מאין באנו? ממצאי המאובנים האחרונים ואבולוציית האדם

הרבה אנשים משוכנעים שאבולוציית האדם היא עובדה. לעיתים קרובות הם יצביעו על קיומם של הומינידים בתיעוד המאובנים כסיבה לשכנועם. יצורים אלו לכאורה מייצגים את שלבי הביניים בין יצורים דמויי קוף לאדם המודרני.

מודל אבולוציית האדם הסטנדרטי רואה בהומו הביליס כיצור הראשון של הסוג שלנו (הומו=אדם). הומיניד זה מופיע לראשונה בתיעוד המאובנים מלפני כ 2.6 מיליון שנים, ונראה כי הביא את ההומו ארקטוס לידי קיום לפני כ-1.9 מיליון שנה. ההשתנות הישירה של ההומו הביליס להומו ארקטוס נתמכה משרידים הומונידיים בדמאניסי שבמדינת גאורגיה, ב1999 ו2001. מאובנים אלו מתוארכים בשיטות רדיומטריות לגיל של כ-1.8 מיליון שנה לפני זמננו, ומציבים אותם כמאובני מעבר בין ההומו הביליס להומו ארקטוס.

לעומת זאת, ניתוח המאובנים האחרון¹ של ההומו הביליס וההומו ארקטוס שנמצאו ליד האגם טורקנה שבקניה, בשנת 2000 מעלה ספקות בנוגע למיקומו של ההומו הביליס באבולוציית האדם ומרחיב את הפער בין ההומו ארקטוס לבין בני האדם המודרניים. דגימות המאובנים הכילו גולגולות של הומו ארקטוס חסר פנים שתוארכה לגיל של 1.55 מיליון שנים לפני זמננו, ולסת של הומו הביליס שתוארכה לגיל של 1.44 מיליון שנים לפני זמננו. פלאואנתרופולוגים הופתעו לגבי כל אחד מהמאובנים הללו מסיבות שונות.

בהתבסס על התיארוך של ההומו הביליס (1.44 מיליון שנים לפני זמננו) הומיניד זה התקיים במקביל להומו ארקטוס. ממצאים אלו סותרים את המודל הסטנדרטי. אם ההומו ארקטוס מקורו בהומו הביליס אז הוא לא יכול להתקיים במקביל עם הומיניד זה. מאובנים אלו מצביעים על כך שההומו הביליס וההומו ארקטוס היו מינים שונים ונבדלים מורפולוגית אשר ניצלו גומחות אקולוגיות שונות בתוך אותו האזור הגאוגרפי, עניין שמחזק את המסקנה כי ההומו הביליס לא התפתחו ישירות אל ההומו ארקטוס.

הקיום המקביל של הומו הביליס והומו ארקטוס לא מאתגר ישירות את אבולוציית האדם, אלא רק מראה כי ההומו הביליס לא התפתח להומו ארקטוס דרך תהליך שנקרא אנאגנזה (מונח באבולוציה המתאר היווצרות של מין חדש, על ידי השתנותו של מין אחר בשלמותו אליו). במקום זאת, ההומו הביליס היה יכול להביא את ההומו ארקטוס לידי קיום דרך תהליך שנקרא קלדוגנזה (מין חדש המתפצל מתוך מין קודם). לחלופין, ההומו ארקטוס וההומו הביליס היו יכולים לחלוק אב קדמון משותף, אם כי אין עדויות קיימות המאששות השערה זו.

בעוד שהקיום המקביל של ההומו הביליס וההומו ארקטוס אינו פוסל אבולוציה אנושית, גילוי זה מדגיש כמה סיבות לכך כי מוקדם מדי לטעון כי תיעוד המאובנים ההומינידיים ממחיש אבולוציה אנושית:

1. מודלים של האבולוציה האנושית, אפילו אלה שנראים כמבוססים היטב, הם ספקולטיביים מאוד. במקרה הטוב יש להם תמיכה קלושה ממדע המאובנים. פעם אחרי פעם, ממצא של מאובן יחידי מתנגש ברעיונות של האבולוציה האנושית "המבוססים היטב". קשה לדעת אילו רעיונות ומודלים מושרשים יינטשו בקרוב, ברגע שדגימות הומינידים חדשות ייחשפו וייחקרו. קשה לקבל את האבולוציה האנושית כ"עובדה", נוכח חוסר הוודאות לגבי היחסים בין ההומינידים בתיעוד המאובנים ונוכח ההשתנות המתמדת בממצאים ובתחום.

2. קשה לדעת אילו מאובנים הומינידיים הם מאובני ביניים ואילו הם לא. לפני גילוי אחרון זה, ההומינידים שנמצאו בדמאניסי, גאורגיה נחשבו כמעברי ביניים חשובים בין ההומו הביליס וההומו ארקטוס אשר תמכו בשינוי אנאגנזי. הקיום המקביל של שני ההומינידים הללו מראה שההומינידים מדמאניסי לא יכולים להיות מאובני ביניים. ומקרה זה מעלה שאלות כמו, "כמה מאובני ביניים אחרים בתיעוד המאובנים של ההומינידים מוינו שלא כהלכה?"

בשביל שאבולוציית האדם תוכרז כעובדה, אנתרופולוגים חייבים להגדיר את המסלול האבולוציוני המדויק שבו הפך היצור דמוי הקוף לבני אדם. התובנות שנרכשו מהמחקר האחרון מדגישות עד כמה רחוקים ביולוגים אבולוציוניים מן ההבנה הנדרשת.

 

 

1. http://www.nature.com/nature/journal/v448/n7154/abs/nature05986.html