חסד אלוהים בנפילותינו

"וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה׃ וַיְהִי כִּי־זָעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה עַל אֹדוֹת מִדְיָן… וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל־זֹאת וְאַיֵּה כָל־נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ־לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף־מִדְיָן… וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת־מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד" (שופטים ו 7-6, 13-12, 16).

אחד השירים המשיחיים הידועים בישראל נקרא "שוב נפלתי". השיר עוסק במאבקינו בחטא, בכישלונותינו החוזרים ונשנים ובחסדו של אלוהים, המעמיד אותנו שוב על רגלינו בכל פעם בה אנו נופלים. אם מחבר ספר שופטים היה כותב את ספרו כמחזמר, לא הייתי מופתע אם הוא היה בוחר בשיר הזה כשיר הנושא. חסד אלוהים בקטע לעיל מתבלט עוד יותר באמצעות קריצה לקריאה של אלוהים למשה להוציא את ישראל ממצרים. חשבו על ההקבלות הבאות: ישראל נדחקים לסבל ועוני וזועקים לאלוהים לישועה (שמות ב 23; שופט ו 7-6). מלאך ה' מופיע וקורא לגואל ישראל (שמות ג 2; שופטים ו 12), שאומר פעמיים "בי אדני" (שמות ד 10, 13; שופט ו 13, 15). אלוהים, ברחמיו האינסופיים, מבטיח לגואל כי נוכחותו לא תמוש ממנו – "אֶהְיֶה עִמָּךְ" (שמות ג 12; שופט ו 16).

סיפורו של גדעון, כמו עלילות דבורה (שופטים ד-ה) ויהושע בן-נון, הוא סיפורו של אדם בדמותו של משה, שאלוהים שולח כדי לספק "יציאת מצרים" נוספת. אני אסיר תודה על החסד המדהים של אלוהים ועל הסליחה שהוא מספק בכל פעם בה אני נופל. אני אסיר תודה על-כך שמשה האחרון כבר בא להושיע אותי מעונש החטא (רומים א-ד) ובאמצעות רוח קודשו איני צריך להיכנע יותר לשררת החטא (רומים ו-ח). אך כמה אני מייחל ליום בו ישוב הנביא כמשה, כדי להביא לסיומו של מעגל הקסמים הבלתי נדלה, של חטא וחזרה בתשובה. או אז, נהיה כולנו חופשיים מנוכחות החטא ולעולם לא נצטרך לזמר עוד את השיר "שוב נפלתי" שוב!

"אֹמַר זֹאת, אַחַי: בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לָרֶשֶׁת אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים; גַּם אֵין הַכִּלָּיוֹן יוֹרֵשׁ אַל-כִּלָּיוֹן. הִנֵּה רָז אַגִּיד לָכֶם: לֹא כֻּלָּנוּ נָמוּת, אֲבָל כֻּלָּנוּ נִשְׁתַּנֶּה בִּן רֶגַע וּכְהֶרֶף עַיִן בַּשּׁוֹפָר הָאַחֲרוֹן, שֶׁכֵּן יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר וְהַמֵּתִים יָקוּמוּ בְּלִי כִּלָּיוֹן וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתַּנֶּה; כִּי מִן הָרָאוּי שֶׁזֶּה הַכָּפוּף לְכִלָּיוֹן יִלְבַּשׁ אַל-כִּלָּיוֹן וְזֶה הַכָּפוּף לַמָּוֶת יִלְבַּשׁ אַלְמָוֶת. וְכַאֲשֶׁר הַכָּפוּף לְכִלָּיוֹן יִלְבַּשׁ אַל-כִּלָּיוֹן וְהַכָּפוּף לַמָּוֶת יִלְבַּשׁ אַלְמָוֶת, אָז יִתְקַיֵּם דְּבַר הַכָּתוּב: בֻּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (קור"א טו 54-50).