למה ישוע היה חייב להיות קורבן ולא אלוהים?

למה דווקא ישוע היה חייב להיות הקורבן? למה לא האב? או רוח הקודש?

לכאורה, זו שאלה מצויינת, שהרי אם מבינים את מערכת היחסים בין אלהים האב, ישוע הבן ורוח הקודש כיחסים הדומים לאלה של שחקנים בקבוצת כדורגל, ניתן לשאול מדוע אפוא נפל תפקיד הקורבן דווקא על ישוע ולא על “שחקן” אחר בנבחרת.

אך בדיעבד, אנו לומדים מכתבי הקודש כי היחסים בין השלושה שונים בתכלית. ברור כי השלושה לא ערכו הגרלה ביניהם וברור עוד יותר כי לא היתה קנוניה מצד האב ורוח הקודש, להפיל את התפקיד על הבן.

חשוב לציין כי אמת הכתובים נכתבה ברוח הקודש (טימ”ב ג’ 16, פטר”ב א’ 21) ועל כן לא  ניתן להבינה אלא על ידי השראת רוח הקודש. אני מציין זאת כדי שיהיה ברור כי תשובה זו איננה מהווה אלא עדות של אמיתות כתבי הקודש ואם היא לא תתערבב יחד עם אמונה, סביר להניח שלא תועיל לך במאומה (יוחנן ו’ 63, עברים ד’ 2). ישוע המשיח שאל את תלמידיו: “אִם בְּאָמְרִי לָכֶם דְּבָרִים מֵעִנְיְנֵי הָאָרֶץ אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ אִם אֹמַר לָכֶם דְּבָרִים מֵעִנְיְנֵי הַשָּׁמַיִם?” (יוחנן ג’ 12). הסוגיה אשר לפנינו נושקת לעניינים אשר נוגעים לרומו של עולם ולכן קטן הסיכוי להפנימם דק דק ללא עזרת רוח הקודש.

הבן היה קיים מאז ומעולם

כתבי הקודש, התנ”ך והברית החדשה, מלמדים כי לא זו בלבד שהבן היה קיים תמיד (קולוסיים א’ 17, פטר”א א’ 20), בידיו נבראה התבל כולה (יוחנן א’ 3, קולוסיים א’ 16, עברים א’ 2). הבן נגלה למרבית מגיבורי המקרא פנים אל פנים בדמות מלאך ה’, שהרי “את האלהים לא ראה איש מעולם – הבן היחיד אשר בחיק האב, הוא הודיעו” (יוחנן א’ 18). במילים אחרות, “אין מכיר את הבן בלתי האב ואין מכיר את האב בלתי הבן ואשר יחפוץ הבן לגלות לו” (מתי י”א 27, לוקס י’ 22). הרואה והמכיר את הבן – רואה ומכיר את האב (יוחנן י”ד 9).

הבן והאב – אחד המה

דבר חשוב נוסף אשר ניתן ללמוד על אודות היחסים בין האב לבן הוא כי אחד הם (יוחנן י’ 30, י”ז 11, 21-22), והדבר כולל כמובן, גם את רוח הקודש (יוח”א ה’ 7). לכן אין זה נכון לומר כי “דווקא ישוע היה חייב להיות הקורבן”. המשיח מייצג את אלהים; “הוא צלם האלהים” (קולוסיים א’ 15) ו”זוהר כבודו” (עברים א’ 3) ולכן כאשר נצלב ישוע, ניתן לומר כי אלהים נתן את עצמו, הקריב את עצמו.

מדוע לבש דבר אלהים בשר

כאמור, הבן היה קיים תמיד (יוחנן א’ 1-2); דבר אלהים לבש דמות בשר ודם ובא לעולם כמשיח לפני כאלפיים שנה (יוחנן א’ 14), בדיוק במועד אשר נקבע במקרא (בראשית מ”ט 10, דניאל ט’ 24-27). הכתובים מוסיפים ללמד כי הבן, “אף כי היה בדמות האלהים, לא חשב לו לשלל היותו שווה לאלהים, כי אם הפשיט עצמו וילבש דמות עבד ויהי דומה לבני אדם… “וישפל את נפשו ויכנע עד מיתת הצליבה” (פיליפיים ב’ 6-8). בן האלהים לא הוכרח ולא חוייב להיצלב; שהרי הוא קבע כי אף אחד לא כפה עליו את הצלב; הוא הרועה הטוב אשר נתן את נפשו בעד צאנו (יוחנן י’ 14-18); והוא עשה כן מתוך אהבת אלהים ואהבת האדם (יוחנן ג’ 16).

חשוב לזכור, אלהים הפקיד את השלטון על הארץ ביד אדם וחווה (בראשית א’ 26-30, מזמור קט”ו 16), אך בעקבות חטאם ניצל השטן את סמכותם לצרכיו. לא בכדי, מגלה המקרא כי “ארץ נתנה ביד רשע, פני שפטיה יכסה…” (איוב ט’ 24). בברית החדשה השטן אף מכונה “שר העולם הזה” (יוחנן י”ב 31, י”ד 30, ט”ז 11). אלהים נתן את הסמכות לאדם והאדם בחטאו, נמצא משרת דווקא את השטן. כך קרה, שעד בוא המשיח, למעשה שלט השטן בעולם.

על מנת לבטל את רוע הגזירה ולהחזיר עטרה ליושנה בכפוף לחוקיות כתבי הקודש, בא בן האלהים בדמות אדם בעל שלטון וסמכות “כי בן אדם הוא” (יוחנן ה’ 27); אך היה עליו לעשות זאת ללא חטא (פטר”א ב’ 22, עברים ד’ 15) ולכן מדגישים הכתובים את לידת הבתולין, מזרע לא נשחת, ברוח הקודש (פטר”א א’ 23). וכך, אם “בפשע אחד [של אדם וחווה] נאשמו כל בני האדם, ככה גם על ידי זכות אחת יזכו כל בני האדם לחיים. כי כאשר במרי האדם האחד היו הרבים לחטאים, ככה גם על ידי משמעת האחד [ישוע המשיח] יהיו הרבים לצדיקים” (רומיים ה’ 18-19).

לסיכום, מדוע דווקא בן האלהים, שהיה קיים מאז ומעולם באחדות מושלמת עם האב, לבש בשר ונכנע למות הצלב כקרבן? ובכן, כיוון שאנו כולנו בשר ודם, אף הוא לבש בשר ודם כמונו, “למען אשר יבטל על ידי המוות את אשר לו ממשלת המוות, הוא השטן; ולהתיר את אלה אשר מאימת המוות היו נתונים לעבדות כל ימי חייהם… “על כן היה עליו להדמות לאחיו בכל דבר, למען אשר יהיה כהן גדול, רחמן ונאמן בענייני אלהים לכפר על חטאת העם. כי באשר הוא בעצמו עונה ונתנסה, יכול לעזור את המנוסים” (עברים ב’ 14-18). אמן!

 

אולי גם יעניין אותך: