כיצד הרבנים הפכו את עצמם לאלילים (בעזרת הדרש) ואת עם ישראל לעובדי אלילים

לא מעט דובר על הקמעות הרבים המאפיינים את יהדות ההלכה של הרבנים, אך מן הדין לציין גם את ההערצה העצמית ואת פולחן האישיות אשר הם מטפחים ומעודדים בקרב חסידיהם.

כידוע, מצווה הקב"ה כי "לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ";¹ והתורה שבה ומדגישה כי אין לעשות "אלהי מסכה",² "פֶסֶל וְכָל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא־תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא…³

לא מזמן שמעתי ידיד קרוב מספר כי כאשר התארח אצל קרובי משפחה בהונג קונג, הוא שם לב למנהג יומי של אם הבית: לעת בוקר היא נהגה להגיש מנחה לאליליה – שורה של פסלים אשר עמדו על מדף בדירה. אין ספק, היא היתה עובדת אלילים והשתחווה לפסליהם. ידידי המשיך ואמר כי כיום איננו משתחווים לאלילים ולפסלים באופן כזה מפני שאינם קיימים עוד, אך עלינו להתמודד עם אלילים רעיוניים (לא-אבסטרקטיים), המסיתים אותנו מעבודת האל הטהורה והברה.

הרהרתי במה שאמר החבר ולכאורה חשבתי כי הוא צודק; עד שנזכרתי ביהדות הרבנית… אחינו הדתיים אמנם אינם משתחווים לפסלי אבן של בודהה או של אלילים אחרים, אך במקום זאת הם סוגדים ל"פסלים חיים"; לרבנים "הקדושים", לאדמו"רים, ל"צדיקים", ל"מקובלים" – לאלו החיים וגם לאלו שכבר נפטרו – על ידי הילולות, תמונות של "קדושים", השתטחות על קבריהם, וכו'. הדוגמאות לכך כיום רבות כל כך עד כי איני יודע היכן להתחיל בהצגתן. הדברים ידועים והוצגו לא פעם בתקשורת (בתוכניות תחקיר,⁴ בעיתונות הכתובה ועוד).⁵

כבר אמרנו כי דת הרבנים התאפיינה בין היתר ביצירת קמעות ובסגידה להם. דוגמאות רבות לכך ניתן למצוא למשל, במסכת שבת בתלמוד הבבלי;⁶ או בהרצאה המאלפת של פרופ' גדעון בוהק, על אודות ספר כשפים יהודי מהמאה ה- 15;⁷ וגם ב"ספר רזיאל" או ב"ספר המזלות".⁸

אך מעניין כי הרבנים לא עצרו שם ולקחו זאת צעד אחד קדימה כאשר הפכו אף את עצמם ואת שמם למיני קמיעות בעלי סגולות פלא. למשל, כדי למצוא אבידה, הם קבעו כי יש לתת צדקה (למוסד דתי כמובן) ולומר 3 פעמים:  "אמר רבי בנימין: "הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם. מן הכא, ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת. אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני. בזכות הצדקה שאני נודב לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, זכותו יגן עלינו, למצוא את האבידה שאיבדתי".⁹ תנו דעתכם לביטוי: "אלהא דמאיר ענני", החוזר 3 פעמים ברצף. מדובר בביטוי טעון ביותר בשל הרמיזה הגסה לאלוהותו של רבי מאיר.¹⁰ ואכן, הרשת מלאה בניסיונות להסביר את המבוכה הזו, מצד הרבנים.¹¹

דוגמא פופולרית נוספת ניתן לקחת משמו של ר' נחמן מברסלב: "לטענתו של הרב אודסר, עצם האמירה או השירה של "נ נח נחמ נחמן מאומן" מקרבת את הגאולה והיא סגולה לישועה והצלחה". מדובר ב"סגולה נפלאה שהובאה בפתק שנשלח מהשמים על ידי רבנו רבי נחמן מברסלב, שהבטיח בספרו ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' שעתיד להתגלות שיר של חסד פשוט… "אכן השיר נגלה, נס בימינו אלה, והנהו לפניכם: נַ‏ נַ‏חְ‏ נַ‏חְ‏מָ‏ נַ‏חְ‏מָ‏ן מאומן. והזוכה לאומרו בכל עת יזכה לישועות, נסים ונפלאות".¹²

הקמיע יכול לבוא בצורת ציור, תחריט או מנטרה כמו שראינו לעיל, אך גם בצורת פולחן קברי "צדיקים קדושים". כתבת "ישראל היום", חגית רבינוביץ'¹³ יצאה ל"טיול מאורגן" (בעלות 130 ₪) למעוכבי זיווג הכולל מסע גלילי דרך מספר קברים, אשר ביניהם: קבר יונתן בן עוזיאל,¹⁴ המומחה הידוע לזיווג; קבר הרשב"י, וגם קבר בונוס – של ר' יהודה בר אלעאי, אשר יש להקיפו 7 פעמים תוך תפילה על פרנסה. כמובן כי הרבנית בן ישי, מארגנת הטיול, אינה נמנעת מלמכור קמיעות על הדרך: צמידים, נר ישועות וכו'.

בכתבה מאתר nrg מתוודה הרב אשר סבג¹⁵ ומספר כיצד "כילד למשפחה שעלתה ממרוקו, גדלתי "בזכות" הרבה "סגולות", חמסות למינהם, עין הרע ועוד… "אך לא היה דבר גדול יותר או חזק יותר מ"זכותם של הצדיקים". אני זוכר את אמי מתפללת בדביקות מול הנרות של הצדיקים, את אבי מנשק את המזוזה בכל פעם שהוא יוצא מהבית, ומתפלל דקות ארוכות, וממלמל את שמות הצדיקים".

סבג ממשיך בהסבר על הייחוד באמונת יהדות הרבנים: "ריה"ל¹⁶ בספר ה"כוזרי", מסביר שחידושו הגדול של עם ישראל לא היה אמונה באל, אלא דווקא האמונה בבני האדם. אמונה ביכולת של האדם להגיע למדריגה אלוקית הקרובה למדרגת המלאכים ואולי אף עולה עליה…". ואז שוטח סבג את מסקנתו: "שפע ה"סגולות", "זכויות הצדיקים", "קמיעות"וכדו', מצד אחד מעורר אצלנו דחיה וחשש מפני נטיה לעבודה זרה, אך האמת היא שזו היא סגולתם האמיתית של ישראל המתעוררת לאיטה, ומחפשת "לדרוש אלקים" בכל עניניה בכלל ובפרט, מתוך אמונה תמימה ופשוטה שבכחם של נושאי התורה לבצע את מה שהיו יכולים לעשות נביאי ישראל". שמעתם טוב? "הסגולות", "זכויות הצדיקים" וה"קמיעות", אינם סימנים לעבודה זרה כי אם האמונה האמיתית והפשוטה של נביאי ישראל! לקרוא ופשוט לשפשף את העיניים!!

אגב, הקמיעות אינן קניינם הבלעדי של עדות המזרח; אדרבא, ביל גרוס, אחד מאספני היודאיקה הגדולים בעולם, מסביר: "לא רק שזה יהודי למהדרין, זה גם חלק בלתי נפרד מהמסורת הכי עתיקה שלנו – מהתנ"ך, מהתלמוד וגם במאות שנות הגלות שלאחר מכן… "על אף שנהוג כאן לחשוב, שקמעות זה עניין למזרחים, זה פשוט לא נכון עובדתית", הוא אומר. "דווקא בתקופת ימי הביניים זה היה הפוך – הקמעות היו שייכים בעיקר לעדות אשכנז… "רבים מהקמעות נושאים את הבקשות הקלאסיות: גירוש מלאכים רעים, בריאות, פרנסה, פוריות. "כותבי קמעות, שהיו רבנים או כותבים מקצועיים, יזמו פניות למלאכים טובים, כל אחד בהתאם לתחום סמכותו".¹⁷

צורה נוספת של קמיעות יכולה לבוא על ידי ספרי תורה מהודרים ומעוטרים בחתימות הרבנים "הקדושים" (ספרים אשר עולים הון תועפות); ¹⁸ ועל ידי תליית תמונותיהם של אותם קדושים על קירות הבית, בהתאם לפרשנות מגמתית ומטעה לחלק השני של הפסוק: "וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא-יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל' 20). ברור מההקשר של הפסוק כי המילים "מוריך" בפסוק זה מכוונות לקב"ה, וכך פירש בצדק גם רש"י¹⁹ ורוב הפרשנים אחריו. אך כאשר נוברים טיפה עמוק יותר באוקיינוס הספרות החז"לית, נחשפים על-נקלה לפירוש שונה:

בשו"ת "יביע אומר", חלק ו' נאמר כי כאשר אדם "מתכוין אל רבו ונותן אליו לבו, תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו שפע קדוש, כמו שנאמר: והיו עיניך רואות את מוריך". בשו"ת "יחוה דעת", חלק ג' סימן י"ט מזוהה המילה "מוריך" עם הזקנים והחכמים; ובשו"ת "עטרת פז" חלק א', כרך ג' כתוב שהאדם מבין יותר בתורה כשרואה פני הרב, כדכתיב "והיו עיניך רואות את מוריך". בקיצור, במרוצת הדורות נטשו הרבנים את הפירוש המסורתי הנכון של הפסוק ושל המילה "מוריך" והעניקו להם פרשנות חדשה לגמרי – על עצמם.

"ומשום כך מחזיקים רבים וטובים תמונות צדיקים ומציבים אותן בבתי מדרש וכיו"ב, כדי לקיים מה שכתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך", דוגמת ה"חפץ חיים", שהחזיק תמונת הצדיק ר' נחומקא מהורודנא זצ"ל והביט בה יום יום. ויתר על כן… "כל מי שהיה אצל הרבי ביחידות – יצייר לעצמו את פני הרבי… "ואלה שלא ראו את הרבי, יציירו לעצמם את פני הרבי באמצעות תמונה".²⁰

בתשובה לשאלה: "האם גם כשמביטים בתמונה מצולמת של צדיק יש בכוחה להשפיע קדושה על המתבונן?", ענה ר' אליעזר שלמה שיק: "..שמעתי שהחזון איש זי"ע יעץ למנהלים שכן יכניסו בכיתות שלהם תמונות של צדיקים, כדי שהילדים יתעוררו ויראו לכל הפחות את פני הצדיקים, והחוש מראה שהכיתות הן של הבנים והן של הבנות שתלויות שמה תמונות של צדיקים מפורסמים, זה מעורר יראת הכבוד בלבם…"²¹ כאשר נשאל בפעם אחרת האם מותר לאפשר לילדים לנשק תמונות של צדיקים, ענה ר' שיק: " אין שום בעיה להראות לילדים תמונות של צדיקים, וזה דבר גדול מאד מאד, כמו שכתוב (ישעיה ל' כ') "והיו עיניך רואות את מוריך"… "וידוע שהחזון איש זצ"ל ייעץ למנהל בית ספר להשתדל שיהיו בכל כיתה תמונות של צדיקים, כדי שהילדים תמיד יראו פני צדיקים, שזה עושה רושם גדול עליהם, ובוודאי שבשביל חינוך מותר גם לנשק את התמונות"^.22

כל הנאמר לעיל, אינו מהווה אלא דוגמאות מעשיות להפיכתם של הרבנים את עצמם לקמיעות של סגולה ולמושא להערצה. אך על מנת לרדת לשורש העניין, יש לדרוש בספרות חז"ל – שם נטמן זרע הפורענות של פולחן האישיות, ההערצה הטוטאלית והסגידה העצמית שעודדו הרבנים בקרב חסידיהם. התורה שבעל פה גדושה באמרות וציטוטים אשר לא רק מעלים את קרנם של הרבנים לדרגת אלילים שיש לסגוד להם, אלא חושפים עידוד אגרסיבי להביא להם מנחות כספיות ואחרות, תוך הפחדה באיומים והטלת סנקציות כואבות על המתנגדים לכך.

במסכת פסחים מסופר על נחמיה העמסוני שדרש בתורה וכאשר הגיע לפסוק "את ה' אלהיך תירא" (דברים י' 20), ביקשו תלמידיו לשמוע כיצד יפרש זאת. נחמיה האמין כי הפרשנות הנכונה, לפי שיטתו, מחייבת אותו לקבוע כי יש לירא תלמידי חכמים באותה מידה, אך מפני שחסר היה לו האומץ לומר זאת, פרש; "עד שבא רבי עקיבא ודרש: 'את ה' אלהיך תירא', לרבות תלמידי חכמים".²³ במילים אחרות, חכמינו החלו להשוות את מעמדם לזה של הקב"ה בכבודו ובעצמו, ככתוב בפרקי אבות: "מורא רבך כמורא שמים".²⁴ וכך, אם "השמים – שמים לה'",²⁵ הארץ היתה שייכת לרבנים! הם היו המלכים החדשים, "כמאמר החכמים: 'מאן מלכי – רבנן', מי הם המלכים – חכמים".²⁶

הרבנים דורשים ציות מוחלט מחסידיהם משום ש"אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני".²⁷ מצד אחד הם המליצו: "והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים…", מצד שני איימו: "…והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה–שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש".²⁸ חז"ל לא הסתפקו בזאת והוסיפו כי "כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה"²⁹, ואף "נידון בצואה רותחת",³⁰ שהרי דבריהם אינם אלא בבחינת "דברי אלוהים חיים".³¹ עוד לימדו הרבנים את העם כי "חמורים דברי זקנים (סופרים) מדברי נביאים"³² ועל כן, "כל המהרהר אחר רבו, כאילו מהרהר אחר שכינה".³³

כמובן כי קבלת מרותם של הרבנים, כללה גם את החיוב לתמוך בהם באופן כלכלי. וכך קבעו הרבנים כי "כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין";³⁴ או: "כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים, זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: כי בצל החכמה בצל הכסף".³⁵ על ידי הפרופגנדה הזו זכו הרבנים פעמיים: הם העלו את עצמם לרמת אלים של ממש וכמובן, שלא שכחו לקבל על כך את המנחה והשכר המגיעים להם בתוקף היותם מורמים מעם.

מי שהעז לסרב לקבלת מרותם של הרבנים, זכה לכינוי הנורא "עם הארץ", על כל ההגבלות והעונשים האיומים שביטוי זה טומן בחובו. תחת שם גנאי זה, נכללו "כל שיש לו בנים ואינו מגדלן לתורה".³⁶ "עם הארץ" ספג את הסנקציות הבאות: "תנו רבנן (אמרו רבנים): ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך.

ויש אומרים: אף אין מכריזין על אבידתו"; "אמר רבי אליעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך" ; "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם… …ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ. ועל בנותיהן הוא אומר: ארור שוכב עם כל בהמה" ; "שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם (גרועה) יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל"; "אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג"!³⁷ הרבנים לא רק שנתנו להלכותיהם תוקף תורני קדוש, הם אף הבהירו לעם ישראל כי מי שלא ילמד לפי שיטתם צפוי לגנאי, לחרם ולמיתה.

וזו אולי הראיה המשמעותית ביותר לכך שהרבנים השוו את מעמדם לזה של אלהים והפכו עצמם לקמיעות חיים; כאילו היו באמת שווים לאלהים, קבעו כי מי שימרה פיהם – ייענש, ינודה ואף ימות; בידם מפתחות העולם הבא ומפתחות השאול והאופן בו נתייחס אליהם שווה לאופן בו נתייחס לאל.

כמה אירוני לגלות כי אותה קבוצה דתית אשר ביקשה לסקול את ישוע על שדימה עצמו לאלהים,³⁸ הפכה בחשבון אחרון את עצמה לאלהים! שימו לב:

• אלהים נתן תורה מסיני³⁹– הרבנים טוענים כי מקור תורתם בסיני;⁴⁰
• אלהים קבע כי ארור מי שלא יקיים את מצוותיו⁴¹ – הרבנים קבעו כי המהרהר על תורתם חייב מיתה;⁴²
• משה ודוד המלך הביטו באופן סמלי בתמונת ה'⁴³ – אך הרבנים משדלים את חסידיהם להביט באופן ממשי בתמונתיהם;⁴⁴
• הקב"ה מכנה עצמו קדוש⁴⁵ – הרבנים מכנים זה את זה בתואר קדוש;⁴⁶
• הקב"ה הוא לבדו מלך הכבוד האמיתי של ישראל⁴⁷ – הרבנים קבעו כי הם המלכים החדשים;⁴⁸
• רק ביכולתו של אלהים להושיע ולהכניסנו לעולם הבא⁴⁹ – אך הרבנים קבעו כי כשם שאביו של אדם מביאו לעולם הזה "רבו, שלמדו חכמה, מביאו לחיי העולם הבא".⁵⁰

לסיכום, נכון, חסידיהם של הרבנים אינם משתחווים לפסלים עשויי אבן או עץ. אך כאשר הם ורבותיהם מוסיפים זה לזה את שמות התואר "צדיק", "מקובל", "אדמו"ר" (אדוננו, מורנו ורבנו) ואף "קדוש", אין מנוס מן המסקנה כי הם סוגדים, ומעריצים את עצמם – כלומר: אלילים, פסלים ומסיכות חיים.

מעניין אם אל הכבוד העצמי המזויף והמפוקפק הזה כיוון ישוע, כאשר הזהיר את העם מפני השפעות כת הרבנים, כיוון שעושים הם "אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם לְהֵרָאוֹת בָּהֶם לִבְנֵי אָדָם; כִּי מַרְחִיבִים אֶת תְּפִלֵּיהֶם וּמַאֲרִיכִים אֶת צִיצִיּוֹתֵיהֶם; וְאֹהֲבִים לְהָסֵב רִאשֹׁנִים בַּסְּעוּדוֹת וְלָשֶׁבֶת רִאשֹׁנִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת; וְשֶׁיִּשְׁאֲלוּ בִשְׁלוֹמָם בַּשְׁוָקִים וְשֶׁיִּקְרְאוּ לָהֶם בְּנֵי הָאָדָם רַבִּי רַבִּי".⁵¹
ואז פונה המשיח ישירות אל הרבנים, באומרו: "אָכֵן יָדַעְתִּי אֶתְכֶם, כִּי אֵין אַהֲבַת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם. אֲנִי הִנֵּה בָאתִי בְּשֵׁם אָבִי, לֹא קִבַּלְתֶּם אֹתִי. וְאִם יָבֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ, אֹתוֹ תְקַבֵּלוּ. אֵיךְ תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין, אַתֶּם הַלּקְחִים כָּבוֹד אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאֶת הַכּבוֹד אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד, לֹא תְּבַקֵּשׁוּ. אַל תַּחְשְׁבוּ כִּי אָנֹכִי אֶטְעֹן עֲלֵיכֶם לִפְנֵי אָבִי. משֶׁה, אֲשֶׁר לוֹ תְיַחֵלוּ, הוּא הַטֹּעֵן עֲלֵיכֶם".⁵² Ω
_{[1] שמות כ' 3.
[2] ל"ד 17.
[3] פס' 4-5.
[4] ראו לדוגמא את תוכניתו של אמנון לוי (ערוץ 10) על הבאבות או על עולם המקובלים, בלינק:http://10tv.nana10.co.il/Category/?CategoryID=600230&sid=169&pid=58
[5] כמובן שתעשיית כסף אדירה מלווה ומניעה את העסק הזה של הפולחן העצמי.
[6] דף ס', דף ע"ט ועוד.
[7] http://vod.walla.co.il/episode/1892359/hamishi-bakempus/episode-4
[8] ספרי קבלה הגדושים במתכונים להכנה ושימוש בקמיעות מסוגים שונים.
[9] מבוסס על מסכת עבודה זרה י"ח ע"א-ב.
[10] מעניין שאין להם בעיה לעכל את "אלוהותם" של רבנים אחרים, כדוגמת הרשב"י, הנקרא בפי הדתיים "התנא האלוקי" (מעל קברו מתנוסס הכיתוב: "התנא האלקי ר' שמעון בר יוחאי").
[11] למשל, באתר "כיפה": http://www.kipa.co.il/ask/show/190090-%D7%90%D7%9C%D7%94%D7%90-%D7%93%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%A2%D7%A0%D7%A0%D7%99
[12] מתוך ויקיפדיה, תחת הערך "נ נח נחמ נחמן מאומן".
[13] כתבה מתאריך 4.07.2014.
[14] "הרבי ילך לבקש אצל השם בקשה עבור שלומית", מסבירה הרבנית בן ישי, "הוא הצינור אל השם. וביום הפטירה שלו מספרים שרוחו שורה על הקבר והוא נענה לכל הבקשות. עכשיו קחי אבן ושימי על כיפת הקבר".
[15] http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/579/646.html
[16] רבי יהודה הלוי (מחבר ספר הכוזרי).
[17] כתבה מאת טלי פרקש, מתאריך 18.08.13, בלינק: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4416822,00.html
[18] להלן לינקים לשני אתרי יודאיקה המוכרים קמיעות וספרי תורה "כשרים למהדרין": http://www.shalom-from-israel.co.il  http://www.kedem-auctions.com/auction-items/1246
[19] "מוריך – הקב"ה המלמדך להועיל" (רש"י על ישיעיהו ל' 20).
[20] http://www.hageula.com/study/books/2981.html
לינק לסרטון המעודד פולחן תמונות:  http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=1488&ArticleID=9929
[21]באתר מוסדות ברסלב, בלינק: http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_3318
[22] באותו אתר, בלינק: http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_3510
[23] בבלי, פסחים כ"ב, ע"ב.
[24] פרק ד', טו.
[25] תהילים, קטו: 16.
[26] עדין שטיינזלץ, "מדריך לתלמוד", 2002: 26.
[27]  ירושלמי, מסכת פיאה, פרק ב', הלכה ד.
[28] משנה, אבות ב' י"ג.
[29]  בבלי, עירובין, כ"א, ע"ב.
[30] "שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת" (בבלי, עירובין כ"א ב).
[31]  שם, י"ג, ב.
[32]  ירושלמי, ברכות, פרק א', הלכה ד.
[33] בבלי, סנהדרין ק"י, ע"א.
[34] בבלי, ברכות, י', ע"ב
[35] בבלי, פסחים, נ"ג, ע"ב.
[36]  בבלי, מסכת סוטה, כ"ב, א.
[37]  בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ט, ב.
[38] יוחנן ה' 18.
[39] שמות י"ט-כ'.
[40] ירושלמי, מסכת פיאה, פרק ב', הלכה ד; בבלי, גיטין ס', ע"ב.
[41] דברים כ"ז 26.
[42] בבלי, עירובין, כ"א, ע"ב.
[43] במדבר י"ב 8; מזמור י"ז 15.
[44] בלינק הבא תוכלו לרכוש תמונות "צדיקים": http://www.breslev-shop.co.il/Default.asp?sType=0&PageId=67892 ובלינק הבא תוכלו למצוא את ההצדקה לכך, כפי שכבר הראנו: http://www.breslevcity.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91_3510
[45] למשל, בויקרא י"ט 2; ובישעיהו מ"ג 3, 14-15.
[46] למשל: ר' יהודה הנשיא, הנקרא "הקדוש" או "רבנו הקדוש" (פסחים ל"ז, ע"א); והאר"י הקדוש (שימו לב כיצד הוא מכונה בהקדמה לספר "עץ חיים" של תלמידו, ר' חיים ויטאל: "הרב הקדוש בוצינא קדישא המקובל האלהי החסיד האר"י ז"ל". גם בהמשך הספר מקבלים האר"י ואחרים את התואר "קדוש").
[47] מזמור כ"ד 7-10, צ"ח 6, קמ"ה 1.
[48] עדין שטיינזלץ, "מדריך לתלמוד", 2002: 26 (בהסתמך על מסכת גיטין ס"ב ע"א).
[49] ישעיהו מ"ג 11.
[50] בבא מציעא, ל"ג ע"ב; בהתאם לכך, קובע הרמב"ם במשנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק ה': "כשם שאדם מצווה בכבוד אביו, וביראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו, ויראתו; ורבו, יותר מאביו. שאביו, הביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלימדו חכמה, הביאו לחיי העולם הבא".
[51] מתי כ"ג 5-7.
[52] יוחנן ה' 42-45.}