"הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא׃ עַד־אָנָה יהוה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תֹושִׁיעַ… כִּי־תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה־זַיִת וּשְׁדֵמֹות לֹא־עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים׃ וַאֲנִי בַּיהוה אֶעְלֹוזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי׃ יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלֹות וְעַל בָּמֹותַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי" (חבקוק א 1–2, ג 17–19).
למרות שחבקוק צוטט פעמים בודדות בלבד בברית החדשה, הספר ממלא תפקיד מכריע בהשתתת הבשורה על בסיס צדקה באמונה: "צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתֹו יִחְיֶה" (חבקוק ב 4; ראו רומים א 17; גלטים ג 11). גם היהדות הרבנית מבטאת את תקוותה בביאת המשיח במילים שנלקחו ישירות מחבקוק ב 3: "וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא" (י"ג עיקרים לרמב"ם). עבור שתי המסורות, חבקוק עומד כעדות לאמונה הנבחנת על ידי עיכוב וסבל.
יש לקרוא את הספר מבעד לעדשת המאבק האישי של חבקוק והניצחון הסופי הנובע מביטחון באלוהים. תפילתו עוקבת אחר דפוס של קינה, צורה עתיקה של תלונה הנפוצה בתנ"ך ומובילה אותנו חזרה לאלוהים.
קינה מכילה (1) פנייה אישית לאלוהים: "אלוהיי"; (2) תלונה על בעיה ספציפית המשפיעה על חייו של האדם או על חיי האומה; (3) תחינה לאלוהים שיתייחס לתלונה; (4) הבעת אמון בטובו של אלוהים ובתקווה לנצחונו. במסגרת זו אפשר לראות כיצד חבקוק מתחיל את הספר בתלונה בפני אלוהים על–כך שאינו מושיע (חבקוק א 2), ומסיים את הספר בהלל לאלוהי ישועתו (חבקוק ג 18).
המשא של חבקוק מלמדנו כי אחת התגובות החזקות ביותר לספק אינה אלא שבח. בשפת הקינה, הלל מתחיל לעתים קרובות באות קטנטנה בתנ"ך העברי, "ו", המתפקדת במשמעות של "אבל". לא משנה מה עובר עליכם היום, אני מזמין אתכם להצטרף אליי ולהכריז על טובו של אלוהים דרך אות מקראית קטנה ביותר, אך חזקה לאין–שיעור: "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוה כִּי גָמַל עָלָי" (תהלים יג 6)
