איך אפשר להגיע לידי הגשמה עצמית?
"באוקיינוס של עונג נטול תחתית, חיפשתי לשווא נקודה בה אוכל להשליך עוגן. חשתי בכוח שכמעט ולא ניתן לעמוד בפניו. שבו, כל תענוג גורר אחריו תענוג נוסף, התלהבות זמנית אשר לאחריה השעמום, והעינוי שבא בעקבותיו". כך הגדיר קירק-גארד, הפילוסוף הדני, את הרדיפה שלו והניסיון שלו למצוא את העונג האולטימטיבי.
הסופר הבריטי צ'סטרטון, אמר שהרגשת החולשה שבחוסר-משמעות לא נובעת מכאב, אלא דווקא מתענוג. כשאנו לא מצליחים לספק את הצורך שלנו לטווח ארוך, אנו מרגישים חלשים וחסרי משמעות. הצורך במשמעות בא לידי ביטוי בניסיון ל"הגשמה עצמית", המושג "הגשמה עצמית" אולי נשמע לכם כמו מושג מודרני, אך מדובר בצורך נצחי. בתקופת המקרא לדוגמא, אנו נתקלים בסיפורו של שלמה המלך ותיאור מסעו בניסיון למצוא הגשמה וסיפוק. לשלמה היה את הצבא החזק ביותר והממלכה הגדולה ביותר.
הוא היה החכם באדם והעשיר באדם, היו לו כאלף נשים ופילגשים והוא היה המפורסם ביותר על פני תבל. הייתה לו את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר והוא אפילו נהנה ממקהלה פרטית בארמונו. אפשר לסכם ולומר שלשלמה המלך היה את כל מה שלעולם החומרי היה להציע. אך כאשר בא בימים, שלמה המלך הגיע למסקנה שכל חוויותיו לא השכילו למלא את החור שבליבו, הצורך להגשמה עצמית. הוא תיאר את כל הישגיו הארציים באומרו: "הֲבֵל הֲבָלִים…הַכֹּל הָבֶל".
האם למדנו משהו מניסיון חייו של שלמה?
לכולנו יש חור בלב, חור גדול ועמוק אותו אנו משוועים למלא בעזרת דברים שמעולם לא נועדו למלא אותו. כבוד עצמי, ממון ונכסים, מעמד מכובד בחברה, מראה חיצוני, מין, אלכוהול, סמים, והרשימה עוד ארוכה מלהכיל… כולנו קופצים בין ניסיונות שווא למלא את החור בליבנו, אנו למדים כי כל ניסיון מציע עינוג זמני בלבד וכך אנו ממשיכים לניסיון הבא. ולבסוף, בעודנו גוססים על מיטתנו, מחלחלת בנו ההרגשה שלא מיצינו את חיינו בצורה לה נועדו. מתחילה לשקוע ההבנה שאת החור בלב, אף פעם לא באמת היה ניתן למלא בדרכים שהעולם הציע לנו.
האם גם אתם מרגישים לפעמים שאתם משליכים עוגן לאוקיינוס שאין לו תחתית, רק בכדי לגלות חוסר סיפוק וריקנות? האם גם לכם נמאס לרוץ ולרדוף אחר הניסיון להגשמה עצמית?
פסיכולוגים רבים נוהגים לאמר לאחרונה שבכדי שאדם יוכל למצוא את העצמי שלו, עליו תחילה לאבדו. האם ידעתם כי אמרה זו היא בעצם ציטוט דבריו של ישוע מתוך הברית החדשה? אבל ישוע גם הציע את הפתרון, לטענתו, הוא עצמו, המשיח, זה שאמור למלא את החור בלבנו, את הצורך שלנו בהגשמה עצמית ובסיפוק. בספר ״הבשורה על פי מתי״, מתוך הברית החדשה, אמר ישוע: "בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי, אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה" ובספר ״הבשורה על פי יוחנן״ אמר: "מִי שֶׁצָּמֵא יָבוֹא נָא אֵלַי וְיִשְׁתֶּה! הַמַּאֲמִין בִּי כִּדְבַר הַכָּתוּב, נְהָרוֹת שֶׁל מַיִם חַיִּים יִזְרְמוּ מִקִּרְבּוֹ".
ישוע עומד בפתח דלת ליבכם ודופק, האם תפתחו לו?