"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל־תָּשֶׁת יָדְךָ עִם־רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס׃ לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא־תַעֲנֶה עַל־רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת׃ וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ" (שמות כ"ג 3-1).
אני סבור כי הפסוקים העתיקים הללו רלוונטיים באופן בלתי מפתיע לאקטואליה בעולמנו המודרני. חשוב לתת את הדעת לביטוי "חָמָס" (פס' 1); אלוהים קורא לעמו לא להטיח האשמות חסרות ביסוס נגד חפים מפשע, שמא יהפכו מבלי משים ל"עדי לחמס". אלוהים מאיץ בנו לא להיסחף לטירוף של המון מבולבל מבחינה מוסרית, שמא נעוות משפט (פס' 2). לבסוף, אלוהים דוחק בנו לא לצאת מתוך הנחה שאדם עני הוא תמיד קורבן של דיכוי ואי צדק (פס' 3).
למרות שהעולם מפולג על-ידי אידיאולוגיות סותרות, סוף סוף נמצאה פרדיגמה אחת המאחדת את כולם: "מוות לישראל!" אבל פן נפנה אצבע מאשימה מהר מדי לאשליה ההמונית שמוכרים לנו ה"אינטלקטואלים" מכל העולם, עלינו לבחון באיזו קלות גם אנו משתכנעים מהמוסר המעוות של העולם הזה, כאשר אנו מבלים את רוב זמננו מול המסך. התקשורת אינה מסייעת בהבנתנו את העולם; אדרבא, היא מבנה את תפיסתנו, ובסופו של דבר פוגעת ביכולתנו להבחין בין טוב לרע. כמאמינים, עלינו לסרב להתאים עצמנו למוסר ההמונים הקלוקל של העולם, אלא להתמסר בהגות ממושכת באמיתות דבר אלוהים (ראו רומים י"ב 2).
"נֵר־לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאֹור לִנְתִיבָתִי׃" (מזמור קי"ט 105).
"קַדֵּשׁ אוֹתָם בָּאֱמֶת: דְּבָרְךָ אֱמֶת" (יוחנן י"ז 17).
"אַךְ אֲנָשִׁים רָעִים וּמַדִּיחִים יַגְבִּירוּ רָעָתָם, יַתְעוּ וְיֻתְעוּ. אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (טימ"ב ג' 15-13).
