ראשי > הגות יומית > לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי – הגות

"כִּי־תְאֵנָה לֹא־תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה־זַיִת וּשְׁדֵמֹות לֹא־עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים׃ וַאֲנִי בַּיהוה אֶעְלֹוזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי׃ יְהוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלֹות וְעַל בָּמֹותַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי" (חבקוק ג 17–19).

בפסוקים המוכרים והאהובים האלה, חבקוק מגיע חזרה לשמחה, תקווה ואמונה לאחר מסע מפרך. ספר שהחל כ"משא" כבד (א 1) מסתיים בנגינה: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹותָי" (ג 19).

כאן מצטרף מסעו של הנביא מקינה לאמונה למסע שעבר משיחנו. חבקוק ג 13 מצביע על מעשה ישועה שמיימי שיתרחש בעתיד ובמרכזו יעמוד המשיח: "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת־מְשִׁיחֶךָ". לכן, הספר מצפה הן למשיח מנצח והן למשיח סובל, אשר, כמו חבקוק וישראל, זקוק לישועת האל.

אין זה מפתיע אפוא שאמונת חבקוק ממוסגרת בקינה ושבח, בדיוק כמו ניצחונו של המשיח. זעקת חבקוק: "עַד־אָנָה יהוה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע" (חב' א 2), צופה אל תפילתו המיוסרת של המשיח, בקוראו: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי" (תהילים כב 2; מתי כז 46). שירת השמחה של חבקוק, "וַאֲנִי בַּיהוה אֶעְלֹוזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי" (חבקוק ג 18), מוצאת את ביטויה המלא בשבח אשר מביע המשיח שקם לתחייה: "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתֹוךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ" (תהילים כב 23; מתי כח 10; עברים ב 12).

למרות שאנו עשויים לזעוק נוכח שמיים דוממים, אנו יותר ממנצחים. משיחנו ניצח את האויב הגדול מכולם. הוא ניצח את המוות בשמנו, כדי שנחיה באמונה, גם עכשיו וגם לנצח נצחים.

"אָכֵן הוּא אֲשֶׁר הַכֺּל לְמַעֲנוֹ וְהַכֺּל עַל־יָדָיו יָאֶה הָיָה לוֹ, בַּהֲבִיאוֹ בָּנִים רַבִּים לְכָבוֹד, לְהַשְׁלִים עַל־יְדֵי סֵבֶל אֶת מְכוֹנֵן יְשׁוּעָתָם. הֵן גַּם הַמְּקַדֵּשׁ גַּם הַמְּקֻדָּשִׁים כֻּלָּם מֵאֶחָד הֵמָּה, וְלָכֵן אֵינוֹ בּוֹשׁ מִקְּרֺא לָהֶם אַחִים, בְּאָמְרוֹ, אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ… וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל־יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת, הוּא הַשָּׂטָן, וִישַׁחְרֵר אֶת אֵלֶּה שֶׁבִּגְלַל אֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתוּנִים לְעַבְדוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם" (עברים ב 10–12, 14–15).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.