה. מנגנון האינפלציה\\העל מיתר של הרב יקום יכול ליצור יקומים מאפשרי חיים משום שיש לו את הקריטריונים הבאים: א.יש לו את המנגנון שמספק את האנרגיה הדרושה עבור בועות היקומים: המנגנון הוא שדה האינפלציה ההיפותטי.  על ידי העברה קבועה של דחיסות אנרגיה למרחב ריק, כאשר המרחב מתרחב, האינפלציה יכולה לשמש כ"מאגר של אנרגיה בלתי מוגבלת" עבור הבועות (Peacock, 1999, p. 26). ב. יש לו את המנגנון הדרוש ליצור את בועות היקומים: המנגנון הזה הוא המשוואה של איינשטיין של תורת היחסית הכללית. בגלל הצורה המשונה שלה, משוואתו של איינשטיין מכתיבה שהמרחב מתרחב בתדירות עצומה בנוכחותו של שדה, כמו שדה האינפלציה, שמעביר דחיסות אנרגיה קבועה (ואחידה) למרחב ריק. דבר זה גורם לבועות היקומים להיווצר וגם גורם להתפשטות מהירה של המרחב הקדמוני ("האוקיינוס") מה שמונע מהבועות להתנגש זו בזו. ג. יש לו מנגון שממיר את האנרגיה של שדה האינפלציה למסה-אנרגיה הרגילים שאנו מוצאים ביקום שלנו. מנגנון זה הוא המשוואה המפורסמת של איינשטיין: E=mc² המשולב עם צימוד היפותטי בין שדה האינפלציה ושדות מסה-אנרגיה הרגילים שיש ביקום שלנו. ד. יש לו מנגנון שמאפשר מספיק מגוון בקבועים הפיזיקליים בקרב היקומים: המועמד הטוב ביותר עבור מנגנון זה הוא תורת העל מיתר. כפי שראינו לעיל, תורת העל מיתר עשויה לאפשר מספיק מגוון בקבועים הפיזיקליים (כך שיהיו ערכים שונים לקבועים בכל יקום) של בועות היקומים כך שזה יעלה את ההסתברות שיקום מכוונן יופיע איפשהו. ללא כל ה"מרכיבים" הללו, המנגנון שאמור לייצר יקומים מקבילים לא יצליח ליצור אפילו יקום אחד שתומך בחיים. לדוגמה, המשוואה של איינשטיין ושדה האינפלציה עובדים יחד באופן הרמוני כדי להרחיב איזורים קטנים של החלל ובמקביל שניהם מעבירים אליהם את דחיסות האנרגיה החיובית הדרושה עבור יקום בעל מסה-אנרגיה רבים וגורמים למרחב הקדמוני להתפשט במהירות מספיקה כדי למנוע מבועות היקומים להתנגש ולהתאחד זו עם זו. ללא הפקטורים הללו, לא יהיו איזורים של חלל שמתפשטים וגם לא לאיזורים הללו לא יהיו את המסה-אנרגיה הדרושים ליקומים כדי להתקיים. אם לדוגמה, היקום היה מציית לתיאורית הכבידה של ניוטון במקום לזו של איינשטיין, אנרגיית הואקום של שדה האינפלציה הייתה במצב הכי טוב בוראת משיכה כבידתית שהייתה גורמת למרחב להתכווץ במקום להתרחב. כך ששום יקום לא היה יכול להיווצר. בנוסף לארבעת הקריטריונים הרשומים לעיל, מנגנון הרב יקום יכול ליצור יקומים מאפשרי חיים רק בגלל שחוקים מסוימים כבר נמצאים ברקע. לדוגמה, ללא עיקרון הקוונטיזציה, כל האלקטרונים היו נשאבים אל תוך הגרעין האטומי כך שקיומם של האטומים לא היה מתאפשר. ללא "עיקרון האיסור של פאולי", אלקטרונים היו מאכלסים את רמות האנרגיה הנמוכות ביותר כך שקיומם של אטומים מורכבים ומגוונים לא היה מתאפשר. ללא כח הכבידה, החומר לא היה מצליח להתארגן מספיק כדי שיווצרו גופים גדולים כמו כוכבי לכת, עליהם חיים היו יכולים להתפתח. לסיכום, גם אם מנגנון הרב יקום קיים, מנגנון זה, יחד עם חוקי הרקע והעקרונות מהווים מורכבות שבלתי ניתנת לצמצום. הם צריכים שיהיה להם את השילוב המדויק של החוקים והשדות כדי ליצור יקומים התומכים בחיים: אם אחד מהמרכיבים המצוינים לעיל לא היו נמצאים (המשוואה של איינשטיין, עיקרון האיסור של פאולי) סביר להניח ששום יקום מאפשר חיים לא היה יכול להיווצר. בהיעדר הסבר חלופי אחר, קיומה של מערכת מורכבת כזו מצביעה על מכוונן או מתכנן משום שזה לא סביר שלמערכת כזו יהיו את המרכיבים הנכונים באקראיות בלבד. **לכן זה לא נראה שזה אפשרי להתחמק ממסקנת התכנון התבוני דרך היפותזת מגנון הרב יקום.** 2. הבעיה השנייה עם השערת הרב יקום היא שהשערת הרב היקום בהשקפה האתאיסטית, לא מסבירה בצורה מספקת את האנטרופיה הנמוכה בתחילת היקום (כלומר את ההתארגנות הראשונית של החומר ביקום כפי שזה נדרש על ידי החוק השני של התרמודינמיקה). על פי החוק השני של התרמודינמיקה, האנטרופיה של היקום כל הזמן גדלה. הדרך הסטנדרטית להבין זאת היא שהיקום הולך בהדרגה ממצב של סדר למצב של אי סדר. אנו רואים את החוק הזה בפעולה גם בחיי היומיום: ארון מסודר של ילד קטן יתחיל לאט לאט להתבלגן (או מהר) ללא התערבות חיצונית של מישהו שיסדר אותו. כעת, לצורך ההמחשה, אנו יכולים לחשוב על היקום בתור לוח המשחק שַׁבֵּץ נָא. מצד אחד, בהתחלה הוא מסודר כך שכל האותיות מאורגנות בצורה שיוצרת מילים, ומצד שני, הלוח מתחיל לרעוד באופן אקראי. לאט לאט, הלוח כמו היקום, נע ממצב של סדר לאי סדר. הבעיה שאותה האתאיסט צריך להסביר היא איך היקום היה יכול להתחיל במצב של סדר יוצא מן הכלל, מאחר והתחלה כזו של היקום היא בלתי סבירה באופן בלתי נתפס. אם לדוגמה מישהו היה משליך באופן אקראי הרבה אותיות על הלוח, לא היינו מצפים שהיצירה של שייקספיר תופיע. במצב הכי טוב, מספר אותיות היו יוצרות מספר מילים במקומות בודדים על הלוח. רוג’ר פנרוז מאוניברסיטת אוקספורד חישב שהסיכויים שיווצר מצב כזה של אנטרופיה נמוכה במפץ הגדול על ידי אקראיות בלבד הם בסדר גודל של 1 מתוך1010123 פנרוז מגיב על כך באומרו: ”אני לא יכול להיזכר בשום דבר אחר בפיזיקה שדיוקו אפילו מתקרב בקצת לזה של אנטרופיית המפץ הגדול… דיוק של עשר בחזקת עשר בחזקת מאה עשרים ושלוש!”.5 כדי להבין את הסיכוי הנמוך בלקבל מצב כזה באופן אקראי, דמיינו שכל היקום שלנו היה מלא בכרטיסי הגרלה של לוטו אשר גודלם שווה לגודלו של הפרוטון. מדובר בהרבה מאוד כרטיסי לוטו! דמיינו שאתם בוחרים כרטיס אחד באופן אקראי מתוך כל הכרטיסים שנמצאים בכל היקום. הסיכוי שלכם לנצח בלוטו הוא גבוה יותר מאשר לקבל את האנטרופיה הנמוכה והראשונית של היקום שלנו.  כעת השאלה שלנו היא האם השערת הרב יקום האתאיסטית יכולה להסביר את הרמה הגבוה של הסדר ההתחלתי של היקום שלנו בהינתן מספיק יקומים שמבטיחים שבאחד מהם נמצא את עצמנו בתוך יקום מסודר כמו שלנו? הבעיה בהסבר הזה היא שזה סביר יותר באופן בלתי נתפס שסדר מקומי יווצר באזור אחד או שניים מאשר שכל היקום יהיה מסודר, כפי שזה יותר סביר שמספר אותיות בודדות על לוח שַׁבֵּץ נָא תיצורנה מילים מאשר שכל האותיות לאורך כל הלוח תיצורנה מילים. לכן, אם היקום שלנו היה תוצר אקראי מתוך להקה עצומה של יקומים, היינו מצפים למצוא את עצמנו נמצאים באי בודד של סדר המוקף בים של חוסר סדר. כלומר, אפילו בהשקפה האתאיסטית של הרב יקום, זה לא סביר שנמצא את עצמנו ביקום שבו אנו מוצאים את עצמנו. 3. הבעיה השלישית עם השערת הרב יקום היא שהיא לא יכולה להסביר [היבטים אחרים של היקום שנראים מעוצבים](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%94%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99/), בעוד שההשקפה התאיסטית כן. לדוגמה, פיזיקאים רבים, כמו אלברט איינשטיין, שמו לב שהחוקים היסודיים של הפיזיקה מציגים יופי, אלגנטיות והרמוניה בצורה יוצאת מן הכלל. הפיזיקאי סטיבן ווינברג, למשל, מקדיש פרק שלם בספרו (Dreams of a Final Theory, פרק 6) ומסביר את האופן שבו קריטריון היופי והאלגנטיות משומש על ידי פיזיקאים כקריטריון מנחה בניסוח החוקים הנכונים. למעשה, פול דיראק הלך רחוק וטען ש"יותר חשוב שבמשוואות יהיה יופי מאשר שהן תהיינה תואמות את הניסוי".6 יופי ואלגנטיות מוסברים היטב בהשקפה שבה היקום עוצב על ידי אלוהים. אך תחת ההשערה האתאיסטית של הרב יקום, אין שום סיבה לצפות מהחוקים היסודיים של היקום להיות אלגנטים ויפים, כפי שגם הפיזיקאי פול דייוויס טוען.7 4. הסיבה הרביעית לדחות את השערת הרב יקום היא החוק הכללי הבא: עלינו להעדיף היפותזות אשר להן יש ראיות עצמאיות או היפותזות שמהוות מסקנה טבעית ממה שידוע לנו. רובנו מסכימים שעצמות הדינוזאורים מהווים ראיות לכך שהם אכן היו קיימים. דמיינו כעת שספקן אחד היה טוען שהוא יכול להסביר את קיומם של העצמות בעזרת שדה שמייצר עצמות דינוזאורים. אותו שדה, על פי טענתו, עושה זאת מאוויר דל שאותו הוא מגשים והופך לעצמות אמיתיות. בנוסף לכך, כדי להימנע מהטענה שאנו לא מכירים חוקים פיזיקליים שיאפשרו את הפעילות של המנגנון הזה אותו הספקן מקדם, הוא יטען שעדיין לא גילינו את החוקים הללו או את השדות הללו. כמובן שאף אחד מאיתנו לא יתן לספקן הזה למנוע מאיתנו להסיק שדינוזאורים באמת היו קיימים. מדוע? משום שלמרות שאף אחד לא ראה דינוזאורים במו עיניו, יש לנו ניסיון עם בעלי חיים שמותירים אחריהם מאובנים, ולכן, המסקנה שלנו אודות אמיתות קיומם ההיסטורי של דינוזאורים, היא מסקנה טבעית מהניסיון הכללי שלנו. הספקן מנגד, בהמחשה הזו, המציא סט של חוקים ומנגנונים אשר לא מהווים מסקנה טבעית מהניסיון הכללי שלנו. במקרה של הכוונון העדין, אנו מכירים מהניסיון שלנו שאינטיליגנציה מייצרת מוצרים מכווננים, כמו שעונים. לכן, ההסבר על פיו אלוהים אחראי על הכוונון העדין של היקום, הוא הסבר טבעי מהניסיון שלנו עם אינטליגנציה ויכולותיה. לעומת זאת, זה קשה לראות איך ההשערה האתאיסטית של הרב יקום יכולה להיות מסקנה טבעית ממה שאנו מכירים. בנוסף לכך, בניגוד להשערת הרב יקום, [יש לנו ראיות רבות לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/). לכן, על פי העיקרון לעיל, עלינו להעדיף את ההסבר התאיסטי על פני ההסבר האתאיסטי. ### השערת הרב יקום מסתדרת עם קיומו של אלוהים עלינו להבהיר שכל הטיעונים לעיל אינם מתיימרים להראות שאין יקומים מקבילים, או שקיומם של יקומים מקבילים סותרים את ההשקפה התיאיסטית (ההשקפה שבה אלוהים קיים). מאחר ואלוהים הוא אינסופי ויצירתי ברמה אינסופית, הוא היה יכול לברוא יקומים נוספים אם הוא היה רוצה. הגיוני גם שהוא היה בורא אותם דרך מנגנון, מאחר ובריאה מהסוג הזה היא יותר אלגנטית ומתוחכמת מאשר בריאה של כל היקומים יש מאין. יש שיטענו שלברוא יקומים רבים כל כך דרך מנגנון כזה זו שיטה בזבזנית ולא יעילה. אך הבעיה היא שיעילות וחסכנות רלוונטיות למישהו שמוגבל במשאבים וזמן, נתון שלא תקף על אלוהים שיכול מאוד להיות רוצה לבטא את היצירות והגאונות שלו בצורה ייחודית ביותר. הטיעונים לעיל מראים שהשערת הרב יקום לא יכול להסביר את הכוונון העדין בהשקפה האתאיסטית בלבד, ולא שההשערה עצמה שגויה (כלומר לא טענו שאין באמת יקומים מקבילים). ## סיכום במאמר זה ענינו על חמישה טיעונים שכיחים נגד טיעון הכוונון העדין. קיימים עוד טיעונים נוספים, עליהם ענינו במאמרים אחרים (ראו [כאן](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%98%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%95/) ו[כאן](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%95%d7%94%d7%90%d7%9c-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99-%d7%94%d7%90/)). המסקנה שלנו היא שהטיעון מן הכוונון העדין הוא טיעון תקף ונאות לטובת קיומו של אלוהים וכי ההתנגדויות לא מצליחות. הערות שוליים: 1\. B.J Carr and M.J. Rees, ‘’The Anthropic Cosmological Principle and the Structure of the Physical World,’’ Nature 278 (1979): 612 2\. ג'ון לסלי (John Leslie) נותן אנלוגיה דומה בספרו (1989, עמ' 17-18). 3\. לדיון מורחב על הסתברות אפיסטמית, ראו Swinburne (1973), Hacking, (1975), and Plantinga (1993), chapters 8 and 9. 4\. פרמטר טבעי הוא פרמטר שתואם באופן ישיר גודל פיזיקלי. 5\. Roger Penrose, "Time-Asymmetry and Quantum Gravity," in Quantum Gravity 2, ed. C. J. Isham, R. Penrose, and D. W. Sciama (Oxford: Clarendon Press, 1981), p. 249. 6\. The Evolution of the Physicist’s Picture of Nature', Scientific American, May 1963, 208, 47. 7\. Davis, Paul. Superforce, pp. 235-36. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/ffaf65443753978026d4a89c694e89e974914a9542726be2fe1f91233ea862fa?s=300&d=mm&r=g) רובין קולינס [See Full Bio](https://igod.co.il/author/robin-collins/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אלוהים, אתאיזם, כוונון עדין, פילוסופיה, תכנון תבוני --- ### [ביקורת: אביעד קליינברג, “מדריך לחילוני” – חלק 4- בעיית הרוע](https://igod.co.il/philosophy/ביקורת-אביעד-קליינברג-מדריך-לחילונ-2/) **Published:** ינואר 12, 2020 **Author:** אלי חייטוב **Content:** בספרו “מדריך לחילוני- איך לא להאמין בלי להתנצל” אביעד קליינברג מנסה להכין את החילונים לשיחה עם אנשים דתיים. בסדרה זו, אנו ענינו על חלקים מרכזיים מספרו הרלוונטיים לאמונה המשיחית (האמונה בקיומו של אלוהים שגילה את עצמו בדמותו של ישוע מנצרת). בחלק [הראשון](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c/) ו[השני](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99/), ענינו על הביקורת של קליינברג נגד טיעונים לקיומו של אלוהים ונגד מהימנות הברית החדשה. ב[חלק השלישי](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a0/), ענינו על מספר סוגיות פילוסופיות שקליינברג מעלה בקשר לקיומו של הגיהנום והמוסריות של האדם. כעת, אנו נסיים את סדרת המאמרים ונענה על האתגר שקליינברג מציב נגד קיומו של אלוהים; בעיית הרוע. ## קליינברג לא עומד בנטל ההוכחה בעמוד 118, קליינברג מעביר ביקורת נגד תשובתו של אקווינס לבעיית הרוע. תשובתו של אקווינס לבעיית הרוע היא שאלוהים מתיר לרוע להתקיים כדי להוציא ממנו דבר נעלה יותר. קליינברג מתנגד ושואל: > "איך בדיוק מפיק האל טוב מרע? לפני שנענה לשאלתו של קליינברג, שימו לב; שאלה-היא לא טיעון. כדי להראות שהרוע לא מסתדר עם קיומו של אלוהים, על קליינברג להראות שקיימת סתירה לוגית בין המשפט "אלוהים קיים" למשפט "רוע קיים". השאלה "איך בדיוק מפיק האל טוב מרע" היא לא טיעון שמוכיח שקיימת סתירה בין קיומו של אלוהים לבין קיומו של הרוע. אך אין פלא שקליינברג לא מתיימר להוכיח שקיימת סתירה לוגית בין קיומו של אלוהים לקיומו של הרוע בעולם, משום שאם הוא היה מנסה לעשות כן, היה עליו להתמודד עם נטל הוכחה מאוד כבד, והוא: להראות שאם אלוהים היה קיים אז לא יכול להיות שהיו לו סיבות מוצדקות להתיר לרוע להתרחש. אך אף אחד לא באמת יכול לעמוד בנטל הזה. בני אדם הם מוגבלים בידע, ובזמן. אף אחד לא יכול לטעון בוודאות שאין שום סיבה מוסרית מוצדקת להתיר לרוע להתרחש, כי אנחנו לא מספיק חכמים. ## בעיית הרוע היא בעיה שגם קליינברג צריך לפתור לגבי קיום הרוע עצמו, חשוב להבין שבעיית הרוע היא לא בעיה שקיימת רק בהשקפה שבה אלוהים קיים. בעיית הרוע היא גם בעיה בהשקפה האתאיסטית. מדוע? משום שרוע מעצם הגדרתו הוא סטייה מקנה מידה מסוים, הרוע מתקיים כאשר דברים לא מתרחשים בדרך שבה הם אמורים להתרחש. השאלה היא, מאיפה מגיעים ה"אמורים" בהשקפה האתאיסטית? מהו אותו קנה מידה אותו הרוע סותר? מהו אותו קנה מידה בעולם אתאיסטי? מי מכתיב עבורינו איך עלינו להתנהג? כל אחד מתנהג לפי איך שהגנים שלו מכתיבים עבורו, זה הכל. כלפי מי המחוייבות שלנו? מי קבע שיש לנו מחוייבויות מוסריות? בלי לשים לב, קליינברג תומך בקיומו של אלוהים. ואת זה ניתן להראות דרך הטיעון הבא: 1. אם אלוהים לא קיים, ערכי מוסר אוביקטיביים אינם קיימים. 2. רוע קיים. 3. לכן, ערכי מוסר אוביקטיביים קיימים (רוע הוא סטייה מקנה מידה מוסרי ואובייקטיבי). 4. לכן, אלוהים קיים. אם קליינברג מודה שהרוע קיים, הוא בעצם מודה שיש דרך שבה דברים אמורים להתנהל. הדרך הזו, מחייבת את כל בני האדם, אחרת לא היה דבר כזה רוע (כל מה שהיה נשאר זה דיעות והעדפות אישיות). אך קליינבג כלל לא מתחיל אפילו להסביר איך בהשקפה שלו, קיים קנה מידה כזה שמחייב את כולנו? בהשקפתו, מוסר הוא תוצר שרירותי של תהליך האבולוציה, ממש כמו שהאבולוציה פיתחה לנו באופן שרירותי עשר אצבעות במקום שתיים עשרה. אין בה שום דבר מחייב, אין בה שום דבר הכרחי או אובייקטיבי. האבולוציה הייתה יכולה לפתח אותנו עם מוסר שונה לחלוטין, למעשה עם ערכים הפוכים לגמרי מהערכים שקיימים במציאות שלנו. אז שוב, בעיית הרוע היא לא בעיה של מאמינים בלבד, אלא גם של לא מאמינים. ## קיומו של הרוע דווקא צפוי במידה ואלוהים קיים למעשה, קיומו של הרוע סביר יותר במסגרת האמונה המשיחית מאשר במסגרת ההשקפה האתאיסטית. ראינו מדוע קיומו של הרוע אינו סביר בעולם אתאיסטי, כעת, אנו נראה מדוע הוא כן סביר ואף צפוי, במסגרת האמונה המשיחית. איך נעשה זאת? אנו נספק מספר אמיתות יסודיות לאמונה המשיחית שבהינתן נכונותן, זה מאוד הגיוני שהרוע יתקיים: ראשית, האמת הראשונה היא שאנחנו לא נמצאים בעמדה שמקנה לנו את הזכות להעריך את הסבירות אם לאלוהים יש סיבות מוצדקות להתיר לרוע להתרחש. כמו שראינו לעיל, אנחנו כבני אדם, אנשים מוגבלים בזמן, במרחב, בידע ובהבנה. אך אלוהים הריבון והנצחי רואה את הסוף מההתחלה, והוא ארגן את הנסיבות בהיסטוריה כך שהמטרות שלו תתגשמנה דרך הבחירות שלנו- של בני האדם. כדי להשיג את המטרות שלו, אפשרי מאוד שהוא יצטרך להתיר לדברים רעים לקרות (משום שאחרת, יכול מאוד שזה היה כרוך בהתערבות שלו בבחירות שלנו). רוע שנראה חסר תכלית במסגרת הראייה המוגבלת שלנו, יכול להיות מוצדק במסגרת ראייתו של אלוהים. אפשר לקחת דוגמה מתורת הכאוס. מדענים גילו שמערכות מקרוסקופיות, כמו, מזג אוויר, או אוכלוסיית החרקים, הן ממש רגישות להפרעות מזעריות. פרפר שעף מעל ענף במערב אפריקה עלול להגדיר תנועת כוחות שבסופו של דבר תוביל להוריקן מעל האוקיינוס האטלנטי. אך אף אחד לא יכול לחזות תוצאה שכזו מעצם התעופה של הפרפר. באופן דומה, מותו של ילד שחלה בסרטן עשוי ליצור סוג של השפעה לאורך ההיסטוריה, כך שהסיבות של אלוהים להצדיק את מותו תתגשמנה אולי רק מאות שנים לאחר מכן ואף במדינה אחרת. כשאתם חושבים על הריבונות של אלוהים על ההיסטוריה האנושית, ניתן להבין שאנחנו פשוט לא נמצאים בעמדה שמקנה לנו את הזכות להעריך את הסיכוי לגבי האם רוע מסוים הוא מוצדק או לא. שנית, רבים חושבים שאם אלוהים קיים, אז המשמעות של חיינו, או המטרה שלו עבור האנושות היא שנהיה מאושרים. ואז בהנחה הזו הם טוענים שזה לא מסתדר עם קיומו של אלוהים, שהרי הרוע לא מביא לאושר. אך באמונה המשיחית, המשמעות של החיים היא לא שמחה. אלא המשמעות היא להכיר את אלוהים. אנחנו לא חיות המחמד של אלוהים אותן הוא מטפח. התכלית של הקיום שלנו הוא לא שנהיה מאושרים בחיים האלה, אלא שנדע אותו, שנמצא את חיינו בו, היכרות עם אלוהים היא ההתגשמות של הקיום האנושי ומשמעותו. הרוע שמתרחש בעולם יכול להיות חסר כל תועלת בייצור השמחה האנושית, אך זה מאוד הגיוני שאלוהים יכול להשתמש ברוע כדי להגשים את התכלית שלנו, כלומר שנכיר אותו. זה לא חסר כל היגיון לטעון שרק בעולם שבו יש רוע, אז הכמות האופטימלית של בני האדם יכירו אותו, את אהבתו וימצאו את דרכם למלכותו. סביר מאוד שבעולם שבו לא היו כלל כאב וסבל, היינו הופכים לילדים מפונקים ומקולקלים,מרוכזים בעצמנו ובסופו של דבר, היינו שוכחים מאלוהים- שהוא הטוב המושלם. לכן, אני לא חושב שהעובדה שהעולם שלנו גדוש באסונות, סותרת את קיומו של אלוהים או לא מסתדרת עם אהבתו או ריבונותו. שלישית, האמת השלישית היא שהרבה מהרוע שמתרחש בעולם הוא תוצאה ישירה של בחירתו של האדם. מאחר ואלוהים לא מעוניין ברובוטים, הוא מאפשר לבני אדם להשתמש בחופש בחירתם לא כהלכה. אנו כמאמינים לא מופתעים מהרוע האנושי, להפך אנחנו מצפים לזה. רביעית, האמת הרביעית היא שבאמונה המשיחית, החיים כאן הם לא הסוף, ישוע הבטיח לתת חיי עולם לכל מי שיאמין בו בתור מושיעו. בחיים הבאים אלוהים יגמול לכל אלו שסבלו בחיים האלה אך החזיקו מעמד באומץ וגבורה. שאול השליח, שחווה המון סבל בחייו, כתב כך באיגרת השנייה אל הקורינתים ד 16-18: > לָכֵן אֵין אָנוּ מִתְיָאֲשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם הַחִיצוֹנִי שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וּבָלֶה, הָאָדָם הַפְּנִימִי שֶׁלָּנוּ מִתְחַדֵּשׁ יוֹם יוֹם. הֵן צָרָתֵנוּ הַקַּלָּה שֶׁל הָרֶגַע מְכִינָה לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וְרַב עַד מְאֹד. וְאֵין אָנוּ צוֹפִים אֶל הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים, אֶלָּא אֶל אֲשֶׁר אֵינָם נִרְאִים; כִּי הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים לְשָׁעָה הֵם, אֲבָל הַבִּלְתִּי נִרְאִים — לְעוֹלָמִים. חמישית, הדבר האחרון הוא שדעת אלוהים היא הטוב והשמחה האולטימטיביים. שום אושר זמני אחר שנמצא בדברים הארציים לא יכול באמת להביא משמעות לחיינו. אלא רק האושר שבדעת אלוהים, שהוא הטוב והאהבה האינסופיים. הסבל בחיים הזמניים שלנו פשוט לא משתווה לזה. לכן, מי שמכיר באמת את אלוהים, לא משנה מה הוא חווה, לא משנה עד כמה כואב לו, הוא עדיין יכול להגיד "אלוהים טוב אלי", מעצם העובדה שהוא מכיר אותו, את הטוב המוחלט. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אתאיזם, בעיית הרוע, פילוסופיה --- ### [ביקורת על הספר "קיצור תולדות האנושות" מאת יובל נח הררי](https://igod.co.il/philosophy/ביקורת-על-הספר-קיצור-תולדות-האנושות-מ/) **Published:** יולי 30, 2019 **Author:** אלי חייטוב **Excerpt:** במאמר זה נעביר חוות דעת ביקורתית על תחומי עניין פילוסופיים, לוגיים והיסטוריים, בהם נוגע הררי בספרו, ומסקנתנו היא שעם כל החכמה והעניין בספרו, הררי לא עשה את שיעורי הבית שלו בתיאולוגיה, פילוסופיה, לוגיקה והיסטוריה.  **Content:** בספרו "קיצור תולדות האנושות", יובל נח הררי מבקש להציג את הגורמים שהביאו להתהוותו של "ההומו ספיאנס" (האדם הנבון) מתוך ה"הומו" (האדם)- תוך בחינת גודל המוח, שימוש בכלים, מבנים חברתיים מורכבים ועוד. הוא מבהיר את התמונה בכך שהוא מסיק על בסיס "מיפוי הגנום הניאנדרתלי", שהאדם לא הופיע עם הניאנדרתלים, אלא השמיד אותם. וכך הוא מכין את הקרקע עבור תיאור המין האנושי כחיה לא סובלנית. במאמר זה נעביר חוות דעת ביקורתית על תחומי עניין פילוסופיים, לוגיים והיסטוריים, בהם נוגע הררי בספרו, ומסקנתנו היא שעם כל החכמה והעניין בספרו, הררי לא עשה את שיעורי הבית שלו בתיאולוגיה, פילוסופיה, לוגיקה והיסטוריה. ### הררי לא בקיא בהיסטוריה של האמונה המונותאיסטית הביקורת שלו על התהוות האמונה היהודית מסורתית והאמונה המשיחית לא נכונה מבחינה היסטורית. הטענה שלו שהאמונה המונותאיסטית הגיעה מהפוליתאיזם היא חסרת בסיס (עמ' 220). האמונה האברהמית המהפכנית שהגיע מהמדבריות של תקופת הברונזה המוקדמת עם הבנה חדשה וייחודית לגבי הבורא האחד, היא שינוי עצום. לא ניתן להתעלם מהעובדה הזו, אם הררי רוצה לשכנע את הקורא המשכיל. ### הררי לא מבין את האמונה המשיחית הררי פשוט לא ירד לסוף דעתה של האמונה המשיחית. לדוגמה, הוא טוען (עמ' 214-215) שהאמונה בקיומו של השטן הופכת את האמונה המשיחית לאמונה דואליסטית (שהטוב והרע הם שני אלים שווים ועצמאיים). אך מדובר בטענה שקרית. אחד הכתבים העתיקים ביותר (ספר איוב), מראה שאלוהים ריבון על השטן והשטן חייב את האישור של אלוהים כדי לפעול (איוב א 12). מאוחר יותר, ישוע מגרש את השדים של השטן מאנשים (מרקוס א 12 ועוד). והספר האחרון בברית החדשה מראה שאלוהים בסופו של דבר ישמיד את השטן (התגלות כ 10). התנ"ך והברית החדשה לא מציירים תמונה דואליסטית כלל. או שהררי לא מבין את התנ"ך והברית החדשה או שהוא בחר לייצג אותם שלא כהלכה. ### הררי מסתבך עם בעיית הרוע מקרה נוסף בו הררי נוהג בחוסר אובייקטיביות הוא כאשר הוא מדבר על בעיית הרוע. לדוגמה הוא אומר: >  "המונותאיסטים צריכים לבצע תרגילים מרהיבים של אקרובטיקה אינטלקטואלית בשביל להסביר איך יכול להיות שאל כל-יודע, כל-יכול וטוב באופן מוחלט מאפשר כל כך הרבה סבל בעולם. תשובה נפוצה אחת שנותנים המונותיאיסטים היא שאל לנו לשאול שאלות כאלה. תשובה נפוצה שנייה, וקצת יותר מפורטת, מסבירה שזוהי דרכו של האל לאפשר את חופש הרצון. אילולא היה רוע בעולם, לאנשים לא יכולה היתה להיות בחירה בין טוב לרע"…. (עמ' 224). אקדמאי טוב הוא חוקר שאמור לייצג את הצד השני בצורה ההוגנת והטובה ביותר, כך הוא באמת יוכל להפריך את ההשקפה עליה הוא מעביר ביקורת. כלומר, כדי להפריך עמדה, צריך ללמוד אותה קודם, ולהבין מה הם הטיעונים הכי חזקים שלה. לדאבוננו, קיימות שלוש אפשרויות בתשובה של הררי, או שהוא לא מבין את ההסבר של התאיזם לגבי בעיית הרוע, או שהוא בכלל לא טרח להבין אותה, או שהוא מתעלם מהתשובות החזקות של ההשקפה בכוונה, ובוחר ליצור "איש קש"1. לטובתו של הררי, נניח שהוא פשוט לא בקיא בספרות של הפילוסופיה האנליטית ובפילוסופה של הדת. משום שאם הוא היה בקיא, הוא לא היה מתבלבל בין קיום הרוע כ**סיבה** לרצון החופשי, לבין קיום הרוע כ**תוצאה** של הרצון החופשי. כלומר, הררי מניח שתאיסטים טוענים שהרוע קיים כדי שהרצון החופשי של האדם יוכל להתקיים, כלומר, לפי טענתו, תאיסטים טוענים שללא רוע, אין רצון חופשי. **אך זה לא נכון. הרוע הוא לא הסיבה של הרצון החופשי של האדם, אלא הרצון החופשי של האדם הוא הסיבה לרוע.** כלומר, בעולם היפותטי שבו האדם בוחר רק בטוב, הוא עדיין בוחר בטוב מרצונו החופשי. הררי מתבלבל בין סיבה לתוצאה וכך הוא מפגין בורות בתשובה המסורתית של התאיזם  לגבי בעיית הרוע. הוא ממשיך ושואל: "אם האל ידע מראש שאנשים רבים ישתמשו ברצונם החופשי כדי לבחור ברע, וייענשו על כך בייסורים קשים ונצחיים, מדוע הוא ברא אותם?" בשאלתו הוא כבר מפגין חוסר הבנה לפחות בתאולוגיה המשיחית. על פי דבר אלוהים, זה לא ש"אנשים רבים ישתמשו ברצונם החופשי כדי לבחור ברע", **אלא כל בני האדם השתמשו ברצונם החופשי כדי לבחור ברע** (בראשית ח כא; דהי"ב ו' לז; קהלת ז' כ; ירמיהו יז ט; רומים ג ט-יב). בנוסף לכך, השאלה שלו מניחה שאם אלוהים היה טוב הוא היה בורא עולם שבו כולם בוחרים בטוב. שהרי אלוהים הוא כל יכול, הלא כן? התשובה היא שיש הבדל בלוגיקה המודלית בין "עולם אפשרי" (Possible world), כלומר תיאור אפשרי של מציאות שלא קיימות בה סתירות, לבין "עולם בר מימוש" (Feasible world), כלומר עולם שניתן לממש אותו למעשה (מבחינה מטאפיזית). למה הכוונה בכל זה? הכוונה היא שאומנם אין סתירה במשפט "אלוהים ברא עולם שבו כולם בוחרים בטוב" (לזה הכוונה ב"עולם אפשרי"), יכול מאוד להיות שעולם כזה הוא לא בר מימוש, מדוע? כי יכול מאוד להיות שלא משנה איזה עולם אלוהים היה בורא בפועל, תמיד בני האדם היו בוחרים ברע. הררי עלול למחות "האם אלוהים כל יכול לא מסוגל לגרום איכשהו לכל בני האדם לבחור בטוב מרצונם החופשי?" השאלה מניחה שתאיסטים מאמינים שאלוהים יכול לעשות את הבלתי אפשרי מבחינה לוגית, כמו ליצור עיגול מרובע, או רווק נשוי. לעומת זאת, פילוסופים תאיסטיים באופן קבוע טענו שאלוהים לא יכול לעשות את הבלתי אפשרי לוגית, אלא רק את האפשרי מבחינה לוגית. במקרה הזה, אלוהים לא יכול לגרום לאנשים לבחור בטוב מרצונם החופשי, משום שזה בלתי אפשרי מבחינה לוגית לגרום למישהו לעשות משהו מרצונו החופשי. שהרי ההגדרה של הבחירה החופשית מניחה שאין שום סיבה חיצונית מלבד הבוחר עצמו, שאחראית על בחירתו. אז מה הפתרון? הפתרון של אלוהים הוא אמונה באישיותו ומותו המכפר של ישוע. כך בני האדם מקבלים גאולה בחינם, וניצלים מהעונש הנצחי. הררי עלול למחות, "למה אלוהים לא ברא עולם שבו כולם מאמינים בישוע וכך ניצלים מיסורים נצחיים?" השאלה הזו מניחה שאלוהים טוב בהכרח יעדיף עולם שבו כולם מאמינים בו. אך ההנחה הזו לא מוצדקת, מה אם עולם שבו כולם מאמינים בישוע, הוא עולם שמכיל בתוכו 5 אנשים בלבד? האם אלוהים יעדיף עולם כזה, על פני עולם שבו המונים מאמינים בו ומכירים אותו ונהנים מנוכחותו לנצח ובמקביל שיש בו כאלה שבחרו מרצונם לא להאמין ולהכיר אותו? מדוע להניח שלאלו שבוחרים לא להכיר את אלוהים יש איזשהי זכות וטו על פני אלו שכן בוחרים להכיר את אלוהים? למה שאלוהים ימנע את שמחתם של רבים בגלל שיהיו כאלו שיבחרו לדחות אותו? אלוהים כאלוהים טוב, יבחר לברוא את העולם האופטימלי, כלומר עם הכמות הכי גבוהה של אלו שיאמינו בו ועם הכמות הכי נמוכה של הלא מאמינים (ביחס לעולמות אחרים שהוא היה יכול לברוא). מדוע לא לברוא רק את המאמינים בעולם הנוכחי מבלי הלא מאמינים? כי יכול מאוד להיות שעולם אופטימלי (עם הכמות הכי גבוהה של מאמינים והכמות הכי נמוכה של הלא מאמינים) כרוך בקיומם של אלו שבוחרים לא להאמין בו. כלומר, יכול מאוד להיות שאם אלוהים היה מסיר מהעולם את כל אלו שלא מאמינים בו, ובכך הייתה נוצרת מציאות חדשה עם נסיבות חדשות לחלוטין, ובורא רק את אלו שהיו מאמינים בו (כלומר בורא את אלו שהיו מאמינים בו בעולם שבו קיימים גם הלא מאמינים) אז בעולם החדש הזה (ללא הלא מאמינים), ובנסיבות חדשות, אף אחד לא היה מאמין בו. שימו לב, אנו לא טוענים שכל זה היה בהכרח קורה, אלא שגם אם כל זה אפילו אפשרי, זה כבר מראה שלא קיימת סתירה הכרחית בין טובו של אלוהים לבין כך שקיימים בעולם הזה לא מאמינים. ניתן להעמיק ולטעון שקיימת כאן אפליה, שהרי אלוהים היה יכול לברוא עולם אפשרי אחר שבו דווקא אלו שמאמינים בו בעולם הממשי, לא היו מאמינים בו בעולם ההוא, ואילו אלו שדוחים אותו בעולם הממשי כן היו מאמינים בו בעולם ההוא. מדוע הוא בחר לברוא את העולם שבוחרים בו דווקא האנשים הללו שבעולם הממשי? התשובה היא שיכול מאוד להיות שאלו שדוחים את אלוהים בעולם הממשי, היו דוחים אותו גם בעולמות אפשריים אחרים שאלוהים היה בורא, ולכן זה לא משנה באילו נסיבות הוא היה שם אותם, הם תמיד היו דוחים אותו, לכן, לא קיימת כאן אפליה, אלוהים בחר בעולם אופטימלי מבחינת הכמות של אלו שבוחרים להאמין בו והכמות של אלו שבוחרים לא להאמין בו, ובעולם אופטימלי כזה, אלו שלא בוחרים להאמין בו, לא היו בוחרים להאמין בו בשום עולם אפשרי אחר, דהיינו, בשום נסיבות אחרות. וכך, לא קיימת סתירה בין הטוב, והכל יכולת של אלוהים, לבין העובדה שאנשים בוחרים לדחות אותו ולחוות ניתוק נצחי ממנו. ### הררי מתעלם מתחייתו של ישוע הררי מתקשה להסביר מדוע "השתלטה הכת האזוטרית הזו על האימפריה הרומית" (עמ' 221). אלא, שהוא קורא לה "אחת התפניות היותר משונות של ההיסטוריה" (שם). אכן מדובר בתפנית קיצונית, אך מדוע לא לשקול או לפחות לנסות להפריך את ההסבר שהמשיחיים נותנים- תקומתו של ישוע. הררי כלל לא מזכיר את האפשרות הזו ולא מדבר עליה. התשובה הרגילה שנותנים כתירוץ להתעלמות מהאופציה הזו היא ש"מתים לא קמים לתחייה". אך התשובה הזו מניחה שאלוהים לא קיים, כלומר היא מניחה את מה שהיא אמורה להוכיח. שהרי אם אלוהים קיים, אז לא רק שתחייתו של ישוע היא אפשרית, אלא היא גם סבירה (לאור טענותיו ומעשיו). התחייה של ישוע מסבירה בצורה חזקה את התפנית ההיסטורית שהתרחשה בארץ ישראל במאה הראשונה. ### סיום שלא עקבי עם השקפתו באחרית דבר, הררי מצהיר: > "אנו חזקים מאי פעם…. גרוע מכך, נראה שנעשינו חסרי אחריות יותר מאי פעם. אנו בבחינת אלים שבראו את עצמם, ואיננו חייבים דין וחשבון לאף אחד מלבד חוקי הפיזיקה." (עמוד 415). השאלה שעולה היא "מה הבעיה?" מדוע זה רע בעולם אתאיסטי (שבו אנו פועלים על פי חוקי הפיזיקה והכימיה המכתיבים לנו את הפעולות שלנו) לא לתת דין וחשבון לאף אחד מלבד חוקי הפיזיקה? הטענה שלו שמדובר במצב "גרוע", מניחה שקיים קנה מידה אובייקטיבי אשר אנו חייבים להתנהג על פיו (ובמקרה שלנו, לפי טענתו, אנו לא מתנהגים בהתאם לאותו קנה מידה) . השאלה היא, מהו אותו קנה מידה בעולם אתאיסטי? מי מכתיב עבורינו איך עלינו להתנהג? כל אחד מתנהג לפי איך שהגנים שלו מכתיבים עבורו, זה הכל. כלפי מי המחוייבות שלנו? מי קבע שיש לנו מחוייבויות מוסריות? חבל שהררי לא עונה על השאלות המהותיות הללו, שהרי אלו הן שאלות שמצריכות מענה בהשקפתו. הערת שוליים: 1\.  כשל לוגי "איש קש" הוא כשל שבו מייצגים את הטיעון של הצד השני בצורה חלשה ומגוכחת כדי שיהיה קל יותר להפריך אותו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** בחירה חופשית, מוסר, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות --- ### [האם התנהגות הומוסקסואלית בקרב בעלי חיים מצביעה על כך שזו התנהגות טבעית בקרב בני אדם? (בחינה לוגית ומדעית של טיעון שכיח)](https://igod.co.il/science-faith/האם-התנהגות-הומוסקסואלית-בקרב-בעליי-ח/) **Published:** יוני 15, 2019 **Author:** אלי חייטוב **Content:** יש הטוענים שמאחר וקיימים בעלי חיים המתנהגים באופן אינסטינקטיבי בצורה (לכאורה) הומוסקסואלית, זה אומר שזו התנהגות טבעית, וכתוצאה מכך, טבעית ומוסרית גם בקרב בני אדם. בטיעון הזה יש כשל מסויים. גם אם היינו מקבלים את ההנחה שיש בעלי חיים "הומוסקסואלים"1, מה הטיעון הזה מוכיח? האמת היא שהוא לא מוכיח דבר. האם אנו בעצם רוצים לקבל את המסקנה לפיה אם התנהגות מסוימת מתרחשת בעולם החי, משמע שאותה התנהגות היא טבעית ומוסרית גם בקרב בני אדם? אם אנו מיישמים את הלוגיקה הזו (שהתנהגות מסויימת בקרב בעלי חיים מצדיקה את אותה ההתנהגות בקרב בני אדם) זאת אומרת כי שגם מותר לנו לאכול בני אדם אחרים. למה? משום שהתנהגות קניבליסטית נצפתה פעמים רבות בקרב אלפי מינים שונים של בעלי חיים. אם אנו הולכים אחרי הלוגיקה הזו, זה אומר שגם לנו מותר להתעסק בקניבליזם, ואף התנהגות שכזו היא טבעית עבורינו, כולל לרצוח ולאכול את ילדנו, כפי שעושים מספר בעלי חיים. אך כולנו מבינים שמדובר בצורת חשיבה שמובילה לאבסורד! למעשה, בעלי חיים מעורבים בכל מיני התנהגויות אנוכיות, אלימות ופרימיטיביות שכולנו, בתור בני אדם רציונליים, היינו פוסלים על הסף. וזו הסיבה שאנו לא לומדים איך עלינו להתנהג מבעלי חיים. בני אדם, בניגוד לבעלי חיים, הם בעלי חשיבה רציונלית, ולכן, הם מסוגלים לפעול מתוך בחירה חופשית ומתוך חשיבה הגיונית וביקורתית. אם אנו מצמצמים את ההתנהגות שלנו ואת מערכות היחסים שלנו לאינסטינקטים ודחפים, אנו בעצם מתעלמים ממרכיב מרכזי של הטבע האנושי. כאשר לבני אדם יש תגובות אינסטינקטיביות הסותרות זו את זו, אנו יכולים לחשוב בצורה הגיונית וביקורתית, וכך, אנו יכולים לקבוע איזו מן התגובות שלנו היא הכי יעילה והכי מוסרית ליישום. בעלי חיים, לעומת זאת, פועלים בצורה אימפולסיבית. כלומר, הם פועלים בהתאם לאינסטינקט הכי חזק שלהם לאור מה שהם רואים, מריחים, שומעים, טועמים ומבינים. הדחפים הטבעיים הללו מועילים להישרדות ולרבייה שלהם. **אך הנה הנקודה הקריטית**, גירויים חיצוניים ופנימיים עלולים לגרום לאינסטינקטים של בעלי החיים להתנגש, וכך להביא לכך שהם יפעלו מתוך בלבול ויתנהגו בצורה לא שגרתית. לעתים, חתול יכול להרוג את הגורים שלו. שלא כמו הנקבות אצלן קיים אינסטינקט חזק להגן על גוריהן, אינסטינקט הטריפה בקרב חתולי הבר יכול לבלבל אותם ולגרום להם לטרוף את צאצאיהם. האם האינסטינקטים לטריפה טבעיים? וודאי. האם הם יכולים להתבטא בצורה שגויה? כן! האם זה אומר שזה טבעי ומוסרי שהורים ירצחו או יאכלו את ילדיהם? חס וחלילה! אותה הנקודה תקפה לגבי פעולות והתנהגויות "הומוסקסואליות" בקרב בעלי חיים. הדחף המיני שלהם להתרבות הוא מאוד חזק, ולכן, הוא יכול להוביל לבלבול. נקבות מיוחמות, משחררות כימיקל נדיף הנקרא פֶרוֹמוֹן המפעיל התנהגות אינסטינקטיבית בקרב הזכרים. על פי מומחה בתחום, הדחף הזה הוא כל כך חזק שהוא יכול למעשה לגרום ל"השתוללות יצרים שתביא לכך שאפילו נקבות לא מיוחמות תעלנה על נקבות שכן מיוחמות. זכרים יעלו על זכרים אחרים שנשאר אצלם הריח של נקבה מיוחמת…. וזכרים שתופסים את הריח עשויים לעלות על הדבר הראשון (או על האדם שלא התמזל מזלו) שהם פוגשים."2 ראיתי לא מזמן כלב שעולה על ספה, אבל אני בספק שהוא נמשך מינית אליה. אלא שהוא פעל מתוך בלבול. בנוסף לכך, פעילויות מיניות בקרב בעלי חיים מתרחשות פעמים רבות לא מתוך הדחף להתרבות. בני אדם מבטאים את עצמם דרך דיבור, כתיבה, תנועות גוף וכו'. אך בעלי חיים מוגבלים בדרכים בהם הם מתבטאים. כתוצאה מכך, ידוע שהם עשויים להשתמש בהתנהגות מינית כדי לבטא רגשות מגוונים: הניסיון להפגין שליטה, אגרסיביות, תסכול ורגשות אחרים. זו הסיבה שחוקרים רבים חושבים שזה נאיבי לכפות הבנה אנושית אודות יחסים הומוסקסואליים על התנהגות כזו בקרב בעלי חיים. > "התנהגות הומוסקסואלית לא קיימת בקרב בעלי חיים…. מסיבות של הישרדות, דחף הרבייה בקרב בעלי החיים תמיד מופנה כלפי המין הנגדי. לכן, בעל חיים לעולם לא יכול להיות "הומו". לעומת זאת, האינטראקציה של הדחף שלו עם דחפים אחרים (כמו לדוגמה הרצון להפגין שליטה) יכולה להוביל להתנהגות הנראית לעין כהומוסקסואלית. התנהגות כזו לא יכולה להיות מושוות להומוסקסואליות. היא רק מצביעה על כך שהתנהגות מינית בקרב בעלי חיים, כוללת בתוכה היבטים נוספים מלבד רבייה".3 לכן, לא ניתן להסיק שקיימים בעלי חיים הומוסקסואליים כאשר זכר השימפנזה עולה על זכר אחר, כמו שאנו לא יכולים להסיק שקיימים בעלי חיים "ספה-סקסואליים" (המצאתי את המילה הזו) כשכלב עולה על ספה. בעלי חיים מתנהגים לפי האינסטינקטים שלהם. וזה בסדר. כשבני אדם פועלים בצורה זהה, אנו שמים אותם בכלא. למה? כי לבני אדם יש את היכולת ולכן את האחריות, לרסן את עצמם כאשר האינסטינקט שלהם הוא לפעול בצורה לא מוסרית. לסיכום, הניסיון להצדיק התנהגות הומוסקסואלית על בסיס התנהגות "דומה" בקרב בעלי חיים, הוא שגוי הן מבחינה לוגית והן מבחינה מדעית. הערות: 1\. מאוחר יותר נפריך את ההנחה הזו. 2\. Jacque Lynn Schultz, C.P.D.T. at http://www.petfinder.com/pet-training/stopping-dog-humping.html?page-index=3&. 3\. Antonio Pardo, "Aspectos médicos de la homosexualidad," Nuestro Tiempo, Jul.-Aug. 1995, pp. 82-89; כפי שהוא מצוטט ב:  Luiz Sérgio Solimeo, “The Animal Homosexuality Myth,” ראו כאן: http://narth.com/2010/09/the-animal-homosexuality-myth/ ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, מוסר, פילוסופיה **תגיות:** חטא, מדע, מוסר --- ### [מדוע ביקש ישוע לקנות חרב?](https://igod.co.il/true-judaism/מדוע-ביקש-ישוע-לקנות-חרב/) **Published:** פברואר 6, 2019 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > מִי שֶׁאֵין לוֹ חֶרֶב, שֶׁיִּמְכֹּר אֶת בִּגְדּוֹ וְיִקְנֶה. (לוקס כב 36) בעמוד 17 של "מחפשים" 8, מועלה הקושיה הבאה: מדוע ביקש ישוע המשיח מתלמידיו לקנות חרב (לוקס כ"ב 36-38) ואחר-כך, כאשר נעצר, אמר לשמעון: "כָּל־אֹחֲזֵי חֶרֶב בַּחֶרֶב יֹאבֵדוּ" (מתי כ"ו 52; יוחנן י"ח 10-11)? יד לאחים כותבים: "בלוקס כ"ב 36 כתוב שישוע ביקש מהשליחים למכור אפילו את בגדיהם על מנת לקנות חרבות… וכשהשתמשו בחרב, הוא אמר 'כל אוחזי חרב יאבדו!" מה הם אמורים לעשות עם החרבות אם לא לאחוז בהן?". להלן שתי עובדות שחשוב לתת עליהן את הדעת בעניין זה: - **א.** האמירות ה'פציפיסטיות' בברית החדשה כה מרובות, עד כי ניתן לומר שאהבת השלום היא אחד המאפיינים המרכזיים של האמונה המשיחית. לפיכך, יהיה קשה מאוד לטעון שנעשתה כאן טעות בתהליך העתקת כתבי היד של הבשורות. לו היה מבקש מישהו לזייף את דברי הבשורות, הוא לבטח היה מקפיד להפיק יצירה ללא "סתירות" לכאורה מעין אלה (זה נכון על אחת כמה וכמה נוכח קירבתן של אמירות כגון לוקס כ"ב 36, 51 זה לזה). מכאן יש להסיק כי מדובר באמירה אותנטית של ישוע. - **ב.** ישוע השתמש לעתים בסגנון של הגזמה על-מנת להדגיש דבר מה. ראו למשל מתי ה' 29-30, לוקס י"ד 26. הקהילה המוקדמת לא התקשתה לזהות את ההגזמה בטקסטים האלה ובהתאם לכך, לא יישמה אותה באופן מילולי. גם לוקס כ"ב 51 מוכיח שאין להבין את דבריו של ישוע בפס' 36 באופן מילולי. אם-כך, השאלה עומדת בעינה: כיצד אפוא יש להבין את לוקס כ"ב 36? **התשובה:** ראשית, יש לזכור כי להבדיל ממה שמסמל חרב בימנו – חרב בתקופתו של ישוע סימלה הרבה מעבר למלחמה. כאשר מישהו היה צריך לקחת איתו חרב, משמעות הדבר היתה שהוא עוזב את ביתו ויוצא לבדו, על כן היה עליו להגן על עצמו מחיות טורפות ומשודדים. כמו כן, עם החרב היו צדים מזון בדרכים. שנית, יש להבין את דברי המשיח ישוע כמטאפורה הבאה להדגיש כי ימים קשים יבואו על המאמינים; תקופה בה הם יזדקקו לאומץ, יידרשו להיות נאמנים ויתבקשו לנהוג בריסון-עצמי, חרף האיומים, הרדיפות והמוות. כאשר קוראים את קורות תלמידיו של ישוע בספר מעשי השליחים, לא מוצאים דוגמאות בהן הם עשו שימוש בחרב או בכלי נשק מסוג כל-שהוא להגנה עצמית, קל וחומר להתקפה. כל תלמידיו, למעט אחד (שאמנם עונה בייסורים רבים אך שרד), מתו על קידוש השם; לפני מותם הם תועדו מתפללים עבור אויביהם וסובלים את חרפתו של המשיח ישוע, ממש לפי הדוגמא שהוא בעצמו העניק להם, כאשר נשא את חטאיי עמו על עצמו והלך אל הצלב, "כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל" (ישעיהו נ"ג 7). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, סתירות בברית החדשה?, פרשנות הכתובים, תשובה לרב --- ### [הסעודה האחרונה ולחם מצות - האם ישוע ותלמידיו אכלו "לחם" בפסח?](https://igod.co.il/true-judaism/לחם-מצות-האם-ישוע-ותלמידיו-אכלו-לחם-בפ/) **Published:** פברואר 6, 2019 **Author:** גולן ברושי **Content:** >  “האם ישו אכל לחם בראשון לחג המצות?…הרי אסור לאכול חמץ בפסח”. (הרב דניאל עשור) ### בקצרה במתי פרק כ”ו פסוק 26, שם כתוב: “כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ לֶחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע וְנָתַן לַתַּלְמִידִים”, הרב תוהה איך יכול להיות שישוע אכל לחם, בפסח? זה מה שקורה למי שמנסה להיכנס לנעליו של חוקר הברית החדשה, על אף שמעולם לא למד יוונית עתיקה. ביוונית עתיקה, המילה שהברית החדשה משתמשת בה, שאותה תרגמו ללחם, היא “ארטוס”, זו היא מילה בעלת משמעות רחבה; קטגוריאלית, כללית, כזאת שיכולה להיות בשימוש כדי לתאר הרבה סוגים שונים של לחם, כאלה שהם חמץ וגם כאלה שהם ללא שאור. במילים אחרות, זה בדיוק כמו שנאשים את הרב עשור על כך שהוא אכל חזיר, רק בגלל שאמר שאכל בשר. אבל הנה פה הבורות המביכה של הרב עשור נחשפת באמת! שימו לב לפסקה איתה פותחים את קריאת ההגדה בליל הסדר: “הָא **לַחְמָא** עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם” (“זהו **לחם** העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.”) לחם? בהגדה של פסח!? מעניין אם הרב דניאל עשור מתכוון להציע כי ישנן סתירות בהגדה של פסח…? ### הסעודה האחרונה, לחם וחג המצות - המונח היווני ἄρτος – כמו המילה העברית "לחם" – כולל מיני לחם רבים. לדוגמה: - ἄρτους ἀζύμους עבור "\[לחם\] מצות", כלומר, לחם ללא חמץ. שמות כ"ט 2, שפט' ו' 20. מונח זה נמצא גם אצל פילון האלכסנדרוני (Congressu 168, Specialibus 2:158). - ἄρτους \[ἀζύμους\] עבור "חלות מצות", כלומר, חלות ללא חמץ. ויק' ב' 4, ז' 12, ח' 26 ועוד. - ἄρτον κακώσεως עבור "לחם עוני" – שם אחר ל"מצות". ראה דבר' ט"ז 3. לפיכך, אין משמעות המילה היוונית ἄρτος "חמץ" אלא – כמו בשפה העברית – "לחם" במשמעו הרחב. בין אם מדובר ב"לחם מצה" או ב"לחם חמץ", יש לקבוע על-פי ההקשר. - אם משמעות המונח היווני ἄρτος היה "לחם חמץ", אזי האיסור בשמות י"ג 3 היה מתורגם כך: καὶ οὐ βρωθήσεται *ἄρτος*. אולם תרגום השבעים מתרגם: καὶ οὐ βρωθήσεται *ζύμη*… - לפי פירוש אבן עזרא, "וְכִכַּר לֶחֶם" (בשמות כ"ט 23) הוא לחם מצות… אעפ"י שהוא מכונה פשוט "לחם". אבן עזרא מצביע בהקשר זה על שמות כ"ט 2. ובתרגום השבעים לחם מצות זה מכונה: Καὶ ἄρτον ἕνα ("ולחם אחד"). - ההקשר: כיוון שהברית החדשה מבהירה שהיה זה "חג המצות", לא היה צורך לדייק לגבי סוג הלחם שאכלו במה שמכונה הסעודה האחרונה. מן ההקשר ברור מאליו שהיה זה לחם מצות (ללא חמץ). בנוסף, נדמה שהקהילה הקדומה המשיכה לחגוג את סעודת האדון בלחם מצות (ראו את האנאלוגיה בקור"א ה' 7-8). המשכיות נאמנה זו במסורת מובילה למסקנה שכבר ישוע חגג את סעודת האדון גם בסעודה הארונה בלחם מצות. - דבר אחרון, למקרה ויד לאחים שכחו, הברכה המסורתית הנאמרת בליל הסדר על המצות היא "המוציא לחם מן הארץ" (ראו: "משנה תורה" לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק ח'; וגם: "קיצור שולחן ערוך", סדר ליל פסח, סימן קי"ט). האם מישהו באמת חושב שהדתיים אוכלים לחם בחול המועד פסח רק בשל אמירת ברכת "המוציא"?.. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מועדי ישראל, סתירות בברית החדשה?, פסח, פרשנות הכתובים, תשובה לרב **תגיות:** הסעודה האחרונה --- ### [משל העיוורים והפיל - האם כל הדרכים מובילות לאלוהים?](https://igod.co.il/philosophy/משל-העיוורים-והפיל-האם-כל-הדרכים-מוביל/) **Published:** נובמבר 18, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Content:** יש משל שמאוד נפוץ במזרח הרחוק: **"משל האנשים העיוורים והפיל"** משל שסופר על ידי אחר המלכים שכנראה לא רצה שבני העם שלו יריבו ביניהם, במטרה לרמוז להם – אולי כל דת רואה רק חלק מהאמת? בקצרה, המשל הולך ככה: > העיוור הראשון שם יד על **צידו** של הפיל ואומר: "כמה חלק! פיל זה כמו **חומה**". > > העיוור השני שם יד על **החדק** ואומר: "כמה עגול! פיל זה כמו **נחש**". > > השלישי שם ידו על **החט** (שן\\שנהב) "כמה חד! פיל זה כמו **חנית** חדה." > > הרביעי על **הרגל**: "כמה גבוה! פיל זה כמו **עץ**." > > החמישי על **האוזן**: "כמה רחב! פיל זה כמו **מניפה**." > > השישי על **הזנב**: "כמה דק! פיל זה כמו **חבל**." כל עיוור קיבל פרספקטיבה צרה ובטוח שרק לו יש את ההבנה מהו פיל. ואז יצא המלך למרפסת ואמר להם "כולכם טועים, אתם חייבים להביא את כל החלקים ביחד כדי להבין מה זה פיל באמת, בנפרד, אי אפשר". והנקודה היא שאין אמת אחת אבסולוטית, אלא שכל האמונות והדתות משלימות זו את זו וצריך את כולן כדי להכיר את אלוהים. אבל במשל הזה יש לפחות ארבע בעיות וכשלים לוגים: - המשל יוצא מנקודת הנחה שלאף אחד אין את כל האמת כי **כולנו עיוורים.** אבל בעצם יורה לעצמו ברגל, כי **איך אתה יודע שכל עיוור נוגע רק בחלק מהפיל אם אתה בעצמך עיוור?** אתה חייב קודם לטעון שלעומת כל העיוורים, אתה לא עיוור ואתה כן רואה את כל הפיל. או במילים אחרות, אתה לא יכול לטעון שאף אמונה אין לה את כל האמת אצלה, אלא אם אתה בעצמך סוג של אלוהים שכבר יודע הכל. - הנקודה של המשל היא שאסור לנו להגיד שאנחנו יודעים את כל האמת, אלא להסתפק בחלק קטן מהאמת כי לאף אחד אין את כל האמת. אבל בעצם, טוען האמירה הזאת מתנשא **כי הוא אומר שרק לו, לעומתנו, כן יש את כל האמת – והיא, שלאף אחד אין את האמת**. – שזאת סתירה פנימית. -  הטיעון הוא שמצד אחד כולנו מרגישים רק חלק קטן, ומצד שני הפיל אילם ולא זז. אבל גם אם כולנו עיוורים – **אלוהי המקרא כן מתקשר וכן זז** ונותן לנו אפשרות להכיר את כולו. - האמונות השונות סותרות זו את זו – כי אף אחד מלבד ישוע מעולם לא **הכריז על עצמו** את הדברים שהוא הכריז על עצמו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** פילוסופיה, קיומו של אלוהים --- ### [איפה אלוהים היה בשואה?](https://igod.co.il/weekly-answers/איפה-אלוהים-היה-בשואה/) **Published:** אפריל 9, 2018 **Author:** צוות אייגוד **Excerpt:** יום השואה הוא יום של צער ויגון, אך גם הוכחה לכך שלא רק לחיים שלנו יש משמעות, אלא גם לסבל שאנו חווים, ואפילו למוות - יש משמעות אדירה! הרי בזכותם יש לנו כיום מדינה. **Content:** השואה – אלפי ספרים ועשרות אלפי מאמרים נכתבו כדי לתאר וכדי לנסות להבין מה קרה, שהביא לעולם את הכבשנים של היטלר. השואה היא היבט מצער מאד בחיי כל יהודי ואנו נאלצים לחיות עימו. הפחד שמא זה עלול לקרות שוב חוזר ונשנה. ישנה שאלה שעוברת בראשו של כל יהודי: "איפה היה אלוהים כששישה מליוני בני-אדם נטבחו? מה משמעות הטבח הזה?". גם ההסברים הטובים ביותר שמעלים חכמי-הדור, איכשהו לא-מספקים, או מעוררים גיחוך משום שהם מותירים בלב השומע שאלה אחרת: "איך תתכן לחיים משמעות כלשהי נוכח השתוללות כזו של סבל ומוות?". ### איפה אלוהים היה בשואה? יתכן שהתשובות לשאלות המתעוררות עקב השואה מפחידות מכדי שניתן יהיה לעמוד בפניהן, כי בסופו של דבר השאלה האמיתית היא מעבר למקרה אשר בו גזע אחד יוצא נגד אחר. פה מדובר בטבעם של כל בני-האדם, בכל הזמנים. השואה משמשת דוגמא, אבל אסור להתייחס אליה כאל מקרה בודד, ללא קשר למלחמה, לחמדנות ולכפירה באלוהים באופן כללי. עלינו להכיר בעובדה שאנחנו לא היחידים, שואות התרחשו לפני שואת היהודים וגם לאחריה. בתולדות עמנו אפשר להזכיר את ימי פרעה או המן. במאה השנים האחרונות בלבד נרצחו עשרות אם לא מאות מליוני אנשים חפים מפשע בסומליה, אוגנדה, קמבודיה, דארפור, רואנדה, טימור, ארמניה, אוקראינה, סין, פורטוגל, ברית-המועצות ועוד כתוצאה משואה כזאת או אחרת. ### טבע האדם איש אינו מעז להכיר בכך שהבעיה אינה נעוצה בדת כלשהי, במערכת פוליטית מסויימת או בפילוסופיה מעוותת ומסולפת עד כדי כך שהיא גורמת לשואה. אולי הדבר המחריד ביותר בשואה הוא בכך שהיא משמשת עדות נוספת לעובדה שטבע האדם הינו מעוות, מסולף ונושא בתוכו את הקללה הגדולה ביותר של האנושות. מה שמגדיל את הכאב הכרוך בשואה הינה העובדה שהיהדות-המסורתית לא מסוגלת להסביר כיצד אלוהים צדיק, אוהב וחסוד, המכריז על ישראל כעמו הנבחר, יכול להרשות לדבר שכזה להתרחש. היהדות-הרבנית קובעת שכולנו נולדנו טובים מטבענו, אבל דעה זו שונה מדרך המחשבה התנ"כית, המלמדת שאמנם יש טוב באדם, אך האדם הוא רע מטבעו, שאנחנו נולדים עם טבע שמעצם מהותו עושה מעשי חטא ואין לנו מנוס מטבענו זה. אנו רואים זאת בבראשית ח׳, כא׳: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", בקהלת ט׳, ג׳: "זה רע בכל אשר-נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים", בתהילים נ׳א, ז׳: "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי", ובתהילים יד׳, ה׳: "אין עושה טוב אין גם אחד". ### דת כתשובה? במחשבת הרבנים קיימת הנחה שאדם יכול לדכא את יצר הרע: תלמוד תורה, קיום מצוות ותפילה, נחשבים לאמצעים שיכולים לחזק את אופיו של אדם ולאפשר לו לנצח את יצר הרע שבקרבו. לא זה הוא מה שלימדו הנביאים, נציגי היהדות המקורית. ירמיהו כתב: "עקוב הלב מכל ואנוש הוא, מי יידענו?" (ירמיה יז׳, ט׳). ישעיהו כתב: "ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו" (ישעיהו סד׳, ה׳); ישעיהו אומר שהמעשים הטובים שלנו הם כמו ניסיון להסתיר כתם על בגד מלוכלך. היהדות-המקורית מלמדת שאדם, כל אדם כשלעצמו, הוא חוטא חסר-תקנה. אפילו כשהוא חושב שהוא עושה את הטוב ואת הנכון, ליבו מסוגל להוליך אותו שולל עד כדי-כך שיבצע את הזוועות הנוראיות ביותר שאפשר להעלאות על הדעת, כפי שקרה, לדוגמא, בשואה, ואף יתרץ זאת האדם לעצמו בתירוצים שונים. ### "האמת שלי" אחת העובדות המביכות ביותר שקשורות לשואה הינה שנאצים רבים היו אנשים שהאמינו בכנות במה שעשו, אבל אמונה כנה של אדם המשוכנע שהוא עושה את הדבר הנכון פשוט אינה מספקת כדי להבטיח שאכן יעשה רק מה שטוב וצודק, שכן הזוועות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית התרחשו תמיד בשם "אמת", דת או לאומניות. המשמעות המלאה של השואה לא תוכל אף פעם להיות מובנת בחיים אלה, אבל אפשר להסיק ממנה כמה לקחים שמתאימים לכולנו. יכולתו של האדם לעשות רע ולשאת את הרע שנעשה על-ידי אחרים היא מעל ומעבר למה שפילוסופיה אנושית כלשהי יכולה להסביר. איש לא מתקשה להבין שהיטלר וקלגסיו הנאצים היו מושחתים לחלוטין. אבל, אנו חייבים גם להכיר בכך שנאצים רבים היו כנים לגמרי, כאשר החניקו את רגשי החלחלה שבוודאי כוננו בתוכם, בראותם עם שלם מתענה ונרצח, במטרה להבטיח ״טוב״ גדול יותר. מכאן יש להסיק שהאדם מסוכן במיוחד כשהוא מאמין שהוא צודק באופן מוחלט. נאמנות היא שפחה הנאמנה לרע בדיוק כמו לטוב. צדקה הנמדדת על-ידי קני-מידה אנושיים ואמונה חזקה לא מספיקות. אנשים בעלי כוונות טובות עלולים להיגרר למעשים רעים, או לפחות לגישה סלחנית כלפי הרע, אפילו במימדי השואה, כאשר הם מאמינים בסמכות עליונה של מנהיג, מפלגה או פילוסופיה. ### אם אין אלוהים – גם אין רוע ראשית, אם אלוהים לא קיים, אין בכלל דבר כזה רוע, אם אין אלוהים, אין מוסר אובייקטיבי, הכל נתון להגדרה סובייקטיביות ולפרשנות אישית. תורת האבולוציה לדוגמא, גורסת כי "המתאים שורד", (מאבק בין פרטים מאותו מין ובין פרטים ממינים שונים הינו הכרחי על-פי תיאורית הברירה הטבעית, כפי שהציג אותה דארווין). כשאנחנו מטיילים באפריקה ורואים נמר טורף זברה אנחנו לא חושבים עד כמה הנמר הוא רשע שיש לעצור אותו מיד ולהעמיד אותו למשפט! אלא מתפעלים מנפלאותיו של הטבע מבלי להתערב. אם כך, במידה ואין אלוהים, אנחנו בסך הכל חיה מפותחת יותר והנאצים הם "הנמר". אך אם כן קיים מוסר אובייקטיבי החל על בני-האדם ומפריד אותנו מן החיות, כזה שאיננו משתנה, זאת אומרת שיש מישהו שצריך היה להמציא אותו ולקבוע אותו. ### פתרון? אנו זקוקים למושיע שכוחו גדול מכל אומות העולם גם יחד. במלחמת העולם השנייה התגלנו כחלשים בצורה מעוררת רחמים. גם בנות-הברית טענו שהן חסרות אונים. המוסדות הדתיים שהיו אמורים להתקומם נגד הרע בשם אלוהים הסתפקו בביטויי התמרמרות מוסרית ותו לא. כשאנחנו רואים עד כמה גדולה להיטותנו האנושית להגרר אחר פיתוייהם של יופי וכוח, יהיו הדגלים שהם מניפים אשר יהיו , ברור שיש לנו צורך דוחק במשהו הנמצא בהרבה מעל לכוונות טובות ולמעצורים פנימיים. אנו זקוקים למישהו שיתערב כדי להציל אותנו מעצמנו (בדומה לרעיון בסרט "אני רובוט" בכיכובו של וויל סמית). זהו, למעשה המסר אותו מוסרים כתבי-הקודש והמסר שבו הם מזמינים אותנו להשתתף. העם היהודי ימשיך להתקיים למרות פרעה, המן, היטלר וכל שאר הכוחות הזדוניים שבעולם הזה. נכון לכאוב על ששת המליונים שהושמדו, אבל צריך גם לזכור שלו יכלו כוחות הרשע לנצח, אזי היה עמנו כבר נכחד לפני שלושת אלפים שנה. השואה אכן התרחשה, אבל אלוהים גם שמר על העם היהודי, ואנחנו שרדנו כעדות לכך שכתבי-הקודש הם אמת ושאלוהים מקיים את דברו לגבי עם ישראל. לסיכום, כשנשאלת השאלה "מה עשה אלוהים?" כשאדם אחד רוצח אדם אחר, התשובה היא ככל הנראה "אלוהים התעצב", חופש הבחירה לו זכינו כבני-אדם אמנם מעניק לנו פריבילגיות, אך הוא גם בר סיכון. השואה אינה הוכחה לאי קיומו של אלוהים, אלא רק עדות לכיצד עלול להתנהג האדם כאשר הוא מסרב לשמוע בקולו של אלוהים. אם אדם הורג אדם אחר בשם אלוהים, אין זה אומר שאלוהים הוא זה ששלח אותו, זה רק אומר שהוא משתמש בשמו של אלוהים כתואנה. אם אדם היה מגיע לביתך סותר על פניך ומסביר "זה בשמו של מר פלוני אלמוני!", האם אומר הדבר שמר פלוני אלמוני אכן שלח אותו? לאו דווקא. מאידך, זה כן יכול להעיד על רמת שפיותו של אותו האיש. “ויאמר אלי: 'בן אדם, העצמות האלה כל בית ישראל המה. הנה אומרים: "יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו, נגזרנו לנו". לכן, הינבא ואמרת אליהם: כה אמר ה' אלוהים: "הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם, עמי. ונתתי רוח בכם וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם, וידעתתם כי אני ה' דיברתי ועשיתי, נאום ה'”” (יחזקאל לז׳, יא׳-יד׳). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים **תגיות:** אלוהים בשואה, שואה --- ### [האם ישוע הפר את השבת (שיבולים בשבת)?](https://igod.co.il/true-judaism/האם-ישוע-הפר-את-השבת-שיבולים-בשבת/) **Published:** פברואר 26, 2018 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "ישו מתיר לחלל שבת", זאת בציטוטו את מתי פרק י"ב, שם כתוב: "בְּאוֹתָהּ הָעֵת עָבַר יֵשׁוּעַ בְּשַׁבָּת בִּשְׂדֵה קָמָה; תַּלְמִידָיו הָיוּ רְעֵבִים וְהֵחֵלּוּ לִקְטֹף שִׁבֳּלִים וְלֶאֱכֹל. רָאוּ זֹאת הַפְּרוּשִׁים וְאָמְרוּ לוֹ: "הִנֵּה תַּלְמִידֶיךָ עוֹשִׂים מַה שֶּׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת." (הרב דניאל עשור) **התשובה**: בפרק כ' של ספר שמות ובפרקים ה' וכ"ג של ספר דברים, אלוהים אוסר על **מלאכה** ביום השבת, משמעות הדבר היא שלפועלים אסור היה לקצור חיטה בשבת, ושאסור היה לאפות לחם בשבת מאחר שלכך יש להבעיר אש, וזו היא מלאכה האסורה בשבת. אבל, תלמידיו של ישוע לא עשו את הדברים האלה, הם לא קצרו חיטה, הם לא אפו לחם, ובטח שלא הבעירו אש, הם לא עשו מלאכה בשבת. הם בסך הכל טיילו בשדה, קטפו שיבולים על הדרך ואכלו אותם. לטעון שבזאת ישוע ותלמידיו עשו "מלאכה" והפרו את השבת זאת כבר פרשנות רבנית מאולצת שאיננה קיימת, לא בטקסט עצמו, לא בתורה ולא בשום היגיון. יהיה זה ממש כמו לטעון כי אדם המטייל בשבת בטבע וקוטף תפוז ואוכל אותו, מפר את השבת כי עשה מלאכה… אז למה בכל זאת הרב עשור התעקש שהם כן הפרו את השבת? התשובה לכך שוכנת בהבנה של מהי השבת, ומדוע נתן אלוהים את השבת. הרבנים וישוע מפרשים את התורה, ובמקרה הזה, את השבת, משתי נקודות מבט הפוכות. הרבנים, מפרשים מנקודת המבט שבני האדם הם עבדים לשבת. ולכן הם אוסרים בשבת: לחתוך נייר טואלט, להפריד בין גביעי יוגורט, לרכב על אופניים, להתאפר, או עשרות אלפי איסורים אחרים. במילים אחרות – בני האדם הם עבדים לשבת. אבל ישוע לעומת זאת, מבין שאלוהים נתן לבני האדם את השבת על מנת לברך את בני האדם. לכן אמר ישוע בברית החדשה: "הַשַּׁבָּת נֶעֶשְׂתָה לְמַעַן הָאָדָם, וְלֹא הָאָדָם לְמַעַן הַשַּׁבָּת". ישוע כיוון אותנו למה שחשוב באמת, לדברים שעמוק בלב. הוא דרש אמות מוסר גבוהות יותר, ולא בזבז את הזמן על מצוות שאין ביכולתן לשנות את הלב. ישוע שחרר אותנו מעבדות למעשים דתיים חסרי תכלית, לידי חרות אמיתית, הוא עודד את מאמיניו להתרכז ביחסים שבין אדם לאלוהיו, ובין אדם לחברו. ישוע הטיף לאהבה, לסליחה, לחסד ולחמלה. גם ליהודי ולגם לגוי. ### חז"ל על קטיפת שיבולים אומרת הגמרא במסכת שבת דף קכח עמוד א': *"חבילי סיאה אזוב וקורנית הכניסן לעצים אין מסתפק מהן בשבת למאכל בהמה מסתפק מהן בשבת וקוטם ביד ואוכל ובלבד שלא יקטום בכלי ומולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים מולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול".* ישנם מאכלים מהצומח שראויים גם לאדם וגם לבהמה . אם הכניסם לעצים כי חשב על הסקה הם נחשבים מוקצה ולא ניתן להשתמש בהם בשבת. אבל אם הוא לא חשב כלום אז יש להם דין של כמו מאכל בהמה ויכול להנות מהם בשבת כך לומדים מפרשי התוספות את הגמרא, ואין להם דין של מוקצה שאסור בטלטול. וקוטם ביד ואוכל, מותר לו לחתוך בידיים ובלבד שלא יקטוף בכלי מה הבעיה אם הוא קוטף בכלי? אז ברש"י משמע שזו בעיה של איסור מלאכת טוחן, אבל ברמב"ם מביא שאין איסור טוחן אלא אם כן טוחן את הסלק (לדוגמא) דק דק, או שהוא טוחן את החיטין לצורך האפייה שלהם אח"כ או לצורך הבישול שלהם אבל סתם לחתוך זמורה ולאכול זה לא איסור טוחן. ומולל ואוכל. מולל הפשט שהוא מפרק את הגרגירים מתוך התרמילים שלהם. אז מותר למלול ולאכול מיד ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה דברי רבי יהודה. כשהוא מולל בכלי זה כבר נראה כמו מלאכת דש, זה אסור. וחכמים מחמירים עוד יותר הם אומרים אפילו כשהוא מולל בידיים דווקא בראשי אצבעותיו ואוכל דווקא כמות קטנה שנחזיקים בראשי האצבעות ובלבד שלא ימלול הרבה בכף היד כדרך שעושה בחול, רק כמות קטנה. וכן בשאר מיני תבלין. (תמלול שיעור הדף היומי מאת הרב אליהו אורנשטיין למסכת שבת דף הנ"ל 6:26 עד 9:23*)* **באתר כיפה (שאל את הרב) נשאל הרב שאלה:** "שלום רב . ראיתי באתר נוצרי כי הללו טענו ש"ליקוט מלילות שיבולים בשבת היה ויכוח בין יהודי הגליל וישו מקבל את דעתו של רבי יהודה בר אילי שגם הוא התיר מלילת שיבולים ביד ע"י מעיכתם ביד לעומת החכמים האחרים שהתירו לעשות זאת רק באצבעות" עוד הנ"ל טוענים שאותו האיש עבר "רק" על מצוות הפרושים ולא על מצוות התורה. האם זה נכון? כיצד יודעים שהדבר אסור מהתורה?" הרב שלל מכל וכל את ההצדקה למעשי ישוע ותלמידיו, קילל והתחמק בתשובה הבאה: שלום זו אכן דעת ר' יהודה, כמבואר בשבת קכח. אך בין "אותו רשע" לבין מלאך השם רבי יהודה בר אלעאי יש עולם ומלואו. ר"י התיר בשל ההבנה שלו במלאכת דישה, אך אותו האיש רצה לעשות כל העולה על רוחו ולא עניינה אותו תורה שבעל פה. יש מחלוקת גדולה בראשונים כיצד להבין את הגמ' בשבת וגמ' אחרות בזה, האם זה איסור דאורייתא או לא. כל טוב״. יש לציין שבתוך בית המקדש לא התבצעה שום שמירת שבת, והדליקו אש וטחנו ודשו ולשו ועשו את כל המלאכות כרגיל, כי מלאכת המקדש דוחה את השבת. ואם נשים לב היות והתלמידים שהו יחד עם ישוע אשר העיד על עצמו "שגדול מן המקדש נמצא כאן" ממילא אין צורך בשביתה ממלאכה כאשר את הולך עם ישוע. #### ישוע הוא אדון השבת ובעניין מה שאמר ישוע שבן האדם הוא אדון השבת, הנה הגמרא במסכת יומא אומרת את אותו הדבר בהקשר של פיקוח נפש אומרת הגמרא במסכת יומא דף פה' עמוד ב': ומה מילה שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם דוחה את השבת קל וחומר לכל גופו שדוחה את השבת רבי יוסי בר' יהודה אומר (שמות לא, יג) את שבתותי תשמורו יכול לכל ת"ל אך חלק רבי יונתן בן יוסף אומר (שמות לא, יד) כי קודש היא לכם היא מסורה בידכם ולא אתם מסורים בידה פירוש הגמרא: רבי יוסי בן רבי יהודה אומר שמה שהפסוק אומר "אך" את שבתותי תשמרו "אך" בא למעט, למעט מה? פיקוח נפש שדוחה את השבת. כלומר אסור למות בגלל השבת. ועוד מביא ישוע את המעשה בדוד המלך שאכל את לחם הפנים שהיה ראוי רק לכהנים ומדהים עוד יותר להסתכל במדרש שמבאר את המעשה שם אומר המדרש בילקוט שמעוני על שמואל א' פרק כא':"ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חם ביום הלקחו" כיוון שלא מצא שם דוד המלך כי אם לחם הפנים , אמר לו דוד תן לי שלא נמות ברעב שספק נפשות דוחה שבת וכמה אכל דוד באותה השעה אומר המדרש: אמר רב הונא קרוב לשבע סאין אכל דוד לרעבונו שאחזו בולמוס. ע"פ חישוב גס 7 סאין זה בערך 40 קילו לחם. אומר רש"י בפירושו מה הכוונה מי שבסכנה שאחזו בולמוס? מאכילין אותו בלי הגבלה עד שיאורו עיניו אפילו ביום הכיפורים! וזה היה הדין של תלמידיו של ישוע שהיו רעבים וקטפו שיבולים בשבת. וכמה אכלו תלמידיו של ישוע? ע"פ האתר שטיבל 1000 גרגירי חיטה שוקלים כ-28 גרם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, המסר של ישוע, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, פרשנות הכתובים, תיאולוגיה, תשובה לרב --- ### [פסח - הסיפור האמיתי](https://igod.co.il/true-judaism/פסח-הסיפור-האמיתי/) **Published:** יוני 27, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים תִּקָּחוּ; וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם; וְלָקְחוּ מִן-הַדָּם וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם; וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ; אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ; וְלֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ; וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָה; > > וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהוָה; וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י"ב:ה-י"ג) חג הפסח הוא לב הליבה של התנ"ך וגם של הברית החדשה. ומה יש במרכז החג? המון מוות, והרבה מאוד דם; של שה תמים בעיקר. אבל על מנת להבין את החג כראוי, אנחנו צריכים להבין את הנרטיב של השה בתנ"ך כראוי. ראשית, הזבח; קורבן השה. משה דורש מפרעה לשחרר את עם ישראל, פרעה מסרב וחוטף בראש, וחוזר חלילה. ואז מגיעה מכת המחץ. מכת הבכורות. מוות: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהוָה" (שמות י"ב:י"ב) באופן חד פעמי, אלוהים מתכוון לעבור ולשפוט את מצריים. מצריים, האימפריה הענקית והמפחידה. כל הטכנולוגיה המצרית, הפירמידות, הפוליטיקה והצבא העצום של מצריים. כל אלו, ממש לא מעניינים את אלוהים. הוא מתכוון להיכנס בהם כמו סכין בחמאה. הוא הולך לשחרר עליהם את העוצמה האדירה והחזקה ביותר בעולם. אבל מה, אם הבית שלכם מכוסה בדמו של השה התמים, אז אתם מוגנים. לא יעונה לכם כל רע. לאדם המערבי החושב והנאור, כל הקטע הזה עלול להישמע קצת כמו אגדת עם הזויה, בדומה לערפדים שמפחדים משום. אבל אם נבאר את הסיפור בקונטקסט התנ"כי שלו, נבין שלא מדובר בסתם אגדה אורבנית. אלא שמדובר במוטיב מרכזי שרץ כחוט השני לכל אורכו של המקרא, והוא נועד ללמד פואנטה ממש חשובה, גם את עם ישראל, וגם אותנו כיום. קודם כל, בואו ונקפוץ עוד קצת אחורה. בראשית כ"ב. עקדת יצחק. אלוהים דורש מאברהם להקריב את בנו: "קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ" (בראשית כ"ב:ב) תקריב לי את בנך יחידך. לאוזן המודרנית זה בוודאי נשמע מטורף ולא שפוי. ובעוד על עקדת יצחק הרחבנו בלינק הבא. מה שחשוב זה לקחת מפה את אחת הפואנטות שהבינו בני ישראל: העקרון המקראי הכפול, שחייו של כל בכור, שייכים לאלוהים. ושכל בני האדם נמצאים בחוב עצום מול אלוהים, עקב כך שאנחנו חוטאים לאלוהים, וחוטאים אחד כלפי השני. אברהם כנראה לא לגמרי הבין מה ולמה, אבל הוא כן בטח באלוהים ולכן בחר לציית באמונה. הוא עמד ללמוד, וללמד אותנו; משהו חדש. יכול להיות שאברהם קיווה שאלוהים מאוחר יותר יקים את יצחק מן המתים, אבל לבנו יצחק הוא אמר: "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה; וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כ"ב:ז-ח) מה שבטוח, אברהם היה מפוחד ומבולבל. אבל אחרי שראה את אלוהים פועל בחייו בכלכך הרבה דרכים, הוא בחר להמשיך ולציית, מתוך אותה אמונה. אם במציאות הגשמית כשאנחנו עוברים על חוקים עלינו להישפט ולשלם קנס, כך גם במציאות הרוחנית. לכן, בגלל חטאינו, אנחנו בחוב מול אלוהים. אבל רגע, אלוהים לא יכול פשוט לשכוח ולסלוח על כל חטאינו? ממש לא. זה יהיה חוסר צדק. תחשבו על זה, נניח שמישהו גנב מאיתנו. איך היינו מרגישים אם כבוד השופט היה אומר לגנב: "אני רואה שאתה מראה חרטה, זה מספיק טוב בשבילי. אז עזוב, חפיף, הכל בסדר, נסלח ונשכח כאילו שום דבר לא קרה." זה יהיה משפט מעוות. נרגיש שהצדק לא יצא לאור. לא רק שיש לגנב חוב כלפינו, אלא שהוא גם קלקל את מערכת היחסים שלו איתנו. גם בעולם הרוחני, החטאים שלנו מקלקלים את מערכת היחסים שלנו, לא רק עם חברים, אלא גם עם אלוהים. ועל חטאים, מישהו חייב לשלם. אם הגנב לא ישלם, אז החברה תשלם. כי אם השופט ישחרר את הגנב לחופשי סתם ככה, אז שני דברים קורים. ראשית, השופט בעצם אומר לך, "אתה והרכוש שלך, לא באמת חשובים". שנית, הגנב לא ישנה את דרכיו, אלא שוב יצא לגנוב. זאת אומרת, שאם הגנב לא ישלם על חטאיו, אנחנו נשלם על חטאיו. ככה גם בעולם הרוחני, לחטאים שלנו יש מחיר. מחיר שמישהו חייב לשלם. בתור בריאתו של אלוהים, אנחנו נהנים, מנצלים ואפילו הורסים את הבריאה של אלוהים, ואפילו להגיד לו תודה אנחנו בקושי טורחים. בנוסף, אנחנו לא אוהבים את רענו כמונו, אלא פוגעים ודורכים על בני אדם אחרים; יוצרים מריבות, שנאה ומלחמות, עם בני אדם אחרים; שגם אותם ברא אלוהים. לכן, בעולם הרוחני, לכולנו יש חוב **ענק** מול אלוהים. אבל, יש גם בשורה טובה, גם מוצעת לנו חלופה; דרך ליישוב החוב וקבלת סליחה. ברגע האחרון אומר אלוהים לאברהם: "וַיֹּאמֶר אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ מִמֶּנִּי; וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (בראשית כ"ב:י"ב-י"ג) הקרבת קורבנות, תמיד סימלה את הדרך האנושית לומר תודה. תודה לכוח העליון שמעלינו: "הנה אלוהים, אני מקדיש לך מהרכוש שלי". לכן קין והבל העלו קורבן, לכן נוח העלה קורבן, ולכן אברהם הקריב קורבן. עכשיו, אברהם גם למד כי הקורבן, מהווה חלופה. מותה של חיה תמימה במקום של בנו יצחק. אבל הנה משהו מעניין בסיפור עקדת יצחק. אם על בני ישראל, ציווה משה להקריב שה תמים וצעיר בן שנה. לאברהם, אלוהים לא שלח שה, שכזכור אברהם אמר ליצחק שיקבל, אלא אַיִל, כבש שכבר דיי מבוגר. אז איפה השה המכפר? אליו עוד נחזור בהמשך. בואו נחזור ליציאת מצריים: "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ עַד-בֹּקֶר" (שמות י"ב:כ"ב). לא תצאו מפתח הבית? במילים אחרות, המשפט והמוות לא מגיעים רק על המצרים, אלא על כל התושבים. אף אחד מבני ישראל לא קדושים, צדיקים או טהורים. מלאך המוות המשחית דורש להוציא משפט מוות, על כולנו. לכן, נדרשה פעולה מתוך אמונה, גם מבני ישראל. האמונה שאלוהים הוא זה שיספק את הקורבן שיהווה החלפה, כדי שמלאך המוות ידלג עלינו. באותו הלילה, בכל בית בארץ מצרים; ישראלי או מצרי, או שמלאך המוות היה הורג את הבן הבכור שלך, או, שאלוהים היה פוסח עליו, כי ראה את דמו של השה שכבר הושחת במקומו. עקרון החלופה. אלוהים חושף בפנינו מפגש בין שני עולמות שונים. העולם הפיזי והעולם הרוחני. מבחינה פיזית, אלוהים הולך לגאול ולהושיע את בני ישראל מעבדות פיזית במצרים. אבל זה לבד, ממש לא הולך להספיק. הוא הולך להפריד ולברור לו את אלו שבאמת מאמינים. כאן אנחנו מקבלים הצצה גורלית גם אל תוך העולם הרוחני, אלוהים גואל ומושיע את המאמינים בו, בעזרת, דמו המכפר של השה התמים. במצרים, היו גם מצרים שהתחילו להאמין באלוהי ישראל, ולכן מרחו בוודאי גם הם את דם השה על בתיהם, ןמאוחר יותר, זכו לצאת עם בני ישראל גם הם: "וְגַם-עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם." (שמות י"ב:ל"ח) דם השה, כיפר לא רק עבור המאמינים בקרב ישראל, אלא גאל גם את הגויים שהאמינו באלוהי ישראל. לא כי הם התגיירו, וגם לא כי מישהו שם נישק מזוזת. אלא כי האמינו באלוהי ישראל, ונתנו לדמו של השה, להגן עליהם. באותו הלילה, בעוד מחוץ לחלון, ההורים שסירבו להאמין; צרחו ויללו את מותי בכורם, היו אלו המשפחות, בעיקר מבני ישראל, שישבו סביב השולחן, וידעו: אלוהים הציע וקיבל את החלופה, מותו של השה התמים. בדיוק באותו האופן, כיום, במימד הרוחני; המשפט והמוות הם על כולנו, זה שאתה יהודי, לא מקנה לך כפרה וסליחת חטאים אוטומטיים, אתה עדיין זקוק להגן על עצמך בעזרת דמו של השה. עקרון החלופה. בברית החדשה, ישוע, לקראת מותו, חוגג עם תלמידיו את הפסח. אבל ישוע בוחר להתייחס לעולם הרוחני, אליו הייתה לנו הצצה אליו קודם לכן: "כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ לֶחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע וְנָתַן לַתַּלְמִידִים בְּאָמְרוֹ: "קְחוּ וְאִכְלוּ, זֶה גּוּפִי." לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרֵךְ וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: "שְׁתוּ מִמֶּנָּה כֻּלְּכֶם, כִּי זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַחֲדָשָּׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים." (מתי כ"ו:26-28) לחם הפסח; המצה, על השולחן. היין, גם על השולחן. אבל אתם יודעים מה היה חסר על השולחן? שה הפסח היה חסר **על** שולחן הפסח, כי שם, הוא (ישוע) היה **ליד** שולחן הפסח. כפי שבכריתת ברית סיני משה התיז את דמו של השה על מנת לטהר ולהכניס את עם ישראל אל תוך הברית, כך מבקש ישוע מתלמידיו לעשות כעת; "להתכסות בדמו", בצורה סמלית. הוא, שה הפסח. במצרים קיבלתם טעימה, רמז. ועד היום חגגתם את הסמל, היה לכם רק את הצל של הבאות. אבל היום, טוען המשיח, יש לכם את הדבר האמיתי. הלילה, ישפך עבורכם דמו של השה לו אברהם המתין, דמו של המשיח. בברית החדשה, יוחנן המטביל הכריז על ישוע: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם." (יוחנן א:29) ובפרק ג': "כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ג:16) אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ? נשמע מוכר? אכן, שלוש פעמים בעקדת יצחק, אמר אלוהים לאברהם: "אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ" (בראשית כ"ב:ב,י"ב,ט"ז) אברהם, האיש ששמו נחשב לאבטיפוס של האמונה באלוהים, אפילו ממנו נדרש, באמונה, לקבל את עקרון ההחלפה. זאת הצהרה של אהבה אמיתית, שבאה לידי ביטוי לא רק בתיאולוגיה ומילים, אלא גם בפרקטיקה ומעשים: אלוהים החליף את בנו של אברהם, בבנו שלו. אז לסיכום, מה זה אומר עליך כיום? זה אומר שאם אתה לא הרווחת את הכפרה בעצמך, שהרי אלוהים הוא זה שעשה את העבודה בשבילך. אז אין פה שום מקום לגאווה. לך, רק נותר לקבל זאת בליבך, באמונה. אבל הפרי של אמונה שכזאת, בא לידי ביטוי בגישה שלך ובמעשים שלך כלפי אחרים. אם אלוהים הקריב וסלח לך; אדם חוטא. אז גם עליך לסלוח להקריב, למענם של חוטאים אחרים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מועדי ישראל, נבואות משיחיות, פסח, תיאולוגיה --- ### [אם היקום לא יכול להיות אינסופי, איך אלוהים יכול להיות אינסופי?](https://igod.co.il/philosophy/תשובות-קצרות-לשאלות-של-אתאיסטים-אם-הי/) **Published:** מאי 30, 2017 **Author:** וויליאם ליין קרייג **Excerpt:** טיעון הקאלאם הקוסמולוגי גורס כי אם ליקום הייתה התחלה היה חייב להיות ליקום גורם מאחר והיקום לא יכל לצוץ משום דבר ללא שום סיבה. בשביל לתמוך במשפט השני בטיעון, כלומר שליקום הייתה התחלה, מובאים טיעונים פילוסופיים וראיות מדעיות שמצביעות על כך שליקום הייתה התחלה. בתגובה אתאיסטים טוענים שאם היקום לא יכול להיות אינסופי, גם אלוהים לא יכול להיות אינסופי, האם יש משקל לטענה הזו? **Content:** השאלה הזו נובעת משפה מעורפלת. יש להבדיל בין אינסוף כמותי ואינסוף איכותי. אינסוף כמותי הכוונה לכמות אינסופית של פריטים. היקום לא יכול להיות נצחי בעברו, כי זה אומר שחלפו עד ההווה אינסוף אירועים. אך כשתאולוגים מדברים על האינסופיות של אלוהים, הם לא מדברים על אינסוף כמותי אלא על אינסוף איכותי, שכוונתו הוא שאלוהים הוא: כל יכול, כל יודע, מושלם מוסרית וההכרחי בקיומו. מדובר באינסוף איכותי. אנו גם לא טוענים שאלוהים עבר אינסוף אירועים עד בריאת היקום משום שאז זה אומר שהוא עבר כמות אינסופית של דברים, משהו שהוא בלתי אפשרי. אלא כגורם או בורא המרחב והזמן, אלוהים היה קיים בצורה לא זמנית, וזה אומר שהוא לא חווה רצף אינסופי של שינויים ואירועים. הזמן מוגדר על ידי שינוי, פעולה או תרחיש. כשאין אירועים או שינויים הזמן לא קיים. לכן ללא קיומו של היקום, אלוהים היה קיים בצורה קפואה ובלתי משתנת, ולכן הטיעון לגבי סופיות העבר של היקום, לא תקף על קיומו הנצחי של אלוהים. אלוהים לא חווה אינסוף שינויים או אירועים עד בריאת היקום, בריאת היקום היא השינוי או הפעולה הראשונה של אלוהים, משם הזמן התחיל. לכן, היקום לא יכול להיות נצחי, ואילו אלוהים כן. לכן, השאלה "מה אלוהים עשה לפני בריאת היקום", או "למה אלוהים לא ברא את היקום מוקדם יותר" מאבדת את משמעותה. אלוהים לא ברא את היקום מוקדם יותר משום שלא היה מוקדם יותר. הוא גם לא עשה שום דבר לפני היקום, הוא היה פשוט קיים בשלמות האחדות של האב, הבן ורוח הקודש. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a4e4254efad69631f5169f5bd124d30aa3c7c0eae3fa34e09bb7e2e27689441d?s=300&d=mm&r=g) וויליאם ליין קרייג [See Full Bio](https://igod.co.il/author/william-lane-craig/) **קטגוריות:** פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אלוהים, מדע, פילוסופיה --- ### [אם אלוהים הוא הבסיס למוסר, מה אם הוא יגיד לך להרוג את הבן שלך? זה יהיה מוסרי?](https://igod.co.il/philosophy/אם-אלוהים-הוא-הבסיס-למוסר-מה-אם-הוא-יגי/) **Published:** מאי 30, 2017 **Author:** פול קופאן **Excerpt:** מאמינים משיחיים טוענים שטבעו של אלוהים מהווה קנה מידה לטוב ולרע ולחובות המוסריות שלנו. אתאיסטים כתגובה לכך אוהבים לשאול מה אם אלוהים היה מצווה עלינו לעשות דברים לא מוסריים כמו לרצוח או לאנוס. איך אפשר להשיב על השאלה הזו? **Content:** כדי לענות על השאלה הזו צריך להבדיל בין **קוד מוסרי בר חליפין**, לבין **קוד מוסרי בלתי ניתן לחליפין**. למה הכוונה? קוד מוסרי שניתן לחליפין אומר שבנסיבות מסוימות זה מוצדק לבצע מעשים מסוימים שבאופן שגרתי לא היינו מבצעים. לדוגמה בנסיבות מסוימות זה מוצדק להרוג מישהו. לדוגמה במקרים בהם יש מישהו שמאיים על חיים של חפים מפשע. במצבים מסוימים זה נכון לשקר, בשביל להציל חיי אנשים. וכו'. קוד מוסרי בלתי ניתן לחליפין אומר שיש מעשים שהם רעים מיסודם אותם אלוהים לא יכול לצוות לעולם (תכף נבין למה). לדוגמה אונס, או התעללות בתינוקות בשביל הכיף ועוד. האם אלוהים יכול לצוות מעשים כמו הרג? מעשים שנופלים בקטגוריה של הקוד המוסרי שניתן לחליפין? כן. בנסיבות מסוימות אלוהים יכול לצוות מעשה כמו הרג, מעשה לא שגרתי שללא מצוותו זה היה לא נכון להרוג. אבל אלוהים כישות המקסימלית מההגדרה, הישות הכי עילאית ונעלה; שמעצם הגדרתה היא ראויה להלל והשתחוויה, לא יכול לצוות מעשים רעים מיסודם כמו: אונס, התעללות בילדים, עבודת אלילים וכו'. משום שאישיות שתומכת בדברים הללו או מצווה אותם, היא איננה ראויה להלל, היא איננה הכי עילאית, הרי הרוע לא קיים בפני עצמו. רוע הוא עיוות/סטייה מקנה מידה טוב. גם אם הייתה קיימת אישיות על טבעית שהיא לא מושלמת מוסרית, זה אומר שהאופי שלה סוטה מקנה מידה מסוים, וזה אומר שהיא לא אלוהים, יש משהו מעליה. לכן המשהו הזה שמעליה, אותו קנה מידה ממנו היא סוטה, חייב להיות האלוהים עליו אנחנו מדברים. משהו שהוא ראוי להלל. אך האם אנו מצווים לקבל כל טענה על פיה אלוהים ציווה לעשות מעשה שנופל בקטגוריה של מוסר שניתן לחליפין? כמו לדוגמא להרוג? לא. אם מישהו יטען שאלוהים ציווה עליו להרוג את חברו, אנו מוצדקים לדחות את טענתו כאשר המשפט "אלוהים ציווה עליי להרוג את חברי" הוא יותר סביר כשגוי מאשר הסבירות שאלוהים ציווה את זה. או כשיש לנו ידע גדול יותר שזה שגוי מאשר הידע שלנו לגבי אמיתות ההתגלות שהוא טוען שהוא קיבל. אם אלוהים יצווה מעשה שנופל לקוד מוסרי בר חליפין, אלוהים ידאג שנדע שהוא מצווה את זה. מעבר ל"אלוהים אמר לי". לכן, בגלל שאלוהים מעצם טבעו הוא מושלם וראוי להלל, הוא לא יכול לצוות מעשים שהם עיוות של הטוב. לעומת זאת הוא כן יכול לצוות מעשים אחרים שבנסיבות מסוימות הם מוצדקים. כלומר אלוהים הוא ממש טוב ולכן הייתה לו סיבה ממש ממש טובה לצוות על עם ישראל להשמיד את הכנענים לדוגמא. (ראו המאמר:[ "טבח אכזרי וטיהור אתני מפלצתי של אלוהים? ומי באמת היו הכנענים?"](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%98%D7%91%D7%97-%D7%90%D7%9B%D7%96%D7%A8%D7%99-%D7%95%D7%98%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%A6%D7%AA%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A2%D7%A0%D7%99/)) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** אלוהים, מוסר, פילוסופיה --- ### ['אם אלוהים ברא את היקום, למה הוא ברא אותו כל כך גדול?](https://igod.co.il/science-faith/למה-היקום-כלכך-גדול/) **Published:** מאי 29, 2017 **Author:** אלי חייטוב **Excerpt:** בשביל מה אלוהים ברא יקום כל כך עצום? בשביל מה כל כך הרבה מרחב מבוזבז? זו שאלה שספקנים ומאמינים שואלים פה אחד. **Content:** סטיבן הוקינג העלה את השאלה הזו בספרו "קיצור תולדות הזמן". הוא הציע שהגודל העצום של היקום הינו בזבוז. וקרל סייגן אמר את המשפט המפורסם "היקום הוא מקום די גדול. אם זה רק אנחנו, זה בזבוז נוראי של מרחב". סייגן הציע שהגודל של היקום הוא סיבה טובה להאמין שיש צורות חיים אחרות ביקום. אך שימו לב, בין אם יש חיים אחרים איפשהו ביקום או לא, זה כלל לא רלוונטי, משום שגילו שהגודל של היקום הינו מכוונן בעדינות והוא הכרחי בשביל לאפשר חיים בכדור הארץ. האסטרופיזיקאי היו רוס מסביר את התופעה הזו בספרו "כוכב לכת לא סביר" (Improbable planet). הוא כותב: "מחקרים אחרונים נותנים לנו סיבות טובות לגודלו העצום של היקום. אנו זקוקים לזה בשביל בנייה של החומרים ההכרחיים לחיים. צפיפות המאסה הראשונית של אבני היסוד- פרוטונים וניוטרונים- השפיעו באופן מבוקר על הדקות הראשונות של היקום לאחר היווצרותו. זה היה כאשר המימן, היסוד הכי קל, הותך והפך ליסודות כבדים יותר, הליום וליתיום. כמות ההליום והליתיום שנוצרה אז, קבעה כמה חומרי בניין-החיים והפלנטה (היסודות ההכרחיים עבור החיים) יכלו להיווצר מאוחר יותר בהיתוך הגרעיני של הכוכבים. אם היקום היה מכיל צפיפות מאסה קטנה יותר של פרוטונים וניוטרונים, תהליכי היתוך גרעיניים בכוכבים לא היו יוצרים יסודות כבדים כמו פחמן, או יותר כבדים, אם צפיפות המאסה הייתה גדולה יותר, אז הכוכבים היו מייצרים רק יסודות כבדים כמו ברזל או יותר כבדים. כך או כך, היה חסר ליקום את היסודות הדרושים לקיום של הפלנטה שלנו או החיים שלנו-פחמן,חנקן, חמצן, זרחן ועוד. בשביל שחיים יוכלו להתקיים,היקום לא היה יכול להיות יותר גדול יותר או קטן יותר."1 במילים פשוטות, בהינתן חוקי הפיזיקה ביקום שלנו, אנו צריכים יקום מאסיבי כזה, בשביל לאפשר את  הבנייה של החומרים שמרכיבים את החיים בכדור הארץ. אם היקום היה גדול יותר או קטן יותר, לא היינו קיימים. הגודל של היקום זה לא סתם מרחב מבוזבז. אם הגודל שלו היה שונה, אז סטיבן הוקינג, קרל סייגן ואנחנו לא היינו חושבים על הגודל שלו בכלל. תודה לאל שאנו חיים ביקום עצום. אבל אולי את הסיבה המרכזית מביאים כתבי הקודש. והיא: הפגנת כוחו העצום של הבורא, דרך בריאתו: > "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" (תהילים י"ט:ב) > > "הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ." (רומים א:20) --- מקורות: Hugh Ross, Improbable Planet (Grand Rapids, MI: Baker Books, 2016), 24. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה **תגיות:** אלוהים, בריאה, מדע --- ### [האם אלוהים ברא את החיידק הטורף?](https://igod.co.il/science-faith/האם-אלוהים-ברא-את-החיידק-הטורף/) **Published:** מאי 19, 2017 **Author:** פאזאלה רנה **Content:** מיקרואורגניזמים יכולים דווקא כן להיחשב כחלק מהבריאה הטובה של אלוהים. למרות שמסתכלים עליהם לעיתים קרובות באור שלילי, יש להם תפקיד חשוב במערכת האקולוגית ובשמירת בריאות האדם. וירוסים הם בעלי תפקיד קריטי במחזור חומרי המזון באוקיינוסים. הם מדביקים ומשמידים מיקרואורגניזמים אחרים וכך משחררים את החומרים המזינים אל תוך המערכת האקולוגית.1 וירוסים משחקים תפקיד חשוב גם בתחום שנקרא [ריפוי גני](http://science.sciencemag.org/content/326/5954/818).2 במובן הזה אנו יכולים לחשוב על הווירוסים כחלק מהתוכנית הריבונית של אלוהים עבור בני האדם. טפילים מיקרוביאליים ממלאים תפקיד חיוני בשמירה על יציבות המערכת האקולוגית על ידי בקרת מספר האוכלוסין במערכת.3 חיידקים ביצעו משימות חיוניות לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ. למשל, הם השפיעו על העיצוב וההשתנות של האטמוספרה והאוקיינוסים, כדי לאפשר חיים מורכבים. פעולות החיידקים יצרו גם שכבות מתכתיות שכיום משרתות אותנו בפיתוח טכנולוגיה מתקדמת ופיתוח החברה האנושית. בנוסף לכך, חיידקים עוזרים לשמור על בריאות האדם ( ראו המאמר ["אין חיים בלי חיידקים"](http://telem.openu.ac.il/courses/c20237/gut-bact-md.htm)). חוקרים אף חושבים כי אי חשיפה לחיידקים במשך השנים המוקדמות של התינוק, [מגדיל את הסיכוי להפרעות אוטואימוניות, כגון אסטמה, ועלול להוביל לעלייה בסיכון למחלת לב וכלי דם בשלב מאוחר יותר בחיים.](http://www.nature.com/nrgastro/journal/v3/n5/full/ncpgasthep0471.html) מיקרואורגניזמים יכולים להתפתח. זה מוכח שמינים יכולים להשתנות או להסתגל לסביבה במשך הזמן, ויש ראיות טובות שמראות שמין יכול ליצור מין-אח קרוב. יש גם שפע ראיות שמיקרואורגניזמים מתפתחים. לכן, זה לא מפתיע שחד תאיים וגם ווירוסים יכולים להתפתח, בהינתן גודל האוכלוסייה שלהם ויכולתם לקחת חלקים נרחבים מהדי אן איי מסביבתם ולשלב את החלקים הביומולקולריים הללו עם הגנומים שלהם. אז איך אפשר להבין את מוצא מחלות האדם בהשקפה התאיסטית על פיה אלוהים טוב ברא את החיים? בעודנו טוענים כי אלוהים ברא את החיידקים ממגוון סיבות ( כולל טפילים שמדביקים בעליי חיים וצורות חיים אחרות כדי לשלוט באוכלוסיותיהם), הוא לא יצר פתוגניים אנושיים. עם זאת, נטען כי הוא כן יצר חיידקים מועילים שיצרו קשרים סימביוטיים עם בני אדם. אך בגלל שמיקרואורגניזמים מתפתחים, ניתן להסיק שכמות קטנה מהמיקרוביום האנושי נהייתה פתוגנית במשך הזמן כתוצאה ממוטציות שהתרחשו בתוך גדלי אוכלוסייה גדולים בקרב המיקרובים. כאשר פתוגנים נוצרו, הם היו יכולים להעביר את הגנים-מייצרי הרעלנים שלהם לחיידקים אחרים באמצעות [העברת גנים אופקית](https://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/sciencenews/%D7%9E%D7%94-%D7%AA%D7%A8%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%93%D7%A7-%D7%9C%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94) (או צידית), וכך הם יצרו זנים חדשים הגורמים למחלות. חיידקים המדביקים בעליי חיים הם מקור נוסף לפתוגנים בקרב בני האדם. שוב, מוטציות יאפשרו לחיידקים אלו לקפוץ מהפונדקאי האנימלי לבני אדם. דילוגים אלו מתרחשים לעתים תכופות מאוד אצל הווירוסים, וזה מסביר למשל את מוצא ה-HIV (רטרו וירוס האחראי לאיידס), שנראה כי נוצר מה-SIV (נגיף הכשל החיסוני בקופים). מעקב מוצלח אחר מקורם של טפילים אנושיים והתפשטותם ברחבי העולם, באמצעות דפוסי מגוון גנטיים בקרב פתוגנים אנושיים, כגון הליקובקטר פילורי (שגורם לסרטן הקיבה), מספק תמיכה נוספת למודל שאנו מציגים כאן. מעניין לציין שהעיתוי והמיקום של מוצא פתוגנים רבים עולה בקנה אחד עם העיתוי והמיקום של מוצא האנושות. ודפוס התפוצה של הפתוגנים האנושיים מקביל לנתיבי ההגירה שבני האדם לקחו כאשר הם אכלסו את כדור הארץ. אז איך מוצא החיידקים הטורפים והפתוגנים האנושיים יכול להיות מוסברם במסגרת המודל שהצגנו כאן? אפשרות אחת היא שזנים של חיידקים הגורמים למחלה שנקראת "חיתולית נמקית" קפצו לבני אדם. הסבר אפשרי נוסף הוא כי זנים שאינם טורפים היו קשורים לבני האדם לאורך כל הדרך, אך לאחרונה הם התפתחו ונהיו להם יכולות הרסניות הפוגעות ברקמות. המודל שהצגנו מסביר בקלות את מקורן של המחלות האנושיות ובמקביל מאפשר לנו לראות את הווירוסים, החיידקים והפתוגנים אנושיים אחרים כחלק מהבריאה הטובה של אלוהים. היכולת של החיידקים להתפתח לאחר שהם נוצרו, הביאה מחלות אנושיות מדבקות. מנקודת מבט זו, קיומם של חיידקים טורפים תואם באופן מלא את קיומו של בורא כל יכול וטוב, שאוהב את בריאתו. הערות: 1\. Steven W. Wilhelm and Curtis A. Suttle, “Viruses and Nutrient Cycles in the Sea,” BioScience 49 (January 20, 1999): 781–88. 2\. Nathalie Cartier et al., “Hematopoietic Stem Cell Gene Therapy with a Lentiviral Vector in X-Linked Adrenoleukodystrophy,” Science 326 (November 6, 2009): 818–23. 3\. Peter J. Hudson, Andrew P. Dobson, and Kevin D. Lafferty, “Is a Healthy Ecosystem One That Is Rich in Parasites?” Trends in Ecology and Evolution 21 (July 1, 2006): 381–85 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/8922b465fe56e418c2e0fa54a8338fe1f7708b1056896104e51b71bf6049afe8?s=300&d=mm&r=g) פאזאלה רנה [See Full Bio](https://igod.co.il/author/fazala-rana/) **קטגוריות:** מדע ואמונה **תגיות:** אבולוציה, אלוהים, מדע --- ### [האם תאורית האבולוציה מבטלת את אלוהים?](https://igod.co.il/science-faith/האם-תאורית-האבולוציה-מבטלת-את-אלוהים/) **Published:** מרץ 28, 2017 **Author:** אלי חייטוב **Content:** מה אנו חושבים על התאוריה? והאם קיימת סתירה בין התאוריה לבין קיומו של אלוהים? ובכן, כפי שנראה לכם תכף, הבעיות הקשות שלנו עם תיאורית האבולוציה הן דווקא לא תאולוגיות, אלא מדעיות. אבל לפני הכל, תלוי למה הכוונה במילה "אבולוציה". אם מדובר ב"שינוי לאורך זמן" אז אין שום בעיה. אם מדובר בשינוי בתדירות האללים. שוב, אין שום בעיה. חשוב להבחין בין "שינוי אבולוציוני" (שמונע על ידי מגוון גנטי והברירה הטבעית) לבין הפרדיגמה האבולוציונית על פיה מנגון הברירה הטבעית מספיק כדי להסביר את המגוון בעולם החי. כדי לראות איך הטיעון שלנו עובד, חשבו על שינויים אבולוציוניים בעזרת 5 קטגוריות. 1. מיקרואבולוציה- הכוונה לשינויים בתוך המינים. דוגמא לכך היא העש השחור ששינה את צבעי כנפיו בגלל הזיהום בבירטניה. 2. היווצרות מינים או ספציאציה- הכוונה לתופעה בה ממין מסוים נוצר מין חדש-קרוב. דוגמה קלאסית לכך היא האבולוציה של הפרושיים באיי הגלפגוס. שהתפתחו מאב משותף למגוון מינים בעלי שוני במידת גופם במידת המקור שלהם וצורת המקור שלהם. אבולוציה מהסוג הזה נצפתה פעמים רבות, ולכן אנו לא חולקים עליה. 3. מאקרואבולוציה- כאן הכוונה לדוגמא היא שלנו ולקופים יש אב קדמון משותף, שהלוויתנים התפתחו מיונק יבשתי דמוי-זאב וכו'. כאן הכוונה לשינויים המגדירים את הוויכוח בין האבולוציה לבריאה. תכף נציג את הסיבות שאנו לא מקבלים את האבולוציה מהסוג הזה. (ושוב מסיבות מדעיות ולא תאולוגיות) 4. אבולוציית חיידקים- הכוונה לשינויים בתוך וירוסים, חיידקים, ארכיאונים וחד תאיים. דוגמה מובהקת לכך הינה רכישת העמידות של החיידקים לתרופות. שוב, אין שום בעיה עם אבולוציה מהסוג הזה. 5. אבולוציה כימית- הכוונה לנושא שנוגע בתהליכים שהביאו ליצירת החיים על פני כדור הארץ. לא ניכנס לנושא הזה כאן. **אז, למה אנחנו לא מקבלים את הפרדיגמה האבולוציונית?** נרחיב על שתי סיבות עיקריות: 1**.המפץ קמבריוני**: מדע המאובנים מציב אתגר חריף לפרדיגמה האבולוציונית. החיים מופיעים בתיעוד המאובנים לפתע ("המפץ הקמבריוני") ואז משתנים רק באופן מזערי. כלומר הסיפור האבולוציוני פשוט אינו קיים. המפץ קמבריוני הוא הופעה פתאומית ומקבילה של רוב מערכות בעליי החיים שהתרחשה לפני 542-543 מיליוני שנים (חיים חדשים הופיעו במספר מיליוני שנים בודדות- שזה זמן קצר מאוד בסקאלה אבולוציונית). באופן כללי אותם דפוסי המאובנים מצביעים על הופעת מין מושלם בפתאומיות, התקיימותו לאורך תקופות שלמות ללא שינוי, ובתקופה אחרת שוב הופעת מין או סדרה בשלמות, והתקיימות לאורך תקופות שלמות ללא שינוי. **דוגמא לקיפאון בתיעוד המאובנים מחקר אחרון של צוות בינלאומי של ביולוגים אבולוציוניים מנסה להסביר את הדפוסים  המפתיעים על ידי שימוש במודל מתמטי. פלאונטולוגים מארה"ב, בריטניה, וגרמניה יצרו שחזורים תלת ממדיים  של דגימות מאובניים של קוצרים: סדרה של פרוקי רגליים במחלקת העכבישניים. החוקרים גילו כי העכבישים העתיקים ארוכי הרגליים הללו הציגו אנטומיה מודרנית באופן מפתיע. במילים אחרות העכבישים הללו לא עברו שינוי אבולוציוני לפחות 300 מיליון שנים.. אבל קיפאון האנטומיה של העכבישים הוא לא חריג. זה מאפיין את ממצאי המאובנים. ודפוס זה אשר מאפיין את ממצאי המאובנים מנוגד לציפיות ההשקפה האבולוציונית. היינו מצפים למצוא שינויים הדרגתיים ברורים לאורך כל המאובנים בעוד קבוצות ביולוגיות חדשות צצות. הבעיה היא שהממצאים בפועל תואמים ומשקפים את המציאות היחידה המוכרת לנו – דילוגים. חוקרים אלו בחנו שינויים בגודל גוף של קבוצת עטלפים, ציפורים, ויונקים, על ידי שימוש בנתונים ממחקרים היסטוריים, תיעוד המאובנים, וניתוח השוואתי בין מינים.. באמצעות 8,000 תצפיות, החוקרים זיהו תבנית מוכרת בנתונים. למרות שהתפרצויות  מיקרו-אבולוציוניות מתרחשות על פני פרק זמן של 1 מיליון שנים, לא נצפה שינוי אבולוציוני כיווני. במקום זאת, ההתפרצויות המיקרו-אבולוציוניות רק מייצגות תנודות סביב ערך ממוצע לגודל גוף. ברגע ששינוי מיקרו-אבולוציוני מתרחש, הוא יתהפך על ידי אירועים מיקרו-אבולוציוניים אחרים. במילים אחרות, שינויים מיקרו-אבולוציוניים הם מוגבלים כפי שהם מופיעים, והם מסבירים מדוע "הקיפאון" הוא תכונה דומיננטית אצל המאובנים.. כמו כן, צוין כי שינוי אבולוציוני כן מזוהה על גבי מרווחי זמן גדולים יותר, כ- 1-360 מיליון שנים, אך שינוי זה אינו מצטבר בהדרגה. אלא, **הוא מתרחש בפתאומיות**. תכונות ביולוגיות כמעט תמיד מותאמות באופן מושלם לסביבה ולאורח החיים של האורגניזם. שינויים מיקרו-אבולוציוניים שגורמים לתכונות לסטות מהרצוי, יפחיתו את כושר ההסתגלות של האורגניזם, ובכך יגבילו את התהליך האבולוציוני. שינויים מיקרו-אבולוציוניים המובילים לכושר הסתגלות מוגבר, הם בדרך כלל מוגבלים וכמעט תמיד מתרחשים באוכלוסיות קטנות ומקומיות יחסית למגוון הגיאוגרפי של האורגניזם. בסופו של דבר שינויים אלו יקוזזו על ידי שינויים מיקרו-אבולוציוניים שמתרחשים באזורים. וזה מסביר מדוע "הקיפאון" מתרחש.. בשורה התחתונה מה שהפרדיגמה האבולוציונית לא מצליחה להסביר זה מה גרם להתפרצויות חדשניות בתיעוד המאובנים. מדוע מינים חדשים הופיעו בפתאומיות בצורות שלמות ללא שום הדרגתיות, ואז התקיימו לאורך תקופות ללא שינוי? 2. **התכנסות**– בעיה נוספת עבור הפרדיגמה האבולוציונית היא מה שנקרא "התכנסות אבולוציונית". זו תופעה שבה אורגניזמים שאינם קשורים אחד לשני מציגים תכונות אנטומיות ופיסיולוגיות זהות. אם האבולוציה קרתה, היא הייתה תהליך קונטינגנטי ובלתי סביר. המנגנון שמניע את האבולוציה מורכב ממספר גדול של צירופי מקרים לא צפויים, לכן תופעת ההתכנסות אמורה להיות נדירה. בהינתן המנגנון והכוונון העדין של המערכות הביולוגיות, זה נראה בלתי סביר שמסלולים אבולוציוניים יובילו לאותן תכונות ביולוגיות בקרב אורגניזמים בלתי תלויים ולא קשורים. לדוגמה ציפורים ועטלפים אינם קשורים זה לזה. ציפורים שייכות למחלקת העופות ואילו העטלפים שייכים למחלקת היונקים. למרות שלמראית עין, מבנה כנפי העופות והעטלפים דומה, הוא שונים באופן בסיסי. בהשקפת הבריאה המיוחדת- על פיה היוצר התערב באופן ישיר ביצירת החיים, ולא השתמש בתהליך אבולוציוני כדי ליצור את החיים, ניתן לפרש את ההתכנסות כתוכנית בריאה משותפת של בורא אחד עבור החיים. הבורא השתמש באותם פתרונות כדי לענות על הבעיות איתן יתמודדו אורגניזמים שאינם קשורים זה לזה בניסיונם לשרוד. בפרדיגמה האבולוציונית ההתכנסות מוסברת על ידי תנאי לחץ דומים אצל האורגניזמים ( תנאי סביבה, תחרותיות, ולחצי טריפה). אך הבעיה היא שתופעת ההתכנסות מופיעה גם אצל אורגניזמים מסביבות שונות לחלוטין! בתנאים הללו, הכוחות המרכיבים את הברירה הטבעית חייבים להיות שונים מעצם ההגדרה. הדוגמה הקלאסית להתכנסות מהסוג הזה נמצאת בעיניים של הדיונונים. הדמיון שלהם לעיניים של החולייתנים הינו יוצא דופן בהשקפה אבולוציונית, כשלוקחים בחשבון את הדברים הבאים: 1. הרכיכות, שכוללות גם את הסילוניות, מסווגות כחלק מקבוצה שונה לחלוטין, שנקראת.. החזיקו חזק… לופוטרוכוזואה. קבוצה שונה במהותה מקבוצת החולייתנים. 2. התנאים הברירתיים שהיו משפיעים על היווצרות העין של הסילוניות או הדיונונים ועל עין החולייתן היו אמורים להיות שונים למדי. האבולוציה הייתה דורשת סביבה מימית עבור הדיונונים ואילו עבור החולייתנים, סביבה יבשתית. דוגמה אף יותר מפתיעה של תופעת ההתכנסות בסביבות יבשתיות ומימיות נמצאה בדגים ממשפחת הצלופחוליים ובלטאות ממשפחת הזיקיתיים. בניסויים שנערכו לאחרונה נחשף דמיון יוצא דופן במערכת הראייה והתנהגותה אצל שני היצורים. הזיקית והדג מזיזים את עיניהם בצורה זהה וייחודית. בעוד שעין אחת אצלם בתנועה, העין השנייה איננה זזה. בנוסף לכך, שני בעליי החיים הללו משתמשים בקרנית למטרת התמקדות. כל שאר הזוחלים והדגים לעומת זאת משתמשים בעדשה של העין כדי למקד תמונות ברשתית. בנוסף לכך, לזיקית ולצלופחול יש כיסוי עור על עיניהם כדי למנוע מהם להיות בולטים מהטורפים והנטרפים שלהם. שיטת הטריפה שלהם גם כן זהה. מסלול הלשון של הזיקית בזמן טריפה הינו זהה לזה של הצלופחול כאשר זה מזנק על טרפו. לסיכום העניין, הפרדיגמה האבולוציונית מתמודדת עם בעיה חמורה. אם מערכות ביולוגיות הן תוצאה של אבולוציה, אז מערכות ביולוגיות זהות לא אמורות להופיע בטבע. ההיסטוריה האבולוציונית מורכבת מרצף אקראי של שינויים גנטיים שנבררו על ידי הברירה הטבעית, שגם כן, מורכבת ממרכיבים אקראיים. התוצאה הינה עמוקה. אם האירועים האבולוציוניים יכלו לחזור על עצמם שוב, התוצאה הייתה אמורה להיות שונה בכל פעם. לכן זה די לא סביר שאותם מבנים ביולוגיים וביוכימיים יופיעו שוב ושוב בטבע. אך נניח שאנו טועים. נניח ואכן הפרדיגמה האבולוציונית היא ההסבר הכי טוב שיש לנו למגוון החיים על פני כדור הארץ. האם זה אומר שאלוהים לא קיים? ובכן כלל לא! אם אלוהים קיים אז הוא לא מוגבל במשאבים ובזמן, ולכן הוא חופשי להשתמש באיזה מנגנונים שהוא רוצה כדי ליצור את בעליי החיים. אך שימו לב לדבר הבא: לא רק שהאבולוציה מסתדרת עם קיומו של אלוהים, היא דווקא תומכת בקיומו: יקיר שושני מומחה לפיזיקה גרעינית כותב: ""לדעתי, הניאו דרוויניזם מחזק דווקא את ההשערה בדבר קיומה של ישות תבונית מעבר לאדם.. גם על פי תיאורית האבולוציה קיימים חוקים המגדירים את ההתפתחות וההתאמה ולכן ניתן לשאול: מי תיכנן את החוקים הללו? אילו העולם היה אקראי לחלוטין ללא חוקים, לא היה כלל מובן ליצירת מערכת פיזיקאלית יציבה כל שהיא, תהיה זו אטום או מולקולה, שלא לדבר על חומצות אמינו ותרכובות ביוכימיות המורכבות מהן.. דווקא התורה הניאו-דרוויניסטית הקובעת כי אין תכנון ביצירת בעלי החיים המורכבים, שהרי הם נוצרו על פיה בתהליכים אקראיים – מעבירה את מרכז הכובד של התבונה האצורה בישויות הללו מהן אל החוקים שיצרו אותם" (בקשר לאלוהים עמ 127) מבחינה פילוסופית אין הבדל בין יצירה ישירה של מורכבות, ובין יצירת גרעין כפוף לחוקים ומנגנונים היוצרים ממנו מורכבות. לכן, האבולוציה מעבירה את התבונה על החוקים והמנגנונים שבלעדיהם התהליך לא היה מתאפשר. בנוסף לכך, אם האבולוציה התרחשה, מדובר בנס, ולכן ראיה לקיומו של אלוהים: בספרם "העיקרון האנטרופי", הפיזיקאים ג'ון באררו ופרנק טיפלר רושמים עשרה צעדים באבולוציה של האדם. עשרה צעדים באבולוציה האנושית שכל אחד מהם הוא כל כך לא סביר שטרם אחד מהם היה מתממש השמש הייתה חדלה מלהוות מקור אנרגיה ראשי והייתה כבר שורפת את כדור הארץ. השלבים הכלולים הינם: התפתחות הקוד הגנטי המבוסס על הדי-אן-איי, האבולוציה של הנשימה האירובית, האבולוציה של תסיסת הגלוקוז לחומצה פירובית, התפתחות השלד הפנימי וכן הלאה… מדובר בעשרה צעדים באבולוציה של האדם שכל אחד מהם הוא כל כך לא סביר שעד שאחד מהם היה מתממש השמש הייתה מסיימת את מחזור חיי הכוכב שלה והייתה שורפת כליל את כדור הארץ. כתוצאה מכך, הם כותבים בספרם: "התפתח קונצנזוס כללי בקרב האבולוציונים שהאבולוציה של החיים, כזו שניחנת ביכולת עיבוד המידע כמו אצל האדם היא כל כך לא סבירה שלא סביר להניח שהיא התרחשה בכוכב לכת כלשהו אחר בכל היקום הנצפה". לכן, לפי דבריהם של בארוו וטיפלר, הביולוגים האבולוציוניים בעצמם בדעה שהאבולוציה של החיים התבוניים היא כל כך לא סבירה שאין סיכוי ממשי שהיא התרחשה במקום אחר ביקום. אבל זה מעלה את השאלה- למה שנחשוב שהחיים התפתחו בכוכב לכת הזה בזכות המנגנונים הדארוויניים? למעשה, טיפלר בעצמו כיום מאמין שהתהליך האבולוציוני היה חייב להיות מונחה על ידי אינטליגנציה מסוג כלשהו. לכן, אם האבולוציה התרחשה, זהו נס, ולכן ראיה לקיומו של אלוהים. מהסיבה הזאת התיאיסטים יכולים להיות פתוחים לראיות, הם פתוחים לראיות עבור האבולוציה ונגד האבולוציה. אלוהים יכל להשתמש במנגנון האבולוציוני כדי ליצור את מגוון החיים על פני כדור הארץ. לעומת זאת, עבור האתיאיסטים והנטורליסטים, האבולוציה היא הברירה היחידה, גם אם היא הייתה אירוע לא סביר בכלל, אין להם ברירה אלא להיאחז בפרדיגמה האבולוציונית, משום שאין להם שום אינטליגנציה קוסמית מאחורי התהליכים. לסיכום, האם אנחנו מאמינים באבולוציה? תלוי מה ההגדרה שניתנת למילה "אבולוציה". אנו די סקפטיים לגבי היבטים מסויימים בתיאוריית האבולוציה, לא מסיבות תאולוגיות, לא כי אנו חושבים שהתיאוריה איכשהו מאיימת על אמיתות האמונה המשיחית, אלא בגלל סיבות מדעיות בלבד, כמו שפירטנו לעיל. ### לסיכום מנהיג פרויקט הגנום האנושי, מנהל המכון הלאומי-אמריקאי לבריאות, וזוכה פרס מדלית הזהב למדע, המדען ד"ר פרנסיס קולינס, מפרט בספרו, "שפתו של אלוהים: עדויות מדעיות מודרניות לאמונה", מדוע, כאתאיסט, הגיע לאמונה ולמסקנה כי התחכום, המורכבות, היופי והסדר הקיימים בטבע, מעידים על קיומו של אלוהים. "אני מאמין כי אלוהים התכוון, כאשר העניק לנו אינטליגנציה, לתת לנו את האפשרות לחקור ולהעריך את הנפלאות של הבריאה שלו. לכן הוא ממש לא מאוים מההרפתקאות המדעיות שלנו." "אני מאמין שלאלוהים הייתה תכנית ליצור יצורים שיוכלו לקיים מערכת יחסים עמו, אשר בהם יוכל להכיל מוסר, אשר בהם יוכל לנפוח נשמה, ואשר להם יעניק חופש בחירה במתנה, כדי שנוכל לקבל החלטות בנוגע להתנהגותנו. מתנה, שלעיתים קרובות, מיושבת על מנת לקדם דברים רעים. אני מאמין כי אלוהים השתמש באבולוציה כמכניקה על מנת לבצע את המטרה הזאת". אז איך זה שכאשר אדם גאון כמו המדען ד"ר קולינס חוקר את האבולוציה, הוא מגיע למסקנה שהיא מצביעה על קיומו של אלוהים, בעוד לעיתים ישנם אתאיסטים שקובעים כי אבולוציה סותרת את קיומו של אלוהים? אז האם תיאורית האבולוציה סותרת את עצם קיומו של אלוהים? זה לפחות מה שרוצים שתחשבו אתאיסטים מסויימים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה --- ### [הנבואה על בְּרִית חֲדָשָׁה (ירמיהו ל"א)](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הברית-החדשה-ירמיהו-לא-ברית-חדשה/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם–נְאֻם-יְהוָה.  כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם.  וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-יְהוָה כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד." (ירמיהו ל"א ל'-ל"ד) ### הברית החדשה – (לא תורה חדשה ולא דת חדשה) בעברית מודרנית-מדוברת: "זה הדבר אשר אומר יהוה: "הנה ימים באים וכרתי עם ישראל  ובית יהודה (העם היהודי) ברית חדשה – כלומר הסכם חדש, או חוזה חדש. לא כמו ההסכם הקודם, הברית (החוזה) שעשיתי איתם כאשר החזקתי בידם בעת יציאת מצרים (הברית ההיא הייתה ברית על תנאי שהבטיחו לשמור כאשר הכריזו "נעשה ונשמע") אך הם הפרו את בריתי ואנוכי הייתי נאמן לדברי, כמו בעל נאמן. לכן הפעם, הברית החדשה שאכרות איתם תהייה אחרת: הפעם הזאת לא אכתוב את התורה על לוחות אבן או מגילה ששמים בארון הקודש. הפעם אכתוב את תורתי בתוכם פנימה – על לוח ליבם. תחת הברית הזאת יוכלו להמשיך להיות לי לעם ואנוכי אמשיך להיות להם לאלוהים. כל אחד שמקבל את תורתי ללבו ידע אותי – באם הוא קטן או גדול (ללא הבדל של גיל, מעמד או מין). לכל אחד ניתנת האפשרות לדעת אותי באופן אישי. (כי סיפקתי את הקורבן לחטאיהם) לכן אסלח לעוונם ולא אזכור את חטאיהם לעולם". ### תפקידו של עם ישראל מה תפקידו וחלקו של עם ישראל במערכה של המזרח התיכון, שהוא מקור התרבות המודרנית? כדי לענות על השאלה הזאת, עלינו לחזור לתחילת ההיסטוריה של העם היהודי ואבי העברים – אברהם. אלוהים בחר באברהם עוד בהיותו ידוע בשם אברם למטרה מאוד מסוימת, להיות אב לאמונה של עמים רבים, לא רק עם אחד, ולכן שינה את שמו לאברהם (אב המון גויים). בהיותו בן תשעים ותשע שנים, נראה אליו אלוהים: בראשית י"ז 1-6 א וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי-הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים.  2 וְאֶתְּנָה בְרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ, בִּמְאֹד מְאֹד. 3 וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל-פָּנָיו; וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר.  4 אֲנִי, הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ; וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם.  ה וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. 6 וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם; וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ." ברור אם כן שאלוהים בחר באברהם להיות אב אמונה, לא רק לעם אחד – תכניתו הייתה הרבה יותר רחבה וכלל-עולמית. כפי שציינתי קודם, ברית היא הסכם ובו תנאים שונים ששני צדדים המסכימים לתנאי ההסכם חותמים. אלוהים מדבר על בריתות שונות בתנ"ך, רובן ברית עולם ללא תנאים. מהי עם כן הברית החדשה שעליה מדבר ה' דרך נביאו ירמיהו? לא מדובר פה באיזו תורה חדשה ושונה. לא, מדובר באותה התורה שניתנה לבני ישראל בהר סיני, אך התנאים למלאה שונים. כי תנאי הברית הקודמת לא קוימו, ככתוב בדבר ה': "והמה הפרו את בריתי" (תנאי הברית דרך משה – ירמיהו ל"א פסוק 31) תנאי הברית החדשה כבר אינה רשימת חוקים של עשה ולא תעשה, מותר ואסור. ישוע לא בא ליצור דת חדשה (נצרות) במקום הקודמת (יהדות). לא מדובר פה על דת מאורגנת ומסורות של בני אדם. ישוע בא כדי להיות הדרך החדשה לאלוהים, שהוא אותו האלוהים אשר בחר בעם ישראל – אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. הדרך החדשה היא דרך יחסים אישיים. בפסוק 33 (ירמיהו ל"א), אומר הנביא שכל אחד ידע את ה' ביום ההוא, בזאת אין הוא מתכוון לומר שלא יהיה צורך ללמוד את התורה או את דבר אלוהים, אלא תינתן לכל אחד האפשרות להבין את דברו ולדעת אותו. "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ אֶת-יְהוָה". לכל אחד שדורש ורוצה לדעת את אלוהים תהיה כניסה לארמון המלך (מבחינה רוחנית) ורשות לבוא לפני כסא מלכותו על ידי הדרך שאלוהים סיפק – על ידי דם הברית החדשה. הברית הקודמת דרך משה נחתמה אף היא בדם. אלוהים לא שינה את התורה אלא את הדרך למלא אותה. התורה שאלוהים נתן למשה לעולם לא תבוטל. ישוע אמר: "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים, לא באתי לבטל כי אם לקיים או למלא אותה (מתי ה' 17). הברית הראשונה (דרך משה) הייתה מבוססת על דם קורבנות של בהמות, אותם היה על בני ישראל להקריב בכל פעם שחטאו (על פי תורת ה' אין סליחת חטאים ללא קורבן דם – (ויקרא י"ז 11). אך הברית החדשה מבוססת על דם הקורבן שאלוהים סיפק פעם אחת ולתמיד, דם שה האלוהים – ישוע, שנשפך עבור סליחת חטאים (ישעיהו נ"ג). ולכן ירמיהו ל"א 34 אומר: " נְאֻם-יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד". מה ההבדל? הברית שאלוהים כרת עם העם באמצעות משה הייתה ברית על תנאי עשיית המצוות ושיטת קורבנות הדם של בהמות, ככתוב ב-ויקרא י"ז 11: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם:  כִּי-הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר".   לכן, כאשר משה הציג את הברית לבני ישראל במעמד סיני, שאל אותם אם ברצונם לקבלה (אין כפייה דתית עם אלוהים). העם ענה פה אחד: "נעשה ונשמע"! כלומר, נעשה כל מה שכתוב בחוזה בציות לקול ה' (נשמע) ככתוב ב-שמות כ"ד 7: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". לאור הסכמתם לתנאי הברית, חתם משה על החוזה בדם פר אשר הקריב לה', שם בקערה מחצית מכמות הדם, ואת החצי השני זרק על העם, ככתוב ב-שמות כ"ד 8: " וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה".  כך נתחם ההסכם על כל תנאיו – החוזה (ברית) בין העם ואלוהיו. יהושוע בן-נון, לאחר שהעם נכנס לארץ ישראל והתיישב בה, קרא בפניהם שוב את התורה ושוב שאלם אם ברצונם לעבוד את אלוהים או לא (על פי תנאיו בתורה): "וְעַתָּה יְראוּ אֶת-יְהוָה, וְעִבְדוּ אֹתו בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת; וְהָסִירוּ אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם, וְעִבְדוּ, אֶת-יְהוָה.  וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה, בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת-מִי תַעֲבֹדוּן–אִם אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר-עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר (מֵעֵבֶר) הַנָּהָר, וְאִם אֶת-אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם; וְאָנֹכִי וּבֵיתִי, נַעֲבֹד אֶת-יְהוָה". שוב ענה העם – "נעשה ונשמע": "וַיַּעַן הָעָם, וַיֹּאמֶר, חָלִילָה לָּנוּ, מֵעֲזֹב אֶת-יְהוָה–לַעֲבֹד, אֱלֹהִים אֲחֵרִים. כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת-אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים… גַּם-אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת-יְהוָה, כִּי-הוּא אֱלֹהֵינוּ".  יהושוע הזהיר את העם לא לעשות את ההחלטה הזאת כלאחר יד כי אלוהים הוא אל רציני וקנאי: "…לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה כִּי-אֱלֹהִים קְדֹשִׁים, הוּא:  אֵל-קַנּוֹא הוּא, לֹא-יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם…" אך העם המשיך וענה: "…לֹא, כִּי אֶת-יְהוָה נַעֲבֹד… אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד, וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע". יהושע חתם שוב על הברית על פי עדותם והסכמתם (אלוהים לעולם אינו מכריח לקבל אותו, את דברו או רצונו, אך מקבלים זאת חייבים לעמוד בתנאיו). "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם, עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם, כִּי-אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת-יְהוָה, לַעֲבֹד אוֹתוֹ; וַיֹּאמְרוּ, עֵדִים…וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט…וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-כָּל-הָעָם… וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה, פֶּן-תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם" (קטעים מיהושע כ"ד:14,15,16,17,19,21,22,24,27). על פי דבר ה', העם לא עמד בתנאי ההסכם, ("המה הפרו את בריתי"), לא עשו ולא שמעו כפי שהבטיחו. אך אלוהים, למרות שהזהיר את העם על תוצאות הרות אסון אם יפרו את הברית, לא הכחיד את העם, מאהבתו הרבה לעם ישראל ובגלל ברית העולם שכרת עם אברהם וצאצאיו – לכן נתן להם הזדמנות נוספת לבוא אליו דרך הברית החדשה. הברית החדשה היא תהליך אישי של יחסים בין המאמין ואלוהים. מבוססת על למידה אישית והדרכה מרוח הקודש, המאפשרת לעשות את רצון אלוהים (רק אלוהים יודע באיזה שלב ביחסים איתו האדם נמצא ובאיזו צורה אלוהים יכול להדריך וללמדו את דרכיו). כך כותב אלוהים את תורתו על לבבות. הברית החדשה ניתנה על ידי אלוהים דרך ישוע כמתנה לכל החפץ. גם בכריתת הברית החדשה אלוהים נותן בחירה – לקבלה, או לא. כל המקבל אותה אינו צריך לשחוט איזו בהמה ולהביאה לאלוהים דרך כהן (שיטת הכוהנים ובית המקדש אינה קיימת יותר אך שיטת הקורבנות היא חוק עולם, כפי שכתוב בפסוק ויקרא י"ז:11). הפעם רק דם קורבן אחד ניתן כדי לכפר על חטאים. זו הדרך שאלוהים סיפק להיטהר מחטאים ולבוא אליו עם לב נכון כדי שיחקוק את תורתו על הלב ויצור קשר אישי עם האדם. בדרך זו, ובעזרת רוח קודשו, יהיה אפשר לאדם לקיים את מצוותיו. זאת מתנת האל שנתן ברוב חסדו לכל מי שמוכן לקבלה. לא ניתן לאף אחד להכריח את השני לקחתה, היא ניתנת בחינם ומתקבלת מרצון חופשי והחלטה אישית. העם לא היה מסוגל לשמור את הברית הקודמת. אלוהים הוא אלוהים של צדק ועל פי משפט צדק היה עליו לחסל את העם על שהפרו את החוזה (ראה דברים כ"ח). אך אלוהים הוא גם אהבה וחסד ואוהב את עמו אהבת עולם (וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. ירמיהו ל"א 2)  אלוהים הרחום והחנון סלל דרך להגיע אליו לחיי עולם. ## מה ההבדל המהותי בין סיני לבין הברית החדשה? > כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְ**עַל-לִבָּם** אֶכְתְּבֶנָּה; ברית סיני היתה הוראה חיצונית, תוראה על אבן, חוקים ואיסורים חיצוניים שנכפים עלינו. לעומת זאת, הברית החדשה תהיה חקוקה בלב, היא באה מבפנים. לכן, לנסות להיות אדם טוב יותר ומול ה"יצר הרע" שבי ארצה להילחם מבפנים – לא בגלל פחד מעונש חיצוני – אלא כי אני מכיר באהבת אלוהים שהקריב את חייו עבורי בדמות המשיח, אהבה שגורמת לי לרצות להגיב בפנים עם שינוי של הלב שלי (אם אני יודע ומכיר בכך שאלוהים הראה לי חסד, חמלה ואהבה, גם אני ארצה להפגין חסד, חמלה ואהבה לאחרים). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** אנטישמיות בברית החדשה?, האם ישוע המציא דת חדשה?, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, תכלית --- ### [מי ברא את אלוהים? (האשליה הגדולה של ריצ'ארד דוקינס)](https://igod.co.il/science-faith/אם-אלוהים-ברא-את-היקום-מי-ברא-את-אלוהים/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** וויליאם ליין קרייג **Content:** > ריצ'ארד דוקינס ידוע כמנהיג "תנועת האתאיזם החדש". מאמר זה יסקור את ספרו "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת" הספר שעל ידי רבים נחשב כ"ההפרכה של האמונה התאיסטית המסורתית". האם דוקינס מציע טיעונים טובים בספרו נגד האמונה באלוהים? ספרו הרב מכר של ריצ'ארד דוקינס "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת" הפך כיום לספר המרכזי של תנועת "האתאיזם החדש". בספרו, מנסה  דוקינס להראות שהאמונה באלוהים זו אשליה, במילים אחרות "אמונה שגויה", או אפילו יותר גרוע מזה "אמונה טפלה מתמשכת שהתקיימה לנוכח ראיות חזקות סותרות". בעמודים 232-233 בספרו, דוקינס מסכם את מה שהוא מכנה "הטיעון המרכזי של ספרי". שימו לב, אם הטיעון המרכזי שלו נופל אז כל ספרו קורס תחתיו. ולמעשה, כפי שנראה כעת, הטיעון שלו אכן מאוד חלש. טיעונו הוא כזה: 1. אחד האתגרים הגדולים ביותר שניצבו בפני האינטלקט האנושי במרוצת המאות היה להסביר איך נוצרת מראין-העין של תכנון מורכב, מסובך ובלתי-סביר של היקום. 2. מטבע הדברים הפיתוי הטבעי הוא לייחס את מראית-העין של תכנון לתיכנון בפועל, ממש… 3. הפיתוי הוא שקרי, משום שהשערת המתכנן מעלה מייד את הבעיה הגדולה יותר- מי תכנן את המתכנן… 4. העגורן המחוכם ורב-העוצמה ביותר שהתגלה עד כה הוא האבולוציה הדרווינית בדרך של ברירה טבעית… 5. אין ברשותנו עגורן מקביל לפיזיקה… 6. אל לנו לאבד את התקווה להופעתו של עגורן טוב יותר בפיזיקה, משהו בעל עוצמה כמו זו של הדרוויניזם בביולוגיה. מכאן, דוקינס מסיק כי ״אם הטיעון המוצג בפרק זה מתקבל, ההנחה המוקדמת העובדתית של הדת – השערת האל- אינה יכולה להישאר על כנה. אלוהים כמעט בוודאות אינו קיים. זוהי המסקנה העיקרית של הספר עד כה.״1 הטיעון עצמו מוזר ביותר משום שהמסקנה האתאיסטית של דוקינס כי ״אלוהים כמעט בוודאות אינו קיים" מופיעה פתאום ללא שום הקשר. אתה לא צריך להיות פילוסוף כדי להבין שהמסקנה איננה נובעת כלל משש ההנחות של דוקינס לעיל. למעשה, אם ניקח את ששת הסעיפים כהנחות שמרכיבות טיעון שמטרתו להוכיח לוגית ש"כמעט בוודאות אלוהים לא קיים", אז הטיעון עצמו בעליל. שום כלל היסק לא היה מאפשר לגזור למסקנה זו משש ההנחות לעיל (**גם אם ההנחות נכונות**). אז מה כן נובע משש ההנחות של הטיעון שלו? לכל היותר, ניתן להסיק כי אנו לא צריכים לטעון כי אלוהים קיים על בסיס המראה המתוכנן של היקום. אבל המסקנה בכלל לא סותרת את קיומו של אלוהים. אחרי הכל, אולי עלינו להאמין בקיום אלוהים על בסיס הטיעון הקוסמולוגי, או הטיעון האונטולוגי או הטיעון מן המוסר. למעשה, אולי על האמונה שלנו כלל לא להיות מושתתת על טיעונים כלשהם, אולי היא יכולה להיות מושתתת באופן רציונלי על חוויה אישית. אולי אלוהים, במידה והוא קיים, רוצה שנאמין בו מבלי להסתמך על טיעונים. הנקודה היא שכישלון הטיעון הטלאולוגי (טיעון התכנון התבוני לקיומו של אלוהים), אינה ערובה לחוסר קיומו של אלוהים, או לאי-הרציונליות באמונה בקיומו. למעשה, הרבה תאולוגים דחו טיעונים לקיומו של אלוהים אך עדיין נשארו מאמינים ולא הפכו לאתאיסטים. הטיעון של דוקינס לטובת אתאיזם הינו כישלון-פילוסופי אפילו אם אנחנו מקבלים, למען הטיעון, את כל שש ההנחות. אך למעשה, כמה מההנחות שלו הן שגויות בכל מקרה. קחו למשל את ההנחה השלישית. דוקינס טוען כי לא רציונלי להסיק את קיומו של מתכנן תבוני כהסבר הכי טוב לסדר והמורכבות של היקום משום שאז בעיה חדשה ניצבת: ״מי תכנן את המתכנן?״ ההנחה או ההתנגדות הזו של דוקינס הינה פגומה פילוסופית עקב לפחות שלוש סיבות: ראשית כל, על פי העיקרון הבסיסי של הפילוסופיה המדעית, על מנת להכיר בהסבר הטוב ביותר, אין צורך בהסבר לאותו ההסבר. מה זה אומר? אם ארכיאולוגים יחפרו באדמה וימצאו ממצאים כמו תכשיטים, כלי זהב, חיצים וכו', הם מן הסתם לא יגידו שהממצאים הנ"ל נוצרו כתוצאה של סדימנטציה מקרית או תהליך התפתחותי כזה או אחר. אלא הם יסיקו שהממצאים הנ"ל שייכים לקבוצה של אנשים שחיו באזור. והם מסיקים זאת למרות שאין להם שום הסבר לגבי זהותה של הקבוצה ההיא. או, אם אסטרונאוטים היו מוצאים על הירח טלפון סלולרי, הם מן הסתם היו מסיקים שהמכשיר נוצר והגיע מגורם אינטליגנטי כזה או אחר, למרות שאין להם מושג מי הוא אותו גורם או מאיפה הוא הגיע. בכדי להכיר בהסבר הטוב ביותר, אין צורך להסביר את ההסבר עצמו. אם היה צורך בהסבר להסבר, זה היה גורם לרגרסיה אינסופית של הסברים, כך שלא יהיה ניתן להסביר שום דבר, מה שהיה גורם להשמדת המדע. במקרה הנ"ל, בכדי לקבל את העובדה שתכנון תבוני הוא ההסבר הטוב ביותר של התכנון הנמצא ביקום, אין צורך בהסבר למתכנן. שנית, דוקינס מניח שבמקרה של מתכנן אלוהי ליקום, המתכנן הוא לכאורה יותר מורכב מהתכנון. ההשוואה שדוקינס עושה בין רמת המורכבות של המתכנן לרמת המורכבות של היקום, שגויה מכמה בחינות: אלוהים הוא ישות פשוטה. מאחר ואלוהים הוא עצם רוחני (נפש) הוא אינו מורכב מחלקים ברי הפרדה. כישות שהיא אינה חומרית, ה"שכל" אינו חומרי, וכן התכונות החשובות שלה, כמו מודעות עצמית, רציונליות, רצון חופשי וכדומה, הן תכונות בלתי ניתנות להפרדה ממנה. כמובן שלשכל כזה אולי יש רעיונות מורכבים אבל השכל עצמו הוא פשוט לחלוטין. דוקינס מתבלבל בין השכל לרעיונות של השכל, שאולי למעשה אכן מורכבים. לכן הסקת שכל אלוהי מאחורי היקום כמעצב, לגמרי מייצגת "פשטות". (למרות שבמקרים מסוימים הסבר מורכב יכול להיות מועדף משום שבהיקפו בסבירותו ובכוחו הוא חזק יותר מאשר ההסבר הפשוט יותר – פשטות זהו לא הקריטריון היחיד). הנחות אחרות בטענה של דוקינס הן גם בעייתיות. אבל אני חושב שנאמר מספיק כדי להראות ש"הטיעון המרכזי" שלו לא מחזיק מים. הוא לא מפריך כלל את עובדת קיומו של אלוהים, וגם לא את מסקנת המתכנן התבוני שמבוססת על המורכבות של היקום, ולא ראוי להערצה לה זכה, כמצדיק האתאיזם. ד"ר דניאל קֶיְים, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת אוקספורד, גם הוא אתאיסט, הגיב בחריפות לדבריו של דוקינס בנוגע לעיקרון מרכזי זה של "מי ברא את אלוהים" (שבספרו): >  "דוקינס טוען שאין הצדקה לרמוז על קיומו של מתכנן כהסבר הטוב ביותר להופעת תכנון ביקום משום שאז תצוץ בעיה חדשה: מי תכנן את המתכנן? הטיעון הזה הוא עתיק יומין וכל סטודנט מוכשר בשנתו הראשונה יכול להצביע עליו כעל חסר תוקף. כדי שהסבר כלשהו יהיה מוצלח איננו צריכים הסבר להסבר. אפשר לומר שאבולוציה כתוצאה מברירה טבעית איננה מסבירה דבר משום שהיא איננה עושה דבר כדי להסביר מדוע היו אורגניזמים חיים עלי אדמות בשלב הראשון; או שהמפץ הגדול אינו הצליח להסביר את קרינת הרקע הקוסמית פשוט משום שהמפץ הגדול כשלעצמו אינו בר הסברה".2 מראי מקום: 1\. דוקינס, *יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת*, 233 (תרגום מאנגלית: עדי מרקוזה-הס). 2\. ".Came, "[Richard Dawkins's refusal to debate is cynical and anti-intellectualist](https://www.theguardian.com/commentisfree/belief/2011/oct/22/richard-dawkins-refusal-debate-william-lane-craig) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a4e4254efad69631f5169f5bd124d30aa3c7c0eae3fa34e09bb7e2e27689441d?s=300&d=mm&r=g) וויליאם ליין קרייג [See Full Bio](https://igod.co.il/author/william-lane-craig/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [אלוהים = סנטה, פיות ומפלצת הספגטי? ועל מי נטל חובת ההוכחה?](https://igod.co.il/philosophy/מפלצת-הספגטי-האם-הוד-איטריותה-מערערת/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** וויליאם ליין קרייג **Content:** > מפלצת הספגטי המעופפת שכל כך אהובה על ידי אתאיסטים, היא המצאתו של הבחור הצעיר בובי הנדרסון, שכתב בינואר 2005 מכתב למועצת החינוך של קנזס, בתגובה לכוונתה לערוך דיון בסוגיה האם להקדיש ללימוד התכנון התבוני פרק זמן זהה לזה המוקדש ללימוד תורת האבולוציה. במכתב ביקש הנדרסון להקדיש לדת מפלצת הספגטי המעופפת זמן לימודים שווה לזה המוקדש לתכנון תבוני ולהשערות הלוגיות של תורת האבולוציה, המבוססות בניסויים ותצפיות, ותיאר את עצמו כאזרח מודאג המייצג יותר מעשרה מליון אחרים. מאז, מפלצת ספגטי זו משומשת על ידי אתאיסטים כדי להמעיט בערכה, כביכול, של האמונה באלוהים או בתאיזם, בכך שאין לכאורה שום עדות לשני אלים אלו, ולכן אין הבדל בין המאמינים באלוהים המונותאיסטי, למאמינים במפלצת שיצרה את היקום. האם הוד איטריותה מערערת על האמונה המסורתית באלוהים או אפילו מאתגרת אותה? כפי שניתן לראות בציורים, המפלצת מורכבת משני כדורי בשר המוקפים בספגטי ומעל שתי עיניים. זה ברור כי מפלצת הספגטי המעופפת היא יצור סופי-מוגבל, אובייקט פיזי שבגלל סיבה בלתי מוסברת אינו נתפס לחושים שלנו, הוא פיזי אבל לא ניתן לראות אותו. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל מה הנקודה של הפרודיה הזו? מה היא מתיימרת להוכיח? זה מדהים שההלצה של הנדרסון לא עושה דבר כדי להעמיד בסימן שאלה את ההכרח או הלגיטימיות, בהיסק המתכנן התבוני ליקום. מה שהיא אולי מצליחה לעשות, זה להראות שאנו לא יכולים לדעת הרבה, אם בכלל משהו, על טבעו של מתכנן היקום. לכן זה לא מוצדק כביכול, לאפיין את המתכנן של היקום כאלוהים של התאיזם-אלוהי אברהם יצחק ויעקוב. עד כאן ראינו כי מפלצת הספגטי לא מוכיחה כי ליקום אין יוצר, אלא מוכיחה שטבעו של היוצר אינו ידוע. אבל האם זה אכן כך? האם מפלצת הספגטי המעופפת עומדת בקריטריונים הפילוסופיים של אלוהים- המתכנן של היקום? מה הם בכלל הקריטריונים? 1. הטיעון הקונטינגנטי (אלוהים כהסבר למדוע כל מה שקיים בכלל קיים, במקום שום דבר) מוכיח את הקיום של יוצר: בלתי נגרם, מעבר לזמן (נצחי), מעבר למרחב, לא חומרי והכרחי בקיומו. המסקנה העוקבת מהטיעון סותרת את דמותה של המפלצת המעופפת שהיא אובייקט חומרי, פיזי ולא יכולה להיות הכרחית בקיומה (מחויבת המציאות) או נצחית, מעבר למרחב ולא חומרית. 2. טיעון הקאלאם הקוסמולוגי נותן בסיס לאמונה בקיום של יוצר אישיותי אשר הוא חסר התחלה, בלתי נגרם, נצחי, מעבר למרחב, בלתי משתנה, לא חומרי וחזק מאוד (הביא את כל היקום משום דבר). שוב, ישות עם כאלו תכונות ומאפיינים לא יכולה להיות מפלצת הספגטי המעופפת שהיא בדיוק ההפך מהם. 3. הטיעון המוסרי משלים את הטיעונים הקוסמולוגיים בכך שהוא מספר לנו על הטבע המוסרי של יוצר היקום. הטיעון מספר כי היוצר ההכרחי בקיומו הוא מושלם מוסרית וטבעו הוא הסטנדרט לטוב ורע. טיעון זה מוציא החוצה כל הצעה לכך שהגורם הבלתי נגרם הוא בעצם איזושהי ישות מפלצתית רעה. 4. לבסוף הטיעון האונטולוגי נותן לנו סיבה לחשוב שאלוהים, כישות הכי מקסימלית שעולה על הדעת, הוא הכרחי מטפיזית והכי מושלם, כלומר, כל יכול, כל יודע, וכל טוב. מפלצת הספגטי המסכנה, בצער רב לא מתאימה לתיאורים אלו. ניתן לראות שמפלצת הספגטי המעופפת מוערכת ונאהדת בצורה מוגזמת מידי כפרודיה וכישות. כפרודיה, המפלצת נכשלת להראות שהמסקנה כי יש מתכנן ליקום היא מסקנה חסרת בסיס. מה שהפרודיה מתיימרת להראות זה שאנו לא מוצדקים להסיק על בסיס העיצוב והמורכבות של היקום אלוהים תאיסטי של הדתות המונותאיסטיות. אך אפולוגטיקאים תמיד ידעו זאת, למעשה חברי "התכנון התבוני" פתוחים להצעות של מתכנן תבוני מכל סוג שהוא, מאלוהים עד חייזרים. כישות, מפלצת הספגטי לוקה בתכונות ומאפיינים הדרושים להסביר את ההיבטים הפילוסופיים השונים ביקום. כלומר, המפלצת לא עומדת בקריטריונים של מתכנן תבוני או אלוהים. עם כל הטיעונים הקלאסיים לקיומו של אלוהים יש דרישה או קריטריונים למתכנן- הכרחי מטפיזית, חסר התחלה, בלתי נגרם, נצחי, מעבר למרחב, לא חומרי, אישיותי, כל יכול, כל יודע, כל טוב אשר טבעו מהווה כסטנדרט מוסרי לטוב ורע. למפלצת הספגטי אין אחת מהתכונות הללו. מכל האמור לעיל, הסיבה שאנו לא מאמינים במפלצת העשויה מספגטי היא לא בגלל חוסר ראיות לקיומה של מפלצת כזו, אלא בגלל הראיות הנוכחות שסותרות או לא מסתדרות עם המפלצת. השיעור האמיתי שניתן ללמוד מנושא המפלצת הספגטי המעופפת הוא שהחברה שלנו מנותקת מתחום "התאולוגיה הטבעית" המסורתית ומחידושים בתחום המטפיזיקה והאפיסטמולוגיה. אנשים שחושבים שהאמונה באלוהים משתווה לאמונה חסרת בסיס במפלצת פנטסטית, מפגינים את הבורות שלהם ואת הניתוק שלהם מהכתבים של אנסלם מקנטרברי, תומאס אקווינס, וויליאם פיילי, סורליי, ורבים אחרים. בהתחשב בתחייתה של התיאולוגיה הטבעית בימינו, אין לנו שום תירוץ לחשוב שקריקטורות עלובות כאלו מערערות על האמונה התאיסטית המסורתית, כלומר על האמונה בישות הכרחית בקיומה, נצחית, בלתי משתנית, מעבר למרחב והזמן, לא חומרית, אישיותית ואשר טבעה מהווה כסטנדרט מוסרי. # נטל ההוכחה לקיומו של אלוהים – על מי? > כמה פעמים שמעתם את האמרה: "אמונה באלוהים היא כמו באמונה בקנקן תה מעופף" או "אני לא מאמין באלוהים כמו שאני לא מאמין בפיות וסנטה קלאוס" או "אתה מאמין באלוהים, אני מאמין בחד קרן ורוד בלתי נראה", או אפילו "אם אתה טוען שאלוהים קיים נטל ההוכחה הוא עליך לא עליי"? האם נטל ההוכחה מונח על המאמינים בלבד? ומה ההבדל בין אלוהים לקנקן התה המעופף של ראסל, פיות וסנטה קלאוס? ברטראנד ראסל, פילוסוף ואתאיסט המפורסם, נשאל פעם מה היה אומר אילו מצא את עצמו ביום המשפט עומד מול אלוהים, שאומר שלו "ראסל למה לא האמנת בי"? ראסל ענה במצח נחושה: "לא מספיק עדויות אלוהים! לא מספיק עדויות!" הרבה לקחו את מה שהם מחשיבים לחוסר עדויות לקיומו של אלוהים כעדות לכך שאלוהים לא קיים, כלומר הם מסתכלים סביב, לא רואים "מספיק" עדויות וקובעים שאתאיזם צודק. אך ראסל הבין שמסקנה זו היא שגויה ולא תקפה, וזו הסיבה שבדיון המפורסם שלו עם פרידריך קופלסטון ב1948 הוא בחר להגדיר את עצמו כ"אגנוסטיקן" במקום "אתאיסט". למרות שכיום למרבה האירוניה, הרבה קוראים לעצמם "אתאיסטים" כאשר, למען האמת, הם "אגנוסטיקנים" לכל דבר. ישנם טיעונים טובים לקיומו של אלוהים (ראה המאמר: "טיעונים פילוסופיים לקיומו של אלוהים"). אך הבה נניח שזה לא כך, הבנה נניח שכל הטיעונים לקיומו של אלוהים נופלים ולכן אין יותר סיבות טובות להאמין באלוהים. מהי המסקנה? אתאיזם? חשוב מאוד להבין שהתשובה לשאלה זו היא לא! המסקנה האפשרית לכל היותר היא אגנוסטיות. ### מתי היעדר עדויות הופך לעדות להיעדר? הטיעון שאלוהים לא קיים רק בגלל שאין עדויות לקיומו הוא כשל לוגי הנקרא "אד איגנורנטיאם" או "טיעון מהיעדר דמיון". במילים אחרות היעדר עדויות הוא לא עדות להיעדר. לדוגמא: עד לאחרונה לא היו לנו עדויות לאינפלציה קוסמית שהתרחשה ברגעים הראשונים לאחר המפץ הגדול, אך עדיין, הרבה קוסמולוגים האמינו שתהליך זה אכן קרה ואכן נמצאו עדויות לכך. בנוסף לכך אין לנו עדויות שיש זהב בפלוטו אך האם זה אומר שאכן אין זהב בכוכב הלכת פלוטו? ובכן, בוודאי שלא. אז מתי בכל זאת היעדר עדויות הופך לעדות להיעדר? זה קורה כאשר אנו טוענים- x ומצפים ל-y, אך הדבר לא מתממש. לדוגמא, אנו מוצדקים להגיד שהיעדר העדויות לפיל בדירה שלנו הוא עדות לכך שאין פיל בדירה שלנו, מדוע במקרה זה אנו מוצדקים להסיק מסקנה שכזו? משום שאם היה נמצא פיל בבית שלנו היינו מצפים או לראות אותו, לשמוע אותו או אפילו להריח אותו. אך בגלל שאנו לא עדים לזה, אנו מוצדקים לשלול את קיומו של הפיל. לכן נטל ההוכחה מונח על האתאיסט, להראות שאנו נמצאים במצב אפיסטמולוגי שדורש יותר עדויות לקיומו של אלוהים מאלו שיש בידינו. ### חדי קרן ורודים, זאוס, קנקן התה של ראסל, פיות וסנטה קלאוס מה בנוגע לישויות דמיוניות כמו חדי קרן ורודים, זאוס, פיות קנקן תה מעופף וסנטה קלאוס? האם אלוהים הוא דמיוני באותה הדרך? אתאיסטים טוענים שהם לא צריכים להפריך את קיומו של אלוהים בגלל אותן הסיבות שהם לא צריכים להפריך את קיומם של סנטה קלאוס או פיות. ולכן נטל ההוכחה הוא לא עליהם. אך ישנה בעיה עם ההשוואות הללו. הסיבה שאנו לא מאמינים בקיומם של סנטה קלאוס, פיות וקנקן תה מעופף זה לא בגלל שאין לנו סיבות טובות לחשוב שהם קיימים אלא בגלל שיש לנו סיבות טובות לחשוב שהם לא קיימים! הסיבה שאנו לא מאמינים בסנטה קלאוס זה בגלל שאם סנטה קלאוס היה קיים היינו מצפים לראות, אך לא רואים, הרבה עדויות לעובדה זו, כמו למשל: היינו מצפים לראות בקוטב הצפוני מחסנים ומזחלת גדולה. היינו מצפים שיבקר ילדים בחדרם בכל העולם וכן הלאה. על פי אותו עיקרון, אם היו קיימים בני אדם זעירים עם כנפיים, היינו מצפים לראות אך לא רואים- כפרים זעירים, מוצרי פסולת שלהם, עצמות של פיות מתות- עדויות דומות למה שיש לנו עם עכברים, אוגרים ויצורים קטנים אחרים. ומה בנוגע לקנקן התה המעופף של ראסל? האם אנחנו פשוט אגנוסטיים לגבי קיומו של קנקן זה? או שאנחנו יכולים להעיד בבטחה שקנקן זה לא קיים ולא מקיף את כדור הארץ במהירות גבוהה מידי בשביל שנוכל לחזות בו? אנו בהחלט יכולים להגיד שקנקן זה לא קיים בגלל שהוא לא הושם שם על ידי אסטרונאוטים רוסיים או אסטרונאוטים אמריקאיים, זה גם לא שוגר לשם על ידי שום חללית ואנחנו יודעים שחומר בחלל לא מתארגן מתוך עצמו אל תוך קנקן. לכן יש לנו סיבות טובות לחשוב שהקנקן של ראסל לא קיים. באותו אופן בכדי שאתאיסטים יוכלו להוכיח את השקפת עולמם הם צריכים להספק עדויות דומות או סיבות דומות לאי קיומו של אלוהים כמו שסיפקנו לאי קיומם של קנקן התה המעופף, סנטה קלאוס או פיות. האתאיזם נושא על עצמו את נטל ההוכחה בדיוק כמו תאיזם. שתי ההשקפות כרוכות בידע. האחת טוענת כי יש אלוהים השנייה טוענת כי אין. אלוהים נראה כל כך "נסתר" כי ראשית הוא לא חומרי, אלא מופשט. שנית, מטרתו היא לא לשכנע בני אדם שהוא קיים, אלא לקיים מערכת יחסים עם בני האדם. אלוהים נתן לנו מספיק עדויות כדי שתתאפשר לנו בחירה חופשית בין אם לסרב להכירו ולהיכנע לו, לבין להיכנס למערכת יחסים חיה עם הבורא של היקום. למה הוא לא מגלה את עצמו לעולם, במלוא הדרו, ומוכיח אחת ולתמיד לכל הספקנים אי שם, שהוא באמת קיים? הרי אם היה מעוניין בכך, היה עושה זאת כהרף עין.ראשית, על האתאיסט להוכיח כי אם אלוהים היה מעלה את רמת ההתגלות שלו כך שכולם היו יודעים ללא צל של ספק שהוא אכן קיים, אז יותר בני אדם היו נכנסים למערכת יחסים איתו,שהרי זו מטרתו. אלוהים לא מעוניין בכך שפשוט נדע שהוא קיים, אלא הוא רוצה שנכיר אותו ונקיים איתו מערכת יחסים מושיעה. שנית, יכול מאוד להיות שגם אם קיומו של אלוהים היה ברור באופן בלתי ניתן לעוררין עדיין היו כאלה שדוחים אותו, דבר זה היה עלול להביא עליהם אף משפט גדול יותר. שהרי ככל שההתגלות ברורה יותר כך גדלה האחריות מצד האדם להיענות בצייתנות כלפי אלוהים. לכן, העובדה שאלוהים לא גילה את עצמו בצורה שאינה ניתנת להפרכה, דווקא מעידה על חסד ורחמנות מצד אלוהים כלפי האדם העיקש. לכן הוא מגלה את עצמו לאנושות, אבל במינון בו האדם עדיין יוכל להתעלם ממנו אם יבחר בכך. הוא משאיר לאתאיסטים את האפשרות לבחור באתאיזם, לשלול את קיומו, להתעלם מהראיות שהשאיר ולהמציא לעצמם תרחישים אלטרנטיביים לקיום החיים. עם זאת, הוא מגלה את עצמו לאנושות במינון בו האדם החפץ להכיר בו, יווכח באמיתות קיומו ויבוא למערכת יחסים איתו כתוצאה מכך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a4e4254efad69631f5169f5bd124d30aa3c7c0eae3fa34e09bb7e2e27689441d?s=300&d=mm&r=g) וויליאם ליין קרייג [See Full Bio](https://igod.co.il/author/william-lane-craig/) **קטגוריות:** פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [משיח מעלמה בתולה; נבואה תנ"כית (ישעיהו ז' יד)](https://igod.co.il/christian-prophecies/עלמה-בתולה-ישעיהו-ז-יד/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** > "לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת  הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ז יד) אלוהים אוהב ניסים! אלוהים אוהב תינוקות! אל לנו להתפלא שאת הגדול מהאבות, הגדול מהמלכים והגדול מהמלאכים – המשיח, אלוהים החליט להביא בהתעברות על-טבעית. – שרה אימנו (אשת אברהם אבינו) שהיתה מבוגרת וללא ילדים קיבלה הבטחה (בראשית יח׳ י׳) ואלוהים אכן עשה נס בחייה ונולד לה בן, יצחק. (בראשית כג׳ ב׳-ג׳). כזכור, כשהמלאכים הודיעו לאברהם ושרה שהיא תלד, שרה צחקה בחוסר אמונה. בדיוק כפי שצוחקים על כך שהמשיח נולד בלידה ניסית על טבעית לבתולה. – רבקה אימנו (אשת יצחק) שהיתה עקרה קיבלה הבטחה שתרה, ואכן אלוהים ברך אותה והיא הרתה על אף שהיתה עקרה. – רחל אימנו (אשת יעקב) היתה עקרה ואלוהים עשה נס ופתח את רחמה. היא ילדה את יוסף. (בראשית ל׳ כג׳-כב׳). – אמו של שמשון גם היתה עקרה ואלוהים עשה נס ונולד שמשון. (שופטים יג׳, כד׳) – חנה אשת אלקנה, רחמה היה סגור עד שאלוהים עשה נס וברך אותה עם ילד (שמואל הנביא!) וניתן למצוא עוד דוגמאות נוספות בתנ"ך. אבל כבר הבנתם את הרעיון, אפשר אף לומר שאלוהים זרע עבורנו בתנ"ך רמז דרך "האמהות". אם אלוהים עשה נס לאמהות וברך אותן בצורה על-טבעית עם ילדים, עלינו לצפות שגם את המשיח אלוהים בדרך נס על-טבעית יביא לעולם. ### סותר את היהדות? לפני שניכנס לתוך הקטע יש להבין, בעוד רבנים מודרנים רואים בלידת המשיח מעלמה בתולה באופן על טבעי כקונספט פאגאני, פרשני חז"ל הגדולים דווקא כן ראו רעיון זה בתוך התנ"ך. להלן מספר דוגמאות: ![חז"ל, על בראשית רבה ל"ז:כ"ב - מודים כי למשיח (גואל) לא יהיה אב, כמו כן מקשרים זאת לישעיהו פרק נ"ג](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/raba-37-22-1024x328.webp "raba-37-22 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")ציטוט פרופ חננאל מאק את חזל רבי משה הדרשן אשר מודים כי למשיח גואל לא יהיה אב כמו כן מקשרים זאת לישעיהו פרק נג בראשית רבתי לרבי משה הדרשן מתוך הספר "[קול דממה דקה](https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?103713&)", ראו כיצד מבין הרב נח נחום לווין המפרש את הפסוקים ממשלי פרק ל' כנבואה על כך שאלוהים יברא בריאה חדשה דרך העלמה, והוא יהיה המשיח! ![דרך גבר בעלמה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2017/01/gever_bealma-1024x502.webp "דרך גבר בעלמה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")שלמה המלך אומר במשלי ל שישנם דברים בטבע שאינם ברורים לו דיו האחרון מבינהם דרך גבר בעלמה לכאורה נראה פשוט להבנה אך יש פה שתי סברות האחד שהמשיח הנקרא גם גבר הינו כזכר הכובש את העלמה עם יצרו ואונו ובכך יכבוש את העולם והסברה השניה שהגבר הינו מהעלמה אך אם נלך על הסברה הראשונה מהי התפלאותו הגדולה של שלמה המלך גבר מטבעו כובש ובועל והופך את העלמה לאישה ולכן נראה שיש סברה אחרת נראה כי שלמה המלך לא הבין איך יתכן שמלך המשיח יוולד לבתולה בדרך הטבע ולכוון מציין בפליאה שאינו מבין את הדרך לחיזוק מביא כותב הספר שני מראי מקומות האחד פסוק מירמיהו לא בו ישראל משולה לנקבה ובאותו הפסוק ה בורא בריאה חדשה מעניין לראות שבאותו הפרק ממש בפסוק 30 ירמיהו כותב על כריתת הברית החדשה לחיזוק אחרון מביא כותב הספר את הסיפא מהמדרש אמר רב הונא בשם רב אחא שאלו הפסוקים מדברים על מלך המשיח ממש שנאמר אני היום ילדתיך![בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/12/yeled.webp "בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ תהילים בז הרב נח נחום לווין מפרש את הקטע על מלך המשיח הוא אשר אותו אלוהים בעצמו ברא בריאה חדשה ולא אביו הביולוגי כדרך הטבע ### רקע אכן, אחת מיסודותיה של האמונה בישוע ("ישו") כמשיח היא הנבואה בישעיהו ז:י"ד בתנ"ך על אופן לידת המשיח, בה מתוארת 'עלמה' היולדת בן כאות על טבעי מאלוהים. הויכוח על פסוק זה מחולק לשניים, האחד – פירוש הקטע – על מי מדובר? והשני – מהי משמעות המילה "עלמה" בשפה העברית התנ"כית? על מנת לענות על שאלות אלו עלינו לנסות ולהבין את כוונתו המקורית של כותב הקטע ביחס לשאר הכתוב ובהקשר הספרותי, ההיסטורי והתרבותי, כך נוכל לשפוך אור על נבואתו של ישעיהו והקשרה או חוסר הקשרה למשיח. שפיכת האור תתבצע על ידי ניסיון להבנת הרקע לנבואה (הקטע כולו), סמנטיקה (חקר המילה) ובלשנות של המילה "עלמה" בתנ"ך. כמו כן ננסה להביא את שני צדדי המטבע, הצד הטוען שנבואה זו היא על המשיח, והצד שטוען שנבואה זו היא איננה. בעזרת מחקר זה ננסה לפתח הבנה מהימנה שאינה מבוססת על מסורת אלא על עובדות, וכמו כן להוות צעד דומיננטי בחיפושו של הקורא אחר אמת אלוהים בחייו. ### ישעיהו פרק ז בקווים כלליים פרקים ז'-י"ב בישעיהו הם יחידה בפני עצמה שיש המכנים אותה "ספר עימנואל" מפני שהשם "עימנואל" מופיע בה שלוש פעמים (ז' 14 ; ח' 8, 10). הנבואה הראשונה שנבדוק ביחידה זו עוסקת בלידתו של עימנואל. כאשר כתבי הקודש מציינים שם שנתנו הורים לילדם, משמעות השם מצביעה על כוונת ההורים. כשאלוהים נותן לילד שם, כפי שקרה במקרה זה, השם מצביע על טבעו של הילד. פירוש השם "עימנואל" הוא "עימנו אל / אלוהים איתנו". מה שיאפיין את הילד יהיה שכינת אלוהים עימנו. ישעיהו ז' 17-13 מכיל שתי נבואות נפרדות, שלכל אחת מטרה שונה וכל אחת מהן מתגשמת בצורה אחרת ובתקופה אחרת. ### המילה "עלמה" עיקר הוויכוח מתמקד כמובן במשמעות המדויקת של המילה "עלמה", שהפירוש המיוחס לה בברית החדשה, למשל, הוא "בתולה". כדי לתאר אישה צעירה, ישעיהו יכול היה להשתמש באחת משלוש המילים הבאות הקיימות בעברית המקראית: **נערה** המילה "נערה" משמשת הן במשמעות עלמה צעירה בתולה (כמו במלכים א' א' 2) והן במשמעות צעירה שאיננה בתולה (רות ב' 66). **בתולה** יש הטוענים שאילו ישעיהו היה באמת מתכוון בנבואתו לבתולה הרי שהיה משתמש במילה זו. אמנם נכון שהוראת המילה היא לעיתים קרובות "בתולה / אישה שטרם הייתה לאיש", אבל לא תמיד. לדוגמה: ביואל א' 8 היא משמשת ביחס לאלמנה. בבראשית כ"ד 16 , מכיוון שמשמעות המילה איננה מצטמצמת אך ורק לאישה שטרם ידעה גבר, המחבר מוסיף את המילים "איש לא ידעה" כדי להבהיר את כוונתו. גם בשופטים כ"א 12 היה צורך להוסיף את הביטוי "אשר לא ידעה איש" כדי להבהיר את המשמעות המדויקת. על פי רוב, המילה "בתולה" משמשת אישה שלא קיימה יחסי מין, אך לא בהכרח רווקה (לדוגמא – אישה נשואה שעדיין לא קיימה יחסי מין) **עלמה** כמו עלם (גבר צעיר שאיננו נשוי, ועל כן ע"פ דיני התורה גם בתול), גם משמעות המילה "עלמה" היא "בתולה", "בתולה צעירה", "בתולה צעירה בגיל הנישואין" או במילים אחרות – בתולה בתנ"ך היא אישה גם בתולה, וגם לא נשואה. גם מבחינה אקדמית, על פי חוקרי העברית-המקראית, משמעות המילה "עלמה" במקרא היא אישה בתולה שאינה נשואה.1 מילה זו מופיעה שבע פעמים בתנ"ך והיא לא מתייחסת אף פעם לאישה נשואה; לגבי עובדה זו אין ויכוח: 1\. בראשית כ"ד 43 . בניגוד לכ"ד 16 המוזכר לעיל, אין כל צורך בהבהרות נוספות בפס' 43 מכיוון שדי במילה "עלמה" כדי להבין שמדובר בבתולה. יתרה מכך, המילה מתייחסת לרבקה, שאין ספק שהייתה בתולה בזמן שנישאה ליצחק. 2\. שמות ב' 8. המילה משמשת ביחס למרים אחות משה, שהייתה בתולה. 3\. שיר השירים א' 3. ההקשר עוסק בטוהר בנישואין – בהימנעות מפעילות מינית לפני הנישואין, ולכן לא ייתכן שהפסוק מתייחס לאישה שקיימה יחסי מין מחוץ לנישואין. 4\. שיר השירים ו' 8. המילה מוצבת כאן בניגוד לנשים (הרעיות) ולפילגשים, שכמובן שלא היו בתולות. 5\. משלי ל' 19-18 . המילה מופיעה בפס' 19 כניגוד לעומת האישה המנאפת בפס' 20. 6\. ישעיהו ז' 14 . מאחר שבכל ששת הפסוקים הקודמים המילה "עלמה" משמעותה "בתולה", איזו סיבה יש להציג את ישעיהו ז' 14 כיוצא מן הכלל היחיד? מוסכם על הכל ש"עלמה" היא אישה לא נשואה. לכן, אם האישה שמוזכרת בישעיהו ז' 14 איננה בתולה, הרי שאלוהים מבטיח כאן אות שכרוך בזנות ובלידה מחוץ לנישואין. לא יעלה על הדעת שאלוהים יצווה לחטוא, ובכל מקרה, מה יכול להיות כל כך יוצא דופן בתינוק שנולד מחוץ לנישואין, עד שהוא יהווה אות? עבור מחבריהם של כתבים יהודיים עתיקים לא היה כל ויכוח שישעיהו ז' 14 הוא נבואה על לידה מבתולה. תרגום השבעים, תרגום יווני קדום לתנ"ך בערך משנת 200 לפנה"ס, נערך כמאתיים שנה לפני שהתעורר הפולמוס בנוגע למשיחיותו של ישוע. היהודים שכתבו את התרגום ושחיו בתקופה קרובה הרבה יותר משלנו לימיו של ישעיהו הנביא, השתמשו בתרגומם לפסוק זה במילה היוונית ,parthenos שמשמעותה הברורה והבלעדית היא בתולה. לכן, אין כל מקום לפקפק בכך שהאירוע המיוחד שאלוהים הבטיח כאות הוא לידת בן בעקבות ההתעברות הפלאית של נערה שהיא עדיין בתולה. ### האיום על בית דוד – ז' 2-1 בשלב זה בהיסטוריה עלה כוחה של האימפריה האשורית והיא היוותה איום על הממלכות הקטנות במזרח התיכון. עם הממלכות הקטנות האלה נמנו ארם (סוריה), ממלכת ישראל (או אפרים, הממלכה הצפונית) וממלכת יהודה – הממלכה הדרומית. מלכי ישראל וארם חברו יחד נגד האויב המשותף (פס' 2-1) אבל גם בכוחות משותפים לא היו מסוגלים להדוף את המתקפה האשורית הצפויה. הם הזמינו את יהודה להצטרף אליהם בברית צבאית, אבל אחז מלך יהודה סירב. בעקבות זאת תכננו ישראל ואשור להדיח את אחז מכס המלוכה, ויתרה מכך – למגר מהשלטון לא רק את אחז אלא את כל בית דוד. זהו הדגש בפס' 2. הם תכננו להמליך שושלת אחרת ביהודה שתראה בעין יפה יותר ברית נגד אשור. זוהי, אם כן, התקפה ישירה נגד הברית הנצחית שאלוהים כרת עם דוד, ומכיוון שכך היא נידונה לכישלון. ### המסר לאחז – ז' 9-3 אחז לא עבד את האלוהים האמיתי היחיד, אלא חטא בעבודת אלילים ופחד מאוד מההתקפה הממשמשת ובאה (פס' 2). פס' 9-3 הם מסר מאלוהים לאחז. בפס' 3 אלוהים פוקד על ישעיהו להיפגש עם אחז בזמן שזה בודק את מאגרי המים לקראת המצור. ישעיהו גם מצווה לקחת איתו את בנו. בנו נקרא "שאר ישוב", כלומר "שארית תשוב". רק בפס' 16-15 הוסבר מדוע היה עליו לקחת את בנו. המסר לאחז מופיע בפס' 6-4 , והוא מתאר את המזימה שנרקמת ומצווה על אחז לא לפחוד. התוכנית של מלכי ישראל וארם הייתה לסלק את אחז מהמלוכה ולהמליך במקומו את בן טבאל. ישעיהו שלט היטב בשפה העברית ואהב משחקי מילים, כפי שאפשר לראות בפס' 6. משמעות השם "טבאל" היא "אלוהים הוא טוב". אבל ישעיהו שינה מעט את הגיית השם ל"טבאַל", "טוב" עם מילת שלילה, כלומר – לא יצלח. האיש שפירוש שמו הוא "אלוהים הוא טוב", לא יועיל ולא יצליח בסופו של דבר. מאחר שאלוהים כרת ברית עם דוד, אף קשר נגד בית דוד לא יצלח לעולם. אלוהים מבהיר זאת היטב בפס' 7, ובפס' 9-8 הוא מודיע שהוא עומד לשפוט את שני המלכים המעורבים במזימה. ### אותות לישועה – ז' 17-10 **ההצעה לתת אות – ז' 11-10** אחז היה עובד אלילים שאינו בוטח באלוהים ולכן כבר היה עסוק בהכנות משלו. הוא שלח מכתבים ומתנות למלך אשור וביקש את עזרתו כנגד שני המלכים האלה. הוא האמין יותר באימפריה האשורית מאשר באלוהיי ישראל. לכן, בפס' 10 , אלוהים דיבר בשנית. הוא הציע לאחז אות – כל אות שיבקש – כדי לשכנע את אחז לא לפחוד ולא לבטוח באשורים אלא באלוהים. אלוהים היה מוכן לתת לו כל אות שיבקש. משמעות המילה "אות" איננה בהכרח נס; היא יכולה להיות סימן טבעי או פלאי. אבל בהקשרנו ברור שנדרש נס כדי לשכנע את אחז. אלוהים הציע לו נס בכל תחום שירצה: בשמים, בארץ, מתחת לארץ – כל מה שיידרש על מנת לשכנע אותו. **דחיית ההצעה – ז' 12** בתגובה להצעה, אחז עובד האלילים הפך פתאום לרוחני מאוד. בפס' 12 הוא מסרב לנסות את ה': "לֹא־אֶשְׁאַל וְלֹא־אֲנַסֶּה אֶת־יְהוָה". הוא מתייחס כאן ל-48 הנבואות המשיחיות בתנ"ך למצווה מדברים ו' 16 , אבל מיישם אותה באופן שגוי. למרות זאת, ניכר שאחז לא היה בור לגמרי לגבי האלוהים האמיתי, אף שהוא עצמו היה שקוע בעבודת אלילים! דברים ו' 16 מזהיר שלא לנסות את ה', כלומר מזהיר מפני בקשת אות, אבל במקרה זה אלוהים הוא זה שמציע לתת אות ואחז מוזמן להיענות להצעה זו. אחז לא רצה אות, מחשש שהאות יתגשם והוא ייאלץ לזנוח את הברית שלו עם אשור. על רקע זה מופיעים הדברים החשובים שבפס' 14-13. **האות לבית דוד – ז' 14-13** בפס' 13 ישעיהו אינו פונה לאחז כפרט, בלשון יחיד, אלא ברבים, לבית דוד בכלל. לעומת הפנייה בגוף יחיד בפס' 5-4 , 11 , 17-16 בולטת הפנייה ברבים בפס' 14-13 . האות, אם כן, לא ניתן רק לאחז, אלא לכל בית דוד. המילה "הנה" בפס' 14 היא מילה שמיועדת להסב את תשומת הלב לאירוע כלשהו שעשוי להיות דבר מה שקרה בעבר, שמתרחש בהווה או שיקרה בעתיד. מבחינה דקדוקית, בכל פעם שהמילה "הנה" מופיעה בעבריתת המקראית בצירוף פועל בהטיה בזמן הווה, היא תמיד מתייחסת לאירוע שיתרחש בעתיד. כך גם במקרה שלנו. לא רק הלידה, אלא גם ההתעברות תתרחש בעתיד. הנבואה לא מתייחסת לאישה הרה שעמדה ללדת באותה תקופה. המילה "עלמה" מופיעה ביידוע, "העלמה", עם הא הידיעה. לפי כללי הדקדוק העברי, כשיש שימוש בהא הידיעה, הקורא אמור לחפש התייחסות בהקשר המיידי הקודם. מפרק ז' פס' 1 ואילך אין אזכור של אף לא אישה אחת. מאחר שההקשר המיידי אינו מספק את התשובה, הכלל הקובע הבא הוא "עיקרון ההתייחסות הקודמת", משהו שכבר נדון הרבה לפני כן והפך לידע כללי. היכן בתנ"ך או במסורת היהודית קיים רעיון כלשהו שמתייחס ל"עלמה יולדת בן"? ההתייחסות האפשרית היחידה היא בראשית ג' 15 . בניגוד לנוהג הרווח בתנ"ך, ייחוסו של המשיח נקבע לפי זרע האישה. מדוע? מכיוון שלא יהיה לו אב אנושי; הוא אמור להיוולד לבתולה. אם כן היידוע של המילה "העלמה" כאן מצביע על כך שהדובר – אלוהים בפי ישעיהו – מתייחס לדמות ידועה זו של האישה מבראשית ג' 15 , שזרעה יגבר על זרע הנחש. אסור להחמיץ את הנקודה המרכזית כאן. אלוהים מבטיח כאן בעצם, כפי שראינו גם קודם, שבית דוד לא יֵרד מכס השלטון או יאבד את זהותו השבטית לפני לידת הבן מהבתולה. שוב, דבר זה דורש שהמשיח ייוולד לפני חורבן בית המקדש ותעודות היוחסין שנשמרו בו יאבדו. **האות לאחז – ז' 17-15** לאחר שהסקנו שהנבואה בישעיהו ז' 14-12 היא נבואה לטווח הרחוק, שמדברת על לידתו של המשיח, עדיין נותרה לנו בעיה. מה עם אחז? אירוע שעתיד להתרחש 700 שנה אחרי כן לא יכול להיות משמעותי בעיניו. אבלל מדובר על אות נוסף בפס' 17-15 , והפעם הוא מיועד במיוחד לאחז. המילה "אתה" בפס' 16 היא חזרה לגוף שני נוכח, כלומר, לאחז. לפני שבנו של ישעיהו יהיה בוגר דיו כדי להבחין מוסרית בין טוב לרע, מלכי ישראל וארם ירדו מכס השלטון והאיום מצדם יוסר. נבואה זו התגשמה תוך שלוש שנים. גם במילה "הנער" השתמש ישעיהו בהא הידיעה. הפעם נזכר קודם נער אחר, והוא בנו של ישעיהו. ה"נער" בפס' 16 איננו יכול להיות ה"בן" מפס' 14 , אלא נקשר לבנו של ישעיהו מפס" 3. שאם לא כן, מדוע היה אלוהים מצווה על ישעיהו לקחת אותו איתו? **סיכום של ישעיהו – ז' 17-1** בישעיהו ז' נשקפת לאחז מלך יהודה סכנה. האיום כוון לא רק נגדו באופן אישי אלא לכל בית דוד. אלוהים אמר לאחז באמצעות ישעיהו הנביא להירגע ולא לפחוד. ניתנות לכך שתי סיבות, שני אותות שהם עירבון לכך שהביטחון שאלוהים מבטיח אכן בוא יבוא. האות הראשון, בפס' 14-13 , מראה שאף ניסיון למגר את בית דוד לא יצליח עד שייוולד הבן מהבתולה. הן העברית והן ההקשר מצביעים באופן חד משמעי על כך שמדובר בבתולה. האות השני, הנזכר בפס' 16-15 , נועד לאחז באופן אישי. אלוהים מבטיח שהמתקפה שישראל וארם מתכננים נגדו לא תצליח, וכי לפני ששאר ישוב, בנו של ישעיהו, יגיע לגיל בגרות מוסרית, שני המלכים האויבים כבר יחדלו מלהתקיים. לסיכום, על פי נבואתו של ישעיהו ז' י"ד: – המשיח ייוולד מנערה שהיא עדיין בתולה (זהו ההסבר לבראשית ג' 15.) – המשיח יהיה אלוהים שלבש בשר ובא כאדם. – המשיח יהיה מלך. – המשיח חייב להיוולד לפני חורבן בית המקדש (700 לספירה). ### ישעיהו ז' באריכות דברים: ישעיהו ז' 2-1: 1 וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן־יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ, מֶלֶךְ יְהוּדָה, עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלָיִם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ, וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ. 2 וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר: "נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ, כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ." אחז בן־יותם בן־עוזיהו מלך ביהודה (734 לפנה"ס). בניגוד לאביו, אחז לא הלך בדרכי אלוהים באמונה אלא היה שליט רשע ועובד אלילים. הוא הקטיר לבעל והעלה את בניו קורבן לאלילים (דברי הימים־ב' כ"ח; מלכים־ב' ט"ז). שכניו של אחז לא היו טובים ממנו. בארם (סוריה) מלך רצין, ובשומרון שלט מלך ישראל, פקח בן־רמליהו. שני המלכים הללו רצו לצרף את ממלכת יהודה לברית הגנה אל מול מלך אשור, שבאותה עת החל במסע כיבושים. אחז סירב להצטרף אליהם, ובתגובה איימו מלך ארם ומלך ישראל לצאת למלחמה נגד יהודה. כוונתם הייתה להפיל את אחז ולהמליך תחתיו את בן־טבאל כ"מלך בובה" הנשלט על־ידם (מלכים־ב' ט"ו-ט"ז; ישעיהו ז' 6). יושבי ירושלים פחדו מאוד. מכיוון שאחז לא בטח באלוהים, הוא ידע שלבד אין לו סיכוי מול שני יריביו. הוא פנה למלך אשור, תִּגְלַת פְּלֶסֶר השלישי, והתחנן לעזרה: "… עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי. עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי!" יחד עם הבקשה הוא שלח למלך אשור כסף וזהב (מלכים־ב' ט"ז 9-7; דברי הימים־ב' כ"ח 21). אחז, כמלך מבית דוד, היה מצוּוה לבקש עזרה קודם כל מאלוהי אבותיו, אך לא עשה כן. כמו במקרים דומים המתוארים בתנ"ך, ניתן לראות גם כאן כי מי שבוטח בבני אדם ולא באלוהים – סופו להתאכזב (ישעיהו ז' 17; ירמיהו ט"ז 7-5; תהילים ב' 12). "…וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ." – צבאות ארם וישראל אכן עלו על יהודה וצרו על ירושלים, אך התקשו בכיבוש העיר בגלל הביצורים שנבנו בימי עוזיהו, סבו של אחז (דברי הימים־ב' כ"ו 15-9). בזמן המצור שלח אלוהים את ישעיהו עם בנו שְׁאָר יָשׁוּב אל אחז מלך יהודה, ובפי הנביא דברי עידוד. מטרת הנבואה: להזכיר לאחז ולעמו כי חיי כל בני האדם נתונים בידיו של אלוהים, וכי על כולם – גויים כיהודים – להאמין בו ולבטוח בו (ראה גם דניאל ד' 34). ישעיהו ז' 7-3: 3 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְשַׁעְיָהוּ: "צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. 4 וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: 'הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט, אַל תִּירָא, וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה, בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ. 5 יַעַן, כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה, אֶפְרַיִם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר׃ 6 "נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה, וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ, וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ, אֵת בֶּן־טָבְאַל," 7 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: "לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה!" "צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס." – ישעיהו נשלח לפגוש את המלך אחז בשעה שהלה עמד לבחון את מקורות אספקת המים והמחיה נוכח המצור, והשקיף לעבר האויבים הצרים עליו (המקום התאים ליצירת קשר עין עם האויב, כפי שמתברר מישעיהו ל"ו 2). בעוד המלך בא לבחון את משאביו הארציים, בא אליו הנביא כדי להזכיר לו שמקור חייו, הגנתו וביטחונו הם בידי אלוהים בלבד. "אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ." – אלוהים ציווה על הנביא להביא את בנו שְׁאָר יָשׁוּב לפגישה עם המלך. "הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט!" – המסר בפי הנביא היה פשוט וברור: "הִשָּׁמֵר" – פעל נכונה ואל תעשה מעשים פזיזים! דאג להגנת העיר, ואל תעז לפנות לעזרת מלך אשור כאילו הוא יכול להצילך! "הַשְׁקֵט" – אל תפחד! אם תניח בידי אלוהים את המצב, לא יישאר זכר מאויביך. "שְׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה" – הנביא מתאר את רצין מלך ארם ואת פקח בן־רמליהו מלך ישראל כגורמים שכבר אבד עליהם הכלח. איומם מדומה ואין לחשוש מפניהם. בעיני אלוהים הם קצה זנב שרוף המעלה עשן. כאשר אחז מלך יהודה מביט מעבר לחומה, הוא רואה צבא חזק המאיים להשמידו. לעומת זאת, כאשר הנביא מתאר את אותו הצבא הוא מכנה אותו "זנב אוד עשן". הוא חוזה מראש את תבוסת ארם וישראל, תבוסה שאכן התרחשה כעבור פחות משנתיים (בשנת 733-732 לפנה"ס), כאשר נוצח רצין על־ידי האשורים (מלכים־ב' ט"ו 29-32, ט"ז 9; דברי הימים־א' ה' 26). פקח בן־רמליהו מלך ישראל נרצח על־ידי הושע בן־אלה שתפס את השלטון והשתעבד למלך אשור. הנבואה הראשונה: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: 'לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה'." (פסוק 7) – אלוהים מתייחס לתכניתם של מלך ארם ומלך ישראל להרוג את אחז ולהמליך את בן־טבאל במקומו, ונותן הבטחה גורפת: "זה לא יקרה!" אלוהים הוא שקובע מי יֵשב על כיסא מלכות זה או אחר, על כיסא דוד יֵשב רק מלך מזרע דוד, והחלפת מלכים תתבצע תמיד בעיתוי שקובע אלוהים. ישעיהו ז' 8-9: 8 כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק, וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין. וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם. 9 וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן, וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן־רְמַלְיָהוּ. אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ." הנבואה השנייה: להוכחת הבטחתו של אלוהים כי "לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה", ישעיהו מתנבא לפני אחז המלך: "…וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם" – כלומר, המלכות הצפונית, ממלכת ישראל, לא תיקרא יותר "עם". בפועל, האשורים כבשו את שומרון והגלו רבים מבני עשרת השבטים לאזור בבל בשנת 722 לפנה"ס (מלכים־ב' י"ז 24). בנוסף לכך, בשנת 669 לפנה"ס הובאו זרים רבים לשומרון כדי ליישב את האזור במקום הגולים, וכך נסתם הגולל על קיום עשרת השבטים כעם בשומרון (עזרא ד' 10), בדיוק 65 שנים לאחר מתן נבואה זו (669 = 65 – 734). "אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ." – הנביא מסיים באזהרה: "אם לא תאמינו לנבואותיו ולאזהרותיו של אלוהים, לא יהיה לכם קיום אלא תיפלו" (ראה שמואל־ב' ז' 16: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם"; ישעיהו כ"ב 23). מי שלא מאמין באלוהים, לא יזכה לביטחון ויציבות. מי שיאמין להבטחות הבורא וייתן לכך ביטוי מוחשי בחייו, יזכה להגנה ולביטחון מאלוהים (דברי הימים־ב' כ' 20). אחז מלך יהודה רואה לנגד עיניו את צבאות ארם וישראל המתכוננים להשמידו. מול עובדות אלה, ישעיהו הנביא מבטיח לו שעצת האויבים לא תקום ומעודדו עם נבואה שתתגשם בעוד 65 שנים. מחשבתו הטבעית של המלך ודאי הייתה: "מה עוזר לי עוד 65 שנה? אני צריך פתרון עכשיו!" אלוהים שידע את מחשבות המלך, ועל מנת לעודדו הציע לו הצעה נדיבה מאין כמוה: "שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יהוה." ישעיהו ז' 13-10: 10 וַיּוֹסֶף יהוה דַּבֵּר אֶל אָחָז לֵאמֹר׃ 11 "שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יהוה אֱלֹהֶיךָ; הַעְמֵק שְׁאָלָה, אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה." 12 וַיֹּאמֶר אָחָז: "לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת יהוה." 13 וַיֹּאמֶר: "שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד: הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים, כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹהָי?" על פי מילון העברית המקראית, המילה "אות" משמעותה "מופת המאשר שאלוהים הוא המדבר" או "נס ומופת". (צבי קדרי, מ. 2006. ערך "אות") אחז קיבל זכות ייחודית: "שאל לך אות בסדר גודל שרק אלוהים יכול לעשות. אין הגבלה, בקש נס שעניינו בשאול, בארץ או בשמים… רק שאל!" אלוהים היה מוכן לתת למלך אות על מנת לגרום לו להאמין ולבטוח במסר שבפי הנביא ישעיהו – דהיינו, "צבאות ארם וישראל לא יפגעו בך." "לֹא אֲנַסֶּה אֶת יהוה." – המלך סירב לבקש אות שהרי התורה אוסרת לנסות את אלוהים (דברים ו' 16), אף־על־פי שאלוהים הוא זה שהציע לו את האות. תגובת אחז הצבועה והצינית הוכיחה את עומק רשעותו וזלזולו באלוהים (ראה דברי הימים־ב' כ"ח). הוא ידע שאם האות יתקיים, הוא יצטרך לציית לכל דברי ישעיהו ולחזור בתשובה. זאת הוא לא רצה לעשות! תגובתו של אחז העלתה את חמתו של אלוהים. עתה פנה הנביא לכל בית דוד ואמר: "לָכֵן יִתֵּן אֲדוֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת." –  אחז סירב לבקש אות ולכן אלוהים מיזמתו ייתן אות לבית דוד. הנבואה השלישית ישעיהו ז' 15-14: 14 "לָכֵן יִתֵּן אֲדוֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת: הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיוֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ "עִמָּנוּ אֵל". 15 חֶמְאָה וּדְבַש יֹאכֵל, לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב". בפסוקים הנדונים המילה "אות" מורה על פעולה על־טבעית, נס בסדר גודל שרק אלוהים מסוגל לחולל. האות ניתן על־ידי אלוהים ונעשה בכוחו. לא נשכח כי מעבר לחומות חונים צבאות ארם וישראל המוכנים בכל רגע לכלות את המלך אחז. "אות" בסדר גודל של קוסם המוציא ארנבת מהכובע, לא היה משכנע אותו שאלוהים לצדו. ישעיהו הנביא אמר שהעלמה תהיה הרה ותלד בן אשר ייקרא "עִמָּנוּ אֵל". המילה "עַלְמָה" (פסוק 14), כפי שנראה בהמשך, משמעותה אישה צעירה שלא נשואה, משמע שמבחינת אלוהים גם לא קיימה יחסים עם גבר, (כלומר – בתולה.) אילו היה מדובר באישה נשואה כלשהי, הרי שלא היה כל ערך ל"אות". יש לציין, כי ישעיהו עצמו, בפרק ל"ח, נותן 'אות' למלך חזקיהו – האות: "הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת-צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה" – ישעיהו נותן אות מאלוהים, השמש תחזור אחורה! ללא ספק אות על-טבעי! אם ככה, כשישעיהו משתמש במושג 'אות', אין ספר כי מדובר במשהו שפועל נגד חוקי הטבע. שם הילד שייוולד לבתולה ייקרא "עִמָּנוּ אֵל". הוא אמנם ייוולד מאישה, אך בו־בזמן משמעות שמו היא "אלוהים עמנו" (ראה ח' 10-9). גודל האות הוא בשילוב הנתונים שהנבואה מספקת, ראשית "הָעַלְמָה הָרָה", לכאורה דבר בלתי אפשרי, לידת בתולין, עלמה שלא קיימה יחסי מין והיא הרה, ייתכן רק כנס על טבעי.  שנית, שמו יהיה "עִמָּנוּאֵל" משמעות השם עמנואל הינו אלוהים איתנו (עמנו-אל) ומרמז על הטבע האלוהי של אותו יילוד. "חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל." בפסוקים 25-21 אנו למדים שארץ יהודה תסבול מהאויבים הבאים עליה. יושביה יאבדו את שדותיהם ואת אדמתם, וכל שיצליחו להציל יהיה מעט צאן ובקר. אף־על־פי שכיום אנו רגילים לשייך חמאה ודבש כמוצר טעים ובעלה רמה. חמאה הינה מוצר לוואי של החלב, ואת הדבש מצאו בתקופה ההיא ביער בכוורות דבורים. עלינו להבין את הרקע התרבותי של הפסוקים בתקופה בה נכתבו הפסוקים. מאכלים אלה מעידים על תקופת מצוקה ומחסור. חורבן בקנה מידה שכזה בא על הממלכה הצפונית מידי האשורים בשנת 722 לפנה"ס, ועל יהודה מידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס. יוצא מכך שהנביא אומר: "התקופה בה יופיע עִמָּנוּאֵל תהיה קשה במיוחד." מדובר על תקופה הדומה לימי אחז, קרי – לחץ של אויבים, גלות וכיבוש על־ידי צבאות זרים. (ישוע נולד בעת שעם ישראל נאנח תחת כיבוש רומי) "לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב." – ישעיהו ממשיך לתאר את הבן המובטח מהעלמה, את עִמָּנוּאֵל: הוא ימאס ברע ויבחר בטוב. הנביא אינו מציין מתי עִמָּנוּאֵל יתחיל למאוס ברע ולבחור בטוב. זוהי תכונה תמידית. עִמָּנוּאֵל יבוא לעולם כתינוק. בכל יום שיגדל הוא ישכיל בתחומי החיים השונים. למרות תהליך הלמידה הזה, הטבעי לכל אדם, הוא יעשה כל דבר בשלמות וללא טעות. לאחר שהנבואות הקודמות לא השפיעו על דעתו של אחז (שהרי הן מנובאות לעתיד הרחוק מהצרה שעומדת לפניו כעת) הוסיף ישעיהו וחזר לגעת בנבואתו הראשונה: "…כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ."– עתה ישעיהו מוסיף הבטחה שעומדת להתגשם עוד במהלך חיי הנוכחים: "בְּטֶרֶם" יגיע הנער לגיל שבו פיתח הבחנה מוסרית – כלומר, עוד לפני שתהיה לו היכולת לבחור בין טוב לרע – יסורו מעל האדמה שני המלכים, מלך ארם ומלך ישראל, שאחז ותושבי יהודה מפחדים מהם. השאלה שנשאלת היא – מי הוא הנער? האם מדובר בבן של ישעיהו "שאר ישוב", אולי הנביא מתכוון לעִמָּנוּאֵל, ואולי לאחר… פסוק 15 מתאר את עִמָּנוּאֵל כאחד הבוחר בטוב ומואס ברע תמיד, מיום לידתו, בעקביות מושלמת. "הנער" לעומת זאת, לומד לבחור בין טוב לרע, כך שככל הנראה לא מדובר בעמנואל. בשלב זה מפנה ישעיהו את תשומת לבם של שומעיו אל בנו הקטן, שְׁאָר יָשׁוּב, העומד על לידו. שְׁאָר יָשׁוּב הינו ילד רגיל אשר נולד באופן טבעי. כמו כל ילד הוא טועה, ולעתים הוא דווקא בוחר ברע ומואס בטוב. ישעיהו אומר: לפני ששְׁאָר יָשׁוּב יגיע לגיל שבו מצפים ממנו למאוס ברע ולבחור בטוב (להבדיל בין טוב ורע), יסור האיום מעל מלך יהודה ויושבי ירושלים. זו היא כמו כן הסיבה שאלוהים ביקש מישעיהו להביא את בנו איתו. אלוהים השתמש בשְׁאָר יָשׁוּב כדי להגדיר את טווח הזמן בו עתידים מלכי ארם וישראל להסיר את האיום מעל יהודה. האמירה "בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר…" לא מגדירה גיל מדויק, אלא תקופה קצרה יחסית בהתפתחות הילד. יוצא מכך שעל המלך לצפות להתגשמות הבטחתו של אלוהים בקרוב. דברי הנביא ישעיהו בפרק ז' נאמרו בשנת 734 לפנה"ס ואכן ההיסטוריה מלמדת כי התגשמו במהרה. תוך פחות משנתיים, המלך זכה לראות את קיום הבטחתו של אלוהים. רצין מלך ארם הומת על־ידי מלך אשור ופקח בן־רמליהו מלך ישראל נרצח על־ידי הושע בן־אלה, אשר תפס את השלטון והשתעבד לאשור. לאחר עשר שנים נוספות, בשנת 722 לפנה"ס, האשורים השלימו את כיבוש הממלכה הצפונית והגלו את תושביה. ישעיהו צדק! ### "עלמה" תנכ"ית על מנת להכריע בשאלת משמעותה של מילה כלשהי, יש לבדוק את ההקשר שבו היא מופיעה. לדוגמה, במשפט "בדי העץ עפו ברוח" משמעות המילה בד היא ענף. אבל במשפט "קניתי בד כדי לתפור שמלה" משמעותה אריג. לכן עלינו לבדוק את ההקשר כדי להבין את משמעות המילה עלמה, כמו כן להשוות אותה למקומות אחרים בהם היא מופיעה. המילה מופיעה בתנ"ך שבע פעמים, והכוונה היא תמיד לעלמה צעירה (ברא' כ"ד 43, שמות ב' 8, תהל' ס"ח 26, משלי ל' 19, שה"ש א' 3, ו' 8; ישע, ז' 14). אדוארד הינדסון אומר, "אמנם המילה עלמה אינה משמשת בדרך כלל במשמעות של בתולה, אבל השימוש שנעשה בה מלמד שתמיד מדובר בנערה בתולה". נוסף על כך, "התנ"ך אף פעם לא משתמש במילה עלמה כשהוא מדבר על אשה נשואה, אלא תמיד כשהכוונה היא לאשה לא נשואה". נבדוק את מראי המקום שבהם מופיעה המילה. #### בראשית כ"ד 43 בבראשית כ"ד אליעזר מגיע לנחור, ומתפלל שאלוהים יעזור לו למצוא את האשה הנכונה לבנו של אברהם. בפסוק 16 מתוארת רבקה כ"נערה טובת מראה מאוד, בתולה, ואיש לא ידעה". בהמשך אליעזר מתייחס אליה כאל "העלמה" (פס' 43). #### שמות ב' 8 ריצ'ארד ניסן כותב על פסוק זה: בשמות ב' מסופר שבת פרעה משתה את משה מן המים. אחותו של משה, מרים, עמדה מנגד וצפתה במתרחש. ואז היא רצה אל בת פרעה והציעה לה למצוא עבורה אשה עברייה (את אמה), בכדי שתיניק את התינוק. "ותאמר לה בת פרעה: 'לכי', ותלך העלמה ותקרא את אם הילד". התיאור של מרים בפס' 4 מעיד שהיא לא היתה מבוגרת בהרבה ממשה. עצם העובדה שהיא עדיין חיה אז בבית הוריה מאשר את העובדה הזאת. פסוק זה מלמד שכל מרכיב ביולוגי של הבתולין שקיים במונח עלמה כלול במשמעות של קבוצת הגיל שהמונח מעיד עליה. מרים אחות משה היתה נערה בתולה. #### תהילים ס"ח 26 בפסוק זה, "עלמות תופפות" הן חלק מהתהלוכה המלווה את המלך אל ה"קודש". ניסן אומר שאין ספק שהעלמות "אינן זונות או נשים מופקרות, אלא משרתות קדושות של אלוהים , ואם כך, הן בתולות. חוץ מזה, לפי המנהג השמי, נשים רווקות לקחו חלק בתהלוכת חתונה ובאירועים חגיגיים. אם כך, העלמות שלקחו חלק בתהלוכה היו בתולות" (138 ,V , Niessen). #### משלי ל' 19 המחבר מפרט ארבעה דברים ש"נפלאו ממנו" – "דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי ציר, דרך אונייה בלב ים ודרך גבר בעלמה. בפס' 20 הוא יוצר הקבלה ניגודית בין העלמה לאשה המנאפת" (7 ,II ,Hindson). הינדסון מביא את פרשנותו למשלי ל' 19, ומציין ש"הסמיכות של הפסוקים הבאים בידי המהדיר יוצרת ניגוד בין הברכה הטבעית ששורה בחייה של הנערה המוסרית לבין הרוע של האשה הנואפת. אם כך, התמונה שלפנינו היא של נערה בתולה" (7 ,II ,Hindson). כפי שאוניה בים ונחש הזוחל על סלע לא משאירים סימן, כך גם גבר המחזר אחרי עלמה לא משאיר סימן בעלמה – שהרי אין הם יכולים לקיים יחסי מין (מאחר והיא עלמה – לא נשואה לו). #### שיר השירים א' 3 בקטע זה מתוך שיר האהבה אשר לשלמה, הכלה אומרת על חתנה, "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך , על כן עלמות אהבוך". ג'ק דיר מסביר, "שמו של האדם העיד על אופיו ועל המוניטין שלו (השווה עם שמ"ב ו' 9). כלומר, ההשוואה בין שמו של שלמה לשמן טוב (בושם) פירושה שאופיו היה נעים הליכות ומושך בעיני השולמית. מסיבה זו, היא אמרה, רבות נמשכו אליו" (1012 ,1011 ,55 ,Deere). הנשים האחרות שנמשכו לחתן בשל אופיו "לא היו נשים נשואות, אלא נערות שהשתוקקו לבעל אך לא הצליחו לזכות בו. המילה (עלמה) במקרה זה, מרמזת על בתולין" (140-41 ,V ,Niessen). #### שיר השירים ו' 8 בפסוק זה מוזכרות שלוש קטגוריות של נשים שגרו בהרמון המלך: מלכות, פילגשים ועלמות. ניסן מציין כי: המלכות היו מן הסתם נשואות, ומעמדן של הפילגשים היה דומה לזה של נשים חוקיות בימינו. העלמות ככל הנראה מנוגדות לשתי הקבוצת האלה, ולפיכך הן לא נשואות, הן עמדו לשירותן של המלכות, ובסופו של דבר נועדו להיבחר כנשים למלך. לפיכך טבעי להניח שהן היו בתולות. יש לכך אישור בפרק ב' של מגילת אסתר. אחשוורוש אסף מספר רב של בתולות (מרחבי הממלכה), במטרה לבחור מביניהן מלכה חדשה (ב' 4-1). הטוהר של הנשים היה כה חיוני, עד שהן נאלצו לעבור תהליך של טוהרה ומירוק שנמשך שנה תמימה (ב' 13-12) לפני שהובאו אל חדר המלך. לא היה כל ספק בדבר היותן בתולות; זה היה דבר ברור מאליו. ר' דיק ווילסון חקר את השימושים השונים של המילה עלמה בתנ"ך, והגיע לשתי מסקנות: "ראשית, ככל הידוע לנו, המילה עלמה לעולם אין כוונתה 'אשה צעירה נשואה' ; שנית, מאחר שהחוק והשימוש הרווח במילה יוצאים מתוך הנחה שכל 'עלמה' היא בתולה ומוסרית, אלא אם כן הוכח אחרת, יש מקום להניח שרבקה והעלמה שעליה מדובר בישעיהו ז' 14, וכן כל העלמות האחרות, היו בתולות, אלא אם כן מישהו יכול להוכיח שזה לא כך" (316 ,M'AI ,Wilson). לסיכומו של עניין, כל פעם שבה התנ"ך מזכיר את המושג "עלמה" אין מדובר באישה שהיא לא בתולה. וויליס ג' ביצ'ר מביע את אותה דעה במאמרו הקלאסי the of Prophecy The Mother Virgin ("הנבואה אודות האם הבתולה"), "המילונים העבריים מלמדים שהמילה עלמה (שבישעיהו ז' 14 תורגמה בשפות השונות ל"בתולה") עשויה להצביע על כל אשה צעירה, בין שמדובר בבתולה ובין שלא. כך זה ללא ספק כשמדובר בנגזרות של המילה , אבל המקרא משתמש במילה במשמעות של בתולה, וכך זה בכל פעם שבה ניתן לקבוע בוודאות את משמעותה" (179-80 ,PVM ,Beecher). ###  משמעות המילה "עַלְמָה" בתרגומי תנ"ך #### ספטואגינטה תרגום הספטואגינטה, או "תרגום השבעים" (בלטינית Septuaginta או LXX) הוא השם הניתן לתרגום התורה, שהיה למעשה התרגום הראשון לספר תנ"כי כלשהו. מאוחר יותר נתרחב השם והוכללו בו התרגומים היווניים לכלל ספרי המקרא, וכן לחיבורים נוספים שאינם נכללים בקאנון העברי. התרגום אשר הושלם במאה השנייה לפני הספירה הוא במקורו תרגום שנעשה על ידי רבנים\\מלומדים יהודים, עבור יהודי אלכסנדריה, ששפתם באותם ימים הייתה יוונית. סיפור מפורט על התהוות התרגום נמצא במקור החיצוני הידוע בשם "איגרת אריסטיאס". סיפור זה, שגרסות שונות שלו מופיעות גם במקורות התלמודיים, מספר על שבעים ושניים זקנים יהודים, שהוזמנו לאלכסנדריה על ידי אוליגרך מצרים תלמי השני (פילדלפוס, מלך בין השנים 285 לפנה"ס עד 247 לפנה"ס), בכדי לתרגם את התורה, לצורך צירופה לספרייה הגדולה באלכסנדריה. על פי הסיפור, לשבעים ושניים הזקנים ניתנו תנאים פיזיים נוחים למעשה התרגום. המלומדים הושבו בחדרים שונים במטרה לראות האם יתקבלו תרגומים שונים, אך המלומדים תרגמו את התורה באופן זהה למדיי. מלבד אגרת אריסטיאס והמקורות התלמודיים, מופיע הסיפור גם בחיבור של אפיפניוס מסלמיס (403-320 לספירה) – על מידות ומשקלות. בתרגום הספטואגינטה מתורגמת המילה "עַלְמָה" – הן בבראשית כ"ד 43 והן בישעיהו ז' 14 למילה "בתולה" (ביוונית: παρθένος), וזאת לפני זמנו של ישוע ועל ידי מלומדים יהודים.  מה שנותן לנו אפשרות לראות שרעיון "המשיח מבתולה" איננו רעיון נוצרי או פאגאני אלא רעיון יהודי תנ"כי לכל דבר. #### הפשיטתא הסורית הפשיטא (או הפשיתא) הוא תרגום התנ"ך בלשון הסורית, אשר מאוחר יותר נוסף בו גם תרגום הברית החדשה. השם פשיטא מפני שהוא תרגום מילולי ללא פירוש, וכדי להבדילו מן התרגומים בספר Hexapla של אוריגינס. הפשיטתא שלפנינו נזכרה בפי אבות הכנסיה במאה הרביעית, וביחוד ע"י אפרים הסורי. יש מסורה כי אבנר מלך אודיסא שלח שליחים לארץ ישראל לתרגם לו את התנ"ך לסורית. אבנר היה בן מונבז ואמו הייתה הליני המלכה. לדעת החוקרים, אבנר הוא איזאטיס מלך אדיאביני (זוטס מלך חדייב) שמזכיר יוסיפוס (קדמוניות ס"כ פ"ג ד') כי שלח חמשת בניו לירושלים ללמוד לשון היהודים וחכמתם. איזאטיס קרא בתורת משה, ואפשר שקרא את התרגום הסורי הנודע עתה בשם פשיטתא (עי' גרץ געשיכטע ח"ג 405). לפי זה היה התרגום הסורי של התורה מצוי במאה הראשונה, ובמאות שאחריה הוסיפו לתרגם גם נ"ך, ואח"כ את הברית החדשה. התרגום כולו הושלם במאה הרביעית בזמן אפרים הסורי. הפשיטתא תורגמה מעברית בעזרת חכמי ישראל, לפי מסורות שנהגו אז בא"י. (אוצר ישראל לי"ד איינענשטיין) #### הוולגטה הלטינית הוולגטה נעשתה בחסות הירונימוס (420-325 בערך), שיצר מכל התרגומים הלטיניים תרגום הומוגני משופר. העבודה נעשתה בין השנים 405-390, והירונימוס הסתייע רבות ביהודים שהכיר. תרגום הספרים הראשונים שטיפל בהם (נביאים ראשונים, שמואל ומלכים) נעשה בצמוד לטקסט העברי. הפשיטא, הוולגטה ותרגום השבעים כולם מתרגמים את המילה "עלמה" ל-parthenos ביוונית, או למקבילות שלה – בתולה ו-Virgo. ### פירושה של הברית החדשה "כָּךְ הָיְתָה הֻלֶּדֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ: מִרְיָם אִמּוֹ הָיְתָה מְאֹרֶסֶת לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם הִתְאַחֲדוּ נִמְצְאָה הָרָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. יוֹסֵף בַּעֲלָהּ, שֶׁהָיָה צַדִּיק וְלֹא רָצָה לְהַצִּיג אוֹתָהּ לְחֶרְפָּה, הֶחְלִיט לְשַׁלֵּחַ אוֹתָהּ בַּסֵּתֶר. בְּעוֹד שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בָּזֶה נִראָה אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה בַּחֲלוֹם וְאָמַר: "יוֹסֵף בֶּן דָּוִד, אַל תַּחְשֹׁשׁ לָקַחַת אֵלֶיךָ אֶת מִרְיָם אִשְׁתְּךָ, כִּי אֲשֶׁר הוֹרָה בָּהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא. הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם." כָּל זֶה אֵרַע לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁדִּבֵּר אֲדֹנָי בְּפִי הַנָּבִיא: "הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל." לְאַחַר מִכֵּן הֵקִיץ יוֹסֵף מִשְּׁנָתוֹ וְעָשָׂה כְּפִי שֶׁצִּוָּהוּ מַלְאַךְ יהוה. הוּא לָקַח אֵלָיו אֶת אִשְׁתּוֹ מִבְּלִי שֶׁיָּדַע אוֹתָהּ עַד אֲשֶׁר יָלְדָה בֵּן, וְקָרָא אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ." (מתי א' 18:25) בבשורת מתי פרק א' פסוקים 23-18 מתוארים המאורעות שקדמו להולדת ישוע מהבתולה מרים, שהרתה דרך רוח הקודש. הכתוב מציין במפורש שלידה זו הייתה התגשמות דברי הנביא ישעיהו בפרק ז' פסוק 14. - הריון של בתולה הינו אות שרק אלוהים לבדו מסוגל לחולל, ואלוהים השתמש במרים בת יוסף להיות אותה "עלמה" עליה התנבא ישעיהו בפסוק 14 של פרק ז'. - התינוק ישוע, הוא "עִמָּנוּ אֵל" ("אלוהים איתנו"), שמו מלמד על היותו אלוהי. ### דקדוק וסמנטיקה בדיקה מדוקדקת של כמה מילות מפתח בפס' 14 מראה שהמילה "הרה" באותם הפסוקים איננה 'פועל', אלא שם תואר נקבי, המחובר למילה אחרת – 'יולדת' – בבינוני פועל, ושתיהן יחד מלמדות שהנביא רואה בעיני רוחו את האירוע" (8 ,II ,Hindson). המילה והבניין שהנביא משתמש בהם דומים למה שאמר מלאך אלוהים להגר, כשברחה למדבר מאות שנים קודם לכן, "הנך הרה ויולדת בן" (ברא' ט"ז 11). ברור שיש לראות את הזמן המילולי של המילה הרה במשמעות של הווה… גורם הזמן חשוב מאוד להבנת הפסוק. אם משמעות המילה עלמה היא בתולה, ואם עלמה זו היא כבר הרה ועומדת ללדת בן, הרי שהנערה עודנה בתולה, למרות שהיא עומדת להיות אם. יש לחשוב על הסתירה שעלולה להיות בפסוק זה אם הוא לא מתייחס ללידה היחידה בהיסטוריה מבתולה, כלומר ללידתו של ישוע. הבתולה הרה. איך זה שהיא בתולה והרה בו זמנית? הכוונה היא שהילד שלה יוולד בדרך נס, ללא התערבות של אב בשר ודם, ושלמרות ההיריון האם עדיין תיחשב לבתולה. המילה עלמה ("בתולה") מרמזת על מצב נוכחי של בתולין, ממש כשם שהמילה הרה מלמדת על מצב נוכחי של הריון. אם הפעולה המילולית היתה בזמן עתיד, לא היתה כל הבטחה לכך שהבתולה שתלד בן בעתיד, אכן תישאר בתולה ולא אשה. אבל אם הכוונה היא ש"בתולה ילדה בן" ונשארה גם בתולה וגם אם (אמא), אין מנוס מהמסקנה שמדובר בלידה מבתולה. ### למי הנבואה? 'שמעו נא בית דוד'. נראה שהשימוש בלשון רבים בפס' 14 – 'לכם', קשור לאמירה הקודמת בלשון רבים (בפס' 13). מאחר שההקשר מלמד שהשושלת של בית דוד היא שעמדה בסכנה בשל הפלישה הצפויה, נדמה כי ראוי לראות בשימוש ב'לכם' בלשון רבים הוכחה לכך שהאות נועד ל'בית דוד' ". כמה מחוקרי המקרא והברית החדשה מתנגדים למסקנה הזו בטענה שנבואתו של ישעיהו "נועדה להיות אות שאלוהים נתן למלך אחז, כהוכחה לכיבוש הממלכה הצפונית והממלכה הדרומית בידי מלך אשור. מאחר שלידת הילד נועדה לתת אות לאחז, הגיוני להסיק שהלידה התרחשה בימיו. ואם כך, ישעיהו ז' 14 היה צריך להתגשם לפחות באופן חלקי כבר אז". למרות שיש המוצאים היגיון בדיעה הזו, אני חושב שהיא לוקה בחסר בכמה נקודות. ראשית, דעה זו חייבת למצוא פירוש למילה עלמה, שלא מחייב שתהיה לה משמעות של בתולין. בלי פירוש כזה, חסידי הדעה הזו חייבים למצוא את הבלתי אפשרי: שתי לידות מבתולה במהלך ההיסטוריה – אחת בימיו של אחז והשנייה במקרה של מרים אם ישוע. אבל כבר ראינו את שפע העדויות התומכות במסקנה ההפוכה. העובדות מלמדות שהעלמה שעליה מנבא ישעיהו היא בתולה צעירה בגיל הנישואין, לא רק אשה צעירה. העלמה של ישעיהו היא ללא ספק בתולה שהרתה. שנית, אלה שדוגלים בהתגשמות מיידית של נבואות אינם מתייחסים ברצינות מספקת לזמנים שמופיעים בישעיהו ז' 14, ושתומכים במסקנה שהעלמה תהיה בתולה והרה בו זמנית. שלישית, האות שישעיהו מנבא הוא על טבעי, לא אות טבעי. אם העלמה שהוא מדבר עליה תהרה בעקבות מגע מיני עם גבר, איזה אות יש כאן שיכול לאמת את דברו של אלוהים? יש צורך בנס, והנס בא לידי ביטוי בלידתו של בן מבתולה. רביעית, ההקשר הרחב יותר של ישעיהו ו'-י"ב מלמד שהילד עמנואל, העתיד להיווצר ברחמה של בתולה, צריך להיות אדם שהוא גם אלוהי, לא סתם אדם (ראה ישע' ט' 6-5, י"א 16-1). אף אדם אחר בהיסטוריה לא יכול למלא את הדרישה הזו, חוץ מישוע. וחמישית, הנבואה בישעיהו ז' 14 מתייחסת אל אחז כאל מי שעמד אז בראש בית דוד ושושלת המלכים שבאה בעקבותיו. באופן חלקי הנבואה נועדה להבהיר לאחז ולצאצאיו שבית דוד ימשיך ויתקיים גם אחריהם. מדובר בהתגשמות מאוחרת של הנבואות, ולא בהתגשמות מוקדמת שלהן. אחז ואנשי החצר שלו חשש, מהכחדתו של בית דוד והחלפת המלך על ידי אחד ממלכי אשור. אבל ככל שהזמן שנדרש להתגשמות הנבואה שניתנה לבית דוד יהיה ממושך יותר, כך יארכו ימיה של השושלת שצאצאיה יחזו בהתגשמות הנבואה. אלכסנדר אמר את הדברים הבאים: "…ההבטחה שישוע יוולד ביהודה למשפחת המלכות היתה עשויה לשמש לאחז כאות לכך שהממלכה לא תגווע בימיו, והמועד שבו יתממש האות היה רחוק דיו מכדי שיהפוך למגוחך או לבלתי הולם. ככל שהתגשמותו רחוקה יותר, כך בטוחה יותר ההבטחה להמשכיות קיומה של יהודה, ההבטחה שהאות נועד להבטיח". (258 ,YBOTI ,Feinberg). ### ההבטחה וחז"ל למרות הנוהג המקראי, בבראשית ג' 15 מופיעה בבירור הקביעה שהגואל העתיד לבוא הוא מזרע האישה, לידתו תחושב על פי אימו. מסיבה שאיננה מפורטת כאן, האב אינו נחשב, דבר זה נוגד לחלוטין את ההשקפה המקראית. ברור מתרגום יונתן ומתרגום ירושלמי שקטע זה נחשב לקטע המדבר על המשיח. נראה גם כי הביטוי התלמודי "פעמי המשיח"  נשאב מפסוק זה. ספר בראשית אינו מסביר כיצד או מדוע ניתן לכנות את הגואל "זרע האישה". לשם כך יהיה עלינו לפנות למקומות אחרים, מאות שנים אחר כך קם לישראל נביא בשם ישעיהו. בחלקו נפל התפקיד להסביר למה ומדוע מחושב אילן היוחסין של המשיח על פי אימו. ישעיהו כותב: 'לכן ייתן ה' הוא לכם אות, הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנואל" (ז' 14) שהרי זה הפסוק שעליו אנו מנסים לשפוך אור. לידת האדם שמדובר בו בקטע זה מתוארת באות. מכאן ברור שיש דבר מה יוצא דופן בלידה זו. במילים אחרות, היא לא לידה רגילה כי לידה כזו לא יכולה לשמש אות, היא חייבת להיות לידה ייצאת דופן באופן כלשהו. עצם קיומו של עם ישראל החל באות הקשור בלידה. הכתובים מספרים שיצחק נולד אחרי שאברהם ושרה עברו את הגיל בו יכלו לצפות לילדים. אברהם היה בן 99 ושרה בת 89 כאשר הבטיח להם אלוהים ששרה תלד בן (בראשית י"ח). לידה זו נועדה להיות האות שאלוהים אכן יקיים את בריתו עם אברהם ויעשה אותו לגוי גדול. כעבור שנה התגשם האות בלידתו של יצחק. האות שימש כדי לחזק את הברית. הלידה הייתה כרוכה בנס. לידת הבן המתואר בקטע נועדה גם היא להיות אות, משמע- לידה יוצאת דופן. לידה זו אינה יוצאת דופן מפאת גיל האם, אלא כי ייחודו של האות יהיה בכך שהבן ייוולד לבתולה. כאמור, בנקודה זו מתעורר הויכוח האחר, שהרי הרבנים טוענים שהמילה העברית "עלמה" אין פירושה "בתולה", כי אם "אישה צעירה". (בן-דוד, מ. 2008, על פתחה של רומי) אלא שאין הם משכילים להסביר כיצד ייתכן שלידה של אישה צעירה (מאורע המתרחש בכל רגע נתון) יכול לשמש אות. הרבנים מצטטים את רש"י כמי שמפרש את המילה עלמה כ"אישה צעירה". רש"י אכן מייחס את ישעיה ז' 14 לאישה צעירה, (הוא כנראה נהג כך מאותה סיבה שייחס את ישעיה נ"ג לישראל ולא למשיח). אולם לא תמיד פירש רש"י את המילה עלמה במובן של "אישה צעירה". מלה זו מופיעה גם בשיר השירים א' 3, ו' 8, ובפסוקים אלה פירש רש"י את עלמה כאילו שהכוונה לבתולה. יתר על כן, רש"י עצמו מציין שפרשנים יהודיים רבים בתקופתו הבינו את העלמה בישעיהו ז' 14 כבתולה. קל להבין מדוע ירצה לנקוט עמדה שונה במקרה זה: הוא היה עסוק בפולמוס נגד המשיחיות, לכן נקט עמדה מנוגדת לדעה המקובלת בזמנו, ולזו שבעצמו נקט במקרה אחר (פרוכטנבאום, א. 2002 עמ' 37). לסיכום, ביסוס ההנחה שנבואת ישעיהו מדברת על בתולה, איננה על האם המילה עלמה פירושה בתולה בלבד, עצם העניין שהאות הוא שאישה תוליד צריכה לעורר בנו עניין, שהרי איזה מין אות זה אם אישה נכנסת להריון, בכל מקום בעולם ובכל רגע נשים יולדות בנים ולכן עצם המילה 'אות' מזמינה לידה שאיננה טבעית או רגילה. אף פירוש אחר לא עושה צדק עם המילה או עם הקשרה הספרותי, החברתי או ההיסטורי. אם כך, רעיון לידתו של ישוע מבתולה, כפי שהוא מוצג בברית החדשה, עומד בקו אחד עם המסר והנבואות על המשיח שבתנ"ך. הסיבה הטובה ביותר מדוע לא לקבל פרשנות זו היא על מנת לדחות את משיחיותו התנ"כית והיהודית של ישוע בן יוסף מנצרת. ### אבל לרבנים יש כיום פרשנות אחרת הרבנים טוענים שהנבואה בישעיהו ז' 14 אינה מנבאת על לידה מבתולה ואינה קשורה כלל לישוע, אלא מדברת על משבר שאירע 700 שנה לפני הולדתו של ישוע. למרות שהוויכוח ממשיך בין המלומדים מהדתות השונות בקשר למשמעות המדויקת של הנבואה בישעיהו ז' 14 (בין המלומדים היהודים עצמם אין הסכמה, כמו גם בין המלומדים המשיחיים), המשמעות הכללית ברורה: הנביא מדבר על מאורע על-טבעי בעל חשיבות גדולה לבית דוד – על לידתו של בן מלוכה. כאשר קוראים את הנבואה בהקשר הרחב יותר של ישעיהו ז' 11, לא קשה לראות מדוע הנבואה בישעיהו ז' 14 מתקבלת כנבואה משיחית. לכן הייתה למתי (ראשון בכתבי הברית החדשה) סיבה טובה לצטט את הפסוק הזה כמתייחס ללידתו של ישוע המשיח. בכל זאת זו היא שאלה הוגנת, וכדי לענות עליה נכנס יותר לעומק. המתנגדים לאמונה המשיחית בישוע מתקיפים לעיתים קרובות את הפסוק בישעיהו ז' 14 בטענה שמשיחיים מתייחסים אליו כפסוק "מרכזי" בנבואות המשיחיות שהתגשמו בברית החדשה, כפסוק שמצוטט יותר מתריסר פעמים על ידי מחברי כתבי הברית החדשה, המפרשים אותו שם בצורה שגויה. אולם למעשה, הפסוק מצוטט רק פעם אחד בכל כתבי הברית החדשה, וכשמבינים אותו נכון – במושגים של הנבואה המקורית של ישעיהו והציטוט של מתי – ניתן לראות שהפירוש המשיחי הגיוני ביותר. נתחיל עם ההקשר המקורי בתנ"ך, שנכתב יותר משבע מאות שנה לפני לידתו של ישוע. אכן היה זה בזמן שאנשי מלכות יהודה נמצאו במשבר. אחיהם ממלכות ישראל בצפון עמדו להתקיף אותם, אליהם חברו הארמים. צבאות האויב הללו התקדמו לכיוון ירושלים, במטרה לכבוש את העיר, להוריד את המלך מכיסאו (עלינו לזכור שכל מלך שמלך ביהודה היה יורש עצר מבית דוד), ולהמליך במקומו מלך משלהם. האיום להשמדת המלוכה של בית דוד היה כה גדול שהמילים "בית דוד" מופיעות פעמיים בפרק ז' (פסוקים 2 ו13) להדגשה. הדבר מקבל משמעות רבה עוד יותר לנוכח העובדה שמלבד הפרק הזה בישעיהו, המילים הללו מופיעות רק שלוש פעמים נוספות בכול שאר 165 הפרקים של הנביאים הראשיים (פעמיים נוספות בישעיהו ט"ז 5, כ"ב 22, פעם אחת בירמיהו פרק כ"א 12, ואף לא פעם אחת ביחזקאל). ההתקפה שהאויב תכנן הייתה לא פחות מאשר התקפה חזיתית על השושלת שאלוהים ייסד, השושלת ממנה היה עתיד לבוא המשיח. למרבה הצער, המלך משושלת דוד באותו הזמן, אחז, היה איש חסר אמונה שהיה מוכן לשכור אנשי צבא זרים כדי לעזור לו במלחמה במקום להסתמך על אלוהים. ולכן שלח אלוהים את הנביא ישעיהו כדי לדבר עם המלך החלש מבית דוד, להפציר בו לשים את יהבו אך ורק באלוהי ישראל, והבטיח לו שאויבי יהודה יובסו. "כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה:  לֹא תָקוּם, וְלֹא תִהְיֶה. כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק, וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין; וּבְעוֹד, שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, יֵחַת אֶפְרַיִם, מֵעָם. וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן, וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן-רְמַלְיָהוּ; אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ" (ישעיהו ז' 7-9). עם זאת סרב אחז לעמוד איתן באמונה, גם כאשר אלוהים הציע לתת לו אות בקנה מידה על-טבעי: "שְׁאַל-לְךָ אוֹת, מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; הַעְמֵק שְׁאָלָה, אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה" (ישעיהו ז' 11). אחז חסר האמונה לא חפץ בזאת, ולכן גער בו אלוהים במילים הללו: "וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא בֵּית דָּוִד \[שימו לב שהמלך אחז מייצג פה את בית דוד, לכן הוא מפנה את טענתו בגוף רבים ולא רק כלפי אחז לבד\]: הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים, כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת-אֱלֹהָי. לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא, לָכֶם–אוֹת: הִנֵּה הָעַלְמָה, הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ, עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ז' 13-14)זוהי אחת מהנבואות הידועות ביותר! הפסוקים הבאים, המכילים בבירור אלמנטים של משפט אלוהים כמו גם ישועתו, אינם ידועים או מצוטטים באותה מידה של תכיפות, אך הם בהחלט רלוונטיים: "חֶמְאָה וּדְבַשׁ, יֹאכֵל \[אותו עמנואל\] לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע, וּבָחוֹר בַּטּוֹב. כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר, מָאֹס בָּרָע–וּבָחֹר בַּטּוֹב: תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ, מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ. יָבִיא יְהוָה עָלֶיךָ, וְעַל-עַמְּךָ וְעַל-בֵּית אָבִיךָ, יָמִים אֲשֶׁר לֹא-בָאוּ, לְמִיּוֹם סוּר-אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה: אֵת, מֶלֶךְ אַשּׁוּר". \[זכור שאחז הביט אל האשורים במקום אל אלוהים, כדי שיושיעו אותו מהאיום הצבאי שהיה עליו, כמה אירוני!\] (ישעיהו ז' 15-17). ### מיהו אותו עמנואל? יש הטוענים שלנביא ישעיהו נולד בן; יש הטוענים שמדובר בבן שנולד למלך אחז; יש הטוענים שבן ייוולד לאישה מסוימת מיהודה בזמן המסוים בו נכתב הפסוק, אף כי היא אינה מוזכרת בשם. הפסוק אינו מפרט בדיוק למי הכוונה (למרות שבישעיהו ח' 8 ו-10 מופיעה המילה עמנואל). בכל זאת הגיוני שהולדתו של הילד קשורה לעתיד בית דוד, מהסיבות הבאות: 1. האיום העיקרי ממלכת ישראל ואשור, אויבי יהודה בפרק הנ"ל, היה שיורידו מכיסא המלכות את המלך מבית דוד וימליכו במקומו מלך משלהם. 2. אלוהים עצמו אמר באופן חד משמעי שהוא ייתן אות לבית דוד חסר האמונה, והאות יהיה הולדת בן. 3. בפרקים הבאים בישעיהו, במיוחד פרקים ט' ו-י"א, מופיעות כמה מהנבואות המשיחיות המשמעותיות ביותר בכול התנ"ך, שבמרכזן לידה על-טבעית של מלך חדש מבית דוד. נחזור לדון בפסוק 14 מישעיהו ז' בהרחבה לאחר שנדון בעוד כמה שאלות. #### מהו האות העל-טבעי אותו ייתן אלוהים? יש הטוענים שהאות נמצא במילה עמנואל, שאלוהים אשר עמנו יציל אותנו; יש הטוענים שהאות הוא שאימו של הילד תתנבא בפעם הראשונה בחייה (על ידי נתינת השם עמנואל לבנה היא תיתן השראה לעם, אך אין בכך דבר על טבעי כי היא כבר תדע מהנבואה מה יהיה שמו); יש הטוענים שניתן לדעת על טיב האות מהפסוקים 14-17 באותו הפרק. במילים אחרות, ייוולד בן בשם המשמעותי עמנואל, ולפני שיגיע לגיל מסוים, אלוהים יביס את אויבי יהודה; יש הטוענים שהאות הוא בדיוק ההיפך, זאת אומרת שלפני שהבן המובטח יגיע לגיל מסוים, יהודה תיהרס; יש הטוענים שהאות עצמו הוא הלידה העל-טבעית של הבן, כי האישה שתישא בבטנה את עמנואל תהיה בתולה. דבר אחד ברור כשמש מהפסוק: האות חייב להיות מפעולה והתערבות אלוהית, היות ואחז ציער את אלוהים על ידי סירובו לקבל אות ממנו כשביקש "הַעְמֵק שְׁאָלָה, אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה," וכתוצאה מכך אלוהים אמר שהוא עצמו ייתן לאחז אות. וצריך שיהיה זה אות אדיר! #### האם פירוש המילה עלמה הוא "בתולה"? אנו מגיעים לשאלה בה דנו באין סוף דיונים במשך מאות שנים. כמאמין מסור בישוע המשיח – תשובתי כנראה תפתיע אותך. למרות שניתן לייחס את המילה עלמה לבתולה, פירושה אינו בדיוק בתולה. בעיקר משתמשים במילה עלמה כדי לתאר צעירה לפני בגרות ולא בקשר לצניעות מינית. העובדות די ברורות: 1\) המילה 'עלם', שהיא מין זכר למילת הנקבה 'עלמה', מופיעה בתנ"ך פעמיים (שמואל א י"ז 56, כ' 22) ופירושה נער צעיר, בלי קשר להיותו בתול. אם נמיר את המילה עלם ב"בתול" באחד משני הפסוקים הללו, נראה מיד כמה הדבר מגוחך. לדוגמא, בשמואל א' י"ז 56, שאול המלך רוצה לדעת פרטים נוספים על דוד לאחר שזה הרג את גלית. האם שאול אמר, בן מי זה הבתול? כמובן שלא! הוא פשוט שאל, "…בן מי זה העלם?" כי פירוש המילה עלם הוא "נער צעיר," לא "נער בתול". 2\) מקור המילים עלם לזכר ועלמה לנקבה אמור לנבוע משורש שמי שפירושו כביכול מתייחס לבתולים. 3\) בשפות שמיות אחרות פירוש המילה עלמה אינו בבירור "בתולה." בתנ"ך פירוש המילה עלמה אינו במפורש בתולה. חוץ מהפסוק בישעיהו ז' 14, המילה מופיעה בתנ"ך שש פעמים, בארבעה פעמים מתוכן התרגומים המשיחיים הקונסרבטיבים אינם מתרגמים אותן במילה "בתולה." מדוע? כי אין זה הפירוש המילולי של המילה. 5\) המילה הקרובה 'עלומים' מופיעה בישעיהו נ"ד 4 ובתהילים פ"ט 46 ומתורגמת בגרסאות המשיחיות כ"צעירוּת" (לא "בתוליות") אך אותם תרגומים מתרגמים את המילה "עלמה" בישעיהו ז' 14 ל"בתולה." הפירוש המדויק של המילה עלמה קשור לצעירוּת ולא צניעות מינית. 6\) בארמית, המילה עלימה (עלמה) מתייחסת לאישה פעילה מינית. אם נאמר זאת בפשטות, ישנן נשים בנות חמישים שמעולם לא קיימו יחסי מין עם גבר, לכן הן בתולות בנות חמישים, כי להיות בתולה קשור לצניעות מינית ולא לגיל. אך לא ניתן לכנות בתולה בת 50 כעלמה, היות והשורש העברי של המילה עלמ קשור יותר לגיל והתפתחות מינית (למשל של גיל לפני בגרות) מאשר לצניעות מינית או בתוליות. "בדיוק כך," אתה אומר. "אם ישעיהו היה רוצה לדבר על לידה מבתולה, היה משתמש במילה בתולה, המבטאת בדיוק וללא ספק את מצבה הבתולי." לאו דווקא! אין מילה יחידה בתנ"ך שבכול מקום ובכול מקרה ומקרה פירושה אך ורק "בתולה" (בלטינית "וירגו"). בעוד שלעיתים קרובות בתנ"ך (בעברית) פירוש המילה בתולה הוא אכן בתולה שלא ידעה איש, לעיתים קרובות יותר אינה מדברת על בתוליות אלא פירושה שם "אישה צעירה – עלמה". למעשה, מתוך חמישים פעמים שהמילה בתולה מופיעה בתנ"ך, התרגומים באנגלית מפרשים זאת שלושים ואחת פעמים ל"עלמה" ולא "בתולה"! פירוש הדבר שיותר משלוש מתוך חמש פעמים בהן מופיעה המילה עלמה בתנ"ך שלנו, היא מתורגמת על ידי התרגומים של ימינו לתנ"ך העברי ל"עלמה" ולא "בתולה". הוצאת Stone של התנ"ך, המשקפת את הלימודים של היהדות הרבנית מסורתית דתית, אף היא מתרגמת לעיתים קרובות את המילה "בתולה" ל"עלמה". גם כאשר התרגום הנכון הוא "בתולה" הוא מלווה בדרך כלל במשפט מפרש, כמו במקרה של בראשית כ"ד 16: "וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד–בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ." המילה בתולה כתובה במפורש ואין צורך לתת פירוש נוסף המסביר שמדובר בנערה שלא קיימה מעולם יחסי מין עם גבר. בשימוש השפה האנגלית הרגילה לא אומרים: "האישה הצעירה הייתה בתולה, והיא מעולם לא קיימה יחסי מין בחייה." כמה מיותר לחזור שוב על פירוש המילה בתולה! איזו בתולה אחרת יש? חשוב על האבסורד שבתרגום המילה בתולה לבתולה כאשר מובן שהיא כזאת מעצם המילה, לכן משתמשים במילה עלמה, שבימי התנ"ך הייתה בתולה. לכן בתרגומים יהודים (לא נוצרים) לאנגלית כמו NJPSV והוצאת Stone משתמשים במילים כמו "עלמה" ומילים נרדפות – במקום במילה "בתולה" להלן כמה דוגמאות: • "בּוֹשִׁי צִידוֹן–כִּי-אָמַר יָם, מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר:  לֹא-חַלְתִּי וְלֹא-יָלַדְתִּי, וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים–רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת." (ישעיהו כ"ג 4) תרגום NRSV היהודי לאנגלית מתרגם את המילה "בתולות" עלמות צעירות. תאר לעצמך שתרגום המילים "רוממתי בתולות" הוא בדיוק כך באנגלית והורים אומרים "גידלתי (או רוממתי) בחורים ובתולות." • "זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית, וְעַל-כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-עָלָיו הַתָּו אַל-תִּגַּשׁוּ, וּמִמִּקְדָּשִׁי, תָּחֵלּוּ; וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת. (יחזקאל ט 6 כמו כן ראה דברי הימים ב' ל"ו 17,) בדרך כלל בתנ"ך נהוג להשתמש במילה בתולה כהקבלה למילה בחור, ולא נער בתול צעיר, כפי שהמילים מופיעות בפסוק הנ"ל ביחזקאל. כוונת המילה בתולה בפסוק הנ"ל אינה להראות שהנערה הצעירה, או העלמה היא בתולה. במילים אחרות, במטרה להוציאן להורג, הבתולות אינן מופרדות מהעלמות הצעירות כקטגוריה בפני עצמה. אלא שהפקודה היא כוללת: להרוג זקנים, בחורים צעירים ועלמות צעירות (בדרך כלל בתנ"ך הן בתולות,) אימהות וילדיהן. (העובדה אם העלמות הן בתולות לא משנה.) • "בְּרִית, כָּרַתִּי לְעֵינָי; וּמָה אֶתְבּוֹנֵן, עַל-בְּתוּלָה" (איוב ל"א 1) איוב נדר נדר אישי לאדיקות כדי שלא יחטא. ברור שהנדר אינו להבטיח שהוא לא יביט אף פעם בתאווה על בתולה, שכן איך ידע איזו עלמה צעירה נאה ומושכת היא בתולה ואיזו אינה בתולה? לכן ברור שהכוונה היא שאיוב נדר לא להתבונן בתאווה על עלמה צעירה. • "אֱלִי, כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת-שַׂק עַל-בַּעַל נְעוּרֶיהָ." (יואל א' 8) בפסוק הזה הבתולה היא אלמנה שמתאבלת על בעל נעוריה כמו עלמה צעירה. ברור שהאלמנה אינה בתולה. • הפסוק הבא בישעיהו מ"ז 1 מבהיר עוד יותר את הנקודה של תרגום המילה "בתולה": "רְדִי וּשְׁבִי עַל-עָפָר, בְּתוּלַת בַּת-בָּבֶל–שְׁבִי-לָאָרֶץ אֵין-כִּסֵּא, בַּת-כַּשְׂדִּים:  כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ-לָךְ, רַכָּה וַעֲנֻגָּה." כי בכמה מהפסוקים הבאים בפרק כתוב שהבתולה הזאת מתאלמנת ונעשית שכולה באותו היום: "וְעַתָּה שִׁמְעִי-זֹאת עֲדִינָה, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד; לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה, וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל. וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי-אֵלֶּה רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד, שְׁכוֹל וְאַלְמֹן; כְּתֻמָּם, בָּאוּ עָלַיִךְ, בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ, בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד." (ישעיהו מ"ז 8-9) כמובן שניתן לייחס לישראל, לציון ולמדינות השכנות בתנ"ך את המילה בתולות, כאשר בתרגום היהודי באנגלית הן נקראות "עלמות" באותו ההקשר. על כל פנים, הנקודה ברורה: המילה בתולה בתנ"ך לא מעלה מידית דמות של "בתולה שלא קיימה יחסי מין מעולם." אם כך היה הדבר, הפסוקים בנקודות הנ"ל אינם מדברים על בתולה כזאת. כי בפסוקים הנ"ל ראינו בתולות שהן נשואות עם ילדים. ושוב, המושג "בתולה" אינו הנושא עליו מדברים הפסוקים. למעשה, טקסט ארמי עתיק מייחס את המילה "בתולה" אפילו לאישה הרה אבל שאינה יכולה ללדת! לכול הנאמר פה יש חשיבות רבה כאשר אנו חושבים על כך שמתנגדי האמונה המשיחית תמיד אומרים לנו שאם ישעיהו התכוון לנבא על לידה מבתולה, בוודאי היה משתמש במילה "בתולה" ולא "עלמה". לאו דווקא! כי נוכחנו שהתנ"ך לא משתמש בשתי המילים הללו כשלעצמן אך ורק במובן של "בתולה שלא קיימה יחסי מין מעולם." "ובכן," אתה אומר, "סתרתo את עצמכם בטענה שלכם שהעלמה בישעיהו ז' 14 היא בתולה שלא קיימה מעולם יחסי מין. גם אם אתם צודקים בכך שהמילה "בתולה" בתנ"ך לא תמיד בתולה שלא קיימה מעולם יחסי מין, וש"עלמה" היא לא תמיד "בתולה". מה קרה לטענה שלכם לגבי הנבואה המשיחית העיקרית? מה קרה לנבואה על הולדתו של ישוע מבתולה? זו שאלה מצוינת, המובילה אותנו להסביר את המובן האמיתי של הנבואה מישעיהו ז' 14, במיוחד על פי ההיבט של מתי בכתבי הברית החדשה ההולך 700 שנה אחורה. הדבר עמוק יותר ובעל חשיבות גדולה יותר מאשר אתה מעלה על דעתך! עצם העובדה שהנבואה המקורית מעורפלת וקשה להבנה נותנת את המפתח להבנתה לעומק בהיבטו של מתי. מנקודת הראות הנוכחית שלנו, בלתי אפשרי לקבוע במדויק מה היה המובן של הנבואה לאלה ששמעו אותה בזמן שישעיהו ניבא, מלבד העובדה שהובטח אות על-טבעי, לידה בלתי רגילה בעלת חשיבות רבה לבית דוד, אות וסימן להתערבות אלוהית וגאולה, וגערה לכופר והלא מאמין. פירושים רבים מדגישים את שימוש המילים בישעיהו ז' 14 בהכרזה על הלידה, שיש בהן דוגמה החוזרת על עצמה בכמה מהכרזות לידה עיקריות בתנ"ך, והקו המדגיש את החשיבות של ההכרזות הללו: • ההכרזה להגר, פילגש אברהם: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ." (בראשית ט"ז 11) • ההכרזה על הולדת שמשון: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ-יְהוָה, אֶל-הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה-נָא אַתְּ-עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית, וְיָלַדְתְּ בֵּן…כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ–כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל–מִיַּד פְּלִשְׁתִּים… וַיֹּאמֶר לִי, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן; וְעַתָּה אַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל-תֹּאכְלִי כָּל-טֻמְאָה–כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבֶּטֶן עַד-יוֹם מוֹתוֹ." (שופטים י"ג 3, 5, 7.) לידתו של משיח כל ההכרזות הללו על לידות – של ישמעאל, של שמשון, ושל עמנואל – הן בעלות משמעות רבה בתנ"ך, ושלושתן מתחילות במילים וביטויים דומים. הטקסט הפגאני מהעיר אוגרית (צפונה לישראל, היום סוריה), שניכתב לפני בערך חמש מאות שנה לפני ההכרזה של ישעיהו, גם כן רלוונטי כי הוא מכריז על לידה של אל או אלה במילים דומות מאוד למילים בהן משתמש ישעיהו בפרק ז' פסוק, גם שם כתוב שעלמה תלד בן (על פי הדת האוגרית, העלמה ענת הייתה בתולה). כל הנאמר עד כה מצביע על העובדה שהייתה לנביא הכרזה על לידה בעלת חשיבות רבה, במיוחד לבית דוד. הייתה זו תשובתו של אלוהים להתקפה העתידה לבוא על שושלת בית דוד, והייתה אמורה להדגים את הכוח והממשות של אלוהים. מתי, בברית החדשה, מסתכל אחורה בהקשר לנבואה הזאת ורואה כי לידתו של עמנואל על פי הנבואה בישעיהו ז'-ח' היא בעלת חשיבות רבה מאוד. ישנן שתי נבואות עיקריות בישעיהו ט' ו-י"א. לידתו של ישוע הייתה באמת אות על-טבעי, חלק מהאות הוא שהעלמה הייתה אכן בתולה ובכל זאת ילדה בן (מרוח הקודש); וישוע היה עמנו-אל – שם המופיע אך ורק בנבואה הזאת ולא בכול מקום אחר בתנ"ך או בכתבים אחרים של המזרח הקרוב דאז. האופן המילולי של השם מגיע להתגשמותו בלידתו של ישוע המשיח כי: 1. פירוש הטקסט בהקשר ההיסטורי המקורי קצת נסתר מעינינו, ולא נאמר מספיק כדי לפרש את הפסוקים בצורה מוחלטת ודוגמטית. 2. אנו רואים שבהתמלאותה של הנבואה בשושלת בית דוד, והמלך העתיד למלוך לעד משושלת דוד (שהיא חלק משרשרת פסוקים מהתנ"ך בנושא), הנבואה הגיעה להתמלאותה בלידתו של המשיח. הדבר נכון לא רק לגבי ישעיהו ז' 14 אלא גם לגבי נבואות משיחיות אחרות שנאמרו במקור על לידה או מלוכה של מלכים מבית דוד שחיו באותה תקופה. זאת אומרת, נביאים אחרים מאותה תקופה העבירו את המסר. אך רק לאחר עשרות או מאות שנים מאוחר יותר, כאשר התנ"ך נחתם והוכר כספר קדוש, נוכחו שהנבואות המשיחיות הללו עדיין לא הגיעו להתגשמות. במילים אחרות, כאשר קוראים את הנבואה בישעיהו ז' 14 בהקשר לישעיהו ז' 11, שהיא אחת מנקודות המפתח בנבואות המשיחיות בספרי הנביאים – הפסוק מצביע על ישוע, המשיח והמלך (מבית דוד) שלנו. בישעיהו ז' הוא עומד להיוולד; בישעיהו ט' הוא כבר נולד ומכריזים עליו שהוא מלך אלוהי; בישעיהו י"א הוא מולך ושולט (וזאת בכוח העל-טבעי של רוח אלוהים.) מתי המסתכל אחורה לנבואות הללו מאות שנים לאחר שנכתבו, מבין שבאופן ברור כי יש קשר בין הפרקים הללו, ושההבטחות לשלטון מפואר בינלאומי של המלך המובטח מבית דוד שבנבואות הללו עדיין לא התגשמו. יכול להיות שמשהו אכן התרחש בימיו של ישעיהו הקשור ללידה של דמות כמו עמנואל, אך ההבטחה הגדולה יותר – עליה מדבר הנביא ביתר פרוט בפרקים ט' ו-י"א – לא הגיעה לכדי התגשמות במלוא מובן המילה. כיצד אנו יודעים שמתי חשב על הפסוקים בפרקים השונים הללו מספר ישעיהו? הוא מצטט אותם או מתייחס אליהם בכמה מקומות בארבעה הפרקים הראשונים בספרו! לכן, במתי א' 23 הוא מצטט את ישעיהו ז' 14; בפרק ד' 15-16 הוא מצטט את ישעיהו ט' 1-2 \[ח' 23-ט' 1\]; בפרק ב' 23 הוא רומז לישעיהו י"א 1. זאת אומרת שמתי לא חשב על ישעיהו ז' 14 כנבואה נפרדת, אלא על ההקשר הרחב יותר של נבואות משיחיות בישעיהו פרקים ז' עד י"א (יש המכלילים גם את ישעיהו י"ב בפרקי הנבואות המשיחיות הללו). ושוב נשאלת השאלה, מי הוא עמנואל? הוא המלך שהובטח מבית דוד – בעל שם סמלי חשוב – שלידתו תשמש כאות מאלוהים. ואם עמנואל הינו אותו המלך עליו ניבא ישעיהו בפרק ט' ו-י"א, הרי הוא המשיח המיוחל, הנראה באופן נבואי מופיע באופק הקרוב של ההיסטוריה. יחד עם זאת, מעניין לציין שהנביא מדבר על בן נוסף בעל הבטחה בפרק ח', מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז, אשר נראה שתופס את מקומו של עמנואל בנבואה בפרק ז' במובן של ההיסטוריה המיידית המצוינת שם. במילים אחרות, הנביא ישעיהו מכריז בפרק ז' שלפני שעמנואל יגיע לגיל מסוים, האויבים של יהודה יחוסלו, ולאחר מכן אלוהים ישפוט ויעניש גם את יהודה. אך למרות שבפרק ח' נראה שהנביא חוזר על אותה ההבטחה, יש הבדל אחד חשוב. כתוב שהבן מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז אכן נולד אז, אך לא כתוב שגם עמנואל נולד בימיו של ישעיהו. מלומד קתולי של התנ"ך בשם ג'וסף בלנקינסוף, טוען שמהמבנה של ההקבלה הקרובה כול כך בין ישעיהו ז' 10-17 לבין ישעיהו ח' 1-8 ניתן לשער שהם נותנים מידע חלופי על אותה הפעולה; הראשון פונה אל שושלת המלוכה, והשני אל קהל תושבי יהודה. ההקבלה יכולה להתקבל כדלקמן: בסיכומו של דבר, בשני המקרים באה ההכרזה על פירוש מעשה האות לפני אזהרה מאלוהים שהוא משתמש באשור ככלי כדי להעניש את יהודה (ישעיהו ז' 18-25, ח' 5-10). בעקבות כך אני מגיע למסקנה שמנקודת ראיה נבואית, עמנואל ומַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז מייצגים צורות שונות של התערבות אלוהית בענייני בני אדם במצב הקריטי הזה. כלומר, הם שני הצדדים של אותו המטבע. מעניין מאוד! שתי נבואות על שתי לידות של שני בנים, בעלות עניין דומה ובמסגרת זמן דומה, אחת אחרי השנייה, אך עם שני שמות שונים (עמנואל ומַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז) כאשר הנבואה מתארת את לידתו של מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז אך לא את לידתו של עמנואל. נראה שלאלה שהיו בתקופות אחרי ישעיהו, לידתו של מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז באה במקום לידתו של עמנואל, ולכן, במשך יותר משבע מאות שנה נשארה הנבואה החשובה הזאת על לידתו ללא מידע על התגשמותה. אני מודע לטענה הסטנדרטית של היהדות, שנראית די הגיונית, שהנבואה על לידתו של עמנואל לא התגשמה במשך מאות השנים מאז ימי ישעיהו הנביא. כפי שמופיעה באנציקלופדיה ג'ודאיקה, שם מביאים את פירושו של המפרש היהודי של ימי הביניים, דוד קמחי על ישעיהו ז' 14 שהנבואה נאמרה לאחז בימי מלכותו, והאות היה כדי לחזק את אמונתו של אחז באמיתות המסר של הנביא. מכך ניתן להסיק שהאות התגשם בתקופה של אחז ושאינו סמל להתרחשות בעתיד. ולכן אותו עמנואל אינו יכול להיוולד בעתיד הרחוק אחרי תקופתו של ישעיהו כפי שטוענים המאמינים המשיחיים בישוע. למרות זאת, הטענה לא מביאה בחשבון כמה נקודות: 1. הנבואה ניתנה לכלל בית דוד (נכתב בגוף רבים בפסוקים 13-14), ולעיתים קרובות ההבטחה למלך משושלת דוד ניתנה לדורות הבאים. 2. הנבואה על הילד מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז מתקיימת בתקופתו של ישעיהו, ומשמשת כאמת-מידה לקביעת סדר הזמנים הכרונולוגי. 3. הנבואה עטופה במעין ערפול, ונותנת למתי אפשרות לראות אותה במבט חדש ובמשמעותה העמוקה יותר. צריך לציין ששיטת האינטרפרטציה של מתי, לאורך כול כתביו, טיפוסית לאינטרפרטציות של היהדות העתיקה, המשקפות צורת אינטרפרטציות מילוליות, אלגוריות, משחקי מילים, ושיטת הרמז של התלמוד. כך שכבר בשני הפרקים הראשונים של ספרו, מתי מצטט את חלק ממיכה ה' 1-3(מתי ב' 6), ומפרש את הפסוקים הללו כנבואה ישירה על הלידה של המשיח בבית לחם; את הושע י"א 1 (מתי ב' 15) מתי מפרש כנבואה מקבילה (במילים אחרות, כפי שקרה לעם ישראל כשהיה בחיתוליו, כך קרה גם לישוע בחיתוליו; את ירמיהו ל"א 15 (מתי ב' 18), הפסוק בו כתוב על קולה של רחל המבכה על בניה, באופן אלגורי ופואטי; ואת ישעיהו י"א 1 ופסוקים נבואיים אחרים (מתי ב' 23) כמשחק מילים המתייחס לתיאורו של המשיח בתנ"ך. עבור מתי, ונכון שכך, התנ"ך היה ספר משיחי, ולכן, היות ו-1) ישוע היה עמנואל באופן מילולי – אלוהים איתנו, 2) הנבואה על עמנואל מכוונת ישירות אל בית דוד, 3) מרים, אמו של ישוע הייתה עלמה שלא ידעה גבר מעודה, ו- 4) ההקשר בפסוקים בישעיהו סביב הפסוק בו אנו דנים בישעיהו ז' 14 מכילים נבואות משמעותיות מאוד, ולכן אין פלא שמתי מייחס את הפסוק הזה לנבואה שהתמלאה בלידתו של ישוע המשיח. במילים אחרות, היות ומתי ידע ללא שמץ של ספק שישוע היה המשיח, והיות וידע שישוע נולד מבתולה, האם הייתה זו טעות מצידו לצטט את הפסוק בישעיהו ז' 14 כמתייחס ללידתו העל טבעית של ישוע? האין זו עוד חוליה חשובה בשרשרת ההבטחות והנבואות שניתנו לדוד ולשושלת שלו? מעניין מאוד (ומאוד ידוע) שתרגום השבעים ליוונית מתרגם את המילה העברית "עלמה" למילה היוונית "פרטנוס" (המילה היוונית שמשתמשים בה באופן רגיל במובן של "בתולה") מאתיים שנה לפני הזמן שישוע חי עלי אדמות. התרגום הזה צוטט במשך אלפיים השנים האחרונות כהוכחה נוספת שפירוש המילה עלמה הוא אכן בתולה. אם לא כן, מדוע שיתרגמו שבעים זקנים יהודים, עוד לפני שישוע נולד, בצורה שבה יבינו שבמקור בעברית מדובר בבתולה שלא ידעה גבר מעודה? מתנגדי האמונה המשיחית טענו לא מזמן, כתגובת נגד, שגם מובן המילה היוונית "פרטנוס" אינו תמיד בתולה שלא ידעה גבר מעולם, והביאו כהוכחה לטענתם את המקרה בבראשית ל"ד 3, שתרגום השבעים משתמש במילה פרטנוס כדי לכנות את דינה, גם לאחר שנאנסה (זאת אומרת שלא הייתה כבר בתולה.) למעשה, אנו מסכימים חלקית עם טענתם של מתנגדי המשיח. גם אם הדבר אינו החלטי (בגלל סיבות שונות), כפי שאמרנו קודם לא תמיד ובאופן מוחלט ניתן לפרש את המילה עלמה כבתולה, לאלה ששמעו את נבואות ישעיהו, ולאחר מכן לקוראים את נבואותיו בדורות הבאים. אבל שימו לב דווקא לפרשנותם של חז"ל! רבי מאיר אמר על דינה: דינה כבתולה וזכויותיה כבתולה משום שבתוליה לא נקרעו עקב יחסי מין. עם זאת יש משהו בעל חשיבות בתרגום השבעים, וזה מוביל אותנו להערה מעניינת על הפסוק הזה שכתב לא אחר מאשר רש"י בכבודו ובעצמו. ההערה המסכמת של רש"י לפסוק 14 בישעיהו פרק ז', בו המפרש היהודי המפורסם אמר משהו שמאוד מעניין למשיחיים. כפי שהגיש המתרגם לאנגלית ה"רשמי" של רש"י, רבי א. ג'יי רוזנברג לסיום הפסוק בפירוש רש"י: "ויש פותרין שזה האות, שעלמה הייתה ואינה ראויה לולד." (במילים פשוטות, ויש שמפרשים את האות, שהנערה הצעירה היא עלמה, ושאינה מסוגלת ללדת.) כך שהלידה עצמה הייתה בלתי רגילה ואפילו אולי על טבעית! האם רש"י אומר פה ש"עלמה" היא "בתולה"? בהחלט לא. האם הוא אומר שישעיהו מנבא על לידה מבתולה? כלל וכלל לא. האם הוא מייחס את הפסוק לישוע? בוודאי שלא. בכול זאת ולמרות שיש לו סלידה עמוקה לפירושיהם של המאמינים המשיחיים לנבואות המשיחיות בתנ"ך, רש"י מודה שכמה מהפרושים של היהדות לפסוק הזה נותנים אינדיקציה לכך שהאות שאלוהים נתן לאחז קשור ללידה בלתי רגילה ביותר: היא תהיה רק עלמה – נערה צעירה! ולנערה כזאת צעירה לידה לא תהיה דבר נורמטיבי. לא רק זה, הוא פרש את המילה "עלמות" (עלמה בגוף רבים) המופיעה בשיר השירים א 3 "בתולות". וכאן נחזור לתרגום השבעים לישעיהו ז' 14, שהוא מקור סמכותי לא פחות מזה של המילון התיאולוגי של הברית החדשה, שם כתוב שמבחינה לקסיקונית טהורה, בלתי אפשרי לקבוע אם המתרגם נותן פרוש של בתוליות אמיתית במילה היוונית "פרטנוס" בישעיהו ז' 14. בתמונה הכוללת של השימוש בתרגום השבעים אין צורך ביותר מאשר תחושה של "אישה שלא נגע בה גבר עד לרגע ההתעברות (של עמנואל)"… אך על בסיס השימוש בתרגום השבעים אפשרי גם שהמתרגם של ישעיהו ז' 14 ראה בעיני רוחו מקור של בתוליות ללא יחסי מין באימו של הבן (עמנואל). במילים אחרות, בעוד שההוכחה אינה ברורה לגמרי, ייתכן שתרגום השבעים מראה על ציפייה שהלידה בישעיהו ז' 14 תהייה של בתולה (זאת אומרת על-טבעית), באותה מידה שהמילה במקור העברי מצביעה על לידה בלתי רגילה. אם נשתמש במושג בברית החדשה, "כאשר מלאה העת" (ראה אל הגלטים ד' 4) – נעשה ברור שה"עלמה" עליה מדבר הנביא, שאין לה שם, הייתה למעשה פרטנוס – בתולה – הרה עם בן האלוהים. אם הנביא היה משתמש במילה אחרת (כגון אישה/אשת איש מסוימת שנבחרה לתפקיד, במקום עלמה), בלתי אפשרי שהיא תלד לידה של בתולה. בסופו של דבר נעשה ברור שהנס שבאות שאלוהים נותן הוא בהתגשמותו, ותהיה ההבנה הכוללת של הפירוש המקורי אשר תהייה. נשוב ונחזור על אשר נאמר קודם: למשפט המסכם של רש"י יש חשיבות, היות וכמה מפרשים של היהדות חשבו שזה פוגע לקרוא על "עלמה" בהריון שעומדת ללדת בקרוב בן. מאות שנים אחרי זמנו של ישעיהו, הייחוד שבדבר עלה לפני השטח, אולי בגלל שהשתקף בתרגום השבעים של "פרטנוס", ובהחלט כשהשתקף בפסוקים במתי (שנכתבו ביוונית). ובכן, המובן העמוק ביותר של הנבואה הזאת נעשה ברור יותר ככול שהזמן להתגשמותה הלך והתקרב (כאשר מלאה העת). זהו מסוג הדברים שאתה מסתכל אחורה אל דבר ה' בתנ"ך ואומר, "מדהים, זה היה חבוי בתוך הפסוקים כל הזמן הזה." ישנם כאלה שעדיין טוענים שישוע לא מילא את הנבואה הנ"ל היות ושמו לא היה מעולם עמנואל (במיוחד שאימו לא קראה לו בשם הזה, כפי שכתוב בישעיהו ז' 14). אך את הטענה הזאת ניתן להפריך בקלות: 1. על פי שמואל ב' י"ב 24-25, שלמה נקרא ידידיה, אך לא כינו אותו בשם הזה אפילו פעם אחת בתנ"ך. 2. התלמוד ומספר פירושים של הרבנים טוענים שהלידה של חזקיהו היא התמלאות הנבואה בישעיהו ט' 5, ומשייכים את כל השמות המופיעים בפסוק אליו . אך היכן ומתי כינו את חזקיהו באחד מהשמות הללו? עם זאת המשיכו המקורות של היהדות המסורתית לטעון שהפסוק מתייחס אליו. כיצד, אם כן, ניתן לטעון שהנבואה בישעיהו ז 14 אינה יכולה להתייחס לישוע כי לא קראו לו עמנואל בברית החדשה? 3. העובדה היא שמיליונים מחסידיו ברחבי העולם מהללים ומעריצים את ישוע האדון כ"עמנואל". המנונים ושירי הלל רבים בקהילות המאמינים המשיחיים מתמקדים בשם המפתח הזה לאישיותו, כולל השיר הקלאסי של ימי הביניים המתחיל במילים הבאות: "הו בוא, הו בוא, עמנואל, וגאל את ישראל השבויה." לסיכום, אין משקל לטענה שהפירוש של מתי שגוי כאשר הוא טוען שהנבואה בישעיהו ז' 14 התמלאה בלידה של ישוע מבתולה. ההיפך הוא הנכון, הפירוש שלו משקף תובנה אמיתית של פסוק קשה להבנה, תובנה שנושאת את החותם של השראת רוח הקודש. ### ישעיהו פרק ח' **ישעיהו ח' 1-10** פרק ח קשור בטבורו של פרק ז. אם פרק ז כלל נתונים קשים להבנה, הרי שפרק ח מאיר ומבהיר יותר. להזכירנו – הנושא הכללי של הפרקים הללו הוא: ישועת נאמני אלוהים מאויביהם: אלוהים מבטיח לאנשי יהודה שמלך אשור יפיל את מלכי ארם וישראל הנלחמים נגד יהודה, יהודה לא תיכחד מכיוון ששארית תישאר ותשוב לאלוהים. פסוקים 1-10: 1 וַיּאמֶר יהוה אֵלַי: קַח־לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל וּכְתוב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ, "לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז"׃ 2 וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים: אֵת אוּרִיָּה הַכּהֵן וְאֶת־זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ׃ 3 וָאֶקְרַב אֶל־הַנְּבִיאָה, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. וַיּאמֶר יהוה אֵלַי: קְרָא שְׁמוֹ "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז"; 4 כִּי, בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר קְרא "אָבִי וְאִמִּי", יִשָּׂא אֶת־חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שׁומְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃ 5 וַיּוסֶף יהוה דַּבֵּר אֵלַי עוֹד לֵאמור׃ 6 יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלוחַ הַהולְכִים לְאַט, וּמְשׂוֹשׂ אֶת־רְצִין וּבֶן־רְמַלְיָהוּ, 7 וְלָכֵן הִנֵּה אֲדונָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת־מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים, אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת־כָּל־כְּבוֹדוֹ; וְעָלָה עַל־כָּל־אֲפִיקָיו, וְהָלַךְ עַל־כָּל־גְּדוֹתָיו; 8 וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר; עַד־צַוָּאר יַגִּיעַ; וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו, מְלא רוחַב־אַרְצְךָ, עִמָּנוּ אֵל׃ 9 רועוּ עַמִּים וָחותּוּ, וְהַאֲזִינוּ, כּל מֶרְחַקֵּי־אָרֶץ; הִתְאַזְּרוּ וָחותּוּ, הִתְאַזְּרוּ וָחותּוּ׃ 10 עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר; דַּבְּרוּ דָבָר וְלא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל. א. מה מתרחש בפסוקים אלו באופן כללי? אלוהים מכין נבואה חזותית לאנשי יהודה. הם עומדים לראות דבר ממשי, כך שיאמינו לדברי הנביא. הנביא ישעיהו נצטווה להוליד ילד ולקרא את שמו "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז". שם הילד מתאר את ניצחון האשורים שעומד להתרחש בקרוב. אלוהים אמר: "לפני שהילד ידע לקרא 'אבא ואמא' – כלומר, לפני שיהיה בן שנה, אשור תנצח את ארם וישראל ותבזוז אותם." אלוהים מעניש את ישראל ויהודה מכיוון שזנחו את אמונתם בו. ב. מה עושה הנביא לעיני העם ביהודה? בפסוק 1 הנביא מציין שקיבל הוראה מאלוהים: הוא נצטווה לקחת גיליון גדול ולכתוב עליו שם, שהוא למעשה מסר: "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז". משמעות השם היא: "בואו מהר לקחת שלל, חושו והזדרזו כדי לבזוז!" המילה "גִּלָּיוֹן" באה מהשורש "גלוי" – המסר גלוי לעיני כל. הנביא נצטווה לכתוב "בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ" – בכתב בולט וברור לכל עין. המסר הכתוב נועד לנבא מראש את ניצחון אשור על ארם, ישראל ויהודה. בפסוק 2 אנו למדים שהנביא בחר שני עדים ידועים למעשיו: את אוּרִיָּה הַכּהֵן וְאֶת־זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ, וזאת כדי שהעם לא יתכחש לנבואה ושעדותו תקבל תוקף משפטי; הרי התורה אומרת שעל פי שני עדים יקום דבר (במדבר לה 30; דברים יז 6, יט 5). על ידי מעשה נבואי זה והתגשמותו תוך זמן קצר קיבלו בני יהודה הוכחה נוספת שישעיהו הנו נביא אמת (דברים יח 21). בפסוקים 3-4 הנביא ישעיהו מתאר את התהליך שהעם רואה ושותף לו. הנביא ואשתו מולידים בן, ועל פי הוראת אלוהים קוראים את שמו – "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז". בשלב זה, כל אחד בעם יכול להביט אל התינוק ולבדוק בעצמו: – לפני שהתינוק יידע לקרא "אבא", "אמא", יעלה מלך אשור וינצח את ארם וישראל. סיכום חלק א: אלוהים מעניק לבני יהודה נבואה שתתגשם תוך שנתיים לכל היותר (זמן הריון בתוספת שנה)! הנבואה חזותית ונמסרה בפני שני עדים, כך שאף אחד לא יוכל להתכחש לה. מכיוון שניצחון אשור התרחש בשנת 732 לפנה"ס, יש להניח שהנבואה נתנה שנתיים לפני כן, בשנת 734 לפנה"ס. מדוע אלוהים מעניש את ישראל ויהודה? התשובה בפסוק 6: "יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלוֹחַ הַהוֹלְכִים לְאַט, וּמְשׂוֹשׂ אֶת-רְצִין וּבֶן-רְמַלְיָהוּ." מי השילוח הם המים הבאים ממעיין הגיחון. מים אלו, הנמצאים בתוך העיר ירושלים, היוו מקור חיים לתושביה. ישעיהו הנביא משתמש בתיאור אלגורי כדי לומר: "העם מאס את אלוהים השוכן בירושלים המעניק להם חיים, והעדיף ללכת בשמחה אחר דרכם של מלך ארם ומלך ישראל הרשעים. גם הם זנחו את אלוהים, הסתמכו על כוחם שלהם והשתחוו לאלילים." מה קורה לאלו הזונחים את אלוהים? איך אלוהים עתיד להעניש את ישראל ויהודה (כולל ארם)? בפסוקים 7־8 הנביא ממשיך בתיאור ציורי – כזה ששומעיו מבינים היטב: 7. "וְלָכֵן הִנֵּה אֲדוֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת-מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים – אֶת-מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת-כָּל-כְּבוֹדוֹ; וְעָלָה עַל-כָּל-אֲפִיקָיו, וְהָלַךְ עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו, 8. וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר, עַד-צַוָּאר יַגִּיעַ. וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו, מְלא רוֹחַב-אַרְצְךָ, עִמָּנוּ אֵל." האם מישהו אי-פעם ניסה לשתות מים מצינור כיבוי אש המתיז זרם מים בעוצמה? למרות שהצינור מוציא מים, הרי שהזרם האדיר עלול לגרום נזק ואף מוות לכל המנסה לשתות ממנו. גשם יכול להיות דבר מבורך, אך גשם עז וללא הפסקה מביא שיטפון, רעב, מחלות ומוות. עם ישראל זנח את מי החיים, את אלוהים, ושם את ביטחונו בידי אשור. הנביא מתאר את אשור כזרם מי נהר עצומים, על מנת להבהיר שמשהו מבורך לא יבוא מהברית הזו, אלא נזק ומוות; ממש כמו מי נהר העולים על גדותיו! מי השילוח השקטים הנם דוגמה ציורית נפלאה לישועתו של ה'. הנביא ישעיהו (בפרק ל 15) מתאר את ישועת אלוהים כפעולה שתתבצע לבטח אך בנחת, בשקט ובבטחה. לנביא חבקוק, שביקש לזרז את משפט אלוהים על מנת לראות את הצדק יוצא לפועל עוד בימיו, אמר אלוהים (חבקוק ב 3): "… אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ, כִּי־בא יָבא לא יְאַחֵר." ביטויים של חוסר סבלנות וחוסר יכולת להשלים עם תכניתו ולוח הזמנים של אלוהים בהבאת ישועתו, הנו סימן לחוסר אמונה וחוסר ביטחון באלוהים. הנביא ישעיהו מציין במילים ברורות שאשור יכסה את כל הארץ. לא יהיה מקום בארץ שינצל מהכיבוש. בסוף פסוק 8 אומר ישעיהו משפט המבהיר לנו את זהותו של עמנו־אל: "…מְלֹא רוֹחַב-אַרְצְךָ, עִמָּנוּ אֵל." מכיוון שארץ ישראל הנה נחלתו של אלוהים, הרי שהשם עמנו־אל במשפט זה הנו שם נרדף לאלוהים בכבודו ובעצמו. נתון זה חשוב מכיוון שזו הוכחה נוספת לקביעה שעמנו־אל, הנולד לעלמה, כאות מאלוהים (ז 14), הוא ה' בכבודו ובעצמו (בשורת מתי פרק א פסוק 23). ישעיהו הנביא פועל על פי עקרון אותו אנו מוצאים במקומות רבים אחרים בתנ"ך: לאחר שהוא מציין את החטא ועונשו, הוא ממשיך ומלמד את העם גם מה עליהם לעשות כדי לחזור בתשובה וליהנות מהגנתו וישועתו של אלוהים. פסוקים 9־10: "רוֹעוּ עַמִּים וָחוֹתּוּ, וְהַאֲזִינוּ, כל מֶרְחַקֵּי-אָרֶץ; הִתְאַזְּרוּ וָחוֹתּוּ, הִתְאַזְּרוּ וָחוֹתּוּ. עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר; דַּבְּרוּ דָבָר וְלא יָקוּם – כִּי עִמָּנוּ אֵל." משמעות המילים: רוֹעוּ  = השברו; חוֹתּוּ = התנפצו; הִתְאַזְּרוּ  = חגרו עצמכם והתכוננו; … ומשמעות המשפט: "השברו, עמים, והתנפצו! שמעו, כל העמים! התכוננו והכינו עצמכם, כי אתם עומדים להישבר לרסיסים. העלו מחשבות, הכינו תכניות, אך דעו לכם שהכל יופר ולא יתקיים!" מדוע? – "כִּי עִמָּנוּ אֵל!" הנביא ישעיהו מציין שאשור תבוא ותכה גם את יהודה, אך לא כך יסתיים הסיפור! אשור החזקה תוכה שוק על ירך, ותכניות האשורים לא תצאנה לפועל. אלוהים עתיד להענישם מכיוון שגם הם חטאו ופשעו נגדו (ראה פרק י 5־13). כך מנבא ישעיהו את עתיד צבא אשור לאחר שיעלה על ישראל ויהודה. בהענשת אשור וסילוקם מארץ ההבטחה אלוהים יוכיח את ריבונותו אך גם ימלא את הבטחתו לשארית הנאמנה לו בישראל. לסיכום: 1. הנבואה בפרק ח נועדה לחדד את שאמר הנביא בפרק ז ולהוסיף מוחשיות לדברו: "ראו את בני התינוק! לפני שידע לומר 'אבא' ו'אמא' – יעלו עלינו האשורים ויכבשו אותנו." מכיוון שדברי הנביא התגשמו בדיוק מוחלט, יכלו בני זמנו להאמין ולבטוח שבעתיד יבוא עמנו־אל ויברך את שארית נאמניו (הכיבוש נעשה בשנת 732 לפנה"ס, והנבואה ניתנה בשנת 734 לפנה"ס). 2. בני ישראל, בין אם ביהודה או בשומרון, מאסו באלוהים וחשבו שיזכו ליחס או ברכה גדולה יותר ממקור אחר. הם טעו! אין טוב ובטוח יותר מאלוהים. מי שעוזב אותו – נפגע. 3. אלוהים מפעיל את העולם לפי תכניתו המושלמת. הבטחותיו מתגשמות בדיוק בזמן שאלוהים קבע. האמונה שלנו מתבטאת בסבלנות למימוש הבטחות אלוהים בזמנו. מתי אוכל להיות בטוח שהבטחת אלוהים תתגשם דרכי? – רק כאשר עמנו־אל עמי. מתי אוכל לבטוח שהתקפת השטן לא תמחה את שמי וזרעי? – אם עמנו־אל עמי. הבה נהיה צמודים לעמנו־אל, לישוע המשיח הגואל. --- ### תשובות לטענות רבנים (על ישעיהו ז יד) > "המלך אחז חשש לצאת למלחמה, בא אליו הנביא ישעיהו ואומר לו 'אל תדאג’ אלוהים אמר לי שננצח, אתה רוצה סימן?' המלך אחז שהיה צדיק אמר 'לא! אני מאמין לך, אני לא צריך שום סימן' ". (הרב יוסי מזרחי) את הטענה הזאת אפשר לסתור בקלות, שהרי התנ"ך בעצמו מעיד שהמלך אחז לא היה מלך טוב וצדיק, אלא עובד אלילים מרושע: "בֶּן-עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא-עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה… וְגַם מַסֵּכוֹת עָשָׂה לַבְּעָלִים; וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן-הִנֹּם וַיַּבְעֵר אֶת-בָּנָיו בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם" (דברי הימים ב' כ"ח:א-ב). אם רק היו טורחים ללמד תנ"ך בישיבות… > "מעולם ואף פעם בהיסטוריה, אף אחד לא פרש את המילה 'עלמה' כבתולה." (הרב יוסי מזרחי) בראשית פרק כ"ד, מביא את סיפורה של רבקה: "וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ׃ וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד **בְּתוּלָה** וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" (בראשית כ"ד:ט"ז). רבקה המתוארת כבתולה, באותו הפרק ממש מתואר גם כעלמה: "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם וְהָיָה **הָעַלְמָה** הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ." (בראשית כ"ד:מ"ג) אם כך, משה, מחבר ספר בראשית, בעצמו מזהה 'עלמה' בתור 'בתולה'. דוגמא נוספת, שיר השירים פרק א: "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ; עַל-כֵּן, עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ." (שיר השירים א:ג) רוצים לדעת איך רש״י בכבודו ובעצמו הגדיר את אותן עלמות? רש"י כותב כך: “**עלמות. בתולות** לפי שהדבור דימהו לבחור שאהובתו מחבבתו ולפי הדוגמא העלמות הן האומות” (פירוש רש"י על שיר השירים א:ג) > אמא של ישוע לא קראה לו עמנואל אלא ישוע כך שקיום של חצי נבואה איננו מראה שזה הנבואה. (הרב בנג'מין קלוגר) ראשית, על פי שמואל ב’ יב 24-25, שלמה נקרא "ידידיה", אך לא כינו אותו בשם הזה אפילו פעם אחת בתנ”ך. שנית, התלמוד ומספר פירושים של הרבנים טוענים שהלידה של חזקיהו היא התמלאות הנבואה בישעיהו ט’ 5, ומשייכים את כל השמות המופיעים בפסוק אליו אבל איפה ומתי כינו את חזקיהו באחד מהשמות הללו? חוץ מזה, אם הנבואה התגשמה בישעיהו ח (כפי שטוענים הרבנים), מדוע מהר שלל חש בז לא נקרא "עמנואל"? אף אחד מהילדים של ישעיהו לא נקרא עמנואל וגם חזקיהו לא נקרא לעולם בשמות המתוארים בישעיהו ט בשום מקום. שלישית, 'שם' זה 'משמעות', "עמנו-אל" זה "אלוהים עמנו". אם ישעיהו היה אומר "השם הפרטי של המשיח יהיה עמנואל" אז כל אמא בעם ישראל היתה קוראת לבן שלה "עמנואל" וזה אז היה השם של כל יהודי בעולם. רביעית, עמנואל הוא רק אחד משמותיו של המשיח, בתנ"ך יש לו שמות נוספים, לדוגמא: ינון, צדקנו, צמח, מנחם, בן דוד, שילה ועוד (אגב, גם חז"ל הכירו בכך – הרחבה במאמר). וכמובן ישוע (ישועה…) > אתם טוענים שהנבואה הזאת מדברת על ישוע. אבל איך יכול להיות שאחז ובית המלוכה שלו יקבלו אות וסימן מפי ישעיהו, על כך ששני המלכים יעזבו ולא יצליחו לכבוש את ממלכת יהודה, על משהו שיקרה 700 שנה אחר כך(ישוע)? במיוחד שרואים שהנבואה מתקיימת בפרק ח'. הילד נולד אמו קראה לו עמנואל כמו בנבואה ואביו קרא לו מהר של חש בז, ואכן מוזכר עמנואל גם כתיאור שהבורא אתנו "עמנו אל" . צרפתי את הפסוקים של ישעיהו בסוף להבנה מהירה של העניינים הנוגעים לשיח. (הרב בנג'מין קלוגר) הנבואה על הולדת "עמנואל" לא ניתנה לאחז, אלא היא ניתנה לכלל בית דוד (נכתב בגוף רבים בפסוקים 13-14), ולעיתים קרובות ההבטחה למלך משושלת דוד ניתנה לדורות הבאים. בישעיהו ז’ הוא עומד להיוולד; בישעיהו ט’ הוא כבר נולד ומכריזים עליו שהוא מלך אלוהי; בישעיהו י”א הוא מולך ושולט. מתי מסתכל אחורה לנבואות הללו מאות שנים לאחר שנכתבו, ומבין שבאופן ברור יש קשר בין הפרקים הללו, ושההבטחות לשלטון מפואר בינלאומי של המלך המובטח מבית דוד שבנבואות הללו עדיין לא התגשמו. יכול להיות שמשהו אכן התרחש בימיו של ישעיהו הקשור ללידה של דמות כמו עמנואל, אך ההבטחה הגדולה יותר – עליה מדבר הנביא ביתר פרוט בפרקים ט’ ו-י”א – לא הגיעה לכדי התגשמות במלוא מובן המילה. > הנביא אומר את המילה "הנה" ו-"ה"עלמה ב"ה" הידיעה, כלומר שהיא הייתה חייה עמהם וידוע לכל הקהל שדיבר איתם. גם המילה "הנה" מוכיחה שזה משהו קרוב ולא רחוק ב700 שנה. (הרב בנג'מין קלוגר) לפי כללי הדקדוק העברי, כשיש שימוש בהא הידיעה, הקורא אמור לחפש התייחסות בהקשר המיידי הקודם. מפרק ז’ פס’ 1 ואילך אין אזכור של אף לא אישה אחת. מאחר שההקשר המיידי אינו מספק את התשובה, הכלל הקובע הבא הוא “עיקרון ההתייחסות הקודמת”, משהו שכבר נדון הרבה לפני כן והפך לידע כללי. איפה בתנ”ך או במסורת היהודית קיים רעיון כלשהו שמתייחס ל”עלמה יולדת בן”? ההתייחסות האפשרית היחידה היא בראשית ג’ 15 . > המשמעות של המילה עלמה היא אישה צעירה. יכול להיות שהיא בתולה ויכול להיות שלא. המילה עלמה לא מציינת את מצב הבתולין שלה. במשלי ל', י"ט רואים זאת: " יח שְׁלֹשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי; וארבע (וְאַרְבָּעָה), לֹא יְדַעְתִּים. יט דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם– דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם– וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה. כ כֵּן, דֶּרֶךְ אִשָּׁה– מְנָאָפֶת: אָכְלָה, וּמָחֲתָה פִיהָ; וְאָמְרָה, לֹא-פָעַלְתִּי אָוֶן." > כלומר עלמה היא כמו אישה מנאפת בגלל המילה "כן" ולכן איננה בתולה. (הרב בנג'מין קלוגר) המילה "עלמה" היא נערה צעירה שאיננה נשואה (ולכן בעיני אלוהים עליה להיות בתולה). בקשר למשלי ל’ 19-18 . טעות, המילה מופיעה בפס’ 19 כניגוד לעומת האישה המנאפת בפס’ 20. – הרחבו על כך בפסוק הזה למעלה קודם לכן במאמר. **בתולה** – אישה שלא קיימה יחסי מין (אך לא בהכרח שאיננה נשואה). **עלמה** – אישה שהיא לא נשואה (ולכן בעיני אלוהים בהכרח גם בתולה, שהרי איננה נבעלה). > אתם גם טוענים שבתרגום ה-70 כתוב "וקראו שמו עמנואל" אבל בבדיקה שלי מצאתי שכתוב אחרת. בעיה נוספת היא ש'הברית החדשה' שוב "משחקת" בנוגע למילים אחרות באותו פסוק, ואינה הולכת לפי התרגום היווני של התנ"ך,: בתרגום היווני על ישעיהו ז', י"ד כתוב שהמלך אחז הוא זה שיקרא לילד בשם עמנואל. כך אומר לו ישעיהו: "ואתה תקרא (καλέσεις) שמו עמנואל". חוץ מהמשמעות המילולית, התרגום הזה מובן כיוון שאי אפשר לייחס את ה"עמנואל" שאחז יקרא לו בשמו – לישוע, כאשר אחז חי כ-700 שנה לפני לידת ישוע. (הרב בנג'מין קלוגר) ראשית, שיטת הפרשנות של מתי, לאורך כול כתביו, טיפוסית לפרשנויות של היהדות העתיקה, המשקפות צורת מילוליות, אלגוריות, משחקי מילים, ושיטת הרמז (ממש כמו של התלמוד). מתי היה יכול לנהוג כמו שכולם נהגו באותה תקופה ולצטט באופן גמיש. פרופ' דוד פלוסר, איש דתי בעצמו, כבר העיר כי השימוש במדרש היה נפוץ ביותר בספרות הברית החדשה ולכן רואה את התגשמות הנבואות שמזכיר מתי כשיטה דרשנית מקובלת ונפוצה (דוד פלוסר, המקורות היהודיים של הנצרות, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 1980, עמ' 45-50). כלומר, מדובר בשיטה מדרשית מקובלת בה נקט מתי, ואף אחד לא פקפק בה. כולם הבינו אותה. שנית, בתרגום השבעים, זאת אותה מילה: **καλέσ**-εις רק שבמתי א 23, המלאך משתמש בדיוק באותה המילה, רק עם הטייה מיחיד לרבים בסופה: **καλέσ**-ουσιν הסיבה – הגשמה על המצב הנוכחי. 'קראתם' זה יוסף ומרים – ההורים של ישוע. לכן רבים. > אם זה היה כל כך ברור לכולם שהנבואה של ישעיהו פרק ז י"ד הולך על בתולה בשם מרים אמא של ישוע למה מרקוס, פאולוס ויוחנן מתעלמים לגמרי מזה. ובמיוחד יוחנן שהוא מנסה להוכיח שישוע הוא אלוקים מדוע הוא לא מזכיר זאת בכלל? (הרב בנג'מין קלוגר) ראשית, מרקוס דווקא כן רומז על לידת הבתולין בפרק ו 3 (בֶּן מִרְיָם). למה יוחנן לא מציין? משום שעניינו של יוחנן הוא לספק חומר ייחודי שלא קיים בבשורות האחרות. (אם כי יוחנן ח 41 כן רומז על לידת הבתולין.) לעומת שאר כותבי הבשורות – הרקע היהודי לפועלו (ולידתו) של המשיח זה הפואנטה של מתי – שכתב את הבשורה עם יהודים בראש/ברקע. שנית, מדובר בכשל לוגי מסוג "טיעון מתוך השתיקה", למברה האירוניה, אחת הדוגמאות בדף הויקיפידה בנושא הוא בדיוק אודות הדוגמא הזאת: "טיעונים המתבססים על שתיקה כהוכחה על דרך ההיפוך למשהו נפוצים במחקר, במיוחד כזה שבסיסו טקסטים כתובים או מושמעים. לדוגמה, העובדה שהמילה "ירושלם" אינה מוזכרת בחומש בתנ"ך מתפרשת אצל חלק מהחוקרים כהוכחה לחשיבותה הזוטרה יחסית עבור הכותבים בעת כתיבת החומש. אצל כמה חוקרי נצרות, העובדה שפאולוס (שאול התרסי) אינו מאזכר את לידת הבתולין של ישו מהווה עדות לכך שטיעון זה לא היה מוכר בזמנו. בשני המקרים, שתיקת המקורות הכתובים עשויה להצביע על נכונות הטיעונים, אך היא אינה הופכת אותם לנכונים בוודאות. דרך יעילה לאשש הוכחה "מן השתיקה", תהיה להצביע על נימוקים מדוע יש לצפות במקרה זה ל"אמירה מפורשת"." (ויקיפדיה, ערך "אקס סילנטיו") > התרגום ה-70 קורא לדינה אחרי שנאנסה (נבעלה) לשכם בן חמור וכמובן איננה בתולה במילה היוונית שפרושה עלמה. דבר נוסף תרגום אונקלס לארמית קורא לדינה שאיננה בתולה כי נבעלה "עלמתא" מלשון עלמה. (הרב יואב רובינסון) גם אם הדבר אינו החלטי (אונס זה יוצא מן הכלל – אך עדיין מבחינת התורה – אישה שאיננה נשואה עליה להישאר בתולה). אך שימו לב לגול העצמי שתקע הרב לעצמו – הוא כנראה לא יודע, אבל רבי מאיר אמר על דינה כי דינה כבתולה וזכויותיה כבתולה משום שבתוליה לא נקרעו עקב יחסי מין. עם זאת יש משהו בעל חשיבות בתרגום השבעים, וזה מוביל אותנו להערה מעניינת על הפסוק הזה שכתב לא אחר מאשר רש”י בכבודו ובעצמו. ההערה המסכמת של רש”י לפסוק 14 בישעיהו פרק ז’, בו המפרש היהודי המפורסם אמר משהו שמאוד מעניין למשיחיים. כפי שהגיש המתרגם לאנגלית ה”רשמי” של רש”י, רבי א. ג’יי רוזנברג לסיום הפסוק בפירוש רש”י: “ויש פותרין שזה האות, שעלמה הייתה ואינה ראויה לולד.” (במילים פשוטות, ויש שמפרשים את האות, שהנערה הצעירה היא עלמה, ושאינה מסוגלת ללדת.) כך שהלידה עצמה הייתה בלתי רגילה ואפילו אולי על טבעית! האם רש”י אומר פה ש”עלמה” היא “בתולה”? בהחלט לא. האם הוא אומר שישעיהו מנבא על לידה מבתולה? כלל וכלל לא. האם הוא מייחס את הפסוק לישוע? בוודאי שלא. בכול זאת ולמרות שיש לו סלידה עמוקה לפירושיהם של המאמינים המשיחיים לנבואות המשיחיות בתנ”ך, רש”י מודה שכמה מהפרושים של היהדות לפסוק הזה נותנים אינדיקציה לכך שהאות שאלוהים נתן לאחז קשור ללידה בלתי רגילה ביותר: היא תהיה רק עלמה – נערה צעירה! ולנערה כזאת צעירה לידה לא תהיה דבר נורמטיבי. לא רק זה, הוא פרש את המילה “עלמות” (עלמה בגוף רבים) המופיעה בשיר השירים א 3 “בתולות”. אפילו הרב יצחק הלוי כותב: "על כך מובאים בספר הברית כפי שהוא לפנינו דבריו של החכם ר' יצחק הלוי ז"ל, המקבל את הפרשנות הנוצרית בחלקה ושולל את חלקה האחר. לדברי ר' יצחק הלוי אפשר לקרוא את הפסוק כאילו נאמר "הנה הבתולה \[עכשיו\] עתידה להרות וללדת בן", וכך מתאפשר הפירוש הנוצרי בחלקו…". פרופ' חננאל מאק, בתוך: אפרים חזן ושמואל רפאל (עורכים), מחברות ליהודית: קובץ מחקרים מוגש לפרופ' יהודית דישון, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2012, עמ' 235. חוקרי חז"ל מבינים שחז"ל לא רק האמינו שהמשיח הוא בן האלוהים, אלא שהוא נולד מעיבור בתולין: לפי מדרש זה, האל מעבר את בנות לוט – ולא אביהן, כנאמר בבראשית רבה (נא, ח): 'ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן, אלא 'ונחיה מאבינו זרע'. אותו זרע שהוא בא ממקום אחר. ואי זה? זה מלך המשיח'. מדרש נועז זה לא רק רומז שהמשיח היהודי הוא 'בן האל', אלא גם משקף את השפעת מיתוס עיבור הבתולין". ד"ר רות קרא-איוונוב קניאל, קדשות וקדושות: אמהוֹת המשיח במיתוס היהודי, הקיבוץ המאוחד, 2014, עמ' 284 (מעניין שהיא מפנה בהערת שוליים לישעיהו ז 14) > אין שום דבר כזה שנבואה מתגשמת פעמיים. כל נבואה שנאמרה בתנ"ך קשורה לנקודה אחת בזמן ולא לשניים או שלוש או עשרית. זה המצאה של הנוצרים המשיחיים שכל פעם צריכים תירוץ אחר להסביר את התיואלוגיה שלהם, כי היא פשוט לא יציבה. (הרב יואב רובינסון) אנחנו לא טוענים כי מדובר בהתגשמות כפולה, אלא אומרים שיש משיחיים שמפרשים את הנבואה כהתגשמות כפולה, ולכן במקרה שכזה, גם ההתגשמות המיידית וגם ההתגשמות על המשיח – שתיהן תקפות. יואב טוען מנגד כי מדובר ב"המצאה נוצרית" שנועדה להוות תירוץ. אבל העובדה היא שהתלמוד בעצמו מלמד על התגשמויות כפולות, לדוגמא, בבראשית כ"ה 23 הבטיח ה' לרבקה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". מייד לאחר מכן מתברר כי שני הגויים אינם אלא עשיו ויעקב, שנאמר: "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן… וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו… וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (פס' 24-26). חז"ל החליטו לסלף את הפשט וקבעו: "אל תקרי גוים אלא גיים… אלו אנטונינוס ורבי" (בבלי, ברכות נ"ז ע"ב). כאן טעה התלמוד פעמיים: א- כאשר סילף את פשט התורה והחליף את הביטוי "גֹיִים" (גויים, עם חולם מעל האות ג'), בביטוי "גיים" (ללא החולם); ב- כאשר החליט כי כוונת הפסוק אינה לעשיו ויעקב כי-אם לאנטונינוס ורבי. אבל מה? הם יטענו שמדובר בהתגשמות כפולה! דרך אגב, הרבנים בעצמם דרשו בתלמוד כי כל הנביאים כולם באו להתנבאות בראש ובראשונה על המשיח: "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח" (סנהדרין צט א) > "בתלמוד יש אלפי ציטוטים מהתנ"ך בשום מקום אין שינוי מהמקור" (הרב יואב רובינסון) להלן מספר דוגמאות בהן התלמוד משנה ביד גסה את הכתוב: בשמות ל"ב 1 כתוב: "וַיַּרְא הָעָם כִּי־בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן־הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל־אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה־לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי־זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לוֹ". מהקשר הפסוק ברור כי כוונת הביטוי "בֹשֵׁשׁ" היא התעכב וכך מפורש גם במילון העברית המקראית. למרות זאת, לקחו לעצמם חז"ל את הרשות לסלף את הכתוב ואת משמעותו לגמרי: "אל תקרי בושש, אלא באו שש; בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא…" (בבלי, שבת פ"ט ע"א). בויקרא י"א 43 נאמר: "אַל־תְּשַׁקְּצוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל־הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם". המילים "וְנִטְמֵתֶם בָּם" בסיום המשפט מהוות לשון כפולה, מעין תקבולת למילים "תִטַּמְּאוּ בָּהֶם". הפועל "ונטמתם" חסר את האות אל"ף, כמו רישון (=ראשון; איוב ח' 8), או מלתי (=מלאתי; איוב ל"ב 18). ולפיכך, משמעות הפסוק "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם", היא: אם תטמאו בהם, תאכלו מהם, תקבלו טומאה. אך שימו לב כיצד שינו חז"ל מילה אחת ובכך סילפו לגמרי את משמעות הפסוק בהקשרו: "תנא דבי \[שנה החכם מבית מדרשו\] של ר' ישמעאל: עבירה מטמטמת (מטפשת) לבו של אדם העובר אותה, שנאמר: "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" (ויקרא יא, מג) אל תקרי \[תקרא\] "ונטמאתם" אלא קרא: "ונטמטם" — שלבכם נעשה מטומטם — סתום ואטום" (בבלי, יומא ל"ט ע"א. ביאור שטיינזלץ). בירמיהו ט"ז 11 מפרט אלהים את חטאי עמו בפני ירמיהו: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר־עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי נְאֻם־ה' וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְאֹתִי עָזָבוּ וְאֶת־תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ". מדרש איכה רבה (פתיחתא ב) קבע: "עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ? עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי… כְּתִיב (ירמיה טז, יא): 'וְאֹתִי עָזָבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ', הַלְוַאי אוֹתִי עָזָבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ, מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ מִתְעַסְּקִין בָּהּ, הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מַחֲזִירָן לְמוּטָב". כאן חטאו חז"ל בסתירה כפולה: א- כאשר קבעו כי הארץ לא אבדה אלא מפני עזיבת ישראל את התורה. אולם הפרק מדגיש כי הסיבה המרכזית לכך נבעה בראש ובראשונה בגין עזיבתם את אלהים עצמו (פס' 11-13, 19-21) ; ב- כשתחבו מילים לפיו של אלהים, כאילו אמר: "הַלְוַאי אוֹתִי עָזָבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ". אך משמעות פסוק 11 הפוכה לגמרי מכך; הפסוק יוצר תקבולת בין עזיבת אלהים לבין חוסר שמירת התורה, כך שברור כי השניים הולכים יד ביד. לכן בלתי אפשרי לעזוב את אלהים מצד אחד ולשמור את התורה מצד שני. במילים אחרות, המדרש מניח בטעות כי נאמנות לתורה אינה בהכרח תלויה באל. דהיינו, כי ניתן לשמור את מצוות התורה גם בהעדר אמונה באל. וזאת על-אף שירמיהו מבהיר כי הא בהא תליא. > חבל שאתם מתעלמים מפרק ח'. הכל נהיה יותר ברור כאשר קוראים את התנ"ך עם ההקשר של הפסוקים, פסקאות ופרקים שסובבים את אותו פסוק, ולא כמו שיטת הנוצרים המשיחיים שקוראים פסוק אחד וישר קופצים להראות שזה הולך על ישוע. (הרב יואב רובינסון) דווקא הקדשנו במעלה המאמר הזה חלק שלם ל[ישעיהו פרק ח'](/#i8) --- הערות שוליים: 1. המילים "עלמה" ו"עלם" במקרא, באות מלשון העלמה וחוסר ידיעה. כלומר, עלמה היא מישהי שלא ידעו אותה. להרחבה ראו פרופ' בן-ראובן, "עלם ועלמה במקרא", בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, כרך כח‎, חוברת ד (צ"ה‎), תשמ"ג, עמ' 320-321. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות **תגיות:** אלוהות המשיח בתנ"ך ובמחשבת ישראל (כתבי חז"ל), בן האלוהים, ישוע ושושלת דוד, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הברית החדשה, מקור האנטישמיות?](https://igod.co.il/answer-rabbi/האם-הברית-החדשה-אנטישמית/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > הברית החדשה קיבלה את שמה מפסוק 31 בפרק ל"א של ספר ירמיהו בתנ"ך, בו הבטיח אלוהים לעם ישראל ברית חדשה דרך הנביא ירמיהו. על ידי רבים הברית החדשה נחשבת להמשך הישיר של התנ"ך עד כדי הסכמת כל המלומדים שאין זה אפשרי לרדת לעומקה של הברית החדשה מבלי להכיר את התנ"ך תחילה. ###  אנטישמיות? הברית החדשה נכתבה על ידי יהודי ארץ-ישראל במאה הראשונה לספירה וכוללת ארבעה ספרי בשורה, המספרים את המתרחש בארץ-ישראל בתקופת בית המקדש השני בהתמקדות על תיאור חייו ופועלו של ישוע. ספר "מעשי השליחים" – המתאר את פועלם של תלמידיו הקרובים של ישוע, שנים עשר השליחים. איגרות שנשלחו אל הקהילות המשיחיות הראשונות (רובן נכתבו ע"י שאול התרסי). ולבסוף ספר "ההתגלות" המתאר את אחרית הימים בסינכרון מלא לנבואות התנ"ך. לאחרונה הראה מחקר יסודי את המקורות היהודיים של כל הוראה שמופיעה בברית החדשה. הצצה בכמה מפסוקי הברית החדשה מראה בבירור את רקעו היהודי: "ספר תולדות ישוע המשיח בן דוד בן אברהם" (מתי א' 1) "ויהי ביום השמיני ויבואו למול את הילד…" (לוקס א' 59) "ויהי חג חנוכת הבית בירושלים, וסתיו היה. ויתהלך ישוע במקדש באולם של שלמה." (יוחנן י' 22-23) "ויאמר (שאול): איש יהודי אנוכי, נולד בטרסוס אשר בקיליקיא, ומגודל בעיר הזאת לרגלי הרב גמליאל ומלומד לפי דקדוקי תורת אבותינו ואהי מקנא לאלהים כמוכם כולכם היום." (מעשי השליחים כ"ב 3-4). "יעקב, עבד אלהים ואדוננו ישוע המשיח שואל לשלום שנים עשר השבטים הנפוצים." (יעקב א' 1). העובדה שהברית החדשה היא ספר יהודי ממש כמו התנ"ך מוכרת יותר ויותר גם בישראל. הסופר פנחס לפיד פרסם מחקר על עשרה ספרי לימוד בהם משתמשים בתי ספר יסודיים ותיכוניים בארץ. הוא אומר ש-"ששה מספרים אלה מצטטים בסה"כ 18 קטעים מהברית החדשה, שלשה ספרים נותנים הסברים מפורטים על המשמעות ההיסטורית, הספרותית והדתית של ארבעת הבשורות… בשני ספרים מופיעים ציטוטים מהתנ"ך לצד ציטוטים מהברית החדשה בצורה שמצביעה על דמיון ועל זיקה". בקשר להאשמות על אנטישמיות ראוי לזכור שבימיה הראשונים של המשיחיות לא היו כלל מאמינים מהגויים אלא יהודים בלבד. השאלה אם ישוע הוא המשיח היתה שאלה יהודית שהעם היהודי בלבד נדרש ליישב. זהו הרקע שלאורו יש להבין את נימת דבריהם של קטעים רבים בהם יש ביקורת כלפי חלק זה או אחר של העם היהודי. הקטעים ה-"חמורים" שבברית החדשה דומים יותר להטפות המוסר של הנביאים מאשר להטפה חסרת הסובלנות והגזענית של ימי הביניים. קחו למשל את הקטע הבא, שמתייחס לעם ישראל: "הוי, גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים. עזבו את ה', נאצו את קדוש ישראל, נזורו אחור". האם נראה לכם שהקטע לקוח מהברית החדשה? ובכן טעיתם, זוהי מובאה מספר הנביא ישעיהו בתנ"ך (פרק א':4). פניות מסוג זה, שנועדו לקרוא לעמנו לחזור מחטאיו, היו תמיד חלק ממסורת הנבואה. הברית החדשה ממשיכה מסורת זו, לצד פירוט של הצד החיובי של מערכת היחסים בין ישראל לאלוהים. כשנעמיד את הברית החדשה ואת התנ"ך במבחנים זהים של מהימנות היסטורית ותוקף מוסרי, נראה בשניהם אמת באותה מידה. בכל מקרה, אם תראה בעיתון מעריב או ידיעות אחרונות כתבה שיוצאת נגד כפייה ושחיתות דתית, לא תאמר "אנטישמים!" כך גם לגבי ישוע, ישוע היה יהודי שהטיף נגד השחיתות הדתית של יהודים אחרים, ה-"רבנים" דאז. ### אהבה! ההיפך מאנטישמיות – הברית החדשה מורה לנו לאהוב ועוסקת בעניין האהבה לא מעט, לדוגמא דבריו של השליח שאול: "האהבה סבלנית ונדיבה, האהבה אינה מקנאת, האהבה לא תתפאר ולא תתנשא, היא לא תנהג בגסות, לא תדרוש טובת עצמה, לא תירגז ולא תחשוב רעה. האהבה לא תשמח בעוולה, כי באמת שימחתה. היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקוה לכל ותסבול את הכל." (ראשונה לקורינתיים י"ג) יתר על כך, הברית החדשה הורתה לנוצרים לתרום כסף ליהודים (האיגרת הראשונה לקורינתיים פרק ט"ז). לזכור שהיהודים כעם הם העם הנבחר אפילו שדחו את המשיח (האיגרת אל הרומים פרק ט). לשמור להגן ולדאוג ליהודים (הבשורה על פי מתי פרק כ"ה). וכמובן להתפלל עבור העם היהודי. ### שטיפת מוח דתית אך ישנם רבנים שבהחלט מנסים להאפיל רושם שלילי עד מאוד על הברית החדשה, מוציאים שם רע לספר כאחד המלא באנטישמיות ושנאה ואפילו לא מותירים אפשרות לחקר עצמי לתלמידם בכך שמטילים איסור על קריאת הברית החדשה, הרב מאיר צוקרמן אמר "אסור לעיין בברית החדשה". הרב ש.שפירא הכריז שאסור אפילו להחזיק בבית עותק של הברית החדשה. אז אם אסור אפילו לרבנים לקרוא את הברית החדשה, איך הם יודעים שהברית החדשה היא אנטישמית? ### יהודים משכילים על הברית החדשה אך יש כאלה שלא מפחדים לחשוף את עצמם לברית החדשה ואם נבחן דעותיהם על הברית החדשה של כמה יהודים משכילים, נופתע. הרב ליכטנשטיין (בעבר הרב הראשי להונגריה) כתב לפני מותו: "בעבר סברתי שהברית החדשה הינו ספר טמא, מקור לגאווה, אנוכיות, שנאה, אנטישמיות ואלימות, אך כאשר פתחתי את הספר, הרגשתי כיצד הוא שובה את ליבי בצורה משונה ונפלאה. לפתע, תפארת ואור חדרו לנשמתי. חיפשתי קוצים אך מצאתי ורדים, פנינים במקום אבנים, במקום שנאה מצאתי אהבה. במקום נקמה מצאתי סליחה. במקום עבדות מצאתי חירות." המדען אלברט אינשטיין בראיון למגזין saturday evening post: "איש אינו יכול לקרוא את הבשורות בברית החדשה מבלי לחוש בנוכחותו של ישוע. האישיות שלו פועמת בכל מילה. אין מיתולוגיה המלאה בחיים כאלה". ברוך שפינוזה במכתב לקרוב משפחתו הנרי הולדנבורג: "החכמה הניצחית של אלוהים מתגלה בכל, אך בעיקר בנפש האנושית ומעל הכל, בזאת של ישוע מנצרת". פרופסור מרדכי בובר (האוניברסיטה העברית בירושלים) כתב בספרו "שני סוגים של אמונה": "מאז היותי ילד, כשקראתי את הברית החדשה, ראיתי בישוע כאחי הגדול". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, למה הרבנים מתנגדים לישוע, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב **תגיות:** אנטישמיות בברית החדשה?, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם מוסר "חברתי-אבולוציוני" מעניק הסבר מספק?](https://igod.co.il/science-faith/מוסר-אבולוציוני/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** רייס ברוקס **Content:** > האם האנושות יכולה להיות טובה בלי אלוהים? התשובה המקוצרת לשאלה הזו היא כן, אבל לא מכיוון שהאנושות איננה זקוקה לאלוהים כדי להיות טובה. אלוהים ברא אותנו ונטע בקרבנו את חוקי המוסר. עצם העובדה שחוקי המוסר האלה מצביעים על קיומו של אלוהים היא טענה מרכזית בכתביו של ק. ס. לואיס. עם זאת, קיימת גם המציאות שלמרות שאנשים יודעים להבדיל בין נכון לשגוי, פעמים רבות הם אינם עושים את מה שעליהם לעשות. זה נכון בין אם הם טוענים להיות דתיים או לא. לואיס הבהיר עמדה זו בחיבורו הקלאסי משיחיות גרידא. אלו הן איפוא שתי הנקודות שרציתי לציין. ראשית, שלבני אדם מכל חלקי תבל יש רעיון מוזר. עליהם להתנהג בדרך מסוימת והם אינם יכולים להיפטר מרעיון זה. שנית, שהם למעשה אינם מתנהגים כך. הם יודעים את חוק הטבע; הם מפירים אותו. שתי עובדות אלה הן יסוד כל חשיבה צלולה אודות עצמנו ואודות העולם שבו אנו חיים. חוקי המוסר כתובים על לבו של כל אדם ואדם. אם יש דברים שגויים, ללא קשר לארץ המוצא, לתרבות או להקשר שבו הם נעשים, הרי שיש חוק אולטימטיבי וכפועל יוצא מכך מחוקק אולטימטיבי. לואיס דיבר על הקיום של חוק מוסרי עליון שהוטבע על לבותיהם של כל בני האדם באשר הם. האריס, מאידך, מנסה לכונן "נוף מוסרי" בלי אלוהים: "המדע יכול, בעיקרון, לעזור לנו להבין מה אנחנו צריכים לעשות וצריכים לרצות… כדי לחיות את חיינו על הצד הטוב ביותר". אבל למדע יש מגבלות משלו. אפילו הכופר הבריטי דיוויד היוּם שהתפרסם בזכות חיבוריו נגד האמונה בנסים, טען שאין הסבר מדעי על העולם שיכול להסביר לנו איך עלינו לנהל את חיינו מבחינה מוסרית. אבל האריס מבקש להגשים את הבלתי אפשרי בנסותו לעשות בדיוק כך. הוא מבטא את הגרסה שלו לאמת מוסרית אוניברסלית באופן מאוד תמציתי: "אני טוען שבממד המוסרי, אפשר בהחלט לצאת מנקודת הנחה שטוב להימנע מלהתנהג בצורה כלשהי שעלולה לגרום לסבל ולייסורים נוראיים ביותר לכולם". ביסודו של דבר, לפי האריס, מוסריות היא: שפוט את מעשיך בהתאם לשאלה האם הם פוגעים בכולם, אם לאו. זאת אומרת שאם המעשים שלי פוגעים רק במעטים, זה בסדר? הדבר דומה למישהו שרצח אדם ועומד לפני שופט ואומר, "אני יודע שהרגתי את האיש הזה, אבל תחשוב על כל האנשים בעיר הזאת שלא רצחתי". ### הציווי המוחלט בניגוד מוחלט לעמדתו של האריס ניצב עמנואל קאנט, פילוסוף בן המאה השמונה-עשרה שדיבר על העדות לקיומו של אלוהים כפי שמעידים "הכוכבים שבשמים מעליי והחוק המוסרי שבתוכי". במילים אחרות, הסדר הטבעי של העולם מעיד על קיומו של אלוהים, והסדר המוסרי בקרבנו עושה זאת גם כן. קאנט הסביר את המוסריות במונחים של האקסיומה הזו כרמז אולי לסוג הלשון שהאריס מנסה לעשות בה שימוש: "עשה מעשיך על פי הכלל המעשי אשר בקבלך אותו תרצה גם שיהיה בחוק כללי". זה מה שקאנט כינה הציווי המוחלט. במילים אחרות, שפוט את צדקת מעשיך דרך שאלה: מה אם כולם היו נוהגים כך? אמת זאת עולה בקנה אחד עם מה שלימד ישוע ככלל הזהב: "מַה שֶּׁתִּרְצוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ לָכֶם בְּנֵי אָדָם, כֵּן תַּעֲשׂוּ לָהֶם גַּם אַתֶּם" (לוקס ו 31). זה כמעט משעשע לראות איך אתאיסטים מאשרים את החוק המוסרי הזה שלימד ישוע כשבמקביל הם מנסים להמעיט מחשיבותו של החוק ומתארים אותו כהיגיון בריא.. זאת מכיוון שהם משליכים את הרקע התרבותי של המאה העשרים ואחת על דורות קודמים. מבחינה היסטורית כלל הזהב הוא ההפך הגמור מקו המחשבה לפיו החזק שורד. אתה יכול לדמיין לעצמך את אלכסנדר מוקדון או את נפוליאון מסכימים לחיות בהתאם לכלל הזה? פרידריך ניטשה, שהפך את ההכרזה "אלוהים מת" למאמר שגור, טען שעם מותו של אלוהים מתה גם המוסריות. באומרו שאלוהים מת הוא לא התכוון לומר שהוא האמין באלוהים שהתקיים ואז מת פשוטו כמשמעו. הוא ראה את זה כמותו של רעיון האל שבו מאמינים המשיחיים. הוא הבין את ההשלכות של ביטול האידיאל הזה במונחים של ההשפעה שיש לכך על המוסריות. "כשמישהו מוותר על האמונה המשיחית, שומט את הקרקע מתחת לזכות למוסריות משיחית. המשיחיות הזאת איננה ברורה מאליה בשום פנים ואופן. מי שמבטל את אחד המושגים שלה (המשיחיות), האמונה באלוהים, מבטל את השלם: לא נשאר לו דבר.כשהכוח המרסן של אלוהים וידיעתו מוּסרים מהדרך, הרשע חופשי לבטא את עצמו כרצונו. ### אתיקה דארוויניסטית? בוא נבחן לרגע את הסיפור המדעי העיקרי של קיומנו ואת האלטרנטיבה המובילה לאמונה בבורא שמים – האבולוציה של דרווין. לפי תורת האבולוציה של דרווין כל הזנים שקיימים היום נוצרו באמצעות תהליך של ברירה טבעית, או במילותיו של הרברט ספנסר, "הישרדות החזקים". אורגניזמים חלשים יותר מחוסלים כשברירה טבעית בוחרת להעביר את הגנים החזקים יותר לדור הבא. אלמנטים שונים של התיאוריה הזו הם בלתי ניתנים לערעור וזכו לאישור מבחינה מדעית, אך השאלה האמתית נותרת בעינה: האם זה כל הסיפור? אין חוק או השפעה אחרים שפועלים בנוסף לכך? בוא נחזור לשאלה מדוע בני האדם מחזיקים בתחושה האוניברסלית הזו של נכון ושגוי. טוב ורע קיימים, ואנחנו יודעים את זה. איך יכול תהליך עיוור כמו ברירה טבעית, שנוצרה באורח מקרי, להפיק את התחושה האוניברסלית הזו שנכון ושגוי קיימים? אם החיים נוצרו באופן ספונטני מתהליכים כימיים אקראיים, הרי שאין לנו מחויבות מוסרית יותר מכפי שיש לקערת מרק. למרבה התדהמה, חסידי האבולוציה נוטים להרחיק את עצמם מההשלכות האתיות והפילוסופיות של תורת האבולוציה של דרווין. תומאס האקסלי, המוכר בכינוי "הבולדוג של דרווין", ניסה לומר שיש להתנגד לאינסטינקט של הישרדות החזק. "הקידום האתי של החברה אינו תלוי בחיקוי התהליך הקוסמי, ואף פחות בבריחה ממנו, אלא במלחמה נגדו". מלחמה נגדו? זאת אומרת להתכחש לאינסטינקטים האבולוציוניים שתוכנתו כחלק מה-DNA שלנו. ריצ'ארד דוקינס מתעקש ואומר ש"ה-DNA אינו יודע וגם לא אכפת לו. DNA פשוט קיים, ואנחנו רוקדים לצלילי החליל שלו". אם DNA אינו יודע ולא אכפת לו, אז איך תסביר את העובדה שאנחנו כן יודעים וכן אכפת לנו? למה שיהיה לנו אכפת אם החיווט הגנטי שלנו הפוך לגמרי מכך? למה אנחנו יודעים שעלינו להיאבק באינסטינקטים האלה? בעימות עם הארכיבישוף של סידני אמר דוקינס מפורשות שחיים בהתאם לעקרונות האתיים הדארוויניסטים לא יהיו דבר נעים. בכך הוא הפגין את חוסר העקביות והאופי הסותר של אלה שטוענים שאין אלוהים ושאנחנו תוצר של תהליכים עיוורים: "אני בהחלט מקווה שלא ניסוג לרעיון של הישרדות החזקים בתכנון העקרונות הפוליטיים והערכים שלנו ואורח החיים שלנו. פעמים רבות אמרתי שאני דארוויניסט מלא תשוקה כשעליי להסביר מדוע אנחנו קיימים. ללא ספק זו הסיבה לכך שאנחנו כאן ולכך שכל היצורים החיים קיימים. אבל אם נחיה את חיינו על פי דרכו ומשנתו של דרווין, ונהפוך לחברה דארוויניסטית, תהיה החברה שלנו מקום שמאוד לא נעים לחיות בו." נדמה שהגישה הזו עומדת בניגוד מוחלט להכרזות האמפטיות הטוענות שתכלית חיינו היא פשוט להרבות את ה-DNA שלנו כשבעצם ל-DNA שלנו לא אכפת, וליקום גם לא. למה עדיין אכפת לנו? אלדוּס האקסלי, נכדו של תומאס, ראה בהשקפת העולם האבולוציונית שחרור מהמאבק הזה. הרחק מלראות בכך שיעור בנושא השאלה איך לא לחיות את חיינו, האבולוציה הדארוויניסטית היא החופש לחיות כפי שהאדם רוצה לחיות. הוא אמר, "לי, ללא כל ספק, וגם לרבים מבני זמני, הביאה הפילוסופיה של חוסר משמעות ביסודו של דבר את החירות ממערכת מסוימת של מוסריות. התנגדנו למוסריות כי היא התערבה בחירות המינית שלנו". ### אם אין אלוהים, הכול מותר במהלך המאה התשע עשרה, חוותה רוסיה את חבלי הלידה של המהפכה הממשמשת ובאה בקרבה. לאור גל הולך וגובר של אתאיזם וניהיליזם, כתב פיודור דוסטויבסקי ספרים כמו החטא ועונשו והאחים קרמזוב שהעידו על המצפון העצל והנרפה של האומה. מילות האזהרה שלו הדהדו לאורך כתביו: אם אין אלוהים הכול מותר". ז'אן פול סארטר, אתאיסט בעצמו, קישר את היעדרותו של אלוהים עם היעדרותם של יסודות מוסריים אמתיים. "אקזיסטנטיאליסטים… מבינים שמאוד מלחיץ שאלוהים איננו קיים עוד, כי לצד היעלמותו נעלמה גם האפשרות למצוא ערכים בגן עדן בר הבנה… בשום מקום לא נכתב שטוּב קיים, שאנחנו חייבים להיות כנים או לא לשקר, מאחר שאנחנו נמצאים במישור שחולקים אותו רק בני אדם". סבלו של דוסטויבסקי עצמו הוביל אותו להתעוררות דתית שסיפקה לו הקלה מהייאוש המשתולל של ימיו. בעת היותו במאסר הוא קרא את הברית החדשה וגילה את ההבדל בין דת מתה לבין מערכת יחסים עם ישוע המשיח. "האמונה שאין דבר טוב יותר מישוע, בסיסי יותר, מושך יותר, הגיוני יותר, אמיץ יותר ומושלם יותר. ולא רק שאין דבר שכזה, אני גם אומר לעצמי באהבה מלאת הערצה, שלעולם גם לא יהיה". אנחנו עדיין חייבים לדון בהיגיון שלפיו אם תוציא את אלוהים מחוץ למשוואה, תסיר בכך גם את הבסיס למוסריות. בקפיצת אמונה כמעט עיוורת, בהכחשת אלוהים, האתאיסטים פשוט גורסים שהם מוסריים ושיש להם בסיס למוסריות בנפרד מאלוהים. הבעיה היא שהם לעולם לא מזהים את הבסיס הזה. זה פשוט דבר שנטען ומונח כנכון. דוקינס יצא בהצהרה הזו במסגרת עימות פומבי שלו עם ג'ון לנוקס שנערך באלבמה: "אינני יכול להעלות על דעתי דרך הגיונית שאומרת שמכיוון שאני אתאיסט הגיוני שאהרוג או ארצח או אנהג באכזריות". עובדה זאת בדיוק שנגזרת מהתנועה ההגיונית של האתאיזם בנוגע לאלימות ואכזריות היא שהפכה את המאה העשרים למאה המדממת יותר מכול מאה אחרת בהיסטוריה. השלטון נטול האל של סטאלין, היטלר, מאו דזה-דונג, ופול פוט עלה על הזוועות של המאות שקדמו לו בעיקר משום שהריסון המוסרי הוסר מהרגע שבו אלוהים הוצא ממסגרת החשיבה שלהם. בלי אלוהים, מצוות מוסריות פוגשות בקריאה הילדותית ששואלת, "מי אמר?" למה שנציית למצוות מוסריות כלשהן אם הן לא יותר מאשר דעה של קבוצה מסוימת? ### החוק המוסרי קיים כדי להגן עלינו הספקנים טוענים שאם אלוהים הוא אב אוהב, אז הוא צריך לתת דין וחשבון על כך שהוא איננו עושה דבר בנוגע לרשע ולסבל. תרשה לי להציע אנלוגיה מהחיים שלי. כאב לחמישה ילדים, אני מכין את ילדיי להתמודד עם האתגרים שיפגשו בהם בעולם האכזר והמרושע שבו אנחנו חיים. השיעור החשוב ביותר שאני מנסה ללמד אותם הוא בראש ובראשונה למגר את הרוע מלבם. הם לומדים איך לנהוג בחכמה במסגרת מערכות היחסים השונות בחייהם. הם לומדים גם לטפל בבריאות הפיזית שלהם ולהגן על עצמם מחשיפה להשפעות הרסניות. אני עושה הכול כדי להכין אותם להתמודד עם אותם אנשים שיפגעו בהם בכוונה תחילה או עם נסיבות שעלולות להיות מסוכנות. תוך שימוש בחכמה ובהיגיון, הם יכולים להימנע מכמות עצומה של כאב, לפחות מהכאב שהם עלולים להביא על עצמם. את הכאב האחר שמקורו במעשי הרשעה של אחרים, או שהם יכולים להימנע ממנו או שהם יכולים להבין אותו בצורה ברורה. באותו האופן, אלוהים מספק לנו הנחיות באשר לאופן שבו עלינו לחיות את חיינו כדי להימנע מכמה שיותר כאב בחיינו. המצוות שלו הן כמו תמרורים בדרך שמזהירים אותנו מפני סכנה ממשמשת ובאה. אם נשמע לתמרורים האלה, יש לנו סיכוי טוב יותר לחוות שמחה ושלום עצומים יותר לטווח הרחוק. אלוהים איננו רק אב. הוא גם הבורא שתכנן עולם שמורכב מאין ספור חלקים, מערכות ותהליכים שחוברים יחדיו. דמיין שאתה נכנס למפעל מורכב שבו הפעילות בו הכרחית לתפעול מוצלח של מערכות אך מסוכנת לבני אדם. אם אלה באים במגע עם המרכיבים השונים בלי לנקוט בצעדי הזהירות ההכרחיים, הם יימצאו בסכנה. הבנת הסביבה שלך תהיה הכרחית להישרדותך. אלוהים ברא עולם שבו בני אדם חשופים לגורמים שהכרחיים לקיום המערכת האקולוגית ולתפקוד הראוי של כדור הארץ, אבל הם גם הרסניים לאנשים אם יבואו במגע עם הגורמים האלה בצורה לא מבוקרת. מדע, רפואה והיגיון מיידעים אותנו בנוגע לדרכים שבעזרתן נוכל להימנע מהדברים האלה ולמצוא מרפא כשהם פוגעים בנו. טכנולוגיה שבכוחה לסייע לאנושות יכולה להיות הרסנית באותה מידה אם משתמשים בה לרעה. אלוהים נתן לנו חכמה כדי לשפר את חיינו ולפטור את עולמנו ממחלות, עוני והתעללות. לכעוס על אלוהים משום שהוא מניח לרשע להתקיים זה כמו לכעוס עליו משום שהניח לנו להיוולד ולחיות. אלוהים איננו רק מדריך אותנו לרתום את העולם הגשמי שסובב אותנו ולהבין את הסכנות הקיימות, אלא גם מספק לנו תובנה בנוגע לעולם הרוחני הבלתי נראה. בעולם יש אנשים מרושעים וגם רוחות רעות. הרחק מהתפיסה הפרה-מודרנית שלפיה כל המחלות והצרות הן תוצאה של פעילות של רוחות שיש לרצות ולפייס אותן, יש כוחות רוחניים רעים בשמים שעלינו להיות מודעים לקיומם. ישוע טיפל לראשונה ברוחות הטמאות האלה בראשית פעילותו עלי אדמות (מרקוס א 27-21). מאוחר יותר שמעון כיפא אמר לגויים, "יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת, אֲשֶׁר אלוהים מָשַׁח אוֹתוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבִגְבוּרָה, הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶסֶד וּמְרַפֵּא אֶת כָּל הַנִּדְכָּאִים תַּחַת יַד הַשָֹטָן" (מעשי השליחים י 38). חסדו של אלוהים בא לידי ביטוי כאשר בא בלבוש בשר ודם בדמותו של ישוע המשיח וטיפל באויב האולטימטיבי שלנו שמתקיים בעולם הבלתי נראה. הדעת הספקנית לועגת בקול רם לכך, אבל יש הוכחות לקיומה של ישות מרושעת זו שמעוררת השראה ומפיחה רשע בקרבם של בני אדם. התרבות המערבית והשקפת העולם הנטורליסטית שלה יכולה אולי להתעלם מהרשעה הזו, אבל העולם הלא-מערבי, שכולל למעשה כשני שליש מאוכלוסיית כדור הארץ, מבין היטב מהו רשע. ### מקור הרשע אז מאיפה הגיע הרשע? האם אלוהים ברא אותו? איך אלוהים אוהב, כל יכול לחשוף אותנו לעולם שכזה? התשובה היא מאוד ישירה: אלוהים ברא יצורים בעלי יכולת להיכשל. המשמעות של כישלון היא לבחור לא לעשות את מה שטוב ונכון. מהיצורים שאנחנו מכנים מלאכים ועד לבני האדם שנבראו בצלמו ובדמותו, לברואי אלוהים יש כוח אמתי להחליט החלטות אמתיות. אם אלוהים היה בורא אותנו בלי הזכות והיכולת הזו, לא היינו מנהלים את הדיון הזה עכשיו. בארצות שנתונות תחת שלטונם של עריצים לא ניתן למצוא חרויות בסיסיות כמו חופש הדיבור וחופש הביטוי. אנחנו חיים בעולם שבו אלוהים מאפשר לאתאיסטים, לספקנים ולמאמינים לבטא את עצמם. קריסטופר היטצ'נס נהג לומר שהוא סירב להאמין באלוהים כשליט עליון כי הוא דמיין עולם שנשלט בידי אלוהים כמעין "צפון קוריאה שמימית". האירוניה היא שהעולם שבו הוא חי נברא בידי אלוהים והיה הדבר הרחוק ביותר מהדיקטטורה האכזרית שהוא השווה אותו אליה בטעות. בצפון קוריאה היטצ'נס לעולם לא היה יכול לבטא דעה מנוגדת שכזו כלפי המנהיג. לא היו שומעים ממנו בחיים. בעולם של אלוהים היטצ'נס יכול גם יכול להשמיע את קולו. אלוהים נתן לנו את הזכות הזו לבחור, בידיעה שנבחר באפשרות השגויה. זה התחיל במלאכים והתפשט לבני האדם. העובדה שאלוהים לא ברא זן של רובוטים שהיה עליהם לציית לו באופן עיוור מדגישה את הזכות המדהימה שניתנה לנו לבחור ואת האחריות שהוטלה עלינו להחליט החלטות. אלוהים ברא עולם שמנוהל בעזרת חוקים ומאפשר לבני אדם ומלאכים להחליט החלטות אמתיות. היכולת להחליט החלטות טובות ולעשות מעשי גבורה מספקת גם את ההזדמנות לעשות את ההפך, שזהו הרשע. אלוהים העניק לנו את חוקי המוסר שלו כדי לחשוף את אופיו וטבעו, שהם טהורים וללא כתם ורבב. "הָאלוהים אוֹר הוּא וְכָל חֹשֶׁךְ אֵין בּוֹ" (יוחנן א' א 5). הוא נתן לנו גם את חוקיו כדי שנתפקד כראוי כאנשים ונוכל לצמצם לכדי מינימום את הנזקים בחיינו שנגרמים בעקבות הפרת החוקים האלה. "במציאות, חוקים מוסריים הם הנחיות להפעלת המכונה האנושית. כל חוק מוסרי נמצא במקומו כדי למנוע תקלה, או לחץ, או חיכוך בתפעול של אותה מכונה. לכן נדמה תחילה שהחוקים האלה שוב ושוב מפריעים לנטיות הטבעיות שלנו". ### העולם הכי טוב שיכול להיות? כשאנחנו רואים רשע וסבל בעולם, אנחנו מרגישים צורך לשאול, יחד עם המתמטיקאי והפילוסוף גוטפריד לייבניץ, "זה העולם הכי טוב שיכול להיות?" הוא האמין שלאור כל הגורמים האפשריים, זה העולם הכי טוב שיכול להיות. אין בכך כדי לומר בשום פנים ואופן שזה עולם מושלם. קריסטופר היטצ'נס חולק נחרצות על עמדה זו, בתארו עולם מלא במחלות וכוכבים נופלים כעדות לתכנון לוקה בחסר. הוא ואחרים מרגישים שחוסר השלמויות ביקום מצביעות על המחסור בקיומו של מתכנן תבוני. עם זאת, כל דבר נברא שחי על זמן קצוב עתיד בסופו של דבר למות ולהתדרדר. אלוהים ברא אותנו כבני אדם עם ממד רוחני נצחי. עמוק בפנים אנחנו יצורים רוחניים שחיים בגוף גשמי. למרות שהגוף הפיזי שלנו מתדרדר, החלקים הרוחניים שלנו יחיו לנצח. כמו שאמר השליח שאול במאה הראשונה לספירה, "אַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם הַחִיצוֹנִי שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וּבָלֶה, הָאָדָם הַפְּנִימִי שֶׁלָּנוּ מִתְחַדֵּשׁ יוֹם יוֹם" (השנייה אל הקורינתים ד 16). אם החיים האלה זה כל מה שיש, אז פרק הזמן הקצר של החיים שאנחנו חיים עלי אדמות בקושי ישאיר רושם או חשיבות כלשהם. לאור עידני הזמן הנרחבים והרקע המאיים של הנצח, אנחנו פחות מטיפה בדלי. המשבר הקיומי הזה אחז אנשים מזה מאות בשנים. ביסודו של דבר יש שלושה עולמות עיקריים שאלוהים יכול היה לברוא: #### עולם של שליטה אלוהים יכול היה לברוא אותנו בלי היכולת או האפשרות לעשות רע. בלי בחירות, רק טוב מתוכנן מראש. כפי שציינתי, אם זה היה המצב, לא היינו מנהלים את הדיון הזה עכשיו. אנחנו כבני אדם לא היינו יותר מאשר דמויות מצוירות בסרטים מצוירים. אנחנו נוטים לדרוש את החירות שלנו ואז מקללים את העובדה שיש לנו דבר כזה. למרות שאלוהים שולט בהיסטוריה, הוא אפשר לנו לקבל החלטות אמתיות שלהן יש השלכות אמתיות. #### עולם של תוהו ובוהו אלוהים יכול היה לברוא עולם בלי כל התערבות מצדו. הוא בורא הכול ומשאיר את הדברים להתפתח בדרך שלהם. אדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו בלי כל השלכות למעשיו, בלי התערבות בזמן כלשהו. בהחלט מדובר פה בהישרדות החזקים. אינני חושב שמישהו באמת היה רוצה לחיות בעולם כזה שבו אין כל תקווה לעזרה כלשהי הגדולה ממאמץ אנושי. #### עולם של שיתוף פעולה אלוהים יכול היה לברוא עולם שבו הוא מאפשר לנו לקבל החלטות אמתיות. הוא עובד בקרבנו ופועל בהתאם לתכליתו והבטחותיו. על ידי כריתת ברית עם האנושות, הוא נכנס לחיינו כשאנחנו מזמינים אותו להיכנס. לכן אנחנו מתפללים ומבקשים את עזרתו כמו גם בוחרים לקיים את מצוותיו. נראה שהאופציה השלישית היא העולם שאלוהים ברא. יש בחירות אמתיות והחלטות עם השלכות אמתיות למעשינו. בו בזמן, אלוהים יכול לפעול בקרב בריאתו. הוא לא רק התסריטאי שיושב וצופה, אלא הוא שחקן בסיפור שלו עצמו. כפי שמצביע ק. ס. לואיס: "אלוהים ברא אנשים בעלי רצון חופשי, כלומר יצורים שיכולים ללכת בדרך ישרה או בדרך מעוותת. ישנם אנשים שחושבים שהם יכולים לדמיין יצור המתנהג לפי רצונו החופשי, ויחד עם זאת אינו סוטה מהדרך הישרה; אינני יכול לחשוב כך. אם משהו חופשי להיות טוב, הוא גם חופשי להיות רע. והרצון החופשי יצר את האפשרות להרע. מדוע אם כן נתן להם אלוהים חופש רצון? כי חופש רצון, אף על פי שהוא מאפשר את הרע, הוא גם הדבר היחיד, שמאפשר אהבה כלשהי או טוב לב או שמחה שכדאי להשיגם." --- **מאמר המשך: [אם אלוהים קיים, למה יש רוע בעולם?](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%99%d7%a9-%d7%a8%d7%95%d7%a2-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d/)** --- ###### (נלקח מתוך הספר "אלוהים לא מת", רייס ברוקס) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9706c28dd69430ed8b7d3ec9246523289888cca3161d252f20bec44cbb729e78?s=300&d=mm&r=g) רייס ברוקס [See Full Bio](https://igod.co.il/author/rice-broocks/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, מוסר, פילוסופיה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מי ברא את היקום? ("בְּרֵאשִׁית המפץ הגדול")](https://igod.co.il/science-faith/בראשית-המפץ-הגדול/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** אלי חייטוב **Content:** אתאיסטים כבר לא יכולים להתחבא מאחורי האפשרות של יקום בעל עבר נצחי. אין מנוס, הם חייבים להתייצב מול בעיית ההתחלה הקוסמית. כל מודל קוסמולוגי חייב להיות בעל התחלה, בדיוק כמו המודל הסטנדרטי. לכן זה מתקבל על הדעת כי שתי ההנחות בטיעון הן נכונות. מכאן המסקנה שבטיעון היא גם נכונה- ליקום יש גורם. ומאחר והיקום לא יכול לברוא את עצמו, הגורם שלו חייב להיות מעבר לזמן והמרחב. הגורם חייב להיות מעבר למרחב, מעבר לזמן, לא חומרי, בלתי נגרם, וחזק מעבר לכל דמיון, שהרי הוא ברא את היקום משום דבר. גורם זה די נשמע כמו אלוהים. > "המידע הטוב ביותר שבידינו \[לגבי המפץ הגדול\] הוא בדיוק מה שהייתי צופה שיהיה לנו אלמלא היו בידיי חמשת חומשי התורה, ספר תהילים וכל כתבי הקודש כולם". (ארנו פנזיאס) > "פירוש העובדות באמצעות השכל הישר טוען שאינטלקט-על שיחק עם פיזיקה". (פרד הויל) זה נשמע כמו איזו בדיחה מוצלחת: "מה ידע משה על היקום שאיינשטיין לא ידע?…שהוא התחיל!". אבל זו איננה בדיחה. המשפט הפותח של כתבי הקודש, שהועלה על הכתב לפני יותר מ-3500 שנה, מעלה טענה מדויקת מבחינה מדעית שלכל הדברים הייתה התחלה וראשית. קוסמולוגים (פיזיקאים שחוקרים את המבנה והמקור של היקום) מסכימים שהיה רגע ראשוני בו הכול, כולל המרחב והזמן, נתהוו. סטיבן הוקינג, האסרופיזיקאי והתיאורטיקן האתאיסטי אמר, "כמעט כולם בימינו מאמינים שהיקום, והזמן עצמו, החלו עם המפץ הגדול" (1996:20). העובדה שהיום מאמינים שהיקום התחיל בנקודה כלשהי היא התפתחות מדהימה בתחום הקוסמולוגיה. התפיסה המקובלת מימיו של אריסטו ועד איינשטיין הייתה שהיקום תמיד היה קיים. לצד תפיסה זו עמדה התפיסה שמחוץ ליקום לא קיים דבר. "היקום הוא כל מה שיש או היה אי פעם או יהיה אי פעם", הוא משפט הפתיחה בספרו רב המכר של קארל סֵיְיגן, קוסמוס. הספר הפך לסדרת טלוויזיה וסיפק לגיטימציה לתפיסה שהעולם החומרי הוא כל מה שהתקיים אי פעם, או במילותיו של הפילוסוף האתאיסט ברטראנד ראסל, "היקום פשוט קיים, וזהו זה". לצורך פרספקטיבה היסטורית, במאה התשע עשרה זכתה השקפה זו לתמיכה בפרסום חיבורו של דרווין מוצא המינים שטען כי כל החיים צמחו באופן ספונטני דרך סיבות טבעיות. בכך נדמה היה שניתן אישור לתפיסה שאין צורך להסתכל מעבר לטבע עצמו כדי למצוא מענה לשאלה איך הכול החל. עם פרוש המאה העשרים, התחוללו פריצות דרך כמעט סימולטניות בתחומי הפיזיקה והאסטרונומיה. אינשטיין הביא לעולם את תורת היחסות וחולל מהפכה באופן שבו אנחנו מבינים איך העולם פועל. העולם התת-אטומי הוגדר מחדש על ידי מכניקת הקוואנטים שסיפקה לנו ראייה מנוגדת לאינטואיציה כלפי האופן שבו החלקיקים הזעירים ביותר פועלים באמת. אבל הגילוי המדהים ביותר, ככל הנראה, בא מתצפיותיו של האסטרונום אדווין האבל בשנת 1929. כמו גלילאו, יותר מ-300 שנים קודם לכן, הוא הביט דרך עדשת הטלסקופ שלו וראה משהו ששינה את העולם מן הקצה אל הקצה: הוא ראה שהאור שנמדד מכוכבים רחוקים נדמה אדום יותר ככל שהמרחק בין אותו כוכב וכדור הארץ עלה בהדרגה. האור נראה אדום יותר כשהכוכב נע הרחק מכדור הארץ וכחול יותר כשהוא נע אל עבר כדור הארץ. זה נקרא אפקט ההסחה לאדום, והוא מלמד שכל הגלקסיות מתרחקות מכדור הארץ במהירות יחסית למרחק שלהן מכדור הארץ. הגילוי הזה הוביל לתיאורית המפץ הגדול, הרעיון שאם תבחן את היקום ההולך ומתפשט בראייה לאחור, הכול יחזור לנקודת התחלה אחת (היקף קטן במידה אִינְפִינִיטֶסִימָלִית). "מסיבה זו הקוסמולוגים חושבים על היחידות הראשוניות כנקודת ההתחלה של היקום. על השקפה זו מבססת תורת המפץ הגדול את אירוע הבריאה; הבריאה לא רק של כל החומר והאנרגיה שקיימים ביקום, אלא גם של זמן המרחב כשלעצמו". מעל לכול, העדות הזו על נקודת ההתחלה של היקום מלמדת שבוראו חייב היה להתקיים מחוץ לזמן ולמרחב, בדיוק כפי שנרמז בספר בראשית. ### ההשלכות של המפץ הגדול רוברט ג'סטרו, אסטרונום והמנהל לשעבר של מכון גודארד בנאסא, מתאר היטב את המתח של תיאורית המפץ הגדול בספרו God and the Astronomers ("אלוהים והאסטרונומים"). כשמדען כותב על אלוהים סביר להניח שהקולגות שלו מניחים שאבד עליו הכלח או שהוא השתגע. במקרה שלי יש להבין מראש שכשזה נוגע לענייני דת אני כופר… עם זאת, אני עומד פעור פה לאור ההשלכות שיש לחלק מההתפתחויות המדעיות בשנים האחרונות. בלב לבן של ההתפתחויות האלה עומדת ההבנה שליקום, במובן כלשהו, אכן הייתה התחלה – שהוא התחיל בנקודה מסוימת בזמן. רבים בקהיליית הספקנים ינסו להמעיט בחשיבות הטענה שליקום הייתה התחלה ספציפית בגלל ההשלכות הדתיות שיש לכך. סר ארתור סטנלי אדינגטון נותן הד לחוסר הרצון הזה: "מבחינה פילוסופית, הרעיון שהייתה התחלה לסדר הקיים של הטבע, מעלה ריח מבאיש באפי… אני משתוקק למצוא פרצה אמתית בטענה הזו". הנטורליסט שהיה מחויב להשקפת העולם ששללה את קיומו של הממד על-טבעי התקשה לעכל את הרעיון שליקום הייתה התחלה. סטיבן הוקינג עמד על חוסר הנוחות הזאת בספרו רב המכר קיצור תולדות הזמן: "הרבה אנשים אינם אוהבים את הרעיון שלזמן יש התחלה, ייתכן וזאת משום שהרעיון הזה מריח כמו מעורבות אלוהית כלשהי". ### ההיגיון של האמונה כשמישהו אומר, "אמונה באלוהים איננה הגיונית", אין זו אלא הטחת עלבונות באנשים מאמינים בדיוק כמו שמועמדים ממפלגות יריבות מנסים להמעיט בערכם של יריביהם. אולי אדם כלשהו אינו מסוגל לתת ביטוי מילולי ברור לאמונתנו מבחינה הגיונית, אבל אין זה אומר שאמונה באלוהים כשלעצמה איננה הגיונית. דוגמה לכך אנחנו מוצאים באחד הטיעונים הקדומים ביותר לקיומו של אלוהים, המוכר גם כטיעון הקוסמולוגי. וויליאם ליין קרייג הוא פילוסוף אנליטי שהקים לתחייה את הטיעון הקוסמולוגי לטובת אלוהים כסיבה ראשונית. על טיעון זה הוא כתב את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת ברמינגהאם תחת ג׳ון היק. הטיעון הקוסמולוגי הוא משפחת טיעונים שמבקשים להפגין את הקיום של "סיבה מספקת" או "סיבה ראשונית" לקיומו של הקוסמוס. רשימת מגני הטיעון הזה נראית כמו רשימת המי ומי של הפילוסופים המערביים: אפלטון, אריסטו, אבן סינא, על ע'זאלי, רמב"ם, אנסֵלם, תומאס אקווינס, סקוטוס, דה קארט, שפינוזה, לייבניץ ולוֹק, ואלה רק חלק מהם. את הטיעון הקוסמולוגי של קרייג, אותו הוא ניסח בתור ״טיעון הכלאם״ הוא ניסח כך: 1. לכל מה שמתחיל להתקיים יש גורם. 2. היקום החל להתקיים. 3. לפיכך, ליקום יש גורם. הסעיף הראשון הוא ללא ספק נכון. משפט המפתח הוא "מתחיל להתקיים". מן הסתם ישות שאין לה התחלה לא נכללת כאן. אם היקום היה מתחיל ללא גורם, גם דברים אחרים היו מתחילים ללא גורם. משום שאין שום דבר שמבדיל בין היקום לדברים שבתוכו, שמכריח כי רק היקום יווצר מכלום. לכן, אין כל הבדל בין היקום לאובייקטים שבתוכו, מבחינת התחלה ללא סיבה. הסעיף השני הוא גם כן נכון. העבר הוא סדרה של מאורעות שהתחילו להתקיים אחד אחרי השני. כלומר, סדרה זו בנויה מתהליך שמתאפיין בהתהוות של מאורע אחד אחרי השני. בתהליך כזה, כל פעם נוסף מאורע סופי. לכן, אם העבר מורכב מתהליך כזה שבו מתווספים מאורעות סופיים, העבר בהכרח חייב להיות סופי. משום שמאורע סופי+ מאורע סופי…=סדרה סופית. הסעיף השלישי, או המסקנה, היא שליקום יש גורם. אך בגלל שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של גורמים, מדובר בגורם ראשוני. אם הגורם הוא ראשוני, לא היה לו גורם אחר. אחרת הוא לא גורם ראשוני. הוא הסיבה שבעצמה צריכה להיות ללא סיבה. הסיבה להיווצרותו של היקום חייבת להתקיים מחוץ למרחב ולזמן, מאחר שהמרחב והזמן התהוו בהתחלה הזו. בגלל שהיא הסיבה הראשונית, ובגלל שאין לה סיבה, אין לה גם התחלה. משום שאם הייתה לה התחלה הייתה חייבת להיות לה סיבה (מה ששללנו קודם). היא גם לא חומרית, משום שהחומר משתנה באופן תמידי ברמה המולקולרית או האטומית, ושרשרת אינסופית של שינויים לא תיתכן. הגורם גם חזק, משום שהוא ברא את היקום משום דבר, והגורם גם אישיותי מהסיבה הבאה: מאחר שלא התקיימו תנאים מקדימים לגורם זה, גורם זה היה צריך להיות מסוגל ליזום את פועל הבריאה ללא תנאים מקדימים. בנוסף, גורם זה היה צריך להיות מסוגל להימנע משינויים כלשהם, אחרת אנו שוב חוזרים לשרשרת שינויים אינסופית. השילוב הזה בין היכולת להימנע משינויים, והיכולת ליזום שינויים ללא תנאים מקדימים, מעצם הגדרתו כרוך בבחירה חופשית שהרי בחירה חופשית היא היכולת ליזום ולהימנע מפעולות. מאחר שלגורם יש בחירה חופשית, הוא אישיותי, משום שרק לאישיויות יש בחירה. בריאת היקום אם כן, היא סיבתיות אישיותית, או סיבתיות של סוכן. במידה והיה מדובר בגורם טבעי, הגורם היה מאורע. אך למאורעות אין את היכולת להימנע מפעולה או ליזום פעולה בכוחות עצמם. מאורעות הם פאסיביים, ונתונים לטריגר על ידי תנאים מקדימים, או מאורעות מקדימים שמפעילים אותם. אם כך, באופן מדהים ביותר, בהחלט סביר לראות סיבה נעלה שכזו כמשהו אישיותי. יש שמוכנים להביע הסכמה סמלית לעובדה שכוח אלוהים עומד מאחורי היקום. סדר הגודל העצום של כמות העדויות שתומכות בסיבה ללא סיבה כביכול, קורא לשקול את אפשרות קיומו של אלוהים. כל עוד הישות הזו נותרת אנונימית ובלתי-אישית, כולם בסדר עם זה. אבל אלוהים אוהב, אישי שעונה על תפילות ושופט חטא הוא דבר מפחיד, שפחות מעדיפים על הראש. אם בורא העין יכול למעשה לראות, או יוצר האוזן יכול למעשה לשמוע, אז אנחנו אחראים למילותינו ולמעשינו ועלינו לתת עליהם דין וחשבון. חשוב להדגיש שכאשר אלוהים ברא את היקום הוא לא עשה שימוש בחומרים כלשהם. הוא גם לא ברא את היקום מתוך ישותו. ההשקפה התאיסטית דוחה את האמנה שרואה ביקום כחלק ממהותו של אלוהים- 'פנתאיזם'. אלוהים לבדו הוא אינסופי, נצחי, בלתי תלוי. ואילו היקום הפיזי הוא נברא, סופי וזמני. לכן, אלוהים מתגלה כבורא נשגב, המקיים של כל הדברים. המשמעות העמוקה של דוקטרינת הבריאה יש מאין היא שרק האלוהים הריבון ראוי להלל, והשתחוויה. ### טיעונים נוספים לטובת גורם אישיותי ליקום ראינו שמשני הסעיפים, נובע שליקום היה גורם. בנוסף, ראינו סיבה אחת מדוע הגורם חייב להיות אישיותי. להלן סיבות נוספות מדוע הגורם הוא אישיותי: ראשית, יש שתי אופציות המתאימות לתיאור של משהו לא חומרי, בלתי משתנה, המתקיים מעבר למרחב: 1. עצמים מופשטים. 2. נפש (עצם רוחני). עצמים מופשטים לא יכולים לגרום לשום דבר.  קחו לדוגמא את המספר 7. המספר לא יכול לעשות כלום, ולכן הגורם חייב להיות נפש רוחנית. שנית, איך יכול גורם נצחי ובלתי משתנה להביא לתוצאה זמנית? אם הגורם היה איזשהו מנגנון מכאני (חסר אישיות) המספיק בפני עצמו לבריאת היקום, אזי אותו הגורם לא היה יכול להתקיים ללא תוצאתו, דהיינו ללא היקום. לדוגמא, הגורם לקיפאון המים היא טמפרטורה נמוכה מ-0. אם הטמפרטורה הייתה מתחת לאפס מנצח נצחים, אז כל המים שהיו מסביב היו צריכים להיות קפואים מנצח נצחים. זה בלתי אפשרי להניח שהמים התחילו פתאום לקפוא, לפני זמן סופי, בנקודה שרירותית מסוימת. אם הגורם נצחי ומספיק לתוצאתו, אז גם תוצאתו צריכה להיות נצחית. הדרך היחידה עבור גורם נצחי (שמספיק לתוצאתו) להתקיים ללא תוצאתו, היא אם הגורם הוא אישיות, הבוחרת באופן חופשי ליזום פעולה, ללא תנאים קודמים. לצורך הדוגמא, איש אשר ישב היפותטית מנצח נצחים יכול בחופשיות לבחור לעמוד. יתרה מזאת, טיעון נוסף לאישיותו של הגורם שריצ'ארד סווינבורן, פילוסוף מאוניברסיטת אוקספורד פיתח, הולך כך: יש שני סוגי הסברים. מצד אחד, יש הסברים מדעיים שניתנים במובנים של חוקי טבע ותנאים ראשוניים. מצד שני, יש הסברים אישיותיים שניתנים במובנים אישיותיים ורצוניים. שני ההסברים הם הסברים לגיטימיים, בהקשרים מסוימים זה יהיה לא מתאים לתת הסבר מסוג אחד על פני השני. כשאתם הולכים למטבח ורואים קומקום פועל ואתם שואלים: "למה הקומקום רותח?, ברור שאתם מבקשים הסבר אישיותי כלומר "מי הפעיל את הקומקום" ולא הסבר מדעי או מנגנוני שמרחיב על רתיחה ותנועת המולקולות של המים. זה לא שהסבר מדעי לא יכול להינתן, אלא שביקשתם הסבר אישיותי. מה שסווינבורן מראה זה שהמצב הקיומי הראשון של היקום (ההתחלה שלו), לא יכול להיות מוסבר על ידי הסבר מדעי, כי אין שם שום חוקי טבע או תנאים ראשוניים שמהם המצב הראשוני היה יכול להיות מוסבר משום שזה המצב הראשון – אין תנאי/מצב קודם לו. להתחלה של היקום או למצבו הראשוני לא יכול להיות הסבר מדעי, ההסבר חייב מטבעו להיות אישיותי או רצוני. כלומר, אישיות בחרה להביא את היקום לידי קיום, היא ההסבר למצבו ההתחלתי של היקום. > "ומה אם לא היה גורם אחד בלבד? מה אם היו הרבה גורמים? הטיעון הקוסמולוגי בעצם עלול להוכיח את הפוליתיאיזם! כלומר שקיימים הרבה בוראים ליקום!" חסיד הטיעון הקוסמולוגי יכול להצביע באופן מוצדק לעיקרון בפילוסופיה של המדע שנקרא "תערו של אוקהאם". על פי העיקרון הזה, אין להרבות בגורמים, מעבר לצורך. כלומר יש הצדקה בלהציב גורמים כאלה שהכרחיים להסביר את התוצאה. במקרה של תחילתו של היקום, בורא אישיותי אחד הכרחי, לכן זה יהיה מיותר להציב יותר גורמים. ###### 1.Alex Vilenkin, Many Words in One: The Search for Other Universes (New York: Hill and Wang, 2006), p. 176. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם אלוהים הוא מפלצת מוסר אכזרית שמעודדת עבדות?](https://igod.co.il/morality/מפלצת-מוסר/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** פול קופאן **Content:** > לא מעט פעמים אנשים אוהבים לצטט מן התנ"ך מחוץ להקשר ולזרוק טענה זאת לאוויר כבוז לאמונתם של אלו המאמינים בקיומו של אלוהים, כאילו היא הרת משמעות. ראשית כל, עלי לציין את האבסורדיות שבטיעון זה לחוסר קיומו של אלוהים המתבסס על כך שהוא לא מוסרי או רשע; נניח ואלוהים באמת אל רשע ולא מוסרי, הטיעון לא יכול להוות משקל כנגד קיומו או אי-קיומו, אלא רק כנגד אישיותו ואופיו. ![קריאה מומלצת בנושא: "האם אלוהים הוא מפלצת מוסר?" מאת ד"ר פאול קופאן](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/04/Is-God-a-Moral-Monster-194x300.jpg "- ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")קריאה מומלצת בנושא האם אלוהים הוא מפלצת מוסר מאת דר פאול קופאן ב***[ספרות מומלצת](https://igod.co.il/%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%9c%d7%a6%d7%99%d7%9d/)*** אם אין אלוהים, גם אין מוסר אבסולוטי, החזק הוא זה שמנצח ("המתאים שורד" אם תרצו, כפי שמגדירה התיאוריה הדרוויניסטית). על מנת לטעון כי הרג של בן-אדם הוא דבר לא מוסרי, יש תחילה לעמוד על קיומו של מוסר אבסולוטי. אם אין אלוהים, גם לא קיימת אמת-מידה שלפיה ביכולתנו לדעת בוודאות מה נכון ומה לא נכון, לכל אחד יש את האמת שלו, לכל אחד יש את המוסר שלו ולכל אחד יש את ההבנה שלו באשר למשמעות של "אמת", "מוסר" ו-"נכון/לא נכון". --- מאמר מומלץ בנושא: [מה הקטע עם כל המצוות הפרימיטביות בתורה?!](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%9f-%d7%9c%d7%90-%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%95%d7%aa/) --- כשאנחנו צופים בערוץ הטבע ורואים נמר שטורף באכזריות את גופתה של הזברה שזה עתה עברה בדרכו, אנחנו לא זועקים לאי-צדק ודורשים לתפוס את הנמר במהרה ולהעמיד אותו למשפט. אם כך מה ההבדל, אם אנחנו כבני האדם רק חיה קצת יותר מפותחת, הורגים בני אדם אחרים? מי מחליט וקובע שכאב (ואף מוות) הוא דבר רע או לא-צודק? באין קנה-מידה אבסולוטי שנכפה על עולמנו, איש איש לפי תפיסתו – האחד יכריז שזה רע ולא מוסרי להפליק לילדנו אם אלו ביצעו מעשה זדוני, בעוד האחר יטען שיש להשמיד אוכלוסייה שלמה על בסיס היותה שונה – מי צודק? מי מחליט מה נכון ומה לא? למי הסמכות לקבוע? אם המשתמש בטיעון זה היה לוקח זמן ללמוד את התנ"ך ולעשות הערכה כנה של עקרונות הצדק, הזעם והאהבה של אלוהים, הוא היה רואה את יחסי הגומלין וההרמוניה המושלמים ביניהם. משפט אדוני איננו נקמה אימפולסיבית או התפרצות רגשית לא רציונלית. אלוהים הוא אינסופי בכל התכונות שלו; אהבה, חסד ורחמים, אבל גם צדק, משפט וכעס. הרגשנות האנושית לא יכולה להוות עבורנו קנה-מידה לאמת, רק האמת האלוהית היא קנה המידה בין המציאות הגשמית למציאות הרוחנית. זה מאוד אירוני שהאתאיסטים, האגנוסטים ומבקרי-התנ"ך מעמידים לדין את אלוהים על התנהגותו האתית, בעוד אם אאמץ את עמדתם, שהרי אין דבר כזה סטנדרט אבסולוטי ואובייקטיבי שעל פיו ניתן למדוד דבר כנכון או לא נכון, אמת או שקר, טוב או רע. כפי שסארטר, הפילוסוף האקסיסטנציאליסט הצרפתי הודה1: "אם אכן אלוהים לא קיים, הכל מותר – לא סופקו לנו ערכים או חוקים שיכולים לתת לגיטימציה להתנהגות כלשהי שלנו.". אדם המחשיב עצמו כאתאיסט או כאגנוסטי לא נסמך על אף קנה-מידה אבסולוטי בכדי לעשות הבחנה מוסרית, אלא על דעתו האישית בלבד. ### משפט אלוהים אלוהים דרש לְהשמיד את הכנענים כליל, מאחר שבהתאם לְקנה המידה שלו, זה שהוא קבע, הוא ראה בהם רשעים ורעי-לב (דברים ט', ויקרא יח׳). אתם בוודאי שואלים את עצמכם; לאיזה מצב כבר יכול להגיע עם שלם, שאלוהים ידרוש להשמידו? תרבויות רבות במזרח התיכון הקדום היו כה מזוהמות ומושחתות, עד כי רבים מהם חלו במחלות מוזרות ואף הולידו מוטציות מעוותות. למען האמת, ניתן למצוא אינספור דוגמאות לאכזריות של העמים שחיו סביב עם ישראל. לדוגמא, טקס הפולחן של העמונים את אלילם המולך. פסלו של המולך היה מוצב על במה בגיא בן-הינום בירושלים, ידיו של הפסל החלול והעשוי מנחושת, היו פרוסות לְפנים ובתוכו גחלים. קולות התיפוף נשמעו ברקע, והציפייה לרגע בו הפסל הלוהט יצבע באדום מחום האש, בשיאה. כוהן המולך היה נושא אליו את הקורבן; תינוק שזה עתה רק נולד ולפעמים אף ילדים בני חמש או שש. הקורבן הצורח והמתפתל היה מונח בזרועותיו הלוהטות של הפסל, נשרף בעודו בחיים ונמס לשלולית של דם, אל מול הקהל המפזז. כאשר, קולות התיפוף שברקע, נועדו מצד אחד לעמעם את הצווחות של הפעוט, בעודו נשרף למוות, ומהצד השני את הבכי ושברון הלב של האמהות הבוכות. היש פלא שאלוהים דרש למחות עמים שכאלו מעל פני האדמה? ### האם אלוהים והתנ"ך מעודדים עבדות? ספקנים רבים מבקרים את המוסר התנ"כי וטוענים שאלוהי התנ״ך מעודד עבדות, ואף מעודד אבות למכור את בנותיהן כשפחות. האם זה נכון?בכדי לטפל בסוגיה זו אנו צריכים לקחת צעד אחורה ולשאול שלוש שאלות מרכזיות: 1. מהו היה ההקשר התאולוגי, הפוליטי והתרבותי בזמן התנ"ך, ובמה ההתנהגות של אנשי אלוהים בתנ"ך צפויה להיות שונה מזו של תרבויות אחרות? 2. מהן ההתפתחויות המרכזיות בברית החדשה שנותנות לנו רמז לפרשנות של המוסר התנ"כי? 3. האם אנו אמורים לצפות לשינויים התנהגותיים וחברתיים בימים שלנו? אסור שנשכח כי הנרטיבים התנ"כיים כוללים בתוכם כללי התנהגות אשר הם מוסריים, טקסיים וחברתיים. לכן היישום שלהם לזמן הנוכחי לא צריך להיחשב במונחים מילוליים. אנו לא צריכים ליישם את האלמנטים החברתיים של הנרטיבים האלו. אלו הם האספקטים המוסריים שהתנ"ך מלמד שאותם אנו צריכים ליישם ולהחשיב. לדוגמא, בדרך לכנען, אלוהים אומר לבני ישראל דרך משה לא לדכא את הזר, או הגר שבקרבם (שמות כ'׳ג, ט׳). הסיבה שניתנה שם היא מרתקת: בני ישראל ידעו בליבם איך ההרגשה של להיות מדוכא, שהרי זה עתה יצאו מעבדות מצרים. המילה "גר" אינה זהה למילה "עבד", אך החוויה של בני ישראל במצרים הייתה כעבדים במלוא מובן המילה – לכן, אנו רואים את המשפט הראשון אודות זכויות האדם: הזר היה חייב להיות מיוחס כתושב עיר לכל דבר, למעשה, הוא היה חייב להיות נאהב כאחד משלהם (ויקרא יט׳: לג׳-לד׳). הברית החדשה מציעה לנו תבנית מחשבה בכדי לפרש את המנהגים התנ"כיים. באחד מן הניסיונות של הפרושים (הדתיים דאז) להכשיל את ישוע, הם בחנו אותו על נושא הגירושין (מתי י'ט׳, א׳-ט׳, מרקוס י', ב׳-ט׳). בהתחלה זה נראה כאילו הוא נופל הישר למלכודת שטמנו לו, כששאל אותם בתגובה, מה לתורת משה יש להגיד בנושא. כאשר הם מצטטים בצהלה את ההיתר של משה לגרש איש את אישתו, ישוע מביא שיטה לפרשנות, שחייבת להילקח ברצינות; הוא מבהיר כי מצוות מסוימות בתנ"ך צריכות להיות מובנות כ"ויתורים" לקושי של הלב האנושי, ולא כביטויים של אופיו הקדוש של אלוהים. הוא ממשיך הלאה ומתייחס לכך שזה לא היה המצב בבראשית, כלומר לפני נפילתם של אדם וחווה בחטא הקדמון. על פי תפיסה זו, אנו צריכים לראות בעבדות כצעד מעשי כדי להתמודד עם המציאות שתוצאתה נובעת מחטאו הקדמון של אדם. הסטיות שמובילות לניכור בין אנשים, גזעים, ועמים הן תוצאה של מערכת יחסים שבורה ומקולקלת בין האנושות לבין אלוהים. בעוד המקרא איננו שולל עבדות, המסקנה שהתנ"ך תומך בעבדות הינה שגויה מיסודה. הכתובים כן מגלים שנוהג העבדות איננו נוהג אידיאלי או חיובי כפי שמתגלה בויקרא כה׳ לט׳-מ׳: "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ–לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד.  כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב, יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל, יַעֲבֹד עִמָּךְ". למעשה הברית החדשה מלמדת כי תחושת העליונות באופן כללי הינה חטא (פילימון ב': א׳-ח׳). לכן ביטול נוהג העבדות לא רק שמותר על פי אמות המידה המקראיות, אלא אפילו נדרש על ידי העקרונות המקראיים. הכתובים מלמדים שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים ולכן כולם שווים מבחינת זכויותיהם, כבודם, ומעמדם בעיניו של אלוהים. אחד הטיעונים הנפוצים בקרב מתנגדי התנ"ך, המצביעים על כך שאלוהים לכאורה מעודד עבדות, מבוסס על ויקרא פרק כה׳. מי שיקרא את הפרק יבין שאלוהים איננו מעודד עבדות, אלא ההיפך הוא הנכון. אבל, המצוות ניתנו בהתאם למציאות ולתרבות באותה העת, עבדות היתה עובדה קיימת, אלוהים לא התייחס לעניין הבעלות אלא נגע ביחס בין אדונים לעבדיהם. אז מה לגבי שמות כא׳ פסוק ז', תשאלו? שם לכאורה אלוהים מרשה לאב למכור את בתו בתור שפחה. אם נקרא את הפרק כולו, נבין שגם פה, הפרק מתעסק בהגנה על השפחה, על העתיד שלה ועל כבודה. אלוהים בעצם בא ואומר – אבא, אם החלטת שאתה מוכר את הבת שלך כשפחה (אלוהים לא מעודד זאת, אלא מציין עובדה קיימת, מנהג שהיה קיים באותה העת) אז חובה על האדון שקנה את הבת שלך לדאוג לה ולעתיד שלה, אם נמאס לו ממנה, אסור לו לזרוק אותה או למכור אותה הלאה כדי להיפטר ממנה, הוא צריך או לחתן אותה עם הבן שלו, או לשחרר אותה לחופשי ללא שום תמורה, אפילו אם שבוע קודם לכן הוא שילם 200 כבשים ו-100 סוסים לאבא שלה. ### עונשים מוזרים ולא צודקים בתורה? "כִּי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו, אִישׁ וְאָחִיו, וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד, לְהַצִּיל אֶת-אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ; וְשָׁלְחָה יָדָהּ, וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו. יב וְקַצֹּתָה, אֶת-כַּפָּהּ: לֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ. (דברים כ"ה י"א). מבקרים רבים מצביעים על פסוק זה כתמיכה לכך שאלוהים נתן עונשים לא מוצדקים וצווים מוזרים כפי שהם מתוארים בתורה. במאמר הבא נבחן פסוקים אלו מספר דברים ונשתדל לספק תובנות חדשות והגיוניות מהם. הקטע מתייחס ל"מתאבקת הלא צנועה" כפי שחוקרים אומרים בהומור. ההבנה הפשוטה מקטע זה היא כי במקרה בו שני גברים מתקוטטים ואשת האחד מגיעה להציל את בעלה בכך שמנסה לפגוע ביריבו (על ידי שליחת ידה אל איבר מינו) יש לקצץ את כפה. פעולתה נחשבה לפעולה מבישה, וגרוע מכך, האדם אותו האישה תקפה היה יכול להיפגע כך שלא יוכל להביא צאצאים בעתיד. במבט ראשון, נדמה כי ציווי זה דורש לקצץ את ידה של האישה שתופסת באיבר מינו של היריב הנלחם עם בעלה. עכשיו, אם זה אכן היה המקרה, אז זה היה המקום היחיד במקרא המורה על ענישה על ידי קטיעת איבר או הטלת מום. אך פרשנות סבירה יותר היא כי מדובר כאן על עונש של אפילציה (גילוח) מאשר קטיעת איבר. שימו לב שהכתוב לא אומר לקצץ "יד" אלא "כף". שהרי זה יהיה מוזר לנתק את הכף מהיד. יתר על כן, במקומות מסויימים בתנ"ך המילה "כף" משמשת בבירור לאזור האגן- או לאזור המרחשת (בראשית ל"ב: כ"ו, ל"ב) או לאזור המפשעה של האישה (שיר השירים ה:ה): "קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל". שפה זו מרמזת חזרה ל"גן הנעול": גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם (ד':יב). חוקרים מסכימים עם כך ש"הגן" זוהי שפה מטפורית לאיברים המיניים של האישה, וזה שהן נעולות מרמזות על בתוליה וטהרתה. בנוסף לכך, בטקסט של דברים כ"ה, אין רמז לפגיעה פיזית בגבר. אלה שמיישמים כאן את עיקרון "יד תחת יד", זכרו שידו של הגבר לא נפגעה או נקטעה (שהרי אם אכן ידו הייתה נקטעת אז עונש קטיעת היד של האישה היה יותר הגיוני לאור ההקשר). הפרשנות הסבירה היא שמדובר בגילוח שיער הערווה כעונש, שהרי עונש זה אשר היה נחשב כעונש משפיל היה נהוג בבבל ובארץ שומר (שמואל ב' י':ד-ה, ישעיהו ז':כ). לכן לא מדובר פה בעונש הטלת מום תחת הטלת מום כפי שמבקרים טוענים אלא מדובר בעונש משפיל תחת מעשה משפיל. בנוסף לכך, לבניין הספציפי שמשומש בפסוק זה (בניין קל- וְקַצֹּתָה) יש קונוטציה עדינה יותר מאשר לבניין פיעל של הפועל, שמשמעו המילולי הוא "לקצץ". בכל פעם שפועל זה מופיע בבניין קל או בבניין העדין יותר (ירמיהו ט':כו, כ"ה:כ"ג, מ"ט:לב), אז משמעו הוא לגזור, לגלח או לגזוז (שיער). אין כל סיבה לשונית לפרש את המילה קַצֹּתָה כפי שהיא מופיעה בפסוק- בבניין קל, ככוונה לקטיעת איבר. במקרה הספציפי הזה, מדובר באזור הקעור של המפשעה כלומר מדובר בגילוח שיער הערווה. לסיכום, העונש של האישה הוא השפלה על מעשה משפיל. מנקודת מבט טקסטואלית פרשנות זו היא סבירה יותר לאור הדקדוק העברי וההקשר של הפסוק. ### נדרו של יפתח הגלעדי ספקנים רבים מותחים ביקורת על המוסר התנ"כי. בכדי להביא חיזוק לדבריהם הם מצביעים על המקרה בו יפתח הקריב את ביתו לאלוהים כהתחייבות לנדר. איך עלינו להבין קטע אכזרי זה? ומדוע אלוהים לא הבהיר שזה מעשה מתועב? יפתח שופט ישראל נדר בפזיזות לאלוהים: " וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:  אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי.  לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן–וְהָיָה, לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה" (שופטים י"א ל-לא). כנראה הוא חשב שזה יהיה אחד מעבדיו שיצא לפגוש אותו. אלא שהוא היה מזועזע לראות כי "בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת" (פסוק ל"ד). יש חוקרים הטוענים כי יפתח לא הקריב את ביתו לפי פשט הכתוב. אך הרוב משוכנעים כי הכתוב מסיק כך. אז הבה נניח למען הטיעון כי אכן יפתח הקריב את ביתו. אז עולה השאלה הבלתי נמנעת: האם יפתח לא ידע שקורבן אדם היה חטא ומעשה בלתי נסבל בעיניו של אלוהים ושבגלל מנהגים  כאלו, אלוהים שפט את הכנענים? אם הוא היה מודע לכל זה מדוע הוא בכל זאת עשה מעשה זה? האם זה מכיוון שאלוהים כן אישר קורבנות אדם אחרי הכל? עלינו לזכור את עיקרון הראוי-מצוי. כלומר, רק בגלל שמשהו מתואר או מוזכר כמו למשל מעשה מסוים, זה לא מצביע על כך שהוא נכון או ראוי ליישום. השאלה המתבקשת היא האם לא הייתה  עַל-יִפְתָּח רוּחַ יְהוָה(פסוק כ"ט)? אכן כן, אך אנו לא צריכים להבין זאת כאישור אלוהי לכל מה שיפתח עשה- כמו שביאת רוח אלוהים על גדעון (שופטים ו': ל"ד) לא הייתה חתימת אישור לעבודה זרה (שופטים ח': כ"ד-כ"ז). התאולוגיה של ספר שופטים מדגישה את המוסר המדורדר של ישראל. בני ישראל הרשו לעצמם לאמץ מנהגים אליליים וכל אחד היה עושה את הישר בעיניו. אנו לא צריכים להיות מופתעים כי מנהיגי ישראל התפשרו מוסרית גם כן. לכן הסיפור של יפתח לא מחייב איסור מפורש מאלוהים, זה מיותר ומובן מאליו. מכאן המבקרים יכולים לטעון  שהתנ"ך מעודד הקרבת קורבן הבכור : "בְּכוֹר בָּנֶיךָ, תִּתֶּן-לִי" (שמות כ"ב פסוק כ"ח). בהתבסס על יחזקאל כ"ב: כ"ה-כ"ו, הם טוענים שאלוהים נתן במפורש "חֻקִּים לֹא טוֹבִים" אשר על פיהם בני ישראל לא יכלו לחיות- חוקים שמערבים הקרבת הבן הבכור באש. הם מסיקים שאלוהים לא אהב את זה שבני ישראל הקריבו ילדים לאלוהים אחרים בלבד! לעומת זאת, הבחנה זו לא קיימת, קורבן ילדים- בין אם לאלוהים או לבעל או לאליל אחר- הוא עדיין מתועב בעיני אלוהים. נכון, זה היה מנהג נפוץ בישראל ויהודה (מלכים ב' י"ז: י"ז, כ"ג:10), ומלכים כמו אחז, מנשה ואחרים הקריבו את ילדיהם באש (מלכים ב ט"ז: ג, דברי הימים ב' ל"ג:ו). אך שוב מנהג נפוץ אין משמעו מנהג נכון או מקובל בעיני אלוהים. שמות מתייחס לגאולה-לא להקרבה- של הבן הבכור, אלוהים בעצמו גאל את עמו הבכור ישראל על ידי הוצאתם מארץ מצרים( שמות י"ג: י"ג). אז על מה מדבר יחזקאל? הטקסט מצביע בבירור על כך שאלוהים נתן בסיני חוקים אשר על פיהם בני ישראל יכולים לחיות (כ: י"ב-י"ג). ישראל דחתה את החוקים שניתנו בסיני וסירבו לקיים אותם(פסוק כ"א). לכן, אלוהים "השיב את ידו". אלוהים הגיב לדור כמו שהוא מגיב בברית החדשה בספר אל הרומים א': הוא נתן להם חֻקִּים לֹא טוֹבִים; וּמִשְׁפָּטִים–לֹא יִחְיוּ, בָּהֶם(פסוק כ"ה). לא רק שיחזקאל מבחין בין המילה "חוקים" מהמילה "חוקות" במקומות אחרים באותו ההקשר. הטקסט גם כן מערב אירוניה מאוד גדולה. אלוהים באופן ציני אומר לישראל ללכת ולעבוד אלילים אחרים כרצונם: וְאַתֶּם בֵּית-יִשְׂרָאֵל כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ (פס' ל"ט), כלומר במילים אחרות הוא אומר להם בציניות "לכן, הקריבו את ילדיכם". החוק האירוני הזה שניתן לעם ישראל קשה העורף הוא מקביל לציניות של אלוהים בעמוס ד' פסוק ד': בֹּאוּ בֵית-אֵל וּפִשְׁעוּ, הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ; וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם. יש לא מעט "חוקים" ציניים שהם בהחלט אינם "טובים" אשר על פיהם עם ישראל אינו יכול לחיות. אך אין הכוונה כי אלו הם חוקים המשקפים את אופיו הקדוש והאוהב של אלוהים. אנו צריכים לקרוא קטעים אלו על פי ההקשר ההיסטורי-לשוני שלהם. לכל אורך התנ"ך אין אף דוגמא אחת בה אלוהים מעודד קורבנות ילדים, מעשים אלו הם נתעבים בעיניו. נהפוך הוא, הגנה על החלשים בחברה- גר יתום ואלמנה, היא מוטיב חוזר בתנ"ך, וכאשר קוראים את הטקסט בהקשרו מצטיירת תמונה של אלוהים אוהב, צודק מגן ואבהי. ### מדוע ולמה שלח אלוהים דובים לטרוף ילדים קטנים? ספקנים רבים מותחים ביקורת על המוסר התנ"כי, ואחד הקטעים שהם מביאים לתמיכתם הוא מלכים ב' ב פסוקים 23-24, כאשר אלישע שלח דובים שיאכלו את הילדים שהתגרו בו. הבה נעיף מבט בהקשר של הקטע, מה באמת קרה? ":וַיַּעַל מִשָּׁם, בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ.  וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן-הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים." רבים לא באמת מבינים מה באמת קרה כאן. ההנחות מאחורי הקטע הן: - הדובים הרגו את הילדים. - אלו היו ילדים קטנים. - הילדים רק "התגרו" באלישע. #### אך האם ההנחות נכונות? ראשית, הדובים לא "אכלו" את האנשים המילה היחידה המשומשת לתיאור תקיפת הדובים היא "בקע". משמעות המילה היא לא "להרוג" או אפילו "לטרוף" או כל דבר מהסוג הזה. זה אומר "לפרוץ" והוא משמש לחוטב עצים בבראשית כ"ב-3, לקריעת בגדים ביהושע ט':13, או אפילו לבקיעת ביצה בישעיהו ל"ד :15. במלכים ב' ג:26 המילה מתייחסת לגברים "פורצים" צבא, לכן זה יכול מאוד להיות שהדובים רדפו אחרי הקבוצה ולא באמת פגעו בהם. כלומר זה לא הכרחי שהדובים הרגו אותם, ולכן זה אפשרי שאף אחד מהם לא מת. בנוסף לכך, אלישע לא שלח אליהם את הדובים. הוא פשוט קילל את אלה שהתגרו בו וקראו לו לעלות למעלה. אלוהים כנראה החליט לשלוח את הדובים. יתרה מזאת, אלה שנפגעו לא היו בהכרח ילדים. הביטוי התנ"כי אומר "נערים קטנים" וביטוי זה יכול להתייחס לאנשים מטווח גיל של 12- 30 שנים. לדוגמא החיילים במלכים א' פרק כ':14-15 נקראים "נערים קטנים". הביטוי מתייחס ליצחק כאשר הוא היה כבן 20 (בראשית כ"ב:12), ליוסף בבראשית ל"ז: 2 כאשר הוא היה כבן 17. רבים מניחים שאלישע היה הרבה יותר מבוגר מהם, משום שהם קראו לו "קֵרֵחַ", אך הוא למעשה היה בסביבות גיל העשרים, ולכן הוא יכול להיקרא "נער קטן" גם כן. אך הנקודה החשובה היא שהאנשים הללו לא "התגרו" פשוט באלישע. העובדה שהדובים התנפלו על 42 מצביעה על כך שהיו לפחות 42 אנשים אשר היו מעורבים בזה. זו לא הייתה קבוצה קטנה של ילדים שצוחקים על איש קירח. אלא, זו הייתה הפגנה גדולה של צעירים שהתאספו למטרת לעג. עשרות של אנשים הלועגים לאיש אחד, היא לא סתם "התגרות", אלא איום ברור. כאשר הם קראו לו לעלות למעלה הם לא קראו לו פשוט לעזוב את המקום אלא למות, או לעלות השמימה כפי שאליהו עלה לפני כן. הם ידעו שהוא היה נביא אלוהים, והם קראו לו למות ולעלות לאלוהים. אלישע היה בסכנת חיים ולכן אלוהים שלח דובים להצילו. ###### 1. Sartre, Jean Paul, (1961), “Existentialism and Humanism,” French Philosophers from Descartes to Sartre, ed. Leonard M. Marsak (New York: Meridian). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם כל הדתות מובילות לאלוהים?](https://igod.co.il/spirituality/האם-כל-הדתות-מובילות-לאלוהים/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > יש שטוענים בפנינו: "האמונה המשיחית הינה רק עוד אחת מן הדתות העיקריות שיש בעולם, כמו איסלאם, הינדואיזם, או בודהיזם. בוודאי שהיא אינה הדרך היחידה למצוא את אלוהים, למעשה, אני חושב ששיא הגאווה היא שישוע הכריז על עצמו כעל הדרך היחידה לבוא אל אבינו שבשמים. זו הדעה צרת האופקים הגרועה ביותר." כפי שיהודים מסורתיים מאמינים שאלוהים הודיע לעם מהו רצונו דרך משה – רצונו האחד והיחיד (הכתוב בתורה), כך גם חסידי ישוע מאמינים שאלוהים הודיע לעם דרך ישוע מהי הדרך שלו לישועה – הדרך שלו האחת והיחידה שהיא דרך המשיח. בעוד אנו מכירים בעובדה שיש מסורות נעלות ולימודים בעלי ערך רב בנושאי המוסר וטוהר המידות בכול הדתות העיקריות בעולם, אנו מאמינים שרק דרך המשיח – המכונה בכתבי הברית החדשה ״מושיע העולם״, ניתן לבני האדם לקבל כפרה וסליחת חטאים. הגיוני להבין שאם יש רק אלוהים אחד, אשר ברא את הבריאה, כולל בני האדם (בניגוד לאלוהים שנברא על ידי בני אדם), הוא יהיה זה שמכתיב לנו כיצד ניתן לדעת אותו, לעבוד אותו ולקבל ממנו סליחת חטאים. זו הסיבה שישוע אמר לתלמידיו, שכולם אז היו יהודים, ללכת לכל העולם ולבשר לכולם את הבשורה הטובה, שהוא בא לעולם ומסר את חייו כמחיר הכופר עבור חטאינו. ייתכן שבתחילה הדבר יראה כשיא הגאווה וחוסר סובלנות להכריז שרק דרך ישוע ניתן להגיע אל אלוהים. הרי יש בכול הדתות בעולם אנשים ישרים ומוסריים, יראי שמים שאוהבים את אלוהים. מדוע שמאמינים משיחיים יחשבו שרק הדת שלהם היא הנכונה? מדוע לא ללכת בדרך היהדות הרבנית המסורתית, המלמדת שלצדיקים מכול אומות העולם, לא רק מעם ישראל יש מקום בעולם הבא? גם בעולם הפיזי קיימים מצבים בהם ישנה רק דרך אחת להגיע למקום מסוים, או רק תשובה אחת לשאלה מסוימת במבחן. מדוע שלא יהיה אותו המצב גם בעולם הרוחני? אם יש רק אלוהים אחד – לכך מסכימות גם הדת היהודית המסורתית, דת האיסלאם והאמונה המשיחית בישוע – מדוע שיהיה קשה לקבל את העובדה שהאל האחד החליט כיצד בני האדם יבואו אליו? אם הוא אכן קיים, הגיוני שאלוהים הוא זה שיקבע ויכתיב את אמות המידה והדרכים להגיע אליו. למעשה, יותר הגיוני להאמין בכך מאשר להאמין שכל אדם שנברא מחליט מהי הדרך שלו לשוב לאל זה או אחר. האם ייתכן שיש אמיתות רבות ושונות, מוחלטות וכלל עולמיות ולא רק אמת אחת? האם ייתכן שישנן דרכים רבות אותן קבעו בני אדם כשיצרו את הדתות השונות, כיצד להתפלל, להלל ולשרת את אלוהים? מי קבע שהדרך והדת שלנו היא הנכונה מפני שאנחנו מאמינים בה? אם מישהו נוסע על איילון לכיוון חיפה ומאמין בכול ליבו שהוא נוסע לבאר שבע, האם יגיע למחוז חפצו או לחיפה? האם כוונת ליבו תשנה את העובדה שהוא בדרך הלא נכונה ושלא יגיע לאן שהתכוון להגיע? כך גם בנושא הרוחני: רק מפני שאנשים מאמינים בכול לבם שדתם היא הדת הנכונה, אינה משנה את עובדת נכונותה האובייקטיבית. אם יש בדתות שונות אמונות מנוגדות לגבי אלוהים – כגון, אלוהים שהוא אחד בניגוד לאלים רבים זכר ונקבה; או אלוהים שאין לו דמות פיזית לעומת אלים של פסל ומסיכה – ייתכן שאחת מהן או כולן אינן נכונות, אולם בלתי אפשרי שכולן תהיינה נכונות. עצם העובדה שלעיתים קרובות הדתות הללו מנוגדות אחת לשנייה בנקודות העיקריות ביותר, מעידה על כך שמישהו טעה באיזה שהוא מקום. אך האם יש יוהרה באמונה המשיחית הטוענת שרק דרך ישוע ניתן לבני אדם להתרצות לאלוהים? ובכן, אין בכך יוהרה גדולה יותר מאשר האמונה שיש לאלה, האומרים שהדרך של ישוע היא רק עוד אחת מני רבות – ובכך מכריזים שיותר ממיליארד מאמינים משיחיים בישוע ברחבי העולם טועים באמונתם. כי אם ישנן דרכים רבות ושונות להגיע אל אלוהים או לכול האלים האחרים, הרי שהאמונה המשיחית בישוע אינה נכונה. אך אם האמונה המשיחית בישוע היא הנכונה, אזי הדתות האחרות אינן נכונות. כך או כך, ישנם מיליוני אנשים ברחבי העולם הטועים באמונתם. אפילו כשמדובר בעם היהודי, רוב היהודים כיום אינם מאמינים שאלוהים דיבר אל משה בהר סיני באופן ממשי, או שאלוהים מרוצה רק מהלך חיים דתי על פי היהדות הרבנית. ובכול זאת היהודים החרדים מאמינים ששלהם היא הדרך היחידה – למרות שהם במיעוט. העובדה שיש כיום בין היהודים את כל האמונות השונות, מהיהודים המסורתיים, ליהודים הרפורמים ועד ליהודים המאמינים בעידן החדש, אינה מונעת מהיהודים הדתיים מלהאמין שרצונו של אלוהים הוא שכול יהודי ויהודי יאמין ויחיה על פי לימודי חכמי התלמוד. בנוסף לכך, כיהודים אנו מאמינים שבמובן מיוחד אנו העם הנבחר של אלוהים, ושלנו ניתנה הזכות המלאה והאחריות המלאה של התגלות אלוהים האחד בתורה. האין זה שיא היהירות – להאמין שרק אנו נבחרנו באופן מיוחד? ברור אם כן שהנקודה העיקרית פה אינה ששיא היהירות וצרות האופקים הוא להאמין שיש רק דרך אחת להגיע לאלוהים. השאלות המתבקשות הן: על סמך איזה בסיס אנו יכולים לטעון שאמונה בישוע המשיח היא הדרך היחידה להתרצות לאלוהים? התשובה לכך היא שרק פועלו המשיחי של ישוע – חייו, מותו ותקומתו מהמתים – מספק את הפתרון והתרופה לבעיית החטא של האנושות. כל הדתות מכירות בעובדה, שבני אדם החטיאו איכשהו את המטרה הנעלה של אלוהים, ובכך נוצר פער ביננו לבינו. ברוב הדתות מושג החטא די מובן. הבעיה היא כיצד ניתן לקבל סליחת חטאים מאת אלוהים ולהתרצות לאלוהים שנגדו חטאנו. ישנן דתות המדגישות את הישועה שבאה דרך הסתגפות הגוף והנפש, אחרות מכתיבות חוקי מוסר. אך לאף אחת מהדתות אין תשובה מספקת לבעיה החטא. על סמך איזה בסיס סולח אלוהים על חטא נגדו? המוסלמים והיהודים משתדלים בכול כוחם לעשות מעשים טובים ומקווים לחסד. ההינדואים נושאים בסבלנות את נטל גורלם בחיים האלה ומקווים לחיים טובים יותר בגלגול הבא. הבודהיסטים שואפים לנירוונה אולטימטיבית. אבל אם תשאל כל אחד מבני הדתות השונות הללו אם יש להם ביטחון מלא שאלוהים או האלים יקבלו אותם, התשובה תהיה שיש להם רק תקווה ולא ביטחון מלא. לאחר שעשו הכול; צמו, התפללו, חזרו בתשובה וכפרו על מעשיהם הרעים בדרך זו או אחרת, המאמינים הכנים הללו עדיין אינם בטוחים שמקומם מובטח בגן עדן. דיברתי עם יהודים חרדים מיד אחרי יום הכיפורים, עם הינדואים דתיים לאחר צום מיוחד עבור סליחת חטאים, ועם מוסלמים אדוקים העושים הכול כדי לרצות את אללה, ושאלתי אותם אם הם יודעים לבטח שהחטאים שחטאו בעבר נסלחו להם. כול אחד מהם נתן לי את אותה התשובה: "אינני בטוח, אבל אני מאוד מקווה!" כאשר שאלתי את היהודי החרדי והמוסלמי האדוק, אשר שניהם מאמינים ביום הדין של אלוהים, האם הם יודעים שאלוהים יקבל אותם כצדיקים לאחר מותם, גם הם לא היו בטוחים, ורק יכלו לקוות לחסד ורחמים. בניגוד לכול אלה, תשובתם של המאמינים המשיחיים חסידי ישוע המשיח, יהודים ולא יהודים הייתה מלאת ביטחון ושמחה שאכן חטאיהם נסלחו להם, מה שעדיין לא נותן להם את הזכות להמשיך ולחטוא, ויודעים בלי כל צל של ספק שאלוהים מקבל אותם מעתה ואילך בעולם הזה, ובעולם הבא. הם יודעים לבטח שיש להם חיי נצח עם אלוהים. מדוע הם כל כך בטוחים? משום שנושא החטא מטופל באופן ברור רק דרך ישוע, ורק דרך ישוע ניתן אפילו לחוטא הגדול ביותר להתרצות לאלוהים. עליך להבין שלא הלימודים המוסריים הייחודיים של ישוע, או הרעיון יוצא הדופן של החסד והרחמים דרך מעשיו של ישוע, או אפילו מופת חייו המוסריים של המשיח, אלא העובדה שהוא, הבן האלוהי, לקח על עצמו את העונש המגיע לנו ושילם את המחיר עבור חטאינו, ובכך ריצה את עונש המוות שהגיע לנו וסיפק את הצדקה שאלוהים דורש, הישועה הנצחית והמוחלטת מובטחת לכל המאמינים בו. במותו במקומנו שילם ישוע המשיח את מחיר הכופר ופדה אותנו. אילו הייתה דרך אחרת לקבל סליחת חטאים, ישוע לא היה מת עבורנו, והעובדה הזו בלבד – הצורך והתכלית במותו של בן האלוהים על העץ כקורבן עבור חטאי האנושות – היא שעושה את ההבדל בין האמונה המשיחית בישוע לבין כול דת אחרת. אין לכול דת אחרת ביסודה את פעולת האל הייחודית והכוללת הזאת עבור כל בני האדם. זו הסיבה שישוע נתן את המשימה ללכת לכל העולם ולבשר את הבשורה הטובה של הישועה דרך מותו כקורבן ותקומתו מהמתים. ואכן זו בשורה טובה! מהבחינה הזאת אין דת אחרת בעולם המשתווה לאמונה המשיחית בישוע. האמונה המשיחית התחילה לפני יותר מאלף ותשע מאות שנה. היו מנהיגים יהודים דגולים בתקופת חייו של ישוע עלי אדמות ובעשרות שנים לאחר מכן. הם הביטו בו בעיניים בוחנות, הם בחנו את תלמידיו וחסידיו, ובכול זאת הייתה להם כנראה סיבה טובה לדחות את כול העניין. אין כבר על מה לדון יותר. אם כך מדוע אתה קורא במאמרים הללו? מדוע מלומדים בוחנים מחדש את דעותיהם בקשר לישוע? מדוע במשך הדורות קיבלו מנהיגים יהודים ואפילו רבנים את האמונה בישוע המשיח? העובדה היא שאבותינו שדחו את ישוע עשו טעות בדרך וסטו מהמסלול. עכשיו, נותר רק דבר אחד לעשות: לחזור ולעלות על הדרך הנכונה. ### סובלנות ההגדרה החדשה שניתנת בימינו למונח מחלחלת בעורמה ובאופן שיטתי למחשבותיהם של בני האדם. למשל, תומס א׳ הלמבוק, סגן הנשיא של אחוות הגברים ״למבדה חי אלפא״, אומר, ״לפי ההגדרה החדשה… סובלנות פירושה שהאמונות, אורח החיים ותפישת האמת של כל אדם הינה שוות ערך… האמונות שלך והאמונות שלי שוות בערכן, וכל אמת הינה יחסית״. תפישה שגויה זו יוצאת מתוך הנחה שהאמת היא כוללנית, שהיא פורשת את כנפיה גם על טענות שבעצם סותרות זו את זו. אבל עובדה היא שכל אמת הינה יחודית ־ לפחות במידה מסוימת ־ שכן עליה לשלול ולהציג כשקרי את כל מה שהוא לא־אמת. ### ירושלים למשל, ירושלים היא עיר הבירה של ישראל. אם כך, אין עוד עיר בישראל שהיא עיר הבירה. למעשה, אין ביקום עיר כלשהי שיכולה להציג טענות לגיטימיות לכך שהיא עיר הבירה של ישראל. רק עיר אחת בלבד עונה על הדרישה הזאת ־ ירושלים. אבל העובדה שרק עיר אחת היא עיר הבירה של ישראל לא אומרת שמי שמאשר את העובדה הזאת הוא איננו סובלני. הוא יכול לאהוב עשרות ערים אחרות ואפילו לחיות בהן. הוא עשוי לחיות בארצות אחרות ולהעדיף את ארץ מוצאו על פני ארץ ישראל. הסכמה עם האמת שלפיה ירושלים הינה בירת ישראל לא הופכת אדם לסובלני או ללא סובלני־ היא פשוט הופכת אותו לצודק בכל מה שקשור לעינייני עיר הבירה של ישראל. ### מהי אמת? ההיגיון הזה תקף גם כשמדובר באמונה בישוע. אם הטענות של האמונה המשיחית הן נכונות ־ ואנשים רבים הרי מקבלים אותן כנכונות ־ יוצא שתלמידיו של ישוע הם לא פחות סובלניים בכל מה שקשור לאמונתם מאלה שמסכימים שירושלים היא בירת ארץ ישראל. או שהם צודקים או שהם שוגים לגבי הדרך שבה אלוהים התגלה לעולם. אם הם צודקים, יוצא שבאמת אין כל דרך אחרת להגיע לאלוהים מלבד ישוע. ואם הם טועים, יוצא שהאמונה המשיחית היא שקרית. שאלת חוסר הסובלנות היא איננה כלל וכלל השאלה העיקרית. השאלה העיקרית הינה: מהי האמת. ### תפישה שגויה התפישה השגויה של חוסר סובלנות יוצאת מתוך הנחה שהאדם תמיד צריך לשמור על הברירות שעומדות בפניו, אפילו אם העדות מצמצמת את כל האפשרויות לאפשרות אחת. מדוע שנעשה את זה? הרי זה לא מתקבל על הדעת, כפי שאומרים האפולוגטיקנים נורמן גייזלר ורון ברוקס: "כמובן שטוב להודות בכך שאדם עלול לטעות, ואף פעם לא טוב לדגול בעמדה כלשהי בלי כל קשר לעדות שמפריכה אותה. גם האדם לעולם לא צריך לגבש החלטה בלי לבחון את כל העדות הקיימת, ללא דיעות קדומות… (אבל) האם עלינו לשמור על ראש פתוח כשההיגיון אומר שיש רק מסקנה אחת? תהיה זו שגיאה, בדומה לזו של ראש אטום… ומה אם ההשקפה המוחלטת היא נכונה? האם פתיחות לא נחשבת למוחלטת? בטווח הארוך פתיחות לא יכולה להיות אמת, אלא אם היא פתוחה לכמה דברים מוחלטים ואמיתיים שאי אפשר להכחישם. אין לבלבל ראש פתוח עם ראש ריק. אל לו לאדם להישאר פתוח לאפשרות אחרת, כשרק אפשרות אחת יכולה להיות נאמנה. אדם שלא יאמין באמונה המשיחית גם אחרי שתוצג בפניו עדות מוצקה, אשם בחוסר סובלנות ובראש אטום.״ ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, פילוסופיה, רוחניות **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [טענת איש-הקש הרבני על מעמד המיליונים](https://igod.co.il/answer-rabbi/מעמד-מיליונים/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > לאור צמיחתה והתעצמותה של תנועת היהודים המשיחיים בישראל ובעולם (כיום, בשנת 2017, בעולם כ300,000 יהודים המקבלים את משיחיותו של ישוע \["ישו"\] מהברית החדשה ושומרים על זהותם היהודית), מנסים רבנים רבים, בעיקר המחזירים בתשובה, לתקוף את משיחיותו של ישוע בדרכים שונות. מאחר שאגדות התלמוד על ישוע מנצרת (על כך שלכאורה היה בן-ישיבה סורר שהסית והדיח) הופרכו לאחרונה שהרי הוכחו היסטורית כבדויות ולא מהימנות (ראו מאמר: אגדות ישוע בתלמוד מופרכות), כעת יוצאים רבנים מודרנים עם טענה חדשה לסיבה לפיה, לכאורה, נדחתה משיחיותו של ישוע מנצרת. טענה בה מחזיקה בגאווה ועליה בונה כל היהדות הרבנית המודרנית, וניתן למצוא 'מחזירים בתשובה' ידועים המשתמשים בה באופן קבוע בהרצאותיהם. רבנים כגון הרב יוסי מזרחי, הרב אמנון יצחק, הרב דניאל עשור, הרב יחזקאל סופר, הרב אהרון מוס ורבים אחרים. הטענה מכונה, טענת "המעמד האוניברסלי". טענת הרבנים בפשטותה היא כי אלוהים העניק למשה את התורה (לוחות הברית) לעיניהם של מיליונים, ואם אלוהים באמת היה מחליט שהוא מחליף את עם ישראל בעם אחר, הוא צריך לעשות את זה גם כן במעמד של מיליונים רבים לעדות. ומאחר שהוא לא הכריז ולא הודיע על ברית חדשה דרך ישוע שתחליף את ברית סיני בצורה פומבית, רעשנית וברורה, יש לדחות את ישוע והברית החדשה. הרב יחזקאל סופר טוען כי: "בשונה מכל סיפורי ההתגלות האישיים שבכל הדתות…שהמשותף לכולן הוא שאירעו בסתר" טוען הרב סופר כי "כמה מיליוני בני אדם" היוו חלק בברית משה. כמו כן הוא כותב: "כל מי שבא לטעון: אלוקים שלחני לשנות את המסר ולהביא 'ברית חדשה', אמור לו: אם אמנם כדבריך, יואיל נא לאלוקים להופיע שנית בפני מיליוני המאמינים ונשמע כולנו באוזנינו את קולו הנשגב המודיע על 'הברית החדשה'." הרב אמנון יצחק טוען כי: "אם הקדוש ברוך הוא החליט 'מאסתי בכם, לא רוצה אתכם (עם ישראל) יותר אני בוחר עכשיו את ישו', למה בפעם הראשונה עשית את זה במעמד אוניברסלי כזה גדול ועכשיו אתה מביא את זה בגנבה אתה לוחש לו בסתר מאחורי ההר? זה צריך להיות בפרהסיה לפחות כמו שהיה פעם כדי להפקיע את הפעם הראשונה". היהודים המשיחיים מוכיחים עד כמה חסרת בסיס היא טענת הרבנים החדשה ("מעמד אוניברסלי") ועד כמה, מבלי לשים לב, הם יורים לעצמם ברגל: 1\. **ברית אברהם לפח?** הבעיה עם הטיעון הראשון של הרב אמנון יצחק, היא שעל פי הרבנים, מי שאלוהים התגלה אליו במעמד יחיד, ללא מיליוני עדים, ההתגלות שלו פסולה. אם ככה, אז הרבנים גם לא יכולים לקבל את ההתגלות של אלוהים לנוח, לאברהם, ליעקב, לדוד המלך, לנביאים ישעיהו וירמיהו, ובעצם; כמעט לכל גיבורי התנ"ך, אליהם התגלה אלוהים במעמד יחיד, ללא מיליונים כעדות (לדוגמא: הברית שכרת אלוהים עם אברהם היתה בחלומו). 2\. **מעמד יחיד?** משה קיבל את התורה בעוד שמיליונים מסתכלים עליו. אבל למען האמת, אם נקרא בספר שמות על מעמד הר סיני, נגלה שמשה לא קיבל את לוחות הברית מאלוהים מול מיליונים. שמות פרק כ: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת-הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן-נָמוּת׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ׃ וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים" (שמות כ: ט"ו-כ"ח) עם ישראל פחד מאלוהים ולכן נשאר מאחור, מרחוק, העם שלח את משה, לבד: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל-הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה". כשמשה היה מול אלוהים, הוא היה איתו לבד, במעמד יחיד: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת-יִשְׂרָאֵל׃ וַיְהִי-שָׁם עִם-יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה" (שמות ל"ד:כ"ז-כ"ח) מה בינתיים עשה עם ישראל? עגל מזהב: "וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" (שמות ל"ב:א). 3\. **לא עוד ברקים ורעמים.** בגלל הפחד והיראה שהיה בקרב העם, ה' הבטיח שהוא לא יבוא ככה שוב, אלא בהתגלות נבואית: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן. כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּחֹרֵב, בְּיוֹם הַקָּהָל, לֵאמֹר: לֹא אֹסֵף, לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי, וְאֶת-הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא-אֶרְאֶה עוֹד, וְלֹא אָמוּת. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי: הֵיטִיבוּ, אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ." (דברים יח, טו-יח) 4\. **בסתר? בשושו מאחורי ההר?** אבל הבעיה העיקרית עם הטיעון היא שישוע לא הופיע בהפתעה. אלא בהתאם למאות נבואות התנ"ך על המשיח. לדוגמא, הנביא דניאל שניבא כי על המשיח לבוא ולמות לפני חורבן בית המקדש השני (ראו: מתי יבוא המשיח?) או הנביא ישעיהו שניבא שעל המשיח לסבול ולמות בעבור חטאיי האנושות (ראו:נבואת על סבלו ודחייתו של המשיח). זאת אומרת שאלוהים לא הודיע על הברית הזאת "בגניבה בסתר בשקט מאחורי ההר". אלא שהוא הכריז והודיע עליה מראש בפרסיה, מאות שנים לפני ישוע, הנביא ירמיהו בפרק ל"א מנבא על ברית חדשה: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה" אלוהים מבטיח שהוא יכרות ברית חדשה, ושהברית הזאת לא תהיה כמו הקודמת (לאומית), אלא שונה ממנה. הברית החדשה תהיה אישית בין אדם לאלוהים דרך המשיח, לעומת הראשונה שהיתה ברית לאומית. אגב, ישוע נצלב למוות בעבור חטאיי האנושות בחג הפסח, לעיניו של כל עם ישראל שעלה לירושלים לרגל החג. כמו כן, לאחר קימתו מן המתים, נגלה לרבבות רבות של אנשים בכל רחבי הארץ במשך ארבעים יום. 5\. **מוסר כפול?** שימו לב לצביעות בעצם הטענה, מדוע? הרבנים אמנם טוענים שהם שומרים את "התורה", אבל האמת היא, שהם מעולם לא שמרו את התורה שכתב משה והם גם לא מנסים לשמור אותה, מה שהם מכנים "תורה" זה בעצם המצוות והמסורת שהמציאו חז"ל אלפי שנים אחרי משה. ראו לדוגמא את דברי הפתיחה של הסופר היהודי (ועורך דין חרדי מפורסם), חיים שימל, בספרו "התורה שבעל פה" שכותב: "יהודים מעולם לא הלכו אחרי המילים המילוליות שבתורה, אלא אחרי המסורות של הרבנים, מאמינים, כי אלוהים נתן עוד תורה למשה על הר סיני, תורה שבעל פה". מאחר שהתורה שהמציאו הרבנים, אותם הם מכנים "התורה שבעל פה", היא שינוי מוחלט של התורה אותה נתן משה. לא רק ש"תורה שבעל פה" לא ניתנה מול מיליונים עם ברקים ורעמים ברקע, אלא גם שבשום מקום בתנ"ך היא אף לא מוזכרת. המושג "תורה שבעל פה", בו הייתם מצפים להיתקל אלפי פעמים בתנ"ך, לא מוזכר אף לא פעם בודדת. לכן עלינו לשאול את אותה השאלה – מדוע אלוהים לא זעק מול מיליונים בקול גדול עם ברקים ורעמים והכריז על תורה שבעל פה? אם משה קיבל תורה שבעל פה על הר סיני, מדוע הוא לא מדבר עליה? מדוע יהושוע ממשיכו של משה לא מזכיר אותה? מדוע עזרא הסופר לא מזכיר אותה? מדוע אף מלך, נביא או מנהיג בעם ישראל מעולם לא הזכיר אותה? אם המושג "תורה שבעל פה" קיים באמת בתקופת המקרא, היינו מצפים להתקבל במושג הזה אלפי פעמים לאורך התנ"ך, אבל המושג "תורה שבעל פה" לא מופיע אף לא פעם אחת לאורך התנ"ך כולו. יש אנשים שרואים בישוע אלוהים כי הם מאמינים שהתנ״ך והברית החדשה נכתבו בהשראת אלוהים. ומאחר שהכתובים מלמדים שישוע הוא אלוהים, הרי שהוא חייב להיות אלוהים. אומנם גם אנו מאמינים שכתבי הקודש הם דבר אלוהים ושהם נכתבו אך ספרי הברית החדשה הם מדויקים ואמינים מבחינה היסטורית; אמינים עד כדי כך שאי אפשר לבטל כלאחר יד את קיומו של ישוע ולראות בו אך ורק סיפור אגדה. ספרי הבשורה מספקים תיעוד מדויק של הדברים שהוא עשה, של המקומות שבהם הוא ביקר ושל המילים שאמר. נוסף על כך, ישוע עצמו העיד על עצמו ורק בהשראתו, אבל אנו לא חושבים שצריך להאמין בזה כדי להגיע למסקנה שישוע הוא אלוהים. לפיכך, השאלה שכל אדם צריך לשאול את עצמו היא: האם דבריו של ישוע הם אמת או שקר? על שאלה זו ראוי לענות בכובד ראש. במאה ה־1 לס׳ אנשים נתנו תשובות שונות לשאלת זהותו של ישוע. באותם ימים ישוע שאל את תלמידיו, ״ואתם מה אומרים, מי אני?״ בתשובה ענה שמעון כיפא, ״אתה המשיח, בן אלוהים חיים״ (מתי ט״ז 16-15). אולי לא הכל מסכימים עם תשובתו של שמעון, אבל לאיש אסור להתעלם משאלתו של ישוע.   יש רק שתי אפשרויות לגבי טענתו של ישוע בנוגע לאלוהותו: או שהיא אמת או שמדובר בשקר. אם הוא אמר את האמת, אזי הוא אלוהים שירד אלינו בדמות בשר, ולנו רק נותר לקבל את סמכותו לחיינו או לדחות אותה. אין כל מקום לתירוצים בעניין זה. ואם טענתו של ישוע שהוא אלוהים היא שקרית, קיימות שתי אפשרויות: או שהוא ידע שהוא משקר (רמאי), או שלא (משוגע). נבדוק כל אחת מהאפשרויות האלה בנפרד, וכן את העדויות שבידינו. ### האם ישוע היה שקרן ורמאי? אם ישוע ידע שהוא לא אלוהים ובכל זאת אמר שהוא כזה, יוצא שהוא שיקר. אבל אם הוא היה שקרן, אז הוא היה גם צבוע, שהרי הוא לימד את שומעיו להיות כנים בכל מחיר, ואילו הוא עצמו חי חיי שקר. מעבר לכך, הוא כנראה היה אחוז שד, שכן אמר לאחרים שעליהם להאמין בו ושהאמונה שלהם תקבע את גורלם לנצח. אם ישוע לא יכול לגבות את ההבטחה הזאת, ואם אמר את מה שאמר בידיעה שהוא משקר, יוצא שמדובר ביצור מרושע במיוחד. ובמקרה זה יוצא גם שהוא היה טיפש, שכן היומרה שלו להיות אלוהים היא שהובילה לצליבתו. • יוחנן י״ט 7 ־ ״השיבו לו: ׳תורה יש לנו, ועל פי התורה הוא חייב מיתה, כי עשה עצמו בן אלוהים׳״. אבל אם ישוע היה שקרן, רמאי, ולפיכך גם איש רשע וטיפש, איך נוכל להסביר את תורת המוסר המעמיקה ביותר ואת אמות המידה הנעלות ביותר שמישהו לימד מעולם? האם רמאי ־ מתחזה בקנה מידה בין לאומי ־ יכול ללמד אמיתות אתיות כל כך לא אנוכיות ולנהל אורך חיים כל כך מוסריים כפי שהוא חי ולימד? הרעיון הזה הוא מגוחך. גראונדס מצטט את ג׳ון סטיוארט מיל, הפילוסוף האתאיסט הנודע והמתנגד החריף של האמונה בישוע, שמודה בכך שישוע הוא אדם מוסרי מן המעלה הראשונה, ושמן הראוי להקדיש לו תשומת לב וללכת בדרכיו. מיל אומר: "חייו ומשנתו של ישוע חתומים בחותם של מקוריות אישית לצד תובנה עמוקה מן המעלה הראשונה. הוא ניצב בשורה הראשונה, לצד האנשים הנעלים ביותר שהמין האנושי יכול להתהלל בהם. הגאוניות האדירה הזו משולבת עם הסגולות של מי שהוא ככל הנראה המתקן המוסרי והקדוש הגדול ביותר שאי פעם התהלך עלי אדמות, ולכן אין זו טעות לראות באיש הזה את המייצג האידאלי והמדריך של האנושות; אפילו למי שאינו מאמין בו לא קל למצוא דרך טובה יותר מדרכו של ישוע, דרך שתאפשר לו לתרגם את עיקרי המוסר מהלכה למעשה" (34 ,Grounds, RFOH). לאורך ההיסטוריה ישוע שבה את ליבם והעסיק את מחשבותיהם של מיליוני אנשים, ששאפו ללכת בעקבותיו. וויליאם לאקי, אחד ההיסטוריונים המפורסמים ביותר בבריטניה, כתב בספרו ״תולדות המוסר האירופאי מאוגוסטוס ועד קרל הגדול״: "לאמונה בישוע נשמרה הזכות להציג לעולם דמות אידאלית, שבכל התהפוכות ההיסטוריות שהתחוללו במשך 1,800 שנה השפיעה על בני האדם ומילאה את ליבם באהבה ובהתלהבות, הוכיחה שהיא יכולה לפעול בכל העיתים, בקרב כל העמים, בעיצומם של כל הלכי הרוח והנסיבות, שהיתה לא רק הדוגמה הנעלה ביותר ליושר ומוסריות, אלא גם התמריץ החזק ביותר לקיומה… התיעוד הפשוט של אותן שלוש שנים קצרות בחייו של ישוע הצליח להפיח חיים ולרכך את האנושות יותר מכל החיבורים הפילוסופיים וכל מילות העידוד של מטיפי המוסר" (;8 ,Lecky, HEMFAC 34 ,Grounds, RFOH). ההיסטוריון פיליפ שאף, המתמחה בחקר תולדות האמונה בישוע והמשיחיות, בחן את הממצאים המעידים על אלוהותו של ישוע, וכן את הדברים שישוע לימד ואורח החיים שהוא ניהל. שאף היה המום נוכח הפירושים המגוחכים שמנסים להתחמק מההשלכות ההגיוניות של הממצאים האלה. הוא אומר: "אם עדות זו אינה אמת, הרי שאינה אלא חילול שם שמים או טירוף מוחלט. ההנחה הראשונה לא תחזיק מעמד אפילו לרגע נוכח הטוהר המוסרי והאצילות של ישוע, שבאו לידי ביטוי בכל דבריו ומעשיו וזכו להסכמה כללית. גם האפשרות שאדם בעל תבונה כה רבה הוליך את עצמו שולל אינה באה בחשבון. איך יכול להיות שהוא היה משוגע או מטורף אם מעולם לא איבד את שפיות דעתו? הרי הוא ריחף בשלווה מעל גלי הצרות והרדיפות, כמו השמש הנעה מעל העננים; הרי הוא תמיד שלף את התשובה החכמה ביותר לכל שאלה מפתה; הרי בשקט ובמכוון הוא ניבא את מותו על הצלב, את תחייתו כעבור שלושה ימים, את צליחת רוח הקודש, את הקמת קהילתו ואת חורבן ירושלים – נבואות שהתגשמו במדויק. דמות כה מקורית, כה שלמה, כה עקבית ואחידה, כה מושלמת, כה אנושית ויחד עם זאת נישאת מעל כל גדולה אנושית, דמות כזו אינה יכולה להיות מזויפת או פרי הדמיון. במקרה כזה המשורר היה עולה על הגיבור, כמאמר הפתגם. צריך מישהו שעולה על ישוע כדי להמציא מישהו כמוהו" (109 ,Schaff, HCC). מתוך המאמר The Person of Christ (אישיותו של ישוע״) שאף בוחן שוב את התיאוריה שלפיה ישוע היה רמאי, ויוצא במתקפה משכנעת נגד תיאוריה זו: "ההנחה שישוע היה מתחזה מעוררת חלחלה מבחינה מוסרית ומזעזעת גם את השכל הישר, שכן עצם אמירתה מביא הרשעה… אף חוקר הגון ובעל כבוד עצמי לא יעז לבטא אותה היום בגלוי. איך אפשר להסביר בצורה הגיונית ונבונה שמתחזה – כלומר אדם רמאי, אנוכי ומושחת – יכול להמציא ולתחזק באופן עקבי, מההתחלה ועד הסוף, את האישיות הטהורה והאצילה ביותר בתולדות האנושות ולעטוף אותה באווירה של אמת ומציאות? איך הוא היה יכול להמציא ולהוציא לפועל תוכנית של גמילות חסדים שאין שנייה לה, של מוסר שאין נעלה ממנו, של רוממות, ולהקריב את חייו למענה נוכח דיעות קדומות קשות ביותר של בני עמו ודורו? (,Schaff, TPOC 94,95). התשובה היא כמובן, שישוע לא היה יכול לעשות את זה! מי שחי כפי שחי ישוע, שלימד כשם שהוא לימד ומת מוות זהה לשלו ־ לא יכול להיות שקרן\\רמאי. ### האם ישוע היה משוגע או מטורף? אם ההנחה שישוע היה שקרן לא באה בחשבון, האם יתכן שהוא רק חשב שהוא אלוהים אבל בעצם דמיין? אחרי הכל, אדם יכול להיות בעל כוונות כנות, ובכל זאת ללכת שולל. אבל עלינו לזכור שאם אדם מסוים חושב שהוא אלוהים, במיוחד בחברה מונותאיסטית כמו זו שישוע חי וגדל בה, ועוד מעז לומר לאחרים שעתידם הנצחי תלוי באמונתם בו, הרי שלא מדובר בפנטזיה קלילה, אלא במחשבותיו של מטורף במלוא מובן המילה. האם ישוע היה אדם כזה? הפילוסוף פיטר קריפט מעלה את האפשרות הזו, ואחר כך מסביר מדוע עלינו לדחות אותה: "מידת השפיות שלך נקבעת על פי מידת הפער בין מה שאתה חושב שאתה לבין מה שאתה באמת. אם אני חושב שאני הפילוסוף הגדול ביותר באמריקה, יוצא שאני לא יותר מאשר אידיוט שחצן; אם אני חושב שאני נפוליאון, סביר להניח שעברתי את הגבול; אם אחשוב שאני פרפר, הרי שהפלגתי הרחק מחופי השפיות. אבל אם אני חושב שאני אלוהים, יוצא שהטירוף שלי קשה עוד יותר שכן הפער בין כל דבר שנועד לכיליון לבין אלוהים שהוא נצחי ואין סופי, גדול עוד יותר מהפער בין שני דברים שנועדו לכיליון, גדול עוד יותר מהפער בין אדם לפרפר. אם כך, מדוע ישוע לא היה שקרן או מטורף? …כמעט כל מי שקרא את ספרי הבשורה לא יעז לשקול את האפשרות הזו ברצינות ובכנות. התבונה, החריפות, החוכמה האנושית, הקסם של ישוע, עולים מבין דפי הבשורות בעוצמה שרק קורא קשה לב ובעל דיעות קדומות במיוחד יצליח להתעלם מהן… השווה בין ישוע לבין שקרנים… או משוגעים כמו ניטשה בהיותו על ערש דווי. ישוע ניחן באותן שלוש תכונות שחסרות אצל שקרנים ומטורפים: א) החוכמה המעשית שלו, היכולת שלו לבחון את הלב האנושי; ב) אהבתו העמוקה והכובשת, רחמיו הרבים, היכולת שלו למשוך אנשים אליו ולגרום להם להרגיש רצויים וטהורים; הסמכות שלו, שהיא ״לא כדרך הרבנים״; ג) היכולת שלו להדהים את שומעיו, העובדה שהוא בלתי צפוי, היצירתיות שלו. שקרנים ומטורפים הם משעממים וצפויים, כל מי שמכיר את הבשורות ואת הטבע האנושי, לא יוכל לשקול ברצינות את האפשרות שישוע היה שקרן, מטורף, או איש רשע" (61 ,60 ,Kreeft, FOTF). גראונדס מביא את דבריו של נפוליאון בונפארטה הנודע, שגם הוא הודה בגלוי: "אני מכיר את בני האדם; ואני אומר לכם שישוע הוא לא בן אדם. אנשים בעלי מחשבה שטחית מוצאים קווי דמיון בין ישוע לבין מייסדיהן של אימפריות ואלוהיהם של דתות אחרות. דמיון כזה אינו קיים. יש פער נצחי בין האמונה בישוע לבין כל דת אחרת… כל מה שקיים בישוע מדהים אותי. רוחו מטילה עלי אימה, ורצונו מדהים אותי. אין כל בסיס להשוואה בינו לבין אף אחד אחר בעולם. הוא אכן ישות בפני עצמה. אי אפשר להסביר את רעיונותיו ואת דיעותיו, את האמת שהוא לימד, את יכולת השכנוע שלו, בעזרת כלים אנושיים… ככל שאני מתקרב יותר, כך אני בוחן את הדברים בזהירות רבה יותר. הכל מעל ראשי – הכל נשאר עצום וגדול ועל אנושי. האמונה שלו היא התגלות שמקורה בתבונה, שללא ספק מקורה איננו אנושי… אי אפשר למצוא בשום מקום חיקוי של חייו, אלא אך ורק בו עצמו… חיפשתי לשווא בהיסטוריה מישהו שדומה לישוע המשיח, או משהו שיוכל להתקרב לבשורה. אבל לא ההיססוריה, לא האנושות, לא העיתים ולא הטבע יכולים להציע לי משהו שאוכל להשוותו לישוע או להסביר אותו באמצעותו. כשמדובר בו, הכל יוצא מגדר הרגיל" (37 ,Grounds, ROH). האמת היא שישוע לא רק היה שפוי בדעתו, אלא שהתורה שהוא לימד מספקת את הנוסחה המתומצתת והמדויקת ביותר לשלוות הנפש והמחשבות. להלן דרך ניסוחו של הפסיכולוג ג׳ ט׳ פישר בעניין זה: "אילו לקחתי את כל המאמרים הסמכותיים שנכתבו אי פעם על הגיינה נפשית בידי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים המוסמכים ביותר; אילו יכולתי לשלב אותם זה בזה, לזקק אותם ולעקור מהם את כל הגיבוב המיותר; אילו יכולתי לקחת את כל הבשר בלי הפטרוזיליה; ואילו לקחתי את כל פיסות הידע המדעי הטהור שהובע בתמציתיות בידי המשוררים המוכשרים ביותר – היה בידך סיכום מוזר ובלתי מושלם של "הדרשה על ההר" של ישוע. וגם אז, התוצר שהיה בידך היה לוקה בחסר בהשוואה לדרשה על ההר. במשך קרוב ל-2,000 שנה המאמינים בישוע החזיקו בידיהם את התשובה המושלמת לכיסופי השווא חסרי השלווה של האנושות. בידיהם… נמצאת התבנית לחיים מלאי הצלחה ותקווה, בריאות נפשית וסיפוק (273 ,Fisher, AFBM). אף מטורף לא יכול להיות המקור של תובנה פסיכולוגית כה עמוקה ויעילה. הסופר ק׳ ס׳ לואיס (מחבר סדרת 'נרניה') צדק. אין עוד הסבר פרט להסבר המשיחי, ״הקושי ההיסטורי לתת לחייו, לאמרותיו ולהשפעתו של ישוע איזה ביאור שאינו קשה מן הביאור המשיחי, קושי רב הוא במאוד. הסתירה שבין עומקה, צלילותה (והבה נא אוסיף) חריפותה של תורתו המוסרית, לבין שגעון הגדלות הפרוע, המוכרח להיות צפון מאחורי תורתו התיאולוגית ־ אלא אם כן באמת הוא הוא אלוהים ־ מעולם לא התגברו עליה בצורה מניחה את הדעת. מכאן ההיפותיזות הלא־משיחיות שבאו בזו אחר זו וזרעו מבוכה ללא הרף״ (לואיס, ניסים, 113). ### האם ישוע הוא אלוהים? אם ישוע איננו שקרן וגם לא מטורף, הרי שהוא חייב להיות אלוהים שירד אלינו בדמות בשר.   • כיפא הכריז, ״אתה המשיח, בן אלוהים חיים״ (מתי ט״ז 18). • מרתא, אחותו של אלעזר, הודתה, ״כן, אדוני, אני מאמינה שאתה המשיח, בן האלוהים שבא אל העולם״ (יוחנן י״א 27). • לאחר שתאמא ראה מולו את ישוע שקם מן המתים, הוא זעק, ״אדוני ואלוהי!״ (יוחנן כ׳ 28). • מרקוס כתב בפתח הבשורה הנושאת את שמו, ״תחילת בשורת ישוע המשיח, בן אלוהים״ (מרקוס א׳ 1). • מחבר האיגרת לעברים כתב, ״הוא \[ישוע\] זוהר כבודו וצלם עצמותו \[של אלוהים\] ונושא כל בדברו רב הגבורה״ (עברים א׳ 3). אנשים אחרים שהכריזו על אלוהותם או על משיחיותם באו ונעלמו מעל בימת ההיסטוריה, אבל ישוע עודנו כאן, רם ונישא מעל כולם. ההיסטוריון ארנולד ג׳ טוינבי הקדיש דפים רבים לדיון על ״מושיעי החברה״ השונים שהופיעו על בימת ההיסטוריה ־ אלה שניסו למנוע אסון חברתי כלשהו או התפוררות תרבותית כשהם מבשרים על מה שקרה בעבר או מפנים אנשים לעבר העתיד, אלה שניהלו מלחמה או דיונים סביב הסכמי שלום, ואלה שטענו שהם חכמים או אלוהיים. אחרי שניתח את הדמויות האלה לאורך כ־80 עמודים בכרך השמיני של היצירה הגדולה שלו study of history ״(חקר ההיסטוריה״), הגיע טוינבי לדמותו של ישוע המשיח ומצא שאין שווה לה: "כשיצאנו לראשונה למסע זה מצאנו את עצמנו נעים יחדיו כצבא גדול; אך ככל שהתארכה הדרך, הצועדים נשרו מן המרוץ כיתה אחר כיתה. הראשונים שנפלו היו נושאי החרבות, הבאים אחריהם היו הארכאיסטים (חובבי הדברים המיושנים), לאחר מכן הדוגלים בעתידנות ואחריהם הפילוסופים, עד שבסופו של דבר לא נותרו עוד מתחרים אנושיים במרוץ. בשלב האחרון התדלדל הצבא המעורב והרבגוני שלנו, שכלל את אלה שהתיימרו להיות שורדים אנושיים ואלוהיים כאחד, ונותרה ממנו מחלקה אחת בודדת של אלים בלבד; בשלב מתוח זה נבחנה יכולת ההישרדות של אחרוני הרצים, למרות הכוח העל אנושי שלהם. במבחן האחרון של המוות, רק מעטים, אפילו מקרב 'האלים' האלה שלכאורה מושיעים, העזו להעמיד את שמם למבחן על ידי קפיצה אל מי הנהר הקפואים. ובעודנו עומדים ובוהים כשעינינו מביטות לעבר החוף המרוחק, עלתה מן המבול דמות אחת בודדת ומילאה מיד את האופק. יש מושיע; ״וחפץ ה׳ בידו יצלח, מעמל נפשו יראה, ישבע״ (ישעיהו הנביא, פרק נ״ג 11-10) (,Toynbee, SOH 278). חשוב שהתשובה שאתה נותן לשאלת זהותו של ישוע לא תהיה רק תרגיל שכלתני. אינך יכול למקם אותו על המדף כמורה מוסרי דגול. האפשרות הזו לא באה בחשבון. או שהוא שקרן, או שהוא משוגע-מטורף, או שהוא 'ה'אדון. אתה חייב לבחור באחת מהאפשרויות האלה. ״אבל״, כפי שכתב השליח יוחנן, ״אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים״; והכי חשוב: ״כדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו״ (יוחנן כ׳ 31). בכל זאת אנשים שדוחים את העדות הברורה בגלל ההשלכות המוסריות שכרוכות בה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, למה הרבנים מתנגדים לישוע, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מדוע באמת הרבנים דוחים את ישוע?](https://igod.co.il/what-rabbis-say-jesus/מדוע-באמת-הרבנים-דוחים-את-ישוע/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > השאלה האם ישוע הוא המשיח היהודי איננה שאלה פתוחה בין יהודים. כל מה שרב כלשהו יכתוב על האמונה בו יהיה מבוסס על ההנחה שישוע איננו המשיח ושהברית החדשה הינה אנטישמית ושאסור לקרוא אותה פן נקולל. מצויידים בדעות קדומות, יהודים שינסו ללמוד על המשיח בהכרח יגיעו גם הם לאותה מסקנה שישוע איננו המשיח. בשל מעמדם בין קהל ישראל, מעטים הם הרבנים שיבחנו את הנושא בפתיחות, באוביקטיביות או בכלל. ### גאווה ונבואה סיבה אחת לדחייתו של ישוע כמשיח היא הגאווה. אמונה בישוע איננה רק עניין של שכנוע שכלתני, כרוך בה צעד גורלי הרה משמעות שפירושו להודות בחטא – לא רק עשיית פעולות מסוימות כמראה חוץ. זהו דבר שקשה לכל אחד מאיתנו להודות בו, שאנו חוטאים או אפילו שטעינו, בין אם אנחנו רב גדול או אזרח פשוט, יהודי או גוי, לא כל שכן לאדם הנהנה ממעמד מכובד בקהל ישראל. אם לרגע נתעלם מההיסטוריה, דמיינו לעצמכם שהמשיח מחר יגיע, הוא ייגש למנהיגי המדינה, הרי היא ממשלת ישראל, יפנה לראש הממשלה ויביא בפניו את כל חטאיו נגד אלוהים ונגד האנושות, ימשיך לנשיא המדינה ומשם משר אחד למשנהו, מחבר כנסת לחבר כנסת כאשר לכולם שופך בפניהם המשיח את השקרים, הרמאויות ושאר הסקנדלים הרבים שביצעו כנגד הזולת. מה תהיה תגובתם של מנהיגי העם כלפי המשיח: "תודה לך משיח שאתה מוכיח ומתקן אותנו, כלכך ציפינו וחיכינו לראות אותך, בוא ונקבל אותך בברכה" – ככל הנראה שלא. תגובתם כנראה תהיה יותר כמו פנייה לעם "אל תקשיבו ואל תאמינו לו! הוא שקרן ומסית! הוא אפילו לא יהודי ומקומו לא כאן איתנו, צריך להרוג אותו על שניסה לפלג אותנו". כך גם הייתה התגובה של מנהיגי העם בזמנו של ישוע, רק שאז לא הייתה זאת הממשלה, אלא הסנהדרין, שהורכב מרבנים ואנשי דת אחרים שהשפיעו גם בצורה פוליטית וגם בצורה חברתית על העם. ובכל זאת… היו רבנים שפנו לאמונה בישוע. אחד מהם היה רבי יחיאל ליכטנשטיין, רב מחוזי בטפיו זלה שבהונגריה, אשר חי במאה ה-19. אחר הוא ר' צ'יל סלוסטובסקי, רב אורתודוכסי בדובנוב שבפולין אשר כיהן מאוחר יותר בלודג'. באמריקה ניתן להזכיר את מקס וורטהיימר, רב רפורמי במדינת אוהיו אשר חי בתחילת המאה הנוכחית. אנשים אלה היו מוכנים לעמוד בתוצאות אמונתם בישוע משום שהיו משוכנעים באמיתותה. כיום ישנם שפע של רבנים בעלי שם בעולם החרדי שפנו לישוע כמשיחם, אך כתוצאה של שנאת השונה, האלימות הקיימת במגזרים החרדים וכפיית הדת, על אף שישמרו בקשר עם יהודים משיחיים אחרים, אין לרבנים אלו את האפשרות להודות באמותנם באופן פומבי ולעיתים אף לא יספרו לבני משפחותיהם מחשש לחייהם. הגאווה של עמנו קשה העורף מנובאת על ידי נביאי התנ"ך, על כך הרחבנו בסרטונים ומאמרים אחרים: [ישעיהו נ"ג](https://igod.co.il/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa/%d7%99%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%a0%d7%92-%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%93%d7%97%d7%99%d7%99%d7%aa%d7%95-%d7%95%d7%a1%d7%91%d7%9c%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97/), [זכריה י"ב](https://igod.co.il/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa/%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%a0%d7%91%d7%99%d7%90-%d7%9e%d7%a0%d7%91%d7%90-%d7%a9%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%99%d7%a6%d7%9c%d7%91-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%95%d7%aa/), [תהילים כ"ב](https://igod.co.il/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%96%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%91-%d7%a2%d7%9c-%d7%93%d7%97%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%95%d7%a1%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%aa%d7%99/). ### אני? טועה? יש סיבה לחוסר פתיחות זו. היא מביאה אותנו לסיבה נוספת לדחייתו של ישוע כמשיח, אם נרצה לתאר אותה במילים פשוטות, עלינו לומר כי ההשקפה הרבנית שונה מזו של המקרא. יהדות הרבנים (או "היהדות המסורתית") איננה אותה יהדות המופיעה במקרא. מציאות זו היתה קיימת עוד לפני ימי ישוע. בימיו היו למעשה מספר כיתות ביהדות, כשלכל אחת מהן רשימת תורות ואמונות משלה. עם חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה ובעקבותיו אבדן הכהונה והיכולת להקריב קורבנות, נותרו בידי העם רק כמה אפשרויות. אחת מהן הייתה להסכים להכיר במות ישוע ככפרה על חטא. אפשרות אחרת הייתה לבנות מחדש את היהדות כך שתוכל להמשיך להתקיים ללא בית מקדש וללא עבודת כהונה באופן כזה שסליחת חטאים תתאפשר גם ללא קורבנות. זו הדרך שבחרו הפרושים (הרבנים של הימים ההם), ועמדתם היא שהשתלטה לבסוף על עם ישראל והפכה להיות "היהדות". במקום שהתנ"ך ישמש מדריך עיקרי לחיים, הפכו הלכות הרבנים בתלמוד והמסורות השונות שהם פיתחו לעיקרי העיקרים בארגון החיים ובמחשבה היהודית. כתוצאה מכך, ומשום שלא היה לישוע כל מקום במסורות אלה, הכל קיבלו כמובן מאליו כי הוא גם אינו המשיח. עמדת הרבנים נגד ישוע ונגד מה שהברית החדשה מלמדת ומייצגת התחזקה במהלך ימי הביניים וניתן להביא לכך מספר דוגמאות, הבולטת שביניהן היא כיצד מבינה המסורת את ישעיהו פרק נ"ב 13 עד נ"ג 12 בתנ"ך (קטע המדבר על סבלו של המשיח, דחייתו על ידי עמו ומותו עבור חטאי העם). לפי "תרגום יונתן בן עוזיאל" (תרגום יהודי לנביאי התנ"ך מתקופת התנאים), שהוא נוסח ארמי לתנ"ך מתקופה הקרובה לזו של ישוע, פירוש הפסוק הראשון בקטע הזה הוא, "הנה עבדי משיחא". במלים אחרות, הקטע נחשב לקטע המדבר על המשיח. לעומת זאת רוב הרבנים בזמננו כיום שינו את הפירוש ומייחסים את הקטע לעם ישראל ולא על המשיח, זאת על פי החידוש בפרשנות שהביא רש"י בימי הביניים. פירוש חדש זה אמנם נוגד את טענות המאמינים בישוע, אבל הוא נוגד גם את הדרך בה הבינו את הקטע רבני ישראל ומורי ישראל עד שנכנס ישוע לתמונה. אנחנו מאתגרים אתכם לחקור ולקרוא עוד אודות המשיח ונבואות על המשיח ולגלות בעצמכם מי הוא המשיח על פי התנ"ך. לקריאת סיפור חייהם של רבנים שבאו לאמונה בישוע כמשיח ישראל המובטח, בקרו באתר: www.xRabbi.co.il כשישוע המשיח התהלך כאן על הארץ לפני אלפיים שנה, הרבה בעם הלכו אחריו, אך ראשי הכהנים וראשי הפרושים קינאו בו, והם פחדו שהם יאבדו את סמכותם. בנוסף ישוע לימד את העם להתהלך בצדקה באמת ובחסד, שאלוהים מצדיק את אלו שמאמינים ומעשים בלי אמונה הם עקרים. ישוע הראה את הדרך האמתית אל אלוהים, בעוד שראשי הפרושים והכהנים שהיו מושחתים, הלכו בדרכי מסורות בני-אדם, יראתם הייתה יראת אנשים מלומדה. וכך הם העבירו עדות שקר לבניהם ולבני בניהם ועד היום המסורות שהרבנים מחזיקים בהם, למרות טענתם שמקורם באלוהים וניתנו למשה בהר סיני, הם מסורות של בני אדם, שנוצרו מתקופת גלות בבל, ונרשמו בין השנים 200 לסיפרה ועד -500 לספירה. בגלל שמחזיקי המסורת, מצאו דרכים להצדיק את עצמם מתוך מעשיהם הם, הם דחו את הרעיון האלוהי של הצדקת אלוהים בדמו של המשיח. האדם לא יכול להצדיק את עצמו במעשיו, כפי שכתוב בישעיה נ"ז: 12-13 "אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ וְאֶת-מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ׃ בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ וְאֶת-כֻּלָּם יִשָּׂא-רוּחַ יִקַּח-הָבֶל וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל-אֶרֶץ וְיִירַשׁ הַר-קָדְשִׁי׃" ובישעיה ס"ד: 5 "וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל-צִדְקֹתֵינוּ" בגד עידים הוא בגד מטונף, ואלוהים אומר לנו שהמעשים שאנו עושים שאותם אנחנו חושבים כמעשים שמצדיקים אותנו, הם כבגדים מטונפים בעיניו. אם אדם רוצה לדעת מה באמת ה' דורש, הדבר כתוב בנביא מיכה ו': 8 – "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ׃" ואת כל אלה ניתן למצוא רק בישוע המשיח, למה? כי אלוהים שפט את החטא במותו של ישוע המשיח, ונתן הצדקה לכל המאמין בו בחסדו, והמאמין בישוע מצניע את לכתו עם אלוהים, מכונן עימו קשר שאינו מתבטא בסממנים חיצוניים, אלא בחיי אמונה פנימיים, ואלוהים שרואה במסתרים גומל. ### יהדות משיחית או נצרות? הבעיה כיום כי שהרבנים הפכו את ישוע למישהו זר, למעין אל נוכרי של הגויים. אבל מי אומר שהיהדות של היום תואמת את התנ"ך? מי אומר שהמשיחיות המקורית והאמיתית אינה עבור היהודים? מי אומר שהפרשנות שלכם היא הנכונה? אם ישוע הוא אכן ממשיכם של משה והנביאים, זאת אומרת המשיח עליו נבאו נביאי התנ"ך, אזי הדרך שמאמתת זאת היא הדרך הנכונה עבור אלה שמאמינים בתנ"ך. כמובן שצריך להבדיל בין המשיחיות האמיתית הנ"ל, לבין מה שמכנים כיום נצרות, הדת שהתפתחה במשך השנים ואשר ברובה אינה תואמת את התנ"ך או את המשיחיות האמיתית המקורית. אכן יש משיחיות אמיתית שהיא תואמת את התנ"ך והיהדות התנ"כית. זו לא דת שנוצרה על ידי בני אדם אלא האמונה הנכונה בעיני אלוהים  –  עבורך ועבור כל יהודי ללא יוצא מן הכלל. כבר דיברנו על כמה מהנקודות הללו במאמרים אחרים, אך אציין כמה נקודות נוספות שתהיינה לעזר. כיהודים המאמינים בישוע, אנו משוכנעים שמנהיגי האומה שלנו עשו טעות חמורה כאשר דחו את ישוע המשיח. לכן הנקודה החשובה באמת היא לא שנצרות אינה יהדות, אלא מהי הדרך הנכונה על פי התנ"ך? בנוסף לכך, הדעה שנצרות לא יכולה להיות יהדות עלולה להטעות, כי מתקבל הרושם שמדובר בשתי דתות נפרדות לחלוטין, בעוד שלמעשה מדובר בשתי אמונות שיש להן הרבה מהמשותף. למשל, יהודים ונוצרים מאמינים בסמכותו של התנ"ך, מאמינים באותו האלוהים, מאמינים בבואו של המשיח, מאמינים בעולם הבא עם משפט. מלומדים רבים כיום, יהודים ונוצרים, מציינים ששורשיה של הנצרות כפי שהיא מופיעה בכתבי הברית החדשה הייתה מאוד יהודית, או, על פי דעתם של מלומדים אחרים, הייתה עוד אחת מתנועות היהדות של המאה הראשונה לספירה. מסיבה זו, כאשר דנים בטענה שנצרות אינה יהדות, מעדיפים היהודים המאמינים בישוע להחליף את המילה נצרות במילה יהדות משיחית, ויהדות מסורתית במקום יהדות – כך שמדובר למעשה בשתי תנועות של האמונה היהודית, וניתן להתמקד בנקודות המפתח של המחלוקת, שהן: האם היהודים המאמינים בישוע המשיח צודקים, או היהודים שמאמינים ביהדות הרבנית המסורתית צודקים. יש לציין פה שאין זאת אומרת שהכול ביהדות הרבנית שלילי – יש הרבה דברים חיוביים ביהדות המסורתית. באותה מידה לא הכול בנצרות חיובי ונכון, יש דברים רבים שליליים בדת הנצרות שבני אדם המציאו וצרפו לדת. הסיבה לחיובי ביהדות הרבנית היא שהבסיס של הרבה מהמסורות שלה הוא בתנ"ך, או לפחות ברוח התנ"ך. במסורות אחרות יש הרבה חוכמה, יופי, וערכים מוסריים. הרי לעם שלנו יש מעלות מיוחדות ומתנות-אל. מצד שני, לאחר שהנצרות התפצלה ונפרדה משורשי היהדות התנכית ומתורתה ורוחה היהודיות של הברית החדשה, היא סטתה מהרוחניות הטהורה של האמונה המשיחית. למעשה, בעוד שכותבי הברית החדשה אישרו בתוקף שהעם היהודי נבחר מבין כל עמי העולם ובכך הוא העם המיוחד של אלוהים, ושהמתנות של אלוהים אינן ניתנות לביטול, ולימדו שבסופו של דבר אלוהים יושיע את העם ככלל, מאות שנים לאחר מכן, לימדו אנשי דת "נוצרים" לא-יהודים בכתביהם שהעם היהודי כבר לא הנבחר מבין כל העמים, ועכשיו הוא כבר לא העם המיוחד של אלוהים. לכן לא יהיה נכון ולא יעיל בדיון הנ"ל להשתמש במילה נצרות, אלא יהיה נכון יותר להשתמש במושג יהדות משיחית, כי: 1. לא כל מה שמכונה "נצרות" הוא אכן נוצרי אמיתי. 2. הנצרות האמיתית היא מאוד יהודית. 3. היהדות עצמה היא היום תערובת של: קצת תנ"ך, הרבה שורשים של תורות אחרות ופרושים שאינם מהתורה הכתובה, ושורשים מהעולם הגשמי. השאלה החשובה היא, מה היא האמונה הנכונה והאמיתית מבחינתו של אלוהים? ### אמת אלוהים כולנו יודעים שבמשך כאלפיים השנים האחרונות דחתה היהדות הרבנית את ישוע והברית החדשה. אך האם עשו את הדבר הנכון? מי אומר שפרשנותם של הרבנים לתנ"ך נכון? עלינו לבדוק בכנות את הכתוב בתנ"ך בעצמנו ולראות מה בדיוק אומר אלוהים בדברו. אתה בוודאי אומר: "מי אני בכלל שאחלוק על דעתו, הידע שלו, לימודיו ואמונתו של הרב שלי?" נדון ביתר פירוט בשאלה הזאת במאמרים אחרים באתר, בינתיים הרשו לי להדגיש נקודה אחת פשוטה. ידוע שתקופת אמצע ימי הביניים הייתה תקופה חשוכה בתולדות האנושות של התדרדרות ודיכוי הידע, היצירתיות וההשכלה. באותה תקופה הכנסייה הקתולית ששלטה באירופה אסרה על תרגום כתבי הקודש (תנ"ך וכתבי הברית החדשה) לשפות של המדינות השונות, ולהפצתם. מנהיגי הכנסייה טענו שכתבי הקודש אינם עבור ההמונים, ושרק הם, כוהני הדת, מסוגלים להבינם וללמדם. אלה שנלחמו נגד הדעות הללו – אנשים כמו וויליאם תינדל וג'ון ווייקליף, שתרגמו את כתבי הקודש לשפות השונות של העמים, נרדפו על ידי הכנסייה הקתולית כאילו היו פושעים, כלאו ואף הרגו אותם. אתה חושב שנעשה להם עוול איום ונורא, ושכתבי הקודש הם דבר ה' השייכים לכל אחד, במיוחד לעם היהודי. אני מסכים איתך בכל לבי. ולכן יש גם לך זכות לקרוא את התנ"ך בעצמך בלי פירושם של הרבנים. מדוע שתהיה תלוי בדעתם ופירושם של אחרים? אלוהים מסוגל להדריך אותך אל האמת שלו אם תדרוש אותו בכל לבבך, בכנות ועם ראש פתוח. למעשה, זו הדרך היחידה שתוכל לדעת שאתה בכיוון הנכון. לאחר שעשית זאת, אם תגיע למסקנה שהיהדות המסורתית רבנית תואמת את האמונה של התנ"ך, שהיא האמונה האמיתית והיחידה עבור עם ישראל, עליך כיהודי ללכת בדרך זו. אך אם תגלה שהיהדות המסורתית הרבנית של היום סטתה משורשי התנ"ך, הוסיפה וגרעה ממנו כהנה וכהנה, ועשתה טעות חמורה בכך שבמשך ההיסטוריה דחתה את ישוע כמשיח היהודי, אזי עליך לדחות את טענת הרבנים ולא לקבל את המסורות המוטעות שלהם, שהפכו לחלק מהיהדות המקובלת היום, ולחזור לדבר ה' והאלוהים של דברו, ולמשיח שנשלח על ידי אלוהים אשר הנביאים בדברו נבאו עליו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, למה הרבנים מתנגדים לישוע, מה הרבנים אומרים על המשיח? **תגיות:** אנטישמיות בברית החדשה?, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מתי יבוא המשיח? נבואת דניאל פרק ט' על תאריך בואו של המשיח!](https://igod.co.il/prophecies-messiah/מתי-יבוא-המשיח-הנביא-דניאל-מנבא-את-התא/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** > "לעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות… וכן לא יחשב הקיצין" (הרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות פרק י"ב, ה') ממה כלכך חשש הרמב"ם? פרק ט' בספר דניאל הנביא מכיל את אחת הנבואות החשובות ביותר בתנ"ך אודות ביאתו של המשיח. היא צופה מראש את המועד המדויק בו יופיע המשיח בעולם. נבואותיו של דניאל הנביא, יותר מכל ספר אחר בתנ"ך, מציגות לפנינו ראיות לפיהן ניתן לדעת את מועד ביאת המשיח – ראיות שרבים מעדיפים להתעלם מהן. אבל הן שם ואי אפשר להתעלם מהן. העובדה שדניאל היה נביא מבוססת היטב. הוא התנבא בדייקנות על עלייתן של האימפריות הפרסית־מדית, היוונית והרומית, למרות שהאימפריה הבבלית, שקדמה להן, הייתה בשיאה בזמן שהתנבא. הוא צפה בדייקנות את הנסיבות, המצבים השונים, העימותים, המלחמות והקשרים בין ממלכות סוריה (לשעבר ארם) ומצריים בזמן התפוררות האימפריה היוונית והכיבוש הרומי. הוא חזה את חלקם של המכבים במהלך תקופה זו. ריבוי הפרטים המדויקים בנבואותיו של דניאל גרמו לרבים ממבקרי ספרות המקרא לייחס לספרו מועד כתיבה מאוחר, למרות שלא התגלו ראיות שמפריכות את האפשרות שהספר נכתב בתקופה שבה הוא טוען כי נכתב. הספר הושלם לכל המאוחר בסביבות שנת 530 לפנה"ס. נבואות המפתח שיש בהן משום עניין לענייננו כלולות בפס' 27-24 בפרק ט'. בכל אופן יהיה זה מן החוכמה לסקור את הפרק כולו על מנת לבדוק את הרקע לנבואה בנוגע למועד ביאת המשיח. ### הרקע – ט' 2-1 תאריך הנבואה של דניאל הוא "שנת אחת לדריווש", כלומר, בשנת 539 לפנה"ס, כ 67-66- שנים לאחר ההגליה הראשונה לבבל. דניאל ציין שבזמן זה הוא למד את "הספרים" (כתבי הקודש) ומספרים אלה הוא הבין שמניין שנות חורבן ירושלים עומד להסתיים, מכיוון שהגלות הייתה אמורה להימשך 70 שנה. דניאל למד את ה"ספרים", שאחד מהם היה כתבי ירמיהו; תקופות חייהם של דניאל וירמיהו היו חופפות בחלק מהזמן. בשתי הזדמנויות שונות (ירמיהו כ"ה 14-10 ; כ"ט 14-10) ירמיהו ניבא שגלות וחורבן ירושלים יארכו 70 שנה. איננו יודעים בוודאות איזה ספרים נוספים למד דניאל, אבל קיימת אפשרות סבירה בהחלט שהוא למד גם את ספר ישעיהו, מכיוון שישעיהו נקב בשמו של כורש כמי שיתיר ליהודים לשוב (ישעיהו מ"ד -28 מ"ה 1). כמו כן קיימים קטעים אחרים במשה ובנביאים שפירטו כמה מהתנאים המוגדרים לכינון מלכות המשיח, וייתכן שדניאל עיין גם בהם – ויקרא כ"ו 43-40 ; מלכים א' ח' 53-46 ; ירמיהו ג' 18-12 ; הושע ה' -15 ו' 3. קטעים אלה מדגישים שעם ישראל חייב לחזור בתשובה ולהתוודות על חטאיו לפני שתקום מלכות כלשהי של המשיח. חישוב מניין 70 השנים מאז שנת 605 לפנה"ס, מועד ההגליה הראשונה מבין שלוש, יראה ש 70- השנים האלה מגיעות לקצן בשנת 536 לפנה"ס. דניאל הבין שלגלות נותרו עוד כשלוש שנים בלבד. העיר ובית המקדש נחרבו רק בשנת 586 , ואם מניין 70 השנים החל אז, הרי שמשמעות הדבר היא שהוא יסתיים רק בשנת 515 לפנה"ס. אבל חישובו של דניאל החל בשנת 605 לפנה"ס, בהגליה הראשונה – לא בשנת 597 לפנה"ס, שהיא שנת ההגליה השנייה, או ב 586- לפנה"ס, החורבן וההגליה הסופית. לא זו בלבד שדניאל ציפה שהגלות תסתיים לאחר 70 שנה, אלא שהוא גם ציפה שלא תהיה יותר כל אפשרות לחורבן נוסף של ירושלים; הוא מתנהג כאילו שימות המשיח עומדים בפתח. הוא הבין שעם ישראל צריך לחזור בתשובה, ושביאת המשיח תלויה בחזרה בתשובה של העם. ומשהבין שהתנאי להתקיימות הכתוב הוא התוודות על חטאי העם, הוא התפלל והתוודה על חטאי ישראל. ### תפילתו של דניאל את תפילתו המפורטת של דניאל ניתן לחלק לשני חלקים. הראשון (פס' 14-3) הוא ההתוודות על חטא. דניאל הודה בחטא ובאשמה שנגרמו משתי סיבות: ראשית, מפני שסרו ממצוותיו של ה' ולא צייתו לתורת משה, ושנית – מאחר שהעם לא נשמע לנביאים שבאו אחרי משה. דניאל לא הכחיש את חטאי עמו וגם לא את חטאיו־הוא; הוא נקט לשון גוף ראשון רבים, והזדהה באופן מלא עם העם היהודי ועם חטאיו. הוא לא התייחס לחטא כאל הרגל רע ותו לא, אלא כאל נטייה טבועה בעם שהביאה עליו את משפט האלוהים. חוסר ציות זה לתורה ולדברי הנביאים גרם לעם "בּשׁתֶ הַפָּניִם". בגללו הם גם זקוקים לסליחה. דניאל הצהיר כאן: "לַאדֹניָ אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת", והכיר בכך שהם זקוקים לסליחתו. דניאל סיים את החלק הראשון של תפילתו בתיאור העונש על החטא והאשמה. העונש – גלות בבל – עלה בקנה אחד עם דברי הנביאים שחזו אותו, ועם תורת משה שלפיה אי ציות יביא את משפט אלוהים. חלקה השני של התפילה (פס' 19-15) הוא תחינה ובקשת רחמים. דניאל חילה את פני אלוהים על בסיס צדקתו של אלוהים, ולא על סמך צדקה כלשהי בעם ישראל. הוא גם הפציר באלוהים שברוב חסדו ירחם עליהם, שכן עם ישראל לא היה ראוי לרחמים. זאת ועוד, מידת הצדק מחייבת שאלוהים יקיים את הבטחותיו, ולכן הוא צריך להגשים אותן עם חלוף התקופה של 70 שנה. סופה של התפילה דרמטי מאוד: "אֲדֹניָ, שׁמְָעָה, אֲדֹניָ, סְלָחָה, אֲדֹניָ, הַקְשׁיִבָה וַעֲשׂהֵ אַל־תְּאַחַר, לְמַעֲנךְָ, אֱלֹהַי, כִּי־שׁמְִךָ נקְִרָא עַל־עִירְךָ וְעַל־עַמֶּךָ". כשדניאל ביקש מאלוהים "אל תאחר", הוא בעצם ביקש ממנו לספור 70 שנה מהשלב הראשון של היציאה לגלות (605 לפנה"ס, שבה גם דניאל היה בין גם הגולים) ולא מהשלב השני (בימי יחזקאל, שנת לפנה"ס 597) או השלישי (586 לפנה"ס). ### הופעתו של המלאך גבריאל – ט' 23-20 תפילתו של דניאל נקטעה בעוד הוא מפיל את תחינתו לפני אלוהים; נראה שהוא התכוון להמשיך בדבריו בעת שגבריאל הגיע. זה קרה "כְּעֵת מִנְחַת־עָרֶב". הכוונה היא למנחת הערב שנהגו להעלות מדי יום בבית המקדש בזמן שעוד היה קיים. העובדה שדניאל מדבר במונחים אלה וזוכר את מנחת הערב למרות שהקורבנות חדלו מזה 70 שנה מעידה על כיסופיו לסיום הגלות ולבניין המקדש. גבריאל הודיע לדניאל את מטרת בואו: ראשית, כדי לתקן את הבנתו המוטעית של דניאל לגבי מועד כינונה של מלכות המשיח; ושנית, כדי לגלות לו את המועד שאלוהים קבע לביאת המשיח הראשונה. ### שבֻעים שבעים – ט' 24 (חלקו הראשון של הפסוק) נבואתו של גבריאל לדניאל פותחת במילים: "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל־עַמְּךָ וְעַל־עִיר קָדְשֶׁךָ…" רבים מבינים את המילה "שבֻעים" כשבועות, כלומר שמדובר פה על 70 שבועות. אבל פירוש זה איננו מדויק וגרם לבלבול בהבנת הקטע. בהקשר זה, "שבוע" הוא יחידה אחת של "שבֻעים", לא של "שבועות". "שבֻעים" היא צורת ריבוי של "שבע", לא של "שבוע". ברור שדניאל חשב כאן במונחים של שנים – במיוחד בכל הקשור ל-70 שנות הגלות. הוא הניח שהגלות תסתיים לאחר 70 שנה ושמלכות המשיח תיכון לאחר 70 שנים אלה. אבל גבריאל השתמש כאן במשחק מילים וציין שבכל הנוגע למלכות המשיח, לא מדובר ב-70 שנים אלא ב-70 "שבֻעים" של שנים, כלומר 490 שנה (70×7). תקופה זו של 490 שנה "נחתכה" (נגזרה, הוקצתה) על העם היהודי ועל ירושלים, עיר הקודש. בפרקים ב', ז' וח' אלוהים גילה לדניאל את שעתיד להתרחש בתולדות העולם, ושהגויים ישלטו על העם היהודי. תקופה ארוכה זו החלה עם האימפריה הבבלית ותימשך עד שהמשיח יכונן את מלכותו. מסיבה זו נהוג להתייחס לתקופה זו כאל "עתות הגויים". כעת נאמר לדניאל שתקופה בת 490 שנה "תיגזר" מעתות הגויים. תקופה זו של 490 שנה "נחתכה" או "נגזרה" (הוקצתה) כדי להביא לתקומתו הסופית של עם ישראל ולכינון מלכות המשיח. במרכז 70 השנה המתוכננות עומדים "עַמְּךָ וְ… עִיר קָדְשֶׁךָ". העם הוא עמו של דניאל, העם היהודי; ו"עִיר קָדְשֶׁךָ" היא ירושלים, עירו של דניאל. אמנם דניאל חי את מרבית שנות חייו בעיר בבל, בכל זאת ירושלים עדיין הייתה עירו. לגבי היהודים, בין שהם בארצם ובין שהם מחוצה לה, ירושלים היא תמיד עיר הקודש שלהם, היא ולא אחרת. חשוב לשים לב שתוכנית שבעים השבֻעים לא נוגעת לגויים או לקהילה המשיחית; היא נוגעת לעם היהודי ולעיר ירושלים. תוכנית ה"שבֻעים שבעים" קשורה גם לביאת המשיח הראשונה וגם לשובו, בכל אופן נתמקד כאן בביאתו הראשונה. ### מטרת ה"שבֻעים שבעים" – ט' 24 (חלקו השני של הפסוק) לאחר דברים אלה, גבריאל אמר לדניאל שהשבֻעים שבעים "נחתכו" כדי להשיג שש מטרות. בשלוש הראשונות מדובר בגורמים שליליים ולא רצויים שיסולקו. שלוש המטרות האחרונות הנמנות כאן מדברות על השגת גורמים חיוביים ורצויים. המטרה הראשונה היא "לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע". "לכלא" פירושו לעצור, להפסיק, או להשלים. "פשע" היא מילה חריפה מאוד לחטא ומרי. היא מופיעה בצירוף הא הידיעה, מה שמרמז שמעשה מרי מסוים ידוכא כליל ויגיע סוף סוף אל סיומו. תהיה עליו שליטה והוא לא יצלח עוד. הכפירה של ישראל תיכלא (תיעצר), מה שעולה בקנה אחד עם ישעיהו נ"ט 20. ובאופן ממוקד יותר: מדובר על דחייתו של המשיח, כמתואר בישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12 . **המטרה השנייה** של השבֻעים שבעים היא "לְהָתֵם חַטָּאת". "להתם" (שורש תמם, בניין הפעיל) פירושו לכלות, להשמיד, או להשלים, לשים קץ ל-"חטאת" נגזרת מהפועל "להחטיא \[את המטרה\]". היא מצביעה על חטאים בחיי היומיום, ולאו דווקא חטא מוגדר. גם לחטאים האלה יושם קץ. גם נבואה זו עולה בקנה אחד עם נבואותיהם של הנביאים המכריזים שעם ישראל לא יחטא עוד בימות המשיח (ישעיהו כ"ז 9; יחזקאל ל"ו 27-25 ; ירמיהו ל"א 34-31). **המטרה השלישית** היא "וּלְכַפֵּר עָוֹן", כלומר להביא באופן כלשהו כפרה לעוון. למעשה, כפרה זו היא שתאפשר את השגת שתי המטרות הראשונות, "לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע" ו"לְהָתֵם חַטָּאת". המילה "עוון" מתייחסת לחטא פנימי, בנפשו של האדם. יש המפרשים אותה כטבע החטא, המכונה ביהדות "יצר הרע". חז"ל אף הם זיהו את הקשר של הפסוק עם כפרת החטאים של המשיח: > *"לכלא הפשע – בחורבן בית השני ובקושי הגולה יכלה הפשע ויתמו החטאות כי ימורק הכל ויכופר העון ויהיה זה סיבה להביא צדק עולמים והוא משיח צדקנו אשר ימלוך לעולמים."* (מצודת דוד, על דניאל ט' כד) **המטרה הרביעית** של ה"שבֻעים שבעים" היא "לְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים". אפשר לפרש את המילים כ"להביא עידן של צדק". עידן הצדקה הזה הוא ימות המשיח שהנביאים דיברו עליהם (ישעיהו א' 26 ; י"א 5-2 ; ל"ב 17 ; ירמיהו כ"ג 6-5 ; ל"ג 18-15). זו התקופה שדניאל ציפה שתחול לאחר 7 שנות הגלות, אבל עכשיו נאמר לו שעידן זה יבוא רק לאחר 490 השנה ("שבֻעים שבעים"). **המטרה החמישית** היא "לַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא". דניאל השתמש במילה "לחתום" שמשמעותה לסגור, לסיים, להשלים. אם כך, החזונות והנבואות יתגשמו במלואן. המילה "חזון" מתייחסת לנבואות שנמסרות בעל פה, "נביא" מתייחסת לנבואות כתובות. גם הנבואות שבעל פה וגם אלה שבכתב יחדלו עם הגשמתן הסופית של כל ההתגלויות. המטרה הסופית שתושג בתקופת השבֻעים שבעים היא "וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" – הכוונה לבית המקדש שייבנה מחדש בשיבת המשיח. זהו אותו בית מקדש שיחזקאל, בן זמנו של דניאל, תיאר בפרטי פרטים בנבואתו (יחזקאל מ'-מ"ח). ### תחילת ה"שבֻעים שבעים" – ט' 25 (חלקו הראשון של הפסוק) גבריאל אמר לדניאל בבירור מתי יתחיל מניין תקופת שבעים ה"שבֻעים": "וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן־מֹצָא דָבָר \[מזמן הוצאת הצו\] לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם…" מכאן שפרק זמן זה יתחיל עם פרסומו של צו שקשור לבניית ושיקום ירושלים. לא הכל בכרונולוגיה של תולדות האימפריה הפרסית ברור כפי שהיינו רוצים שיהיה, ועדיין איננו יודעים הכל על ההיסטוריה. אבל על סמך התיעוד המקראי וכתבים היסטוריים אחרים שכן מצויים בידינו, ניתן להציע ארבע תשובות אפשריות לשאלה על איזה צו מדובר בפסוק זה. הראשון הוא הכרזת כורש שיצאה במועד כלשהו בין השנים 538-536 לפנה"ס, בה הורה כורש לבנות מחדש את בית המקדש (דברי ה ימים ב' ל"ו 23-22 ; עזרא א' 4-1 ; ו' 5-1) ואת ירושלים (ישעיהו מ "ד 28 ; מ"ה 13). אפשרות אחרת היא הצו של דרייווש הראשון (היסטספס) (עזרא ו' 12-6), שיצא בשנה 521 לפנה"ס, ואישרר את הצו של כורש. האפשרות השלישית היא הצו שנתן ארתחשסתא לעזרא (עזרא ז' 26-11) בשנת 458 לפנה"ס, ובו היתר לקיים את פולחן המקדש. האפשרות האחרונה היא הצו של ארתחשסתא לנחמיה (נחמיה ב' 8-1) שיצא ב-444 לפנה"ס. צו זה התייחס רק לבניין חומות ירושלים. מתוך ארבע האפשרויות, רק הראשונה והאחרונה מתאימות כהגשמת הדברים שאמר גבריאל לדניאל. אין זה מעניינו של ספר זה להרחיב כעת את הדיבור על הטענות השונות לכאן ולכאן לגבי כל אחת מהאפשרויות, אבל דבר אחד ודאי: בשנת 444 לפנה"ס מניין ה"שבֻעים שבעים" כבר היה בעיצומו. ### ששים ותשעה ה"שבֻעים" הראשונים – ט' 25 (חלקו השני של הפסוק) שבעים ה"שבֻעים" מתחלקים לשלוש יחידות נפרדות: שבעה שבֻעים, ששים ושניים שבֻעים, ושבוע אחד. במשך התקופה הראשונה של שבֻעים שבעה, שהם 49 שנה, ירושלים "תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ (תעלה) וּבְצוֹק הָעִתִּים (בימי מצוקה)". תקופת הזמן השנייה, שבֻעים ששים ושניים, שהם 434 שנים, מתחילה מייד לאחר התקופה הראשונה של שבֻעים שבעה, ושתיהן יוצרות יחד שבֻעים ששים ותשעה, שהם 483 שנים. אין כל רמז לפער בזמן בין התקופה הראשונה (שבֻעים שבעה) לבין השנייה (שבֻעים ששים ושניים). בשלב זה נאמר לנו שהשבֻעים ששים ותשעה יימשכו "עַד־מָשִׁיחַ נָגִיד". (יש מי שמפרש ש"משיח נגיד" יבוא אחרי שבֻעים שבעה, אבל מבחינה היסטורית לא קרה דבר אחרי שבֻעים שבעה. לעומת זאת, ישוע נולד אחרי שבֻעים ששים ותשעה.) בצורה הברורה ביותר שיכול היה לומר את הדברים, דניאל אמר שהמשיח יגיע 483 שנה אחרי הוצאת הצו לבנות את ירושלים. המסקנה שמשתמעת מדבריו היא זו: אם המשיח לא הגיע 483 שנה לאחר הכרזת צו לבנות מחדש את ירושלים, הרי שדניאל היה נביא שקר ואין מקום לכלול את ספרו בכתבי הקודש; אבל אם דניאל צדק ונבואתו התגשמה, מי היה המשיח שעליו דיבר? ### האירועים בין ה"שבֻעים" הששים ותשעה והשבעים – ט' 26 החלק השני של שבעים השבֻעים החל מייד לאחר החלק הראשון (שבֻעים שבעה ושבֻעים ששים ושניים – סה"כ ששים ותשעה שבֻעים), אבל החלק השלישי לא עקב מייד אחריהם. דניאל ציין בפס' 26 ששלושה דברים אמורים להתרחש לאחר סופו של החלק השני ולפני תחילת החלק השלישי. אם נחזור אחורנית בזמן ונביט קדימה מזווית הראייה של דניאל בפס' 26 , נראה ראשית כי כתוב ש"יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ". הפועל "כרת" משמש הרבה בתורת משה ופירושו השמדה, הרג, וכאן "יִכָּרֵת" למעשה מורה שיוציאו אותו להורג כעונש. למילים "וְאֵין לוֹ" יש שתי משמעויות אפשריות. אפשר לפרשן כחידלון, או חוסר כל, דבר שמרמז על מצבו של המשיח בזמן שמת. אפשר גם לפרש אותו "ולא למען עצמו", כלומר, שהוא מת למען אחרים ולא בגללו־הוא. המשמעות האחרונה מתאימה יותר לדברים שאמרו הנביאים לגבי סיבת מותו של המשיח (ראה למשל ישעיהו נ"ג 12-1). שלוש המטרות הראשונות לשבֻעים שבעים – לכלא הפשע; להתם חטאת; ולכפר עוון – על כולן להתגשם בדרך מכפרת כלשהי. תורת משה קבעה שהאמצעי היחיד לכפרה הוא בדם (ויקרא י"ז 11). מסתבר שמותו של המשיח, "ואין לו" – לא בגללו הוא, אלא למען אחרים – הוא האמצעי שיכפר על הפשע, על החטא ועל העוון של עם ישראל. מילים אלה מראות שבין סוף התקופה השנייה – שבֻעים ששים ותשעה – ולפני ראשית פרק הזמן השבעים במניין (בן שבע השנים) המשיח ייהרג וימות מות תמורה, ייענש במקום אחרים. שנית, במהלך מרווח הזמן הזה שבין שתי התקופות יקרה דבר נוסף: "וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף \[שיטפון\]…" העיר ובית המקדש שעתידים להיבנות בעקבות הצו שיצא בראשית מניין השבֻעים שבעים, יחרבו. במועד כלשהו לאחר שייכרת משיח – כלומר, ימות – יבוא חורבן נוסף על ירושלים ועל בית המקדש. את השלב הזה בהיסטוריה אנחנו מכירים היטב: העם שהיה אחראי למעשה היה הרומאים; ירושלים ובית המקדש נחרבו בשנת 70 לספירה. לפי פסוק זה, ברור שהמשיח היה צריך לבוא ולמות לפני שנה זו. אם זה לא קרה, הרי שדניאל היה נביא שקר. אם הוא אכן בא ומת, הרי שנשאלת השאלה: מי היה אותו משיח שנהרג לפני שנת 70 לספירה? הדבר השלישי שראוי לציון הוא: "וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת \[השוממות נחרצו, נגזרו\]". במהלך יתרת מרווח הזמן שבין השבֻעים הששים ותשעה וה"שבוע" השבעים, מלחמות רבות יותירו את הארץ שוממה. על רקע תנאים אלה תחל תקופת שבע השנים האחרונה, השבעים במניין. ### ה"שבוע" השבעים – ט' 27 מבחינתנו, מנקודת הזמן שבה אנו נמצאים היום, שבע השנים האחרונות מנבואת דניאל עדיין נמצאות בעתיד, אבל רק עם סיומן יושגו כל שש המטרות שנמנו בפס' 24 . עיקרי פסוק 27 הם: ראשית, ה"שבוע" השבעים יחל רק עם כריתת ברית בת שבע שנים בין ישראל לבין מנהיג פוליטי לא־יהודי חשוב. הפועל "והגביר ברית" (הוא יגביר ברית, כלומר יכרות ברית) נמשך לדמות הנזכרת קודם בפס' 26 , לא למשיח אלא ל"נָגִיד הַבָּא". נגיד זה (שליט, מושל) היה הנושא בנבואותיו הקודמות של דניאל בפרקים ז'-ח'. מנהיג פוליטי זה מוכר למשיחיים כצורר המשיח. שנית, במחצית ה"שבוע" השבעים, כלומר, לאחר שלוש וחצי שנים, המנהיג הגוי הזה יפר את בריתו עם ישראל ויגרום להשבתת זבח ומנחה. מכאן משתמע שבזמנו בית המקדש יהיה בנוי שוב; מערכת הקורבנות והפולחן של תורת משה יחודשו, ואז יופסקו בכוח. שלישית, הפרת הברית תביא לחילול בית המקדש. "כְּנַף שִׁקּוּצִים" הוא צלם או פסל. בדיוק כפי שהיה בימיו של אנטיוכוס אפיפנס, כך יהיה שוב כששליט גוי יחלל את בית המקדש בעבודת אלילים. רביעית, ה"כְּנַף שִׁקּוּצִים" תמיט חרון ושממה, רדיפות ומלחמות עד סוף החצי השני של ה"שבוע" השבעים, כלומר שלוש וחצי השנים האחרונות. הדבר דומה לצרות ולמצוקות שהחכמים הזכירו כהכנה לימות המשיח. ימים קשים אלה נקראים "פעמי משיח" וגם "חבלי משיח". כאשר יגיעו אל סופם יתרחשו שלושת הדברים האחרונים שמוזכרים בפס' 24 . עידן הצדק ייכנס לתוקפו, קודש הקודשים יימשח וכל חזון ונבואה יתגשמו. בשלב זה יחלו ימות המשיח שדניאל הנביא נכסף להם. ברור שבזמן מלכות המשיח נחוץ שיהיה קיים גם משיח, שימלוך במלכות זו. פירוש הדבר הוא שהמשיח יבוא לאחר ה"שבוע" השבעים. אבל קודם לכן דניאל אמר שהמשיח יבוא וייהרג אחרי ה"שבוע" הששים ותשעה. זה יכול להיראות כסתירה, אלא אם כן דניאל דיבר על כך שהמשיח יבוא פעמיים. ביאת המשיח הראשונה הייתה אמורה להיות לאחר ה"שבוע" הששים ותשעה, ואז הוא ימות כעונש על חטאי ישראל, במקומם, ויגשים את שלוש המטרות הראשונות שנמנות בפס' 24. הפעם השנייה שהוא יבוא עתידה להתרחש אחרי פרק הזמן בן שבע השנים השבעים במספר, ואז הוא יכונן את מלכות המשיח ויגשים את שלוש המטרות הנותרות בפסוק 24 . לדברים אלה יש השלכה נוספת שאין להתעלם ממנה: המשיח ייהרג אחרי בואו לראשונה, אבל הוא יהיה חי בבואו בפעם השנייה. המשמעות היא שהמשיח יקום לתחייה אחרי שימות. ### מסקנות נבואה דרמטית זו מתארת את הדברים במונחים ברורים, שאינם משתמעים לשתי פנים. ראשית, על המשיח להיות עלי אדמות 483 שנה אחרי מועד פרסום הצו המתיר לבנות את ירושלים מחדש. שנית, אחרי שהוא יתגלה עלי אדמות הוא ייהרג – לא בגלל חטאיו אלא עבור חטאיהם של אחרים – ומותו יהיה עונש המגיע בהתאם לתורה. שלישית, מותו של המשיח יתרחש במועד כלשהו לפני שיבוא חורבן נוסף על ירושלים ועל בית המקדש; החורבן התרחש בשנת 70 לספירה. רביעית, במועד מסוים לאחר חורבן ירושלים והמקדש, ולאחר תקופה ממושכת של מלחמות, יתחיל מניין ה"שבוע" השבעים. לאחר שיסתיים יחלו ימות המשיח ועידן הצדק. כדי שכל זה יתרחש, משמעות הדבר היא שהמשיח שנהרג יחזור שוב. אבל מיהו המשיח הזה? ישנו אחד בלבד שממלא אחר כל התנאים המוצבים בקטע זה: ישוע מנצרת. הוא נולד בעם ישראל והכריז שהוא המשיח 483 שנים לאחר מתן ההיתר לבנות את ירושלים ואת בית המקדש. בשנת 30 לספירה הוא הוצא להורג בצליבה. דניאל ציין שהוא ייכרת – לא למען עצמו אלא למען אחרים. בישעיהו נ"ג, שמספר על מותו של המשיח, כתוב גם שהוא ימות כקורבן למען עמו ישראל ובמקומו. הברית החדשה מלמדת שישוע נשא את העונש שנקבע בתורה ומת ונענש במקום עמו. בהתאם לדניאל ט' 24 , הוא מת במטרה לכפר על חטא. שלושה ימים לאחר מותו הוא הוקם לתחייה. לבסוף, הברית החדשה מודיעה שהוא ישוב כדי לכונן את מלכותו ואת עידן הצדק. אם דניאל צדק, הרי שהמשיח מת לפני שנת 70 לספירה. אם דניאל צדק, אין כל אפשרות אחרת לגבי זהותו של המשיח, מלבד ישוע מנצרת. אם דניאל צדק, ישוע זה עוד ישוב ויכונן את מלכות המשיח. ![דניאל ט מתי יבוא המשיח](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/daniel-9-messia-when-time-1.jpg "דניאל ט מתי יבוא המשיח - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") לסיכום, על פי דניאל ט' 24-27 - המשיח יתגלה 483 שנה לאחר פרסום הצו המתיר לבנות את חורבות ירושלים. - המשיח יוצא להורג על פי דין. - דחיית המשיח על ידי מנהיגי העם היהודי תביא לחורבנם של ירושלים ובית המקדש. - לידתו ומותו של המשיח היו חייבים להתרחש לפני שנת 70 לספירה. --- מאמר מומלץ: [דניאל ט' על רקע פרשנות יהודית וחז"ל](https://igod.co.il/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%aa-%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%98/) --- ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** נבואות בתנ"ך על מותו של המשיח ("משיח בן-יוסף"), סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [קיומו של עם-ישראל כעדות לקיומו של אלוהים והבטחותיו](https://igod.co.il/science-faith/קיומו-של-עם-ישראל-כעדות-לכוח-עליון/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > לפני יותר מ-300 שנה, המלך לואי ה-14, שליט צרפת, ביקש מהפילוסוף-מתמטיקאי המפורסם, בלז פסקל, להוכיח לו את קיומו של אלוהים. פסקל השיב: "ובכן הוד מעלתך, היהודים, היהודים!". אלפי שנים סבל עם ישראל כיבושים, מלחמות, פוגרומים, מסעות צלב, שואה, אינקוויזיציות והגליות. למרות זאת, וכנגד כל הסיכויים, הוכרזה מחדש מדינת ישראל בארץ ישראל, בתאריך ה' באייר תש"ח. מאז, יהודים שבים למולדתם מכל קצוות תבל. גם לאחר הקמת המדינה התמודדה ישראל בהצלחה עם מלחמות קשות, אך לא הושמדה. ספרי ההיסטוריה מלמדים שעמים שעזבו את מולדתם איבדו כעבור מקסימום חמישה דורות את זהותם או נעלמו קליל, אך עם ישראל שמר על זהותו במשך אלפי שנים. בעוד עמים כמו מואב, עמון, אדום, פלשתים ואחרים, שנלחמו בעבר בישראל, נעלמו בינתיים מהמפה, עם ישראל שרד לבדו. אימפריות אדירות ותרבויות שלמות נעלמו לחלוטין או נטמעו בתרבויות אחרות מבלי להשאיר זכר, אך לא עם ישראל. מעולם לא שמענו על שבדי ממוצא פלשתי, רוסי ממוצא אדומי או תימני ממוצא עמוני. אבל כולם יודעים מה זה יהודי ממוצא פולני, מרוקאי או רומני. העם היהודי עדיין קיים וזהותו נשמרה. ### עם ישראל האם התבוננות כנה בתולדות עמנו תוכיח את אמיתות כתבי הקודש? לפני כ-4,000 שנה ציווה אלוהים על אברהם לעזוב את ארץ מגוריו והבטיח לו: "אעשך לגוי גדול ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאוֹר, ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב׳, ב׳-ג׳);"וה' אמר אל אברהם… 'שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם – צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית יג׳, יד׳-טו׳). אלוהים הבטיח לאברהם שזרעו יהיה לעם גדול, ששמו יהיה מכובד, שהוא יהיה מקור של ברכה לכל עמי הארץ ושצאצאיו יזכו לארץ משלהם. מאות שנים אחר-כך הופיעה על בימת ההיסטוריה אומה גדולה – כשני מיליון איש, כשעמדו בני העם הזה להיכנס לארץ שהובטחה לאברהם, דרש מהם אלוהים לציית לו בנאמנות והזהיר אותם שאם לא ישמעו לו, יעלו עמים אחרים להילחם בהם ויַגלו אותם מארצם (דברים כח׳, מט׳). הוא גם אמר שבסופו של דבר, עקב חוסר נאמנותו של עם ישראל לאלוהים, יפוזרו בני ישראל לכל קצוות העולם (שם, פס' סח׳), שם הם יחיו כנוכרים ולא יֵדעו מנוח. יחד עם זאת אלוהים הבטיח להיות נאמן להבטחתו הראשונה ולהשיב אותם לארצם (דברים ל׳, א׳-י׳). מה קרה הלכה למעשה מבחינה היסטורית? על אף האזהרות הללו חטאו בני ישראל בעבודה זרה, והוגלו מארצם על ידי נבוכדנאצר מלך בבל. הוא העלה את ירושלים באש והחריב את בית-המקדש. בתום 70 שנות גלות, ובהתאם להבטחתו, איפשר אלוהים לעם ישראל לחזור לירושלים (עזרא א'). אך לאחר 600 שנה, בשנת 70 לספירה חרב בית המקדש השני ובשנת 136 לספירה הוגלה העם בשנית, הפעם על ידי הרומאים, שהרסו את ירושלים ופיזרו את העם ברחבי האימפריה. #### גלות "והפיצך יהוה בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ועבדת שם אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן, ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך, ונתן יהוה לך שָּׁם לב רגז וכיליון עיניים ודאבון נפש, והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך, בבוקר תאמר 'מי יתן ערב' ובערב תאמר 'מי יתן בוקר' מפַּחד לבבך אשר תפחד וממראה עינייך אשר תראה" (דברים כח׳, סז׳). "עזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו, וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתיהם והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאהו רעות רבות וצרות ואמרו ביום ההוא 'הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה', ואנוכי אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה". (דברים לא׳, יז׳-יח׳) עם ישראל סבל גלות, אך זהותו נשמרה. #### שנאה ורדיפות התנ"ך מנבא על כך שעם ישראל ירדף על ידי שאר עמי העולם. גם בברית החדשה, נאם ישוע מחוץ לבית-המקדש וניבא כי בית-המקדש עתיד להיחרב (מתי כד׳) מה שאכן קרה בשנת 70 לספירה יחד עם חורבנה של ירושלים וגלותו של העם לאחר מרד בר-כוכבא. #### חזרה אך יחד עם נבואות זעם, מלחמות וניסיונות להעלים את העם היהודי, בתנ"ך, נותן אלוהים הבטחה שעם ישראל לא יושמד לעולם ואף ישוב לארצו: ״ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" … "וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם…" (יחזקאל לו׳, כד׳, כח׳) אין, ולא היה עוד עם בהיסטוריה כמו עם ישראל, שעל אף גודלו הזעיר, על אף השנאה וניסיונות ההשמדה שלו, לא רק ששרד, אלא גם חזר לארצו המקורית, בדיוק כפי שהובטח בתנ"ך. האם מדובר בסך הכל בניחוש מוצלח של נבואה שהגשימה את עצמה, או בכוח עליון ששומר עלינו? – תחליטו בעצמכם! ### **דיוק נבואות התנ"ך על ישראל** נביאי התנ"ך ניבאו בדייקנות רבה על אין ספור אירועים בנוגע להיסטוריה של עם ישראל. נכון לרגע זה כל אחד ואחד מהאירועים האלה התגשמו בדיוק כפי שנכתבו בתנ"ך. עד כה אין נבואה מהנביאים בתנ"ך שלא התממשה. להלן כמה מהנבואות שכבר התגשמו, אחרות מכוונות לעתיד ועדיין לא התקיימו. #### **מלכות ישראל הקדומה הושמדה, כפי שניבא הנביא עמוס**: "הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה (מדובר על ממלכת הצפון, שהיא מלכות ישראל, ולא על ממלכת יהודה), וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה…" (עמוס ט' 8). #### **העם היהודי גלה מארצו אל התפוצות**. כפי שניבא הנביא ירמיהו: "וַהֲפִצוֹתִים בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ…" (ירמיהו ט' 15). ראה גם דברים ד' 27. #### **מדינת ישראל הוקמה מחדש ביום אחד.** אחרי שמועצת האו"ם הצביעה בעד הקמת מדינה יהודית, הוכרז ביום אחד (14 במאי 1948) על הקמתה של מדינת היהודים בארץ ישראל. הנביא ישעיהו ניבא שזה יקרה: "מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד…" (ישעיהו ס"ו 8). #### **תחיית השפה העברית אחרי אלפיים שנים שבהן הייתה שפה מתה**. מעולם לא התחדשה אף שפה מתה אחרת בהיסטוריה. העובדה שבשנת 1948 חזרה העברית לשמש את דובריה בחיי היום יום מצביעה על התגשמות הנבואה בצפניה ג' 9: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד". #### **העם היהודי קובץ מהתפוצות וחזר לארץ ישראל**. אין אף אומה בעולם שהופצה בכל קצוות העולם למשך תקופה כל כך ארוכה ולאחר מכן שבה והתקבצה להיות עם בארץ מוצאם. על כך ניבא ישעיהו: "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם, וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיהו י"א 12). #### **ארץ ישראל משגשגת.** בשנת 1867 ביקר הסופר הנודע מרק טוויין בישראל ותאר אותה כ"ארץ שוממה…שטח גדול של אדמה מעוררת קינה… ישימון".תמונות לווין עדכניות של המזרח התיכון מראות את האזור כולו, שרובו מדבר ושממה, מלבד נקודה אחת ירוקה ופורחת – שהיא ישראל. על השגשוג והפריחה הזאת ניבא הנביא יחזקאל: "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה; וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה… וְהֵיטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם, וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה… וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר… וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה: לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם… וְאָמְרוּ, הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה, הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן" (יחזקאל ל"ו 35-10). כמו כן מופיעה הנבואה בעמוס ט' 11, 14, 15. #### **המדבר ילבלב ויפרח, יצמיח פרחים ויניב פרות**. "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת. פָּרֹחַ תִּפְרַח…" (ישעיהו ל"ה 2-1). "הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב, יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל; וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה" (ישעיהו כ"ז 6). מדינת ישראל נמצאת כיום בין המדינות המובילות ביצוא במזרח התיכון. היא המדינה השלישית בעולם ביצוא שושנים לארצות האיחוד האירופי, המייצאת כמיליארד וחצי שושנים בשנה לכל רחבי העולם. אך הייצוא הגדול ביותר מבין התוצרים החקלאיים בישראל איננו פרחים אלא פירות. מאז שנות ה-50 האחרונות של המאה הקודמת, חולקת ישראל את בקיאותה הרבה בענף החקלאות עם מדינות רבות בעולם. #### **גלות בבל (586 לפנה"ס ועד 516 לפנה"ס).** "וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה: וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם יְהוָה, אֶת עֲו‍ֹנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים. וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ (את ממלכת בבל) לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם" (ירמיהו כ"ה 12-11). #### **ניצחון המכבים על העריץ הרשע אנטיוכוס אפיפנס.** "…וַתַּעֲמֹדְנָה אַרְבַּע תַּחְתֶּיהָ: אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה… וּבְאַחֲרִית… יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז  פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת… וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם קְדֹשִׁים. וְעַל שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל… וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר" (דניאל ח' 25-22, דניאל י"א 4-3). הללו רק דוגמאות ספורות. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מדע ואמונה, נבואות משיחיות, תשובה לרב **תגיות:** אנטישמיות בברית החדשה?, האם ישוע המציא דת חדשה?, הפוגרומים והאינקוויזיציה, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [ישעיהו נ"ג; הנבואה על דחייתו, סבלו ומותו של המשיח בעבור חטאינו](https://igod.co.il/prophecies-messiah/ישעיהו-נג-נבואה-דחייתו-וסבלו-של-המשיח/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** > ישעיהו פרק נ"ג, המוכר גם כ-"הפרק האסור", הינו פרק המנבא על דחייתו של המשיח על ידי עמו ישראל… ההפטרה היא קטע מספרי הנביאים שנהוג לקרוא בציבור בבית הכנסת בשבתות, במועדי ישראל, ולעיתים גם בתעניות ציבור במנחה, לאחר סיום הקריאה בתורה. "הפרק האסור" (כאמור, ישעיהו נ"ג) הוא פרק שאותו הפסיקו לקרוא בבתי הכנסת לאחר זמנו של ישוע. מדוע מפחדים הרבנים מפרק זה? הקטע החשוב ביותר בספר ישעיהו הוא נ"ב 13 – נ"ג 12 . קטע ארוך זה מתאר את המשיח הסובל בבהירות כל כך רבה, עד שהוא עורר קשיים עצומים למורי יהדות ההלכה הרבנית. בימינו נפוצה הפרשנות הרבנית המודרנית לפיה קטע זה אינו עוסק במשיח אלא בעם ישראל שסובל בעולם של גויים. ישנם רבנים שאף שמרחיקים לכת וטוענים שדעה זו הייתה השקפת היהדות מאז ומתמיד, אבל אז הם מנצלים את בורותם של השומעים להם. כל הכתבים היהודיים העתיקים – המשנה, הגמרא (התלמוד), המדרשים וכתבים יהודים רבים אחרים – רואים בישעיהו נ"ג התייחסות לדמות המשיח. מבין הרבנים הראשונים שהעלו אפשרות אחרת היה רש"י, בסביבות שנת 1050 לספירה. כל החכמים לפניו, ללא יוצא מהכלל, ראו בקטע זה תיאור של המשיח. כשרש"י הציע לראשונה שמדובר כאן על עם ישראל, התעוררה מחלוקת קשה בינו לבין הרבנים בני זמנו. המפורסם שבהם היה הרמב"ם, שקבע חד משמעית שרש"י טועה לחלוטין כשהוא יוצא נגד ההשקפה היהודית המסורתית (ראה דיון על המקורות הרבניים למטה). כשהמבשרים המשיחיים התחילו לעשות שימוש נרחב יותר בקטע זה, (במיוחד מראשית המאה ה 19- ואילך) כאסמכתא לטענה כי ישוע הוא המשיח, התרבה מספר הרבנים שקיבלו את השקפתו של רש"י כפתרון נוח לשימוש בפולמוס עם הדעה המשיחית ולהפרכתה. אולם קריאה מעמיקה של הקטע תראה שנאמרים בו דברים שאי אפשר בשום פנים ואופן לייחס לעם ישראל. קטע זה אינו נקרא בין ההפטרות בבתי הכנסת; כשקוראים את ישעיהו בציבור, מדלגים מישעיהו נ"ב לישעיהו נ"ד. בישעיהו מ"ט נאמר שעם ישראל ידחה תחילה את המשיח, אבל יקבל אותו בסופו של דבר בשלב מאוחר יותר. ישעיהו נ"ב-נ"ג עוסק בשלב סופי זה שבו עם ישראל מקבל אותו – מה שעדיין עתיד להתגשם. מנהיגי ישראל יכירו אז בטעות שעשו בביאת המשיח הראשונה ויתוודו יחד עם כל העם תוך שימוש במילים אלה ממש מספר ישעיהו. לכן, הניסוח בא בלשון עבר – ישעיהו מנבא את התוודותו של העם המביט לאחור בשלב כלשהו בעתיד, ממש לפני ביאת המשיח השנייה. קטע זה נחלק לחמישה חלקים בני שלושה פסוקים כל אחד. השורה הראשונה בכל חלק היא גם כותרתו. ### הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי – נ"ב 15-13 בכך שישעיהו מכנה את המשיח בתואר "עבד", הוא קושר בינו ובין הקטעים הקודמים שבהם מדובר על עבד ה'. במ"ב 6-1 הוא תיאר את שליחותו של העבד; במ"ט 13-1 תוארו קשיים שמתלווים לשליחותו של העבד; בפרק נ' 4-9 הוא מתאר את העבד כסובל סבל גופני, אבל עדיין לא מזכיר מוות ולא מציין מדוע הוא סובל. כעת, בנ"ב 13 – נ"ג 12 , נגלה שסבלו הגופני של העבד יסתיים במותו, ותוסבר כאן הסיבה לסבלו ולמותו. פסוקים 15-13 בפרק נ"ב מסכמים את הנאמר בפרק נ"ג כולו; פסוקים 12-1 בפרק נ"ג מרחיבים את הדיבור על שלושה פסוקים אלה. פס' 13 מדגיש את רוממותו של המשיח, והוא מדבר למעשה על עליית המשיח למרום וישיבתו לימין אלוהים האב. המילה "ירום" מתייחסת לתקומתו של ישוע מהמתים, המילה "נישא" מתארת את עלייתו השמיימה, והמילים "וגבה מאוד" מרמזות שהוא יושב לימין אלוהים האב. סיכום: עבד ה' ישכיל, כלומר – יפעל בחוכמה, ומעשיו יזכו אותו במעמד רם ונישא. פס' 14 מסביר שלפני שהמשיח ירום, הוא יסבול ויושפל. גופו יושחת עד כדי כך שהוא לא יֵראה עוד כאדם. ישוע הגיע למצב זה כשהולקה. ארבעים המלקות ניתנו בשוט בעל רצועות רבות, כשלקצה של כל רצועה היו מחוברים מסמר או חתיכת זכוכית. אלה קרעו את הבשר מהעצמות, לא רק מהגב אלא בכל איברי הגוף, מכיוון שהרצועות נכרכו סביב הגוף כולו. אנשים רבים שנידונו למוות בצליבה לא נצלבו בפועל מכיוון שהם לא שרדו את ההלקאה שקדמה לה. אחרי ההלקאה, כשפילטוס אמר: "הנה האיש!", גופו של ישוע נשחת עד כדי כך שבקושי היה לו מראה של אדם "מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם" (ישעיהו נ"ב:14). עבד ה' יסבול וגופו יושחת קשות. למרות הסבל המזוויע המתואר בפס' 14 , פס' 15 מציין שבסופו של דבר נועדו למשיח הצלחה וניצחון. הוא ישתיק את אלה שפעם לעגו לו. יבוא יום שבו הם יקפצו את פיהם ביראת כבוד כלפיו. לסיכום: סבלו של עבד ה' יזכה אותו בסופו של דבר בתשומת ליבם של מנהיגי העולם. הם יתחילו להבין את מטרת סבלו ולא יהיו מילים בפיהם. על רקע סקירה מקדימה זו, מתחיל פרק נ"ג להרחיב עליה את הדיבור. ### מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ? – נ"ג 3-1 **פס' 1** מתמקד בחוסר האמונה של עם ישראל. הם לא האמינו למה ששמעו: שישוע הוא המשיח. מלבד הכינוי "עבד יהוה'", ישעיהו מכנה את המשיח גם "זרוע יהוה", כפי שהוא עושה גם כאן. מוקדם יותר, במ' 10 , ישעיהו הכריז שזרוע יהוה תמשול עבורו; בנ"א 5, הגויים יקוו וייחלו לזרועו; בנ"א 9 זרוע ה' תגאל; בנ"ב 10, הזרוע מושיעה. עכשיו, בנ"ג 1, ישעיהו מגלה שזרוע יהוה היא עבד יהוה, המשיח. זאת אומרת, עם ישראל מגיב בהפתעה לדברים שנאמרו זה עתה בישעיהו נ"ב 15-133 . חלק מהסיבות לחוסר האמונה מצוינות **בפס' 2.** ביאת המשיח הראשונה לא התאפיינה באירועים שנראו יוצאי דופן. הוא נולד למשפחה במצב כלכלי רגיל, ולמעשה ענייה למדי. הדברים מחזקים שוב את הנאמר בישעיהו י"א 1. מעבר לכך, לא היה דבר מושך בהופעתו החיצונית. דברים אלה עומדים בניגוד לאופן שבו מתואר ישוע בדרך כלל באמנות. ניתן לשער כי ישוע היה איש יהודי עם זקן יהודי, עיניים כהות, וכנראה שלא היה בעל קומהה גבוהה במיוחד. בהתאם לפסוק זה, הוא כנראה לא היה יפה תואר בצורה יוצאת דופן. עם ישראל מודה שכאשר עבד ה' היה איתם, הם לא הבחינו בשום דבר יוצא דופן ומושך בהופעתו החיצונית; ילדותו והתפתחותו לא היו שונים מאלה של בני גילו. **בפס' 3** נאמר לנו שכל חייו התאפיינו בדחייה ובסבל. אנשים פנו לו עורף והוא אף פעם לא זכה לכבוד המגיע למלך. הוא היה בזוי ודחוי. ### אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם – נ"ג 6-4 **פס' 4** מדבר על כך שהמשיח סבל במקומנו. עם ישראל לא הבין את הדברים בעת התרחשותם וחשב שהסבל שלו הוא עונש מאלוהים (חלקו השני של פס' 4). הם ראו בו אדם שסובל בשל החטאים שהוא עצמו עשה ולא בגלל חטאיהם של אנשים אחרים. העם שפעם בז לעבד ה' מכיר עכשיו שהוא סבל במקום אחרים. הם חשבו שהוא סבל בגלל חטאיו־הוא, אבל הם מבינים כעת שהוא סבל בגלל חטאיהם. **בפס' 5** הם מכירים בכך ש"וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ", שמותו אכן היה מות תמורה, כקורבן חלופי שנענש במקומם, כך ש"בַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ". עם ישראל מבין ומודה שהמשיח, שסבל במקומו, הביא לריצוי ולריפוי רוחני מפני שמוסר שלומו של העם היה עליו. המשיח לא סבל בגלל חטאיו, אלא, לפי **פס' 6:** "יהוה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ". המשיח סבל עבור עוונות עם ישראל. עם ישראל מתוודה שהוא זה שחטא ותעה, ושאלוהים הפגיע בעבדו את עוון ישראל, ומכאן סבלו. תשומת הלב לכינויי השם שמופיעים לכל אורך הקטע הזה בגוף ראשון רבים: "אנחנו… שלנו… לנו… כולנו…" ישעיהו לא היה גוי, אלא יהודי, ודיבר אל העם היהודי. כינויי השם מלמדים שהנבואות מתייחסות בהכרח לישעיהו וליהודים; הן אינן מתייחסות לגויים. מעבר לכך, אי אפשר לטעון שמשהו מהדברים שקורים לדמות זו ניתן לייחוס לגבי עם ישראל. ברור שישעיהו מדבר על אדם אחד – המשיח. העם כלול רק בכינויי השם. ### נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו – נ"ג 9-7 בהתאם **לפס' 7**, המשיח סבל את עינוייו בדממה. דברים אלה נכונים לגבי ישוע גם כשעמד למשפט לפני הרשויות היהודיות וגם במשפט הרומי (מתי כ"ו 63 ; כ"ז 14-12 ; לוקס כ"ג 9). הוא לא ענה להאשמות הרבות שהוטחו בפניו. אי אפשר לומר את אותו הדבר על עם ישראל. עם ישראל מעולם לא סבל בשתיקה; העם כתב ספרים רבים שמתארים את סבלו ושמאשימים את האחראים לו. מדינת ישראל לא שותקת נוכח המתקפות מצד מדינות ערב; היא הפציצה את מתקני הגרעין העיראקים ומתקני צבא שונים. בשום פנים ואופן אי אפשר לייחס פסוק זה המדבר על סבל בדממה לעם ישראל, לא בעבר ולא בהווה. אבל הוא כן מתאים לאישיות המשיחית. העבד נכנע בענווה לסבל ולעוול שנעשה לו ולא אמר דבר בתלונה או להגנתו. **בפס' 8** הוא עומד למשפט ונידון למוות. אחר כך הוא "נִגְזרַ" – הוצא להורג – אבל למעשה "מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ", כלומר, הוא סבל בגלל פשע העם שהיה צריך לקבל את העונש. הוא הוצא להורג על חטאי העם. "פשע" הוא מילה נרדפת לחטא המשמשת בעיקר בהקשר של הפרת חוק. הוא – העבד, המשיח – הוא בבירור דמות שונה מ"עמי", ישראל. גם בתנ"ך וגם בברית החדשה, המילה "עמי" מתייחסת תמיד לעם ישראל. המשיח ימות בגלל חטאי עם ישראל. זוהי הפעם הראשונה בתנ"ך שכתוב בבירור שהמשיח ימות. קיימות התייחסויות קודמות רבות לסבלו, אבל עד כה לא נאמר שהוא ימות. חשוב לזכור שהנבואות בנוגע למשיח התגלו בשלבים, בהדרגה. אחרי שהעבד עמד למשפט, הוא הוצא להורג ועם ישראל לא הבין שהוא מת עבור חטאי העם. **פס' 9** מדבר על קבורתו של המשיח. הוא הוצא להורג כפושע ולכן היה צפוי שהוא ייקבר כפושע. אבל אלוהים התערב ולמרות העוול והקלון שהוא סבל בהוצאתו להורג, הוא נטמן במקום מכובד היאה לו: בקברו של איש עשיר. ישוע באמת הורד מהצלב ונקבר בקברו של עשיר, יוסף איש רמתיים (מתי כ"ז 60-57). אלוהים קבע שכך יהיה מכיוון ש"לֹא מִרְמָה בְּפִיו"; מותו היה מות תמורה, הוא תפס את מקומם של אחרים ונשא על עצמו אתת עונשם. עבד ה' היה אמור להיקבר בקבר של פושעים, אבל אלוהים עשה איתו צדק והוא נקבר בקברו של איש עשיר. ### וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ – נ"ג 12-10 שים לב מי באמת עומד מאחורי מותו של המשיח (**פס' 10**). לא היהודים ולא הרומים, אלא יהוה בכבודו ובעצמו. אלוהים עצמו חפץ לדכא אותו ואלוהים עצמו שם את נפשו לאשם (כלומר, לקורבן אשם). היחיד שראוי ומסוגל להביא ישועה לעולם הוא אלוהים. מותו של המשיח לא היה מקרי ולא נבע מכורח הנסיבות, אלא היה חלק מתוכניתו של אלוהים. אחד העקרונות המותווים בתנ"ך הוא שאין סליחת חטאים ללא שפיכת דם. אלוהים קבע מערכת של קורבנות בעלי חיים כאמצעי זמני, אבל קורבנות אלה רק כיפרו (כיסו) על החטא. הם לא מחו או סילקו אותו. גם אז, הכפרה הייתה תקפה שנה אחת בלבד, עד יום הכיפורים הבא. המשיח, לעומת זאת, נועד להיות הקורבן הסופי לחטא, הקורבן שסוף סוף יסלק את החטא. היחיד שיכול לספק את הקורבן הזה הוא אלוהים עצמו. אלוהים הוא שאחראי, בסופו של דבר, למותו של המשיח. אחר כך יש אמירה מעניינת "יִרְאֶה זרֶַע, יַאֲרִיךְ יָמִים…" אם הוא נהרג, איך הוא יכול לראות את ההמשך הרוחני שלו? אם הוא מת, איך הוא יכול להאריך ימים? הדרך היחידה שיכולה לאפשר לדברים אלה להתרחש היא התחייה מן המתים, המתוארת בהמשך. מייד אחרי הפעם הראשונה שבה נאמר שהמשיח ימות, התנ"ך מציין בבירור שהוא יקום מן המתים. אחרי התחייה מן המתים המשיח יחזה בהצלחת שליחותו ולכן "חֵפֶץ יהוה בְּיָדוֹ יִצְלָח". סיכום: היה זה רצונו של אלוהים להרשות שהעבד שלו יסבול וימות, מכיוון שזהו האמצעי שאלוהים בחר בו כדי לכפר על העם; העבד אמנם מת, אבל הוא בכל זאת יראה זרע ויאריך ימים. כמו כן, **בפס' 11** , המשיח שמת יוכל לראות את תוצאות מעשיו. "בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים". הרבים שיֵדעו אותו, שיכירו בו בתור המשיח שמת בגלל חטאיהם, יוצדקו. המשיח אמנם מת עבור הכל, אבל הישועה בזכות מותו תקפה רק לגבי מי שמאמין בו. לגבי אלה, הוא "חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא". לסיכום, אלוהים ישבע רצון ממעשיו של עבדו, מכיוון שעבדו מת כקורבן חלופי עבור עמו ומצדיק במותו רבים שכן הוא נושא את חטאיהם. **בפס' 12** הוא יגיע סוף סוף אל מלכותו: "תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ". הוא נמנה עם פושעים – נחשב לחוטא – אף על פי שלא היה חוטא. אבל הוא נשא את חטאיהם של רבים ובמותו ובתחייתו הפגיע עבור פשעיהם של אחרים. העבד יזכה בסופו של דבר לברכה עצומה ונעלה מכיוון שהוא מת למען בני האדם ונשא את חטאיהם, וכעת הוא מפגיע בעדם. ### סיכום של ישעיהו נ"ב-נ"ג עכשיו לאחר שקראנו בעיון את הקטע, צריך להיות ברור ביותר שאי אפשר בשום פנים ואופן לייחס את הנבואה לעם ישראל. עם ישראל אינו שותק. עם ישראל לא תמים (ישעיהו הנביא בעצמו הטיח פעמים רבות בעם ישראל אודות חטאיו), הוא מעולם לא עמד למשפט והורשע על פי דין; עם ישראל מעולם לא מת בהוצאה להורג לאחר משפט. כפי שנאמר לעיל, כל הרבנים הקדומים טענו ללא יוצא מן הכלל שזהו קטע משיחי. כמובן שקיים ניגוד לכאורה בין קטע זה שמתאר את המשיח כסובל, לבין קטעים אחרים בתנ"ך שמתארים את המשיח ככובש, מושל ומולךך בירושלים. למי שמאמינים במשיחיותו של ישוע קל ליישב זאת מכיוון שהם מבינים שעל המשיח לבוא פעמיים: פעם אחת כדי למות ופעם שנייה כדי לכונן את מלכותו ולמלוך בשלום בירושלים. הרבנים הקדומים פתרו את הבעיה בצורה אחרת: הם המציאו את רעיון שני המשיחים. הם לימדו שהמשיח הראשון, שלו הם קראו "משיח בן יוסף", כדוגמת יוסף שסבל במצריים, יבוא על מנת לסבול ולמות כהתגשמות הנאמר בקטעים על עבד ה', שביניהם הם מנו גם את ישעיהו נ"ג. המשיח השני, "משיח בן דוד", יבוא לאחר מכן ויקים את המשיח הראשון מן המתים. אחר כך הוא יכונן את מלכותו כדי למלוך ולמשול. הם קיבלו את ההשקפה של הנבואות המשיחיות, שלפיהן המשיח צריך למות ולקום לתחייה. אבל הם לא הבינו שהמשיח צריך לבוא קודם כדי למות על חטאינו ואחר כך לבוא שוב ולמלוך בירושלים. להלן סיכום הסיבות מדוע לא ייתכן שקטע זה עוסק בעם ישראל אלא הוא מכוון למשיח: 1\. זו הייתה השקפתם של כל הרבנים הקדומים (ראה למטה). 2\. כינויי השם "אנחנו, לנו" וכו' (גוף ראשון רבים) מתייחסים לישעיהו ולקהל שומעיו היהודי, ו"לו, הוא, למו" (גוף שלישי יחיד) מתייחסים למשיח. 3\. לכל אורך הקטע, העבד מתואר כאישיות יחידה, לא כעם; אין כאן שימוש באלגוריה או האנשה של העבד כעם ישראל. 4\. פס' 9 מתאר את סבלו של העבד כסבל מרצון, בכניעה ובדממה, דבר שאי אפשר לומר בשום פנים ואופן על עם ישראל. 5\. בפס' 8 העבד מת עבור "עמי"; עמו של ישעיהו היה היהודים; יש כאן הבחנה ברורה בין העבד לבין ישראל. 6\. העבד סבל על לא עוול בכפו (פס' 6-4 , 9-8 ), אבל עם ישראל תמיד סובל בגלל החטאים שלו עצמו, כפי שישעיהו ציין בא' 8-4 . 7\. העבד מת כתחליף (פסוקים 6-4 , 8, 10 , 12 ). לעומת זאת, עם ישראל איננו סובל למען הגויים אלא בגללם. 8\. סבלו של העבד מוביל להצדקה ולרפואה רוחנית למי שמוכן לקבל אותם (פס' 5, 11), אבל עם ישראל לא הביא לגויים ריפוי והצדקה. 9\. העבד מת (פס' 8, 12), אבל עם ישראל תמיד שורד. 10\. העבד קם מן המתים (פס' 11-100), אבל עם ישראל מעולם לא נכחד, ולכן אין צורך שיקום לתחייה. לפי פסוקים אלה: המשיח ייוולד בנסיבות טבעיות, ללא מאפיינים יוצאי דופן. ביאתו הראשונה של המשיח תתאפיין בסבל. המשיח ייתקל בדחייה כאשר יבוא בפעם הראשונה. המשיח יעמוד למשפט ודינו ייגזר למוות. המשיח יוצא להורג. המשיח ייקבר בקברו של עשיר. המשיח יקום לתחייה. כל סבלותיו ומותו של המשיח יהיו תחליף במקום העונש המגיע לנו. הוא מת כדי שאנחנו נקבל חיים. הוא מת כדי למחות את חטאינו. הוא מת כדי שנוכל להתחיל מערכת יחסים חדשה עם אלוהים. המשיח יצדיק את כל מי שמאמין בו. --- מאמר המשך: [הקשר של ישעיהו פרקים נ"ב ונ"ד לפרק נ"ג](https://igod.co.il/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa/%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%a8%d7%a7-%d7%a0%d7%91-%d7%95%d7%a0%d7%93-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a7-%d7%a0%d7%92-%d7%91%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%94%d7%95/) --- ### פירושים רבניים לגבי המשיח וישעיהו נ"ג מי שמתחיל לחקור מה מלמד התנ"ך על ביאת המשיח מוצא את עצמו עד מהרה לפני סתירה לכאורה. לפעמים אפילו נראה שקיימת סתירה מוחלטת בין הדברים, מכיוון שהנביאים ציירו תמונה כפולה של המשיח העתיד לבוא. מצד אחד, החוקר ימצא נבואות משיחיות רבות שמתארות את המשיח כמי שיסבול, יושפל, יפגעו בגופו ובסופו של דבר יומת באלימות. הנביאים מתארים מוות זה כמוות חלופי עבור חטאי העם היהודי. מצד שני יגלה החוקר שהנביאים גם דיברו על משיח שיבוא כמלך כובש שישמיד את אויבי ישראל ויכונן מלכות של שלום ושגשוג (המלך המשיח וימות משיח). זו התמונה הכפולה שציירו הנביאים בנבואות אודות המשיח. במאות שבהן התגבש התלמוד התעמקו חכמינו בנבואות המשיחיות והגיעו למסקנה הבאה: הנביאים דיברו על שני משיחים שונים. המשיח העתיד לבוא, לסבול ולמות כונה בפיהם משיח בן יוסף. השני, האמור לבוא אחריו, כונה בפיהם משיח בן דוד. המשיח השני יקים את הראשון לתחייה ויכונן מלכות משיחית של שלום עלי אדמות. כל הרבנים הקדומים הכירו בעובדה שהתנ"ך מציג שתי תמונות אלה של נבואות משיחיות. אלא שהתנ"ך אף פעם אינו אומר בבירור שיהיו שני משיחים. למעשה, רבים מהתיאורים הסותרים לכאורה נמצאים זה לצד זה, ונראה שהכוונה היא לדמות אחת בלבד. בכל אופן, בעיני חכמי אותה תקופה, תיאוריית שני המשיחים נראתה כתשובה ההולמת ביותר ליישוב הסתירה. במשך מאות בשנים דבקה היהדות בתפיסה זו. אולם מתקופת האמוראים ואילך גדלה דמותו של משיח בן דוד במחשבת עמנו, והדמות המשיחית השנייה, משיח בן יוסף הסובל, נדחקה לקרן זווית. מדי פעם נזכרו בה, כשהיה צורך להשתמש בה בפולמוסים ולהסביר את הנאמר בתנ"ך על המשיח הסובל. היא סיפקה מוצא כשהועלו שאלות מביכות וקשות. פרט לכך נהגו להתעלם מדמות משיחית זו. רק מעטים בימינו שמעו על משיח בן יוסף או יודעים על קיומו במחשבת היהדות הקדומה. המשיח שהיהודים יודעים עליו בימינו הוא דמות המשיח המלכותי, המנצח את האומות שמסביב לישראל: משיח בן דוד. **מקור הסתירה** אחד המקורות העיקריים לפיתוח התפיסה הרבנית אודות המשיח הסובל, משיח בן יוסף, הוא ישעיהו נ"ג. סלע המחלוקת היום בנוגע להשקפת התנ"ך על המשיח מתמקד בפרק זה. הפרק מדבר על עבד ה' שסובל ייסורים קשים שמובילים למותו. ייסוריו מתוארים כייסורי תמורה – כסבלו של קורבן שסובל ומת בגלל חטאיהם של אחרים ובמקומם. עוד נאמר בקטע זה שעבד ה' קם לתחייה. המחלוקת אינה מתמקדת בשאלה מה אומר הקטע אלא בעיקר בשאלה למי פרק זה מתייחס. למי התכוון ישעיהו? האם ניבא כאן אודות המשיח? הרבנים בימינו קובעים שמדובר בפרשנות נוצרית, ולא בפרשנות יהודית. לטענתם, הפרשנות היהודית היא שישעיהו מדבר על עם ישראל הסובל מיידי הגויים. זוהי הפרשנות היהודית – טוענים הרבנים – והפרק אינו עוסק במשיח כלל ועיקר. אבל נראה שכדי לפרש פרק זה כאילו הוא מדבר על עם ישראל באופן קולקטיבי, יש צורך "לכפות" פרשנות זו על הכתוב באופן דחוק ביותר.  הפרק עצמו מדבר על יחיד. **פירושים רבניים לישעיהו נ"ג** האם הקונפליקט הזה קיים אך ורק בין הפרשנות היהודית לנוצרית? מסתבר שהפרשנות שלפיה ישעיהו נ"ג מדבר על העם היהודי היא למעשה פרשנות מאוחרת. הפירוש הרבני המקורי של ישעיהו נ"ג קבע שמדובר ביחיד — המשיח עצמו. למעשה, עצם המושג משיח בן יוסף מקורו בקטע זה. על מנת לקבל מושג ברור יותר לגבי ההשקפה היהודית הקדומה על ישעיהו נ"ג, מוטב לפנות ולסקור את תולדותיה של פרשנות זו. אחד התרגומים הקדומים ביותר של נביאים לארמית הוא תרגום יונתן בן עוזיאל מהמאה הראשונה לספירה. תרגומו לקטע זה בישעיהו פותח במילים: "הא יצלח (ישכיל) עבדי משיחא". תרגומי יונתן בן עוזיאל צוטטו רבות על ידי החכמים הקדמונים והוא בהחלט נחשב לבר סמכא. הוא קבע בבירור שקטע זה מישעיהו עוסק במשיח, וכמובן שאי אפשר להאשים את יונתן בן עוזיאל באימוץ "הפרשנות הנוצרית". יונתן בן עוזיאל לא היה היחיד שפירש כך את ישעיהו נ"ג, כפי שמתברר מציטטה מרבי דון יצחק אברבנאל משנת 1,500 לערך. אברבנאל אמנם לא קיבל את העמדה הגורסת שהפרק מתייחס למשיח, אבל הוא מודה מפורשות: "השאלה הראשונה היא לדעת על מי נאמרה הנבואה הזאת. כי הנה חכמי הנוצרים פירשוה על אותו האיש שתלו בירושלים בסוף בית שני שהיה לדעתם בן האלוהים שנתגשם בבטן העלמה כמו שמפורסם בדבריהם. ואמנם יונתן בן עוזיאל תרגמה על משיח העתיד לבוא וזהו גם כן דעת חכמים ז"ל בהרבה ממדרשותיהם" (מפירושו של דון יצחק אברבנאל לנביא ישעיהו). למרות מה שחשב אברבנאל עצמו על משמעות הפרק, הוא מודה בפה מלא שחכמים רבים הבינו שהקטע מדבר על המשיח. ממובאה זו ברור שיונתן בן עוזיאל לא היה יחיד בדעתו. כך חשבו רבנים רבים בתקופת חיבור התרגומים והמדרשים. ספר הזוהר, שלפי הסברה נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי במאה השנייה או על ידי רב ספרדי במאה ה 13- , קובע בפרשת הקהל מספר דברים המתייחסים בבירור לפרק נ"ג בישעיהו: "בגן עדן יש היכל אחד הנקרא היכל של בני חולים. אז משיח נכנס באותו היכל וקורא כל חולים וכל כאבים, וכל ייסוריהם של ישראל 'יבואו'. וכולם באים עליו. ואלמלא שהוא מיקל מעל ישראל ונוטל עליו, לא היה אדם שיכול לסבול ייסורים של ישראל בעבור עונש התורה. ה'ה'ד'. אכן חוליינו הוא נשא וגו'" (הזוהר כרך ב' ריב א). הזוהר מצטט כאן מישעיהו נ"ג 4 ומסב את הקטע על המשיח. הזוהר מבדיל בין עם ישראל ובין הדמות שעליה מדובר בישעיהו. יתרה מכך: הזוהר מכיר ביסוד התמורה – שסבלות המשיח באים במקום סבלם של אחרים,, שחטאו. הזוהר קובע שהמשיח עמד במקום שבו היו צריכים חוטאים לעמוד וכי נטל על עצמו את הסבל והעונש שנועדו להיות מנת חלקם של בני ישראל בשל חטאיהם. ראיות נוספות מאותה תקופה נמצאות בתלמוד הבבלי: "למשיח מה שמו… ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי \[אמרי חוליא\] שמו שנאמר: אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו מוכה אלוהים ומעונה" (סנהדרין צח ב). בדומה לזוהר, גם התלמוד הבבלי מייחס את הקטע מישעיהו למשיח.  במיוחד פס' 4 נקשר למשיח עצמו. במדרש תנחומא לבמדבר א' 2 אנו קוראים: "…ר' נחמן אומר: אין איש הנאמר כאן אלא משיח בן דוד שנ': הנה איש צמח שמו, תרגום יונתן הא גברא משיחא, וכן נאמר: איש מכאובות וידוע חולי". ספר הגילגלים מייחס את ישעיהו נ"ב 13 ל"מלך המשיח" ואומר עליו: "הנה ישכיל עבדי, ירום ונשא וגו', ואמרו חז"ל: ירום מאברהם מאוד מאד'ה'ר (מאדם הראשון)" פירושי "הנה ישכיל עבדי" ע"פ חכמי ישראל ז"ל. מדרש כהן, בדיון על ישעיהו נ"ג 5, שם את הדברים הבאים בפי אליהו הנביא, שאומר למשיח: "סבול יסורין ודין מרן שמיסרך על חטאת ישראל, וכן כתיב והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו, עד זמן שיבוא הקץ" )ילינק, בית המדרש (ע' 29). מדרש אחר אומר על אותו קטע: "לשלושה חלקים נתחלקו הייסורין, אחד לדורות ולאבות ואחד לדורו של שמד, ואחד למלך המשיח" (מדרש שמואל יט א; מדרש תהלים ב פס' ז). גם מחזור התפילה ליום הכיפורים מייחס קטע זה למשיח. בתפילת מוסף ליום כיפור, שחוברה על ידי רבי אלעזר הקליר בסביבות המאה השביעית לספירה, נאמר כדלהלן: " נִּפה מֶנּוּ משיח צדקנו. פולצנו ואין מי לצדקנו; עוונותינו ועול פשעינו עומס והוא מחולל מפשעינו; סובל על שכם חטאתינו. סליחה מצוא לעוונותינו; נרפא לנו בחבורתו. נצח בריה חדשה עת לברֹאתו. מחוג העלהו. משעירר הדלהו; להשמיענו בהר הלבנון. שנית ביד ינון". כלומר: גלה מאתנו משיח צדקנו. אחזתנו אימה ואין מצדיק אותנו. הוא נשא בעול עוונותינו ופשעינו ומחולל מפשעינו. הוא נושא את חטאינו על כתפו, למען ייסלח לעוונותינו. בחבורתו ירפא לנו בעת יבראו נצח ישראל בריאה חדשה. העלהו מחוג הארץ. הקימו מארץ שעיר לקבצנו על הר הלבנון בשנית בגבורת ינו. ככל שנעמיק לעיין בתפילה זו ליום כיפור יגדל העניין. התפילה מביעה חשש שהמשיח זנח את עמו ("פִּנה מנו משיח צדקנו"), כלומר שהמשיח כבר בא אליהם והסתלק. בנוסף, המשיח שהלך סבל במקום העם, וחטאי העם נעמסו עליו. כעת, לאחר שסבל, המשיח עזב אותם; זוהי הסיבה לדאגתם. אי לכך העם מתפלל לשובו. חלק ניכר מתפילה זו נלקח ישירות מישעיהו נ"ג. מכאן שעד למאה השביעית (כשחוברה תפילה חשובה זו), ההשקפה היהודית עדיין הייתה שקטע זה מישעיהו מתייחס למשיח. פירושו של החכם יפת בן עלי הלוי מראה שדעה זו הייתה הדעה השלטת ביהדות במאה העשירית: "אני נוטה להסכים עם בנימין מנהבנד (בדבריו על ישעיהו נ"ג) ולראותו כמתייחס למשיח… הוא הנביא נותן לנו כך להבין שני דברים: ראשית, שהמשיח ישיג את כבודו הנעלה ביותר רק בעקבות ניסיונות קשים וממושכים, ושנית שיישלחו אליו ייסורים אלה כאות, כדי שאם הוא נמצא בעול הפורענות כשהוא נשאר טהור במעשיו, יידע כי הוא הנחפץ… 'עבדי' מתייחס למשיח כפי שהוא מתייחס לאביו בפסוק 'נשבעתי לדור עבדי'. גם חכם זה הכיר בכך שישעיהו נ"ג מתייחס למשיח. בהתאם לכך הוא קובע שהמשיח יגיע למעמד רם ומכובד באמצעות סבל וייסורים. גם במאה ה 11- חשבו יהודים שהפרק מדבר על המשיח. בבראשית רבה של רבי משה הדרשן נאמר שהקדוש ברוך הוא מתיר למשיח להושיע נפשות, אך יחד עם זאת להתייסר קשות. ואז אנו מוצאים שם את המילים הבאות: "הן מייד קיבל משיח כל יסורין מאהבה שנ' נגש והוא נענה… וכשישראל חוטאים הוא מבקש עליהם רחמים, שנ' ובחבורתנו נרפא לנו, ואומ' והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע וגו'" (בראשית רבה, 2). בעל הדברים בבראשית רבה מצטט את ישעיהו נ"ג 7, 5 ו 12- ומסיק מהם מספר מסקנות: המשיח יושיע רבים, אבל ישועה זו תושג בזכות סבלו. מסקנה נוספת היא שהמשיח סובל סבל חלופי, בעד חטאי ישראל. חכם אחר מהמאה ה 11- , רבי טוביה בן אליעזר אומר במדרש "לקח טוב" (פסיקתא זוטרא) על ישעיהו נ"ב 133 : "ותנשא מלכותו לימות המשיח, שנאמר: הנה ישכיל עבדי, ירום ונשא וגבה מאוד". בין הרבנים המפורסמים ביותר בימי הביניים נמנה רבי משה בן מימון, הרמב"ם. גם הוא מייחס במאמריו (באיגרת תימן) את ישעיהו נ"ג למשיח: איכות (איך) עמידת המשיח…יעמד איש שלא נודע קודם הראותו, והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו… ואמר ישעיהו: כמו כן כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה ויעל כיונק לפניו וכשורשש וגו'… אבל חמדה המיוחדת לו היא בשעה שייגלה ייבהלו כל מלכי ארץ משמעו ויפחדו ותיבהל מלכותם… כלומר שלא יוכלו לטעון ולערר עליו ולא יוכלו להכחישו אלא יבהלו מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם שכן אמר ישעיהו בעת ספר שישמעו המלכים לו אמר עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא סופר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו. במקור יהודי קדום מהמאה ה-11 , שיוחס לשמעון בר יוחאי, נאמר אודות המשיח: "וימות שם משיח בן אפרים וישראל סופדים אותו ואחר כך יגלה להם הקב"ה משיח בן דוד וישראל ירצו לסוקלו ואומר לו שקר דברת שכבר נהרג משיח ואין משיח אחר עתיד לעמוד ויבזוהו שנאמר נבזה וחדל אישים והוא חוזר לו ונכסה מן שנאמר וכמסתר פנים ממנו…" (נסתרות ד'רבי שמעון בר יוחאי, ילניק, בית המדרש ג' ע' פ'). משתקפת כאן התפיסה בדבר קיומם של שני משיחים, שהייתה ההשקפה היהודית שנפוצה בימיו. משיח אחד, בן אפרים או בן יוסף, ימות. אחרי מותו יבוא משיח בן דוד, שעם ישראל יבזוהו והוא יידחה, כנאמר כאן. כאסמכתא לדבריו הוא מצטט מישעיהו נ"ג 3. במהלך תקופה זו בתולדות התיאולוגיה היהודית מופיע לראשונה הרעיון שהקטע אינו מתייחס למשיח אלא לעם ישראל. הראשון שהעלה אותו היה רש"י – רבי שלמה יצחקי. אולם, היות ודעתו עמדה בסתירה להשקפה המסורתית, מפרשים יהודים אחרים בני זמנו הגיבו בחריפות לדבריו. אחד הרבנים שהתנגדו להשקפה החדשה של רש"י היה רבי משה כהן אבן קריספין מקורדובה וטולדו שבספרד (שנת 1350 לערך): "ואני רוצה לפרש הפרשה הזאת על דעת רז"ל שפירשוה על המלך המשיח ואזהר בכל יכולתי לשמר דרך הפשט ולא אדחוק להוציא הפסוק מפשטו ואולי לא יעבור עלי כל כך דחקים וריחוקים מהפכו כמו שעבר עליהם…. הנבואה הזאת התנבא בה ישעיה ע"ה על פי יי להודיע לנו עניין המשיח העתיד לבוא ולגאול את ישראל כיצד יהיה ענינו מיום שיעמוד על דעתו עד שיבוא ויגאל אותנו כדי שאם יעמוד שום עומד ויאמר על עצמו שהוא משיח, שנתבונן בדעתנו ונראה בעינינו אם נראה שענינו כמו שאמ' הנביא בנבואה הזאת אז נאמין שהוא משיח צדקנו ואם לאו לא נאמין בו" (מפירוש ר' אבן כריספין). ה"דחקים וריחוקים" שאליהם מתייחס רבי קריספין הם רמז לפירושו של רש"י, שטען שהקטע לא מתייחס למשיח אלא לעם ישראל. רבי משה כהן אבן קריספין קם נגד פירוש זה ועמד על כך שקטע זה מישעיהו מתייחסס למשיח; ושהוא נכתב במטרה לעזור בזיהוי המשיח כך שאפשר יהיה להכירו בבואו. מן המאה ה 16- נביא את דבריו של רבי סעדיה אבן דנן מגרנדה (שנת 1500 לערך): "ור' יוסף בן כספי מלאו לבו לומר כי הדורשים זאת הפרשה על המלך המשיח שיב"ב גרמו לתועים לפתור אותה על ישו. והשם יכפר בעדו כי לא דבר נכונה כי רבותי' חכמי התלמוד ז"ל מכוח הנבואה ידברו דבריהם וקבלה יש בידם בעיקרי הפירושים… מדבר ורומז למלך המשיח" (פירוש רבי סעדיה אבן דנן מגרנדה, לפי כתב יד אוקספורד). גם רב זה מתקומם נגד הדעה שישעיהו נ"ג מתייחס לעם ישראל. הוא דורש מפרשני ישראל לשוב לפרשנות התלמודית, שמייחסת את הכתוב למשיח. הוא גם מספק הסבר לכך שרבים החלו לקבל את הדעה החדשה. בתקופה זו התנהלו עימותים פומביים רבים בין רבנים לבין נוצרים, והאחרונים נעזרו בפולמוס זה בישעיהו נ"ג כדי להוכיח שישוע הוא המשיח. מאחר שטענותיהם היו משכנעות, הרבנים התגוננו על ידי כך שהחלו להסב אתת הקטע לישראל. מאמצע המאה ה 16- יש לנו את כתביו של רבי משה אל שייך, תלמידו של יוסף קארו, מחבר שולחן ערוך. גם הוא תבע מהפרשנים היהודיים לשוב לפירוש המסורתי בכתבו: "הנה ר'ז'ל פה אחד קיימו וקיבלו כי על מלךך המשיח ידבר ואחריהם ז"ל נמשוך…" ) מראות הצובאות, פירוש על ספרי הנביאים, דר' משה בן ר' וחיים אלשייך. כתביו של רבי אליה דה וידאס נשתמרו מאותה תקופה בערך. הוא כתב סביבות שנת 1575 על ישעיהו נ"ג 5 כדלהלן: "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו. והכוונה שכמו שהמשיח סובל העונות שלנו עושים לו שיהא מדוכא אם כן מי שירצה שהמשיח לא יהיה מדוכא מעונותיו יסבול וידכה הוא בעצמו" (ראשית חכמה מר' אליהו דה וידאסס לפי דפוס ונציה). גם רב זה מייחס את הקטע למשיח ואומר שהמשיח יסבול עקב עוונות העם. הוא מוסיף ואומר שגורל המסרבים לראות בייסורים שסבל המשיח ייסורי תמורה בגלל חטאיהם נחרץ, ויהיה עליהם לסבול בעצמם בעד חטאיהם. גם במאה ה 17- עדיין ניכרה תגובה שלילית לפירושו של רש"י לישעיהו נ"ג, כפי שמתברר מכתבי רבי נפתלי בן אשר אלטשולר (1650 לערך): "ועתה אפרש פסוקים אלו על משיחנו שיבוא במהרה בימינו א'כ'י'ר; ותמיה למה לא פי' רש"י ור'ד'ק על משיח ה' כמו שפירש התרגום" (איילה שלוחה, פירוש נביאים וכתובים לר' נפתלי (הירש) בן ר' אשר אלטשולר). ההשקפה שנוסחה על ידי רש"י, והרב קמחי (הרד"ק) חזר עליה, תפסה עד המאה ה 19- את מקום הפרשנות הקדומה של חז"ל. אולם הניצחון לא היה מוחלט. עדיין היו שקמו נגדה. הרץ הומברג כתב בה"כורם" בשנת 1818: "והעיקר ש\[ישעיהו נ"ג\] על מלך המשיח נאמר שיבוא באחרית הימים לעת רצות ה' לפדות את עמו מקרב גויי הארצות" (הכורם, ביאור על תנ"ך לרבי הרץ הומברג). #### סיכום מכאן שמי שמפרש כי ישעיהו נ"ג עוסק במשיח, אינו נוקט עמדה הזרה ליהדות. הפרשנות היהודית המסורתית מייחסת את הקטע הנ"ל למשיח. הראשון שהסב את ישעיהו נ"ג על ישראל היה רש"י (1105-1040) ואחריו דוד קמחי, הרד"ק (1235-1160). בכך פעלו בניגוד למסורת ישראל בימיהם ובאלף השנים שקדמו להם. כיום הפכה השקפתו של רש"י לשליטה אך היא אינה ההשקפה היהודית המסורתית. אלה שחיו בסמוך יותר לימי ישעיהו, ואשר לא נאלצו להתמודד עם מטיפים נוצריים, ייחסו את הקטע למשיח. ### "הסתירה" בישעיהו נ"ג כל מי שמציב לעצמו את האתגר ללמוד מהתנ"ך אודות הופעת המשיח נתקל כעבור זמן קצר בסתירה, לעתים סתירה גלויה. זאת משום שהנביאים ציירו תמונה כפולה של המשיח העתיד לבוא. מצד אחד, החוקר יגלה נבואות רבות אודות המשיח, המתארות אותו כמי שעתיד לסבול, להיות מושפל, להיפגע גופנית ולבסוף אף למות מוות אלים, מוות זה, מנבאים הנביאים, אמור לבוא בגלל חטאי ישראל. מצד שני יגלה החוקר שהנביאים דיברו על המשיח גם כמי שיבוא כמלך כובש שישמיד את אויבי ישראל ויכונן מלכות של שלום ורווחה. זו התמונה הכפולה שציירו הנביאים בנבואותיהם במשך מאות שנים. כשנכתב התלמוד, שקדו רבנינו על הנבואות המשיחיות. הם הגיעו למסקנה שהנביאים דיברו על שני משיחים שונים. המשיח שיבוא, יסבול וימות כונה בפיהם  משיח בן יוסף. המשיח השני, שנועד לבוא אחר כך כונה בפיהם  משיח בן דוד. המשיח השני יקים את הראשון מהמתים ויכונן מלכות של שלום עלי אדמות. כל הרבנים הקדומים הכירו בעובדה שהתנ"ך מציג שתי תמונות אלה של נבואה משיחית. אלא שהתנ"ך אף פעם אינו אומר שיהיו שני משיחים. למעשה, רבים מהתיאורים הסותרים-לכאורה נמצאים זה לצד זה, ונראה שהכוונה היא למשיח אחד בלבד. אלא שבעיני הרבנים הקדומים נחשב הרעיון של שני משיחים כפתרון טוב יותר של התעלומה. מאות שנים דבקה היהדות בתפיסה מוטעית זו של שני משיחים. מאז חיבור התלמוד גדלה דמותו של משיח בן דוד במחשבת עמנו, והדמות המשיחית השנייה, משיח בן יוסף הסובל, נדחקה לקרן הזווית של מחשבת ישראל. מדי פעם נזכרו בה, כמוצא משאלות קשות. למשל, כשהתעורר צורך להסביר תיאורים מהתנ"ך בהם מצטייר משיח סובל. פרט לכך נהגו להתעלם מדמות משיחית זו. כיום שומעים עליו מעטים בלבד. מעטים יודעים על קיומו במחשבת היהדות הקדומה. המשיח היחיד שמוכר היום בישראל הוא משיח בן דוד. מקור הסתירה אחד המקורות העיקריים לתפיסה הרבנית אודות משיח בן יוסף הסובל הוא ישעיהו נ"ג. סלע המחלוקת היום לגבי האמור בתנ"ך אודות המשיח נעוץ בפרק זה. הקטע מדבר על עבד ה' הסובל רבות, וסבלו מסתיים במוות. הפרק מתאר ייסורים אלה כייסורים בגלל חטא. מותו של העבד הוא מוות בגלל חטאי העם. הדמות בפרק זה סובלת ומתה בגלל חטאיהם של אחרים. עוד נאמר בקטע שעבד ה' קם לתחייה. סלע המחלוקת אינו בשאלה  מה אומר הקטע, אלא בשאלה אל מי נאמרים הדברים. למי התכוון ישעיהו? האם ניבא אודות המשיח? הרבנים בימינו קובעים שזהו פירוש נוצרי, לא פירוש יהודי. הפירוש היהודי הוא שישעיהו מדבר על עם ישראל הסובל מידי הגויים. אולם הניסיון להסב את הקטע אל עם ישראל נראה מאולץ. הפרק עצמו מדבר על יחיד. פירושים רבניים לישעיהו נ"ג הפירוש הגורס כי ישעיהו נ"ג מתייחס לעם ישראל הוא בעצם פירוש חדש. הפירוש הרבני המקורי של ישעיהו נ"ג קבע שהקטע מדבר על יחיד, על אדם אחד – המשיח עצמו. עצם המושג משיח בן יוסף מקורו בקטע זה. כדי לקבל מושג ברור של ההשקפה היהודית הקדומה על ישעיהו נ"ג, מוטב לפנות להיסטוריה. התרגומים לארמית של יונתן בן עוזיאל, מהמאה הראשונה לספירה, הם מהתרגומים הקדומים ביותר. תרגומו לקטע זה של ישעיהו פותח במילים:  "הנה ישכיל עבדי המשית…" ("הא  יצלח  עבדי משיחא…"). תרגומיו של יונתן בן עוזיאל צוטטו לעיתים קרובות על ידי רבנים קדומים והוא בהחלט נחשב על ידם לבר סמכא. תרגומו קובע בבירור שקטע זה מישעיהו מדבר על המשיח, ותרגום זה נקבע לפני שמשיחיותו של ישוע מנצרת הפכה נושא לפולמוס. לכן, אי אפשר להאשים את בן עוזיאל באימוץ "הפירוש הנוצרי". יונתן בן עוזיאל לא היה לבדו בפירוש זה כפי שמתברר מציטטה מרבי דון יצחק אברבנאל משנת 1500 לערך. אברבנאל אמנם לא קיבל את הדעה שישעיהו נ"ג מתייחס למשיח, אך הוא מורה מפורשות:  "השאלה הראשונה היא, על מי נאמרה נבואה זאת? כי הנה חכמי הנוצרים פירשוה על אותו  האיש שתלו בירושלים בסוף בית שני, שהיה לדעתם בן האלוה ית' שנתגשם בבטן העלמה כפי שמפורסם בדבריהם. ואמנם יונתן בן עוזיאל תרגמה על משיח העתיד לבוא וזהו גם דעת חכמים ז"ל בהרבה ממדרשותיהם…" (מפירושו  של דון יצחק אברבנאל לנביא ישעיהו). למרות מה שחשב אברבנאל עצמו על משמעות הפרק, הוא מודה בפה מלא שרבנים רבים קבעו שהקטע מדבר על המשיח. יונתן בן עוזיאל לא היה יחיד בדעתו. כך חשבו רבנים רבים בתקופה שחוברו התרגומים היהודיים לארמית. הזוהר חובר בשנת 110 לערך, ונחשב לפרי עטו של רבי שמעון בר יוחאי. יש בו, בפרשת ויקהל, דברים המתייחסים בבירור לקטע מישעיהו: "בגן עדן יש היכל אחד הנקרא היכל של בני חולים. אז משיח נכנס באותו היכל וקורא כל חולים וכל כאבים, כל ייסוריהם של ישראל יבואו. וכולם באים עליו. ואלמלא שהוא מיקל מעל ישראל ונוטל עליו, לא היה אדם שיכול לסבול ייסורים של ישראל בעבור עונש בתורה. ה'ה'ד אכן חוליינו נשא וגו' " (תרגום עברי משנת 1602 שבספריית בודליאן שבאוקספורד, אנגליה). "הזוהר" מצטט מובאה זו מישעיהו נ"ג, פס' 4, ומסב את הקטע על המשיח. הזוהר מבדיל מפורשות בין ישראל לבין מי שהקטע מתייחס אליו. בנוסף מדבר הזוהר על כך שסבלות המשיח המתוארים בישעיהו באים במקום סבלם של אחרים, שחטאו. הזוהר קובע שהמשיח עמד במקום שבו היו צריכים חוטאים לעמוד וכי נטל על עצמו את הסבל שנועד להיות מנת חלקם של בני ישראל בגלל חטאיהם. ראיה נוספת מאותה תקופה מופיעה בתלמוד: "למשיח מה שמו?… ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר אכן חוליינו הוא נשא" (סנהדרין צ"ח ב). כמו הזוהר גם התלמוד הבבלי הסב את הקטע בישעיהו על המשיח. במיוחד פסוק 4 מוסבר בלשון זו. ### מדרש תנחומא במדרש תנחומא לבמדבר א' 2 אנו קוראים: "…רבי נחמן אומר, אין איש הנאמר כאן אלא משיח בן דוד, שנ' הנה איש צמח שמו. תרגום יונתן הוא גברא משיחא. וכן נאמר, איש מכאובות וידוע חולי. 1 המדרש בילקוט שמעוני תקע"א מסב את ישעיהו נ"ב 13 על המשיח ואומר בקשר לקטע זה: "ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם… ונשא מן משה… וגבה ממלאכי השרת." ### מדרש כונן מדרש הכונן, בהתייחסו לישעיהו נ"ג 5, שם את המילים הבאות בפי אליהו הנביא למשיח: "סבול יסורין ודין מרד שמיסדך על חטאת ישראל. וכן כתיב והוא, מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו, עד זמן שיבוא הקץ"  (ילינק, בית המדרש, ע' 29). מדרש אחר אומר על אותו קטע: "שלושה חלקים נתחלקו היסורין: 'אחד לדור ולאבות ואחד לדורנו, ואחד למלך המשיח' " (יילקוט  שמעוני  תר"ב). ### יום כיפור מקור יהודי מובהק נוסף שמייחס את הקטע בישעיהו אל המשיח הוא מחזור התפילה ליום כיפור. אחת התפילות במחזור נקראת המוסף, והיא חוברה על ידי רבי אליעזר הקליר. להלן חלק מתפילה זו: "גלה ממנו משיח צדקנו. אחזתנו אימה ואין מצדיק אותנו. הוא נשא בעול עוונותינו ופשעינו ומחולל מפשעינו. הוא נושא את חטאינו על כתפו, למען יסלח לעוונותינו. בחבורתו ירפא לנו בעת יבראו נצח ישראל בריאה חדשה. העלהו מחוג הארץ. הקימונו מארץ שעיר לקבצנו על הר הלבנון בשנית בגבורת ינון." ככל שנעיין בתפילה זו יגדל העניין. התפילה מביעה חשש שהמשיח זנח את העם, וזאת מכוח ההנחה שהמשיח בא ותסתלק. בנוסף, המשיח שהלך סבל עבור העם: חטאי העם חוסכו עליו וכעת, בעקבות סבלו, המשיח עזב את העם. זו סיבת דאגתם. אי לכך, העם מתפלל לשובו של המשיח. חלק ניכר מתפילה זו נלקח ישירות מהקטע בישעיהו. מכאן שעד למאה השביעית, כשחוברה תפילה חשובה זו, ההשקפה היהודית קבעה שהקטע בישעיהו מתייחס למשיח. פירושו של יפת בן עלי מראה שדעה זו הייתה מוכרת ביהדות אפילו במאה העשירית: "אני נוטה להסכים עם בנימין מנהבנד (בדבריו על ישעיהו נ"ג) ולראותו כמתייחס למשיח… הוא הנביא נותן לנו כך להבין שני דברים: ראשית, שהמשיח ישיג את כבודו הנעלה ביותר רק בעקבות ניסיונות קשים וממושכים, ושנית שישלחו אליו ייסורים אלא כאות, כדי שאם הוא נמצא בעול הפורענות כשהוא נשאר טהור במעשיו, ידע כי הוא הנחפץ… הביטוי 'עבדי' מתייחס למשיח כפי שהוא מתייחס לאביו בפסוק 'נשבעתי לדוד עבדי' ". רב זה הכיר בכך שהקטע מישעיהו מתייחס למשיח. בהתאם לכך הוא קובע שהמשיח יכובד ויתעלה באמצעות הסבל שיסבול. ### רבנים נוספים גם במאה האחת עשרה חשבו יהודים שהקטע מישעיהו מדבר על המשיח. בבראשית רבה של רבי משה הדרשן מנרבון נאמר בבירור כי הקדוש ברוך הוא מתיר למשיח להושיע נפשות, אך יחד עם זאת לסבול ייסורים קשים: "מיד קיבל משיח כל יסורין מאהבה, שנ' נגש והוא נענה… וכשישראל חוטאים הוא מבקש עליהם רחמים, שנ' ובחבורתו נרפא לנו, ואומ' והוא חטא רבים נשא ולפשעים יפגיע וגו' " (בראשית רבה, 2). בעל הדברים בבראשית רבה מסיק מסקנות ברורות מישעיהו נ"ג פסוקים 12,7,5. מסקנה אחת היא שהמשיח יושיע רבים, וישועה זו של הרבים תבוא בזכות סבלו, מסקנה שנייה היא שהמשיח סובל בעד חטאי ישראל. רב אחר מהמאה האחת עשרה, רבי טוביה בן אליעזר, אומר ב-"לקח טוב" על ישעיהו נ"ב 13: "ותנשא מלכותו לימות המשיח, שנאמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד". בין הרבנים המפורסמים ביותר בתקופה זו נמנה רבי משה בן מימון, הרמב"ם. במאמריו, מסב הרמב"ם גם הוא את הקטע מישעיהו אל המשיח:  "איכות (איך) עמידת המשיח… דע שלא תדע עמידתו קודם היותה עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית. אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו… ואמר ישעיהו… ויעל כיונק לפניו כשורש וגו'… אבל עמדה המיוחדת לו היא בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ… וישימו ידם לפיהם, שכן אמר ישעיהו בעת שספר שישמעו המלכים לו אמר עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו" (מאגרת תימן של הרמב"ם כפי שהודפס בקובץ). הרמב"ם מצטט מישעיהו נ"ג 2 ונ"ב 15, ומסב קטעים אלה על אישיות המשיח, כפי שהוא עושה לכל הפרק. ### שמעון בר יוחאי גם מהמאה האחת עשרה יש, ככל הנראה, מאמרים שיוחסו בזמנו לשמעון בר יוחאי. במקום אחד נאמר שם אודות המשיח: "וימות שם משיח בן אפרים וישראל סופדים אותו ואחר כך יגלה להם הקב"ה משיח בן דוד וישראל ירצו לסוקלו ואומר לו שקר דברת שכבר נהרג משיח… ויבזוהו שנאמר גבוה וחדל אישים…"  (ילניק, בית המדרש, ג' ע' 80). ר' שמעון בר יוחאי המציג את שני המשיחים, השקפה יהודית שנפוצה בימיו. משיח אחד, בן אפרים או בן יוסף, ימות, ואחרי מותו יבוא משיח בן דוד. בן דוד יידחה על ידי ישראל, אומר הרב, בצטטו מישעיהו נ"ג 3. הטענה שישעיהו נ"ג אינו מתייחס למשיח אלא לעם ישראל הועלתה לראשונה על ידי רבי שלמה יצחקי (רש"י). אולם, היות וסתר את ההשקפה המסורתית, מפרשים יהודים אחרים בני זמנו הגיבו בחריפות לדבריו. רב אחד כזה היה רבי משה כהן אבן כריספין מקורדובה וטולדו (שנת 1350 לערך), שאמר: "ואני רוצה לפרש הפרשה הזאת (כלומר, את הקטע מישעיהו) על דעת ר'ז'ל שפירשוה על המלך המשיח ואזהר בכל יכולתי לשמר דרך הפשט…  ואולי לא יעבור כל כך דחקים וריחוקים מהפכו כמו שעבר עליהם… הנבואה הזאת התנבא בה ישעיהו ע"ה על פי להודיע לנו ענין המשיח העתיד לבוא ולגאול את ישראל כיצד יהיה ענינו מיום שיעמוד על דעתו עד שיבוא ויגאל אותנו כדי שאם יעמוד שום עומד ויאמר על עצמו שהוא משיח, שנתבונן בדעתנו ונראה בינינו אם נראה שענינו כמו שאמ' הנביא בנבואה הזאת אז נאמין שהוא משיח צדקנו ואם לאו לא נאמין בו"  (מפירוש ר' אבן כריספין). "הדחקים וריחוקים" שאליהם מתייחס רבי כריספין הם פירושיו של רש"י, שטען שהקטע בישעיהו לא מתייחס למשיח אלא לעם ישראל. רבי משה כהן אבן כריספין קם נגד פירוש זה ועמד על כך שהקטע אכן מתייחס למשיח, ושנכתב כדי לעזור בזיהוי המשיח כך שאפשר יהיה להכירו בבואו. ### רבי סעדיה מהמאה השש עשרה נביא את דבריו של רבי סעדיה אבן רנן מגרנדה (1500 לערך): "ורבי יוסף בן כספי מלאו לבו כי הדורשים זאת הפרשה על המלך המשיח שיב"ב גרמו לתועים לפתור אותו על ישו. והשם יכפר בעדו כי לא דבר נכונה כי רבותי חכמי התלמוד ז"ל מכח הנבואה ידברו דבריהם וקבלה יש בידם בעיקרי הפירושים… מדבר ורומז למלך המשיח…" (פירוש רבי סעדיה אבן דנן מגרנדה, לפי בחב יד באוקספורד). גם הרב אבן דנן התקומם נגד הדעה שהקטע מישעיהו מתייחס לישראל. הוא דרש מפרשני ישראל לשוב לפירוש התלמודי, המייחס את הקטע למשיח, בתקופה זו התנהלו עימותים פומביים רבים בין רבנים לבין נוצרים, והאחרונים השתמשו בישעיהו נ"ג בדי להוכיח שישוע הוא המשיח. לכן הסבו אחדים מהם (הרבנים) את הקטע לישראל. מאמצע המאה השש עשרה יש לנו את כתביו של רבי משה אלשייך שהיה תלמידו של ר' יוסף קארו, מחבר שולחן ערוך, אלשייך דרש מהפרשנים היהודיים לשוב לפירוש המסורתי יותר בכתבו: "ואומרה כי הנה ר'ז'ל פה אחד קיימו וקיבלו כי על מלך המשיח ידבר ואחריהם ז"ל נמשוך" (מראות הצובאות, פירוש על ספרי הנביאים, דר' משה בן ר' וחיים אלשייך). כתביו של רבי אליהו וידאס נכתבו בערך באותו זמן. הוא כתב כלהלן לגבי ישעיהו נ"ג 5 (1575 לערך): "…והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו. והכוונה שכמו שהמשיח סובל העוונות שלנו עושים לו שיהא מדוכא אם כן מי שירצה שהמשיח לא יהיה מדוכא מעוונותיו יסבל וידכא הוא בעצמו" (ראשית חכמה מר' אליהו דה וידאס לפי דפוס ונציה), גם רב זה מייחס את הקטע למשיח ואומר שהמשיח יסבול עקב חטאי העם. הוא מוסיף ואומר שגורל המסרבים לראות בייסורים שסבל המשיח בגלל חטאיהם נחרץ ויהיה עליהם לסבול בעצמם בעד חטאיהם. אפילו במאה השבע עשרה ניכרה עדיין התנגדות לפירושו של רש"י לקטע בישעיהו, כפי שמתברר מכתבי רבי שתלי בן אשר אלטשולר (1650, לערך): "ועתה אפרש פסוקים אלו על משיחנו שיבוא במהרה בימינו א' כ' י' ר': ותמיה למה לא פי' רש"י וריר'ק על משיח ה' כמו שפי' התרגום… (איילה שלוחה, פירוש נביאים וכתובים לר' נפתלי (הירש) בן ר' אשר אלטשולר). במאה התשע עשרה גברה ההשקפה שנוסחה על ידי רש"י. הרד"ק חזר עליה. אולם הניצחון לא היה מוחלט. עדיין היו שקמו נגדה. הר' הרץ הומברג כתב ב-"הכורם" בשנת 1818: "והעיקר שעל מלך המשיח נאמר שיבוא באחרית הימים לעת רצות ה' לפדות את עמו מקרב גויי הארצות" (הכורם, ביאור על תנ"ך לרבי הרץ הומברג). מכאן שמי שמפרש את ישעיהו נ"ג כמדבר על המשיח אינו נוקט בעמדה הזרה ליהדות. אם נדבר על הפירוש היהודי המסורתי, הרי שזה קובע שהקטע הנ"ל מדבר אודות המשיח. הראשון שהסב את ישעיהו נ"ג על ישראל היה רש"י (1105-1040 לערך) ואחריו רד"ק (1160-1235). בכך פעלו בניגוד למסורת ישראל בימיהם ובאלף השנים שקדמו להם. כיום הפכה השקפתו של רש"י לשליטה אך היא אינה ההשקפה היהודית המסורתית. אלה שחיו קרוב יותר לימי ישעיהו, ואשר לא נאלצו להתמודד עם מטיפים נוצריים, ייחסו את הקטע למשיח. ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12:  הקטע עצמו נוסח הדברים עצמם יעזור לנו לקבוע מיהו העבד הסובל. האם הוא המשיח או עם ישראל? לפני שנתייחס לקטע בפרוטרוט, טוב יהיה להביא כאן את הקטע עצמו ואחר כך את תמציתו. "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, כאשר שממו עליך רבים, כן-משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם, כן יזה גוים רבים, עליו יקפצו מלכים פיהם, כי אשר לא-ספר להם ראו, ואשר לא-שמעו התבוננו. מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על-מי נגלתה. ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה, לא-תאר לו ולא הדר ונראהו, ולא-מראה ונחמדהו. נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי, וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנהו. אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם, ואנחנו חשבנהו, נגוע מכה אלהים ומענה. והוא מחלל מפשענו, מדכא מעונתינו, מוסר שלומנו עליו, ובחברתו נרפא-לנו. כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע בו, את עון כולנו. ניגש והוא נענה ולא יפתח-פיו. כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. ולא יפתח פיו. מעצר וממשפט לוקח, ואת-דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים, מפשע עמי נגע למו. וייתן את-רשעים קברו ואת-עשיר במתיו. על לא-חמס עשה ולא מרמה בפיו ויהוה חפץ דכאו החלי. אם-תשים אשם נפשו, יראה זרע יאריך ימים, וחפץ יהוה בידו יצלח. מעמל נפשו יראה, ישבע, בדעתו,יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל. לכן אחלק-לו ברבים ואת-עצומים יחלק שלל תחת, אשר הערה למות נפשו ואת-פשעים נמנה, והוא חטא-רבים נשא ולפשעים יפגיע" (ישעיהו נ"ב 13 – נג" 12) ### תמצית הקטע אלוהים הוא הדובר בפרק זה. אלוהים מסב את תשומת לב הקוראים אל עבדו הסובל ומצהיר שעבד זה ינהג בתבונה ובטוב שכל, מעשיו יקנו לו מעמד נכבד. עוד מוסיף אלוהים ואומר שעבדו יסבול, שסבל זה ימשוך בסופו של דבר את תשומת לבם של שליטי העולם. הם יבינו את תכלית סבלו: אמנם הושחת מראהו עד לבלי הכר, אך בסופו של דבר ישמש סבלו כדי להושיע רבים. לאחר שכך מסב אלוהים את תשומת לב הקורא אל העבד עצמו. העם מגיב בפסוקים 9-1. בפסוקים 3-1 הם מודים שלא הבינו מיהו אותו עבד, מהי אישיותו ומה היה תפקידו, בפסוק 1 הם מביעים את הפתעתם לאור מה שלמדו משלושת הפסוקים הקודמים. בפסוק 2 הם מספרים שבזמן שהעבד היה אתם, הם לא ראו בו כל ייחוד: בילדותו ובהתבגרותו לא היה דבר שהבדילו מאחרים בני גילו. הוא לא משך את תשומת לבם של בני האדם. גם מראהו החיצוני לא היה מיוחד. בפסוק 3 נאמר שההפך הוא הנכון: במקום למשוך אליו את העם, הוא נחשב על ידם לבזוי ועל כן נדחה. הוא היה איש מיודע לכאבים, שידע מהו יגון. הוא נדחה באופן פעיל ביותר: העם עשה כמיטב יכולתו להתעלם ממנו. בפסוקים 6-4 מודים בני העם כי חשבו שסבלו הוא עונש על חטאים שעשה, אולם כעת הם מודים שייסוריו באו במקום ייסוריהם. משמע, הוא סבל במקום העם ובגלל חטאיהם, לא בגלל חטאים משלו. בני ישראל מודים כי הם הטועים: הם שפנו איש-איש לדרכו האנוכית, וכי העונש המגיע להם בגלל חטאיהם הושם על עבד ה'. קטע זה, אפוא, מתאר שינוי ביחסו של העם אל העבד, שינוי שבא מכוח הכרתם את טבעו האמיתי ואת משמעות סבלו ומותו. המשפט החמור שנפל על ראשו גרם לעם לחשוב עליו בדרך מסוימת. כפי שאמרנו, הם חשבו תחילה שסבלו מוכיח שהוא חוטא. אבל התחולל שינוי בדעתם, שינוי המציין את תחילת תשובת העם מחטא לאלוהים. אלה שבעבר לא הבינו את המתרחש (פסוק 4) ובזו לעבד בגלל מצבו האומלל, עומדים עתה על טעותם. הם מכירים בכך שעבד ה' סבל במקומם, ושנטל על עצמו את עונשם הראוי, הם מודים שלא הבינו את סיבת סבלו. כעת הם מעידים נגד עצמם, מקוננים על עיוורונם למשמעות הייסורים של העבד ולעובדה שכל אלו באו עליו למען העם ובמקומו. בפסוק 5 מודה העם בכך שהייסורים שעבד ה' נשא במקומם הביאו להם ריצוי ומרפא רוחני. פסוק זה חודר לעומק משמעותם של ייסורי העבד ומציין את הקשר שבין סבלו לבין חטאי העם. הקשר הוא כפול: 1) ייסורים עקב חטאים – הסבל היה גמול צודק על פשעי העם. 2) ייסורים כאמצעי לריצוי – סבלו של המשיח הוא התרופה למחלתו הרוחנית של העם, העבד סבל בגלל חטאי העם, לא בגלל חטאים שלו. בפסוק 6 מודה העם שסיבת הייסורים המתוארים בפסוקים הקודמים היא שהעם היה מנוכר מאלוהים, עד כדי כך שהיה צורך במחליף שירצה ביניהם. העם תעה והתמקד במה שרצוי לו, ה' שם את חטאיו על עבדו הנאמן. כעת מתחרט העם ומודה שטעה ביחסו אל העבד. אלוהים שלח אותו לטובתם, על אף שתעו מדרך הישר עד כדי הסתכנות באובדן מוחלט. בפסוקים 9-7 מדבר הנביא. הוא מפרט את ייסורי העבד, שהביאו לבסוף למותו. בפסוק 7 מתואר העבד כמי שמקבל בענווה את היחס הלא צודק של העם אליו. הוא לא מגיב ולא קם להגן על עצמו, אף לא במילה, הוא סובל בשקט, אינו כועס בגלל העוול שנגרם לו, בפסוק 8 מוצג מותו של העבד. נאמר שם שהעבד הובל להריגה אחרי משפט ופסיקת דינו. הוא מוצא להורג בגלל חטאי עמו, כי העם היה ראוי להיות מוצא להורג. נראו שאיש לא הבין מהי מטרתו הקדושה של אלוהים באירוע המתואר בפרק זה. פסוק 8 משמש מפתח להבנת הקטע כולו וממנו אנו למדים כי מדובר בגזר דין מוות שנפסק בבית המשפט והוצא אל הפועל בהתאם. פסוק זה קובע בבירור שהעבד לא היה ראוי למוות, אלא שמת בעד העם. בפסוק 9 מתוארת קבורת העבד. מי שהוציאו אותו להורג הועידו לו קבר של פושע כי חשבוהו לכזה. אולם הוא ייקבר בקברו של אדם עשיר, זהו צדק של ממש, כי העבד לא עשה שום עוול ולא היה באופיו כל פגם. בפסוקים 17-10 מתוארות תוצאות ייסוריו ומותו של עבד ה', בפסוק 10 נאמר שה' רצה שעבדו הנאמן יסבול וימות. כך יכפר אלוהים על חטאי העם. במלים אחרות, מות העבד הוא קורבן עבור חטאי ישראל. הטועים והחוטאים ייסלחו מעתה בזכות מותו של העבד, שכן במותו כיפר על חטאיהם, אלוהים הניח על כתפי העבד את העונש שהגיע לעם, ובזכות חטאיהם לכפרה. עוד אומר פסוק זה שהעבד יראה את צאצאיו וגם יחיה חיים ארוכים. איך יתכן הדבר – הרי הוא מת!? הדרך היחידה היא אם יקום מהמתים: "חפץ ה' בידו יצלח" – העבד ישוב ויחיה. פסוק 11 קובע שאלוהים יהיה מרוצה ממעשי העבד. עבד ה' מת במקום העם ובגלל חטאיהם. השאלה עתה היא, האם יקבל אלוהים קרבן שכזה? התשובה לשאלה זו חיובית, אלוהים יראה בייסורי העבד ומותו את הדרך לספק את דרישות צדקתו. על כן יוכל אלוהים להוסיף ולומר כשבזכות ייסורים אלו יצדיק העבד הצדיק רבים אחרים. "להצדיק" פירושו לזכות מאשמה. העבד, שסבל, מת וקם לתחייה יצדיק רבים. בני האדם חטאו ואינם יכולים לעזור לעצמם בעניין זה כי הורחקו עקב חטאם מאלוהים. אבל עתה יוכלו להזדכות מאשמתם בזכות קרבנו של העבד. הפסוק מסיים בהסבר כיצד התאפשר הדבר. חטאי העם יוחסו לעבד. החשבון בינם לבין אלוהים סולק על ידי מותו. אלוהים קובע, על כן, שעבדו הצדיק יצדיק רבים, אשר יכירו בו כמי שנשא את חטאיהם. פסוק 12 קובע שאלוהים יברך לבסוף את העבד וירומם אותו עד מאוד. הסיבות לכך מובאות בפסוק עצמו. ראשית, העבד סבל ומת מרצונו החופשי. שנית, העבד התיר לאחרים לחשוב שהוא חוטא ולהתייחס אליו כמי שסובל ומת בגלל חטאיו. שלישית, הוא "נשא חטא רבים". הרבים הללו הוצדקו כי העבד זקף את חטאיהם לחובתו. רביעית, העבד התפלל לאלוהים בעד החוטאים. זו תמצית הקטע. אם עם ישראל הוא העבד, אזי הגויים הם העם, אם המשיח הוא העבד, הרי שישראל הוא העם. עד לימי רש"י גרסו רוב הפרשנים היהודים שהכוונה שהעבד אינו אלא המשיח, והוא מכפר על חטאי עם ישראל. אם נבין את הקטע ככתבו וכלשונו, הרי שברור שהוא עוסק בסבלו של היחיד עבור הרבים, לא בסבלו של עם עבור עמים אחרים. ### רמזים להבנת הקטע יש בפרק עצמו מספר רמזים באשר לכוונתו האמיתית. הפרק עצמו מבהיר אם הכוונה היא למשיח או לישראל. רמז חשוב ראשון הוא השימוש העקבי בגוף ראשון ושלישי בפרק, קיימת הבחנה ברורה בין 'אנחנו', 'אותנו' ו-'שלנו' (גוף ראשון ברבים), לבין 'הוא', 'אותו' ו-'שלו' (גוף שלישי ביחיד). השימוש בגוף ראשון מתייחס בהכרח לישעיהו ולעם שאליו פונה הנביא, השימוש בגוף שלישי מתייחס לעבד ה' הסובל. טוב יהיה אם נביא שוב חלק מהפרק כדי להדגים את הדבר. כך נבין טוב יותר את הנאמר. הציטטה דלהלן היא מישעיהו נ"ג 9-4: "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלוהים ומעונה. והוא מחולל מפשעינו מדכא מעונותיה מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו. כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עוון כולנו. ניגש והוא נענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו. מעוצר וממשפט לוקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו. וייתן את רשעים קברו ואת עשיו במותיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו." --- מאמר מומלץ בנושא: [האם "במותיו" ו"למו" שבישעיהו נ"ג משמע לשון רבים?](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%99%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%a0%d7%92-%d7%9c%d7%9e%d7%95-%d7%91%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%97%d7%99%d7%93-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%9d/) --- השימוש בגוף ראשון רבים מצביע על עם ישראל, כולל הנביא. ישעיהו מדבר אל העם, ולעבד הוא מתייחס בגוף שלישי יחיד: הוא שמובל בעדנו. הוא שאלוהים הניח עליו את חטאינו. הוא שימות בעד החטאים שלנו כדי שתהיה לנו ישועה בזכותו. השימוש המתמיד והעקבי בגופים מבהירים שישראל אינו העבד הסובל. העבד הסובל הוא המשיח. הרמז השני הוא החלק האחרון של פסוק 8, ששוב מבהיר שישראל אינו יכול להיות העבד הסובל: "מפשע עמי נגע למו" ישעיהו קובע כי מות העבד נגרם בגלל פשעי עמו. לאיזו עם משתייך ישעיהו? עם ישראל, כמובן. על כן, המלה עמי מתייחסת לישראל, ומכאן שישראל אינו עבד ה' הסובל. העבד המשיח, הסובל בעד חטאי ישראל. הרמז השלישי הוא בכך שהקטע מציג בעקביות את העבד בלשון יחיד, כפרט ולא כציבור. אין רמז לכך שמדובר כאן בעצם בישראל. העבד מתפקד כפרט לכל דבר. לעומת זאת ישראל מוצגת כזהות נפרדת. המשיח הוא אשר הגשים אר נבואת ישעיהו. ישראל עמד מנגד והשקיף. הרמז הרביעי הוא שהעבד הסובל מוצג בפרק נ"ג כחף מפשע (פסוקים 6-4, 8ב, 9ב). קל לראות כיצד יתכן הדבר כשמדובר במשיח. אבל, לאור דברי הנביאים, אי אפשר להציג את עם ישראל כמי ש-"על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו". משה והנביאים מעולם לא הזהירו את בני ישראל מפני סבל אם ילכו בדרכי אלוהים. הם אמרו שהעם יסבול אם יחטא, אלוהים העניש את ישראל פעמים רבות ובצורות שונות, תמיד בגלל חטאים. גלות בבל והגלות שבאה אחרי חרבן בית שני היו, על פי הנביאים, תוצאות של זניחת מצוות אלוהים. לעומת זאת, העבד מצטייר כמי שסובל בלא שפשע. הרמז החמישי הוא בכך שעבד ה' מצטייר בפרק כמי שסובל מרצון ובלא טרוניה (פסוק 7). הוא מקבל על עצמו את הסבל ואינו מתלונן על עוול שנעשה. הוא סובל ומת בלא אומר ובלא תלונה, מתולדות ישראל אנו למדים שהם נעשקו, נרדפו והוגלו, אולם אף אחד האסונות אלה לא נתקבל על ידי ישראל מרצון. עם ישראל בדרך כלל התנגד, אם היה יכול. המשיח סבל ברצון, ישראל לא סבל בשקט. הוא תמיד התקומם נגר אכזריותם של מייסריו האכזריים, גם עובדה זו פוסלת את ישראל מלהיות עבד ה' הסובל ומצביעה שוב על כך שישעיה נ"ג מדבר על המשיח. הרמז השישי הוא שהעבד מת במקום אחרים (פסוקים 6-4, 8, 10, 12). הוא סובל למען אחרים, כדי שהם לא יצטרכו לסבול עקב חטאיהם. בשום מקום בכתובים או בהיסטוריה היהודית לא סבל ישראל למען הגויים, אם כי סבל רבות מידם, ישראל סבל, אבל סבלו תמיד בא לו בגלל חטאיו. הרמז השביעי הוא שסבלות עבד ה' מביאים לבוטחים בו הצדקה ומרפא רוחני (פסוקים 5ב, 11ב). סבלות ישראל לא הביאו מרפא לאיש. שלושת אלפים שנה של סבל לא הצדיקו אפילו גוי אחד. אולם סבלות המשיח נועדו להביא הצדקה ומרפא לישראל. הרמז השמיני מכריע: העבד הסובל מת (פסוקים 8, 12). פה זה קובע מעבר לכל ספק שאי אפשר לייחס את הסבל המתואר בפרק זה לישראל: עם ישראל חי וקיים ומעולם לא הושמד, למרות ניסיונותיהם של אנטישמיים רבים לאורך השנים. שוב מתבקשת המסקנה שישראל אינו העבד הטוב, העבד הוא המשיח, והוא בלבד. הרמז התשיעי והאחרון מבוסס על השמיני: העבד הסובל קם לתחייה וזכה לראות את תוצאות סבלו ומותו. ישראל מעולם לא מת ועל כן אין צורך בתחייתו. אולם אם ימות אדם כמו המשיח, אלוהים בוודאי יקימו לחיים. ובכן, זו תמצית הוויכוח אודות הנאמר בפרק נ"ג של דבר הנביא ישעיהו. אם נקרא את הפרק, המסקנה היחידה שתתבקש היא שמדובר במשיח, הסובל בעד חטאי ישראל וכדי לכפר עליהם ולהביא לעם מרפא. במשך מאות שנים, בדיוק זו הייתה דעת פרשני ישראל. הם כינו את העבד הסובל "משיח בן יוסף" על אף שאין במקרא עדות למשיח שני, אבל ברור שהבינו שישעיהו מדבר בפרק נ"ג של נבואתו על המשיח. פרשנות רבנית מאוחרת יותר העדיפה לייחס את הדברים לעם ישראל, וזאת בניסיון כושל למצוא מענה לפרשנות המשיחית והנוצרית על חשבון נאמנותם לכתוב עצמו. עלינו לקרוא את הפרק בלי דעה קדומה ולהבין פשוטו כמשמעו. אין לפרש אותו במטרה להתגונן מדעותיהם של אחרים אלא על סמך תוכן הדברים עצמם. נקודת הראות היהודית המסורתית והקדומה מתאימה יותר לנאמר וזו רואה בפרק תיאור של המשיח, הסובל בעד חטאי ישראל והאנושות. הרבנים טוענים שפרק נ"ג בספר ישעיהו הנביא הוא על עם ישראל, במאמר זה נוכיח כי על פי הטקסט של פרק נ"ג בישעיהו ועל פי ההיגיון הבריא, אין אפשרות שהפרק מדבר על עם ישראל. היות והטקסט מדבר באופן ברור על מישהו יחיד, וגם על פי פירושיהם של רבים מחכמינו ורבנינו במשך השנים, מדובר במשיח. במשך אלף השנים האחרונות, הפירוש הרווח בין רבים מהיהודים הדתיים הוא שישעיהו נ"ג מדבר על עם ישראל, אך אין זה הפירוש היחיד עליו מסכימה היהדות, ואין זה הפירוש של רבני התלמוד. התרגומים הירושלמים מייחסים את הפרק למשיח, ומתארים אותו כמלך הלוחם והמנצח במידה כזאת שמשמעות של כמה מפסוקי המפתח מתעוותים לגמרי, בעוד שהתלמוד מפרש באופן כללי את הפרק כמתייחס למשיח, או לדמויות מפתח כמו משה ופנחס, או לצדיקים. שים לב שסעדיה גאון, מנהיג רבני בעל השפעה שחי במאה התשע עשרה, מפרש שישעיהו נ"ג מדבר על ירמיהו. כך שכמעט ללא יוצא מהכלל, המקורות המסורתיים היהודים הקדומים – ולכן המקורות הסמכותיים ביותר ביהדות, מייחסים בפירושיהם את הפסוקים בישעיהו נ"ב 13- נ"ג 12 למישהו יחיד, ובכמה מקרים מייחסים אותם למשיח. מסקנה זו מאוד משמעותית. נכון שפרשנים גדולים כמו רש"י אבן עזרא והרד"ק פרשו שהפרק הנ"ל מדבר על עם ישראל, פרשנים אחרים, גדולים אף הם, כמו משה בן נחום (הרמב"ן), שנטה ללכת בעקבות המסורת העתיקה יותר ואימץ את הפירוש של רבני התלמוד שמדובר במשיח ( פירוש זה ניתן למצוא במדרש, למרות שהאמין שבפשט של הטקסט ניתן לפרש במובן הלאומי). רבי משה אלשיך (דרשן ופוסק שחי וכתב במאה השש עשרה) חזר מספר פעמים על הערתו שרבנינו פרשו את הפרק כמתייחס למשיח, ולכן טוב אם נעשה כמוהם ונסכים עם טענתם שכול הרבנים מסכימים עם ההתייחסות של הטקסט למשיח, למרות העובדה שרש"י, אבן עזרא והרד"ק התנגדו לפירוש זה. מעניינת העובדה שרק רבנים שחיו בתקופה שלאחר בואו של ישוע לעולם, החליטו לפרש מחדש את הפרק כלא על המשיח, לא כך? האם ייתכן שרבי אלשיך ופרשנים בני זמנו הגיעו למסקנתם כי הטקסט מצביע בבירור על כך? גם בזוהר ניתן למצוא את הפירוש המשיחי לישעיהו נ"ג כמו במדרשים מאוחרים יותר. לכן ברור שיש במסורת היהודית, לאורך תקופה של כאלפיים שנה שפע של פירושים השונים מהטענה של הרבנים המודרניים. התנועה החסידית של חב"ד מייחסת את ישעיהו נ"ג לרבם הדגול מלובביץ, מנחם שניאורסון. ברור שלתלמידיו וחסידיו של הרבי מלובביץ אין כול בעיה לייחס את הנבואה בפרק הנ"ל למישהו יחיד (בניגוד לכלל עם ישראל), ובכך הם ממשיכים במסורת היהודית העתיקה שמייחסת את הנבואה בישעיהו נ"ג לאדם אחד יחיד . יש חשיבות רבה לכול הדברים הללו כאשר אתה נוכח שחלקים מישעיהו נ"ב 13-נ"ג 12 מצוטטים בכמה מקומות בכתבי הברית החדשה, וניתן לטעון שהקטע הנ"ל בכללו נחשב לנבואה הברורה ביותר בתנ"ך על ישוע. לאור העובדה שפירושים וטיעונים של האמונה המשיחית בישוע נתנו לנבואה חשיבות כה רבה, עמדו כנראה רבני התלמוד ותלמידיהם בפני פיתוי רב לפרש את הקטע כמתייחס לעם ישראל ולא למשיח (או כול אדם יחיד אחר). עם זאת אין תיעוד במקורות היהודיים המסורתיים שפרשני התלמוד ייחסו את הנבואה לעם ישראל במשך כמעט אלף שנה, וגם לאחר מכן לא כול הפרשנים הסכימו שהנבואה מתייחסת לכלל עם ישראל. מנהיג משיחי מלומד מהמאה השנייה בשם אוריג'אן, כתב שכמה מהמנהיגים היהודים של זמנו פרשו את ישעיהו נ"ג כמתייחס לעם ישראל ולא למשיח. במילים אחרות, בכמה חוגים של היהדות (לא משיחית) התהלכו פירושים כאלה עוד לפני שהתלמוד הושלם. אך הם לא החזיקו מעמד. ידעו שיש פירוש כזה, אך הם לא הכו שורש באף אחד מכתבי המקורות הרבניים עד המאה האחת עשרה. יש חשיבות לעובדה הזאת. בכול זאת, השורה התחתונה היא הפסוקים עצמם, ובדיקה מדוקדקת וזהירה של ההוכחות מבהירה שהפסוקים בישעיהו נב 13-נג 12 לא יכולים להתייחס לכלל עם ישראל, ולהלן הסיבות לכך: 1. לאורך כל הפסוקים בישעיהו נ"ב 13-נ"ג 12, דמותו של עבד ה' היא של צדיק תמים, מושפל ומעונה, מבוזה ודחוי (לפני הסוף שבו הוא מפואר ומרומם). דמות כזו אינה יכולה להיות עם ישראל, או היהודים, אלא אם כן התורה אינה האמת. כי בתורה כתוב בפסוקים רבים שאם כעם נהיה קדושים וצדיקים בפני אלוהים, נהיה הראש ולא הזנב, נהיה מרוממים ולא מושפלים, נהיה מבורכים ולא מדוכאים, נהיה מקובלים ולא דחויים. הדברים הללו ברורים מעל לכול ספק, כפי שדבר אלוהים מסביר בויקרא כ"ו ובדברים כ"ח בפרטי פרטים. אין מצב שקורא בלתי משוחד יכול להתנגד למסקנה שמגיעים אליה לאחר קריאת הפסוקים הללו (שאינם עומדים בפני עצמם אלא מסכמים את הנלמד לאורך כול התורה): אם כל בני ישראל היו ועודם אנשים צדיקים וקדושים, על פי תיאור עבד ה' בפרק ישעיהו נ"ג, לא היה מצבם כפי שהוא כיום – עם סובל ודחוי – הנחשב למקולל. אשר רק בגלל חסדו של אלוהים שהבטיח שלעולם לא ייטוש את עמו, ולא בגלל צדקתו, עם ישראל עדיין קיים ומשגשג בארצו. 2. רק כאשר העם שלנו (או ליתר דיוק הרוב המכריע) חטא (ובכך הפך למתנגד לאלוהים ומשרתיו/עבדיו) יכול היה אדם צדיק כמו ירמיהו או אחד הנביאים התנכיים, (או שארית פליטה של צדיקים מעטים כמו במקרה של המאמינים בימי אליהו) לסבול בגלל צדיקותו, כי אנשים כאלה הלכו נגד הזרם של רוב העם שדחה את אלוהים ואת חוקיו ומצוותיו. אך המחשבה שהעם ככלל הוא עם צדיק תמים שסבל בגלל צדיקותו לא תעלה על הדעת מבחינת ההיבט של התורה. הסבל, הכלימה והבושה, המוות הייסורים, גירוש ועינויים של עם ישראל קדוש – ההולך כשה לטבח על לא עוול בכפו – יהיו הפרת הברית שאלוהים כרת עם ישראל בצאתם ממצרים, כי כתוב בתורה באופן מפורש שהברכות והקללות שיבוא על עם ישראל כתוצאה מקיום הברית (או אי קיומה) יתרחשו בעולם הזה קודם ולא בעולם הבא. במונחים של האמונה המשיחית, הפרת הברית בצורה כזאת מצד אלוהים תהיה דומה לישוע שייקח מאמין אמיתי (שעל פי האמונה מקבל סליחת חטאים בדמו של ישוע וזוכה לחיי נצח בגן עדן) וידון אותו לגיהינום. אך על פי פירוש הרבנים (שלדעתם ישעיהו נב 14 מתייחס לעם ישראל ולא לאדם יחיד), אלוהים בכבודו ובעצמו (קרא בישעיהו נג פסוק 10,) יגרום לכך שעם ישראל הצדיק והצייתן יובל כשה לטבח על ידי הגויים מידה כזאת שלא יהיה לו תואר ומראה, כפי שהנביא מתאר בפרק הנ"ל. פשוט מאוד, זה דבר בלתי אפשרי. 2. על פי ישעיהו נ"ב 13-15, עבד ה' אמנם עובר סבל וייסורים נוראים ואין לו תואר או מראה נאה לעין, אך בסופו של דבר הוא ירומם ויתפאר, עד כדי כך שמלכים יעמדו בפניו בהדרת כבוד וישתחוו בפניו. תיאור זה של עבד ה' מתאים להפליא לישוע המשיח, המוערץ ומכובד על ידי מלכים ומנהיגים ברחבי העולם. לא כן עם ישראל, הוא לא קיבל יחס כזה של כבוד והערצה או מעמד כה רם ונישא – עמי העולם אינם משתחווים בפניו (האנטישמיות בעולם רק הולכת וגואה). כך שלא רק שהפסוקים הראשונים בהם מתואר עבד ה' סובל ומת עבור חטאי העם אינם מתאימים לכלל עם ישראל, גם הפסוקים הבאים, בהם מתואר שהוא מרומם ומוערץ, אינם מתאים לכלל עם ישראל. אך לא ניתן להבין מהפסוקים הבאים אחריהם שאלה דברים שמלכים אומרים. כיצד יכולים אותם המלכים להכריז על התפעלותם אם דבר כזה בכלל לא קרה? 3. הנביא ישעיהו מציג את עבד ה' כדמות צדיקה לגמרי וללא חטא. על פי מתנגדי האמונה המשיחית, דמות זו היא של עם ישראל. אך מתי היה כלל עם ישראל כזה? מתי והיכן מתעדים פסוקי התנ"ך ואפילו ספרי ההיסטוריה של עמנו תקופה בה עם ישראל היה צדיק תמים ללא מרמה בפיו וללא מעשי אלימות (כמתואר בישעיהו נג 9), מתי היינו שקטים כמו כבשים שמובלים לטבח (פסוק 7)? את איזה דור אפשר לכנות "עבד ה' הצדיק" (פסוק 11)? אך אם הפירוש המייחס את הפסוקים הללו לכלל עם ישראל נכון, על כל עם ישראל להיות עם צדיק.אין נקודה בהיסטוריה שכך היה. ייתכן שזו הסיבה שמוצאים בתלמוד את הפסוק הקרוב ביותר לפירוש זה ב"ברכות" דף ה׳ עמוד א׳: "כל שהקב״ה חפץ בו מדכאו ביסורין…הרי שהפסוקים שבהם מתברך ״עבד ה״ בישעיהו נג׳ מתפרשים על כל יחידי בישראל" … שמתייחס לצדיקים מבין יחידיי ישראל. שים לב שעבד ה' לא נהרג בגלל אשמתו אלא בגלל אשמתם של אחרים (ישעיהו נג 4, 8). העבד לא היה אשם! האנשים האחרים חטאו, פשעו וסטו מדרך הישר (פסוקים 5-6). לא כן עבד ה'! הוא קיבל על עצמו את חטאי הרבים, אך הוא עצמו היה ללא חטא (פסוק 12). התיאור הזה תואם להפליא את ישוע. אך בשום פנים ואופן אינו תואם ומתאר את עם ישראל (או באותה מידה כול עם אחר). 4. על פי ישעיהו נ"ג 4-6 ו-12, עבד ה' הסובל הביא מרפא לאנשים. אנו חטאנו, והוא סבל, ועל ידי סבלו הוא סיפק את הישועה וסליחת חטאים, חסד ומרפא. אין מצב שניתן לייחס את כול אלה לסבל והייסורים שעברו על עם ישראל, כי הסבל שעבר על עמנו לא הביא מרפא לאותם העמים שגרמו לנו את הסבל והייסורים הללו. נהפוך הוא, העמים הללו שהתקיפו אותנו כעם, הענישו אותנו ועינו אותנו, נענשו אף הם על ידי אלוהים על שהחמירו במעשיהם. בניגוד גמור לנאמר כאן על עם ישראל, כאשר המשיח גסס על העץ, הוא התפלל אל אביו שבשמים עבור אלה שצלבו אותו ואמר, "אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה שהם עושים" (לוקס כג 34), והסביר לתלמידיו לפני שהלך אל מותו שגופו נשבר ודמו נשפך כ"כופר בעד רבים" (מרקוס י 45). הוא מת בעד עולם חוטא. הוא מת כדי שאנו נחייה.כל אלה שבאמת ובתמים שמו את מבטחם בו קיבלו סליחת חטאים ומהפך בחייהם על ידי הכוח שבמותו ותקומתו מהמתים. ושוב נשאלת השאלה, מתי מילא עם ישראל את התנאים הנ"ל? כיצד ניתן באמת לייחס את ישעיהו נ"ג לכלל עם ישראל? התשובה לכך כבר נעשית ברורה: לא ניתן לייחס את ישעיהו נ"ג לכלל עם ישראל אלא ליחיד שהוא צדיק תמים ומייצג את העם – ישוע, המשיח והמלך שלנו. ייתכן שתאמר בשלב זה שיש לך עדיין בעיה עם הטענה שלי, היות ולא הזכרתי את המזמור בתהילים מד, כי בפסוקים של המזמור הזה יש תיאור של עם ישראל הצדיק שלעתים סובל סבל רב מידיהם של אויביו. אתה חושב שעובדה זו סותרת את הנקודות העיקריות שהעליתי בטיעוניי, ותומכת בעמדה שלך שהנבואה בישעיהו נג מתייחסת לעם ישראל הצדיק שסבל השפלות וכאבים מידיהם של האויבים שדיכאו אותו. במבט ראשון, נראה שמזמור מד אכן תומך בתיאוריה שלך, כי הוא מתאר בפרוטרוט את הסבל הנורא שעבר על העם – נדחה על ידי אלוהים, נשדד על ידי אויביו, נהרס על ידי עמים רבים, נדכא, נלעג, ובויש, הושפל עד עפר – ואז כתוב במפורש: "כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ, וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ; וְלֹא-שִׁקַּרְנוּ, בִּבְרִיתֶךָ. לֹא-נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ; וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ, מִנִּי אָרְחֶךָ. כִּי דִכִּיתָנוּ, בִּמְקוֹם תַּנִּים; וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת. אִם-שָׁכַחְנוּ, שֵׁם אֱלֹהֵינוּ; וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ, לְאֵל זָר. הֲלֹא אֱלֹהִים, יַחֲקָר-זֹאת: כִּי-הוּא יֹדֵעַ, תַּעֲלֻמוֹת לֵב. כִּי-עָלֶיךָ, הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם; נֶחְשַׁבְנוּ, כְּצֹאן טִבְחָה." תהילים מ"ד 18-23. אכן, כמה מהפסוקים מהמזמור הנ"ל מצוטטים  בלימוד מרגש על השואה, במיוחד פסוק 18, " כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ, וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ; וְלֹא-שִׁקַּרְנוּ, בִּבְרִיתֶךָ." האם אפשר להבין מכך שהעם היהודי היה עם צדיק והולך אחרי אלוהים, ובכול זאת נענש על ידי אלוהים בכך שהובס ונהרס על ידי אויביו? בהחלט שלא! כפי שהדגשתי קודם, אם יעשה זאת, יבטל אלוהים את הבטחתו בתורה ויהיה מנוגד לחלוטין לפסוקים הבסיסים של הברית שלו עם עמו ישראל (במיוחד בויקרא כ"ו ובדברים כ"ח) בהם הוא מציג את התנאים לברית: אם עם ישראל כעם יציית לכול התורה וילך בדרך של אלוהים, כול הברכות יבואו עליו. אך אם העם לא יעשה את כול הכתוב בתורה ולא ילך בדרך של אלוהים, כול הקללות יבואו עליו. לכן, אם אתה חושב שאתה קורא את הפסוקים בתהילים מד בצורה נכונה, ומבין מתוכם שהציות של כלל העם הביא עליו את המשפט והעונש של אלוהים, הדבר אינו אפשרי. "אך מה בנוגע לפסוקים בישעיהו נב 3-5," אתה אומר, "האומרים במפורש שהעם היהודי נמכר לגלות על לא עוול בכפו. והפסוקים הללו הם שבאים בדיוק לפני הקטע של ישעיהו נג המדבר על עבד ה' הסובל!" בישעיהו נב 3-5 כתוב: כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם; וְלֹא בְכֶסֶף, תִּגָּאֵלוּ. כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, מִצְרַיִם יָרַד-עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם; וְאַשּׁוּר, בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ. וְעַתָּה מַה-לִּי-פֹה נְאֻם-יְהוָה, כִּי-לֻקַּח עַמִּי חִנָּם; מֹשְׁלָו יְהֵילִילוּ נְאֻם-יְהוָה, וְתָמִיד כָּל-הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ." האם הפסוקים הללו מציינים שעם ישראל סבל על לא עוול בכפו? ברור שלא. המילה "חינם" פירושה כאן ללא מחיר, וללא סיבה. המילה חינם היא לפעמים ללא סיבה (ראה איוב ט 17, תהילים לה 7), ולפעמים ללא תועלת (משלי א 17) או בלי לקבל פיצוי (בראשית כט 15). בנוגע למילה אפס, כלום, אין בפסוקים פה קשר מוסרי למובן של חינם (לדוגמה בישעיהו ה 8, אפס מקום, שום מקום). ובכן כיצד אפשר להיות בטוחים שיודעים איך להבין את המילים הללו? הטקסט אומר זאת במפורש: כפי שציטטנו, המילים הן במובן של "חינם אין כסף" ללא תמורה," ככתוב בפסוק 3, "חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם; וְלֹא בְכֶסֶף, תִּגָּאֵלוּ," אותו הנושא גם מופיע גם בפסוקים 4-5, כפי שציטטנו למעלה. כמו כן מציין ישעיהו בפרק אחר שעם ישראל "נמכר בגלל חטאיו." כך מבאר הנביא את הסיבה שבגללה עם ישראל סובל; "הֵן בַּעֲו‍ֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם, וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם." (ישעיהו נ 1) אפילו התלמוד מפרש ש"בעונותינו שרבו יצאו מהם" )סנדהדרין בבלי צז/ב) ו"אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר (ישעיהו נב) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. חנם נמכרתם <בעבודת כוכבים> {בעבודה זרה} ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים" (סנהדרין בבלי צז/ב). לכן התלמוד אומר שבני ישראל הוגלו בגלל חטאיהם ולא סתם ללא כול סיבה. כמו כן שים לב שישעיהו נב 4 מפרט בפירוש את מעשיהם של האשורים כלפי היהודים. ובישעיהו י 6 אלוהים אומר שאותם האשורים הם "שֵׁבֶט אַפִּי; וּמַטֶּה-הוּא בְיָדָם, זַעְמִי. בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ, וְעַל-עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ…" (ישעיהו י 5,6) לכן, לא נכון שבני עמנו סבלו והוגלו מארצם ללא סיבה; אלא ללא פיצוי. פסוקים רבים בתנ"ך מלמדים את אותו הדבר. ובכן, כיצד ניתן להבין את מזמור מד? פשוט מאוד, זו תפילה של שארית פליטה צדיקה בעד העם החוטא. אלה הצדיקים של אלוהים מבני העם ה"עומדים בפרץ" עבור החוטאים נגד אלוהים מבני העם. כאשר כלל העם המשיכו בחטאיהם, אלוהים שפט והעניש את כול העם, אלה מבין העם שכן עשו את הישר בעיני אלוהים סבלו יחד עם אחיהם ואחיותיהם החוטאים שסרו מדרך ה' (איכה ב 1-12). חטאי העם ברמה הלאומית אמללו את חייו של כול אחד מבני העם באותה מידה. לכן במזמור מד המיעוט הסובל של אנשי השם מפגיעים בעד הרוב הסובל שאינו הולך בדרכי אלוהים. כמו כן, עקב טבעו של העם היהודי שמאמין ש"כול ישראל ערבים זה לזה," – שהם גוף אחד, קהילה אחת, ושכול אחד קשור קשר הדוק לשני, לטוב או לרע – מיעוט הצדיקים מבין העם שראו כיצד רוב עמם החוטא נהרס, התפללו עבורם באותה מידה שהתפללו עבור עצמם. בדרך כלל בתנ"ך הצדיקים המפגיעים הזדהו עם החוטאים מבין העם והכלילו את עצמם איתם בתפילותיהם. דוגמא לכך הוא דניאל, כפי שהוא מתפלל (דניאל ט פסוקים 5-8): "חָטָאנוּ וְעָוִינוּ, והרשענו (הִרְשַׁעְנוּ) וּמָרָדְנוּ; וְסוֹר מִמִּצְו‍ֹתֶךָ, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ. וְלֹא שָׁמַעְנוּ, אֶל-עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּשִׁמְךָ, אֶל-מְלָכֵינוּ שָׂרֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ–וְאֶל, כָּל-עַם הָאָרֶץ. לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה; לְאִישׁ יְהוּדָה, וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, וּלְכָל-יִשְׂרָאֵל הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכָל-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בָךְ. יְהוָה, לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים, לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ, וְלַאֲבֹתֵינוּ: אֲשֶׁר חָטָאנוּ, לָךְ." דניאל עצמו היה צדיק, אך בכול זאת התוודה על כול החטאים שעמו חטא נגד אלוהים כאילו היו אלה חטאיו, הוא הכליל את עצמו כשאמר "אנו" ו"שלנו" במקום "הם" ו"שלהם" (כמו כן קרא בנחמיה א 4- 7, ועזרא ט 1-15). בתהילים מד מביאים המיעוט של אנשי השם את תחינותיהם בפני אלוהים על סמך צדיקותם. הם זועקים אליו לחסד עבור כול העם בגלל נאמנותם לאלוהים (או לפחות שישפוך את חסדו עליהם בגלל נאמנותם אליו). זה הפירוש ההגיוני היחיד לאור מה שהתנ"ך מלמד על הנושא של חטאי העם והעדות ההיסטורית לאורך כול התנ"ך על תוצאות החטא של העם; אם וכאשר עם ישראל יציית לאלוהים הוא יבורך, בעוד שאם וכאשר הוא לא יציית, אלוהים ישפוט ויעניש אותו. יתר על כך, עיקרון זה שופך אור על הכוח המפגיע של המשיח, כפי שמתואר בישעיהו נג, וכמו כן מסביר את כתבי הברית החדשה: דרך הצדיקות המושלמת שלו, המשיח יכול היה לכפר גם על חוטאים ועל הצדיקים (הלא מושלמים) (ישעיהו נג 11, אל הרומים ה 15-21). לא ניתן לאמור זאת אפילו על המיעוט הצדיק כביכול מבין העם. נכון שכתוב בתנ"ך שיש בכול דור יחידים בקרב העם המכונים צדיקים שהולכים אחרי אלוהים – אך הם אף פעם לא הרוב של העם אלא המיעוט. והיחידים הללו הלכו לעתים קרובות נגד הזרם של החברה החוטאת והממסד הדתי המושחת. לי אין בעיה עם שארית המיעוט הצדיק. הבעיה עולה כאשר מנסים להציג את היחידים הללו של המיעוט הצדיק כגוף שלם של העם, כפי שנדרש מהכתוב בפרק נג בישעיהו. במציאות, אין ל"מיעוט" הזה מקרב העם היסטוריה ולא ניתן לתאר אותו במילים כמו:"וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה" (ישעיהו נג 2), כי ה"מיעוט" הצדיק" אינו גוף שהתחיל לצמוח באיזו שהיא נקודה מסוימת. כמו כן כשמדברים על שתיקתו של עבד ה' כמו שה נכנע בסבלו כמתייחס למיעוט הצדיק, הרי שמיעוט זה לא היה שקט ולעיתים קרובות היה מתנגד פעיל נגד הרוב החוטא ואפילו הוביל תנועת מרד נגד שלטונות זרים שדיכאו את העם (כפי שעשו המכבים במאה השניה לפני הספירה). כך שהמיעוט הצדיק לא מילא את הנבואה. וגם את החלק האחרון שלה שבסופו של דבר עבד ה' הועלה לרמה גבוהה של הוד והדר שמלכים באו להשתחוות בפניו ביראת כבוד. פשוט מאוד, הנביא ישעיהו מתאר בפרק נג אדם ממשי, לא איזו קבוצה אבסטרקטית שבקושי ניתן לזהות את האנשים שבה. כאשר קוראים כמה מפרושי רש"י לישעיהו 53 הם מתאימים יותר לישוע, המשיח שלנו מאשר למיעוט הצדיק. כאשר אתה קורא את הפסוקים הללו, שאל את עצמך, את מי הכתוב מתאר? (כניסוי מאיר עיניים, נסה להשתמש במילה "ישוע" במקום במילה "ישראל"). בישעיהו נג פסוק 4, אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, המילה אכן שמופיעה גם בפסוקים הבאים היא למעשה אך. זאת אומרת, אך הוא סבל לא בגלל המצב הירוד הרוחני והמוסרי שלו, אלא הוכה וכאב כדי שכול העמים יקבלו כפרה יחד עם סבלו של עם ישראל, אך הוא מַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם (נשא על עצמו את החוליים שמגיעים לכולנו,) אך אֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה, למרות שלא היה כזה, אך הוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו…(פסוק 5) הוא סבל כול זאת כדי שאנו נהנה מחיי רווה, ושלכולנו בעולם יהיה שלום. (פסוק 11) …ַעֲו‍ֹנֹתָם, הוּא יִסְבֹּל. באותו דרך שכתוב בתורה (במדבר יח 1)… אַתָּה (אהרון הכוהן) וּבָנֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת-עֲו‍ֹן הַמִּקְדָּשׁ. בישעיהו נג פסוק 12…וְאֶת-פֹּשְׁעִים נִמְנָה; הוא עבר סבל וייסורים כאילו שבעצמו חטא, כול זאת בגלל חטאיהם של אחרים (כולל שלנו מעם ישראל,) הוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא. וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ – על ידי סבלותיו למענם, הטוב של אלוהים יכול לבוא על העולם. ושוב אני שואל, את מי מתארים הפסוקים והמעשים הללו? ישנם רבנים מודרניים הטוענים כי יש לפרש את ישעיהו פרק נ"ג כמדבר על עם ישראל, ולא על המשיח. אבל הפירוש הקדום ביותר המייחס את ישעיהו נ"ג לעם ישראל מופיע במאה השנייה לספירה ממקור משיחי המשחזר שיחה בין מאמין משיחי לא יהודי לבין כמה מורים יהודיים שלא האמינו בישוע. אולם חוץ מקטע אחד במדרש רבה, (שם חלק מפסוק אחד מייחס את הפרק למיעוט הצדיק של העם) זיהוי מסוים של הפרק עם ישראל לא מופיע בכול כתבי הרבנים עד לכמעט אלף שנה לאחר תקופתו של ישוע עלי אדמות. (במילים אחרות, לא נמצא בתלמוד, בתרגומים, או בכול המדרשים.) לכן, הפירוש של ישעיהו פרק נ"ג המייחס אותו לעם ישראל לא יכול להיחשב לפירוש המקובל (או הקדום) של הרבנים, ולכן גם לא של היהודי המסורתי, וזה מה שבאמת חשוב. אין פה כל דבר קשה להבנה, ההוכחות ידועות ופתוחות לכול, וניתן למצוא אותן לאורך כול מאות השנים. להלן מידע ממקורות הרבנים: תרגום יונתן מייחס את ישעיהו נב 13-נג 12 (למען הפשטות נכנה את הקטע ישעיהו נג) למשיח, למרות העובדה שב"תרגום" הם משנים את הכתוב לחלוטין, במיוחד הפסוקים שמתארים בבירור את ייסוריו של עבד ה' היחיד כדי שיראה כאילו מדובר בייסורי עם שלם. כנראה שהסיבה לכך היא שהפירוש שמייחס את הקטע למשיח היה נפוץ בתקופה שכתבו את התרגום, אף על פי שהיה פשוט יותר לא להוסיף כלל את ההתייחסות הברורה למשיח (ישעיהו נב 13) מאשר לשנות לגמרי את הפסוקים שיכולים להיראות כסותרים את התפקיד הצפוי של המשיח. התלמוד מייחס פסוקים שונים בקטע הנ"ל ליחידים "צדיקים" מתוך עם ישראל (כולל המשיח), אך אף לא פעם אחת מייחס אותו לכלל עם ישראל. התלמוד הירושלמי (שקלים ה א) מייחס את ישעיהו נג 12 לרבי עקיבא, בעוד שהתלמוד הבבלי מייחס את ישעיהו נג 4 למשיח בסנהדרין צח ב, את ישעיהו נג 10 לצדיקים באופן כללי בברכות ה א, ואת ישעיהו נג 12 למשה בסוטה יד א. מדרש רבה מייחס את ישעיהו נג 5 למשיח (רות רבה פרשה ה ו'), בעוד שהפירוש שמייחס את ישעיהו נג לעם ישראל בגלות מופיע במדרש רבה – חומש במדבר פרשה יג ב'. זהו הפירוש האחרון, המופיע שם בהקשר לשיר השירים ה 1, בפעם האחת ויחידה בתקופת אלף השנים הראשונות של כתבי הרבנים בה מייחסים איזה שהוא חלק מהפסוקים בישעיהו נג לעם ישראל. שם כתוב, "לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות, כמה דתימא (ישעיה נג, יב): תחת אשר הערה למות נפשו…") ילקוט שמעוני שהוא לקט מדרשים קדומים על התנ"ך, שנחתם בערך במאה ה-14), מייחס את ישעיהו נב 13 למשיח, ואומר: "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור – זה מלך המשיח. ולמה קרא אותו הר הגדול? שהוא גדול מן האבות, שנאמר: הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד. ירום – מן אברהם, שאמר: הרימותי ידי אל ה'. ונשא – מן משה, בו: שאהו בחיקך. וגבה – ממלאכי השרת, שכתוב בהם: וגביהן וגובה להם ויראה להם." שנאמר (פרוש ילקוט ילקוט שמעוני זכריה ד ז) ישעיהו נג 5 מתייחס ל"מלך המשיח" הסובל, בעוד ישעיהו נג 5 מתייחס למשה, כפי שרואים בקטעי התלמוד למעלה. אם נחזור על הכתוב למעלה מהתלמוד, נראה בבירור שכתבי הרבנים הקדומים, שהם מקורות הסמכות הדת היהודית, כמעט תמיד מייחסים את ישעיהו נג למישהו יחיד ולא לכלל עם ישראל או לקבוצה הדתית מתוך העם, ואותו אדם יחיד הוא בדרך כלל המשיח. שוב אני מדגיש עד כמה חשוב הדבר ליהודי המסורתי, ועד כמה חשוב שאדגיש שוב שמידע זה הוסתר על ידי מפרשים שבאו בשנים שלאחר מכן: הפירוש שמייחס את ישעיהו נג למשיח היה מקובל על רוב הרבנים הקדומים! רבי סעדיה גאון, המנהיג היהודי הדגול מבבל במאה התשיעית, אף על פי שלא פרש את הפרק כמתייחס למשיח, עדיין פרש אותו כמתייחס לאדם יחיד כשהסביר שהוא מתייחס לירמיהו. לכן, אם היה מקובל אז לייחס את הפרק לעם ישראל, הרב סעדיה גאון היה מאשר זאת, במיוחד היות והדבר היה עוזר לו בוויכוחים נגד הנצרות של זמנו. הפעם הראשונה שרב בעל סמכות בדת היהודית פרש שהפרק מתייחס לעם ישראל הייתה על ידי רש"י (במאה ה-11), וגם זאת בהתייחסות למיעוט ה"צדיק" של העם. לכן אין פלא שרבי אבן עזרא (מהמאה ה-12) שגם הוא פרש את ישעיהו נג כמתייחס לעם ישראל, מתחיל את פירושו של הקטע מישעיהו נב 12 עם הערה ש"הנה ישכיל עבדי, זאת הפרשה קשה מאד." אך כאשר קוראים את הקטע עם ההבנה שהוא מתייחס לישוע, היא לא פרשה קשה בכלל אלא ברורה להפליא ואף נותנת הרגשה לקורא שהיא נכתבה לאחר מותו ותקומתו של ישוע. למרות העובדה שרש"י, אבן עזרא, הרב"ק (רבנים דגולים מהמאה ה-11 עד המאה ה-13) ואחרים שטענו שהפרק מיוחס לעם ישראל ולא לנביא עצמו או למשיח, פרשנים יהודים אחרים, אפילו בימינו, עדיין טוענים שעבד ה' בישעיהו נג הוא המשיח. ההתייחסות הקדומה ביותר של הפרק לעם ישראל מופיעה דווקא במקור לא יהודי, בתיעוד פולמוס (Contra Celsum) שנכתב על ידי מאמין משיחי מלומד מהמאה השנייה בשם אוריג'ן. במאמרו מתעד אוריג'ן את הויכוח שהיה לו פעם עם יהודי מלומד אחד, שטען שפרק נג בישעיהו מתייחס לסבלותיו של עם ישראל, המפוזר בגלות בארצות שונות, במושגים של אדם יחיד כדי שלא יתבולל בין הגויים. לכן הנביא אומר ש"לא תואר לו ולא הדר ונראהו" (ישעיהו נג 2) ו"כי אשר סופר להם ראו" (ישעיהו נב 15) והמושג "איש מכאובות." (ישעיהו נג 2) בתשובה לטענתו של היהודי המלומד שהפסוקים הללו מתייחסים לכלל עם ישראל, כתב אוריג'ן בתיעודו שהטענות הרבות באותו הויכוח כדי להוכיח שאותם הפסוקים בנבואתו של ישעיהו אומנם מדברים על אדם יחיד, אך שהם מתייחסים לעם שלם אינן נכונות. בטענתו הנגדית של אוריג'ן הוא שואל את היהודי, מיהו אותו אדם (עבד ה') שנשא על עצמו את חטאינו, סבל כאבים נוראים בעדנו, וכול אלה כי הוא היה "מחולל מפשעינו ומדוכא מעוונותינו ובחבורתו נרפא לנו." (ישעיהו נג 3,4) הרי מסתבר שהם אלה שחטאו ושבחבורתו של המושיע נרפא להם (באם הם מהעם היהודי או מהגויים שהתגיירו). הוא מדגיש את המילים של הנביא שמנבא מהשראת רוח הקודש "כי נגזר מארץ החיים מפשע עמי נגע למו" (ה' אומר שבגלל פשעי עמו אותו עבד ה' נפגע ומת, ישעיהו נג 8). לכן אם עמו של אלוהים הוא נושא הנבואה, אותו אדם יחיד שנאמר עליו שהלך אל מותו בגלל חטאיו של עם אלוהים אינו יכול להיות העם עצמו אלא מישהו אחר מתוך העם של אלוהים. ואותו אדם אינו אלא המשיח ישוע, שבחבורתו נרפאים אלה מהעם שמאמינים בו, כאשר "בטל את שטר החוב אשר היה נגדנו עד תומו והסירו בתקעו אותו בצלב. ובהפשיטו את עצמת הרשויות והשררות (ששלטו בנו), הציגן לראווה בתהלוכת נצחונו, ניצחון שהשיג בו. (אל הקולוסים ב 14-15) ### **ההקשר של פרקים נ"ב ונ"ד** הנביא חזה בעתיד המזהיר של ישראל ובפועלו של המשיח על רקע סוף גלות בבל. אך ההקשר הרבה יותר רחב – ומתחיל בישעיהו מ. מדובר בהתחלה חדשה עבור ישראל, יצירה חדשה, ויציאה המונית חדשה מהגלות, כאשר כול אומות העולם יראו בסופו של דבר את הדר כבודו של אלוהים. האירועים שהנביא ישעיהו חוזה בפרק נג גדולים ורחבים יותר משובם של כארבעים וחמשה אלף יהודים מבבל במאה השישית לפני הספירה. בפרקים הללו בישעיהו, הגלות משמשת סמל לעבדות רוחנית של העם היהודי, בעוד ששובו מהגלות משמש כסמל לגאולתו. הנבואות הללו של הגאולה מגיעות לשיאן בנבואה המשיחית הנהדרת בישעיהו נב 13- נג 12 הנבואה בישעיהו נב 13- נג 12 היא אחת מהנבואות החשובות ביותר בכול התנ"ך, ולא תהיה זו הגזמה לאמור שיותר יהודים הגיעו לאמונה בישוע לאחר קריאה והבנת הפסוקים הללו מאשר לאחר קריאה והבנת כול פסוק אחר בתנ"ך. לקורא הבלתי משוחד, הפסוקים מדברים באופן ברור על מותו ותקומתו לחיים של עבד ה' שעשה זאת עבור בני עמו החוטאים. אותו עבד ה' הוא ישוע! לכן אין פלא שמתנגדי המשיח פיתחו טענות רבות לפירוש הזה של ישעיהו נג, כשהטענה הנפוצה ביותר שלהם היא שאותו עבד ה' הוא עם ישראל ולא המשיח (זאת אומרת שלטענתם הפירוש הוא שהפסוקים מדברים על עם שלם ולא על מישהו יחיד). מעניין שבתלמוד עצמו, בתרגומים, או במדרשים לא ניתן למצוא אפילו במקום אחד את הפירוש שלהם שעבד ה' בישעיהו נג הוא עם ישראל (במילים אחרות, בכול כתבי התורה שבעל פה הקלאסיים, היה זה רש"י, שחי במאה האחת עשרה לספירה שבפעם הראשונה העלה את הרעיון הזה.) העובדה הזאת אומרת משהו. כי במשך כמעט אלף שנה לאחר מותו של ישוע, אף לא רב אחד, אף לא מורה תלמוד אחד, אף לא חכם תורה אחד, הציע את הפירוש שישעיהו נג מדבר על עם ישראל (לעומת הפירוש שמדובר במישהו צדיק מתוך עם ישראל), למרות העובדה שהפסוקים הללו מישעיהו מצוטטים בכתבי הברית החדשה, ומאמינים משיחיים השתמשו בהם בוויכוחים עם יהודים לא מאמינים כדי להוכיח שמדובר בישוע המשיח. כעת נדון במענה לשתי שאלות חשובות מאוד: (1) בפרקים הקודמים ל-נג, בישעיהו מ עד נא, כאשר עבד ה' מוזכר שם, האם תמיד מדובר בעם ישראל ולא במישהו יחיד המייצג את ישראל? (2) האם פסוקי ההקשר לפני ואחרי הפסוקים הללו מדברים רק על גלות העם היהודי לבבל? עבד ה' מוזכר בסך הכול שבע עשרה פעמים בפרקים מ-נא בישעיהו, לפעמים בהתייחסות לעם ישראל ככלל (פרק מ 8-8, פעמיים בפרק מב 19, מג 10, ופעמיים בפרקים מד 21, מה 4, מח 20) ולפעמים בהתייחסות למישהו צדיק מהעם (פרק מט 3, 5-7, פרק נ 10). בכמה פסוקים לא ממש ברור אם מדובר בעם או ביחיד או קבוצה קטנה של צדיקים מתוך העם), למרות שסביר להניח שמדובר ביחיד (ישעיהו מב 1, מד 1-2).106 חשוב לציין שמבין כול הפסוקים הללו, ניתן לראות את ההתבטאות היותר אישית, ספציפית אל היחיד דווקא בפרק נב 13 ופרק נג 11, שהם הפסוקים שבערך פותחים ומסיימים את הנבואה הנהדרת הזאת. כאשר מסכמים את המידע שהצגנו כאן למעלה וקוראים את הפסוקים הכלולים בו, רואים משהו מאוד חשוב: הפסוקים שמייחסים את עבד ה' לעם ישראל מסתיימים בפרק מח 20, בעוד שהפסוקים שמייחסים את העבד למישהו יחיד נכנסים ללא ספק לפוקוס החל מישעיהו מט וממשיכים עד לסוף פרק נג. לכן, כאשר אנו מגיעים לפרק נב 13 הזרקור מאיר על מישהו יחיד ולא על עם שלם. התמונה נעשית ברורה יותר!  הבט בהוכחות קצת יותר לעומק. נכון שישנם פסוקים המייחסים את העבד לעם שלם בישעיהו פרקים מא עד מח. להלן כמה מהפסוקים שמייחסים את ה"עבד" לעם ישראל. - "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי. אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ." (ישעיהו מא 8-9) שים לב שהעבד פה מורכב מצאצאיו (רבים) של אברהם. - "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם-יְהוָה, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי:  לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ, כִּי-אֲנִי הוּא–לְפָנַי לֹא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה." (ישעיהו מג 10) אלוהים מדבר פה על עבדו שמורכב מעדיו (רבים) לפעמים אותו העבד אינו נענה לקריאתו של אלוהים עבורו: - "הַחֵרְשִׁים, שְׁמָעוּ; וְהַעִוְרִים, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. מִי עִוֵּר כִּי אִם-עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה. ראית (רָאוֹת) רַבּוֹת, וְלֹא תִשְׁמֹר; פָּקוֹחַ אָזְנַיִם, וְלֹא יִשְׁמָע." (ישעיהו מב 18-20) למעשה, העם היהודי יוצא לגלות בבל גם בהיותו עבד ה', וכעבד ה' הוא עדיין חרש ועיוור: " הוֹצִיא עַם-עִוֵּר, וְעֵינַיִם יֵשׁ; וְחֵרְשִׁים, וְאָזְנַיִם לָמוֹ." (ישעיהו מג 8). העבד הזה שונה מאוד מהעבד שעליו אמר אלוהים בפסוקים אחרים שהוא פוקח עיני עיוורים. הניגודים מאוד בולטים: - "הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא… אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם–לְאוֹר גּוֹיִם. לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ." (ישעיהו מב 1, 6-7) העבד בפסוקים הנ"ל צייתן וצדיק, הוא משחרר אסירים, ועל פי התרגומים הירושלמיים העבד הזה אינו אלא המשיח. רבי דוד קמחי – אחד מ"שלושת הגדולים" של הפרשנים היהודים של ימי הביניים – מאשר זאת בפירושו לפסוק בישעיהו מב 1; "הֵן עַבְדִּי…בְּחִירִי" כשהוא מייחס את העבד ל"מלך המשיח". הדמות הזאת של העבד מופיעה בצורה עוד יותר ברורה בישעיהו מט, ואף על פי שהוא מכונה שם ישראל, הוא נשלח לגאול את עם ישראל. אותו העבד הוא צדיק ומייצג את העם.109 וכמו העבד בישעיהו מב, הוא המשיח!110 • "שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק; יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי. וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה, בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי; וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר, בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי. וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה–יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי; אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה, וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) יֵאָסֵף; וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה, וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ. כֹּה אָמַר-יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה-נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים, מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ, שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ–לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן, קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ." (ישעיהו מט 1-7) על פי הפסוקים הבאים, העבד למעשה מוציא באופן על טבעי את העם משבי הגלות. כי גלות בבל מייצגת במימד הרוחני את שבי העם ויציאתו לגלות מאת אלוהים. שובם משבי הגלות הפיזית מסמלת את שובם מכול שבי אחר, לזמן של בריאת עם חדש. והעבד הוא שמוביל את היציאה לחירות החדשה הזאת, שהיא בצורה מסוימת אף גדולה יותר מהקודמות, ובכך הוא מתפקד כמאין משה חדש.כיצד נסביר את העובדה שהעבד מכונה ישראל בישעיהו מט 3, כאשר בעצם הכתוב מדבר על מישהו ולא על עם שלם? זוהי לא רק בעיה של האמונה המשיחית, היות ועל פי פירושם של שלושת הפרשנים היהודים הגדולים של ימי הביניים, העבד בישעיהו מט הוא מישהו יחיד (המכונה הנביא) ולא עַם. כך שגם עליהם להסביר מדוע העבד (מישהו יחיד) מכונה ישראל. אך אין זה מכשול כלל, על פי הפירוש של מצודת דוד, שהוא פירוש יהודי נוסף חשוב של ימי הביניים, "עבדי אתה. מזומן אתה לשליחותי כעבד לאדון: ישראל. הרי אתה \[הכוונה לנביא\] לפני ככל המון ישראל אשר אתפאר בך כמו בכולם." אם כך מדובר בנביא בישראל (כפי שפרשו זאת רבנים גדולים של ימי הביניים), על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במשיח ישראל, שגם מייצג וגם ממלא את הייעוד של עם ישראל? המובן הוא פשוט. עם ישראל נוכח מהו ייעודו ולאיזו מטרה נבחר דרך המלך הגדול והמנהיג הדגול ביותר שלו – המשיח; לכן, אין פלא שלפעמים מכנים את המשיח "ישראל." אין בכך כול בעיה. למעשה, כך מתחזק הקשר בין המשיח לעמו ישראל. ובכן, כיצד נחבר את כול הנ"ל עם ההקשר של הפסוקים בהם אנו דנים, ואשר מזכירים לעיתים תכופות את גלות בבל? אם הנביא מכריז על סוף הגלות ושחרור עם ישראל מהשבי שם, הגיוני לפרש שהעבד הוא העם כולו, כביכול לאמור, "הנה עבד ה', ישראל, יוצא משבי הגלות וחוזר לארץ המובטחת." אך אם הנביא מדבר רק על מישהו יחיד – על עצמו או על המשיח – ההתייחסות בכמה פסוקים לגלות אינו הגיוני. ובכול זאת, בכמה מהפסוקים בהם אנו דנים פה, הנביא משתמש בכך כרקע (כגון בישעיהו מח 20). נראה שזהו גם ההקשר בפסוקים המופעים לפני התחלת הפסוקים החשובים בישעיהו נב 13, זאת אומרת ישעיהו נב 11-12: " סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם, טָמֵא אַל-תִּגָּעוּ; צְאוּ מִתּוֹכָהּ–הִבָּרוּ, נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְהוָה. כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן:  כִּי-הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָה, וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל." האם אין זה מטבע הדברים שהפסוק הבא מיד אחרי הפסוקים הנ"ל ימשיך את אותו הנושא, זאת אומרת חזרת העם מגלות בבל חמש מאות שנה לפני זמנו של ישוע עלי אדמות? לאו דווקא! ראשית, עלינו לזכור שרבים מהמפרשים היהודים המסורתיים – מאז תקופת התרגומים הירושלמיים ועד היום – ייחסו את הפסוקים מישעיהו נב 13-נג 12 למשיח, ולכן ראו בקטע הזה מישעיהו חלק נפרד מהפסוקים הקודמים. במילים אחרות, הם תרגמו את הפסוקים הללו (נב 13-נג) במושגים אחרים ולא בהקשר לפסוקים הקודמים בפרק המדברים על גלות בבל. מדוע אם כן מייחסים חסידיו של הרבי מלובביץ, המאמינים שהוא המשיח, את הפסוקים הללו אל הרבי שלהם שחי ומת אלפיים חמש מאות שנה אחרי שיבת העם מגלות בבל? ומדוע מייחסים ה"תרגומים" את הקטע הנ"ל למלחמת בר כוכבא, שנערכה יותר משש מאות שנים לאחר שיבת העם מגלות בבל? ומדוע מתחיל רש"י את פירושו לישעיהו נב 13 בכך שהפסוק מתייחס לשארית הפליטה הצדיקה מיעקב שישגשגו באחרית הימים?  שנית, הפרשנים היהודיים המסורתיים מאז ימי הביניים, כמו רש"י, אבן עזרא, רד"ק, ועד לרבנים החרדים של זמננו – המייחסים את הקטע לכלל עם ישראל (בניגוד למשיח המייצג הראשי של ישראל), עושים זאת באופן כללי ביחס לסבלותיו של העם היהודי במשך הדורות, עד של המאה העשרים. לכן ההקשר לגלות בבל הרחוקה כבר נשכח מזמן. שלישית, הדר הכבוד העולמי שהיה אמור ללוות את שובו של עם ישראל משבי גלות בבל, על פי נבואתו של ישעיהו, מעולם לא ארע. להלן הנבואה: "קוֹל קוֹרֵא–בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ. כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. (ישעיהו מ 3-5) חָשַׂף יְהוָה אֶת-זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל-הַגּוֹיִם; וְרָאוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ, אֵת, יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ." (ישעיהו נב 10) ישנם עוד פסוקים דומים בישעיהו שאוכל לצטט (קרא בישעיהו מא 17-20, מג 16-21, נא 9-11), אך לא ניתן להימנע מהמסקנה הברורה: בקנה מידה עולמי, שובו של עם ישראל מגלות בבל עם קצת פחות מארבעים וחמישה אלף יהודים (קרא בנחמיה ז) לא היה אירוע כה גדול, מפוצץ, מבחינת נס קוסמי אדיר. הוא לא הראה את הדר כבודו של אלוהים במידה כזאת שכול העולם חזה בישועתו. לכן, ביחס ממשי להקשר הרחב יותר ופרושם הזהיר של הפסוקים הללו, ניתן לראות את התמונה הבאה ביתר בהירות: המשיח הוא העבד של אלוהים שפותח את הדרך לעמו, המשיח כמו משה חדש מוציא אותו מעבדות לחירות, אך הפעם הזאת הוא לא מוציא אותו מעבדות במצרים או אפילו מבבל. אלא מוביל את עמו מתוך שבי רוחני, אותו מסמלת בפסוקים הללו גלות בבל, אל התמלאות ייעודו הרוחני של העם. כפי שציינתי קודם, גלות בבל הייתה הרקע לנבואות המשיחיות הללו, ובשיבת העם מהגלות כמילוי תפקידו של עבד ה' ישראלי, מופיע עבד ה' המשיח כנציג האידיאלי של העם, משחרר את השבויים ומביא ישועה לכול קצווי תבל. לכן, יש סיבה טובה לכך שכתבי הברית החדשה מצטטים את ישעיהו מ ביחס ליוחנן המטביל, שהיה הקול במדבר המכין את הדרך למשיח (קרא במתי ג 1-39). פירושו של דבר הוא שהאדון עצמו, בישותו של ישוע המשיח יבוא לציון, כפי שישעיהו ניבא בפרק נב: ”קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ:  כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.” (יעשיהו נב 8) – דבר זה יגרום לשמחה הגדולה ולניצחון. אדוני יבוא לגאול את עמו! אתה יכול לדמיין זאת כך: הנביא רואה מתוך גלות בבל את הגואל הגדול, כאשר יהוה סולל דרך במדבר, דרך רחבה ומהירה כדי שהפדויים ילכו בה (ישעיהו לה), יציאה המונית חדשה של העם מעבדות לחרות. בחזון הנבואי רואים מרחוק עם שלם צועד ויוצא מהגלות, וכאשר הם מתקרבים התמונה מתבהרת ורואים שזה בעצם אישיות אחת, לא עם; ישראלי אידיאלי, לא העם ככלל; המשיח שהוא הפודה והגואל, לא קבוצת אנשים חוטאים, שמועדים ללא הרף ולא מגיעים לרף המטרה (ישעיהו נז 3-23, נט 1-8). מתוך צללי הגלות, זוהר אור גאולת ה' מפציע, וככול שהשמש הזאת הולכת וגדלה לקראת מלוא זוהרה, אנו רואים בבירור שישועת ישראל אינה ממוקדת בשחרור משבי חלקי של העם אלא בשחרור אמיתי ויציאה משבי תמידי של החטא. הפרוש המשיחי הגיוני ביותר! המשיח, העבד הצדיק של ה', ממלא את ייעוד בני עמו ושל העם עצמו. בניצחונו של העבד הצדיק של ה', עם ישראל מנצח; בצייתנותו לאלוהים, עם ישראל – יחד עם אומות העולם – נעשים צייתנים לאלוהים. למעשה, זו הדרך היחידה ההוגנת, ההגיונית והתואמת את פרוש הקטע מישעיהו נב 13- נג 12 בהקשר הנכון שלו.115 אם נבואתו של ישעיהו אינה משיחית, היא נבואת שקר, כי הישועה והגאולה רבת ההוד עליה ניבא לא התקיימה. אך אם הנבואה היא משיחית, אנו רואים כיצד המשיח – יהודי ישראלי, אחד מבני עמו ישראל – מאפשר לעם ישראל למלא את ייעודו. שים לב כיצד הפסוקים הבאים התקיימו באופן מילולי (או שהם נמצאים בתהליך של התמלאות): על פי ישעיהו מב 4, "לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ." ניתן לראות את הנבואה המתמשכת הזאת מתמלאת לנגד עינינו, כאשר ישוע המשיח, דרך חסידיו ברחבי העולם ודרך רוח הקודש, ממשיך להביא את הצדק והשחרור ממלתעות החטא ואחדות ליותר ויותר בני אדם על כדור הארץ (ראה פרק קודם 2.1). ואפילו בשעה זו, במקומות הנידחים, שכוחי אל ביותר על פני כדור הארץ, באיים מפוזרים באמצע אוקיינוסים רחבים, המוני בני אדם מצפים בכיליון עיניים ומאמצים לליבם את לימודי ישוע, המגלים להם את אלוהי האמת, אלוהי ישראל. אדוני אלוהינו האחד. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** יום כיפור, ישעיהו נ"ג, מה הרבנים אומרים על המשיח?, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תשובה לרב **תגיות:** נבואות בתנ"ך על מותו של המשיח ("משיח בן-יוסף"), סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מהי "הבשורה" של ישוע והברית החדשה בה מאמינים יהודים משיחיים?](https://igod.co.il/true-judaism/יהודים-משיחיים-ישוע-הברית-החדשה-2/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** בעולם כיום ישנם 13.5 מיליון יהודים לערך (ויקיפדיה), מתוכם כ250,000-500,000 מגדירים עצמם בתור **יהודים משיחיים**. היהודים המשיחיים בארץ ישראל הם יהודים וישראלים כמו כל היהודים והישראלים האחרים – משלמים מיסים, משרתים בצה"ל במושבעות ואהבה למדינה, בכל מיני יחידות מהרגילות ועד המובחרות ביותר, כחיילים, כקצינים ובשאר התפקידים. מתנדבים בארגונים שונים, בני כל מיני עדות ויוצאי כל מיני ארצות, החיים בערים, עיירות ויישובים שונים בארץ-ישראל. בקיצור – לא תשימו לב, אבל אנחנו תמיד ביניכם 🙂 **יהודים משיחיים** מאמינים באלוהים ורואים בו את עיקר העיקרים של העולם הזה ולכן גם של חייהם. כל מה שטוב ויפה ונחמד בא ממנו ונועד לתפארתו – גם אנחנו, גם ישראל כולו. "לחיות לתפארתו" זאת אומרת לחיות לפי רצונו. דבר נוסף המאפיין את היהודים המשיחיים הינה האמונה בתנ"ך ובברית החדשה. לא בגלל "השפעות זרות" כלשהן, אלא מפני שלעומת ההרגל להשתמש בתנ"ך כרהיט מעלה אבק, החלטנו כיהודים כן לקרוא בו ולחקור את נבואות התנ"ך אודות המשיח. אין היהודים המשיחיים חושבים שאדם כלשהו צריך להיות תלוי באדם אחר (כגון רב או אפיפיור) כדי לדעת את רצון אלוהים, להכיר אותו או לחקור את התנ"ך. כל אחד יכול לקרוא את כתבי הקודש, ללמוד, להבין ולדעת בעצמו – ואם קרא והבין, על כל אדם לחיות בנאמנות לפי מה שהבין: בחיי הפרט, במשפחה, בחברה, במדינה ובעולם. זהו עיקר שליחותו של היהודי וזו המשמעות של התואר "אור לגויים". לפי הבנתנו כיהודים משיחיים את כתבי הקודש, העולם היום איננו מה שהיה בהתחלה: בני אדם לא כל כך רוצים להבין מה שאלוהים רוצה ובוודאי שאינם רוצים לעשות כרצונו. החטא פלש לעולם ופגם בו. בין הדברים שנפגמו כלול גם האדם. כעת שולט בעולם ובנו "היצר הרע" אשר נלחם בצלמו הטוב של אלוהים, ומשפיע עלינו לבחור בחירות ולקבל החלטות בניגוד לאלו של אלוהים (ומשם המילה "חטא", להחטיא את רצונו של אלוהים). התורה, הנביאים והכתובים מלמדים מה זאת קדושה, מה זה להיות עמו של אלוהים ועד כמה שאנחנו, עם ישראל, לא קדושים. הם גם מצביעים על הפיתרון לבעיה זו: חסד אלוהים שמרחם, שמתקן את הפגמים, מנקה את הלכלוך ובורא אותנו מחדש בצלמו. כך, למשל, אמר ירמיהו "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה **בְּרִית חֲדָשָׁה**, לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה" (ירמיהו ל"א). אותו ספר שנקרא "הברית החדשה" הינו תאור של אותה הברית שירמיהו ניבא עליה. זוהי ברית שנועדה לא רק לעמנו, אלא כפי שהבטיח אלוהים לאברהם אבינו, ובפיהם של הנביאים – ברית אשר תהווה ברכה לכל אומות העולם, לכל הגויים. ברית זו, קשורה כמובן בבואו של המשיח וספר הברית החדשה מתאר בדיוק זאת. ספר הברית החדשה נכתב במאה הראשונה והשנייה לספירה על ידי יהודים-ישראלים, תלמדיו של ישוע המשיח. ספר הברית החדשה איננו ספר של חוקים, מצוות והלכות, אלא ספר קצר, כאשר משנתו העיקרית לתאר את חייו ופועלו של ישוע, יהודי משושלת בית דוד. כמו כן מתרכז ספר הברית החדשה בביאור התגשמותן של נבואות התנ”ך על המשיח בחייו של ישוע. כמה עובדות מעניינות אודות ספר הברית החדשה: - מדובר בספר הנקרא והנפוץ ביותר בכל הזמנים (כיחידה אחת עם התנ”ך). - מדובר בספר שתורגם ליותר שפות וניבים מכל ספר אחר אי פעם (כיחידה אחת עם התנ”ך). - הספר נחשב בעיני רבים כהמשך הטבעי לספר התנ”ך, לפיכך אצל נוצרים ספרי התנ”ך והברית החדשה הם מקשה אחת, ספר אחד, ולא ספרים שונים. - ספר הברית החדשה עלה על הכתב במאה הראשונה לספירה, כ300 עד 400 שנה לפני כתיבת התלמוד הרבני. - ספר הברית החדשה נחשב באקדמיה למסמך הקדום המהימן ביותר שקיים כיום. - הברית החדשה השתמרה ב־5,656 כתבי יד שלמים או חלקיים, שהועתקו ביד החל מהמאה ה־2 לספירה. > “כתבי הברית החדשה הועברו אלינו כפי שנכתבו במקור. הן האותנטיות והן השלמות הכללית של הברית החדשה עומדות יציבות על כנן.” > ~ סר. פרדריק קניון, פאליאוגרף (חוקר כתבי יד עתיקים) ומנהל המוזיאון הבריטי. בספרו ‘כתבי הקודש וארכיאולוגיה’. מאחר שאנחנו כעם, וכבני אנוש, נכשלנו לייצג את אלוהים בצורה נאותה, אלוהים הבטיח שיבוא בעצמו, בדמות אותו שליח מובטח המכונה במקרא "משיח", "גואל", בן דוד", "מושיע" ושמות רבים אחרים, מתוך העם היהודי, ויתן דוגמא בחייו, עד המוות בתור קורבן – לחיים מושלמים. התנ"ך מלא בנבואות שנועדו להרכיב תעודת זהות שלמה למשיח, מתי יולד, היכן, לאיזה שושלת, אופיו, הניסים שיעשה, מה יקרה לו, כיצד יגיבו לבואו ועוד. נבואות אלו ניתנו לנו על מנת שנוכל לזהות את המשיח. ישוע מילא וממלא את כל פרטי הנבואות וההבטחות בתנ"ך על המשיח. הוא משיח ישראל, המושיע שהובטח והמביא לעולם ולישראל את הברית החדשה. מי שנכנס בברית זו – וכל מי שיפנה מחטאיו לאלוהים בכנות, וישים את מבטחו במשיח ישוע – יהיה שותף לברית זו ויזכה לברכות שהיא מבטיחה: לב חדש וחיי נצח. אך הדוחה את המשיח, כמי שדחה את אלוהים עצמו. בהתאם לכך האמונה המשיחית בה מאמינים יהודים משיחיים היא איננה דת, כמו כן איננה אמונה השייכת ליהודים בלבד, לנוצרים בלבד או לאיש, שהרי אלוהים מעולם לא ברא דת, הוא כן ברא את כל בני האדם ואוהב את כולם, לכן המשיחיות היא אמונה, האמונה באלוהים ובמשיח ששלח. אפיון נוסף של היהודים המשיחיים הוא בכך שלעומת זרמים דתיים רבים, יהודים משיחיים לא רואים במדע ואקדמיה איום, להיפך! אם אלוהים המציא את אמיתות המדע, מדוע לראות במדע כאויב? יש לראות במדע כאויב אך ורק אם אמונתך איננה מבוססת על אמת, אלא על מסורות. בו זמנית יהודים משיחיים כן משאירים מקום לאמונה בניסים, שהרי אלוהים הוא כל יכול והתנאים הפיזיקלים להם אנו כפופים, אינו כפוף בוראם. בהתאם לזאת יהדות משיחית היא אחת מקבוצות המיעוט המוערבות ביותר בעולם האקדמיה בישראל ובעולם, תמצאו פרופסורים ודוקטורים יהודים משיחיים במוסדות האקדמיה והמחקר המתקדמים בארץ ובעולם, בעלי תארים מתקדמים בכל התחומים השונים. כמשיחיים אנו שמים דגש על חינוך והשכלה גבוהה. אחרי הכל – "אמונה ללא מדע – הינה עיוורת" (אלברט אינשטיין). למען האמת, האתר igod.co.il/ מוקדש בדיוק לעניין! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** אודות יהודים משיחיים, היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מה היא האמונה המשיחית? **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הבשורה של ישוע מול זאת של הרבנים - מי מייצג טוב יותר את אלוהים](https://igod.co.il/true-judaism/יחסו-של-ישוע-לתורה-וגישתו-כלפיי-הכפייה/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "ישו היה אנטישמי, הטיף נגד התורה, שנא יהודים והתחיל דת חדשה", תשובה יהודית ממוצעת בה אנו עלולים להיתקל כתוצאה מדעה קדומה, שטיפת מוח דתית, או חוסר ידע היסטורי. אך לרוב, תגובות מסוג אלו הינן תמוהות, שהרי התלמוד אוסר על קריאת ואף החזקת ספר הברית החדשה. לאף אדם דתי ולאף רב אין את ההייתר להתקרב לברית החדשה כבר אלפיים שנה, אז איך הרבנים יכולים לטעון שספר הברית החדשה הוא ספר אנטישמי? הרי הם אינם קוראים בו. הבה נבחן את הברית החדשה – ראשית, דעתו של ישוע על התנ"ך הייתה ברורה לחלוטין. הוא האמין שהתנ"ך הוא דבר אלוהים. הוא אמר: "את הכתוב אי אפשר להפר" (יוחנן י' 35). הוא קרא לתנ"ך "מצוות אלוהים" ו"דבר אלוהים"(מתי ט"ו 3-6). הוא אמר שהתנ"ך הוא נצחי: "אף יוד או תג אחד לא יעברו מן התורה בטרם יתקיים הכול" (מתי ה' 18). ישוע הסתמך על התנ"ך באופן קבוע כשדיבר עם תלמידיו ועם אחרים: "האם לא קראתם את מה שנאמר לכם מפי אלוהים?" (מתי כ"ב 31); ישנן דוגמאות רבות בברית-החדשה בהן ציטט ישוע את התנ"ך. הוא האמין בתנ"ך וסמך על אמינותו. ישוע התייחס לאירועים רבים שמתוארים בתנ"ך, כגון מהפיכת סדום ועמורה ומות אשת לוט(לוקס י"ז 29-32), רצח הבל (לוקס י"א 51), סיפור הסנה הבוער (מרקוס י"ב 26), המן שניתן לבני ישראל במדבר(יוחנן ו' 31-51), משפט צור וצידון (מתי י"א 32) ועוד רבים אחרים. ישוע התייחס לאירועים אלו כאמינים ומהימנים. ### נגד צביעות דתית ישוע כן הטיף נגד הרבנים כי ראה בהם שליטים צבועים, כאלו שאומרים לעשות משהו שאינם עושים בעצמם. הוא הטיף נגד "התורה שבעל פה" והמצוות שאינן מהתורה, לדוגמא: "אחרי כן נגשו אל ישוע סופרים ופרושים (הרבנים של אז) מירושלים ושאלו אותו: "מדוע עוברים תלמידיך על מסורת הזקנים, שאין הם נוטלים ידיים לסעודה?" . . . הוא (ישוע) קרא לעם ואמר להם: "שמעו והבינו, לא הנכנס אל הפה מטמא את האדם, אלא היוצא מן הפה – זה מטמא את האדם." נגשו תלמידיו ואמרו לו: "האם אתה יודע שהפרושים בשמעם את הדבר הזדעזעו?" השיב ישוע ואמר: "כל נטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר. הניחו להם. מורי-דרך עיוורים הם לעיוורים; ואם עיוור מדריך את העיוור הרי שניהם יפלו לבור." (הבשורה על פי מתי ט"ו). הרבנים לא אהבו את העובדה שישוע מערער את סמכותם בקרב העם, ולכן יצאו נגדו ונגד לימודו, הם פחדו שהמושב המכובד שלהם בסנהדרין יעלם, הם פחדו שהעם יפסיק להעריץ אותם ולנשק את ידיהם ולכן העדיפו לדחות את ישוע ולנסות להסיט את העם נגדו, בדיוק כפי שקורה היום. ### נגד דת ומסורת ישוע מזכיר לנו כיצד דת מתפתחת – על מסורות. ישוע לא זלזל בתורה, הוא לא עשה דבר, אמר דבר או לימד דבר שהיה מנוגד לתורה, אולם הוא דחה לחלוטין את המסורות שהרבנים בימיו כל כך קידשו. מסורת מייצרת דת, והדת מרחיקה אותנו מאלוהים ומקרבת אותנו במקום לחוקים שפיתחו אנשי הדת, "עשה ואל תעשה". כיום, כל הדתיים מכירים טוב יותר את המסורת (תלמוד) מאשר את התנ"ך, ואינם יודעים להבדיל בין מצווה מהתנ"ך למצווה מהתלמוד. במשך ההיסטוריה, אינספור מצוות של אלוהים הופרו לטובת המסורת שהלכה והתנפחה. לא רק היהדות-המסורתית מבוססת על חוקים ופחד, כל דת (איסלאם, נצרות וכד') מבוססת על חוקים, מסורת ופחד – בדיוק כנגד זה יצא ישוע! ### נגד כפייה דתית ישוע כעס על הרבנים בימיו ולכן ציטט את מה שניבא עליהם ישעיהו הנביא מאות שנים קודם לכן. הציטוט של ישוע את הנביא ישעיהו מתאר בדיוק רב את האופן בו אנחנו מתפללים בבית-הכנסת. יש לנו תפילה מוכתבת מראש לכל יום בשנה ובכל פעם שאנחנו צריכים להתפלל עם אנשים אחרים קשה להימנע מהתחושה שמדובר בתחרות קריאה. למעשה זה מאוד מתסכל לא לעמוד בקצב של כולם, או 'לאבד' את המקום, ואז מופיע מישהו שתוך כדי מלמול ובהפגנת נוכחות 'עוזר לך' להתגבר על הבלבול ומוצא את המקום עבורך בסידור. ישוע מזכיר לנו כאן משהו שהדת גרמה לנו לשכוח, אלוהים רואה את הלב, הוא לא מתרשם מכל התנוחות היפות שבהן אנו קוראים מספר תפילה כזה או אחר ועד כמה מהר אנחנו מצליחים למלמל את דרכנו בהצלחה. על-פי ההבחנה של ישוע הלב של אנשי הדת בימיו היה רחוק מאלוהים, למעשה מה שעניין אותם היה 'מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה', דברי החכמים והרבנים, "התפלפלות", במקום דבר אלוהים האמיתי. בנושא הזה, באופן מפתיע, המצב כיום אינו שונה כלל. בכל מקרה, אם תראה בעיתון מעריב או ידיעות אחרונות כתבה שיוצאת נגד כפייה ושחיתות דתית, לא תאמר "אנטישמים!". כך גם לגביי ישוע, ישוע היה יהודי שהטיף נגד השחיתות הדתית של יהודים אחרים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, למה הרבנים מתנגדים לישוע, מה הרבנים אומרים על המשיח?, תשובה לרב **תגיות:** אנטישמיות בברית החדשה?, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [סתירות בברית החדשה, האמנם?](https://igod.co.il/answer-rabbi/סתירות-בברית-החדשה/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** המתנגדים למשיחיותו של ישוע תוקפים את מהימנות הברית החדשה בטענה כי קיימות בספר סתירות. הלכאורה "סתירות" הללו מחולקות לשתי קבוצות: 1. **סתירות בין הברית החדשה לבין נוסח המסורה של התנ"ך**. מחברי הברית החדשה הרבו לצטט מתוך כתבי התנ"ך, אבל נוסח המסורה המודרני לתנ"ך, בו עם ישראל משתמש באלף השנים האחרונות, לא היה קיים לפני אלפיים שנה. הנוסח בו השתמשו בתקופת הברית החדשה היה נוסח השבעים. לכן, ישנם הבדלים (קטנים ושוליים יש לומר) בין הציטוטים של הברית החדשה מהתנ"ך (המגיעים מתרגום השבעים) לבין אלו שבנוסח המסורה המודרני. תוכלו להרחיב על אותן "סתירות" במאמר: "**[סתירות בין הברית החדשה לתנ"ך](https://igod.co.il/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%a0/)**". 2. **סתירות פנימיות בבשורות הברית החדשה.** אחד הדברים האהובים על המתנגדים הוא לבודד אירוע המתואר בבשורה אחת ולנסות להראות כיצד הוא עומד "בסתירה" עם הופעתו בבשורה אחרת. למרות שכבר מזמן אבד הקלח על טיעונים זה, שווה להעמיד את הדברים על דיוקם אחת ולתמיד. תוכלו להרחיב על אותן "סתירות" במאמר: "**[סתירות פנימיות בברית החדשה](https://igod.co.il/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/)**". --- מאמר מומלץ בנושא 1#: [**הברית החדשה – מהימנותה הביבליוגרפית (נאמנות למקור)** ](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%97%D7%9F-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99-%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA/) מאמר מומלץ בנושא 2#: [**הברית החדשה – מהימנותה ההיסטוריוגרפית (אמינות האירועים)**](https://igod.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A2-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94-%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%95/) --- שמו של ד״ר ארצ׳ר התפרסם באקדמיה בזכות השליטה שלו בלמעלה מ־30 שפות, רובן שפות שמיות עתיקות שדוברו במזרח הקדום בתקופת התנ״ך. במשך 30 שנה הוא לימד סטודנטים שנרשמו לתואר שני בחקר המקרא, והוא מספק את התיאור הצנוע שלהלן בנוגע לכלים שנמצאים בידיו ושמאפשרים לו לפרש נכונה טקסטים קשים או בעייתיים בכתבי הקודש: ״במהלך לימודיי לתואר הראשון באוניברסיטת הרווארד, אפולוגטיקה ותחום ההוכחות לאמיתות הכתובים ריתקו אותי; עמלתי קשות ולמדתי את השפות והתרבויות שיש להן קשר כלשהו לחקר הכתובים. במסגרת החוג ללימודים קלאסיים למדתי לטינית ויוונית, וכן צרפתית וגרמנית. מאוחר יותר התמחיתי בעברית, ארמית וערבית; בתום לימודי התואר הראשון התמחיתי בסורית ואכדית, במידה שאיפשרה לי להעביר קורסים בכל אחת מהשפות האלה. עוד קודם לכן, בשנתיים האחרונות בתיכון, גיליתי עניין מיוחד בלימודי ממלכת מצרים התיכונה, עניין שהעמיק מאוחר יותר כשלימדתי קורסים בנושא. במוסד לחקר המזרח בשיקגו ערכתי מחקר מעמיק ברשומות ההיסטוריות של השושלת ה-18, ולמדתי קופטית ושומרית. במקביל לעיסוק בשפות עתיקות רכשתי גם הכשרה מלאה בפקולטה למשפטים, ובשנת 1939 הוסמכתי כעורך דין במסצ׳וסטס. הכשרה זו סיפקה לי הבנה עמוקה בתחום העדויות המשפטיות.״ ד״ר ארצ׳ר כלל בהקדמה לספרו Encyclopedia of Bible Difficulties (״אנציקלופדיה של קשיים \[בעניין מהימנותם של\] כתבי הקודש״) את העדות הבאה בנוגע לעקביות הפנימית של הכתובים: ״בשעה שבדקתי בזה אחר זה את הקשיים השונים העולים מן הכתובים, וחקרתי את הסתירות־לכאורה שקיימות בין התיאורים השונים בכתבי הקודש לבין עדויות לשוניות, ארכיאולוגיות או מדעיות, התאמת הביטחון שלי במהימנותם של הכתובים התגבר בקצב מסחרר, מעצם הגילוי שכמעט כל בעיה שאי פעם נתגלתה בנוגע למהימנותם של כתבי התנ"ך והברית החדשה – מימי קדם ועד ימינו – באה על פתרונה באופן שלגמרי מניח את הדעת מתוך הטקסט עצמו או בזכות מידע ארכיאולוגי אובייקטיבי שנמצא בינתיים. המסקנות שאפשר להסיק מתעודות מצריות עתיקות, שומריות או אכדיות עומדות בקו ישר עם הטקסט המקראי; אף חוקר שמאמין במהימנותם של הכתובים ושקיבל הכשרה מתאימה אינו צריך לחשוש מטיעונים עוינים ומהאתגרים שמציבים בפניו שכלתנים הומניסטיים, או מאמירות מעליבות כלשהן.״ ד״ר ארצ׳ר מסכם ואומר, ״בכתבי הקודש עצמם ניתן למצוא תשובה טובה וממצה לכל טענה שאי פעם הועלתה נגדם. דבר כזה אפשר לצפות רק מספר כמו זה שהתנ״ך והברית החדשה מתיימרים להיות ־ תיעוד בכתב של דבר אלוהים החי, המושלם והנקי מכל טעות.״ סטודנטים שלומדים את כתבי הקודש מוטרדים בגלל אמירות שמופיעות בכתובים ונדמה כאילו הן עומדות בסתירה לאמירות אחרות. לדוגמה, אחד השותפים שלי תמיד תהה מדוע בברית החדשה, בבשורת מתי ובספר מעשי השליחים מופיעות גירסאות סותרות למותו של יהודה איש קריות. מתי מספר שיהודה התאבד בתלייה, ואילו במעשי השליחים נאמר שהוא נפל בשדה ומת, ״ובנופלו, נבקעה בטנו וכל מעיו נשפכו החוצה״. האיש עמד אובד עצות נוכח התיאורים השונים, ולא מצא שום דרך שתאפשר לו לראות בשניהם אמת לאמיתה. בשלב מסוים הוא גיבש תיאוריה שלפיה, יהודה ככל הנראה תלה את עצמו מצוק, ושהחבל ניתק והוא נפל במהירות לשדה שנפרש מתחתיו. זוהי הדרך היחידה שבה נפילה בשדה יכולה לבקוע את בטנו של אדם כלשהו. ואכן, מספר שנים אחר כך, במהלך ביקור בישראל, הוא ביקר במקום שבו יהודה מת לפי המסורת: בשדה שנמצא למרגלות צוק מחוץ לירושלים. הטענות בדבר קיומן של טעויות בכתבי הקודש מתבססות בדרך כלל על חוסר מודעות לעקרונות הבסיסיים שבעזרתם יש לפרש ספרות עתיקה. העקרונות שלהלן יכולים לסייע להבחין אם אכן קיימת טעות או סתירה במסמך כלשהו ־ ובמקרה שלנו, בכתבי הקודש: ### עיקרון מספר 1: מה שאתה לא מצליח להסביר הוא לא בהכרח משהו שאין לו הסבר. אף אדם משכיל לא יטען שביכולתו לספק הסברים מושלמים לכל הקשיים שעולים מן הכתובים. יחד עם זאת, טועים כל אותם מבקרים שבשל כך יוצאים מתוך הנחה שלעולם לא ימצא הסבר למה שטרם נמצא לו הסבר. כשמדען נתקל בסטייה (אנומליה) כלשהי בטבע, הוא לא יוותר על ניסיונות נוספים. להיפך, דווקא כל אותם דברים שהוא לא מצא להם הסברים הם שמניעים אותו לחפש את ההסבר המדעי לאותן סטיות. לדוגמה, בעבר המדענים לא יכלו להסביר את קיומם של מטאורים, ליקויי שמש או ירח, סופות טורנדו, הוריקנים ורעידות אדמה. עד לא מזמן המדענים גם לא ידעו איך הדבורה עפה. אבל אף מדען לא הרים ידיים והכריז ״סתירה!״ כל התעלומות הללו בסופו של דבר הכניעו עצמן לסבלנות המדעית. כך ניגש המדען-המאמין לחקור את כתבי הקודש. הוא יוצא מנקודת הנחה שגם אם יש דברים שהוא טרם מצא להם הסברים שמניחים את דעתו, אין זה אומר שהסבר כזה לא קיים. הוא אינו יוצא מנקודת הנחה שאי־התאמות פירושן בהכרח סתירות. וכשהוא נתקל בדבר מה שאין לו הסבר, הוא פשוט ממשיך וחוקר, מתוך אמונה שבסופו של דבר ימצא ההסבר. הרי אילו יצא מנקודת מוצא הפוכה, הוא היה מפסיק ללמוד. לשם מה לחפש הסבר אם ממילא נקודת המוצא היא שהסבר כזה כלל לא קיים? חוקרי הכתובים, בדומה למדענים, זכו לגמול על האמונה והמחקר שלהם. קשיים רבים שבעבר נותרו ללא מענה זכו לתשובה בזכות המרדף הבלתי מתפשר אחרי תשובות ברישומי ההיסטוריה, בארכיאולוגיה, בבלשנות ובתחומי מחקר אחרים. לדוגמה, בעבר טענו מבקרי המקרא שלא יתכן שמשה כתב את חמשת חומשי התורה, שכן בימיו הכתיבה עדיין לא התפתחה במידה שאפשרה כתיבה מאסיבית כזו. אבל היום (בעקבות ממצאים ארכיאולוגיים) ידוע שיכולת כתיבה היתה קיימת כבר אלפיים שנה ואפילו יותר לפני משה. ועוד דוגמה: בעבר גרסו מבקרי המקרא שהעם החיתי לא היה קיים (אגדה תנ"כית), שכן לא נמצא כל מידע היסטורי אודותיו. אבל היום ההיסטוריונים מודעים לקיומו של העם החיתי בעקבות גילויה של ספרייה חיתית בטורקיה. עדויות כאלה מספקות לנו את הביטחון בכך שקיים הסבר לקשיים שונים שעולים מכתבי הקודש, קשיים שעדיין לא נמצא להם הסבר, ולכן אין כל מקום לצאת מתוך הנחה שספר הבריתות הוא שגוי וסותר את עצמו. אבל כשמתחילים לבדוק את הנקודות שתומכות בטענה זו (כלומר, בקיומן של סתירות בכתבי הקודש), מגלים שמדובר במקרים שבהם אומנם קשה לשלב את הסתירות, אם כי הדבר לא בלתי אפשרי. אבל ברור שכדי לטעון ששתי אמירות כלשהן אינן עקביות, יש להוכיח שאין כל אפשרת לשלב אותן. העיקרון הזה מוכר לכל מי שעוסק במחקר היסטורי, וזהו גם העיקרון ההגיוני היחיד, אלא אם כן נטען שכל אחת משתי האמירות מכילה בהכרח את כל העובדות ושוללת את האפשרות של יצירות הרמוניה בינה לבין אמירות אחרות. (52 ,Geisier, DY. ההטיה במקור). ### עיקרון מספר 2: פרשנות שגויה לא מעידה בהכרח על התגלות שגויה. בני האדם הם ישויות מוגבלות, וישויות מוגבלות מרבות לטעות. זו הסיבה לקיומם של מחקים ושל מקשי ה-delete במקלדת. כל עוד בני האדם אינם מושלמים, הם יגיעו לפרשנויות שגויות של כתבי הקודש ויגבשו תפיסות מעוותות לגבי עולמו. אל לנו להניח שהתפיסה הרווחת היום במדע היא המילה האחרונה על נושא מסוים. תפיסות מדעיות שהיו מקובלות בעבר נחשבות היום לטעות בעיני המדענים. לפיכך, ניתן לצפות לסתירות בין דיעות נפוצות בעולם המדע לבין פרשנויות מקובלות של הכתובים. אבל סתירות אלה אין בהן כדי להוכיח את קיומן של סתירות אמיתיות בין דבר אלוהים לבין העולם שהוא ברא. ### עיקרון מספר 3: יש להבין את ההקשר של הקטע הנדון. אחת הטעויות הנפוצות ביותר של מבקרי הכתובים היא הוצאת טקסט מסוים מהקשרו. ״טקסט שהוצא מהקשרו הוא בסך הכל תירוץ או אמתלה״, אומר פתגם ידוע. אפשר להשתמש בכתובים כדי להוכיח כל דבר שיעלה על דעתנו, כשמוציאים את הטקסט מהקשרו.  (לצערנו הרב, שיטת ה"דרש" של הרבנים מבוססת בדיוק על עניין זה.) למשל, אם נוציא פסוקים מהקשרם, נוכל למצוא כי נאמר בתנ"ך ש-״אין אלוהים״. ההקשר הוא כמובן, ״אמר נבל בליבו: ׳אין אלוהים׳״ (תהל׳ י״ד 1). מישהו עשוי להשתמש בפסוק אחר ולטעון שישוע ציווה עלינו ״לא להתקומם על עושה הרע״ (מתי ה׳ 39), אבל אסור לנו להתעלם מההקשר שבו הוא אמר את הדברים, כשדיבר על הרצון הרגשי שלנו לנקום במי שעושה לנו רע. רבים גם אינם מבינים נכונה את דבריו של ישוע שאמר, ״תן למבקש ממך״. האם הכוונה היא שאם ילד יבקש ממך אקדח עליך לתת לו את מבוקשו? או האם עלינו לתת נשק גרעיני לשליטים רודנים רק משום שהם מבקשים? חוסר היכולת שלנו להבין את המשמעות של דבר מסוים בהקשרו הוא הטעות העיקרית של אלה שמחפשים פגמים בכתבי הקודש. ### עיקרון מספר 4: יש לפרש פסוקים קשים לאור פסוקים שמשמעותם ברורה. יש בכתבי הקודש קטעים קשים להבנה. לעיתים הקושי נובע מחוסר הבהירות שלהם. במקרים אחרים נדמה שתוכנו של קטע אחד סותר את תוכנו של אחר. לדוגמה, על פניו נראה שיעקב השליח אמר כי הישועה היא תוצר של מעשים (יעקב ב׳ 26-14), בעוד ששאול לימד ברורות שהישועה היא תוצר של חסד בלבד (רומ׳ ד׳ 5 ; טיט׳ ג׳ 7-5; אפס׳ ב׳ 9-8). במקרה זה אין לראות את דבריו של יעקב כעומדים בניגוד לאלה של שאול. שאול מדבר על הצדקתו של המאמין בעיני אלוהים (צדקה שיכולה להתקיים רק בזכות אמונה), בעוד שיעקב מדבר על הצדקה שלנו בעיני בני אדם (שאינם יכולים לראות את אמונתנו, אלא רק את מעשינו). ### עיקרון מספר 5: אין לבסס לימוד כלשהו על פסוקים מעורפלים. יש בכתבי הקודש פסוקים שחוסר הבהירות שלהם מקשה על הבנתם. חוסר הבהירות הזה נובע בדרך כלל מכך שמילת מפתח מסוימת היא יחידאית (כלומר, מופיעה בטקסט המקראי או בברית החדשה רק פעם אחת או פעמים ספורות). במקרה כזה קשה להבין את כוונתו המקורית של המחבר, אלא אם כן ניתן להסיקה מתוך ההקשר. לדוגמה, אחד הקטעים המוכרים ביותר בכתבי הקודש מכיל מילה שאינה מופיעה בשום מקום אחר בספרות היוונית שנכתבה לפני הברית החדשה. מילה זו מופיעה ב-״תפילת האדון״ (מתי ו׳ 11). בדרך כלל מתורגם פסוק זה כך, ״את לחם חוקנו תן לנו היום״. המילה הבעייתית היא ״חוקנו״ ־ epiousion. מומחים ליוונית חלוקים בדיעותיהם באשר למקורה או למשמעות המדויקת שלה. פרשנים שונים מנסים ליצור קשר בינה לבין מילים מוכרות ביוונית, והצעות שונות ומגוונות הועלו באשר למשמעות המילה בהקשרים אלה. הנה כמה מההצעות שהועלו: - תן לנו היום לחם ללא הפסקה, באופן מתמשך… - תן לנו היום את לחמנו העל טבעי (מן השמים, כמו המן בתורה). - תן לנו היום לחם למחייתנו. - תן לנו היום את לחם חוקנו (את צרכינו ליום זה). לכל הצעה יש את מעגל התומכים שלה, וכל אחת מהן הגיונית בהקשר הנתון, שכן כולן מבוססות על המידע המוגבל שנמצא בידינו. נדמה שאין סיבה מוצדקת לוותר על התרגום המקובל למילה הזו, אבל דוגמה זו ממחישה את העיקרון. יש בכתבי הקודש פסוקים שקשה להבין את משמעותם משום שמילת מפתח מסוימת שכלולה בהם מופיעה בכתובים פעם אחת בלבד או רק לעיתים נדירות. במקרים אחרים המילים שמרכיבות את הפסוק ברורות כולן, ובכל זאת אי אפשר לעמוד על כוונתן המדויקת שכן לא ברור למה בדיוק הן מתייחסות. למשל, באיגרת הראשונה לקורינתים ט״ו 29 שאול מדבר על אלה ״שנטבלים בעד המתים״. האם הכוונה לטבילה של אנשים חיים שנטבלים כדי להבטיח את ישועתם של מאמינים שעברו מן העולם בטרם נטבלו (כפי שטוענים המורמונים)? או שמא הכוונה לאנשים ש-"נטבלים לקהילה" כדי למלא את מקומם של אלה שכבר נפטרו? ואולי הוא מתכוון למאמין שנטבל ״בעד״ (כלומר ״מתוך יכולת לראות את״) מותו שלו וקבורתו עם המשיח? ואולי הוא מתכוון בכלל למשהו אחר? אם איננו בטוחים לגבי כוונתו של פסוק כלשהו: 1. אל לנו לבנות תורה שלמה על פסוק מעורפל. אחד העקרונות הבסיסיים של פרשנות הכתובים קובע ש-״מה שחשוב הוא ברור, ומה שברור הוא שחשוב״. זוהי צחות (בהירות) הכתובים. אם לנושא כלשהו יש חשיבות, הכתובים יציגו אותו בפשטות ובבירור, סביר להניח שיותר מפעם אחת. 2. אם פסוק מסוים אינו ברור, לעולם אין להניח שמשמעותו מנוגדת לדברים שכתבי הקודש מלמדים מפורשות. ### עיקרון מספר 6: ספר הבריתות הוא ספר אנושי עם מאפיינים אנושיים. כתבי הקודש טוענים שאלוהים השתמש בבני אדם כדי לקבל אמיתות נצחיות ולהעביר אותן הלאה. אם כך, אין להתייחס באופן מילולי לצורות דיבור מסוימות (למשל ללשון ההגזמה שישוע השתמש בה), ואז להציבן מול מה שנאמר במקומות אחרים בכתובים. ### עיקרון מספר 7: אם דיווח כלשהו אינו מושלם, זה לא אומר בהכרח שהוא מזויף. לדוגמה, במרקוס ה׳ 20-1 ובלוקס ח׳ 39-26 מסופר על איש אחוז שדים, ואילו במתי ח׳ 34-28 מדובר על שני אנשים. סביר להניח שמרקוס ולוקס תיעדו מאורע שהם היו עדים לו בעצמם, ושהם מספקים דיווח חלקי, שמתמקד בתופעות הבולטות אצל שני אחוזי השדים שעליהם הם מספרים. הדיווחים השונים בספרי הבשורות אינם סותרים זה את זה. למעשה, הם משלימים זה את זה, וכשקוראים אותם זה לצד זה הם מספקים מידע נוסף. ### עיקרון מספר 8: לא כל הציטוטים מהתנ״ך שמופיעים בברית החדשה חייבים להיות מדויקים. בימינו קיים יותר מתרגום אחד של כתבי הקודש לשפות זרות. המאמינים הראשונים בישוע ציטטו מתרגום השבעים ("הספטואגינטה", התרגום של התנ״ך ליוונית), שבו הופיע אותו טקסט בנוסחים שונים. כיום בישראל ברוב המקרים משתמשים בתרגום שנקרא "תרגום המסורה" ובו שינויים שבוצעו על ידי בעלי המסורה לפני כאלף שנה. ### עיקרון מספר 9: כתבי הקודש אינם מסכימים בהכרח עם כל מה שהם מתעדים. אין לצאת מנקודת הנחה שכתבי הקודש מסכימים ומשבחים את כל מה שמתואר בהם. בכתובים מסופר על שקרים – דבריו של השטן לדוגמה (ברא׳ ג׳ 4 ; השווה עם יוח׳ ח׳ 44) או הדברים שאמרה רחב (יהוש׳ ב׳ 4). כתבי הקודש אינם מתעלמים מהשקר, אלא פשוט מתעדים במדויק ומתוך נאמנות למציאות גם את השקרים והטעויות של יצורים חוטאים. האמת של הכתובים באה לידי ביטוי במה שהכתובים מגלים, לא בכל מה שמתועד בהם. אם לא מקפידים על ההבחנה הזאת, אפשר להסיק בטעות שהכתובים מעודדים חוסר מוסר כשהם מעלים על הכתב את סיפור חטאו של דוד (שמ״ב י״א 4) ; שהם מעודדים ריבוי נשים כשהם מתעדים את מספרן העצום של הנשים שהיו לשלמה (מל״א י״א 3); או שהם תומכים באתאיזם כשהם מצטטים את דברי "הנבל" שאמר ״אין אלוהים״ (תהל׳ י״ד 1). ### עיקרון מספר 10: כתבי הקודש משתמשים בשפה יומיומית, נקייה ממינוחים טכניים. העובדה שמונח כלשהו בכתובים אינו נשמע מדעי אינה אומרת שהוא לא מדויק. יש בכתובים אמיתות מדעיות ־ למשל שהארץ מסתובבת על צירה ־ ושמתוארות בצירופי מילים וניבים שהיו בשימוש באותם ימים (למשל שהשמש נעה במעגלה). ### עיקרון מספר 11: הכתובים משתמשים גם במספרים מעוגלים וגם במספרים מדויקים. בספרות העתיקה, וגם בספרות המודרנית, מרבים להשתמש במספרים מעוגלים (לא מדויקים). ספר הבריתות מרבה להשתמש בשיטה זו. ### עיקרון מספר 12: חשוב להבחין בין הכלים הספרותיים השונים שכתבי הקודש משתמשים בהם. בדרך כלל, ההקשר הוא שקובע אם יש להתייחס לאמירה כלשהי במובן המילולי או הסמלי שלה. ### עיקרון מספר 13: עותק שגוי אינו שווה בערכו למקור שגוי. כשהתיאולוגים אומרים שהכתובים אינם יכולים לטעות, הם מתכוונים לכתובים כפי שנכתבו במקור ־ לכתב היד המקורי (Autograph) ־ בניגוד לעותק או לעותק שהועתק מעותק אחר. ### עיקרון מספר 14: אמירות כלליות אינן בהכרח הבטחות אוניברסליות. המבקרים קופצים בדרך כלל למסקנה שהצהרות לא מוגבלות תקפות לגבי כולם. הם נתפסים לפסוקים שכוללים אמיתות כלליות, ואז מצביעים בשמחה כשהם נתקלים בדברים שיוצאים מן הכלל הזה. אבל הם שוכחים שאמירות כאלה הן רק הכללות. ספר משלי מהווה דוגמה טובה לכך. פתגמים ומשלים, מעצם טבעם, מספקים הנחיה כללית. אלה הם כללים, אבל כללים פירושם שיש גם יוצא מן הכלל. ניקח לדוגמה את משלי ט״ז 7. נאמר שם, ״ברצות ה׳ דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו״. ללא ספק אין זו אמירה אוניברסלית. כלומר היא לא תקפה בכל מקרה ומקרה. שאול השליח עשה את רצון אלוהים, ובכל זאת אויביו רגמו אותו באבנים (מה״ש י״ד 19). נביאי התנ"ך עשו כפי שציווה עליהם אלוהים, והם נרגמו בשנאה ואבנים! אבל באופן כללי, מי שמקפיד לעשות את רצון אלוהים, יצליח במקרים רבים לפייס את אויביו ולהעביר אותם לצד שלו. קחו לדוגמה את הדרך שבה שאול עבר לצד של ישוע! ### עיקרון מספר 15: התגלות מאוחרת תופסת את מקומה של התגלות שקדמה לה. כתבי הקודש מספקים שפע של עדויות לקיומה של התגלות הדרגתית. כלומר, אלוהים לא גילה בבת אחת את כל מה שרצה לגלות, וגם לא הציב לבני האדם את אותם תנאים בכל תקופה במהלך ההיסטוריה. חלק מההתגלויות המאוחרות יותר שסיפק מחליפות את אלה שקדמו להן. אבל מבקרי המקרא מפרשים לעיתים שינוי בהתגלות כטעות. לדוגמה, העובדה שהורה מאפשר לילד קטן לאכול בידיו, ורק בגיל מאוחר יותר מלמד אותו להשתמש בכפית, אינה מהווה סתירה. ההורה גם לא סותר את עצמו כשהוא מתעקש בשלב מאוחר יותר שהילד יתחיל להשתמש במזלג, ולא בכפית, כדי לאכול את הירקות בצלחת שלו. זוהי התגלות שמתקדמת בהדרגה, כשכל הוראה מתאימה למצב נתון. בתקופה מסוימת (במסגרת תורת משה) אלוהים ציווה על עמו להעלות קורבנות כדי לכפר על חטאיהם. אבל מאז שישוע העלה את הקורבן המושלם על חטאים (עבר׳ י׳ 14-11), פג תוקפה של מערכת הקורבנות (בהתאם לנבואות התנ"ך על המשיח). ועוד דוגמה: כשאלוהים ברא את המין האנושי, הוא ציווה עליהם לאכול רק פירות וירקות (ברא׳ א׳ 29). מאוחר יותר, אחרי שהתנאים השתנו בעקבות המבול, אלוהים התיר להם לאכול גם בשר (ברא׳ ט׳ 3). המעבר הזה מאוכלי עשבים לאוכלי כל הוא דוגמה להתגלות שמתקדמת בהדרגה, ולא לסתירה. למעשה, כל ההתגלויות הקודמות היו בסך הכל מצוות שונות שניתנו לאנשים שונים בזמנים שונים במסגרת התוכנית הכוללת של אלוהים. ### עקרון מספר 16: כתבי הקודש הם לא אוסף של חוקים ומצוות. כשניגשם אל כתבי הקודש דרך עיניהם של הרבנים, אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בחוברות הפעלה או מקבץ של הוראות ומצוות. כתבי הקודש הם רומן, מערכת יחסים בין אלוהים לבני האדם. כאשר ניגשים בגישה זו לכתבי הקודש, מבינים אותם בצורה שונה. מי שמתייחס לכתובים ברצינות ולא מנסה להסביר אותם כלאחר יד, יסכים עם דבריו של מארק טוויין, שאמר שמה שמטריד אותו יותר מכל הם לא אותם חלקים בכתבי הקודש שהוא לא מצליח להבין, אלא דווקא החלקים שהוא כן מבין! ### חוקים בסיסיים לביקורת הכתובים באופן אובייטיבי הסביבה המזרחית הקדומה של התנ״ך מספקת שפע של מקבילות ספרותיות דומות. ולמרות שרבים מתעלמים מכך, איש לא יכחיש שיש להחיל את העקרונות שמשמשים אותנו בלימוד היסטוריה וספרות מזרחית קדומות גם על לימוד ההיסטוריה והספרות של התנ״ך. כמו שאין להחיל על הספרות וההיסטוריה של המזרח הקרוב הקדום עקרונות שנמצאו מוטעים, כך אין להחיל אותם על לימוד התנ״ך. (28 ,Kitchen, AOOT). במהלך המחקר הזה עלינו להפנים שלושה עקרונות בסיסיים: #### א. עלינו לגשת לתנ׳׳ך כמו לכל ספרות קדומה אחרת – עם גישה הומוניסטית: קולרידג, המבקר והגאון הספרותי, גיבש לפני זמן רב את החוק הבסיסי הזה בנוגע לספרות. ״כשאנחנו נתקלים בטעות-לכאורה בדבריו של סופר טוב, עלינו לצאת מתוך הנחה שאנחנו לא בקיאים בתובנות שלו, עד שנהיה בטוחים שאנחנו מבינים את הבורות שלו.״ (אצל 125 ,Mis, FBM. הדגש במקור). ההיסטוריון ג׳והן וורוויק מונטגומרי אמר שכאשר המבקרים ההיסטוריים והספרותיים מבקשים לקבוע את האמינות ההיסטורית הבסיסית של תעודה קדומה, הם עדיין נשמעים לתכתיב שקבע אריסטו (14606-14616 ,De Arte Poetica), ולפיו ״יש להתייחס בספקנות לתעודה עצמה, ולא לייחס ספקות למבקר הספרותי עצמו.״ .(Montgomery, HC, 29) קיטצ׳ן דיבר על הצורך בעיקרון זה בלימודי המקרא, וגם בתחום האגיפטולוגיה (חקר תולדות מצרים העתיקה). ״אנחנו רגילים לצאת מנקודת הנחה שהמקורות שלפנינו הם אמינים באופן כללי, אלא אם כן יש עדות טובה ומפורשת שאין זה כך… יש למצוא את ההרמוניה הבסיסית ביסודם של הכתבים שבידינו, אפילו נוכח סתירות – לכאורה. לאורך כל ההיסטוריה העתיקה לקו בחסר המקורות שמצויים בידינו… (28-33 ,Kitchen, AOOT). אליס מכנה את הגישה הזו ״השיטה ההרמוניסטית״, ומרחיב את הדיבור על ההשלכה שיש לה על המקרא: לשיטה זו יש שני יתרונות בולטים. האחד, היא עושה צדק עם התבונה והשכל הישר של מחברי הכתבים השונים בתנ״ך. הטענה שהמחברים, שאספו וערכו את הכתבים המקראיים שילבו בסיפורים תיאורים סותרים של אותו מאורע, הרי היא כמו קריאת תגר על התבונה או על ההגינות שלהם, או על יכולתם להתמודד עם המידע שהם תיעדו. היתרון השני, זוהי שיטת הפרשנות שכתבי הקודש עצמם נוקטים אותה. הפעמים הרבות והדרכים השונות שבהן המחברים של כתבי הקודש ציטטו זה את זה או התייחסו זה לזה – יש בהן כדי להעיד על הביטחון שלהם במקורות שמהם הם ציטטו. השיטה שהם נקטו היא הרמוניסטית. והכי חשוב, שיטת פרשנות זו היא היחידה שעומדת בקו אחד עם התביעה הנעלה של כתבי הקודש לכך שהם דבר אלוהים. (35 ,Allis, OTCC). #### ב. עלינו לגשת לנושא עם ראש פתוח: בוור, תומך נלהב של תורת המקורות, סיפק הסבר נפלא לעיקרון זה, ״ביקורת מדעית אמיתית לעולם אינה עומדת על תילה. אף שאלה אינה גמורה מבחינתה לעולם. כשמתגלות עובדות חדשות, או כשנראית באופק דרך חדשה שתסייע להבין עובדות ישנות, המבקר מוכן לבדוק מחדש את התיאוריה שלו, לשנות אותה או לשים לה קץ, אם אינה תואמת את כל העובדות באופן שמניח את הדעת, שכן הוא מעוניין באמת של התיאוריה שלו, ועומד שווה נפש מול התווית – ישנה או חדשה, אדוקה או כופרת, שמרנית, ליברלית או קיצונית – שאחרים עשויים להצמיד לדברים.״ (305 ,Bewer, PDS). מבקר קיצוני אחר, ו׳ ר׳ הארפר, מסכים בלב שלם, ״אחרי ככלות הכל לא מדובר בשאלה של דיעה, אלא בעובדה. לא משנה מה מבקר מסוים עשוי לחשוב או לומר. כל אדם שבוחן את השאלה הזו חייב לבדוק בזו אחר זו את הנקודות שעל הפרק, ולהחליט אם יש בהן אמת או לא״. (Harper, PQ, 7) גם ר׳ ק׳ האריסון מתעקש שיש לפעול מתוך גישה כזו, ״בעקבות ההשפעה של מה שט׳ ה׳ הוקסלי כינה פעם ׳עובדה מכוערת אחת קטנה׳, החוקר שבאמת פועל כמדען יכניס את כל השינויים הנדרשים מן המצב, אפילו אם יהיה עליו להתחיל מחדש את המחקר שלו.״ (Ham508 ,son, IOT). הכיוון שאליו העובדות מצביעות עלול לא להיות נעים, אבל יש ללכת בעקבותיו. קיטצ׳ן מסביר שגם אם ״כמה מהתוצאות שאליהן מגיעים מתקרבות לדיעה המסורתית, או אם נדמה שהן עומדות בקו אחד עם התיאולוגיה האורתודוקסית, עדיין יתכן שזה רק משום שהמסורת או אותה אורתודוקסיה שעומדות על הפרק קרובות לעובדות הממשיות יותר מכפי שעלה על הדעת עד אז. אומנם אל לנו להעדיף את הדיעה האורתודוקסית על פני האמת, אבל באותה מידה אין כל מקום להכחשה הגורפת שהאמת עשויה להיות מצויה בדיעות האורתודוקסיות.״ (Kitchen, 173 AOOT). החוקר היהודי הנודע כורש גורדון, שבעבר עבד באוניברסיטת ברנדיס ובאוניברסיטת ניו יורק, הסיק ש-״מחויבות למבנה מקורות היפותטי כלשהו, כמו PDEJ, לא עומדת בקו אחד עם מה שאני רואה כעמדה היחידה שהחוקר הביקורתי יכול להחזיק בה: פנייה לאן שהעדות מכוונת אותו.״ (3 ,Gordon, HCFF). #### ג. עלינו להיכנע לאמצעי פיקוח חיצוניים, אובייקטיביים: העובדות החשובות האלה, שעלינו לגשת אליהן עם ראש פתוח, נחשפות באמצעות מחקר ארכיאולוגי של המזרח הקדום. קסוטו אומר, ״אם כן איפוא, בלי כל משפט קדום ובלי כל דאגה קדומה, אלא בעיון אובייקטיבי בכתובים עצמם, ובעזרת מה שאנו יודעים על תרבות המזרח הקדמון שבתוכה חיו בני ישראל כשנכתבה התורה, עלינו לנהל את מחקרנו. ולא מתוך התביעות הספרותיות והאסתטיות של זמננו עלינו להתקרב אל הכתובים, אלא מתוך התביעות שרגילות היו במזרח הקדמון בכלל, ובתוך עם ישראל בפרט.״ (קסוטו, תורת התעודות, 13). "עלינו להעדיף תמיד את המידע המוחשי, האובייקטיבי, ואת העדות החיצונית, על פני תיאוריה סובייקטיבית או דיעות ספקולטיביות. העובדות חייבות לשלוט בתיאוריה, לא להיפך."  -קנת קימצ׳ן (Kitchen, AOOT 2833). יש לציין לשבח את קסוטו על ההערכה הרבה שהוא רוחש לחסידי תורת המקורות ולעבודה שעשו (ראה קסוטו, תורת התעודות, 14). אנחנו לא צריכים לנסות ולהמעיט בערכם, אבל זכותנו לבחון בקפדנות את ההשערה שהם העלו, ואת הדרך שבה הם השיגו את העדות שעליה מבוססת השערה זו. מאחר שממצאים ארכיאולוגיים רבים מלמדים היום שחסידי תורת המקורות האלה לקו בחסר כשבנו את התיאוריות שלהם, יתכן שנגלה דברים שהם החמיצו או נפתור את הבעיה שהותירה אותם נבוכים. הריסון כותב כי, ״לאור החסרונות הרציניים של הגישה של גרף־וולהויזן לבעיות של התורה, וגישתם לתנ״ך באופן כללי, כל מחקר חדש צריך להיות מבוסס באופן איתן על מתודולוגיה מוסמכת שתפיק תועלת מן הכמויות האדירות של חומר בקרה שנגיש היום לחוקרים ברחבי העולם, ותטען באופן אינדוקטיבי מן הנודע אל הבלתי נודע, במקום לצאת בהצהרות תיאורטיות שיש להן רק קשר קלוש לכמה מהעובדות הידועות.״ (533 ,Harrison, IOT). במקום אחר הריסון מאשר ש-״רק כשהביקורת מבוססת על בסיס בטוח של אורח החיים במזרח הקדום, ולא על פילוסופיות מערביות או על השערות מתודולוגיות ־ רק אז לימוד המקרא יכול להפיק משהו מהחיוניות, האצילות והעושר הרוחני של התורה, הנבואה והכתובים המקודשים.״ (82 ,Harrison, IOT). קייל מתמצת את העיקרון הזה בצורה יעילה למדי, ״תיאוריה תמיד חייבת לפנות את הדרך בפני העובדה. כשמדובר ביישוב ויכוחים, העובדות הן סופיות. אפילו מגן כה מסור של הזכויות והתפקיד של הביקורת, כמו ד״ר דרייבר (143 .Authority and Archeology, p \[״סמיכות וארכאולוגיה״\]), מכיר בעיקרון הזה, לפחות בתיאוריה. שכן הוא אומר: 'במקום שבו העדות הארכיאולוגית היא ישירה, יש לה את הערך הגבוה ביותר שיכול להיות, וכעיקרון יש בה כדי להכריע בשאלה באופן מוחלט. ואפילו במקום שבו העדות היא עקיפה – כל עוד היא נסיבתית ומדוייקת דייה, היא הופכת קיומו של הסדר לאפשרי ביותר׳.״ (32 ,Kyle, DVMBC). ### המסקנה המתבקשת במסגרת לימודי המזרח הקרוב הקדום, העקרונות האלה הם מרומזים. גישה חיובית לא שוללת לימוד ביקורתי של החומר, אבל היא כן נמנעת מהסילופים שקיימים בביקורת־יתר. אילו רדפה אסכולת הביקורת המודרנית אחרי לימוד חיובי, המעמד שלה היה שונה, ורבות מהבעיות-לכאורה היו נתפסות במידות וביחסים הנאותים (34 ,Kitchen, AOOT). קיטצ׳ן מסכם את המצב הנוכחי בחקר ביקורת המקרא: ההשפעה של המזרח הקדום על המקרא ועל חקר המקרא יצרה מתח חדש, בשעה שהמתח הישן הולך ופוחת, שכן החומר ההשוואתי על המזרח הקרוב נוטה להסכים עם המבנה הקיים של תעודות המקרא, כפי שהן הועברו אלינו, ולא עם השחזורים של אנשי חקר המקרא מהמאה ה-19, או עם ממשיכי דרכם במאה ה-20 ועם ההתפתחויות של ביקורת זו עד ימינו. כמה דוגמאות עשויות להמחיש נקודה זו. ההקבלות הקרובות והתקפות לקיומם של מנהגים חברתיים בימי האבות באות מתעודות מהמאות ה-15-19 לפנה״ס (שתומכות בטענה שמקורו של החומר בספר בראשית בתחילת האלף ה-2 לפנה״ס), ולא מהמידע האשורי־בבלי מהמאות ה-6-10 לפנה״ס (לכאורה תקופתם של המקורות המשוערים E-i J). ולגבי בראשית כ״ג, המקבילה הקרובה ביותר היא מהחוקים החיתיים, שחלפו ונשתכחו מלב עם נפילת האימפריה החיתית בסביבות 1200 לפנה״ס. דפוסי הברית שמופיעים בספרים שמות, בדברים וביהושע תואמים את המודל של הבריתות שנכרתו במאה ה-13 לפנה״ס – תקופתם של משה ויהושע – ולא את אלה של האלף ה-1 לפנה״ס (25 ,Kitchen, AOOT). במקום להתחיל את המחקר שלנו בכתבי הקודש כשאנו יוצאים מנקודת הנחה שהתנ״ך מלא טעויות, סתירות, אי דיוקים היסטוריים וטעויות טקסטואליות, המחקר שלנו צריך לכלול בדיקה קפדנית של הטקסט העברי לאור הארכיאולוגיה המודרנית, ולאור הידע שקיים היום בידינו בכל מה שקשור לתרבויות המזרח הקרוב באלף ה־3 לפנה׳׳ס. (Hamson, IOT, 532) אורלינסקי אומר שהמחשבה המודרנית זורמת לכיוון זה. ״הדיעה הישנה, שגרסה שהמידע בכתובים היה חשוד ואולי אפילו מזויף, אלא אם כן זכה לאישור ממקורות מחוץ למקרא ולברית החדשה, מפנה את דרכה לדיעה אחרת, שלפיה סביר יותר להניח שהתיאורים בכתובים הם נכונים ולא שקריים, אלא אם כן יש עדות חד משמעית ממקורות שמחוץ למקרא ולברית החדשה, המוכיחים את ההיפך.״ (81 ,Orlinsky, AI). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, סתירות בברית החדשה? --- ### [אם ישוע הוא באמת המשיח, למה אין שלום עולמי?](https://igod.co.il/prophecies-messiah/האם-על-המשיח-למלוך-כדוד-או-לסבול-כיוסף/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** > בהתאם ללוח הזמנים התנכי, הכול מתרחש בדיוק בהתאם לתכנית, וישוע עושה את כל מה שהמשיח היה אמור לעשות עד לשלב זה. הבעיה היא שרבים אינם מבינים כיצד נתפסת דמותו של המשיח בכתבי הקודש. הנביא מלאכי אמר שהמשיח "יצרוף ויטהר" לפני שישכין שלום. הוא ישפוט לפני שישליט צדק. בני אדם רבים לא יצליחו לעמוד בהשלכות של בואו ובמשמעויות שיש לכך. כך כתוב בתנ"ך! בואו של המשיח יהיה לרבים מבני עמנו בשורה קשה יותר מאשר טובה. בתנ"ך כתוב שהמשיח אמור להיות כוהן ומלך, כמו דוד. ככוהן בעל מלכות, הוא בא כדי לכפר על חטאים ולהציע לישראל ולעמים סליחה ופיוס. כמלך, מלכותו הולכת ומתפשטת מדי יום ביומו כי הוא מולך בחייהם של אלה שמקבלים אותו כמשיח. הוא ישוב בקרוב ויכונן את מלכותו עלי אדמות, ישמיד את הרשעים וישכין שלום. לכן, השלום שלו ציפית מלכתחילה יהיה בעצם הצעד האחרון שיעשה המשיח! זהו עידן של מעבר, עידן שבו אלוהים מכונן את מלכותו עלי אדמות בחייהם של בני אדם. אוכלוסיית העולם גדלה והטכנולוגיה התקדמה, ולכן יש רשעים רבים יותר המסוגלים לעשות מעשי רשע רבים יותר ולהגביר את סבלם של בני האדם. ישוע גם אמר שלפני תום העידן הזה יהיו מהומה ותוהו ובוהו קשים, חבלי לידה אחרונים שיתקפו לפני שמלכות אלוהים תיכון בכל העולם. זכור שזהו רק חלק אחד מהתמונה השלמה. מאז שישוע בא לעולם מספר האנשים שיודעים את אלוהי האמת גדל באופן דרמטי ביותר. זהו אחד התפקידים העיקריים של המשיח – להפיץ את דעת האלוהים בעולם כולו, ואין זה עניין פעוט שמאות מיליוני בני אדם שבעבר חיו בחושך רוחני מכירים היום את אורו של המשיח. ### משיח בן-יוסף, המשיח הסובל מאז התלמוד ועד ימינו, מסורות יהודיות חשובות הכירו בסבלותיו של המשיח. נוסף על כך, יהודים רבים מאמינים בשני משיחים, במלך מנצח שנקרא משיח בן דוד, ובלוחם סובל שנקרא משיח בן יוסף. וחוץ מזה, התנ"ך מדבר מפורשות על סבלות המשיח. המשיח מתואר בתנ"ך ככוהן ולא רק כמלך, וזו הסיבה שהיה עליו לסבול למעננו – היה עליו למלא את תפקידו ככוהן. מי שאינו מבין את הנקודה הזאת, מחמיץ חלק חיוני מתפקידו של המשיח. בספרות היהודית יש הרבה מסורות עשירות, יפות ונוגעות ללב במובן התיאולוגי, בנוגע לסבלות המשיח. המלומד היהודי רפאל פתאי הקדיש לנושא פרק שלם בחיבורו הייחודי "הטקסטים המשיחיים". כחמישים שנה לפני כן הקדיש גוסטב דלמאן, מלומד נוצרי של כל תחום היודאייקה, שחיבוריו משמשים חוקרים יהודיים עד היום, כרך שלם לנושא סבלותיו של המשיח במסורת היהודית. הטקסטים שמתארים את סבלות המשיח אינם מעורפלים. לא מדובר בטקסטים לא מוכרים, שמייצגים את הדעות של כמה קבוצות שוליים ביהדות. אדרבה, הטקסטים האלה נמצאים במקורות  הרבניים החשובים ביותר, כולל בתלמוד, במדרש, בפרשנות המודרנית לתנ"ך וכן בזו שנכתבה בימי הביניים. חלק מהמסורות האלה עוסקות בסבלות משיח בן דוד, המשיח שלבואו מתפלל היהודי הדתי מדי יום. מסורות אחרות מדברות על סבלותיו של משיח בן יוסף, שלפי כמה מסורות יבוא לפני משיח בן דוד. פתאי כולל בספרו את ההצהרה המדהימה שלהלן, בנודע לסבלות המשיח: הצרה שתעבור על עם ישראל בימות המשיח היא זמנית וחולפת. לפי התלמוד היא תימשך שבע שנים. אגדה מאוחרת יותר מדברת על תקופה קצרה יותר של ארבעים יום בלבד. המשיח עצמו, לעומת זאת, אמור לחיות במצב של סבל מתמיד מרגע היווצרו ועד שיתגלה כמה מאות שנים אחר כך, ואולי אפילו 1,000 שנה מאוחר יותר. הוא מסכם את נקודות המפתח שהרבנים מלמדים על סבלות המשיח: נבזה וידוע חולי, עם פצעים וחבורות שאינם נרפאים, הוא יושב בשערי רומא הגדולה כשהוא מלפף ומתיר את התחבושות שעל פצעיו המוגלתיים. כאילו שהסבל והכאב אימצו אותו, כדברי אחד המדרשים. אחת האגדות המשיחיות המרגשות ביותר, וגם המשמעותית ביותר מבחינה פסיכולוגית, גורסת שכאשר ברא אלוהים את המשיח, הוא השאיר בידיו את הבחירה אם לקחת על עצמו את חטאי ישראל או לא. והמשיח ענה שהוא לוקח אותם בשמחה, כדי שאף נפש מישראל לא תֹאבד. בגרסה מאוחרת יותר של האגדה הזאת (בזוהר) המשיח עצמו מזמין את כל המחלות, הכאבים והסבל של ישראל לבוא עליו, כדי להקל על ייסורי העם, שאלמלא כן לא היה אפשר לעמוד בהם. המסורת היהודית מלאה בהתייחסויות מרגשות לסבלות המשיח. נבדוק תחילה את המסורות שמדברות על משיח בן יוסף (שבמקומות מסוימים נקרא משיח בן אפריים). לפי התלמוד (בבלי, סוכה נב א), משיח זה יעשה מעשים אמיצים למען עמו ישראל, בטרם ימות במלחמה הגדולה שתתחולל לפני שלטונו של משיח בן דוד. התלמוד מצטט את זכריה י"ב 10 ("והביטו אלי – את אשר דקרו"), שהברית החדשה מייחסת למותו של ישוע, ומשליכה את הפסוק על משיח בן יוסף. התלמוד ממשיך ואומר שאלוהים ישמע את תפילתו של משיח בן דוד ויקים מן המתים את משיח בן יוסף. מסורות יהודיות מאוחרות יותר הרחיבו בנוגע לסבלו של משיח בן יוסף. הנה מדרש אופייני, המתאר את אחד הבתים בגן עדן: " ויושבין שם משיח בן דוד ואליהו הנביא ומשיח בן אפרים, ושם אפיריון מעצי הלבנון כעניין המשכן שעשה משה במדבר. וכל כליו ועמודיו של כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן. ובתוכו משיח בן דוד, שהוא תאב (אוהב) את ירושלים. אליהו ז"ל תופשו בראשו ומניחו בחיקו ומחזיקו ואומר לו, "סבול יסורין ודין מרך (אדונך) שמייסרתך על חטאת ישראל". וכן כתוב, "והוא מחולל מפשעינו, מדוכא בעוונותינו" \[ישע' נ"ג 5\] עד זמן שיבוא הקץ. וכל שני וחמישי וכל שבת ויום טוב באים אבות העולם ומשה ואהרון, דוד ושלמה וכל מלכי בית דוד, ונביאים וחסידים ומקבלין פניו ובוכין עימו והוא בוכה עימהם. ומחזיקין לו טובה ואומרים לו, "סבול דין מרך שהקץ קרוב לבוא ושלשלאות שבצווארך מתנתקות ואתה יוצא לחרות". האם ידעת שטקסטים כאלה קיימים בארון הספרים היהודי? היהדות בהחלט מאמינה במשיח סובל. הקוראים המשיחיים ודאי זיהו מיד שתי הקבלות בין התיאור שמובא במדרש בנוגע לסבלו של משיח בן אפריים לבין סבלותיו של ישוע המשיח. א. על שניהם נאמר שהם סבלו בשל חטאי בני עמם. משיח בן אפריים עומד בסבל ובעינויים בעודו ממתין למועד שבו הוא יתגלה לעמו, וישוע המשיח ספג בוז ומלקות קשות ואחר כך נצלב כשרוב בני עמו דחו אותו. ב. הסבל של שניהם מקושר לישעיהו נ"ג, הפרק שתלמידיו של ישוע מרבים לצטט כהוכחה לכך שהתנ"ך מנבא אודותיו. המדרש שציטטתי מייחס את הטקסט הזה למשיח בן אפריים, כשם שהזוהר עשה בנוגע לסבלות המשיח, "ובשעה ש\[נשמות הצדיקים הסובלים\] אומרים למשיח \[על\] צער ישראל בְּגָלוּתם, ו\[על\] אותם רשעים שבהם (שבקרבם) שאינם מסתכלים לדעת את ריבונם, מרים \[המשיח\] קולו ובוכה על אותם רשעים שבהם (שבניהים). ה' ה' ד' (כדברי הכתוב:) 'והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו' ". בפרשנות של רבי משה אלשייך עתיר ההשפעה, בן המאה ה-16, לזכריה י"ב 10, מופיעה הערה יוצאת דופן בנוגע לכפרה שמספק מותו של משיח בן יוסף: והביטו אלי – שיתלו עיניהם אלי בתשובה שלמה, בראותם אשר דקרו הוא משיח בן יוסף. שאבותינו זכרם לברכה \[אמרו\] שיקבל על עצמו כל אשמות ישראל, ויהרג אז במלחמה לכפר בעד, באופן שיחשב כאילו ישראל דקרו אותו כי בחטאם מת. ועל כן, למען יחשב להם לכפרה שלמה, יעשו תשובה והביטו אליו יתברך, באמור כי אין זולתו למחול כמתאבלים על אשר מת בעוונם. וזהו \[הפירוש של\] והביטו אלי את וכו'. ובאשר למשיח בן דוד, הרמב"ם אומנם אינו מייחס לו כל סבל, אבל יש הרבה טקסים מסורתיים חשובים שמדברים על סבלותיו. הנה כמה דוגמאות. בקטע הידוע מן התלמוד שפתאי מתייחס אליו (ראה למעלה) מוצא רבי יהושע בן לוי את אליהו הנביא יושב בפתח מערה, ושואל אותו מתי יבוא המשיח. "לֵך, שאל את המשיח עצמו", אומר לו אליהו. "ואיפה הוא נמצא?" שואל רבי יהושע, ואליהו עונה לו שהמשיח יושב בשערי רומי. "ואיך אפשר לזהות אותו?" "יושב בין עניים וכל אלו שיש להם מספר נגעים מסירים את כל התחבושות יחד, מקנחים את מקום הנגע, וקושרים את התחבושות שוב. אבל משיח פותח רק תחבושת אחת, מקנחו וקושרו שוב, ואז עובר לשנייה \[כי הוא אומר\]: 'אולי אצטרך לצאת לגאול את בני ישראל ולא אתעכב כדי קשירת שני נגעים'. הסיפור הזה מתאר את ליבו של המשיח, שרוצה ואף מוכן להתגלות לעמו, ויחד עם זאת כואב את סבלם ואת תחלואיהם. הסיום הוא עצוב. רבי יהושע יצא לחפש את המשיח ושאל אותו, "מתי יבוא האדון \[כלומר המשיח\]?" ענה לו המשיח, "היום". רבי יהושע חשב שהתשובה הזאת רחוקה מהאמת, ולכן אמר מאוחר יותר לאליהו, "הוא שיקר לי. הוא אמר לי 'היום אני בא' ולא בא!" אמר לו אליהו, "כך התכוון לומר לך: היום – אם בקולו \[של הקב"ה\] תשמעו' (תהל' צ"ה 7)" (בבלי, סנהדרין צח א). מהדורה אנגלית של התלמוד, שמכילה פרשנות מקיפה ורבת ערך, מביאה את הפירוש הבא לקטע זה: הם \[אלה שישבו עם המשיח\] לקו בצרעת – מחלה שהסממנים שלה הם שינוי בצבע העור (ראה ויקרא י"ג). גם המשיח עצמו נגוע כמותם, כפי שנאמר בישעיהו (נ"ג 4):..אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם. ואנחנו חשבנוהו נגוע (כלומר נגוע בצרעת \[ראה צח ב, הערה 39\], מוכה אלוהים ומעונה. פסוק זה מלמד שהמשיח לוקח על עצמו את המחלות שהעם אמור ללקות בהם מחמת חטאיו \[עם הפניה לפרשנויות הנחשבות ביותר של הרבנים\]. כבר ראינו שכמה מקומות רבניים יחסו למשיח הסובל חלקים מישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12, אותו קטע מפורסם שמתאר את עבד ה' הסובל. פתאי מציין בהקשר זה ש"המשיח הופך ליורש של עבד ה' הסובל, שמתואר בצורה בולטת בנבואות ישעיהו השני" (כלומר ישע' מ'-נ"ה).ובכל זאת קטע זה מופיע מספר פעמים בברית החדשה, ומיוחס שם לישוע. היה אפשר לחשוב שדי בעובדה זו כדי לרפות את ידי הרבנים משימוש בקטע והשלכתו על המשיח. אחרי הכל, אם ישעיהו נ"ג הוא פרק משיחי, הרי שישוע מתאים לנאמר בו יותר מכל מועמד אחר. ולמרות זאת, כמה רבנים בתלמוד האמינו שפרק זה מדבר על המשיח, וכך גם כמה מיסטיקנים מימי הביניים. יהיה זה רק הוגן לשאול אם הפרשנים היהודיים המובילים של התנ"ך בכלל טרחו לבדוק אם ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12 מדבר על המשיח, שהרי כשמדרש תלמודי מצטט פסוק בודד מתוך הקטע ומייחס אותו למשיח, ניחא. אחרי הכל, הציטוטים בתלמוד אינם מתיימרים לשמש כפירושים מדויקים של התנ"ך, ולעיתים קרובות הם מבוססים על אסוציאציות פרועות ועל משחקי מילים. אבל כשהפרשנים היהודיים המסורתיים מייחסים את הטקסט למשיח מדובר כבר בעניין אחר לגמרי, בעיקר לאור הפעילות המיסיונרית של הכנסייה לאורך הדורות ולאור האנטישמיות הנוצרית לאורך השנים. ובכל זאת, פרשנים מובילים אכן יחסו את ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12 למשיח (הכוונה למשיח בן דוד), ודיברו בעיקר על סבלותיו. הרמב"ן טען שישעיהו דיבר על המשיח, בן דוד, שלא "ינתן בידי שונאיו". אבל למרות התיאור עתיר הניצחון הזה של המשיח, הרמב"ן דיבר גם על סבלותיו: אכן חוליינו הוא נשא, כי הוא חולה ומצטער על פשעינו, שהיינו אנחנו ראויים להיות חולים ומצטערים בהם, והמכאובות שהיינו אנחנו ראויים להיות כואבים עליהן – הוא סובל חזקם כי הוא המצטער עליהם. ואנחנו חשבנוהו בראותנו אותו דל וחלוש כי הוא נגוע, מוכה אלוהים ומעונה… מוסר שלומנו עליו כי מוכיח בו (אלוהים יוכיח אותו) ובחבורתו נרפא לנו כי החבורה שהוא מצטער ומתגורר עליה תרפא אותנו. כי השם יסלח לנו בזכותו ונתרפא מפשעינו ועוונות אבותינו… ניגשׂ והוא נענה \[פס' 7\]: כי בבואו בתחילה עני ורוכב על חמור \[זכר' ט' 9\], יבואו עליו נוגשי כל עיר ושוטריו ויענו אותו בחירופין וגידופין כי יחרפו אותו ואת האלוהים אשר הוא בא בשמו. מוזר שכאשר הרמב"ן מפרש את הפסוקים שמדברים מפורשות על מותו של העבד המשיח, הוא עושה הכל כדי להימנע מהברור מאליו, מכך שהעבד אכן מת. הוא מנסה להסביר שהמשיח היה מוכן למות, שהוא ציפה למות, שיסופר שהוא נגזר מארץ החיים ושהרשעים שבקרב העם, לצד הרשעים בקרב הגויים, ירקמו כל מיני מזימות שאמורות להביא למותו.על סמך דיעה זאת טען הרמב"ן ש"הנה לא נזכר בפרשה ש\[המשיח\] ינתן בידי שונאיו ולא שייהרג ולא שייתלה על עץ, אלא שיראה זרע ויאריך ימים וירום ויינשא מלכותו בין הגויים ומלכים עצומים יהיו לו לשלל". הרמב"ן היה נשאר נאמן יותר לטקסט אילו דיבר על מותו של המשיח, והסביר שהמילים "יראה זרע" ו"יאריך ימים" כוונתן לכך שהוא יקום מן המתים. ובכל זאת מרתק לראות איך רב בשיעור קומתו של הרמב"ן מוצא לנכון לראות בישעיהו נ"ג נבואה שעוסקת במשיח בן דוד, ולדבר על סבלותיו וגם על תפארתו. ראוי גם לציין שרבי משה אלשייך, בהתייחסו לישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 1, טען ש"רבנינו זכרונם לברכה פה אחד קיימו וקיבלו כי על מלך המשיח ידבר \[הנביא ישעיהו\]", בהתייחסו בין השאר למדרש האומר ש"כל הייסורין שבאו לעולם – השליש היו לדוד ולאבות, והשליש השני לדורו של גזרה (שיצא לגלות), והשלישי למלך המשיח". בימינו מייחסים את ישעיהו נ"ג למנחם שניאורסון, שחסידיו ברחבי העולם רואים בו את משיח בן דוד, בעיקר בשל סבלותיו. כשהרבי קיבל שבץ ב-1992 ובעקבותיו איבד את כושר הדיבור, הצביעו חסידיו על ישעיהו נ"ג 7, "ניגשׂ והוא נענה, ולא יפתח פיו. כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו". כשלא חל כל שיפור במצבו, הם הצביעו על פסוקים אחרים בישעיהו נ"ג, שמדברים על תחלואיו של עבד ה'. הם טענו שהרבי חלה כדי שאנחנו נירפא! וכשהוא הלך לעולמו ב1994- בגיל תשעים ושתיים, כמה מחסידיו הנאמנים ביותר הכריזו בכתב שמותו מכפר בעדנו, על סמך התפיסה המסורתית שלפיה מותו של צדיק מכפר  – ואז החלו להתפלל בקנאות ובדבקות ולצפות לתקומתו מן המתים או לשובו. אילולא ראינו ושמענו וקראנו את הדברים האלה בעצמינו, היינו מתקשים להאמין בהם, משום שהם מקבילים בצורה כה מדויקת לסבלו ולמותו של ישוע (בתור הכפרה על חטאינו) של תחייתו (תודה לאל, ישוע אכן קם מן המתים!), ושל שובו שאנו מייחלים לו. התפיסה היהודית מסורתית אודות סבלות המשיח טבועה כה עמוק בנפש היהודית, ולכן סבלו ומותו של הרבי נתפסו בעיני חסידיו במונחים משיחיים\\ למרות שהיה עליהם להשתמש לשם כך בטקסט שמשמש את "המיסיונרים הנוצריים" (כלומר ישע' נ"ג) ובדרך מאוד "נוצרית". פתאי אומר על כך: אין ספק שמבחינה פסיכולוגית, המשיח הסובל מאניש ומשקף את סבלות עם ישראל… באופן דומה, המשיח המצורע והמשיח העני \[שעליהם מדבר התלמוד\]… הם גרסאות שונות של הסבל של עם ישראל, ונושא זה מואנש בדמותו של המשיח הסובל. ואין ספק שמבחינה פסיכולוגית, כפי שנאמר בזוהר, העובדה שהמשיח לוקח על עצמו את סבלות ישראל (כלומר, ההשלכה של הסבל שלהם עליו) מקל על סבלות העם, שאחרת לא היו מסוגלים לעמוד בהם. הטקסט האחרון שנבדוק מספק את התיאור המלא והמפורט ביותר של סבלות המשיח, שאפשר למצוא במקורות הרבניים המובילים. אני מתכוון לפרשות לג, לו ולז של המדרש החשוב שנכתב במאות ה-8 וה-9, שנקרא פסיקתא רבתי. התיאורים שמובאים שם של סבלות המשיח חזקים עוד יותר מאלה שמתועדים בברית החדשה. כמה חוקרים מבססים את עמדתם על העובדה שהמשיח נקרא אפריים בפרקים אלה, ומאמינים שמדובר כאן במשיח בן יוסף. אבל אחרים מציינים שהוא מתואר כ"משיח צדקי", תואר שמיוחס למשיח בן דוד. לכן מציין רבי שוחט שהמונח "אפריים", כפי שהוא מופיע כאן, מדבר על כלל ישראל ולכן מתייחס למשיח בן דוד. בכל מקרה, אין כל עוררין על מה שמונח לפנינו: טקסט רבני שמשמש יהודים מסורתיים ושמתאר בפרטים ציוריים את סבלותיו המרים של המשיח. הנה מבחר מתוך פסיקתא רבתי (איש שלום) לו-לז: אמרו: \[ב\]שבוע (כלומר, בשבע השנים) שבן דוד בא בה, מביאים קורות של ברזל ונותנים לו על צווארו עד שנכפפה קומתו \[והוא\] צועק ובוכה ועולה קולו למרום. אמר לפניו, "ריבונו של עולם, כמה יהא כוחי וכמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהיו איברַי? לא בשר ודם אני?" על אותה השעה \[ש\]היה דוד בוכה ואומר יבש כחרס כוחי \[וגו'\] (תהלים כ"ב ט"ז), באותה השעה אמר לו הקדוש ברוך הוא, "אפרים משיח צדקי, כבר קיבלת עליך מששת ימי בראשית. עכשיו יהא צער שלך כצער שלי. שמיום שעלה נבוכדנצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגלה את בנַי לבין האומות העולם, חייך וחיי ראשי שלא \[נכנסתי\] לכיסא שלי. ואם אין אתה מאמין ראה טל שעלה על ראשי…' " באותה השעה אמר לפניו, "ריבונו של עולם, עכשיו נתיישבה דעתי. דיו לעבד שיהא כרבו!" עתידים אבות העולם \[אברהם, יצחק ויעקב\] לעמוד בניסן ואומרים לו, "אפרים משיח צדקנו, אף על פי שאנו אבותיך, אתה גדול ממנו (מאיתנו) מפני שסבלת עוונות בנֵינו. ועברו עליך מידות קשות שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים. והיית שחוק ולעג באומות העולם בשביל ישראל. וישבת בחושך ואפלה ועיניך לא ראו אור. וצפד עורך על עצמך וגופך יבש היה כעץ. ועיניך \[חשכו\] מצום וכוחך יבש כחרס. כל אילו מפני עוונות בנינו. רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקדוש ברוך הוא לישראל? \[או\] שמא בשביל צער שנצטערת עליהם ביותר \[וחבשוך\] בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם? " אומר להם \[המשיח\], "אבות העולם, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם ולכבודכם ולכבוד בניכם, שייהנו מטובה זו שהשפיע הקדוש ברוך הוא להם לישראל". אומרים לו אבות העולם, "אפרים משיח צדקנו, תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתנו!" מעניין שאחד הקטעים החשובים שמצוטט בפסיקתא בקשר לסבלות המשיח הוא מזמור כ"ב, שעוסק בצדיק הסובל ושמוכר היטב למאמינים בישוע משום שהברית החדשה מייחסת לו את המזמור – למרות שמתנגדי המשיחיות מקפידים לציין שאין זה מזמור משיחי. והנה, בפסיקתא רבתי מייחסים מזמור זה למשיח. שים לב איך המשיח סובל מרצון בגלל (או למען) חטאי עמו. הוא סופג דחייה, בוז ומלקות – ואחר כך הוא זוכה לכבוד והלל. אנו מבטיחים לך, שאילו נתת את הפסוקים האלה למורים משיחיים, היית מספק להם שפע של חומר לימוד! היה אפשר לצפות שכמה מנהיגים יהודיים ינסו למחוק מהספרות היהודית כל אזכור לסבלות המשיח, היות שהמשיחיים טוענים שלפי התנ"ך, המשיח היה חייב לסבול ולמות. האזכורים הרבים של הסבל הזה בתלמוד, במדרשים, בזוהר ואצל פרשני התנ"ך מזכירים לנו שהיהדות אכן מאמינה במשיח סובל. הרעיון הזה מבוסס על הכתובים בצורה כה יסודית, עד שאי אפשר להתכחש לו! היהודים המשיחיים ודאי יזדרזו להסביר שמאחורי הסבל הזה נמצאת הגאולה. הסבל הוא חלק מהעזרה שאלוהים מגיש לנו בחסדו, חלק מתפקידו של המשיח ככוהן. הוא הושיט לנו את ידו, היה לאחד מאיתנו בחולשותינו ונתן את חייו כקורבן מכפר למעננו. כפי שאמרתי בדיון שלנו על השואה, ישוע המשיח הוא היהודי המפורסם ביותר בכל הזמנים, ובכל זאת הוא הוכה, הולקה, הושפל ונתלה על הצלב. הוא משיח שאיתו אנחנו יכולים להזדהות – ושיכול להזדהות איתנו – משיח סובל שנותן חיים, משחרר ומספק ניצחון לכל מי ששם בו את מבטחו. המדרש שציטטנו מכיל כמה מילים רבות עוצמה שהמשיח אמר לאברהם, יצחק ויעקב, "אבות העולם, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם ולכבודכם ולכבוד בניכם, שייהנו מטובה זו שהשפיע הקדוש ברוך הוא להם לישראל". אבל יש משהו שניחן בעוצמה רבה עוד יותר: ישוע המשיח אכן סבל ומת בעד חטאי ישראל והעולם, ואחר כך עלה בגבורה לשמים, שם הוא יושב על כס הכבוד עד מועד שובו. כל מה שעשה, הוא עשה למעננו! אנו מתפללים שבזכות כאבו, אתה תמצא בחיקו של אלוהים את האושר והשלווה שהוא קנה עבורך וסיפק לך. אסיים טיעון זה עם ציטוט מדבריו של שמעון בן יונה, אחד מתלמידיו הראשונים של המשיח, שהיה עד למותו ולחייו של ישוע ואף זכה לראותו לאחר שקם מן המתים: אכן לזאת נקראתם, כי גם המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו – והוא אשר חטא לא עשה ולא נמצאה מרמה בפיו; אשר חירפוהו ולא השיב חירוף, סבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק; הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ, כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה; אשר בחבורתו נרפא לכם, כי הייתם כצאן אובדות, אך עתה שבתם אל הרועה השומר את נפשותיכם. פטר"א ב' 21-25 הפסוקים בתנ"ך שמנבאים על המשיח מציינים שהמשיח יסבול קודם ואחר כך ימלוך. וכך בדיוק קרה: ישוע המשיח – שהוא אחד מאיתנו והזדהה איתנו לחלוטין – הצטרף אל סבלותינו, הדחייה שחווינו, והכאבים שכאבנו. סבלנו עינויים והרג; גם הוא עבר עינויים ונהרג. בזו ולעגו לנו, הושמצנו ולא הבינו אותנו; עד היום הזה גם הוא מושמץ ונלעג, ואף מקללים את שמו. אך ההבדל הוא שלרוב סבלנו כי היינו אשמים, הוא סבל על לא עוול בכפו – ועשה זאת עבורנו. לכן, ישוע היה ועדיין הוא המשיח המושלם עבורנו, המושיע האידיאלי לעם נלעג ודחוי. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** המשיח ושלום עולמי, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** נבואות בתנ"ך על מותו של המשיח ("משיח בן-יוסף"), סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האמנם "סתירות" בשושלות של ישוע בברית החדשה?](https://igod.co.il/answer-rabbi/האם-ישנן-סתירות-בשושלות-של-ישוע/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** בהמשך לסרטון, להלן תשובות ל"סתירות" נוספות בשושלות של ישוע. --- > טענה: ברשימת שושלת האבות המיוחסת לישוע, במתי פרק א', הושמטו המלכים יואש ובנו אמציה! ברור שהשמות הושמטו בכוונה ואין זו טעות סופר. "הברית החדשה" איננה דבר אלוהים, ואני מכיר את פסוקי התנ"ך אשר עליהם מתבססת אמונתך. \[יוסף עצמון, יד-לאחים\] **תשובה:** ביהדות מכונה גם נכד או כל צאצא לצורך העניין "בן". לפיכך נקרא ישוע "בן דוד, בן אברהם" (מתי א' 1). באותו האופן בדיוק משמש התיאור 'אלמוני הוליד את פלוני' גם לתיאור פערי דורות, ולא בהכרח לתיאור אבהות ישירה. מה שחשוב הוא שקיים קשר ביולוגי בין הדורות. מתי מארגן את הדורות לקבוצות של ארבע עשר שמות, תוך החסרת דורות מסוימים, כעדות לנוהג שהיה בתקופתו. השוואה עם שושלות תנ"כיות מראה בבירור כי השמיט דורות (מלכים ב' ח' 24, דברי הימים א' ג' 11, דברי הימים ב' כ"ב 1, 11, כ"ד 27, מלכים ב' כ"ג 34, כ"ד 6). מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא הייתה לציין מדעית את כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לירושה, בייחוד כאשר הדבר נוגע לאבות העם החשובים. > מתי ידע, כי המשיח חייב להיות מ"זרעו של דוד המלך" (ישעיהו יא, ירמיהו לג), לכן הוא מתחיל את בשורתו בהכרזה שישוע הוא "בן דוד". אמנם, בשלב מאוחר יותר, סותר את עצמו בקביעה כי לישוע אין אב ביולוגי ואמו התעברה כביכול מ"רוח הקודש". שושלת היוחסין המובאת במתי, מקורה ביוסף, אִם יוסף אינו אביו של ישוע, כפי שטוען מתי, מהו הקשר המשפחתי בין דוד המלך לבין ישוע? ממילא ברור שישוע לא יכול להיות משיח! > > יתירה מזו, הטענה כי "רוח הקודש" הוא בעצם "אביו" של ישוע, סותרת לחלוטין את כל דברי הנביאים, כי המשיח חייב להיות מזרעו של דוד! אם דבריהם של הנביאים (שהמשיח בא מזרעו של דוד) נכונים, אין מקום לטענה שישוע נולד מ"רוח הקודש"! לסתירה זו, אין ל"משיחיים" תשובה הגיונית. חלקם משתמשים לשם כך בתשובה "מקורית": לדבריהם, יוסף היה "האב המאמץ" של ישוע, בזה מביאים כביכול הוכחה שישוע נחשב בו לבן אמיתי. > > תשובה זו מגוחכת, בגלל שהיא סותרת את חוקי התנ"ך, בו לא נמצא כל מקור לאפשרות העברת הייחוס על ידי אימוץ. להיפך, כהן (השייך לשבט לוי) יכול להיות רק מי שאביו כהן. דהיינו; אם כהן אימץ ילד השייך לשבט אחר, ילד זה אינו יכול בשום אופן להיות כהן (ולעבוד בבית המקדש וכו') אלא הוא ממשיך את השתייכותו המקורית לשבט של אביו האמיתי. בנוסף, אין כל מקור לדבר האימוץ מה"ברית החדשה". \[הרב דניאל עשור\] **תשובה:** שושלות עוברות גם דרך האם, אנו למדים שהמשיח חייב להיות מזרעו של דוד המלך מהתנ"ך. אם כן, נעיין שם. ישעיהו פרק יא, פסוק א: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" ירמיהו פרק לג, פסוק טו: " בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:" ירמיהו פרק כג, פסוק ה: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:" בראשית פרק מט, פסוק י: " לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹו וְלֹו יִקְּהַת עַמִּים׃" היכן הרב עשור רואה בדברי הנביאים הללו רמז כלשהו שמא המשיח חייב להיות "בן לבן" לדוד המלך? מה אומר הכתוב בישעיהו? "גזע ישי", "נצר משרשיו", ומה הוא אומר בירמיהו? "אצמיח לדוד צמח". אם הנביאים דברו ככוונת וכנאום הרבנים, אם הנביאים כתבו לנו כהוראת וכהנחית הרבנים, מדוע הם האריכו בלשונות יתר? הלא ישעיהו היה מעדיף לכתוב בקיצור: "ויקום בן מגזע ישי", ובזה יהיה אור לדברי הרבנים, וחותם ינתן על דבריהם… וכבר כתב השל"ה, כללי התלמוד (יט, כלל עיון): אחר שתדע כוונת דבריו ופירושו, הוי מדקדק בו וראה מה הפכו ומקבילו. אבל לאחר שישעיהו האריך בלשונו ואף כפלם, ובפסוק י' שוב כתב לנו: "שֹׁרֶשׁ יִשַׁי", זה רק מראה לנו שהמשיח שיקום מזרעו של דוד, איננו חייב להיות "בן אחר בן", אלא נצר, שפירושו בעברית מקראית – "צאצא". להזכירכם, אפילו חז"ל (רבי משה הדרשן) הודה כי למשיח לא יהיה אב ביולוגי. **האם צאצא יכול להיות מאם? או רק מאב?** בשום מקום בתנ"ך לא נאמר כי שושלת יוחסין לא יכולה לעבור דרך האם, זה הוא רעיון אבסורדי (במיוחד בהתחשב שכיום, ההלכה הרבנית מחשיבה יהודי את מי שאמו יהודיה, ולא אביו). למען האמת, התנ"ך עצמו כן מחשיב נשים בתוך רשימות יוחסין, לדוגמא: "בְּנֵי-דְלָיָה בְנֵי-טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם" (עזרא ב:ס)' דוגמאות נוספו בנחמיה ז':ס"ג וכו' כאשר אנו מדברים על "צאצא", ברור לנו מהתנ"ך שצאצא הוא לא גבר בלבד, אלא מדבר אף על הנקבות: "קִרְבוּ גֹויִם לִשְׁמֹעַ וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ תֵּבֵל וְכָל־צֶאֱצָאֶיהָ:" (ישעיהו פרק ל"ד:א) הלא ברור שמדובר כאן על כל הזרע של אדם הראשון, שהרי כולנו יוצאי ירכו, ואף יונתן תירגם, "אִתְקַרְבוּ עַמְמַיָא לְמִשְׁמַע וּמַלְכְּוָתָא אֲצִיתוּ תִּשְׁמַע אַרְעָא וּמְלָהָא תֵּבֵל וְכָל דְדָיְרִין בָּהּ:" שפירושו בארמית כל מי שגר על פני תבל, והרי אנו יודעים מהתנ"ך, שכל האנשות בתבל, הם בני בנים של אדם הראשון, ואף הנשים נקראות צאצאים של אדם הראשון! הרי בודאי אתם מכירים את הפסוק בבראשית פרק מו, פסוק כו: "כָּל־הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכֹו מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי־יַעֲקֹב כָּל־נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ" הרי ללא ספק הכתוב מדבר גם על נשים, שהרי בפסוק טו "דינה", נמנת בתוך הנפשות שירדו למצרים, ובפסוק יז, אף "שׂרח אחותם", נמנה בתוך הנפשות שירדו למצרים, והרי הם היו נקבות ולא זכרים! ואפילו הכי, הפסוק קורא להם: "יוצאי ירכו". אפילו רש"י על בראשית מ"ו:ז כתב "ובנות בניו – סרח בת אשר, ויוכבד בת לוי." לסיכומו של עניין, התנ"ך לא נותן יד להפלייה והדרת הנשים שבתלמוד ובהלכה הרבנית. צאצאי האדם כוללים גם נשים. אמו של ישוע משושלת דוד ולכן גם ישוע. **האם אב מאמץ אינו נחשב?** אמנם מספיק להוכיח כי ישוע הוא בן מרים משולשת דוד על מנת לבסס את ייחוסו לשושלת דוד. אבל האם באמת אין שום חשיבות לאימוץ? **בתנ"ך** בתנ"ך ניתן למצוא "אימוץ ילדים", ואף הכתוב מייחס אותם כאילו הם בניו, וכאילו הם ילדיו מבטן ומלידה… כמו באסתר פרק ב, פסוק ז: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת־הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת־דֹּדֹו כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת־תֹּאַר וְטֹובַת מַרְאֶה וּבְמֹות אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לֹו לְבַת:" ובשמואל ב פרק כא, פסוק ח, נאמר: "חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת־שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן־בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי:" הלא למיכל, בוודאי לא היו לה ילדים מפרי בטנה, שהרי כבר כתוב בשמואל ב, פרק ו, פסוק כג: "וּלְמִיכַל בַּת־שָׁאוּל לֹא־הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יֹום מֹותָהּ׃" ומירב בת שאול, ילדה חמשה בנים, וכאשר מיכל רק גידלה אותם, הכתוב קורא להם: "בְּנֵי מִיכַל בַּת־שָׁאוּל", הינך רואה שוב, שהכתוב מייחס אימוץ ילדים לאביהם או לאמותיהם המאמצים! **בתלמוד** כנראה שהרב עשור לא בקיא בתלמוד שלו עצמו, מאחר וגם בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף יג עמוד א, נאמר: "כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". ובמסכת סנהדרין דף יט עמוד ב, נאמר: "כל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו." וכתב על זה המהרש"א בחידושי אגדות: "לאו דוקא יתום, דכל הנהו דמייתי, לאו יתומים היו". והגמרא בסנהדרין ממשיכה וכך כותבת: "רבי חנינא אומר: מהכא ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי. וכי נעמי ילדה? והלא רות ילדה, אלא: רות ילדה ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה." "רבי אלעזר אמר מהכא גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. וכי יוסף ילד? והלא יעקב ילד. אלא, יעקב ילד ויוסף כילכל, לפיכך נקראו על שמו. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדת אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו." רש"י כותב: "וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה לו! אלא מירב ילדה ומיכל גדלה. לפיכך, נקרא על שמה, "והמגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, כאלו ילדו ונקרא על שמו". **לסיכום** ישוע נצר לשושלת דוד מצד אמו, וגם מצד אביו המאמץ. > האם ישוע משושלת בית-דוד? **תשובה:** ידוע שקיים קשר ישיר בין המשיח לבין בית דוד. מהי משמעות הקשר הזה? כדי לענות על השאלה הזאת, עלינו להבין את היסוד של שושלת בית דוד. מגילת רות מגלה את תחילתה של שושלת בית דוד. מגילת רות פותחת בפסוק: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב–הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו׃" (רות א':א) ישנם שני מרכיבים חשובים בפסוק זה. מוזכר בו שבט יהודה- יעקב אבינו גילה שהמשיח הוא משבט יהודה (בראשית מ"ט.י), עובדה שגרמה לפרשנים רבים לתת למגילת רות פרוש עם השלכות משיחיות. בפסוק הנ"ל יש התייחסות לגלות: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב…" כאשר נדון בתפקידו של המשיח, נשוב ונדבר על נושא זה. שמו של אותו האיש מבית לחם היה אלימלך. שני בניו התחתנו עם שתי נשים מואביות, שם האחת ערפה ושם השנייה רות. אלימלך ובניו מתו ואשת אלימלך, נעמי, חזרה לבית לחם עם רות. נעמי אמרה: "אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה…" (רות א':כ"א) פסוק זה מראה שמצבה הכלכלי של נעמי היה בכי רע. כדי לפרנס את עצמן, לקטה רות בשדות אחרי הקוצרים (רות ב'.ג). מדוע בחרה ללקט לפרנסתן ולא בכל עיסוק אחר? רות נעזרה בתורה אשר אומרת: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת־קְצִיר אַרְצְכֶם – לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט; וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט – לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃" (ויקרא י"ט:ט-י) במילים אחרות, רות המואביה הבינה שהקב"ה נתן את המצוות הללו כדי לעזור לבני האדם. ה' גרם לכך שרות מצאה חן בעיני איש בשם בועז. בועז היה אדם עשיר מאוד, ובנוסף, היה גם קרוב משפחתה של רות. כאשר ראה בועז את רות מקיימת את דברי התורה, שאל את השאלה באה: "וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל־הַקּוֹצְרִים: לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת׃"  (רות ב':ה) ולרות אמר בועז: "יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ; וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר־בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת־כְּנָפָיו׃"  (רות ב':י"ב) מה משמעות הביטוי "תַּחַת־כְּנָפָיו"? כפשוטו, ביטחון שה' נותן למישהו ששומר את המצוות. את הקשר בין "כנף" לבין המצוות מוצאים במצוות הציצית: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת׃ וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת־כָּל־מִצְוֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא־תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם׃ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים; אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃" (במדבר ט"ו.ל"ז-מ"א) סעיף זה מלמד אותנו שיש קשר בין הציצית למצוות. העובדה שהקב"ה ציווה על בנ"י לשים את הציצית על כנף הבגד, מבהירה את הנקודה הזאת. בסוף הסעיף מופיע מושג הגאולה (אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם). מושג זה קשור לדוגמא הנוספת המראה כיצד רות נעזרת במצוות התורה. כאשר נעמי שמעה שבועז אכן היה האיש אותו פגשה רות, אמרה לה: "בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַמֵּתִים; וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי: קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ, מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא׃"  (רות ב':כ) נעמי ידעה שהתורה מחייבת את אחיו של הנפטר להקים זכר לשמו. "כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין־לוֹ – לֹא־תִהְיֶה אֵשֶׁת־הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר; יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ׃ וְהָיָה, הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד – יָקוּם עַל־שֵׁם אָחִיו הַמֵּת, וְלֹא־יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל׃" (דברים כ"ה:ה-ו) יש משמעות חשובה לכך שאח המקים זכר לשמו של הנפטר נקרא גואל. תקוותה של נעמי הייתה שבועז ייבם ויגאל אותן ממצבן הקשה. בפרק ג', רות בקשה מבועז לייבם אותה. בועז קיים את המצווה הזאת וכתוצאה מכך נולד עובד. "וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי־יִשַׁי אֲבִי דָוִד׃" (רות ד':י"ז) מלכות דוד קמה מצאצאיהם של בועז ורות כתוצאה ישירה מכך שקיימו את דברי התורה. מגילת רות מבהירה את הקשר בין האדם המקיים את המצוות לבין אופיו של המשיח. כדי לגלות קשר זה, התחילה שושלת בית דוד עם פרץ: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ: פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת־חֶצְרוֹן׃ וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת־רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת־עַמִּינָדָב׃ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת־נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת־שַׂלְמָה׃ וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת־בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת־עוֹבֵד׃ וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת־יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת־דָּוִד׃"  (רות ד':י"ח-כ"ב) פרץ אף הוא נולד כתוצאה מייבום (יהודה ותמר – בראשית ל"ח). בשני המקרים היה זה הייבום שהביא לידי הקמת השושלת ממנה יבוא המשיח. עובדה זו מדגישה שתי נקודות: אופיו של המשיח קשור בקיום התורה, כדוגמת הנ"ל. מאותה הסיבה שבועז גאל את שם בעלה של רות כדי ש-'לֹא־יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל', גם המשיח יגאל את ישראל. דרך אגב, גם האוייבים הגדולים ביותר של ישוע, רבני התלמוד, טוענים כי ישוע מבית צדוק הכהן. ע"פ חז"ל – ישוע נמנע על שושלת בית דוד אנו קוראים גם בתלמוד הבבלי, סנהדרין מ"ג, ע"א: שם נאמר כי ישוע היה "קרוב למלכות" ומפרשים: "שהיה קרוב למלכות החשמונאים". והנה, גם לפי התיעוד בברית החדשה, היה ישוע מקורב לא רק לבית דוד, כי אם גם לכהונה (לוקס א' 5, 36). זו היתה הזדמנות נהדרת לחז"ל לנסות ולהוכיח כי ישוע איננו מבית דוד, אך לא רק שלא עשו זאת, אלא שגם ייחסו אותו לשושלת הכוהנים! > מדוע הברית החדשה פותחת עם תיאור השושלת של ישוע? **תשובה:** הופעתן החוזרת ונשנית של השושלות בכתבי הקודש, מורה על חשיבותן. חשיבות שושלות היוחסין הינה בכך שהיו ראיה למוצאו היהודי של האדם המוזכר, השתייכותו השבטית, וזכאותו למעמד כהונה או מלוכה. בסקירת כל שושלות היוחסין המופיעות בכתבי הקודש, מתגלים שני דברים. על פי רוב, קו הייחוס עבר מאב לבנו, כלומר מוזכרים שמות גברים. הן המוצא והן השיוך השבטי נחשב כעובר דרך האב, ולכן היה נהוג לתעד שושלות יוחסין על פי אבהות. ישנה רק שושלת יוחסין אחת בכתובים שמפורטת משחר ההיסטוריה התנ"כית ועד אחריתה, והיא שושלת דוד המלך. הכתובים מציינים בפרטנות כל שם שבא לפני דוד (מהאדם הראשון ועד דוד), וכל שם שבא אחריו (מדוד ועד זרובבל). על המשיח להימנות על שושלת דוד המלך, ולכן שושלת זו מכונה גם 'השושלת המשיחית'. ניתן לומר ששושלות הייחוס מגבילות את מוצאו האנושי של המשיח. על המשיח להיוולד לתוך האנושות, כפי שהובטח שיהיה "זרע האישה" (בראשית ג':ט"ו). על המשיח להימנות על עם ישראל, בהיותו "זרע אברהם" המובטח. עליו להשתייך לשבט יהודה, כפי שנאמר עליו שיהיה מ"זרע יהודה". וכן עליו להשתייך לשושלת היוחסין של דוד המלך מאחר שהובטח כי יהיה "זרע דוד". > *"אני יהודי שמאמין בביאת המשיח כמו כל היהודים בעולם. כרגע אינני יודע מיהו המשיח אבל כל מי שיטען לכתר זה אני חייב לבדוק מה ההוכחות שהוא מביא איתו. אתם טוענים שישו הוא משיח, אז אנו חייבים לראות האם הוא מיוחס לדוד המלך ע"ה שזהו התנאי ההכרחי כפי שאתם בעצמכם שלחתם בקישור כי המשיח חייב להיות ממוצא דוד. ובכן ההוכחה היחידה שלכם להיותו של יש"ו משיח, היא שושלות היוחסין המופיעות בברית החדשה והמתועדות אצל מתיו ולוקס. כשמעיינים בשושלות האלה אז ראשית רואים שמתיו ולוקס מכחישים זה את זה בשמות הקיימים שם, לוקס רושם שמות אחרים ומתי רושם שמות אחרים אבל הבעיה המרכזית בשושלות האלה שאם נבחן את השמות המופיעים שם שלכאורה היו צריכים להראות שיש"ו מיוחס לדוד המלך, בעצם מגלים שכל השמות בשושלות של מתיו ולוקס הם בעצם מומצאים ובדויים. לא רק שהם לא קיימים בתנ"ך אלא שמתיו ולוקס המציאו שמות חדשים וכל זאת כדי לשכנע אותנו שיש"ו הוא צאצא של דוד המלך.* > > *הבה נבחן את הכתוב בשושלות היוחסין בתנ"ך. בתנ"ך דברי הימים א' פרק ג' פסוקים יט-כד כתוב: זרובבל הוליד את חנניה וחנניה הוליד את ישעיה וישעיה הוליד את רפיה ורפיה הוליד את ארנן וארנן הוליד את עבדיה ועבדיה הוליד את שכניה ושכניה הוליד את שמעיה ושמעיה הוליד את נעריה ונעריה הוליד את אליועיני ואליועיני הוליד שבעה את הודויהו ואת אלישיב ואת פליה ואת עקוב ואת יוחנן ואת דליה ואת ענני.* > > *שימו לב לזיוף המתוחכם: בתנ"ך זרובבל הוליד את חנניה כתב מתי: זרובבל הוליד את אביהוד ב. וכך במקום חנניה הוליד את ישעיה כתב מתי: אביהוד הוליד את אליקים, ג. ובמקום ישעיה הוליד את רפיה כתב מתי: אליקים הוליד את עזור, ד. במקום רפיה הוליד את ארנן כתב מתי: יעזור הוליד את צדוק, ה. ובמקום ארנן הוליד את עבדיה כתב מתי: צדוק הוליד את יכין, ו. במקום עבדיה הוליד את שכניה כתב מתי: יכין הוליד את אליהוד, ז. ובמקום שכניה הוליד את שמעיה כתב מתי: אליהוד הוליד את אלעזר, ח. במקום שמעיה הוליד את נעריה כתב מתי: אלעזר הוליד את מתן, ט. ובמקום נעריה הוליד את אחיועיני כתב מתי: מתן הוליד את יעקב, י. במקום אליועיני הוליד את הודויוהי ואת אלישיב ואת פליה ואת יעקב ואת יוחנן ואת דליה ואת ענני כתב מתי יעקב הוליד את יוסף.* > > *מובן כיצד לשיטתו של מתי יש"ו מיוחס לדוד המלך. אם משתילים שם בדוי ולא אחד בשושלת ארוכה כל שהיא, הרי שמשם זה והלאה אפשר יהיה להמשיך את רשימת השמות הלא ידועים והלא מוכרים עם שמות בדויים נוספים רבים ולהטות את שושלת היוחסין לכיוון הרצוי. כך בדיוק ארע במקרה הנ"ל. מתי בחר לשתול את השם "אביהוד" ולייחסו ל"זרובבל" כבנו, בכך בלבד הטה מתי את השושלת מהשם הראשון השתול והבדוי והלאה עד לשם המבוקש שהוא "יוסף" (אביו החורג של יש"ו).* > > *עכשיו כשהוכחתי לכם כי ישו איננו צאצא של דוד המלך ע"ה, כפי שעולה מהתנ"ך ולהבדיל מתוך הברית החדשה, ללא שום פרשנות של חכמי ישראל, תבינו שיש"ו איננו יכול להיות המשיח המיועד לאנושות.* > > *קחו תתחילו לעבור שם שם בברית החדשה וככה תבינו שעבדו עליכם כל החיים שוטים ארורים.* > > *לפחות לנו היהודים יש שושלות יוחסין מסודרות מאב לבן. וכל צדיק בדורנו שהוא מזרע דוד יש לו שושלת יוחסין מסודרת עד דוד המלך. אבל לכם גם כשיש שושלת יוחסין מתברר כי היא מזוייפת, מומצאת בדויה ומסולפת. הרבה צרות היו לעם ישראל מכל מיני בני זונות. אנחנו לא צריכים אותכם שתשווקו לנו עוד בן זונה בתור משיח. חבל שמטיפשות אי אפשר לייצר כסף הייתם מיליונרים היום חחחחחחח". \[הרב דוד ארצי\]* **תשובה:** לרב דוד ארצי ולקוראים שלום, האם אתה ער לכך שעד לאחרונה טענה זו לא הופיעה אפילו מצד המתנגדים החריפים ביותר לברית החדשה ולישוע? האם אתה יכול לנחש מדוע טענה זו לא הועלתה בתלמוד, במדרשים או בימי הביניים? היא לא עלתה משום שאין לה כל בסיס. לצערנו, ככל שאנו מתרחקים מתקופת כתיבתם של המקרא ושל הבשורות, הולך ופוחת הדור ואנו מאבדים תובנות רבות שהיו ידועות לראשונים. כנראה שלא בכדי, לא עלתה הטענה הזו על-ידי חז"ל; הם, לא מצאו לנכון להציע את ה"סתירה" שאתה הצעת. מכל מקום, הבא נענה לטענות שלך אחת לאחת ונראה עם יש דברים בגו: האם אינך מודע לכך כי כל מגילות היוחסין שמורות היו בבית המקדש עד שזה נחרב? האם אתה מתכחש לכך? אם כן, יש לך בעיה לא איתנו, אלא עם ההיסטוריה של עם ישראל. התנ"ך וכתבי הברית החדשה אינם בבעלותנו ואינם ניתנו רק לנו פה בשנת 2014 למשמרת. אנחנו פשוט נכנעים להם באמונה ומנסים לחקור אותם כמיטב יכולתנו. לעומתנו, מתי ולוקס חיו וכתבו את בשורותיהם לפני חורבן בית המקדש, עת שהיו השושלות נגישות לכל. האם אתה מתכוון להאשימם גם בכך? לגופו של עניין, השושלת אינן "ההוכחה היחידה" שלנו; השושלת יכולה להיות עוד ראיה אחת מתוך שרשרת ארוכה של ראיות רבות אחרות המצביעות על ישוע כמשיח ישראל (ראו 52 סרטונים ומאמרים פה באתר המוכיחים כי רק ישוע מתאים לנבואות התנ"ך על המשיח!). מתי ולוקס מתעדים את הגנאלוגיה של ישוע מנצרת. בתקופתו, ציפו למשיח נצר לבית דוד ומחברי הבשורות מעידים על ציפייה זו ביתר שאת. או שישוע הוא המשיח של יהודה, ישראל וכל העולם, או שאינו המשיח של אף אחד! אתה מבין זאת? או שהוא המשיח שלך ושלי, או שהוא איננו המשיח של איש מאיתנו! לשאלתך, כן; לפי נבואות המקרא ולפי כתבי הברית החדשה, חייב המשיח לבוא משושלת בית דוד ומיהודה (מעניין כי עובדה זו לא מנעה מחלוץ היהדות הרבנית, רבי עקיבא, לקבוע כי בר-כוכבא הוא המשיח, למרות שבר-כוכבא לא השתייך לבית דוד… או לא מונעת ממך לשים בפייסבוק שלך תמונות של הרבי מלובביץ עם הכיתוב "משיח", על אף שאין דרך להוכיח כי הוא מבית-דוד…). מפני שכותבי הברית החדשה ידעו כי המשיח חייב לבוא מבית דוד, הם לא היססו לאמת זאת עם שושלתו של ישוע ולכתוב זאת בבשורותיהם (אגב, גם שאול השליח, שלפי החוקרים כתב את אגרותיו לפני הבשורות, מציין כי ישוע נמנע על בית דוד). האם שאלת את עצמך פעם את השאלה הבאה: איזו סיבה היתה למתי או ללוקס להמציא שושלת ולשקר? הרי הם לא היו חייבים להאמין בישוע ולהיות לתלמידיו! מה אפוא גרם להם ללכת בעקבותיו, לסבול רדיפות ולמות מוות אכזרי בשל אמונתם בו? יתרה מכך, אם הם היו משקרים חלילה, האם לא היה מישהו מתקופתם שהיה מצביע על הטעויות שעשו? מדוע אין לנו בנמצא ביקורת בעניין זה מתקופת בית שני ומחז"ל? התשובה חוזרת על עצמה – כי להם היתה גישה לבדוק את השושלות המתועדות בבית המקדש ולאמת את העובדות, לכן הן לא העזו לערער על האמת. להבדלים בין מתי ללוקס יכולים להימצא מספר הסברים, אשר השכיח וההגיוני ביותר בהם הוא שאחד מדווח על שושלת מרים והשני על זו של יוסף. כמו כן הקדשנו לכך מאמרים וסרטונים בנושא פה באתר. כתבת: "בתנ"ך דברי הימים א' פרק ג' פסוקים יט-כד כתוב: זרובבל הוליד את חנניה… "שימו לב לזיוף המתוחכם: בתנ"ך זרובבל הוליד את חנניה כתב מתי: זרובבל הוליד את אביהוד". תשובה: ציטטת יפה מדברי הימים, אך חבל שלא עשית זאת באותו האופן גם מבשורת מתי… מתי כותב בפרק א' פסוק 1: "סֵפֶר תּוֹלְדֹת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם"; ובסוף הגנאלוגיה בפסוק 17: "וְהִנֵּה, כָּל־הַדֹּרוֹת מִן־אַבְרָהָם עַד־דָּוִד אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִן־דָּוִד עַד־גָּלוּת בָּבֶל אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִגָּלוּת בָּבֶל עַד־הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת". כבר בפתיחה, רומז מתי על האופי היהודי-מקראי של כתיבתו, לאמור: מותר לדלג בין השמות כאשר מדווחים על שושלות (ראה בעזרא פרק ז', במלכים ב' פרק כ"ג, ובדברי הימים א' פרקים ו', כ"ב, כ"ד). גם כשחותם מתי את כתיבת השושלת הוא רומז על דילוג כאשר הוא חוזר על המספר 14 כמספר טיפולוגי (אתה מוזמן לבדוק ולמצוא כי אצל לוקס מופיעים למעלה מ- 40 שמות בין דוד למרים, בעוד שאצל מתי מופיעים רק 14. האם זה יצא כך במקרה או בכוונה, לדעתך המלומדת?). חוקרים משערים כי מתי כיוון לקהל יהודי יותר מאשר קהלו של לוקס, ולכן ההבדלים המכוונים בין השניים. כתבת: "בכך בלבד הטה מתי את השושלת מהשם הראשון השתול והבדוי והלאה עד לשם המבוקש". תשובה: מפני שאתה לא מוצא את השמות שמציין מתי בספר דברי הימים, אתה קופץ למסקנה שהוא בדה אותם מליבו, שהוא זייף, שהוא שיקר! האם אינך מוציא דיבתו רעה על-לא עוול בכפו? האם לא חשבת שזה ייתכן כי מתי ובני תקופתו היו מודעים לשמות נוספים בשושלת זרובבל – שמות שאינם מצוינים במקרא בסדר עוקב ורציף וכי כן היו מתועדים בבית המקדש? להזכירך, התנ"ך מתעד אך ורק שמות ספורים בלבד משושלת דוד המלך, שקרוב לוודאי שמנתה אלפי, (אם לא עשרות אלפי) שמות; מזמן חייו ועד לתקופת בית שני, רובם מן הסתם לא מתועדים בתנ"ך, אך כן היו ידועים ומתועדים בבית המקדש, עד שזה נחרב: – לפי יוסף בן מתתיהו: בספרו "נגד אפיון" מדווח יוסף בן מתתיהו כי בבית המקדש השני היה ארכיון מיוחד עבור מגילות היוחסין, בעיקר כדי לשמור על ייחוד הכוהנים לעבודת הקודש (פרקים א', ו'-ז'). – לפי חז"ל: בתלמוד הבבלי, מסכת גיטין נ"ו, ע"ב מתואר כי לפני שביקש אספסיאנוס להחריב את ירושלים ואת המקדש, התחנן אליו רבן יוחנן שייתן לו שלושה דברים, השני מבין השלושה היה את שושלת רבן גמליאל ששכנה בבית המקדש (לרבות מגילות היוחסין של השושלות האחרות) – לפי המשנה (מסכת מידות, פרק ה') ולפי הרמב"ם (משנה תורה, הלכות ביאת המקדש, פרק ו', י"א), בלשכת הגזית שבבית המקדש נשמרו בקפדנות מגילות היוחסין של הכהנים. – ישוע מבית צדוק הכהן ע"פ חז"ל: על כך שישוע נמנע על שושלת בית דוד אנו קוראים גם בתלמוד הבבלי, סנהדרין מ"ג, ע"א: שם נאמר כי ישוע היה "קרוב למלכות" ומפרשים: "שהיה קרוב למלכות החשמונאים". והנה, גם לפי התיעוד בברית החדשה, היה ישוע מקורב לא רק לבית דוד, כי אם גם לכהונה, שהרי היה קרוב משפחה של יוחנן המטביל – צאצא של כוהנים (לוקס א' 5, 36). אתם מבינים, כאן היתה הזדמנות נהדרת לחז"ל לנסות ו"להוכיח אחרת", אך לא רק שהם לא עשו זאת, הם אף ייחסו אותו לשושלת הכהנים. לסיכום, מאחר שהדרכים לתקוף את משיחיותו של ישוע הולכות ואוזלות לרבנים בימנו, הם נאלצים להמציא טיעוני-סרק חדשים שאף היסטוריון ואף לא חז"ל עצמם העזו להציע. מדוע? מאחר שכיום (ומאז חורבן בית המקדש השני!) אין עוד דרך לאמת או לשלול טענתו של אדם כלשהו להיות המשיח (משושלת דוד). עובדה זו חייבת להעלות בראשו של כל יהודי את השאלה – עם ישראל קיבל התנבאות על כך שהמשיח יהיה משושלת דוד המלך כך שיוכל לזהותו, אך לפני קרוב לאלפיים שנה הוחרב בית המקדש ואיתו התיעוד שדרכו יוכל עם ישראל לדעת מי משושלת דוד ומי לא. אם המשיח לא הגיע עד אז, אז אנחנו תקועים! > *"האמונה אצל היהודים המשיחיים שישו באמת נולד מבתולה בלי מעורבות של אב אנושי. אם כך איך הוא יכול לטעון כי הוא צאצא של דוד המלך? – תנאי הכרחי אשר בלעדיו אי אפשר להיות משיח ואף לא מועמד לתפקיד זה! בתנ"ך נאמר במפורש כי המשיח חייב להיות צאצא ישיר של דוד המלך – בן אחר בן.* > > *"וְעַתָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל…" (מלכים א פרק ח', כ"ה)* > > *"כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל." (ירמיה פרק ל"ג, י"ז)* > > *"כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם. גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי." (ירמיה פרק ל"ג, כ'-כ"א)* > > *אם אין לישו אב אנושי, אז אין הוא נצר לשלשלת אשר ממנה יבוא המשיח, כיון שלפי קני מידה תנ"כיים, המשיח חייב להיוולד דווקא מאישה שהיא לא בתולה, כלומר מאבא ואמה טבעיים. לאור זאת משונה מאוד כיצד מתעקשים המיסיונרים להוכיח כי ישו נולד מבתולה, הרי טענה זו פועלת נגדם!" \[יד לאחים\]* **תשובה:** אז כיצד ניתן לטעון כי ישוע המשיח נמנה על צאצאיו של דוד, בשעה שהבשורות מדווחות על כך שנולד מבתולה וללא זרע גברי. בחסד האל, נשתדל לענות על השאלה משלושה כיוונים: א- מנקודת מבטו של התנ"ך; ב- מזווית הראיה של כתבי הברית החדשה; ג- מתוך משנתם של חז"ל. א-     מנוקדת מבטו של המקרא: לגופו של עניין, צודקים חברי יד לאחים בטענתם כי המשיח חייב לבוא משושלתו של דוד בן ישי (הם אף הביאו כמה ציטוטים נכונים לעניין, למרות כי משום מה השמיטו את הבולט שבהם מישעיהו י"א 1-10). חבל שהם שכחו לציין בטיעונם המנומק כי על אף שהמשיח חייב להיות בן דוד, הכתובים מכריזים כי המשיח גדול מדוד המלך, אשר מכנהו אלהים ואדון (תהילים פרק מ"ה 3-8; ופרק ק"י 1). בנוסף, שכחו המקטרגים להזכיר כי המשיח – מוצאותיו מקדם והוא עתיק יומין (מיכה ה' 1; ודניאל ז' 13-14), כלומר: היה קיים לעולם. אם לא די בכך, לידתו הניסית של המשיח מעלמה-בתולה, על-יד אות משמים (ישעיהו ז' 14) מוסיף ומגביר את התובנה כי מדובר במשיח על-טבעי. חיזוק אחר לכך מתקבל מישעיהו נ"ג, שם נאמר כי המשיח "יַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה" (פס' 2), כלומר: לידתו של המשיח תהיה דומה לשורש חי העולה יש מאין, מאדמת תרשים מדברית, ללא השקיה מלאכותית וללא טיפת מים טבעית. כמובן כי המקרא מלא ברמזים נוספים השופכים אור על מוצאו העל-טבעי של המשיח; רמזים ופסוקים אשר עם נמנה אותם אחד לאחד, לא יהיה סוף לתשובתנו. לכן, מפני שאיננו חפצים להקדיש את הסאה, נסתפק בכך לעת עתה ונעודד אתכם לאתר קטעים אלו בעצמכם, ככתוב: "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר" (דברים י"ג 15). דבר נוסף אשר נטען בשאלה היה כי כיוון שהמשיח נולד ללא מעורבות אב ביולוגי, אינו יכול להיחשב כצאצא ראוי ובר סמכא. לא זו בלבד שטענה זו מייצגת חוסר בידע מקראי, היא אף מניחה כי אין במקרא שושלות אשר נסמכו על מוצא מטריכאלי (מצד האם ולא רק מצד האב). תודה לאל, כתבי הקודש מספקים כמה וכמה דוגמאות למקרים בהם לא היה אב ביולוגי או גבר נוכח ועדיין קיבלה השושלת תוקף וקיבלו הנשים התייחסות (ראו למשל: מקרה בנות צלפחד בספר במדבר, פרקים כ"ו-כ"ז, ל"ו). ב-     מנקודת מבטם של כתבי הברית החדשה: מחברי ספרי הברית החדשה היו ספוגים בדעת המקרא לאחר שהמשיח בכבודו ובעצמו פתח את עיניהם ולימד אותם את הכתובים (לוקס כ"ד 27). העובדה כי ישוע נולד מבתולה לא מנעה מאיש לקרוא עליו תיגר ולומר כי אינו זכאי למשיחיותו. הכל הבינו היטב כי אין סתירה בין לידת הביתולין לבין היותו של המשיח צאצא לבית דוד דרך אימו (מתי, פרקים א', ט', ט"ו, כ"א, שם מזוהה ישוע כבן דוד ע"י רבים). המשיח חייב היה לבוא לעולם ללא התערבות זרע אנושי-חוטא, על מנת שיוכל לכפר עבור חטאינו כשה תמים וללא רבב (ישעיהו נ"ג 4-11;יוחנן א' 29; פטרו"א א' 23). מחברי הברית החדשה הבינו אמת זו לאשורה ופשוט תיעדו בכתב את הנס שקרם עור וגידים לנגד עיניהם. נכון, ההבנה של אמת זו וקבלתה, תלויה אך ורק בפועל ובהתגלות רוח הקודש (יוחנן ג' 3-12) ולכן אנו תפילה כי ה' יפתח עיניכם אלי אורו הנפלא של המשיח. ג-      מנוקדת מבטם של חז"ל: פתחנו ואמרנו כי למרות מלאי התשובות אשר כבר שלחנו לחברי יד לאחים ושותפיהם בעניין זה ממש, טרם קיבלנו תגובה הולמת ועניינית. קל וחומר כאשר הצבנו אותם מול ציטוטים מחז"ל, אשר משקפים את אותה הדעה לפיה לגואל ישראל אין צורך באב ביולוגי. מכל מקום ועל אף ההתעלמות המוחלטת מצידם, הנה הדברים שוב: האמונה לפיה אין המשיח צריך להיות בן לאב ביולוגי (כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בברית החדשה) היתה גם נחלתם של חז"ל. וכך כתוב במדרש "בראשית רבה" ל"ה 8: "(אמר) רבי משה הדרשן: למדתיה, הגואל אשר אקים מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכריה ו' 12), וכן הוא אומר: ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה (ישעיה נג' 2)". והרעיון חוזר על עצמו בפרק ל"ז 22 של אותו מדרש: "אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם אמרתם לפַני יתומים היינו ואין אב. אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב, שנאמר: הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" (זכריה ו' 12). וכן אמר ישעיהו: ויעל כיונק לפניו (ישעיהו נג' 2)". נראה אפוא, כי הציפיות שהיו לחז"ל מהמשיח, מתיישבות יפה גם עם סיפור לידתו הניסית של רבי ישוע המשיח. למעשה, גם כתבי הברית החדשה וגם כתבי חז"ל מספרים לנו כי אין המשיח זקוק לאב ביולוגי מפני שהוא לא אחר מאשר בנו של אלהים. השימוש בפסוק 7 ממזמור תהילים השני, כהוכחה לכך שהמשיח הוא בן האלהים, נמצא הן במעשי השליחים, יג: 33; הן באיגרת אל העברים: פרק א, פס' 5 ופרק ה, פס' 5; והן בתלמוד הבבלי, מסכת סוכה נב, ע"א.\[\*\] אגב, ישוע בעצמו הודה בפני הכהן הגדול כי הוא המשיח בן האלהים ואף הוסיף כי "מעתה תראו את-בן-האדם ישב לימין הגבורה ובא עם-ענני השמים",\[\*\*\] ממש כפי שאומרת הנבואה בספר דניאל (פרק ז, פס' 13). בנוגע לתובנה כי לאלהים יש בן, ניתן לפנות לפסוקים הראשונים ממשלי פרק ל, ובמיוחד לסוף פסוק 4 המסתיים בשאלה: "מה שמו ומה שם בנו, כי תדע". בספר "מנחת אליהו", המצטט מילקוט משלי, מגיעה התשובה המיוחלת, ולפיה: "'מי עלה שמים וירד', זה הקב"ה – שעלה אלהים בתרועה וירד על הר סיני" (פרק כה, עמ' 223); "ומשיב 'מה שמו ומה שם בנו כי תדע', כלומר כשתעיין ותבין מה שמו, שנקרא משה על שם מטטרו"ן שר הפנים" (פרק כה, עמ' 228).\[\*\*\*\] כמה מצער אפוא, כי במקום להשלים את התשובה הנכונה ולהודות כי שמו של בן האלהים הוא ישוע, נאלצים חז"ל להידחק במדרש זה לסיפורים על מטטרו"ן 'שר הפנים', אשר אינו מופיע במקרא ומי יודע אם אמנם היה ונברא. והנה, בשני מקומות אחרים דווקא מודים חז"ל כי בנו של אלהים הוא אינו אחר מאשר מלך המשיח: (1) לפי התלמוד הבבלי, "תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהילים ב): אספרה אל חוק וגו', אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך" (סוכה נב, ע"א). לצורך עניין זה, חשוב לקרוא את פסוק 7 ממזמור ב במלואו: "אספרה אל חק ה', אמר אלי: בני אתה, אני היום ילדתיך"; (2)על-פי אחד המדרשים בספר "אוצר מדרשים" (בעריכת איזנשטיין, ניו-יורק, 1915), "היה מלביש הקב"ה למשיח עטרה וישים כובע ישועה בראשו, ויתן עליו זיו והדר ויעטרהו בגדי כבוד ויעמידהו על הר גבוה לבשר לישראל, וישמיע בקולו: קרבה ישועה! וישראל אומרים: מי אתה? והוא אומר: אני הוא אפרים. וישראל אומרים: אתה הוא שקראך הקב"ה: אפרים בכורי הוא, הבן יכיר לי אפרים? והוא אומר להן: הן" (מדרש "פרקי משיח", עמ' 393). \[\*\] מופיע באופן דומה גם במדרש "ילקוט שמעוני", תהילים ב, רמז תרכא: "ה' אמר אלי בני אתה. ר' הונא בשם ר' אידי: בשלשה חלקים נחלקו היסורין: אחד למלך המשיח, וכד תיתי לו שעתיה. אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה"א אני היום ילדתיך שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה". \[\*\*\] במתי, כו: 64; ובמרקוס, יד: 62. \[\*\*\*\] להלן הקטע כפי שהוא מופיע ב"ילקוט שמעוני", משלי ל, רמז תתקסב: "מי עלה שמים וירד? זה הקב"ה. עלה אלקים בתרועה וירד ה' על הר סיני. מי אסף רוח בחפניו? אשר בידו נפש כל חי. מי צרר מים בשמלה? צורר מים בעביו. מי הקים כל אפסי ארץ? ה' ממית ומחיה. מה שמו צור שמו? ה' צבאות שדי שמו. ומה שם בנו? בני בכורי ישראל". > *"אנו מוצאים כי יחוסו של ישו הכתובות בבשורות שבתורת הברית החדשה מבולבלות. מי באמת הסבא של ישו מצד אביו? (שמנו לב כי "מתי" אומר כי סבו של ישו היה יעקב אולם בספרו של "לוקס" נאמר כי שמו הוא אלי?) כמו כן, שמנו לב, כי "מתי" מכריז כי "ישו" היה רחוק במספר הדורות מדוד המלך ב כ- 28 דורות בלבד כאשר לעומתו "לוקס" ברישומיו מראה 43 דורות הפרש בין "ישו" לדוד המלך מהי משמעותה של סתירה זו?."* > > *"נראה כי הייחוס שמחבר את ישו לדוד המלך עובר דרך אביו של "ישו" אולם היות ו- "ישו" היה תוצר של הרעיון "ההריון הבתולי" אם כן "ישו" איננו מיוחס לייחוס של אביו המאמץ לדוד המלך? אם כן, כיצד זה "ישו" נחשב כאחד מצאצאי דוד?" \[הרב דניאל עשור\]* **תשובה:** בעמוד 89 בספרו של הרב דניאל עשור, הוא טוען כי שלח מכתב לותיקן בשנת 1995, שם ביקש שיפתרו בפניו "סתירה" באילן היוחסין של ישוע, כפי שהוא מופיע בבשורות של מתי ולוקס בברית החדשה. לטענתו של עשור, האפיפיור בכבודו ובעצמו התפטר מאחר שלא הצליח לענות על השאלה והודה כי אין הוא מסוגל לתת תשובה. האמת, אין לנו שום קשר או סמפטיה לאפיפיור, לותיקן, לכנסייה הקתולית או להיסטוריה של הכנסייה הקתולית עם העם שלנו; אולם נשמח להוכיח לכם כי טיעון זה – עליו ביסס עשור ספר שלם – פשוט אינו נכון. העובדה שהרב עשור אינו מבין את הברית החדשה אינה אומרת שהברית החדשה מבולבלת, אלא שעשור מבולבל. התשובה לטענתו הראשונה היא שמדובר בשני אילנות יוחסין, ולא אחת שחוזרת על עצמה. עלי היה אביה של מרים ואילו יעקב היה אביו של יוסף. שניהם היו הסבים של ישוע. אחד מצד אמו והשני מצד אביו. עשור לא קיבל את תשובתינו ואמר בתגובה ששמה של מרים אינו מוזכר בתיאורו של לוקס,  שהרי כתוב: "בֶּן יוֹסֵף, בֶּן עֵלִי". **א.**  ראשית, התלמוד עצמו מתייחס אל מרים כאל בתו של עלי (תלמוד ירושלמי, חגיגה פרק ב דף יא,א פרק ב הלכה ב גמרא). **ב.**  שנית, דניאל עשור איננו חוקר תיאולוגיה של הברית החדשה מהסיבה הפשוטה שהוא איננו יודע יוונית עתיקה, השפה בה נכתבה הברית החדשה. במקום זאת, הוא מתבסס על תרגומים של הברית החדשה לאנגלית ולעברית. וכאן בדיוק טמונה הבעיה; התשובה לחידה זו טמונה בכללי התחביר של היוונית, שבה נכתבה שושלת היוחסין. כללי התחביר ביוונית שונים מהתחביר העברי או האנגלי; באנגלית ובעברית לא נהוג להשתמש בהא הידיעה לפני שמו של אדם. איננו אומרים "ה" לפני שם פרטי- הלוקס, המרים, היוחנן וכדומה. אבל התחביר היווני מאפשר את השימוש הזה לפני שם. כל שם בטקסט היווני של שושלת היוחסין שלוקס מציג מופיע בצורת מיודע, כלומר עם הא הידיעה ביוונית, פרט לשם אחד – שמו של יוסף. משמעות הדבר למי שקורא את המקור היא זו: כשהקורא רואה שהא הידיעה חסרה רק לפני שמו של יוסף, בעוד שהיא מופיעה לפני כל השמות האחרים, הוא מבין שאין זו שושלת היוחסין של יוסף אלא של מרים. אבל בהתאם לכללי היהדות, צוין כאן שמו של הבעל (איך היית מתאר את שושלת היוחסין של אישה, אם היהדות אוסרת עליך לציין את שמה? התשובה: היית מציין את שמו של בעלה). בתנ"ך אפשר למצוא תופעה דומה בעזרא ב' 61 ובנחמיה ז' 63. עדות נוספת לכך היא שכתוב ״וּלְפִי מַה **שֶּׁנֶּחְשַׁב** הָיָה בֶּן יוֹסֵף, בֶּן עֵלִי…״ במילים אחרות, אפשר להבין שישוע אמנם "נחשב" לצאצא של יוסף, אבל למעשה הוא היה צאצא של עלי. שמה של מרים אינו מוזכר מחמת ההקפדה על הנוהג ביהדות וציון שמו של החתן בשושלת היוחסין של אשתו לא היה מנהג חריג. מה בנוגע לטענה כי קיים הפרש רב בין השושלות? את הקושי הזה ניתן ליישב בנקל. מתי מציין עשרים ושישה דורות מדוד ועד ישוע, לעומת לוקס שמציין ארבעים דורות בינם. קודם כל, עלינו לזכור שייתכן מאוד כי שושלת יוחסין אחת תתקדם מהר יותר מהשנייה. שנית, חשובה היא העובדה שביהדות מכונה גם נכד, או כל צאצא אחר לצורך העניין, בתואר "בן". לפיכך נקרא ישוע "בן דוד, בן אברהם" (מתי א' 1). באותו האופן בדיוק משמש התיאור 'אלמוני הוליד את פלוני' גם לתיאור פערי דורות, ולא בהכרח לתיאור אבהות ישירה. מה שחשוב הוא שקיים קשר ביולוגי בין הדורות. מתי מארגן את הדורות לקבוצות של ארבע עשר שמות, תוך החסרת דורות מסוימים, כעדות לנוהג שהיה בתקופתו. השוואה עם שושלות תנ"כיות מראה בבירור כי קיימת השמטת דורות מכוונת (מלכים ב' ח' 24, דברי הימים א' ג' 11, דברי הימים ב' כ"ב 1, 11, כ"ד 27, מלכים ב' כ"ג 34, כ"ד 6). מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא הייתה לציין באופן מדעי כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לירושה, בייחוד כאשר הדבר נוגע לאבות העם החשובים. 1. פעם נוספת, הרב עשור מכנה "סתירה" דבר שאינו מצליח להבין, כי איננו בקי בתחום מאחר שהוא לא היסטוריון. בעולם העתיק, בן מאומץ היה נחשב ליורש חוקי. כך למשל, אוגוסטוס היה בנו החוקי של אביו המאמץ יוליוס קיסר. בבראשית ג' 15 נאמר שאויב השטן יהיה "זרע האישה", בשונה מהמקובל בימי המקרא. הצורך במאפיין יוצא דופן זה בא לידי ביטוי אף בנאמר בנבואת ישעיה ז' 14, ישעיהו בונה על בראשית ג' 15 ומנבא על כך שהמשיח יוולד מאשה בתולה: "לכן ייתן אדוני הוא לכם אות: הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנו-אל". בכל מצב אחר יורש אדם את אנושיותו דרך אביו ואמו. במקרה של ישוע, הוא ירש את אנושיותו בשלמותה מאמו. כאשר הזהות היהודית והשיוך השבטי הועברו מאב לבן, על הקביעה בעניין זהות המשיח להיות ייחודית ויוצאת דופן. מכיוון שלא היה לישוע אב ארצי ביולוגי, זהותו כיהודי ושיוכו השבטי נבעו לחלוטין מזהות אמו. זוהי בהחלט חריגה מהכלל, וכך גם לידה מבתולה איננה אלא חריגה מהכלל. המשיח חורג מהכלל, וכך גם כל עניין הקשור בו. > *"איך פתאום ישו נהיה משיח בן יוסף אם עלפי מתי ולוקס הוא משושלת דוד?"* **תשובה: "**משיח בן יוסף" זה מושג (ולא שושלת). מושג בו הכירו חז"ל כמשיח שהוא בדמותו של יוסף, ללא שום קשר לשושלת שלו. ממדרשו של הראש הגולה זלמן ברוך מלמד: "יוסף הוא פורץ הדרך, אחר כך בעתיד זה מתבטא בכך שיש משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לא מכירים את מעשיו של משיח בן יוסף, הוא מופיע במציאות חיצונית, לא מובנת, כאילו שאין בו קדושה. "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב, ח), בספר קול התור מובא שהאחים לא מבינים ולא מכירים את המדרגה של משיח בן יוסף, הם לא מזהים את הקדושה שיש בתוך המהלכים הללו, הם חושבים שאלו מהלכים שליליים, חיצוניים וחילוניים ללא תוכן פנימי של קדושה, אבל זו דרכו של משיח בן יוסף ושל יוסף – הפנימיות שלו חזקה מאוד מאוד והחיצוניות נראית שונה. מצד שני, הכח של משיח בן יוסף הוא: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (שם לט, ג). עליו להתקדם ולהצליח מתוך הצרות ואי ההבנות. התפקיד שלו הוא תמיד להיות הראשון, הדוחף קדימה – אבל לא המסיים, המסיים זה משיח בן דוד. גם כאן בתחילת הדרך, מעשה אבות סימן לבנים, יוסף הוא הראשון והמוביל, הוא המושל שמוביל את כל האחים…יוסף היה צריך לעבור את כל התהליך הקשה שהוא עבר, כדי להגיע למיצוי וגילוי האישיות המיוחדת הזאת, ה'יוספיות' המיוחדת". > מדוע שני תיאורים לשושלות היוחסין של ישוע? **תשובה:** באותו האופן שבו תיעודי השושלות מתוארים בתנ"ך, מתוארות גם שתי שושלות בברית החדשה . התיאורים נמצאים במראי המקום מתי א':א'-י"ז ובלוקס ג':כ"ג-ל"ח. אלו הן שתי הבשורות היחידות העוסקות בנסיבות לידתו וילדותו של ישוע, מבין ארבע הבשורות שישנן. לעומתן, הבשורות מרקוס ויוחנן פותחות מיד בתיאור חיי בגרותו של ישוע. טבעי הוא שספר שמתאר את שחר חייו של המשיח יתעד גם את שושלתו. הבשורות מתי ולוקס מספקות תיאור של לידתו ושנותיו המוקדמות של המשיח, אך נבדלות ביניהן בנקודת מבטן. בבשורת מתי מגלם יוסף תפקיד מרכזי, בעוד דמותה של מרים נותרת שולית. למשל, מתי מתעד את התגלות המלאכים ליוסף, ולא את התגלותם אל מרים. הוא מתעד את הרהוריו של יוסף, אך לא את של מרים. מנגד, בשורתו של לוקס שופכת אור על נקודת מבטה של מרים. בהקשר הזה, סביר להניח כי השושלת המוצגת בידי מתי היא זו של יוסף, והמוצגת בידי לוקס היא זו של מרים. עולה מכך השאלה, מדוע הצורך בשני תיאורי יוחסין, במיוחד לאור העובדה כי ישוע אינו בנו הביולוגי של יוסף? מענה שכיח לשאלה זו הוא שבשורת מתי מציגה את השושלת של הייחוס המלכותי, בעוד בשורת לוקס מציגה את המוצא הביולוגי. המסקנה הנוספת הנלווית לכך היא שהצורך בתיאור שושלת יוסף הוא ביסוס מעמד ישוע כיורש לדוד המלך, בתור היותו בן מאומץ ליוסף. אך מנגד, גם הייחוס הביולוגי המתואר בבשורת לוקס הוא ייחוס דרך שושלת דוד המלך. לפי טענה זו, קשר דמו של ישוע מוכיח שהינו "בן דוד", אך מעמדו כמלך משושלת דוד מוענק לו על סמך ירושת שושלת אביו המאמץ יוסף. אך בעצם, ההיפך הוא הנכון. **מלוכה** על מנת להבין את הצורך בשתי שושלות היוחסין, חשוב שנדע מהן שתי הדרישות לזכאות למעמד מלוכה לפי כתבי הקודש העבריים. שתי דרישות אלה נקבעו לאחר התפצלות הממלכה העברית, כלומר בעקבות מות שלמה המלך. הדרישה האחת יושמה במלכות הדרומית, היא ממלכת יהודה, אשר בירתה ירושלים. הדרישה האחרת הייתה תקפה במלכות הצפונית, ממלכת ישראל, שבירתה הייתה שומרון. לפי שושלת המלכות ביהודה, מלך נדרש להיות משושלת המלוכה של דוד המלך. לא היה אף מלך ממוצא שלא מבית דוד במלכות זו. לכן כאשר קמה עצה נגד מלכות בית דוד (ישעיה ז':ה'-ו'), אלוהים הזהיר מפורשות שכל ניסיון שכזה נידון להיכשל (ישעיה ח':ט'-ט"ו). לעומת זאת, בשטח מלכות ישראל הדרישה ממועמד לכס השלטון הייתה משיחה נבואית או התגלות אלוהית. כל מי שמלך בממלכה זו ללא התאמה לדרישה זו, מת בדרך התנקשות (מלכים א' י"א:כ"ו-ל"ט, ט"ו:כ"ח-ל', ט"ז:א'-י"ד, כ"א:כ"א-כ"ט; מלכים ב' ט':ו'-י', י':כ"ט-ל"ה, י"ד:ח'-ט"ז). כלומר, אלו הן שתי הדרישות התנ"כיות ממועמד למלוכה על עם ישראל. כעת, בעזרת הבחנה זו שבידינו, ובעזרת שתי שושלות היוחסין שמעניקה לנו הברית החדשה, ניתן ליישב את עניין זכאותו של ישוע למלוכה על כס דוד. **שושלת היוחסין בבשורת מתי** בשושלת יוחסין זו חורג מתי מהנהוג במסורת היהודית, ומציין את שמותיהן של ארבע נשים – תמר, רחב, רות ובת-שבע (היא "אשת אוריה"). לא היה זה מנהג יהודי לציין שמות נשים כחלק מהייחוס המשפחתי. כנאמר בפי חז"ל, "משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה" (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, נ"ד ב'). גם לוקס מציין שמות נשים בשושלת היוחסין של ישוע, אך אינו בוחר בשמות הנשים החשובות ביותר בשושלת (לרבות שרה אמנו). למתי ודאי יש סיבה שבגללה בחר לציין את ארבעת שמות הנשים שהזכיר. ראשית כל, ניתן לראות כי שלוש מתוך הנשים המוזכרות היו ממוצא זר לעם ישראל – תמר, רחב ורות. ייתכן מאוד כי גם בת-שבע לא הייתה עברייה, שכן בעלה אוריה נקרא "חתי", כלומר מצאצאי חת. מתי מרמז כאן על כך כי ביאת המשיח אמנם כוונה לעם ישראל, אך גם לעבר העמים הלא עבריים. את הטענה הזו הוא מבסס מאוחר יותר בספרו. שנית, שלוש מהנשים ידועות כנשים שחטאו בחטא טומאה מינית: בת-שבע חטאה בחטא הניאוף; רחב התפרנסה מזנות; תמר הייתה נגועה בגילוי עריות. גם באיזכור זה יש למתי רמיזה עבה להצהרה שתתבהר מאוחר יותר בעדותו – ולפיה ביאתו וישועתו של המשיח כוונו לעבר חוטאים. כך נעזר מתי בשושלת היוחסין מתוך כתבי התנ"ך על מנת להמחיש מסר מסויים, ולא לספק אינפורציה שכבר הייתה בנמצא ממילא. שושלת היוחסין בבשורת מתי עושה דבר מעניין נוסף: היא מחסירה שמות, בניגוד למסורת. מתי עוקב אחר שושלתו של יוסף, אביו המאמץ של ישוע, באופן כרונולוגי. ראשית הוא מציין את שושלתו של אברהם אבינו (פס' ב'), ומשם ממשיך לשושלת דוד המלך (פס' ו'). מבין בניו הרבים של דוד הוא מציין את שלמה (פס' ו'). משם שושלת המלוכה המצויינת עוברת דרך המלך יהויכין (המכונה גם 'כוניהו', מלכים ב' כ"ד:ו') בימי גלות בבל (פס' י"א). לאחר יהויכין, הקו ממשיך לעבר יוסף (פס' ט"ז). מכאן שיוסף הוא צאצא ישיר לבית דוד דרך שושלת שלמה המלך, וכן דרך יהויכין. הייחוס ליהויכין עוטה משמעות רבה בשושלת זו, לאור הקללה שהוטלה עליו: "חי אני נאום ה' כי אם יהיה כוניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני,  כי משם אתקנך.  כה ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר אתה יגור מפניהם וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד הכשדים.   והטלתי אותך ואת אימך אשר ילדתך על הארץ אחרת אשר לא יולדתם שם, ושם תמותו.   ועל הארץ אשר הם מנשאים את נפשם לשוב שם, שמה לא ישובו.  העצב נבזה נפוץ, האיש הזה כוניהו. אם כלי אין חפץ בו, מדוע הוטלו הוא וזרעו והושלכו על-הארץ אשר לא ידעו?   ארץ ארץ, ארץ שמעי דבר יהוה:  כה אמר ה', כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו,  כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כיסא דויד ומושל עוד ביהודה." (ירמיה כ"ב:כ"ד-ל') כלומר, אף צאצא של יהויכין לא יזכה למלוך על כסא דוד. נשאלת השאלה, האם עובדה זו אינה מתנגשת עם זכותו של ישוע לירושת המלכות? אפשר לבחור בטיעון הקל ולומר כי העובדה שישוע הוא בנו המאומץ של יוסף מסירה אותו מקללת יהויכין, ולכן גם השושלת אינה רלוונטית לגביו. אך אין זה טיעון מספק דיו, כי אינו מסתדר עם העובדה שמתי טרח לציין את השושלת של יוסף בפרטי פרטים, והיא מוקמה כפתיח לכל ספרי הברית החדשה. אם כן, כיצד נפתרת הסוגייה? **התנ"ך עצמו מספק לנו את התשובה** "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן-שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי, נְאֻם-יְהוָה, וְשַׂמְתִּיךָ, כַּחוֹתָם:  כִּי-בְךָ בָחַרְתִּי, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת."   (חגי ב':כ"ג) בספר חגי, קורא אלוהים לעמו לבנות חזרה את בית המקדש ומברך את זרובבל בן שאלתיאל, כאשר את אותו החותם אשר הסיר מכוניהו ("חי אני נאום ה' כי אם יהיה כוניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני") הוא שם לזרובבל, "וְשַׂמְתִּיךָ, כַּחוֹתָם", ובכך נותן לו משנה תוקף. אלוהים ביטל את הקללה עם צאצאו של כוניהו והסיר את הכתם שדבק בשושלת הזו, אותה השושלת אליה משתייך יוסף, אביו המאמץ של ישוע. סוף דבר, ראינו איך מצד אחד ניתן לומר כי אין בעיה עם השתייכותו של יוסף לשושלת כוניהו, כי בלאו הכי איננו יוסף אלא אביו המאמץ של ישוע, ללא קשר דם. מצד שני, גם כאשר מתייחסים לשושלת במלוא הרצינות, כראוי, מוצאים כי אין בעיה עם מיקומו של יהויכין בשושלת המשיח מפני שאלוהים בכבודו ובעצמו, כפי שקראנו בחגי, דואג להשיב את הכשרות לצאצאו של יהויכין על-ידי הגושפנקה שנתן לזרובבל (על-פי השושלת במתי א':י"ב). איזה אלוהים גדול יש לנו; המומחיות שלו היא להפוך ברכה לקללה והוא עושה זאת לא פעם בכתבי הקודש; זה סימן ההיכר שלו. לא בכדי התפלל דויד המלך: "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר; תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין." (תהילים נ"א:ט') **שושלת היוחסין בבשורת לוקס** בניגוד למתי, מפרט לוקס שושלת יוחסין כראוי להלכה, ללא החסרת אף דור וללא ציון שמות נשים. אם כן, באיזה אופן יכול היה לציין שושלת יוחסין של אישה (מרים)? ובכן, מי שהיה רוצה לעשות זאת היה נעזר בשם בעלה לצורך כך (כמתואר בעזרא ב':ס"א, נחמיה ז' :ס"ג). שאלה נוספת עולה: לפי שיטה זו, איך יידע חוקר אילני יוחסין מתי גבר מיוצג בשם עצמו ומתי הוא מייצג את אשתו? את התשובה לשאלה זו נוכל לקבל מעיון בכללי הדקדוק היווניים שעל פיהם חובר הטקסט. בעברית, אין אנו נוהגים להצמיד ה' הידיעה לשם פרטי – "היוסף", "המרים". ביוונית לעומת זאת, תופעה זו שכיחה. במקור היווני של בשורת לוקס, מוצמדת ה' הידיעה לכל אחד מהשמות שבאילן היוחסין, מלבד שמו של יוסף (לוקס ג':כ"ג). קורא יווני היה מסיק מכך כי שושלת היוחסין שנחה לפניו אינה של יוסף, אלא של אשתו שאותה הוא מייצג. יתרה מזאת: תרגומים רבים לפסוק כ"ג בפרק ג' של בשורת לוקס מוסיפים את המילים "…והוא (ישוע) נחשב לבנו של יוסף, בן-עלי". אף על פי כן, גם שם נעדרת ה' הידיעה בסמיכות לשמו של יוסף. כלומר את הפסוק הזה ניתן להבין גם כך: "והוא (ישוע) נחשב לבנו של יוסף, ובפועל היה בן-עלי". הפסוק המקורי מגלה כי על אף שישוע נחשב לבנו של יוסף, היה באמת צאצאו ויורשו של עלי. למען הסר הספק, היה עלי אביה של מרים אם ישוע. החסרת שמה של מרים עומדת בקנה אחד עם המסורת היהודית בכל הנוגע לציון שמות נשים בייחוסים משפחתיים. התלמוד הירושלמי אף מכיר בכך כי שושלת היוחסין המוצגת בבשורת לוקס הינה של מרים, ולא של יוסף, בציינו את "מרים ברת עלי" (מסכת חגיגה פרק ב' הלכה ב'). ישנו עוד הבדל בולט לעומת בשורת מתי. לוקס בוחר לתאר את שושלת היוחסין שלא באופן כרונולוגי ומתחיל בימיו הוא, כאשר תיאור השושלת מוצג באופן הפוך לסדר הכרונולוגי, ורק בסופה הוא מגיע לאדם הראשון. ציון דוד המלך מופיע בפסוקים ל"א-ל"ב, לאחר שבנו המוזכר של דוד אינו שלמה כי אם נתן בן-דוד. לפיכך מרים הייתה צאצאית מבית דוד לא פחות מאשר יוסף. אך שלא כמו יוסף, מוצא מרים אינו משושלת מלוכת שלמה המלך, כי אם משושלת מקבילה לשלמה. כעת נתייחס לתנאי הנוסף שאותו כבר הזכרנו לזכאות למלוכה, והיא התגלות אלוהית. מכל צאצאי דוד, ישוע היה היחיד שזכה להתגלות אלוהית. נאמר בלוקס א':ל'-ל"ג: "וַיֹּאמֶר לָהּ הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירְאִי מִרְיָם כִּי־מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים׃ וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאתְ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ׃ וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא וה' אֱלֹהִים יִתֶּן־לוֹ אֶת־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו׃ וּמָלַךְ עַל־בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ׃" אם כך באיזו זכות יכל לטעון ישוע לכס מלכות דוד? הוא היה צאצא של דוד, ובנוסף גם קיבל משיחה אלוהית בלעדית למלוכה: "ה' אלוהים ייתן לו את כסא דוד אביו". בעוד השושלת המוצגת בבשורת מתי שוללת אפשרות של זכאות למלוכה דרך ירושה מיוסף, השושלת שמציג לוקס חושפת את זכאותו של ישוע למלוכה. ובביאתו השנייה, הוא אכן ימלוך. נלוות שתי מסקנות מכך. הראשונה נובעת מהתנגדות רבנית למשיחיותו של ישוע בהתבסס על השושלות שבבשורות. לטענתם היה ישוע זכאי להיות משיח אילו היה זכאי לכך דרך יוסף, והתשובה היא שיוסף אכן זכאי. נוסף על כך,עוד בבראשית ג':ט"ו נאמר שאויב השטן יהיה "זרע האישה", בשונה מהמקובל בימי המקרא.  הצורך במאפיין יוצא דופן זה בא לידי ביטוי אף בנאמר בנבואת ישעיה ז':י"ד על כך שהמשיח יוולד מבתולה: "לכן ייתן אדוני הוא לכם אות: הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנו-אל". בכל מצב אחר יורש אדם את אנושיותו דרך אביו ואמו. במקרה של ישוע, הוא ירש את אנושיותו בשלמותה מאמו. כאשר הזהות היהודית והשיוך השבטי הועברו מאב לבן, על הקביעה בעניין זהות המשיח להיות ייחודית ויוצאת דופן. מכיוון שלא היה לישוע אב ארצי ביולוגי, זהותו כיהודי ושיוכו השבטי נבעו לחלוטין מזהות אמו. זוהי בהחלט חריגה מהכלל, וכך גם גם לידה מבתולה היא חריגה מהכלל. המשיח חורג מהכלל, וכן כל עניין הקשור בו. חשוב לציין, כי הרעיון כי למשיח לא יהיה אב ביולוגי, הוא לא רעיון זר ליהדות. לפי התנ"ך והברית החדשה, מטרת ביאתו של המשיח היתה בראש ובראשונה לרצות אותנו לאלהים ע"י כפרה על עוונותינו וסליחה לחטאינו. לשם כך, היה על המשיח להיות מושלם ("תמים") וללא כל חטא. משיח ילוד אב ואם אנושיים אינו יכול להיות תמים מאחר וכל המין האנושי, מאז אדם וחוה, שרוי בחטא. לכן חייב היה המשיח להיוולד באופן ניסי, מזרע רוחני וקדוש; רק כך הוא יכול היה להוות שה תמים וראוי לשאת את תפקיד הקורבן המושלם אשר שילם עבור חטאת העולם. גם רבנים (חז"ל) הבינו ופרשו בדיוק כמונו את עניין זה; פרופ' חננאל מאק מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן מצטט שתי דרשות של רבי משה הדרשן: " ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו (בראשית ל"ז 22) – ככתוב 'אף על יתום תפילו ותכרו על רעכם' (איוב ו 27), זה שאמר הכתוב 'יתומים היינו ואין אב' (איכה ה 3) – אמר רבי ברכיה אמ' הברוך קדוש הוא לישראל אתם אמרתם יתומים היינו אין אב, אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב, שנביאים אחרונים 'הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח' (זכריה ו 12) , וכן אמר 'ויעל כיונק לפניו' (ישעיה נ"ג 2), ועליו דוד אמ' 'מֵרֶחֶם מִשחָר, לך טל ילדותך'. (תהילים ק"י 3) הדרשן התאים כאן את הפסוק מאיוב אל יוסף, היתום והרֵעַ, שהופל אל הבור ונמכר. מקור הדרשה במדרש איכה רבתי על הפסוק 'יתומים היינו', והיא מוכרת ממדרש זה הן במהדורת וילנה הן במהדורת בובר, בלי הפסוק מאיוב ובלי פסוקי זכריה, ישעיה ותהלים שבסופה. את אלה שילב כנראה רבי משה הדרשן מעצמו במקום זה, ובכך האדיר את המרכיב ה'כעין־נוצרי' של הדרשה הרבה יותר מהמצוי במדרשי איכה. בתלמוד הירושלמי ובמדרש איכה רבתי הובאו דברי רבי יהושע בן לוי שצמח הוא שמו של המשיח, על פי הפסוק מזכריה 'הנה איש צמח שמו' וגו'. כידוע קיימות גם דעות אחרות, בירושלמי ובבבלי, בדבר שמו של המשיח, וגם הן מבוססות על פסוקי מקרא, אבל ייחוסם של השמות האחרים למשיח – שילה, ינון, חנינה, מנחם ועוד – בנוי על דרך הדרש, ואילו צמח הוא שמו הגלוי של האיש שעליו מדבר הנביא זכריה. הדרשה מבוססת על שילוב של דמותו האנושית של המשיח שאין לו אב בשר ודם, נבואת העבד הנענה והסובל בישעיה נ"ג, היא פרשת 'הנה ישכיל עבדי', ומזמור תהלים ק"י, המתאר את יחסי האל עם היושב לימינו ועם מלכיצדק. " אם כך, פרופ' חננאל מאק מכיר בעובדה כי רבי משה הדרשן פירש כי המשיח יהיה ללא אב ביולוגי. דבר נוסף הוא האופן שבו באים לידי ביטוי ממשי תאריו של המשיח לאורך שתי שושלות היוחסין. במתי א':א' הוא מכונה "בן דוד ובן אברהם". בלוקס ג':ל"ח הוא נקרא "בן אדם, בן אלוהים". כבן דוד, ישוע מזוהה עם מלכותיותו של דוד. כבן אברהם, ישוע מזוהה כבן עם ההבטחה, כיהודי. כבנו של אדם, ישוע מזוהה עם אנושיותו של אדם. וכבן אלוהים, ישוע מזוהה עם אלוהות הבורא. זהותו הנגלית לנו מכך היא אישיותו המשיחית, שהיא שילוב ארבע התארים (מלך, יהודי, אדם, אלוהים). האם יכול כל אדם אחר להיות המשיח? שני הפרקים הראשונים בבשורות של מתי ולוקס מתעדים את נס לידתו של ישוע מבתולה. בשניהם מובאת שושלת היוחסין של ישוע, אולם היא איננה תואמת. המתנגדים לברית החדשה מצביעים על שוני זה כדי לבטל את מהימנותה. אם כן, למה יש הבדלים בשושלות היוחסין המובאות? מתי שם דגש על אביו החוקי של ישוע ־ יוסף, ולוקס מתמקד באמו של ישוע ־ במרים. אחת הסיבות להבדל בהדגשים היא המקורות השונים שהתיאורים מבוססים עליהם. יתכן שמתי שאב את המידע שלו מיוסף, ואילו לוקס קיבל את הפרטים ממרים. התיאור של מתי (א׳ 25-18) מובא מנקודת מבטו של יוסף, בעלה של מרים. ד״ר אור סבור שמתי ביסס את התיאור של לידת ישוע ושל שנותיו הראשונות על עדותו האישית של יוסף. התיאור של לוקס (א׳ 38-26; ב׳ 7-1), לעומת זאת, מביא את נקודת מבטה של מרים. יתכן שהיא היתה אחת מ-״עדי הראייה״ (לוקס א׳ 2) שלוקס מזכיר בתור המקורות שעליהם הוא נשען כשכתב את בשורתו (2,41 .Busweii, STCR, vol). **ה-"סתירה"** יש המותחים ביקורת על מידת הדיוק ההיסטורי של סיפורי הלידה של ישוע במתי ולוקס. הם מצביעים על מה שלדעתם הן טעויות עובדתיות ברורות, או סתירות שאין להן פתרון. הביקורת הנפוצה ביותר קשורה לאילן היוחסין שמופיע אצל מתי ולוקס, ולאזכור של קירניוס ושל המפקד שערך את המפקד בבשורת לוקס. באשר לאילנות היוחסין הסותרים, מתי מתעד את ״ספר היוחסין של ישוע, בן דוד״ (מתי א׳ 1), ואילו לוקס מספק אילן יוחסין אחר של ישוע, ש-״לפי מה שנחשב היה בן יוסף״ (לוקס ג׳ 23). ג׳ מונטגומרי מסביר את הסתירה: שושלת היוחסין של מתי פותחת באברהם ומתקדמת לאורך ההיסטוריה, עד ישוע. היא עוקבת אחרי צאצאיו של אברהם במשך 24 דורות עד דוד, ואחרי צאצאי דוד במשך 14 דורות עד גלות בבל, ואז 14 דורות נוספים עד ליעקב ש-״הוליד את יוסף בעל מרים, אשר ממנה נולד ׳ישוע הנקרא משיח״. לוקס, לעומת זאת, הולך אחורה. הוא מתחיל עם יוסף וחוזר דרך דוד לאברהם – ואז ממשיך מעבר לאברהם, אל אדם, שהיה, כך הוא אומר, ״בן אלוהים״. שניים מהקטעים בבשורת לוקס אינם מהווים כל בעיה. החלק האחרון – מאברהם לאדם – אינו כלול בבשורת מתי, כך שאין לגביו כל בסיס להשוואה. החלק השני -מדוד לאברהם – גם איתו אין כל בעיות, שכן הוא תואם את שושלת היוחסין של מתי. הקושי נוצר עם החלק הראשון של שושלת היוחסין של לוקס, שכן לוקס עוקב אחר שושלת היוחסין של יוסף עד דוד דרך נתן, אחד מבניו של דוד, בשעה שנראה שמתי עוקב אחר אותה שושלת דרך שלמה, בן אחר של דוד. כתוצאה מכך, כל השמות שמופיעים בחלק זה של הרשימה הם שונים. העובדה שמדובר בשתי שושלות יוחסין שונות לא מהווה כל בעיה. אפשר להבין כיצד שניים מבניו של דוד יהיו המקור לשני אילנות יוחסין שונים. הבעיה היא שמתי ולוקס גם יחד טוענים שיוסף הוא צאצא של אילן היוחסין שהם מתעדים. לוקס אומר שיוסף הוא בנו של עלי (ג׳ 23), ואילו מתי אומר שהוא בנו של יעקב (א׳ 16), והרי לא יתכן ששניהם צודקים (40-41 ,Boice, CC). חוקרי הברית החדשה הציעו מספר פתרונות מרכזיים לבעיה: **צאצא מאומץ לעומת צאצא ביולוגי:** את הפתרון הקדום ביותר הציע אפריקנוס, והוא נשתמר בדבריו של ההיסטוריון אוסביוס. חוקר הברית החדשה י׳ הווארד מרשל אומר על תיאוריה זו: אפריקנוס השתמש במונחים של צאצאים טבעיים וצאצאים מאומצים, וניצל את התחבולה של יִבוּם כדי ליצור תיאום בין שתי הרשימות. בהתאם למידע שהוא טוען שקיבל מידי צאצאיו של יעקב, אחי ישוע, אפריקנוס אומר שמתן (מתי א׳ 15) נשא לאשה מישהי בשם אסתה, שממנה נולד לו בן – יעקב; כשמתן נפטר, נישאה אלמנתו למלכי (לוקס ג׳ 24) ונולד להם בן בשם עלי (לוקס ג׳ 23; שים לב שאפריקנוס ככל הנראה לא ידע על לוי ומתת שמופיעים בין מלאכי ועלי ברשימת היוחסין של לוקס). עלי, השני מבין שני אחים־למחצה אלה, נשא אשה אך נפטר ללא יורש; אחיו למחצה, יעקב, יבם את אשתו, וכך בנו הביולוגי, יוסף, נחשב לבנו החוקי של עלי (-Mar158 ,shall, GL). מצוות הייבום מתוארת במקרא (דבר׳ כ״ה 5־6; ברא׳ ל״ח 10-8; רות). הפרשן וולטר לייפלד מסביר שבנישואי יבום, אלמנתו של גבר שלא הותיר אחריו ילדים יכולה להינשא לאחיו, והילד מהנישואין השניים נחשב באופן חוקי לבנו של הנפטר במטרה להנציח את שמו. ברשימת היוחסין הילד יכול להירשם תחת שמו של אביו הביולוגי או של אביו מולידו. יוסף רשום כבנו של עלי אצל לוקס, אבל כבנו של יעקב אצל מתי. לפי תיאוריית נישואי היבום, יתכן שעלי ויעקב היו אחים למחצה, בנים לאותה אם אך לאבות שונים. יתכן שעלי מת ושיעקב נשא את אלמנתו (,Liefeid, L 861). מרשל טוען שתיאוריה זו היא ״אפשרית… אך לא סבירה, במיוחד אם מתייחסים לטקסט של לוקס פשוטו כמשמעו״. (Marshall, GL, 158) **אבא לעומת סבא:** התיאוריה שהפיץ ר׳ פ׳ נטלהורסט היא ש-״שושלת היוחסין בלוקס פותחת באביו של יוסף, ואילו זו שבבשורת מתי מדברת על סבו של יוסף מצד אמו״. נטלהורסט מוסיף: העובדה שמתי מדלג על אמו של יוסף בשושלת היוחסין אינה מוזרה, שכן ברור שמתי מדלג על מספר אנשים ברשימה. לדוגמה, במתי א׳ 8 הוא כותב, ״ויורם הוליד את עוזיהו״. אבל אם משווים אמירה זו לדברי הימים א׳ ג׳ 12-10, עולה ששלושה אנשים הוצאו משושלת היוחסין של מתי: אחזיה, יואש ואמציה. מתי דילג על מספר שמות כדי ליצור את הסימטריה המבנית שהוא ביקש לשמור – ״ובכן, כל הדורות מאברהם עד דוד 14 דורות, ומדוד עד גלות בבל 14 דורות, ומגלות בבל עד המשיח 14 דורות.״ (מתי א׳ 17). לכן הגיוני להניח שמתי הוציא את אמו של יוסף משושלת היוחסין כדי להגיע למבנה שהוא ביקש ליצור. יתרה מכך, שושלת היוחסין שלו כוללת ארבע נשים – תמר, רחב, רות ובת שבע – ועובדה זו תומכת ברעיון שייתכן ומדובר בשושלת יוחסין של נשים (171-72 ,Nettelhorst, GJ). אולי הדיעה הזו נכונה, אבל מוזר שמתי יכלול ברשימת היוחסין שלו ארבע נשים וישאיר מחוץ לרשימה את שמה של האשה שהיא כביכול הבסיס לשושלת היוחסין הזאת. אילו היה בכוונתו להשאיר שם כלשהו מחוץ לרשימה במטרה לשמור על סימטריה, מדוע שיוציא ממנה את השם החשוב מכולם ־ את שם אמו של יוסף? **יוסף לעומת יוסף:** ג׳ גרשאם מאכן מציע את הפתרון שהעלה בזמנו לורד א׳ הארווי בתור ״התיאוריה שזכתה לתמיכה הנרחבת ביותר בתקופה המודרנית״ (158 ,Marshall, GL). בויס מסכם את הדברים ואומר שמאכן טען ששושלות היוחסין אצל מתי ולוקס ״הן רשימות היוחסין של יוסף, אבל מתי מתעד את הרשימה של מה שמאכן מכנה הצאצאים ׳החוקיים׳ של דוד, כלומר, בניו שישבו באופן ממשי על כס המלכות או היו יושבים על הכס אילו נמשכה המלוכה. ואילו לוקס מביא את שושלת היוחסין ה-׳אבהית׳ של יוסף״ (41 ,Boice, cc). להצעה הזו יש כמה יתרונות, אבל, כמו שאומר מרשל, ה-״פתרון נשען על השערה בלבד, ואין כל אפשרות לדעת אם ההשערה הזו היא מציאותית." וויתרינגטון מסכים, ואומר, ״למרבה הצער אין כל דרך לאשר או להפריך תיאוריה זו". **יוסף לעומת מרים:** יתכן שהפתרון הטוב ביותר הוא דווקא אחד הקדומים ביותר. וויתרינגטון אומר כי ״מאז ימיו של אניוס מוויטרבו בשנת 140 לס׳״, היה נהוג לפי המסורת ששושלת היוחסין של מתי מתעדת את אילן היוחסין של ישוע דרך יוסף (שושלת היוחסין החוקית שלו), ואילו שושלת היוחסין שאצל לוקס מתעדת את אילן היוחסין של ישוע דרך מרים (רשימת היוחסין הטבעית שלו). פתרון זה נתמך על ידי העובדה שסיפור הלידה לפי מתי מתמקד יותר בחלקו של יוסף מאשר בזה של מרים, ואילו הסיפור בבשורת לוקס מציב את מרים במרכז הדרמה. דיעה זו תואמת גם את ההשערה הקדומה שיוסף הוא בסופו של דבר המקור שעליו ביסס מתי חלק ניכר מסיפור הלידה שהוא מתעד בבשורתו, ושמרים היא המקור של רוב המידע ששימש את לוקס. (Whitherington III, BJ, 65) גייזלר והאו מאמצים תיאוריה זו כפתרון להבדל בין שתי הרשימות. ההסבר שלהם שופך אור נוסף על דבריו של וויתרינגטון: שושלות היוחסין על פי מתי ולוקס מתעדות שני אילנות יוחסין שונים. האחד מתעד את אילן היוחסין של אביו של ישוע על פי חוק – של יוסף, והשני את האילן הממשי – של מרים. מתי מביא את אילן היוחסין הרשמי, שכן הוא מספק את הדרישה היהודית שהמשיח היהודי יהיה מזרע אברהם ומבית דוד (השווה עם מתי א׳ 1). לוקס, שכותב לקהל רחב יותר ויווני במהותו, מספק את העניין שלהם בישוע בתור האדם המושלם (שכן זה מה שחיפשה החשיבה היוונית). לכן הוא מתעד את שושלת היוחסין של ישוע עד אדם הראשון (לוקס ג׳ 38). מספר עובדות תומכות ברעיון שמתי מתעד את שושלת היוחסין של ישוע על פי אביו ואילו לוקס את זו של אמו. ראשית, בשעה ששני האילנות קושרים את ישוע לבית דוד, כל אחד מהם יוצא מבן אחר של בית דוד. מתי עוקב אחר אילן היוחסין של ישוע דרך יוסף (אביו על פי חוק) עד בנו של דוד, שלמה המלך, שדרכו ישוע ירש בצדק את כס מלכות דוד (השווה עם שמ״ב ז׳ 12 ואילך). מטרתו של לוקס, לעומת זאת, היא להציג את ישוע כבן אנוש. לכן הוא מקשר בין ישוע לבין בנו של דוד, נתן, דרך אמו מרים, שדרכה הוא יכול בצדק לטעון שהוא היה אנושי לחלוטין, גואל האנושות. מעבר לכך, לוקס לא אומר שהוא מתעד את שושלת היוחסין של ישוע דרך יוסף. הוא אומר ש-״לפי מה שנחשב״ (לוקס ג׳ 23), ישוע היה בנו של יוסף, כשלמעשה הוא היה בנה של מרים. כמו כן, התיעוד של שושלת היוחסין בלוקס, דרך מרים, תואם את עניינו של לוקס, כרופא, באמהות ובלידות, לצד הדגש שהוא שם על נשים בבשורה שהוא כתב, שזכתה לכינוי ״הבשורה לנשים״. **שושלות שונות** העובדה שבשתי הרשימות מופיעים כמה שמות דומים (כמו שאלתיאל וזרובבל, מתי א׳ 12; השווה עם לוקס ג׳ 27) אינה כדי לטעון שמדובר באותה שושלת יוחסין ־ משתי סיבות. האחת, השמות האלה לא היו נדירים באותם ימים. ומלבד זאת, אפילו באותה רשימה (של לוקס) יש חזרה על השמות יוסף ויהודה (או יודה. ג׳ Geisier, WCA, 385-86) (30,26) חוקר הכתובים גליסון ארצ׳ר גם מקבל את הפתרון הזה, ומוסיף כמה מילות הסבר: במתי א׳ 16-1 מתועדת שושלת היוחסין של ישוע דרך יוסף, שהיה גם הוא צאצא של דוד המלך. בתור בנו המאומץ של יוסף, ישוע הפך ליורשו החוקי. שימו לב לאמור בפס׳ 16, ״יעקב הוליד את יוסף בעל מרים, אשר ממנה נולד ישוע הנקרא משיח״. אמירה זו עומדת בניגוד לתבנית שמופיעה בפסוקים הקודמים ומתעדת את רשימת אבותיו של יוסף – ״אברהם הוליד את יצחק, יצחק הוליד את יעקב, וכן הלאה״. על יוסף לא נאמר שהוא הוליד את ישוע; במקום זאת נאמר שהוא ״בעל מרים אשר ממנה \[יחס קניין נשי\] נולד ישוע״. לעומת זאת, נדמה שבלוקס ג׳ 38-23 מפורטת שושלת היוחסין של מרים עצמה, שנמשכת כל הדורות עד אברהם ואדם וראשית המין האנושי. נדמה שפס׳ 23 מרמז על כך, ״ישוע… לפי מה שנחשב היה בנו של יוסף״. האמירה ״לפי מה שנחשב״ מלמדת שישוע לא היה בנו של יוסף מבחינה ביולוגית, למרות שהציבור חשב שהוא בנו. האמירה הזו גם מסבה את תשומת הלב אל אמו של ישוע, מרים, שהיתה חייבת להיות ההורה האנושי היחיד שדרכו ישוע היה צאצא של אילן יוחסין כלשהו. לכן מתועד אילן היוחסין שלה, כשהוא מתחיל בֵעלי, שהיה למעשה חותנו של יוסף, בניגוד ליעקב, אביו של יוסף (מתי א׳ 16). אילן היוחסין של מרים מתחיל בנתן, מבניה של בת שבע (או ״בת שוע״ לפי דהי״א ג׳ 5), אשת דוד. לפיכך, ישוע היה צאצא טבעי של דוד דרך נתן, וצאצא חוקי דרך שלמה. (Archer, EBD, 316) הפרשן דונלד גריי בארנהאוס מביא עדות נוספת לדיעה זו: יש שתי שושלות יוחסין. השושלות מקבילות זו לזו מאברהם עד דוד, ומשם מתי מקשר בין דוד לבין ישוע דרך שלמה בן דוד, ואילו לוקס עושה את זה דרך נתן בן דוד. במילים אחרות, שתי השושלות הן של שני אחים, שילדיהם הם בעצם בני דודים. כשאני אומר ששושלת היוחסין שאצל לוקס היא זו של הבתולה מרים ושזו שמופיעה אצל מתי היא של יוסף, ההבדל בין שתי השושלות הוא שזו של שלמה היא שושלת מלוכה ואילו זו של נתן היא השושלת החוקית. **יוסף – אפוטרופוס** המשיח בישעיה ז' אכן נולד כדרך נס לאישה שלא ידעה איש (עלמה=בתולה) ולכן לא היה לו אב ארצי. הייחוס ליוסף (אביו ה-"חורג" של ישוע) היא משום שיוסף גידל את ישוע כאילו היה בנו וכך גם היה נודע לכולם. בלי קשר להיות יוסף אביו האב הביולוגי או לא, הוא כן היה אביו במשך חייו. הוא גידל את ישוע, הטמיע בו את ערכיו ולימד אותו את דבר אלוהים. מכל הבחינות הוא נחשב לבנו של יוסף. רשום כי מלאך התגלה ליוסף שרצה להתגרש מארוסתו עקב ההריון העל טבעי הזה ואמר לו את שעתיד לקרות, שהילד שגדל ברחם ארוסתו הגיע מאת אלוהים והוא יושיע את ישראל. המשיח לא היה יכול לבוא מזרעו של אדם משום שאנו חוטאים, עוד ברחם ("הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי ובְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" תהילים נ"א 7), והמשיח היה צריך להוות לנו קורבן אשם וחטאת. קורבן כזה חייב להיות ללא דופי, ללא מום. מנבואות אחרות בתנ"ך ברור כי המשיח הוא אדם אך גם יותר מאדם (תהילים ב', מיכה ה' 1, ירמיה כ"ג 5-6), צאצא לדוד ובא אחריו אך יחד עם זאת גדול מדוד וקודם לו (תהילים ק"י). על פניו נראה כי יש סתירה ובעיה עם השושלות, אך אחרי בדיקה לא ארוכה נראה שאין כלל בעיה עם השושלות. בעיות דומות יש גם עם שושלות בתנ"ך (השמטות של שמות וכו'). מבחינה משפטית האפוטרופוס האבהי של ישוע היה יוסף בעלה של מרים. מבחינה ביולוגית, בהתאם להבטחת אלוהים בגן עדן (בראשית ג' 15) ובהתאם לנבואת ישעיהו (ישעיהו פרק ז'), אמו היתה מרים. התלמוד בעצמו הכיר ומכיר בעובדה כי ישוע מזרע דוד: בסנהדרין מ"ג א' מופיעה הערה מפיו של עולא, אמורא בן המאה ה־3 לס׳, "ותסברא ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הואל (האם הייתם מאמינים שמישהו היה מלמד זכות על ישו הנוצרי?) מסית הוא (הרי הוא היה רמאי ומסית). ורחמנא (אלוהים הרחמן) אמר (דברים י"ג): ׳לא תחמול ולא תכסה עליו׳. אלא שאני ישו דקרוב למלכות (אלא שזה היה שונה עם ישוע, שכן הוא היה מקורב למלכות)״. הביטוי ״קרוב למלכות״ כוונתו לשושלת היוחסין של ישוע, שהיה צאצא מבית דוד. אתה שמת את התלמוד כסמכות רוחנית על ראשך, לפי כך, מי אתה שתצא נגד התלמוד שהרי בעצמו הוא ראה בישוע חלק משושלת היוחסן של דוד המלך? "אב חורג" הוא אדם שנשא אשה שכבר יש לה ילד/ים מאב קודם מנישואים קודמים (והוא לאו דווקא אימץ את ילדיה מנישואיה הקודמים), 'דהיינו' יוסף הינו אבי ישוע. אין כיום אפשרות לעקוב אחר שושלת דוד, ולטענת הרבנים על כך שהמשיח עוד לא הגיע – כיום, גם אם רצית למצוא מישהו משושלת בית דוד, לא היית יכול, בעקבות חורבן בית שני וגלות ישראל עלו באש כל מגילות היוחסין של שבטי ישראל ואין עוד דרך ודאית לדעת לאיזו שושלת אדם שייך, עוד הוכחה לכך שעל המשיח היה להגיע לפני אלפיים שנה, שהרי אלוהים נתן את נבואת בית-דוד כדרך לזיהויו של המשיח, כאמור, דבר שאיננו אפשרי כיום. הן מתי והן לוקס מספקים שושלת יוחסין למוצאו של ישוע. בהשוואה בין השניים בולטים מיד מספר הבדלים. ההבדל הבולט ביותר הוא סדר תיאור הדורות: כאשר מתי מתאר את סדר הדורות באופן כרונולוגי (מאברהם עד ישוע), לוקס בוחר לתאר את סדר הדורות בסדר כרונולוגי הפוך, שבסופו אדם, בן אלוהים. עובדה זו כשלעצמה אינה מהווה כלל קושי, אך הקושי עולה כאשר משווים את הסדר הכרונולוגי של שניהם זה מול זה, לשם נוחות. לוקס מספק את הדורות מאדם ועד אברהם, ולוקס כמו גם מתי מספקים תיאורים כמעט זהים של הדורות שבין אברהם לדוד המלך. אנו נתקלים בקושי ליישוב רק כאשר מגיעים לתיאור הדורות שבין דוד המלך לישוע: ### **הרשימה של מתי:** דוד שלמה רחבעם אביה אסא יהושפט יורם עוזיהו יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יכניהו (יהויכין) שאלתיאל זרובבל אליקים עזור צדוק יכין אליהוד אלעזר מתן יעקב יוסף (בעלה של מרים) ישוע ### **הרשימה של לוקס:** דוד נתן מתתיה מנא מלאה אליקים יונם יוסף יהודה שמעון לוי מתת יורים אליעזר ישוע (יהושוע) ער אלמדן קוסם אדי מלכי נרי שאלתיאל זרובבל רישא יוחנן יודה יוסף שמעי מתתיה מחת נגי חסלי נחום אמוץ מתתיה יוסף יני מלכי לוי מתת אלי יוסף ישוע (לכאורה) ההשוואה לעיל מציבה שני קשיים בפני מי שינסה ללמוד את אופן התמזגות הבשורות. הקושי האחד הוא ההבדל במספר הדורות המצוינים, והקושי האחר נובע מהבדלי השמות הכלולים. כיצד ניתן למזג את ההבדלים מבלי לוותר על נאמנות היסטורית של אף אחת מהבשורות? הקושי הראשון שעולה נוגע למספר הדורות המצוינים. את הקושי הזה ניתן ליישב יחסית בנקל. חשובה היא העובדה שביהדות מכונה גם נכד או כל צאצא לצורך העניין "בן" (דילוגי דורות). לפיכך נקרא ישוע "בן דוד, בן אברהם" (מתי א' 1). באותו האופן בדיוק משמש התיאור 'משיח בן יוסף' או 'משיח בן דוד' גם על מנת לתאר פערי דורות, ולא בהכרח לתיאור אבהות ישירה. מה שחשוב הוא שקיים קשר ביולוגי בין הדורות. מתי מארגן את הדורות לקבוצות של ארבע עשר שמות, תוך החסרת דורות מסוימים, כעדות לנוהג שהיה בתקופתו. השוואה עם שושלות תנ"כיות מראה בבירור כי השמיט דורות (מלכים ב' ח' 24, דברי הימים א' ג' 11, דברי הימים ב' כ"ב 1, 11, כ"ד 27, מלכים ב' כ"ג 34, כ"ד 6). מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא הייתה לציין מדעית את כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לירושה, בייחוד כאשר הדבר נוגע לאבות העם החשובים. הקושי השני עולה מהדורות שבין דוד המלך ליוסף מאחר שהן אינן זהות. מלבד שאלתיאל וזרובבל אין דמיון בין השושלות (כמומחש למעלה). מה הסיבה לכך? בדומה לגישה השלישית המוצעת, הגישה הרביעית מציעה כי השושלת המוצגת בידי לוקס שייכת למרים, אך הפעם מסיבות אחרות. כאן נאמר שעלי ילד את מרים, לא את יוסף. יוסף אינו מהווה חוליה מאילן היוחסין שלה, וציון שמו בא לרמוז על קשר הורתי בלבד. היה צורך לנסח את לוקס ג' 23 כך: "ישוע **שנחשב בנו של יוסף** היה בנו של עלי". התימוכין לגישה זו מרשימים. יש צידוק דקדוקי בהפרדת המשפט שבסוגריים במשפט, ובעצם כך הוצאת יוסף מתיאור השושלת. במסורה היוונית שמו של יוסף מופיע ללא ה' היידוע כאשר כל שם אחר בשושלת כן מיודע. זו דרך הכותב להראות כי יוסף אינו חלק מהשושלת המתוארת כאן. ישוע נחשב להיות בנו, ותו לא. אך בעצם היה יורשו של עלי מולידה של מרים. עובדה זו עקבית עם התיאור שלוקס נותן לאופן שבו ישוע בא לעולם, תוך הבהרה כי יוסף אינו אביו הביולוגי (לוקס א 26-38). הגישה הזו לא מנסה לשנות את משמעות המילה "הוליד" ממשמעות הפשט שלה. אם הכתוב מציין שאלמוני הוליד את פלוני, המשמעות היא שאלמוני באמת הביא לעולם את פלוני באופן ביולוגי, ולא נכללים מעברים לשושלות יוחסין מקבילות. למתי יש עניין במוצאו של ישוע בהיסטוריה התנ"כית והקשרו לאור המלכות המשיחית. מתוך כך מתאים וראוי הדבר כי יעניק את שושלתו הלכה למעשה של יוסף נחל בדוד דרך שלמה. זוהי גם שושלתו החוקית של ישוע. על ידיה זכאי ישוע למעמד החוקי של ירושת כס דוד. לוקס שם דגש על אנושיותו של ישוע. זיהויו עם הגזע האנושי בא בד בבד בהצגת הישועה חוצת התרבויות. ראוי הדבר כי ימחיש לוקס את אנושיות המשיח על ידי סיפוק מוצאו האנושי דרך הורתו האנושית, מרים. ייחוסו אם כן עוקב לאחור עד האדם הראשון. #### **כעת מיושב הקושי** אם כך, מה שיש לפנינו הן שתי שושלות של שני אנשים שונים. ייתכן גם כי שאלתיאל וזרובבל המוזכרים על ידי לוקס הם אנשים שונים. נקודת יישוב זו אינה צורכת הנחות בסיס וניחושים אינספור, כי זוהי גישה שיש לה תימוכין מתוך הכתובים עצמם. גישה זו תואמת את נקודות מבטם ואופי כתיבתם של מחברי הבשורות, והיא מתאימה בקלות ליישוב הקושי שנוצר סביב יהויכין. ל' מ' סוויט כתב על גישה זו כי "הפשטות שלה, והתאמתה באופן הולם למורכבות העניין, היא היתרון הגלוי שלה". הקושי העולה מן הכתוב אינו קושי במיזוג תכנים בלבד. אך ישנו קושי אמנם פחות חשוב אך דורש התייחסות, המופיע בבשורת מתי. במתי א' 17 מתאר מתי את שושלת היוחסין של יוסף ומחלק את הדורות מאברהם ועד המשיח לשלוש קבוצות של ארבעה עשר דורות, מדוד ועד הגלות לבבל, ומהגלות ועד ישוע. ייתכן כי אופן חלוקה זה נועד לשמש את מתי לנוחות בזיכרון פרטים. הוא לא בהכרח ציין כל אחד מהדורות. לפחות חמישה דורות הושמטו: אחזיה, יהואש, אמציה, יהויכין ואליקים. כפי שכבר נאמר לפני כן, מעשה זה לא היה יוצא דופן בתקופתו. לפיכך זהו אינו קושי שיש ליישב. בכל אופן, אם ישנן שלוש קבוצות של ארבעה עשר דורות יש לצפות לראות ארבעים ושניים שמות. אך ישנן ארבעים ואחת שמות ברשימה זו. אחת הקבוצות כוללת שלושה עשר שמות בלבד. מתי אינו מציג ארבעים ושניים שמות שונים, או שלוש קבוצות של ארבעה עשר דורות, שזוהי חלוקה שעושה למען עצמו. שמו של דוד סוגר את הקבוצה הראשונה ומוצג שוב כשם הפותח בקבוצה השנייה (א' 17). דוד נספר פעמיים, כאות לחשיבותו היתרה בשושלת, כנראה לשם הדגשת זכאותו של ישוע לכס המלוכה מבית דוד דרך אביו החוקי יוסף. ייתכן גם שהדגש על שמו של דוד המלך מודגש עוד יותר על ידי בחירת המספר ארבע עשרה: הסכום הגאומטרי של אותיות שמו של דוד הוא י"ד=14. זוהי אינה מחשבה חדשה לתודעה היהודית, אם כי עלולה להיתפס כמוזרה ושרה לקורא משפה ותרבות אחרים.אם כך או אם כך, סכומו הגאומטרי של שמו של דוד אינו הכרחי לפרשנות ויישוב הקושי. אחזור ואדגיש כי הסתירות לכאורה בין ובתוך שושלות היוחסין שבבשורות מתי ולוקס הן לכאורה בלבד, ולא מהוות קושי של ממש שלא ניתן ליישוב. ישנן סיבות סבירות מאוד להבדלים בין הבשורות, וגישות הפרשנות אף שופכות אור על התכנים הכתובים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, ישוע ושושלת דוד, סתירות בברית החדשה?, תשובה לרב **תגיות:** ישוע ושושלת דוד, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מי מפחד מהמוות? ומדוע אלוהים טוב מאפשר לדברים רעים לקרות?](https://igod.co.il/science-faith/מי-מפחד-מהמוות-ומדוע-אלוהים-טוב-מאפשר-ל/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > אז מדוע שאל אוהב יאפשר אסונות טבע, סבל ומוות? האם הוא יצר את הרוע? בשנים האחרונות היינו עדים לסבל רב שנגרם כתוצאה מאסונות טבע. לדוגמא, רעידת האדמה בעוצמה 7 שהחריבה את האיטי ב 12 בינואר, 2010, וגרמה למותם של לפחות 220,000 איש. שנה לאחר מכן, ב 11 במרץ, 2011, מחוז טוֹהוֹקוּ נפגע מרעידת אדמה חזקה יותר בעוצמה 9, ואחריה הגיע צונאמי. צונאמי הרסני יותר הגיע לאחר רעידת אדמה בעוצמה 9.3 במערב אינדונזיה ב 26 בדצמבר, 2004 וגרם למותם של יותר מ 230,000 אנשים ב-14 מדינות. אסונות אלה מתחוורים לעומת צרות אחרות. לדוגמא, למספר שנים באמצע המאה ה-14, מגפת הדֶבֵר, הידועה גם בכינוי" "המוות השחור", מחקה בייסורים 200-75 מיליון איש לערך באירופה, או 50%-45% מהאוכלוסייה. בעבר הקרוב יותר, מלחמת העולם הראשונה הייתה הרסנית, ובה נהרגו 9 מיליון בני אדם, והיא הגיעה לפני מגפת השפעת הספרדית שהייתה הרסנית אף יותר. דבר שהרג לפחת 50 מיליון איש, או בערך 3% מאוכלוסיית העולם, רובם צעירים ובריאים. עוד סוג של פגיעה שמקורה בטבע הוא מוגבלות פיזית או נכות. לדוגמא, הלן קלר, שאיבדה הן את חוש השמיעה והן חוש הראיה כשהייתה תינוקת, וג'וני אריקסון-טדה שהייתה משותקת מהצוואר מטה, דבר שארע לה בגיל ההתבגרות. בנוסף לאירועים אלה, כל אחד מאיתנו סובל מפעם לפעם. אנו סובלים ממחלות, כאבי-ראש, תאונות,  ולבסוף, מוות. לא מפתיע, שכאשר המעמסה הופכת כבדה מדי, אנשים קוראים לאלוהים בייסוריהם: "מדוע אינך עושה דבר? לא אכפת לך?" **צ'ארלס דרווין דחה את האמונה באלוהים לאחר מות ביתו**. "מותה האכזרי של אנני מוטט את האמונה של צ'ארלס בעולם ערכי וישר. מאוחר יותר הוא אמר שתקופה זו בישרה על סופה של האמונה באלוהים." כך נכתב בביוגרפיה בת זמננו על צ'ארלס דרווין. "…צ'ארלס תפס עמדה כלא-מאמין". דרווין הוא רק אחד מאלפי אנשים מפורסמים שנאבקו עם הנושא הזה, וניסו לשלב את האמונה באלוהים עם המוות והסבל שהם ראו מסביב, שהוא האמין שהתרחשו מִזה מיליוני שנים. כשכתב צ'רלס דרווין את ספרו שהווה אבן דרך בדבר מוצא המינים, הוא בעצם  כתב את ההיסטוריה של הסבל והמוות. בסיכום הפרק שנקרא "חסרונותיו של התיעוד הגיאולוגי", כתב דרווין שהעולם המודרני קם "מתוך מלחמות הטבע, מרעב וממוות." בהתבסס על נקודת מבטו האבולוציונית, דרווין תפס מוות כחלק בלתי נפרד מהעולם. דרווין עצמו כתב באוטוביוגרפיה שלו: "ישות כה חזקה וכה מלאת ידע כאלוהים שיכלה ליצור את היקום, היא למחשבתנו המוגבלת, כל-יכולה וכל-יודעת, והיא מעוררת את מחשבתנו להניח שחסדה אינו בלתי-מוגבל, שכן, מה היתרון בסבלם של מיליוני חיות נחותות במשך זמן כמעט אינסופי? טענה עתיקה זו על קיומו של סבל נגד קיומו של גורם ראשוני תבוני נראית לי כחזקה; בעוד שכפי שכרגע צוין, נוכחות סבל רב עולה בקנה אחד עם התפיסה שכל הישויות האורגניות התפתחו דרך שינויים וברירה טבעית." **ריצ'רד דוקינס** אחד מהאנטי-תאיסטים המובילים, גם משתמש בסבלן של חיות כטענה נגד אלוהים: "עלינו להישאר עם רעיון של מתכנן, מעצב, אך המתכנן שלנו יהיה פילוסוף מוסרי ולא כלכלן. מעצב שעושה חסד, אולי – אם תחשבו באופן אידיאליסטי – יחפש למזער סבל…לצערנו זה לא קורה בטבע מדוע שיקרה? סבלן של חיות בטבע, נורא אך אמיתי, הוא כה מחריד עד כי נשמות רגישות לא מסוגלות להתבונן בו. דרווין ידע על מה דיבר כאשר כתב במכתב לחברו, הוּקר "איזה ספר יכתוב כהן-השטן על יצירות הטבע המגושמות, הבזבזניות, המדשדשות, הנמוכות והאכזריות להחריד." הביטוי הבלתי-נשכח "כהן-השטן" נתן לי את הכותרת לאחד מספריי הקודמים, ובאחר (נהר מעדן) כתבתי כך: "הטבע הוא לא נדיב ולא בזבזן. הוא אינו נגד סבל, ולא בעדו, הטבע לא מתעניין בסבל בדרך כלשהי, אלא אם כן הסבל משפיע על הישרדות ה DNA. קל לדמיין גֶן שלמשל, מרגיע איילות כאשר הן עומדות לסבול מנגיסה קטלנית. האם גֶן שכזה יועדף על ידי הברירה הטבעית? לא, אלא אם מעשה הרגעת האיילה ישפר את סיכוייו של הגֶן לעבור לדורות הבאים. קשה לראות מדוע זה צריך להיות כך ויכול להיות שמשום כך אנו מנחשים שאיילות סובלות כאב ופחד נוראיים כאשר הן נרדפות עד למותן – כיוון שבסופו של דבר זה מה שקורה לרובן.סך כל הסבל בשנה אחת הוא מעל לכל תפיסה הגיונית." למעשה, למרות שרוב האתאיסטים מעדיפים את הדוגמאות מעוררות הרגש, הטיעון הנו חזק יותר. "הבולדוג של דרווין", ת' ה' האקסלי, תפס זאת באופן נכון חלקית, "אם שמיעתנו הייתה חדה מספיק על מנת לשמוע כל צליל כאב, היינו מתחרשים למשמע צרחה אחת מתמשכת." תארו לעצמכם לוויה של אדם שחי "חיים עשירים, שמחים וארוכים", ושתרם באופן מועיל למשפחתו ולחברה, ולבסוף מת בשלווה בשנתו. האבֶלים אולי ינחמו את עצמם ב: "היו לו חיים טובים וזה היה הזמן שלו ללכת", או מילים בעלות השפעה דומה. אבל **מדוע** זה הזמן ללכת? מדוע חייו הטובים ותרומתו צריכים להסתיים? אם היה סיכוי לחיות חיי נצח בבריאות פיזית, האם הוא לא היה חי? והאם חבריו ומשפחתו לא היו רוצים שיחייה חיי נצח גם כן? ואם אנו דורשים שאלוהים ימנע כל מקרה מוות של ילדים לדוגמא, למה לשים את הגבול שם? מדוע שימנע כל מקרה מוות בגיל 5 ולא בגיל 21, או 75 או 861? חשבו גם על זה, כל מקרי המוות הנגרמים מזוועות מעשה ידי אדם ואסונות טבע אך ורק מאיצים את הבלתי נמנע – המוות. טרגדיות אלה הן  רק טיפה בדלי בהשוואה ל**מיליארדי** האנשים שכבר מתו. וכל שבעת מיליארדי האנשים על פני כדור הארץ היום שגם ימותו יום אחד, אם לא יקרה נס. האם כאן שוב נדרוש שאלוהים ימנע רק מוות נִמהַר, אך לא מוות "טבעי"? האם לאתאיסטים באמת יש טיעון כשהם טוענים שאלוהים לא קיים מאחר ויש סבל ומוות בעולם? אתאיסט המתלונן שאלוהי התנ"ך והברית החדשה הוא "רשע", חייב לספק אמות מידה עבור ההגדרה של מה זה "טוּב" ומה זה "רֶשָע" שלפיו יישפט. אבל, אם אנחנו, כפי שגורסת תיאורית האבולוציה, לא יותר מאשר שלולית מזוהמת שהתפתחה אבולוציונית, כפי שאתאיסט עקבי בוודאי מאמין, היכן נוכל למצוא אמות מידה אובייקטיביות להגדרה מה זה "טוב" ומה זה "רע"? ריצ'ארד דוקינס אמר: "היקום שאנו רואים…אין לו עיצוב, לא רע ולא טוב, כלום חוץ מאדישות עיוורת וחסרת רחמים…הDNA לא יודע ולא אכפת לו. ואנחנו רוקדים לצלילי המוזיקה שלו." טוב ורע, תחת מערכת אבולוציונית, הנם תוצר של כמה תהליכים כימיים המתרחשים במוח, שבמקרה מעניקים לנו יתרון הישרדותי על אבותינו. אם התנודות במוחו של היטלר צייתו לאותם חוקים כימיים כמו אלו של אמא תרזה, אז על איזה בסיס אפשר לומר שמעשיה של האחרונה "טובים יותר"? וגם, מדוע פיגוע הטרור בו נהרגו אלפי אנשים בניו-יורק הוא יותר מזעזע מצפרדע שהורגת אלפי זבובים? אך המשיחי מאמין שיש אמות מידה אובייקטיביות למוסריות שמתעלות על בני אדם אינדיבידואלים, כיוון שניתנו על ידי מחוקק נעלה ואובייקטיבי שהוא בוראנו. טיעונו של אתאיסט נגד אלוהים מסיבות של רוע אובייקטיבי מצביע בשוגג על אותה הנקודה שהוא מנסה לטעון נגדה, הוא בעצם יורה לעצמו ברגל. שימו לב שאנחנו לא אומרים שאתאיסטים לא יכולים לחיות חיים טובים, אלא ש*אין* בסיס אובייקטיבי לטוּב שלהם במידה ואנחנו רק זוהמת שלולית מאורגנת מחדש (ולכן עליהם לגנוב ממוסכמות המבוססות על כתבי הקודש). האבולוציוניסט ג'ארן לאנייר הציג את הבעיה בכך שאמר כי "יש קבוצה גדולה של אנשים שפשוט לא חשים בנוח לקבל את האבולוציה כיוון שהיא מובילה למה שהם תופסים כרִיק מוסרי, בו לדחפים הטובים ביותר שלהם אין בסיס בטבע." דוקינס אישר: "כל מה שאני יכול לומר הוא שזה פשוט קשה. אנו צריכים להתמודד עם האמת." אז כאן יש לנו אתאיסט מוביל המודה שאבולוציה אינה מספקת בסיס אמיתי למוסריות. במקום, חלק מחבריו האתאיסטים היו צריכים [לגנוב הגדרות למוסר מכתבי הקודש](https://igod.co.il/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91-%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%91/). לדוגמא, הפוליטיקאי האתאיסט הבריטי רוי האטרסלי, כותב על "צבא הישועה" (Salvation Army): "אני חושב שזה נותר ארגון מלא חיים בשל כוח השכנוע שלו. אני אתאיסט, אך אני יכול רק להביט בתדהמה במחויבות של עובדי צבא הישועה, יצאתי איתם לרחובות וראיתי את הדרך בה הם עובדים בקרב העם, בקרב האנשים המקופחים ביותר, הנחותים ביותר ולפעמים עם דמויות מעוררות שאט נפש למדי. אני לא מאמין שהם היו עושים זאת שלא בשל מניעים אמונתיים. ורבות אני מציין כי אינני מכיר ארגונים אתאיסטים שנותנים אוכל לעניים. אתם לא שומעים על "סיוע-אתאיסטי" שלא כמו "סיוע-משיחי". למרות חוסר יכולתי להאמין, אני מאוד מתרשם ממה שהאמונה עושה לאנשים כמו אנשי צבא הישועה." לעומת זאת, כפי שראינו, אתאיסטים לא יכולים לתקוף את טובו של אלוהים מהעמדה בה הם נמצאים, כיוון שתחת המערכת שלהם אין משמעות למונח "טוב", אלא הם צריכים "לחטוף" את המונח מתוך המוסריות שמציגה כתבי הקודש (מה שנוח להם בלבד, כמובן) והמוסר הזה נובע מטבעו הטוב והמושלם של אלוהים. **הטיעון האתאיסטי מסוכם טוב ע"י** הסָפְקן הסקוטי הידוע, דיוויד יום. באופן סכמטי, הטיעון יכול היה להיכתב כך: 1. אם אלוהים קיים, אז אלוהים כל יכול, כל-יודע, ומושלם מוסרית. 2. אם אלוהים כל יכול, אז יש לו את היכולת להשמיד כל רוע. 3. אם אלוהים כל יודע, אז הוא יודע מתי קיים רוע. 4. אם אלוהים מושלם מוסרית אז יש לו את הרצון להשמיד כל רוע. 5. רוע קיים. 6. אם רוע קיים ואלוהים קיים אז או שלאלוהים אין את הכוח להשמיד את כל הרוע, או שהוא לא יודע מתי רוע קיים, או שאין לו רצון להשמיד כל רוע. 7. על כן, אלוהים לא קיים. אבל פילוסופים משיחיים, טענו ארוכות כי עמדה 4 צריכה להיות מורחבת לכדי ההצהרה הבאה: 4. אם אלוהים הוא מושלם מוסרית, אז יש לו את הרצון להשמיד כל רוע – אלא אם כן יש לו סיבה טובה *להרשות* אותו. בצורה כזו נמנעת אי-התאמה עם עמדה מס' 5 מאחר ואין אתאיסטים שיכולים להראות שאין סיבה טובה אפשרית להרשות רוע מאחר וזו תהיה שלילה אוניברסלית. הטיעון מתמוטט כסתירת הוכחה לוגית של התאיזם. את זה ביטא בספר נפלא ד"ר א. א. ווילדר-סמית' (1915-1995): "כך אלוהים מנצח כל רוע – לא על ידי 'עצירתו' אלא על ידי שימוש בו לתהילתו הגדולה יותר." דוגמא נפלאה היא תשובתו של אלוהים לנביא [חבקוק](https://igod.co.il/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D/%D7%90%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%A9%D7%94%D7%A8%D6%B6%D7%A9%D7%81%D6%B7%D7%A2-%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%A9%D7%92-%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9C%D7%98-%D7%97%D7%91/) שטען:"עַד-אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ?". הסיבות לכך שאלוהים מאפשר לרוח להתקיים הן: 1. חופש בחירה. אלוהים לא ברא רובוטים, אלא בני אדם חופשיים עם אפשרות לבחור. להחלטות ולבחירות שלנו יש השלכות, לטובה אך גם לרעה. 2. הבריאה מתקלקלת והאדם סובל כתוצאה מחטא האדם – לדוגמא, מחלת הסרטן נגרמת כתוצאה מקרינה, עישון, זיהום, תזונה לקויה, שימוש בכימיקלים על גופנו (כגון דאודורנטים, חומרי ניקיון) וכיוצא בזאת. 3. אם אלוהים היה רוצה להפסיק עכשיו את כל הרוע בעולם, כל שעליו היה לעשות זה להשמיד את האנושות כולה, שהרי הבעיה היא בלב האנושי! עם תובנות אלו, אנחנו יכולים לתקן את טענה מספר 5 כך: 5. רוע קיים נכון לעכשיו, אך יום אחד יושמד (כפי שמובטח בנבואות התנ"ך והברית החדשה); אלוהים לא השמיד את הרוע **עדיין**! טענות 4\\4 ו 5 תואמות. זה מספיק על מנת להראות שלאתאיסטים חסר טיעון לוגי נגד אלוהים. אך עדיין חשוב להמשיך הלאה ולהסביר מאין הגיע רוע, מדוע הוא הרשה אותו ומה הוא עושה – וכבר עשה – לגביו. מאין הגיע רוע? ### **האם אלוהים יצר רוע?** אלוהים יצר במקור עולם מושלם, המתואר על ידיו כ"טוב מאוד" (בראשית א, 31). לכן כאשר אלוהים יצר את הישויות המוסריות לא היה רוע ממשי. למעשה, רוע הוא לא "דבר" בפני עצמו, אפילו אם הוא אמיתי, אלא שרוע הוא "היעדר הטוב" (ממש כמו שבעולם המדעי – קור הוא העדר של חום). אוגוסטינוס ציין: "הטוב הוא בסיסי ויכול להתקיים כשלעצמו; רוע לא יכול להתקיים כשלעצמו. רוע הוא תמיד טפיל לטוב." אותו הדבר תקף לרוע פיזי. לדוגמא, פצע. פצע לא יכול להתקיים ללא גוף ועצם הרעיון של פצע מניח ראשית כי יש גוף בריא. עיוורון בבני אדם הוא רוע פיזי, כיוון שבני אדם אמורים לראות (אך צדפות לא אמורות לראות, ולכן עיוורון הוא לא רוע עבור צדפות). זאת אומרת שמאחר ורוע הוא לא דבר בפני עצמו = אלוהים לא יצר רוע. חוסר הרוע הזה הורחב גם לממלכת החיות, במיוחד בהתחשב בכך שאנשים וחיות אכלו במקור צמחים ולא חיות אחרות (בראשית א, 30-29). לא הייתה אלימות או סבל וכאב בעולם ה"טוב מאוד" הזה. ישנה המחשה תנ"כית בישעיהו י"א, 9-6 ס"ה, 25. פסוקים אלה מתארים תמונה של עתיד עם אזכורים לגן העדן, אלו פסוקים מפורסמים המדברים על האריה והעגל, הזאב והכבש, אריה צמחוני ונחש צפע שמשחק עם תינוק. שתי המובאות מסתיימות באינדיקציות של עולם אידיאלי, שבעולם הזה: "לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ" זה מעיד על כך שבעלי חיים פוגעים, מזיקים והורסים לא היו חלק מיצירה "טובה מאוד". ### **חופש בחירה** למרות זאת, אלוהים יצר הן את אדם והן את חווה, וגם את המלאכים עם חופש בחירה, אפילו  לבחירת ההפך מהטוב. פירוש הדבר הוא שהיה להם את הכוח לבחור בחירה הנוגדת את רצונו. למעשה, מבחינה פילוסופית, אהבה אמיתית חייבת להיות חופשית – אם הייתי מתכנת את המחשב שלי להקרין את המילים "אני אוהב אותך" על המסך, האם המחשב באמת אוהב אותי אהבה כנה? אך השימוש לרעה של אדם בטוּב הזה (בראשית 3) – לא הדבר הטוב עצמו – הסתיים ברוע אמיתי והתדרדרות שלו ושל יתר הבריאה המוחשית שעליה הייתה לו שליטה (בראשית א, 28). #### **חטאו של אדם ותוצאותיו** אדם וחווה בחרו למרוד באלוהים (הפרי האסור) כתוצאה מחטאו, אדם וצאצאיו רכשו טבע של חטא (רומים ה:12) ושיעבדו את עצמם לטבע החטא. (תהלים נא, 5; ירמיהו יז, 9; רומים ז, 25-15). הטבע החוטא הזה מושרש כעת עמוק בכולנו. כוח הרוע ולא מציאות הרוע מוצגים גם על ידי עץ הדעת טוב ורע. בבריאה המקורית, אלוהים ידע על רוע באותה מידה שאונקולוג יודע על סרטן – לא על ידי חוויה אישית, אלא על ידי ידע לגביו (במקרה של אלוהים, על ידי ידע מוקדם). אך אחרי שאדם וחווה חטאו הם ידעו רוע באותה דרך בה הסובל מסרטן מכיר את הסרטן – על ידי התמודדות אישית וקשה. במצב הנצחי האנושות תיגאל ותטוהר על ידי המשיח ולא תהיה יותר בעלת פוטנציאל לחטוא. המצב הנצחי עם הבריאה החדשה של השמים והארץ יהיה אף טוב יותר מגן עדן. לסיכום, טענתו של אוגוסטינוס: - אדם וחווה נבראו עם היכולת לא לחטוא. - אחרי שבחרו למרוד, שועבדו לחטא. לבני אדם יש רצון חופשי, ורעות רבות יכולות להתרחש על ידיו, כולל השואה או מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר. על מנת שאלוהים יתערב נגד סוג זה של רוע הוא יצטרך להסיר את כוח הרצון הזה לעשות רע, אבל רגע, במקרה כזה, כמה מכוח הרצון הזה יצטרך להסיר? הרי לא מספיק לשים סוף למעשים, צריך גם לשים סוף למחשבות רעות, הרי הן המקור של המעשים הרעים. אז אם אלוהים היה רוצה עכשיו לעצור את כל המעשים הרעים כל שעליו היה לעשות הוא לשים סוף למחשבות הרעות, או במילים אחרות – סוף למין האנושי. ### אסונות טבע האתאיסט עשוי כעת לתקוף: "הגנה על הבחירה החופשית היא טובה בפני הרוע המוסרי אך לא רלוונטית בקשר לאסונות טבע". אכן, רצון חופשי של סוכנים מוסריים לא מסביר את העולם התחרותי הזה שהפריע לדרווין, טמפלטון ודוקינס. אז על מנת להשיג את התשובה הנכונה אנו זקוקים להיסטוריה התנ"כית: מה קרה לאחר חטאו של אדם. #### **מוות וסבל כתוצאה ממרד באלוהים** אלוהים יצר את אדם ונתן לו רק ציווי אחד והזהיר אותו שימות אם לא יציית (בראשית ב, 17). זהו הסממן הראשון לכך שמוות הוא לא דבר טבעי, אלא *פולש* בעולם, ולא חלק מהתוכנית המקורית של אלוהים. הברית החדשה מכנה את המוות "האויב האחרון" (הראשונה לקורינתים טו, 26) ו"שכר החטא" (רומים ו, 23). התנ"ך עקבי לכל אורכו בקישור המוות לחטא. על פי בראשית פרק א, המין האנושי קיבל שליטה על הבריאה כולה, כאשר אדם וחווה חטאו, כל הבריאה תחתיהם קוללה גם היא. המפלה הייתה קוסמית במימדיה, והשפיעה על כל הבריאה. ככתוב ברומים ח, 22 " כִּי יָדַעְנוּ אֲשֶׁר הַבְּרִיאָה כֻלָּהּ תֵּאָנַח וְתָחִיל עַד־הֵנָּה" כיוון שאלוהים בעצמו העמיד את הבריאה להבל. בכך, אלוהים נתן לנו טעימה מהחיים בלעדיו – עולם מלא באלימות, מוות, סבל ומחלות. אם אלוהים היה מסיר את *כל* כוחו המחייה, הבריאה הייתה חדלה מלהתקיים. אלוהים מתיר לנו לטעום את מה שרצינו כשמרדנו בו – חיים ללא אלוהים. זהו אגב גם הקונספט של "גיהינום" – עולם חסר אלוהים בו בני אדם שלא רצו באלוהים נמצאים, לנצח. בימינו, אנו חיים בעולם בו הבחירות שלנו ממשיכות להשפיע על העולם, אנחנו יוצרים מחלות, הורסים את הסביבה וחווים סבל ומוות. #### **האם הוגן שאלוהים קילל את כל הבריאה?** התרבות המערבית היא מאוד אינדיבידואליסטית בחשיבתה, אך התנ"ך הינו קולקטיבי. למעשים של האינדיבידואל יש השלכות על הקבוצה כולה. אלוהים לא יצר חיות שיטרפו בגן העדן, וחיות לא טרפו אחת את השניה. הנביא ישעיהו אמר שיום אחד אלוהים יברא "שמים חדשים וארץ חדשה" בה הזאב והכבש יאכלו יחד, והאריה "יאכל חציר כמו שור". במילים אחרות, לא יהיה אותו סוג של הרג שקורה היום. כל דבר שאלוהים ברא היה טוב, מה ששינה את הדברים היה המרד של אדם וחווה, כאשר אמרו לאלוהים לזוז ולפנות מקום. והוא אכן עשה זאת, חלקית. ברומים 8 כתוב שכל הבריאה הושפעה – כולל צמחים, בני אנוש וחיות, הכל. היו שינויים גנטיים יסודיים. אנו רואים לדוגמא כיצד החיים מתדרדרים בסחרור מתמיד לאחר הנפילה. אך בסופו של דבר זה יתוקן. #### **אלוהים התיר את הסבל של איוב הצדיק** אדם בשם איוב, שהיה הצדיק ביותר על פני האדמה בזמנו, סבל קשות, איבד את כל ילדיו, משרתיו ורכושו ביום אחד ואז הוכה במחלה קשה. חלק מזה היה בשל מעשים רעים של בני אדם וחלק בשל רוע שבטבע. אלוהים מעולם לא אמר לאיוב מה הסיבות הספציפיות לסבלו אך הוא מאפשר לקוראים לחזות בחלק מהעניינים שהתרחשו "מאחורי הקלעים" במימד הרוחני, בהם לא חזָה איוב. לאלוהים היו סיבות לכך שהרשה את סבלו של איוב אך הוא מעולם לא אמר לו מה הן ודרש שאיוב לא יפקפק בהחלטות בוראו. מבחינת איוב, הוא ידע שמשמעות החיים היא לא חיים של כיף נצחי ללא הרגשת סבל, אלא שמשמעות החיים היא לדעת את אלוהיו. אסונות טבע ומעשי זוועה הם חלק מהמציאות בה אנחנו חיים, אנחנו מושפעים לא רק מהחטא שבנו, אלא גם מחטאם של אחרים סביבנו. אלפי אנשים מתו במרכז הסחר העולמי בפיגוע הטרור ומיליונים מתו בשואה. אך מאות מיליונים שראו או ששמעו על אירועים אלה ימותו גם הם יום אחד – למעשה, אלפים מתים בכל יום – כיוון שכל בני האדם נידונו למוות, בשל החטא. #### **מותנו על פני האדמה הוא אינו הסוף** התנ"ך לעולם לא מתבייש לדבר על שאלת הסבל. דין העבר של אלוהים כולל כמעט כל סוג של סבל שניתן לתאר והוא מכריז על כוחו האבסולוטי ועל סמכותו על חיי בני האדם פעם אחר פעם. עדיין, באחד מלימודיו הזכורים ביותר של המשיח (לוקס טז, 31-19) בן האלוהים נותן את מפתח ההבנה של חוסר הצדק הברור של העולם הזה: סיפור האיש העשיר ואלעזר. איש עשיר ורשע חי חיי פאר, בעוד שקבצן מאמין בשם אלעזר ישב בפתח ביתו של העשיר, מכוסה כולו בפצעים ואוכל שאריות. אך הסיפור לא נגמר פה, יש עולם נצחי שאמור להגיע, בו רצון אלוהים יתקן כל דבר, התקווה לתחיית המתים היא המפתח להבנת הסבל שלנו. הפילוסוף האתאיסט, ברטרנד ראסל (1872-1970) נתן את האתגר הבא: "אני מזמין כל משיחי להתלוות אליי למחלקת הילדים בבית החולים, לחזות בסבל בו הם שרויים ואז להמשיך לדבוק בעמדה שילדים אלו נטושים מוסרית בכך שהסבל מגיע להם". בזמן שילד קטן גוסס למוות מסרטן, האתאיסט יכול רק לומר: "מצטער חבר, 'המשחק נגמר' עבורך." אך למשיחי יש תקווה שהחיים האלה הם רק עצירה קצרה בדרך לנצח. #### **השליח שאול מצא סיבות "להתהדר בחולשה"** "קורות חיי הסבל" של שאול כללו עינויים, הלקאות, כליאה, סקילה, היטרפות בים, שוד, תשישות, רעב, צמא ולבסוף הוצאה להורג. איגרותיו מראות שתחיית המשיח הייתה המפתח להסבריו לסבלו. "וְאִם־הַמָּשִׁיחַ לֹא הוּקָם רִיק שְׁמוּעָתֵנוּ וְרִיק אֱמוּנַתְכֶם… וְאִם־בַּחַיִּים הָאֵלֶּה בִּלְבַד בֹּטְחִים אֲנַחְנוּ בַּמָּשִׁיחַ אֲמֵלָלִים מִכָּל־אָדָם אֲנָחְנוּ" (הראשונה לקורינתים טו, 14,19) איגרותיו של שאול מלאות בסיבות מעשיות לסבל של בני אלוהים גם כאשר הם לא פשעו, אך אנו יכולים לצמצם אותן ל-4 נקודות: 1. **סבל "משפר" אותנו** כל פסיכולוג מתחיל יגיד לך שסבל מבגר אותך ומחשל אותך. סבל גורם לך להעריך דברים מחדש. סבל בונה אותך. סבל גורם לך לשפוט אנשים בעיניים חדשות. סבל מלמד אותך לסמוך על בני אדם שסביבך. סבל גורם לך להראות חסד וחמלה לאחרים. 2. **סבל גורם לנו להכיר את המשיח** בסופו של דבר, המשיח הוא "איש-סבל" שסבל את חיי המכאוב של העולם בהיותו על הצלב (ישעיהו נ"ג, זכריה י"ב, תהילים כ"ב). כאשר אנו סובלים, אנחנו מתייחדים עם המשיח, כדאי לנו להבין את הכבוד הנעלה של המושיע-הסובל ואת נפלאות מעשיו כלפינו. שאול סבל בשמחה את אובדן כל הדברים בחייו על מנת "לָדַעַת אֹתוֹ וְאֶת־גְּבוּרַת תְּחִיָּתוֹ וְחֶבְרַת עִנּוּיָיו וּלְהִדַּמּוֹת לְמוֹתוֹ" (פיליפים ג, 10). 3. **הסבל הופך אותנו למשרתים טובים יותר לאחרים** התנ"ך מכריז שסבלו של המשיח אפשר לו לעזור לאחרים (אל העברים ב, 18). באופן דומה אנו מנוחמים מ"אלהי כל נחמה" ומסוגלים לנחם אחרים (השנייה לקורינתיים א, 4-3). כשאנחנו חווינו מצוקה על בשרנו, אנחנו גם נדע טוב יותר להזדהות עם סבלו של האחר, ולשרת אותו בהתאם. 4. **הסבל מכין אותנו לכבוד גדול יותר בגן עדן** בחיבור יפה על צרותיו ורדיפותיו, שאול השליח מסיים באישור שהוא לא מתעייף "כִּי לַחֲצֵנוּ שֶׁהוּא קַל וְאֵינוֹ אֶלָּא לְרָגַע יָבִיא לָנוּ כְּבוֹד עוֹלָמִים גָּדוֹל וָרָב עַד־לִמְאֹד׃" (השנייה לקורינתיים ד, 17). הסבל הוא השער דרכו אנו נכנסים לכבוד עתידי שאנו טרם מכירים. #### **המשיח משתתף בסבלנו** לאחר סבלו ומותו של המשיח הוא קם מן המתים והראה שהוא בעל כוח עליון – הכוח להביס את המוות. הוא יכול עכשיו לתת חיי נצח לכל אחד שמקבל אותם באמונה (יוחנן א, 12; אפסים א, 9-8). התנ"ך מלמד אותנו שאלו המאמינים באדון ישוע המשיח ומאמינים שאלוהים הקים אותו מן המתים ומקבלים אותו כאדון וכמושיע, יבלו נצח במחיצת אלוהים (הראשונה לקורינתיים טו, 4-1). הסבל הנוכחי הוא כמעט חסר משמעות מנקודת מבט של נצח, שאי אפשר אפילו להשוות אותו לכבוד שאמור להגיע. סבלו ומותו של המשיח משמעם שאלוהים עצמו יכול להיות אמפתי כלפי סבלנו כיוון שהוא חווה אותו. למאמיניו יש כהן גדול – ישוע – "נַחֲזִיקָה בְּהוֹדָאַת אֱמוּנָתֵנוּ…עַל־כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן לִפְנֵי כִּסֵּא הֶחָסֶד לָשֵׂאת רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ׃"  (אל העברים ד, 15-16) קיומו של הסבל והמוות גורם לנו להבין ולכבד את גודל מעשו של אלוהים, שלב דמות של עבד-יהוה, המשיח, על הצלב ולקח על עצמו את חטאינו. לסיכום, התשובה לטענה כי אלוהים לא קיים מאחר ואם אלוהים אוהב היה קיים, הוא לא היה מאפשר לרוע להתקיים. ומאחר שיש כלכך הרבה רוע בעולם, משמע שאלוהים לא קיים. היא שזה לא מספיק שאלוהים ישים סוף למעשים הרעים או יעלים את כל כלי הנשק (כי אז פשוט נתחיל להרים מקלות ואבנים). עליו לשים סוף למחשבות הרעות אשר מייצרות את המעשים הרעים הללו. ועל מנת לשים סוף למחשבות הרעות, עליו לשים סוף למחוללי המחשבות הרעות הללו – בני האדם. אז כן, אלוהים יכול להפסיק את כל הרוע בשנייה, הוא בסך הכל צריך לחסל אותנו.. אבל אלוהים לא ברא רובוטים, אלא בני אדם חופשיים עם הזכות לקבל בחירות חופשיות, בחירות רעות, אנוכיות ומרושעות. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** בחירה חופשית, מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [למה יש רשע בעולם? ומה כל זה קשור לחופש בחירה?](https://igod.co.il/philosophy/אם-אלוהים-קיים-למה-יש-רשע-בעולם/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > גם אם לפתע היו כל הטילים שבעולם נעלמים, אם כל סכין ורובה היו מושמדים, כל מצבורי חומרי ההשמדה הכימיים היו מתפרקים – בני-האדם עדיין היו ממציאים במהרה דרכים חדשות להפיץ רוע ואלימות. מה שדרוש הוא שלום אמיתי ולא רק הפסקת מלחמה. #### שלום אמיתי מתחיל מבפנים לא די בשינוי חיצוני; שלום אמיתי הוא עניין שקשור במה שמצוי בתוך לבבות בני-האדם, שינוי כזה לא יכול להכפות עלינו בכוח מבחוץ. שלום אמיתי צריך להתחיל מבפנים, הבעיה היא שגם כפרטים, עד כמה שננסה, ברגעי האמת נמשיך להיכשל ולהיכנע לאנוכיות של עצמנו. #### חופש בחירה אלוהים העניק חופש בחירה מושלם לבני-האדם, אמנם הוא נתן "חוברת הוראות" בו כתב את ציפיותיו, הוראותיו ורצונותיו, אך אין זה אומר שבני-האדם אוטומטית יקיימו את הכתוב, יתרה מזו, במקום להבין את המשמעות המקורית של הכתוב, פיתחנו במהלכי הדורות אין-סוף פרשנויות, הלכות ומצוות שכה רחוקות מכוונותיו של המחבר. כל עוד ישאפו בני-האדם לעוד כוח, עוד כבוד, עוד יוקרה, עוד רכוש, עוד ראוותנות, עוד מעמד, ועוד גאווה, לא יפסקו המלחמות בעולם ולא יפסקו גם המחלוקות והמריבות הפנימיות בין אחים. מלחמות הן לא יותר מאשר סימנים ותסמינים של מה שקורה בתוך ליבו של האדם. #### נשיאת שם אלוהים לשווא אנשים מסוימים בוחרים להשתמש בשם אלוהים על מנת לתרץ את מטרותיהם האנוכיות לעצמם ובעיקר לאחרים כדי שלא יתפסו בעיני אחרים כ״רעים״. אך האמת היא שזאת היא בעצם נשיאת שמו של אלוהים לשווא, שאם הרי באמת היו יודעים את רצונו של אלוהים, לא היו תולים על שמו את מעשיהם הרעים. מלחמות ושנאה אינם מצביעות על-כך שאין אלוהים, אלא על התוצאות שעלולות להתרחש כשהולכים נגד רצונו של אלוהים ברדיפה אחר כוח וגחמות הלב. ### יש דבר כזה רוע? ראשית, אם אלוהים לא קיים, אין בכלל דבר כזה רוע, אם אין אלוהים, אין מוסר אובייקטיבי, הכל נתון להגדרה סובייקטיביות ולפרשנות אישית. תורת האבולוציה לדוגמא, גורסת כי "המתאים שורד", (מאבק בין פרטים מאותו מין ובין פרטים ממינים שונים הוא הכרחי על פי תיאוריית הברירה הטבעית, כפי שהציג אותה דארווין). כשאנו מטיילים באפריקה ורואים נמר טורף זברה אנחנו לא חושבים עד כמה הנמר מרושע, ועל כך שיש לעצור אותו מיד ולעמיד אותו למשפט! אלא מתפעלים מנפלאותיו של הטבע מבלי להתערב. אם אין אלוהים, אזי אין הבדל בינינו לבין החיות, ואדם אשר רצח אדם אחר כי חשב ששכב עם אשתו, הוא בסך הכל עוד חיה חזקה ששרדה על-פני חיה חלשה יותר. אך אם כן קיים מוסר אובייקטיבי החל על בני-האדם ומבדיל אותנו מן החיות, כזה שאיננו משתנה, משמע שיש מישהו שצריך היה לברוא אותו. #### סבל זה רע? דבר נוסף משתמע מהשאלה– מי קבע שהיעוד של בני-האדם הוא שמחה טהורה וכיף תמידי ללא הרגשת כאב וסבל? היעוד של בני-האדם על פי כתבי הקודש הוא לקיים מערכת יחסים עם אלוהים. הקלישאה "מה שלא הורג מחשל" נכונה, אנחנו מתבגרים כשצרות וטראומות שונות פוגשות אותנו, כך אנו מתפתחים בצורה נפשית ורוחנית. לא ניתן לבנות חדש מבלי שתחילה הורסים את הישן. אנו צומחים מתוך מצבי משבר ולא מתוך מצבי נוחות, שהרי זה רק הגיוני, אם נוח לי למה עליי לשנות משהו? נוסף על כך, אלוהים מרשה לנו פעמים רבות לחוות סבל על מנת שנרים את ראשנו לשמים, נחפש אותו ונזעק בשמו. במובן מסוים, אלה הסובלים "קרובים" יותר לאלוהים מאשר אלו שאינם, שהרי אין להם "סיבה דחופה" לנסות ולמצוא את אלוהים. > "מידותיו של אדם אינן נמדדות בשעת נוחיות ונועם אלא בשעת לחץ צרה ומצוקה". (ד"ר מרטין לותר קינג, זוכה פרס נובל לשלום) ### חופש בחירה כבר בתחילת ספר בראשית נותן אלוהים לאדם הסברים והוראות לגבי חייו, מה מותר ומה אסור, אבל הוא גם מעניק לאדם חופש בחירה מוחלט. לאורך התנ"ך אנו למדים על המושג "חטא", אם נשאל אדם ממוצע ברחוב האם הוא חוטא, הוא צפוי לענות "אף פעם לא רצחתי או שדדתי בנק ולכן אינני מחשיב את עצמי כאדם חוטא". אך התנ"ך מסביר שהמושג ״חטא״ הינו בעצם "החטאה" מלבחור בלעשות את רצונו של אלוהים. כך גם האדם הראשון בחר שלא לעשות את רצונו של אלוהים ואכל מן הפרי האסור. אלוהים אמנם רוצה שנבחר בטוב, אך נותן לנו חופש בחירה לבחור גם ברע. אם כן, הרוע נובע כתוצאה ממרד באלוהים. הסופר המפורסם פיודור דוסטויבסקי אמר "בדחיית אלוהים נציף את העולם בדם", אם היינו מקשיבים לאלוהים, היינו מונעים אחד מהשני הרבה מאוד סבל הנובע מרוע. #### שאלו את זה קודם אנו לא הראשונים שתהו לגבי שאלה זו, למען האמת, מדובר באחד מהמסרים העיקריים אשר גם סופרי התנ"ך והברית החדשה מתחבטים בהם, אך התנ"ך והברית החדשה טוענים שהפתרון לרוע הזה הוא לא להתחיל לאכול יותר גרנולה אורגנית, לעשות יוגה או להצטרף לגרינפיס, הם טוענים שהבעיה היא בלב האדם, שם שוכן מקור הרוע "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח', כא׳). שאול השליח הגדיר זאת בברית החדשה בצורה מאוד מוחשית: "אָכֵן אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת מַעֲשַׂי, כִּי לֹא אֶת מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ אֲנִי עוֹשֶׂה, אֶלָּא דַּוְקָא אֶת מַה שֶּׁשָּׂנוּא עָלַי אֲנִי עוֹשֶׂה… כִּי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ, אֶלָּא אֶת הָרַע שֶׁאֵינֶנִּי חָפֵץ בּוֹ – אוֹתוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה". לסיכומו של עניין, קיומו של הרוע איננו סותר את קיומו של אלוהים ואף להיפך – הוא משמש ראייה לקיומו. גם כתבי הקודש לא מתעלמים מבעיית הרוע, הודות לקיומו הם מציבים רף גבוה להגדרה 'טוב', רף כזה שאף אחד מאיתנו לא מסוגל לעמוד בו. בברית החדשה אלוהים אף העלה את הרף הזה שלב אחד גבוה יותר: "הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לו" (אגרת יעקב ד׳, יז׳), הברית החדשה דורשת להציב את חשיבותו של הזולת גבוה יותר מהחשיבות העצמית שלנו, היא טוענת שכשיש לנו הזדמנות לעשות משהו טוב ואנחנו לא עושים אותו, אנחנו בעצם עושים רע, אנחנו חוטאים. היה זה הסופר הידוע לב טולסטוי ("מלחמה ושלום") שאמר "כולם מנסים לשנות את העולם, אף אחד לא מנסה לשנות את עצמו". לפני שאנחנו פונים באצבע מאשימה לאלוהים ולכל הסובבים אותנו, עלינו תחילה להביט פנימה, להכיר בעובדה שהרוע נובע בעיקר מאיתנו, בני האדם, ולדרוש אחר הפתרון שאלוהים עצמו כבר הציב בפנינו בכתבי הקודש. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** בחירה חופשית, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [זכריה י"ב - הנבואה על ההכרה של עם ישראל במשיח שצלבו](https://igod.co.il/prophecies-messiah/זכריה-הנביא-מנבא-שהמשיח-יצלב-למוות/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּניִם וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר." (זכריה י"ב 10) פרק י"ב בזכריה עוסק בביאת המשיח השנייה ובמיוחד במלחמת גוג ומגוג. ראשי הדת היהודית דחו את המשיח כשבא בפעם הראשונה, ולכן תנאי הכרחי לביאתו השנייה הוא, שהם יחזרו בתשובה על שדחו אותו ויבקשו מאלוהים שישוב. זכריה י"ב 10 מתאר את המספד המר של המנהיגות היהודית על מותו של המשיח לכשבא בפעם הראשונה. שלוש הנקודות הבאות הן בעלות משמעות להקשרנו: 1\. יש כאן אישור נוסף לכך שהמנהיגות היהודית תדחה את המשיח. 2\. הבנו כבר מדברי ישעיהו שהמשיח ימות, אבל כעת נאמר לנו כאן שמותו יהיה מוות אלים על ידי דקירה. 3\. אלוהים הוא המדבר בפסוק זה, והוא אומר "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ" – כלומר, יהוה הוא שנדקר. שוב נאמר לנו שהמשיח יהיה אלוהים עצמו. פירוש המילה "דקרו" הוא שיצרו בו חור, חלל, ניקבו אותו. הדבר התגשם במהלך צליבתו של ישוע, כאשר חייל רומאי דקר אותו בצדו בחניתו, כמתואר ביוחנן י"ט 37-31 . ניתן לראות בבירור מהדיון התלמודי הבא, שהיו חכמים שייחסו לפסוק זה משמעות משיחית: "הא הספידא מאי עבידתיה? פליגי בה רבי דוסא ורבנן. חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר על יצה"ר \[יצר הרע\] שנהרג. בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג היינו דכתיב (זכריה יב) והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד. אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג, האי הספידא בעי למעבד שמחה בעי למעבד אמאי בכו" (מסכת סוכה נב א). לסיכום, על פי זכריה י"ב 10, בביאתו הראשונה, יידחה המשיח על ידי מנהיגי הדת של עמו שלו, הוא ימות מוות אלים בדקירה. המשיח יהיה בן אלוהים. > למרות שישנם פסוקים רבים בתנ"ך שאינם כתובים באופן מפורש, הפסוק הנ"ל מדבר בבירור על זמן שעם ישראל יתאבל על אחד שייהרג, ושכתוצאה מכך יהיה טיהור של העם (זכריה יב:10-יג:1) אחד מהפירושים העתיקים בתלמוד של הקטע הזה מייחס את זכריה יב 10 למותו של משיח בן יוסף, שהוא על פי המסורת היהודית המשיח המיוסר. מדוע אם כן מתפלאים כאשר הברית החדשה מייחסת את הפסוק לישוע? התלמוד הבבלי (מסכת סוכה פרק ה, דף נב א) מדבר על נושא הפסוק (זכריה יב 10) בגוף יחיד ולא רבים – והנושא הוא היצר הרע: "והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג." בהמשך יש פירוש נוסף האומר שהעם בכה על משיח בן יוסף שנהרג כאשר נלחם במלחמה הגדולה האחרונה (בעתיד) למענו, ולאחר מכן משיח בן דוד ביקש מאלוהים להקים אותו מהמתים, ובקשתו נענתה. "וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים…" משני הפירושים הללו אנו מסיקים שתי מסקנות חשובות: 1. מהפסוק המקורי בתנ"ך מובן שמדובר במישהו או משהו יחיד ולא רבים. (במילים אחרות, אחד שאותו דקרו והרגו, ולא רבים שנהרגו ונדקרו.) 2. מסורת יהודית עתיקה פירשה את הפסוק במובן שמדובר במשיח שנהרג ולאחר מכן הוקם לתחייה. בתקופה העכשווית התרגומים של Stone ושל NJPAV פירשו את זכריה יב 10 במובן של גוף רבים. זאת אומרת, שהם יביטו אלי בגלל אלה שנדקרו; הם ימרו (ימררו בבכי מרוב אבל) עליו Stone  ופירוש NJPAV אומר שהם ימררו בבכי אלי בגלל אלה שדקרו; הם יתאבלו עליו. אך הדקדוק של שפת המקור (עברית) בתרגומים הללו אינו נכון, שם למעשה כתוב בצורה ישירה וברורה: "וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו, כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר." לכן אין פלא שפירוש Stone היה צריך לשנות באמצע המשפט מרבים ליחיד (בגלל אלה שנדקרו; הם ימרו עליו.) ותרגום NJPAV מתעלם מכך שבמקור בעברית כתוב "עליו" ולא "עליהם."לכן ניתן לבטל את הפירושים הללו, דבר שמוביל אותנו לשאול שתי שאלות גדולות יותר: 1\. האם הם "הביטו" אל אלוהים או אל זה שדקרו אותו, או האם הביטו אל אלוהים שאותו דקרו? 2\. מה אומר הכתוב באופן כללי? האם הוא מצדיק פירוש משיחי? בתשובה לשאלות הנ"ל, ברור שהסופדים פונים לאלוהים, כי בפרק הזה הוא היחיד שמדבר על עצמו בגוף ראשון, החל מפסוק 2: "הִנֵּה אָנֹכִי (נְאֻם-יְהוָה, פסוק 1) שָׂם אֶת-יְרוּשָׁלִַם סַף-רַעַל, לְכָל-הָעַמִּים–סָבִיב; וְגַם עַל-יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר, עַל-יְרוּשָׁלִָם."  בפסוקים הבאים (3, 4, 6) הוא ממשיך ואומר את אשר יעשה… " אָשִׂים"… "אַכֶּה"…ובפסוק 9 "אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד". ולכן כאשר הוא ממשיך ואומר בפסוק 10, "וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ, ברור מאוד שהוא ממשיך ומדבר על עצמו כאשר הוא אומר שהם הביטו אֵלַי את אשר דקרו, כלומר, שהם דקרו את האדון בכבודו ובעצמו, כלומר את המשיח. המשיח הוא דמותו הממשית של אלוהים, המייצג את מלואו בגוף גשמי עלי אדמות. כך שכאשר דקרו את המשיח הם למעשה דקרו את אלוהים, כפי שדחיית הנביאים שאלוהים שלח היה שווה לדחיית אלוהים עצמו (דוגמה לכך בדברי הימים ב לו 15-16; התייחסות לכך בברית החדשה, קרא במתי י 14, 40). אם כן, כיצד נסביר את החלק השני של הפסוק בזכריה יב 10: "וְסָפְדוּ עָלָיו, כְּמִסְפֵּד-הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו, כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר?" ישנן שתי אפשריות. או להבין שהכתוב עובר מגוף ראשון (אלי) לגוף שלישי (אליו), דבר שאינו בלתי רגיל בשפה התנ"כית או להשתמש בטקסט על פי כמה גרסאות מסורתיות, שיש בהן שינויים דקים בשפה העברית וכתוצאה מכך המובן בתרגום לאנגלית הנ"ל משתנה במידה ניכרת, זאת אומרת; "והביטו אליו את אשר דקרו." אם האפשרות השנייה נכונה, אזי כמה מההתנגדויות שיש ביהדות ייעלמו כי הטקסט לא אומר במפורש שמדובר באדון. לכן נשאלת שוב השאלה מס. 2 לגבי הטקסט במובן הכללי, האם הטקסט מצדיק פירוש משיחי? הפירוש מהתלמוד שצוטט למעלה אכן מדבר על האירועים בזכריה יב בצורה נכונה בקשר למלחמה באחרית הימים בירושלים המסתיימת בניצחון מוחץ של יהודה וירושלים. מדוע אם כן יש בכי ומספד כה גדול בירושלים? "בַּיּוֹם הַהוּא, יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם, כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן, בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן. וְסָפְדָה הָאָרֶץ, מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד:  מִשְׁפַּחַת בֵּית-דָּוִיד לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד–מִשְׁפַּחַת בֵּית-נָתָן לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד." (זכריה יב 11-12) התרגום לאנגלית של Stone מתרגם פסוק  10 "והביטו אלי בגלל אלה שהם דקרו", ופירוש רד"ק ממשיך באותו קו ואומר שהישועה תהייה כול כך מושלמת שהאנשים מאוד יתפלאו אם אפילו אדם אחד ייהרג על ידי האויב. אך ישנה בעיה אחת עם הפירוש הנ"ל, לא רק שהשימוש בגוף רבים בפירוש זה מוטל בספק (כלומר אלה…נדקרו), אלא שהפירוש בלתי אפשרי מבחינת ההקשר, היות ואלה שסופדים הם גם אלה שדקרו. במילים אחרות, הם אינם סופדים על מה שמישהו אחר עשה (האויב). הם עצמם הסופדים והנדקרים. קראו שוב את הפסוק, "וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ." (הביטו אלי, אל זה שהם דקרו) ו"וְסָפְדוּ עָלָיו, (וספדו עלי, על זה שהם דקרו) כְּמִסְפֵּד-הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו, כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר." הפסוק הזה בתנ"ך מופיע בגוף שלישי-רבים, והנושא אליו שייכים שמות הפועל הוא אותו הנושא, הווה אומר "בֵּית דָּוִיד וְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם.”  כך שהפסוק אומר שהעם היהודי יספוד על האחד אותו דקרו והרגו, לא על אחד משלהם שהאויבים הרגו. אני אומר שוב שפירוש זה הוא הטבעי והברור ביותר של הטקסט המקורי בעברית, ואין כול סיבה טובה לדחות אותו. לא רק זאת אלא שהוא הפירוש המשיחי ההגיוני ביותר מבחינת ההקשר. הבה ונביט שוב בהקשר הרחב. אנו רואים שפרק יב בזכריה מתאר את הסכסוך הסופי בין ירושלים ועמי העולם, הסכסוך שאלוהים יושיע את עמו מאויביו. עם זאת, הפרק מסתיים עם מספד לאומי כבד, כמו מספד על בן בכור או בן יחיד, דבר שמוביל לפסוק הראשון בפרק יג, "בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח, לְבֵית דָּוִיד, וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם–לְחַטַּאת, וּלְנִדָּה." ביום ההוא – הוא יום הישועה של ירושלים ויום האבל הכבד – הכפרה הלאומית מגיעה לישראל. מדוע? כי ביום ההוא, בזמן של המשבר הגדול ביותר שלו, כאשר נראה שכול העולם נגדו, העם היהודי ישוב אל אלוהיו ויזעק אליו לישועה, כשהוא מכיר באותו הזמן שהאחד אותו חשבו למקור סבלתיו וצרותיו הרבים במשך דורות של רדיפות (ישו ה"נבזה") הוא בעצם המשיח שלו, ישוע, התקווה היחידה שלו, המושיע, הפודה והגואל שלו. איזה יום זה יהיה! העם שלנו ימרר בבכי מר ויתאבל, ובאיזו צורה נפלאה יגיב אלוהים, יטהר את עמו מכול חטאיו ואשם. לפני מותו, בכה ישוע על ירושלים בצער, ורצה בכול לבו שמנהיגי העם יכירו בו כמשיחם ושיראו את התוצאות המרות שיהיו לעמנו אם ידחו את המשיח (לוקס יט 41-44) הקשיבו בתשומת לב רבה למילותיו: "כַּאֲשֶׁר הִתְקָרֵב וְרָאָה אֶת הָעִיר, בָּכָה עָלֶיהָ וְאָמַר: "יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם, הַהוֹרֶגֶת אֶת הַנְּבִיאִים וְסוֹקֶלֶת אֶת הַשְּׁלוּחִים אֵלֶיהָ, כַּמָה פְּעָמִים חָפַצְתִּי לְקַבֵּץ אֶת בָּנַיִךְ כְּתַרְנְגֹלֶת הַמְקַבֶּצֶת אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ וְלֹא רְצִיתֶם. הִנֵּה בֵּיתְכֶם יִנָּטֵשׁ לָכֶם, וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: מֵעַתָּה לֹא תִּרְאוּנִי עַד אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ 'בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהוה!" במילים אחרות הוא אומר: לא תיראו אותי שוב עד שתקדמו את פני בברכה ותקבלו אותי כמלך המשיח שלכם. ומה כתוב בזכריה יד 5? האדון בכבודו ובעצמו ירד וילחם בעד עמו, ו"וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם," (זכריה יד 4א). כן, האדון בכבודו בעצמו יבוא מהשמים לארץ, לירושלים, ויושיע את עמו ישראל. מדוע? כי ביום ההוא הם יביטו אליו את אשר דקרו, ביום שהכפרה הלאומית תבוא לעם, ביום שהמשיח, בן האלוהים ישוב לארץ! ובכן, במקום לחשוב שאין לזכריה יב 10 כול קשר עם ישוע, אנו רואים שהכול בפרק זה דווקא כן קשור אליו. ישוע נצלב בערב פסח, איתו נצלבו שני פושעים נוספים. הרבנים דאז ביקשו מפילטוס לשבור את רגליהם של הנצלבים כדי לזרז את מותם, הם לא רצו שהגופות יהיו תלויות במהלך השבת (החג). כדי להבין את הבקשה שלהם, יש צורך בשיעור קצר בפיזיולוגיה ופתו פיזיולוגיה. ברוב המקרים, קרבנות צליבה מתים לאט. הסבל והכאב העצומים גורמים להם להיחלש עד שאין להם עוד כוח לשאת את גופם ולדחוף את עצמם כלפי מעלה ובכך לאפשר לראות להכניס מספיק חמצן לתוך הגוף. בהדרגה, הראות של הנצלבים התמלאו בדו-תחמוצת הפחמן, והנצלבים בדרך כלל מתו כתוצאה מחנק. שבירה של רגליהם החישה את מותם. "מִכֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ יוֹם הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת, בִּקְשׁוּ רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים מִפִּילָטוֹס לְצַוּוֹת לִשְׁבֹּר אֶת שׁוֹקֵיהֶם שֶׁל הַנִּצְלָבִים וּלְהָסִיר אֶת הַגּוּפוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁאַרְנָה עַל הַצְּלָב בְּשַׁבָּת, כִּי גָּדוֹל הָיָה אוֹתוֹ יוֹם שַׁבָּת. לְפִיכָךְ בָּאוּ הַחַיָּלִים וְשָׁבְרוּ אֶת הַשּׁוֹקַיִם שֶׁל הָרִאשׁוֹן וְגַם שֶׁל הַשֵּׁנִי שֶׁנִּצְלַב אִתּוֹ. כְּשֶׁבָּאוּ אֶל יֵשׁוּעַ וְרָאוּ שֶׁהוּא כְּבָר מֵת, לֹא שָׁבְרוּ אֶת שׁוֹקָיו" (יוחנן י"ט 31-33). באחד הימים מתועדים דבריו של ישוע בברית החדשה כאומר שאיש לא יוכל לקחת ממנו את חייו, אלא אם כן הוא ימסור אותם מרצונו החופשי. ישנן עדויות של אנשים שסבלו על הצלב במשך ימים שלמים לפני שנפחו את נשמתם. אבל לא כך היה במקרה של ישוע. הוא הפקיד את רוחו מרצונו, ולכן לא היה צורך לשבור את רגליו. כך התגשמה בו נבואה נוספת אודות המשיח. אחד הרעיונות העיקריים ששזורים בברית החדשה הוא שישוע הוא שה הפסח, קורבן הפסח, ושסיפור חייו מקביל במובנים רבים לשה הפסח מספר שמות. לפני יציאת מצרים ציווה משה על העברים לשחוט שה תמים, ולמרוח בו את פתחי הבתים כדי שהדם של השה יפדה אותם ממכת הבכרות. זו הסיבה שיוחנן החליט לציין שמירת המצוות הקשורות לשה הפסח, שדרשו מהם "ועצם לא תשברו בו" (שמות י"ב 46). יוחנן המשיך: "אוּלָם אַחַד הַחַיָּלִים דָּקַר אֶת צִדּוֹ בְּרֹמַח וּמִיָּד יָצְאוּ דָּם וּמַיִם. זֶה שֶׁרָאָה הֵעִיד — וְעֵדוּתוֹ נֶאֱמָנָה וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֱמֶת — לְמַעַן תַּאֲמִינוּ גַּם אַתֶּם. הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵרְעוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַכָּתוּב: "וְעֶצֶם לֹא-תִּשְׁבְּרוּ בוֹ." " (יוחנן י"ט 34-37). כמו בתהילים פרק כ"ב, גם בספר זכריה יש פסוק נוסף שמדבר על דקירה. אותו יוחנן ציטט: "וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר" (זכריה פרק י"ב פסוק י'). ישוע נדקר בשני אופנים כשהוצא להורג. מזמור כ"ב וזכריה י"ב מתארים את שני הסוגים. במזמור כ"ב מדובר על נעיצת המסמרים בכפות ידיו ורגליו. יוחנן כתב על הרומח שדקר את ישוע בצדו, על כך ניבא זכריה הנביא. יוחנן ציין שדם ומים יצאו מישוע כתוצאה מהדקירה, אם כי לא ברור מדוע הוא טרח לציין זאת. הפיזיולוגיה מלמדת שכאשר אדם מת, הדם שבגופו נפרד לסרוּם (נוזל שקוף) ולתאי דם אדומים. עובדה זו מוכיחה שאותו אדם מת מוות קליני. ליוחנן כמובן, לא היה כל מושג על כך, משום שהידע המדעי הזה לא היה קיים בימיו. הוא פשוט ראה את זה במו עיניו, והעיד על מה שראה. נשוב לזכריה. בפרק י"ב זכריה חוזה את היום שבו מדינת ישראל תעמוד במרכז ההתעניינות הפוליטית ברחבי העולם, מה שיוביל בסופו של דבר לכך שכל העמים יצאו בהתקפה נגדה: "וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא אָשִׂים אֶת-יְרוּשָׁלִַם אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל-הָעַמִּים כָּל-עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (זכריה י"ב:ג'). אך זכריה ממשיך ומנבא ש" בַּיּוֹם הַהוּא יָגֵן יְהוָה בְּעַד יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד וּבֵית דָּוִיד כֵּאלֹהִים כְּמַלְאַךְ יְהוָה לִפְנֵיהֶם׃ וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל-יְרוּשָׁלִָם" (זכריה, י"ב:ח'-ט'). אבל אז, לפי פסוק 10, יכירו יושבי ירושלים את זה שאותו הם דקרו. יש כאן הנחת יסוד לכך שעד אז, הם לא הכירו בזה שהם דקרו, אבל באותו מעמד הוא יזכה ליחס לו היה תמיד ראוי, בזכות היותו צדיק, ישר ונכבד, ובזכות העובדה שהוא ישוב לישראל כדי לחלצה מנסיבות בלתי אפשריות, קשות עוד יותר מאלה שבני ישראל נקלעו אליהן כשעמדו על שפת ים סוף. אם אותו אדם הוא אכן המשיח, סימן שלפני כן היה לו תפקיד שונה, תפקיד שבמהלכו הוא סבל ונדקר. לאחר שיושבי ירושלים יכירו בו ובטעותם, הם יחזרו בתשובה ויספדו בבכי מר ובעצב רב, כמו שסופדים על מותו של בן בכור. ספר ההתגלות הוא יצירה אפוקליפטית שנכתבה על ידי יהודי שהאמין בישוע. הדברים שכתב מזכירים את נבואתו של זכריה: " הִנֵּה הוּא בָּא עִם הָעֲנָנִים. כָּל עַיִן תִּרְאֶה אוֹתוֹ, גַּם אֵלֶּה שֶׁדְּקָרוּהוּ, וְיִסְפְּדוּ עָלָיו כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ. כֵּן; אָמֵן." (התגלות א':7). עניין נוסף בהתנבאותו של אלוהים דרך זכריה היא זהותו של זה שנדקר: "וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ". אלוהים, זה אשר שופך את רוחו, הוא גם זה שנדקר, אלוהים בעצם ואמר ששפיכת הרוח שלו על עם ישראל תוביל לכך שאנחנו, עם ישראל, נכיר בעובדה שדקרנו אותו, המשיח הוא התגלמות אלוהים בדמות בשר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** נבואות אחרית הימים, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** נבואות בתנ"ך על מותו של המשיח ("משיח בן-יוסף"), סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הברית החדשה - לחלשים המחפשים לברוח ל"חיים קלים"?](https://igod.co.il/answer-rabbi/האמת-אודות-התלמוד-האם-התלמוד-מוסרי/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > התלמוד הוא סוגה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת האמוראים – חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, בתחילת המאה ה-3. על פי התלמוד הסמכות שלו היא מעל  הסמכות של התורה ושל התנ"ך בכלל (ערובין כא ב): "בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה". לכן, על פי היהדות הרבנית התלמוד הוא הסמכות העליונה. אך האם התלמוד מוסרי? מבט מקרוב ילמד אותנו שהתלמוד סותר מפורשות את דברי התורה בהוראותיו ואף לא מוסרי. במאמר זה נבחן תחילה את המוסר של ההלכה הרבנית (המוסר התלמודי) ולאחר מכן את המוסר שהציג ישוע והברית החדשה. ונשאיר לכם להשיב לעצמכם את השאלה – מי מציג את המוסר היהודי-מקראית האמיתי. ישוע או הרבנים? ### המוסר התלמודי מה התלמוד אומר על הגויים? בנות גויות הן טמאות מהלידה (עבודה זרה לו ב): "תינוק עובד כוכבים מאימתי מטמא בזיבה ואמר לי בן יומו וכשבאתי אצל ר' חייא אמר לי בן ט' שנים ויום אחד וכשבאתי והרציתי דברי לפני רבי אמר לי הנח דברי ואחוז דברי רבי חייא דאמר תינוק עובד כוכבים אימתי מטמא בזיבה בן תשע שנים ויום אחד". הגויים מעדיפים לקיים יחסי מין עם פרות (עבודה זרה כב א- כב ב): "העובדי כוכבים מצויין אצל נשי חבריהן ופעמים שאינו מוצאה ומוצא את הבהמה ורובעה ואיבעית אימא אפילו מוצאה נמי רובעה דאמר מר חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן". על פי התלמוד יהודים יכולים לשקר לגויים ויהודים יכולים להשתמש בשקרים נגד הגויים ( בבא קמא קיג א)… הטור (חושן משפט סימן שמח) "אחד הגונב מישראל, בין קטן בין גדול, ואחד הגונב מעובד עבודה זרה שגניבתו אסור. אבל טעותו, כגון להטעותו בחשבון, או להפקיע הלוואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו דליכא חילול השם".הרמ"א (חושן משפט סימן שמח סעיף ב) "טעות עובד כוכבים, כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלוואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו, דליכא (=שאין) חילול השם. ויש אומרים דאסור להטעותו, אלא אם טעה מעצמו, שרי (=מותר)". טעות הגוי מותרת כאבידתו. כך מובא בב"ק קיג, ב: "אמר שמואל וטעותו מותרת". אמנם נחלקו הראשונים האם מדובר דוקא כאשר הגוי טעה מעצמו או אשאף מותר להטעותו. דעת רש"י במקום (ד"ה 'ואיבלע ליה זוזא') שמותר להטעותו, וזאת בהתאם לשיטתו שנתבארה לעיל שגזל הגוי מותר. וכן כתבו התוספות שם ד"ה 'יכול' שמותר  להטעותו, ובלבד שהגוי אינו יודע ולא יגרום חלול ה' . וכך דעת הטור בחושן משפט סי' שמח ס"ג: "אבל טעותו כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלוואתו, מותר, ובלבד שלא יוודע לו, דליכא חילול השם".לא כן דעת הרמב"ם שכתב בפרק י"א מהלכות גזילה ואבידה ה"ד: "טעות הגוי כאבידתו ומותרת, והוא שטעה מעצמו, אבל להטעותו אסור". וכן כתב בתחילת פרק י"ח מהלכות מכירה. וכן דעת רבינו חננאל (מובא בשיטה מקובצת, ובערוך ערך 'פלז' בסתם) הרי"ף , הראבי"ה (מובא במרדכי סי' קנח, ובאו"ז שם בב"ק) המרדכי והנימוקי יוסף.הרמ"א בחושן משפט סימן שמח ס"ב הביא את שתי הדעות ולא הכריע בדבר, אמנם המהרש"ל פסק בים של שלמה  (פי"ב דב"ק ס"כ) שאסור להטעות גוי וכן משמע מהגר"א שם ס"ק יג. על כל פנים, כל עיקרה של מחלוקת זו קיימת  דוקא בגוי כי בישראל הטעות חוזרת, כדאיתא בכמה מקומות, מהם בקידושין מב, ב: "דאמר רבא כל שבמדה ובמשקל ושבחשבון, אפילו פחות מכדי אונאה נמי חוזר", וכך כתב הרמב"ם תחילת פרק ט"ו מהל' מכירה, ובטור והשו"ע בחו"מ סימן רלב. אבדת הגויכתוב בתורה (דברים כב, א): "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך". ושוב נאמר (שמות כג,ד): "כי תפגע שור איבך או את חמורו תעה, השב תשיבנו לו".ובמכילתא דרשב"י על הפסוק האחרון: "'את שור אחיך'-אין לי אלא אחיך, אויבך מנין ת"ל: 'שור אויבך', מכל מקום. יכול אף של אחרים כן? תלמוד לומר: 'אחיך', מה אחיך שהוא עמות עמך, כך כל אדם שהוא עמות עמך". ובמסכת בבא קמא קיג, ב: "אמר רב ביבי בר גוזלא אמר ר' שמעון חסידא: גזילו של גוי אסור …אבדתו מותרת, כי הא דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מניןלאבדת גוי שהיא מותרת? שנאמר: 'וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך' אבדת אחיך ולא אבדת גוי. תניא ר' םנחס בן יאיר אומר : כל מקום שיש חילול השם אף אבדתו אסורה…". (נוסחת הגמרא ע"פ דק"ס אות ח, רי"ף ופסקי הרי"ד) ושנינו במסכת מכשירין פ"ב מ"ח: "מצא בה מציאה, אם רוב גוים אינו צריך להכריז, ואם רוב ישראל צריך להכריז". וכך היא לשון הרמב"ם ריש פרק י"א מהל' גזילה ואבידה: "השב אבדה לישראל מצות עשה, שנאמר 'השב תשיבם לאחיך'. והרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה והניחה עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא תראה את שור אחיך והתעלמת מהם', ובטל מצות עשה. ואם השיבה קיים מצות עשה". ובהלכה ג כתב: 'אבידת הגוי מותרת שנאמר: 'אבידת אחיך'". וכן מובא בטור ושו"ע חו"מ סימן רסו ס"א.יתירה מזאת, מובא בסנהדרין מו, ב: "אמר רב יהודה אמר רב : המשיא את בתו לזקן, והמשיא אישה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לגוי,עליו הכתוב אומר: 'למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו'".ואלה הם דברי הרמב"ם שם ה"ג: "ואם החזירה לקדש את השם, כדי שיפארו את ישראל , וידעו שהם בעלי אמונה-הרי זה משובח. ובמקום שיש חילול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה…", וכן כתבו הטור והשו"ע שם. (מש"כ הרמב"ם "ואם החזירה לקדש" וכו' הוא על פי הירושלמי פרק ב ממסכת בבא מציעא הלכה ה,- אך חשוב להדגיש, שאין ללמוד מכאן היתר כללי וכמש"כ המהרש"ל ביש"ש פ"י דב"ק סי' כ: "ורחמנא לבא בעי אם כוונתו לכך, אבל אם דעתו בעבור שישבחו אותו ולא בעבור אמונת ישראל, או משום שהוא אוהב את הגוי ומרחם עליו, אסור"). להכות יהודי זה כמו להכות את אלוהים "עובד כוכבים שהכה את ישראל חייב מיתה …….הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה" (סנהדרין נח ב). מה אם מתחשק ליהודי לעשות פשע? אם מתחשק ליהודי לעשות פשע הוא צריך ללכת לעיר שבה הוא לא מוכר ולעשות שם את פשעו ( מועד קטן יז א). : "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו – ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ" יבמות סג א טוען כי אדם קים יחסי מין עם כל החיות בגן העדן לפני שפגש את חוה: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה". בסנהדרין נד ב כתוב כי יהודי יכול להינשא לילדה בת שלוש וגם מלמד כי יהודי יכול לקיים יחסי מין עם ילדה כל עוד פן נמלאו לה 9 שנים: " עשו ביאת פחות מבן תשע שנים כבן תשע שנים ושמואל אמר לא עשו ביאת פחות מבן שלש שנים כבן שלש שנים במאי קמיפלגי רב סבר כל דאיתיה בשוכב איתיה בנשכב וכל דליתיה בשוכב ליתיה בנשכב ושמואל סבר משכבי אשה כתיב תניא כוותיה דרב זכר בן תשע שנים ויום אחד". ראינו מספיק כי התלמוד סותר מפורשות את התורה ועוד כי הלימוד התלמודי זר ללימוד התנ"כי. נכונה ישוע אמר לרבנים בני זמנו: וּמְפִירִים אַתֶּם אֶת דְּבַר אֱלֹהִים עַל־יְדֵי הַמָּסֺרֶת שֶׁלָּכֶם אֲשֶׁר מְסַרְתֶּם (מרקוס ז' 13). ### המוסר של ישוע והברית החדשה > על הדמיון הקיים בין מוצא פיו של ישוע המשיח לפתגמי המוסר של חז"ל כבר נכתב בספרים רבים ונמצא כי דמיון זה לא מרמז, אלא על העובדה כי מדובר בשני צדדים של אותו המטבע או במילים אחרות, על-כך שהן ישוע והן הרבנים שאבו את מִשנתם ממקור אחד, והוא אלוהי ישראל. לפני שנעבור ונִראה כמה דוגמאות לכך, עלי להזכיר כי מן ההיבט ההיסטורי, הושלמו כתבי הברית החדשה כולם, לא יאוחר משנת מאה לספירה. מאידך, כתבי המשנה והתלמוד לא נערכו אלא בסוף המאות השנייה והחמישית לספירה, בהתאמה. הנה על קצה המזלג כמה דוגמאות קלאסיות להקבלות בפתגמיהם של המשיח והרבנים. ישוע אמר: "בעשותך צדקה, אל תדע שמאלך את אשר עשה ימינך, למען תהיה צדקתך בסתר ואביך הרואה במסתרים, הוא יגמלך".1 וחז"ל אמרו כי "גדול העושה צדקה בסתר, יותר ממשה רבינו"2. במתי, ז: 2, קבע ישוע "כי במשפט אשר אתם שופטים, בו תשָפֵטו ובמידה אשר אתם מודדים, בה יִמד לכם". ובתלמוד נאמר: "במידה שאדם מודד, מודדין לו"3. ישוע בקש: "הסר בראשונה את הקורה בעינך ואחרי כן ראה תראה להסיר את הקסם מעין אחיך".4 ובתלמוד נאמר: "טול קיסם מבין עיניך. אמר לו: טול קורה מבין עיניך".5 ישוע הזהיר את תלמידיו כי "כל אשר יביט באישה לחמוד אותה, נאף נאפה  בלבו".6 ובמדרש ויקרא רבא כתוב: "שלא תאמר שכל מי שהוא בגופו נקרא נואף. נואף בעיניו נקרא נואף"7. בנוסף לימד ישוע, כי "נר הגוף הוא העין ואם עינך היא תמימה כל גופך יאור. ואם עינך רעה, כל גופך יחשך".8 ובספר "קדושת העיניים" נאמר "שכל הייסורים באים אלינו ע"י קלקול העיניים",9 וגם: "אל תיכשל בעיניך, שאין מכשול אלא בעיניים"10. ישוע אמר: "כל אשר תחפצו כי יעשו לכם בני האדם, עשו להם גם אתם כי זאת היא התורה והנביאים".11 והלל הזקן אמר: "דעלך סני, לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה"12. ישוע לימד כי "השבת נעשה בעבור האדם, ולא האדם בעבור השבת. לכן בן האדם אדון הוא גם לשבת".13 ובתלמוד כתוב: "היא \[השבת\] מסורה בידכם ולא אתם מסורים בידה"14. ישוע ציווה: "אשר יחפוץ לריב עמך ולקחת את כותונתך, תן לו גם את המעיל…"15 והרבנים ציוו: "אם יבקש ממך חברך את החמור, הבא לו גם את האוכף"16. בלוקס ו: 48-47, אמר ישוע לתלמידיו כי כל הבא אליו ושומע את דברו ועושה את אשר הוא אומר, דומה "לאיש בונה בית אשר העמיק לחפור וייסדו על הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על הסלע יסודו". אלישע בן אבויה אמר: "אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה? לאדם שבונה אבנים מלמטה, ואחר כך לבנים. אפילו באים מים הרבה ועומדין בצידן, אין מחין אותן ממקומן"17. בבשורה לפי מתי קורא ישוע ואומר: "שובו, כי מלכות השמים קרבה לבוא"18 ורבי יונתן אמר: "גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה".19 ישוע אמר: "שמחה תהיה בשמים על-חוטא אחד אשר שב, יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה"20 וחז"ל הורו כי ב"מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין"21. בלוקס י: 2, אומר ישוע: "הן הקציר רב והפועלים מעטים".22 ובמסכת אבות ב, אומר רבי טרפון: "היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים". ישוע אמר לתלמידיו: "הביטו וראו את עוף השמים אשר אינם זורעים ואינם קוצרים… "ואביכם שבשמים מכלכל אותם… "אף אתכם קטני האמונה. לכן אל תדאגו לאמור מה נאכל ומה נשתה… וְ"אל תדאגו ליום מחר כי יום מחר הוא ידאג לעצמו".\[23\] ורבי אליעזר הגדול אמר: "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה".24 ישוע המשיח לימד כי "בכל מקום אשר יאספו שניים או שלושה בשמי, שם אני בתוכם".25 רבי חנניה קבע כי "שניים שהיו יושבין ועוסקין בדברי תורה, שכינה עימהם"26. ישוע אמר כי כל "המדבר מנפשו כבוד עצמו יבקש, אבל המבקש כבוד שולחו נאמן הוא ואין עולתה בו".27 חז"ל לימדו כי "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (מסכת אבות, ו: 6). המורשת שהשאיר ישוע המשיח למאמיניו כללה את הציווי: "לכו ועשו לתלמידים את כל הגויים".28 גם אנשי כנסת גדולה השאירו מורשת דומה כאשר אחד מעמודי התווך בה כלל את האִמרה: "העמידו תלמידים הרבה"29. כאשר רצו תלמידיו של ישוע לדעת מתי תשוב מלכותו לישראל, ענה להם בן-דוד ואמר: "לא לכם לדעת העיתים והזמנים אשר יעד האב בשלטונו".\[30\] רבי יונתן, שהתייחס לאותו עניין, היה מעט קיצוני יותר ואיים כי "תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא, שוב אינו בא"31. ישוע אמר לתלמידיו: "החפץ להיות בכם לראש, יהי לכם לעבד".32 ר` גמליאל אמר: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם".33 ישוע לימד כי "דומה מלכות השמים לאיש בעל-בית אשר השכים בבקר ויצא לשכר פעלים לכרמו. ויפסק עם הפעלים דינר ליום וישלחם אל-כרמו. ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עומדים בטלים בשוק. ויאמר להם לכו גם-אתם אל-כרמי ואני אתן לכם כמשפט וילכו… "ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל-פקידו: קרא את-הפעלים ותן להם את-שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים… "ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר, ויקחו גם-הם איש איש דינר אחד. ויהי בקחתם וילונו על-בעל הבית לאמור: אלה האחרונים לא עשו כי אם-שעה אחת ואתה השווית אותם לנו אשר סבלנו את-טרח היום וחמו. ויען ויאמר אל-אחד מהם: רעי, לא הוניתי אותך הלא דינר פסקת עמי. קח את-שלך ולך ואני רצוני שאתן לזה האחרון כמוך."34 בתלמוד הירושלמי מציגים חז"ל משל דומה להפליא, על "מלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי. מה עשה המלך? נטלו והיה מטייל עמוו ארוכות וקצרות.  לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן, ונתן לו שכרו עמהן משלם. והיו הפועלים מתרעמין ואומרים: אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם. אמר להן המלך: יגע זהה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו" (ברכות דף כ,א, פרק ב הלכה ח). ישוע המשיח אמר: "לא תשבעו כל שבועה. לא בשמים, כי כסא אלהים המה. ולא בארץ, כי הדום רגליו היא. ולא בירושלים כי היא קרית מלך רב".35  במדרש תנחומא נאמר: "אינכם רשאין לישבע אפילו באמת… "אמרו רבותינו: אפילו על האמת אינו יפה לאדם להישבע".36 ודוגמא אחרונה: ישוע לימד: "ואהבת את ה` אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך… "ואהבת לרעך כמוך. בשתי המצוות האלה כל התורה תלויה…".37 ורבי עקיבא לימד: "ואהבת לרעך כמוך, …זהו כלל גדול בתורה".38 ועוד רבות ומופלאות הן המקבילות בין דבריהם של ישוע וחז"ל, אך לצערי קצרה היריעה מלהכילן. \[1\] מתי, ו: 4-3. \[2\] תלמוד בבלי, בבא בתרא ט, ב. \[3\] בבלי, סנהדרין ק, א. \[4\] מתי, ז: 5. \[5\] בבלי, ערכין טז, ב. \[6\] מתי, ה: 28. \[7\] פרשת "אחרי מות" יב. \[8\] מתי, ו: 22-23. \[9\] פרק ו, עמ` תפט. \[10\] שם, עמ` תצה. \[11\] מתי, ז: 12. \[12\] כלומר: את השנוא עליך, אל תעשה לחברך. זו היא כל התורה כולה (בבלי, שבת לא`, א). \[13\] מרקוס, ב: 28-27. \[14\] בבלי, יומא פה, ב. \[15\] מתי, ה: 40. \[16\] בבלי, מסכת בבא קמא צב, ב (כתוב בארמית). \[17\] מדרש "אבות דרבי נתן", פרק 24, א. \[18\] פרק ד: 17. פרק אחד לפני זה, קורא יוחנן המטביל: "שובו כי מלכות השמים קרבה לבוא" (פרק ג: 2). \[19\] בבלי, מסכת יומא פו, ב. \[20\] לוקס, טו: 7. \[21\] מסכתות: ברכות לד, ב; סנהדרין צט, א. \[22\] או: "רב הקציר והפועלים מעטים" (מתי ט: 37). \[23\] מתי, פרק ו, פסוקים 26, 30, 31, 34. \[24\]בבלי, מסכת סוטה מח, ב \[25\] מתי, יח: 20. \[26\] משנה, מסכת אבות, ג: 3. \[27\] יוחנן, ז: 18. \[28\] מתי, כח: 19. \[29\] מסכת אבות, א: א. \[30\] מעשי השליחים, א: 7. \[31\] בבלי, סנהדרין צז, ב. \[32\] מתי, כ: 27. \[33\] בבלי, הוריות י, א-ב. \[34\] מתי, כ: 1-14. \[35\] מתי, ה: 34. \[36\] מדרש תנחומא פרשת ויקרא, סימן ז. \[37\] מתי, פרק כב, פס` 37, 39, 40. \[38\] ירושלמי, מסכת נדרים ל`, ב ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תשובה לרב **תגיות:** אנטישמיות בברית החדשה?, האם ישוע המציא דת חדשה?, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, תכלית --- ### [חושב שאתה אדם טוב ושהטקסים הדתיים שלך מרשימים את אלוהים?? (ומה זה בכלל "חוטא"..)](https://igod.co.il/discipleship/האם-לא-מספיק-להיות-אדם-טוב/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** > לכולנו יש את הנטייה להצביע החוצה אל אחרים ובהפניית אצבע מאשימה. ואם היינו שואלים אנשים ברחוב האם הם חושבים שהם "אנשים חוטאים", קרוב לוודאי שרובם היו עונים משהו בסגנון: "מעולם לא שדדתי בנק או רצחתי מישהו!". זאת מאחר שכולנו ממהרים להשוות את עצמנו לדוגמאות הגרועות ביותר ששאנחנו מכירים. כאילו היטלר ודעאש הם הקנה מידה האוניברסלי להגדרה "אנשים חוטאים". אבל על פי כתבי הקודש, "חטא" זה דבר הרבה יותר עמוק מזה. אך כתבי הקודש מגדירים חטא בצורה שונה. חטא מגיע מהמונח "להחטיא". להחטיא את הטוב והנכון. על פי כתבי הקודש, כל מעשה ובחירה שאנחנו עושים המבוססים על גאווה או אנוכיות, הם חטא. לכל בחירה שלנו, בין אם היא במודע ובין אם לא מודע, יש השלכה. החלטות אנוכיות, קטנות ושוליות ככל שיהיו בעניינו, יכולות להשפיע על מיליוני אנשים במשך דורות רבים ("אפקט הפרפר"). בכוחה של מילה אחת בלבד להרוס ולגרום צלקת עמוקה לבן אדם לעד, או מצד שני, לעודד ולבנות אותו לתקופה ארוכה. תודות להחלטות שונות בהיסטוריה, שאולי נראו שוליות או חסרות חשיבות באותו הזמן, כולנו כיום סובלים. ההחלטות שלנו ושל אבותינו במשך הדורות השפיעו על התזונה שאנו מכניסים לגופנו כיום, על האוויר שאנו נושמים, על מחלות, מגפות ותאונות. לכן, כולנו סובלים תודות להחלטות שלא אנחנו קיבלנו בצורה ישירה, חטאים של אנשים אחרים. אבל רגע, פה לא מסתיים הסיפור. כל בחירה ומעשה שלנו הוא פרי של משהו עמוק הרבה יותר. של הזהות והערך העצמי שלנו. כל בני האדם, בלי יוצא מן הכלל, מבססים את הזהות והערך העצמי שלהם במשהו. בסרט המפורסם "מרכבות האש" אודות סיפור חייהם של שני אתלטים באולימפיאדת 1924 מסביר אחד המתמודדים מדוע הוא מקדיש כלכך הרבה זמן ומאמץ באימונים מפרכים: "כשהמירוץ מתחיל, יש לי עשר שניות בודדות להצדיק את הקיום שלי." ארנסט ביקר, זכה בפרס פוליצר תודות לספרו רב המכר "הכחשת המוות". כאשר בתחילת הספר הוא מתאר כיצד כל ילד זקוק לערך עצמי. וכי הערך העצמי הינו "התנאי לחיים". עד כדי כך, כי לטענתו של ביקר, כל אדם באשר הוא מחפש את מה שהוא מכנה "ערך קוסמי". הצורך שלנו בזהות ובערך עצמי כלכך חזק, עד כדי כך שבין אם במודע ובין אם לא, נקדיש את מלוא תשוקתנו למציאת משהו בו נוכל לבסס את הצורך הזה. בדוגמא מהסרט, המתמודד ביסס את זהותו והערך העצמי שלו בהישגיו האתלטים. אנשים אחרים מבססים את הזהות והערך העצמי שלהם בדברים אחרים: המראה החיצוני שלהם, כמות הכסף שיש להם בבנק, המוצרים שהם רוכשים, בני הזוג שלהם, תחביב מסויים, הלכות דתית, קבוצת כדורגל, והרשימה עוד ארוכה מלהכיל… מה הבעיה עם זה חלקכם אולי עדיין תוהים? המראה החיצוני שלך ילך ויאבד מיופיו. מערכות היחסים שלך יגיעו לסיומן הטבעי. הכסף שבבנק לא תמיד יהיה שם. קבוצת הכדורגל שלך לא תמיד תנצח. ודתות רק יהפכו אותך לשפטן ממורמר… כל הדברים הללו לא נועדו לספק את הצורך הרוחני שלך. את החור שבלב שאך ורק אלוהים מסוגל לספק. כשאנחנו בוחרים לבסס את הזהות שלנו ואת הערך העצמי שלנו בכל דבר שהוא לא אלוהים, אנחנו מחטיאים את רצונו, אנחנו חוטאים. זאת לא חכמה לשפוט בני אדם ברגעים של נוחות, בסביבה של אנשים אהובים וכשהנסיבות נוחות. בברית החדשה, ישוע מלמד כי אפילו הפושעים הגדולים ביותר יודעים לקנות מתנות נפלאות לילדים שלהם. על פי ישוע, הרוצה לעמוד בסטנדרטים של אלוהים צריך לסלוח לפוגעים בו ואפילו, לאהוב את אלו ששונאים אותו. ישוע בעצמו נתן דוגמא נהדרת לכך. פעיל זכויות האדם מוהנדס גנדי סיכם זאת: "ישוע, שהיה חף מפשע, הציע את עצמו קורבן לטובת זולתו, כולל אויביו, והיווה כפרה עבור העולם כולו. היה זה המעשה המושלם.” ### יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו בבראשית פרק ח' אומר אלוהים כי "יצר לב האדם רע מנעוריו", למה הוא התכוון? בלב כולנו קיים היצר הרע הזה שנהנה לראות אחרים טועים, מפסידים ואף סובלים. היצר האנוכי הזה שרוצה לשלוט, לקבל את כל הכבוד לעצמו ולהרגיש כמו מלך, על חשבונם של אחרים. בזמן שהתנ"ך והברית החדשה מכנים את היצר הזה בתור "חטא". בעידן המודרני, אבי הפסיכואנזליה, זיגמונד פרויד הגדיר אותו בתור ה"איד", האיד, לטענתו של פרויד, הוא היצר שבתוכנו המאופיין בחיפוש אחר סיפוק מיידי של דחפים ויצרים ובחוסר התחשבות במציאות. לדברי פרויד: "כל אשר ילוד אישה מביא איתו מלידה, כל אשר טבוע בו מראש מכוח מבנהו, הווה אומר, כל הדחפים שמקורם בארגון הגופני", כלומר – סך היצרים הנפשיים הקמאיים שלנו, בצורתם הפשוטה ביותר. האיד נוהג לפי עקרון ההנאה: רדיפה אחרי ההנאות, ובריחה מן הכאב. אך לא היה זה פרויד הראשון שהגה רעיון זה, כבר בתנ"ך נכתב "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח', כא׳). היה זה דוד המלך שאמר על עצמו "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי" (תהילים נא׳, ז') – דוד כותב שכבר ברחם אימו היה אשם בחטא, באותו הרגע בו אימו הרתה אותו. מי שהגדיר את המאבק הזה בתוכנו בצורה יוצאת מן הכלל היה שאול השליח, שלפני אלפיים שנה כתב: "אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת מַעֲשַׂי, כִּי לֹא אֶת מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ אֲנִי עוֹשֶׂה, אֶלָּא דַּוְקָא אֶת מַה שֶּׁשָּׂנוּא עָלַי אֲנִי עוֹשֶׂה. וְאִם אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁאֵינֶנִּי חָפֵץ לַעֲשׂוֹת, אֲנִי מוֹדֶה שֶׁהַתּוֹרָה טוֹבָה. מִכָּאן שֶׁלֹּא עוֹד אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא הַחֵטְא הַשּׁוֹכֵן בִּי, שֶׁהֲרֵי אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בִּי, כְּלוֹמַר בִּבְשָׂרִי, לֹא שׁוֹכֵן הַטּוֹב. אָמְנָם לִרְצוֹת אֲנִי יָכוֹל, אַךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב אֵינֶנִּי יָכוֹל; כִּי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ, אֶלָּא אֶת הָרַע שֶׁאֵינֶנִּי חָפֵץ בּוֹ — אוֹתוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה. וְאִם אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁבְּנִגּוּד לִרְצוֹנִי, הֲרֵי שֶׁלֹּא עוֹד אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ, אֶלָּא הַחֵטְא הַשּׁוֹכֵן בִּי." (רומים ז:15-20) > הסופר לב טולסטוי כתב: "כולם מנסים לשנות את העולם, אף אחד לא מנסה לשנות את עצמו". > עלינו להכיר שהבעיה היא בראש ובראשונה בתוכנו. ולהתחיל את השינוי משם… אם הערך העצמי שלך; הזהות שלך, מבוסס בכישורים שלך, ביכולות שלך, בסביבה שלך או ברכוש שלך, אתה תחווה אכזבה, מריבות וזעזוע עמוק ברגע שיחול שינוי באותו המשתנה. לדוגמא, אם הזהות והערך העצמי שלך מבוסס בכך שאתה אתלט מעולה, אבל נפצעת, העולם שלך יזדעזע. אם הערך העצמי שלך מבוסס בילדים שלך, בבני משפחה או בחברים, והם יאכזבו אותך, או יתאכזבו ממך, העולם שלך יתרסק ותהפוך לאדם מריר. אם הערך שלך מבוסס על הרכוש והכסף שיש לך, ויום אחד איבדת את הכסף והרכוש, או שפוטרת מעבודתך, לפתע תיפול על הקרשים, כי רגליך עמדו על משהו שברירי, תלוי, וזמני. ולא על משהו ניצחי, יציב, ואמיתי. בברית החדשה, ישוע מלמד עקרון דומה: "כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְעוֹשֶׂה אוֹתָם יִהְיֶה דּוֹמֶה לְאִישׁ נָבוֹן אֲשֶׁר בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עַל הַסֶּלַע. הַגֶּשֶׁם יָרַד, בָּאוּ הַשִּׁטְפוֹנוֹת וְנָשְׁבוּ הָרוּחוֹת וְהָלְמוּ בַּבַּיִת הַהוּא, אַךְ הוּא לֹא נָפַל, כִּי יֻסַּד עַל הַסֶּלַע. וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָם יִדְמֶה לֶאֱוִיל אֲשֶׁר בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ עַל חוֹל. הַגֶּשֶׁם יָרַד, בָּאוּ הַשִּׁטְפוֹנוֹת וְנָשְׁבוּ הָרוּחוֹת וְהָלְמוּ בַּבַּיִת הַהוּא; נָפַל הַבַּיִת וּגְדוֹלָה הָיְתָה מַפַּלְתּוֹ." מתי ז:24-27 אם לא נבסס את הזהות שלנו והערך העצמי שלנו באלוהים ובאהבתו, נאלץ לבסס אותם איפשהו, אפילו אם זה בעצמנו. הבעיה היא, שכיצורים בלתי מושלמים, לא רק שאנחנו נאכזב את עצמנו, אלא גם שאין לנו אפשרות לתקן את עצמנו, או לתת לעצמנו משמעות נצחית לחיים. אבל ההשפעה של החטא היא לא רק על עצמנו, אלא גם סביבתית! כיום, נהוג לומר כי "אין דבר חשוב יותר ממשפחה". הבעיה עם המושג הזה היא לא רק שאנשים שאין להם משפחה, מאבדים משמעות לחייהם, אלא מעבר לכך, שזה גורם לך לשים אותך ואת משפחתך מעל למשפחות אחרות. אותו כנ"ל לגבי קבוצה אחרת אליה אתה משתייך: משפחה, זרם דתי, קבוצת ספורט אהודה, אסכולת מחשבה, ארגון, מקום עבודה וכיוצא בזאת. זו היא בדיוק הסיבה מדוע דתות, מדינות ושבטים יוצאים למלחמות אחד נגד השני. שונאים אחד את השני ורומסים אחד את השני. זו היא גם הסיבה מדוע אנחנו לא מאמינים שאלוהים מעוניין בדתות, כי הן סותרות את האופי האוהב בצורה שווה של אלוהים. ### לחטא השפעות מרחיקות לכת על הסביבה לדורי דורות אבל החטא הזה גם מגיע למקומות הרבה יותר עמוקים, מקומות שכולנו כיום לוקחים כמובן מאליו. לחטא יש השפעות קוסמיות! להלן מספר דוגמאות: העידן התעשייתי, ואפילו כשאני נוהג ברכב, גורם לזיהום הסביבה. זיהום זה של הסביבה יוצר חור באוזון שמשפיע על מזג האוויר ועל אסונות טבע. הזיהום שאני יוצר גם גורם למחלות קשות, לי ולאנשים אחרים. כשאני רוכש מכשיר אייפון אני תומך בעבדות ילדים בסין. כשאני אוכל מוצרים מן החי, אני תומך בהרבה מאוד מקרים, אולי מבלי בכלל לדעת, בהתעללות של בעלי חיים. האוכל המועבד שרבים מאיתנו אוכלים, פוגם בגוף שלנו ושל ילדנו ומחליש את מערכות החיסון שלנו. הקרינה שיוצאת ממכשירים אלקטרונים שונים גורמת למחלות שונות, כמו גם עישון פאסיבי. אנשים הצופים בפורנוגרפיה, לא רק פוגמים בעצמם ובמערכות היחסים שלהם, אלא גם תומכים בסחר בנשים. אפשר להמשיך ולמלא ספרים שלמים בדוגמאות, אבל כבר הבנתם את הרעיון – כולנו שקועים עמוק בחטאים אחד של השני, אם נרצה, וגם אם לא. עלינו לזכור כי אלוהים לא ברא רובוטים, אלא בני אדם, להם העניק חופש בחירה. חופש הוא דבר טוב, אבל אם בני האדם נועדו להיות חופשיים, אי אפשר לכפות עליהם לציית לאלוהים, או להכריח אותם לעשות רק טוב. אם אין בחירה, אין חופש. כשאנחנו בוחרים לשים בחיינו משהו לפני אלוהים, כולל אותנו עצמנו, אנחנו חוטאים. ובדיוק על זה מדברים כתבי הקודש; בגן העדן, אדם וחווה ניצלו לרעה את חופש הבחירה שניתן להם כאשר בחרו למרוד במצוותו היחידה. בעוד אלוהים אחראי על עובדת קיומו של חופש הבחירה, אנחנו כבני אדם אחראים על המעשים שלנו מתוך חופש הבחירה. ### עקרון מולד או סביבתי? > "אם נעניק לאדם סביבה מושלמת, מטופחת וללא רבב, גם הוא יהיה מושלם וללא רבב", כך יטענו פסיכולוגים וסוציולוגים רבים. בואו נשקול לרגע את הטענה הזאת, האם כשילדינו הקטנים הולכים לגן הם לוקחים שיעור ב"איך לעשות דווקא?" שיעור ב"איך לגנוב את הצעצועים של אחי?" ושיעור ב"איך להתעלל בכלב שלי?" או שהם עושים זאת באופן טבעי, כאילו מוטמע בהם דחף ״דווקאי״ שכזה. ומה לגבי רוח המרד שיש בכל אדם, מדוע כשאב אומר לבנו הקטן "אל תדחוף את האצבעות לשקע החשמל" הילד מתמרד ועושה "דווקא"? מדוע לא אוהב האדם כשאומרים לו מה לעשות, גם אם זה לטובתו. קרוב לוודאי שגם אם ניתן לילדנו את סביבת הגדילה המושלמת ביותר, עדיין, ואף על פי שאיננו ממהרים להודות בכך, הרוע שבתוכו יתחיל לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, אין זה אומר שבני האדם הינם רעים בתכליתם, אך אי אפשר להתעלם מכך שישנו יצר רע בלב האדם. מסופר סיפור: …ואדם ישב לבדו שקוע בעצב רב, כל החיות נעו לקראתו ואמרו: איננו אוהבים לראותך כה עצוב, על כן, בקש מאיתנו כל דבר שתחפוץ ותקבלו. השיב האדם: אני רוצה שתהיה לי ראייה חדה. כך יהיה, ענה הנשר. הוסיף האדם, אני רוצה להיות בעל עצמה. אתה תהיה חזק כמוני, ענה היגואר. אני רוצה לדעת את סודות האדמה, הוסיף האדם. אני אראה לך אותם, ענה הנחש. וכך זה נמשך עד שכל החיות העניקו לו את מבוקשו. כשזכה האדם בכל מתנה שהחיות רק יכלו לתת לו, הוא עזב… הינשוף אמר לשאר החיות: כעת האדם יודע הרבה והוא יוכל לעשות דברים רבים. אמר הצבי: לאדם יש את כל מה שהוא צריך… אך כעת לא יהיה עצוב יותר, הוסיפו שאר החיות. אך הינשוף השיב: 'לא', ראיתי חור באדם, חור עמוק כמו רעב שלעולם לא יוכל לשבוע. זה מה שגורם לו לעיצבון, ולהמשיך לרצות… הוא ימשיך לצבור ולצבור, עד שיום אחד האדמה תאמר: אין לי יותר מה לתת. אך האדם יכבוש, יגזול, יגנוב, ישלוט, ינטול, יחמוס, יבזוז ויעשוק את האדמה שתחת רגליו ותחת רגלי זולתו. הוא לא יחדל עד אשר ימלא את החור שבליבו, אך לא ישכיל להבין, שאותו החור לא נועד למילוי בדרכים אלו. הוא יחפש לספק את צרכיו על ידי גאווה, רברבנות, שחצנות, התפארות והוללות. וכשאלה לא יספקו אותו, הוא יחפש עצמה וכוח, הון ושלל, מרות, שליטה ושפע. וכשלא יוכל להשיגם, ינקוט בשנאה, רמיסה, השחטה, עוינות, טינה, איבה, תיעוב, עלבון, קנאה, קטילה, רציחה, השמדה והרס – של עצמו, של זולתו ושל עולמו. וכשישכב על מיטת המיתה, יבין דאז שנכשל – שכל זאת ועוד, אף לא קירב אותו למשאלתו – מילוי החור שבליבו… ### אדם טוב מפתיע לחשוב כי כיום רבים מאמינים שהם אנשים טובים דיו בעיניו של אלוהים. ייתכן כי בשל החדשות הרעות הרבות שמוקרנות יום יום על רשעותם אנשים אחרים, הם מגיעים למסקנה, על-ידי השוואה למקרים אלה, כי הינם אנשים נעלים וכן ראויים לקבלת מקום בגן-עדן כלשהו. מחשבה זו בהחלט מצביעה על אחת ההשלכות שיש לחיים בעולם הפוסט מודרני שלנו כיום. נשאלות שאלות כגון: "מדוע לא מספיקה העובדה שאני מתאמץ להיות אדם טוב?", "האם אין זה הוגן שאלוהים יחליט שאיש שאינו מאמין בו לא יוכל להיכנס לגן עדן, למרות שהיה אדם טוב?" גם ישוע נשאל שאלה דומה על ידי קבוצת תוהים: "מה עלינו לעשות כדי שנפעל את פעלי אלוהים?" (יוחנן ו', כח׳). מעניין מאוד כי שאלה זו נשאלה בלשון רבים, נראה כי ציפו לקבל רשימה של פעלים שעליהם לפעול. אך ישוע השיב בלשון יחיד: "זהו פועל האלוהים – שתאמינו בזה אשר הוא שלח" (יוחנן ו', כט׳). כמובן שבמוחם של אותה קבוצת תוהים ואחרים שחושבים שהם אנשים טובים, תשובתו של ישוע תעורר תגובת מחאה: "מה הופך אמונה לדבר כל כך מיוחד? הדברים שאנו עושים חשובים הרבה יותר מהדברים שבהם אנו מאמינים", "כיצד ניתן לדחות אדם טוב אך שאיננו מאמין?" הקושי פה טמון בהשערה שעומדת מאחורי כל שאלה ושאלה – ראשית, שקיים מושג כזה, "אדם טוב". ישוע נותן הבהרה נוספת בנושא בצורה של שאלה ותשובה. הוא נשאל: "רבי הטוב, מה עליך לעשות כדי לרשת חיי עולם" (לוקס יח׳, יח׳). מחשבתו של שואל השאלה הייתה ברורה: ישוע היה "רבי טוב"; אנשים טובים מגיעים לגן עדן, לכן, מה עליי לעשות על מנת להשתייך לאותה קבוצה? אך תשובתו של ישוע הייתה מפתיעה: "מדוע אתה אומר לי 'טוב'? אין טוב כי אם אחד והוא האלוהים" (לוקס י׳ח, יט׳). התנ"ך מכריז באין ספור מקומות על כך שאין אדם שהוא טוב, ישנם מעשים טובים, אך אין אדם שבו הטוב שולט מתכליתו. התנ"ך גם מכריז שאין אדם שעומד באמות המידה ל"טוב" של אלוהים: "יהוה משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש אלוהים, הכל סר יחדיו נאלחו, אין עושה טוב, אין גם אחד." (תהילים י׳ד, ב'-ג'). האמת היא, שהבעיה איננה קשורה לאנשים טובים שאינם מגיעים לגן עדן, הבעיה היא אחרת. ישוע בהתבססו על התנ"ך הגדיר היטב כי להיות "אדם טוב" משמע לעמוד באמות המידה של אלוהים, ועל בסיס הגדרה זו אין "אנשים טובים" בשום מקום. לכן, השאלה האמיתית איננה מי טוב מספיק בכדי להיכנס למלכות השמים, השאלה האמיתית היא כיצד אלוהים בכלל מאפשר לאדם להיכנס אל מלכותו. והתשובה נמצאת כבר בתורה שניתנה על ידי משה, והיא שאנחנו צריכים כפרה וסליחה על חטאים, אשר ניתנת לנו ע״י קורבן. ### קורבן קורבנות ניתנו בהוראת אלוהים על המזבח בבית המקדש כתוספת לאמונה וחרטה שבלב. כיום אין בית מקדש, אין מזבחות ואין קורבנות, אך אלוהים לא הפקיר את עמו, הוא הבטיח בעזרת הנביא ישעיהו (פרק נ"ג) שאחת הסיבות העיקריות שהמשיח יבוא היא – להיות כקורבן אחד ולתמיד עבור חטאי האדם כאמצעי להפגנת אהבתו של אלוהים. כניסה לגן עדן היא בראש ובראשונה קשורה לסליחת חטאים. המאמינים במשיח יכולים להיות בטוחים שהם הולכים לגן עדן, לא בגלל שהם טובים בטבעם או מתאמצים להיות טובים יותר מאנשים אחרים, אלא משום שהם קיבלו כפרה, סליחת חטאים על ידי אמונה במשיח. הדרך לעשיית הטוב איננה טמונה בהקפדות דתיות או מעשים מכובדים כי אם בסליחת החטאים של אלוהים הטוב, אשר ניתנת לנו דרך קורבנו של המשיח. כך, אנו מייצרים קשר נכון, כנה ואמיתי עם אלוהים ולומדים להידמות יותר למשיח וללכת בדרכו. ### אז מהי משמעות החיים? כיצד אוכל למצוא מטרה, סיפוק, ושביעות רצון בחיי? האם תינתן לי ההזדמנות להגיע להישגים נצחיים ובעלי משמעות? אנשים רבים מעולם לא עצרו על מנת להתייחס למשמעות החיים. לאחר שנים רבות הם מביטים לאחור ותוהים מדוע נכשלו היחסים שלהם והם מרגישים ריקנות, זאת למרות שהגיעו להישגים שרצו. שחקן כדורסל אחד אשר שמו התפרסם כאחד משחקני הכדורסל הטובים ביותר, נשאל מה היה רוצה שמישהו היה מספר לו, לפני שהתחיל להיות שחקן. הוא השיב, "הלוואי שמישהו היה אומר לי שכאשר מגיעים לפסגה אין שם דבר." הרבה מטרות התגלו כריקניות לאחר שנים שהתבזבזו במטרה להשיג אותן. בחברה ההומניסטית שלנו, אנשים רודפים אחרי מטרות רבות בתקווה שימצאו משמעות. חלק מהרדיפה כולל: הצלחה עסקית, עושר, יחסים, מין, הנאות, להיות טובים לאחרים וכו'. הרבה אנשים העידו על כך שבעוד שהגיעו אל המטרות שהציבו כמו, עושר, יחסים והנאות, עדיין הרגישו בתוכם את אותה הריקנות – חלל ריק ששום דבר לא ממלא אותו. ### קוהלת מחבר ספר קוהלת מגדיר הרגשה זו כשהוא אומר, "הבל הבלים … הכול הבל" (קוהלת א׳, ב׳). למחבר זה היה עושר ללא ערוך וחוכמה מעל לכל אדם בתקופתו או בתקופתנו, נשים במאות, ארמונות וגנים אשר היוו נושא לקנאה בכל הממלכות האחרות, המאכלים והיינות הטובים ביותר וכל הנאה אפשרית. ובכל זאת הוא אמר בנקודה מסוימת בחייו, שהוא השיג את כל שליבו חפץ. אולם הוא מסכם, "ואין כל חדש תחת השמש" מדוע יש כזה חלל ריק? כיוון שאלוהים ברא משהו שהוא מעל למה שאנחנו יכולים להתנסות פה ושם. שלמה אמר על אלוהים, "…גם את העולם נתן בלבם …" (קוהלת ג׳, יא׳). אנו מודעים בליבנו כי "הכאן ועכשיו" אינו כל מה שיש. ### בראשית בספר בראשית, אנו מוצאים שאלוהים ברא את בני האדם בצלמו כדמותו (בראשית א׳, כו׳). הכוונה היא שאנחנו יותר כמו אלוהים מאשר כל צורת חיים אחרת. אנחנו גם מוצאים כי לפני נפילת האדם בחטא והקללה שניתנה בעקבותיו על הארץ, הדברים הבאים היו נכונים: 1. אלוהים ברא את האדם כיצור חברתי (ב׳, יח׳-כה׳) 2. אלוהים סיפק לאדם תעסוקה (בראשית ב׳, טו׳) 3. לאלוהים היה קשר עם אדם (בראשית ג׳, ח׳) 4. אלוהים נתן לאדם שליטה בארץ (בראשית א׳, כו׳) מה מיוחד בכל הדברים הללו? כוונתו של אלוהים הייתה שכל הדברים האלה יתרמו להרגשת הסיפוק בחיינו, במיוחד הקשר של אדם עם אלוהים. כל אלה הושפעו לרעה ע"י נפילת האדם בחטא וכתוצאה מכך, הקללה על העולם (בראשית ג׳). ### התגלות בספר ״התגלות״, הספר האחרון של הברית החדשה, בסופם של אירועים שמסמלים את האירועים שהינם מאורעות התקופה האחרונה, אלוהים מגלה שהוא יהרוס את השמיים והארץ כפי שאנו מכירים אותם ויוביל למצב נצחי ע"י בריאת שמיים וארץ חדשים. בזמן הזה, הוא ישקם את היחסים עם בני האדם שנושעו. יהיו בני אדם אשר ישפטו וישלחו אל "אגם האש" (גיהנום- התגלות כ׳, יא׳-טו׳). קללת החטא הנצחי תימחק, והחטא לא יתקיים יותר; לא יהיה עוד צער, מחלות, מוות, כאב וכו' (התגלות כא׳, ד׳). המאמינים ירשו את הכול; אלוהים ישכון בתוכם והם יהיו בניו (התגלות כא׳, ז׳). אנו מגיעים להשלמת המעגל, אלוהים ברא אותנו על מנת שתהיה לנו התחברות איתו; האדם חטא, ובכך פגע בהתחברות; אלוהים משקם את ההתחברות הזו בצורה מושלמת במצב הנצחי שאליו יגיעו אלה שנושעו על ידו. לעבור את החיים ולהגיע להישגים רק כדי למות מופרדים מאלוהים לנצח יוכיח שהכול חסר ערך. אולם אלוהים הכין דרך לשמחה נצחית אפשרית (בשורת לוקס כג׳, מג׳), ולא רק בחיי הנצח אלא גם להגיע לחיים מספקים בעלי משמעות היום, כיצד ניתן לשמר את השמחה הנצחית "גן עדן בארץ"? ### משמעות החיים משוקמת דרך ישוע המשיח כפי שנרמז בכותרת, משמעות אמיתית כעת ובנצח נמצאת כאשר משקמים עם אלוהים את היחסים שנפגעו מאז תקופתם של אדם וחווה אשר חטאו. כיום, יחסים אלו עם אלוהים אפשריים רק דרך ישוע המשיח (ראה נבואת ישעיהו הנביא בתנ"ך אודות המשיח). חיים נצחיים אפשריים רק דרך התוודות על החטא, כשאין יותר צורך להמשיך עם החטא אלא לתת לישוע המשיח לשנות אותנו ולהפוך אותנו לבריאה חדשה, והשענות על ישוע כמושיע. משמעות אמיתית בחיים אינה נמצאת רק בהכרה בישוע המשיח, למרות שדבר זה נפלא בעצמו. אלא, משמעות החיים נמצאת כאשר האדם מתחיל ללכת אחרי ישוע, כתלמידו, ללמוד ממנו ולבלות זמן איתו ועם דברו, כתבי הקודש. לתקשר איתו בתפילה ובהליכה עימו בציות לדבריו. אם אינך מאמין עדיין ,או אולי רק קיבלת את ישוע, אתה בטח אומר לעצמך, "זה ממש לא נשמע מרגש או מספק עבורי!" אנא, המשך לקרוא רק עוד קצת. ישוע הצהיר את ההצהרות הבאות: "בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה, קחו עליכם את עולי ולימדו ממני, כי עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם, כי עולי נעים וקל משאי" (בשורת מתי יא׳, כח׳-ל׳). "…אני באתי כדי שיהיו להם חיים ובשפע שיהיו להם" (בשורת יוחנן י׳, י׳). "מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו וייקח את צלבו וילך אחרי; כי החפץ להציל את נפשו יאבד אותה, אבל המאבד את נפשו למעני ימצאנה" (בשורת מתי טז׳, כד׳-כה׳). "והתענג על יהוה וייתן לך משאלות לבך" (תהילים לז׳, ד׳). הפסוקים הללו מדגישים כי יש לנו ברירה. אנחנו יכולים להמשיך ולנהל את חיינו באופן עצמאי, בתוצאה של חיים ריקנים, או שאנו יכולים לבחור ולחפש בכל ליבנו את אלוהים ואת רצונו עבור חיינו, כשהתוצאה מכך הינה חיים מלאים התגשמות רצונותיך ומציאת סיפוק והגשמה. זאת כיוון שהבורא אוהב אותנו ומעוניין לתת לנו את הטוב ביותר. אלו לא בהכרח חיים קלים אבל כן מספקים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מוסר, עקרונות האמונה, תיאולוגיה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, תכלית --- ### [האם ישוע באמת הסית וכישף והדיח את ישראל לעבודת אלילים?](https://igod.co.il/answer-rabbi/האם-ישוע-באמת-היה-מכשף-כפי-שנטען-בתלמוד/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > מעצם מהותה, קשה לקחת ברצינות את השאלה, שמישהו יכול להקים אנשים מהמתים, לרפא מחלות, להעניק ראייה לעיוורים ולחולל ניסים אחרים וכל זאת על ידי כישוף. הרעיון אותו מנסים לקדם לא יותר מאשר כמה זרמים רדיקאלים השייכים לרוב ליהדות האורתודוקסית טוען שישוע למד את אומנויות הכישוף במצרים – לטענה הזאת יש אותה מידה של מהימנות היסטורית ועובדתית בערך כמו לטענה שסנטה קלאוס מחלק מתנות דרך ארובות בחג המולד. נענה לשאלה זו בחמישה רבדים. ### אבל התלמוד אומר שישוע היה מכשף! --- ראו מאמר הרחבה: ["ישו בתלמוד – הסתירות המביכות באגדות התלמוד על ישוע"](https://igod.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/%d7%94%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%90%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%a2%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2/) --- התלמוד אכן מדבר על 'ישו הנוצרי' בכמה מקומות – במקרה הספציפי הזה מדובר במסכת סנהדרין פרק ב', דף ק"ז, עמוד ב'. – או שה'ישו הנוצרי' עליו מדבר התלמוד הוא בכלל מישהו אחר (לא סביר, הרי את מי עוד כינו הרבנים "ישו הנוצרי"?), או שכותב הקטע התבלבל בגדול בכרונולוגיה, מאחר שהקטע הנ"ל משייך את אותו 'ישו הנוצרי' לתקופה של המלך אלכסנדר ינאי (76-104 לפנה"ס). בעוד ישוע מהברית-החדשה בכלל נכנס לתמונה מאה שנים מאוחר יותר. גם במסכת סוטה דף מ"ז עמוד א' נכתב כי ישוע היה תלמידו של הרב יהושע בן פרחיה (נשיא הסנהדרין בימי יוחנן הכהן הגדול), הבעיה היא שהרב יהושע בן פרחיה חי בתקופת הזוגות (בין המאה השלישית למאה הראשונה לפני הספירה, ג'תק"ע – ג'תש"ע בערך) זה בדיוק כמו לומר שאלי ישי היה תלמידו של בנימין זאב הרצל. כמה ברצינות היית לוקח ספר היסטוריה שטוען שבעודו כותב את הספר "מדינת היהודים", טיפח ולימד את השר אלי ישי – ככל הנראה באותה הרצינות שצריכות להילקח הטענות התלמודיות הללו. בכל מקרה, התלמוד אכן מכיר בכוחו של ישוע לבצע ניסים ולרפא אנשים, כמו גם לתלמידיו של ישוע, דוגמא לכך היא במסכת עבודה זרה דף י"ז, שם מצויין כי יעקב כפר סכניא היה תלמידו של ישוע: "אמר לו (רבי אליעזר לרבי עקיבא) עקיבא, הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי אחד מתלמידי ישו הנוצרי ויעקב איש כפר סכניא שמו". בהמשך, בדף כ"ז, מסופר על בן אחותו של רבי ישמעאל שנחש הכיש אותו, אותו תלמיד של ישוע, יעקב כפר סכניא, היה ידוע ביכולות הריפוי שלו בשם ישוע והציע לרבי ישמעאל לרפא את בן אחותו, אך הרבי שאמנם הכיר ביכולות של תלמידי ישוע לרפא אנשים בשם ישוע, סירב על הסף. ### ארבעת ניסי המשיח – גם בהלכה הרבנית ע"פ חז"ל, על המשיח לבצע ניסים, לדוגמא: "**והאותות והמופתים** שיראו על ידו \[של המשיח\], הן הן הראיות על אמיתות ייחוסו" (הרמב"ם, איגרת תימן). "אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: אלעזר, בזמן שיתעורר מלך המשיח, כמה **אותות ונסים אחרים** יתעוררו בעולם" (ספר הזוהר, שמות ק"ו). "אלו שבעה דברים שמשיח עומד ומראה לישראל: גן עדן, וכסא הכבוד, קרח ועדתו, גיהנם, רשעים יורדים, ודין רשעים, שכר הצדיקים **ומחיה מתים**" (ילקוט שמעוני, שיר השירים פרק ח, תתקצ"ד). "כשיבא משיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצאו שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו מתים בארץ ישראל, באותו היום נסתלקו חומת אש מירושלים, באותו היום יבנה בית המקדש מאבנים טובות ומרגליות, ו**באותו היום יחזרו המתים שבארץ ישראל היות בריה חדשה רוחנית**" (ילקוט ראובני, דברים ברכה). פרקי דרבי אליעזר נאמר כי המשיח יחיה מתים: "למה נקרא שמו ינון – שהוא עתיד לינון (להצמיח ולהפריח, כפירושו של רבי דוד לוריא שם) ישני עפר". בספר "משמיע ישועה מבשר טוב" נאמר כי "התנאי השישי שימצא במלך המשיח הוא פעל **הניסים והנפלאות** **אשר יעשה שלא כמנהג הטבע**, כי בסיבת דבקותו באלקיו ובכח נבואתו יעשה אותות ומופתים" (השלישי, נבואה ב). בספר "אוצרות אחרית הימים" נאמר: "שונים יהיו סימניו של משיח בבואו בגאולה דאחישנה, מסימניו בבואו בגאולה דבעתה. סימניו בגאולה דאחישנה המה: **האותות והמופתים שיעשה**" (חלק א, פרק ז). אברבנאל, בפירושו לישעיהו י"א, קבע: כי "מפני דבקותו בה' יתברך, יעשה \[המשיח\] **אותות מופתים בשמים ובארץ**". על פי המסורת הפרושית העתיקה (רבנים דאז), ישנם ארבעה ניסים שרק המשיח יוכל לעשות לכשיבוא: לרפא מצורע, לרפא עיוור מלידה, לגרש שד אילם ולהקים מן המתים אדם שנחשב מת לפחות ארבעה ימים. מאז שנשלמה התורה ועד זמנו של ישוע לא נרשם ולא תיעוד היסטורי אחד של יהודי שנרפא מצרעת (מרים הנביאה נרפאה לפני שנשלמה התורה. נעמן לא היה יהודי). מאחר שאלוהים שמר למשיח בלבד את הזכות  לרפא מצורע – אם ישוע אכן ריפא בעזרת כישוף שטני, הוא לא היה מצליח לרפא את המצורע. ### משיח עושה הניסים בתנ"ך ישעיהו הנביא מנבא שהמשיח יעשה את אותם הניסים והנפלאות שעשה ישוע המשיח: אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי-לֵב חִזְקוּ אַל-תִּירָאוּ הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם׃ אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה׃  אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם  כִּי-נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה (ישעיהו ל"ה:ד'-ו') ### בשם אלוהים ישוע לא טען לרפא בשם השטן, להיפך – הוא טען לרפא בשם אלוהי אברהם יצחק ויעקב. בכל זאת האשימו הרבנים את ישוע כי הוא מכשף בעזרת כוחו של השטן: הַפְּרוּשִׁים אָמְרוּ: "זֶה אֵינֶנּוּ מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים אֶלָּא בְּעֶזְרַת בַּעַל-זְבוּל שַׂר הַשֵּׁדִים."הוֹאִיל וְיָדַע אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם אָמַר (ישוע) לָהֶם: "כָּל מַמְלָכָה הַמְפֻלֶּגֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ סוֹפָהּ שֶׁהִיא נֶחֱרֶבֶת, וְכָל עִיר אוֹ בַּיִת הַמְפֻלָּגִים בְּתוֹךְ עַצְמָם לֹא יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד. אִם הַשָּׂטָן מְגָרֵשׁ אֶת הַשָּׂטָן, כִּי אָז הִתְפַּלֵּג בְּתוֹךְ עַצְמוֹ וְאֵיךְ תַּעֲמֹד מַמְלַכְתּוֹ?" (מתי י"ב:24-26) ### תוצאות הניסים סיבה נוספת לכך שלא הגיוני כי ישוע היה מכשף בכוחותיו של השטן, היא בכך שהוא גרם לרבבות יהודים וגויים לעבוד את אלוהיי ישראל, אם ישוע אכן היה מכשף, תוכניתו נכשלה, שהרי הוא רק קירב אנשים לאלוהים. הן מבחינה פילוסופית, הן מבחינה לוגית והן ממבט היסטורי – בלתי אפשרי לקבל את הטענה הזאת. אכן, התלמוד טוען כי ישוע היה מכשף שעשה את ניסיו בכוחותיו של השטן. אך מיד נחזור לזה. תשומת ליבך ראשית לקטע הבא: "לְכוּ, וְהַגִּידוּ לְיוֹחָנָן אֶת אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּשְׁמַעְתֶּם: עִוְרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים, מְצֹרָעִים מְטֹהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים קָמִים, וַעֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים״ (לוקס ז׳ 22, הברית החדשה). הניסים שישוע ותלמידיו חוללו לעיני כל, העידו על מגוון רחב של סמכויות שהיו בידיו של ישוע: סמכות על איתני הטבע, על מחלות, על שדים, על הבריאה ואפילו על המוות. אבל כל זאת לא שכנע את הרבנים שהצהירו כי הם מעדיפים למות, מאשר לתת למישהו לרפא אותם בשם ישוע. דוגמא לכך היא במסכת עבודה זרה דף י"ז, שם מתוארת שיחה שבה רבי אליעזר סיפר לרבי עקיבא על תלמיד של ישוע, יהודי משיחי בשם יעקב שהיה מרפא בשם ישוע. בהמשך, בדף כ"ז, מסופר על בן אחותו של רבי ישמעאל שנחש הכיש אותו, אותו תלמיד של ישוע, יעקב, הציע לרבי ישמעאל לרפא את בן אחותו, אך הרבי שאמנם הכיר ביכולות של תלמידי ישוע לרפא אנשים בשם ישוע, סירב על הסף והעדיף שבן אחותו ימות. לצערנו הרב, המצב היום לא שונה כלל, הרבנים בטוחים שישוע הוא משיח שקר. הרב יוסי מזרחי לדוגמא טוען שישוע עשה קסמים וכי קסמיו לא אינדיקציה לכך שהוא המשיח. מעניין שלא חז"ל ולא הרבנים היום מנסים להכחיש את הניסים שביצע ישוע, אלא מנסים לערר את הסמכות בה עשה ישוע את הניסים ובכך לטעון שהוא אינו המשיח. לפי התלמוד, מקור הכוח והסמכות שבעזרתו ישוע חולל ניסים הוא מהשטן. הרב דניאל עשור טוען: "ישו אכן היה נביא שקר גמור וכי פעל באמצעות כוחות כישוף בלבד", וגם טוען כי ישוע "הוא בעצמו התגלמות השטניות". טענות בדמות טענתו של הרב עשור, עומדות על האגדה של חז"ל שישוע למד את אומנויות הכישוף במצרים, הבעיה היא שלטענה הזאת יש אותה מידה של ראיות ומהימנות היסטורית, בערך כמו לטענה שסנטה קלאוס מחלק מתנות דרך ארובות בחג המולד, זאת מאחר שאין לה שום תמיכה של כתבים חוץ-תלמודיים. בטח ובטח לאור העובדה שההסבר הזה נכתב מאות רבות של שנים לאחר זמנו של ישוע, ובכדי לנסות ולתרץ את היכולת של ישוע לעשות ניסים ונפלאות. בדיוק כמו שאציג בפניכם את הטענה פתאום, כי הצייר ואן גוך צייר את ציוריו תודות לכך ששד השתלט עליו. בעיה נוספת הקיימת עם הטענה, היא חוסר המהימנות הכרונולוגית בהתייחסותו של התלמוד לישוע; כתלמידו של הרב יהושע בן פרחיה. יהושע בן פרחיה חי מאות שנים לפני שישוע בכלל נולד. #### ישוע ריפא מחלות: בין היתר, ישוע ריפא מצורעים (מתי ח׳ 4-2; מרקוס א׳ 45-40; לוקס ה׳ 15-12, לוקס י״ז 19-11). משותקים (מתי ט׳ 8-2 ; מרק׳ ב׳ 12-3 ; לוקס ה׳ 26-18). את בנו של אחד מאנשי המלך (יוח׳ ד׳ 53-46). מחלות לא ידועות (יוח׳ ה׳ 9-1). 'ידיים יבשות' (מתי י״ב 13-9; מרק׳ ג׳ 6-1; לוקס ו׳ 11-6). חרשים ואילמים (מרק׳ ז׳ 37-31). עיוורים (מרק׳ ח׳ 25-22); את אוזנו של עבד הכוהן הגדול (לוקס כ״ב 51-47). דימומים (מתי ט׳ 22-20; מרק׳ ה׳ 34-25; לוקס ח׳ 48-43). בצקת (לוקס י״ד 4-2). #### ישוע עשה ניסים: בין היתר – מים שהפכו ליין בכפר קנה (יוח׳ ב׳ 11-1). השקטת סערה (מתי ח׳ 27-23; מרק׳ ד׳ 41-35; לוקס ח׳ 25-22). לכידת דגים באופן על טבעי (לוקס ה׳ 11-1; יוח׳ כ״א 6-1). הכפלת מזון: האכלת 5,000 איש (מתי י״ד 21-15 ; מרק׳ ו׳ 44-34 ; לוקס ט׳ 17-12; יוח׳ ו׳ 14-1); האכלת 4,000 איש (מתי ט״ו 39-32; מרק׳ ח׳ 9-1). הליכה על המים (מתי י״ד 32-23; מרק׳ ו׳ 52-45; יוח׳ ו׳ 21-19). כסף במעי הדג (מתי י״ז 27-24). עץ התאנה שיבש (מתי כ״א 22-18; מרק׳ י״א 14-12). #### ישוע הקים לתחייה מן המתים: בתו של יאיר (מתי ט׳ 26-18; מרק׳ ה׳ 43-35; לוקס ח׳ 56-41). בנה של האלמנה (לוקס ז׳ 15-11). אלעזר מבית עניה (יוה׳ י״א 44-14). ### סיפורים ואגדות? בלתי אפשרי שכל אלו היו המצאות של סיפורים ואגדות, שהרי אלפי אנשים היו מעורבים בהם והיו קופצים במהרה להכחיש בכל תוקף ניסים אלו במידה והיו שיקריים, באיחוד אלו שהתנגדו לו. התלמוד לדוגמא, אינו מכחיש את הניסים והנפלאות שעשה ישוע, אלא טוען שהיה מכשף. ״כל הניסים שישוע עשה אינם אלא ביטוי טבעי של אישיותו, ולכן הם נעשו באותה קלות שבה אנחנו מבצעים את הפעולות השגרתיות שלנו״ (76-77 ,Schaff, PC). ״הניסים שהוא עשה נבעו תמיד מהמניעים הטהורים ביותר, ונועדו לפאר את אלוהים ולהביא רווחה לאדם; אלה הם ניסים של אהבה וחסד, מלאים בהדרכה ובמשמעות ובהרמוניה שלמה עם אופיו ופעולתו של ישוע״ (91 ,Schaff, PC). ### עדויות חיצוניות לניסיו של ישוע באסלאם, ישנה הכרה ביכולתו של ישוע לחולל ניסים. הקוראן (השולחן, פ׳ ק״י) מתייחס אליהם. הוא מדבר על ישוע שריפא עיוור ומצורעים, והקים אנשים מן המתים. ביהדות, בספרי ההלכה וההיסטוריה היהודיים יש התייחסויות רבות לניסים שישוע חולל, בסביבות שנת 95 לס׳ דיבר רבי אליעזר בן הירקנוס מלוד על מעשי הכשפים (כלומר הניסים) של ישוע״ (9 ,stauffer, JHS). ״באותה תקופה בערך (110-95 לס׳) מסופר שמנהיגי היהודים הוקיעו את ישוע. הם ביקשו לסקול את ישוע ״על שכישף (חולל ניסים) והסית והדיח את ישראל״ (סנהדרין מג א) (10 ,stauffer, JHS). ״בסביבות שנת 110 אנחנו שומעים על מחלוקת שפרצה בין היהודים בארץ ישראל סביב השאלה אם מותר לרפא בשמו של ישוע… ניסי רפואה שנעשו בשמו של ישוע מרמזים על כך שישוע עצמו חולל ניסים כאלה״ (10 ,stauffer, JHS). יש בידינו גם התייחסות עקיפה מפיו של הקיסר הרומי יוליאנוס, ששלט בין השנים 363-361 לס׳ והיה אחד המתנגדים הראשונים של המשיחיות. בחיבורו נגד המשיחיות הוא מעיד, ״זה 300 שנה בקירוב שאנשים עובדים את ישוע; למרות שלא עשה דבר בימי חייו שראוי לתהילה, אלא אם כן מישהו חושב שריפוי אנשים פיסחים ועיוורים וגירוש שדים בבית ציידא ובבית עניה הם מעשים גדולים מאוד״ (133 ,Schaff, PC). בלי לשים לב יוליאנוס מייחס כאן לישוע את הכוח לחולל ניסים. ברנרד ראם כותב, ״אם ניתן להבין ניסים באמצעות החושים, אזי הם יכולים לשמש כעדות. אם יש די והותר עדויות לקיומם, יש לעדות המתועדת אותו תוקף שיש לעדות שמספרת על חוויה או צפייה בקיומם של המאורעות״ (140 ,Ramm, PCE). טענה זו נכונה בנוגע לניסים שחולל ישוע, שכן הם נעשו לעיני הציבור, ולפיכך היו פתוחים לביקורת וחקירה על ידי כל מי שביקש לעשות את זה, כולל הספקנים והמתנגדים שביניהם. ניקח, לדוגמה, את סיפור הקמתו של אלעזר מן המתים, כפי שהוא מתועד בברית החדשה. אם יוחנן היה עד ראייה לתקומתו של אלעזר מן המתים ותיעד את ההתרחשות באופן מהימן כשזיכרונו ודעתו צלולים – הרי שבתור הוכחה, הערך שיש לתיעוד זה שווה לערך שהיה לעדות שלנו, אילו היינו נוכחים במקום בעצמנו וחוזים באירוע במו עינינו״ (140-41 ,Ramm, PCE). יש גם חשיבות לכך ששונאיו של ישוע, הרבנים, לא הכחישו את נס הקמתו של אלעזר מן המתים, אלא ניסו להרוג את ישוע לפני שכל האנשים יאמינו בו (יוח׳ י״א 48). כלומר, בני דורו של ישוע, כולל אויביו, העידו על יכולתו לחולל ניסים. אבל שונאיו ניסו לייחס את כוחותיו לשטן, בשעה שחבריו הבינו שכוחו בא לו מאלוהים (מתי י״ב 24). בתגובה להאשמה שישוע גירש שדים בעזרת כוחו של השטן, ישוע אמר, ״כל ממלכה המפולגת בתוך עצמה סופה שהיא נחרבת, וכל עיר או בית המפולגים בתוך עצמם לא יחזיקו מעמד. אם השטן מגרש את השטן, כי אז התפלג בתוך עצמו ואיך תעמוד ממלכתו?״ (מתי י״ב 26-25). על בסיס ההוכחות והעדויות שבידינו, ברור שאי אפשר לבטל את הניסים שמתועדים בספרי הבשורה רק משום שסיפורי ניסים פגאניים הם מפוארים ומלאי אמונות תפלות. העובדה שניסים מסוימים הם מזויפים אינה מהווה הוכחה לכך שכל הניסים הם תרמית והונאה. כמו כן אנחנו לא יכולים לדחות את הניסים שישוע חולל ובכל זאת לאמץ כמה מאפיינים חיצוניים של האמונה בישוע. ק׳ ס׳ לואיס אומר, ״כל יסודות ההינדואיזם יישארו, לדעתי, שלמים אם מנכים מההינדואיזם את היסוד הנסי, ואותו דבר כמעט נכון באיסלאם, אך לא כן באמונה המשיחית. הנושא המרכזי והבלעדי שלה הוא, דווקא, נס גדול״ (לואיס, אצל ליטל, דע מדוע להאמין, 61) (83 ,Lewis, M). ### ישוע, כאידיאל ג׳ון גוטפריד פון הרדר מכריז, ״ישוע המשיח הוא האידאל של האנושות במובן האצילי והמושלם ביותר״. ג׳ א׳ רוס הרחיק לכת ואמר: "האם חשבנו אי פעם על העמדה הייחודית של ישוע ביחס לאידאלים של שני המינים? אף אדם לא העז לקרוא לישוע נטול מין: אבל באופיו הוא נישא מעל ההבדלים המיניים, ואם אפשר להשתמש במונח ״באמצע הדרך, בין המינים״. האנושיות המקיפה שלו מהווה מאגר אמיתי של האידאלים שאנחנו מייחסים לשני המינים. אף אשה לא התקשתה לראות בו את התגשמות האידאל, וגם אף גבר לא מתקשה למצוא בו את ההתגשמות הזאת. כל מה שיש בגבר מן הכוח, הצדק והחוכמה, כל מה שיש באשה מדקות ההבחנה, הטוהר והתובנה, נמצא אצל ישוע, בלי התנאים שבדרך כלל מגבילים את ההתפתחות של מעלות מנוגדות באדם אחד". נפוליאון בונפארטה (שליט צרפת הנודע) כתב: ״אני מכיר בני אדם; ואני אומר לכם שישוע הוא לא בן אדם. אין כל בסיס להשוואה בינו לבין כל אדם אחר בעולם. אלכסנדר, קיסר, קארל הגדול ואני, יסדנו אימפריות. אבל על מה ביססנו את יצירותינו הגאוניות? על כוח. ישוע המשיח ביסס את האימפריה שלו על אהבה; ובשעה זו מיליוני אנשים ברחבי העולם מוכנים למות על קידוש שמו״. בלז פסקל הנודע שאל, ״מי לימד את מחברי הבשורות מה הן הסגולות האופיינות לנפש הרואית מושלמת, כמו זו שהם מתארים באופן כה מושלם בדמותו של ישוע המשיח?״. פרנק באלארד מצטט בספרו The Miracles of Unbelief (״הניסים של חוסר אמונה״) את צ׳אנינג, שאמר, ״אני לא יודע מה אפשר להוסיף כדי להגביר את ההשתאות, הכבוד והאהבה שישוע ראוי להם״. ז'אן-ז'אק רוסו הנודע שואל, ״האם יתכן שהאדם שספרי הבשורה מתעדים את ההיסטוריה שלו יהיה אדם בעצמו? איזו מתיקות, איזה טוהר ההתנהגות! איזו התעלות בדבריו! איזו חוכמה עמוקה בדרשותיו! איזו צלילות דעת, איזו שנינות של צדק בתשובותיו! אכן, אם חייו ומותו של סוקרטס היו אלה של פילוסוף, הרי שחייו ומותו של ישוע היו אלה של אלוהים״. ### לסיכום ראו את דבריו של דניאל ציון, שהיה רב ראשי בבולגריה והגיע לידי מסקנה ואמונה בישוע המשיח: "אם אתם, הרבנים, תישאו תפילה לאלוהים מכל ליבכם ותקראו את ספר הברית החדשה מתוך מחשבה ובגישה של כבוד, אני בטוח כי אלוהים יפתח את עינכם. ישוע לא עשה דבר מלבד טוב, הוא קרא את עמו ישראל לתשובה בעד מלכות האלוהים בעודו עושה ניסים ונפלאות רבים אשר אף נביא לפניו לא עשה. הוא ביקש לאחד בני אדם, שהם יאהבו אחד את השני ואף את אויביהם. הוא ביקש לבנות גשר בין העם היהודי לגויים ובכך לקיים את נבואות ישעיהו, שאלוהי אברהם יצחק ויעקב יהפוך לאלוהי כל אומות העולם." ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, ישוע בתלמוד, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תשובה לרב **תגיות:** האם ישוע המציא דת חדשה?, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [אנחנו במאה ה21! מי צריך את אלוהים? לא הגיע הזמן להתקדם? ("אלוהי הפערים")](https://igod.co.il/science-faith/אלוהי-הפערים-האם-הבנתנו-בנוגע-לאופן-פע/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** אלי חייטוב **Content:** > אתאיסטים ספקניים טוענים כי ההצלחה הגדולה של המדע בכך שהוא מגלה איך פועל היקום צריכה להוביל אותנו למסקנה כי אלוהים לא הכרחי לשום דבר ואפילו לא קיים. המדע בסופו של דבר יגלה את חוקי הטבע והצורך באלוהים יצטמצם. אך האם מסקנה זו נכונה? על פי הפילוסוף מאוניברסיטת אוקספורד, פרופסור ג'ון לנוקס' לא רק שמסקנה זו היא שגויה אלא "היא מערבת בתוכה כשל לוגי נפוץ." כך הוא מדגים את הכשל הלוגי: "קחו למשל מכונית מדגם פורד. ניתן לדמיין כי מישהו מאזור מרוחק ומבודד אשר יראה מכונית זו בפעם הראשונה, ואשר לא ידע שום דבר על הנדסה מודרנית, עלול לחשוב כי יש אלוהים כלשהו (מר פורד) בתוך המנוע, שגורם למכונית לנוע. הוא עוד עלול היה לחשוב שכאשר המכונית סירבה לנוע זה היה בגלל שמר פורד כעס עליו. כמובן, אם הוא היה לומד הנדסה ומפרק את המנוע לחתיכות הוא היה מבין שאין מר פורד בתוך המנוע. הוא היה מבין שמר פורד הוא לא הגורם לתנועתה ולמנגנון פעולתה של המכונית. ההבנה שלו אודות עקרונות המכניקה של המנוע הייתה מספיקה בכדי להסביר כיצד המנוע פועל. עד כאן הכל טוב. אך אם הוא מאוחר יותר יחליט כי ההבנה שלו אודות אופן פעולתו של המנוע הביאה אותו למסקנה שזה בלתי אפשרי להאמין בקיומו של מר פורד אשר השקיע מחשבה רבה בתכנון ועיצוב המנוע, אז הוא יטעה ויהיה אשם בכשל לוגי הנקרא במונחים פילוסופיים- 'טעות בקטגוריה' (Category mistake). אם מר פורד לא היה קיים הוא גם לא היה מתכנן ומייצר את המנוע והמכונית אשר אותם היה צריך להבין. כיצד דימוי זה רלוונטי לנושא של אלוהים והיקום? לנוקס מסביר: "בדומה לכך זו טעות בקטגוריה להניח, שההבנה שלנו אודות המנגנונים על פיהם היקום שלנו פועל שוללת את קיומו של אלוהים אשר יצר את היקום מלכתחילה. במילים אחרות, אנו לא צריכים לבלבל בין המנגנונים אשר על ידיהם היקום פועל לבין הגורם או היוצר של היקום".1 הוקינג, דוקינס, ומדענים אתאיסטים אחרים לא מצליחים להבין את העיקרון הפילוסופי הבסיסי הזה. אך הנקודה היא אחרת, עצם הצלחתו של המדע תומכת בקיומו של אלוהים. מדוע? משום שרק אם היקום שלנו בנוי על פי דפוס חשיבה רציונלית הוא יכול לאפשר חקירה והסקת מסקנות אודותיו. המדע לא היה יכול להתקיים אם היקום שלנו לא היה בנוי בצורה רציונלית, כזו שמאפשרת מחקר ותצפית. התאיזם כנגד האתאיזם בעצם מספק מסגרת רעיונית שעל פיה המדע פועל. המדע לא היה יכול להתקיים ללא עקרונות פילוסופיים "מופשטים" אשר לא יכולים להיות מוכחים בעזרת השיטה המדעית. לדוגמא: חוקי הלוגיקה- אשר בלעדיהם אין דבר כזה מדע, הסדר השורר ביקום- בלעדיו לא היינו יכולים לחקור את היקום ולהסיק לגביו מסקנות, והאמינות של הכישורים הקוגניטיביים שלנו. הדגש הוא כי המדע לא היה יכול להתקיים ללא ההנחות הפילוסופיות הללו אך הוא לא יכול להצדיק אותן. ההשקפה התאיסטית דווקא כן מצליחה להצדיק הנחות אלו בכך שהעולם הוא תוצר חשיבה רציונלית של בורא אישיותי, ההיגיון מובנה בתוכו, הוא ברא אותנו לכן אנו יכולים לבטוח בכישורים הקוגניטיביים שלנו בפרט ובחושים שלנו בכלל. המאמינים התאיסטים לא טוענים כי אנו אמורים לערב את אלוהים בהבנה שלנו אודות היקום, אלא כי אלוהים הוא הבסיס לקיומו של היקום אותו אנו יכולים לחקור. **אלוהי הפערים** מנקודת השקפה משיחית תיעוד הטבע מעיד על הליכים טבעיים ועל פעולות הנסים של אלוהים גם יחד. ככל שנלמד יותר על תיעוד הטבע כך נבין את שניהם טוב יותר. ההבדל האמתי בין האתאיסטים והתאיסטים המשיחיים הוא שהאתאיסטים חוזים שאת **כל** התופעות המופיעות בטבע יש לייחס לסיבות טבעיות בלבד ואילו התאיסטים המשיחיים גורסים שיש תופעות **כלשהן** שאפשר לייחס אך ורק להתערבות משמים. קודם כול, מה שהנטורליסטים מתעלמים ממנו הוא הפערים העצומים וההולכים וגדלים בהשקפת העולם הנטורליסטית. לדוגמה, ככל שהמדע מתקדם, מתקשים הקוסמולוגים להסביר מדוע כל כך הרבה מאפיינים של הטבע תוכננו ממש עבורנו בני האדם. בנוסף, ככל שמבינים טוב יותר את מורכבות התא, פחות ופחות סביר להניח שמוצא נטורליסטי הוא אפשרי. ואף חשוב מכך, הזיהוי של תכנון צריך להיות מבוסס לא על מה שאיננו יודעים על המדע אלא על מה שאנחנו כן יודעים על סימני התבונה. המתמטיקאי ביל דמבסקי פיתח מערכת של זיהוי תכנון, שאמינותה הוכחה בתחומים שונים כמו זיהוי פלילי וחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ. תהליך החשיפה כרוך בזיהוי תבניות שעונות על שלושה קריטריונים: 1.    הם לא יכלו להיווצר מסיבות טבעיות (כמו גבישי קרח). 2.    הסבירות לקיומם היא אפסית. 3.    הם מכילים מורכבות מפורטת. כשקריטריונים אלה מיושמים על התא, בייחוד על המידע שמכיל ה-DNA, המסקנה שמדובר בתכנון מראש היא בלתי נמנעת. המונח **מורכבות מפורטת** פשוט מתייחס לדפוסים שמעידים על תכלית, כוונה, או משמעות, כמו הפרצופים החרוטים על הר ראשמור. החלת קריטריונים אלה על החיים, כמו המידע הכלול בתא, מעידה בבירור שהחיים חייבים להיות תוצר של תבונה. העדות תוארה בפירוט בספרו של סטיבן מאייר Signature in the Cell ("חתימה בתא"). מעבר לכך, אין זו עצלות לייחס יצירת אמנות לצייר שמעולם לא פגשנו או את הגאונות לממציא מכשיר גאוני שזה עתה קנינו. בנוסף, עצם העובדה שאנחנו רואים את אותות התכנון בדבר מה, לא אומרת שאנחנו יכולים להפסיק לנסות להבין איך הוא פועל. דוגמה מאוד פשוטה לכך היא שכל מכשיר בביתנו עוצב בידי מישהו שמעולם לא פגשנו. כשרכשנו את הפריטים האלה והבאנו אותם הביתה, השתוקקנו לקרוא ולהבין איך הם פועלים. עד היום אנחנו נאבקים להבין את מלוא הפוטנציאל שהמעצב או הממציא כללו בהם. אמונה שאלוהים תכנן את החיים גורמת לנו לבקש להבין איך הוא עשה את זה, לא לכבות בעצלות את המוח שלנו. בדומה לכך, הכרה בכך שבורא נמצא מאחורי היקום שלנו איננה מונעת מאתנו להבין איך התרחשה הבריאה. כשההוכחות לקיומו של בורא תבוני כל כך מרקיעות שחקים, עלינו להקשיב לעצת כל הפילוסופים מאפלטון עד לורנס קראוס וללכת בעקבות ההוכחות לאן שיובילו אותנו. הכרה בבוראנו לא תכשיל את המדע אלא תשחרר אותו מכבלי הדוגמה הנטורליסטית. מדענים יוכלו אז לשאול שאלות חדשות ולתכנן מחקרים חדשים שרק יעשירו את יכולתנו להבין את הטבע. הערות: 1\. Lennox, God’s Undertaker, 44 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם ייתכנו ניסים?](https://igod.co.il/science-faith/האם-ייתכנו-ניסים/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "כשמישהו אומר 'אני לא מאמין בניסים'. אני אומר 'תסתכל סביבך, אתה חי בתוך אחד'." (ד"ר פרנק טורק) שתי ההצהרות הבאות הן תגובות אופייניות לשאלה זו. ההצהרה הראשונה אומרת: "דבר אינו מתרחש בלי סיבה והבלתי סביר לא יקרה לעולם. כתבי הקודש מתארים אירועים שעל פי חוקי הטבע הינם בלתי סבירים. בתולה אינה יולדת, מלאכים אינם מביאים מסרים לבני אדם, ימים אינם נפערים מעצמם, בני אדם אינם מהלכים על המים, מתים אינם קמים לתחייה וכן הלאה". ההצהרה השנייה אומרת: "בעת שנכתבו כתבי הקודש היו בני האדם תמימים והאמינו לכל מה שסיפרו להם, משום שהם לא מצאו כל סתירה בין סיפורי הניסים לבין מה שהם ידעו על העולם. היום נבחנים סיפורים אלה בדרך אחרת". רבים לועגים לאמונה בניסים. הם משוכנעים שניסים עומדים בניגוד לחוקי הטבע, ולכן לא מתקבל על דעתו של אדם מודרני שהם יכולים להתרחש. אבל כתבי הקודש מתארים ניסים רבים: הבריאה, קריעת ים סוף, המבול ועוד. ### ניסים האמונה בניסים מבוססת על מה שאומרים הכתובים אודות אלוהים: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א', ו׳). מי שמאמין שאלוהים באמת ברא את היקום, לא יתקשה להאמין גם בכל מה שנאמר אודות אלוהים בכתבי הקודש. אם אלוהים מסוגל לברוא עולם, הרי שניסים כגון קריעת ים סוף, הוצאת מים מן הסלע והריון של בתולה אינם בלתי אפשריים, משום שאין דבר שהוא בלתי אפשרי לאלוהים: "הייפלא מה' דבר?" (בראשית יח׳, יד׳). שאול השליח שאל את המלך אגריפס: "מדוע תחשבו לדבר לא יאמן שאלוהים מחיה מתים?" (מעשי השליחים כו׳, ח׳). ### האם יש אלוהים? מאחורי השאלה אם ניסים מתרחשים מסתתרת שאלה אחרת: האם יש אלוהים? אם יש, ברור שניסים יתכנו משום שנס הינו פעולה של אלוהים. ובאשר לטענה שניסים סותרים את חוקי הטבע, עלינו לזכור ש"חוקים" אלה אינם קובעים מה יתרחש. מה שנקרא "חוקי הטבע" אינם אלא תהליכים טבעיים שבני אדם הגדירו כ"חוקים". טעות היא להכחיש שים סוף נקרע ושבני ישראל חצו אותו בחרבה, רק משום שנס כזה לא מתרחש מדי יום. נס הוא מאורע נדיר ויוצא דופן, אשר לא יכול להתרחש במסגרת חוקי הטבע גרידא. במילים אחרות, מדובר במאורע שדורש התערבות על טבעית עבור התרחשותו. יש אשר טוענים כי נס הוא מאורע שמפר את חוקי הטבע. אך מדובר בהנחה שגויה. חוקי הטבע מתארים את אשר מתרחש בדרך כלל, ללא שום התערבות חיצונית (על טבעית). לכן, אין זה נכון לגרוס כי ניסים מפרים את חוקי הטבע; חוקי הטבע לא מתארים מה היה קורה אילו אלוהים היה מקים פתאום מישהו מן המתים. אלא שהם רק מתארים את הסיבתיות בתוך המרחב-זמן שלנו, ללא לקיחה בחשבון גורם (מחוץ למרחב-זמן) שפועל או מתערב במתרחש. לדוגמה, חוקי הטבע מנבאים כי חפץ מסוים ייפול על הרצפה, **כל עוד אף אחד לא מחזיק אותו.** האדם שמחזיק את החפץ לא מבטל את כוח הכבידה. באותה המידה, חוקי הטבע, מנבאים מה יקרה, כל עוד אף אחד לא מתערב מבחוץ. לכן, כאשר מדברים על מאורע שמייצג נס, אנו לא מדברים על הפרת חוקי הטבע, אלא שאנו מדברים על מאורע שעליו חוקי הטבע לא תקפים. יש לציין כי חוקי הטבע רק **מתארים** את מה שמתרחש תחת הנסיבות הטבעיות במציאות שלנו; הם לא **מכתיבים** את מה שמתרחש או מה שיכול להתרחש. ### חוסר הסבר לעתים עלינו להודות שאירוע כלשהו התרחש, גם אם אין לנו כל הסבר כיצד. העדויות ההיסטוריות לכך שהניסים שמתוארים בתנ"ך אכן התרחשו הן מוצקות ממש כמו העדויות להתרחשותם של אירועים אחרים. העובדה שניסים אינם מתרחשים מדי יום אינה מוכיחה שאין ניסים כלל. על סמך כל הראיות ישנה סיבה טובה להאמין שניסים אכן יכולים להתרחש ושהם אכן כן מתרחשים. רבים טוענים שאנשים שחיו בתקופות שמתוארות בכתבי הקודש היו חסרי השכלה, ומשום כך האמינו באמונות תפלות. הם הותעו בנקל, דבר שגרם להם לחשוב שהאירועים המתוארים בכתבי הקודש היו ניסים. "היום", אומרים אלה, "אנחנו חיים בעידן המדע. התבגרנו והשתחררנו מאמונות תפלות, וכעת אנו מבינים שניסים הם אגדות ובשום פנים לא תופעות על-טבעיות". בדיקה של הניסים המתוארים בכתבי הקודש תוכיח שאינם פרי אמונה תפלה או תעתועיו של קוסם פיקח. האנשים שהיו עדים לניסים הופתעו ונבהלו, ממש כפי שהיינו אנו מגיבים לו נכחנו שם בעצמנו. ### התנ"ך האנשים שחיו בתקופת התנ"ך ידעו שים אינו נקרע, ואחר כך חוזר ונסגר מעצמו (שמות יד', כא׳-כג׳), שזרימת מים בנהר אינה נעצרת או נסוגה מאליה (יהושע ג', י׳-יז׳), שהשמש איננה נעה לאחור (מלכים ב' כ', י׳-יא׳) ושאדם רגיל אינו יכול להלך על מים (מתי יד׳, כו׳). תֹומא נמנה עם תלמידי ישוע, ובכל זאת הוא לא האמין שישוע קם מן המתים: "אם לא אראה את סימן המסמרים בידיו ולא אשים את אצבעי במקום שהיו המסמרים ואת ידיי בצדו, לא אאמין" (יוחנן כ', כה׳). תומא סירב להאמין לדברי חבריו, שטענו שישוע קם מן המתים. הוא האמין בזה רק לאחר שפגש את ישוע שקם לתחייה (יוחנן כ', כה׳-כז׳). האמונה בניסים איננה גורמת לנו, או לאלה שחיו לפני אלפי שנים, להאמין לסיפורים מגוחכים. בני האדם שחיו בתקופה ההיא היו ספקנים ממש כמונו. העובדות הבלתי ניתנות לערעור הן שגרמו להם להאמין. כשהתרחש נס, השתנו סדרי עולם. רק הספקנות של האדם המודרני גורמת לו להתכחש לאפשרות שניסים התרחשו. ### מיתולוגיה יוונית? יש שמשווים את תיאורי הניסים בכתבי הקודש לתיאורי המיתולוגיה היוונית למשל. במקום לחקור את מקור הנס המתואר, הם רואים בתיאורי הניסים אגדות עם או העתקות מדתות פגאניות אחרות ותו לא. במיתולוגיה היוונית והרומית ישנם סיפורים מתקופת בית שני. לניסים שמתוארים בכתבי הקודש יש תמיד משמעות ומסר. אסור להתייחס לכל תיאור כאל תאור שקרי רק משום שבכתובים של דתות אחרות קיימים תיאורים כוזבים או אפילו דומים. ניסים אכן מתוארים בכתבי הקודש, וגם במיתולוגיה היוונית, כמעשים של כוחות על-טבעיים, אבל בכתבי הקודש יש עוד שתי מלים שמתארות את המילה ״נס״, והן מצביעות על ההבדל בין הניסים המתוארים בכתובים לבין אלה שמתוארים בכל מקום אחר. המלים הן "אותות" ו"מופתים". מלים אלו מלמדות שניסים לא התרחשו במטרה להאדיר את מבַצעיהם, אלא לשם מטרה אחרת. הם היוו ביטוי לאהבתו של אלוהים ולחסדו, ושימשו אות לרואיהם. אלוהים סיפק לעם ישראל מזון במדבר, ומשה חולל ניסים כאות לכך שאלוהים בחר בו להנהיג את העם. מתיאורי הניסים בכתבי הקודש ברור שגם המתנגדים לאלוהים מעולם לא טענו שהניסים עצמם לא התרחשו. ישוע מעולם לא נשאל אם ביכולתו לחולל נס, אלא כיצד חולל אותו ומהו מקור סמכותו. מתנגדיו לא יכלו להכחיש שהוא חולל ניסים, שכן מאות אנשים היו עדים לניסים שחולל. עצם התרחשות הניסים מעולם לא הוטלה בספק. ### חג שבועות בחג השבועות, פחות משבועיים לאחר שישוע נצלב והוקם מהמתים, דיבר שמעון לפני קהל גדול ואמר: "ישוע מנצרת, איש שנתאשר לכם מטעם אלוהים בגבורות ובניסים ובאותות אשר האלוהים עשה על ידיו בתוככם, **כפי שאתם בעצמכם יודעים**…" (מעשי השליחים ב', כב׳). שמעון יצא בדבריו מתוך הנחה שהקהל ידע על הניסים שחולל ישוע. אילולא חשבו שהוא מדבר אמת, ודאי היו משתיקים אותו מיד. במיתולוגיות השונות אין כל עדי ראייה להתרחשויות שמתוארות, כפי שיש לניסים שמתוארים בכתבי הקודש. מכאן שתיאורי הניסים בכתובים אמינים בהרבה מתיאורי הניסים והנפלאות שמופיעים במקורות אחרים. מדוע רבים מתכחשים לאפשרות שניסים יתרחשו? ראשית, משום שההתכחשות לניסים תואמת את השקפת העולם שלהם. הם מעולם לא ראו נס, ולכן הסיקו שנס הינו דבר בלתי אפשרי. במקום לחקור את הראיות לכך שניסים אכן התרחשו, אנשים מעדיפים לדחות את תיאורי הניסים ומגדירים אותם כבלתי אפשריים. זו איננה הדרך הנכונה להתמודד עם נושא כלשהו. רק מי שמכיר את כל ההיסטוריה ואת ההווה בשלמותו מסוגל לחזות גם את העתיד ולומר שניסים לא יתכנו. אחרת מניין לו שמה שטרם קרה לא יקרה גם בעתיד? אנשים דוחים מראש כל דבר שאינו תואם את השקפת עולמם. ### השקפת עולם הנוסעים שהגיעו לראשונה לאוסטרליה גילו בעל חיים שלא ניתן לשייכו לאף מין מוכר. בעל החיים היה דו-חי, יונק ודוגר, בעל זנב רחב ושטוח, גפיים כשל צפרדע וחרטום שדומה למקור של ברווז. הם כינו את בעל החי הזה פלטיפוס. כששבו לארץ מוצאם דיווחו על מה שראו, והיו שהאשימו אותם בתרמית, משום ש"לא יתכן בעל חיים כזה". ממצאי החוקרים לא התקבלו על אף שהם ראו את בעל החיים הזה במו עיניהם. שומעיהם פשוט לא היו מוכנים לשנות את השקפת עולמם. כשחזרו אותם אנשים מאוסטרליה בפעם השנייה, הם הביאו עמם עור של פלטיפוס, אבל גם הפעם הואשמו בתרמית. נראה שאנשים אימצו את אמרתו של בנימין ד'ישראלי: "אני מאמין רק במה שאני מבין". אבל גם היה מי שאמר: "מי שמאמין רק במה שהוא מבין, כנראה שיש לו ראש גדול או אמונה קטנה". רבים מסיקים מסקנות לפני שבדקו את הראיות. גישה כזו מנוגדת לגישה המדעית שבני זמננו מתהדרים בה, והיא גם מסכנת את חסידיה. אם יש אלוהים, ואם הוא אכן בחר לגלות את עצמו דרך ניסים, התכחשות להם תמנע מן האדם לגלות את אלוהים. כשאדם דוחה את האפשרות שאלוהים מתערב בהיסטוריה, הוא בעצם סותם את הגולל על יכולתו להבין את משמעות החיים. לכן חשוב לבחון את האפשרות שניסים אכן מתרחשים. ## "למה פעם היו הרבה ניסים וכיום רק מעט אם בכלל?" השאלה הזאת מתבססת על הנחות יסוד כגון לדוגמא שאלוהים אמור לעשות ניסים גם לאחר סגירת הקאנון המקראי – הרי אחת הסיבות המרכזיות לניסים זה להעיד על עושיהם ועל מי שמאחוריהם – במסגרת ההתגלות הספציפית של אלוהים לעולם (כתבי הקודש). שנית, מה לגבי ניסים "קטנים" (כגון אדם שבין רגע נרפא ממחלה חשוכת מרפא? או עיוור שלפתע רואה? או נכה שמתחיל ללכת?) שכן קוראים כיום? שלישית, במדינות "עולם שלישי", נמצא הרבה יותר התרחשויות על טבעיות – גם של השטן (ניתן לציין את ההסבר של הפילוסוף הבריטי ק.ס.לואיס שכתב שאחת מהטקטיקות של השטן לעולם המערבי-מודרני זה להפוך אותו לכמה שיותר מטיריאליסטי – חוסר אמונה בכך שקיים משהו מעבר לחומר). רביעי, יש לזכור כי 99% מהאנשים שחיו בתקופת התנ"ך לא ראו אף לא נס בחייהם. ולפיכך התלונה על מחסור בניסים קיימת גם בתנ"ך עצמו (תהילים מ"ד). מבחינתנו, הנס החשוב ביותר (מלבד עצם הקיום\\הבריאה) זה הנס של תחייתו מן המתים של המשיח ישוע. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, על טבעי, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מה כל הקטע האכזרי עם הדם והקורבנות במקרא? ולמה ישוע היה חייב למות?](https://igod.co.il/answer-rabbi/חיוניותו-ייחודיותו-והכרחיותו-של-הדם-ב/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אין כל ספק שקורבן דם הוא צורת הכפרה החשובה והעיקרית בתנ"ך. הדם הוא חיוני, בסיסי ואין לו תחליף. היות שקורבנות דם הם הלב והנשמה של הכפרה בתנ"ך, הברית החדשה מצהירה שללא שפיכת דם אין כפרה. התלמוד מלמד שבמסגרת הקורבנות, הדם הוא זה שבכוחו לכפר. בכתובים, אם תיקח את הדם, כל נושא הכפרה על פי הכתובים יקרוס. לפני שנפנה לבדוק אם אלוהים ציווה בתנ"ך על צורות שונות של כפרה, הבה נבדוק קודם את מידת חשיבותה של כפרת הדם כפי שהיא עולה מהתנ"ך. רק אז נוכל לבחון את מידת הדיוק של הדברים שנאמרים בנושא בברית החדשה, באיגרת לעברים, "על פי התורה כמעט הכל מטוהר בדם, ובלא שפיכת דם אין מחילה" (עבר' ט' 22). משחר ההיסטוריה האנושית התורה מתעדת שבני אדם העלו קורבנות לאלוהים, אם היה זה ביוזמה שלהם או על פי מצוות אלוהים. בספר בראשית מסופר על קורבנות מן החי שאלוהים העלה עבור הבל, נוח, אברהם ויעקב. אבל הסיפורים האלה אינם מוכיחים כל דבר, משום שאין בהם כל אזכור מפורש לכך שהם סיפקו סליחה. יהיה קשה להוכיח בעזרתם ששפיכת דם עומדת במרכז אמונתם של האבות. הדם הוא חשוב, כן; מרכזי, לא. אבל כשמגיעים לספר שמות המצב מתחיל להשתנות. שפיכת הדם – על פי מצוות אלוהים – הופכת לנושא מרכזי. ערב יציאתם של בני ישראל ממצריים היה זה דמו של שה הפסח, שנמרח על משקוף הבית ועל המזוזות, ששימש אות למלאך המוות. "והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את הדם ופסחתי עליכם. ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצריים" (שמות י"ב 13). המצווה של אלוהים היתה מפורשת ומפורטת: ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח׃ וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזֹוב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר־בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל־הַמַּשְׁקֹוף וְאֶל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן־הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח־בֵּיתֹו עַד־בֹּקֶר׃ וְעָבַר יהוה לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת־הַדָּם עַל־הַמַּשְׁקֹוף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יהוה עַל־הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל־בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.״ ### שמות י"ב 21-23 בחג הפסח הראשון, רק דמו של שה הפסח שנזבח הפריד בין חיים למוות. בשמות כ"ד מתואר ציון דרך נוסף בתולדות העם: כריתת הברית בינם לבין אלוהים. גם האירוע הזה נחתם בדם. בתורה נאמר שמשה הסביר לעם את מצוותו של אלוהים ואת דרישותיו, וכי הם הגיבו במילים, "כל הדברים אשר דיבר ה' – נעשה" (שמות כ"ד 3). וישלח \[משה\] את נערי בני ישראל, ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים. וייקח משה חצי הדם, וישם באגנות, וחצי הדם זרק על המזבח. וייקח ספר הברית, ויקרא באוזני העם ויאמרו, "כל אשר דיבר ה' – נעשה ונשמע". וייקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר, "הנה דם הברית אשר כרת ה' עימכם, על כל הדברים האלה". שמות כ"ד 5-8 משה זרק את הדם על העם, ובכך הבהיר מעל לכל ספק שהברית הזאת נחתמה בדם.  אין ספק שהטקס היה מאוד חשוב, ותהיה זאת טעות להמעיט בערכו של הדם ובמקום שהיה לו באמונתם של אבותינו. תרגום אונקלוס, התרגום החשוב ביותר של התורה לארמית, ששימש בבתי הכנסת במאות הראשונות לספירה, הוסיף לשמות כ"ד 8 את המילה לכפרה, "וייקח משה את הדם, ויזרוק על המזבח **לכפרה** על העם". כמה מעניין! המסורת הרבנית שמשתקפת בתרגום אונקלוס הרחיקה לכת מעבר למה שנאמר מפורשות בכתובים, והצהירה שהדם ניתן ככפרה בעד העם. זוהי הוכחה לכך שהרבנים בתלמוד והבאים אחריהם הבינו היטב שהדם והכפרה קשורים זה בזה. הרי זה כאילו יש קשר מנטלי בין המילים "דם" ו"כפרה", כפי שיש קשר מיידי בין מילים כמו "בעל" ו"אשה", או "מייקל ג'ורדן" ו"כדורסל". קורבנות דם וכפרה מתאימים זה לזה כמו יד לכפפה. אם כך, כבר בספר שמות יש שני אירועים מרכזיים שקשורים בשפיכת דם: הראשון, חג הפסח. השני, אישור הברית שאלוהים כרת עם עמו. לכן אין כל פלא שהדם הותז על הכוהנים ועל המזבח במהלך הקדשתם לאלוהים. התהליך היה כזה: הועלו קורבנות כפרה לאלוהים (שמות כ"ט 33), ודמם של בעלי החיים שהוקרבו שימש במהלך הטקס שבו הוקדשו הכוהנים והמזבח. כך מתואר הטקס בשמות כ"ט 20, "ושחטת את האיל, ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אוזן אהרון ועל תנוך אוזן בניו הימנית, ועל בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית, וזרקת את הדם על המזבח סביב". מדוע היה צריך לזרוק או "לתת" דם? יש לכך לפחות שתי סיבות: ראשית, הכוהנים והמזבח לקחו חלק ישיר בכפרה שסופקה לעם ישראל, ולכן שניהם הוקדשו באמצעות דם. שנית, הדם סיפק טיהור גם לכוהנים וגם למזבח. הדברים האלה רק מבהירים כמה חיוני היה חלקו של הדם בכל עניין הקורבנות. נמשיך עם ספר שמות, הקטע החשוב הבא הוא בפרק ג' פס' 10. זוהי ההתייחסות הראשונה בחומש ליום הכיפורים, "וכיפר אהרון על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם, קודש קודשים הוא לה'". מדהים! ההתייחסות הראשונה לכפרה שאמורה להתרחש ביום הכיפורים אינה מזכירה דבר בנוגע לתפילה, למעשים טובים, לצום. אפילו מילה אחת לא נאמרת כאן על חזרה בתשובה, ככל שהדברים האלה הם חשובים וחיוניים. אבל התורה מדברת רק על דם. מדוע? משום שטקסי הכפרה קשורים קשר הדוק בדם. אם מוותרים על הדם, אין כפרה. בנקודה זו מן הראוי לפנות לוויקרא ט"ז, שם מתועדים בפרוטרוט דיני יום הכיפורים. פרק זה מבהיר שהדם הוא חיוני ומרכזי. הפרק מדבר על הטקסים שהכוהן הגדול צריך לערוך ביום הזה: ולקח מדם הפר, והיזה באצבעו על פני הכפורת קדמה, ולפני הכפורת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו. ושחט את שעיר החטאת אשר לעם, והביא את דמו אל מבית לפרוכת, ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר, והיזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת וכיפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, וכן יעשה לאוהל מועד השוכן איתם בתוך טומאתם… ויצא אל המזבח אשר לפני ה', וכיפר עליו, ולקח מדם הפר ומדם\[ השעיר, ונתן על קרנות המזבח סביב. והיזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים, וטיהרו וקידשו מטומאת בני ישראל. ויק' ט"ז (14-16,18-19) אם כך, קודש הקודשים, המקום הקדוש ביותר עלי אדמות, המקום שבו הבטיח אלוהים להתגלות לעמו (ראה ויק' ט"ז 2), טוהר מטומאת בני ישראל באמצעות דם, בדיוק כמו המזבח ואוהל מועד. כל מה שהיה קשור בכפרה ובטיהור – נעשה בדם. אחזור ואומר, אלוהים ציווה שיום אחד יוקדש לכפרה על כל העם, ובמוקד הטקסים שנעשו במהלך היום הזה היה הדם. היה מקום אחד שבו אלוהים הבטיח להתגלות לעם (המשכן ומאוחר יותר המקדש), ומקום אחד שאליו נדרש העם להביא את קורבנותיו (המזבח), ושני אלה טוהרו באמצעות דם. אל לנו להמעיט בחשיבותו של הדם. לאורך כל ספר ויקרא, הספר שמתמקד בקורבנות ובכפרה, בכל פעם שמוזכר עניין הכפרה (ארבעים ותשע פעם בסך הכל), הוא תמיד קשור בקורבנות דם (ראה להלן לגבי ויק' ה' 11-13). הפסוק שמסביר את הסיבה לכך נמצא בפרק י"ז 11, "כי נפש הבשר בדם הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר". כמובן שאני מודע לכך שמתנגדי המשיחיות מנסים להמעיט בחשיבות מה שנאמר בוויקרא י"ז 11, בטענה שההקשר של הפסוק מבהיר שמדובר באיסור על אכילת דם (ראה פס' 10), ושוויקרא י"ז 11 בסך הכל מסביר מדוע אכילת דם היא אסורה – משום שהוא שימש לצורך כפרה. אבל מתנגדי המשיחיות מדגישים שוויקרא י"ז 11 אינו מלמד שדם הוא הדרך העיקרית או הדרך היחידה לכפר. למרבה הצער, בזמן שמאשימים את היהודים המשיחיים בכך שהם מתעלמים מן ההקשר של ויקרא י"ז 11, במציאות יש לנו מתנגדים שבעצם אינם שמים לב לפסוק עצמו. רש"י אמר, "כי נפש הבשר של כל בריה – בדם היא תלויה, ולפיכך נתתיו על המזבח לכפר על נפש האדם. תבוא נפש ותכפר על הנפש". במילים אחרות, לקורבן הדם יש תפקיד כה חשוב ומרכזי בתורה משום שהוא פעל על עיקרון התחליף, כלומר חיים תמורת חיים. במדרש קדום על ויקרא א' 2 נאמר רבי ג' ה' הרץ, בפירושו לוויקרא י"ז 11, מציין, "השימוש בדם, שמייצג חיים, במהלך טקסי הכפרה, מסמל את המסירה המוחלטת של חיי המקריב לאלוהים, ומרמז שהכניעה של האדם לרצון אלוהים מביאה מחילה". בנוגע לוויקרא י"ז 11 אמר חוקר התנ"ך המשיחי ג'והן א' הארטלי: שפיכת דמה של חיה הוא גם חשוב. הדם מייצג את נפש החיה, את "חייה". המקריב הזדהה עם החיה כשסמך את ידיו על ראשה; באמצעות מחווה זאת המקריב מכיר בכך שהחיה, במותה, תיקח את העונש שמגיע לו על חטאיו. יש להדגיש ששיטת הקורבנות מכריזה בראש חוצות שהעונש על החטא הוא מוות. לכן יש צדק במסירת נפש על המזבח בעד חייו של המקריב. לכן אין כל פלא שהרבנים בתלמוד הרבו להשתמש בטקסט של ויקרא י"ז 11 כדי להוכיח שכוחם המכפר של הקורבנות מצוי בדמם. במספר מקומות בספרות התלמודית – עלי לציין שבכמה מקורות ברי סמכא – נאמר ש"אין כפרה אלא בדם", בדיוק כפי שנאמר באיגרת לעברים ט' 22. כמה מהמלומדים היהודים המובילים (ראה להלן) טוענים שמחבר האיגרת לעברים בעצם חזר על הגישה היהודית שהיתה מקובלת בימיו בקנה מידה עולמי כשכתב ש"בלא שפיכת דם אין מחילה".  היטיב לתמצת את זה חוקר הברית החדשה, הארולד אטרידג', כשאמר שמילים אלה "מהוות פתגם פולחני שמוכר היטב במסורת היהודית". בהקשר של קורבנות מן החי שאלו הרבנים – ובמיוחד כפי שהדבר מנוסח בוויקרא א' 4 ("וסמך ידו על ראש העולה, ונרצה לו לכפר עליו"): וכי סמיכה \[של הידיים על הקורבן\] מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם? שנאמר (ויקרא יז): כי הדם הוא בנפש יכפר! …וכי תנופה \[של הקורבן\] מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם? שנאמר, "כי הדם הוא בנפש יכפר" \[שוב, ויק' י"ז 11\] (בבלי, יומא ה א. ראה גם את הניסוח הזהה בבלי, זבחים ו א; בבלי, מנחות צג ב; סיפרא ד ט). "אבל", תשאל, "האם התלמוד אינו מלמד שהכפרה שהקורבנות מספקים נמצא רק בדם? במילים אחרות, התלמוד אינו יוצא בהצהרות כוללניות בנוגע לקורבנות, וגם אינו מלמד שהקורבן גלום בדם. התלמוד פשוט אומר שכוחם המכפר של הקורבנות נמצא בדם. זה ההסבר ששמעתי מפי הרבי שלי". הרבי שלך לא טעה לגמרי, משום שהסביר לך את ההקשר המיידי. אבל רבנים אחרים טענו שהמונח הרווח "אין כפרה אלא בדם" משקף תפיסה רחבה יותר. לכן הצהיר פרופסור גזה ורמס מאוקספורד, אחד החוקרים היהודים החשובים ביותר של מגילות ים המלח, ש"לפי התפיסה היהודית, לא יכולה להיות כפרה בלי שדם ישפך. גם פרופסור ברוך לוין, בפרשנותו לספר ויקרא מטעם ה-Jewish Publication Society, כתב, "כפרה באמצעות פולחן דם מן החי היא הדרישה הבסיסית למי שמעוניין להבטיח את מחילתו של אלוהים. כדברי הרבנים:  'אין כפרה אלא בדם' ". שוב, כל זה משום שקורבנות דם פעלו על העיקרון של חיים תמורת חיים, קורבן חיה תמימה שהועלה במקומו של החוטא הנושא באשמה. זו הסיבה שהדם היה צריך להישפך.\[180\] התפיסה הזאת היכתה שורשים כה עמוקים בנפש היהודית, עד כדי כך שעד עצם היום הזה, המוני יהודים אורתודוקסים ברחבי העולם שופכים את דמו של בעל חיים בערב יום כיפור (ובחוגים מסוימים בערב ראש השנה). הם נוהגים לקחת תרנגול חי (עבור הגברים) או תרנגולת (עבור הנשים), להניף אותם שלוש פעמים מעל לראשו של המקריב, ולומר, וכשהם לוקחים את בעל הכנף לשוחט מיד בתום הטקס הזה, הם תופסים את מותו כתחליף אישי וככפרה על עוונותיהם. כמובן שאני מודע לכך שהרבנים בתלמוד טענו שלאחר חורבן הבית החליפו התפילה, התשובה והצדקה את הקורבנות (ראה דיון שלי בנושא להלן). אבל אני משיב כאן בפשטות לטיעון שלך, שהתורה עצמה סיפקה צורות חלופיות של כפרת עוונות. תוך כדי כך אני מבקש להבהיר שאין ושמעולם לא היה תחליף לדם. הרעיון הזה מתומצת בקטע חשוב בדברי הימים א', אחד הספרים האחרונים בתנ"ך שהועלו על הכתב. בפרק ו', פסוקים 33-34 נאמר: ואחיהם הלויים נתונים לכל עבודת משכן בית האלוהים. ואהרון ובניו מקטירים על מזבח העולה ועל מזבח הקטורת לכל מלאכת קודש הקודשים, ולכפר על ישראל ככל אשר ציווה משה עבד האלוהים. שוב, שים לב שכשמזכירים את הכפרה, היא אינה מקושרת בדרך כל שהיא לתפילה, לחזרה בתשובה או למעשי צדקה וחסד. אומנם מדובר בעקרונות חשובים וחיוניים ביותר, שכן יש להם השפעה רבה על המעמד שלנו בעיני אלוהים, אבל כשהתנ"ך מדבר על כפרה ועל ריצוי, הוא מזכיר לצידם את הקורבנות והעולות. אפילו ההשקפה הרבנית המסורתית הכירה בכך שבזמן שבית המקדש היה קיים, הכפרה ניתנה רק דרך קורבנות מן החי (אני לא חולק על הרבנים בנקודה זו, אלא על כך שתפילה וחזרה בתשובה מחליפות לדעתם את הקורבנות, מאז שבית המקדש נחרב). זו הסיבה שהרמב"ם כתב בעיקרי האמונה שלו, שעכשיו, בזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה- אין שם אלא תשובה. התשובה מכפרת על כל העבירות" \[משנה תורה, הלכות תשובה, א ג. ההטיה לא מופיעה במקור\]. בדרך זו הדגיש הרמב"ם את מה שנאמר בתלמוד הבבלי, במסכת ברכות נה א (ובמקומות נוספים. ראה גם בבלי, סוכה נה ב; בבלי, חגיגה כז א): "כל זמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על ישראל. ועכשיו, שולחנו של אדם מכפר עליו". בקרב חוקרי הכתובים, גם היהודים וגם הנוצרים והמשיחיים, כמעט שאין מחלוקת בעניין זה: כל עוד המקדש עמד על תילו, קורבנות דם היו הדרך העיקרית והיחידה שבה כיפר עם ישראל על עוונותיו. פרופסור אפריים אורבך, אחד המומחים המובילים בתחום הספרות הרבנית, אומר בדיונו של תפיסת המוות ככפרה (הרעיון שמותו של האדם משלם את מחירם המלא של חטאיו): שיטתם של ר' ישמעאל, ר' יהודה ורבי, על כוח כפרתה של המיתה, ואפילו של מיתה בלי תשובה, נתחדשה רק אחרי החורבן, שכן על ימי הבית נאמר, "ועל שאר גזירות שבתורה, הקלות והחמורות… כריתות ומיתות בית דין – שעיר המשתלח מכפר" (שבועות פא מו) … בזמן שבית המקדש היה קיים, בודאי לא היה צורך ולא היה מקום לראות במיתה כפרה. אורבך אומר כאן שכל עוד בית המקדש היה קיים, לא היה כל צורך לחפש צורות כפרה אחרות, היות שהקורבנות (כולל השעיר ששולח לעזאזל ביום הכיפורים) כיפרו בעד עם ישראל. זוהי העמדה העקבית של הכתובים, וגם של התלמוד. אני מביא ציטוט נוסף מאורבך: גם התעניות שנתרבו אחרי החורבן קיבלו אופי של תחליף ותמורה לכפרה של הקורבנות. עובדה זו מצאה את ביטויה המגובש בתפילה המיוחסת לרב ששת, "ריבון העולמים, גלוי לפניך – בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קורבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי. יהי רצון מלפניך, שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי מזבח, ותרצני" (בבלי, ברכות יז א). רק אחרי שחרב בית המקדש גיבשו הרבנים בתלמוד את התפיסה שאלוהים סיפק צורות אחרות של כפרה, נוסף על הדם. גם הפעם ניתן לאורבך להסביר את העניין: הקורבנות כיפרו רק על עוונות שבין אדם למקום, שלא ניתן בידי בית הדין שלמטה להעניש עליהם. עבירות שהיו נתונות לעונשי בית דין, לא כיפרו עליהן קורבנות, אלא רק מעשה העונש הביא עימו כפרה על החטא…. עם ביטול מיתות בית דין ועם חורבן הבית וביטול הקורבנות השתלטה תחושה של יאוש והרגשה שניטלה מישראל אפשרות הכפרה. "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר ר' יהושע: 'אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של ישראל'. א"ל: 'בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה. ואיזה? זה גמילות חסדים, שנאמר, כי חסד חפצתי ולא זבח (הושע ו, ו)' ". (הושע ו' 6. אורבך מצטט כאן את אבות דרבי נתן, גירסה 1, ד יז א). כפי שראינו במאמר הקודם, היה זה חידוש טראגי של הרבנים, אם כי הם עשו את זה בכוונה מלאה. הקטע הזה מדגיש דבר אחד: כל עוד בית המקדש היה קיים, כולם הבינו שקורבנות דם מספקים כפרה. כל מי שאהב את התורה לא העלה על דעתו לעקוף את הקורבנות האלה או להקל ראש בחשיבותם. ג' ה' קורץ, מלומד משיחי מוביל של התנ"ך ובן המאה ה-19, הגיע למסקנות דומות בעניין שיטת הקורבנות: כאשר קורבנות מן החי מוזכרים בתורה, כמעט תמיד מופיע הביטוי לכפר עליו, וברוב המקרים זוהי המטרה, התכלית והפרי של הקורבן. בעצם, ברור ש\[לקורבנות\] היו מטרות אחרות – לדוגמה, הכניעה של הקורבן ליהוה במהלך השריפה של קורבן המנחה, וההנאה מהתחברות עם יהוה במהלך סעודת הקורבן; אבל העובדה שהמטרות האלה לא יכלו להיות מושגות בדרך אחרת חוץ מאשר בדרך של כפרה וריצוי ועל בסיס זה, הקנתה \[להנאה מההתחברות עם יהוה\] את החשיבות הנשגבת והבלתי ניתנת להשוואה שלה, ואת מעמדה המרכזי בתוכנית הישועה, את ההתקדמות בשלבים שהוצגה באופן סמלי במהלך טקסי הקורבנות. אבל איך אפשר להסביר את מה שנאמר בוויקרא ה' 11-13 – המצווה שמאפשרת לעניים, שידם אינה משגת להקריב שה, גדי, יונה או תור להקריב במקומם קמח סולת? איך יתכן שקורבן סולת סיפק לעניים את הכפרה הדרושה ושימש כתחליף לקורבן חטאת? האמת היא שהתשובה מאוד פשוטה, כפי שעולה מהפסוקים עצמם: ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה, והביא את קורבנו אשר חטא עשירית האיפה סולת לחטאת. לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, כי חטאת הוא. והביאה אל הכוהן, וקמץ הכוהן ממנה מלוא קומצו את אזכרתה, והקטיר המזבחה על אישי ה', חטאת הוא. וכיפר עליו הכוהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה, ונסלח לו והיתה לכוהן כמנחה. לפי פסוק 12, הכוהן צריך לקחת מהסולת "מלוא קומצו, כתזכורת, ולהקטיר אותה על המזבח, "על אישי ה' ", כלומר, מעל לאש שהועלתה לה'. אחר כך הכוהן צריך לכפר בעד העני (פס' 13). במילים אחרות, הכוהן, בתוקף תפקידו כמתווך בין אלוהים לבני עמו, לאחר שערבב את הסולת עם דם הקורבנות שכבר היו על המזבח, צריך לכפר בעד בני עמו שידם אינה משגת לקנות בעל חיים משלהם. בשום מקום לא נאמר שהסולת יכולה לכפר בפני עצמה, או שנפש החי בסולת היא. אדרבה, כל מערכת הקורבנות הושתתה על דמו של הקורבן שהועלה על המזבח. באמצעות קורבן סולת יכלו גם העניים שבקרב ישראל לקחת חלק בכוחו המכפר של המזבח. אבל בכל התנ"ך כולו אין אפילו פסוק אחד שמרמז על כך שלסולת עצמה יש איזה כוח לכפר על חטאים. גם הרבנים אף פעם לא העלו על דעתם את האפשרות להחליף את הקורבנות בסולת או בקמח כלשהו, לאחר שחרב בית המקדש. בלי מזבח שמכפר ובלי הקורבנות שהועלו עליו, לסולת לא היה כל כוח משל עצמה. ואיך עלינו להבין את האזכור של כפרה באמצעות כסף בשמות ל'? הבה נקרא את הפסוקים שמדברים על כך. כי תישא את ראש בני ישראל לפיקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. זה יתנו כל העובר על הפקודים – מחצית השקל בשקל הקודש, עשרים גרה השקל. מחצית השקל תרומה לה'. כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה', לכפר על נפשותיכם. ולקחת את כסף הכיפורים מאת בני ישראל, ונתת אותו על עבודת אוהל מועד, והיה לבני ישראל לזיכרון לפני ה', לכפר על נפשותיכם. שמות ל' 12-16 ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא, שרי האלפים ושרי המאות. ויאמרו אל משה, "עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו, ולא נפקד ממנו איש. ונקריב את קורבן ה' איש אשר מצא – כלי זהב, אצעדה וצמיד, טבעת, עגיל וכומז – לכפר על נפשותינו לפני ה' ". במד' ל"א 48-50 האם הפסוקים האלה מוכיחים שהתורה מצווה על צורות שונות של כפרה, נוסף לקורבנות הדם? האם היא מתירה כפרה באמצעות כסף או רכוש? לא ולא. מלומדים יהודיים בני זמננו הוכיחו מעל לכל ספק שלפסוקים האלה אין כל קשר לכפרה ומחילה, אלא אך ורק להגנה מפני זעמו של אלוהים. ### "הכיצד?" אתה שואל כדי להסביר את העניין אנו נציע שנבדוק לעומק את שני הקטעים הנ"ל, וננסה לענות תוך כדי כך על שאלה אחת בסיסית: מה אומר על כך התנ"ך? ראשית, עלינו לשים לב לכך שאלה הם שני הקטעים היחידים בתנ"ך כולו שמזכירים את המונח "כסף כיפורים". שניהם דנים בנושא יוצא דופן – מפקד של העם – שעלול להתברר כמפעל מסוכן במיוחד. כפי שנאמר בשמות ל' 12, "כי תישא את ראש בני ישראל לפיקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם".ואכן, המפקד שיזם דוד המלך על דעת עצמו הסתיים במגיפה קשה (ראה שמ"ב כ"ד). הסיפור הזה צריך לעמוד לנגד עינינו כתזכורת לכך שכסף הכיפורים נועד לספק הגנה ממגיפה, ולא כפרה על חטא. שנית, בשמות ל' 11-16 אלוהים מצווה על כל זכר מבני ישראל שנכלל במפקד לשלם כופר על נפשו. בבמדבר ל"א 50, עם תום המפקד שנערך בקרב החיילים שיצאו לקרב עם מדיין החליטו הקצינים להציג לאלוהים חלק מהשלל שלקחו במלחמה, וכך לשלם את כופר נפשם. מה בדיוק היה טיבו של הכופר? לפי שמות כ"א 29-30, בעליו של שור שנגח אדם אחר צריך לשלם כופר (סכום קבוע כפיצוי), במקום שהוא עצמו יומת. בעליו של השור יכול לתת "פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו" (שמות כ"א 30), כלומר לפדות את חייו על ידי תשלום הכופר, הפיצוי.אבל במקרה של רצח אין כל מקום לכופר. במקרה כזה יש להוציא להורג את הרוצח עצמו (ראה במד' ל"ה 31-32; ראה גם תהל' מ"ט 8). ככלל, רעיון הכופר מופיע 14 פעם בתנ"ך במובן של פיצוי (בפסוקים שצוטטו למעלה וכן בפסוקים כמו ישע' מ"ג 3) או שוחד (למשל שמ"א י"ב 3; משלי ו' 35; עמוס ה' 12). המילה אינה מופיעה אפילו פעם אחת בהקשר של כפרה על חטא. "אבל מדוע זה כל כך חשוב? אחרי הכל, הפסוקים שזה עתה קראנו משמות ומבמדבר מדברים על כפרה. מה זה משנה אם המילה 'כופר' משמשת רק במובן של פיצוי? אני לא ממש מבין את הנקודה שאתם חותרים אליה". אנו בהחלט מבינים מדוע. הרי המילים "כופר" ו"כיפר" נגזרות מאותו שורש. בפסוקים הנ"ל, הביטויים "לכפר על נפשותיכם" או "לכפר על נפשותינו" משמעותם לשלם פיצוי על נפשותיכם. קטעים אלה עוסקים כאמור בהגנה מפני מגיפה, ולא במחילה על חטאים או בכפרה אישית. זו הסיבה שמנהיגים יהודיים וברי הסמכא היהודיים הנכבדים ביותר בנושא הכפרה כתבו שהפרשנות שיאה לביטויים האלה היא "לשלם פיצוי על נפשותיכם" או "להתפייס". הרב הראשי המנוח – ג' הרץ – כתב בפירושו לשמות ל' 15 שהביטוי "לכפר על נפשותיכם" הוא "הרחבה" של המשמעות שיש למילה כופר, שהרץ מגדיר כ"כסף שמשלם האדם האשם בכך שלקח את חייו של אדם אחר, בנסיבות שאינן כוללות רצח". בפירושו לבמדבר ל"א 50 טען ג'ייקוב מילגרום ש"בעיני אלוהים, הכופר הוא צעד מונע הכרחי נגד מגיפה שעלולה לתקוף את העם בעקבות מפקד". מדהים שרבי שמואל בן מאיר (הרשב"ם), נכדו הנכבד של רש"י, אמר את אותם דברים לפני למעלה מ-800 שנה. בפרשנותו לתורה, שמשמשת אנשים רבים, הוא הצהיר שהמילים "כסף כיפורים" מקבלות את משמעותן מהעובדה שהכסף שימש כדי לשלם כופר על חייהם של המשלמים (ראה פירושו המקוצר לשמות ל' 16). אם כך, אפילו פרשנים רבניים מובילים מכירים בכך שהשורש של המילה "כיפר" בשמות ל' 11-16 ובבמדבר ל"א 50 פירושו "כופר", בעוד שבוויקרא י"ז 11 המשמעות היא "לכפר". מדובר בשני הקשרים שונים, ולכן גם המשמעות בכל הקשר היא שונה – כפי שמודים הרבנים. בעצם, אנחנו יכולים להתקדם צעד נוסף עם הנושא הזה ולבדוק מה יש לרש"י – הפרשן המסורתי מספר אחת של התורה בכל הדורות – לומר על כך. רש"י דן במשמעותה של המילה הזאת בשמות ל' 15, ומסביר שכוונתה "שלא תינגפו על ידי המינין". במילים אחרות, למילה "לכפר" אין כאן כל קשר לכפרה על חטא. הפרשנות הזאת מקבלת משנה תוקף בפרשנויות העיקריות שנכתבו לפרשנותו של רש"י לתורה. לגבי שמות ל' 15 נאמר ב"שפתי חכמים" שרש"י התכוון לומר, "ולא לכפר על חטאיכם כשאר כפרות שבתורה. דמה עניין כפרה אצל העניין". בפירוש גור אריה לרש"י נאמר, " וכך, פרשן יהודי קלאסי אחד אחרי השני מבהיר שבשמות ל' 15 לא נאמר שקורבן כספי מספק כפרה. (האם אתה יכול להעלות על דעתך שהכתובים יאמרו ש"הכסף יכפר על חטאיך"? זה נשמע כשוחד יותר מאשר משהו שיאה לכתובים. ומה לגבי "אין כפרה בלא מתן תכשיטים"?) מעניין שרש"י הציע הסבר חלופי לפסוק זה. הוא טען כי אפשר שבשמות ל' 15 מדובר על שלוש מנחות כספיות שונות, שאחת מהן מממנת את הקורבן מן החי, ובכך מבהירה שהקורבנות הם שמכפרים. אין זו המצאה "נוצרית" או "משיחית". רש"י אומר את מה שהתנ"ך מלמד בבהירות: אם מושג הכפרה (בניגוד לפיצוי) עמד לנגד עיניו של משה כשכתב את שמות ל' 11-15, אפשר להסביר אותו בעזרת העובדה שהכסף זרם למשכן ומימן את עבודת הכוהנים, ובמיוחד את הקורבנות שמכפרים בעד העם. היות שאין כאן כל התייחסות לקורבנות דם או לחטא, רש"י מציע שהשורש של הפועל "כיפר" פירושו "תשלום כופר או פיצוי כדי למנוע מגיפה" אחרת יש להסביר את השימוש במילה "כיפר" במובן של כפרה בהקשר של קורבנות דם. מנחת הכסף שהביאו בני ישראל שנכללו במפקד סייעה במימון העבודה במשכן, שבמרכזה עמדו קורבנות הדם. אם פירושו השני של רש"י הוא שגוי – כלומר, אם כוחו המכפר של כופר הכסף היה בקורבנות הדם שהיו על המזבח – אפשר להסיק שאין כל קשר בין הקטעים האלה לבין התפיסה של כפרה אישית או מחילה על חטאים, וגם איש לא יוכל לומר שהסף (או התכשיטים) יכולים לכפר בכוחות עצמם. הקטעים האלה מלמדים שהשורש של המילה "כיפר" יכול לשמש לפעמים במובן של תשלום כופר או שיכוך זעמו וקצפו של אלוהים. זה גם המפתח שבעזרתו עלינו להבין את במדבר י"ז 11-13. יש כאלה שסבורים שהקטורת במקרה זה כיפרה בעד העם. אבל עצירת המגיפה – ולא כפרת חטאים – היא הנושא העיקרי בקטע זה מבמדבר, שכן המגיפה פרצה זמן קצר לפני כן במחנה ישראל. המגיפה פרצה בעקבות חטאיהם של אותם ראשי עדה שהקטירו לאלוהים על דעת עצמם. אש יצאה מלפני אלוהים, וכילתה את האש הזרה ואת מקטיריה, ומיד אחר כך פרצה המגיפה. משה נזעק, ונתן לאהרון – הכוהן הגדול – הוראות מתאימות במטרה לעצור את המגיפה: "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח, ושים קטורת, והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, כי יצא הקצף מלפני ה'. החל הנגף". וייקח אהרון כאשר דיבר משה, וירוץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם, וייתן את הקטורת ויכפר על העם. ויעמוד בין המתים ובין החיים, ותיעצר המגיפה. ג'ייקוב מילגרום טוען ש"בהקשר זה יש לפועל 'כיפר' משמעות של פיוס". והוא מסביר, "בטקסים \[שהתקיימו במקדשים השונים\] במזרח הקרוב הקדום, הקטורת שימשה כדי לפייס את האלים ולשכך את זעמם". הוא מביא דוגמאות ממצריים העתיקה, כדי לתמוך בטענותיו. בכל אופן, כפרה על חטאים איננה הנושא שבו דנים פסוקים אלה. גם רש"י התפלא על הקשר יוצא הדופן בין קטורת ו"כיפר", וציטט כמה מדרשים דמיוניים כדי להסביר מדוע עצרה הקטורת את המגיפה. רבי רוזנברג אומר: וכפר עליהם. סוד זה, שהקטורת יכולה לעצור את המגיפה, נמסר לו על ידי מלאך המוות כשעלה לשמים… כפי שעולה ממסכת שבת (פט א). ויעמוד בין המתים ובין החיים. עמד אהרון כנגדו (כנגד מלאך המוות), ולא היה מניחוֹ לחבֵּל (להרוג בעם), אלא ויעמוד בין המתים… אמר לו לאהרון: "הניחני ואעשה שליחותי". אמר לו אהרון: "משה שלחני, והקדוש ברוך הוא שלחך. והרי הקדוש ברוך הוא באוהל מועד, נלך אצלם". לא השגיח המלאך, עד שעצרוֹ אהרון במותניו והוליכוֹ, שנאמר: "וישוב אהרון אל אוהל מועד ומהגיפה נעצרה" (מדרש תנחומא, פרשת תצוה, סימן טו). פירוש אחר: למה עִם קטורת? כי היו בני ישראל לועגים לקטורת ומכפישים אותה, באומרם שהיא רעל ממית; בגללה מתו נדב ואביהוא; בגללה נשרפו 250 איש. הקדוש ברוך הוא, ברוך שמו, אמר כי היא הקטורת תעצור את המגיפה, וכי חטא הוא שהוביל למותם \[מדרש אגדה. ראה מכילתא בשלח (פרשה ז, ויסעו). גם רשב"ם מסביר את השימוש בקטורת לאור ההקשר המיידי שבו היא מוזכרת, כלומר לאור העובדה שאלוהים דחה את הקטורת של קורח ועדתו. לדברי רשב"ם, המטרה היתה "להודיע שהקטורת הממיתה בשאינם כוהנים, היא הנותנת חיים ביד כוהנים… שהן ראויים לעבודה". גם התלמוד מוצא לנכון להסביר איך קטורת יכולה לכפר. התלמוד מנתח קטע זה בספר במדבר, ומגיע למסקנה שהקטורת כיפרה רק על לשון הרע, כי "יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי" (ראה בבלי, זבחים פח ב). דברים אלה רק מדגישים כמה קשה לקשר בצורה הגיונית בין קטורת וכפרה מזווית הראייה של הכתובים.מי יעז לצאת בהכרזה גורפת ש"קטורת יכולה לכפר" או יעלה על דעתו שלאחר חורבן הבית, העם היהודי היה יכול להעלות קטורת כקורבן על חטאים? האם יש לכך התייחסות כלשהי במסורת היהודית או במקומות אחרים בכתובים? עצם המחשבה על כך היא בלתי אפשרית, לא פחות מהרעיון שסולת, כסף או תכשיטים יכולים לכפר על חטאים. בכל הכנות, אנשים שמתנגדים לאמונה בישוע נתפסים כלא ישרים כשהם טוענים שהתורה מציעה צורות חלופיות של כפרה, נוסף לקורבנות הדם, כאילו שקורבנות הדם לא היוו את לב ליבה של מערכת הקורבנות, את נשמתה ואת מהותה, וכאילו שכל הצורות האחרות שהועלו, כמו סולת, יכלו להועיל ללא קורבנות דם. הרי התורה מאוד ברורה בעניין זה. האם הקטורת היתה קשורה לשיטת הקורבנות? אין ספק, כפי שעולה בבירור מוויקרא ט"ז. פרק זה מפרט את התפקידים שעל הכוהן הגדול לבצע ביום הכיפורים. ראוי לשים לב באיזו שכיחות מוזכרת הקטורת בהקשר של קורבנות ומנחות. אבל האם קטורת – או מנחת סולת – יכולות לכפר, כשהן ניתנות על המזח בלי קורבנות דם? ודאי שלא. "טוב", תאמר, "נראה שעד כה הצלחתם להוכיח את הנקודה שלך, במיוחד בעזרת האסמכתאות שהבנת מהפרשנים היהודיים השונים. אבל מה לגבי כל הפסוקים האחרים בתורה שמדברים על תקופתו של קורבן שאינו כרוך בדם? איך תענה על פסוקים אלה?" אנו לא יכולים לענות עליהם, משום שהם אינם קיימים! בדקנו עד כה כל התייחסות שאפשר להביא מן התנ"ך כהוכחה לקיומו של קורבן שאין בו דם (סולת, כסף, קטורת), וראינו שאין כל תימוכין לעמדתם של מתנגדי המשיחיות. "ומה לגבי התייחסויות לנושא במקומות אחרים בתנ"ך? אני יודע שאף אחת מהן לא תסתור את התורה, אבל הן יכולות להוסיף משהו על מה שהתורה אומרת בעניין כפרה". בעצם, פסוקים בנביאים ובכתובים, שמדברים על כפרה בלי דם, מחייבים עוד פחות מאלה שבתורה. נבדוק עכשיו כל פסוק שאפשר להשתמש בו כהוכחה לכך שהתנ"ך מכיר בקורבן שאין בו דם. כמובן, ידוע לנו שיש הרבה פסוקים בתנ"ך שמדברים על כך שאלוהים הוא אל שסולח ורב חסד, ורובם אינם מזכירים קורבן דם. זה צפוי, שכן מחברי המזמורים והנביאים שכתבו את הפסוקים האלה בעצם הכריזו אמיתות שמעידות על טבעו של אלוהים, ולא התיימרו להסביר את טבעה של הכפרה ואת הדרך שבה יש להשיגה. התורה כבר עשתה את זה בפירוט רב, וברוב המקומות שבהם היא דיברה על כך, היא לא טרחה לדבר על טבעו של אלוהים. אותן מצוות בתורה שמדברות על עבודת הקודש של הכוהנים מניחות את היסודות לפיוס ולריצוי. מזמורי תהילים וכתבי הנביאים מרבים לעסוק באופיו של אלוהים, לצד חזרה בתשובה מחטא. שני הדברים האלה הולכים יד ביד. אלוהים קדוש ורחום יסד מערכת לאומית של כפרה, וקורא לעמו לחזור בתשובה ולקבל את הסליחה והמחילה שהוא מציע להם. מזמורי תהילים מרבים להלל את אלוהים על חסדו ולהשתמש בנגזרות של השורש כפ"ר. "\[כאשר\] דברי עוונות גברו מני, פשעינו אתה תכפרם" (תהל' ס"ה 4). "והוא רחום, יכפר עוון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו" (תהל' ע"ח 38). "עזרנו אלוהי ישענו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטאותינו למען שמך" (תהל' ע"ט 9). אבל אין בפסוקים כאלה כל תימוכין לכך שאלוהים סיפק דרכים אחרות לכפרה, נוסף על קורבנות הדם. ראשית, את השורש כפ"ר בפסוקים אלה מן הראוי להחליף בשורש סל"ח, היות שמדובר במשהו שאלוהים עושה, ולא האדם.שנית, גם אם יטען מישהו שהמילה "כיפר" משמשת בפסוקים אלה במשמעות של כפרה, עדיין לא משתמע מהם – ולו גם לרגע – שאלוהים סלח על חטאי בנו עמו בלי יום הכיפורים, או בלי טקסי הקורבנות, או בלי דם. אדרבה, פסוקים אלה רק משקפים את טובו של אלוהינו ואת חסדו, שסולח על חטאים ועל עוונות, ושרוצה לעשות את זה שוב. אין להם כל קשר עם הדרישות שאלוהים הציב בפני עמו בכל מה שנוגע לכפרה וסליחה. בעצם, חלק מהפסוקים שציטטתי למעלה גם אינם מתייחסים כלל לחזרה בתשובה, אבל אין בכך כדי להוכיח שאלוהים סלח או סולח) למי שאינו חוזר בתשובה. הפסוקים האלה רק מתארים את מעשיו רבי החסד של אלוהים. (לגבי הרעיון שאלוהים תמיד סלח על חטאים משום שהתבסס על מות הכיפורים של המשיח,) ומה לגבי פסוקים אחרים שמשתמשים בשורש כפ"ר ומדברים על אנשים שעשו מעשים מסוימים כדי לכפר על חטאיהם, בלי לערב בכך את דמם של קורבנות מן החי? רוב הפסוקים האלה נמצאים בספר ישעיהו. לשורש זה יש גם משמעות של "לטהר" למחות, לזקק", ובמקרה זה, ההקשר מלמד שזוהי המשמעות שיש לשורש כפ"ר בפסוקים אלה. לכן בזאת יכפר עוון יעקב, וזה כל פרי הסר חטאתו: בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים. ישע' כ"ז 9 שים לב שהמילה "יכפר" מקבילה ל"הסר", מה שמזכיר לנו שישעיהו אינו מדבר כאן על כפרת עוונות, אלא על "הסרה והרחקה של מנהגים פגאניים חוטאים מקרב העם. מעניין שתרגום השבעים, התרגום היהודי העתיק ביותר שקיים ושמתוארך למעלה מ-200 שנה לפני ימיו של ישוע, יחס למילה "יכפר" בפסוק זה משמעות של "יסיר, יסלק" ולא של "יכפר" או "יפצה". אברהם אבן עזרא, הפרשן החריף מימי הביניים, מסביר את השימוש במילה יכפר, "והטעם (המשמעות היא) שתהיה הגזירה בטלה אילו היו מבטלים עבודה זרה". מעניינת גם החוויה שישעיהו מתעד בפרק ו', אם כי גם בה אין כדי לבסס את הטיעון שהתנ"ך מכיר בצורות אחרות של כפרה, מלבד כפרה בדם. לפי ישעיהו ו' 5-7 ראה הנביא חזון מדהים ומלא יראה, ובו אלוהים ישב על הכיסא במקדש. החוויה ערערה כליל את שלוותו: ואומר, "אוי לי! כי נדמיתי, כי איש טמא שפתיים אנוכי ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב. כי את המלך ה' צבאות ראו עיני". ויעוף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה (גחלת אש), במלקחיים לקח מעל המזבח. וייגע על פי ויאמר, "הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך, וחטאתך תכופר". גם כאן, המשמעות של המילה "תכופר" היא "תסור, תימחק, תטוהר", בדיוק כמו בפרק כ"ז פסוק 9, שם המכילה "יכפר" מקבילה למילה "סר". כמובן, בהחלט יתכן שהחוויה שעבר ישעיהו היתה קשורה בכפרה על חטא, אבל אפשרות זו אינה קוראת תגר על העמדה שלנו, משתי סיבות לפחות. ראשית, הנביא מטוהר באמצעות "רצפה" (גחלת) בוערת שנלקחה מעל המזבח, בדיוק כמו שאהרון לקח אש מן המזבח כשהקריב את הקטורת בבמדבר י"ז, ובדיוק כמו שהיה צריך לערב את הסולת בדמם של הקורבנות שהועלו על המזבח. שנית, אי אפשר להתייחס לחוויה שעבר ישעיהו כאל תקדים ולבנות עליה תורה שלמה, במיוחד כשזוהי הדוגמה היחידה לשימוש בגחלים (רצפה) בתור כפרה. האם יעז מישהו להסיק מהסיפור הזה שבהיעדר קורבנות דם עלינו לגעת בפינו בגחלים לוחשות כדי לכפר על עוונותינו? או שמא עלינו לקרוא לעזרתם של השרפים, כדי שהם יגעו בגחלים בפינו, שהרי זה מה שקרה לישעיהו? למרבה הצער, מגוחכות ככל שיהיו ההצעות האלה, יש בקרב מתנגדי המשיחיות כאלה שמצטטים לפעמים את ישעיהו ו' 7 בניסיון להוכיח שהתנ"ך מתיר צורות אחרות של כפרה, מלבד דם. אין ספק שההקשר שבו מובא הסיפור מבהיר שהחזון שראה ישעיהו ו החוויה שעבר קשורים בהסרה של אשמתו, שהרי הוא העיד על עצמו שהוא "איש טמא שפתיים" היושב בתוך עם "טמא שפתיים". גחלת האש נלקחה מהמזבח ונגעה בשפתיו כדי להסיר מהנביא כל אשמה ולזקק את חטאיו. ועכשיו, משהו שוודאי יפתיע אותך: אלה הם כל הפסוקים שכביכול תומכים בטיעון שהתנ"ך מקדש צורות אחרות של כפרה מלבד שפיכת דם. יתכן שחשבת שיש הרבה כאלה, אבל זה הכל. בשלב זה אנו יכולים לומר בוודאות מלאה שהוכחנו בצורה מקיפה שקורבנות דם היו צורת הכפרה היחידה שאלוהים קבע בתנ"ך. ניתן לדבר אלוהים לדבר בעד עצמו. לאורך כל הדורות ובכל העידנים, העדות של דבר אלוהים לא השתנתה. בימיו של חזקיהו – ימי בית ראשון – היו אלה קורבנות הדם שכיפרו בעד העם. וישכם יחזקיהו המלך, ויאסוף את שרי העיר, ויעל בית ה'… וישחטום הכוהנים ויחטאו את דמם המזבחה לכפר על כל ישראל, כי לכל ישראל אמר המלך העולה והחטאת". דהי"ב ל' 20,24 בימיו של נחמיה – ימי בית שני – המשיכו קורבנות הדם לכפר בעד העם. הכוהנים והלווים מתחייבים: והעמדנו עלינו מצוות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלוהינו, ללחם המערכת ומנחת התמיד, ולעולת התמיד, השבתות, החודשים למועדים ולקודשים ולחטאת לכפר על ישראל, וכל מלאכת בית אלוהינו. (נחמ' י' 32-33) גם בקטע שלדעת מאמינים רבים מדבר על בית מקדש שלישי, קורבנות דם מכפרים בעד העם: ונתתה אל הכוהנים הלווים אשר הם מזרע צדוק, הקרבים אלי, נאום אדוני ה', לשרתני, פר בן בקר לחטאת, ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנותיו ואל ארבע פונות העזרה ואל הגבול סביב, וחיטאת אותו  וכיפרתהו. יחז' מ"ג 19-20 (ראה גם פס' 26) ושה אחת מן הצאן, מן המאתיים, ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם, נאום אדוני ה'. כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישראל. ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחודשים ובשבתות – בכל מועדי בית ישראל – הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל. יחז' מ"ה 15-17 (ראה גם פס' 20). אם כך, התמונה שעולה מן התנ"ך היא עקבית וברורה. מחבר האיגרת לעברים סיכם אותה היטב כשאמר ש"בלא שפיכת דם אין מחילה". כל צורה אחרת של כפרה, שאינה כוללת דם, מנוגדת את הכתובים. כל צורת כפרה שאינה מספקת תחליף (קורבן תמים שמת במקום החוטא האשם) אינה מסוגלת לספק מחילה אמיתית על חטאים. אלוהים הוא זה שטבע את העיקרון של חיים תמורת חיים – לא כסף תמורת חיים, ולא תכשיטים תמורת חיים, סולת תמורת חיים או קטורת תמורת חיים. מבחינתו, חיים הם הדרך היחידה שבעזרתם בני עמו יכולים להתפייס איתו ולהתרצות אליו. אפילו הרבנים בתלמוד הכירו בכך – בזמן שהמקדש היה קיים – ש"אין מחילה אלא בדם". דרך אגב, התנ"ך מפרט דינים מסוימים שיש להקפיד עליהם כשמעלים קורבנות מן החי על המזבח; דמו של המשיח עשה את מה שדמם של הקורבנות רק היה יכול לסמל. כמובן, אילו האמינו היהודים המשיחיים בקורבנות אדם (והרי אין זה כך), ואילו הטיפה התורה לקורבנות כאלה ודרשה שדמם יותז על המזבח בדרך מסוימת, אחרת הוא לא יכפר על חטאים (והרי אין זה כך), היינו מסכימים עם הטיעון. במקרה כזה היה זה רק הוגן לשאול אותך, "אילו הותז דמו של ישוע על המזבח במקדש בהתאם לדרישות שבתורה, האם היית מאמין בו?" אנו יכולים כמובן להוכיח שבמקרים מסוימים ובנסיבות מסוימות אלוהים קיבל קורבנות דם שלא הועלו על המזבח בירושלים (ראה לדוגמה שמ"ב כ"ד 17-25 ומל"א י"ח 31-39). אבל אין זה הנושא האמיתי, שכן: א. הקורבנות שעליהם מדובר בתורה סימלו את מות הכיפורים של המשיח, אבל המשיח עצמו לא היה אמור לתת את חייו כקורבן מן החי (כלומר, הכוהנים לא העלו אותו כקורבן, והם גם לא אכלו את בשרו לאחר מותו ולא הסירו את קרביו); ב. בהתאם למה שנאמר בתנ"ך ובמסורת היהודית, ישוע נתן את חייו מרצון, כצדיק, כדי לכפר בעד חטאי האנושות. לכן דמו לא נשפך על המזבח, בדיוק כמו דמם של יהודים דתיים, שמותם נחשב לכפרה בעד חטאי בני דורם. הקושי שלך ליישב את הנושא נובע מדברים שאמר הנביא ישעיהו בפרק נ"ג 10, למשל, על כך שאלוהים ישים את נפשו של עבדו הצדיק לקורבן "אשם".אבל מהטיעון שלך משתמע שהעבד יצטרך לשפוך את דמו על המזבח בירושלים, אם אכן מדובר בקורבן אשם. אבל כמובן שהרעיון הזה נשמע מוזר והוא חוטא לאמת, שכן מדובר בדימויים ובסמלים שעמדו להתגשם, לא בכללים שהיה למלא אחריהם בפרטי פרטים. מזבח הדם קשור במזבח הקורבנות. דמו של המשיח קשור לעקרונות שקורבנות אלה סימלו. זו הסיבה שנאמר באיגרת לעברים י"ג 11-12, " הַבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר דָּמָן מוּבָא אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּיַד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לְכַפָּרַת הַחֵטְא, גּוֹפוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. לָכֵן גַּם יֵשׁוּעַ, כְּדֵי לְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם בְּדָמוֹ, סָבַל מִחוּץ לַשַּׁעַר". אם כך, העם היהודי ואומות הגויים לא נותרו בלי קורבן מכפר. המשיח שילם את המחיר המלא, הגשים את הדימויים ואת התכלית שלשמה כוננה התורה את שיטת הקורבנות, ושפך את דמו למעננו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, עקרונות האמונה, פרשנות הכתובים, תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [סתירות וטעויות מביכות בתנ''ך?](https://igod.co.il/reliability-scriptures/סתירות-בתנך-ובברית-החדשה/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > מפתיע עד כמה נפוצה טענה זו. תומכיה מניחים שיש בכתובים מספר רב של סתירות פנימיות, ומסיקים שלא ניתן להתייחס לתנ"ך ולברית החדשה כאל דבר אלוהים. אם אכן יש בכתובים סתירות, ברור שהם לא נכתבו בהשראת אלוהים. קל לבוא בטענות, אך קשה יותר להוכיח את אמיתותן. #### סתירה, או חוסר הבנה? במבט ראשון אכן נראה כאילו קטעים מסוימים עומדים בסתירה לאחרים, אך בחינה מדוקדקת יותר תוכיח שאין זה כך. כל ניסיון לדון בקיומן של סתירות בכתבי הקודש, מן הראוי שיתנהל בצורה הוגנת. אין להמעיט בביקורתיות אך גם אין להפריז. נכון יהיה לתת לכל מחבר ליהנות מהספק. כך נהוג לבחון כל מאמר או ספר, וכך עלינו להתייחס גם לכתבי הקודש. אין זה הוגן לבחון את הכתובים על פי אמות מידה שונות מאלה שבעזרתן אנו בוחנים כל יצירה ספרותית אחרת. אם מישהו יצליח להוכיח את קיומה של סתירה אמיתית בכתובים, הרי שתוּכח הטענה. אם ניתן, למשל להוכיח שהכתובים אומרים שאלוהים ברא את העולם וגם שהוא לא ברא אותו, אזי אין ספק שיש בכתובים סתירה. כשבודקים קטעים שלכאורה סותרים זה את זה, יש לזכור שייתכן שהם מתארים אירוע אחד משתי זוויות שונות, אבל אינם סותרים זה את זה. רבים אינם מבחינים בין שוני לסתירה. #### גרסאות לדוגמה: בבשורה על פי מתי נאמר שישוע פגש ביריחו שני עיוורים. לעומת זאת, בבשורות על פי מרקוס ולוקס נאמר שפגש רק עיוור אחד. אין כאן סתירה. נתאר לעצמנו מצב: יום אחד שוחחת עם ראש העיר ועם מפקד המשטרה. לאחר מכן פגשת את חברך וסיפרת לו ששוחחת עם ראש העיר. כעבור זמן מה פגשת חבר אחר וסיפרת לו ששוחחת עם ראש העיר ועם מפקד המשטרה. כשחבריך יפָּגשו ויספרו זה לזה מה אמרת להם, הם עלולים לחשוב שיש סתירה בין הגרסאות השונות, אבל אין זה כך. מסרת לחבריך גרסאות שונות אך לא סותרות. רבים טוענים שהם מצאו סתירות בכתבי הקודש, אך אילו בדקו אותן ביסודיות היו מגלים שטעו – שמדובר בשוני ולא בסתירה. לעתים נראים שני קטעים כסותרים זה את זה מפני שאיננו מבינים את הנאמר בהם או את השפה המקראית. ידע מעמיק יותר עשוי לפתור את הבעיה. #### גם בתנ"ך למשל, אלקנה, אביו של שמואל הנביא, מתואר כאפרתי בשמואל א' א' וכלוי בדברי הימים א' ט'. לכאורה יש פה סתירה, משום שלא יתכן שאלקנה יהיה משבט אפריים וגם משבט לוי. אלא שאפרתי פירושו תושב אזור אפרת או בן לשבט אפריים. אלקנה היה בן לשבט לוי, ומקום מגוריו היה בנחלת אפריים. כזכור, לשבט לוי לא ניתנה נחלה. אלקנה חי באזור אפרת שבנחלת שבט אפריים. אילולא היה אלקנה לוי, לא היה שמואל יכול לכהן בבית המקדש. דוגמה נוספת נמצאת בספר יהושע. בפרק י"ב מוזכרים כמה מלכים שהביס יהושע. בפרקים ט"ו, ט"ז וי"ז וגם בספר שופטים מוזכרות הערים של אותם מלכים, ושם נאמר שהן לא נכבשו. ובכל זאת אין כאן סתירה, שכן יש הבדל בין ניצחון בקרב על מלך כלשהו והריגתו לבין כיבוש עירו. עבדיו של המלך שמת יכלו להעמיד במקומו מלך אחר, ולהמשיך להתנגד לניסיונות הכיבוש של עם ישראל בהנהגת יהושע. מקרה אופייני נוסף הוא סיפור ישועתו של שאול במעשי השליחים ט' 7. כתוב שם: "האנשים הנוסעים איתו נעמדו אילמים. הם שמעו את הקול, אך לא ראו איש". לעומת זאת, בפרק כ"ב 9 נאמר: "האנשים שהיו איתי אמנם ראו את האור, אך לא שמעו את קולו של המדבר". שני הפסוקים סותרים לכאורה זה את זה. האחד טוען שקול נשמע והשני שלא נשמע כל קול. כשבודקים לעומק את המשמעות בשפה היוונית, השפה שבה נכתב המקור שנמצא בידינו, מבינים את הכול. ו' פ' ארדֶנט, מומחה ליוונית, מסביר: "משמעות הפועל המתורגם בשני הקטעים אינה זהה, משום שהמבנה הדקדוקי אינו זהה. בפרק ט' הפוֹעָל עומד בסמיכות ('ישמעו את…') ופירושו שמיעה שאין בה הבנה, קולות שנשמעים אבל לא מצטרפים למלים ולמשפטים בעלי משמעות. הם שמעו אך לא הבינו. במעשי השליחים כ"ב 9 נאמר שהנוכחים, מלבד שאול, 'לא שמעו', והפועל מתייחס למצב שהשומע מבין את מה שהוא שומע. מכאן שאין כל סתירה בין שני הקטעים. הראשון קובע שהקול נשמע אך לא הובן, והשני קובע שלא הובן. בשפה מודרנית אין אפשרות לבטא במלה אחת את הדקויות האלה, אך בשפת המקור זה אפשרי". #### נסיבות לעתים אנחנו מתקשים להבין את הכתוב משום שאיננו מכירים את הנסיבות שהדברים נכתבו בהן, דבר שמעיד בעצם על בורותנו. ככל שמתקדמים עם חקר הארכיאולוגיה וההיסטוריה המקראית, נשפך אור על הנאמר בספר הבריתות. קשיים וסתירות-לכאורה נעלמים, ויותר פסוקים מובנים כהלכה לאור המידע המצטבר. ככל שנכיר טוב יותר את הכתובים, יקטן מספר הבעיות והסתירות-לכאורה. אלוהים לעולם אינו סותר את עצמו, ולכן ברור שגם בדברו לא יהיו סתירות. ### כתבי הקודש מגנים על עצמם > שמו של ד״ר גליסון ארצ׳ר התפרסם באוניברסיטה שבה למד בעיקר בזכות השליטה שלו בלמעלה מ־30 שפות, רובן שפות שדוברו במזרח הקדום בתקופת התנ״ך. במשך 30 שנה הוא לימד סטודנטים שנרשמו לתואר שני בחקר המקרא, והוא מספק את התיאור הצנוע שלהלן בנוגע לכלים שנמצאים בידיו ושמאפשרים לו לפרש נכונה טקסטים בעייתיים בכתבי הקודש. "במהלך לימודי לתואר הראשון באוניברסיטת הרווארד, אפולוגטיקה ותחום ההוכחות לאמיתות הכתובים ריתקו אותי; עמלתי קשות ולמדתי את השפות והתרבויות שיש להן קשר כלשהו לחקר הכתובים. במסגרת החוג ללימודים קלאסיים למדתי לטינית ויוונית, וכן צרפתית וגרמנית. מאוחר יותר התמחיתי בעברית, ארמית וערבית; בתום לימודי התואר הראשון התמחיתי בסורית ואכדית, במידה שאיפשרה לי להעביר קורסים בכל אחת מהשפות האלה. עוד קודם לכן, בשנתיים האחרונות בתיכון, גיליתי עניין מיוחד בלימודי ממלכת מצרים התיכונה, עניין שהעמיק מאוחר יותר כשלימדתי קורסים בנושא. במוסד לחקר המזרח בשיקגו ערכתי מחקר מעמיק ברשומות ההיסטוריות של השושלת ה-18, ולמדתי קופטית ושומרית. במקביל לעיסוק בשפות עתיקות רכשתי גם הכשרה מלאה בפקולטה למשפטים, ובשנת 1939 הוסמכתי כעורך דין במסצ׳וסטס. הכשרה זו סיפקה לי הבנה עמוקה בתחום העדויות המשפטיות." ד״ר ארצ׳ר כלל בהקדמה לספרו Encyclopedia of Bible Difficulties (״אנציקלופדיית קשיי כתבי הקודש״) את העדות הבאה בנוגע לעקביות הפנימית של הכתובים: "בשעה שבדקתי בזה אחר זה את הקשיים השונים העולים מן הכתובים, וחקרתי את הסתירות־לכאורה שקיימות בין התיאורים השונים בכתבי הקודש לבין עדויות לשוניות, ארכיאולוגיות או מדעיות, התאמת הביטחון שלי במהימנותם של הכתובים והתגבר בקצב מסחרר, מעצם הגילוי שכמעט כל בעיה שאי פעם נתגלתה בנוגע למהימנותם של כתבי הקודש – מימי קדם ועד ימינו – באה על פתרונה באופן שלגמרי מניח את הדעת מתוך הטקסט עצמו או בזכות מידע ארכיאולוגי אובייקטיבי שנמצא בינתיים. המסקנות שאפשר להסיק מתעודות מצריות עתיקות, שומריות או אכדיות עומדות בקו ישר עם הטקסט המקראי; אף חוקר שמאמין במהימנותם של הכתובים ושקיבל הכשרה מתאימה אינו צריך לחשוש מטיעונים עוינים ומהאתגרים שמציבים בפניו שכלתנים הומניסטיים, או מאמירות מעליבות כלשהן". ד״ר ארצ׳ר מסכם ואומר, "בכתבי הקודש עצמם ניתן למצוא תשובה טובה וממצה לכל טענה שאי פעם הועלתה נגדם. דבר כזה אפשר לצפות רק מספר כמו זה שהתנ״ך והברית החדשה מתיימרים להיות ־ תיעוד בכתב של דבר אלוהים החי, המושלם והנקי מכל טעות. סטודנטים שלומדים את כתבי הקודש מוטרדים בגלל אמירות שמופיעות בכתובים ונדמה כאילו הן עומדות בסתירה לאמירות אחרות. לדוגמה, אחד השותפים שלי תמיד תהה מדוע בבשורת מתי ובספר מעשי השליחים מופיעות גירסאות סותרות למותו של יהודה איש קריות. מתי מספר שיהודה התאבד בתלייה, ואילו במעשי השליחים נאמר שהוא נפל בשדה ומת, ״ובנופלו, נבקעה בטנו וכל מעיו נשפכו החוצה״. האיש עמד אובד עצות נוכח התיאורים השונים, ולא מצא שום דרך שתאפשר לו לראות בשניהם אמת לאמיתה". בשלב מסוים הוא גיבש תיאוריה שלפיה, יהודה ככל הנראה תלה את עצמו מצוק, ושהחבל ניתק והוא נפל במהירות לשדה שנפרש מתחתיו. זוהי הדרך היחידה שבה נפילה בשדה יכולה לבקוע את בטנו של אדם כלשהו. ואכן, מספר שנים אחר כך, במהלך ביקור בישראל, הוא ביקר במקום שבו יהודה מת לפי המסורת: בשדה שנמצא למרגלות צוק מחוץ לירושלים. הטענות בדבר קיומן של טעויות בכתבי הקודש מתבססות בדרך כלל על חוסר מודעות לעקרונות הבסיסיים שבעזרתם יש לפרש ספרות עתיקה. העקרונות שלהלן יכולים לסייע להבחין אם אכן קיימת טעות או סתירה במסמך כלשהו ־ ובמקרה שלנו, בכתבי הקודש. #### עיקרון מספר 1 מה שלא ניתן להסביר הוא לא בהכרח משהו שאין לו הסבר. אף אדם משכיל לא יטען שביכולתו לספק הסברים מושלמים לכל הקשיים שעולים מן הכתובים. יחד עם זאת, טועים כל אותם מבקרים שבשל כך יוצאים מתוך הנחה שלעולם לא ימצא הסבר למה שטרם נמצא לו הסבר. כשמדען נתקל בסטייה (אנומליה) כלשהי בטבע, הוא לא יוותר על ניסיונות נוספים. להיפך, דווקא כל אותם דברים שהוא לא מצא להם הסברים הם שמניעים אותו לחפש את ההסבר המדעי לאותן סטיות. לדוגמה, בעבר המדענים לא יכלו להסביר את קיומם של מטאורים, ליקויי שמש או ירח, סופות טורנדו, הוריקנים ורעידות אדמה. עד לא מזמן המדענים גם לא ידעו איך הדבורה עפה. אבל אף מדען לא הרים ידיים והכריז ״סתירה!״ כל התעלומות הללו בסופו של דבר הכניעו עצמן לסבלנות המדעית. כך ניגש המדען-המאמין לחקור את כתבי הקודש. הוא יוצא מנקודת הנחה שגם אם יש דברים שטרם הוא מצא להם הסברים שמניחים את הדעת, אין זה אומר שהסבר כזה לא קיים. הוא אינו יוצא מנקודת הנחה שאי־התאמות פירושן בהכרח סתירות. וכשהוא נתקל בדבר מה שאין לו הסבר, הוא פשוט ממשיך וחוקר, מתוך אמונה שבסופו של דבר ימצא ההסבר. הרי אילו יצא מנקודת מוצא הפוכה, הוא היה מפסיק ללמוד. לשם מה לחפש הסבר אם ממילא נקודת המוצא היא שהסבר כזה כלל לא קיים? חוקרי הכתובים, בדומה למדענים, זכו לגמול על האמונה והמחקר שלהם. קשיים רבים שבעבר נותרו ללא מענה זכו לתשובה בזכות המרדף הבלתי מתפשר אחרי תשובות ברישומי ההיסטוריה, בארכיאולוגיה, בבלשנות ובתחומי מחקר אחרים. לדוגמה, בעבר טענו מבקרי המקרא שלא יתכן שמשה כתב את חמשת חומשי התורה, שכן בימיו הכתיבה עדיין לא התפתחה במידה שאפשרה כתיבה מאסיבית כזו. אבל היום (בעקבות ממצאים ארכיאולוגיים) ידוע שיכולת כתיבה היתה קיימת כבר אלפיים שנה ואפילו יותר לפני משה. ועוד דוגמה: בעבר גרסו מבקרי המקרא שהעם החיתי לא היה קיים (אגדה תנ"כית), שכן לא נמצא כל מידע היסטורי אודותיו. אבל היום ההיסטוריונים מודעים לקיומו של העם החיתי בעקבות גילויה של ספרייה חיתית בטורקיה. עדויות כאלה מספקות לנו את הביטחון בכך שקיים הסבר לקשיים שונים שעולים מכתבי הקודש, קשיים שעדיין לא נמצא להם הסבר, ולכן אין כל מקום לצאת מתוך הנחה שספר הבריתות הוא שגוי וסותר את עצמו. אבל כשמתחילים לבדוק את הנקודות שתומכות בטענה זו (כלומר, בקיומן של סתירות בכתבי הקודש), מגלים שמדובר במקרים שבהם אומנם קשה לשלב את הסתירות, אם כי הדבר לא בלתי אפשרי. אבל ברור שכדי לטעון ששתי אמירות כלשהן אינן עקביות, יש להוכיח שאין כל אפשרת לשלב אותן. העיקרון הזה מוכר לכל מי שעוסק במחקר היסטורי, וזהו גם העיקרון ההגיוני היחיד, אלא אם כן נטען שכל אחת משתי האמירות מכילה בהכרח את כל העובדות ושוללת את האפשרות של יצירות הרמוניה בינה לבין אמירות אחרות. #### עיקרון מספר 2 פרשנות שגויה לא מעידה בהכרח על התגלות שגויה. בני האדם הם ישויות מוגבלות, וישויות מוגבלות מרבות לטעות. זו הסיבה לקיומם של מחקים ושל מקשי ה-delete במקלדת. כל עוד בני האדם אינם מושלמים, הם יגיעו לפרשנויות שגויות של כתבי הקודש ויגבשו תפיסות מעוותות לגבי עולמו. אל לנו להניח שהתפיסה הרווחת היום במדע היא המילה האחרונה על נושא מסוים. תפיסות מדעיות שהיו מקובלות בעבר נחשבות היום לטעות בעיני המדענים. לפיכך, ניתן לצפות לסתירות בין דיעות נפוצות בעולם המדע לבין פרשנויות מקובלות של הכתובים. אבל סתירות אלה אין בהן כדי להוכיח את קיומן של סתירות אמיתיות בין דבר אלוהים לבין העולם שהוא ברא. #### עיקרון מספר 3 יש להבין את ההקשר של הקטע הנדון. אחת הטעויות הנפוצות ביותר של מבקרי הכתובים היא הוצאת טקסט מסוים מהקשרו. ״טקסט שהוצא מהקשרו הוא בסך הכל תירוץ או אמתלה״, אומר פתגם ידוע. אפשר להשתמש בכתובים כדי להוכיח כל דבר שיעלה על דעתנו, כשמוציאים את הטקסט מהקשרו. למשל, נאמר בכתובים ש-״אין אלוהים״. ההקשר הוא כמובן, ״אמר נבל בליבו: ׳אין אלוהים׳״ (תהל׳ י״ד 1). מישהו עשוי להשתמש בפסוק אחר ולטעון שישוע ציווה עלינו ״לא להתקומם על עושה הרע״ (מתי ה׳ 39), אבל אסור לנו להתעלם מההקשר שבו הוא אמר את הדברים, כשדיבר על הרצון הרגשי שלנו לנקום במי שעושה לנו רע. רבים גם אינם מבינים נכונה את דבריו של ישוע שאמר, ״תן למבקש ממך״. האם הכוונה היא שאם ילד יבקש ממך אקדח עליך לתת לו את מבוקשו? או האם עלינו לתת נשק גרעיני לשליטים רודנים רק משום שהם מבקשים? חוסר היכולת שלנו להבין את המשמעות של דבר מסוים בהקשרו הוא הטעות העיקרית של אלה שמחפשים פגמים בכתבי הקודש. #### עיקרון מספר 4 יש לפרש פסוקים קשים לאור פסוקים שמשמעותם ברורה. יש בכתבי הקודש קטעים קשים להבנה. לעיתים הקושי נובע מחוסר הבהירות שלהם. במקרים אחרים נדמה שתוכנו של קטע אחד סותר את תוכנו של אחר. לדוגמה, על פניו נראה שיעקב השליח אמר כי הישועה היא תוצר של מעשים (יעקב ב׳ 26-14), בעוד ששאול לימד ברורות שהישועה היא תוצר של חסד בלבד (רומ׳ ד׳ 5 ; טיט׳ ג׳ 7-5; אפס׳ ב׳ 9-8). במקרה זה אין לראות את דבריו של יעקב כעומדים בניגוד לאלה של שאול. שאול מדבר על הצדקתו של המאמין בעיני אלוהים- צדקה שיכולה להתקיים רק בזכות אמונה, בעוד שיעקב מדבר על הצדקה שלנו בעיני בני אדם- שאינם יכולים לראות את אמונתנו, אלא רק את מעשינו. עוד דוגמה נמצאת באיגרת לפיליפים ב׳ 12, שם כותב שאול, ״ביראה וברתת פעלו למימוש תשועתכם״. על פניו נדמה שנאמר כאן שהישועה ניתנת לנו בזכות מעשים, מפחד. אבל אמירה כזאת סותרת מפורשות את מה שנאמר בפסוקים רבים אחרים, המבהירים ש-״בחסד נושעתם על ידי האמונה; וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש.״ (אפס׳ ב׳ 9-8). וגם ״זה שאינו עובד, אלא מאמין במצדיק את החוטא, אמונתו נחשבת לו לצדקה.״ (רומ׳ ד׳ 5). אם בוחנים לאור פסוקים אלה את האמירה הקשה להבנה של שאול, שעלינו ״לפעול למימוש תשועתנו״, מבינים שלא משנה מה כן נאמר בפסוק זה. מה שלא נאמר שם זה שישועתנו היא על סמך מעשים. למעשה, המשמעות של פסוק קשה זה מתבהרת בפסוק הבא. עלינו לפעול למימוש תשועתנו, שכן חסדו של אלוהים כבר פעל בליבנו, ״ואומנם אלוהים הוא הפועל בכם גם שתרצו וגם שתפעלו כטוב בעיניו.״ (פיל׳ ב׳ 13). #### עיקרון מספר 5 אין לבסס לימוד כלשהו על פסוקים מעורפלים. יש בכתבי הקודש פסוקים שחוסר הבהירות שלהם מקשה על הבנתם. חוסר הבהירות הזה נובע בדרך כלל מכך שמילת מפתח מסוימת היא יחידאית (כלומר, מופיעה בטקסט המקראי או בברית החדשה רק פעם אחת או פעמים ספורות). במקרה כזה קשה להבין את כוונתו המקורית של המחבר, אלא אם כן ניתן להסיקה מתוך ההקשר. לדוגמה, אחד הקטעים המוכרים ביותר בכתבי הקודש מכיל מילה שאינה מופיעה בשום מקום אחר בספרות היוונית שנכתבה לפני הברית החדשה. מילה זו מופיעה ב-״תפילת האדון״ (מתי ו׳ 11). בדרך כלל מתורגם פסוק זה כך, ״את לחם חוקנו תן לנו היום״. המילה הבעייתית היא ״חוקנו״ ־ epiousion. מומחים ליוונית חלוקים בדיעותיהם באשר למקורה או למשמעות המדויקת שלה. פרשנים שונים מנסים ליצור קשר בינה לבין מילים מוכרות ביוונית, והצעות שונות ומגוונות הועלו באשר למשמעות המילה בהקשרים אלה. הנה כמה מההצעות שהועלו: - תן לנו היום לחם ללא הפסקה, באופן מתמשך… - תן לנו היום את לחמנו העל טבעי (מן השמים, כמו המן בתורה). - תן לנו היום לחם למחייתנו. - תן לנו היום את לחם חוקנו (את צרכינו ליום זה). לכל הצעה יש את מעגל התומכים שלה, וכל אחת מהן הגיונית בהקשר הנתון, שכן כולן מבוססות על המידע המוגבל שנמצא בידינו. נדמה שאין סיבה מוצדקת לוותר על התרגום המקובל למילה הזו, אבל דוגמה זו ממחישה את העיקרון. יש בכתבי הקודש פסוקים שקשה להבין את משמעותם משום שמילת מפתח מסוימת שכלולה בהם מופיעה בכתובים פעם אחת בלבד או רק לעיתים נדירות. במקרים אחרים המילים שמרכיבות את הפסוק ברורות כולן, ובכל זאת אי אפשר לעמוד על כוונתן המדויקת שכן לא ברור למה בדיוק הן מתייחסות. למשל, באיגרת הראשונה לקורינתים ט״ו 29 שאול מדבר על אלה ״שנטבלים בעד המתים״. האם הכוונה לטבילה של אנשים חיים שנטבלים כדי להבטיח את ישועתם של מאמינים שעברו מן העולם בטרם נטבלו (כפי שטוענים המורמונים)? או שמא הכוונה לאנשים ש-"נטבלים לקהילה" כדי למלא את מקומם של אלה שכבר נפטרו? ואולי הוא מתכוון למאמין שנטבל ״בעד״ (כלומר ״מתוך יכולת לראות את״) מותו שלו וקבורתו עם המשיח? ואולי הוא מתכוון בכלל למשהו אחר? אם איננו בטוחים לגבי כוונתו של פסוק כלשהו: 1. אל לנו לבנות תורה שלמה על פסוק מעורפל. אחד העקרונות הבסיסיים של פרשנות הכתובים קובע ש-״מה שחשוב הוא ברור, ומה שברור הוא שחשוב״. זוהי צחות (בהירות) הכתובים. אם לנושא כלשהו יש חשיבות, הכתובים יציגו אותו בפשטות ובבירור, סביר להניח שיותר מפעם אחת. 2. אם פסוק מסוים אינו ברור, לעולם אין להניח שמשמעותו מנוגדת לדברים שכתבי הקודש מלמדים מפורשות. #### עיקרון מספר 6 ספר הבריתות הוא ספר אנושי עם מאפיינים אנושיים. כתבי הקודש טוענים שאלוהים השתמש בבני אדם כדי לקבל אמיתות נצחיות ולהעביר אותן הלאה. אם כך, אין להתייחס באופן מילולי לצורות דיבור מסוימות (למשל ללשון ההגזמה שישוע השתמש בה), ואז להציבן מול מה שנאמר במקומות אחרים בכתובים. #### עיקרון מספר 7 אם דיווח כלשהו אינו מושלם, זה לא אומר בהכרח שהוא מזויף. לדוגמה, במרקוס ה׳ 20-1 ובלוקס ח׳ 39-26 מסופר על איש אחוז שדים, ואילו במתי ח׳ 34-28 מדובר על שני אנשים. סביר להניח שמרקוס ולוקס תיעדו מאורע שהם היו עדים לו בעצמם, ושהם מספקים דיווח חלקי, שמתמקד בתופעות הבולטות אצל שני אחוזי השדים שעליהם הם מספרים. הדיווחים השונים בספרי הבשורות אינם סותרים זה את זה. למעשה, הם משלימים זה את זה, וכשקוראים אותם זה לצד זה הם מספקים מידע נוסף. #### עיקרון מספר 8 לא כל הציטוטים מהתנ״ך שמופיעים בברית החדשה חייבים להיות מדויקים. בימינו קיים יותר מתרגום אחד של כתבי הקודש לשפות זרות. המאמינים הראשונים בישוע ציטטו מתרגום השבעים ("הספטואגינטה, התרגום של התנ״ך ליוונית), שבו הופיע אותו טקסט בנוסחים שונים. #### עיקרון מספר 9 כתבי הקודש אינם מסכימים בהכרח עם כל מה שהם מתעדים. אין לצאת מנקודת הנחה שכתבי הקודש מסכימים ומשבחים את כל מה שמתואר בהם. בכתובים מסופר על שקרים – דבריו של השטן לדוגמה (ברא׳ ג׳ 4 ; השווה עם יוח׳ ח׳ 44) או הדברים שאמרה רחב (יהוש׳ ב׳ 4). כתבי הקודש אינם מתעלמים מהשקר, אלא פשוט מתעדים במדויק ומתוך נאמנות למציאות גם את השקרים והטעויות של יצורים חוטאים. האמת של הכתובים באה לידי ביטוי במה שהכתובים מגלים, לא בכל מה שמתועד בהם. אם לא מקפידים על ההבחנה הזאת, אפשר להסיק בטעות שהכתובים מעודדים חוסר מוסר כשהם מעלים על הכתב את סיפור חטאו של דוד (שמ״ב י״א 4) ; שהם מעודדים ריבוי נשים כשהם מתעדים את מספרן העצום של הנשים שהיו לשלמה (מל״א י״א 3); או שהם תומכים באתאיזם כשהם מצטטים את דברי "הנבל" שאמר ״אין אלוהים״ (תהל׳ י״ד 1). דווקא העובדה שכתבי הקודש מעלים על הכתב מקרים שהוא לאו דווקא מעודד, מראה את מהימנותו וא #### עיקרון מספר 10 כתבי הקודש משתמשים בשפה יומיומית, נקייה ממינוחים טכניים. העובדה שמונח כלשהו בכתובים אינו נשמע מדעי אינה אומרת שהוא לא מדויק. יש בכתובים אמיתות מדעיות ־ למשל שהארץ מסתובבת על צירה ־ ושמתוארות בצירופי מילים וניבים שהיו בשימוש באותם ימים (למשל שהשמש נעה במעגלה). #### עיקרון מספר 11 הכתובים משתמשים גם במספרים מעוגלים וגם במספרים מדויקים. בספרות העתיקה, וגם בספרות המודרנית, מרבים להשתמש במספרים מעוגלים (לא מדויקים). ספר הבריתות מרבה להשתמש בשיטה זו. #### עיקרון מספר 12 חשוב להבחין בין הכלים הספרותיים השונים שכתבי הקודש משתמשים בהם. בדרך כלל, ההקשר הוא שקובע אם יש להתייחס לאמירה כלשהי במובן המילולי או הסמלי שלה. #### עיקרון מספר 13 עותק שגוי אינו שווה בערכו למקור שגוי. כשהתיאולוגים אומרים שהכתובים אינם יכולים לטעות, הם מתכוונים לכתובים כפי שנכתבו במקור ־ לכתב היד המקורי (Autograph) ־ בניגוד לעותק או לעותק שהועתק מעותק אחר. #### עיקרון מספר 14 אמירות כלליות אינן בהכרח הבטחות אוניברסליות. המבקרים קופצים בדרך כלל למסקנה שהצהרות לא מוגבלות תקפות לגבי כולם. הם נתפסים לפסוקים שכוללים אמיתות כלליות, ואז מצביעים בשמחה כשהם נתקלים בדברים שיוצאים מן הכלל הזה. אבל הם שוכחים שאמירות כאלה הן רק הכללות. ספר משלי מהווה דוגמה טובה לכך. פתגמים ומשלים, מעצם טבעם, מספקים הנחיה כללית. אלה הם כללים, אבל כללים פירושם שיש גם יוצא מן הכלל. ניקח לדוגמה את משלי ט״ז 7. נאמר שם, ״ברצות ה׳ דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו״. ללא ספק אין זו אמירה אוניברסלית. כלומר היא לא תקפה בכל מקרה ומקרה. שאול השליח עשה את רצון אלוהים, ובכל זאת אויביו רגמו אותו באבנים (מה״ש י״ד 19). נביאי התנ"ך עשו כפי שציווה עליהם אלוהים, והם נרגמו בשנאה ואבנים! אבל באופן כללי, מי שמקפיד לעשות את רצון אלוהים, יצליח במקרים רבים לפייס את אויביו ולהעביר אותם לצד שלו. קחו לדוגמה את הדרך שבה שאול עבר לצד של ישוע! #### עיקרון מספר 15 התגלות מאוחרת תופסת את מקומה של התגלות שקדמה לה. כתבי הקודש מספקים שפע של עדויות לקיומה של התגלות הדרגתית. כלומר, אלוהים לא גילה בבת אחת את כל מה שרצה לגלות, וגם לא הציב לבני האדם את אותם תנאים בכל תקופה במהלך ההיסטוריה. חלק מההתגלויות המאוחרות יותר שסיפק מחליפות את אלה שקדמו להן. אבל מבקרי המקרא מפרשים לעיתים שינוי בהתגלות כטעות. לדוגמה, העובדה שהורה מאפשר לילד קטן לאכול בידיו, ורק בגיל מאוחר יותר מלמד אותו להשתמש בכפית, אינה מהווה סתירה. ההורה גם לא סותר את עצמו כשהוא מתעקש בשלב מאוחר יותר שהילד יתחיל להשתמש במזלג, ולא בכפית, כדי לאכול את הירקות בצלחת שלו. זוהי התגלות שמתקדמת בהדרגה, כשכל הוראה מתאימה למצב נתון. בתקופה מסוימת (במסגרת תורת משה) אלוהים ציווה על עמו להעלות קורבנות כדי לכפר על חטאיהם. אבל מאז שישוע העלה את הקורבן המושלם על חטאים (עבר׳ י׳ 14-11), פג תוקפה של מערכת הקורבנות (בהתאם לנבואות התנ"ך על המשיח). ועוד דוגמה: כשאלוהים ברא את המין האנושי, הוא ציווה עליהם לאכול רק פירות וירקות (ברא׳ א׳ 29). מאוחר יותר, אחרי שהתנאים השתנו בעקבות המבול, אלוהים התיר להם לאכול גם בשר (ברא׳ ט׳ 3). המעבר הזה מאוכלי עשבים לאוכלי כל הוא דוגמה להתגלות שמתקדמת בהדרגה, ולא לסתירה. למעשה, כל ההתגלויות הקודמות היו בסך הכל מצוות שונות שניתנו לאנשים שונים בזמנים שונים במסגרת התוכנית הכוללת של אלוהים. מי שמתייחס לכתובים ברצינות ולא מנסה להסביר אותם כלאחר יד, יסכים עם דבריו של מרק טוויין, שאמר שמה שמטריד אותו יותר מכל הוא לא אותם חלקים בכתבי הקודש שהוא לא מצליח להבין, אלא דווקא החלקים שהוא כן מבין! ### חוקים בסיסיים לבקר את הכתובים באופן אובייקטיבי הסביבה המזרחית הקדומה של התנ״ך מספקת שפע של מקבילות ספרותיות דומות. ולמרות שרבים מתעלמים מכך, איש לא יכחיש שיש להחיל את העקרונות שמשמשים אותנו בלימוד היסטוריה וספרות מזרחית קדומות גם על לימוד ההיסטוריה והספרות של התנ״ך. כמו שאין להחיל על הספרות וההיסטוריה של המזרח הקרוב הקדום עקרונות שנמצאו מוטעים, כך אין להחיל אותם על לימוד התנ״ך. במהלך המחקר הזה עלינו להפנים שלושה עקרונות בסיסיים: #### א. עלינו לגשת לתנ׳׳ך כמו לכל ספרות קדומה אחרת – עם גישה הומוניסטית: קולרידג׳, המבקר והגאון הספרותי, גיבש לפני זמן רב את החוק הבסיסי הזה בנוגע לספרות. ״כשאנחנו נתקלים בטעות-לכאורה בדבריו של סופר טוב, עלינו לצאת מתוך הנחה שאנחנו לא בקיאים בתובנות שלו, עד שנהיה בטוחים שאנחנו מבינים את הבורות שלו.״ ההיסטוריון ג׳והן וורוויק מונטגומרי אמר שכאשר המבקרים ההיסטוריים והספרותיים מבקשים לקבוע את האמינות ההיסטורית הבסיסית של תעודה קדומה, הם עדיין נשמעים לתכתיב שקבע אריסטו (14606-14616 ,De Arte Poetica), ולפיו ״יש להתייחס בספקנות לתעודה עצמה, ולא לייחס ספקות למבקר הספרותי עצמו.״ קיטצ׳ן דיבר על הצורך בעיקרון זה בלימודי המקרא, וגם בתחום האגיפטולוגיה (חקר תולדות מצרים העתיקה). ״אנחנו רגילים לצאת מנקודת הנחה שהמקורות שלפנינו הם אמינים באופן כללי, אלא אם כן יש עדות טובה ומפורשת שאין זה כך… יש למצוא את ההרמוניה הבסיסית ביסודם של הכתבים שבידינו, אפילו נוכח סתירות – לכאורה. לאורך כל ההיסטוריה העתיקה לקו בחסר המקורות שמצויים בידינו…״ אליס מכנה את הגישה הזו ״השיטה ההרמוניסטית״, ומרחיב את הדיבור על ההשלכה שיש לה על המקרא: לשיטה זו יש שני יתרונות בולטים. האחד, היא עושה צדק עם התבונה והשכל הישר של מחברי הכתבים השונים בתנ״ך. הטענה שהמחברים, שאספו וערכו את הכתבים המקראיים שילבו בסיפורים תיאורים סותרים של אותו מאורע, הרי היא כמו קריאת תגר על התבונה או על ההגינות שלהם, או על יכולתם להתמודד עם המידע שהם תיעדו. היתרון השני, זוהי שיטת הפרשנות שכתבי הקודש עצמם נוקטים אותה. הפעמים הרבות והדרכים השונות שבהן המחברים של כתבי הקודש ציטטו זה את זה או התייחסו זה לזה – יש בהן כדי להעיד על הביטחון שלהם במקורות שמהם הם ציטטו. השיטה שהם נקטו היא הרמוניסטית. והכי חשוב, שיטת פרשנות זו היא היחידה שעומדת בקו אחד עם התביעה הנעלה של כתבי הקודש לכך שהם דבר אלוהים. #### ב. עלינו לגשת לנושא עם ראש פתוח: בוור, תומך נלהב של תורת המקורות, סיפק הסבר נפלא לעיקרון זה, ״ביקורת מדעית אמיתית לעולם אינה עומדת על תילה. אף שאלה אינה גמורה מבחינתה לעולם. כשמתגלות עובדות חדשות, או כשנראית באופק דרך חדשה שתסייע להבין עובדות ישנות, המבקר מוכן לבדוק מחדש את התיאוריה שלו, לשנות אותה או לשים לה קץ, אם אינה תואמת את כל העובדות באופן שמניח את הדעת, שכן הוא מעוניין באמת של התיאוריה שלו, ועומד שווה נפש מול התווית – ישנה או חדשה, אדוקה או כופרת, שמרנית, ליברלית או קיצונית – שאחרים עשויים להצמיד לדברים.״ מבקר קיצוני אחר, ו׳ ר׳ הארפר, מסכים בלב שלם, ״אחרי ככלות הכל לא מדובר בשאלה של דעה, אלא בעובדה. לא משנה מה מבקר מסוים עשוי לחשוב או לומר. כל אדם שבוחן את השאלה הזו חייב לבדוק בזו אחר זו את הנקודות שעל הפרק, ולהחליט אם יש בהן אמת או לא״. גם ר׳ ק׳ האריסון מתעקש שיש לפעול מתוך גישה כזו, ״בעקבות ההשפעה של מה שט׳ ה׳ הוקסלי כינה פעם ׳עובדה מכוערת אחת קטנה׳, החוקר שבאמת פועל כמדען יכניס את כל השינויים הנדרשים מן המצב, אפילו אם יהיה עליו להתחיל מחדש את המחקר שלו״. הכיוון שאליו העובדות מצביעות עלול לא להיות נעים, אבל יש ללכת בעקבותיו. קיטצ׳ן מסביר שגם אם ״כמה מהתוצאות שאליהן מגיעים מתקרבות לדיעה המסורתית, או אם נדמה שהן עומדות בקו אחד עם התיאולוגיה האורתודוקסית, עדיין יתכן שזה רק משום שהמסורת או אותה אורתודוקסיה שעומדות על הפרק קרובות לעובדות הממשיות יותר מכפי שעלה על הדעת עד אז. אומנם אל לנו להעדיף את הדיעה האורתודוקסית על פני האמת, אבל באותה מידה אין כל מקום להכחשה הגורפת שהאמת עשויה להיות מצויה בדיעות האורתודוקסיות.״ החוקר היהודי הנודע כורש גורדון, שבעבר עבד באוניברסיטת ברנדיס ובאוניברסיטת ניו יורק, הסיק ש-״מחויבות למבנה מקורות היפותטי כלשהו, כמו PDEJ, לא עומדת בקו אחד עם מה שאני רואה כעמדה היחידה שהחוקר הביקורתי יכול להחזיק בה: פנייה לאן שהעדות מכוונת אותו.״ #### ג. עלינו להיכנע לאמצעי פיקוח חיצוניים, אובייקטיביים: העובדות החשובות האלה, שעלינו לגשת אליהן עם ראש פתוח, נחשפות באמצעות מחקר ארכיאולוגי של המזרח הקדום. קסוטו אומר, ״אם כן איפוא, בלי כל משפט קדום ובלי כל דאגה קדומה, אלא בעיון אובייקטיבי בכתובים עצמם, ובעזרת מה שאנו יודעים על תרבות המזרח הקדמון שבתוכה חיו בני ישראל כשנכתבה התורה, עלינו לנהל את מחקרנו. ולא מתוך התביעות הספרותיות והאסתטיות של זמננו עלינו להתקרב אל הכתובים, אלא מתוך התביעות שרגילות היו במזרח הקדמון בכלל, ובתוך עם ישראל בפרט״. "עלינו להעדיף תמיד את המידע המוחשי, האובייקטיבי, ואת העדות החיצונית, על פני תיאוריה סובייקטיבית או דיעות ספקולטיביות. העובדות חייבות לשלוט בתיאוריה, לא להיפך."  -קנת קימצ׳ן.נ יש לציין לשבח את קסוטו על ההערכה הרבה שהוא רוחש לחסידי תורת המקורות ולעבודה שעשו (ראה קסוטו, תורת התעודות, 14). אנחנו לא צריכים לנסות ולהמעיט בערכם, אבל זכותנו לבחון בקפדנות את ההשערה שהם העלו, ואת הדרך שבה הם השיגו את העדות שעליה מבוססת השערה זו. מאחר שממצאים ארכיאולוגיים רבים מלמדים היום שחסידי תורת המקורות האלה לקו בחסר כשבנו את התיאוריות שלהם, יתכן שנגלה דברים שהם החמיצו או נפתור את הבעיה שהותירה אותם נבוכים. הריסון כותב כי, ״לאור החסרונות הרציניים של הגישה של גרף־וולהויזן לבעיות של התורה, וגישתם לתנ״ך באופן כללי, כל מחקר חדש צריך להיות מבוסס באופן איתן על מתודולוגיה מוסמכת שתפיק תועלת מן הכמויות האדירות של חומר בקרה שנגיש היום לחוקרים ברחבי העולם, ותטען באופן אינדוקטיבי מן הנודע אל הבלתי נודע, במקום לצאת בהצהרות תיאורטיות שיש להן רק קשר קלוש לכמה מהעובדות הידועות.״ במקום אחר הריסון מאשר ש-״רק כשהביקורת מבוססת על בסיס בטוח של אורח החיים במזרח הקדום, ולא על פילוסופיות מערביות או על השערות מתודולוגיות ־ רק אז לימוד המקרא יכול להפיק משהו מהחיוניות, האצילות והעושר הרוחני של התורה, הנבואה והכתובים המקודשים.״ קייל מתמצת את העיקרון הזה בצורה יעילה למדי, ״תיאוריה תמיד חייבת לפנות את הדרך בפני העובדה. כשמדובר ביישוב ויכוחים, העובדות הן סופיות. אפילו מגן כה מסור של הזכויות והתפקיד של הביקורת, כמו ד״ר דרייבר (143 .Authority and Archeology, p \[״סמיכות וארכאולוגיה״\]), מכיר בעיקרון הזה, לפחות בתיאוריה. שכן הוא אומר: 'במקום שבו העדות הארכיאולוגית היא ישירה, יש לה את הערך הגבוה ביותר שיכול להיות, וכעיקרון יש בה כדי להכריע בשאלה באופן מוחלט. ואפילו במקום שבו העדות היא עקיפה – כל עוד היא נסיבתית ומדוייקת דייה, היא הופכת קיומו של הסדר לאפשרי ביותר". ### המסקנה המתבקשת במסגרת לימודי המזרח הקרוב הקדום, העקרונות האלה הם מרומזים. גישה חיובית לא שוללת לימוד ביקורתי של החומר, אבל היא כן נמנעת מהסילופים שקיימים בביקורת־יתר. אילו רדפה אסכולת הביקורת המודרנית אחרי לימוד חיובי, המעמד שלה היה שונה, ורבות מהבעיות-לכאורה היו נתפסות במידות וביחסים הנאותים. קיטצ׳ן מסכם את המצב הנוכחי בחקר ביקורת המקרא: "ההשפעה של המזרח הקדום על המקרא ועל חקר המקרא יצרה מתח חדש, בשעה שהמתח הישן הולך ופוחת, שכן החומר ההשוואתי על המזרח הקרוב נוטה להסכים עם המבנה הקיים של תעודות המקרא, כפי שהן הועברו אלינו, ולא עם השחזורים של אנשי חקר המקרא מהמאה ה-19, או עם ממשיכי דרכם במאה ה-20 ועם ההתפתחויות של ביקורת זו עד ימינו". כמה דוגמאות עשויות להמחיש נקודה זו. ההקבלות הקרובות והתקפות לקיומם של מנהגים חברתיים בימי האבות באות מתעודות מהמאות ה-15-19 לפנה״ס (שתומכות בטענה שמקורו של החומר בספר בראשית בתחילת האלף ה-2 לפנה״ס), ולא מהמידע האשורי־בבלי מהמאות ה-6-10 לפנה״ס (לכאורה תקופתם של המקורות המשוערים E-i J). ולגבי בראשית כ״ג, המקבילה הקרובה ביותר היא מהחוקים החיתיים, שחלפו ונשתכחו מלב עם נפילת האימפריה החיתית בסביבות 1200 לפנה״ס. דפוסי הברית שמופיעים בספרים שמות, בדברים וביהושע תואמים את המודל של הבריתות שנכרתו במאה ה-13 לפנה״ס – תקופתם של משה ויהושע – ולא את אלה של האלף ה-1 לפנה״ס. במקום להתחיל את המחקר שלנו בכתבי הקודש כשאנו יוצאים מנקודת הנחה שהתנ״ך מלא טעויות, סתירות, אי דיוקים היסטוריים וטעויות טקסטואליות, המחקר שלנו צריך לכלול בדיקה קפדנית של הטקסט העברי לאור הארכיאולוגיה המודרנית, ולאור הידע שקיים היום בידינו בכל מה שקשור לתרבויות המזרח הקרוב באלף ה־3 לפנה׳׳ס. נסכם עם דבריו של אורלינסקי שאומר שהמחשבה המודרנית זורמת לכיוון זה. ״הדיעה הישנה, שגרסה שהמידע בכתובים היה חשוד ואולי אפילו מזויף, אלא אם כן זכה לאישור ממקורות מחוץ למקרא ולברית החדשה, מפנה את דרכה לדיעה אחרת, שלפיה סביר יותר להניח שהתיאורים בכתובים הם נכונים ולא שקריים, אלא אם כן יש עדות חד משמעית ממקורות שמחוץ למקרא ולברית החדשה, המוכיחים את ההיפך.״ ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** מהימנות, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [אמונה באלוהים, לפשוטי-עם וכסילים בלבד?](https://igod.co.il/philosophy/אלוהים-לטיפשים-בלבד/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > "גדלתי בבית יהודי אבל אני מודה שתמיד חשבתי שאברהם, יצחק, יעקב, נח, משה, ושאר שחקני המשנה בתנ"ך לא היו אלא דמויות בדיוניות, לא שונות מסינדרלה, עמי ותמי ודומיהם. אמרתי לעצמי שכל בר דעת יכול לראות בבירור שהתנ"ך מורכב כולו מאגדות ילדים. במשך רוב חיי (39 שנים) הייתי אתיאיסט מושבע, בטוח לגמרי שאלוהים אינו קיים. לא היה לי ספק שאלוהים הוא פרי המצאתם של אנשים פשוטים ונאיביים, שמוחם הגה אותו כדי להסביר שאלות שעליהן לא מצאו תשובות. מבחינתי היה אלוהים מיתוס שסיפק רק תקוות שווא. הייתי בטוח שהנוצרים המשוגעים, היהודים החרדים ושאר דתיים פנאטים למיניהם הלכו שולל אחרי דתות שונות, חשבתי שהם מכורים לדת כמו שנרקומנים מכורים לסמים. > > הייתי בטוח שבני אדם חיברו את התנ"ך כדי שיוכלו לקבל את הדברים הרעים שמתרחשים בעולם כגון: כאב, סבל, מוות, מיסים ועוד מיסים, שלא לדבר על בזבוזי כספים בממשלות ותעמולה פוליטית אינסופית. בני אדם מעוררי רחמים אלה, נאחזים באשליה שהכול יהיה טוב יותר לאחר שיעמדו בהצלחה בסבלות העולם הזה, כי בזכות עמידתם ההרואית יכנסו לגן עדן שבשמים בעולם הבא. > > תפיסתי היתה מוטעית, ונבעה מחוסר ידע. היום, אחרי שלמדתי וחקרתי את הנושאים הללו, הגעתי למסקנה שדעותיי הקודמות לא היו מבוססות כלל על עובדות או על היגיון. למעשה, בניתי לעצמי מערכת חוקים משלי, ובכך יצרתי "דת" פרטית משלי, שבה הייתי המאמין היחיד…" (ג. יעקב, עורך דין ושותף בכיר אשר דורג לאחד מעורכי הדין הטובים ביותר בארה"ב ומורשה בית המשפט העליון של ארה"ב, מתוך ספרו "[טענתו של עורך דין לאלוהים](https://www.amazon.com/Lawyers-Case-God-Esq-Jacob/dp/0615254829)") מדוע כה מעט מדענים מאמינים בבריאה? בעיקר משום שסטודנטים למדעים אינם לומדים שיש סתירות בתיאוריה האבולוציונרית. האוניברסיטאות מלמדות את התיאוריה האבולוציונרית כעובדה מוגמרת. כל מי שקורא תגר על תורה זו נתקל בבוז מצד תומכיה. טִילְהאָרד דֵה שָארְדִן פילוסוף שתומך באבולוציה, קובע: "פרט למספר קבוצות שמרניות ביותר, לא יתכן שאדם חושב או מדען יחפש דרך מחשבה הסותרת את האבולוציה. הדבר יחשב כבלתי מתקבל על הדעת וכבלתי אפשרי". ### מניפולציה בדרך כלל מואשמים אנשי הדת במניפולציה רגשית, ובצדק. אך גם דה שארדן בחר בטיעון שגוי מבחינה הגיונית, אם כי יעיל מבחינה פסיכולוגית: הוא פנה לרגש במקום לעובדות ולהיגיון. הפוליטיקאים אומרים שכדאי שנצביע עבורם כי כולם עושים את זה. הפרסומאים אומרים שארוחה כזו או אחרת טובה, או שמכונית מסוימת הכי מתאימה לנו מפני שהיא נמכרת טוב מאחרות. דעה מסוימת הופכת לנכונה רק משום ש"כולם" דוגלים בה. אבל מידת הפופולריות של מדיניות כלשהי אינה מוכיחה את מידת נכונותה ("הרוב אינו קובע"). מוצר נפוץ אינו בהכרח הטוב מכולם. הסכמה רחבה אינה מוכיחה את האמת. דה שארדן מכנה את המאמינים בבריאה "שמרנים ביותר", וברור שאף אחד אינו רוצה להיחשב ככזה. הוא גם אומר שאינך יכול להיות מדען או אדם חושב אם אינך מאמין באבולוציה. מטיעונים אלה עולה ניחוח פסיכולוגי, ולכן הם פועלים על אנשים רבים, אבל הם אינם מוכיחים שהאבולוציה היא אמת. ### לא רוצה אלוהים על הראש! הזואולוג ד' מ' ס' וִוטסון כתב: "האבולוציה היא תיאוריה מקובלת בכל העולם, לא משום שניתן להוכיח את נכונותה אלא משום שהאפשרות האחרת היחידה היא בריאה על-ידי אלוהים, וזו אינה באה בחשבון". מדוע הבריאה איננה אפשרית? אם יש אלוהים, ואם הוא בחר לברוא את העולם, הרי שלדעתו של ווטסון אין כל משקל. א' פיטר וולפּ כתב: "כמעט אין צורך להתווכח על העובדה שהאבולוציה אכן התרחשה. חילוקי הדעות הקיימים נובעים מפרשנויות שונות שניתנות לתהליך האבולוציה. ויכוח פרשני אינו כפירה באירוע עצמו. טעות היא לאבד את האמון באמיתות של התיאוריה האבולוציונרית רק בגלל חילוקי דעות באשר לאופן התרחשותה". וולפּ לא הביא אף ראייה להוכחת אמונתו באבולוציה, הוא רק אמר לתלמידיו: 1) האבולוציה היא עובדה. 2) טיעונים נגד האבולוציה אינם יכולים להוכיח שאינה נכונה, משום שכל הטיעונים נוגעים רק לדרך שהאבולוציה התרחשה ולא לעובדת התרחשותה. המצדדים בתיאוריה האבולוציונרית מתייחסים לכל מי שקורא עליה תגר כאל מטורף. הם מתעלמים נחרצות מכל עמדה אחרת, ומגנים בתקיפות על העמדה האבולוציונית שלהם, הם רואים בבוז וככסילות, כל דעה השונה משלהם בנוגע לעניין זה עד כדי השפלה וביזוי. היה זמן ש"הרעיון שכדור הארץ מקיף את השמש נחשב לכפירה, ממש כמו שרעיון האבולוציה נחשב היום לכפירה בקרב הפונדמנטליסטים ובקרב מדינות העולם השלישי". ### בורא? לא אצלי בכיתה. "אין כל תמיכה מדעית ברעיון שהיצורים החיים נבראו במיוחד עבור עולם שהוכן עבורם מראש". סטודנט ששומע דעות כאלה מתקשה להתעמת עם הפרופסור שלו. אין פלא שמעט מאוד מדענים מאמינים בבריאה. הם חונכו לחשוב שאין אפשרות אחרת, פרט לאבולוציה. עם זאת, תנועת "התכנון המושכל" (Intelligent design) שהחלה לפרוץ בסוף שנות ה-90 היא תנועה של מדענים ופרופסורים מרחבי העולם שהגיעו למסקנה כי העולם לא יכל להיווצר ״יש מאין״ וכי תיאורית האבולוציה איננה עומדת עוד. אומנם לא כל חבריה מסוגלים להודות בקיומו של "האלוהים", אך הם בהחלט תומכים ברעיון שמישהו או משהו תכנן בקפידה את הבריאה ואין היא מקרית כלל. ### שינוי כיון ותפיסה בין המדענים הללו ניתן למצוא שמות מדענים ופרופסורים ידועים החיים ומלמדים כיום באוניברסיטאות הידועות ביותר, כמו הביו-כימאי מיכאל באה, המתמטיקאי והפילוסוף וויליאם דמבסקי, הכימאי-פיזיקאי צ'ארלס טאקסטון, המתמטיקאי אדוארד סאוול, ביולוג התאים המולקולרים יונתן וולס, הפילוסוף פרנסיס בקוויט, המיקרוביולוג סקוט מיניץ', ועוד רבים אחרים… אך אין זה ״טרנד״ חדש בלבד, גם בעבר היו אנשי מדע ואסכולה שהאמינו בבריאה ע״י אלוהים, כמו האסטורנום ניקולאוס קופרניקוס, יוהנס קפלר- המתמטיקאי אסטרונום שייסד את חוקי תנועת כוכבי הלכת, הפיזיקאי הדגול גליליאו גלילי, רנה דקרט- הפילוסוף ומתמטיקאי שייסד את הרציונאליזם המודרני, אייזק ניוטון- הפיזיקאי מתמטיקאי מנסח חוקי המשיכה, הכימאי פיזיקאי רוברט בויל, האלקטרוכימאי מייקל פראדיי -מגלה האלקטרו מגנטיות, מייסד תורת הבוטניקה גרגור יוהאן מנדל, קלווין ויליאם תומסון – פיזיקאי ומתמטיקאי מפתח יחידות הטמפרטורה על שם קלווין, הפיזיקאי מקס פלנק – מפתח תורת הקאנטום, הפיזיקאי אלברט אינשטיין – ממציא תורת היחסות, והרשימה עוד ארוכה… ### דעות קדומות רבים טוענים שלאור המדע המודרני, השקפת העולם של כתבי-הקודש הינה מיושנת עד כדי גיחוך. טענות שכאלה מבוססות על הנחות שגויות, והן מתעלמות לחלוטין ממה שיש לכתבי-הקודש לאמר אודות מוצא החיים. התנ"ך והברית החדשה אינם ספר מדעי. הם לא נכתבו בכדי להסביר מושגים ונתונים טכניים, אלא בכדי להסביר את מקומו של אלוהים בחיי האדם. הם מתמקדים בעניינים רוחניים בעולם חומרי. המחברים של כתבי-הקודש תיארו תופעות טבע בשפה ברורה ופשוטה, שכל אחד מסוגל להבינה. הם לא השתמשו בשפה מדעית. אין זה אומר שכתבי-הקודש טועים בתיאורים שלהם, אלא שהם נכתבו בשפה שמתאימה לאדם רגיל ולא לאיש מדע. על אף שנכתבו בתקופה שרווחו בה כל מיני דעות מוזרות אודות העולם, הבריאה ועל טבעו של אלוהים. תיאור הבריאה על פי האמונה האלילית של הבבלים, למשל, מנוגד לתיאור שמובא בספר בראשית ולכן גם לתיאור המדעי. האמונה שנפוצה בקרב עמי קדם גרסה שיש אלילים רבים. כתבי-הקודש קראו לאמונה באל אחד. לכן אי אפשר לומר שכתבי-הקודש הינם תוצר של תקופתם ושל הסביבה שבה נכתבו. ההתייחסות של כתבי-הקודש לנושאים מדעיים היא רחבה מהמקובל בכתבים אחרים מאותה תקופה. ובכל זאת אין בכתבי-הקודש רעיונות מדעיים מוטעים בנוגע לטבע. אפילו לפילוסופים הקדמונים היו בזמנם רעיונות מגוחכים על האור, על הבריאה ועל מערכת הכוכבים. ההינדואיזם למשל, קבע שהירח נמצא במרחק של 250,000 ק"מ מהשמש וכי הוא מאיר מעצמו, שהעולם הוא משולש שטוח, ושרעידות אדמה נגרמות על ידי פילים. בכתבי-הקודש אין רעיונות כאלה. כתבי-הקודש וממצאי המדע אינם סותרים זה את זה, הם פשוט רואים את העולם מנקודת מבט שונה. אלוהים קבע את חוקי הטבע והוא זה שנתן השראה לחיבור כתבי-הקודש. אלוהים משתמש בשתי העדויות האלה בכדי להאדיר את שמו. המדע המודרני מבוסס על הנחות הנמצאות בכתבי-הקודש. העובדה שיש אלוהים אחד שברא את הטבע ואת חוקיו, עודדה אנשים כמו ניוטון לגלות חוקים אלה בניסיון להבין את הסדר השורר בטבע. שורשי המדע המודרני נמצאים בכתבי-הקודש. ### גם אבולוציה וגם אלוהים? ישנם אנשים שמאמינים באלוהים, וביחד עם זאת מנסים להתאים אותו לתפיסה האבולוציונית. טענתם היא שאלוהים יכל להשתמש בתהליך האבולוציוני בכדי להביא יצורים חיים לידי קיום. תהליך האבולוציה יכל לשמש כמפעל מכני שמייצר שעונים או מכוניות. אולם המפעלים הם היוצר הישיר של המוצרים אך עדיין יש מעורבות אינטיליגנטית שבאה לידי ביטוי בפעולתם המתוחכמת של המפעלים שיוצרים מוצרים מתוחכמים בסופו של דבר. השאלה הרלוונטית היא איך אלוהים ברא את היצורים החיים? דרך תהליך ארוך והתפתחותי או ישירות? מדע המאובנים מגלה לנו כי מינים חדשים הופיעו בפתאומיות, בצורה שלמה והתקיימו לאורך זמן ואחר כך נכחדו (המפץ הקמבריוני). וכך הולך ושוב. כלומר מדע המאובנים מגלה לנו כי אלוהים ברא יצורים חדשים בצורה ישירה כל פרק זמן ארוך. ראיה זו תומכת בהשקפה כי אלוהים ברא יצורים חיים ישירות ולא השתמש בשיטת ההתפתחות(תהליך אבולוציוני). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** פילוסופיה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [אם קיים אלוהים טוב, מדוע דרש בתנ"ך רצח-עם וטיהור אתני?](https://igod.co.il/morality/למה-אלוהים-דרש-רצח-עם/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** פול קופאן **Content:** > לעיתים, אתאיסטים ממהרים לצטט מן התנ"ך מחוץ להקשר על מנת לזרוק טענה לאוויר כבוז לאמונתם של אלו המאמינים בקיומו של אלוהים, כאילו היא הרת משמעות. ראשית כל, עלינו לציין את האבסורדיות שבטיעון זה לחוסר קיומו של אלוהים המתבסס על כך שהוא לא מוסרי או רשע; נניח ואלוהים באמת אל רשע ולא מוסרי, הטיעון לא יכול להוות משקל כנגד קיומו או אי-קיומו, אלא רק נגד מהימנות המקרא. (גם אם טיעונם של הספקנים היה נכון, זה רק יהווה אתגר למהימנות המקרא, ולא לעצם קיומו של אלוהים). ### איך יכל אלוהים לצוות להשמיד את הכנענים? "רַק, מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה–לֹא תְחַיֶּה, כָּל-נְשָׁמָה. כִּי-הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, וְהַיְבוּסִי–כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא-יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם; וַחֲטָאתֶם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (דברים כ טז-יח) אתאיסטים וספקנים רבים מותחים ביקורת על התנהלותו המוסרית של אלוהים בספר התנ"ך. טענתם היא שאלוהים פעל בצורה בלתי מוסרית ואף מפלצתית. אחד הביסוסים שלהם לטענתם הנו הציווי של אלוהים לעם ישראל להשמיד את הכנענים. כיצד יכל אלוהים לצוות דבר שכזה? איפה החמלה והאהבה עליהם מדברים המאמינים בתיאורם את האלוהים של כתבי הקודש? בספרו "יש אלוהים?- האשליה הגדולה של הדת" ריצ'ארד דוקינס מסיק כי בני ישראל ביצעו "טיהור אתני". איך עלינו להבין קטעים מהסוג הזה? כאשר נתקלים בכתבי הקודש בקטעים קשים להבנה בבחינה מוסרית, עלינו לזכור שמי שציווה להוציא לפועל הוא גם היחיד שיש לו את הסמכות, אלוהים. בעוד לנו כבני אדם יש הבנה חלקית, עדויות חלקיות וחכמה חלקית, אלוהים הוא לא רק כל יודע, אלא שהוא גם אלוהים טוב חכם ואוהב שמבין בצורה הטובה ביותר מה הדבר הטוב והנכון ביותר לעשות. ### רצח עם וטיהור אתני של הכנענים? ניקח את הדוגמא האהובה ביותר על האתאיסטים "רצח עם וטיהור אתני" של הכנענים. במקרה של הכנענים, המטרה האולטימטיבית הייתה לגרש את הכנענים מהארץ משום שהארץ הובטחה על ידי אלוהים לאברהם ולצאצאיו. כל הבריאה שייכת לאלוהים, כל אדמה שייכת לאלוהים, כלומר הכנענים ישבו שם לא מתוך זכותם. כמו כן, גירוש הכנענים לא היה סתמי ולא הוגן, אלא היווה משפט על התועבות ומעשיהם הרעים שכללו טקסים אכזריים כמו שריפה באש של תינוקות לאליליהם (דעאש משהו). אלוהים אמר לאברהם שהוא בוחר להראות חסד לכנענים, לכן אלוהים חיכה מעל 400 שנה עד שהוציא לפועל את המשפט שלו עליהם. ### "להרוג ולהשמיד"? הציווים התנכיים 'להרוג ולהשמיד' תמיד באים כליווי למצווה לגרש. כלומר, אחרי שעם ישראל גירשו את הכנענים מאדמת ישראל, רק אלו שהתעקשו להישאר, כנראה מתוך חוסר נכונות לעזוב, הם אלו שהושמדו. הביטויים "מנער ועד זקן", "מעולל ועד יונק" הם ביטויים סטריאוטיפים שאיפיינו את המזרח הקרוב הקדום. הכוונה היא לומר "כולם". יחד עם זאת, כאשר משווים את התיעודים התנכיים אודות השמדת הכנענים לתיעודים של המלחמות של עמים אחרים במזרח הקרוב הקדום אנו רואים תבנית זהה של לשון מוגזמת והיפרבולית. סגנון זה נועד להאדיר את כוחם הצבאי של המלכים ולהרתיע עמים אחרים, לגרום להם לפחד על מנת שינוסו ויכנעו. עובדה לכך היא שאותם עמים מופיעים מאוחר יותר במקומות אחרים בתנ"ך (זאת אומרת שהם לא הושמדו כליל). כל זאת בעוד מצויין בפירוש שיהושע ציית בנאמנות לאלוהים וקיים את מצוותו "להשמיד את כולם". גם בקטע על שמואל והעמלקים שם נאמר במפורש שהוא השמיד את כולם. העמלקים מופיעים מאוחר יותר בספר שופטים ובמגילת אסתר, שהרי המן האגגי היה מעמלק. גם רחב הזונה היתה כנענית, אך אלוהים הציל אותה. כלומר המטרה של המצוות הללו לא היה טיהור אתני. אלא לגרום לעם רע, גאוותן ומתנשא לחשוש לחייו ולהביא בכך לגירושו. ### אלוהים הוא השופט מעניין שכאשר יש רשע בעולם, אם זה היטלר והנאצים, או דעאש, אתאיסטים ממהרים לשאול "למה אלוהים לא מחסל את הרשעים?!", אבל כשאלוהים כן מחסל את הרשעים (לאחר 400 מאות שנה של חסד…) האתאיסטים ממהרים להאשים אותו "למה הוא רוצח עם שלם?!". מוסר כפול? צביעות? תחליטו בעצמכם. בכל מקרה, אלוהים הוא שופט הצדק הכל יודע, וההחלטות שלו הן מושלמות ותמיד נכונות. --- [עוד בנושא: דילמת אותיפרון](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94/%d7%93%d7%99%d7%9c%d7%9e%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%9f/) --- ### מטרת הציווי אלוהים, בזכות ציווי זה, השיג שני דברים. ראשית, אלוהים הביא משפט צדק אליו הכנענים היו ראויים. לעומת זאת, אלוהים כיוון השמדה זו לדת של הכנענים, לא בהכרח לכנענים כיחידים (דברים ז:ג-ה, יב:ב,ג שמות לד:יב,יג). האלילים של הכנענים על פי דתם ביצעו מעשים מתועבים כמו: גילוי עריות, משכב בהמה. לכן, אין פלא שהכנענים שעבדו את אליליהם, ביצעו טקסים אשר עירבו זנות, ואף הקריבו את התינוקות שלהם כקורבן. (פסלו של המולך היה מוצב על במה בגיא בן-הינום בירושלים, ידיו של הפסל החלול והעשוי מנחושת, היו פרוסות לְפנים ובתוכו גחלים. קולות התיפוף נשמעו ברקע, והציפייה לרגע בו הפסל הלוהט יצבע באדום מחום האש, בשיאה. כוהן המולך היה נושא אליו את הקורבן; תינוק שזה עתה רק נולד ולפעמים אף ילדים בני חמש או שש. הקורבן הצורח והמתפתל היה מונח בזרועותיו הלוהטות של הפסל, נשרף בעודו בחיים ונמס לשלולית של דם, אל מול הקהל המפזז. כאשר, קולות התיפוף שברקע, נועדו מצד אחד לעמעם את הצווחות של הפעוט, בעודו נשרף למוות, ומהצד השני את הבכי ושברון הלב של האמהות הבוכות.) שנית, אלוהים יכל להכין את הארץ לעמו בכדי ליצור את התנאים הדתיים הנכונים להבנת ביאתו של המשיח אשר יביא גאולה לישראלים ולגויים כאחד (בראשית יב:ג). מי הם נמעני ישועה זו? היהודים, אך גם האויבים הכי גדולים של ישראלים- סורים, מצרים, בבלים ופלשתים (תהילים פז:ד-ו; ישעיהו יט:כג-כה). המניעים להשמדת הכנענים לא היו אתניים, אלא, המניעים היו תיאולוגיים ומוסריים. רטוריקת הלוחמה של המזרח הקדום כיבוש כנען היה הרבה פחות קשה מאשר מקובל להניח. חשבו על יהושע י:מ: "וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת, וְאֵת כָּל-מַלְכֵיהֶם–לֹא הִשְׁאִיר, שָׂרִיד; וְאֵת כָּל-הַנְּשָׁמָה, הֶחֱרִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". במבט ראשון, נראה כאילו יהושע כבש את כל הארץ, הביס את כל המלכים, והשמיד את כל הכנענים (השווה ליהושע י:מ-מב, יא: טז-כ). האם מדובר בהשמדה מוחלטת? לא. הכנענים שרדו גם לאחר מכן. יהושע השתמש בלשון רטורית מליצה של המזרח הקרוב הקדום המגזימה במתרחש, כמו לומר היום "נתנו להם בראש". יהושע לא מנסה לרמות אנשים; הקהל באותו הזמן הבין בקלות מה קרה. למעשה, אם אנו קוראים את הטקסט מקרוב, אנו רואים שזה בדיוק כך. יהושע מאוחר יותר מתייחס לעמים "הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם" והוא מזהיר את ישראל לא להזכיר, להישבע, לשרת או להשתחוות לאלילים שלהם (יהושע כג:ז,יב,יג,טז:י, טו:סג ראו גם שופטים ב:י-יג). אותו הדבר נכון גם בשופטים (אשר מקושר ספרותית ליהושע): וְאֶת-הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן……. וְהוֹרֵישׁ, לֹא הוֹרִישׁוֹ (שופטים א:כא-לו). "וְגַם אָמַרְתִּי, לֹא-אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם" (שופטים ב:ג) למעשה כתוב עמים אלה נשארו עד זמנם: "וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן, בִּירוּשָׁלִַם, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה." (שופטים א: כא). קוראי המזרח הקרוב היו מודעים לכך שמדובר בהגזמה מכוונת כסגנון דיבור ולא כוונה מילולית, פשוטה כמשמעה. (1) מעניין שבדברים ז:ב-ה כתוב "הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם" ומיד לאחר מכן כתוב לֹא "תִתְחַתֵּן בָּם". כפי שראינו, העניין העיקרי בציווי האלוהי הנו הריסת הדת הכנענית ולא העם הכנעני. ### **העמלקים** מה לגבי שמואל א:טו? שם נראה שאלוהים מצווה על ישראל וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ (עמלק), וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו. מי היו העמלקים? הם היו האויבים המושבעים של עם ישראל מראשית (שמות יז:ח-טז) ובמשך הדורות (שופטים ג:יג, ו:ג-5, לג, ז:יב, י:יב). במשך כ- 1,000 שנים, העמלקים באופן מתמיד איימו על ישראל. אז האם שאול באמת השמיד את כולם באופן מוחלט? (למעט אגג, אותו הרג שמואל הנביא מאוחר יותר)? ובכן, זה מורכב יותר. בניגוד לכל הסימנים, העמלקים מופיעים שוב בשמואל א כז:ח ואז בפרק ל:א-יח, במהלך תקופת המלך הפרסי חשיארש (465-486 לפני הספירה), אנו פוגשים את המן האגגי (אסתר ג:א). (אגג היה מלך העמלקים.) המן ניסה להשמיד את היהודים( ג:יג). שוב ושוב, ניתן לראות כי העמלקים נשארו על המפה, והיו בהחלט עוינים כלפי ישראל בהמשך. מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק? כשקוראים את הטקסט של שמואל א טו:ג, אנו נוטים להאמין שמטרת חיסולם של הישראלים היו האזרחים העמלקים. לעומת זאת, חוקר המקרא ריצ'רד הס טוען שאין לנו רמזים לכך. בדברים ב:לד כתוב: "וַנִּלְכֹּד אֶת-כָּל-עָרָיו, בָּעֵת הַהִוא, וַנַּחֲרֵם אֶת-כָּל-עִיר מְתִם, וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף: לֹא הִשְׁאַרְנוּ, שָׂרִיד". שוב, בפרק לאחר מכן כתוב: "וַנַּחֲרֵם אוֹתָם–כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ, לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן: הַחֲרֵם כָּל-עִיר מְתִם, הַנָּשִׁים וְהַטָּף" (ג:ו). המילים מרחיקות הלכת הללו "מאיש עד אישה", "מעלל עד יונק", "הנשים והטף" הינן ביטויים שגרתיים לטוטליות – גם אם נשים וילדים לא היו נוכחים בכלל. הביטוי "מאיש עד אישה" או ביטויים דומים הינם סטריאוטיפים המופיעים כדי לתאר את כלל התושבים של העיר או האזור, ללא שום כוונה לרמוז על גילם או מינם של התושבים. ההבנה שלנו אודות ההיסטוריה\\ארכיאולוגיה של כנען נותנת לנו פרספקטיבה שעוזרת לנו לשפוך אור על הנושא ולחזק את הנקודה. ### יריחו, עי, וערים כנעניות אחרות השפה הסטריאוטיפית הזו של המזרח הקרוב הקדום: " כָּל-עִיר" מתארת השמדה של מה שמתברר כמצברים צבאיים או מחנות צבאיים שמכילים לוחמים בתוכם- לא מדובר באוכלוסייה כללית הכוללת נשים וילדים. אין לנו עדות ארכיאולוגית לאוכלוסיה אזרחית ביריחו (רק רחב ומשפחתה מוזכרים בטקסט). משמעות המילה "עיר" בזמן ההוא בכנען הייתה המקום בו התגוררו המלך (המנהיג הצבאי), הצבא והכהונה. לכן, בשביל יהושע, הזכרת "הנשים" ו"מעולל ועד יונק", ביריחו ובעי, הנו ביטוי סטריאוטיפי בלבד, המדגיש השמדת כל הנמצא במבצר, מן הסתם כל הנמצאים שם היו לוחמים. הטקסט לא מחייב את הימצאותם של נשים, או "מעולל ועד יונק" בשום צורה בערים אלה- ומסקנה דומה כזאת אפשר להשליך על המלחמה של שאול נגד העמלקים. על פי החישובים הטובים ביותר המבוססים על כתובות כנעניות ועדויות ארכיאולוגיות אחרות, יריחו הייתה עיר קטנה של כנראה 100 או פחות לוחמים. זו הסיבה מדוע הישראלים יכלו להקיף אותה שבע פעמים ואז להילחם מולם באותו היום (2). בנוסף לכך, עלינו להזכיר שהמספרים הגדולים המשומשים בתיעודים מלחמתיים בתנ"ך הם קצת טריקיים, הם פשוט לא יכולים להיות גבוהים עד כדי כך. המילה "אלף" יכולה להתכוון ל"יחידה" או "כיתה" מבלי לציין את המספר המדויק. ### **סירובם של הכנענים להיכנע ולהכיר באלוהים האמיתי** רחב ומשפחתה היו הוכחה מוחשית לכך שהשמדת הכנענים לא הייתה מוחלטת ובלתי ניתנת לעוררין. הכנענים היו מודעים לכוחו של אלוהי ישראל (יהושע ב:י, יא, ט:ט). לכן, בכל עת הם היו יכולים לחזור בתשובה. הקפת יריחו 7 פעמים הייתה הזדמנות בשלה עבור המלך, הצבא וכוהני הדת להיכנע. הפועל " הַקֵּיף " (יהושע ו:ג) כרוך בהיבטים טקסיים שונים הכוללים- הזהרות על ידי תקיעה בשופרות והכרזות קולניות. (ראו גם תהילים מח:יב,13) הטקסט מצביע על כך שיהושע נתן ליריחו הזדמנות אמיתית להיכנע לאלוהים האמיתי. בנוסף לכך, ישראל לא ביצעה "טיהור אתני". ישראל קיבלה את רחב ומשפחתה (כמו גם עם רות). אלוהים באופן קבוע הזכיר לישראל להשגיח על הזרים בקרבם. מדוע? משום שהישראלים גם כן היו גרים במצרים. (ויקרא יט:לד). יתר על כן, אלוהים איים בקביעות לשפוט את ישראל- והוא עשה זאת בדיוק כמו שהוא שפט את כנען. אין כאן העדפת לאום. למעשה, ראינו כי אלוהים מעוניין גם להושיע את אויבי ישראל (כמו סיפור יונה ונינוה) ולהביא אותם להכרה בו. לא קיימת שום שנאה אתנית אצל אלוהים. ### **שיטות הלחימה של ישראל** כעת, אנו נשקול שלוש נקודות רלוונטיות. ראשית, פעולות המלחמה של יהושע היו רכות ומעודנות עם הרבה חסד – בהשוואה לשיטות הלחימה האכזריות של אימפריות המזרח הקרוב הקדום. בין אם מדובר במצרים, החיתיים, האשורים, הבבלים, הפרסים או היווניים. בניגוד לארבעת הפסוקים המתארים את ההתייחסות לחמשת המלכים ( י:כד-כז), האשורים היו מומחים בהתעללות, אונס וביזה. האשורים התענגו בתיאור הזוועות שהם ביצעו. כמו: שריפת בני אדם חיים, דקירת אנשים על גבי עמודים וכו' (3). הם התגאו במלך כאשר הוא היה מקצץ את הגופות לחתיכות, קוטע את גפיהן ואוזניהן ולאחר מכן תולה את ראשיהן לראווה בעיר . ברור שהישראלים היו רחמניים בהשוואה לאשורים. שנית, רוב מלחמות ישראל היו על רקע הגנתי (או על תקן הבא להורגך השקם להורגו). עניין זה די בולט בכתובים: שמות יז:ח, דברים כא:א,ג,כא-לב, דברים ב: כו-לז, ג:א, יהושע: י:ד. כמו כן, אלוהים אסר על ישראל לכבוש עמים שכנים אחרים כמו את מואב ועמון (דברים ב:ט,יט) כמו כן את אדום (דברים ב:ד,כג:ז) למרות שאדום סרבו קודם לכן לסייע לבני ישראל (במדבר כ:יד-כא, דברים ב:ו-ח). לישראל לא הייתה זכות לכבוש מעבר למה שאלוהים התיר מראש. שלישית, מלחמות ישראל לאחר זמנו של יהושע היו כמעט תמיד על רקע של הגנה עצמית. הלוחמה הייתה דרך חיים או בעצם דרך הישרדות במזרח הקרוב הקדום, ישראל הייתה צריכה להתגונן מפני המדיינים, העמלקים והפלשתים. עם זאת, אלוהים לא ציווה לצאת לכל המלחמות אשר מתוארות בתנ"ך. חשוב להבין שמה שמתואר בתנ"ך לא בהכרח מצביע על כך שאלוהים חפץ בכך – הרי פעמים רבות מלכי ישראל קיבלו על עצמו ועל עמם החלטות מנוגדות לרצון אלוהים. בעוד מלחמות מתוארות בספר שופטים ובימי דוד המלך (וכו'), כתבי הקודש אינם בוחרים לשבח מלחמות אלו, אלא רק לציין את עובדת קיומן. ### גירוש כנגד השמדה מה שמוסיף עניין לנושא זה שפת השילוח\\גירוש של הכנענים (שמות כג:כח, ויקרא יח:כד, במדבר לג:נב, דברים ו:יט, ז:א, ט:ד, יח:יב, יהושע י:כח, ל,לב, לה, לז,לט, יא:יא,יד) ציווי הגירוש הכנענים הנו שונה בטבעו מהשמדת הכנענים. דבר זה מוסיף ראיה נוספת שהשמדה מוחלטת כלל לא הייתה המטרה. כז אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם; וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ, עֹרֶף. כח וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי–מִלְּפָנֶיךָ. כט לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁנָה אֶחָת: פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. ל מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ, מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה, וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ. (שמות כג: כז-ל). המטרה הינה לגרש, לא להשמיד. אחרי בדיקה מעמיקה, מספר ההתייחסויות לגירוש הנו רב יותר מההתייחסויות להשמדה. איך הגירוש היה אמור לקרות? לא קשה לדמיין זאת. האיום של צבא זר במזרח הקרוב הקדום הניע נשים וילדים לנוס בכדי להימנע מסיכונם. הם היו הראשונים שברחו. האוכלוסייה לא חיכתה עד שהצבא יהרוג אותם. רק אלה שהתעקשו להילחם, הם אלו שנהרגו. ירמיהו ד:כט מרמז על תרחיש כזה: מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת, בֹּרַחַת כָּל-הָעִיר–בָּאוּ בֶּעָבִים, וּבַכֵּפִים עָלוּ: כָּל-הָעִיר עֲזוּבָה, וְאֵין-יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ. לכן, אין כל ראיה לכך שהמלחמה בכנענים כוונה נגד האזרחים. אנו קוראים ביהושע (ובשופטים) שבניגוד למערכה של ישראל נגד כנען, היו הרבה תושבים כנעניים אשר ישראל לא גירשה, אלא, הם חיו באזורים שבהם ישראל התיישבה. ### ומה אם אנחנו טועים? לרגע נצא מנקודת הנחה כי פרשנות זאת שגויה. כלומר, אלוהים ציווה על ישראל להשמיד גם את הנשים, הזקנים והילדים. מה נובע מכך? ראשית, עלינו לזכור שרק בגלל שהנשים לא נלחמו לא אומר שהן היו חפות מפשע (שימו לב לנשים המדייניות בבמדבר כה), נשים רבות בעמים אלו הקריבו את תינוקם לאלילים שעבדו. יחסי מין בתוך המשפחה גרם לתינוקות רבים להיוולד כמוטציות ועם עיוותים רבים, במידת מה, הם קיבלו חסד בכך שלא נותרו לבדם לסבול בעולם, אלא נלקחו לשמים עוד לפני שעליהם לתת דין וחשבון על מעשיהם. אך ברמה הבסיסית, מבחינה פילוסופית, לאלוהים אין מחויבויות מוסריות. אם אלוהים רוצה לקחת חיים, הוא כאחד שנותן חיים, יכול לעשות זאת. האם היוצר יכול לקום על יוצרו? האם רשאי כלי להתלונן בפני יוצרו על כך שאין הוא מעוניין להשתמש בו עוד? לנו אין זכות לקחת חיים כרצוננו. לאלוהים יש. לא נאסר עליו לקחת חיים. הוא הסטנדרט המוסרי בעצמו, לכן מצוותיו אינן שרירותיות, אלא הן נובעות מאופיו הטוב והמושלם. לכן הציווי להשמיד את הכנענים הנו מוצדק, משום שבתוך מי שציווה את המעשה טבוע הסטנדרט המוסרי- הסטנדרט עבור מעשים נכונים ולא נכונים. ללא הציווי שלו, השמדת הכנענים הייתה נחשב למעשה לא נכון, לרצח. אך עם ציוויו מעשה זה אינו נחשב לרצח אלא למעשה נכון ואף יותר מזה-מחויבות מוסרית. חשוב להבין כי לא מדובר היה ב"תקדים" לפיו לעם מותר להשמיד עם אחר. אלא, אך ורק לאלוהים מותר לדרוש זאת, בהתבסס על החכמה הנצחית שלו – הוא שופט צדק כל יודע, אנחנו לא. לבסוף, אנו צריכים להביט בהתגלות השלמה של אלוהים בישוע מנצרת. אלוהים התגלה אלינו בלבוש בשר כדי למות עבור חטאי האנושות ולקחת על עצמו את העונש המגיע לכולנו. בצלב הצדק של אלוהים וחסדו יחדיו באים לידי ביטוי. מצד אחד, זעמו של אלוהים נשפך משום שהוא צדיק ומעניש על חטא מצד שני אהבתו הגדולה מתגלית בכך שהוא לקח על עצמו את עונשינו על מנת להושיע את הרבים. (ישעיהו נ"ג). ### הפן הפילוסופי אם אין אלוהים, גם אין מוסר אבסולוטי, החזק הוא זה שמנצח ("המתאים שורד" אם תרצו, כפי שמגדירה התיאוריה הדרוויניסטית). על מנת לטעון כי הרג של בן-אדם הוא דבר לא מוסרי, יש תחילה לעמוד על קיומו של מוסר אבסולוטי. אם אין אלוהים, גם לא קיימת אמת-מידה שלפיה ביכולתנו לדעת בוודאות מה נכון ומה לא נכון, לכל אחד יש את האמת שלו, לכל אחד יש את המוסר שלו ולכל אחד יש את ההבנה שלו באשר למשמעות של "אמת", "מוסר" ו-"נכון/לא נכון". כשאנחנו צופים בערוץ הטבע ורואים נמר שטורף באכזריות את גופתה של הזברה שזה עתה עברה בדרכו, אנחנו לא זועקים לאי-צדק ודורשים לתפוס את הנמר במהרה ולהעמיד אותו למשפט. אם כך מה ההבדל, אם אנחנו כבני האדם רק חיה קצת יותר מפותחת, הורגים בני אדם אחרים? מי מחליט וקובע שכאב (ואף מוות) הוא דבר רע או לא-צודק? באין קנה-מידה אבסולוטי שנכפה על עולמנו, איש איש לפי תפיסתו – האחד יכריז שזה רע ולא מוסרי להפליק לילדנו אם אלו ביצעו מעשה זדוני, בעוד האחר יטען שיש להשמיד אוכלוסייה שלמה על בסיס היותה שונה – מי צודק? מי מחליט מה נכון ומה לא? למי הסמכות לקבוע? אם המשתמש בטיעון זה היה לוקח זמן ללמוד את התנ"ך ולעשות הערכה כנה של עקרונות הצדק, הזעם והאהבה של אלוהים, הוא היה רואה את יחסי הגומלין וההרמוניה המושלמים ביניהם. משפט אדוני איננו נקמה אימפולסיבית או התפרצות רגשית לא רציונלית. אלוהים הוא אינסופי בכל התכונות שלו; אהבה, חסד ורחמים, אבל גם צדק, משפט וכעס. הרגשנות האנושית לא יכולה להוות עבורנו קנה-מידה לאמת, רק האמת האלוהית היא קנה המידה בין המציאות הגשמית למציאות הרוחנית. זה מאוד אירוני שהאתאיסטים, האגנוסטים ומבקרי-התנ"ך מעמידים לדין את אלוהים על התנהגותו האתית, בעוד אם אאמץ את עמדתם, שהרי אין דבר כזה סטנדרט אבסולוטי ואובייקטיבי שעל פיו ניתן למדוד דבר כנכון או לא נכון, אמת או שקר, טוב או רע. כפי שסארטר, הפילוסוף האקסיסטנציאליסט הצרפתי הודה(4): "אם אכן אלוהים לא קיים, הכל מותר – לא סופקו לנו ערכים או חוקים שיכולים לתת לגיטימציה להתנהגות כלשהי שלנו". אדם המחשיב עצמו כאתאיסט או כאגנוסטי לא נסמך על אף קנה-מידה אבסולוטי בכדי לעשות הבחנה מוסרית, אלא על דעתו האישית בלבד. ### הצביעות האתאיסטית לסיום, שימו לב לסטנדרט הכפול של האתאיזם – מצד אחד מאשימים: "אם אלוהים קיים, מדוע הוא לא שם קץ לרשעים?!" בעוד מהצד השני, כשאלוהים כן שם קץ לרשעים ומחסל אותם – טוענים כי אכזרי. אם הפעולות של דעאש במזרח התיכון נראות לכם מזוויעות, אז דעו לכם שעמים כמו העמלקים שמו את דעאש בכיס הקטן – הם היו מקריבים באש את התינוקות שלהם. אבל לא כאן מפסיקה הצביעות האתאיסטית. אם אלוהים הוא זה שמעניק חיים, האם הוא "רוצח" כאשר הוא מחליט לסיימם? האם למפסל יש זכות לשבור את הפסלים שלו? כמובן. אבל האם זה נותן לי את הזכות לשבור את הפסלים שלו? כמובן שלא. גם פה הצביעות לא נגמרת – חשבו על זה, מדוע מבחינת האתאיסטים, יש לנו את הזכות להפסיק חיים, ע"י לדוגמא; הפלות. אבל כשאלוהים עושה זאת הוא "מרושע"? 1\. 6. Christopher C.J. Wright, Old Testament Ethics for the People of God (Downers Grove, Illinois: InterVarsity, 2004), 474–75; Iain Provan, V. Philips Long, Tremper Longman III, A Biblical History of Israel (Louisville: Westminster John Knox Press, 2003), 149. 2\. page 35,42 Hess, “The Jericho and Ai of the Book of Joshua,” 3\. Hess, “War in the Hebrew Bible: An Overview,” in War in the Bible and Terrorism in the Twenty-First Century. Richard S. Hess and Elmer A. Martens, eds. (Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns, 2008), 29. 4\. Sartre, Jean Paul, (1961), “Existentialism and Humanism,” French Philosophers from Descartes to Sartre, ed. Leonard M. Marsak (New York: Meridian). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם חברה מושלמת היתה מייצרת בני אדם מושלמים?](https://igod.co.il/philosophy/מה-זה-החטא-הקדמון-והאם-לא-מספיק-לאלוהים/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "אם נעניק לאדם סביבה מושלמת, מטפחת וללא רבב, גם הוא יהיה מושלם וללא רבב" כך יטענו פסיכולוגים וסוציולוגים רבים. בואו נשקול לרגע את הטענה הזאת, האם כשילדינו הקטנים הולכים לגן הם לוקחים שיעור ב"איך לעשות דווקא" שיעור ב"איך לגנוב את הצעצועים של אחי" ושיעור ב"איך להתעלל בכלב שלי"? או שהם עושים זאת באופן טבעי, כאילו מוטמע בהם דחף-דווקאי שכזה, ומה לגבי רוח המרד שיש בכל אדם, מדוע כשאב אומר לבנו הקטן "אל תדחוף את האצבעות לשקע החשמל" הילד מתמרד ועושה "דווקא"? מדוע אנחנו לא אוהבים כשאומרים לנו מה לעשות? גם אם זה לטובתנו… ### עקרון מולד או סביבתי? קרוב לוודאי שגם אם ניתן לילדנו את סביבת הגדילה המושלמת ביותר, עדיין, ואף על פי שאיננו ממהרים להודות בכך, כמו הטוב, גם הרוע שבתוכו יתחיל לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, אין זה אומר שבני האדם הינם רעים בתכליתם, אך אי אפשר להתעלם מכך שישנו יצר-רע בלב האדם – הפסיכולוג הנודע זיגמונד פרויד תיאר דחף פסיכולוגי זה כ"איד". המקרא מתאר את הדחף הזה בתור "חטא". מסופר סיפור: ״…ואדם ישב לבדו שקוע בעצב רב, כל החיות נעו לקראתו ואמרו: איננו אוהבים לראותך כה עצוב, על כן, בקש מאיתנו כל דבר שתחפוץ ותקבלו. השיב האדם: אני רוצה שתהיה לי ראייה חדה. כך יהיה, ענה הנשר. הוסיף האדם, אני רוצה להיות בעל עצמה. אתה תהיה חזק כמוני, ענה היגואר. אני רוצה לדעת את סודות האדמה, הוסיף האדם. אני אראה לך אותם, ענה הנחש. וכך זה נמשך עד שכל החיות העניקו לו את מבוקשו. כשזכה האדם בכל מתנה שהחיות רק יכלו לתת לו, הוא עזב… הינשוף אמר לשאר החיות: כעת האדם יודע הרבה והוא יוכל לעשות דברים רבים. אמר הצבי: לאדם יש את כל מה שהוא צריך… אך כעת לא יהיה עצוב יותר, הוסיפו שאר החיות. אך הינשוף השיב: 'לא', ראיתי חור באדם, חור עמוק כמו רעב שלעולם לא יוכל לשבוע. זה מה שגורם לו לעיצבון, ולהמשיך לרצות… הוא ימשיך לצבור ולצבור, עד שיום אחד האדמה תאמר: אין לי יותר מה לתת. אך האדם יכבוש, יגזול, יגנוב, ישלוט, ינטול, יחמוס, יבזוז ויעשוק את האדמה שתחת רגליו ותחת רגלי זולתו. הוא לא יחדל עד אשר ימלא את החור שבליבו, אך לא ישכיל להבין, שאותו החור לא נועד למילוי בדרכים אלו. הוא יחפש לספק את צרכיו על ידי גאווה, רברבנות, שחצנות, התפארות והוללות. וכשאלה לא יספקו אותו, הוא יחפש עצמה וכוח, הון ושלל, מרות, שליטה ושפע. וכשלא יוכל להשיגם, ינקוט בשנאה, רמיסה, השחטה, עוינות, טינה, איבה, תיעוב, עלבון, קנאה, קטילה, רציחה, השמדה והרס – של עצמו, של זולתו ושל עולמו. וכשישכב על מיטת המיתה, יבין דאז שנכשל – שכל זאת ועוד, אף לא קירב אותו למשאלתו – מילוי החור שבליבו…״ ### פסיכואנליטיקה כזכור, מושג הפסיכואנליטי המתאר את מנוע זה שנמצא בלב האדם ולא מפסיק לפעול נקרא "איד" (כמו כן:"סתמי"), והגדרתו – "המניע לחיים, החלק באישיות הכולל את הדחפים והמאופיין בחוסר התחשבות במציאות או בזולת, בחוסר ארגון וחשיבה הגיונית ובחיפוש אחר סיפוק מיידי של דחפים ויצרים." לדברי פרויד: "כל אשר ילוד אישה מביא איתו מלידה, כל אשר טבוע בו מראש מכוח מבנהו, הווה אומר, כל הדחפים שמקורם בארגון הגופני", כלומר – סך היצרים הנפשיים הקמאיים שלנו, בצורתם הפשוטה ביותר. האיד נוהג לפי עקרון ההנאה: רדיפה אחרי ההנאות, ובריחה מן הכאב. בתחילה ציין אותו פרויד בליבידו – יצר המין, האנרגיה המינית, אך החל מ-1920, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, קבע שני יצרים שונים בבסיס האיד: הארוס – האהבה, יצר החיים – והתנטוס – המוות, יצר ההרס. אך לא היה זה פרויד הראשון שהגה רעיון זה, כבר בתנ"ך נכתב "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח', כא׳), היה זה דוד המלך שאמר על עצמו "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי" (תהילים נא׳, ז') – דוד כותב שכבר ברחם אימו היה אשם בחטא, באותו הרגע בו אימו הרתה אותו. מפתיע לחשוב כי כיום רבים מאמינים שהם אנשים טובים דיו בעיניו של אלוהים. ייתכן כי בשל החדשות הרעות הרבות שמוקרנות יום יום על רשעותם אנשים אחרים, הם מגיעים למסקנה, על-ידי השוואה למקרים אלה, כי הינם אנשים נעלים וכן ראויים לקבלת מקום בגן-עדן כלשהו. מחשבה זו בהחלט מצביעה על אחת ההשלכות שיש לחיים בעולם הפוסט מודרני שלנו כיום. נשאלות שאלות כגון: "מדוע לא מספיקה העובדה שאני מתאמץ להיות אדם טוב?", "האם אין זה הוגן שאלוהים יחליט שאיש שאינו מאמין בו לא יוכל להיכנס לגן עדן, למרות שהיה אדם טוב?" גם ישוע נשאל שאלה דומה על ידי קבוצת תוהים: "מה עלינו לעשות כדי שנפעל את פעלי אלוהים?" (יוחנן ו', כח׳). מעניין מאוד כי שאלה זו נשאלה בלשון רבים, נראה כי ציפו לקבל רשימה של פעלים שעליהם לפעול. אך ישוע השיב בלשון יחיד: "זהו פועל האלוהים – שתאמינו בזה אשר הוא שלח" (יוחנן ו', כט׳.) כמובן שבמוחם של אותה קבוצת תוהים ואחרים שחושבים שהם אנשים טובים, תשובתו של ישוע תעורר תגובת מחאה: "מה הופך אמונה לדבר כל כך מיוחד? הדברים שאנו עושים חשובים הרבה יותר מהדברים שבהם אנו מאמינים", "כיצד ניתן לדחות אדם טוב אך שאיננו מאמין?". הקושי פה טמון בהשערה שעומדת מאחורי כל שאלה ושאלה – ראשית, שקיים מושג כזה, "אדם טוב". ישוע נותן הבהרה נוספת בנושא בצורה של שאלה ותשובה. הוא נשאל: "רבי הטוב, מה עליך לעשות כדי לרשת חיי עולם" (לוקס יח׳, יח׳). מחשבתו של שואל השאלה הייתה ברורה: ישוע היה "רבי טוב"; אנשים טובים מגיעים לגן עדן, לכן, מה עליי לעשות על מנת להשתייך לאותה קבוצה? אך תשובתו של ישוע הייתה מפתיעה: "מדוע אתה אומר לי 'טוב'? אין טוב כי אם אחד והוא האלוהים" (לוקס י׳ח, יט׳). התנ"ך מכריז באין ספור מקומות על כך שאין אדם שהוא טוב, ישנם מעשים טובים, אך אין אדם שבו הטוב שולט מתכליתו. התנ"ך גם מכריז שאין אדם שעומד באמות המידה ל"טוב" של אלוהים: "יהוה משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש אלוהים, הכל סר יחדיו נאלחו, אין עושה טוב, אין גם אחד." (תהילים י׳ד, ב'-ג'). האמת היא, שהבעיה איננה קשורה לאנשים טובים שאינם מגיעים לגן עדן, הבעיה היא אחרת. ישוע בהתבססו על התנ"ך הגדיר היטב כי להיות "אדם טוב" משמע לעמוד באמות המידה של אלוהים, ועל בסיס הגדרה זו אין "אנשים טובים" בשום מקום. לכן, השאלה האמיתית איננה מי טוב מספיק בכדי להיכנס למלכות השמים, השאלה האמיתית היא כיצד אלוהים מאפשר לאדם להיכנס בכלל אל מלכותו. והתשובה נמצאת כבר בתורה שניתנה על ידי משה, והיא שאנחנו צריכים כפרה וסליחה על חטאים, אשר ניתנת לנו ע״י קורבן. ### קורבן קורבנות אלו ניתנו בהוראת אלוהים על המזבח בבית המקדש כתוספת לאמונה וחרטה שבלב, כיום אין בית מקדש, אין מזבחות ואין קורבנות, אך אלוהים לא הפקיר את עמו, הוא הבטיח בעזרת הנביא ישעיהו (פרק נג׳) שאחת הסיבות העיקריות המשיח יבוא היא – להיות כקורבן אחד ולתמיד עבור חטאי האדם כאמצעי להפגנת אהבתו שלאלוהים. כניסה לגן עדן היא בראש ובראשונה קשורה לסליחת חטאים. המאמינים במשיח יכולים להיות בטוחים שהם הולכים לגן עדן, לא בגלל שהם טובים בטבעם או מתאמצים להיות טובים יותר מאנשים אחרים, אלא משום שהם קיבלו כפרה, סליחת חטאים על ידי אמונה במשיח. ״אנשים טובים״ בהחלט יגיעו לגן עדן. אולם, הדרך לעשיית הטוב איננה טמונה בהקפדות דתיות או מעשים מכובדים כי אם בסליחת החטאים של אלוהים הטוב אשר ניתנת לנו דרך קורבנו של המשיח. ### אז מהי משמעות החיים? כיצד אוכל למצוא מטרה, סיפוק, ושביעות רצון בחיי? האם תינתן לי ההזדמנות להגיע להישגים נצחיים ובעלי משמעות? אנשים רבים מעולם לא עצרו על מנת להתייחס למשמעות החיים. לאחר שנים רבות הם מביטים לאחור ותוהים מדוע נכשלו היחסים שלהם והם מרגישים ריקנות וזאת למרות שהגיעו להישגים שרצו. שחקן כדורסל אחד אשר שמו התפרסם כאחד משחקני הכדורסל הטובים ביותר, נשאל מה היה רוצה שמישהו היה מספר לו, לפני שהתחיל להיות שחקן. הוא השיב, "הלוואי שמישהו היה אומר לי שכאשר מגיעים לפסגה אין שם דבר." הרבה מטרות התגלו כריקניות לאחר שנים שהתבזבזו במטרה להשיג אותן. בחברה ההומניסטית שלנו, אנשים רודפים אחרי מטרות רבות בתקווה שימצאו משמעות. חלק מהרדיפה כולל: הצלחה עסקית, עושר, יחסים, סקס, הנאות, להיות טובים לאחרים וכו'. הרבה אנשים העידו על כך שבעוד שהגיעו אל המטרות שהציבו כמו, עושר, יחסים והנאות, עדיין הרגישו בתוכם את אותה הריקנות – חלל ריק ששום דבר לא ממלא אותו. ### קהלת מחבר ספר קהלת מגדיר הרגשה זו כשהוא אומר, "הבל הבלים … הכול הבל" (קהלת א׳, ב׳). למחבר זה היה עושר ללא ערוך וחוכמה מעל לכל אדם בתקופתו או בתקופתנו, נשים במאות, ארמונות וגנים אשר היוו נושא לקנאה בכל הממלכות האחרות, המאכלים והיינות הטובים ביותר וכל הנאה אפשרית. ובכל זאת הוא אמר בנקודה מסוימת בחייו, שהוא השיג את כל שליבו חפץ. אולם הוא מסכם, "ואין כל חדש תחת השמש" מדוע יש כזה חלל ריק? כיוון שאלוהים ברא משהו שהוא מעל למה שאנחנו יכולים להתנסות פה ושם. שלמה אמר על אלוהים, "…גם את העולם נתן בלבם …" (קוהלת ג׳, יא׳). אנו מודעים בליבנו כי "הכאן ועכשיו" אינו כל מה שיש. ### בראשית בספר בראשית, אנו מוצאים שאלוהים ברא את בני האדם בצלמו כדמותו (בראשית א׳, כו׳). הכוונה היא שאנחנו יותר כמו אלוהים מאשר כל דבר אחר (כל צורת חיים אחרת). אנחנו גם מוצאים כי לפני נפילת האדם בחטא והקללה שניתנה בעקבותיו על הארץ, הדברים הבאים היו נכונים: 1) אלוהים ברא את האדם כיצור חברתי (ב׳, יח׳-כה׳); 2) אלוהים סיפק לאדם תעסוקה (בראשית ב׳, טו׳); 3) לאלוהים היה קשר עם אדם (בראשית ג׳, ח׳); ו 4) אלוהים נתן לאדם שליטה בארץ (בראשית א׳, כו׳). מה מיוחד בכל הדברים הללו? אני מאמין שכוונתו של אלוהים הייתה שכל הדברים האלה יתרמו להרגשת הסיפוק בחיינו (במיוחד הקשר של אדם עם אלוהים), כל אלה הושפעו לרעה ע"י נפילת האדם בחטא וכתוצאה מכך, הקללה על העולם (בראשית ג׳). ### התגלות בספר ״התגלות״, הספר האחרון של הברית החדשה, בסופם של אירועים שמסמלים את האירועים שהינם מאורעות התקופה האחרונה, אלוהים מגלה שהוא יהרוס את השמיים והארץ כפי שאנו מכירים אותם ויוביל למצב נצחי ע"י בריאת שמיים וארץ חדשים. בזמן הזה, הוא ישקם את היחסים עם בני האדם שנושעו. יהיו בני אדם אשר ישפטו וישלחו אל "אגם האש" (גהנום) (התגלות כ׳, יא׳-טו׳). קללת החטא הנצחי תימחק, והחטא לא יתקיים יותר; לא יהיה עוד צער, מחלות, מוות, כאב וכו' (התגלות כא׳, ד׳). המאמינים ירשו את הכול; אלוהים ישכון בתוכם והם יהיו בניו (התגלות כא׳, ז׳). אנו מגיעים להשלמת המעגל, אלוהים ברא אותנו על מנת שתהיה לנו התחברות איתו; האדם חטא, ובכך פגע בהתחברות; אלוהים משקם את ההתחברות הזו בצורה מושלמת במצב הנצחי שאליו יגיעו אלה שנושעו על ידו. לעבור את החיים ולהגיע להישגים רק כדי למות מופרדים מאלוהים לנצח יוכיח שהכול חסר ערך. אולם אלוהים הכין דרך לשמחה נצחית אפשרית (בשורת לוקס כג׳, מג׳), ולא רק בחיי הנצח אלא גם להגיע לחיים מספקים בעלי משמעות היום, כיצד ניתן לשמר את השמחה הנצחית "גן עדן בארץ"? ### משמעות החיים משוקמת דרך ישוע המשיח כפי שנרמז בכותרת, משמעות אמיתית כעת ובנצח נמצאת כאשר משקמים עם אלוהים את היחסים שנפגעו מאז תקופתם של אדם וחווה אשר חטאו. כיום, יחסים אלו עם אלוהים אפשריים רק דרך ישוע המשיח . חיים נצחיים אפשריים רק דרך התוודות על החטא (כשאין יותר צורך להמשיך עם החטא אלא לתת לישוע המשיח לשנות אותנו ולהפוך אותנו לבריאה חדשה) והשענות על ישוע כמושיע. משמעות אמיתית בחיים אינה נמצאת רק בהכרה בישוע המשיח (למרות שדבר זה נפלא בעצמו). אלא, משמעות החיים נמצאת כאשר האדם מתחיל ללכת אחרי ישוע, כתלמידו, ללמוד ממנו ולבלות זמן איתו ועם דברו, כתבי הקודש. לתקשר איתו בתפילה ובהליכה עימו בציות לדבריו. אם אינך מאמין עדיין (או אולי רק קיבלת את ישוע) אתה בטח אומר לעצמך, "זה ממש לא נשמע מרגש או מספק עבורי!" אנא, המשך לקרוא רק עוד קצת. ישוע הצהיר את ההצהרות הבאות: "בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה, קחו עליכם את עולי ולימדו ממני, כי עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם, כי עולי נעים וקל משאי" (בשורת מתי יא׳, כח׳-ל׳). "…אני באתי כדי שיהיו להם חיים ובשפע שיהיו להם" (בשורת יוחנן י׳, י׳). "מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו וייקח את צלבו וילך אחרי; כי החפץ להציל את נפשו יאבד אותה, אבל המאבד את נפשו למעני ימצאנה" (בשורת מתי טז׳, כד׳-כה׳). "והתענג על יהוה וייתן לך משאלות לבך" (תהילים לז׳, ד׳). הפסוקים הללו מדגישים כי יש לנו ברירה. אנחנו יכולים להמשיך ולנהל את חיינו באופן עצמאי (בתוצאה של חיים ריקנים) או שאנו יכולים לבחור ולחפש בכל ליבנו את אלוהים ואת רצונו עבור חיינו (כשהתוצאה מכך הנה חיים מלאים התגשמות רצונותיך ומציאת סיפוק והגשמה). זאת כיוון שהבורא אוהב אותנו ומעוניין לתת לנו את הטוב ביותר (שזה אינו בהכרח חיים קלים אבל כן מספקים). ### רגע, אבל האם "החטא הקדמון" זה לא המצאה נוצרית? יש טענה כי רעיון החטא הקדמון ועונשו זר ליהדות ואיננו אלא המצאה של מחברי הברית החדשה. ההנחה היא כי באומרו "יהדות", ודאי התייחס מפרסם המאמר ליהדות ההלכה/יהדות חז"ל ולכן, הבה ונצא למסע קצר בנבכי כתביהם של חכמינו וניווכח האם אמנם צדק המחבר באומרו כי אין לתיאולוגיית החטא הקדמון דבר עם היהדות הרבנית. רק נזכיר בקצרה כי מאחורי רעיון זה עומדת התפיסה כי עקב חטאם של אדם וחווה בגן-עדן (אכילת הפרי האסור), נגזר על כל צאצאיהם לדור ודור מוות וכליון רוחניים ופיזיים. לא נתייחס כאן באריכות לכך שרעיון זה והשלכותיו כבר מופיעים בתנ"ך, אך נפנה את אוהבי הספר אל מספר מקומות מפתח, כמו למשל: בראשית ב` 17; בראשית ג` 19; בראשית ו` 5; בראשית ח` 21; מזמור נ"א 7; איוב י"א 12; קהלת ח` 6-11 (אגב, אני אף ממליץ לבחון פסוקים אלו לאור פירושי חז"ל). כמובן כי ספרות הברית החדשה נותנת משנה תוקף לתוראה הזו וניתן לראות זאת באופן מובהק, למשל באיגרת אל הרומיים ג` 9, 23; באל הרומיים ה` 12-19; באל העברים ט` 27-28; ובאגרת הראשונה לשמעון-כיפא א` 23. הברית החדשה מוסיפה ומלמדת כי כשם שטבענו החוטא איננו תלוי במעשינו, כך גם ישועתנו אינה תלויה אלא בחסדו של אבינו שבשמים. הבה, אם-כן, נצא למסע כרונולוגי לא ארוך דרך 4 קטעים מכתביהם של חז"ל ונראה מהי עמדתם בנוגע לחטא של אדם וחווה. למעשה, מייד ניווכח כי כל אחד מהם מדבר בפני עצמו ואינו מותיר מקום למשחק או לפרשנות מפותחים מדיי. (1) תחילה אפוא נפנה אל ספר "ילקוט שמעוני" המשתף אותנו בדיון מעניין בשאלת "מאימתי יצר הרע נתון באדם, משעת יציאה או משעת יצירה?". דהיינו, כאן אין ויכוח כי יצר הרע שולט באדם כבר בהיוולדו, אך השאלה העומדת על הפרק היא האם הוא קיים כבר בשעת יצירת העובר או רק משעה בה יוצא התינוק לאוויר העולם. הנה הדברים במלואם: "אמר ליה אנטוניוס לרבי: מאימתי יצר הרע נתון באדם, משעאת יציאה או משעת יצירה? א"ל: אם כן בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה. א"ר: דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו, שנאמר: לפתח חטאת רובץ". אנטוניוס (חכם יווני) ורבי מתחבטים בשאלה וכל אחד מביא טיעון לצד שלו. רבי היה סבור כי יצר הרע מצוי כבר משעת יצירה אך אנטוניוס שיכנע אותו כי החטא מצוי באדם רק משעת יציאה. כך או כך, הדעה הסופית קובעת כי התינוק יוצא כאשר הוא כבר "נגוע" ביצר הרע. כעת שואלים אנו: מה עשה תינוק זה כדי שידבק בו החטא? הלא הוא רק יצא לעולם ועדיין לא הספיק לעשות מאומה. התשובה המתבקשת היא שחטא נמצא בו ללא קשר למעשיו והוא ככל הנראה ירש אותו על לא עוול בכפו. (2) המדרש השני אשר נציג כעת ("בראשית רבה"), מבהיר באופן קיצוני ביותר מהי דעתם של חז"ל בנוגע להשלכותיו של החטא הקדמון. להלן ציטוט הדברים: "מפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה? אמר להן: לאחד שעבר עבירה והוא מתבייש מבני אדם, לפיכך יוצאת וראשה מכוסה. ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה? אמר להם: על ידי שגרמו מיתה לעולם, לפיכך הן מהלכות אצל המת תחלה. הה"ד (איוב כא) ואחריו כל אדם ימשוך. ומפני מה ניתן לה מצות נדה? ע"י ששפכה דמו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נדה. ומפני מה ניתן לה מצות חלה? על ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה. ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת? אמר להן: על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון, לפיכך ניתן לה מצות נר שבת". אכן מילים קשות, לכל הדעות. ברם המדרש אינו מסתפק בכך שהוא מטיל את מלא כבוד האשמה על האישה, אלא קובע כי מעשיה של חווה הביאו לשפיכת דמו של אדם ואף גרמו מוות לעולם כולו. במילים אחרות, מאז מעשיה של חווה ובגללם, נכנס אפוא מושג המוות לעולם. (3) המדרש הבא ("דברים רבה") מוכיח מעל לכל ספק כי החטא עובר בירושה, ואלה דבריו: " אמר משה: רבש"ע, ל"ו כריתות הן שאם יעבור אדם על אחד מהן חייב מיתה. שמא עברתי על אחת מהן, למה אתה גוזר עלי מיתה? א"ל: בחטייא של אדם הראשון אתה מת, שהביא מיתה לעולם". כאן מתלונן משה רבנו על-כך שנגזר עליו למות. כאשר הוא מבקש לדעת בעבור איזה חטא עליו לסבול את המוות, עונה לו הקב"ה בפשטות כי בגין חטאו של אדם הראשון הוא ימות. (4) המקור האחרון אשר נביא ("קיצור שולחן ערוך"), מאוחר הוא יותר משלושת הראשונים ושייך הוא לספרות ההלכה של חז"ל. הדברים לקוחים מהוראות ההלכה בנוגע להכנות ערב יום הכיפורים והנה הם כלשונם: "נוהגין לעשות כפרות בערב יום הכפור באשמורת הבוקר שאז הרחמים גובר, לוקחין תרנגול שאינו מסורס לזכר ותרנגולת לנקבה ולאשה מעוברת תרנגול, ותרנגולת. תרנגול שמא הולד הוא זכר ואם הולד היא נקבה די לאמה ולבתה בתרנגולת אחת ואפילו שאר בני אדם יכולין שנים ליקח כפרה אחת". לפי הנוהג, נאמר לנו כאן, חייב הגבר לקחת תרנגול כדי לכפר על עצמו ואילו אישה בהריון חייבת בשני תרנגולים, זכר ונקבה, משום שעליה לכפר עבורה ובעבור התינוק אשר ברחמה. כעת נשאלת השאלה הבאה: מדוע חייב העובר בכפרה אם עדיין לא יצא לאוויר העולם והספיק לחטוא במעשיו? כמובן כי התשובה המתבקשת, לאור 3 המדרשים הקודמים אשר הצגנו, חייבת להיות שהעובר (בדומה למשה רבנו במדרש הקודם) ירש את ייצרו הרע מחטאו של אדם הראשון ולכן חייב אף הוא בכפרה על לא עוול בכפו. כעת שפטו נא בעצמכם; האם לדעתכם צדק מחבר אותו מאמר באמרו כי אין לרעיון החטא הקדמון ועונשו דבר וחצי דבר עם יהדות חז"ל? האם צדק בטענתו כי מחברי הברית החדשה בדו מליבם את תורת החטא הקדמון בניגוד גמור ליהדות הרבנית? האם אין זה מובן לגמרי כי לאור העמדות העולות מן המדרשים לעיל, עומדת דעתו של מחבר אותו מאמר על קרעי תרנגולת ומחוסרת היא כל בסיס אמיתי להישען עליו? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** פילוסופיה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [איך יכול להיות שישוע הוא המשיח אם בשמו נוצרים שונאים יהודים (פוגרומים, מסעות צלב, האינקוויזיציה)?](https://igod.co.il/answer-rabbi/איך-יכול-להיות-שישוע-הוא-המשיח-אם-בשמו-נ/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** > רבים הם הנוצרים ששנאו ורדפו את העם היהודי ואחרים אשמים ברוח אנטישמית מכוערת ששמה ללעג את אותה אמונה שהם לכאורה מודים בה (האמונה בישוע), אך לא כל מי שנולד לנצרות הוא בהכרח תלמידו של ישוע. זהו מצב טרגי ומגונה, אבל התמונה גדולה בהרבה ממה שאתה יודע! המונים של נוצרים שהם מאמינים אמיתיים בישוע – גם בימינו וגם לאורך ההיסטוריה – אהבו את העם היהודי, עזרו לו, תמכו בו, התפללו עבורו והגנו עליו, ובכך הפגינו את האמת שבאמונה שהם מודים בה. אך חשוב לזכור כמו כן, כי יש גם שנאה יהודית היסטורית כלפי ישוע ותלמידיו, כולל רדיפות אלימות. בעיות רבות נוצרו מסיבות פוליטיות יותר מאשר דתיות. מכאן שהעובדות אינן פשוטות כפי שנדמה לנו לעיתים. יתר על כך, הברית החדשה הורתה לנוצרים לתרום כסף ליהודים (האיגרת הראשונה לקורינתיים פרק ט"ז). לזכור שהיהודים כעם הם העם הנבחר של אלוהים אפילו שדחו את המשיח (האיגרת אל הרומים פרק ט). לשמור להגן ולדאוג ליהודים (הבשורה על פי מתי פרק כ"ה). וכמובן להתפלל עבור העם היהודי. אדם ששפתיו טוענות כי הוא מאמין בישוע כמשיח, אם גם ליבו מאמין כך, לא יכול שלא בו זמנית להאמין במה שישוע לימד על היהודים ומקומם בתוכניתו של אלוהים. ישוע עצמו אמר שתלמידיו האמיתיים הם אלו שלא רק שומעים, אלא גם עושים. > אף על פי שישנם הרבה גויים ששונאים את ישראל, ישנם גם מיליונים של נוצרים שאוהבים את ישראל, רואים בישראל העם הנבחר, מכירים בכך שהמשיח שלהם יהודי, מתפללים עבור עם ישראל ותומכים כספית בצבא הגנה לישראל, בממשלת ישראל, במגן דוד אדום ובעם ישראלי באופן כללי. למען האמת "המיסיונרים הנוראיים" הם אלו שבנו את בית החולים הראשון בארץ ישראל, תחנת הרדיו הראשונה בארץ ישראל ובית הספר הראשון בישראל בו גם בנות יכלו ללמוד, ולא רק בנים! תודות לתרומות הנדיבות של נוצרים אוהבי ישראל הוקמה ושגשגה מדינת ישראל בצורה כלכך מהירה ונפלאה. תודות להם יכלנו לבנות צבא גדול וחזק שמגן עלינו, תודות להם יכלה המדינה שלנו להשקיע משאבים ברבים בתשבתיות. נוצרים אוהבי ישראל כבר שנים רבות שולחים מכיסם כספים רבים על מנת לברך את ישראל, כל שנה ושנה. למען האמת, אפילו מי שנלחם עזות במשיחיים והנוצרים, הרב דניאל עשור, מודה: "מליארדי נוצרים אוונגליסטים תורמים למדינת ישראל מידי שנה פי שניים יותר מאשר לכל מדינות העולם כולו יחד". בהחלט נכון שדם יהודי רב נשפך בשמו של ישוע על ידי אנשים אלימים ורשעים שלא הלכו אחרי אלוהי ישראל, שמעשיהם היו לכלימה ובושה לאמונה המשיחית האמיתית בישוע ואין לכך כול הצדקה. אולם ההצהרה הנ"ל קצת מוגזמת ומחטיאה נקודה חשובה ביותר. ראשית, דם רב יותר של יהודים נשפך על ידי כאלה שלא היו מאמינים בישוע כלל מאשר כאלה שהיו כביכול מאמינים משיחיים בישוע ושרדפו את בני עמנו בשמו. לדוגמא, הסטליניסטים האתיאיסטים שטבחו בבני עמנו עשו זאת בשם הקומוניזם ולא בשמו של ישוע. הטרוריסטים המוסלמים לא הורגים יהודים בשם ישוע או האמונה המשיחית אלא בשמו של מוחמד. שנית, עלינו להכיר בעובדה חשובה מאוד, אף על פי שהנושא כאוב מאוד מכדי לחשוב עליו, מבחינת התנ"ך, הסיבה הנפוצה ביותר לסבל ולהרג של העם היהודי הייתה שהעם סטה מדרך אלוהים, הפר את הברית איתו, לא קיים את מצוותיו אשר הבטיח שיקיים כאשר קיבל את תנאי הברית, ולא שמע בקול הנביאים ששלח כדי להשיבו חזרה אליו. קרא שוב בתורה, בפרק על הברכות והקללות (דברים כ"ח) ותבין שהבחירה שהעם עשה לא לציית לאלוהים הניבה את התוצאות שאלוהים הבטיח שיקרו. לא היינו סובלים כל כך אילו העם שלנו היה חף מהפשעים הללו. בקשר לגויים הללו שהתיימרו להיות מאמינים בישוע ואשר בשמו שפכו דם יהודי רב – גם על כך כתוב בתנ"ך. אך כעת נשאל אותך שאלה. במלא הכנות, מה הסיבה האמיתית לרדיפות ולהרג הרב של העם היהודי במשך כל השנים? האם אתה מאמין שהגורל המר הזה היה רצונו של אלוהים עבור עמנו? האם כך מביע אלוהים את אהבתו הרבה לעם ישראל? האם כך הוא מביע את רצונו לברך אותנו? או שאתה חושב שמשהו השתבש ושהסבל הרב שהעם שלנו סבל לא היה הדבר שאלוהים ייעד לעמנו. האם אתה באמת ובתמים מאמין שישוע גרם לכל הסבל ולהרג של העם היהודי? נרחיק צעד ונשאל אותך שאלה קשה עוד יותר: נניח שישוע הוא אכן המשיח של העם שלנו, וניתנה בידנו הבחירה לקבל אותו או לדחותו, מה תהיינה התוצאות מסירובנו לקבל את המושיע שאלוהים שלח עבורנו? לפני כאלפיים שנה, כאשר ישוע נכנס לירושלים בפעם האחרונה בחייו עלי אדמות לפני מותו, הוא בכה כשחזה את העתיד שמחכה לעיר ולסבל הרב שעומד לבוא על העם והכריז: "לו ידעת היום גם את מאין יבוא שלומך, אלה שעתה נסתר הוא מעיניך. הנה ימים באים עליך ואויביך יקימו סוללה סביביך, ויקיפוך ויצורו עליך מכל עבר. וימגרו אותך ואת בניך אשר בקרבך, ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב אשר לא ידעת את מועד פקודתך (את יום הביקור שצפוי לבוא לך.)" (לוקס י"ט 41-44)ישוע חפץ בכל לבו רק לעשות טוב לעמו היהודי, אך כעם לא חפצנו בו. ארבעים שנה אחרי הנבואה הנ"ל, ירושלים נחרבה על ידי הרומים. ישוע ידע שכך יקרה. האזן לקינתו: "ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את השלוחים אליה, כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה, ולא אביתם. הנה בתיכם יהיו לשממה. כי אני אומר לכם, מעתה לא תראוני עד אשר תאמרו 'ברוך הבא בשם יהוה."' (מתי כ"ג 37-39) עד לרגע הוצאתו להורג על הצלב, גם לאחר שהולקה קשות, ישוע דאג יותר לסבל שיגרם לעמו מאשר לסבל והיסורים הפיזיים והנפשיים שהוא עמד לעבור, על לא עוול בכפו: "וילכו אחריו המון עם רב והמון נשים והן סופדות ומקוננות עליו. וישוע פנה אליהן ואמר: 'בנות ירושלים, אל תבכינה עלי אלא על נפשותיכן בכינה ועל בניכן. כי הנה ימים באים ותאמרו אשרי העקרות ואשרי הרחם אשר לא ילדו ואשרי השדיים אשר לא היניקו. אז יאמרו אל ההרים שיפלו עלינו ואל הגבעות כסונו (ציטוט מהנביא הושע י' 8), כי אם ככה יעשו בעץ הלח מה ייעשה בעץ היבש?'" (לוקס כ"ג 27-31) למרבה הצער, כך היה הדפוס של העם שלנו: באותה מידה שהפרנו את התורה ולא שמענו בקול הנביאים שנשלחו מאת אלוהים, כך דחינו את המשיח שאלוהים שלח כדי להושיענו. שים לב כיצד מתאר אחד ממחברי ספרי התנ"ך את ההיסטוריה של עמנו בתקופת התנ"ך: "ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל נביאו כל חוזה לאמור: 'שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקתי ככל התורה אשר צויתי את אבתיכם ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים'. ולא שמעו ויקשו את ערפם כערף אבותם אשר לא האמינו ביהוה אלהיהם. וימאסו את חקיו ואת בריתו אשר כרת את אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סביבותם אשר צוה יהוה אותם לבלתי עשות כהם. ויעזבו את כל מצות יהוה אלהיהם ויעשו להם מסכה שנים עגלים ויעשו אשירה וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל. ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחש ויתמכרו לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו. ויתאנף יהוה מאד בישראל ויסרם מעל פניו לא נשאר רק שבט יהודה לבדו. גם יהודה לא שמר את מצות יהוה אלוהיהם וילכו בחקות ישראל אשר עשו. וימאס יהוה בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד שסים עד אשר השליכם מפניו." (מלכים ב' פרק י"ז 13-20) (זכור שהסיכום ההיסטורי הנ"ל כתוב בתנ"ך שלנו. דבר ה' כן וצודק לפעמים עד כדי חוסר רחמים.) העובדה היא שאלוהים מזהיר אותנו. ניתן לראות זאת בבירור בכמה פרקים בתורה – או למעשה בתנ"ך כולו. לדוגמא בפרקים כ"ו בספר ויקרא וכ"ח בספר דברים, אלוהים מבטיח ברכות כתוצאה מציות לו, וקללות כתוצאה מאי-ציות. שם, אלוהים שב ומפרט לבני עמו בפרטי פרטים את חיי השפע, ההצלחה והברכה שיהיו מנת חלקם בעולם הזה אם רק ישמעו בקולו ויצייתו למצוותיו, באותה מידה מזהיר אותם על חיים מקוללים ונוראים שיבואו עליהם אם יסרבו לשמוע ולעשות את אשר ציווה עליהם. למרבה הצער, כפי שאלוהים ניבא למשה, ההיסטוריה של עמנו מראה שבאופן שיטתי העם בחר בדרך של אי ציות והקללות שרדפו אותו כתוצאה מכך, ולא בדרך הציות והברכות המובטחות בתורה: "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה." (דברים ל"א 16-17) ייתכן ותשאל כעת, "מה לכל אלה ולטענה שלי בראש מאמר זה? מה לגבי הסבל שעבר על העם שלנו מידי המאמינים בישוע שרדפו אותנו בשמו של ישוע? מה הקשר?" הקשר הוא שלאורך ההיסטוריה, הסבל הרב של העם שלנו נגרם בגלל חטאינו ולא בגלל חטאי אלה שרדפו אותנו. במילים אחרות, בעוד שכל אחד מהמאמינים המשיחיים הצבועים או המוסלמים הפנאטים או הרוצחים הנאצים שעשו ליהודים את המעשים הנתעבים הללו יקבל מאלוהים את העונש המגיע לו, היה משהו רע בדרך שהעם שלנו הלך שגרם לסבל הנורא שבא עליו ברמה הלאומית. על כך כתוב בבירור בדבר ה' בתנ"ך. לו היו יחסינו עם אלוהים תקינים ברמה הלאומית, היינו עם מבורך ולא מקולל. לכן, גם אם קשה לקבל עובדות מרות אלו, האמת היא שטענתך מופנית למעשה לתורה, לא אלי. מחבר ספרי דת יהודי חרדי בשם שמחה סולובסקי, במחקר שעשה על ההיסטוריה של עם ישראל לאור הברכות והקללות של דברים פרק כ"ח, מציין שלעם היהודי – העם הנבחר – יש מאפיין מאוד ייחודי הנראה בבירור לא רק בניסים והנפלאות שמלווים את ההיסטוריה שלו, אלא גם בתולדות הסבל והייסורים שהם מנת חלקו, שאין לכל עם אחר. אין עם אחר בעולם שנרדף, על ידי גזרות רעות, היה קורבן לעלילות דם, גורש ממדינות רבות כמו העם היהודי… רק אלה בלבד מהווים הוכחה נחרצת שהסבל והמרורים שבאו על העם היהודי אינם יד המקרה, אלא תוצאה בלתי נמנעת מהיחסים היחודיים והמיוחדים שיש לאלוהים עם ישראל, אותו בחר להיות לו לעם סגולה, קרוב ללבו יותר מכול עם אחר, אשר לו נתן את דברו ופרט בקפדנות את הברכות או הקללות שתהיינה מנת חלקו כתוצאה מהסכמתו להיות לו לעם. במילים של הנביא עמוס: "רק אותכם ידעתי, מכל משפחות האדמה; על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם." (עמוס ג' 2) בן שאביו גוער בו על מעשים רעים, מרגיש קירבה לאביו ושהוא אוהב אותו גם כאשר הוא מקבל עונש על מעשיו ועל התנהגותו הבלתי רצויה. הוא מבין שאביו לא היה טורח להעניש מישהו זר שלא אכפת לו ממנו אפילו כשעשה את אותם המעשים הרעים. כך גם עם העם היהודי: המאפיין הבולט כל כך של הסבל והייסורים שלו מראה שיד אלוהים בדבר. אות וסימן שמעיד על קשר נצחי של אהבה בין עם ישראל ואלוהיו. הדבר עליו אני דוחק בך לחשוב הוא שאפילו הסבל של העם שלנו שנגרם על ידי הכנסייה הנוצרית (לא מאמינים משיחיים אמיתיים), היה בחלקו תוצאה של הדחייה שדחינו את השליחים שאלוהים שלח להשיבנו אליו; ממשה, לנביא ירמיהו ועד ישוע המשיח, ושהוביל אותנו ממקום של ברכה והגנה למקום בו היינו פגיעים להתקפות מגיהינום. התורה מנבאת גם על כך: "…ותשכח אל מחוללך. וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו: ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם: הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם:" (דברים ל"ב 19-21) נראה שיש פה עקרון של עונש אחד כנגד מעשה אחד, שגם מתייחס לטענה שלך: מפני שדחינו כעם את המשיח כאשר בא בפעם הראשונה, נפתחה דלת לסבל ומעשי זוועה מיד מאמיני שקר משיחיים. במילים אחרות, מפני שחטאנו נגד אלוהים על ידי דחיית המשיח שלו, כך חטאו אנשים נגדנו. ואתה שואל: "מדוע אתם חוזרים ואומרים שוב ושוב שהמאמינים המשיחיים בישוע שעינו ורצחו את בני עמנו במשך ההיסטוריה היו מאמיני שקר? לפי דעתנו הם היו המאמינים המשיחיים המסורים והאדוקים ביותר!" בהחלט שלא. ישוע מדבר על כך בבירור וכן כתבי הברית החדשה: בספר מתי ה' 3-12 ישוע לימד את תלמידיו לאהוב אפילו את אויביהם, להתפלל עבור אלה שרודפים אותם ולעשות טוב לשונאים אותם (קרא מתי ה' 44; לוקס ו' 35). הוא נתן הוראות ברורות למאמיניו לא להשתמש בחרב כדי להגן עליו או לקדם את מלכותו, והזהירם: "השב חרבך אל מקומה כי כול האוחזים בחרב, בחרב יאבדו." (מתי כ"ו 52, ויוחנן י"ח 36). למעשה, המאמינים המשיחיים הראשונים, שהלכו אחרי ישוע באמת ובתמים, דבקו בדרך אי-האלימות עד כדי כך שסירבו לשרת בצבא הרומאי. השליח שאול לימד את המאמינים המשיחיים: "ברכו את רודפיכם, ברכו ואל תקללו…אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה, בקשו את הטוב בעיני כול… אל תניח לרע להתגבר עליך, אלא התגבר על הרע בטוב." (אל הרומים י"ב 14, 17, 21). תלמידו של ישוע, השליח שמעון-כיפא (פטרוס) חזר על כך והזכיר למאמינים שעליהם לקבל בסבלנות את הסבל שיבוא עליהם גם אם הוא אינו צודק. מדוע? "אכן לזאת נקראתם, כי גם המשיח סבל בעדכם והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו. הוא אשר חטא לא עשה ולא נמצאה מרמה בפיו, אשר חרפוהו ולא השיב חירוף, סבל עינויים ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט צדק. הוא אשר את חטאותינו נשא בגופו על העץ, כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה…" (הראשונה לפטרוס ב' 21-24) ההוראות הנ"ל הן המופת שעל המאמינים המשיחיים האמיתיים להדגים במעשיהם והתנהגותם. בזאת ידעו הכול שהם אכן תלמידיו של ישוע, באהבה כלפי הזולת, אפילו האויבים. יוחנן, אחד התלמידים הקרובים ביותר לישוע כאשר היה פה על הארץ, כתב באיגרתו למאמינים: "אנחנו יודעים שעברנו ממות לחיי נצח שכן אוהבים אנחנו את אחינו ואחיותינו. איש אשר אינו אוהב נשאר במות. כול מי ששונא את אחיו רוצח הוא, ויודעים אתם שכול רוצח אין חיי עולם מתקיימים בו." (הראשונה ליוחנן ג' 13-15) ### כך כתוב בברית החדשה! לראיה בנקודה זו אנו יכולים לצטט עוד פסוקים רבים מהברית החדשה האומרים דברים דומים, בליווי אלפי סיפורים נוגעים ללב של תלמידי ישוע שהושלכו לבתי כלא, עברו עינויים, ונהרגו בגלל אמונתם – מאמינים אמיתיים בישוע יהיו אלה שעוברים רדיפות, ולא אלה הרודפים אחרים – אסכם את הנקודה עם פסוק שישוע המשיח עצמו אמר: "לא כול האומר לי, 'אדון, אדון,' יכנס למלכות השמים, אלא אלה העושה את רצון אבי שבשמים" (מתי ז' 21). במילים אחרות, לא כול מי שטוען שהוא מאמין משיחי בישוע, יהודי או לא יהודי, הוא מאמין משיחי אמיתי. אפילו אם הם מחוללים מעשי ניסים בשמו (מתי ז' 22-23). גם אם הם קוראים לו אדון, הם למעשה מתכחשים לו על ידי מעשיהם הרעים. לכן, היות ודחינו את המשיח כאשר הוא בא (רק דחייה של המשיח שאלוהים שלח יכולה להביא לסבל וייסורים כה רבים שעברו על עמנו), הפסדנו את הברכות של אלוהים ובמקומן קיבלנו את הקללות שלו, שאחת מהן היא רדיפות והריגות על ידי אנשים חשוכי אלוהים, אשר רבים מביניהם מכנים את עצמם מאמינים משיחיים. דפוס שאנו מוצאים בכמה מקומות בתנ"ך: כאשר חוטאים נגד אלוהים ועושים את הרע בעיניו, אנו נענשים בכך שהוא מוסר אותנו לידי הגויים שאינם מאמינים בו או הולכים בדרכו, עמים כמו האשורים והבבלים. הבעיה היא שהעמים הללו הגדילו לעשות מעל ומעבר לעונש שאלוהים התכוון, ובכך נמצאו אשמים בחטא גדול עוד יותר, ועל כך אלוהים ישפוט אותם ביתר חומרה. למשל בפסוקים הבאים: "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי. בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז ולשימו מרמס כחמר חוצות. והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט…והיה כי יבצע אדני את כל מעשהו בהר ציון ובירושלים אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו." (ישעיהו י' 5-7,12) חלק מהסבל שעבר על עם ישראל היה עקב חטאיו, וחלק עקב חטאי העמים שדיכאו אותו. כפי שארע לממלכות כמו בבל, אדום ואחרות, "וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה." (זכריה א' 15) זה היה הדפוס לאורך כול ההיסטוריה, מאז תקופת התנ"ך ועד היום. במידה זו או אחרת, אלוהים השתמש בגויים כדי להעניש את העם שלנו, עונשים שהגיעו לו, אך הגויים הללו לקחו על עצמם לעשות זאת בצורה חמורה יותר מאשר אלוהים התכוון והיה עליו להעניש גם אותם. ישוע הזהיר אותנו שהרומים יגרמו לנו סבל נוראי בזמן כיבוש ירושלים בגלל שלא קיבלנו אותו בזמן שבא "לבקר בהיכלו", אולם אכזריותם של הרומים הייתה גדולה בהרבה יותר, ולכן אלוהים שפט אותם במידה רבה יותר. וכך זה ממשיך עד היום. עד שנכה על חטא ונשוב לאלוהים ולדרכו בכך שנכיר במשיח שהוא שלח, נשאר להיות פגיעים להתקפותיהם האכזריות ותחבולותיהם של אויבינו השונאים את העם היהודי והקמים השכם והערב להשמידנו. ושונאי ישראל אלה, המדגימים על ידי מעשיהם הרעים כלפי העם היהודי שגם הם אינם מכירים ומאמינים במשיח, יבואו אף הם על עונשם. דבר אחד ברור: אי אפשר להשתמש בתוצאות שבאו על עמנו בגלל שדחינו את המשיח, כדי להתכחש לעובדה שהוא אכן המשיח! תהיה זו טרגדיה עבור עמנו אם נמשיך במסורת של הטעות שעשינו בעבר ונדחה אותו, נמשיך בחוסר הידיעה של לימודיו, ונמשיך להאשים אותו על מעשי הזוועה שנעשו בשמו על ידי כאלה שלא היו באמת חסידיו ועושי דברו, במקום לקבל אותו באמונה, ובכך נעצור את מעגל הקסמים של החטא ועונשו. אני אומר לך במלוא הביטחון: ישוע הוא המרפא לכול צרותינו, באופן אישי ובאופן לאומי, ולא הגורם לכול צרותינו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב **תגיות:** אנטישמיות בברית החדשה?, הפוגרומים והאינקוויזיציה, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הכוונון העדין של התנאים הקוסמולוגים המקדימים הדרושים לחיים ביקום - כעדות לקיומו של בורא תבוני](https://igod.co.il/science-faith/הכוונון-העדין-של-התנאים-הקוסמולוגים-ה/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** אלי חייטוב **Content:** > הטענה שלנו היא לא: "איך חיים ייתכנו בהינתן תנאים מאפשרי חיים", אלא "למה בכלל התנאים מאפשרים חיים מלכתחילה". בכך מאבד מתוקפו "טיעון ההסתגלות" האתאיסטי. היקום ברגע היווצרו נברא בצורה כזו שתאפשר חיים מלכתחילה, אם זה שיעור ההתפשטות ברגעיו הראשונים, שאם היה איטי מידי היה קורס בתוך עצמו בגלל כוח הכבידה, או אם מהיר מדי כל מה שהיה קיים זה חורים שחורים. או לדוגמא כמות האנטרופיה ברגע בריאתו של היקום שמכווננת לדיוק שעולה על אחד ל10 בחזקת 10 בחזקת 123. דוגמא נוספת היא האיזון המופלא של חומר ואנטי-חומר. ישנן עוד המון דוגמאות לתנאים ברגע היווצרותו של היקום; תנאים המאפשרי חיים שעצם קיומם דרוש מלכתחילה והיו קיימים כעובדה ללא כל הסבר פיסיקאלי מדוע. כל הקשור לעצם ההתפתחות וההסתגלות שלנו בכדור הארץ? זאת מתאפשרת רק תודות לכך שהיקום הזה מאפשר חיים מלכתחילה. וכדור הארץ בפרט. כדי למנוע אי-בהירות נגדיר תחילה מונחי יסוד: [!["Why the universe is the way it is?" By Dr. Hugh Ross](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/04/Ross-WhyTheUniverseIsTheWayItIs.preview-194x300.jpg "Ross-WhyTheUniverseIsTheWayItIs.preview - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")](http://www.bookdepository.com/Why-the-Universe-is-the-Way-it-is-Hugh-Ross/9780801071966)Why the universe is the way it is By Dr Hugh Ross **מדע-** מכלול הידע על אודות הטבע או העולם הפיזי. ייתכנו ראיות שלא מתחום המדע המצביעות על בורא. אך דיוננו כאן יתמקד בראיות מן המדע בלבד, ובמיוחד מן התחומים: פיזיקה, אסטרונומיה וקוסמולוגיה. **בורא-** אין כוונתנו כאן לדון במדע גרידא, אלא להראות כי לעדויות מן המדע יש השלכות המצביעות על בורא, וכי אפשרי בהחלט שהמדע יצביע על קיומו של בורא. המושג 'בורא' מכוון בדרך כלל לאלוהים, אך בדיוננו זה המטרה היא להראות שעדויות מן המדע עשויות להצביע על בורא. **עדויות-** חשוב להבחין בין עדויות לבין הוכחות. במאמרנו זה נציג עדויות המצביעות על הבורא, אך עדויות אלה אינן מוחלטות כלל ועיקר. מחד גיסא, הספקן הקיצוני יטען שאין במדע עדות כלשהי המצביעה על הבורא. אך מאידך גיסא, אנשים רבים בימינו, ובהם מדענים רבים, רואים במדע עדויות המצביעות על בורא. בעיה יסודית בפירוש עדויות המצביעות על בורא, היא בעיית ההנחות המוקדמות וההשערות בדבר היחס בין הטבע ובין הבורא. להשערות אלה השפעה מכרעת על הפרשנות ועל הרלוונטיות של העדויות. זו הסיבה שעדויות אינן יכולות להיחשב כהוכחות 'מוחלטות'. עם זאת, ניתן להציג עדויות כדי לבחון ולאשש מסקנה המבוססת על הנחות מוקדמות. ### היחס בין העולם הטבעי ובין הבורא להלן נסקור בקצרה כמה מן הדעות הרווחות בדבר הקשר שבין העולם הטבעי ובין הבורא. - **אתיאיזם-** ההשקפה השוללת קיומו של בורא מכל וכל. - **אגנוסטיציזם-** ההשקפה הטוענת כי אין לנו לדעת על קיומו של בורא, או שהידיעה על קיומו של בורא אינה אפשרית. - **פנתיאיזם-** היא ההשקפה הטוענת שהבורא הוא הטבע וכי העולם הטבעי הוא הבורא. - **הפרדה בין התחומים (תחומים שאין חפיפה ביניהם)-** על פי השקפה זו, שהתקבלה ברבים בזכות ספרי המדע הפופולאריים של המדען סטיבן ג' גודל, הבורא אומנם קיים, אך במישור נפרד לחלוטין ואין כל קשר או נגיעה בינו ובין העולם הפיזי. - **תיאיזם-** השקפה הטוענת שהבורא אכן קיים וכי יש עדויות של מעשה הבריאה שלו בעולם הפיזי שאנו רואים היום. המילה 'עדויות' אינה מכוונת לניסים או לאירועים 'על-טבעיים', אלה הם מחוץ לטווח המדע. המילה 'עדויות' בדיוננו זה מצביעה על תצפיות שכל אחד יכול לערוך היום בעולם הפיזי. מבלי לפרט את הטענות ה'בעד' וה'נגד' של כל אחת מן ההשקפות הללו, מטרתנו כאן היא להראות שהמדע אכן תומך בהשקפה התיאיסטית. כלומר, יש היום עדויות במדע המצביעות על קיומו של בורא ואולי אף על תכונות מסוימות של הבורא. ### אלוהי 'הפערים' לעומת 'תנאים ראשוניים' #### אלוהי הפערים השאלה הבסיסית שעלינו לדון בה היא כיצד יכולות עדויות מדעיות להצביע על בורא. יש בלבול רב בנוגע לשאלה זו בגלל הדעה הרווחת, שהעדר הסבר מדעי לתופעה כלשהי הוא בבחינת 'העדות' העיקרית לבורא. מקובל לכנות רעיון זה בשם 'אלוהי הפערים'. כלומר, אם יש פער בידע שלנו על אודות תופעה כלשהי בטבע, אזי אלוהים, או הבורא, הוא ההסבר הבלעדי לתופעה. זוהי אחת הטענות הנפוצות כנגד עדויות המצביעות על בורא. ואומנם יש טענות לגיטימיות כנגד רעיון 'אלוהי הפערים', ובהן: - אולי ביום מן הימים יימצא הסבר מדעי מתקבל על הדעת לתופעה שעדיין לא מצאו לה פתרון. - מסוכן מאוד לבסס מסקנה על הבלתי-ידוע במקום על הידוע. - ההידרשות לבורא כדי להסביר תופעת טבע בלתי מפוענחת איננה מדע, אלא מטאפיזיקה או ספקולציה. למרות הטענות הלגיטימיות האלה נגד רעיון 'אלוהי הפערים', רבים מן המבקרים ממירים את הרעיון 'אלוהי הפערים' ברעיון 'מדע הפערים'. לטענתם, אם עדיין לא נמצא הסבר לתופעת טבע כלשהי, הרי המדע בסופו של דבר יסביר את התופעה. אכן המדע יכול להסביר תופעות רבות. אך הטענה שהמדע יכול להסביר כל דבר – הרי גם היא בבחינת אמונה, בדיוק כמו האמונה ב'אלוהי הפערים'. אם כן, לא נבסס עדויות לקיום הבורא על 'אלוהי הפערים' (כלומר, על חוסר ידע), אלא על מה שכן ידוע לנו מתוך תצפיות מדעיות. כלומר, אם ניתן להראות שתופעות מסוימות בטבע מצביעות על בורא, הרי שמסקנה זו תתבסס על מה שכן ידוע לנו ולא על הבלתי ידוע לנו. #### תנאים ראשוניים במקום ההסבר של 'אלוהי הפערים' מוצע כאן שתצפיות ב'תנאים ראשוניים' ישמשו עדות לבורא. כדי להבין מה הם תנאים ראשוניים, עלינו להבחין בין שני סוגים עיקריים של תצפיות מדעיות: - חוקי פיזיקה שבבסיס כל תופעה טבעית נצפית. - תנאים ראשוניים, שבהכרח הם עצמם חלק מתופעת טבע, אבל אינם נקבעים מעצם מהותם על ידי חוק טבע. תנאים ראשוניים אלה עשויים להיות אקראיים, או לחלופין, מורכבים מצירוף בלתי סביר של תנאים שתוצאתם תופעה יחידה במינה. למשל, כשאנו מתבוננים בחול שבחוף ים, לעיתים קרובות אנו רואים מעין אדוות שנגרמו על ידי הרוח או המים, וברור לנו שדגם האדווה שנוצר אופייני ![תכנון תבוני של ארמון בחול](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/04/2462794123_a08d1f3e9e_o-300x203.jpg "תכנון תבוני של ארמון בחול - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")לפעולה של כוחות הטבע הללו בלבד. אך אם אנו רואים ארמון-חול, מיד אנו יודעים שההרכב של התנאים הראשוניים האחראים להיווצרות ארמון-חול שונה. ברור לנו שמבנה כזה אינו אופייני לפעולה אקראית של כוחות הטבע, אלא הוא תוצאה של תנאים ראשוניים מסוימים שנכפו על החול והם בהחלט מסוג שונה. בשני המקרים החול הוא אותו חול, חוקי הטבע הם אותם חוקי הטבע, אבל ברור בהחלט שהתנאים הראשוניים ששיוו צורה לחול שונים בתכלית. דוגמה נוספת: אם כדור נופל, כוח הכבידה ימשוך אותו כלפי מטה בכפוף לחוקי הפיזיקה הידועים. אך כיצד התרומם הכדור לנקודה שממנה נפל? וכיצד קבענו את זמן הנפילה? האם הכדור נזרק? כל אלה הם מצבים שאינם תלויים בחוקי הפיזיקה, אלא בתנאים ראשוניים. יתר על כן, התנאים הראשוניים נקבעים על ידי מקורות חיצוניים, שאין להם ולא כלום עם החוקים הקובעים כיצד הכדור נופל. אם הכדור נמוך מדי, הרי שלא ייפול כלל; אם אין משחררים את הכדור, לעולם לא ייפול; אם הכדור מלכתחילה גבוה מדי הוא עשוי להישבר, וכך הלאה. אם כן, כל אלה אינם אלא תצפיות פוטנציאליות התלויות לא רק בחוקי טבע, אלא בתנאים ראשוניים הנלווים לחוקי הטבע. כלומר, ההתנהגות הנצפית של הכדור לא זו בלבד שהיא נקבעת על ידי חוק טבע, אלא גם חושפת לפחות חלק מתנאיו הראשוניים. עלינו להבחין אפוא ביו חוקי טבע ובין התנאים הראשוניים הקשורים בתופעת טבע כלשהי. נדרשת הבנה של חוקי הטבע ברמה כזו שתאפשר לנו להבחין בין חוק הטבע ובין התנאים הראשוניים האחראים להיווצרותה של התופעה הנצפית. אסכם עקרונות אלה בעזרת הדוגמה של החול: - תנאים ראשוניים אקראיים יצייתו לחוקי הטבע אבל יוכלו ליצור רק דגם אדוות על החול. - תנאים ראשוניים מסוימים מאוד שצירופם יחד מכונה 'תכנון' יצייתו לאותם חוקי טבע בפעולתם על אותו החול, אבל תוצאתם שונה לחלוטין והיא נקראת 'ארמון-חול'. ואם ידוע שהתנאים הראשוניים הנדרשים על מנת שתתקבל תופעה מסוימת הם ספציפיים, שהצטרפותם האקראית היא בעלת סבירות נמוכה, הרי שהמסקנה שזוהי עדות המצביעה על בורא תהיה הגיונית בהחלט. כלומר, אם נצפו בטבע אפיונים של תכנון המייצגים קבוצה של תנאים ראשוניים ספציפיים, הרי שהדבר מצביע על בורא שקבע את אותו ההרכב המיוחד של התנאים הראשוניים. ### עדויות ספציפיות מן המדע לאחר שהצגנו גישה כללית כבסיס לקביעת קריטריונים לעדויות המצביעות על בורא, נביא דוגמאות של עדויות ספציפיות. כל העדויות הללו הן בעיקר משלושה ענפי מדע קרובים: פיזיקה, אסטרונומיה וקוסמולוגיה. מובן שיש סוגים אחרים של עדויות מדעיות מתחומים אחרים כגון ביוכימיה, אך לא נדון בהן כאן. ####  חוקי הפיזיקה אנו כבר יודעים מתצפיות מדעיות שיש חוקי טבע רבים ומגוונים. מדע הפיזיקה עוסק בחקר חוקי הטבע הבסיסיים, ובהם: - מכאניקה, כגון חוקי התנועה. - תיאוריה אלקטרומגנטית המתארת את התנהגות האור, גלי רדיו וכו'. - מכאניקת הקוונטים, המתארת את מבנה האטום והגרעין. - תורת היחסות, המתארת את התנהגות האובייקטים במהירויות גבוהות מאוד ואת היחס בין מרחב-זמן ובין כבידה. חוקים אלה מציגים סדר ורמה גבוהה של מורכבות הטבועים בעולם הפיזי. גם אם תגליות מדעיות עתידיות ישנו או יתקנו את הבנתנו בנוגע לחוקים אלה, אין בהם כדי לשנות את העובדה שהעולם הפיזי מפגין סדר ורמה גבוהה של מורכבות. למשל, אנחנו כבר יודעים שהטבע בנוי מאבני בנייה בסיסיים של קוורקים, פרוטונים וניטרונים, גרעינים אטומיים ואטומים שהם אבני הבנייה הבסיסיים של החומר. צירופים של אטומים מסוגים שונים יוצרים חומר מסוגים שונים. כל התצפיות האלה של מבנה בסיסי של חומר מפגינות רמה גבוהה של סדר ושל מורכבות בטבע. תיאוריה שפותחה לאחרונה המתארת תופעת טבע היא 'תיאוריית הכאוס'. תיאוריית הכאוס היא ענף מדעי המבוסס על תצפיות של תופעות טבע, שלכאורה אינן מצייתות לחוקי הפיזיקה הפשוטים. זאת מפני ששינויים קלים מאוד, אפילו ברמה של רעש אקראי, יכולים בסופו של דבר לחולל שינויים גדולים במערכת מורכבת. תיאוריית הכאוס מסבירה מדוע קשה מאוד לנבא את תחזית מזג האוויר מעבר לימים ספורים. ![תאוריית-הכאוס](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/04/תאוריית-הכאוס-300x292.jpg "תאוריית-הכאוס - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")פן אחר של תיאוריית הכאוס הוא שממשוואה פשוטה יכולה להתקבל צורה מורכבת בעלת התכונה המאופיינת בממדים פרקציונליים, כך שהמבנה שלה אינו תלוי בסקאלת התצפית. ממשוואה פשוטה זו יכולים להתקבל גרפים פרקטליים יפהפיים. אך כמו בבחינות אחרות של תיאוריית הכאוס, שינויים קלים ביותר במשוואה שיצרה את הגרף הזה, יניבו גרף שונה לחלוטין. נגענו כאן בתוצאות של תיאוריית הכאוס כתגובה לטענתם של הדוגלים בתיאוריה זו, שלטבע יש יכולת הטבועה בו ל'ארגון עצמי', במיוחד במערכות שאינן במצב יציב. רעיון זה של ארגון עצמי מקורו בהשקפה שבכוחה של תיאוריית הכאוס להסביר צורות מורכבות, כפי שהוצגו לעיל. עם זאת, הצורות המורכבות, שלכאורה מציגות 'סדר' או הרמוניה יפים לעין, כמעט שאין דבר בינם ובין הסדר והמורכבות של חוק פיזי בסיסי. גם לתיאוריית המידע שיישומה רווח במערכות תקשורת, יש חוקים המתארים באופן ידוע היטב כיצד אי-סדר או 'רעש' הולכים וגוברים עם הזמן. תיאוריה זו אנלוגית לחוק התרמודינאמיקה השני שגם הוא חוזה אי-סדר הולך וגובר או אנטרופיה במערכות תרמיות. הואיל ותיאוריית המידע חוזה אי-סדר או 'רעש' הולך וגובר עם הזמן, אין להיעזר בה כדי להסביר חוקי פיזיקה נצפים. מכאן שאין בתיאוריית הכאוס ואף לא בתיאוריית המידע כדי לספק בסיס שיסביר את המון חוקי הפיזיקה הנצפים בטבע. למעשה, שתי התיאוריות הללו בעצמן הן סוג אחר של חוק פיזיקאלי המאפיין את הסדר ואת המורכבות העצומים שאנו רואים בטבע. ### חוקי הפיזיקה מצביעים על תכנון על סמן הידע המדעי בימינו ניתן להסיק, שעצם חוקי הפיזיקה הנצפים בטבע מצביע על תכנון, ועצם התכנון מצביע על בורא שברא את החוקים האלה. מסקנה זו מאוששת על ידי הבחנות אלה: - הסדר ורמת המורכבות הגבוהה של חוקי הטבע מצביעים על תכנון, שכן חוקי טבע אלה מבצעים על מאפייני התכנון שתוארו לעיל. - מהתפתחויות אחרונות, הן בתחום תיאוריית הכאוס והן בתחום תיאוריית המידע, נראה בבירור שאין בכוחן של תיאוריות אלה להניב חוקי פיזיקה. כלומר, הסדר והמרכבות הנצפים בטבע אינם פועל יוצא של כאוס או של רעש, כפי שנטען בתיאוריית הכאוס ובתיאוריית המידע. - תצפיות מדעיות ותגליות אינן יכולות אלא לתאר את החוקים האלה כפי שאנו רואים אותם היום. מקורם של חוקי יסוד אלה הוא מחוץ לטווח המדע, ועם זאת הם מצביעים על תכנון מסוים המאופיין במורכבות ובדיוק. #### ערכים מדויקים של קבועים פיזיקאליים חוקי טבע מעניינים, אך מעניינים עוד יותר הם הקבועים הפיזיקאליים של הטבע, ובהם: - מהירות האור (c=2.9979246 x 108 m/sec) - קבוע הכבידה (G = 6.673 x 10-11/m3/kg/sec2) - מטען האלקטרון (e = 1.602 x 10-19 Coulomb) - קבוע 'המבנה העדין', הקשור לכוחות של הפיזיקה (1/137.0036) הערך המדויק של הקבועים הללו מכונה גם 'כוונון עדין', מפני שערכיהם הספציפיים חשובים ביותר, שכן ערכים אלה קובעים את התכונות המדויקות של כוחות היסוד הקיימים בטבע. ניתן להבין את השפעתם של קבועים פיזיקאליים אלה על מאפייני הטבע מתוך הרצף ההירארכי של יחסי התלות האלה: - הקבועים הפיזיקאליים קובעים את הערכים של ארבעת כוחות היסוד בטבע: כוח אלקטרומגנטי, כוח גרעיני חלש, כוח גרעיני חזק, וכוח הכבידה. - ארבעת כוחות היסוד בטבע קובעים את התכונות של אבני הבנייה של החומר, כגון היסודות והמולקולות. - יסודות ומולקולות הם חומרי הגלם הקובעים את התכונות של חומר פיזי הנצפה בטבע. ממחקרים שנעשו לאחרונה מתברר, שהערך המדויק של קבועים פיזיקאליים אלה חשוב אף יותר ממה שסברו בעבר. אילו היה קבוע אחד שונה, אפילו במידה קטנה ביותר, אזי הטבע, כפי שהוא מוכר לנו, לא יכול היה להתקיים כלל. בעבר נחשבו הערכים של הקבועים הפיזיקאליים אקראיים, או לכל היותר ייחסו להם השפעה זניחה על תכונות הטבע הפיזי. אך כיום ידוע לנו שהטבע לא יתקיים כלל אם יוחלף ערך מערכי הקבועים הפיזיקאליים ולו במידה מזערית. יש המכנים תופעה זו 'העיקרון האנתרופי', שכן הכול אופטימאלי ומותאם לכך שבני אנוש יתקיימו ויצפו בתופעות הטבע. אלמלא כן לא היינו כאן ולא היינו צופים בטבע. #### ערכים מדויקים של קבועים פיזיקאליים מצביעים על תכנון העובדה שעצם קיומו של העולם הפיזי תלוי בערכים המדויקים של הקבועים הפיזיקאליים, מעידה על תנאים ראשוניים ספציפיים ועל תכנון המצביע על בורא שמחוץ לעולם הפיזי. עצם העובדה שהתנאים המותאמים בדיוק לתצפית של בני אנוש, מצביעה גם היא על תכנון מסוים ועל תנאים ראשוניים שנקבעו בידי בורא, ככל הנראה במיוחד בעבור האנושות. #### רב-יקום (multi-universe) בשל חשיבות 'הכוונון העדין' יש מדענים שדגלו ברעיון ה'רב-יקום' (בניגוד ליקום אחד) כדי להסביר את 'הכוונון העדין'. אחרים אף נזקקים ל'רב-יקום' כדי להסביר את הסדר ואת המורכבות של חוקים פיזיקאליים שתוארו לעיל. הדוגלים ברעיון זה טוענים, שקיימים בעת ובעונה אחת יקומים רבים, והיקום שאנו רואים הוא במקרה היקום שיכול לקיים את הטבע והחיים. אך רעיון הרב-יקום הוא למעשה מחוץ לטווח התצפית המדעית ועל כן יש לראות בו לכל היותר ספקולציה, שנולדה מלכתחילה כדי לעקוף את רעיון קיומו של בורא. בין כה וכה, גם אם ישנם יקומים נוספים, גם להם יש נקודת התחלה אשר דורשת את ההסבר הפשוט ביותר, והוא ש'הכוונון העדין' מצביע על תכנון ספציפי ביותר ועל בורא שאחראי לתכנון זה (עקרון 'תערו של אוקאם') ### כוח הכבידה כוח הכבידה הוא דוגמא ספציפית לכוונון קוסמי עדין. אם כוח הכבידה היה חזק יותר, יצורים מורכבים כמו בני אדם לא היו יכולים להתקיים. הנקודה החשובה היא איך כוח הכבידה משתווה לכוח האלקטרוסטטי. כוח זה פועל בין דברים אשר יש להם מטענים חשמליים. כוח זה מחזיק את האלקטרונים בתנועה סביב האטום, והוא אחראי על הקשרים הכימיים בין האטומים. הכוח האלקטרוסטטי חזק יותר במילארדי מילארדי מילארדי מיליארדי פעמים מכוח הכבידה (ב-1036פעמים). #### אז למה כוח הכבידה נראה לנו חזק כל כך כאן על פני כדור הארץ? מטענים חשמליים יכולים להיות חיוביים ושליליים. מטענים זהים דוחים זה את זה, לעומת זאת מטענים הפוכים מושכים זה את זה. הדברים שמסביבנו מכילים מספר כמעט שווה של מטענים שליליים וחיוביים, לכן כאשר אתה מסתכל על דברים ברמת המאקרו, הכוחות האלקטרוסטטיים מבטלים אחד את השני. אך כוח המשיכה תמיד מושך. ויש הרבה אטומים שמרכיבים את כדור הארץ. המשיכה הגרוויטצית של אטום יחיד היא קטנה מאוד, אך ביחד, הם מתאבכים. זו הסיבה שכוח הכבידה נראה חזק בשבילנו, למרות שזה חלש בהרבה מהכוח האלקטרוסטטי. #### כוח הכבידה מכוונן בעדינות בשביל לאפשר חיים. מה היה קורה אם כוח הכבידה היה שונה? כוח כבידה חלש יותר- אם כוח המשיכה היה חלש יותר גלקסיות כוכבים ופלנטות לא היו יכולים להתקיים. למעשה, זה היה מונע מכל מבנה מורכב להתקיים. כוח כבידה חזק יותר- מה היה קורה אם כוח הכבידה היה חזק יותר? כוח כבידה חזק יותר היה משפיע על גודלם של דברים בכמה דרכים קריטיות: גודלם של בעלי חיים: כוח הכבידה לא משפיע על הדרך בה אטומים ומולקולות מתנהגים- זה נשלט על ידי הכוחות האלקטרוסטטיים ביניהם. זה אומר שהחוזק של החומרים יהיה זהה בין בפלדה, בטון, עצמות או גזעי עצים. אך בעולם בעל כבידה חזקה יותר, כאשר בעליי חיים או צמחים היו גדלים, הם היו מגיעים לנקודת מפנה בה הם כבר לא היו מסוגלים לתמוך במשקלם. גודלם של כוכבים וגלקסיות: ביקום עם כוח כבידה חזק מהנוכחי גלקסיות, כוכבים ופלנטות היו קטנים בהרבה יותר. מסלולים יציבים של הפנלטות סביב השמש לא היו מתאפשרים. משך החיים של כוכבים- מאחר וכוכבים היו קטנים יותר בעולם עם כוח כבידה חזק יותר- הם היו נשרפים מהר יותר ולכן היו לכך השלכות חמורות לקיומם של חיים. #### מסקנות ביקום בעל כוח כבידה חזק יותר, לא היו יכולים להתקיים צמחים ובעליי חיים שלא לדבר על בני אדם. כוכבים פלנטות וגלקסיות היו קטנים יותר, מסלול היקפי של פלנטות סביב השמש לא היה יציב, וכוכבים היו נשרפים הרבה יותר מהר מאשר ביקום הנוכחי. הסיכויים לחיים מורכבים כמו שלנו לא היו מובטחים. #### עד כמה מכוונן? עד כמה מכוונן כוח הכבידה? רובין קולינס טוען כי כל סוג חיים אינטליגנטיים לא היו מתאפשרים ביקום שבו הכבידה הייתה חזקה יותר פי 3000 פעמים מהכבידה הנוכחית1. 3000 נראה כמו מספר ענק. אך למעשה בהתחשב בכך שהכוח האלקטרוסטטי הוא חזק יותר מכוח הכבידה ב-1036 פעמים ובכך שהכוח הגרעיני החזק ב 1040 פעמים, אפילו העלייה של כוח הכבידה פי 3000 היא עדיין רק 1 מ1036 של הטווח הכולל של הכוחות.. לכן זה למעשה זהו למעשה כוונון עדין מאוד מדויק. ### יסוד המים – עדות לקיומו של אלוהים הירח הוא גרם השמים הקרוב ביותר אלינו במרחבי היקום הענקיים. האדם התהלך על פניו היבשים והמאובקים, וידוע לנו בוודאות שהוא שומם וחרב ואין עליו כל צורת חיים, אפילו לא "הפשוטה" ביותר. איזה ניגוד בהשוואה לכדור הארץ, כוכב הלכת היפה והרוחש חיים שהוא ביתנו הנוכחי. מה הסיבה להבדל הגדול? מדוע הירח חשוף ושומם ואילו הארץ שוקקת חיים? המים הם הגורם לשוני. מים הם תרכובת מיוחדת במינה שאין דומה לה ביקום כולו. פני הארץ התברכו בריכוז גדול ומיוחד של מים, שקיומם אינו מוכר בכוכבי לכת אחרים. חומר זה נטול ריח, שקוף וחסר טעם- הוא אחת התרכובות הכימיות המיוחדות בעולם. ייחודיותם של המים זכתה להכרה אפילו בכתב העת "סיינס דייג'סט", המצדד בתיאוריית האבולוציה (גיליון מאי 1982): "אף על פי שאנו משתמשים בהם לבישול ולניקוי- שלא לדבר על כך שהם מרכיב ראשי בגופנו- מעטים בלבד מאתנו מבינים באמת את טיבם של המים. תרכובת משונה זו היא אחת המסובכות ביותר עלי אדמות… זו התרכובת החודרנית ביותר- והחיונית ביותר- עלי אדמות… החומר הכישרוני הזה מסייע לאזן את האקלים על פני כדור הארץ, להפעיל את המכונות ולקיים את צורות החיים הקיימות בו. אפילו המבוכה התוקפת את אלה המנסים לחשוף את סודות המים היא רק דוגמה נוספת למורכבותו המרשימה של חומר זה." פני הירח החשופים והשוממים מעידים על חשיבותם של המים. במקומות שבהם יש מים יש חיים. אם אין מים, אין חיים. כאשר מתבוננים במולקולות המים במיקרוסקופ, נגלה בהן האפקט ההידרופובי, המעניק למים את יכולתם המיוחדת במינה לעצב חלבונים וחומצות גרעין בדנ"א. מנקודת מבט מולקולרית, "התכונות המגוונות של המים הן ממש בגדר נס", כך כתב מייקל קורי ב"אלוהים והקוסמולוגיה החדשה"2. המדענים מכירים בכך שהמים הם חיוניים ביותר עבור החיים. כאשר חללית מחקר נוחתת על כוכב לכת אחר, אחד הדברים הראשונים שהיא מחפשת הם מים או אדי מים כדי לבחון האם מסוגלות להתקיים שם צורות חיים כלשהן. כדור הארץ הוא כוכב הלכת היחיד במערכת השמש שיש בו גופי מים ענקיים. כ-71% משטח הפנים מכוסים באוקיינוסים, ימים ואגמים. מים בצורתם הנוזלית אינם יכולים להתקיים על פני הכוכב מארס, למשל, מפני שאין שם לחץ אטמוספרי שמאפשר להם להישאר נוזליים. לכן מארס הוא כוכב לכת קר ודמוי מדבר, שחיים כפי שאנו מכירים אותם אינם מסוגלים להתקיים עליו. כוכבי הלכת המעטים שיש בהם מים מכילים רק לחות הצפה כאד מעל פני השטח, ללא גופי מים נוזליים גדולים כמו אלה המצויים על פני כדור הארץ. מדענים גילו כי יש מים ברחבי הריק של החלל הבין-כוכבי, תגלית מעניינת למדי לאור כתבי הקודש. בכתובים נינתו רמזים על כך כבר מן ההתחלה. המילה "מים" מופיעה בתנ"ך לראשונה ביחד עם המילה "שם", ויוצרת את המילה "שמים" (בראשית א' 1). ניתן ללמוד מפסוק זה שרקיע השמים מכיל בתוכו מים כבר מעת היווצרותו, והדבר תואם את מה שהמדענים גילו לאחרונה. העובדה שאלוהים מזכיר את המים ברגעי הבריאה הראשונים, מצביעה על התפקיד החשוב והמרכזי שהם ממלאים בתכניתו עבור הבריאה. מה אלוהים רוצה שנבין בנוגע למים כאשר הוא מזכיר אותם בפסוק השני בתנ"ך? #### קשר כימי מיוחד המים הם אחת המולקולות המדהימות והמסתוריות ביותר המוכרות לאדם. צפון בה הכוח החזק ביותר שקיים בנוזל כלשהו, בקשר כימי מיוחד שנקרא קשר מימני. המבנה המולקולרי של המים מוחזק באמצעות קשרים כה חזקים, עד שהמים נחשבו עד לאחרונה ליסוד בלתי ניתן לחלוקה ולא לתרכובת כימית. המבנה שלהם כל כך מיוחד, עד ששנים רבות ניצבו המדענים אובדי עצות נוכח השאלה כיצד מחוברים יחדיו האטומים של המים. מולקולת המים H20, אינה מניחה שישנו אותה. כימאים אינם יכולים לגרום לה להתחבר עם כימיקלים ויסודות אחרים כדי ליצור יסודות חדשים. תכונותיהן של מולקולות המים, לא מתירות להן להתרכב עם מולקולות אחרות. פחמן ומימן יכולים ליצור מיליוני שילובים- רבים כל כך, עד שאפילו מחשבים לא הצליחו לחשב באופן מדויק כמה אפשרויות יכולות להתקיים. אבל כשמדובר במימן ובחמצן- היסודות שמהם מורכבת מולקולת המים קיימות רק שתי דרכים שבהן הם יכולים להתרכב: H20  ו-H202 Hydrogen peroxide, המוכר בשם "מי חמצן" ומשמש כחומר חיטוי. דומה שכבר מבראשית, כשאלוהים יצר את מולקולת המים, הוא יעד אותה לקיים חיים. למים תכונה המייחדת אותם: מולקולת המים אינה מתרכבת עם מולקולות אחרות לשם יצירת יסודות חדשים. הכימאים יכולים ליצור מיליוני צירופים חדשים עם יסודות אחרים, אבל לא עם מולקולת המים. נראה שהתכונות החריגות של המים תוכננו במיוחד כדי להפוך את כדור הארץ לידידותי לקיומם של חיים. מולקולת המים אינה סימטרית אלא בעלת זווית חדה, דמוית V.  הסידור המוזר של האטומים במולקולת המים מקנה לה תכונות יוצאות דופן המאפשרות קיומם של חיים. #### נפח המים גדל כאשר הם קופאים אף על פי שהמים אולי נראים לנו כחומר פשוט ורגיל, תכונותיהם מיוחדות מאוד. הם מתנהגים באופן חריג ואינם מצייתים לחוקים השולטים בחומרים אחרים. רוב היסודות-נוזלים, מוצקים או גזים- מתכווצים כשהם מתקררים ומתפשטים עם החימום. המים, לעומת זאת, מגיבים בדיוק ההפך והתנהגותם זו חשובה מאוד לחיים. כאשר המים מגיעים לטמפרטורה של 4 מעלות צלסיוס הם מתחילים להתרחב עד שהם קופאים ב-0 מעלות צלסיוס. המולקולות מסתדרות באופן הגורם למסה להתרחב בנפחה, וכך צפיפותה יורדת. אילו המים היו מתכווצים עם התקררותם, הקרח היה כבד יותר מן המים הנוזליים ולפיכך היה שוקע. החיים היו נכחדים מכל האגמים והנהרות, מפני שכל מימיהם היו הופכים לקרח מוצק בחודשי החורף הקרים. אפילו האוקיינוסים היו מושפעים; קרקעית האוקיינוסים הייתה מגיעה לטמפרטורות נמוכות ביותר ודגים רבים היו מתים. בסופו של דבר, האוקיינוסים היו ממשיכים לקפוא, עד שלבסוף היו נהיים מוצקים לגמרי, וכל בעלי החיים הימיים היו מתים. בגלל התכונה המשונה של מולקולת המים, תופעה הנקראת "האנומליה של המים", הגורמת להם להתפשט כשהם קופאים, הם תופסים יותר מקום מאשר המים הנוזליים, וזאת מבלי שישקלו יותר, ולפיכך הם צפים. הקרח המכסה את שטח הפנים של המים מתפקד כשכבת בידוד, המגנה על המים ועל בעליי החיים שמתחתם מפני קיפאון. #### טווח הטמפרטורות שבו המים נתונים במצב נוזלי מאפשר קיומם של חיים טווח הטמפרטורות שבו המים הם במצב צבירה נוזלי מאפשר את קיומם של אנזימים, חומרים אורגניים מורכבים שיוצרים תגובות כימיות בתא החי, ושל מולקולות חיים אחרות. הם רותחים וקופאים בנקודה חריגה לחלוטין בהשוואה לנקודות הרתיחה והקפיאה של יסודות אחרים. תופעה זו חשובה ביותר להישרדות החיים, שאם לא כן, בתנאי הטמפרטורה והלחץ האטמוספרי הקיימים בכדור הארץ שלנו, לא היו לנו מים במצב נוזלי. אם המים היו נוהגים לפי הכללים הנורמליים הם היו רותחים בטמפרטורה של כ-10 מעלות צלסיוס (50 פרנהייט) וקופאים בערך ב- 100- מעלות צלסיוס (150- פרנהייט). תחת זאת הם רותחים ב-100מעלות צלסיוס (212 פרנהייט) וקופאים ב- 0 מעלות צלסיוס (32 פרנהייט). #### למים קיבולת חום גבוהה יותר בהשוואה לכל נוזל אחר הימים והאוקיינוסים אמנם יפים למראה, במיוחד בעת השקיעה, אולם האם אינם שטח מבוזבז שניתן היה להשתמש בהם למחייה ולפיתוח חקלאי נוסף? אילו היה מצטמצם שטחם של האוקיינוסים, אולי לא היו קיימות תופעות הרסניות כמו גלי צונאמי והוריקנים. עם זאת, כיום ידוע שאם האחוז הנוכחי משטח הפנים של העולם לא היה מכוסה במים, מחזור המים האטמוספרי לא היה פועל כשורה. האקלים שלנו לא היה מתאים לחיי הצמחים ובעלי החיים מנפי שהיה יבש ובלתי צפוי. מאחר שהמים הם ממזג טמפרטורה מצוין, האוקיינוסים הגדולים של כדור הארץ חיוניים להישרדותנו. המים יכולים לספוג כמויות חום גדולות מבלי שיחול שינוי גדול בטמפרטורה שלהם. קצב ספיגת החום שלהם מהיר ביותר- בערך פי 10 מהיר יותר משל פלדה. במשך היום, כאשר קרני השמש קופחות על פני כור הארץ, מימי האוקיינוסים והימים סופגים במהירות חלק גדול מן החום ומותירים את כדור הארץ קריר יחסית. בלילה, גופי המים הגדולים פולטים את כמויות החום הגדולות שנאגרו בהם במשך היום, ותופעה זו, יחד עם אפקטים אטמוספריים, מונעת התקררות קיצונית של פני כדור הארץ בלילה. אילו לא היו קיימות כמויות עצומות של מים על כדור הארץ, ההבדלים בין הטמפרטורות ביום ובלילה היו גדולים בהרבה. חלקים רבים על פני כדור הארץ היו כל כך חמים במשך היום, עד שהמים היו מגיעים לנקודת רתיחה (כמו הטמפרטורה הלוהטת של 135 מעלות צלסיוס\\ 275 פרנהייט, השוררת תכופות על פני הירח שלנו), ואילו בלילה היה כל כך קר, עד שהמים היו קופאים. #### למים כושר המסה כמעט אוניברסלי לשום נוזל אחר אין כושר המסה דומה לזה של המים. ניתן להגדירם כממיס כמעט אוניברסלי. אם יינתן להם מספיק זמן, הם ימסו כמעט כל חומר אחר. מרבית הנוזלים האחרים יגיבו ויתרכבו עם החומר המומס ותיווצר תרכובת חדשה. אילולא היה למים כושר להמס את הכימיקלים והמינרלים שאיתם הם באים במגע, האדם, בעלי החיים והצמחים, לא היו מקבלים את המזון לו הם זקוקים. המים הם המאפשרים המסת מינרלים במערכת העיכול והעברתם לכל חלקי הגוף. למעשה, המים בצורתם הנוזלית חיוניים ביותר לכל מערכות החיים החשובות. מערכות העיכול, הרבייה, הנשימה ומחזור הדם בגופנו תלויות כולן במים. זהו הממיס היחיד שיכול לפעול בתאים חיים. #### המים חיוניים לחיים המים הם בעלי חשיבות עליונה עבור כל אדם. גוף האדם מורכב מכ-70% מים, ומאחר שהוא כל הזמן מאבד נוזלים, אם לא ישלים את החסר, הוא ימות. המים שבדמנו זורמים דרך העורקים, הנימים והוורידים בגופנו, שסך כל אורכם מגיע לעשרות אלפי קילומטרים. המים ממלאים תפקיד מרכזי בעיכול המזון, סיכוך המפרקים וויסות חום הגוף. לא רק בני האדם מורכבים בעיקר ממים, המים הם המרכיב הראשי בגופם של כל הצמחים ובעלי החיים עלי אדמות. ### כוח גרעיני הכוח הגרעיני החזק מכוונון לחיים תבוניים. אם הכוח הגרעיני החזק היה חלש יותר, אז היסודות הכימיים הדרושים לחיים, לא היו יציבים ולכן אנחנו לא היינו קיימים. אם הכוח היה חזק יותר, כל המימן ביקום היה נשרף להליום במפץ הגדול. וכתוצאה מכך, לא היו יכולים להתקיים כוכבים כמו השמש למשך תקופה ארוכה, וגם לא מים. לא הייתה גם כנראה מתקיימת כימיה מורכבת ביקום, ולכן אנחנו לא היינו קיימים. הכוח הגרעיני החזק מחזיק את הפרוטונים והניטרונים ביחד בגרעיני האטומים. כוח זה חזק מכוח הכבידה ב 1040 פעמים. דמיינו שני פרוטונים. הם נמשכים ביחד על ידי הכוח הגרעיני החזק. אך הכוח האלקטרומגנטי דוחף אותם אחד מהשני, משום שלשניהם יש אותו מטען חשמלי (חיובי). הדחייה האלקטרומגנטית מתגברת על המשיכה של הכוח הגרעיני החזק, ולכן שני הפרוטונים לא נצמדים זה לזה. לכן גרעין שעשוי מרק שני פרוטונים הוא לא יציב. אך אם נוסיף נייטרון האיזון בין הכוחות משתנה. הנייטרונים "מרגישים" את הכוח הגרעיני החזק, אך הם לא מרגישים את הכוח האלקטרומגנטי, משום שהם נייטרלים מבחינה חשמלית. אז הוספת נייטרון מספיקה בכדי לאזן את הכוחות: אטום המורכב משני פרוטונים ונייטרון אחד הוא יציב. לכן האיזון בין הכוח הגרעיני החזק לבין הכוח האלקטרומגנטי משפיע על הדרך שבה פרוטונים ונייטרונים יכולים להתחבר כדי שיהיה אטום יציב. איזון זה חייב להיות מכוונן בעדינות בכדי לאפשר חיים ביקום. #### מה היה קורה אם הכוח הגרעיני החזק היה טיפה יותר חלש? אם הכוח הגרעיני החזק היה קצת יותר חלש, אז הוא לא היה מסוגל להחזיק את גרעין האטום כנגד הדחייה של הכוח האלקטרומגנטי. לדברי פרנק טיפלר ובארוו: "ירידה של 50% בכוחו של הכוח הגרעיני החזק… הייתה משפיעה לרעה על היציבות של כל היסודות החיוניים ליצורי חיים ולמערכות ביולוגיות".(1) ירידה קטנה בכוח , ולא היה שום יסוד יציב מלבד מימן. #### מה היה קורה אם הכוח הגרעיני החזק היה טיפה חזק יותר? אם הכוח הגרעיני החזק היה קצת יותר חזק בהשוואה לכוח האלקטרומגנטי, שני פרוטונים היו יכולים להידבק ביחד למרות הדחייה של האלקטרומגנטיות. אם זה היה קורה, כל המימן ביקום היה נשרף להליום במפץ הגדול. קשה לדמיין איך יקום ללא מימן היה יכול לייצר כימיה מורכבת הנדרשת לחיים- לא היו מים ולא חיים ארוכים של כוכבים כגון השמש, כי כוכבים העשויים מהליום נשרפים מהר יותר מכוכבים העשויים ממימן. מסקנה – אם הכוח הגרעיני החזק היה חלש יותר, אז היסודות הכימיים הנדרשים לחיים לא היו יציבים, ואנחנו לא היינו פה. אם זה היה חזק יותר, כל המימן ביקום היה נשרף להליום במפץ הגדול. כתוצאה מכך, כוכבים לא היו יכולים לשרוד תקופות ארוכות כמו השמש שלנו, ומים לא היו יכולים להתקיים. כנראה לא הייתה כימיה מורכבת ביקום, ואנחנו לא היינו כאן. ### אנרגיה אפלה הכוח של האנרגיה האפלה הוא דוגמא לכוונון עדין. הכוח הוא חלש מהצפוי, אך אם הוא היה חזק יותר אז חיים לא היו יכולים להתקיים ביקום. האנרגיה האפלה משפיעה על מבנה היקום ועל התפשטותו. היא הופיעה על פני השטח בתורת היחסות של אלברט איינשטיין. המשוואות של איינשטיין אמרו שהיקום אמור להתפשט או להפך- לקרוס תחת ההשפעות של כוח הכבידה. בזמן ההוא כולם האמינו שהיקום הוא סטטי- לא מתפשט ולא מצטמצם, אז איינשטיין הציג לתוך המשוואות שלו את הקבוע הקוסמולוגי. זה הסתכם בסוג של אנרגיה שתגרום ליקום להתפשט, וכך תאזן את הקריסה של היקום בגלל כוח הכבידה. מאוחר יותר, לאחר שהתברר כי היקום אכן מתפשט, איינשטיין קרא לקבוע הקוסמולוגי כ"הטעות הגדולה ביותר". במשך מספר דורות, אסטרונומים האמינו שהיקום מתפשט בגלל המפץ הגדול, וכי ההתפשטות מאטה בגלל כוח הכבידה. בשנת 1998, הם גילו את ההפך מכל הציפיות- עדויות אסטרונומיות לכך שההתפשטות של היקום מאצה. הקבוע הקוסמולוגי הוא לא=0 אחרי הכל. דרך נוספת להבין להבין זאת זה להגיד שהחלל עצמו מכיל איזושהי אנרגיה אפלה שדוחפת את היקום ומאיצה בו להתפשט. אף אחד לא יודע באמת מה זה אנרגיה אפלה, למרות שעתה אנו מאמינים שהיא מהווה כ70 אחוז ממכלול היקום. לפיזיקאים יש רעיונות שמאפשרים להם לחזות בכוח של האנרגיה האפלה- ופה זה מתחיל להיות מעניין: על פי החיזויים, הכוח של האנרגיה האפלה אמור להיות חזק יותר ב10120 מהערך הנוכחי. אך הנה הנקודה החשובה: אם הכוח של האנרגיה האפלה היה חזק יותר מהכוח הנוכחי, היקום היה מתפוצץ לגזרים הרבה יותר מהר. לא הייתה דרך לגלקסיות להיווצר- או לכוכבים, או לדברים מורכבים כמו בני אדם. הכוח של האנרגיה האפלה הוא דוגמא נוספת לכוונון עדין שבלעדיו לא היינו כאן. ### קוסמולוגיה והמפץ הגדול עדות כבדת משקל נוספת היא מתחום הקוסמולוגיה – התיאוריה המכונה 'המפץ הגדול'. תיאוריה זו מקובלת על רוב הקוסמולוגים, אם כי לא על כולם, ובוודאי תעודכן בעתיד. מן השם 'המפץ הגדול' מתקבל הרושם המוטעה שמדובר בהתפוצצות כאוטית, אך לא זאת הכוונה. למעשה השם 'המפץ הגדול' ניתן על ידי מתנגד לתיאוריה זו מתוך כוונה לשים אותה ללעג. מהו אפוא המפץ הגדול? ניתן לסכם רעיון זה כך: - בתחילה היו ממדיו של היקום קטנים ביותר והוא גדל בכמה שלבים עד שהגיע לממדיו הנוכחיים. - הואיל והמפץ הגדול התחיל בזמן מסוים בעבר, הרי שגם היקום מוגבל בגודלו ובגילו. אנו נוטים לשכוח שרוב המדענים לפני 100-50 שנה שיערו שהיקום אינו מוגבל בגילו ובגודלו. - אין ספק שהתיאוריה הזו עוד תעודכן בעתיד. עם זאת, נראה שהעדויות המדעיות בימינו כבדות משקל ותומכות ברעיון של מפץ גדול. זו הסיבה שאפילו מתנגדי התיאוריה נאלצו עם הזמן להסכים לה. האיור הבא מציג תיאור מפורט יותר של המפץ הגדול: ![ציר הזמן של המפץ הגדול](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/04/CMB_Timeline75-1024x654.jpg "ציר הזמן של המפץ הגדול - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") מהלך האירועים לפי איור זה הוא: - ראשית הייתה התחלה - אחר כך הייתה תקופה של התפשטות מהירה, ובה כוחות יסוד שונים שבטבע היו דומיננטיים. - העדות הקדומה ביותר שאנו רואים היום היא קרינת הרקע המיקרוגלית, מפני שזה היה הזמן המוקדם ביותר שבו קרינה רדיומגנטית יכלה להתפשט דרך החלל. - לאחר מכן, עם הזמן, נוצרו הכוכבים והגלקסיות. - מה שאנו רואים היום הוא תוצאה של כל התהליך הזה. נתוני קרינת רקע המיקרוגל שאנו רואים היום נאספו לאחרונה באמצעות לוויין (Wilkinson Microwave Anisotropy Probe) WMAP נסכם בקצרה כמה מן העדויות העיקריות למפץ הגדול: - יש הסחה לאדום של אור מגלקסיות רחוקות המצביעות על כך שהיקום מתפשט בקצב מהיר.![קרינת גוף שחור](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/04/קרינת-גוף-שחור.jpg "קרינת גוף שחור - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") - תיאוריית היחסות הכללית של איינשטיין חוזה ממדים סופיים ליקום בשל העקומה הטבועה במרחב תלת-ממדי. מאוחר יותר החילו מדענים רעיון זה גם על סופיות בזמן ולא רק במרחב. - העדות המשכנעת ביותר למפץ הגדול היא קרינת הרקע המיקרוגלית. קרינה מיקרוגלית זו מצויה בכל כיווני החלל החיצוני, והיא בעלת מאפיינים של קרינת 'גוף שחור', אידיאלית בטמפרטורה של 2.73 קלווין. קרינת גוף שחור זו מייצגת את החום מן ההתפשטות האדיאבטית של היקום (התפשטות ללא כל שינוי באנרגיה) מראשיתו, בטמפרטורה גבוהה הרבה יותר. - עדות חשובה עוד יותר היא המבנה של הקרינה המיקרוגלית הזו או התפזרותה בכיוונים שונים. לכאורה הקרינה אחידה בכל הכוונים. אך אם מגדילים באופן משמעותי את השינויים בעוצמת הקרינה הזאת, אזי מבנה הקרינה יופיע כפי שמוצג באיור: ![Ilc_9yr_moll4096](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/04/Ilc_9yr_moll4096-1024x512.png "Ilc_9yr_moll4096 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") הצורה האליפטית מייצגת פרויקציה מכל כיוון בחלל, בדומה למפה שטוחה של כדרור הארץ העגול. שינויים אלה בעוצמת הקרינה המיקרולוגית מספקים נתונים חשובים לבדיקת תקפותו של המפץ הגדול. הפרטים המתמטיים הם מחוץ לטווח דיוננו זה, אך מקובל שנתונים אלה עולים בקנה מידה אחד עם ידיעותינו היום על פרטי המפץ הגדול. #### הקוסמולוגיה מצביעה על בורא מדוע תקפו כל כך מתנגדי המפץ הגדול את התיאוריה הזאת? מפני שתיאוריה זאת הצביעה בבירור על התחלה ליקום, שהצביעה על בורא או לכל הפחות, רמזה על קיומו. המפץ מצביע בבירור על התחלה הן במרחב והן בזמן. המרחב ואף הזמן לא היו קיימים מאז ומתמיד. אם יש התחלה למרחב ולזמן, הרי שעובדה זו מצביעה בבירור על בורא שהיה 'הסיבה הראשונית', והוא מחוץ לטווח המדע. אפילו מדענים ספקניים ביותר, מודים בכך היום. --- **להרחבה בנושא: [בְּרֵאשִׁית המפץ הגדול](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%a5-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c/)** --- #### הסביבה של כדור הארץ העדות האחרונה במאמר זה היא הסביבה של כדור הארץ עצמו בתוך היקום. סביבת כדור הארץ חשובה מאוד מסיבות אלה: ידוע היום שהיקום רובו ככולו – חוץ מכדור הארץ – הוא מקום עוין מאוד לחיים מכל סוג שהוא. אפילו כדור הארץ, כדי שיהיה תומך-חיים, נדרשים לו תנאים סביבתיים רבים שכולם יחד חייבים להיות אופטימאליים. כשמשווים בין תנאי הסביבה על פני כדור הארץ ובין שאר היקום, ברור שכדור הארץ הוא נדיר מאוד, וככל הנראה יחיד במינו בכל היקום. אף על פי שהיקום הוא גדול מאוד, הסיכוי שיתקיים הצירוף של כל התנאים תומכי-החיים על פני כדור הארץ באופן אקראי, קטן ביותר. יש כ-100-50 תנאי סביבה שונים התומכים בחיים על פני כדור הארץ. להלן דוגמאות אחדות לתנאים אלה מאורגנות בכמה קטגוריות פשוטות: #### סביבת כדור הארץ עצמו משך הרוטציה בת ה-24 שעות של כדור הארץ- אם יסתובב מהר מדי, הרוחות תהיינה מהירות מדי. אם יסתובב לאט מדי, כדור הארץ יהיה חם מדי וקר מדי במשך יום אחד. גודלו של כדור הארץ- אם גדול מדי, תהיה באטמוספרה כמות גדולה מדי של גזים מן הסוג הלא-נכון, וכן יהיו קשיי תנועה לבני אנוש ולבעלי חיים גדולים אחרים. אם קטן מדי, תהיה אטמוספרה מזערית או אפסית. #### הסביבה הסמוכה לכדור הארץ המרחק בין השמש- אם רחוק מדי, כדור הארץ יהיה קר מדי. אם קרוב מדי, כדור הארץ יהיה חם מדי. צבע השמש- אם כחול מדי, תהיה מידה גדולה מדי של קרינה אולטרה-סגולה. אם אדום מדי, לא תתרחש פוטוסינתזה בצמחים. #### הסביבה שמסביב לכדור הארץ נוכחותו של ירח אחד גדול- אם אין ירח, או אם הוא רחוק מדי, תהיה אי-יציבות בזווית הציר של כדור הארץ, שתגרום לאי-יציבות אקלימית. אם הירח גדול מדי או קרוב מדי, תהיה אי-יציבות בתנועה הסיבובית של כדור הארץ שתהיה נתונה להשפעת הגאות והשפל. קיום כוכב הלכת צדק- אם אינו קיים, יתרחשו נפילות רבות של אסטרואידים ושל כוכבי שביט על פני כדור הארץ. אם גדול מדי או קרוב מדי, תהיה אי-יציבות במסלול של כדור הארץ. המיקום בתוך גלקסיית שביל החלב- אם קרוב מדי למרכז, תהיה מידה רבה של קרינה מזיקה בגלל צפיפות גבוהה של כוכבים. אם רחוק מדי או מבודד, לא יהיה די חומר תומך-חיים על פני כדור הארץ. כמו כן מקומו של כדור הארץ בגלקסיה מאפשר לראות את כל היקום ללא מחסום משמעותי של ענני אבק או של כוכבים. נחזור ונדגיש, התנאים הסביבתיים שנמנו לעיל הם רק חלק קטן מן התנאים הנחוצים לתמוך באופן אופטימאלי בחיים עלי אדמות. נדירותו של כדור הארץ מתבררת עוד יותר מבדיקות גודלו היחסי של כדור הארץ לעומת שאר היקום. ![Earth's_Location_in_the_Universe_SMALLER_(JPEG)](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/04/Earths_Location_in_the_Universe_SMALLER_JPEG.jpg "Earth's_Location_in_the_Universe_SMALLER_(JPEG) - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") יש מדענים שישתמשו ביחסי גודל אלה בין כדור הארץ ובין היקום כדי להוכיח שיש בהכרח מקומות נוספים ביקום הדומים לכדור הארץ. ואכן לאחרונה גילו מדענים פלנטות מסביב לכוכבים אחרים נוסף על השמש. אך לא די בעצם קיומה של פלנטה – צריך שיתקיימו בה גם כל התנאים הסביבתיים התומכים בחיים. אפשר שיש אומנם ביקום פלנטות הדומות לכדור הארץ שמסוגלות לתמוך בחיים. גם אם כך הדבר, גודלו של כדור הארץ בהשוואה לגודלו העצום של היקום, בצירוף הידע על אודות הסביבה המיוחדת של כדור הארץ – כל אלה מראים עד כמה נדירים הם התנאים הסביבתיים המדויקים של כדור הארץ. ### סביבת כדור הארץ המדויקת מצביעה על בורא נוסף על הדוגמאות של תנאי סביבה אופטימאליים שהובאו כאן, יש עוד גורמים סביבתיים רבים הדרושים כדי לתמוך באופן אופטימאלי בחיים על פני כדור הארץ. מה שידוע היום על אודות הסביבה והגודל של שאר היקום מראה עד כמה סביבת כדור הארץ היא יחידה במינה. כל תנאי הסביבה הללו יחדיו מצביעים על תנאים ראשוניים מיוחדים שתוכננו בידי בורא כדי לספק תנאים אופטימאליים לחיים על פני כדור הארץ. יכולנו להציג עדויות מדעיות רבות נוספות. הדוגמאות שהובאו כאן די בהן כדי להציג המגוון הרחב של עדויות מדעיות המצביעות על בורא. דוגמאות אלה אינן כוללות עדויות מתחומי מדע אחרים כגון ביוכימיה. העדויות שהוצגו כאן לא זו בלבד שהן מצביעות על בורא, אלא גם מרמזות על תכונות של בורא, כגון: - קיומו- כל העדויות המדעיות שהוצגו כאן מראות שיש עדות מוצקה לקיומו של בורא. - כוחו- בממדיו הבלתי נתפסים של היקום וכן בעדויות לקיומו של בורא מופגן כוח עצום של בורא שנשגב מבינתנו. - ידע או תבונתיות- הדוגמאות על הכוונון העדין של קבועים פיזיקאליים בטבע ושל התנאים האופטימאליים המאפשרים חיים על פני כדור הארץ מצביעים בבירור על תכנון. העדויות לתכנון כלשהו בטבע מצביעות בבירור על רמה גבוהה מאוד של ידע או של תבונתיות של בורא. - רמזים לדאגתו של בורא לאנושות- התנאים האופטימאליים תומכי-החיים על פני כדור הארץ רומזים על בורא הדואג לאנושות ומאשפר לה לחיות וליהנות במקום שנברא בעבורה. השאלה שנשאלה בתחילת מאמר זה הייתה, 'האם המדע מעיד על בורא?'. לאור כל העדויות שהובאו כאן, ניתן לסכם את התשובה כדלקמן: העדויות המדעיות בהצטברותן מעידות על בורא, כפי שהוצג בדוגמאות שהובאו כאן. אך כפי שכבר צוין, עדויות מדעיות אינן הוכחות חותכות; הן רק מצביעות על בורא ומספקות בסיס סביר לקיומו. בסופו של דבר כל אחד יפרש את העדויות המדעיות בדרך זו או אחרת. הפרשנות נקראת 'אמונה'. יאמין כל איש באשר יבחר, אך מן העדויות לא יוכלו להתעלם. ###### 1.  Collins, R, ‘The Evidence of Fine Tuning,’ at http://home.messiah.edu/~rcollins/Fine-tuning/FT.HTM, accessed 16th July 2010. ###### 2. MCE\_ITEM\_\_1.   Corey, M.A  God and the new cosmology: The Anthropic Design Argument. Lanham , Md.: Rowman & Littlefield, 135, 1993. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### ["אין דתות = אין מלחמות"? והאם אלוהים בכלל דתי?](https://igod.co.il/questions-life/האם-אלוהים-חובש-כיפה/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** גולן ברושי **Content:** > האם אי-פעם תהית אם לאלוהים באמת משנה אם אנחנו שמים חתיכה של בד על הראש, או אם אנחנו אוכלים יותר מפרוסת לחם אחת מחוץ לסוכה בזמן חג סוכות, האם הוא זועם כשאנחנו נכנסים לשירותים בשבת ומדליקים את האור, מה לגבי קינוח ארוחה בשרית בעוגת גבינה? האם אתם מסוגלים לדמיין את אלוהים מנשק מזוזה בכל פעם שהוא נכנס בדלת? האם זו הוא תכליתו של אלוהים? האם זה באמת מה שמטריד אותו, האם על-פי כך הוא שופט אותנו? מה לגבי צבע בגדינו, האם אלוהים דורש מאיתנו להיות לבושים שחור-לבן בלבד כל ימי-חיינו? האם אלוהים ינקום, יעניש, ישנא או ידחה אותנו אם לא נעשה את הדברים האלה? או שאולי כל המצוות הללו הן לא יותר מאשר אמונה טפלה שהתפתחה על ידי אנשים כמונו וכמוכם, מצוות שאלוהים מעולם לא ביקש ולא דרש? ### אלוהים קטנוני? במידה ויש אלוהים, האלוהים שברא אותנו ואת כל הקיים ביקום, האלוהים שהמציא את חוק הקינמאטיקה, את מבנה הכרומוזום ואת תהליך הפוטוסינתזה, האלוהים שהוא מעבר לכל הצרות והסבל שלנו, מעל לכל אוליגרך, ראש ממשלה או מלך – האם מה שמעסיק ומעניין כל כך את אותו האלוהים הן אלפי המצוות, ההלכות והאיסורים השונים שאנחנו בעצמנו המצאנו ("מסורות") שבעצם רק מקשים לנו את החיים? או שיש באלוהים מעבר לזה? #### דתות ומסורות, או אמונה מהלב? ההלכות והמצוות, ה"עשה ואל-תעשה", הן שיוצרות את המסורת, קיומה גורם לנו להאמין ש׳הנה, עכשיו אלוהים מבסוט מאיתנו׳. המסורת יוצרת דת, דת יוצרת הפרדה בין בני-אדם וגורמת לגאוותו של הפרט על פני חבריו משום היותו "טוב-יותר" מאחר שהוא מקיים מצוות או מעשים שהאחר לא. לכן לא יתכן שאלוהים מבסס את הערכתו כלפי בני-האדם על פי קיום מצוות שהם המציאו. ובכלל, מעשים טובים אמורים להתחולל כאות וכביטוי למה שמתרחש בלב האדם, ולא כמסכה שאנו לובשים למען הסובבים אותנו (המושג ״אישיות״, אגב, מקורו במילה היוונית שמשמעותה ״מסכת-פנים״ שבה משתמשים בתיאטרון). אם נחקור את התנ"ך, נגלה שהמצוות שאנו רואים מסביבנו כיום – פשוט אינן קיימות. לא הפרדה בין בשר לחלב, לא חבישת כיפה ולא אלפי המצוות האחרות שהרבנים פיתחו לעצמם במרוצת השנים וכופים על עדרם. מי שיקרא ויחקור את התורה יראה שלא רק שאלוהים קבע הגבלות שונות לחלוטין בתכליתן, אלא גם שהן היו משתנות בהתאם לזמן, לתרבות ולמקום בו חיו בני-ישראל, לכל מצווה הייתה סיבה ומטרה. ### משמעות התורה? אלוהים נתן לנו מצוות וחוקים כמסגרת שתזכיר לנו על בסיס קבוע מי אנחנו ומי הוא אלוהים, עד כמה הוא קדוש ומושלם ואנחנו, שלא, צריכים לבטוח בו. הבעיה, אותה ניתן לראות לאורך כל התנ"ך (ועד עצם היום הזה), היא שעמנו, בראשותם של המנהיגים הדתיים, נכשל מלהבין זאת, ובמקום לעבוד את הבורא, אנו עובדים את החוקים שאמורים להזכיר לנו אודות הבורא, הפכנו את החוקים, את המסגרת – לקדושה, במקום לקדש את מי שעליו אמורה המסגרת להצביע. במהלך השנים, במקום להתרכז באלוהים, עיבו הרבנים את המסגרת על ידי המצאה של עוד ועוד חוקים חדשים, אף על-פי שאלוהים בעצמו העביר לנו מסר הפוך. בתנ"ך, אומר אלוהים דרך הנביא הושע: "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא-זָבַח"(הושע ו',ו'). אלוהים בעצם אומר שהדגש שלו הוא לא על קיום של מצוות ושל חוקים המבוססים על פחד, אלא על מערכת יחסים איתו המבוססת על חסד. מאחר שעמנו נכשל בכך, הבטיח אלוהים, על ידי הנביא ירמיהו, כי בעתיד – הוא יכרות ברית נוספת, חדשה, עם עמנו: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה׃ כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם-יְהוָה נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם׃ לֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-יְהוָה  כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם נְאֻם-יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד" (ירמיהו לא׳, ל׳-לב׳) כידוע, 'הברית-החדשה' נחשבת ל"יצירה נוצרית", אך האמת היא שכפי שראיתם, הנביאים בתנ"ך כבר ניבאו עליה. הברית-החדשה אינה ספר חוקים חדש, אלא ברית שתכרת על לב האדם, זאת בעזרת תיאור של פועלו ואישיותו של המשיח. הספר נכתב על ידי יהודי ארץ-ישראל, אודות היהודי המפורסם ביותר בהיסטוריה האנושית, שחי פה בארץ-ישראל, ממש כמונו! הברית-החדשה, כאמור בדבריו של הנביא ירמיהו, תביא לכמה שינויים: 1. "עַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה", זאת אומרת שהחוקים, יהיו מוטמעים בלבם של אלו שקיבלו על עצמם להיות חלק מהברית הזאת. 2. "יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם", זאת אומרת שהברית הזו זמינה לכולם – בין אם אנו ילדים או מבוגרים, בין אם אנו כהנים גדולים או אנשי אדמה פשוטים, בין אם אנו יהודים או גויים. 3. "אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד", זאת אומרת שהברית הזאת תהווה גם קורבן וכפרה נצחית עבור חטאינו. 4. "וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם", משמע שמי שנכנס תחת הברית הזאת, אלוהים מקבל אותו ומחשיב אותו לחלק מן העם שלו. ### ומה אם אנחנו בכל זאת מתעקשים לקיים את מצוות התורה (נטו, ללא התוספות של הרבנים)? יותר משליש ממצוות התורה אינן אפילו ניתנות לביצוע כיום, אך העקרונות שמאחוריהן בהחלט כן. במהלך ההיסטוריה, היהדות איבדה את ההבנה של עקרונות אלו, עד כדי כך שכיום כמעט ואין קרבה ודימיון בין היהדות-המסורתית לבין היהדות של לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה. החלק החשוב ביותר בתורה הינו עבודת הכהונה, הקורבנות, המזבח והמקדש, איך כיום אין כהונה ואין בית מקדש, כך שלא ניתן לקיים את החלק החשוב ביותר. ### אלוהי חסד בעוד שאמונה, וחרטה כנה בלב, נדרשו מן החוטא (ישע' א' י׳-כ׳), לא נסלחו לו חטאיו מבלי קורבן ראוי (ויק' ד' כח׳, לב׳ \| מלא' א', יד׳). אז מה גרם לריחוק של היום? הסיבה היתה שבעוד אלוהים ציווה לקיים את כל אותן המצוות, באם אדם נכשל או חטא במכוון, היה עליו להקריב קורבן בעבור חטאיו, בסמיכת ידיים על הקורבן בזמן הקרבתו. הקורבן, שהיה חיה תמימה, לקח את העונש על עצמו במקום החוטא (ויקרא  ד׳, יג׳-יח׳, טז׳, כא׳-כב׳), "כי נפש הבשר בדם היא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא יז׳, יא׳). הבעיה נוצרה כאשר בית-המקדש נחרב ולא היתה עוד אפשרות להקריב קורבן על המזבח; נוצר מצב בו היה צורך להקריב קורבן אך לא היה היכן או כיצד לבצע משימה זו. לכן פיתחו הרבנים את הרעיון לפיו נתינת תרומה (לחץ לדוגמא) או קיום מצוות שהם המציאו בצורה אדוקה – הם אלו שישמרו על נפשו של האדם. הבעיה היא שעוד בימיו של ישעיהו הבהיר אלוהים שמבחינתו, ניסיון לכפר על חטאים בעזרת מעשים טובים שווה ערך לניסיון להורדת כתם מבגד שהוכתם (ישעיהו סד׳, ה׳). ### מסורת ללא אלוהים היהדות-המסורתית נמצאת כיום במצב בו מצד אחד עליה להמציא קורבן, אך מצד שני אין לה בית-מקדש ודרך לעשות כן. לכן נוצר ההבדל הגדול בין היהדות-המסורתית לבין היהדות-המקראית, ״המקורית״ אם תרצו, התנ"ך הציע פתרון לבעיה זו – קורבנו של המשיח. ובנוגע לשאלה שבכותרת המאמר – הכיפה, כמו רוב המצוות וההלכות, בכלל לא קשורה לתנ"ך, מקורה במנהג פגאני שבו הבבלים (תושבי בבל) היו מכסים את ראשם כאשר עבדו את אליליהם, הרבנים העתיקו את הרעיון ויצרו את המצנפת ואת המגבעת. במאה ה-13 המנהג הפך פופולארי לא רק בזמן תפילה אלא באופן מתמיד ואף הוכנס לתוך ״שולחן ערוך״ (אורח חיים 2:6, 151:6, 282:3), כמו-כן קיבל את השם "כיפה". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** פילוסופיה, קיומו של אלוהים, שאלות על החיים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה, תכלית --- ### [חפירות ארכיאולוגיות המאמתות את הנאמר בכתבי הקודש](https://igod.co.il/science-faith/חפירות-ארכיאולוגיות-המאמתות-את-הנאמר/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > סדום ועמורה מהפיכת סדום ועמורה נחשב בעבר לסיפור בדוי, עד שהתגלו עדויות לכך שכל חמש הערים המוזכרות בתנ״ך אכן היוו מרכזי מסחר באזור, והיו ממוקמות בדיוק היכן שמסופר עליהן בכתובים. גם התיאור המקראי של חורבנן נראה מדויק. העדויות מצביעות על כך שהתחוללה באזור רעידת אדמה, ושהשכבות השונות של האדמה עפו באוויר. באזור נמצא מצבור גדול של אספלט (ביטומן), ובהחלט אפשר לומר שגשם של גופרית (זפת ביטומנית) הושלך על הערים האלה, שדחו את אלוהים. יש עדויות לכך ששכבות המשקע של הסלע הותכו ביחד בשל גל חום גדול. עדויות כאלה נמצאו על פיסגת הר סדום. זוהי עדות מוצקה לשריפה אדירה שהתרחשה בעבר הרחוק, אולי בעקבות הצתה של אגן שמן מתחת לים המלח. כמובן שהסבר כזה לא יכול להפחית מהנס המרשים שהתחולל במקום, שכן אלוהים הוא זה ששולט באיתני הטבע. המועד שבו התחוללה המהפיכה בעקבות ביקורם של המלאכים מעיד על הנס שמאחורי המאורע. גדליהו בן פשחור ויהוכל בן שלמיהו מוזכרים בתנ"ך יחד עם עוד שני שרים נוספים, בעת שבאו אל המלך צדקיהו לדרוש את המתתו של ירמיהו הנביא. באחד מרגעיה הקשים של ירושלים, שהיתה נתונה באותה עת במצור, האשימו שני השרים את הנביא, כי הוא זורע דמורליזציה בקרב תושבי העיר הנצורה ואמרו למלך: "… יומת נא האיש הזה, כי על כן הוא מרפה את ידי אנשי המלחמה הנשארים" (ירמיה ל"ח 1-4). > עיר דוד באוגוסט 2008, 2,600 שנה אחרי רגעי הדרמה ההיא, התגלתה בחפירות עיר דוד בולה ששימשה לחתימת מכתב ועליה שמו של גדליהו בן פשחור. הבולה נתגלתה מטרים ספורים בלבד מהמקום שבו נמצאה לפני שנים אחדות בולה אחרת, ועליה שמו של יהוכל בן שלמיהו. שתי הבולות עם שמות השרים שדרשו את המתתו של ירמיהו, נתגלו בחפירות שמנהלת הד"ר אילת מזר בעיר דוד. הן היו טמונות דורות רבים במעמקי האדמה, בתוך שפכי החורבן של ימי הבית הראשון. על הבולות, כל אחת בקוטר 1 ס"מ, השתמרו בבירור שמות שני השרים בכתב עברי עתיק, שנכתבו כמקובל באותו הזמן, בשמם הפרטי ובציון שם אביהם. יהוכל בן שלמיהו, הוסיף לחתימתו, שלא כמקובל, גם את שם סבו. ![ירמיהו1](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/08/ירמיהו1.png "ירמיהו1 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") > חותם גדליהו גילוי טביעת החותם של גדליהו בן פשחור נעשה תודות לשיטת הסינון הרטוב שהוכנסה בשנים האחרונות לשימוש בחפירות בירושלים. שיטה זו נלמדה לאחר שהוואקף המוסלמי חפר חפירה לא חוקית גדולה מאד בשטח הר הבית והשליך את השפכים בערמות גדולות מחוץ להר. הארכיאולוגים ד"ר גבי ברקאי וצחי צוויג אספו את השפכים שנזרקו וסיננו אותם בסינון רטוב. שיטה זו הניבה ממצאים רבים והוכחה לדעת רבים, כיעילה יותר מן הסינון היבש, שהיה מקובל בחפירות עד כה. אין אלה הפעמים היחידות שבהן מתגלות בולות בעיר דוד. בשנת 1982 גילה יגאל שילה מצבור בולות בשכבת החורבן של סוף ימי הבית הראשון, במבנה הסמוך לחפירה של אילת מזר. על גבי 45 בולות מן המצבור מופיעים עשרות שמות עברים וביניהם שמו של גמריהו בן שפן, המוזכר אף הוא בתנ"ך, ששימש שר וסופר בימי המלך יהויקים. הד"ר איילת מזר אומרת, שרק כאשר אוחזים ביד את טביעות הטין הזעירות שהתגלגלו כ-2,600 שנה בשפכי החורבן, ניתן להבין עד כמה הממצא נפלא ומיוחד. "לא לעיתים קרובות", אומרת מזר, "נקרות לארכיאולוגים תגליות כאלו של דמויות ממשיות, שמנערות מעליהן את אבק ההסטוריה ומחיות את תיאורי המקרא באופן מוחשי כל כך". החפירות בניהולה של מזר מתקיימות מטעם מרכז שלם ועמותת אלע"ד, בחסות אקדמית של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף עם רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** מהימנות --- ### [למה אלוהים לא מתערב?!?](https://igod.co.il/questions-life/למה-אלוהים-לא-מתערב/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > השאלה "למה אלוהים לא מתערב ועוצר את הרשע?" היא אחת הטענות המרכזיות בימנו כנגד קיומו של אלוהים, השאלה מגיעה אמנם ברוב המקרים כהתקפה מאתאיסטים, אבל גם מאמינים רבים מתחבטים בה, אפילו חבקוק הנביא. היום, ברצוני להשיב לשאלה זו בהתבסס על תפילת חבקוק פרק א'. על חבקוק עצמו אנחנו כמעט ולא יודעים דבר, מלבד אולי העובדה שהוא מאוד אהב לתת חיבוקים. אבל כפי שנראה בהמשך, ספר חבקוק מאוד רלוונטי לתקופה בה אנחנו חיים כיום, מאחר שהוא עונה על השאלה המוסרית המאתגרת: "איפה אלוהים כשהרשע משגשג ומשתלט?". הידעתם שעל פי "האטלס ההיסטורי של המאה העשרים", במאה העשרים בלבד, נהרגו למעלה מ200 מיליון בני אדם, כאשר לפחות 60% בתקופת מלחמה? מיליונים שבני משפחותיהם וחברם ללא ספק התחבטו בשאלה הזאת. --- עוד מאמר בנושא: [**אם אלוהים קיים, למה יש רשע בעולם?**](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/%d7%90%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%99%d7%a9-%d7%a8%d7%95%d7%a2-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d/) --- בזמנו של חבקוק, עם ישראל היה שקוע ברדיפת בצע, אלימות, שחיתות ורשע שמשגשג (נשמע מוכר?), לפיכך, בפסוקים הראשונים, חבקוק, שהיה עד לכל אשר מתרחש בקרבו, פונה לאלוהים ושואל אותו "עַד-אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ". או במילים של היום: "למה אתה לא מתערב? כמה אני מסוגל לזעוק אליך ואתה לא עונה? איפה אתה?! למה שמת אותי במצב שאני כל הזמן רואה סביבי רשע?!" חבקוק מתוסכל, הוא מרגיש חסר אונים. הוא לא מבין למה בזמן שתורת אלוהים משותקת, אלוהים שותק. האם יש מישהו מאיתנו שלא הרגיש ככה בחייו? למען האמת, גם דוד המלך (תהילים י"ג, כ"ב), הנביא ירמיהו (י"ד:ט, כ) ישעיהו הנביא (נ"ט), איוב (י"ט:ז) ואחרים – שאלו את אותה השאלה: "אלוהים, למה אתה נותן לרשע להתקיים? מדוע אתה לא מתערב?!" קהלת כותב (ט:י"ב) כי ממש כמו שדגים נתפסים פתאום ברשת, ככה בני אדם "נתפסים" ברשת של הרוע. כל זאת לומר, כי בעיית קיומו של הרשע היא לא חדשה, ולא היתה רק בתקופתו של חבקוק. אלא שבכל דור ודור, כולם באים במגע עם הרשע. בשירו של דוד זיגמן "ילד שלי" הוא כותב: "כשיבוא השקט לעולם, נלך אז שנינו לים, נשב מול הגלים שלווים ורגועים, כשיבוא השקט לעולם. ילד שלי כשתגדל לא יהיו עוד מלחמות, שתלמד באהבה מיד לחיות, לעולם לא ידאגו עוד האימהות." זיגמן מביע את מה שקיים ברובנו – הכמיהה שהעתיד יהיה טוב יותר. שמחר יהיה בסדר, שבעתיד יהיה שלום ולא עוד מלחמות. אבל המציאות היא הפוכה, רוע רודף רוע. משבר רודף משבר, מלחמה רודפת מלחמה וסבל רודף עוד סבל. המציאות בה שורר שלום? מציאות בה לא קיים הסבל ואין אלימות? היא מציאות מאוד יוצאת מן הכלל. יוצא מן הכלל שכולנו כמהים שיהפוך לנחלת הכלל. ד"ר מרטין לויד ג'ונס הוא רופא ותיאולוג בריטי שנולד בשלהי המאה ה19. ועם סיומה של השואה ומלחמת העולם השנייה, כאשר כולם תהו איפה היה אלוהים, ד"ר ג'ונס הטיף מתוך ספר חבקוק ואמר שאם אנשים היו מכירים את ספר חבקוק, הם לא היו מתחבטים בשאלה הזאת, הם היו לומדים מהניסיון של חבקוק. חבקוק כלכך מתוסכל, שבפסוק י"ב הוא עוקץ את אלוהים עם שאלה רטורטית: "הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם יְהוָה?". ממש כמו לשאול "אלוהים, חשבתי שאתה ניצחי! כל יכול וכל יודע!". חבקוק כועס. והוא לא כועס כמו בריטי, הוא כועס כמו ישראלי! הוא מעליב את אלוהים. הכעס והתסכול של חבקוק הוא מאוד נפוץ. למען האמת, כמי שמוצא את עצמו בדיונים עם אתאיסטים לעיתים קרובות, שאלה זו מותחת בפניי כל הזמן. בפסוקים ה' עד י"א אלוהים משיב לחבקוק על השאלה שלו. הוא עונה לו כי הכשדים, שהם הבבלים, קמים ובאים לצור על עם ישראל. הבבלים היו ידועים כרשעים ביותר, צמאי דם וחסרי רחמים. "חבקוק היקר, הם הולכים לצאת למסע כיבושים והם יתקפו וימחצו את העם שלך." זאת ממש לא התשובה שחבקוק קיווה לשמוע. "עכשיו התלוננתי בפניך על הרשע שמשתלט, והתשובה שלך היא שתביא עוד רשע?! עוד אלימות?!". אבל הנה הדבר המדהים ביותר בעניין הזה. חבקוק אמנם כועס מאוד, אבל הוא לא נוטש את אלוהים. לעומת הרבה אנשים אחרים, חבקוק לא אומר לאלוהים "מבחינתי, אתה כבר לא קיים". אבל חבקוק כן מביע את רגשותיו בפני אלוהים בצורה כנה, בצורה ברוטאלית אפילו. יש בזה משהו יפה – אלוהים מספיק גדול כדי להתמודד עם הרגשות שלנו ועם הכעס שלנו. הוא מעוניין בכנות שלנו, ממש כמו עם ילד קטן שממש כועס כי הוא לא מבין למה משהו קרה ורץ לאבא שלו בבכי, ובזמן שאבא שלו מחבק אותו, הוא מרביץ לו ומשתולל בבכי. הוא יודע שהוא יכול להיות כנה עם אבא שלו, שזרועותיו של אביו הם מקום בטוח להוציא תסכולים, שאבא שלו לא יעזוב אותו. המשא ומתן של חבקוק מזכיר לי את המשא ומתן של אברהם אבינו בעד צדיקי סדום ועמורה. אנחנו כבר כמעט ולא רואים אנשים כאלה כיום. היום, מצד אחד ישנם אלו בעלי האופי הדתי שמעזים לפנות לאלוהים אך ורק בעזרת דקלום מתוך ספרי תפילה מוכנים מראש, הם אפילו לא מפנים אליו מבט. אם חבקוק היה חי בקרבם כיום, הם כנראה היו נוזפים בו: "מה אתה עושה אידיוט אחד?! תשב בשקט! זה אלוהים! אסור לשאול שאלות כאלה!". ואילו מהצד השני יש את הספקנים הגאוותנים שטוענים בהתנשאות: "תראו את הרשע בעולם! איך יכול להיות שאלוהים קיים?!". אבל חבקוק הוא לא כזה ולא כזה, מצד אחד הוא כנה עם רגשותיו בצורה ברוטלית. מצד שני הוא קורא לאלוהים "אֱלֹהַי קְדֹשִׁי". חבקוק מתעצבן כי הוא יודע שאלוהים קדוש. חבקוק יודע שאלוהים אוהב אותו ולא יעזוב אותו, ולכן יש לו את הביטחון לפנות אל אלוהים בכנות בה הוא פנה. חשבו על זה. לא רק שאלוהים לא עונה לחבקוק: "חוצפן! איך אתה מעז לפנות אלי עם שאלה כזאת!? אתה לא סומך עלי?!", אלא שאלוהים גם דאג שהשיח הזה עם חבקוק יתועד לעד בתנ"ך כדי שאנחנו נוכל ללמוד ממנו, כשאנחנו מתמודדים עם אותו האתגר. אם עד כה ראינו מה חבקוק חווה, מה הוא מרגיש ומה הם טענותיו כלפי אלוהים, בפסוקים ה-ו זה התור של אלוהים להעניק לחבקוק תשובה: חבקוק, מה שאני הולך לעשות, אתה לא הולך להבין: "לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר". אם הטענה של חבקוק היא: "אלוהים ,הבטחת שתוציא מישראל ישועה לעולם, אבל תראה כמה רשע יש בעולם!" אז התשובה של אלוהים היא: "אתה לא הולך להבין, אבל אני הולך להביא עוד יותר רשע – הבבלים יעלו על עם ישראל ויגלו אותם מארצם". במילים אחרות, אלוהים אומר לחבקוק – אתה לא מרכז העולם, אתה לא מנהל את לוח הזמנים. יש לי תוכנית, תוכנית-אב, היא ארוכת טווח, ואתה לא בהכרח תבין אותה כרגע. התשובה אולי נשמעת מתסכלת, היא בהחלט נשמעה מתסכלת לחבקוק שלא נשאר חייב והטיח באלוהים בחזרה כי הוא מתייחס לבני אדם כמו לדגים בים "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם". חבקוק התקשה לקבל את התשובה של אלוהים, הוא לא הבין למה אלוהים לא מתערב מצד אחד, ומהצד השני מרשה לבבלים לדרוס את ישראל. אבל לנו כיום התשובה של אלוהים היא דווקא כן הגיונית. בואו נחשוב על זה, ילדים הם דוגמא נהדרת. הרבה פעמים שמענו מהורינו, או אמרנו לילדנו: "כשתגדל, תבין." כי אנחנו יודעים משהו שהם עדיין לא. הילד שלי אסף, כמו כל ילד בן שלוש, מאוד אוהב חטיפים וממתקים. קרוב לוודאי שהוא לא מבין למה אנחנו לא פשוט נותנים לו לאכול רק חטיפים וממתקים כל הזמן – זה הרי גורם לו תחושה נעימה. אבל כהורים אנחנו יודעים מה שהוא לא יודע – שזה יזיק לבריאות שלו. בעוד אסף לא מבין את החשיבות של תזונה בריאה, או איך סוכר ואוכל מעובד פוגעים לו בבריאות, אנחנו כהורים כן מבינים ויודעים דברים שהוא לא. לכן, הוא צריך לסמוך עלינו. רק בעתיד, הוא יבין גם בעצמו. אגב, כילד, הוא יכול לקבל או למרוד. אבל לעומת ספקנים רבים, הוא לא יאמר: "אני לא מבין את אבא, אז כנראה שאבא לא קיים!" בעולם הפוסט-מודרני, שכנענו את עצמנו שאם אלוהים טוב, חובה עליו לעצור את הרשע שמסביבנו. מה שאנחנו לא מבינים הוא, שמקור הרשע הוא לא מסביבנו; מקור הרשע זה לא רובים, טילים וטנקים. מקור הרשע הוא אצלנו בפנים, בלב האדם, בתוך תוכנו. גם אם אלוהים יעלים לפתע את כל הנשקים, עדיין בני אדם יריבו אחד עם השני בעזרת מקלות ואבנים, זה חלק מההשלכות של חופש הבחירה, לכולנו יש חופש בחירה לבחור בין לעשות טוב או לעשות רע. אם אלוהים רצה לעצור ברגע אחד את כל הרשע בעולם – כל שעליו היה לעשות זה לחסל את האנושות והרשע היה נעלם. לכן, עלינו להכיר שבעית קיומו של הרשע בעולם – היא אנחנו, כל אחד ואחת מאיתנו. בהתאם לזאת, אלוהים לא עוצר את הרשע, הוא מאפשר לחופש הבחירה להתקיים (לטוב ולרע), אבל אלוהים הוא מומחה בלהוציא מתוק מתוך המר. ### אם ככה, מה עלינו להבין מהתשובה של אלוהים לחבקוק? היום, אנחנו מסוגלים לראות ולהבין משהו שחבקוק מנקודת המבט שלו לא יכל עדיין לראות ולהבין. כפי שהבטיח אלוהים לחבקוק; עם ישראל, הטובים והרעים כאחד, הוגלה ופוזר ברחבי העולם. חלק מאותם יהודים היו יראי אלוהים, והם השפיעו לטובה על גויים שבאו לאמונה באלוהי ישראל. זה לא במקרה שכאשר אנחנו קוראים את הברית החדשה אנחנו שמים לב שאלו שהיו הכי פתוחים ושקיבלו הכי מהר את האמונה במשיח ישוע היו אותם גויים יראי אלוהים. תודות להם האמונה בישוע הופצה כלכך מהר ברחבי העולם. חבקוק התלונן שהישועה של אלוהים היתה אמורה לבוא מישראל אל גויים, אבל במקום זאת שרר הרשע. אלוהים העניק לנו חופש בחירה, בחירה לבחור בין הטוב לבין הרע, וגם כשהאנושות בוחרת ברע, אלוהים יודע איך להשתמש ברע הזה כדי להוציא לפועל דברים טובים, את התכנית שלו – הבאת "ה"ישועה מישראל לכל העמים. מאות שנים מאוחר יותר, שאול השליח בישר ליהודים על ישוע, וציטט את חבקוק (מעשי השליחים י"ג:41). שאול הבין שישוע המשיח הוא "ה"תשובה האולטימטיבית של אלוהים לטענותיו של חבקוק, תשובה שחבקוק לא חווה, אבל שאול כן. כפי שבתקופתו של חבקוק, לעם ישראל היה מגיע עונש על חטאיו, כך גם לנו מגיע עונש על חטאינו. אבל הפעם, את המשפט, את הכאב ואת הסבל, אלוהים לקח על עצמו, על הצלב. בחייו, הפך ישוע המשיח את עצמו לדוגמא המושלמת לישועה שבאה מתוך משפט. אם נזכר לרגע בהיסטוריה, נראה ששום דבר לא חדש תחת השמש. יוסף הושפל, נדחה, הושלך לבור ואז נמסר לגויים – "אוי לא! איפה אלוהים!? למה הוא לא מתערב בחוסר הצדק הזה?!". אבל היום אנחנו יכולים להביט אחורה ולראות שאלוהים השתמש בחוסר הצדק הזה על מנת שמאוחר יותר ינצלו לא רק משפחתו של יוסף, אלא כל עם ישראל. כמו יוסף, ישוע המשיח נדחה, הושפל, עונה ונהרג. אבל כתוצאה מכך האנושות קיבלה אפשרות לסליחת חטאים. אפילו כתוצאה מנוראות כמו השואה, שם יהודים הושפלו, עונו ונרצחו. אלוהים הוציא טוב – כתוצאה מהשואה הוקמה מדינת ישראל, עם ישראל חזר לארצו המקורית. גם בימנו וממש פה לידנו; רבים מסתכלים על הנוראות שמבצע דעאש בעודו מענה ורוצח חפים מפשע במזרח התיכון. אפילו שם ניתן להתחיל לראות כיצד אלוהים פועל. כתוצאה מהאכזריות של דעאש, אינספור מוסלמים מבינים מהו האסלאם האמיתי ובאים לאמונה בישוע המשיח. לסיכום, תשובתו של אלוהים לנביא חבקוק היא: "אני הולך להביא משפט, שמתוכו תצא ברכה לכל אומות העולם, ישועה מתוך אלימות".  לכן, כשאנחנו נמצאים במצוקה, כשאנחנו רואים רשע משגשג סביבנו, עלינו ללמוד מהניסיון שהציג לפנינו אלוהים בכתבי הקודש – משהו חיובי יצא מזה, כי אלוהים ריבון והוא פועל גם אם כרגע, אנחנו לא מבינים ולא רואים איפה ואיך. לא סתם נאמר לנו: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה; כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה) גם חבקוק בסופו של דבר הכיר בכך שהזמנים של אלוהים הם לא הזמנים שלו, והתוכנית של אלוהים גדולה יותר ורחבה יותר ממה שהוא רואה באותו הרגע, כשהודה בסוף פרק ג: "וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי". חבקוק הכיר בכך שאלוהים כן פועל מאחורי הקלעים בדרכים שהן לעיתים נסתרות מעיניו, ובעוד הוא לאו דווקא יזכה לראות את התוכנית יוצאת לפועל, הוא כן בוחר לשמוח באלוהים ולהישען עליו באמונה. לכן, כשאתה מסתכל סביבך או על נסיבות החיים שלך ותוהה "איפה אלוהים בכל זה?!", תסתכל על הדוגמאות שהשאיר לנו אלוהים בכתבי הקודש, ובייחוד, תסתכל על הדוגמא המושלמת מכל, תסתכל על הצלב. כי על הצלב נמצאת התשובה לשאלה של חבקוק, לשאלה שלך ושל כל האנושות. על הצלב, כל הרשע התנקז לישוע, על הצלב ראינו את מלוא המשמעות של ישועה מתוך אכזריות ורשע. כשאתה לא מבין איפה אלוהים, או מרגיש חסר אונים, תוכל לדעת שאלוהים פועל מאחורי הקלעים. לא נותר לנו אלא להודות לאלוהים: אלוהים, תודה לך שהתקווה האולטימטיבית שלנו היא לא בעולם הגשמי הזה, ומשמעות החיים שלנו היא לא לברוח מהסבל ומהרשע. אנא עזור לנו להישען עליך גם כשאנחנו לא מצליחים להבין. עזור לנו לנצל את הזמן הקצר שלנו פה בעולם כדי שנוכל להפיץ את האור שלנו חזק דווקא בחושך הקיצון ביותר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** איך אני יכול להיות מאושר?, פילוסופיה, קיומו של אלוהים, שאלות על החיים, תיאולוגיה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [אם אלוהים יודע את העתיד איך יש לנו בחירה חופשית?](https://igod.co.il/philosophy/האם-באמת-יש-דבר-כזה-רצון-חופשי/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** וויליאם ליין קרייג **Content:** > אם אלוהים יודע את העתיד, האם זה לא אומר שאין לנו רצון חופשי? איך רצון חופשי מסתדר עם אלוהים כל יודע? האם מדובר בסתירה? רבים טוענים שאם לאלוהים יש את היכולת לנבא משהו לפני שזה קורה אז זה חייב לקרות. לכן, לנו כבני אדם אין רצון חופשי. אלא שאנחנו עושים את מה שאלוהים ידע שנעשה לפני כן בהכרח. לדוגמא, אם אלוהים יודע שעשרים שנה מעכשיו אני אוכל פיצה לארוחת ערב, האם זה לא אומר שאני חייב לאכול פיצה עשרים שנה מעכשיו בארוחת ערב? שהרי נבואתו של אלוהים לא יכולה להיכשל. מכאן, האם ידיעתו של אלוהים מראש לא פוגעת ברצון החופשי שיש לנו כבני אדם? בהתבסס על החשיבה הזו שידיעתו של אלוהים מראש קובעת את פעולות בני האדם והחלטותיהם, נגזר כי אדם וחווה היו חייבים לחטוא בכך שהם אכלו מעץ הדעת. כיוצא בזאת, הם כלל לא אשמים כלל בחטאם, מכיוון שאלוהים הוא זה שידע זאת מראש ולכן זה קרה. המשמעות היא שהחטא לא נובע מבחירתו של האדם אלא מידיעתו של אלוהים. או במילים אחרות, בבחירתו של אלוהים. ניתן להציג את הטיעון לעיל באופן הבא: 1. בהכרח, אם אלוהים יודע שדבר מה יקרה, אז הוא יקרה. 2. אלוהים יודע שדבר מה יקרה. 3. לכן, הדבר הזה יקרה בהכרח. מדובר בכשל בלוגיקה המודלית. המסקנה (שהדבר יקרה בהכרח) אינה נובעת מהסעיפים. אלא שהפתרון פשוט. כל מה שעלינו לעשות הוא להכחיש כי ידיעתו המוקדמת של אלוהים קובעת את מה שנעשה ונחליט. אלא שההחלטות של בני האדם הן אלו שקובעות את מה שאלוהים יודע, ולא להפך. הבחירות שלנו קובעות את תוכן ידיעותיו של אלוהים ולא להפך. תוכן הידע של אלוהים הוא קונטינגנטי (לא הכרחי אלא מותנה בבחירות בני האדם). אז שוב, הידיעה מראש אינה קובעת את ההחלטות או המעשים החופשיים של בני האדם, אלו הן ההחלטות החופשיות של בני האדם שקובעות מה אלוהים יודע מראש.  כאן אנו צריכים להבדיל בין קְדִימוּת כרונולוגית (Chronological priority) וקְדִימוּת לוגית (Logical priority). קדימות כרונולוגית מתייחסת לכך שמאורע א' (ידיעתו של אלוהים), מבחינת זמנית, קודמת למאורע ב' (מאורע שאודותיו אלוהים יודע מראש- בחירות או מעשים של בני אדם). אך מבחינה לוגית, אותו האירוע קודם לידיעתו של אלוהים אודות האירוע. כלומר, המאורע העתידי מסביר מדוע אלוהים יודע כי הוא יתרחש. במילים אחרות, המאורע לא קורה משום שאלוהים יודע שזה יקרה, אלא אלוהים יודע זאת בגלל שהמאורע יקרה. ניתן לתת לכך המחשה פשוטה. אנו יכולים לראות את ידיעתו של אלוהים כצל של מישהו. כאשר אתם רואים צל של מישהו שמגיע מהפינה של הבניין, אתם רואים את הצל שלו או שלה על האדמה לפני שאתם רואים את הבן אדם עצמו. אתם יודעים שהבן אדם מתקרב בגלל הצל, אבל הצל לא מסביר את קיומו של האדם שמתקרב. אדרבא, הבן אדם הוא זה שמסביר את קיומו של הצל. הצל תלוי בבן האדם שבא, אם לא יהיה בן אדם שמתקרב אז לא יהיה צל. באותה צורה ידיעתו של אלוהים תלויה בבחירות שלנו. למעשה, אם האירועים היו קורים בצורה שונה אז אלוהים היה יודע בצורה שונה. המחשה נוספת לכך היא ברומטר של מזג אוויר. על פי מה שהברומטר יראה, ניתן לחזות את מזג האוויר. לעומת זאת, הברומטר לא קובע את מזג האוויר, מזג האוויר קובע את מה שהברומטר מראה. לכן, ידיעתו של אלוהים היא כמו ברומטר מושלם של העתיד. אלו החושבים כי רצון חופשי לא ייתכן בהינתן ידיעה מראש של אלוהים טועים. אלוהים יודע את מה שנעשה מתוך רצון חופשי משום שאנחנו נעשה את זה. הידע שלו תלוי ברצון החופשי שלנו, לא להפך. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a4e4254efad69631f5169f5bd124d30aa3c7c0eae3fa34e09bb7e2e27689441d?s=300&d=mm&r=g) וויליאם ליין קרייג [See Full Bio](https://igod.co.il/author/william-lane-craig/) **קטגוריות:** בחירה חופשית, פילוסופיה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [תהילים כ"ב - הנבואה על הסבל, הדחייה, הבוז והצליבה של המשיח](https://igod.co.il/prophecies-messiah/מזמור-תהילים-כב-על-דחיית-המשיח-וסבלותי/) **Published:** ינואר 1, 2017 **Author:** מייקל בראון **Content:** > למעשה, מזמור כ"ב הוא תפילה של צדיק מעונה וסובל עבור היהודים, על מוות, הצלה ותקומה על ידי אלוהים כמענה לתפילה – עדות מדהימה שניתן לחזור עליה במשך כול הדורות. במובן זה, הפרק מתאים בדיוק לישוע המשיח, שהוא התגלמות הצדיק המעונה, מוקף על ידי המון עוין, מוכה, נלעג, הוצא להורג על העץ, ולכאורה נעזב לאנחות על ידי אלוהים – אך בסופו של דבר למוות לא היה כוח עליו ואלוהים הקימו מהמתים בעוצמת רוח קודשו. זהו סיפור הידוע כיום ברחבי העולם. זו הסיבה שישוע ציטט פסוקים ממזמור זה ביחס לעצמו כאשר התנוסס צלוב על העץ. פסוקים אלה מתייחסים אליו בצורה מדהימה! מעניין שכמה מהפרשנים הגדולים ביהדות, כולל רש"י, מפרשים שמזמור כב הוא נבואה על סבלותיו של העם היהודי ויציאתו לגלות, לא על הסבל שעבר על דוד המלך. בנוסף לכך, מדרש רבני ידוע שחובר בערך לפני אלף ומאתים שנה מפרש שדוד דיבר במזמור כב על סבלותיו של המשיח. לכן, ניתן לאמר בוודאות שההתייחסות במזמור כב למותו ותקומתו מהמתים של המשיח תואמת את המובן הברור של הטקסט במזמור. > "א לַמְנַצֵּחַ עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד׃ ב אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי׃ ג אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא-דֻמִיָּה לִי׃  ד וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל׃  ה בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ׃ ו אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ׃  ז וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם׃  ח כָּל-רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ׃  ט גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ׃  י כִּי-אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל-שְׁדֵי אִמִּי׃ יא עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה׃  יב אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי-צָרָה קְרוֹבָה כִּי-אֵין עוֹזֵר׃  יג סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי׃  יד פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג׃  טו כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל-עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי׃  טז יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי׃  יז כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי׃  יח אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ-בִי׃  יט יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל׃  כ וְאַתָּה יְהוָה אַל-תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃  כא הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד-כֶּלֶב יְחִידָתִי׃   כב הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי׃  כג אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ׃ כד יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל׃ כה כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ׃  כו מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו׃  כז יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד׃ כח יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל-יְהוָה כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם׃  כט כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׃  ל אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה׃  לא זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר׃ > לב יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה" (תהילים כ"ב) מזמור כ"ב הוא מזמור תהילים המשיחי המפורסם ביותר. המזמור כולו מוקדש לאירועים שכרוכים בביאת המשיח הראשונה ולמספר היבטים הכרוכים בחזרתו. הוא מתחלק לשני חלקים עיקריים: הראשון עוסק בסבלו של המשיח והשני ברוממותו. ניתן לראות במזמור כולו גרסה שירית של ישעיהו נ"ג, אף על פי שהוא נכתב לפני נבואת ישעיהו. ### סבלו של המשיח – מזמור תהילים כ"ב 22-2 #### המשיח זועק לעזרה – כ"ב 3-2 פסוקים אלה מתארים את המשיח זועק מתהומות הכאב. אין זה מקרה שישוע זעק את המילים האלה כשהיה תלוי על הצלב. הוא ציטט אותן לאחר שלוש שעות של עלטה כבדה. במשך שלוש השעות האלה נשפך עליו מלוא חרונו של אלוהים על חטאי עם ישראל והעולם כולו. זהו המקום היחיד בבשורות שבו ישוע פונה אל אלוהים במילה "אלי". בכל יתר פניותיו לאלוהים הנזכרות בבשורות, למעלה מ 170- במספר, הוא תמיד אומר "אבא" או "אבי". ברור מאוד שישוע נהנה ממערכת יחסים מיוחדת במינה עם אלוהים. אבל כשגסס על הצלב הוא נשא עליו את חטאי העולם כולו והיחסים בינו לבין אלוהים היו בשלב זה של נשפט ושופט, ולא של בן ואב. לכן ישוע פנה אליו במילים "אלי, אלי" ולא "אבי, אבי". #### הצלה בעזרת אלוהים בעבר – כ"ב 6-4 פסוקים אלה מזכירים את מעשי הישועה של אלוהים בעבר. אלוהים בהחלט מסוגל להציל ולהושיע, אולם הוא בוחר שלא לעשות זאת. #### בוז ולעג למשיח – כ"ב 9-7 פסוקים אלה מתארים במונחים דומים לאלה שבישעיהו נ"ג את לעגם ושחוקם לאיד של הרשעים נוכח ענותו של המשיח. המילים המשמשות בפרק זה אכן דומות מאוד לדברי הלעג שהיו בפי הקהל שצפה בצליבתו של ישוע. חירפו אותו, בזו לו, לעגו וקנטרו. #### המשיח שם מבטחו באלוהים – כ"ב 12-10 לפי פסוקים אלה, המשיח בטח באלוהים מלידה. יש כאן התייחסויות לאמו של המשיח, אבל כמו בכל יתר הנבואות המשיחיות, אין כל התייחסות לאב אנושי. המשיח עמד להיוולד לבתולה, כפי שחזה ישעיהו (ז' 144). #### תיאור הייסורים – כ"ב 19-13 פסוקים אלה מתארים את ייסוריו של המשיח, וחלקם מופיעים בברית החדשה בציטוט כמעט ישיר. **א. אויביו של המשיח יכתרו אותו ויתבוננו בו – כ"ב 14-13 .** **ב. ייסורים גופניים – 18-15 :** 1\. "כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי". הזעה מוגברת. 2\. "הִתְפָּרְדוּ כָּל־עַצְמוֹתָי". אחרי שהשכיבו את הנצלב על קורות הצלב ונעצו בו את המסמרים, הרימו את הצלב למצב מאונך והטילו אותו אל תוך בור עמוק באדמה. הטלטלה שכרוכה בפעולה זו גרמה לפריקתן של העצמות. 3\. "הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג". ביטוי שמשמעותו "לב שבור", לא רק נפשית אלא גם פיזית, כשדם ומים הניגרים מהגוף הם ראיה לכך. 4\. "יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי". כוחו אזל לחלוטין. 5\. "לְשׁוֹניִ מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי". לשונו נדבקת לחיכו, סימן לצימאון קשה. אחרי שש שעות על הצלב, ששלוש מהן היו בעלטה גמורה, ישוע אמר: "אני צמא". הכוונה הייתה ליותר מצמא גופני. משך שלוש שעות חשוכות אלה סבל ישוע מחרון האלוהים שניתךך עליו, מייסורי תופת של ממש. ישוע סיפר פעם על איש עשיר שלאחר רגעים ספורים בלבד בגיהינום אמר שהוא צמא )לוקס ט"ז(. אמירת אותן המילים משקפת את הסבל הקיצוני מייסורי התופת שהוא חווה בזמן שהיה תלוי על הצלב. 6\. "כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי". בנוסח המסורה המילה "כארי" מופיעה, בעוד שבכתבים אחרים ועתיקים יותר המילה "כארו" מופיעה. בגלל שוני של אות אחת ישנם שתי משמעויות אפשריות. האחת, תבין את הפסוק "כאריה ידי ורגלי", בעוד שהשניה כארו (כלומר חפרו) חורים בידיי וברגליי אשר מתאים לנעיצת המסמרים בידיו וברגליו של ישוע על הצלב. המשמעות השניה היא הנכונה בגלל כמה סיבות: - תרגום השבעים, תרגום הפשיטתא, תרגום עקילס, הוולגטה וגם כמה כתבים עבריים מסביבות קומראן \[5/6Hev1bf89:12 \| 4Q88f1\_2:24-25\] הבינו ותרגמו את המילה "כארו" ולא "כארי" כמו נוסח המסורה (שהוא נוסח עברי מאוחר יותר). - בשורש זה משתמש דוד המלך כדי לציין כי אלוהים "פתח" את אוזניו הסגורות: אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי (תהילים מ 7) - מעבר לכך, ההקשר הספרותי מעיד שהגיוני יותר שהמילה היא “כארו" ולא “כארי”. שים לב למבנה המזמור (שתואם למזמורי קינה רבים בתהילים):פס’ 19-2: תלונות \[א\] תלונה על ריחוק אלוהי, פס’ 12-2 \[ב\] תלונה על הפרים והאריה, פס’ 16-13 \[ג\] תלונה על הכלבים, פס’ 19-17פס’ 22-20: בקשות \[א\] בקשה לעזרה אלוהית, פס’ 20 \[ב\] בקשה להצלה מיד הכלב, פס’ 21 \[ג\] בקשה לישועה מהאריה והראם (כלומר פרים), פס’ 22שים לב למבנה הספרותי של המזמור שמעיד על כוונת המחבר. שים לב לתאימות בין התלונות והבקשות (במיוחד לסיכול בין התלנות והבקשות של סעיף ב’ ו-ג’). בנוסף לכך, ראה את המילה “חרב” בפס’ 21. היא תואמת במדוייק את הרעיון של כארו (חפרו) בתלונה בפס’ 17. ולכן, בגלל הראיות של כתבים אחרים (כמו תרגום השבעים שקדם לנוסח המסורה מבחינה היסטורית), והראיות הספרותיות, המילה המקורית במזמורו של דוד היא “כארו” ולא “כארי”. מה שמעיד עוד על נבואה משיחית שצופה את סבלו ואף את צליבתו של המשיח – בדיוק מה שקרה עם ישוע! 7\. "אֲסַפֵּר כָּל־עַצְמוֹתָי". העצמות שלו בולטות. **ג. "יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם" – כ"ב 19:** מעניו של המשיח יפילו גורלות כדי לחלק ביניהם את בגדי המשיח. גם נבואה זו התגשמה כלשונה ממש בצליבתו של ישוע – מתי כ"ז 35 ; מרקוס ט"ו 24 ; לוקס כ"ג 34 ; יוחנן י"ט 24-23. כל הדברים המתוארים לעיל חייבים להתייחס למשיח, מכיוון שידוע וברור שאף אחד מהם לא קרה לדוד המלך. ### המשיח מתפלל לעזרה – כ"ב 22-20 פסוקים 22-20 הם זעקה נוספת של המשיח לעזרה בזמן שהיה תלוי על הצלב. ### עלייתו לגדולה של המשיח – כ"ב 32-23 אחרי שסבלו של המשיח הושלם, חלה תפנית ופסוקים 32-23 מתארים את עלייתו של המשיח לגדולה. בפס' 23 המשיח יהלל את אלוהים בקהל רב. כיצד זה ייתכן, אם פס' 22-2 מתארים את מותו? ברור שהוא חייב לקום מן המתים. המשך המזמור ממשיך ומתאר את מה שקורה אחרי תקומתו, ועד השיא בעת שיבתו וכינון מלכותו. לסיכום, על פי מזמור תהילים פרק כ"ב: - המשיח יזעק לאלוהים ויבקש את עזרתו כשהוא סובל ייסורים עזים. - המשיח יהיה אדם בזוי ודחוי. - אויבי המשיח ינעצו בו את מבטיהם וילעגו לו בזמן שהוא יסבול ייסורי מוות. - עצמותיו של המשיח יֵצאו ממקומן. - ליבו של המשיח יישבר. - המשיח יסבול מצמא עז. - אויביו של המשיח ינקבו / יכרו חורים בידיו וברגליו. - אויביו של המשיח יחלקו את בגדיו בהגרלה. - המשיח יבטח באלוהים האב גם על סף מוות. - המשיח יקום לתחייה. ### תהילים כ"ב ביהדות המודרנית מול יהדות חז"ל על פי דבריו של רבי טוביה סינגר, מתנגד נחרץ לאמונה המשיחית, מיסיונרים מתמודדים עם בעיה גדולה נוספת כאשר הם מנסים לייחס את המילים במזמור כב לסיפור צליבתו של ישוע במאה הראשונה לספירה. אך פשוט מאוד, הפסוקים במזמור הזה שהמאמינים המשיחיים ששים לצטט אינם נבואיים ואינם מדברים על מאורע עתידי. מזמור כב כולו, והמזמור הבא אחריו, מזמור כג המפורסם, מכילים מונולוגים דרמתים שהמלך דוד זועק לאלוהים מעמקי כאביו האישיים, ייאושו וכמיהתו בהיותו נמלט ומתחבא מאויביו. לכן המונולוג הנרגש במזמור כב נאמר בגוף ראשון. מחבר המזמור עצמו זועק לאלוהים, ואין ספק מיהו אותו מחבר המזמור: כבר מהפסוק הראשון ניתן לזהות שהוא דוד המלך. למרבה הצער, פירושו הנ"ל של רבי סינגר עומד בניגוד לרבים מהפרשנים היהודים המסורתיים הטוענים במפורש שמזמור כב הוא מזמור נבואי. למשל רש"י אומר: "עתידה היא (הכוונה לישראל) ללכת בגילה (לגולה) ואמר דוד תפלה זו (למה עזבתני, תהילים כב 2) על העתיד." את המילה ואנכי תולעת, בפסוק 7 במזמור, רש"י מפרש "כל ישראל מכנה כאיש אחד," ואת פסוק 15 הוא מייחס לדמות היסטורית מאוחרת יותר כמו נבוכדנצר. לכן, כיצד יכול רבי סינגר לטעון שמזמור כב אינו מדבר על אירועי העתיד, כאשר יש במסורת היהודית פירושים שהמזמור כן מדבר על אירועים ודמויות בעתיד? למעשה, רש"י מסביר את פסוק 27 בהתייחסות "לעת הגאולה לימות המשיח," ואת פסוקים 28-30 הוא מייחס לאומות ולאפסי הארץ "וישובו אל ה' כי יראו שחוזרת לו המלוכה והממשלה… וישתחוו לה' בהלל והודאה על הטובה" אך "אז כל מתי הרשעים מתוך גיהינום ולא ירחם עליהם לחיות את נפשם מגיהינום." הוא בוודאי מדבר על אירועים שיקרו בעתיד, ומדגיש את המסר של מזמור כב הרומז על הגאולה העולמית של אחרית הימים. עם זאת אין צורך אפילו בוויכוח שמזמור כב מדבר על אירועי העתיד כי הוא אינו חייב להיות נבואי כדי שיתייחס למשיח, וזאת בגלל שתי סיבות עיקריות: 1. אירועים רבים בחייו של דוד חזרו על עצמם גם בחייו של המשיח, כי דוד המלך משמש כאב-טיפוס של המשיח; 2. כאשר חיברו את התנ"ך, מזמור כב נחשב למזמור שמדבר על הצדיק המעונה, שניצל בנס ממוות, וללא ספק רבים מהצדיקים המעונים ציטטו מילים מהמזמור בתפילותיהם לאלוהים בזמנים של מצוקה וסבל. אך אף אחד מהם לא יכול היה לצטט את המילים מהמזמור הזה עם עומק הכוונה והמשמעות כפי שעשה זאת ישוע המשיח – הקדוש המעונה האידיאלי והאולטימטיבי, שהוקם מהמתים על ידי רוח הקודש של אלוהים, והתוצאה היא שרבים ברחבי העולם משתחווים ומהללים את ה'. מזמור כב באמת מתייחס לישוע המשיח בדרכים רבות וייחודיות, וגם אם מחבר המזמור (שעל פי המסורת הוא דוד המלך) דיבר על מצבים בחיים שלו בשפה ספרותית מוגזמת במקצת, אין הגזמה כאשר מייחסים את המילים במזמור לישוע המשיח. שים לב כיצד מותו ותקומתו מתוארים בצורה כה נרחבת במזמור הזה. ראשית, התמונה של המוות הפומבי, מלא ייסורים, כלימה והשפלה – שמתאימה למותו של ישוע על העץ באופן יוצא מהכלל: "סְבָבוּנִי, פָּרִים רַבִּים; אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם; אַרְיֵה, טֹרֵף וְשֹׁאֵג. כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי– וְהִתְפָּרְדוּ, כָּל-עַצְמוֹתָי: הָיָה לִבִּי, כַּדּוֹנָג; נָמֵס, בְּתוֹךְ מֵעָי. יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, כֹּחִי, וּלְשׁוֹנִי, מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי;  וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. כִּי סְבָבוּנִי, כְּלָבִים: עֲדַת מְרֵעִים, הִקִּיפוּנִי; כָּאֲרִי, יָדַי וְרַגְלָי. אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי; הֵמָּה יַבִּיטוּ, יִרְאוּ-בִי. יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם; וְעַל-לְבוּשִׁי, יַפִּילוּ גוֹרָל". (תהילים כב 13-19) מוקף, מכותר, מושפל עד עפר המוות, וחייו הולכים וכלים, מחבר המזמור נושא את תפילתו לאלוהים שיצילו: וְאַתָּה יְהוָה, אַל-תִּרְחָק; אֱיָלוּתִי, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵנִי, מִפִּי אַרְיֵה; וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי. (תהילים כב 20-21) ואלוהים שמע לזעקתו, ענה לסובל האנוש בהצלה כול כך מופלאה שהביאה לכמה תוצאות: 1. הערצה והלל ברחבי העולם. 2. עדות נצחית לישועה של אלוהים שתחזור על עצמה במשך כול ההיסטוריה של עם ישראל. 3. הבאת העמים לאמונה באלוהי ישראל, כפי שגם רש"י תאר, ואפילו ייחס את האירוע הזה באחרית הימים לעידן המשיח (כפי שציינו למעלה). ככתוב בקטע הבא: יִרְאֵי יְהוָה, הַלְלוּהוּ–כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ; וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ, כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל. כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי–וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ; וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. מֵאִתְּךָ, תְּהִלָּתִי: בְּקָהָל רָב–נְדָרַי אֲשַׁלֵּם, נֶגֶד יְרֵאָיו. יֹאכְלוּ עֲנָוִים, וְיִשְׂבָּעוּ–יְהַלְלוּ יְהוָה, דֹּרְשָׁיו; יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד. יִזְכְּרוּ, וְיָשֻׁבוּ אֶל-יְהוָה–כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ; וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ, כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם. כִּי לַיהוָה, הַמְּלוּכָה; וּמֹשֵׁל, בַּגּוֹיִם. אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ– לְפָנָיו יִכְרְעוּ, כָּל-יוֹרְדֵי עָפָר; וְנַפְשׁוֹ, לֹא חִיָּה. זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ; יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר. (תהילים כב 24-31) אין פלא שכותבי הברית החדשה התייחסו אל תהילים כב כאל נבואה משיחית. מי היא הדמות היהודית, חוץ מישוע, שאלוהים הציל ממות כה מזעזע וייסורי תופת כאלה שהיה ראוי לשוב ולספר בקהילות ישראל? ויותר מכך, מי היא הדמות היהודית, חוץ מישוע שאלוהים הציל ממות כה מזעזע וייסורי תופת כאלה שמשך אליו את תשומת לבו של העולם כולו, עד כדי כך שכתוצאה מכך עמים רבים פנו לאלוהי ישראל והאמינו בו? רק מותו ותקומתו מהמתים של המשיח, הצדיק המושלם, קיים את המתואר בתהילים כב. כפי שכותב ג'יימס סמית, אין דמות בתנ"ך שתחשוב שהמוות ממנה ניצלה באופן אישי תגרום לאומות העולם להפוך למאמינים באלוהי ישראל. תקווה כזאת שמורה רק למושיע שיבוא בעתיד. דוד המלך, שכתב את מזמור כב תחת השראת רוח הקודש של אלוהים, ראה שאחד מצאצאיו היהודים יסבול כמוהו ואף הרבה יותר. ויתר על כך, להצלה של אותו הצאצא תהיה משמעות לאנושות כולה. לאור הדברים הללו, מעניין מאוד לבחון את פירוש המדרש המפורסם מהמאה השמינית, פסיקתא רבתי ששם כמה מילים ממזמור זה על שפתיו של המשיח הסובל (הנקרא אפרים, אך מזוהה עם בן דוד) בצטטו את תהילים כב 8, 13-14, 16 בהקשר של המשיח הסובל. למעשה, המדרש אומר במפורש כי "היה זה בגלל החוויה הקשה של בן דוד, שדוד בכה ואמר " יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, כֹּחִי, וּלְשׁוֹנִי, מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי;  וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי." (תהילים כב 16) קלטת? על פי הדרשה הרבנית הזו, דוד תיאר את הסבל של המשיח בתהילים כב! הבא ונבחן את טקסטי המפתח ביתר פירוט: שבוע שבן דוד בא בה מביאים קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפפה קומתו (והיה) \[והוא\] צועק ובוכה ועולה קולו למרום. אמר לפניו רבונו של עולם כמה יהא כוחי וכמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהיו איבריי. לא בשר ודם אני. על אותה השעה היה דוד בוכה ואומר יבש כרס כחי \[וגו'\] (תהילים כב:טז). באותה השעה אמר לו הקדוש ברוך הוא אפרים משיח צדקי כבר קיבלת עליך מששת ימי בראשית. עכשיו יהא צער שלך כצער שלי. באותה השעה אמר לפניו רבונו של עולם עכשיו נתיישבה דעתי דיו לעבד שיהא כרבו." פסיקתא רבתי לו 2) הוא אף לימד שבחודש ניסן יקומו אבותינו ויאמרו אל המשיח: "אפרים משיח צדקנו, אף על פי שאנו אבותיך, אתה גדול ממנו. מפני שסבלת עוונות בנינו. ועברו עליך מדות קשות שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים. והיית שחוק ולעג באומות העולם בשביל ישראל. וישבת בחושך ואפילה ועיניך לא ראו אור. וצפד עורך על עצמך וגופך יבש היה כעץ. ועיניך חשכו מצום וכחך יבש כחרם \[תהילים כב:טז\] כל אילו מפני עונות בנינו." (פסיקתא רבתי לז 1) "שנאמר הבן יקיר לי אפרים…המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה' (ירמיה לא:כ) למה רחם ארחמנו שני פעמים רחמים. אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים. שבכל יום ויום היו אומות העולם מחרקין שיניהם ומרמזים בעיניהם ומנענעים בראשיהם ומפטירים שנאמר כל רואי ילעיגו לי בשפה יניעו ראש (תהילים כב:ח) יבש כחרס כחי ולשוני מודבק מלקוחי ולעפר מות תשפתני (תהילים כב:טז). ושואגים עליו כאריות שנאמר פצו עלי פיהם אריה טורף ושואג כמים נשפכתי התפרדו כל עצמותי היה ליבי כדונג נמס בתוך מעי (תהילים כב:יד-טו)." פסיקתא רבתי לז 1) כמה מדהימים הדברים הללו במיוחד לאור הטענה בכותרת של הפרק הזה, דהיינו, שמזמור כב אינו קשור למשיח. נהפוך הוא, כאשר מבינים את מזמור כב נכונה, ומזהים את המשיח המושיע האמיתי שלנו, שסבל ייסוריי תופת, מת על העץ וקם לתחייה, ההתייחסות של מזמור כב אליו נאותה לחלוטין, בלשון המעטה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, פרשנות הכתובים, תהילים, תיאולוגיה **תגיות:** נבואות בתנ"ך על מותו של המשיח ("משיח בן-יוסף"), סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [תשובה לטיעונים נגד הטיעון הקוסמולוגי](https://igod.co.il/science-faith/הערס-הסקפטי-מפץ-גדול/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** זוכרים את *[הטיעון הקוסמולוגי](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2/%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%a5-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c/)*? הטיעון הולך כך: > 1\. לכל מה שמתחיל להתקיים יש גורם. > 2\. היקום החל להתקיים > 3\. לכן, ליקום יש גורם. אתאיסטים רבים מנסים להתחמק מהמסקנה בעלת החשיבות התאולוגית שיש לטיעון המופלא הזה. כלומר הם מבינים שאם ליקום הייתה התחלה זאת בעיה. כי הוא לא יכל להיווצר מכלום. היה חייב להיות לו גורם לא חומרי, שקיים מעבר לזמן והמרחב. סטיבן הוקינג עמד על חוסר הנוחות הזאת בספרו רב המכר קיצור תולדות הזמן: "הרבה אנשים אינם אוהבים את הרעיון שלזמן יש התחלה, ייתכן וזאת משום שהרעיון הזה מריח כמו מעורבות אלוהית כלשהי". לכן, הם מנסים לתמוך ולהיבדק במודלים שמתיימרים לבסס יקום בעל עבר נצחי. אבל רגע? מודלים? עבר נצחי? מה? המפץ הגדול הרי הוכיח שליקום יש התחלה לא? ובכן, זה הוא המודל הסטנדרטי בקוסמולוגיה. המודל הסטנדרטי או המפץ הגדול, מייצג את המקור של היקום- מכלום. מאחר וכל החומר והאנרגיה, אפילו המרחב הפיזיקלי והזמן עצמו, הגיעו לידי קיום במפץ הגדול. כפי שהפיזיקאי ג'ון בארוו ופרנק טיפלר מדגישים: "בנקודה הסינגולרית, המרחב והזמן הגיעו לידי קיום. שום דבר לא התקיים לפני הנקודה הסינגולרית, אם היקום נוצר בסינגולריות כזו אז אכן יש לנו בריאה יש מאין  (ex nihilo)". אבל תאוריות חלופיות הוצעו בעשורים האחרונים בכדי להימנע מההתחלה האבסולוטית. אבל אף אחת מהן לא הצליחה להביא את עצמה לקהילה המדעית כמתקבלת על הדעת יותר מתאוריית המפץ הגדול. אתאיסטים רבים משתמשים במודלים הללו כמקום פליטה בכדי להימנע מההשלכות ליקום בעל התחלה. לדוגמא: בסרטון "מה היה לפני המפץ?", האתאיסט יונתן עונה ליהודה שמעוני, יונתן מנסה לענות על שאלת מוצאו של היקום בכך שהוא מספק מודלים חלופיים למודל הסטנדרטי של המפץ הגדול. הבה נבחן את הטענות שלו מקרוב. בסרטון, יונתן מציג שני מודלים חלופיים למודל הסטנדרטי בכדי להימלט מההשלכה התאולוגית של יקום בעל התחלה והיא- בורא ליקום. (דקה 4:57) הוא טוען שקיימים שני מודלים שמנסים לבסס יקום נצחי וכך מצליחים להתחמק מיקום בעל התחלה. נתחיל בכך שיונתן טועה משום שקיימים הרבה יותר משני מודלים בודדים שמנסים לבסס יקום חסר התחלה ונצחי. אך נתעלם מהעובדה הזו. **![הערס הסקפטי](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/12/ars1-300x138.jpg "הערס הסקפטי - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")המודל הראשון** אותו מציע יונתן הוא מודל "ההתרחבות הנצחית" Eternal inflation כמה תיאורטיקנים הציעו בשנות ה80 של המאה העשרים שאולי ההתרחבות של היקום לא הסתכמה בעניין של כמה רגעים בהיסטוריה המוקדמת של היקום (**אינפלציה קוסמית** היא תהליך פיזיקלי היפותטי שהתרחש ביקום הקדום, חלקיק זמן לאחר המפץ הגדול. לפי הגרסה שהגה האסטרונום אלן גות ב-1980 האינפלציה התרחשה החל מ-10-35 שניות לאחר המפץ הגדול ועד כ-10-32 שניות לאחריו. בפרק זמן זה עבר היקום תהליך של התנפחות מהירה עד אין שיעור, שהגדילה את נפחו מגודל זעיר לגודל של גלקסיה בינונית. ) אלא שהאינפלציה או ההתרחבות קרתה מנצח נצחים. כלומר כל התרחבות היא תוצאה של התרחבות מרחב מוקדמת יותר. אך הבעיה היא שבשנת 2003 שלושה קוסמולוגים מובילים, ארווין בורד, אלן גות' ואלכסנדר וילנקין, הצליחו להוכיח שכל יקום, שהתפשט בעברו, לא יכול להיות בעל עבר נצחי אלא שחייבת להיות לו התחלה של המרחב והזמן. וילנקין אומר ש :"כל הראיות שיש בידינו מצביעות על כך שליקום הייתה התחלה" (A.Vilenkin, cited in “Why physicists can't avoid a creation event,” by Lisa Grossman, *New Scientist* (January 11, 2012).) התיאורמה של שלושת המדענים הללו מוכיחה שמרחב קלאסי, תחת תנאי יחיד ומאוד כללי, לא יכול להימתח אל העבר הנצחי אלא הוא חייב להגיע לגבול זמני באיזושהי נקודה בעבר הסופי. **![הערס הסקפטי](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/12/ars2-300x225.jpg "הערס הסקפטי - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")המודל השני** אותו מציע יונתן הינו מודל שנקרא **cyclic** **Ekpyrotic** שהגה אותו פול סטיינהרדט. (או כפי שיונתן תרגם אותו "התבערה המחזורית"). מודל זה משער כי קיימות שתי יריעות תלת ממדיות בתוך מרחב חמש מימדי. אחת מהיריעות היא היקום שלנו. המודל טוען כי שתי היריעות הללו הן נצחיות בעברן, כלומר, הן מחזוריות, מתנגשות ואז מתחילות לסגת זו מזו. בכל התנגשות מתחילה גם התרחבות. לכן, לפי המודל למרות שהיקום מתפשט, לעולם לא הייתה לו התחלה. נעזוב את כל הבעיות שקיימות במודל כמו לדוגמא אחת מהן והיא שהמודל דורש תכנון, כוונון עדין ודיוק בלתי נתפס. שתי היריעות חייבות להיות מקבילות אחת לשנייה בצורה כל כך מדוייקת שסטייה של  10-60  וכל העסק ייהרס. כלומר סטייה אפסית והלך היקום. (Gary Felder, Andret Frolov, Lev Kaufman, and Andrei Linde, “Cosmology with Negative Potentials,” http://arXiv:hep-th/0202017v2 (February 16, 2002) and the therein cited literature, particularly the (studies by David Lyth. אבל בואו נתמקד בעניין המרכזי. מתברר שהתיאורמה של בורד גות' וילנקין שדברנו עליה כבר, תקפה גם כן למודל הזה! שוב, לפי התיאורמה שלהם, **כל יקום** שהתפשט בעברו ההיסטורי חייב להיות בעל מגבלת זמן, בעל התחלה. ואנחנו מצטטים את שלושת המדענים בדיבורם על המודל: "ההוכחה שלנו תקפה גם….. ספציפית על "קוסמולוגית היריעות" כמו של סטיינהרדט. (Borde, Guth, and Vilenkin, “Inflation Is Not Past-Eternal,” 4. ראו גם Alexander Vilenkin, “Quantum Cosmology and Eternal Inflation,” 11). לפי אלכסנדר וילנקין אחד משלושת המדענים עליהם אנחנו מדברים, : "המסקנה של התיאורמה שלנו היא שהיקום המחזורי הינו בעל עבר סופי". כלומר, סינגולאריות ראשונית עדיין דרושה במודל הזה. לכן יקום שכזה אינו יכול להיות בעל עבר נצחי. למעשה, סטיינהרדט בעצמו מבין את ההשלכות של המודל שלו ולכן עכשיו הוא מכיר בכך שהמודל שלו דורש עבר סופי או התחלה בנקודה מסויימת בעבר. . See www.phy.princeton.edu/~steinh/ under “Answers to Frequently Asked Questions: Has the cyclic)  model been cycling forever?” Steinhardt seeks to mollify the impact of the Borde-Guth-Vilenkin theorem by maintaining that clocks run progressively faster as one approaches the past boundary, so that elapsed time becomes what he calls “semi-infinite.” This trick does nothing to abrogate the finitude of the past or the beginning of the universe.) אלו הן שתי דוגמאות למודלים שהוצעו כדי להימנע מההתחלה של היקום. לשאר המודלים יש בעיות אחרות, אך בשורה התחתונה, וילנקין סיכם את זה יפה: > **"אומרים שמה שמשכנע אדם רציונלי הוא טיעון, אבל מה שמשכנע אפילו אדם לא רציונלי הוא הוכחה. כשההוכחה עכשיו במקומה, קוסמולוגים כבר לא יכולים להתחבא מאחורי האפשרות של יקום בעל עבר נצחי. אין מנוס, הם חייבים להתייצב מול הבעיה של ההתחלה הקוסמית".1 (ד"ר וילנקין, אגנוסטי)** או  סטיבן הוקינג, האסרופיזיקאי והתיאורטיקן האתאיסטי אמר, "כמעט כולם בימינו מאמינים שהיקום, והזמן עצמו, החלו עם המפץ הגדול" אז רגע כמו שיונתן שואל בסרטון שלו, מי ברא את אלוהים? למה היקום דורש גורם ואלוהים לא? ובכן, שימו לב שאלה זו מצביעה על כך שחברינו האתיאיסטים לא יורדים לסוף דעתנו. הטיעון אומר שלכל מה ש**מתחיל** להתקיים יש גורם. לכן, שאלה זו לא תקפה על אלוהים. אז למה זה תקף על היקום? כי שוב ליקום הייתה התחלה. רגע רגע רגע…… אז למה אלוהים הוא נצחי? למה הוא לא התחיל להתקיים? מי אמר שהוא נצחי בכלל, אולי גם לא היה בורא, וגם לשני היה בורא וגם לשלישי וכך עד אינסוף??? אתם רואים? זו בדיוק הבעיה, שרשרת אינסופית של סיבות היא בלתי אפשרית… (ראו את ההסברים לכך בסרטון ***[בְּרֵאשִׁית המפץ הגדול](https://igod.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%a5-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c/)***). זה חייב להיעצר איפשהו, ראינו שזה לא יכול לעצור ביקום, כי ליקום הייתה התחלה. ### האם לחומר חייב להיות גורם חומרי? מה לגבי טענה אחרת של יונתן על פיה לכל אירוע חומרי יש גורם חומרי, כלומר ליקום חייב להיות גורם חומרי ולכן זה לא יכול להיות אלוהים- שהרי אלוהים הוא ישות לא חומרית שקיימת לא במרחב. נניח לרגע שהטיעון הזה הוא נכון. שימו לב שטענה זו היא לא טענה נגד שתי הפסוקיות של הטיעון הקוסמולוגי. לכן, טענה זו לא מפריכה את המסקנה שליקום היה גורם. אלא טענה זו מאלה שאלות בעניין טבע הגורם. עכשיו, כשאנו מגיעים למסקנה של הטיעון- שליקום היה גורם, השאלה תיהיה אם הגורם יכל להיות חומרי. על פי המודל הסטנדרטי הגורם לא יכול להיות חומרי, משום שהמרחב והזמן התחילו להתקיים בנקודה הסינגולארית אשר לפניה לא היה שום דבר. דבר זה נותן לנו סיבה טובה לחשוב שלא לכל תוצאה חומרית חייבת להיות סיבה חומרית. הראנו שאפילו במודל קוסמולוגי לא סטנדרטי ההשלכות של התיאורמה של בורד גות' וילנקין הן שליקום ואפילו ליקומים מקבילים (אם הם קיימים) חייבת להיות התחלה מוחלטת. לכן, יש לנו ראיות לכך שהגורם לא יכול להיות חומרי. אך שימו את זה שנייה בצד. אם זה נכון שלכל אירוע יש גורם חומרי זה אומר שיונתן לא יכול לסמוך על המוח שלו. משום שאם תהליכים מנטליים במוחנו הם תגובות כימיות גרידא, אז אין שום סיבה להאמין בשום דבר (כולל בהשקפה האתאיסטית). תגובות כימיות לא יכולות להעריך משהו כנכון או לא. תגובות כימיות לא חושבות בהיגיון אלא פשוט מגיבות. מעבר לכך, בואו נדבר לרגע על רצון חופשי ונפש האדם **רצון חופשי ומחויבות מוסרית:**  אנו מאמינים באופן אינסטינקטיבי שיש לנו רצון חופשי, שיכולנו לבחור אחרת, ושאנו אחראיים על מעשינו. בחירה חופשית מפרידה אותנו מבעלי חיים, שלא יכולים להתעלות על גנטיקה וסביבתם. זה לא מפתיע שנטורליסטים רבים שוללים את קיומו של הרצון החופשי עקב התחייבותם להשקפה החומרית, לפי השקפתם המוח (תהליכים כימיים או חומריים) שלנו מכתיב לנו את אמונותינו ומעשינו. לעומת זאת, רוב התיאיסטים טוענים שהסביבה שלנו, מצבי גופינו, ואפילו האופי שלנו יכולים להשפיע על בחירותינו, אבל הם לא קובעים את בחירותינו **שיקולים אחרים בנוגע לנפש** תגליות רבות בתחום הנוירולוגיה מאששות את הטענה שסיבתיות מנטלית קיימת גם כן ומפריכה את הטענה שסיבתיות היא בהכרח מכיוון החומר לכיוון המנטליות. לדוגמא, ד"ר ג'פרי סטינובר מסביר שעל ידי הרצון החופשי שלנו אנו יכולים להגדיר מחדש את המסלולים של הנוירונים במוחנו. Jeffrey Santinover,*Homosexuality and the Politics of Truth*(Grand Rapids( (Baker, 1996), 135,36. מחקרים מראים שמטופלים בעלי התמכרויות אובססיביות, פחדים ודיכאונות הצליחו לתכנת מחדש את מוחם על ידי בחירת צורת חשיבה אלטרנטיבית. על ידי בחירה חופשית חוזרת, תבניות חדשות יכולות לעצב מחדש את חיווט המוח. Alex Vilenkin, Many Words in One: The Search for Other Universes (New York: Hill and Wang, 2006), p. 176. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה --- ### [האם ניתן להיות יהודי ולהאמין בישוע?](https://igod.co.il/true-judaism/האם-ניתן-להיות-יהודי-ולהאמין-בישוע/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > בהכרזה זו אתה מערבב את היוצרות. אדם נולד יהודי או לא יהודי, אך כדי להיות משיחי, עליך להיוולד מחדש. לידה חדשה זו נעשית על ידי קבלת ישוע לחייך, כלומר אמונה בישוע המשיח, מותו על הצלב כקורבן לחטאים ותחייתו מהמתים. על ידי כך חטאיך נסלחים לך, אלוהים נותן לך "לב חדש" (רוח חדשה, ראה יחזקאל ל"ו 26-27) ומאותו הרגע אתה תלמיד שהולך בעקבות ישוע המשיח. זהו פרוש המושג להיות משיחי אמיתי, זה לא משהו שנולדים לתוכו, לא ניתן להיוולד משיחי. כאן טמונה הטעות שרבים מבני עמנו עושים מחוסר ידע. המשיחיות האמיתית איננה דת מאורגנת נוספת, כמו היהדות הרבנית, הנצרות, האסלאם וכו'. המשיחיות האמיתית מבוססת על יחסים אישיים בפועל בין אלוהים חיים, וה"עם שלו" דרך אמונה בישוע המשיח, שמורכב מיהודים ולא יהודים כאחד. בלידה פיזית אתה נולד יהודי או לא יהודי. בלידה רוחנית (לידה מחדש כמתואר למעלה) אתה הופך למשיחי, יהודי או לא יהודי, כלומר חי באמונה בישוע המשיח. ישוע המשיח התגורר בעיר נצרת ולכן הוא נודע בשם ישוע מנצרת. היהודים המשיחיים הראשונים שהלכו בעקבותיו נקראו יהודים נוצרים או יהודים משיחיים, למעשה עבר זמן רב עד שנקראו כך על ידי זרים (ראה מעשי השליחים י"א 26, א' לפטרוס ד' 16). ולאחר שה"נצרות" הפכה לדת לאומית ברומא (מאות שנים לאחר ישוע) נקראו מאמינים לא יהודים; "נוצרים" (בלועזית כריסטיאן, מהמילה כריסטוס שהיא תרגום יווני למילה משיח). לכן, ילדים יכולים להיוולד להורים משיחיים, אך הם עצמם אינם משיחיים. רק כאשר גדלים ומקבלים את האמונה בישוע המשיח באופן אישי ומזדהים לחלוטין עם המשיח, הופכים להיות משיחים אמיתיים. באותה מידה, מישהו שנולד יהודי אינו בהכרח יהודי דתי. ע"פ הרבנים הוא יהודי דתי רק כאשר הוא מקיים את המצוות וחי על פי מנהגי הדת והמסורת. כך גם עם מאמינים משיחיים – אך בצורה יותר משמעותית, כי לא מדובר בדת של חוקים ומצוות אלא במערכת של יחסים אישיים עם אלוהים דרך המשיח – הם כאלה רק לאחר שהאמינו בדרכו של ישוע המשיח. באם אתה יהודי או לא יהודי, עליך להיוולד מחדש רוחנית דרך אמונה בו. לכן בשורה התחתונה, השאלה אינה אם אתה יהודי או לא יהודי, אלא אם אתה בוחר להאמין במשיח היהודי או לא. ### טענות ותשובות ישנן טענות שחוזרות באוזנינו שוב ושוב, כגון: "יהודים לא יכולים להאמין בישוע, זה סותר!", "יהדות משיחית היא תרמית!", "ישוע הוא המשיח של הגויים, לא של היהודים",  "שום יהודי חרדי לעולם לא יאמין בישוע" ורבות אחרות, אנו נענה בקצרה לכעשרים טענות כאלה. #### טענה 1: "יהודים אינם מאמינים בישוע" תשובה: זוהי דעה מוטעית והגזמה חמורה. יהודים תמיד האמינו בישוע. למעשה, ראשוני מאמיניו של ישוע היו יהודים בלבד, וכיום יש יותר מאמינים יהודים בישוע מאי פעם בעבר. אולי אינך יודע, אבל בכל רחבי העולם יש קהילות גדולות של יהודים שמאמינים בישוע. בישראל לבדה יש למעלה ממאה קהילות יהודיות משיחיות. #### טענה 2: "נולדתי יהודי ואמות יהודי!” תשובה: אתה לגמרי צודק! נולדת יהודי ובין שאתה מאמין במשה, בישוע, במוחמד, בזיגמונד פרויד או בכומר מון, תמיד תהיה יהודי. השאלה היא: האם יראה אותך אלוהים כיהודי נאמן, ירא שמים? זה מה שבאמת משנה. אסור לך לשכוח לעולם שכיהודי מוטלות עליך משימות מיוחדות ואחריות. האם תגשים את המטרה שלשמה ברא אותך אלוהים? אין זה עניין פעוט להיות יהודי. האם בחייך תנהל מערכת יחסים נכונה עם אלוהים כזאת שתימשך עד יום מותך? האם תאהב אותו בכל לבך ונפשך ומאודך? ואם נכון הדבר (אנחנו בטוחים שכן) שישוע הוא המשיח היהודי, האם תהיה יהודי נאמן ותלך אחריו או תנהג בחוסר נאמנות ותדחה אותו? #### טענה 3: "אדם יכול להיות יהודי או נוצרי. אני יהודי" תשובה: אתה מבלבל בין עניינים שונים. אנשים נולדים יהודים או גויים, אבל מי שרוצה להיות משיחי צריך להיוולד מחדש. הלידה החדשה מתרחשת כשמישהו מאמין בישוע המשיח. חטאיו של אותו אדם שנולד מחדש, נסלחים, הוא מקבל לב חדש והופך לתלמידו של המשיח. כך הופך אדם למשיחי. איש איננו יכול להיוולד משיחי, וכאן טמונה הטעות בתפישה. המשיחיות איננה דת נוספת, אלא אמונה שדוגלת במערכת יחסים חיה בין אלוהים לבין עמו – יהודים וגויים – באמצעות המשיח. הלידה הטבעית קובעת אם אדם הוא יהודי או גוי; הלידה הרוחנית הופכת אדם לתלמידו של ישוע המשיח. #### טענה 4: "האם משמעות האמונה בישוע היא שהמאמין היהודי מאבד את זהותו? למיטב הבנתי, יהדות ואמונה בישוע אינן עולות בקנה אחד זו עם זו". תשובה: בלי לשים לב חזרת על אחד השקרים הגדולים של האינקוויזיציה – השקר שאדם יכול להיות נאמן לישוע רק אם יתכחש כליל ליהדות שלו. ההפך הוא הנכון: כל היבט של האמונה בישוע היה ועודנו יהודי, במובן הטהור והתנ"כי ביותר של המילה. למעשה, יהדותם של רוב היהודים שמאמינים בישוע כמשיח התעוררה לעומק בעקבות אמונתם בישוע. רבים מהם החלו להתייחס וליישם היבטים שונים של אורח החיים היהודי בהתאם לתנ"ך, בעוד אחרים עלו לארץ כיהודים כדי לחיות בה את שארית חייהם וילדיהם משתלבים במסגרת הלימודים הישראלית ומשרתים בצה"ל. כאשר יהודי מקבל את ישוע כמשיח הוא נעשה יהודי יותר מתמיד. #### טענה 5: "העניין של יהדות משיחית איננו אלא תרמית אחת גדולה, שנועדה למשוך יהודים תמימים לנצרות. חצי מהאנשים שמעורבים בקהילה הזאת כלל אינם יהודים, ואלה שהם יהודים מתפקדים בעצם ככמרים נוצרים שרק שינו את שמם כדי להישמע יותר יהודיים". תשובה: אולי היה לך ניסיון רע עם יהודי משיחי שהותיר בך רושם רע על הכלל. האם ייתכן שבטעות שפטת לרעה את הלב והמניעים של כלל המאמינים מבלי להכיר את העובדות? המציאות היא שרוב היהודים המשיחיים בהחלט מזדהים כתלמידים של ישוע, וכיהודים, טבעי מאוד שנביע את האמונה שלנו בישוע באופן יהודי. יהודים משיחיים רבים חיזקו את זהותם היהודית ולכן רבים מהם שינו את שמותיהם –למשל, ממרטין למוישה וכו'. אחרים שינו את שמותיהם כדי להפריך את השקרים שהפיצה האנטישמיות הנוצרית שטענה שאי אפשר בו זמנית להיות יהודים ולהאמין בישוע. הגויים שהצטרפו לקהילות היהודיות המשיחיות עשו זאת מתוך אהבה לישראל ולאורח החיים היהודי. האם יש בכך פסול? #### טענה 6: "לך יש את הדת שלך ולי יש את שלי. ישוע נועד לגויים, ואם הוא עוזר להם – יופי. למעשה, היהדות מלמדת שבעולם הבא יהיו צדיקים מכל העולם, אבל לנו, העם היהודי, יש את התורה. זוהי מנת חלקנו" תשובה: איזה עלבון עצום לגויים! אם ישוע לא הגשים את הנבואות התנ"כיות, אם הוא איננו המשיח המובטח של ישראל, אם הוא לא נולד מבתולה, לא מת בעבור חטאי העולם וקם מן המתים, אם הוא איננו שב כמלך המלכים כדי למלוך לעולם – הרי שהוא איננו המושיע או המשיח של איש. הוא נביא שקר ומחברי הברית החדשה הם מטעים או מוטעים. לעומת זאת, אם הוא כן עשה את כל הדברים האלה, הרי שהוא המשיח והמושיע של כולם – גם של היהודים וגם של הגויים. באשר לתורה, היא עדיין מנת חלקנו, אבל רק באמצעות המשיח נוכל לפרש אותה ולקיים אותה בחיי היום יום שלנו. #### טענה 7: "הבעיה הבסיסית של המשיחיות היא שהיא איננה יהדות, ולכן כל ה'הוכחות' שלכם לכאורה מהתנ"ך הן חסרות משמעות. הן פרשנויות שלך, לא שלנו". תשובה: האם ייתכן שאתה מחמיץ את עיקר העניין? מי אמר שהיהדות היא האמונה שעולה בקנה אחד עם התנ"ך? מי אמר ש"המשיחיות" לא נועדה ליהודים? מי אמר שהפרשנות "שלך" כן נכונה? אם ישוע הוא באמת יורשם של משה והנביאים, המשיח שהתנ"ך שלנו מדבר עליו, הרי שהאמונה שמודה בו היא האמונה האמתית לכל מי שטוען שהוא מקבל את הכתובים האלה. זה מאוד פשוט. כמובן שדברים רבים שקרו במהלך ההיסטוריה הוגדרו כ"משיחיות" למרות שכלל לא היו כאלה ולא היו מבוססים על כתבי הקודש – ובוודאי שלא היו "יהדות". אבל יש "משיחיות" אותנטית שמתאימה לחלוטין לכתבי הקודש – ואנו לא צוחקים אתך – משיחיות שהיא יהודית להפליא. זוהי האמונה הנכונה, כלומר – נכונה בעיני אלוהים – בעבורך ובעבור כל יהודי ללא יוצא מן הכלל. #### טענה 8: "אם ישוע הוא המשיח היהודי, מדוע לא מאמינים בו יותר יהודים?" תשובה: למעשה, רבבות רבות של יהודים האמינו בו ומאמינים בו. הבעיה היא שרוב היהודים אינם טורחים לבדוק את העובדות על ישוע, וה"ישוע" היחיד שרובם מכירים הוא התינוק של חג המולד, דמות חיוורת תלויה על צלב בכנסיות, או ישוע של הצלבנים והאינקוויזיציות. למען האמת, ישוע הוא היהודי המפורסם ביותר בכל הזמנים! והוא גם הרב בעל ההשפעה הרבה ביותר שהעולם ידע אי פעם. האם אינך חייב לעצמך, כיהודי, להקדיש רגע קל כדי לבדוק בדעה פתוחה יותר מיהו באמת? #### טענה 9: “לא אבגוד באבותיי, ולא אנטוש את אמונת אבותיי!” תשובה: זוהי החלטה אצילית, ואלוהים מעריך את העובדה שאתה מכבד את זכרם של אבותיך, אבל התורה ברורה מאוד: כשאנחנו צריכים לבחור בין נאמנות למשפחות שלנו לבין נאמנות לאלוהים, עלינו לבחור בנאמנות לאלוהים, ולא משנה מהן ההשלכות. אם אנחנו באמת אוהבים את המשפחה והמורשת שלנו, הדבר האצילי ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להיות נאמנים לאלוהים ולמשיחו בכל מחיר. בסופו של דבר נהיה מאורות בהיסטוריה המשפחתית שלנו. וכשאתה אומר: "לא אנטוש את אמונת אבותיי!”, הרשה לנו להזכיר לך שזה מה שאברהם עשה! #### טענה 10: "מה קורה ליהודים שאינם מאמינים בישוע – במיוחד ליהודים שמעולם לא שמעו עליו? מה קרה לסבתא המופלאה שלי שמימיה לא פגעה באיש? האם היא בגיהינום?” תשובה: אלה אינן שאלות שאפשר לענות עליהן בקלות דעת, כאילו שגן העדן והגיהינום הם ביטויים בלבד.  אינספור יהודים וגויים חיו חיים שלא מצאו חן בעיני אלוהים (וזה כולל לפחות חלק מהסבתות שלנו), אינספור בני אדם המיטו חורבן על נפשותיהם באמצעות מילים ומעשים, ואינספור בני אדם יוכרזו כאשמים ביום הדין. לא נהיה הוגנים כלפיך אם לא אזהיר אותך מראש. כמובן, אנו מוכנים להיות הראשונים שיאמרו שהברית החדשה איננה מתייחסת ישירות לשאלה מה קורה לאנשים שמעולם לא שמעו את מסר הסליחה על חטאים באמצעות ישוע, אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים בדברים הבאים: אלוהים הוא שופט גם רחמן וגם צדיק, להפרת מצוותיו יש השלכות, הדרישות שלו גבוהות, ואם נדחה את הכפרה שהוא סיפק, נמצא את עצמנו בצרה. #### טענה 11: “מה יקרה לרוצח נאצי שהאמין בישוע לפני שהוא מת? האם הוא ילך לגן העדן, בעוד גברים, נשים וילדים יהודים שהוא הרג והיו יראי אלוהים, ילכו לגיהינום?” תשובה: בהתאם לעקרונות התנ"ך, אם הנאצי באמת חזר בתשובה לפני שהוא מת, אלוהים יקבל אותו כצדיק. לעומת זאת, "אמונה" בלבד ללא חזרה אמתית בתשובה היא חסרת משמעות. לגבי היהודים שנהרגו בידי אותו נאצי, הרי שאם בשעה שמתו הקשר שלהם עם אלוהים היה נכון, הם ילכו לגן עדן; אם הם מתו בשעה שהקשר שלהם אתו היה לא נכון, הם יאבדו. חשוב מאוד לזכור דבר אחד: העובדה שיהודים אלה מתו בשואה איננה הופכת אותם בהכרח ל"קדושים" (למרות שנהוג לדבר על ששת מיליון היהודים כעל קדושים מעונים). הנאצים השמידו את בני העם היהודי ללא אבחנה אך ורק בגלל מוצאם האתי – גם אם הם היו אתאיסטים גמורים או שונאי אלוהים. הסבל הטרגי שלהם בשואה לא הפך אותם אוטומטית לאנשים קדושים ויראי אלוהים. להפך – רבים מהם איבדו את אמונתם באותה תקופה, ומספר גדול של יהודים חילונים ולא דתיים התנגדות לאלוהים עוד יותר. #### טענה 12: "יהודי דתי או משכיל אף פעם לא יאמין בישוע" תשובה: זהו שקר מוחלט. היו רבנים מפורסמים ומשכילים יהודיים ומבריקים שהאמינו בישוע, אבל מעולם לא שמעת עליהם, מכיוון שבדרך כלל בני עמנו שוללים מהם את מעמדם וכבודם ברגע שמסתבר שאמונתם בישוע איננה מעורערת. לפני שהאמינו התייחסו אליהם כאל ענקים וקדושים, אבל אחרי שהם האמינו התייחסו אליהם כאל בורים וחוטאים. המציאות היא שיהודים שהיו דתיים יותר ממך ומשכילים יותר ממך האמינו שישוע הוא המשיח היהודי. #### טענה 13: "אותם יהודים משכילים או דתיים שהתנצרו עשו זאת לטובת הנאה כספית או בגלל לחץ חברתי. לא היה לזה שום קשר עם טענות אינטלקטואליות או אמונה תיאולוגית כנה" תשובה:  אין ספק שהנצרות, כמו כל דת גדולה אחרת (כולל היהדות!) עשתה את שלה בהמרות דת לשם טובות הנאה. לעומת זאת, המרות אמונה מזויפות אלה אינן פוגעות בעובדה שיהודים משכילים ודתיים מאוד הלכו בעקבות ישוע ללא היסוס, למרות שאמונתם עלתה להם בשמם הטוב, בפרנסתם, בקריירה שלהם ואפילו בירושתם. היו יהודים רבים כאלה במהלך ההיסטוריה ועד עצם היום הזה. #### טענה 14: "אותם יהודים דתיים שהאמינו בישוע גילו תמיד נטייה לסטות מהדרך. מי שלומד על חייהם רואה שרובם השליכו את האמונות והערכים המסורתיים שלהם לפני שבכלל חשבו על שטויות כמו הנצרות" תשובה: מי אמר לך דבר כזה? כמה מאותם אנשים ראיינת? האם אתה מודע לעובדה שרבים מהיהודים הדתיים שהחליטו להאמין בישוע הזדעזעו לחלוטין כשגילו שהוא המשיח? הם ניהלו אורח חיים מסורתי והתנגדו מאוד לכל דבר שהזכיר אותו, אבל הם לא יכלו לעמוד בפני אמת הכתובים, למרות ההשלכות של האמונה. בנוגע לאותם יהודים דתיים שהתחילו לפקפק במסורות שלהם לפני שהם האמינו בישוע, אין בזה שום דבר לא הגיוני. הם גילו קשיים ביסודות הרוחניים שלהם וחיפשו את האמת במקום אחר. #### טענה 15: "מיסיונרים כמוך מחפשים את החולים, את הזקנים, את הבורים ואת הצעירים וחסרי הידע" תשובה: האמת היא שאיננו מחפשים אף קבוצה במיוחד, למרות שרבים מאתנו מאוד רוצים לשוחח עם רבנים ועם יהודים דתיים בכל פעם שיש לנו הזדמנות לכך, ואנחנו מעריכים במיוחד את האינטראקציה עם יהודים משכילים. יחד עם זה, אנחנו לא נמנע את הבשורה הטובה על המשיח מאיש, זקן או צעיר, בריא או חולה. כל אדם צריך לדעת על רחמי אלוהים שעומדים לרשותנו באמצעות חזרה בתשובה ואמונה. בנוגע לאלה שחיו את חייהם מבלי להכיר את המשיח ושוכבים עכשיו על ערש דווי בגלל זקנה או מחלה, הרי שרק ראוי שננסה להגיע אליהם. זוהי השעה שבה רבים מהם חושבים סוף סוף ברצינות ומהרהרים במשמעות החיים ועל הקשר שלהם עם אלוהים. האם יהיה נכון להזניח אותם? #### טענה 16: "אני לא אדם דתי במיוחד, אבל אני בהחלט לא אדם רע. אני באופן בסיסי אדם רגיל, מאוזן וטוב" תשובה: בהתאם לאיזה קנה מידה? האם ידעת שהתנ"ך אפילו לא מגדיר אנשים כ"לא טובים ולא רעים"? או שאתה חוטא או שאתה צדיק, משרת אלוהים או רשע. האם אתה בטוח שאתה יודע איך לקבל מחילה על חטאים ואיך לנהל חיים שהם ראויים בעיני אלוהים? #### טענה 17: "אם ישוע הוא באמת המשיח, למה יש כל כך הרבה טענות שאומרות את ההפך?” תשובה: מספר טענות הנגד איננו חשוב, מכיוון שקיימות תשובות מוצקות לכל טענה, ובעצם, יש טענות רבות יותר בזכות משיחיותו של ישוע מאשר נגדה. למעשה, ההוכחות רבות עד כדי כך שיידרשו מאות ספרים כדי לתעד אותן, אבל גם אם היו טענות יהודיות רבות יותר נגד ישוע מאשר בעדו (ואין), מה זה היה מוכיח? הרי רוב היהודים בימינו אינם מתייחסים ברצינות אפילו לעשרת הדיברות. האם טענות הנגד שלהם מפריכות באיזו שהיא צורה את האמת שבתנ"ך או בתורה? #### טענה 18: "חשוב בכנות: המשיחיות איננה משכנעת. היא איננה מספקת את מה שהיא מבטיחה. עמוק בפנים אתם יודעים שאני אומר את האמת" תשובה: בעצם, ההפך הוא הנכון. אם לדבר באופן אישי, מאז שמצאנו חיים חדשים באמצעות ישוע אנו נהנים מברכה שאיננה ניתנת לתיאור, ואנו יכולים לספק לך אינספור הוכחות שהוא המשיח האמתי, שהוא חי היום, ושהוא פועל עלי אדמות ובחיי. האם ייתכן שהמסורות שעליהן אתה מתבסס אינן יכולות לספק קשר קרוב עם אלוהים וודאות שקיבלת סליחה על חטאים? האם יכול להיות שעמוק בתוכך אתה יודע שמה שאני אומר הוא אמת? למעשה, אנו רוצים לשאול אותך שאלה: איזו ראייה יש בחייך לנוכחותו של אלוהים חיים? #### טענה 19: "אתם המיסיונרים תמיד משתמשים באותן טענות והוכחות מוכרות. כנראה שהאמונה שלכם איננה מאוד עמוקה!” תשובה:  אמת היא אמת, בין שהיא ותיקה או חדשה. איננו צריכים להמציא הוכחות חדשות או חדשניות למשיחיותו של ישוע, באותו אופן שאיננו צריכים להמציא הוכחות חדשות או חדשניות לקיומו של אלוהים. כל מה שעליך לעשות הוא לבחון לעומק את הראיות. אני חושב שתגלה שהעמדה שלנו מעניינת הרבה יותר משאתה מעלה על דעתך, וככל שאנחנו ממשיכים ללמוד ולחקור את המשאבים הבלתי נדלים של האמת של כתבי הקודש, כך אנחנו שמחים לספק לכך טענות והוכחות נוספות. לעת עתה, סיפקנו לך חומר משמעותי למחשבה. קרא, למד, הגה והתפלל. המשיח אמר לאבותינו: "אִם־תַּעַמְדוּ בִדְבָרִי בֶּאֱמֶת תַּלְמִידִים אַתֶּם לִי: וִידַעְתֶּם אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת תּוֹצִיאֲכֶם לְחֵרוּת" (יוחנן ח' 32-31). הגיע הזמן שגם אתה תכיר את האמת ותשתחרר. ### יהודי או לא יהודי, זאת השאלה יכול להיות שתצעק "אי אפשר להיות יהודי ולהאמין בישוע!" אם כך, מבלי שתהייה מודע לכך, חזרת בהצהרה הנ"ל על אחד מהשקרים הגדולים ביותר של האינקווזיציה; "מי שנאמן לישוע חייב לדחות ולהתנתק מיהדותו באופן מוחלט". האמת היא הפוכה, כל מה שקשור לאמונה בישוע בעבר ובהווה הינו דבר יהודי, במובן הטהור והתנ"כי של המילה. ברם, אפשר להבין את קו מחשבותיך. ברור שאתה, כמו יהודים רבים, מאמין שישוע (המכונה ביהדות ישו) הוא המייסד של הדת הידועה בשם "נצרות", דת של הגויים. ולכן, אם יהודי הופך להיות מאמין וחסיד הדת הזאת של הגויים, אינו יהודי יותר. נכון? כפי שהינדואיסט שמקבל על עצמו את הדת המוסלמית כבר לא הינדואיסט, אלא כעת הוא מוסלמי, מדוע שנמשיך לראות את עצמנו כיהודים כאשר קיבלנו את האמונה בישוע המשיח, שעל פי המתנגדים לנו, אמונה בישוע ולהיות יהודי זה דבר והיפוכו. התשובה היא פשוטה. ישוע הוא המשיח היהודי, עליו ניבאו הנביאים היהודים בתנ"ך. (גם המלאך גבריאל שבא לבשר על הולדתו אמר ששמו יהיה ישוע כי הוא יושיע את עמו ישראל), ולכן האמונה בו היא הדבר היהודי ביותר ליהודי. אם חושבים על כך יותר לעומק, נכון שישוע בא לעולם כדי שכל מי שמאמין בו ייוושע מחטאיו ויכול להתרצות לאלוהים (כי כולנו חטאנו, אין צדיק אף לא אחד), אך קודם כל ובעיקר, הוא בא עבור עמו היהודי. רק לאחר שדחינו אותו כעם, כפי שבדורות לפניו לא קיים העם את התורה ולא שמע לנביאים (החטא הגדול ביותר של עם ישראל לאורך כל התנ"ך היה עבודת אלילים וסגידה לאלוהים אחרים), יצא המסר של ישוע המשיח לגויים, ואלה אימצו אותו באלפיהם. במהלך השנים שחלפו מאז היו המאמינים בישוע המשיח מבין הגויים כה רבים שהשורשים היהודיים התנכיים של האמונה נשכחו, והאמונה בישוע הפכה כביכול לדת חדשה וזרה, בכלל לא עבור היהודים. והדבר שהחמיר את המצב היה שרבנים לימדו את הקהילה היהודית להתנתק מהאלפים הרבים מבין היהודים שהיו חסידי המשיח ישוע והלכו בדרך האמונה בו. היהודים המשיחיים הללו מצאו את עצמם בין הפטיש (הכנסייה הנוצרית הלא יהודית) והסדן (הקהילה היהודית רבנית העויינת). במהלך אלף השנים שחלפו אחר כך, המאמינים המשיחיים הלא יהודים קבלו את היהודים המשיחיים לקהילותיהם רק אם ולאחר שהתכחשו ליהדותם וניתקו כל קשר עם שורשיהם היהודים, והקהילה היהודית רבנית קיבלה אותם חזרה רק אם ולאחר שהם התכחשו לאמונתם בישוע וניתקו איתו כל קשר. עליך לראות את המצב שנוצר אז כעיוות איום של האמת, ועיוות טרגי של ההיסטוריה. האם שמעת מה קרה לאחר המלחמה בוויאטנם?  המצב היה בכי רע. לא רק שהאמריקאים נלחמו במלחמה שלא היה להם סיכויי לנצח, ורבים איבדו את חייהם. אך גרוע יותר מזה היה שהחיילים האמיצים שחזרו מקרבות קשים בג'ונגלים של וויאטנם, ביניהם רבים עם פצעים גופניים ונפשיים, ואחרים כשהם מכורים לסמים – לא התקבלו בשובם בברכה על ידי האזרחים. אמריקה הייתה נכלמת מהמלחמה הזאת, והוציאה את בושתה וכלימתה על החיילים המסכנים הללו. במקום לקבל אותם חזרה כגיבורים אמריקנים (מה שעשו לחיילים שחזרו ממלחמת העולם הראשונה והשנייה), העם כמעט והפנה עורף לחיילים שחזרו מוויאטנם והתנתקו מהם. ורבים מהם מעולם לא החלימו מהפצעים הנפשיים שנגרמו להם כתוצאה מכך. דווקא להם, יותר מכל אמריקני אחר, הגיע שאמריקה, שבשמה ובדגלה הם נלחמו תקבל אותם חזרה בחיבוק חם. ההשוואה היא קצת מוזרה, אבל יש משהו משותף בין גורלם של היהודים המשיחיים לגורלם של החיילים הללו. למרות שהיו אלה השליחים היהודיים תלמידי ישוע שהביאו את מסר הישועה של המשיח היהודי לגויים, לאחר כמה דורות המאמינים המשיחיים הגויים, שעכשיו היו "נוצרים" אמרו ליהודים שרצו לקבל את האמונה בישוע, "אם ברצונכם להיות מאמינים בישוע המשיח, עליכם לעזוב ולשכוח כל מה שקשור ליהדות!" בימי הביניים הפכה הכנסייה הנוצרית לסמכות של האמונה המשיחית שלא נותר בה זכר לישוע המשיח היהודי ולשורשים היהודים של האמונה המשיחית. הכריחו את היהודים שקיבלו את האמונה בישוע להיטבל טבילה נוצרית ואפילו הוציאו מהם הבטחה שמעתה והלאה יאכלו חזיר. כאשר נפוצו שמועות שאחד מהאפיפיורים בתקופה של ימי הביניים היה ממוצא יהודי, הייתה זעקה מרה בין ראשי הכנסיות שזו תהייה בושה למשיח, שיהודי ישב על הכסא של פטרוס הקדוש. דרך אגב, פטרוס הקדוש הוא לא אחר מאשר השליח שמעון כיפא, שהיה דייג יהודי על שפת הכנרת ואחד מתלמידיו וחסידיו הראשונים של ישוע. וכך קרה שאלה שבנו את יסודות האמונה המשיחית היו רובם ככולם מאמינים יהודים, אך לאחר מכן נאמר ליהודים המאמינים בישוע, שלא מקבלים אותם בברכה כיהודים. ואז החלה התקופה של האינקווזיציה שבה אנסו יהודים להמיר את דתם לנצרות. היו יהודים שכלפי חוץ הכריזו שהם מאמינים בישוע, ובסתר המשיכו את המסורת היהודית. אחת המטרות של האינקווזיציה הייתה לעקור ולהרוס את אותם המאמינים היהודים, גם אם באופן תיאורטי הם משיחיים אמיתיים, שהאמינו שאין ניגוד בין האמונה שלהם בישוע לבין היותם יהודים. למרבה הצער,  אתה חזרת על אותו השקר שהפיצו הנוצרים של האינקווזיציה. כמו במקרה של החיילים האמריקנים שחזרו ממלחמת וויאטנם, קרה שיהודים במקרים רבים התייחסו בצורה שלילית ליהודים משיחיים, כאילו שיש משהו לא בסדר איתנו, כאילו שאנו חוטאים בזה שאנו נאמנים לאלוהי ישראל ולמשיח שלנו ישוע. במקום להכיר בנו כגיבורים שנלחמנו נגד המוסכמות של מסורות הדת, היהדות הרבנית והנצרות של הגויים. למען האמת, במקום לקבל הערכה והבנה על שהאמונה בישוע עזרה לנו להיות יהודים טובים יותר, היו יהודים שכינו אותנו בשמות גנאי; קראו לנו בוגדים, רמאים ומטעים, מיסיונרים וכופרים. ישנן הוכחות שבסוף המאה הראשונה לספירה לימדו את היהודים הדתיים קללות שעליהם לקלל את המאמינים היהודים המשיחיים שלוש פעמים ביום בזמן התפילה שלהם, מנהג שממשיך בכמה חוגים דתיים עד היום. (המנהג הזה נוסד לפחות שתי מאות קודם לתקופה שהחלו הרדיפות נגד היהודים על ידי הנוצרים). בשלב כלשהו לקראת סוף המאה הראשונה לספירה, היו כמה רבנים מנהיגים שחיברו או אימצו תפילה שהיא למעשה קללה לשינון נגד המאמינים המשיחיים, במיוחד היהודים ביניהם. כמאמינים אנו מוכנים לסבול רדיפות למען המשיח בשמחה (ראה מתי ה' 10-12, מעשי השליחים ה' 41, אל הפיליפיים א' 29, אל העברים י"ג 12-14). גם ישוע עצמו אמר לנו שיגרשו אותנו מבתי הכנסיות, וההורגים אותנו יעשו זאת באמונה שבכך הם משרתים את אלוהים (יוחנן ט"ז 2). למעשה העובדה היא שיש התאמה בין היהודים המשיחיים המאמינים בישוע האמיתי כפי שהוא מופיע בכתבי הקודש (השונה מהדמות של ישוע שהתפתחה בכנסיה הנוצרית המסורתית הלא יהודית, אותה יצרו בני אדם) והיהדות (לאו דווקא היהדות הרבנית המסורתית), וכאשר יהודי מקבל את האמונה בישוע המשיח, הוא הופך להיות יהודי טוב יותר. לראייה אתה יכול לשאול כל מאמין יהודי משיחי מה קרה לאחר שקיבל את האמונה בישוע, תופתע לשמוע מתשובתו שאין ניגוד בין להיות יהודי נאמן ולהאמין בישוע המשיח היהודי. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, מיתוסים על האמונה המשיחית, תשובה לרב **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הוגים ומשכילים על ישוע המשיח](https://igod.co.il/true-judaism/האם-לישוע-יש-מה-להציע-להוגים-ומשכילים-א/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > המדען היהודי אלברט אינשטיין ענה לשאלה “האם אתה מקבל את ישוע כאישיות היסטורית?” “בלי ספק. אף אחד לא יכול לקרוא את הבשורות מבלי להרגיש את הנוכחות של ישוע. אופיו חי בכל מילה. אף הגדה לא מלאה בחיים כאלה … אף אדם לא יכול להכחיש את העובדה שישוע היה, וגם לא שדבריו נאורים. גם אם חלק מדבריו נאמרו לפני, אף אחד לא ביטא אותם בצורה אלוהית כמוהו.” (אלברט אינשטיין) ישוע אמר על דבריו שלו, ״השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברו״ (לוקס כ״א 33). נאמר כי שומעיו ״השתוממו.. על תורתו״ דרך קבע (לוקס ד׳ 32). אחד הפקידים הרומיים אמר, ״מעולם לא דיבר איש כמו שמדבר האיש הזה!״ (יוח׳ ז׳ 46). **שלום אש** (סופר יהודי) כתב, ״ישוע הוא האישיות הבולטת בכל הזמנים… אין מורה אחר ־ יהודי, נוצרי, בודהיסטי, מוסלמי. הוא עודנו המורה שהדברים שלימד מהווים ציוני דרך בעולם שבו אנו חיים. למורים אחרים יש אולי משהו בסיסי עבור המזרחי, הערבי או המערבי; אבל לכל מעשה ומילה של ישוע יש ערך עבור כולנו. הוא הפך לאור העולם. מדוע שאני, יהודי, לא אהיה גאה בכך?״ **הרב יצחק ליכטנשטיין**, לשעבר הרב הראשי להונגריה, כתב: "בעבר סברתי שהברית החדשה הינו ספר טמא, מקור לגאווה, אנוכיות, שנאה, אנטישמיות ואלימות, אך כאשר פתחתי את הספר, הרגשתי כיצד הוא שובה את ליבי בצורה משונה ונפלאה. לפתע, תפארת ואור חדרו לנשמתי. חיפשתי קוצים אך מצאתי ורדים, פנינים במקום אבנים, במקום שנאה מצאתי אהבה. במקום נקמה מצאתי סליחה. במקום עבדות מצאתי חירות." ![bubber](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/bubber-234x300.jpg "bubber - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")פרופ מרדכי בובר **פרופסור מרדכי מרטין בובר** מהאוניברסיטה העברית אמר אודות תוראתו של ישוע: "היום יותר מתמיד, אני משוכנע בכך שמקום גדול שייך לישוע בהיסטוריה ובאמונה של עם ישראל.” (מתוך ספרי, "שני סוגים של אמונה") **ג׳ ג׳ רומאנס כותב**: כשלוקחים בחשבון כמה רבות הן האמרות המתועדות – ושלפחות מיוחסות לו, מדהים לגלות שבעצם אין סיבה שמילותיו יוחלפו אי פעם או יהפכו למיושנות… העמידו את דבריו של ישוע מול הוגים אחרים בעת העתיקה. אפילו אפלטון, שחי כ-400 שנה לפניו וקדם לו מבחינת החשיבה הפילוסופית, לא עומד בהשוואה לישוע במובן הזה. קראו את הדיאלוגים של אפלטון ותראו עד כמה עמוק הוא הניגוד בינם לבין ספרי הבשורה מבחינת הימצאותן של שגיאות מכל הסוגים, שמגיעות אף עד כדי גיחוך מבחינת ההיגיון, ומבחינת האמירות מעוררות התדהמה במישור המוסרי. ובכל זאת אין כל ספק שזוהי הרמה הגבוהה ביותר של תבונה אנושית בענייני רוחניות…" **ג׳וזף פארקר** מכריז, ״אחרי שקוראים את כתביהם של אפלטון, סוקרטס או אריסטו, חשים שיש הבדל בין המילים שלהם למילותיו של ישוע. הבדל זה הוא ההבדל בין חקירה להתגלות״. ״לדבריו של ישוע יש ערך נצחי בשל אישיותו; הם מחזיקים מעמד מכיוון שהוא מחזיק מעמד״ (44 ,Thomas, cic). ברנרד ראם אומר: מבחינה סטטיסטית סיפורי הבשורה הם החיבור הספרותי הגדול ביותר שנכתב מעולם. בהשוואה לכל ספר או ספרים אחרים שנכתבו בכל הדורות ובכל ארץ, יותר אנשים קוראים בהם, יותר סופרים מצטטים מהם, הם מתורגמים ליותר שפות, יש להם יצוג ביותר יצירות אמנות, יותר יצירות מוסיקליות נכתבו על קטעים מהם מאשר כל סיפור או ספר אחר בעולם. אבל מה שהופך את מילותיו של ישוע לכה אדירות הוא לא העליונות הסטטיסטית שלהן בהשוואה למילותיו של כל אדם אחר. הדברים שישוע אמר נקראים, מצוטטים, אהובים וסוחפים יותר אנשים בהשוואה לכל יצירה אחרת מכיוון שהם הדברים הגדולים ביותר שנאמרו מאז ומעולם. ובמה גדולתם? הגדולה שלהם נובעת מהרוחניות הטהורה, הצלולה, מהאמירה הברורה, ההחלטית והסמכותית בשאלה הגדולה ביותר שהעסיקה אי פעם את לב האדם; דהיינו, מי הוא אלוהים? האם הוא אוהב אותי? מה עלי לעשות כדי לרצות אותו? איך הוא רואה את החטא שלי? איך אוכל לקבל סליחה? לאן אגיע כשאמות? איך עלי לנהוג בזולת? הדברים שאמרו אנשים אחרים אינם נוגעים בנו כמו דבריו של ישוע, מכיוון שאף אדם אחר לא יכול לענות על שאלות אנושיות בסיסיות אלה כפי שישוע ענה עליהן. זהו סוג המילים וסוג השאלות שהיינו מצפים שאלוהים יבטא, ולנו – שמאמינים באלוהותו של ישוע – אין כל בעיה להבין מדוע מילים אלו יצאו מפיו. ״מעולם לא נוצר הרושם שדובר כלשהו עמד לבדו יותר מאשר כשביטא את הדברים הנשגבים האלה. מעולם לא היה נדמה שבלתי סביר שהדברים יתקיימו. אבל כשאנחנו מביטים לאחור לאורך מאות בשנים, אנחנו רואים כיצד הדברים התממשו. דבריו היו לחוק, נכללו בדוקטרינות, שולבו במשלים, במילות תנחומים, אבל מעולם לא ׳עברו׳ מן העולם. איזה מורה אנושי העז לטעון אי פעם שמילותיו יהיו נצחיות?״. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [נבואת זרע לשבט יהודה והמשיח (שילה) - בראשית מ"ט י'](https://igod.co.il/prophecies-messiah/שילה-המשיח-ושבט-יהודה/) **Published:** דצמבר 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > פרק מ"ט בבראשית מתאר את נבואות יעקב לבניו. בפס' 10 יעקב מתנבא בקשר ליהודה. משמעותה הבסיסית של אמירה זו היא  שיהודה לא יאבד את זהותו השבטית או את זכותו לשלוט על שאר השבטים עד מועד בואו של מישהו. תרגום מילולי של הפסוק יהיה: "לא יסור שבט מיהודה ו(מטה ה) מחוקק מבין רגליו, עד כי יבוא זה אשר לו הזכות, ולו יהיה נתון ציותם של העמים". יהודה לא יוכל לאבד את זהותו ואת זכותו לשלוט, עד שיבוא מישהו שהוא בעל הזכויות המלאות לשבט השלטון, כלומר- זכות מלאה למשול. כך מתורגם הפסוק בתרגום השבעים, וגם בתרגום הסורי. פירוש זה לפסוק מוצא חיזוק כשמשווים אותו ליחזקאל כ"א 30-32: וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע, נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בָּא יוֹמוֹ, בְּעֵת עֲו‍ֹן קֵץ.  לא כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה, הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת, וְהָרִים הָעֲטָרָה; זֹאת לֹא-זֹאת–הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ, וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל.  לב עַוָּה עַוָּה, עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה; גַּם-זֹאת לֹא הָיָה, עַד-בֹּא אֲשֶׁר-לוֹ הַמִּשְׁפָּט וּנְתַתִּיו. יחזקאל כ"א 30-32 עוסק בעיקר בביאתו השנייה של המשיח. פס' 30 מתייחס לצורר המשיח, הגוי האחרון שישלוט בישראל. המצנפת בפס' 31 היא מצנפתו של הכוהן (שמות כ"ח 4, 37, 39, כ"ט 6, ל"ט 28, 31, ויקרא ח' 9, ט"ז 4) והעטרה היא כתר מלכות. כשם שה"שבט" בבראשית מ"ט 10 מייצג את הסמכות לשלוט, את השררה, כך יחזקאל משתמש בעטרה (כתר מלכות) כדי לייצג את אותו הדבר. ואחר כך מופיע ביטוי דומה: "עד בוא אשר לו המשפט". אלוהים יבטל הן את הכהונה והן את המלכות "עד בוא אשר לו המשפט". ראוי לציין כאן שהתייחסותו של יחזקאל למצנפת הכוהנים מצביעה על כך שהמשיח יהיה גם כוהן וגם מלך. הן הכהונה והן המלכות ייפסקו ויבוטלו בישראל עד המשיח יבוא שנית, ואז יינתנו לו גם הכהונה וגם המלכות. נחזור לבראשית מ"ט 10 ולביאת המשיח הראשונה. פסוק זה מבהיר שלושה רעיונות. קודם לכן כבר נאמר על המשיח שהוא יהיה אדם, צאצא לאברהם. כאן ההגדרה מצטמצמת עוד ומראה שהוא יהיה בן ליהודה. הנקודה השנייה היא שהמשיח יהיה מלך. השבט והמחוקק מצביעים על מלכות וסמכות. שלישית, יש להבין מכאן שהמשיח אמור לבוא לפני ששבט יהודה יאבד את זהותו. תנאי זה מציע מסגרת זמן ברורה להתגשמותה של נבואה זו. הרישומים שתיעדו את ההשתייכות השבטית נערכו והוחזקו בבית המקדש בירושלים. כל התעודות האלה אבדו עם חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה. תוך דורות ספורים, כל שבטי ישראל פרט לשבט לוי איבדו את הרישומים המעידים על השתייכותם השבטית. מייד לאחר שנת 70 לספירה תיקנו החכמים תקנות לשימור זהותו של שבט הכוהנים, אבל תוך זמן קצר יהודים משבטים אחרים כבר לא ידעו מה היא השתייכותם השבטית. שבט יהודה איבד את מעמדו המרכזי ואת זהותו בשנת 70 לספירה, לפיכך ברור שהמשיח חייב לבוא בזמן כלשהו לפני שנת 70 לספירה. אין זה אפשרי שהוא יבוא לאחר שנת 70 לספירה. החכמים התייחסו לפסוק זה באופן עקבי כאל פסוק שמדבר על מלך המשיח. לדוגמא, תרגום אונקלוס לארמית מתרגם אותו כך: "לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה וספרא מבני בנוהי עד עלמא עד דייתי משיחא דדילליה היא מלכותא וליה יתמעון עממיא" (לא יעבור שלון מבית יהודה וסופר מבני בניו עד עולם עד שיבוא משיח שלו המלכות ולו ישמעו עמים). אונקלוס הבין בבירור שפסוק זה מדבר על המשיח. חכמים פירשו פסוק זה כמקור לאחד מהשמות הניתנים למשיח בספרות התלמודית: שילה. נטען (בוויכוח הרמב"ן, היום השלישי): "באמת כי המשיח יבוא יהיה איש גמור, בן איש ואישה מזיווג שניהם כמוני, ויהיה מיחס דוד וזרעו כמו שכתוב, ויצא חוטר מגזע ישי וגו', ואומר 'עד כי יבוא שילה', והוא בנו מלשון שליה, כי נולד כשאר בני אדם בשליה. ואילו היה רוח א-לוהים כדבריכם, לא יהיה מגזע ישי, ואפי' נתלונן בבטן אישה שהיא מזרעו, ולא היה יורש מלכותו, שאין הבנות וזרען יורשות בתורה במקום שיש זכר, ודוד בנים זכרים היו לו לעולם". בפולמוס זה כנגד האמונה בישוע המשיח ונגד אלוהותו, מוסבר שהמשיח נקרא "שילה" מכיוון שנולד מאישה (מהשליה, מילה הדומה ל"שילה\\שלו") ולפיכך הוא אינו ישות אלוהית. בכנותם אותו שילה, חכמים מצביעים על כך שהוא נולד מהשליה, ולכן, לדעתם הוא אך ורק אנושי. רש"י אמר: "עד כי יבוא שילה. מלך המשיח שהמלוכה שלו. ולו יקהת עמים. אסיפת עמים שנאמר (ישעיהו יא) אליו גוים ידרושו". במדרש רבה פרשה צז על פסוק זה נאמר כדלהלן: "ועוד משבט יהודה עתיד מלך המשיח לבוא שנ' והיה ביום ההוא שרש ישי וגו' (ישעיהו י"א י), ומשבט יהודה יצא שלמה שנה בית הראשון, זרובבל בנה בית המקדש שיני ומלך המשיח עתיד לבנות בית המקדש ושני שבטים הללו מצינו שהן מתייחסין מכל ישראל, שבט יהודה ולי, ובהם המלכות והכהונה.. וכת' במשיח וכסאו כשמש נגדי (תהילים פט לז). "אמ' ר' חמא בר' חנינא: זה המשיח בן דוד שיצא משני שבטים, אביו מיהודה ואמו מדן, ובשניהן כת' אריות גור אריה יהודה, דן גור אריה" (בראשית רבה פרשה צז ד"ה \[ט\]). על "שבט" נאמר שהוא משיח בן דוד אשר ייסר גויים בשבט ככתוב "תרעם בשבט ברזל" (תהלים ב 9). "…עד כי יבוא שילה" –שכל הגויים יביאו שי למשיח בן דוד ככתוב "בעת ההיא יובל שי לה' צבאות" (ישעיהו יח 7) במדרש רבה צח כתוב: "לא יסור שבט מיהודה זה מכיר וגו' ומחוקק מבין רגליו שבא ונתחבט לפני רגליו עד כי יבא שילה זה מלך המשיח ולו יקהת עמים שהוא בא ומקהה שיניהם של עובדי כוכבים". במדרש רבה צט ט על בראשית מ"ט 10, נאמר "עד כי יבוא שילה- מי שהמלכות שלו", שוב, בהענקת משמעות של כינוי קניין לשם "שילה". מכאן ברור מאוד, הדעה הרבנית העקבית לגבי בראשית מ"ט 10 הייתה שהפסוק מתייחס למשיח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** נבואות אחרית הימים, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [תשובות להתנגדויות כלפי טיעון הכוונון העדין](https://igod.co.il/science-faith/תשובות-להתקפות-אתאיסטים-על-טיעון-הכוו/) **Published:** דצמבר 18, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** בעשורים האחרונים, מדענים גילו כי קיומם של חיים תבוניים תלוי במאזן מורכב מדויק ועדין להפליא של פרמטרים ותנאים התחלתיים. בעוד שפעם מדענים סברו כי חיים תבוניים היו נוצרים בכל מקרה, כיום אנו יודעים את ההפך הגמור. שינוי מזערי בערכים של הקבועים הפיזיקליים או בתנאים ההתחלתיים של היקום, וקיומם של חיים כלשהם לא היה מתאפשר בשום מקום ביקום. זה נקרא הטיעון מהכוונון העדין. אפשר לסכם אותו כך. 1. הכוונון העדין של היקום הוא בזכות או הכרח פיזיקלי או אקראיות או תכנון תבוני. 2. הכוונון העדין של היקום הוא לא בזכות הכרח פיזיקלי או אקראיות. 3. לכן הוא מוסבר על ידי תכנון תבוני. טיעון זה כמובן נתון לביקורת מצד אתאיסטים. במאמר זה נבחן מספר התנגדויות שכיחות כלפי הכוונון העדין כראיה לאלוהים ונענה עליהן. תומר פרסיקו במאמרו [**ההוכחה הקוסמולוגית לאי-קיומו של אלוהים**](https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/55/ART1/740/745.html) טען כי **"אם אלוהים תכנן את היקום כפי שהוא אז הוא לא רק בזבזן, אלא גם חסר כל כישרון."** מהן הסיבות לטענה שלו? > ראשית, נראה לי שאי אפשר לקבל כפלא עובדה שבאם היא תופרח יודע העובדה לא יהיה קיים. כלומר, אני מודה שהחיים נראים ומרגישים כפלא, ואני גם חושב שחשוב מאוד לראות ולהרגיש אותם ככאלה. אני פשוט לא חושב שהראייה וההרגשה הזאת מוכיחות שום דבר, לבד מאת עצמן. > > מפני שאם אני חושב על זה אני מבין שאם העולם לא היה מסודר באותו דיוק מושלם שבו הוא מסודר, הרי שלא הייתי פה כדי לא-להתפלא על כך. לא היה כאן אף אחד שישתעמם מהבנאליות של היקום. לכן הסידור המינימאלי שמאפשר למישהו להתפלא, הוא אותו סידור שאנחנו מתפלאים ממנו, ומפני שפחות מזה לא היה יכול להיות ועדיין להחזיק יצור תבוני שמסוגל להתפלא, הרי שבעצם אי אפשר לבנות על עובדת הפליאה הזאת כל מסקנה. אך את הכשל שטמון בטענה שלו ניתן לזהות בעזרת המחשה. תארו לכם שאתם מטיילים בחו"ל ואז פתאום עצרו אתכם והעלילו עליכם עלילות שווא וכתוצאה מכך נגזר עליכם גזר דין מוות. אתם יושבים קשורים מול 100 צלפים מאומנים, ושומעים את הפקודה: "היכונו, אש"!. אתם שומעים את הצרורות מחרישות האוזניים. ואז, הפלא ופלא, אתם מגלים ששרדתם. אתם מגלים כי כל הצלפים פספסו אתכם! מה תסיקו מכך? "אין פלא שפספסו אותי. הרי אם הם לא היו מפספסים, אז לא הייתי כאן עכשיו. מאחר ואני כאן, אני אמור לצפות לכך שהם פספסו אותי״. בוודאי שלא! אתם באופן מוצדק תסיקו שהם פספסו בכוונה, שכל הדבר הזה היה בדיחה אחת גדולה. בדיוק מאותה סיבה, בהינתן הכוונון העדין של היקום בשביל חיים תבוניים, שסיכויו הינו קטן בצורה בלתי נתפסת, זה רציונאלי להסיק שאין מדובר ביד המקרה, אלא שההסבר הטוב ביותר הוא תכנון. יקיר שושני כותב, > הפילוסוף המפורסם ריצ'רד סווינבורן גם כן הציע דוגמה נאה להמחיש את חוסר הטעם בטענה של פרסיקו. נניח – הוא טוען שמישהו חטף אותי כבן ערובה, הכניס אותי לחדר שיש בו 100 מכונות, שכל אחת מהן מתוכננת לטרוף חפיסת קלפים באופן אקראי לחלוטין, ואמר לי: "לחץ על הכפתור המפעיל את כל המכונות. אם כל מאת הקלפים שייפלטו, אחד מכל מכונה, יהיו 'לב-אדום', אז תצא לחופשי. אחרת – המכונות יתפוצצו יחד איתך". > > נניח עתה שאני לוחץ על הכפתור, בחיל וברעדה, ונפלטים 100 קלפי 'לב-אדום'. על פי ההיגיון בביקורת אין אני צריך לתמוה כלל שנפלטו 100 הקלפים הזהים שהצילו את חיי, שהרי אילו קלפים אלו לא היו נפלטים לא הייתי חי כדי לגלות זאת. > > ואולם כל בר דעת מבין שטיעון זה חסר טעם לחלוטין, שהרי הסיכוי לפליטת 100 קלפים זהים הוא זעיר ביותר. כאשר מאורע שיש לו חשיבות רבה בעיני מתרחש וסיכויי התרחשות זו זעירים ביותר, אינני יכול להתעלם מכך, ואני מחפש איזה שהוא הסבר (מתוך "מדוע נברא העולם כך ולא אחרת" יקיר שושני). ניתן לסכם את התשובה כך: זה נכון שעצם העובדה שאנחנו חיים, אנחנו אמורים לצפות למצוא את עצמנו חיים ביקום מאפשר חיים, זה נקרא העיקרון האנתרופי. אבל הציפייה שלנו למצוא את עצמנו ביקום מאפשר חיים, לא מסבירה בשום אופן מדוע היקום הינו מאפשר חיים מלכתחילה. יקום שלא מאפשר חיים הוא יקום סביר יותר באופן בלתי נתפס. מדוע אם כך, יקום מאפשר חיים קיים בכלל מלכתחילה? כעת נעבור להתנגדות הבאה של פרסיקו, > לו אלוהים כזה היה בורא את העולם, האם הוא אכן היה עושה אותו כל כך מורכב? למה לו? מדוע למשל ברא האל עוד כמה כוכבי-לכת מלבד כדור הארץ? בשביל האסטרולוגים? ובשביל מה עוד מיליארדי שמשות? וגלקסיות על גלקסיות על גלקסיות של חומר מת? ובשביל מה צריך 400,000 (!) סוגי חיפושיות? מה העניין? ההתנגדות הזו מניחה שהבריאה של אלוהים היא לא יעילה. לכאורה אם אלוהים הוא זה שברא את היקום, אז הוא ישות בזבזנית, ולכן לא ייתכן כי היקום נברא על ידי "מהנדס קוסמי". הבעיה בהתנגדות זו היא ההנחה שיעילות\\בזבזנות הם מושגים רלוונטיים למישהו שאינו מוגבל בזמן או במשאבים (או בשניהם). במקרה של אלוהים הוא לא מוגבל בכלל. ואל לנו לחשוב שאלוהים הוא סוג של מהנדס עליון בלבד. אלא, יש לחשוב עליו גם בתור אומן על יצירתי שנהנה לברוא מלא זנים של חיפושיות (אגב זה עניין של מידה. חיים מורכבים מתאפשרים רק בכוכב לכת בעל הקוטר של כדור הארץ. בהינתן הקוטר של כדור הארץ, המגוון הגדול ביותר של חיים מתרחש בקרב בעליי חיים אשר גודלם הוא כסנטימטר)? או מה אם האומן הזה נהנה לברוא הרבה גלקסיות חסרות חיים? אבל נניח את השגיאה המרכזית בצד. בשאלותיו של פרסיקו קיימת בורות מדעית. ללא כוכבי הלכת שיש לנו במערכת השמש לא הייתם כנראה קוראים את המאמר הזה. לדוגמה, כוכבי הלכת צדק, שבתאי, אורנוס, נפטון המהווים לענקים גזיים, סוחפים אחריהם את הרוב הגדול של העצמים  הגדולים במערכת השמש, כמו לדוגמה אסטרואידים. בלעדיהם, היינו חוטפים לעיתים תכופות מכות הרסניות מאסטרואידים ושביטים שהיו מגיעים אלינו מהחלל. בנוסף לכך, כוכב הלכת צדק שומר על יציבותו של המסלול של כדור הארץ סביב השמש. פרסיקו שואל מדוע יש כול כך הרבה כוכבים וגלקסיות, התשובה היא שכל אלה הם חלק ממסת היקום שחייבת להיות מכווננת בדיוק בלתי נתפס כדי לאפשר את היווצרותם של היסודות הכימיים הדרושים עבור החיים. המסה הנוכחית והמדויקת של היקום הייתה דרושה כדי לווסת את ההתפשטות של היקום כדי שיתפשט בתדירות או בקצב הנכון כדי לאפשר את היווצרותם של הגלקסיות, הכוכבים וכוכבי הלכת בדיוק בזמן הנכון, במקום הנכון כדי שחיים יוכלו להתקיים. למעשה, בתקופות קדומות ומסוימות של היקום, צפיפות החומר\\צפיפות המסה של היקום הייתה חייבת להיות כל כך מדויקת ששינוי מזערי (מדובר בשינוי אפסי: 0.000000000000000000000000000000000000000000000000000000000001….. ) וחיים לא היו יכולים להתקיים בשום זמן או מקום ביקום. רמת הכוונון העדין היא כל כך מדויקת שאם בעת היווצרותו של היקום מישהו היה גורע מסה מזערית ממנו (מסה מזערית מכל היקום הנצפה) הוא היה פוסל את אפשרותם של חיים תבוניים. כלומר, בנוסף לשגיאתו הפילוסופית של פרסיקו, ההתנגדויות שלו מגלות שגיאות מדעיות. פרסיקו ממשיך וכותב, > אבל נאמר שאלוהים הוא טיפוס יצירתי, והוא נהנה להפגין את כשרונו. גם אם זה נכון, עדיין קשה לי להבין למה הוא עשה את העולם כך שאם רק פרט אחד היה שונה היינו כולנו מתים (או כלל לא נולדים כמובן)? מה העניין הזה, שמשמש את כל אותם מתפלאים לתדלוק פליאתם? למה ללכת על חוט השערה? על חודו של להב הסכין? מי קבע שהחיים צריכים להיות ספורט אתגרי? למה לא לברוא אותנו כך שקיומנו לא יהיה בסכנה מתמדת? האם כך לא היינו יכולים להיענש? האם הוא אכן צריך את הגבוליות הזאת כדי להפחיד אותנו? התשובה לכך היא ברורה: הכוונון העדין של היקום מהווה ראיה חזקה לקיומו. אם הקיום שלנו היה מתאפשר תחת כל תנאי, החיים לא היו מהווים לתופעה מיוחדת המצביעה על תכנון. הכוונון העדין לא קיים כדי להפחיד אותנו, אלא כדי לגרום לנו להבין שיש תכלית מאחורי הקיום. לא מדובר ביד המקרה, אלא בתכנון תבוני. הוא ממשיך, > דווקא העובדה שהחיים כל כך עדינים, ושהכל מסודר בדיוק בדיוק כדי לאפשר אותם, > > ושפיפס אחד שקורה (למשל על פני השמש, או במעמקי האדמה) ישר מרסק אותנו בקטסטרופות איומות של צונאמי ורעידות אדמה, דווקא זה מרמז לי שלא היתה כל יד מכוונת ומתכננת בהתפתחותם של החיים, אלא פשוט כוח יצירתי ספונטני שהלך והתפתח בצורה די עיוורת (אם כי אינטליגנטית למדי, במובן מסוים). > כי מה שקרה הוא די פשוט: לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, והנה פתאום, לפני כארבע מיליארד שנה, היו תנאים מסוימים לחיים, וברגע שזה קרה אכן נוצרו חיים מסוימים. וככל שהתנאים השתפרו, כך גם מורכבות החיים שנהנו מהם. בכל רגע ורגע החיים (על פי עקרונות האבולוציה) התרחבו אל מקסימום המקום והתחכום שהתנאים איפשרו להם. וכשהתנאים לא איפשרו להם (למשל, כאשר נחת כאן אותו אסטרואיד שהשמיד את הדינוזאורים) הם הצטמצמו די הצורך כדי להמשיך ולשרוד (באותו זמן, בדמות יונקים וזוחלים קטנטנים). ובכן, מה שקרה הוא לא כל כך פשוט כפי שפרסיקו מציג את זה. הוא אומר :"לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, והנה פתאום, לפני כארבע מיליארד שנה, היו תנאים מסוימים לחיים." הבעיה היא שהוא מדבר על כדור הארץ. אבל הרבה הרבה הרבה לפני שכדור הארץ יכול לאפשר חיים, היקום עצמו חייב לאפשר את קיומם של חיים, וגם אם נתעלם מהחיים, לאפשר את קיומו של כדור הארץ, ואפילו אם נתעלם מכדור הארץ, לאפשר את קיומו של החומר מלכתחילה. ללא הכוונון העדין החומר לא היה קיים, תגובות כימיות לא היו קיימות, שום דבר מורכב. הוא מתעלם מהתנאים ההתחלתיים ברגע היווצרותו של היקום שקבעו את גורלו מאפשר החיים של היקום. לדוגמא, אילו צפיפות המאסה-אנרגיה היתה גדולה יותר, היה היקום קורס בשל המשיכה החזקה; ואילו אם המהירות היתה גדולה יותר החלקיקים היו מתפזרים מהר מדי כך שלא היו יכולים להיווצר כוכבים. > תכנון אלוהי היה נראה, איך לומר, יותר מתוכנן. מה שאנחנו מוצאים לפנינו הוא בסך הכל בלגן לא קטן. וזה אכן מדהים שאנחנו בכלל כאן – כלומר דווקא זה מה שמדהים, שבניגוד לכל סיכוי מתוך התוהו ובוהו יצא אדם! כי אם מישהו תכנן את העולם, מה שמדהים הוא בעיקר חוסר-כשרונו. > > ואכן יש לחיות כל רגע בפליאה – פליאה על כך שבכלל יש משהו ולא אין כלום, פליאה על היכולת שלנו לתפוס את זה – אבל חבל לעשות מהפליאה הזאת קרדום לחפור בו עמדה מסוימת. עמדות הרבה יש במלחמה, ומתחפרים בהן ללא מוצא. פליאה שקטה עולה מתוך שלום, ובתורה גם מקדמת את הרחבתו. ניתן לנסח התנגדות שכיחה זו באופן הבא: היקום אינו מכוונן משום ש 99.9999% מכלל היקום לא מאפשר חיים. הטענה הזו שגויה מלפחות שלוש סיבות: **ראשית**, הטענה הזו מפגינה חוסר בקיאות במונח "כוונון עדין". כאשר חוקרים מדברים על כוונון עדין הם מדברים על יקומים מאפשרי חיים. הם לא מתכוונים לכך שחיים יכולים להתקיים בכל מקום ותמיד. בנוסף, הם גם לא מתכוונים לכך שחיים יתקיימו ביקום שכזה! אלא שכוונתם היא צנועה יותר: "כוונון עדין" מתייחס לכך שהיקום **יכול** לאפשר חיים. זה הכל. העובדה שחיים מתאפשרים **איפשהו** ביקום, הינה הוכחה לכך שהקבועים הפיזיקאליים של היקום הינם מכווננים עבור אפשרותם של חיים. ללא הכוונון העדין, לא היו חיים בשום מקום, נקודה. לכן, הטענה שהיקום כלל אינו מכוונן משום שאין ליקום יותר מקומות שמאפשרים חיים, מפספסת את הנקודה לחלוטין. סיכום הנקודה הראשונה: כוונון עדין אומר לנו רק שחיים יתאפשרו ביקום, לא שהם יהיו קיימים בכל מקום. **שנית**, הטענה הזו משווה בצורה שגויה מקומות מאפשרי חיים ספציפיים בתוך היקום שלנו (כדור הארץ) עם מקומות לא מאפשרי חיים ביקום שלנו (הריק בחלל). לעומת זאת, הכוונון העדין של היקום עבור החיים- במובן הנכון- משווה **יקומים מאפשרי חיים**, כמו שלנו, עם **יקומים אפשריים אחרים**. בספרם "יקום בר מזל" האסטרופיזיקאים לוקס ברנס וגרנט לואיס נותנים המחשה נחמדה להשוואה השגויה הזו: תאר לכם שאתה עובדים בשולחן הקבלה של בית מלון מפואר. בוב, לקוח עשיר מגיע: אתה: אתה תיהיה בחדר 401, אדוני. יש לך מראה מרהיב שם, ביום בהיר תוכל לראות את האוקיינוס. בוב: לא, זה לא טוב. אני לא רוצה לראות את האוקיינוס. אתה: למה? בוב: כי אני לא יודע לשחות. עכשיו, בגלל שאתם אנשים מנומסים, אתם תתנו לבוב חדר אחר. אך ביום סרקסטי אחר, אתם תתפתו לשאול את בוב למה זו תיהיה בעיה עבורו שיראה מחדרו את האוקיינוס, וכיצד זה משפיע על הנוחות שלו.1 נכון, רוב המקומות ביקום הם אינם מאפשרי חיים, אך למה עובדה זו אמורה להפריע לנו? **שלישית**, הרבה מקומות אשר אינם מאפשרים חיים, הם למעשה קריטיים עבור יקום מאפשר חיים. אמנם זה נכון שחיים לא יכולים להתקיים על פני השמש. לעומת זאת, הקיום של השמש הינו חיוני עבור החיים. נכון, אין אחד שהיה רוצה לחיות קרוב לסופרנובה, אך ללא כוכבים מתפוצצים, לא יהיו לנו יסודות כבדים המפוזרים בחלל שמאפשרים את קיומם של חיים. או חשבו על ואקום החלל: אנו לא יכולים לחיות בואקום של החלל, אך ואקום החלל הינו קריטי עבור יקום שמאפשר חיים ויקום שמאפשר מחקר ותגלית. למעשה, אם נמלא את כל היקום שלנו עם אוויר נשימתי, אז היקום שלנו יקרוס תוך 24 שעות בגלל כוח הכבידה.2 עוד טענה שנשמעת בפי אתאיסטים רבים היא כי אין להתפלא על תופעת הכוונון העדין ביקום מכיוון שאירועים בלתי סבירים מתרחשים כל הזמן. לדוגמה, הקיום של כל אחד מאיתנו. מה הסיכוי שאתה תתקיים? סיכוי מאוד נמוך, ההורים שלך היו צריכים להיפגש להתחתן. ובכלל, ההורים שלהם גם היו צריכים להיפגש, כך שהסיכויים הינם נמוכים יותר. באותה מידה, טוענים אתאיסטים רבים שאומנם הכוונון העדין של היקום הוא לא סביר, אך הנה, דברים לא סבירים קורים כל הזמן, ולא צריך איזשהו מתכנן כדי להסביר משהו. לטענה זו יש אומנם מעין כוח רטורי, אך קיימת בטענה שגיאה בסיסית. כדי לחשוף את השגיאה חשבו על ההמחשה הבאה. דמיינו שחברכם נרצח, והחשוד לרצח כרגע בבית המשפט. למעשה, ראיות הדנ"א מצביעות על כך שהוא החזיק את האקדח. אך עורך דינו של הרוצח קם וטוען: "לאור ראיות הדנ"א, לא סביר להניח שהנאשם הינו חף מפשע, אך דברים לא סבירים קורים כל הזמן. לדוגמה, בשביל שאתם תתקיימו, ההורים שלכם היו צריכים להיפגש, להתאהב, ולקיים יחסי מין בדיוק בזמן הנכון…." האם השופט היה מקבל את התשובה הזו? אני חושב שכולנו יכולים להסכים שלא. אך למה הוא לא היה מקבל את התשובה הזו? התשובה היא כי יש **הסבר טוב יותר**, כלומר, שהחשוד הוא אכן הרוצח. ניתן לכם המחשה נוספת כדי להבהיר את הנקודה. חשבו על המחשק הבא. יש לכם בתוך קופסה גדולה 1000 קלפים  לבנים וקלף אחד שחור, הקלפים כולם הפוכים. עליכם להרים קלף אחד, אם הצלחתם להרים את הקלף השחור אתם תקבלו פרס כספי. חשבו על כך שמישהו באמת הצליח בניסיון אחד לבחור את הקלף השחור. הוא זוכה בפרס כספי. ואז הוא מבקש לשחק שוב, ושוב מנצח, וכך מספר פעמים. מדוע היינו חושדים בשחקן הזה? הרי "כל קלף שהוא ירים הוא לא סביר באותה מידה", נכון לא משנה איזה קלף הוא היה מרים, הסבירות שירים את הקלף שהוא הרים היא נמוכה. אך הנקודה הבאה היא קריטית: הסבירות שירים קלף לבן, היא הרבה יותר גבוהה מאשר שירים קלף שחור. כעת ניתן ליישם את כל הנאמר לעיל על תופעת הכוונון העדין: איך אנו יודעים שתכנון הוא הסבר טוב יותר ממזל? באותה הדרך שאנו יודעים שהחשוד הוא רוצח או שהשחקן לעיל הוא רמאי. להרים את הקלף השחור זה מאוד לא סביר, אך באותה המידה זה לא סביר להרים כל קלף אחר. מה שהופך את בחירת הקלף השחור לבחירה מיוחדת, היא שזו בחירה שמובילה לניצחון בפרס הכספי. נכון, אירועים בלתי סבירים קורים כל הזמן. אבל כאשר יש רצף של אירועים בלתי סבירים בעלי מכנה משותף (לדוגמה לאפשר חיים), והמכנה המשותף הזה מוסבר בצורה טובה על ידי תיאוריה כלשהי (לדוגמה שיש מאחורי הכוונון העדין מכוונן תבוני) אז המכנה המשותף הזה מהווה ראיה לטובת אותה התיאוריה. באותה המידה, חסידי תיאורית האבולוציה פוסלים את הטענה כי הדמיון הגנטי בינינו לבין הקופים הוא פשוט מאורע ״בלתי סביר חסר כל הסבר״. הם מבקשים להסביר זאת על ידי מוצא משותף. \[1\] Geraint F. Lewis and Luke A. Barnes, *A Fortunate Universe: Life in a Finely Tuned Cosmos* (Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2016), 247-248. \[2\] עמ' 248. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מדע ואמונה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים --- ### [שלום אמיתי? מתחיל רק מבפנים!](https://igod.co.il/questions-life/שלום-אמיתי-מתחיל-רק-מבפנים/) **Published:** דצמבר 17, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > גם אם לפתע היו כל הטילים שבעולם נעלמים, אם כל סכין ורובה היו מושמדים, כל מצבורי חומרי ההשמדה הכימיים היו מתפרקים – בני-האדם עדיין היו ממציאים במהרה דרכים חדשות להפיץ רוע ואלימות. מה שדרוש הוא שלום אמיתי ולא רק הפסקת מלחמה. #### שלום אמיתי מתחיל מבפנים לא די בשינוי חיצוני; שלום אמיתי הוא עניין שקשור במה שמצוי בתוך לבבות בני-האדם, שינוי כזה לא יכול להכפות עלינו בכוח מבחוץ. שלום אמיתי צריך להתחיל מבפנים, הבעיה היא שגם כפרטים, עד כמה שננסה, ברגעי האמת נמשיך להיכשל ולהיכנע לאנוכיות של עצמנו. #### חופש בחירה אלוהים העניק חופש בחירה מושלם לבני-האדם, אמנם הוא נתן "חוברת הוראות" בו כתב את ציפיותיו, הוראותיו ורצונותיו, אך אין זה אומר שבני-האדם אוטומטית יקיימו את הכתוב, יתרה מזו, במקום להבין את המשמעות המקורית של הכתוב, פיתחנו במהלכי הדורות אין-סוף פרשנויות, הלכות ומצוות שכה רחוקות מכוונותיו של המחבר. כל עוד ישאפו בני-האדם לעוד כוח, עוד כבוד, עוד יוקרה, עוד רכוש, עוד ראוותנות, עוד מעמד, ועוד גאווה, לא יפסקו המלחמות בעולם ולא יפסקו גם המחלוקות והמריבות הפנימיות בין אחים. מלחמות הן לא יותר מאשר סימנים ותסמינים של מה שקורה בתוך ליבו של האדם. #### נשיאת שם אלוהים לשוא אנשים מסוימים בוחרים להשתמש בשם אלוהים על מנת לתרץ את מטרותיהם האנוכיות לעצמם ובעיקר לאחרים כדי שלא יתפסו בעיני אחרים כ״רעים״. אך האמת היא שזאת היא בעצמם נשיאת שמו של אלוהים לשוא, שאם הרי באמת היו יודעים את רצונו של אלוהים, לא היו תולים על שמו את מעשיהם הרעים. מלחמות ושנאה אינם מצביעות על-כך שאין אלוהים, אלא על התוצאות שעלולות להתרחש כשהולכים נגד רצונו של אלוהים ברדיפה אחר כוח וגחמות הלב. --- עוד מאמר בנושא: **[אם אלוהים טוב, איפה הוא כשהרֶשַׁע משתלט?](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%a8%d6%b6%d7%a9%d7%81%d6%b7%d7%a2-%d7%9e%d7%a9%d7%92%d7%a9%d7%92-%d7%95%d7%9e%d7%a9%d7%aa%d7%9c%d7%98-%d7%97%d7%91/)** --- ### יש דבר כזה רוע? ראשית, אם אלוהים לא קיים, אין בכלל דבר כזה רוע, אם אין אלוהים, אין מוסר אובייקטיבי, הכל נתון להגדרה סובייקטיביות ולפרשנות אישית. תורת האבולוציה לדוגמא, גורסת כי "המתאים שורד", (מאבק בין פרטים מאותו מין ובין פרטים ממינים שונים הוא הכרחי על פי תיאוריית הברירה הטבעית, כפי שהציג אותה דארווין). כשאנו מטיילים באפריקה ורואים נמר טורף זברה אנחנו לא חושבים עד כמה הנמר מרושע, ועל כך שיש לעצור אותו מיד ולעמיד אותו למשפט! אלא מתפעלים מנפלאותיו של הטבע מבלי להתערב. אם אין אלוהים, אזי אין הבדל ביננו לבין החיות, ואדם אשר רצח אדם אחר כי חשב ששכב עם אשתו, הוא בסך הכל עוד חיה חזקה ששרדה על-פני חיה חלשה יותר. אך אם כן קיים מוסר אובייקטיבי החל על בני-האדם ומבדיל אותנו מן החיות, כזה שאיננו משתנה, משמע שיש מישהו שצריך היה לברוא אותו. #### סבל זה רע? דבר נוסף משתמע מהשאלה– מי קבע שהיעוד של בני-האדם הוא שמחה טהורה וכיף תמידי ללא הרגשת כאב וסבל? היעוד של בני-האדם על פי כתבי הקודש הוא לקיים מערכת יחסים עם אלוהים. הקלישאה "מה שלא הורג מחשל" נכונה, אנחנו מתבגרים כשצרות וטראומות שונות פוגשות אותנו, כך אנו מתפתחים בצורה נפשית ורוחנית. לא ניתן לבנות חדש מבלי שתחילה הורסים את הישן. אנו צומחים מתוך מצבי משבר ולא מתוך מצבי נוחות, שהרי זה רק הגיוני, אם נוח לי למה עליי לשנות משהו? נוסף על כך, אלוהים מרשה לנו פעמים רבות לחוות סבל על מנת שנרים את ראשנו לשמים, נחפש אותו ונזעק בשמו. במובן מסוים, אלה הסובלים "קרובים" יותר לאלוהים מאשר אלו שאינם, שהרי אין להם "סיבה דחופה" לנסות ולמצוא את אלוהים. > "מידותיו של אדם אינן נמדדות בשעת נוחיות ונועם אלא בשעת לחץ צרה ומצוקה". (ד"ר מרטין לותר קינג, זוכה פרס נובל לשלום) ### חופש בחירה כבר בתחילת ספר בראשית נותן אלוהים לאדם הסברים והוראות לגבי חייו, מה מותר ומה אסור, אבל הוא גם מעניק לאדם חופש בחירה מוחלט. לאורך התנ"ך אנו למדים על המושג "חטא", אם נשאל אדם ממוצע ברחוב האם הוא חוטא, הוא צפוי לענות "אף פעם לא רצחתי או שדדתי בנק ולכן אינני מחשיב את עצמי כאדם חוטא". אך התנ"ך מסביר שהמושג ״חטא״ הינו בעצם "החטאה" מלבחור בלעשות את רצונו של אלוהים. כך גם האדם הראשון בחר שלא לעשות את רצונו של אלוהים ואכל מן הפרי האסור. אלוהים אמנם רוצה שנבחר בטוב, אך נותן לנו חופש בחירה לבחור גם ברע. אם כן, הרוע נובע כתוצאה ממרד באלוהים. הסופר המפורסם פיודור דוסטויבסקי אמר "בדחיית אלוהים נציף את העולם בדם", אם היינו מקשיבים לאלוהים, היינו מונעים אחד מהשני הרבה מאוד סבל הנובע מרוע. #### שאלו את זה קודם אנו לא הראשונים שתהו לגבי שאלה זו, למען האמת, מדובר באחד מהמסרים העיקריים אשר גם סופרי התנ"ך והברית החדשה מתחבטים בהם, אך התנ"ך והברית החדשה טוענים שהפתרון לרוע הזה הוא לא להתחיל לאכול יותר גרנולה אורגנית, לעשות יוגה או להצטרף לגרינפיס, הם טוענים שהבעיה היא בלב האדם, שם שוכן מקור הרוע "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח', כא׳). שאול השליח הגדיר זאת בברית החדשה בצורה מאוד מוחשית: "אָכֵן אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת מַעֲשַׂי, כִּי לֹא אֶת מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ אֲנִי עוֹשֶׂה, אֶלָּא דַּוְקָא אֶת מַה שֶּׁשָּׂנוּא עָלַי אֲנִי עוֹשֶׂה… כִּי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ, אֶלָּא אֶת הָרַע שֶׁאֵינֶנִּי חָפֵץ בּוֹ – אוֹתוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה". לסיכומו של עניין, קיומו של הרוע איננו סותר את קיומו של אלוהים ואף להיפך – הוא משמש ראייה לקיומו. גם כתבי הקודש לא מתעלמים מבעיית הרוע, הודות לקיומו הם מציבים רף גבוה להגדרה 'טוב', רף כזה שאף אחד מאיתנו לא מסוגל לעמוד בו. בברית החדשה אלוהים אף העלה את הרף הזה שלב אחד גבוה יותר: "הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לו" (אגרת יעקב ד׳, יז׳), הברית החדשה דורשת להציב את חשיבותו של הזולת גבוה יותר מהחשיבות העצמית שלנו, היא טוענת שכשיש לנו הזדמנות לעשות משהו טוב ואנחנו לא עושים אותו, אנחנו בעצם עושים רע, אנחנו חוטאים. היה זה הסופר הידוע לב טולסטוי ("מלחמה ושלום") שאמר "כולם מנסים לשנות את העולם, אף אחד לא מנסה לשנות את עצמו". לפני שאנחנו פונים באצבע מאשימה לאלוהים ולכל הסובבים אותנו, עלינו תחילה להביט פנימה, להכיר בעובדה שהרוע נובע בעיקר מאיתנו, בני האדם, ולדרוש אחר הפתרון שאלוהים עצמו כבר הציב בפנינו בכתבי הקודש. ### איפה אלוהים היה בשואה? אלפי ספרים ועשרות אלפי מאמרים נכתבו כדי לתאר וכדי לנסות להבין מה קרה, שהביא לעולם את הכבשנים של היטלר. השואה היא היבט מצער מאד בחיי כל יהודי ואנו נאלצים לחיות עימו. הפחד שמא זה עלול לקרות שוב חוזר ונשנה. ישנה שאלה שעוברת בראשו של כל יהודי: "איפה היה אלוהים כששישה מליוני בני-אדם נטבחו? מה משמעות הטבח הזה?". גם ההסברים הטובים ביותר שמעלים חכמי-הדור, איכשהו לא-מספקים, או מעוררים גיחוך משום שהם מותירים בלב השומע שאלה אחרת: "איך תתכן לחיים משמעות כלשהי נוכח השתוללות כזו של סבל ומוות?". ### טבע האדם יתכן שהתשובות לשאלות המתעוררות עקב השואה מפחידות מכדי שניתן יהיה לעמוד בפניהן, כי בסופו של דבר השאלה האמיתית היא מעבר למקרה אשר בו גזע אחד יוצא נגד אחר. פה מדובר בטבעם של כל בני-האדם, בכל הזמנים. השואה משמשת דוגמא, אבל אסור להתייחס אליה כאל מקרה בודד, ללא קשר למלחמה, לחמדנות ולכפירה באלוהים באופן כללי. עלינו להכיר בעובדה שאנחנו לא היחידים, שואות התרחשו לפני שואת היהודים וגם לאחריה. בתולדות עמנו אפשר להזכיר את ימי פרעה או המן. במאה השנים האחרונות בלבד נרצחו עשרות אם לא מאות מליוני אנשים חפים מפשע בסומליה, אוגנדה, קמבודיה, דארפור, רואנדה, טימור, ארמניה, אוקראינה, סין, פורטוגל, ברית-המועצות ועוד כתוצאה משואה כזאת או אחרת. איש אינו מעז להכיר בכך שהבעיה אינה נעוצה בדת כלשהי, במערכת פוליטית מסויימת או בפילוסופיה מעוותת ומסולפת עד כדי כך שהיא גורמת לשואה. אולי הדבר המחריד ביותר בשואה הוא בכך שהיא משמשת עדות נוספת לעובדה שטבע האדם הינו מעוות, מסולף ונושא בתוכו את הקללה הגדולה ביותר של האנושות. מה שמגדיל את הכאב הכרוך בשואה הינה העובדה שהיהדות-המסורתית לא מסוגלת להסביר כיצד אלוהים צדיק, אוהב וחסוד, המכריז על ישראל כעמו הנבחר, יכול להרשות לדבר שכזה להתרחש. היהדות-הרבנית קובעת שכולנו נולדנו טובים מטבענו, אבל דעה זו שונה מדרך המחשבה התנ"כית, המלמדת שאמנם יש טוב באדם, אך האדם הוא רע מטבעו, שאנחנו נולדים עם טבע שמעצם מהותו עושה מעשי חטא ואין לנו מנוס מטבענו זה. אנו רואים זאת בבראשית ח׳, כא׳: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", בקהלת ט׳, ג׳: "זה רע בכל אשר-נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים", בתהילים נ׳א, ז׳: "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי", ובתהילים יד׳, ה׳: "אין עושה טוב אין גם אחד". ### דת כתשובה? במחשבת הרבנים קיימת הנחה שאדם יכול לדכא את יצר הרע: תלמוד תורה, קיום מצוות ותפילה, נחשבים לאמצעים שיכולים לחזק את אופיו של אדם ולאפשר לו לנצח את יצר הרע שבקרבו. לא זה הוא מה שלימדו הנביאים, נציגי היהדות המקורית. ירמיהו כתב: "עקוב הלב מכל ואנוש הוא, מי יידענו?" (ירמיה יז׳, ט׳). ישעיהו כתב: "ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו" (ישעיהו סד׳, ה׳); ישעיהו אומר שהמעשים הטובים שלנו הם כמו ניסיון להסתיר כתם על בגד מלוכלך. היהדות-המקורית מלמדת שאדם, כל אדם כשלעצמו, הוא חוטא חסר-תקנה. אפילו כשהוא חושב שהוא עושה את הטוב ואת הנכון, ליבו מסוגל להוליך אותו שולל עד כדי-כך שיבצע את הזוועות הנוראיות ביותר שאפשר להעלאות על הדעת, כפי שקרה, לדוגמא, בשואה, ואף יתרץ זאת האדם לעצמו בתירוצים שונים. ### "האמת שלי" אחת העובדות המביכות ביותר שקשורות לשואה הינה שנאצים רבים היו אנשים שהאמינו בכנות במה שעשו, אבל אמונה כנה של אדם המשוכנע שהוא עושה את הדבר הנכון פשוט אינה מספקת כדי להבטיח שאכן יעשה רק מה שטוב וצודק, שכן הזוועות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית התרחשו תמיד בשם "אמת", דת או לאומניות. המשמעות המלאה של השואה לא תוכל אף פעם להיות מובנת בחיים אלה, אבל אפשר להסיק ממנה כמה לקחים שמתאימים לכולנו. יכולתו של האדם לעשות רע ולשאת את הרע שנעשה על-ידי אחרים היא מעל ומעבר למה שפילוסופיה אנושית כלשהי יכולה להסביר. איש לא מתקשה להבין שהיטלר וקלגסיו הנאצים היו מושחתים לחלוטין. אבל, אנו חייבים גם להכיר בכך שנאצים רבים היו כנים לגמרי, כאשר החניקו את רגשי החלחלה שבוודאי כוננו בתוכם, בראותם עם שלם מתענה ונרצח, במטרה להבטיח ״טוב״ גדול יותר. מכאן יש להסיק שהאדם מסוכן במיוחד כשהוא מאמין שהוא צודק באופן מוחלט. נאמנות היא שפחה הנאמנה לרע בדיוק כמו לטוב. צדקה הנמדדת על-ידי קני-מידה אנושיים ואמונה חזקה לא מספיקות. אנשים בעלי כוונות טובות עלולים להיגרר למעשים רעים, או לפחות לגישה סלחנית כלפי הרע, אפילו במימדי השואה, כאשר הם מאמינים בסמכות עליונה של מנהיג, מפלגה או פילוסופיה. ### אם אין אלוהים – גם אין רוע ראשית, אם אלוהים לא קיים, אין בכלל דבר כזה רוע, אם אין אלוהים, אין מוסר אובייקטיבי, הכל נתון להגדרה סובייקטיביות ולפרשנות אישית. תורת האבולוציה לדוגמא, גורסת כי "המתאים שורד", (מאבק בין פרטים מאותו מין ובין פרטים ממינים שונים הינו הכרחי על-פי תיאורית הברירה הטבעית, כפי שהציג אותה דארווין). כשאנחנו מטיילים באפריקה ורואים נמר טורף זברה אנחנו לא חושבים עד כמה הנמר הוא רשע שיש לעצור אותו מיד ולהעמיד אותו למשפט! אלא מתפעלים מנפלאותיו של הטבע מבלי להתערב. אם כך, במידה ואין אלוהים, אנחנו בסך הכל חיה מפותחת יותר והנאצים הם "הנמר". אך אם כן קיים מוסר אובייקטיבי החל על בני-האדם ומפריד אותנו מן החיות, כזה שאיננו משתנה, זאת אומרת שיש מישהו שצריך היה להמציא אותו ולקבוע אותו. ### פתרון? אנו זקוקים למושיע שכוחו גדול מכל אומות העולם גם יחד. במלחמת העולם השנייה התגלנו כחלשים בצורה מעוררת רחמים. גם בנות-הברית טענו שהן חסרות אונים. המוסדות הדתיים שהיו אמורים להתקומם נגד הרע בשם אלוהים הסתפקו בביטויי התמרמרות מוסרית ותו לא. כשאנחנו רואים עד כמה גדולה להיטותנו האנושית להגרר אחר פיתוייהם של יופי וכוח, יהיו הדגלים שהם מניפים אשר יהיו , ברור שיש לנו צורך דוחק במשהו הנמצא בהרבה מעל לכוונות טובות ולמעצורים פנימיים. אנו זקוקים למישהו שיתערב כדי להציל אותנו מעצמנו (בדומה לרעיון בסרט "אני רובוט" בכיכובו של וויל סמית). זהו, למעשה המסר אותו מוסרים כתבי-הקודש והמסר שבו הם מזמינים אותנו להשתתף. העם היהודי ימשיך להתקיים למרות פרעה, המן, היטלר וכל שאר הכוחות הזדוניים שבעולם הזה. נכון לכאוב על ששת המליונים שהושמדו, אבל צריך גם לזכור שלו יכלו כוחות הרשע לנצח, אזי היה עמנו כבר נכחד לפני שלושת אלפים שנה. השואה אכן התרחשה, אבל אלוהים גם שמר על העם היהודי, ואנחנו שרדנו כעדות לכך שכתבי-הקודש הם אמת ושאלוהים מקיים את דברו לגבי עם ישראל. לסיכום, כשנשאלת השאלה "מה עשה אלוהים?" כשאדם אחד רוצח אדם אחר, התשובה היא ככל הנראה "אלוהים התעצב", חופש הבחירה לו זכינו כבני-אדם אמנם מעניק לנו פריבילגיות, אך הוא גם בר סיכון. השואה אינה הוכחה לאי קיומו של אלוהים, אלא רק עדות לכיצד עלול להתנהג האדם כאשר הוא מסרב לשמוע בקולו של אלוהים. אם אדם הורג אדם אחר בשם אלוהים, אין זה אומר שאלוהים הוא זה ששלח אותו, זה רק אומר שהוא משתמש בשמו של אלוהים כתואנה. אם אדם היה מגיע לביתך סותר על פניך ומסביר "זה בשמו של מר פלוני אלמוני!", האם אומר הדבר שמר פלוני אלמוני אכן שלח אותו? לאו דווקא. מאידך, זה כן יכול להעיד על רמת שפיותו של אותו האיש. “ויאמר אלי: 'בן אדם, העצמות האלה כל בית ישראל המה. הנה אומרים: "יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו, נגזרנו לנו". לכן, הינבא ואמרת אליהם: כה אמר ה' אלוהים: "הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם, עמי. ונתתי רוח בכם וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם, וידעתתם כי אני ה' דיברתי ועשיתי, נאום ה'”” (יחזקאל לז׳, יא׳-יד׳). ### חופש בחירה ישנם רבים החושבים שלא יכול להיות שאלוהים קיים כי אלוהים טוב לא היה מרשה שיתרחשו זוועות כה רבות בעולם, כמו השואה. זו עמדה מעניינת, ובמבט ראשון נראה שיש בה היגיון. ברם, בואו נתעמק בנושא. ידוע לכל שהשואה התחוללה כתוצאה מעלייתו לשלטון של אדולף היטלר בזכות תומכי המפלגה הנאצית. האם אלוהים יכול היה לעצור בעדם? כן, אבל אילו היה אלוהים מתערב במעשיהם, הוא היה מבטל את הבחירה החופשית ואת הרצון החופשי שנתן לבני האדם. האם זה מה שאנו רוצים? כמובן שהיינו רוצים שאלוהים יתערב ויעצור את מעלליהם של אויבינו. אך האם היינו רוצים שיתערב ברצון החופשי שלנו או במעשים שאנו בוחרים לעשות? תאר לעצמך שאלוהים היה מונע בעדך להשיג את יעדיך בתחום הקריירה שבה אתה חפץ פשוט כי בחירתך אינה תואמת את רצונו? או אם אלוהים היה מתערב בסכומי הכסף שהרווחת בעבודה, נותן לך לשמור רק סכום כסף שמספיק לצרכיך הבסיסיים, ודורש ממך לתת את השאר לנזקקים עניים? האם היית מרוצה מכפייה כזאת? באהבתו הרבה אלינו, נתן לנו אלוהים רצון חופשי לקבל את ההחלטות שלנו. רק כך אנו יכולים לאהוב אותו אהבה אמתית ללא כפייה. למרבה הצער, לא תמיד עושים בני האדם את הבחירות הנכונות. אך נפלא הדבר כאשר אנו עושים את הבחירה הנכונה – לאהוב אותו. בעולם החופשי, אנשים בוחרים עם מי הם רוצים להתחתן. אנו נוצרים את החופש הזה כדבר יקר ערך שלא יסולא בפז, ונתנגד מאוד לכל מי שינסה להכתיב לנו עם מי עלינו להתחתן. באותה מידה, בחסדו הרב, נתן לנו אלוהים רצון חופשי לבחור אם אנו רוצים ליצור אתו קשר ולפתח אתו יחסים אישיים, או לא. ההיסטוריה גדושה בסיפורים על אנשים נדכאים שנלחמו למען החופש שלהם והזכות להשתמש ברצון החופשי שלהם. בני אדם נולדו לחופש, ועורגים אליו כשהחופש המיוחל נשלל מהם. רבים חרפו נפשם למות במלחמות, כדי להשיג את החופש. אחד מהם היה סר ויליאם ואלאס, שהנהיג את המהפכה הסקוטית נגד הדיכוי של אנגליה. מלחמתו של ואלאס למען החופש הונצחה בסרט זוכה האוסקר בשנת 1995 בשם "לב אמיץ". יהיו תמיד אנשים, שישתמשו ברצון החופשי בדרכים שיגרמו נזק לאחרים. אך גם בזמנים הקשים ביותר נוכל להיאחז בדבר אלוהים המבטיח: "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם, נְאֻם יְהוָה: מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה, לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה" (ירמיהו כ"ט 11). #### מדינת ישראל מדינת ישראל קמה מתוך תלי האפר של השואה. אלוהים נתן לעם היהודי "תקווה לעתיד" בכך שנתן לו את מולדתו, זמן קצר לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה. לעתים קרובות החברה שלנו סובלת, כתוצאה מהרצון החופשי של בני האדם. אנו סובלים ממחלות שונות, כי בקטריות ווירוסים התפתחו עקב הבחירות שהאנושות עשתה במשך דורות רבים. לדוגמה, במשך שנים מילאנו את הסביבה והמזון שאותו אנו אוכלים בכימיקלים רבים הגורמים למחלות. בנוסף לכך, חוסר היגיינה וניקיון, יצרו חממה להתרבות בקטריה מזיקה, שהתפשטה במהירות על ידי נסיעות של אנשים ממקום למקום בעולם. מחלות וסבל תוקפים אותנו למרות הכוונות הטובות שיש לנו. גם אם נתמיד בפעילות גופנית, נאכל אוכל בריא, ונהיה בכושר פיזי, עדיין יכולה פתאום מכונית לפגוע בנו. או שנבנה את בית חלומותינו, ונמלא אותו במזכרות יקרות ערך, ולפתע עלולה לפרוץ שריפה ולהשמיד את הכול. אנו יכולים להשקיע זמן ומאמצים כדי לבנות לעצמינו מוניטין ולהיות מכובדים בחברה, ומישהו עלול להוציא עלינו דיבה ולפזר האשמות שווא, שכביכול ביצענו איזה פשע, ושמנו הטוב ייהרס וכל מאמצינו ירדו לטמיון. הדבר היחיד שיכול לעמוד במבחן הזמן, הוא מערכת היחסים שלנו עם אלוהים. איש לא יכול לקחת זאת מאתנו, יחסים אישיים עם אלוהים הם מה שנותן את השלום והשקט הנפשי בלב הסערות של החיים. קורי טן בום הייתה מסוגלת להודות לאלוהים אפילו על הכינים ששכנו בשערותיה כשהייתה במחנה הריכוז, כי הם אלו שגרמו לנאצים להתרחק ממנה. ככל שאמונתנו וביטחוננו באלוהים הולכים ומתחזקים, למרות הנסיבות והמצבים הקשים, כך גם גדל כוחנו ושלום פנימי ממלא את תוכנו. "וקוְֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (ישעיהו מ' 31). אלוהים "גורם לכך שהכול חובר יחד לטוב" אם רק נבטח בו ונסמוך עליו בזמנים הקשים שאנו עוברים, ונשען על הבטחותיו. אלוהים אינו מסלק את צרותינו וסבלותינו, אלא עוזר לנו לצלוח את כור ההיתוך, ומספק לנו את הכוח להתגבר עליהם – בסופו של דבר, הסבל והצרות יהיו הדבר שיצרוף, יטהר ויחזק אותנו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** בחירה חופשית, משמעות החיים, פילוסופיה, שאלות על החיים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [הטיעון האונטולוגי- קיומו של אלוהים משתמע מעצם האפשרות של קיומו](https://igod.co.il/philosophy/הטיעון-האונטולוגי-קיומו-של-אלוהים-משת/) **Published:** דצמבר 16, 2016 **Author:** רייס ברוקס **Content:** > על מנת להבין את הטיעון הזה צריך להבין למה פילוסופים מתכוונים כאשר הם אומרים "עולם אפשרי". עולם אפשרי זו הדרך שבה העולם יכל להיות, זהו תיאור כולל של המציאות. אז עולם אפשרי זה לא כוכב או יקום או כל סוג של אובייקט מוחשי. זהו רק תיאור של עולם. העולם הממשי זהו התיאור שנכון, עולם אפשרי זהו תיאור שהוא לא נכון אבל אפשרי כלומר יכל להיות נכון או אמתי. להגיד שמשהו קיים באיזשהו עולם אפשרי זה להגיד שישנו תיאור של מציאות שכוללת את הדבר הזה בתיאור. להגיד שמשהו קיים בכל עולם אפשרי זה להגיד שלא משנה איזה תיאור של מציאות הוא הנכון הדבר הזה ייכלל בתיאור. לדוגמא חדי קרן לא קיימים למעשה אבל יש עולם אפשרי שבו חדי קרן קיימים. מצד שני, מתמטיקאים חושבים שאובייקטיבים מופשטים כמו מספרים קיימים בכל עולם אפשרי. עכשיו יישמו את כל זה לטיעון האונטולוגי. על פי הטיעון האונטולוגי אלוהים הוא הישות הכי מקסימלית שעולה על הדעת על פי ההגדרה, אם היה משהו גדול ממנו אז הוא היה אלוהים. אז מעצם הקונספט של אלוהים הוא הישות המקסימלית ביותר שעולה על הדעת. אז כמו מה תהיה אותה ישות או אלוהים אם הוא הכי מקסימלי? ובכן הוא יהיה: כל יכול, כל יודע, כל הטוב והוא יתקיים בכל עולם אפשרי. ישות אשר חסרה לה אחת מהתכונות הללו לא תהיה ישות מקסימלית מעצם ההגדרה, כי אנחנו נהיה מסוגלים לחשוב על ישות גדולה יותר. אבל מה שזה אומר שאם הקיום של אלוהים הוא אפילו אפשרי אז זה אומר שאלוהים חייב להתקיים. כי אם הוא קיים בכל עולם אפשרי הוא גם קיים בעולם הממשי. זה משזה אומר להיות ישות מקסימלית-להיות כל יכול, כל יודע, כל הטוב בכל עולם אפשרי לוגית. לכן אם קיומו של אלוהים אפילו אפשרי זה אומר שהוא קיים בכל עולם אפשרי ולכן בעולם הממשי. אפשר לסכם כך את הטיעון שלנו: 1.זה אפשרי שישות מקסימלית (אלוהים) קיימת. 2.אם זה אפשרי שישות מקסימלית קיימת, אז היא קיימת בעולם אפשרי כלשהו. 3.אם ישות מקסימלית קיימת בעולם אפשרי כלשהו אז היא קיימת בכל עולם אפשרי. 4.אם ישות מקסימלית קיימת בכל עולם אפשרי, אז היא קיימת גם בעולם הממשי. 5.לכן, ישות מקסימלית קיימת בעולם הממשי. 6.לכן, ישות מקסימלית קיימת 7.לכן, אלוהים קיים. עכשיו זה עלול להפתיע לדעת שהסעיפים 2-7 לא נמצאים כמעט תחת מחלוקת. רוב הפילוסופים מכירים בכך שאם אפילו קיומו של אלוהים אפשרי, אז הוא קיים הכרחית. אז כל השאלה היא האם קיומו של אלוהים אפשרי? ובכן מה אתם חושבים? האתאיסט חייב להוכיח שזה בלתי אפשרי שישות מקסימלית קיימת הוא חייב להראות שהקונספט של ישות מקסימלית או אלוהים הוא בלתי אפשרי מבחינה לוגית כמו הקונספט של רווק נשוי או מרובע מעוגל. אבל הבעיה היא שהקונספט של אלוהים בכלל לא נראה בלתי אפשרי מהבחינה הזו. הרעיון של ישות אשר היא כל יכולה, כל יודעת בכל עולם אפשרי נראה הגיוני מאוד יותר מזה ראינו טיעונים אחרים שמחזקים לפחות את הרעיון שזה אפשרי שאלוהים קיים. לכן, האתאיסט נושא פה נטל הוכחה גדול מאוד. אז אשאיר את זה אליכם. האם אתם חושבים שזה אפשרי שאלוהים קיים? אם כן זה עוקב בצורה הכרחית שהוא קיים כפי שראינו קודם. ### יש חלב במקרר? כך, למשל, כאשר אני טוען "שיש חלב במקרר", אני מכיר היטב את המושגים "חלב" ו"מקרר", על פי אפיוניהם הפיזיקליים, וכן מצוי בידי קריטריון ברור להכרעה בדבר קיומם, דהיינו שהם ניתנים לתפישתי החושית. ואולם השימוש באמת מידה זו כיחידה בהגדרת הקיום הוא בעייתי ביותר מכיוון שרבדים שונים של ההוויה אינם ניתנים לצפייה ישירה או באמצעות מיכשור כלשהו. יתרה מזו, מגבלה זו היא עקרונית ואינה תלויה בידע המדעי או הטכנולוגי הקיימים כיום. על כן כאשר אנשים המאמינים בקיום האל מנסים לשכנע אחרים, שלא התנסו בחוויות דומות לשלהם בקיום זה, ניצבת בפניהם בעיה מורכבת ביותר, כי הם נדרשים להציע טעמים רציונליים, מדעיים או אחרים לקיומו של האל בו הם מאמינים. כזה היה מצבו של הנזיר אנסלם (1109-10333), אחד התיאולוגים הגדולים בימי הביניים, שניסה להוכיח את קיום האל תוך שימוש בכללי הלוגיקה שהיתה מוכרת בזמנו. בתפילה בה הוא פותח את הפרק השני בספרו "פרוסלוגיון" הוא כותב: (התרגום שלי) "תן לי את הבינה להבין שאתה קיים כפי שאנו מאמינים, ושאתה הנך מה שאנו מאמינים". ### האל כישות? ומה מובנו של האלוהים בעיני אנסלם? הוא סבר שהאל היא ישות שלא ניתן לחשוב על ישות גדולה ממנה, כלומר, הישות הנחשבת הגדולה ביותר. הוא חש שהאלוהים נענה לתפילותיו ולצום שגזר על עצמו, מכיוון שהוא סבר שעלה בידו להוכיח באופן ברור ומוחלט את קיום האל על סמך ההגדרה שהוא הציע. הוכחה זו, שרבים תהו על קנקנה וניסו להפריכה בדרכים שונות, וגם בין הפילוסופים בימינו היתה לה עדנה, ידועה בשם: "ההוכחה הלוגית-אונטולוגית לקיום האל". ניסוח הוכחה זו המובא בפרוסלוגיון, מסורבל ואינו בהיר דיו אך נראה לי שיש טעם להציגו כאן (התרגום והתוספות בסוגריים לצורך הסבר הם שלי). 'ואכן אנו מבינים שאתה הנך ישות שאי אפשר לחשוב על ישות גדולה ממנה. ואולי אין טבע כזה מכיוון ש"השוטה אמר בליבו: אין אלוהים"? ( כאן מתייחס אנסלם לפסוק: "למנצח לדוד אמר נבל בליבו אין אלוהים" תהילים יד, א ). ואולם מכל מקום אותו שוטה כאשר הוא שומע מה שאני אומר (על הישות עליה אני מדבר) …בודאי מבין מה שהוא שומע, ומה שהוא מבין נמצא ביחס להבנתו (נמצא בהבנתו), אפילו אם הוא אינו מבין שהיא (ישות זו) קיימת. על כן אפילו השוטה משוכנע שמשהו "אשר ממנו שום דבר גדול יותר ניתן להיחשב" לפחות עומד ביחס מסוים להבנתו מכיוון שכאשר הוא שומע עליו הוא מבין אותו. ….. ובוודאי אותה ישות ששום דבר גדול ממנה ניתן להיחשב, אינה יכולה להימצא רק ביחס להבנה (במחשבה בלבד). נניח שהיא נמצאת לפחות ביחס להבנה (במחשבה בלבד) אז ניתן היה לחשוב עליה (גם) כקיימת במציאות שהיא (ואז היא היתה) גדולה יותר'. בשפה מודרנית יותר ניתן להציג ראייה זו של אנסלם כ"הוכחה בדרך השלילה" (REDUCTIO AD ABSURDUM ) על פי השלבים הבאים: 1\. נניח שאלוהים כפי שהגדיר אנסלם קיים רק במחשבה אך לא במציאות (הנחה זו הוא רוצה להפריך). 2\. קיום במציאות גדול יותר מאשר קיום במחשבה בלבד. כלומר, אם ישנן שתי ישויות נחשבות, A ו BB, שלשתיהן אותם אפיונים בדיוק, רק ש- A קיים במציאות, בעוד אשר B אינו קיים במציאות, אזי הישות A גדולה מהישות B. (אנסלם לא מציע פשר בהיר ומדוייק למושג "גדול יותר". כוונתו כנראה היתה "מקיף או כולל יותר". ברם כפי שנראה בהמשך חוסר הבהרה זה מהווה את עקב אכילס של ההוכחה). 3\. ישות שיש לה את כל אפיוני האלוהים, על פי (1) ובנוסף לזאת גם קיימת במציאות היא ישות שניתן לחשוב עליה. 4\. מ- (1) ו- (2) נובע שישות שיש לה את כל אפיוני האלוהים ובנוסף לכך היא קיימת במציאות, גדולה יותר מאלוהים. 5\. מ- (3) ו- (4) נובע שישות גדולה מאלוהים היא ישות שניתן לחשוב עליה. 66\. על סמך הגדרת האלוהים של אנסלם לא יתכן שישות גדולה מאלוהים היא ישות שניתן לחשוב עליה, כלומר הגענו לסתירה. · הסתירה אליה הגענו מראה שההנחה (11) היתה שגויה, כלומר, לא יתכן שאלוהים קיים במחשבה בלבד ולא במציאות. ### האל תלוי במובן שניתן לו מה שמעניין בהוכחה זו הוא שהיא א-פריורית, כלומר נובעת אך ורק מהמובן שמייחס אנסלם לאלוהים, ואינה תלויה או קשורה כלל למצב העניינים בעולם. גרעין ההוכחה הוא זה: אם אכן אני יכול לחשוב על ישות A שאין גדולה ממנה, לא יתכן שישות זו לא תהיה קיימת במציאות. מדוע? אילו הישות A לא היתה קיימת הייתי יכול לחשוב גם על ישות B הזהה בכל לישות A אבל בנוסף לכך היא גם קיימת. ואז לא נכון היה לטעון שהישויות A היא הישות הגדולה ביותר הניתנת להיחשב., כי הישות B הניתנת להיחשב אף היא, גדולה ממנה. הגם שיש בטיעון זה פילפול מחשבתי ראוי לציון, היה ניסיון להפריכו כבר בימיו של אנסלם. הנזיר גאונילו (Gauniloo) כתב תגובה לפרוסלוגיון שכותרתה, למרבה האירוניה, "בשם השוטה", ובה הוא הציע מספר נימוקים להפרכת הראייה האונטולוגית. המפורסם והמבריק מביניהם ידוע בכינויו: "האי האבוד הגדול ביותר" (אג"ב). גאונילו משתמש באותו מבנה לוגי בו משתמש אנסלם כדי להוכיח את קיומו האבסורדי של אי שכזה. הוא מציע להציב בפסוקים (6) – (1) שפורטו למעלה במקום "אלוהים" את "אג"ב" , ובדרך זו להוכיח שהאג"ב קיים. בעקבות ביקורתו זו של גאונילו כתב אנסלם ספר "תשובה לגאונילו" בו הוא טען שהאנלוגיה שהציע גאונילו בין האלוהים כישות שאין לחשוב על גדולה ממנה ובין האי האבוד הגדול ביותר אינה תקפה כלל. הסיבה לכך קשורה באבחנה בין שני סוגים של ישויות – ישות הכרחית (Necessary) וישות מותנית (Contingent). קיומה של ישות הכרחית אינו תלוי, או קשור, בקיומן של ישויות אחרות, בעוד אשר קיומה של ישות מותנית תלוי בקיום ישויות אחרות. על כן ישות הכרחית אינה יכולה שלא להתקיים ואילו ישות מותנית יכולה להתקיים לפרק זמן מסויים ואחר כך להעלם מפני שהסיבות שאפשרו את קיומה חדלו מקיומן. בני אדם, חיות, צמחים ואפילו כוכבים הן ישויות מותנות מכיוון שכאשר הדלק הגרעיני בכוכב, דוגמת השמש שלנו, כלה, הכוכב חדל מלהתקיים בצורתו הנוכחית. חלקיק יסודי בלתי פריק, כלומר שאינו מורכב מחלקיקים אחרים, כמו האלקטרון, יכול להיחשב כישות הכרחית, וזאת מכיוון שחלקיק כזה אינו נוצר מחלקיקים אחרים ולכן קיומו אינו תלוי באיזו שהיא ישות אחרת. הבעיה עם "האי האבוד הגדול ביותר" היא שישות זו היא מותנית מכיוון שעצם קיומו של אי שכזה מותנה בקיום ישויות אחרות, למשל, ים או מקווה מים אחר עליו צף האי. יתרה מזו, אין אנו יכולים להגדיל את הישות "אי" ללא הגבלה מכיוון שהחל מגודל מסויים הישות חדלה להיות אי. לעומת זאת "הישות שאי אפשר לחשוב על ישות גדולה ממנה" חייבת להיות ישות הכרחית שהרי מעצם הגדרתה היא אינה יכולה להיות תלויה בישות אחרת. גאונילו כשל אפוא במשימתו, והראיה האונטולוגית של אנסלם החזיקה מעמד עד ל"התקפה" הבאה עליה בעת החדשה, על ידי דייויד יום ועמנואל קאנט. ### קאנט מתנגד התנגדותו של קאנט לראיה האונטולוגית מוצגת בספרו הידוע: "ביקורת התבונה הטהורה" (2) שפורסם ב 17877 . הטענה המרכזית שלו היא שקיום אינו יכול להיחשב כתכונה או כאפיון (Predicate) של איזו שהיא ישות. הסיבה לכך היא שמושג מסויים C מתאים לעצם O אך ורק כאשר אוסף התכונות של C זהה לאוסף התכונות של O, אחרת C לא היה המושג המתאים ל- O. כך, למשל, מספר הדולרים בשטר אמיתי של 100 דולר זהה בדיוק למספר הדולרים במושג "1000 דולר" האצור במחשבתי. וכן, כאשר אני אומר שהחתול עליו אני חושב קיים במציאות איננו מוסיף תכונה כלשהי למושג החתול במחשבתי. לדעת מספר פילוסופים טענה זו בלתי ניתנת להבהרה ולהוכחה לוגית מדוייקת, ולכן אלה התומכים בביקורת זו של קאנט מנסים לשכנע אותנו באמיתותה רק על סמך דוגמאות. ואולם נניח שקאנט צודק וקיום אינו יכול להיחשב כתכונה של מושג נחשב, כיצד טיעון זה מפריך את הראיה האונטולוגית? התשובה לכך נעוצה בשלב (2) בהוכחה בו נאמר שקיום של ישות מסויימת במציאות גדול יותר מאשר קיומה של אותה ישות במחשבה. באיזה מובן? במובן זה שלישות במציאות יש איזו תכונה נוספת המשביחה אותה ביחס לאותה הישות הקיימת במחשבה. ברם, אם קאנט צודק, ועצם קיומה במציאות של ישות מחשבתית (מושג) אינו מוסיף לישות זו תכונה נוספת, הרי שלב (2) בראיה האונטולוגית בטל וכל מבנה ההוכחה קורס. ואולם, מספר פילוסופים, ביניהם דייויס (3) (S. Davies) ופלנטינגה (4) (Plantingaa) סבורים, על סמך הטענות שהעליתי קודם וטענות נוספות, שנקודת המוצא של קאנט שגויה. לכן, לדעתם, הוא לא הצליח להפריך את הראיה האונטולוגית. הטענה הראשונה שלהם היא שאין הנהרה ברורה מדוע קיום של ישות אינו מוסיף לישות זו איזה שהוא ערך. אני יודע, למשל, שבשטר אמיתי של 100 דולר אני יכול לרכוש מוצרים, כלומר שיש לו כוח קניה, בעוד אשר במושג "100 דולר" במחשבתי אינני יכול לרכוש דבר. ### הכסף, יש ואין אני כמובן יכול לדמיין לעצמי שיש בארנקי גם מיליון דולר אך מעצם קיום מושג זה במחשבתי אינני הופך להיות עשיר באמת. יתרה מזו, אנסלם לא הניח בשום חלק בהוכחתו שקיום של ישות מהווה איזו תכונה נוספת לישות, אלא טען שמושג המתייחס לאיזו שהיא ישות נעשה גדול יותר כאשר אנו יודעים שהוא קיים במציאות. ביקורת מבריקה נוספת על הטיעון האונטולוגי הוצעה במאה ה- 20 על ידי רו (5) (William Rowee) . הטענה המרכזית שלו היא שבמהלך הוכחתו מניח אנסלם את המבוקש. המסקנה אותה רוצה אנסלם להוכיח, דהיינו קיומו של האל במציאות, מונחת במובלע בשלב (5) בהוכחה. בשלב זה אנסלם מניח שהישות הנחשבת הגדולה ביותר יכולה להתקיים גם במציאות שהרי אילו אפשרות זו לא היתה קיימת אי אפשר היה לחשוב על ישות הגדולה יותר מהאלוהים של אנסלם. מניין יש לאנסלם הידיעה שאפשרות הקיום של הישות הנחשבת הגדולה ביותר קיימת? הרי אני יכול לחשוב על אינספור מושגים שאני יודע מניסיוני בוודאות שאין הם יכולים להתקיים. כך, למשל אני יכול לחשוב על סוס בעל כנפיים ולהניח קיומו של סוס כזה במציאות, ואולם להנחה שכזו יש מובן אם, ורק אם, סוס כזה אכן קיים במציאות, או לפחות שיש לי נימוק משכנע שסוס כזה יכול להיות קיים במציאות. כלומר, אנו יכולים לדעת על אפשרות הקיום במציאות של מושג מחשבתי מסוים אך ורק בדיעבד, לאחר שנוכחנו בקיומו. על כן, מה שאנסלם מוכיח הוא זה: אילו היתה אפשרות ל"ישות הנחשבת שאין גדולה ממנה" להתקיים במציאות אזי היא היתה מתקיימת במציאות, אך אין הוא מראה שאפשרות זו אכן קיימת. ### הפרכה של הראיה האונטולוגית ואולם דייויס טוען שגם הפרכה זו של הראיה האונטולוגית לוקה בחסר. לדעתו, אני יכול להאמין שישות מסויימת, AA, קיימת גם ללא ידיעה ברורה שאכן A קיימת, ובלבד שאמונתי זו אינה גוררת איזו שהיא סתירה פנימית בטיעוני. כך, למשל, אינני יכול להניח שקיים איזה שהוא רווק נשוי שהרי הנחה זו כוללת בתוכה סתירה פנימית – ההגדרה של המושג "נשוי" היא "לא רווק". לעומת זאת אני יכול להאמין בקיומם של יצורים חיים על פני כוכבי לכת אחרים גם אם לעת עתה לא נמצאו יצורים כאלה. ההיסטוריה של המדעים מראה שבהרבה מקרים הציעו מדענים אפשרות קיום של ישויות שלא היו קיימות בזמנם, ולאחר מכן נתגלו ישויות אלו בניסוי או בתצפית. כך, למשל, חזה מקסוול את קיומם של הגלים האלקטרומגנטיים באמצע המאה ה- 19, וקיום זה אושש מספר שנים לאחר ניבויו על ידי הֶרץ. נראה לי שטענתו זו של דייויס חלשה למדי שכן גם הוא מסכים שקיומה של ישות נחשבת מובטחת רק בדיעבד. ניתן לתקוף את הראיה האונטולוגית של אנסלם גם מכיוון אחר ולטעון שהמובן של האלוהים הגלום בה כולל בתוכו במובלע את כל הקיים, את הישויות הנחשבות והקיימות בפועל. על כן מובן שלא תתכן ישות נחשבת גדולה מהאל, שהרי איזה פשר אחר נוכל לייחס לביטוי "גדול מ" בראייה האונטולוגית? רעיון זה מוביל אותנו להשקפה הפאנ-אנתאיסטית של ברוך שפינוזה. השקפה זו נבעה מהכשל ברעיון ה- Cogito של דקרט. דקרט חיפש נקודת משען בטוחה, שאי אפשר יהיה להטיל בה ספק כלשהו, עליה יוכל להעמיד את כל רעיונותיו הפילוסופיים הקשורים לחקר המציאות הפיזיקלית והאדם. הוא הגיע למסקנה שבקיום מחשבתו לא ניתן להטיל ספק כלשהו, מכיוון שעצם היכולת להטיל ספק במשהו מחייבת את קיום המחשבה. הוא ניסח רעיון זה במשפטו המפורסם: "אני חושב משמע אני קיים" Cogito Ergo Sum, ואולם מסקנתו זו של דקרט לא עמדה בפני הביקורת של הפילוסופים שבאו אחריו. הם הצליחו להראות שבטיעונו מניח דקרט את המבוקש בעצם השימוש במספר חוקים בלוגיקה. כשל זה הוביל את שפינוזה לרעיון שאם הצדקת ראשוניות התבונה איננה אפשרית, יש לחפש את מקור הקיום בישות טרנסצנדנטית לאדם, המאפשרת הן את קיום בינתו והן את כושרה של בינה זו להבין את העולם הבלתי תלוי בה. ואולם ההגדרה של שפינוזה את מושג האלוהים ו"הוכחת" קיומו מעוררת אף היא תהיות רבות, ואינה חסינה בפני ביקורת נוקבת. בספרו : "אתיקה" (6) מגדיר שפינוזה את האל באופן הבא: ”הגדרה 66: באלוהים אני מבין יש אינסופי באופן מוחלט כלומר עצם בן אינסוף תארים שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית". את מושג ה"תואר" מבהיר שפינוזה בהגדרה קודמת: "הגדרה 4: בתואר אני מבין מה שהשכל תופש על העצם בתור מה שמכונן את מהותו" ומהגדרות אלו ואחרות מגיע שפינוזה למסקנה אותה הוא מוכיח בשלוש דרכים שונות: "משפט 15: כל מה שקיים נמצא באלוהים" בהגדרה 44 שפינוזה מניח את קיומו של השכל הן כאמצעי לתפישת תאריו של העצם והן כאמצעי לכונן מהות עצם בהסתמך על תכונותיו. יתרה מזו, שפינוזה מניח שהשכל יכול להעתיק את כישורי התבוננותו בעצמים הסופיים הקיימים במציאות בה הוא חי כדי לתפוש ולהבין קיום עצם בין אינסוף תארים. על פי תפישה זו האדם יוצר את האל על פי כישורי תפישתו את העצמים המוחשיים ויכולות בינתו, למשל כושר ההכללה שבה. כנגד ביקורת זו ניתן לטעון שכל תפישה תיאיסטית החורגת מגבולות החוויה הדתית מקורה בבינת האדם, שהרי אין האדם יכול לפרוץ מעבר לבינתו. ואולם, מכיוון שהשכל יכול להמציא אינספור ישויות דמיוניות, הרי טענה שחלק מהן קיימות מעבר לאדם מצריכה הצדקה משכנעת. אני סבור ששפינוזה אינו מספק הצדקה שכזו, מעבר לצורך באלוהים כמקשר בין התודעה למציאות הפיזיקלית שהציע דקרט. ליקוי חמור יותר מאלו שהוזכרו בכתבות הקודמות, בכל הקשור לתפישה התיאיסטית של שפינוזה קשור בכך שאלוהים מוגדר בהגדרה 6 כעצם שיש לו אינסוף תארים. לקבוצה אינסופית זו של תארים יכולה להיות קבוצה חלקית, שונה ממנה, שאף היא בת אינסוף תארים. נעיין, למשל, בקבוצה האינסופית של כל המספרים הטבעיים, 1, 2, 3, …. שנסמנה ב- NN. על כל מספר בקבוצה זו נוכל להסתכל כ"תואר" מכיוון שכל מספר מייצג מהות נצחית ואינסופית. למשל המספר 3 מייצג אינסוף קבוצות של עצמים כך שלכל קבוצה יש 3 איברים. מהקבוצה N ניתן לקבל מספר בלתי מוגבל של קבוצות אינסופיות חלקיות לה, למשל, קבוצת המספרים הזוגיים, 2, 4 ,6, … .שנסמנה ב- M. יוצא מכך, שהגדרה 6 של אלוהים אינה חד משמעית שהרי לפיה כל חלק של אלוהים מהווה אף הוא אלוהים אחר. ### הרבה אלוהימים שונים יתרה מזו, ניתן להגדיר קבוצות אינסופיות רבות שאיבריהן אינם מספרים טבעיים, למשל אוסף כל הנקודות הכלואות בתוך קובייה נתונה. לכן על פי הגדרה 6 ניתן לומר שקיימים הרבה "אלוהימים" השונים מהותית זה מזה. כנגד זאת יוכל שפינוזה לטעון שכוונת הגדרה 6 היא שאלוהים היא הקבוצה הגדולה ביותר של אינסוף תארים, כלומר שכל תואר או מהות שנעלה על הדעת יהיה כלול בה. אבל שפינוזה אינו מתייחס כלל לבעיות שהעליתי ועל כן אינו מנסה אפילו להוכיח את קיומה של קבוצה כזו. כיום אנו יודעים שקבוצה שכזו אינה יכולה להתקיים מכיוון שכפי שקנטור הוכיח במאה ה-19 , כנגד כל קבוצה אינסופית , A, ניתן לבנות קבוצה אינסופית אחרת, B, שעוצמתה (כלומר "גודל" האינסוף) שלה גדולה יותר. סיכומו של דבר, הגדרת האלוהים כאוסף של אינסוף תארים אינה חד משמעית ועל כן סותרת את הרעיון הבסיסי בכל האמונות המונותאיסטיות שאלוהים הוא אחד, שאין ריבוי של האל. אפשר לצמצם את הגדרה 66 ולקבוע שהאל הוא אוסף כל התארים המאפיינים את המציאות והכרת האדם בתקופה מסויימת, למשל, זו ששפינוזה חי בה. על פי גישה כזו מושג האלוהים יתרחב עם ההתפתחות המדעית והכרת האדם את עצמו. כלומר, האלוהים כיום גדול יותר מזה של שפינוזה שלא כלל, למשל, את התארים של הגלים האלקטרומגנטיים שהתגלו יותר משלוש מאות שנים אחריו. האל כיום מצומצם יותר מהאל שיתקיים בעוד 100 שנה. ניתן לתקן ליקוי זה ולקבוע שהאלוהים כולל את כל מה שקיים כיום וכן את כל הישויות ואפיוניהן שיתגלו אי פעם בעתיד. ### מה טוב בהגדרה זו? אך מהו הצורך בהגדרה שכזו? איזו תובנה חדשה נובעת ממנה? יתרה מזו, קיבוץ של ישויות לקבוצה מעורר את שאלת הטעם לקיבוץ זה. נניח שהייתי מחליט לקבץ את כל הירקות והרהיטים לקבוצה אחת אותה הייתי מכנה "ירקהיט" באיזה אופן קיבוץ כזה היה משכלל את הכרתי? מהו הטעם אפוא לקבץ את כל הישויות מכל רובדי ההוויה תחת כנפי מושג אחד? הטעם היחיד, אולי, שניתן למצות מהשקפה תיאיסטית זו, היא האמונה במגבלות הכרתנו וידיעתנו, ובתקווה שבעתיד נוכל להכיר את העולם ועצמנו טוב יותר. שהרי הכל כלול באלוהים ויתכן ובחסדו כי רב יגלה לנו בעתיד יותר ויותר מצפונות היקום. אך לשם כך אין צורך כלל באיזו שהיא מהות חדשה הכוללת את הכל, ולאור ניסיוננו בעבר, האמונה ביכולות המדעים מספיקה בהחלט. מדוע כשלו במשימתם אנסלם, שפינוזה ואחרים שניסו להוכיח את קיום האל? אני סבור שהסיבה העקרונית לכך היא שאין פשר ל"הוכחה" של קיום האל המהווה על פי כל האמונות התיאיסטיות את הישות הנשגבת ביותר. בכל תהליך הוכחה אנו מניחים קיומו של איזה שהוא אמצעי קוגניטיבי, למשל הלוגיקה או הגיאומטריה, בעזרתו אנו מוכיחים, וכן מספר הנחות עליהן אנו מתבססים במהלך ההוכחה. משתמע מכך שאילו ניתן היה להוכיח את קיום האל הרי מכשיר ההוכחה וההנחות עליהן היינו מתבססים היו קודמים לאלוהים במובן זה שקיומו של האל היה מותנה בקיומם ואילו קיומם לא היה נובע מהאל. מצב עניינים זה מעורר את השאלה: האם בכלל ניתן להוכיח קיומה של איזו שהיא ישות? אם ישות זו מהווה איזה שהוא משפט במסגרת של תורה אקסיומטית יש להוכחתה מובן ברור – שרשרת משפטים שהוכחו בעבר המובילה מהאקסיומות של אותה תורה למשפט המבוקש. כך, למשל, ניתן להוכיח על סמך הגיאומטריה האווקלידית את קיומם של 5 פאונים משוכללים (כלומר שכל פאה שלהם מהווה מצולע משוכלל, למשל, קובייה) במרחב. ואולם יש לשים לב לכך שהישויות הנובעות מתורות אקסיומטיות הן יצירים קוגניטיביים וקיומם במציאות הבלתי תלויה בהכרת האדם אינו קשור כלל לתורות אלו ועל כן אינו מובטח כלל. יתרה מזו, תורות אקסיומטיות שונות עשויות לייחס לאותו המושג איפיונים שונים. כך, למשל, המשולש של הגיאומטריה האווקלידית שונה בתכלית השינוי מהמשולש בגיאומטריה של רימן (משולש על פניו של כדור בו כל צלע מהווה קשת של מעגל ראשי על פני הכדור). ### ישות פיזיקלית? ומה בנוגע לאיזו שהיא ישות פיזיקלית, או חוק טבע? האם נוכל להוכיח את קיומם? מדוע לא נוכל לטעון גם כאן שקיום זה מותנה במכשירי ההוכחה ובהנחות עליהן הוכחה זו מתבססת? ואכן בחקר המציאות הפיזיקלית איננו מדברים על "הוכחה" אלא על "אישוש" ( Confirmation ) כלומר אין בנמצא איזה שהוא חוק פיזיקלי או ישות בקיומם אנו בטוחים ללא שמץ של ספק. העיקרון על פיו קיום חוק פיזיקלי כלשהו ניתן להפרכה (Falsification) על ידי איזה שהוא ניסוי או תצפית עתידיים הוא אחד העקרונות המנחים את התפתחות המדעים הניסויים. יהיו כאלו שיתהו: האם אי אפשר לטעון שקימות אמיתות מוחלטות בקשר לעולם? למשל, האם הטענה שלעצמים סביבי יש מאסה אינה אמת מוחלטת? התשובה לכך היא שלילית מהטעם הבא: ייחוס המאסה (למשל, האינרציאלית) כתכונה המאפיינית את הגופים החומריים מותנה בקיום החוק השני של ניוטון הקובע כי עבור כל גוף היחס בין הכוח הפועל עליו ובין תאוצתו הוא קבוע שאינו תלוי בגודל הכוח הפועל. אילו חוק זה לא היה נכון כי אז מושג המאסה היה חסר כל משמעות. ואכן, בתורת היחסות הפרטית מושג המאסה מקבל משמעות שונה לחלוטין בדיוק בגלל סיבה זו. אילו מסת חלקיק היתה מוחלטת וקבועה כי אז, על פי החוק השני, על ידי הפעלת כוח קבוע על החלקיק הוא היה מקבל תאוצה קבועה, כלומר מהירותו היתה הולכת וגדלה והיינו מגיעים למצב בו מהירות החלקיק היתה עוברת את מהירות האור בסתירה לעקרון הבסיסי של היחסות הפרטית. יתרה מזו, אחת האמונות הבסיסיות של האדם היא שהמציאות בה הוא צופה ועליה הוא מבצע ניסויים קיימת מעבר לתודעתו. אמונה זו מעוררת את השאלה: כיצד יכול האדם לפרוץ את גבולות הכרתו ולהיווכח בקיומו של העולם הבלתי תלוי בו? הרי כאשר אני מאמין בקיומו של איזה שהוא עצם, אמונה זו נסמכת על הכרתי. על כן גם בהקשר זה, בדומה לדיון אודות קיום האל, אני יכול לטעון שקיומה של המציאות הפיזיקלית מותנה בקיום תפישתי החושית והכרתי ואין לייחס כל פשר למציאות זו כשלעצמה, כפי שטען הפילוסוף בן המאה ה-18 ג'ורג' ברקלי. שאלות אלו ואחרות, והביקורות כנגד ראיות לקיום האל שהוצעו בעבר, דרבנו אותי לחפש פשר שונה למושג "אלוהים" שמצד אחד יהא בכוחו לשכלל את הכרתנו את ההוויה על כל רבדיה, כולל תבונת האדם, ומצד שני ניתן יהיה לייחס למושג זה קיום בלתי תלוי באדם החושב (7). אך לצורך זה יש טעם להבהיר מהי משמעות המושג "קיום" בהקשר הרחב ביותר. \*פרופסור יקיר שושני הוא פיסיקאי החוקר את היסודות הפילוסופיים של הקיום והתודעה. קטע אחרון זה במאמר נלקח מתוך ספרו "בקשר לאלוהים" (ספריית "אוניברסיטה משודרת" ההוצאה לאור – משרד הביטחון.) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9706c28dd69430ed8b7d3ec9246523289888cca3161d252f20bec44cbb729e78?s=300&d=mm&r=g) רייס ברוקס [See Full Bio](https://igod.co.il/author/rice-broocks/) **קטגוריות:** פילוסופיה, קיומו של אלוהים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [נבואת לידת המשיח בבית לחם אפרתה - מיכה ה' א'](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נבואת-לידת-המשיח-בבית-לחם-אפרתה-מיכה-ה/) **Published:** דצמבר 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "וְאַתָּה, בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל, וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם." (מיכה ה' 1) פסוק זה מתווסף לישעיהו ז' 14 . הראנו שפסוקים רבים בתנ"ך מצביעים על טבעו האלוהי והאנושי גם יחד של המשיח. טבע זה עולה בבירור כבר מבראשית ג'-ד', ומובע גם בנבואתו של מיכה. מיכה היה נביא בן זמנו של ישעיהו שניבא באותה תקופה, אבל באזור אחר ביהודה. בישעיהו ז' 14 כתוב שהמשיח ייוולד לעלמה (אישה שאיננה נשואה ולא קיימה יחסי מין); כאן, במיכה ה' 1, כתוב היכן תתרחש לידתו. המשיח לא ייוולד בירושלים, כפי שאפשר היה לצפות, אלא בבית לחם. דבר זה אולי מרומז בישעיהו י"א 1, אבל עכשיו זה נאמר בבירור. מדובר בבית לחם אפרתה, להבדיל מבית לחם הגלילית. בית לחם זו היא עירו של דוד ונמצאת ביהודה, דרומית לירושלים. על הדמות הזו שתיוולד שם נאמר "לִי יֵצֵא"; הוא נולד כדי להגשים משימה מסוימת, מטרה מוגדרת שאלוהים הועיד לו. על מוצאו האנושי נאמר שהוא ייוולד בבית לחם, ובנוגע למוצאו האלוהי נאמר עליו שהוא "מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם". מילים אלה, "מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם", הן המילים החזקות ביותר ששימשו לתיאור העבר הנצחי בתנ"ך. מונח דומה משמש ביחס לאלוהים האב בתהילים צ' 2 ("וּמֵעוֹלָם עַד־עוֹלָם אַתָּה אֵל"). מה שנכון לגבי אלוהים האב נכון גם לגבי מושל זה שהיה עתיד להיוולד בבית לחם. מילים דומות מופיעות גם במשלי ח' 23-22 (קולה של החוכמה האלוהית: "מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי, מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי־אָרֶץ"). זהו פסוק נוסף שמראה שהמשיח יהיה אנושי – הוא ייִוולד במועד מסוים ובמקום מסוים – אבל הוא גם היה קיים מקדם, מימי עולם, ולפיכך הוא אלוהי. לסיכום, לפי מיכה ה' 1 המשיח יוולד בבית לחם, עיר דוד. המשיח יהיה גם אלוהי וגם אנושי, וקיומו "מקדם, מימי עולם" – מנצח נצחים. > כל הפרשנים (הרבנים) מכירים בקשר שבין העיר בית לחם לבין המשיח. נשאלת השאלה, מהו קשר זה? מיכה הנביא מבהיר זאת בפרק ד', בו הוא מדבר על אחרית הימים (הנבואה הנ"ל מופיעה גם בספר ישעיהו פרק ב'). "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים׃ וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו; כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה – מִירוּשָׁלִָם׃ וְשָׁפַט, בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה׃" (מיכה ד':א-ג) ישנה הסכמה בין כל הפרשנים על כך שנבואה זאת הינה נבואה משיחית. בתחילת פסוק י' במיכה ד', הנביא מתחיל לדבר על גלות בבל, ובסוף הפסוק מאשר שהקב"ה יגאל את יהודה מבבל. הפרשנים טוענים שהפסוקים הבאים (י"א-י"ג) בפרק הנ"ל מתארים את הגאולה הסופית – גויים רבים יבואו להלחם נגד ישראל במשך אותה תקופה. אז יחזק הקב"ה את עם ישראל אשר יביס את הגויים, "ְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים, הָאֹמְרִים: תֶּחֱנָף, וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ! וְהֵמָּה לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְהוָה, וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ, כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה׃ קוּמִי וָדוֹשִׁי, בַת-צִיּוֹן, כִּי-קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה, וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים; וְהַחֲרַמְתִּי לַיהוָה בִּצְעָם, וְחֵילָם – לַאֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ׃"  (מיכה ד'.י"א-י"ג) בפרק ד' מדגיש מיכה את העובדה שגלות בבל לא תבטל כלל וכלל את הגאולה העתידה לבוא. למעשה, מיכה כתב את פרק ד' כדי לעודד את עם ישראל שהבטחתו של השם עדיין עומדת בעינה, למרות התקופה הקשה שתעבור עליו בגלות. בסוף הפרק הנ"ל מופיע פסוק מוזר שקשה להבינו: "עַתָּה תִּתְגֹּדְדִי, בַת-גְּדוּד, מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ; בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל-הַלְּחִי אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל׃"  (מיכה ד':י"ד) הפסוק פותח במילה "עתה" – על איזו תקופה מדבר הפסוק? רוב הפרשנים חושבים שהנביא מדבר על התקופה המיידית לפני חורבן בית המקדש השני על ידי הרומאים, לכן יש קשר בין הפסוק הנ"ל לבין הגלות הרומית – שהיא הגלות הסופית אשר תסתיים בביאת המשיח. המילה השנייה בפסוק הנ"ל היא: "התגודדי". מה משמעות המילה הזאת? מצודת ציון אומר: "ענין שריטת הבשר", כפשוטו, "לחתוך" או לכרות". מילה זו מופיעה בספר דברים: "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם; לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא-תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת׃" (דברים י"ד:א) להלן כמה דוגמאות נוספות: "וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם, בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים; עַד-שְׁפָךְ-דָּם עֲלֵיהֶם׃"  (מלכים א י"ח:כ"ח) "וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִקָּבֵרוּ; וְלֹא-יִסְפְּדוּ לָהֶם, וְלֹא יִתְגֹּדַד, וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם׃" (ירמיהו ט"ז:ו) הפסוקים הללו מלמדים אותנו שהייתה מסורת אלילית לחתוך את הגוף כדי להביע אבל וצער. הפסוק במיכה מדבר על המצור על ירושלים בזמן שטיטוס החריב אותה. מיכה השתמש במילה הזאת כדי ליידע על המצב הרוחני בו היה שרוי עם ישראל, שהיה דומה לזמן בו חי אליהו הנביא, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל: בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה, כִּי אַתֶּם הָרַבִּים; וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ! וַיִּקְחוּ אֶת-הַפָּר אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, וַיַּעֲשׂוּ, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם-הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד-הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר: הַבַּעַל, עֲנֵנוּ! וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה; וַיְפַסְּחוּ, עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה׃ וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם – וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר: קִרְאוּ בְקוֹל-ָּגדוֹל! כִּי-אֱלֹהִים הוּא, כִּי שִׂיחַ וְכִי-שִׂיג לוֹ וְכִי-דֶרֶךְ לוֹ; אוּלַי יָשֵׁן הוּא – וְיִקָץ! וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד-שְׁפָךְ-דָּם עֲלֵיהֶם׃"  (מלכים א י"ח:כ"ה-כ"ח) מיכה מסיים את פסוק י"ד בפרק ד' במילים: "בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל-הַלְּחִי אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל". למדנו קודם שפסוק זה עוסק בתקופת שלטון הרומים, לכן השאלה המתבקשת היא – מי היה אז השופט של ישראל? והשאלה הנוספת היא – מה קרה לו? מצודת דוד אומר: "ובימי הגולה היינו נבזים בעיניהם, ואפילו את שופט ישראל היכו בשבט על הלחי והוא מכת בזיון, וכן נאמר 'יתן למכהו לחי ישבע בחרפה' (איכה ג':ל)." התשובה לשאלה השנייה היא ששופט ישראל קיבל מכת ביזיון וחרפה, אך עדין לא ידוע מיהו אותו השופט של ישראל. כדי לעזור לנו לקבל תשובה לשאלה זו, עלינו לעבור לפרק הבא בספר מיכה, פרק ה'. אין ספק שפרק ה' עוסק בנושאים משיחיים. בפסוק ב', משווה מיכה, דרך משל, את הגלות הסופית לאישה יולדת. למרות הכאבים החזקים, התוצאה נפלאה. כך תסתיים גם הגלות – יהיו כאבים חזקים מאוד, אך בסופו של דבר יבואו הגאולה הנכספת וימות המשיח. הפרק פותח במילים הבאות: "וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה – צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה; מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו = מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם׃" (מיכה ה':א) ישנה הסכמה בין כל הפרשנים שיש קשר בין הפסוק הנ"ל לבין המשיח, אך מהו אותו הקשר? מצודת דוד אומר: "שאין הכוונה לומר, שהמשיח בעצמו ייוולד בבית לחם, אלא מוצאותיו מבית לחם מימים קדמונים, ימי דוד המלך אבי המשפחה. אם כן מקור מחצבת המשיח הוא מבית לחם ולא הוא בעצמו." ברור שמקור מחצבת המשיח הוא מבית לחם, אך האם סביר להניח שהוא גם מקום לידתו של המשיח? מדוע מדגישים הפרשנים את הנקודה הזאת בהדגש כה רב? היכן ההוכחה מהפסוק עצמו? מוקד הפסוק מגלה מסקנה שונה לגמרי. הנושא העיקרי של הפסוק הוא "מושל בישראל." טענתו של רש"י נכונה באומרו: "משיח בן דוד, וכן הוא אומר (תהילים קי"ח.כ"ב) 'אבן מאסו הבונים'." העובדה היא שהפסוקים במיכה ד'.י"ד-ה'.א, מראים ששופט ישראל ומושל ישראל הם אותו האיש – מלך המשיח. לכן פרוש מצודת דוד מוטעה, בית לחם היא אכן עיר הולדתו של המשיח בכבודו ובעצמו. העיר בית לחם נזכרת בספר בראשית פרק ל"ה, "וַתָּמָת רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם׃"  (בראשית ל"ה:י"ט) ושוב בפרק מ"ח, "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן – מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם׃" ( בראשית מ"ח:ז) מה הקשר בין הפסוקים הללו לענייננו? הנביא ירמיהו נותן את התשובה בפסוקים הבאים: "כֹּה אָמַר יְהוָה: קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ׃ כֹּה אָמַר יְהוָה: מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ – מִדִּמְעָה; כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם!"  (ירמיהו ל"א:ט"ו-י"ז) ירמיהו מבהיר שבמקום בו נפטרה רחל אימנו תהיה תקווה לעתיד לבוא – במילים אחרות – הגאולה! מי הוא שיביא את הגאולה? משיח צדקנו! לכן הגיוני לחשוב שהקשר לבית לחם אינו רק ייחוס בית דוד, אלא גם מקום לידתו של המשיח. זאת משמעותה של המילה, "מִמְּךָ". בהמשך הפסוק כתוב, "מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל", מה מגלה המילה "לי"? ניתנות שתי אפשרויות: 1. לי, כלומר בשבילי, משמעותה שהמשיח עושה את עבודת השם (כשליח) כדי להשלים את רצון הקב"ה – הגאולה. 2. של הקב"ה – כלומר, יש יחסים מיוחדים בין המשיח לבין הקב"ה. אין ספק שהמשיח הוא שליח הקב"ה. המשך הפסוק תומך באפשרות ב'. המילה הבאה, "יֵצֵא" מופיעה פעמיים בפסוק הנ"ל, "מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם". בשימוש השני של המילה, ּמוֹצָאֹתָיו, מסכימים כל הפרשנים שמשמעותה – מקור תולדות בית דוד. מדוע אם כן, גם השימוש הראשון הוא אודות מקור ייחוסו של המשיח? המסכנה היא שמקורו של המשיח הוא מהקב"ה. סיום הפסוק, "מוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם" תומך בפירוש הנ"ל. רש"י כתב על משפט זה: "לפני שמש ינון שמו" פירושו, "לפני השמש יתקיים שמו". רש"י הבין שיש דבר מה מיוחד מאוד במשיח, היינו מוצאו של המשיח התרחש לפני בריאת העולם. הגמרא גם היא מסכימה עם רעיון זה ואומרת: "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח" מסכת פסחים דף נ"ד עמוד א'. הגמרא מצהירה על משיח שנברא, אך מיכה מדגיש שמוצאו מהקב"ה ("מִמְּךָ לִי יֵצֵא"), למרות שבאופן פיזי נולד בבית לחם. מה משמעותן של המילים הללו? ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, פרשנות הכתובים **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [האם מצוות ברית סיני הן לא "פרימיטיביות" לאדם המודרני?](https://igod.co.il/science-faith/האם-מצוות-ברית-סיני-הן-לא-פרימיטיביות/) **Published:** דצמבר 5, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** > **"חשוב להבין, האידיאל איננו מצוות ברית סיני, האידיאל הינו שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית. מצוות ברית סיני מהווים התפשרות זמנית של אלוהים ללב האנושי** **הרקוב שחי בציוויליזציה עתיקה וחשוכה; ברית סיני זה מצוות בסיסיות וזמניות על מנת להקים עם חדש, אך התפשרות ביחס לאידיאל האולטימטיבי של אלוהים."** --- מאמר המשך: [מה הקטע עם כל המצוות הפרימיטיביות בתנ"ך ומדוע אלוהים נתן אותן?!](https://igod.co.il/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d/%d7%90%d7%96-%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a7%d7%98%d7%a2-%d7%a2%d7%9d-%d7%9b%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%a0%d7%9a-%d7%95%d7%9e/) --- אז האם מצוות ברית סיני הן "פרימיטיביות"? במובן מסויים התשובה חיובית. אין ספק כי לעיתים, לקורא המודרני, חוקי התורה עלולים להראות אכזריים, ברברים ופרימיטיביים. אבל קרוב גם לוודאי שחוקי הענישה של העולם המערבי של ימנו, היו נתפסים כחלשים, רכרוכיים וסמרטוטיים בעיניהם הקשוחות של אנשי המזרח התיכון הקדום. בתרבות הקדומה, אף אחד לא היה לוקח את החוק ברצינות, אילולא החוק היה מאיים על חייו במוות. לעיתים ההלכה הרבנית מנסה לצייר תמונה, מעוותת יש לומר, לפיה התורה היא המסמך העתיק ביותר, הבלעדי והמקורי. וכאילו מצוות התורה נחתו להן כמקשה אחת אל תוך וואקום. אך כל מי שיפתח ספר היסטוריה, במהרה יבין  כי אין זה נכון. סגנון החיים של בני-ישראל הושפע רבות מהתרבויות והעמים השונים אשר סבבו אותם. ולכן, מצוות התורה ניתנו בהקשר היסטורי, תרבותי וחברתי. אלוהים לא יצר לעצמו עם מכלום על גבי דף חלק. אלא לקח קבוצה של אנשים אשר מערכות היחסים שלהם, ההתנהגות שלהם והיחס שלהם אחד כלפי השני; הכל הושפע מתרבויות זרות, מעוותות, וכפי שנראה בהמשך, מרושעות ואכזריות במיוחד. חשבו לרגע על מנהגים הקיימים ביהדות המודרנית של היום, כגון השתטחות על קברים, קמיעות, חמסה, הדלקת נרות, תמונות של "קדושים", גלגול נשמות, אסטרולוגיה, מזלות, ותאמינו או לא, אפילו ה[תפילין](http://www.xrabbi.co.il/%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92-%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%AA-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8/), כל אלו, הם מנהגים פאגאנים אשר אומצו מעמים פאגאנים שעמנו בא במגע איתם. הרי השתטחות על קברים אסורה בתורה, הערצת תמונות של קדושים גם אסורה בתורה, וגם אסטרולוגיה, אסורה בתורה. גם קונספטים כגון גלגול נשמות או קמעות, ממש לא קיימים בשום מקום בתנ"ך, אלא אומצו ע"י ההלכה הרבנית מעמים פאגאנים זרים. באותו האופן בדיוק, מנהגים שונים נדבקו לעמנו בהיותם עבדים במצרים, ולאחר מכן כאשר נכנס עם ישראל אל ארץ ישראל המובטחת, הוא "ייבא" עמו חלק נכבד ממנהגים אליליים אלו, שהיה הצורך להשתחרר מהם. מי שיעבור על חוקי התורה יבחין מיד כי יש דמיון עז בין חוקי התורה, לחוקי העמים שסבבו את עם ישראל. זהו ההקשר ההיסטורי, התרבותי והחברתי, בו מצוות התורה ניתנו לעם ישראל. חוקי התורה לא ניתנו לעם ישראל בוואקום, אלא שאלוהים ביסס את חוקי התורה על חוקים שכבר היו מוכרים באותה התקופה לעם-ישראל. על החוקים הללו נמנים חוקי אור-נמו ממסופטמיה, חוקי ליפית-אישתר מאיסין השומרית, חוקי אשנונה האכדים, חוקי חמורבי הבבלי וקובץ החוקים של החיתים מאסיה הקטנה, תורכיה של היום. מדוע חוקים אלו דומים לחוקי התורה? משתי סיבות. ראשית, כל תרבות אנושית באשר היא, צריכה להתמודד עם אותם האתגרים: סמכויות ורשויות, דינים שונים, והתמודדות עם גנבים, רוצחים ומורדים, וכיוצא בזאת. ואילו הסיבה השנייה, היא כי מצד אחד אלוהים הראה חסד וחמלה לעם החדש אותו יצר, בכך שפגש את עם ישראל בדיוק היכן שהיה נמצא מבחינה תרבותית ומבחינה מוסרית. מקום לא מזהיר במיוחד, יש להודות. ומשם, לאט לאט הצעיד את עמנו ממוסר ירוד  של תרבויות אליליות שהקריבו תינוקות לאלילים שלהם, למוסר גבוה יותר. יחד עם זאת, אלוהים לימד את ישראל חסד וחמלה. לדוגמא, בעוד החוק המצרי וחוקי חמורבי, דרשו כריתה וקטיעה של ידיים, לשון, אף, חזה, ואוזניים. חוקי התורה הגבילו בדינים דומים את השופט, לענישה מקסימאלית של לא יותר מארבעים מלקות, וגם זה במקרה הגרוע ביותר. מאז התקדמנו, אלוהים הציג בפנינו התגלויות חדשות ורמת המוסר והאתיקה התקדמה בהתאם. נכון, ישנם עדיין אלו המתעקשים לחיות בעבר (כגון ההלכה הרבנית או השריעה המוסלמית)… אבל **חשוב להבין, האידיאל איננו מצוות ברית סיני, האידיאל הינו שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית. מצוות ברית סיני מהווים התפשרות זמנית של אלוהים ללב האנושי** **הרקוב שחי בציוויליזציה עתיקה וחשוכה; ברית סיני זה מצוות בסיסיות וזמניות על מנת להקים עם חדש, אך התפשרות ביחס לאידיאל האולטימטיבי של אלוהים.** בברית החדשה, ישוע מספק דוגמא נפלאה לכך – בתקופה העתיקה, בעלים היו מגרשים את נשותיהם בצורה לא הוגנת ועל כל סיבה של תהיה. התורה הכירה בכך שהאישה היא כלי חלש יותר מהגבר, במיוחד בעת העתיקה, ולכן באה ומציבה הגבלות רבות על הגבר, מתי ואיך הוא יכול לגרש את אשתו. לא כי בעל המגרש את אשתו זה בסדר בעיניו של אלוהים, אלא, כי אלוהים פוגש את בני ישראל היכן שהם נמצאים מבחינה מוסרית וחברתית, ומשם מתחיל לפעול איתם ולהתקדם. האישור של התורה לבעל לגרש את אשתו, היווה התפשרות של הסטנדרטים של אלוהים (בראשית א' וב'), עבור הלב האנושי האנוכי. "נִגְּשׁוּ אֵלָיו כַּמָּה פְּרוּשִׁים \[רבנים\] לְנַסּוֹת אוֹתוֹ וְאָמְרוּ: "הַאִם מֻתָּר לְאִישׁ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַל כָּל דָּבָר?". הֵשִׁיב לָהֶם וְאָמַר: "הַאִם לֹא קְרָאתֶם שֶׁהַבּוֹרֵא 'עָשָׂה אוֹתָם זָכָר וּנְקֵבָה' מִבְּרֵאשִׁית? וְגַם אָמַר, 'עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד'? (בראשית ב' כד') **אֵין הֵם עוֹד שְׁנַיִם אֶלָּא בָּשָׂר אֶחָד. לָכֵן מַה שֶּׁחִבֵּר הָאֱלֹהִים אַל יַפְרִיד הָאָדָם**." עד כאן ישוע מסביר את האידיאל האולטימטיבי של אלוהים. נישואין הם התחייבות נצחית, אתה לא זורק את אשתך כי היא כבר לא יפה בעיניך כפי שהיתה בצעירותה, או נפטר ממנה כי היא חולה. אתה מחויב לה, והיא לך, עד המוות. אבל הרבנים הפרושים הקשו על ישוע: "שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "אִם כֵּן לָמָּה צִוָּה מֹשֶׁה לָתֵת לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת וּלְשַׁלְּחָהּ?" הֵשִׁיב לָהֶם: "**בִּגְלַל קְשִׁי לְבַבְכֶם** הִתִּיר לָכֶם מֹשֶׁה לְשַׁלֵּחַ אֶת נְשֵׁיכֶם, אַךְ מֵרֵאשִׁית לֹא הָיָה כָּךְ. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא עַל-דְבַר זְנוּת וְנוֹשֵׂא אַחֶרֶת נוֹאֵף הוּא." (מתי י"ט 3-8) ישוע מסביר לאותם רבנים שמצוות תורת משה הם התפשרות של האידיאל של אלוהים, בגלל הלב האנושי הקשה של עם ישראל באותה התקופה. והוא מוסיף ומסביר להם שאפילו את תורת משה הם לא מבינים אלא מפרים, מאחר ואך ורק על דבר זנות אישרה התורה לגרש את בן הזוג השני. ולא סתם ככה כי בא להם. כידוע, ההלכה הרבנית מאפשרת לבעל לגרש את אשתו אם מאכליה כבר לא טעימים, אם הרווח בין שדיה גדול מידי, או כל תירוץ אנוכי אחר. (לינק להרחבה: [הדרת ומעמד האישה בהלכה ברבנית](https://igod.co.il/m016)). משה הנהיג את השלב הראשון בהובלת עם-ישראל מחוסר המוסר האלילי-פאגאני, אל מוסר ראשוני ובסיסי. ישוע, המשיך והוביל את העולם ממוסר בסיסי ופשרני, למוסר האולטימטיבי של אלוהים, מחוסר חסד לחסד, מחוסר תרבות לתרבותיות; בכך שהחזיר את הסטנדרטים האולטימטיביים של אלוהים בחזרה לימים של תחילת ספר בראשית. )בלינק הבא תוכלו להרחיב על הדרך בה [ישוע השפיע על העולם המערבי.](https://igod.co.il/m010)( לסיכום, אלוהים הקים לעצמו עם חדש, עם, שנבנה בהתבסס על אנשים שהיו שרועים בבוץ עמוק מבחינה מוסרית וחברתית מאחר והושפעו עמוקות מן המוסריות הרדודה של העמים הפאגאנים שסביבם. לשם כך, העניק אלוהים את מצוות התורה, על מנת לפגוש את בני ישראל היכן שהם נמצאים, לאט לאט להוציא אותם מהבוץ, להגביל את התרבות ואת חוסר המוסר, ולהעביר אותם מחושך אל אור – כאשר השיא הגיע בישוע. כיום, מדינות המערב המתקדמות, כגון אירופה וארצות הברית, הוקמו כולן בהתבסס על פועלו של ישוע וכתבי הברית החדשה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מדע ואמונה --- ### [האם כל תיאור המצוי בתנ"ך (כגון עבדים ושפחות) הוא בהכרח גם ראוי בעיני אלוהים?](https://igod.co.il/morality/האם-כל-תיאור-המצוי-בתנך-הוא-הראוי-בעיני/) **Published:** נובמבר 21, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** האתאיסט כריסטופר היצ'נס מציין את "*בני ישראל המרדנים וכפויי הטובה*". למעשה הוא צודק, התנ"ך לא מתיימר להציג את חייהם של אנשים מושלמים. אלא להיפך, הוא מכיל המון דמויות מלאות פגמים ואנושיות מלפני ומלפנים. המבקרים תוהים, "איזה מן מודלים לחיקוי מהווים אברהם (שמשקר אודות שרה), משה (שרוצח מצרי), או דוד (שכופה עצמו מכוח מעמדו על בת שבע ואז מורה על הריגת בעלה, אוריה)?" יש אמת בטענותיהם של המבקרים: לא כך ראוי שיהיו פני הדברים. אבל המחברים המקראיים בדרך כלל לא מגיבים על המעשים והפעולות האלה שכן הם מניחים (לפחות באופן חלקי) שאין צורך שיעשו כן. במילים אחרות, המצוי הוא לא בהכרח הראוי; האופן בו דמויות מקראיות מתנהגות לא בהכרח מהווה מתן אישור להתנהגותם. הנה שאלה שעלינו לוודא אנחנו שואלים: איזו מן דוגמה הם מהווים – דוגמה למצוינות מוסרית, חסרי מוסר מרושעים, או איפשהו באמצע? קח למשל את המלך דוד. הוא דומה יותר לדמות בטרגדיות יווניות – גיבור עם פגמים עמוקים, עם עיקרי מוסר מעורבים. דוד דומה מאוד לך ולי. הוא מדגים את נקודות השיא והשפל של הצלחה וכשלון מוסריים. חוקר המקרא ג'ון ברטון אומר: "סיפור דוד עוסק בכעס אנושי, תשוקה, שאפתנות וחוסר נאמנות מבלי להגיב בצורה מפורשת על הדברים האלה, אלא פשוט מביא את הדברים כסיפור באופן כזה שהקורא חייב להביט להם בעיניים ולהכיר בדמיון שיש בינו (או בינה) לבין הדמויות המתוארות בסיפור". המחברים המקראיים לעיתים קרובות עורכים בסיפוריהם ניתוח עדין של דמויות מפתח כמו גדעון ושלמה, שהמנהיגות שלהם לוקה בחסר וההליכה הרוחנית שלהם מעידה על פשרנות. בחינה דקדקנית מעלה שמעמד הגבורה שהוענק לאברהם, משה ודוד בתנ"ך (והדים לו נשמעים גם בברית החדשה) מושרש לא בשלמות המוסרית שלהם אלא במסירות הבלתי מתפשרת שלהם ליהוה ובבטחון הנחוש שלהם בהבטחות אלוהים במקום לבחור ללכת אחרי אלילי הנכר כפי שעשו רבים בימיהם. כמו כן, חלק ניכר ממצוות ישראל הן בגדר חוקים קזואיסטיים. כלומר, חוקים ומצוות שיש להחיל אם תרחיש כזה או אחר מתרחש? התרחישים האלה לא בהכרח מקבלים תמיכה או מתקבלים כטובים או אידיאליים. לדוגמה, אם מישהו גונב את רכושו של אחר או אם מישהו רוצה להתגרש, אז פעולות מסויימות צריכות להיעשות במקרים הנחותים האלה. גניבה היא לא דבר חיובי, וכמוה גם לא גירושין. ### עקרון מצוי \\ ראוי ספקנים רבים מבקרים את המוסר התנ"כי בטענה שאלוהי התנ״ך איננו מוסרי. לדוגמא, מאשימים את אלוהי המקרא כי הוא מעודד עבדות, או מעודד אבות למכור את בנותיהן כשפחות. אבל ברקע שבוחנים לעומק מבינים שמדובר על הוצאת פסוקים מהקשרם על ידי אלו המנסים לקרוא ולהבין את המקרא מפרספקטיבה של שנות האלפיים. התנ"ך הוא סיפורת, ולא רשימה של מצוות, חוקים והלכות; כפי שיש שרוצים שתחשבו. סיפורת המתארת מערכת יחסים מתמשכת בין אלוהים לבני האדם. הקשר הדברים הנאמרים נחוץ והכרחי להבנת קטעים קשים בכתבי הקודש. לכן, נמליץ תחילה לקחת צעד אחורה ולהבין מהו ההקשר התאולוגי, הפוליטי, החברתי והתרבותי וההיסטורי בהם נאמרו הדברים. הנרטיבים התנ"כיים כוללים בתוכם כללי התנהגות מוסריים, טקסיים וחברתיים. לכן, היישום שלהם לימנו לא תמיד צריך להלקח במונחים מילוליים. בעוד את רוב מצוות התורה בלתי אפשרי לקיים בימנו, מאחר שהן קשורות לבית המקדש ולכהונה. האספקטים המוסריים שהמצוות בתורה מלמדות אותנו כן צריכות להילקח ברצינות. לדוגמא, בדרך לכנען, אלוהים אומר לבני ישראל שלא לדכא את הזר או הגר שבקרבם. הסיבה שניתנה היא מאחר שבני ישראל ידעו בליבם איך ההרגשה להיות מדוכא, הרי בעצמם בדיוק יצאו מעבדות במצרים. אולי הם רגילים שככה מתייחסים לזרים, ואולי רצו לדעת איך זה מרגיש שיש כלכך הרבה כוח וסמכות בידיים, ולכן התעללו והתאכזרו לזר ולגר בקרבם. אך אלוהים הזכיר לעם ישראל שגם הם היו זרים בארץ מצרים. ולפיכך, אנחנו עדים למשפט הראשון אודות זכויות האדם: הזר היה חייב להיות מיוחס כתושב עיר לכל דבר, למעשה, היו מחוייבים לאהוב אותו כאחד משלהם. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם  (ויקרא יט׳: לג׳-לד׳). פסוקים אלו ללא ספק אירוניים בהתחשב ליחס המשפיל שמקבלים כיום הגויים בהלכה הרבנית. הברית החדשה מציעה לנו תבנית מחשבה חדשה בכדי לפרש את המנהגים התנ"כיים. באחד מן הניסיונות של המנהיגים הדתיים להכשיל את [ישוע](https://igod.co.il/messiah), הם בחנו אותו על נושא הגירושין כששאלו אותו ""הַאִם מֻתָּר לְאִישׁ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַל כָּל דָּבָר?". (מתי י'ט׳, א׳-ט׳). התלמוד כידוע, מאשר לגבר לגרש את אישו אפילו אם מאכליה לא טעימים או באם היא איבדה מיופיה. בתחילה, היה נראה כאילו ישוע נופל ישר למלכודת שלהם, בעודו מצטט מהתורה: "הַאִם לֹא קְרָאתֶם שֶׁהַבּוֹרֵא 'עָשָׂה אוֹתָם זָכָר וּנְקֵבָה… 'עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד'?'. מנהיגי הדת שהיו בטוחים שהכשילו את ישוע שאלו אותו בחזרה "אִם כֵּן לָמָּה צִוָּה מֹשֶׁה לָתֵת לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת וּלְשַׁלְּחָהּ?". אך ישוע שחזה את הניסיון שלהם הציע פרשנות מרעננת: "בִּגְלַל קְשִׁי לְבַבְכֶם הִתִּיר לָכֶם מֹשֶׁה לְשַׁלֵּחַ אֶת נְשֵׁיכֶם, אַךְ מֵרֵאשִׁית לֹא הָיָה כָּךְ". ישוע נותן לנו מפתח להבנת מצוות התורה, ישוע  הבהיר כי מצוות רבות  בתנ"ך צריכות להיות מובנות כ"ויתורים" לקושי של הלב האנושי, ולא כביטויים של אופיו הקדוש של אלוהים. ### **עבדות בתורה?** עכשיו, בואו וניישם את התפיסה הזו לגבי העבדות בתורה. המציאות בקרב עם ישראל היתה שרבים לקחו לעצמם עובדים למטרות שונות, או בשפה התנכית; עבדים. רבים מהאדונים החלו להתאכזר לעבדים שלהם ולהתעלל בהם. ולכן אלוהים התערב ודרש ליצור חוקים המקבילים את היחס בין אדון לעבד. כשבני ישראל היו מורדים באדונים שלהם במצרים, הם היו רגילים ליחס משפיל ומבזה שבא לידי ביטוי בהתעללות פיזית קשה. ולכן כך גם הם נהגו בעבדים שלקחו לעצמם. בואו נבחן את אחד הפסוקים האהובים ביותר על הספקנים; שמות כ"א פסוקים כ-כ"א, שם, אלוהים מצווה את משה להגביל את בני ישראל בדרך בה הם מענישים את העבדים שלהם. נניח שעבד נתפס בניסיון לגנוב משהו מהאדון שלו, עד אותו הרגע, קרוב לוודאי שהאדון היה מפרק את הצורה של העבד, כעת האדון היה מוגבל להעניש את עבדו אך ורק בצורה כזאת שכבר למחרת הוא היה מסוגל לתפקד שוב. למען האמת, התורה מקלה מאוד ביחס לחוקי השריעה המוסלמים המורים לכרות את ידו של הגנב, וכן גם ביחס לתלמוד הרבני המורה להכות בחוזקה אפילו ילדים קטנים שנתפסו גונבים. אלוהים לא עודד להשתמש באלימות בצורה כזאת או אחרת, אלא דרש להגביל את המציאות האלימה שהיתה נהוגה בקרב עם ישראל. לכן, המסקנה שהתנ"ך **תומך או מעודד** בעבדות היא שגויה מיסודה. למען האמת, מאוחר יותר בספר ויקרא פרק כה׳ ניתן לראות כי עבדות איננה אידיאל בעיני אלוהים. מי שיקרא את הפרק יבין שאלוהים לא מעודד עבדות, אלא ההיפך הוא הנכון. אבל, המצוות ניתנו בהתאם למציאות ולתרבות באותה העת, עבדות היתה עובדה קיימת, אנשים לקחו לעצמם עבדים. אלוהים התייחס למציאות הקיימת ולכן נגע ביחס בין האדון לעבד. למעשה, הברית החדשה עוד מוסיפה ומלמדת כי תחושת העליונות של אדם אחד על אדם אחר היא חטא. כתבי הקודש מלמדים שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים ולכן כולם שווים מבחינת זכויותיהם, כבודם, ומעמדם בעיניו של אלוהים. גם יהודים וגם גויים. ראו את דבריו של השליח שאול: "כֻּלְּכֶם בָּנִים-לֵאלֹהִים עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ…אֵין יְהוּדִי אַף לֹא גּוֹי, אֵין עֶבֶד אַף לֹא בֶּן חוֹרִין, לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (גלטים ג 26-28) לכן, ביטול מנהג העבדות הוא ראוי לכל מי שבאמת רוצה לכבד את כלל בריאתו של אלוהים. ### **למכור את בתי כשפחה?** אוקי, ומה לגבי הדוגמא האחרת בשמות כא׳ פסוק ז', שם לכאורה אלוהים מרשה לאב למכור את בתו בתור שפחה? ובכן, אם נקרא את הפסוק בהקשרו של הפרק כולו, נבין שגם פה, הפרק מתעסק דווקא בהגנה על השפחה, על העתיד שלה ועל כבודה. משפחות שהיו נתונות למצוקה כלכלית היו מוכרות את הבנות שלהן כשפחות, ולכן אלוהים בא ואומר; אבא, אם בכל זאת החלטת שאתה מוכר את הבת שלך כשפחה, מנהג שהיה נפוץ באותה העת, אז חובה על האדון שקנה אותה ממך לדאוג לה ולעתיד שלה, אם נמאס לו ממנה, אסור לו לזרוק אותה וגם לא למכור אותה הלאה רק כדי להיפטר ממנה, הוא מוכרח או לחתן אותה עם אחד הבנים שלו, או לשחרר אותה לחופשי ללא שום תמורה. וזה לא משנה אם שבוע קודם אותו אדון שילם 200 גמלים עבורה. לסיכום, קל מאוד להוציא פסוקים מהקשרם בניסיון לצייר את אלוהים כמפלצת מוסר מעוותת. אך מי שיקח כל פסוק בהקשר שלו בפרק, וכל פרק בהקשר שלו בספר, וכל ספר בהקשר שלו בתנ"ך כולו, ועל כך יוסיף את הרקע התרבותי, החברתי וההיסטורי, יבין שאלוהים מציג לאנושות איזון מושלם בין צדק ומשפט אמת, לבין חסד חמלה ואהבה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר --- ### [תאיזם או נטורליזם- איזו השקפה היא הפשוטה יותר?](https://igod.co.il/philosophy/תאיזם-או-נטורליזם-איזו-השקפה-היא-הפשוט/) **Published:** אוגוסט 29, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** > קרל סגן אמר בספרו ש"היקום זה כל מה שיש כל מה שהיה וכל מה שיהיה"1. לפי הנטורליזם, היקום החומרי שנלמד על ידי המדע- הוא סך המציאות שקיימת. אין שום דבר מעבר לזה. ההשקפה הנטורליסטית טוענת כי היא השקפה יותר "פשוטה" מההשקפה התאיסטית (ההשקפה שאלוהים קיים), משום שהיא דורשת פחות ישויות כדי להסביר את אופן הדברים. אלוהים נהיה מיותר. חסידי הנטורליזם לא בהכרח מתנגדים לקיומו של אלוהים, הם פשוט טוענים שלא צריך את אלוהים בשביל להסביר דברים או תופעות, על פי טענתם, המדע יכול להסתדר לבד. אותו הדבר תקף גם לגבי הנפש האנושית. מדוע עלינו לחשוב כי קיים היבט לא חומרי- רוחני לבני האדם, כאשר ניתן להסביר זאת בעזרת הסברים חומריים? הנטורליזם נראה יותר פשוט כאן גם כן. אך האם זה נכון? האם באמת ההשקפה הנטורליסטית היא יותר "פשוטה" מההשקפה התאיסטית? הנטורליסט והאתאיסט יצהירו שכן. נניח והם צודקים, וההשקפה הנטורליסטית היא אכן פשוטה יותר, האם זה מראה את קבילותה על פני ההשקפה התאיסטית? בשום פנים ואופן לא. כשזה מגיע לכוח ההסברתי של שתי ההשקפות, ניתן לראות ביניהן הבדלים עצומים, אבל לא רק שפשטות אינה הקריטריון היחיד, היא גם הקריטריון החשוב פחות כאשר עושים הערכה בין שתי ההשקפות. ההשקפה התאיסטית נראית יותר הגיונית כשמדברים על מוצא היקום משום דבר, הכוונון העדין של היקום (ערכי הקבועים הפיזיקאליים והתנאים ההתחלתיים של היקום), היווצרות החיים הראשונים, היווצרות התודעה, קיומם של ערכי המוסר האובייקטיביים, ערכו המוסרי של האדם וזכויותיו, רצון חופשי, רציונאליות, יופי, ואפילו קיומו של הרוע. לדוגמא, איזה תיאור יותר מתקבל על הדעת? שהתודעה נוצרה מחומר חסר מודעות או מאישיות בעלת תודעה עצמית? שהאישיות שלנו נוצרה מתהליך לא אישיותי או בזכות בורא אישיותי? שהערך שלנו כבני אדם צמח מתהליך חסר ערך או שישות ערכית טמנה בנו ערך-כלומר נבראנו בצלם אלוהים? שהרצון החופשי שלנו נוצר מתהליך דטרמיניסטי (בהשקפה הנטורליסטית הכל מצטמצם לגורמים חומריים, כלומר אין לנו באמת רצון חופשי), או מאישיות חופשית שבחרה לברוא? שכלום ברא את היקום מכלום, או שישות חזקה הביאה את היקום לידי קיום? אם מסתכלים בכנות על השאלות הללו אנו יכולים להגיד שאכן קיימת מציאות מעבר למציאות החומרית, ושעלינו לקחת זאת בחשבון ברצינות. **השוואת שתי ההשקפות:** | **התופעה** | **הקשר\\הסבר תיאיסטי** | **הקשר\\הסבר נטורליסטי** | |---|---|---| | **מודעות עצמית** | אלוהים הוא אישיות בעלת מודעות עצמית | היקום נוצר בתהליך חסר מודעות | | **אישיויות קיימות** | אלוהים הוא ישות בעלת אישיות | היקום נוצר בתהליך חסר אישיות | | **רצון חופשי קיים בקרב בני האדם** | אלוהים הוא אישיות בעלת רצון חופשי- הוא בחר לברוא את היקום. | אנו צמחנו מתהליך מטריאליסטי-דטרמיניסטי (כל פעולה מצטמצמת לגורמים חומריים), כל פעולה שלנו מוסברת על ידי תגובות כימיות. | | **אנו סומכים על החושים שלנו כקולטנים רציונאליים שדרכם אנו מגלים את האמת אודות המציאות** | אלוהים אשר האמת והרציונאליות מוטבעים בטבעו, קיים. | האבולוציה שתלה בנו את הדחף להישרדות ורבייה לכן האמונות שלנו הינן בעלות מטרה הישרדותית גרידא (לווא דווקא אומרות לנו את האמת). | | **בבני האדם קיים ערוך טבוע**  **והם בעלי זכויות** | אלוהים ברא אותנו בצלמו והטמין בנו ערך מוסרי- לכן אנו בעלי זכויות. | היקום נוצר בתהליך חסר ערך. | | **ערכי מוסר אובייקטיביים וחובות מוסריות קיימים** | טבעו ואופיו של אלוהים מהווים בסיס\\קנה מידה\\ מקור לקיומו של המוסר האובייקטיבי. | היקום נוצר בתהליך חסר כל היבט מוסרי. | | **היווצרות החיים** | אלוהים הינו חי ובעלת יכולת בריאה. | החיים נוצרו איכשהו דרך תהליכים חומריים חסרי חיים. | | **יופי קיים (לא רק בתופעות טבע כמו שקיעה אלא גם בתיאוריות מדעיות "יפות" ו"אלגנטיות")** | אלוהים הוא יפה (תהילים כז:ד) ומסוגל לברוא דברים יפים על פי רצונו. | היופי בטבע קיים יתר על המידה וחסר ערך הישרדותי. | | **היקום (כל החומר, האנרגיה המרחב והזמן) התחיל להתקיים לפני זמן סופי.** | אישיות חזקה מעבר למציאות החומרית גרמה להתחלתו של היקום- בראה אותו משום דבר. | היקום צץ משום דבר בעזרת שום דבר לשם שום דבר. | | **כוונון עדין (ערכי הקבועים הפיזיקאליים והתנאים הראשוניים של היקום מכווננים בשביל לאפשר את קיומם של החיים) מאפיין את המבנה של היקום והמוצא שלו** | אלוהים הינו חכם- מתכנן תבוני. | הכוונון העדין נוצר באקראיות. אין עלינו להיות מופתעים על כך אחרת לא היינו פה. | | **רוע קיים בעולם שלנו** | הרוע מניח שני דברים: 1. את תוכניתו של יוצר (דברים אמורים להתנהל באופן מסוים אבל הם לא). 2. את קנה המידה של טוב ורע: אנו שופטים רוע על ידי חוסר בטוב או סטייה מקנה המידה. טבעו של אלוהים מהווה הבסיס לקיומו האובייקטיבי- הבלתי משתנה של שנה המידה על פיו שופטים טוב ורע. | לא קיים בעולם נטורליסטי קנה מידה אובייקטיבי לטוב ורע. המוסר הוא תוצר שרירותי של האבולוציה. לכן המוסר הוא שרירותי והוא אף יכל להתפתח בצורה שונה ואף הפוכה ("גן האונס" שמופעל בחוסר מציאת בת זוג וכו'…) | ניתן להשוות בין ההסברים שנותנות שתי ההשקפות לתופעות השונות שמאפיינות את המציאות שלנו. כשעושים זאת, רואים כי ההשקפה התיאיסטית מספקת הסבר יותר הגיוני ויותר מתאים למציאות שלנו מאשר ההסבר הנטורליסטי. ההסבר\\ההקשר התיאיסטי טבעי יותר. אך יהיו שימשיכו לטעון שעדיין ההשקפה הנטורליסטית היא יותר "פשוטה". ובכן, הבה נבחן את הטענה. איך בדיוק הנטורליזם הינו פשוט יותר? הטענה היא שהנטורליזם פשוט יותר בכך שהוא טוען שפחות ישויות קיימות- כלומר, היקום החומרי זה כל מה שקיים. אבל התיאיסט טוען שהיקום החומרי זה לא כל מה שקיים, זה לא הכל, גם אלוהים קיים. האם זה אומר שאלוהים הינו מיותר כשזה מגיע להסברת תופעות? קחו בחשבון את הנקודות הבאות: ראשית, היכן שניתן, אנו כן צריכים להשתמש בעיקרון הפשטות כדי להיפטר מהסברים או גורמים מיותרים. זה בהחלט נכון כשמיישמים עיקרון זה בפוליתיאיזם לדוגמא. למה לערב ישויות נוספות כאשר ישות אחת מספיקה? הפוליתיאיזם- האמונה בריבוי אלילים- לא באמת נדרשת אם מספיק אלוהים אחד בשביל לברוא ולקיים את היקום, להוות קנה מידה מוסרי לבני אדם, וכן הלאה. כפי שאומר תערו של אוקהאם "אין סיבה להרבות בגורמים מכפי הצורך". שנית, בעוד שההשקפה האתיאיסטית הגורסת כי אלוהים לא קיים, פשוטה יותר מבחינה תאורתית, זה נכון רק מבחינה מספרית. כשמסירים את אלוהים מהמשוואה אנחנו נותרים עם בעיות מסיביות ופערים עצומים בידע שלנו. היפטרות מאלוהים לא משפרת את הכוח ההסברתי שלנו. למעשה, הסרת אלוהים מורידה את הכוח ההסברתי שלנו בצורה דרמטית. ההשקפה הנטורליסטית פשוט לא מסוגלת להסביר רבים מההיבטים של היקום והחוויה האנושית. לא מדובר בפערים בידע המדעי שלנו או בהיבטים מנגנוניים ביקום. מדובר בפערים בשאלות אודות בסיס המציאות והטבע של היקום. שאלות פילוסופיות עמוקות החודרות את לב האדם נותרות ללא כל הסבר הגיוני וקביל. ללא אלוהים, התשובה היחידה שתתקבל לגבי מוצא היקום, כוונונו העדין של היקום, קיומו של ערך מוסרי טבוע לאדם וקיומו של קנה מידה מוסרי אובייקטיבי לטוב ורע היא "זהו טבע הדברים". שלישית, אם אנו מיישמים את עיקרון הפשטות כמו חסידי הנטורליזם, כלומר "כמה שיותר פחות ישויות יותר טוב" ללא יוצא דופן, למה פשוט לא להגיד ש'אף הסבר' טוב יותר מ'הסבר אחד'? למה לא לחשוב שארנב צץ משום דבר בכובעו של הקוסם? לפי ההיגיון הזה התהוות משום דבר פשוטה יותר (דורשת פחות ישויות) מאשר שמשהו יבוא ממשהו. למרבה הפלא, הרבה אתיאיסטים מוכנים לקבל את הטענה שחוסר קיום יכול להצמיח קיום (כמובן שאנו לא צריכים להיות מופתעים בהינתן ההשלכות של הקוסמולוגיה של המפץ הגדול). אפילו האתיאיסט קאי נילסן צודק כשהוא אומר: "הנח שאתה שומע פיצוץ חזק, ואתה שואל אותי, מה גרם לפיצוץ? ואני אענה, כלום, זה פשוט קרה". אתה לא תקבל את זה. למעשה אתה תמצא את התשובה די טיפשית2. אנו יכולים להסכים שזה יותר הגיוני, והמדע תומך ברעיון שחוסר קיום לא יצמיח קיום. שהרי כל מטרתו של המדע היא למצוא הסברים וגורמים לתופעות. אך כמובן שמבחינה מספרית יותר פשוט להגיד ששום דבר לא גרם להתחלתו של משהו מאשר להגיד שמשהו אחד גרם לזה.ישות אחת זה פחות "פשוט" מאפס ישויות. אבל ברור שהסבר זה יותר קביל והגיוני מאשר ההסבר "הפשוט" יותר. עניין זה תקף גם להיווצרות החיים, היווצרות המודעות, וערכי המוסר. יותר הגיוני להגיד שחיים נוצרו מחיים, מודעות ממודעות, ושערכי המוסר הגיעו מאישיות מוסרית. ראינו שההשקפה הנטורליסטית בעודה "פשוטה" יותר במובן שהיא מניחה את קיומן של פחות ישויות מההשקפה התיאיסטית במערכת שלה, היא לא יכולה להסביר הרבה מאוד דברים. כשאנו נפטרים מאלוהים זה אומר שאנו נפטרים מכוח הסברתי חשוב. הקשר תיאיסטי עוזר לנו להסביר הרבה היבטים חשובים במציאות. כמו שק.סי.לואיס אמר: " אני מאמין במשיחיות כמו שאני מאמין שהשמש זרחה, לא רק בגלל שאני רואה אותה, אלא בגלל שבזכותה אני רואה הכל 3. (1) Carl Sagan, Cosmos (New York: Random House, 1980), 4. (2) Kai Nielsen, Reason and Practice (New York: Harper & Row, 1971), 48 . (3) Lewis, “Is Theology Poetry?” 140. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** נשמה, פילוסופיה, קיומו של אלוהים --- ### [במה שונה המקרא משאר הספרים בעולם?](https://igod.co.il/science-faith/במה-שונה-המקרא-משאר-הספרים-בעולם/) **Published:** אוגוסט 24, 2016 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > שוב ושוב אנשים שואלים יהודים-משיחיים, ״אתם לא באמת קוראים את התנ״ך והברית החדשה, נכון?״ אחרים אומרים, ״זה רק עוד ספר שעומד על המדף; אם אתה מחפש משהו שכדאי לקרוא, נסה את…״ ומציינים כמה מהספרים האהובים עליהם. יש אנשים שספר הבריתות מקשט את הספרייה שלהם. הם מספרים בגאווה איך הספר עומד לצד ״יצירות מופת״ אחרות כמו ״האודיסאה״ של הומרוס, ״רומיאו ויוליה״ של שייקספיר או ״גאווה ודיעות קדומות״ של ג׳יין אוסטין. ספר הבריתות שלהם עומד על המדף ומעלה אבק, וברור שהם אף פעם לא עיינו בו. ובכל זאת הם רואים בו יצירת מופת. אחרים מעירים הערות משפילות, מרימים גבה לשמע הרעיון שמישהו לוקח את הכתובים ברצינות ומקדיש זמן כדי לקרוא בהם. העובדה שמישהו מחזיק בביתו עותק של ספר הבריתות נתפסת בעיני אנשים כאלה כסימן לבורות. אבל בסופו של דבר זהו רק אוסף של אמירות נדושות שיצאו מפיהם של בעלי דיעות קדומות, ושל אנשים משוחדים או בורים. #### ייחודיות מן הראוי שספר הבריתות יעמוד לבדו על המדף. זהו ספר ״יחודי״. המילה ״יחודי״ פירושה אחד ויחיד; יחידי, משהו שונה מכל היתר; שאין דומה או שווה לו. גם פרופסור מ׳ מונטיירו־וויליאמס, לשעבר פרופסור לסנסקריט (סינית עתיקה) באוניברסיטת בון שבגרמניה, חושב כך. אחרי 42 שנה שבהן הוא למד וחקר את ספרות המזרח הרחוק, הוא השווה בינה לבין התנ״ך והברית החדשה. ״שים את כל הספרים האלה בערימה אחת בצד שמאל של שולחן הכתיבה שלך; ואת הכתובים שים בצד ימין ־ לבד ־ עם רווח עצום בין שתי הערימות… כי תהום עמוקה, חד משמעית ונצחית מפרידה בין הכתובים לבין הספרות של דתות המזרח, שנחשבת לכאורה לקדושה… תהום שלא המדע ולא שום פילוסופיה דתית יכולים לגשר עליה״. ספר הבריתות עומד לבדו כיחיד ומיוחד בין כל הספרים האחרים שעל מדף הספרים. הוא יחודי, שונה מכל היתר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** מדע ואמונה --- ### [האם אלוהים דורש מנאנסת להתחתן עם האנס שלה?](https://igod.co.il/morality/האם-אלוהים-דורש-מנאנסת-להתחתן-עם-האנס-ש/) **Published:** אוגוסט 24, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** > אחד הטיעונים הנפוצים ביותר בקרב המתנגדים לתנ"ך ולאמונה באלוהים המקראי הוא על כך, שלכאורה, אלוהים דורש מאישה שנאנסת להתחתן עם האנס שלה, זאת על פי ספר דברים פרק כב׳ פסוק כח׳. אז האם אישה שנאנסת אמורה להתחתן עם האנס שלה? טענה זו תיהיה בעצם הוצאת פסוק מהקשרו; אישה שנאנסת אינה אמורה להתחתן עם האנס שלה, אי אפשר לקרוא פסוק זה מבלי לקחת בחשבון פסוק אחר: שמות פרק כב׳ פסוקים טו׳-טז׳. לפי התרבות שהיתה נהוגה באותה העת, אך ורק לאביה של האישה יש הסמכות והמילה האחרונה בהחלטה עם מי היא כן תתחתן ועם מי היא לא תתחתן. בחור שמתאהב בבחורה ומעוניין לשאת אותה לאישה, עליו להגיע אל האב ולבקש את יד בתו, בעוד האב אמור לבחון היטב את הבחור ולהחליט, אם לדעתו, הבחור טוב לבת שלו או אם לוא. במקביל, צריך הבחור להתחייב לשלם 50 שקלי-כסף לאב עבור הבחורה שאותה הוא רוצה לשאת. מן הסתם, שום אב לא יראה במי שאנס את הבת שלו כמספיק טוב עבור בתו ויסרב לתת לו אותה. אבל הצד השני, האנס, בכל מקרה מחויב ל"חוזה", שהרי הוא בעל את הבחורה מבלי שביקש את ידה או המתין לאישור אביה. במילים אחרות, האנס חייב לשלם 50 שקלי-כסף קנס למשפחת הנאנסת מבלי שהיא חייבת להתחתן איתו (מאחר שהאב מן הסתם, כנראה, יסרב לו). אגב, 50 שקלי כסף בתקופת המקרא שווה ערך לעבודה קשה מאוד, לעיתים אף של חודשים רבים. זאת לא האישה שנאנסת המחוייבת להתחתן עם האונס שלה. אלא האיש שמחוייב להתחתן עם זאת שאנס. במזרח התיכון הקדום, חתונה, שלא כמו היום, לא היתה מבוססת על אהבה, אלא לרוב היתה מבוססת על שידוך בין משפחות. במילים אחרות, התחייבות והבטחה מצדו של הגבר לכלכל, ולהגן על האישה לשארית חייה. שלא כמו היום, עידן בה האישה יכולה לפרנס את עצמה, בעת העתיקה, אישה ללא בעל עם ילדים, נידונה לחיי עוני ורעב. דמיינו איש שאנס אישה, ולאחר תשע חודשים, האישה מוצאת את עצמה עם ילד. אין ביכולתה לפרנס את הילד ולדאוג לו. על כן, החובה היא על האנס שלה. בכך, אלוהים בעצם אמר "העזת לאנוס? עכשיו תשלם את המחיר לשארית חייך.". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר --- ### [האם חל שינוי בתוכנם של כתבי הקודש בעקבות ההעתקות הרבות במשך השנים?](https://igod.co.il/reliability-scriptures/האם-חל-שינוי-בתוכנם-של-כתבי-הקודש-בעקבו/) **Published:** אוגוסט 24, 2016 **Author:** ג׳וש מקדאוול **Content:** > דעה נפוצה אך מוטעית אומרת שהתנ"ך והברית החדשה שנמצאים היום בידינו אינם זהים למקור. זוהי נקודה חשובה ביותר משום שמהימנותם של כתבי הקודש תלויה בה. כתבי הקודש נכתבו בין השנים 1400 לפנה"ס ועד 68 לספירה. העתק הקדום ביותר של ספר כלשהו מכתבי הקודש ששרד עד היום הוא מגילת ספר ישעיה, שנכתבה לפני חורבן המקדש (בשנת 70 לספירה). כשנמצאו מגילות ים המלח הוכח שהנוסח של התנ"ך שאנחנו קוראים היום זהה למקור. הברית החדשה נכתבה בין השנים 50-68 לספירה, וההעתק הקדום ביותר שנמצא בידינו הועתק בשנת 120 לספירה בערך. העתקים נוספים שנמצאו נכתבו כ-250-200 שנה לאחר כתיבת החיבור המקורי. שני העותקים העיקריים של הברית החדשה הקיימים היום, הם: Codex Vaticanu (שנכתב בשנת 325), ו-Codex- Sinaiticus (שנכתב בשנת 350). הם מכילים את הברית החדשה במלואה. הם הועתקו כ-250 שנה לאחר התרחשות האירועים שאותם הם מתעדים, כלומר, 200-300 שנה אחרי החיבור המקורי. למראית עין זהו זמן ארוך, אך אין זה כך בהשוואה לחיבורים עתיקים אחרים המוכרים לנו היום. ההעתק הקדום ביותר של כתבי הומרוס הועתק 2,200 שנה לאחר שנכתבה היצירה. הזמן שחלף מאז חיבור הברית החדשה ועד לכתיבת ההעתקים שנמצאים היום בידינו הוא קצר יחסית, בהשוואה לכתבים עתיקים אחרים. היום יש בידינו כ-55,000 העתקים של קטעים שונים מהברית החדשה, יותר קטעים מששרדו מכל חיבור עתיק אחר. למשל, מכתבי קטולוס שרדו רק שלושה העתקים, והקדום שבהם הועתק 1,600 שנה לאחר מותו. קיימים רק שמונה העתקים של כתבי הרודוטוס, והמוקדם שביניהם הועתק כ-3,000 שנה אחרי מות המחבר. #### ריבוי מסמכים ועדויות נוסף על כך, התנ"ך והברית החדשה צוטטו במשך הדורות במידה נרחבת ותורגמו לשפות רבות. פ' פ' ברוס, חוקר ידוע וראש הפקולטה למקרא באוניברסיטת מנצ'סטר, אומר: "הראיות המעידות על מהימנות הברית החדשה הן רבות בהשוואה לאלו הנוגעות לכתבים עתיקים אחרים, שאיש אינו מעז לערער על נאמנותם למקור. אילו הייתה הברית החדשה אוסף של מאמרים חילוניים, איש לא היה מטיל בה ספק". #### מקוריות ושלמות סר פרדריק קניון, לשעבר הספרן הראשי במוזיאון הבריטי ומומחה דגול לכתבי יד עתיקים ולמקוריותם, אמר: "הזמן שחלף בין חיבור הברית החדשה לבין כתיבתם של ההעתקים הקדומים ביותר ששרדו עד היום הוא כל כך קצר, שראוי להתעלם ממנו. בזאת נשמטת הקרקע מתחת לרגליהם של הטוענים שכתבי הקודש שמצויים בידנו אינם נאמנים למקור. המקוריות והשלמות של הכתובים הם מעל לכל ספק". אנשים חושבים שאמונה היא עניין של השקפת עולם. הם רוצים שיוכיחו להם שמשה והנביאים דיברו בהשראת רוח אלוהים. אבל עדות רוח הקודש עולה על כל טיעון. בסופו של דבר, הדרך היחידה להכיר את אלוהים היא לקרוא בכתבי הקודש את מה שהוא אמר אודות עצמו, ולהשאיר לרוח הקודש לשכנע את הקורא באמיתות הדברים. אותו רוח שדיבר בפי הנביאים יפעל בלבנו וישכנע אותנו שהמחברים אכן כתבו בנאמנות את מה שאמר להם ה'. ישעיהו אמר: " 'רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך', אמר ה', 'מעתה ועד עולם' " (ישעיה נ"ט 21). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/308af4e1b76bb87f697c94a77664eeeec98d1c21389edb7058b6ec10e5d2f0c6?s=300&d=mm&r=g) ג׳וש מקדאוול [See Full Bio](https://igod.co.il/author/josh-mcdowell/) **קטגוריות:** מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** מהימנות --- ### [תיאולוגיה מודרנית וביקורת המקרא והברית החדשה מאת ק' ס' לואיס](https://igod.co.il/reliability-scriptures/תיאולוגיה-מודרנית-וביקורת-המקרא-והבר/) **Published:** אוגוסט 24, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** > חוקרים ליברליים של המקרא והברית החדשה עוסקים בימינו בביקורת הברית החדשה, ובכך מערערים על המרות הישנה. ביסודו של דבר, קבוצה זו של מומחים מבקשת מאתנו לוותר על מסה אדירה של עקרונות אמונה, ששותפים לה המאמינים בקהילה הראשונה, אבות האמונה, המאמינים בימי הביניים, אלה שחיו בתקופת הרפורמציה ואפילו אלה במאה ה- 19. ברצוני להסביר מה מעורר בי ספקות במרות זו. אני ספקן חסר דעת, כפי שתראו במהרה. אבל ספקנות היא אם כל בורות. קשה לאדם להתמיד בלימוד מעמיק כשהוא מגלה שאין לו כל ביטחון במורים שמלמדים אותו. ראשית, לא משנה מה הם האנשים האלה בתור מבקרי הכתובים, אני לא בוטח בהם כמבקרים. נדמה לי שהם לוקים בחסר בתחום השיפוט הספרותי, ושאינם מסוגלים באמת להבין את משמעות הטקסטים שהם קוראים. נדמה שזוהי האשמה שמוזר להטיח באנשים שכל חייהם העמיקו במה שנאמר בספרים אלה. אבל יתכן שזו בדיוק הבעיה. לאדם שבילה את נעוריו ואת שנות בחרותו בלימוד מעמיק של כתבי הברית החדשה ושל מה שאומרים אחרים על כתבים אלה, אין כל אמת מידה שתאפשר לו להשוות את הטקסטים האלה לסוגים אחרים של ספרות. אמות מידה כאלה יכולות להיות אך ורק פרי של הכרות עמוקה יותר עם ספרות אחרת, ולכן סביר שאדם כזה יחמיץ דברים ברורים. אם הוא יאמר לי שדבר כלשהו בספרי הבשורה הוא אגדה או נובלה, אבקש לדעת כמה אגדות או נובלות הוא קרא בימי חייו ואם הוא מסוגל לזהות אותן כהלכה, ולא כמה שנים הוא הקדיש ללימוד אחת הבשורות. אבל כדאי שאביא עכשיו כמה דוגמאות. אני קורא שאסכולת מחשבה מסוימת רואה בבשורה הרביעית "נובלה רוחנית", "פואמה, לא היסטוריה". נאמר לי שיש להעריך כמו שמעריכים את משל כבשת הרש, ספר יונה, "גן העדן האבוד" או "ליתר דיוק, כמו את 'מסעות ההלך' ". אם מישהו אומר לי דברים כאלה, מדוע שאשים לב לדבר אחר שהוא אומר על ספר אחר בעולם? שים לב שהוא רואה את הספר "מסעות ההלך", סיפור שנולד בעקבות חלום ושהוא בעיקרו אלגורי מטבעו, כמקבילה הקרובה ביותר. שים לב לכך שכל האפוס של מילטון אפילו לא נשקל כמקבילה. גם אם נשאיר בחוץ את ההבלים העיקריים ונישאר רק עם ספר יונה, חוסר הרגישות הוא עצום. ספר יונה, סיפור שהוא היסטורי ממש כמו סיפורו של איוב… מזכיר במידה ניכרת את ההומור היהודי הטיפוסי. ועכשיו פנה לבשורת יוחנן, קרא את הדיאלוגים שכלולים בה: זה עם האישה השומרונית ליד הבאר, או זה שהתנהל לאחר ריפוי העיוור מלידה. דמיין את התמונות שיוצרות שיחות אלה: ישוע… משרבט באצבעו בעפר, המילים הבלתי נשכחות "היה היה אז לילה" (י"ג 30). כל חיי קראתי שירים, סיפורי אהבה, ספרות עתירת חזון, אגדות ומיתוסים. אני יודע מה הם אופיים. אני יודע שאף אחד מהם לא דומה לחיבור הזה. ובאשר לטקסט זה, יש רק שתי אפשרויות. או שמדובר לדיווח שקרוב למדי לעובדות- למרות שהוא עשוי להכיל שגיאות… או… שמבחר לא ידוע אחר במאה ה-2 לס', שאיננו יודעים על מישהו שהחל בכך לפניו או המשיך בכך אחריו, לפתע פתאום צפה מראש את הטכניקה כולה של הסיפור המודרני, העלילתי, הריאליסטי. אם בשורת יוחנן איננה אמתי, הרי שהיא חייבת להיות סיפור כזה. קורא שאינו רואה את זה פשוט לא למד לקרוא. הנה עוד דוגמה מתוך חיבורו של בולטמן, Theology of the new Testament  ("תאולוגיה של הברית החדשה", עמ' 30), "שים לב באיזו דרך לא הולמת באה הנבואה על שובו של ישוע (מרקוס ח' 38) לאחר הנבואה על ייסוריו ומותו (ח' 31)". למה כוונתו כשהוא אומר "לא הולמת"? בולטמן מאמין שהנבואות על שובו של ישוע קדומות יותר מהנבואות אודות ייסוריו ומותו. לכן הוא מבקש מאתנו להאמין- וללא ספק הוא עצמו מאמין- שאם הנבואות מופיעות באותו פסוק, חייב להיות איזו אי התאמה ביניהן. אבל ללא ספק הוא משליך את הרעיון הזה על הטקסט מתוך חוסר הבנה משווע. שמעון כיפא הודה שישוע הוא המשיח. הבזק זה של כבוד בקושי חולף, והנבואה הקודרת מתחילה- שבן האדם חייב לסבול ולמות. ואז שוב יש חזרה על הניגוד הזה. כיפא, שזה להתעלות רגעית בשל דבריו, עושה את השגיאה הזו, ואז מו\]יעה האמירה המוחצת (של ישוע), "סור מלפני". ובתוך המהומה שכיפא מכניס אליה את עצמו לעיתים כה קרובות, קולו של ישוע פונה לקהל ומסיבר את משמעות הדברים. חסידיו חייבים לשאת על עצמם את צלבם. ההימנעות מסבל, השמירה העצמית, אינן יאות לתלמידו. ואחר כך הוא קורא להם בנחישות למסור את חייהם. עליך לשאת את צלבך. אם תתכחש לישוע כאן ועכשיו, הוא יתכחש לך מאוחר יותר. הסדר הוא מושלם מבחינה הגיונית, רגשית, דמיונית. רק מישהו כמו בולטמן יכול לחשוב אחרת. לסיום, שוב מדבריו של אותו בולטמן, "לאישיות של ישוע אין כל חשיבות לבשורה שמכריזים שאול או יוחנן… המסורת של הקהילה הראשונה אפילו לא שימרה תמונה של האישיות שלו. כל ניסיון לשחזר תמונה כזו הוא משחק של דמיון סובייקטיבי". האומנם דפי הברית החדשה לא משרטטים כל קווים לדמותו של ישוע? איזה תהליך מוזר עבר על מלומד גרמני כזה, שגורם לו לצאת בהכרזות כה עיוורות כשאחרים רואים את הדברים בבירור כה רב? איך נוכל לדעת שהוא יהיה מסוגל לזהות אישיות כלשהי? הרי האמת הפוכה לחלוטין. לאמיתו של דבר, כל המאמינים בישוע מתהלכים עם התחושה כשהם קוראים את הבשורות, הם פוגשים אישיות. אנחנו יודעים שדמויות מסוימות היו קיימות במהלך ההיסטוריה, אבל אנחנו לא מרגישים שום קשר אישי אליהן- גם לא כשאנחנו מנסים להכיר אותן, ניקח לדוגמה את אלכסנדר מוקדון, אטילה ההוני, או נסיך הולנד וויליאם מאורנג'. יש דמויות אחרות שלא היו קיימות במהלך ההיסטוריה, אבל אנחנו מרגישים שאנחנו מכירים אותן כאילו היו אלה אנשים אמתיים: פאלסטאף, הדודטובי, מר פיקוויק. אבל יש רק שלוש דמויות שהן היסטוריות ואישיות כאחד. כולם יודעים מי הן: סוקרטס של אפלטון, ישוע של הבשורות והביוגרפיה של סמואל ג'ונסון (סופר אנגלי ידוע מהמאה ה-18) שכתב בוזוול. ההכרות שלנו איתם באה לידי ביטוי בדרכים שונות ורבות. כשאנחנו קוראים את הבשורות האפוקריפיות (ספרים חיצוניים של הברית החדשה) אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים על אמירה כזו או אחרת שמיוחסת לישוע, "אומנם זו אמירה יפה, אבל היא לא שלו. הוא לא דיבר כך" – בדיוק כפי שאנחנו עושים כשאנחנו קוראים את חיבוריהם של מי שמנסים להישמע כמו ג'ונסון.אישיותו של ישוע היא כה חזקה. וגם כשהוא אומר דברים שעלולים להישמע באוזנינו כיהירים, אנחנו בכל זאת מקבלים אותו ואת דבריו כשהוא מעיד על עצמו, "עניו אני ונמוך רוח". אפילו הפסוקים בברית החדשה שעוסקים בעיקר באופי האלוהי שלו, ופחות באנושי, מביאים אותנו פנים מול פנים עם האישיות של ישוע. אני חושב שדווקא פסוקים אלה, ולא אחרים, הם שמקרבים אותנו יותר מכל לאישיות שלו. "ואנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת… אשר  היבטנו בו וידינו מיששו אותו". מה אפשר להרוויח מהניסיון להתעלם מקשר אישי ברור זה? (מה נרוויח אם נאמר) שהקהילה הראשונה רק הרגישה מחויבת לייחס איזו אישיות לאדונה? האמת הזו מכה בנו. כי אם כך, לא מדובר במה שהם (המאמינים הראשונים) הרגישו שהם צריכים לעשות, אלא במה שהייתי מכנה דיון סתמי: במשהו שהיית קורא במאמר במגזין או במודעת אבל, או בחיבור ויקטוריאני בו שלושה כרכים, עם תמונות, שכותרתו "חייו וכתביו של ישוע בר יוסף". זאת התלונה הראשונה שלי. אנשים אלה מבקשים ממני להאמין שהם יכולים לקרוא בין השורות של טקסטים קדומים, העדות מלמדת שהם לא מסוגלים לקרוא בין שורות אלה. הם טוענים שהם מסוגלים לראות זרעי שרך, כשהעצם אינם מסוגלים לראות פיל שניצב במרחק של 10 מטר מהם באור יום. (האנלוגיה מבוססת על ספר אחר של לואיס, שנקרא Fern and Elephants). ועכשיו לתלונתי השנייה. בנקודה כלשהי, כל תיאולוגיה ליברלית כוללת את… הטענה שההתנהגות של ישוע, המטרה  האמיתית שלו והדברים שלימד הובנו ויוצגו עד מהרה בצורה מעוותת, בידי אלה שהלכו אחריו. הטענה הזאת הועלתה ונבדקה בידי מלומדים מודרניים. ובכן, זמן לפני שגיליתי עניין כלשהו בתאולוגיה, נתקלתי בתיאוריה כזאת גם במקומות אחרים, עדיין שלטה בלימוד הפילוסופיה הקדומה כשאני קראתי את חיבוריהם של (הפילוסופים) הגדולים. לימדו אותי להאמין שאריסטו לא הבין נכונה את כוונתו האמיתית של אפלטון, ושבהמשך היא יוצגה בצורה שגויה במידה נרחבת בידי הניאו- אפלטוניסטים, עד שהמלומדים המודרניים  גילו אותה מחדש. וכשהתגלתה, התברר (למרבה המזל) שאפלטון היה לאורך כל הדרך הגלייני אנגלי, ולא תומאס היל גרין (פילוסוף אנגלי מהמאה ה-19). נתקלתי בעניין הזה בפעם השלישית במהלך לימודי המקצועיים, בכל שבוע קם איזה סטודנט מבריק לתואר שני, שבמלוא מובן המילה הוא 'אקדמאי אמריקני משעמם', ומגלה לראשונה בתולדות ההיסטוריה את המשמעות האמיתית של מחזה שייקספירי כלשהו. אבל בדוגמה שלישית זו אני אדם מיוחס. המהפכה במחשבה וברגש שהתחוללה בחיי היא כה גדולה, עד שאני שייך מבחינה מנטלית לעולמו של שייקספיר יותר מאשר לעולמם של פרשנים מודרניים אלה. אני רואה – אני מרגיש זאת בעצמותי – אני יודע בלי כל ספק- שרוב הפרשנויות- שלהם הן פשוט בלתי אפשריות, הן מונחות על ידי הנחות מוצא שלא היו קיימות בשנת 1914, ועוד הרבה פחות בתקופה היעקובינית (במאה ה-17). דוגמאות אלה מאשרות מדי את החשד שלי לגבי אותה גישה, כשנוקטים אותה כלפי כתביו של אפלטון וגם כלפי הברית החדשה. הרעיון שכל אדם או מחבר יכולים להיות אטומים (לא ברורים, לא מובנים) לאלה שחיו באותה תרבות, דיברו אותה שפה, סיגלו לעצמם את אותם הרגלים ופעלו על פי אותן הנחות מוצא בתת המודע שלהם, ויחד עם זאת להיות מובנים ושקופים לאלה שלא חיו בתקופתם, הוא מגוחך. הוא כל כך בלתי מתקבל על הדעת, עד שאין טיעון שיכול לסתור אותו.שלישית, אני מוצא שהתיאולוגים האלה נשענים בעקביות על העיקרון שלפיו אין מימד על טבעי. וכך, כל אמירה שהכתובים שמים בפיו של ישוע, שמשתמע ממנה שאם הוא באמת אמר אותה הרי שהוא ניבא את העתיד, נאמר שהיא הושמה בפיו רק אחרי ההתרחשות כדי שישתמע שהוא ניבא את העתיד. הנחה זו היא מאוד הגיונית, אם אנחנו יוצאים מתוך הנחה שאין נבואות בהשראת אלוהים. גם פסוקים שמתארים ניסים נדחים על הסף כמשהו שלא התרחש, וגם זו גישה הגיונית אם אתה מאמין שניסים לא מתרחשים לעולם. זוהי שאלה פילוסופית גרידא. הסמכות של המלומדים בעניין זה אינה עולה על זו שיש לכל אדם אחר. התפיסה שלפיה "אם זה על טבעי, יוצא שמדובר במשהו שלא קרה, היא התפיסה שהם מביאים אל המחקר שלהם, ולא משהו שהם לומדים מתוך הטקסט. אם מדברים על סמכות, הרי שהמסכות המאוחדת של כל מבקרי המקרא והברית החדשה בעולם כולה היא ריקה מתוכן. הם פשוט מדברים כבני אדם- בני אדם שללא כל ספק נתונים להשפעת רוח העידן שבו הם גדלו, ואולי אינם ביקורתיים מספיק כלפיו. אבל התלונה הרביעית שלי- שהיא גם הרמה והארוכה ביותר שלי- עוד צריכה לבוא.ביקורת כזו מנסה לשחזר את המקורות של הטקסטים שנדבקים. באילו תעודות עלומות השתמש המחבר, מתי והיכן הוא כתב, מה היו המטרות שעמדו לנגד עיניו, תחת איזו השפעה הוא כתב- מה היה המצב בחיים שבגללו נכתב הטקסט. הביקורת נעשית באמצעות למדנות ותחכום רבים. כל השחזורים האלה מדאיגים אותי משום שראיתי את הכל מצדו השני של המטבע. צפיתי במקרים שמשחזרים את המקורות של ספרי בדרך זו בדיוק. עד שלא מבקרים אותך, לא תאמין עד כמה קטנה ההתמקדות בספר עצמו, בהערכה שלו, בשבח או אפילו בגינוי שלו. חלק ניכר מהביקורת מוקדש להיסטוריה דמיונית של תהליך כתיבת הספר. אפילו המונחים שהמבקרים משתמשים בהם כשהם משבחים או קוטלים את החיבור מרמזים על היסטוריה כזו. הם משבחים פיסקה מסוימת ככזו שנכתבה בין רגע, ומגנים אחרת כשהם מכריזים שעמלת עליה רבות. כלומר, הם חושבים שהם יודעים בדיוק איך כתבת את הדברים.  שחזור ההיסטוריה של טקסט נתון, במיוחד טקסט קדום, נשמע מאוד משכנע. אבל במקרים כאלה אי אפשר לבדוק את העובדות. איזו דרך תקבע יותר עד כמה השיטה היא אמינה מאשר יישומה על מקור שבו אנחנו יכולים לבדוק את העובדות? ובכן, זה מה שעשיתי,. ומצאתי שכאשר יישום כזה הוא אפשרי, התוצאות הן תמיד, או כמעט תמיד, שגויות. ה"תוצאות הבטוחות שהביקורת המודרנית" מגיעה אליהן באשר לדרך שבה נכתב ספר קדום, הן "בטוחות" רק משום שהאנשים שידעו את העובדות עצמן כבר מתו מזמן, ואינם יכולים לגלות את האמת. האם אני מנסה להשוות כל מבקר שכותב עבור שבועון מודרני למלומדים הדגולים האלה שהקדישו את כל חייהם ללימוד המדוקדק של הברית החדשה? אם הראשונים תמיד שוגים, האם יוצא מכך שגם האחרונים חייבים תמיד לשגות? לשאלה הזו יש שתי תשובות. ראשית, למרות שאני מכבד את הלמדנות של מבקרי הברית החדשה הדגולים, אני לא בטוח שההערכות שלהם ראויות לאותו כבוד. שנית, שים לב ליתרונות שעומדים לרשותם של "המבקרים המודרניים". הם משחזרים את ההיסטוריה של ספר שכתב מישהו באותה שפה, בן זמנם, שקיבל השכלה דומה לשלהם, שחי באווירה מחשבתית ורוחנית דומה לשלהם. יש להם את כל הכלים שיכולים לסייע בידיהם. אם נייחס למשפטם של מבקרי הכתובים את הסמכות… העליונה, תיהיה זו סמכות כמעט על אנושית, משום שהם נתקלים בכל מקום במנהגים, שפה, מאפייני גזע, רקע דתי, הרגלי כתיבה והנחות מוצא שאי אפשר לדעת אותם מקרוב לגבי אדם שכבר מת, כפי שהמבקר יכול לדעת אותם במקרה שלי. וזכור, בשל אותה סיבה ממש אי אפשר להוכיח שמבקרי הכתובים טועים. מרקוס מת. כשהם יפגשו את שמעון כיפא, יהיו להם דברים חשובים יותר לדון בהם.אתה יכול לומר, כמובן, שמבקרי הספרות נוהגים בסכלות כשהם מנסים לנחש איך ספר שהם עצמם לא כתבו נכתב בידי מחבר אחר. הם מניחים שהוא כתב את הסיפור כפי שהם היו מנסים לכתוב סיפור, בדרך זו הם מנסים להסביר מדוע הם עצמם מעולם לא הוציאו סיפורים תחת ידיהם. אבל האם מבקרי הכתובים נמצאים במקום טוב יותר? ד"ר בולטמן מעולם לא כתב בשורה. האם ניסיון החיים שלו, הלמדנות וההתמחות הראויה לציון מעניקים לו יכולת כלשהי להציץ אל תוך ראשיהם של אנשים שכבר מזמן עברו מהעולם, אנשים שחיו בתקופה שבה התרחשה החוויה הדתית המרכזית של המין האנושי כולו? ארשה לעצמי לומר – וגם הוא עצמו היה מודה בכך- שהוא רחוק עד מאוד ממחבר הבשורה במישור הרוחני וגם האינטלקטואלי, הרבה יותר מכפי שהמבקר המודרני רחוק ממני. מידע על המחבר ק' ס' לואיס היה אחד מגדולי המבקרים, והגיע לאמונה בישוע בגיל מבוגר. הוא לימד באוניברסיטאות של קיימברידג' ואוקספורד, ושמו יצא למרחוק כמבחר ספרות בדיונית וספרי ילדים, לצד חיבורים אקדמיים. מאמר זה לקוח מאוסף הרצאות ומאמרים פי עטו, שיצא לאור תחת הכותרת Christian Reflections ("הגיגים משיחיים"), בעריכת וולטר הופר. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** מהימנות כתבי הקודש --- ### [כתבי הקודש כמעצבי פני ההיסטוריה](https://igod.co.il/reliability-scriptures/ספר-בעל-חשיבות-עליונה/) **Published:** אוגוסט 24, 2016 **Author:** רייס ברוקס **Content:** > לא נוכל לומר די על החשיבות שיש לכתבי הקודש בעיצוב פני ההיסטוריה, במשמעות ובכבוד שהעניקו לאנושות, בהגדרת טוב ורע, בהענקת זכויות לנשים וילדים ובעדות המדהימה שסיפקו לכך שכל מי שירא מפני ה' הוא גם רצוי לפניו (מעשי השליחים י 35). אפשר לומר בוודאות שאינך יכול להבין את העולם שבו אנו חיים מבלי להבין את הכתובים. מיסודות החברה המערבית עד למשבר במזרח התיכון, כתבי הקודש הם המפתח להבנת המקור למאורעות אלה ואחרים. ידיעת אלוהים שמקורה בבריאה היא התגלות כללית. יש מספיק הוכחות לקיומו של אלוהים בקרב הבריאה שאין לנו כל הצדקה לדחות את קיומו (ראה רומים א 20). הכתובים הם ההתגלות המיוחדת של אלוהים לבני האדם מעצם העובדה שהם מספקים לנו בהירות רבה יותר באשר לדמותו ואופיו של אלוהים. התגלות מיוחדת כמוה כמו לחבוש משקפיים ולראות בבירור את מה שיכולנו לראות רק באופן חלקי דרך ההתגלות הכללית. ### האם אתה קורא את התנ"ך והברית החדשה באופן מילולי? קודם כול חשוב לקרוא את הכתובים ולא רק להחזיק עותק מהם בבית. החזקת כרך גדול של הכתובים על השולחן כקישוט או על השידה ליד מיטתך לא מאוד יעזרו לך. ספקנים רבים שמבטלים את הכתובים כלאחר יד מעולם לא באמת קראו בהם. רפרוף קל בעמודי הכתובים לא יועיל לחייך יותר בדיוק כמו שרפרוף בספר מתמטיקה מתקדם לא יועיל לך לבנות חללית. כתבי הקודש מכילים סוגים שונים של ספרות: שירה, אלגוריה, משלים, היסטוריה, חינוך, אגרות, חזונות אחרית הימים, נבואה ועוד. כשאתה קורא את הכתובים באופן מילולי אתה מקבל את הדברים במובן שאליו התכוון המחבר כשכתב את הדברים. יש תיאוריות רבות שהעלו המבקרים במטרה להמעיט מכובד סמכותם של הכתובים. חלק מהטיעונים האלה מורכבים ומתוחכמים. אחרים גובלים באבסורד. בקמפוסי האוניברסיטאות, זה יכול להיות מצחיק למדי. סטודנטית צעירה אחת ניגשה אליי פעם ואמרה: "אני מאמינה שכתבי הקודש באו מהחלל החיצון". בדיוק סיימתי לנאום באוניברסיטת קלגרי בקנדה ועניתי על שאלות בפאב של הקמפוס שבו נערך המפגש. (מנהיגי ארגון הסטודנטים המשיחיים שהזמינו אותי חששו שלא ארגיש בנוח לדבר בבר, מה שהצחיק אותי בהתחשב בזה שבימי לימודיי באוניברסיטה נהגתי לעבוד בבר מקומי. זו הייתה מסגרת הרבה יותר קלה מהרבה מהקהילות המשיחיות שהייתי בהן. בהחלט הרבה יותר קל לגרום לאנשים שנכחו בפאב להצטרף אלינו לשירה בציבור מאשר לנוכחים בחלק מאספות יום ראשון בבוקר שבהן נכחתי במשך השנים). הצעירה אמרה ברצינות רבה שהיא מאמינה שהכתובים ניתנו לנו בידי חייזרים שביקרו בכוכב הלכת שלנו והיו אלה שדרכם התחילו החיים. ניסיתי לקחת אותה ברצינות ולא להתפרץ בצחוק. עד כה לא שמעתי מפי סטודנטים את הרעיון הזה. בדרך כלל אני שומע את אמירות רגילות כגון : "הכתובים מלאים סתירות" או תיאוריות קונספירציה בהשראת קוד דה וינצי, שלפיהן הכתובים עוותו או הומצאו בידי כמרים בהתאם לאג'נדה שלהם או שהם תוצר ידיו של הקיסר קונסטנטינוס שעלה לשלטון בשנת 325 לספירה. לקחתי צעד אחורה, הבטתי באחד הפעילים בארגון הסטודנטים המשיחי שעמד לידי וחשבתי, מה אני הולך להגיד לה? ואז זה הכה בי כמו ברק של השראה משמים: "אם מישהו מהחלל החיצון טרח לבוא כל הדרך לעולמנו כדי להשאיר לך את כתבי הקודש, את לא חושבת שכדאי שתקראי בהם?" היא הייתה המומה לשמע התשובה שלי והנהנה בראשה באיטיות להסכמה. פשוט הסכמתי לטיעון החייזרים כאילו היה אמת. אם היא באמת האמינה שמקורם של הכתובים כל כך יוצא דופן, די בטיעון זה כדי לפחות לקרוא בהם. אמונה בקיומו של אלוהים איננה תלויה בשאלה אם מישהו מאמץ את האמת שכתבי הקודש הם התגלות אלוהים לבני האדם. וויליאם ליין קרייג, שללא כל ספק מאמין שכתבי הקודש הם דבר אלוהים, ייעץ לי איך לנוע בשבילי העימות בנושא כל כך חיוני זה. האסטרטגיה שלו נועדה להוכיח שכתבי הקודש הם ספר מהימן מבחינה היסטורית המספק עדות ברורה לכך שישוע חי, מת וקם לתחייה. לדעתו של קרייג חשוב להמשיך להתרכז בטיעון שאין רבב בכתובים ולא לסטות ממנו, בייחוד כשמישהו אינו מאמין באלוהים. ד"ר דן וואלאס מסכים עם הגישה הזו: האופן שבו אני ניגש לכך הוא תוך הכרה בחשיבות העליונה שיש לישוע כאדון על חיי, כשליט ריבון על היקום. וכשאני בוחן את הכתובים, הם בראש ובראשונה חייבים להיות המסמכים שאני מקבל כברי סמכות יחסית שנועדו להדריך אותנו אל מה שישוע עשה ומה שאלוהים עשה בהיסטוריה. על הבסיס הזה, על היסוד הזה, אני מתחיל לבחון את הדברים גם בדרכים אחרות. במילים אחרות, הכתובים מספקים לנו תיעוד מהימן על החיים, המוות והתחייה של ישוע. התחייה נתנה אישור לעצם זהותו כבן אלוהים. האמונה שלנו היא בראש ובראשונה בו, ובגלל הסמכות שלו, אנחנו ניגשים אל הכתובים כאמתיים וראויים לאמון. יש ספקנים שחושבים שהם יכולים לבטל את הכתובים כעדות לקיומו של אלוהים על ידי דחיית האפשרות שאלוהים יכול להשתמש במילים כדי לגלות את עצמו. ברור שאם אינך מאמין באלוהים, לא תאמין שייתכן שהכתובים נכתבו בהשראת אלוהים. "ציוץ" או פוסט בלוג טיפוסיים מעולם האינטרנט האתאיסטי מעידים על גישה של קלות דעת בקרב הלא מאמינים. "האם אתה באמת חושב שאפשר לשכנע מישהו להאמין שאלוהים הוא אמתי על ידי ציטוט מספר דת כלשהו?" השאלה הזו היא המקבילה האינטלקטואלית לתקרית ירי מרכב נוסע. דבר אקראי לחלוטין, מחשבה לא רציונאלית שפוגעת במשקיפים חפים מפשע. האם אין ביכולתי לספק למישהו תמונה מדויקת של ההיסטוריה של אמריקה או של מדינה אחרת כלשהי על ידי קריאת התיעוד ההיסטורי מתוך ספר כלשהו? ברור שכן. מן הסתם יש הבדל בין סיפור בדיוני לסיפור אמתי. הכתובים אינם פותחים במילים "היו היה", או "בגלקסיה רחוקה, רחוקה". הם מושרשים בהיסטוריה – היסטוריה שאותה ניתן לאשר. הביטוי "כה אמר ה'" מופיע מאות פעמים בין דפי הכתובים. זה מצביע על המקור האלוהי של הכתבים המקודשים האלה. ישוע עצמו סיפק את העדות האולטימטיבית על סמכותם של הכתובים. כשהתחייה שלו אישרה את זהותו כבן אלוהים, הוא אמר: "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ" (מתי כד 35). באגרת אל העברים ד 12 נאמר ש"דְּבַר הָאלוהים חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד לְהַבְדִּיל בֵּין נֶפֶשׁ לְרוּחַ וּבֵין פְּרָקִים לְמֹחַ הָעֲצָמוֹת, וּבוֹחֵן מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וְכַוָּנוֹתָיו". הנה כמה נקודות שיעזרו לך לזכור כמה מההיבטים החשובים שהופכים את כתבי הקודש ראויים וייחודיים באותה מידה. ### לא משתנה כתבי הקודש הועתקו בצורה עקבית ונמסרו מדור לדור לאורך מאות בשנים. הטענה שהמקור שלהם עוות עד לבלי היכר פשוט אינה נכונה. כתבי היד המקוריים נכתבו על חומרים מתכלים ואינם בידינו עוד, אבל יש מספיק עותקים של אותם מקורות ראשוניים שמאפשרים לנו לשחזר את הטקסט המקורי בדיוק של 99 אחוזים. "מתוך קרוב ל-138,000 המילים שמכילה הברית החדשה נותר ספק כלשהו רק לגבי 1,400 מהן. הטקסט של הברית החדשה, אם כן, מבוסס ב-99 אחוזים. המשמעות שיש לכך היא שאם תיקח לידיך עותק כלשהו של הברית החדשה (ביוונית) היום, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שאתה קורא את הטקסט כפי שהוא נכתב במקור". אף לא אחד מההבדלים הקיימים במילים, בביטויים או בפסוקים משפיע על טענה או דוקטרינה משיחיות כלשהן. "הרוב המכריע של ההבדלים הוא הבדלי איות שאין להם כל השלכה על משמעות הטקסט". באופן דומה, תודות לגילוי מגילות ים המלח יש בידינו הוכחות לכך שספר ישעיהו כמעט ולא השתנה לאורך מאות בשנים. שווה לחזור ולעמוד על כך שכתבי הקודש הם אסופה של 66 ספרים שנכתבו בידי 40 מחברים שונים לאורך תקופה של 1600 שנים. למרות הגיוון במחברים ובהקשרים של כל ספר וספר, הנושא של גאולה וישועה שזור באופן עקבי לאורך כל ספרי הכתובים. זה נכון מבראשית ועד ספר ההתגלות. החוטים השונים טוויים יחד לכדי תמונה יפהפיה שמייצגת את סיפור הגאולה של אלוהים בהיסטוריה. למרות שכתבי הקודש מכסים מגוון נושאים שונים, הנושא המגשר שמופיע באופן עקבי לאורך כתבי הקודש כולם חשוף וחושף את הישועה היחידה בישוע המשיח. ### דיוק היסטורי השמות והמקומות המוזכרים הם אמתיים. הספקנים לעתים קרובות טוענים שהברית החדשה מלאה במיתוסים וייצוגים שגויים של משנתו של ישוע ושל פעילותו. הם טוענים שחסידיו של ישוע היו כל כך המומים ממותו בטרם עת שהם השלו את עצמם והאמינו שהוא קם מן המתים. באופן טבעי, תרחיש שכזה היה גורם להם לראות את ישוע אחרת לגמרי מישוע שאנחנו מכירים מההיסטוריה. עם זאת, כפי שטענו בפרק הקודם, ישוע באמת קם מן המתים. איזו סיבה אחרת הייתה לתלמידיו להכריז בעוז ובגבורה ביום חג השבועות שהוא קם לתחייה וכתוצאה מכך בסופו של דבר למות על קידוש אמונתם וטענותיהם? לפיכך, אנחנו יודעים בוודאות שתלמידיו של ישוע שימרו בזהירות את משנתו ואת הסיפורים על פעילותו. מעבר לכך, הם חזרו עליהם באופן קבוע במשך דורות באוזני קהל מאזינים גדול של מאמינים ראשונים. אלה שלמדו מפי השליחים עצמם אז סיפרו את הסיפורים בקהילות שלהם חזור וספר. למעשה, מחקרים שנערכו על מסורות בעל פה מצביעים על כך שנקודות הדמיון והשוני בין סיפורי הבשורה השונים עולות בקנה אחד עם מה שהיינו מצפים למצוא אם המידע הבסיסי עליו מבוססים הסיפורים הוא אכן אמת. ספרי הבשורה וספר מעשי השליחים מציגים גם הם תמונה עקבית בינם לבין עצמם וכן בינם לבין איגרות שאול על אודות חייו של ישוע, פעילותו ומשנתו. לדוגמה, גם לוקס ומתי משתמשים בבשורת מרקוס כמקור לחיבוריהם ואולי נשענים גם על מקור נוסף המכונה מקור Q. בהשוואה בין שלושת הבשורות האלה אנחנו יכולים לראות ששני המחברים השתמשו במקורות שלהם בנאמנות. הבדלים קלים אכן קיימים בין התיאורים המקבילים, אבל המתחים האלה מוסברים בדרך כלל במונחים של הגמישות שניתנה למחברים בעת העתיקה בסידור מחדש של חומר, שכתוב שיעורים והכנסת סיפורים להקשר בהתאם לקהל המסוים שאליו הם פונים. יש הבדלים שקשה יותר להסביר, כמו תיאור מותו של יהודה (מתי כז 5; מעשי השליחים א 18). עם זאת, אף לא אחד מן המתחים האלה משפיע על האופן שבו אנחנו מבינים את המסר המרכזי או את המאורעות שהתרחשו, ואף היסטוריון בלתי משוחד יראה בהבדלים האלה עדות לכך שהספרים מכילים סיפורי בדיה. מה שמדהים עוד יותר הוא שתיאורים של מאורעות בספרי הבשורה "נשזרים" זה בזה עם תיאורים מקבילים בבשורות אחרות. לדוגמה, בתיאור המצוי בבשורת יוחנן (ו 5) על האכלת ההמונים באורח נס, ישוע שואל את פיליפוס היכן יוכלו לקנות אוכל כדי להאכיל את ההמונים, אבל לא ניתן הסבר כלשהו לשאלה מדוע פיליפוס הוא זה שאליו הופנתה השאלה. בבשורת לוקס אנחנו לומדים שהנס הזה התרחש בבית צידא (ט 10), שהיא עיר מוצאו של פיליפוס (יוחנן יב 21). הסיבה שישוע שואל את פיליפוס, כמתואר בבשורת יוחנן, מתבהרת באמצעות המידע הנוסף שאותו אנחנו מוצאים בבשורת לוקס. הקשרים האלה מעידים על כך שסיפורי הבשורה חייבים היו להיות מבוססים על מאורעות היסטוריים אמתיים. ### אימות ארכיאולוגי ממצאים ארכיאולוגיים מספקים אישור לאמינות ההיסטורית של כתבי הקודש. הטענה שמחברי כתבי הברית החדשה היו מעורבים באופן אישי בסיפורים שאותם הם מתארים מאושרת באמצעות אין ספור ממצאים ארכיאולוגיים. לדוגמה, הארכיאולוג המפורסם וויליאם רמזי אישר את אמתותם של אין ספור פרטים המתוארים בספר מעשי השליחים. מלכתחילה הוא ציפה שהמחקר שלו יפריך את מהימנות הכתובים, אבל עבודתו הוכיחה שהנחת המוצא שלו הייתה שגויה: "ככל שלמדתי לעומק יותר את הנרטיב של ספר מעשי השליחים, וככל שלמדתי שנה אחר שנה אודות החברה היוונית-רומית ועל הלכי המחשבה ודרכי ההתנהלות בה ועל ההתארגנות במחוזות האלה, כך הלכו והעמיקו ההערכה וההבנה שלי. יצאתי לדרכי בחיפוש אחר האמת על הגבול שבו נפגשות יוון ואסיה, ומצאתי אותה \[בספר מעשי השליחים\]. אתה יכול להעמיד למבחן את מילותיו של לוקס במידה שעולה מעל ומעבר לכל היסטוריון אחר, והם יעמדו תחת הביקורת החריפה ביותר ותחת הטיפול הנוקשה ביותר, בתנאי תמיד שהספקן מכיר את הנושא ולא מרחיק לכת מעבר לגבולות המדע והצדק. מלומדים מתקופות מאוחרות יותר מאשרים גם הם את המהימנות המדהימה של לוקס כהיסטוריון. ארכיאולוגים אישרו גם אין ספור פרטים הכלולים בבשורות מהתיאור על ברכת בית חסדא (יוחנן ה 2) עד לפרטים אודות המטבע שמוזכר כשישוע נשאל לגבי תשלום מס לקיסר (מרקוס יב 17-13). מאחר שחלק ניכר מהפרטים האלה המצויים בספרי הבשורות לא היו מוכרים מחוץ למקומות שבהם תוארו, המחברים חייבים היו לשאוב את פרטי התיאור מניסיונם האישי". המהימנות ההיסטורית של התנ"ך היא שאלה מורכבת הרבה יותר מאחר שחלק ניכר מהמאורעות המתוארים התרחשו בתקופות קדומות בהרבה. רבים מהפרטים עליהם קראו הספקנים תיגר לאורך הדורות קיבלו אישור באמצעות ממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו לאחרונה. לסיכום, התנ"ך מחזיק מעמד די טוב בהשוואה לכתבים קדומים אחרים. קשיים היסטוריים שטרם נענו אינם מהווים איום כלשהו על מהימנותם של כתבי הקודש. (נלקח מתוך הספר "אלוהים לא מת", רייס ברוקס) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9706c28dd69430ed8b7d3ec9246523289888cca3161d252f20bec44cbb729e78?s=300&d=mm&r=g) רייס ברוקס [See Full Bio](https://igod.co.il/author/rice-broocks/) **קטגוריות:** מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** מהימנות --- ### [האם התורה היא המסר העיקרי של אלוהים? או שאולי פספסנו משהו?](https://igod.co.il/theology/האם-התורה-היא-המסר-העיקרי-של-אלוהים-או/) **Published:** אוגוסט 21, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > האם קרה לכם אי פעם שלאחר שצפיתם בסרט יצאתם מהקולנוע יותר מבולבלים מאשר משועשעים? לי אישית זה קרה יותר מפעם אחת, ולמען האמת זה קורה לי במיוחד עם סרטים עטורי שבחים. אני זוכר את היום שבו ראיתי את הסרט "מיסטיק ריבר" (Mystic River), סרט טרגי בנושא שלושה חברי ילדות המתקשים להתגבר על חולשותיהם. הקושי שלהם להתגבר על החולשה מוביל לאסון נורא בקנה מידה של טרגדיה יוונית. אחרי הפעם הראשונה שצפיתי בו חשבתי לעצמי, "כן, הבימוי מצוין והמשחק יוצא מן הכלל, אבל מה הפואנטה?" הסרט נראה לי כמו סתם טרגדיה אלימה ומיותרת. חָסַר לי גיבור… חָסַר לי מוסר השכל. כעבור כשנה צפיתי שוב בסרט והחוויה הפעם הייתה שונה לחלוטין. הפעם התחלתי לשים לב לדקויות שלא שמתי לב אליהן כשצפיתי בסרט לראשונה. שמתי לב להקבלות בין הסצנות השונות. שמתי לב לדמויות המשניות, כביכול. ובתום הסרט "נפל לי האסימון" – הבנתי שהדמויות ה"משניות" של הסרט הן הדמויות המרכזיות! בצפייה הראשונה חשבתי שאני צופה במותחן פשע, אך בצפייה שנייה הבנתי שאני צופה בסרט שהנושא המרכזי שלו הוא בעצם ״חיי הנישואים״. המסר המרכזי של הסרט בעצם לא היה הטרגדיות שעברו הגברים אלא צורת ההתמודדות של הנשים בסיפור. וכשהבנתי את זה, מצאתי את הגיבור(ה) של הסיפור ואת מוסר ההשכל שהיו חסרים לי. בשלב זה אתם בטח תוהים, ובצדק – מה הקשר בין הוליווד לתיאולוגיה מקראית? ובכן, הסרט שהזכרתי (או לפחות התסריט שלו) הוא יצירת אמנות איכותית, וכמו ברוב היצירות הטובות, בין אם זה סרט, רומן או אפילו שיר, המסר בדרך כלל נמצא מתחת לפני השטח. כדי להבין, למשל, ספרות טובה שכזו עלינו לבצע ניתוח אמנותי-ספרותי שלוקח בחשבון את היצירה בכללותה, על כל צדדיה ורבדיה. לא ניתן להבין סיפור טוב מבלי להתחשב בסיפור כולו ומבלי לשים לב לכל הפרטים שמציג המספר – ובמיוחד לפרטים שנראים לנו בתחילה שוליים. כך גם בתורה. חלק גדול מהתורה שייך לסוגה (ז'אנר ספרותי) של ספרות נרטיבית. זאת אומרת, התורה היא סיפור. אפילו לקטעים הארוכים של המצוות והחוקים תמיד נלווים משפטים כמו "ויאמר ה' אל משה…", דבר שמכליל גם את המצוות בתוך הז'אנר הנרטיבי. רש"י העלה את השאלה: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' (שמות יב ב), שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל…?" שימו לב מה בעצם רש"י שואל; הוא תוהה מדוע התורה, שהיא במהותה (או, לפי הערכתו) ספר מצוות, פותחת עם סיפורת ולא במצווה. והתשובה לכך היא שהתורה איננה ספר מצוות שכולל גם קטעים של סיפורת, אלא סיפור שכולל בתוכו גם קטעים של מצוות. ההבדל הזה אמנם לא נשמע מהותי, אך מבחינה פרשנית, זהו כל ההבדל. חשוב לציין שאינני טוען שהתורה הינה אך ורק אוסף של סיפורים, אלא שהסיפורים האלה יוצרים סיפור אחד גדול הפותח עם הבריאה וגן העדן, ומסתיים עם מות משה לפני כיבוש הארץ המובטחת. מטרתי במאמר זה הינה להציג את הראיות המצביעות על אחדותו של סיפור התורה, וכמו-כן לנתח סיפור זה (אם כי בקווים כלליים בלבד) בכדי לגלות מהו המסר המרכזי של התורה. כמו בכל יצירה ספרותית, הסצנה הפותחת הינה מפתח להבנת יתר הסיפור. הסצנה הראשונה של התורה היא הבריאה ונטיעת גן עדן. בסצנה זו מוצגות שתי הדמויות המרכזיות של התורה – אלוהים, והאדם – האבטיפוס של האנושות כולה. בגן עדן אנו רואים את החזון המושלם שהיה לאלוהים בנוגע לכלל האנושות: - סמכות שניתנה לאדם כדי למשול על הארץ ועל כל בעלי החיים ("פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ", בראשית א׳, כח׳). - דו-קיום תמים ובריא בין בני-האדם ("וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ", שם, ב׳, כה׳. שימו לב לפועל "יתבוששו" בצורת "התפולל" שהינו בניין חריג, המצביע על גרימת בושה זה לזה, ולא רק על תחושת בושה). - קשר ישיר עם אלוהים מבלי צורך בכוהנים, במנחות וכדומה ("וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם", שם, ג׳, ח׳). אך מהר מאוד הסיפור מתדרדר ואנו רואים את אדם וחווה נכשלים במשימתם לכבוש את הארץ ולרדות בבעלי-החיים. במקום להכניע את בעלי-החיים בגן, נכנעים אדם וחווה לנחש (שמקומו הראוי הוא תחת סמכותם של בני-האדם) והתוצאה היא אבדן הקשר הראוי בין האדם לאלוהים (פתאום הם חשו בצורך להתחבא מפניו), בין האדם לרעהו (הם הבחינו שהם ערומים) ובין האדם לארץ ("אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ", שם, ג׳,יז׳). אם אנו מתייחסים לסצנה זו בתור הקדמה לתורה, עלינו להתייחס אל פרשה זו כאל רמז לעלילה שתופיע בהמשך סיפור התורה. הפרקים שבאים אחרי פרשת גן-עדן ממשיכים בתיאור התדרדרות האנושות, במיוחד בנושא האלימות, עד לרגע שבו אלוהים מצהיר שהוא ימחה את האדם אשר ברא (שם, ו׳,ז׳) ויתחיל מחדש עם נח. אם מנתחים את סיפורו של נח לאור סיפורם של אדם וחווה בגן-עדן, מתחילים לראות שהסיפורים קשורים זה לזה בצורה ברורה. שימו לב לכמה מן ההקבלות העלילתיות בין שני הסיפורים, במיוחד בין אדם לנח: - אלוהים מציג לפני אדם את כל בעלי-החיים (שם, ב׳,יט׳); אלוהים מצווה על נח להביא את כל בעלי החיים אל התיבה (שם, ו׳, יט׳). - אלוהים משתמש בשניהם (האדם ונח) בתור מקור שממנו תצמח כל האנושות ומצווה עליהם לפרות ולרבות ולמלא את הארץ. - שניהם חוטאים בצריכת פרי כלשהו (נח שותה יין מפרי הכרם שנטע). - שני החטאים מובילים לבושה הקשורה לעירום. - שני החטאים מובילים לקללות. ושימו לב גם לתחביר: "…פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ׃ וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ" (שם, ט׳, א׳-ב׳). נוסח זה מקביל כמעט מילה במילה לבראשית א׳, כח׳. ניתן להסיק מהקבלות אלו שהמחבר מתכוון להציג את נח בתור מועמד שיחליף את מקומו של האדם הראשון. המחבר מציג אותו כמועמד שדרכו יהפכו על פיהן הקללות שנבעו מחטאו של אדם. אך ברור גם שהטקסט מציג את נח בתור מועמד כושל. בדומה לסיפורו של האדם הראשון, אנו רואים שגם אחרי סיפורו של נח מתרחשת התדרדרות נוספת של האנושות, במיוחד בפרשת מגדל בבל. אחרי ניסיון כושל של גאולת האנושות כולה בבת אחת דרך נח (חשוב לציין שלא אלוהים הוא זה שנכשל, אלא נח), מחליט אלוהים דווקא לפזר את האנושות (שם, יא׳, ז׳-ח׳) ולהתרכז בבן-אדם אחד שממנו יקים עַם ודרכו יחזיר את הברכה לשאר משפחות האדמה. מדובר באברם, כמובן, שגם בסיפורו נמצא הקבלות לסיפור גן-עדן – הן הקבלות עלילתיות והן הקבלות תחביריות: - בבראשית ב׳,כא׳ נכתב על האדם: "וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן", על אברם נאמר בבראשית טו׳, יב׳: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם". - בבראשית טז׳, ג׳ נכתב על שרי: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה". על חווה נאמר בבראשית ג׳, ו׳: "וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל". שימו לב לדמיון התחבירי – "ותיקח… ותיתן… לאישהּ". - אפילו גבולות גן-עדן בבראשית ב׳, יא׳-יד׳ כמעט זהים לחלוטין לגבולות הארץ המובטחת בבראשית טו׳, יח׳ – מנהר מצרים עד נהרות מסופוטמיה. (הדעה הרווחת ביהדות העתיקה הייתה שנהר הגיחון היה במצרים. ניתן לראות זאת בתרגום השבעים אשר מתרגם את "מֵי שִׁחוֹר" שבמצרים בתור "מי גיחון" – ירמיהו ב׳, יח׳) כל זה מעיד שעלינו לפרש את סיפורו של אברהם ואת תפקידו בסיפורת התורה גם לאור חטא האדם הראשון. עלינו להתייחס לפנייתו של אלוהים אל אברם (ואפילו את הברית עצמה עם אברהם) בתור שלב בתהליך החזרת האנושות והעולם כולו למצבו הראוי, אותו הדגים אלוהים בגן-עדן. אם עד כה סיפורת התורה הובילה אותנו בהדרגה הרחק מגן-עדן, הרי שהברית עם אברהם מציינת נקודת מפנה בסיפורת התורה – זו הנקודה שבה אנו מתחילים לראות פנייה חזרה אל הגן. כמו שהאדם הראשון נצטווה למלא את הארץ ולכבוש אותה, גם אברהם וצאצאיו (כעבור 400 שנה) הצטוו למלא את הארץ המובטחת ולכבוש אותה. ומתוך הקשר זה עלינו לקרוא את יתר התורה. תוך כדי קריאת שאר הפרשות בתורה – הסיפורים על אברהם, יצחק ויעקב, יציאת מצרים, מעמד הר סיני, שלבי ההכנה לכיבוש הארץ המובטחת – עלינו לשאול "איך נחזור לגן-עדן?", "מי יתקן את מה שהרס האדם הראשון?" אפילו המשכן עצמו, שהוא אחד הנושאים המרכזיים במעמד הר סיני, אמור להזכיר את גן עדן. שימו לב להקבלות בין המשכן לגן עדן: - על פתח הגן שומרים כרובים (בראשית ג׳, כד׳); בפתח קודש-הקודשים תלויה פרוכת עם דמות של כרובים (שמות כו׳, לא׳-לג׳). - פתח שניהם נמצא במזרח (בראשית ג׳, כד׳, שמות כו׳, כב׳ – כתוב שגב המשכן פנה לכיוון הים, כך שהפרוכת הייתה תלויה מצדו המזרחי של קודש-הקודשים). - המנורה אשר מונחת במרכז המשכן, על כפתוריה ופרחיה, אמורה להידמות לעץ (שמות כה׳, לג׳-לו׳); המנורה מזכירה את עץ-החיים שהיה בתוך הגן (בראשית ב׳, ט׳). - אלוהים שם את האדם בגן-עדן "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב׳, טו׳); תפקידם של הכוהנים היה "לשמור" על המשכן ו"לעבוד" בו (במדבר ג׳, ז׳-ח׳). - גם אדם וחווה וגם הכוהנים לבשו כותנות. "וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג׳, כא׳); "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת" (שמות כח׳, מ׳). אלה רק אחדות מן הראיות אשר מצביעות על כך שסיפור התורה קשור לסיפור גן-עדן, אך כל מה שציינתי עד כה מוביל רק לשאלות ולא לפתרון, כמו שהיינו מצפים מסיפור טוב. עד כה השתדלתי להראות שהשאלה "מי יתקן את הבעיה שנוצרה בגלל האדם הראשון? מי יהיה האדם החדש?" הינה השאלה המרכזית של התורה, אך בינתיים לא ראינו מיהו. כמובן, ניתן לקרוא הלאה בתנ"ך וגם להגיע לברית החדשה כדי לגלות את הפתרון, אך אם התורה הינה באמת יצירה ספרותית איכותית הרי שסביר להניח שהפתרון יימצא כבר בסיפור עצמו. והפתרון אכן נמצא. כמו בסרט שתיארתי בתחילת המאמר, הגיבור של הסיפור הינו דמות כביכול, משנית. לפני שאציג דמות זו, אוסיף כמה מילים על מבנה התורה. התורה אמנם שייכת בעיקר לסוגה שהיא פרוזה וסיפורת, אך יש בה גם כמה קטעים בולטים לעין של סגנון השירה. אני מתייחס במיוחד לשלושה קטעים ארוכים למדיי של שירה, שהם: ברכת יעקב (בראשית מט׳), שירת בלעם (במדבר כג׳-כד׳) ושני השירים האחרונים של משה – שירת האזינו וברכת משה (דברים לב׳-לג׳). ההקבלות והמאפיינים המקשרים בין שלושת השירים הם רבים, אך אני רוצה להתייחס כאן לשלושה מאותם מאפיינים מקשרים. המאפיין הראשון המקשר בין שלושת קטעי השירה האלה הוא העובדה שכל אחד מהם משתמש במונח "באחרית-הימים" (בראשית מט׳, א׳; במדבר כד׳, יד׳, דברים לא׳, כט׳) בתור הקדמה לקטע שירה. עצם העובדה שמחבר התורה עושה שימוש במונח זה, כבר מרמז לי שמסר התורה הוא לא רק תיעוד היסטורי, אלא גם נבואה אסכטולוגית. מעניין שהמילה הראשונה הפותחת את התורה היא "בְּרֵאשִׁית", כאילו המחבר מנסה לעורר בנו תיאבון לחפש גם את האחרית. המאפיין המקשר השני הוא שכל אחד משלושת השירים מזכיר דמות שמתוארת בתור לביא או אריה אשר יביא גאולה לישראל ויביס את אויבי ה', כפי שמתואר בפסוק המפורסם מבראשית מט׳, "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ". המושג של הלביא-גיבור מופיע גם בספר במדבר כד׳, ט׳ ובספר דברים לג׳, כ׳. והמאפיין המשותף השלישי בין שלושת השירים הוא שבכל אחד מן השירים מוזכרת פציעת ראש שסופג אויב האלוהים. בבראשית מט׳, ח׳ כתוב שידו של יהודה היא "בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ" – זאת אומרת, בחלק האחורי-התחתון של הראש. בספר במדבר כד׳, יז׳ כתוב "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב" – זאת אומרת, פציעה לצדי הראש ("פאתי" – צורת הסמיכות של "פאתיים"). ולבסוף, בדברים לג׳, כ׳ כתוב: "וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד; כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד", זאת אומרת, פציעה בחלק העליון של הראש. (אכן מוזר שבמקרה זה הנבואה לא ניתנה לשבט יהודה כצפוי, אך ראוי לציין שהנבואה גם לא ניתנה לשבט גד, אלא ל"מרחיב גד" אשר זהותו איננה מוגדרת בטקסט) נקודה שלישית זאת היא נקודה מעניינת במיוחד, משום שהיא מחזירה אותנו שוב לגן-עדן ולשיחה שבין אלוהים לנחש: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ; הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב". אם השאלה "מי יתקן את מה שאדם הראשון הרס?" מהווה את "המשבר העלילתי" המרכזי בסיפור של התורה, אזי הגיבור של התורה הוא אותו זרע האישה; הוא גור אריה יהודה; הוא זה שיכניע את האויב במקום להיכנע לו. אך גם ברור מן התורה שזו אינה גאולה שתתרחש באותם הימים, אלא תבוא ב"אחרית-הימים". אותם ימים התחילו עם מותו ותחייתו של זרע האישה ויגיעו לשיאם בחזרתו למשול עם כלתו. זו תקוותה של התורה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, תיאולוגיה **תגיות:** האם ישוע המציא דת חדשה?, מהימנות, תכלית --- ### [הנבואה בישעיהו ט' על כך שהמשיח יהיה בן-אלוהים](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הנבואה-בישעיהו-ט-פסוק-ה-על-כך-שהמשיח-יה/) **Published:** אוגוסט 21, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ, בֵּן נִתַּן־לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל־שִׁכְמוֹ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא, יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי־עַד, שַׂר־שָׁלוֹם: לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם. קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּאת." (ישעיהו ט 5-6) פרקים ז'-י"ב הם החטיבה העיקרית החמישית בספר ומהווים יחידה בפני עצמה שלעתים מכונה "ספר עימנואל". השם "עימנואל" מופיע בחלק זה שלוש פעמים, בז' 4, וח' 8, 10 , אבל היחידה כולה עוסקת בהיבטים שונים בדמותו ואישיותו של המשיח. שני הפסוקים שנדון בהם להלן מתייחסים למוצאו של המשיח, גם האנושי וגם האלוהי. #### המוצא האנושי – ט' ה' (חלקו הראשון של הפסוק) חלקו הראשון של הפסוק מדגיש את אנושיותו של המשיח (על משיחיותו מדובר בפס' 6). ישעיהו רואה בן, שניתן מיידי אלוהים ונולד לעולמם של בני האדם בכלל ושל היהודים בפרט. הניסוח "בן ניתן לנו" מדגיש שמדובר במתנה ייחודית מאלוהים. זהו אותו בן שמוזכר בתהילים ב', שנדון בו בהמשך. #### המוצא האלוהי – ט' ה' (חלקו השני של הפסוק) חלקו השני של פס' 5 מונה ארבעה שמות לבן זה, שכל אחד מהם מורכב משני חלקים. כל אחד מהשמות מתאים כשם לאלוהים; שלושה מתוכם מתאימים לאלוהים באופן בלעדי. **פלא יועץ** המילה "פלא" מופיעה בסמיכות ומצורפת למילה "יועץ" (במשמעות "יועץ פלאי"). ישנן במקרא מילים שמשמשות אך ורק בקשר לאלוהים ואף פעם לא בקשר לבני אדם. לדוגמה, המילה "ברא" היא מילה שמשתמשים בה אך ורק ביחס לאלוהים ולמעשיו; היא אף פעם לא מתארת את מעשיו של אדם. דוגמה נוספת היא "פלא", שהשימוש בה שמור אך ורק למה שהוא אלוהי. **אל גיבור** ברור שצירוף זה לעולם לא שימש כדי לתאר אדם רגיל. **אבי עד** פירוש השם באופן מילולי: אבי הנצח. הבן שייוולד יהיה אבי הנצח. כלומר, הוא המקור של חיי הנצח. ברור שלא מדובר באדם רגיל. **שר שלום** זהו היחיד מבין ארבעת השמות שיכול להתייחס הן לאדם והן לאלוהים. יתרה מכך, כל ארבעת השמות מוזכרים במקומות נוספים בספר ישעיהו, ובכל אחד מהמקרים הם מיוחסים לאלוהים, אף פעם לא לאדם. **פלא יועץ** מילים אלה נזכרות בישעיהו כ"ה 1: "…אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחֹק…" ובישעיהו כ"ח 29 : "גַּם זֹאת מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת יָצָאָה הִפְלִא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה". בשני המקרים ברור שהדברים נאמרים על אלוהים. **אל גיבור** שם זה מופיע בפרק הבא, בישעיהו י' 21 : "שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב אֶל־אֵל גִּבּוֹר". **אבי עד** ניתן להשוות צירוף זה למה שמופיע בישעיהו ס"ג 16 : "אַתָּה יהוה אָבִינוּ, גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ". גם כאן מופיעים שני היסודות המרכיבים את הצירוף "אבי עד", ואין ספק שהם נקשרים בבירור לאלוהים. **שר שלום** בישעיהו כ"ו 3 כתוב: "יֵצֶר סָמוּךְ, תִּצֹּר שָׁלוֹם…" נושא המשפט ומושאו הם אלוהים עצמו. גם בישעיהו כ"ו 12 , עשיית שלום מיוחסת לאלוהים: "יהוה תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ". כפי שציינו לעיל, התואר "שר שלום" משמש גם לבני אדם, אבל בספר ישעיהו עשיית שלום היא פעולתו של אלוהים בלבד. ### שלטונו של המלך – ט' 6 ישעיהו ט' 5 מציג בפנינו דמות שהיא אלוהים ואדם באחד. מפס' 6 עולה שהאישיות הזו היא משיח ישראל: הוא יֵשב על כס דוד. פס' 6 הוא אישור נוסף לברית דוד, שנידונה להלן בפרק "כתובים" בסעיף הדן בדברי הימים א' י"ז 14-10 . אלוהים הבטיח לדוד ארבעה דברים במסגרת הברית שכרת איתו: א. שושלת נצחית ב. ממלכה נצחית ג. כס מלוכה נצחי ד. בן נצחי. ישעיהו ט' 6 מאשר שוב שבית דוד, מלכותו וכיסאו יתקיימו לעולם על ידי הבן הנצחי – המשיח. #### לסיכום על פי ישעיהו ט' 6-5: המשיח יהיה מלך. המשיח יהיה הן אלוהים והן אדם. המשיח חייב להופיע לפני שנת 70 לספירה, בגלל תנאי ברית דוד וחורבן בית המקדש. ### ישעיהו ט' בראי ההיסטוריה בכל זאת נשאלת השאלה, כיצד ניתן לייחס למשיח נבואה על הולדת ילד שניתנה לפני 700 שנה? התשובה פשוטה, כי משתמשים בעקרונות המקובלים על רוב מפרשי הנבואות המשיחיות, המסבירים מדוע גם מקורות של מאמינים משיחיים וגם מספר מקורות של היהדות המסורתית מפרשים את הפסוק מישעיהו ט 5 כנבואה משיחית. ראשית עלינו להבחין בכך שלכול נבואה על מלך משושלת דוד יש את הפוטנציאל להיות נבואה משיחית. ההבטחות הנהדרות על לידה או הכתרה של מלך מבית דוד התמלאו רק בחלקן על ידי מלכים כדוגמת דוד, שלמה או חזקיהו, אך הן תבואנה ליעדן הסופי והשלם (תתקיימנה בשלמותן) במשיח, שהוא מבית דוד ואף גדול יותר מדוד. שנית, כפי שרבי קונסרבטיבי מלומד מאוד פעם הדגיש בשיחה שלו איתי, הנביאים חזו שהמשיח יבוא בעתיד הקרוב של ההיסטוריה. שלישית, ברור שעד לתקופה של ישוע, לא היה מלך ממלכות יהודה, (המלך חזקיהו, או כל מלך אחר מבית דוד שמלך בתקופת התנ"ך) שמילא את הנבואה עליה אנו מדברים. לכן הפירוש שמייחס את הפסוק הזה למלך חזקיהו הוא פירוש שגוי. נבהיר זאת ביתר בהירות אם נניח לרגע שיש אפשרות שהנבואה מדברת על חזקיהו, שהוא אותו הילד המלכותי מבית דוד שיהיה למלך והוא הדבר שגרם לשמחה כה גדולה והבטחה לתבוסה של האויבים המדכאים של ממלכת יהודה, כפי שכתוב בתחילת פרק ט (מתחיל בסוף פרק ח) כאשר הנביא מכריז: "כִּי לֹא מוּעָף, לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ, כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד–דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל הַגּוֹיִם". "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל:  יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת, אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם. הִרְבִּיתָ הַגּוֹי, לא (לוֹ) הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה; שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר, כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל. כִּי אֶת-עֹל סֻבֳּלוֹ, וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ, שֵׁבֶט, הַנֹּגֵשׂ בּוֹ–הַחִתֹּתָ, כְּיוֹם מִדְיָן. כִּי כָל-סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ, וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים; וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה, מַאֲכֹלֶת אֵשׁ. כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם. לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם, קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת". (ישעיהו ט 1-6) בדרגה מסוימת, פירוש הפסוקים הללו די ברור; תבוא הצלה גדולה לעמו של אלוהים כי בן נהדר לשושלת דוד נולד. ילד ההבטחה כבר כאן! הבן המלכותי הזה, שימלוך על כס מלכותו של אביו, דוד, הוא שכונן את מלכותו הנצחית הכלל-עולמית של אלוהים עלי אדמות. נעבור כעת לדון בטענה (הנכונה על פי דליטש) שהנביאים שחיו בסביבות תקופתו של ישעיהו חשבו לזמן מה שייתכן שחזקיהו הוא אכן אותו הבן משושלת דוד שאלוהים מבטיח לעם בנבואה הנ"ל. כך כתוב גם בתלמוד, שהקדוש ברוך הוא ביקש לעשות את חזקיהו משיח, ו(את) סנחריב גוג ומגוג, אך "השתכנע" שאם טובים ממנו (כולל דוד מלך ישראל שחיבר לאלוהים שירות ותשבחות רבות) לא היו ה"משיח" מדוע שחזקיהו כן יהיה? וכך הוא לא נמצא ראוי להיות המשיח. למעשה, על פניו נראה שההכרזה על הולדתו נעשתה בהתלהבות רבה וציפייה גדולה להתגשמות נבואה נעלה ונפלאה כזאת. ואלוהים אכן השתמש בחזקיהו בגדול: הוא טיהר את המקדש, השיב את חגיגות המועדים והימים הטובים, וחווה בניצחון על טבעי של אלוהים על אשור (קרא במלכים ב יח 20, דברי הימים ב כט 32). אכן היו אלה חיים מרשימים, אך לא מרשימים מספיק (ולא מתאימים לנבואה), כי (1) מלכותו של חזקיהו לא התקרבה כלל לידי הגשמת המילים הנבואיות; (2) בנו, מנשה, היה המלך הרשע ביותר בתולדות ההיסטוריה של מלכות יהודה; ו- (3) תוך ארבעה דורות לאחר מותו, יצאה יהודה לגלות בבל. אך ישעיהו מכריז ש"לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ…הוא ימלוך על כסא דוד ועל ממלכתו, יכונן, יחזק ויחזיק בה בצדק ויושר "בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם." (המשך הנבואה בישעיהו ט 6) החכם היהודי הקראי של ימי הביניים, יצחק הטרוקי, יצא נגד הפירוש שהפסוקים מדברים על הבן, בדרך היחידה שיכול היה לעשות זאת, והיא שפירוש המילים אינו במובן המילולי שלהן. ראשית הוא כותב שהמילים "אין קץ" הן "רק צורת דיבור," ("הפלגה") וממשיך; "והנה כמותו בישעיה ב פסוק 7 כתוב: ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו. וכן קהלת ד 8: יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו." ואז, בקשר להבטחה שמלכות בית דוד תכונן דרך אותו בן מלכותי "להכין אות ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם" הטרוקי כותב שבכך מלכותו, "מלכות בית דוד, ואעפ"י שיהיה לו הפסק זמן והגלות, עוד תשוב לקדמותה לימות המשיח." אך אף אחד משני הפירושים הללו של הטרוקי אינו משכנע. בנוגע למושג "אין קץ", ברור מהדוגמאות שהוא מצטט שמדובר במשהו שלא ניתן לספור או למדוד כי הדבר כל כך גדול וללא גבולות, כגון אוצרות שלמה המלך או עמלו (צרותיו) של האדם. וכיצד ניתן לייחס למלך חזקיהו את הנבואה שאומרת "למשרה ולשלום אין קץ"? גם אם מפרשים את המילים "אין קץ" באופן לא מילולי ובמושגים של מלכות נצחית, הן אינן מתארות את מלכותו של חזקיהו, שהייתה מוגבלת בתחום השפעתה ובהיקפה הבינלאומי. באשר לטענתו של הטרוקי שאין לייחס את הנבואה של ישעיהו למלכותו האין סופית של בן דוד, לא נותר לי אלא להשיב שישעיהו לא יכול היה להגיד זאת ביתר בהירות, האם אין משמעות למילים שלו: "מעתה ועד עולם"? אם נקרא בקריאה בלתי משוחדת את כול הכתוב עד כה, פשוטו כמשמעו, נקבל תמונה המצביעה על מלכות כלל עולמית נצחית, עליה מולך מלך משושלת בית דוד שטבעו חורג מגבולות של בני אנוש. זהו רעיון תנכי עשיר במשמעות המסביר פסוקים כדוגמת זכריה יב 14. נתחיל בזכריה יב 10, שם אלוהים בכבודו ובעצמו אומר: "…וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ…" על אף שמההקשר ברור שלא אלוהים האב הוא שנדקר אלא העבד (קרא הלאה בפרק 4.31), הדבר מצביע על זהות עמוקה בין השניים. מיד לאחר מכן כתוב בזכריה יג 7, שם המשיח (רועה ה') מכונה מילולית "גבר עמיתי" (למילה עמית, חבר שותף של אלוהים, יש בתנ"ך מובן של חבר או שכן קרוב). הנושא מגיע לשיאו בזכריה יד 3-5, כאשר הפסוקים אומרים שאלוהים (יהוה) בכבודו ובעצמו ילחם נגד העמים שיעלו להילחם נגד ירושלים: " וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב." ואז "עָמְדוּ רַגְלָיו (ז"א של יהוה) בַּיּוֹם הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה… וּבָא יְהוָה אֱלֹהַי, כָּל-קְדֹשִׁים עִמָּךְ." כאשר קוראים פסוקים כמו הנ"ל, עומדים בפני שתי בחירות בלבד: או שיהוה בכבודו ובעצמו – הנראה לעין ומופיע פיזית – ירד על הר הזיתים, או שישוע המשיח – בדמותו הממשית של אלוהים ובמלוא אלוהותו בגוף פיזי – יבוא בעננים יחד עם הקדושים ויניח את רגליו על הר הזיתים. מה בנוגע לפסוק במיכה ה 1, "וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה–מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם." האם גם שם הכתוב מצביע על אופי אלוהי והמקור הנצחי של המשיח? התרגום הקלאסי האנגלי של קינג ג'יימס, וכמוהו תרגומים משיחיים שבאו אחריו, מאשש את אלוהותו של המשיח: "כי אתה, בית לחם אפרתה, שאתה הצעיר מאלפי יהודה, ממך יבוא לי הוא שיהיה מושל בישראל. שמוצאו (מוצאותיו) מקדם, מאז ומעולם." מהפירוש הזה מובן שהמשיח, שמעולם לא נברא אלא היה קיים תמיד, ייוולד באופן פיזי בעיירה הקטנה הנידחת – בית לחם. לעומתם, רוב התרגומים היהודים (כמו גם כמה מהתרגומים המשיחיים) מפרשים את הפסוק אחרת לגמרי. למשל התרגום היהודי NJPSV מפרש כך: "ואתה, בית לחם אפרתה, הצעיר מבין שבט יהודה, ממך יבוא למשול עבורי אחד שמוצאו מימי קדם." מובן הפירוש הזה הוא שמלך מבית דוד (המשיח משבט יהודה?) מוצאו במקור מהעיירה הנידחת בית לחם לפני שנים רבות, בתקופתו העתיקה של דוד המלך (שחי 300 שנה לפני מיכה). איזה תרגום הוא הנכון? במקור העברי בתנ"ך כתוב שמוצאו של המשיח הוא "מקדם מימי עולם". המילה מקדם (מזמן קדום) המופיעה במיכה ז מתייחסת להבטחה של אלוהים לאבות, שניתנה בימי קדם (מיכה ז 20). המילים הבאות "מִימֵי עוֹלָם" מפורשות באופן טבעי במובן של חיי נצח, מאז ומעולם, תמיד. לעיתים קרובות בתנ"ך עצם המילה עולם פירושה נצח, כגון בתהילים צ 2 שם כתוב שאלוהים הוא "מֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם." אך ישנם פסוקים בהם פירוש המילה עולם אינו נצח, אלא זמן ארוך מאוד (עבר או הווה). באיזה מובן מופיעה המילה בפסוק שלנו במיכה? במיכה ב 9, ד 5,7, ברור שפירוש המילה עולם הוא נצח, כפי שרגיל לפרש בתרגומים יהודים ומשיחיים. "לעין נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן, מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ; מֵעַל, עֹלָלֶיהָ, תִּקְחוּ הֲדָרִי, לְעוֹלָם כִּי, כָּל-הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ–לְעוֹלָם וָעֶד. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה, אֲקַבֵּצָה; וַאֲשֶׁר, הֲרֵעֹתִי. וְשַׂמְתִּי אֶת-הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית, וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם; וּמָלַךְ יְהוָה עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן, מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם. לָכֵן יִתְּנֵם, עַד-עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה; וְיֶתֶר אֶחָיו, יְשׁוּבוּן עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." אך במיכה ז 14 כתוב, "רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, צֹאן נַחֲלָתֶךָ–שֹׁכְנִי לְבָדָד, יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל; יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד, כִּימֵי עוֹלָם." בפסוק הזה אין למילים "כימי עולם" את המשמעות של חיי נצח, כך שלא ניתן לבנות דוקטרינות דתיות; לפעמים יש למילה משמעות של נצח, ולפעמים רק תקופה עתיקה. לאור הדברים הללו, פירוש רש"י לגבי מיכה ה 1 מקבל משמעות נוספת, כי (1) הוא קורא אותו כנבואה משיחית ברורה; (2) הוא מתייחס לפסוק מתהילים קיח 22, האומר שאבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה (פסוק זה מצוטט בברית החדשה מספר פעמים כמיוחס למשיח, שנדחה על ידי המנהיגים של בני עמו, אך נבחר על ידי אלוהים); ו- (3) הוא מתרגם שסוף הפסוק מצביע על קיומו הקדום (לפני שנברא העולם) של המשיח (או, לפחות על שמו) ולא על העיר הקדומה של דוד (שהוא מבהיר בפסוק הראשון.) להלן הפירושים של רש"י (המילים בהדגשה הם פסוקים מהתנ"ך): "ואתה בית לחם אפרתה. שיצא דוד משם שנאמר בו (שמואל א יז 58) עבדך ישי בית הלחמי ובית לחם קרוי אפרת שנאמר (בראשית מח 7) בדרך אפרת היא בית לחם : צעיר להיות באלפי יהודה. ראוי היית להיות צעיר במשפחות יהודה מפני פסולת רות המואביה שבך : ממך לי יצא. משיח בן דוד וכה"א (תהלים קיח 28) אבן מאסו הבונים : ומוצאותיו מקדם. לפני שמש ינון שמו (תהילים עב 17)" הפירוש הנ"ל אכן משמעותי, וכן גם פירושים של הפסוק הנ"ל על ידי שני מלומדים בתנ"ך של ימינו, דויד נואל פרידמן ופרנסיס אנדרסון הטוענים שלאדם עליו מדובר בפסוק יש קשר לעבר הרחוק. "אשר מוצאו מקדם, מימי עולם." המובן המלא יותר של הפסוק הוא שאותו מושל יהיה ישות על-אנושית, עמית של אלוהים מלפני זמן בריאת העולם. תהילים ב 7 מדבר על המלך במושגים של בן שאלוהים "הוליד" (על ידי אימוץ). בתהילים קי המלך נמצא לימינו של אלוהים. לפחות משפת הכתוב ניתן לשער שהולדתו של המשיח נקבעה, או נחזתה בישיבה של מעלה, בזמן קדום. מיכה ד ו-ה מציינים את ראשית ואחרית הזמן, כמו גם את ההווה. גם אם פירוש המילה מוצאות הוא רק נבואה המביעה דבר שאלוהים קובע, אין זאת אומרת שנחוץ שיהיה שינוי במושג בן אדם כדמות של אחרית הימים – זאת אומרת האדם הפרי-היסטורי – ולאדם הנברא "אדם" שבמיסטיקה היהודית. כך שהמאמינים לא ניצלו לרעה את הפסוקים כאשר ראו בהם את ישוע. או במילים יותר זהירות, השפה התנכית אומרת שאותו "מושל" שמוצאו מקדם מימי עולם, ימשול "עבור" יהוה. ובכן, ניתן להבין את מיכה ה 1 שמצביע על טבעו הנצחי של המשיח, כמחזק את הפסוק בישעיהו ט 5 שמצביע על אלוהותו של המשיח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, עקרונות האמונה **תגיות:** בן האלוהים --- ### [האם התורה באמת אוסרת על אכילת בשר בחלב?](https://igod.co.il/true-judaism/האם-התורה-באמת-אוסרת-על-אכילת-בשר-בחלב/) **Published:** יולי 6, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > אין בתורה שום מקום בו נכתב איסור על **אכילת** בשר בחלב. > "לֹא-**תְבַשֵּׁל** גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות, פרק כ"ג:י"ט). פסוק זה חוזר על עצמו שלוש פעמים בתורה באותה צורה בדיוק. על פסוק זה הוקמו במהלך השנים מאות מצוות ודינים על ידי רבנים שונים שיחד נעטף על ידי ההגדרה הידועה "כשרות", ובפרט כשרות כהפרדה בין בשר וחלב. מה זה שגרם בוקר אחד לאלוהים "להתעורר" ולהחליט שלא מתאים לו יותר שבני-ישראל יאכלו צ'יזבורגרים? סתם ככה ללא סיבה נראית לעין, או שאולי היו אלה רבנים במהלך ההיסטוריה שלא הבינו את משמעותם של הפסוקים כפי שהתכוון המחבר? ### בקצרה: בחפירות ארכיאולוגיות1 באוגרית (צפון סוריה של היום, תל ראס שמרה), נמצאו הוראות לטקס עבודת אלילים עתיק יומין מזמנם של הכנענים המדריכות כיצד להקריב את צאצאיה של החיה המוקרבת בחלב אימה כמנחה לאליל, ככל הנראה הבעל, עשתרת או ענת. היה זה טקס פולחני מתוך כמה טקסים פולחנים ידועים בתקופת התנ"ך שנעשו על ידי העמים הנוכריים עובדי האלילים מסביב לעם ישראל. אם נקפוץ קדימה חמישה פסוקים נוספים נמצא ונגלה את הסיבה מדוע אלוהים ציווה את אשר ציווה, ולא, אין שום קשר לאוכל: "לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם" (שמות כ"ג:כ"ד) מכאן ברור כי כוונת המחבר היא לא "אל תאכלו סוג זה של אוכל", אלא מצווה שלא להתחקות אחרי עבודת האלילים האחרים. שהרי אם בכל זאת הפסוק היה מדבר על אכילה, הגיוני היה שאלוהים היה בוחר לשים את הפסוק ביחד עם שאר הפסוקים המדברים על מה מותר ומה אסור לאכול. כוונת המחבר בפסוקים אלו היא לא דיני-כשרות, השורש א.כ.ל אפילו לא מופיע בשום צורה, אלא רק הציווי לא לבשל. ### בהרחבה: הבעיה בפרשנות של חז"ל צצה אפוא כאשר חוזרים לספר בראשית וקוראים מה הִגיש אברהם אבינו לשלושת אורחיו לפני שבישרו לו על הולדת יצחק: "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ".  לפי פסוק זה, אברהם הגיש לאורחיו חלב ובשר גם יחד, ללא הפרדה ובאותה ארוחה (ורש"י מאשר גם זאת). אבל, תאמרו, בימיו של אברהם עדיין לא ניתנה התורה ועל כן אברהם לא היה כפוף לציווי "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". וכאן בדיוק טמונה הבעיה. אם מקבלים את סמכותם של חז"ל לפירושו של אותו ציווי, יש לקבל באותה כניעה גם את מה שאמרו על אברהם אבינו. במה דברים אמורים? הנה, בתלמוד הבבלי מופיע הקטע הבא: "קִיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו): עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'… "אמר רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר: תורותי – אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל-פה".  מדהים! לא זו בלבד שאברהם קיים את תורתו הכתובה של משה במלואה, הוא אף ידע את התורה שבעל-פה וקיים אותה! מדוע אם כן הגיש אברהם לשלושת אורחיו חלב ובשר בשעה שידע היטב כי הן התורה שבכתב (לפי פירושם של חז"ל) והן התורה שבעל-פה אוסרות זאת? ללא ספק, מתגלה כאן סתירה לא קטנה בדברי חז"ל, שמצד אחד מפרשים את הפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" כאיסור החל על כל סוגי הבהמות הטהורות, אך מצד שני טוענים כי אברהם אבינו קיים את התורה כולה, ומתעלמים לגמרי מכך שאותו אברהם הִגיש לאורחיו חלב ובשר באותה ארוחה ולכאורה הפר את מצוות התורה, כפי שהם פירשוה. ובכן, מתוך ניסיון ליישב את הסתירה מצטטים חז"ל את בראשית יח 8: "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ", ושואלים: "וכי אוכלין היו"? ומיד עונים: "\[לא,\] אלא נראין כאוכלין, ראשון ראשון מסתלק".  במילים אחרות, למרות שהכתוב אומר במפורש "וַיֹּאכֵלוּ", באים החכמים ומגלים לנו כי למען האמת אורחיו של אברהם העמידו פנים שאכלו. האמנם? בעיה אחת העולה מפירוש זה היא שגם אם נקבל את הטענה כי אורחיו של אברהם לא אכלו, עדיין נשאלת השאלה מדוע הִגיש להם אברהם בשר וחלב אם מלכתחילה ידע שהתורה עתידה לאסור זאת. אך הבעיה העיקרית בפירוש רדיקלי זה, טמונה בכך שהוא איננו עומד בסתירה רק עם הכתוב במקרא, אלא גם עם מדרש אחר של חז"ל, שבו נאמר במפורש כי שלושת האורחים אכלו גם אכלו: לפי אותו מדרש, כאשר נשברו לוחות הברית "שמחו מלאכי השרת ואמרו: עכשיו תחזור התורה אלינו. וכשעלה משה לקבלה פעם שניה, אמרו מלאכי השרת: רבונו של עולם, והלא \[רק\] אתמול עברו עליה,  שכתב בה 'לא יהיה לך אלהים אחרים' (שמות כ, ג). אמר להם הקב"ה: בכל יום הייתם קטיגורין ביני לבין ישראל, \[האם\] לא אתם שירדתם אצל אברהם, אכלתם בשר וחלב? שנאמר: 'ויקח חמאה וחלב ובן הבקר' וגו' ויאכלו" (מדרש "שוחר טוב" על תהילים ח'). לעניות דעתי, סתירה זו הייתה יכולה להיפתר בשני תנאים: (1) לולא קבעו חז"ל כי אברהם קיים גם את התורה שבכתב וגם את זו שבעל פה, לא היה אברהם בגדר חוטא כי בתקופתו, כאמור, עוד לא ניתנה מצווה זו; (2) לולא היו חז"ל מפרשים את המצווה הזו כפי שעשו, אלא היו משאירים את המשמעות המילולית של הפסוק (לפיה, האיסור לבשל בשר בחלב חל אך ורק על גדי), לא היה אברהם נמצא חוטא כי הוא, כאמור, הגיש לאורחיו בן-בקר רך ולא גדי. למעשה, קיימת דרך נוספת לפתור את הכביכול-סתירה שלפנינו, אולם דרך זו מחייבת את שלילת פרשנותם של חז"ל. אם נעשה כן, ניווכח כי הסתירה נעלמת מאליה: אברהם אבינו לא חטא (1) משום שתקופת חייו קדמה כידוע לתקופה שבה קיבלו בני ישראל את התורה (ולכן בהגישו לאורחיו חלב ובשר הוא בשום פנים ואופן לא יכול היה להפר את מצוות משה); (2) משום שגם אם נאמין כי אברהם אכן היה מודע למצוות התורה העתידה לבוא מסיני, הוא עדיין לא עבר על המשמעות המילולית, הטהורה והפשוטה של הפסוק בהכינו לשלושת אורחיו "חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר". מיותר כמעט לציין, כי בשום מקום במִקרא לא מוזכר כי אברהם נענש בגין מעשים אלה ולכן אין סיבה להניח שעבר עבֵרה כלשהי בהתנהגותו. באותה הזדמנות ניתן להזכיר גם את הכיבוד שהוגש לדוד המלך הכולל תפריט בשר וחלב, כמתואר בספר שמואל ב יז' 29. (וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל; כִּי אָמְרוּ, הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר.) ### ביאור אלטרנטיבי לפסוק ועתה, לאחר שכל זה נאמר, ברצוני להציג ביאור אלטרנטיבי לפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". כדי לעמוד על הכוונה המקורית של מצווה זו, יש לבחון שני גורמים שונים: (1) את מהות המצווה, או התוכן המילולי שלה; (2) את ההקשר שבו מופיעה מצווה זו. כאמור, בנוגע לגורם הראשון, חז"ל פירשו את העובדה שהציווי מופיע שלוש פעמים באומרם כי הכוונה היא לאכילה, לבישול ולהנאה והוסיפו כי האיסור חל על כל סוגי הבהמות הטהורות. ברם אנו צריכים לשאול את עצמנו: אם באמת התכוון אלוהים להורות לנו לא לערבב בשר וחלב מכל סוג שהוא, מדוע אפוא מופיע הפסוק שלוש פעמים באותו נוסח בדיוק? מדוע לא מופיע, למשל: "לא תבשל בשר בחלב", או "לא תאכל בשר בחלב" וכו'? מדוע הדגיש אלוהים דווקא את בישול הגדי ומדוע מופיעות המילים "בחלב אמו" שלוש פעמים ללא שינוי? אם נתייחס למשמעות המילולית של הפסוק: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים יג 1), אזי ניווכח בנקל כי המצווה מתייחסת רק לגדי בחלב אמו, ועלינו לקבל זאת ללא סייג! בנוגע לגורם השני, כאשר בוחנים את ההקשר שבו נאמר פסוק זה, מוצאים כי הפעמיים הראשונות שבהן מופיעה המצווה (שמות כג 19; לד 26) אינן מתייחסות כלל לדיני כשרות, אלא להבאת ביכורים ולשחיטת זבחים. אם לוקחים בחשבון שאלוהים הוריש לעם ישראל את הארץ מפני רִשעת הגויים (דברים ט 5) והזהיר אותם לא לאמץ את מנהגי הפולחן האלילי שלהם (שם, יב 4), ניתן להסיק כי חלק מאותם טקסים של הבאת הביכורים כלל בין היתר בישול גדיים בחלב אִמם. ולכן, כדי שבני ישראל לא יקריבו גם הם זבחים בצורה כזו, ציווה עלינו אלוהים שלא נבשל גדי בחלב אמו. בהקשר זה, מתגלה כי האיסור על בישול הגדי בחלב אמו איננו אלא איסור על עבודה זרה ואמונות טפלות. אם מישהו סבור שמסקנה זו נשמעת קצת מופרכת, כדאי שייתן דעתו לדברים הבאים. חוקרים של תקופת המקרא מסכימים כי האיסור התורני על בישול גדי בחלב אמו רמז על כך שמִנהג מסוג זה רווח בקרב עמים מקומיים בתור טקס או פולחן אלילי. פולחן שכזה היה מקובל למשל בקרב אנשי העיר אוגרית ששכנה בסוריה הצפונית (ליד הנמל הקטן "מינת אל-ביצ'א"). העיר אמנם חרבה לפני יותר משלושת אלפים שנה, במאות ה- 15-12 לפנה"ס לערך, אך לוחות טין הכתובים בשפה האוגריתית שנתגלו בשנת 1929 חושפים בין היתר כמה מן המנהגים הדתיים של תושביה.  וכך, באחד משירי אוגרית מופיע הפסוק הבא: "על האש שים שפע נוזלים. טבח גדי בחלב, טלה בחמאה". על פסוק זה ממש כותב גינזברג כי "זהו אותו מנהג אלילי שהתורה אוסרתו" ומוסיף כי "האיסור מובא בפירוש אצל מועדי ישראל, אצל מועד הביכורים. מכיוון שבארץ ישראל העִזים ממליטות על פי רוב בימי הגשמים, הרי חג שבועות (הוא) זמן מתאים לזבח הגדי המבושל בחלב" (כתבי אוגרית, 1936: 77). גם קאסוטו מאשר זאת ומסביר כי הפסוק "טבח גדי בחלב, טלה בחמאה" מרמז על מנהג כנעני של בישול גדי בחלב בתור "טכס פולחני שהיה מכוון למשוך את ברכת הפריון לאדמה". קאסוטו אף מציין כי בעקבות פולחן אלילי זה "מתברר גם הקשר שבכתובים המקראיים בין הבאת הביכורים ובין האיסור הנ"ל (שמות כג 19): 'ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך \[להביע לו את תודתך על תבואת האדמה אשר הוא נותן לך, אבל הישמר לך פן תעשה כמעשה ארץ כנען, ולפיכך\] לא תבשל גדי בחלב אמו'". אגב, אפילו הרמב"ם, שהתייחס לנושא בספרו "מורה נבוכים", נאלץ להודות כי באשר "לאיסור בשר בחלב… לא בלתי-סביר בעינַי שהיה לעבודה זרה צד בזאת. אולי היו אוכלים כך בפולחן מפולחניה או בחג מחגיהם. מה שמחזק זאת, לדעתי, הוא שאיסור בשר בחלב הוזכר פעמיים בתחילת הציווי עליו במקום בו הזכיר את מִצְוַת העלייה-לרגל: שלש פעמים בשנה \[יֵרָאֶה כל זכוּרך אל פני האדון ה'\] (שמות כ"ג 17). הרי הוא כאומר: 'בשעה שאתם עולים לרגל ונכנסים אל בית ה' אלהיך (שם, כג׳, 19; ל"ד 26) אל תבשל שָם את מה שאתה מבשל בצורה זאת כמו שהם היו עושׂים'. זה הטעם הסביר ביותר בעינַי לאיסורו, אולם לא מצאתי זאת כתוב בספרי הצאביה שקראתי" ("מורה נבוכים", חלק ג, פרק מ"ח). מעניין להביא מדבריו של רב העדה הקראית, חיים בן יצחק הלוי, שהתייחס גם הוא למצווה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" וגרס כי "כוונת מצווה זו היא להרחיק את בני ישראל מהעבודות הזרות ועבודות האלילים והאמונות הטפלות שעובדי עבודה זרה היו מתנהגים בהם. עבודות אלו גורמות בין היתר צער לבעלי חיים תוך אמונה טפלה שהדבר יביא לבני האדם מזל טוב".  "לכן", הוא מוסיף, "אכילה או בישול כל בשר וחלב יחד שאינו עיקר ופרח, הורים עם הבנים, היא בהיתר, הואיל ותורתנו הקדושה לא אמרה לא תבשל גדי בחלב עמו, דהיינו כל בשר וחלב, אלא לא תבשל גדי בחלב אמו. אמו באלף ולא בעין". ואמנם, רק בפעם השלישית – בספר דברים יד 21 – מופיע ציווי זה בהקשר של דיני כשרות. ואין להתפלא על כך. אדרבא, הלא ברור כשמש שאם הורה לנו הקב"ה שלא נקריב זבחים בצורת בישול גדי בחלב אמו, וַדאי אין בכוונתו שנעשה זאת למטרות אחרות, כמו אכילה. כמובן שלא. לכן הזהיר אותנו ה' פן נקריב גדי בחלב אמו על ידי בישול, וחזר על כך שלוש פעמים בדיוק באותו הנוסח כדי שלא נעז אפילו לחשוב על בישול הגדי בחלב אמו – לא בעבור קרבן ולא בעבור אכילה ולא בעבור כל סיבה אחרת בעולם. ### פירושי חז"ל הציווי "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" מופיע בתורה שלוש פעמים (שמות כג 19; לד 26; דברים יד 21). חז"ל פירשו זאת באומרם כי שלוש הפעמים, כוונתן: "אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול".  למרות שהפסוק חוזר על עצמו שלוש פעמים בדיוק באותו האופן וללא כל שינוי בניסוח, קבעו חכמינו כי האיסור לא חל רק על בשר גדי, אלא על כל בהמה טהורה. עד כמה שהדבר יישמע מוזר, הם התירו לבשל עוף בחלב ורש"י מאשר זאת באומרו: "פרט לעוף, שאין לו חלב. שאין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים".  גם אבן עזרא, שהיה סבור כי כוונתו האמתית של הפסוק אינה אלא לגדי בלבד, כותב: "וחכמים קיבלו שלא יאכלו ישראל בשר וחלב". אולם הרמב"ם ככל הנִראה חשש פן יבוא פלוני ויאמר: "בשר העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה; ויבוא אחר לומר: אף בשר בהמה מותר, חוץ מן העז; ויבוא אחר לומר: אף בשר העז מותר בחלב הפרה או הכבשה, שלא נאמר אלא אמו". ו"לפיכך", הוא קובע, "נאסור כל בשר בחלב, ואפילו בשר עוף. אין זה מוסיף, אלא עושה סייג לתורה"  (ועשיית "סייג לתורה",  כידוע, היא מהמצוות החשובות ביותר שהטילו על עצמם חכמינו). למרבה הפליאה, הבעיה בפרשנות של חז"ל למצוות "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" מתגלה רק כאשר מחליטים להתייחס אליה ברצינות, ומיד אסביר למה כוונתי. אך לפני כן, ברצוני להדגיש שוב כי חכמינו ייחסו את האיסור של בישול בשר בחלב לכל סוגי הבהמות הטהורות וציינו כי חגבים ועוף מותרים מהתורה, אלא שהסופרים אסרו גם אותם, כפי שהראינו לעיל. אמנם כאשר מעיינים בתרגום אונקלוס (תרגום התורה לארמית) מוצאים כי כתוב: "לא תיכלון בשר בחלב"  (כלומר: לא תאכלו בשר בחלב). אולם חשוב לזכור כי אונקלוס (הנקרא גם עקילס הגר ) – בן המאה השנייה לספירה – התגייר ע"י רבי אליעזר ורבי יהושע וקיבל על עצמו את ההלכה הרבנית.  לכן אין להתפלא על כך שפירש את הפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" בהתאם לפרשנות חז"ל. ## בנוגע ל"הוכחה המדעית" של זמיר כהן על בשר וחלב ![הרב-זמיר-כהן-בשר-חלב](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/07/Screenshot-2022-01-11-110856-300x289.jpg "הרב-זמיר-כהן-בשר-חלב - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")הרב זמיר כהן טוען [בדרשתו](https://www.youtube.com/watch?v=QAy3UHpO5fQ) כי כתוצאה מאכילת בשר וחלב נוצרות בעיות בריאות מצטברות שגורמות למוות, כפי עישון סיגריות. זמיר גם טוען כי התערובת של בשר וחלב יוצרות "קצר במימד הרוחני שמשפיע על האדם לרעה, ובמימד הגשמי משפיע על הבריאות של האדם." על מנת לשכנע בטענתו, מביא זמיר כהן "הוכחה מדעית", ומסביר כי, "הבשר כידוע מכיל ברזל, והחלב מכיל סידן. הגוף צריך גם ברזל וגם סידן. אם אוכלים אותם ביחד, הם מנטרלים זה את זה והגוף לא קיבל לא ברזל ולא סידן. דבר נוסף בבשר וחלב – מה שמעכל את הבשר במעיים זה מיצים חומציים, הם שמעכלים את הבשר. לחלב יש תכונה של בסיס שהוא סותר חומצה. אדם שאוכל בשר וחלב, החלב מנטרל את המיצים החומציים שבקיבה, והבשר לא יכול להתעכל, והבשר מגיע לסף ריקבון. זה כמו לאכול בשר רקוב, כי זה לא מתעכל." מיותר לציין כי לזמיר כהן אין שום הכשרה רפואית או מדעית, והוא גם לא סיפק מקור לטענות שלו. **ראשית**, סידן וברזל לא מנטרלים אחד את השני, הם מעכבים את הספיגה אחד של השני. הבדל מהותי ביותר. **שנית**, דתיים כן אוכלים חלב ובשר, ההפרדה (6 שעות) מתבצעת אך ורק בין בשר לבין חלב (זאת אומרת, במידה והבשר הוא שנאכל ראשון), אך לא להיפך. זאת אומרת שכן אפשר לאכול חלב ומיד לאחר מכן בשר: "אחר שתית כוס חלב ניתן לשטוף את הפה ולאכול מיד בשר." (הרב רואי מרגלית, אתר "ישיבה") כך גם הדבר על-פי שולחן ערוך (יורה דעה פ"ט ב'). זאת אומרת, שאם הטיעון הבריאותי (לכאורה) של זמיר כהן היה נכון, אזי שההלכה הרבנית פספסה גם היא את עיקר הדברים. **שלישית**, אותו עקרון קיים גם עם המון שילובי מאכלים אחרים, הרי גם קטניות, ירקות ירוקים ואגוזים – עשירים בברזל. אז אם אכן היה ידע רפואי-שמיימי בנושא לחז"ל, מדוע לא אסרו, לדוגמא, אכילת חלב או חמאה (סידן) במקביל לאכילת טחינה (ברזל)? 1. "The "seething of a kid in its mother's milk" was a form of magic intended to promote fertility and of long standing in Ugarit."Patrick W. Miller, "The Bible and the Last half-century of archaeology". Page 18)"Among the nationsround Judea, feasting on a kid boiled in its mother's milk was an essential part of the impious and magical ceremonies that were celebrated in honour of one of the gods" (Thomas Stackhouse, "A history of the holy bible" Page 570) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מדע ואמונה, פרשנות הכתובים --- ### [האם אלוהים הוא המשיח על פי תהילים מ"ה](https://igod.co.il/true-judaism/האם-אלוהים-הוא-המשיח-על-פי-תהילים-מה/) **Published:** יולי 6, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > עשה את הניסוי הבא: תן לכול מי שמדבר עברית רהוטה את הפסוקים הראשונים של המזמור הנ"ל ובקש ממנו או ממנה לפרש את הפסוקים הללו לעברית מדוברת, ואז שאל אותו או אותה, "על פי ההקשר של הפסוקים הללו, על מי מדבר פסוק 7?" בוודאי שיגידו שמדובר באלוהים היושב על כס המלוכה לעולמי עולמים. ברור מההקשר של הפסוקים הללו, (פסוק 3 אומר "יָפְיָפִיתָ, מִבְּנֵי אָדָם…עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם,) שמלך ישראל הוא בן אדם. ובכן, השאלה האמיתית היא, כיצד יכול מלך בשר ודם להיות אלוהים? התשובה פשוטה; הקטע הנ"ל מתהילים מצביע בסופו של דבר למשיח, המלך האלוהי! דיברנו באריכות על הנושא הזה במאמרים קודמים והקורא המעוניין יכול למצוא שם מידע רלוונטי רב. לכן אסכם פה את אשר למדנו במאמרים הקודמים: מזמור מ"ה (45) מדבר על מלך, ומהלל את המלך מבית דוד במושגים נעלים, אפילו מציין שהוא "אלוהים". בעוד שהמילים במזמור מותחות את השפה העברית לקצה גבולותיה כאשר מילים כה נעלות מתארות מלך אנושי, בכול זאת יאה לדבר על ישוע במושגים כאלה, כי הוא "דבר ה' שנעשה לבשר", "בן האלוהים" שבא כאדם ארצי. לכן, ניתן להבין את המזמור הנ"ל רק במונחים של המשיח. כפי שהסברנו במאמרים קודמים, תהילים מ"ה הוא מזמור מלכותי, נכתב לכבוד מלך ישראל, ולכן אין פלא שנמצא בו תיאורים משיחיים רבים. באותו קו מחשבה מציין ריסטו סנטלה (מלומד פיני משיחי מומחה ללימודי התנ"ך והתורה שבעל פה,) שרוב הרבנים מפרשים שכאשר המזמור מדבר על מלך ומלכות, רוב הרבנים מפרשים זאת שלרוב הכוונה היא למשיח, כמו כן הוא אומר שביהדות רואים את המשיח בתהילים פחות או יותר באותו הקשר כמו המאמינים המשיחים. אך היות והרבנים היהודים מתקשרים באותה השפה שהמזמורים נכתבו (עברית,) בניגוד למאמינים המשיחיים שמדברים בשפות שונות, הם מוצאים שם רמזים שיכולים להתייחס לנקודת ראות שלהם על המשיח. סנטלה מציג את מזמור כא כדוגמא טיפוסית, ואומר שבחוגי המאמינים המשיחיים לא חושבים שמזמור כא הוא מזמור משיחי. המדרש לעומת זאת מייחס את הפסוקים הראשונים של המזמור למלך המשיח. רש"י מייחס פירוש זה גם לפסוק 7, והתרגומים לפסוק 8. כול הנאמר לעיל מצדיק את הטענה שהמלך מבית דוד הוא נושא המזמור. סנטלה מסכם שבנוגע למזמור מ"ה, רוב הפרשנים הדגולים ביהדות מסכימים שהמזמור מדבר על מלך המשיח. כיצד אם כן מתרגמים הפרשנים הרבנים הקלסיים את פסוק 7 במזמור מ"ה? רש"י כותב: כסאך אלהים. כסאך שר ושופט לעולם ועד כענין שנאמר נתתיך אלהים לפרעה (שמות ו') ולמה בשביל ששבט מישור שבט מלכותך שמשפטיך אמת וראוי אתה למלוך." א. ג'יי. רוזנברג מסביר את הפירוש הנ"ל של רש"י ואומר שכסאו של השופט, כסא המלכות של השר והשופט יהיה נכון לעולם כפי שכתוב בשמות ז 1 רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים (שופט) לְפַרְעֹה" ומדוע? כי שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ. אם כן, כיצד ניתן לפרש את פסוק 7 על פי פירושו הקלאסי של רש"י? א. ג'יי רוזנברג מסביר כך את רש"י: "כסאך אלהים" מדבר על כס מלכות של שר ושופט שימלוך לעולם כפי שמדובר בשמות ז 1: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים (שופט) לְפַרְעֹה, וזאת מדוע? כי שלטונך (מלכותך) ישר וצודק (שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ – תהילים מה 7) ואתה ראוי למלוך." יש משמעות רבה לפירוש הנ"ל כי רש"י מבין שעל פי הפסוק בעברית, אלוהים הוא המלך, כך שבמובן זה רש"י אומר: כסאך אלוהים הוא כסא מלכות לעולמי עולמים. נשאלת השאלה כאן, האם רש"י מפרש את אלוהים לאור המושג בשמות ז 1 שם ה' אמר למשה להיות אלוהים לפרעה? הדבר מוביל לשני היבטים חשובים: 1. אף על פי שרש"י ידע שמאמינים משיחיים משתמשים במזמור מ"ה כדי להראות את טבעו האלוהי של המשיח, הוא בכול זאת משתמש באותם קווים של הדקדוק כפי שעושים זאת המאמינים המשיחיים; 2. פירושו של רש"י כאן אינו מקובל באופן כללי על ידי רבים מהמפרשים המאוחרים ביהדות, בכול זאת הוא מזכיר לנו שלמילה 'אלוהים' יכולים להיות מובנים שונים וניואנסים רבים. פירוש זה מיישר קו עם הפרשנים המשיחיים המשתמשים במילים 'כסאך אלוהים' כדי להדגיש את אלוהותו של המשיח מבלי לרמוז שבכך אלוהים שבשמים כבר אינו אלוהים. גם התרגום מתייחס לקטע הנ"ל ואומר שכסא הכבוד של יהוה הוא לעולמי עולמים, ומזכיר לנו שהמובן  במקור ברור וישר לעניין. פרושים אחרים קלאסיים ביהדות כגון אבן עזרא ומצודת דוד טוענים שפירוש הפסוק בתהילים מה 7 הוא: כסא מלכותך ניתן על ידי אלוהים (כך גם פרוש סטון.) בפירושם לאחרונה של רוזנברג וזלוטוויטץ הם מסבירים את המילים 'כסאך אלוהים' כך שאלוהים מאשר את סמכותו של המלך כי הוא מולך בצדק ומשפט על פי דברו ורצונו של אלוהים. אבן עזרא מוסיף את המילה כסאך פעם נוספת בכך שאומר, כסאך כסא אלוהים. המשך פירושם מעניין עוד יותר כאשר הם אומרים שבעברית ניתן להבין כך את הפסוק: (כסאך) מלכותך, אלוהים, היא מלכות עולמים, ושמובן זה אינו תואם את ההקשר בו המלך הוא הנושא. אילו לא הייתה בעיה של הקשר, הפירוש היה פשוט ומובן. ובכן, מהי הבעיה של ההקשר? קשה לפרשנים הללו להבין שניתן לכנות מלך בשר ודם 'אלוהים'. אך אם אותו המלך הוא מלך המשיח, והמשיח הוא אלוהי, אין סיבה לדחות את הפירוש הברור והמובן הזה. לכן אנו יכולים לחזור ללא הסתייגות על אשר אמרנו בתחילה: מזמור מ"ה מכריז על הטבע האלוהי של מלך המשיח, וטוב נעשה אם נבין את הפסוקים במובן הבסיסי והברור ביותר שלהם, וניתן לתנ"ך להכתיב את התיאולוגיות שלנו, במקום שנכתיב את התיאולוגיות שלנו לדבר אלוהים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אלוהותו של ישוע, היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, נבואות משיחיות, פרשנות הכתובים, תהילים --- ### [מה זה רוח הקודש?](https://igod.co.il/discipleship/מה-זה-רוח-הקודש/) **Published:** יולי 4, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > האם רוח הקודש הוא "משהו", או שיש בו מימדים מסוימים שהופכים אותו ל"מישהו"? אפשר להוכיח בעזרת הכתובים שרוח אלוהים איננו כוח מופשט בלבד. רוח הקודש הינו חלק ממהותו של אלוהים, ויש לו אישיות ברורה. הברית החדשה מרחיבה בעניין האמיתות המבוססות האלה. למרבה העניין, גם מסורות רבניות מאוחרות יותר מתייחסות בדרך דומה לאמיתות האלה. מה אומר התנ"ך על רוח אלוהים? גם בעברית וגם ביוונית (pneuma) יש למילה הזאת שני מובנים – רוח שנושבת (או נשמת חיים), ורוח בניגוד לבשר.1 התנ"ך גם מדבר על אנשים שהתמלאו ברוח (כלומר, קיבלו מן הרוח כוח שנדרש להם), ועל שפיכת הרוח (יואל ג', א׳). הברית החדשה משתמשת באותם מונחים ובאותם דימויים כשהיא מדברת על רוח הקודש (רשימה להלן). אבל ישנם עוד מקומות חשובים בכתובים, שמדברים על פעולה אישית שאלוהים עושה בקרב בני האדם, באמצעות רוחו. רוח הקודש מלמד ומדריך. אפשר למרוד בו ולהעציב אותו. אין ספק שמדובר באישיות, לא בכוח גרידא. ראוי לזכור שהתנ"ך מדבר על: - "רוחות" שהן חלק מצבא השמים (לדוגמה, מלכים א' כב׳, יט׳ ואילך), והכוונה למלאכים – טובים או רעים. - "רוחות רעות" (לדוגמה, שמואל א' טז׳, יד׳), שהן ישויות שטניות, ולא רק כוחות מופשטים. - "רוח" האדם, והכוונה היא לדיעות, תפישות, רגשות ורצון (לדוגמה, דברי הימים א' ה', כו׳; תהילים לב׳, ב׳; נא׳, י׳; עג׳, כא׳; משלי טו׳, יג׳; יח׳, יד׳), או האדם הפנימי באופן כללי (לדוגמה, מלכים ב' ה', כו׳). כשם שיש רוח אנושית, ישנה גם רוח אלוהית.2 לפי תהילים קו׳, לב׳-לג׳, כשבני ישראל חטאו במדבר, הם חטאו לרוח אלוהים, "ויקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם. כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו". בישעיהו סו׳, י׳ מדובר על אותו נושא, "והמה מרו ועיצבו את רוח קודשו, ויהפוך להם לאויב. הוא נלחם בם". הפסוקים האלה מלמדים שהמרד של בני ישראל באלוהים העציב את רוח הקודש. לכן אין כל פלא שבמיכה ב', ז׳ עולה השאלה אם רוח יהוה יכול לאבד סבלנות (קוצר רוח). הפסוק במיכה ב' מבהיר לנו שרוח הקודש איננו רק כוח חיצוני של אלוהים, אלא המהות וההוויה שלו. (זכור: אנחנו אנושיים בזכות רוח האדם שבנו, בזכות ההוויה הפנימית של כל אחד מאיתנו.) גם נחמיה הזכיר את פעולת הרוח במהלך הנדודים במדבר, "ורוחך הטובה נתת להשכילם, ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצומאם." (נחמיה ט', כ׳). הפסוק הזה מלמד שאלוהים נתן את רוחו לבני ישראל במהלך הנדודים (ראה גם תהילים קד׳, ל׳), כדי שישכיל וידריך אותם בדרך (ראה גם תהילים קמג׳, י׳ וזכר' ז', יב׳). אם כך, רוח אלוהים גם מלמד, משכיל, מנחה ומדריך! ואם אפשר לתת את הרוח, הרי שאפשר גם לקחת אותו, "הסתר פניך מחטאי וכל עוונותי מחה. לב טהור ברא לי, אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי. אל תשליכני מלפניך, ורוח קודשך אל תיקח ממני" (תהילים נא׳, יא׳-יג׳). בנקודה זו מן הראוי לשאול אם "רוח אלוהים" זהה ל-"אלוהים". כן ולא. אין ספק שלרוח יש אישיות, שהרי רוח הקודש הנחה את עם ישראל ואפשר להעציב אותו או להכעיס אותו. ובכל זאת, רוח הקודש היא רוח אלוהים, כלומר הרוח של אלוהים, ולא ישות נפרדת. אם כך, במובן מסוים, כשאלוהים נותן את רוחו, הוא נותן את עצמו ומעצמו. המפתח הוא כזה: אלוהים נוגע בנו, מלמד אותנו, פועל בקרבנו ומעניק לנו כוח באמצעות רוחו. קרא בעיון את ישעיהו סג׳, יא׳-יד׳: > "ויזכור ימי עולם, > > משה עמו – > > איה המעלם מים, > > את רועי צאנו? > > איה השם בקרבו > > את רוח קודשו? > > מוליך לימין משה > > זרוע תפארתו? > > בוקע מים מפניהם, > > לעשות לו שם עולם? > > מוליכם בתהומות כסוס, > > במדבר לא יכשלו; > > כבהמה בבקעה תרד, > > רוח יהוה תניחנו. > > כן נהגת עמך > > לעשות לך שם תפארת." ### רוח הקודש בתנ״ך גם הפסוקים האלה מספרים על נוכחותו של רוח הקודש במהלך הנדודים במדבר, ואף שופכים אור חדש על המאורע: היה זה רוח יהוה שנתן מנוחה לעם ישראל. אם מחברים את כל הדברים האלה עם מה שנאמר בנחמיה ט', יט׳-כ׳, מתברר שרוח אלוהים הוא זה שהתגלה בענן ביום ובעמוד האש בלילה, "ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר. את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחותם בהדרך, ואת עמוד האש בלילה להאיר להם, ואת הדרך אשר ילכו בה. ורוחך הטובה נתת להשכילם". אלוהים שוכן בקרבנו ברוחו. (במובן מסוים, כפי שעולה מתהילים קלט׳, ז׳, רוח אלוהים הוא נוכחותו, כלומר – הוא נמצא בכל מקום.) מצד אחד אלוהים יושב בשמים, רחוק מהעולם הזה. מצד שני, הוא מעורב בכל ענייני היום יום שלו, ונמצא כאן בינינו. הכיצד? באמצעות רוחו. זו הסיבה שאפשר להעציב את רוחו, וזו הסיבה שרוחו הוא זה שמנחה ומדריך אותנו. זה גם ההסבר לאזכורים של הרוח במהלך היציאה ממצרים ובמהלך הנדודים במדבר. באותה תקופה, יותר מאשר בכל תקופה אחרת בתולדות עם ישראל בימי קדם, אלוהים התגלה באורח על טבעי בקרב עמו. ולכן יש שפע של אזכורים של נוכחות הרוח באותה תקופה. רוח הקודש היה שם, בקרב עמו! בשמואל ב' כג׳, ב׳ מתואר היבט אחר של פעולת רוח הקודש, "רוח יהוה דיבר בי ומילתו על לשוני". זהו תיאור כל כך אישי. הרוח מדבר, וזוהי הוכחה לכך שמדובר ב-"מישהו", לא ב-"משהו". תהיה זו טעות לראות ברוח משהו ששווה לכוח מסוים של אלוהים, ותו לא. בדברי הימים א' כח׳, יא-יב׳ יש תיאור דומה: "וייתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת, ותבנית כל אשר היה ברוח עימו לחצרות בית יהוה ולכל הלשכות סביב לאוצרות בית האלוהים ולאוצרות הקודשים." שימו לב שהרוח הוא זה שנתן לדוד את פרטי התוכנית לבניית המקדש. לדברי הנביא יחזקאל, רוח יהוה נפלה עליו, ואז הורה לו יהוה מה לומר, "ותיפול עלי רוח יהוה, ויאמר אלי: 'אמור, כה אמר יהוה!' " (יחזקאל יא׳, ה׳). הפסוק הזה מלמד שיהוה מזוהה עם רוחו. דברים דומים נאמרים בנחמיה א', ל׳, "ותמשוך עליהם שנים רבות, ותעד בם ברוחך ביד נביאיך". כשהנביאים הדריכו והוכיחו, היה זה הרוח שדיבר דרכם. (ראה גם מיכה ג', ח׳ וישעיהו ל', א׳) ### רוח הקודש בדברי חז״ל מעניין שבספרות הרבנית יש כמה אזכורים לכך שרוח הקודש מדבר, מכריז, זועק, מוכיח ואפילו משמש כיועץ לאלה שזקוקים להגנה.3 הנה כמה דוגמאות: בתלמוד (משנה, סוטה ט ו; בבלי, סוטה מו א) נאמר שכאשר הזקנים ערכו את טקס העגלה הערופה (דברים כא׳, א׳-ט׳), הם "לא היו צריכים לומר: 'ונכפר להם הדם' (שם), אלא רוח הקודש מבשרתן: 'אימתי שתעשון ככה, הדם מתכפר לכם' ". בפירוש לשמות א', יב׳, "וכאשר יענו \[המצרים\] אותו \[את עם ישראל\], כן ירבה וכן יפרוץ", נאמר בתלמוד (בבלי, סוטה יא א) שרוח הקודש מכריז להם, "כן ירבה \[ישראל\] וכן יפרוץ!" רש"י וגם פרשנים יהודיים אחרים הסבירו את הפסוק הזה כך שמשתמע ממנו שרוח הקודש אמר למצרים שככל שהם יענו יותר את עם ישראל, הוא ירבה ויפרוץ.4 בפרקי דרבי אליעזר ל"א, כשישמעאל (בנו של אברהם) ואליעזר (עבדו) התווכחו מי ירש את אברהם – היות ששניהם הבינו שהם נלווים לאברהם בדרכו להקריב את יצחק (בראשית כב׳) – רוח הקודש עונה להם ואומר, "לא זה יורש ולא זה יורש".5 באיכה רבה (בובר), פרשה ג נט-ס נאמר שלאחר שהקיסר הרומי הדריאנוס הוציא להורג שני יהודים ללא משפט, רוח הקודש זעק, "ראית, יהוה, עוותתי (את עיוות הדין שעשו לי). שופטה משפטי! ראית כל נקמתם, כל מחשבותם לי" (איכה ג' נט׳-ס׳). זוהי דוגמה לתפילת הפגעה של רוח הקודש.6 לפי ויקרא רבה (וילנא), פרשה ו ד"ה א, רוח הקודש – "סניגוריה היא מלמדת, זכות לכאן ולכאן. אומרת לישראל 'אל תהי עד חינם בערך', ואחר כך אומרת להקב"ב (משלי כד) 'אל תאמר כאשר עשה לי כאן אעשה לו' " (ראה משלי כד׳, כח׳-כט׳).7 בכל הקטעים האלה, ויש עוד רבים כמותם (ראה למשל בראשית רבה פד יא; מדרש זוטא שיר השירים ח; איכה רבה א), אין ספק שמדובר ב-"מי" ולא רק ב-"מה", במימד אישי של אלוהים ולא רק בכוח בלתי אישי, באלוהים עצמו ויחד עם זאת בישות "נפרדת" שיכולה לתווך בין אלוהים לאדם.8 הציטוטים האלה מאוד מזכירים התייחסויות שונות לרוח הקודש בברית החדשה, למרות שכמעט כל הטקסטים הרבניים שציטטתי נכתבו שנים רבות מאוחר יותר.9 הגיע הזמן להשוואות. ### רוח הקודש בברית החדשה אסכם את מה שראינו בפסוקי מפתח בברית החדשה. רוח הקודש מאציל מכוחו ומלביש בעוז (לדוגמה לוקס כד׳, מט׳; מעשי השליחים א', ח׳), נח, בא וצולח (לדוגמה לוקס ב' כה׳; מה"ש ח', טז׳; י' מד׳; יט׳, ו׳), מושח (לוקס ד', יח׳, שמצטט את ישע' סא׳, א׳; מה"ש י', לח׳), ממלא (לדוגמה לוקס א', טו׳, מא׳; מה"ש ב', ד׳; ד' ח׳, לא׳), מגלה (לדוגמה לוקס ב', כו׳; קור"א ב', י׳) ומדריך (למשל מתי ד', א׳; מה"ש כ', כב׳, רומ' ח', יד׳), בדיוק כפי שהוא עשה בתנ"ך. רוח הקודש מדבר דרך התלמידים (מתי י', כ׳; מה"ש ו', י׳), בדיוק כפי שדיבר ביד הנביאים בתנ"ך (ראה מתי כב׳, מג׳; מה"ש א', טז׳; י"א, כח׳; פטר"א א', כא׳). הספרות הרבנית מתארת לפעמים את רוח הקודש כמי שמדבר, אומר ופונה ישירות, וכך גם הברית החדשה (מה"ש י', יט׳; י"א, יב׳; יג׳, ב׳). פסוקים כמו מעשי השליחים ד', כה׳ ("בפי עבדך דוד אבינו אמרת ברוח הקודש") או מעשי השליחים כח׳, כה׳ ("היטב דיברה רוח הקודש לאבותיכם בפי ישעיהו הנביא") משקפים את התפיסה הרווחת בקרב כותבי הברית החדשה, תפישה שתואמת כליל את דברי משה והנביאים. בנחמיה ט', ל׳ נאמר שאלוהים "העיד" בעמו דרך רוח הקודש, ואילו במעשי השליחים ט', לא׳ נאמר שהרוח "עודד" את המאמינים הראשונים. במעשי השליחים כ', כג׳ שאול אומר שהרוח "מצהיר", וככל הנראה הכוונה היא לאזהרות נבואיות. רוח הקודש ניתן למאמינים (למשל לוקס יא׳, יג׳; יוח' ז', לט׳; מה"ש ב', לח׳; השווה עם נחמ' ט', כ׳), בדיוק כפי שהרוח ניתנה למשה ולזקנים (ראה במד' י"א, טז׳-יז׳, כד׳-ל׳). רוח הקודש נשפך וצולח, בדיוק כפי שהבטיח יואל הנביא (מה"ש ב' יז׳-יח׳; ראה גם מה"ש ב', לג׳; י', מה׳), ובזכות מותו ותחייתו של ישוע, הרוח שוכן עכשיו בקרב עמו הקדוש של אלוהים (למשל יוח' יד׳, יז׳; רומ' ח', ט׳, יא׳; קור"א ג'ף טז׳; ו', יט׳; קור"ב ה', ה׳), בדיוק כפי שהכריזו הנביאים (ראה להלן). רוח הקודש מלמד (למשל לוקס יב׳, יב׳; יוח' יד׳, כו׳; ראה גם מה"ש טו׳, כח׳) ומשמש כיועץ (יוח' יד׳, טז׳-יז׳; זכור את ויקרא רבה ו א). הרוח מנחם ומעיד אל כל האמת הקשורה למשיח (יוח' טו׳, כו׳; השווה עם ישע' יא׳, ב׳), ומדריך את תלמידיו אל כל האמת (יוח' טז׳, יג׳). דוד קיבל מרוח הקודש הנחיות בעניין בניית המקדש, וישוע המשיח, לאחר תחייתו, נתן לתלמידיו הוראות לגבי רוח הקודש (מה"ש א', ב׳). האם הדברים שישוע אמר בבשורת יוחנן צריכים עוד להטריד אותנו, לאור כל הראיות שהבאתי מהתנ"ך והספרות הרבנית? ישוע הסביר לתלמידיו ש… "אבל המנחם, רוח הקודש שהאב ישלח לכם בשמי, הוא ילמד אתכם הכל ויזכיר לכם כל מה שאני אמרתי לכם… בבוא המנחם אשר אשלח לכם מאת האב – רוח האמת היוצאת מאת האב – הוא יעיד עלי… אבל הוא, אשר הוא רוח האמת, כשיבוא ידריך אתכם אל כל האמת, כי לא ידבר מעצמו, אלא את אשר הוא שומע ידבר ואת הבאות יודיע לכם." (יוח' יד׳, כו׳; טו׳, כו׳; טז׳, יג׳) זכור שהתנ"ך עוזר לנו להבין שכל מה שנעשה ליהוה, נעשה גם לרוחו. הברית החדשה מרחיבה בעניין זה. שאול לוקח את הדברים שאמר ישעיהו (סג׳, י׳), ומייעץ לנו לא להעציב את רוח הקודש (אפס' ד', ל׳). ספר תהילים וגם ישעיהו מדברים על המריית פי הרוח, וגם ישוע מזהיר אותנו שלא לגדף את הרוח (מרק' ג', כח׳-כט׳) – כלומר, שלא נייחס את מעשיו המופלאים של הרוח לכוחות שטניים כלשהם. מי שמשקר לרוח הקודש, הריהו כמי שמשקר לאלוהים (מה"ש ה', ג׳-ד׳), ואנשים חוטאים "בוחנים" את הרוח (מה"ש ה', ט׳) ו-"מתנגדים" לו (מה"ש ז', נא׳). מדוע הברית החדשה מזכירה את רוח הקודש יותר מהתנ"ך? משום שהמשיח הגיע ופתח את העידן המשיחי, את העידן שבו רוח הקודש פועל בצורה יחודית בקרב האנושות. בעידן הזה מתגשמת משאלתו של משה (במד' יא׳, כט׳: "מי יתן כל עם יהוה נביאים, כי יתן יהוה את רוחו עליהם."), עידן שבו הרוח נשפך וצולח, כפי שניבא יואל10, עידן שבו פסוקים כמו ויקרא כו׳, יב׳ ויחזקאל לז׳, כז׳ מתחילים להתגשם (ראה קור"ב ו', טז׳-יח׳)11. הדברים האלה גם מסבירים מדוע ישוע לימד את תלמידיו על אישיותו של הרוח ועל פועלו, והכין אותם לעוז שהם עמדו ללבוש ממרום. עלינו לזכור שלדברי הנביאים, המשיח יתאפיין על ידי משיחה יחודית של הרוח, מה שמקבל אישור מקיף מסיפורי הבשורות (ראה ישע' יא׳, קג׳, ראה גם ישע' מב׳, א׳; סא׳, א׳-ג׳; מתי יב׳, כח׳; לוקס ד', יד׳; מה"ש י', לח׳; המילה "משיח" כמובן פירושה "זה שנמשח", שזכה למשיחה מיוחדת). הברית החדשה מבטיחה שתלמידיו של המשיח יזכו למשיחה דומה, שרוח הקודש יאציל עליהם איכויות יחודיות ויכולות על טבעיות (ראה קור"א יב׳, ז׳-יא׳; גלט' ה', כב׳-כג׳)12. ביחזקאל לו׳ ו-לז׳, פרקים שגדושים בדימויים משיחיים, אלוהים מבטיח לשים את רוחו בקרבנו, כך שנוכל להתהלך בדרכיו ולשמור את מצוותיו. הנבואה הזאת התגשמה בזכות בואו של המשיח. רוח הקודש, שאינו רק כוח מופשט ועלום אלא תמצית ההוויה של אלוהים, שוכן עכשיו בקרבנו. זו הסיבה שמאוד "טבעי" לנו לשמור את מצוותיו של אלוהים, שכן באמצעות רוחו הוא – אלוהים – שוכן עכשיו בקרבנו. על רקע זה הברית החדשה מדברת על "ההתחברות ברוח הקודש" (קור"ב יג׳, יד׳). התנ"ך, הספרות הרבנית והברית החדשה – כולם מקשרים בין רוח הקודש לחדוות ה' (לדוגמה תהל' נא׳, יא׳-יב׳; פסיקתא רבתי יב א; רומ' יד׳, יז׳). ברומים ח' א׳-כז׳ שאול מתאר באריכות את החיים החדשים האלה ברוח. הפסוקים האלה מהווים פרשנות מלאת השראה של יחזקאל לו׳, כה׳-כז׳, הבטחה שעוד תתגשם, ושכל עם ישראל יהיה עד לה, וגם רבים אחרים – יהודים וגויים גם יחד – שכבר קיבלו חיים חדשים במשיח. אלוהים אמר ביד יחזקאל: "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמורו ועשיתם." החוויה המופלאה הזאת של רוח הקודש הפכה לדבר מוחשי בחייהם של מיליוני בני אדם ברחבי העולם – בזכות ישוע המשיח. בעבר, הטבע שלהם היה משועבד לחטא, לחורבן ולסיפוק אנוכי. היום הם חיים למען מטרה אחת – כדי לפאר את אלוהים. היכן שהייתה שנאה, היום יש אהבה. היכן שהכעס שפע, היום יש שלום ושלווה. היכן שהייתה תאווה, היום יש ריסון עצמי. היכן ששרר החושך, היום יש אור. זוהי השפעתו של רוח הקודש בחייהם של המאמינים! לסיכום, השאלה האמיתית איננה אם רוח הקודש הוא "הישות השלישית בשילוש" – אגב, זהו צירוף מילים שאינו קיים בשום מקום בברית החדשה. השאלה היא אם מה שהברית החדשה מלמדת אודות רוח הקודש תואם את מה שנאמר בתנ"ך, ואם יש איזה בסיס משותף לה ולחיבורים יהודיים מסורתיים מאוחרים יותר. התשובה היא כן, בהחלט. רוח הקודש הוא "מישהו" ולא סתם "משהו". הוא מזוהה ישירות עם אלוהים, אם כי מדובר עליו כעל משהו נפרד. על בסיס זה הסיקו התיאולוגים שרוח הקודש הוא "הישות השלישית בשילוש"13. בכל מקרה, בדבר אחד אין ספק. הדברים שהברית החדשה מלמדת על אישיותו של רוח הקודש ועל פועלו אינם סותרים את מה שנאמר בתנ"ך. אפילו יהודי דתי יוכל למצוא הקבלות בין התפיסה הזאת לבין הספרות הרבנית. 1\. לדבריו של א' ספייזר, מלומד יהודי בכיר בתחום השמי, "המילה רוח משמשת קודם כל במשמעות של רוח שנושבת, בריזה. המשמעות השנייה שלה היא נשמת חיים, ולבסוף יש לה מובן רוחני. אבל המשמעות האחרונה היא מוחשית יותר משהיא מופשטת". E.A. Speiser,  Genesis, Anchor Bible (Garden City, N.Y.: Doubleday, 1962), 5, הערה a לבראשית א' 2. 2\. בראשונה לקורינתים ב' 11 נאמר, "מי מבני אדם יודע את אשר באדם, זולתי רוח האדם אשר בקרבו? כן גם את אשר באלוהים אין יודע זולתי רוח האלוהים". 3\. אלן אנטרמן מכיר בקושי שעולה משימוש זה, ומציין, "יש בעיה כשמשתמשים במונח 'רוח הקודש' בהקשר של האצלה או כמילה נרדפת לאלוהים". אבל הוא מפחית בחשיבותו של שימוש כזה, "ההאצלה היא בהכרח תוצר של שימוש חופשי בדימויים, ואין פירושה שרוח הקודש הוא ישות נפרדת מאלוהים. גם אין הכוונה לכך שרוח הקודש הוא איך שהוא חלק מהאלוהות, כפי שהדבר רווח בתפיסה הנוצרית של רוח הקודש… לפעמים \[המונח\] משמש כמילה נרדפת לאלוהים, ובמקרים אחרים הוא מתייחס לכוחה של נבואה שניתנת בהשראת אלוהים". Alan Unterman, "Ru'ah Ha-Hokodesh", Encyclopedia Judaica, CD ROm edition (Israel: Judaica Multimedia, 1997). 14:364-67. אם הצהרות כאלה יכולות להיאמר בנוגע לכתבי הרבנים, אני תוהה אם יש מקום למסקנות דומות גם כשמדובר בברית החדשה. לפי ה' לאו, H. Loewe, Rabbinic Anthology, 7, שמתייחס לפסיקתא רבתי יב א (היכן שאלוהים מדבר אל רוח הקודש), "לא יהיה זה מדויק וגם לא חוקי להשתמש בפסוק רטורי כמו הפסוק הנ"ל, כטיעון לקיומו הנפקד של רוח הקודש" (ראה גם שם, 677, הערה 50). אבל האם באמת מדובר ב"קיום נפרד" או בהבחנה בין אלוהים במובן הכללי לבין רוח הקודש? 4\. המדרש הרבני אף מוצא כאן משחק מילים: מצריים אמרו, "פן ירבה"; רוח הקודש אמר, "כן ירבה". ראה רש"י לשמות א' 12. 5\. פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב", פרק ל. 6\. וויליאם ג' ברוידה, המתרגם הנכבד של ספרות רבנית קלאסית, משווה את רומים ח' 26-27 לקטע זה, וטוען שככל הנראה ברומים ח', "רוח הקודש הוא האנשה של ישראל, ומפגיע לפני אלוהים בעד ישראל". William G. Braude, The Legends of the Jews, 195, n. 2 (ותודה על ההצעה הזאת לאח קידמון הולמס, מהמנזר על שם סנט גרגורי הגדול בפורטסמות, רוד איילנד. כך במקור, המתרגמת.) אף על פי שקשה להניח שרוח הקודש ברומים ח' 26-27 הוא האנשה של ישראל, אין ספק שיש הקבלות מדהימות בין הדרך שבה הברית החדשה מציגה את רוח הקודש לבין הדרך שבה עושה את זה הספרות הרבנית, כפי שאבהיר בהמשך. 7\. המילה הארמית שמשמשת כאן ל"סניגוריה" שאולה מהמילה יוונית synegoros. בברית החדשה, רוח הקודש נקרא פרקליט – תרגום של המילה היוונית parakletos. יש קשר הדוק בין שני המונחים האלה, אף על פי שהדימויים הרבניים שמשמשים כאן מרחיקים לכת מעבר לכל מה שנאמר בברית החדשה ומציגים את רוח הקודש כישות נפרדת, אישית. 8\. כפי שצוין בהערה 2 למעלה, במדרש המפורסם מהמאה ה-8 וה-9, פסיקתא רבתי יב א, אלוהים מדבר לרוח הקודש. 9\. אם הסמכויות הרבניות ב-500 השנה הראשונות לספירה ראו בהתייחסות לרוח הקודש בברית החדשה משהו מעליב, לא יהודי ולא מקראי, מדוע הם השתמשו בחיבורים שלהם בדימויים דומים? כאשר התפתחה הדוקטרינה הנוצרית, וכאשר אפולוגטים נוצריים השתמשו בטקסטים משיחיים מסוימים, ידוע שהרבנים הרחיקו את עצמם בכוונה מלאה מהתפיסות והפרשנויות האלה, ואפילו כתבו פולמוסים נגדם. (שים גם לב לעובדה שמוזכרת למעלה, שהתפיסה החשובה של התרגומים לארמית לגבי "דבר ה' " – שכל כך דומה לתפיסה של הברית החדשה לגבי דבר אלוהים – נעדרת לגמרי מהספרות התלמודית.) אם כך, מדוע הרבנים דיברו בחופשיות כה רבה על רוח הקודש, במונחים המקבילים לאלה שבהם משתמשת הברית החדשה? האם יתכן שלא היה אז כל ניגוד בין השתיים? האם יתכן שתגובת הנגד לנצרות התעוררה רק מאוחר יותר, כששני הצדדים התקבעו בגישות שלהם – שאף אחת מהן לא ממש תאמה את הכתובים? האם התגובה של הרבנים נועדה לתמוך בגישה (השגויה), שלפיה הנוצרים מאמינים שרוח הקודש הוא אחד משלושה האלים שהם עובדים? 10\. סעדיה גאון, בחיבורו הקלאסי "אמונות ודיעות" פרק ח, הולך בעקבות התלמוד, שרואה בנבואתו של יואל אות לעידן המשיחי: כל עם ישראל יוכל לנבא בעידן זה! סעדיה גאון אומר, "וייבנה כל הארץ עד שלא ישאר בה מקום חרב ולא שומם, כאומרו: 'והיה השרב לאגם וצימאון למבועי מים'. ואז יתגלה אור השכינה זורח על בית המקדש, עד שיהוּ כל המאורות ביחס אליו חשוכים או עמומים… עד שכל מי שאינו מכיר את דרך בית המקדש ילך לאור אותו הנוגה לפי שהוא משוך מן השמים עד הארץ, כאומרו: 'והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך'. אז תרבה הנבואה באומתנו, ואפילו בנינו ועבדינו, כאומרו: 'והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר, וניבאו בניכם ובנותיכם' וגו'… עד שאם הלך אדם לארץ משאר הארצות ויאמר: 'אני מן המאמינים (אני מישראל)', יאמרו לו: 'אמור לנו מה היה אתמול ומה יהיה מחר' בדברים שהם סתומים להם. וכאשר יאמר להם, יתאמת להם שהוא מן האומה (מעם ישראל)". "אמונות ודיעות", מאמר שמיני, 31-35. 11\. בוויקרא כ"ו 12 אלוהי מבטיח לישראל, אם יצייתו לו, "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו לי לעם"? איך זה יקרה? באמצעות רוחו! ביחזקאל ל"ז 27 נאמר שבעתיד, אלוהים ישכון בקרב עמו. בשלב זה הדבר מתרחש באמצעות רוחו, "בו (בישוע) כל הבניין (הכוונה לכל המאמינים) מחובר יחד וגדל להיות היכל קודש ליהוה, ובו גם אתם (כלומר יהודים וגם גויים) נבנים יחדיו להיות משכן אלוהים על ידי הרוח" (אפס' ב' 21-22). היות שעמו של אלוהים מפוזר בכל העולם ואינו מרוכז במקום אחד, הוא אינו שוכן במבנה אחד. באמצעות רוחו, כל המאמינים מחוברים ביחד ומשמשים כמקום משכנו של אלוהים. 12\. סיגל, ללא כל ראיות תומכות, פשוט מתכחש לעובדה שהנוצרים/משיחיים, יכולים בכוח רוח הקודש לחולל ניסים באמונה. בהסתמך על מרקוס ט"ז 16-18 והראשונה לקורינתים י"ב 4-31, סיגל כותב, "אבל האם המשיחיים באמת יכולים לחולל ניסים כאלה? לא, כמובן שלא! …מה הסיבה לחוסר היכולת של המשיחיים להגשים את דבריו של ישוע? אין ספק שהמשיחיים אינם יכולים לחולל את הניסים האלה משום שאין כל תוקף להכרזותיו של ישוע". Sigal, #The Jew and the Christian Missionary 260-61. האם סיגל היה מאשר את תוקפן של ההכרזות של ישוע אילו הוא היה עד לניסים אמיתיים, על טבעיים, שמפארים את אלוהים ונעשים בשמו? תמצית מעודכנת של עדויות שלוקטו על ידי הארגון Assemblies of Godראה אצל Rakph W. Harris, Acts Today: Signs and Wonders of the Holy Spirit (Springfield, Mo.: Gospel Publishing House, 1995). ראה גם אצך David C. Lewis, Healing: Fiction, Fantasy or Fact? (London: Hodder & Stoughton, 1989). 13\. לדיון בתפיסה של השכינה (הנוכחות הגלויה של אלוהים) בספרות הרבנית, שלעיתים קרובות מקשרת בינה לבין רוח הקודש, ראה טיעונים 3.1-3.2. כל הזכויות שמורות מעוז ישראל (תל-אביב) צור בע"מ". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה, תיאולוגיה --- ### [הקשר בין אָדָם לבין עם-ישראל ולמשיח](https://igod.co.il/prophecies-messiah/מה-הקשר-בין-אָדָם-לבין-עם-ישראל/) **Published:** יולי 4, 2016 **Author:** סת' פוסטל **Content:** > האמרה המוכרת "מעשה אבות סימן לבנים" אינה סתם דברים בעלמא, אלא משקפת מציאות המתבטאת לעתים קרובות בטקסט המקראי. קיים דמיון נבואי בין חיי אבותינו לבין ההתרחשויות בגורלו של עמנו. ברצוני להתייחס לדוגמה ברורה אך לא מוכרת להקבלה שכזו בכתבי הקודש. חוקרים מודרניים וקדומים מצביעים על מספר הקבלות בין סיפורו של אדם (בראשית א-ג) לסיפורו של עם ישראל המתועד בהמשך התורה ובנביאים הראשונים. למעשה, בתנ"ך כתוב במפורש שעם ישראל הלך בעקבות חטאו הקדמון של אדם: "וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית שָׁם בָּגְדוּ בִי" (הושע ו 7). בחלקו הראשון של מאמר זה אסקור ראיות התומכות בטענה שאדם – לצד היותו דמות היסטורית אמתית – מוצג בבראשית א-ג גם כדמות נבואית וסמלית המייצגת את גורלו של עם ישראל. בחלקו השני של המאמר, נבקש להסיק מסקנות שהן רלוונטיות לנו כמאמינים, המוצאים בפרקים א-ג של ספר בראשית רמזים נבואיים לכישלונם של ישראל בשמירת ברית סיני ולבואו של גואל עתידי. ### מגן עדן לגלות כיצד משמש סיפורו של אדם כנבואה אודות עם ישראל? להלן ההקבלות הבולטות ביותר בין בראשית א-ג לבין קורותיו של עם ישראל שעליהם מסופר בהמשך התורה ועד סוף ספר מלכים ב' (גלות בבל). 1\. בראשית א מספר על בריאת היקום אך למעשה מתמקד בתיאור הכנת ארץ טובה עבור אדם ואשתו. מתן ארץ טובה הוא נושא מרכזי בעלילת התורה והנביאים הראשונים. 2\. מאפייני המנדט שניתן לאדם בבריאה (א 28-26) משקפים את ההיבטים העיקריים של הברית שכרת אלוהים עם אברהם (ברכה, זרע וארץ). – ברכה: אלוהים מברך את אדם וחווה (א 28), יסוד שהוא חלק בלתי נפרד מתכניתו האלוהית עבור אברהם וצאצאיו (יב 3-2; במדבר כב 12; דברים לג). – זרע: אלוהים מצווה על אדם וחווה שיפרו וירבו וימלאו את הארץ (א 28). ציווי זה מצביע על הבטחותיו של אלוהים להרבות את זרע אברהם עד מאוד (ראה בראשית יז 2, כב 17, כו 4). זיקה זו בולטת במיוחד בשמות א 7: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם". – ארץ: אלוהים בורא את הארץ ונותן אותה כמתנה לאדם ואשתו, אך עליהם לרדות בה ולכבוש אותה (א 26, 28). תפקיד זה שמוטל עליהם זהה לתפקיד שייקרא עם ישראל למלא בעתיד – לכבוש את ארץ כנען ולרדות בה (במדבר כד 19, מלכים א' ה 4; במדבר לב 22, 29, יהושע יח 1, שמואל ב' ח 11). חשוב לציין שהמונחים האלה (לכבוש, לרדות) מאפיינים את תפקידי המלך (תהילים ח 9-5) ויתממשו במלואם אך ורק במלך המשיח (במדבר כד 17, 19, תהילים קי 2). 3\. אלוהים יצר את האדם מחוץ לגן שבעדן והניחו בתוכו (ברא' ב 8, 15), דבר המקביל להיווצרותו של עם ישראל מחוץ לארץ כנען והבאתו אליה (דבר' יב 10, כה 19, יהוש' א 13). בנוסף לכך, גן העדן מוגדר כאזור שתחום על ידי מספר נהרות (ברא' ב 14-10) וגם תחום ארץ כנען מוגדר על פי הנהרות המקיפים אותה (שם, טו 18). 4\. אלוהים הסדיר את חייו של אדם בגן על בסיס קיום מצוות של "חיים ומוות" (ב 16-17), בדיוק כפי שהוא הסדיר את חייו של עם ישראל בארץ כנען על בסיס קיום מצוות של "חיים ומוות" (דברים ל 15). 5\. כמו שהנחש הנמצא בגן ‌‌פיתה את אדם וחווה להפר את מצוותו של אלוהים (בראשית ג), כך גם הכנענים הנמצאים בכנען פיתו את עם ישראל להפר את הוראותיו של אלוהים (דברים לא 16, השוו בראשית ג 1 ליהושע ט 4). 6\. לאחר שאדם וחווה הפרו את מצוותיו של אלוהים הם גורשו-הוגלו מהגן לכיוון מזרח (ג 23-24), וצאצאיהם הגיעו בסופו של דבר לבבל שבמזרח (בראשית יא 1-9). גלותם של אדם וחווה מקבילה לגלותו של עם ישראל לבבל (לכיוון מזרח) כתוצאה מאי ציות לדבר ה' (מלכים ב' כה) ומנבאת על כך. ### התקווה למרות חוסר הציות לאור המקבילות האלה בין אדם לישראל, ניתן לשאול: מהי הכוונה הטקסטואלית של בראשית א-ג? שלושת הפרקים הראשונים בספר בראשית מובנים בדרך כלל כמבוא וכקריאת עידוד לעם ישראל לשמור את מצוות ברית סיני. על פי השקפה זו, סיפור כישלונם של אדם וחווה הוצב שם כאזהרה לישראל: "אל תעשו את מה שאדם עשה!" לעומת דעה זו, כאשר שמים לב לקשר המטפורי-הנבואי בין אדם לעם ישראל, די ברור כי מטרת פרקי המבוא לתורה (ברא' א-ג) אינה להזהיר כי אם לנבא. "עם ישראל, אתם תלכו בעקבות האדם הראשון!" (מעשה אדם, סימן לישראל). בנקודה זו, משה היה מאוד ברור בדבריו בסוף ספר התורה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" (דברים לא 16). ניתן אפוא לומר שאחת הכוונות של בראשית א-ג הִנה להצביע על אי יכולתו של עם ישראל (וכל האנושות) להיוושע (לרשת חיי נצח) על ידי מצוות. הרי אם אדם וחווה, בתנאים מושלמים, לא הצליחו לציית למצוותיו של אלוהים וגורשו, כיצד נוכל אנו לעמוד בקיום מצוות כה רבות? במילים אחרות, היות ואדם מתפקד כדמות נבואית המייצגת את ישראל, עלינו להבין שכבר מלכתחילה צופה התורה את הפרת ברית סיני כדבר מובן מאליו (ראו גם דברים לב 43-1). ולכן, התקווה לרשת את ברכת אלוהים אינה יכולה להיות מצויה באותה הברית, אלא במקום אחר. אם התורה נפתחת בכישלון ומסתיימת בהכרזה חד משמעית של משה על כישלון עתידי, היכן אפוא ניתן למצוא תקווה למימוש ההבטחה? התשובה כבר מובנת בתגובתו של אלוהים לכישלונם של אדם וחווה (בראשית ג 15): אלוהים יצמיח גואל אשר בניגוד לאדם, כן יצליח להביס את הנחש אחד ולתמיד. ככל שמתקדמים בקריאת התורה, מתווספים רמזים מפורטים יותר על דמותו של הגואל אשר ינצח את הנחש. אותו אחד עתיד להיות מלך באחרית הימים (בראשית מט 1, 12-8, במדבר כד 14, 19-17). בניגוד לאדם הראשון שנכשל בקיום המנדט שניתן לו בבריאה ולא הצליח לכבוש את האויב, המלך יהיה זה שימחץ את ראש הנחש וצאצאיו (בראשית ג 15-14, במדבר כד 19-17, ראו ישעיהו סה 25, תהילים עב 9). בנוסף על כך, ימלא מלך המשיח את התפקיד אשר נקרא אדם למלא, והוא – לשלוט על הארץ המובטחת (במדבר כד 19, תהילים עב 8, קי 2) ולהעניק לעם ישראל ולכל משפחות האדמה את הברכות שהובטחו לאברהם ולצאצאיו (בראשית יב 3, כב 18, כז 29, תהילים עב 17). לסיכום, מתוך הקבלה זו בין אדם לישראל ניתן לראות בוודאות כי מטרת התורה הייתה להעיד על טבעו החוטא של האדם ועל שכר החטא (קללה, גלות ומוות). גורלו של עם ישראל מקביל לגורלו של האדם הראשון. לאור שותפות גורל זו (ר' דברים לא 21-16), מדגישה התורה את הצורך בביאתו של "אדם" חדש שיגשים את ייעוד הבריאה: להיות לברכה לכל האנושות ולהעניק לה חיי עולם. ולכן, כבר במבוא לתורה (בראשית א-ג) ניתן למצוא גיבוי והצדקה פרשנית לדבריו של שאול ברומים י 4: "הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ הוּא תַּכְלִית הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיֻּצְדַּק כָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין". (להרחבה בנושא, ניתן לפנות לספר: Adam as Israel, Eugene, OR: Pickwick, 2011) ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/134b00b125f73c62780db16c6b5e8bfaaaaa887870c91bb8e7452972be9d5830?s=300&d=mm&r=g) סת' פוסטל [See Full Bio](https://igod.co.il/author/seth-d-postell/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תיאולוגיה --- ### [מה יקרה ליהודים שאינם מאמינים בישוע, בייחוד אלו שמעולם לא שמעו אודותיו?](https://igod.co.il/answer-rabbi/מה-יקרה-ליהודים-שאינם-מאמינים-בישוע-בי/) **Published:** יולי 4, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** > "מה יקרה לסבתי היהודייה הנפלאה שבחייה מעולם לא עשתה דבר רע לאדם? האם היא לא הגיעה לגן עדן ותהיה בגיהינום?" לא ניתן לענות על השאלות הללו בקלות ראש, הן לא עניין של מה בכך, או רק צורת דיבור. וכמובן שלא מדובר פה רק על סבתך; מדובר גם בסבתי. אינני מכיר את סבתך ובוודאי שאיני השופט שלה, אך אני יודע שמיליוני יהודים ולא יהודים חיו חיים שלא היו על פי אמות המידה של אלוהים (כולל לפחות כמה מסבתותינו), מיליוני אנשים הרשיעו את עצמם על ידי מילים שיצאו מפיהם ומעשים שעשו, ומיליוני אנשים יימצאו אשמים ביום הדין. לא אהיה הוגן כלפיך אם לא תקבל ממני אזהרה למפרע. עלי לציין שלא כתוב בברית החדשה במפורש מה עולה בגורלם של אלה שמעולם לא שמעו את הבשורה על סליחת חטאים דרך ישוע, אבל דבר אחד וודאי; נכון שאלוהים הוא חנון ורחום, רב חסד ומלא חמלה, אך באותו זמן הוא גם אל קדוש ושופט צדק. אמות המידה שלו גבוהות, יש תוצאות לעברה על מצוותיו וחוקיו, ואם אנו דוחים את הדרך בה אלוהים קבע לכפר על עוונותינו (על ידי קורבן דם) אנו בצרות. כפי שאמרתי קודם, אינני מכיר את סבתך ואף איני השופט שלה, אך אני כן יכול לתת לך כמה קווי יסוד שיעזרו לך לבחון באיזה מצב הנפש שלך נמצאת בהתאם לאמת המידה של אלוהים (ובאותו זמן אולי לחשוב גם על נושאים הקשורים לסבתא). אם אתה מאמין בקיום מקום שנקרא "גיהינום", אז אני מציע שתשאל את עצמך כמה שאלות בסיסיות: מה התוצאות בחייהם של יהודים שאינם מקיימים את התורה? מה הבסיס שעל פיו אנו נשפטים לאחר מותנו? על פי חמשת חומשי התורה (בפרט ויקרא ודברים), בני עמנו יבורכו או יקוללו בחייהם בעולם הזה על פי נאמנותם לחוקיו ומצוותיו של אלוהים. עובדה שלא ניתנת לערעור היא שלרוב קיבלנו את הקללות כתוצאה מאי ציות לאלוהים, ולא את הברכות כתוצאה מציות לחוקיו ומצוותיו (קרא דברים כ"ח ופסוקים נוספים, ולמד את ההיסטוריה הארוכה והכאובה של עמנו.) אם כה רב היה סבלנו בעולם הזה בגלל חטאינו, מה מצפה לנו כאשר אנו עומדים לעבור לעולם הבא? יש שיטענו שהסבל שאנו סובלים בגלל חטאינו בעולם הזה הוא במקום הסבל שנסבול בעולם הבא. אך טענה זו היא השערה בלבד ואינה מבוססת על הכתוב באופן מפורש בתנ"ך, מה גם שהשערה זו מסוכנת מאוד. במקרה זה, אתה משחק עם נפשך משחק מסוכן מאוד. ראשית, סבל ועונש בפני עצמם אינם עוזרים לפתור את בעיית החטא. רבים הרוצחים שמרצים עונשים בבתי כלא, ולאחר שמשתחררים מהכלא חוזרים ומבצעים את אותם הפשעים. רבים האלכוהוליסטים שממשיכים לשתות לשוכרה גם לאחר שמתדרדרים למחלות קשות עקב שתייתם. שנית, ישנם רבים שמבצעים מעשי חטא איומים ונוראים בעולם הזה, וחיים עד גיל מופלג מבלי לסבול בגלל חטאיהם. מתי הם יקבלו את העונש המגיע להם? שלישית, אותו האלוהים ששופט אותנו כאן ועכשיו, יהיה האלוהים השופט אותנו אחר כך שם, ואמות המידה שלו נעלות ובלתי מתפשרות. כעת עליך לשאול את עצמך את השאלה העיקרית: היכן אני נמצא על פי קנה המידה של דבר אלוהים? אתה יכול להשתמש בעשרת הדברות כנקודות מנחות להערכת מצב (מעין מבחן טרום העמדה לדין.) בוודאי אינך משתחווה לפסלוני זהב וכסף, אך יש לאלילי זהב וכסף כל מיני צורות, כמו תאוות בצע, מטריאליזם וכדומה. אולי לא שכבת עם מישהי אחרת חוץ מאשתך, אך חטאת בניאוף בלבך כאשר היו לך תאוות מיניות ופנטזת על נשים אחרות. אולי לא רצחת מישהו, אבל כאשר שנאת מישהו רצחת בלבך. עליך לחשוב על אפשרות של עונש שמגיע לך בעתיד. באותה וודאות שאלוהים שפט את עמנו בעבר בגלל חטאיו, הוא ישפוט אותנו בעתיד בגלל חטאינו. זה מוביל אותנו לעוד נושא חשוב. ייתכן שאינך לוקח ברצינות את עניין הגיהינום ועונש בעתיד. אך האם חשבת ברצינות על גודל ועוצמת המשפט הנורא שכבר עבר על העם שלנו בעבר. האם אתה מודע לכך שבתורה ובנביאים יש אזהרות רבות שאם נחטא נגד אלוהים ולא נציית לו נקבל עונשים נוראים – בכל זאת חטאנו כעם וקיבלנו את העונשים. ונמשיך לקבלם אם נמשיך באותה ההתנהגות. אותן האזהרות הנבואיות בתנ"ך אינן רק מילים כתובות בדיו על נייר. ספר איכה מתאר אירוע היסטורי שקרה לעמנו, ככתוב: שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולותיי ובחוריי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת." (איכה ב' 21.) כול זה אירע בגלל חטאינו! בדברים כ"ח, אלוהים מבטיח שדברים נוראים יקרו אם נמשיך לחטוא נגדו: "והיה אם לא תשמע בקול יהוה אלוהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקתיו אשר אנכי מצווך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך…בנך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך. פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עַם אשר לא ידעת והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים…והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך יהוה שמה…בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי…ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי לא שמעת בקול יהוה אלוהיך לשמור מצוותיו וחקתיו אשר צווך. ואכלת פרי בטנך בשר בניך ובנותיך אשר נתן לך יהוה אלוהי במצור ובמצוק אשר יציק לך אויבך…הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מתענג ומרוך תרע אינה באיש חיקה, ובבנה ובבתה, ובשלייתה היוצאת מבין רגליה, ובבניה אשר תלד, כי תאכלם בחוסר כל בסתר במצור ובמצוק כי יציק לך אויבך בשעריך, אם לא תשמור לעשות את כל התורה הזאת הכתובים בספר הזה, ליראה את השם הנכבד והנורא הזה, את יהוה אלוהיך. והפלא יהוה מכותיך ואת מכות זרעך: מכות גדולות ונאמנות, וחלים רעים ונאמנים. והשיב בך את כל מדוה מצרים, אשר יגורת מפניהם; ודבקו בך: גם כל חלי וכל מכה, אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יהוה עליך, עד השמדך." (דברים כ"ח 1,32,33, 37, 41, 45, 53, 56-61) ייתכן שתגובתך לכתוב לעיל היא: "אני לא מאמין בדברים האלה!" אך בלי קשר לאשר אתה מאמין, הדברים האלה אכן קרו. ותשובתך יכולה להיות: "אני לא מאמין באלוהים כזה." לא משנה באיזה אלוהים אתה מאמין, האלוהים הוא אכן מי שהוא אומר בדברו, והוא יעשה את אשר הבטיח בדברו; אם תתנכר לו ותדחה את דברו, אם אתה בוחר ללכת בדרך שלך ולעשות ככול העולה על רוחך, התוצאות החמורות תהיינה שתסבול מחרון אפו. קרא בנבואה של דניאל י"ב 2: "ורבים מיישני אדמת עפר יקיצו; אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות ודראון עולם." הנבואה הזאת מציירת לנו תמונה על הגורל שיעלה בחיי האנושות בעתיד. ובנוגע לסבתא, כמובן שבין הרבים שיקיצו לחרפות ודראון עולם יהיו גם נשים רבות, שכנראה היו סבתות של מישהו, אולי אפילו שלי או שלך – כמו גם אימהות ובנות של מישהו. קשה לחשוב על עובדות כה טרגיות. כל רגשות הכאב והצער לא ישנו את העובדות הללו. גם אם הדבר אינו מוצא חן בעיניך, ההיסטוריה של עם ישראל מראה שמשפט אלוהים היה הנורמה בתולדותיו – לפחות בעולם הזה. בין הקורבנות שמתו בזמן חורבן הבית הראשון היו בוודאי גם סבתות של רבים מבני עמנו (תיאור מאוד ציורי לאותו מצב תמצא בספר איכה) וגם בזמן חורבן הבית השני. על פי דבר אלוהים (ולא ההסבר של הרבנים) הסיבה לחורבן בית המקדש הראשון והשני הייתה עקב חיי החטא של ישראל כעם. עליך להבין שקיים דבר כזה, לעשות את הרע בעיני אלוהים. התנ"ך מלא בתיאורים של אנשים רשעים (במושג של אלוהים) שהולכים בדרך הרעה ולא עושים את הטוב בעיניו. במילים אחרות, בעיני אלוהים, לא רק ה"היטלרים" בעולם הזה הם הרשעים. על פי אמות המידה של אלוהים, רוב בני האדם אינם צדיקים (כולל רוב היהודים, אף על פי שמעטים אומנם רשעים כמו היטלר). ושוב אחזור לסבתא. אפשר שלכולנו יש רגשות חמים ונעימים כאשר מדובר בסבתא ובסבא שלנו, ולא יכולים לחשוב שעשו מעשי חטא נוראים. כשמסתכלים בעיניהם המחייכות מבעד למשקפיים שעל אפם ועל שערם הכסוף והרך, אנו בטוחים שאין בהם שמץ של חוסר מוסר או שחיתות. האם ייתכן שאנו חושבים אותם לצדיקים ומעריצים אותם על היותם אנשים טובים כי הכרנו אותם רק בגילם המופלג, ועכשיו הם זיכרון רחוק? הייתכן שבצעירותם, רבים מהם חטאו, וייתכן שאפילו בשנות האחרונות לחייהם, כמה מהם היו מלאים בכעס, מרירות ורוח ביקורתית לא נעימה? כמובן, אתה אומר שהכרת היטב את סביך (או הוריך), ושהם יהודים דתיים, שחייהם טהורים ועושים מעשים טובים, חוזרים לדרך הישר מיד שכמבחינים שסטו מהדרך. לגביך, המחשבה שהם ילכו לגיהינום אינה באה כלל בחשבון ואבסורדית לחלוטין. אני בהחלט מבין אותך, ועלי להזכירך שוב – אני לא השופט שלהם, ואיני זה שמציב את הרף למשפט שלהם. אלוהים, ואלוהים בלבד הוא שיכריע את אשר יעלה בגורלם הסופי, וכול שאני ואתה מאמינים וחושבים לא ישנו את העובדות. הדבר הקובע הוא, האם אלוהים מוצא אותם צדיקים בעיניו או שאינם צדיקים בעיניו. כול הוויכוחים בעולם לא ישנו זאת. ישנן רק שתי אפשרויות, או שיקיצו לחיי עולם, או שיקיצו לחרפות ודראון עולם, בלי להתחשב לאשר אתה אומר או חושב. אומר שוב, לאור המצב של עמנו בעולם הזה כתוצאה ממעשיהם כעם נגד אלוהים ודרכיו, אל לנו להיות אופטימיים לגבי סופנו בעולם הבא. האם אתה מסכים להצהרה בתנ"ך שאין בעולם צדיק אשר לא יחטא? אם אתה מסכים למה שכתוב בתנ"ך הרי שבני אדם הינם חוטאים ולא צדיקים, פירושו של דבר שרבים מהקוראים שורות אלה, כולל אנשים שאנו מכירים באופן אישי, נמצאים בסכנה מחרון אפו של אלוהים. מסיבה זו הזהירו משה והנביאים את העם שמשפט אלוהים מגיע (אך לא שמענו להם), זו גם הסיבה שמנהיגים יהודים הזהירו את העם שלנו שהשואה כבר באופק, ודחקו ביהודי אירופה לברוח כדי להציל את נפשם – אך רבים מבני עמנו לא שמעו לאזהרות. היהודים לא יכלו אפילו לדמיין לעצמם אפשרות שעם כל כך נאור ותרבותי כמו העם הגרמני מסוגל להוציא לפועל רצח-עם בקנה מידה גדול כל כך ובאכזריות מזעזעת. ובכל זאת הדבר ארע! כיום אנו אלה שמזהירים את בני האדם באשר הם, ויהיה מוצאם או הרקע שלהם אשר יהיה – יום הדין מגיע, יהיה משפט סופי, יום מתן דין וחשבון. גם אירוע זה יקרה לבטח! מה יהיה מצבך ביום ההוא? האם אתה מוכן לעמוד בפני אלוהים? עלי להזהירך שלא להסתמך על המסורת שהרבנים שלנו מלמדים שאומרת שאפילו הרשעים ביותר מבני עמנו יסבלו רק אחד עשר חודשים של עונש קשה בעולם הבא. היכן דבר כזה כתוב בדבר ה' בתנ"ך? לא רק שלא כתוב על כך בתנ"ך כלל וכלל, אלא שמסורת שהם מלמדים שונה לגמרי מהכתוב בדניאל י"ב 2 שציטטתי קודם. ייתכן שאתה חושב: "בסדר, אני אולי לא כל כך צדיק כמו שאני לפעמים חושב על עצמי, (במיוחד כאשר אני נמצא בבית הכנסת), ואני מודה שאני מגזים בהערכתי בצדיקותם של אבותיי, אך מדוע אתה טוען שרק אלה שמאמינים בישוע המשיח יגיעו לגן עדן? לי זה נראה כמו איזו נוסחת קסם, ולגמרי לא הוגן להגיד שבני אדם ילכו לגיהינום רק בגלל שאינם מאמינים כפי שאתה מאמין." העלית נקודה טובה, ומגיע לך לקבל תשובה טובה. והנה היא: כולנו חטאנו, כולנו זקוקים למושיע, ואין מושיע אחר מלבד ישוע. כולנו נמצאנו אשמים בדין, בגלל החטא הופרדנו מאלוהים הקדוש, ורק ישוע הוא שלקח על עצמו את החטאים שלנו ומחק את כתב האשמה נגדנו. רק הוא יכול להשכין מחדש יחסים תקינים עם אלוהים. אתה יכול לקבל את האמת הזאת או לדחות אותה. ישנן רק שתי אפשרויות, או שזו האמת או שאין זו האמת. ולא מדובר פה בנוסחה של מילים נכונות להגיד, כמו "אני מאמין בישוע, אני מאמין בישוע!" מדובר בחזרה בתשובה אמיתית, אמונה אמיתית, ושינוי אמיתי בחיים דרך המשיח. לכן דחוף שנודיע לכולם על החדשות הטובות של שובו של ישוע. בני אדם אבודים בלעדיו. כמובן שכול אחד יישפט גם על מעשיו אם היו טובים יותר או טובים פחות, אך לרוב זה רק עניין של דרגת האשמה ולא פטור מעונש. ישוע נתן משל בנושא: השיב האדון, "מי הוא אפוא הסוכן הנאמן והנבון אשר האדון יפקידהו על משרתיו לתת להם ארוחתם בזמן? אשרי העבד ההוא אשר אדוניו יבוא וימצאהו עושה כן. אמת אני אומר לכם, על כל נכסיו יפקיד אותו. אך העבד ההוא אם יאמר בלבו, 'מאחר אדוני לבוא', ויתחיל להכות את העבדים והשפחות, לאכול ולשתות ולהשתכר, בוא יבוא האדון של אותו עבד ביום שאיננו מצפה לו ובשעה שאינו יודע, וישסף אותו וישים חלקו עם הבלתי-מאמינים. ואת העבד ההוא אשר ידע את רצון אדוניו ולא הכין ולא עשה כרצונו יכה מכות רבות. אבל את זה שלא ידע ועשה דברים שהוא חייב עליהם מכות, יכה מעט. כל מי שנתן לו הרבה, יידרש ממנו הרבה; ומי שהופקד בידו הרבה, ידרשו ממנו עוד יותר."(לוקס י"ב 42-48) המשל מראה שהמשרתים שידעו מהו רצונו של אדונם ולא צייתו לו יישפטו בחומרה רבה יותר מאלה שלא עשו את רצונו אך לא ידעו מהו. שים לב לכך שישוע לא דיבר על אלה שעשו את הדבר הנכון מבלי לדעת שזה רצונו של אדונם. אלא דיבר אלינו דרך המשל רק על אלה שלא צייתו לאדונם כאזהרה כדי שלא נהייה כמותם ביחסנו עם אלוהים, ולא נקבל את העונש שמגיע לאלה שלא מצייתים לו. אנחנו לומדים פה משהו על הטבע האנושי. בשתי הדוגמאות במשל, הנושא הוא אי ציות לרצון האדון ורמות שונות של הענשה כתוצאה מאי הציות, ולא אי ציות כנגד ציות. האדם מטבעו לא נוטה לציית לאלוהים. ובכן, כיצד עלינו לראות את אלה (יהודים ולא יהודים) שמעולם לא שמעו שישוע הוא המשיח? רואים אותם כדוגמת אנשים שעומדים לעלות על מטוס, ושאנחנו יודעים שהוא עומד להתרסק. הסיכויים קלושים שאולי אחד או שניים יינצלו, אך משערים שרובם ככולם ימותו בעוד זמן קצר. לכן עלינו להזהיר אותם שלא לעלות על הטיסה הזאת, ולהפציר בהם למצוא דרך חלופית להגיע ליעדם. לגבי אלה שמעולם לא שמעו על ישוע, אנו בטוחים שרובם אינם הולכים בדרך המובילה אל חיי נצח ולא דורשים את אלוהים כדי לדעת אותו. אלה שכן כמהים לדעת מהי הישועה האמיתית דרך האל האחד האמיתי, ימצאו אותו גם אם אין אדם שיספר להם על כך. דברים יכולים להתרחש ואכן מתרחשים. אך אין ספק שעלינו מוטלת האחריות כמאמינים באל האחד האמיתי וישוע המשיח לספר לכולם שאלוהים ישפוט אותנו על חטאינו, ומחיר החטא הוא המוות – יש גיהינום, ויש גם דרך להינצל ולא להגיע לשם: ישוע אמר שהוא הדרך, האמת והחיים. הוא זה ששילם את המחיר עבור חטאינו. אלוהים צדיק וישר יהיה הוגן כלפי אלה שלא הייתה להם הזדמנות להאמין או לציית לו. בכתבי הברית החדשה שאול השליח, (ידוע גם כפאלוס), כתב על חייו: אף שקודם לכן הייתי מגדף, רודף ומבזה. אבל רוחמתי מפי שבהיותי חסר אמונה פעלתי בלי דעת." \[ראשונה לטימותיאוס א' 12\]) השערות בקשר לפרטים ספציפיים הן ניחושים בלבד, ולמעשה אינן משנות דבר ואינן מביאות תועלת. מדוע לא לדון בדברים הידועים כבר? האם אנו מאמינים שאלוהים הוגן בהווה? האם אנו מאמינים שהמשפט שהוציא על עמנו בזמן העבר ועד היום היה צודק? אם אנו מסכימים שהוא אכן שופט צדק ושהגיע לעם שלנו כל אשר אמר בדברו שיקרה כתוצאה מאי ציות לחוקותיו, הרי שעלינו להיות בטוחים שכך ימשיך גם בעתיד. עבור אלה שאינם בטוחים שהוא שפט בצדק ועדיין שופט צדק גם בהווה, מה גורם לכם לחשוב שאתם יכולים להביע דעה אם הוא שופט צדק בעתיד? בשורה התחתונה, האמת היא האמת ואינה משתנה אם אנו חושבים כך או אחרת. גם אם נתכחש לה, לא נגרום לאמת להשתנות, היא תישאר האמת. לאחר מות מישהו אהוב, יש אנשים שבוחרים את הדת שנותנת להם נחמה ותקווה, הולכים לסיאנסים בתקווה שיוכלו לדבר עם הנפטר היקר, או שמגלים "תקווה חדשה" בדוקטרינה מסוימת כמו גלגול נשמות, או מאמינים שהנפטר האהוב נמצא שם למעלה ומחייך אליהם – כל דבר כדי למנוע את התחושה שהמוות סופי! נניח לרגע שאני בא ומנסה לשכנע אותך שהיקיר שלך למעשה לא מת, שהרופאים טעו והכניסו גופה של מישהו אחר לקבר? בוודאי תאמר לי שאני משוגע! תגער עלי שאני חי בעולם של דמיונות. הדבר גם נכון לגבי גיהינום ועונש בעתיד. לשנות את אמונותינו לא ישנה את העובדות. להתכחש לעובדה שגיהינום הוא מקום אמיתי לא יעלים את המציאות הקיימת. אלוהים הוא היחיד שיודע היכן נמצאים אבותינו כעת, ומה שאתה אומר או מה שאני כותב לא ישנה את העובדה הזאת כלל וכלל. דבר אחד אני בטוח, (וזו אמת כואבת ביותר), אם הסבתות שלנו מתו בהיותם במצב של חוסר אמונה ואי ציות לאלוהים בחייהן, אזי רצונן העז ובקשתן המיוסרת לאחר מותן יהיה שלא נצטרף אליהן, והסיוט הגרוע ביותר שלהן יהיה שגם אנחנו נדחה את התקווה היחידה לישועה. אני מקווה בכל לבי שאיכשהו ההורים והסבים שלנו חיו ומתו כאשר הם בעמדה הנכונה עם אלוהים והצליחו לקבל ממנו את החסד והכפרה. אך עליך לענות בעצמך על השאלה אותה שאלתי קודם, מה איתך? האם אתה מוכן לעמוד בפני אלוהים השופט? האם במותך תימצא בעיניו צדיק או רשע? האם אתה בטוח שיש לך כפרה? האם אתה יודע לבטח שחטאיך נסלחו לך? כמה עליך לסבול (בעולם הזה או בעולם הבא) כדי לשלם על חטאיך? האם אתה בטוח שאין חיים לאחר המוות, האם אתה בטוח שהאמונה שהיהדות המסורתית מלמדת על הסבל הקצר לאחר המוות, אפילו לרשעים ביותר באמת נכונה? אני מפציר בך לחשוב על השאלות הללו בכובד ראש – הן עניין של חיים ומוות . ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/de204a7ceab74ece83a809d41d6c4b145120ead854d2cc69087ef9bb76d8c29c?s=300&d=mm&r=g) אלי חייטוב [See Full Bio](https://igod.co.il/author/haitov/) **קטגוריות:** תיאולוגיה, תשובה לרב --- ### [האם הרבי מלובביץ' (מנחם מנדל שניאורסון) הוא המשיח?](https://igod.co.il/true-judaism/האם-הרבי-מלובביץ-מנחם-מנדל-שניאורסון-ה/) **Published:** יולי 4, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בכל כביש, על כל שלט ובכל פינה ניתן למצוא את אותו הרבי שדמותו מופצת ללא הרף, כמשיח ישראל, הרבי מנחם מנדל שניאורסון הידוע בכינויו ה"רבי מלובביץ'". אך האם הוא באמת המשיח וכיצד בכלל ניתן לדעת? מאיפה הגיע הרעיון של משיח? מאיפה נשאבו הדעות עליו? אם ברצוננו לדעת מי הוא המשיח עלינו לרדת למקורות – לנבואות התנ"ך. גם חז"ל יסכימו על כך (תלמוד מסכת בבלי סנהדרין צ"ט ע"א): "כּל הַנְבִיאִים כּולָן לא נִתְנבְּאו אֶלָּא ליְמוֹת הַמָּשִׁיחַ". נבואות התנ"ך מרכיבות תעודת זהות שלמה של המשיח על מנת שנוכל לזהותו. ישנן כ-300 נבואות על המשיח, אנו נשווה קומץ מהן למשיחיותו של הרבי של חב"ד. ### השוואת מספר נבואות משיחיות לרבי מלובביץ' על פי **פרק ה' בספר הנביא מיכה** על המשיח להיוולד בבית לחם שבאפרתה, ארץ-ישראל. על פי **פרק ז' בספר הנביא ישעיהו** על המשיח להיוולד באופן על-טבעי מעלמה (לפי "תרגום השבעים" ספטואגינטה, עלמה היא בתולה שאיננה נשואה). הרבי מלובביץ' נולד בעיירה "ניקולייב" שברוסיה, בלידה טבעית לאימו חנה שניאורסון ולאביו לוי יצחק. כף רגלו של הרבי מלובביץ' מעולם לא דרכה באדמת ארץ ישראל. **בפרק ט' של ספר דניאל**, מנבא הנביא דניאל (מאה ה-7 לפנה"ס) שהמשיח יגיע לפני חורבן בית המקדש השני וימות מוות אלים. חורבן בית המקדש השני התרחש לפני כמעט אלפיים שנה, בשנת 70 לספירה בידי טיטוס פלאביוס קיסר רומא. לעומת זאת הרבי מלובביץ' נולד בשנת 1902 ונפטר בשנת 1994. הרבי מלובביץ' לא נפטר בצורה אלימה אלא ממחלה שהסתבכה. על פי **פרק נ"ג בספר ישעיהו** הנביא, המשיח יידחה, יישנא על ידי עמו וייחשב כמשוגע, בנוסף לכך הוא יסבול ויעונה אך אף על פי כך, במותו אלוהים יפגיע בו את חטאי העם: "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ׃ אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה׃ וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו  וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ׃ כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ׃" (ישעיהו נ"ג 6-3) לעומת זאת, הרבי מלובביץ' היה והינו רבי מקובל מאוד ועל אף שאינו בין החיים, נחשב לאדמו"ר שבהזכרת שמו ניתן לזכות בברכות. הוא נפטר ממחלה ולא עונה או יוסר. לפי פני הדברים ניתן להבחין כי **הרבי מלובביץ' לא מתאים לתיאור המשיח בנבואות התנ"ך!** הוא לא נולד בבית-לחם כפי שניבא הנביא מיכה, כמו כן לא ביקר בישראל אף לא פעם אחת במהלך חייו. הוא לא נולד ביילודה על-טבעית כפי שניבא הנביא ישעיהו ואף לא בזמן הנכון בהיסטוריה (לפני כאלפיים שנה) כפי שניבא הנביא דניאל, ולבסוף, הוא לא נפטר כתוצאה ממוות אלים כפי שחזה דניאל אלא מסיבוך מחלה בעת זקנה. אם ככה, מי כן מתאים לנבואות המשיח בתנ"ך? ישנו רק אחד שבהיסטוריה של האנושות ענה על כל נבואות התנ"ך אודות המשיח. ### להלן קומץ מנבואות התנ"ך על המשיח שהתגשמו בישוע #### 1. על המשיח להיות מצאצאי אברהם ודרכו יתברכו כל העמים ולא רק ישראל נבואה בתנ"ך: בראשית כ"ב 18 – והתברכו בזרעך, כול גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי. הגשמה בישוע: יוחנן י"א 52-51 – לא מלבו אמר זאת, אלא שבהיותו כהן גדול באותה שנה התנבא כי ישוע עתיד למות בעד האמה; ולא רק בעד האמה, אלא גם כדי שיקבץ לאחד את נפוצות בני האלהים. #### 2. מצאצאי יצחק נבואה בתנ"ך: בראשית כ"א 12 – ויאמר אלוהים אל- אברהם, אל- יירע בעיניך על-הנער ועל- אמתך–כול אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה: כי ביצחק, ייקרא לך זרע. הגשמה בישוע: אל העברים י"א 19-17 – מתוך אמונה הקריב אברהם את יצחק בעת שנסה; הוא שקבל את ההבטחות הקריב את יחידו, הוא שנאמר לו, "כי ביצחק יקרא לך זרע", בחשבו בלבו כי האלהים יכול להקים אפילו מעם המתים; משם, בבחינת משל, אף קבל אותו. #### 3. מצאצאי יעקוב ויהודה נבואה בתנ"ך: בראשית כ"ח 14 – ונברכו בך כל- משפחות האדמה, ובזרעך. הגשמה בישוע: חזון יוחנן ה' 5 – אמר אלי אחד הזקנים: "אל תבכה. הנה נצח האריה משבט יהודה, שרש דוד, לפתח את הספר ואת שבעת חותמיו." #### 4. על המשיח למות מוות אלים לפני חורבן בית שני נבואה בתנ"ך: דניאל ט' 9- ואחרי השבועים שישים ושניים, ייכרת משיח ואין לו; והעיר והקודש ישחית עם נגיד הבא, וקיצו בשטף, ועד קץ מלחמה, נחרצת שוממות. הגשמה בישוע: לוקס כ"ג 33, 46 – כשבאו אל המקום הנקרא גלגתא צלבו אותו שם… וישוע קרא בקול גדול: "אבי, בידך אפקיד רוחי", ונפח את רוחו. לאור ההיסטוריה: בית המקדש והעיר ירושלים נחרבו על ידי הצבא הרומי בשנת 70 לספירה. #### 5. על המשיח להיות מצאצאי דוד נבואה בתנ"ך: שמואל ב', ז' 13-12 – והקימותי את זרעך אחריך, אשר ייצא ממעיך… וכוננתי את-כיסא ממלכתו, עד-עולם. ירמיה כ"ג 5 – הנה ימים באים נאום ה', והקימותי לדויד צמח צדיק; ומלך מלך והשכיל, ועשה משפט וצדקה בארץ. הגשמה בישוע: מעשי השליחים י"ג 23 – מזרעו הביא אלהים, כפי ההבטחה, מושיע לישראל – את ישוע. אל הרומים א' 4-3 – על אודות בנו, ישוע המשיח אדוננו, שלפי הבשר מוצאו מזרע דוד ולפי רוח הקדש הפגן שהוא בן אלהים בגבורה בתחייתו מן המתים. #### 6. על המשיח להיוולד מעלמה (אשה שטרם התחתנה) נבואה בתנ"ך: ישיעה ז' 14 – לכן ייתן אדוניי הוא, לכם אות: הנה העלמה, הרה וילדת בן, וקראת שמו, עימנו אל. הגשמה בישוע: מתי א' 21-18 – כך הייתה הלדת ישוע המשיח: מרים אמו הייתה מארסת ליוסף ובטרם התאחדו נמצאה הרה לרוח הקדש. בעוד שהיה מהרהר בזה נראה אליו מלאך ה' בחלום ואמר: "יוסף בן דוד, אל תחשש לקחת אליך את מרים אשתך, כי אשר הורה בה מרוח הקדש הוא. היא יולדת בן ואתה תקרא שמו ישוע, כי הוא יושיע את עמו מחטאותיהם". #### 7. על המשיח להיוולד בבית לחם (יהודה) נבואה בתנ"ך: מיכה ה' 1 – ואתה בית-לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי ייצא, להיות מושל בישראל; ומוצאותיו מקדם, מימי עולם. הגשמה בישוע: מתי ב' 1 – נולד ישוע בבית לחם יהודה… #### 8. נכבדים אמורים להשתחוות לו נבואה בתנ"ך: תהלים ע"ב 10 – מלכי תרשיש ואיים, מנחה ישיבו; מלכי שבא וסבא, אשכר יקריבו. הגשמה בישוע: מתי ב' 1, 11 – בעת שנולד ישוע בבית לחם יהודה, בימי הורדוס המלך, באו לירושלים חכמים מן המזרח. הם נכנסו לבית וראו את הילד עם מרים אמו. נפלו על פניהם והשתחוו לו, ופתחו את צרורותיהם והגישו לו מתנות: זהב ולבונה ומור. #### 9. עליו להיות נביא כמשה נבואה בתנ"ך: דברים י"ח 15 – נביא מקרבך מאחיך כמוני, יקים לך ה' אלוהיך: אליו, תשמעון. הגשמה בישוע: מעשי השליחים ג' 20, 22 – והוא ישלח את אשר יעד לכם מקדם, את המשיח ישוע… הן משה אמר אל אבותינו: 'נביא יקים לכם ה' אלהיכם מקרב אחיכם, כמוני… #### 10. כניסתו לירושלים נבואה בתנ"ך: זכריה ט' 9 – גילי מאוד בת ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורוכב על חמור, ועל עיר בן-אתונות. הגשמה בישוע: מתי כ"א 5 – אמרו לבת ציון: הנה מלכך יבוא לך, עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות. #### 11. על המשיח להיות עני נבואה בתנ"ך: ישעיה נ"ג 2 – ויעל כיונק לפניו, וכשורש מארץ צייה לא תואר לו, ולא הדר; ונראהו ולא מראה, ונחמדהו. הגשמה בישוע: לוקס ט' 58 – אמר לו ישוע: "לשועלים יש מאורות ולעוף השמים קנים, אבל בן האדם אין לו מקום להניח את ראשו". #### 12. על המשיח להיות ענו נבואה בתנ"ך: ישעיה מ"ב 2 – לא יצעק, ולא יישא; ולא ישמיע בחוץ קולו. הגשמה בישוע: מתי י"ב 16, 19 – והזהיר אותם שלא יגלו אותו… לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו. #### 13. על המשיח לחולל נסים ונפלאות נבואה בתנ"ך: ישעיה ל"ה 6-5 – אז תיפקחנה, עיני עיוורים; ואוזני חירשים, תיפתחנה. ו אז ידלג כאייל פיסח, ותרן לשון אילם… הגשמה בישוע: מתי י"א 5-4 – …השיב ישוע ואמר להם…עיוורים רואים, פסחים מהלכים, מצרעים מטהרים, חרשים שומעים, מתים קמים, עניים מתבשרים… #### 14. נושא חרפה נבואה בתנ"ך: תהלים ס"ט 10 – וחרפות חורפיך נפלו עלי. הגשמה בישוע: אל הרומים ט"ו 3 – שכן גם המשיח לא בקש הנאה לעצמו, אלא ככתוב: "וחרפות חורפיך נפלו עלי". #### 15. על המשיח להדחות על-ידי אחיו נבואה בתנ"ך: תהלים ס"ט 9 – מוזר, הייתי לאחיי; ונוכרי, לבני אימי. ישעיה ס"ג 3 – פורה דרכתי לבדי הגשמה בישוע: יוחנן א' 11 – הוא בא אל שלו ואלה אשר לו לא קבלו אותו. יוחנן ז' 3, 5 – אמרו לו אחיו: "צא מכאן ולך… כי גם אחיו לא האמינו בו. #### 16. על המשיח להיות שנוא נבואה בתנ"ך: תהלים ס"ט 5 – רבו משערות ראשי שנאי חינם… ישעיה מ"ט 7 – כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש… הגשמה בישוע: יוחנן ט"ו 25-24 – לולא עשיתי בתוכם את המעשים אשר איש זולתי לא עשה, לא היה בהם חטא; אלא שעתה הם ראו וגם שנאו, גם אותי וגם את אבי; לקיים את הכתוב בתורתם 'שנאת חנם שנאוני' #### 17. המשיח אמור להדחות על-ידי מנהיגי העם נבואה בתנ"ך: תהלים קי"ח 22 – אבן מאסו הבונים הייתה לראש פנה. הגשמה בישוע: מתי כ"א 42 – אמר להם ישוע: "האם לא קראתם בכתובים, 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה; מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו'. #### 18. על המשיח תתעורר התנגדות של יהודים וגויים גם יחד נבואה בתנ"ך: תהלים ב' 2-1 – למה, רגשו גויים; ולאומים, יהגו ריק. יתייצבו, מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל-משיחו. הגשמה בישוע: מעשי השליחים ד' 27-26 – יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד עלי ה' ועל משיחו. כי אמנם נאספו בעיר הזאת הורדוס ופונטיוס פילטוס עם גויים ולאמי ישראל על עבדך הקדוש ישוע אשר משחת. #### 19. על המשיח להימסר על-ידי אדם קרוב נבואה בתנ"ך: תהילים מ"א 10 – גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב. הגשמה בישוע: יוחנן י"ג 18, 21 – לא על כלכם דברתי – אני יודע מי אלה שבחרתי אותם – אך למען ימלא הכתוב, אוכל לחמי הגדיל עלי עקב… "אמן, אמן אני אומר לכם, אחד מכם יסגירני'. #### 20. תלמידי המשיח אמורים לעזוב אותו כשייתפס נבואה בתנ"ך: זכריה י"ג 7 – הך את הרועה ותפוצינה הצאן… הגשמה בישוע: מתי כ"ו 56 – אך כל זה קרה למען יתקיימו כתבי הנביאים. אז עזבוהו כל תלמידיו וברחו. #### 21. המשיח צריך להימכר בשלושים מטבעות כסף נבואה בתנ"ך: זכריה י"א 12 – אם טוב בעיניכם הבו שכרי… וישקול את שכרי שלשים כסף. הגשמה בישוע: מתי כ"ו 15 – ואמר: "מה אתם רוצים לתת לי ואני אמסר אותו לכם?" נתנו לו שלושים שקלי כסף, ומאותה עת חפש הזדמנות להסגיר אותו. #### 22. על המשיח לסבול מכות, כלימה ועינויים נבואה בתנ"ך: מיכה ד' 14 – בשבט יכו על-הלחי את שופט ישראל. ישעיה נ' 6 – גווי נתתי למכים, ולחיי למורטים; פניי לא הסתרתי, מכלימות ורוק. הגשמה בישוע: מתי כ"ז 30 – הם ירקו בו, לקחו את הקנה והכוהו על ראשו. מרקוס י"ד 65 – אחדים החלו לירק בו; גם כסו את פניו, הכוהו באגרוף… יוחנן י"ט 1 – אז לקח פילטוס את ישוע והלקה אותו. #### 23. עוברים ושבים אמורים לבוז בו נבואה בתנ"ך: מיכה ד' 14 – בשבט יכו על-הלחי את שופט ישראל. תהילים כ"ב 9-8 – כל רואיי, ילעיגו לי; יפטירו בשפה, יניעו ראש. גול אל ה' יפלטהו; יצילהו, כי חפץ בו… הגשמה בישוע: מתי כ"ז 39, 41, 43 – והעוברים שם גדפו אותו, הניעו ראשם… כך גם התלוצצו ראשי הכוהנים עם הסופרים והזקנים באמרם… בטח באלהים, עתה יפלטהו… #### 24. על המשיח להיות מושקה בחומץ נבואה בתנ"ך: תהילים ס"ט 22 – וייתנו בברותי ראש; ולצמאי, ישקוני חומץ. הגשמה בישוע: מתי כ"ז 34 – ונתנו לו לשתות יין מהול במרורת. #### 25. על המשיח לסבול עבור אנושות נבואה בתנ"ך: ישעיה נ"ג 6-4 – אכן חוליינו הוא נשא, ומכאובינו סבלם… והוא מחולל מפשעינו, מדוכא מעוונותינו…ויה' הפגיע בו, את עוון כולנו… והוא חטא רבים נשא, ולפושעים יפגיע. הגשמה בישוע: מתי כ' 28 – כשם שבן האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כפר בעד רבים. #### 26. המשיח אינו אמור להתנגד לסבל נבואה בתנ"ך: ישעיה נ"ג 7 – ניגש והוא נענה, ולא יפתח-פיו, כשה לטבח יובל, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה; ולא יפתח, פיו. הגשמה בישוע: מתי כ"ו 63 – אולם ישוע שתק. מתי כ"ז 12, 14 – ולא ענה דבר כאשר האשימוהו ראשי הכוהנים והזקנים… אך הוא לא השיב לו גם לא על טענה אחת, לתימהונו הרב של הנציב. #### 27. על המשיח להימנות עם הפושעים נבואה בתנ"ך: ישעיה נ"ג 12 – ואת-פושעים נמנה… הגשמה בישוע: מרקוס ט"ו 28-27 – ויחד אתו צלבו שני שודדים…בזה התקיים הכתוב "ואת פושעים נמנה". #### 28. אמורים להפיל גורל על לבושו נבואה בתנ"ך: תהילים כ"ב 19 – יחלקו בגדיי להם; ועל-לבושי, יפילו גורל. הגשמה בישוע: מתי כ"ז 35 – אחרי שצלבו אותו חלקו את בגדיו בהפילם גורל. #### 29. על המשיח למות נבואה בתנ"ך: ישעיה נ"ג 12 – לכן אחלק לו ברבים, ואת עצומים יחלק שלל, תחת אשר הערה למוות נפשו… הגשמה בישוע: לוקס כ"ג 46 – וישוע קרא בקול גדול: "אבי, בידך אפקיד רוחי", ונפח את רוחו. #### 30. עצמותיו אמורות לא להישבר נבואה בתנ"ך: שמות י"ב 46 – ועצם, לא תשברו בו. תהילים ל"ד 21 – שומר כל עצמותיו; אחת מהנה, לא נשברה. הגשמה בישוע: יוחנן י"ט 33, 36 – כשבאו אל ישוע וראו שהוא כבר מת, לא שברו את שוקיו… הדברים האלה אירעו כדי שיתקיים הכתוב: "ועצם לא-תשברו בו". #### 31. על גופו להידקר נבואה בתנ"ך: זכריה י"ב 10 – ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים, רוח חן ותחנונים, והביטו אליי, את אשר- דקרו; וספדו עליו, כמספד על היחיד, והמר עליו, כהמר על הבכור. הגשמה בישוע: יוחנן י"ט 34 – אולם אחד החיילים דקר את צדו ברומח ומיד יצאו דם ומים… #### 32. עליו להיקבר בקבר עשירים נבואה בתנ"ך: ישעיה נ"ג 9 – וייתן את רשעים קברו, ואת עשיר במותיו… הגשמה בישוע: מתי כ"ז 60-57 – לעת ערב בא איש עשיר תושב רמתים, יוסף שמו… הוא בא אל פילטוס ובקש את גופת ישוע… והניח אותה בקברו החדש שלו אשר חצב בסלע. #### 33. עליו לקום לתחייה נבואה בתנ"ך: תהילים ט"ז 10 – כי, לא תעזוב נפשי לשאול; לא-תיתן חסידך, לראות שחת. הגשמה בישוע: לוקס כ"ד 6, 31, 34 – הוא איננו פה, הוא קם לתחייה. אז נפקחו עיניהם והכירוהו, והוא נעלם מהם… והכל אומרים כי האדון אכן קם… #### 34. עמים גויים כן יילכו אחריו נבואה בתנ"ך: ישעיה י"א 10 – והיה, ביום ההוא, שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו; והייתה מנוחתו, כבוד. ישעיה מ"ב 1 – הן עבדי אתמוך בו, בחירי רצתה נפשי; נתתי רוחי עליו, משפט לגויים יוציא. הגשמה בישוע: מעשי השליחים י' 45 – המאמינים בני המילה אשר נלוו אל כיפא השתוממו על שמתנת רוח הקדש נשפכה גם על הגויים ביום מן הימים. #### 35. עם ישראל אמור להבין שדקרו את המשיח נבואה בתנ"ך: זכריה י"ב 10 – ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים, רוח חן ותחנונים, והביטו אליי, את אשר דקרו; וספדו עליו, כמספד על היחיד, והמר עליו, כהמר על הבכור. הגשמה בישוע: יוחנן י"ט 37-34 – אולם אחד החיילים דקר את צדו ברומח ומיד יצאו דם ומים… הדברים האלה אירעו כדי שיתקיים הכתוב: "ועצם לא תשברו בו." ועוד כתוב אחר אומר: "והביטו אליו את אשר- דקרו". חזון יוחנן א' 7 – הנה הוא בא עם העננים. כל עין תראה אותו, גם אלה שדקרוהו, ויספדו עליו כל משפחות הארץ. כן, אמן. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, הרבי מלובביץ, תשובה לרב --- ### [ישעיהו פרקים נ''ב ונ''ד והקשר שלהם לפרק נ''ג](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הקשר-של-פרק-נב-ונד-לפרק-נג-בספר-ישעיהו/) **Published:** יולי 4, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > טענה: "אם ברצונך לדעת מהו פירוש פרק נג בישעיהו, קרא בישעיהו פרקים נב ו-נד ותראה שההקשר הוא שובם של היהודים מגלות בבל, 550 שנה לפני זמנו של ישוע." יש שמץ של אמת בטענה הנ"ל. הנביא חזה בעתיד המזהיר של ישראל ובפועלו של המשיח על רקע סוף גלות בבל. אך ההקשר הרבה יותר רחב – ומתחיל בישעיהו מ. מדובר בהתחלה חדשה עבור ישראל, יצירה חדשה, ויציאה המונית חדשה מהגלות, כאשר כול אומות העולם יראו בסופו של דבר את הדר כבודו של אלוהים. האירועים שהנביא ישעיהו חוזה בפרק נג גדולים ורחבים יותר משובם של כארבעים וחמשה אלף יהודים מבבל במאה השישית לפני הספירה. בפרקים הללו בישעיהו, הגלות משמשת סמל לעבדות רוחנית של העם היהודי, בעוד ששובו מהגלות משמש כסמל לגאולתו. הנבואות הללו של הגאולה מגיעות לשיאן בנבואה המשיחית הנהדרת בישעיהו נב 13- נג 12. הנבואה בישעיהו נב 13- נג 12 היא אחת מהנבואות החשובות ביותר בכול התנ"ך, ולא תהיה זו הגזמה לאמור שיותר יהודים הגיעו לאמונה בישוע לאחר קריאה והבנת הפסוקים הללו מאשר לאחר קריאה והבנת כול פסוק אחר בתנ"ך. לקורא הבלתי משוחד, הפסוקים מדברים באופן ברור על מותו ותקומתו לחיים של עבד ה' שעשה זאת עבור בני עמו החוטאים. אותו עבד ה' הוא ישוע! לכן אין פלא שמתנגדי המשיח פיתחו טענות רבות לפירוש הזה של ישעיהו נג, כשהטענה הנפוצה ביותר שלהם היא שאותו עבד ה' הוא עם ישראל ולא המשיח (זאת אומרת שלטענתם הפירוש הוא שהפסוקים מדברים על עם שלם ולא על מישהו יחיד). מעניין שבתלמוד עצמו, בתרגומים, או במדרשים לא ניתן למצוא אפילו במקום אחד את הפירוש שלהם שעבד ה' בישעיהו נג הוא עם ישראל (במילים אחרות, בכול כתבי התורה שבעל פה הקלאסיים, היה זה רש"י, שחי במאה האחת עשרה לספירה שבפעם הראשונה העלה את הרעיון הזה.) העובדה הזאת אומרת משהו. כי במשך כמעט אלף שנה לאחר מותו של ישוע, אף לא רב אחד, אף לא מורה תלמוד אחד, אף לא חכם תורה אחד, הציע את הפירוש שישעיהו נג מדבר על עם ישראל (לעומת הפירוש שמדובר במישהו צדיק מתוך עם ישראל), למרות העובדה שהפסוקים הללו מישעיהו מצוטטים בכתבי הברית החדשה, ומאמינים משיחיים השתמשו בהם בוויכוחים עם יהודים לא מאמינים כדי להוכיח שמדובר בישוע המשיח. כעת נדון במענה לשתי שאלות חשובות מאוד: (1) בפרקים הקודמים ל-נג, בישעיהו מ עד נא, כאשר עבד ה' מוזכר שם, האם תמיד מדובר בעם ישראל ולא במישהו יחיד המייצג את ישראל? (2) האם פסוקי ההקשר לפני ואחרי הפסוקים הללו מדברים רק על גלות העם היהודי לבבל? עבד ה' מוזכר בסך הכול שבע עשרה פעמים בפרקים מ-נא בישעיהו, לפעמים בהתייחסות לעם ישראל ככלל (פרק מ 8-8, פעמיים בפרק מב 19, מג 10, ופעמיים בפרקים מד 21, מה 4, מח 20) ולפעמים בהתייחסות למישהו צדיק מהעם (פרק מט 3, 5-7, פרק נ 10). בכמה פסוקים לא ממש ברור אם מדובר בעם או ביחיד או קבוצה קטנה של צדיקים מתוך העם), למרות שסביר להניח שמדובר ביחיד (ישעיהו מב 1, מד 1-2). חשוב לציין שמבין כול הפסוקים הללו, ניתן לראות את ההתבטאות היותר אישית, ספציפית אל היחיד דווקא בפרק נב 13 ופרק נג 11, שהם הפסוקים שבערך פותחים ומסיימים את הנבואה הנהדרת הזאת. כאשר מסכמים את המידע שהצגנו כאן למעלה וקוראים את הפסוקים הכלולים בו, רואים משהו מאוד חשוב: הפסוקים שמייחסים את עבד ה' לעם ישראל מסתיימים בפרק מח 20, בעוד שהפסוקים שמייחסים את העבד למישהו יחיד נכנסים ללא ספק לפוקוס החל מישעיהו מט וממשיכים עד לסוף פרק נג. לכן, כאשר אנו מגיעים לפרק נב 13 הזרקור מאיר על מישהו יחיד ולא על עם שלם. התמונה נעשית ברורה יותר! הבט בהוכחות קצת יותר לעומק. נכון שישנם פסוקים המייחסים את העבד לעם שלם בישעיהו פרקים מא עד מח. להלן כמה מהפסוקים שמייחסים את ה"עבד" לעם ישראל. • "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ; זֶרַע, אַבְרָהָם אֹהֲבִי. אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ, וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ; וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי-אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ." (ישעיהו מא 8-9) שים לב שהעבד פה מורכב מצאצאיו (רבים) של אברהם. • "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם-יְהוָה, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי:  לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ, כִּי-אֲנִי הוּא–לְפָנַי לֹא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה." (ישעיהו מג 10) אלוהים מדבר פה על עבדו שמורכב מעדיו (רבים). לפעמים אותו העבד אינו נענה לקריאתו של אלוהים עבורו: • "הַחֵרְשִׁים, שְׁמָעוּ; וְהַעִוְרִים, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת. מִי עִוֵּר כִּי אִם-עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה. ראית (רָאוֹת) רַבּוֹת, וְלֹא תִשְׁמֹר; פָּקוֹחַ אָזְנַיִם, וְלֹא יִשְׁמָע." (ישעיהו מב 18-20) למעשה, העם היהודי יוצא לגלות בבל גם בהיותו עבד ה', וכעבד ה' הוא עדיין חרש ועיוור: " הוֹצִיא עַם-עִוֵּר, וְעֵינַיִם יֵשׁ; וְחֵרְשִׁים, וְאָזְנַיִם לָמוֹ." (ישעיהו מג 8). העבד הזה שונה מאוד מהעבד שעליו אמר אלוהים בפסוקים אחרים שהוא פוקח עיני עיוורים. הניגודים מאוד בולטים: • "הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא… אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם–לְאוֹר גּוֹיִם. לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ." (ישעיהו מב 1, 6-7) העבד בפסוקים הנ"ל צייתן וצדיק, הוא משחרר אסירים, ועל פי התרגומים הירושלמיים העבד הזה אינו אלא המשיח. רבי דוד קמחי – אחד מ"שלושת הגדולים" של הפרשנים היהודים של ימי הביניים – מאשר זאת בפירושו לפסוק בישעיהו מב 1; "הֵן עַבְדִּי…בְּחִירִי" כשהוא מייחס את העבד ל"מלך המשיח". הדמות הזאת של העבד מופיעה בצורה עוד יותר ברורה בישעיהו מט, ואף על פי שהוא מכונה שם ישראל, הוא נשלח לגאול את עם ישראל. אותו העבד הוא צדיק ומייצג את העם. וכמו העבד בישעיהו מב, הוא המשיח! • "שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי, וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק; יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי, מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי. וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה, בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי; וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר, בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי. וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה–יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי; אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה, וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו, וְיִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) יֵאָסֵף; וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה, וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ. כֹּה אָמַר-יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה-נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים, מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ, שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ–לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן, קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ." (ישעיהו מט 1-7) על פי הפסוקים הבאים, העבד למעשה מוציא באופן על טבעי את העם משבי הגלות. כי גלות בבל מייצגת במימד הרוחני את שבי העם ויציאתו לגלות מאת אלוהים. שובם משבי הגלות הפיזית מסמלת את שובם מכול שבי אחר, לזמן של בריאת עם חדש. והעבד הוא שמוביל את היציאה לחירות החדשה הזאת, שהיא בצורה מסוימת אף גדולה יותר מהקודמות, ובכך הוא מתפקד כמאין משה חדש. כיצד נסביר את העובדה שהעבד מכונה ישראל בישעיהו מט 3, כאשר בעצם הכתוב מדבר על מישהו ולא על עם שלם? זוהי לא רק בעיה של האמונה המשיחית, היות ועל פי פירושם של שלושת הפרשנים היהודים הגדולים של ימי הביניים, העבד בישעיהו מט הוא מישהו יחיד (המכונה הנביא) ולא עַם. כך שגם עליהם להסביר מדוע העבד (מישהו יחיד) מכונה ישראל. אך אין זה מכשול כלל, על פי הפירוש של מצודת דוד, שהוא פירוש יהודי נוסף חשוב של ימי הביניים, "עבדי אתה. מזומן אתה לשליחותי כעבד לאדון: ישראל. הרי אתה \[הכוונה לנביא\] לפני ככל המון ישראל אשר אתפאר בך כמו בכולם." אם כך מדובר בנביא בישראל (כפי שפרשו זאת רבנים גדולים של ימי הביניים), על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במשיח ישראל, שגם מייצג וגם ממלא את הייעוד של עם ישראל? המובן הוא פשוט. עם ישראל נוכח מהו ייעודו ולאיזו מטרה נבחר דרך המלך הגדול והמנהיג הדגול ביותר שלו – המשיח; לכן, אין פלא שלפעמים מכנים את המשיח "ישראל." אין בכך כל בעיה. למעשה, כך מתחזק הקשר בין המשיח לעמו ישראל. ובכן, כיצד נחבר את כול הנ"ל עם ההקשר של הפסוקים בהם אנו דנים, ואשר מזכירים לעיתים תכופות את גלות בבל? אם הנביא מכריז על סוף הגלות ושחרור עם ישראל מהשבי שם, הגיוני לפרש שהעבד הוא העם כולו, כביכול לאמור, "הנה עבד ה', ישראל, יוצא משבי הגלות וחוזר לארץ המובטחת." אך אם הנביא מדבר רק על מישהו יחיד – על עצמו או על המשיח – ההתייחסות בכמה פסוקים לגלות אינו הגיוני. ובכול זאת, בכמה מהפסוקים בהם אנו דנים פה, הנביא משתמש בכך כרקע (כגון בישעיהו מח 20). נראה שזהו גם ההקשר בפסוקים המופעים לפני התחלת הפסוקים החשובים בישעיהו נב 13, זאת אומרת ישעיהו נב 11-12: " סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם, טָמֵא אַל-תִּגָּעוּ; צְאוּ מִתּוֹכָהּ–הִבָּרוּ, נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְהוָה. כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן:  כִּי-הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָה, וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל." האם אין זה מטבע הדברים שהפסוק הבא מיד אחרי הפסוקים הנ"ל ימשיך את אותו הנושא, זאת אומרת חזרת העם מגלות בבל חמש מאות שנה לפני זמנו של ישוע עלי אדמות? לאו דווקא! ראשית, עלינו לזכור שרבים מהמפרשים היהודים המסורתיים – מאז תקופת התרגומים הירושלמיים ועד היום – ייחסו את הפסוקים מישעיהו נב 13-נג 12 למשיח, ולכן ראו בקטע הזה מישעיהו חלק נפרד מהפסוקים הקודמים. במילים אחרות, הם תרגמו את הפסוקים הללו (נב 13-נג) במושגים אחרים ולא בהקשר לפסוקים הקודמים בפרק המדברים על גלות בבל. מדוע אם כן מייחסים חסידיו של הרבי מלובביץ, המאמינים שהוא המשיח, את הפסוקים הללו אל הרבי שלהם שחי ומת אלפיים חמש מאות שנה אחרי שיבת העם מגלות בבל? ומדוע מייחסים ה"תרגומים" את הקטע הנ"ל למלחמת בר כוכבא, שנערכה יותר משש מאות שנים לאחר שיבת העם מגלות בבל? ומדוע מתחיל רש"י את פירושו לישעיהו נב 13 בכך שהפסוק מתייחס לשארית הפליטה הצדיקה מיעקב שישגשגו באחרית הימים? שנית, הפרשנים היהודיים המסורתיים מאז ימי הביניים, כמו רש"י, אבן עזרא, רד"ק, ועד לרבנים החרדים של זמננו – המייחסים את הקטע לכלל עם ישראל (בניגוד למשיח המייצג הראשי של ישראל), עושים זאת באופן כללי ביחס לסבלותיו של העם היהודי במשך הדורות, עד של המאה העשרים. לכן ההקשר לגלות בבל הרחוקה כבר נשכח מזמן. שלישית, הדר הכבוד העולמי שהיה אמור ללוות את שובו של עם ישראל משבי גלות בבל, על פי נבואתו של ישעיהו, מעולם לא ארע. להלן הנבואה: "קוֹל קוֹרֵא–בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ. כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. (ישעיהו מ 3-5) חָשַׂף יְהוָה אֶת-זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל-הַגּוֹיִם; וְרָאוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ, אֵת, יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ." (ישעיהו נב 10) ישנם עוד פסוקים דומים בישעיהו שאוכל לצטט (קרא בישעיהו מא 17-20, מג 16-21, נא 9-11), אך לא ניתן להימנע מהמסקנה הברורה: בקנה מידה עולמי, שובו של עם ישראל מגלות בבל עם קצת פחות מארבעים וחמישה אלף יהודים (קרא בנחמיה ז) לא היה אירוע כה גדול, מפוצץ, מבחינת נס קוסמי אדיר. הוא לא הראה את הדר כבודו של אלוהים במידה כזאת שכול העולם חזה בישועתו. לכן, ביחס ממשי להקשר הרחב יותר ופרושם הזהיר של הפסוקים הללו, ניתן לראות את התמונה הבאה ביתר בהירות: המשיח הוא העבד של אלוהים שפותח את הדרך לעמו, המשיח כמו משה חדש מוציא אותו מעבדות לחירות, אך הפעם הזאת הוא לא מוציא אותו מעבדות במצרים או אפילו מבבל. אלא מוביל את עמו מתוך שבי רוחני, אותו מסמלת בפסוקים הללו גלות בבל, אל התמלאות ייעודו הרוחני של העם. כפי שציינתי קודם, גלות בבל הייתה הרקע לנבואות המשיחיות הללו, ובשיבת העם מהגלות כמילוי תפקידו של עבד ה' ישראלי, מופיע עבד ה' המשיח כנציג האידיאלי של העם, משחרר את השבויים ומביא ישועה לכול קצווי תבל. לכן, יש סיבה טובה לכך שכתבי הברית החדשה מצטטים את ישעיהו מ ביחס ליוחנן המטביל, שהיה הקול במדבר המכין את הדרך למשיח (קרא במתי ג 1-39). פירושו של דבר הוא שהאדון עצמו, בישותו של ישוע המשיח יבוא לציון, כפי שישעיהו ניבא בפרק נב: ”קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.” (יעשיהו נב 8) – דבר זה יגרום לשמחה הגדולה ולניצחון. אדוני יבוא לגאול את עמו! אתה יכול לדמיין זאת כך: הנביא רואה מתוך גלות בבל את הגואל הגדול, כאשר יהוה סולל דרך במדבר, דרך רחבה ומהירה כדי שהפדויים ילכו בה (ישעיהו לה), יציאה המונית חדשה של העם מעבדות לחרות. בחזון הנבואי רואים מרחוק עם שלם צועד ויוצא מהגלות, וכאשר הם מתקרבים התמונה מתבהרת ורואים שזה בעצם אישיות אחת, לא עם; ישראלי אידיאלי, לא העם ככלל; המשיח שהוא הפודה והגואל, לא קבוצת אנשים חוטאים, שמועדים ללא הרף ולא מגיעים לרף המטרה (ישעיהו נז 3-23, נט 1-8). מתוך צללי הגלות, זוהר אור גאולת ה' מפציע, וככול שהשמש הזאת הולכת וגדלה לקראת מלוא זוהרה, אנו רואים בבירור שישועת ישראל אינה ממוקדת בשחרור משבי חלקי של העם אלא בשחרור אמיתי ויציאה משבי תמידי של החטא. הפרוש המשיחי הגיוני ביותר! המשיח, העבד הצדיק של ה', ממלא את ייעוד בני עמו ושל העם עצמו. בניצחונו של העבד הצדיק של ה', עם ישראל מנצח; בצייתנותו לאלוהים, עם ישראל – יחד עם אומות העולם – נעשים צייתנים לאלוהים. למעשה, זו הדרך היחידה ההוגנת, ההגיונית והתואמת את פרוש הקטע מישעיהו נב 13- נג 12 בהקשר הנכון שלו. אם נבואתו של ישעיהו אינה משיחית, היא נבואת שקר, כי הישועה והגאולה רבת ההוד עליה ניבא לא התקיימה. אך אם הנבואה היא משיחית, אנו רואים כיצד המשיח – יהודי ישראלי, אחד מבני עמו ישראל – מאפשר לעם ישראל למלא את ייעודו. שים לב כיצד הפסוקים הבאים התקיימו באופן מילולי (או שהם נמצאים בתהליך של התמלאות): על פי ישעיהו מב 4, "לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ." ניתן לראות את הנבואה המתמשכת הזאת מתמלאת לנגד עינינו, כאשר ישוע המשיח, דרך חסידיו ברחבי העולם ודרך רוח הקודש, ממשיך להביא את הצדק והשחרור ממלתעות החטא ואחדות ליותר ויותר בני אדם על כדור הארץ. ואפילו בשעה זו, במקומות הנידחים, שכוחי אל ביותר על פני כדור הארץ, באיים מפוזרים באמצע אוקיינוסים רחבים, המוני בני אדם מצפים בכיליון עיניים ומאמצים לליבם את לימודי ישוע, המגלים להם את אלוהי האמת, אלוהי ישראל. אדוני אלוהינו האחד. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** ישעיהו נ"ג, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [האם יחזקאל ראה את המשיח יושב על כס הכבוד? (יחזקאל א' כ'ו)](https://igod.co.il/prophecies-messiah/האם-יחזקאל-ראה-את-המשיח-יושב-על-כס-הכבוד/) **Published:** יולי 3, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > וְעַל, דְּמוּת הַכִּסֵּא, דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו, מִלְמָעְלָה. לפי דרכנו, הנבואה מובנת בפשטות נפלאה, יחזקאל ראה בחזיונו את דמות המשיח על כס הכבוד, את אחת ההתגלמויות וההתגלויות של ה' ובלתי נפרד ממנו. אמנם גם תרגום "תרגום יונתן בן-עוזיאל" מפרש שם, שהכוונה לאדם ממש: "ועל דמות כורסיא דמות כחיזו אנשא עלוהי מלעילא", אלא שלא ביאר את הכוונה. הרד"ק נבוך מאוד בפירוש פסוק זה, עד כדי כך שהוא מתמרמר על יונתן כי לא פירש יותר. לפי דברינו, הביאור מוסבר ומובן היטב. כל הפרשנים מתלבטים בהבנתה ובפירושה של נבואה זו. מהי משמעותה? גם גורדון נבוך מאוד בפירושו לספר יחזקאל, עד שהוא סותר את עצמו ואומר: "איזו בבואה ודמיון למראה אדם בחיר היצורים ותפארתם וכן הוא אומר נעשה אדם בצלמנו". גורדון שוכח בינתיים כיצד הוא עצמו פירש את המילים "בצלמנו כדמותנו" וטען שהכוונה  לשכל היוצר של האדם ולשלטונו על כוחות הטבע. ובכן לא "בבואה ודמיון" כפי שהוא מבאר את ספר יחזקאל, אלא משהו אחר לגמרי. יתר על כן, אם בחזון יחזקאל אפשר להשוות את "דמות האדם" לאיזו בבואה ודמיון למראה אדם (לשונו ממש), מאין אנו יודעים את שיעור הדמיון הזה, כדי לקבוע שהוא רק בבואה? אולי יותר הוא מבבואה בלבד? אולי הוא בבואה למחצה, לשליש ולרביע? ואולי הוא בבואה בכל מאת האחוזים, בבואה בשלמותה? וממילא מתבארת הכפילות, כי כוונת הכתוב לומר ולהדגיש שהאדם נברא בצלם אלוהים והוא "אל-אדם". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [תכלית התורה - לאור הברית החדשה](https://igod.co.il/answer-rabbi/מדוע-באמת-אלוהים-נתן-את-התורה-ומהי-תכלי/) **Published:** יוני 21, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > נושא מהותה של התורה הוא נושא חם כיום בישראל, לאחרונה נשמע קולם של חרדים הדורשים לכפות את אמונתם על שאר אזרחי המדינה. מפתיע לגלות כי רבים מאותם חרדים מעולם לא קראו את התורה בשלמותה, אלא רק למדו אודותיה בספרות חז"ל חיצונית ולכן פספסו את התכלית והמסר המרכזי שמציגה התורה. התורה היא ספר אחד שמאוחר יותר חולק לחמישה חלקים – ספר בראשית, ספר שמות, ספר ויקרא, ספר במדבר, ספר דברים. התורה היא לא רק אוסף של מצוות אלא בעלת מסר ותכלית. עם זאת, ישנה לכאורה בעיה שמתקבלת, והיא שניתן למצוא סתירה בעקרונות שמציגה התורה. מצד אחד התורה משדרת עקרון של "עשה וחיה", זאת אומרת קיום מצוות ללא שאלות מיותרות "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". ואילו מהצד השני התורה משדרת עקרון של אמונה "וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית ט"ו 6). אלוהים החשיב את אברהם לצדיק לא כי הוא עשה את המצוות או המעשים הנכונים אלא כי האמין בו. לכאורה אנו מקבלים עקרון כפול הסותר את עצמו, מצד אחד נאמר לנו שמספיק להאמין באלוהים ומצד שני נאמר לנו שחובה עלינו לקיים את מצוות התורה, אחרת נענש ונמות. שאלה נוספת שעולה היא מדוע 430 שנה לאחר שכבר נתן אלוהים הבטחה באמונה לאברהם, החליט להוסיף גם את התורה, ומה הקשר בין הדברים? ### מה יש לתורה להציע? בתורה ישנו המפתח להבנת כל כתבי הקודש כולם, רצונו של אלוהים ותוכניתו עבור האנושות מתגלים לראשונה בתורה. ניתן לקבל אינדיקציות לכך על ידי קווי תפר ספרותיים שבעזרתם ניתן לראות שהתורה עצמה כמהה ומצביעה עבורנו אל כיוון מסוים, התורה לא באה להצביע על עצמה ולמשוך תשומת לב אליה (כפי שמקובל ללמוד בקרב הרבנים), להיפך, היא מעוניינת לשמש כתמרור עבורנו. לדוגמא – הפיוט (שירה המפרשת סיפורת), בה גם משה, גם יעקב וגם בלעם קוראים לסובבים אותם ומספרים להם בפיוט על אחרית הימים (בראשית מ"ט 1, במדבר כ"ד 14, דברים ל"א 29). הם מבקשים להביט קדימה לעבר העתיד. הפיוט הוא ללא ספק השלאגר של התורה. גם הטיפולוגיה (בלשנות) בסיפורת של הדמויות תמיד מבקשת מאיתנו להסתכל קדימה, דמותו של יעקב מבשרת לנו על דמותו של יוסף ואילו דמותו של יוסף מבשרת לנו על דמותו של משה. זאת בעזרת הקבלות ביניהם. לדוגמא – יוסף היה לעבד עברי שקיבל את כוחו מאלוהים דרך ממלכת פרעה, כך גם משה היה עבד עברי שקיבל את כוחו מאלוהים דרך ממלכת פרעה, יוסף היה נשוי לבתו של כהן גוי וכך גם משה היה נשוי לבתו של כהן גוי. שניהם נדחו על ידי עמם על אף שקיבלו מאלוהים סמכות. אלוהים הרים את יוסף להציל את עמו לאחר שלושה סטים של חלומות, כך גם הרים את משה לאחר שפרעה ניסה לסכל את הבטחת אלוהים שלוש פעמים. כך גם צפויות דמויות אלו לבשר לנו על המנהיג עליו דיבר משה שייקח את מקומו בעתיד, אותו האחד אליו התורה כמהה, אותו האחד לו התורה מכוונת, אותו אחד אשר מאוחר יותר יקבל במחשבת ישראל את התואר "משיח". הסבר בהמשך. ### ניתוח טקסטואלי בתורה ובתנ"ך כולו ישנם ניתוחים חיבוריים המקשרים בין טקסטים, כאשר ליכוד של היחידה המילולית הקטנה ביותר נקראת "תוך-טקסטואלי", דוגמא טובה לכך היא בראשית י"א 1-9 מחבר פסוקים אלו משחק עם האותיות נ.ב.ל (נָבְלָה, לְּבֵנָה, בָּבֶל, נִלְבְּנָה, לְבֵנִים, בָּלַל). ישנו גם ליכוד במכלול רחב יותר הנקרא "פנים טקסטואלי", הוא קישור פנימי בסיפורת של המחבר, לדוגמא: דברים י"ח 15 משה מצביע על מנהיג שיבוא ויתפוס את מקומו, כאשר מאוחר יותר בדברים ל"ד 10 (סוף התורה) נוספה הערה על כך שעדיין לא בא אותו מנהיג (נביא). ה-"בין טקסטואליות" היא הקשר בין טקסטים שלמים לטקסטים שלמים אחרים, כיצד חלק בתנ"ך משתמש בחלק אחר בתנ"ך, קדום לו. לדוגמא – אנו המשיחיים טוענים כי כל הברית החדשה (ובפרט הבשורה על פי מתי ואיגרות כגון הרומים / העברים) מבוססות על הקשר הזה עם התנ"ך, כאשר הכותב מצפה מהקורא להכיר באופן יסודי את חלק הטקסט האחר (במקרה של הברית החדשה, המחברים מצפים כי נכיר את התנ"ך באופן יסודי). דוגמא נוספת לכך היא כותב מזמור ע"ב 17, אשר יוצא מנקודת הנחה על ידיעתו של הקורא את הבטחת אלוהים לאברהם בפסוק 3 של בראשית י"ב ("וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר"). לכן עלינו להכיר בכך שהתנ"ך בונה את עצמו שלב שלב, התגלות אחר התגלות, כאשר החדשה מתבססת על קודמתה. ### א. החטא הקדמון התורה יוצאת מנקודת הנחה שאלוהים קיים, היא איננה מנסה להוכיח זאת, כאשר בפסוק הראשון מדברת על קיומו. אלוהים בורא את העולם ובסוף בריאת העולם הכל מושלם "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד" (בראשית א' 31). בתוך הבריאה המושלמת, מעניק אלוהים חופש בחירה מוחלט לאדם וחווה כאשר הוא אוסר עליהם לאכול מעץ הדעת "הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (ב' 17). בתחילת פרק ג' נכנס הנחש (השטן) לתמונה ו-"עוזר" להם למרוד נגד ציוויו של אלוהים "וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן" (ג', 4). אדם וחווה אוכלים מעץ הדעת ובאותו הרגע מבינים כי חטאו לאלוהים, זה הוא הרגע הראשון מבריאת העולם שנכנס חטא לבריאה המושלמת, מכאן החטא ילך ויגדל. כששמעו אדם וחווה את אלוהים מתקרב – התחבאו ממנו "וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים" (ג' 8) מפני שידעו כי חטאו. בחטא, אדם האשים את חווה, וחווה האשימה את הנחש, לכן אלוהים הולך בסדר הזה ומתחיל בלקלל תחילה את הנחש (ג' 14), לאחר מכן מעניש את חווה (ג' 16) ולבסוף מעניש את אדם (ג' 17), בסיום אלוהים מנתק את הקשר, את מערכת היחסים הישירה עם אדם וחווה בכך שהם מגורשים מגן העדן. ### ב. ההבטחה #### תחילת ההבטחה – לאדם וחווה: בפסוק 15 מיד בסיום קללת הנחש ולפני הענשת חווה ואדם, באור הבושה והחטא הסורר את האווירה, נותן אלוהים הבטחה, את ההבטחה מבטיח אלוהים לנחש (השטן) שיום יבוא ואחד שיגיע מהזרע של האישה ירמוס את ראשו של הנחש "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (ג 15). זוהי תחילתה של ההבטחה החשובה ביותר בתורה, עליה בונה אלוהים את תוכניתו לאורך כל התנ"ך ולאורך כל האנושות, אחריה נעקוב במאמר זה וננסה להבין את תכליתה והקשר שלה לתורה. נקודה מעניינת היא שלאחר שמעניש את אדם, עשה אלוהים כותנות עור לאדם וחווה והלבישם (פסוק 31), על מנת לייצר את כותנות העור הללו היה עליו לשפוך דם (להרוג חיה), היה זה הרמז והדוגמא הראשונה לכך שלכפרה על חטא יש לשפוך דם (הקרבת קורבן). מה שילמד עם ישראל מאוחר יותר בתורה "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי-הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא י"ז 11). #### המשך ההבטחה – לאברהם: עד כה הבטיח אלוהים כי יבוא מישהו שירמוס את השטן ובכך יחדש את האופציה למערכת יחסים אישית בין האדם לאלוהיו. בבראשית י"ב 1-3 מקבל אברהם הבטחה מאלוהים על כך שהוא יברך אותו ואת זרעו, כמו כן שמזרעו תבוא ברכה לכל עמי העולם. אלוהים מעביר לאברהם את אותה ההבטחה שנתן לאדם וחווה קודם לכן בגן עדן, כעת אנו יכולים לעקוב אחר ההבטחה והשושלת שממנה תגיע וללמוד כי לא רק שתענה על העונש אלא שגם תביא ברכה. מאוחר יותר, בפסוק 6 של פרק ט"ו מצדיק אלוהים את אברהם בשל אמונתו בו, לא על בסיס קיום מצוות, לא כי עשה מעשה כלשהו, גם לא על בסיס היותו אדם דגול, אלא בשל אמונתו באלוהים "וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה". אם כך, כל שעל האדם לעשות באותה העת היה להאמין באלוהים. אם ככה, מדוע היה צריך 430 שנה מאוחר יותר בהוספת 'התורה' להבטחה שנתן אלוהים לאדם וחווה ולאברהם? ועל ההצדקה שכבר חילק לבני האדם בתמורה לאמונתם בו בלבד? התורה תביא קנה מידה חדש לצדקה מולה אף אחד לא יוכל לעמוד. ### ג. יציאת מצרים בשמות ג' 10-12 מסרב משה לבקשת אלוהים לגשת לפרעה לשם שחרור העם ממצרים בטענה כי אין הוא בעל סמכות. לכך, נתן אלוהים הבטחה למשה: "זֶה-לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה", אלוהים אומר למשה שכאות – הוא והעם יעבדו אותו על 'ההר הזה', אך חשוב יותר מהמיקום עצמו, בהבטחה שהעניק אלוהים למשה הוא גם נותן את הסיבה והתכלית לרצונו לשחרר את עמו ממצרים – על מנת שיעבדו אותו, שישתחוו לו, שיאמינו בו. בשמות י"ט 3-6 בני ישראל יצאו ממצרים ובאו אל ההר שבו הבטיח אלוהים למשה כי יעבדו אותו, על ההר נותן אלוהים את הסיבה לכך שהוא בוחר בהם, ונותן להם הבטחה, אם יקיימו את הברית: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים … וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", אלוהים בוחר בעם ישראל על מנת שיהיו ה-"שגרירים" שלו בקרב העולם, אלוהים קדוש משאר האלילים ("קדוש" בעברית מקראית משמע "שונה") ולכן הוא גם מצפה מהעם להיות קדוש (שונה) משאר העמים. העמים יוכלו לחבור לעם ישראל אם ירצו להאמין באלוהים (וכך גם היה ביציאת מצרים, כאשר "עם רב" שלא היה מעם ישראל התווסף לעם ישראל). לאחר מכן מעניק אלוהים לבני ישראל את לוחות הברית לברית שזה עתה כרת איתם. בלוחות אלו כתוב ה-"עשה ואל תעשה" הבסיסי עבור העם על מנת לשמור על קדושתו מול שאר העמים. לאחר מכן מוסיף אלוהים עוד ועוד מצוות והגבלות של עשה ואל תעשה לעם, כל אלו ביחד נקראים כיום "תורת משה" (או "מצוות משה"), אך השאלה היא – מדוע נתן אלוהים לעם ישראל את "מצוות משה"? במידה ועם ישראל היה הולך בדרך אלוהים ועושה כרצונו, לא היה צורך בכל המצוות הנוספות, אך מכיוון שעם ישראל, על אף שראה את אלוהים עושה ניסים מול עיניו – מרד באלוהים, התלונן ועבד אלילים אחרים, נאלץ אלוהים לתת את המצוות הללו. על מנת שידעו מה מותר ומה אסור להם, על מנת ש-"לא יעשו עוד שטויות". אף אחד לא יכול לעמוד במצוות התורה, הן נועדו להזכיר לעם ישראל שאלוהים מושלם והם רחוקים משלמות ולכן צריכים להיות תלויים בו. עולה השאלה אם כך, האם מצוות אלו שינו ולא במעט את גישת ליבם ואמונתם של בני ישראל? הבא נבדוק: ### ד. אמונה כנגד תורה הבא נבחן בצורה טיפולוגית את ליבם של בני ישראל בסיפורת מקבילה, כאשר בין הראשונה לשנייה התרחש מעמד הר סיני וקבלת המצוות, ומה אנו למדים מכך: #### לפני מעמד הר סיני וקבלת מצוות התורה: 1\. העם הולך במשך שלושה ימים (שמות ט"ו: 22) 2. העם מתלונן (שמות ט"ו: 24; ט"ז: 2, 7, 8; י"ז: 3) 3. העם ממשיך להתלונן ומביע כמיהה למצרים ולבשר (שמות ט"ז: 3) 4. אלוהים נותן מן ושליו (שמות ט"ז: 1-36) 5. העם מתלונן ושואל האם אלוהים בכלל קיים – "היש יהוה בקרבנו"? (שמות י"ז: 7) 6. מים מהסלע (שמות י"ז: 1-7) 7. קרב עם העמלקים (שמות י"ז: 8-16) 8. הופעה של כהן שהוא גוי (שמות י"ח) 9. העם מקשה על משה ונהיה "כבד" מידי עבורו (שמות י"ח: 18) 10. בחירת שבעים זקנים בכדי לעזור ולהקל על משה (שמות י"ח: 21-22, כ"ד: 9). #### —– מעמד הר סיני —– לאחר מעמד הר סיני וקבלת מצוות התורה: 1. העם הולך במשך שלושה ימים (במדבר י': 33) 2. העם מתלונן (במדבר י"א: 1; י"ד: 2, 27, 29, 36, ועוד…) 3. העם ממשיך להתלונן ומביע כמיהה למצרים ולבשר (במדבר י"א: 4-5) 4. אלוהים נותן מן ושליו (במדבר י"א: 4-34) 5. העם מתלונן האם אלוהים בכלל קיים – "היש יהוה בקרבנו"? (במדבר י"א: 20) 6. מים מהסלע (במדבר כ': 1-12) 7. קרב עם עמלק (במדבר י"ד: 45) 8. הופעה של כהן גוי (במדבר י': 29-32) 9. נהיה העם כבד מדי למשה (במדבר י"א: 14) 10. בחירת שבעים זקנים בכדי להקל על משה (במדבר י"א: 16) בסיפורת הראשונה היתה אמונה באלוהים בקרב בחירי אלוהים, לדוגמא בראשית ט"ו 6, שמות ד' 31, י"ד 31. אך בקרב העם עצמו לא היתה. בסיפורת השנייה ניתן לראות כי נעלמה האמונה באלוהים בקרב העם, לדוגמא: במדבר י"ד 11, כ' 12, דברים א' 32, ט' 23. עם ישראל מואשם על ידי אלוהים בחוסר-אמונה והעונש על כך היה לא להיכנס לארץ המובטחת. אפילו משה נענש על חוסר אמונה כשהכה פעמיים בסלע ולכן גם אותו העניש אלוהים בעונש דומה. כפי שראינו, המצוות לא הועילו בשינוי גישת ליבם ואמונתם של עם ישראל, עם ישראל המשיך להתלונן ולרטון בחוסר אמונה אף על פי שראו את הניסים והנפלאות של אלוהים במו עיניהם. אך לא רק בתקופה ההיא היתה הבעיה, לאורך כל סיפורי התנ"ך עם ישראל עבד אלילים אחרים, מתלונן, לא מאמין, לא הולך בדרכי אלוהים, לא מקיים את מצוותיו וחוטא ללא הרף. אם כך, חוזרת השאלה – לשם מה בכל זאת ניתנו המצוות, ומה כן יעשה את השינוי הדרוש בלבם של בני ישראל ובליבם המורד של בני האדם ככלל? התורה, והעונש שהיא מביאה על אי קיום מצוותיה, בדיוק כמו המבול – לא יעיל כנגד שחיתות הלב האנושי (החטא) וחוסר האמונה. כיום, הרבנים טוענים שקיום מצוות תורה הרי הוא הפתרון לבעיית החטא בלב האנושי, אולם התורה עצמה מעולם לא התיימרה להוות הפתרון האולטמטיבי לכך. התורה לא באה להוות פתרון לבעיית הלב החוטא, אלא להוכיח את בני האדם כי הם חוטאים, כי הם מורדים, ולהוות מדריכה זמנית להתנהגותו של מי שבוחר להאמין באלוהים ורוצה ללכת אחריו. התורה אינה מסוגלת להחליף את האמונה או להתמודד עם החטא שבלב, היא נועדה לפקח על שחיתות הלב האנושי, עד אשר יגיע זה שיציג את הפתרון האולטימטיבי לליבו של האדם, אותו אחד שאלוהים נתן כהבטחה לאדם וחווה, לאברהם, ליצחק וליעקב, האחד שעליו בהמשך יצביע משה בעצמו, וזה שעתיד להגיע ולרמוס את ראשו של הנחש, ובכך לחדש את מערכת היחסים האישית של בני האדם עם אלוהים, כפי שאלוהים הבטיח ויזכיר לעם שוב בהמשך – "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר, וְאֶת-רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם" (יחזקאל ל"ו:כ"ו-כ"ז). ### ה. התורה כאומנת זמנית מצוות התורה לא נפלו כבלוק מאוחד מהשמים (אף על פי שכך יטענו רבנים מסויימים), אלא ניתנו לעם בחלקים קטנים, כל חלק כתגובה לכישלון או חטא שהעם ביצע, ניתן לראות שכל פעם שהעם חוטא, מתקבלות מצוות חדשות על ידי אלוהים הקשורות ישירות לחטא שביצע העם. כך בונה התורה את עצמה שלב שלב. לאחר כל בלוק של מצוות שניתן לעם, ניתן לראות סיפורת שמפרשת את המצוות עצמן ופיוט שמפרש את הסיפורת, לדוגמא: ויקרא פרק י', ישנה סיפורת על בני אהרון (נדב ואביהוא) ועל החטא שביצעו (האש הזרה). מיד אחרי כן, בפרק י"א, ישנן מצוות שהן הוראות לכוהנים הקשורות למזבח וקורבנות – ישירות בהקשר לסיפורת בפרק הקודם. מכך ניתן לראות שהמצוות ניתנו על מנת להחזיר את העם לדרך הישר ולגרום לכך שלא יהיו תירוצים לחטאים לחזור על עצמם בעתיד. הדפוס הזה תמיד חוזר על עצמו בתורה: סיפור (בדרך כלל חטא בעם) > > > קבלת מצוות (הקשורות לאותו החטא שבוצע). לכן, עלינו לתהות ולחקור, מה היתה התכלית והסיבה שאלוהים נתן לנו מצווה מסויימת, אחרי הכל, הוא גם העניק לנו את השכל וההיגיון הבריא להבין את המניע מאחורי הפעולה. הערה: הרבנים טוענים שאלוהים דרש לקיים את התורה 'לעולם'. זאת מכיוון שכיום בשפה העברית המודרנית 'לעולם' משמעותו 'לתמיד', 'ללא סוף', 'לעד'. אך המושג 'לעולם' המקראי אינו זהה. ה-'לעולם' המקראי הוא כן בעל סוף, בעל פרק זמן מסויים. דוגמא ל-'לעולם' שאינו נצחי אלא תקופתי ניתן למצוא בישעיהו ל"ב 14 ומקומות אחרים. נוסף על כך ניתן לראות שאלוהים מבטל מצוות בתורה ויוצר חדשות, דוגמא לכך: מצוות שניתנו בספר ויקרא, אשר שימשו לזמן הנדודים במדבר, שונו בספר דברים כדי שיתאימו לחיי היישוב בארץ כנען. בספר ויקרא י"ז 3-7, שם נקבע שבעלי חיים שנשחטו כדי לשמש למאכל יובאו תחילה לאוהל מועד וכך יימנעו בני ישראל מלהשתמש בהם כדי לזבוח לאלילים. אבל בדברים י"ב 15 ו- 21 ניתן היתר לשחוט את אותם בעלי חיים בבית, שכן הדרך למקדש המרכזי היתה לעתים ארוכה. זה מראה שדרישות אלהים ומצוותיו השתנו ושונו בהתאם למצב בו היו בני ישראל נתונים בזמן זה או אחר. אלוהים ביטל מצווה ושינה את מצוותיו שבתורה על מנת שיהיו רלוונטיות לאותה העת. ### ו. רוח הקודש כלוקחת מקומה של התורה בפרק י"א של ספר במדבר מתכנסים שבעים זקנים על מנת להוות עזרה למשה, לאחר התכנסותם נפלה עליהם רוח הקודש והחלו להתנבא, לאחר שסיימו ועזבו את האוהל בו היו, שניים מהם נשארו והמשיכו להתנבא, אז התריס יהושע בן-נון במשה על כך שהם עדיין מתנבאים, משה ענה לו: " "וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה נְבִיאִים כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ עֲלֵיהֶם." (במדבר י"א 29) במילים פשוטות, משה עונה "הלוואי ואלוהים ייתן את רוחו על כל העם ושכולם יתנבאו כל הזמן". מזאת ניתן ללמוד שהשינוי בליבם של אנשים יכול להתבצע בעזרת רוח הקודש שמעניק אלוהים לאנשים (לעומת חוסר המסוגלות של התורה להתמודד עם הלב החוטא של האדם, רוח הקודש כן פועלת בלב ומשנה אותו). מאוחר יותר, גם יואל הנביא מתנבא על עקרון דומה זה: "וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ, וְגַם עַל-הָעֲבָדִים וְעַל-הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי" (יואל ג' 1-2). גם יחזקאל ניבא כך: " וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר, וְאֶת-רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם" (יחזקאל ל"ו 26). השינוי אם כך, הוא רק בעזרת רוח קודשו של אלוהים. השאלה היא כיצד אדם יוכל לקבל את רוח הקודש ומי יביא אותה. התשובה המתבקשת היא: כיצד = באמונה. מי יביא אותה = אותו אחד שעתיד להוות ההבטחה שניתנה לאדם וחווה, לאברהם, ליצחק, לעקב, ולמשה, ושעליו ניבאו נביאי ישראל ומלכי העם. אותו אחד המכונה על ידי הנביא דניאל כ-"המשיח". אם כך, התורה היא ספר הוראות או מדריך התנהגות זמני עד לבוא רוח הקודש ע"י מביא ההבטחה. זה יתפוס את מקומה של התורה. התורה מכוונת את העם אל המשיח, הוא בן ההבטחה. כיום, בקרב ישראל, נחשב משה לנביא הגדול ביותר שנתן אלוהים לעם. אך לא כך התורה בעצמה אומרת. משה בעצמו ניבא על אחד אחר שיבוא, שלו על העם להישמע: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים י"ח 15). משה כיוון את העם קדימה אל זה שיביא את ההבטחה הגדולה, אחריו התנבאו הנביאים ומלכי ישראל על מביא ההבטחה, בעודם יוצרים תעודת זהות לאותו מביא הבטחה, שמאוחר יותר כבר קיבל את שם התואר, "המשיח". גם חז"ל מסכימים על כך: "כּל הַנְבִיאִים כּולָן לא נִתְנבְּאו אֶלָּא ליְמוֹת הַמָּשִׁיחַ" (תלמוד, מסכת בבלי סנהדרין צ"ט, ע"א). אנו יודעים כי לא היה זה יהושע בן-נון שעליו דיבר משה, גם לא דוד המלך, אף לא אחד מהנביאים, איך אנו יודעים? ישנו כמעין "עורך ראשי" לתנ"ך, ככל הנראה היה זה אחד הנביאים, אך לא ידוע במדויק מי, אותו אחד שהשלים והוסיף הערות שונות בתנ"ך, לדוגמא בפרק האחרון בתורה הוסיף: " וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ל"ד 6) משה שכתב את התורה כמובן לא יכל היה לכתוב טקסט זה שהרי לא היה עוד בחיים. אותו עורך גם הוסיף בסופה של התורה הערה כנגד הצהרתו של משה לכך שיגיע נביא כמוהו שאליו על העם לשמוע: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל-פָּנִים" (דברים ל"ד 10) זאת אומרת שעדיין לא הגיע אותו אחד שמשה דיבר עליו, כך שלא יכל היה זה להיות יהושע בן-נון. כמו כן המלכים והנביאים שקמו לאחר מכן בעצמם דיברו ביניהם על זה שעתיד לבוא, לדוגמא, דוד המלך דיבר עליו בהקשר להבטחת אלוהים לאברהם "כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ, וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ" (תהילים ל"ז 22), כמו כן: " יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם, לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ ינין (יִנּוֹן) שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ, כָּל-גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ" (תהילים ע"ב 17) לכן גם הם עצמם (המלכים) לא יכלו להיות זה שמשה דיבר עליו, שהרי כתבו עליו גם הם. הוא חייב להיות מישהו אחרי זמן חתימתו של התנ"ך. מכך אנו למדים כי תכליתה של התורה היא בעצם המשיח, אחרי התורה כל התנ"ך כולו מביע כמיהה אליו ומצביע אליו. התורה איננה מנסה למשוך תשומת לב אל עצמה אלא להוות אומנת לזמן מה – עד אשר יגיע המשיח, בן ההבטחה. אם התורה מצביעה על המשיח, אזי שהמשיח לא בא להצביע על התורה. המשיח הינו עיקר העיקרים של התנ"ך, הוא הפתרון האחד והיחיד לבעיית הלב האנושי המרדן והחוטא. ### ז. משמעות התורה? לסיכום, אלוהים נתן לנו מצוות וחוקים כמסגרת שתזכיר לנו על בסיס קבוע מי אנחנו ומי הוא אלוהים, אישיותו ותוכניתו, שלמותו לעומת חוסר שלמותנו. הבעיה, אותה ניתן לראות לאורך כל התנ"ך (ועד עצם היום הזה), היא שעמנו, בראשותם של המנהיגים הדתיים, נכשל מלהבין זאת, ובמקום לעבוד את הבורא, אנו עובדים את הבריאה; החוקים שאמורים להזכיר לנו אודות הבורא. הפכנו את החוקים, את המסגרת – לקדושה, במקום את התמונה עצמה. במהלך השנים, במקום להתרכז באלוהים, עיבו הרבנים את המסגרת על ידי המצאה של עוד ועוד חוקים חדשים, אף על פי שאלוהים עצמו העביר לנו מסר הפוך, בתנ"ך, אומר אלוהים דרך הנביא הושע: "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא-זָבַח" (הנביא הושע ו':ו'). אלוהים בעצם אומר שהדגש שלו הוא לא קיום של מצוות וחוקים, אלא מערכת יחסים איתו המבוססת על חסד. מאחר שעמנו נכשל בכך, הבטיח אלוהים, על ידי הנביא ירמיהו, כי בעתיד – הוא יכרות ברית נוספת עם עמו, ברית חדשה: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם-יְהוָה׃ כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם-יְהוָה נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם׃ וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-יְהוָה  כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם נְאֻם-יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד" (ירמיהו ל"א:ל-ל"ב) כידוע, 'הברית החדשה' נחשבת ל-"יצירה הנוצרית", אך האמת היא שהברית החדשה נכתבה על ידי יהודים, על ידי ישראלים, אודות היהודי-ישראלי המפורסם ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית, שחי פה בארץ ישראל, ממש כמונו! הוא מעולם לא המציא תורה חדשה או דת חדשה, אלו הם אנשים שבאו ועשו זאת בשמו מאות שנים מאוחר יותר. הברית החדשה, כאמור בדבריו של הנביא ירמיהו, תביא לכמה שינויים: 1. "על לבם אכתבנה", זאת אומרת שהחוקים, יהיו טמועים בלבם של אלו שקיבלו על עצמם להיות חלק מהברית הזאת. 2. "ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", זאת אומרת שהקשר הישיר שלנו עם אלוהים יחודש דרך ברית זאת בלבד, בין אם אנו ילדים או מבוגרים, בין אם אנו כהנים גדולים או אנשי אדמה פשוטים (בעבר, רק לכהנים היתה את הפריבילגיה הזאת). 3. "אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכור עוד", זאת אומרת שהברית הזאת תהווה גם קורבן נצחי עבור חטאינו, אלוהים יסלח לנו על חטאינו. ### ח. הבנת הברית החדשה באור התורה אם כן, הבנו ופירשנו את התורה על ידי התנ"ך, אך לאדם המאמין בברית החדשה היכולת להבין טוב יותר את הברית החדשה באור התורה ולהיפך, שהרי מחברי הברית החדשה היו בקיאים בתורה בצורה יוצאת מן הכלל, ולכן, לקחו המחברים כמובן-מאליו שהקורא בברית החדשה כבר מכיר על בורים את התורה והתנ"ך. שהרי באותה התקופה כולם ציפו לבואו של המשיח – לא הם שהמציאו רעיון זה, אלא  מדובר ברעיון שהגיע מהתורה עצמה. לזה גם התכוון ישוע כשאמר לפרושים ולסופרים (רבנים דאז): "אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים (התורה), כִּי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם,   וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי" (יוחנן ה' 39). חיי העולם לא נמצאים בתמרור, במסגרת, באומנת (בתורה), אלא במי שהתורה מכוונת אליו – המשיח. לכך גם התכוון שאול השליח כשכתב: "אַחַי, אֲדַבֵּר מִנְּקֻדַּת רְאוּת אֱנוֹשִׁית, אֲפִלּוּ צַוָּאָה שֶׁל אָדָם, לְאַחַר שֶׁקִּבְּלָה תֹּקֶף, אִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלָהּ אוֹ לְהוֹסִיף עָלֶיהָ. וְהִנֵּה הַהַבְטָחוֹת נֶאֶמְרוּ לְאַבְרָהָם, וּלְזַרְעוֹ. לֹא נֶאֱמַר "לִזְרָעֶיךָ", כְּמוֹ עַל רַבִּים, אֶלָּא "לְזַרְעֲךָ", כְּמוֹ עַל יָחִיד, וְהוּא הַמָּשִׁיחַ. הֲרֵינִי אוֹמֵר זֹאת: בְּרִית אֲשֶׁר אֱלֹהִים כָּרַת מִקֶּדֶם, הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה אַחֲרֵי אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה לֹא תּוּכַל לְהָפֵר אוֹתָהּ וּלְבַטֵּל אֶת הַהַבְטָחָה; שֶׁהֲרֵי אִם הַנַּחֲלָה הִיא מִן הַתּוֹרָה, אֲזַי אֵינֶנָּה מְבֻסֶּסֶת עוֹד עַל הַהַבְטָחָה. אֲבָל בְּהַבְטָחָה הֶעֱנִיק אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם אֶת הַנַּחֲלָה. אִם כֵּן לְשֵׁם מָה הַתּוֹרָה? הִיא נוֹסְפָה בִּגְלַל הָעֲבֵרוֹת, עַד כִּי יָבוֹא הַזֶּרַע אֲשֶׁר לוֹ מְכֻוֶּנֶת הַהַבְטָחָה. הַתּוֹרָה נִמְסְרָה בְּאֶמְצָעוּת מַלְאָכִים בִּידֵי מְתַוֵּךְ. הַמְתַוֵּךְ אֵינֶנּוּ שֶׁל אֶחָד וֶאֱלֹהִים הוּא אֶחָד. הַאִם מִכָּאן שֶׁהַתּוֹרָה נוֹגֶדֶת אֶת הַבְטָחוֹת אֱלֹהִים? חָלִילָה! שֶׁכֵּן אִלּוּ נִתְּנָה תּוֹרָה שֶׁבִּיכָלְתָּהּ לָתֵת חַיִּים, כִּי אָז בֶּאֱמֶת הָיָה אֶפְשָׁר לְהִצָּדֵק עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה. אֲבָל הַמִּקְרָא הִסְגִּיר אֶת הַכֹּל בְּיַד הַחֵטְא, כְּדֵי שֶׁעַל סְמַךְ אֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ תִּנָּתֵן הַהַבְטָחָה לַמַּאֲמִינִים.  לִפְנֵי בּוֹא הָאֱמוּנָה נִשְׁמַרְנוּ תַּחַת יַד הַתּוֹרָה, כְּלוּאִים הָיִינוּ לִקְרַאת הָאֱמוּנָה הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת. לְפִיכָךְ הָיְתָה הַתּוֹרָה אוֹמֶנֶת הַמַּדְרִיכָה אוֹתָנוּ אֶל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן נֻצְדַּק עַל-יְדֵי אֱמוּנָה. אֲבָל לְאַחַר בּוֹא הָאֱמוּנָה אֵינֶנּוּ נְתוּנִים עוֹד לְמָרוּת הָאוֹמֶנֶת. (גלטים ג'). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** תיאולוגיה, תשובה לרב **תגיות:** האם ישוע המציא דת חדשה?, סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [מה יש בישוע שמושך ושובה אחריו לבבות ואפילו של יהודים?](https://igod.co.il/jesus-new-testament/מה-יש-בישוע-שמושך-ושובה-אחריו-לבבות-ואפ/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > האם זה לא מוזר שגם אחרי שחלפו אלפיים שנה מאז שהתהלך פה בארץ, אנחנו עדיין מדברים על ישוע. אף אחד לא יודע את התאריך המדויק שבו ישוע נולד, אבל לידתו חילקה את ההיסטוריה לשני חלקים: העידן שלפניה והעידן שאחריה. ישוע מעולם לא כתב ספר, אבל מספר הספרים שנכתבו עליו רב יותר ממספר הספרים שנכתבו על כל אדם אחר בהיסטוריה. ספר הברית החדשה שמתאר את חייו של ישוע, תורגם לכאלף וחמש מאות שפות וניבים. בכל שנה נמכרים כארבעים מיליון עותקים של הברית החדשה. כל זאת בזמן שישוע לא הציג ציור, חיבר שיר, או כתב חיבור או יצירה מוזיקלית, אלא שחייו והמילים שיצאו מפיו, הם שהיוו מקור השראה ליותר ציורים, שירים, חיבורים וסרטים מכל אדם אחר בהיסטוריה. הצייר המפורסם ואן גוך כתב: "ישוע אומן שאין שני לו, אמנם לא צייר או חיבר, אך בקול גדול הכריז והפך בני אדם לבני אלמוות."1 ### ישוע – דמות לחיקוי ישוע מעולם לא הנהיג צבא, לא התגורר בארמון, הוא גם לא עמד בראש אימפריה או היה שר או נשיא. ולמרות מה שאנחנו רואים מסביבנו, הוא מעולם לא שאף לייסד דת חדשה, ובכל זאת מיליוני בני אדם היום ובעבר רואים בו התכלית לחייהם ובאופן בה הוא חי את חייו כדמות לחיקוי. אמנם המונים בעם-ישראל התייחסו לישוע כאל נביא בגלל הניסים והנפלאות שחולל. אבל לאחר צליבתו, היה צפוי שקומץ התלמידים שלו יתפזר ויעלם במהירות, ההפך הוא שקרה: לאחר מותו של ישוע השתנו תלמידיו כמעט בין לילה. במקום בושה ודיכאון, הם התמלאו אנרגיה ודיברו בהתלהבות על אמונתם בישוע כמשיח. הם סיפרו שלאחר מותו וקבורתו הוא התגלה אליהם כשהוא בריא ושלם, לאחר מכן, הוא גם תועד בעודו מתגלה למאות ישראלים נוספים ברחבי הארץ. נוסף על כך, התלמידים שלו החלו לבצע ניסים ונפלאות על טבעיים לעיני העם, וכל זה בשמו של ישוע. ### ישוע – קודם ליהודים, אח"כ גם לגויים את אותם יהודים שהחלו ללכת בעקבות ישוע כינו "היהודים המשיחיים". מאוחר יותר הצטרפו לאותם יהודים גם גויים, כאשר מספרם של הגויים הלך וגדל ועלה על מספרם של היהודים שמאמינים במשיחיותו. אומנם המשיחיים מצאו חן בעיניי כולם בגלל המסר שהפיצו, מסר של אלוהים מלא בחמלה, שסולח, שאוהב. מסר שגובה במעשים טובים ועזרה לנזקקים. אבל המנהיגים הפוליטיים והדתיים, הרבנים, חששו למעמדם וניסו לשווא להשתיק את תלמידי ישוע, אותם יהודים משיחיים באיומים, עינויים ואף במוות. על אף הרדיפות והאיומים, המשיכה בשורתו של ישוע לתפוס תאוצה ולהגיע לכל אומות העולם. המסר של ישוע היה מהפכני, הוא לא היה מסר של דתיות. ישוע לא הציג דמות עמומה של אלוהים או של אלילים. הוא לא לחץ על בני אדם לנסות למצוא חן בעיני אלוהים על ידי עשיית מעשים או מצוות מוזרות. הוא דיבר על החסד והסליחה ועל אהבתו של אלוהים לכל בני האדם, יהודים ולא יהודים. ישוע הציג חזון של עולם שבו כל בני האדם זוכים ליחס צודק ושווה וחיים יחד בשלום; גברים ונשים, יהודים וגויים, אדונים ועבדים. חברה שבה כל מעשה נובע מכבוד הדדי, חברה שמונעת מהתחשבות ואהבה לזולת. את המצב הזה כינה ישוע "מלכות האלוהים". ישוע הבטיח שמלכות זו תהפוך ביום מן הימים למציאות, וקרא לתלמידיו לאפשר למערכת היחסים שלו איתם להשפיע עליהם עד כדי כך שערכי המלכות הזאת יבואו לידי ביטוי מידי בחיי היום יום שלהם. כל זה נשמע שאפתני ומדבק, אבל האם אתם הייתם מסכנים את חייכם למען תוכנית שכזו? הסיבה האמיתית לנחישותם של חבריו הייתה העובדה שעד כה לא פגשו אדם כמו ישוע. היו לו כוחות יוצאי דופן והמילים שיצאו מפיו חוללו ניסים ועוררו אצל אנשים תקווה, תקווה לחיי עולם. הפילוסוף היהודי, ברוך שפינוזה כתב: "הבינה הניצחית של אלוהים מתגלה בכל, ובעיקר בנפש האנושית. אך מה הכל, בזאת של ישוע מנצרת."2 ### ישוע – מנהיג רוחני אמיתי ההיבט המרתק מכל היה שישוע התעניין בכנות בבני אדם. הוא רצה ליצור איתם קשר ולפתח איתם מערכות יחסים, אפילו, ובמיוחד עם האנשים שרובנו לא רוצה שום קשר איתם: עם מצורעים, זונות ומוכסים, חסרי בית, דחויים, עניים וכל מי שהיה נתון בצרה כזאת או אחרת. הוא התייצב לצד החלשים בחברה, ריפא חולים, ואף טען כי ביכולתו לסלוח על חטאים. הידידות של ישוע שינתה באופן עמוק את חייהם של אותם אנשים שקיבלו אותו בלב פתוח. חבריו נחשפו באופן קבוע לאהבתו לזולת, ולכן לא הייתה מבחינתם כל דרך חזרה. הם היו מוכנים למות למענו. זוכה פרס נובל לספרות, הפילוסוף אלבר קאמי, אמר שאדם לא יכול להתקיים ללא משמעות בחייו. כולנו מחפשים משמעות בחיים, יש אנשים שמחפשים את המשמעות הזאת במכוניות פאר ובבתים יוקרתיים, בסמים ואלכוהול, בעבודה נחשקת, בכבוד והערצה, במין או בריגושים זמניים אחרים. הבעיה היא שהדברים הללו לא נועדו כדי למלות את החור שקיים בלב של כולנו. ### ישוע – מקרב את האנושות, יהודים וגויים, אל אלוהים ישוע טען שהוא כמשיח יכול למלא את החור הזה, את המשמעות בחיינו, על ידי קיום מערכת יחסים רוחנית איתו. הוא אמר: "בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה. קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָיו אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָּׂאִי" מאז ועד היום, מיליוני אנשים בחרו להזמין את ישוע לחייהם ונהנים ממערכת יחסים רוחנית עמו. הוא מזרים לנפשותיהם מים חיים חינם ומעניק להם משמעות לחיים, לחיים של עכשיו אבל תודות לקורבנו המכפר בעבור חטאינו, גם לחיים שאחרי המוות. אין ספק שאישיותו של ישוע הותירה רושם אדיר על האנושות, עד כדי כך שגם אחרי 2,000 שנה הרושם הזה לא נשחק. מדי יום ביומו יש אנשים שעוברים חוויות מהפכניות עם ישוע. ההיסטוריון הדגול קנת סקוט לאטורט אמר, ״ככל שחולפות השנים מצטברת העדות, ואם מודדים את ישוע לפי השפעתו על ההיסטוריה, מבינים שהוא הדמות בעלת ההשפעה הרחבה ביותר שהילכה עלי אדמות. נדמה שהשפעה זו רק הולכת וגוברת״. "לאמונה בישוע נשמרה הזכות להציג לעולם דמות אידאלית, שבעיצומו של כל התהפוכות ההיסטוריות שהתחוללו במשך 1,800 שנה השפיעה על בני האדם ומילאה את ליבם באהבה ובהתלהבות, הוכיחה שהיא יכולה לפעול בכל העיתים, בקרב כל העמים, בעיצומם של כל הלכי הרוח והנסיבות, שהייתה לא רק הדוגמה הנעלה ביותר ליושר ומוסריות, אלא גם התמריץ החזק ביותר לקיומם. השפעתה כה עמוקה, עד שניתן לומר שהתיעוד הפשוט של אותן שלוש שנים קצרות בחייו \[של ישוע\] הצליח להפיח חיים ולרכך את האנושות יותר מכל החיבורים הפילוסופיים וכל מילות העידוד של מטיפי המוסר." -וויליאם לקי, ספקן ### גדול יותר מאלרכסנדר מוקדון, יוליוס קיסר, ממוחמד ומנפוליאון פיליפ שאף מוסיף: האיש הזה, ישוע מנצרת, שהסתובב בלי כסף ובלי נשק, כבש מיליוני אנשים – יותר מאלכסנדר מוקדון, מיוליוס קיסר, ממוחמד ומנפוליאון; בלי כל הכשרה מדעית וידע אקדמי הוא שפך אור על נושאים אנושיים ואלוהיים – יותר מכל הפילוסופים והמלומדים גם יחד; בלי הדיבור הרהוט שנלמד בבתי הספר הוא אמר דברים שהפיחו חיים בשומעיהם, דברים שלא נאמרו כמותם מעולם – לפניו או אחריו, והניבו פרי שהוא מעל ליכולתו של נואם או משורר כלשהו; בלי לכתוב שורה אחת הוא הפעיל עטים וסיפק נושאים לדרשות, נאומים, דיונים, מחקרים, יצירות אמנות ושירי הלל – יותר מכל האנשים הדגולים שחיו בימי קדם ובימינו אנו גם יחד. ״השפעתו של ישוע על האנושות היא חזקה היום ממש כמו שהייתה כשהוא שכן בקרב בני האדם״(29 ,Scott, JMSH). ### למרות חייו הקצרים השפעתו שי ישוע ממשיכה לעורר עניין רב בעולם כולו ״פעילותו \[של ישוע\] נמשכה רק שלוש שנים אבל בשלוש השנים האלה מרוכזת המשמעות העמוקה ביותר של ההיסטוריה של הדת. אין עוד דמות שחיה זמן כה קצר, שניהלה את חייה בכזה שקט, בכזו ענווה, כל כך מרוחקת מהרעש והשאון של העולם; אין עוד דמות דגולה שאחרי שחייה הגיעו אל סופם עלי אדמות היא המשיכה לעורר עניין כה רב ומתמשך בעולם כולו״ (103 ,Schaff, HCC). ״לפני שישוע עזב את העולם הזה״, כותב גריפית תומאס, "הוא אמר לתלמידיו שהם יעשו מעשים גדולים מאלה שהוא עצמו עשה. מאות השנים שחלפו העידו שאמירה זו היא אמת. מעשים גדולים יותר נעשו – ועדיין נעשים. ישוע עושה היום יותר דברים נפלאים מכפי שעשה בשנים שבהן הוא חי עלי אדמות. הוא פודה נפשות, משנה חיים, מחולל מהפך באופיים של אנשים, מרומם אידאלים, מעודד נדבנות ומעורר באדם את הטוב ביותר, האמיתי ביותר והנעלה ביותר בחיים ובקדמה האנושיים… לפיכך נכון להסב את תשומת הלב להשפעתו של ישוע לאורך ההיסטוריה בתור אחת ההוכחות הגדולות, הישירות והמוכנות ביותר מאליהן לכך שהמשיחיות היא המשיח, ושהוא זה שבפניו עלינו לתת דין וחשבון. השאלה הזו היא לא רק שאלה היסטורית; היא קשורה לכל תחום ותחום בחיינו"(121 ,Thomas, CIC). ### תורתו רלוונטית כבר יותר מ-2000 שנה הספקן וויליאם לקי, מתנגד של המשיחיות, מצהיר בחיבורו -History of European Morals from Augustus to Charlemagne (״תולדות המוסר האירופאי מאוגוסטוס ועד קרל הגדול״): תלמידו של אפלסון הפציר בבני האדם לחקות את אלוהים; הסטואיקן \[הפציר בשומעיו\] ללכת בעקבות התבונה; המשיחי – לאהבת ישוע. הסטואיקנים המאוחרים יותר קישרו לעיתים קרובות בין תפיסות ההצטיינות שלהם לבין החכם האידאלי, ואפיקטטוס האיץ בתלמידיו להציב לנגד עיניהם אנשים בעלי רמת מצוינות שאין כמוה, ולדמיין שהוא תמיד לצידם; אבל המידה הנעלה ביותר שהאידאל הסטואי יכול להגיע אליה היא רק מודל לחיקוי, וההערצה שהוא עורר לא יכולה להעמיק לעולם ולהפוך לרגשי חיבה. לאמונה בישוע נשמרה הזכות להציג לעולם דמות אידאלית, שבעיצומן של כל התהפוכות ההיסטוריות שהתחוללו במשך 1,800 שנה השפיעה על בני האדם ומילאה את ליבם באהבה ובהתלהבות, הוכיחה שהיא יכולה לפעול בכל העיתים, בקרב כל העמים, בעיצומם של כל הלכי הרוח והנסיבות, שהייתה לא רק הדוגמה הנעלה ביותר ליושר ומוסריות, אלא גם התמריץ החזק ביותר לקיומם. השפעתה כה עמוקה, עד שניתן לומר שהתיעוד הפשוט של אותן שלוש שנים קצרות בחייו \[של ישוע\] הצליח להפיח חיים ולרכך את האנושות יותר מכל החיבורים הפילוסופיים וכל מילות העידוד של מטיפי המוסר. אכן זה המעיין המתגבר של כל הטוב והטהור ביותר שבחיים המשיחיים. בעיצומם של כל החטאים והכישלונות, למרות כל הלגליזם הדתי, הרדיפות והפנאטיות שהשחיתו את צורתו של גוף המשיח, הוא נשתמר בדמות ובמופת של מייסדה, כחוק נצחי של התחדשות. (Lecky, HEM AC, 8) גריפית תומאס טוען, ״\[ישוע\] הוא מקור ההשפעה הגדול ביותר בעולם בימינו. כאמור, קיימת בשורה חמישית שנמצאת בתהליך כתיבה ־ עבודתו של ישוע המשיח בליבותיהם ובחייהם של אנשים ואומות״ (117 ,Thomas, cic). ### נפוליאון בלארד מצטט את נפוליאון שאמר: ישוע הוא היחיד שהצליח לעורר את החשיבה האנושית אל הבלתי נראה לרמה שבה היא לא מודעת עוד למגבלות הזמן והמרחב. ממרחק של 1,800 שנה ישוע המשיח מציב בפנינו דרישה שקשה לספקה יותר מכל דרישה אחרת. הוא מבקש את מה שהפילוסופיה עשויה לבקש לשווא מחסידיה, או אב מילדיו, או כלה מבעלה, או איש מאחיו. הוא מבקש את לב האדם; הוא יקח אותו כולו לעצמו; הוא דורש אותו ללא תנאים, ודרישתן נענית לאלתר. הכוח והכישורים של לב האדם שניתן לו מסופחים לאימפריה של ישוע. כל מי שבאמת מאמין בו, טועם את האהבה העל טבעית הזו. אין הסבר לתופעה הזו, היא נמצאת מעבר לטווח הפעולה של הכוחות היצירתיים של האדם. הזמן, המשחית הגדול מכולם, לא יכול למצות את כוחה או להגביל את הטווח שלה. (265 ,Ballard, MU). נפוליאון גם אמר, ״אופי הקיום של ישוע הוא בגדר תעלומה, אני מודה; אבל תעלומה זו מספקת את צורכי האדם. \[אם\] תדחה אותה, העולם יהפוך לחידה שאין לה פתרון; תאמין בה, וההיסטוריה של המין האנושי תזכה מיד להסבר שמניח את הדעת״ (56 ,Mead, ERQ). אי אפשר ״שלא לראות… שמאז ימיו של ישוע, למרות כל ההתקדמות במחשבה, לא הוצג בפני העולם אפילו אידאל חדש אחד במישור המוסרי״ (,Hunter35 ,WWJ). ר' ג' גרונלר אומר, ״קהילת המשיח בעצם מכריזה שלישוע יש מה לומר לעולם כולו. בכל מקום ובכל זמן שדברו מוכרז, אנשים עומדים בפני המוחשיות שלו, האנושיות שלו, ומובאים אל נוכחות אלוהים״ (25 ,Hort, WTL). ### האידאל המוסרי לדתות אחרות יש את האידאל האתי שלהן, שמתמקד בחובה, בהזדמנות ואפילו באהבה, אבל הן לא התקרבו מעולם לזה של ישוע, לא במציאות ולא בכוח המשיכה או בגבורה ובעוצמה. המסר של ישוע הוא מדהים מבחינת יכולת ההסתגלות שלו למקום ולזמן. הפנייה שלו מתאימה לכל מקום ולכל זמן; היא מתאימה לכל אדם – מבוגר וילד; היא פונה אל כל התקופות, לא רק לעידן שבו היא ניתנה לראשונה. זאת משום שהיא מציגה גישה מוסרית… כלפי אלוהים ואדם, ופונה לכל אדם ובכל זמן כפי ששום דבר אחר לא עשה או יכול לעשות. ישוע קורא לחזרה בתשובה, לאמון ולאהבה (35 ,Thomas, CIC). ״הדבר הנפלא והמדהים ביותר שהתרחש ב־1,900 השנה האחרונות הוא הכוח של חייו \[של ישוע\] על קהילת המשיח״ . (Thomas, CIC, 104) ״נכון שהיו דתות אחרות ושקמו להן מיליוני חסידים, אבל נכון גם שהקיום וההתקדמות של גוף המשיח הם דבר יחודי בהיסטוריה, שלא לדבר על העובדה שהמשיחיות משכה את ההוגים הרציניים ביותר במין האנושי, ושאפילו ההתקדמות בידע האנושי אינה פוגעת בה \[במשיחיות\]״ (103 ,Thomas, CIC). א' מ' פיירביירן אמר, ״העובדה המדהימה ביותר בתולדות האמונה המשיחית היא הפעילות הרציפה של האישיות שלו \[של ישוע\]. הוא הגורם התמידי והיעיל בהתקדמות ובהתפשטות שלה. בכל הצורות שלה, בכל התקופות שלה ולמרות כל הפילוגים, העיקרון היחיד של מציאות ואחדות היה ועודנו מסירות לישוע״. (Fairbairn, CMT, 380) גיורגי בנקרופט אמר במפורש, ״אני מוצא את שמו של ישוע המשיח בראש כל דף בהיסטוריה המודרנית״. דיויד שטראוס נאלץ להודות שאפילו אחרי 2,000 שנה ישוע ״הוא המופת הנעלה ביותר של דת שהדעת האנושית יכולה להעלות על הדעת; ואיש לא יכול להגיע לרמה של חסידות מושלמת בלי שישוע ישכון בליבו״(142 ,Schaff, PC). וויליאם א' צ'אנינג מנסח את הדברים כך, ״החכמים והגיבורים של ההיסטוריה נסוגים מאיתנו, וההיסטוריה מכווצת את התיעוד של מעשיהם לעמוד צר יותר ויותר. אבל לזמן אין כל כוח על השם והמעשים והמילים של ישוע המשיח״ (51 ,Mead, ERQ). שני הציטוטים שלהלן הם של ארנסט מאן, ״ישוע היה הגאון הדתי הגדול ביותר שחי מעולם. היופי שלו הוא נצחי, ומלכותו לא תאבד לעולם. ישוע הוא יחודי בכל מובן, ואין דבר שאפשר להשוותו אליו״ (57 ,Mead, ERQ). ״ההיסטוריה כולה הופכת לבלתי מובנת אם מוציאים מהתמונה את ישוע המשיח״ (57 ,Mead, ERQ). ״ההסבר הטוב ביותר לכך שנגר גלילי יטען שהוא אור העולם ויוכר ככזה גם אחרי מאות בשנים, הוא העובדה שהוא אלוהי״, מסיק ברנרד ראם (,Ramm, PCE 177). ### חייו הקצרים של ישוע "הוא \[ישוע\] נולד בכפר קטן, לאשה פשוטה. הוא גדל בכפר אחר, שם עבד כנגר עד שמלאו לו 30. ואז, במשך שלוש שנים היה מורה נודד. הוא מעולם לא כתב ספר. מעולם לא היה לו תפקיד רשמי. מעולם לא היו לו משפחה או בית משלו. הוא לא הלך לבית המדרש ולא ביקר בכרך גדול. הוא מעולם לא עבר מרחק שעלה על 320 ק״מ מהמקום שבו נולד. הוא לא עשה אף אחד מהדברים שבדרך כלל אופייניים לגדולה. לא היו לו כל מכתבי המלצה. ההמלצה היחידה שלו היתה מי שהוא היה. הוא היה רק בן 33 כשדעת הקהל כבר פנתה נגדו. חבריו נמלטו על נפשם. אחד מהם התכחש לו. הוא הוסגר לידי אויביו והושם ללעג במהלך המשפט שנערך לו. אחר כך תלו אותו על הצלב בעזרת מסמרים, בין שני גנבים. בעודו תלוי בין חיים למוות, אלה שהוציאו אותו להורג הפילו גורל על לבושו -הרכוש היחיד שהיה לו עלי אדמות. לאחר מותו הוא הונח בקבר שלא היה שלו, בזכות חסדיו של חבר. 1,900 שנה חלפו מאז, והיום הוא האישיות החשובה ביותר בעולם. כל הצבאות שצעדו אי פעם, כל החילות שהפליגו בים, כל בתי המחוקקים שהתכנסו אי פעם, כל המלכים שמלכו -כולם גם יחד לא השפיעו על האנושות כמו שהשפיע האדם הזה."  – אנונימי ### חיים יחידים במינם במאמר שפורסם במגזין Life, כתב ג'ורג' בטריק, ״ישוע נתן להיסטוריה התחלה חדשה. בכל ארץ הוא מרגיש בבית, בכל מקום אנשים חושבים שהוא נראה כמוהם ־ וגם כמו אלוהים. יום הולדתו נחוג בכל העולם, יום מותו מציב גרדום אל מול קו הרקיע של כל עיר ועיר״ (Mead, ERQ, 51). המאמר המפורסם "One Solitary Life" (״חיים יחידים במינם״) מופיע בתוך מסגרת בעמוד הקודם. במאמר אחר, The Incomparable christ(״המשיח שאין שני לו״), נאמר: לפני למעלה מ-1,900 שנה נולד אדם בניגוד לחוקי הטבע. אדם זה חי בעוני וגדל באלמוניות. הוא לא עבר מרחקים גדולים. רק פעם אחת עבר את הגבול של המדינה שבה חי, וזה היה בשעה שיצא לגולה כתינוק. הוא לא נהנה מעושר או השפעה. קרוביו לא היו אנשים בולטים, ולא היו לו הכשרה או חינוך רשמי. בינקותו הוא עורר את פחדו של מלך; בילדותו הוא עורר השתאות אצל רופאים; בבגרותו הוא שלט באיתני הטבע, הלך על מים סוערים כאילו שהיו שביל סלול, וציווה על הים להירגע. הוא ריפא את ההמונים בלי תרופה, ולא גבה תשלום כלשהו עבור השירות שנתן. הוא לא כתב ספר, אבל כל הספריות בארצנו לא יספיקו כדי להכיל את הספרים שנכתבו עליו. הוא לא כתב שיר מעודו, אבל סיפק את הנושא לכתיבתם של יותר שירים מכל כותבי השירים גם יחד. הוא מעולם לא יסד בית מדרש, אבל כל בתי הספר יחדיו אינם יכולים להתפאר בכך שיש להם יותר תלמידים מתלמידיו. הוא מעולם לא הצעיד צבא, לא גייס חייל, לא ירה ברובה; אין מנהיג שהצליח למשוך יותר מתנדבים מאלה, שתחת פיקודו היו גורמים ליותר מורדים להוריד את נשקם ולהיכנע בלי שתישמע אפילו ירייה אחת. הוא מעולם לא עסק בפסיכיאטריה, אבל ריפא יותר לבבות שבורים מכל הרופאים בעולם. פעם בשבוע גלגלי המסחר מפסיקים את סיבובם והמונים שמים פעמיהם לאסיפות כדי לתת לו כבוד ולהביע את הערצתם. שמות המדינאים הגאים ששירתו בעבר ברומא וביוון חלפו ובאו. שמותיהם של מדעני העבר, הפילוסופים והתיאולוגים באו ונשכחו; אבל שמו של איש זה מתפרסם יותר ויותר. למרות שהזמן מתח גשר של 1,900 שנה בין בני דורנו לבין מועד הצליבה, הוא עודנו חי. הורדוס לא הצליח להשמיד אותו, והקבר לא הצליח להחזיק בו. הוא עומד על פיסגת הכבוד האלוהי, מוכרז על ידי אלוהים, מוכר על ידי מלאכים, נערץ בידי הקדושים. השדים מפחדים מפניו, כי הוא המשיח החי, אדוננו ומושיענו. כל הזכויות למהדורה העברית שמורות ל"מעוז" ישראל צור (תל אביב) בע"מ. כל הציטוטים מהברית החדשה לקוחים מהתרגום החדש אלא אם צויין אחרת, כל הזכויות לתגרום החדש של הברית החדשה שמורות לחברה לכתבי הקודש בישראל 1\. וינסטנט ואן גוך, מכתב לטיאו ואן גוך, 1884 2. ברוך שפינוזה, מכתב 21 להנרי הולדנבורג, נובמבר 1675 ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** ישוע - פועלו ודמותו, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [המזוזה - כיצד הפכוה הרבנים ממצווה לאהבה אל פולחן פאגאני המגלגל מיליונים לכיסם](https://igod.co.il/true-judaism/המזוזה-כיצד-הפכוה-הרבנים-ממצווה-לאהבה/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בעוד אין כל רע בהדבקה לדופן הדלת של קופסא המסמלת את היותנו יהודים, כאשר טקס סימלי זה נעשה "בשם אלוהים" (ולעיתים אף באילוץ) ומייחסים לו סגולות על טבעיות, יש לתת את הדעת על כך, שהרי רבים הם ההולכים בעיוורון ומעניקים ממיטב כספם לכיסיהם של הרבנים מתוך אמונה כי "יבורכו" אם ישימו את בטחונם בקופסא המודבקת לדופן דלת ביתם. שימו לב כיצד מצווה יפיפייה בתורה הפכה לה עם השנים מבקשה פשוטה לאהוב את אלוהים, לפולחן פאגאני המגלגל מיליונים הישר לכיסם של הרבנים. דברים פרק י"א פסוקים י"ג-כ"ב: "יג   וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם׃   יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ׃   טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃    טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם׃    יז וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם׃    יח וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם׃    יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃    כ וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃    כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל-הָאָרֶץ׃ כב כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה-בוֹ." קטע יפיפייה זה, נפתח ונסגר עם המצווה לאהוב את אלוהים. כאשר המחבר מבקש להדגיש שלאהוב אותו וללכת בדרכיו זה עניין שצריך לקחת חלק בכל רבדי חיינו, אם זה עמוק בתוך הלב שלנו (לְבַבְכֶם), בנפשנו (נַפְשְׁכֶם), במעשים שלנו (יֶדְכֶם) ובמחשבות שלנו (טוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם) (פסוק י"ח). אם זה כשאנחנו שוכבים (בְשָׁכְבְּךָ), יושבים (בְּשִׁבְתְּךָ), עומדים (בְקוּמֶךָ) או הולכים (בְלֶכְתְּךָ) (פסוק י"ט). ואם זה בתוך הבית (בֵּיתֶךָ), או מחוצה לו (בִשְׁעָרֶיךָ) (פסוק כ'). כעת, הבה נתעכב מעט על פסוק כ': "וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ". ראשית, בשפה העברית-מקראית, משמעות המילה "מזוזה" היא 'עמוד' או 'דופן' מצידיה של הדלת (מילון העברית המקראית). ולא  "קופסא מלבנית המכילה בתוכה קלף", כפי שהרבנים רוצים שנאמין. שנית, אם, בטעות, נתייחס אל המזוזות כאל אותן קופסאות עם קלף, הרי שנעמוד בפני בעיה לא פשוטה: בספר שופטים ט"ז 3 כתוב: "וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד־חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר־הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם־הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל־כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל־רֹאשׁ הָהָר, אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי חֶבְרוֹן". האם לפי פסוק זה יש להניח כי תושבי עזה הפלִשתים שמרו על מצוות המזוזה!? בוודאי שלא! שמשון פשוט עקר את דלתות העיר יחד עם הדופן או העמוד אשר מִצדיהן. שלישית, ניתן לשים לב כי המצווה היא לכתוב על העמוד\\דופן של הדלת. אם היה ברצונם של הרבנים לקחת את פרשנותם למצווה "עד הסוף", יהיה עליהם לכתוב משפט בסגנון "אני אוהב את יהוה אלוהיי ועובד אותו בכל לבבי ונפשי" על העמוד\\דופן של הדלת, ולא להדביק קופסא לדופן הדלת כאשר בתוכה קלף. אבל מהבקשה של אלוהים שאת "דבריו אלה" ישימו בני ישראל "עַל-נַפְשְׁכֶם", ניתן להבין כי הפסוקים הללו מדברים בצורה סימלית, ולא מילולית, ובאים ללמדנו כי עלינו לאהוב את אלוהים וללכת בדרכו \*כל הזמן ובכל מצב\*. רביעית, בעיה נוספת מתגלה, אין בכל התנ"ך אף לא דוגמא או פירוט לאופן קיום מצוות המזוזה הלכה למעשה; אדרבא, דברים כ"ב מתאר מצוות הקשורות לבניית בית חדש. אם הצדק היה עם הרבנים, ודאי היינו מוצאים שם התייחסות למצוות המזוזה. ברם זה כל מה שכתוב: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא־תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי־יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (פס' 8). אין זכר למזוזה הרבנית! אם מצוות המזוזה כפי שמבינים אותה הרבנים אכן חשובה כל-כך, כפי שאומרים חז"ל (סימן י"א הלכות מזוזה א), מדוע אין היא מצוינת כאן? האם המעקה חשוב יותר מן המזוזה? הרי לפי התלמוד, "כל שאין מזוזה על פתחו" נחשב לעם הארץ (בבלי, ברכות מ"ז ע"ב), עובר עבירה כפולה (מנחות מ"ד ע"א) ודמו בראשו. חמישית, לייחס לחפץ דומם יכולות סגולה מיסטיות, במיוחד בעת נגיעה בחפץ או נישוקו הינו מנהג פאגאני-אלילי. הפירוש הנכון והטוב ביותר לתורה טמון לא אצל הרבנים, אלא בתנ"ך עצמו. לפי המקרא נמצא כי המזוזה בסך-הכל מתארת את הדופן או את עמוד העץ אשר מצד הדלת; כל בית סטנדרטי בעל דלת מכיל מזוזות – כך היה במצרים (שמות י"ב 7, 22-23), כך היה בעזה (ט"ז 3) וכך היה בדלתות בית המקדש (מל"א ו' 31-33). יתרה מכך, כאשר מתייחסת התורה לבניית בית חדש, היא מתעלמת לגמרי מ"מצוות המזוזה" אשר תיקנו הרבנים ומוכיחה פעם נוספת כי אין מדובר אלא בעורבא פרח. לסיכום, כאשר קוראים את הפסוק בהקשרו, מהר מאוד מבינים כי אין שום סגולה מיוחדת לקופסא כזאת או אחרת המודבקת לדופן דלת ביתנו או כי עלינו לנשקה כאשר עוברים לידה. בטח ובטח לא כזאת המצדיקה תעשיה המגלגלת מיליוני שקלים בשנה ישירות לכיסם של הרבנים, וזאת על גבם הקורס של מיעוטי היכולת ההולכים בעיוורון אחר עצתם; בדיוק ההפך הגמור מלאהוב את אלוהים ואת בריאתו! מוסר ההשכל? תקראו את התנ"ך בעצמכם, ואל תתנו לרבנים לחשוב ולהחליט בשבילכם! \* משמעות המילה "טוטפות" בעברית-מקראית הינה "זכרונות", השווה:  "לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו:ח) עם "לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ" (שמות י"ג:ט). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית --- ### [גם חז''ל (רבי משה הדרשן) מודים: המשיח ללא אב ביולוגי](https://igod.co.il/prophecies-messiah/גם-חזל-רבי-משה-הדרשן-מודים-המשיח-ללא-אב/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > לעיתים פונים אלינו בהאשמה כי הרעיון לפיו המשיח נולד מבתולה הוא רעיון פאגאני. בעוד הקדשנו סרטון ומאמר בנושא לידת הבתולין של המשיח על פי נבואתו של ישעיהו (לחצו לצפייה\\קריאה), ברצוננו כעת לגעת בעניין יחוסו הביולוגי של המשיח. על פי הבנתנו את המקרא, ברור כי על המשיח להיוולד מרוח הקודש. לפי התנ"ך והברית החדשה, מטרת ביאתו של המשיח היתה בראש ובראשונה לרצות אותנו לאלהים ע"י כפרה על עוונותינו וסליחה לחטאינו. לשם כך, היה על המשיח להיות מושלם ("תמים") וללא כל חטא. משיח ילוד אב ואם אנושיים אינו יכול להיות תמים מאחר וכל המין האנושי, מאז אדם וחוה, שרוי בחטא. לכן חייב היה המשיח להיוולד באופן ניסי, מזרע רוחני וקדוש; רק כך הוא יכול היה להוות שה תמים וראוי לשאת את תפקיד הקורבן המושלם אשר שילם עבור חטאת העולם. ברצוננו כעת להוכיח כי ישנם גם רבנים (חז"ל) שהבינו ופרשו בדיוק כמונו את עניין זה; פרופ' חננאל מאק מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן מצטט שתי דרשות של רבי משה הדרשן בהתבסס על בראשית רבה ל"ז כ"ב. ![חז"ל, על בראשית רבה ל"ז:כ"ב - מודים כי למשיח (גואל) לא יהיה אב, כמו כן מקשרים זאת לישעיהו פרק נ"ג](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/raba-37-22-1024x328.webp "raba-37-22 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")ציטוט פרופ' חננאל מאק את חז"ל (רבי משה הדרשן), אשר מודים כי למשיח (גואל) לא יהיה אב, כמו כן מקשרים זאת לישעיהו פרק נ"ג (בראשית רבתי לרבי משה הדרשן) " ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו (בראשית ל"ז 22) – ככתוב 'אף על יתום תפילו ותכרו על רעכם' (איוב ו 27), זה שאמר הכתוב 'יתומים היינו ואין אב' (איכה ה 3) – אמר רבי ברכיה אמ' הברוך קדוש הוא לישראל אתם אמרתם יתומים היינו אין אב, אף גואל שאני עתיד להעמיד מכם אין לו אב, שנביאים אחרונים 'הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח' (זכריה ו 12) , וכן אמר 'ויעל כיונק לפניו' (ישעיה נ"ג 2), ועליו דוד אמ' 'מֵרֶחֶם מִשחָר, לך טל ילדותך'. (תהילים ק"י 3) הדרשן (מדרש רבא מגילת איכה פרשה ה׳ פסוק ג) התאים כאן את הפסוק מאיוב אל יוסף, היתום והרֵעַ, שהופל אל הבור ונמכר. מקור הדרשה במדרש איכה רבתי על הפסוק 'יתומים היינו', והיא מוכרת ממדרש זה הן במהדורת וילנה הן במהדורת בובר, בלי הפסוק מאיוב ובלי פסוקי זכריה, ישעיה ותהלים שבסופה.״ את אלה שילב כנראה רבי משה הדרשן מעצמו במקום זה, ובכך האדיר את המרכיב ה'כעין־נוצרי' של הדרשה הרבה יותר מהמצוי במדרשי איכה. בתלמוד הירושלמי ובמדרש איכה רבתי הובאו דברי רבי יהושע בן לוי שצמח הוא שמו של המשיח, על פי הפסוק מזכריה 'הנה איש צמח שמו' וגו'.  כידוע קיימות גם דעות אחרות, בירושלמי ובבבלי, בדבר שמו של המשיח, וגם הן מבוססות על פסוקי מקרא, אבל ייחוסם של השמות האחרים למשיח – שילה, ינון, חנינה, מנחם ועוד – בנוי על דרך הדרש, ואילו צמח הוא שמו הגלוי של האיש שעליו מדבר הנביא זכריה. הדרשה מבוססת על שילוב של דמותו האנושית של המשיח שאין לו אב בשר ודם, נבואת העבד הנענה והסובל בישעיה נ"ג, היא פרשת 'הנה ישכיל עבדי', ומזמור תהלים ק"י, המתאר את יחסי האל עם היושב לימינו ועם מלכיצדק. " אם כך, פרופ' חננאל מאק מכיר בעובדה כי רבי משה הדרשן פירש כי המשיח יהיה ללא אב ביולוגי. אבל הרב דניאל עשור (רב מודרני המתנגד נחרצות ליהדות המשיחית), על מנת להתנער מדבריו של רבי משה הדרשן, טוען בתגובה כי היתה "רתיעה בקרב היהודים כלפי דרשותיו של משה הדרשן" וכי "חכמי ישראל לא קיבלו את הדעה של האיש ר' משה הדרשן". מדובר בניסיון ערל של רב מודרני וחסר חשיבות לבטל את דברי חז"ל, שהרי פרופסור חננאל מאק טוען כי רש"י בכבודו ובעצמו הרבה לצטט מרבי משה הדרשן וכי בפירושיו של רש"י "מובאים פירושים ודרשות שמקורם בדברי רבי משה הדרשן" (רש"י דמותו ויצירתו. עמ' 327). אתם מבינים? בניגוד גמור לדבריו של הרב דניאל עשור, רש"י כן התרשם, התעמק וביסס את דבריו על רבי משה הדרשן. לשיטת הרבנים, כאשר ניגשים להבין את הטקסט המקראי, ניתן לעשות כן ע"י ארבעה רבדים: פשט, רמז, דרש וסוד. לאור זאת, פרש רבי משה הדרשן. כמוכן ניתן לגרוס כי "מעשה אבות – סימן למשיח". כלומר: חייהם של גיבורי המקרא מקדם ושל עם ישראל משתקפים ונותנים את אותותיהם בחיי המשיח. במקרה של אסתר, כפי שהיא היתה ללא אב ואם, כך גם הגואל האחרון יהיה ללא אב אנושי, וכך בחר לפרש זאת גם רבי משה הדרשן. יש קטעים נוספים במקרא אשר לשיטת הרבנים, גם הם רומזים על משיח בן-אלהים ולא בן-אנוש. כדי לא להגדיש את הסאה, נציין רק 3 מהם כעת: א- במשלי ל' 4 כתוב: "מִי עָלָה־שָׁמַיִם וַיֵּרַד, מִי אָסַף־רוּחַ בְּחָפְנָיו, מִי צָרַר־מַיִם בַּשִּׂמְלָה, מִי הֵקִים כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ. מַה־שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ, כִּי תֵדָע". בספר "מנחת אליהו", המצטט מילקוט משלי, מגיעה התשובה המיוחלת, ולפיה: "'מי עלה שמים וירד', זה הקב"ה – שעלה אלהים בתרועה וירד על הר סיני";  "ומשיב 'מה שמו ומה שם בנו כי תדע', כלומר כשתעיין ותבין מה שמו, שנקרא משה על שם מטטרו"ן שר הפנים".  כמה מצער אפוא, כי במקום להשלים את התשובה הנכונה ולהודות כי שמו של בן האלהים הוא ישוע, נאלצים חז"ל להידחק במדרש זה לסיפורים על מטטרו"ן 'שר הפנים', אשר אינו מופיע במקרא ומי יודע אם אמנם היה ונברא. ב- במזמור ב' 7 כתוב: אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ". בפרשנותם לפסוק זה מודים חז"ל בריש גלי כי המשיח הוא בן אלהים: "תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהילים ב): אספרה אל חוק וגו', אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך" (בבלי, סוכה נ"ב ע"א). ג- בירמיהו ל"א 20 כתוב: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי־מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל־כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם־ה'". ספר "אוצר מדרשים" התייחס לכך וקבע את הקשר הגורדי בין המשיח הבן לאלהים האב: "היה מלביש הקב"ה למשיח עטרה וישים כובע ישועה בראשו… ויעמידהו על הר גבוה לבשר לישראל, וישמיע בקולו: קרבה ישועה! וישראל אומרים: מי אתה? והוא אומר: אני הוא אפרים. וישראל אומרים: אתה הוא שקראך הקב"ה: אפרים בכורי הוא, הבן יכיר לי אפרים? והוא אומר להן: הן" (איזנשטיין, "פרקי משיח", ע"מ 393). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מה הרבנים אומרים על המשיח?, נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [איך זוכים בחיי עולם לנצח נצחים?](https://igod.co.il/theology/חיי-נצח-חיי-עולם/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > ישוע המשיח ניצח את המוות – איך יכול להיות שהמשיח הוא בן תמותה? ואיך אנחנו גם יכולים להיות בני תמותה? **ישוע, חייו המעוגנים בקשר שלו עם אלוהים ואהבתו לזולת. דאגתו לבני האדם, כשקרא להם "צאן אשר אין להם רועה".** האם הוא מת מוקדם מדיי? מדוע בכלל היה צריך למות? את מי צריך להאשים? כל אדם נפטר בשלב מסויים. אין מנוס. יש בני אדם שמתים ממחלות ואחרים בתאונות. חלקם מזדקנים ומתים ואחרים מתים בגיל צעיר. במצבים מסוימים ניתן לצפות את המוות מראש, באחרים הוא מפתיע, כאילו שאויב גדול וחזק מתגנב מאחור, תוקף ומכריע. המפגש עם המוות תמיד מעורר תגובה עזה, אבל אנחנו רגילים לרעיון שכל אדם ימות, עד כדי כך שלפעמים אנחנו אומרים שמוות הוא חלק מהחיים. האם אנחנו צריכים לקבל את הסבל ואת המוות בשלוות נפש? האם עלינו להסתפק בעובדה שבמקרה הטוב יהיו לנו בחיים כמה רגעים של אושר והגשמה, אבל שהמוות יאמר בסופו של דבר את המילה האחרונה? אפילו ישוע מת. האם הוא היה אדם רגיל למרות הכול…? #### **מחוץ למסלול** לא זו בלבד שדבריו של ישוע היו יוצאי דופן ביותר, אלא גם מעשיו סיפקו ראיות לכך שהוא אינו אדם רגיל. איש לא עשה את המעשים שהוא עשה. ישוע דיבר על השקפתו של אלוהים לגבי החיים באופן שמעלה את השאלה אם אלוהים באמת התכוון לכך שכל בני האדם ימותו בבוא היום. האם כך תמיד היו פני הדברים? הבה נחזור לבראשית, לבריאת העולם, בדפים הראשונים של כתבי הקודש. בני האדם הראשונים ניהלו מערכת יחסים עם אלוהים. הם חיו בהרמוניה עם עצמם, זה עם זה, עם הטבע ועם אלוהים. כל עוד הם היו נאמנים לאלוהים היה מותר להם לאכול מעץ החיים. משמעות הדבר היא שהם נהנו מחיים נצחיים. המוות לא היה קיים. כיום אנחנו רואים במוות מצב נורמלי, אבל אלוהים לא רצה שכך יהיה. כשאלוהים ברא את העולם, הוא אמר עליו "כי טוב". אי אפשר לומר את המילים האלה היום. להפך! מכאן שהמצב שלנו רחוק מלהיות מצב רגיל. #### **סטייה** כתבי הקודש מלמדים שיש משהו משובש מאוד בנו ובעולם שאנחנו חיים בו. משהו גרם לעולם לסטות מהמסלול הנכון. גם אתה יכול לקרוא על כך בכתבי הקודש: קרא את בראשית ג' וחשוב על משמעות הפרק. בני האדם הראשונים חיו בהרמוניה מושלמת עם אלוהים. היה אמון הדדי. פתאום התחילו אדם וחווה להטיל ספק בכנות כוונותיו של אלוהים. הם התחילו לחשוב שאלוהים מונע מהם דבר מה, ומחשבה זו גרמה להם להפר הסכם חשוב: הם טעמו מהפרי (היחיד) האסור. חוסר האמון שלהם גרם להם להפסיק לראות בקשר שלהם עם אלוהים את המרכיב החשוב ביותר בחייהם. הם התרכזו בעצמם. האמירה "אני חושב ש…" נעשתה חשובה יותר מהשאלה "מה אלוהים חושב?” סביר להניח שגם אתה יודע שכאשר חוסר אמון מחלחל אל תוך מערכת יחסים, אי אפשר להמשיך כרגיל. משהו תמיד משתבש. זה מה שקרה בקשר בין בני האדם הראשונים ואלוהים. הם החמיצו את הדבר היקר ביותר שנתן להם אלוהים: הרמוניה איתו, זה עם זה ועם הבריאה. השינוי ניכר בהם מיד. פתאום הם לא הרגישו בטוחים עוד זה עם זה כפי שהיו קודם. ריחוק ובושה נכנסו אל תוך מערכת היחסים. #### **כישלון** אם נסכם את הפרקים הראשונים בספר בראשית נקבל את התמונה הבאה: - העולם היה בראשיתו מקום ששכנו בו יופי, טוב ושלום. - אלוהים רצה שהאדם יחיה איתו בהרמוניה ויגלה אחריות כלפי בריאתו. - אלוהים רצה לנהל עם האדם מערכת יחסים המבוססת על אהבה, ולכן הוא לא ברא רובוטים, אלא בני אדם המסוגלים לשאת באחריות ולקבל החלטות, חופש בחירה. - חווה התפתתה להמרות את פי אלוהים ואיתה אדם. השניים התחילו להטיל ספק בכוונותיו הטובות של אלוהים והעמידו בסיכון את מערכת היחסים שלהם עם אלוהים. הם לא היו נאמנים. - מערכת היחסים שלהם עם אלוהים נקטעה ואי אפשר היה לנהל את הקשר איתו עוד כמובן מאליו. - מאז ועד היום אנחנו חיים בעולם שבו הקשר בין אלוהים לאדם נקטע. זהו "עולם שבור"; החטא חדר אל עולמנו וכולנו מושפעים ממנו. #### **חטא** את המילה "חטא" אנחנו בדרך כלל מקשרים עם ביטויים של התנהגות פסולה, כגון "שבע תועבות ה'" שייתכן ששמעת עליהן או כמובן עשרת הדברות. חטאים אלה פוגעים בזולת ובאלוהים לא פחות מאשר בחוטא עצמו. משהו יפה ניזוק, אולי אפילו באופן בלתי הפיך. כתבי הקודש מגדירים את החטא כהחטאת המטרה. “חטא" משמעותו החטאת המטרה שלשמה נבראנו, והיא שנחיה לנצח בהרמוניה עם אלוהים וזה עם זה. ההשלכות הן עצומות! #### **שבר ומוות** השלכות החטא לא פגעו באדם וחווה בלבד אלא גם בכל צאצאיהם. מערכת היחסים עם אלוהים, שהוא מקור החיים, נקטעה. דבר לא תפקד עוד כפי שנועד לתפקד. אנחנו חיים בבריאה "שבורה", שיש בה אסונות ומחלות. קשה למצוא הרמוניה בין אנשים. יש גם אי צדק בעולם: יש בעולמנו בני אדם שמרוכזים בעצמם עד כדי כך שהם אינם מותירים מקום לבני אדם אחרים. גם המוות הוא השלכה של החטא. המוות בכתבי הקודש מאפיין כל אדם וכל דבר שמנותק מאלוהים. לגבינו משמעותו שכל בני האדם ימותו בבוא יומם. איש איננו יכול להימלט מהמוות. אנשים רבים פוחדים ממוות. המוות מכה כמעט תמיד מוקדם מדיי, גם אם האדם שמת זקן מאוד. הסיבה לכך היא שלמוות יש השלכה עצומה. הוא מאלץ אותנו להיפרד: להיפרד מהחיים, להיפרד זה מזה. כל בן אנוש רוצה לחיות. אפילו אנשים שחייהם איבדו כל משמעות, בין שבעיני הסובבים אותם ובין שבעיני עצמם – הם עדיין רוצים לשרוד. מוות הוא אויב. הוא מתנגד לחיים. #### **בין שמים לארץ** בני אדם עושים דברים רבים כדי להימלט מחוסר ההיגיון שבחיים המסתיימים במוות. יש המנסים ליצור קשר עם אלוהים או עם כוח עליון כלשהו, לפעמים מתוך צורך לפצות על מעשים פסולים. אחרים משוועים לעזרה בפתרון בעיות ושאלות קשות, ויש שרוצים להתקרב למוות ככל האפשר, אולי כדי ליצור קשר עם יקיריהם שמתו. בני אדם שונים הולכים בדרכים שונות. יש אנשים שמתמסרים לטכניקות שונות של מדיטציה ותפילה. אחרים מנסים לתקשר עם רוחות. יש בני אדם שמתנסים בסמים פסיכדליים, וכאלה שמשקיעים זמן וכוחות בעזרה לבני אדם אחרים או תורמים סכומים גדולים לצדקה. הדוגמאות רבות. האם חלקן מוכרות לך? חלק מהדברים האלה זוכים להכרה כלל עולמית; כמעט הכול מסכימים שטוב לאהוב את הזולת ולדאוג לבני אדם אחרים. לעומת זאת, האם מעשים שכאלה יכולים לשקם את מערכת היחסים שלנו עם אלוהים? הקשר נקטע בגלל בחירה מכוונת של בני אדם: הם בחרו את עצמם והתנגדו לאלוהים. זוהי הסיבה לכך שרק אלוהים יכול לשקם את מערכת היחסים. #### **הפתרון של אלוהים** אין לנו שום אפשרות להושיע את עצמנו מחטא. הפער בינינו לבין אלוהים עמוק מדיי. הדבר היחיד הדרוש לנו הוא מתווך, מישהו שיכול לחבר שוב בין אלוהים לאדם. אלוהים עשה את הדרוש כדי לשלם את מלוא המחיר כדי לשקם את הקשר איתנו. הוא עשה את המאמץ לבוא אלינו בדמותו של המשיח. לא זו בלבד שישוע הראה לנו כיצד אלוהים רצה שבני האדם יחיו, אלא שהוא רצה לשקם את הקשר בין אלוהים לבני האדם, כדי שבני האדם יוכלו להגשים את המטרה שלשמה נועדו ולהשיג את יעדם המלא. כתבי הקודש מנסחים זאת כך: כִּי שְׂכַר הַחֵטְא הוּא מָוֶת, אֲבָל מַתְּנָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים הִיא חַיֵּי עוֹלָם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ. #### **תשלום מלא** על מנת להבין טוב יותר את העיקרון של מחיר החטא, נתבונן שוב בחטא הקדמון של אדם וחווה, שמתאפיין בשני מאפיינים בולטים: 1. מערכת יחסים, שהייתה מבוססת על אהבה, נקטעה: אדם וחווה הפסיקו לבטוח באלוהים ובחרו ללכת בדרכם במקום בדרכו, מבלי אפילו לערב את אלוהים בהחלטתם. 2\. הפרת מצווה: אלוהים, בעל הבריאה, ציווה עליהם שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. הוא גם צירף למצווה זו אזהרה לגבי ההשלכות שיתלוו להפרתה. אי אפשר להתעלם ממצב כזה, וגם אלוהים איננו יכול להתעלם ממנו. מכל מקום, אלוהים לא זנח את המין האנושי. מערכת היחסים שהושתתה על אהבה אמנם נקטעה, אבל אלוהים נקט יזמה כדי לשקם אותה. גם אחרי החטא הקדמון הוא כמהה מאוד לקשר עם בני אדם. כפי שבהתחלה הוא הלך לחפש את אדם וחווה, אחר כך גם שלח את המשיח כמתווך כדי למצוא את בני האדם ולרצות אותם אל עצמו – לא רק את בני האדם שישוע פגש בחייו עלי אדמות אלא את כל בני האדם. האדם הפר את מצוות אלוהים והעונש על החטא היה מוות. כשישוע אמר שהוא בא כדי להקריב את חייו, הוא התכוון לכך שהוא היה מוכן לשאת על עצמו את העונש של המין האנושי. כשהרומים צלבו את ישוע במסמרים לאור בקשתם של הרבנים, הוא הגשים את השליחות שלשמה נשלח: לתת את חייו כופר בעד רבים. #### **בעד הכול** ישוע מת על הצלב, ובכך הוא אמר: "אני משלם בעד הכול, כדי שכל אדם יוכל לשוב לאלוהים." הוא מת בעד הכול. בעד הזונות והנוכלים שהוא התחבר עמם. בעד בני משפחתו. בעד המנהיגים הדתיים בימיו ובעד פשוטי העם. בעד אנשים רעים ואנשים טובים. בעד ידידיו ואויביו. אפילו כשהוא גסס לאטו כשהיה תלוי על הצלב, הוא עדיין אהב את האנשים שהתעללו בו ודנו אותו, והתפלל עבורם: "אָבִי, סְלַח לָהֶם …". זהו ביטוי אמתי של אהבה מעשית. זה מה שמייחד את ישוע! הוא התמסר לשיקום הקשר בין אלוהים לבני האדם – כל בני האדם. #### **תקווה** המוות הופך את החיים לחסרי תקווה והוא אחת הסיבות לכך שבני אדם רבים נאבקים עם השאלות שהזכרנו בשיעור מס' 1: האם יש חיים אחרי המוות? היכן אני יכול למצוא אהבת אמת? לעומת זאת, אם ישוע באמת ניצח את המוות ושיקם את הקשר בין בני אדם לאלוהים, יש תקווה ששאלות אלה ימצאו מענה ושהערגות העמוקות ביותר שלנו יתגשמו. ישוע השתמש בדוגמאות שונות כדי להראות לבני האדם שאלוהים מתעניין בשאלות הבסיסיות שלהם על החיים: כשהוא פגש אישה שבאה לשאוב מים מן הבאר, הוא אמר: עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: "כָּל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב, אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם". כשהוא האכיל אלפי בני אדם בלחם ודגים, הוא אמר: "אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. כָּל הַבָּא אֵלַי לֹא יִרְעַב, וְהַמַּאֲמִין בִּי לֹא יִצְמָא עוֹד". #### **גיבור טרגי?** אלה שלושת עקרונות היסוד של האמונה המשיחית: המשיח, שאמר שהוא הדרך היחידה לאלוהים, בא לעולם כילד, לימד אותנו מיהו אלוהים, סלח על חטאים, ריפא את החולים והקים את המתים. הוא הבטיח שהוא ישקם את מערכת היחסים עם אלוהים וישיב לחיים את משמעותם, את מטרתם המקורית. דווקא כשתלמידיו חשבו שהוא עומד להיות למלך ולממש את תכניותיו, הוא נצלב; הוא מת ונקבר… הדבר דומה לשיר שבו הגיבור מכריז על אידיאלים גבוהים, אבל חייו מסתיימים לפני שהוא מצליח לממש אותם. עצוב? כן, אם זהו סוף הסיפור, אבל זה לא. בשיעור מס' 4 נראה את ההמשך. #### **מסקנות** על בסיס כל האמור לעיל ניתן להסיק את המסקנות הבאות: - החיים כפי שאנחנו מכירים אותם אינם כפי שהם נועדו להיות. מוות וסבל מתנגדים לחיים: הם האויב שלנו. - מערכת היחסים שלנו עם אלוהים נקטעה, ולכן איננו יודעים כיצד אנחנו אמורים לנהל את חיינו. בני אדם רבים מתייחסים זה לזה בחוסר צדק ואנשים רבים מרגישים בודדים. - הבחירה שעשו בני האדם הראשונים לנהל את חייהם ללא אלוהים הייתה בעלת השלכות מרחיקות לכת: איננו יכולים לשקם בעצמנו את הקשר עם אלוהים. - החטא כרוך במחיר גבוה: מוות! איננו יכולים לתקן את המעוות, אבל אלוהים מציע לנו דבר שאיש מאתנו איננו ראוי לו: חיי נצח, באמצעות נכונותו של ישוע לשאת את העונש ולשקם את הקשר שלנו עם אלוהים. #### **תחייתו של ישוע** המשיחיים מאמינים שהסיפור לא הסתיים כשישוע מת. האמונה שלנו איננה מסתיימת במשיח מת, סוג של קדוש שמת למטרה טובה ולכן ראוי שיזכרו אותו. המשיחיים מאמינים שלאחר שלושה ימים ישוע קם מן המתים. המשיחיים הולכים בעקבות משיח חי. כתבי הקודש כוללים ארבעה דיווחים מפורטים על מאורעות אותם ימים: בשורות מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן. מחברי הבשורות היו שם, פרט ללוקס, שזמן קצר לאחר מותו ותחייתו של ישוע חקר את האירועים מפי עדי ראייה, בצורה דומה לעבודתו של בלש, כדי לברר מה באמת התרחש. ארבעה דיווחים אלה עולים בקנה אחד זה עם זה ומשלימים זה את זה. אם אתה רוצה לקרוא דיווח מפורט על התחייה ועל האירועים הקשורים בה, מוטב שתקרא על כך בבשורת מתי. #### **הדבר האמתי** כשישוע קם לתחייה, הוא סיפק ראיות עצומות לכך שהוא באמת היה שליח אלוהים והיה רשאי לומר את הדברים שאמר. תחייתו מוכיחה שיש לו את הכוח על חיים ומוות. אי אפשר לומר את הדברים על אף פילוסוף, מנהיג דתי או גורו. ישוע מת על חטאינו. אילו נשאר מת, אפשר היה לשאול אם המחיר על החטא שולם במלואו. אלמלא התחייה, המסר המשיחי ריק מכל תוכן או משמעות. פרט לכך, נבואותיו של ישוע על תחייתו מן המתים היו מתבררות כשקרים או בדיות. האם היית מייחס משמעות כלשהי לדבריו של שקרן או חולם חלומות שאומר שהוא אלוהים ומבטיח להרעיף טוב על המין האנושי? האם הסיפור של כתבי הקודש על התחייה אמין? מחקר היסטורי וחוקי ולא משוחד מוביל למסקנה שיש די ראיות לכך שהתחייה אכן התרחשה. #### **עולם חדש** משמעות תחייתו של ישוע היא שלמוות אין את המילה האחרונה. תחייתו מציגה חיים חדשים, חופשיים מכל אותם דברים שאלוהים בצדקתו גינה. ישוע פתח במותו ובתחייתו את הדרך לעולם חדש שאין בו חטא, אין מוות, אין חולי ואין צער. העולם החדש הזה לא התחיל מיד לאחר התחייה. ישוע חזר לשמים ארבעים יום לאחר התחייה, בחג השבועות. הוא חזר כדי להכין מקום לכל מי שמאמין בו. כשהוא יעשה את הכול, הוא ישוב לארץ ויתחיל עידן של עולם חדש. להלן התיאור: "הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם, וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ" . אולי אתה אומר: סיפור נחמד, אבל מה המשמעות של כל זה לגביי ולחיי בהווה? הבטחה לגבי העתיד – יופי, אבל איך זה משפיע עליי כאן ועכשיו? ומה לגבי חטא וסבל? אם ישוע מדבר על חיים חדשים, מדוע אנשים ממשיכים למות? מדוע עדיין קורים דברים נוראיים בעולם שבו אנחנו חיים? #### **חיים חדשים** אנחנו חיים במין "עידן ביניים". מערכת היחסים שלנו עם אלוהים שוקמה באמצעות מותו ותחייתו של ישוע המשיח. עכשיו אנחנו מחכים לעולם חדש, ובינתיים אנחנו לומדים כיצד לחיות את החיים שאלוהים רצה שנחיה, כשישוע הוא הדוגמה שעומדת לנגד עינינו. יחד עם זה, הבטיח ישוע דבר מה נוסף, מכיוון שידע שתלמידיו יתקשו לחקות את המופת שהציב להם. כשהוא עדיין היה עלי אדמות, הוא תמך בתלמידיו בכל מצב. לאחר שעלה למרום מילאה את התפקיד הזה רוח הקודש. רוח הקודש היא מקור של כוח, מקור של השראה, אבל בעיקר אישיות שתמיד קרובה אליך. למעשה, ישוע אמר שרוח הקודש תשכון בתוכנו. כך משתקמת מערכת היחסים בינינו לבין אלוהים, מערכת יחסים שנקטעה בגלל החטא. רוח הקודש רוצה להדריך, לחזק, לנחם ולעודד אותך. על עלייתו של ישוע למרום ועל רוח הקודש אפשר לקרוא עוד במעשי השליחים וביוחנן א'. מהם המאפיינים העיקריים של החיים החדשים שאפשר לחיות באמצעות רוח הקודש? ומתי החיים החדשים מתחילים? #### **חופש** ישוע אמר שהוא בא כדי לשחרר בני אדם. כאמור, הוא שילם בעדנו את הכופר הנדרש כדי לשחרר אותנו. לכן, אין עוד שום הרשעה על מי שמאמין בישוע. זוהי ראשית עבודתו בנו. יחד עם זה, חופש הוא יותר מזה! בהתאם לאמונה המשיחית, חופש משמעותו שיש לך את הכוח לחיות את החיים שאלוהים רוצה שתחיה: לשרת את אלוהים ולהתייחס לשאר בני האדם בכבוד ואפילו באהבה. גם משיחיים לא עושים את זה באופן אוטומטי או מושלם. גם הם יכולים להיות משועבדים להרגלים רעים. זוהי הסיבה שרוח הקודש ממשיכה את פעולתו של ישוע והופכת את החופש שלו למציאות יומיומית בחיינו ועוזרת לנו לאהוב את אלוהים ובני אדם – לא משום שאנחנו חייבים, אלא מפני שמערכת היחסים שלנו עם אלוהים שינתה אותנו מבפנים. #### **צמיחה** כשתבטח בישוע יתחיל בך תהליך של שינוי מתמיד. אלוהים יעזור לך לגדול צעד אחר צעד ולהפוך לאדם שהוא רוצה שתהיה. חלק מהמושגים והמאוויים שלך ישתנו; יהיו דברים שלא תרצה לעשות יותר, לעומת דברים חדשים שכן תרצה לעשות. בעזרת רוח אלוהים תוכל להשתנות. תוכל לחיות חיים חדשים וללמוד בעזרתו כיצד להתנהל גם עם בני אדם בדרך חדשה. שאול השליח מתייחס לתהליך הזה כאל פרי הרוח הצומח בחיינו. הוא תיאר את הפרי בתשעה היבטים: אהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי. #### **מסקנות** על בסיס הדברים שלמדנו בשיעור זה אפשר להסיק את המסקנות הבאות: - מותו של ישוע על הצלב ותחייתו מן המתים הפכו את הקשר בין אלוהים לאדם לאפשרי ולכן הם לב לבה של האמונה המשיחית. - תחייתו של ישוע מציגה את ערכה ואת כוחה של הבשורה: אילולא קם מן המתים, מותו היה ללא הועיל וחייו לא היו אלא דוגמה משובחת. - ישוע מושיע אותנו מהחטא ומאימת המוות וישועה זו משפיעה מאוד על חיינו. - אנחנו יכולים להיאחז בהבטחה שביום מן הימים ניוושע לחלוטין מחטא, מחולי וממוות. - יהיה עולם חדש, שבו ישכנו צדק ואהבה. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** יֵשׁוּעַ והברית החדשה, תיאולוגיה --- ### [מדוע שאדם ממוצע יאמין שהדרך שלכם היא הדרך הנכונה?](https://igod.co.il/weekly-answers/מדוע-שאדם-ממוצע-יאמין-שהדרך-שלכם-היא-הד/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > כל כך הרבה אמונות יש בעולם, כל כך הרבה דתות וכתות, מדוע שאדם ממוצע ידע שהדרך שלכם היא הדרך הנכונה, איך אתם בכלל יכולים להוכיח שיש אלהים או ישות עליונה ושהיא לא הומצעה על ידי בורים לפני עידן המדע והתגליות ונשמרה מטעמי נוחות. יש כמוכם עוד מיליונים עם שרטונים מושקעים, נואמים רהוטים, אנשים שטוענים כי עברו חויה רוחנית כזו או אחרת וגילו שהאל רוצה סדר עלמי חדש, איך נוכל לדעת שאתם, קבוצה של אלפים בודדים, יודעים יותר טוב מהרבנים והכמרים מה אלוהים רוצה, יודעים יותר טוב מהמדענים האתאיסטים מה נכון ראשית, אנחנו לא "אלפים בודדים", ישנם מיליוני בני אדם ברחבי העולם, מרקעים שונים, תרבויות שונות וגזעים שונים, שנכנסו למערכת יחסים עם בורא העולם תודות לאמונתם במשיח היהודי, ישוע! אנחנו לא מאמינים שדת יכולה להביא מישהו לגלות את אלוהים. הרעיון הזה שאנחנו יכולים להלביש על אלוהים את התרבות שלנו ואת המעשים שאנחנו ממציאים ובכך לגלות או לרצות אותו, היא מגוכחת, אבסורדית ומפגינה חוסר בגרות רוחנית. מדוע שאלוהים יתעניין בטקסים של דת כלשהי? ישוע אמר שאין אף מעשה דרכו אנחנו יכולים לגלות את אלוהים, שזה לא קשור לצורה בה אנחנו מתלבשים או למה שאנחנו מכניסים לפה. ישוע אמר שמדובר בלב שלנו, וביחס שלנו אל בני אדם מסביבנו, לא רק למצליחים ולחשובים, ולא רק לאהובים עלינו, ולא רק ליהודים. ישוע טען שעלינו לאהוב גם את הגויים, גם את אלו ששונאים אותנו וגם את אלו שהחברה דחתה. באהבתו, ישוע פתח לנו דלת אל אלוהים. לגבי מדע, אנחנו לא חושבים שאמונה ומדע סותרים אחד את השני, להיפך! תוכל להרחיב על כך במאמרים הבאים: – [האם המדע תומך או שולל קיומו של אלוהים?](https://igod.co.il/science/123-evidence) – [מדע כיום מציע ראיות לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/science/783-creator). תוכל להמשיך ולקרוא לעומק בקטגוריות הבאות: 1\. [אמונה באור המדע](https://igod.co.il/science). 2\. [סוגיות החיים](https://igod.co.il/lifeissues). כמו כן נמליץ על ספרו החדש של פרופסור פוטרמן ממכון ויצמן למדע – "מדע ואמונה – הילכו השנים יחדיו" (הוא פרופסור לביוכימיה, יהודי משיחי כמונו). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים --- ### [כיצד נבדיל בין מסורת של רבנים לבין התורה?](https://igod.co.il/weekly-answers/כיצד-נבדיל-בין-מסורת-של-רבנים-לבין-התור/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > איך אפשר להבדיל בין מסורות שרבנים המציאו לבין משהו שכתוב בתורה ? (הרי אני לא יודע לפרש את התורה) נחלק את תשובתנו לשני חלקים: הדרך הפשוטה ביותר להבדיל בין המצאות הרבנים לבין הכתוב בתורה היא לבחון כל המצאה לגופה, כגון: כאשר הרבנים ממציאים תילי תילים של הלכות בנוגע להפרדה בין בשר וחלב, חשוב לחזור לתורה ולראות מה יש לקב"ה לומר בעניין וכיצד הבינו אותו שליחיו במקרא ([ראה מאמר על כך שהתורה לא באמת אוסרת על אכילת בשר בחלב](https://igod.co.il/kosher)). יש הבדל גדול בין לפרש משהו לבין להמציא משהו חדש לגמרי, לדוגמא: ****מצוות**** הדלקת נרות בשבת (ואני מדגיש את המילה "מצווה", כי זו אינה רק מסורת או המלצה אלא ממש מצווה של הרבנים כלפי נשים). זו דוגמא קלאסית למצווה שאינה מבוססת על פרשנות פסוק מן התורה, כי אין זכר לדבר כזה בתורת משה. דבר דומה ניתן לומר על נטילת ידיים, על תפילה מתוך סידור ולצערי, על עוד אין-ספור "מצוות" שהומצאו יש מאין. האם זה לא נראה לך מוזר שהמקרא לא מציין אפילו דמות אחת אשר שמרה את המסורות האלה, שהומצאו על-ידי חז"ל? לסיכום, הדרך האחת להבדיל בין מצוות התורה למסורת הרבנית היא לבחון כל מסורת לגופה, לראות מה הבסיס של התורה וכיצד פירשו אותה דמויות מקראיות בהמשך התנ"ך. דבר שני, גם הרבנים עצמם מקיימים הפרדה ברורה בין פרשנות התורה לבין מסורת הלכתית. אם אינך מבין פסוק מסויים בתורה או בתנ"ך כולו, אין כל בעיה לפנות לאחד מעשרות הפרשנים הרבניים שקמו במרוצת דורות רבים, כגון: רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, הרד"ק, אברבנאל, קאסוטו וכו'. כל אלה ורבים נוספים, ידעו להבדיל היטב בין ענף הפרשנות המקראית לבין פסיקת הלכה. אם אתה רוצה דוגמא מוחשית לכך, אתה מוזמן להשוות בין המשנה או שולחן ערוך לבין פרשנות רש"י לתורה. בעצמך תיווכח כי מדובר בשני תחומים שונים לגמרי. לסיכום, אם אינך מבין פסוק או מילה מסויימים בתורה, על נקלה תוכל למצוא להם פרשנות (ואפילו כמה וכמה פרשנויות) אצל הפרשנים הידועים, ללא כל קשר להלכה ולתושב"ע. אבל השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא לא איך מבדילים בין השניים, אלא מהי בכלל תכליתה ומהותה של התורה ([למה אלוהים נתן את התורה?](https://youtu.be/ly0E8YB2LrA?si=DI9BK-OyPTZB6iII)). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים --- ### ["אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם" ישוע מול הרמב"ם](https://igod.co.il/true-judaism/ואהבת-לרעך-כמוך/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > "שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר 'אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אוֹיִבְךָ'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם, לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר גֶּשֶׁם עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים. הֵן אִם תֹּאהֲבוּ אֶת אוֹהֲבֵיכֶם מַה שְּׂכַרְכֶם? הֲלֹא גַּם הַמּוֹכְסִים עוֹשִׂים זֹאת. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבַד, מַהוּ הַמְיֻחָד שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים? הֲלֹא גַּם הַגּוֹיִים עוֹשִׂים זֹאת. לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים, כְּמוֹ שֶׁאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁלֵם הוּא." (מתי ה' 43-48) בתקופה בה אנו חיים בישראל, הרעיון של לאהוב את האוייבים שלנו נשמע כמו דרישה לרגש בלתי טבעי המנוגד להיגיון. אבל אולי מה שאתה קורא לו "רגשות לא טבעיים" הם בעצם השקפות אנושיות בסיסיות ונחותות יותר, בעוד שההתנהגות המוסרית שישוע דורש מתלמידיו משקפת השקפות רוחניות נעלות יותר? אולי לא כל מה שהוא "טבעי" הוא גם טוב, ולא כל מה ש"איננו טבעי" הוא רע? ואולי המשיח קורא לנו לנהל חיים טובים ונעלים יותר? אולי בעזרת חסדו הוא מאפשר לנו להמית את הנטיות הארציות והבשריות שלנו, ולשקף את הצלם האלוהי שבו נבראנו? אני מציע לראות בזה צעד אחד קדימה עבור המין האנושי, פרי של מה שהמשיח עשה למעננו. היהדות המסורתית מלמדת שלאדם יש שתי נטיות (או יצרים): יצר הרע ויצר הטוב. אדם ירא שמים צריך להכניע את יצר הרע ולטפח את יצר הטוב. השאלה היא: איזה משני היצרים הוא "טבעי". האם טבעי שהאדם יתפרץ בזעם, או שדווקא טבעי שהוא יתאזר בסבלנות? האם טבעי שבחור צעיר ישקע בפנטזיות מופקרות, או שטבעי יותר שהוא ישמור על טוהר וישלוט בעצמו? מהי התנהגות טבעית? ואם הטבע שלנו הוא מושחת, האם עלינו להתמלא סיפוק מכך שאנחנו עושים את מה שבא לנו בטבעיות, או שאנחנו אמורים לזעוק לעזרתו של אלוהים כדי שנוכל לעשות את מה שאיננו טבעי? הברית החדשה מדברת על האדם הפנימי והאדם החיצוני, על הבשר והרוח, ומכירה בנטייה האנושית לעשות את הרע ולהיכנע לתאוות הבשר. אבל היא מבטיחה למאמינים שינוי בכוחה של האמונה בישוע המשיח. לאור הבטחה זו ישוע קורא לתלמידיו לסרב לתאוות החוטאות של הבשר ולטפח את דרכי הקדושה של הרוח. לכך התכוון ישוע כשאמר שאנחנו צריכים "להתכחש לעצמנו".\[482\] לכן, כשהאני שלנו רוצה לנטור טינה, לנקום, לספק תאווה מסוימת, להתנפח מגאווה, לחרחר מריבה, להתפרץ בזעם או להשתלח באלוהים, ישוע קורא לנו להתכחש ל"אני" הזה – גם אם זה לא נראה לנו טבעי בהתחלה. כמה טוב לדעת שבהדרגה, ההתכחשות לתאוות החוטאות שלנו וההליכה בדרך הרוחנית הנעלה יותר הופכת לטבעית. > "אבל האם התנ"ך אינו מלמד שעלינו לנקום באויבינו? אם כך, מדוע ישוע אומר שעלינו לסלוח להם? זה לא טבעי, וגם לא נכון לנהוג כך". אענה על השאלה הזאת עם כמה שאלות משלי. האם לא טוב יותר לסלוח לאויבים מאשר לטפח שנאה כלפיהם? האם לא מוטב להתגבר על הרע באמצעות הטוב מאשר להילחם ברע באמצעים רעים? "ומה לגבי הכתובים? הרי ישוע לימד עקרונות שונים על הנושא הזה מאלה שעולים מן התורה". הבה נבדוק מה נאמר בכתובים, ובמיוחד לגבי נקמה באויבים. נכון שלפעמים אלוהים מצווה על עם ישראל להעניש את אויביו. לדוגמה, הוא הורה להם לא לשכוח לעולם את מה שעשו להם העמלקים בצאתם ממצריים וציווה, "והיה, בהניח ה' אלוהיך לך מכל אויביך מסביב, בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים. לא תשכח!" (דברים כ"ה 19. עיין גם בבמדבר ל"א). אבל האם מישהו קורא את הפסוק הזה וחושב שעליו ליישם את מה שנאמר בו היום, באופן מילולי? האם קם מישהו ואומר, "היות שאלוהים ציווה על בני ישראל להרוג את כל הכנענים – נשים, גברים, ילדים, צאן ובקר – הוא כנראה מצווה עלי להרוג היום את כל הכופרים בחברה שאני חי בה"? ממש לא! להיפך, לאורך כל הכתובים אלוהים מצווה על ילדיו לנהוג בנדיבות עם אויביהם, לא לנטור להם טינה ולהשאיר את הנקמה בידיו. בתורה נאמר: "כי תפגע (תפגוש) שור אויבך או חמורו תועה, השב תשיבנו לו. כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו. עזוב תעזוב עימו." (שמות כ"ג 5-4) "לא תשנא את אחיך בלבבך. הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא. לא תיקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'." (ויקרא י"ט 18-17) "לי נקם ושילם \[אמר ה'\]. לעת תמוט רגלם, כי קרוב יום אֵידָם וחיש עתודות למו." (דברים ל"ב 35) במשלי נאמרים דברים דומים. נאמר שם מפורשות שאין מקום לתחושות נקם ושנאה כלפי האויב, "אם רעב שונאך, האכילהו לחם, ואם צמֵא, השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו. וה' ישלם לך" (משלי כ"ה 22-21).\[483\] מחבר ספר משלי מזהיר אותנו שלא לשמוח כאשר אלוהים שופט את אויבינו, "בנפול אויביך אל תשמח ובכושלו אל יגל ליבך. פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו" (שם, כ"ד 18-17). לכל אורך התנ"ך היו אלה אנשים חסרי יראת שמים ששנאו ונקמו, ואילו יראי אלוהים שילמו על הרע באמצעות טוב, כפי שתיאר זאת מחבר מזמור ל"ה: "יקומון עדי חמס, אשר לא ידעתי ישאלוני. ישלמוני רעה תחת טובה שכוֹל לנפשי. ואני, בחלוֹתם לבושי שק עיניתי בצום נפשי ותפילתי על חיקי תשוב. כרע, כאח לי התהלכתי כאבל אֵם קודר שחותי. ובצלעי שמחו ונאספו, נאספו עלי נכים, ולא ידעתי קרעו ולא דימו. בחנופֵי לעגי מעוג חרק עלי שינימו. (תהילים ל"ה 16-11) שאול השליח היה יהודי שהתמצא היטב בתנ"ך. מעניין שכאשר הוא רצה להדגיש נקודה מוסרית מסוימת הוא נשען על כמה מהפסוקים שציטטתי למעלה: "אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה. בקשו את הטוב בעיני כל בני אדם. עד כמה שהדבר בידכם, חיו בשלום עם כל אדם. יקירי, אל תתנקמו אלא הניחו לזעם, כי כתוב "לי נקם ושילם אמר ה' ". אבל "אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא – השקהו מים; כי גחלים אתה חותה על ראשו". אל תניח לרע להתגבר עליך, אלא התגבר על הרע בטוב." (רומים י"ב 21-17. שאול מצטט כאן מתוך דברים ל"ב 35 ומשלי כ"ה 22-21) האם אתה מתנגד למילים האלה? האם הן אינן קוראות לנו לעלות על מסלול נעלה יותר – או יותר נכון, על המסלול הנעלה מכולם? חשוֹב לרגע על ישוע, כשהיה ממוסמר לצלב. האם היית מעריך אותו יותר אילו הוא קילל את צולביו במילים המכוערות ביותר ומאחל להם ולצאצאיהם עינויי נצח, או שהיה לך קל לך יותר להעריך אותו אילו אמר, "אבא, סלח להם, כי אינם יודעים את אשר הם עושים" (לוקס כ"ג 34)? אין ספק שיהיה זה "טבעי" לאדם שנצלב להתפרץ בזעם על אלה שמיסמרו אותו ולקלל את אלה שהאשימו אותו על לא עוול בכפו. אבל כמה על טבעי זה – וכמה נאה – לסלוח דווקא לאותם אנשים. כך עשה ישוע, וזה בדיוק מה שהוא מצווה עלינו לעשות, "אבל אליכם, השומעים, אומר אני: אהבו את אויביכם, היטיבו עם שונאיכם. ברכו את מקלליכם והתפללו בעד הפוגעים בכם" (לוקס ו' 28-27). עוד כשהיינו חוטאים המשיח מת בעדנו (רומים ה' 6), ומהאהבה הזו – שאין מאחוריה כל תנאי – עלינו ללמוד ואותה עלינו לחקות. "נהגו בסבלנות איש עם רעהו וסלחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סלחו גם אתם" (קולוסים ג' 13. עיין גם במתי י"ח 35-21). הברית החדשה קוראת לחסידיו של ישוע להקפיד על מוסר גבוה ביותר במצבים של מחלוקות ועימותים, והיא מתבססת על דוגמאות מן התנ"ך ועל העקרונות שעולים מהן. אומנם האידאלים הנעלים של ישוע המשיח מציבים בפנינו אתגר עצום, אבל הוא גם עוזר לנו לעמוד באתגר הזה. אלה שמאמינים לדברים שאמר גילו שדרכו היא הטובה ביותר, שהיא משחררת מתפיסות שגויות והרסניות ומטפחת תפיסות קדושות וטהורות שתואמות את מלכות אלוהים ויתגשמו שם במלואן. כמובן שאילו היינו אלוהים, היינו יכולים להבחין היטב בין טוב לרע, לעולם לא לאבד את השליטה העצמית שלנו ולא להיתפס לגישה קלוקלת. הזעם שלנו היה צודק ומושלם, חוש הצדק שלנו היה ללא מתום ומעשינו כלפי אויבינו היו לגמרי צודקים. אבל אנחנו לא אלוהים והגישות והמעשים שלנו מוכתמים פה ושם. לכן מוטב שנשאיר את הנקם האישי לאלוהים, ובמקום זאת נתמקד במעשי חסד, רחמים, נדיבות וטוב לב.\[484\] כמה מרגש כשכל התכונות האלה הופכות לטבע שני. כמה מרגש לעלות על הדרך הנעלה יותר, גם אם פירוש הדבר שעלינו לצעוד בדרך שנראית לאחרים כנחותה (ראה למשל הראשונה לקורינתים ו' 7-1). אם אלוהים לצידנו, לא נזדקק לדבר. [האם דבריו של ישוע על לאהוב את אוייבנו – לא מוגזמים?](https://igod.co.il/%D7%98%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%94%D7%95%D7%91-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%99%D7%91%D7%9A-%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%A7%D7%A6%D7%AA-%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%96%D7%9D-2/) ###### 482. היבטים נוספים של נושא זה ראה בטיעון 3.25. ###### 483. דיון על פסוק זה ראה בפרשנותם של C. B. Cranfield; James D. G. Dunn; Douglas J. Moo & Thomas Shcreiner לאיגרת לרומים. ###### 484. דיון מלא תובנות על פסוקים מן התנ"ך כמו תהילים קל"ג 9-8, "בת בבל השדודה, אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. אשרי שיאחז וניפץ את עוללייך אל הסלע", ותהילים קל"ט 22-21, "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי", עיין בספרו שלVanGemeren, "Psalms", 830-32 (בנספח שכותרתו Imprecations in the Psalms). המחבר מציין שם ש"בתנ"ך ובברית החדשה שורר מתח בין הדרישה לאהוב לבין השנאה לרשע". הוא גם מוסיף ש"עלינו להעריך את צעקתם של הקדושים בשמים, המתפללים לנקמתו של אלוהים (התגלות ו' 10), ולשמוח במשפט המצפה לרשעים (\[תהילים\] י"ח 20; י"ט 6-1)". יחד עם זאת הוא מוסיף ש"שנאה ללא הבחנה היא טעות. מחברי מזמורי תהילים כתבו בהשראת אלוהים \[את מה שכתבו\] על טיבו של הרשע. הם היו אפופים בטבעו של אלוהים ובשמו (ט' 20-16; פ"ג 17-16), והתמקדו בצדקתו של אלוהים ובקדושתו עלי אדמות. היות שהרשע מנוגד בכל לטבעו של אלוהים ולתוכניתו, מחברי המזמורים התפללו לעונש מיד שמים, עונש שישיב על כנו את הסדר האלוהי (ק"ט 21-6) ויבהיר לעמו של אלוהים מה רבה היא אהבתו (ק"ט 21, 26)". ###### ואנגמרן מציין ברמה המעשית ש"מאוד חשוב למשיחיים לעקור כל תאווה אנוכית, כל נטייה למתוח ביקורת ולשפוט את הזולת וכל רצון לנקמה אישית, כי מי שנתפס לכל הדברים האלה ימצא את עצמו תחת משפט אלוהים (גלטים ה' 15; יעקב ד' 16-13). המזמורים האלה עוזרים לנו להתמודד בתפילה עם הכעס והתסכולים שלנו ולהיכנע לרצון אלוהים. רק כך יכולים נשים וגברים יראי שמים להתפלל לביעור הרשע ולכינון מלכות אלוהים בשלמותה". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע - פועלו ודמותו, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה **תגיות:** סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה --- ### [איך ישוע כיפר על חטאים אם דמו לא נשפך על המזבח שבבית המקדש?](https://igod.co.il/theology/תורה-מלמדת-שרק-דם-שנזרק-על-המזבח-בדרך-מי/) **Published:** יוני 20, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > אני לא יכול להאמין שמותו של ישוע שילם את מחיר חטאַי כי התורה מלמדת שרק דם שנזרק על המזבח בדרך מיוחדת מכפר. אין ספק שזה לא מה שקרה עם דמו של ישוע. אז איך ישוע כיפר על חטאיי? מצוות התורה שעוסקות בהתזת דם על המזבח קשורות לקורבנות שהועלו עליו. במקרים אלה היה צורך להקפיד על כללים מפורשים. במקרים אחרים בתנ"ך הועלו קורבנות ונשפך דם בדרכים שונות ובמקומות שונים. והכי חשוב, אין כל קשר בין הדינים של קורבנות מן החי שהועלו על המזבח, לבין התפיסה ש"מיתתן של צדיקים מכפרת". דמם של הצדיקים כיפר גם כשלא נשפך על המזבח בירושלים. שמעתי את הטיעון הזה לראשונה במסגרת ויכוח ציבורי שנערך בשנת 1986. רוב האנשים בקהל נראו מופתעים מכך שהטיעון בכלל הועלה. התשובה נראתה להם ברורה מאליה: התנ"ך מפרט דינים מסוימים שיש להקפיד עליהם כשמעלים קורבנות מן החי על המזבח; דמו של המשיח עשה את מה שדמם של הקורבנות סימל. כמובן, אילו האמינו היהודים המשיחיים בקורבנות אדם (והרי אין זה כך), ואילו הטיפה התורה לקורבנות כאלה ודרשה שדמם יותז על המזבח בדרך מסוימת כי אחרת הוא לא יכפר על חטאים (והרי אין זה כך), הייתי מסכים עם הטיעון. במקרה כזה היה זה רק הוגן לשאול אותך, "אילו הותז דמו של ישוע על המזבח במקדש בהתאם לדרישות שבתורה, האם היית מאמין בו?" אני יכול כמובן להוכיח שבמקרים מסוימים ובנסיבות מסוימות אלוהים קיבל קורבנות דם שלא הועלו על המזבח בירושלים (ראה לדוגמה שמואל ב' כ"ד 25-17 ומלכים א' י"ח 39-31).\[296\] אבל אין זה הנושא האמיתי, שכן: 1) הקורבנות בתורה סימלו את מות הכיפורים של המשיח, אבל המשיח עצמו לא היה אמור לתת את חייו כקורבן מן החי (כלומר, הכוהנים לא העלו אותו כקורבן, והם גם לא אכלו את בשרו לאחר מותו ולא הסירו את קרביו); 2) בהתאם למה שנאמר בתנ"ך ובמסורת היהודית, ישוע נתן את חייו מרצון, כצדיק, כדי לכפר בעד חטאי האנושות. לכן דמו לא נשפך על המזבח, בדיוק כמו דמם של יהודים דתיים, שמותם נחשב לכפרה בעד חטאי בני דורם.\[297\] הקושי שלך ליישב את הנושא נובע מדברים שאמר הנביא ישעיהו בפרק נ"ג 10, למשל, על כך שאלוהים ישים את נפשו של עבדו הצדיק לקורבן "אשם".\[298\] אבל מהטיעון שלך משתמע שהעבד יצטרך לשפוך את דמו על המזבח בירושלים, אם אכן מדובר בקורבן אשם. כמובן שהרעיון הזה נשמע מוזר והוא חוטא לאמת, שכן מדובר בדימויים ובסמלים שעמדו להתגשם, לא בכללים שהיה צורך להקפיד עליהם בפרטי פרטים. מזבח הדם קשור במזבח הקורבנות. דמו של המשיח קשור לעקרונות שקורבנות אלה סימלו.\[299\] זו הסיבה שנאמר באיגרת לעברים י"ג 12-11, "הבהמות אשר דמן מובא אל הקודש ביד הכוהן הגדול לכפרת החטא, גופותיהן נשרפות מחוץ למחנה. לכן גם ישוע, כדי לקדש את העם בדמו, סבל מחוץ לשער". אם כך, העם היהודי ואומות הגויים לא נותרו בלי קורבן מכפר. המשיח שילם את המחיר המלא, הגשים את הדימויים ואת התכלית שלשמה כוננה התורה את שיטת הקורבנות, ושפך את דמו למעננו. ###### 296. הסבר לרציונאל הרבני שמאחורי הטיעון הזה ראה אצל Eliezer Berkovits, Not in Heaven: The Nature and Function of Halahka (new York: Htac, 1983), 47-70. ###### 297. ראה טיעון 3.15. ###### 298. יש הגורסים כי העבד הוא המשיח, ויש החושבים כי מדובר בעם ישראל. ראה טיעון 3.23 (העבד הסובל) וכן טיעונים 4.6-4.5 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית). ###### 299. מעניין שהרבנים בתלמוד טענו שכמה מהכללים והתקנות שקבעו איך בדיוק יש להתיז את דם החיה על המזבח הזכירו את עקידת יצחק. בוויקרא רבה (וילנא) פרשה ב יא (לוויקרא א' 5, 11) נאמר, "וב\[קשר ל\]איל הוא אומר: צפונה לפני ה'. אמרו: בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין, הקב"ה ב' \[קורבן של\] כבשים – אחד של שחרית ואחד של ערבית. וכל כך למה? שבשעה שהיו ישראל מקריבין \[קורבן\] תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה', זוכר הקב"ה עקידת יצחק". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אתם שואלים אנחנו עונים, תיאולוגיה --- ### [ברית חדשה – לא מה שחשבתם](https://igod.co.il/true-judaism/ברית-חדשה-לא-מה-שחשבתם/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בבשורת יוחנן ז 19 משמיע ישוע באזני הפרושים דברים נוקבים: "הֲלֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה וְאֵין אִישׁ מִכֶּם מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. מַדּוּעַ אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לַהֲרֹג אוֹתִי?".1 מוטיב דומה מופיע גם בקטעים נוספים בכתבי הברית החדשה, כמו למשל: מעשי השליחים ז 53; טו 10; אל הרומים ב 23. זמן רב הדהדו פסוקים אלו בראשי וגרמו לי לתהות בשאלה: אם עם ישראל לא קיים בהצלחה את מצוות התורה כאשר בית המקדש עמד על תלו, מה נאמר כעת – כאשר אין לנו בית מקדש ואיננו יכולים להקריב קרבנות? דהיינו, אם נכון הדבר שבני ישראל כשלו בשמירת המצוות ובקיומן בתקופת בית שני, על אחת כמה וכמה נכון הדבר ותקף בימינו! "רגע אחד", ודאי תשאלו, "האם אין 'הדתיים' שומרי המצוות מקיימים את תורת משה ודבקים בה בכל מאודם?" לדאבוני, לפי הכתובים, התשובה לכך היא לא ולא! למעשה, חז"ל עצמם הודו בכך שאינם דבקים בתורת המקרא, ולא רק בזאת אלא גם בכך שעם ישראל מעולם לא קיים בהצלחה את התורה שבכתב: "מאחר שעברנו על כל התורה מאל'ף ועד תי'ו היה ראוי שיחרב העולם כלו… והם \[עם ישראל\] עברו התורה מאל'ף ועד תי'ו כדברי חכמינו ז"ל… ובראות שאף על פי שעברנו כל התורה ולא חזר העולם לתהו ובהו, נראה שכוונת פסוק 'אם לא בריתי' אינו מדבר על התורה… ועכשיו לא עברו כי אם תורה שבכתב שהיא בבחינת זכר… ואם היו עוברים גם על תורה שבעל פה שהיא בבחינת נקבה, הייתי מחריב גם שאר העולם".2 במילים אחרות, חז"ל טוענים שמעולם לא קיימנו בהצלחה את התורה שבכתב וסבורים שלא עברנו על התורה שבעל פה, שכן אם היינו מפרים גם אותה היה הקב"ה מחריב את העולם. אולם למה הכוונה באמירה ש"עברנו על כל התורה", כלומר – שמעולם לא שמרנו על התורה הכתובה? הרי היהודים הדתיים, שומרי המצוות כביכול, מתגאים בכך שהם מקיימים בקנאות את תרי"ג המצוות אשר נמסרו ביד משה רבנו. ובכן, ייתכן שרובם המכריע בטוח כי הוא שומר את כל מצוות החומש, ברם עיון ברשימת מצוות אלה – כפי שערך אותן הרמב"ם3 – מגלה כי למעשה גם הצדיק הגמור ביותר אינו מסוגל לקיים כיום את מצוות התורה כלשונן! מדוע? משום שאם בוחנים את רשימת מצוות ה"לא-תעשה" וה"עשה" שערך הרמב"ם, מתגלה מציאות די עגומה: מתוך 613 המצוות שמנה הרמב"ם, בימינו אין אפשרות לקיים לפחות 20% (!) מהן. הכוונה, כמובן, למצוות הקשורות במשכן, בכהונה, בהקרבת עולות וזבחים, במלך ועוד. שימו לב: עיון ברשימת 248 מצוות ה"עשה" מגלה כי בלתי אפשרי לקיים לפחות כ- 106 מהן (קרי, 42%);כשבוחנים את רשימת 365 מצוות ה"לא-תעשה" המצב גרוע מעט פחות: "רק" 21 מצוות אינן ניתנות לקיום (כ- 5.7%). אולי אתם שואלים: "האם בחנת את כל 613 המצוות אחת לאחת?!" כן, בהחלט! ואני מעודד גם אתכם לעיין ברשימת המצוות4 ולהיווכח כי אין אפשרות לקיים כחמישית מהמצוות הכתובות בתורת משה. אז מה הבעיה? הלא מצוות שעבר זמנן הוחלפו במצוות ובהלכות חדשות, רלוונטיות יותר.5 עדיין יש בעיה! ראשית, כבר בתורה נמצאת הזהרה חד משמעית, ולפיה: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם".6 שנית, הרמב"ם בעצמו מזהיר במצווה מספר שי"ד ברשימת ה"לא-תעשה": "שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר 'ולא תגרע ממנו' (דברים יג, א)".7 הרמב"ם אף חוזר על כך באופן דומה בתשיעי מתוך י"ג עיקרי האמונה שלו ואומר כי הוא "מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מחלפת ולא תהי תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". אך עדיין יש כאלה שֶׁיַּקְשׁוּ ויאמרו כי הואיל והקב"ה יודע שבלתי אפשרי למלא אחר כל המצוות כולן, מוטלת עלינו החובה לשמור באדיקות את אותן מצוות שעדיין ניתן לקיים. אלא שגם גישה זו נתקלת בבעיה: במסכת "דרך ארץ זוטא" נאמר בפשטות ש"כל המבטל דבר אחד מן התורה – חייב כרת".8 חיזוק לכך נמצא בספר תומר דבורה לרבי קורדובירו, בו נאמר כי "אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת, דומה לפניו כאילו שרף את התורה".9 כפי שראינו, חלק ניכר מתרי"ג המצוות מתרכז בהקרבת קרבנות ובחוקים אחרים הקשורים למשכן ולעבודת הכוהנים. עד שנחרב הבית בשנת 70 לספירה, עוד היה ניתן להמשיך בעבודת הקרבנות ובהעמדת הפנים שהקב"ה מקבל זאת.10 ברם בשעה שנחרב הבית ועבודת הכוהנים חדלה מלהתקיים, היה ברור למנהיגי הדת כי יש למצוא שיטה אלטרנטיבית לכפר על החטאים. מאותה נקודת זמן ניתן לומר כי חדלה להתקיים יהדות מסוג אחד והחלה להתגבש יהדות מסוג אחר. או אז, החל להסתובב בחוג הרבני רעיון מסעיר על "ברית אחרת" (לכאורה מאת הקב"ה);11 הלא היא ברית התורה שבעל פה (התושב"ע), ברית ההלכה.12 אני מכנה את התושב"ע בשם "ברית חדשה" משום שרעיון זה, של תורה שבעל פה, לא רק שאינו נמצא בשום מקום בתנ"ך אלא שהוא הופיע לראשונה רק בתלמוד, מִפיהם של התנאים.13 חז"ל הגיעו למסקנה שכעת, כאשר נחרב בית המקדש, חייבת להימצא דרך אלטרנטיבית לכפרה על חטא, ואמנם "פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים, שנאמר: 'כי חסד חפצתי ולא זבח'".14 ו"מה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן? היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלוש פעמים בכל יום – ותפִלתו מתקבלת ברצון".15 בנוסף לגמילות חסדים (שכאמור, כללה גם את נתינת הצדקה ואת קיום התפילות) הכילה "הברית החדשה" של הרבנים דרכים נוספות לכפרה על עוונות: "בזמן שאין בית המקדש קיים, תלמידי חכמים הם כפרה להם לישראל"16; או: "כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם"17; וגם: "מי שדעתו שְפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם"18; ועוד: "בזמן שאין בית המקדש קיים, מה תהא עליהם \[על ישראל\]? אמר לו: כבר תיקנתי להם סדר קרבנות \[הפטרות\], בזמן שקוראין בהן לְפָנַי, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם"19; ואפילו: "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר (ירמיהו לג): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה… ואם משמחו מה שכרו?… רבי אבהו אמר: כאילו הקריב \[קרבן\] תודה".20 אם הברית הראשונה (התורה) התבססה על דם הקרבנות,21 הרי שהברית החדשה של חז"ל התבססה, כפי שראינו, על גמילות חסדים, תלמוד תורה, קריאת ההפטרות ועוד. מכאן ואילך החלה קרנה של התושב"ע לעלות, וזאת על חשבון מעמדה של הברית הכתובה. התלמוד הירושלמי, למשל, מתעד את הִתלבטותו הקשה של רבי חגי: "נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים שבכתב, ואין אנו יודעין איזה מהן חביב".22 ברם לפי הכתוב בשמות לד 27: "…כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל", מגיע הרב למסקנה כי "אותן שבפה חביבין", קרי: "חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה, מן הדברים הנדרשים מן הכתב"!23 כעת, היה זה רק עניין של זמן עד שהגיעו חז"ל לתובנה מרחיקת הלכת, לפיה: "לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה"!\[24\] כאן, למעשה, מוצגת הברית החדשה של חז"ל במלוא הדרה, כאשר היא באה באופן מופגן על חשבון תוקפה של הברית שניתנה בכתב. לסיכום, זה נכון שאנו ה"יהודים המשיחיים" מאמינים בברית חדשה. אך יש לזכור: אחינו ה"דתיים" מאמינים, לא פחות מאתנו, בברית חדשה משלהם – הברית החדשה של התורה שבעל פה; ואין להם בררה, שהרי כפי שראינו, הם אינם יכולים לקיים את כל מצוות ברית משה הכתובה, ממש כשם שאמר להם המשיח ישוע: "אין איש מכם מקיים את התורה"! \[1\] ראו גם יוחנן ה 47-46. \[2\] ספר "מנחת אליהו" לרבי אליהו הכהן (פרק ב, עמ' 31-30). \[3\] בהקדמה לספרו "משנה תורה". \[4\] להלן קישור לרשימת מצוות התורה, כפי שמנה אותן הרמב"ם:http://www.mechon-mamre.org/i/0001.htm \[5\] בהתאם לביטוי התלמודי: "עבר יומו \[זמנו\], בטל קרבנו" (ברכות כו ע"א גמרא). \[6\] דברים כז 26. \[7\] ובספר דברים ד 2. חשוב לזכור כי כשם שאסור לגרוע, אסור גם להוסיף (ככתוב שם). \[8\] פרק ח, פסקה חמישית. ובמקום אחר נאמר "שכל העובר על מה שכתוב בתורה, עוקר את עצמו מן העולם הזה ומן העולם הבא" (מדרש "תנא דבי אליהו", פרק טו, עמ' קנ"ט). \[9\] פרק ראשון, עמ' ל"ט. במילים אחרות: "כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה, מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה" (בבלי, חגיגה ה, ע"ב). אמת זו נאמרה במילים אחרות באגרת יעקב ב 10. \[10\] אף על פי שמאות שנים קודם לכן כבר גילה ה' בפי נביאיו מה דעתו על דת מזויפת שעיקרה טקסים מהולים בחטאים (למשל, בישעיהו א 14-11, 22). \[11\] שימו לב לדבריה של יוכי ברנדס בנוגע לתושב"ע וכיצד היא מדגישה שהחכמים הם שיצרו אותה: "ספרות חז"ל שנוצרה בשש מאות השנים הראשונות לספירה…", לדבריה, "כדי להבין מדוע התורה שבעל פה נוצרה… צריך לחזור לימי חורבן בית שני. אבדן המקדש הפך את התנ"ך ללא רלוונטי… אבל אז, בהגיע הרגע הקריטי הזה, קמו חכמינו ויצרו את התורה שבעל פה" (מוסף "ישראל היום", 14/06/2013). לפרספקטיבה משיחית על תוקפה של התושב"ע, קראו את הפרק המאלף של ד"ר מייקל בראון בספר "שמעו ועשו" מאת סיד רות (בהוצאת "מעוז", 2001). \[12\] לפי "קיצור שולחן ערוך השלם" לרבי גאנצפריד, המושג 'תורה שבעל פה' אוגד בתוכו את ה"משנה, גמרא, הלכות, אגדות" (עמ' 3, בהקדמה); ואפילו את "מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו" (ירושלמי, פאה יג, א, פרק ב, הלכה ד). \[13\] בתלמוד הבבלי מסופר על נכרי שרצה להתגייר ושאל את שמאי כמה תורות יש לכם (היהודים), והלה "אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה" (שבת לא, ע"א).   \[14\] אבות דרבי נתן, פרק רביעי, סימן ה. \[15\] שם. גם בתלמוד נאמר כי "כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו, מוחלין לו על כל עונותיו" (בבלי, ברכות ה', ע"א-ב); וגם: "גדולה תפילה יותר מן הקרבנות" (שם, ברכות לב, ע"ב). \[16\] מדרש "אליהו זוטא", פרק ב. \[17\] בבלי, מנחות קי, א; או כפי שאמר הקב"ה לדוד המלך: "טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח" (בבלי, שבת ל, ע"א), שהרי "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין" (בבלי, מגילה ג, ע"ב). \[18\] בבלי, סנהדרין מ"ג, ע"ב; סוטה ה, ב. או: "כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן" (בבלי, סוכה מ"ה, א); ובנוסף: "יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם" (בבלי, ברכות ה', ע"א). \[19\] בבלי, תענית כז, ע"ב; חז"ל אף קבעו כי בכוחה של הגלות לכפר על חטאים, שהלא: "גלות מכפרת עון… "גלות מכפרת על הכל" (בבלי, סנהדרין לז, ע"ב); בספר "קדושת העיניים" נאמר כי "אם עוצם עיניו מראות ברע, אזי נתכפרו לו כל עונותיו" (פרק ה, עמ' תלה). \[20\] בבלי, ברכות ו, ע"ב; בספר "מנחת אליהו" מבטיחים לנו חכמינו כי "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה" (מפתחות, תלמוד, עמ' 39). \[21\] למשל, בהתאם לכתוב בספר שמות כד 8: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר, 'הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם" ואפילו חז"ל נאלצו להודות כי "אין כפרה אלא בדם, שנאמר (ויקרא יז): כי הדם הוא בנפש יכפר" (בבלי, יומא דף ה' ע"א). \[22\] ירושלמי, פאה יג, פרק ב, הלכה ד. \[23\] שם. \[24\] בבלי, גיטין ס, ע"ב (על סמך שמות לד 27). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, המסר של ישוע, יֵשׁוּעַ והברית החדשה --- ### [הרבי הראשון והאחרון](https://igod.co.il/true-judaism/הרבי-הראשון-והאחרון/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > באוקיינוס האין סופי (כמעט…) של ספרות חז"ל מובאות שלל אִמרות המרוממות את מעמדם של החכמים, הסופרים, הזקנים והרבנים1 ומזהירות מפני חוסר ציות אליהם. להלן מקבץ של כמה מהן: "חביבים דברי סופרים מדברי תורה", ו"חמורים דברי זקנים מדברי נביאים", משום ש"דברי תורה – יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים – כולן חמורין הן".2 בנוסף, תלמיד הנכנס לבית המדרש נצטווה "לכבד את רבו יותר מאשר את אביו"3; בהמשך לתרי"ג המצוות הכתובות בתורה, הוסיפו חז"ל כי "מִצווה לשמוע דברי חכמים".4 יתרה מכך, חכמינו קבעו כי "כל החולק על רבו כחולק על השכינה… וכל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה… וכל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה… וכל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה…".5 שמעתם טוב? המהרהר על רבו מהרהר על השכינה! אך השיא, ככל הנראה, הגיע כאשר קבעו חז"ל כי "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה",6 ואף גרוע מכך: "כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת".7 אם זה היחס שאמורים לקבל הרבנים, מה נאמר על הרבי הראשון שאי פעם נזכר בהיסטוריה הכתובה: על ישוע המשיח?.. כן, מבחינה היסטוריוגרפית, ישוע בן דוד הוא הרבי הראשון בעולם.8 למעשה, כתבי הברית החדשה מהווים את המסמכים הקדומים ביותר העומדים לרשותנו9 בהם מופיעה המילה "רבי", או ραββι ביוונית. הנה כמה נתונים בעניין זה: המילה "רבי" ביוונית מופיעה לפחות 17 פעם בברית החדשה; בבשורת מתי: פרק כ"ג 7 (פעמיים10), פרק כ"ג 8, פרק כ"ו 25, 49; בבשורת מרקוס: פרק ט' 5, פרק י"א 21 ופרק י"ד 45 (פעמיים11); בשורת יוחנן: פרק א' 38, 49, פרק ג' 2, 26, פרק ד' 31, פרק ו' 25, פרק ט' 2 ופרק י"א 8. מעניין כי מתוך 17 המקומות האלו, רק פעמיים מתייחסות לפרושים (מתי כ"ג 7) ופעם אחת ליוחנן המטביל (יוחנן ג' 26). כל 14 האזכורים האחרים של המילה ραββι מיוחסים למשיח ישוע. מנתונים אלו ניתן ללמוד כי לא זו בלבד שכתבי הברית החדשה מהווים את המסמכים הקדומים ביותר בהם מוזכרת המילה "רבי", אלא שבתוך כתבים אלו, הדמות הראשונה הזוכה לתואר זה איננה אלא דמותו של המשיח ישוע, הרבי הראשון. כיצד אם-כן, הגענו למצב בו במחנה היהודי-הדתי יש כיום אין ספור רבנים ואילו במחנה היהודי-משיחי נותרנו עם רב אחד בלבד? על-מנת להתחקות אחר התשובה יש לחזור למקורות של כל צד: במסכת אבות אשר במשנה, ציוו החכמים: "עשה לך רב, וקנה לך חבר".12 בברית החדשה התייחס ישוע המשיח לכך שהסופרים והפרושים רדפו אחר כבוד ואהבו להיקרא "רבי רבי" על-ידי אנשים,13 אולם ישוע הזהירם בתגובה: "אתם, אל תקראו לאיש רבי, כי אחד הוא רבכם – המשיח, ואתם אחים כולכם".14 לסיכום, ראינו אפוא כי מצד אחד, מחייבת יהדות ההלכה להעניק יחס כמעט אלוהי לרבנים15; מצד שני, אנו יודעים כעת כי ישוע המשיח מהווה את הרבי הראשון בהיסטוריה היהודית הכתובה. האם בתור רבו הראשון של עם ישראל, יזכה גם ישוע לאותו יחס המגיע ליתר הרבנים במחנה הדתי? לטובתם, יש לקוות שכן, שהלא "כל המהרהר אחר רבו, כאילו מהרהר אחר השכינה"… \[1\] בקרב חז"ל, המילים "חכמים", "סופרים", "זקנים" ו"רבנים", משמשות תדיר כמילים נרדפות הנושאות משמעות זהה. \[2\] ירושלמי, ברכות ח, ב. \[3\] משה אברבך, "החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד", 1982: 55-53. יחסים אלו נשמרו גם בתקופת ימי הביניים, כפי שניתן ללמוד מדברי הרמב"ם, שאמר כי "אין לך כבוד גדול מכבוד הרב" ("משנה תורה", הלכות תלמוד תורה, פרק ה, ב). \[4\] בבלי, יבמות כ, א; ולא רק לשמוע, אלא אף לשתות "בצמא את דבריהם" (אבות, א', ד'); ו"להתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש" (שם, ב', י"ג). \[5\] בבלי, סנהדרין ק"י, ע"א. \[6\] בבלי, עירובין כ"א, ע"ב. \[7\] בבלי, גיטין נ"ז, ע"א. \[8\] ייתכן שחיו בארץ רבנים לפני תקופתו של ישוע, אך אין לנו מקור קדום יותר מהבשורות אשר בו הם מוזכרים. למשל, משה נקרא בפי חז"ל "משה רבנו", אך אין ברשותנו מסמך קדום יותר מכתבי הברית החדשה אשר בו מופיע הכינוי "משה רבנו". \[9\] אגב, אני מאתגר אתכם; אם תמצאו מסמך קדום יותר המכיל את התואר "רבי" במשמעות המוכרת שלו, אנא שלחו אלי. \[10\] בחלק מכתבי היד ביוונית. \[11\] בחלק מכתבי היד ביוונית. \[12\] פרק א', ו' ובפרק א', ט"ו. \[13\] מתי כ"ג 7 (תרגום דליטש). \[14\] מתי כ"ג 8 (תרגום דליטש). \[15\] בהתאם לאמרה התלמודית: "את ה' אלהיך תירא, לרבות תלמידי חכמים" (בבלי, פסחים כ"ב, ע"ב). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול --- ### [חז"ל מודים - המשיח איחר לבוא!](https://igod.co.il/prophecies-messiah/משיח-מתי/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > במסכת סנהדרין1 מסופר על וויכוח נוקב בין רבי הילל לבין רבי יוסף, ואלה הדברים: "ר` הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל. חזקיה אימת הוה? בבית ראשון. ואילו זכריה, קא מתנבי בבית שני". במה דברים אמורים? רבי הילל הצר על-כך שאין עוד טעם לחכות למשיח הואיל ומועד הופעתו היה אמור להיות בתקופת חזקיה, והוא לא בא. תגובתו של רבי יוסף לא איחרה לבוא (בתרגום חופשי): "יסלח השם לרבי הילל על טעותו, כי חזקיה, מתי היה? בית ראשון. ואילו זכריה מתנבא על בית שני"! מהפולמוס הזה עולה בבירור כי אפילו בין חכמי התלמוד – אשר היו הרבנים שעיצבו את תשתיתה של היהדות האורתודוקסית – רווחה הדעה כי על המשיח לבוא בתקופת בית שני. ומעניין לזכור כי ישוע המשיח אמנם בא באותה תקופה ממש. במקום אחר בתלמוד נאמר: "דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם –  שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח. בעונותינו שרבו, יצאו מהן מה שיצאו"2. במילים אחרות, חכמי התלמוד האמינו כי אלפיים שנה לאחר מתן-תורה, תחל תקופה חדשה, גם היא בת אלפיים, של ימות המשיח. חישוב מהיר מראה כי בהנחה שכעת אנו נמצאים בשנת5773 (תשע"ג) לבריאת העולם, אזי זמן ההתחלה של תקופת המשיח (לפי אותו פִתגם תלמודי) היה צריך לבוא בערך בשנת 240 לספה"נ. על-כן, אם דברי חז"ל נכונים הם, הרי שעברנו מִזמן את המועד בו תמה תקופת התורה ואנו נמצאים כעת (שנת 2005 לספה"נ) כבר עמוק בתוך תקופת אלפיים השנים של ימות המשיח. בשל-כך, הטענה כי המשיח עוד לא הגיע ויש להתכונן לביאתו הממשמשת ובאה, עומדת על כרעי-תרנגולת ואיננה רלוונטית עוד! וזאת הסקנו לפי מקורות הספרות המקובלים על המִמסד הדתי-רבני, המצפה למשיח בכל רגע… דרך אגב, חכמי התלמוד לא יכלו להתעלם מכך שהמשיח חייב היה לבוא בתקופת בית שני, ועל-כן הודו כי "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים" (בבלי, סנהדרין צ"ז, ב). חז"ל אמנם צדקו בכך שבאותה תקופה כלו כל הקיצין, ברם חבל שלא העיזו להודות כי אולי המשיח כן בא ובעוונותינו הרבים, אנו – עם ישראל – פִספסנו אותו. \[1\]  תלמוד בבלי, דף צט`. \[2\]  בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט`. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** מה הרבנים אומרים על המשיח?, נבואות על המשיח --- ### [הכפייה הדתית (נגד ישוע)](https://igod.co.il/true-judaism/מעבדות-לחירות-אמתית/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > באחד מהויכוחים (Debates) שקִיים ד"ר מייקל בראון עם ד"ר עמנואל שוחט בנוגע לשאלת משיחיותו של ישוע, פנה האחרון ואמר כי הסיבה העיקרית שבגללה הסכים להשתתף בויכוח היא פשוט כדי "להודיע למיסיונרים שיפסיקו להטריד את היהודים ולומר להם: 'עזבו את היהודים במנוחה. אין לכם דבר ללמד אותנו'".1 למשמע דברים אלה עולה השאלה: מי הם אלה אשר באלפיים השנים האחרונות מחזיקים את היהודים באמונתם ביד רמה ולא עוזבים אותם במנוחה? מי כפה על עם ישראל אין ספור הלכות וסייגים על כל פרט ופרט מחייהם – מהרגע שבו הם קמים בבוקר ועד הרגע בו הם שוכבים לישון בלילה? מי אם לא הרבנים היו אלה שלימדו את העם "מצוות אנשים מלומדה" (ישעיהו 29: 13), ביטלו "את מצוות האלהים" כדי לשמור את קבלתם (מרקוס 7: 9) ואף היו "אוסרים משאת כבדים ועומסים על שכם האנשים…" (מתי 23: 4) בשום פנים אין בכוונתי לרמוז כי הרבנים עשו זאת בזדון. חלילה, הרי הם אלו שקבעו כי "אין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתורה" (מדרש אליהו זוטא, פרק יז). ברצוני להאמין כי הם נהגו כך מתוך "אהבת מרדכי" ולא מתוך "שנאת המן" ובתמימותם טעו בפרשנות שנתנו לתורה – אותה פרשנות המכונה "תורה שבעל-פה". מצד שני, לבוא ולהאשים דווקא את תלמידיו היהודים של ישוע בכך שאינם עוזבים את עם ישראל במנוחה ומכבידים עליו באמונתם השקרית – גם דבר זה איננו אלא לחטוא לאמת. הבא אם כן, ננסה להבין כיצד הגיעו חז"ל לאותה פרשנות של מצוות, אותה הם מכנים "תורה שבעל-פה". לפי המסורת הרבנית "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (מסכת אבות, פרק א). הם היו אומרים: "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד…" (שם, פרק ה). אנשי כנסת גדולה העבירו את התורה שבעל-פה לרבנים, ואלה לקחו על עצמם כמשימה לאומית להעבירה לדורות הבאים. אגב, על-כך שהקטע ממסכת אבות, פרק א', מכוון לתורה שבעל-פה, מעיד ישעיהו ליבוביץ (1979: 15). כך קרה שעל-מנת להיות תלמיד חכם ולהכיר את ההלכה על כל חוקיה האזרחיים ודיניה הפליליים, לא רק שהיית חייב ללמוד תחת רב ידוע בישיבה מוכרת, היית חייב ללמוד זאת בשיטה ובכללי פרשנות מסוימים. ללא כללי פרשנות קבועים ומוסכמים מראש, עלולה הייתה פרשנותם של הרבנים להתגלות כשרירותית ומלאכותית – דבר שהיה מסכן את מעמדם בעם ואת קביעתם כי אפילו אברהם אבינו (!) קִיים את הלכות התורה שבעל-פה (גרובר, 1999: 135): "קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר: 'תורותי', אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל-פה" (בבלי, יומא כח). בכל-זאת, ברצוני להאמין כי הרבנים פעלו כך בתום לב כשכל רצונם הוא לשמור על אחדות העם והישרדותו. ברם, גם אם הם עשו זאת "על ידי הכרה אחת משותפת לכולם: הכרת אחדותם במקורם ושאיפתם לתכלית אחת ואחדות שלמה לעתיד" – כפי שכותב אחד-העם ("בשר ורוח") – אי-אפשר להתעלם מכך שאפילו חז"ל עצמם לא ניסו להצפין את כוונתם ועל-כן ציוו: "היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה" (מסכת אבות, א). ומהי עשיית הסייג אם לא קביעת הלכות ופרושי הלכות, אלה על גבי אלה או, במילים אחרות, הצבת גדרות והוספת איסורים עד אין קץ (ע"פ ההגדרה למילה 'סיג' במילון גור). אמנם, גם המשיח מצווה אותנו – תלמידיו – לקבל עלינו את עולו וללמוד ממנו, אולם באותה נשימה הוא מוסיף: "כי עולי נעים הוא וקל משאי" (מתי, 11: 30). אחרי כִכלות-הכל, אם מחפשים אנו חירות וחופש אמיתיים, עלינו לשקול ברצינות את דבריו של ישוע שאמר: "אם תעמדו בדברי באמת תלמידי אתם. וידעתם את האמת והאמת תשימכם לבני חורין" (יוחנן 8: 32-31). בספרו "מלך הכוזרי", כותב רבי יהודה הלוי כי המלאך שהופיע בשנתו של המלך בישר לו כי אמנם "כוונתך רצויה בעיני האלוה, אבל מעשך אינו רצוי". תמהני, מתי ישכילו אחינו הרבנים להפנות שאלה זו גם לעצמם? \[1\] (מאנגלית: ג. ב.). והוא ממשיך שם (מאתר האינטרנט:  http://www.realmessiah.com). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, למה הרבנים מתנגדים לישוע --- ### [הברית החדשה של הרבנים](https://igod.co.il/true-judaism/הברית-החדשה-של-הרבנים/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > ההדף שהותיר אחריו יחסם של חז"ל לתורת משה, לא איחר לבוא ועִמו באו קביעות כמו זו: "העוסקין במקרא – מידה ואינה מידה; במשנה – מידה ונוטלין עליה שכר; בגמרא \[תלמוד\] – אין לך מידה גדולה מזו."1 אמירות מסוג כזה לא רק שהסתכנו בסירוסו של המקרא,2 הן אף גבלו בהפיכתו לבלתי-רלוונטי, הלכה למעשה.3 ברם חז"ל לא הסתפקו בזאת, ועל-מנת להצדיק את קיומה של בריתם החדשה הם ביקשו לייחס לתורה שבעל-פה תוקף היסטורי שהחל כבר מבראשית. על-כן, אם חשבנו בטעות כי לימוד הגמרא בישיבות החל מתגבש רק בתקופת סוף בית שני, באו הרבנים ולימדו כי הן אברהם אבינו4 והן בנו יצחק,5 ידעו וקיימו את כל התורה כולה, גם זו שבכתב וגם זו שבעל-פה! אולם גם בכך לא הסתפקו חכמינו ותאמינו או לא, הם קבעו כי אפילו ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו אינו טומן ידו בצלחת, ובכל יום הוא "יושב ועוסק בתורה"6 "בבית המדרש שלו",7 ממש כמו תלמיד ישיבה "שתורתו אומנותו".8 בהתאם לכך, הבטיחו חז"ל כי "כל תלמיד חכם שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה, הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו".9 נוסף על כך, הברית החדשה של הרבנים התבססה על מסורת שעברה בעל-פה מדור לדור, כאשר כל דור אומר 'אני לא המצאתי דבר, את הכל קיבלתי מאבותיי', ככתוב: "מסורת בידינו מאבותינו".10 כן, מאחר וחז"ל האמינו ש"כל תורה שאין לה בית אב, אינה תורה",11 כשרצו להחמיא לרב מסוים היו אומרים עליו "שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, מעולם".12 יתירה מזאת, "כל האומר דבר בשם אומרו", הם הבטיחו, "מביא גאולה לעולם",13 לא פחות! במקביל, הואיל והרבנים סברו כי כל דור חדש הוא "דור שמתמעט והולך" 14– דהיינו, רחוק יותר ממעצבי ההלכה ולכן גם פחות מוצלח מהדורות הקודמים לו15 – הנחתם החינוכית היתה שהעבר טוב יותר מן העתיד ולכן מותר לברר, להרחיב ולפרש את דברי הראשונים, ברם אסור בשום פנים לערער עליהם או לדחותם.16 יפה סיכם זאת חזון האיש, באומרו כי "כל דברי ראשונים נאמנים עלינו כנתינתם מסיני… "ואין מקום לנטות מדבריהם".17 פילוסופיה זו הניחה את התשתית להתעצמות כוחם של חז"ל ולהשפעתם המכריעה על עיצוב האומה. בתחילה נשמעו אִמרות כגון: "חביבים דברי סופרים מדברי תורה", ו"חמורים דברי זקנים מדברי נביאים", משום ש"דברי תורה – יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים – כולן חמורין הן".18 אחר כך "בא רבי עקיבא ודרש: \[דברים, ו: 13:\] 'את ה' אלהיך תירא', לרבות תלמידי חכמים".19 במילים אחרות, חכמינו החלו להשוות את מעמדם לזה של הקב"ה בכבודו ובעצמו.20 וכך, אם "השמים – שמים לה'",21 הארץ היתה שייכת לרבנים! הם היו המלכים החדשים, "כמאמר החכמים: 'מאן מלכי – רבנן', מי הם המלכים – חכמים".22 כך התפשטה ברית ההלכה של חז"ל וביססה את אחיזתה ואת מעמדה בקרב עמנו, בכל חלקי האומה. #### נצחון השמן 23 הנס הראשון, הגלוי והמוחשי, שמשמעותו היתה ברורה וריאלית לא החזיק מעמד. הוא החזיר את המלכות לישראל ובנה את הקומה הבסיסית הקיומית של ישראל, אך רק לזמן. השלכותיו ארעיות היו ולא נתקיימו לנצח. הנס השני לעומת זאת, עלום היה ופנימי היה ומשמעותו נכסית, אך הוא מהוה תחילת תהליך שבסופו יחשף האור הגדול לעולם כולו. זה יהיה תהליך ארוך ומייגע וקשה יהיה לעמוד על משמעויותיו ועניינו, אך האור שיצמח מתוכו, לא יהיה אור חולף, כי אם אור יציב וקבוע שלא ניתן לכבותו. ר' צדוק11 עומד על משמעות חג החנוכה כחג התורה שבעל פה, ועל מציאת פך השמן, כסמל לתחילת התפתחות התורה שבעל פה, שכמוהו, אף היא פרה ורבה ואורה הולך ומתוסף. התפתחות התורה שבעל פה היא מהלך ארוך המתפרס על שנים ודורות. קשה לדעת מה המשמעות המדוייקת של כל שלב ושלב בהתפתחות, קשה אף להבחין בשלבים השונים בהתפתחות. זו התפתחות פנימית ועמוקה שמשמעותה תתברר בבהירות רק בסוף התהליך, עת יופיע אור התורה שבעל פה במלוא עומקו ובטהרתו. אור זה יציב יהיה וקבוע, אור נצחי. \* סוכם על-ידי תלמידים. \[1\] בראשית לז, א. \[2\] על פי בראשית רבה, פד, ג. \[3\] כך מופיע בסוף פרשת וישלח, לו, ו. \[4\] בראשית, לח, א. \[5\] בראשית רבה, פה, ב, וראה גם רש"י על פסוק א, בפרק לח. \[6\] ויקרא יח, ג. \[7\] בראשית רבה פה, ב. \[8\] שם א. \[9\] תרגום אונקלוס לפסוק י, בפרק מט, שם מתברך יהודה על ידי יעקב. \[10\] כך כתב הרמב"ם ז"ל, בהלכות חנוכה, א, א. \[11\] רסיסי לילה נו. \[1\] בבלי, בבא מציעא לג, א. (במילים אחרות: בניגוד למשנה ולגמרא, לימוד המקרא אינו טומן בחובו כל ערך). \[2\] בהתאם לפתגם התלמודי: "סרס המקרא ודרשהו" (בבלי, בבא בתרא קיט, ב). \[3\] כנראה שהרבנים לא התלוצצו כאשר ניבאו כי "עתידה תורה שתשתכח מישראל…" (בבלי, שבת קלח, ב). \[4\] בבלי, יומא כח, ב. \[5\] מדרש "תנא דבי אליהו", פרק ו, עמ' סה; למעשה, במדרש ויקרא רבא נאמר כי גם יעקב, יהודה ויוסף קיימו "מה שכתוב בתורה" (פרשה ב, סימן י); בנוסף, סיפרו חז"ל, כי יעקב אבינו יושב היה בשני בתי מדרשות (בראשית רבה, תולדות, י'); למשה רבנו היה בית מדרש משלו (ירושלמי, עירובין לב, ב, פרק ה, הלכה א); ודוד המלך, כשלמד בישיבה, "לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע… ו"כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ" (בבלי, מועד קטן טז, ב). דרך אגב, חכמינו האמינו כי גם "אדם הראשון ידע התורה, והניחה בקבלה לשֵת בנו, ואחר כך באה לידי חנוך, עד שבאה לשֵם והיה מתעסק בה" (ספר "עבודת הקודש" לרבי מאיר בן גבאי, חלק ג, פרק כא). אפילו על בצלאל  בן אורי נאמר כי מלא "אותו רוח אלהים בחכמה – שהיה חכם בתורה, בתבונה – שהיה מבין בהלכה, ובדעת – שהיה דעתו מלאה תלמוד" (מדרש תנחומא, שמות, פרשת ויקהל פרק ה). \[6\] בבלי, עבודה זרה ג, ב; וכן במדרש "אליהו זוטא", פרק כ. \[7\] מדרש תנא דבי אליהו, פרק ג, עמ' כה. \[8\] מדרש "פלא יועץ", סימן הלכה, עמ' קפד. \[9\] שם, פרק יח, עמ' קפג; או: "כל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים, זכה לישב בצילו של הקב"ה" (ירושלמי, תענית כא, א). \[10\] בבלי, מגילה י, ב. \[11\] ירושלמי: שבת פז, א; ופסחים לט, ב. \[12\] בבלי, סוכה כז, ב. \[13\] בבלי, מגילה טו, א. \[14\] בבלי, סנהדרין צח, א. \[15\] "אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים" (שבת קיב, ב). לכן הם קבעו "שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר: מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי" (תנא דבי אליהו, פרק כה, עמ' רעב). \[16\] אשר ריבלין, "כנגד כולם – פדאגוגיה של חז"ל", 1985: 35. \[17\] אברהם ישעיהו קרליץ, חזון האיש, 1997: 201. זכרו: אפילו "מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו, כולן נאמרו למשה בסיני" (ויקרא רבה, פרשת אחרי מות, י"ב). \[18\] ירושלמי, ברכות ח, ב. \[19\] בבלי, פסחים כב, ב. יש לפחד מהם עד מאוד מפני "שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש" (משנה, אבות ב י"ג). \[20\] ככתוב: "מורא רבך כמורא שמים" (שם, ד, טו). \[21\] תהילים, קטו: 16. \[22\] עדין שטיינזלץ, "מדריך לתלמוד", 2002: 26. על מעמדם ההולך ונחלש של הכוהנים ניתן ללמוד מהפתגם התלמודי: "אם היה ממזר תלמיד חכם, וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ" (ירושלמי, הוריות יח, ב, פרק ג, הלכה ה; בבלי, הוריות יג, א). עבור הרבנים היתה התורה שבעל-פה גדולה "יותר מן הכהונה ומן המלכות" (משנה, אבות ו, ו). \[23\] בלינק:  http://www.yhy.co.il/content/view/158/168/lang,he / ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית --- ### [התלמוד או הברית החדשה - מה ההמשך טבעי לתנ"ך?](https://igod.co.il/true-judaism/המשך-טבעי-לתנך/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > ספר דברי הימים ב' מהווה את הספר האחרון במקרא, אך מבחינה כרונולוגית ידוע כי ספר מלאכי הוא אשר נכתב אחרון. לאחר חתימת הספר מתחיל "ואקום" רוחני של ספרות קודש המגיע לסיומו רק לאחר כשלוש מאות שנה, במאה הראשונה לספירה, על ידי חיבורם של כתבי הברית החדשה ושל כתבי התנאים (המשנה). כעת עולה השאלה, מי מבין שני הזרמים האלה מהווה המשך טבעי אשר משלים וממלא את התקווה אשר הותיר סיום המקרא בספר מלאכי. ספר מלאכי מורכב אפוא משלושה פרקים כאשר האחרון שבהם, מהווה למעשה את הפרק האחרון בתנ"ך. מעניין למצוא כי פרק ג' במלאכי מתחיל בתקווה משיחית ומסתיים בתקווה משיחית: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים. הִנֵּה־בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת… "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם, פֶּן־אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם" (ג' 1, 23-24). כאמור, לאחר סיום הספר, מתחילה תקופה של ואקום ספרותי-רוחני המסתיימת בספרות הקודש של שני זרמים יהודיים מן המאה ה- 1 לספירה: היהדות המשיחית (כתבי הברית החדשה) והיהדות הרבנית (המשנה). הבה אם כן, נבחן כיצד נפתח כל אחד מכתבי קודש אלו וכך נשכיל לשפוט בעצמנו מה מהווה המשך טבעי יותר לסיום ספר מלאכי והתנ"ך כולו. מתוך כתבי הברית החדשה, ידוע כי בשורת מרקוס נכתבה ראשונה ועל כן נפנה לשם ונראה כיצד היא נפתחת: "תְּחִלַּת בְּשׂוֹרַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, כַּכָּתוּב בַּנְּבִיאִים: הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וּפִנָּה דַּרְכֶּךָ. קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָֹה יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו. יוֹחָנָן הָיָה טֹבֵל בַּמִּדְבָּר וְקוֹרֵא טְבִילַת הַתְּשׁוּבָה לִסְלִיחַת חֲטָאִים. וַתֵּצֵא אֵלָיו כָּל־אֶרֶץ יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלָיִם וַיִּטָּבְלוּ כֻלָּם עַל־יָדוֹ בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן מִתְוַדִּים אֶת־חַטֹּאתָם" (א' 1-5). כך, מבחינה כרונולוגית, נפתחת הברית החדשה. כעת, הבה נראה כיצד נפתחת ספרות הקודש של חז"ל; המשנה נפתחת במסכת ברכות, שם כתוב: "מאימתיי קורין את שמע בערבין? משעה שהכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרין: עד חצות.  רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר. מעשה שבאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, מותרין אתם לקרות" (פרק א', א'-ב'). כך אפוא, נפתחת ספרות הקודש של התנאים. עכשיו שפטו בעצמכם, מי מבין שני הקטעים האלה מהווה לדעתכם המשך הגיוני וטבעי יותר לסיומת המקרא בספר מלאכי? מי מבין שניהם נותן מענה הולם יותר לתקווה המשיחית המסיימת את ספר מלאכי? שאלות פתוחות… אגב, אילו היתה התורה מגיעה לסיומה בספר דברים ו' פס' 4-5 ("שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ"), בוודאי היה הקטע ממסכת ברכות עשוי להיות המשך סביר יותר. אך התנ"ך אינו מהווה ספר חוקים גרידא; הוא אינו מתחיל ואינו מסתיים בתורה ובמצוות, כי-אם בציפייה ובתקווה למושיע וגואל. ובחלל בו מסתיים המקרא, שם בדיוק מתחילה בשורת מרקוס, כאשר היא מדווחת לנו על בואו של אליהו הנביא בדמות יוחנן המטביל (מרקוס ט' 11-13) ומכינה את הקרקע לבשורת ישוע המשיח – התשובה המלאה לתקווה המשיחית שהותיר מלאכי! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יֵשׁוּעַ והברית החדשה --- ### [נישואין: אישה אחת לאיש אחד](https://igod.co.il/questions-life/נישואין-אישה-אחת-לאיש-אחד/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > כתבי הברית החדשה הקדימו את זמנם כאשר עודדו נישואין בין גבר אחד לאישה אחת בלבד ואף הפכו זאת לאות ולמופת: "ופקיד העדה צריך להיות איש אשר אין בו דופי, בעל אישה אחת, מושל ברוחו, צנוע ונחמד לבריות, מכניס אורחים ומבין ללמד ולא אוהב יין1 ולא נוח להכות" (טימ"א ג' 2). על השמשים בכל קהילה להיות "כל אחד בעל אישה אחת ומנהלים בטוב את בניהם ואת בתיהם" (טימ"א ג' 12). אלמנה הרוצה להיבחר לתפקיד בקהילה חייבת להיות מעל "ששים שנה ואשר היתה אשת איש אחד" (טימ"א ה', 9). שאול, מחבר האיגרת, אף מביע את רצונו "כי הצעירות תהיינה \[נשואות\] לאיש, ללדת בנים ולהנהיג את בתיהן ולא לתת לאויב תאנה לחרף" (טימ"א ה' 14). בסיום פרק ב' של אותה איגרת מציין שאול כי האישה "תיוושע בלדתה בנים, אם תעמדנה באמונה ובאהבה ובקדושה עם הצניעות" (פס' 16). מוסד הנישואין מקבל עידוד ומסגרת ברורה, בה יש מקום לגבר אחד עם אישה אחת. כאמור, מתוך קטעים אלה קשה להתעלם מהמוטיב החוזר של נשיאת אישה אחת בלבד. כידוע, תקופת בית שני היתה פטריארכאלית ביותר והגברים בדת היהודית הורשו, ע"פ ההלכה, להינשא אפילו למאה נשים, עד כמה שהדבר נשמע מוזר. סימוכין לכך אנו מוצאים אפילו עד לזמנו של הרמב"ם, שכתב בהלכות אישות:2 פרק י"ד, הלכה ד: "נושא אדם כמה נשים, אפילו מאה, בין בבת אחת, בין בזו אחר זו; ואין אשתו יכולה לעכב עליו: והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה, כראוי לכל אחת ואחת". פרק י"ד, הלכה ה: "וכמה היא עונתן? לפי מניינן. כיצד: פועל שהיו לו שתי נשים – יש לזו עונה אחת בשבת, ולזו עונה אחת בשבת; היו לו ארבע נשים – נמצאת עונת כל אחת מהן, פעם אחת בשתי שבתות. וכן אם היה מלח ויש לו ארבע נשים, תהיה עונת כל אחת מהן פעם אחת בשתי שנים". פרק י"ד, הלכה ו: "לפיכך ציוו חכמים שלא יישא אדם יותר על ארבע נשים, אף על פי שיש לו ממון הרבה, כדי שתגיע להן עונה פעם אחת בחודש". במילים אחרות, למרות שמבחינה הלכתית יכול היה הגבר היהודי לקחת מאה נשים, באו חז"ל וצמצמו זאת "רק" לארבע על-מנת שיהיה לו פנאי לשמש כל אחת מהן לפחות פעם בחודש. חשוב לציין כי מאז שנת 1000 לספירה לערך, נמנעו היהודים אשר חיו בארצות אשכנז לשאת למעלה מאישה אחת. הדבר קרה בעקבות פסיקתו של ר' גרשם, האוסרת על נשיאת אישה שנייה. עם-זאת, יש כמה היבטים חשובים לציון בנושא זה: 1. קהילות מסוימות סרבו לקבל את התקנה החדשה והמשיכו במנהגי הפוליגיניה הישנים. 2. מלכתחילה, חייבה הפסקה רק את יהודי אשכנז ולא הגיעה ליהודים במזרח. 3. המניע של אותה פסקה היה קשור בכך שהיהודים בקהילות אשכנז היו מוקפים בגויים "נוצרים" אשר דחו פוליגיניה. אין זה בלתי סביר להניח אפוא כי ר' גרשם ביקש למנוע שנאה ומעשי אנטישמיות מצד הרוב הנוצרי וחשב לעשות זאת על-ידי אותה תקנה. 4. ר' גרשם קובע בתקנה כי אין להתיר נישואין לאישה נוספת, אלא בנסיבות מיוחדות ובהסכמת 100 רבנים. בכל מקרה, כתבי הברית החדשה מקדימים את זמנם באופן דרמטי כאשר הם פוסקים כי הקונסטלציה האידיאלית בנישואין היא מונוגמיה, קרי: איש אחד ואישה אחת, ממש כפי שברא אותם ה' מבראשית: "על-כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (פרק ב', כ"ד).3 \[1\] שאול השליח אמנם מזהיר מפני השתכרות ליין (אל-האפסיים ה' 18), ברם הוא איננו מתכוון לאיסור גורף של שתיית יין, שהרי בראשונה אל-הקורינתיים הוא מדגיש את חשיבות שתיית כוס היין לזכר דמו הנשפך של המשיח (פרק י"א 25-29) ובטימ"א הוא אף ממליץ לשתות מעט יין מפעם לפעם (פרק ה' 23). \[2\] משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרקר י"ד, הלכות ד-ו. \[3\] הפסוק מקבל משנה תוקף בברית החדשה: ראו את התייחסותו של ישוע לכך במתי י"ט 4-6: מרקוס י' 6-9; ואת פרשנותו של שאול השליח באל-האפסיים ה' 31-33. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** זוגיות, יֵשׁוּעַ והברית החדשה, שאלות על החיים --- ### ["ושמענו ועשינו"?](https://igod.co.il/true-judaism/ושמענו-ועשינו/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בגיליון מספר 45 של המגזין "כיוון" כתבתי על התלבטות שהייתה לי ולאשתי בנוגע לשמירת מצוות התורה בימות המשיח. בסופו של אותו מאמר סיכמתי כי ישנן מצוות שאני ואשתי משתדלים לשמור אך ורק מתוך כבוד למסורת ישראל. למען האמת, לא הייתי טורח להזכיר זאת אלמלא חשבתי שיתכן ובלבלתי בין שני דברים שאינם אחד. כעת אנסה להסביר למה כוונתי. כאשר דיברתי על מסורת ישראל כנראה ששכחתי לציין כי מסורת זו, הנשענת על ההלכה הרבנית המתבססת על התורה שבעל-פה, שונה לגמרי מהתורה הכתובה שניתנה לנו היְשר מאלהים, על-ידי משה. במילים אחרות, היהודים-האורתודוקסים המכונים "דתיים", מתיימרים אמנם לשמור את מצוות התורה במלואן, ברם יש לזכור כי בראש ובראשונה הם נוהגים לפי מצוותם של הפרושים, דהיינו – הרבנים. הקִרבה בין תורת משה לבין שלל הסייגים ששמו לה הפרושים, כמוה הקרבה בין מזרח למערב. דוגמא מאלפת לכך ניתן למצוא דווקא במאמר מן התלמוד הבבלי, המספר על-כך שיום אחד הוריד ה' את משה רבנו מגן-העדן ישירות לשורה האחרונה בבית מדרשו של רבי עקיבא כדי שְיווכח בלימוד התורה, ומשה שצפה בעקיבא מְבאר את החוּמש ומתפלפל על כל אות ותו, לא הבין כלל את הפירוש החדש (מסכת מִנחות, כט')! ממש לא להאמין: משה רבנו בכבודו ובעצמו – שעליו כתבו חז"ל (מסכת אבות, א) כי העביר את התורה ליהושע ולזקנים, עד שזו הגיעה לחכמי המשנה והתלמוד – אותו משה, לא השכיל להבין את לימודה של אותה תורה ממש, כאשר זו יצאה מפיו של רבי עקיבא. על-כן, אל לנו לטעות ולכנות את היהודים שומרי המצוות בשם: "בני דת משה" (כפי שנהגו האירופאים לכנותם בשלהי ימי-הביניים), אלא "בני דת הפרושים". דוגמא זו, בכוחה גם לחדד את ההבדל שנוצר בין היהדות המשתקפת מהתנ"ך, לבין היהדות בת זמננו, הלא היא – יהדות ההלכה הרבנית. שנים שברתי את הראש, כיצד יתכן כי חז"ל שמו דגש כה רב על לימוד התורה לשמה, כאשר החומש מדגיש באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי עלינו ללמוד את התורה על מנת לשמור ולעשות אותה (למשל בדברים ד: 6-5 וגם ה: 1, 29). ברם לפתע הבנתי, חז"ל לא התכוונו בדבריהם לתורה שבכתב, אלא לתורה שבעל-פה. בפועל, מה שהם עשו היה לקחת את המקומות בתורת משה המצווים על לימוד התורה שבכתב, ולכוון אותם לתורה שבעל-פה בלבד. הם גם השמיטו את העשייה שבאה אחרי הלימוד וכך נותרנו רק עם תלמוד התורה לשמה, היינו: ללמוד בשביל ללמוד, כי זו מהות המצוות. ישעיהו ליבוביץ (ליבוביץ, "שיחות על פרקי אבות ועל הרמב"ם", 1979) המחיש זאת היטב כאשר לקח את פסוקים 6-9 מ"שמע ישראל" (דברים ו) – פסוקים המכוונים לתורה שבכתב – והשליך אותם על התורה שבעל-פה ובכך למעשה נתן משנה-תוקף לקיומן של הישיבות-התורניות שבהן כידוע, מושם דגש בעיקר על לימוד הגמרא. בסעיף התשיעי מתוך י"ג עיקרי האמונה שלו, פוסק הרמב"ם כי "זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו", ואף על פי כן, מבחינה מעשית, זנחו הרבנים לגמרי את תורת משה והחליפו אותה בתורה שבעל-פה, היא ההלכה. בפירושו לפסוק מדברים יג: 1, מציין אמנם הרמב"ם כי "'לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו' (דברים יג): שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן, ולקבוע הדבר לעולם שהוא מן התורה…" אך באותה נשימה הוא לא שוכח להזכיר לנו כי הכוונה איננה רק לתורה הכתובה, אלא: "…בין בתורה שבכתב, בין בתורה שבעל פה" ("משנה תורה", ספר שופטים, הלכות ממרים ב). בכך למעשה, הוא יוצר השוואה מלאכותית בין התורה שבכתב לתורה שבעל-פה. למרות שאם להסתמך על חז"ל, הרי שלמוד התורה שבעל-פה אף עולה בערכו על זה של התורה: "העוסקין במקרא – מידה ואינה מידה, במשנה – מידה ונוטלין עליה שכר, בגמרא (תלמוד) – אין לך מידה גדולה מזו…" (בבלי, בבא מציעא לג', א). זו היא אפוא הפגנה ברורה של עידוד ללימוד התורה שבעל-פה על-פני תורת משה. עד כמה שזה נשמע מפתיע, לימוד התורה לשמה עומד בסתירה גמורה לכתוב בתורת משה. בחומש אנו רואים בבירור כי בכל פעם שמופיע הציווי ללמוד את התורה, מיד אח"כ מופיעה המילה "לעשות" בהטיות שונות של אותו השורש. כך נאמר בפירוש בדברים ד: 6-5: "למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני ה' אלהי לעשות… "ושמרתם ועשיתם" וגו'. ובפרק ו פס' א: "ללמד אתכם לעשות". אגב, פרקים ד' עד ח' בספר דברים מלאים בפסוקים המצווים בצורה מפורשת לעשות את התורה ולא רק ללומדה. הדגש שם הוא לשמור ולעשות את התורה. והקדוש ברוך-הוא חזר ואישר בדיוק את אותו הדבר גם בפניו של יהושע בן-נון כאשר צִווה אותו לשמור "לעשות ככל הכתוב בו" (יהושע, א: 8) ולא להסתפק רק בלהגות "בו יומם ולילה" (שם). לאמיתו של דבר, ספר שמות מראה כי מיד לאחר שבני ישראל קִבלו את התורה, הדבר הראשון שעשו היה להכריז כי "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות, כד: 7). וספר דברים חוזר על-כך ומוכיח חד-משמעית כי את החוקים והמשפטים אשר דבר ה' באזני העם יש ללמוד, לשמור ולעשות (פרק ה: 1). ממש באותו פרק משיבים בני ישראל לציווי זה ואומרים כי  "את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך, ושמענו ועשינו" (שם, פס' 24). לסיכום, דְבר ה' אינו משאיר מקום לספק: עלינו ללמוד את התורה על-מנת לעשותה ולא להפוך את העשייה לְלִמוד בלבד. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית --- ### ["שיהיה צום קל"?](https://igod.co.il/true-judaism/שיהיה-צום-קל/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > עד לפני שהגעתי לאמונה בה' ובמשיחו, התייחסתי בטבעיות גמורה לכל פעם שהיו מאחלים לי צום קל לפני כניסת יום הכיפורים. ידיעתי על-אודות היום הקדוש הזה הסתכמה בכך שהמצווה החשובה ביותר הקשורה אליו היא הצום, ועל-כן לא עלה בדעתי דבר טריוויאלי יותר מלאחל לזולת צום קל ולקבל איחולים כאלה בעצמי. אולם מאז שהגעתי לאמונה והתחלתי לקרוא בעיון את כתבי הקודש, הבנתי כי לפי הכתוב בספר ויקרא המצווה המקורית מדברת על עינוי הנפש בלא להזכיר דבר על הצום (ויקרא, טז: 29, 31; כג: 27, 29). גם הרמב"ם, שכתב כי מצווה "יש ביום הכיפורים, והיא לשבות בו מאכילה ושתייה", הוסיף והודה כי "מפי השמועה למדו, עינוי שהוא לנפש זה הצום" ("משנה תורה", הלכות שביתת עשור, פרק א, סימן ד). מנגד, מוכיח הרב י"ג בן-אברהם בסִפרו "מהות התאולוגיה של היהדות – כרך ב", כי המקרא מכוון לצום, "אך ורק כאשר הביטוי 'עינוי נפש' בא בצירוף עם המילה 'צום' או 'רעב, והוא תוצאת הצום ותכליתו'" (עמ' 43). משום כך, מסקנתו הסופית קובעת "כי התורה לא ציוותה על צום, כי על כן לא כתוב הביטוי 'צום' ביום כיפור" (עמ' 46). אולם גם אם נניח כי הדרך לענות את הנפש אמנם חייבת לבוא בצורה של צום, ברור כי מטרת הצום צריכה להיות הגשמת מצוות התענית. במילים אחרות, על ידי הצום אנו מקווים שנזכה לקיים את מצוות עינוי הנפש שכתובה מפורשות בתורה. ברם אם ידוע לכל כי הצום אינו אלא הדרך בעזרתה ניתן למלא אחר מצוות התענית, כמובן שאין כל הגיון תורני לאחל לזולת צום קל. הלא אם יעבור הצום ללא כל מאמץ או קושי, לא נזכה לקיים את מצוות היום הקדוש הזה ויצא שכרנו בהפסדנו. תארו לעצמכם שאספר לפלוני כי בכוונתי לצום ביום כיפור והוא ישאל אותי מדוע ברצוני לצום. מן הסתם, אשיב לו כי ע"י הצום אני מקווה להביא עינוי לנפשי. עכשיו, אם הוא הבין אותי כהלכה, תודו שיהיה זה תמוה ביותר אם הוא יחליט לאחל לי צום קל. אם אמנם אזכה לצום קל, הרי שאפסיד את מטרתי והצום היה לשווא! על-כן, אם באמת ברצוננו לשמור את מצוות יום הכיפורים ולענות את נפשנו, ההגיון דורש שנשמע אנשים מאחלים לנו צום ארוך וקשה, רַווי בסבל ועינויים (עד כמה שהדבר נשמע הזוי). ייתכן ואחת הסיבות המרכזיות שבגללה מאחלים אנשים זה לזה צום קל, קשורה בכך שבלי כוונה העברנו את מרכז כובד התייחסותנו מן היעד אל הדרך, או מן המטרה אל התהליך. במקרה של יום כיפור, המטרה הנדרשת לפי הטקסט המקראי היא כאמור עינוי הנפש, ולמרות זאת מירב המשקל מושם דווקא על הדרך להשגת המטרה, בעוד שדרך זו (של צום) אינה מוזכרת כלל בתורה. בכל הנוגע לצום, דומה כי הגולם קם על יוצרו, והאמצעי העפיל על המטרה. הלא אם היינו באמת מתרכזים במטרה, לא היתה שאלת הצום הופכת לכה מרכזית ביום כיפור. דרך אגב, 'לצום, או לא לצום?' – זו לא השאלה! 'האם להתענות?' או: 'כיצד להתענות?' – זו השאלה! עם שאלה כזו נִלקחת בחשבון, כמובן שהברכה המתאימה ליום הכיפורים אינה יכולה להיות עוד 'שיהיה לך צום קל', כי-אם 'שיהיה לך צום מענה'. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, יום כיפור --- ### [האם ביכולתנו לקנות את ישועתנו?](https://igod.co.il/discipleship/האם-ביכולתנו-לקנות-את-ישועתנו/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > בספר מעשי השליחים פרק ח' 9-23 מסופר על מכשף בשם שמעון אשר ביקש להשיג ברכה רוחנית בכסף, באומרו: "תנו גם לי את הסמכות הזאת, שכל מי שאניח עליו את ידי יקבל את רוח הקודש" (פס' 19). תנו דעתכם לתגובתו החריפה של כיפא, אחד משליחי המשיח, לאותה בקשה: "כספך יהא אתך לאבדון, מפני שחשבת לקנות בכסף את מתנת אלהים!" (פס' 20). אין ספק; קבלת תשלום כספי עבור קניין רוחני, נחשבה לתועבה בעיני תלמידיו של ישוע המשיח. שאול השליח חיזק עמדה נחרצת זו באחת מאיגרותיו, כאשר אמר: "הרי אין אנו כמו הרבים העושים מסחר בדבר אלהים, אלא לנגד עיני אלהים, ביושר לב ומטעם אלהים, במשיח אנו מדברים" (קור"ב ב' 17). ואכן, כתבי הקודש קובעים "כי בחסד נושעתם, על-ידי האמונה ולא מידכם היתה זאת, כי מתנת אלהים היא. לא מתוך המעשים, שלא יתהלל איש" (אפסיים ב' 8-9). ישוע המשיח הוא ללא ספק, הדרך היחידה לריצוי ולקשר עם האלוהים (יוחנן י"ד 6); הוא המתווך היחיד בין אלהים לאדם (גלטיים ג' 19, טימ"ב ב' 5) והמתווך הבלעדי של הברית החדשה בין אלהים לאדם (אל העברים ח' 6). לא לחינם, הדגיש ישוע בפני תלמידיו, כי בניגוד לפרושים: "אתם, אל יקרא לכם 'רבי', כי אחד הוא רבכם ואתם אחים כולכם… "גם אל תקראו 'מורי תורה', כי אחד הוא המורה שלכם – המשיח". ניתן לומר אם-כן, כי מצד אחד, ברור למאמין בברית החדשה כי יש מקום לרעיון התיווך כאשר המתווך היחיד איננו אלא המשיח ישוע; מצד שני, ברור באותה המידה כי בלתי אפשרי לקנות בכסף הטבות רוחניות מן השמים לרבות ישוע או הצדקה; יתרה מכך, מעשה כזה ייחשב לתועבה ולסטייה חמורה מדרכו של ה'! לא פעם, כאשר אנו מבשרים לאחינו היהודים את בשורת המשיח, אנו זוכים לקבל את התגובה הבאה: 'אינני זקוק למתווך על מנת להיות בקשר עם האל; אני יהודי; יש לי קשר ישיר עימו, ללא פערי תיווך'! לא זקוקים למתווך? האמנם? אם אנו היהודים איננו זקוקים למתווך כדי להיות בקשר עם האל כיצד אפשר אפוא להסביר את תפקידו של משה רבנו (ראו למשל, שמות כ' 18-19, ל"ב 9-14) או של הכוהן הגדול (ויקרא פרק ה', ופרק ט"ז)? מה הם היו אם לא מתווכים? רעיון התיווך, אגב, עובר כחוט השני לאורך המקרא כולו וניתן למצוא לכך ביטוי גם בנביאים האחרונים, כגון: ישעיהו (פרק נ"ג), ירמיהו (ה' 1) ויחזקאל (כ"ב 30). כעת נשאל: האם קניית ישועה ורעיון התיווך נותנים אותותיהם גם בימינו אנו?; האם הם מוצאים אחיזה ביהדות הרבנית העכשווית? הבה נבחן שאלה זו לאור מספר הודעות אשר פורסמו בעיתונים ברחבי הארץ מטעם ארגונים דתיים: #### מודעה מטעם "יד לאחים", המציעה פדיון כפרות בעבור תשלום כספי במודעה מאת "מרכז מוסדות מישקולץ", החתומה – תאמינו או לא – על ידי עיריית פתח תקווה ומשטרת ישראל, נמצא מתווך מדופלם המוכן להאציל "מברכותיו על קהל הרבבות". מודעה נוספת מבשרת על כך שתרומה בסך 180 ₪ תזכה אותך בכך שבמשך 40 יום יוזכר "שמך ובקשתך לישועה בכותל המערבי". מודעה אחרת, המפגינה צורך בתיווך, מכריזה כי ב"מעמד נורא הוד" יערוך ר' קדוש ומקובל מעמד תפילה מיוחד ובו הוא, בכבודו ובעצמו, יתקע בשופר מיוחד ויקרא בשמותיהם של מעוכבי שידוך וזאת בעבור, ניחשתם נכון, תרומה כספית… מסתבר, כי הצלה והגנה יכולות לבוא בעזרת קניית קמיעות: "הארבעה שיגנו עליך מהמלחמה הבאה", כאשר הכוונה היא לסט מפואר של ארבעת המינים בעלות של 250 ₪. לפי המודעה, נראה כי כל האמצעים כשרים להעברת המסר, אפילו אם מדובר בהטעיית הציבור; במודעה נמצא ציטוט מויקרא ל' ג': "אם קיימתם מצוות לולב… הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם…". אז מה הבעיה בציטוט לעיל? יש רק בעיה קטנה: בספר ויקרא אין פרק ל'… יש רק 27 פרקים! הציטוט נלקח ממדרש ויקרא רבה, פרשת אמר, אך מי שאינו בקיע בתורה, מקבל מהמודעה את הרושם כי זהו ציטוט דאורייתא ולא דרבנן, כלומר: מהתורה עצמה ולא מחז"ל. ואם בקמיעות עסקינן, תנו דעתכם למודעה הבאה: "קמיע השמירה המיוחד של ר' שמעון בר יוחאי מחולק חינם היום ומחר…" הבנתם? ביתר ימות השנה תצטרכו לשלם על כך, אך היום ומחר יש מבצע מיוחד… ונקנח במתווכת כשרה למהדרין: במודעה מטעם מכון "מרכז מידע ליהדות" נמצאת תפילתו של ר' חיים בן עטר, תחת הכותרת: "תפילה אצל קבר רחל אמנו". שימו לב לנוסח התפילה ולבחירות המילים בה: "רחל אמנו שהיא השכינה וכנסת ישראל"; "הנני באתי היום להשתטח על קבר רחל אמנו. שתזכני מעשיה הטובים שעשתה בכל ימיה, ולמען זכות, וצדקתה, ותפילותיה, שזכרת לה… "כן תזכור לנו זכותה וצדקתה…"; זכור "לנו זכות אבותינו הקדושים וזכות הצדקנית רחל אמנו ותכפר לנו את כל חטאותינו ועוונותינו ופשעינו…"! אם גם אתם שותפים לתפילה זו, אל תגידו לי כי אינכם מאמינים בצורך במתווך… אגב, להשתטח על קברה של רחל הקדושה ולהתפלל כי זכותה תגן עלינו ותכפר כל חטאותינו; האם הפולחן הזה לא מזכיר לכם סגידה לאם קדושה מדת אחרת?.. לאור קטעים אלו (ואין ספור אחרים), אין מנוס מן המסקנה הבאה: הרעיון של השגת הישועה והכפרה על ידי תיווך רבני, על ידי תשלום כספי ועל ידי קמיעות – רעיון זה – חי ובועט. שיטה זו מהווה עסק לכל דבר ומגלגלת מחזורי כספים בסדרי גודל מפחידים. תבטלו זאת – ואנשים רבים יאבדו את פרנסתם… עם-זאת, חשוב לזכור כי על-אף שכתבי הקודש מבהירים כי אין באפשרותנו לקנות את ישועתנו, כפי שמודגש באל האפסיים ב', הכתובים בכל זאת מדגישים כי נקנינו ונפדינו במחיר יקר: "לכן, שמרו את נפשותיכם ואת כל העדר אשר הקים אתכם רוח הקודש לפקידים בו לרעות את עדת האלהים, אשר קנה לו בדם נפשו" (מעשי השליחים כ' 28); וגם: "כי לא בדבר נפסד, בכסף או בזהב, נפדיתם מדרך הבלכם אשר נחלתם מאת אבותיכם. כי אם בדם יקר של שה תמים ומום אין בו, בדם המשיח" (הראשונה לפטרוס א' 18-19). אמן! אין טעם לנסות ולקנות את פדיון כפרתנו ואת ישועת נפשנו; המחיר כבד מדיי ויקר מנשוא… החדשות הטובות הן כי מחיר זה כבר שולם, פעם אחת ולתמיד, על ידי רבנו ומשיח צדקנו – ישוע בן דוד מנצרת! ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** עקרונות האמונה, תיאולוגיה --- ### [ל"ג בעומר - "פולחן מתים יהודי"](https://igod.co.il/true-judaism/לג-בעומר-פולחן-מתים-יהודי/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > ל"ג בעומר 2013 ראתה את אחת הנהירות הגדולות ביותר אי פעם לקבר הרשב"י שבהר מירון. השרב הכבד ששרר, יחד עם הרוחות הערות, הטמפרטורות הגבוהות והשמש הקודחת לא מנעו ממאות אלפי בני אדם לזרום לאזור הר מירון וצפת כדי לדרוש ולהתפלל בקבר הרשב"י וצדיקים אחרים, אירוע שהביא לפקקי ענק בכל הצפון, המתנות של שעות ארוכות בתורים, קריסת התחבורה הציבורית, הצפת החניונים וטיפול רפואי בקרוב ל-400 בני אדם, ביניהם גם פצוע קשה. בהודעה קצרה שהתפרסמה ב"ישראל היום"1 לקראת חגיגות ל"ג בעומר, יוצאת הרבנות הראשית בקריאת קודש נרגשת להמוני בית ישראל "לקיים את מנהג ההדלקה לכבוד התנא ר' שמעון בר יוחאי זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, ביום ראשון אחר הצהריים…".  שימו לב לאילו שיאים מגיע מעמדו של בר יוחאי בפסקה המסכמת את המודעה ותנו דעתכם לבחירת המילים שבהן השתמשה הרבנות הראשית: "יהי רצון שזכותו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי תגן עלינו, והוא ימליץ טוב בעדנו, שיתקבלו תפילותינו ותפילת כל עם ישראל…". איך הגענו למצב בו חצי מדינה קורסת ואנשים נפצעים, אפילו באורח קשה, רק כדי לעלות לקבר של רב, כדי להשתטח עליו ולהתפלל שם לאלוהי ישראל? איך פתאום הקבר, מקום שמעולם היה נחשב כמקום טמא בקרב עמנו, הפך פתאום מוקד עלייה לרגל למאות אלפים? איך, בתור העם הנבחר, במקום להתפלל לאלוהים באופן ישיר כפי שמעולם היה במקרא, כעת פתאום צריך להתפלל בשמו של אדם "צדיק" שמת כדי שאלוהים יצליח לשמוע יותר את תפילותינו ויהיה נכון יותר לענות להם? בכתבה מאת הרב עידו פכטר שפורסם באתר ynet תחת הכותרת2: "ובחרתם בחיים: די לפולחן המתים היהודי" כי "דומה שאין עוד תחום שבו פעורה תהום כה עמוקה בין המקורות ובין האמונה העממית הרווחת כיום, כמו זה הנוגע ליחס אל המת ואל הקבר, ובכלל זה אל קברי ונשמות הצדיקים". בהמשך המאמר, שואל הרב פכטר: "כיצד הפך יום פטירתו של צדיק, שעליו נאמר 'קשה מיתתן של צדיקים לפני המקום כחורבן בית המקדש', ליום של שמחה והילולה? כיצד מתחם הקבר, המקום הטמא ביותר בהלכה, הפך למקום של קדושה, וכיצד האיסור לדרוש אל המתים לא מפריע להמוני בית ישראל להתפלל אל הצדיקים המתים, במקום אל הקב"ה?". כאשר מסתכלים במקרא רואים באופן חד משמעי שהמסורות של ימינו סביב ל"ג בעומר סותרות ונוגדות באופן גס את הלך הרוח ומצוות אלוהים בתנ"ך. בספר במדבר פרק י"ט, פסוק 14, כתוב "זֹאת הַתּוֹרָה, אָדָם, כִּי-יָמוּת בְּאֹהֶל:  כָּל-הַבָּא אֶל-הָאֹהֶל וְכָל-אֲשֶׁר בָּאֹהֶל, יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים." כמו כן, מפסוק 18 כתוב: "וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם, אִישׁ טָהוֹר, וְהִזָּה עַל-הָאֹהֶל וְעַל-כָּל-הַכֵּלִים, וְעַל-הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ-שָׁם; וְעַל-הַנֹּגֵעַ, בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל, אוֹ בַמֵּת, אוֹ בַקָּבֶר.  וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב. וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל". על פי התורה – אסור לגעת בקברים, ובטח שלא להשתטח עליהם כי אלו מקומות טמאים! על פי התורה כל אותם מאות אלפי יהודים שעולים ומתפללים בקברי צדיקים הם טמאים ונכרתה נפשם מקהל ישראל! אפילו התלמוד הירושלמי מסכים כי אין להתפלל או לקיים כל מצווה ליד קבר מפני שקבר הוא מקום לא טהור. במסכת ברכות ב' כתוב: "הרי שהיה עוסק עם המת בקבר והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל". בספר דברים פרק י"ח פסוקים 9-13 כתוב "‏כִּ֤י אַתָּה֙ בָּ֣א אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹֽא־תִלְמַ֣ד לַעֲשׂ֔וֹת כְּתוֹעֲבֹ֖ת הַגּוֹיִ֥ם הָהֵֽם׃ ‎‏ לֹֽא־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף׃ ‎‏ וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים׃ כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת יְהוָ֖ה כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה וּבִגְלַל֙ הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔לֶּה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מוֹרִ֥ישׁ אוֹתָ֖ם מִפָּנֶֽיךָ׃ ‎‏ תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃" יש כאן איסור מוחלט לדרוש אל המתים – להתפלל אליהם או בשמם לבקש כל דבר כי זה בדיוק מה שעשו ועדיין עושים הגויים ועובדי האלילים. דרישה או תפילה אל התמים היא תועבה בעיני אלוהים ומקביל לכל סוגי הכישוף למיניהם, אפילו למי שמעביר את בנו או בתו באש כקורבן. גם בספר הנביא ישעיה, בפרק ח' כתוב "וְכִי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל-הָאֹבוֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים, הֲלוֹא-עַם אֶל-אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ, בְּעַד הַחַיִּים אֶל-הַמֵּתִים. לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם-לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין-לוֹ שָׁחַר.".אלוהים נותן כאן אזהרה חמורה שלא להתפלל אל המתים בעד החיים ואומר כי "עם אל אלוהיו ידרוש", כלומר עלינו לדרוש את אלוהים באופן ישיר ולא דרך אף רב, כומר או כל "צדיק" אחר, שכן אין צדיק ולו אחד. זוהי גם תשובתם של רבנים מודרנים כפי שניתן לראות מהרב יובל שרלו בתשובתו לאדם ששואל אודות תפילה בקברים ומקבל את התשובה הבאה:"עמדתי בעניין יונקת מבית המדרש של הגר"א ומסורתו: ישנו איסור מוחלט להתפלל אל הקב"ה דרך מתווכים מכל סוג שהוא – לא מתים, ואף לא מלאכים. אדם פונה אל הקב"ה באופן ישיר, ואינו מבקש דבר מהמתים. העלייה לקבר נועדה להעלות את נשמת המתים למקום הראוי להם (והגר"א לא היה עושה אפילו את זה), ולא כדי שהמתים יפעלו בעולמות העליונים למענינו. "לא המתים יהללו י-ה", כי אם עולמנו הוא עולם החיים, ומכוח החיות שלנו אנו פונים לריבונו של עולם ומתפללים אליו". אם כך ברור שהמסורות שנהוגות בל"ג בעומר ובכלל בכל מה שנוגע להילולות ועלייה לקברי צדיקים נוגדות לא רק את התנ"ך אלא גם את המסורות היהודית, את התלמוד ואף את פסיקותיהם של רבנים של ימינו. אלוהים לא מבקש מאיתנו לעבור חצי מדינה, לעומד בתורים ופקקי ענק, להתייבש בחום המעיק של האביב הארץ-ישראלי. הוא לא מבקש מאיתנו להשתטח על קברי רבנים ולא להתפלל אליו בשמם – הוא בכלל אוסר על זה! כל מה שהוא מבקש מאיתנו זה לקרוא אליו בתפילה והוא כבר ישמע את זעקותינו כפי שכתוב בעשרות מקומות בתנ"ך וביניהם תהילים פרק כ"ח: "לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא צוּרִי אַל-תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי פֶּן-תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם-יוֹרְדֵי בוֹר׃ שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל-דְּבִיר קָדְשֶׁךָ…. בָּרוּךְ יְהוָה כִּי-שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי". \[1\] מהדורת יום חמישי, 25.04.13, עמ' 31. \[2\] מדור "יהדות", בתאריך 28.04.13, באתר: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4373228,00.html ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, מועדי ישראל --- ### [חמשת השקרים שהרבנים מפיצים על היהודים המשיחיים](https://igod.co.il/christian-faith-myths/חמשת-השקרים-שהרבנים-מפיצים-על-היהודים/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > השקרים הגדולים ביותר שהרבנים מפיצים על היהודים המשיחיים הם שיהודים-משיחיים אינם יהודים אלא נוצרים, שישו היה אנטישמי והטיף נגד תורת משה, שאי אפשר להיות יהודי ולהאמין בישוע, שהברית החדשה אנטישמית, שהנוצרים החליפו את ישראל ושאין רבנים שמאמינים בישוע. מצויידים בשנאה על ידי דעות קדומות אלו ושטיפות מוח אחרות של רבנים רבים, ישנם חרדים שמחליטים שאנחנו, היהודים המשיחיים, לא אחר מאשר הגרוע מכל, נגע נחות וירוד שיש להשמידו. כך לדוגמא, בפורים 2008 החליט יעקב טייטל, תושב חרדי מהישוב הדתי שבות רחל שבשומרון, לנסות ולחסל משפחה של יהודים-משיחיים מהישוב אריאל וגרם לפציעתו האנושה של הנער עמיאל. ברצוננו במאמר זה לקחת את חמשת השקרים הגדולים ביותר אותם מפיצים הרבנים וליישב אותם לציבור: #### שקר ראשון: "יהודים משיחיים הם בכלל לא יהודים, אלא נוצרים מסיונרים מחו"ל ויש לזרוק אותם מהמדינה מיד!" השקר הזה פוגע בנו באופן אישי, הרי לא מעט מהסבים והסבתות שלנו שרדו את השואה, עלו לארץ ובנו במו ידיהם את המדינה הזאת, המדינה שלא מעט רבנים לא מאמינים בקיומה. אנחנו יהודים בני-יהודים, נולדנו פה כיהודים ונקבור את ילדנו פה בארץ ישראל, כיהודים. אנחנו חלק בלתי נפרד מהתרבות וההוויה הישראלית. בעולם כיום ישנם 13.5 מיליון יהודים לערך (ויקיפדיה), מתוכם כחצי-מיליון עד מיליון הם יהודים משיחיים. כמו כל היהודים והישראלים האחרים – אנחנו משלמים מיסים, משרתים בצה"ל במושבעות ואהבה למדינה בכל מיני יחידות מהרגילות ועד המובחרות ביותר, כחיילים כקצינים ובשאר התפקידים. אנחנו יהודים מרקעים אתנים שונים (בני עדות המזרח, אשכנזים, אתיופים וכד') החיים בערים, עיירות ויישובים שונים בארץ-ישראל, אנחנו השכנים שלכם מעבר לכביש והילדים שלנו נמצאים עם הילדים שלכם בבתי הספר. #### שקר שני: "ישו היה נוצרי אנטישמי שהטיף נגד התורה ונגד משה ולכן מי שמקבל אותו הופך לנוצרי!" תחילה, שמו ישוע, ולא ישו (ראשי תיבות שהעניקו רבנים של "ימח שמו וזכרו" בניסיון לבטל את הרלוונטיות שלו בקרב עם ישראל), כמו כן, הנצרות לא היתה קיימת בזמנו של ישוע, אלא באופן רשמי קמה רק במאה ה-4 לספירה, ישוע בעצמו הרי היה יהודי בן-יהודים שחי פה בארץ ישראל. לגבי דעתו של ישוע על התורה, זו ברורה לחלוטין לכל מי שקורא את הברית החדשה, ישוע האמין שהתנ"ך הוא לא פחות מאשר דבר אלוהים. ישוע אמר על התורה: "את הכתוב אי אפשר להפר" (יוחנן י' 35). הוא קרא לתנ"ך "מצוות אלוהים" ו"דבר אלוהים" (מתי ט"ו 3-6). הוא אמר שהתנ"ך הוא נצחי: "אף יוד או תג אחד לא יעברו מן התורה בטרם יתקיים הכול" (מתי ה' 18). ישוע הסתמך על התנ"ך באופן קבוע כשדיבר עם תלמידיו ועם אחרים: "האם לא קראתם את מה שנאמר לכם מפי אלוהים?" (מתי כ"ב 31); ישנן דוגמאות רבות בברית-החדשה בהן ציטט ישוע את התנ"ך. הוא האמין בתנ"ך וסמך על אמינותו. ישוע מעולם לא טען שבא להפר את התורה או שהתנ"ך איננו תקף עוד – קראו את הברית החדשה והחליטו בעצמכם האם מדובר באמת או שקר. ישוע התייחס לאירועים רבים שמתוארים בתנ"ך, כגון מהפיכת סדום ועמורה ומות אשת לוט (לוקס י"ז 29-32), רצח הבל (לוקס י"א 51), סיפור הסנה הבוער (מרקוס י"ב 26), המן שניתן לבני ישראל במדבר (יוחנן ו' 31-51), משפט צור וצידון (מתי י"א 32) ועוד רבים אחרים. ישוע התייחס לאירועים אלו כאמינים ומהימנים. למען האמת, הברית החדשה וישוע כלכך יהודים, שאנחנו, היהודים המשיחיים, רואים בהם המשך ישיר לתנ"ך, ולא כתחליף. אם ככה מדוע ישנם רבנים שמפיצים את השקר הזה? מכמה סיבות. ראשית, ישוע כן הטיף נגד הרבנים כי ראה בהם שליטים צבועים, כאלו שאומרים לעשות משהו שאינם עושים בעצמם. הוא הטיף נגד "התורה שבעל פה" והמצוות שאינן מהתורה, לדוגמא: "אחרי כן נגשו אל ישוע סופרים ופרושים (הרבנים של אז) מירושלים ושאלו אותו: "מַדּוּעַ עוֹבְרִים תַּלְמִידֶיךָ עַל מָסֹרֶת הַזְּקֵנִים, שֶׁאֵין הֵם נוֹטְלִים יָדַיִם לַסְּעוּדָה?" . . . הוּא (ישוע) קָרָא לָעָם וְאָמַר לָהֶם: "שִׁמְעוּ וְהָבִינוּ!  לֹא הַנִּכְנָס אֶל הַפֶּה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַפֶּה – זֶה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם."  נִגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: "הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַפְּרוּשִׁים (הרבנים) בְּשָׁמְעָם אֶת הַדָּבָר הִזְדַּעְזְעוּ?" הֵשִׁיב וְאָמַר: "כָּל נֶטַע אֲשֶׁר לֹא נָטַע אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָקוֹר יֵעָקֵר. הַנִּיחוּ לָהֶם. מוֹרֵי-דֶרֶךְ עִוְרִים הֵם לְעִוְרִים; וְאִם עִוֵּר מַדְרִיךְ אֶת הָעִוֵּר הֲרֵי שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לַבּוֹר." (הבשורה על פי מתי ט"ו). הרבנים לא אהבו את העובדה שישוע מערר את סמכותם בקרב העם, ולכן יצאו נגדו ונגד לימודו, הם פחדו שהמושב המכובד שלהם בסנהדרין יעלם, הם פחדו שהעם יפסיק להעריץ אותם ולנשק את ידיהם ולכן העדיפו לדחות את ישוע ולנסות להסיט את העם נגדו, בדיוק כפי שקורה היום. ישוע מזכיר לנו כיצד דת מתפתחת – על מסורות. ישוע לא זלזל בתורה, הוא לא עשה דבר, אמר דבר או לימד דבר שהיה מנוגד לתורה, אולם הוא דחה לחלוטין את המסורות שהרבנים בימיו כל כך קידשו. מסורת מייצרת דת, והדת מרחיקה אותנו מאלוהים ומקרבת אותנו במקום, לחוקים שפיתחו אנשי הדת, "עשה ואל תעשה". כיום, כל הדתיים מכירים טוב יותר את המסורת (תלמוד) מאשר את התנ"ך, ואינם יודעים להבדיל בין הכתוב בתנ"ך למצווה רבנית מהתלמוד. במשך ההיסטוריה, אינספור מצוות של אלוהים הופרו לטובת המסורת שהלכה והתנפחה. לא רק היהדות-המסורתית מבוססת על חוקים ופחד, כל מערכת של דת (המוסלמים, הקתולים וכד') מבוסס על חוקים, מסורת ופחד – בדיוק כנגד זה יצא ישוע! ישוע כעס על הרבנים בימיו ולכן ציטט את מה שניבא עליהם ישעיהו הנביא מאות שנים קודם לכן. הציטוט של ישוע את הנביא ישעיהו מתאר בדיוק רב את האופן בו מתפללים בבית-הכנסת. יש לנו תפילה מוכתבת מראש לכל יום בשנה ובכל פעם שאנחנו צריכים להתפלל עם אנשים אחרים קשה להימנע מהתחושה שמדובר בתחרות קריאה. למעשה זה מאוד מתסכל לא לעמוד בקצב של כולם, או 'לאבד' את המקום, ואז מופיע מישהו שתוך כדי מלמול ובהפגנת נוכחות 'עוזר לך' להתגבר על הבלבול ומוצא את המקום עבורך בסידור. ישוע מזכיר לנו כאן משהו שהדת גרמה לנו לשכוח, אלוהים רואה את הלב, הוא לא מתרשם מכל התנוחות היפות שבהן אנו קוראים מספר תפילה כזה או אחר ועד כמה מהר אנחנו מצליחים למלמל את דרכנו בהצלחה. על-פי ההבחנה של ישוע הלב של אנשי הדת בימיו היה רחוק מאלוהים, למעשה מה שעניין אותם היה 'מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה', דברי החכמים והרבנים, "התפלפלות", במקום דבר אלוהים האמיתי, במקום מערכת יחסים עם אלוהים. בנושא הזה, באופן מפתיע, המצב כיום אינו שונה כלל – לרבנים אין מערכת יחסים עם אלוהים, ובמקומה הם מנסים לכפות על עם ישראל מצוות שונות ומשונות. אם תקרא בעיתון ישראלי כתבה שיוצאת נגד הכפייה והשחיתות הדתית של הרבנים, לא תאמר "אנטישמים!". כך גם לגביי ישוע, ישוע היה יהודי שהטיף נגד השחיתות הדתית של יהודים אחרים, של הרבנים. #### שקר שלישי: "אי אפשר להיות יהודי ולהאמין בישוע!" בלי לשים לב, רבנים רבים חוזרים על אחד השקרים הגדולים של האינקוויזיציה הרצחנית – השקר שאדם יכול להיות נאמן לישוע רק אם יתכחש ליהדות. אך על פי הברית החדשה – ההפך הוא הנכון: כל היבט של האמונה בישוע היה ועודנו יהודי, במובן הטהור והתנ״כי ביותר של המילה. למעשה, יהדותם של רוב היהודים שמאמינים בישוע כמשיח התעוררה לעומק בעקבות אמונתם בישוע. זוהי דעה מוטעית והגזמה חמורה לטעון שלא ניתן להיות יהודי ולהאמין בישוע, ראשית מאחר שאין קשר בין אמונה של אדם בליבו לבין הרקע האתני שלו והדם שזורם בעורקיו (הרי יהודי שלא מאמין בקיומו של אלוהים לא מפסיק להיות יהודי…), אך יתרה מכך, תמיד ולאורך כל ההיסטוריה היו יהודים שהאמינו בישוע. למעשה, ראשוני מאמיניו של ישוע היו יהודים בלבד, וכיום יש יותר מאמינים יהודים בישוע מאי פעם בעבר. אולי אינך יודע, אבל בכל רחבי העולם יש קהילות גדולות של יהודים שמאמינים בישוע. בישראל לבדה יש למעלה ממאה קהילות יהודיות משיחיות. האירוניה הגדולה בשקר הזה היא שבברית החדשה השאלה ההפוכה נשאלה על ידי יהודים שהאמינו בישוע, הם תהו: "איך אפשר להיות גוי ולהאמין בישוע, המשיח היהודי?". #### שקר רביעי: "הברית החדשה היא אנטישמית ומטיפה לבטל את ישראל!" תגובות מסוג אלו הינן תמוהות, שהרי התלמוד אוסר על קריאת ואף החזקת ספר הברית החדשה. לאף אדם דתי ולאף רב אין את ההיתר להתקרב לברית החדשה כבר אלפיים שנה, אז איך כלכך הרבה רבנים יכולים לטעון שספר הברית החדשה הוא ספר אנטישמי? הרי הם אינם קוראים בו. הברית החדשה נכתבה על ידי יהודי ארץ-ישראל במאה הראשונה לספירה וכוללת ארבעה ספרי בשורה, המספרים את המתרחש בארץ-ישראל בתקופת בית המקדש השני בהתמקדות על תיאור חייו ופועלו של ישוע. ספר "מעשי השליחים" – המתאר את פועלם של תלמידיו הקרובים של ישוע, שנים עשר השליחים. איגרות שנשלחו אל הקהילות המשיחיות הראשונות (רובן נכתבו ע"י שאול התרסי). ולבסוף ספר "ההתגלות" המתאר את אחרית הימים בסינכרון מלא לנבואות התנ"ך. לאחרונה הראה מחקר יסודי את המקורות היהודיים של כל הוראה שמופיעה בברית החדשה. הצצה בכמה מפסוקי הברית החדשה מראה בבירור את רקעו היהודי: - "ספר תולדות ישוע המשיח בן דוד בן אברהם" (מתי א' 1) - "ויהי ביום השמיני ויבואו למול את הילד…" (לוקס א' 59) - "ויהי חג חנוכת הבית בירושלים, וסתיו היה. ויתהלך ישוע במקדש באולם של שלמה." (יוחנן י' 22-23) - "ויאמר (שאול): איש יהודי אנוכי, נולד בטרסוס אשר בקיליקיא, ומגודל בעיר הזאת לרגלי הרב גמליאל ומלומד לפי דקדוקי תורת אבותינו ואהי מקנא לאלהים כמוכם כולכם היום." (מעשי השליחים כ"ב 3-4). - "יעקב, עבד אלהים ואדוננו ישוע המשיח שואל לשלום שנים עשר השבטים הנפוצים." (יעקב א' 1). העובדה שהברית החדשה היא ספר יהודי ממש כמו התנ"ך מוכרת יותר ויותר גם בישראל. הסופר פנחס לפיד פרסם מחקר על עשרה ספרי לימוד בהם משתמשים בתי ספר יסודיים ותיכוניים בארץ. הוא אומר ש-"ששה מספרים אלה מצטטים בסה"כ 18 קטעים מהברית החדשה, שלשה ספרים נותנים הסברים מפורטים על המשמעות ההיסטורית, הספרותית והדתית של ארבעת הבשורות… בשני ספרים מופיעים ציטוטים מהתנ"ך לצד ציטוטים מהברית החדשה בצורה שמצביעה על דמיון ועל זיקה". בקשר להאשמות על אנטישמיות ראוי לזכור שבימיה הראשונים של המשיחיות לא היו כלל מאמינים מהגויים אלא יהודים בלבד. השאלה אם ישוע הוא המשיח היתה שאלה יהודית שהעם היהודי בלבד נדרש ליישב. זהו הרקע שלאורו יש להבין את נימת דבריהם של קטעים רבים בהם יש ביקורת כלפי חלק זה או אחר של העם היהודי. הקטעים ה-"חמורים" שבברית החדשה דומים יותר להטפות המוסר של הנביאים מאשר להטפה חסרת הסובלנות והגזענית של ימי הביניים. קחו למשל את הקטע הבא, שמתייחס לעם ישראל: "הוי, גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים. עזבו את ה', נאצו את קדוש ישראל, נזורו אחור". האם נראה לכם שהקטע לקוח מהברית החדשה? ובכן טעיתם, זוהי מובאה מספר הנביא ישעיהו בתנ"ך (פרק א' 4). פניות מסוג זה, שנועדו לקרוא לעמנו לחזור מחטאיו, היו תמיד חלק ממסורת הנבואה. הברית החדשה ממשיכה מסורת זו, לצד פירוט של הצד החיובי של מערכת היחסים בין ישראל לאלוהים. כשנעמיד את הברית החדשה ואת התנ"ך במבחנים זהים של מהימנות היסטורית ותוקף מוסרי, נראה בשניהם אמת באותה מידה. ההיפך מאנטישמיות – הברית החדשה מורה לנו לאהוב ועוסקת בעניין האהבה לא מעט, לדוגמא דבריו של השליח שאול: "האהבה סבלנית ונדיבה, האהבה אינה מקנאת, האהבה לא תתפאר ולא תתנשא, היא לא תנהג בגסות, לא תדרוש טובת עצמה, לא תירגז ולא תחשוב רעה. האהבה לא תשמח בעוולה, כי באמת שימחתה. היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקוה לכל ותסבול את הכל." (ראשונה לקורינתיים י"ג) יתר על כך, הברית החדשה הורתה לגויים לתמוך כלכלית ביהודים (האיגרת הראשונה לקורינתיים פרק ט"ז), לזכור שהיהודים כעם הם העם הנבחר אפילו שדחו את המשיח (האיגרת אל הרומים פרק ט), לשמור להגן ולדאוג ליהודים (הבשורה על פי מתי פרק כ"ה), וכמובן להתפלל עבור העם היהודי. אך ישנם רבנים שבהחלט מנסים להאפיל רושם שלילי עד מאוד על הברית החדשה, מוציאים שם רע לספר כאחד המלא באנטישמיות ושנאה ואפילו לא מותירים אפשרות לחקר עצמי לתלמידם בכך שמטילים איסור על קריאת הברית החדשה, הרב מאיר צוקרמן אמר "אסור לעיין בברית החדשה". הרב ש. שפירא הכריז שאסור אפילו להחזיק בבית עותק של הברית החדשה. אז אם אסור אפילו לרבנים לקרוא את הברית החדשה, איך הם יודעים שהברית החדשה היא אנטישמית? סגן ראש עיריית אור יהודה, חרדי בשם עוזי אהרון אף החליט לשרוף כמה מאות ספרי ברית חדשה במופע פומבי בעיר בשנת 2008. היה זה היינריך היינה שאמר "מי ששורף ספרים סופו שישרוף בני אדם". אפילו ח"כ לשעבר בן-ארי קרע את ספר הברית החדשה שהוענק לו כמחווה של סובלנות לעיני המצלמות. אז, האם על פי הברית החדשה אלוהים דחה את העם היהודי וביטל את קריאתו? באגרתו של הרומים מונה שאול השליח את הברכות והזכויות של עם ישראל כעם הבחירה בפסוקים 4-5, וחשוב להבחין שהשליח מדבר בלשון הווה ("אֲשֶׁר לָהֶם") ולא לשון עבר! לאורך כל הפרקים הללו שאול מלמד בבירור שתפקידו וקריאתו של עם ישראל נמשכים לאורך ההיסטוריה האנושית ולא מבוטלים על ידי הגויים. שאול אז פונה להזכיר לקוראיו את ריבונות אלוהים, אופיו הבלתי משתנה, ובחירתו הנצחית – "לֹא כְּאִלּוּ דְּבַר אֱלֹהִים שָׁב רֵיקָם … כְּדֵי שֶׁתִּכּוֹן תָּכְנִית אֱלֹהִים… שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ." (ט 6, 12, יא 29).  למעשה השליח מבסס את טיעונו באופן עיקרי על אופיו של אלוהים – הוא נצחי ובלתי משתנה, כאשר הוא מבטיח, כפי שהבטיח לאברהם ללא תנאי בברית בין הבתרים – הוא מקיים! כדי להסיר כל ספק אצל קוראיו, השליח שאול שואל וגם עונה מפורשות: "אִם כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם נָטַשׁ אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ? בְּשׁוּם פָּנִים לֹא!". (רומים יא 1). אם כן, הלימוד הברור של הברית החדשה – עם ישראל היה ותמיד יהיה העם הנבחר בעיניו של אלוהים, אף על פי כן שעם ישראל דחה את המשיח (זמנית – ובדחיתו של עם ישראל את המשיח היהודי, המשיח היהודי הגיע, הופץ ובירך את כל אומות וגויי העולם). #### שקר חמישי: "יהודי דתי או משכיל אף פעם לא יאמין או יתמוך בישוע!" זהו שקר מוחלט. היו רבנים מפורסמים ומשכילים יהודיים ומבריקים שהאמינו בישוע, אבל מעולם לא שמעת עליהם, מכיוון שבדרך כלל בני עמנו שוללים מהם את מעמדם וכבודם ברגע שמסתבר שאמונתם בישוע איננה מעורערת. לפני שהאמינו התייחסו אליהם כאל ענקים וקדושים, אבל אחרי שהם האמינו התייחסו אליהם כאל בורים וחוטאים. מציאות היא שיהודים שהיו דתיים יותר ממך ומשכילים יותר ממך וממני האמינו שישוע הוא המשיח היהודי. בקר במאמרנו באתר וקרא בעצמך אודות יהודים משכילים מעולם המדע והאקדמיה שקיבלו את ישוע כמשיח. אפילו רבנים קיבלו את ישוע כמשיח – לסיפורי החיים של 10 רבנים שבאו להודות בישוע כמשיחם לחץ כאן. להלן כמה יהודים-משכילים אודות ישוע והברית החדשה: הרב ליכטנשטיין כתב לפני מותו: "בעבר סברתי שהברית החדשה הינו ספר טמא, מקור לגאווה, אנוכיות, שנאה, אנטישמיות ואלימות, אך כאשר פתחתי את הספר, הרגשתי כיצד הוא שובה את ליבי בצורה משונה ונפלאה. לפתע, תפארת ואור חדרו לנשמתי. חיפשתי קוצים אך מצאתי ורדים, פנינים במקום אבנים, במקום שנאה מצאתי אהבה. במקום נקמה מצאתי סליחה. במקום עבדות מצאתי חירות." המדען אלברט אינשטיין בראיון למגזין saturday evening post: "איש אינו יכול לקרוא את הבשורות בברית החדשה מבלי לחוש בנוכחותו של ישוע. האישיות שלו פועמת בכל מילה. אין מיתולוגיה המלאה בחיים כאלה". ברוך שפינוזה במכתב לקרוב משפחתו הנרי הולדנבורג: "החכמה הניצחית של אלוהים מתגלה בכל, אך בעיקר בנפש האנושית ומעל הכל, בזאת של ישוע מנצרת". פרופסור מרדכי בובר (האוניברסיטה העברית בירושלים) כתב בספרו "שני סוגים של אמונה": "מאז היותי ילד, כשקראתי את הברית החדשה, ראיתי בישוע כאחי הגדול". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** אודות יהודים משיחיים, מיתוסים על האמונה המשיחית --- ### [אם ישוע הוא המשיח היהודי, מדוע לא מאמינים בו יותר יהודים?](https://igod.co.il/true-judaism/אם-ישוע-הוא-המשיח-היהודי-מדוע-לא-מאמיני/) **Published:** יוני 19, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** > למעשה, ישנם רבבות של יהודים שהאמינו בעבר בישוע המשיח, וגם כיום מספרם של המאמינים היהודים בישוע הולך וגדל. הבעיה היא שרוב היהודים מעולם לא טרחו לבדוק את העובדות בקשר לישוע והאמונה המשיחית האמיתית. רובם מכירים את התינוק ישוע מספורי חג המולד, או הדמות הכחושה על הצלבים התלויים בכנסיות, או ישוע של הצלבנים והאינקוויזיציה. השאלה היא מדוע אתה אינך מאמין בישוע? האם אתה יודע מי הוא ישוע האמיתי? הרשה לי להציע לך לחשוב על כמה נקודות. רוב היהודים מעולם לא חקרו ברצינות את הנושא של ישוע. אלה שכן החליטו לבדוק מי הוא ישוע הופתעו ממה שגילו. הייתה תקופה בעבר שהמלומדים והמדענים הדגולים של אותה תקופה האמינו שכדור הארץ שטוח – אך היו חייבים לשנות את דעתם לאחר שערכו מחקרים וגילויים שהוכיחו מעל כל שמץ של ספק שכדור הארץ הוא עגול. כך גם לגבי יהודים שחוקרים ברצינות את הטענות של המשיחיים לגבי ישוע. לאחר שמגלים מי הוא באמת, הכול משתנה בתפיסת עולמם ובחייהם. אם וכאשר יהודים דתיים לומדים משהו על ישוע בישיבות או מפי רבנים, המידע שלילי ומושפע מדעות קדומות, והאפשרות שישוע הוא המשיח אינה באה בחשבון כלל בלימודיהם. במשך ההיסטוריה סטתה הנצרות ממקורה היהודי, ורבים מה"נוצרים" לכאורה שהיו שייכים לדת המסולפת הזאת עשו מעשי זוועה ליהודים בשמו של "ישוע" שלהם, ובכך גרמו ליהודים לסלוד מישוע המשיח האמיתי ולדחותו.  אותם "נוצרים" הציגו בפני היהודים דמות מסולפת של ישוע שכל דמיון לישוע האמיתי שחי בארץ לפני כאלפיים שנה קטן מאוד. מה הפלא שהיהודים חושבים שהנוצרים הם עובדי אלילים, כשרואים את הנוצרים הללו בכנסיות שלהם כורעים ברך לפני פסלים גדולים ויפים, בסגנון פסלי רומא העתיקה, של התינוק "ישוע" בזרועות אימו. יש לחץ עצום על היהודים, במיוחד הדתיים, שקיבלו את האמונה בישוע המשיח. יש ביניהם שנכנעים ללחץ, לפחד ולהפחדות, לנידוי ולבדידות, ומכחישים בפיהם את האמת אותה הם יודעים בלבם. הלימודים ביהדות המסורתית על המשיח המיוחל אינם מבוססים על הפסוקים הנכונים בנבואות התנכיות, ונוצרת דמות לא נכונה של המשיח ופועלו. לכן היהודים המצפים למשיח מסתכלים לכיוון הלא נכון ולמשיח הלא נכון. אין פלא שיחסית למספר היהודים בעולם, מעטים מהם מגלים אותו. כאשר יהודי דתי מלומד הופך למאמין בישוע, הקהילה משמיצה אותו ומוחקים את שמו מזיכרונה, כאילו ומעולם לא היה קיים. דוגמא אחת היא סיפור חייו של מקס וורטהיימר. במאה התשע-עשרה היגר וורטהיימר, שהיה יהודי חרדי, לארה"ב. במהלך השנים הפך להיות יהודי רפורמי, ואף נעשה רבי רפורמי לאחר שסיים את לימודיו במכללה העברית המאוחדת של סינסנטי בשנת 1889. (כמו כן קיבל דוקטורט מהאוניבסיטה של סינסנטי באותה השנה.) לאחר מכן שרת במשך עשר השנים הבאות כרב בבית הכנסת "בני ישורון" בעיר דייטון שבמדינה אוהיו, והיה מאוד אהוב על חברי הקהילה. כאשר קיבל את האמונה המשיחית והפך להיות חסיד נלהב של ישוע המשיח, והיה רועה קהילה משיחית בנוסף להיותו רב רפורמי, מחקה המכללה העברית, שהכשירה אותו לרב, את שמו מרשימתה. המכללה שידועה בסובלנותה, לא הכירה בו יותר רק בגלל אמונתו המשיחית. אם הדבר קרה במכללה עברית "ליברלית" רפורמית, חשוב מה היה קורה לו היה זה מוסד חרדי? נקודה זו יכולה להיות קצת יותר קשה עבורך לקבל. למרות שהיו אלה מנהיגי העם היהודי שדחו את ישוע בזמן שישוע חי בארץ, אלוהים שפט את כול העם היהודי (באותה מידה שבדורות הקודמים שפט את העם על שלא קיימו את הכתוב בדברו בתנ"ך), וכתוצאה מכך נוצר בעם קושי לב, במיוחד בנוגע לאפשרות שישוע הוא המשיח של היהודים. השליח שאול מסביר זאת באיגרתו החשובה אל המאמינים הרומיים: "ובכן מה? ישראל לא השיג את מבוקשו, אבל הנבחרים השיגו, והשאר הקשו לבבם, ככתוב: נתן להם האלוהים רוח תרדמה, עיניים לא לראות ואוזניים לא לשמוע עד היום הזה." (אל הרומיים י"א 7-8, הציטוט מהתורה, שמות כ"ט 4 ומהנביאים ישעיהו כ"ט 10). כשחושבים על כך, קצת מוזר שהעם היהודי איבד כמעט לגמרי את היכולת להבחין בעובדה שישוע המשיח הוא אחד מהעם, יהודי שבא דרך העם היהודי ואל העם היהודי. למעשה, הוא היהודי המפורסם ביותר ובעל ההשפעה הרבה ביותר על העולם מכל אחד אחר עלי אדמות. אך רוב בני עמנו, רואים לעיני רוחם דמות אירופאית, עם עיניים כחולות, צבע עור בהיר ושיער בלונדיני חלק. החדשות הטובות הן שקושי הלב והעיוורון הרוחני של עם ישראל הוא רק חלקי. תמיד היו יהודים חסידי ישוע המשיח, ובסוף העם שלנו, בקנה מידה לאומי, יפנה אליו שוב. השליח שאול מסביר זאת בהמשך הפרק הנ"ל: "הן, אחי (הלא-יהודים), אינני רוצה שיעלם מכם הסוד הזה, פן תהיו חכמים בעיניכם: קהות לב אחזה במידת מה את ישראל, עד אשר יכנס מלוא הגויים. וכך כל ישראל ייוושע, כמו שכתוב: ובא מציון גואל וישיב פשע ביעקב נאום יהוה, ואני זאת בריתי אותם, כי אסלח לעוונם. (האיגרת אל הרומים י"א 25-27, הציטוט מהתנ"ך, ישעיהו נ"ט 20-21, כ"ז 29, ירמיהו ל"א 33-34) אני מקווה שגם אתה תהיה בין אותם יהודים שנחושים בהווה לגלות את האמת בקשר למשיח, ומוכנים ללכת אחריו בכול מחיר. בסופו של דבר עליך להחליט עבור עצמך, ועל השאלה החשובה ביותר רק אתה יכול לענות: מדוע אינך מאמין שישוע הוא המשיח המיוחל של ישראל? אם יותר יהודים, כולל רבנים, יאמינו בו, האם זה יגרום לך להאמין? כמובן שאפשרות זו אינה משנה את העובדות הקיימות. השאלה בעינה עומדת – או שישוע הוא המשיח של ישראל, או שאינו המשיח של ישראל? דעת הרוב אינה משנה או משפיעה על האמת. אך לעיתים קרובות קורה בחברה שכאשר אנשים מגלים שהרוב החליט לקבל דעה מסוימת כנורמטיבית, הם מוכנים להיחשף. אולי יעזור לך לדעת שרבים מאיתנו, המאמינים המשיחיים היהודים נפגשנו עם דתיים ואפילו חרדים שהודו בפנינו שהם מאמינים בסתר בישוע המשיח, אך לא מסוגלים להודות על כך בפומבי מפחד ממה שיעשו להם אם הדבר ייוודע. אולי אם כמה מאותם מאמינים משיחיים יהודים דתיים יופיעו יום אחד בפתח דלתך ויחלקו איתך על אמונתם, תמצא לנכון לבדוק את העניין ברצינות. כאשר אנו מתבגרים בחיינו; מינקות לילדות, לנערות ולבגרות, אנו מגלים שלא כול מה שסיפרו לנו ולימדו אותנו הוא האמת. לפעמים עלינו ללמוד דברים מסויימים בעצמנו ולא להסתמך על מה שאומרים לנו. גם כאשר אנו כבר מבוגרים, אנו מאמצים דעות על דברים מסוימים שנוטות יותר לכיוון שלנו, אשר מעוותות את האמת האובייקטיבית. צריך רק להביט סביב, מה חושבים ימנים על שמאלנים (ולהיפך), מה מאמינים הפלסטינאים לגבי הישראלים (ולהיפך), או מה מאמינים המוסלמים לגבי היהודים (ולהיפך). דעותינו, ההיבט שלנו ודברים בהם אנו מאמינים בלהט לא תמיד נכונים, ולא משנה עד כמה נתווכח כדי להוכיח שעמדתנו היא הנכונה. לא הגיוני לחשוב שכולנו, עם עמדותינו המנוגדות, צודקים בו-זמנית. כמו כן ברמה האישית של יחסים אנושיים. לכול אחד מאיתנו קרה שלאחר שיצא לנו להכיר מישהו טוב יותר, גילינו שהשמועות ששמענו עליו היו מוגזמות או לא נכונות. ובנוגע לעיניין שלנו, אני אומר לך בביטחון גמור שכול אשר שמעת על ישוע המשיח כיהודי אינו נכון. אתה חב לעצמך לגלות מיהו באמת ישוע – באם אתה רב חרדי וקורא את זה בהסתר, או אם אתה חילוני גמור, או איש עסקים יהודי מצליח שחבר הפנה אותך לקרוא את אשר אני כותב. בדבר אחד אני בטוח, כול אחד מאיתנו שקיבל את האמונה בישוע המשיח עשה זאת לאחר שחקר ובדק בקפידה את הטיעונים, הנבואות והפסוקים בתנ"ך, את כתבי הברית החדשה כולל דבריו של ישוע עצמו, הטוענים שישוע הוא המשיח ומעידים ממקור ראשון שישוע הוא אכן המשיח של ישראל והעולם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה --- ### [לגנוב מאלוהים: אתאיסטים מוכרחים לגנוב מוסר מאלוהים בכדי לטעון נגדו](https://igod.co.il/philosophy/לגנוב-מאלוהים-אתאיסטים-מוכרחים-לגנוב/) **Published:** יוני 18, 2016 **Author:** פול קופאן **Content:** האתאיסט ריצ'רד דוקינס הצהיר: "ליקום בו אנו נמצאים יש בדיוק את התכונות להן אנו אמורים לצפות, אם בשורה התחתונה לא היה מתכנן או תכלית ליקום, וגם לא טוב ורע. שום דבר חוץ מאדישות חסרת רחמים…הדנ"א לא יודע ולא אכפת לו. הדנ"א פשוט קיים, ואנו רוקדים לפי הקצב שלו." אך דוקינס לא עקבי עם עצמו. הוא לא באמת מתנהג כאילו הוא מאמין במשפט הזה. לאחרונה טען כי לאישה יש את הזכות לבצע הפלה מאחר ולטענתו זה ["בלתי מוסרי" להוליד תינוק עם תסמונת דאון.](http://www.theblaze.com/stories/2014/08/29/if-i-had-a-downs-child-richard-dawkins-has-more-to-say-about-abortion-being-the-right-decision-for-babies-with-down-syndrome/) על פי דוקינס, זה "טוב" שלאישה יש את הזכות לבצע הפלה, וזה "רע" להוליד תינוק עם תסמונת דאון. רגע, האם באמת טוב ורע קיימים? או שאנחנו פשוט בובות הרוקדות לפי קצבו של הדנ"א? לעיתים קרובות אתאיסטים תומכים נלהבות בזכות לבצע הפלה, בנישואים חד מיניים וכו'. אך מי קבע שאלו הן זכויות? על פי איזה סטנדרט הזכויות להפלה או נישואים חד מיניים הן זכויות מוסריות? אין סטנדרט כזה בעולם אתיאיסטי חומרי (נטורליזם). **לכן, אתיאיסטים חייבים לגנוב את התשתית המוסרית-אובייקטיבית מאלוהים, אותה תשתית עליה מושרשת כבר אלפי שנים התרבות המערבית. זאת כמובן, בעודם טוענים שאלוהים כלל לא קיים.** אנחנו לא טוענים שחייבים להאמין באלוהים כדי להיות אנשים טובים (למען האמת חילונים רבים חיים את חייהם בצורה מוסרית הרבה יותר מ"רבנים צדיקים" רבים – מספיק לפתוח עיתון). לכן אנחנו כלל לא טוענים כי אתיאיסטים הם אנשים פחות, או לא מוסריים. אלא, שאתיאיסטים לא יכולים להצדיק את עצם קיומו של המוסר. אתיאיסטים נוהגים להתבלבל בין לדעת את המוסר לבין להצדיק את המוסר. הם מתבלבלים בין ידע לבין קיום (אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה). זה נכון לאהוב. אך למה זה נכון? מדוע אנו מחויבים לאהוב? זה נכון להתחשב באחר, אך מדוע? מי קבע כך? העניין הוא לא איך אנו יודעים מה מוסרי ומה לא, אלא, מדוע קיים סטנדרט של טוב ורע מלכתחילה אליו אנחנו שואפים – מהיכן הגיע? אתה עשוי לדעת מה מוסרי ומה לא מכיוון שההורים שלך, המורים שלך, או החברה בה אתה חי, לימדו אותך, ובמקביל להכחיש את קיומו של אלוהים. אבל זה יהיה כמו לומר שאתה אוהב ספר מסויים, אך לא מאמין בקיומו של הסופר. אם לא היה סופר, גם לא היה את הספר לקרוא. במילים אחרות, אתאיסטים יכולים להכיר בקיומו של מוסר אובייקטיבי (ערכי מוסרי שלא תלויים בדעתם של אנשים, כמו לדוגמא להגיד שהשואה זה בהכרח פשע, גם אם שאר האנושות חושבת אחרת) ובמקביל לשלול את קיומו של אלוהים. הבעיה היא שאם אין אלוהים, אז גם אין מוסר אובייקטיבי מחייב, ואם אין מוסר אובייקטיבי, אז לא ניתן להכריז שפגיעה באחר היא בלתי מוסרית, הרי בטבע חיות טורפות אחת את השנייה. ### ההסבר אבולוציוני לקיומו של המוסר אנו לא יכולים לסמוך על שכלנו ועל ההבנה שלנו למוסר, מאחר ואם אנחנו בעצמנו רק תוצר של אבולוציה נטורליסטית, משתמע מכך שאנו לא יכולים לסמוך על האמונות המוסריות שלנו מפני שהן נועדו להוות הליך הישרדותי בלבד. לפיכך, כל פעולה שאנו עושים תהיה תוצאה של גנים וכימיה בלבד. ולפעולות כימיות ותאים – אין מוסר. אם כולנו פשוט נשלטים על ידי הגנים שלנו ועל ידי פעולות כימיות, כיצד אנחנו יכולים לבטוח באמונות המוסריות שלנו? או בכלל באמונות שלנו – אם הן רק תוצאה של כוחות חומריים לא רציונאליים אשר מעבר לשליטתנו? לעומת זאת, האתיאיסט הכי קיצוני לא יטיל ספק בתוקפם של חוקי ההיגיון המנחים את שכלו או בכך שהמוח שלו לא מתעה אותו. הוא לא מטיל ספק בפעולות של השכל שלו כאשר הוא מגיע למסקנות הספקניות שלו בנוגע לאי-קיומו של אלוהים. הוא מאמין שהוא בשליטה מלאה. אך בהינתן ההשקפה הנטורליסטית; האמונה שהתהליכים הכימיים במוחנו יובילו אותנו אל האמת, מוטלת בספק רציני. לעומת זאת, אם נבראנו בצלמו של דובר אמת רציונלי, אז יש לנו אפשרות לבטוח בחושים שלנו – וגם באינטואיציות המוסריות והבסיסיות שבתוכנו. יכולנו להאמין בהרבה דברים שמשפרים את ההישרדות והרבייה שלנו. לדוגמה, הגנים שלנו היו יכולים להשתיל בנו את האמונה שלבני אדם יש ערך וכבוד, וכי עלינו לאהוב אחד את השני. בעוד הרעיונות הללו מועילים להישרדות המין האנושי, מנקודת השקפה נטורליסטית, ההנחות הללו יכולות להיות לגמרי שגויות. אם אלוהים אמין ורציונאלי קיים, בעיות מהסוג הזה כמו רציונאליות והצדקת הביטחון באמונותינו מתאדות. בנוסף, השקפת המוסר האבולוציוני סותרת את האינטואיציות שלנו בנוגע למציאויות בסיסיות. אנו מניחים מספר אמונות בסיסיות כמו: אנו כבני אדם מוסריים, אנו אחראיים למעשינו, שהשכל שלנו לא מתעה אותנו, שיש לנו חובות, שאנו פועלים עם תכלית וכיוצא בזאת. אך בהשקפה האתאיסטית- נטורליסטית האמונה כי אונס זה דבר רע היא פשוט התאמה אבולוציונית ותו לא –**האמונה שאונס זה פשע מוסרי היא שרירותית כמו העובדה שהתפתחו לנו חמש אצבעות במקום שש.** נטורליזם לא יכול לגזור את הרצוי מהמצוי מתיאורים מדעיים. "מדוע אני צריך להיות מוסרי"? בשביל הנטורליסט זה כמו לשאול "מדוע עליי להיות רעב"? דחפים כמו רעב ומין או רגשות כמו קנאה וכעס הינם מושתלים בנו על ידי האבולוציה. נטורליסטים כמו דוקינס יכולים לתאר לנו איך בני אדם מתפקדים בלבד, לא איך שהם צריכים לתפקד. ההשקפה הנטורליסטית לא יכולה לפתור את בעיית המצוי והרצוי. בעוד שבהשקפה התאיסטית, אלוהים ברא את בני האדם עם ערך מוסרי שהרי נבראנו בצלמו, ולכן אין בהשקפה זו פער בין המצוי לרצוי. מוסר נטורליסטי הינו שרירותי והוא יכל להתפתח בצורה שונה ואף הפוכה. האבולוציה הייתה יכולה לפתח קוד מוסרי על פיו מעשים כמו אונס, רצח, גניבה ועוד היו מעשים שמשפרים את ההישרדות. מה אם האבולוציה הייתה משתילה בכולנו את "גן האונס". במקרים בהם הזכר לא היה מוצא את בת זוגתו, בגופו היה מופעל גן זה בכדי להניע אותו להתרבות ולהבטיח את המשכיות צאצאיו. עולם כזה נראה סביר והגיוני בהשקפה האבולוציונית-נטורליסטית (דבר זה נפוץ בקרב בעלי החיים בטבע). אתאיסטים לא יכולים להתנגד להתנהגות זו על פי ההיגיון שלהם. ההתנגדות של כולנו למעשים כמו אונס והתעללות מצביעים על כך שאנו מאמינים שערכי המוסר אינם מושרשים בטבע – **מוסר המושרש בטבע משאיר אותנו עם מוסר שרירותי.** מצד שני, קיומו של אלוהים טוב, עוזר לנו לבסס את האינטואיציות המוסריות והבסיסיות שלנו בנוגע לרוע של מעשה האונס על משהו טרנסנדנטלי – משהו מעבר לטבע. לכן, האתאיסט-נטורליסט חייב לגנוב מההשקפה התאיסטית כדי להצדיק את ההתנגדות שלו למעשה שהוא מחד מאוד טבעי ומאידך נתעב מבחינה מוסרית. ### הדו-פרצופיות של האתאיזם שימו לב לסטנדרט הכפול של האתאיזם – מצד אחד מאשימים: "אם אלוהים קיים, מדוע הוא לא שם קץ לרשעים?!" בעוד מהצד השני, כשאלוהים כן שם קץ לרשעים ומחסל אותם – מאשימים אותו כי אכזרי מאחר שהוא רוצח. אם הפעולות של דעאש במזרח התיכון נראות לכם מזוויעות, אז דעו לכם שעמים כמו העמלקים, אותם דרש אלוהים להשמיד, שמו את דעאש בכיס הקטן – הם היו מקריבים באש את התינוקות שלהם. אם אלוהים הוא זה שמעניק חיים, האם הוא "רוצח" כאשר הוא מחליט לסיימם? האם למפסל יש זכות לשבור את הפסלים שלו? כמובן. אבל האם זה נותן לי את הזכות לשבור את הפסלים שלו? כמובן שלא. חשבו על זה, מדוע מבחינת האתאיסטים, יש לנו את הזכות להפסיק חיים, ע"י לדוגמא; הפלות. אבל כשאלוהים עושה זאת הוא "מרושע"?. זאת מאחר שעליהם לגנוב את האמת המוסרית של אלוהים – על מנת שיוכלו לטעון נגדו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/e1ed00d876152714206ff3efe85c79945ff61d57b3b4d08b738bb8e42987d3c6?s=300&d=mm&r=g) פול קופאן [See Full Bio](https://igod.co.il/author/paul-copan/) **קטגוריות:** מוסר, על טבעי, פילוסופיה, קיומו של אלוהים --- ### [טובה תחת רעה?](https://igod.co.il/true-judaism/טובה-תחת-רעה/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > הבה נבחן כעת שתיים מאִמרותיו של המשיח ישוע שלכאורה לא פשוט כל-כך למצוא להן מקבילות מִדִבְרי חז"ל או לחילופין, מהתנ"ך. אחת מהאִמרות האלה היא מהידועות ביותר של ישוע, ולפיה: "המכה אותך על הלחי הימנית הטה לו גם את האחרת".1 וכבר שמעתי תגובות שלפיהן אין לפתגם זה שום גיבוי ממקור יהודי כל שהוא ועל-כן לא רק שאינו ניתן לביצוע או אינו מתקבל על הדעת וההגיון, הוא אפילו שנוי במחלוקת. אך הנה, מִסתבר כי דקדוק מעמיק בתנ"ך ובמדרשי חז"ל מגלה דברים בעלי דמיון מופלא לפסוק זה ממש. ב"מגילת איכה" (ג: 31-29) כתובים הדברים הבאים: "יתן בעפר פיהו, אולי יש תקווה. יתן למכהו לחי, ישבע בחרפה. כי לא יזנח לעולם אדני". "יתן למכהו לחי"! קשה להתעלם מהדמיון בין פסוק זה למאמרו של ישוע. והנה, ב"משלי" כ: 22 כתוב: "אל תאמר אשלמה רע, קוה לה` וישע לך", ובפרק כד: 29 מוסיף שלמה המלך ואומר: "אל תאמר כאשר עשה לי, כן אעשה לו, אשיב לאיש כפעלו".  שני הפסוקים האחרונים – האומרים במפורש כי אין להשיב רעה תחת רעה או אפילו לחשוב לעשות כך – אמנם לא עולים עד לגובה רמתו המוסרית של ישוע, אך בהחלט ניכר בהם כי היוו חלק מהבסיס שממנה המריאה תורתו. עוד נאמר במשלי, כי "אם רעב שנאך, האכִלהו לחם ואם צמא, השקהו מים… וה` ישלם לך" (פרק כ"ה, 22-21). מאות שנים אח"כ, כתבו חכמי התלמוד דברים דומים: "הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין. עליהן הכתוב אומר (שופטים ה): ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".\[2\] שימו-לב, נעלב אך אינו פוגע; שומע חרפה ואינו מגיב; שמח בייסוריו. שוב, אלו אִמרות המזכירות את פִתגמיו של ישוע גם אם אינן מתרוממות לאותה רמה מוסרית. בהזדמנות זו ראוי להזכיר את פתגמם המפורסם של חז"ל: "הוי משלם טובה תחת רעה" (מדרש "שמות רבה", פרשה כו, ד"ה ב). ולמרות שמדרש זה נתחבר שנים רבות אחרי תקופת חיבורן של הבשורות, רב מאוד הדמיון בינו לבין מאמרו של ישוע. וכך רואים אנו שכל הטענות בדבר חוסר "יהדותם" של פתגמי ישוע, הן למעשה חסרות כל בסיס ולכן מתגלות כלא נכונות בעליל. אדרבא, אמרותיו של ישוע מבטאות יהדות צרופה מאין כמוה שרק מעטים אחריו יכלו להתעלות לרמתה. אגב, פתגמים נוספים בעלי אופי דומה, ניתן למצוא בספר "צוואות השבטים" לספרים החיצוניים. שם, ב"צוואת יוסף", פרק יח: 2, נאמר: "וכי יבקש איש להרע לכם, אתם גמלו אותו טוב והתפללו בעדו וה` יצילכם מכל רע". ישוע, כזכור, אמר לתלמידיו: "ברכו את-מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם" (לוקס, ו: 28). וב"צוואת בנימין" נכתב: "כי אם עזות יענה \[איש\] לאיש קדוש, והתנחם, כי יחונן צדיק את המגדף ויחריש. ואם יבגוד איש בצדיק, והתפלל \[בעדו\] הצדיק…" (פרק ה: 5-4). בבשורת מתי ה: 44-43, מציג ישוע טענה נוספת שבמבט ראשון קשה למצוא לה מקור כל-שהוא שיבהיר מאין נִלקחה. ואלה הדברים: "שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את אויבך. אבל אני אומר לכם אהבו את אויביכם…". מה זאת אומרת: "שמעתם כי נאמר"? היכן נאמר דבר שכזה? לא בתנ"ך, לא בספרים החיצוניים ולא בספרות חז"ל הענפה. מה המקור של פתגם זה ועל מה מתבסס ישוע? ובכן, להלן פירושו המאלף של הרב צ` ליכטנשטיין בדיוק לפסוק זה, מִסְפרו "סוגיות נבחרות בספר הברית החדשה".3 לפי ליכטנשטיין המפתח להבנת פסוק זה מצוי כמה פסוקים קודם לכן, כאשר אומר ישוע: "אם לא תרבה צדקתכם מצדקת הסופרים והפרושים, לא תבואו אל מלכות השמים".4 רוצה לומר, הסופרים והפרושים לא הגיעו לכוונתה האמיתית של התורה ולימודיהם עוד חסר הרבה כדי להגיע לשלמות. זאת הסיבה שמייד אח"כ, כאשר מבאר ישוע משלים רבים, הוא פותח ואומר: "שמעתם כי נאמר".5 היינו, ששמעו כן העם מפי הפרושים שהיו מורי התורה ומפרשיה. לכן, גם כאשר אומר ישוע: "שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את אויבך" (אשר לא נמצא בתורת משה כלל), כוונתו היא ששמעו זאת מפי הפרושים! ואת המקור לכך מביא הרב ליכטנשטיין מדברי רש"י, בפירושו לפסוק מ"משלי" ג: 30: "אל תריב עם אדם חנם אם לו גמלך רעה". וכותב רש"י: "גמלך רעה, שעבר על המצווה הכתובה בתורה: "ואהבת לרעך כמוך". ומי שהוא רשע, רשאי אתה לשנוא אותו"! יתכן כי את השראתו לכך קיבל רש"י מאבותיו, שכן דומים הם דבריו לנכתב בתלמוד הבבלי, הן מִמסכת פסחים (דף קיג, ב), בה נאמר כי עובר עברה – מצווה לשנאותו; והן ממסכת תענית (דף ז, ב), בה נאמר: "כל אדם שיש לו עזות פנים, מותר לקרותו רשע… ו"מותר לשנאותו".לעומת זאת, כדאי לזכור כי אלף חמש מאות שנה לאחר שציווה אותנו ישוע לאהוב את אויבינו, כתב רבי משה קורדואירו דברים דומים להפליא: "ירגיל עצמו \[כל אדם\] להכניס אהבת בני אדם בלבו ואפילו הרשעים, כאילו היו אחיו ויותר מזה, עד שיקבע בלבו אהבת בני אדם כולם" (ספר "תומר דבורה", פרק שני, עמ` פג). \[1\] מתי, ה: 39. \[2\] בבלי, יומא כג, א. \[3\] 2002: 25-24. \[4\] מתי ה: 20. \[5\] מתי פרק ה, פסוקים: 21, 27, 33, 38, 43. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** היהדות האמיתית, ישוע - פועלו ודמותו, ישוע היהודי הדגול, יֵשׁוּעַ והברית החדשה --- ### [נבואת עֶבֶד יְהוָה (ישעיהו מ''ב:א-ו)](https://igod.co.il/prophecies-messiah/ישעיהו-מב-1-6-עבד-ה/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ, קוֹלוֹ. קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט. לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ. כֹּה-אָמַר הָאֵל יְהוָה, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ. אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם–לְאוֹר גּוֹיִם. אחד התארים האהודים ביותר בפי ישעיהו למשיח הוא "עבד". תואר זה של המשיח מופיע בישעיהו מ"ב- ס"ו. בישעיהו מ"ב 1-6 מודגשים מספר היבטים לגבי המשיח: #### מעמדו של עבד ה'- מ"ב 1 פס 1 קובע ארבעה דברים: א. המשיח הוא עבד ה'.זהו נושא המודגש בבשורת מרקוס. כל אחד מארבעת מחברי הבשורות כתב לקהל קוראים אחר והדגיש היבטים אחרים מחיי ישוע. מתי הדגיש שהמשיח הוא מלך – ישוע, מלך היהודים. לוקס, הרופא, מתייחס בהדגשה לאנושיותו של ישוע- ישוע, המשיח, בן האדם. יוחנן מתרכז באלוהותו של המשיח- ישוע, בן האלוהים. מרקוס רואה את המשיח בראש ובראשונה כעבד ה'. הוא מתמקד בהיבטים בחייו של ישוע שמפגינים בצורה הטובה ביותר את הדרך שבה ישוע הגשים באופן מושלם את כל מה שנדרש ממנו כמתואר בנביאים, ובמיוחד, ב"שירי עבד ה' " שבישעיהו. ב. המשיח הוא בחיר ה', "בחירי רצתה נפשי"- הוא רצוי לאלוהים, אלוהים מתענג עליו מאוד. ג. המשיח משוח ברוח הקודש.זהו אישור נוסף לכתוב בישעיהו י"א 2. ד. הוא יהיה לברכה לעמי העולם (לגויים).המשיח אמנם יבוא בראש ובראשונה עבוד העם היהודי, אבל גם הגויים (עמי העולם) יתברכו בו בדרך כלשהי. לא מוסבר כאן איך, אבל ישעיהו מ"ט 6 מפתח את הנושא. רוב הרבנים, פרט לרש"י, פירשו פסוקים אלה כמדברים על המשיח. - תרגום פסוידו-יונתן: "הא עבדי משיחא אקרבניה בחירי דאתרעי ביה מימרי אתן רוחא דקודשי עלוהי דיני לעממין יגלי" ( הנה עבדי המשיח, אקרבו, בחירי, בו רצתה מימרתי (דברי) אתן רוח קודשי עליו, דיני לעמים יגלה). - הרב דוד קמחי (הרד"ק): "הן עבדי-זהו המלך המשיח". #### התנהגותו – מ"ב 2 פס' 2 מתאר את התנהגותו של המשיח. המשיח לא יהיה מטיף שניצב בקרן רחוב. בבשורות מסופר שישוע לימד בעיקר בבתי הכנסת. הוא גם לימד קבוצות גדולות של אנשים בחיק הטבע ועל מדרון ההר, אבל היו אלה אנשים שבאו אליו, שחיפשו אותו מיוזמתם. ישוע אף פעם לא משך תשומת לב לעצמו בכוונה תחילה ברחובות הערים, אבל שמו הלך לפניו וההמונים הם שחיפשו אותו ונהרו אחריו. #### אופיו- מ"ב 3 פס' 3 מתמקד בתכונותיו של המשיח. הוא יתאפיין ברחמים, באמת ובצדק. מי שיבוא אליו ויבקש עזרה יתקבל בברכה ויזכה ליחס מתחשב ועדין. #### הצלחתו –מ"ב 4 מפס' 4 עולה שבסופו של דבר המשיח לא ייכשל ולא יתייאש. יהיו מצבים מרפי ידיים לאורך הדרך, כפי שנראה בקטע הבא, אבל הם יהיו זמניים. הוא ישיג את כל המטרות שנקבעו לביאתו הראשונה. #### שליחותו- מ"ב 5-6 מפס 5-6 עולה שבואו של המשיח יהיה לברכה לשתי קבוצות של אנשים. ראשית, הוא יהיה "לברית עם", כלומר, הוא יהיה מי שיגשים את ההבטחות שאלוהים הבטיח במסגרת בריתו עם ישראל. שנית, הוא יהיה "לאור גויים", מי שיביא את אור הישועה לגויים. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [הריבוי שבאלוהות - "אחד" מול "יחיד" בתפילת ה"שמע ישראל" (דברים ו' ד')](https://igod.co.il/true-judaism/הריבוי-שבאלוהות-שמע-ישראל-יהוה-אלהינו/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** > שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד. (דברים ו' 4) אם יהיה עלינו לבסס את מסקנותינו על התנ"ך בלבד, ניאלץ להודות שמצד אחד הוא מאשר ומדגיש את העובדה שאלוהים הוא אחד, ומצד שני הוא מצביע על אחדות מורכבת, שממנה ניתן להסיק על קיום של ריבוי באלוהות. היהדות הרבנית דוחה על הסף את רעיון הריבוי באלוהות למרות כל הראיות שהצגנו (ראו מאמרים אחרים), וכמעט תמיד מובאת הנמקה מדברים ו' 4, כראיה סופית לכך שאלוהים הוא אחד ויחיד. קריאת ה"שמע" מדברים ו' 4 הייתה מאז ומתמיד ה"אני מאמין" החשוב ביותר של עם ישראל. זהו הפסוק השגור ביותר בפיו של מי שמבקש להוכיח את העובדה שאלוהים הוא אחד ויחיד, ולסתור את רעיון הריבוי באלוהות. אבל האם נכון להשתמש בפסוק למטרה זו? בראש ובראשונה יש לציין שהמילה "אלוהינו" כבר מופיעה בלשון רבים: "האלוהים (רבים) שלנו". בכל אופן, הטיעון הראשי מתמקד במילה "**אחד**". אם נסקור בקצרה את הפסוקים שבהם מופיעה המילה "אחד" נגלה עד מהרה שפירושה איננו "יחידה מוחלטת" (כפי שהרבנים רוצים שתחשבו) אלא "אחד מורכב". להלן כמה דוגמאות: בראשית ב' 24 : איש ואישה חוברים זה לזה בקשר של נישואין והופכים לאחד: "עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר **אֶחָד**" "עזרא ב' 64 כתוב ש"כָּל־הַקָּהָל **כְּאֶחָד**", אף על פי שהיה מורכב ממספר רב של אנשים. יחזקאל ל"ז 17 מספק לרעיון זה דוגמה חד משמעית, כשיחזקאל לוקח שני עצים (מקלות) ומחבר אותם לאחד: "אֶחָד אֶל־אֶחָד לְךָ לְעֵץ **אֶחָד**, וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ". מכאן שהשימוש במילה "אֶחָד" בעברית מקראית מראה בבירור שהוראת המילה היא אחדות שמורכבת מריבוי, לא יחידה מוחלטת. המילה שמשמעותה אחדות מוחלטת היא "יחיד". מילה זו מופיעה במספר מקומות בתנ"ך, והיא מדגישה את המשמעות של "אחד ויחיד, שאין זולתו". אילו רצה משה ללמד שאלוהים הוא אחד מוחלט, בניגוד לאחד מורכב, סביר להניח שהיה משתמש במילה זו, מכיוון שהיא מתאימה הרבה יותר למשמעות זו. למעשה, הרמב"ם הבחין בכוחה של המילה "יחיד" ובחר להשתמש בה במקום במילה "אחד" בשלושה עשר העיקרים שלו – י"ג יסודותיה של אמונת ישראל. אבל בתפילת ה"שמע" כפי שהיא מופיעה בדברים ו' 4, הכתוב מתייחס אל אלוהים במילה "אחד" ולא "יחיד". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, היהדות האמיתית, תיאולוגיה **תגיות:** שלושה אלוהים --- ### [הריבוי שבאלוהות - הריבוי בשם "אלוהים"](https://igod.co.il/true-judaism/הריבוי-בשם-אלוהים/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** מייקל בראון **Content:** המילה "אלוהים", המופיעה פעמים רבות בתנ"ך, היא שם עצם בזכר ברבים. אותה מילה, שמשמעותה האלוהים האמיתי האחד בבראשית א' 1, משמשת גם כשמדובר על אלילים (לדוגמה בשמות כ' 3 ובדברים י"ג 3). בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א' 1). לֹא־יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָי (שמות כ' 3). וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר: נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם (דברים י"ג 3). השימוש במילה "אלוהים" ברבים אמנם אינו מהווה הוכחה לריבוי משולש, לישות בעלת שלוש פנים, אבל הוא בהחלט פותח פתח לתפיסה לפיה קיים ריבוי באלוהות, שהרי אותה המילה משמשת הן לאלוהי האמת האחד והן לאלילים הרבים. עובדה זו מציבה את הרבנים בפני קושי מסוים. רבי הרץ בסידור תפילה לשבת בעריכתו מעיר על בראשית א' 1: "צורת הרבים באה להראותך את שפע כוחו; אלוהים מבין ומאחד כל קצות הנצח והאינסוף". עם זאת העובדה נותרת בעינה, שלמרות שהמילה כשלעצמה אינה מוכיחה ריבוי באלוהות, בכל זאת היא אינה שוללת אפשרות זו אלא להפך, פותחת פתח להבנה זו. לפעמים נשמעת הטענה שלא הייתה כל ברירה אחרת אלא להשתמש במילה זו בשני ההקשרים, מכיוון שאין לה חלופה בעברית. אבל טענה זו איננה נכונה; בדברים ל"ב 17-15 ובחבקוק ג' 3, למשל, מופיעה המילה "אלוה" ביחיד. ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ״ (דברים ל"ב 15). ״אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא, וְקָדוֹשׁ מֵהַר־פָּארָן סֶלָה, כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ, וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ״ (חבקוק ג' 3). אפשר היה להשתמש במילה זו, בלשון יחיד, בכל המקומות, אבל היא מופיעה רק ב 250- מקומות, לעומת 2,500 מקומות שבהם המילה "אלוהים" מופיעה בלשון רבים. השימוש הרב בלשון רבים דווקא מאשש את תפיסת הריבוי באלוהות ולא מהווה טענה נגדה. ### פעלים בלשון רבים בצירוף השם "אלוהים" התנגדות רבנית נוספת היא שבעוד שהמילה "אלוהים" מופיעה בלשון רבים, הפעלים שנלווים אליה מופיעים תמיד בלשון יחיד כשמדובר באלוהי האמת, וברבים כשמדובר באלוהי שקר. לפי כללי הדקדוק העברי, צריכה להיות התאמה בין שם העצם והפועל (הנושא והנשוא), גם במין וגם במספר. כשהמילה "אלוהים" מייצגת אלילים, הפועל שנלווה לה מופיע תמיד בהתאם לכללים אלה, בלשון רבים. אבל הם בדרך כלל מופרים כשהוראת המילה "אלוהים" היא אלוהי האמת לבדו. כלומר: השם "אלוהים" מופיע ברבים והפועל מופיע בלשון יחיד. טענה זו נכונה ברוב המקרים, אבל לא בכולם. ישנם מספר מקומות בתנ"ך שמדברים על אלוהי ישראל כשהפועל מופיע בצורת רבים. לדוגמה: א . וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי, וָאֹמַר לָהּ: זהֶ חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי, אֶל כָּל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי־לִי אָחִי הוּא (בראשית כ' 13). אלה הם דבריו של אברהם, עובד אלוהי האמת האחד והיחיד: "הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים…" ב . וַיִּבֶן שָׁם מִזבְֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית־אֵל, כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו (בראשית ל"ה 7). אלה הם דבריו של יעקב, שגם הוא עבד את אלוהי האמת האחד והיחיד: "שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים…" ג . וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר הָלְכוּ־אֱלֹהִים לִפְדּוֹת־לוֹ לְעָם וְלָשֹוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשֹוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם, גּוֹיִם וֵאלֹהָיו (שמואל ב' ז' 23). "אֲשֶׁר הָלְכוּ־אֱלֹהִים לִפְדּוֹת־לוֹ לְעָם…" ד . וְיֹאמַר אָדָם: אַךְ־פְּרִי לַצַּדִּיק, אַךְ יֵשׁ־אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ (תהילים נ"ח 12). "אַךְ יֵשׁ־אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ." אלה הן רק ארבע דוגמאות מני רבות, ושוב – השימוש בלשון רבים בפועל שמתייחס לאלוהי האמת האחד תומך בתפיסת הריבוי באלוהות. ### המילה "אלוהים" מתייחסת לשתי דמויות אלוהיות שונות כאילו על מנת לאשש את הטענה בדבר הריבוי, קיימים מצבים בתנ"ך שבהם המונח "אלוהים" מתייחס לשתי דמויות שונות באותו פסוק. לדוגמה, תהילים מ"ה 8-7 : "כִּסְאֲךָ, אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד, שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ: אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל־כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ." הדברים בפסוקים אלה מופנים לאלוהים. בהמשך הדברים מוזכר גם "אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ", אף על פי שהדברים עדיין מופנים לאלוהים. הכתוב מבחין בין שתי דמויות נפרדות; "אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ" הוא שמשח את אלוהים הנזכר בפסוק הקודם בשמן ששון ורומם אותו מעל לחבריו. דוגמה נוספת אפשר למצוא בהושע א' 2, 7: "תְּחִלַּת דִּבֶּר־יהוה בְּהוֹשֵׁעַ. וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־הוֹשֵׁעַ: לֵךְ קַח־לְךָ אֵשֶׁת זנְוּניִם וְיַלְדֵי זנְוּניִם, כִּי־זנָֹה תִזנְֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יהוה:.. וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּיהוה אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה, בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים." הדובר הוא אלוהים, שאומר שהוא ירחם על בית יהודה ויושיע אותם באמצעות ה' אלוהיהם. אלוהים הדובר בפס' 2 מבטיח בפס' 7 להושיע את ישראל באמצעות "ה' אלהיהם". גם במקרה זה המילה "אלוהים" מייצגת שתי דמויות נפרדות באותו קטע. ### שם ה' המפורש מיוחס לשתי דמויות אלוהיות שונות לא רק המילה "אלוהים" מתייחסת לשתי דמויות שונות באותו פסוק, אלא גם שמו המפורש של אלוהים. דוגמה לכך אפשר למצוא בבראשית י"ט 24: "וַיהוה הִמְטִיר עַל־סְדֹם וְעַל־עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ, מֵאֵת יהוה מִן־הַשָּׁמָיִם". הכתוב מייחס את השם לאחד משלושת האורחים שביקרו את אברהם (י"ח 33-22). ה' נמצא עלי אדמות, והוא ממטיר גופרית מה' שהוא בשמים (י"ט 24). באותו טקסט מופיעות שתי דמויות שונות שנקראות ה'. דוגמה אחרת אפשר למצוא בזכריה ב' 13-12 : "כִּי כֹה אָמַר יהוה צְבָאוֹת: אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַניִ אֶל־הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם, כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ: כִּי הִנְנִי מֵניִף אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם, וִידַעְתֶּם כִּי־יהוה צְבָאוֹת שְׁלָחָניִ." שוב, ה' שמדבר בפסוקים אלה נשלח על ידי ה', כדי להגשים מטרה מוגדרת. ### "אדוני" – שם עצם בלשון רבים שם נוסף לאלוהים בתנ"ך הוא "אדֹניָ", בצורת רבים (האדונים שלי ולא האדון שלי). ### כינויי גוף ברבים לעתים אלוהים מתייחס לעצמו בכינויי גוף בלשון רבים. לרוב, מופיע בתנ"ך שימוש בגוף ראשון יחיד כשאלוהים מדבר על עצמו, אבל ישנם גם כמה מקרים שבהם אלוהים מדבר בלשון רבים: #### א . בראשית א' 26 "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ." ריבוי הישויות באלוהות בפסוק זה ברור: "נַעֲשֶׂה… בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". היהדות מלמדת שפועל "נעשה" מתייחס למלאכים, אבל טענה זו לא תיתכן. אלוהים לבדו עסק במלאכת הבריאה והמלאכים לא מוזכרים באף מקום בהקשר זה. לא יכול להיות שאלוהים התייעץ עם המלאכים, שאם כן הכתוב היה מזכיר זאת, כפי שעשה במלכים א' כ"ב 23-12, כשאלוהים נועץ בצבא השמים שעמד לפניו בנוגע למצב מסוים. לא זה המצב המתואר בבראשית א'. זאת ועוד, המילה "בְּצַלְמֵנוּ" אינה יכולה להתייחס למלאכים, מכיוון שהאדם נברא בצלם אלוהים ולא בצלם מלאכים. למען האמת, נחמיה בעצמו מחזק עמדה זו שאלוהים לא נעזר במלאכים במלאכת הבריאה: "אַתָּה-הוּא יְהוָה **לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת-הַשָּׁמַיִם** **שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל-צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל-אֲשֶׁר עָלֶיהָ** הַיַּמִּים וְכָל-אֲשֶׁר בָּהֶם" (נחמיה ט 6) **רש"י פירש:** "לפי שהאדם בדמות מלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם… נעשה אדם – אע"פ שלא סייעוהו ביצירתו לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומידת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן". מובאה זו מראה עד כמה הרבנים נאלצים להרחיק לכת כדי להתחמק ממושג הריבוי באלוהות. מדרש בראשית רבה (ח', ח') מכיר במשמעותו החשובה של פסוק זה ומעיר כלהלן: "ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: בשעה שהיה משה כותב התורה היה כותב מעשה כל יום ויום. כיוון שהגיע לפסוק 'ויאמר אלוהים נעשה אדם' וכו' אמר: 'ריבונו של עולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים?' אמר לו: 'כתוב. הרוצה לטעות יטעה'" (מדרש רבה לבראשית א' 26). ה"מינים" שמוזכרים בהקשר זה הם היהודים המשיחיים. ברור שהמדרש פשוט מנסה לחמוק מהבעיה ואינו מצליח לספק הסבר מניח את הדעת לעובדה שאלוהים מתייחס אל עצמו בלשון רבים. **במדרש רבה ט ט כתוב:** "שאלו המינים את ר' שמלאי: 'כמה אלוהות בראו את העולם?' אמר להם: 'אני ואתם נשאל לימים ראשונים הה"ד 'כי שאל נא לימים ראשונים' וגו' (דברים ד לב). 'בראו אלהים אדם' אין כתוב כן, אלא 'ברא אלהים' (שם שם), חזרו שאלו אותו מהו דכת' 'בראשית ברא אלהים' וגו', אמר להם 'בראשית בראו אלהים' אין כתוב כן, אלא 'ברא אלהים את השמים ואת הארץ'. אמר ר' שמלאי בכל מקום שאתה מוצא תשובה למינים אתה מוצא רפואתה בצידה. חזרו ושאלו אותו מהו דכת' 'ויאמר אלהים נעשה אדם' וגו'. אמר להון קרון דבתריה (קראו את הכתוב בהמשך): 'ויבראו אלהים את האדם' אין כת' אלא 'ויברא אלהים' (בראשית א' כז)". קטע זה מתאר שיחה בין יהודים משיחיים לבין רבי שמלאי. היהודים המשיחיים שואלים אותו מדוע שמות העצם וכינויי הגוף מופיעים בלשון רבים. הרב עונה שעובדה זו אינה מהווה ראיה לריבוי באלוהות מכיוון שהפועל שאחריהם מופיע תמיד בלשון יחיד ולא רבים. רבי יעקב קולי כתב כדלהלן (בתרגום חופשי): "כאן דרוש הסבר מכיוון שהניסוח מפתיע. הלא־מאמינים טוענים שקיים ריבוי באלוהות ומנסים להמציא לכך סימוכין מפסוק זה, מכיוון שכתוב בו 'נעשה אדם' בלשון רבים. מדוע התורה השתמשה בלשון רבים? יש האומרים שהאדם דומה למלאכים ולכן הם רצו שייברא מייד. אלוהים הכריז ואמר להם: 'בואו נעשה אדם. בואו שמחו, מכיוון שאני עומד לברוא את האדם'" \[וכאן הוא מצטט את רש"י כלעיל\].(The Torah Anthology, Maznaim, New York, 1977, pp.108-107). לבסוף, הרמב"ן אמר על פסוק מכריע זה שלשון רבים מרמזת על אלוהים והאדמה; האדם נוצר מהאדמה והרוח והנפש מאלוהים. #### ב . בראשית ג' 22 וַיֹּאמֶר יהוה אֱלֹהִים: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה \| פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. #### ג . בראשית י"א 6 וַיֹּאמֶר יהוה: הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזהֶ הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזמְוּ לַעֲשׂוֹת. #### ד . ישעיהו ו' 8 וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר: אֶת־מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ־לָנוּ? וָאֹמַר: הִנְנִי, שְׁלָחֵניִ. בפסוק זה קיים ניגוד לכאורה בין היחיד ("אשלח") לבין הרבים ("לנו"), אלא אם כן רואים בו ריבוי הקיים בתוך אחדות. **תיאורים בלשון רבים** היבט נוסף שנובע מהניסוח המקראי הוא העובדה שהשמות ותארי השם המשמשים בקשר לאלוהים מופיעים בדרך כלל בלשון רבים. לרוב, כשמדברים על האלוהים האחד התארים מופיעים בלשון יחיד. אבל לפעמים אפשר למצוא אותם בלשון רבים. לדוגמה: **א . יהושע כ"ד 19** וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם: לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת־יהוה, כִּי־אֱלֹהִים **קְדשִׁים** הוּא, אֵל־קַנּוֹא הוּא, לֹא־יִשָֹּא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם. **ב . תהילים קמ"ט 2** יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל **בְּעֹשָׂיו**, בְּניֵ־צִיּוֹן יגִָילוּ בְמַלְכָּם. **ג . קהלת י"ב 1** וּזכְֹר אֶת־**בּוֹרְאֶיךָ** בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא־יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגּיִעוּ שָׁניִם אֲשֶׁר תֹּאמַר: אֵין־לִי בָהֶם חֵפֶץ. **ד . ישעיהו נ"ד 5** כִּי **בֹעֲלַיִךְ** **עֹשַׂיִךְ**, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ, וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי כָל־הָאָרֶץ יִקָּרֵא. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/a3e7b0157d07da506958b75a77964ace52f1dc33fe6f45f5505271713fcb9788?s=300&d=mm&r=g) מייקל בראון [See Full Bio](https://igod.co.il/author/michael-brown/) **קטגוריות:** אלוהים ביהדות, היהדות האמיתית, תיאולוגיה **תגיות:** אלוהות המשיח בתנ"ך ובמחשבת ישראל (כתבי חז"ל), שלושה אלוהים --- ### [דניאל ט' (נבואת בואו של המשיח) על רקע פרשנות יהודית וחז"ל](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נבואת-זמן-בואו-של-המשיח-דניאל-ט/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** גולן ברושי **Content:** בשנה הראשונה למלכות דריוש, מצא דניאל מידע מעניין בעודו קורא את ספרי הקודש היהודיים אשר נכתבו עד לאותה עת. דניאל מצא כי אלוהים הכריז מפי הנביא ירמיה כי גלות בבל תארך שבעים שנה. מידע זה היה בעל משמעות רבה במיוחד עבור דניאל מפני שהוא קרא אותו בשנת 538 לפנה"ס. מכיוון שגלות בבל החלה בשנת 605 לפנה"ס, הרי שהיא הלכה והתקרבה אל מועד סיומה. (דניאל פרק ט' פסוקים 1-2) מבוא (דניאל פרק ט', פסוקים 3-19) דניאל בחר לבוא לפני ה' בחרטה ובתפילת תשובה כנה, כפי שמעידים שני דברים: ראשית, הוא פנה לאלוהים בשם אדוני (פס' 3). הוא הכיר באדנותו הריבונית של אלוהים על עם ישראל ועל גלותו. שנית, תשובתו התבטאה בצורה חיצונית באופן המתאים לתקופתו: בצום ולבישת שק ואפר. תפילת דניאל מורכבת משני חלקים עיקריים. החלק הראשון מכיל וידוי (פס' 4-15). דניאל הדגיש את גדולתו ונאמנותו של אלוהים. דניאל לא הסתיר דבר מהרעה שעשתה ישראל, שגרמה לגלות מלכתחילה. הוא התוודה בכנות שהעם חטא, סטה מדרך הישר, פשע ומרד בשלטון אלוהים . נוסף על כך, מנהיגי העם והעם בכלל סירבו להקשיב לדברי הנביאים אותם שלח להזהירם מהמשפט הבא אם לא ישובו מדרכם הרעה. דניאל הבהיר שאלוהים  אינו אשם בבושת ישראל. אלוהים  פעל בצדקה. היהודים, באשר הם, בהם ורק בהם האשמה. כולם מרדו. אלוהים נתן לישראל אזהרות חוזרות ונשנות על המשפט שיבוא על העם אם יתמידו במרים. האזהרה ניתנה עוד בימי משה, אך העם לא חזר בו ובמקום לקבל את הנביאים ודבריהם, העם סקל אותם למוות פעם אחר פעם. מסיבה זו אלוהים עמד מאחורי מילתו להעניש את העם במרוצת השנים. דניאל "הזכיר" לאלוהים כי בעבר הוא פאר את שמו בגויים כאשר גאל את עמו מעבדות מצרים בדרך נס. דניאל עשה כן מפני שהוא עמד לבקש מאלוהים  לעשות דבר דומה בשנית, וכך לפאר את שמו אף יותר. חלקה השני של תפילת דניאל היא תחינה (פס' 16-19). דניאל הפציר באלוהים לסלוח לחטאי ישראל, להשיב את העם לארץ ישראל, ולהחזיר את ירושלים ואת המקדש לתפארתם הקודמת. ירושלים והמקדש נחרבו בידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס, ומאז עמדו בשיממונם. דניאל טען שמשפט זה על ישראל, ירושלים והמקדש גרם לכך ששמו של אלוהים בין הגויים עובדי-האלילים יבויש. נראה היה לעובדי האלילים כאילו אלילי בבל חזקים יותר מאלוהי ישראל. מסיבה זו התחנן דניאל לפני אלוהים שיפעל לטובת ישראל, ירושלים והמקדש, לא מפני שעם ישראל ראויים לכך, אלא בגלל שאלוהים רב חסד, והמוניטין שלו עומד בסכנה. דניאל סיים את תפילתו בהביאו בקשות רבות לפני כסא אלוהים. הוא ביקש מאלוהים לשמוע, לסלוח, להקשיב ולעשות. לבסוף, הוא התחנן לפני אלוהים לא להשתהות. בקשה אחרונה זו מרמזת מדוע התפלל דניאל תפילת תשובה כה עזה באותה עת. באחת מנבואות ירמיהו (כ"ט 10-14) שקרא דניאל הכריז אלוהים שהוא ישים קץ לגלות כאשר עם ישראל יקרא אליו, יתפלל וידרוש אותו בכל לבבו. ביודעו שהמועד לסיום הגלות עומד בפתח, דניאל פחד שמא אלוהים  ידחה את סיומה אם לא יקראו אליו היהודים בתפילות תשובה. על-מנת למנוע כל דחייה, דניאל החל לעשות את הדבר היחידי שיש ביכולתו לעשות שיכול לשים קץ לגלות, להתפלל. תגובת אלוהים לדניאל (שם, פסוקים 20-27) טרם סיים דניאל את תפילתו שלח אלוהים את המלאך גבריאל לקטוע אותו. גבריאל הופיע לפני דניאל בשעת תפילת מנחת-הערב (בין שלוש לארבע אחה"צ). אלוהים שלח את גבריאל על-מנת שישכיל את דניאל בינה בנוגע לחזון בפרק ח'. למרות שחלפו שלוש-עשרה שנים מאז שהתגלה חזון זה לדניאל, הוא עדיין ניסה להבין אותו כראוי. המחשבה שהטרידה את דניאל הייתה: אם גלות בבל אכן תימשך שבעים שנה, ואם שבעים שנים אלה מתקרבות אל קיצן, מדוע תיאר אלוהים  בחזון המתועד בפרק ח' את ענישת ישראל כממשיכה למשך שנים רבות בעתיד? נראה כי החזון גרם לדניאל לחשוש שמא אלוהים ידחה את קץ הגלות. חשש זה הוא שהניע את דניאל לתפילת תשובה עזה כל כך. גבריאל עמד לשים קץ למבוכתו של דניאל על-ידי מסירת התגלות חדשה מאלוהים. העובדה שגבריאל נבחר למסור התגלות זו ראויה לציון, מכיוון שהוא המלאך המעורב בחזון שגרם לדניאל את הבלבול מלכתחילה. ההתגלות החדשה תבהיר כי למרות שאלוהים ישים קץ לגלות בבל הנוכחית בקרוב, הוא ימשיך לייסר את עמו ישראל למשך זמן רב בעתיד. הגלות היא רק חלקו הראשון של זעם אלוהים  כלפי ישראל, אחרית הזעם תבוא לאחר הגלות. מכאן שאלוהים ריבון על גורל עם ישראל. הסיבה שאלוהים  ראה לנכון לשלוח את גבריאל עם התגלות זו היא העובדה שדניאל היה "חמודות" בעיני ה'. משמעות המילה "חמודות" היא 'יקר ערך.' גבריאל הפציר בדניאל לתת את מלוא תשומת ליבו להתגלות, מפני שהיא תיתן לו הבנה של החזון בפרק ח'. ההבטחה והעת לביאת המשיח (שם, פסוקים 24-27) בהתגלות החדשה המתועדת בקטע זה מסביר אלוהים שהוא יוסיף לייסר את ישראל לפחות עוד שבעים שבועים של שנים אחרי תום גלות בבל. כפי שצוין לעיל, קטע זה כולל את הנבואה היחידה בתנ"ך הנותנת את המועד המדויק להופעת המשיח בישראל. על-מנת להבין את הנבואה כהלכה, עלינו להבין מספר נתונים: ##### **• נבואה זו מתייחסת לעמו של דניאל ולעיר קודשו; משמע, עם ישראל ולירושלים.** הנבואה מתייחסת לפרק זמן של 490 שנים. גבריאל אמר כי שבעים שבועים (שבעים פעמים שבעה, או בקיצור 490) נחתכו על ישראל וירושלים בידי אלוהים, כלומר, 490 יחידות זמן. בכמה זמן מדובר? האם מדובר ב-490 שנים, 490 ימים, 490 שבועות או 490 חודשים? כל הפרשנים (כולל הפרשנים היהודיים, כגון רש"י והגאון מוילנה) תמימי דעים שהמילה "שבוע" פירושה 7 שנים. את השימוש הזה למילה שבוע ניתן למצוא בבראשית כ"ט 27-28, שם פעמיים מכונות 7 השנים שיעקוב עובד כדי לקבל את רחל "שבוע". גם בכתבים היהודיים ניתן למצוא את המילה שבוע במשמעות של 7 שנים, בעיקר בהקשר של שנת שמיטה (מסכת סנהדרין צ"ז, א; פסחים י"ב, א). פרק הזמן היחיד המתאים באופן היסטורי הוא 490 שנים. על-פי הנבואה, המשיח יופיע בישראל לפני סוף 490 יחידות הזמן. כפי שנראה מאוחר יותר, 490 יחידות הזמן החלו בשנת 445 לפנה"ס. שום דבר מיוחד לא התרחש בישראל לאחר 490 ימים (כשנה ושליש השנה), 490 שבועות (כתשע שנים וחצי) או 490 חודשים (כ-41 שנים) אחרי 445 לפנה"ס. בנוסף לכך, לשבעים שבועים של שנים יש משמעות מיוחדת ליהודים. אלוהים חילק את לוח השנים לפרקי זמן של שבע שנים, כאשר כל שנה שביעית היא שנת שמיטה (ויקרא כ"ה 3-9). גלות בבל ארכה שבעים שנה מכיוון שעם ישראל הפר שבעים שנות שמיטה לאורך 490 שנים (דברי-הימים ב' ל"ו 21). דניאל עצמו חשב במונחים של שנים בהקשר של נבואה זו (ט' 1-2). ##### **• נקודת ההתחלה של 490 השנים (פס' 25).** גבריאל ציין שנקודת ההתחלה תהייה הוצאת צו לבנות מחדש את ירושלים עם "רחוב וחרוץ". ממבט ראשון מהווה הכרזה זו בעיה, מכיוון שמלכי פרס ומדי הוציאו מספר צווים שונים לבניית חלקים שונים של ירושלים. הצו הראשון יצא מאת כורש בשנת 538 או 537 לפנה"ס; השני יצא מאת דריוש בשנת 519 לפנה"ס; השלישי מאת ארתחשסתא בשנת 458 לפנה"ס; והרביעי מאת ארתחשסתא בשנת 445 לפנה"ס. לאיזה מבין הצווים לעיל התייחס גבריאל  בדניאל ט' 25? כדי שנוכל לענות על שאלה זו, יש לבדוק תנאי לגבי הצו: כאמור, הצו יאפשר בניית רחוב וחרוץ. המילה "רחוב" מתייחסת לרחבה פתוחה בתוך שערי העיר (דברי הימים ב' ל"ב 6) – אזור שהיווה את מרכז חיי העיר. אך לעיר אין שערים אם אין לה חומה, ומכאן שבניית "רחוב" מחייבת בניית חומה. המילה "חרוץ" מתייחסת לתעלת מגן, או חפיר, המשמשת כחלק ממערך ההגנה של העיר. בזמן העתיק היה מקובל לחפור תעלה עמוקה סביב חומות העיר כאמצעי הגנה. מכאן שבניית חרוץ, או תעלת מגן, מחייבת בניית חומות ומערך הגנה. הביטוי "רחוב וחרוץ" הוא בעצם מושג המציין בניית מערך הגנה סביב העיר (כולל חומה עם שערים וחפיר). לאור זאת ניתן להסיק שהצו בדניאל ט' 25 מדבר על ביצורה של ירושלים כתנאי. תנאי זה מהווה מבחן שניתן ליישם לגבי ארבעת הצווים שהוציאו מלכי פרס ומדי המוזכרים לעיל ולדעת על איזה מהם מדוברי. כך נדע לאיזה מהם התכוון גבריאל: המבחן הינו: אילו מבין הצווים התירו בניית חומת מגן וחפיר סביב ירושלים? הצווים שהוציאו כורש (538 או 537 לפנה"ס), דריוש (519 לפנה"ס) וארתחשסתא (458 לפנה"ס) לא עומדים במבחן זה. חומות ירושלים לא נבנו כתוצאה מאף אחד משלושת צווים אלה. בשנת 445 לפנה"ס שמע נחמיה שחומות ירושלים עדיין הרוסות (נחמיה א' – ב'). יתר על כן, מאורע שאירע מספר שנים לאחר שיצאו צווים אלה סותר מעל לכל ספק את האפשרות שחומות ירושלים כבר ניבנו. זמן מה לאחר שהוציא ארתחשסתא צו בשנת 458 לפנה"ס, היהודים בארץ ישראל החלו לבנות את חומות ירושלים על דעת עצמם, אך לא השלימו את המלאכה מכיוון שאויביהם כתבו מכתב למלך ארתחשסתא (עזרא ד' 8-16). מכתב זה הזהיר את המלך שאם היהודים יבנו את חומות העיר הם ימרדו בו. בתגובה למכתב זה, ציווה ארתחשסתא על עבודת הבנייה להיפסק לאלתר. לא ניתן היה להמשיך בבנייה עד שהמלך יוציא צו חדש המאפשר זאת. (יש לציין שארתחשסתא השאיר פרצה להוצאת צו נוסף שיאפשר את המשך בניית החומות. חוקי פרס ומדי היו חוקים בל-יעברו, כך ששום מלך לא יכול היה לבטל צו שניתן על-ידו או אחד מקודמיו. לאור זאת, אם אחד משלושת הצווים הקודמים היו מתירים ליהודים לבנות את חומות ירושלים, לא יכול היה ארתחשסתא להוציא צו האוסר על בניית החומות. העובדה שצו כזה אכן יצא מלפניו שוב מהווה עדות לכך ששלושת הצווים המוקדמים יותר לא התירו את בניית חומות ירושלים. מכאן שהצו בדניאל ט' 25 לא היה הצו של כורש (538 או 537 לפנה"ס), דריוש (519 לפנה"ס) או ארתחשסתא (458 לפנה"ס), אלא צו ארתחשסתא שניתן לנחמיה בשנת 445 לפנה"ס (נחמיה א'-ב'). על-כן, נקודת ההתחלה של 490 שנות הנבואה בדניאל ט' הייתה חודש מרץ של שנת 445 לפנה"ס על פי הספירה הלועזית (נחמיה ב' 1-8). ##### **• כמו כן מצוין הזמן בו יהיה המשיח בארץ (פס' 25).** גבריאל אמר שבין הוצאת הצו ועד "משיח נגיד" יעברו ששים ותשעה שבועים של שנים (ששים ותשע כפול שבע הם 483 שנים). במלים אחרות, 483 שנים אחרי 445 לפנה"ס יהיה המשיח בעולם. (גבריאל חילק את ששים ותשעה השבועים לשתי תקופות: שבעה שבועים \[49 שנים\] ועוד ששים-ושניים שבועים \[434 שנים\]. חוקרים רבים סבורים שחלוקה זו נועדה לציין שבניית ירושלים תושלם ארבעים ותשע שנים אחרי הצו בשנת 445 לפנה"ס. הבנייה ארכה זמן כה ארוך מכיוון שהיהודים נתקלו בהתנגדות רבה למפעל הבנייה \[נחמיה ד'; ו' 1-ז' 4\]. חומות העיר אכן נבנו בעת מצוקה, כפי שחזה גבריאל.) כאשר אנו מחשבים פרקי זמן המבוססים על המידע שנתן גבריאל, עלינו לזכור שבזמן העתיק נחשבה כל שנה כאורכת 360 ימים. עמי הודו, פרס, בבל, מצרים, יוון, איטליה, מרכז אמריקה וסין השתמשו כולם בלוח שנה המבוסס על שנים בנות 360 ימים. התנ"ך משתמש באותה שיטה (בראשית ז' 11, 24; ח' 4 – חמישה חודשים הכילו 150 ימים). אם כן, 483 השנים מאז צו ארתחשסתא יסתכמו ב-173,880 ימים (483 שנים כפול 360 ימים). לדברי גבריאל, החל מצו ארתחשסתא במרץ, 445 לפנה"ס, הוספת 173,880 ימים תביא אותנו לזמן המדויק בו קרה דבר מה משמעותי בחיי המשיח על הארץ. הרי התשובה היא שנת 32 לספירה. בנבואה בדניאל פרק ט' מצויין שאחרי שיעברו 483 השנים, "יכרת משיח ואין לו" (פס' 26). המילה "יכרת" שימשה לתיאור עונש מוות (ויקרא ז' 20, 21, 25, 27) ולעיתים במובן של מוות אלים (שמואל א' י"ז 51; עבדיה 9; נחום ג' 15). במקרה זה היא מתייחסת לעובדה שעל המשיח יגזר עונש מוות אלים. הביטוי "ואין לו" פירושו שכאשר ימות המשיח, לא יהיה לו כל אשר הוא ראוי לו מתוקף היותו משיח. כמשיח, הוא ראוי לעטרת מלכות מזהב ואבנים יקרות, אך במקום זאת הוא ימות מוות אלים. בנוסף חשוב לציין בהקשר של נבואת דניאל פרק ט' הוא כי ירושלים והמקדש יחרבו לאחר תום 483 שנות הנבואה הראשונות (פס' 26). מכיוון ש483 שנים אלה תמו בשנת 32 לספירה, העיר והמקדש עתידים היו להיחרב אחרי שנת 32 לספירה – אחרי שהמשיח ימות מוות אלים. כך שלמרות שגבריאל ניבא לא מכבר את בנייתם של ירושלים והמקדש מחדש אחרי גלות בבל (נבואה שללא ספק עודדה את דניאל), הוא ניבא גם חורבן נוסף שלהם לאחת כמה מאות שנים (נבואה שבוודאי לא שימחה את דניאל). נבואה זו מאשרת את העובדה שאלוהים  לא יסיים לייסר את ישראל עם תום גלות בבל, והיא תעזור לדניאל להבין מדוע החזון בפרק ח' ניבא סבל עבור עם ישראל לעוד מאות שנים בעתיד. העובדה שירושלים והמקדש יחרבו לאחר שיכרת המשיח מעידה שחורבן עתידי זה הוא עונשו הריבוני של אלוהים על ישראל על שדחתה והרגה את המשיח בבואו. ואמנם, הרומאים החריבו את ירושלים בשנת 70 לספירה, כשלושים-ושמונה שנים לאחר 32 לספירה. לסיכומו של עניין בנבואת דניאל שתי דרכים לדעת את מועד בואו של המשיח. א. בעזרת החישוב המדויק שנתן המלאך גבריאל. ב. אם נתעלם מהחישוב המדויק שנתן המלאך גבריאל, נוכל להתרכז בגבולות הזמן ששמה הנבואה עצמה על ביאת המשיח, מרגע בניית ירושלים ועד חורבן בית המקדש שכאמור כיום ידוע לנו שנחרב בשנת 70 לספירה, היה על המשיח להגיע ולמות מוות אלים. בדיוק בפסח שנת 32 נהרג במוות אלים ע"י צליבה אותו אחד שכל נבואות התנ"ך מעידות על משיחיותו – ישוע בן-דוד (או "ישו" בשפת הרבנים). דניאל שהיה אחד מאנשי אלוהים הצדיקים ביותר בתנ"ך, היה מהצעירים שהוגלו בראשונה לבבל, כמעט עשרים שנה לפני חורבן בית המקדש בשנת 586 לפני הספירה. כעת הוא אדם זקן שבילה את רוב שנות חייו בגלות בבל. לאחר שקרא בספר ירמיהו שהנביא מנבא שגלות יהודה בבבל תארך שבעים שנה (ירמיהו כט), הוא ידע ששבעים השנה אמורות להסתיים בקרוב, כי הוא הוגלה כמעט עם תחילתם בשנת 604 לפני הספירה. לכן הוא התמסר לתפילה קורעת לב וצום, בתחינה לאלוהים לרחם על עמו המפוזר ולהשיבו לארץ המולדת. הפסוקים הבאים בדניאל ט (4-19) מכילים את אחת מהתפילות העמוקות של חזרה בתשובה בכול התנ"ך. אני מעודד אותך לעצור כאן לרגע ולקרוא את התפילה הזאת של דניאל ולהתוודות בקול רם בזמן שאתה קורא, בעודך שם לב לתמונה הגדולה: עם ישראל חטא בצורה כל כך מצערת נגד אלוהים שהיה עליו לשפוט את עמו קשות עם עונש של הרס בית המקדש והוצאת העם מארצו לגלות. הייתה זו טרגדיה לאומית שאין באפשרותנו לדמיין בחברה המודרנית של היום, שרשרת של אירועים כל כך נוראים שהביאו לידי אשמה, בושה וכלימה בלתי רגילות לעם ישראל. זו הסיבה שדניאל זעק לאלוהים בכאלה כאבים ושברון לב. הוא התפלל עבור הייעוד של עמו. הוא התפלל שאלוהים ישקם כליל את בית המקדש ואת העם – ויחד עם זאת כול תפילותיו התמקדו בירושלים. (שים לב לתיאור של הווידוי שלו בתפילה בפרק ט פסוק 20, "וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר, וּמִתְפַּלֵּל, וּמִתְוַדֶּה חַטָּאתִי, וְחַטַּאת עַמִּי יִשְׂרָאֵל; וּמַפִּיל תְּחִנָּתִי, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהַי–עַל, הַר-קֹדֶשׁ אֱלֹהָי." ז"א בית המקדש על הר הבית בירושלים.) בעודו מתפלל וצם התגלה בפניו המלאך גבריאל – היה זה עסק רציני, בלשון המעטה, ואמר לו: דָּנִיֵּאל, עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה. בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר, וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד–כִּי חֲמוּדוֹת, אָתָּה; וּבִין, בַּדָּבָר, וְהָבֵן, בַּמַּרְאֶה.  שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן, וּלְהָבִיא, צֶדֶק עֹלָמִים; וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא, וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. דניאל ט 22-24. חשוב להבין את המשמעות המלאה של המאורע. דניאל היה כל כך מכובד בעיני מלכות השמים שאלוהים שלח את המלאך האדיר גבריאל (ראה דניאל ח 15-27) בשליחות אישית לדניאל, כדי לתת לו את אחת מהנבואות המשמעותיות ביותר שמופיעות בתנ"ך. נאמר זאת בשפה מדוברת: "דניאל, אתה מתפלל עבור התקופה של שבעים השנים ומשתוקק לשובו של עמך לארצו ולבניית בית המקדש מחדש. אך אני מביא לך מידע שהוא מעל ומעבר לבקשתך ומספר לך על תקופה של שבעים כפול שבע שנים (שבוע של שנים = 490 שנים), תקופה בה תיעשה הכפרה הסופית, תקופה חשובה אף יותר מבית המקדש והעם. אני מדבר אליך על עידן המשיח!" כדי לתת פרספקטיבה של היהדות המסורתית לפרק הנ"ל הבה ונשמע את פרושו של רש"י: "שבועים שבעים נחתך. על ירושלים מיום חורבן ראשון בימי צדקיהו עד שיהיה בשניה : לכלא הפשע ולהתם חטאת. שיקבלו ישראל את גמר פורענותם בגלות טיטוס ושעבוד וכדי שיכלו פשעיהם ויתמו חטאתם ויתכפר עוונותם כדי להביא עליהם צדק עולמים : ולמשוח (עליהם) קדש קדשים. הארון והמזבחות וכלי הקודש שיבואו להם ע"י מלך המשיח. ומנין שבועים ארבע מאות ותשעים שנה, גלות בבל ע' (שבעים שנה) ובית שני ת"ך (ארבע מאות ועשרים שנה)". שים לב שרש"י אומר שהנבואה הנ"ל מדברת על זמן של שיקום ובנייה שיגיע "על ידי מלך המשיח," כך שנקודת הראות המשיחית של הנבואה הזאת אינה רק של האמונה המשיחית, אלא גם של רש"י. ההבדל הוא שלמאמינים המשיחיים יש בסיס לפרש את דניאל ט 24-27 במונחים משיחיים, ז"א שהמשיח מת עבור חטאי העולם במשך הזמן שדניאל מתאר בקטע הנ"ל, בעוד שרש"י רק מוסיף את ההתייחסות למשיח בסוף הקטע, מבלי להסביר.167 הדבר מתבהר עוד יותר כאשר קוראים את פרוש רש"י לדניאל ט 26: "ואחרי. אותן שבועים : יכרת משיח. יהרג אגריפס מלך יהודה שהי' מושל בימי החורבן : ואין לו. כמו ואיננו : משיח. אינו אלא ל' שר וגדול : והעיר והקדש. והעיר והמקדש : ישחית עם נגיד הבא. עליהם הוא טיטוס ואוכלוסיו : וקצו בשטף. וסופו לקללה ואבדון שישטיף כח מלכותו ע"י משיח : ועד קץ מלחמ'. גוג תהא העיר : נחרצת שוממות. חרץ של שוממות:" הבה ונבדוק כמה מהערותיו הנ"ל של רש"י. ראשית, הוא מייחס את "המשיח" לאגריפס מלך יהודה, "שהיה מושל בימי החורבן" (חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, בערך 40 שנה אחרי מותו של ישוע). שנית, ניתן להבין מפירושו שחורבן העיר ובית המקדש הוא אותו החורבן שנעשה על ידי הגנרל הרומי טיטוס. עליו אמר ההיסטוריון הנריך וו. גוגנהיימר שהמשיח יפוצץ את כוח מלכותו. שלישית, הוא שוב מתייחס למלכות האלוהים שתבוא בעוצמה דרך המשיח, אך שוב ההערה היא רק תוספת מבלי להוסיף הסבר. במילים אחרות, ההתייחסות של רש"י למשיח אינה קשורה לטקסט המדבר על המאורעות שמסתיימים במאה הראשונה לספירה. וזהו בדיוק הזמן שישוע, המשיח האמיתי, אכן בא דרך עמנו ושכן בתוכו, מת וקם לתחייה, ובכך סיפק את הכפרה הסופית עבור האנושות. תמוה שרש"י הכיר בהתייחסות המשיחית בנבואה הנ"ל אך לא ראה את הנבואות המשיחיות שהקטע מכיל. במהדורה של סטון הוא מוסיף הערה למילה "משיח" בדניאל ט 26 ובכך מסכם את פרוש רש"י לפרק כאשר הוא אומר שאגריפס היה המלך היהודי האחרון, בסוף עידן בית המקדש השני. לאחר מותו, "הנגיד" בנבואה של דניאל, שהוא טיטוס הרומאי, ציווה על חורבן המקדש שלא יבנה שוב עד עידן המשיח שיבוא אחרי מלחמת גוג ומגוג. לכן רש"י אכן חשב שהנבואה מצביעה על תקופת הבית השני, אך הוא הרחיק לכת לעתיד באשר להתמלאות הסופית של הנבואה. למרות גאוניותו של רש"י כפרשן דגול של התנ"ך והתלמוד, עלינו להודות שחסר לפירושו כאן אחדות ובהירות. כול זאת מודגש בהערה שלו בסוף דניאל 27: "…ועד כלה ונחרצה תתך על שומם. ותתקיים ממשלת השקץ עד יום אשר תתך עלי' כלה ונחרצה הנגזור עליה בימי מלך המשיח :" שוב אנו רואים פה שרש"י רואה שהנבואה של דניאל מצביעה בסופו של דבר למשיח ומלכותו, אך באופן שמנותק לחלוטין מלוח הזמנים המופיע בקטע. הדבר כמעט דומה לספירה לאחור של שליחת טיל לחלל, כאשר עיני כול הנאספים נשואות בציפייה גדולה לטיל העומד להישלח. ואז כשהאש כבר בוערת בתחתית והמספר האחרון מוכרז…הטיל אינו עוזב את עמדתו עוד אלפים שנה. משהו אינו נכון בתמונה הזאת. בכול זאת פירושו של רש"י הוא כזה: הוא מסביר כיצד כול הדברים עליהם מנבא דניאל מתגלים ומסתיימים בפרק זמן של דור אחד אחרי זמנו של ישוע עלי אדמות –  "ונחרצה הנגזור עליה בימי מלך המשיח." – שעל פי המסורת היהודית עדיין לא ארע, כבר אחרי אלפיים שנה. מקרה מעניין הוא רחמיאל פריילנד, יהודי משיחי מלומד ידוע, שהפך להיות מאמין בישוע בעזרת פירוש רש"י על דניאל 24-27. רחמיאל גדל בבית יהודי-חרדי בפולין, וכמעט מצא את מותו בשואה לאחר ששרד ייסורים גדולים ורעב במנוסתו מארץ מולדתו.170 בעודו נער הקדיש זמן רב בקריאה וחקירת התנ"ך בחיפוש אחר האמת. כאשר קרא את פירוש רש"י לקטע הנ"ל בדניאל, מחשבה עברה בראשו שרש"י אכן דיבר על הזמן הנכון אך המשיח שלו אינו המשיח הנכון – הנבואה אינה מדברת על המלך אגריפס שייכרת ואיננו, אלא על ישוע. מחשבתו מאוד הגיונית כי הרי למותו של המלך אגריפס לא היה משמעות רבה בכול הנוגע למטרתו הנצחית של אלוהים עבור עמו ישראל, ולא בקשר לעתיד של העם היהודי, העיר ירושלים או בית המקדש. לעומת זאת למותו של ישוע הייתה השפעה על העולם כולו. וכפי שדניאל ניבא, בגלל שעמנו לא הכיר בו (מבחינה לאומית כעם) נחרב בית המקדש. לאור הדברים הללו, ההתגלות של המלאך גבריאל לדניאל מאוד ברורה, כפי שנראה בטענות של הפרקים הבאים. במידה ואתה טוען שאפילו אם יש משהו מהאמת בתשובתי לטענה שלך, בכול זאת אתה אינך מקבל את הפירוש שלי שהמילה משיח בפסוק 26 בדניאל ט מתייחסת ל"המשיח" כי אין את ׳ה׳ הידיעה לפני המילה משיח, ולכן זה רק מישהו משוח כפי שמופיע בכול מקום אחר בתנ"ך, אני בעצם מסכים איתך באופן בסיסי. אך אני ומאמינים משיחיים אחרים אינם היחידים שמוסיפים את ׳ה׳ הידיעה למשיח בפסוק הנ"ל. למעשה התרגום היהודי העתיק של השבעים גם הוא מתרגם אותו ל"המשיח", והתרגום היהודי המסורתי החדיש ביותר לאנגלית – הוצאת סטון, גם הוא נותן את הפירוש "המשיח" במקום רק משיח. כי לפעמים בדקדוק העברי לא מוסיפים את ה הידיעה גם כאשר מתכוונים לכך. כך שלא מדובר פה רק במישהו משוח אלא משוח מסוים. כמה מהמתרגמים, גם יהודים מסורתיים וגם משיחיים, חושבים שכדי לבטא את הדעה הזאת בצורה הטובה ביותר עליהם להוסיף את ׳ה׳ הידיעה לנושא המסוים. שנית, ביהדות המאוחרת משתמשים במילה משיח גם כשמתכוונים למשיח, כמו במקרה של הרבי מלובביץ' שהמודעה שלו מתנוססת ברחבי הארץ וכתוב עליה "רוצים משיח עכשיו" – כמובן שמתכוונים ל"המשיח". אני מסכים שהפסוק נתון לפירושים כדי להצדיק את התרגום ל"המשיח", אך אין זאת אומרת שהתרגום הזה שגוי. נהפוך הוא, הפסוק מדבר על מותו של המשיח, לכן הפירוש המשיחי שלנו מוצדק. פירוש פשוט יכול להיות משיח או המשיח, אך השורה התחתונה היא שהפסוק הזה מנבא על מותו המכפר של המשיח, וניתן לסלוח למאמינים המשיחיים שביקשו להדגיש את המשמעות הזאת בצורה ברורה יותר מאשר הייתה כוונת דניאל, כי דניאל דיבר על לא אחר מאשר "מלך המשיח". ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/c503f47aae58c0034a7fa84d3d2ec3c740fe00ce49a05f30b2934b19acf7a1c1?s=300&d=mm&r=g) גולן ברושי [See Full Bio](https://igod.co.il/author/golan-broshi/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [הנבואה על כהן מלכי צדק - תהילים ק"י](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הנבואה-על-כהן-מלכי-צדק-תהילים-קי/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "לְדָוִד מִזמְוֹר. נְאֻם יהוה \| לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי, עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ:  מַטֵּה עֻזּךְָ יִשְׁלַח יהוה מִצִּיּוֹן, רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי־קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶךָ: נִשְׁבַּע יהוה \| וְלֹא יִנָּחֵם, אַתָּה־כֹהֵן לְעוֹלָם, עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק: אֲדֹנָי עַל־יְמִינְךָ, מָחַץ בּיוֹם־אַפּוֹ מְלָכִים: יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל־אֶרֶץ רַבָּה: מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל־כֵּן יָרִים רֹאשׁ." (תהילים ק"י) תהילים ק"י שייך לקטגוריה הרביעית של הנבואות המשיחיות שהוזכרו בהקדמה, מכיוון שהוא מקיף את תוכניתו השלמה של אלוהים לגבי המשיח. בשבעת פסוקיו הקצרים כולל מזמור זה את כל ארבעת שלביה של תוכנית זו: ביאת המשיח הראשונה, מרווח של זמן, שובו של המשיח וימות המשיח. המזמור מתחלק לשלושה קטעים או בתים. ### בית א' – ק"י 2-1 חשוב לציין תחילה שמחבר המזמור הוא דוד, שמלך על כל ארץ ישראל. הוא שלט בעמים השכנים וגבה מהם מיסים, וכך כונן אימפריה יהודית. לדוד לא היה כל אדון אנושי מעליו; הוא לא היה כפוף לשום שררה או סמכות מלבד ה' עצמו. בכל זאת בפס' 1 דוד מדבר על שני אדונים: "נְאֻם יהוה לַאדֹנִי…". דוד מדבר על שתי דמויות – ה' ו"אדוני". אבל מי יכול להיות "אדוניִ", אם אין לדוד אדון אנושי מעליו? הדרך היחידה להבין את הפסוק היא לראות את ה' כאלוהים האב ואת "אדוניִ" כמשיח. לכן, המשיח הוא המוזמן פה לשבת לימין אלוהים. זוהי נבואה שהתגשמה בעלייתו של ישוע למרומים לאחר שהשלים את מעשה הגאולה שלו, וישב לימין אביו שבשמים. מן הנבואה הזו משתמע קיומו של מישהו שהוא הן אלוהים והן אדם. ממלכים א' ב' 19 עולה שמי שיושב לימינו של המלך חייב להיות שווה למלך. כשמלך כלשהו ערך ביקור ממלכתי אצל מלך אחר, הוא נהג לשבת לימין המלך המארח. המשיח מוזמן לשבת לימינו של אלוהים, מכאן שהמשיח חייב להיות שווה לאלוהים. מההיבט האנושי שלו, המשיח חייב להיות צאצא לבית דוד, ומההיבט האלוהי שלו הוא ראוי לשבת לימין אלוהים. הוא יֵשב שם במשך תקופה מסוימת, "עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ…". אמירה זו מרמזת על ביאת המשיח הראשונה ועל הידחותו. כאשר יבוא בפעם הראשונה הוא ייתקל בתגובה עוינת, ומפס' 2 עולה שהאויבים שנזכרו בפס' 1 נמצאים בציון עצמה. מאחר שהוא נדחה כאשר בא בפעם הראשונה הוא מוזמן לשבת לימין אלוהים למשך תקופה מסוימת, עד שאויביו ייכנעו לפניו. מזמור פ' מפתח את הרעיון ביתר הרחבה. ### בית ב' – ק"י 4-3 כאן אפשר לראות את השינוי המיוחל באויביו של המשיח. כשהמשיח יבוא בשנית, ביום "חילו", כלומר, בכוח רב, עמו יתנדב ברצון. ואז, בפס' 4, נאמר דבר מה חדש וחשוב ביותר על המשיח: הוא יהיה כוהן על דברתי (כדוגמת) מלכי־צדק. כוהן כמלכי־צדק יכול לפי בראשית י"ד להיות גם כוהן וגם מלך. מדובר בתקופה שקדמה למשה, שהרי במסגרת תורת משה השילוב בין מלוכה לכהונה לא התאפשר עוד. התורה קבעה שכל הכוהנים יהיו משבט לוי והמלכים – משבט יהודה. על מנת להגשים נבואה זו יהיה צורך, אם כן, שתורת משה וסדרי הכוהנים יחלפו. הברית החדשה (עברים ז' 18-11) מלמדת בבירור שישוע הגשים את התורה וביטל את תוקפה במותו, והחיל במקומה את תורת המשיח. במסגרת תורת המשיח תופסת כהונת מלכי־צדק את מקומם של בני לוי; לכן, המשיח הוא אכן גם כוהן וגם מלך. פס' 4 מציין כי כהונתו ומלכותו של המשיח הן לעולם. ### בית ג' – ק"י 7-5 פסוקים אלה עוסקים בביאת המשיח השנייה ואינם שייכים לענייננו כאן. לסיכום, על פי תהילים ק"י: - המשיח יהיה גם כוהן וגם מלך, כדוגמת מלכי־צדק. - המשיח חייב להיות גם אלוהים וגם אדם. על מנת להיות כוהן הוא חייב להיות אדם, אבל על מנת לשבת לימין אלוהים הוא חייב להיות שווה לאלוהים. - ביאת המשיח הראשונה תיתקל בדחייה. - המשיח יעלה למרום אחרי שיידחה. - אחרי שהמשיח יעלה למרום, הוא יֵשב לימין אלוהים. - המשיח ישוב כשעם ישראל יקבל אותו. - המשיח ימלוך בישראל בימות המשיח. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תהילים --- ### [הנבואה על המשיח "בן האדם" היושב לימין האב - תהילים פ' י"ח](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הנבואה-על-המשיח-לימין-האב-תהילים-פ-יח/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "הִי-יָדְךָ עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ עַל-בֶּן-אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ" (תהילים פ' י"ח) מזמור פ' כולו עוסק בישועת עם ישראל סמוך לשובו של המשיח בשנית. עם ישראל מתחנן לשובו של המשיח, אבל פסוק אחד בתפילותיהם – פס' י"ח – בהחלט נוגע לביאת המשיח הראשונה. למעשה, פסוק זה הוא פיתוחו של הנאמר בתהילים ק"י א ("נְאֻם יהוה לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי…"), כך שלמעשה יש צורך ללמוד אותו קודם. עם ישראל מתפלל לישועת אלוהים מהאויבים הקמים עליו, ובפס' י"ח הוא מבקש שה' ישלח את האיש שיושב לימינו כדי שיושיע אותם. לפי תהילים ק"י, זהו המשיח שעלה לשבת לימין אלוהים לאחר שנדחה. בק"י גם נאמר שהמשיח יישאר שם עד שעם ישראל יחזור בתשובה ויבקש שישוב. מזמור פ' מתאר את חזרת העם בתשובה. פס' י"ח מכנה את המשיח "בן אדם". זהו כינוי נפוץ מאוד בברית החדשה למשיח, במיוחד בבשורת לוקס. כפי שניתן ללמוד מתהילים ק"י א, "בן האדם" יושב לימין אלוהים, ולכן הוא חייב להיות שווה לאלוהים; מכאן שזהו פסוק נוסף שמחזק את הטענה שהמשיח חייב להיות אלוהים וגם אדם. לסיכום, על פי תהילים פ י"ח: המשיח יֵשב לימינו של אלוהים האב. אם המשיח יושב לימין האלוהים הרי שהוא שווה לו. מכאן שהמשיח חייב להיות אלוהים עצמו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח, תהילים --- ### [הנבואה על יוחנן המטביל - מלאכי ג' א'](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הנבואה-על-יוחנן-המטביל-מלאכי-ג-א/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָניָ, וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן \| אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא, אָמַר יהוה צְבָאוֹת." (מלאכי ג' 1) בתנ"ך ישנן רק שתי נבואות שמדברות על המלאך (השליח \\ הכרוז) שמבשר את בואו של המשיח. הראשונה בישעיהו מ' 5-3 והשנייה כאן, במלאכי ג' 1. בסוף פרק ג' המלאך (השליח) שיקדים את בואו של המשיח בשנית, מזוהה במפורש עם אליהו הנביא, אבל שמו של השליח שמבשר את ביאת המשיח לראשונה אינו נזכר בנבואות אלה. רק בברית החדשה מתגלה לנו שזהו יוחנן המטביל: "הֵמָּה הָלְכוּ לָהֶם וְיֵשׁוּעַ הֵחֵל לְדַבֵּר אֶל־הֲמוֹן הָעָם עַל־אֹדוֹת יוֹחָנָן…כִּי זהֶ הוּא אֲשֶׁר כָתוּב עָלָיו: הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי לְפָניֶךָ וּפִנָּה דַרְכְּךָ לְפָניֶךָ. אָמֵן אֹמֵר אֲניִ לָכֶם, לֹא קָם בִּילוּדֵי אִשָּׁה אִישׁ גָּדוֹל מִיּוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל, אַךְ הַקָּטֹן בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם גָּדוֹל הוּא מִמֶּנּוּ (מתי י"א 7, 11-10). מלאכי הוא הנביא האחרון בנביאי התנ"ך. הנבואה שלו הייתה ההתגלות האחרונה שניתנה מאת אלוהים לפני הפסקה בת 400 שנה. פירוש השם "מלאכי" הוא "השליח שלי" (מלאכי ג' 1). הקול הנבואי הבא שנשמע בישראל 400 שנה אחרי כן היה קולו של "מלאכי / השליח שלי" – יוחנן המטביל. המשך הפסוק )ג' 1( מתייחס לביאת המשיח הראשונה. כתוב שהמשיח יבוא אל היכלו פתאום. מדובר בבית המקדש השני, שנבנה מחדש על ידי זרובבל ושופץ על ידי הורדוס הגדול. ישוע בא לבית המקדש הזה פעמיים על מנת לטהר אותו מחלפני הכספים (יוחנן ב' 22-13 ; מתי כ"א 13-12). כתוב כאן בבירור: "היכלו". ההיכל הזה שייך למשיח. יש לו זכות מלאה על בית המקדש והוא יכול לעשות בו כטוב בעיניו. כשישוע טיהר את בית המקדש הוא פעל בתור אדון המקדש, בעליו, מתוך אדנות, סמכות ובעלות. בהמשך, פס' 5-2 מתארים כיצד המשיח יטהר את עמו כשישוב בשנית. לסיכום, על פי מלאכי ג' 1, לפני ביאת המשיח (הראשונה) יגיע שליח שיכריז על בואו – יוחנן המטביל. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [הנבואה על הרועה הטוב - זכריה י"ג ז'](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הנבואה-על-הרועה-הטוב-זכריה-יג-ז/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "חֶרֶב, עוּרִי עַל־רֹעִי וְעַל־גֶּבֶר עֲמִיתִי, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, הַךְ אֶת־הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל־הַצֹּעֲרִים." (זכריה י"ג 7) זכריה י"ג 7 מהווה סיכום של כל פרק י"א בפסוק אחד. הרועה בי"ג 7 הוא הרועה הטוב שמתואר בי"א 14-4 . פסוק זה מגלה שוב שהמשיח יהיה הן אלוהים והן אדם. אנושיותו של המשיח ברורה: "וְעַל־גֶּבֶר…". המילה הבאה אחריה בדרך כלל אינה מתורגמת נכון. פירוש המילה "עמיתי" היא "מישהו השווה לי". אפשר לשכתב את הפסוק כך: "חרב עורי על רועי ועל הגבר השווה לי", וכמובן שעל מנת להיות שווה לאלוהים, המשיח בעצם צריך להיות אלוהים. עובדה זו לא תמיד ברורה בתרגומים השונים, אבל היא ברורה מאוד בנוסח העברי המקורי. פסוק זה גם מדגיש את אופיו האלים של המוות שיבוא על המשיח וקובע שוב שמותו יגרום לתפוצת העם. הרועה הוכה בשנת 30 לספירה, כשישוע נצלב, והצאן נפוצו בשנת 70 לספירה, כשעם ישראל יצא לגלות. מילים אלה מיוחסות לתלמידיו של ישוע במתי כ"ו 32-31 , אבל המשמעות הראשונית שלהן כאן היא תפוצת העם בשנת 70 לספירה. מסוף פס' 7 עולה שאפילו "הצוערים", העם הפשוט והתמים, יסבלו בגלל שמנהיגות העם דחתה את המשיח, הרועה הטוב. לסיכום, על פי זכריה י"ג 7: המשיח יהיה הן אלוהים והן אדם. המשיח ימות מוות אלים. מותו של המשיח יגרום לתפוצת העם. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [הנבואה על שני הרועים - זכריה י"א 1-17](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הנבואה-על-שני-הרועים-זכריה-יא-1-17/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** ארנולד פרוכטנבאום **Content:** > "א פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ׃ ב הֵילֵל בְּרוֹשׁ כִּי-נָפַל אֶרֶז אֲשֶׁר אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי בָשָׁן כִּי יָרַד יַעַר הבצור (הַבָּצִיר)׃ ג קוֹל יִלְלַת הָרֹעִים כִּי שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם קוֹל שַׁאֲגַת כְּפִירִים כִּי שֻׁדַּד גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן׃ > > ד כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהָי רְעֵה אֶת-צֹאן הַהֲרֵגָה׃ ה אֲשֶׁר קֹנֵיהֶן יַהַרְגֻן וְלֹא יֶאְשָׁמוּ וּמֹכְרֵיהֶן יֹאמַר בָּרוּךְ יְהוָה וַאעְשִׁר וְרֹעֵיהֶם לֹא יַחְמוֹל עֲלֵיהֶן׃ ו כִּי לֹא אֶחְמוֹל עוֹד עַל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם-יְהוָה וְהִנֵּה אָנֹכִי מַמְצִיא אֶת-הָאָדָם אִישׁ בְּיַד-רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכּוֹ וְכִתְּתוּ אֶת-הָאָרֶץ וְלֹא אַצִּיל מִיָּדָם׃ ז וָאֶרְעֶה אֶת-צֹאן הַהֲרֵגָה לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן וָאֶקַּח-לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים וָאֶרְעֶה אֶת-הַצֹּאן׃ ח וָאַכְחִד אֶת-שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם-נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי׃ > > ט וָאֹמַר לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם הַמֵּתָה תָמוּת וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד וְהַנִּשְׁאָרוֹת תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת-בְּשַׂר רְעוּתָהּ׃ י וָאֶקַּח אֶת-מַקְלִי אֶת-נֹעַם וָאֶגְדַּע אֹתוֹ לְהָפֵיר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-כָּל-הָעַמִּים׃ יא וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא וַיֵּדְעוּ כֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן הַשֹּׁמְרִים אֹתִי כִּי דְבַר-יְהוָה הוּא׃ > > יב וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִם-טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי וְאִם-לֹא חֲדָלוּ וַיִּשְׁקְלוּ אֶת-שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף׃ יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל-הַיּוֹצֵר אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית יְהוָה אֶל-הַיּוֹצֵר׃ יד וָאֶגְדַּע אֶת-מַקְלִי הַשֵּׁנִי אֵת הַחֹבְלִים לְהָפֵר אֶת-הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל׃ > > טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי עוֹד קַח-לְךָ כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי׃ טז כִּי הִנֵּה-אָנֹכִי מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ הַנִּכְחָדוֹת לֹא-יִפְקֹד הַנַּעַר לֹא-יְבַקֵּשׁ וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא הַנִּצָּבָה לֹא יְכַלְכֵּל וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק׃ יז הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל-זְרוֹעוֹ וְעַל-עֵין יְמִינוֹ זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה" (זכריה י"א 1-17) פרק י"א כולו עוסק בביאת המשיח הראשונה ובאירועים שסובבים אותה. הפרק מחולק לשלושה חלקים. פס' 3-1 מתארים את החורבן הגדול של ארץ ישראל, מצפון ועד דרום. נבואה זו התגשמה במרד הראשון והשני נגד הרומאים בשנים 70 ו 135- לספירה. פס' 14-4 מתארים את האירועים סביב ביאת המשיח הראשונה ודחייתו של הרועה האמיתי, המשיח, שהובילה לחורבן בשנת 70 לספירה. פס' 17-15 מתארים את בחירתו של רועה השקר שהובילה לחורבן של שנת 135 לספירה. ### חורבן הארץ – י"א 1-3 חורבן מסוג זה המתואר בפס' 3-1 התרחש אך ורק בשנת 70 לספירה, כתוצאה ממרד היהודים הראשון ברומאים. ניתן לומר שמה ששלושת הפסוקים הראשונים האלה מנבאים התקיים במלואו עד שנת 135 לספירה, כשחורבן נוסף פקד את הארץ לאחר המרד השני. בית המקדש שבירושלים מתואר בתנ"ך פעמים רבות כבית שנבנה מעצי ארזים )מלכים א' ה'-ו', למשל(, כך שהחורבן המתואר בפס' 2-1 מרמז כנראה על החורבן שעתיד לבוא על בית המקדש, שעדיין היה בשלבי שיקום בתקופה שבה זכריהו התנבא. בתחילת פס' 3 הרועים, שהם המנהיגים היהודים, מייללים "כִּי שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם" (כבודם). כשירושלים ובית המקדש נחרבו, כבודם אכן חרב. סופו של פס' 3 מתמקד בחורבן עמק הירדן, שנזכר גם בירמיהו י"ב 5, מ"ט 19 ונ' 44 . יתרת הפרק עוסקת בשתי הסיבות לחורבן: דחייתו של הרועה האמיתי וקבלתו של רועה השקר. ### הרועה האמיתי נדחה – י"א 14-4 #### שליחותו של הנביא – י"א 6-4 בפס' 6-4 מוטל על זכריה לגלם תפקיד שימחיש מסר מסוים לבני העם. הדמות שעליו לגלם היא של המשיח בביאתו הראשונה. המשיח מסומל על ידי דמות רועה שרועה את צאנו. הצאן (פס' 4) מסמל את עם ישראל. בעלי הצאן ("קוניהם"), המסמלים את רומא, הורגים אותן, ואפילו "רועיהם", סמל למנהיגות היהודית, לא יחמלו עליהן. בפס' 5 כתוב שהכל נטשו את הצאן ואין איש מציל אותן; ובפס' 6 כתוב שגם אלוהים נטש אותן. אלוהים מודיע שהוא יסגיר ("ממציא") כל אדם לידי מלכו. אמירה זו מבלבלת מעט בהתחלה, מכיוון שלעם ישראל לא היה מלך בתקופת השלטון הרומאי. אבל בבשורות כתוב שכאשר ישוע, הרועה האמיתי, עמד למשפט, פונטיוס פילטוס הכריז בפני העם "הִנֵּה מַלְכְּכֶם". הפרושים דחו את ישוע וצעקו "אֵין־לָנוּ מֶלֶךְ כִּי אִם־הַקֵּיסַר" (יוחנן י"ט 15). העם דחה את המשיח ולא קיבל אותו כמלך אלא הכיר בקיסר כמלכו, לפיכך זהו המלך שלידיו הסגיר אלוהים את העם למשפט. מיליון ומאה אלף יהודים נהרגו במלחמה ברומאים בשנת 70 לספירה, ו 97,000- נשבו כעבדים. #### ביצוע המשימה – י"א 11-7 פס' 11-7 מתארים כיצד זכריה מילא את שליחותו. בפס' 7 הוא רועה (מאכיל) את צאן ההריגה, הצאן שנידון למוות, ובמיוחד את עניי הצאן, או, כפי שיש מפרשים, את הצאן הנדכאות. המילים "עניים" ו"נדכאים" מופיעות תכופות בנביאים ומתייחסות תמיד לשארית הצדיקים בישראל. תקופות רבות בתולדותיו, עם ישראל הוא עם סורר ומורה שאינו הולך בדרכי אלוהים, אך תמיד הייתה בעם שארית – קבוצה קטנה של אנשים מאמינים, צדיקים, המכונים "שארית ישראל", "שאר" וכדומה. המשיח יבוא לפעול בקרב עם ישראל ככלל, אבל הוא ישים דגש מיוחד על פעילותו בקרב שארית העם. דברים אלה התגשמו במסופר במתי ט' 36-35 . זכריה השתמש בשני מקלות לביצוע משימתו. האחד מכונה "נועם" והשני "חובלים". המקל שנקרא נועם נועד להגן על הצאן; המקל שנקרא חובלים נועד לקבץ את הצאן ולשמור על אחדותן (לשמור על האחווה, ראה פס' 14). בפס' 8 זכריה נתקל בהתנגדותם של שלושה רועים אחרים. בהקשר של פעילותו של ישוע, שלושה רועים אלה מסמלים את הפרושים, את הצדוקים ואת הסופרים, שלושת הפלגים העיקריים של המנהיגות היהודית בזמן ביאת המשיח הראשונה. אחת התוצאות של פעילותו של ישוע הייתה היכחדותן של שלוש קבוצות אלה. הסיבה להיכחדותן היא העוינות ההדדית בין מנהיגי היהודים לבין ישוע המשיח, שמתוארת בפסוק זה. ניתן למצוא התגשמות לכך בדברי הגינוי של ישוע כלפי מנהיגי ישראל, כמתואר במתי כ"ג 37-1 . עוינותם של המנהיגים כלפי ישוע נגלית במזימתם להוציא אותו להורג ולשחד את יהודה איש קריות כדי שיבגוד בו. פס' 7 מתאר את עבודתו הנאמנה של הרועה שרעה את הצאן, שנקטעת באופן פתאומי בפס' 9. נבואה זו התגשמה במעשי ישוע באירועים שמתוארים במתי י"ב 45-22 . פרק זה מתאר תפנית מכריעה בפעילותו של ישוע; משיחיותו נדחתה בטענה שהוא אחוז שדים. לפני שהוא נדחה, ישוע הכריז ברבים שהוא המשיח. אחרי שדחו אותו הוא לא טען עוד שהוא המשיח ואסר על איש – על תלמידיו ועל האנשים שריפא – לחשוף את זהותו כמשיח. לפני שנדחה, ישוע חולל אותות ונסים ברבים. אחרי שנדחה הוא לא עשה שום אות – מלבד "אות יונה הנביא". לפני שנדחה, ישוע ריפא את כל מי שבא אליו, עדות המאשרת את טענתו שהוא המשיח. אחרי שנדחה הוא סירב לרפא על בסיס משיחיותו וריפא אך ורק על בסיס של צורך אישי ואמונה אישית. לפני שנדחה, ישוע לימד את העם – רעה את הצאן – בגלוי וברבים, כמו בדרשה שנשא על ההר באוזני המון גדול. אחרי שנדחה, ישוע שינה את דרכו באופן פתאומי והשתמש אך ורק במשלים, על מנת להסתיר את האמת מההמונים. ההאשמה שהטיחו בו, שהוא אחוז שדים, הייתה בגדר חטא שאין עליו מחילה, ומאותו רגע ואילך העונש (שהגיע בשנת 70 לספירה) היה בלתי נמנע. שים לב שהחטא הבלתי נסלח והמשפט שבעקבותיו מתייחסים ישירות ל"דור הזה" – העם היהודי באותם ימים בלבד (מתי י"ב 39 , 41 , 42 , 45 ; כ"ג 36). כשהם חטאו חטא חמור זה, ישוע הפסיק לרעות את הצאן ככלל והתייחס רק אל בודדים בקרב העם. בפס' 10 , אחרי שהרועה הפסיק לרעות את צאנו, זכריה לוקח את מקלו "נועם" ושובר (גודע) אותו. דבר זה מסמל את הסרת הגנתו של אלוהים מעם ישראל ואת העובדה שהמשפט של שנת 70 לספירה הוא בלתי נמנע; התגשמותה של נבואה זו מתוארת בלוקס י"ט 44-41 ובכ"א 24 . שים לב שהמילה "עמים" מופיעה ברבים, כלומר העמים הגויים; עם ישראל חשוף כעת להתקפות של הגויים, וההתקפה הרומאית בשנת 70 לספירה אכן הייתה הרסנית ביותר. בפס' 11 , עניי הצאן, כלומר, השארית המאמינה, מבינים ששבירתו של "נועם" היא מאת אלוהים ומבינים את משמעותה. במהלך פעילותו של ישוע עלי אדמות, המאמינים היהודים אכן הבינו שהמשפט עומד לבוא על העם, שהוא מיידי אלוהים ושהוא בלתי נמנע. בלוקס כ"א ישוע הורה להם לברוח מירושלים כשתבוא עת חורבנה. וְכַאֲשֶׁר תִּרְאוּ מַחֲנוֹת סוֹבֲבִים אֶת־יְרוּשָׁלָיִם, יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי קָרַב חָרְבָּנָהּ. אָז יָנוּסוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה אֶל־הֶהָרִים, וַאֲשֶׁר הֵם בְּתוֹכָהּ יֵצְאוּ, וַאֲשֶׁר־הֵם בַּפְּרָזוֹת אַל־יָבֹאוּ בָהּ, כִּי־יְמֵי נָקָם הֵמָּה לְמַלֹּאת כָּל־הַכָּתוּב. וְאוֹי לֶהָרוֹת וְלַמֵּינִיקוֹת בַּיָּמִים הָהֵם; כִּי תִהְיֶה צָרָה גְדוֹלָה בָּאָרֶץ וְקֶצֶף עַל־הָעָם הַזּהֶ; וְנָפְלוּ לְפִי־חֶרֶב וְהָגְלוּ אֶל־כָּל־הַגּוֹיִם; וִירוּשָׁלַיִם תֵּרָמֵס בְּרַגְלֵי גוֹיִם, עַד כִּי־יִמְלְאוּ עִתּוֹת הַגּוֹיִם (לוקס כ"א 24-20). בזמן שהרומאים הטילו מצור על ירושלים בשנת 66 לספירה הבינו המאמינים שהיו אז בתוך העיר שהגיעה עת משפט אלוהים ושהם לא אמורים להילחם אלא לנוס אל ההרים. מאוחר יותר באותה שנה הוסר המצור זמנית וכל קהילת תלמידי ישוע היהודים יצאה מירושלים ומארץ יהודה (כ 100,000- איש) ומצאה מקלט בפחל, ממזרח לנהר הירדן. בשנת 68 חידשו הרומאים את המצור ובשנת 70 נחרבה ירושלים סופית. הנקודה המרכזית כאן היא ש"עניי הצאן", אלה שישוע התייחס אליהם באופן מיוחד במהלך שליחותו, הבינו שאלוהים הסיר את הגנתו מהעם ושהעם נתון למשפט, ולכן הם פעלו בהתאם למה שישוע הורה להם (לוקס כ"א). מאחר שנשמעו בצייתנות לדברי המשיח, איש מהיהודים המשיחיים לא מת; אף יהודי משיחי לא נשלח לעבדות. #### מחירו של הרועה הטוב – י"א 14-12 פס' 14-12 מתארים את גובה השכר שננקב עבור עבודתו של הרועה הטוב. בפס' 12 , הרועה הטוב פונה אל מנהיגות העם ומבקש את שכרו בהתאם לערכו בעיניהם. הם משלמים לו שלושים (שקלי) כסף. סכום זה אולי נשמע בימינו כסכום סביר, אבל באותה תקופה הוא היה ביטוי לבוז. שלושים כסף היו סכום הפיצוי שהתורה ציוותה לשלם על עבד שמת (שמות כ"א 32). מכאן שערך פעילותו של הרועה הטוב נתפס כשווה לזה של עבד מת. שכר של שלושים כסף היה עלבון גדול יותר מאי קבלת שכר כלשהו. מילות פס' 13 הן בעלות חשיבות עליונה כאן. זכריה הוא שקיבל את התשלום של שלושים כסף, אבל מי הדמות שבאמת נעלבת? "וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי: 'הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל־הַיּוֹצֵר, אֶדֶר הַיְקָר \[לשון צינית\] אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם'". ה' הוא הרועה הטוב. מעשיו של ה' הם שכל כך מבוזים ומוערכים רק בשלושים שקלי כסף. כך נהיה ברור שזכריה איננו אלא שחקן שמגלם תפקיד נבואי, אמצעי נפוץ להעברת נבואות בתנ"ך, ושאת התפקיד הזה ימלא יהוה בעצמו, כשהוא יבוא כאדם, כפי שאפשר לראות בנבואות הקודמות. אחר כך אלוהים מצווה על זכריה לקחת את שלושים הכסף ולהשליך אותם אל בית היוצר, שהיה בתחום בית המקדש. מילים אלה התגשמו כשיהודה איש קריות קיבל תשלום של שלושים שקלי כסף ממנהיגי היהודים, בתמורה להסגרתו של ישוע. אחר כך עשה יהודה את מה שעשה זכריה והשליך את המטבעות אל בית היוצר במתחם בית המקדש. הדברים מתוארים במתי כ"ו 16-14 וכ"ז 10-3 (ראה נספח 8). ראוי לציין שראשי הכוהנים הם ששילמו ליהודה את שלושים מטבעות הכסף, וסביר להניח שלקחו אותן מאוצר בית המקדש. כסף זה נועד לרכישת קורבנות. מבלי שהבינו זאת, זה בדיוק מה שעשו הכוהנים. הם קנו קורבן – ישוע היה הקורבן הסופי על חטא. התגובה לבוז שבפס' 13 נמצאת בפס' 14 . זכריה לוקח את המקל השני, חובלים, ושובר (גודע) אותו. זהו שוב מעשה סמלי נבואי, והפעם הוא מסמל שהצאן יפוזר ואחדותו של עם ישראל תופר. במהלך המלחמה ברומאים בשנים 70-66 לספירה נוצרו פילוגים שונים בין הקנאים והם החלו להילחם זה בזה, השמידו זה לזה את מאגרי המזון והרגו איש את אחיו. בסופו של דבר, ירושלים נפלה בידי הרומאים בקלות בגלל מלחמת האזרחים שהתחוללה בה. אם כן, הפגיעה באחדות הובילה לפיזורו של הצאן; תפוצת היהודים ברחבי הגולה אכן החלה בשנת 70 לספירה. ### הרועה האוויל – י"א 17-15 המנהיגות דחתה את הרועה הטוב בפס' 14-4 , ובקטע הבא, פס' 17-15 , היא מקבלת במקומו את הרועה האווילי והרשע. בפס' 15 אלוהים מצווה על זכריה לשחק תפקיד שני. הפעם אין זה התפקיד שגילם קודם, של רועה טוב, אלא של רועה אווילי שרק יזיק לצאן. בשנת 132 לספירה הוביל שמעון בר כוכבא את המרד היהודי השני ברומאים. הוא זכה לתמיכתם של חכמים רבים, וחשוב ביותר, בערך באמצע תקופת המרד הכריז רבי עקיבא, החכם המכובד והמשפיע ביותר, שבר כוכבא הוא המשיח. בתחילת המרד הצטרפו היהודים המשיחיים תלמידי ישוע ללחימה במסגרת מה שנראה בתחילה כהגנה על הארץ. אבל עם הכרזתו של רבי עקיבא הפך המרד לתנועה משיחית ותלמידי ישוע נאלצו לסרב השתתף בקרב, מכיוון שלא הסכימו למשיחיותו של רבי עקיבא. כתוצאה מכך חוקק רבי עקיבא יחד עם הסנהדרין (בתקופת המרד ברומאים) רשימה ארוכה של תקנות שאסרו על כל קשר עם תלמידי ישוע היהודים בארץ. בסופו של דבר הרומאים חזרו לאחר שהביסו את בר כוכבא, ונקטו מדיניות של אדמה חרוכה בכל רחביה. עד שבר כוכבא נלחם את מלחמתו האחרונה בשנת 135 הארץ נשרפה כולה; הצמחייה הושמדה כמעט כליל והמוני העם גוועו ברעב. החורבן שזכריה תיאר בי"א 13-1 התגשם אם כן במרד השני בהיקף גדול עוד יותר מאשר בשנת 70 לספירה. לסיכום, על פי זכריה י"א 1-17: - המשיח יידחה בביאתו הראשונה, במיוחד על ידי המנהיגות. - העם ככלל ידחה את המשיח אבל תהיה שארית קטנה של אנשים שיאמינו ויקבלו אותו. - מנהיגות העם תמכור אותו תמורת שלושים שקלי כסף. - הדחייה תוביל לשתי תוצאות. ראשית, אלוהים יסיר את הגנתו מעם ישראל והעם יהיה חשוף למתקפות הגויים – בשנת 70 לספירה. שנית, האחדות תתפרק ועם ישראל יפוזר. - מאחר שהעם פנה עורף למשיח האמיתי, הוא יקבל ברוב איוולותו משיח שקר. דבר זה הוביל לחורבן השני של הארץ בשנת 135 לספירה. - אם החורבן המתואר בזכריה י"א 3-1 התגשם בשנת 70 לספירה, הרי שהיה על המשיח לבוא לפני שנת 70 לספירה. - המשיח הוא הרועה הטוב – יוחנן י' 18-11 . ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d0b35527dd1e90ce6493fc2ffb22dc755cadff6fb574629d7013ef071bb6c951?s=300&d=mm&r=g) ארנולד פרוכטנבאום [See Full Bio](https://igod.co.il/author/arnold-fruchtenbaum/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [הנבואה על כניסת המשיח לירושלים רכוב על חמור - זכריה ט' ט-י](https://igod.co.il/prophecies-messiah/הנבואה-על-כניסת-המשיח-לירושלים-רכוב-על/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** ארנולד פרוכטנבאום **Content:** > עוד לפני עוד לפני חורבן ירושלים ועוד לפני גלות בבל אלוהים פנה אל עמו ושאל אותם: > > "עַל מֶה תֻכּוּ עֹוד תֹּוסִיפוּ סָרָה כָּל־רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל־לֵבָב דַּוָּי׃ מִכַּף־רֶגֶל וְעַד־רֹאשׁ אֵין־בֹּו מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא־זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן׃" (ישעיהו א:ה׳-ו׳). או, בעברית מודרנית יותר: "למה שתמשיכו לקבל מכות? למה שתוסיפו לסור ממני? הרי הראש כולו חולה והלב כולו חלש. מכף־רגל ועד ראש אין בכם מקום לא נגוע. כולכם פצעים וחבורות ומכות טריות שלא טופלו ולא חובשו ולא נמרחו בשמן." אם מילים אלה תיארו את מצבו של עם ישראל לפני גלות בבל – באילו מילים נשתמש כדי לתאר אותו אחרי שנות הגלות? באילו מילים נתאר פצעים בני 70 שנה ויותר? באילו מילים נתאר עם שחזר מהגולה לביתו וכולו חֻרְבָּה ושממה? ובאילו מילים נתאר עם שאיבד את בית המלוכה שהיה אמור לעמוד לעד? אין ספק שהעם היה במצב אומלל ביותר ומעורר רחמים! אבל אלוהינו הוא אל שיודע לרפא פצעים עמוקים מעין אלה… ועל כן הוא מכריז במקום אחר (שמות ט"ו 26): אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ. אכן – הוא הרופא הטוב! ואיך הוא עושה זאת? ובכן, הוא נותן לשבים מהגלות סיבה אמיתית לתקוה ומראה להם כיצד הוא מתכוון לשקם את ישראל ולהשיב את המלכות לישראל (מה"ש א' 8). הוא מראה לעם: "המלך המיוחל מגיע לירושלים!" נהגה היום בקטע שלנו בשלושה צעדים: \[א\] בצעד ראשון נראה כיצד משהו מגיע מהצפון; \[ב\] בצעד שני נראה כיצד המלך המיוחל מגיע לירושלים; \[ג\] ובצעד שלישי נראה כיצד המלך המיוחל משקם את ירושלים. ### א. משהו מגיע מהצפון (זכריה ט', פסוקים 1-8) על כך אנחנו קוראים בפסוקים 1-8: 1 מַשָּׂ֤א דְבַר־יְהוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חַדְרָ֔ךְ וְדַמֶּ֖שֶׂק מְנֻחָת֑וֹ כִּ֤י לַֽיהוָה֙ עֵ֣ין אָדָ֔ם וְכֹ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ‎2‏ וְגַם־חֲמָ֖ת תִּגְבָּל־בָּ֑הּ צֹ֣ר וְצִיד֔וֹן כִּ֥י חָֽכְמָ֖ה מְאֹֽד׃ ‎3‏ וַתִּ֥בֶן צֹ֛ר מָצ֖וֹר לָ֑הּ וַתִּצְבָּר־כֶּ֙סֶף֙ כֶּֽעָפָ֔ר וְחָר֖וּץ כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃ ‎4‏ הִנֵּ֤ה אֲדֹנָי֙ יֽוֹרִשֶׁ֔נָּה וְהִכָּ֥ה בַיָּ֖ם חֵילָ֑הּ וְהִ֖יא בָּאֵ֥שׁ תֵּאָכֵֽל׃ ‎5‏ תֵּרֶ֨א אַשְׁקְל֜וֹן וְתִירָ֗א וְעַזָּה֙ וְתָחִ֣יל מְאֹ֔ד וְעֶקְר֖וֹן כִּֽי־הֹבִ֣ישׁ מֶבָּטָ֑הּ וְאָ֤בַד מֶ֙לֶךְ֙ מֵֽעַזָּ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לֹ֥א תֵשֵֽׁב׃ ‎6‏ וְיָשַׁ֥ב מַמְזֵ֖ר בְּאַשְׁדּ֑וֹד וְהִכְרַתִּ֖י גְּא֥וֹן פְּלִשְׁתִּֽים׃ ‎7‏ וַהֲסִרֹתִ֨י דָמָ֜יו מִפִּ֗יו וְשִׁקֻּצָיו֙ מִבֵּ֣ין שִׁנָּ֔יו וְנִשְׁאַ֥ר גַּם־ה֖וּא לֵֽאלֹהֵ֑ינוּ וְהָיָה֙ כְּאַלֻּ֣ף בִּֽיהוּדָ֔ה וְעֶקְר֖וֹן כִּיבוּסִֽי׃ ‎8‏ וְחָנִ֨יתִי לְבֵיתִ֤י מִצָּבָה֙ מֵעֹבֵ֣ר וּמִשָּׁ֔ב וְלֹֽא־יַעֲבֹ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹד נֹגֵ֑שׂ כִּ֥י עַתָּ֖ה רָאִ֥יתִי בְעֵינָֽי׃ **א.** שני הפסוקים הראשונים מפנים את עיני הקורא קודם כל לכיוון צפון… וכבר העובדה הזאת נשמעת ממש לא מבטיחה! כ-220 שנה קודם לכתיבת הפרק הזה באו האשורים מהצפון וכבשו את ממלכת ישראל הצפונית. כ-80 שנה קודם לכתיבת הפרק הזה באו הבבלים מהצפון וכבשו את ממלכת יהודה הדרומית. ובהקשר ההוא אלהים אמר (ירמ' א' 14): מִצָּפוֹן֙ תִּפָּתַ֣ח הָרָעָ֔ה עַ֥ל כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ. עם ישראל כבר יודע ומבין שמהצפון באות צרות. והנה, בפסוקים 1-2 זכריה מנבא ששוב משהו יבוא מהצפון. מה זה יהיה? ואם לא די בכך ש'זה' בא מהצפון – הדבר הזה, אותו אלוהים שולח מתקדם לכיוון ישראל: מהאזור של חדרך ודמשק, 'זה' מתקדם דרומה לחמת, מחמת 'זה' מתקדם דרומה לצור וצידון. המתח והדריכות גודלים – והשאלה היא: האם זה טוב או רע (עבור ישראל)? האם מותר לשמוח או שאולי כדאי לפחד? ואם לא די בכך ש'זה' בא מהצפון ומתקדם לעבר ישראל – הדבר הזה, אותו אלוהים שולח כובש ערים… ולפעמים אפילו מחריב אותן! הדבר הזה, אותו אלוהים שולח כובש את דמשק והופך אותה למקום המנוחתו… ואת צור הוא אפילו מכה, מחריב ושורף. **ב.** עכשיו כבר אין ספק: מדובר בצבא חזק שבא מהצפון ונע דרומה. ואנחנו יכולים להגיד עוד יותר: ככל הנראה זכריה התנבא כאן על צבאו של אלכסנדר הגדול, הוא אלכסנדר מוקדון. אלכסנדר אכן בא עם צבא מאוד ומתוחכם מאוד והתקדם מהר מאוד מהצפון לכיוון דרומה. התיאורים בפסוקים מתאימים מאוד למסע הכיבוש של אלכסנדר: • עיר הנמל צור היתה עיר משגשגת והסתמכה על מיקומה הגאוגרפי ועל מבצרה. על כן היא החליטה להתנגד לאלכסנדר. כתוצאה מכך אלכסנדר כבש והחריב את העיר – בדיוק כפי שקראנו בפס' 3-4: ״‎3‏ וַתִּ֥בֶן צֹ֛ר מָצ֖וֹר לָ֑הּ וַתִּצְבָּר־כֶּ֙סֶף֙ כֶּֽעָפָ֔ר וְחָר֖וּץ כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃ ‎4‏ הִנֵּ֤ה אֲדֹנָי֙ יֽוֹרִשֶׁ֔נָּה וְהִכָּ֥ה בַיָּ֖ם חֵילָ֑הּ וְהִ֖יא בָּאֵ֥שׁ תֵּאָכֵֽל׃״ • עזה היתה גם היא עיר מבוצרת מאוד ובה ישבו חיילים פרסים. על כן החליטה גם היא להתנגד לאלכסנדר מוקדון. כתוצאה מכך הוא כבש גם אותה והביא לעיר מתיישבים חדשים, בדיוק כפי שקראנו בפסוק 5: ״וְאָ֤בַד מֶ֙לֶךְ֙ מֵֽעַזָּ֔ה.״ **ג.** אבל עדיין נשאלת השאלה: האם אלה חדשות טובות או חדשות רעות עבור ישראל? – והחדשות הן טובות! עם ישראל אמנם התרגל שמהצפון מגיע רע… אבל הפעם הזאת בא מהצפון רע על אויבי ישראל. הפסוקים שקראנו מנבאים כיצד אויבי ישראל נכבשים ונופלים אחד אחר השני… אולם לא כך ישראל. וכן מאשרת ההיסטוריה את האמת שבנבואה זו, שהרי אין דיווחים אין דיווח (מהתקופה) על שאלכסנדר כבש או אף איים על ירושלים. **ד.** עם ישראל אמנם היה חלש, ירושלים אמנם היתה חסרת פאר, בית המקדש אמנם היה צנוע – אבל ה' לא שכח את עמו! אלא, כפי שקראנו בפס' 1: ״כִּ֤י לַֽיהוָה֙ עֵ֣ין אָדָ֔ם וְכֹ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל״. כלומר עינו על כל שבטי ישראל! כשעם ישראל קטן, חלש ופגיע – אלהים משתמש בעמים אחרים כדי להכות באויבי עמו. ### ב. המלך מגיע לירושלים מה שעם ישראל באמת צריך, זה לא עם זר שבא לעזור להם; עם ישראל זקוק למלך מבית דוד שיהיה כלבבו של אלוהים וימלוך עליהם. על המלך המיוחל קוראים בפסוקים 9-10: ״גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל־חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת. וְהִכְרַתִּי־רֶ֣כֶב מֵאֶפְרַ֗יִם וְסוּס֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנִכְרְתָה֙ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֔ה וְדִבֶּ֥ר שָׁל֖וֹם לַגּוֹיִ֑ם וּמָשְׁלוֹ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִנָּהָ֖ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ״. הקטגוריה השלישית של הנבואות אודות המשיח שמנינו בהקדמה כוללת נבואות שמדברות על ביאת המשיח הראשונה ונבואות על ביאתו השנייה, ללא הבחנה ברורה ביניהן. הפסוקים זכריה ט' 10-9 הם דוגמה לכך; פס' 9 מתייחס לביאת המשיח הראשונה, בעוד שפס' 10 מתייחס לביאתו השנייה. ניתן לבסס טענה זו על סמך קטעים אחרים מכתבי הקודש, אבל אי אפשר להסיק אותה בוודאות על סמך טקסט זה בלבד. ### ביאת המשיח הראשונה – ט' 9 הרקע לפסוקים אלה הוא הנבואה בפס' 8-1 על פלישתו של מלך אויב לישראל. פסוקים אלה התגשמו באלכסנדר הגדול. אבל בפס' 9 יש התייחסות למלך יהודי עתידי, בניגוד למלך הגוי הפולש. הנביא קורא לציון לשמוח ולגיל, מכיוון ש"מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ" – לא נגדך, אלא אלייך. ירושלים נקראת לשמוח מכיוון שהמלך שיבוא יהיה כדלהלן, בשונה מאלכסנדר: #### א. צדיק הוא מתאפיין בצדקה, תכונה שגם ירמיהו ציין בכ"ג 6-5 . אלכסנדר הגדול, לעומת זאת, מת מוכה שכרות. #### ב. מושיע ("נושע") הוא יביא עימו ישועה והצלה, בניגוד לאלכסנדר הגדול שהביא כיבוש, חורבן ומוות. #### ג. עניו וצנוע ("עני") המילה "עני" מרמזת כאן על אדם שהושפל ודוכא. המשיח באמת דוכא. אלכסנדר הגדול, לעומת זאת, בא ברוב הדר ועוצמה. נוסף לכך, אלכסנדר הגדול הגיע רכוב על סוסתו הלבנה, אבל מלך זה יבוא רכוב על חמור. ליתר דיוק, הוא ירכב על עיר בן אתונות – בהמה שעוד לא אולפה ושאיש לא רכב עליה מעודה. התגשמותה של נבואה זו מתוארת בבשורות בברית החדשה, כשישוע נכנס לירושלים והתקבל בכבוד מלכים, בתחילת השבוע האחרון לחייו עלי אדמות (מתי כ"א 11-1). אירוע זה מסמל את הכרזתו הרשמית כמלך המשיח. ישוע הורה לתלמידיו ללכת לבית פגי ולמצוא עיר שאיש לא רכב עליו לפני כן. אין להחמיץ את ההיבט הפלאי בסיפור זה. טבעי היה שהעיר יתנגד לישוע נמרצות ויפיל אותו מגבו ברגע שרק ינסה לרכוב עליו, אבל העיר נכנע לו מיד. ### ביאת המשיח השנייה – ט' 10 פס' 10 עוסק בביאת המשיח השנייה, שבזמנה יוכרתו מהארץ כל כלי המלחמה. ### ההשקפה הרבנית ניתן לראות כאן בבירור את שני חוטי הנבואה המשיחית שזורים יחדיו באותו קטע נבואי. ראשית, המשיח מתואר כעניו ומדוכא, ומיד במשפט הבא הוא מתואר כמלך שמלכותו משתרעת עד קצווי ארץ. חז"ל ניסו ליישב את הניגוד בין שתי הנבואות בטענה שמדובר בשני משיחים שונים. קודם יבוא משיח שהם כינו ״בן יוסף״, שיגשים את הפסוקים החוזים את סבלו. אחריו יבוא משיח בן דוד, מלך המשיח. מהדיון הבא ניתן לראות שהתנאים ייחסו לפסוקים אלה משמעות משיחית (תלמוד בבלי, סנהדרין צט ב): "ר' הילל אומר: אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף שרא ליה מריה לרבי הילל: חזקיה אימת הוה? בבית ראשון. ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני, ואמר (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות". בפסיקתא (פיסקה נג) נאמר כי זה מתייחס למשיח, הנקרא עני כי היה אסור בכלא וחוטאי ישראל דחוהו… "בזכות משיח הקב"ה ישמרך ויגאלך". בתלמוד נאמר עוד (סנהדרין צח א): "רבי יהושע בן לוי רמי כתיב (דניאל ז) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה, וכתיב (זכריה ט) עני ורוכב על חמור. זכו – \[יבוא\] עם ענני שמיא; לא זכו – \[יבוא\] עני רוכב על חמור". זהו פירוש רבני חלופי שנועד להסביר את שני חוטי הנבואה המשיחית. משמעותו היא שרק אחד יתגשם, לא שניהם. אם עם ישראל יהיה זכאי וצדיק, המשיח יבוא עם ענני שמים, ככתוב בדניאל; אבל אם העם חוטא, המשיח יבוא רוכב על חמור. בכל אופן, מהתנ"ך ברור שנחוצה התגשמותם של שני סוגי הנבואה. ההשקפה של הברית החדשה פשוטה הרבה יותר מההשקפות הרבניות שצוטטו לעיל. היא גורסת שהמשיח יהיה אחד, אלא שהוא יבוא פעמיים. תחילה יבוא כדי למות ולאחר מכן ישוב כדי למלוך. כך הוא יגשים את כל הנבואות המשיחיות לגביו. לסיכום, לפי זכריה ט' 9-10, המשיח יבוא בפעם הראשונה בצנעה ובענווה. המשיח יוצג רשמית כמלך שייכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות. ### ג. המלך משקם את ירושלים פסוקים 11-17 מעידים על פעלו של אלוהים דרך המלך: 11‏ גַּם־אַ֣תְּ בְּדַם־בְּרִיתֵ֗ךְ שִׁלַּ֤חְתִּי אֲסִירַ֙יִךְ֙ מִבּ֔וֹר אֵ֥ין מַ֖יִם בּֽוֹ׃ ‎12‏ שׁוּ֚בוּ לְבִצָּר֔וֹן אֲסִירֵ֖י הַתִּקְוָ֑ה גַּם־הַיּ֕וֹם מַגִּ֥יד מִשְׁנֶ֖ה אָשִׁ֥יב לָֽךְ׃ ‎13‏ כִּֽי־דָרַ֨כְתִּי לִ֜י יְהוּדָ֗ה קֶ֚שֶׁת מִלֵּ֣אתִי אֶפְרַ֔יִם וְעוֹרַרְתִּ֤י בָנַ֙יִךְ֙ צִיּ֔וֹן עַל־בָּנַ֖יִךְ יָוָ֑ן וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּחֶ֥רֶב גִּבּֽוֹר׃ ‎14‏ וַֽיהוָה֙ עֲלֵיהֶ֣ם יֵֽרָאֶ֔ה וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ וַֽאדֹנָ֤י יְהוִֹה֙ בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַעֲר֥וֹת תֵּימָֽן׃ ‎15‏ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֮ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒ וְאָכְל֗וּ וְכָֽבְשׁוּ֙ אַבְנֵי־קֶ֔לַע וְשָׁת֥וּ הָמ֖וּ כְּמוֹ־יָ֑יִן וּמָֽלְאוּ֙ כַּמִּזְרָ֔ק כְּזָוִיּ֖וֹת מִזְבֵּֽחַ׃ ‎16‏ וְֽהוֹשִׁיעָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּצֹ֣אן עַמּ֑וֹ כִּ֚י אַבְנֵי־נֵ֔זֶר מִֽתְנוֹסְס֖וֹת עַל־אַדְמָתֽוֹ׃ ‎17‏ כִּ֥י מַה־טּוּב֖וֹ וּמַה־יָפְי֑וֹ דָּגָן֙ בַּֽחוּרִ֔ים וְתִיר֖וֹשׁ יְנוֹבֵ֥ב בְּתֻלֽוֹת: בקטע הזה אנחנו מוצאים שלושה הבטחות: **א.** פסוק 11: גַּם־אַ֣תְּ בְּדַם־בְּרִיתֵ֗ךְ שִׁלַּ֤חְתִּי אֲסִירַ֙יִךְ֙ מִבּ֔וֹר אֵ֥ין מַ֖יִם בּֽוֹ׃ ואף שישוע הוא המלך שמחזיר את אסורי ציון מהגולה לארץ המובטחת, התפקיד שלו גדול עוד יותר – הוא לקח את עצמו לשחרר את אסירי החטא והשטן ולהכניס אותם למלכותו, למלכות האלוהים, למלכות שהיא לא מהעולם הזה. לוקס ד' 16-21: 16 הוּא בָּא אֶל הָעִיר נָצְרַת, הָעִיר אֲשֶׁר גֻּדַּל בָּהּ, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הָלַךְ כְּמִנְהָגוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְקָם לִקְרֹא. ‎17‏ כַּאֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ אֶת מְגִלַּת סֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, פָּתַח אֶת הַמְּגִלָּה וּמָצָא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: 18‏ ”רוּחַ אֲדֹנָי עָלָי, יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵׂר עֲנָוִים. שְׁלָחַנִי לִקְרֹא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר, וּלְעִוְרִים פְּקַח־קוֹחַ; לְשַׁלֵּחַ רְצוּצִים חָפְשִׁים, 19‏ לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוה.“ 20‏ לְאַחַר שֶׁגָּלַל אֶת הַמְּגִלָּה, הֶחֱזִירָהּ לַגַּבַּאי וְהִתְיַשֵּׁב. עֵינֵי כָּל הַנּוֹכְחִים הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֵלָיו ‎21‏ וְהוּא הֵחֵל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאָמַר: ”הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזֶּה בְּאָזְנֵיכֶם.“ ישוע אכן מילא, ממלא וימלא את הנבואה של זכריה – ובמשמעות המלאה ביותר. **ב.** פסוק 12: שׁוּ֚בוּ לְבִצָּר֔וֹן אֲסִירֵ֖י הַתִּקְוָ֑ה גַּם־הַיּ֕וֹם מַגִּ֥יד מִשְׁנֶ֖ה אָשִׁ֥יב לָֽךְ׃ כשכתוב שאלהים משיב "מִשְׁנֶה", הכוונה היא שהוא מחזיר לעם ישראל כפליים. העם סבל ואיבד הרבה מאוד על חטאיו. אולם אלוהים מבטיח שהוא מתכוון להחזיר לעמו (על מה שאיבד) כפליים – כפליים שמחה, כפליים שלום, כפליים פאר. – ואנחנו נזכרים באיוב, שגם לו החזיר אלוהים אחר הסבל כפליים. בכך הוא מרפא את הפצעים של העם. **ג.** פסוק 16: וְֽהוֹשִׁיעָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּצֹ֣אן עַמּ֑וֹ כִּ֚י אַבְנֵי־נֵ֔זֶר מִֽתְנוֹסְס֖וֹת עַל־אַדְמָתֽוֹ׃ אלוהים ירעה את עמו – וזאת, דרך ישוע. בתנ"ך אנחנו קוראים על רועים רעים שהדיחו והפיצו את צאנו של אלוהים. לכן אלוהים מבטיח רועה צאן, מנהיג, מלך אחר. למלך הזה – ישוע! – יהיה אכפת מהצאן… הוא יאהב את הצאן… הוא ישמור על כל כבש וכבש… הוא יתן את חייו עבור הצאן! הבטחה דומה נקרא למשל בירמ' כ"ג 1-6 (שימו לב להבטחה): 1 ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת־צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ ‎2‏ לָ֠כֵן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עַֽל־הָרֹעִים֮ הָרֹעִ֣ים אֶת־עַמִּי֒ אַתֶּ֞ם הֲפִצֹתֶ֤ם אֶת־צֹאנִי֙ וַתַּדִּח֔וּם וְלֹ֥א פְקַדְתֶּ֖ם אֹתָ֑ם הִנְנִ֨י פֹקֵ֧ד עֲלֵיכֶ֛ם אֶת־רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ ‎3‏ וַאֲנִ֗י אֲקַבֵּץ֙ אֶת־שְׁאֵרִ֣ית צֹאנִ֔י מִכֹּל֙ הָאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁר־הִדַּ֥חְתִּי אֹתָ֖ם שָׁ֑ם וַהֲשִׁבֹתִ֥י אֶתְהֶ֛ן עַל־נְוֵהֶ֖ן וּפָר֥וּ וְרָבֽוּ׃ ‎4‏ וַהֲקִמֹתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם רֹעִ֖ים וְרָע֑וּם וְלֹא־יִֽירְא֨וּ ע֧וֹד וְלֹא־יֵחַ֛תּוּ וְלֹ֥א יִפָּקֵ֖דוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃ ס ‎5‏ הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ ‎6‏ בְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ יְהוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃ איזה רועה טוב הוא ישוע – הוא מכיר אותנו ואנחנו מכירים את קולו. העזרה היא מגיעה לפעמים מכיוונים שלא מצפים… ישוע הוא העזרה האמיתית! הקריאה: גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם עדיין נשמעת בזמננו… לא רק לירושלים ה' קורא לנו לברך את משיחו – אל תוך חיינו שלנו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d0b35527dd1e90ce6493fc2ffb22dc755cadff6fb574629d7013ef071bb6c951?s=300&d=mm&r=g) ארנולד פרוכטנבאום [See Full Bio](https://igod.co.il/author/arnold-fruchtenbaum/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [נבואת המלך המשיח - ירמיהו כ"ג ה-ו](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נבואת-המלך-המשיח-ירמיהו-כג-ה-ו/) **Published:** יוני 14, 2016 **Author:** ארנולד פרוכטנבאום **Content:** > "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־יהוה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק, וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח, וְזהֶ־שְּׁמוֹ אֲשֶׁר־יִקְרְאוֹ: יהוה צִדְקֵנוּ." (ירמיהו כ"ג 5-6) פסוקים אלה עוסקים בעיקר בביאת המשיח השנייה, אבל אחד ההיבטים שלהם קשור גם לביאתו הראשונה. פס' 5 מדבר על מישהו שיהיה צאצא של דוד, שימשול וימלוך כמלך. המשיח עוד לא כונן את מלכותו, אבל פסוק זה מציג בבירור את המשיח כבן דוד, ובכך מדגיש את היותו אדם. יחד עם זאת פס' 6 מכנה אדם זה בשם שניתן לייחסו לאלוהים בלבד: "יהוה צִדְקֵנוּ". לכל אורך התנ"ך, השם האלוהי "יהוה" מיוחס תמיד אך ורק לאלוהים, והנה כאן האדם שעליו מדובר בפס' 5 מכונה בבירור בפס' 6 בשמו של אלוהים. מוצגת כאן שוב בבירור התפיסה שהמשיח הוא אדם ואלוהים גם יחד. אחד הטיעונים שהיהדות הרבנית מציגה בניסיון להפריך הסבר זה הוא, שיש בתנ"ך דוגמאות רבות לשמות שמכילים את שמו או חלק משמו של אלוהים (שמות בעלי יסודות תיאופוריים). למשל, אליהו, ישעיהו, וכאן "ירמיהו בן חלקיהו": ירמיהו פירושו "יהוה יָרוּם, או ירים", ופירוש שם אביו: "יהוה חלקי", ועוד שמות רבים. שמות רבים במקרא כוללים בתוכם את שם ה', **אך תמיד בצורה חלקית**: "יה", או "יהו". אין אף מקום בכתבי הקודש שבו אדם נקרא בשם המפורש, שם ההוויה השמור לאלוהים בלבד. ולמרות זאת, ירמיהו כ"ג 5 מדבר בבירור על אדם – צאצא אנושי מבית דוד – ובכ"ג 6 הוא מקבל את השם השמור לאלוהים בלבד. למעשה, הרבנים הקדומים לא ניסו להפריך טענה זו, והם תמיד ייחסו לקטע משמעות משיחית. רק בתקופות מאוחרות יותר, יחסית, החלו לנסות לטעון אחרת. עובדה זו עולה מארבעה ציטוטים רבניים. במדרש משלי (פרשה יט כב, הוצ' בובר) נמנים מפי רב הונא שבעה שמות למשיח: ינון, יהוה צדקנו, צמח, מנחם, דוד, שילה, ואליהו. **במדרש איכה א' 16** כתוב: "מה שמו של מלך המשיח? ר' אבא בר כהנא אמר: 'ה' שמו, וזה שמו אשר יקראו, ה' צדקנו'" (ציטוט מירמיהו כ"ג 6). **בתלמוד (בבא בתרא עה ב)** כתוב: "א"ר שמואל בר נחמני, א"ר יוחנן: ג' נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הן: צדיקים, ומשיח, וירושלים. צדיקים הא דאמרן. משיח דכתיב (ירמיהו כג) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. ירושלים דכתיב (יחזקאל מח) סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמּה…" **במדרש תהילים** כתוב כי אלהים קורא למשיח בשמו, ומה הוא שמו? התשובה הניתנת היא "יהוה איש מלחמה" (שמות טו 3) ועל המשיח אנו קוראים "וְזהֶ־שְּׁמוֹ אֲשֶׁר־יִקְרְאוֹ: יהוה צִדְקֵנוּ". מכאן שכתבים רבניים קדומים, ואפילו התלמוד עצמו, מייחסים את ירמיהו כ"ג למשיח; המשיח מכונה בשם "יהוה". לסיכום, על פי ירמיהו כ"ב 5-6 המשיח יהיה אלוהים ואדם כאחד. המשיח יהיה יהוה עצמו. יהוה ילבש דמות אדם. המשיח יהיה מבית דוד ולכן יהיה מלך. ירמיהו מאשרר כאן את ברית דוד. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d0b35527dd1e90ce6493fc2ffb22dc755cadff6fb574629d7013ef071bb6c951?s=300&d=mm&r=g) ארנולד פרוכטנבאום [See Full Bio](https://igod.co.il/author/arnold-fruchtenbaum/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [נבואת רוח אדוני עלי של המשיח - ישעיהו ס"א א-ג](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נבואת-רוח-אדוני-עלי-של-המשיח-ישעיהו-סא/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** ארנולד פרוכטנבאום **Content:** > "רוּחַ אֲדֹנָי יֱהוִֹה עָלָי, יַעַן מָשַׁח יהוה אֹתִי לְבַשֵֹּר עֲנָוִים, שְׁלָחַניִ לַחֲבֹש לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח־קוֹחַ: לִקְרֹא שְׁנַת־רָצוֹן לַיהוה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ, לְנַחֵם כָּל־אֲבֵלִים: לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה, וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק, מַטַּע יהוה לְהִתְפָּאֵר." (ישעיהו ס"א 1-3) נבואה זו שייכת לקטגוריה השלישית של הנבואות המשיחיות שהוזכרו בהקדמה – נבואות שמשלבות התייחסות לביאתו הראשונה והשנייה של המשיח, בלי ציון ברור של פער הזמן שמשתרע ביניהן. פס' 2-1 עוסקים בביאת המשיח הראשונה; פס' 3-2 עוסקים בביאת המשיח השנייה. עובדה זו עולה בבירור מדברי ישוע כאשר קרא פסוקים אלה בבית הכנסת בנצרת, כמתואר בבשורת לוקס: "וַיָּבֹא אֶל־נְצֶרֶת, אֲשֶׁר גֻּדַּל־שָׁם, וַיֵּלֶךְ כְּמִשְׁפָּטוֹ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֶל־בֵּית הַכְּנֵסֶת, וַיָּקָם לִקְרֹא בַּתּוֹרָה. וַיֻּתַּן־לוֹ סֵפֶר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא, וַיִּפְתַּח אֶת־הַסֵּפֶר וַיִּמְצָא אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה־כָתוּב בּוֹ: רוּחַ אֲדֹנָי עָלָי, יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַניִ לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וּלְעִוְרִים פְּקַח־קוֹחַ, לְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, לִקְרֹא שְׁנַת־רָצוֹן לַיהוה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּלַל אֶת־הַסֵּפֶר וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל־הַחַזּןָ וַיֵּשֵׁב; וְעֵינֵי כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֵסֶת נְשֻׂאוֹת אֵלָיו. וַיָּחֶל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזּהֶ בְּאָזנְֵיכֶם (לוקס ד' 21-16). ישוע הקריא את פסוק 1 ואת חלקו הראשון של פסוק 2 מישעיהו ס"א, ואז עצר ואמר: הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזּהֶ בְּאָזנְֵיכֶם, אבל התגשמות יתר הכתוב בהמשך ממתינה לשובו. ### ביאת המשיח הראשונה – ס"א 2-1 (חציו הראשון של פס' 2) פס' 1 מאשר שוב את הכתוב בישעיהו י"א 2 ומ"ב 1. אלוהים ימשח את המשיח ברוח הקודש לקראת שליחותו ומשימתו. הדבר התגשם בחיי ישוע בעת הטבילה שלו (מתי ג' 16). בשלב זה הוא פתח בפעילותו הציבורית והכריז ברבים שהוא המשיח. על פי הנבואה, המשיח היה צפוי לעשות ארבעה דברים בביאתו הראשונה: 1\. לבשר (את בשורת הישועה) לבני אדם. 2\. לקרוא לשבויים דרור עם ישראל היה משועבד לתורת משה מכיוון שלא היה מסוגל לקיים אותה. כל מי שחוטא, משתעבד לחטא. אף יהודי לא היה מסוגל לקיים את כל תרי"ג המצוות במלואן, ולכן כולם היו כפופים לקללת התורה. ישוע בא כדי להכריז על חירות ושחרור מהתורה באמצעות אמונה בו. 3\. ולאסורים פקח קוח (שחרור מאזיקים, פקיחה) נבואה זו מוסברת עוד בברית החדשה, באיגרת לעברים ב' 16-14 . מאחר שעם ישראל לא הצליח לקיים את התורה כולה, הם היו משועבדים לאימת המוות שמקורה מהשטן. חלק משליחותו של ישוע בביאתו הראשונה היה להוציא את מפתחות השאול והמוות מיידי השטן כדי שמי שמאמין בישוע, יהודי או גוי, לא יפחד עוד מהמוות ולא יהיה אסור עוד בכבלי אימה זו. 4\. לקרוא שנת רצון ליהוה או, אפשר לומר: "להכריז על תקופת רצון וחסד מלפני יהוה". עם מותו של המשיח פג כוחה של תורת משה והחלה תקופת החסד. במסגרת שלטון החסד, ישועתנו נובעת אך ורק מאמונה שהמשיח מת וקם לתחייה בעדנו. זוהי החלטה אישית שכל אדם חייב לעשות אותה בשלב כלשהו בחייו; כפי שמוסבר בברית החדשה, איש אינו יכול להיוולד משיחי. מדובר בהיענות באמונה ובחזרה בתשובה. לסיכום, על פי ישעיהו ס"א 2-1 (חלקו הראשון של פס' 2): אלוהים ימשח את המשיח לשליחותו ברוח הקודש. חלק משליחותו של המשיח יהיה להכריז ברבים דברי הטפה נבואית. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d0b35527dd1e90ce6493fc2ffb22dc755cadff6fb574629d7013ef071bb6c951?s=300&d=mm&r=g) ארנולד פרוכטנבאום [See Full Bio](https://igod.co.il/author/arnold-fruchtenbaum/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [הנבואה על הכנתו של המשיח למילוי תפקידו - ישעיהו נ' ד-ט](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נבואת/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** ארנולד פרוכטנבאום **Content:** > "אֲדֹנָי יֱהוִֹה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת־יָעֵף דָּבָר; יָעִיר \| בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, יָעִיר לִי אֹזןֶ לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים: אֲדֹנָי יֱהוִֹה פָּתַח־לִי אֹזןֶ, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי, אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי: גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים, פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק: וַאדֹנָי יהוה יַעֲזרָ־לִי, עַל־כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי, עַל־כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע כִּי־לֹא אֵבוֹשׁ: קָרוֹב מַצְדִּיקִי, מִי־יָרִיב אִתִּי, נַעַמְדָה יָּחַד; מִי־בַעַל מִשְׁפָּטִי יגִַּשׁ אֵלָי: הֵן אֲדֹנָי יֱהוִֹה יַעֲזרָ־לִי, מִי־הוּא יַרְשִׁיעֵניִ? הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ, עָשׁ יֹאכְלֵם" (ישעיהו נ' 4-9) בברית החדשה מסופר על ביקורו הראשון של ישוע בן ה 12- בבית המקדש בירושלים (לוקס ב' 50-41). כבר בגיל 12 הכיר ישוע את התנ"ך על בוריו והיה מסוגל לנהל דיונים מעמיקים בנושאים רוחניים עם מורי התורה המובילים בדורו. זאת ועוד, כשאמו של ישוע גערה בו על שנשאר בבית המקדש, הוא ענה לה: "הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי עָלַי לִהְיוֹת בַּאֲשֶׁר לְאָבִי?" דבריו אלה מעידים שישוע ידע בגיל 12 שאלוהים הוא אביו ולא יוסף, ולפיכך הבין שהוא משיח ישראל. מאחר שישוע היה אדם, מי שנולד לאם אנושית, ברור שמצד אנושיותו הוא לא היה "יודע־כל". אם כן, כיצד הוא רכש את ידיעותיו? הברית החדשה לא מספקת הסבר. היבטים מסוימים מחייו של ישוע מתגלים אך ורק בתנ"ך, כולל התייחסות לשאלה זו. ישעיהו נ' 9-4 מתאר לנו את תהליך הלמידה שישוע עבר. ### המשיח למד – נ' 4 פס' 4 מתאר את תהליך הלימודים או החינוך של עבד ה'. במשך כל שנות ילדותו בנצרת, מדי בוקר, אביו השמימי העיר את ישוע ולימד אותו. כך ישוע למד מי הוא, מהי שליחותו וכיצד לפעול ולהגיב בהתאם. המשיח סבל מבוז והתעללות – נ' 6-5. מפס' 5 ניתן ללמוד שאלוהים גילה לישוע והוא למד מה נדרש ממנו למילוי שליחותו, שבה כרוכים סבל ומוות. כשישוע החל את פעילותו בציבור, הוא לא היה מרדן ולא נסוג לאחור. בבוא הזמן (פס' 6) הוא נכנע מרצון למעניו. ההתעללות שמתוארת בקטע זה מפורטת במלואה בבשורות, גם במשפט שלו לפני המנהיגים הדתיים וגם במשפט האזרחי. "וַיְהִי כְּדַבְּרוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּךְ אַחַד הַמְשָׁרֲתִים הָעֹמֵד שָׁמָּה אֶת־יֵשׁוּעַ עַל־הַלְּחִי וַיֹּאמַר: הֲכָזֹאת תַּעֲנֶה אֶת־הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל? וַיַּעַן אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ: אִם־רָעָה דִבַּרְתִּי, תְּנָה־עֵד כִּי־רָעָה הִיא; וְאִם־טוֹב, מַדּוּעַ תִּסְטְרֵנִי?" (יוחנן י"ח 23-22). "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אָחֲזוּ אֶת־יֵשׁוּעַ הִתְעַלְּלוּ בוֹ וַיַּכֻּהוּ, וַיֶּחֱפוּ אֶת־רֹאשׁוֹ וַיַּכֻּהוּ עַל־פָּנָיו וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר: הִנָּבֵא, מִי הוּא הַהֹלֵם אוֹתָךְ? וְעוֹד גִּדּוּפִים אֲחֵרִים הִרְבּוּ עָלָיו (לוקס כ"ב 65-63). "וַיָּחֵלּוּ מֵהֶם לָרֹק בּוֹ וַיְחַפּוּ אֶת־פָּנָיו וַיַּכֻּהוּ בְאֶגְרֹף וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הִנָּבֵא, וְהַמְשָׁרֲתִים הִכְאִיבֻהוּ \[קִבְּלֻהוּ\] בְּהַכּוֹתָם אוֹתוֹ עַל־הַלֶּחִי" (מרקוס י"ד 65). "אָז פָּטַר לָהֶם אֵת בַּר־אַבָּא, וְאֵת יֵשׁוּעַ הִכָּה בַשּׁוֹטִים וַיִּמְסֹר אוֹתוֹ לְהִצָּלֵב. וַיִּקְחוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֲשֶׁר לַהֶגְמוֹן אֶת־יֵשׁוּעַ וַיְבִיאֻהוּ אֶל־בֵּית־הַמִּשְׁפָּט וַיַּאַסְפוּ עָלָיו אֵת כָּל־הַגְּדוּד. וַיַּפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ אֶת־בְּגָדָיו וַיַּעַטְפֻהוּ מְעִיל שָׁניִ, וַיְשָׂרֲגוּ קֹצִים וַיַּעֲשׂוּ עֲטֶרֶת וַיָּשִׂימוּ עַל־רֹאשׁוֹ וְקָנֶה בִּימִינוֹ, וַיִּכְרְעוּ לְפָניָו וַיִּתְלוֹצֲצוּ בוֹ לֵאמֹר: שָׁלוֹם לְךָ, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים, וַיָּרֹקּוּ בוֹ, וַיִּקְחוּ אֶת־הַקָּנֶה וַיַּכֻּהוּ עַל־רֹאשׁוֹ. וְאַחֲרֵי הִתְלוֹצֲצָם בּוֹ הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ אֶת־הַמְּעִיל, וַיַּלְבִּישֻׁהוּ אֶת־בְּגָדָיו וַיּוֹלִיכֻהוּ לִצְלֹב (מתי כ"ז 31-26). "וַיּוֹלִיכֻהוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, הוּא בֵּית הַמִּשְׁפָּט, וַיַּזעְִיקוּ אֶת־כָּל־הַגְּדוּד. וַיַּלְבִּישֻׁהוּ אַרְגָּמָן וַיְשָׂרֲגוּ עֲטֶרֶת קֹצִים וַיְעַטְּרֻהוּ; וַיָּחֵלּוּ לְבָרֲכוֹ לֵאמֹר: שָׁלוֹם לְךָ, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים; וַיַּכּוּ עַל־רֹאשׁוֹ בְּקָנֶה וַיָּרֹקּוּ בוֹ, וַיִּכְרְעוּ עַל־בִּרְכֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ. וְאַחֲרֵי הִתְלוֹצֲצָם בּוֹ הִפְשִׁיטוּ א וֹתוֹ אֶת־הָאַרְגָּמָן, וַיַּלְבִּישֻׁהוּ אֶת־בְּגָדָיו וַיּוֹצִיאֻהוּ לִצְלֹב אוֹתוֹ" (מרקוס ט"ו 20-16). ### ה' נחלץ לעזרתו של המשיח – נ' 9-7 מפס' 9-7 עולה שישוע היה מסוגל לעמוד בסבל שהוביל למותו, אם כי מותו למעשה איננו מוזכר כאן, מכיוון שידע שאלוהים נמצא איתו כל העת. **לסיכום** על פי ישעיהו נ' 9-4: אלוהים, אביו השמימי של המשיח, ילמד ויכשיר אותו באופן מיוחד. ביאתו הראשונה של המשיח תתאפיין בסבל. המשיח ייכנע להתעללות גופנית. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d0b35527dd1e90ce6493fc2ffb22dc755cadff6fb574629d7013ef071bb6c951?s=300&d=mm&r=g) ארנולד פרוכטנבאום [See Full Bio](https://igod.co.il/author/arnold-fruchtenbaum/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [נבואת שעת המשבר של המשיח - ישעיהו מ"ט א-י"ג](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נבואת-שעת-המשבר-של-המשיח-ישעיהו-מט-א-יג/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** ארנולד פרוכטנבאום **Content:** > "א שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי׃ ב וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי׃ ג וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר׃ ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי׃ ה וְעַתָּה אָמַר יְהוָה יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) יֵאָסֵף וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי׃ > > ו וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ׃ ז כֹּה אָמַר-יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה-נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ׃ > > ח כֹּה אָמַר יְהוָה בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְהָקִים אֶרֶץ לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת׃ ט לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל-דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל-שְׁפָיִים מַרְעִיתָם׃ י לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא-יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ כִּי-מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל-מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם׃ יא וְשַׂמְתִּי כָל-הָרַי לַדָּרֶךְ וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן׃ יב הִנֵּה-אֵלֶּה מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וְהִנֵּה-אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים׃ יג רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ יפצחו (וּפִצְחוּ) הָרִים רִנָּה כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ וַעֲנִיָּיו יְרַחֵם" (ישעיהו מ"ט 1-13) זהו השיר השני מתוך חמשת "שירי עבד ה'" בספר ישעיהו. הראשון, מ"ב 6-1 , מציג את העבד. מ"ט 13-1 מגלה פרטים נוספים על שליחותו של עבד ה' ומפתח את ההבטחה מישעיהו מ"ב, שהוא יהיה לברכה לגויים. הדבר יקרה כתוצאה מכך שעם ישראל ידחה אותו בתחילה. עם זאת מובטח פה שבסופו של דבר עם ישראל יקבל אותו. ### שעת המשבר של עבד ה' – מ"ט 4-1 פס' 4-1 מתארים תחושת ייאוש זמנית בחייו של העבד. בפס' 1 מצטט ישעיהו באופן נבואי את דבריו של העבד עצמו. הוא אומר שכבר מעת היווצרותו ברחם אימו הטיל עליו אלוהים שליחות מוגדרת. מלאך ה' אמר ליוסף כשמרים הרתה: "וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת־עַמּוֹ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם" (מתי א' 21). גם כאן יש התייחסות נוספת לאם אבל לא לאב, מה שתואם את הלידה מהבתולה שמנובאת בישעיהו ז' 14.  פס' 2 מתאר את המשימה המוגדרת שהמשיח נקרא אליה וכיצד הוא הוכשר לה. בפס' 3 המשיח נקרא "עַבְדִּי־אָתָּה, יִשְׂרָאֵל". כלומר, "אתה \[הוא\] ישראל", מזוהה עִם ישראל במלוא מובן המילה, מכיוון שהוא יהיה היהודי היחיד שיגשים באופן מלא ומושלם את תורת משה. הייאוש נשמע לראשונה בפס' 4. כפי שאפשר לראות במקומות אחרים, העבד יידחה למרות שהוא מושלם, ודחייה זו מסבה לו צער. עם זאת, עדיין יש לו תקווה: "וּפְעֻלָּתִי אֶת־אֱלֹהָי". מזווית הראייה של הברית החדשה, השלב היחיד שבו נבואה זו יכולה למצוא את התגשמותה בחיי ישוע הוא בגת שמנים. הבשורות קושרות את הדכדוך ואת ייסורי נפשו של ישוע לחששו מפני המוות הרוחני הקרב לבוא עליו, והוא מתפלל שכוס חרון האלוהים תעבור מעליו (מתי כ"ו 39-38 ; מרקוס י"ד 36-34). בישעיהו מ"ט ניתנת סיבה נוספת לתחושתו הקשה. הוא היה פעיל בקרב עם ישראל במשך שלוש וחצי שנים ובא אליהם כמשיח, אבל העם היהודי דחה אותו. ### תשובתו של אלוהים – מ"ט 5-6 אלוהים עונה בפס' 6-5 בדברי עידוד. הוא פותח בפס' 5 בסיכום משימתו המקורית של העבד: 1\. להביא לעם ישראל ישועה רוחנית ("לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו"). 2\. לאסוף את נדחי ישראל ולשקמם באופן גשמי ("וְיִשְׂרָאֵל לא יֵאָסֵף"). כיצד יכול עבד ה' להשיג את המטרות האלה אם עם ישראל דוחה אותו כעת? אלוהים ממשיך בפס' 6 ומציב בפני העבד מטרה שלישית: 3\. להיות לאור גויים ולהביא להם ישועה. דחייתו של המשיח על ידי עם ישראל בביאתו הראשונה היא חלק מתוכנית האלוהים. היא לא צריכה לגרום לרפיון ידיים. אלוהים תכנן מלכתחילה לדחות לתקופה מסוימת את השגתן של שתי המטרות הראשונות כדי שהישועה תצא גם לגויים. מישעיהו מ"ב 1 ניתן להבין שביאת המשיח תהיה בצורה כלשהי ברכה גם לגויים; כעת מפורט פה בקטע זה כיצד בדיוק זה יקרה. ### המשיח יידחה ויעלה לגדולה – מ"ט 7 חלקו הראשון של פס' 7 מאשר אמנם שעם ישראל ידחה את המשיח, אבל בהמשך הפסוק כתוב שהדחייה היא זמנית בלבד ושיבוא יום שבו המשיח יתקבל בכבוד. ### המשיח יביא תקומה לעמו – מ"ט 13-8 מפס' 8 ניתן ללמוד שאחרי שהמשיח ישלים את שליחותו לגויים תבוא התקומה הסופית של עם ישראל. המשך הקטע עד פס' 13 מרחיב את הדיבור על תקומה סופית זו. המשיח יהפוך לברית עם (בלשון יחיד, כלומר, ישראל), אות לכך שהעם יקבל אותו בסופו של דבר. כשעם ישראל יקבל את המשיח, תתלווה לכך התקבצות הפזורה היהודית בארץ; ככתוב בפס' 12 , הם יבואו אפילו מ"ארץ סינים". בעברית מודרנית מיוחס שם זה לארץ סין, אבל אין זה ודאי שזו הייתה משמעות המילה גם במקרא. בכל אופן, נראה שמדובר בארץ כלשהי במזרח הרחוק. אם ישנם יהודים במזרח הרחוק, הם יבואו ארצה – ובימינו אכן יש יהודים בסין. מעניין לציין שבזמן שישעיהו כתב את הדברים, העם היהודי עדיין לא הוגלה מארצו; סין, או כל מקום אחר במזרח הרחוק, הייתה המקום האחרון שהיה עולה על הדעת לחפש בו יהודים. ### סיכום בימינו, עם ישראל עדיין דוחה את משיחיותו של ישוע. רבים אומרים שאם ישוע באמת היה המשיח האמיתי, הוא ודאי היה מתקבל בברכה על ידי מנהיגי העם היהודי באותה תקופה. אבל קטע זה מבהיר שבדיוק ההפך הוא הנכון. כל אדם שהמנהיגות היהודית הכריזה עליו כעל המשיח הוכח כמשיח שקר. ישעיהו קובע בבירור שהמשיח קודם כל יידחה. הדחייה מתוארת כאחד המאפיינים שדווקא מוכיחים את משיחיותו. העובדה שעם ישראל דחה את המשיח למעשה מחזקת את הטענה שהוא המשיח. דחיית המשיח על ידי עם ישראל נועדה לשרת את תוכניתו של אלוהים להביא ישועה לגויים. למשך תקופה מוגבלת יהיו מקרב הגויים יותר מאמינים במשיח מאשר בקרב היהודים. ככתוב במעשי השליחים ט"ו 14 , אלוהים לוקח "מִבֵּין הַגּוֹיִם עַם לִשְׁמוֹ". לפי רומים י"א 26-25, תהליך זה יימשך "עַד כִּי־יִכָּנֵס מְלֹא הַגּוֹיִם" (שים לב שדברים אלה נאמרו על ידי ראשי הקהילה היהודית המשיחית הראשונה מירושלים, שהיו, כמובן, יהודים כולם). עידן זה יימשך עד שמלוא מספר האנשים המיועד ייוושע והקהילה תושלם באופן מספרי, ואז תתרחש הלקיחה למרום. אלוהים יפעל אז בקרב עם ישראל כך ש"כָּל־יִשְׂרָאֵל יִוָּשֵׁעַ", כדברי שאול השליח (שם). שאול מתבסס על ישעיהו מ"ט 7. בחלקו הראשון של הפסוק, עם ישראל בז למשיח ומתעב אותו, אבל אחר כך המשיח זוכה לכבוד ולהדר ומלכים ומושלים מכל רחבי העולם משתחווים לו. לסיכום, על פי ישעיהו מ"ט 13: עם ישראל ידחה את המשיח כשהוא יבוא בפעם הראשונה. למשך תקופה מסוימת, בשורת הישועה במשיח תצא לגויים. בסופו של דבר, עם ישראל יקבל את המשיח והוא יהיה להם לברית חדשה. כאשר עם ישראל יקבל את המשיח, יסתיים קיבוץ כל גלויות ישראל לארץ. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d0b35527dd1e90ce6493fc2ffb22dc755cadff6fb574629d7013ef071bb6c951?s=300&d=mm&r=g) ארנולד פרוכטנבאום [See Full Bio](https://igod.co.il/author/arnold-fruchtenbaum/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [מהימנות תרגום השבעים (הספטואגינטה)](https://igod.co.il/reliability-scriptures/תרגום-השבעים-הספטואגינטה/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > ברצוננו להתייחס לאמינות ולמהימנות שיש לתרגום השבעים (הספטואגינטה)1. שימו לב, בברית החדשה מצויים כ- 1000 ציטוטים מהתנ"ך; ב- 99% מהמקרים אין הבדל משמעותי ומהותי בתוכן בין הציטוט מיוונית לבין הכתוב בנוסח המסורה. כתבי הברית החדשה נכתבו ביוונית ולכן סביר להניח כי הציטוטים נלקחו מתרגום המקרא ליוונית. עם-זאת, בשום מקום בברית החדשה לא נאמר במפורש על ציטוט כל שהוא כי הוא נלקח "מתרגום השבעים". סביר להניח כי מחברי הברית החדשה השתמשו במקור יווני המזכיר את הספטואגינטה, אך מכיוון שנוסח זה אכן עבר שינויים לאחר סיום חיבור הברית החדשה, איננו יודעים בוודאות כיצד נראה אותו מקור יווני אשר בו עשו מחברי הברית החדשה שימוש. א) בבשורת מתי פרק א', מופיע ציטוט של נבואה מישעיהו ז' 14: "הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (מתי א' 23). בנוסח היווני נעשה שימוש במילה היוונית שפירושה "בתולה" (כפי שכתוב בדיוק בספטואגינטה לישעיהו ז' 14). המקטרגים נעמדים על רגליהם האחוריות ומביעים תרעומת על הסילוף "הנוצרי" לכאורה ועל השינוי מ"עלמה" ל"בתולה"; אך הם שוכחים כי גם כאשר מותירים את המילה העברית עלמה על קנה, עדיין מקבלים את אותה המשמעות, קרי: עלמה = נערה בתולה. הרב בן-אברהם כבר הוכיח באופן נהיר כי מבחינה מקראית-פילולוגית הביטוי "עלמה" בתנ"ך איננו אלא מילה נרדפת לבתולה (מהות התיאולוגיה של היהדות, 2002: 96-99). לכן, מלכתחילה, הטענה המתריסה בדבר סילוף נוצרי מגמתי מעלמה לבתולה, נשענת על כרעי תרנגולת בלבד ואין לקחתה בכובד ראש. ב) פסוק נוסף בו אוהבים המתנגדים לנופף, לקוח מדרשתו של סטפנוס, במעשי השליחים פרק ז' 14: "וַיִּשְׁלַח יוֹסֵף וַיִּקְרָא לְיַעֲקֹב אָבִיו וּלְכָל־מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נָפֶשׁ". לכאורה נדמה כי הפסוק סותר את נוסח המסורה, כפי שהוא מופיע בשמות א' 5 (ודברים י' 22), שם נאמר: "וַיְהִי כָּל־נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ־יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם". ברם המתנגדים שוכחים כי לא רק בתרגום השבעים מופיע המספר שבעים וחמש; במגילות אחדות ממדבר יהודה (קומראן) ניתן למצוא את שתי האפשרויות גם יחד: בקלפים מסוימים נכתב שבעים ובאחרים כתוב שבעים וחמש! וכך, נדמה כי על מספר זה קיבלנו תיקו, דהיינו: בספטואגינטה ובחלק ממגילות ים המלח נאמר שבעים וחמש; בנוסח המסורה ובחלק אחר ממגילות קומראן כתוב שבעים. על כל פנים, התמונה ברורה דיה: האנטגוניזם כלפי תרגום השבעים אינו במקום, אינו מוצדק וההתקפה כלפיו אינה מקובלת בקרב חוגים אקדמיים רציניים המקדמים מחקר טקסטואלי גרידא. ### באקדמיה חתן פרס ישראל לחקר המקרא (תשס"ט), התייחס לתרגום השבעים וקבע חד-משמעית: "נודעת לו חשיבות רבה במחקר המקרא… (ביקרות נוסח המקרא, 1997: 106); "אפשר לשחזר פרטים מרובים במקורו העברי של התרגום, מאחר שחלקים גדולים תורגמו במידה מרובה של נאמנות מילולית" (שם, עמ' 113). בספרו, הוא מתאר את חשיבות תרגום השבעים הנמצא בידינו לקביעת הטקסט המקורי שבתנ"ך ומסביר כי תרגום זה, יחד עם הנוסח השומרוני והנוסח המסורתי, מהווה את אחד המקורות החשובים ביותר לקביעת הטקסט האותנטי של התנ"ך. בתוך כך, מגילות מדבר יהודה אשר אותרו בקומראן, משקפות לקט של שלושת הנוסחים האלה. מעניין כי בדיונו על תרגום השבעים ותרומתו לקביעת הנוסח המקורי של התנ"ך העברי, פרופ' טוב לעולם אינו מטיל ספק במניעיהם של המתרגמים ואינו מזכיר ולו גם פעם אחת חשש לסילוף הטקסט על-ידי מעתיקים נוצריים או אחרים. דווקא כאשר הוא מתייחס לנוסח המסורה, סובר פרופ' טוב כי עד לאחר מרד בר-כוכבא, ולמעשה עד ימי הביניים, לא נשתמר נוסח אחיד של טקסט המסורה. אדרבא, היו קבוצות דומות של טקסטים ורק לאחר מרד בר-כוכבא, פעלו הפרושים (הרבנים) לקראת קביעת נוסח אחד מחייב. זאת אומרת, כי דווקא טקסט המסורה – ולא הספטואגינטה – הוא אשר עבר עיבוד מחדש לאחר תקופת חתימת כתבי הברית החדשה. מגילות מדבר יהודה מראות כי קיימם היו נוסחים שונים ונפוצים בקרב עם ישראל וחלק ניכר מהם לא היו תואמים את הטקסט המסורתי, אלא דווקא את תרגום השבעים ונוסחים אחרים. חשוב לציין כי בין מגילות ים המלח נמצאה גם מגילה של תרי-עשר הנביאים בנוסח התואם את יוונית הספטואגינטה, וזאת כמאה-מאתיים שנה לפני חיבור כתבי הברית החדשה. בתקופתו של ר' עקיבא נעשה עיבוד מחדש של הטקסט העברי על מנת להתאימו לשיטות הפרשנות של ר' עקיבא. דהיינו, נעשה עיבוד מגמתי של טקסט המסורה, כך שישרת מגמה או תפיסה מסוימת של רבנים אחדים… ואין לכך ראיות ממשיות לשינוי בתרגום השבעים. לשם דוגמא: במזמור כ"ב 17 כתוב בנוסח המסורה: "כארי ידיי ורגליי". בנוסח של תרגום השבעים למילה "כארי", נעשה שימוש במילה יוונית המתארת חפירה (כלומר: "חפרו בידיי וברגליי"). מעניין כי הטקסט במגילות מדבר יהודה, נמצא זהה לתרגום השבעים (כמו-כן, תרגום זה נמצא בכמה כתבי יד עבריים מימי הביניים). זו דוגמא לכך כי אמינות תרגום השבעים נתמכת ע"י טקסטים קדומים לנוסח המסורה אשר מצוי בידינו כיום. למרות כל זאת, הברית החדשה אינה מצטטת פסוק זה מתרגום השבעים, על אף שהדבר עשוי היה לשרת מטרות אפולוגטיות אשר תשמשנה להוכחת נבואה מקראית על צליבה עתידית של המשיח. יש לציין כי הטקסט הקדום ביותר של המקרא בעברית הוא מגילות מדבר יהודה וכשם שיש הבדלים בין נוסח תרגום השבעים לבין המסורה, כך ישנם הבדלים בין המסורה לבין הנוסח של מגילות מדבר יהודה. במילים אחרות, כשם שיש טקסטים במגילות אשר תואמים את המסורה, כך יש טקסטים במגילות אשר תומכים דווקא בתרגום השבעים לעומת הנוסח המסורה. חשוב להטמיע, אין לאיש כיום את הנוסח המקורי של תרגום השבעים כמו שאין בנמצא את הנוסח המקורי של המסורה. הקלפים אשר עליהם כתבו בימי קדם פשוט התכלו וכמובן כי מה שנותר כיום, איננו אלא העתק של המקור. זה נכון לגביי כל טקסט מן העת העתיקה. המגמה היחידה בעיבוד הטקסט המקורי היתה תמיד לשאוף לקרב אותו לטקסט האותנטי, ולא להרחיקו ל"נוסח נוצרי" או זר, כפי שנטען במאמר. ראוי להזכיר שוב כי גישה שלילית לגביי תרגום השבעים, כמו זו שבמאמר, אינה קיימת בחוגים אקדמיים – שם, כפי שראינו, דווקא מעריכים מאוד את תרומת הספטואגינטה למחקר קביעת נוסח המקרא. הטענה העיקרית החוזרת ונשנית במאמר, גורסת כי תרגום השבעים סולף ע"י מלומדים נוצרים כדי להתאימו לכתוב בברית החדשה, אינה עומדת בקנה אחד עם השכל הישר וההיגיון הפשוט. חוקרי הברית החדשה מעריכים כי אגרותיו של שאול השליח מהוות את החיבורים המוקדמים ביותר מבין כל ספרי הברית החדשה ומתארכים אותם לשנת 50-60 לספירה בקירוב. אגרות שאול מכילות עשרות ציטוטים מהתנ"ך ולכן לאור דברי המאמר, עלינו לשאול: האם סביר להניח כי שאול השליח ציטט את תרגום השבעים לאחר שהלה סולף בידי הנוצרים? האם באמת ייתכן שהיו קיימים נוצרים אשר קדמו לשאול השליח ולתלמידיו של ישוע אשר יכלו לסלף את הספטואגינטה? מי היו אותם נוצרים? הלא תלמידיו של ישוע היו "הנוצרים" הראשונים, אז כיצד ניתן לטעון כי קמו "נוצרים" לפניהם שסילפו משהו? יתרה מכך, ניתן לשאול מדוע "הנוצרים" המסתוריים המוזכרים במאמר לא סילפו את כתבי הברית החדשה כדי שיתאימו למסורה? הרי אם נתגלו סתירות בין הברית החדשה לתרגום המסורה או לתרגום השבעים המקורי, האם לא היה קל יותר לסלף את העתקי הברית החדשה במקום לחבל בספטואגינטה? שוב נדמה כי שנאתם היוקדת של מחברי המאמר כנגד המשיח ישוע, העבירה אותם על דעתם ומנעה מהם להפעיל שיקול דעת אלמנטרי. לסיכום, חשוב להבהיר שני דברים: א- נכון, אם מחפשים בנרות, כנראה שניתן יהיה למצוא קובלנות וסייגים אזוטריים בכל דבר, לרבות נוסח הספטואגינטה, נוסח המסורה וכתבים אחרים מהעת העתיקה. ברם יש להדגיש, תרגום השבעים שומר על מעמדו הגבוה והיציב בקרב חוגים אקדמיים רציניים וכפי שראינו, חוקרים בעלי שם מתייחסים אליו כמקור חשוב ומהימן לקביעת הנוסח האותנטי של הטקסט המקראי. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** מהימנות כתבי הקודש **תגיות:** מהימנות --- ### [הנבואה על יוחנן המטביל ("קול קורא") - ישעיהו מ' ג-ה](https://igod.co.il/christian-prophecies/הנבואה-על-יוחנן-המטביל-קול-קורא-ישעיה/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** ארנולד פרוכטנבאום **Content:** > "קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה, יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ: כָּל־גּיֶא יִנָּשֵׂא, וְכָל־הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה:  וְנִגְלָה כְּבוֹד יהוה, וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יהוה דִּבֵּר" (ישעיהו מ' 3-5) פסוקים אלה אינם עוסקים במשיח באופן אישי, אלא בכרוז שלו. בימי קדם היה נהוג לשלוח כרוז או חלוץ כדי לפנות את הדרך ממכשולים או לתקן את המהמורות לפני בואו של המלך. קטע זה קובע שאת בואו של המלך המשיח (כפי שהיה נהוג עם כל מלך אחר בימי קדם) יקדים "קול קורא" – הכרוז. הברית החדשה מפרשת כי פסוקים אלה מדברים על יוחנן המטביל: > "בַּיָּמִים הָהֵם בָּא יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל וַיְהִי קֹרֵא בְמִדְבַּר יְהוּדָה לֵאמֹר: שׁוּבוּ כִּי מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם הִגּיִעָה. הֲלֹא־זהֶ הוּא אֲשֶׁר נִבָּא עָלָיו יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פָּנּוּ דֶּרֶךְ יהוה, יַשְּׁרוּ מְסִלּוֹתָיו. וְהוּא, יוֹחָנָן, לְבוּשׁוֹ > שְׂעַר גְּמַלִּים וְאֵזוֹר עוֹר בְּמָתְנָיו וּמַאֲכָלוֹ חֲגָבִים וּדְבַשׁ הַיָּעַר. וַיֵּצְאוּ אֵלָיו ישְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם וְכָל־יְהוּדָה וְכָל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּטָּבְלוּ עַל־יָדוֹ בַּיַּרְדֵּן מִתְוַדִּים אֶת־חַטֹּאתָם" (הבשורה על פי מתי, ג' 6-1). ראו גם מרקוס א' 8-2 ; לוקס א' 80-5; לוקס ג' 20-1; ויוחנן א' 8-6. #### לסיכום על פי ישעיהו מ' 3-5 למשיח יהיה כרוז – "קול קורא", או שליח, שיכין מראש את דרכו. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d0b35527dd1e90ce6493fc2ffb22dc755cadff6fb574629d7013ef071bb6c951?s=300&d=mm&r=g) ארנולד פרוכטנבאום [See Full Bio](https://igod.co.il/author/arnold-fruchtenbaum/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות --- ### [נבואת ההבטחה לגבי עמנואל - ישעיהו ח' ט-י](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נבואת-ההבטחה-לגבי-עמנואל-ישעיהו-ח-ט-י/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** צוות אייגוד **Content:** > "רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ, וְהַאֲזיִנוּ כֹּל מֶרְחַקֵּי־אָרֶץ; הִתְאַזּרְוּ וָחֹתּוּ, הִתְאַזּרְוּ וָחֹתּוּ: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל:" (ישעיהו ח' 9-10) פרק ז' בספר ישעיהו תיאר את הסכנה שנשקפה לאחז מצד אויביו, שתכננו לתקוף את ירושלים ולהפיל את שלטונו. האיום ריחף בעיקר על המלך אחז עצמו, אבל גם על בית דוד. כשאלוהים כרת ברית עם דוד, הוא הבטיח לו שושלת נצחית. ברית זו הבטיחה לבית דוד את הגנתו של אלוהים. אלוהים הציע לאחז אות שנועד להרגיע את חששותיו בנוגע לביטחונו האישי, ואות נוסף שיראה כי המשכיותו של בית דוד מובטחת. משמעות הדבר הייתה שאלוהים מחוייב להמשיך ולקיים את שושלת בית דוד עד ש"הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". מכאן ברור שכל קשר וכל התקוממות נגד בית דוד לפני הלידה הזו נדונו לכישלון. אלוהים חוזר ומאשר נקודה זו בישעיהו ח' 10-9 . המילים "עימנו אל" בפס' 10 הן בעלות אותה משמעות של השם "עימנו אל", המופיע ב[**ישעיהו ז:י"ד**](https://igod.co.il/%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%9e%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%aa%d7%a0%d7%9b%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%96%d7%99%d7%93/). עיקר הנאמר בפסוקים אלה הוא: "אתם \[העמים\] יכולים להתקיף, אבל תנחלו תבוסה בגלל עימנו אל". עד לידת הבתולין של עימנואל המשיח, אלוהים מבטיח לשמור על ביטחונו וזהותו של בית דוד. בית המקדש בירושלים נחרב בשנת 70 לספירה, ויחד איתו אבדו כל רישומי היוחסין של עם ישראל. מאז שנת 70 לספירה לא ניתן לזהות עוד את צאצאי דוד. אם ההבטחה שניתנה בישעיהו ח' 10 היא אמת, משתמע ממנה שהמשיח היה חייב להיוולד לפני שנת 70 לספירה. #### לסיכום לפי ישעיהו ח' 10, המשיח חייב להיוולד לפני חורבן בית המקדש (70 לספירה). ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/9f75d38d8929e62fc40846526cb10c4445ad7dee8d93360d4962ec7137d5bbc0?s=300&d=mm&r=g) צוות אייגוד [See Full Bio](https://igod.co.il/author/igod/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [האם ישוע הוא נביא כמשה או נביא שקר? (דברים י"ח:י"ד-י"ט)](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נבואת-משה-נביא-כמשה-דברים-יח-15-19/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** ארנולד פרוכטנבאום **Content:** > "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן׃ טז כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי וְאֶת-הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא-אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת יז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ׃ יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ׃ יט וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע אֶל-דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ" (דברים י"ח 15-19) בדברים י"ח 18 מופיעה הבטחה שאלוהים נתן למשה. אלוהים הבטיח למשה שהוא יקים נביא "כמוך". למה אלוהים מדבר על נביא כמשה? מה ייחד את משה לעומת נביאים אחרים? מעמדו הייחודי של משה לעומת יתר הנביאים מוסבר בבמדבר י"ב 8-5: 5 וַיֵּרֶד יהוה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁניֵהֶם: 6 וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ־נָא דְבָרָי; אִם־יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם, יהוה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר־בּוֹ: 7 לֹא־כֵן עַבְדִּי משֶׁה, בְּכָל־בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: 8 פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יהוה יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה? בקטע זה מסופר על פרשת התמרמרותם של אהרון ומרים נגד אחיהם משה, מכיוון שהאישה שהוא לקח לא מצאה חן בעיניהם. אלוהים עצמו מתערב לטובת משה ומכריז כי למשה מעמד מיוחד בעיניו. אפילו לאנשים דגולים כמו אליהו או ישעיהו אלוהים לא התגלה ישירות אלא בחלומות, בחזיונות ובצורות אחרות. משה הוא האדם היחיד שאלוהים התגלה אליו ישירות, פנים אל פנים. על סמך עובדה זו פיתחה היהדות את ההשקפה בדבר שלושת הרבדים של השראת כתבי הקודש. מוקדם יותר נאמר לנו בתורה שהמשיח יהיה מלך. כעת נאמר שהוא יהיה גם נביא, ולא נביא רגיל, אלא נביא נעלה שידבר עם אלוהים "פֶּה אֶל־פֶּה" "וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יהוה יַבִּיט". רבים ניסו לערוך רשימות של תכונות משותפות למשה ולישוע, ה"נביא כמשה". ביכולתנו להצביע על ארבע נקודות דמיון ברורות בפועלם של משה ושל ישוע המשיח כדוגמא: #### **נביא** – במדבר י"ב 8-6 נביא, כפי שמוסבר לעיל. מתוך עם-ישראל. #### **גואל** – שמות ג' 10 בשמות ג' 10-1 אלוהים רואה את סבלו ועוניו של עמו ישראל ומודיע למשה, מהסנה הבוער, על כוונותיו לגאול אותו מארץ מצריים. משה הוא האיש שאלוהים בחר כדי להוציא את עמו מעבדות לחירות. כפי שכבר ראינו בנבואות אחרות, גם המשיח יהיה גואל. #### **מתווך** – שמות כ' 21-18 בהתחלה אלוהים דיבר ישירות אל עם ישראל (שמות י"ט 25-16). קולו של אלוהים היה כל כך מעורר יראה עד שהם לא יכלו לשאת את גדולת המעמד וביקשו ממשה לתווך ביניהם כדי שלא יצטרכו לשמוע ישירות את קולו של אלוהים אלא רק את דבריו בפי משה. #### **מתפלל בעד העם** (שמות ל"ב 35-7) לא פעם במהלך היציאה ממצריים והנדודים במדבר קרה שעם ישראל ניצל ממשפט אלוהים ושרד אך ורק בזכות משה, שחילה את פני ה' בעדם והתפלל עבורם. זה עולה בבירור במיוחד משמות ל"ב 32-30. המשיח יהיה דומה למשה בכל אחד מארבעת התחומים האלה: הוא יהיה נביא, גואל, מתווך ומפגיע המשתדל בעד בני האדם לפני ה'. #### **מהם הקריטריונים שבהם צריך לעמוד נביא שנבואתו אמת על פי חז״ל?** האם ישוע עומד בקריטריונים החז״ליים לשאלת ׳מיהו נביא׳?, הבא נבחן את האנקדוטות השונות תוך הסקה הפרכתית ואינדוקטיבית בו זמנית. **\[\*****הסקה** **אינדוקטיבית** **הינה** **הסקה** **בה** **מקרה** **פרטי** **מעיד** **על** **הכלל** **כולו****,** **ואילו** **הסקה** **הפרכתית** **גורסת** **שאם** **נוכל** **להפריך** **את** **אחד** **מהתנאים** **המתקיימים** **בנביא** **הרי** **שהוא** **נביא** **שקר****.\]** 1\. **מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ**  **–** חובה על הנביא להיות מעם ישראל. \[דברים י״ח 15\] 2\. **כָּמֹנִי** **–** בדומה למשה רבינו ומצביע עליו בנבואותיו. 3\. **וְלֹא****–****יִהְיֶה** **הַדָּבָר** **וְלֹא** **יָבֹא**– הנביא צריך להוכיח שנבואתו אמת על ידי התגשמות הנבואה במלואה *“*אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה*',* וְלֹא*–*יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא*—*הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא*–*דִבְּרוֹ ה*';*  בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא*,* לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ*”* \[דברים י״ח 20-22\] 4\. **עדות** – נביא נזקק לעדים וחובה עליו להתנבא אל מול שני עדים או יותר – ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת, לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד״ \[דברים י״ז 6\] האם ארבעת התנאים העיקריים התקיימו בישוע בן יוסף לבית דוד? | קריטריון | פסוקים מצביעים | מראי מקום | |---|---|---| | **חלק מהעם** | 1\. אילנות יוחסין מצד האב ומצד האם 2.עדות המשייכת – ״עַל־דְּבַר בְּנוֹ אֲשֶׁר מִזֶּרַע דָּוִד לְפִי הַבָּשָׂר״ 3.הצהרת הכוונות :״גַּם־בְּיִשְׂרָאֵל לֹא־מָצָאתִי אֱמוּנָה רַבָּה כָּזֹאת״ 4.״לְכוּ אֶל־הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית־יִשְׂרָאֵל״ 5\. ״וַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ הָרִאשֹׁנָה לְכָל־הַמִּצְוֹת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוֹה אֱלֹהֵינוּ יְהוֹה אֶחָד״ 6\. ״וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיֶּחֱזַק בָּרוּחַ וַיְהִי בַמִּדְבָּרוֹת עַד־יוֹם הֵרָאֹתוֹ אֶל־יִשְׂרָאֵל״ 7.״וַיַּעַן נְתַנְאֵל וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי אַתָּה בֶּן־אֱלֹהִים אַתָּה הוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל״ 8.״לָכֵן יֵדַע־נָא בֵּית־יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ בָּרוּר כִּי הָאֱלֹהִים שָׂם אֶת־יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר צְלַבְתֶּם לְאָדוֹן וּלְמָשִׁיחַ׃״ | 1.מתי א׳ , לוקס ג׳ 2\. אל הרומיים א׳-3 3\. מתי ח׳-10 4\. מתי י׳-6 5.מרקוס י״ב-29 6\. לוקס א׳-80 7\. יוחנן א׳-50 8\. מעשי השליחים ב׳-36 | | **הצבעה על קשר למשה רבינו** | 1\. ״וְהִנֵּה נִרְאוּ אֲלֵיהֶם משֶׁה וְאֵלִיָּהוּ וְהֵם מִדַּבְּרִים אִתּוֹ״ 2\. ״כִּי־משֶׁה אָמַר כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת״ 3\. ״וַיֵּרָא אֲלֵיהֶם אֵלִיָּהוּ וּמשֶׁה וַיִּהְיוּ מִדַּבְּרִים עִם־יֵשׁוּעַ״ 4\. ״וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִדַבְּרִים אִתּוֹ משֶׁה וְאֵלִיָּהוּ״ | 1\. מתי י״ז-3 2\. מרקוס ז׳-7 3\. מרקוס ט׳-4 4.לוקס ט׳-30 | | **נבואת** **אמת** **עתידית** **(****קצרות** **מועד** **וארוכות** **מועד****)** | 1\. התנבאות על חורבן בית המקדש ״וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַרְאִיתֶם אֶת־כָּל־אֵלֶּה אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם לֹא־תִשָׁאֵר פֹּה אֶבֶן עַל־אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא תִתְפָּרָק״ 2\. התנבאות על עזובת הארץ ״הִנֵּה בֵיתְכֶם יֵעָזֵב לָכֶם שָׁמֵם׃  כִּי אֲנִי אֹמֵר לָכֶם מֵעַתָּה לֹא תִרְאוּנִי עַד אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ בָּרוּך הַבָּא בְּשֵׁם־יְהוָֹה״ 3\. מסירת ישוע לרומאים ע״י יהודה איש קריות ״וַיַּסֵּבּוּ וַיֹּאכֵלוּ וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֶחָד מִכֶּם יִמְסְרֵנִי וְהוּא אֹכֵל אִתִּי״ 4\. התכחשותו של שמעון בר יונה לישוע ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לְךָ כִּי הַיּוֹם בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְּטֶרֶם יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל פַּעֲמָיִם אַתָּה תְכַחֶשׁ־בִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים״ 5.ישוע חוזה את משפטו ומותו ״הִנְנוּ עֹלִים יְרוּשָׁלָיְמָה וּבֶן־הָאָדָם יִמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַסּוֹפְרִים וְהִרְשִׁיעֻהוּ לָמוּת״ | 1\. מתי כ״ד-2 2\. מתי כ״ג-36 3\. מרקוס י״ד-18 4\. מרקוס י״ד-30 5\. מתי כ׳-18 | | **עדות** | 1\. ישוע מדבר אל התלמידים כאל עדים : ״וְלִפְנֵי מֹשְׁלִים וּמְלָכִים תּוּבְאוּ לְמַעֲנִי לְעֵדוּת לָהֶם וְלַגּוֹיִם״ 2\. ״אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ כִּי אֵת אֲשֶׁר־יָדַעְנוּ נְדַבֵּר וְאֵת אֲשֶׁר־רָאִינוּ נָעִיד״ 3\. כשרות העדות של יוחנן – ״אִם־אָנֹכִי מֵעִיד עָלָי עֵדוּתִי לֹא נֶאֱמָנָה׃  יֵשׁ אַחֵר הַמֵּעִיד עָלָי וְיָדַעְתִּי כִּי נֶאֱמָנָה עֵדוּתוֹ אֲשֶׁר־הוּא מֵעִיד עָלָי׃  אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֶל־יוֹחָנָן וְהוּא הֵעִיד עֵדוּת אֱמֶת״ 4.״אֲשֶׁר הֵעִיד דְּבַר הָאֱלֹהִים וְעֵדוּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְאֶת־כֹּל אֲשֶׁר רָאָה״ 5.״וַיֹּאמְרוּ מַה־לָּנוּ עוֹד לְבַקֵּשׁ עֵדִים הֲלֹא בְאָזְנֵינוּ שְׁמַעְנוּהָ מִפִּיו״ | 1.מתי י׳-18 2\. יוחנן ג׳-11 3\. יוחנן ה׳-31 4\. התגלות א׳-1 5\. לוקס כ״ב-71 | ### חז"ל "וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא- הנביא צריך להוכיח שנבואתו אמת על ידי התגשמות הנבואה במלואה: “אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה', וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא–הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ ה'; בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ” (דברים י״ח 20-22) על בסיס פסוקים אלו, הרמב״ם הציג את הקריטריון הפילוסופי ש-לימים נודע כ-׳**עקרון ההפרכה**׳ – הוכח שאינך נביא שקר, עקרון בו נוכל לבדוק את אמיתות הנבואות דרך התגשמותן העתידית, כלומר שני קריטריונים לסעיף זה – האחד – חייבת להיות נבואה עתידית, והשני – אמיתות והתקיימות הנבואה. “כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו, אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבנו או כאותות אליהו ואלישע, שיש בהם שינוי מנהגו של עולם ; אלא האות שלו שיאמר דברים העתידין להיות בעולם, וייאמנו דבריו, שנאמר "‘וכי תאמר, בלבבך: איכה נדע את הדבר…’" \[דברים יח,כא\]. ״…לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות ה', ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע, אלא לעבוד את ה' במצוות התורה–אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו, ואחר כך נאמין בך. אלא אומרין לו, אם נביא אתה, אמור לנו דברים העתידין להיות; והוא אומר, ואנו מחכים לו לראות היבואו דבריו: אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר אחד קטן–בידוע שהוא נביא שקר ואם באו דבריו כולן, יהיה בעינינו נאמן. ובודקין אותו פעמים הרבה. אם נמצאו דבריו נאמנין כולן, הרי זה נביא אמת, כמו שנאמר בשמואל, "‘ויידע, כל ישראל, מדן, ועד באר שבע: כי נאמן שמואל, לנביא לה'’" \[שמואל א ג,כ\].״ ### סיכום מסקנה, ישוע הינו נביא אמת העונה על ארבעת הקריטריונים העיקריים בבדיקת ׳מיהו נביא׳. אם היה נביא אמת הרי שעלינו לקבל את דבריו כ-דברי אלוהים חיים. --- ### עוד נבואות המשיח בתורה את הנבואות המשיחיות בתורה על ביאתו הראשונה של המשיח אפשר לסכם בשש נקודות עיקריות. נקודות אלה מתייחסות לדמותו או למעשיו, או לשניהם גם יחד. #### הזרע נושא הזרע עלה שלוש פעמים: **המשיח יהיה זרע האישה** המשיח יהיה בן אנוש – לא מלאך, וגם לא אלוהים במובן המלא של אלוהים. **זרע אברהם** מוצאו של המשיח יהיה מחלק מוגדר של המין האנושי; הוא יהיה יהודי, לא גוי. **זרע יהודה** אף על פי שהיו בעם ישראל שנים עשר שבטים, המשיח נועד לבוא משבט אחד מסוים, והוא שבט יהודה. מתנאי זה משתמע שהמשיח צריך היה לבוא לפני אובדנם של רישומי אילנות היוחסין היהודיים בשנת 70 לספירה. #### גם אלוהים וגם אדם חווה אמנם טעתה כשחשבה שקין הוא המשיח, אבל היא הבינה בבירור שהמשיח יהיה אלוהים ואדם גם יחד. **מלך** סמל השבט (שרביט המלוכה) מופיע יותר מפעם אחת ומצביע על כך שהמשיח יהיה מלך. **נביא כמשה** המשיח יהיה נביא, וליתר פירוט הוא יהיה נביא כמשה. **הסרת הקללה** למך אמנם חשב בטעות שבנו נוח הוא המשיח, יחד עם זאת הוא הבין בבירור שהמשיח יבטל בבואו את הקללה שהוטלה על העולם בגלל חטאו של אדם. **רמז ללידת הבתולין** בבראשית ג' 15 מרומז שהמשיח ייוולד מבתולה, אם כי אין זה מוצג בבירור כמו חמשת המאפיינים הנמנים לעיל. המשיח ייחשב לזרע האישה, לא לזרע האיש. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d0b35527dd1e90ce6493fc2ffb22dc755cadff6fb574629d7013ef071bb6c951?s=300&d=mm&r=g) ארנולד פרוכטנבאום [See Full Bio](https://igod.co.il/author/arnold-fruchtenbaum/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ### [נבואת בלעם - במדבר כ"ג-כ"ד](https://igod.co.il/prophecies-messiah/נבואת-בלעם-במדבר-כג-כד/) **Published:** יוני 9, 2016 **Author:** ארנולד פרוכטנבאום **Content:** פרשת בלק ובלעם מתוארת בבמדבר כ"ב-כ"ד. בלעם היה אסטרולוג וחוזה גוי מאזור בבל שעשה לעצמו שם ברחבי העולם הקדום. נהגו לומר עליו: "אֵת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (ראה כ"ב 6-1 , במיוחד פס' 6, וכן פס' 12). בשלב זה, לאחר שיצאו ממצריים, בני ישראל הגיעו לגבול מואב ועמדו להיכנס לארץ שהובטחה להם. מלך מואב, אחד האנטישמים הראשונים בהיסטוריה, התנגד לאפשרות שיהיו לו שכנים חדשים והחליט לנקוט פעולה. הוא קרא לבלעם והטיל עליו לבוא ולקלל את בני ישראל תמורת סכום כסף נכבד. בלעם התאמץ מאוד למלא את השליחות שהוטלה עליו, אבל בכל פעם שפתח את פיו כדי לקלל, אלוהים השתלט על לשונו ובלעם מצא את עצמו מברך את היהודים במקום לקלל אותם. ארבע הנבואות שאלוהים שם בפיו עוסקות ברובן בביאתו השנייה של המשיח ובמלכותו. > במדבר כ"ג: "א וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק בְּנֵה-לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים׃ ב וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׃ ג וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל-עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה יְהוָה לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה-יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי׃ ד וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת-שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׃ ה וַיָּשֶׂם יְהוָה דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל-בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר׃ ו וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל-עֹלָתוֹ הוּא וְכָל-שָׂרֵי מוֹאָב׃ ז וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן-אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ-מוֹאָב מֵהַרְרֵי-קֶדֶם לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל׃ ח מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה׃ ט כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב׃ י מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ׃ יא וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ׃ יב וַיַּעַן וַיֹּאמַר הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהוָה בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר׃ יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ-נָּא אִתִּי אֶל-מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ-לִי מִשָּׁם׃ יד וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל-רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׃ טו וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל-עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה׃ טז וַיִּקָּר יְהוָה אֶל-בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל-בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר׃ יז וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל-עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה-דִּבֶּר יְהוָה׃ יח וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשְׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר׃ יט לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה׃ כ הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה׃ כא לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׃ כב אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ׃ כג כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה-פָּעַל אֵל׃ כד הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה׃ כה וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם גַּם-קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם-בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ׃ כו וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה׃ כז וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם לְכָה-נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל-מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם׃ כח וַיִּקַּח בָּלָק אֶת-בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃ כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק בְּנֵה-לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם׃ ל וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׃" > > במדבר כ"ד: "א וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר פָּנָיו׃ ב וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׃ ג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן׃ ד נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם׃ ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃ ו כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם׃ ז יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ׃ ח אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ׃ ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר׃ י וַיִּחַר-אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים׃ יא וְעַתָּה בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהוָה מִכָּבוֹד׃ יב וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל-מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר׃ יג אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃ \[שביעי\] יד וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃ טו וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן׃ טז נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם׃ יז אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת׃ יח וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל׃ יט וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר׃ כ וַיַּרְא אֶת-עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד׃ כא וַיַּרְא אֶת-הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ׃ כב כִּי אִם-יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד-מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ׃ כג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל כד וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ-עֵבֶר וְגַם-הוּא עֲדֵי אֹבֵד׃ כה וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם-בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ׃" ### הנבואה הראשונה – במדבר כ"ג 10-7 בחזון זה ישנן מספר נקודות שראוי לתת עליהן את הדעת. בלעם מציין (פסוק 8) שהוא איננו מסוגל לקלל ("מה אקוב") את מי שאלוהים לא קילל. בלי שום קשר לצייתנות או לחוסר הצייתנות שלו, ישראל תמיד יהיה עם הברית הנבחר של אלוהים. אלוהים לעולם לא ירשה לגויים לקלל את ישראל בקללות בעלות השפעה נצחית, כפי שבלעם התכוון לעשות. לכן, אלוהים התערב במצב וסיכל את תוכניותיהם של בני האדם. הנקודה השנייה שיש לציין מופיעה בפס' 9. עם ישראל לא ייחשב לעם ככל העמים. במשך חלק ניכר משנות קיומו של העם היהודי לא התאפשר לו לחיות בארץ משלו. כנען, או ארץ ישראל, אמנם שייכת ליהודים מתוקף זכות שאלוהים נתן להם, אבל יכולתם להתיישב בארץ הייתה תלויה במידה ניכרת בציות שלהם לאלוהים. בעיני בני האדם, עם ללא ארץ אינו יכול להיחשב לעם, לכן נאמר בפס' 9 "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". עם זאת, מזווית הראייה של אלוהים, בני ישראל תמיד יהיו אומה, עם נבדל. לא משנה אם עם ישראל שוכן בארצו או מפוזר בגלות; אלוהים איננו רואה בישראל עם ששייך למקום מסוים אלא אומה שמוצאה באברהם, יצחק ויעקב. זוהי הסיבה שהזהות היהודית נקבעת על ידי מוצא. יהדותו של אדם אינה נקבעת על ידי מקום הלידה שלו או אמונתו הדתית, אלא מייחוס אבותיו, ממוצאו. אין זה רלוונטי מה יהודי זה או אחר מאמין או לא מאמין; זהותו היהודית נקבעת על ידי מוצאו. (מובן שהיהדות כדת נקבעת על ידי אמונה. אבל יהודים אתאיסטים או אגנוסטיים עדיין קוראים לעצמם יהודים על סמך המוצא שלהם.) במשך הדורות הרבים שבהם עם ישראל היה מפוזר ברחבי העולם, הוא אכן היה עם אשר "בַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב"; כלומר, הוא לא נחשב כעם בעל מעמד לאומי נפרד. היהודים נקראו יהודים אמריקאים, יהודים פולנים, יהודים רוסים וכך הלאה, ובצדק, שכן יהודי אמריקאי הוא יהודי שחי בארצות הברית. אבל מבחינת כתבי הקודש אין זה נכון לדבר במונחים כאלה. יהודי אף פעם לא יוכל להיות אמריקאי, פולני או רוסי – הוא יכול להיות אך ורק יהודי בעל זהות לאומית מוגדרת וייחודית. גם לאחר ארבעה דורות במצריים, היהודים לא נקראו "מצרים" אלא "בני ישראל". הגויים לא תמיד מכירים בעובדה זו, אבל בעיני אלוהים עם ישראל תמיד יהיה עם נבדל, מוגדר וייחודי, עם סגולה, בקרב שאר עמי העולם. כאשר בלעם חזה באופן נבואי בעתידו של עם זה, הוא הבין שאלוהים ייעד לו ברכה עילאית והוא מייחל להתברך גם כן בברכה זו (פס' 10). ### הנבואה השנייה – במדבר כ"ג 24-18 בקטע זה יש שתי נקודות חשובות, בעיקר בפס' 21 . ראשית, בלעם צופה זמן בעתיד שבו עם ישראל ייחשב לעם ללא אוון/חטא. שנית, בלעם אומר שבמהלך תקופה זו כשיהיו נקיים מחטא, אלוהים עצמו יהיה עִם בני ישראל ויהיה מלכם. נבואות אלה מתייחסות לביאתו השנייה של המשיח, בכל אופן ראוי לשים לב לנאמר כאן – **שיום אחד אלוהים עצמו ישכון בקרב** העם וימלוך עליו. ### הנבואה השלישית – במדבר כ"ד 9-3 גם קטע זה מדגיש שני דברים חשובים. הראשון הוא תיאור של הברכה העילאית שתאפיין את מצבו העתידי של עם ישראל. השני מתאר את מעמדו העתידי של 'מלך המשיח' של ישראל (פס' 7). לאחר שהנבואה הראשונה הציגה את ייחודיותו של עם ישראל, מדגישות הנבואות השנייה והשלישית את ייחודיותו של המלך שבבוא היום ימלוך על עם זה. ### הנבואה הרביעית – במדבר כ"ד 24-15 הנבואה הרביעית היא החשובה ביותר לגבי ביאתו הראשונה של המשיח. הנבואה החשובה ביותר כלולה בפס' 17 והיא מבוססת על הנבואה שכבר ניתנה בבראשית מ"ט 10. כוכב ידרוך מיעקב, כלומר, מישראל; לצד כוכב זה נזכר שבט המייצג מלכות (כמו בבראשית מ"ט 10) מכיוון שמי שאוחז בשבט הוא בעל זכות השלטון. מכאן שכאשר המשיח יבוא הוא יהיה מלך. למשיח יש שלושה תפקידים, שאחד מהם הוא למלוך. בלעם פתח את סדרת נבואותיו בהדגשת טבעו היחיד והמיוחד של עם ישראל. אחר כך הוא המשיך ואמר שעם זה אמנם יהיה מפוזר בתחילה, אבל צפוי שמלך יחיד במינו ורב עוצמה ימשול בו. לסיום הוא מתאר כאן את כוחו העצום של מלך זה ומציין (בפס' 17) שכוכב ידרוך ויבשר את בואו. כדאי לשים לב למשמעותם החשובה של דברי הסיום בפרק כ"ב. לאחר שבלעם, האסטרולוג הבבלי, מסיים את תפקידו, הוא שב "אל עמו" ואל "מקומו" (פס' 14 ו25). הוא מביא איתו לשם את הנבואה לפיה כוכב יבשר את בואו של מלך מיוחד במינו ורב עוצמה שימלוך על ישראל. דורות מאוחרים יותר של אסטרולוגים בבליים העלו את הדברים על הכתב וקיימו תצפיות בהמתנה להופעתו של כוכב זה. בברית החדשה מתואר כי הכוכב דרך בשמים והם הלכו ומצאו את המלך שזה לא מכבר נולד, והשתחוו לפניו: "1 בְּעֵת שֶׁנּוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ, בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם חֲכָמִים מִן הַמִּזְרָח. 2 שָׁאֲלוּ: "הֵיכָן מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נוֹלַד? כִּי רָאִינוּ אֶת כּוֹכָבוֹ (במדבר כד' יז') בַּמִּזְרָח וּבָאנוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ." 3 כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶך נִדְהַם הוּא וְכָל יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ. 4 הוּא כִּנֵּס אֶת כָּל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְסוֹפְרֵי הָעָם וְשָׁאַל אוֹתָם אֵיפֹה יִוָּלֵד הַמָּשִׁיחַ. 5 אָמְרוּ לוֹ: "בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, כִּי כֵן נִכתַּב עַל-יְדֵי הַנָּבִיא: 6 'וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶרֶץ יְהוּדָה, אֵינְךָ צָעִיר בְּאַלּוּפֵי יְהוּדָה, כִּי מִמְּךָ יֵצֵא מוֹשֵׁל אֲשֶׁר יִרְעֶה אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל'(מיכה ה' א')." 7 אָז קָרָא הוֹרְדוֹס בַּחֲשַׁאי לְחַכְמֵי הַמִּזְרָח וּבֵרֵר אֶצְלָם מָתַי הוֹפִיעַ הַכּוֹכָב. 8 אַחֲרֵי כֵן שָׁלַח אוֹתָם לְבֵית לֶחֶם בְּאָמְרוֹ: "לְכוּ חִקְרוּ הֵיטֵב עַל-אוֹדוֹת הַיֶּלֶד וְכַאֲשֶׁר תִּמְצְאוּ אוֹתוֹ הוֹדִיעוּ לִי כְּדֵי שֶׁאָבוֹא וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לוֹ גַּם אֲנִי." 9 הֵם שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וְהָלְכוּ, וְהִנֵּה הַכּוֹכָב שֶׁרָאוּ בַּמִּזְרָח הִתְקַדֵּם לִפְנֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בָּא וְנֶעֱמַד מֵעַל לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם הַיֶּלֶד. 10 כִּרְאוֹתָם אֶת הַכּוֹכָב שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד. 11 הֵם נִכְנְסוּ לַבַּיִת וְרָאוּ אֶת הַיֶּלֶד עִם מִרְיָם אִמּוֹ. נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וּפָתְחוּ אֶת צְרוֹרוֹתֵיהֶם וְהִגִּישׁוּ לוֹ מַתָּנוֹת: זָהָב וּלְבוֹנָה וָמוֹר.(ישעיהו ס' ו') 12 לְאַחַר שֶׁהֻזְהֲרוּ בַּחֲלוֹם שֶׁלֹּא לַחֲזֹר אֶל הוֹרְדוֹס יָצְאוּ לְאַרְצָם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת." (הבשורה על פי מתי פרק ב:1-12) --- ### סיכום נבואות המשיח בתורה את הנבואות המשיחיות בתורה על ביאתו הראשונה של המשיח אפשר לסכם בשש נקודות עיקריות. נקודות אלה מתייחסות לדמותו או למעשיו, או לשניהם גם יחד. #### הזרע נושא הזרע עלה שלוש פעמים: **המשיח יהיה זרע האישה** המשיח יהיה בן אנוש – לא מלאך, וגם לא אלוהים במובן המלא של אלוהים. **זרע אברהם** מוצאו של המשיח יהיה מחלק מוגדר של המין האנושי; הוא יהיה יהודי, לא גוי. **זרע יהודה** אף על פי שהיו בעם ישראל שנים עשר שבטים, המשיח נועד לבוא משבט אחד מסוים, והוא שבט יהודה. מתנאי זה משתמע שהמשיח צריך היה לבוא לפני אובדנם של רישומי אילנות היוחסין היהודיים בשנת 70 לספירה. #### גם אלוהים וגם אדם חווה אמנם טעתה כשחשבה שקין הוא המשיח, אבל היא הבינה בבירור שהמשיח יהיה אלוהים ואדם גם יחד. **מלך** סמל השבט (שרביט המלוכה) מופיע יותר מפעם אחת ומצביע על כך שהמשיח יהיה מלך. **נביא כמשה** המשיח יהיה נביא, וליתר פירוט הוא יהיה נביא כמשה. **הסרת הקללה** למך אמנם חשב בטעות שבנו נוח הוא המשיח, יחד עם זאת הוא הבין בבירור שהמשיח יבטל בבואו את הקללה שהוטלה על העולם בגלל חטאו של אדם. **רמז ללידת בתולין** בבראשית ג' 15 מרומז שהמשיח ייוולד מבתולה, אם כי אין זה מוצג בבירור כמו חמשת המאפיינים הנמנים לעיל. המשיח ייחשב לזרע האישה, לא לזרע האיש. ![author avatar](https://secure.gravatar.com/avatar/d0b35527dd1e90ce6493fc2ffb22dc755cadff6fb574629d7013ef071bb6c951?s=300&d=mm&r=g) ארנולד פרוכטנבאום [See Full Bio](https://igod.co.il/author/arnold-fruchtenbaum/) **קטגוריות:** נבואות משיחיות, נבואות על המשיח --- ## עמודים ### [ישוע המשיח והברית החדשה - אתר ההסברה](https://igod.co.il/) **Published:** ספטמבר 1, 2025 **Author:** design **Content:** ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/10/Biblenew-header-hero-banner-typography_2.svg "איזה פספוס - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ## בשביל מה אנחנו פה? למה כל זה נוצר בכלל? ומה אם בתוך כל המרוץ של החיים פספסנו את הדבר החשוב ביותר? [ גלו עוד ](https://igod.co.il/category/questions-life/) ![Rabbinic Reformation Stills from Videos for Slider](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/10/Rabbinic-Reformation-iGod-Slider-Picture.webp "Rabbinic Reformation Stills from Videos for Slider - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ## סדרה חדשה ![Rabbinic Reformations Series Logo](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/10/Rabbinic-Reformation-Series-Logo-e1792477321967.png "Rabbinic Reformations Series Logo - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") **איך הפכה כת הפרושים לכוח ההגמוני ביהדות? מסע מרתק חושף את שבע הרפורמות הנועזות שיצרו את היהדות הרבנית שאנו מכירים היום.** [ צפו בסדרה ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation/) ![האם ישנה אמת אחת? – איגוד  ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/09/different-point-of-view-1024x603.png "האם ישנה אמת אחת? – איגוד   - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") # האם יש אמת אחת? האם קיימת אמת מוחלטת? או שהכל מסתכם ל- "אמת שלי ואמת שלך"? **מזמינים אתכם לחקור ולגלות באתר על האמת ומקורותיה!** [ התחלו כאן ](https://igod.co.il/science-faith/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9e%d7%aa-%d7%90%d7%9e%d7%aa-%d7%90%d7%91%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%a8/) ![איפה יש אהבה ואור אמיתיים בעולם חשוך וכואב? – איגוד](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/09/illustration-1024x893.png "איפה יש אהבה ואור אמיתיים בעולם חשוך וכואב? – איגוד - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") # איפה יש אהבה ואור אמיתיים בעולם חשוך וכואב? בעולם של חרדה וסערה פנימית, רבים מחפשים שלום והארה. אך האם אנו מסוגלים בכלל ליצור מתוך עצמינו? **ישוע הוא האור האמיתי – הליכה אחריו מאירה את עולמנו הפנימי ומקרינה החוצה, אל השקט שאליו מייחל הלב.** [ עוד על ישוע ](https://igod.co.il/spirituality/%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%a4%d7%a9%d7%aa-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa/) ![חזרה בתשובה אמתית – איגוד](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/05/חזרה-בתשובה-אמתית_Mobile.webp "חזרה בתשובה אמתית – איגוד - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") # מהי “חזרה בתשובה” מבחינת דבר אלוהים? **חזרה בתשובה היא לא רק שינוי התנהגות, אלא שינוי לב.** מה המשמעות האמיתית של חרטה על חטא, ואיך נראה הצעד הראשון בדרך חדשה עם אלוהים? [ אני רוצה להתחיל ](https://igod.co.il/iron-swords/docu-7th-of-oct-finding-hope-in-pain/) חיפוש #### חיפושים נפוצים: [ישוע](javascript:void(0))[ברית חדשה](javascript:void(0))[תהילים](javascript:void(0))[תקומה](javascript:void(0))[חנוכה](javascript:void(0)) #### חיפושים נפוצים: #### Categories סה"כ תוצאות אין תוצאות [עוד תוצאות...](#) ![האירוע ששינה
את פני ההיסטוריה – איגוד](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/09/jesus-tomb-location-concept_web_02-1024x1024.webp "האירוע ששינה
את פני ההיסטוריה – איגוד - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ## האירוע ששינה את פני ההיסטוריה **האמונה בתקומתו של ישוע מן המתים היא אינה אמונה עיוורת אלא היא עמוד התווך של האמונה המשיחית…** אם זה לא באמת קרה, טענותינו מתפוררות. אולם אם ישוע אכן קם – דבריו ודברי תלמידיו ראויים לבחינה מעמיקה! צלולו לתוך הראיות והחלט בעצמך. [ הראיות לתחייתו של ישוע ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%99%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2-%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a2%d7%9c-%d7%a6%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%9f/) ## חיבור לא צפוי? גם התנ"ך וגם המדע עוסקים בשאלות על החיים והקיום. בואו לגלות את הקשרים המפתיעים בין מדע לאמונה, המאתגרים תפיסות מקובלות… [ אני רוצה להעמיק ](https://igod.co.il/science-faith/%d7%9e%d7%93%d7%a2-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94/) ![חיבור לא צפוי? – איגוד](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/09/heart-and-brain.png "חיבור לא צפוי? – איגוד - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ![סיפור מרגש במיוחד – איגוד](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/home-page_סיפור-מרגש-במיוחד.webp "סיפור מרגש במיוחד – איגוד - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ## סיפור מרגש במיוחד התנ"ך והברית החדשה מהווים את הספרים הנפוצים והמתורגמים ביותר בהיסטוריה. יחד הם מספרים סיפור שלם של אהבה, חסד ומערכת היחסים של בני האדם עם אלוהים. סיפור זה כבר עודד רבים ויכול לעודד גם אותך! אנו מזמינים אותך לגשת לסיפור זה ולהכיר אותו בעצמך! [ אני רוצה להעמיק ](https://igod.co.il/reliability-scriptures/%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%94/) ## המסר של ישוע [ ![Cartoon, muscular man holding rope and a tool on a purple background with Hebrew title about dealing with worry.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/10/8.jpg "מה ישוע חשב על כסף ועושר | הדרשה על ההר פרק 8 - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-8/) # [מה ישוע חשב על כסף ועושר \| הדרשה על ההר פרק 8](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-8/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-8/) [ ![Low-poly man with beard gesturing toward Hebrew title on a purple background; a promotional hero image.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/10/7.jpg "איך תפילת אבינו שבשמיים יכולה לשנות את חיי היום יום שלנו | הדרשה על ההר פרק 7 - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-7/) # [איך תפילת "אבינו שבשמיים" יכולה לשנות את חיי היום יום שלנו? \| הדרשה על ההר פרק 7](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-7/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-7/) [ ![Presenter in a dark blue shirt gestures with hands on a colorful video thumbnail with large bold Hebrew text on both sides.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/10/unnamed-file-2.jpg "זה היה מול העיניים שלנו כל הזמן אז איך פספסנו - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/questions-life/how-did-we-miss-it/) # [זה היה מול העיניים שלנו כל הזמן, אז איך פספסנו?](https://igod.co.il/questions-life/how-did-we-miss-it/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/questions-life/how-did-we-miss-it/) [ ![Geometric-style illustration of a smiling bearded man in yellow robes holding coins, with bold Hebrew text on a dark background.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/09/6.jpg "איך לזהות צביעות דתית בעצמנו | הדרשה על ההר פרק 6 - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-6/) # [איך לזהות צביעות דתית בעצמנו? \| הדרשה על ההר פרק 6](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-6/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-6/) [ ![Sermon on the Mountain, Episode 5 Thumbnail](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/09/SotM_EP5_Hebrew_Thumbnail.webp "Sermon on the Mountain, Episode 5 Thumbnail - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-5/) # [מה המחיר של השלום? \| הדרשה על ההר פרק 5](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-5/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-5/) [ ![Sermon on the Mountain, Episode 4 Thumbnail](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/09/SotM_EP4_Hebrew_Thumbnail-scaled.webp "Sermon on the Mountain, Episode 4 Thumbnail - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-4/) # [למה ישוע השווה כעס לרצח ותאווה לניאוף? \| הדרשה על ההר פרק 4](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-4/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-4/) [ ![Cartoon historical figure in a blue robe stands left as bold Hebrew title appears on a dark background.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/09/3-1.jpg "איך יודעים מה נכון הנה מה שישוע חשב על זה | הדרשה על ההר פרק 3 - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-3/) # [איך יודעים מה נכון? הנה מה שישוע חשב על זה \| הדרשה על ההר פרק 3](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-3/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-3/) [ ![Illustrated poster featuring a confident woman holding a tall staff in the foreground, a man raising arms in the background, with bold Hebrew text on the right side against a dark backdrop.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/08/2.jpg "אשרי עניי הרוח מה המשמעות של ברכות האשרי | הדרשה על ההר פרק 2 - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-2/) # ["אשרי עניי הרוח": מה המשמעות של ברכות האשרי? \| הדרשה על ההר פרק 2](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-2/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/jesus-new-testament/sermon-mount-ep-2/) ## סיפורים אמיתיים של אנשים שחיפשו... ומצאו ## היגיון שמוביל לאמונה מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע ![בזמן שדן לימד מתמטיקה באוניברסיטה הוא למד את האמת על ישוע! – איגוד עדויות משיחיים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/750x430_dan.webp "בזמן שדן לימד מתמטיקה באוניברסיטה הוא למד את האמת על ישוע! – איגוד עדויות משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ## כשאין כוח לחיות נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח ![בת לאבא ניצול שואה, הפך את חייה של ליאת לשואה. – איגוד עדויות משיחיים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/750x430_liat.webp "בת לאבא ניצול שואה, הפך את חייה של ליאת לשואה. – איגוד עדויות משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ## מתוך נאמנות לתנ״ך לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ"ג ![חייו של נריה ניצלו על ידי ישוע – איגוד עדויות משיחיים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/750x430_neriya.webp "חייו של נריה ניצלו על ידי ישוע – איגוד עדויות משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") [ גלו עוד סיפורים ](https://igod.co.il/category/messianic-testimonies/) ## נושאים נוספים לקריאה ### [זה היה מול העיניים שלנו כל הזמן, אז איך פספסנו?](https://igod.co.il/questions-life/how-did-we-miss-it/) [ ![Presenter in a dark blue shirt gestures with hands on a colorful video thumbnail with large bold Hebrew text on both sides.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/10/unnamed-file-2-1024x576.jpg "זה היה מול העיניים שלנו כל הזמן אז איך פספסנו - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/questions-life/how-did-we-miss-it/) ### [מה אם פספסנו את הדבר הכי חשוב בחיים?](https://igod.co.il/questions-life/missing-most-important-thing/) [ ![Woman stands beside a sleek blue train, looking at the camera, with bold red and black Hebrew text overlaid and exclamation marks in the foreground (thumbnail style).](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/10/unnamed-file-1-1024x576.jpg "מה אם פספסנו את הדבר הכי חשוב בחיים - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/questions-life/missing-most-important-thing/) ### [אם ישוע הוא המשיח למה עדיין יש מלחמות?!](https://igod.co.il/questions-life/jesus-messiah-why-wars/) [ ![Woman in a white shirt explains something, standing beside a large pink panel with bold Hebrew text on a colorful background.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/09/unnamed-file-2-1024x576.jpg "אם ישוע הוא המשיח למה עדיין יש מלחמות - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/questions-life/jesus-messiah-why-wars/) ### [המשיח הוא בנו של אלוהים? \| תהילים ב](https://igod.co.il/questions-life/messiah-son-of-god-psalm-2/) [ ![Male presenter in a white polo gestures with his hand against a blue-pink abstract background and large Hebrew title on the right; a rounded search button sits bottom-right.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/08/unnamed-file-5-1024x576.jpg "המשיח הוא בנו של אלוהים | תהילים ב - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/questions-life/messiah-son-of-god-psalm-2/) ### [אין חדש תחת השמש – ד״ר ארז צורף \| 75 שנה למדינת ישראל](https://igod.co.il/questions-life/israel-independence-75-years/) [ ![Israeli Independence Day poster featuring a blue and white flag stripe, Star of David, large Hebrew word for Independence, and a 75 emblem with a Hebrew quote at the bottom.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/05/75--1024x576.jpg "אין חדש תחת השמש - ד״ר ארז צורף | 75 שנה למדינת ישראל - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/questions-life/israel-independence-75-years/) ### [החטא – השפעתו על חיינו](https://igod.co.il/questions-life/sin/) [ ![החטא והשפעתו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2019/05/iGod_Talmidut_thumbnails-17-scaled-1-1024x576.jpg "החטא והשפעתו - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/questions-life/sin/) ### [הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה – חשיבותם של מעשים והתנהגות \| יסודות האמונה המשיחית](https://igod.co.il/questions-life/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%94%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%9a-%d7%91%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%aa/) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/03/unnamed-file-12-1024x576.jpg "הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה - חשיבותם של מעשים והתנהגות | יסודות האמונה המשיחית - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/questions-life/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%94%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%9a-%d7%91%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%aa/) ### [הגעתם לנקודת משבר? מה עושים כשעולה קושי? \| והגית בו](https://igod.co.il/questions-life/%d7%94%d7%92%d7%a2%d7%aa%d7%9d-%d7%9c%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%a9%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a9%d7%99/) [ ![Informative video thumbnail: a man with a headset microphone sits in a recording studio, with bookshelves and speakers in the background, and bold Hebrew text overlays across the foreground.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/05/unnamed-file-1-1024x576.jpg "הגעתם לנקודת משבר? מה עושים כשעולה קושי? | והגית בו - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/questions-life/%d7%94%d7%92%d7%a2%d7%aa%d7%9d-%d7%9c%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%a9%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a9%d7%99/) ### [מה עושים כשכועסים על אלוהים? \| שאלה טובה! – אמונה במלחמה](https://igod.co.il/questions-life/%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%a9%d7%9b%d7%95%d7%a2%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%94-%d7%98%d7%95%d7%91%d7%94/) [ ![Thumbnail: man praying beneath a stormy sky on the left, a woman speaking on the right, with a diagonal white banner of bold Hebrew text and a 'שאלה טובה!' thought bubble in the corner.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/05/unnamed-file-2-1024x576.jpg "מה עושים כשכועסים על אלוהים? | שאלה טובה! - אמונה במלחמה - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/questions-life/%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%a9%d7%9b%d7%95%d7%a2%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%94-%d7%98%d7%95%d7%91%d7%94/) [>](https://igod.co.il/?e-page-70916a0=2) --- ### [הרפורמציה הדתית של חז״ל](https://igod.co.il/rabbinic-reformation/) **Published:** ספטמבר 16, 2026 **Author:** צוות אייגוד **Content:** **הרפורמציה הדתית של חז״ל · סדרה חדשה בת 7 פרקים** # איך הצליחה סיעה קטנה לכבוש את העולם היהודי כשחרב בית המקדש נפלו יחד איתו שלושת עמודי התווך של היהדות המקראית. מה שקם במקומם לא היה המשך טבעי של התנ״ך, אלא מסורת הלכתית דרך רפורמציה בת שבע מהפכות. [ לצפייה בפרק ](#series) [ יש לי שאלה ](#question) ״מה שמו?… רבנן אומרים: 'המצורע של בית רבי' שמו, שנאמר: 'אכן חליינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה' (ישעיה נג, ד)״ **תלמוד בבלי, סנהדרין צ״ח ע״ב** **סדרה 13 פרקים** # המשיח בתלמוד לא מתוך הברית החדשה — מתוך המקורות שלהם. מה חז״ל עצמם כתבו על המשיח, על ייסוריו, ועל הזמן שבו היה אמור להגיע. [ צפייה בסדרה ](https://www.youtube.com/playlist?list=PLIsG2NQmMGXMMMYrCY6VjR5KcRS6SFrB-) [ מאמרים בנושא ](#posts) ״לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ״ **דברים ד׳, ב׳** **מאמר היהדות האמיתית** # מיתוס התורה שבעל פה לא מתוך הברית החדשה — מתוך המקורות שלהם. מה חז״ל עצמם כתבו על המשיח, על ייסוריו, ועל הזמן שבו היה אמור להגיע. [ לקריאת המאמר ](https://igod.co.il/true-judaism/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94/) [ עוד מאמרים ](#posts) **הרפורמציה הדתית של חז״ל · פרק 5** # הפיכת היהדות לדת מה הופך אדם ליהודי? הפרק עוסק בהמצאת הגיור: איך פרשנות חדשה שינתה את משמעות ההשתייכות לעם — ומה זה אומר היום על יהודים שמאמינים בישוע. [ לצפייה בפרק ](#series) [ יש לי שאלה ](#question) # מהפכות נעשות בדם. זו נעשתה בטקסט קבוצה של כ‑6,000 פרושים · ללא צבא · ללא מלחמה · והשפעה שנמשכת 2,000 שנה נקודת המוצא # מה קרה כשנפל המקדש? היהדות המקראית עמדה על שלושה עמודים. ברגע אחד כולם קרסו – ולא נשארה דרך לכפרה, לסליחה ולקרבה לאלוהים. שתי תשובות שונות לחלוטין קמו מתוך אותו חורבן. **עד שנת 70 לספירה** # שלושת עמודי היהדות המקראית 01 הכהונה 02 בית המקדש 03 הקורבנות בלי מקדש אין קורבנות, בלי קורבנות אין כפרה, ורוב מצוות התורה תלויות בארץ ובמקדש. הכהנים נותרו בלי תפקיד – והעם נותר בלי דרך. **התשובה הראשונה** # הברית החדשה של חז״ל תורה שבעל‑פה, משנה, הלכה ובית מדרש – מולדת ניידת שאינה תלויה במקום או בזמן. אפשר לקיים אותה בגליל, בבבל ובניו זילנד. במרכזה כבר לא הכהן, אלא הרב. **התשובה השנייה** # הברית החדשה של ישוע כפרה שאינה תלויה במזבח, סליחה שניתנת בחינם ורוח הקודש ששוכנת בלב – בדיוק הברית שירמיהו הבטיח: ״וְכָתַבְתִּי אֶת תּוֹרָתִי עַל לִבָּם״ (ירמיהו ל״א). מראי מקום # לא אנחנו אומרים את זה כל טענה בסדרה נשענת על חוקרים מוכרים – דתיים וחילונים, ביניהם חתני פרס ישראל ורבנים. להלן תמצית; הציטוט המלא ומראה המקום מופיעים על המסך בכל פרק. מערכת ההלכה של המשנה היא תופעה חסרת תקדים. רוב ההלכות שבה עוסקות בעניינים שאין להם בסיס בתנ"ך. מערכת ההלכה של המשנה היא תופעה חסרת תקדים. רוב ההלכות שבה עוסקות בעניינים שאין להם בסיס בתנ"ך. **פרופ׳ ישי רוזן‑צבי** חוקר ספרות התנאים, אוניברסיטת תל אביב מטרת הסיפור התלמודי איננה היסטורית אלא דידקטית – ספרות חז"ל נועדה לחנך את הציבור, לא לשמר את העבר. מטרת הסיפור התלמודי איננה היסטורית אלא דידקטית – ספרות חז"ל נועדה לחנך את הציבור, לא לשמר את העבר. **פרופ׳ יונה פרנקל** חתן פרס ישראל, חוקר אגדות חז״ל במאה השלישית התחולל אירוע ספרותי גדול: המשנה הפכה לספר קנוני ומחייב, והעולם היהודי עבר מפלורליזם לנורמטיביות. במאה השלישית התחולל אירוע ספרותי גדול: המשנה הפכה לספר קנוני ומחייב, והעולם היהודי עבר מפלורליזם לנורמטיביות. **הרב ד״ר בנימין לאו** חוקר ומורה הלכה הפלורליזם של בית המדרש קיים במיקרו ולא במאקרו: מותר להתווכח על הפרטים — לא על המסגרת עצמה. הפלורליזם של בית המדרש קיים במיקרו ולא במאקרו: מותר להתווכח על הפרטים — לא על המסגרת עצמה. **פרופ׳ דניאל בויארין** חוקר תלמוד, ברקלי \*אלה תמציות שנוסחו לצורך העמוד. לציטוטים המלאים, למקורות ולהפניות המדויקות – צפו בפרקים, או פנו אלינו ונשמח לשלוח את רשימת המקורות. שבע רפורמות # הסדרה המלאה כל פרק בודק רפורמה אחת: מה היה לפניה, מה השתנה, ומה זה אומר על היהדות שאנחנו מכירים היום.   [![Thumbnail for a Hebrew video featuring a smiling man in a dark cap giving a thumbs‑up, with bold Hebrew title on the right.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/10/unnamed-file-3.jpg "מי נתן לחזל את הסמכות לקבוע מהי יהדות | הרפורמציה של חזל - פרק מבוא - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-1/) ### [ מי נתן לחז״ל את הסמכות לקבוע מהי יהדות? \| הרפורמציה הדתית של חז״ל פרק 1 ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-1/) כיצד הצליחה קבוצה קטנה של פרושים לחולל מהפכה שעיצבה את היהדות לדורות? בפרק המבוא לסדרה נבחן את עלייתה של היהדות הרבנית, את התפתחות המשנה והתורה שבעל פה, ואת השינויים שחלו [![Promotional banner with a smiling man wearing a black cap on the right and large blue Hebrew text, episode badge 'פרק 2' on the bottom right.](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/10/unnamed-file-4.jpg "איך חזל הפכו לסמכות שקובעת את ההלכה | הרפורמציה של חזל - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-2/) ### [ איך חז״ל הפכו לסמכות שקובעת את ההלכה? \| הרפורמציה הדתית של חז"ל פרק 2 ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-2/) איך השתנתה היהדות לאורך הדורות, ומה היה תפקידם של חז״ל בעיצוב היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה היום? בסדרה ״הרפורמציה של חז״ל״ נצא למסע מרתק בעקבות השינויים המשמעותיים שעיצבו את העולם [![Rabbinic Reformations Series Ep 3](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/01/iGod-Rabbinic-Reformation-Series-Ep-3-Thumbnail.jpg "Rabbinic Reformations Series Ep 3 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-3/) ### [ מוגן: ביטול עיקרון הפרדת הרשויות \| הרפורמציה הדתית של חז״ל פרק 3 ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-3/) זהו פוסט מוגן ואין לו תקציר. [![Rabbinic Reformation Series Episode 4](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/01/iGod-Rabbinic-Reformation-Series-Ep-4-Thumbnail.jpg "Rabbinic Reformation Series Episode 4 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-4/) ### [ מוגן: ביטול הצורך בקורבנות \| הרפורמציה הדתית של חז״ל פרק 4 ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-4/) זהו פוסט מוגן ואין לו תקציר. [![Rabbinic Reformations Series Episode 5](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/01/iGod-Rabbinic-Reformation-Series-Ep-5-Thumbnail.jpg "Rabbinic Reformations Series Episode 5 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-5/) ### [ מוגן: מעבר מאתנוס לאתוס \| הרפורמציה הדתית של חז״ל פרק 5 ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-5/) זהו פוסט מוגן ואין לו תקציר. [![Rabbinic Reformation Series Episode 6](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/01/iGod-Rabbinic-Reformation-Series-Ep-6-Thumbnail.jpg "Rabbinic Reformation Series Episode 6 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-6/) ### [ מוגן: חזרה לדת במקום לאלוהים \| הרפורמציה הדתית של חז״ל 6 ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-6/) זהו פוסט מוגן ואין לו תקציר. [![Rabbinic Reformation Series Episode 7](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/02/iGod-Rabbinic-Reformation-Series-Ep-7-Thumbnail.jpg "Rabbinic Reformation Series Episode 7 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-7/) ### [ מוגן: הרפורמה האתאיסטית של חז״ל \| הרפורמציה הדתית של חז״ל 7 ](https://igod.co.il/rabbinic-reformation-series/rabbinic-reformation-ep-7/) זהו פוסט מוגן ואין לו תקציר. להעמיק בכתב # מאמרים שנכנסים לעומק אם משהו בפרק עורר שאלה, כאן אפשר לבדוק את המקורות לאט, עם הפניות ובלי מצלמה. [![מעמד האישה בברית החדשה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/06/Depositphotos_61371595_ds.webp "מעמד האישה בברית החדשה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%9e%d7%a2%d7%9e%d7%93-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%98%d7%95%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%9d/)מיתוסים על האמונה המשיחית #### [ מעמד האישה בברית החדשה – הציטוטים הקשים ](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%9e%d7%a2%d7%9e%d7%93-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%98%d7%95%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%9d/) מעמד האישה בברית החדשה: מה לגבי הציטוטים ה"קשים" בברית החדשה אודות נשים? האם יש הדרת נשים בברית החדשה? כיצד מתמודדים עם אותם פסוקים מאתגרים על האישה בברית החדשה? על כך המאמר! [ לקריאה ](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%9e%d7%a2%d7%9e%d7%93-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%98%d7%95%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%9d/) [![קבלה ומיסטיקה רבנית](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/04/kabalah.webp "קבלה ומיסטיקה רבנית - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")](https://igod.co.il/true-judaism/%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%92%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa/)היהדות האמיתית #### [ קבלה – המאגיה של היהדות ](https://igod.co.il/true-judaism/%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%92%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa/) תופעת מעשי הכשפים, הקסמים והמאגיה היו נחלתם של תרבויות פרימיטיביות רבות\[1\] והעיסוק בהם רווח מאוד בכל העולם העתיק, לרבות ארץ ישראל.\[2\] הזיקה הברורה בין הקבלה והמיסטיקה הרבנית והגנוסטיקה הפגאנית לא נעלמה מעיניהם של חוקרי הקבלה.\[3\] יתרה מכך, פרופ' גרשם שלום אף "ראה בגנוסטיקה את מקורותיה של המיסטיקה היהודית והכיר בהשפעת [ לקריאה ](https://igod.co.il/true-judaism/%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%92%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa/) [![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/03/Depositphotos_18832325_ds.webp "Depositphotos_18832325_ds - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%98%d7%a2%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%99%d7%90%d7%95%d7%92%d7%a8%d7%a4%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c/)יֵשׁוּעַ והברית החדשה #### [ טעויות גיאוגרפיות בברית החדשה? תגובה למאמר של יד לאחים ](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%98%d7%a2%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%99%d7%90%d7%95%d7%92%d7%a8%d7%a4%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c/) בארגון החרדי יד לאחים טוענים שיש טעויות גיאוגרפיות בבשורות המראות שהמחברים של הבשורות לא היו עדי ראייה ששהו בארץ כאשר האירועים המתוארים בברית החדשה התרחשו. במאמר זה נבחן את הדוגמאות אותן הם מעלים.   הדוגמה הראשונה: מרקוס ז 31 יֵשׁוּעַ יָצָא מֵאֵזוֹר צוֹר וְחָזַר דֶּרֶךְ צִידוֹן אֶל יַם הַגָּלִיל, דֶּרֶךְ [ לקריאה ](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%98%d7%a2%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%99%d7%90%d7%95%d7%92%d7%a8%d7%a4%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c/) [![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2020/03/Depositphotos_11648775_ds.webp "Depositphotos_11648775_ds - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%a2%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%a9/)יֵשׁוּעַ והברית החדשה #### [ הברית החדשה בראי ההיסטורי- טעויות היסטוריות בברית החדשה? ](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%a2%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%a9/) במאמר "הברית החדשה בראי ההיסטוריה", יריב ק. מציע חמש "טעויות" היסטוריות על פי דעתו שנמצאות בברית החדשה, דבר שקורא תיגר על מהימנותה. הוא כותב: "השורות הבאות ישתדלו לגלות את האמת ההיסטורית- שהברית החדשה אינה מהימנה מבחינה היסטורית ושהמסופר בה הוא גיבוב של אמת ובדיה במקרה הטוב ומופרך לחלוטין במקרה הרע." [ לקריאה ](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%a8%d7%90%d7%99-%d7%94%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%a2%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%a9/) [![טקס חינה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2019/10/hena.webp "טקס חינה - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%94%d7%97%d6%b6%d7%a0%d6%b8%d7%94-%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%94/)תשובה לרב #### [ מקורו של מנהג החֶנָה (חינה) ](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%94%d7%97%d6%b6%d7%a0%d6%b8%d7%94-%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%94/) באתר כיפה הועלתה השאלה הבאה:\[1\] "שאלתי היא בנוגע לטקס החינה. מה מקורו ביהדות (אם בכלל)? שמעתי שמנהג ישראל – דין הוא." הרב יוסף אלנקווה נדרש לעניין וענה באופן נחרץ: "מנהג זה כמו מנהגים רבים הוא קדוש וטהור, ויסודו בקודש וטעמו הלכתי והוא מנהג קדום ביותר. מי שהשמיע לך מה שהשמיע [ לקריאה ](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%94%d7%97%d6%b6%d7%a0%d6%b8%d7%94-%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%94/) [![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2019/09/christ_god.webp "christ_god - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים")](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9e%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%97%d7%96%d7%9c-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91/)אלוהותו של ישוע #### [ אלוהות המשיח במחשבת ישראל (חז"ל והתושב"ע) ](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9e%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%97%d7%96%d7%9c-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91/) לא פעם, נשמעות קובלנות מצד אחינו הדתיים לעניין אלהותו של המשיח ישוע. את רובן המכריע ניתן לצמצם לכדי שתי טענות מרכזיות: א- הברית החדשה האנישה את אלהים בכך שעשתה אותו לאדם; ב- הברית החדשה העלתה את המשיח ישוע למעמד על-אנושי בכך שהפכה אותו לאלהים. כלומר, מצד אחד טוענים כי הפכנו [ לקריאה ](https://igod.co.il/answer-rabbi/%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9e%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%97%d7%96%d7%9c-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91/) [ כל המאמרים במדור ״תשובה לרב״ ](https://igod.co.il/category/answer-rabbi/) [ מדור ״היהדות האמיתית״ ](https://igod.co.il/category/true-judaism/) להמשיך מכאן # עוד סדרות, וספר אחד הסדרה הזו שואלת מה קרה ליהדות אחרי החורבן. הסדרות הבאות שואלות את השאלה השנייה: מי המשיח שהתנ״ך מדבר עליו. [**סדרה · 25 פרקים** # המשיח בנבואות התנ״ך מה בדיוק כתוב בישעיהו, בדניאל ובזכריה – ולמה זה לא מה שלימדו אותנו. **צפייה בפלייליסט** ](https://www.youtube.com/playlist?list=PLIsG2NQmMGXNgQe7TnrkFktc-6hQE47Ki) [**סדרה · 13 פרקים** # המשיח בתלמוד מה חז״ל עצמם אמרו על המשיח, על ייסוריו ועל זמן בואו – מתוך המקורות שלהם. **צפייה בפלייליסט** ](https://www.youtube.com/playlist?list=PLIsG2NQmMGXMMMYrCY6VjR5KcRS6SFrB-) [**קריאה חופשית** # הברית החדשה בעברית הברית החדשה, בעברית הטקסט המלא, נגיש וללא הרשמה. אפשר להתחיל מהבשורה על‑פי מתי – הספר היהודי ביותר בברית החדשה. **קראו ב-bible.new** ](https://bible.new/) # יש לך שאלה? יש לנו זמן מאחורי הסדרה יש אנשים אמיתיים – יהודים ישראלים שעברו בעצמם את הדרך הזו. אפשר לשאול הכול: על המקורות, על ההלכה, על ישוע, או פשוט לספר מה עובר עליך. בלי לחץ, בלי רישום ובלי שמישהו יגיע אליך הביתה. [ 054-65-999-08 ](https://wa.me/9720546599908) [ בהודעה פרטית ](http://m.me/iGod.co.il/) [ או באינסטגרם ](https://ig.me/m/igod.co.il) [ 054-65-999-08 ](https://wa.me/9720546599908) [ בהודעה פרטית ](http://m.me/iGod.co.il/) [ או באינסטגרם ](https://ig.me/m/igod.co.il) בשליחת הודעה אתם מאשרים שגילכם 18 ומעלה. הפנייה נשארת בינינו. --- ### [ישוע הוא המשיח- ומה עכשיו?](https://igod.co.il/yeshua-now-what/) **Published:** יוני 6, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** # ישוע הוא המשיח ## אז מה עכשיו?... ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Asset-4.svg "Asset 4 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ### אנו שמחים לראות אתכם כאן! ##### אם הגעתם לכאן, כנראה שאתם בתחילת הדרך המופלאה באמונתכם בישוע המשיח. דף זה נועד לעזור לכם להבין את משמעות האמונה בישוע, ולעזור לכם להיות חלק מקהילה משיחית מקומית תומכת שתחזק אתכם. הגעתם לאמונה בישוע, ברכות! קיבלתם החלטה משנה חיים וזאת רק ההתחלה של המסע שלכם עם אלוהים. השאלה הלגיטמית ברגע זה היא: "מה הלאה?" בדף זה ניתן לך כיוון המבוסס על כתבי הקודש, להמשך הדרך שלך כמאמין. הדבר הבסיסי והמרכזי ביותר באמונה המשיחית זה ישוע. שאול כותב באחת מאיגרותיו שאם המשיח לא קם, אזי אמונתינו הבל. ##### **לכן ודאו שהבנתם נכון:** ## יסודות האמונה המשיחית 26 קטעי וידאו ![למה שיהודים יאמינו בישוע](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault.jpg) #### למה שיהודים יאמינו בישוע 19:28 ![התורה והמצוות](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-2.jpg) #### התורה והמצוות 25:27 ![מהי אהבה? אבל אהבה אמיתית](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-3.jpg) #### מהי אהבה? אבל אהבה אמיתית 23:39 ![ואהבת את מי?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-4.jpg) #### ואהבת את מי? 18:08 ![שלום עם אלוהים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-5.jpg) #### שלום עם אלוהים 29:41 ![איך להיות מאושר?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-6.jpg) #### איך להיות מאושר? 20:26 ![מנהיגות ותלמידות](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-7.jpg) #### מנהיגות ותלמידות 23:20 ![מלכות אלוהים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-8.jpg) #### מלכות אלוהים 23:48 ![תאולוגיה – מהי?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-9.jpg) #### תאולוגיה – מהי? 7:20 ![תפילה – 10 עקרונות איך להתפלל](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-10.jpg) #### תפילה – 10 עקרונות איך להתפלל 22:37 ![פרשנות המקרא – מבוא ועקרונות ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-11.jpg) #### פרשנות המקרא – מבוא ועקרונות 31:36 ![סקירת כתבי הקודש](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-12.jpg) #### סקירת כתבי הקודש 18:10 ![אל תשפטו ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-13.jpg) #### אל תשפטו 12:31 ![חסד (ומעמד האישה)](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-14.jpg) #### חסד (ומעמד האישה) 18:11 ![רוח הקודש](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-15.jpg) #### רוח הקודש 14:00 ![ישוע ואלוהים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-16.jpg) #### ישוע ואלוהים 32:25 ![חטאים – מה זה חטא?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-17.jpg) #### חטאים – מה זה חטא? 28:50 ![חיים ומוות ביד הלשון](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-18.jpg) #### חיים ומוות ביד הלשון 19:27 ![כוח המחשבה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-19.jpg) #### כוח המחשבה 28:56 ![סליחה – איך לסלוח?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-20.jpg) #### סליחה – איך לסלוח? 22:36 ![השטן ומלחמה רוחנית](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-21.jpg) #### השטן ומלחמה רוחנית 25:43 ![דאגה – איך להפסיק לדאוג?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-22.jpg) #### דאגה – איך להפסיק לדאוג? 16:33 ![קהילה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-23.jpg) #### קהילה 26:25 ![הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-24.jpg) #### הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה 17:57 ![״אתם אור העולם״ – מה זה אומר?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-25.jpg) #### ״אתם אור העולם״ – מה זה אומר? 16:52 ![טבילה – מהי טבילה במים?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-26.jpg) #### טבילה – מהי טבילה במים? 8:00 ## מיהו ישוע? ישוע ואלוהים הם אחד ״**1**  בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵהַדָּבָר הָיָה אֱלֹהִים. **2**  הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. **3**  הַכֺּל נִהְיָה עַל־יָדָיו, וּבִלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה. **4**  בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם. **5**  וְהָאוֹר מֵאִיר בַּחֺשֶׁךְ וְהַחֺשֶׁךְ לֹא הִשִּׂיגוֹ.״ **(יוחנן א' 1–5)**  ״אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ.״ **(יוחנן י׳ 30)** ישוע היה קיים לפני אברהם, מה שמצביע על הנצחיות שלו "**58**  הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא.״״ **(יוחנן ח' 58)** ישוע הוא המשיח המובטח על ידי נביאי התנ"ך ״**16**  עָנָה שִׁמְעוֹן כֵּיפָא וְאָמַר: "אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים!״ **(מתי ט"ז 16)** ישוע הוא האדון השולט לו כל ברך תכרע ״**7**  וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיֹות לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה׃ **8**  וְעַתָּה לֹא־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדֹון לְכָל־בֵּיתֹו וּמֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃״ **(תהילים מ״ה 7–8)** ״**9**  עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֺד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, **10**  לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, **11**  וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלֹהִים הָאָב.״ **(פיליפים ב׳ 9–11)** ישוע הוא המושיע של בני האדם מהחטא ומהניתוק הנצחי מאלוהים! ״**42**  וְאֶל הָאִשָּׁה אָמְרוּ: "לֹא עוֹד בִּגְלַל דְּבָרֵךְ אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים, כִּי בְּעַצְמֵנוּ שָׁמַעְנוּ וְיוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזֶּהוּ בֶּאֱמֶת מוֹשִׁיעַ הָעוֹלָם."״ **(יוחנן ד' 42)** ״**31**  אֶת זֶה הֵרִים אֱלֹהִים בִּימִינוֹ לִהְיוֹת שַׂר וּמוֹשִׁיעַ, לָתֵת לְיִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת חֲטָאִים.״ **(מעשי השליחים ה' 31)** ״**10**  אֲבָל כָּעֵת נִגְלָה חַסְדּוֹ בְּהוֹפָעַת מוֹשִׁיעֵנוּ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, הַמְּבַטֵּל אֶת הַמָּוֶת וּמוֹצִיא לָאוֹר אֶת הַחַיִּים וְהָאִי־כִּלָּיוֹן עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה.״ **(שנייה לטימותיאוס א' 10)** #### ישוע הוא המרכז והעוגן של האמונה התנ"כית, ללא הבנה נכונה אודות זהותו, האמונה המשיחית כולה חסרת כל משמעות. ### **ישוע אמר:"אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים.** **אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי." (יוחנן י"ד 6)** #### כעת, לאחר שזהותו של ישוע ברורה, נדבר על ההשלכות מתוך כך על חיינו. ## ישוע הוא הדרך ### **ישוע הוא הדרך משני היבטים:** - ישוע הוא הדרך האחת והיחידה אל אלוהים: רק דרך ישוע (באמונה בו) ישנה לבני האדם גישה לאלוהים, למערכת יחסים איתו. (אפסים ב' 18, יוחנן י"ד 6) - ישוע מראה לנו בדוגמתו האישית ולימודו, את הדרך בה עלינו לחיות בעולם: ישוע מראה לנו מהי הדרך שבה עלינו להתהלך כדי לחיות באופן שמפאר את אלוהים. - עלינו להידמות לו ולחיות על פי תורתו/לימודו, ולימודו יחסית פשוט להבנה: ישוע מלמד אותנו לאהוב את הזולת, לסלוח, להיות אור בעולם, לחיות חיים של יושר, חמלה וחסד, תפילה ושירות כלפי אחרים כפי שהוא עצמו חי ועשה. (יוחנן ח 31, יג 15) ## ישוע הוא האמת #### **ישוע עצמו הוא האמת, ואמונה בו חושפת אותנו לאמת:** - **אודות אלוהים** – יוצר היקום וכל מה שבו, אלוהים כשליט הבלעדי של הבריאה וכאב האוהב את בריאתו. - **אודות עצמנו** – זהותנו ומעמדנו בישוע וגם תפקידנו בעולם. ## ישוע הוא החיים #### **ישוע הוא החיים משני היבטים:** - **רק דרך האמונה בישוע אנחנו מקבלים חיי נצח בנוכחות אלוהים,** כלומר, הוא מקור החיים היחיד. כל דרך אחרת תוביל לאבדון, מוות, ניתוק נצחי מאלוהים. (יוחנן ג׳ 36, ד' 14, י"א 25). - **רק בו אנחנו חיים חיים מלאי משמעות.** רק בו חיינו מלאים בביטחון מוחלט שלום ושלווה (פיליפים ד' 7-6). ללא ישוע האדם משועבד לשר העולם הזה ומשרתיו, הלא הוא השטן (ראשונה מיוחנן ב' 16). ## ישוע הוא הדרך ### **ישוע הוא הדרך משני היבטים:** - ישוע הוא הדרך האחת והיחידה אל אלוהים: רק דרך ישוע (באמונה בו) ישנה לבני האדם גישה לאלוהים, למערכת יחסים איתו. (אפסים ב' 18, יוחנן י"ד 6) - ישוע מראה לנו בדוגמתו האישית ולימודו, את הדרך בה עלינו לחיות בעולם: ישוע מראה לנו מהי הדרך שבה עלינו להתהלך כדי לחיות באופן שמפאר את אלוהים. - עלינו להידמות לו ולחיות על פי תורתו/לימודו, ולימודו יחסית פשוט להבנה: ישוע מלמד אותנו לאהוב את הזולת, לסלוח, להיות אור בעולם, לחיות חיים של יושר, חמלה וחסד, תפילה ושירות כלפי אחרים כפי שהוא עצמו חי ועשה. (יוחנן ח 31, יג 15) ## ישוע הוא האמת #### **ישוע עצמו הוא האמת, ואמונה בו חושפת אותנו לאמת:** - **אודות אלוהים** – יוצר היקום וכל מה שבו, אלוהים כשליט הבלעדי של הבריאה וכאב האוהב את בריאתו. - **אודות עצמנו** – זהותנו ומעמדנו בישוע וגם תפקידנו בעולם. ## ישוע הוא החיים #### **ישוע הוא החיים משני היבטים:** - **רק דרך האמונה בישוע אנחנו מקבלים חיי נצח בנוכחות אלוהים,** כלומר, הוא מקור החיים היחיד. כל דרך אחרת תוביל לאבדון, מוות, ניתוק נצחי מאלוהים. (יוחנן ג׳ 36, ד' 14, י"א 25). - **רק בו אנחנו חיים חיים מלאי משמעות.** רק בו חיינו מלאים בביטחון מוחלט שלום ושלווה (פיליפים ד' 7-6). ללא ישוע האדם משועבד לשר העולם הזה ומשרתיו, הלא הוא השטן (ראשונה מיוחנן ב' 16). ההה ### אז עכשיו הבנת מי הוא ישוע ומה הן ההשלכות מתוך כך לגבי חייך. ## אך האם זה הכל? **לא. החיים המשיחיים דורשים מחויבות והתמדה יומיומית.** עלינו להקדיש את כל כולנו לישוע ולהתכחש לעצמינו (מרקוס ח' 35-34). יחד עם זאת כתבי הקודש מדגישים שחשוב להיות חלק מקהילת מאמינים תומכת שהיא הסביבה שאלוהים נתן לנו לשם לגדילה רוחנית בריאה, מחויבות, התמודדות יחד עם קשיים, הלל ותפילה, לימוד דבר אלוהים ותמיכה אחד בשני. בישראל ישנן קהילות רבות של מאמינים בישוע המשיח, ואנו מזמינים אותך להצטרף לאחת מהן ולחיות את החיים המשיחיים במלואם. #### "נָשִׂים לִבֵּנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, לְעוֹרֵר זֶה אֶת זֶה לְאַהֲבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, אַל נַעֲזֹב אֶת הִתְכַּנְּסוּתֵנוּ כְּמִנְהַג כַּמָּה אֲנָשִׁים, כִּי אִם נְעוֹדֵד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וּבְיִחוּד בִּרְאוֹתְכֶם כִּי קָרֵב הַיּוֹם."   #### (אל העברים י' 25-24) ### אנחנו כאן כדי לעזור לכם בכל שאלה או צורך. ## אל תהססו ליצור קשר. **לחצו על אחד הכפתורים למטה כדי למצוא קהילה קרובה אליכם ולקבל פרטים נוספים.**  אם תבחר\\י לשלוח לנו הודעה, את\\ה מאשרים היותכם בגיל 18 ומעלה [ 054-65-999-08 ](https://wa.me/9720546599908) [ בהודעה פרטית ](http://m.me/iGod.co.il/) [ או באינסטגרם ](https://ig.me/m/igod.co.il) ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Contact-Us-Vector-iGod-colorsv2-1.svg "Contact Us Vector - iGod colorsv2 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ## ברוכים הבאים למשפחת ## המאמינים בישוע המשיח! --- ### [מדיניות קובצי Cookie](https://igod.co.il/cookie-policy/) **Published:** אוקטובר 7, 2026 **Author:** MainWP **Content:** **תאריך תחולה: 2 באוקטובר 2026** דרך-אל עמותה ישראלית למודעות לשורשים מקראיים ("דרך-אל", "אנו", "אצלנו" או "אותנו") משתמשת בקובצי Cookie (עוגיות), פיקסלי מעקב (tracking pixels), משואות רשת (web beacons), טכנולוגיות אחסון מקומי וטכנולוגיות דומות באתר האינטרנט שלנו. מדיניות קובצי Cookie זו מסבירה מהן טכנולוגיות אלו, מדוע אנו משתמשים בהן, ואת האפשרויות העומדות בפניך בנוגע לשימוש בהן. יש לקרוא מדיניות קובצי Cookie זו יחד עם מדיניות הפרטיות שלנו, המסבירה כיצד אנו אוספים, משתמשים, חושפים ומגנים על מידע אישי. ## מהם קובצי Cookie וטכנולוגיות דומות? קובץ Cookie הוא קובץ טקסט קטן המאוחסן במחשב, במכשיר הנייד או בדפדפן שלך בעת ביקור באתר אינטרנט. קובצי Cookie מסייעים לאתרי אינטרנט לפעול ביעילות ומספקים מידע על האופן שבו המבקרים משתמשים באתר. אנו משתמשים גם בטכנולוגיות אחרות, לרבות: - משואות רשת / פיקסלי מעקב (Web Beacons / Tracking Pixels): תמונות אלקטרוניות קטנות המאפשרות לנו להבין מתי נצפים דפי אינטרנט או הודעות דוא"ל וכיצד משתמשים מתקשרים איתם. - אחסון מקומי (Local Storage): טכנולוגיות המאפשרות לאחסן מידע באופן מקומי בדפדפן או במכשיר שלך. - טכנולוגיות מדידה דומות: כלים המשמשים להבנת ביצועי האתר, אפקטיביות קמפיינים ואינטראקציות של משתמשים. קובצי Cookie המוגדרים על ידי דרך-אל מכונים "קובצי Cookie של צד ראשון". קובצי Cookie המוגדרים על ידי ספקי שירות או שותפים מכונים "קובצי Cookie של צד שלישי". בנוסף, חלק מהודעות הדוא"ל שאנו שולחים עשויות להכיל פיקסלי מעקב או קישורים מתויגים המסייעים לנו להבין אם הודעות הדוא"ל נפתחו ואילו קישורים נלחצו. מידע זה מסייע לנו לשפר את התקשורת ומאמצי ההסברה והפנייה שלנו. ## קטגוריות של קובצי Cookie שבהן אנו משתמשים ### א. קובצי Cookie הכרחיים בהחלט קובצי Cookie אלה נחוצים לתפעול, לאבטחה ולפונקציונליות של אתר האינטרנט שלנו. לא ניתן להשבית אותם באמצעות כלי העדפות קובצי Cookie שלנו כיוון שהאתר עשוי שלא לפעול כראוי בלעדיהם. דוגמאות כוללות: - טכנולוגיות אבטחה ומניעת הונאות - ניהול הפעלה (Session management) - איזון עומסים (Load balancing) - אבטחת טפסים ומניעת דואר זבל (ספאם) ספקי שירות עשויים לכלול: - Google reCAPTCHA - ספקי אחסון (הוסטינג) ואבטחה של אתרי אינטרנט ### ב. קובצי Cookie של ביצועים וניתוח (אנליטיקה) קובצי Cookie אלה מסייעים לנו להבין כיצד מבקרים מקיימים אינטראקציה עם האתר שלנו, כדי שנוכל לשפר את ביצועי האתר, התוכן, השימושיות וחוויית המשתמש. המידע שנאסף עשוי לכלול: - דפים שנצפו - זמן שהוקדש לכל דף - דפוסי ניווט - מידע על המכשיר והדפדפן - מיקום גיאוגרפי משוער הנגזר מכתובת ה-IP - מדדי ביצועים של האתר דוגמאות כוללות: - Google Analytics אנו משתמשים במידע זה כדי לנתח את השימוש באתר, לזהות תקלות טכניות, לשפר תוכן ולהבין טוב יותר כיצד המבקרים מקיימים אינטראקציה עם משאבי הפעילות שלנו. ### ג. קובצי Cookie פונקציונליים קובצי Cookie אלה מאפשרים פונקציונליות משופרת והתאמה אישית. דוגמאות כוללות: - זכירת העדפות משתמש - הגדרות שפה או אזור - פונקציונליות השמעת וידאו דוגמאות לספקים כוללות: - YouTube (תוכן וידאו מוטמע) כאשר אתה מקיים אינטראקציה עם תוכן מוטמע של YouTube, YouTube ו-Google עשויות להציב קובצי Cookie או להשתמש בטכנולוגיות דומות בהתאם למדיניות הפרטיות שלהן. ### ד. קובצי Cookie של מדידה ואפקטיביות קמפיינים טכנולוגיות אלה מסייעות לנו להבין אם מבקרים מגיעים לאתר האינטרנט שלנו לאחר שהיו מעורבים במסעות ההסברה, המודעות או גיוס התרומות שלנו. אנו משתמשים בכלים אלה אך ורק כדי למדוד את אפקטיביות הקמפיינים והמרות באתר. דוגמאות כוללות: - מעקב המרות של Google Ads - טכנולוגיות מעקב המרות של Meta (פייסבוק/אינסטגרם) - קובצי Cookie של Triple Whale טכנולוגיות אלה מסייעות לנו להבין: - האם מבקר הגיע לאתר שלנו לאחר אינטראקציה עם אחד הקמפיינים שלנו - האם בוצעה תרומה, הרשמה לניוזלטר או פעולה אחרת בעקבות אינטראקציה עם קמפיין - האפקטיביות הכוללת של התקשורת והניהול האחראי של משאבי הפעילות שלנו דרך-אל אינה משתמשת בטכנולוגיות אלה כדי ליצור פרופילים לפרסום התנהגותי המבוססים על פעילות של אדם באתרים שאינם קשורים. דרך-אל אינה משתמשת בקמפיינים של שיווק מחדש (remarketing) או מיקוד מחדש (retargeting) המבוססים על ביקורים קודמים באתר שלנו. ## מלאי קובצי Cookie הטבלה הבאה מסכמת את קטגוריות הטכנולוגיות המשמשות כיום באתר האינטרנט שלנו: | קטגוריה | מטרה | ספקים טיפוסיים | משך זמן | |---|---|---|---| | הכרחיים בהחלט | תפעול האתר, אבטחה, מניעת ספאם | Google reCAPTCHA | משתנה לפי הספק | | אנליטיקה | ניתוח השימוש באתר ומדידת ביצועים | Google Analytics | עד שנתיים | | פונקציונליים | השמעת וידאו והעדפות משתמש | YouTube | משתנה לפי הספק | | מדידה | אפקטיביות קמפיינים ומעקב המרות | Google Ads, Meta Pixel | Meta Pixel: עד 90 יום; ספקים אחרים משתנים | אנו עשויים לעדכן טבלה זו מעת לעת ככל שהאתר שלנו מתפתח. ### א. בקרות העדפת קובצי Cookie במקומות שבהם הדבר נדרש לפי הדין החל, אנו מספקים הודעות על קובצי Cookie ומנגנוני בחירה בנוגע לקובצי Cookie שאינם הכרחיים וטכנולוגיות דומות. באמצעות כלי העדפות קובצי Cookie שלנו, באפשרותך לבחור אם להתיר: - קובצי Cookie של אנליטיקה - קובצי Cookie פונקציונליים - קובצי Cookie של מדידה לא ניתן להשבית קובצי Cookie הכרחיים בהחלט מכיוון שהם נדרשים עבור הפונקציונליות והאבטחה של האתר. עבור מבקרים הנמצאים בישראל, קובצי Cookie שאינם הכרחיים מסוג אנליטיקה, פונקציונליים ומדידה מופעלים רק לאחר השלמת הליך הודעה, בחירה או הסכמה הנדרש לפי הדין החל. באפשרותך לשנות את ההעדפות שלך בכל עת על ידי לחיצה על 'הגדרות Cookie' (Cookie Settings) בתחתית האתר (footer). ### ב. בקרות דפדפן מרבית דפדפני האינטרנט מאפשרים לך לשלוט בקובצי Cookie באמצעות הגדרות הדפדפן. באופן כללי, באפשרותך למחוק קובצי Cookie, לחסום קובצי Cookie, להגדיר התראות לפני מאוחסנים קובצי Cookie, או להגביל קטגוריות מסוימות של קובצי Cookie. אנא שים לב כי השבתת קובצי Cookie עשויה להשפיע על הפונקציונליות של תכונות מסוימות באתר שלנו. מידע על הגדרות הדפדפן זמין דרך ספק הדפדפן שלך, לרבות: - Google Chrome - Mozilla Firefox - Apple Safari - Microsoft Edge ### ג. כלי ביטול הסכמה (Opt-Out) של צד שלישי ספקים מסוימים מציעים בקרות פרטיות וכלי ביטול הסכמה משלהם: - [תוסף דפדפן לביטול הסכמה ל-Google Analytics](https://tools.google.com/dlpage/gaoptout) - [הגדרות הפרסומות של Google](https://adssettings.google.com/) - [העדפות מודעות Meta](https://www.facebook.com/adpreferences/ad_settings/) - [כלי ביטול הסכמה של Digital Advertising Alliance](https://optout.aboutads.info/) כלים אלה מופעלים על ידי הצדדים השלישיים הרלוונטיים ועשויים להשתנות עם הזמן. ## משך האחסון של קובצי Cookie קובצי Cookie עשויים להישאר במכשירך פרקי זמן שונים. - קובצי Cookie של הפעלה (Session Cookies): נמחקים באופן אוטומטי בעת סגירת הדפדפן. - קובצי Cookie קבועים (Persistent Cookies): נשארים במכשירך עד לתפוגתם או עד למחיקתם הידנית. משך הזמן של קובץ Cookie תלוי במטרתו ובהגדרות שנקבעו על ידי הספק המציב אותו. ## בקרת פרטיות גלובלית (GPC) וסיגנל "אל תעקוב" (Do Not Track) דפדפנים ומכשירים מסוימים מציעים אותות העדפת פרטיות, לרבות "אל תעקוב" (Do Not Track – DNT) ובקרת פרטיות גלובלית (Global Privacy Control – GPC). מכיוון שאין תקן בתעשייה המאוחד המסדיר אותות Do Not Track, אתר האינטרנט שלנו אינו משנה כרגע את התנהגותו אך ורק על סמך הגדרות דפדפן סטנדרטיות של Do Not Track. במקומות שבהם הדבר נדרש לפי הדין החל ונתמך טכנית על ידי כלי ניהול ההסכמה שלנו, אנו מכירים ומכבדים אותות Global Privacy Control (GPC) ואותות העדפת ביטול הסכמה (opt-out) מבוססי-דפדפן המוכרים על פי דין. ## גילויים בנושא פרטיות בארצות הברית עבור תושבי מדינות בארה"ב שבהן חלים חוקי פרטיות, לרבות קליפורניה (לפי חוק פרטיות הצרכן של קליפורניה כפי שתוקן בחוק זכויות הפרטיות של קליפורניה, "CPRA"), טקסס ותחומי שיפוט אחרים בארה"ב: ### א. מכירה ושיתוף של מידע אישי איננו "מוכרים" מידע אישי תמורת תמורה כספית. לפי דיני קליפורניה (CPRA), השימוש בטכנולוגיות מעקב של צד שלישי (כגון פיקסלים או קובצי Cookie המופעלים על ידי Meta, Google Ads או TripleWhale) למדידת אפקטיביות קמפיינים וניתוח תנועה עשוי להיות מוגדר כ"שיתוף" של מידע אישי לצורך פרסום התנהגותי בין-הקשרי (cross-context behavioral advertising), גם אם לא מועבר כסף. איננו משתמשים בטכנולוגיות שיווק מחדש (remarketing) או מיקוד מחדש (retargeting) המבוססות על ביקורים קודמים באתר שלנו, ואיננו יוצרים פרופילים לפרסום התנהגותי באתרים שאינם קשורים. ### ב. זכותך לבטל את ההסכמה ל"שיתוף" (Opt-Out) אם אתה תושב קליפורניה או מדינה אחרת המעניקה זכויות פרטיות דומות, עומדת לך הזכות לבטל את ההסכמה ל"שיתוף" המידע האישי שלך שנאסף באמצעות קובצי Cookie ופיקסלי מעקב שאינם הכרחיים. באפשרותך לממש את זכותך לבטל את ההסכמה בכל עת על ידי: - לחיצה על הקישור "אל תמכור ואל תשתף את המידע האישי שלי" ("Do Not Sell or Share My Personal Information") הנמצא בתחתית האתר שלנו, כדי לפתוח את מרכז העדפות קובצי Cookie ולהשבית קובצי Cookie של מדידה ואנליטיקה. - שימוש באות העדפת ביטול הסכמה מוכר, כגון Global Privacy Control (GPC), בדפדפן שלך. ### ג. מימוש זכויות פרטיות אחרות להגשת בקשה בנוגע לגישה, מחיקה או תיקון של המידע האישי שלך, או לשאלות בנוגע לנוהלי הפרטיות שלנו, אנא צור איתנו קשר בכתובת: <tech@biblecollege.co.il> ## גילויים בנושא פרטיות בישראל עבור מבקרים הנמצאים בישראל: - נעשה שימוש בטכנולוגיות Cookie בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ולהנחיות החלות שפורסמו על ידי הרשות להגנת הפרטיות בישראל. - אנו מספקים מידע בנוגע לשימוש בקובצי Cookie וטכנולוגיות מעקב שאינם הכרחיים ומציעים אפשרויות בחירה במקומות שבהם הדבר נדרש לפי הדין החל. - באפשרותך ליצור איתנו קשר כדי לברר לגבי מידע אישי הקשור באינטראקציות שלך עם האתר שלנו, כפי שמתואר במדיניות הפרטיות שלנו. ## גילויים עבור האזור הכלכלי האירופי (EEA), הממלכה המאוחדת (בריטניה) ושווייץ אם אתה מבקר באתר האינטרנט שלנו מהאזור הכלכלי האירופי (EEA), מהממלכה המאוחדת (בריטניה) או משווייץ, עיבוד המידע האישי שנאסף באמצעות קובצי Cookie וטכנולוגיות דומות כפוף לתקנות הגנת המידע הכלליות של האיחוד האירופי (EU GDPR), ל-GDPR של בריטניה, לתקנות הפרטיות והתקשורת האלקטרונית של בריטניה (PECR), ולדירקטיבת ePrivacy. ### א. בסיס משפטי לעיבוד לפי חוקי הגנת המידע החלים באיחוד האירופי ובבריטניה, אנו מעבדים מידע אישי שנאסף באמצעות קובצי Cookie על בסיס העילות המשפטיות הבאות: - קובצי Cookie הכרחיים בהחלט: מעובדים על בסיס האינטרסים הלגיטימיים שלנו במתן אתר אינטרנט מאובטח, פונקציונלי ותפעולי (סעיף 6(1)(f) ל-GDPR). - קובצי Cookie של אנליטיקה, פונקציונליים ומדידה: מעובדים על בסיס הסכמתך המפורשת והמוקדמת (סעיף 6(1)(a) ל-GDPR). ### ב. דרישת הסכמה מראש (Opt-In) בהתאם לדרישות ה-GDPR וה-ePrivacy: - קובצי Cookie שאינם הכרחיים (לרבות קובצי Cookie של אנליטיקה, פונקציונליים ומדידת קמפיינים) מושבתים כברירת מחדל ויופעלו רק לאחר שתיתן הסכמה מפורשת באמצעות מרכז/באנר העדפות קובצי Cookie שלנו. - עומדת לך הזכות לקבל, לדחות או להתאים אישית את העדפות קובצי Cookie שלך בכל עת. - דחיית קובצי Cookie שאינם הכרחיים לא תגביל את גישתך לתוכן או לתכונות חיוניים באתר שלנו. ### ג. ניהול וביטול הסכמה באפשרותך לשנות או לבטל את הסכמתך בכל עת מכאן ואילך (תקף לעתיד) על ידי: - לחיצה על הקישור "הגדרות Cookie" ("Cookie Settings") הנמצא בתחתית האתר שלנו. - התאמת הגדרות הדפדפן שלך כפי שמתואר בסעיף 4. ### ד. העברות מידע בינלאומיות מידע אישי שנאסף באמצעות קובצי Cookie עשוי להיות מועבר, מאוחסן ומעובד במדינות מחוץ ל-EEA/בריטניה (כגון ארצות הברית או ישראל). כאשר העברות כאלה מתרחשות, אנו מיישמים ערבויות מתאימות, כגון סעיפים חוזיים סטנדרטיים של הנציבות האירופית (SCCs), הסכמי העברת מידע בינלאומיים של בריטניה (IDTAs), או מסתמכים על החלטות תאימות משפטית (adequacy decisions). ### ה. זכויות נושא המידע לתושבי האיחוד האירופי/בריטניה עומדת הזכות לעיין, לתקן, למחוק, להגביל או להתנגד לעיבוד המידע האישי שלהם, כמו גם הזכות לניידות המידע. למימוש זכויות אלה, אנא צור קשר עם ממונה הפרטיות שלנו בכתובת <tech@biblecollege.co.il>. כמו כן, עומדת לך הזכות להגיש תלונה לרשות להגנת המידע המקומית שלך (DPA). ## צור קשר אם יש לך שאלות בנוגע למדיניות קובצי Cookie זו או בנוגע לשימוש שלנו בקובצי Cookie וטכנולוגיות דומות, אנא צור קשר עם ממונה הפרטיות שלנו: דוא"ל: <tech@biblecollege.co.il> כתובת למכתבים: רחוב דוד פנקס 47 נתניה, ישראל 4243248 ישראל --- ### [מוזיקת הלל משיחית](https://igod.co.il/radio/) **Published:** מאי 9, 2017 **Author:** אלי חייטוב **Content:** ## AGAPE.FM - הרדיו המשיחי של ישראל! רדיו Agape.fm היא תחנת הרדיו המשיחית היחידה בארץ, וכלי להפיץ את הבשורה והאמת. התחנה משדרת מוזיקה של יוצרים מאמינים ישראלים, שירי הלל, לימוד מעמיק של הכתובים, יחד עם עידוד יומי מדבר אלוהים. אנחנו ממשיכים להתעדכן, להוסיף ולפתח תכנים שיברכו את המאזינים בישראל וברחבי העולם. **רדיו אגפה זמין למאזינים בישראל, בארה"ב, בקנדה ובגרמניה.** ## מוסיקת הלל משיחית ![במדבר | סולו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault.jpg) #### במדבר \| סולו 5:48 ![הללו עבי אדוני | תהילות ישראל](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-1.jpg) #### הללו עבי אדוני \| תהילות ישראל 3:41 ![בביתך | שילה בן הוד](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-2.jpg) #### בביתך \| שילה בן הוד 4:41 ![מה יקר חסדך | תהילות ישראל](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-3.jpg) #### מה יקר חסדך \| תהילות ישראל 3:40 ![ימשה נפשי | ירון ירחמיאל צ'רניאק](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-4.jpg) #### ימשה נפשי \| ירון ירחמיאל צ'רניאק 2:59 ![רדיו אגפה- עכשיו באפליקציה!](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-5.jpg) #### רדיו אגפה- עכשיו באפליקציה! 0:23 ![מים חיים | שרה ליברמן](https://igod.co.il/wp-content/plugins/elementor/assets/images/placeholder.png) #### מים חיים \| שרה ליברמן 3:29 ![די לי | שילה בן הוד](https://igod.co.il/wp-content/plugins/elementor/assets/images/placeholder.png) #### די לי \| שילה בן הוד 4:51 ![אתה גיבור | תהילות ישראל](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-6.jpg) #### אתה גיבור \| תהילות ישראל 3:04 ![מרים אותי | תהילות ישראל](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-7.jpg) #### מרים אותי \| תהילות ישראל 5:48 ![הוא אשר | תהילות ישראל](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-8.jpg) #### הוא אשר \| תהילות ישראל 4:10 ![תהילים כ״ג | מקדם](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-9.jpg) #### תהילים כ״ג \| מקדם 6:25 ![רַחֲמִים אֲבַקֵּשׁ | פני אל אדוני](https://igod.co.il/wp-content/plugins/elementor/assets/images/placeholder.png) #### רַחֲמִים אֲבַקֵּשׁ \| פני אל אדוני 4:36 ![אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ | פני אל אדוני](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-10.jpg) #### אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ \| פני אל אדוני 4:12 ![מול | שילה בך הוד](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-11.jpg) #### מול \| שילה בך הוד 4:38 ![אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת | פני אל אדוני](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-12.jpg) #### אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת \| פני אל אדוני 4:07 ![כִּי לֹא-יִטֹּשׁ | פני אל אדוני](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-13.jpg) #### כִּי לֹא-יִטֹּשׁ \| פני אל אדוני 3:27 ![די לי | שילה בן הוד | הלל על הגג](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-14.jpg) #### די לי \| שילה בן הוד \| הלל על הגג 8:43 ![כי טוב חסדך](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-15.jpg) #### כי טוב חסדך 4:22 ![טעמו | מקדם](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-16.jpg) #### טעמו \| מקדם 4:44 ![תהלים ק"נ | מקדם](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-17.jpg) #### תהלים ק"נ \| מקדם 4:20 ![לברוח | אלי חייטוב](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-18.jpg) #### לברוח \| אלי חייטוב 3:45 ![צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי | שי סול](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-19.jpg) #### צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי \| שי סול 4:52 ![חנני | בירגיטה וכסלר](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-20.jpg) #### חנני \| בירגיטה וכסלר 4:48 ![אני רץ | שילה בן הוד](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-21.jpg) #### אני רץ \| שילה בן הוד 4:30 ![אודך בקהל רב | קונצרט תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-22.jpg) #### אודך בקהל רב \| קונצרט תהילה לאלוהינו 4:02 ![לשמיים | קונצרט תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-23.jpg) #### לשמיים \| קונצרט תהילה לאלוהינו 3:11 ![שומר הנבואה | שי סול](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-24.jpg) #### שומר הנבואה \| שי סול 4:54 ![אשוב אליך | קונצרט תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-25.jpg) #### אשוב אליך \| קונצרט תהילה לאלוהינו 4:28 ![גדול אדוני | קונצרט תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-26.jpg) #### גדול אדוני \| קונצרט תהילה לאלוהינו 4:37 ![אש רוחך | שרה ליברמן](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-27.jpg) #### אש רוחך \| שרה ליברמן 6:01 ![קומי אורי | מדור לדור](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-28.jpg) #### קומי אורי \| מדור לדור 3:35 ![אל אבותינו | תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-29.jpg) #### אל אבותינו \| תהילה לאלוהינו 5:34 ![אם אלוהים איתנו | תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-30.jpg) #### אם אלוהים איתנו \| תהילה לאלוהינו 4:07 ![ארוץ לזרועותיך | תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-31.jpg) #### ארוץ לזרועותיך \| תהילה לאלוהינו 4:09 ![שבחי ירושלים | תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-32.jpg) #### שבחי ירושלים \| תהילה לאלוהינו 4:24 ![הללויה כי מלך אלוהינו | תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-33.jpg) #### הללויה כי מלך אלוהינו \| תהילה לאלוהינו 4:58 ![שיר המעלות | תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-34.jpg) #### שיר המעלות \| תהילה לאלוהינו 6:29 ![כי אל שומרנו אתה | תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-35.jpg) #### כי אל שומרנו אתה \| תהילה לאלוהינו 4:04 ![אלוהים לנו מחסה ועוז | תהילה לאלוהינו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-36.jpg) #### אלוהים לנו מחסה ועוז \| תהילה לאלוהינו 3:44 ![מדור לדור | רם ונישא המשיח](https://igod.co.il/wp-content/plugins/elementor/assets/images/placeholder.png) #### מדור לדור \| רם ונישא המשיח 5:16 ![מדור לדור | רוח אדוני עלי](https://igod.co.il/wp-content/plugins/elementor/assets/images/placeholder.png) #### מדור לדור \| רוח אדוני עלי 4:54 ![מדור לדור | רואים אנו את ישוע](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-37.jpg) #### מדור לדור \| רואים אנו את ישוע 3:38 ![מדור לדור | אדוני אדוננו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-38.jpg) #### מדור לדור \| אדוני אדוננו 4:42 ![מדור לדור | הנה אל ישועתי](https://igod.co.il/wp-content/plugins/elementor/assets/images/placeholder.png) #### מדור לדור \| הנה אל ישועתי 4:02 ![מדור לדור | טוב להודות לאדוני](https://igod.co.il/wp-content/plugins/elementor/assets/images/placeholder.png) #### מדור לדור \| טוב להודות לאדוני 3:37 ![מדור לדור | אם תעמדו בדברי](https://igod.co.il/wp-content/plugins/elementor/assets/images/placeholder.png) #### מדור לדור \| אם תעמדו בדברי 6:15 ![מדור לדור | הנה כעיני עבדים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-39.jpg) #### מדור לדור \| הנה כעיני עבדים 3:46 ![מדור לדור | הנה כעיני עבדים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-40.jpg) #### מדור לדור \| הנה כעיני עבדים 3:46 ![מדור לדור | קומי אורי](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-41.jpg) #### מדור לדור \| קומי אורי 3:37 ![מדור לדור | אדוני מחסנו](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-42.jpg) #### מדור לדור \| אדוני מחסנו 4:06 ![תהילה לאלוהינו | כן ישוע](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-43.jpg) #### תהילה לאלוהינו \| כן ישוע 3:28 ![תהילה לאלוהינו | שוכן ירושלים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-44.jpg) #### תהילה לאלוהינו \| שוכן ירושלים 4:13 ![תהילה לאלוהינו | הוא נתן לי](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-45.jpg) #### תהילה לאלוהינו \| הוא נתן לי 3:02 ![תהילה לאלוהינו | אהבת ישוע](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-46.jpg) #### תהילה לאלוהינו \| אהבת ישוע 3:23 ![כל הנשמה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-47.jpg) #### כל הנשמה 3:54 ![נקדמה פניו בתודה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-48.jpg) #### נקדמה פניו בתודה 4:07 ![שמע ישראל | מלך המלכים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-49.jpg) #### שמע ישראל \| מלך המלכים 4:01 ![כמה גדול אלוהינו | יהושע אהרון](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-50.jpg) #### כמה גדול אלוהינו \| יהושע אהרון 4:48 ![הושיענה | יהושע אהרון](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-51.jpg) #### הושיענה \| יהושע אהרון 6:01 ![תהילה לאלוהינו | קדוש אתה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-52.jpg) #### תהילה לאלוהינו \| קדוש אתה 4:43 ![תהילה לאלוהינו | שערי השמים](https://igod.co.il/wp-content/plugins/elementor/assets/images/placeholder.png) #### תהילה לאלוהינו \| שערי השמים 4:51 ![תהילים כ"ג | מקדם](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-53.jpg) #### תהילים כ"ג \| מקדם 6:12 ![הו חסד אל | עברית - ערבית - אנגלית](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-54.jpg) #### הו חסד אל \| עברית - ערבית - אנגלית 4:27 ![רק בישוע תקוותי | עברית - ערבית - אנגלית](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-55.jpg) #### רק בישוע תקוותי \| עברית - ערבית - אנגלית 4:24 ![קראתיך אדוני | עברית - ערבית - אנגלית](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-56.jpg) #### קראתיך אדוני \| עברית - ערבית - אנגלית 4:12 ![בצל כנפיך | ערבית - אנגלית](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-57.jpg) #### בצל כנפיך \| ערבית - אנגלית 4:34 ![אוי לארצי | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-58.jpg) #### אוי לארצי \| דרור מוסיקה 3:41 ![אלוהיי | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-59.jpg) #### אלוהיי \| דרור מוסיקה 4:29 ![נושא את עיניי אל ישוע | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-60.jpg) #### נושא את עיניי אל ישוע \| דרור מוסיקה 5:25 ![אוקיינוסים | שילה בן הוד ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-61.jpg) #### אוקיינוסים \| שילה בן הוד 4:45 ![תפילה של אם שכולה | דרור מוסיקה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/04/maxresdefault-62.jpg) #### תפילה של אם שכולה \| דרור מוסיקה 4:24 [ אפליקציה (אפל סטור) ](https://apps.apple.com/app/id1477981076?ls=1) [ אפליקציה (גוגל פליי) ](https://play.google.com/store/apps/details?id=com.radio.mc7687ef3b) --- ### [משיח בן יוסף](https://igod.co.il/messiah-son-of-joseph/) **Published:** אפריל 17, 2024 **Author:** צוות אייגוד **Content:** ## משיח בן יוסף בפסח אנו מספרים את סיפור הגאולה שלנו. אבל לרוב , אנחנו מתעלמים מהרקע שלו. לפני יציאת מצרים, גואל הציל את ישראל, ובכל זאת הוא היה אחד הדמויות הדחויות ביותר בהיסטוריה שלנו – יוסף. בלעדיו, לא הייתה יציאת מצרים; ויתכן שכל משפחת ישראל הייתה מתה ברעב. חכמי ישראל לא פעם דיברו על "משיח בן יוסף", אחד שיסבול כדי להציל את ישראל כיוסף, על מושיע גדול יותר שעתיד היה לבוא. יוסף, אהוב אך דחוי, מבשר את ישוע. שניהם התמודדו עם שנאה, זממו נגדם וסבלו. עם זאת, מעשיהם הביאו ברכה וגאולה. באמצעות ישוע, הבשורה שינתה תרבויות, והביאה את התורה לרחבי העולם. ## רוצים לדעת עוד? אנו מזמינים אתכם לצלול עמוק יותר לתוך מחקר אקדמי על משיח בן יוסף בפודקאסטים למטה. [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/unnamed-file-43.webp "משיח סובל בדמות יוסף - מסורת מלפני הברית החדשה שמצביעה על ישוע! | נבואות המשיח בתנ"ך - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%a1%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%91%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa/) # [משיח סובל בדמות יוסף – מסורת מלפני הברית החדשה שמצביעה על ישוע! \| נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%a1%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%91%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%a1%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%91%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa/) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/03/unnamed-file-9.jpg "הגיבור הבזוי של ישראל - איך הוא קשור ליוסף? - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%94%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%91%d7%96%d7%95%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%a7%d7%a9%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%99%d7%95/) # [הגיבור הבזוי של ישראל – איך הוא קשור ליוסף?](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%94%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%91%d7%96%d7%95%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%a7%d7%a9%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%99%d7%95/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%94%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%91%d7%96%d7%95%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%a7%d7%a9%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%99%d7%95/) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2026/03/unnamed-file-10.jpg "מיהו הגיבור שקדם למשה? המושיע הראשון של ישראל! - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%9e%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a7%d7%93%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%9c/) # [מיהו הגיבור שקדם למשה? המושיע הראשון של ישראל!](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%9e%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a7%d7%93%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%9c/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%9e%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a7%d7%93%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%9c/) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/unnamed-file-42.webp "סודותיו של משיח בן יוסף - בברית החדשה | נבואות המשיח בתנ"ך - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%a0%d7%91/) # [סודותיו של משיח בן יוסף – בברית החדשה \| נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%a0%d7%91/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%a0%d7%91/) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/unnamed-file-29.webp "סודותיו של משיח בן יוסף - בספרות חז"ל | נבואות המשיח בתנ"ך - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%96%d7%9c-%d7%a0%d7%91%d7%95/) # [סודותיו של משיח בן יוסף – בספרות חז"ל \| נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%96%d7%9c-%d7%a0%d7%91%d7%95/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%96%d7%9c-%d7%a0%d7%91%d7%95/) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/unnamed-file-28.webp "סודותיו של משיח בן יוסף - בספרות החיצונית | נבואות המשיח בתנ"ך - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a0%d7%99/) # [סודותיו של משיח בן יוסף – בספרות החיצונית \| נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a0%d7%99/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a0%d7%99/) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/unnamed-file-27.webp "סודותיו של משיח בן יוסף - בתנ"ך | נבואות המשיח בתנ"ך - youtube - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%aa%d7%a0%d7%9a-%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e/) # [סודותיו של משיח בן יוסף – בתנ"ך \| נבואות המשיח בתנ"ך](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%aa%d7%a0%d7%9a-%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%91%d7%aa%d7%a0%d7%9a-%d7%a0%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e/) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2016/06/joseph-jesus.webp "joseph-jesus - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3/) # ["משיח בן-יוסף" הוא ישוע (מקבילות ספרותיות "מעשה אבות סימן לבנים")](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3/) [ לקריאה ](https://igod.co.il/prophecies-messiah/%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97-%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3/) ## יש שאלות לגבי האמונה בישוע המשיח? צורו עמנו קשר על ידי לחיצה פה למטה, נשמח לשוחח! [ דברו איתנו ](https://igod.co.il/contact/) ![אפליקצית הברית החדשה – איגוד](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/10-UX-UI-app-presentation-mockup_WEB-1024x1024.webp "אפליקצית הברית החדשה – איגוד - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") # אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא [ App Store ](https://apps.apple.com/il/app/%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/id1534928245) [ Google Play ](https://play.google.com/store/apps/details?id=il.igod.bible) --- ### [יהודים משיחיים - אודותינו ואמונתינו](https://igod.co.il/יהודים-משיחיים/) **Published:** אפריל 18, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** # יהודים משיחיים – אודותינו ואמונתינו ### **אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי."** ### **(יוחנן יד 6)** ### אודות: ברוכים הבאים לאתר iGod. אתר זה הוא אתר הסברה לאמונה המשיחית בישוע ובברית החדשה. כאן תמצאו תכנים הקשורים לקיומו של אלוהים, הנבואות המשיחיות בתנ׳׳ך, תקומתו של ישוע מן המתים משמעות החיים ועוד. בעוד אתר זה מתופעל בחסות המכללה למקרא, תכניו מגיעים ממקורות שונים. בנוסף, אין המכללה למקרא אחראית על פרסומות שונות המופיעות ברחבי הרשת ומכוונות אל האתר. [ דברו איתנו ](https://igod.co.il/contact/) ## הצהרת אמונה: ## אלוהים  אנו מאמינים באלוהים אחד ("אלוהי ישראל", "אלוהי אברהם יצחק ויעקב"), המתואר בכתבי התנ"ך והברית החדשה. משמעות רבה בעינינו לעובדה שכתוב: "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל   יְהוָה אֱלֹהֵינוּ   יְהוָה אֶחָד", ולא "יהוה יחיד". בעברית מקראית, "אֶחָד" משמעו "אחדות". לדוגמא: "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א:ה). או, "עַל-כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב:כ"ד). כמו כן, ניתן לראות כי אלוהים מדבר על עצמו בלשון רבים, לדוגמא: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א:כ"ו). אלו הן כמובן רק דוגמאות כלליות, ואנו מכירים בעובדה כי "הנסתרות לאלוהים", אך בהתבסס על ההתגלות של אלוהים עצמו אלינו דרך כתבי התנ"ך והברית החדשה, אנו למדים שאלוהים הוא מעין אחדות מורכבת, המוצגת דרך "האב" (יהוה), "הבן" (המשיח) ו"רוח הקודש". ## המדע אנו מאמינים כי אלוהים נתן לאדם שתי התגלויות אותן אנו יכולים לחקור: כתבי הקודש, והטבע. אנו מאמינים כי אין סתירה בין הטבע לבין כתבי הקודש (להבדיל מפרשנות דתית של כתבי הקודש). אנו מאמינים כי היקום והמציאות הקיימת סביבנו מכריזים את כבודו של אלוהים בורא היקום. אנו מאמינים כי בעזרת מדע, אקדמיה והשכלה גבוהה, ניתן ללמוד יותר על טבעו ואופיו של אלוהים, שהרי כל הטבע אותו אנו חוקרים, וכל אמת אבסטרקטית אותה אנו חוקרים – נבראו על ידי אלוהים. ## כתבי הקודש אנו מאמינים כי התנ"ך והברית החדשה הם "דבר אלוהים". הכוונה היא שאנחנו לא מאמינים שספרים אלו "נפלו מן השמים" (כפי שמסורות דתיות מסויימות מלמדות), אלא ש-66 ספרי התנ"ך והברית החדשה נכתבו בהשראת רוח הקודש, בעזרתם של כ-40 מחברים שונים במשך למעלה מ-1600 שנה. אנו מאמינים כי כתבי הקודש המקוריים (להבדיל מתרגומים) הינם ללא טעויות. אנו לא רואים בכתבי הקודש כרשימה של חוקים והלכות (למען האמת, אחוז כמעט אפסי של כתבי הקודש מכיל בתוכו מצוות), אלא כאוגד של תיעודים על מערכת יחסים בין אלוהים לבריאתו, מהם ניתן לשאוב עקרונות לחיים ולהכיר את אופיו ורצונו של בורא היקום; אלוהי ישראל, אלוהי אברהם יצחק ויעקב. ## ישוע המשיח אנו מאמינים כי המשיח המובטח על ידי נביאי, מלכי וסופרי התנ"ך הינו ישוע מנצרת, אשר חייו ופועלו מתוארים בספרי הברית החדשה. אנו מאמינים כי בהתאם לתנ"ך ולברית החדשה, שיא אהבתו של אלוהים אלינו באה לידי ביטוי במשיח, אשר הינו התגלמות אלוהים בבשר אלינו. הוא נתן לנו דוגמא לחיים מושלמים, היווה דמות לחיקוי, ונתן את חייו למוות כקורבן המכפר על חטאים (כפי הקורבן המכפר על חטאים שבבית המקדש) בעבור כל אלו אשר שמים את אמונתם ומבטחם בו. ## בני אדם אני מאמינים כי כולנו, כל בני האדם, יצורים בלתי-מושלמים הנאבקים תמידית ב"מגפת החטא". החטא הוא זה שגורם לנו לשים את עצמנו במרכז על חשבונם של אחרים ולפיכך לבצע בחירות אנוכיות הפוגעות בבריאה ובמערכות היחסים שלנו עם בני אדם אחרים. לכן, אנחנו לא יכולים להוות הפתרון לבעיה של עצמנו, אלא שאנו זקוקים לפתרון חיצוני, פתרון שלעומתינו, יהיה מושלם. לפיכך, ובהתאם לתנ"ך ולברית החדשה, על המשיח להיות מצד אחד אדם כמו כולנו, אך מצד שני מושלם, לא נגוע במגפת החטא – התגלמות אלוהים. ## דתות בעוד אנחנו מכבדים ורואים ביופיה של המסורת, התרבות, ההלכה, והמנהגים מסביבנו (אם של הדת היהודית, או של כל דת, עם ואומה). אנחנו לא מאמינים כי ביכולתם להרשים את אלוהים, לתקן לנו את הלב הנגוע במגיפת החטא או להעניק לנו סליחת חטאים. למען האמת, אנו מאמינים כי דתות בעיקרן מפרידות בין בני אדם, ולא מובילות אף אחד אל אלוהים. ## ישראל אנו מאמינים כי הן התנ"ך והן הברית החדשה מלמדים כי עם ישראל הוא העם הנבחר, על אף שדחה (זמנית) את המשיח. אנו מאמינים כי אדמת ארץ ישראל שייכת לאלוהים, אשר בחסדו בחר להעניקה לעם ישראל. בעוד אנו מאמינים כי זכותו של עם ישראל לחיות בארץ ישראל (ועל כן תמצאו משיחיים משרתים לצידכם כלוחמים ביחידות המובחרות ביותר בצה"ל). ## תיקון עולם יחד עם זאת, אנחנו גם מאמינים כי המלחמה האמיתית היא מלחמה רוחנית, והפרי של מלחמה זאת בא לידי ביטוי במלחמות פיזיות בין בני אדם. ולכן, הפתרון של כל קונפליקט וכל מלחמה חייב בראש ובראשונה להיות רוחני. אם בליבו של האדם מתאווה שנאה, זה לא יעזור אם נחרים ממנו כל הנשק ואמצעי לחימה, הוא עדיין ירים וילחם בעזרת מקלות ואבנים, ויהרוס מערכות יחסים בעזרת לשונו וגישתו. לכן, על מנת לקיים בחוץ שלום אולטימטיבי בין בני אדם, חייב תחילה להיות שלום רוחני בלב עם אלוהים; רק בני אדם שחוו את סליחת החטאים ואהבתו של אלוהים, מסוגלים באופן כנה ותמים להעניק אהבה וסליחה לבני אדם אחרים. שנאת האויב איננה הדרך לשלום, ישוע לימד שעלינו לאהוב גם את אלו ששונאים אותנו ולהתפלל בעדם, שהרי שנאה לא יכולה לגרש שנאה, רק אהבה יכולה. --- ### [ישוע הוא המשיח- ומה עכשיו? - Copy](https://igod.co.il/ישוע-הוא-המשיח-ומה-עכשיו-copy/) **Published:** יוני 15, 2026 **Author:** Amit **Content:** # ישוע הוא המשיח ## אז מה עכשיו?... ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Asset-4.svg "Asset 4 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ### אנו שמחים לראות אתכם כאן! ##### אם הגעתם לכאן, כנראה שאתם בתחילת הדרך המופלאה באמונתכם בישוע המשיח. דף זה נועד לעזור לכם להבין את משמעות האמונה בישוע, ולעזור לכם להיות חלק מקהילה משיחית מקומית תומכת שתחזק אתכם. הגעתם לאמונה בישוע, ברכות! קיבלתם החלטה משנה חיים וזאת רק ההתחלה של המסע שלכם עם אלוהים. השאלה הלגיטמית ברגע זה היא: "מה הלאה?" בדף זה ניתן לך כיוון המבוסס על כתבי הקודש, להמשך הדרך שלך כמאמין. הדבר הבסיסי והמרכזי ביותר באמונה המשיחית זה ישוע. שאול כותב באחת מאיגרותיו שאם המשיח לא קם, אזי אמונתינו הבל. ##### **לכן ודאו שהבנתם נכון:** ## יסודות האמונה המשיחית 26 קטעי וידאו ![למה שיהודים יאמינו בישוע](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault.jpg) #### למה שיהודים יאמינו בישוע 19:28 ![התורה והמצוות](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-2.jpg) #### התורה והמצוות 25:27 ![מהי אהבה? אבל אהבה אמיתית](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-3.jpg) #### מהי אהבה? אבל אהבה אמיתית 23:39 ![ואהבת את מי?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-4.jpg) #### ואהבת את מי? 18:08 ![שלום עם אלוהים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-5.jpg) #### שלום עם אלוהים 29:41 ![איך להיות מאושר?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-6.jpg) #### איך להיות מאושר? 20:26 ![מנהיגות ותלמידות](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-7.jpg) #### מנהיגות ותלמידות 23:20 ![מלכות אלוהים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-8.jpg) #### מלכות אלוהים 23:48 ![תאולוגיה – מהי?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-9.jpg) #### תאולוגיה – מהי? 7:20 ![תפילה – 10 עקרונות איך להתפלל](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-10.jpg) #### תפילה – 10 עקרונות איך להתפלל 22:37 ![פרשנות המקרא – מבוא ועקרונות ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-11.jpg) #### פרשנות המקרא – מבוא ועקרונות 31:36 ![סקירת כתבי הקודש](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-12.jpg) #### סקירת כתבי הקודש 18:10 ![אל תשפטו ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-13.jpg) #### אל תשפטו 12:31 ![חסד (ומעמד האישה)](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-14.jpg) #### חסד (ומעמד האישה) 18:11 ![רוח הקודש](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-15.jpg) #### רוח הקודש 14:00 ![ישוע ואלוהים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-16.jpg) #### ישוע ואלוהים 32:25 ![חטאים – מה זה חטא?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-17.jpg) #### חטאים – מה זה חטא? 28:50 ![חיים ומוות ביד הלשון](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-18.jpg) #### חיים ומוות ביד הלשון 19:27 ![כוח המחשבה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-19.jpg) #### כוח המחשבה 28:56 ![סליחה – איך לסלוח?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-20.jpg) #### סליחה – איך לסלוח? 22:36 ![השטן ומלחמה רוחנית](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-21.jpg) #### השטן ומלחמה רוחנית 25:43 ![דאגה – איך להפסיק לדאוג?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-22.jpg) #### דאגה – איך להפסיק לדאוג? 16:33 ![קהילה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-23.jpg) #### קהילה 26:25 ![הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-24.jpg) #### הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה 17:57 ![״אתם אור העולם״ – מה זה אומר?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-25.jpg) #### ״אתם אור העולם״ – מה זה אומר? 16:52 ![טבילה – מהי טבילה במים?](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/hqdefault-26.jpg) #### טבילה – מהי טבילה במים? 8:00 ## מיהו ישוע? ישוע ואלוהים הם אחד ״**1**  בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵהַדָּבָר הָיָה אֱלֹהִים. **2**  הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. **3**  הַכֺּל נִהְיָה עַל־יָדָיו, וּבִלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה. **4**  בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם. **5**  וְהָאוֹר מֵאִיר בַּחֺשֶׁךְ וְהַחֺשֶׁךְ לֹא הִשִּׂיגוֹ.״ **(יוחנן א' 1–5)**  ״אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ.״ **(יוחנן י׳ 30)** ישוע היה קיים לפני אברהם, מה שמצביע על הנצחיות שלו "**58**  הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא.״״ **(יוחנן ח' 58)** ישוע הוא המשיח המובטח על ידי נביאי התנ"ך ״**16**  עָנָה שִׁמְעוֹן כֵּיפָא וְאָמַר: "אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים!״ **(מתי ט"ז 16)** ישוע הוא האדון השולט לו כל ברך תכרע ״**7**  וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיֹות לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה׃ **8**  וְעַתָּה לֹא־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדֹון לְכָל־בֵּיתֹו וּמֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃״ **(תהילים מ״ה 7–8)** ״**9**  עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֺד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, **10**  לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, **11**  וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלֹהִים הָאָב.״ **(פיליפים ב׳ 9–11)** ישוע הוא המושיע של בני האדם מהחטא ומהניתוק הנצחי מאלוהים! ״**42**  וְאֶל הָאִשָּׁה אָמְרוּ: "לֹא עוֹד בִּגְלַל דְּבָרֵךְ אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים, כִּי בְּעַצְמֵנוּ שָׁמַעְנוּ וְיוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזֶּהוּ בֶּאֱמֶת מוֹשִׁיעַ הָעוֹלָם."״ **(יוחנן ד' 42)** ״**31**  אֶת זֶה הֵרִים אֱלֹהִים בִּימִינוֹ לִהְיוֹת שַׂר וּמוֹשִׁיעַ, לָתֵת לְיִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת חֲטָאִים.״ **(מעשי השליחים ה' 31)** ״**10**  אֲבָל כָּעֵת נִגְלָה חַסְדּוֹ בְּהוֹפָעַת מוֹשִׁיעֵנוּ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, הַמְּבַטֵּל אֶת הַמָּוֶת וּמוֹצִיא לָאוֹר אֶת הַחַיִּים וְהָאִי־כִּלָּיוֹן עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה.״ **(שנייה לטימותיאוס א' 10)** #### ישוע הוא המרכז והעוגן של האמונה התנ"כית, ללא הבנה נכונה אודות זהותו, האמונה המשיחית כולה חסרת כל משמעות. ### **ישוע אמר:"אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים.** **אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי." (יוחנן י"ד 6)** #### כעת, לאחר שזהותו של ישוע ברורה, נדבר על ההשלכות מתוך כך על חיינו. ## ישוע הוא הדרך ### **ישוע הוא הדרך משני היבטים:** - ישוע הוא הדרך האחת והיחידה אל אלוהים: רק דרך ישוע (באמונה בו) ישנה לבני האדם גישה לאלוהים, למערכת יחסים איתו. (אפסים ב' 18, יוחנן י"ד 6) - ישוע מראה לנו בדוגמתו האישית ולימודו, את הדרך בה עלינו לחיות בעולם: ישוע מראה לנו מהי הדרך שבה עלינו להתהלך כדי לחיות באופן שמפאר את אלוהים. - עלינו להידמות לו ולחיות על פי תורתו/לימודו, ולימודו יחסית פשוט להבנה: ישוע מלמד אותנו לאהוב את הזולת, לסלוח, להיות אור בעולם, לחיות חיים של יושר, חמלה וחסד, תפילה ושירות כלפי אחרים כפי שהוא עצמו חי ועשה. (יוחנן ח 31, יג 15) ## ישוע הוא האמת #### **ישוע עצמו הוא האמת, ואמונה בו חושפת אותנו לאמת:** - **אודות אלוהים** – יוצר היקום וכל מה שבו, אלוהים כשליט הבלעדי של הבריאה וכאב האוהב את בריאתו. - **אודות עצמנו** – זהותנו ומעמדנו בישוע וגם תפקידנו בעולם. ## ישוע הוא החיים #### **ישוע הוא החיים משני היבטים:** - **רק דרך האמונה בישוע אנחנו מקבלים חיי נצח בנוכחות אלוהים,** כלומר, הוא מקור החיים היחיד. כל דרך אחרת תוביל לאבדון, מוות, ניתוק נצחי מאלוהים. (יוחנן ג׳ 36, ד' 14, י"א 25). - **רק בו אנחנו חיים חיים מלאי משמעות.** רק בו חיינו מלאים בביטחון מוחלט שלום ושלווה (פיליפים ד' 7-6). ללא ישוע האדם משועבד לשר העולם הזה ומשרתיו, הלא הוא השטן (ראשונה מיוחנן ב' 16). ## ישוע הוא הדרך ### **ישוע הוא הדרך משני היבטים:** - ישוע הוא הדרך האחת והיחידה אל אלוהים: רק דרך ישוע (באמונה בו) ישנה לבני האדם גישה לאלוהים, למערכת יחסים איתו. (אפסים ב' 18, יוחנן י"ד 6) - ישוע מראה לנו בדוגמתו האישית ולימודו, את הדרך בה עלינו לחיות בעולם: ישוע מראה לנו מהי הדרך שבה עלינו להתהלך כדי לחיות באופן שמפאר את אלוהים. - עלינו להידמות לו ולחיות על פי תורתו/לימודו, ולימודו יחסית פשוט להבנה: ישוע מלמד אותנו לאהוב את הזולת, לסלוח, להיות אור בעולם, לחיות חיים של יושר, חמלה וחסד, תפילה ושירות כלפי אחרים כפי שהוא עצמו חי ועשה. (יוחנן ח 31, יג 15) ## ישוע הוא האמת #### **ישוע עצמו הוא האמת, ואמונה בו חושפת אותנו לאמת:** - **אודות אלוהים** – יוצר היקום וכל מה שבו, אלוהים כשליט הבלעדי של הבריאה וכאב האוהב את בריאתו. - **אודות עצמנו** – זהותנו ומעמדנו בישוע וגם תפקידנו בעולם. ## ישוע הוא החיים #### **ישוע הוא החיים משני היבטים:** - **רק דרך האמונה בישוע אנחנו מקבלים חיי נצח בנוכחות אלוהים,** כלומר, הוא מקור החיים היחיד. כל דרך אחרת תוביל לאבדון, מוות, ניתוק נצחי מאלוהים. (יוחנן ג׳ 36, ד' 14, י"א 25). - **רק בו אנחנו חיים חיים מלאי משמעות.** רק בו חיינו מלאים בביטחון מוחלט שלום ושלווה (פיליפים ד' 7-6). ללא ישוע האדם משועבד לשר העולם הזה ומשרתיו, הלא הוא השטן (ראשונה מיוחנן ב' 16). ההה ### אז עכשיו הבנת מי הוא ישוע ומה הן ההשלכות מתוך כך לגבי חייך. ## אך האם זה הכל? **לא. החיים המשיחיים דורשים מחויבות והתמדה יומיומית.** עלינו להקדיש את כל כולנו לישוע ולהתכחש לעצמינו (מרקוס ח' 35-34). יחד עם זאת כתבי הקודש מדגישים שחשוב להיות חלק מקהילת מאמינים תומכת שהיא הסביבה שאלוהים נתן לנו לשם לגדילה רוחנית בריאה, מחויבות, התמודדות יחד עם קשיים, הלל ותפילה, לימוד דבר אלוהים ותמיכה אחד בשני. בישראל ישנן קהילות רבות של מאמינים בישוע המשיח, ואנו מזמינים אותך להצטרף לאחת מהן ולחיות את החיים המשיחיים במלואם. #### "נָשִׂים לִבֵּנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, לְעוֹרֵר זֶה אֶת זֶה לְאַהֲבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, אַל נַעֲזֹב אֶת הִתְכַּנְּסוּתֵנוּ כְּמִנְהַג כַּמָּה אֲנָשִׁים, כִּי אִם נְעוֹדֵד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וּבְיִחוּד בִּרְאוֹתְכֶם כִּי קָרֵב הַיּוֹם."   #### (אל העברים י' 25-24) ### אנחנו כאן כדי לעזור לכם בכל שאלה או צורך. ## אל תהססו ליצור קשר. **לחצו על אחד הכפתורים למטה כדי למצוא קהילה קרובה אליכם ולקבל פרטים נוספים.**  אם תבחר\\י לשלוח לנו הודעה, את\\ה מאשרים היותכם בגיל 18 ומעלה [ 054-65-999-08 ](https://wa.me/9720546599908) [ בהודעה פרטית ](http://m.me/iGod.co.il/) [ או באינסטגרם ](https://ig.me/m/igod.co.il) ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Contact-Us-Vector-iGod-colorsv2-1.svg "Contact Us Vector - iGod colorsv2 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ## ברוכים הבאים למשפחת ## המאמינים בישוע המשיח! --- ### [הצהרת נגישות](https://igod.co.il/accessibility-statement/) **Published:** אוקטובר 21, 2025 **Author:** Ruth **Content:** ## הצהרת נגישות ##### אתר האינטרנט של אייגוד פועל ע”פ חוק הנגישות ורואה חשיבות עליונה לאפשר לכלל האוכלוסייה שימוש באתר. להלן תמצית מפעולות הנגשת האתר: רכיבי האתר נגישים לניווט באמצעות המקלדת, הניווט קדימה אפשרי באמצעות מקש TAB, וניווט אחורה באמצעות צירוף המקשים SHIFT+TAB רכיבי האתר הנגישים לניווט באמצעות המקלדת מקבלים מסגרת ויזואלית בעת הפוקוס על הרכיב האתר מונגש ומותאם לצפייה בדפדפנים המודרניים אנו פועלים תוך מאמצים להנגשה מלאה אך יתכן ויתגלו חלקים שאינם נגישים באופן מלא, במידה ונתקלתם בחוסר, נבקש מכם למלא את טופס בתחתית האתר עם פרטי הליקוי ונפעל לתיקון בהקדם האפשרי. --- ### [יצירת קשר](https://igod.co.il/contact/) **Published:** מאי 11, 2017 **Author:** אלי חייטוב **Content:** # דברו איתנו! אם תבחר\\י לשלוח לנו הודעה, את\\ה מאשרים היותכם בגיל 18 ומעלה [ 054-65-999-08 ](https://wa.me/9720546599908) [ בהודעה פרטית ](http://m.me/iGod.co.il/) [ או באינסטגרם ](https://ig.me/m/igod.co.il) ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Contact-Us-Vector-iGod-colorsv2-1.svg "Contact Us Vector - iGod colorsv2 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") --- ### [ספרים מומלצים](https://igod.co.il/ספרים-מומלצים/) **Published:** אפריל 15, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** ## ספרים מומלצים להלן רשימה של ספרים מומלצים על ידנו, בנושאיי מדע ואמונה. **"הרפורמציה הדתית של חז"ל" (ד״ר' גולן ברושי).** הספר מבקש לבחון כיצד השכילה כת הפרושים להפוך מסיעה פוליטית-דתית אזוטרית, אחת מני רבות בתקופתה, לבעלת ההגמוניה על היהדות כולה. במוקד הספר עומדת שאלת התפתחותה של יהדות ההלכה, כפי שהיא מוכרת כיום, עוד מימיהם של חז"ל. אמנם רבים רואים ברבנות שלוחה טבעית של תורת ישראל המפורשת בתנ"ך, אך המחבר מציג ראיות לכך ששורשיה נעוצים בשלהי תקופת בית שני. ניתוח ביקורתי של התורה שבעל-פה, מגלה כי מסורת ההלכה אינה אלא תוצר של סדרת תגובות לתהליכי שינוי דרמטיים שעברו על עם-ישראל לאחר חורבן המקדש.   הספר עורך מסע בין שבע רפורמות שחוללו חז״ל בדרכם לכיבוש העולם היהודי. המהפכות הנועזות הללו, שינו את דת המקרא לבל-היכר ובראו יהדות בַּת-כִּלְאַיִם בצלמם של חכמי ההלכה. התוצר הסופי של רפורמציית התושב"ע סלל דרך חדשה לעבודת האל, התולָה את הפרקטיקה הדתית בלימוד הגמרא, בדִקלום מסידור התפילה ובציות ל'שולחן ערוך'.   רפורמציה דתית זו המירה את יסודותיו של התנ"ך בשילוש מקודש משלה: חכמים על-פני כוהנים; בית מדרש במקום בית מקדש; ותורה שבעל-פה במקום תורה שבכתב. כיבוש היהדות אמנם יצא לפועל באמצעות התושב"ע, אך נעשה מתוקף התורה שבכתב. על חורבותיה של יהדות המקרא, ייסדה מהפכת ההלכה דת נומוקרטית נטולת אמונה.   ד"ר גולן ברושי, בן קיבוץ מלכיה, מחבר הספר "מיתוס התורה שבעל-פה" (לצד איתן בר). בעל תואר ראשון כפול, בחינוך ובסוציולוגיה ואנתרופולוגיה (אוני' חיפה); תואר שני כפול, בסוציולוגיה של החינוך (אוני' חיפה) ובחינוך יהודי (האוני' העברית); תעודת הוראה מ'סמינר הקיבוצים' בתל-אביב; לימודי מקרא ותיאולוגיה במכללה למקרא; ודוקטורט מהסמינר התיאולוגי של דאלאס (DTS). [ לרכישה (המחיר כולל משלוח חינם) ](https://www.oral.law/order-now/) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/reformatsia_master-190x300.jpg "reformatsia_master - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.oral.law/order-now/) [ ![תקומתו של ישוע מן המתים – אלי חייטוב](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/978-965-93241-0-1_תקומתו_של_ישוע_מן_המתים-e1760034428520-196x300.jpg "תקומתו של ישוע מן המתים – אלי חייטוב - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://biblecollege.co.il/product/תקומתו-של-ישוע-מן-המתים/) ״**תקומתו של ישוע מן המתים״ (אלי חייטוב)** האם ישוע מנצרת באמת קם מן המתים? במשך אלפי שנים היסטוריונים, פילוסופים ותאולוגים התמודדו עם השאלה הזו. האם ייתכן שהתשובה טמונה בניתוח היסטורי קפדני? בספר זה, מציג המחבר חקירה מעמיקה ומבוססת ראיות בנוגע לאירוע המכונן של האמונה המשיחית. באמצעות שיטה היסטורית אובייקטיבית וביקורתית, הוא בוחן את העובדות ההיסטוריות המרכזיות ומראה כי תחייתו הפיזית של ישוע היא ההסבר ההיסטורי הטוב ביותר לעובדות אלה. ספר זה מציע טיעון מבוסס היטב ומזמין את הקורא לחשיבה מעמיקה אודות משמעות האירוע שאין להמעיט בחשיבותו, וזאת תוך התייחסות למגוון התנגדויות מודרניות ודיון בשאלות פילוסופיות ותאולוגיות. בין אם אתה חוקר, סטודנט, מאמין או ספקן, ספר זה יספק תובנות חדשות ויסייע לך להעריך את הראיות לתחייתו של ישוע. **מעשי השליחים ב 32** אֶת יֵשׁוּעַ זֶה הֵקִים אֱלֹהִים לִתְחִיָּה וְעַל זֹאת אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ עֵדִים [ לרכישה ](https://biblecollege.co.il/product/תקומתו-של-ישוע-מן-המתים/) **"מדע ואמונה – הילכו השנים יחדיו?" (פרופ' טוני פוטרמן).** האם מדע ואמונה הן שתי השקפות עולם הסותרות זו את זו? האם ייתכן לאמץ גישה מדעית ובה בעת לדבוק באמונה באלוהים שתכנן את היקום ומקיים אותו, וזאת מבלי לגרוע ממידת הסיפוק האינטלקטואלי? האם אמונה נוגדת את ההיגיון? בהסתמך על ניסיונו כמדען וכחוקר פעיל במוסד להשכלה גבוהה בארץ וכחבר בקהילה משיחית, פרופסור פוטרמן דן בשאלות אלה ואחרות, ומראה ששתי הגישות – זו של מדע וזו של אמונה – משלימות להפליא זו את זו. [ להזמנה בחינם ](https://www.kerenahvah.org/p/מדע-ואמונה/#tab-description) [ !["מדע ואמונה - הילכו השנים יחדיו?" (פרופ' טוני פוטרמן).](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/HEcover-miriam-270x400-1-203x300.jpg ""מדע ואמונה - הילכו השנים יחדיו?" (פרופ' טוני פוטרמן). - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.kerenahvah.org/p/מדע-ואמונה/#tab-description) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Black-Green-Simple-Minimalist-Aesthetic-World-Book-Day-Mockup-Instagram-Post-10.png-1-e1760824190989.avif "_Black Green Simple Minimalist Aesthetic World Book Day Mockup Instagram Post (10).png - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://bible.new) **הברית החדשה**  ספר הברית החדשה נכתב ע"י תלמידיו של ישוע מנצרת – יהודים בני המאה הראשונה לספירה. התכלית העיקרית של ספר הברית החדשה הינו תיאור חייו ופועלו של ישוע – המשיח היהודי המובטח לשושלת בית דוד – כמו גם הצגת משנתו לחיים כפי שהתווה שליחיו. [ להזמנה בחינם ](https://bible.new) [ !["Signature in the Cell : DNA and the Evidence for Intelligent Design" by Dr. Stephen C. Meyer](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/9780061472794-203x300.jpg ""Signature in the Cell : DNA and the Evidence for Intelligent Design" by Dr. Stephen C. Meyer - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/gp/product/B002C949BI?ref_=dbs_m_mng_rwt_calw_tkin_0&storeType=ebooks) **"Signature in the Cell : DNA and the Evidence for Intelligent Design" by Dr. Stephen C. Meyer (PhD, Cambridge University).** A Compelling Case for Intelligent Design Based on Revolutionary Discoveries in ScienceIn Signature in the Cell, Stephen Meyer has written the first comprehensive DNA-based argument for intelligent design. As he tells the story of successive attempts to unravel a mystery that Charles Darwin did not address how did life begin? Meyer develops the case for this often-misunderstood theory using the same scientific method that Darwin himself pioneered. Offering a fresh perspective on one of the enduring mysteries of modern biology, Meyer convincingly reveals that the argument for intelligent design is not based on ignorance or "giving up on science," but instead on compelling, and mounting, scientific evidence." [ לרכישה ](https://www.amazon.com/gp/product/B002C949BI?ref_=dbs_m_mng_rwt_calw_tkin_0&storeType=ebooks) [ ![Darwin's Doubt" by Dr. Stephen C. Meyer](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/דארווין-1-198x300.jpg "Darwin's Doubt" by Dr. Stephen C. Meyer - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Darwins-Doubt-Explosive-Origin-Intelligent/dp/0062071475/ref=tmm_hrd_swatch_0) **"Darwin's Doubt" by Dr. Stephen C. Meyer (PhD, Cambridge University).** The Evidence That Darwin Could Not Explain. Charles Darwin knew there was a significant event in the history of life that his theory did not explain. In what is known today as the "Cambrian explosion," many animals suddenly appeared in the fossil record 530 million years ago without apparent ancestors in earlier layers of rock. In Darwin's Doubt, Stephen C. Meyer tells the story of the mystery surrounding this explosion of animal life and makes a compelling case for the theory of intelligent design as the best explanation for the origin of the Cambrian animals and the biological information necessary to produce them.With a new epilogue responding to critics. [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Darwins-Doubt-Explosive-Origin-Intelligent/dp/0062071475/ref=tmm_hrd_swatch_0) [ !["Seven Days That Divide the World : The Beginning According to Genesis and Science" by Dr. John C. Lennox](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/9780310492177-211x300.jpg ""Seven Days That Divide the World : The Beginning According to Genesis and Science" by Dr. John C. Lennox - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Seven-Days-That-Divide-World/dp/0310492173/ref=pd_sbs_d_sccl_1_2/131-9497319-7309159?pd_rd_w=Y2xe7&content-id=amzn1.sym.2cd14f8d-eb5c-4042-b934-4a05eafd2874&pf_rd_p=2cd14f8d-eb5c-4042-b934-4a05eafd2874&pf_rd_r=PFE042HHCNPVSN9G9RB8&pd_rd_wg=wVDut&pd_rd_r=48a735ce-4dee-4743-a01f-c0c6a5f589b8&pd_rd_i=0310492173&psc=1) **"Seven Days That Divide the World : The Beginning According to Genesis and Science" by Dr. John C. Lennox (PhD, Oxford University).** What did the writer of Genesis mean by the first day ? Is it a literal week or a series of time periods? If I believe that the earth is 4.5 billion years old, am I denying the authority of Scripture? In response to the continuing controversy over the interpretation of the creation narrative in Genesis, John Lennox proposes a succinct method of reading and interpreting the first chapters of Genesis without discounting either science or Scripture. With examples from history, a brief but thorough exploration of the major interpretations, and a look into the particular significance of the creation of human beings, Lennox suggests that Christians can heed modern scientific knowledge while staying faithful to the biblical narrative. He moves beyond a simple response to the controversy, insisting that Genesis teaches us far more about the God of Jesus Christ and about God s intention for creation than it does about the age of the earth. With this book, Lennox offers a careful yet accessible introduction to a scientifically-savvy, theologically-astute, and Scripturally faithful interpretation of Genesis." [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Seven-Days-That-Divide-World/dp/0310492173/ref=pd_sbs_d_sccl_1_2/131-9497319-7309159?pd_rd_w=Y2xe7&content-id=amzn1.sym.2cd14f8d-eb5c-4042-b934-4a05eafd2874&pf_rd_p=2cd14f8d-eb5c-4042-b934-4a05eafd2874&pf_rd_r=PFE042HHCNPVSN9G9RB8&pd_rd_wg=wVDut&pd_rd_r=48a735ce-4dee-4743-a01f-c0c6a5f589b8&pd_rd_i=0310492173&psc=1) [ !["Reasonable Faith" by Dr. William Lane Craig](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/41FvLtriiWL._SY344_BO1204203200_-201x300.jpg ""Reasonable Faith" by Dr. William Lane Craig - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Reasonable-Faith-Christian-Truth-Apologetics/dp/1433501155/ref=tmm_pap_swatch_0) **"Reasonable Faith" by Dr. William Lane Craig (PhD, Birmingham University & D.Theol, Munich University).** Perfect as a textbook yet excellent for lay readers, this updated edition builds a positive case for Christianity by applying the latest thought to core theological themes. J. Gresham Machen once said, "False ideas are the greatest obstacles to the reception of the gospel"-which makes apologetics that much more important. Wanting to engage not just academics and pastors but Christian laypeople and seekers, William Lane Craig has revised and updated key sections in this third edition of his classic text to reflect the latest work in astrophysics, philosophy, probability calculus, the arguments for the existence of God, and Reformed epistemology. His approach-that of positive apologetics-gives careful attention to crucial questions and concerns, including: the relationship of faith and reason, the existence of God, the problems of historical knowledge and miracles, the personal claims of Christ, and the historicity of the resurrection of Jesus. He shows that there is good reason to think Christianity is true. As Craig says, "If you have a sound and persuasive case for Christianity, you don't have to become an expert in comparative religions and Christian cults. A positive justification of the Christian faith automatically overwhelms all competing world views lacking an equally strong case." [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Reasonable-Faith-Christian-Truth-Apologetics/dp/1433501155/ref=tmm_pap_swatch_0) [ ![Stealing from God : Why Atheists Need God to Make Their Case" by Dr. Frank Turek](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/9781612917016-200x300.jpg "Stealing from God : Why Atheists Need God to Make Their Case" by Dr. Frank Turek - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Stealing-God-Atheists-Need-Their/dp/1612917011?crid=2ADSIBTOSGFTJ&dib=eyJ2IjoiMSJ9.kcl0iF2bucUugfALOEz_tzGNRpZdm84ke4-Le7W5_zJ4zXktNANpuRPKBZv40YIbjSY1nVpJsNP7wwCmPSXOPqw2PeemFyx56SUbPdgUj8BaRc_5wTEdR2-CoH7aXMdChSEuVmMhbMZMorAqOlXNWveUYt8lV3vbmq4NNXq-rZgGHa5HJ_VFlwrZmMy3xE84.j6wqjx6D4Nkx3ZP4tgQC2I1nN2tFBC1Acy4a23Vayow&dib_tag=se&keywords=dr.+frank+turek&qid=1735595686&sprefix=dr.+frank+turek,aps,108&sr=8-3&linkCode=sl1&tag=tiffanyshae92-20&linkId=1c194e1a3f5add8a82cb07114ea62a91&language=en_US&ref_=as_li_ss_tl) **"Stealing from God : Why Atheists Need God to Make Their Case" by Dr. Frank Turek (D.Min, SES).** If you think atheists have reason, evidence, and science on their side, think again! Award-winning author Dr. Frank Turek ("I Don't Have Enough Faith to be an Atheist") will show you how atheists steal reason, evidence, science, and other arguments from God in trying to make their case for atheism. If that sounds contradictory, it's because it is! Atheists can't make their case without appealing to realities only theism can explain. In an engaging and memorable way, "Stealing from God" exposes these intellectual crimes atheists are committing and then provides four powerful reasons for why Christianity is true. [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Stealing-God-Atheists-Need-Their/dp/1612917011?crid=2ADSIBTOSGFTJ&dib=eyJ2IjoiMSJ9.kcl0iF2bucUugfALOEz_tzGNRpZdm84ke4-Le7W5_zJ4zXktNANpuRPKBZv40YIbjSY1nVpJsNP7wwCmPSXOPqw2PeemFyx56SUbPdgUj8BaRc_5wTEdR2-CoH7aXMdChSEuVmMhbMZMorAqOlXNWveUYt8lV3vbmq4NNXq-rZgGHa5HJ_VFlwrZmMy3xE84.j6wqjx6D4Nkx3ZP4tgQC2I1nN2tFBC1Acy4a23Vayow&dib_tag=se&keywords=dr.+frank+turek&qid=1735595686&sprefix=dr.+frank+turek,aps,108&sr=8-3&linkCode=sl1&tag=tiffanyshae92-20&linkId=1c194e1a3f5add8a82cb07114ea62a91&language=en_US&ref_=as_li_ss_tl) [ ![I Don't Have Enough Faith to be an Atheist" by Dr. Norman L. Geisler](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/9781581345612-187x300.jpg "I Don't Have Enough Faith to be an Atheist" by Dr. Norman L. Geisler - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Dont-Have-Enough-Faith-Atheist/dp/1433580756/ref=tmm_pap_swatch_0?_encoding=UTF8&dib_tag=se&dib=eyJ2IjoiMSJ9.kcl0iF2bucUugfALOEz_tzGNRpZdm84ke4-Le7W5_zJ4zXktNANpuRPKBZv40YIbjSY1nVpJsNP7wwCmPSXOPqw2PeemFyx56SUbPdgUj8BaRc_5wTEdR2-CoH7aXMdChSEuVmMhbMZMorAqOlXNWveUYt8lV3vbmq4NNXq-rZgGHa5HJ_VFlwrZmMy3xE84.j6wqjx6D4Nkx3ZP4tgQC2I1nN2tFBC1Acy4a23Vayow&qid=1735595686&sr=8-2) **"I Don't Have Enough Faith to be an Atheist" by Dr. Norman L. Geisler (PhD, Loyola University).** To some, the concept of having faith in a higher power or a set of religious beliefs is nonsensical. Indeed, many view religion in general, and Christianity in particular, as unfounded and unreasonable. Norman Geisler and Frank Turek argue, however, that Christianity is not only more reasonable than all other belief systems, but is indeed more rational than unbelief itself. With conviction and clear thinking, Geisler and Turek guide readers through some of the traditional, tested arguments for the existence of a creator God. They move into an examination of the source of morality and the reliability of the New Testament accounts concerning Jesus. The final section of the book deals with a detailed investigation of the claims of Christ. This volume will be an interesting read for those skeptical about Christianity, as well as a helpful resource for Christians seeking to articulate a more sophisticated defense of their faith. [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Dont-Have-Enough-Faith-Atheist/dp/1433580756/ref=tmm_pap_swatch_0?_encoding=UTF8&dib_tag=se&dib=eyJ2IjoiMSJ9.kcl0iF2bucUugfALOEz_tzGNRpZdm84ke4-Le7W5_zJ4zXktNANpuRPKBZv40YIbjSY1nVpJsNP7wwCmPSXOPqw2PeemFyx56SUbPdgUj8BaRc_5wTEdR2-CoH7aXMdChSEuVmMhbMZMorAqOlXNWveUYt8lV3vbmq4NNXq-rZgGHa5HJ_VFlwrZmMy3xE84.j6wqjx6D4Nkx3ZP4tgQC2I1nN2tFBC1Acy4a23Vayow&qid=1735595686&sr=8-2) [ !["The Reason for God : Belief in an Age of Scepticism" by Dr. Timothy Keller](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/51xiF04PhcL._SX324_BO1204203200_-196x300.jpg ""The Reason for God : Belief in an Age of Scepticism" by Dr. Timothy Keller - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Reason-God-Discussion-Guide-Conversations/dp/0310330475/ref=sr_1_2?crid=UYL379T2C8OX&dib=eyJ2IjoiMSJ9.BFxefkG1bSSZIqo7G0yNO4aKfi4cffFMNcjmFUO_psizF8M3YhQDebVtyitOkrG6pQQlo3NnZ4zCjVajTz06crpQLGtZFsTKqBrbyQSOxqbNx4zgm946kvpjn2nGSW2MIWnl1qqCYDHZy1M8Bhrkz3n25fZ_3UNvTwlL0C66SyQGwwy_Pi8H4Hr6UL7pcCWtLwwOJ_9ZUjaaqH-C9R0mwzYXFLu79uemIbjdVx9YUV0.LWRT62AudslOT2d66uDrs8uF0lYctSW5iTGFCKLuK-0&dib_tag=se&keywords=the+reason+for+god+tim+keller&qid=1760899702&sprefix=the+reason+%2Caps%2C282&sr=8-2) **"The Reason for God : Belief in an Age of Scepticism" by Dr. Timothy Keller (D.Min, Westminster Theological Seminary).** Why does God allow suffering in the world? How could a loving God send people to Hell? Why isn’t Christianity more inclusive? How can one religion be “right” and the others “wrong”? Why have so many wars been fought in the name of God? These are just a few of the questions and doubts even ardent believers wrestle with today. As the founding pastor of Redeemer Presbyterian Church in New York City, Timothy Keller has compiled a list of the most frequently voiced “doubts” skeptics bring to his church as well as the most important reasons for faith. And in the New York Times bestselling The Reason for God, he addresses each doubt and explains each reason. Keller uses literature, philosophy, real-life conversations, and reasoning to explain how faith in a Christian God is a soundly rational belief, held by thoughtful people of intellectual integrity with a deep compassion for those who truly want to know the truth. [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Reason-God-Discussion-Guide-Conversations/dp/0310330475/ref=sr_1_2?crid=UYL379T2C8OX&dib=eyJ2IjoiMSJ9.BFxefkG1bSSZIqo7G0yNO4aKfi4cffFMNcjmFUO_psizF8M3YhQDebVtyitOkrG6pQQlo3NnZ4zCjVajTz06crpQLGtZFsTKqBrbyQSOxqbNx4zgm946kvpjn2nGSW2MIWnl1qqCYDHZy1M8Bhrkz3n25fZ_3UNvTwlL0C66SyQGwwy_Pi8H4Hr6UL7pcCWtLwwOJ_9ZUjaaqH-C9R0mwzYXFLu79uemIbjdVx9YUV0.LWRT62AudslOT2d66uDrs8uF0lYctSW5iTGFCKLuK-0&dib_tag=se&keywords=the+reason+for+god+tim+keller&qid=1760899702&sprefix=the+reason+%2Caps%2C282&sr=8-2) [ !["Is God a Moral Monster? : Making Sense of the Old Testament God" by Dr. Paul Copan](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Is-God-a-Moral-Monster-662x1024-1-194x300.jpg ""Is God a Moral Monster? : Making Sense of the Old Testament God" by Dr. Paul Copan - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/God-Moral-Monster-Making-Testament/dp/0801072751/ref=sr_1_1?crid=1P1IHT7UBY2MT&dib=eyJ2IjoiMSJ9.CCXrLtFz5okPx6sfM4i8zQ.8-XbIW2CAR08Wez8_-lz0-xUBzV_flO56nns-G7dzXs&dib_tag=se&keywords=%22Is+God+a+Moral+Monster%3F+%3A+Making+Sense+of+the+Old+Testament+God%22+by+Dr.+Paul+Copan+%28PhD%2C+Marquette+University%29.&qid=1760899783&sprefix=is+god+a+moral+monster+making+sense+of+the+old+testament+god+by+dr.+paul+copan+phd%2C+marquette+university+.%2Caps%2C389&sr=8-1) **"Is God a Moral Monster? : Making Sense of the Old Testament God" by Dr. Paul Copan (PhD, Marquette University).** A recent string of popular-level books written by the New Atheists have leveled the accusation that the God of the Old Testament is nothing but a bully, a murderer, and a cosmic child abuser. This viewpoint is even making inroads into the church. How are Christians to respond to such accusations? And how are we to reconcile the seemingly disconnected natures of God portrayed in the two testaments? In this timely and readable book, apologist Paul Copan takes on some of the most vexing accusations of our time, including: God is arrogant and jealous God punishes people too harshly God is guilty of ethnic cleansing God oppresses women God endorses slavery Christianity causes violence and more Copan not only answers God's critics, he also shows how to read both the Old and New Testaments faithfully, seeing an unchanging, righteous, and loving God in both. [ לרכישה ](https://www.amazon.com/God-Moral-Monster-Making-Testament/dp/0801072751/ref=sr_1_1?crid=1P1IHT7UBY2MT&dib=eyJ2IjoiMSJ9.CCXrLtFz5okPx6sfM4i8zQ.8-XbIW2CAR08Wez8_-lz0-xUBzV_flO56nns-G7dzXs&dib_tag=se&keywords=%22Is+God+a+Moral+Monster%3F+%3A+Making+Sense+of+the+Old+Testament+God%22+by+Dr.+Paul+Copan+%28PhD%2C+Marquette+University%29.&qid=1760899783&sprefix=is+god+a+moral+monster+making+sense+of+the+old+testament+god+by+dr.+paul+copan+phd%2C+marquette+university+.%2Caps%2C389&sr=8-1) [ !["Answering Jewish Objections to Jesus" by Dr. Michael L. Brown](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/AJOTJ-5Book-Set_grande.png ""Answering Jewish Objections to Jesus" by Dr. Michael L. Brown - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Answering-Jewish-Objections-to-Jesus/dp/B078MM1HV1/ref=books_amazonstores_desktop_mfs_kss_ap_sba_1?_encoding=UTF8&pd_rd_w=WsjU4&content-id=amzn1.sym.bf7e59dd-d1d3-451b-a33e-7309134bd912&pf_rd_p=bf7e59dd-d1d3-451b-a33e-7309134bd912&pf_rd_r=131-9497319-7309159&pd_rd_wg=OijEH&pd_rd_r=bab80904-0144-4e94-ba09-09d6e785ea67) **"Answering Jewish Objections to Jesus" by Dr. Michael L. Brown (PhD, New York University).** Michael L. Brown (Ph.D., Near Eastern Languages and Literature, New York University) is a Jewish believer in Jesus who has done both believers in Jesus and skeptics a service by producing three erudite, yet accessible books that more than adequately address common and not-so-common Jewish objections to Jesus' messiahship. Volume one focuses on general and historical objections, such as, If Jesus is the Messiah, why isn't there peace on earth?" The second volume is geared towards answering theological objections like, "Jews believe in one God, not three" and "God doesn't have a son." The third volume looks at Messianic prophecies, such as Isaiah 53 and Zechariah 12:10 and how they point to Jesus. Dr. Brown draws on linguistic, historic and Talmudic sources such as Rashi and Maimonides in order to seriously and thoroughly explore various approaches to a wide array of questions. He shows a keen understanding of how these questions interrelate, so the reader gets a holistic view of the issues, even though the books are broken up into several individual questions. The material is arranged in a question-and-answer form that presumes a Jewish readership, though many non-Jews have found these books helpful. Any honest seeker will find the claims in these three books challenging and hearty food for thought. A fourth volume is in the works. [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Answering-Jewish-Objections-to-Jesus/dp/B078MM1HV1/ref=books_amazonstores_desktop_mfs_kss_ap_sba_1?_encoding=UTF8&pd_rd_w=WsjU4&content-id=amzn1.sym.bf7e59dd-d1d3-451b-a33e-7309134bd912&pf_rd_p=bf7e59dd-d1d3-451b-a33e-7309134bd912&pf_rd_r=131-9497319-7309159&pd_rd_wg=OijEH&pd_rd_r=bab80904-0144-4e94-ba09-09d6e785ea67) [ !["Apologetics : A Justification of Christian Belief" by John M Frame](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/51c4Jct2ATL._SX330_BO1204203200_-200x300.jpg ""Apologetics : A Justification of Christian Belief" by John M Frame - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Apologetics-Justification-Christian-John-Frame/dp/1596389389/ref=tmm_pap_swatch_0?_encoding=UTF8&dib_tag=se&dib=eyJ2IjoiMSJ9.ehX_kpUb55LuClcZCSRFXw.-unR0SRtMgUkIwjYKSlcs32DuA6n_HEjyCPol7mthM0&qid=1760900126&sr=1-1) **"Apologetics : A Justification of Christian Belief" by John M Frame (PhD, Cambridge University).** Renowned theologian John Frame sheds much-needed light on the message and method of genuinely Christian apologetics in this landmark title. He insightfully examines apologetics in terms of proof, defense, and offense and clarifies the relationships of reason, proofs, and evidences to faith, biblical authority, and the lordship of Christ. Two subjects of particular note are Frame’s fresh look at probability arguments and a stimulating investigation into the problem of evil. Some of the most valuable elements of this book are Frame’s extensive use of Scripture and his presentation of specific lines of argument. There is also a model dialogue in the concluding chapter that shows how these lines of argument work in conversation. This is an extensively redeveloped and expanded version of Frame’s previous work, Apologetics to the Glory of God. [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Apologetics-Justification-Christian-John-Frame/dp/1596389389/ref=tmm_pap_swatch_0?_encoding=UTF8&dib_tag=se&dib=eyJ2IjoiMSJ9.ehX_kpUb55LuClcZCSRFXw.-unR0SRtMgUkIwjYKSlcs32DuA6n_HEjyCPol7mthM0&qid=1760900126&sr=1-1) [ ![A Matter of Days : Resolving a Creation Controversy" by Dr. Hugh Ross](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/51Dgxa-4TL._SX332_BO1204203200_-201x300.jpg "A Matter of Days : Resolving a Creation Controversy" by Dr. Hugh Ross - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Matter-Days-Resolving-Creation-Controversy/dp/1886653135/ref=sr_1_1?crid=XL3MNIVIJ0V6&dib=eyJ2IjoiMSJ9.-uoVAKHmojUcv_T-qMrJFQ.7BZgfCDqwqojYQtLH9hzQICFtb2H2zVdxJlke9TSD8A&dib_tag=se&keywords=%22A+Matter+of+Days+%3A+Resolving+a+Creation+Controversy%22+by+Dr.+Hugh+Ross+%28PhD%2C+Toronto+University%29.&qid=1760900237&s=books&sprefix=a+matter+of+days+resolving+a+creation+controversy+by+dr.+hugh+ross+phd%2C+toronto+university+.%2Cstripbooks-intl-ship%2C353&sr=1-1) **"A Matter of Days : Resolving a Creation Controversy" by Dr. Hugh Ross (PhD, Toronto University).** How long were the creation days of Genesis—hours or epochs? Does belief in an old earth equate to belief in evolution? Was there any kind of death before the Fall? The length of the creation days in Genesis sparks a storm of controversy. At the core of the debate, where lighting strikes and thunder roars, lie key questions whose answers promise hope for resolution. In A Matter of Days, author and astronomer Hugh Ross addresses these questions and explores how the creation-day controversy developed. History, theology, science, and Scripture reveal creation's big picture. [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Matter-Days-Resolving-Creation-Controversy/dp/1886653135/ref=sr_1_1?crid=XL3MNIVIJ0V6&dib=eyJ2IjoiMSJ9.-uoVAKHmojUcv_T-qMrJFQ.7BZgfCDqwqojYQtLH9hzQICFtb2H2zVdxJlke9TSD8A&dib_tag=se&keywords=%22A+Matter+of+Days+%3A+Resolving+a+Creation+Controversy%22+by+Dr.+Hugh+Ross+%28PhD%2C+Toronto+University%29.&qid=1760900237&s=books&sprefix=a+matter+of+days+resolving+a+creation+controversy+by+dr.+hugh+ross+phd%2C+toronto+university+.%2Cstripbooks-intl-ship%2C353&sr=1-1) [ !["The Edge of Evolution : The Search for the Limits of Darwinism" by Dr. Michael J. Behe](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/EdgEvoover-683x1024-1-200x300.jpg ""The Edge of Evolution : The Search for the Limits of Darwinism" by Dr. Michael J. Behe - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Edge-Evolution-Search-Limits-Darwinism/dp/0743296206/ref=sr_1_1?crid=3MU70U38MU9BQ&dib=eyJ2IjoiMSJ9.AgHC3yBUvEKL9Vq6yCayJw.Jmu119VnIlbNL_XN0treSF-x8B71T9hRJgy_PyANKEg&dib_tag=se&keywords=%22The+Edge+of+Evolution+%3A+The+Search+for+the+Limits+of+Darwinism%22+by+Dr.+Michael+J.+Behe+%28PhD%2C+University+of+Pennsylvania%29.&qid=1760900280&s=books&sprefix=the+edge+of+evolution+the+search+for+the+limits+of+darwinism+by+dr.+michael+j.+behe+phd%2C+university+of+pennsylvania+.%2Cstripbooks-intl-ship%2C346&sr=1-1) **"The Edge of Evolution : The Search for the Limits of Darwinism" by Dr. Michael J. Behe (PhD, University of Pennsylvania).** Michael Behe serves as professor of biochemistry at Lehigh University. In his long-awaited follow-up, Behe presents far more than a challenge to Darwinism: He presents the evidence of the genetics revolution — the first direct evidence of nature's mutational pathways – to radically redefine the debate about Darwinism. How much of life does Darwin's theory explain? Most scientists believe it accounts for everything from the machinery of the cell to the history of life on earth. Darwin's ideas have been applied to law, culture, and politics. But Darwin's theory has been proven only in one sense: There is little question that all species on earth descended from a common ancestor. Overwhelming anatomical, genetic, and fossil evidence exists for that claim. But the crucial question remains: "How" did it happen? Darwin's proposed mechanism – random mutation and natural selection — has been accepted largely as a matter of faith and deduction or, at best, circumstantial evidence. Only now, thanks to genetics, does science allow us to seek direct evidence. The genomes of many organisms have been sequenced, and the machinery of the cell has been analyzed in great detail. The evolutionary responses of microorganisms to antibiotics and humans to parasitic infections have been traced over tens of thousands of generations. As a result, for the first time in history Darwin's theory can be rigorously evaluated. The results are shocking. Although it can explain marginal changes in evolutionary history, random mutation and natural selection explain very little of the basic machinery of life. The "edge" of evolution, a line that defines the border between random and nonrandom mutation, lies very far from where Darwin pointed. Behe argues convincingly that most of the mutations that have defined the history of life on earth have been nonrandom. Although it will be controversial and stunning, this finding actually fits a general pattern discovered by other branches of science in recent decades: The universe as a whole was fine-tuned for life. From physics to cosmology to chemistry to biology, life on earth stands revealed as depending upon an endless series of unlikely events. The clear conclusion: The universe was designed for life. [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Edge-Evolution-Search-Limits-Darwinism/dp/0743296206/ref=sr_1_1?crid=3MU70U38MU9BQ&dib=eyJ2IjoiMSJ9.AgHC3yBUvEKL9Vq6yCayJw.Jmu119VnIlbNL_XN0treSF-x8B71T9hRJgy_PyANKEg&dib_tag=se&keywords=%22The+Edge+of+Evolution+%3A+The+Search+for+the+Limits+of+Darwinism%22+by+Dr.+Michael+J.+Behe+%28PhD%2C+University+of+Pennsylvania%29.&qid=1760900280&s=books&sprefix=the+edge+of+evolution+the+search+for+the+limits+of+darwinism+by+dr.+michael+j.+behe+phd%2C+university+of+pennsylvania+.%2Cstripbooks-intl-ship%2C346&sr=1-1) [ !["Creating Life in the Lab : How New Discoveries in Synthetic Biology Make a Case for the Creator" by Dr. Fazale Rana](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/41AbqFuPo9L._SX331_BO1204203200_-200x300.jpg ""Creating Life in the Lab : How New Discoveries in Synthetic Biology Make a Case for the Creator" by Dr. Fazale Rana - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://www.amazon.com/Creating-Life-Lab-Discoveries-Synthetic/dp/0801072093/ref=sr_1_1?crid=2QRSDS3QQFMEN&dib=eyJ2IjoiMSJ9.FuTPkH5QqjMU9Pw0DkSekw.jN3jZptB9vhQksA7ChI0QFxrpVoWCb9CNPcWAtmFP0g&dib_tag=se&keywords=%22Creating+Life+in+the+Lab+%3A+How+New+Discoveries+in+Synthetic+Biology+Make+a+Case+for+the+Creator%22+by+Dr.+Fazale+Rana+%28PhD%2C+Ohio+University%29.&qid=1760900354&s=books&sprefix=creating+life+in+the+lab+how+new+discoveries+in+synthetic+biology+make+a+case+for+the+creator+by+dr.+fazale+rana+phd%2C+ohio+university+.%2Cstripbooks-intl-ship%2C351&sr=1-1) **"Creating Life in the Lab : How New Discoveries in Synthetic Biology Make a Case for the Creator" by Dr. Fazale Rana (PhD, Ohio University).** PhD in chemistry with an emphasis in biochemistry, Dr. Rana writes about how each year brings to light new scientific discoveries that have the power to either test our faith or strengthen it–most recently the news that scientists have created artificial life forms in the laboratory. If humans can create life, what does that mean for the creation story found in Scripture? Biochemist and Christian apologist Fazale Rana, for one, isn't worried. In "Creating Life in the Lab," he details the fascinating quest for synthetic life and argues convincingly that when scientists succeed in creating life in the lab, they will unwittingly undermine the evolutionary explanation for the origin of life, demonstrating instead that undirected chemical processes cannot produce a living entity. [ לרכישה ](https://www.amazon.com/Creating-Life-Lab-Discoveries-Synthetic/dp/0801072093/ref=sr_1_1?crid=2QRSDS3QQFMEN&dib=eyJ2IjoiMSJ9.FuTPkH5QqjMU9Pw0DkSekw.jN3jZptB9vhQksA7ChI0QFxrpVoWCb9CNPcWAtmFP0g&dib_tag=se&keywords=%22Creating+Life+in+the+Lab+%3A+How+New+Discoveries+in+Synthetic+Biology+Make+a+Case+for+the+Creator%22+by+Dr.+Fazale+Rana+%28PhD%2C+Ohio+University%29.&qid=1760900354&s=books&sprefix=creating+life+in+the+lab+how+new+discoveries+in+synthetic+biology+make+a+case+for+the+creator+by+dr.+fazale+rana+phd%2C+ohio+university+.%2Cstripbooks-intl-ship%2C351&sr=1-1) --- ### [מגזין מוצאים – התשובה ל"מחפשים" מבית יד-לאחים](https://igod.co.il/מגזין-מוצאים-התשובה/) **Published:** דצמבר 14, 2016 **Author:** אלי חייטוב **Content:** ## מגזין מוצאים ## התשובה ל"מחפשים" מבית יד-לאחים ## גיליון 5 [ מגזין 'מוצאים' #5 ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-5-March-2019_V4.pdf) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-5-March-2019_V4-1.jpg-724x1024.webp "Found-5-March-2019_V4-1.jpg - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-5-March-2019_V4.pdf) ## גיליון 4 [ מגזין 'מוצאים' #4 ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-4.pdf) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/m4-1.jpg-724x1024.webp "m4-1.jpg - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-4.pdf) ## גיליון 3 [ מגזין 'מוצאים' #3 ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-3.pdf) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/motzim3-724x1024.jpg "motzim3 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-3.pdf) ## גיליון 2 [ מגזין 'מוצאים' #2 ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-2.pdf) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/motzim2.jpg "motzim2 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-2.pdf) ## גיליון 1 [ מגזין 'מוצאים' #1 ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-1.pdf) [ ![](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/motzim1.jpg "motzim1 - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/Found-1.pdf) --- ### [מהי ‘הבשורה’ של ישוע והברית החדשה?](https://igod.co.il/gospel-presentation/) **Published:** דצמבר 14, 2018 **Author:** אלי חייטוב **Content:** ## מהי ‘הבשורה’ של ישוע והברית החדשה? ### אלוהים אוהב אותך ויש לו תוכנית עבורך: חיים ושלום אלוהי אברהם, יצחק ויעקב אוהב אותך. הוא ברא אותך לתכלית מסוימת, על מנת שתוכל להכיר אותו באופן קרוב ואישי וליהנות משלומו לנצח. אך גם על מנת שתוכל לחוות חיים פוריים ומלאים בתכלית. “כי אתה אדוני טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך:…כי חסדך גדול עלי… ואתה אדוני אל רחום וחנון וארך אפים ורב-חסד ואמת” (תהילים פ”ו: ה,י”ג,ט”ו) “כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום ה’ מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה” (ירמיה כ”ט: י”א). אם כך, מדוע רוב בני האדם לא יודעים את שלום אלוהים ולא חיים בתוכניתו? ### הבעיה: האדם הוא חוטא ולכן מופרד מאלוהים כולנו חוטאים ולכן כולנו מנותקים מאלוהים. משום כך איננו יכולים ליהנות מאהבת האלוהים וממערכת יחסים אישית עמו. “כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא” (קהלת ז’: כ’) האדם נברא כדי להיות בקשר הדוק וקרוב עם אלוהים, אך בעקשנותו בחר ללכת בדרך משלו. על כן נותקה התחברות זו עם בוראו. עקשנות זו, שביטוייה הם מרד פעיל או אדישות, מעידה על התופעה המכונה במקרא “חטא”. “הן לא קצרה יד-ה’ מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע: כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע” (ישעיה נ”ט: א-ב) האלוהים קדוש ואילו האדם – חוטא. האדם מנסה “לקנות” את אלוהים בכוחות עצמו על ידי התנהגות מסוימת: בקיום מצוות, במעשים טובים, בחיי אדיקות, בפילוסופיה או בדת כלשהי. אולם אין בכך כדי לגשר על הפער המפריד בינינו לבין אלוהים. “ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו ונבל כעלה כולנו ועווננו כרוח חשאונו” (ישעיה ס”ד: ה) ### הפתרון: כפרה עבור חטאינו כפרה בדם היא הדרך היחידה והאמצעי היחידי שאלוהים סיפק לשם פתרון בעיית החטא, רק בזכות קורבן דם הבא עם חרטה כנה ואמיתית מהלב ניתן לכפר על חטאים על פי התורה. “כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על-המזבח לכפר על-נפשותיכם כי-הדם הוא בנפש יכפר” (ויקרא י”ז: י”א) דם הכפרה עבור חטאינו הותז על המזבח בבית המקדש. מזה 2000 שנה בית המקדש, המזבח והכהונה אינם קיימים. אך אלוהים לא שינה את עקרון הכפרה בדם, ומאז החורבן הוא מספק את דם הכפרה עבור חטאינו ממקור אחר, שנובא וסומל בקורבנות המקדש (זכריה י”ג: א). “והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו, כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו” (ישעיה נ”ג: ה-ו) ישעיהו הנביא מנבא על אחד העתיד לקחת עליו את חטאינו בחבורתו (סבלו), מאוחר יותר כונה אותו אחד על ידי חכמי ישראל כ”המשיח”. אלוהים גישר על הפער המפריד בינינו ובינו בשלחו את המשיח, שה האלוהים, למות במקומנו ולשלם את חוב חטאנו. המשיח קיבל על עצמו את העונש המגיע לנו. באמצעות מותו עשה לנו המשיח שלום עם אלוהים. הכפרה באמצעות המשיח נובאה מקדם, כמו כן נובאו מאפייניו על מנת שנוכל לזהותו בבואו: 1. על המשיח להיות מצאצאי דוד (ירמיה כ”ג: ה-ו) 2. הוא יוולד בבית לחם יהודה (מיכה ה’: א’) 3. הוא בעל טבע על-אנושי (ישעיה ט’:ה-ו) 4. הוא ימות על לא עוול בכפו (ישעיה נ”ג: ט-י) 5. הוא יקום מן המתים (ישעיה נ”ג: י”ב. תהילים ט”ז: י’) 6. הוא יבוא לפני חורבן בית המקדש השני – שהתרחש בשנת 70 לספירה (דניאל ט’: כ”ו) 7. העם שלו, עם ישראל, ידחה אותו (ישעיהו נ”ג ה-ו) ישנו רק איש אחד בהיסטוריה אשר בו נתגשמו כל הנבואות הללו… ישוע בן-דוד (לו הרבנים עיוותו את השם ל:”ישו הנוצרי”) הוא המשיח! בחייו של ישוע מנצרת ובאישיותו נתגשמו כל נבואות התנ”ך על המשיח. עובדה זו אינה יכולה להיות מקריות גרידא או תוצאה של ניסיונות אנושיים למלא את הנבואות הללו. ישוע טען להיות המשיח והצהיר: “אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים, לא באתי לבטל כי אם לקיים. (מתי ה’: י”ז – ציטוט מהברית החדשה) תקומתו של ישוע מן המתים מעידה כי הכפרה בדמו תקפה ורצויה לאלוהים. ### עלינו להזמין ולקבל באופן אישי את המשיח כמושיע כפי שבני ישראל סמכו ידיהם על הקורבן, על שעיר הכפרות (ויקרא ט”ז: כ”א), כך עלינו לסמוך באופן אישי על הכפרה שישוע המשיח סיפק, על מנת שנוכל לחוות בזכותה את אהבתו של אלוהים ולכונן מערכת יחסים אישית עמו. אנו מביעים את ביטחוננו בכפרת המשיח על ידי קבלת ישוע המשיח באופן אישי. “לאלה אשר קיבלו אותו, המאמינים בשמו, נתן תוקף להיות בנים לאלוהים.” (יוחנן א’: י”ב) אנו מקבלים את ישוע המשיח באמונה – “הן בחסד נושעתם על ידי האמונה, וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש” (אל האפסיים ב’: ח-ט) כיצד מקבלים את ישוע כמשיח? הוא קורא לנו לפנות אליו אישית. ישוע המשיח אמר: “הנני עומד ליד הדלת ודופק. איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי” (חזון יוחנן ג’: כ’) קבלת המשיח, ישוע, כרוכה בפנייה מדרכנו-אנו אל האלוהים, ובביטחון כי ישוע המשיח אכן ייכנס לחיינו, יסלח לחטאינו ויחדש את הקשר המנותק בינינו ובין האלוהים. אזי ישנה אותנו אלוהים ויהפוך אותנו לאנשים כלבבו. אנו מקבלים אפוא את ישוע המשיח באמונה, בצעד רצוני שבחרנו בו. יש אנשים החושבים שיהודי אשר קיבל את המשיח חדל להיות יהודי. דעה זו אינה נכונה. מי שמאמין בישוע אינו פחות יהודי משהיה, להיפך, הוא אדם המתמסר למשיח היהודי! ### האם אתה מאמין שישוע הוא המשיח שהושיע אותך מחטאיך? האם אתה מוכן לפנות מחטאיך וללכת בדרך המשיח? במידה וכן, אלוהים יודע את אשר בליבך. יותר משהוא מעונין במילים שאתה מבטא בפיך, הוא מעוניין בכוונת ליבך. להלן מוצעת דוגמה לתפילה: “אלוהי אברהם יצחק ויעקב, חטאתי לפניך ואני זקוק לסליחתך. אני מודה לך על שבאמצעות ישוע סיפקת את דם הכפרה המסיר את כל חטאיי. אני פותח לפניך את ‘דלת ליבי הנעולה‘ ומקבל את ישוע המשיח כאדוני ומושיעי. תודה לך שסלחת לי על חטאיי ועל שנתת לי חיי עולם. היכנס נא לחיי והנהג אותם. עשני נא איש כלבבך.” האם התפללת תפילה זאת? נשמח להמשיך לעודד אתכם באמונתכם במשיח! [כן, התפללתי לקבל את ישוע כמשיח](https://igod.co.il/yeshua-now-what/) ## יש שאלות לגבי האמונה בישוע המשיח? צורו עמנו קשר על ידי לחיצה פה למטה, נשמח לשוחח! [ דברו איתנו ](https://igod.co.il/יצירת-קשר/) --- ### [אפליקצית הברית החדשה](https://igod.co.il/app/) **Published:** אוקטובר 15, 2025 **Author:** design **Content:** # אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא [ App Store ](https://apps.apple.com/il/app/%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/id1534928245) [ Google Play ](https://play.google.com/store/apps/details?id=il.igod.bible) ![אפליקצית הברית החדשה – איגוד](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/10-UX-UI-app-presentation-mockup_WEB-1024x1024.webp "אפליקצית הברית החדשה – איגוד - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים - ישוע המשיח, הברית החדשה, יהודים משיחיים") ### מה מחכה לכם באפליקציה החדשה? ![אפליקצית הברית החדשה – בחרו ספר ופרק בקלות](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/bible_app_AppStore_02.webp) ![אפליקצית הברית החדשה – האזינו לפרקים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/bible_app_AppStore_03.webp) ![אפליקצית הברית החדשה – פסוקים לפי נושא](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/bible_app_AppStore_07.webp) ![אפליקצית הברית החדשה – התאימו את הקריאה להעדפות שלכם](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/bible_app_AppStore_05.webp) ![אפליקצית הברית החדשה – חפשו מילים, חקרו נושאים](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/bible_app_AppStore_04.webp) ![אפליקצית הברית החדשה – שמרו פרקים חשובים וכתבו תובנות](https://igod.co.il/wp-content/uploads/2025/10/bible_app_AppStore_06.webp) ### הורידו עכשיו והתחילו את המסע שלכם עם דבר אלוהים [ Google Play ](https://play.google.com/store/apps/details?id=il.igod.bible) [ App Store ](https://apps.apple.com/il/app/%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/id1534928245) --- ### [Sample Page](https://igod.co.il/sample-page/) **Published:** אוגוסט 28, 2025 **Author:** joe **Content:** This is an example page. It's different from a blog post because it will stay in one place and will show up in your site navigation (in most themes). Most people start with an About page that introduces them to potential site visitors. It might say something like this: > Hi there! I'm a bike messenger by day, aspiring actor by night, and this is my website. I live in Los Angeles, have a great dog named Jack, and I like piña coladas. (And gettin' caught in the rain.) …or something like this: > The XYZ Doohickey Company was founded in 1971, and has been providing quality doohickeys to the public ever since. Located in Gotham City, XYZ employs over 2,000 people and does all kinds of awesome things for the Gotham community. As a new WordPress user, you should go to [your dashboard](https://igod.co.il/wp-admin/) to delete this page and create new pages for your content. Have fun! --- ### ["הברית החדשה" - סדרת לימוד לאור הברית החדשה](https://igod.co.il/סדרת-לימוד-לאור-הברית-החדשה/) **Published:** יוני 2, 2019 **Author:** אלי חייטוב **Content:** # "הברית החדשה" – סדרת לימוד לאור הברית החדשה \[vc\_row\]\[vc\_column\]\[vc\_single\_image image="4939" img\_size="full" onclick="custom\_link" img\_link\_target="\_blank" link="http://www.youtube.com/playlist?list=PLIsG2NQmMGXOKzdeTogFjOdYt8iFBAqg0" el\_id="new-testament-study-series-youtube"\]\[/vc\_column\]\[/vc\_row\]\[vc\_row\]\[vc\_column\]\[vc\_column\_text\] #### ספר הברית החדשה נכתב במאה הראשונה והשנייה לספירה על ידי יהודים-ישראלים, תלמדיו של ישוע המשיח. ספר הברית החדשה איננו ספר של חוקים, מצוות והלכות, אלא ספר קצר, כאשר משנתו העיקרית לתאר את חייו ופועלו של ישוע, יהודי משושלת בית דוד. כמו כן מתרכז ספר הברית החדשה בביאור התגשמותן של נבואות התנ”ך על המשיח בחייו של ישוע. #### כמה עובדות מעניינות אודות ספר הברית החדשה: - #### מדובר בספר הנקרא והנפוץ ביותר בכל הזמנים (כיחידה אחת עם התנ”ך). - #### מדובר בספר שתורגם ליותר שפות וניבים מכל ספר אחר אי פעם (כיחידה אחת עם התנ”ך). - #### הספר נחשב בעיני רבים כהמשך הטבעי לספר התנ”ך, לפיכך אצל נוצרים ספרי התנ”ך והברית החדשה הם מקשה אחת, ספר אחד, ולא ספרים שונים. - #### ספר הברית החדשה עלה על הכתב במאה הראשונה לספירה, כ300 עד 400 שנה לפני כתיבת התלמוד הרבני. - #### ספר הברית החדשה נחשב באקדמיה למסמך הקדום המהימן ביותר שקיים כיום. - #### הברית החדשה השתמרה ב־5,656 כתבי יד שלמים או חלקיים, שהועתקו ביד החל מהמאה ה־2 לספירה. \[/vc\_column\_text\]\[/vc\_column\]\[/vc\_row\]\[vc\_row\]\[vc\_column\]\[/vc\_column\]\[/vc\_row\] --- ### [ברכות על ההחלטה שלך ללכת אחרי ישוע המשיח](https://igod.co.il/gospel-form-confirmation/) **Published:** דצמבר 17, 2018 **Author:** אלי חייטוב **Content:** אנו שמחים לעזור לך לגדול באמונתך תודה שפנית אלינו. אחד המתנדבים שלנו יתחבר אליך בקרוב. --- ### [ברכות על ההחלטה שלך ללכת אחרי ישוע המשיח](https://igod.co.il/gospel-form/) **Published:** דצמבר 17, 2018 **Author:** אלי חייטוב **Content:** אנו שמחים לעזור לך לגדול באמונתך --- ## קטגוריות ### [Uncategorized](https://igod.co.il/category/uncategorized/) --- ### [נבואות על המשיח](https://igod.co.il/category/prophecies-messiah/) --- ### [היהדות האמיתית](https://igod.co.il/category/true-judaism/) --- ### [אלוהים - יש או אין?](https://igod.co.il/category/is-there-god/) --- ### [שאלות על החיים](https://igod.co.il/category/questions-life/) --- ### [רוחניות](https://igod.co.il/category/spirituality/) --- ### [עדויות משיחיים](https://igod.co.il/category/messianic-testimonies/) --- ### [מדע ואמונה](https://igod.co.il/category/science-faith/) --- ### [תשובה לרב](https://igod.co.il/category/answer-rabbi/) --- ### [פילוסופיה](https://igod.co.il/category/philosophy/) --- ### [אבולוציה](https://igod.co.il/category/evolution/) --- ### [עקרונות האמונה](https://igod.co.il/category/discipleship/) --- ### [תיאולוגיה](https://igod.co.il/category/theology/) --- ### [פרשנות הכתובים](https://igod.co.il/category/scriptural-interpretation/) --- ### [סרטים מלאים](https://igod.co.il/category/movies/) --- ### [הגות יומית](https://igod.co.il/category/devotionals/) --- ### [מיתוסים על האמונה המשיחית](https://igod.co.il/category/christian-faith-myths/) --- ### [ישעיהו נ"ג](https://igod.co.il/category/isaiah-53/) --- ### [מה הרבנים אומרים על המשיח?](https://igod.co.il/category/what-rabbis-say-jesus/) --- ### [על טבעי](https://igod.co.il/category/supernatural/) --- ### [קיומו של אלוהים](https://igod.co.il/category/existence-god/) --- ### [מרב למשיחי](https://igod.co.il/category/rabbi-to-christian/) --- ### [אלוהותו של ישוע](https://igod.co.il/category/deity-jesus/) --- ### [יֵשׁוּעַ והברית החדשה](https://igod.co.il/category/jesus-new-testament/) --- ### [אודות יהודים משיחיים](https://igod.co.il/category/about-messianic-jews/) --- ### [מה היא האמונה המשיחית?](https://igod.co.il/category/what-christian-faith/) --- ### [ישוע בראי ההיסטורי](https://igod.co.il/category/jesus-lense-history/) --- ### [ישוע היהודי הדגול](https://igod.co.il/category/jesus-great-jew/) --- ### [ישוע - פועלו ודמותו](https://igod.co.il/category/jesus-work-character/) --- ### [איך אני יכול להיות מאושר?](https://igod.co.il/category/how-can-be-happy/) --- ### [המסר של ישוע](https://igod.co.il/category/jesus-message/) --- ### [משמעות החיים](https://igod.co.il/category/meaning-life/) --- ### [הינדואיזם וניאו אייג׳](https://igod.co.il/category/hinduism-new-age/) --- ### [אלוהים ביהדות](https://igod.co.il/category/god-judaism/) --- ### [הרבי מלובביץ](https://igod.co.il/category/lubavitcher-rebbe/) --- ### [נשמה](https://igod.co.il/category/soul/) --- ### [מוסר](https://igod.co.il/category/morality/) --- ### [יום כיפור](https://igod.co.il/category/yom-kippur/) --- ### [מועדי ישראל](https://igod.co.il/category/israel-dates/) --- ### [שבועות](https://igod.co.il/category/shavuot/) --- ### [אתם שואלים אנחנו עונים](https://igod.co.il/category/weekly-answers/) --- ### [בודהיזם ודואליזם](https://igod.co.il/category/buddhism-dualism/) --- ### [מהימנות כתבי הקודש](https://igod.co.il/category/reliability-scriptures/) --- ### [התקומה של ישוע](https://igod.co.il/category/jesus-rebirth/) --- ### [ישוע ושושלת דוד](https://igod.co.il/category/jesus-david-dynasty/) --- ### [נבואות משיחיות](https://igod.co.il/category/christian-prophecies/) --- ### [המשיח ושלום עולמי](https://igod.co.il/category/messiah-world-peace/) --- ### [תהילים](https://igod.co.il/category/psalms/) --- ### [סתירות בברית החדשה?](https://igod.co.il/category/contradictions-new-testament/) --- ### [ישוע בתלמוד](https://igod.co.il/category/jesus-talmud/) --- ### [אבל אני אדם טוב...](https://igod.co.il/category/good-person/) --- ### [זוגיות](https://igod.co.il/category/relationships/) --- ### [למה הרבנים מתנגדים לישוע](https://igod.co.il/category/why-rabbis-oppose-jesus/) --- ### [אפולוגטיקה יהודית](https://igod.co.il/category/apologetics-judaism/) --- ### [אנימציה מקראית](https://igod.co.il/category/animation/) --- ### [ראש השנה](https://igod.co.il/category/rosh-hashanah/) --- ### [בחירה חופשית](https://igod.co.il/category/free-choice/) --- ### [נבואות אחרית הימים](https://igod.co.il/category/end-time-prophecies/) --- ### [פולחן פגאני](https://igod.co.il/category/pagan-worship/) --- ### [פסח](https://igod.co.il/category/passover/) --- ### [חרבות ברזל](https://igod.co.il/category/iron-swords/) --- ### [פרשת השבוע](https://igod.co.il/category/parashat-shavua/) --- ### [סודותיו של משיח בן יוסף](https://igod.co.il/category/secrets-messiah-ben-yosef/) --- ### [דרור מוסיקה](https://igod.co.il/category/dror-music/) --- ### [ט״ו באב](https://igod.co.il/category/tu-bav/) --- ### [ט׳ באב](https://igod.co.il/category/tisha-bav/) --- ### [ל״ג בעומר](https://igod.co.il/category/lag-baomer/) --- ### [חנוכה](https://igod.co.il/category/hannukah/) --- ### [האמת על האסלאם](https://igod.co.il/category/truth-about-islam/) --- ### [שירים](https://igod.co.il/category/songs/) --- ### [הגנה על האמונה המשיחית](https://igod.co.il/category/defending-christian-faith/) --- ### [הדרשה על ההר](https://igod.co.il/category/הדרשה-על-ההר/) --- ### [הרפורמציה הדתית של חז״ל](https://igod.co.il/category/rabbinic-reformation-series/) --- ## תגיות ### [סרטוני וידיאו מיהודים משיחיים אודות ישוע והברית החדשה](https://igod.co.il/tag/וידיאו/) --- ### [אבולוציה](https://igod.co.il/tag/אבולוציה/) --- ### [בריאה](https://igod.co.il/tag/בריאה/) --- ### [מדע](https://igod.co.il/tag/מדע/) --- ### [תכנון תבוני](https://igod.co.il/tag/תכנון-תבוני/) --- ### [אמונה](https://igod.co.il/tag/אמונה/) --- ### [ביטחון הישועה](https://igod.co.il/tag/ביטחון-הישועה/) --- ### [תלמידות](https://igod.co.il/tag/תלמידות/) --- ### [שלושה אלוהים](https://igod.co.il/tag/lie1/) --- ### [מהימנות](https://igod.co.il/tag/מהימנות/) --- ### [תכלית](https://igod.co.il/tag/תכלית/) --- ### [בן האלוהים](https://igod.co.il/tag/lie2/) --- ### [סתירות בברית החדשה?](https://igod.co.il/tag/lie8/) --- ### [האם ישוע המציא דת חדשה?](https://igod.co.il/tag/lie3/) --- ### [נבואות בתנ"ך על מותו של המשיח ("משיח בן-יוסף")](https://igod.co.il/tag/lie6/) --- ### [התורה שבעל-פה](https://igod.co.il/tag/התורה-שבעל-פה/) --- ### [תורה בעל פה](https://igod.co.il/tag/תורה-בעל-פה/) --- ### [תושבע](https://igod.co.il/tag/תושבע/) --- ### [ישוע ושושלת דוד](https://igod.co.il/tag/lie7/) --- ### [אלוהות המשיח בתנ"ך ובמחשבת ישראל (כתבי חז"ל)](https://igod.co.il/tag/isgod/) --- ### [אנטישמיות בברית החדשה?](https://igod.co.il/tag/lie4/) --- ### [תורות](https://igod.co.il/tag/תורות/) --- ### [הפוגרומים והאינקוויזיציה](https://igod.co.il/tag/lie5/) --- ### [הרב יוסי מזרחי](https://igod.co.il/tag/הרב-יוסי-מזרחי/) --- ### [אלוהים](https://igod.co.il/tag/אלוהים/) --- ### [מוסר](https://igod.co.il/tag/מוסר/) --- ### [פילוסופיה](https://igod.co.il/tag/פילוסופיה/) --- ### [אתאיסטים](https://igod.co.il/tag/אתאיסטים/) --- ### [הטיעון הקוסמולוגי](https://igod.co.il/tag/הטיעון-הקוסמולוגי/) --- ### [המפץ הגדול](https://igod.co.il/tag/המפץ-הגדול/) --- ### [אלוהים בשואה](https://igod.co.il/tag/אלוהים-בשואה/) --- ### [שואה](https://igod.co.il/tag/שואה/) --- ### [הסעודה האחרונה](https://igod.co.il/tag/הסעודה-האחרונה/) --- ### [פרשנות](https://igod.co.il/tag/פרשנות/) --- ### [שכר](https://igod.co.il/tag/שכר/) --- ### [תאולוגיה](https://igod.co.il/tag/תאולוגיה/) --- ### [אהבה](https://igod.co.il/tag/אהבה/) --- ### [מהי אהבה](https://igod.co.il/tag/מהי-אהבה/) --- ### [הרב זמיר כהן](https://igod.co.il/tag/הרב-זמיר-כהן/) --- ### [מסע אל האמת](https://igod.co.il/tag/מסע-אל-האמת/) --- ### [תורה ומדע](https://igod.co.il/tag/תורה-ומדע/) --- ### [חטא](https://igod.co.il/tag/חטא/) --- ### [יובל נח הררי](https://igod.co.il/tag/יובל-נח-הררי/) --- ### [קיצור תולדות האנושות](https://igod.co.il/tag/קיצור-תולדות-האנושות/) --- ### [אתאיזם](https://igod.co.il/tag/אתאיזם/) --- ### [היגיון](https://igod.co.il/tag/היגיון/) --- ### [נפש](https://igod.co.il/tag/נפש/) --- ### [אמינות הכתובים](https://igod.co.il/tag/אמינות-הכתובים/) --- ### [הברית החדשה](https://igod.co.il/tag/הברית-החדשה/) --- ### [סתירות](https://igod.co.il/tag/סתירות/) --- ### [לוגיקה](https://igod.co.il/tag/לוגיקה/) --- ### [היסטוריה](https://igod.co.il/tag/היסטוריה/) --- ### [גיהינום](https://igod.co.il/tag/גיהינום/) --- ### [בעיית הרוע](https://igod.co.il/tag/בעיית-הרוע/) --- ### [ישוע ההיסטורי](https://igod.co.il/tag/ישוע-ההיסטורי/) --- ### [טיעונים לקיומו של אלוהים](https://igod.co.il/tag/טיעונים-לקיומו-של-אלוהים/) --- ### [תאיזם](https://igod.co.il/tag/תאיזם/) --- ### [כוונון עדין](https://igod.co.il/tag/כוונון-עדין/) --- ### [השראה](https://igod.co.il/tag/השראה/) --- ### [כתבי הקודש](https://igod.co.il/tag/כתבי-הקודש/) --- ### [הפלות](https://igod.co.il/tag/הפלות/) --- ### [מהימנות הבשורות](https://igod.co.il/tag/מהימנות-הבשורות/) --- ### [אמינות הברית החדשה](https://igod.co.il/tag/אמינות-הברית-החדשה/) --- ### [מעמד האישה בברית החדשה](https://igod.co.il/tag/מעמד-האישה-בברית-החדשה/) --- ### [נשים בברית החדשה](https://igod.co.il/tag/נשים-בברית-החדשה/) --- ### [פסוקים על נשים בברית החדשה](https://igod.co.il/tag/פסוקים-על-נשים-בברית-החדשה/) --- ### [טיעון הקאלאם](https://igod.co.il/tag/טיעון-הקאלאם/) --- ### [קוסמולוגיה](https://igod.co.il/tag/קוסמולוגיה/) --- ### [ניסים](https://igod.co.il/tag/ניסים/) --- ### [קיומו של אלוהים](https://igod.co.il/tag/קיומו-של-אלוהים/) --- ### [תקומתו של ישוע](https://igod.co.il/tag/תקומתו-של-ישוע/) --- ### [אלוהותו של המשיח](https://igod.co.il/tag/אלוהותו-של-המשיח/) --- ### [ישוע](https://igod.co.il/tag/ישוע/) --- ### [ווידאו](https://igod.co.il/tag/video/) ---