האם קורבן המשיח מספק סליחה לכל חטא?

האם שערי גן עדן יהיו פתוחים בפני רוצח אכזר שהכיר בקורבנו של המשיח וחזר בו מחטאיו? ואם כן, האם זה צודק שהוא יקבל סליחה מאלוהים? אלוהים רואה את הלב, ולפי דברו בכתבי הקודש, לכל בני האדם תמיד יש דרך חזרה! ולכן אפילו אם רוצח נאצי חזר בתשובה אמיתית על מעשיו לפני מותו, אלוהים מקבל אותו כצדיק כי הוא באמת האמין בדם הקורבן והכפרה של ישוע, אך אם רק טען שהוא “מאמין” מבלי שבאמת חזר בתשובה בליבו, אין לכך כל משמעות.

מצד שני, יהודי שנהרג ולא נמצא ראוי בעיני אלוהים על פי אמות המידה שלו, הרי שגם הם לא יגיע לגן עדן אלא לדראון עולם. חשוב לזכור דבר אחד, עצם העובדה שיהודי הוא יהודי, גם אם הוא נהרג בשואה או בפידוע, לא הופך אותם ל”צדיקים” בעיניו של אלוהים, הם עדיין חייבים בדין וחשבון על חייהם עלי אדמות לפני אלוהים.

קשה לבני אדם להבין זאת, כי לו הדבר היה תלוי בנו היינו כן חושבים כל מי שנרצח בשואה לקדושים מעונים. רבים מהם אפילו איבדו את אמונתם באלוהים כתוצאה מהסבל והעינויים שעברו במחנות הריכוז, ומהדברים הנוראים שראו שנעשו לבני משפחותיהם, ורבים מהיהודים החילונים שלא האמינו באלוהים הפכו להיות קיצונים בשנאתם לאלוהים ויש אף כאלה שעשו את הדרך ההפוכה. אני יודע שהנושא של השואה טעון ריגשית, אך חשוב לדון בנושאים הקשורים לשואה בראש צלול ורגשות רגועים. יעזור גם לדון בנפרד בכל נושא בשאלות הללו. ראשית נדון בנושא הנרחב של חזרה בתשובה אמיתית של החוטאים הגדולים ביותר, לפני שנדון בפרטים של הקשר שבין “להאמין בישוע” ו”חזרה בתשובה”.

לפני יותר מאלפים חמש מאות שנה, דיבר אלוהים אל עמו ישראל דרך הנביא יחזקאל את הדברים הללו: “אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם-אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם-בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה  שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְאַתָּה בֶן-אָדָם אֱמֹר אֶל-בְּנֵי-עַמְּךָ צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא-יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ; בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה וְהוּא-בָטַח עַל-צִדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כָּל-צִדְקֹתָו לֹא תִזָּכַרְנָה וּבְעַוְלוֹ אֲשֶׁר-עָשָׂה בּוֹ יָמוּת; וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה; חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקּוֹת הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עָוֶל חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת”. (יחזקאל ל”ג 11-16)

על פי התנ”ך, אם הרשע חוזר באמת מדרכו הרעה ושב אל אלוהים ודרכו, מהות החזרה בתשובה, אלוהים יסלח לו לגמרי. כמובן שיש תוצאות למעשיו למרות שאלוהים סולח לו ומקבל אותו חזרה אליו. לדוגמא: אנס שחזר בתשובה עדיין ילך לבית סוהר על מעשי הפשע שלו, אף על פי שאלוהים סלח לו ומקבל אותו, בתנאי שהחזרה בתשובה שלו הייתה אמיתית כפי שציינו לעיל. באותה מידה יסלח גם לנאצי אם באמת ובתמים קיבל את הישועה של אלוהים וחזר בו ממעשיו הרעים בכל לבו. אך בעולם הזה יהיה עליו לשלם על פשעיו לחברה. כמו כן כתוב ביחזקאל: “”לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה  שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל-פִּשְׁעֵיכֶם וְלֹא-יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן; הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל; כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה  וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ!” (יחזקאל י”ח 30-32)

הרב יונה בן אברהם הגרוני, הרבי הדגול של ימי הביניים ומחבר הספר המפורסם “שערי תשובה”, כתב בביאורו על הקטע הנ”ל מיחזקאל שהמילים הללו מופנות בעיקר כלפי פושע וחוטא שהפנה עורף למעשיו הרעים ושב לאלוהים ומצא מסתור תחת כנפי השכינה, ובכך עלה על הדרך לחזרה בתשובה. על פי דברו של אלוהים בתהילים ל”ב 8, “אשכילך ואורך בדרך זו תלך, איעצה עליך עיני.” בתרגום חופשי מספרו יסוד התשובה א’ 1 הרבי כותב על אדם חוטא: “ביום ההוא ישליך כול חטאיו אשר חטא וייעשה כאילו נולד באותו היום, ללא אשמה וכל מעשה.” כדי שלא יאמר, “אני חטאתי שוב ושוב ואשמתי לא ניתנת להיספר מרוב אשמה. ומרוב בושה איני יכול לעמוד בפני אלוהים ולבקש חסד וחמלה ממנו, כי איני מסוגל לקיים את כל מצוותיו”.

רבי יונה מפציר באיש לא לדבר כך, אלא שעליו להכיר בעובדה שטבעו של הבורא לקבל בזרועות פתוחות את אלה שמביעים חרטה על חטאיהם, ולכן עליו לחזור בתשובה ולשנות את דרכו. כך מלמד גם התנ”ך, ולמעשה גם בתלמוד יש משפט מדהים, עליו מדבר פרופ’ יעקב ניוזנר, מומחה למדעי היהדות הרבנית. התלמוד אומר: “הנכדים של המן למדו תורה בבני ברק, הנכדים של סיסרא לימדו ילדים בירושלים. נכדים של סנחריב לימדו תורה בפומבי. ומי היו אלה? שמעיה ואבטליון, [מוריהם של הילל ושמאי]”

פרופ. ניוזנר מסביר זאת כך: “כדי להבין את העוצמה שבמשפט הזה מהתלמוד, אנו יכולים לחלופין להגיד שהנכדים של היטלר מלמדים תורה בישיבה בבני ברק, או הנכדים של אייכמן יושבים בבית מדרש בירושלים, מתפללים מהסידור ומצטטים פסוקים מתהילים, ולומדים תלמוד. והימלר יכול לקחת את מקומו של סנחריב. את שמעיה ואבטליון –גדולי הסמכות של היהדות של זמנם אפשר להמיר ברבנות הראשית וגדולי הרבנים בישיבות בישראל, זאת אומרת היהדות בישראל…המסר של התלמוד הוא שגדולי הרשעים והחוטאים שחוזרים בתשובה אמיתית ומבקשים ריצוי מאלוהים, מקבלים את סליחתו. האומה שחוזרת בתשובה אמיתית מתקבלת על ידי החברה, כפי שגרמניה של היום השיבה לעצמה את הכבוד בעיני אומות העולם.

דוגמאות לכך אנו מוצאים בתנ”ך במקרה של שני מלכים רשעים במיוחד, אחאב מלך ישראל, ומנשה מלך יהודה. שניהם חזרו בתשובה אמיתית ואלוהים סלח להם וקיבל אותם. על אחאב כתוב בתנ”ך: “רַק לֹא-הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר-הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ; וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.” מלכים א’ כ”א 25-26. עקב חטאיו הגדולים של אחאב, אלוהים הבטיח להכרית אותו. ככתוב: “הִנְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל”, מלכים א’ כ”א 21.

אך לאחר שאחאב שמע את פסק דין המוות שאלוהים הוציא עליו, “יְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם-שַׂק עַל-בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט; וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר; הֲרָאִיתָ כִּי-נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי-נִכְנַע מִפָּנַי לֹא-אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל-בֵּיתוֹ”, מלכים א’ כ”א 27-29. אלוהים חנן את אחאב לאחר שחזר בתשובה. המקרה של מנשה אף הוא דרמטי: “וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת-בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵי בֶן-הִנֹּם וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי  הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ…וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת-יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם  לַעֲשׂוֹת רָע מִן-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מְנַשֶּׁה וְאֶל-עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ; וַיָּבֵא יְהוָה עֲלֵיהֶם אֶת-שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה; וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו; וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים”, דברי הימים ב’ ל”ג 6, 9-13.

אני מבקש ממך לא להקל ראש בפסוקים הנ”ל. אחאב ומנשה היו בין המלכים הנתעבים ביותר בתולדות מלוכת יהודה וישראל, שעשו מהדברים הרעים ביותר בעיני אלוהים. התנ”ך מספר עליהם שלא רק שהיו עובדי אלילים והובילו את העם ללכת בעקבותיהם בדרך הרעה, הם גם היו רוצחים. בנוסף לחטא הנורא של מנשה שהעביר את בניו באש, “וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה…” מלכים ב’ י”א 16. האיש הזה היה רשע! הוא היה האחראי לרצח של המונים. ובכל זאת אלוהים סלח לו. ובכן, אם אלוהים מצא לנכון לסלוח ולקבל את חזרתם בתשובה של רוצחים רשעים כמו אחאב ומנשה, הוא יכול לקבל את חזרתו בתשובה של רוצח נאצי רשע.

בנקודה זו אולי תאמר: “למען האמת, איני ממש מתנגד לדברים הנאמרים כאן, הבעיה היא בשימוש ללא הרף במושג חזרה בתשובה, שהוא מסמל את הרוחניות של המסורת היהודית, ושאלתי הייתה בנוגע למושג להאמין בישוע המשיח – שמסמל את הרוחניות של המסורת הנוצרית”. נגעת בנקודה טובה מאוד, אך לא מדויקת, כי החזרה בתשובה והאמונה הן מסמליה של הרוחניות המשיחית האמיתית. למעשה לחזור בתשובה הוא המושג הראשון של הבשורה שיוחנן המטביל השתמש כשהתחיל להטיף במדבר יהודה – הוא קרא לחזרה בתשובה (ראה מתי ד’ 17), וכאשר שלח את תלמידיו להטיף לעם, היה זה אותו המסר, לקרוא לעם לחזור בתשובה (מרקוס ו’  12).

לאחר שקם מהמתים, ישוע לימד את תלמידיו השליחים שבמרכז המסר שעליהם להעביר לעולם נמצאים החזרה בתשובה וסליחת חטאים, ושעליהם להתחיל בירושלים (לוקס כ”ד 47), וזה בדיוק היה המסר שהכריזו לעם כבר בתחילת שרותם (ראה מעשי השליחים ב’ 38, ג’ 19ת ה’ 31, י”א 18, י”ז 30, כמו כן באיגרת אל העברים ו’ 1, האיגרת השנייה לפטרוס ג’ 9). השליח שאול, שהיה ידוע בלימודיו על “ההצדקה על ידי האמונה” – סיכם את המסר הנ”ל במילים אלו: “בהעידי גם ביהודים וגם ביוונים לחזור בתשובה אל אלוהים ולהאמין באדוננו ישוע. כי אם הגדתי תחילה לאנשי דמשק, וכן גם בירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגויים – לחזור בתשובה ולפנות אל אלוהים בעשותם מעשים ראויים לתשובה (מעשי השליחים כ’ 21, כ”ו 20).

נכון שבכתבי הברית החדשה ניתן דגש רב על אמונה, אך הנושא של אמונה הולך יד ביד עם חזרה בתשובה. בחזרה לדבריו של השליח שאול, בשלב הראשון אלוהים קורא לכל בני אדם לפנות אליו ולחזור בתשובה – פירושו להפנות עורף ולחדול מחיי החטא ודרך של אי ציות לאלוהים ולחזור ולשוב אליו בכוונה כנה להשתנות. השלב השני “להאמין בישוע אדוננו –  פירושו להאמין שישוע הוא המשיח והמושיע, להאמין שהוא מת במקומנו עבור חטאינו ובכך שילם את המחיר שהיה עלינו לשלם עבור פשעינו, בדיוק כמו בשיטת קורבן הבהמות שהוקרבו ביום כיפור  – מחיר הכופר שמשלם עבור חטאי העם שלנו.

אין זו דוקטרינה שונה ומוזרה. קרא על כך בתורה ובנביאים. התורה הדגישה את שיטת הקורבנות, והנביאים הדגישו את החזרה בתשובה. אלה שני הצדדים של אותו המטבע, שניהם קוראים לאמונה ללא עוררין באלוהים, ולציות מלא לחוקיו ומצוותיו ככתוב בדברו, ולא למצוות ומסורות של הדת. הברית החדשה מדברת על אותן הנקודות בדיוק, בהדגש על דבר נוסף, שהמשיח שלנו כבר בא בפעם הראשונה כדי להיות הקורבן המושלם עבור עם ישראל והגויים על ידי דם הכפרה שלו ששפך לכפר על עוון כולם. לכן הקריאה להאמין בו כה חשובה. מהיבטה של הברית החדשה, בלתי אפשרי להפריד בין אמונה אמיתית וחזרה בתשובה, כפי שבלתי אפשרי, בהיבט של התנ”ך, להפריד בין אמונה באלוהים אחד ולציות לחוקיו ומצוותיו.

מכל הנימוקים שציינתי לעיל עולה שהטענה שהכותרת לפרק הזה מבוססת על חוסר הבנה של לימודי הברית החדשה על נושא האמונה. על האמונה כתב יעקב, אחיו של ישוע, באיגרתו למאמינים היהודים, שטיפשות גמורה לחשוב שאפשר שלמישהו תהיה אמונה בלי לגבות אותה במעשים: “כי כשם שהגוף בלא הרוח מת הוא, כן גם האמונה בלא מעשים מתה היא.” (ראה איגרת יעקב ב’ 18-26). במילים פשוטות, לא ישוע ולא כותבי כתבי הברית החדשה לימדו שניתן להיוושע על ידי אמירת כמה מילים של תפילה קצרה או לחזור על איזו שהיא נוסחה. אלא שהדגישו בלימודיהם שישועה דרך אמונה בישוע פירושה שעליהם להתוודות על חטאיהם ולבקש סליחה מאלוהים, באמונה שמותו של ישוע המשיח כיפר על חטאיהם ושחרר אותם מעונש המוות, ותקומתו מהמתים העניקה להם לב חדש והתחלה של חיים חדשים עם אלוהים כאביהם וישוע המשיח כאדונם.

רק להכריז ש”ישוע הוא האדון” (אל הרומים י’ 9-10) מבלי לתת לו להיות אדון בחיינו, הוא דבר חסר משמעות בדיוק כמו להתפלל את תפילת ה”שמע” ולהכריז שאדוני הוא אלוהינו, מבלי להאמין בו מכל הלב ולקיים את כל מצוותיו. אמונה אמיתית וכנה באדוני אלוהינו ובישוע המשיח פירושה מערכת יחסים אמיתית ואישית עם אלוהים והמשיח. אולי כעת התשובה לשאלת הכותרת של הפרק “מה יקרה לרוצח נאצי שהאמין בישוע לפני מותו?” ברורה. כי אם כשאתה אומר שהוא “האמין בישוע” הכוונה שהוא רק חושב שישוע הוא האדון והמשיח, אזי אותו הנאצי יישפט על מעשיו הרעים וחטאיו, ואלוהים ידון אותו לגיהינום. לעומת זאת, אם אותו הנאצי באמת ובתמים חזר בתשובה, התוודה על מעשיו הרעים, הפנה להם עורף ופנה אל אלוהים והתחנן בפניו שיסלח וימחל לו, והאמין שישוע הוא המשיח והאדון שלו ששפך את דמו כדי לטהר אותו מחטאיו, ואלוהים ראה בלבו שהוא אכן מתכוון לכך בכל לבו, הוא יסלח לו כפי שקראנו ביחזקאל י”ח.

בתרחיש שהוצג בשאלה הנ”ל, זאת אומרת שיכריז על אמונתו לפני מותו, יש רק הבדל אחד, שלא תהיה לו הזדמנות להוכיח לאחרים שאכן חזר בתשובה אמיתית, על פי הברית החדשה, יניב פרי ראוי לחזרה בתשובה, לכן רק אלוהים שופט הצדק יודע את מצב לבו, ומקומו יהיה  בגן עדן במידה ואכן חזר בתשובה אמיתית. אל תקבל את הרושם שחזרה בתשובה אמיתית כזאת על ערש דווי הוא הדבר לעשות, ושתוכל לחכות עד רגעי המוות האחרונים לחזור בתשובה ולהבטיח את מקומך בגן עדן. אל תנסה לשכנע את עצמך שתוכל לחטוא כעת ולחזור בתשובה מאוחר יותר. רבי אליעזר כתב במשנה: “ושוב יום אחד לפני מיתתך!” זאת אומרת שהיות ואינך יודע את היום בו תמות, לכן עליך לחזור בתשובה כל יום מימי חייך. (מסכת אבות ב’ 10, אבות דרבי נתן 15, וגם בן סירא ה’ 7).

המוות יכול להגיע פתאום, לפני שתהיה לך הזדמנות להתוודות בפני אלוהים על חטאיך ולאפשר לאלוהים לסלוח לך ולקבל אותך. או מנגד, שתחכה זמן כה רב, ואז כאשר תהיה על סף מותך, יהיה לבך קשה כאבן והרעיון החזרה בתשובה אמיתית רחוק ממחשבותיך מרחק רב. ככל שאנו חיים חיי חטא ארוכים יותר, כך אנו נעשים קשים יותר! כאשר מדובר ברוצחים הנאצים, מעטים ביניהם הודו על מעשיהם הנתעבים. ספק אם כאלה שלבם, שהיה כה קשה לאחר שטבחו במיליוני אנשים חסרי ישע, יכה בהם פתאום לפני מותם. סביר יותר להניח שאותם הנאצים הלכו אל מותם כשעודם משוכנעים שטוב עשו.

אם היו מעטים שכן חזרו בתשובה אמיתית, להם אלוהים סלח על סף מותם. עלינו להודות לאלוהים שקיים אצלו חוט דק כזה של חסד, אך אל תיתן שחיי הנצח שלך יהיו תלויים עליו. כאשר ישוע נצלב היו לימינו ולשמאלו שני פושעים שנצלבו גם הם, לאחד מהם, לאחר שחזר בתשובה אמר ישוע: “היום תהיה אתה אתי בגן עדן.” על כך אמר בחוכמה אחד ממנהיגי קהילת המאמינים המשיחיים הקדומה, אוגוסטין, “היה מקרה אחד בכתבי הקודש של חזרה בתשובה על סף המוות, הגנב שנצלב ליד ישוע, אל לאף אחד להגיע למצב נואש כזה ואל לו לקחת כמובן מאליו שגם הוא יקבל חנינה כמו אותו פושע”.

בנוגע ליהודים שנרצחו על ידי הנאצים, רק אלוהים הוא שמכריע מה יהיה יעדם הסופי. ובכל זאת, רק בגלל שיהודי סבל מזוועות השואה לא הופך אותו אוטומטית לצדיק. רבים מבני עמנו היו חילונים לפני ובמשך השואה, ונשארו כאלה גם לפני מותם. האם מותו של יהודי שמת רק בגלל היותו יהודי, ואפילו היה שמח לו יכול היה לא להיות יהודי יותר – מכפר על כך שחי עד לרגע מותו חיים המנוגדים לדרך אלוהים? ואם כן, מה בנוגע ליהודי מאמין בישוע שמת בשואה, לנאצים לא היה משנה במה יהודי מאמין כל עוד שנולד יהודי- ימות כיהודי, האם יש לו מקום בגן עדן למרות שנחשב בעיני היהודים כעובד אלוהים אחרים?

ודבר נוסף, היו יהודים, דתיים מסורתיים ומשיחיים, שהאמינו שגורם השואה בחלקו היה המשפט של אלוהים על עם ישראל. במילים אחרות, הסבל הנורא שבא ליהודים כעם נגרם בחלקו כתוצאה מהחטא של היהודים כעם. כדוגמת חורבן בית המקדש הראשון בירושלים בשנת 586 לפני הספירה וחורבן הבית השני בשנת 70 לספירה. באותן תקופות ירושלים נחרבה והעם שלנו נטבח באכזריות על ידי האויב כי העם חטא נגד אלוהים, לפרטים נוספים קרא בספר איכה. האם יהודי חוטא שנטבח על ידי הבבלים או הרומיים הפך אוטומטית לצדיק? ומדוע שיהודים שמתו בשואה ייחשבו אוטומטית למתים על קידוש השם? למרות שהמצבים הללו אינם זהים, במיוחד היות והשואה הייתה ללא ספק גזענית במהותה, הם עדיין די דומים. יש רבנים חרדים שטוענים כיום שהשואה באה על היהודים כי כפרו באלוהים וסטו מדרכיו, ואם לא נחזור בתשובה, שהיא ממבחינתם – להשתעבד לדת, תהייה שוב שואה על עמנו.

דבר אחד בטוח, גם אם איננו יכולים לחזור לימי השואה האיומים והנוראים, כפי שיודעים עליה רבים מהיהודים היום, או לשפוט עכשיו את אלה שנספו שם, אנחנו יודעים שאלוהים שלנו יקבל אליו את אלה שבאים אליו בתנאים שלו.

 

אולי גם יעניין אותך: