מיהו עבד ה׳ המיוחל?

"הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד" (ישעיה נב 13).

"לָכֵן אֲחַלֶּק־לוֹ בָרַבִּים וְאֶת־עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת־פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ" (נג 12).

זהות העבד המתואר לעיל נחשבת לאחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בפרשנות המקרא. מאז ימי רש"י, הקהילה היהודית טוענת כי עבד ה' בישעיה נב 13–נג 12 אינו אלא ישראל (או שארית ישראל). מצד שני, חסידי ישוע, מאז המאה הראשונה לספ', טוענים כי עבד ה' בישעיהו נג מתייחס למשיח. ההכרעה במחלוקת זו נושאת משקל רב, שכן פירוש משיחי של הקטעים לעיל פירושו שיש רק דמות אחת בהיסטוריה של ישראל אשר תואמת את התיאור הנבואי של "שיר העבד" הרביעי בישעיה (נב 13–נג 12). ובכן, מי צודק? הרשו לי אפוא להעלות טיעון לטובת הפרשנות המשיחית, שלמיטב ידיעתי מעולם לא נשקל קודם לכן.

ידוע בקרב חוקרי התנ"ך, כי פרקים מ–נה בישעיה מתארים את גאולת ישראל העתידית כ"יציאת מצרים חדשה", שכן הנביא שואל אוצר מילים, נושאים ומוטיבים ייחודיים מסיפור יציאת מצרים הראשונה (שמות א–טו) כדי לתאר את הגאולה העתידית של ישראל. במסגרת הקשר זה, משמש "שיר העבד" הרביעי והאחרון כשיאה של "יציאת מצרים החדשה". מסיבה זו, ישעיה נב 10–12 מלא ברמיזות לסיום הגדול של סיפור יציאת מצרים. דברי ישעיהו נב 10 לקוחים משמות יד 13; דברי ישעיה נב 11 שאולים משמות יב 21; דברי ישעיה נב 12 לקוחים מכמה קטעים מרכזיים משיאו של סיפור יציאת מצרים (ראו שמות יב 11, יג 21, יד 19). חשוב לשים לב שכל הרמיזות של ישעיהו בפרק נב 10–12, לקוחות מהפרקים המסכמים את סיפור יציאת מצרים (שמות יב–יד).

בקריאת פרקים אחרונים אלו, בסיפור יציאת מצרים, נמצא כי הסיום הגדול של יציאת מצרים (ממש לאחר קריעת ים סוף) מרומם את משה, עבד ה': "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד 31). למרבה הפלא, ספר יהושע, המבקש להציג את יהושע כ"משה חדש", מדגיש אף הוא את גדולתו של יהושע, עבד ה' (ראו יהושע כד 29), כסוף הגדול של הכניסה לארץ המובטחת, מיד לאחר חציית נהר הירדן: "בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל יְהוָה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת־מֹשֶׁה כָּל־יְמֵי חַיָּיו" (יהושע ד 14).

רוממותו של עבד ה' בשיא "יציאת מצרים החדשה" (ישעיה נג) הולכת לפי אותו דפוס. ואם ברצוננו להיות עקביים עם השימוש של ישעיה באנלוגיה של יציאת מצרים ונאמנים לכוונותיו הספרותיות, עלינו לזהות את העבד ה' בפרקים נב 13–נג 13, לא כישראל, אלא כמשה השני, הגואל אשר מחברי הברית החדשה זיהו כישוע המשיח (ראו מעשי השליחים ח 30–35)!

כשם שמשה פצח בשיר גאולה (שמות טו) מיד לאחר שאלוהים רוממו (יד 31), כך אנו מייחלים ליום בו עמנו ירומם את העבד ש"חֵטְא־רַבִּים נָשָׂא" (ישעיהו נג 12), ויפצח ברינה עבור הגאולה השלמה שהושגה על–ידו!

"רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא־חָלָה כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה" (ישעיה נד 1).