למה אתם מאמינים במשיח שהוא אלוהים?

אתם מאמינים ב'משיח אלוהיי'? יהודים מאמינים במשיח שהוא בן אדם, לא התגלמות אלוהים.

לפני שנכנס לעובי הקורה, חשוב להבהיר – אנחנו לא מאמינים שאדם כלשהו הפך לאלוהים, וגם לא שאלוהים הוא אדם. אבל אי אפשר להתעלם מכך שאלוהים כן גילה את עצמו לאבותינו לאורך התנ"ך בתור "מלאך יהוה", בדמות בשר ואדם.
יש גם לזכור כי אלוהים אמר כי הוא ברא אותנו בצלמו וכדמותו.

תראה, ליהדות אף פעם לא הייתה מערכת אחת, רשמית ומקיפה, של עקרונות אמונה בנוגע למשיח, אבל נכון שהיהדות המסורתית אינה מלמדת באופן חד משמעי על משיח אלוהי. יחד עם זאת, המסורת היהודית מרבה לתאר משיח נעלה וגם משיח שקיים מאז ומעולם, עד כדי כך שהחוקרים היהודים שמסתמכים על אותן מסורות מדברים לפעמים על טבע "חצי אלוהי" או "אלוהי כביכול" של המשיח. אבל הכי חשוב: התנ"ך עצמו מדבר על טבעו האלוהי של המשיח, וזה השיקול המכריע לגבי מה שאנחנו אמורים להאמין בו.

באחד הימים נתבקשתי להצטרף לדיון שנערך בהשתתפותם של שלושה מנהיגים יהודים-משיחיים ושלושה רבנים. אחד הרבנים, שהיה דתי קיצוני, הכריז שבמשך שלושת אלפים וחמש מאות שנה היתה ליהדות רק מערכת אחת של עקרונות אמונה לגבי המשיח. למרבה הצער הוא טעה לא רק בתאריכים (לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה היהדות כלל לא היתה קיימת, וגם לא היה קיים המושג יהודי); גם ההצהרה שלו בנוגע לאמונה היהודית האחידה במשיח היתה שגויה. זה למעלה מאלפיים שנה שיש ליהדות אמונות שונות בנוגע למשיח. חיבורים יהודים כמו מזמורי שלמה, ספר חנוך, חזון עזרא וחזון הסבילות, שנכתבו בין השנים 200 לפני הספירה ו-100 לספירה, מתעדים אמונות משיחיות שונות מאלה שעולות ממגילות ים המלח, שגם נכתבו באותה תקופה. החיבורים הרבניים המוקדמים ביותר שנמצאים בידינו, שנכתבו בין השנים 600-200 לספירה, גם הם מכילים גישות שונות, שלא עלו בכתבים האחרים.

ג'והן קולינס, מומחה בעל שם בספרות החיצונית, טוען שבמקום לחשוב על האמונה היהודית במשיח בשר ודם או משיח אלוהי במאה הראשונה לספירה:

"עלינו לחשוב על קשת רחבה של ציפייה משיחית, מהמשיח עלי אדמות שעליו מדובר במזמורי שלמה ובכמה ממגילות ים המלח, דרך המשיח שנשגב מבינת האדם של עזרא ד' ועד לדמות השמיימית של ספר חנוך". [373]

"אבל אתה מחטיא את העיקר", אתה אומר. "רוב הכתבים האלה אינם משקפים את הזרם המרכזי ביהדות. התלמוד לבדו הוא הסמכות הבלעדית של היהודים, והתלמוד מדבר בצורה מאוד ברורה על אישיותו של המשיח ועל פועלו".

בכלל לא. ראשית, כפי שהסברתי במבוא לכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית), הגישות שמתוארות בחיבורים השונים שנכתבו מהמאה השנייה לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה היו "יהודיות" בדיוק כמו זו שעולה מן התלמוד, שנכתב מאוחר יותר. רק היהדות הפרושית (שהתפתחה והפכה ליהדות התלמודית) שרדה אחרי חורבן הבית והפכה לשולטת, כשהיא הופכת את כל שאר הגישות לנחלת העבר. [374] שנית, התלמוד אינו מספק תיאור מוגדר או קטיגורי של המשיח. עיין בדיון המשיחי הידוע (והארוך) בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין צו ב – צט א. תמצא שם כמה אמונות רווחות (למשל, המשיח נקרא בן דוד) לצד עשרות אמונות אחרות, מסורות ופרשנויות, שמשולבות בהן השערות רבות. חלק ניכר מהחומר שמתועד שם סותר את עצמו! הוסף לכך את שאר הקטעים המשיחיים בתלמוד ובמדרש (יש כמה וכמה כאלה), ותקבל תמונה שרחוקה מלהיות ברורה או אחידה. [375]

אתן דוגמה. במאה העשירית לספירה, כארבע מאות שנה אחרי חתימת התלמוד, ביקשה הקהילה היהודית בפומבדיתא שבבבל מאחד הרבנים המובילים באותם ימים, הרב חי גאון, להסביר את הפרטים שנוגעים למשיח. הסיפור הזה מלמד שכאלף שנה אחרי ישוע וכשמונה מאות שנה אחרי כתיבת המשנה, אותם יהודים דתיים לא היו בטוחים לגבי הפרטים הקשורים בבואו של המשיח ובמה בדיוק להאמין. זאת משום שהאמונה שלהם התבססה על התלמוד, שכאמור אינו מציג דיון שיטתי או הלכה פסקנית ברוב הנושאים שבהם הוא מטפל, וגורם לכך שגם הדורות הבאים צריכים להבהיר מה הוא בעצם אומר. כשמדובר בדמותו של המשיח, התלמוד מעורפל יותר מתמיד משום שמדובר באמונה יותר מאשר בהלכה מעשית, והצד המעשי מעניין את התלמוד יותר מאשר האמונה המופשטת.

גם הרב סעדיה גאון, שכתב כמה עשרות שנים לפני חי גאון ואף היה מפורסם ממנו, התייחס לשאלת המשיח. הוא הסביר שבעצם צריכים להיות שני משיחים, משיח בן יוסף (שעליו מדובר מפורשות בבבלי, סוכה נב א), שבואו קשור עם ניצחון המשולב בקשיים וחורבן; ומשיח בן דוד, שיכונן את מלכות אלוהים עלי אדמות. אבל אם יקפיד העם היהודי על יראת שמים ויציית לאלוהיו, יתכן שיהיה רק משיח אחד, בן דוד, ושלא יבוא משיח בן יוסף, דבר שפירושו פחות סבל לעם ישראל. [376] ג' ע' שוחט מתמצת את הנקודה הזאת:

"ראוי לציון שהרב סעדיה גאון (אחד הבודדים שהרחיב על תפקידו של משיח בן יוסף) מציין שסדר הדברים אינו ודאי, שכן הוא תלוי בנסיבות! משיח בן יוסף לא יצטרך לבוא לפני משיח בן דוד, וגם המעשים שמיוחסים לו ולמותו לא יצטרכו להתרחש. הכל תלוי במצב הרוחני של העם היהודי בשעה שבה אמורה הגאולה להתרחש. [377]

למעלה ממאתיים שנה מאוחר יותר הציע הרמב"ם תיאור ברור יותר של המשיח. במשנה תורה שלו הוא מזכיר רק את משיח בן דוד, ואינו מתייחס כלל למשיח בן יוסף. והיות שלמשנה תורה יש משקל כה רב ביהדות המסורתית, התיאור הזה של המשיח נתפס בדרך כלל כאמונה היהודית היחידה על הנושא. אבל אין זה כך, שכן המסורת היהודית מלאה בדיעות עשירות ומגוונות על המשיח ועל העידן המשיחי. [378] השוואה פשוטה בין הדיון שבמסכת סנהדרין לבין דעתו של סעדיה גאון ועקרונות האמונה של הרמב"ם – שלא להזכיר את המסורות הרבות שנמצאות במדרשים ובספרות הקבלה – מלמדת שאין כל מסורת יהודית אחידה בנוגע למשיח.

זו הסיבה שלא תמיד נכון לומר ש"היהודים אינם מאמינים במשיח אלוהי או במשיח סובל, או בכך שהמשיח יבוא פעמיים". איפה זה כתוב? איפה זה נאמר? איזה רב או איזו סמכות רשמית אמרו את זה?

"אבל האם לא אמרת הרגע שאין אף דיעה יהודית מסורתית המדברת מפורשות על משיח אלוהי? אני לא מבין לאן אתה חותר".

המטרה היא פשוטה: יש כמה תורות יהודיות שמדברות על משיח נעלה שהיה קיים מאז ומתמיד, וכאלה שמדברות על מנהיג בשר ודם שיסבול למען עמו. חלק מהתורות מדברות על משיח שיבוא בענני שמים, ואחרות על משיח שיחבוש את פצעיו מחוץ לשערי רומא ("אפיתחא דקרתא"). באיזו מסורת עלינו לדבוק? יש רבנים שמדברים על משיח אחד, אחרים מדברים על שני משיחים; כאלה שמלמדים על משיח שהוא מלך גיבור וכאלה שמתארים את המשיח כמורה תורה. שוב אני שואל: באיזו מסורת עלינו לדבוק? האמונה היהודית במשיח היא מגוונת יותר משעולה על דעתך, במיוחד כשמדובר בייסוריו של המשיח ובמועד פעולתו עלי אדמות. [379]

בנוגע לאלוהותו של המשיח, נכון שאין מקור יהודי מסורתי אחד שמדבר על טבעו האלוהי, אבל יש בהחלט מקורות חשובים שמדברים על האיכויות העל-טבעיות שלו, ולכן תיארו החוקרים את ההיבטים האלה באישיותו של משיח יהודי מסורתי כ"אלוהיים למחצה". [380] זה חשוב, כי ההיגיון דורש שהמסורת היהודית תתעלם לגמרי מטבעו הנעלה של המשיח, לאור הדברים שנאמרים בברית החדשה על אלוהותו. [381] האם יתכן שטקסטים מהתנ"ך שמדברים על אלוהותו של המשיח, שללו מהיהדות הרבנית את האפשרות לדחות את הרעיון הזה על הסף? והאם יתכן שהציפייה הממושכת של בני עמנו למשיח שיגאל אותם מיד אויביהם, גרמה לנו לייחל לבואה של דמות נעלה יותר? שאלות אלה ראויות למחקר נוסף. אין כל ספק שהתנ"ך מניח את היסודות לאמונה שלנו במשיח אלוהי, בעוד שמספר לא מבוטל של מסורות יהודיות מכירות בכך שלמשיח יהיו תכונות על-טבעיות. נבדוק עכשיו כמה טקסטים עיקריים שעוסקים בנושא, החל בספרות היהודית המסורתית וכלה בתנ"ך (והיות שכבר דנתי בהרחבה בנושא אלוהותו של ישוע המשיח בתחילת כרך זה, אתייחס כאן לנושא הזה בצמצום).

היות שהספרות המסורתית היא כה נרחבת – לא לשווא היא נקראת ים התלמוד – והיות שתמיד אפשר למצוא טקסט מעורפל ולא מוכר שיתמוך בכל דיעה אפשרית, נתמקד רק במסורת רבנית אחת, במדרש לישעיהו נ"ב 13. בפסוק המקורי נאמר, "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד". המדרש מסביר את הפסוק כך:

"מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור? [זכריה ד' 7] זה מלך המשיח. ולמה קרא אותו "הר הגדול"? שהואגדול מן האבות שנאמר, "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד". ירום מן אברהם שאמר, "הרימותי ידי אל ה' " [בראשית י"ד 22]. ונישא מן משה שנאמר בו "שאהו בחיקך" [במדבר י"א 12]. וגבוה ממלאכי השרת שכתוב בהם, "וגַבֵּיהֶן וגובה להם ויִראה להם" [יחזקאל א' 18]. ממי הוא יוצא? מדוד (ילקוט שמעוני לתרי עשר, רמז תקעא).

מדוע המדרש מייחס תכונות כה נעלות למשיח, על סמך ישעיהו נ"ב 13? אולי משום שבמקומות אחרים בישעיהו יוחסו מונחים כאלה (ירום, נישא, גבה) רק לאלוהים, ובצדק. בעצם, אפשר לטעון שבשום מקום אחר בישעיהו אף אחד – אפילו לא אלוהים – אינו מתואר במונחים כה נשגבים, ולכן רק טבעי שפסוק כזה ימשוך את תשומת ליבם של כותבי המדרשים. [382] מעניינת עוד יותר היא הפרשנות שנכתבה למדרש זה בידי מלומדים מסורתיים מובילים. רבי דון יצחק אברבנאל, הפילוסוף והפרשן הספרדי הידוע של התנ"ך, עוזר לנו ליישם את כל המינוחים האלה בהקשרם. [383] לדבריו, המדרש מסביר את ישעיהו נ"ב 13 בהקשר של "מלך המשיח". אברבנאל אומר:

"…יקשה הדבר מאוד, שאיך אפשר שבן אדם [כלשהו] ינשא ממשה, שהעידה התורה עליו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", כל שכן שתִגבַּה [מעלת] ילוד אשה ממעלת מלאכי השרת אשר אין למעלה ממדרגת מציאותם, כי אם מציאות הסיבה הראשונה יתברך? עד שמזה עשו חכמי הנוצרים לפנות דתם (לבסס את אמונתם) באלוהות המשיח. [384]

ראוי לציין שלמרות שאברבנאל פירש את ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12 והשליך את מה שנאמר שם על עם ישראל, הוא עדיין הרגיש מחויב להסביר את המדרש לישעיהו נ"ב 13 משתי סיבות. ראשית, בגלל המשקל הרב שהמסורת מייחסת לפסוק. שנית, "פן יבואו המִתפַּקרים לחסות בצילו". [385]

אבל לא רק ה"מתפקרים" דרשו את המדרש הזה על טבעו הנשגב של המשיח. גם חלק מהפרשנים היהודים המסורתיים נהגו כך. [386] רבי משה אלשייך הסביר:

"הנה ישכיל ויצליח עבדי, הוא מלך המשיח, כי ישכיל הוא כ'ד'א "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל", שהוא עניין הצלחה. והנה תיכלל ארבעה עולמות, שהוא מעולם השפל ועולם המלאכים ועולם הגלגלים (הכוכבים) ועולם העליון. והנה הצלחתו תהיה בכולם. כי ירום בעולם הזה ונישא בעולם הגלגלים כאשר היה ליהושע באומרו "שמש בגבעון דום" וכיוצא בו. וגבה בעולם המלאכים שגם הם יהיו סרים אל משמעתו, כי לא יגָרע משלמה המלך, כי אמרו רז"ל, "למה לא מנו את שלמה בכלל אשר מלכו בכיפה (כיפת העולם)"? שהוא מפני שהוא מלך אפילו בעליונים שהם מלאכים, שנאמר, "וישב שלמה על כיסא ה' ". מאוד יהיה כי גם תהיה לו הצלחה גם בעולם העליון לפניו יתברך, שהוא מאמרם [של] ז"ל על פסוק, "שאל ממני", שיהיה כבן יקיר מתחטא לפני קונו ואומר, "שאל ממני" בו, הרי היות לו הצלחה בארבע עולמות. וזהו "הנה ישכיל" כו', כי בד' תיבות אלו – ירום ונישא וגבה מאוד – נכללו ארבעתם כמדובר. [387]

כאשר משלבים תיאורים כאלה עם מסורות אחרות שמדברות על קיומו הנצחי של המשיח (או על קיום שמו עוד לפני שנברא העולם; ראה בבלי, פסחים נד א; נדרים לט ב), [388] או על בואו בענני שמים (בבלי, סנהדרין צו ב – צז א), קל לראות שיש מסורות יהודיות שמכירות בשיעור קומתו הרם, העל-אנושי ואפילו האלוהי למחצה של המשיח. וכפי שכבר אמרתי בתחילת התשובה שלי לטיעון זה, יש טקסטים דתיים חשובים, שנכתבו במאות האחרונות לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה, שמדברים על משיח אלוהי. אבל היות שטקסטים אלה אינם כלולים בחלק העיקרי של הספרות הרבנית, רוב היהודים המסורתיים אינם מודעים לתוכנם. ג'והן קולינס מציע את הניתוח שלו לכמה מהטקסטים האלה:

"הדגש על האופי האלוהי של מלך המשיח עולה מטקסטים שנכתבו במאה הראשונה לספירה, ובמיוחד בתקופה שאחרי כישלון המרד הראשון ברומי וחורבן המקדש (עזרא ד, חזיונות הסיבליות ה). אפשר להניח שהם משקפים התפכחות מסוימת ממשיחים אנושיים, שמקורם עלי אדמות. ההתפכחות לא היתה מוחלטת, כפי שאפשר לראות מהמרידות המשיחיות שפרצו בראשית המאה השנייה. גם התקווה לגואל משמים, תחת אלוהים, באה לידי ביטוי בספרות החיצונית המוקדמת ובמיוחד בדניאל ז, והמשיח האלוהי של חזון חנוך נכתב כנראה לא יאוחר משנת 70 לספירה. אבל בכתבים מהמאה הראשונה לספירה אנחנו מוצאים את הנטייה לשלב מסורות על משיח בן דוד עם הציפייה למושיע משמים. באותה תקופה היתה מידה מסוימת של גמישות בשימוש במסורות משיחיות. האיש ש[הנביא] דניאל תיאר כמראהו "של בן אדם" יכול להיות דמות לגמרי אלוהית (כמו בחזון חנוך) או משיח שפועל עלי אדמות במטרה לשקם את עם ישראל (עזרא ד). את הדימויים של דניאל אפשר להשליך על משיח בן דוד כדי לייחס לו אופי אלוהי ונשגב יותר מזה שעולה ממקורות אחרים. [389]

דברים אלה מחזירים אותנו לכמה פסוקי מפתח בתנ"ך. בטיעון 3.3 ראינו שהמדרש לתהילים ב' 7 – שם המלך מבית דוד (כלומר מלך המשיח לפי רבי יודן) נקרא בן אלוהים – שילב כמה פסוקי מפתח, ופירש אותם כך שיתייחסו למשיח ה'. מדובר ב: 1) שמות ד' 22, שם אלוהים קורא לישראל "בני בכורי", והכוונה היא שכמו שעם ישראל הוא בנו של אלוהים, כך גם המלך. 2) ישעיהו נ"ב 13, "הנה ישכיל עבדי", וישעיהו מ"ב 1, "הן עבדי אתמוך בו, בחירי, רצתה נפשי"[390] מזהים את המלך עם עבד ה'. 3) תהילים ק"י 1, "נאום ה' לאדוני: 'שב לימיני' ", פסוק שישוע עצמו ציטט כדי להוכיח שבתור המשיח הוא לא רק בן דוד, שהרי דוד עצמו קורא לו "אדוני" במזמור זה. 4) דניאל ז' 13, "רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם", פסוק נוסף שישוע השתמש בו כשדיבר על תפקידו כמשיח.

כשמצרפים את כל הפסוקים האלה, מבינים שהדמות הנעלה שתבוא בענני שמים היא לא אחרת מאשר המלך מבית דוד, בן האלוהים. וכך אנחנו מגיעים שוב לדניאל ז' 14-13, פסוקים שציטטתי בטיעון 3.3 ושמן הראוי להביא אותם שוב, במיוחד לאור העבודה שגם התלמוד וגם פרשנים מובילים בימי הביניים יחסו אותם למשיח.[391] דניאל כתב:

"רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן אדם. ועד עתיק יומין הגיע [זה שדומה לבן אדם] והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור, וממלכתו לא תכלה (דניאל ז' 14-13)

האם הפסוקים האלה, כפי שמייחסים אותם למשיח, מוכיחים את אלוהותו? דבר זה מוטל בספק, אבל העובדה שהוא בא בענני שמים ושכל העולם משתחווה לו מבהירה שהוא לא רק אדם! [392] בעצם, יש בתלמוד דיווח מרתק שעוסק בפרשנות לדניאל ז' 10-9, הפסוקים שמובילים עד לקטע שמצוטט למעלה. פסוקים אלה מספרים על החזון שראה דניאל (באותיות נטויות מופיע הביטוי שמשך את תשומת ליבם של הרבנים בתלמוד):

"רואה הייתי, והנה הועמדו כיסאות ועתיק יומין ישב. לבושו היה לבן כשלג, ושער ראשו כצמר נקי. כיסאו היה כלשונות אש וגלגיליו כאש דולקת. נהר אש נמשך ויצא מלפניו. אלף אלפים שירתו אותו וריבוא רבבות עומדים  לפניו. בית הדין ישב וספרים נפתחו." (דניאל ז' 10-9)

בתלמוד מסופר שהתעורר ויכוח בין כמה חכמים בנוגע למשמעות של המילה "כיסאות" בלשון רבים:

"כתוב אחד אומר, "וכיסאו שביבי אש" [דניאל ז' 9) וכתוב אחד אומר, "עד אשר הובאו הכיסאות ועתיק ימים ישב" (שם), משמע ששני כיסאות הם! ומשיבים: אינו קשה (אין כל סתירה). כיסא אחד לו (לאלוהים עתיק היומין) וכיסא אחד לדוד (למשיח). כמו ששנויה ברייתא בנושא זה, "אחד לו ואחד לדוד", דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יוסי הגלילי, "עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול (עד מתי תחלל את נוכחות שמים), שאדם יושב לידה? אלא שני כיסאות אלה הם אחד לדין ואחד לצדקה. ושואלים: האם קיבל ר' עקיבא את הדיעה הזו ממנו או לא קיבלה ממנו? ומביאים ראיה: בוא ושמע. ששָנינו בברייתא אחרת, "שני כיסאות אלה אחד לדין ואחד לצדקה", דברי ר' עקיבא (בבלי, חגיגה יד א. שים לב שבשיחה שמתנהלת אחר כך ר' אלעזר בן עזריה דוחה את שני הפירושים, וטוען שכיסא אחד נועד לישיבה והשני נועד לשמש כשרפרף, כהדום לרגליים!).

האם יתכן שהפירוש הראשון של רבי עקיבא היה נכון ושיש כיסא המיועד לעתיק היומין וכיסא למשיח? אין ספק שפירוש זה נשמע הגיוני יותר בהקשר שבו הוא מובא, ושהוא מרמז שוב על כך שהמשיח הוא יותר מאשר אדם. בדיון המפורט שלנו על "בן האלוהים" בטיעון 3.3 ראינו שגם ישעיהו (ט' 5) וגם תהילים (מ"ה 8) מדברים מפורשות על טבעו האלוהי של המשיח. וויליאם הורבארי, חוקר מקיימברידג', מציין שתרגום השבעים, שיש לו משמעות רבה בהיותו הפירוש היהודי הכתוב הקדום ביותר של התנ"ך, מתרגם בדרך מעניינת את ישעיהו ט' 5. הוא מציין ש"העברית, שאפשר לתרגם אותה כ'פלא יועץ, אל גיבור' (ט' 5) ושמציגה את הילד המלכותי כמעין |אלוהים למחצה' (כדברי ג' ביוקאנן גריי)[393] נאמרת מפי 'מלאך העצה הגדולה' (ט' 6)".[394] אם כך, לדברי פרשן של התנ"ך, תרגום השבעים מתרגם את אחד משמותיו של המלך מבית דוד – שהתרגום רואה בו את המשיח – כ"מלאך העצה הגדולה" בעוד שהמקור קורא לו "אל גיבור", "מעין אלוהות למחצה".[395] ובאשר לתהילים ק"י 1, שלפי פרשנות יהודית קדומה דוד קורא שם למשיח "אדוני", קוראי הברית החדשה ודאי יזכרו את הדברים שאמר ישוע למנהיגים הדתיים בימיו. ישוע שאל אותם:

""מה דעתכם על המשיח? בן מי הוא?" השיבו לו, "בן דוד". אמר להם, "אם כן, כיצד בהשראת הרוח קורא לו דוד 'אדון' באומרו: 'נאום ה' לאדוני, שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך'? ובכן, אם דוד קורא לו 'אדון', כיצד הוא בנו?" (מתי כ"ב 45-42)

אם כך, המשיח הוא בן דוד, אבל המשיח גם גדול מדוד. [396]

לאור כל הדברים האלה אני רוצה לומר לך משהו מופלא ועמוק: דרך המשיח אלוהים עצמו מושיט לנו יד, מקדיש את עצמו כליל לגאולתנו ולישועתנו. וכפי שנראה בטיעון הבא, באמצעות המשיח הוא מזדהה איתנו בסבלותינו ובכאבינו. אם תקדיש מחשבה לראיות שסיפקתי כאן ותתפלל על כך, תבין שרק ישוע מגשים את הציפיות המשיחיות של נביאי ישראל, ושהוא לבדו מגשים את החלום המשיחי. [397]

למרבה הצער, אלפי יהודים קנאים ומסורים בימינו ממשיכים להכריז שהרב המנוח שלהם, מנחם מנדל שניאורסון, הוא מלך המשיח. [398] ואין זה הכל. רבי דן כהן-שרבוק מציין:

"כמה מחסידיו של הרבי אפילו הרחיקו לכת עד כדי כך שהם משתמשים במונחים של לבישת בשר כדי לתאר את שליחותו (כפי שאולי זכור לך מהדיון בטיעון 33.2, המונח מתייחס לכך שאלוהים לובש דמות אדם. עכשיו חסידיו של הרבי מייחסים לו את המינוח הזה). במהלך חייו הם דיברו על הרבי כעל "שלמות הכל", והיום יש חב"דניקים שמדברים עליו כעל "ריבונו של עולם". [399]

אין פלא שטיעונים כאלה עוררו התנגדות עזה מצידם של יהודים דתיים שאינם חסידי לובאביץ', במיוחד בישראל. בתגובה להכרזותיהם של החב"דניקים פירסמו חסידיו של הרב אליעזר שך שלט חוצות ענק, האומר:

"התגלות מזעזעת כדברי חב"ד עצמם: הרבי הוא המשיח וריבון העולם בכבודו ובעצמו" (תרגום חופשי)

לדברי שמואל היילמן, מתחת לכותרות האלה הופיע הלוגו של העיתון שהרבי הוציא לאור דרך קבע… ופיסקה מסוימת שנלקחה מתוכו, באותיות גדולות ובתוך עיגול בולט:

"…בשעת גאולה יתגלה המשיח לכל בני האדם וייוודע שאינו בשר ודם, ואפילו לא בשר ודם כמו משה רבנו, אלא קדוש ישראל, יתברך שמו, בכבודו ובעצמו!

"לצד הטקסט הופיע ציטוט נוסף: 'במהרה יגלה את עצמו הוד קדושתו, אדוננו, מורנו ורבנו, יחיה ויאריך ימים, אמן – המלך, המשיח, בכל כבודו ותפארתו'.

"האם החב"דניקים אומרים שהרבי שלהם היה המשיח, אפילו אלוהים עצמו? הקורא הזהיר ודאי ישים לב למילה 'ממש' – ראשי התיבות של שמו של הרבי מלובאביץ'. בעיני מתנגדים כמו הרב שך, אפילו זה מזעזע. 'הדבר מכאיב לנו ביותר!' מסכם השלט באותיות ענק. 'אך לא נוכל לעצום עינינו לעובדות' ". [400]

כמה אירוני שהיהודים החסידים האלה, שדוחים את ישוע בלהט כה רב ורואים חילול קודש ופגיעה במה שהברית החדשה מלמדת על האלוהים שלבש בשר, יכולים לדבר על המנהיג המנוח שלהם כעל "ריבון עולם" ועל הטבע האלוהי שלו כביכול. הם מכירים במרומז בכמה היבטים של אלוהות המשיח, אבל משליכים את ההיבטים האלה על המועמד הלא נכון. רק ישוע מתאים לתיאור הזה ומגשים אותו. הוא המשיח האלוהי שלנו, המלך הצדיק, זה שמותו ניחן בעוצמה כה רבה עד שהוא יכול לשלם את מחיר חטאי העולם כולו. [401]

_{373. Collins, Scepter and the Star, 189.}

_{374. זו הסיבה שהחוקרים בימינו מדברים על היהדות של המאה הראשונה בלשון רבים. ראה למשל אצל Jacob Neusber, William S. Green & Ernest Frerichs, Judaisms and Their Messiahs at the Turn of the Christian Era (Cambridge: Cambridge, 1987). ראה גם טיעון 2.3 בכרך 1 (עדיין לא ראה אור בעברית).}

_{375. רשימה חלקית של קטעים אלה ראה בטיעונים 3.24-3.23.}

_{376. עד עצם היום הזה יש דתיים רבים שדבקים בדיעה הזאת אודות שני משיחים. אפשר להבין אותם, לאור העובדה שהדיעה הזאת קיימת בתלמוד. ראה טיעונים 3.24-3.23.}

_{377. J. Immanuel Schochet, Mashiach: The Principles of Mashiach and the Messianic Era in Jewish Law and Tradition, expanded edition (New York/Toronto: S.I.E., 1992), 98.}

_{378. האריס לינוביץ' מציין אודות פסיקותיו של הרמב"ם בנוגע למשיח כפי שהן מופיעות במשנה תורה, ש"אין למסקנותיו כל תוקף חוקי, והן אינן משפיעות על המשיחים או על אלה שמחפשים אותם". הוא מוסיף ש"ה'תורה' שלו איננה תורה. אין לה כל תימוכין במקורות יהודים מסורתיים או באמונות מסורתיות, והרמב"ם עצמו אינו דורש מקוראיו לדבוק במה שהוא רואה כדעתו האישית בלבד". Harris Lenowitz, Jewish Messiahs, 66,217.}

_{379. על ניסיונותיו של שוחט ליישב את המסורות השונות ראה אצל Lenowitz, Jewish Messiahs, 217.}

_{380. זה המינוח שמופיע על העטיפה הקדמית בספרו של לינוביץ', "המילה 'משיח' פירושה 'משוח' ומקורה בתנ"ך, שם היא מתייחסת לנביאים ולכוהנים הקדושים, וכן גם למלכים. ביהדות המאוחרת יותר היא קשורה בדמות אלוהית למחצה, ששלטונה העתידי יהיה כרוך במשפט עולם, בביטחון ובשלום". הצהרות מפורטות יותר של לינוביץ' ראה בעמוד 11 בספרו, "התיאורים התנ"כיים של משיחה מבהירים שלמשיחים יש מערכת יחסים יחודית עם האלוהי… העל-טבעיות באה להעשיר את דמותו של מלך המשיח, היות שהאילוצים הפוליטיים של שושלת דוד דורשים תוקף תיאולוגי". לגבי השימוש שלו במונח "אלוהי-כביכול" (שם) ראה הערה 55 למעלה.}

_{381. ראה טיעונים 3.4-3.1.}

_{382. אלוהים מבטיח לשפוט כל "גאה ורם" (ראה ישעיהו ב' 14-12), ולעומת זאת הוא נקרא "רם ונישא" (ראה שם, ס' 1; נ"ז 15. ראה גם ל"ג 10; ה' 16).}

_{383. ראוי לציין שהמשקל שהמסורת מייחסת למדרש הזה הוא שגרם לרמב"ן לקבל את הפרשנות המשיחית של ישעיהו נ"ב 13 – נ"ג 12. הרמב"ן כתב, "הנכון בפרשה הזאת שהיא על ישראל כולו, כלשון 'אל תירא עבדי יעקב. ויאמר לי עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר' וכן רבים. אבל על דעת המדרש המייחס אותה על משיח, צריכים אנו לפרש אותה כפי דברי הסופרים". הרמב"ן בעצם אומר שהגישה הנכונה (כדרך הסופרים) בנוגע לפרשה הזאת מניחה שהמונח "עבדי" מתייחס לכלל ישראל. אבל גישה אחרת, שאותה מאמץ המדרש, מייחסת את המונח למשיח ולכן חשוב לו להסביר את המונח כך שיתאים לגישת הסופרים .Driver and Neubauer, Fifty-Third Chapter of Isaiah, כרך 2, עמ' 78.}

_{384. שם, עמ' 154.}

_{385. שם, עמ' 165.}

_{386. עלי לציין בנקודה זו שאני לגמרי מודע לעמדה היהודית המסורתית בנוגע לאנושיותו של המשיח, ושקיבלה ביטוי ברור אצל יוסף קלוזנר בספרו "הרעיון המשיחי בישראל" בהוצאת מסדה. קלוזנר גורס שהמשיח היהודי הוא אנושי במקור, בשר ודם כמו כל בני תמותה. הוא מציין כי בכל מה שנוגע לקדושה, צדקה, אמת, טוּב, גבורה וסמכות, המשיח הוא אדם עליון. אבל יחד עם זאת, למרות מעלותיו הנעלות, המשיח נותר בן אדם, או כדבריו של כהן (שאולי יש בהם הזגמה מסוימת), "התלמוד אינו מרמז בשום מקום על אמונה במושיע על אנושי בדמותו של המשיח". Cohen, Everyman's Talmud, 347. מן הראוי לזכור שתלמידיו של ישוע מאשרים הן את האנושיות שלו והן את אלוהותו. ראה טיעונים 3.2-3.1.}

_{דיון נוסף על השקפות יהודיות מסורתיות על המשיח, בנוסף לחיבורים שצוטטו במקומות אחרים בהערות אלה, ראה אצל Leo Landman, The Wolf Shall Lie wiht the Lamb (Northvale, N.J.: Aronson, 1993); Rabbi Yehudah Chayoun, When Moshiach Comes: Halachic and Aggadic Perspectives, בתרגומם של רבי יעקב מ' רפופורט ורבי משה גרוסמן  (Southfield, Mich.: Targum; Spring Valley, N.Y.: Feldheim, 1994);Jacob Neusner, The Messiah in Context (Philadelphia: Fortress, 1984); Joseph Sarachek, The Doctrine of the Messiah in Medieval Jewish Literature (New York: Hermon, n.d.); Julius H. Greenstone, The Messiah Idea in Jewish History (Westport, Conn.: Greenwood, 1972); Gershom Scholem. The Messianic Idea in Judaism and Other Essays on Jewish Spirituality (New York: Schocken, 1971), 1-77;Moshe Idel, Messianic Mystics (New Haven: Yale, 1998). ראה גם James H. Charlesworth, ed., The Messiah (Minneapolis: Forttess, 1992).}

_{387. אלשיך משה, ספר מראות הצובאות, נד.}

_{388. כמובן שאני מודע לכך שהמשמעות הכללית שמייחסים לקטעים אלה בתלמוד היא שהמושג של המשיח נוצר לפני שהעולם נברא, אבל לא המשיח עצמו, או שנשמתו של המשיח היתה קיימת מאז ומתמיד לפני כיסא הכבוד עד שבאה שעת הולדתו. ראה למשל בספרו של קלוזנר, הרעיון המשיחי, הוצאת מסדה. כמו כן עיין בפסיקתא רבתי קנב ב, "[מתחילת] ברייתו של עולם נולד מלך המשיח. שעלה במחשבות [של אלוהים] עד שלא נברא העולם". עיין גם אצל Robert Leo Odom, Israel's Preexistent Messiah (Washington, D.C.: Israelite Heritage Institute, 1985).}

_{389. Collins, The Scepter and the Star, 189.}

_{390. לגבי הפסוקים האלה ציינתי למעלה שאף לא אחד מהם מתייחס למושג בן, ובכל זאת המדרש מצטט אותם בהקשר של "בן" אלוהים. הפסוקים האלה נמנים עם הנבואות המשיחיות הידועות ביותר בתנ"ך כולו, ומצוטטים תכופות על ידי יהודים משיחיים כהוכחה למשיחיותו של ישוע.}

_{391. מראי מקום נוספים ראה בטיעון 3.3. כמו כן ראה הערה 392.}

_{392. דמות זו זוכה לכבוד כה רב, שרוב הפרשנים תהו שמא מדובר במלאך! הדיעה הלא משיחית הרווחת ביותר בנוגע לקטע זה היא שהמונח "בן אדם" מתאר באופן קיבוצי את עם ישראל (או את הצדיקים בעם).}

_{הפרכה של גישה זו ראה אצל Archer, "Daniel", 90-91;}

_{עיין גם בדיון המפורט אצל John E. Goldingay, Daniel, Word Biblical Commentary (Dallas: Word, 1989), 167-72; Collins, Daniel, (Hermeneia (Minneapolis: Fortress, 1993), 304-10.}

_{לא משנה איזו פרשנות מאמצים החוקרים בימינו, כולם מכירים בכך שהפרשנים היהודים הראשונים הבינו שפסוקים אלה מתייחסים למשיח (ראה אצלCollins, Daniel, 306-7, n. 63, וכן את ההפניה ל-Geza Vermes, Jesus the Jew [Philadelphia: Fortress, 1973]; 170-72; Herman L. Strack & Paul Billerbeck, Kommentar zum Neuen Testament aus Talmud und Midrasch [Muenchen: C. H. Beck, 1924], 1:486).}

_{עיין גם במאמרו של Chilton, "The Son of Man: Human and Heavenly" ב-Judaic Approaches to the Gospels, 75-109. הוא מצהיר בתמציתיות שהביטוי "דומה לבן אדם" בדניאל "אינו התייחסות טכנית או תואר, אלא תיאור של מלאך אנושי יוצא דופן".}

_{393. אני מביא כאן את המידע שכלל הורבארי בהערת השוליים של ספרו. "Gray, [בספרו] Isaiah I-XXVII [הכוונה לכרך שלו ב-International Critical Commentary], 173. הוא מדגיש, ובצדק, שהמילה העברית "אל" שמופיעה כאן, בדרך כלל מתייחסת לאל שדי, אבל החשיבות שיש לשימוש בה בתנ"ך במובן של ישות אלוהית או מלאך מהשמים, ושכנראה באה כאן לידי ביטוי, הובלטה בינתיים בגלל מגילות קומראן. (ראה אצל Clines, Dictionary, I, 253-54, 'el). William Horbury, Jeiwush Messianism and the Cult of Christ (London: SCM, 1998), 188-89, n. 94.}

_{394. שם, 90. ראה גם בעמוד 112.}

_{395. אני מתכוון לג'ורג' ביוקאנן גריי, שמצוטט על ידי הורבארי. המו"ל היהודי Ktav הוציא לאור מהדורות חדשות של כמה מספריו של גריי. הידוע שבהם הוא ספרו על שירה עברית וקורבנות בתנ"ך.}

_{396. דיון מפורט יותר על תהילים ק"י, בלוויית ביבליוגרפיה, ראה טיעון 4.29 בכרך 3 (עדיין לא ראה אור בעברית).}

_{397. ראה במיוחד כרך 3 סעיף 4 (שעוסק בנבואה משיחית).}

_{398. הערה 437.}

_{399. Cohn-Sherbok, The Jewish Messiah, xvi.}

_{400. Heilman, Defenders of the Faith, 303. התרגום של השלט לעברית הוא חופשי.}

_{401. ראה טיעון 3.15.}