הרב דניאל עשור – שאלות עליהן היהדות המשיחית לא יכולה לענות

כל הטיעון של הרב עשור מבוסס על ההנחה כי אם תימצא טעות בברית החדשה או סתירות בין תיאורים שונים של אותו האירוע, הדבר יערער את האמונה היהודית-משיחית ואף יפריך אותה. אך הבעיה היא כי הרב עשור טועה בגדול. גם אם אכן עשור הצליח ”לחשוף” את הסתירות בברית החדשה, ישוע מנצרת עדיין קם לתחייה. מאחר והאמונה היהודית משיחית מושתתת על העובדה ההיסטורית של תקומתו של ישוע מן המתים, ”הסתירות” בנרטיבים השונים בכתבי הברית החדשה הינם פרטים שוליים.

עכשיו, אם תחייתו של ישוע היא ההוכחה לתקפותה ואמיתותה של האמונה היהודית משיחית, מה אם יימצאו סתירות בין הפרטים אודות אירוע תחייתו של ישוע? עדיין, זה לא ישנה את העובדה ההיסטורית שישוע קם מן המתים. משום שכאשר היסטוריונים וחוקרים ניגשים לכתבי הברית החדשה הם אינם מניחים שהם כתבים קדושים או אלוהיים. אלא, הם מתייחסים אליהם כאל כתבים ומסמכים היסטוריים מהמאה הראשונה שנכתבו בשפה היוונית ולכן מבחינתם הם מצפים למצוא סתירות בין התיאורים של הבשורות ובעזרת קריטריונים היסטוריים הם מזהים אם אכן המאורע התקיים.

אם סתירות במסמכים היו מהווים אינדיקציה לכך שמאורע מסוים לא התקיים, אז היסטוריונים היו צריכים להטיל ספק בהתרחשותם של רוב המאורעות ההיסטוריים הידועים לנו כיום.  אם כך מה הם הקריטריונים על פיהם חוקרים שופטים את מהימנותו וסבירותו של מאורע או מידע היסטורי מסוים?:

  1.  חופפות היסטורית: השתלבותו והסתדרותו של המאורע עם העובדות הידועות אודות ההקשר בו המאורע התרחש.
  2.  עדות בלתי תלויה ומוקדמת: הופעתו של המאורע בעדויות רבות (הקרובות מבחינה זמנית להתרחשותו ואשר אינן תלויות זו בזו ולא במקור משותף כלשהו) מגבירה את סבירות התרחשותו.
  3. קריטריון ה”מבוכה”: המאורע\המידע ההיסטורי המסוים נחשב למביך ולכן הסיכוי שהוא הומצא או בודה הינו נמוך ולא מתקבל על הדעת.
  4. שוני: המאורע איננו תואם את צורת החשיבה של החברה ולכן לא הגיוני כי הוא המצאה.
  5. עקביות: המאורע\המידע ההיסטורי הנו עקבי עם שאר העובדות הידועות לנו אודות הדמות אותה אנו חוקרים.

עכשיו שימו לב כי אף אחד מן הקריטריונים הללו אינם תלויים בהנחה שהבשורות הינן דבר אלוהים או מהימנות. אלא, הם מתמקדים בפרט היסטורי או מאורע מסוים והם מספקים ראיות לכך שהיבט מסוים בחיים של דמות היסטורית מסוימת (במקרה שלנו בחייו של ישוע) הנו מהימן מבחינה היסטורית, ללא תלות במהימנות של המסמך עצמו בו מתואר לנו המאורע או הפרט ההיסטורי אותו אנחנו מבקשים לחקור.

ובכל זאת- תשובות ל”סתירות”

אך נניח לרגע בצד את הטעות הבסיסית של הרב עשור, האם אכן הוא חשף בברית החדשה סתירות? ובכן, רק בדמיונו.

  1. ”האם שמת לב לסתירה שבין האוונגליון של יוחנן, הסותר את האוונגליונים של מתי, מרכוס ולוקס בעניין הסעודה האחרונה? לפי עדותו של יוחנן הסעודה הייתה בלילה שלפני ליל הסדר בו אכלו חמץ ולא מצות, וגם לא היה צריך לברך על היין, מפני שהיה זה סתם לילה רגיל, ולפי יתר האוונגליונים הסעודה האחרונה הייתה בערב שאחריו – בחג הפסח עצמו בליל הסדר, שבו אמורים לאכול מצות ואסור לאכול לחם! מה האמת?”

דניאל עשור מתכוון ליוחנן י”ג 1-2 שם כתוב: הָיָה זֶה לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח: יֵשׁוּעַ יָדַע כִּי הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם הַזֶּה אֶל הָאָב; וּבְאַהֲבָתוֹ אֶת הַשַּׁיָּכִים לוֹ בָּעוֹלָם, אָהַב אוֹתָם עַד תֹּם.  לְעֵת סְעוּדַת עֶרֶב, הַשָּׂטָן כְּבָר שָׂם בְּלֵב יְהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ.

אך שימו לב כי הדברים היחידים עליהם נאמר שהם קרו לפני חג הפסח זה הידע של ישוע אודות שעתו להסתלק מהעולם(מותו) ותיאור אהבתו את השיכים לו בעולם. פסוק 1 מהווה בעצם רקע או הקדמה, ואילו פסוק 2 מתחיל כאן מחשבה חדשה. (פירוש כזה מתאים לחשיבה שבשורת יוחנן הנה תוספת לבשורות הסינופטיות).

2. ”האם יש”ו נתן את כיס הכסף ליהודה איש קריות כדי לקנות את מצרכי החג עבור ליל המחרת כמו שכתב יוחנן? או שכבר אכלו את סעודת החג ולכן ישו מסר לו את כיס הכסף כדי שיסגיר אותו לזקנים ולסנהדרין כפי שכתבו האוונגליונים מתי מרכוס ולוקס ?”

פה זה ברור כי הרב עשור מוציא את יוחנן מהקשרו. קודם כל היכן כתוב שישוע שילם ליהודה איש קריות שיבגוד בו? הפרושים הם אילו ששילמו לו אחרי שהלך מהסעודה.

לְאַחר שֶׁנִּתְּנָה לוֹ הַפְּרוּסָה נִכְנַס בּוֹ הַשָּׂטָן. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “אֶת אֲשר תַּעֲשֶׂה עֲשֵׂה מַהֵר.” 28 וְאִישׁ מִן הַמְסֻבִּים לֹא יָדַע לְשֵׁם מָה אָמַר לוֹ זֹאת. 29 הוֹאִיל וְהַקֻּפָּה הָיְתָה אֵצֶל יְהוּדָה, חָשְׁבוּ אֲחָדִים שֶׁיֵּשׁוּעַ אָמַר לוֹ, “קְנֵה מַה שֶּׁנָּחוּץ לָנוּ לֶחָג”, אוֹ שֶׁיִּתֵּן מַשֶּׁהוּ לָעֲנִיִּים

ישוע נתן ליהודה איש קריות את הפרוסה כסימן לכך שהוא זה שיבגוד בו ואמר לו ”את אשר תעשה עשה מהר”. התלמידים לא הבינו את אשר אמר. הם חשבו שבגלל שיהודה איש קריות היה אחראי על הקופה, ישוע ביקש ממנו לערוך קניות אחרונות או לתת תרומה לעניים כמו שהיה נהוג בלילה של פסח (הדלתות בבית המקדש היו נפתחות ועניים רבים היו נאספים לקבל צדקה. ראו יוספוס קדמוניות היהודים 18:29).

3. ”אם יש”ו הוצא להורג ביום שלאחר הסעודה האחרונה? האם הוא הוצא להורג ביום חג הפסח כפי שטוענים מתי מרכוס ולוקס ? האם יהודים מוציאים להורג בעיצומו של חג פסח שחל ביום שבת ? האם זה נראה לך אמתי? האם מותר ליהודים לפי אמונתם ודתם לעשות זאת? או שאולי יוחנן בכל זאת צודק ויש”ו הוצא להורג ביום שאחרי הסעודה האחרונה, לפני כניסת החג וביום שישי לפני כניסת שבת? מי דובר אמת? שניהם? כיצד יתכן? הוציאוהו להורג פעמיים?”

כל הבשורות מסכימות עם זה שישוע נצלב ביום שישי. מה ששנוי במחלוקת זה האם חג הפסח התקיים ביום חמישי או שישי. שלוש הבשורות מציעות שהסעודה האחרונה של ישוע יחד עם תלמידיו ביום חמישי בלילה הייתה סעודת פסח. יוחנן מסכים עם כך שישוע קיים את הסעודה אחרונה ביום חמישי בלילה לפני בגידתו ומעצרו. אבל יוחנן אומר גם שהמנהיגים היהודיים רצו להרוג את ישוע לפני סעודת הפסח שהחלה ביום שישי בערב. אז האם פסח היה ביום חמישי או שישי? זה כל הוויכוח.

אפשרות אחת היא שיוחנן הזיז את חג הפסח ליום שישי כדי לגרום למותו של ישוע לקרות במקביל עם שחיטתן של הכבשים בבית המקדש. אך אולי לא: מאחר והיו מספר לוחות שנה בשימוש בישראל במאה הראשונה, ייתכן כי הקורבנות הוקרבו כמה ימים ולא רק יום אחד. הפרושים ואנשי הגליל החשיבו את תחילת היום בזריחה ואת סיומו בזריחה הבאה. אבל הצדוקים ואנשי יהודה החשיבו את תחילת היום עם השקיעה ואת סיומו בשקיעה הבאה. בימינו המודרניים אנחנו מחשיבים את תחילת היום וסיומו בחצות. ההבדלים הללו גורמים לשוני בתארוך של אירועים מסוימים, כפי שניתן לראות בשרטוט הבא:

קורבנות פסח הוקרבו בי”ד בניסן. על פי החישוב הגלילי, י”ד בניסן מתחיל בשעה 6:00 בבוקר. ביום שלו אנו קוראים חמישי. אך בעיני אנשי יהודה, י”ד בניסן לא מתחיל עד 12 שעות מאוחר יותר, ב18:00 בערב. ביום שאצלנו הוא כבר שישי. לכן כאשר הגלילי, שעל פי התקנות היהודיות, שוחט את קורבן הפסח באחר הצהריים של י”ד בניסן, באיזה יום הוא עושה את זה? יום חמישי. אך מתי שהיהודאי מקריב את קורבן הפסח באחר הצהריים של י”ד בניסן באיזה יום הוא עושה את זה? יום שישי!  בלילה הוא אוכל את הקורבן, על פי חישובו, בט”ו בניסן.

לכן, כדי לרצות את הגליליים והיהודאים, כהונת בית המקדש הייתה צריכה לקיים הקרבת קורבנות פסח גם בחמישי וגם בשישי. ישוע כגלילי שידע על מעצרו הקרב, בחר לחגוג את חג הפסח בחמישי בלילה,  ואילו ראשי הכוהנים והסופרים אשר היו אחראים למעצרו של ישוע הלכו לפי הלוח היהודאי, כמו שבשורת יוחנן אומרת. למרות שאין לו ראיות לכך שהקרבת הקורבנות התקיימו בשני הימים, פתרון כזה הינו מתקבל על הדעת והגיוני. אוכלוסיית ירושלים הגיעה ל125,000 איש בזמן בחג הפסח. זה היה בלתי אפשרי מבחינה לוגיסטית שכהונת בית המקדש תספק מספיק קורבנות עבור כל האנשים בין השעה שלוש אחר הצהריים עד שש בערב. הם הקריבו יותר מיום אחד, וכך זה מאפשר את זה שישוע ותלמידיו חגגו את חג הפסח בחמישי בלילה טרם מעצרו.

אותו העיקרון לגבי צליבתו של ישוע: מרקוס אומר שהצליבה התרחשה בשעה השלישית, כלומר בשעה 9:00 בבוקר, אבל יוחנן אומר שישוע הורשע קרוב לשעה השישית, שזה בסביבות הצהריים. שוב, אולי יוחנן הזיז את הזמן למאוחר יותר. אבל אולי לא: בשאר הבשורות ובספר מעשי השליחים הזמנים היחידים ביום שמיוחסים (חוץ מפעם אחת) הם השעה השלישית, השישית והתשיעית. בוודאי שבעידן ללא שעונים מספרים עגולים או רבעונים משומשים. ולכן השעה השלישית יכלה להתייחס לכל זמן בין 9:00 בבוקר ל12:00 בצהריים.

4.  ”למה להניח שיש רק שלוש ישויות באלוהים שהם אחד, מדוע להגביל את מספר הישויות רק לשלוש?  אולי “אין-סוף ישויות” יותר מתאים ויותר מושלם?………”

דבר ראשון אנו לא מאמינים כי יש שלוש ישויות. אלא יש ישות אחת שמורכבת משלוש אישיויות.  עכשיו, למה דווקא שלוש? כי זה מה שהכתובים מלמדים (התנ”ך+הברית החדשה). התנ”ך מתייחס רק לשלוש דמויות/אישיויות כאל אלוהים, ואנחנו לא רואים בו אף פעם יותר משלוש אישיויות ביחד. ישעיהו מב 1 “. הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא.

שימו לב לשלוש הדמויות המופיעות בפסוק זה. הראשונה היא הדובר, המופיע כאן בהתנסחות בגוף ראשון יחיד. השנייה   היא עבדו של הדובר, עבד ה’. השלישית היא רוח אלוהים. מופיעות כאן שלוש דמויות, רק שלוש ולא יותר משלוש.

ישעיהו סא 1: “רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה, עָלָי–יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח-קוֹחַ”.

נזכרות כאן רק שלוש דמויות: אדוני יהוה, רוח ה’, והדובר, המדבר בגוף ראשון יחיד. שוב, יש כאן שלוש דמויות, לא יותר. דוגמה שלישית מהתנ”ך לקיומן של שלוש הדמויות שבאלוהות נמצאת בהקשר של ישעיהו סג 14-7, קטע שמסכם את יציאת מצרים. נזכרות כאן שלוש דמויות, ולא יותר.

למשל, בפסוק 7 נזכרת אחת מהן” : חַסְדֵי יְהוָה אַזְכִּיר, תְּהִלֹּת יְהוָה, כְּעַל, כֹּל אֲשֶׁר-גְּמָלָנוּ יְהוָה; וְרַב-טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָי ”.

פסוק 7 מתייחס ליהוה. במקרה זה, יהוה הוא אלוהים האב. דמות שנייה נזכרת בפסוק 9: “בְּכָל-צָרָתָם לא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם–בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ, הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם, כָּל-יְמֵי עוֹלָם”. כאן נזכר “מלאך פניו”. הוא זהה למלאך יהוה ונושא את שם ה’ עצמו. שימו לב לנאמר פה, שהמלאך הזה הוא שהיה האחראי להצלתם ולגאולתם.

הדמות השלישית היא רוח הקודש, הנזכרת שלוש פעמים. י וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ, אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ; וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב, הוּא נִלְחַם-בָּם.  יא וַיִּזְכֹּר יְמֵי-עוֹלָם, מֹשֶׁה עַמּוֹ; אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם, אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ–אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ, אֶת-רוּחַ קָדְשׁוֹ…  יד כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד, רוּחַ יְהוָה תְּנִיחֶנּוּ–כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ, לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת.

בקטע זה נזכרות בבירור שלוש דמויות. עדות נוספת מהתנ”ך לקיום הריבוי משולש הפנים באלוהות נמצאת בהקשר של ישעיהו מח 16-12: שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי:  אֲנִי-הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן, אַף אֲנִי אַחֲרוֹן.  יג אַף-יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם; קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם, יַעַמְדוּ יַחְדָּו.  יד הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשְׁמָעוּ, מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת-אֵלֶּה; יְהוָה אֲהֵבוֹ–יַעֲשֶׂה חֶפְצו (ֹפסוקים 14-12). ברור שאלוהים עצמו הוא הדובר כאן שכן הדובר מתייחס אל עצמו כאל מי שאחראי לבריאת השמים והארץ. ואז נאמר בפסוק 16: “קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ-זֹאת, לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי-מֵעֵת הֱיוֹתָהּ, שָׁם אָנִי; וְעַתָּה, אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי-וְרוּחוֹ”.

שימו לב לשלוש הדמויות המופיעות כאל: הדובר, הרוח ואדוני יהוה. בפסוק 16 הדובר הוא בורא השמים והארץ, והוא מתייחס לעצמו בכינויי הגוף “אני” ו”אליי”. הוא מבדיל בינו ובין שתי הדמויות האחרות – אדני יהוה ורוח אלוהים. זהו הקטע התנ”כי שמעיד בצורה הברורה ביותר על קיום האחדות משולשת הפנים שבאלוהות. בתנ”ך רק שלוש דמויות נקראות אלוהים ומוצגות כאלוהיות.

ישוע אישר זאת בברית החדשה: עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ (מתי כ”ח 19).

………”האם אחד משלושת הישויות הללו יכול להסתדר לבד בבריאת העולם והנהגתו? אם התשובה לכך היא לא – אז אולי בכל זאת הוא איננו אלוהים? ואם הוא יכול להסתדר לבד, אז אולי בכל זאת השניים האחרים מיותרים?”

זו לא הנקודה, דניאל עשור. אם הפסוקים שהבאנו כאן מוכיחים כי הכתובים מלמדים כי באלוהים האחד קיימות שלוש ישויות השאלה הזו מיותרת והמסקנה הינה בלתי נמנעת.

טיעון פילוסופי נגד האמונה כי אלוהים הינו יחיד (אישיות אחת בלבד)

לא רק שהאמונה כי אלוהים הינו יחיד ולא אחד (אחדות מורכבת) סותרת את הכתובים אלא קיים בה גם היבט פילוסופי פגום.

אלוהים על פי ההגדרה הינו הישות הכי מקסימלית או נעלית שעולה על דעתנו. על זה היהודים הנוצרים והמוסלמים מסכימים פה אחד. כישות הכי נעלית אלוהים חייב להיות מושלם. עכשיו, ישות מושלמת חייבת להיות אוהבת בטבעה. משום שאהבה הינה שלמות מוסרית או נעלות מוסרית. זה יותר נעלה לאהוב מאשר לא לאהוב. מעצם טבעה של האהבה, מי שאוהב נותן את עצמו או מקריב מעצמו עבור האחר.

אהבה עצמית איננה נעלה כמו אהבת האחר. אז אם אלוהים הינו מושלם מעצם טבעו, הוא חייב לשתף את אהבתו עם האחר. אך מי הוא האחר? האחר לא יכול להיות אישיות ברואה,שכן הבריאה הינה תוצאה של הבחירה החופשית של אלוהים, לא תוצאה של טבעו. זה חלק ממהותו וטבעו של אלוהים לאהוב, אך זה לא חלק ממהותו או טבעו של אלוהים לברוא. לכן, אנחנו יכולים לדמיין עולם אפשרי שבו אלוהים קיים לבד כישות מושלמת ואוהבת ללא בריאה. לכן, ברואיו של אלוהים לא יכולים להסביר בצורה מספקת את מי אלוהים אוהב כחלק מטבעו.

יותר מכך, הקוסמולוגיה אומרת לנו שהבריאה איננה נצחית ולכן לא התקיימה תמיד. אבל אלוהים הנצחי תמיד אוהב. לכן המסקנה היא שאהבתו של אלוהים מכוונת כלפי מישהו חיצוני לאישיותו.

במילים אחרות, אלוהים איננו יחיד. אלא, אלוהים הינו ריבוי אישיויות בתוך אחדות אחת מושלמת כמו שהאמונה המשיחית טוענת. באמונה הרבנית אלוהים הינו יחיד ולכן אהבתו מכוונת כלפי עצמו וממוקדת בעצמו. אהבתו איננה מכוונת חיצונית ממנו. ולכן, האלוהים כפי שהרבנות תופסת אותו איננו נעלה או מושלם. ואילו באמונה המשיחית קיימות שלוש ישויות בתוך האחדות האלוהית והם משתפים את אהבתם בינהם בתוך אחדות אלוהית מושלמת. לכן, אם אלוהים הינו מושלם ואוהב באופן הכרחי כתוצאה מטבעו המושלם, הוא לא יכול להיות יחיד, וכך התפיסה היהודית משיחית אודות אחדותו של אלוהים מתקבלת יותר על הדעת.

5. ”האם יש”ו, לאחר שקם מן המתים, התגלה לתלמידיו ספונטאנית בירושלים? (מרכוס לוקס ויוחנן) או בפגישה מתוכננת בגליל? (מתי) איזו מהבשורות אמת ? וכיצד מיישבים את הסתירה?”

פשוט מאוד. קודם בירושלים ואז בגליל. התיאורים הינם תיאורים של זמנים שונים ולא בהכרח קיימת כאן סתירה. (הם לא בהכרח מדברים על אותו הזמן). ביום תחייתו מן המתים הוא נפגש עם כל התלמידים (חוץ מתומא) בירושלים כמו שכתוב בבשורות לוקס ויוחנן (לוקס כ”ד:33-43,, יוחנן כ:19-25) מאחר וישוע התהלך בארץ רק 40 יום לאחר תחייתו (מעשי השליחים א’:3) , מתישהו בין הפגישה עם השליחים בירושלים ועלייתו לשמיים ישוע נפגש עם שבעה מתלמידיו בכינרת (יוחנן כ”א: 1-4). ואז מאוחר יותר ישוע נפגש עם 11 תלמידיו בהר בגליל וזו הייתה פגישה מתוכנתת (מתי כ”ח:16).

6. ”העדות לתקומה של ישו נשענת רובה ככולה על מרים המגדלית. (מריה מגדלנה) הברית החדשה בעצמה מספרת כי ישו הוציא ממנה שבעה שדים. האם עדותה של המטורפת ממגדל ראויה לאמון? איזו אישה שפויה מסתובבת לפנות בוקר בבית קברות לפני עלות השחר? לפי אוונגליון של מרקוס התלמידים של יש”ו קיבלו הוראה ממרים המגדלית לאחר ההתגלות (שראתה את יש”ו) ללכת לגליל לפגוש את ישו, אולם הם לא האמינו לה ולכן הם לא הלכו לגליל! האם יש”ו לא ידע זאת מראש? מדוע להאמין להקים דת של מיליארדים על עדותה של אחוזת שדים? אפילו תלמידיו של יש”ו התייחסו אליה כך! ומדוע לפי לוקס לא הייתה הוראה כזו של יש”ו למרים בגלותו לה? מה האמת?”

המשפט הראשון של דניאל עשור כלל אינו נכון. נעשה סדר קטן:

יש למעשה שלוש עובדות מוצקות, אשר מקובלות על ידי הרוב של ההיסטוריונים של הברית החדשה, שאנו מאמינים מוסברות הכי טוב על ידי תקומתו של ישוע מן המתים:1. קברו הריק, 2. הופעתו לאחר מותו, 3. אמונתם  של התלמידים בתקומתו. מרים המגדלית תומכת בעובדה ההיסטורית השנייה אודות ישוע והיא: שהוא נגלה או הופיע בפני תלמידיו. העדות לתקומה של ישוע אם כך כלל איננה נשענת על מרים המגדלית.

נניח שאכן עשור צודק וכי מרים המגדלית הייתה משוגעת. מדוע אם כך מחברי הברית החדשה כתבו שהיא הייתה הראשונה שראתה את ישוע? מדוע לא כתבו שיוחנן או שמעון כיפא היו הראשונים שראו אותו? מדוע הם לא חשבו על סיפור שיראה יותר אמין בעיני הקורא? ובכן על פי קריטריון ה”מבוכה” שדיברנו עליו קודם( פרט מביך ככל הנראה לא הומצא כי אין סיבה שיומצא) מרים אכן ראתה את ישוע. אך אנו לא מסתמכים רק עליה, ישוע נגלה לקבוצות של אנשים בתנאים שונים וזמנים שונים, למאמינים ואף ללא מאמינים וספקנים. הסיכוי שכולם משוגעים וראו הזיות בדיוק כמו מרים, הינו אפסי.

מה מרים עשתה בבית קברות לפני עלות השחר?

ובכן הברית החדשה נותנת לכך תשובה, היא הגיעה לחלוק לישוע כבוד אחרון ולמשוח את גופתו עם שמנים ריחניים כפי המנהג שהיה נהוג (מרקוס ט”ז 1-8, לוקס כ”ד 1-10).

ישוע אמר להם ללכת לגליל למרות שהוא נראה אליהם לפני כן בירושלים. אחרי שהם שהו בגליל הם חזרו שוב לירושלים וישוע ציווה עליהם להישאר שם עד שיקבלו את רוח הקודש (מעשי השליחים א). ונכון, הציווי לא מופיע בלוקס, אז מה? לוקס פשוט החסיר מידע. אם ישוע היה נותן ציווי שונה או אומר לא ללכת לגליל זו אכן הייתה סתירה. אבל זו לא סתירה כשיש החסרת מידע. סתירה מוגדרת על ידי ניגודיות בין שני משפטים. אך אם יש משפט במסמך אחד,  והוא לא מופיע במסמך אחר, לא קיימת כאן סתירה. אלא יש פה תוספת מידע.

7. ”האם ספר תהילים אמת? בפרק פט’ נשבע השם לדוד “אמת לא ישוב ממנה” אחת נשבעתי בקודשי אם לדוד אכזב” הוא מבטיח לדוד שמזרעו ומפרי בטנו יצא המשיח. האם אביו של יש”ו החורג ילד את יש”ו מזרעו או מפרי בטנו? האם לרוח הקודש שלשלת יוחסין ביולוגית לזרעו או לפרי בטנו של דוד ? מי האבא של רוח הקודש? האם היא מיוחסת ביולוגית לדוד המלך ? כיצד אם כן למרות שהשם נשבע – הוא לא קיים את שבועתו?”

אין כלל בעיה. ישוע היה זרעו ופרי בטנו של דוד דרך אמו מרים אשר היא הייתה מזרע דוד. אביו של ישוע הינו אביו החוקי משום שהוא אימץ אותו. בעולם העתיק בן מאומץ היה נחשב ליורש חוקי. כך למשל אוגוסטוס היה בנו החוקי של אביו המאמץ יוליוס קיסר.

8. ”האם מרים אמו של יש”ו מיוחסת בכלל לדוד המלך? מדוע בברית החדשה גם באוונגליון של מתי וגם בלוקס כתוב שיוסף אביו החורג הוא ממשפחת בית דוד ומרים מוצגת סתם כנערה בתולה לא מיוחסת?!”

  • ראשית, התלמוד עצמו מתייחס אל מרים כאל בתו של עלי (תלמוד ירושלמי, חגיגה פרק ב דף יא,א פרק ב הלכה ב גמרא).
  • הרב דניאל עשור איננו חוקר תיאולוגיה של הברית החדשה (על אף שהוא אוהב לחשוב על עצמו כאחד) מהסיבה הפשוטה שהוא איננו יודע יוונית עתיקה, השפה בה נכתבה הברית החדשה. אלא, מתבסס על תרגומים של הברית החדשה לאנגלית ועברית.

ופה בדיוק הבעיה, מאחר התשובה לחידה זו טמונה בכללי התחביר של היוונית, שבה נכתבה שושלת היוחסין בבשורה על פי לוקס, השונים מהתחביר העברי או האנגלי. באנגלית ובעברית לא נהוג להשתמש בהא הידיעה לפני שמו של אדם. איננו אומרים ”ה” לפני שם פרטי- הלוקס, המרים, היוחנן וכדומה. אבל התחביר היווני מאפשר את השימוש הזה לפני שם. כל שם בטקסט היווני של שושלת היוחסין שלוקס מציג מופיע מיודע (הא הידיעה), עם הא הידיעה ביוונית, פרט לשם אחד- שמו של יוסף. משמעות הדבר למי שקורא את המקור היא זו: כשהקורא רואה שהא הידיעה חסרה רק לפני שמו של יוסף, בעוד שהיא מופיעה לפני כל השמות האחרים, הוא מבין שאין זו שושלת היוחסין של יוסף אלא של מרים. אבל בהתאם לכללי היהדות, צוין כאן שמו של הבעל. (איך היית מתאר את שושלת היוחסין של אישה אם היהדות הייתה אוסרת עליך לציין את שמה? התשובה היא שהיית מציין את שמו של בעלה).

בתנ”ך אפשר למצוא תופעה דומה: עזרא ב’ 61 ונחמיה ז’ 63. עדות נוספת לכך היא שכתוב וּלְפִי מַה שֶּׁנֶּחְשַׁב הָיָה בֶּן יוֹסֵף, בֶּן עֵלִי… במילים אחרות, אפשר להבין שישוע אמנם ”נחשב” לצאצא של יוסף, אבל למעשה הוא היה צאצא של עלי. שמה של מרים אינו מוזכר מחמת הקפדה על הנוהג ביהדות, וציון שמו של החתן בשושלת היוחסין של אשתו לא היה מנהג חריג.

9. ”האם ידעת ששושלות היוחסין של מתי ושל לוקס לא רק סותרות זו את זו, אלא ששתיהן סותרות את התנ”ך בדברי הימים ובספרי המלכים בשמות רבים וידועים? לדוגמה : האם ידעת שלוקס כתב אביו של שאלתיאל הוא ‘נרי’ ואין שם כזה בתנ”ך ? האם ידעת שהתנ”ך כתב במפורש מיהו אביו של שאלתיאל ? שמו הוא ‘יכניהו’, ואילו ‘נרי’ זו המצאה לא כתובה בתנ”ך!? (דברי הימים א ג, יז). האם ידעת שהאוונגליון של מתי שתל את השם ‘אביהוד’ וטען כי הוא בנו של ‘זרובבל בן שאלתיאל’? האם ידעת שכל בניו של זרובבל כבר ידועים לנו בתנ”ך ואין ל’זרובבל בן שאלתיאל’ בן בשם ‘אביהוד”’. האם נרי היה אביו של שאלתיאל או יכניהו? קיימות שתי דרכים להשיב על השאלה הזו:

  1. לפי האופציה הראשונה מדובר בשני שאלתיאלים שונים ואכן שם זה היה נפוץ באותה תקופה. מלבד זאת, אפילו באותה רשימה (של לוקס) יש חזרה על השמות יוסף ויהודה (או יודה. ג׳ 30,2).
  2. לפי האופציה השנייה יש פה מקרה של ייבום. לפי דברי הימים א’ ג’:17-19 יכניה היה אביו של שאלתיאל ופדיה. אבל אחר כך הכתוב אומר שבנו של פדיה נקרא גם כן זרובבל. אך במקומות אחרים בתנ”ך כתוב ששאלתיאל היה אביו של זרובבל (עזרא ג:2, נחמיה י”ב:1, חגי א’:1).

דבר זה מראה שככל הנראה מדובר בייבום (ראו בראשית ל”ח:8-9, דברים כ”ה:5-10). אלמנתו של אדם ללא ילדים יכלה להינשא לאחיו. כאשר האישה הולידה, היא הייתה קוראת לו על שם בעלה שמת. כך הדבר היה, לכן, שמו של אדם מת יכול היה להימשך. במקרה של זרובבל, זה נראה שאביו הביולוגי היה פדיה, אחיו הצעיר של שאלתיאל אשר מת בהיותו חסר ילדים. פדיה לאחר מכן נישא לאלמנתו של שאלתיאל, בהתאם לחוקי הייבום, ובנו הבכור, זרובבל, היה נחשב לבנו של אחיו, שאלתיאל.

מה בנוגע לעניין עם אביהוד?  מתי כותב בפרק א’ פסוק 1: “סֵפֶר תּוֹלְדֹת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם”; ובסוף הגנאלוגיה בפסוק 17: “וְהִנֵּה, כָּל־הַדֹּרוֹת מִן־אַבְרָהָם עַד־דָּוִד אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִן־דָּוִד עַד־גָּלוּת בָּבֶל אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִגָּלוּת בָּבֶל עַד־הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת”. כבר בפתיחה, רומז מתי על האופי היהודי-מקראי של כתיבתו, לאמור: מותר לדלג בין השמות כאשר מדווחים על שושלות (ראו בעזרא פרק ז’, במלכים ב’ פרק כ”ג, ובדברי הימים א’ פרקים ו’, כ”ב, כ”ד).

גם כשחותם מתי את כתיבת השושלת הוא רומז על דילוג כאשר הוא חוזר על המספר 14 כמספר טיפולוגי (אתם מוזמנים לבדוק ולמצוא כי אצל לוקס מופיעים למעלה מ- 40 שמות בין דוד למרים, בעוד שאצל מתי מופיעים רק 14. האם זה יצא כך במקרה או בכוונה?) חוקרים משערים כי מתי כיוון לקהל יהודי יותר מאשר קהלו של לוקס, ולכן ההבדלים המכוונים בין השניים.

10. ”האם שמת לב שמהבן שהמציא ושתל מתי בשושלת היוחסין והלאה, שבעה דורות אחריו, ועד יוסף האבא החורג של יש”ו הכול הונאה אחת גדולה, מפני ששבעת הדורות מזרובבל הלאה כבר כתובים בספר דברי הימים וכל השמות שכתב מתי הם בדויים וסותרים את התנ”ך? (דברי הימים א פרק ג פסוקים יט-כד), האם ראית שלוקס עשה את הדבר הזה בדיוק וסתר בכך גם את מתי וגם את דברי הימים?”

שוב, אותו עיקרון. מתי דילג על שמות רבים. ביהדות מכונה גם נכד או כל צאצא לצורך העניין “בן”. לפיכך נקרא ישוע “בן דוד, בן אברהם” (מתי א’ 1). באותו האופן בדיוק משמש התיאור ‘אלמוני הוליד את פלוני’ גם לתיאור פערי דורות, ולא בהכרח לתיאור אבהות ישירה. מה שחשוב הוא שקיים קשר ביולוגי בין הדורות. מתי מארגן את הדורות לקבוצות של ארבע עשר שמות, תוך החסרת דורות מסוימים, כעדות לנוהג שהיה בתקופתו. השוואה עם שושלות תנ”כיות מראה בבירור כי השמיט דורות (מלכים ב’ ח’ 24, דברי הימים א’ ג’ 11, דברי הימים ב’ כ”ב 1, 11, כ”ד 27, מלכים ב’ כ”ג 34, כ”ד 6).

מתי לא היה הראשון להשמיט דורות, היה זה מנהג נפוץ בקרב היהודים. מטרת אילן היוחסין מעולם לא הייתה לציין מדעית את כל אחד ואחד מהדורות, אלא להסיר ספק בנוגע לירושה, בייחוד כאשר הדבר נוגע לאבות העם החשובים.

11.  ”האם התירוצים של הכנסייה שמדובר בשתי שושלות יוחסין שונות עולה בקנה אחד עם הברית החדשה שכותבת ההפך? מה גם שמופיע בשני השושלות השם “זרובבל בן שאלתיאל”? האם ידוע על עוד אחד כזה? בוודאי שלא ! האם האדם המיוחס בשתי השושלות הסותרות גם למתי וגם של לוקס הוא לא יוסף, בעלה של מרים, האב החורג של יש”ו? הכנסייה הנוצרית על כל פלגיה מאשרת  שמתי כתב את השושלת של יוסף, האבא החורג של יש”ו, אך הכנסייה  הקתולית אינה מודה שגם לוקס כתב את השושלת שלו, מכוון שאז היא תמצא בבעיה גדולה, בלתי פתירה, עקב הסתירות הרבות והקשות ביניהם! חשוב! האם אפשר בכלל לקבל את הפירוש הזה של מסורת הכנסייה, המתרצת תירוץ עלוב לפיו גם לאבא של מרים קראו לו יוסף, והוא היוסף מיוחס באוונגליון של לוקס, ולא יוסף בעלה של מרים? קרא בבקשה היטב את  מה כתב לוקס במפורש: “ויהי בחדש השישי וישלח המלאך גבריאל מאת האלוהים גלילה אל עיר אשר שמה  נצרת אל בתולה מאורשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים (לוקס א פסוק 26,27)  ושוב כותב לוקס: “ויעל גם יוסף מן גליל מעיר נצרת אל יהודה לעיר דוד הנקראת בית – לחם כי היה מבית דוד וממשפחתו להתפקד עם המאורסה לו והיא הרה” (לוקס ב פסוק 4,5) אז מי היה מבית דוד? “בעלה יוסף” כפי שאמרתי שכתוב? או אביה יוסף כמו שאומרת מסורת הכנסייה בניגוד לכתוב?”

באמת ייתכן  כי שאלתיאל וזרובבל המוזכרים על ידי לוקס הם אנשים שונים. נקודת יישוב זו אינה צורכת הנחות בסיס וניחושים אינספור, כי זוהי גישה שיש לה תימוכין מתוך הכתובים עצמם. גישה זו תואמת את נקודות מבטם ואופי כתיבתם של מחברי הבשורות.

אך הסברנו כבר מדוע השושלת בלוקס היא השושלת היוחסין מצד מרים אמו של ישוע. (בטיעון 8).

12.  ”האם הסיפור של יש”ו  הוא מקורי? האם ישנו סיפור זהה לחלוטין וקדום יותר מהנצרות ? התשובה היא בוודאי שכן! האל ההודי קרישנה נצלב תשע מאות שנה קודם בהודו והצלב היה לסמל קדוש בהודו. גם על קרישנה וגם קריסטוס טענו שהם נרדפו על ידי בני עמם, ולשניהם היו שנים עשר תלמידים, שניהם ‘כאילו’ קמו מהמתים לאחר שלושה ימים, שניהם היו ארבעים יום עם התלמידים שלהם, ושניהם ‘כאילו’ עלו לשמים אחרי ארבעים יום! בקיצור המקור של הסיפור הנוצרי איננו לקוח באמת מהתנ”ך! כדאי לך לבחור את אלוקי התנ”ך ולנטוש את האמונה ביש”ו. הוא אינו מועמד מתאים למשיח התנ”ך. הוא שייך למיתולוגיה של הדתות הפאגאניות. האם  ידעת שהסיפור של לידת הבתולה איננו מקורי? גם קרישנה נולד לבתולה, גם האל מיתרה, גם בודהה וגם חורוס אל השמש המצרי! האם ידעת שהאל “תמוז” נולד לבתולה ושאמו התעברה באמצעות קרני השמש? אלו בדיות ואגדות אליליות ובכללם גם יש”ו! יש”ו אמר ‘אני האור של העולם’, גם קרישנה אמר ‘אני האור של העולם!’ שניהם אמרו את אותם הדברים!”
אנחנו מזמינים את הרב עשור לספק מקורות לכל מה שהוא אמר בטיעון מספר 12. ראו את תגובותינו להשוואות הללו בין ישוע לאלילים מיתולוגיים:

https://www.igod.co.il/messiah/1072-pagan-yeshua

http://www.messiah.co.il/index.php/messiah-deeper/65-pagan36

רמז: כל הפרטים הללו הדומים לחייו של ישוע הינם המצאה.

13.  ”האם יתכן שהשטן ינסה את אלוהים ארבעים יום במדבר ויציע לו את כל אוצרות תבל פיתוי, כפי שמספרת הברית החדשה? האם אלוהים יכול להתפתות ולהשתחוות לשטן? האם זוהי מעלה גדולה שישו לא השתחווה לשטן? האם הסיפור הזה איננו גנוב מהבודהיזם? בכתבי הבודהיסטים כתוב שהשטן ניסה את בודהה ארבעים יום וניסה לפתות אותו בכל אוצרות תבל והוא לא התפתה! האם הנצרות קדמה לדת הבודהיסטית? אז מי לדעתך גנב גנבה ספרותית את הסיפור ממי? הבודהיזם החל 600 שנה לפני הספירה הנוצרית! באי ציילון ישנו פסל גדול מזהב של בודהה ותחתיו כתוב פסוק מהסוטרות האומר : “האב שבמרומים באהבתו את העולם שלח את בנו יחידו  לכפר על העולם מחטאיו”… האם הבודהיזם לקח זאת מן הנצרות? מה לעשות שהעולם סבור ההפך ובצדק? גם הסיפור של מרים שלקחה שמן נרד יקר ומרחה על רגליו של יש”ו ואחר כך נגבה שערות ראשה, סיפור זה נלקח מהסוטרות. בכתבי הדת הבודהיסטים הייתה אישה שעשתה זאת לבודהה – מרחה שמן נרד יקר על רגליו ונגבה בשערות ראשה! זוהי גנבה ספרותית! אך חשוב מעבר לכך האם זו היא דרכם של אנשים קדושים באמת?”

השטן לא ניסה את טבעו האלוהי של ישוע אלא את טבעו האנושי. טבעו האנושי היה נתון לניסיון ככל בר אנוש. ההשוואה לבודהה איננה מדויקת כלל. בודהה לא נוסה על ידי השטן אלא על ידי שד שנקרא מרה. הוא אינו נוסה במדבר כלל אלא במקום די מקסים- בחורשה נעימה. וזה לא היה 40 יום אלא מאז שהוא עוזב את ביתו ועד מותו. מרה ניסה לגרום לבודהה לעשות מעשים טובים. וזה הפוך מהמקרה שישוע בבשורות בו השטן ניסה לפתות את ישוע לחטוא.

בקשר לפסל של בודהה- המצאה של הרב, בודהיסטים כלל אינם מאמינים בחטא או באלוהים. בקשר לאישה שמרחה שמן על רגליו של בודהה- דניאל עשור, אנא,הבא מקור!

14. ”ישו נחשב לקורבן פסח באוונגליון של יוחנן. כאשר ישו היה על הצלב וחייל רומאי דקר  אותו בצדו מספרת הברית החדשה שדם ומים יצאו מבטנו אך לא נשברו עצמותיו לקיים מה שנאמר :”עצם לא תשברו בו”. דין זה נאמר בתורה על קורבן פסח בלבד! גם בסעודה האחרונה  אמר ישו לתלמידיו שישתו מן היין כי זהו דמו ויאכלו מן הלחם כי זהו בשרו. מעבר לאמונה הקניבאלית בה מאמינה הכנסייה, שכאשר שותים את היין המחולק בכנסיה אז נעשה נס והיין הופך לדם עם שתייתו והלחם הופך לבשרו של ישו עם אכילתו בטקס היוקרס, האם ידעת שקורבן פסח הוא האליל של מצרים הפרעונית, הפאגאנית והחשוכה? האם ידעתם שאלוקי ישראל ביקש מהעברים שנראה לו אמונה וביטחון ונקדש את שמו בכך שנבדל מאלוהי מצרים, ה’ ביקש מאתנו לשחוט את הטלה כדי להראות לו שאנחנו לא פוחדים מהמצרים! ה’ ביקש שנמרח את דמו ולא נשבור בו עצם כדי שהמצרים יראו שאנחנו שוחטים את האלוהים שלהם. אנחנו לא פחדנו מההשפעה של מזל טלה שהייתה בשיאה ולא מהאלוהים של המצרים ושחטנו את העבודה הזרה של המצרים כדי לצאת ממצרים! שאל את עצמך, כיצד יכולה הברית החדשה להיות כל כך מטופשת ולבחור לזהות את יש”ו עם אלוהי מצרים תרבות החושך, ממנה יצאנו ביד חזקה ובזרוע נטויה באותות במופתים בידי אלוקי התנ”ך. כיצד בכלל אפשר לזהות את יש”ו בצדו של אלוקי התנ”ך? בנוסף – לפי המיתולוגיה המצרית גם אוזיריס “הטלה” נרצח וקם בדרך נס מן המתים, גם אחותו הרתה וילדה בלידת הבתולה את אל השמש המצרי – את “חורוס”!”

מאחר והשבת עמדה להיכנס, ביקשו מפילטוס לזרז את מותם של הקרבנות על ידי כך שיורה לשבור את רגליהם. כך ניתן יהיה להורידם מהצלב לפני שקיעת החמה (יוחנן י”ט 31-37). החיילים שברו את רגלי שני המורדים, אבל כאשר הגיעו לישוע, מצאוהו מת. לא היה טעם בשבירת רגליו לכן דקרוהו בצידו כדי לוודא את מותו ובכך הסתפקו. גם במותו היה ישוע שה פסח מושלם, עצם מעצמותיו לא נשברה (שמות י”ב 46).

האם באמת ישוע התכוון שנאכלת את בשרו ונשתה את דמו? כמובן שלא! בקשה זו כה אבסורדית מבחינה פיזית ואף מנוגדת לחוקת משה עד כי היא צועקת לאלגוריה.

כאשר ישוע דיברת על אכילת בשרו ושתיית דמו בבשורת יוחנן (יוחנן ו’ 63) ישוע הוכיח כי לא הידיעה אודותיו ולא הליכה לידו – תושיע. ישועה הינה אכילת בשרו של ישוע ושתית דמו, והכוונה – להתייחס לדברי ישוע כאוכל חיים. לתת לדברי ישוע לחיות בתוכינו.

ההשוואה של הרב עשור בין המיתולוגיה מצרית לבין ישוע היא שקרית שוב.

אוזיריס אכן נרצח, גופתו בותרה ולאחר מכן פוזרה. מאוחר יותר, חלקי גופו נמצאו וחוברו וכתוצאה מכך נעוריו חודשו. לאחר מכן אוזיריס נסע לעולם התחתון שם הוא נהיה אדון המתים. הוא לא קם לתחייה עם גוף חדש, מהודר ומפואר ונצחי כמו ישוע. הוא לא התהלך בכדור הארץ עם בני אדם, כמו ישוע. הוא לא היה בין החיים שוב, אלא הוא נהיה אלוהים ”מת” שלא חזר בין החיים יותר לעולם. אין שום הקבלה בינו לבין חייו ומותו של ישוע.

מה לגבי הורוס ולידת הבתולין?-   אין סיפור אחד אשר מציע כי הורוס נולד מבתולה. זו המצאה.

15.  ”האם הברית החדשה היא ההמשך הטבעי של התנ”ך כפי שלמדו אותך? אולי היא האנטיתזה לתנ”ך ? אפילו אלוקי הברית הישנה אינו האלוהים של הברית החדשה ! בברית הישנה כתוב בעשרת דברות ” הישמר לך ושמור נפשך מאוד כי לא ראיתם כל תמונה” ….” או “ונשמרתם מאוד לנפשותכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה’ אליכם בחורב התוך האש : פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה” (דברים ד פסוקים טו-יז) גם “אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים מעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתת לארץ: לא תשתחווה להם ולא תעבדם” (שמות כ פסוקים ב-ד)  השם גם אומר למשה רבנו “ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האם וחי….וראית את אחורי ופני לא יראו” (שמות לג כ-כג). זה הוא אלוקים של הברית הישנה.”

ובכל זאת באותו פרק בשמות נאמר:

וְדִבֶּר יהוה אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה( שמות לג 11 ((ראו גם במדבר יב 8)

מתואר כאן מפגש פנים אל פנים של אלוהים עם משה. על מנת להדגיש את הקרבה הפיזית ביניהם, הפסוק מציין שהמפגש נערך “פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.” לא מדובר בחזון, בחלום או בבת קול שנשמעה מהשמים, אלא בשיחה שנערכה ב”ארבע עיניים”.

נכון אלוהים הוא לא חומרי. גם ישוע טען זאת: ”האלוהים הוא רוח” (יוחנן ד’ 24). אך אלוהים כן יכול בנוסף לטבעו האלוהי להוסיף טבע אנושי. האם הרב עשור מגביל את אלוהים? האם אלוהים לא יכול לעשות דבר כזה? לפי יהדותו- לא. למה? כי אלוהים לא יכול (זו המסקנה). לפי האמונה היהודית משיחית- אלוהים יכול. למה? כי הוא כל יכול.

16. ”והנה פתאום בברית החדשה אומר יש”ו שלוש פעמים (שמאמינים בו שהוא אלוה שמתגלם בבשר) “מי שראה אותי ראה את אלוהים”! האם האלוהים של הברית החדשה הוא סכיזופרן הסובל מפיצול אישיות ? הנוצרים מאמינים שהוא התגלה במעמד הר סיני – האם לאחר שגמר להזהיר “פן השחת תשחיתון כי הישמד תשמדון כי לא ראיתם כל תמונה” פתאום החליט להתלבש בבשר ולעשות את ההפך הגמור מכל אזהרותיו? אז אם האלוהים של הברית החדשה איננו האלוקים של הברית הישנה, ברור שהברית החדשה אינה ההמשך של הברית הישנה! היא פשוט דת חדשה לגמרי! כל כך חדשה עד שאין לה שום קשר לאלוהי התנ”ך !!! המקור שלה הוא פגאני!”

לא, לאלוהים אין פיצול אישיות. הוא לא אישיות אחת מפוצלת. אלא, יש בו שלוש אישיויות.

הרב עשור לא מבין את התיאולוגיה היהודית משיחית. אנו לא מאמינים שאלוהים הפך לאדם. דבר כזה לא ייתכן. אלא אנחנו מאמינים שבנוסף לטבעו האלוהי, אלוהים לקח על עצמו טבע אנושי. הוא לא חדל להיות אלוהים כאשר היה לו טבע נוסף. לכן הוא לא עשה את ההפך הגמור מאזהרותיו.המקור של היהדות המשיחית הוא בתנ”ך בלבד.

17.  ”האם יש”ו סתר את התורה? בהחלט כן, הברית החדשה היא המסמך הכי טוב עבור היהודים  שיש”ו סתר את התורה כולה! יש”ו סתר את תורה למרות שהוא מצוטט אומר שהוא ‘לא בא לסתור את התורה’ זו רק עוד סתירה בדבריו! הברית החדשה מעידה שיש”ו התיר לתלמידיו לחלל את השבת בנוכחותו! התיר לאכול מאכלות אסורות בחייו מפני שהם אינם מטמאים, ‘רק היוצא מן הפה מטמא ולא הנכנס אל הפה מטמא’. הוא התחייב מיתה מפני שהסיט את העם נגד הסנהדרין וכל הסוטה מדבריהם חייב מיתה מדין תורה!”

איפה הוא חילל את השבת? להרים משהו בשבת זו עבודה? כשהרב עשור אוכל בשבת, תוקע את המזלג בקציצה ומרים אותה לפיו, הוא חילל את השבת? שטויות.

בעניין אכילת מאכלים טמאים (מתי ט”ו 1-12)

ההקשר של הפסוקים מראים שהפרושים באו בטענות שישוע ותלמידיו אוכלים ללא נטילת ידיים, דבר שלא מופיע כלל בתורה. אך הפרושים החשיבו את המסורות שלהם כאילו היו מצוות מאת ה’ בעצמו. הנה חלקים מהקטע..

מתי טו: 16: .. הֵגִיב כֵּיפָא וְאָמַר לוֹ: “בָּאֵר נָא לָנוּ אֶת הַמָּשָׁל.” הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: “גַּם אַתֶּם עוֹד חַסְרֵי בִּינָה? הַאֵינְכֶם מְבִינִים שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּכְנָס לַפֶּה יוֹרֵד אֶל הַבֶּטֶן וּמוּטָל לַמּוֹצָאוֹת? אֲבָל הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַפֶּה נוֹבְעִים מִן הַלֵּב וְאֵלֶּה מְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם, כִּי מִן הַלֵּב נוֹבְעוֹת מַחְשְׁבוֹת רֶשַׁע, רְצִיחוֹת, נִאוּפִים, זְנוּנִים, גְּנֵבוֹת, עֵדֻיּוֹת שֶׁקֶר וְגִדּוּפִים. אֵלֶּה הֵם הַמְטַמְּאִים אֶת הָאָדָם, אֲבָל אֲכִילָה בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם אֵינָהּ מְטַמֵּאת אֶת הָאָדָם.” כל ההתייחסות של הקטע היא לנטילת ידיים ולא לסוג הבשר שאוכלים – אין קשר בין השניים.

לכן ישוע לא התיר כאן אכילה של מאכלים שנאסרו בתורה ולכן הוא גם לא משנה שום דבר בתורה. בעניין נטילת הידיים, הוא מוכיח את הפרושים שאין זו מצווה אלוהית אלא מוסרת של בני אדם שהפרושים נותנים לו יותר תוקף מאשר למצוות אלוהים. הוא מסביר שמי שאוכל בלא נטילת ידיים, הבטן מטהרת את האוכל (ועובדתית זה נכון). הוא מסביר שלא מה שנכנס לאדם חייב להיות נקי אלא מה שיוצא מן האדם צריך להיות נקי, כלומר ליבו.

הרב עשור מוציא את הקטע מהקשרו ומעוות אותו בשביל מטרותיו.

18. ”יש”ו איננו רשאי לסתור את תורת משה! כדי לשנות מהתורה שניתנה במעמד הר סיני הוא צריך לפחות לעשות מעמד הר סיני מקביל עם כל עם ישראל ולהוריד את ‘האב’ שבשמים על ההר שנית כדי שהוא יאמר לכל עם ישראל ישירות! האב שבמרומים צריך להעיד בפני עם ישראל במעמד מקביל שיש”ו בנו יחידו, שאליו יש לשמוע! ובכלל – כדי לסתור את מעמד הר סיני צריך מעמד גדול עוד יותר, שאלוקים יסביר מדוע הוא משנה את כל התוכנית שלו, למרות שהוא כבר הבטיח לעם ישראל את התורה בשבועה, בברית ובחסד, שבריתו ותורתו היא נצחית ובלתי משתנה! בלי זה בוודאי שאין ליש”ו אפשרות לסתור את התורה שכבר התאמתה לחלוטין לפני בואו. אין ספק כי לפי כלליה של תורה זו יש לדון כל מטורף שטוען שהוא אלוהים ומנסה לגנוב לאלוקים את ההצגה, או לדוד המלך את תפקיד המשיחות !!!”

כל הטיעון מבוסס על ההנחה השקרית כי ישוע ניסה לסתור את התורה. לגבי העדות של ישוע, האב לא צריך להעיד במעמד מקביל שישוע הינו בנו יחידו שאליו צריך לשמוע. בתנ”ך אלוהים לא עשה מעמד בפני עם ישראל בכל פעם ששלח נביא שידבר את דברו. אלא הוא אישר את דבריהם בעזרת ניסים. כאן יש לנו מקרה מקביל. אכן, אם ישוע טען היה טוען שהוא אלוהים ואז מת. נגמר הסיפור. הוא היה עוד משיח שקר. אבל בגלל תקומתו מן המתים, נס זה מהווה אישור אלוהי לכל מה שהוא אמר ועשה. נס זה מהווה אישור אלוהי לכך שאנו צריכים להאמין לו ובו. כל השאלה היא סביב תקומתו של ישוע מן המתים.

19. ”הידעת שמקום קבורתו של ישו לא ייתכן? הידעת שהארכאולוגים מצאו את החומה השלישית שהקיפה את העיר העתיקה בתקופת בית שני? הידעת שכנסיית הקבר נמצאת בתוך העיר העתיקה? היהודים לא קברו בתוך העיר בזמן שבית המקדש היה קיים בגלל קדושת העיר! האם שמת לך לכך שאפילו אדוננו דוד קבור מחוץ לחומת העיר? יש”ו נחשב לפושע ישראל – היהודים בוודאי לא יחללו את קדושת העיר והמקדש ויקברוהו בגולגלתא. עובדים עליך!”

הטיעון לא רלוונטי לשאלת אמיתותה של האמונה המשיחית, לכן לא נתעכב להשיב עליה.

20. ”האם אתה – בן המאה העשרים ואחת אינך מבין כי בעבר הרחוק קבעו מוות על פי הפסקת נשימה בלבד? האם לא ייתכן שיש”ו עבר בסך הכול מוות קליני, כמו שמונה מיליון אנשים בשנה (בארצות הברית בלבד) גם בזמננו? האם מי שקם ממוות קליני הוא האלוהים? ובכלל האם מי שקם ממוות ודאי הוא אלוהים? האם לא היו מקרים דומים בתנ”ך (כמו המת שהחיה אלישע הנביא, או שהחיה אליהו הנביא) האם גם הם אלוהים? את יש”ו הכניסו למערה וחסמו עם סלע את הפתח. ומה אם הוא התעורר, נזכר והבין את המתרחש? זמן קבורתו היה ביום שישי לפני כניסת שבת וחג. אולי הזדרזו להכניסו למערה לפני שקיעת השמש ולפני כניסת השבת ומותו נקבע רק על ידי הפסקת נשימה? ומה עם אליהו הנביא בעצמו שעלה במרכבת אש השמימה וכלל לא הצטרך למות, או להינתן בידי שליטת המוות אפילו לא לשלושה ימים? האם הוא האלוהים של יש”ו? אולי הרומאים שרצו להילחם בתרבות ישראל מצאו ליש”ו מישהו דומה לו שיטען כי הוא יש”ו הקם מן המתים וכך גרמו להקים דת חדשה כדי להילחם בתרבות ישראל שהם ניסו למחוק?  אולי בכל זאת כדאי לשקול האם ההגדרה הזו לאלוהים מקורה בעבודות אלילים כמו מיטרה, אוזיריס, קרישנה ועוד הרבה אלים שכולם “נולדו לבתולה” וגם “קמו מהמתים” והיו לאלים מפורסמים בתרבויות השונות של ההיסטוריה האנושית?”

שוב ושוב הרב מוכיח עצמו כי הוא אינו בקיא במחקר ההיסטורי של תחייתו של ישוע מן המתים. הסברה כי ישוע לא באמת מת או חווה מוות קליני נדחתה לפני יותר ממאה שנה. . אנו באמת מופתעים שהרבנים האנטי משיחיים ממשיכים להשתמש בטיעון העתיק הזה שמבחינת ההיסטוריונים הוא בדיחה ולא רק זאת אלא גם נזרק לפח. מותו של ישוע הוא  עובדה היסטורית אשר מקובלת על ידי כל החוקרים וההיסטוריונים. מדוע? משום שבנוסף למכות הרצח שישוע ספג הוא גם נצלב, בנוסף לצליבתו הוא גם נדקר על ידי חייל רומי ברומח, בליבו. (יוחנן י”ט 37-38).

אין פשוט שום סיכוי אפשרי שישוע היה נשאר חי אחרי כל זה! וחוץ מזה. גם אם ישוע היה מתעלף או מת מוות קליני ואז מתעורר איכשהו בקברו עם כל פצעיו, הסברה שיצור הזוחל מקברו ‘חצי מת’, חולה וחלש, הזקוק בדחיפות לטיפול רפואי, לחבישה, להתחזקות ולתמיכה, יותיר בתלמידיו רושם של שר החיים המנצח את המוות והקבר, רושם שהיה התשתית לפעילויותיהם בעתיד, הינה בלתי סבירה לחלוטין. תחיה שכזו היה בה רק כדי להחליש את הרושם של התלמידים, להעציבם ולגרום להם מפח נפש – לבטח שלא להפוך את צערם להתלהבות ואת יראתם להשתחוות. רואים שהרב לא באמת מבין את משמעות התחייה של ישוע.

לא ולא. אף אחד לא חושב שכל אדם הקם מן המתים הוא אלוהים. אבל זה מה שהרב רוצה שתחשבו.

אז מה גורם לנו לחשוב שישוע הוא אלוהים? התשובה של הברית החדשה היא: תחייתו של ישוע+ טענותיו של ישוע בנוגע לטבעו וזהותו . ”שֶׁכֵּן יָעַד יוֹם לִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק על-ידי אִישׁ אֲשֶׁר מִנָּה, וְהִמְצִיא הוֹכָחָה לַכֹּל בַּהֲקִימוֹ אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים.”(מעשי השליחים יז 31). התחייה של ישוע היא האישור של אלוהים לטענותיו הקיצוניות של ישוע על סמכותו האלוהית. אם ישוע טען שהוא אלוהי ואז היה מת ושם נגמר הסיפור, אז אכן היה מדובר בשקרן או מטורף. אך אם הוא טען שהוא אלוהי, ואז אלוהים היה מקים אותו מן המתים וכך מאשר את טענותיו ותפיסתו בנוגע לזהותו ונותן להם תוקף, אז אכן מדובר בנביא אמת. לכן, בגלל שישוע טען שהוא אלוהי ואז קם מן המתים כאישור לדבריו, אנו מאמינים שהוא אכן אלוהי בטבעו. במקרה ויש נביא שקר המכריז על עצמו שהוא ההתגלות של אלוהים, אלוהים לא יקים אותו לתחייה לאחר מותו כאישור לדבריו השקריים. אלא אם כן הרב עשור חושב שאלוהים יכול לשקר ולרמות.

הטענה של עשור בנוגע לרומאים מתעלמת מהרקע ההיסטורי של אותה התקופה. ישוע מבחינת הרומאים היווה עבורם איום פוליטי. בעיני השלטונות היו מבשרי ביאת המשיח וה”משיחים” סכנה פוליטית וביטחונית חמורה, שחובה למגרה ללא דיחוי. הואיל ומבשרי ביאת המשיח דיברו על מלכות שמים, באו השלטונות לידי מסקנה שהם מערערים על שלטונו של הקיסר ולכן דינם היה מיתה. לכן לא היה כל אינטרס לרומאים להשתמש בישוע להילחם ביהודים. להפך, הם ראו בישוע אתגר ואיום שיש להסירו.

ולא, אין לשקול יותר את האופציה שהאמונה בישוע נלקחה מדתות פגאניות קדומות. משום שאופציה זו כבר נשקלה ברצינות ונדחתה כבר במאה ה-19. החוקרים הבינו כי יש לגשת לבשורות ולהבינן תוך ההקשר והמסגרת של יהדות בית שני ולא של אמונות פגאניות אליליות אותן היהודים דחו ביתר שאת באותה תקופה. ושוב, כל ההשוואות הללו בין האלילים הינן מזויפות, וכבר הראנו כי אין כל הקבלה בחייו ומותו של ישוע הייחודיים לבין המיתוסים של האלילים בדתות הפגאניות.

21. ”למבקרים במתחם הר ציון: נכנסת לחדר הסעודה האחרונה? שאל את עצמך האם באמת המבנה הזה קיים 2000 שנים מאז תקופת יש”ו? תשובה לכך היא בוודאי שלא! הארכאולוגים טוענים כי אפילו החלק העליון של מבנה הקומה הראשונה הוא מהתקופה הביזנטית רק חלקו התחתון מיוחס לתקופות קדומות יותר אך אין בכלל ספק לגבי המבנה של הקומה השנייה הוא בוודאי לא היה קיים בתקופת יש”ו! למד מעט, שאל שאלות אמתיות ותגלה את השקר הנוצרי בעצמך! גם אתה צריך להיגאל ! אל תתקע עם אמונה בבני אדם שסברו שהם אלוהים. היו מיליונים כאלו בהיסטוריה האנושית. אל תיתן להם לבלוע את נשמתך. הם בסך הכול מסכות ומטפורות החוסמות בפניך את האור האלוקי של אלוקי התנ”ך. גאל את עצמך! שמור שבע מצוות בני נוח אם אינך יהודי! האמן בתורת משה – עבד השם, שנתנה לכל העם היהודי, המעיד בפני האנושות על הקשר בין אלוקים ואדם, עדות שיסודה במעמד הר סיני ובנצחיות ההבטחה. הברית הזו אינה משתנה, היא איננה ברת שינוי ואינה נזקקת לחדשה ממנה! כמו כן בכניסתך לציון הקבר הקדוש של דוד המלך התחבר לאדונינו דוד מלך ישראל ולא ליש”ו! דוד המלך איננו אלוהים, הוא רק עבד השם האמתי, ומשיח השם הנבחר המוזכר בספר תהילים ובתנ”ך כולו. התחבר לה דרך דוד המלך ודרך עם ישראל וגאל את נשמתך מכל עבודה זרה ומכל טומאה אלילית פגאנית נוראה שבעולם!”

כשאנחנו צריכים לבחור בין נאמנות למשפחות שלנו לבין נאמנות לאלוהים, עלינו לבחור בנאמנות לאלוהים, ולא משנה מהן ההשלכות. אם אנחנו באמת אוהבים את המשפחה והמורשת שלנו, הדבר האצילי ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להיות נאמנים לאלוהים ולמשיחו בכל מחיר. בסופו של דבר נהיה מאורות בהיסטוריה המשפחתית שלנו. וכשמישהו אומר: “לא אנטוש את אמונת אבותיי!”, הרשו לנו להזכיר לו שזה מה שאברהם עשה!

לפני כול דבר ובעיקר, על כול אחד מאיתנו לציית לאלוהים, עלינו לתת רק לו דין וחשבון. הנביאים בתנ”ך לא תמיד היו אהובים על העם ועל המנהיגים, לעיתים קרובות לא הבינו אותם כראוי, ואפילו חבריהם ובני משפחותיהם דחו אותם. דוגמא לכך אנו מוצאים בספר ירמיהו כאשר ה’ אומר לנביא, “כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה קראו אחריך מלא, אל תאמין בם כי ידברו אליך טובות.” (ירמיהו י”ב 6). והיום, את מי מהנביאים אנו מעריכים ומחשיבים לנביאי אמת, האם את הנביאים שרצו למצוא חן בעיני ההמונים ולנבא באוזניהם את אשר רצו לשמוע, או את הנביאים שהוכיחו את העם ולא זזו מעמדתם גם נוכח ההתנגדות העזה כלפיהם? בספר שמות פרק ל”ב כתוב שבזמן שמשה היה על הר סיני וקיבל מאלוהים את התורה, העם עשה את פסל עגל הזהב והשתחווה לו כאילו היה האלוהים האמיתי.

כאשר משה ירד מההר וראה את מעשי העם, בערה בו אש הקנאה לאלוהים. הוא ידע שאלוהים ישפוט את כול אלה שחטאו, ולכן קרא, “מי לאדוני אלי!” כול בני שבט הלוי נענו לקריאתו ובאו למשה. ומשה אמר להם: “שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו. ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש. ויאמר משה מלאו ידכם היום לה’ כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה.”  (שמות ל”ב 26-39) הלויים קבלו מעמד מיוחד של כבוד כי עמדו לצד אלוהים ונגד בני משפחותיהם.

נאמנות כזו דורש אלוהים – כמובן שהכוונה אינה להילחם נגד יקירינו בכלי נשק, אלא לציית לאלוהים וללכת אחריו גם אם נצטרך לנקוט עמדה נגד בני משפחותינו וחברינו האהובים. למעשה, לפני כניסתם לארץ המובטחת צווה עם ישראל בתורה: “כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ: לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל ה’ אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.” (דברים י”ג 7-11).

השורה התחתונה היא שלא אלוהים הוא זה שצריך להיות ראוי לנו, אלא אנו הזקוקים להיות ראויים לו. האם אנו נמצאים ראויים לו? בתנ”ך ישנם מקרים שמלכים הלכו בדרך אביהם ותועדו כמלכים שעשו את הרע בעיני ה’, ומקרים של מלכים שהלכו בדרך אביהם ותועדו שעשו את הטוב בעיני ה’. כתוב על אחזיה מלך ישראל, בנם של אחאב ואיזבל: “ויעש הרע בעיני ה’ וילך בדרך אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.” (מלכים א’ כ”ב 53) יאשיהו מלך יהודה היה שונה. אביו אמון לא נכנע לאלוהים והמשיך בעזות מצח לחטוא נגדו ולעשות את הרע בעיניו אפילו יותר ממנשה אביו. סופו היה שנרצח בביתו על ידי עבדיו. בנו יאשיהו היה רק בן שמונה שנים כאשר נמלך למלך יהודה, אך לא הלך בדרך הרעה של אביו אמון, אלא בהיותו נער בן שש עשרה החל לדרוש את אלוהים כמו דוד אביו, ולכן קיבל ציון לשבח בתנ”ך. כתוב עליו: “ויעש הישר בעיני ה’ וילך בדרכי דוד אביו ולא סר ימין ושמאל.” (דברי הימים ל”ד 2).

לפני בערך 300 שנה, הבעל-שם-טוב ייסד את התנועה החסידית של היהדות, שהייתה חדשנית ונדחתה על ידי הרבנות המסורתית של זמנו. הם החרימו את חסידיו ואף התקיפו אותם פיזית. כיום מונה התנועה החסידית מאות אלפי חסידים ונחשבת לאחת התנועות המסורתיות ביותר של היהדות. הבעל-שם-טוב נחשב היום לאחד מהמנהיגים הדגולים ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. בתחילת דרכו היה מנודה! דברים כאלה קורים בהיסטוריה.

השאלה הבאה מופנית אל הקוראים , האם לא הגיע הזמן לעשות עוד פעם תפנית מהזרם המסורתי לכיוון חדש ביהדות – היהדות המשיחית והברית החדשה? לאלה ביניכם שיאזרו אומץ ללכת בדרך החדשה הזאת של ציות לאלוהים ויהי מה, איך אתם חושבים שתיראו בעיני הדורות הבאים? לפני כמאה שנה, כאשר תיאודור הרצל חזה את הקמת מדינת היהודים והתחיל את התנועה הציונית המודרנית, הרעיונות שלו נדחו על ידי הרבנים הגדולים של היהדות של זמנו ברחבי העולם. חמישים שנה לאחר מכן, נולדה מדינת ישראל הציונית. מי צדק ומי לא?

כאשר נער יהודי צעיר מפולין בשם אליעזר בן-יהודה הגיע למסקנה שעל השפה העברית להיות שגורה בפי כל יהודי, ואפילו התחיל לקרוא ספרות חילונית בביתו, המשפחה שלו סילקה אותו מהבית. הרבנים של זמנו התנגדו לעברית חילונית מדוברת. כיום יש מיליוני יהודים דוברי עברית מודרנית. מהדוגמאות הללו אנו למדים שדברים שנראים רדיקלים, מוזרים וזרים לדור אחד, מקובלים ונורמאליים בדור הבא. אל תיתנו ללחץ מהמשפחה או מפחד מדעת קהל לעצור בעדך מללכת אחר האמת. יגיע היום והבחירה שלך הנכונה תהייה ברורה לכול.

 

אולי גם יעניין אותך: