יהדות משיחית כת? או שאולי היהדות הרבנית היא זו המתאימה להגדרה של “כת”?

תשאלו כמעט כל רב בישראל ואפילו ברחבי העולם, ואין אחד שלא יזהיר אתכם מפני ה”כת” של היהודים המשיחיים. הם ששים לחזור על המנטרה הזו כאילו אם רק יאמרו אותה מספיק פעמים, יהפוף הדבר למציאות בת-קיימא. לא קשה למצוא לכך דוגמאות, כמו למשל: באתר החרדי של ארגון “יד לאחים” נאמר: “קבוצת ‘היהודים המשיחיים’ הינה הכת הנוצרית הגדולה ביותר בארץ…”

אך בואו לרגע נצא מעמדת המגננה הקבועה אליה אנו נדחפים ונחזיר את השאלה למקורה; ממי סופגים היהודים המשיחיים את רוב ההתקפות והאש? מי הם אלו המכנים אותנו כשייכים לכת? מאיין הם באים? ברור לכל כי ההכפשות באות רובן ככולן ממקור אחד: רבני היהדות המסורתית – יהדות ההלכה. הבה, אם כן, ננסה להפוך את היוצרות ולהשיב על שתי שאלות עיקריות: מהי ההגדרה המקובלת לכת? והאם דווקא היהדות הרבנית עונה על הגדרה זו?

מהי כת?

כדי להשיב על שאלה זו, מציג אתר “המרכז הישראלי לנפגעי כתות” את ההגדרה של הארגון הקנדי לחקר כתות:

“כת היא קבוצה מניפולטיבית, המנצלת את חבריה ועלולה לגרום להם לנזקים פסיכולוגיים, כלכליים ואף לפגיעה פיזית. הקבוצה מכתיבה באופן טוטאלי את אופי ההתנהגות, החשיבה והרגשות של החברים בה. טכניקות שונות של מניפולציות משמשות בה, כדי להפוך מגויס חדש לחבר כת לויאלי, צייתן וכנוע. קבוצות כיתתיות טוענות לקיומו של סטאטוס מיוחד למסגרת התנועתית שלהן או למנהיגן. המעמד המיוחד הזה מעמיד אותן בסתירה לנורמות ולתפיסות החברתיות המקובלות וכן בניגוד לתא המשפחתי ולערכיו. כתות נוהגות להסתיר את אופיין ומטרותיהן האמיתיות מחברים עתידיים, באמצעות פעילות מטעה ומוליכת שולל שנועדה לפתות מגויסים חדשים”.

בנוסף, מוצגת באתר הגדרתו של כת על-פי מילון אבן שושן:

“חבורה, סיעה, קבוצת אנשים שהתפלגה או שפרשה מרוב הציבור בשל שוני וניגודים בדעותיה בענייני דת, חברה, וכדומה. כת במובנה המוכר לנו כיום היא קבוצה סגורה, יותר או פחות, שמנהיגה או מנהיגיה משתמשים בטכניקה הידועה בשם “mind control” (שבי מחשבתי, רגשי ורוחני), בתרמית ובשטיפות מוח, כדי לשעבד את חבריה ולנצל את משאביהם. הניצול עשוי להיות כספי, נפשי ואף מיני”. http://www.infokatot.com

אין סיבה להאמין כי אבן-שושן או “המרכז הישראלי לנפגעי כתות” חשו חיבה יתרה ליהודים המשיחיים1 ולכן אין מניעה להשתמש בהגדרה שהם סיפקו כדי להנחות אותנו בחוקרנו את השאלה השנייה:

האם זרמים ביהדות הרבנית עונים על הגדרה זו?

כדי להשיב על שאלה זו ניעזר בשלושה קווים מנחים מההגדרות לכת שלעיל:

  1. “הקבוצה מכתיבה באופן טוטאלי את אופי ההתנהגות, החשיבה והרגשות של החברים בה”.
  2. “קבוצות כיתתיות טוענות לקיומו של סטאטוס מיוחד למסגרת התנועתית שלהן או למנהיגן”.
  3. “מנהיגה או מנהיגיה משתמשים בטכניקה הידועה בשם “mind control” (שבי מחשבתי, רגשי ורוחני), בתרמית ובשטיפות מוח, כדי לשעבד את חבריה ולנצל את משאביהם”.

הבה נתחיל מהמאפיין הראשון: חשבו בעצמכם, כאשר אתם פוגשים יהודים חרדים, האם לבושם, אורח חייהם וחשיבתם מושפעים ומוכתבים על ידי הקבוצה אליה הם משתייכים ועל ידי הרב (או האדמו”ר) העומד בראשה? כיצד להתפלל, כיצד להסתפר, כיצד להתלבש, מה לאכול ומה לא לאכול, כיצד והיכן מותר לשבת באוטובוס או ללכת במדרכה, כיצד להתחתן, כיצד לדבר ובאיזו שפה (אידיש או עברית)? שאלות אלו ועוד רבות אחרות מטרידות ומאפיינות את הלך הרוח היומי של הציבור החרדי. האם לדעתכם מתאימים החרדים להגדרתו של אבן שושן: “חבורה, סיעה, קבוצת אנשים שהתפלגה או שפרשה מרוב הציבור בשל שוני וניגודים בדעותיה בענייני דת, חברה, וכדומה”?..

בספרו של פרופ’ מנחם פרידמן על החברה החרדית (1991: 144), מובא ציטוט מתוך עיקרי התקנות לדיירי שיכון חרדי בירושלים (שגיאות הכתיב מופיעות במקור):

א. על המשתכן ומשפחתו ללכת בלבוש צנוע. על הנישאים ללבוש שרוולים ארוכים, שמלות ארוכות וגרביים ארוכות.
ב. האנשים והילדים לא יגדלו בלורית.
ג. הנשים תגזוזנה את שער ראשן.
ד. הבנים והבנות יתחנכו אך ורק בבתי חינוך של חרדים וגם בביתם יתחנכו באותו החינוך.
ה. על המשתכן למנוע שקול זמרת נשים יישמע מחוץ לביתו גם כאשר יקיים שמחה בביתו.
ו. לא יחזיק בביתו מכשיר רדיו או טלוויזיה.
ז. לא ישמיע בנגינת תקליטים שיר אפיקורסים או שירת נשים.
ח. בני המשתכנים לא יביאו לביתם חברים או חברות שאינם מקבלים חינוך חרדי ולא יתחברו עמם.
סוף ציטוט!

שימו לב למאפיינים הכיתתיים המובהקים אליהם מתחייבים הדיירים בבניין טרם כניסתם: לבוש מתאים, תספורת מתאימה (ללא בלורית לבנים וקרחת לנשים), קבלת חינוך חרדי בלבד, להימנע משמיעה של שירת נשים, לא להחזיק בבית מכשירי תקשורת, לא לשמוע מוזיקה זולת מוזיקה חרדית, לא להכניס הביתה את מי שאינם חרדים. ואלה מייצגות רק אחוז קטן מאין ספור ההלכות המחייבות את חבריי המגזר החרדי.2 האם לדעתכם עונים הקריטריונים האלה על הפרמטר הראשון בהגדרת ה”כת”? דרך אגב, שימו לב שאין קשר בין התקנות המצוינות לעיל לתורת משה (אותה מתיימרים החרדים לשמור…)!

נעבור כעת לבחינת למאפיין השני של כתות – “סטאטוס מיוחד למסגרת התנועתית שלהן או למנהיגן”. מהו אפוא היחס אשר מקבלים הרבנים במגזר הדתי-חרדי?

על מנת להתחקות אחר עוצמת כוחם של המנהיגים בציבור הדתי, יש לפנות לבאר ממנה שואבים הם את כוחם – ספרות חז”ל; תשתית זו מהווה את מקור סמכותם, את מקור מרותם ואת מקור השפעתם המכריעה על עיצוב תודעת חסידיהם.

הבה נבחן אפוא מספר מצומצם של אמרות מספרות זו ונראה כיצד מתייחסים הרבנים (סופרים/תלמידי החכמים) אל עצמם: “חביבים דברי סופרים מדברי תורה”, ו”חמורים דברי זקנים מדברי נביאים”, משום ש”דברי תורה – יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולין ויש בהן חומרים, אבל דברי סופרים – כולן חמורין הן”.3 רבי עקיבא לקח זאת צעד נוסף קדימה, כאשר “דרש: [דברים, ו: 13:] ‘את ה’ אלהיך תירא’, לרבות תלמידי חכמים”.4 כבר במאות הראשונות לאחר הספירה, החלו מנהיגי הדת להשוות את מעמדם לזה של הקב”ה בכבודו ובעצמו.וכך, אם “השמים – שמים לה'”,6 הארץ היתה שייכת לרבנים! הם היו המלכים החדשים, “כמאמר החכמים: ‘מאן מלכי – רבנן’, מי הם המלכים – חכמים”.כל תלמיד שנכנס לבית המדרש, למשל, נצטווה “לכבד את רבו יותר מאשר את אביו”,8 ובנוסף לתרי”ג המצוות הכתובות בתורה, הוסיפו חז”ל כי “מִצווה לשמוע דברי חכמים”.9 אם תקראו את המאפיין הבא תבינו כי הרבנים לא התלוצצו.

כעת נעבור למאפיין השלישי של כתות: “מנהיגה או מנהיגיה משתמשים בטכניקה הידועה בשם “mind control” (שבי מחשבתי, רגשי ורוחני), בתרמית ובשטיפות מוח, כדי לשעבד את חבריה ולנצל את משאביהם”.

הרבנים לא הסתפקו בהאדרת שמם; הפרופגנדה שלהם עברה לשימוש באיומים ובהפחדה שיטתית של ממש במטרה ברורה לקבע את מעמדם בתודעת ציבור חסידיהם. הם הטיפו כי “אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני”.10 הם המליצו: “הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים…”, ואז איימו:”…והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש”.11 הם לא הסתפקו בזאת וכאמור, הוסיפו כי “כל העובר על דברי סופרים12 חייב מיתה”13, ואף “נידון בצואה רותחת”,14 שהרי דבריהם אינם אלא בבחינת “דברי אלוהים חיים”.15

הם לימדו כי “חמורים דברי זקנים (סופרים) מדברי נביאים”.16כמובן שהם לא הסתפקו בזאת, ועל-מנת להבטיח את קיום משנתם, הוסיפו את ההבטחה לפיה “כל השונה הלכות (לומד הלכותיהם של הרבנים) בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא”.17

תנו דעתכם לדברי הרב אליעזר מלמד:18 זהו אדם שאין לו חלק לעולם הבא, והוא מאלה שנקראים אפיקורסים (סנהדרין צ”ט, ע”ב). ואפילו מי שמבזה תלמיד חכם אחר מותו – הוא מאלה החייבים הנידוי (רמב”ם הל’ ת”ת ו, יד). “ואמר רב יהודה, אמר רב: כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו” (שבת קי”ט, ע”ב). וכן “אמר רבי יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר: ויהיו מלעיבים במלאכי האלוהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו…” (שם). ושימו לב כיצד מתואר מי שמעז לערער על מעמד המנהיג: “כל החולק על רבו כחולק על השכינה… וכל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה… וכל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה… וכל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה…” (סנהדרין ק”י, ע”א). לחלוק על הרב, משמע לחלוק על השכינה! וכמובן כי אף אחד לא יעז לעשות זאת…

בוודאי אפשר לשאול מה אפוא עלה בגורלם של אותם אנשים אשר לא היה בכוונתם ללמוד את הלכותיהם של חז”ל או לסור תחת מרות פסיקותיהם. ובכן, אותם “כופרים” זכו לקבל את הכינוי “עם-הארץ”; תחת שם גנאי זה נכללו “כל שיש לו בנים ואינו מגדלן לתורה”.19 במילים אחרות, לשיטתם של הרבנים, רק מי שקיבל עליו את מרותם ותמך בהם כספית20 ניצל מהבוז והסטיגמה השלילית הנלוות למונח זה.

הנה כמה ציטוטים שיבהירו כמה נמוך הגיע מעמדו של “עם הארץ” בעיני החכמים: “תנו רבנן (אמרו רבנים): ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך. ויש אומרים: אף אין מכריזין על אבידתו”; “אמר רבי אליעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך”; “לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם… …ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ. ועל בנותיהן הוא אומר: ארור שוכב עם כל בהמה”; “שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם (גרועה) יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל”; “אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג”!21

לסיכום, הרבנים לא רק שנתנו להלכותיהם תוקף תורני קדוש, הם אף הבהירו לעם ישראל כי מי שלא ילמד לפי שיטתם ויתמוך בהם (כספית) צפוי לגנאי, לחרם ולמיתה. לאור כל זאת, חוזרת ועולה השאלה: האם לא די במאפיינים האלה של יהדות ההלכה, הנשלטת על ידי הרבנים, כדי לקבוע כי אין מדובר אלא בסוג של כת לכל דבר ועניין?.. לדעתנו, זו שאלה רטורית! אז בפעם הבאה שהרבנים מכנים את היהודים המשיחיים בשם “כת”, יש להעמידם במקומם ולהזכירם את הפתגם התלמודי “קשוט עצמך ואח”כ קשוט אחרים” (בבא בתרא ס’, ע”ב). מסביר את הביטוי ר’ שלמה הלוי: כשאדם מצביע על השני עקב כך שהוא מאשים אותו – אצבע אחת מופנית כלפי הנאשם ו- 3 אצבעות כלפי המאשים. לומר- בדוק את עצמך, יתכן ואתה אשם פי 3 במה שאתה מאשים…22

על מנת לחדד את המאפיינים הכיתתיים של החרדים, ניתן להשוותם אל כת אחרת, רחוקה מהם פיזית אלפי קילומטרים, אך קרובה אליהם עד מאוד בכל כך הרבה מובנים אחרים. ייתכן והטבלה הבאה תסייע לחדד את המקבילות בין שתי הכתות:


[1] האתר של המרכז מפרסם את “דו”ח משרד הרווחה לבחינת תופעת הכתות בישראל לשנת 2011” ושם, בסעף 2.3, תוכלו למצוא רמזים ליחס שמקבלים המשיחיים.
[2] רוצים להתעמק באין ספור ההלכות? פתחו את ספר “קיצור שולחן ערוך” (2009) באופן אקראי ותמצאו שם דוגמאות למכביר של הלכות ודקדוקים שונים ומשונים, משוללים כל אחיזה ממשית בתורת משה (למשל: דין המפליג בספינה, בעמ’ 249).
[3] ירושלמי, ברכות ח, ב.
[4] בבלי, פסחים כ”ב, ע”ב.
[5] ככתוב: “מורא רבך כמורא שמים” (שם, ד, טו).
[6] תהילים, קטו: 16.
[7] עדין שטיינזלץ, “מדריך לתלמוד”, 2002: 26.
[8] משה אברבך, “החינוך היהודי בתקופת המשנה והתלמוד”, 1982: 55-53. יחסים אלו נשמרו גם בתקופת ימי הביניים, כפי שניתן ללמוד מדברי הרמב”ם, שאמר כי “אין לך כבוד גדול מכבוד הרב” (“משנה תורה”, הלכות תלמוד תורה, פרק ה, ב).
[9] בבלי, יבמות כ, א; ולא רק לשמוע, אלא אף לשתות “בצמא את דבריהם” (אבות, א, ד).
[10] ירושלמי, מסכת פיאה, פרק ב’, הלכה ד.
[11] משנה, אבות ב’ י”ג.
[12] ו”סופר”, משמעו “תלמיד חכם” (מדרש “תנא דבי אליהו”, פרק א, עמ’ ז, למטה בפרוש).
[13] בבלי, מסכת עירובין, דף כ”א, ב.
[14] “שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת” (בבלי, עירובין כ”א ב).
[15] שם, דף י”ג, ב.
[16] ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א’, הלכה ד.
[17] בבלי, מסכת נידה, דף ע”ג, א. והוסיפו הרבנים ואמרו: “מצוה לשמוע דברי חכמים” (שם, מסכת יבמות, דף כ’, א).
[18] בלינק הבא: = http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=335&id=6721&q
[19] בבלי, מסכת סוטה, דף כ”ב, א.
[20] “כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין” (שם, ברכות, דף י’, ב). או: “כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: כי בצל החכמה בצל הכסף” (שם, פסחים, דף נ”ג, ב). לפי מסכת כתובות קי”א, ע”ב, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא (מסחר) לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. וכן פסק הרמב”ם (הלכות דעות פ”ו ה”ב): “מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם… לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם ולהתחבר להן בכל מיני חבור שנאמר ולדבקה בו…”
למרות מעלתו של העושה פרקמטיא לת”ח, אינו משתווה לתלמיד חכם עצמו: “כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו. אבל תלמידי חכמים עצמן – עין לא ראתה אלהים זולתך” (סנהדרין צט ע”א). אולם בשו”ע (יו”ד רמו א) כתב הרמ”א: “ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר” – משמע ששכרו של המפרנס זהה לשכרו של הת”ח.
[21] בבלי, מסכת פסחים, דף מ”ט, ב.
[22]http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=695
[1]הקטע הבא ממחיש את הנקודה הזו באופן סאטירי: https://www.youtube.com/watch?v=pEAXGY_HFU0
[2] דוקו החושף השלכות של אי-ציות לזקני האמיש : https://www.youtube.com/watch?v=jp_dWkwwyT4

אולי גם יעניין אותך: