"אֲהָהּ לַיּוֹם כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה וּכְשֹׁד מִשַׁדַּי יָבוֹא" (יואל א 15).
"יום יהוה", ביטוי המצוי בספר יואל יותר מאשר בכל מקום אחר בתנ"ך, הוא הנושא המרכזי של ספרו (יואל א 15, ב , 11, ג 4, ד 14). עוצמתו של יום זה, עבור הנביא, קשה לתיאור (יואל ב 2, 5, 11). בדרך של אנלוגיה, הוא משווה את ההרס שהותיר הארבה במצרים (ראו שמות י 4, 12–14, 19) לחורבן ביום ה', אשר צבאות הפולשים הזרים יביאו על ארץ ישראל (יואל א 4, 15).
על ידי הסרת סממנים היסטוריים שקשרו את יום ה' לעבר של ישראל, הבינו השליחים נכונה את דברי יואל כנבואה על יום שעתיד לבוא (השוו התגלות ו 17 ליואל ב 11; התגלות ט 3, 7 ליואל א 4, ב 4).
מכיוון שיום זה "קרוב" ונמצא בהישג יד (יואל א 15, ב 1; ד 14; התגלות א 3, כב 10), יואל והשליחים קוראים לנו להתכונן. אך כיצד אפוא אפשר באמת להתכונן ליום כה אדיר ונורא? לדברי יואל והשליחים, עלינו לשוב אל יהוה בתשובה (יואל ב 13; מה"ש ב 26–38) ולקרוא בשמו (יואל ג 5; מה"ש ב 21). לפיכך, הואיל וישוע הוא מלוא אלוהים שלבש בשר, ניתן למצוא ישועה רק כאשר פונים אליו וקוראים בשמו.
"אֵין הֶבְדֵּל בָּזֶה בֵּין יְהוּדִי לְלֹא-יְהוּדִי, כִּי אָדוֹן [קוריוס] אֶחָד לְכֻלָּם וְרַב חֶסֶד הוּא לְכָל הַקּוֹרְאִים אֵלָיו, שֶׁכֵּן כֹּל אֲשֶׁר-יִקְרָא בְּשֵׁם יהוה [קוריוס] יִוָּשַׁע" (רומים י 12–13).
