אלוהים בדמות אנוש – גם ביהדות הרבנית

לעיתים קרובות, לועגים הרבנים בזלזול רב על כך שהברית החדשה מציגה את המשיח בתור אלוהים בדמות אנוש. בעוד בפועל, במדרשי חז"ל הם מתארים את אלוהים לא פחות ולא יותר – כבן אדם עצום בגודלו.

החיבור החז"לי העתיק והחתרני הנקרא "שיעור קומה", מיוחס לרבי ישמעאל ולרבי עקיבא.

פרופ' יוסף דן, שחקר את ספר "שיעור קומה" לפני ולפנים, כותב כי מדובר בחיבור הראשון והיחיד בתרבות העברית שלפני ימי הביניים, העוסק באופן ישיר ונוקב באלוהות עצמה ואף מתארה בפרטי פרטים. כל עיסוקו של חיבור זה מתרכז בדמותו של האל, באנתרופומורפיה של הקב"ה ,כלומר: מתן צורת אדם לאלהים.[1]

"שיעור קומה" קיבל השראה מקטעים מקראיים, כגון: בראשית א' 26, איוב י"ט 26, שמות ל"ג 20, ישעיהו ו' 1, יחזקאל א' 26; קטעים אשר רומזים להתגלותו של הקב"ה בדמות אדם.[2] "שיעור קומה" הוא ספרון קטן היקף, כשישה עמודים, המצוי בנוסחאות רבות וגרעינו העיקרי של החיבור, מכיל שלוש רשימות המצורפות יחד בסדרת משפטים נחרצים:

הרשימה הראשונה מתארת את איבריו של האל: כף רגלו, קרסולו של ימין, קרסולו של שמאל, ירך של ימין, ירך של שמאל, צווארו, עיגול ראשו, זקנו, החוטם, לשונו, רוחב מצחו, שחור האישונים שבעיניו, לבן שבעיניו, שכמו, זרועותיו, אצבעות ידיו, כפות ידיו, כתר שבראשו, לחייו ועוד.

הרשימה השנייה כוללת את פירוט שמות אבריו של הקב"ה; למשל, השחור שבעין ימינו מכונה: אזדייה אטטיטוס; ושל עין שמאל: מטטגרופמצוא מטטרון גרופמציא. כף רגלו הימנית נקראת: פרסמיזה אטרקק; והשמאלית: אגטמץ. הספר ממשיך בתיאור רשימות ארוכות של שמות אבריו של האל, המורכבים מצירופי אותיות מוזרים וחסרי מובן.

הרשימה השלישית מתארת את מידות אבריו של אלהים, דהיינו את שיעור הקיפם של אברי גופו (צווארו, אצבעות ידיו וכו').

"שיעור קומה" מתאר אפוא את מניין חלקי גופו של האל, פירוט שמותיהם של איבריו ומידותיהם ביחידות ענק של רבבות פרסאות. מקור הסמכות המקנה אמינות לאותו חיבור, הוא עדותם של ר' עקיבא ור' ישמעאל, הדוברים העיקריים בספר.

"שיעור קומה" נפתח במילים: "אמר רבי ישמעאל אני ראיתי את מלך מלכי המלכים יושב על כסא רם ונישא וחיילותיו עומדים לפניו מימינו ומשמאלו … אמר רבי ישמעאל , כמה שיעור קומתו של הקב"ה שהוא מכוסה מכל הבריות". לקראת סיומו של החיבור, מופיעה הצהרה חגיגית של ר' ישמעאל: "אמר רבי ישמעאל, כשאמרתי דבר זה לפני רבי עקיבא אמר לי: 'כל מי שהוא ידוע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקב"ה שהוא מכוסה מן הבריות מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ייטב לו בעולם הזה מטוב העולם הבא ומאריך ימים הוא בעולם הזה'. אמר לו רבי ישמעאל לפני תלמידיו? אני ורבי עקיבא ערבים בדבר זה, שכל מי שהוא יודע שיעור זה של יוצרנו ושבחו של הקב"ה מובטח לו שהוא בן העולם הבא ובלבד שהוא שונה אותו במשנה [כלומר, בחיבור "שיעור קומה] בכל יום ויום".

פרופ' דן מצין כי "שעיר קומה" מהווה חיבור אנתרופומורפי קיצוני, לא רק משום שהוא מונה את איבריו של אלהים בפירוט שאין דומה לו בשום מקור אחר, אלא משום שאין הוא ניתן לדחייה ולשלילה כמו מקורות אחרים. אי אפשר לטעון כי מדובר בדימוי ובמטאפורה בלבד, שכן השיעורים המדויקים, פירוט האיברים ומבניהם, מעידים בבירור שאכן כוונת המחברים בדיוק לנאמר בהם.

מעניין כי תיאור כה גשמי-אנושי ואנטומי של האל, איננו נחלתם של כתבי הברית החדשה, אלא של חיבור רבני, החתום ע"י שניים מגדולי התנאים של המשנה – עמודי התווך של יהדות חז"ל: ר' ישמעאל ור' עקיבא.

[1] ראו: יוסף דן, המיסטיקה העברית הקדומה (עורכת: מלכה טל), 1989: 19, 48-51. גם פרופ' משה אידל, שחקר את "שיעור קומה" לעומק, מציין את ייחודו בכך שהוא מתאר את האלוהות גופא (משה אידל, עולם המלאכים: בין התגלות להתעלות, 2008:  19-22").

[2] פרופ' גרשום שלום ופרופ' שאול ליברמן הציעו כי "שיעור קומה" התפתח כחלק מפרשנות רבנית קדומה לשיר השירים (נחם אילן, קימי קפלן וכרמי הורוביץ [עורכים], דורש טוב לעמו: הדרשן, הדרשה וספרות הדרוש בתרבות היהודית, 2012: 35).