מיסטיקת המזרח, זן-בודהיזם ודואליזם

מאחר שרוב המיסטיקנים מכחישים את קיומה של השקפת עולם דואלית ־ של טוב מול רע, או של אמת מול טעות ־ הרי שהעדות לאמונתו של האדם כלל לא חשובה למיסטיקן. אם כך, הסכנה שטמונה בהשקפת העולם המיסטית היא התחמקות ממידע שגורם לאדם להכיר בקיומו של אלוהים.

זן-בודהיזם

אחת הצורות הפופולריות ביותר של המיסטיקה של המזרח הרחוק, שהתקבלה במערב, היא הזן בודהיזם.

נורמן אנדרסון מגדיר את המיסטיקה ואומר ש״באופן כללי אפשר לומר שהיא מייצגת את האמונה בכך שאפשר לדעת משהו ישיר על אלוהים, על אמת רוחנית או על מציאות בסיסית ׳דרך אינטואיציה מיידית או תובנה [של הסובייקטיבי]… ושבמובן מסוים היא שונה מהתפיסה החושית הרגילה או השימוש ההגיוני בתבונה".

אנדרסון מסביר איך הזן מגיע לידע הזה של מציאות בסיסית. ״זן בודהיסטים מאמינים שעל ידי משמעת עצמית נוקשה ומדיטציה קפדנית הם עשויים להגיע לסאטורי, המונח היפני ל׳הארה׳ ־ בין שזה יקרה פתאום, כפי שחלק מהם מלמדים, ובין שבהדרגה כפי שמאמינים אחרים ־ על ידי תפישה אמפירית, לא שכלתנית״. ד׳ ט׳ סוזוקי אומר מפורשות, ״הזן לא הולך בדרך המקובלת של הנמקה [או של תבונה] וכלל לא אכפת לו לסתור את עצמו או להיות לא עקבי״.

״הזן בהחלט איננו שיטה המבוססת על היגיון וניתוח. אם בכלל הוא ההפך הגמור של ההיגיון, כשבכך אני מתכוון למודוס הדו־אליסטי של החשיבה״. סוזוקי מגדיר סאטורי כמשהו שונה מידע רציונלי. ״אפשר להגדיר סאטורי כהשקפה אינטואיטיבית של טבע הדברים, בניגוד להבנה האנליטית או הלוגית שלהם״.

זו הסיבה שגם הזן בודהיסטים וגם מיסטיקנים אחרים מתנזרים באופן כללי משימוש בלוגיקה. הפילוסוף וויליאם ליין קרייג מדבר על כמה בעיות לוגיות שעולות מטענותיהם של המיסטיקנים: "בהשפעת המיסטיקה של המזרח, רבים בימינו יכחישו את העובדה שעקביות שיטתית היא מבחן של האמת. הם מאשרים שהמציאות היא בסופו של דבר לא הגיונית, או שסתירות לוגיות תואמות את המציאות. הם טוענים שבחשיבה המזרחית, הישות הנעלה ביותר או אלוהים או הדבר האמיתי עולים על הקטגוריות הלוגיות של החשיבה האנושית. הם עשויים לפרש את הדרישה לעקביות לוגית כתפיסה של אימפריאליזם מערבי, שיש לדחות אותה כמו שעושים עם כל שריד אחר של הקולוניאליזם…

אומר בכנות שהנחות כאלה הן מטורפות ולא ניתנות להבנה. אני לא יכול לתפוש אמירה שלפיה אלוהים הוא גם טוב וגם לא טוב באותו מובן, או שאלוהים לא קיים וגם לא-לא־קיים. בעידן התקינות הפוליטית שאנו חיים בו, יש ניסיון להכפיש כל דבר מערבי ולרומם את כל דפוסי החשיבה המזרחיים, לפחות כשווי ערך לחשיבה המערבית, אם לא בתור כאלה שעולים עליה. מי שטוען שהחשיבה המזרחית לוקה קשות כשהיא יוצאת באמירות כאלה, נחשב לקנאי אפי־סטמולוגי, שאופקיו הוצרו בגלל אילוצים של החשיבה המערבית המקצצת בהיגיון".

 

עקרון חוסר הסתירה

הפילוסוף ראבי זקרייאס מספר את הסיפור הבא, ששופך אור על חוסר התועלת שיש בטיעונים כאלה: הפרופסור הרחיב את הדיבור על עיקרון חוסר הסתירות והגיע למסקנה הבאה: ״הלוגיקה של "או ש… או ש…" היא הדרך שבה המערב תופש את המציאות. הבעיה האמיתית היא שאתם רואים את הסתירות במערביות בשעה שעליכם לגשת אליהן כמזרחיים. "גם… וגם…" היא הדרך שבה המזרח רואה את המציאות״.

אחרי שהפרופסור תקף במשך זמן מה את שני הרעיונות האלה – "או ש… או ש…" ו"גם… וגם…" – שאלתי… אם אני יכול לקטוע את קו המחשבה הזה שלו ולשאול שאלה… שאלתי: ״אדוני, אתה רוצה לומר שכשאני לומד על הינדואיזם, או שאני משתמש במערכת הלוגיקה של "גם… וגם…", או שאני לא משתמש בשום דבר אחר?״

בכיתה השתררה דממה ארוכה. חזרתי על השאלה שלי, ״אתה רוצה לומר שכשאני לומד על הינדואיזם, או שאני משתמש במערכת הלוגיקה של "גם… וגם…", או שאני לא משתמש בשום דבר אחר? הבנתי אותך נכון? ״הוא היטה את ראשו לאחור ואמר, ״נכון, ה"או ש… או ש…" נטמעים זה בזה״. ״הם אכן נטמעים זה בזה״, אמרתי. ״הרי אפילו בהודו אנחנו מביטים לשני הצדדים לפני שאנחנו חוצים את הכביש – או שהאוטובוס עובר או אני, לא שנינו גם יחד״.

אתם מבינים את הטעות שלו? הוא עשה שימוש בלוגיקה של "או ש… או ש…" כדי להוכיח את "גם… וגם…" ככל שתנסה להבין את עיקרון חוסר הסתירה, הוא רק יביא למפלתך. הפילוסוף זקרייאס מדבר גם על מה שרבים לא מודים בקיומו בנוגע לפילוסופיה ה״מזרחית״:

"כל שיטת ההוראה של הפילוסוף ההינדי הגדול שאנקארה נשענה על משנתו של סוקרטס הידוע. שאנקארה לא שקל רעיונות באופן דיאלקטי (גם… וגם…), אלא באופן שאין בו סתירה (או ש… או ש…). הוא קרא למתנגדיו להוכיח שהוא טועה, וכשלא הצליחו, קרא להם לקבל את עמדתו. הנקודה היא לא אם אנחנו עושים שימוש בלוגיקה מזרחית או מערבית. אנחנו עושים שימוש בלוגיקה שמשקפת בצורה הטובה ביותר את המציאות, ועיקרון חוסר הסתירה מתקיים הן במזרח והן במערב, בעקיפין או בצורה ישירה".

 

עקרון חוסר הסתירה כאבסורד

רונלד נאש אומר, ״עיקרון חוסר הסתירה הוא לא סתם עיקרון של חשיבה. זהו עיקרון של חשיבה כי קודם כל הוא עיקרון של קיום. הוא גם לא משהו שמישהו יכול לאמץ או להפנות לו עורף. הכחשה של עיקרון חוסר הסתירה מובילה לאבסורד. אי אפשר להכחיש את עקרונות ההיגיון. אם מכחישים את עיקרון חוסר הסתירה, לשום דבר אין עוד כל משמעות. אם חוקי ההיגיון לא אומרים את מה שהם אומרים, הרי שלכל דבר אחר אין כל משמעות, וגם לא להכחשה של החוקים והעקרונות [האלה]״.

עדותו של רבינדרנת מהרג' שהיה גורו הינדי, מתארת את הדילמה שניצבת בפני כל מי שמאמץ את המיסטיקה הפנתאיסטית של המזרח. ״הדת [שלי] יצרה תיאוריה יפה, אולם נתקלתי בקשיים הולכים וגוברים בישומה לחיי היומיום. ולא היתה זו רק המחלוקת בין חמשת חושי ובין חזיונותי הפנימיים. זו היתה שאלה של היגיון… לו היתה באמת רק מציאות ממשית אחת, הרי שאז היה ברָמָן רע ממש כשם שהוא טוב, חיים בדיוק כמו מוות, שנאה כאהבה. זה עשה הכל חסר כל משמעות, ואת החיים לאבסורד… הדבר נראה חסר כל פשר, אולם הזכירו לי שאסור לבטוח בהיגיון – הרי הוא חלק מהאשליה. אם גם ההיגיון היה מָיָא – כפי שלימדו הוודות [כתבי הקודש ההודים] – כי אזי איך אוכל לבטוח בתפישה כלשהי, כולל התפישה שהכל היה מָיָא ושרק ברָמָן הינו מציאות ממשית? איך אוכל להיות בטוח שהאושר שחיפשתי אינו אלא אשליה, אם אין לבטוח לא בחושי ולא בחשיבה ההגיונית?״ (מהרג׳, ״מותו של גורו״, 115).

 

פנתאיזם חסר דאגות

נורמן גייזלר שואל, ״כשאנחנו חוצים רחוב סואן ורואים מכוניות נוסעות לעברנו בשלושה נתיבים, האם אנחנו לא צריכים לדאוג, שהרי כל מה שאנחנו רואים אינו אלא אשליה? האם עלינו לטרוח בכלל ולהביט לצדדים כדי לבדוק אם מכוניות מתקרבות לעברנו בשעה שאנחנו חוצים את הכביש, כשבעצם אנחנו, התנועה והכביש בכלל לא קיימים? אם הפנתאיסטים היו חיים את הפנתאיזם שלהם באופן עקבי, האם היו נותרים פנתאיסטים בחיים?

 

דואליזם-לוגי

פרנסיס שייפר מביא את הסיפור הבא, שמדגים את חוסר היכולת ליישם במציאות את ההכחשה של קיומו של דואליזם לוגי: ״באחד הימים שוחחתי עם קבוצת אנשים בחדרו של סטודנט צעיר מדרום אפריקה שלמד באוניברסיטת קיימברידג׳. היה שם גם בחור הודי, בן לכת הסיקית והינדי בדתו. הוא התחיל לדבר נגד האמונה המשיחית, אבל לא ממש הבין את הבעיות שטמונות באמונה שלו עצמו. שאלתי, ״האם אני לא צודק כשאני אומר שעל בסיס השיטה שלך, אכזריות וחוסר אכזריות הם היינו הך, שלמעשה אין כל הבדל מהותי בין השניים?״ הוא הסכים. הסטודנט שבחדרו נפגשנו, ושללא כל ספק הבין את ההשלכות של הדברים שבהם הודה הבחור הסיקי, הרים את קומקום המים הרותחים שלו, שמהם הוא עמד להכין תה, ושם אותו מעל לראשו של הבחור ההודי. הבחור הסתכל למעלה ושאל מה הוא עושה. הצעיר מדרום אפריקה אמר בפסקנות, ״אין כל הבדל בין אכזריות ללא אכזריות?״. הבחור ההודי יצא מהחדר ונעלם אל תוך הלילה.״