ביקורת על הספר “קיצור תולדות האנושות” מאת יובל נח הררי

בספרו “קיצור תולדות האנושות”, יובל נח הררי מבקש להציג את הגורמים שהביאו להתהוותו של “ההומו ספיאנס” (האדם הנבון) מתוך ה”הומו” (האדם)- תוך בחינת גודל המוח, שימוש בכלים, מבנים חברתיים מורכבים ועוד. הוא מבהיר את התמונה בכך שהוא מסיק על בסיס “מיפוי הגנום הניאנדרתלי”, שהאדם לא הופיע עם הניאנדרתלים, אלא השמיד אותם. וכך הוא מכין את הקרקע עבור תיאור המין האנושי כחיה לא סובלנית. במאמר זה נעביר חוות דעת ביקורתית על תחומי עניין פילוסופיים, לוגיים והיסטוריים, בהם נוגע הררי בספרו, ומסקנתנו היא שעם כל החכמה והעניין בספרו, הררי לא עשה את שיעורי הבית שלו בתיאולוגיה, פילוסופיה, לוגיקה והיסטוריה. 

 

הררי לא בקיא בהיסטוריה של האמונה המונותאיסטית

הביקורת שלו על התהוות האמונה היהודית מסורתית והאמונה המשיחית לא נכונה מבחינה היסטורית. הטענה שלו שהאמונה המונותאיסטית הגיעה מהפוליתאיזם היא חסרת בסיס (עמ’ 220). האמונה האברהמית המהפכנית שהגיע מהמדבריות של תקופת הברונזה המוקדמת עם הבנה חדשה וייחודית לגבי הבורא האחד, היא שינוי עצום. לא ניתן להתעלם מהעובדה הזו, אם הררי רוצה לשכנע את הקורא המשכיל. 

 

הררי לא מבין את האמונה המשיחית

הררי פשוט לא ירד לסוף דעתה של האמונה המשיחית. לדוגמה, הוא טוען (עמ’ 214-215) שהאמונה בקיומו של השטן הופכת את האמונה המשיחית לאמונה דואליסטית (שהטוב והרע הם שני אלים שווים ועצמאיים). אך מדובר בטענה שקרית. אחד הכתבים העתיקים ביותר (ספר איוב), מראה שאלוהים ריבון על השטן והשטן חייב את האישור של אלוהים כדי לפעול (איוב א 12). מאוחר יותר, ישוע מגרש את השדים של השטן מאנשים (מרקוס א 12 ועוד). והספר האחרון בברית החדשה מראה שאלוהים בסופו של דבר ישמיד את השטן (התגלות כ 10). התנ”ך והברית החדשה לא מציירים תמונה דואליסטית כלל. או שהררי לא מבין את התנ”ך והברית החדשה או שהוא בחר לייצג אותם שלא כהלכה. 

 

הררי מסתבך עם בעיית הרוע

מקרה נוסף בו הררי נוהג בחוסר אובייקטיביות הוא כאשר הוא מדבר על בעיית הרוע. 

לדוגמה הוא אומר:

 “המונותאיסטים צריכים לבצע תרגילים מרהיבים של אקרובטיקה אינטלקטואלית בשביל להסביר איך יכול להיות שאל כל-יודע, כל-יכול וטוב באופן מוחלט מאפשר כל כך הרבה סבל בעולם. תשובה נפוצה אחת שנותנים המונותיאיסטים היא שאל לנו לשאול שאלות כאלה. תשובה נפוצה שנייה, וקצת יותר מפורטת, מסבירה שזוהי דרכו של האל לאפשר את חופש הרצון. אילולא היה רוע בעולם, לאנשים לא יכולה היתה להיות בחירה בין טוב לרע”…. (עמ’ 224).

אקדמאי טוב הוא חוקר שאמור לייצג את הצד השני בצורה ההוגנת והטובה ביותר, כך הוא באמת יוכל להפריך את ההשקפה עליה הוא מעביר ביקורת. כלומר, כדי להפריך עמדה, צריך ללמוד אותה קודם, ולהבין מה הם הטיעונים הכי חזקים שלה.

לדאבוננו, קיימות שלוש אפשרויות בתשובה של הררי, או שהוא לא מבין את ההסבר של התאיזם לגבי בעיית הרוע, או שהוא בכלל לא טרח להבין אותה, או שהוא מתעלם מהתשובות החזקות של ההשקפה בכוונה, ובוחר ליצור “איש קש”1.

לטובתו של הררי, נניח שהוא פשוט לא בקיא בספרות של הפילוסופיה האנליטית ובפילוסופה של הדת. משום שאם הוא היה בקיא, הוא לא היה מתבלבל בין קיום הרוע כסיבה לרצון החופשי, לבין קיום הרוע כתוצאה של הרצון החופשי.

כלומר, הררי מניח שתאיסטים טוענים שהרוע קיים כדי שהרצון החופשי של האדם יוכל להתקיים, כלומר, לפי טענתו, תאיסטים טוענים שללא רוע, אין רצון חופשי. אך זה לא נכון. הרוע הוא לא הסיבה של הרצון החופשי של האדם, אלא הרצון החופשי של האדם הוא הסיבה לרוע. כלומר, בעולם היפותטי שבו האדם בוחר רק בטוב, הוא עדיין בוחר בטוב מרצונו החופשי. הררי מתבלבל בין סיבה לתוצאה וכך הוא מפגין בורות בתשובה המסורתית של התאיזם  לגבי בעיית הרוע.

הוא ממשיך ושואל: “אם האל ידע מראש שאנשים רבים ישתמשו ברצונם החופשי כדי לבחור ברע, וייענשו על כך בייסורים קשים ונצחיים, מדוע הוא ברא אותם?”

בשאלתו הוא כבר מפגין חוסר הבנה לפחות בתאולוגיה המשיחית. על פי דבר אלוהים, זה לא ש”אנשים רבים ישתמשו ברצונם החופשי כדי לבחור ברע”, אלא כל בני האדם השתמשו ברצונם החופשי כדי לבחור ברע (בראשית ח כא; דהי”ב ו’ לז; קהלת ז’ כ; ירמיהו יז ט; רומים ג ט-יב).

בנוסף לכך, השאלה שלו מניחה שאם אלוהים היה טוב הוא היה בורא עולם שבו כולם בוחרים בטוב. שהרי אלוהים הוא כל יכול, הלא כן? 

התשובה היא שיש הבדל בלוגיקה המודלית בין “עולם אפשרי”, כלומר תיאור אפשרי של מציאות שלא קיימות בה סתירות, לבין “עולם בר מימוש”, כלומר עולם שניתן לממש אותו ללא שום הפרה של חוקי הלוגיקה.

למה הכוונה בכל זה? הכוונה היא שאומנם אין סתירה במשפט “אלוהים ברא עולם שבו כולם בוחרים בטוב” (לזה הכוונה ב”עולם אפשרי”), יכול מאוד להיות שעולם כזה הוא לא בר מימוש, מדוע? כי יכול מאוד להיות שלא משנה איזה עולם אלוהים היה בורא בפועל, תמיד בני האדם היו בוחרים ברע. הררי עלול למחות “האם אלוהים כל יכול לא מסוגל לגרום איכשהו לכל בני האדם לבחור בטוב מרצונם החופשי?” השאלה מניחה שתאיסטים מאמינים שאלוהים יכול לעשות את הבלתי אפשרי מבחינה לוגית, כמו ליצור עיגול מרובע, או רווק נשוי. לעומת זאת, פילוסופים תאיסטיים באופן קבוע טענו שאלוהים לא יכול לעשות את הבלתי אפשרי לוגית, אלא רק את האפשרי מבחינה לוגית. במקרה הזה, אלוהים לא יכול לגרום לאנשים לבחור בטוב מרצונם החופשי, משום שזה בלתי אפשרי מבחינה לוגית לגרום למישהו לעשות משהו מרצונו החופשי. שהרי ההגדרה של הבחירה החופשית מניחה שאין שום סיבה חיצונית מלבד הבוחר עצמו, שאחראית על בחירתו.

אז מה הפתרון? הפתרון של אלוהים הוא אמונה באישיותו ומותו המכפר של ישוע. כך בני האדם מקבלים גאולה בחינם, וניצלים מהעונש הנצחי. הררי עלול למחות, “למה אלוהים לא ברא עולם שבו כולם מאמינים בישוע וכך ניצלים מיסורים נצחיים?” השאלה הזו מניחה שאלוהים טוב בהכרח יעדיף עולם שבו כולם מאמינים בו. אך ההנחה הזו לא מוצדקת, מה אם עולם שבו כולם מאמינים בישוע, הוא עולם שמכיל בתוכו 5 אנשים בלבד? האם אלוהים יעדיף עולם כזה, על פני עולם שבו המונים מאמינים בו ומכירים אותו ונהנים מנוכחותו לנצח ובמקביל שיש בו כאלה שבחרו מרצונם לא להאמין ולהכיר אותו? מדוע להניח שלאלו שבוחרים לא להכיר את אלוהים יש איזשהי זכות וטו על פני אלו שכן בוחרים להכיר את אלוהים? למה שאלוהים ימנע את שמחתם של רבים בגלל שיהיו כאלו שיבחרו לדחות אותו? אלוהים כאלוהים טוב, יבחר לברוא את העולם האופטימלי, כלומר עם הכמות הכי גבוהה של אלו שיאמינו בו ועם הכמות הכי נמוכה של הלא מאמינים (ביחס לעולמות אחרים שהוא היה יכול לברוא).

מדוע לא לברוא רק את המאמינים בעולם הנוכחי מבלי הלא מאמינים? כי יכול מאוד להיות שעולם אופטימלי (עם הכמות הכי גבוהה של מאמינים והכמות הכי נמוכה של הלא מאמינים) כרוך בקיומם של אלו שבוחרים לא להאמין בו. כלומר, יכול מאוד להיות שאם אלוהים היה מסיר מהעולם את כל אלו שלא מאמינים בו, ובכך הייתה נוצרת מציאות חדשה עם נסיבות חדשות לחלוטין, ובורא רק את אלו שהיו מאמינים בו (כלומר בורא את אלו שהיו מאמינים בו בעולם שבו קיימים גם הלא מאמינים) אז בעולם החדש הזה (ללא הלא מאמינים), ובנסיבות חדשות, אף אחד לא היה מאמין בו. שימו לב, אנו לא טוענים שכל זה היה בהכרח קורה, אלא שגם אם כל זה אפילו אפשרי, זה כבר מראה שלא קיימת סתירה הכרחית בין טובו של אלוהים לבין כך שקיימים בעולם הזה לא מאמינים.

ניתן להעמיק ולטעון שקיימת כאן אפליה, שהרי אלוהים היה יכול לברוא עולם אפשרי אחר שבו דווקא אלו שמאמינים בו בעולם הממשי, לא היו מאמינים בו בעולם ההוא, ואילו אלו שדוחים אותו בעולם הממשי כן היו מאמינים בו בעולם ההוא. מדוע הוא בחר לברוא את העולם שבוחרים בו דווקא האנשים הללו שבעולם הממשי? התשובה היא שיכול מאוד להיות שאלו שדוחים את אלוהים בעולם הממשי, היו דוחים אותו גם בעולמות אפשריים אחרים שאלוהים היה בורא, ולכן זה לא משנה באילו נסיבות הוא היה שם אותם, הם תמיד היו דוחים אותו, לכן, לא קיימת כאן אפליה, אלוהים בחר בעולם אופטימלי מבחינת הכמות של אלו שבוחרים להאמין בו והכמות של אלו שבוחרים לא להאמין בו, ובעולם אופטימלי כזה, אלו שלא בוחרים להאמין בו, לא היו בוחרים להאמין בו בשום עולם אפשרי אחר, דהיינו, בשום נסיבות אחרות. וכך, לא קיימת סתירה בין הטוב, והכל יכולת של אלוהים, לבין העובדה שאנשים בוחרים לדחות אותו ולחוות ניתוק נצחי ממנו.

שימו לב, נכנסו לעובי הקורה, אלו הן שאלות היפותטיות אותן הררי כלל לא מזכיר בספרו. זה רק מראה את העומק הפילוסופי שאליו הררי לא השכיל לצלול.

 

הררי מתעלם מתחייתו של ישוע

הררי מתקשה להסביר מדוע “השתלטה הכת האזוטרית הזו על האימפריה הרומית” (עמ’ 221). אלא, שהוא קורא לה “אחת התפניות היותר משונות של ההיסטוריה” (שם).

אכן מדובר בתפנית קיצונית, אך מדוע לא לשקול או לפחות לנסות להפריך את ההסבר שהמשיחיים נותנים- תקומתו של ישוע. הררי כלל לא מזכיר את האפשרות הזו ולא מדבר עליה.

התשובה הרגילה שנותנים כתירוץ להתעלמות מהאופציה הזו היא ש”מתים לא קמים לתחייה”. אך התשובה הזו מניחה שאלוהים לא קיים, כלומר היא מניחה את מה שהיא אמורה להוכיח. שהרי אם אלוהים קיים, אז לא רק שתחייתו של ישוע היא אפשרית, אלא היא גם סבירה (לאור טענותיו ומעשיו). התחייה של ישוע מסבירה בצורה חזקה את התפנית ההיסטורית שהתרחשה בארץ ישראל במאה הראשונה.

 

סיום שלא עקבי עם השקפתו

באחרית דבר, הררי מצהיר:

“אנו חזקים מאי פעם…. גרוע מכך, נראה שנעשינו חסרי אחריות יותר מאי פעם. אנו בבחינת אלים שבראו את עצמם, ואיננו חייבים דין וחשבון לאף אחד מלבד חוקי הפיזיקה.” (עמוד 415).

השאלה שעולה היא “מה הבעיה?” מדוע זה רע בעולם אתאיסטי (שבו אנו פועלים על פי חוקי הפיזיקה והכימיה המכתיבים לנו את הפעולות שלנו) לא לתת דין וחשבון לאף אחד מלבד חוקי הפיזיקה? הטענה שלו שמדובר במצב “גרוע”, מניחה שקיים קנה מידה אובייקטיבי אשר אנו חייבים להתנהג על פיו (ובמקרה שלנו, לפי טענתו, אנו לא מתנהגים בהתאם לאותו קנה מידה) . השאלה היא, מהו אותו קנה מידה בעולם אתאיסטי? מי מכתיב עבורינו איך עלינו להתנהג? כל אחד מתנהג לפי איך שהגנים שלו מכתיבים עבורו, זה הכל. כלפי מי המחוייבות שלנו? מי קבע שיש לנו מחוייבויות מוסריות? חבל שהררי לא עונה על השאלות המהותיות הללו, שהרי אלו הן שאלות שמצריכות מענה בהשקפתו.

 

הערת שוליים:
1.  כשל לוגי “איש קש” הוא כשל שבו מייצגים את הטיעון של הצד השני בצורה חלשה ומגוכחת כדי שיהיה קל יותר להפריך אותו.

אולי גם יעניין אותך: