מדוע אלוהים לא עונה לתפילות?

האם אי פעם הכרת אדם שבאמת בטח באלוהים? כשעוד לא האמנתי באלוהים, הייתה לי חברה טובה שנהגה להתפלל לעיתים תכופות, לא ממלמלת דברים קבועים מספר באופן ריטואלי, אלא בחופשיות, מן הלב. היא הייתה מספרת לי מדי שבוע על משהו שהיא הייתה מבקשת מאלוהים ובוטחת שידאג לה. וכל שבוע הייתי רואה כיצד ‘האל הגיבור’ הזה שלה היה עושה משהו יוצא דופן על מנת לענות לתפילותיה. כמה קשה זה היה עבורי, אתאיסט, לראות זאת שבוע אחר שבוע, לאחר כמה זמן ההצהרה “צירוף-מקרים” התחילה להישמע לי כתירוץ לא קביל כלל…

אז למה אלוהים ענה לתפילותיה של חברתי?

הסיבה העיקרית הייתה משום שהיתה לה מערכת יחסים איתו. היא רצתה ללכת אחרי אלוהים, לא אחרי “רב צדיק” ולא אחרי אפיפיור, היא באמת הקשיבה לדברים שהוא אמר. היא חשבה שמגיע לאלוהים להדריך אותה בחייה ולא נשארה אדישה לכשהדריך אותה. כשהיא התפללה עבור דברים, זה היה חלק טבעי ממערכת היחסים שלה עם אלוהים, ממש כמו לדבר ביחידות עם החבר היקר לנו ביותר. היא חשה מאוד בנוח לבוא לאלוהים עם צרכיה, דאגותיה וכל נושא שהיה קשור לחייה, במעין תמימות שכזאת. בנוסף, היא הייתה משוכנעת, לאור הדברים שקראה בכתובים, שהיא אמורה להיות תלויה באלוהים בצורה הזו. לא כי היא בן אדם חלש, מסכן וחסר אונים, אלא כי אלוהים מילא לה את החור בלב, אותו חור שאחרים מנסים למלא בעזרת הנאות מזדמנות, רכוש, מין, אלכוהול, סמים וכיוצא באלה.

הפסוק הבא השתקף בחייה:” עֵינֵי יְהוָה אֶל-צַדִּיקִים, ואָזְנָיו אֶל-שַׁוְעָתָם (לזעקתם)” (תהילים לד׳, טו׳).

אם כן,  מדוע אין אלוהים עונה על תפילותיהם של כולם?

ייתכן וזה משום שאין להם מערכת יחסים עם אלוהים. יכול להיות שהם יודעים שאלוהים קיים ואולי אפילו נזכרים בו מפעם לפעם (כשהם פתאום זקוקים לו). אך לאותם אנשים שתפילותיהם לעולם לא נענות כנראה אין מערכת יחסים איתו. לחבוש כיפה וללפף רצועת עור על ידך כל יום לא אומר שיש לך מערכת יחסים עם אלוהים, אלא עם רב כזה או אחר.

סיבה נוספת לכך היא אותה הסיבה שמתאר ירמיהו הנביא בתנ”ך: “הֵן לֹא-קָצְרָה יַד-יְהוָה מֵהוֹשִׁיעַ (מלהושיע) וְלֹא-כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ (מלשמוע), כִּי אִם-עֲוֹנֹתֵיכֶם (פשעיכם) הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹע” (ישעיה נט׳, א׳-ב׳).

ללא סליחת החטאים המתבקשת, אין אפשרות לגשת לאלוהים, לא משנה עד כמה בטוח אדם מסוים בטענה- “אבל אלוהים אוהב את כולם”. אלוהים בהחלט אוהב את כולם, מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר, יהודי, מוסלמי, סיני, אנגלי, עשיר, עני, רב, שיח’, רוצח, ראש ממשלה, הומוסקסואל, אתאיסט, זכר או נקבה באופן שווה כבריאתו וכצלמו (לעומת מה שהרבנות המסורתית מלמד על מעמדם הנחות של נשים, הומוסקסואלים, אתאיסטים ולא-יהודים) אך הוא בהחלט שונא את חטאיהם ועונותיהם כפי שהוא שונא כל חטא השוכן בכל אדם.

על כן, זה די טבעי להרגיש את הריחוק וההפרדה הזו מאלוהים. כשאנשים מתחילים להתפלל ולבקש מאלוהים משהו, מה בדרך כלל קורה? הם מתחילים בלאמר: “אלוהים, אני ממש זקוק לעזרתך עם בעיה זו…”, אז יש איזושהי הפסקה… והם מתחילים מהתחלה: ” אני מבין ויודע שאני לא אדם מושלם, והאמת שאין לי שום זכות לבוא ולבקש ממך את זה…”  ישנה מודעות לחטא אישי וכישלון. ואותו אדם יודע שאלו אינם הדברים היחידים שאלוהים מודע להם. יש תחושה של “על מי אני עובד”? הם יודעים שאת מה שהם מצליחים להסתיר מזולתם, הם אינם יכולים להסתיר מפניו של אלוהים. מה שהם אינם יודעים הוא כיצד הם יכולים לקבל את סליחתו של אלוהים עבור כל חטאיהם. ייתכן שאינם יודעים שהם יכולים להיכנס למערכת יחסים עם אלוהים וכך אלוהים לא רק ישמע אותם ויענה באופן ממשי כל כך עד שלא יכלו להאמין, אלא גם שכל חייהם יתהפכו. הבסיס לכך שאלוהים יענה לתפילותיך הוא מערכת יחסים אמיתית איתו וסליחת חטאים.

יסוד התפילה

תחילה עליך לרקום מערכת יחסים עם אלוהים. דמיין שסטודנט בשם רועי מחליט לבקש מנשיא אוניברסיטת חיפה שהוא אינו מכיר כלל לחתום כערב ללקיחת משכנתא מהבנק עבורו. הסיכויים שהנשיא יסכים לכך הינם קלושים עד גיחוך (אנו מניחים שהנשיא איננו אידיוט). אולם, אם בתו של אותו נשיא הייתה מבקשת ממנו לחתום על ערבות בנקאית עבורה, ככל הנראה שלא הייתה בעיה כלל. מערכות יחסים הן חשובות. עם אלוהים הדבר דומה, כשאדם שהוא למעשה ילדו של אלוהים ושייך לו, מבקש ממנו דבר מה, הוא מכיר אותו ושומע את תפילותיו. האם יש לך מערכת יחסים עם אלוהים אשר משמשת עירבון לכך שהוא יענה לתפילותיך?

איך אני יכול להיות בטוח שאלוהים יענה לתפילתי?

אלוהים עונה לתפילותינו בהתאם לרצונו (ובהתאם לבינתו, אהבתו, קדושתו וכו’…). המקום שבו אנו נכשלים הוא בהשערתנו כי יודעים אנו מהו רצונו של אלוהים, על בסיס פרט אחד שנראה לנו הגיוני. אנו חושבים כי קיימת תשובה אחת נכונה לתפילה מסוימת, ומשערים שתשובה זו שעוברת בראשנו, היא גם חייבת להיות רצונו של אלוהים. בדיוק בנקודה זו העניינים מתחילים להסתבך. אנו חיים עם הגבלות של זמן וידע. יש לנו מידע מוגבל לגביי מצב מסוים וההשלכות העתידיות של מעשים מסוימים על המצב הנוכחי. הבנתו של אלוהים אינה מוגבלת. את גלגולי האירוע במהלך החיים או ההיסטוריה רק אלוהים לבדו יודע וייתכן שיש לו מטרות רחוקות ממה שאנו יכולים לדמיין. אז, אלוהים לא הולך לעשות דברים רק משום שאנחנו נחושים שזהו רצונו.

מה עלינו לעשות בכדי שתפילותינו תשמענה? מה אלוהים נוטה לעשות?

אפשר לכתוב אינספור עמודים על כוונותיו של אלוהים כלפינו. כתבי הקודש כולם מתארים את סוג מערכת היחסים שאנו יכולים לחוות עם אלוהים ודרך החיים שהוא רוצה להעניק לנו. להלן רק מספר דוגמאות:

“וְלָכֵן יְחַכֶּה יְהוָה לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם, כִּי-אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְהוָה אַשְׁרֵי כָּל-חוֹכֵי לוֹ” (ישעיה ל׳, יח׳).  בטח לא הצלחת להבין מה בכלל כתוב – זה כמו מישהו שיקום ממושבו על מנת לבוא לעזור לך, “ולכן ירום לרחמכם”. “הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ… מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ” (תהילים יח׳, ל׳).  “רוֹצֶה יְהוָה אֶת-יְרֵאָיו אֶת-הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ” (תהילים קמז׳, יא׳).

מה לגבי תפילות שלא נענו?

אנשים בהחלט נעשים חולים ואף מתים, בעיות כלכליות הינן אמיתיות ועוד כל מיני מצבים קשים יכולים לקרות. מה אז?

אלוהים לא מבטיח למאמיניו חיים ללא סבל ובעיות (לעומת דעתם של רבנים מסויימים – ראו כתבת עיתון ידיעות אחרונות), אבל הוא מבקש לקחת מאיתנו את דאגותינו. אפילו אם המצב ממשיך להיות מדכדך, אנחנו יכולים לקבל את תקוותנו בעובדה שאנו מהללים אותו ונתמכים בו. ייתכן והנסיבות נראות מחוץ לשליטתו של אלוהים, אך הן אינן. כשנדמה כי העולם כולו מתמוטט, אלוהים יכול לשמור עלינו. זהו מצב בו האדם יכול להודות על היכרותו עם אלוהים. “צָעֲקוּ וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל-צָרוֹתָם הִצִּילָם קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב וְאֶת-דַּכְּאֵי-רוּחַ יוֹשִׁיעַ” (תהילים לד׳, יח׳-יט׳). אלוהים יכול לספק לבעיה פתרונות ודרכי מוצא שכלל לא היינו מעלים על דעתנו כאפשריים. כל אחד שמתהלך צמוד עם אלוהים יכול למנות מספר דוגמאות כאלה מחייו הפרטיים. אך אם הנסיבות לא משתפרות, אלוהים עדיין יכול להעניק לנו את שלומו בעודנו במרכז הסערה.

דווקא בנקודה זו (כשהנסיבות עדיין קשות) אלוהים מבקש מאיתנו להמשיך לבטוח בו, להתהלך באמונה ולא בהתאם למה שאנו רואים דרך עינינו הפיזיות. אין זו אמונה עיוורת! אמונה זו מבוססת על אופיו של אלוהים. מכונית שנוסעת על גשר נתמכת לחלוטין על ידי שלמות הגשר. לא משנה מה הנוסע ברכב מרגיש או על מה הוא משוחח עם האדם במושב לידו, מה שמביא את המכונית מקצה אחד לקצה השני הוא שלמות הגשר, אותו גשר שהנהג בחר לבטוח ביציבותו. כך גם המאמין בטוח ביציבותו של אלוהים, אין זה אומר שהוא יכול להפסיק לחשוב, לתכנן ולפעול, אך הוא יכול לנוח בנאמנותו של אלוהים.

באותו האופן כמו המכונית על הגשר, אלוהים מבקש מאיתנו לבטוח בשלמותו, באופיו, בחסדו, אהבתו, חוכמתו וצדקתו עבורנו. הוא אומר: “בִּטְחוּ בוֹ בְכָל-עֵת עָם שִׁפְכוּ-לְפָנָיו לְבַבְכֶם אֱלֹהִים מַחֲסֶה-לָּנוּ” (תהילים סב׳, ח׳).

לסיכומו של עניין

היכולת למערכת יחסים עם אלוהים, שתפילה הינה חלק אינטגראלי ממנה, נעוצה בהסרת החומה העומדת בין האדם לאלוהיו – סליחת החטאים בזכותו של מי שישעיהו הנביא בתנ”ך ניבא על בואו – המשיח.

אולי גם יעניין אותך: