"כִּי־תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה־זַיִת וּשְׁדֵמֹות לֹא־עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים׃ וַאֲנִי בַּיהוה אֶעְלֹוזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי׃ יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלֹות וְעַל בָּמֹותַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי" (חבקוק ג 17–19).
בפסוקים המוכרים והאהובים האלה, חבקוק מגיע חזרה לשמחה, תקווה ואמונה לאחר מסע מפרך. ספר שהחל כ"משא" כבד (א 1) מסתיים בנגינה: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי" (ג 19).
כאן מצטרף מסעו של הנביא מקינה לאמונה למסע שעבר משיחנו. חבקוק ג 13 מצביע על מעשה ישועה שמיימי שיתרחש בעתיד ובמרכזו יעמוד המשיח: "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת־מְשִׁיחֶךָ". לכן, הספר מצפה הן למשיח מנצח והן למשיח סובל, אשר, כמו חבקוק וישראל, זקוק לישועת האל.
אין זה מפתיע אפוא שאמונת חבקוק ממוסגרת בקינה ושבח, בדיוק כמו ניצחונו של המשיח. זעקת חבקוק: "עַד־אָנָה יהוה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע" (חב' א 2), צופה אל תפילתו המיוסרת של המשיח, בקוראו: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי" (תהילים כב 2; מתי כז 46). שירת השמחה של חבקוק, "וַאֲנִי בַּיהוה אֶעְלֹוזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי" (חבקוק ג 18), מוצאת את ביטויה המלא בשבח אשר מביע המשיח שקם לתחייה: "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתֹוךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ" (תהילים כב 23; מתי כח 10; עברים ב 12).
למרות שאנו עשויים לזעוק נוכח שמיים דוממים, אנו יותר ממנצחים. משיחנו ניצח את האויב הגדול מכולם. הוא ניצח את המוות בשמנו, כדי שנחיה באמונה, גם עכשיו וגם לנצח נצחים.
"אָכֵן הוּא אֲשֶׁר הַכֺּל לְמַעֲנוֹ וְהַכֺּל עַל־יָדָיו יָאֶה הָיָה לוֹ, בַּהֲבִיאוֹ בָּנִים רַבִּים לְכָבוֹד, לְהַשְׁלִים עַל־יְדֵי סֵבֶל אֶת מְכוֹנֵן יְשׁוּעָתָם. הֵן גַּם הַמְּקַדֵּשׁ גַּם הַמְּקֻדָּשִׁים כֻּלָּם מֵאֶחָד הֵמָּה, וְלָכֵן אֵינוֹ בּוֹשׁ מִקְּרֺא לָהֶם אַחִים, בְּאָמְרוֹ, אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ… וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל־יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת, הוּא הַשָּׂטָן, וִישַׁחְרֵר אֶת אֵלֶּה שֶׁבִּגְלַל אֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתוּנִים לְעַבְדוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם" (עברים ב 10–12, 14–15).
