חז”ל על ישעיהו פרק נ”ג

כיום, אם נפתח ספר פרשנות מודרני ממוצע על התנ”ך, לדוגמא “תנ”ך קאסוטו” יהיה כתוב על ישעיהו נ”ג: “כל זה בא לתאר את ישראל בגלות ואת רגשות הגויים כלפיו” (א.ש הרטום, תנ”ך זהב, ספר ישעיהו). פירוש זה הגורס כי ישעיהו נ”ג מתייחס לעם ישראל הוא בעצם פירוש חדש.

רש”י, שככל הנראה נשען על ישעיהו מ”ט 3, שם ה”עבד” הוא ישראל, ובעקבות הלחץ הנוצרי והמשיחי עליו, החליט לשנות את הדעה שרווחה בקרב חכמי ישראל עד אותה העת לגבי פירוש פרק נ”ג של ישעיהו הנביא, ושינה את משמעותו של העבד הסובל בפרק מ’המשיח’ ל’עם-ישראל’, ולכן לעומת הפירוש ששרר עד אותה תקופה, כעת לא עוד העבד הסובל הוא המשיח, אלא עם ישראל, לכאורה. בעוד הקודשו מאמרים רבים לישעיהו נ”ג. במאמר זה נעבור על חז”ל שכן התעקש ש ישעיהו נ”ג מנבא על סבלו ומותו של המשיח!

יונתן בן-עוזיאל

הפירוש הרבני המקורי של ישעיהו נ”ג קבע שהקטע מדבר על יחיד, על אדם אחד – המשיח עצמו. עצם המושג משיח בן יוסף מקורו בקטע זה. כדי לקבל מושג ברור של ההשקפה היהודית הקדומה על ישעיהו נ”ג, מוטב לפנות להיסטוריה. התרגומים לארמית של יונתן בן עוזיאל, מהמאה הראשונה לספירה, הם מהתרגומים הקדומים ביותר. תרגומו לקטע זה של ישעיהו פותח במילים:  “הנה ישכיל עבדי המשית…” (“הא יצלח עבדי משיחא…”). תרגומיו של יונתן בן עוזיאל צוטטו לעיתים קרובות על ידי רבנים קדומים והוא בהחלט נחשב על ידם לבר סמכא. תרגומו קובע בבירור שקטע זה מישעיהו מדבר על המשיח.

יונתן בן עוזיאל לא היה לבדו בפירוש זה כפי שמתברר מציטטה מרבי דון יצחק אברבנאל משנת 1500 לערך. אברבנאל אמנם לא קיבל את הדעה שישעיהו נ”ג מתייחס למשיח, אך הוא מורה מפורשות: “השאלה הראשונה היא, על מי נאמרה נבואה זאת? כי הנה חכמי הנוצרים פירשוה על אותו  האיש שתלו בירושלים בסוף בית שני, שהיה לדעתם בן האלוה ית’ שנתגשם בבטן העלמה כפי שמפורסם בדבריהם. ואמנם יונתן בן עוזיאל תרגמה על משיח העתיד לבוא וזהו גס דעת חכמים ז”ל בהרבה ממדרשותיהם…” (מפירושו של דון יצחק אברבנאל לנביא ישעיהו).

למרות מה שחשב אברבנאל עצמו על משמעות הפרק, הוא מודה בפה מלא שרבנים רבים קבעו שהקטע מדבר על המשיח. יונתן בן עוזיאל לא היה יחיד בדעתו. כך חשבו רבנים רבים בתקופה שחוברו התרגומים היהודיים לארמית.

רבי שמעון בר יוחאי

הזוהר חובר בשנת 110 לערך, ונחשב לפרי עטו של רבי שמעון בר יוחאי. יש בו, בפרשת ויקהל, דברים המתייחסים בבירור לקטע מישעיהו: “בגן עדן יש היכל אחד הנקרא היכל של בני חולים. אז משיח נכנס באותו היכל וקורא כל חולים וכל כאבים, כל ייסוריהם של ישראל ‘יבואו. וכולם באים עליו. ואלמלא שהוא מיקל מעל ישראל ונוטל עליו, לא היה אדם שיכול לסבול ייסורים של ישראל בעבור עונש בתורה. ה’ה’ד אכן חוליינו נשא וגו’ ” (תרגום עברי משנת 1602 שבספריית בודליאן שבאוקספורד, אנגליה).

“הזוהר” מצטט מובאה זו מישעיהו נ”ג, פס’ 4, ומסב את הקטע על המשיח. הזוהר מבדיל מפורשות בין ישראל לבין מי שהקטע מתייחס אליו. בנוסף מדבר הזוהר על כך שסבלות המשיח המתוארים בישעיהו באים במקום סבלם של אחרים, שחטאו. הזוהר קובע שהמשיח עמד במקום שבו היו צריכים חוטאים לעמוד וכי נטל על עצמו את הסבל שנועד להיות מנת חלקם של בני ישראל בגלל חטאיהם.

מדרשים ומסכת סנהדרין

ראיה נוספת מאותה תקופה מופיעה בתלמוד: “למשיח מה שמו?… ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר אכן חוליינו הוא נשא” (סנהדרין צ”ח ב). כמו הזוהר גם התלמוד הבבלי הסב את הקטע בישעיהו על המשיח. במיוחד פסוק 4 מוסבר בלשון זו.

במדרש תנחומא לבמדבר א’ 2 אנו קוראים: “…רבי נחמן אומר, אין איש הנאמר כאן אלא משיח בן דוד, שנ’ הנה איש צמח שמו. תרגום יונתן הוא גברא משיחא. וכן נאמר, איש מכאובות וידוע חולי. המדרש בילקוט שמעוני תקע”א מסב את ישעיהו נ”ב 13 על המשיח ואומר בקשר לקטע זה: “ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם… ונשא מן משה… וגבה ממלאכי השרת.”

מדרש הכונן, בהתייחסו לישעיהו נ”ג 5, שם את המילים הבאות בפי אליהו הנביא למשיח: “סבול יסורין ודין מרד שמיסדך על חטאת ישראל. וכן כתיב והוא, מחולל מפשענו מדוכא מעוונותינו, עד זמן שיבוא הקץ”  (ילינק, בית המדרש, ע’ 29). מדרש אחר אומר על אותו קטע: שלושה חלקים נתחלקו היסורין: “אחד לדור ולאבות ואחד לדורנו, ואחד למלך המשיח” (יילקוט שמעונו תר”ב).

המוסף

מקור יהודי מובהק נוסף שמייחס את הקטע בישעיהו אל המשיח הוא מחזור התפילה ליום כיפור. אחת התפילות במחזור נקראת המוסף, והיא חוברה על ידי רבי אליעזר הקליר. להלן חלק מתפילה זו: “גלה ממנו משיח צדקנו. אחזתנו אימה ואין מצדיק אותנו. הוא נשא בעול עוונותינו ופשעינו ומחולל מפשעינו. הוא נושא את חטאינו על כתפו, למען יסלח לעוונותינו. בחבורתו ירפא לנו בעת יבראו נצח ישראל בריאה חדשה. העלהו מחוג הארץ. הקימונו מארץ שעיר לקבצנו על הר הלבנון בשנית בגבורת ינון.”

ככל שנעיין בתפילה זו יגדל העניין. התפילה מביעה חשש שהמשיח זנח את העם, וזאת מכוח ההנחה שהמשיח בא ותסתלק. בנוסף, המשיח שהלך סבל עבור העם: חטאי העם חוסכו עליו וכעת, בעקבות סבלו, המשיח עזב את העם. זו סיבת דאגתם. אי לכך, העם מתפלל לשובו של המשיח. חלק ניכר מתפילה זו נלקח ישירות מהקטע בישעיהו. מכאן שעד למאה שביעית, כשחוברה תפילה חשובה זו, ההשקפה היהודית קבעה שהקטע בישעיהו מתייחס למשיח.

יפת בן-עלי

פירושו של יפת בן עלי מראה שדעה זו הייתה מוכרת ביהדות אפילו במאה העשירית: “אני נוטה להסכים עם בנימין מנהבנד (בדבריו על ישעיהו נ”ג) ולראותו כמתייחס למשיח… הוא הנביא נותן לנו כך להבין שני דברים: ראשית, שהמשיח ישיג את כבודו הנעלה ביותר רק בעקבות ניסיונות קשים וממושכים, ושנית שישלחו אליו ייסורים אלא כאות, כדי שאם הוא נמצא בעול הפורענות כשהוא נשאר טהור במעשיו, ידע כי הוא הנחפץ… הביטוי ‘עבדי’ מתייחס למשיח כפי שהוא מתייחס לאביו בפסוק ‘נשבעתי לדור עבדי’ “. רב זה הכיר בכך שהקטע מישעיהו מתייחס למשיח. בהתאם לכך הוא קובע שהמשיח יכובד ויתעלה באמצעות הסבל שיסבול.

רבי משה הדרשן

גם במאה האחת עשרה חשבו יהודים שהקטע מישעיהו מדבר על המשיח. בבראשית רבה של רבי משה הדרשן מנרבון נאמר בבירור כי הקדוש ברוך הוא מתיר למשיח להושיע נפשות, אך יחד עם זאת לסבול ייסורים קשים: “מיד קיבל משיח כל יסורין מאהבה, שנ’ נגש והוא נענה… וכשישראל חוטאים הוא מבקש עליהם רחמים, שנ’ ובחבורתו נרפא לנו, ואומ’ והוא חטא רבים נשא ולפשעים יפגיע וגו’ ” (בראשית רבה, 2).

בעל הדברים בבראשית רבה מסיק מסקנות ברורות מישעיהו נ”ג פסוקים 12,7,5. מסקנה אחת היא שהמשיח יושיע רבים, וישועה זו של הרבים תבוא בזכות סבלו, מסקנה שנייה היא שהמשיח סובל בעד חטאי ישראל. רב אחר מהמאה האחת עשרה, רבי וטביה בן אליעזר, אומר ב”לקח טוב” על ישעיהו נ”ב 13: “ותנשא מלכותו לימות המשיח, שנאמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד”.

הרמב”ם

בין הרבנים המפורסמים ביותר בתקופה זו נמנה רבי משה בן מימון, הרמב”ם. במאמריו, מסב הרמב”ם גם הוא את הקטע מישעיהו אל המשיח:  “איכות (איך) עמידת המשיח… דע שלא תדע עמידתו קודם היותה עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית. אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו… ואמר ישעיהו… ויעל כיונק לפניו כשורש וגו’… אבל המרה המיותרת לו היא בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ… וישימו ידם לפיהם, שכן אמר ישעיהו בעת שספר שישמעו המלכים לו אמר עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו” (מאגרת תימן של הרמב”ם כפי שהודפס בקובץ). הרמב”ם מצטט מישעיהו נ”ג 2 ונ”ב 15, ומסב קטעים אלה על אישיות המשיח, כפי שהוא עושה לכל הפרק.

שמעון בר-יוחאי

גם מהמאה האחת עשרה יש, ככל הנראה, מאמרים שיוחסו בזמנו לשמעון בר יוחאי. במקום אחד נאמר שם אודות המשיח: “וימות שם משיח בן אפרים וישראל סופדים אותו ואחר כר יגלה להם הקב”ה משיח בן דוד וישראל ירצו לסוקלו ואומר לו שקר דברת שכבר נהרג משיח… ויבזוהו שנאמר גבוה וחדל אישים…”  (ילניק, בית המדרש, ג’ ע’ 80).

דר’ שמעון בר יוחאי המציג את שני המשיחים, השקפה יהודית שנפוצה בימיו. משיח אחד, בן אפרים או בן יוסף, ימות, ואחרי מותו יבוא משיח בן דוד. בן דוד יידחה על ידי ישראל, אומר הרב, בצטטו מישעיהו נ”ג 3.

רבנים שיצאו נגד פירושו של רש”י

רבי משה אלשייך

מאמצע המאה השש עשרה יש לנו את כתביו של רבי משה אלשייך שהיה תלמידו של יוסף קארו, מחבר שולחן ערוך, אלשייך דרש מהפרשנים היהודיים לשוב לפירוש המסורתי יותר בכתבו: “ואומרה כי הנה ר’ז’ל פה אחד קיימו וקיבלו כי על מלך המשיח ידבר ואחריהם ז”ל נמשוך” (מראות הצובאות, פירוש על ספרי הנביאים, דר’ משה בן ר’ וחיים אלשייך).

כתביו של רבי אליהו וידאס נכתבו בערך באותו זמן. הוא כתב כלהלן לגבי ישעיהו נ”ג 5 (1575 לערך): “…והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו. והכוונה שכמו שהמשיח סובל העוונות שלנו עושים לו שיהא מדוכא אם כן מי שירצה שהמשיח לא יהיה מדוכא מעוונותיו יסבל וידכא הוא בעצמו” (ראשית חכמה מר’ אליהו דה וידאס לפי דפוס ונציה), גם רב זה מייחס את הקטע למשיח ואומר שהמשיח יסבול עקב חטאי העם. הוא מוסיף ואומר שגורל המסרבים לראות בייסורים שסבל המשיח בגלל חטאיהם נחרץ ויהיה עליהם לסבול בעצמם בעד חטאיהם.

רבי שתלי בן אשר אלטשולר

אפילו במאה השבע עשרה ניכרה עדיין התגובה השלילית לפירושו של רש”י לקטע בישעיהו, כפי שמתברר מכתבי רבי שתלי בן אשר אלטשולר (1650, לערך): “ועתה אפרש פסוקים אלו על משיחנו שיבוא במהרה בימינו א’ כ’ י’ ר’: ותמיה למה לא פי’ רש”י וריר’ק על משיח ה’ כמו שפי’ התרגום… (איילה שלוחה, פירוש נביאים וכתובים לר’ נפתלי (הירש) בן ר’ אשר אלטשולר).

במאה התשע עשרה גברה ההשקפה שנוסחה על ידי רש”י. הרד”ק חזר עליה. אולם הניצחון לא היה מוחלט. עדיין היו שקמו נגדה. הרץ הומברג כתב בה”כורם” בשנת 1818: “והעיקר שעל מלך המשיח נאמר שיבוא באחרית הימים לעת רצות ה’ לפדות את עמו מקרב גויי הארצות” (הכורם, ביאור על תנ”ך לרבי הרץ הומברג).

לסיכום, יכלנו לראות שמי שמפרש את ישעיהו נ”ג כמדבר על המשיח אינו נוקט בעמדה הזרה ליהדות. אם נדבר על הפירוש היהודי המסורתי, הרי שזה קובע שהקטע הנ”ל מדבר אודות המשיח.

הראשון שהסב את ישעיהו נ”ג על ישראל היה רש”י (1105-1040 לערך) ואחריו רד”ק (1160-1235). בכך פעלו בניגוד למסורת ישראל בימיהם ובאלף השנים שקדמו להם, כיום הפכה השקפתו של רש”י לשליטה אך היא אינה ההשקפה היהודית המסורתית. אלה שחיו קרוב יותר לימי ישעיהו, ואשר לא נאלצו להתמודד עם מטיפים נוצריים ו\או משיחיים, ייחסו את הקטע למשיח.

 

אולי גם יעניין אותך: