ראשי > הגות יומית > תהילים: ספר מעורר תקווה או דכאוני?

תהילים: ספר מעורר תקווה או דכאוני?

ספר תהילים מעורר תקווה או דכאוני הגות

נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ… עַד־מָה יְהוָה תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ חֲמָתֶךָ (תהילים פט 40, 47).

למרות הנטייה לפרש כל מזמור במנותק ממזמורים אחרים, כל מזמור בתהילים למעשה ממוקם באופן אסטרטגי (ושמימי) לצד מזמורים הנושקים אליו. לעיתים קרובות, מזמור מסוים מעלה שאלה תיאולוגית סבוכה והמזמור הבא אחריו מספק את התשובה. במקרה דנן, מזמור פ"ט (האחרון בספר השלישי של תהילים: פרקים ע"ג-פ"ט), מתאר קינה קורעת לב בעקבות חורבן מלכות דוד, הבאה לידי ביטוי בציפייה לכך שאלוהים בחסדו יגשים את הבטחותיו להקים מלך נצחי מבית דוד (ראו תהילים פ"ט 52-39; שמ"ב ז' 16-12). לפיכך, מחבר המזמור מעמיד בסימן שאלה את התזמון של אלוהים: "עַד־מָה יְהוָה?" המזמור הבא, פרק צ' (תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה) מעניק את התשובה: "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" (צ' 4).

אלוהי הנצח שולט בעיתים ולכן יש ביכולתנו לבטוח בו שיגשים את הבטחותיו לפי לוח הזמנים המושלם שקבע.

ואם מקננים בליבכם ספקות באשר לתיזה האומרת כי מזמור צ' מספק את התשובה המדויקת לשאלה הספציפית שמעלה מזמור פ"ט, שמעון-כיפא עשוי להרגיעכם:

"וְקֹדֶם כֹּל דְּעוּ זֹאת, שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ לֵצִים הַמִּתְהַלְכִים לְפִי מַאֲוַיֵּיהֶם הָאִישִׁיִּים וְיִתְלוֹצְצוּ לֵאמֹר: אֵיפֹה בּוֹאוֹ הַמֻּבְטָח? הֲרֵי מֵאָז שֶׁמֵּתוּ הָאָבוֹת הַכֹּל מַמְשִׁיךְ כְּמוֹ שֶׁהָיָה מֵרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה!… אַךְ אַל יֵעָלֵם מִכֶּם הַדָּבָר הַזֶּה, אֲהוּבַי: יוֹם אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֵי אֲדֹנָי, וְאֶלֶף שָׁנִים כְּיוֹם אֶחָד.[תהילים צ' 4] אֵין אַדֹנָי מְאַחֵר בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַחוֹשְׁבִים זֹאת לאִחוּר, אֶלָּא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָנוּ; אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה" (פט"ב ג' 4-3, 9-8).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.