כתבי הקודש כמעצבי פני ההיסטוריה

לא נוכל לומר די על החשיבות שיש לכתבי הקודש בעיצוב פני ההיסטוריה, במשמעות ובכבוד שהעניקו לאנושות, בהגדרת טוב ורע, בהענקת זכויות לנשים וילדים ובעדות המדהימה שסיפקו לכך שכל מי שירא מפני ה' הוא גם רצוי לפניו (מעשי השליחים י 35). אפשר לומר בוודאות שאינך יכול להבין את העולם שבו אנו חיים מבלי להבין את הכתובים. מיסודות החברה המערבית עד למשבר במזרח התיכון, כתבי הקודש הם המפתח להבנת המקור למאורעות אלה ואחרים.

ידיעת אלוהים שמקורה בבריאה היא התגלות כללית. יש מספיק הוכחות לקיומו של אלוהים בקרב הבריאה שאין לנו כל הצדקה לדחות את קיומו (ראה רומים א 20). הכתובים הם ההתגלות המיוחדת של אלוהים לבני האדם מעצם העובדה שהם מספקים לנו בהירות רבה יותר באשר לדמותו ואופיו של אלוהים. התגלות מיוחדת כמוה כמו לחבוש משקפיים ולראות בבירור את מה שיכולנו לראות רק באופן חלקי דרך ההתגלות הכללית.

האם אתה קורא את התנ"ך והברית החדשה באופן מילולי?

קודם כול חשוב לקרוא את הכתובים ולא רק להחזיק עותק מהם בבית. החזקת כרך גדול של הכתובים על השולחן כקישוט או על השידה ליד מיטתך לא מאוד יעזרו לך. ספקנים רבים שמבטלים את הכתובים כלאחר יד מעולם לא באמת קראו בהם. רפרוף קל בעמודי הכתובים לא יועיל לחייך יותר בדיוק כמו שרפרוף בספר מתמטיקה מתקדם לא יועיל לך לבנות חללית.

כתבי הקודש מכילים סוגים שונים של ספרות: שירה, אלגוריה, משלים, היסטוריה, חינוך, אגרות, חזונות אחרית הימים, נבואה ועוד. כשאתה קורא את הכתובים באופן מילולי אתה מקבל את הדברים במובן שאליו התכוון המחבר כשכתב את הדברים. יש תיאוריות רבות שהעלו המבקרים במטרה להמעיט מכובד סמכותם של הכתובים. חלק מהטיעונים האלה מורכבים ומתוחכמים. אחרים גובלים באבסורד. בקמפוסי האוניברסיטאות, זה יכול להיות מצחיק למדי.

סטודנטית צעירה אחת ניגשה אליי פעם ואמרה: "אני מאמינה שכתבי הקודש באו מהחלל החיצון". בדיוק סיימתי לנאום באוניברסיטת קלגרי בקנדה ועניתי על שאלות בפאב של הקמפוס שבו נערך המפגש. (מנהיגי ארגון הסטודנטים המשיחיים שהזמינו אותי חששו שלא ארגיש בנוח לדבר בבר, מה שהצחיק אותי בהתחשב בזה שבימי לימודיי באוניברסיטה נהגתי לעבוד בבר מקומי. זו הייתה מסגרת הרבה יותר קלה מהרבה מהקהילות המשיחיות שהייתי בהן. בהחלט הרבה יותר קל לגרום לאנשים שנכחו בפאב להצטרף אלינו לשירה בציבור מאשר לנוכחים בחלק מאספות יום ראשון בבוקר שבהן נכחתי במשך השנים).

הצעירה אמרה ברצינות רבה שהיא מאמינה שהכתובים ניתנו לנו בידי חייזרים שביקרו בכוכב הלכת שלנו והיו אלה שדרכם התחילו החיים. ניסיתי לקחת אותה ברצינות ולא להתפרץ בצחוק. עד כה לא שמעתי מפי סטודנטים את הרעיון הזה. בדרך כלל אני שומע את אמירות רגילות כגון : "הכתובים מלאים סתירות" או תיאוריות קונספירציה בהשראת קוד דה וינצי, שלפיהן הכתובים עוותו או הומצאו בידי כמרים בהתאם לאג'נדה שלהם או שהם תוצר ידיו של הקיסר קונסטנטינוס שעלה לשלטון בשנת 325 לספירה.

לקחתי צעד אחורה, הבטתי באחד הפעילים בארגון הסטודנטים המשיחי שעמד לידי וחשבתי, מה אני הולך להגיד לה? ואז זה הכה בי כמו ברק של השראה משמים: "אם מישהו מהחלל החיצון טרח לבוא כל הדרך לעולמנו כדי להשאיר לך את כתבי הקודש, את לא חושבת שכדאי שתקראי בהם?"

היא הייתה המומה לשמע התשובה שלי והנהנה בראשה באיטיות להסכמה. פשוט הסכמתי לטיעון החייזרים כאילו היה אמת. אם היא באמת האמינה שמקורם של הכתובים כל כך יוצא דופן, די בטיעון זה כדי לפחות לקרוא בהם.

אמונה בקיומו של אלוהים איננה תלויה בשאלה אם מישהו מאמץ את האמת שכתבי הקודש הם התגלות אלוהים לבני האדם. וויליאם ליין קרייג, שללא כל ספק מאמין שכתבי הקודש הם דבר אלוהים, ייעץ לי איך לנוע בשבילי העימות בנושא כל כך חיוני זה. האסטרטגיה שלו נועדה להוכיח שכתבי הקודש הם ספר מהימן מבחינה היסטורית המספק עדות ברורה לכך שישוע חי, מת וקם לתחייה. לדעתו של קרייג חשוב להמשיך להתרכז בטיעון שאין רבב בכתובים ולא לסטות ממנו, בייחוד כשמישהו אינו מאמין באלוהים. ד"ר דן וואלאס מסכים עם הגישה הזו:

האופן שבו אני ניגש לכך הוא תוך הכרה בחשיבות העליונה שיש לישוע כאדון על חיי, כשליט ריבון על היקום. וכשאני בוחן את הכתובים, הם בראש ובראשונה חייבים להיות המסמכים שאני מקבל כברי סמכות יחסית שנועדו להדריך אותנו אל מה שישוע עשה ומה שאלוהים עשה בהיסטוריה. על הבסיס הזה, על היסוד הזה, אני מתחיל לבחון את הדברים גם בדרכים אחרות.

במילים אחרות, הכתובים מספקים לנו תיעוד מהימן על החיים, המוות והתחייה של ישוע. התחייה נתנה אישור לעצם זהותו כבן אלוהים. האמונה שלנו היא בראש ובראשונה בו, ובגלל הסמכות שלו, אנחנו ניגשים אל הכתובים כאמתיים וראויים לאמון.

יש ספקנים שחושבים שהם יכולים לבטל את הכתובים כעדות לקיומו של אלוהים על ידי דחיית האפשרות שאלוהים יכול להשתמש במילים כדי לגלות את עצמו. ברור שאם אינך מאמין באלוהים, לא תאמין שייתכן שהכתובים נכתבו בהשראת אלוהים. "ציוץ" או פוסט בלוג טיפוסיים מעולם האינטרנט האתאיסטי מעידים על גישה של קלות דעת בקרב הלא מאמינים. "האם אתה באמת חושב שאפשר לשכנע מישהו להאמין שאלוהים הוא אמתי על ידי ציטוט מספר דת כלשהו?"

השאלה הזו היא המקבילה האינטלקטואלית לתקרית ירי מרכב נוסע. דבר אקראי לחלוטין, מחשבה לא רציונאלית שפוגעת במשקיפים חפים מפשע. האם אין ביכולתי לספק למישהו תמונה מדויקת של ההיסטוריה של אמריקה או של מדינה אחרת כלשהי על ידי קריאת התיעוד ההיסטורי מתוך ספר כלשהו? ברור שכן. מן הסתם יש הבדל בין סיפור בדיוני לסיפור אמתי. הכתובים אינם פותחים במילים "היו היה", או "בגלקסיה רחוקה, רחוקה". הם מושרשים בהיסטוריה – היסטוריה שאותה ניתן לאשר.

הביטוי "כה אמר ה'" מופיע מאות פעמים בין דפי הכתובים. זה מצביע על המקור האלוהי של הכתבים המקודשים האלה. ישוע עצמו סיפק את העדות האולטימטיבית על סמכותם של הכתובים. כשהתחייה שלו אישרה את זהותו כבן אלוהים, הוא אמר: "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַבְרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעַבְרוּ" (מתי כד 35).

באגרת אל העברים ד 12 נאמר ש"דְּבַר הָאלוהים חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד לְהַבְדִּיל בֵּין נֶפֶשׁ לְרוּחַ וּבֵין פְּרָקִים לְמֹחַ הָעֲצָמוֹת, וּבוֹחֵן מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וְכַוָּנוֹתָיו". הנה כמה נקודות שיעזרו לך לזכור כמה מההיבטים החשובים שהופכים את כתבי הקודש ראויים וייחודיים באותה מידה.

לא משתנה

כתבי הקודש הועתקו בצורה עקבית ונמסרו מדור לדור לאורך מאות בשנים. הטענה שהמקור שלהם עוות עד לבלי היכר פשוט אינה נכונה. כתבי היד המקוריים נכתבו על חומרים מתכלים ואינם בידינו עוד, אבל יש מספיק עותקים של אותם מקורות ראשוניים שמאפשרים לנו לשחזר את הטקסט המקורי בדיוק של 99 אחוזים. "מתוך קרוב ל-138,000 המילים שמכילה הברית החדשה נותר ספק כלשהו רק לגבי 1,400 מהן. הטקסט של הברית החדשה, אם כן, מבוסס ב-99 אחוזים.

המשמעות שיש לכך היא שאם תיקח לידיך עותק כלשהו של הברית החדשה (ביוונית) היום, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שאתה קורא את הטקסט כפי שהוא נכתב במקור". אף לא אחד מההבדלים הקיימים במילים, בביטויים או בפסוקים משפיע על טענה או דוקטרינה משיחיות כלשהן. "הרוב המכריע של ההבדלים הוא הבדלי איות שאין להם כל השלכה על משמעות הטקסט". באופן דומה, תודות לגילוי מגילות ים המלח יש בידינו הוכחות לכך שספר ישעיהו כמעט ולא השתנה לאורך מאות בשנים.

שווה לחזור ולעמוד על כך שכתבי הקודש הם אסופה של 66 ספרים שנכתבו בידי 40 מחברים שונים לאורך תקופה של 1600 שנים. למרות הגיוון במחברים ובהקשרים של כל ספר וספר, הנושא של גאולה וישועה שזור באופן עקבי לאורך כל ספרי הכתובים. זה נכון מבראשית ועד ספר ההתגלות. החוטים השונים טוויים יחד לכדי תמונה יפהפיה שמייצגת את סיפור הגאולה של אלוהים בהיסטוריה. למרות שכתבי הקודש מכסים מגוון נושאים שונים, הנושא המגשר שמופיע באופן עקבי לאורך כתבי הקודש כולם חשוף וחושף את הישועה היחידה בישוע המשיח.

דיוק היסטורי

השמות והמקומות המוזכרים הם אמתיים. הספקנים לעתים קרובות טוענים שהברית החדשה מלאה במיתוסים וייצוגים שגויים של משנתו של ישוע ושל פעילותו. הם טוענים שחסידיו של ישוע היו כל כך המומים ממותו בטרם עת שהם השלו את עצמם והאמינו שהוא קם מן המתים. באופן טבעי, תרחיש שכזה היה גורם להם לראות את ישוע אחרת לגמרי מישוע שאנחנו מכירים מההיסטוריה. עם זאת, כפי שטענו בפרק הקודם, ישוע באמת קם מן המתים. איזו סיבה אחרת הייתה לתלמידיו להכריז בעוז ובגבורה ביום חג השבועות שהוא קם לתחייה וכתוצאה מכך בסופו של דבר למות על קידוש אמונתם וטענותיהם? לפיכך, אנחנו יודעים בוודאות שתלמידיו של ישוע שימרו בזהירות את משנתו ואת הסיפורים על פעילותו.

מעבר לכך, הם חזרו עליהם באופן קבוע במשך דורות באוזני קהל מאזינים גדול של מאמינים ראשונים. אלה שלמדו מפי השליחים עצמם אז סיפרו את הסיפורים בקהילות שלהם חזור וספר. למעשה, מחקרים שנערכו על מסורות בעל פה מצביעים על כך שנקודות הדמיון והשוני בין סיפורי הבשורה השונים עולות בקנה אחד עם מה שהיינו מצפים למצוא אם המידע הבסיסי עליו מבוססים הסיפורים הוא אכן אמת.

ספרי הבשורה וספר מעשי השליחים מציגים גם הם תמונה עקבית בינם לבין עצמם וכן בינם לבין איגרות שאול על אודות חייו של ישוע, פעילותו ומשנתו. לדוגמה, גם לוקס ומתי משתמשים בבשורת מרקוס כמקור לחיבוריהם ואולי נשענים גם על מקור נוסף המכונה מקור Q. בהשוואה בין שלושת הבשורות האלה אנחנו יכולים לראות ששני המחברים השתמשו במקורות שלהם בנאמנות. הבדלים קלים אכן קיימים בין התיאורים המקבילים, אבל המתחים האלה מוסברים בדרך כלל במונחים של הגמישות שניתנה למחברים בעת העתיקה בסידור מחדש של חומר, שכתוב שיעורים והכנסת סיפורים להקשר בהתאם לקהל המסוים שאליו הם פונים.

יש הבדלים שקשה יותר להסביר, כמו תיאור מותו של יהודה (מתי כז 5; מעשי השליחים א 18). עם זאת, אף לא אחד מן המתחים האלה משפיע על האופן שבו אנחנו מבינים את המסר המרכזי או את המאורעות שהתרחשו, ואף היסטוריון בלתי משוחד יראה בהבדלים האלה עדות לכך שהספרים מכילים סיפורי בדיה.

מה שמדהים עוד יותר הוא שתיאורים של מאורעות בספרי הבשורה "נשזרים" זה בזה עם תיאורים מקבילים בבשורות אחרות. לדוגמה, בתיאור המצוי בבשורת יוחנן (ו 5) על האכלת ההמונים באורח נס, ישוע שואל את פיליפוס היכן יוכלו לקנות אוכל כדי להאכיל את ההמונים, אבל לא ניתן הסבר כלשהו לשאלה מדוע פיליפוס הוא זה שאליו הופנתה השאלה. בבשורת לוקס אנחנו לומדים שהנס הזה התרחש בבית צידא (ט 10), שהיא עיר מוצאו של פיליפוס (יוחנן יב 21). הסיבה שישוע שואל את פיליפוס, כמתואר בבשורת יוחנן, מתבהרת באמצעות המידע הנוסף שאותו אנחנו מוצאים בבשורת לוקס. הקשרים האלה מעידים על כך שסיפורי הבשורה חייבים היו להיות מבוססים על מאורעות היסטוריים אמתיים.

אימות ארכיאולוגי

ממצאים ארכיאולוגיים מספקים אישור לאמינות ההיסטורית של כתבי הקודש. הטענה שמחברי כתבי הברית החדשה היו מעורבים באופן אישי בסיפורים שאותם הם מתארים מאושרת באמצעות אין ספור ממצאים ארכיאולוגיים. לדוגמה, הארכיאולוג המפורסם וויליאם רמזי אישר את אמתותם של אין ספור פרטים המתוארים בספר מעשי השליחים. מלכתחילה הוא ציפה שהמחקר שלו יפריך את מהימנות הכתובים, אבל עבודתו הוכיחה שהנחת המוצא שלו הייתה שגויה.

ככל שלמדתי לעומק יותר את הנרטיב של ספר מעשי השליחים, וככל שלמדתי שנה אחר שנה אודות החברה היוונית-רומית ועל הלכי המחשבה ודרכי ההתנהלות בה ועל ההתארגנות במחוזות האלה, כך הלכו והעמיקו ההערכה וההבנה שלי. יצאתי לדרכי בחיפוש אחר האמת על הגבול שבו נפגשות יוון ואסיה, ומצאתי אותה [בספר מעשי השליחים]. אתה יכול להעמיד למבחן את מילותיו של לוקס במידה שעולה מעל ומעבר לכל היסטוריון אחר, והם יעמדו תחת הביקורת החריפה ביותר ותחת הטיפול הנוקשה ביותר, בתנאי תמיד שהספקן מכיר את הנושא ולא מרחיק לכת מעבר לגבולות המדע והצדק.

מלומדים מתקופות מאוחרות יותר מאשרים גם הם את המהימנות המדהימה של לוקס כהיסטוריון.

ארכיאולוגים אישרו גם אין ספור פרטים הכלולים בבשורות מהתיאור על ברכת בית חסדא (יוחנן ה 2) עד לפרטים אודות המטבע שמוזכר כשישוע נשאל לגבי תשלום מס לקיסר (מרקוס יב 17-13). מאחר שחלק ניכר מהפרטים האלה המצויים בספרי הבשורות לא היו מוכרים מחוץ למקומות שבהם תוארו, המחברים חייבים היו לשאוב את פרטי התיאור מניסיונם האישי".

המהימנות ההיסטורית של התנ"ך היא שאלה מורכבת הרבה יותר מאחר שחלק ניכר מהמאורעות המתוארים התרחשו בתקופות קדומות בהרבה. רבים מהפרטים עליהם קראו הספקנים תיגר לאורך הדורות קיבלו אישור באמצעות ממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו לאחרונה. לסיכום, התנ"ך מחזיק מעמד די טוב בהשוואה לכתבים קדומים אחרים. קשיים היסטוריים שטרם נענו אינם מהווים איום כלשהו על מהימנותם של כתבי הקודש.

(נלקח מתוך הספר "אלוהים לא מת", רייס ברוקס)