תשובות להתנגדויות כלפי טיעון הכוונון העדין
בעשורים האחרונים, מדענים גילו כי קיומם של חיים תבוניים תלוי במאזן מורכב מדויק ועדין להפליא של פרמטרים ותנאים התחלתיים. בעוד שפעם מדענים סברו כי חיים תבוניים היו נוצרים בכל מקרה, כיום אנו יודעים את ההפך הגמור. שינוי מזערי בערכים של הקבועים הפיזיקליים או בתנאים ההתחלתיים של היקום, וקיומם של חיים כלשהם לא היה מתאפשר בשום מקום ביקום.
זה נקרא הטיעון מהכוונון העדין. אפשר לסכם אותו כך.
- הכוונון העדין של היקום הוא בזכות או הכרח פיזיקלי או אקראיות או תכנון תבוני.
- הכוונון העדין של היקום הוא לא בזכות הכרח פיזיקלי או אקראיות.
- לכן הוא מוסבר על ידי תכנון תבוני.
טיעון זה כמובן נתון לביקורת מצד אתאיסטים. במאמר זה נבחן מספר התנגדויות שכיחות כלפי הכוונון העדין כראיה לאלוהים ונענה עליהן.
תומר פרסיקו במאמרו ההוכחה הקוסמולוגית לאי-קיומו של אלוהים טען כי "אם אלוהים תכנן את היקום כפי שהוא אז הוא לא רק בזבזן, אלא גם חסר כל כישרון." מהן הסיבות לטענה שלו?
ראשית, נראה לי שאי אפשר לקבל כפלא עובדה שבאם היא תופרח יודע העובדה לא יהיה קיים. כלומר, אני מודה שהחיים נראים ומרגישים כפלא, ואני גם חושב שחשוב מאוד לראות ולהרגיש אותם ככאלה. אני פשוט לא חושב שהראייה וההרגשה הזאת מוכיחות שום דבר, לבד מאת עצמן.
מפני שאם אני חושב על זה אני מבין שאם העולם לא היה מסודר באותו דיוק מושלם שבו הוא מסודר, הרי שלא הייתי פה כדי לא-להתפלא על כך. לא היה כאן אף אחד שישתעמם מהבנאליות של היקום. לכן הסידור המינימאלי שמאפשר למישהו להתפלא, הוא אותו סידור שאנחנו מתפלאים ממנו, ומפני שפחות מזה לא היה יכול להיות ועדיין להחזיק יצור תבוני שמסוגל להתפלא, הרי שבעצם אי אפשר לבנות על עובדת הפליאה הזאת כל מסקנה.
אך את הכשל שטמון בטענה שלו ניתן לזהות בעזרת המחשה. תארו לכם שאתם מטיילים בחו"ל ואז פתאום עצרו אתכם והעלילו עליכם עלילות שווא וכתוצאה מכך נגזר עליכם גזר דין מוות. אתם יושבים קשורים מול 100 צלפים מאומנים, ושומעים את הפקודה: "היכונו, אש"!. אתם שומעים את הצרורות מחרישות האוזניים. ואז, הפלא ופלא, אתם מגלים ששרדתם. אתם מגלים כי כל הצלפים פספסו אתכם! מה תסיקו מכך? "אין פלא שפספסו אותי. הרי אם הם לא היו מפספסים, אז לא הייתי כאן עכשיו. מאחר ואני כאן, אני אמור לצפות לכך שהם פספסו אותי״. בוודאי שלא! אתם באופן מוצדק תסיקו שהם פספסו בכוונה, שכל הדבר הזה היה בדיחה אחת גדולה. בדיוק מאותה סיבה, בהינתן הכוונון העדין של היקום בשביל חיים תבוניים, שסיכויו הינו קטן בצורה בלתי נתפסת, זה רציונאלי להסיק שאין מדובר ביד המקרה, אלא שההסבר הטוב ביותר הוא תכנון. יקיר שושני כותב,
הפילוסוף המפורסם ריצ'רד סווינבורן גם כן הציע דוגמה נאה להמחיש את חוסר הטעם בטענה של פרסיקו. נניח – הוא טוען שמישהו חטף אותי כבן ערובה, הכניס אותי לחדר שיש בו 100 מכונות, שכל אחת מהן מתוכננת לטרוף חפיסת קלפים באופן אקראי לחלוטין, ואמר לי: "לחץ על הכפתור המפעיל את כל המכונות. אם כל מאת הקלפים שייפלטו, אחד מכל מכונה, יהיו 'לב-אדום', אז תצא לחופשי. אחרת – המכונות יתפוצצו יחד איתך".
נניח עתה שאני לוחץ על הכפתור, בחיל וברעדה, ונפלטים 100 קלפי 'לב-אדום'. על פי ההיגיון בביקורת אין אני צריך לתמוה כלל שנפלטו 100 הקלפים הזהים שהצילו את חיי, שהרי אילו קלפים אלו לא היו נפלטים לא הייתי חי כדי לגלות זאת.
ואולם כל בר דעת מבין שטיעון זה חסר טעם לחלוטין, שהרי הסיכוי לפליטת 100 קלפים זהים הוא זעיר ביותר. כאשר מאורע שיש לו חשיבות רבה בעיני מתרחש וסיכויי התרחשות זו זעירים ביותר, אינני יכול להתעלם מכך, ואני מחפש איזה שהוא הסבר (מתוך "מדוע נברא העולם כך ולא אחרת" יקיר שושני).
ניתן לסכם את התשובה כך: זה נכון שעצם העובדה שאנחנו חיים, אנחנו אמורים לצפות למצוא את עצמנו חיים ביקום מאפשר חיים, זה נקרא העיקרון האנתרופי. אבל הציפייה שלנו למצוא את עצמנו ביקום מאפשר חיים, לא מסבירה בשום אופן מדוע היקום הינו מאפשר חיים מלכתחילה. יקום שלא מאפשר חיים הוא יקום סביר יותר באופן בלתי נתפס. מדוע אם כך, יקום מאפשר חיים קיים בכלל מלכתחילה?
כעת נעבור להתנגדות הבאה של פרסיקו,
לו אלוהים כזה היה בורא את העולם, האם הוא אכן היה עושה אותו כל כך מורכב? למה לו? מדוע למשל ברא האל עוד כמה כוכבי-לכת מלבד כדור הארץ? בשביל האסטרולוגים? ובשביל מה עוד מיליארדי שמשות? וגלקסיות על גלקסיות על גלקסיות של חומר מת? ובשביל מה צריך 400,000 (!) סוגי חיפושיות? מה העניין?
ההתנגדות הזו מניחה שהבריאה של אלוהים היא לא יעילה. לכאורה אם אלוהים הוא זה שברא את היקום, אז הוא ישות בזבזנית, ולכן לא ייתכן כי היקום נברא על ידי "מהנדס קוסמי". הבעיה בהתנגדות זו היא ההנחה שיעילות\בזבזנות הם מושגים רלוונטיים למישהו שאינו מוגבל בזמן או במשאבים (או בשניהם). במקרה של אלוהים הוא לא מוגבל בכלל. ואל לנו לחשוב שאלוהים הוא סוג של מהנדס עליון בלבד. אלא, יש לחשוב עליו גם בתור אומן על יצירתי שנהנה לברוא מלא זנים של חיפושיות (אגב זה עניין של מידה. חיים מורכבים מתאפשרים רק בכוכב לכת בעל הקוטר של כדור הארץ. בהינתן הקוטר של כדור הארץ, המגוון הגדול ביותר של חיים מתרחש בקרב בעליי חיים אשר גודלם הוא כסנטימטר)? או מה אם האומן הזה נהנה לברוא הרבה גלקסיות חסרות חיים? אבל נניח את השגיאה המרכזית בצד. בשאלותיו של פרסיקו קיימת בורות מדעית. ללא כוכבי הלכת שיש לנו במערכת השמש לא הייתם כנראה קוראים את המאמר הזה. לדוגמה, כוכבי הלכת צדק, שבתאי, אורנוס, נפטון המהווים לענקים גזיים, סוחפים אחריהם את הרוב הגדול של העצמים הגדולים במערכת השמש, כמו לדוגמה אסטרואידים. בלעדיהם, היינו חוטפים לעיתים תכופות מכות הרסניות מאסטרואידים ושביטים שהיו מגיעים אלינו מהחלל. בנוסף לכך, כוכב הלכת צדק שומר על יציבותו של המסלול של כדור הארץ סביב השמש.
פרסיקו שואל מדוע יש כול כך הרבה כוכבים וגלקסיות, התשובה היא שכל אלה הם חלק ממסת היקום שחייבת להיות מכווננת בדיוק בלתי נתפס כדי לאפשר את היווצרותם של היסודות הכימיים הדרושים עבור החיים. המסה הנוכחית והמדויקת של היקום הייתה דרושה כדי לווסת את ההתפשטות של היקום כדי שיתפשט בתדירות או בקצב הנכון כדי לאפשר את היווצרותם של הגלקסיות, הכוכבים וכוכבי הלכת בדיוק בזמן הנכון, במקום הנכון כדי שחיים יוכלו להתקיים.
למעשה, בתקופות קדומות ומסוימות של היקום, צפיפות החומר\צפיפות המסה של היקום הייתה חייבת להיות כל כך מדויקת ששינוי מזערי (מדובר בשינוי אפסי: 0.000000000000000000000000000000000000000000000000000000000001….. ) וחיים לא היו יכולים להתקיים בשום זמן או מקום ביקום. רמת הכוונון העדין היא כל כך מדויקת שאם בעת היווצרותו של היקום מישהו היה גורע מסה מזערית ממנו (מסה מזערית מכל היקום הנצפה) הוא היה פוסל את אפשרותם של חיים תבוניים.
כלומר, בנוסף לשגיאתו הפילוסופית של פרסיקו, ההתנגדויות שלו מגלות שגיאות מדעיות.
פרסיקו ממשיך וכותב,
אבל נאמר שאלוהים הוא טיפוס יצירתי, והוא נהנה להפגין את כשרונו. גם אם זה נכון, עדיין קשה לי להבין למה הוא עשה את העולם כך שאם רק פרט אחד היה שונה היינו כולנו מתים (או כלל לא נולדים כמובן)? מה העניין הזה, שמשמש את כל אותם מתפלאים לתדלוק פליאתם? למה ללכת על חוט השערה? על חודו של להב הסכין? מי קבע שהחיים צריכים להיות ספורט אתגרי? למה לא לברוא אותנו כך שקיומנו לא יהיה בסכנה מתמדת? האם כך לא היינו יכולים להיענש? האם הוא אכן צריך את הגבוליות הזאת כדי להפחיד אותנו?
התשובה לכך היא ברורה: הכוונון העדין של היקום מהווה ראיה חזקה לקיומו. אם הקיום שלנו היה מתאפשר תחת כל תנאי, החיים לא היו מהווים לתופעה מיוחדת המצביעה על תכנון. הכוונון העדין לא קיים כדי להפחיד אותנו, אלא כדי לגרום לנו להבין שיש תכלית מאחורי הקיום. לא מדובר ביד המקרה, אלא בתכנון תבוני.
הוא ממשיך,
דווקא העובדה שהחיים כל כך עדינים, ושהכל מסודר בדיוק בדיוק כדי לאפשר אותם,
ושפיפס אחד שקורה (למשל על פני השמש, או במעמקי האדמה) ישר מרסק אותנו בקטסטרופות איומות של צונאמי ורעידות אדמה, דווקא זה מרמז לי שלא היתה כל יד מכוונת ומתכננת בהתפתחותם של החיים, אלא פשוט כוח יצירתי ספונטני שהלך והתפתח בצורה די עיוורת (אם כי אינטליגנטית למדי, במובן מסוים).
כי מה שקרה הוא די פשוט: לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, והנה פתאום, לפני כארבע מיליארד שנה, היו תנאים מסוימים לחיים, וברגע שזה קרה אכן נוצרו חיים מסוימים. וככל שהתנאים השתפרו, כך גם מורכבות החיים שנהנו מהם. בכל רגע ורגע החיים (על פי עקרונות האבולוציה) התרחבו אל מקסימום המקום והתחכום שהתנאים איפשרו להם. וכשהתנאים לא איפשרו להם (למשל, כאשר נחת כאן אותו אסטרואיד שהשמיד את הדינוזאורים) הם הצטמצמו די הצורך כדי להמשיך ולשרוד (באותו זמן, בדמות יונקים וזוחלים קטנטנים).
ובכן, מה שקרה הוא לא כל כך פשוט כפי שפרסיקו מציג את זה. הוא אומר :"לא היו תנאים לחיים, לא היו תנאים לחיים, והנה פתאום, לפני כארבע מיליארד שנה, היו תנאים מסוימים לחיים." הבעיה היא שהוא מדבר על כדור הארץ. אבל הרבה הרבה הרבה לפני שכדור הארץ יכול לאפשר חיים, היקום עצמו חייב לאפשר את קיומם של חיים, וגם אם נתעלם מהחיים, לאפשר את קיומו של כדור הארץ, ואפילו אם נתעלם מכדור הארץ, לאפשר את קיומו של החומר מלכתחילה. ללא הכוונון העדין החומר לא היה קיים, תגובות כימיות לא היו קיימות, שום דבר מורכב. הוא מתעלם מהתנאים ההתחלתיים ברגע היווצרותו של היקום שקבעו את גורלו מאפשר החיים של היקום. לדוגמא, אילו צפיפות המאסה-אנרגיה היתה גדולה יותר, היה היקום קורס בשל המשיכה החזקה; ואילו אם המהירות היתה גדולה יותר החלקיקים היו מתפזרים מהר מדי כך שלא היו יכולים להיווצר כוכבים.
תכנון אלוהי היה נראה, איך לומר, יותר מתוכנן. מה שאנחנו מוצאים לפנינו הוא בסך הכל בלגן לא קטן. וזה אכן מדהים שאנחנו בכלל כאן – כלומר דווקא זה מה שמדהים, שבניגוד לכל סיכוי מתוך התוהו ובוהו יצא אדם! כי אם מישהו תכנן את העולם, מה שמדהים הוא בעיקר חוסר-כשרונו.
ואכן יש לחיות כל רגע בפליאה – פליאה על כך שבכלל יש משהו ולא אין כלום, פליאה על היכולת שלנו לתפוס את זה – אבל חבל לעשות מהפליאה הזאת קרדום לחפור בו עמדה מסוימת. עמדות הרבה יש במלחמה, ומתחפרים בהן ללא מוצא. פליאה שקטה עולה מתוך שלום, ובתורה גם מקדמת את הרחבתו.
ניתן לנסח התנגדות שכיחה זו באופן הבא: היקום אינו מכוונן משום ש 99.9999% מכלל היקום לא מאפשר חיים.
הטענה הזו שגויה מלפחות שלוש סיבות:
ראשית, הטענה הזו מפגינה חוסר בקיאות במונח "כוונון עדין". כאשר חוקרים מדברים על כוונון עדין הם מדברים על יקומים מאפשרי חיים. הם לא מתכוונים לכך שחיים יכולים להתקיים בכל מקום ותמיד. בנוסף, הם גם לא מתכוונים לכך שחיים יתקיימו ביקום שכזה! אלא שכוונתם היא צנועה יותר: "כוונון עדין" מתייחס לכך שהיקום יכול לאפשר חיים. זה הכל.
העובדה שחיים מתאפשרים איפשהו ביקום, הינה הוכחה לכך שהקבועים הפיזיקאליים של היקום הינם מכווננים עבור אפשרותם של חיים. ללא הכוונון העדין, לא היו חיים בשום מקום, נקודה.
לכן, הטענה שהיקום כלל אינו מכוונן משום שאין ליקום יותר מקומות שמאפשרים חיים, מפספסת את הנקודה לחלוטין. סיכום הנקודה הראשונה: כוונון עדין אומר לנו רק שחיים יתאפשרו ביקום, לא שהם יהיו קיימים בכל מקום.
שנית, הטענה הזו משווה בצורה שגויה מקומות מאפשרי חיים ספציפיים בתוך היקום שלנו (כדור הארץ) עם מקומות לא מאפשרי חיים ביקום שלנו (הריק בחלל). לעומת זאת, הכוונון העדין של היקום עבור החיים- במובן הנכון- משווה יקומים מאפשרי חיים, כמו שלנו, עם יקומים אפשריים אחרים. בספרם "יקום בר מזל" האסטרופיזיקאים לוקס ברנס וגרנט לואיס נותנים המחשה נחמדה להשוואה השגויה הזו:
תאר לכם שאתה עובדים בשולחן הקבלה של בית מלון מפואר. בוב, לקוח עשיר מגיע:
אתה: אתה תיהיה בחדר 401, אדוני. יש לך מראה מרהיב שם, ביום בהיר תוכל לראות את האוקיינוס.
בוב: לא, זה לא טוב. אני לא רוצה לראות את האוקיינוס.
אתה: למה?
בוב: כי אני לא יודע לשחות.
עכשיו, בגלל שאתם אנשים מנומסים, אתם תתנו לבוב חדר אחר. אך ביום סרקסטי אחר, אתם תתפתו לשאול את בוב למה זו תיהיה בעיה עבורו שיראה מחדרו את האוקיינוס, וכיצד זה משפיע על הנוחות שלו.1
נכון, רוב המקומות ביקום הם אינם מאפשרי חיים, אך למה עובדה זו אמורה להפריע לנו?
שלישית, הרבה מקומות אשר אינם מאפשרים חיים, הם למעשה קריטיים עבור יקום מאפשר חיים. אמנם זה נכון שחיים לא יכולים להתקיים על פני השמש. לעומת זאת, הקיום של השמש הינו חיוני עבור החיים. נכון, אין אחד שהיה רוצה לחיות קרוב לסופרנובה, אך ללא כוכבים מתפוצצים, לא יהיו לנו יסודות כבדים המפוזרים בחלל שמאפשרים את קיומם של חיים.
או חשבו על ואקום החלל: אנו לא יכולים לחיות בואקום של החלל, אך ואקום החלל הינו קריטי עבור יקום שמאפשר חיים ויקום שמאפשר מחקר ותגלית. למעשה, אם נמלא את כל היקום שלנו עם אוויר נשימתי, אז היקום שלנו יקרוס תוך 24 שעות בגלל כוח הכבידה.2
עוד טענה שנשמעת בפי אתאיסטים רבים היא כי אין להתפלא על תופעת הכוונון העדין ביקום מכיוון שאירועים בלתי סבירים מתרחשים כל הזמן. לדוגמה, הקיום של כל אחד מאיתנו. מה הסיכוי שאתה תתקיים? סיכוי מאוד נמוך, ההורים שלך היו צריכים להיפגש להתחתן. ובכלל, ההורים שלהם גם היו צריכים להיפגש, כך שהסיכויים הינם נמוכים יותר. באותה מידה, טוענים אתאיסטים רבים שאומנם הכוונון העדין של היקום הוא לא סביר, אך הנה, דברים לא סבירים קורים כל הזמן, ולא צריך איזשהו מתכנן כדי להסביר משהו.
לטענה זו יש אומנם מעין כוח רטורי, אך קיימת בטענה שגיאה בסיסית. כדי לחשוף את השגיאה חשבו על ההמחשה הבאה. דמיינו שחברכם נרצח, והחשוד לרצח כרגע בבית המשפט. למעשה, ראיות הדנ"א מצביעות על כך שהוא החזיק את האקדח. אך עורך דינו של הרוצח קם וטוען: "לאור ראיות הדנ"א, לא סביר להניח שהנאשם הינו חף מפשע, אך דברים לא סבירים קורים כל הזמן. לדוגמה, בשביל שאתם תתקיימו, ההורים שלכם היו צריכים להיפגש, להתאהב, ולקיים יחסי מין בדיוק בזמן הנכון…."
האם השופט היה מקבל את התשובה הזו? אני חושב שכולנו יכולים להסכים שלא.
אך למה הוא לא היה מקבל את התשובה הזו? התשובה היא כי יש הסבר טוב יותר, כלומר, שהחשוד הוא אכן הרוצח.
ניתן לכם המחשה נוספת כדי להבהיר את הנקודה. חשבו על המחשק הבא. יש לכם בתוך קופסה גדולה 1000 קלפים לבנים וקלף אחד שחור, הקלפים כולם הפוכים. עליכם להרים קלף אחד, אם הצלחתם להרים את הקלף השחור אתם תקבלו פרס כספי. חשבו על כך שמישהו באמת הצליח בניסיון אחד לבחור את הקלף השחור. הוא זוכה בפרס כספי. ואז הוא מבקש לשחק שוב, ושוב מנצח, וכך מספר פעמים. מדוע היינו חושדים בשחקן הזה? הרי "כל קלף שהוא ירים הוא לא סביר באותה מידה", נכון לא משנה איזה קלף הוא היה מרים, הסבירות שירים את הקלף שהוא הרים היא נמוכה. אך הנקודה הבאה היא קריטית: הסבירות שירים קלף לבן, היא הרבה יותר גבוהה מאשר שירים קלף שחור.
כעת ניתן ליישם את כל הנאמר לעיל על תופעת הכוונון העדין: איך אנו יודעים שתכנון הוא הסבר טוב יותר ממזל? באותה הדרך שאנו יודעים שהחשוד הוא רוצח או שהשחקן לעיל הוא רמאי. להרים את הקלף השחור זה מאוד לא סביר, אך באותה המידה זה לא סביר להרים כל קלף אחר. מה שהופך את בחירת הקלף השחור לבחירה מיוחדת, היא שזו בחירה שמובילה לניצחון בפרס הכספי. נכון, אירועים בלתי סבירים קורים כל הזמן. אבל כאשר יש רצף של אירועים בלתי סבירים בעלי מכנה משותף (לדוגמה לאפשר חיים), והמכנה המשותף הזה מוסבר בצורה טובה על ידי תיאוריה כלשהי (לדוגמה שיש מאחורי הכוונון העדין מכוונן תבוני) אז המכנה המשותף הזה מהווה ראיה לטובת אותה התיאוריה. באותה המידה, חסידי תיאורית האבולוציה פוסלים את הטענה כי הדמיון הגנטי בינינו לבין הקופים הוא פשוט מאורע ״בלתי סביר חסר כל הסבר״. הם מבקשים להסביר זאת על ידי מוצא משותף.
[1] Geraint F. Lewis and Luke A. Barnes, A Fortunate Universe: Life in a Finely Tuned Cosmos (Cambridge, UK: Cambridge University Press, 2016), 247-248.
[2] עמ' 248.