כתבי הקודש, משל או מילולי?

רבים רואים בכתובים משל, אך אנו מאמינים שהדרך הנכונה להבין את הכתובים היא דרך הפרשנות המילולית, וזאת מכמה סיבות: אלוהים באמת דיבר אל אנשים אמיתיים. הדברים האלה התרחשו, לא באיזו ארץ פלאות דמיונית אלא ממש כאן, עלי אדמות ואפילו אצלנו בארץ ישראל. מחברי הכתובים לא ראו בחיבורם מדע בדיוני. כשהם מצטטים מישהו או מספרים על אירוע כלשהו, הם מתייחסים לכך כאל מציאות.

יציאת מצרים

לדוגמה, כשהכתובים מספרים על יציאת מצרים, כיבוש הארץ, חורבן ירושלים או מנוסתו של יונה מפני ה' והשהות שלו בבטן הדג, וכשמחבר האיגרת אל העברים מצטט מהתנ"ך (האיגרת אל העברים י"א), הם אינם מציגים את הסיפורים האלה כאגדות אלא כמציאות. כתבי הקודש מפרשים את עצמם באופן מילולי. טבעו של אלוהים, כפי שהוא מתואר בכתובים, מאפשר לו ליצור קשר עם אנשים.

אלוהים פונה אל בני האדם באופן שכל אחד יוכל להבין אותו. אין כל סיבה לחפש משמעויות נסתרות משום שדבר אלוהים הוא ברור. אלוהים לא בחר להחביא, להצפין מסרים חבויים או לשים משמעויות כפולות בכתבי-הקודש על מנת שאנו ננחש או נשחק ("הצופן הת"נכי?"), אלא בהנחה שאלוהים רצה שנבין את אשר נתן לנו ולכן משתמע מכך שאת הכתוב ניתן להבין פשוטו כמשמעו.

כשמדובר על המשפט שיבוא על הרשעים, אלוהים מבהיר היטב את מה שיקרה: "רבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדיראון עולם" (דניאל י"ב 2); "בסירוב לבבותינו לחזור בתשובה (לא, לא להפוך לדתי, אלא התשובה האמיתית של כתבי הקודש), אנו צוברים לעצמנו זעם ליום הדין, ביום שיתגלה משפט הצדק של אלוהים, אשר ישלם לכל איש כמעשיו: חיי עולם לאנשים המתמידים לעשות את הטוב ומבקשים את התפארת והכבוד והאלמוות, אך חמה וזעם לסוררים אשר אינם נשמעים לאמת אלא לעוולה" (האיגרת אל הרומים ב' 5-8).

אין בכתבי הקודש כפל משמעות או דברי ערמה. המסר ברור ואלוהים מצפה מכל אדם לנהוג על פי מה שאמר בדברו. הטענה שיש לתורה 70 פנים אינה נכונה אלא תירוץ לשחק עם הכתוב ולהתאים אותו באופן נוח לאינטרסים שלנו, כמו שרבים בארצנו עושים.

חומות יריחו

דוגמא טובה היא סיפור חומות יריחו, כזכור, על כיבוש העיר מסופר שהיה בדרך נס. בני ישראל סבבו את חומת העיר הבצורה שבע פעמים, פעם ביום במשך שבוע, כאשר בראשם הולכים שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, ולאחר שבוע תקעו בשופרות והריעו עד אשר נפלו החומות לאחור.

ארכיאולוגים שחפרו את יריחו העתיקה גילו ממצא מעניין, יריחו היא העיר היחידה בעולם בה ארכיאולוגים מצאו חומות שהתמוטטו כלפי חוץ ולא כלפי פנים, שהרי צבא תוקף מבחוץ את החומות הם יפלו פנימה, אך לא זה הוא המקרה ביריחו, שם החומות התמוטטו לצד השני, בהתאם לסיפור המקראי.

שבעים פנים לתורה?

אחת הטענות הנפוצות היא שכל אחד מפרש את הכתובים באופן שונה ולכן אנשים שונים מגיעים למסקנות שונות. כיוון שכך, אי אפשר לייחס משמעות אחת ויחידה לנאמר בכתבי הקודש. טענות אלה מתעלמות מעובדות חשובות: רוב הקוראים בכתבי הקודש מסכימים לגבי המסר העיקרי שלהם.

אפילו אלה שאינם רואים בכתבי הקודש את דבר אלוהים מבחינים במסר ללא כל קושי. כל הדתות והזרמים המונותאיסטיים מסכימים שהאדם נברא בצלם אלוהים, ושבחר למרוד בבוראו וכך הביא את החטא לעולם. כולם מאמינים שאלוהים, בחסדו, סיפק כפרה על חטאים כדי שבני האדם יוכלו ליהנות שוב מברכתו.

דיעה קדומה ובורות

מסר זה ברור לכל מי שקורא את הכתובים. הבעיה מתחילה כשאנשים בעלי דעות קדומות מנסים להתאים את הכתוב להשקפת עולמם. הפרשנויות הסותרות נוצרות כשאנשים כופים את דעתם על הכתוב. רבים ישתמשו בחילוקי הדעות הקיימות בין הדתות והזרמים השונים כתירוץ לא להאמין באלוהים או לומר "כל הדתות מובילות לאותו אלוהים". אבל גישה זו איננה רצינית, כי מדובר בעניין של חיים ומוות, לא במחלוקות בין דתות וכיתות דתיות: "ראה, נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע" (דברים ל' 15). זו השאלה האמיתית.

חשוב שנבין שכתבי הקודש נכתבו עבור בני אדם. עלינו הוטלה האחריות לשים לב לדבר אלוהים ולקבלו כלשונו: "אחרי ה' אלוהים תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמרו, ובקולו תשמעו ואותו תעבדו ובו תדבקון" (דברים י"ג 5). אך לא מדובר פה על צורה חיצונית כמו חבישת כיפה ולבישת חליפה שחורה, מדובר על הלב מול אלוהים, מדובר על אמונה שבלב וכתוצאה ממנה על הפירות, על המעשים שיוצאים מכך, אנשים נוטים להסתכל על ברירת המחדל בתרבותם (דתיים או חרדים במקרה שלנו), לא לאהוב מה שהם מיצגים, אם זה מבחינת צביעות דתית, כפייה, חוסר השכלה אקדמאית, סלידה ממדע או פשוט אורך חיים שנראה מיושן, מקובע ומתנשא. ולהשתמש בזה כתירוץ למדוע לא להאמין באלוהים או ללכת בדרכיו, הנחת היסוד השגויה של אנשים אלו היא שאותם דתיים או חרדים (במקרה של ישראל) אלו הם הנציגים (או שגרירים) של אלוהים עלי אדמות ולכן זה או להיות כמוהם (ולהאמין באלוהים) או כלום (ולא להאמין באלוהים).