הפלות תחת מבחן האתיקה

 

מבוא

במאמר זה נחקור את נושא ההפלות. שאלות המחקר שלנו תהיינה: מהי ההשקפה המקראית אודות ההפלות ומהן התשובות לטיעונים השכיחים בעד ביצוע הפלות? אנו נראה את העמדה של כתבי הקודש בנוגע להפלות ולאחר מכן נענה על הטיעונים השכיחים ביותר בעד ביצוע הפלות. לבסוף נבחן את החשיבות והרלוונטיות של הנושא.

ההשקפה המקראית

 

את הדיון והפסוקים המקראיים נחלק לשלוש קטגוריות: 1. אלוהים הוא זה שנותן חיים. 2. אלוהים מתייחס לעובר כאל אישיות\בן אדם במלוא מובן המילה. 3. אלוהים מצווה עלינו להגן על חסרי הישע.[1]

 

1. אלוהים הוא זה שנותן חיים

 

הכתובים ברורים לגבי כך שלאלוהים יש חלק פעיל בקיום שלנו. אנו לא נוצרנו ללא סיבה או תכלית, אלא שלאלוהים יש תוכנית עבור הקיום שלנו בעולם הזה:

כִּי-אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי; אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי

נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד; לֹא-נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ

אֲשֶׁר-עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ (תהלים קלט 13-16).

דוד מהלל את אלוהים בפסוקים הללו על כך שאלוהים היה איתו מראשית, מרגע ההפרייה, הוא טוען שאלוהים הגן עליו כבר אז והיה הבעלים של החיים שלו, למעשה אלוהים ברא אותו בבטנה של אמו. במילים אחרות, אלוהים העריך את חיי דוד גם כאשר היה עובר, מבחינתו של אלוהים, כאשר דוד היה עובר, הוא היה אדם שנברא בצלמו של אלוהים. פסוק זה מקביל לאיוב י 11: עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי.

כמובן שפסוקים אלו הם ציוריים בסוגם, אך עדיין, פסוקים אלו מתארים את ריבונותו של אלוהים בתהליך ההיווצרות של האדם[2]. אלוהים אחראי על כל התהליך, מרגע ההפרייה עד המוות. האדם לא מפגין את צלמו של אלוהים רק כאשר הוא נולד. אלא, האדם נברא בצלמו של אלוהים מרגע ההפרייה, ולכן, האדם הוא אישיות אנושית כבר ברחם אמו.

ישעיהו מלמד את אותו העיקרון: שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק יְהוָה מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי (ישעיהו מט 1).

מהפסוק הזה ניתן ללמוד כמו מן הפסוקים לעיל, שלאלוהים יש תכלית ותכנית אפילו לעובר, מה שאומר שמבחינתו של אלוהים, העובר הוא בעל ערך וחשיבות השקולה לכל אדם באשר הוא.

שאול תומך במסקנה הזו באיגרת אל הגלטים א 15: אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֱלֹהִים, שֶׁהִקְדִּישַׁנִי מֵרֶחֶם אִמִּי וּקְרָאַנִי בְּחַסְדּוֹ, רָצָה לְגַלּוֹת בִּי אֶת בְּנוֹ כְּדֵי שֶׁאֲבַשְּׂרֶנּוּ בַּגּוֹיִים, לֹא נוֹעַצְתִּי אָז עִם בָּשָׂר וָדָם.

לאור הלימוד המקראי (על פיו לאלוהים יש תכלית והערכה לעובר), הפלות מלאכותיות הן סתירה לרצונו ולתכליתו של אלוהים. לאדם אין את הסמכות לחבל בבריאה של אלוהים, במיוחד בבריאה אותה אלוהים מעריך מעל הכול. אם לאלוהים יש תכלית והערכה לחיים האנושיים כבר בשלבים המוקדים של העובר, זה יהיה חטא לא להעריך את החיים הללו בשלב זה, או להתייחס אליהם כאל קיום חסר תכלית ושרירותי.

 

לסיכום הנקודה הראשונה, הראיתי שמבחינת הכתובים, אלוהים הוא זה שנותן חיים ומתכנן אותם, החיים שמתחילים בעובר הם חיים בעלי ערך ותכלית, ולכן, פגיעה בחיים הללו היא פגיעה בתוכנית וברצון של אלוהים.

 

2. אלוהים מתייחס לעובר כאל אדם במלוא מובן המילה

בקטגוריה השנייה, אנו נראה פסוקים שמלמדים במפורש שאלוהים מתייחס לעובר כאל אדם במלוא מובן המילה:

וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים; וְאִם-אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ; עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל; כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה (שמות כא 22-25).

בין אם יש לקיים את העיקרון הזה בימינו איננו רלוונטי לדיון שלנו[3]. מה שרלוונטי הוא שמבחינת אלוהים, עובר שנהרג בגלל אנשים שנלחמו זה בזה, הוא מקרה שדורש עונש שווה ערך להרג של אדם חף מפשע. במילים אחרות, חומרת מותו של עובר שוות ערך לחומרת מותו של אדם בוגר. זה ברור מהפסוק הזה שלא קיימת הבחנה היררכית בין ערכו של עובר לערכו של אדם רגיל, מבחינת אלוהים עובר הוא אדם במלוא מובן המילה.

יש מספר נקודות התומכות בפרשנות הזו לשמות כא 22-25, במקום בפרשנות הגורסת את ההפך הגמור, כלומר, שהמקרה דורש מוות רק אם האם נהרגת כתוצאה מההתקוטטות, ואילו מות התינוק דורש רק קנס (בפרשנות הזו, הביטוי “ויצאו ילדיה” מתייחס למוות התינוקות):

ראשית, יש פועל המשומש עבור הפלה של עובר במקרא, כלומר, “שכל”, והוא משומש בשמות כג 26. מילה זו לא משומשת בקטע של שמות כא 22-25.

שנית, הביטוי “ויצאו” כאשר משומש בהקשר של לידה, תמיד מתייחס ללידה של תינוקות חיים (לדוגמה בראשית כה 25-26 וגם לח 28-30). כלומר, הקנס הוא לא על הפלה, אלא על לידה של תינוקות חיים בטרם עת, דבר שמהווה בכל זאת פגיעה.

שלישית, קיימות מילים שמתארות עובר (“גלם” תהלים קלט 16), או תינוק שמת בטרם עת (“נפל”, איוב ג 16; תהלים נח 8; קהלת ו 3). אך אף אחת מהמילים הללו לא נמצאות בשמות כא.[4]

גליסון ארצ’ר, פרופסור למקרא ולשפות שמיות כותב:

“אין שום ערפול כל סוג שהוא כאן. מה שדרוש הוא שאם יש פגיעה באם או בתינוקות, אז הפוגע יפגע באותה צורה. אם המקרה מערב מוות (נפש) של התינוק בטרם היוולדו, אז על הפוגע לשלם בחייו. הסטטוס של התינוק לא מסווג באופן יוצא דופן תחת העיקרון הזה; הפוגע נענש כאילו הוא פגע בתינוק נולד או באדם בוגר יותר: חיים עבור חיים.”[5]

פסוק נוסף שמלמד בבירור את השוויון בין ערכו של עובר לערכו של אדם רגיל מגיע מלוקס א 15: כִּי גָּדוֹל יִהְיֶה לִפְנֵי יהוה, יַיִן וְשֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה, וְיִמָּלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵרֶחֶם אִמּוֹ.

גבריאל מודיע לאמו של יוחנן המטביל, שהוא ימלא ברוח הקודש כבר ברחם אמו, כלומר, כעובר. זה אומר שאלוהים התייחס אליו כאל אדם רגיל. על פי העדות של כתבי הקודש, רק בני אנוש מתמלאים ברוח הקודש. אין לנו דוגמה אחת מהכתובים שבהם בעלי חיים או חפצים התמלאו ברוח אלוהים.

אלוהים אמר לירמיהו: יְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר; בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ  נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ (ירמיהו א 4). המילה “ידעתיך” לא מתייחסת להכרה שכלית בלבד מצדו של אלוהים, אלא היא מתייחסת בדרך כלל בכתובים להיכרות אינטימית מיוחדת[6]. כלומר, אלוהים מכיר את ירמיהו כאישיות לכל דבר כבר כאשר ירמיהו היה ברחם אמו. היכרות אינטימית היא בין אישיויות, היא לא יכולה להתקיים בין אישיות לתרכובת כימית או כל חפץ דומם אחר.

כפי שהאפולוגטיקן וואלנס דטרוייט כותב:

“בתהלים קלט, דוד נדהם על הדרך המופלאה שאלוהים יצר אותו. לפני שדוד נולד, אלוהים כבר עיצב את כל ימיו העתידיים (תהלים קלט 13-16). איוב, ישעיהו וירמיהו גם כן מתארים את האופן שבו אלוהים נהג עמם כאישיויות בטרם נולדו על ידי עיצוב הגוף הפיזי שלהם… אלוהים הכיר את דוד כאישיות, החשיב את איוב חי, קרא לישעיהו עבדו, וקרא לירמיהו להיות נביאו בזמן שכל אלו היו ברחם אמם…התיעודים המסקרנים של שמשון ויוחנן המטביל מוכיחים שהכתובים מתייחסים לתינוקות שטרם נולדו כאל אישיויות במלוא מובן המילה…שמשון, למרות שטרם נולד, היה תחת תורת אלוהים. ויוחנן, בטרם נולד, שמח כאשר אמו פגשה את מרים ואת בנה החדש המופרה, האדון ישוע (לוקס א 35-44). זה ברור שרוח הקודש הניעה את יוחנן להגיב בדרך הזה, אך העובדה שיוחנן היה יכול להביע את הרגש הזה דורשת את קיומה של האישיות.[7]

לסיכום הנקודה השנייה, על פי ההשקפה המקראית, עובר שנמצא בבטן אמו הוא אדם לכל דבר, הוא לא מסווג בצורה מיוחדת כתת אדם או חצי אדם. הערך שלו שווה לערכו של תינוק שנולד או לאדם בוגר.

 

3. אלוהים מצווה עלינו להגן על חסרי הישע

העדות של הכתובים ברורה לגבי כך שאלוהים דואג לחלשים, לחסרי האונים ולחסרי הישע והוא מצווה עלינו לנהוג באותה מידה:

שִׁפְטוּ-דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ (תהלים פב 3).

פַּלְּטוּ-דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ (תהלים פב 4).

בפסוקים הללו מתהלים, אלוהים מפציר בנו להגן על החלשים.

הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם-תַּחְשׂוֹךְ (משלי כד 11).

פְּתַח-פִּיךָ לְאִלֵּם  אֶל-דִּין כָּל-בְּנֵי חֲלוֹף;פְּתַח-פִּיךָ שְׁפָט-צֶדֶק    וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן  (משלי לא 8-9).

אלוהים מצווה עלינו להציל את אלו שחשופים למוות, כלומר, את חסרי הישע. הפלות הן פעולות שנוגדות נחרצות את הפסוקים הללו, משום שבהפלות, חסרי ישע נהרגים בצורה לא מוצדקת ולא מקבלים הגנה מאלו שיכולים לעזור להם.

לסיכום הנקודה השלישית, הפלות הן פגיעה בחסרי הישע והאונים, ולכן, סתירה מוחלטת לעקרונות של הכתובים. הכתובים מצווים עלינו בעשרות מקומות לדאוג, לעזור ולהגן על החלשים בחברה, ולכן, זו המחויבות המוסרית של כל אחד מאתנו.

 

מענה לטיעונים בעד הפלות

הדיון לגבי הפלות מתחלק לתחומים רבים: דיונים מדעיים, דיונים פילוסופיים, דיונים חוקיים ועוד. בחלק הזה של המאמר, נתמקד על הטיעונים הפילוסופיים והמדעיים לטובת הפלות ונענה עליהן.

 

טיעונים מדעיים

  1. הטיעון מן הגודל– על פי הטיעון הזה, העובר הוא יצור מאוד קטן ולכן זה מסווג אותו בקטגוריה שונה מאשר אדם רגיל. מכאן, המסקנה היא שזה מוצדק לעצור את חייו של העובר משום שעצירת חייו איננה שקולה לעצירת חיי אדם רגיל.

        מענה לטיעון הראשון– אמנם זה נכון שעובר הוא קטן, על פי איזה קנה מידה קובעים מתי הגודל הוא מספיק “אנושי”? לא קיים קנה מידה כזה, ולכן, העניין הולך ומסתבך בהשקפה הגורסת שהפלות הן מוצדקות. הרי גם תינוק בן חצי שנה הוא מאוד קטן יחסית לאדם בוגר, האם זה אומר שתינוק בן חצי שנה הוא פחות “אנושי” מאדם בוגר? האם הזכות לחיים היא יסודית לטבע האנושי או שהיא מתפתחת בהתאם לגודל הגוף של האדם? כמובן שהיא יסודית לקיום האנושית מעצם טבעו. אם אנו מבססים עמדה רק על מראית עין, ולא על המדע עצמו, אז המסקנה שאליה אנו מגיעים איננה רציונלית כלל.[8]

 

  1. הטיעון מן הסביבה– על פי הטיעון הזה, הסביבה של העובר מראה שלא מדובר באדם רגיל, משום שאדם רגיל נמצא בסביבה חיצונית, ולא בתוך גוף של מישהו אחר.

הבעיה בטיעון הזה הוא שמיקום אינו מגדיר את הטבע או את הזכויות הטבעיות שלנו.

        מענה לטיעון השני- הבעיה בטיעון הזה היא שהיא מניחה שהערך של האדם נקבע על פי המיקום שלו. אך זה  מגוחך; האם הערך שלנו הוא שונה כשאנחנו נמצאים ברכב, בבית, או בחנות? כמובן שלא, אז על פי איזה קנה מידה אנו קובעים איזה מיקום כן מקטין את הערך או מגדיל אותו?[9] קנה מידה שכזה איננו קיים, מהסיבה הפשוטה שהמיקום איננו משפיע על הערך היסודי והטבעי של הקיום האנושי. ערכו של עובר שנמצא בתוך רחם, לא שונה מערכו של אדם שנמצא בתוך חדר. הקביעה כי רחם הוא מיקום שמסווג את העובר בקבוצה שערכה איננו משמעותי כמו ערכו של אדם הנמצא בחדר, היא קביעה שרירותית שלא מתבססת על היגיון או על אינטואיציה מוסרית בסיסית.

 

  1. הטיעון מן התלותיות– על פי הטיעון, מאחר והעובר תלוי באם עבור קיומו, זה אומר שהוא חלק מהגוף שלה, ולכן, לאם יש זכות לקבוע את גורלו, שהרי לאם יש זכות לקבוע מה היא עושה עם גופה.

       מענה לטיעון השלישי– מבחינה מדעית, המשפט הזה שגוי לחלוטין. אם העובר היה חלק מהגוף של האישה גרידא, זה היה אומר שהדנ”א שלו היה זהה לזה של אמו. אך הדנ”א של העובר הוא שונה מזה של אמו; וזו ראיה חד משמעית שהעובר הוא גוף נבדל מגופה של אמו.[10] בנוסף לכך, גם תינוק בן שנתיים תלוי באמו כדי להתקיים, האם זה מקנה לאם את הזכות להמית אותו? כמובן שלא, הרי הזכות לחיים לא מוגדרת על ידי המסוגלות שלנו להתקיים בכוחות עצמנו. כפי שהפרופסור פיטר קריפט כותב: “במקרה כזה (שהעובר הוא חלק מגופה של האם), לכל אישה בהיריון יש ארבע עיניים וארבע רגליים, ולחצי מהנשים בהריון יש גם איברי מין זכריים! זה ברור שהמסקנה האבסורדית הזו הגיעה מההנחה השגויה שהעובר הוא רק חלק מהאם”.[11]

 

סיכום הטיעונים המדעיים­

בחנו מספר טיעונים מדעיים שכיחים לטובת ביצוע הפלות. לטיעונים המדעיים לכאורה של תומכי הבחירה בהפלות יש מכנה פילוסופי משותף; הם כולם מניחים שהזכות לחיים היא זכות נרכשת. במילים אחרות, ההנחה היא שהזכות לחיים היא לא זכות בסיסית ויסודית, אלא היא זכות מתפתחת בהתאם לתנאי הגוף. השקפה כזו מסתדרת עם ההשקפה הנטורליסטית אתאיסטית, משום שבעולם כזה אין לנו ערך יסודי מעצם טבענו האנושי, משום שאין שום דבר מיוחד בטבע האנושי; אלא שאנחנו התפתחות שרירותית של האבולוציה בתוך עולם אקראי שנוצר ללא שום תכלית .אך השקפה כזו היא בעלת השלכות מזיקות לחברה שלנו. ההשקפה הזו הניעה את קיומה של העבדות בחברות מסוימות והתבססה על אותה ההנחה לגבי הערך של האדם. חברה שמצליחה היא חברה שמקדשת חיים ומעריכה אותם, בלי תלות בתנאים שלהם.

ההתנגדות להפלות היא מוסרית יותר מהתמיכה בהן מעצם ההגדרה של המוסר. המוסר מתבסס מעצם ההגדרה על הערך התוכי והיסודי של הקיום האנושי. מאחר והראיות המדעיות תומכות בכך שהעובר הוא יצור אנושי שלם[12], ההשקפה המתנגדת להפלות היא בהכרח מוסרית יותר משום שהיא עונה על הקריטריונים של המוסר: לקדש, להעריך ולהגן על החיים. כעת, אנו נענה על הטיעונים הפילוסופיים-המוסריים השכיחים לטובת ביצוע הפלות.

 

מענה לטיעונים פילוסופיים-מוסריים

  1. הטיעון מן החופש של האםעל פי הטיעון הזה, לכל אדם יש את הזכות לבחור, לכן, זה לא צודק שלאם אין את הזכות לבחור להפיל את העובר.

        מענה לטיעון הראשון– הזכות לבחור היא בהכרח זכות מוגבלת, היא איננה מוחלטת. הזכות לחופש הבחירה לא כוללת את הזכות לבחור לבצע פעולות שעלולות לפגוע בבני אדם אחרים. לדוגמה; סטודנט לא יכול לבחור לזרוק סכינים במכללה שבה הוא לומד משום שחופש הבחירה הזה כרוך בפגיעה פיזית באחרים. באותה המידה, הבחירה של האישה לא יכולה לבוא על חשבון העובר.

  1. הטיעון מן האונס– על פי הטיעון הזה, אישה שעברה אונס מוצדקת בלהפיל את העובר משום שהעובר נוצר ללא בחירתה החופשית.

        מענה לטיעון השני- הטיעון הזה אולי יכול להעמיס איזשהו משקל רגשי על הוויכוח ולתת לו לכאורה גושפנקא. אך כאשר בוחנים את הטיעון מבחינה לוגית ניתן לראות את האבסורדיות שלו. האם מגיע לאדם אחר למות בגלל פשע שמישהו ביצע? כמובן שלא, האונס מצדיק עונש של האונס, לא של העובר. בנוסף לכך, הפלת העובר כלל לא עוזרת או פותרת את ההשלכות המנטליות של הנאנסת, למעשה הם עשויים להחמיר אותן.[13]

 

  1. הטיעון מן האישיות– על פי הטיעון הזה, מאחר והעובר הוא לא אישיותי, זה אומר שזה לא בלתי מוסרי להפיל אותו. הטיעון מתבסס על קריטריונים מסוימים לאישיות כמו: מודעות, יכולות אינטלקטואליות, יכולות תקשורתיות ועוד.

       מענה לטיעון השלישי– הבעיה בטיעון הזה היא ההנחה הפילוסופית השגויה שהאישיות מוגדרת על ידי פונקציה. אם זוהי ההגדרה שלנו לאישיות זה אומר שגם אנשים שישנים הם לא אישיויות משום שהם לא נמצאים במצב של מודעות. זה כולל גם אנשים שנמצאים בקומה או בעלי מוגבלות שכלית שלא מתפקדים ברמה של אדם רגיל. העניין תקף לגבי תינוקות בני חצי שנה; אין להם מודעות עצמית ואין להם יכולות שכליות, אך התפקוד המוגבל שלהם לא נותן לנו לגיטימציה להתייחס אליהם כאל יצורים לא אישיותיים שמותר להרוג. במילים אחרות, הטיעון מבלבל בין קיום\מהות האישיות עם התפקוד של האישיות. עובר הוא לא אישיות פוטנציאלית, אלא אישיות בעלת פוטנציאל לתפקוד.

 

סיכום הטיעונים הפילוסופיים-מוסריים

כפי שניתן לראות מן הטיעונים הפילוסופיים בעד ביצוע ההפלות, ההנחה היא שהערך של האישה נעלה מערכו של העובר. הנחה זו כפי שראינו לעיל, מונעת על ידי ההשקפה הנטורליסטית שהערך האנושי הוא קניין נרכש ולא יסודי מטבעו, משום שבהשקפה הנטורליסטית, אין שום דבר מיוחד באדם. ממש כמו שאר בעלי החיים, האדם הוא רק ענף בעץ האבולוציוני האקראי של הטבע. גישה כזו, אם הייתה מיושמת בעקביות, היא הייתה מובילה לחורבן החברה המערבית שדוגלת בקידוש החיים.

הערך של האדם לא משתנה, נרכש או נמדד לפי היכולות שלו, וזו נקודה ברורה לאינטואיציה המוסרית של כל אינדיבידואל; אלא שהערך של האדם טבוע במי שהוא, בן אנוש.

 

החשיבות והרלוונטיות של הנושא

הדיון אודות ההפלות הוא דיון קריטי משום שהוא מערב שישה תחומים שההשקפה שלנו לגביהם, תגדיר את האופן שבו נמשיך להתקיים כיחידים בפרט וכחברה בכלל. ששת התחומים הללו הם:

  1. הוא מערב את שאלת הערכים המוסריים האובייקטיביים. האם קיימים ערכים שלא תלויים בדעות של בני אדם? האם יש לנו מחויבויות מוסריות או איסורים מוסריים, או שאנחנו אלו שמחוקקים את הדרך שבה דברים אמורים להתנהל?
  2. אם אכן קיימים ערכי מוסר אוביקטיביים; האם הם מוחלטים? או שהם משתנים בהתאם לרצונות והמניעים של בני האדם?
  3. האם לאדם יש ערך אובייקטיבי מעצם טבעו האנושי? או שהערך נרכש בהתאם ליכולות השכליות, התקשורתיות והפיזיולוגיות שלנו?
  4. האם ההיגיון האנושי מסוגל לתפוס אמיתות מוסריות או שלא?
  5. מדוע בן אנוש הוא אישיות? מהי התכלית של הקיום של האדם? השאלה הזו היא חלק בלתי נפרד מהנושא.[14]

 

סיכום

במאמר זה חקרנו את ההשקפה המקראית של ההפלות וענינו על טיעונים מדעיים ופילוסופיים לטובת ביצוען. הראינו שמבחינת הכתובים, הפלות הן חטא לכל דבר משום שהן נוגדות את תוכניתו של אלוהים, פוגעות בצלמו וסותרות את מצוותו להגן על החלשים וחסרי האונים. לאחר מכן ענינו על שלושה טיעונים מדעיים ושלושה טיעונים פילוסופיים לטובת ההפלות. הראינו שהטיעונים הם לא מוצדקים ומניחים ללא שום בסיס שהערך של העובר ירוד מערכה של האישה.

 

 

 

הערות:

[1] החילוק על פי הקטגוריות לעיל מתבסס על: Swonger, “Aborion”.

[2] Ross, A. P. (1985). Psalms. In J. F. Walvoord & R. B. Zuck (Eds.), The Bible Knowledge Commentary: An Exposition of the Scriptures (Vol. 1, p. 892). Wheaton, IL: Victor Books.

[3] להרחבה על היחס בין העקרונות והעונשים בתנ”ך לאתיקה של ימינו, ראו:   Paul Copan, Is God a Moral Monster? Making Sense of the Old Testament God (Grand Rapids: Baker Books, 2011);

[4]. Piper, ‘’ The Misuse of Exodus 21:22–25 by Pro-Choice Advocates’’.

[5] Gleason Archer, Encyclopedia of Bible Difficulties (Grand Rapids:  Zondervan, 1982), 248.

. Huey, F. B. (1993). Jeremiah, Lamentations (Vol. 16, p. 50). Nashville: Broadman & Holman Publishers.

[7] תורגם מתוך המאמר להלן: Vallance, ‘’ Christian Apologetics (2): Abortion’’.

[8] Dr. and Mrs. J.C. Willke, Abortion Questions & Answers, (Cincinnati: Hayes Publishing Company) 37.

[9] Clinton Wilcox, ‘’When Does Personhood Begin? Part 1’’.

[10] Alcorn, ‘’39 Major Pro Choice Argument and Their Refutations’’.

[11] Kreeft, ‘’Human Personhood Begins at Conception’’.

[12] להרחבה ראו: Moore, K. and T.V.N. Persaud. 1998. The Developing Human: Clinically Oriented Embryology (6th ed.), W.B. Saunders Company,  Philadelphia, pp 2-18.

[13] “Abortion ‘Leaves Mental Legacy’” (2005), BBC News, December 12, [On-line], URL: http://news.bbc.co.uk/2/hi/health/4520576.stm.  וגם: Fergusson, David M., L. John Horwood, and Elizabeth M. Ridder (2006), “Abortion in Young Women and Subsequent Mental Health”.

[14] Kreeft, Ibid.

[15] https://www.beadchaim.com/.

[16] https://www.abortion.org.il/%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%94-%D7%A6%D7%91%D7%90/.

אולי גם יעניין אותך: