האם האבולוציה יכולה להסביר הכול?

כפי שהזכרנו במאמרים אחרים, הסבירות שתא, איבר, או מי ממיליוני המינים המורכבים התקיימו באופן טבעי היא כל כך מזערית שביולוגים חייבים להעניק מאפיינים נשגבים ואלוהיים לברירה הטבעית. הם מצדיקים את טענתם בכך שהם טוענים שאת כל השינויים אפשר לפרק לצעדים קטנים.

הסיבה לכך היא הסבירות המזערית שיד המקרה האקראית תוכל להסביר את מקור החיים כמו גם את ההתפתחות המדהימה של מיליוני מינים מורכבים.

דוקינס ניסה להסביר: "זה ברור באופן שאינו משתמע לשתי פנים שאם תורת הדרוויניזם הייתה באמת תיאוריה של מקריות, אז זה לא היה עובד. אינך צריך להיות מתמטיקאי או פיזיקאי כדי לחשב שלעין או למולקולת המוגלובין יידרש פרק זמן שימשך מעכשיו ועד הנצח כדי להיאסף באופן עצמי כתוצאה מחוסר סדר אקראי. אין זה כלל קושי הייחודי לדרוויניזם. כל תיאוריה של החיים צריכה לפתור את הבעיה שיוצרת לחוסר הסבירות העצומה של העיניים והברכיים, האנזימים והמרפקים וכל פלאי החיים האחרים. הדרוויניזם הוא היחידי שאכן פותר. הוא פותר את הבעיה על ידי שבירת חוסר הסבירות לחלקים קטנים הניתנים לשליטה, מכפיש את הצורך במזל, מסתובב סביב "הר האי-אפשר" ומטפס במעלה המדרונות הרכים, סנטימטר על גבי סנטימטר במשך מיליון שנים. רק אלוהים ינסה לקחת על עצמו את המשימה המטורפת של קפיצה מעבר למדרון בניתור אחד בודד".

האם בלי כוח תבוני שעומד מאחורי היקום, תוכל יד המקרה לבדה למצוא בקלות את הדרכים המפורטות אותן דמיין דרווין? טענה שכזו מבוססת באופן בלעדי כמעט על הנכונות להאמין במשהו שטרם הוכח. ובעיה גדולה עוד יותר היא העדות שמקורה בביולוגיה מולקולרית שהפריכה לאורך השנים האחרונות כמעט לחלוטין, ובמקרים רבים את האפשרות שמצבים כאלה אכן התרחשו.

 

מורכבות בלתי פריקה

דרווין אמר: "האם יש איבר מורכב או היבט כלשהו של החיים שלא יכלו להתפתח או להיות תוצר של בררה טבעית?" הנה מונח שהנטורליסטים אוהבים לשנוא: מורכבות בלתי פריקה. מונח זה עוסק בהבחנה שרוב הגופים, ההליכים הביולוגיים ומרכיבי התא מכילים מכלול נרחב של חלקים שכולם נדרשים להתקיים בו זמנית, או אחרת לא יוכלו לתפקד כראוי.

לפיכך, הם אינם יכולים להתפתח באמצעות תהליך שמתקיים צעד אחר צעד או על ידי הוספה או שינוי של דבר אחד בכל פעם. אי לכך, התרחיש שמתאר דוקינס של טיפוס "הר האי-אפשר" מתפרק לגורמים כשמחילים אותו על מערכות חיות אמתיות.

שוטון החיידק

הדוגמה הרווחת ביותר היא שוטון החיידק, מכונה מולקולרית של חיידקים, שפועלת כמו מנוע חיצוני. היא כוללת עשרות פיסות חיוניות, כמו סליל (מדחף), מֵסַב, גל הנעה, וו ומנוע. אם אפילו אחד מאין ספור הפיסות החיוניות חסר, השוטון לא יכול להיבנות. רק מתכנן תבוני יכול לארגן פיסות כה רבות בצורה כה מדויקת לתכלית ספציפית של תנועה.

בתגובה, שוב מכחישים הביולוגים את מה שברור וגלוי על ידי פנייה למספר תרחישים בלתי הגיוניים. בדרך כלל הם טוענים שמכונות בעלות מורכבות בלתי פריקה יכלו להיווצר באמצעות תהליך של צירוף לקבוצה. ביסודו של דבר, מדובר בפיסות דומות מחלקים אחרים של התא שהושאלו ואז חברו יחד כדי ליצור מבנה חדש. כאנלוגיה, אפשר לדמיין בנייה של מלכודת עכברים על ידי שאילת עץ ממשקוף הדלת, קפיץ משעון, וחתיכת חוט תיל מקולב. אפשר להבין איך ביולוגים שאין להם שום ניסיון בתחום ההנדסה יעלו טענות שכאלה.

עם זאת, כל מי שאי פעם לקח חלק כלשהו באיזשהו תהליך של תכנון ידחה טענות שכאלה על הסף. דמיין לעצמך שקיבלת ספרייה להרכבה עצמית. גם אם כל החלקים נמצאים בידיך, סידורם באופן אקראי לא יגרום לספרייה מתפקדת להיווצר פתאום. יש צורך בכלים והנחיות כדי להרכיב את כל החלקים יחד, בסדר הנכון ובצורה הולמת. בדומה לכך, תכנת הרכבה שבונה את הפיסות השונות בסדר הנכון היא שמנחה את הרכבתו של השוטון. בנוסף לכך, יש צורך במספר מכונות מולקולריות אחרות כדי להרכיב את החלקים השונים ולחבר אותם יחדיו כראוי. לפיכך, תא אינו יכול לשאול פיסות חדשות ממקום אחר כלשהו מבלי ליצור בו-זמנית את תכנית ההרכבה ולמצוא את כלי ההרכבה הנדרשים. פעולות מתואמות שכאלה הן בלתי סבירות בעליל.

קל ביותר לדון בשוטון מאחר שחלקיו ניתנים לזיהוי, ואנחנו מכירים היטב את התכנון של מנוע חיצוני. אך רמת המורכבות של התפתחותו של השוטון מחווירה בהשוואה להתפתחות העין.

העין

ד"ר מינג וואנג, מנתח עיניים בעל שם עולמי, קיבל את תואר הדוקטור שלו מאוניברסיטת הרווארד ואת הדוקטורט לפילוסופיה שלו בתחום הפיסיקה של הלייזר מאוניברסיטת MIT. הוא ערך יותר מ-55,000 ניתוחי עיניים במשך השנים ומחזיק בעשרה פטנטים בתחומו. הוא היגר לאמריקה מסין והגיע לאמונה בישוע דרך אחד המרצים שלו באוניברסיטת הארוורד. הוא אמר מפורשות, "כרופא וכמדען אני יכול להעיד באופן שאינו משתמע לשתי פנים על כך שאין ביכולתה של הבררה הטבעית בשום פנים ואופן להסביר את המורכבות המדהימה של העין".

העין מכילה אין ספור מרכיבים שממקדים דמויות, מסתגלים לרמת בהירות ומעבדים מידע כדי ליצור תמונה בדעתנו. בנוסך לכך, מערכת הראייה עובדת בתיאום עם תנועה ואיזון. מערכת שכזו דורשת בבירור אין ספור חלקים שונים כדי שיוכלו לתפקד יחדיו כראוי כך שאפשר יהיה לעשות בהם שימוש כלשהו.

דרוויניסטים הגיבו לאתגר הזה בהצגת סיפור עלום על האופן שבו יכולה העין להתפתח באמצעות סדרה של שלבים. עם זאת, התיאור שלהם דומה לתיאור של קלווין מסדרת הקריקטורה קלווין והובס שמדמיין קופסת קרטון שהופכת למטוס. לקלווין מותר לדמיין תרחיש שכזה, שהרי לילד בן שש אין מושג כלשהו לגבי הנדסה או אווירודינמיקה. באופן דומה, חסידי האבולוציה יכולים להציג סיפורים שכאלה תוך התעלמות מוחלטת מכל הפרטים החיוניים.

אלוהי הפערים

סיפורים מדהימים כאלה מקבלים הצדקה באמצעות הטענה שכל תיאוריה עדיפה על הרגע שבו נושא האדם את עיניו לאלוהים כדי לקבל הסבר. הספקנים טוענים שפנייה כזו לאלוהים כמוה כוויתור על המדע, ופנייה ל"אלוהי הפערים" בתחומים שבהם אנחנו אולי בורים לגבי פרטים מסוימים שבעתיד לבוא יזכו אולי להסבר. שימוש בלשון שכזו הוא חלק מתכסיסי הסחה של אנשים שמנסים נואשות למצוא כל חלופה אפשרית לאלוהים.

הטיעון נשמע בערך כך: "כן, יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים כמדענים, אבל לייחס משהו שאנחנו לא מבינים ל'פעולת אלוהים' זה פשוט עצלות ופחד". היוּ רוס מסביר את הדברים:

"בדרך כלל, כשמשיחיים מציגים את העדות וההוכחות לקיומו של אלוהים ולתוקפם של כתבי הקודש, האתאיסטים מנסים לבטל את העדות תוך שימוש בטענה שהמשיחיים אשמים בשקר אלוהי הפערים. הפערים שנוצרים בהבנה שלנו בנוגע לתיעוד הטבע מתמלאים ללא הרף, על פי דעתם של האתיאסטים, תודות לגילויים חדשים שמספק המדע. מילוי הפערים האלה, לטענתם, מעיד שאין כל צורך באלוהים כדי להסביר את תיעוד הטבע".

מנקודת השקפה משיחית תיעוד הטבע מעיד על הליכים טבעיים ועל פעולות הנסים של אלוהים גם יחד. ככל שנלמד יותר על תיעוד הטבע כך נבין את שניהם טוב יותר. ההבדל האמתי בין האתאיסטים והתאיסטים המשיחיים הוא שהאתאיסטים חוזים שאת כל התופעות המופיעות בטבע יש לייחס לסיבות טבעיות בלבד ואילו התאיסטים המשיחיים גורסים שיש תופעות כלשהן שאפשר לייחס אך ורק להתערבות משמים.

קודם כול, מה שהנטורליסטים מתעלמים ממנו הוא הפערים העצומים וההולכים וגדלים בהשקפת העולם הנטורליסטית. לדוגמה, ככל שהמדע מתקדם, מתקשים הקוסמולוגים להסביר מדוע כל כך הרבה מאפיינים של הטבע תוכננו ממש עבורנו בני האדם. בנוסף, ככל שמבינים טוב יותר את מורכבות התא, פחות ופחות סביר להניח שמוצא נטורליסטי הוא אפשרי.

ואף חשוב מכך, הזיהוי של תכנון צריך להיות מבוסס לא על מה שאיננו יודעים על המדע אלא על מה שאנחנו כן יודעים על סימני התבונה. המתמטיקאי ביל דמבסקי פיתח מערכת של זיהוי תכנון, שאמינותה הוכחה בתחומים שונים כמו זיהוי פלילי וחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ. תהליך החשיפה כרוך בזיהוי תבניות שעונות על שלושה קריטריונים:

1. הם לא יכלו להיווצר מסיבות טבעיות (כמו גבישי קרח).
2. הסבירות לקיומם היא אפסית.
3. הם מכילים מורכבות מפורטת.

כשקריטריונים אלה מיושמים על התא, בייחוד על המידע שמכיל ה-DNA, המסקנה שמדובר בתכנון מראש היא בלתי נמנעת. המונח מורכבות מפורטת פשוט מתייחס לדפוסים שמעידים על תכלית, כוונה, או משמעות, כמו הפרצופים החרוטים על הר ראשמור. החלת קריטריונים אלה על החיים, כמו המידע הכלול בתא, מעידה בבירור שהחיים חייבים להיות תוצר של תבונה. העדות תוארה בפירוט בספרו של סטיבן מאייר Signature in the Cell ("חתימה בתא").

מעבר לכך, אין זו עצלות לייחס יצירת אמנות לצייר שמעולם לא פגשנו או את הגאונות לממציא מכשיר גאוני שזה עתה קנינו. בנוסף, עצם העובדה שאנחנו רואים את אותות התכנון בדבר מה, לא אומרת שאנחנו יכולים להפסיק לנסות להבין איך הוא פועל. דוגמה מאוד פשוטה לכך היא שכל מכשיר בביתנו עוצב בידי מישהו שמעולם לא פגשנו. כשרכשנו את הפריטים האלה והבאנו אותם הביתה, השתוקקנו לקרוא ולהבין איך הם פועלים. עד היום אנחנו נאבקים להבין את מלוא הפוטנציאל שהמעצב או הממציא כללו בהם.

אמונה שאלוהים תכנן את החיים גורמת לנו לבקש להבין איך הוא עשה את זה, לא לכבות בעצלות את המוח שלנו. בדומה לכך, הכרה בכך שבורא נמצא מאחורי היקום שלנו איננה מונעת מאתנו להבין איך התרחשה הבריאה. כשההוכחות לקיומו של בורא תבוני כל כך מרקיעות שחקים, עלינו להקשיב לעצת כל הפילוסופים מאפלטון עד לורנס קראוס וללכת בעקבות ההוכחות לאן שיובילו אותנו. הכרה בבוראנו לא תכשיל את המדע אלא תשחרר אותו מכבלי הדוגמה הנטורליסטית. מדענים יוכלו אז לשאול שאלות חדשות ולתכנן מחקרים חדשים שרק יעשירו את יכולתנו להבין את הטבע.

 

טיעון חוסר השלמות

מתקפה אחרונה על התכנון היא טיעון חוסר השלמות. הספקנים מצביעים לעתים קרובות על דוגמאות ברורות לתכנות עלוב במסגרת הטבע. דוגמה קלאסית לכך היא "ג'אנק DNA", כלומר תחומים במסגרת ה-DNA שאין להם תכלית או סיבה ברורות כלשהן. עם זאת, הטיעון לחוסר שלמות הלך ונחלש עם הזמן. ככל שהמדע הולך ומתקדם, מרבית הדוגמאות למה שנחשב תחילה כתכנון עלוב או אפילו שאריות חסרות תועלת של איזה אב קדמון (לדוגמה התוספתן) בסופו של דבר הוכח כי נוצרו באופן איכותי לתכלית ברורה. לדוגמה, דוגמאות הולכות ומתרבות של ג'אנק DNA הוכחו להיות בעלות פונקציות מועילות. כשהספקנים פונים לחוסר שלמות ופגמים, הם מעלים טיעון ל"פגם בפערים" בהסתמך על בורות, לא על הוכחות.

האירוניה העצומה היא שכל הקרדיט להפקת מבני החיים המדהימים עם כל ההבדלים שבהם ניתן לבררה הטבעית, אבל כל התמוטטות או סדק במערכת נתפס כהוכחה לחוסר בקיומו של מתכנן. עם זאת, דוגמאות שכאלה, אפילו אם הן אמתיות, אינן באמת קוראות תיגר על טענת קיומו של מתכנן ממש כמו שחלודה על רכב אינה מצביעה על כך שהמכונית כולה היא תוצר של כוחות טבע עיוורים. מכונית יכולה להיבנות ולזכות לתכנון בידי כוח תבוני, אבל ריבוי גורמים יכול להוביל לכך שהיא תיתקע או לא תתפקד כראוי. התפקוד הלקוי של הרכב כתוצאה משגיאת אנוש או השפעות סביבתיות אינו פוסל את היותו תוצר של עיצוב תבוני.

אם כבר מדברים על פערים: מה אומרים המאובנים?

התפיסה שלפיה מאובנים מתעדים את ההיסטוריה של התפתחות אבולוציונית היא מוגזמת למדי. המחסור בצורות מעבר, כלומר, עדות לכך שזן אחד הפך לזן אחר, כל כך רועם עד שזה גרם לסטיבן ג'יי גולד, פלאנטולוג מאוניברסיטת הארוורד, להציע את תיאוריית שיווי המשקל המקוטע. לפי תיאוריה זו מינים נשארים ביסודו של דבר באותו מצב לאורך זמן ואז עוברים שינוי כה מהיר עד שלא נותרת הוכחה כלשהי לכך בתיעוד המאובנים. עם זאת, הדפוס הזה בקרב מאובנים שבו לא נראה שינוי כלשהו ואז פתאום מופיע איזה יצור חדש השונה באופן קיצוני, הוא בדיוק מה שאפשר לצפות מנקודת השקפה של תכנון.

לדוגמה, אחד מסוגי האבנים הקדום ביותר הוא "מתור הקמבריום". לפי תורת האבולוציה, האבנים הקדומות ביותר צריכות להכיר אורגניזמים פשוטים. ואז אם התפתחות החיים, צריכות האבנים הצעירות יותר לתעד את התפשטות החיים ואת מורכבותם. בניגוד גמור לדפוס הזה ישנו מאורע שמכונה הפיצוץ הקמבריוני, שבמסגרתו מופיעים חיים מורכבים פתאום בלי אבות קדומים ברורים כלשהם. מגזין טיים פרסם כתבת שער תחת הכותרת, "Evolution’s Big Bang: New discoveries show that life as we know it began in an amazing biological frenzy that changed the planet almost overnight" ("המפץ הגדול של האבולוציה: תגליות חדשות מלמדות שהחיים כפי שאנחנו מכירים אותם החלו בטירוף ביולוגי ששינה את פני העולם כמעט בין לילה").

נדמה כי המאובנים אינם מאמתים את הסיפור לפיו החיים התפתחו באופן איטי מאורגניזמים פשוטים למורכבים יותר. כתבת השער הסבירה, "בפרץ יצירתיות שכמוהו לא נראה מעולם קודם לכן או מאז, נראה שהטבע ממש צייר תרשימים לכל ממלכת החיות. מדענים מתארים את ההתפוצצות הזאת של גיוון ביולוגי כמפץ הגדול של הביולוגיה". טיים המשיך לתאר את העובדה שהתפתחות החיים איננה עוקבת אחר התרשים שתיאר דרווין. העדות לכך שהפיצוץ הקמבריוני מצביע על תכנון מתוארת בפירוט בספרו של סטיבן מאייר, Darwin’s Doubt ("ספקותיו של דרווין").

אכן, בשעה שמרבית האנשים דבקים בתפיסה שהאבולוציה הפעילה את קסמיה במשך מיליוני שנים, המדענים מבינים ששינוי ביולוגי לעתים קרובות מתרחש בהתפרצויות והתחלות פתאומיות… בכל רחבי העולם… מדענים מצאו שרידים מינרליים של אורגניזמים שמייצגים את התפתחותו של כמעט כל ענף עיקרי בעץ הזואולוגי.

דרווין מצא עצמו נבוך לאור גילויי הפיצוץ הקמבריוני. הוא פשוט הניח שצורות המעבר החסרות, או החוליות החסרות, יימצאו בעתיד. "את הקשיים וההתנגדויות האלה אפשר אולי לסווג תחת הכותרות הבאות: ראשית, אם זן כלשהו הוא צאצא של זנים אחרים שנוצר תוך הדרגתיות מסודרת, מדוע איננו רואים בכל מקום צורות מעבר רבות מספור? מדוע לא נתון הטבע כולו בבלבול? מדוע הזנים השונים, כפי שאנחנו רואים אותם, מתוכננים בצורה איכותית ומסודרת?"

הפיצוץ הקמבריוני איננו ייחודי. צורות חיים חדשות מופיעות בדרך כלל באופן פתאומי בתיעוד המאובנים ואז אינן עוברות שינוי מהותי כלשהו. עם זאת, מתור הקמבריום הוא הדרמטי ביותר. מה שהוא מלמד הוא שהחיים השתנו באופן דרמטי ברגע גיאולוגי. די בכך כדי לספק הוכחה נוספת לכך שאלוהים התערב בהתפתחות החיים לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ. זכור שההסבר של דרווין היה שהשינויים חלו בצורה כה הדרגתית שעלינו למצוא סדרות של מאובנים שמעידים על שינויים קלים מאוד זה מזה.

הוא חשב שטרם נערכו חפירות מספקות, שיש צורך בעוד זמן. אחרי יותר מ-150 שנות חפירה, חוליות המעבר עדיין נעלמות מאתנו, חוץ מאשר בתיאורי אמן תיאורטיים אותם אנחנו מוצאים בספרי הביולוגיה. "'מה שתיאר דרווין בספר 'על מוצא המינים', מציין ג' מ' נרבון, פלאנטולוג מאוניברסיטת קווין, 'היה מן רקע יציב של אבולוציה. אבל נראה שיש מעין אבולוציה שלא על פי משנתו של דרווין שפועלת לאורך תקופות זמן קצרות במיוחד – וכאן נמצא כל העניין'".

כשההשלכות לעדות שכזו מוצגות בפניהם, חסידי האבולוציה לעתים קרובות מגיבים בטענה שזני "מעבר" מסוימים זוהו. עם זאת, מה שהם מכנים זני מעבר אינם בדיוק זנים שנמצאים על קו צאצאוּת ישיר בין שני זנים מזוהים. הם פשוט מאובנים שחולקים מאפיינים של שתי קבוצות שונות, ממש כמו שתנור קטן חולק כמה מהתכונות של טוסטר ושל תנור גדול.

עם זאת, נקודות דמיון דרמטי בין זנים שאינם קשורים זה לזה הן רווחות למדי, כמו למשל הדמיון במראה העיניים של תמנון ושל בן אדם. לפיכך, עצם הזיהוי של נקודות דמיון בין מאובנים שונים אינו מוכיח שאותם מאפיינים דומים הם עדות לכך שהם חולקים אב קדמון משותף. למעשה, חסידי האבולוציה טוענים בדרך כלל להתפתחות שבמסגרתה תיעוד המאובנים הוא מאוד מעורפל. במקום שבו העדות שלמה ביותר, הדפוס של הופעה פתאומית ללא שינוי כלשהו בעקבותיה הוא מדהים.

העדות המכריעה לקיומו של תכנון מוקדם נראית במורכבות החיים ברמה המזערית ביותר. מעבר לכך, אבולוציה על פי משנתו של דרווין אינה מסוגלת לספק מענה לכל הגיוון והמורכבות של החיים. למרות שניתן לראות התפתחות כלשהי שמובילה לשינויים קלים, אין ביכולתה להביא לשינויים המשמעותיים בקיומם של יצורים חיים. העובדה שתפקודי חיים מסוימים מהווים מורכבות בלתי פריקה, כלומר אין ביכולתם לתפקד אלא אם כל החלקים קיימים בנמצא בו-זמנית, מצביעה על קיומו של מתכנן תבוני. מעבר לכך, מודלים נטורליסטיים אודות מקור החיים הוכחו כבלתי סבירים מעצם הסבירות שהארץ הקדומה לא הייתה מסוגלת להכיל את אבני הבנייה הבסיסיים של החיים, והמידע המצוי בתא יכול היה להיווצר אך ורק באמצעות תבונה.

לסיום, החיים מופיעים בתיעוד המאובנים לפתע פתאום (הפיצוץ הקמבריוני) ואז משתנים רק באופן מזערי. הנרטיב האבולוציוני פשוט אינו קיים. הפערים האלה מצביעים על העובדה שהחיים בצורתם העיקרית תוכננו עם היכולות הגנטיות להתאים ולהסתגל לסביבה משתנה אבל הם מוגבלים באשר ליכולתם להשתנות לכדי גנום שונה לחלוטין. זה מוביל לאמת המוחלטת שהחיים אינם תוצר של יד המקרה. ומאחר שהחיים אינם תוצר של יד המקרה, חיים אנושיים יכולים לזכות במשמעות ובתכלית אמתיות.

(נלקח מתוך הספר "אלוהים לא מת", רייס ברוקס)