ריצ'ארד דוקינס ידוע כמנהיג "תנועת האתאיזם החדש". מאמר זה יסקור את ספרו "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת" הספר שעל ידי רבים נחשב כ"ההפרכה של האמונה התאיסטית המסורתית". האם דוקינס מציע טיעונים טובים בספרו נגד האמונה באלוהים?

ספרו הרב מכר של ריצ'ארד דוקינס "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת" הפך כיום לספר המרכזי של תנועת "האתאיזם החדש". בספרו, מנסה  דוקינס להראות שהאמונה באלוהים זו אשליה, במילים אחרות "אמונה שגויה", או אפילו יותר גרוע מזה "אמונה טפלה מתמשכת שהתקיימה לנוכח ראיות חזקות סותרות".

בעמודים 232-233 בספרו, דוקינס מסכם את מה שהוא מכנה "הטיעון המרכזי של ספרי". שימו לב, אם הטיעון המרכזי שלו נופל אז כל ספרו קורס תחתיו. ולמעשה, כפי שנראה כעת, הטיעון שלו אכן מאוד חלש.

טיעונו הוא כזה:

1. אחד האתגרים הגדולים ביותר שניצבו בפני האינטלקט האנושי במרוצת המאות היה להסביר איך נוצרת מראין-העין של תכנון מורכב, מסובך ובלתי-סביר של היקום.
2. מטבע הדברים הפיתוי הטבעי הוא לייחס את מראית-העין של תכנון לתיכנון בפועל, ממש…
3. הפיתוי הוא שקרי, משום שהשערת המתכנן מעלה מייד את הבעיה הגדולה יותר- מי תכנן את המתכנן…
4. העגורן המחוכם ורב-העוצמה ביותר שהתגלה עד כה הוא האבולוציה הדרווינית בדרך של ברירה טבעית…
5. אין ברשותנו עגורן מקביל לפיזיקה…
6. אל לנו לאבד את התקווה להופעתו של עגורן טוב יותר בפיזיקה, משהו בעל עוצמה כמו זו של הדרוויניזם בביולוגיה.

מכאן, דוקינס מסיק כי ״אם הטיעון המוצג בפרק זה מתקבל, ההנחה המוקדמת העובדתית של הדת – השערת האל- אינה יכולה להישאר על כנה. אלוהים כמעט בוודאות אינו קיים. זוהי המסקנה העיקרית של הספר עד כה.״¹

הטיעון עצמו מוזר ביותר משום שהמסקנה האתאיסטית של דוקינס כי ״אלוהים כמעט בוודאות אינו קיים" מופיעה פתאום ללא שום הקשר. אתה לא צריך להיות פילוסוף כדי להבין שהמסקנה איננה נובעת כלל משש ההנחות של דוקינס לעיל. למעשה, אם ניקח את ששת הסעיפים כהנחות שמרכיבות טיעון שמטרתו להוכיח לוגית ש"כמעט בוודאות אלוהים לא קיים", אז הטיעון עצמו בעליל. שום כלל היסק לא היה מאפשר לגזור למסקנה זו משש ההנחות לעיל (גם אם ההנחות נכונות).

אז מה כן נובע משש ההנחות של הטיעון שלו? לכל היותר, ניתן להסיק כי אנו לא צריכים לטעון כי אלוהים קיים על בסיס המראה המתוכנן של היקום. אבל המסקנה בכלל לא סותרת את קיומו של אלוהים. אחרי הכל, אולי עלינו להאמין בקיום אלוהים על בסיס הטיעון הקוסמולוגי, או הטיעון האונטולוגי או הטיעון מן המוסר. למעשה, אולי על האמונה שלנו כלל לא להיות מושתתת על טיעונים כלשהם, אולי היא יכולה להיות מושתתת באופן רציונלי על חוויה אישית. אולי אלוהים, במידה והוא קיים, רוצה שנאמין בו מבלי להסתמך על טיעונים. הנקודה היא שכישלון הטיעון הטלאולוגי (טיעון התכנון התבוני לקיומו של אלוהים), אינה ערובה לחוסר קיומו של אלוהים, או לאי-הרציונליות באמונה בקיומו. למעשה, הרבה תאולוגים דחו טיעונים לקיומו של אלוהים אך עדיין נשארו מאמינים ולא הפכו לאתאיסטים.

הטיעון של דוקינס לטובת אתאיזם הינו כישלון-פילוסופי אפילו אם אנחנו מקבלים, למען הטיעון, את כל שש ההנחות. אך למעשה, כמה מההנחות שלו הן שגויות בכל מקרה. קחו למשל את ההנחה השלישית. דוקינס טוען כי לא רציונלי להסיק את קיומו של מתכנן תבוני כהסבר הכי טוב לסדר והמורכבות של היקום משום שאז בעיה חדשה ניצבת: ״מי תכנן את המתכנן?״

ההנחה או ההתנגדות הזו של דוקינס הינה פגומה פילוסופית עקב לפחות שלוש סיבות:

ראשית כל, על פי העיקרון הבסיסי של הפילוסופיה המדעית, על מנת להכיר בהסבר הטוב ביותר, אין צורך בהסבר לאותו ההסבר. מה זה אומר? אם ארכיאולוגים יחפרו באדמה וימצאו ממצאים כמו תכשיטים, כלי זהב, חיצים וכו', הם מן הסתם לא יגידו שהממצאים הנ"ל נוצרו כתוצאה של סדימנטציה מקרית או תהליך התפתחותי כזה או אחר. אלא הם יסיקו שהממצאים הנ"ל שייכים לקבוצה של אנשים שחיו באזור. והם מסיקים זאת למרות שאין להם שום הסבר לגבי זהותה של הקבוצה ההיא. או, אם אסטרונאוטים היו מוצאים על הירח טלפון סלולרי, הם מן הסתם היו מסיקים שהמכשיר נוצר והגיע מגורם אינטליגנטי כזה או אחר, למרות שאין להם מושג מי הוא אותו גורם או מאיפה הוא הגיע. בכדי להכיר בהסבר הטוב ביותר, אין צורך להסביר את ההסבר עצמו. אם היה צורך בהסבר להסבר, זה היה גורם לרגרסיה אינסופית של הסברים, כך שלא יהיה ניתן להסביר שום דבר, מה שהיה גורם להשמדת המדע. במקרה הנ"ל, בכדי לקבל את העובדה שתכנון תבוני הוא ההסבר הטוב ביותר של התכנון הנמצא ביקום, אין צורך בהסבר למתכנן.

שנית, דוקינס מניח שבמקרה של מתכנן אלוהי ליקום, המתכנן הוא לכאורה יותר מורכב מהתכנון. ההשוואה שדוקינס עושה בין רמת המורכבות של המתכנן לרמת המורכבות של היקום, שגויה מכמה בחינות: אלוהים הוא ישות פשוטה. מאחר ואלוהים הוא עצם רוחני (נפש) הוא אינו מורכב מחלקים ברי הפרדה. כישות שהיא אינה חומרית, ה"שכל" אינו חומרי, וכן התכונות החשובות שלה, כמו מודעות עצמית, רציונליות, רצון חופשי וכדומה, הן תכונות בלתי ניתנות להפרדה ממנה. כמובן שלשכל כזה אולי יש רעיונות מורכבים אבל השכל עצמו הוא פשוט לחלוטין. דוקינס מתבלבל בין השכל לרעיונות של השכל, שאולי למעשה אכן מורכבים. לכן הסקת שכל אלוהי מאחורי היקום כמעצב, לגמרי מייצגת "פשטות". (למרות שבמקרים מסוימים הסבר מורכב יכול להיות מועדף משום שבהיקפו בסבירותו ובכוחו הוא חזק יותר מאשר ההסבר הפשוט יותר – פשטות זהו לא הקריטריון היחיד).

הנחות אחרות בטענה של דוקינס הן גם בעייתיות. אבל אני חושב שנאמר מספיק כדי להראות ש"הטיעון המרכזי" שלו לא מחזיק מים. הוא לא מפריך כלל את עובדת קיומו של אלוהים, וגם לא את מסקנת המתכנן התבוני שמבוססת על המורכבות של היקום, ולא ראוי להערצה לה זכה, כמצדיק האתאיזם.

ד"ר דניאל קֶיְים, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת אוקספורד, גם הוא אתאיסט, הגיב בחריפות לדבריו של דוקינס בנוגע לעיקרון מרכזי זה של "מי ברא את אלוהים" (שבספרו):

 "דוקינס טוען שאין הצדקה לרמוז על קיומו של מתכנן כהסבר הטוב ביותר להופעת תכנון ביקום משום שאז תצוץ בעיה חדשה: מי תכנן את המתכנן? הטיעון הזה הוא עתיק יומין וכל סטודנט מוכשר בשנתו הראשונה יכול להצביע עליו כעל חסר תוקף. כדי שהסבר כלשהו יהיה מוצלח איננו צריכים הסבר להסבר. אפשר לומר שאבולוציה כתוצאה מברירה טבעית איננה מסבירה דבר משום שהיא איננה עושה דבר כדי להסביר מדוע היו אורגניזמים חיים עלי אדמות בשלב הראשון; או שהמפץ הגדול אינו הצליח להסביר את קרינת הרקע הקוסמית פשוט משום שהמפץ הגדול כשלעצמו אינו בר הסברה".²

_{מראי מקום:}

_{1. דוקינס, יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת, 233 (תרגום מאנגלית: עדי מרקוזה-הס).}

_{2. ".Came, "Richard Dawkins's refusal to debate is cynical and anti-intellectualist}