האם זה בכלל משנה האם אלוהים ברא את היקום?
אנשים רבים מצהירים כי "דת היא אולי דבר טוב בשביל אנשים מסוימים, ואני שמח עבורם, אבל בשבילי דת היא בזבוז זמן מוחלט". אם גם אתה מרגיש ככה, בהחלט אינך לבד. אתה בחברה טובה, אפילו ביל גייטס חש כמוך. אבל השאלה היא האם אתה צודק? האם בדקת לעומק את ההחלטה שלך? והאם זה שדתות הן בזבוז זמן, אומר שאלוהים הוא בזבוז זמן? ומי בכלל קבע שדרך "דתות" ניתן להגיע לאלוהים?
לשמחתנו, בחברה החופשית שבה אנו חיים, מותר לנו לקבל בעצמנו את ההחלטות שלנו לגבי אלוהים, דת, ואין ספור נושאים אחרים. אנו חופשיים להחליט עם מי להתחתן, היכן אנו רוצים לגור, באיזה מקצוע לעסוק למחייתנו, וכדומה. בדרך כלל, לפני שאנחנו מקבלים החלטה שעשויה להשפיע בצורה משמעותית על איכות חיינו, אנו בודקים בקפדנות את האפשרויות השונות שעומדות לרשותנו. ככל שהעניין חשוב יותר, כך אנו בוחנים את המצב ביתר קפדנות.
תהליך קבלת החלטות
בבואנו לקבל החלטה, אנו שוקלים את החיובי והשלילי ולאחר מכן בוחרים. לפעמים אנו חושבים שלקחנו בחשבון את כל הנתונים, אבל מאוחר יותר מגלים שטעינו. חשבת שהכלבלב שבחרת לקחת הביתה נראה כה חמוד בעודו מתכרבל ליד אמו, אך הסתבר לך שהוא חיה רעה שחושב שהרהיטים בביתכם נועדו ללעיסה, והשטיח שלכם הוא בית השימוש שלו.
ככל שהעניין חשוב יותר, כך אנו נוהגים לחקור ולבדוק יותר. לפני שבוחרים בבת הזוג שאתה נבלה את שארית חיינו, נבדוק אותה בקפדנות יתרה. יש הבוחרים לגור עם בת הזוג לפני שהם סוגרים את העסקה ועומדים מתחת לחופה. רבים בודקים לעומק את הרקע של האישה עוד לפני הפגישה הראשונה, כי הרי ידוע שבחירה לא נכונה עלולה להוביל לערב לא נעים.
האם יש החלטה משמעותית יותר מזאת?
אנשים רבים מאמינים שיש חיים אחרי המוות. אחרים אינם מסכימים עמם. ההחלטה לגבי החיים שלאחר המוות היא סופית. איזו שאלה גורלית ממנה? קניית רכב חדש? אם טעינו אפשר למכור אותו. משרה גרועה? תמיד אפשר להתפטר. בחירה שגויה בבן או בת זוג? אמנם התוצאה ארוכת טווח, אבל במקרה הכי גרוע תסבול שבעים וחמש שנים של חיים לא כל כך מאושרים.
מה זה משנה אם יש אלוהים ואם הוא ברא את היקום, או לא?
באוניברסיטת בואנוס איירס שבארגנטינה שוחחתי פעם עם חמישה סטודנטים צעירים שהגדירו את עצמם כאתאיסטים. שאלתי שאלות רבות על הסיבות להיותם אתאיסטים. תודות למתורגמן מעולה, הצלחתי להבין את המניעים לחוסר אמונתם.
כשהקשבתי בשקידה, בחור צעיר שנשא עמו גיטרה שאל אותי, "למה שהשאלה 'האם אלוהים קיים' בכלל תעניין אותנו? זה באמת משנה?" שאלתי אותו, "כתבת פעם שיר?" הבעת פניו השתנתה מיד כשנדמה היה לו שאני משנה את נושא השיחה מאלוהים למשהו שהוא באמת רצה לדבר עליו. הוא אמר כן, אז שאלתי אותו, "למה רצית לכתוב שיר?"
הוא הרים את ידו כדי להדגיש את התשוקה שלו. "רציתי לחלק את הרגשות שלי עם אחרים, ליצור משהו שהם יוכלו ליהנות ממנו בעודי מבטא את רחשי לבי ומחשבותיי". מה היית עושה אילו כתבת שיר מהסיבות הנעלות האלה ומישהו היה מתכחש לכך שכתבת את השיר או היה נותן את זכויות היוצרים למישהו אחר במקום לך? האם זה היה מפריע לך? במבט שהעיד על כך שהוא ידע שבכוונתי לעמוד פה על עניין גדול יותר, הוא הסכים, "כן, אם לא הייתי מקבל הכרה כמחבר השיר, הייתי ממש מתעצבן".
עצרתי רק לרגע קט. "ואם היית בורא עולם?"
יכולת לראות על פניו את העדות לקשר בין שתי המחשבות. לאלוהים מגיעה הכרה על כל מה שהוא ברא. הידיעה שיש בורא, משנה את כל השקפת העולם שלנו. היא צריכה לעורר בנו השראה לכבד אותו יותר מכפי שנכבד איש או אישה כלשהם על כל הישג אנושי שהוא. היא צריכה גם לגרום לנו לדרוש את פניו ולרצות, באמת ובתמים, לנהל אתו מערכת יחסים.
המציאות של אלוהים כבורא גורמת לנו לחקור את העולם שהוא ברא בביטחון עצום יותר ולהבין את טבעו ואת אופיו. כל היופי, הגדולה וכל מה שהוא נותן לנו עלי אדמות צריכים להפיק רחשי תודה שיציפו אותנו מכף רגל ועד ראש. זוהי רוח הבישור ששולחת אותנו עם מסר של אהבה, תקווה וריצוי, לא עם מסר של שנאה ופילוג.
כשאתה שומע את הביטוי "אלוהים שב", המשמעות שיש לכך איננה כמובן שהוא הלך לאנשהו. האמונה באלוהים שבה, חזרה. לא אמונה עיוורת, חסרת היגיון, אלא אמונה שמושרשת היטב בעדויות ובהוכחות. ההוכחה המבוססת היא הבסיס שמאפשר לנו להעביר את מסר האמונה הזו בצורה ישירה וברורה. לכל הפחות, כתבי האתאיסטים החדשים הצליחו לעורר מיליוני משיחיים מהתרדמת הדוגמתית שלהם.