טבח התמימים (מתי ב:16-18) – תגובה לרב דניאל עשור

בספרו של דניאל עשור כותב בעמ’ 356: ”הפסוק בתנ”ך (ירמיהו לא’ טז’) ‘קול ברמה נשמע’ מדבר על גלות השבטים המכונים בשם אפריים, ושבט בנימין, שגלה עם יהודה אח”כ. סופו של הפסוק הוא: ‘ושבו בנים לגבולם’ ולא מתכוון להריגת תינוקות בבית לחם, כפי שטוען מתי, ואשר מעולם לא התרחשה ואין לה שום תיעוד היסטורי, עדות או ראייה כל שהיא.”

תגובה לטענתו של הרב עשור

טענתו הראשונה של דניאל עשור היא כי הברית החדשה טוענת בטעות שהפסוק מירמיהו ל”א 15 התגשם בטבח התמימים בהנהגת הורדוס. טענתו השנייה היא כי טבח התמימים כפי שהוא מתואר בברית החדשה מעולם לא התרחש משום שאין לו תיעוד היסטורי חיצוני לברית החדשה.

ראשית הבה נבחן את טענתו הראשונה: כַּאֲשֶׁר רָאָה הוֹרְדוֹס כִּי הֵתֵלּוּ בּוֹ א הַחֲכָמִים רָגַז עַד מְאֺד וְשָׁלַח ב לַהֲרֺג אֶת כָּל הַיְלָדִים שֶׁבְּבֵית לֶחֶם וּבְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ, מִבְּנֵי שְׁנָתַיִם וָמַטָּה, לְפִי הָעֵת אֲשֶׁר קָבַע מִפִּי הַחֲכָמִים. 17אָז א נִתְקַיֵּם הַנֶּאֱמָר בְּפִי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: 18א “קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם כִּי אֵינָם.” (מתי ב’ 16-18).

מתי מצטט מירמיהו ל”א 15. בהקשר המקורי ירמיהו מדבר על אירוע שעתיד היה להתרחש תוך זמן קצר, עם היציאה לגלות בבל. הצעירים שנשלחו לגלות עברו ליד העיר רמה. לא רחוק מרמה נמצא קבר רחל, שמסמלת בתנ”ך את האימהות היהודית. בזמן שהבבלים הוליכו את השבויים הצעירים לבבל יצאו האימהות מרמה ובכו על הבנים שלא יראו עוד לעולם. ירמיהו תיאר זאת כ”רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ ד מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י ה אֵינֶֽנּוּ”. רחל המקוננת הייתה סמל לאימהות היהודיות שבכו על בניהן. זו הייתה כוונת ירמיהו ל”א 15.

פסוק זה מצוטט בברית החדשה בגלל נקודת דמיון אחת. אין מדובר בהתגשמות מילולית וגם לא בסמליות-נבואית מובהקת, אלא שימוש בפסוק בגלל מכנה משותף אחד עם האירוע המתואר. במקרה שעליו מסופר בברית החדשה ,נקודת הדמיון היא האימהות היהודיות שבכו על הבנים שאותם לא יראו עוד, מכיוון שהורדוס ערך טבח בכל הבנים הזכרים בבית לחם מגיל שנתיים ומטה. שוב בכו אימהות יהודיות על בניהן. כל שאר הפרטים שונים. בירמיהו מדובר על מה שהתרחש בבית לחם, דרומית לירושלים. בירמיהו הבנים עדיין חיים אבל הולכים לגלות, במתי הבנים מתים. בגלל נקודת הדמיון היחידה כפי שצוין לעיל, הברית החדשה עושה שימוש במובאה מהתנ”ך.

לכן, הטעות היא של הרב עשור בלבד. אין מדובר פה בהתייחסות להתגשמות ישירה-מילולית-פשוטה של הכתוב בירמיהו. אלא בשימוש במובאה תנ”כית עקב נקודת דמיון.

800px-codex_tchacos_p33עתה, מה בנוגע לטענתו השנייה של הרב עשור?

קודם כל ההנחה הבסיסית בטענתו היא שגויה. הרב עשור מניח כי העדות של הברית החדשה לבדה היא פסולה וזקוקה לאישור חיצוני. מדוע הוא מניח זאת? כנראה הרב עשור לא מודע לכך שכאשר היסטוריונים ניגשים לכתבי הברית החדשה הם לא מסתכלים עליהם ככתבים דתיים אלא כמסמכים היסטוריים הכתובים בשפה היוונית. התיעוד של הברית החדשה הוא תיעוד היסטורי לכל דבר. ודרך אגב הברית החדשה היא הספר הכי אמין  מבחינה היסטורית מכל הכתבים והמסמכים אשר בידינו מהעת העתיקה. הן מבחינת מספר כתבי היד והן מבחינת קרבתם הזמנית לכתבים המקוריים.

באשר לטענה עצמה, ראשית, דווקא כן יש תיעוד בספרות חיצונית (Protoevangelium of James \ Codex_Tchacos שנת 145 לספירה). אך גם אם לא היה, אמנם במחשבה ראשונית זה נראה מאוד מוזר שאירוע כזה לא יתועד, אך בבחינה יותר עמוקה של העובדות והנסיבות זה לא מוזר בכלל.

ראשית, בית לחם הייתה עיירה יחסית קטנה. לכל היותר חיו שם כמה אלפים בודדים של אנשים בכמה מאות משפחות. מתוך כל אלה ובהתחשבות בשיעור הילודה וגם התמותה של הילדים, להנחת חוקרים היסטוריים כמות התינוקות הזכרים מתחת לגיל שנתיים שהיו בבית לחם היתה לא מאוד גדולה, כנראה לא יותר מכמה עשרות לכל היותר.

בתקופת בית שני, ובעיקר ביהודה לאור נוכחות הרומאים ושלטונו האכזר של הורדוס, היו הרבה מקרי רצח ומוות גם בקנה מידה נרחב יותר כמו הוצאתם להורג של אישתו, הכוהן הגדול ושלושה מבניו, ישנם תיעודים של הרבה מהזוועות שהורדוס עשה הכוללים רצח של בעלי מעמד ואף של מאות ולעיתים גם אלפי אנשים בבת אחת.

לכן אין זה מוזר בכלל שהרצח של כמה עשרות בודדות של תינוקות בעיירה קטנה מחוץ לירושלים לא תועדה בספרי ההיסטוריה, וזאת על אף הזוועה של המקרה.

 

אולי גם יעניין אותך: