משיח הגויים – מדוע בעיקר גויים מאמינים בישוע כמשיח?

למה ישוע נקרא ‘משיח היהודים’ ו’מלך היהודים’ אם הוא גם מושיע את הגויים? ולמה יש דבר כזה ‘העם היהודי’ אם כל בני האדם שווים בעיניו של ישוע? והאם אמונה של יהודי במשיח שווה יותר מאמונתו של גוי במשיח?

נבקש להשיב ממספר נקודות מבט: של התנ”ך ושל כתבי הברית החדשה.

מזווית הראייה של התנ”ך

מחד גיסא, מלמד המקרא כי המשיח והברית החדשה נועדו לעם ישראל וניתן למצוא זאת באופן מובהק בקטעים כגון ישעיהו נ”ג (“מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ”, פס’ 8) וירמיהו ל”א (“וְכָרַתִּי, אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה”, פס’ 31). מאידך, קטעים אחרים מעידים על כך שתפקיד המשיח להביא מזור גם לגויים; הנה לדוגמא שלושה קטעי נבואות אשר שופכים אור יקרות על משרתו של המשיח.

1- נפתח עם בראשית מ”ט 10, שם מברך יעקב אבינו את יהודה, ואומר לו: “לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים”. דהיינו, השלטון והחקיקה לא יסורו/יילקחו מידיה של יהודה עד שיבוא שילה (=מלך המשיח, ע”פ חז”ל)  ולו – למלך המשיח – יקהת (כלומר: יישמעו/ייציתו/יכנעו/ידרשו)  עמים. על כך שהשם “שילה” מזוהה עם אחד משמותיו של המשיח, ניתן לקרוא במסכת סנהדרין צ”ח, ע”ב, שם נאמר מפורשות: “ורבי יוחנן אמר: למשיח, מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר: ‘עד כי יבא שילה'”. לעניינו, שני הדברים החשובים אשר ניתן ללמוד מקטע זה הם: 1) כאשר יבוא “שילה”, ידרשוהו דווקא הגויים; 2) שילה מזוהה ע”י חז”ל עם שמו של מלך המשיח.

2- הקטע הבא לקוח מפרק העוסק כמעט כולו בביאת המשיח – ישעיהו י”א 10: “וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד”. ברור מהקטע הזה כי הגויים הם אלו אשר ידרשו לשורש ישי. אך הבה נברר מיהו אותו “שרש ישי אשר עמד לנס עמים”. שימו לב לפרשנותו הבלתי מתפשרת של רש”י: 1) “לנס עמים – יהיה הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום”; 2) “שורש ישי – משיח היוצא משורש ישי”. שורש ישי אם-כן איננו מזוהה, אלא עם המשיח בכבודו ובעצמו. ומעניין ביותר שאותו משיח, לפי הקטע, ימשוך אחריו דווקא את הגויים, אשר מצידם ידרשוהו וילכו אחריו.

אפרופו עתיד הגויים, תנו דעתכם לפרטי הפולמוס התלמודי הבא: “רבי הרואה מרקוליס אומר: ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים. ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו ומכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך. ובחוץ לארץ אין צריך לומר: והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שרובה גוים”. אך תראו מה עונה לו רבי בן אלעזר: “רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים [גוים] להתגייר”.  דהיינו, הגויים יקבלו על עצמם את האמונה היהודית שתוגש להם על-ידי יהודים. ולא סתם ע”י היהודים, כי-אם ע”י המשיח היהודי בכבודו ובעצמו, כפי שמדגיש המדרש: “אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא שנא’ (ישעיה יא): אליו גוים ידרושו, לא ישראל”.

3- הקטע השלישי והאחרון לקוח מישעיהו מ”ט 3-6: “וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לא [לוֹ] יֵאָסֵף, וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי [וּנְצוּרֵי] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ”. הבה נברר ונבאר 3 דברים חשובים מקטע מדהים זה: 1) מיהו אותו “עבדי” אשר מנהל שיחה כה גלויה עם ה’?; 2) על מה מלין אותו עבד ועל מה הוא כואב?; 3) מהי התשובה אשר נותן לו ה’ בפסוק האחרון בקטע?

א) לדאבוני, בחרו הפרשנים המסורתיים (רש”י, מצודת דוד ומצודת ציון) להתחמק מן המובן מאליו ולכן לא הודו כי העבד אשר עימו משוחח ה’ איננו אלא מלך המשיח. אך בירור מעמיק יותר מגלה כי אין מנוס ממסקנה זו. הביטוי “אור גוים” מופיע במקרא פעמיים בלבד, ושתיהן מתוך אותו ספר: א- ישעיהו מ”ב 6; ב- וישעיהו מ”ט 6. באופן מפתיע, ההקשר בשני המקרים האלו הינו משיחי באופן מובהק.

והנה, כאשר מחפשים את הפרשנות המסורתית לישעיהו מ”ב 6, מגלים כי אחד מן הפרשנים עזר אומץ והעיז לומר כי “קראתיך בצדק – על המשיח יאמר, מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקיים” (מצודת דוד). אם-כן, לפי מצודת דוד, המשיח בעצמו, הוא מי שאמור להאיר את עיני הגויים. ואם ישעיהו מ”ב 6 עוסק במשיח, אין סיבה לא להניח שגם ישעיהו מ”ט 6 (כאמור, הקטע השני והאחרון עם הביטוי “אור גוים”) ידבר על מלך המשיח.

ב) לאחר שמצאנו כי עבד ה’ אשר עימו מדבר ה’ איננו אלא המשיח, הבה נברר על מה הוא מלין בפנייתו לה’. כאמור, בפסוק 4 מצר עבד ה’ ואומר: “וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי”. רש”י אומר: “ואני אמרתי – לריק יגעתי כשראיתי שאני מוכיחם ואינם שומעים”. רוצה לומר, העבד חושש כי עבודתו הקשה היתה לשווא משום שישראל אינם שומעים בקולו ואינם נאספים אחריו. כואב לו כי דווקא עמו אינו שומע אליו והוא מן הסתם חש מאוכזב ומתוסכל.

ג) אך התקווה לא מאחרת לבוא כאשר עונה לו ה’: “וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי [וּנְצוּרֵי] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ”. רש”י ומצודת דוד מסכימים ואומרים פחות או יותר את אותו הדבר: “נקל מהיותך וגו’ – מתנה קטנה היא בעיני שתהא לך זאת לבדה שתהא לי עבד להקים את יעקב ולהשיב אלי נצורי ישראל והנני מוסיף לך עוד ונתתיך לאור גוים” (רש”י).  במילים אחרות, ה’ מבקש לעודד את המשיח וכביכול לומר לו: אל תתאכז מכך שישראל עדיין אינם הולכים אחריך; הלא קל מדיי עבורי שרק ישראל יפנו אליך; תוכניותיי גדולות יותר: קודם הגויים ידרשוך, אח”כ גם ישראל יצטרפו.

 

מזווית הראייה של הברית החדשה

כאשר בוחנים את תפקיד המשיח לפי כתבי הברית החדשה נתקלים דפוס זהה; דהיינו, מצד אחד, הסתובב המשיח בגבולות ישראל והכריז את בשורת מלכותו רק לעמו; ומצד שני, כמעט באותה נשימה, שלח ישוע המשיח את תלמידיו להפיץ את הבשורה, החל מירושלים ומיהודה וכלה בעולם כולו –  אל כלל משפחות האדמה.

כאמור, כשהתגשמה הברית החדשה בישוע המשיח, נעשתה הפנייה ליהודים בראשונה ורק לאחר מכן לגויים (רומיים א’ 16); החל מירושלים ורק אחר-כך עד קצה הארץ (מעשי השליחים א’ 8). ישוע בן-דוד הדגיש כי הישועה, מן היהודים היא (יוחנן ד’ 22); כי לא בא אלא אל הצאן האובדות של בית ישראל (מתי ט”ו 24) ; לכן אין תמה אפוא מדוע בחר להסתובב ולהכריז את בשורת מלכות השמים דווקא בבתי הכנסת (מתי ד’ 23, מרקוס א’ 39, לוקס ד’ 44).

ישוע המשיח נולד בא”י, להורים יהודים; הוא גדל כיהודי; עבר ברית מילה (לוקס ב’ 21); חגג בר-מצווה בכותל (לוקס ב’ 42); פקד את בית הכנסת בקביעות (לוקס ד’ 16); עלה לתורה (לוקס ד’ 17); חגג עם תלמידיו את מועדי ישראל (למשל: במתי כ”ו 17, וביוחנן י’ 22-23); ואפילו נקבר לפי כללי המסורת היהודית (יוחנן י”ט 40). תלמידיו הראשונים של המשיח היו כולם יהודים ומספרם מקביל למניין שבטי ישראל (מתי י’ 2-4); שאול השליח, תלמיד נוסף של ישוע, היה יהודי ירא שמים, תלמיד-חכם אשר למד בישיבתו של רבן גמליאל (מעשי השליחים כ”ב 3); ולפני שהגיע לאמונה בישוע, היה שותף פעיל בהסגרתם ובהוצאתם להורג של יהודים משיחיים (מעשי השליחים כ”ב 4). לאחר שנהיה לתלמידו של ישוע, לא נמנע מלהכריז את אמונתו בבתי הכנסת (מעשי השליחים י”ז 1-2), לאחיו היהודים. ברור אם-כן, כי מדובר באמונה יהודית, במשיח יהודי ובתלמידיו היהודים שהמשיכו את מורשתו.

תלמידיו של ישוע הקפידו לדבוק במגמה בה החל משיחם ודאגו להכריז את בשורת המשיח לבני ישראל בבית המקדש ובבתי הכנסת מדי שבת בשבת (מעשי השליחים, פרקים: ג’, ט’, י”ג, י”ד, ט”ו, י”ז, י”ח, י”ט). ברם להיסטוריה, מסתבר, יש חוש הומור בריא; לפני קרוב לאלפיים שנה עלתה השאלה האם וכיצד יכולים הגויים לקבל את הברית החדשה (מעשי השליחים ט”ו). בספר מעשי השליחים פרק י’ אף מתואר עד כמה השתוממו תלמידיו של ישוע המשיח כאשר נשפך רוח הקודש גם על הגויים. כיום נראה כי התהפכו היוצרות והשאלה הפכה להיות: כיצד, ריבונו של עולם, יכולים יהודים לקבל את הברית החדשה ולהאמין בה?! ובכן, לא רק שהם יכולים, אלא שהברית החדשה נכרתה בראש ובראשונה דווקא עבורם!

לסיכום, נמצא כי יש התאמה מוחלטת בין המסר העולה מהתנ”ך, לזה הנגלה מכתבי הברית החדשה;למרות – ואולי בגלל – היותו של המשיח מלך היהודים, לא נותרה לו ברירה אחרת זולת להוות אור וישועה גם לגויים; כך נבאו הנביאים מקדם וכך בדיוק התגשמה תכניתו של האלוהים בברית החדשה!

מכאן גם מתבררות מאליהן שאלותיך האחרות: “למה יש דבר כזה ‘העם היהודי’ אם כל בני האדם שווים בעיניו של ישוע? והאם אמונה של יהודי במשיח שווה יותר מאמונתו של גוי במשיח?”.

התשובה היא שמבחינת הדרך לישועה ולקשר חי ואמתי עם אלהים, אין הבדל בין יהודי לגוי (גלטיים ג’ 28;קולוסים ג’ 11) ואמונתו של יהודי אינו שווה יותר מאמונתו של הנכרי; אלהים אינו נושא פנים לאיש (לוקס י”ח 2) ורצונו הוא שאוהביו יאמינו וישתחוו לו ברוח ובאמת (יוחנן ד’ 23-24). במקרה הזה, אין לעם ישראל פרוטקציה או מעמד מיוחד בשל זכות אבות (שם, ח’ 33-34) וגם היהודים חייבים להאמין בבן כדי לבוא אל האב (שם, י”ד 6; כ’ 31; יוח”א ה’ 12-13).

בנוגע לשאלת העם היהודי, כתבי הקודש ללא ספק מלמדים כי יש לה’ יחס שונה ותכנית מיוחדת השמורים לעמו ישראל; והדבר בה לידי ביטוי באופן מופגן וברור הן בתנ”ך, הן בברית החדשה. קצרה יריעה זו מלהכיל תשובה מלאה ומספקת לשאלה זו ולכן נעודד אותך לדרוש בכתובים ולגלות זאת בעצמך.

למשל: שמות ד’ 22; דברים ל”ב 8; ישעיהו מ”ה 4, מ”ט 3; זכריה א’ 14-15; מלאכי א’ 3; מזמור פ”ג’ מזמור ק”ז ועוד.

לדוגמא: מתי ט”ו 24-26, כ”ה 31-46; רומיים ט’-י”א; אגרת יעקב א’ 1; פטר”א א’ 1-2 וכו’.

 

“ירמיהו ל”א מבטיח ברית חדשה בעבור עם ישראל ובית יהודה. מישהו יודע איפה הגויים בנבואה, האם להם לא תהיה ברית חדשה? ואולי אתם רוצים להגיד לי ….שששש…יש כזו ברית, אך הגויים מסתירים אותה מהיהודים…. חחח, כן בטח…”. [יד-לאחים]

אז האם הברית החדשה המתוארת בירמיהו פרק ל”א הובטחה ליהודה ולישראל בלבד? אם כל, מה הגויים עושה בברית הזאת? נבקש להשיב בשלושה מישורים:

הגויים שותפים לברית

  1. זה נכון שירמיהו הבטיח, בשם ה’, ברית חדשה לישראל וליהודה; ברית שונה מזו שנכרתה בסיני, ככתוב: “הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה’ וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־ה'” (ל”א 31-32). זה נכון שהגויים אינם מוזכרים בקטע זה! אך זה נכון שבעתיים שהתנ”ך אינו מתחיל בפסוקים האלה ואינו מסתיים בהם. במילים אחרות, הקטע מירמיהו מבטא אמת נכונה בהחלט, אך זו איננה האמת כולה כי-אם רק חלק ממנה. על מנת לקבל תמונה שלמה של אמת אלהים, יש לדרוש במקרא כולו ורק אז להסיק מסקנות נכונות.

פסוק 32 בקטע בנבואת ירמיהו מתייחס לברית אשר נכרתה על-ידי משה בחורב. שמות פרק כ”ד מתאר דק דק את כריתת ברית זו, ככתוב: “וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל־הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם־הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה’ עִמָּכֶם עַל כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה” (פס’ 7-8). לא מפתיע לגלות כי גם מתיאור ברית זו נעדרו הגויים; גם כאן, כמו בקטע מירמיהו, הם אינם מוזכרים כלל.

והנה, עובדה זו לא מנעה מחז”ל לקבוע חד משמעית כי הגויים שותפים לברית הקורבנות של סיני ונהנים מעבודת הקורבנות של ישראל! הרבנים ניסו למצוא פשר לכך שבמהלך חג הסוכות מצווה התורה להקריב בסך-הכל 70 פרים (במדבר כ”ט), והגיעו למסקנה כי: “הני שבעים פרים כנגד מי – כנגד שבעים אומות” (בבלי, סוכה נ”ה ע”ב). דהיינו, כשם שהכוהנים מכפרים על עוונותיהם של ישראל, “כך ישראל מכפרים על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג – כנגד שבעים אומות” (מדרש שיר השירים רבה). בהקשר זה מובנת אמירתו של ר’ יהושע בן לוי לאחר חורבן הבית: “אלו היה אומות העולם יודעים מה היה המקדש יפה להם, היו מקיפים אותו כדי לשומרו, שהיה יפה להם יותר משל ישראל” (מדרש במדבר רבה). לא בכדי, התייחס לכך גם ר’ יוחנן בן-זכאי במלוא הרצינות והתריס: “אוי להם, לאומות העולם, שאבדו ואין יודעין מה שאבדו; בזמן שבית המקדש [היה] קיים, מזבח מכפר עליהן; ועכשיו, מי מכפר עליהן?” (בבלי, סוכה נ”ה ע”ב).

מאי נפקא מינה? אם הברית “הישנה” טמנה בחובה מזור לגויים, מדוע אין להניח כי גם הברית “החדשה”, עליה ניבא ירמיהו, תספק מקור של תקווה לכל משפחות האדמה?..

ליהודי בראשונה

  1. די ברור מדוע הקטע מירמיהו פרק ל”א מדגיש כי הברית החדשה נכרתה בעבור בית ישראל ובית יהודה; עבור הגויים אין זו יכולה להיות ברית חדשה מפני שמעולם לא נכרתה להם ברית קודמת או “ישנה” במקביל לבריתות שנכרתו עם ישראל. מאז נכרתה ברית סיני עם ישראל, אין במקרא כל אזכור לכך שהגויים זכו לברית משלהם. לכן ניתן לומר כי הברית החדשה אשר עליה ניבא ירמיהו, חדשה היא רק כלפי ישראל; למעשה, לגביי הגויים, זו הברית הראשונה והיחידה.

עם-זאת חשוב לזכור כי כאשר התגשמה הברית החדשה בישוע המשיח, הפנייה היתה ליהודי בראשונה ורק לאחר מכן לגויים (רומיים א’ 16); החל מירושלים ורק אחר-כך עד קצה הארץ (מעשי השליחים א’ 8). ישוע בן דוד הדגיש כי הישועה, מן היהודים היא (יוחנן ד’ 22); כי לא בא אלא אל הצאן האובדות של בית ישראל (מתי ט”ו 24); לכן אין תמה אפוא מדוע בחר להסתובב ולהכריז את בשורת מלכות השמים דווקא בבתי הכנסת (מתי ד’ 23, מרקוס א’ 39, לוקס ד’ 44).

בל נשכח כי ישוע המשיח נולד בא”י, להורים יהודים; הוא גדל כיהודי; עבר ברית מילה (לוקס ב’ 21); חגג בר-מצווה בכותל (לוקס ב’ 42); פקד את בית הכנסת בקביעות (לוקס ד’ 16); עלה לתורה (לוקס ד’ 17); חגג עם תלמידיו את מועדי ישראל (למשל: במתי כ”ו 17, וביוחנן י’ 22-23); ואפילו נקבר לפי כללי המסורת היהודית (יוחנן י”ט 40). תלמידיו הראשונים של המשיח היו כולם יהודים ומספרם מקביל למניין שבטי ישראל (מתי י’ 2-4); שאול השליח, תלמיד נוסף של ישוע, היה יהודי ירא שמים, תלמיד חכם אשר למד בישיבתו של רבן גמליאל (מעשי השליחים כ”ב 3); ולפני שהגיע לאמונה בישוע, היה שותף פעיל בהסגרתם ובהוצאתם להורג של יהודים משיחיים (מעשי השליחים כ”ב 4). אך גם לאחר שנהיה לתלמידו של ישוע, לא נמנע מלהכריז את אמונתו בבתי הכנסת (מעשי השליחים י”ז 1-2), לאחיו היהודים. ברור אם-כן, כי מדובר מאמונה יהודית, במשיח יהודי ובתלמידיו היהודים שהמשיכו את מורשתו.

תלמידיו של ישוע המשיכו לדבוק במגמה בה החל משיחם והקפידו להכריז את בשורת המשיח ליהודים בבית המקדש ובבתי הכנסת מדי שבת בשבת (מעשי השליחים, פרקים: ג’, ט’, י”ג, י”ד, ט”ו, י”ז, י”ח, י”ט). ברם להיסטוריה יש חוש הומור בריא; לפני קרוב לאלפיים שנה עלתה השאלה האם וכיצד יכולים הגויים לקבל את הברית החדשה. בספר מעשי השליחים אף מתואר עד כמה השתוממו תלמידיו של ישוע המשיח כאשר נשפך רוח הקודש גם על הגויים.[1] כיום דומה כי התהפכו היוצרות והשאלה הפכה להיות: כיצד, ריבונו של עולם, יכולים יהודים לקבל את הברית החדשה ולהאמין בה?! ובכן, לא רק שהם יכולים, אלא שהברית החדשה נכרתה עבורםם בראשונה!

המשיח כאור לגויים

  1. האם אמונת הגויים ברבי ישוע כמשיח בן דוד אמורה לחזק ולבסס את אמיתות זהותו או להחלישה? הבה אפוא נבחן שאלות אלו לאור 3 קטעי מפתח במקרא, לאור פרשנות חז”ל.
  • בראשית מ”ט 10, שם מברך יעקב אבינו את יהודה, ואומר לו: “לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים”. דהיינו, השלטון והחקיקה לא יסורו/יילקחו מידיה של יהודה עד שיבוא שילה (=מלך המשיח, ע”פ חז”ל)[2] ולו – למלך המשיח – יקהת (כלומר: יישמעו/ייציתו/יכנעו/ידרשו)[3] עמים. על כך שהשם “שילה” מזוהה עם אחד משמותיו של המשיח, ניתן לקרוא במסכת סנהדרין צ”ח, ע”ב, שם נאמרר מפורשות: “ורבי יוחנן אמר: למשיח, מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר: ‘עד כי יבא שילה‘”. לעניינו, שני הדברים החשובים אשר ניתן ללמוד מקטע זה הם: א) כאשר יבוא “שילה”, ידרשוהו דווקאא הגויים; ב) שילה מזוהה ע”י חז”ל עם שמו של מלך המשיח.
  • הקטע הבא לקוח מפרק העוסק כמעט כולו בביאת המשיח – ישעיהו י”א 10: “וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד”. ברור מהקטע הזה כי הגויים הם אלו אשר ידרשו לשורש ישי. אך הבה נברר מיהו אותו “שרש ישי אשר עמד לנס עמים”. שימו לב לפרשנותו הבלתי מתפשרת של רש”י: א) “לנס עמים – יהיה הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכיםם אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום”; ב) “שורש ישי – משיח היוצא משורש ישי”. שורש ישי אם-כן איננו מזוהה, אלא עם המשיח בכבודו ובעצמו. ומעניין ביותר שאותו משיח,, לפי הקטע, ימשוך אחריו דווקא את הגויים, אשר מצידם ידרשוהו וילכו אחריו.

אפרופו עתיד הגויים, תנו דעתכם לפרטי הפולמוס התלמודי הבא: “רבי הרואה מרקוליס אומר: ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים. ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו ומכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך. ובחוץ לארץ אין צריך לומר: והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שרובה גוים. אך תראו מה עונה לו רבי בן אלעזר: “רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים [גוים] להתגייר“.[4] דהיינו, הגויים יקבלו על עצמם את האמונה היהודית שתוגש להם על-ידי יהודים. ולא סתם ע”י היהודים, כי-אם ע”י המשיח היהודי בכבודו ובעצמו, כפי שמדגיש המדרש: “אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא שנא’ (ישעיה יא): אליו גוים ידרושו, לא ישראל“.[5]

  • הקטע השלישי והאחרון לקוח מישעיהו מ”ט 3-6: “וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי. וְעַתָּה אָמַר יְהוָה, יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ, לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לא [לוֹ] יֵאָסֵף, וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי יְהוָה וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי. וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי [וּנְצוּרֵי] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ”. הבה נברר ונבאר 3 דברים חשובים מקטע מדהים זה: א) מיהו אותו “עבדי” אשר מנהל שיחה כה גלויה עם ה’?; ב) על מה מלין אותו עבד ועל מה הוא כואב?; ג) מהי התשובה אשר נותן לו ה’ בפסוק האחרון בקטע?

א) לדאבוני, בחרו הפרשנים המסורתיים (רש”י, מצודת דוד ומצודת ציון) להתחמק מן המובן מאליו ולכן לא הודו כי העבד אשר עימו משוחח ה’ איננו אלא מלך המשיח. אך בירור מעמיק יותר מגלה כי אין מנוס ממסקנה זו. הביטוי “אור גוים” מופיע במקרא פעמיים בלבד, ושתיהן מתוך אותו ספר: א- ישעיהו מ”ב 6; ב- וישעיהו מ”ט 66. באופן מפתיע, ההקשר בשני המקרים האלו הינו משיחי באופן מובהק.

והנה, כאשר מחפשים את הפרשנות המסורתית לישעיהו מ”ב 6, מגלים כי אחד מן הפרשנים עזר אומץ והעיז לומר כי “קראתיך בצדק – על המשיח יאמר, מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקיים” (מצודת דוד). אם-כן, לפי מצודת דוד, המשיח בעצמו, הוא מי שאמור להאיר את עיני הגויים. ואם ישעיהו מ”ב 6 עוסק במשיח, אין סיבה לא להניח שגם ישעיהו מ”ט 6 (כאמור, הקטע השני והאחרון עם הביטוי “אור גוים”) ידבר על מלך המשיח.

ב) לאחר שמצאנו כי עבד ה’ אשר עימו מדבר ה’ איננו אלא המשיח, הבה נברר על מה הוא מלין בפנייתו לה’. כאמור, בפסוק 4 מצר עבד ה’ ואומר: “וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי”. רש”י אומר: “ואני אמרתי – לריק יגעתי כשראיתי שאני מוכיחם ואינם שומעים”. רוצה לומר, העבד חושש כי עבודתו הקשה היתה לשווא משום שישראל אינם שומעים בקולו ואינם נאספים אחריו. כואב לוו כי דווקא עמו אינו שומע אליו והוא מן הסתם חש מאוכזב ומתוסכל.

ג) אך התקווה לא מאחרת לבוא כאשר עונה לו ה’: “וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי [וּנְצוּרֵי] יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ”. רש”י ומצודת דוד מסכימים ואומרים פחות או יותר את אותו הדבר: “נקל מהיותך וגו’ – מתנה קטנה היא בעיני שתהא לך זאת לבדה שתהא לי עבד להקים את יעקב ולהשיב אלי נצורי ישראל והנני מוסיף לך עוד ונתתיך לאור גוים” (רש”י).[6] במילים אחרות, ה” מבקש לעודד את המשיח וכביכול לומר לו: אל תתאכז מכך שישראל עדיין אינם הולכים אחריך; הלא קל מדיי עבורי שרק ישראל יפנו אליך; תוכניותיי גדולות יותר: קודם הגויים ידרשוך, אח”כ גם ישראל יצטרפו.

לסיכום, ראינו אם-כן, כי כשם שברית סיני הביאה כפרה לגויים, גם הברית החדשה עליה ניבא ירמיהו, מזמינה אליה את אומות העולם ומספקת להם מזור; הברית החדשה נכרתה ליהודים בראשונה ולכן רבי ישוע ותלמידיו דאגו להכריז את בשורת חסד האלהים בקרב חוגים יהודיים בלבד; אלא מאי, ממש כפי שחזו נביאי המקרא, התפשטה בשורת המשיח בכל קצווי תבל וברכתו של שמעון החסיד זכתה לקרום עור וגידים: “רָאוּ עֵינַי אֶת־יְשׁוּעָתֶךָ, אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לִפְנֵי כָּל־הָעַמִּים; אוֹר לְהָאִיר עֵינֵי הַגּוֹיִם וְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ” (לוקס ב’ 30-32).

 

[1] פרק י’ 45. אך “כשמעם זאת, ויחרישו ויהללו את האלהים ויאמרו אכן גם לגויים נתן האלהים התשובה לחיים” (שם י”א 18). שימו לבכם גם על מה נסובה “השאלה הזאת” במעשי השליחים, מפרק י”ד 27 עד פרק ט”ו 2. [2] “שילה” לפי רש”י: “מלך המשיח שהמלוכה שלו”. [3] ע”פ רש”י: “אף זה יקהת עמים: אסיפת עמים שנא’ (ישעי’ יא): אליו גוים ידרושו”. [4] מסכת ברכות נ”ז, ע”ב. [5] ויחי רבה, פרשת צו. [6] מצודת דוד: “ונתתיך – אלא עוד מתנה גדולה אוסיף לך, כי אתן אותך מתנבא ומבשר על הגאולה העתידה אשר תהיה לאור כל העמים. כי אז כולם ילכו באור ה’ להאמין בו להיות אז תשועתי מקצה הארץ עד קצהו, כי כולם יהיו נושעים בתשועת ה'”. [1] “שילה” לפי רש”י: “מלך המשיח שהמלוכה שלו”. [2] ע”פ רש”י: “אף זה יקהת עמים: אסיפת עמים שנא` (ישעי` יא): אליו גוים ידרושו”. [3] מסכת ברכות נ”ז, ע”ב. [4] ויחי רבה, פרשת צו.* [5] מצודת דוד: “ונתתיך – אלא עוד מתנה גדולה אוסיף לך, כי אתן אותך מתנבא ומבשר על הגאולה העתידה אשר תהיה לאור כל העמים. כי אז כולם ילכו באור ה` להאמין בו להיות אז תשועתי מקצה הארץ עד קצהו, כי כולם יהיו נושעים בתשועת ה`”.

אולי גם יעניין אותך: