מעמד האישה בברית החדשה – הציטוטים הקשים
עם פרסומים ברשת האינטרנט של מאמרים וסרטונים על מעמד האישה ביהדות בהם מובאים ציטוטים מזעזעים ביותר על האישה מפיהם של רבנים מודרנים ורבנים מן העבר (חז"ל \ "התורה שבעל-פה") – הרבנים לא נשארו חייבים. ראשית, הם טענו כי הדברים "מוצאים מהקשר" (מעניין באיזה הקשר הגיוניים הציטוטים – כי האישה היא נאד מלא צואה, כי האישה היא חמור, כי לאישה אין שכל, שאישה שוכבת עם חמורים בשוק כשהיא שותה אלכוהול, שמותר להכות נשים, שאישה תענש ע"י חזרה בגלגול של פרה וכי אישה שאינה בתולה לא שווה 10 אגורות…?!??)
שנית, על מנת להסית את הדיון – הם ניסו לטעון כי גם בברית החדשה ישנם ציטוטים בעייתיים על האישה. לכך בדיוק יוקדש מאמר זה.
תכף נכנס לעניינים התיאולוגיים ונעבור על הפסוקים ה"מאתגרים" בברית החדשה. אבל לא צריך להיות תיאולוג כדי לראות את ההבדל במעמד האישה בין היהדות-הרבנית, לבין המאמינים בישוע – מספיק להסתכל על נשים במאה שערים ובבני ברק, ולהשוות לנשים במדינות נוצריות (כגון ארה"ב, אירופה ואוסטרליה) – איפה נמצא נשים שהן מנתחות בבתי חולים? נשים שהן טייסות תעופה? נשים שהן מנכלית של חברות גדולות? נשים שהן מדינאיות ופוליטיקאיות? נשים שהן מדעניות מובילות וזוכות פרסי נובל? האם נשים אלו הגיעו ממאה שערים ובני ברק, או ממדינות נוצריות….
האישה בברית החדשה
למעמד האישה בברית החדשה כבר הוקדש מאמר אחר, כאן ברצוננו לגעת בפסוקים הלכאורה "קשים ומתאגרים" שבברית החדשה בכל הנוגע למעמדה של האישה.
אבל ראשית חשוב לנו לציין, גם אם הברית החדשה לכאורה מדירה נשים, זה עדיין לא מתרץ את הציטוטים שמופיעים בסרטון ציטוטי רבנים על נשים. מדובר בניסיון התחמקות קלאסי והסתה של הדיון. שנית, כלל לא ניתן להשוות בין הציטוטים החמורים והמזעזעים המובאים ע"י הרבנים (וציטוטי חז"ל על מעמדה של האישה) לבין הציטוטים ה"קשים" שבברית החדשה שהם בעצם עדינים ביותר בהשוואה, כפי שתכף נראה. שלישית, אמנם ניתן לעיתים למצוא גם ציטוטים חיוביים ע"י רבנים על האישה, אך אין בזאת כדי לכסות על הציטוטים השליליים (הרי זה שבעל מביא פרחים לאשתו ואומר לה מילים מעודדות – לא מכפר על כך שהוא מכה אותה ומשפיל אותה בזמנים אחרים).
אז מה לגבי הציטוטים "הקשים" על מעמדה של האישה בברית החדשה?
מצד אחד, לא צריך להיות גאון גדול כדי לשים לב להבדל הניכר שבין מעמדה של האישה בתרבויות שנוסדו על בסיס הערכים של הברית החדשה (לדוגמא – ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, מדינות אירופה וכו') אשר בהן האישה משגשגת בכל תחום אפשרי, לבין מעמדה של האישה בהלכה הרבנית (ההלכה של הרבנים משמע "התורה שבעל-פה", זאת לעומת מעמדה הנעלה של האישה בתנ"ך) או לעומת תרבויות שנוסדו על בסיס ערכי ההלכה המוסלמית (השָׁרִיעָה) אשר בהן לאישה כמעט ואין זכויות כלל.
מצד שני, יש מספר קטן של ציטוטים מעט "קשים" בברית החדשה אודות האישה, ואותם ברצוננו כעת לבאר. נביא בפניכם את 5 הציטוטים שבדר"כ מצטטים בניסיון להראות שלכאורה הברית החדשה מדירה נשים – ונראה לכם שאין בכך דבר וחצי דבר נכון. נעשה זאת בקצרה. נתחיל עם הפסוק הפופולרי ביותר בברית החדשה שהרבנים אוהבים להצביע עליו, פסוק שלאחרונה גם הובא ע"י הארגון החרדי יד-לאחים בפוסט פייסבוק:
"הַנָּשִׁים תֶּחֱשֶׁינָה בַּקְּהִלּוֹת; אֵין לָהֶן רְשׁוּת לְדָבֵּר, אֶלָּא תִּכָּנַעְנָה לְמָרוּת, כְּמוֹ שֶׁגַּם הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת. וְאִם רְצוֹנָן לִלְמֹד דָּבָר, תִּשְׁאַלְנָה אֶת בַּעֲלֵיהֶן בַּבַּיִת, כִּי לֹא יָאֶה שֶׁאִשָּׁה תְּדַבֵּר בַּקְּהִלָּה."
(אגרת שאול השליח הראשונה אל הקורינתים, יד 34-35)
ראשית, חשוב לנו להדגיש – עצם ההשוואה בין לבקש מנשים לא לפטפט בזמן אסיפות קהילה (אסיפות מעורבות נשים-גברים, לעומת ההפרדה שבבתי הכנסת), לבין הדברים שמובאים בתלמוד – שאישה היא נאד מלא בצואה, שאפשר לנעול אותה בבית ולהצליף בה, שהיא מתאווה לשכב עם חמורים בשוק כשהיא שותה יין, וכו' – הינה מגוכחת, מאחר ומדובר ב"ליגות" שונות לחלוטין.
ולעיקר – מדובר בפסוק שמופיע באגרת אותה שלח שאול השליח אל הקהילה המשיחית אשר בקורינתוס, שם אחת הבעיות שהיו היא שבזמן נשיאת הדרשה\האסיפה, נשים התכנסו ופטפטו בינן לבין עצמן והפריעו לאחרים. חלקן, שלא הבינו דברים מתוך הדרשה התחילו לדבר ולהיכנס לתוך דבריו של הדורש ולקטוע אותו. שאול בסך הכל מבקש מהן – "את לא מבינה משהו? תתאפקי ותשאלי אח"כ את בעלך שיסביר לך. אל תעשי זאת בזמן אסיפת הקהילה כי את תפריעי לדורש ותדברי – זה לא מכובד." אגב, לשם השוואה, ביהדות האורתודוקסית עד היום מפרידים בבתי הכנסת לחלוטין בין גברים לנשים.
"הַנָּשִׁים הִכָּנַעְנָה לְבַעֲלֵיכֶן כְּמוֹ לַאֲדֹנֵינוּ׃ כִּי הָאִישׁ הוּא־רֹאשׁ הָאִשָּׁה כַּאֲשֶׁר הַמָּשִׁיחַ הוּא רֹאשׁ הָעֵדָה וְהוּא מוֹשִׁיעַ שֶׁל־הַגּוּף׃ אֲבָל כַּאֲשֶׁר תִּכָּנַע הָעֵדָה לַמָּשִׁיחַ אַף כֵּן־הַנָּשִׁים לְבַעֲלֵיהֶן…" (האפסים ה' 22-24).
שאול השליח מלמד פה על סמכות – ולא על חשיבות. הבוס לא חשוב יותר מהעובדים שלו, אלא שיש לו סמכות על העובדים שלו ולכן עליהם להיכנע לו. הרמטכ"ל לא יותר חשוב מהחיילים אלא שיש לו סמכות עליהם ולכן עליהם להיכנע לו. ראש הממשלה לא יותר חשוב מהאזרחים אלא שיש לו סמכות עלינו ולכן עלינו להיכנע לו ולכבד את סמכותו. משמע, לקבל את סמכותו של מישהו מתוקף תפקידו. כך גם אלוהים ברא את הבעל והאישה – הבעל תפקידו להנהיג את המשפחה. כפי שאין 2 רמטכ"לים או 2 ראשי ממשלה או 2 נשיאים, אלא מנהיג אחד ראשי בכל תחום אשר לו את המילה האחרונה, ככה גם סמכות הבעל על המשפחה. כמובן לא מדובר בדיקטטורה, אלא שכמו כל מנהיג אחר – עליו לכבד דעות של אחרים ולהתייעץ עם אחרים.
שימו לב מה אומר שאול השליח פסוק אחד לפני כן, שכמובן "שוכחים" לצטט:
"הִכָּנְעוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִתּוֹךְ יִרְאַת הַמָּשִׁיחַ" (האפסים ה' 21)
ז"א שיש אלמנט לכניעה שהוא הדדי – גם הגבר נכנע לאשתו בתחומים מסויימים.
ושימו גם לב לפסוק אחד אחרי, שגם אותו "שוכחים" לצטט:
"הָאֲנָשִׁים, אֶהֱבוּ אֶת נְשֵׁיכֶם כְּשֵׁם שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֶת הַקְּהִלָּה וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדָהּ" (האפסים ה' 25)
פְאֵרְכֶן אַל יְהֵא פְּאֵר חִיצוֹנִי שֶׁל מַחְלְפוֹת שֵׂעָר וַעֲדִי זָהָב וּבְגָדִים, אֶלָּא הָאָדָם אֲשֶׁר בְּסֵתֶר הַלֵּב, הַפְּאֵר הַבִּלְתִּי נִשְׁחָת שֶׁל רוּחַ עֲנָוָה וּשְׁקֵטָה אֲשֶׁר יְקָרָה הִיא מְאֹד בְּעֵינֵי אֱלֹהִים.
(אגרת כיפא א', ג' 3)
אכן היו בהיסטוריה אלו שהוציאו מהקשר את הפסוק ופסקו כי אסור לנשים להשקיע במראה החיצוני שלהן – אוסרים עליהן לרכוש תכשיטים, בגדים וכו'. אבל זה לחלוטין מפספס את הנקודה של השליח פטרוס. פטרוס לא כותב "אל תענדו תכשיטים", אלא כותב "פארכן אל יהא…". במילים אחרות, פטרוס אומר לנשים – שהזהות שלהן והערך העצמי שלהן לא יהיה נטוע בתכשיטים ובבגדים שלהן (מה שהיווה סטטוס למעמד חברתי) אלא שהערך, הזהות והפאר שלהן יהיה מבוסס באופי שלהן – מה שנשאר לנצח. זה מונע מהן להתנשא על נשים אחרות שאין להן יכולות פיננסיות לרכוש תכשיטים ובגדים יקרים – בעיה שכפי שכולנו ערים – קיימת עד היום.
אֵינֶנִּי מַרְשֶׁה לָאִשָּׁה לְלַמֵּד, אַף לֹא לְהִשְׂתָּרֵר עַל הָאִישׁ, אֶלָּא לְהִשָּׁאֵר בְּדוּמִיָּה
(ב' טימותיאוס 12)
הבעיה נוצרה מאחר והיה מקובל באותה תקופה ותרבות להטיף בציבור על נושא כזה או אחר. אנשים רבים היו ל"משעשעי אוזניים", מצחיקים את הקהל ומדברים על כל דבר על מנת לנסות ולהרשים את הקהל, מבלי שהם בהכרח למדו את הנושא (גם כיום ניתן למצוא כל מיני "גורויים" שכאלה למיניהם…). ממש כמה פסוקים קודם לכן מסביר שאול השליח "יֵשׁ שֶׁסָּטוּ מִזֶּה וּפָנוּ לְדִבּוּרֵי הֶבֶל; רְצוֹנָם לִהְיוֹת מוֹרֵי תּוֹרָה, אַךְ אֵין הֵם מְבִינִים לֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים וְלֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים בְּתֹקֶף."
בהקשר הזה, בתרבות לפני אלפיים שנה בה נשים בדר"כ לא ידעו קרוא וכתוב ולא היו למדניות אלא עסקו במלאכות הבית – שנשים לא תלמדנה תורה, זאת כמובן מאחר ורמת הידע היחסי שלהן היתה נמוכה משמעותית מזאת של הגבר. כיום כמובן המצב שונה לחלוטין ומבט חטוף בתרבות המערבית מוכיח זאת בנקל. דרך אגב, היו אלו "מיסיונרים נוצרים" שהקימו בארץ ישראל המודרנית את בית הספר הראשון בו גם לנשים מותר היה ללמוד!
"וְכָל אִשָּׁה הַמִּתְפַּלֶּלֶת אוֹ מִתְנַבֵּאת בְּגִלּוּי רֹאשׁ, מְבַזָּה אֶת רֹאשָׁהּ; שֶׁכֵּן כָּמוֹהָ כְּמִי שֶׁגֻּלַּח שְׂעַר רֹאשָׁהּ. אִם רֹאשׁ הָאִשָּׁה אֵינוֹ מְכֻסֶּה, אֲזַי גַּם רָאוּי שֶׁיִּגָּזֵז שְׂעַר רֹאשָׁהּ."
(אגרת שאול הראשונה אל הקורינתים י"א 5-6)
לפסוק זה הוקדש מאמר בפני עצמו. אך בקצרה, מתוך כתבים היסטוריים (לדוגמא Menander) אנחנו יודעים שבקורינתוס – גילוח ראשה של האישה, היה משהו שעשו לשפחות\זונות המקדש. כמו כן גילוח ראש סימל בושה עמוקה ועונש על הפקרות מינית (כגון ניאוף). לכן, ספציפית בתרבות של הקורינתיים, האסוציאציה של נשים מגולחות שיער היה מביש ביותר:
[1] שפחות\קדשות המקדש (הירוגמיה), [2] נשים שנענשו מאחר וחטאו חטאים מיניים, [3] יציאניות. זאת הסיבה מדוע שאול בעצם אומר כי "ראשך ללא כיסוי (כיסוי ע"י שיער או ע"י בגד) ואת רוצה להיכנס להקהילה? את מוזמנת! רק בבקשה תשימי כיסוי על ראשך כדי לכבד את המקום והמעמד (בית תפילה, לא בית בושת) ולא להוות מכשול לאחרים."
אבל כיום, מאחר ושיער קצר וכיסוי ראש כבר לא מסמלים את אשר סימלו בעבר (אישה מופקרת, יציאנית, קדשה וכו'), בעיקר מאחר והדרכים להבדיל בין המינים נשען בימנו על הרבה מעבר לאורך השיער. בתרבות המודרנית – שיער קצר, קצוץ או קירח (בפני עצמו) כבר לא מסמל הפקרות, זנות או בושה – אלא עניין של אופנה וטעם אישי.