דקדוק שמצביע על ישוע (תהילים ע"ח ס)
האם חוקי הדקדוק העברי יכולים לעזור לנו להבין נבואות משיחיות? התשובה היא שכן. ולהלן דוגמה (תהילים ע"ח ס) טוב נעשה אם נרענן קצת את זכרוננו בחוקי הדקדוק של ה"א הידיעה, כדי שנוכל לרדת לעומק הכתובים ככתבם וכרוחם.
ואלה הם כללי הדקדוק: האותיות ב' כ' ל' לפני כל שם עצם ללא הא הידיעה מנוקדות בשווא, כמו: בְּיוֹם אֲכָלְכֶם (בראשית ג' 5), כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם(בראשית י"ג 10), וַיִּמְשְׁחוּ אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל(שמואל ב ה 3), ועוד דוגמאות כאלה במקרא. אולם אם אותיות אלו באות לפני שם עצם עם ה"א הידיעה שנפלה, כמו: בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם (בראשית ז' 11), מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי (בראשית כ"ה 31), כִּי-אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ?. (שמואל א י"ח 18) ובעוד מקומות רבים, אזי הם מנוקדות כניקוד ה"א הידיעה שנפלה.
אחרי שהצטיידנו בכללים אלה, נעיין בספר תהלים האומר: "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם" (תהילים ע"ח 60). הבי"ת במילה "בָּאָדָם" אינה מנוקדת בשווא אלא בקמץ, ויש בכך ללמד על ה"א הידיעה שנפלה, ולכן הבי"ת לקחה את הניקוד שלה. כלומר, מדובר כאן על אדם מסוים וידוע שה' שיכן את אוהלו בו. והשאלה המתעוררת היא: מיהו אותו האדם בה"א הידיעה שה' שיכן בו את אוהלו? כל הביאורים של יונתן בן-עוזיאל, רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, גורדון ועוד מתבטלים מאליהם, שכן כולם מתעלמים מכללי-היסוד של הניקוד שהזכרנו.
מה שמפליא ביותר הוא, שאף אחד מהם אפילו לא הרגיש בדבר (או אולי הרגישו אך התעלמו?). אך אם רוצים אנו לשמור על טהרתה וקדושתה של השפה העברית התנ"כית, אסור לנו להתעלם מכך- בין אם התוצאות הן על פי טעמנו ורצוננו ובין אם לאו-ולכן אין מנוס מלהגיד, שרק בן אדם אחד ויחיד ראוי לאותה גלימה של ה"א הידיעה המציינת שה' שוכן בתוכו כמו בתוך אוהל, והוא המשיח ואחת מהתגלמויות ה' בהתאנשותו.
בביאור זה לא רק שנהיה נאמנים למקרא אלא אף יקל עלינו להבין גם את הפסוקים הבאים: סא וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד-צָר. סב וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר. סג בַּחוּרָיו אָכְלָה-אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ. סד כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה (תהילים ע"ח 61-64), כי אחרי הופעת המשיח, משכן ה' ואחת מהתגלמויותיו, עם ישראל התכחש לו, התנכר אליו ולא אבה להודות בו, ועל כן נענש בעונש של גלות, השמד והרג בידי טיטוס והרומאים, והכול בדיוק כפי המתואר בפסוקים שלנו, שהם נבואה משיחית.