האם התנ"ך והברית החדשה מלאים במיתוסים?

יש מבקרים שטוענים, ״מאורעות כמו לידת המשיח מבתולה, התחייה והעלייה לשמים, הפיכת המים ליין וההליכה על פני המים, לא התרחשו באמת. אלה הם סיפורים שהוכנסו לברית החדשה כדי לרומם את ישוע למעמד של ישות אלוהית. אבל אם הוא באמת חי אי פעם, הוא לא היה יותר מאדם רגיל״.

מיתולוגיה יוונית

פרופסור לספרות כלל־עולמית שאל פעם אדם: ״מה אתה חושב על המיתולוגיה היוונית?״

ענה לו אותו אדם בשאלה, ״אתה שואל אם המאורעות שהתרחשו בחייו של ישוע ־ התחייה, לידתו מבתולה וכיוצא באלה הם לא יותר מאשר מיתולוגיה?״ ״כן״, הוא ענה. ענה האדם שיש הבדל ברור בין המאורעות שמתועדים בברית החדשה לבין הסיפורים שכלולים במיתולוגיה היוונית, גם אם יש ביניהם דמיון קל. סיפורים על תחייה מן המתים, לצד סיפורים אחרים שכלולים במיתולוגיה היוונית, לא עוסקים באנשים אמיתיים, בשר ודם, אלא בדמויות מיתולוגיות בדויות, א-היסטוריות. אבל כשמדובר באמונה המשיחית, המאורעות האלה קשורים בישוע מנצרת, שהתהלך עלי אדמות ושמחברי הברית החדשה הכירו באופן אישי.

הפרופסור השיב, ״אתה צודק, לא חשבתי על כך״.

 

עדי ראייה

מחברי הברית החדשה כתבו על מאורעות שהם היו עדי ראייה להם, או שתיעדו תיאורים מיד ראשונה של עדי ראייה אחרים שראו את המאורעות. הקשר האישי שלהם למאורעות עולה בבירור מהדברים שהם אמרו, למשל:

• ״לא אחרי אגדות מחוכמות הלכנו כאשר הודענו לכם את גבורת אדוננו ישוע המשיח ואת בואו, אלא במו עינינו ראינו את גדולתו״ (פטר״ב א׳ 16).

• ״את אשר היה מראשית, את אשר שמענו, את אשר ראינו בעינינו, אשר היבטנו בו וידינו מיששו אותו, על אודות דבר החיים ־ והחיים נגלו ואנחנו ראינו, והרינו מעידים ומודיעים לכם את חיי העולמים אשר היו אצל האב ונגלו לנו ־ את אשר ראינו ושמענו מודיעים אנו גם לכם, למען תתחברו עימנו גם אתם. ואכן התחברותנו היא עם האב ועם בנו ישוע המשיח״ (יוח״א א׳ 3-1).

• ״רבים שלחו ידם לחבר את סיפור הדברים אשר התקיימו בקרבנו, כפי שמסרום לנו אלה אשר מתחילה היו עדי ראייה ומשרתי דבר ה׳. לפיכך, לאחר שהתחקיתי היטב על כל הדברים מראשיתם, חשבתי גם אני לנכון לכותבם לך כסדרם, תיאופילוס הנכבד״ (לוקס א׳ 3-1).

• ״תיאופילוס, בחיבור הראשון כתבתי על כל מה שישוע עשה ולימד מתחילה ועד יום הילקחו למרום לאחר שמסר הוראות, לפי רוח הקודש, לשליחים אשר בחר בהם; לפניהם הוא הופיע חי בהוכחות רבות, אחרי ענותו, ובמשך 40 יום נראה אליהם ודיבר איתם על מלכות האלוהים״ (מה״ש א׳ 3-1).

• ״אחרי כן נראה בבת אחת אל יותר מ־500 אחים, אשר רובם עודם בחיים ומקצתם מתים. אחר כך נראה אל יעקב ולאחר מכן אל כל השליחים. אחרי כולם נראה גם אלי, אני, האחרון, אשר כנפל אני״ (קור״א ט״ו 8-6).

• ״גם אותות רבים אחרים עשה ישוע לעיני תלמידיו, אשר לא נכתבו בספר הזה. אבל אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים, וכדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו״ (יוח׳ כ׳ 31-30).

• ״ואנו עדים על כל מה שעשה בארץ היהודים ובירושלים; הוא אשר גם הרגוהו בהוקעה על עץ. אותו הקים האלוהים ביום השלישי ונתן לו להיראות, לא לכל העם, אלא לעדים שאלוהים קבע אותם מראש, לנו אשר אכלנו ושתינו איתו אחרי קומו מן המתים. הוא ציווה עלינו להכריז לעם ולהעיד כי אותו שם האלוהים לשופט החיים והמתים״ (מה״ש י׳ 42-39).

• ״מן הזקנים אשר בקרבכם אבקש, אני הזקן עמיתם ועד סבלות המשיח וגם שותף לכבוד העתיד להתגלות…״ (פטר״א ה׳ 1).

• ״אחרי שאמר את הדברים האלה נישא מעליהם בעודם מסתכלים, וענן נטל אותו מנגד עיניהם״ (מה״ש א׳ 9).

• השליח שמעון כיפא הכריז, ״אנשי ישראל, שמעו את הדברים האלה: ישוע מנצרת, איש שנתאשר לכם מטעם אלוהים בגבורות ובניסים ובאותות אשר האלוהים עשה על ידיו בתוככם, כפי שאתם עצמכם יודעים…״ (מה״ש ב׳ 22).

• ״כשאמר [שאול] את הדברים האלה להגנתו, אמר פסטוס בקול רם: ׳אתה משתגע שאול! הלימוד הרעב מביא אותך לידי שיגעון׳. השיב שאול: ׳אינני משתגע, הוד מעלתו פסטוס, אלא דברים של אמת ושל טעם אני משמיע. הרי המלך יודע את העניינים האלה ואני מדבר אליו בביטחון, שכן אני בטוח שלא נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה, כי לא בקרן זווית נעשתה זאת. המלך אגריפס, המאמין אתה בנביאים? אני יודע שאתה מאמין! ענה אגריפס לשאול: ׳עוד מעט ואתה משכנע אותי להיות משיחי!׳״ (מה״ש כ״ו 28-24).

 

הרי אתם בעצמכם יודעים ש…

מחברי הברית החדשה נשענו גם על הידע שהיה לאלה שקראו או שמעו את דבריהם, על עובדות ועל העדות על אישיותו של ישוע. המחברים לא רק אמרו ״ראינו את הדברים״, או ״שמענו אותם״, אלא הפכו את הקערה על פיה ואמרו למבקרים העוינים ביותר שלהם, ״אתם עצמכם יודעים את הדברים האלה. אתם ראיתם אותם״. מי שאומר למתנגדיו, ״גם אתם יודעים את זה״, צריך לנקוט משנה זהירות, שהרי אם הוא יטעה בפרטים, מבקריו ישמחו לחשוף את טעותו. אבל זה בדיוק מה שעשו השליחים, והמבקרים שלהם לא יכלו להפריך את דבריהם.

מחברי הברית החדשה ידעו היטב מה ההבדל בין מיתוס ואגדה למציאות

"אם [המבקר] יאמר שדבר כלשהו בספרי הבשורה הוא אגדה או נובלה, אבקש לדעת כמה אגדות או נובלות הוא קרא בימי חייו ואם הוא מסוגל לזהות אותן כהלכה, ולא כמה שנים הוא הקדיש ללימוד אחת הבשורות… כל חיי קראתי שירים, סיפורי אהבה, ספרות עתירת חזון, אגדות ומיתוסים. אני יודע מהו אופיים. אני יודע שאף אחד מהם לא משתווה לחיבור הזה."

(ק׳ ס׳ לואיס. פרופסור לספרות הרנסנס וימי הביניים בקיימברידג׳ ומחבר סדרת ״נרניה״)

 

הכתבים ההינדיים

ס׳ אסטבורן מספר בספרו Gripped by Christ (״לכוד בידיו של המשיח״) על אדם בשם אנת נאת, שהיה הינדו אדוק. נאת ״למד הן את כתבי הקודש והן את הכתבים ההינדיים. שני מוטיבים מהכתובים העסיקו אותו במיוחד: הראשון, בן האלוהים שלבש בשר. השני, הכפרה על חטאי האנושות. הוא ניסה למצוא קווים משותפים בין הדוקטרינות האלה לבין כתבי הקודש ההינדיים. בפראיפאטי, האל הבורא בכתבי הקודש ההודים, הוא מצא הקבלה לקורבנו של ישוע. אבל הוא גם מצא ביניהם הבדל מהותי.

בשעה שפראיפאטי הוא סמל מיתי שהוחל על דמויות שונות, ישוע מנצרת הוא אדם שאכן התהלך עלי אדמות. ׳ישוע הוא הפראיפאטי האמיתי׳, אמר נאת, ׳המושיע האמיתי של העולם׳״. א׳ מ׳ בלייקלוק מצטט את ג׳ ב׳ פיליפס, שאמר, ״׳קראתי המוני מיתוסים ביוונית ובלטינית, אבל פה [בברית החדשה] לא מצאתי אפילו שמץ של מיתוס׳. רוב האנשים ששולטים היטב ביוונית ולטינית יסכימו איתו, ולא משנה מהי עמדתם בנוגע לברית החדשה״.