ישוע – רמאי, משוגע או אלוהים שלבש דמות אנוש?

יש אנשים שרואים בישוע אלוהים כי הם מאמינים שהתנ״ך והברית החדשה נכתבו בהשראת אלוהים. ומאחר שהכתובים מלמדים שישוע הוא אלוהים, הרי שהוא חייב להיות אלוהים. אומנם גם אנו מאמינים שכתבי הקודש הם דבר אלוהים ושהם נכתבו אך ורק בהשראתו, אבל אנו לא חושבים שצריך להאמין בזה כדי להגיע למסקנה שישוע הוא אלוהים, להלן הסיבות לכך.

ספרי הברית החדשה הם מדויקים ואמינים מבחינה היסטורית; אמינים עד כדי כך שאי אפשר לבטל כלאחר יד את קיומו של ישוע ולראות בו אך ורק סיפור אגדה. ספרי הבשורה מספקים תיעוד מדויק של הדברים שהוא עשה, של המקומות שבהם הוא ביקר ושל המילים שאמר. נוסף על כך, ישוע עצמו העיד על עצמו שהוא אלוהים. לפיכך, השאלה שכל אדם צריך לשאול את עצמו היא: האם דבריו של ישוע הם אמת או שקר? על שאלה זו ראוי לענות בכובד ראש. במאה ה־1 לס׳ אנשים נתנו תשובות שונות לשאלת זהותו של ישוע. באותם ימים ישוע שאל את תלמידיו, ״ואתם מה אומרים, מי אני?״ בתשובה ענה שמעון כיפא, ״אתה המשיח, בן אלוהים חיים״ (מתי ט״ז 16-15). אולי לא הכל מסכימים עם תשובתו של שמעון, אבל לאיש אסור להתעלם משאלתו של ישוע.

יש רק שתי אפשרויות לגבי טענתו של ישוע בנוגע לאלוהותו: או שהיא אמת או שמדובר בשקר. אם הוא אמר את האמת, אזי הוא אלוהים שירד אלינו בדמות בשר, ולנו רק נותר לקבל את סמכותו לחיינו או לדחות אותה. אין כל מקום לתירוצים בעניין זה.

ואם טענתו של ישוע שהוא אלוהים היא שקרית, קיימות שתי אפשרויות: או שהוא ידע שהוא משקר (רמאי), או שלא (משוגע). נבדוק כל אחת מהאפשרויות האלה בנפרד, וכן את העדויות שבידינו.

האם ישוע היה שקרן ורמאי?

אם ישוע ידע שהוא לא אלוהים ובכל זאת אמר שהוא כזה, יוצא שהוא שיקר. אבל אם הוא היה שקרן, אז הוא היה גם צבוע, שהרי הוא לימד את שומעיו להיות כנים בכל מחיר, ואילו הוא עצמו חי חיי שקר. מעבר לכך, הוא כנראה היה אחוז שד, שכן אמר לאחרים שעליהם להאמין בו ושהאמונה שלהם תקבע את גורלם לנצח. אם ישוע לא יכול לגבות את ההבטחה הזאת, ואם אמר את מה שאמר בידיעה שהוא משקר, יוצא שמדובר ביצור מרושע במיוחד. ובמקרה זה יוצא גם שהוא היה טיפש, שכן היומרה שלו להיות אלוהים היא שהובילה לצליבתו.

• יוחנן י״ט 7 ־ ״השיבו לו: ׳תורה יש לנו, ועל פי התורה הוא חייב מיתה, כי עשה עצמו בן אלוהים׳״.

אבל אם ישוע היה שקרן, רמאי, ולפיכך גם איש רשע וטיפש, איך נוכל להסביר את תורת המוסר המעמיקה ביותר ואת אמות המידה הנעלות ביותר שמישהו לימד מעולם? האם רמאי ־ מתחזה בקנה מידה בין לאומי ־ יכול ללמד אמיתות אתיות כל כך לא אנוכיות ולנהל אורך חיים כל כך מוסריים כפי שהוא חי ולימד? הרעיון הזה הוא מגוחך.

גראונדס מצטט את ג׳ון סטיוארט מיל, הפילוסוף האתאיסט הנודע והמתנגד החריף של האמונה בישוע, שמודה בכך שישוע הוא אדם מוסרי מן המעלה הראשונה, ושמן הראוי להקדיש לו תשומת לב וללכת בדרכיו. מיל אומר:

"חייו ומשנתו של ישוע חתומים בחותם של מקוריות אישית לצד תובנה עמוקה מן המעלה הראשונה. הוא ניצב בשורה הראשונה, לצד האנשים הנעלים ביותר שהמין האנושי יכול להתהלל בהם. הגאוניות האדירה הזו משולבת עם הסגולות של מי שהוא ככל הנראה המתקן המוסרי והקדוש הגדול ביותר שאי פעם התהלך עלי אדמות, ולכן אין זו טעות לראות באיש הזה את המייצג האידאלי והמדריך של האנושות; אפילו למי שאינו מאמין בו לא קל למצוא דרך טובה יותר מדרכו של ישוע, דרך שתאפשר לו לתרגם את עיקרי המוסר מהלכה למעשה".

לאורך ההיסטוריה ישוע שבה את ליבם והעסיק את מחשבותיהם של מיליוני אנשים, ששאפו ללכת בעקבותיו. וויליאם לאקי, אחד ההיסטוריונים המפורסמים ביותר בבריטניה, כתב בספרו ״תולדות המוסר האירופאי מאוגוסטוס ועד קרל הגדול״: "לאמונה בישוע נשמרה הזכות להציג לעולם דמות אידאלית, שבכל התהפוכות ההיסטוריות שהתחוללו במשך 1,800 שנה השפיעה על בני האדם ומילאה את ליבם באהבה ובהתלהבות, הוכיחה שהיא יכולה לפעול בכל העיתים, בקרב כל העמים, בעיצומם של כל הלכי הרוח והנסיבות, שהיתה לא רק הדוגמה הנעלה ביותר ליושר ומוסריות, אלא גם התמריץ החזק ביותר לקיומה… התיעוד הפשוט של אותן שלוש שנים קצרות בחייו של ישוע הצליח להפיח חיים ולרכך את האנושות יותר מכל החיבורים הפילוסופיים וכל מילות העידוד של מטיפי המוסר".

ההיסטוריון פיליפ שאף, המתמחה בחקר תולדות האמונה בישוע והמשיחיות, בחן את הממצאים המעידים על אלוהותו של ישוע, וכן את הדברים שישוע לימד ואורח החיים שהוא ניהל. שאף היה המום נוכח הפירושים המגוחכים שמנסים להתחמק מההשלכות ההגיוניות של הממצאים האלה. הוא אומר:

"אם עדות זו אינה אמת, הרי שאינה אלא חילול שם שמים או טירוף מוחלט. ההנחה הראשונה לא תחזיק מעמד אפילו לרגע נוכח הטוהר המוסרי והאצילות של ישוע, שבאו לידי ביטוי בכל דבריו ומעשיו וזכו להסכמה כללית. גם האפשרות שאדם בעל תבונה כה רבה הוליך את עצמו שולל אינה באה בחשבון. איך יכול להיות שהוא היה משוגע או מטורף אם מעולם לא איבד את שפיות דעתו? הרי הוא ריחף בשלווה מעל גלי הצרות והרדיפות, כמו השמש הנעה מעל העננים; הרי הוא תמיד שלף את התשובה החכמה ביותר לכל שאלה מפתה; הרי בשקט ובמכוון הוא ניבא את מותו על הצלב, את תחייתו כעבור שלושה ימים, את צליחת רוח הקודש, את הקמת קהילתו ואת חורבן ירושלים – נבואות שהתגשמו במדויק. דמות כה מקורית, כה שלמה, כה עקבית ואחידה, כה מושלמת, כה אנושית ויחד עם זאת נישאת מעל כל גדולה אנושית, דמות כזו אינה יכולה להיות מזויפת או פרי הדמיון. במקרה כזה המשורר היה עולה על הגיבור, כמאמר הפתגם. צריך מישהו שעולה על ישוע כדי להמציא מישהו כמוהו".

מתוך המאמר The Person of Christ (אישיותו של ישוע״) שאף בוחן שוב את התיאוריה שלפיה ישוע היה רמאי, ויוצא במתקפה משכנעת נגד תיאוריה זו: "ההנחה שישוע היה מתחזה מעוררת חלחלה מבחינה מוסרית ומזעזעת גם את השכל הישר, שכן עצם אמירתה מביא הרשעה… אף חוקר הגון ובעל כבוד עצמי לא יעז לבטא אותה היום בגלוי. איך אפשר להסביר בצורה הגיונית ונבונה שמתחזה – כלומר אדם רמאי, אנוכי ומושחת – יכול להמציא ולתחזק באופן עקבי, מההתחלה ועד הסוף, את האישיות הטהורה והאצילה ביותר בתולדות האנושות ולעטוף אותה באווירה של אמת ומציאות? איך הוא היה יכול להמציא ולהוציא לפועל תוכנית של גמילות חסדים שאין שנייה לה, של מוסר שאין נעלה ממנו, של רוממות, ולהקריב את חייו למענה נוכח דיעות קדומות קשות ביותר של בני עמו ודורו?"

התשובה היא כמובן, שישוע לא היה יכול לעשות את זה! מי שחי כפי שחי ישוע, שלימד כשם שהוא לימד ומת מוות זהה לשלו ־ לא יכול להיות שקרן\רמאי.

האם ישוע היה משוגע או מטורף?

אם ההנחה שישוע היה שקרן לא באה בחשבון, האם יתכן שהוא רק חשב שהוא אלוהים אבל בעצם דמיין? אחרי הכל, אדם יכול להיות בעל כוונות כנות, ובכל זאת ללכת שולל. אבל עלינו לזכור שאם אדם מסוים חושב שהוא אלוהים, במיוחד בחברה מונותאיסטית כמו זו שישוע חי וגדל בה, ועוד מעז לומר לאחרים שעתידם הנצחי תלוי באמונתם בו, הרי שלא מדובר בפנטזיה קלילה, אלא במחשבותיו של מטורף במלוא מובן המילה. האם ישוע היה אדם כזה?

הפילוסוף פיטר קריפט מעלה את האפשרות הזו, ואחר כך מסביר מדוע עלינו לדחות אותה:

"מידת השפיות שלך נקבעת על פי מידת הפער בין מה שאתה חושב שאתה לבין מה שאתה באמת. אם אני חושב שאני הפילוסוף הגדול ביותר באמריקה, יוצא שאני לא יותר מאשר אידיוט שחצן; אם אני חושב שאני נפוליאון, סביר להניח שעברתי את הגבול; אם אחשוב שאני פרפר, הרי שהפלגתי הרחק מחופי השפיות. אבל אם אני חושב שאני אלוהים, יוצא שהטירוף שלי קשה עוד יותר שכן הפער בין כל דבר שנועד לכיליון לבין אלוהים שהוא נצחי ואין סופי, גדול עוד יותר מהפער בין שני דברים שנועדו לכיליון, גדול עוד יותר מהפער בין אדם לפרפר.

אם כך, מדוע ישוע לא היה שקרן או מטורף? …כמעט כל מי שקרא את ספרי הבשורה לא יעז לשקול את האפשרות הזו ברצינות ובכנות. התבונה, החריפות, החוכמה האנושית, הקסם של ישוע, עולים מבין דפי הבשורות בעוצמה שרק קורא קשה לב ובעל דיעות קדומות במיוחד יצליח להתעלם מהן… השווה בין ישוע לבין שקרנים… או משוגעים כמו ניטשה בהיותו על ערש דווי. ישוע ניחן באותן שלוש תכונות שחסרות אצל שקרנים ומטורפים:

א) החוכמה המעשית שלו, היכולת שלו לבחון את הלב האנושי;

ב) אהבתו העמוקה והכובשת, רחמיו הרבים, היכולת שלו למשוך אנשים אליו ולגרום להם להרגיש רצויים וטהורים; הסמכות שלו, שהיא ״לא כדרך הרבנים״;

ג) היכולת שלו להדהים את שומעיו, העובדה שהוא בלתי צפוי, היצירתיות שלו. שקרנים ומטורפים הם משעממים וצפויים, כל מי שמכיר את הבשורות ואת הטבע האנושי, לא יוכל לשקול ברצינות את האפשרות שישוע היה שקרן, מטורף, או איש רשע".

גראונדס מביא את דבריו של נפוליאון בונפארטה הנודע, שגם הוא הודה בגלוי: "אני מכיר את בני האדם; ואני אומר לכם שישוע הוא לא בן אדם. אנשים בעלי מחשבה שטחית מוצאים קווי דמיון בין ישוע לבין מייסדיהן של אימפריות ואלוהיהם של דתות אחרות. דמיון כזה אינו קיים. יש פער נצחי בין האמונה בישוע לבין כל דת אחרת… כל מה שקיים בישוע מדהים אותי. רוחו מטילה עלי אימה, ורצונו מדהים אותי. אין כל בסיס להשוואה בינו לבין אף אחד אחר בעולם. הוא אכן ישות בפני עצמה. אי אפשר להסביר את רעיונותיו ואת דיעותיו, את האמת שהוא לימד, את יכולת השכנוע שלו, בעזרת כלים אנושיים… ככל שאני מתקרב יותר, כך אני בוחן את הדברים בזהירות רבה יותר. הכל מעל ראשי – הכל נשאר עצום וגדול ועל אנושי. האמונה שלו היא התגלות שמקורה בתבונה, שללא ספק מקורה איננו אנושי… אי אפשר למצוא בשום מקום חיקוי של חייו, אלא אך ורק בו עצמו… חיפשתי לשווא בהיסטוריה מישהו שדומה לישוע המשיח, או משהו שיוכל להתקרב לבשורה. אבל לא ההיסטוריה, לא האנושות, לא העיתים ולא הטבע יכולים להציע לי משהו שאוכל להשוותו לישוע או להסביר אותו באמצעותו. כשמדובר בו, הכל יוצא מגדר הרגיל".

האמת היא שישוע לא רק היה שפוי בדעתו, אלא שהתורה שהוא לימד מספקת את הנוסחה המתומצתת והמדויקת ביותר לשלוות הנפש והמחשבות. להלן דרך ניסוחו של הפסיכולוג ג׳ ט׳ פישר בעניין זה: "אילו לקחתי את כל המאמרים הסמכותיים שנכתבו אי פעם על הגיינה נפשית בידי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים המוסמכים ביותר; אילו יכולתי לשלב אותם זה בזה, לזקק אותם ולעקור מהם את כל הגיבוב המיותר; אילו יכולתי לקחת את כל הבשר בלי הפטרוזיליה; ואילו לקחתי את כל פיסות הידע המדעי הטהור שהובע בתמציתיות בידי המשוררים המוכשרים ביותר – היה בידך סיכום מוזר ובלתי מושלם של "הדרשה על ההר" של ישוע. וגם אז, התוצר שהיה בידך היה לוקה בחסר בהשוואה לדרשה על ההר. במשך קרוב ל-2,000 שנה המאמינים בישוע החזיקו בידיהם את התשובה המושלמת לכיסופי השווא חסרי השלווה של האנושות. בידיהם… נמצאת התבנית לחיים מלאי הצלחה ותקווה, בריאות נפשית וסיפוק.

אף מטורף לא יכול להיות המקור של תובנה פסיכולוגית כה עמוקה ויעילה. הסופר ק׳ ס׳ לואיס (מחבר סדרת 'נרניה') צדק. אין עוד הסבר פרט להסבר המשיחי, ״הקושי ההיסטורי לתת לחייו, לאמרותיו ולהשפעתו של ישוע איזה ביאור שאינו קשה מן הביאור המשיחי, קושי רב הוא במאוד. הסתירה שבין עומקה, צלילותה (והבה נא אוסיף) חריפותה של תורתו המוסרית, לבין שגעון הגדלות הפרוע, המוכרח להיות צפון מאחורי תורתו התיאולוגית ־ אלא אם כן באמת הוא הוא אלוהים ־ מעולם לא התגברו עליה בצורה מניחה את הדעת. מכאן ההיפותיזות הלא־משיחיות שבאו בזו אחר זו וזרעו מבוכה ללא הרף״ (לואיס, ניסים, 113).

האם ישוע הוא אלוהים?

אם ישוע איננו שקרן וגם לא מטורף, הרי שהוא חייב להיות אלוהים שירד אלינו בדמות בשר.

•  כיפא הכריז, ״אתה המשיח, בן אלוהים חיים״ (מתי ט״ז 18).
•  מרתא, אחותו של אלעזר, הודתה, ״כן, אדוני, אני מאמינה שאתה המשיח, בן האלוהים שבא אל העולם״ (יוחנן י״א 27).
•  לאחר שתאמא ראה מולו את ישוע שקם מן המתים, הוא זעק, ״אדוני ואלוהי!״ (יוחנן כ׳ 28).
•  מרקוס כתב בפתח הבשורה הנושאת את שמו, ״תחילת בשורת ישוע המשיח, בן אלוהים״ (מרקוס א׳ 1).
•  מחבר האיגרת לעברים כתב, ״הוא [ישוע] זוהר כבודו וצלם עצמותו [של אלוהים] ונושא כל בדברו רב הגבורה״ (עברים א׳ 3).

אנשים אחרים שהכריזו על אלוהותם או על משיחיותם באו ונעלמו מעל בימת ההיסטוריה, אבל ישוע עודנו כאן, רם ונישא מעל כולם. ההיסטוריון ארנולד ג׳ טוינבי הקדיש דפים רבים לדיון על ״מושיעי החברה״ השונים שהופיעו על בימת ההיסטוריה ־ אלה שניסו למנוע אסון חברתי כלשהו או התפוררות תרבותית כשהם מבשרים על מה שקרה בעבר או מפנים אנשים לעבר העתיד, אלה שניהלו מלחמה או דיונים סביב הסכמי שלום, ואלה שטענו שהם חכמים או אלוהיים.

אחרי שניתח את הדמויות האלה לאורך כ־80 עמודים בכרך השמיני של היצירה הגדולה שלו study of history ״(חקר ההיסטוריה״), הגיע טוינבי לדמותו של ישוע המשיח ומצא שאין שווה לה: "כשיצאנו לראשונה למסע זה מצאנו את עצמנו נעים יחדיו כצבא גדול; אך ככל שהתארכה הדרך, הצועדים נשרו מן המרוץ כיתה אחר כיתה. הראשונים שנפלו היו נושאי החרבות, הבאים אחריהם היו הארכאיסטים (חובבי הדברים המיושנים), לאחר מכן הדוגלים בעתידנות ואחריהם הפילוסופים, עד שבסופו של דבר לא נותרו עוד מתחרים אנושיים במרוץ. בשלב האחרון התדלדל הצבא המעורב והרבגוני שלנו, שכלל את אלה שהתיימרו להיות שורדים אנושיים ואלוהיים כאחד, ונותרה ממנו מחלקה אחת בודדת של אלים בלבד; בשלב מתוח זה נבחנה יכולת ההישרדות של אחרוני הרצים, למרות הכוח העל אנושי שלהם. במבחן האחרון של המוות, רק מעטים, אפילו מקרב 'האלים' האלה שלכאורה מושיעים, העזו להעמיד את שמם למבחן על ידי קפיצה אל מי הנהר הקפואים. ובעודנו עומדים ובוהים כשעינינו מביטות לעבר החוף המרוחק, עלתה מן המבול דמות אחת בודדת ומילאה מיד את האופק. יש מושיע; ״וחפץ ה׳ בידו יצלח, מעמל נפשו יראה, ישבע״ (ישעיהו הנביא, פרק נ״ג 11-10)."

חשוב שהתשובה שאתה נותן לשאלת זהותו של ישוע לא תהיה רק תרגיל שכלתני. אינך יכול למקם אותו על המדף כמורה מוסרי דגול. האפשרות הזו לא באה בחשבון. או שהוא שקרן, או שהוא משוגע-מטורף, או שהוא 'ה'אדון. אתה חייב לבחור באחת מהאפשרויות האלה. ״אבל״, כפי שכתב השליח יוחנן, ״אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים״; והכי חשוב: ״כדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו״ (יוחנן כ׳ 31).

בכל זאת אנשים שדוחים את העדות הברורה בגלל ההשלכות המוסריות שכרוכות בה. כדי לענות על השאלה שפותחת את המאמר הזה יש צורך בכנות מוסרית. בלעדיה, איש לא יוכל לענות לעצמו על השאלה אם ישוע הוא שקרן, מטורף או אלוהים.